מהמשא באושוויץ למסע בפולין

‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫תוכן עניינים‬
‫הקדמה ‪2..................................................................................................‬‬
‫מבוא ‪4.....................................................................................................‬‬
‫המשא באושוויץ ‪5.......................................................................................‬‬
‫צעדות המוות ‪13........................................................................................‬‬
‫העקורים ‪16..............................................................................................‬‬
‫העלייה ‪21................................................................................................‬‬
‫המסע לפולין ‪27.........................................................................................‬‬
‫כדאי לקרוא ‪32..........................................................................................‬‬
‫כדאי לראות ‪33..........................................................................................‬‬
‫לסיום ‪34..................................................................................................‬‬
‫ביבליוגרפיה ‪35..........................................................................................‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫מפת ניקוזם של יהודי אירופה לאושוויץ‬
‫‪3‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫הקדמה‬
‫את הנושא "‪ 60‬שנה למדינת ישראל‪ :‬מהמשא לאושוויץ ועד‬
‫למסע לפולין" בחרנו לאחר לבטים רבים‪ ,‬ולא בכדי‪.‬‬
‫בשנה בה מדינת ישראל חוגגת את שישים שנותיה הראשונות‪ ,‬עלינו מוטלת‬
‫החובה כעם לעצור בנקודת זמן זו‪ ,‬ולחשוב מה השגנו עד כה בעבר‪ ,‬מה דורש‬
‫תיקון ומה כדאי ללמוד לעתיד‪.‬‬
‫התהליך בו נעסוק בעלון זה הוא תהליך ארוך‪ ,‬קשה ומורכב‪ :‬החל מהמסע‬
‫לאושוויץ‪ ,‬בו גורשו יהודים בתנאים בלתי הומאניים אל מחנה ההשמדה הגדול‬
‫ביותר שנראה עד כה על פני הארץ‪ ,‬ועד המסעות לפולין בהם נוסעות משלחות של‬
‫יהודים ממדינתנו העצמאית והריבונית‪ .‬המסע הזה‪ ,‬אנו סבורים‪ ,‬לא תם לעולם‪.‬‬
‫את חשבון הנפש על הנעשה בשואה‪ ,‬על ההתייחסות הראויה לבני אנוש ועל‬
‫חובתנו להיות עם חופשי בארצנו‪ ,‬יש לעשות תמיד‪ ,‬יום יום‪.‬‬
‫אנו מקוות כי עלון זה יעשיר את עולמכם המחשבתי והערכי‪.‬‬
‫תודה רבה לאתי גמבש‪,‬‬
‫על הסיוע לאורך כל הדרך‪ ,‬ולכל צוות המכון‬
‫על העזרה והתמיכה‪.‬‬
‫קריאה מועילה ‪...‬‬
‫שירה אבגי‬
‫תמר ברגר‬
‫‪4‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫מבוא‬
‫"מהמשא באושוויץ עד המסע לפולין"‪-‬‬
‫בעלון זה נעבור עם היהודים את מסעם‬
‫הארוך שהחל באירופה ונמשך עד ימינו אנו‪.‬‬
‫נתחיל במחנה הריכוז אושוויץ‪ ,‬בו סבלו היהודים סבל איום ונורא‪ .‬הם עונו‪ ,‬הוכו‪ ,‬הושפלו ונרצחו‬
‫על לא עוול בכפם‪.‬‬
‫נראה כי גם כאשר נגמרה המלחמה‪ ,‬מסעם של היהודים לא תם והם נותרו חסרי כל‪ ,‬ללא בית‬
‫ומשפחה‪.‬‬
‫תהליך השיקום במחנות העקורים היה ארוך ומייגע ולעיתים גם שם היהודים קיבלו יחס צונן‪ .‬אך‬
‫עוז רוחם של היהודים לא נשבר והם המשיכו במסעם ופניהם אל ארץ ישראל‪ .‬גם שם נתקלו‬
‫היהודים בקשיים ולעיתים ניסיון העלייה לארץ ישראל עלה בתוהו‪.‬‬
‫הבריטים‪ ,‬בעלי המנדט על ארץ ישראל באותה תקופה‪ ,‬גילו אטימות וקשיות עורף כלפי מצוקתם‬
‫של היהודים והם לא ניאותו לפתוח את שערי א"י לעליה בלתי מוגבלת של יהודים‪.‬‬
‫נראה כי הפתרון למצוקתם של היהודים הגיע עם הקמתה של מדינת ישראל בשנת תש"ח‪-‬‬
‫‪ ,1948‬כאשר התאפשרה עליה חופשית של יהודים‪ .‬נחלוף על פני שישים שנות מדינה ונגיע‬
‫למציאות‪.‬‬
‫כל אחד ואחד מאיתנו הוא עד לדורות הבאים אחריו‪.‬‬
‫המסע לפולין‪ ,‬הוא אחד מן האמצעים החזקים להנחות זיכרון השואה‪ .‬יותר מכך‪ ,‬הוא סמל‬
‫להמשכיות העם היהודי‪ .‬שכן‪ ,‬במקומות בו חפץ הצורר הנאצי לכלות את העם היהודי‪ ,‬פוסע לו‬
‫דור ההמשך בגאון‪.‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪5‬‬
‫המשא באושוויץ‬
‫עדות מזיכרונותיה של צילה ליברמן על הגירוש לאושוויץ – בירקנאו‬
‫"יולי ‪ 1944‬הצטווינו לארוז את הדברים המעטים שהיו ברשותנו‪ ,‬ולצאת למסדר‪ .‬מזמן ידענו שיום‬
‫זה יגיע‪ .‬כבר חיכינו לו‪ .‬וכשנעמדנו במסדר היתה בעיני כל אחד מאתנו הבעה של פחד וייאוש‪.‬‬
‫במיוחד בי גבר הפחד‪ ,‬עד כדי טשטוש חושים‪" .‬צֶלינקָ ה‪ ,‬את רועדת‪ .‬אל תפחדי"‪ ,‬אמר אחי‪,‬‬
‫מחזיק בידי‪" .‬אולי אתה צודק‪ ,‬טַ דֶ ק‪ ,‬הפעם לא לוקחים אותנו למגרש המוות הידוע‪ .‬לא יורים‪,‬‬
‫אנחנו לא דורכים על גוויות‪ ,‬ובכל זאת אני כל כך פוחדת"‪.‬‬
‫הבטיחו לנו שניסע ברכבת לגרמניה‪ ,‬לעבודה‪ .‬אז למה אני רועדת? למה אני רואה כל הזמן את‬
‫תנור האפייה של האופה בגטו‪ .‬אני משתדלת לשלוט בעצמי‪ :‬אין לך ממה לפחוד‪ .‬אנו נוסעים‬
‫לעבודה‪ .‬הם צריכים אותנו שם לייצור עגלות לחזית‪ .‬ושוב האופה שבגטו; נדמה שראיתי אצלו‪,‬‬
‫בפינת החדר‪ ,‬שקי קמח מונחים זה על גבי זה‪ .‬באותו רגע צץ בי רעיון‪ .‬אכנס לתוך אחד השקים‪,‬‬
‫אתחבא בתוך הקמח‪ ,‬ואחכה‪ ...‬אבל אני כבר יושבת בתוך קרון בהמות‪ .‬הקרון מלא ודחוס אך‬
‫תודה לאל שאנו יחד‪ .‬אבא היה בקיא בדרכים‪ ,‬ולכן טיפס והציץ דרך סדק בקרון‪ .‬בשובו בישר לנו‬
‫בשמחה כי הרכבת נוסעת לכיוון גרמניה‪.‬‬
‫ואם כך‪ ,‬אולי לא שיקרו לנו? הוא הרי הבטיח‪ ,‬מנהל בית החרושת‪ .‬וכשגרמני מבטיח‪...‬‬
‫הרכבת נוסעת‪ .‬שקט שורר בקרון‪ .‬דבר לא נשמע זולת שקשוק גלגלים‪ .‬אבא רכן אלינו‪" :‬הקשיבו‬
‫לי‪ ,‬ילדים יקרים‪ ,‬מי יודע לאן מובילים אותנו‪ ,‬למרות שהכיוון הוא גרמניה‪ .‬מי יודע אם ישאירו‬
‫אותנו יחד‪ .‬מי מאיתנו שיישאר בחיים אחרי המלחמה‪ ,‬יפנה לכתובת שלנו‪ ,‬כיכר החירות ‪ 12‬שם‬
‫גרנו פעם‪ .‬זה יהיה מקום המפגש‪ .‬נחכה זה לזה"‪.‬‬
‫"כיכר החירות‪ ,‬כיכר החירות‪ ,‬חזרתי ושיננתי לעצמי‪ .‬איזה שם נפלא! מעולם לא שמתי לב‬
‫לשמות הרחובות ולמשמעותם‪ .‬אם נישאר בחיים‪ ,‬אם המלחמה תיגמר‪ ,‬אם ואם‪ ,‬ואם‪ .‬עלי לשנן‬
‫לעצמי ולא לשכוח‪ :‬כיכר החירות ‪ 12‬קִ י ְלצֶה‪.‬‬
‫איך הצליחו כמה מן הבחורים לקפוץ מהרכבת? הרי הקרונות סגורים ומסוגרים‪ ,‬האשנב מסורג‪.‬‬
‫בכל זאת הצליחו‪.‬‬
‫נשמעו יריות‪ .‬הצצנו דרך הסדקים‪ ,‬הבחנו בהם הרחק בשדות‪ ,‬שלושה או ארבעה‪ .‬אחד מהם‬
‫נפל‪ ,‬התגלגל לתוך תעלה‪ ,‬והיתר המשיכו לרוץ‪ .‬גם היריות נמשכו‪ ,‬וגם שקשוק גלגלי קרונות‬
‫הרכבת‪ .‬הגלגלים נעים במהירות‪ ,‬הלב דופק‪ ,‬כמעט באותו קצב‪ .‬הקצב אחיד בין פעימות הלב‬
‫לבין שאון הרכבת‪ .‬את מי שומעים יותר? נוסעים‪...‬‬
‫הערב יורד‪ ,‬כנראה‪ .‬האור הקלוש שחדר דרך האשנב הלך ונחלש‪ .‬החושך השתלט‪ .‬אין רואים‬
‫איש את רעהו‪ .‬יושבים צפופים‪ ,‬ומקשיבים‪.‬‬
‫למה דפיקות הלב מפריעות את השקט? הרכבת נעצרת "‪...‬שקט! שקט!" מבקשים הבחורים‬
‫העומדים דרוכים ומציצים דרך הסדקים‪ .‬את מי הם משתיקים? הרי איש מאתנו אינו פוצה את‬
‫פיו‪.‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫‪6‬‬
‫הרכבת נעמדת‪ .‬אבא שוב מציץ דרך האשנב‪" .‬אנו עומדים בצומת פסי רכבת‪ ,‬מכריז אבי‪" ,‬זו‬
‫תחנה גדולה‪ .‬הרבה רכבות עומדות כאן"‪.‬‬
‫הרכבת לאושוויץ‬
‫מקרונות סמוכים‪ ,‬נשמעות אנחות‪ ,‬מה זה? לאן מובילים את כולנו? כל כך הרבה פועלים לבתי‬
‫חרושת בגרמניה? נענוע חזק זעזע אותנו‪ :‬הרכבת כאילו קפצה ממקומה‪ ,‬כמו ירדה מהפסים‪.‬‬
‫אבא ירד ממקום התצפית‪ .‬קרן אור שנכנסה מבעד לאשנב‪ ,‬מהפנס שבתחנת הרכבת‪ ,‬האירה‬
‫את פניו שהביעו צער‪ .‬מעיניו נשקף האסון הנורא שבבואו צפה‪" .‬ילדים"‪ ,‬פנה בדבריו אל כולם‬
‫"שינו את כיוון הפסים‪ .‬אנחנו נוסעים לאושוויץ"‪.‬‬
‫"אושוויץ‪ ,‬פרצה צעקה מפי כול‪ ,‬ומהקרונות האחרים כמו ענה הד‪" ,‬אושוויץ‪ ,‬אושוויץ"‪.‬‬
‫הרכבת המשיכה בדרכה‪" .‬אבא‪ ,‬למה המילה אושוויץ מפחידה כל כך?" החזקתי בידי האחת את‬
‫ידה של אמא‪ ,‬ובשנייה את יד אחי טַ דֶ ק‪ .‬יד גברית רזה אך מוצקה‪ ,‬ידו החזקה עזרה לי להתגבר‬
‫על הפחדים‪ .‬הוא החזיק בי‪ ,‬ובידו השנייה ליטף את ראשי‪" .‬צֶלינקָ ה‪ ,‬לחשה אמי‪" ,‬עוד מעט יעלה‬
‫השחר‪ ,‬ואת עדיין לא ישנת‪ ,‬נסי להירדם‪ ,‬שיהיה לך כוח למחר"‪.‬‬
‫"אני כל כך פוחדת"‪ ,‬אמרתי ומיד הרגשתי ששגיתי‪ .‬הכאבתי לאמי‪ ,‬ואין בכוחה לעזור‪ .‬למה‬
‫הכאבתי לה? הנה אני מרגישה בדמעות היורדות מעיניה על זרועי‪ ,‬על שערות ראשי‪ .‬באותו רגע‬
‫נדרתי נדר לאחי‪ ,‬שביקש ממני‪" :‬צֶלינקָ ה‪ ,‬בכל משך המלחמה הארורה אל תתלונני בפני אמא‪.‬‬
‫בכל מצב שתהיי עליך לסבול בשקט ולא להכאיב לה יותר"‪.‬‬
‫"אבא! האם הדרך עוד ארוכה"? אבי שתק ורק ליטף אותי‪ .‬כה נעים להרגיש בחיק משפחתי‪.‬‬
‫"הלוואי והרכבת לא תיעצר לעולם!"‬
‫דרך האשנב חדרו קרני אור קלושות‪ .‬השחר עולה‪ .‬בשביל מי הוא עולה? למה הלילה נגמר כה‬
‫מהר? מי ביקש את היום החדש?‬
‫הרכבת עצרה‪.‬‬
‫אין רואים דבר‪ .‬אך ריח משונה חודר דרך הסדקים‪ ,‬כאילו זה עתה שרפו כאן קוצים או עור‪.‬‬
‫שוב ממשיכה הרכבת‪ .‬עכשיו היא נעה לאט ובזהירות‪ .‬זה כל כך מפחיד‪ ,‬הנעלם האיום‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫בעיניים נפחדות הצצנו דרך הסדקים‪ .‬הגענו לאושוויץ"‪.‬‬
‫)מתוך מרכז המידע "אודות השואה"‪ ,‬יד ושם(‬
‫את דרכם למחנות ההשמדה עברו היהודים בדרך כלל ברכבות משא ששימשו בימים כתיקונם‬
‫להובלת בקר‪ .‬לתוך קרון בו הובלו כשמונה בהמות הוכנסו כתשעים יהודים בממוצע‪ ,‬בצפיפות‬
‫איומה‪ ,‬ללא מזון ושתייה‪ ,‬השירותים לא היו מצויים והצוהר הקטן שהיה בכל קרון הספיק לכניסה‬
‫מועטה בלבד של אוויר‪ .‬הדרך ארכה לעיתים מספר ימים והיהודים ששהו בתוך הרכבות היו‬
‫בחוסר ידיעה מוחלט לגבי העתיד להתרחש ולגבי המקום שאליו מובילים אותם‪ .‬לעיתים ניחשו‬
‫היהודים לאן הם מובלים וזאת בעקבות ידיעות על השמדה שהסתננו לגטאות‪ ,‬ואולם ברוב‬
‫המקרים התכחשו לידיעות וקיוו לטוב‪.‬‬
‫בחוברת זו בחרנו להתמקד בפרק הראשון במסע לאושוויץ ובמשא באושוויץ וזאת משום שברבות‬
‫השנים הפך מחנה ההשמדה אושוויץ לא רק "לסמל המובהק של שיטת מחנות הריכוז הנאציים‪,‬‬
‫"אלא גם של עומק הנפילה בתקופה הנאצית בכללה‪ .‬אנחנו אומרים וכותבים "אושוויץ"‬
‫ומתכוונים למוקד העינויים והזוועות הבלתי נתפסים‪ ,‬לתמצית הרוע והאימה שעוללו בני‬
‫אדם במלחמת העולם השנייה‪ .‬הנשק הלא קונבנציונאלי‪ ,‬גז מרעיל שהופעל בשלהי‬
‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬שימש אמצעי לרצח המוני של יהודי אירופה בידי משטר פושע‬
‫הנישא על כנפי אידיאולוגיה גזענית דמיונית ומחרידה"‪).‬גוטמן ישראל‪" ,‬אושוויץ – אנטומיה של מחנה מוות"(‬
‫אולם במידה שווה יכולנו לעשות זאת לגבי כל מחנה השמדה אחר‪.‬‬
‫בספר שכתב הרמן לנגביין‪ ,‬שהיה אסיר בכמה ממחנות הריכוז הנאציים‪ ,‬והבליט בו את ייחודו‬
‫של מחנה אושוויץ‪ ,‬הוא בחר לקרוא בשם "אנשים באושוויץ"‪ .‬והרי יותר מכל מאפיין את המשא‬
‫באושוויץ העובדה שאדם בן תרבות חדל להתקיים בו‪ .‬בשביל יותר ממיליון בני אדם מארצות‬
‫אירופה השונות‪ ,‬בני כל הגילים ומשני המינים‪ ,‬היתה הדרך הקצרה מרציף הרכבת אל תאי‬
‫הגזים המפגש הראשון והאחרון עם אושוויץ‪ .‬גם מאות האלפים שנכלאו בתוך המחנה‪ ,‬לכאורה‬
‫בתור עובדים‪ ,‬היו בעצם קטגוריה חסרת תקדים של עבדים‪ ,‬ורבים מהם נידונו ל"השמדה‬
‫באמצעות עבודה"‪ .‬מי שעבר את השער שמתנוססת עליו הכתובת הטעונה כזב‪ ,‬ציניות ולעג –‬
‫"‪ – "Arbeit macht frei‬העבודה משחררת – והיה לאסיר‪ ,‬ניטלה ממנו כליל ישותו האנושית‪.‬‬
‫בתוך דקות ספורות איבד האסיר בבת אחת את שמו‪ ,‬את זהותו‪ ,‬את משפחתו‪ ,‬את ביתו‪ ,‬את‬
‫בגדיו‪ ...‬ואת החירות לנוע‪ ,‬להחליט על צעדיו‪ ,‬להיות אדון לגורלו ולעתידו‪ .‬אז מה בעצם היה‬
‫אושוויץ?‬
‫‪8‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫‪‬‬
‫שער הכניסה לאושוויץ ‪1‬‬
‫אושוויץ היה מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שפעל בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ובו‬
‫נרצחו למעלה מארבעה מיליון נפש‪ ,‬מתוכם כשני מיליון יהודים‪ ,‬בשיטות שונות‪ :‬גזים‪ ,‬יריות‪,‬‬
‫זריקות פנול‪ ,‬מחלות‪ ,‬עבודת פרך ועוד‪ .‬המחנה הוקם בדרום מערב פולין ונקרא כך על שם העיר‬
‫הקרובה "אושוויניצ'ים"‪ .‬הוא הוקם בשנת ‪ 1940‬בפקודתו של היינריך הימלר‪ ,‬הבנייה בוצעה על‬
‫ידי שלוש מאות יהודים שהובאו מאושוויניצ'ים ומהיישובים הסמוכים לה‪ .‬המחנה אכלס סוגי‬
‫אוכלוסייה שונים – יהודים מכל רחבי אירופה‪ ,‬שבויי מלחמה רוסים‪ ,‬מתנגדי משטר מהמדינות‬
‫הכבושות‪ ,‬גרמנים פגומים מבחינה גנטית ומעט צוענים‪ .‬המחנה פעל ממאי ‪ 1940‬ועד ינואר‬
‫‪.1945‬‬
‫עם הרחבת מיכלול המחנה ופיתוחו הקיפו את אושוויץ ומחנות המשנה שלו יותר מארבעים‬
‫מחנות שנפרסו על פני אזור תעשייתי רחב ידיים‪ ,‬עשיר באוצרות טבע‪ .‬המחנות הללו שימשו‬
‫מאגר כוח אדם עצום‪ ,‬ואסיריהם הועמדו לרשות המאמץ המלחמתי הגרמני ונוצלו גם לעבודה‬
‫במכרות‪ ,‬בבנייה ובחקלאות‪ .‬בספרו "אושוויץ ‪ -‬אנטומיה של מחנות מוות" מציג גוטמן את‬
‫הנתונים הבאים‪:‬‬
‫"עשרים ושמונה מתוך ארבעים מחנות המשנה של אושוויץ עבדו במישרין או בעקיפין‬
‫למען תעשיית החימוש הגרמנית‪ .‬תשעה הוקמו סמוך לבתי יציקה ולמפעלי מתכת אחרים‪,‬‬
‫שישה ליד מכרות פחם‪ ,‬עוד שישה סיפקו אסירים לעבודה במפעלים כימיים‪ ,‬שלושה‬
‫אחרים לתעשייה הקלה‪ ,‬אחד הוקם ליד מפעל לחומרי בנייה ואחד ליד מפעל לעיבוד מזון‪.‬‬
‫אסירי מחנות אחרים עבדו בשיפוצים ובבנייה‪ ,‬ביערנות‪ ,‬בעבודות משק ומשק חי‪ ,‬בתחנות‬
‫חקלאיות ניסיוניות ובמפעלים אחרים"‪).‬גוטמן ישראל ומנבר רחל‪" ,‬מחנות הריכוז הנאציים"‪ ,‬ירושלים‪ ,1984 ,‬ע‬
‫קשה ואף בלתי אפשרי לתאר בשפת אנוש את משא החיים באושוויץ‪ .‬שגרת יומם של האסירים‬
‫היתה רצופת דריכות ומאמץ על אנושי‪ ,‬סערת רגשות ופחד שנמשכו חודשים רבים בלא כל‬
‫הפוגה‪ .‬שגרת יומם גם היתה ריקה ועגמומית‪ ,‬חסרת כל חידוש מרענן ואפופת קדרות‪ .‬על אף‬
‫החד גוניות של חייהם‪ ,‬אנוסים היו אסירי אושוויץ לעמוד כל העת על המשמר בשל הסכנה‬
‫שארבה להם מכל עבר‪ ,‬ואת כל מרצם הנותר השקיעו בשמירה על ערנות תמידית‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪9‬‬
‫מן האסירים נשללה כל פרטיות‪ ,‬הם היו שרויים יומם ולילה בקרבת רבים‪ .‬המזון הקלוקל לא‬
‫סיפק כל תזונה‪ .‬הרעב לא הרפה והיה מקור של ייסורים ומצוקה‪.‬‬
‫את סדר היום של האסירים ששמם הוחלף במספר הסידורי של המחנה‪ ,‬הכתיבו שלל חובות‬
‫ופקודות שהיה עליהם למלא במהירות ובדייקנות‪ .‬נוסף על אחריות אישית לביצוע כושל‪ ,‬נאלצו‬
‫האסירים לשאת בעול האחריות הקיבוצית‪ .‬גם זמני השינה והיקיצה היו נתונים לפיקוח‪.‬‬
‫ברגע שדרכה כף רגלו של אדם על אדמת אושוויץ‪ ,‬הוא נפרד לעד מסדר החיים ומעולמו‪ .‬מערכת‬
‫כפולה של גדרות תיל מחושמלות שהוארו לעת לילה ומגדלי שמירה רבים מאוישים באנשי ס"ס‬
‫חמושים הקיפו את המחנה‪ .‬מסביב היתה טבעת של מחנות אחרים מפוזרים על פני קילומטרים‬
‫רבים של שטחים ריקים שאנשי ס"ס מסיירים בהם‪ .‬בעת הכניסה למחנה עורטלו האסיר או‬
‫האסירה לא רק מכל חפציהם האישיים אלא גם מזהותם‪ .‬אפילו גופם חולל כשגולח כל שיער‬
‫הגוף‪ .‬על זרועם השמאלית קועקע מספר סידורי של המחנה ואם היו יהודים נוסף לצד המספר‬
‫משולש קטן‪ -‬השם הוחלף במספר‪ ,‬הבית בבלוק‪ ,‬החדר והמיטה בדרגש תלת קומתי ששכבה‬
‫דקיקה של קש משמשת לו מזרן‪ ,‬בבירקנאו אף חלקו כמה אסירים דרגש אחד‪.‬‬
‫לאורך השנה כולה לבשו האסירים מדים מפוספסים מלוכלכים ומיוזעים‪ ,‬בלא בגדים תחתונים‪,‬‬
‫לרגליהם נעלו נעלי עץ בלא גרביים‪ .‬פיסת בד ועליה מספר סידורי וסמל הסיווג של האסיר או‬
‫האסירה הוצמדה לחולצה ולמכנסיים – משולש אדום ציין אסירים פוליטיים‪ ,‬משולש ירוק –‬
‫פלילים‪ ,‬משולש שחור א‪ -‬סוציאליים‪ ,‬סימני זיהוי מיוחדים היו גם להומוסקסואלים‪ ,‬עדי יהווה וכו'‪.‬‬
‫כל האסירים היהודים סומנו במגן דוד שהורכב ממשולש אדום ומשולש צהוב‪.‬‬
‫ההסתגלות למחנה ותנאיו היתה קשה ביותר לאנשים שהיו רגילים לחיי נוחות‪ ,‬אנשים רבים לא‬
‫הצליחו או לא רצו להפוך לחלק ממשטר המחנה‪ .‬אלה שמיאנו או לא יכלו להסתגל שקעו עד‬
‫מהרה באפתיה ובדיכאון‪ ,‬בעגת המחנה הם נודעו בכינוי "מוזלמנים" – על סף המוות‪ ,‬בחושים‬
‫קהים‪ ,‬התנודדו אסירים אלה בין חיים למוות‪ .‬עד מהרה איבדו את צורתם ולא נותרו מהם אלא‬
‫שלדים מהלכים מכוסים עור יבש מצהיב‪ ,‬הם התנהלו לאיטם‪ ,‬בוהים בעיניים חסרות מבע‪,‬‬
‫אדישים לצעקות הפראיות בגרמנית המאיצות בהם‪.‬‬
‫יומם של האסירים נפתח בהשכמה בארבע וחצי לפנות בוקר‪ .‬חצי שעה הוקצתה לסידורים של‬
‫הבוקר ולאחר מכן מסדר בוקר בו עמדו האסירים דום בשורות ישרות לשם ספירתם‪ .‬מספר‬
‫האסירים היה חייב להתאים לנתונים הרשמיים‪ ,‬וכל יחיד חסר מתוך האלפים או טעות בספירה‬
‫גרמו לעמידה ממושכת בכל מזג אוויר‪ .‬אחרי המסדר יצאו למקומות עבודתן פלוגות או יחידות‬
‫עבודה‪ ,‬שנודעו בכינויי "קומנדו"‪ .‬מרבית העבודה נעשתה בחוץ – בקיץ ובחורף‪ .‬יום העבודה‬
‫נמשך ‪ 12‬שעות בקיץ ומעט פחות מזה בחורף‪ .‬אחרי שובם מן העבודה היו האסירים מתייצבים‬
‫למסדר הערב כשגם במסדר זה כמובן חייב מספר האסירים להתאים לנתונים הרשמיים‪ .‬על‬
‫העדרם של אסיר או אסירה‪ ,‬אם משום שהתעלפו ואם משום שברחו‪ ,‬שילמו עמיתיהם בסבל רב‪,‬‬
‫היה עליהם להישאר במקומם בעמידת דום מתוחה‪ ,‬בכל מזג אוויר‪ ,‬לעיתים במשך שעות‪ ,‬עד‬
‫שנמצאו האסיר או האסירה הנעדרים או עד שהתבררה הסיבה להיעלמותם‪ .‬לאחר מסדר הערב‬
‫הוטלו לעיתים קרובות עונשים אישיים או קיבוציים על האסירים‪ .‬רק לאחר מכן היו האסירים‬
‫רשאים לפרוש למגוריהם בבלוק ולקבל את מנות הלחם שלהם עם תוספות זעומות ומשקה מימי‪.‬‬
‫לאחר כיבוי האורות היו האסירים מרותקים לבלוקים הקרים והחשוכים עד לבוקר‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫קשה עוד יותר היה המשא אותו נשאו האסירים אשר עבדו באושוויץ בירקנאו ואין ספק כי את‬
‫הסמליות המחרידה ורצופת האימה של אושוויץ יש לייחס בראש וראשונה למתקני ההשמדה‬
‫ההמונית שכוננו הנאצים במחנה בירקנאו הסמוך‪ ,‬שהיה בעצם אגף של אושוויץ‪ .‬הארגון הטכני‬
‫של המחנה והציוד המדעי החדשני‪ ,‬שהשתכללו עם הזמן ובכך הפכו אותו למחנה ההשמדה‬
‫החדש והעדכני ביותר‪.‬‬
‫זמן פעילותו היה הממושך ביותר‪.‬‬
‫ניצול האסירים באושוויץ היה הקיצוני ביותר‪ ,‬החל מניצול כוח העבודה בעודם בחיים ועד לשימוש‬
‫בשערותיהם לאחר שנרצחו באכזריות‪.‬‬
‫זמן קצר לאחר תום המסע ברכבת וההגעה למחנה הסתיים המסע לרבים מנוסעיה כפי‬
‫שמספרת ורה אלכסנדר במשפט אייכמן‪:‬‬
‫"ברגע שהגענו לאושוויץ‪ ,‬ראינו שכל התמונות והמאמרים שראינו בעיתונות אינם אמת‪.‬‬
‫ברגע הראשון שמענו צעקות מאנשי ס"ס‪ .‬ובשעה שנכנסנו אל המחנה‪ ,‬לפני שהיינו‬
‫צריכות להתפשט‪ ,‬ראינו בבלוקים באושוויץ נשים שאנחנו לא ידענו אם הן נשים או גברים‪,‬‬
‫הראשים היו מגולחים‪ .‬הם עשו תנועות כאלה שחשבנו שהם אנשים לא נורמלים‪ .‬גרדו את‬
‫הראשים שלהם‪ ,‬הראו לנו עם האצבעות על הפה‪ ,‬גרדו את גופם‪ .‬אחרי מספר שעות‪,‬‬
‫כאשר התפשטנו וכשקיבלנו את המדים של העצורים‪ ,‬מלאי כינים‪ ,‬ידענו מה רצו להראות‬
‫לנו‪ .‬גילחו לנו גם את הראשים‪ ,‬ולקחו לנו הכל‪".‬‬
‫)מתוך "משפט אייכמן – עדויות"‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬מרכז ההסברה ירושלים‪ ,‬תשל"ד‪ ,1974 ,‬עמ' ‪(1210‬‬
‫כבר בקיץ ‪ 1941‬החליט ראש הס"ס היינריך הימלר לשלב את אושוויץ בתכנית ההשמדה של‬
‫יהודי אירופה‪ .‬בעקבות החלטה זו הונהגה שיטה חדשה של רצח המוני בתאי גזים‪ .‬במסגרת‬
‫ייעול המערכת מטילים הנאצים את ה"עבודה" המזעזעת על היהודים וכך הוקם הזונדרקומנדו‪-‬‬
‫אנשי הזונדרקומנדו‪ .‬פלוגות העבודה שנכפתה עליהם העבודה ליד מתקני הרצח במחנה אושוויץ‬
‫היו האומללים ביותר בקרב אסירי המחנה‪ ,‬מאז הפעלת מסע הרצח ההמוני‪ .‬פלוגה זו שמספרה‬
‫הגיעה לפרקים לכאלף איש הורכבה ברובה מאסירים יהודים‪ ,‬גברתנים שנותר בהם עדיין מאגר‬
‫של כוח פיזי‪ .‬אלה שלא נשברו מהמועקה שהטילה עליהם הזוועה נשארו בפלוגה לתקופה‬
‫ממושכת‪ ,‬האחרים חוסלו לאחר פרק זמן קצר והוחלפו על ידי אסירים חדשים שהגיעו למחנה‪.‬‬
‫תפקידם של אנשי הזונדרקומנדו במחנות ההשמדה היה התפקיד המחריד ביותר מבין כל‬
‫התפקידים‪ .‬עליהם הוטלו העבודות הקשות ביותר מבחינה מנטאלית‪-‬נפשית‪ .‬שגרת חייהם היתה‬
‫עליהם כמשא כבד מנשוא‪ .‬הם הוכרח על ידי כפיה ואיומים מצד הגרמנים‪ ,‬לבצע משימות שונות‬
‫בתוך מתקני ההשמדה‪ ,‬בקרבת תאי הגזים‪ :‬לראשונה פגשו אנשי הזונדרקומנדו את היהודים‬
‫ב"אולם ההתפשטות"‪ ,‬אחרי הסלקציה‪ .‬שם הם היו צריכים להאיץ באנשים להתפשט מבלי‬
‫התמהמהות‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬היו מעבירים אותם בעודם עירומים אל תאי הגזים‪.‬‬
‫אנשי הזונדרקומנדו נתקלו בדילמות בלתי אנושיות‪ :‬לעיתים הובילו את נשיהם וילדיהם אל תאי‬
‫הגזים‪ ,‬לעיתים היו צריכים להוביל קבוצות שלמות של ילדים אל המוות‪.‬‬
‫"בצהרי היום הוכנסו שש מאות נערים יהודים בגילאים שנים עשרה עד שמונה עשרה‪,‬‬
‫לבושים בגדי מחנה ארוכים מפוספסים‪ ,‬קלים וקרועים‪ .‬על רגליהם היו נעליים או קבקבי‬
‫עץ‪ .‬הילדים היו כה יפים‪ ,‬חטובי גוף ומאירים‪ ,‬שנדמה כאילו קרנו מתוך סמרטוטיהם‪ .‬זה‬
‫היה במחציתו השנייה של חודש אוקטובר ‪ .1944‬הם הובלו על ידי עשרים וחמישה אנשי‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪11‬‬
‫ס"ס מזוינים‪ .‬בהיכנסם לחצר פקד עליהם מפקד הקומנדו‪" :‬להתפשט בחצר"‪ .‬משראו‬
‫הילדים את תמרות העשן המתאבך‪ ,‬הבינו מיד כי מובילים אותם למוות‪ .‬הם החלו‬
‫להתרוצץ אנה ואנה בתוך החצר‪ ,‬טרופי פחד‪ ,‬מורטים שערות ראשיהם‪ ,‬בלי לדעת כיצד‬
‫למלט את נפשם‪ .‬רבים פרצו בבכי אימים והיללה אחזה בכולם‪ .‬מפקד הקומנדו ועוזרו היכו‬
‫מכות רצח את הילדים כדי לאלצם להתפשט‪ .‬מרוב מכות נשברה האלה‪ ,‬ומיד הובאה אלה‬
‫אחרת והאיש המשיך להכות בראשי הילדים חסרי המגן‪ .‬החזק ניצח‪ ...‬יחפים ועירומים‬
‫נצמדו ילד לחברו כדי להתגונן מפני מכות‪ ...‬ילדים רבים באו במרוצה פראית ליהודים‬
‫מהזונדרקומנדו‪ ,‬נפלו על צוואריהם וביקשו‪" :‬הצילו אותנו!" אחרים התפזרו עירומים על‬
‫פני החצר הרחבה‪ ...‬קולותיהם הזכים של והרכים של הילדים נהפכו מרגע לרגע לצליל‬
‫מר וכבד‪ .‬בכי התמרורים הקולני החל להדהד למרחוק‪ ,‬הכול הוממו ונסחפו עם תאניה‬
‫מייאשת זו‪"...‬‬
‫)מקור‪" :‬בכינו בלי דמעות"‪ ,‬גדעון גרייף‪ ,‬עמ' ‪(39‬‬
‫הפעולה היחידה שהגרמנים ביצעו בכל תהליך ההשמדה היתה הכנסת ה"ציקלון ‪ "B‬אל תוך תאי‬
‫הגזים‪ .‬היהודים הדחוסים בתוך תא הגזים נחנקו למוות כעבור מספר דקות‪ .‬אנשים חיים הפכו‬
‫לגוויות‪ .‬בני אדם אשר נשמה באפם הפכו לערימת גופות‪ ,‬חסרות חיים‪ ,‬מוטלות האחת על‬
‫השנייה‪ .‬אנשי הזונדרקומנדו היו אחראים על פתיחת דלתות תאי הגזים והוצאת גופות היהודים‬
‫משם‪ .‬לפני שפנו לשלב הבא‪ -‬הבאת הגופות אל הקרמטוריום‪ ,‬היו צריכים אנשי הזונדרקומנדו‬
‫לעקור מהמתים את שיני הזהב שהיו להם‪ ,‬לגזוז את שערותיהם ואף לקחת את כל חפצי הערך‬
‫שעל גופותיהם‪ .‬הגרמנים רצו לנצל את היהודים עד תום‪ ,‬גם כאשר כבר לא היה בהם צלם אנוש‪.‬‬
‫השלב הבא‪ ,‬היה כאמור‪ ,‬הכנסת הגופות אל המשרפות‪ ,‬שם תוך דקות ספורות‪ ,‬הפכו בני אדם‬
‫לאפר‪ .‬את האפר אספו ופיזרוהו על האדמה‪ ,‬או שהפילוהו אל תוך נהר‪.‬‬
‫משמע‪ ,‬הפגישה היחידה של הזונדרקומנדו עם היהודים בעודם בחיים‪ ,‬היתה ב"אולם‬
‫ההתפשטות"‪ .‬בשלבים הבאים היה להם קשר עם גופותיהם בלבד‪.‬‬
‫אין אנו‪ ,‬מנקודת הזמן שלנו יכולים לשפוט את פעולתם של אנשי הזונדרקומנדו ואף אסור לנו‬
‫לעשות כן‪ .‬התחושה הבולטת ביותר שמתארים ניצולי הזונדרקומנדו היא תחושת אוזלת היד‬
‫וחוסר האונים‪ .‬שכן‪ ,‬אל מול עיניהם עברו אותם מיליונים‪ ,‬שכמו בפס יצור משומן‪ -‬נכנסו כאנשים‬
‫ויצאו כאפר‪.‬‬
‫אנשי הזונדרקומנדו ציפו שהיהודים הצעירים והחסונים הנשלחים אל תאי הגזים לא ילכו כצאן‬
‫לטבח‪ ,‬אלא יבצעו פעולות התנגדות‪ .‬אולם‪ ,‬בפועל הם נתקלו ביהודים תשושים‪ ,‬חסרי כוח‪ ,‬אחרי‬
‫מסע מפרך‪ ,‬כאשר נשללה מהם כל אפשרות לחיות חיים נורמטיביים‪ .‬יהודים אלו הלכו לרוב‬
‫הליכה פסיבית ומשלימה‪ ,‬אל המוות‪.‬‬
‫אנשי הזונדרקומנדו רצו לשנות מדיניות זו והיה בליבם לנקום בגרמנים על השמדת עמם‪ ,‬החף‬
‫מפשע‪ .‬רעיונם זה לא נשאר רק בגדר שאיפה‪ ,‬אלא הפך להיות המרד היחידי במחנה אושוויץ‪.‬‬
‫בשעות הצהריים בשבת ה‪ 7-‬באוקטובר ‪ ,1944‬החל בחצר משרפה שלוש בבירקנאו אירוע הידוע‬
‫כ"מרד הזונדרקומנדו" באושוויץ‪ :‬תקיפת אנשי ס"ס‪ ,‬תוך שימוש בכלי נשק מאולתרים שבה‬
‫מצליחים לחסל שלושה אנשי ס"ס אחדים מן המורדים הצליחו להתגנב לבניין המשרפה והתחילו‬
‫‪12‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫להצית אותו‪ .‬בסופו של דבר הם נתפסו על ידי החיילים הגרמנים ונרצחו‪ .‬חשיבותו של המרד כפי‬
‫שמתאר גדעון גרייף‪.‬‬
‫"ההתקוממות של הזונדרקומנדו נסתיימה בכישלון‪ .‬שום כוח מבחוץ לא בא לעזרת‬
‫האסירים המתקוממים וגם המוני האסירים במחנה לא הצטרפו למאבקם‪ .‬אך יום המרד‬
‫של הזונדרקומנדו היה לסמל של נקמה ועידוד ולאסירים‪ .‬במקום ששימש במשך שנים גיא‬
‫הריגה לרבבות קורבנות‪ ...‬היו אלה יהודים שלחמו‪ .‬במחנה הענקי שמנה רבבות אסירים‬
‫כלואים‪ ,‬פרץ קומץ יהודים את אווירת הכניעה וההשלמה עם הגורל‪ .‬התקוממות‬
‫הזונדרקומנדו הוכיחה לאסירים בני אומות אירופה‪ ,‬כי היהודים מסוגלים להילחם ויודעים‬
‫להגן על חייהם"‪.‬‬
‫)מקור‪" :‬בכינו בלי דמעות"‪ ,‬גדעון גרייף‪ ,‬עמ' ‪(79‬‬
‫על משאם הכבד של אנשי הזונדרקומנדו מספרת קריסטינה ז'יבולסקה שעבדה במשרד המחנה‬
‫–‬
‫"האדם מן ה"זונדרקומנדו" הזדקף והביט עלי במרדות‪" :‬מדוע את מסתכלת כך‪ ,‬מה בי לא‬
‫מוצא חן בעינך‪ ,‬זקני או התספורת?" "עבודתך‪ ".‬אני עונה בארסיות‪ .‬הוא התקרב לחלון‬
‫והתחיל להסביר בעצבנות‪ ,‬משולהב ונרגש‪ ,‬כאילו כל מלה צריכה להכריע בגורל חייו‪.‬‬
‫נבהלתי מאותה תגובה למבט שלי‪" .‬את חושבת שאני דחפתי את עצמי לעבודה הזאת‪,‬‬
‫הרי אתם לפחות צריכים לדעת שאותנו בוחרים ומכריחים‪ .‬ולמרות זאת שרעבים אנחנו‪,‬‬
‫היננו שמתחבאים בשעת המסדרים האיומים‪ ,‬בכדי שלא להילכד ולהגיע לכאן‪ .‬אך אותי‬
‫מצאו‪ ,‬הוציאו מן השורה‪ ,‬ומה יכולתי לעשות? כן‪ ,‬יכולתי ללכת על החוטים‪ ,‬אך זה תמיד‬
‫אפשר לעשות‪ .‬כמה מאיתנו עשו זאת‪ ,‬לא החזיקו מעמד‪ ...‬ואם על העבודה עצמה מדובר‪,‬‬
‫כאשר לא משתגעים ביום הראשון‪ ...‬אפשר להתרגל‪ ...‬כולנו עובדים לפי פקודה וכולנו‬
‫עובדים "בשבילם"‪ .‬ורק זאת שעבודתנו מדכאה יותר‪ .‬האמיני‪ ,‬אין ברצוני ליהנות‬
‫מהחיים‪ ...‬אין לי איש‪ ,‬את כל קרובי שלחו לגז‪ ,‬אני רק לשם נקמה וכדי לספר‪"...‬‬
‫)מתוך "משפט אייכמן – עדויות"‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬מרכז ההסברה‪ ,‬ירושלים תשל"ד‪(1974-‬‬
‫בסוף קיץ ‪ 1944‬נפסקה ההשמדה בתאי הגזים‪ ,‬וכך מתארת רעיה כגן את יום הפסקת השימוש‬
‫בגזים בעדותה‪:‬‬
‫" ש‪ .‬את יודעת את התאריך שהופסקה פעולת הגזים?‬
‫ת‪ .‬זה היה אחרי ההתפוצצות‪ ,‬בנובמבר‪ ,‬כך אני מעריכה‪ ,‬בנובמבר ‪.1944‬‬
‫ש‪ .‬איזו התפוצצות?‬
‫ת‪ .‬ההתפוצצות של הקרמטוריום בשעת המרד‪ .‬התפוצצות הקרמטוריום היתה האות‬
‫הראשון‪ .‬ואחר כך באה ההודעה להפסיק את ההשמדה בגזים‪".‬‬
‫)מתוך "משפט אייכמן – עדויות"‪ ,‬כרך ג'‪ ,‬מרכז ההסברה‪ ,‬ירושלים תשל"ד‪ ,1974-‬עמ' ‪(1199‬‬
‫ואכן‪ ,‬ב‪ 25-‬בנובמבר ‪ 1944‬החל פירוק המשרפות והשמדת המסמכים על מנת לטשטש את‬
‫עקבות מעשי ההשמדה ההמונית‪ .‬גם במהלך פירוק המחנה התבצעו עונשי תלייה פומביים‪ :‬ב‪-‬‬
‫‪ 30‬בדצמבר ‪ 1944‬נתלו לעיני כולם אסירים מ"קבוצת המאבק" שהוקמה באושוויץ‪ ,‬וב‪ 6-‬בינואר‬
‫‪ 1945‬נתלו ארבע בנות שסייעו לזונדרקומנדו בתכנון המרד‪ .‬ב‪ 18-‬בינואר ‪ 1945‬החל מסע‬
‫הפינוי מאושוויץ‪ :‬כל האסירים שיכלו עוד ללכת הוצאו מן המחנה ובמחנה הושארו רק האסירים‬
‫החולים ביותר‪ .‬בתוך מהומת הפינוי הצליחו אסירים רבים להתחבא בצריפי המחנה‪.‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪13‬‬
‫לבסוף נכנסו כוחות הצבא האדום לאושוויץ‪ ,‬וגילו את הזוועות‪ :‬מתוך מיליוני אנשים שהגיעו‬
‫למחנה נותרו רק ‪ 7,650‬אסירים במצב בריאותי נורא‪ -‬הם היו שלדי אדם; כרבע מכלל היהודים‬
‫שנרצחו בזמן מלחמת העולם השנייה נרצחו באושוויץ; ובסך הכל הושמדו למעלה מארבעה‬
‫מיליון בני אדם‪ ,‬מתוכם קרוב לשני מיליון יהודים‪.‬‬
‫ראוי ונכון לציין כי אנשי הס"ס רובם ככולם היו אנשים בעלי נפש בריאה‪ ,‬ומעשיהם נעשו בדעה‬
‫צלולה‪ .‬הם היו בני אדם רגילים מכל הבחינות‪ ,‬שביצעו את הרצח במודע ומתוך כוונה תחילה‪ .‬את‬
‫האחריות על המעשים שביצעו רק הם היו צריכים לקחת‪ .‬ובאמת‪ ,‬אחרי המלחמה הועמדו לדין‬
‫חלק מהנאצים שביצעו פשעים באושוויץ‪ .‬בראשם נשפט רודולף הס‪ ,‬מנהל מחנות אושוויץ‪ ,‬למוות‬
‫ב‪ 2-‬לאפריל ‪ 1947‬בבית משפט פולני‪.‬‬
‫)מתוך "מחנה ריכוז והשמדה אושוויץ בירקנאו תולדותיו ומאפייניו"‪,‬‬
‫מאת הרמאן לאנגביין‪" ,‬מחנות הריכוז הנאציים"‪ ,‬עמ' ‪(.229-231‬‬
‫גם עם שחרור אושוויץ על ידי בעלות הברית לא תם משאם של היהודים אשר הצליחו למרות כל‬
‫הקשיים להינצל‪ ,‬לפניהם נותר עוד מסע ארוך ומייגע של שיקום‪ ,‬וחיפוש מקומם עלי אדמות‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫צעדות המוות‬
‫"רגע קשה‪ ,‬מחריד – מהאיומים ביותר שעברו עלי בימי חלדי‪ -‬עבר עלי במסע אימים זה‪,‬‬
‫אשר הכינוי "מצעד‪-‬מוות איום ונורא" אינו מוגזם כלל וכלל‪ .‬אני אומר וכותב "רגע"‪ ,‬כמושג‬
‫של זמן קצר‪ ,‬אך האירוע באותה שעה נמשך כנצח‪ -‬אף כי לאמיתו של דבר לא היה זה‬
‫אלא מעשה נורא שנמשך עשרים או שלושים שניות בלבד!‬
‫‪ ...‬הזמן‪ :‬שעות אחר‪ -‬הצהריים‪ .‬הערב כבר מחכה לבוא ולתת מזור קל לעייפותנו‪ .‬הצבא‬
‫הרוסי במרחק קטן ביותר מאחורינו‪ ,‬אולי קילומטר אחד ואולי פחות מכך‪ .‬מלווינו נצטוו‬
‫באיסור חמור שלא לאפשר לנו ליפול בידי הרוסים‪ .‬על כן החליטו להריץ אותנו מהר‬
‫מערבה‪ .‬במשך כשעתיים רצנו‪ .‬כן; השיירה כולה‪ -‬נשים וילדים‪ -‬רצו ורצו – אולי עשרים‬
‫קילומטרים‪ .‬דומה כי ריצה כזאת לא נראתה מאז ומעולם‪ .‬מימין ומשמאל לשיירה‪ -‬חיילים‪,‬‬
‫אנשי משמר‪ ,‬פרשים על סוסים מעלי קצף; אחרים משמיעים קולות‪-‬נפץ מאופנועיהם‬
‫וכולם מאיצים בנו‪ ,‬מזרזים אותנו ברעש ובצעקות למהר יותר! מהר! מהר!‪ ...‬אין בהם‬
‫טיפה של רחמנות‪ .‬מי שנעצר – נורה מיד‪.‬‬
‫אנו רצים בשארית כוחותינו הדלים‪ ...‬אמא גוררת את רגליה‪ ,‬נושמת ונושפת‪ ,‬ועל כתפיה‬
‫רכוב דני הקטן‪ .‬על ידה השמאלית היא נושאת את תרמיל המזון‪ ,‬ואילו ידה הימנית של‬
‫אמא לופתת את ידו השמאלית של אשר‪ .‬ומאחוריהם‪ ,‬צמודים עד כמה שאפשר‪ ,‬אני‬
‫ואחותי‪ ...‬וכולנו רצים ורצים‪ ,‬משתדלים לשמור על קצב אחיד‪.‬‬
‫תוך כדי ריצה אני קולט את מבטו של אחד הקלגסים‪ ,‬אני חש כאילו עינו צרה בנו‪,‬‬
‫במשפחה השנאה והקנאה שלו‪...‬‬
‫הקלגס שוב מעיף עלינו מבטו ו‪ -...‬אז מגיע הרגע הנורא‪.‬‬
‫בום! קת‪ -‬רובהו נוחתת על גב אחותי‪ ,‬היא נופלת קדימה‪" ,‬מועפת" בתנופה ארצה‪,‬‬
‫בתרמיל שעל גבה מועף גם הוא מעל לראשה‪ ,‬קדימה לפניה‪ ,‬אחיזתה בידי נותקה‪ ,‬ואף‬
‫על פי כן נגררתי אחריה ונפלתי ארצה‪ .‬ידי השמאלית‪ ,‬אשר החזיקה חזק חזק את מלאי‬
‫האוכל לשעת חרום נתרופפה ומתוכה נשר התיק‪ .‬תוך ניסיון להתרומם ולקום חשתי‬
‫סחרחורת קלה למשך חלקיק השנייה‪ .‬נפלתי ארצה‪ ,‬ידי הימנית מחפשת את יד אחותי‬
‫לבל תאבד לי‪ ,‬לבל תמעד "סופית" ולחלוטין‪ .‬ניסיתי להתרומם ו‪...‬שוב מכת הרובה‬
‫בראשי‪ .‬מעדתי ונפלתי שוב‪ ,‬אך אחותי היתה עדיין לידי‪ .‬ניסיתי שוב לקום כדי לגונן עליה‪-‬‬
‫אך בפעם השלישית חזרה הפרשה כולה‪ :‬מכת רובה שלישית‪ ...‬תוך הרף עין הגעתי‬
‫למסקנה כי אם אינני רוצה להישאר כאן לנצח‪ ,‬ואם אין אני רוצה להשאיר כאן את אחותי‪,‬‬
‫את אחותי היחידה‪ ,‬הרי אני חייב להיות חזק ולהמשיך בריצה בתוך השיירה‪ ,‬יחד עם‬
‫כולם‪...‬‬
‫כאילו רוח חדשה נשבה בי‪ .‬חשתי עצמי כמו שמשון הגיבור‪ ,‬אשר ברגע הקריטי בחייו‬
‫לפת את שני עמודי התווך של מקדש דגון והתפלל‪" :‬חזקני נא אך הפעם הזה‪ ,‬אלוקים!‬
‫ואנקמה‪"...‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪15‬‬
‫ואכן‪ ,‬כאילו רוח נעלמה ממעל אחזה בידי הקטנה וכיוונה אותה ברגע משבר זה לתוך ידה‬
‫של אחותי‪ .‬שנייה אחת קצרה אך יחידה במינה בחיי אנוש עלי אדמות‪ .‬ואנחנו קמנו‬
‫ונתעודד‪ ...‬ושוב רצנו ורצנו‪"...‬‬
‫)מקור‪ :‬מתוך עדות של משה פורת‪" ,‬באמונה בחסד וברחמים‪ -‬במצעד המוות למאוטהוזן"‪ ,‬עמ'‬
‫‪(.85-87‬‬
‫צ ע ד ת המוות‬
‫מסעם של יהודי אירופה שנשלחו למחנות העבודה נראה כי הסתיים בעבודת הפרך הקשה דיה;‬
‫אולם ההפסדים שנחלה גרמניה בחזית המזרחית מול רוסיה הכתיבו מציאות אחרת‪ ,‬ומפקדי‬
‫המחנות הורו על חיסול מהיר של המחנות על מנת שלא להשאיר זכר לכך שהתבצעה רציחה או‬
‫השמדה כלשהי על ידי הגרמנים‪ .‬וכך‪ ,‬החל משא נוסף וקשה לתיאור של היהודים שנותרו‬
‫באירופה‪ -‬המסע בצעדות המוות‪.‬‬
‫צעדות המוות הן מושג‪ ,‬המתאר הובלת שיירות אסירים תחת משמר כבד‪ ,‬למרחקים גדולים‬
‫ובתנאים בלתי אנושיים‪ ,‬תוך התעללות באסירים והריגתם על ידי שומריהם‪ .‬צעדות אלה התקיימו‬
‫בעיקר בסוף מלחמת העולם השנייה‪ ,‬אך חשוב לציין כי הן התחילו עוד קודם לכן‪ :‬צעדת המוות‬
‫הראשונה התקיימה כבר בינואר ‪ 1940‬בפולין‪ ,‬שם הוצעדו ‪ 800‬שבויי מלחמה יהודים מהצבא‬
‫הפולני מלובלין אל ביאלה פודלסקה‪.‬‬
‫צעדות המוות ההמוניות החלו בקיץ ‪ ,1944‬בעת ההתקפה הגדולה של הצבא האדום במזרח ושל‬
‫האמריקנים במערב‪ .‬בשלב זה הבינו הגרמנים כי התבוסה לא רחוקה מלהגיע‪ ,‬והם החלו בפינוי‬
‫מחנות הריכוז וההשמדה‪ ,‬מהמזרח אל המערב‪ -‬אל כיוון גרמניה‪.‬‬
‫צעדת המוות הראשונה הגדולה של אותה תקופה החלה ב‪ 28-‬ביולי ‪ 1944‬עם פינוי מחנה‬
‫שהשתייך לרשת מחנות מייאדנק‪ .‬כשלושת אלפים ושש מאות אסירים יהודים‪ ,‬רובם יוצאי יוון‬
‫והונגריה‪ ,‬הוצעדו בצעדות אלה‪ .‬זה היה שיא חדש של סבל מבחינת אסירי המחנות‪ :‬הם הוצעדו‬
‫במסע רגלי לקוטנו‪ ,‬מרחק של כמאה ושלושים קילומטר )!( מוורשה‪ .‬בדרך ירו הנאצים בכל אדם‬
‫שהראה סימני חולשה או פיגר אחרי הקבוצה‪ .‬הגרמנים לא סיפקו אוכל ומנעו מהיהודים להתעכב‬
‫כדי לשתות מים‪ .‬במסע זה לקוטנו נרצחו כאלף אסירים‪) .‬כשהגיעו אל קוטנו‪ ,‬הועמסו על רכבת‬
‫משא‪ ,‬תשעים אנשים בכל קרון‪ .‬מתוכם‪ ,‬מאות אנשים מתו בקרונות‪ .‬פחות מאלפיים הגיעו אל‬
‫מחנה דכאו ב‪ 9-‬באוגוסט ‪.(1944‬‬
‫‪16‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫אחת מצעדות המוות הנוראיות ביותר היתה צעדת המוות מבודפשט‪ .‬הצעדה‪ ,‬שהתחילה ב‪8-‬‬
‫בנובמבר ‪ 1944‬ארכה למעלה מחודש ימים‪ .‬יותר משבעים אלף יהודים גברים‪ ,‬נשים וטף נשלחו‬
‫לצעוד אל עבר גבול אוסטריה‪ .‬אלפים מבניהם נורו למוות בדרך‪ ,‬ואלפים נוספים מתו ברעב‪,‬‬
‫בקור ובמחלות‪.‬‬
‫צעדת מוות אכזרית נוספת היתה צעדת המוות של אסירי רשת מחנות שטוטהוף‪ .‬במחנה היו‬
‫כארבעים ושבעה אלף אסירים‪ ,‬מתוכם שלושים וחמישה אלף יהודים‪ ,‬בעיקר נשים‪ .‬ב‪ 20-‬בינואר‬
‫‪ 1945‬החל פינוי המחנות‪ .‬לדרך נשלחו כששת אלפים נשים ואלף גברים יהודים‪ .‬עשרה ימים‬
‫עשתה השיירה את דרכה אל פאלמקין שעל שפת הים הבלטי‪ .‬כשהגיעו ליעדם‪ ,‬הריצו אותם‬
‫הנאצים אל הים ובאש מכונות הירייה קצרו בהם‪ .‬ידוע רק על שלושה עשר שורדים מטבח המוני‬
‫זה‪ .‬אחת מהניצולות‪ ,‬צלינה מאניוויץ'‪ ,‬מספרת‪:‬‬
‫"‪...‬הלכנו במצעד המוות אל פלאמקין‪ ,‬שלושה ימים ושלושה לילות‪ ,‬בלי לקבל אוכל‪ ...‬ואכן‪,‬‬
‫בשעות הלילה המאוחרות הגענו אל חוף הים‪ .‬לפנינו נגלה מראה נורא‪ .‬משני צדי המדרון‬
‫היו מוצבות מכונות ירייה‪ .‬מיד נפתחה אש אל האנשים בשיירה‪ .‬אלה שנפגעו איבדו את‬
‫שיווי המשקל והידרדרו במדרון אל שפת הים‪ .‬יתר הנשים התחילו‪ ,‬באופן אינסטינקטיבי‪,‬‬
‫לסגת לאחור‪ .‬מפקד השיירה‪ ,‬האוברשארפיהרר שטוק‪ ,‬צעק "מדוע אינכם ממשיכים‬
‫ללכת‪ ,‬הרי בין וכה תיירו למוות ככלבים"‪ .‬אנשי ס"ס הריצו אותנו באש ובמכות אל עבר‬
‫המדרון‪ .‬קיבלתי מכה חזקה מקת הרובה ואיבדתי את הכרתי‪ .‬אינני יודעת מה קרה‪.‬‬
‫פתאום הרגשתי משהו קר בגבי‪ .‬כאשר פתחתי את עיניי ראיתי את עצמי על שפת הים‪,‬‬
‫במפרץ קטן קפוא למחצה‪ ,‬על ערימה של גוויות וביניהם פצועים שגילו עדיין סימני חיים‪.‬‬
‫כל החוף היה מכוסה בגוויות‪ ,‬אשר שקעו אט אט יותר ויותר עמוק אל תוך הים‪".‬‬
‫)מתוך "מצעדי המוות בשלב פינוי המחנות" מאת שמואל קרקובסקי‪ ,‬עמ' ‪ ,377‬עדותה של צלינה‬
‫מאניוויץ'(‪.‬‬
‫במהלך השואה הוצאו מאות צעדות מוות ממקומות שונים ברחבי אירופה‪ :‬אושוויץ‪ ,‬שטוטהוף‬
‫)ובתוכו מחנות המשנה טורן וברומברג(‪ ,‬בלכהמר‪ ,‬גרוס רוזן‪ ,‬בוכנוולד‪ ,‬נורדהאוזן‪ ,‬האלברשטאט‪,‬‬
‫רמסדורף‪ ,‬דורה מוטבאו‪ ,‬פלוסנבורג‪ ,‬זקסנהאוזן‪ ,‬נוינגמה‪ ,‬מאגדבורג‪ ,‬מטהאוזן‪,‬רונסבריך‪,‬‬
‫וממחנות משנה של דכאו‪.‬‬
‫הפינויים וצעדות המוות נמשכו עד ליומה האחרון של המלחמה‪ .‬המחנה האחרון ממנו הוצאו‬
‫אסירים היה רייכנאו שבהרי הסודטים‪ ,‬והוא פונה ב‪ 7-‬במאי ‪ ,1945‬יום אחד בלבד לפני כניעת‬
‫גרמניה‪ .‬בסך הכול נרצחו או מתו בצעדות המוות כרבע מליון אסירים של מחנות הריכוז הנאצים‪.‬‬
‫חשוב לציין כי מבצע פינוי המחנות וצעדות המוות הוא הפשע ההמוני המאורגן האחרון של‬
‫גרמניה הנאצית‪ ,‬וכי מבצעיו‪ -‬צמרת ומפלגה ומפקדי המחנות‪ -‬ניסו עד הרגע האחרון להמשיך‬
‫ולדבוק בתפקידם במסירות‪ .‬במבצע פינוי המחנות ובליווי השיירות במצעדי המוות‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬
‫לקחו חלק ‪ 20,000-25,000‬אנשי ס"ס‪ ,‬אשר רובם המכריע גילה אכזריות רבה‪ .‬אנשי הס"ס‬
‫העלו מיוזמתם את הרציחות וההריגות ההמוניות שהתבצעו במהלך צעדות המוות‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬השיירות של צעדות המוות עברו דרך מאות ערים‪ ,‬עיירות וכפרים‪ ,‬לעיניהם של מאות‬
‫אלפים‪ ,‬אולי גם מיליוני בני אדם‪ ,‬בכל רחבי אירופה הנאצית‪ .‬רובם הגורף לא נקף אצבע‪,‬‬
‫ובמקרים רבים התנהגותם היתה עוינת ביותר כלפי האסירים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬במקרים בהם ניסו‬
‫האסירים לברוח מן השיירות‪ ,‬הם נתפסו על ידי ה"היטלריוגנד" או על ידי "פלוגות העם" והוסגרו‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪17‬‬
‫לס"ס‪ .‬מקרים של הושטת יד לעזרה היו נדירים‪ .‬כלומר‪ :‬האוכלוסייה הגרמנית גילתה נאמנות‬
‫למשטר הנאצי לכל אורך הדרך ולא ניסתה למנוע את הרצח שבוצע לנגד עיניה‪ -‬ואף להיפך‪ ,‬היא‬
‫סייעה בידי הצבא לממש את תוכניותיו‪ .‬דוגמה להתנהגות הס"ס והעם הגרמני ניתן למצוא‬
‫בעדותה של גיזלה טוימן‪ ,‬מניצולי צעדת המוות מנויזאלץ אל ברגן‪-‬בלזן‪:‬‬
‫"עברנו דרך עיר גרמנית אחת‪ .‬ביקשנו אוכל‪ .‬בתחילה חשבו שאנו פליטים גרמנים‪ .‬איש‬
‫ס"ס שליווה אותנו צעק‪" :‬אל תתנו להם לאכול‪ ,‬אלו הם יהודים"‪ .‬ואכן‪ ,‬לא קיבלתי אוכל‪.‬‬
‫ילדים גרמנים התחילו להשליך עלינו אבנים‪".‬‬
‫)מתוך "מצעדי המוות בשלב פינוי המחנות" מאת שמואל קרקובסקי‪ ,‬עדותה של גילזה טוימן‪(.‬‬
‫ב‪ 8-‬במאי ‪ 1945‬נכנסו בעלות הברית אל ברלין ובכך סימלו את סיום המלחמה ואת תבוסתה של‬
‫גרמניה‪ .‬מלחמתה של גרמניה תמה‪ ,‬אולם מסעם של היהודים השורדים לא נגמר‪ :‬אלפי ניצולים‬
‫היו עדיין כלואים במחנות הריכוז וההשמדה; השורדים ממסעות המוות לא ידעו להיכן ללכת‬
‫ובגטאות עדיין נותרו יהודים‪ .‬כלומר‪ :‬למרות שיום השחרור היה צריך להיות לכאורה שמח‪ ,‬הוא‬
‫היה גם יום עצוב‪ ,‬יום בו התגלו הזוועות שעשתה האנושות ושנעשו לעם היהודי‪ .‬במצב זה עלתה‬
‫השאלה הבאה‪ :‬מכאן – לאן?‪...‬‬
‫‪18‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫העקורים‬
‫תבוסת גרמניה ונסיגת הכוחות הנאצים מול הצבא האדום בישרה על סוף המלחמה הקרב ובא‪.‬‬
‫עם נסיגת הכוחות הגרמנים החלו להופיע ברחבי אירופה יהודים שניצלו מאימת הנאצים‪ .‬יהודים‬
‫שהסתתרו בערים ובכפרים בזהות שאולה באמצעות ניירות אריים‪ ,‬ביערות‪ ,‬בבונקרים או אצל‬
‫אנשים טובים שניאותו להסתירם במהלך המלחמה‪ .‬הם יצאו ממקומות המסתור מבלי שהעלו‬
‫בדעתם מה עתידים הם לעשות ביום שאחרי‪ .‬רבים מהם היו משוכנעים שהם אחרוני היהודים‬
‫ומלבדם לא נותרו כמעט יהודים על אדמת אירופה‪.‬‬
‫סבלם ומשאם של היהודים לא תם גם עם ניצחון בעלות הברית ב‪ 8-‬במאי ‪ .1945‬מלחמה זו‪,‬‬
‫מתברר‪ ,‬עקרה מבתיהם‪ ,‬ממולדתם וממקומם הטבעי כחמישה עשר מיליון בני אדם‪ .‬ביניהם גם‬
‫כמאתיים אלף יהודים אשר יצאו כעת למסע אחר – מסע של חזרה לחברת ולאנושות‪ ,‬מסע של‬
‫חיפוש שורשיהם ומשפחתם‪ ,‬מסע של חיפוש אחר רכושם ובעצם מסע של מציאת מקומם עלי‬
‫אדמות‪.‬‬
‫"שארית הפליטה" היתה במצב מחפיר‪ .‬לאחר שש שנות מלחמה הם היו מנותקים‪ ,‬ללא משפחה‪,‬‬
‫עדים לרצח אחיהם היהודים‪ ,‬אפאטיים ושרויים בדיכאון וייאוש‪ .‬למרות כל זאת הם נאלצו‬
‫להתעלות על מצבם הנורא ולצאת ולחפש את דרכם בעולם מחדש‪.‬‬
‫המסע הראשון היה מסע החיפוש הגדול אחר המשפחה שנעלמה וגורלה לא נודע‪ .‬על ההחלטה‬
‫לצאת למסע כזה מספרת ברטה פרבר‪-‬זלץ‪ ,‬ניצולה מקרקוב ששוחררה בברגן בלזן במצב‬
‫בריאותי קשה ביותר‪:‬‬
‫"באוגוסט ‪ 1945‬החלטתי כי הגיעה השעה לצאת לדרך לחפש את ילדי‪ .‬הודעתי על כך‬
‫במכתב לאחי‪ .‬במכתב ארוך הפציר בי לבל אעשה זאת‪ ,‬הדרכים מסוכנות עדיין – כתב‬
‫במכתבו‪ ...‬ניסו לשכנע אותי שאדחה את צאתי לדרך לעוד חודשים מספר‪ ,‬מתוך תקווה‬
‫שאצבור בינתיים כוחות‪ ,‬הן נפשיים והן גופניים אולם החלטתי נשארה איתנה‪ .‬החלטתי‬
‫לעשות הכנות לדרך בה ילווה אותי סימן שאלה מחריד"‪) .‬מתוך‪" :‬והשמש זרחה"‪ ,‬ניי לעבן ‪ ,1968‬עמ' ‪(158‬‬
‫וכך החלה נדידה של יהודים ברחבי אירופה בשאיפה למצוא את קרוביהם‪ ,‬לחזור לאזור מגוריהם‬
‫ולבדוק האם ניתן להציל את רכושם שננטש עם גירושם‪ .‬החזרה היתה קשה ומסובכת‪ .‬אירופה‬
‫היתה זרועת הרס וחורבן וממשלות לא תיפקדו כראוי‪ .‬התחבורה לקתה בחסר ולכן נעו להם‬
‫מיליוני עקורים ופליטים ברחבי אירופה‪ .‬כאשר הגיעו הניצולים ליעדם‪ ,‬הם היו צריכים להתמודד‬
‫בדרך כלל עם אמת כואבת‪ .‬יקיריהם נספו‪ ,‬בתיהם נגזלו ורכושם כבר לא עמד לרשותם‪ .‬מנגד‪,‬‬
‫היו מעטים שלמרות הכל הצליחו להתאחד עם בני משפחתם‪ .‬מתאר זאת יהושע שיבק‪:‬‬
‫"‪...‬אחרי המלחמה‪ ,‬כשהייתי ברייכנבך אז בא נחמן‪ ,‬אחר כך בא שמשון‪ ,‬הם מצאו אותי‪.‬‬
‫איך הם מצאו אותי‪ ,‬אני לא יודע‪ ,‬אחד השתחרר באוסטריה‪ ,‬השני היה באיטליה‪,‬‬
‫והמשיכה היתה בחזרה לפולניה‪ ,‬לחפש אולי יש מישהו ואז הם באו לפולניה‪ ,‬שאלו מי‬
‫מה‪ ,‬אז סיפרו להם שאני נמצא ברייכנבך‪)"...‬מתוך‪" :‬נכרים במולדתם"‪ ,‬אודות השואה‪ ,‬דניאל בלטמן‪ ,‬מרכז מ‬
‫מרכזי היהודים באירופה כוסו באלפי מודעות ופתקים בכתבי יד שונים ובשפות שונות – יידיש‪,‬‬
‫פולנית‪ ,‬רוסית‪ ,‬גרמנית ועוד‪ ,‬אותם תלו היהודים אשר חיפשו מידע כלשהו על ילדיהם‪ ,‬אחיהם‪,‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪19‬‬
‫הוריהם ובני משפחתם‪ .‬הרחובות וקירות המבנים בהם התיישבו הניצולים דמו בימים אלו לאתר‬
‫הנצחה גדול כשמידי בוקר עם הגיעם של פליטים נוספים לעיר מתווספים אל הקירות שמות‬
‫חדשים של קרובים שנעלמו‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫המדיניות כלפי העקורים‬
‫האחריות לדאוג לעקורים היתה מוטלת על המעצמות המנצחות‪ ,‬כל אחת באזור הכיבוש שלה‪.‬‬
‫כאשר חיילי צבאות הברית פגשו לראשונה את היהודים עם שחרור המחנות‪ ,‬נגלו לעיניהם‬
‫מראות תת אנושיים‪ .‬הם פגשו ביהודים רעבים‪ ,‬חולניים‪ ,‬לבושים בסחבות ונראים כרוחות‬
‫רפאים‪ .‬בהתחלה‪ ,‬מתוך רצון טוב‪ ,‬החיילים האביסו את היהודים באוכל ושתייה‪ .‬בעקבות כך‪,‬‬
‫החלה תמותה המונית‪ .‬שכן‪ ,‬קיבתם של היהודים לא היתה ערוכה לקיבול אוכל ועיכולו לאחר שש‬
‫שנות רעב‪.‬‬
‫מדינות הברית הבינו שיש לשקם את ניצולי המלחמה באופן שיטתי ומוסדר ולכן החלו להקים‬
‫"מחנות עקורים"‪ ,‬שלרוב שוכנו בתוך מחנות קיימים‪ .‬במחנות אלו דאגו הן להבראתם הגופנית‬
‫של העקורים‪ -‬מזון‪ ,‬שתייה‪ ,‬תרופות ושמירה על היגיינה והן להבראתם הנפשית‪.‬‬
‫רבים מן הניצולים חוו טראומות קשות שהותירו צלקות בנפשם ודבר זה בא לידי ביטוי‬
‫בהתנהגותם‪ :‬תוקפנות לסביבה‪ ,‬אפאתיות‪ ,‬הרגישו רדיפה ונתקפו סיוטים ופחדים ועל כן היה‬
‫צורך בטיפול‪ .‬כחלק מתהליך השיקום הנפשי‪ ,‬שיקום הרוח‪ ,‬הגיעו פסיכולוגים‪ ,‬עובדים סוציאליים‬
‫ויועצים אחרים‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬הגיעו שליחים מארץ ישראל‪ :‬שליחי תנועות הנוער הציוניות שהפיחו תקווה ביהודים וניסו‬
‫לשכנע אותם לעלות לא"י‪ ,‬מורים ושליחי חינוך אחרים שמטרתם היתה לשקם את ההשכלה‬
‫שלקתה בחסר בקרב היהודים אחרי המלחמה‪ .‬השליחים שהגיעו מארץ ישראל‪ ,‬כולם כאחד‪,‬‬
‫הטיפו לערכים פרו‪-‬ציוניים‪.‬‬
‫יש לציין כי לניצולים עצמם היה חלק חשוב מאד בשיקומם‪ .‬במקומות מסוימים‪ ,‬כגון בגטו ליטא‪,‬‬
‫החלו הניצולים בהתארגנות ל"חיים שאחרי" כבר מספר חודשים לפני השחרור‪ .‬דבר זה בא לידי‬
‫ביטוי בכך שהמוסדות הראשונים של שארית הפליטה נוסדו מיד לאחר השחרור‪") .‬יד ושם" קובץ‬
‫מחקרים כרך כ' בעריכת אהרון וייס ‪ +‬אתר "אודות השואה"‪ ,‬מאמר "נוכרים במולדתם" מאת דניאל גוטמן(‬
‫למרות מצבם המחפיר של שארית הפליטה דגלו בנות הברית בחודשים הראשונים שלאחר‬
‫השחרור בכך שהיהודים אינם קבוצה לאומית נפרדת ועל כן אין צורך בארגוני סעד נפרדים‬
‫בשבילם‪.‬‬
‫האמריקאים התייחסו לראשונה ליהודים באופן ספציפי בהוראה שניתנה ב‪ 20.6.1945-‬ואמרה כי‬
‫יש להקים מחנות ל"מחוסרי נתינות ולאלה שאינם רוצים לחזור לארצותיהם"‪ .‬כאלה היו בעיקר‬
‫פולנים‪ ,‬נתינים באלטיים ויהודים‪.‬‬
‫בעיני שלטונות הצבא האמריקני‪ ,‬שארית הפליטה‪ ,‬היתה חלק מבעיה כוללת של פגועי מלחמה‬
‫ועל כן יש למצוא לבעיה זו פתרון על אדמת אירופה‪ .‬הם פעלו לא רק על פי שיקולים‬
‫הומניטאריים‪ ,‬אלא גם על ידי שיקולים אינטרסנטיים וזאת מתוך חשש שהפליטים היהודים יציפו‬
‫את ארה"ב ויקשו על הכלכלה האמריקאית‪ .‬על כן מנעו הגירה המונית לאדמת אמריקה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1943‬נקבעה בארה"ב המדיניות כלפי הפליטים והעקורים‪ ,‬כאשר מדיניות זו התעתדה‬
‫להתבצע על ידי מספר מוסדות‪:‬‬
‫]‪[1‬‬
‫בפועל‪ ,‬לצבא המעצמות היה נתח נכבד בשיקומם היומיומי של העקורים בתוך המחנות‪.‬‬
‫]‪[2‬‬
‫האונר"א )‪" – (UNRRA‬סוכנות הסעד והשיקום של האומות המאוחדות" אשר הוקמה ב‪-‬‬
‫‪ 9.11.1943‬ותפקידיה היו‪:‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪21‬‬
‫א‪.‬‬
‫מתן סיוע כלכלי לממשלות של מדינות הברית‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הגשת סיוע לצבאות בעלות הברית בטיפול בבעיות אזרחיות‪ .‬במסגרת זו אונר"א‬
‫התחייבה להחזיר למולדתם "אזרחי מדינות אויב שנרדפו בגלל גזעם‪ ,‬דתם או‬
‫בגלל פעולותיהם למען האומות המאוחדות" כמו כן‪ ,‬הארגון התחייב לטפל‬
‫בבעיותיהם הרפואיות של העקורים‪ ,‬בבעיותיהם הסוציאליות ורישום אוכלוסין‪.‬‬
‫בסוף ‪ 1945‬הפעילה אונר"א שני שלישים ממרכזי האיסוף והמחנות במערב‬
‫גרמניה שבהם שהו כ‪ 75%-‬מכלל העקורים‪) .‬יד ושם קובץ מחקרים בפרשיות השואה‬
‫והגבורה‪ .‬יהודה באואר ‪ ...‬שם מאמר מס' קובץ(‪.‬‬
‫]‪[3‬‬
‫"הג'וינט" )‪ – (American Jewish Joint Distribution Committee‬ארגון צדקה יהודי‬
‫אמריקאי שנוסד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬
‫לאחר מלחמת העולם השנייה הג'וינט לקח חלק חשוב בשיקום "שארית הפליטה"‪ .‬ארגון‬
‫זה יזם תוכניות הכשרה מקצועית כדי לעזור לעקורים לשקם את עצמם ולרכוש תעסוקה‬
‫שבעזרתה יוכלו להרוויח את לחמם‪ .‬הג'וינט גם יזם פעילויות תרבותיות ודתיות במטרה‬
‫לשקם את הקהילות היהודיות שנהרסו במלחמה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬סייע לממן את הגירת היהודים מאירופה‪ .‬מימון זה סייע לכמאה וחמישה עשר אלף‬
‫יהודים לעלות לארץ לפני שנת ‪.1948‬‬
‫]‪[4‬‬
‫אל המחנות הגיעו שליחים יהודים מהקהילות היהודיות בעולם‪ :‬יהדות המערב )בעיקר‬
‫יהדות אמריקה( ושליחים מארץ ישראל‪.‬‬
‫שליחי יהדות המערב‪ -‬ראשוני השליחים שחשו לעזרת הניצולים היו רבני הצבא‬
‫האמריקני‪ ,‬שהגיעו עם כוחות השחרור‪ .‬אליהם נוספו יועצים מיוחדים שמונו על ידי ארגוני הגג‬
‫של יהדות אמריקה‪ .‬בייחוד בלטו שליחי הג'וינט האמריקני והאנגלי שקיבלו על עצמם לסייע‬
‫במחנות לאחר שהאמריקאים והבריטים הפרידו את היהודים משאר העקורים‪ .‬השליחים היהודים‬
‫שהגיעו נתנו יחס חיובי‪ ,‬חם ואוהד לעקורים היהודים‪.‬‬
‫שליחים מארץ ישראל‪ -‬הראשונים היו חיילי הבריגאדה‪ ,‬שהגיעו אל המחנות כחודש לאחר‬
‫השחרור‪ .‬אחריהם הגיעו שליחים של תנועות הנוער ותנועות ההתיישבות‪ ,‬שליחים של הסוכנות‬
‫ולבסוף גם משלחות מורים מארץ ישראל‪ .‬לאחר ההלם הראשוני ולאחר שהכירו מקרוב את אנשי‬
‫"שארית הפליטה" השתחררו השליחים מן הדימוי הסטריאוטיפי של "שארית הפליטה" והחלו‬
‫להתייחס אליהם כאל אנשים בעלי זהות‪ ,‬כקבוצה בעלת זכויות‪ ,‬אשר נושאת בקרבה איכויות‬
‫מצוינות‪) .‬שנתון לעיון ולמחקר‪ .‬יהדות זממנו‪ .‬מאת חגית לבסקי‪ .‬עמ' ‪.(25-35‬‬
‫המסע לחיפוש "בית"‬
‫בעיית העקורים באירופה היתה הבעיה הגדולה ביותר לאחר מלחמת העולם השנייה‪ .‬המטרה‬
‫הסופית של המעצמות היתה להחזיר את ניצולי הזוועות למעגל החיים הרגיל‪ .‬להחזיר אותם‬
‫לכור מחצבתם‪ .‬כאמור‪ ,‬כשהיהודים מתחילים להבריא ולהשתקם הם יוצאים למסעות חיפוש‬
‫אחר "החיים שלפני המלחמה"‪ .‬אולם‪ ,‬מבחינה מנטאלית‪ ,‬המסעות הללו היו קשים מאד עבור‬
‫היהודים‪ .‬אדמת פולין הפכה להיות "בית קברות של יהדות אירופה" ויהודי עשוי היה לראות בכל‬
‫תושב מקומי כרוצחה של בני משפחתו‪) .‬מתוך הספר‪" :‬התנועה הלאומית היהודית והקמת מדינת‬
‫‪22‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫ישראל"( בשל כך‪ ,‬היו יהודים שביקשו למצוא לעצמם מקום בו יוכלו לבנות את חייהם מחדש‬
‫מעבר לים‪:‬‬
‫ארצות הברית‪ :‬ידוע היה כי ארצות הברית היתה המדינה היחידה שביכולתה לקלוט כמעט‬
‫את כל העקורים‪ ,‬אך היא נמנעה מלעשות כן וזאת בשל חוקי ההגירה הנוקשים במדינה‪ .‬בעקבות‬
‫סיורו של המשפטן ארל הריסון בשלושים מחנות עקורים והממצאים שהביא עימו‪ ,‬באוגוסט ‪1947‬‬
‫החליט הנשיא טרומן להמליץ בפני הקונגרס לחוקק חוקים שיתירו למספר יהודים להיכנס‬
‫לארה"ב‪ .‬התגובות היו מעורבות אצל האמריקנים והיהודים כאחד‪ .‬התנועות היהודיות‪-‬ציוניות‬
‫באמריקה סברו כי התרה נרחבת של כניסת יהודים לארה"ב תפריע למאמצי ההשפעה על‬
‫בריטניה באשר לפתיחת השערים ליהודים בארץ ישראל‪.‬‬
‫ב‪ 1-‬באפריל הגיש חבר בית הנבחרים מאילינוי‪ ,‬וליאם סטרטון‪ ,‬הצעת חוק שלפיה תותר כניסה‬
‫של כארבע מאות אלף יהודים בארבע שנים‪ ,‬זאת מלבד מכסת ההגירה‪ .‬וכך‪ ,‬כל תקופה מסוימת‬
‫הורשו להיכנס לארה"ב מכסה מצומצמת של יהודים‪.‬‬
‫בריטניה‪ :‬אחרי מלחמת העולם הראשונה קיבלו הבריטים את המנדט על ארץ ישראל‪ .‬על אף‬
‫שבהצהרת בלפור ב‪ 1917-‬התחייבו הבריטים לאפשר עליה בלתי מוגבלת של יהודים לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬הם לא קיימו זאת הלכה למעשה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1939‬הוצא ה"ספר הלבן" המגביל את כניסת היהודים לא"י וגרם לכך שהיהודים יהיו‬
‫מיעוט תמידי‪ .‬כלומר‪ :‬הבריטים נקטו במדיניות שמשרתת את האינטרסים שלהם‪ ,‬מדיניות פרו‬
‫ערבית‪ ,‬לאורך מלחמת העולם השנייה ולאחריה‪.‬‬
‫גם לאחר שהתבררה גודל הזוועה ולמרות סבלם האיום של היהודים בזמן מלחמת העולם‬
‫השנייה והמצוקה שחוו סרבו הבריטים להודות ש"תנאי חייהם של היהודים היו גרועים משל כל‬
‫הנפגעים האחרים מרדיפות הנאצים"‪ .‬ולכן יהודים שרצו להגר לארץ ישראל באותה תקופה שלא‬
‫בתוך המכסה המאושרת על ידי הבריטים‪ ,‬יכלו לעשות זאת רק באופן לא חוקי‪.‬‬
‫אירופה‪ :‬היו כאלה שחרף הקשיים‪ ,‬העדיפו להתחיל את חייהם מחדש דווקא בביתם המקורי‪,‬‬
‫באירופה שלפני המלחמה‪ .‬היתה להם שאיפה ל"חידוש ימיהם כקדם"‪.‬‬
‫ניצולים אלו גיבשו לעצמם דפוסי חיים ייחודיים‪ .‬הם בחרו להתגורר בצוותא‪ .‬הדבר נבע משתי‬
‫סיבות עיקריות‪:‬‬
‫]‪[1‬‬
‫מצב הדיור – ערים רבות ברחבי אירופה נפגעו במהלך המלחמה‪ ,‬ובשל כך בניינים רבים‬
‫ושכונות שלמות נפגעו ונגרם להם נזק‪ .‬אחת הדוגמאות היא ורשה שבפולין‪ .‬בעיר זו נערכו‬
‫קרבות במלחמה והיא נהרסה כמעט באופן מוחלט‪ .‬קשה היה למצוא מקום מגורים מסודר‬
‫בעיר‪ ,‬ואם נמצא כזה‪ ,‬בדרך כלל הוא היה מאויש על ידי תושבים מקומיים‪.‬‬
‫לעיר לודג'‪ ,‬הגיעו כשמונה מאות וחמישים היהודים שניצלו מן הגטו ששכן בעיר‪ .‬עם‬
‫שחרורה של העיר בינואר ‪ ,1945‬הניצולים הסתובבו בעיר וחיפשו לעצמם רהיטים‪ ,‬בגדים‬
‫ומוצרים אחרים שנמצאו בדירות נטושות והחלו לארגן את חייהם מחדש‪ .‬אבל‪ ,‬גם במקרה‬
‫זה הם נתקלו בקשיים‪ .‬חיכוכים פרצו בין הניצולים לאוכלוסייה הפולנית על רקע דיור‪.‬‬
‫כתוצאה מכך יהודים רבים נשארו מחוסרי בית‪.‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫]‪[2‬‬
‫‪23‬‬
‫תחושת יתמות של הניצולים‪ -‬עיקר הרצון למגורים משותפים נבע מתחושת הבדידות שחוו‬
‫הניצולים במשך שנות המלחמה‪ .‬החיים המשותפים נתנו להם ביטחון‪ ,‬בייחוד לאחר‬
‫שנודע להם על מות בני משפחתם במלחמה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬החיים ביחד הקלו עליהם את ההתמודדות עם הבעיות הביטחוניות ששטפו את‬
‫אירופה‪ :‬גילויי אנטישמיות‪ ,‬מעשי אלימות ורצח‪ .‬אווה פלדנקרייז אשר שבה לסנדומייז' עם‬
‫עוד עשרה יהודים מספרת‪:‬‬
‫"‪...‬כולם התגוררו בדירה אחת‪ ,‬חיו חיי קומונה‪ ,‬בישלו את ארוחותיהם‪ ,‬ישנו על המיטות‬
‫שרכזו שם‪ ...‬כל העת ישבו בצוותא וימים שלמים סיפרו זה לזה את קורותיהם מאז עזבו‬
‫את העיר‪ .‬החיים המשותפים נטעו בהם מידה של ביטחון נוכח גל הרציחות שפקד את‬
‫שרידי היהודים בפולין‪"...‬‬
‫)מתוך‪" :‬חוזרים לסאנדומיייז"‪ ,‬עת אזכרה‪ ,‬עמ' ‪( 442‬‬
‫לרוב‪ ,‬כאשר הגיעו היהודים בחזרה לערים או לכפרים‪ ,‬מקום מגוריהם באירופה‪ ,‬נתקלו ביחס עוין‬
‫מצד האוכלוסייה המקומית‪ .‬לעיתים אף איימו עליהם ברצח‪ ,‬אם יעזו לדרוש את בתיהם‪.‬‬
‫גם יהודים אשר הצליחו לשוב אל בתיהם‪ ,‬לא זכו ליחס הגון מצד שכניהם‪ .‬להפך‪ ,‬על אף‬
‫שהמלחמה הסתיימה‪ ,‬יהודים קיבלו יחס משפיל והאנטישמיות המשיכה לגאות‪.‬‬
‫"פוגרום קילצה" )‪ (4.7.1946‬הוא אחת הדוגמאות הנוראיות לגילוי אנטישמי לאחר סיום‬
‫מלחמת העולם‪ :‬לאחר סיום המלחמה חזרו לעיר קילצה שבפולין כמאתיים יהודים )לעומת‬
‫עשרים אלף שהתגוררו בה לפני המלחמה(‪ .‬ב‪ 1.7.1946-‬יצא מביתו הילד הפולני הנריק בן‬
‫התשע ולא הודיע דבר להוריו‪ .‬הנריק הלך לבקר מכרי משפחה שהתגוררו במרחק עשרים‬
‫וחמישה קילומטרים מקילצה‪ .‬החיפושים אחרי הנריק נמשכו כיומיים‪ .‬אחרי יומיים‪ ,‬הנריק שב‬
‫לביתו ובכדי למנוע כעס מהוריו הוא סיפר להם שאדם מקילצה נעל אותו במשך יומיים במרתפו‪.‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬ההורים התלוננו במשטרה על חטיפת ילדם על ידי יהודי ומכאן נפוצו השמועות‬
‫שיהודים חוטפים ורוצחים ילדים כדי להשתמש בדמם לצורכי פולחן‪ .‬וכך‬
‫ב‪ ,4.7.1946-‬התנפלו אלפים מתושבי קילצה והערים הסמוכות לה‪ ,‬על בניין הוועד היהודי בעיר‪.‬‬
‫ההמון המוסת התקבץ בחזית הבניין ופרץ פנימה‪ .‬אנשי צבא ומשטרה שנכחו באזור לא נקפו‬
‫אצבע על מנת למנוע את האסון‪ .‬יתר על כן‪ ,‬השוטרים שיתפו פעולה בכך שהוציאו באלימות את‬
‫היהודים מהחדרים ומהמרתף והסגירו אותם לידי ההמון‪ .‬הפורעים הותירו אבידות בנפש‪:‬‬
‫ארבעים ושניים יהודים שנרצחו ויותר מחמישים פצועים‪.‬‬
‫פרופסור ישראל גוטמן מעריך כי האנטישמיות שהחדירו הגרמנים בשנות המלחמה‪ ,‬גרמה לכך‬
‫ששנאת יהודים ורציחתם ייחשבו לתופעה לגיטימית שגם אינה נתקלת בהתנגדות המשטר‬
‫המקומי‪.‬‬
‫)יד ושם‪ ,‬קובץ מחקרים בפרשיות השואה והגבורה‪ ,‬יהודה באואר(‬
‫השלכותיהם של פוגרום קילצה ומקרי אלימות נוראיים אחרים היו חריפות ובעקבותיהם הגיעה‬
‫ההבנה שאכן העם היהודי חייב לחפש לעצמו מולדת וכך החלה יציאה המונית של יהודים‬
‫מאירופה וקמה "תנועת הבריחה"‪.‬‬
‫המלחמה אומנם תמה אולם מסע היהודים לא נשלם‪ .‬גם לאחר שש שנות מלחמה עקובה מדם‪,‬‬
‫שנים בהם נרדפו היהודים ונרצחו שישה מיליון נשים‪ ,‬גברים‪ ,‬זקנים וטף רק משום מוצאם היהודי‬
‫על לא עוול בכפם‪ ,‬גם לאחר כל זאת המסע עדיין לא תם‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫היהודים אשר חיפשו בכל כוחם בית לחזור אליו‪ ,‬מקום בטוח להניח בו את ראשם‪ ,‬לא הצליחו‬
‫להגיע אל המנוחה והנחלה – לא באירופה וגם לא במקומות אחרים‪.‬‬
‫המונח "שארית הפליטה" טומן בחובו רבות‪" :‬שארית" – הוא המעט שנותר‪ ,‬מעט היהודים‬
‫שניצלו מן התופת הנוראית‪" .‬פליטה"‪ -‬מחד‪ ,‬מסמל בריחה ומנוסה מצרה‪ ,‬מאידך‪ ,‬מסמל גבורה‬
‫והישרדות‪ .‬מהפליטה תבוא ההמשכיות‪ .‬ואכן גם "שארית הפליטה" לאחר שנים של סבל לאורך‬
‫שנות המלחמה ולאחריה הגיעו למסקנה המתבקשת – העם היהודי חייב מולדת לעמו בו יוכל‬
‫לשכון לבטח‪.‬‬
‫ומכאן ואילך נרתמים הם למסע הגדול להקמת מולדת יהודית לעם היהודי בארץ ישראל‪.‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪25‬‬
‫העלייה‬
‫עם עליית היטלר לשלטון מבינים רק חלק קטן מיהודי גרמניה וחלק עוד יותר קטן מיהדות אירופה‬
‫כולה את גודל הסכנה‪ ,‬מעטים מביניהם יכולים בשלב זה לצפות את המסע הארוך והנורא הצפוי‬
‫להם ועל כן אינם מזדרזים לנטוש את אירופה ולעלות לארץ ישראל‪.‬‬
‫היישוב היהודי בארץ – המאמין בחזון הציוני והמנסה במשך שנים להעלות את יהדות אירופה‬
‫ארצה ללא הצלחה – גם הוא אינו מפנים את "גודל הצרה"‪ ,‬אולם הוא כן מבין כי הנה נקרתה‬
‫בפניו הזדמנות חד פעמית להגשים את החלום הציוני ולהעלות את יהודי אירופה המצויים תחת‬
‫איום כזה או אחר לארץ‪.‬‬
‫יהדות אירופה בחלקה הקטן‪ ,‬כאמור‪ ,‬מבינה שהסכנה גדולה וכך ניתן לראות את השינוי במניעי‬
‫העולים לעלות לארץ ישראל‪ :‬בשנת ‪ 1934‬עלו עולים רבים מחברי "החלוץ"‪ -‬כלומר הם עלו‬
‫ממניעים אידיאולוגיים חברתיים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬משנת ‪ 1937‬עלו יהודים רבים שאינם בעלי רקע‬
‫אידיאולוגי ציוני חלוצי‪ ,‬וזאת עקב המצב ההולך ומדרדר בגרמניה‪.‬‬
‫ערב מלחמת העולם השנייה היה היישוב היהודי בארץ ישראל במשבר מדיני חמור‪ .‬הגורם‬
‫העיקרי לכך היה המשבר ביחסי היישוב עם ממשלת המנדט‪ ,‬שפרסמה את הספר הלבן השלישי‬
‫ב‪ .1939-‬יש לזכור כי ההגבלות על עליית יהודים לארץ ישראל החלו כבר בראשית ימי המנדט‬
‫הבריטי בא"י‪ ,‬ובאו לידי ביטוי במדיניות ה"ספר הלבן"‪ -‬זהו כינוי לדו"ח של ממשלת בריטניה‬
‫שעסק בהתיישבות יהודים בארץ ישראל ובהגבלת העלייה של יהודים לארץ בתקופת המנדט‬
‫הבריטי )‪ .(1920-1948‬הכריכה לדו"ח היתה בצבע לבן‪ -‬ומכאן שמו‪ .‬אולם‪ ,‬הספר הלבן השלישי‬
‫היה המרחיק לכת מכולם‪ :‬הוא הגביל את העלייה לארץ ישראל כמעט לחלוטין‪ :‬מתן אשרות‬
‫כניסה לשבעים וחמישה אלף יהודים במשך כחמש שנים‪ .‬מספר זה היה זעום ביחס לביקוש‬
‫האדיר שבא מאירופה למתן סרטיפיקטים‪ ,‬ומכאן ההתנגדות הגדולה של היישוב היהודי אל ספר‬
‫לבן זה‪ .‬כתוצאה מפרסום הספר התגייסו הישוב היהודי בארץ והתנועה הציונית העולמית למאבק‬
‫קשה ועקשני נגד מדיניות זו של המנדט הבריטי בארץ ישראל‪.‬‬
‫העלאת יהודים לארץ ישראל התבצעה בשתי דרכים‪:‬‬
‫עלייה לגאלית‪-‬‬
‫]‪[1‬‬
‫הבריטי‪.‬‬
‫]‪[2‬‬
‫עלייה לא"י בדרך חוקית‪ ,‬באמצעות אשרות כניסה שהקציב השלטון‬
‫עלייה בלתי לגאלית‪ -‬עלייה‬
‫לארץ ישראל בדרך לא חוקית‪ ,‬בלא‬
‫ידיעת ואישור השלטון הבריטי‪ .‬בדרך‬
‫כלל נעשתה העלייה הבלתי חוקית על‬
‫ידי ספינות שנקנו על ידי התנועה‬
‫הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל‪.‬‬
‫כבר מעליית היטלר לשלטון ועוד לפני‬
‫פרוץ המלחמה‪ ,‬בין השנים ‪1934-‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫‪26‬‬
‫‪ ,1939‬הגיעו כחמישים אלף מעפילים‬
‫אל חופי ארץ ישראל‪ .‬הם הועלו לארץ‬
‫על ידי מספר גורמים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫ההסתדרות הציונית החדשה של התנועה הרוויזיוניסטית‪ -‬זוהי התנועה שייצגה את‬
‫הרוויזיוניסטים‪ ,‬ובראשם זאב ז'בוטינסקי‪ ,‬בהסתדרות הציונית העולמית‪ .‬ההסתדרות‬
‫החדשה סברה כי יש לדרוש במפורש מבריטניה זכות להקמת מדינה ריבונית יהודית בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬וכי יש להתנגד לבריטניה באופן אקטיבי בשל המדיניות האנטי יהודית והפרו ערבית‬
‫שהיא נוקטת‪ .‬במהלך השנים נפגשו הרוויזיוניסטים עם ראשי קהילות רבות באירופה‪ ,‬וניסו‬
‫לשכנעם לתמוך רעיונית וכספית בהסתדרות‪ .‬בחלק מהמקרים אף נחלו הצלחה‪ ,‬אולם‬
‫שאיפתם המרכזית‪ -‬להעלות לארץ חצי מליון יהודים תוך ‪ 10‬שנים‪ -‬עלתה בתוהו‪ .‬מותו של‬
‫ז'בוטינסקי בשנת ‪ 1940‬גרם לדעיכתה של התנועה ופגע בה קשות‪ ,‬והיא התפרקה סופית‬
‫בשנת ‪.1946‬‬
‫‪‬‬
‫המוסד לעלייה ב' היה ארגון העפלה שהיווה המשך לארגון "החלוץ"‪ .‬רוב חברי החלוץ‬
‫היו מאנשי הקיבוצים וההתיישבות העובדת שעסקו בארגון העלאת קבוצות לא"י בעיקר‬
‫בדרכים לא לגאליות‪ .‬בשנת ‪ ,1939‬ערב המלחמה‪ ,‬הורחבה פעילותו של ארגון החלוץ ושמו‬
‫שונה ל"מוסד לעלייה ב'"‪ .‬המוסד לעלייה ב' פעל דרך ארגון "ההגנה"‪ -‬הארגון הצבאי‬
‫המחתרתי הגדול ביותר של היישוב היהודי בתקופת המנדט‪.‬‬
‫‪‬‬
‫גורמים פרטיים‪-‬‬
‫מעין קבלנים‪ ,‬שבתמורה לסכומי כסף גבוהים ארגנו את בריחתם של‬
‫יהודים מאירופה‪.‬‬
‫העלייה עצמה התחלקה למספר סוגים‪ ,‬על פי הרכב העולים שעלו בה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫עולים בעלי הון‪ -‬ברובה היתה זו עלייה של יהדות גרמניה‪ .‬רוב העולים בעלייה החוקית‬
‫היו אנשים אמידים‪ ,‬שכן‪ ,‬חוקי העלייה קבעו כי על מנת לקבל אשרת עולה מסוג ‪ A‬על‬
‫המועמד לעלייה להביא הוכחות כי יש ברשותו סכום כסף אשר יאפשר לו להתקיים בארץ‬
‫בכוחות עצמו‪ .‬עלייה זו היוותה מקור חשוב למשיכת ההון הפרטי למפעל הציוני בארץ‪.‬‬
‫לאחר עליית היטלר לשלטון הפך הצורך להעלות את היהודים מגרמניה כגורם חשוב‬
‫כשלעצמו‪ .‬במהלך השנים ‪ 1933-1938‬הוקטנה והוגבלה עלייה זו על ידי מכסות שהיו‬
‫תלויות במצב הביטחוני והמדיני שבארץ ישראל‪ .‬עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וחקיקת‬
‫הספר הלבן השני נפסקה עלייה זו כליל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫העלייה החלוצית‪ -‬עד עליית היטלר לשלטון היתה תנועת "החלוץ" במרכז אירופה‪-‬‬
‫תנועה ציונית שדגלה בעלייה והתיישבות בארץ‪-‬תנועה קטנה וחלשה‪ ,‬שהכילה רק כמה‬
‫מאות בודדות של חברים‪ .‬עלייתו של היטלר לשלטון מצאה את תנועת "החלוץ" לא ערוכה‬
‫לגל הבקשות שהציף אותה לעלות לארץ‪ ,‬וכך מספר גיאורג פאפה‪:‬‬
‫"ל"החלוץ" נכנסו הרבה חברים‪ .‬לפני עשרה ימים)ומיום ליום משתנה(‪ -‬אלף ושלוש‬
‫מאות חבר‪ .‬עם עליית היטלר לשלטון – ‪...600‬יום יום גדל החלוץ בחמישים איש‪...‬‬
‫מתוך כך ישנם כאלה שאינם ציונים‪"...‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪27‬‬
‫)מתוך‪" :‬מולדת חדשה‪ -‬עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם ‪ "1933-1948‬מאת יואב גלבר‪ ,‬עמ'‬
‫‪.(176‬‬
‫ואכן כאמור‪ ,‬עם הידרדרות המצב בגרמניה השתנה הרכב העולים של העלייה החלוצית‪,‬‬
‫והוא שימש מחסה ליהודים רבים שחיפשו דרך לברוח מזרועות הנאצים‪ ,‬ולאו דווקא‬
‫לחלוצים אשר רצו לממש את חזונם להפריח את השממה‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬מארץ ישראל‪ ,‬עודדו התנועות והמפלגות את צמיחתה של ה"חלוץ"‪ ,‬מתוך רצון‬
‫לשנות את ההרכב הדמוגראפי של התושבים בארץ‪ .‬הם דרשו שכשישים וחמישה אחוז‬
‫מכלל הרישיונות לעלייה עובדת יוקצו לחלוצים‪ .‬ואכן‪ ,‬בתחילה עלו אנשי "החלוץ" ארצה‬
‫דרך העלייה החוקית בלבד‪ ,‬אולם בשל הלחץ הרב שנוצר על התנועה היא החלה להעלות‬
‫עולים גם בעלייה בלתי חוקית לארץ ישראל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫עליית הנוער‪ -‬עלייה שהורכבה מילדים ובני נוער‪ .‬עלייה זו היתה בתחילה לגאלית‪ -‬היא‬
‫עוגנה בחוק בתקנות של ממשלת ארץ ישראל של עולה מסוג ‪ ,B‬שנועד לתלמידים‪,‬‬
‫סטודנטים ובני ישיבות‪ .‬בחמש שנותיה הראשונות‪ ,1933-1938 ,‬הגיע מספר העולים לכ‪-‬‬
‫‪ .4,635‬לראשונה עם פרוץ מלחמת העולה השנייה‪ ,‬בשנת ‪ ,1939‬עלו נערים ונערות‬
‫מ"עליית הנוער" בדרך בלתי לגאלית‪ ,‬ובמשך המלחמה הפכה עליית הנוער למפעל הצלה‬
‫של נוער יהודי מארצות הרייך‪.‬‬
‫מטבע הדברים‪ ,‬התנגדה ממשלת המנדט לעלייה‪ .‬הסיבה העיקרית לכך היתה שבמצב המדיני בו‬
‫בריטניה נמצאה היא היתה זקוקה לתמיכתם של המדינות הערביות באזור‪ .‬תוצאה ישירה לכך‬
‫היא מדיניות פרו ערבית ואנטי יהודית‪ ,‬שהולידה את הספר הלבן השלישי‪ .‬עם פרוץ המלחמה‬
‫החמירה בריטניה את אמצעי הלחימה בהעפלה‪ ,‬והגבירה את הפיקוח על נתיבי הים בכמה רמות‬
‫ושלבים‪:‬‬
‫‪ ‬ארצות מעבר נתבקשו שלא לספק אשרות מעבר‬
‫‪ ‬מדינות שתחת דגלן הפליגו ספינות הפליטים נתבקשו שלא לחדש את רישיונות הספינות‬
‫‪ ‬מדינות שבנמלן נעשה שימוש נתבקשו לגרום קשיים מנהליים לספינות המעפילים‪ .‬אחת‬
‫המדינות העיקריות עליה הופעל לחץ היתה רומניה‪ .‬בריטניה התנתה את סיועה הכספי‬
‫למדינה זו בשיתוף פעולה רומני בנושא "ההגירה היהודית"‪.‬‬
‫‪ ‬הספינות שנתפסו על ידי הבריטים בחופי ישראל לא הורשו לעגון בנמלים‪ ,‬אלא הוחזרו אל‬
‫הים‪.‬‬
‫‪ ‬הוקמו מחנות מעצר אליהם גורשו המעפילים שנתפסו‪ :‬בעתלית ובאי קפריסין‪ ,‬הסמוך יחסית‬
‫לארץ ישראל והנתון לשליטה בריטית‪.‬‬
‫מלחמת העולם השנייה העלתה בקרב היישוב היהודי בא"י דילמה קשה‪ :‬האם להצטרף לבריטים‬
‫ולעמוד לצדם במלחמה על מנת להלחם באויב הנאצי‪ ,‬או להתנגד לבריטים בשל יחסם המחפיר‬
‫למפעל הציוני ופרסום הספר הלבן השלישי‪ -‬יחס שפגע ישירות גם ביהודי אירופה‪ .‬את התשובה‬
‫לכך נתן דוד בן גוריון‪:‬‬
‫"יש להילחם עם הבריטים נגד גרמניה כאילו לא היה "ספר לבן"‪ ,‬ולהילחם נגד "הספר‬
‫הלבן" כאילו לא היתה מלחמה‪".‬‬
‫כלומר‪ ,‬על היישוב לתמוך ולסייע בלחימה של המדינות הלוחמות בגרמניה‪ ,‬ובמקביל להילחם‬
‫במנדט הבריטי בארץ כנגד יישום הספר הלבן השלישי‪ .‬ואכן‪ ,‬מיד עם פרוץ מלחמת העולם‬
‫‪28‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫השנייה‬
‫כשלושים אלף נשים וגברים מקרב הישוב היהודי בארץ לצבא הבריטי‪.‬‬
‫התגייסו‬
‫יש לציין כי עד לראשית ‪ 1942‬לא עשה היישוב כמעט דבר לנוכח הידיעות הראשונות על רצח‬
‫יהודי אירופה‪ .‬הדעה הרווחת היתה‪ ,‬כי גורלם של יהודי אירופה קשור לסבל של תקופת מלחמה‪.‬‬
‫היישוב האמין כי היהודים בגטאות יצליחו להתמודד עם הסבל‪ .‬היו מספר סיבות אשר בגללן‬
‫היישוב היהודי לא האמין לידיעות המגיעות מאירופה בדבר רצח העם היהודי‪:‬‬
‫]‪[1‬‬
‫הידיעות המחרידות היו בלתי נתפסות‪ ,‬נראו כמוגזמות‪ ,‬והעיתונות העברית התייחסה‬
‫אליהן בחוסר אמון‪.‬‬
‫]‪[2‬‬
‫היישוב היה טרוד בבעיות קיומיות‪ ,‬כמו היחסים עם הבריטים‪ ,‬שאלת הספר הלבן של‬
‫‪ ,1939‬העפלה‪ ,‬וגיוס לצבא הבריטי‪.‬‬
‫]‪ [3‬ב‪ ,1942-‬החשש העיקרי היה התקרבות החזית לארץ ישראל ומכאן השאלה כיצד להתגונן‬
‫ולהיאבק מול התקדמותו של הגנרל הגרמני ארווין רומל במצרים‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1942‬כאמור‪ ,‬השתנה יחס היישוב למלחמה מתחוללת באירופה‪ .‬הסיבה העיקרית היתה‬
‫נעוצה בעובדה שהחלו להגיע לארץ ישראל דיווחים מהימנים על הנעשה באירופה‪ .‬לחץ מפלגות‬
‫ביישוב על נציגיהן בהנהגת היישוב‪ ,‬בסוכנות וב"ועד הלאומי" הביא לכך שבנובמבר ‪1942‬‬
‫פרסמה הסוכנות אשור רשמי לידיעות על זוועות המלחמה‪.‬‬
‫משהתבררו השמועות האיומות בדבר הטבח ביהודי אירופה כנכונות‪ ,‬היו תגובות היישוב היהודי‬
‫בארץ מעורבות‪ :‬מחד‪ ,‬היתה הגישה שראתה בגורל היהודים תחת השלטון הנאצי הוכחה ברורה‬
‫וחד משמעית לצדקת הציונות ולתפיסה הרואה בגולה כמקום מסוכן ליהודים‪ -‬הן מבחינה פיזית‬
‫והן מבחינה רוחנית‪ .‬מאידך‪ ,‬אותה גישה לא יכלה לשאת את חוסר האונים של היישוב היהודי‬
‫בארץ‪ ,‬שכונה בפיהם "הנזר בכתרו של העם היהודי"‪ ,‬לנוכח האירועים באירופה‪ -‬את העובדה‬
‫שהיישוב היהודי לא מימש את מחויבותו כלפי הגולה‪ ,‬דווקא בשעה שהיו זקוקים להם כל כך‪.‬‬
‫משנת ‪ 1943‬חל שינוי במלחמה‪ ,‬ונראה היה כי גרמניה מפסידה במלחמה‪ .‬דבר זה עודד את‬
‫היישוב היהודי ודרבן אותו לפעול בצורות שונות למען אחיו באירופה לדוגמה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫בינואר ‪ 1943‬הוקם "ועד ההצלה"‪ ,‬שנועד לגבש ולבצע תוכניות שונות להצלת יהודי אירופה‪.‬‬
‫הועד פעל בשיתוף עם הסוכנות בתורכיה שניסתה ליצור קשרים עם יהודים באזורים שונים‬
‫באירופה‪ .‬החלה פעילות דיפלומטית‪ .‬באיסטנבול הוקם מרכז מטעם שליחי היישוב‪ ,‬שריכז‬
‫את פעולות ההצלה ויצר קשרים עם אישים בארצות שונות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בשנת ‪ 1943‬הוקמה יחידת הצנחנים של היישוב היהודי בארץ ישראל‪ .‬פלוגה זו הוקמה‬
‫ביוזמת ארגון ה"הגנה"‪ ,‬אשר הציע למודיעין הבריטי לשתף כוחות יהודיים במלחמה‪.‬‬
‫הצנחנים נבחרו בקפידה ועברו אימון מקצועי שכלל לימוד צניחה‪ ,‬קריאת מפות ואימון‬
‫בשיטות פעולה של קומנדו ומחתרת‪ .‬כמאה ועשר נשים וגברים עברו את הקורס‪ ,‬ורק‬
‫כשלושים ושבעה צנחנים הוכנו לפעילות מבצעית ואכן השתתפו בה‪ .‬המפורסמת מביניהם‬
‫היא חנה סנש‪ -‬צנחנית שנחתה ביוגוסלביה‪ ,‬וב‪ 7-‬בנובמבר ‪ 1944‬הוצאה להורג באשמת‬
‫ריגול בחצר בית הכלא בבודפשט‪ ,‬הונגריה‪ .‬היא נודעה בעיקר בשל השירים שכתבה‪,‬‬
‫שהפכוה לסמל היהודי הלוחם במלחמת העולם השנייה‪.‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ – 1944‬התגייסות לבריגאדה היהודית‪ -Jewish Infantry Brigade Group-‬זו היתה‬
‫חטיבה בתוך הצבא הבריטי שהורכבה כולה מיהודים‪ .‬הבריגאדה היהודית נטלה חלק‬
‫בקרבות שנערכו להבקעת קו ההגנה הגרמני האחרון בצפון איטליה‪" ,‬קו ג'ינגיס חאן"‪,‬‬
‫במסגרת הלחימה בחזית האיטלקית של בעלות הברית‪ .‬בשיאה מנתה הבריגאדה כ‪5,000-‬‬
‫חיילים יהודים‪ .‬הבריגאדה‪ ,‬על כל יחידותיה‪ ,‬שהתה בחזית מיום ה‪ 3-‬במרץ ‪ 1945‬עד ה‪25-‬‬
‫באפריל ‪ 1945‬סך הכול כחמישים יום‪ ,‬מהם שלושה שבועות בקרבות ממשיים‪.‬‬
‫למרות הידיעה על גורל היהודים ועל הזוועות המתחוללות באירופה‪ ,‬המשיכה בריטניה‬
‫במדיניותה תוך התעלמות ממצבה הנורא של יהדות אירופה‪ ,‬ולמרות הידיעות על הרצח הנורא‬
‫המתחולל ברחבי אירופה היא לא משנה את מדיניות העלייה‪ ,‬כלומר‪ :‬מספר הסרטיפיקטים )=‬
‫אשרות הכניסה לארץ ישראל( נשאר כשהיה‪ .‬כתוצאה מכך גדלה העלייה הבלתי חוקית באופן‬
‫משמעותי‪.‬‬
‫דוגמה לאחת מספינות המעפילים המפורסמות ביותר היא הספינה "סטרומה"‪ .‬זוהי ספינה‬
‫ששימשה כספינת מעפילים‪ .‬היא היתה ספינה קטנה ורעועה וציודה היה מיושן‪ .‬בדצמבר ‪1941‬‬
‫התארגנה ברומניה שיירת עולים בת ‪ 769‬נפשות שעמדה להפליג בספינה זו אל נמל קושטא‬
‫שבטורקיה ומשם לארץ ישראל‪ .‬הצפיפות בספינה היתה רבה ולא היו בה אמצעי תברואה‬
‫ובטיחות‪ ,‬וכמויות המים והשתייה היו בלתי מספיקות‪ .‬סבלם של העולים היה רב‪ ,‬אולם הם קיוו כי‬
‫מצבם יוטב כשיגיעו לטורקיה‪ .‬עם הגעתה של סטרומה לנמל קושטא לא השתפר המצב ואף‬
‫הורע‪ :‬הספינה‪ ,‬לאחר שהות קצרה בנמל‪ ,‬גורשה ללב ים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬ממשלת המנדט סירבה‬
‫בתוקף להרשות את כניסתם של העולים לארץ על אף שידעה כי זה עתה יצאו העולים מגיא‬
‫ההריגה‪ .‬עשרה שבועות היו כלואים העולים בספינה‪ ,‬ומצבם הלך והחמיר‪ ,‬וב‪ 23-‬בפברואר‬
‫‪ 1942‬הוטבעה סטרומה בטורפדו של צוללת סובייטית‪ ,‬כפי הנראה בשגגה‪ ,‬ורק אחד מנוסעיה‬
‫ניצל‪ .‬טביעתה של סטרומה היתה האסון הקשה ביותר בכל תולדות ההעפלה‪.‬‬
‫למרות הקשיים והסיכונים הכרוכים בביצוע המעשים לא נפסקה ההעפלה‪ ,‬ובמהלך מלחמת‬
‫העולם השנייה )‪ ,(1939-1945‬בסופו של דבר‪ ,‬הצליחו לעלות לארץ ‪ 16,456‬מעפילים‪.‬‬
‫המלחמה מסתיימת ב‪ 8-‬במאי ‪ .1945‬בעלות הברית כובשות את אירופה‪ ,‬ולאחר שהן מגלות את‬
‫מחנות הריכוז וההשמדה‪ ,‬ואת ה"מוזלמנים" ששרדו שם‪ ,‬הן מקימות את מחנות העקורים‪.‬‬
‫מחנות העקורים מוקמים במרכז אירופה‪ ,‬בארצות גרמניה‪,‬פולין‪ ,‬אוסטריה ואיטליה‪.‬‬
‫עוד לפני כן‪ ,‬בסוף שנת ‪ ,1944‬קמה במזרח אירופה תנועת "הבריחה" הגדולה‪ .‬זוהי תנועת‬
‫הגירה רחבת מימדים‪ ,‬בה נדדו כמאתיים וחמישים אלף ניצולי שואה יהודים ממזרח אירופה‬
‫)פולין‪ ,‬ברית המועצות‪ ,‬רומניה‪ ,‬הונגריה‪ ,‬צ'כוסלובקיה( למרכז ודרום אירופה על מנת להגיע‪,‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אל ארץ ישראל‪ .‬היוזמה לארגן בקבוצות את מעט היהודים ששרדו ולהעלותם‬
‫לארץ התעוררה בצורה ספונטאנית בשטחי פולין‪ .‬מקימי "הבריחה" היו בעיקר שרידי תנועות‬
‫הנוער החלוציות‪ ,‬יוצאי הפרטיזנים ולוחמי הגטאות‪ .‬וכך כותב יוחנן כהן‪ ,‬מראשוני שליחי ארץ‬
‫ישראל לפולין לארגון הבריחה‪:‬‬
‫"מה שהפך את בריחת יהודי פולין הבלתי מאורגנת ל"הבריחה"‪ ,‬מה שהפך אותה לתנועה‬
‫של שלילה טוטלית של הגלות‪ ,‬למען חיוב המולדת‪ ,‬נתן לה את המצפן‪ ,‬הכיוון והדגל‪ -‬היו‬
‫תנועות הנוער החלוציות‪ ...‬לגבי אנשי התנועות פירושה של "בריחה" היה ברור וחד‬
‫‪30‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫משמעי‪ :‬הליכה לארץ ישראל‪ ,‬דרך כל גבול‪ ,‬פתוח או חסום‪ ,‬ביבשה‪ ,‬ובים‪ ,‬ופריצת כל‬
‫מחסום‪"...‬‬
‫)מתוך "בריחים של שתיקה‪ -‬שארית הפליטה וארץ ישראל"‪ ,‬ובתוכו מאמר שכתב חיים גורי‪ ,‬עמ'‬
‫‪(.218‬‬
‫הבריחה התנהלה בדרכים בלתי חוקיות או חוקיות למחצה‪ :‬מסמכים מזויפים‪ ,‬מתן שוחד או‬
‫הסכם עם השלטונות והפקידים המקומיים‪ .‬מראשית ‪ 1945‬נסללה דרך "הבריחה" מפולין דרך‬
‫סלובקיה ורומניה‪ ,‬אשר ממנה קיוו לעלות לארץ ישראל‪ .‬כאשר התברר שלא ניתן לעלות מחופי‬
‫רומניה‪ ,‬החלה הבריחה לכוון את אנשיה אל עבר חופי איטליה‪ ,‬בעזרת החיילים היהודים מארץ‬
‫ישראל והבריגאדה היהודית‪ .‬עד מהרה פשטה תנועה זו למחנות העקורים שבגרמניה‬
‫ובאוסטריה‪ .‬באותה עת הצטרפו לעבודת ההברחה השליחים מארץ ישראל מטעם "המוסד‬
‫לעלייה ב'"‪ .‬במאי ‪ 1945‬הוקם באיטליה "מרכז לגולה"‪ ,‬שהוקם על מנת לארגן את הברחת‬
‫הפליטים לאיטליה ומשם לארץ ישראל‪ .‬נתיבי "הבריחה" היו קשים ומסוכנים‪ :‬מעבר הגבולות היה‬
‫כרוך בסיכון של גרוש מחדש לארץ ממנה באו היהודים‪ ,‬הדרכים בהרים היו מייגעות ובעלות‬
‫איומים רבים‪ .‬משהגיעו אל חופי איטליה חיכו במחנות מעבר לספינה שתפליג לארץ ישראל‪ .‬עם‬
‫הגיע הספינה לא תם מסע התלאות‪ ,‬שכן הבריטים‪ ,‬בהיותם נאמנים למדיניותם‪ ,‬סרבו לפתוח את‬
‫שערי ארץ ישראל בפני ניצולי השואה הרבים‪ .‬על אף התנגדות השלטונות הבריטים עלו לארץ‬
‫ישראל‪ ,‬בין השנים ‪ ,1945-1948‬כ‪ 84,333-‬מעפילים‪.‬‬
‫עם סיום המנדט והקמת מדינת ישראל נפתחו שערי ארץ ישראל‪ ,‬ומסעם ומשאם של יהודי‬
‫אירופה בא לקיצו‪.‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫נתיבי הבריחה‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫המסע לפולין‬
‫עם קום מדינת ישראל נראה כי תם המסע ושארית הפליטה אכן הצליחה להגיע אל המנוחה‬
‫והנחלה אולם מסתבר שגם עם הקמת מדינה יהודית לעם היהודי בישראל לא תם המשא‪.‬‬
‫שארית הפליטה הנושאת בקרבה את זיכרונם של ששת המיליון אשר נספו בשואה והיו בשר‬
‫מבשרם התקשו להשתלב בחברה הסובבת אותם‪ .‬מנהגי ה"צברים" המחוספסים נראו להם‬
‫וולגריים והמוניים‪ ,‬התרבות המקומית נראתה ונשמעה אחרת ולעיתים גם את השפה לא ידעו‪.‬‬
‫מנגד גם לציבור הישראלי "הצברי" היה קשה לקבל את אותם שלדים מהלכים‪ ,‬חיוורי הפנים‬
‫בעלי העיניים העצובות‪ ,‬המסוגרים בתוך עצמם‪ .‬תדמית שארית הפליטה היתה כשל אלו שהלכו‬
‫כצאן לטבח לעומת ה"צברים" המקומיים אשר נלחמו למען ה"מטרה" והצליחו אף להשיגה –‬
‫מדינה יהודית‪.‬‬
‫השינוי הגדול ביחס אל הניצולים ואל שהתרחש בזמן מלחמת העולם השנייה החל עם משפטו‬
‫של אדולף אייכמן בשנת ‪ .1961‬במשפט אייכמן אמר התובע הכללי מטעם המדינה‪ ,‬גדעון‬
‫האוזנר‪ ,‬את הדברים הבאים‪:‬‬
‫"בתהליך ההיסטורי של הגשמת הציונות והעלייה‪ ,‬גורלו של הפרט תלוי על פי רוב במקרה‪ ...‬על‬
‫נקלה יכול היה לקרות‪ ,‬שעם פרוץ המלחמה ישבו בארץ יהודים אחרים‪ ,‬ואילו רבים מאיתנו‪,‬‬
‫תושבי הארץ‪ ,‬היינו נשארים שם‪ ...‬הבנת התנהגותם של היהודים הינה אפוא ההבנה‪ ,‬שלא זו‬
‫בלבד שיכולנו להיות שם בגופנו במקומם‪ ,‬שאילו אמנם היינו שם והם כאן‪ ,‬היו ודאי מקימים את‬
‫היישובים את "ההגנה"‪ ,‬את הפלמ"ח והמחתרות‪ .‬הם היו כובשי השמחה ומבקיעי ההעפלה‪ .‬היו‬
‫הם מקימים את צה"ל ומבצעים את מעללי הגבורה ממלחמת העצמאות ועד נוקייב‪ .‬ואילו אנו לו‬
‫המר לנו גורלנו והיינו שם‪ ,‬בוודאי לא היה שונה גורלנו מגורלם‪ ,‬ולא היתה גבורתנו מגבורתם"‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬עדותם המצמררת של ניצולי השואה במשפט אייכמן‪ ,‬שקיבלו לראשונה במה לספר על‬
‫הזוועות שחוו על בשרם‪ ,‬הצליחה סוף סוף לשנות את יחס החברה הישראלית אליהם ואל זיכרון‬
‫השואה‪ ,‬היחס אל הנושא המורכב ואל הניצולים עצמם קיבל גוון שונה‪ .‬גוון יותר סבלני‪ ,‬מבין‪,‬‬
‫אוהד ותומך‪ .‬הרצון לשמוע את סיפורי הגבורה גבר‪ ,‬וההזדהות עם הניצולים התחזקה‪ .‬מסעות‬
‫בני הנוער לפולין משקפים גם הם את השינוי הזה‪.‬‬
‫כיצד הכל התחיל?‬
‫המסעות הראשונים לפולין היו באמצע שנות השישים‪ .‬משלחת ראשונה )כנראה של השומר‬
‫הצעיר( יצאה ב‪ 4-‬באפריל ‪ ,1965‬והשתתפה באירועי מלאת עשרים שנה לשחרור מחנה‬
‫ההשמדה אושוויץ‪ .‬ואולם לאחר מסע אחד או שניים הופסקו המסעות‪ ,‬בשל המשבר שחל‬
‫ביחסים עם פולין לאחר מלחמת ששת הימים‪..‬‬
‫בשנת ‪ 1983‬יצאו לפולין משלחות ייצוגיות של ארגונים יהודיים מהארץ ומהעולם לציון ארבעים‬
‫שנה למרד גטו ורשה‪ .‬מאז‪ ,‬התמידה התנועה הקיבוצית לשגר משלחות לפולין מדי שנה‪ .‬ב‪-‬‬
‫‪ 1988‬התקיים מצעד החיים הראשון‪ ,‬ומאז גובש נוהל מסודר במשרד החינוך‪ ,‬ואלפי בני נוער‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪33‬‬
‫יוצאים למסע לפולין מדי שנה‪ .‬ההערכות הן כי בכל שנה יוצאים למסעות למעלה מעשרת אלפים‬
‫בני נוער‪.‬‬
‫בשנים הראשונות לא נערכה כל הכנה רגשית ומוקדמת לתלמידים אשר ביקרו בפולין‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫באותה תקופה שרר בפולין משטר קומוניסטי והדבר השפיע רבות על אופי המסע של אותן‬
‫משלחות‪ .‬התלמידים לא התגוררו בבתי מלון מפוארים‪ ,‬אלא במעונות סטודנטים ואכסניות על‬
‫שם יאנוש קורצ'אק‪ .‬האתרים לא היו ערוכים לביקור של תיירים והמידע היה רשום לרוב בפולנית‪.‬‬
‫לכל זה נוספה גם האווירה הקודרת והדלות ששרתה בפולין באותה תקופה‪ .‬וכך‪ ,‬המסע‪,‬‬
‫שמטבעו עוסק בדברים איומים ועצובים‪ ,‬הפך קודר עוד יותר‪ .‬אוסף הדברים הללו השפיע רבות‬
‫על מצב רוחם של משתתפי המסע שיצאו ללא הכנה מוקדמת והחריף את התגובות הרגשיות‪.‬‬
‫תופעת הביקורים של בני הנוער בפולין החלה לצבור תאוצה‪ .‬יותר ויותר תלמידים השתתפו‬
‫במסעות וחזרו נרגשים ונפעמים‪" :‬כל אחד חייב לבקר בפולין"‪" ,‬בפולין הבנתי את חשיבות‬
‫מדינת ישראל" או "עכשיו אני בטוח כי לעולם לא ארד מן הארץ"‪ .‬אמירות אלו מדגישות את‬
‫החוויה העצומה שעוברים התלמידים ואת התהליך העמוק המשאיר בהם רשמים עמוקים ומחדיר‬
‫בהם ערכים של אהבת הארץ‪ ,‬מחויבות למולדת‪ ,‬מעורבות וחשיבות השירות בצבא‪ .‬בתחילה‪,‬‬
‫היה קונצנזוס סביב עניין המסעות לפולין ולא נשמעה ביקורת על אופיים‪ ,‬מטרתם ורמת ההדרכה‬
‫בהם‪ .‬התחושה הרווחת היתה שהביקור בפולין מותיר נכס חינוכי עצום בקרב התלמידים ולכן‬
‫הוא בבחינת "נכס צאן ברזל"‪ ,‬במיוחד בעידן בו חלה הידרדרות בחינוך לערכים הנוגעים‬
‫ל"לאומיות"‪" ,‬ציונות" ו"תודעה יהודית"‪ .‬הפעם הראשונה שנשמעה ביקורת שהובילה לשינוי אופי‬
‫המסע לפולין‪ ,‬היתה לאחר ביקורו של שר החינוך והתרבות לשעבר‪ ,‬יצחק נבון‪ ,‬בפולין‪ .‬נבון‪,‬‬
‫שהתרשם באופן עמוק ממראות עיניו‪ ,‬החליט שיש לבנות תוכנית מסודרת על השואה‪ ,‬כאשר‬
‫השיא הוא הביקור בפולין עצמה‪.‬‬
‫מטרותיה של התוכנית החשובה הוגדרו‪:‬‬
‫]‪ [1‬להכיר את עולמם המפואר והעצום של יהדות פולין לפני השואה‪.‬‬
‫]‪ [2‬לנסות להבין את גודל האובדן והחורבן‪.‬‬
‫]‪ [3‬לנסות לתפוס את השפל המוסרי אליו הגיעו הנאצים ברצח העם היהודי‪.‬‬
‫]‪ [4‬להבין את הגבורה שיש בעמידת היהודים מול הצורר הנאצי‪.‬‬
‫]‪ [5‬להכיר את עיקרי האידיאולוגיה הנאצית ולעמוד על הנסיבות לעלייתה לשלטון‪ .‬לעמוד על‬
‫יסודותיו של המשטר הטוטאליטרי שבמסגרתו נלחמה גרמניה ביהודים ולהפיק מכך את‬
‫הלקח הלאומי‪ -‬הצורך במדינה יהודית ריבונית וכן את הלקח האוניברסאלי‪ -‬שמירה והגנה‬
‫על הדמוקרטיה‪.‬‬
‫שלא כמו במשלחות הראשונות‪ ,‬שהיו ייצוגיות‪ ,‬נקבע כי כיתות שלמות יצאו למסעות ולא תעשה‬
‫בחירת "תלמידים מתאימים"‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוחלט על תהליך הכנה שיתחיל כשישה חודשים לפני‬
‫המסע ויכלול פרקי לימוד אודות השואה ופגישה עם ניצולי שואה וסיפוריהם‪ .‬תהליך זה ייגמר רק‬
‫לאחר החזרה מפולין‪ ,‬בעיבוד הנתונים‪.‬‬
‫בעד ונגד המסע לפולין‬
‫כפי שאמרנו בהתחלה‪ ,‬המסע לפולין התקבל כדבר מוחלט שאין עליו עוררין‪ .‬אולם‪ ,‬במשך הזמן‬
‫התפתח ויכוח עקרוני סביב השאלה האם יש לקיים את המסעות ואם לאו‪ .‬טענות המצדדים‬
‫במסע טוענים‪:‬‬
‫‪34‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫]‪[1‬‬
‫]‪[2‬‬
‫המסע גורם לתלמידים להבין את המצב באירופה בזמן המלחמה באופן מוחשי יותר‪.‬‬
‫המראות הגלויים לעין‪ -‬מחנות המוות‪ ,‬הגטאות ועוד דברים נוראים אחרים‪ ,‬נותנים תמונה‬
‫ברורה יותר ולא ערטילאית בנוגע לחיי היהודים באירופה בזמן המלחמה‪ .‬הרגשה של‬
‫שותפות והמשכיות כאשר דורכים על האדמה הארורה בה דרכו היהודים בעבר‪.‬‬
‫התלמידים חוזרים עם מטען רגשי כבד המותיר בהם ערכים של אהבת המולדת וזהות‬
‫יהודית‪ .‬כמו כן‪ ,‬הם מבינים את החשיבות הלאומית במדינה ריבונית לעם היהודי‪.‬‬
‫סביב המסע לפולין נרקמים ערכים חברתיים‪ .‬לדוגמה‪ :‬לעיתים התלמידים מארגנים‬
‫פעילויות שמטרתן לגייס כספים למען חבריהם מעוטי היכולת‪ ,‬על מנת שגם הם יוכלו‬
‫לקחת חלק במסע לפולין‪ .‬הדבר יוצר גיבוש חברתי ומחזק את ערך הדאגה לזולת‪ .‬יתר על‬
‫כן‪ ,‬התלמידים היוצאים לפולין מתגבשים בתור קבוצה איכותית‪ ,‬אחראית ובוגרת‪.‬‬
‫]‪[3‬‬
‫]‪[4‬‬
‫מן הצד השני של המתרס‪ ,‬נשמעים קולות המתנגדים למסע לפולין‪:‬‬
‫]‪[1‬‬
‫אי נוחות חברתית‪ :‬המסע הינו יקר מאד‪ .‬השהות בבתי מלון בפולין‪ ,‬התשלום למדריך‬
‫והכניסה לאתרים יוצרים יחד "חבילת נסיעה" שאין כל משפחה יכולה לעמוד בהוצאותיה‪.‬‬
‫במצב זה‪ ,‬ישנם תלמידים שלא יוצאים למסע על רקע בעיות כלכליות והדבר גורם לאפליה‬
‫ואי נוחות חברתית‪.‬‬
‫]‪[2‬‬
‫מימון הפולנים‪ :‬התשלום בכניסה לאתרים בפולין והשהייה בבתי המלון הפולנים‪,‬‬
‫תורמת לכלכלת המדינה‪ .‬ישנם המתנגדים למימון הפולנים בטענה שלחלקם ישנה יד‬
‫ברצח העם היהודי על ידי שיתוף פעולה עם הנאצים‪.‬‬
‫]‪[3‬‬
‫"בלימוד על גירוש ספרד‪ ,‬אין נוסעים לספרד"‪ :‬ישנה טענה האומרת כי כפי שאין‬
‫מבקרים במקומות אחרים עליהם מלמדים בשיעורי היסטוריה‪ ,‬כך אין לנסוע ולבקר בפולין‪.‬‬
‫]‪[4‬‬
‫טענה דתית‪ :‬טענה נוספת היא טענה דתית‪ ,‬שאין לצאת מגבולות ארץ ישראל‪.‬‬
‫]‪[5‬‬
‫הביקור מחזק את היחס השלילי כלפי הפולנים ולא הם ביצעו את הרצח‪ -‬מאחר‬
‫ואתרי הרצח נמצאים רובם בפולין הרי התלמידים מייחסים את המעשים למקום‪ .‬כמו כן‬
‫לעיתים נתקלים התלמידים בקריאות אנטישמיות מהמקומיים מה שמחזק את יחסם‬
‫השלילי לפולין ולאזרחיה שבעצם גם הם היו קורבנות הכיבוש הנאצי‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬רוב בתי הספר התיכונים במדינת ישראל מוציאים מדי שנה משלחות של תלמידים‬
‫לפולין‪ ,‬ביד כל תלמיד נתונה ההחלטה האם לצאת למסע לפולין או לא‪ .‬בשנים האחרונות פועלת‬
‫תוכנית חלופית עבור התלמידים שהחליטו שהם אינם מעוניינים לצאת למסע לפולין‪ .‬במשך‬
‫שמונת הימים בהם חלק מתלמידי הכיתה נמצאים בפולין‪ ,‬התלמידים שנותרו בארץ עוברים מסע‬
‫זהות יהודית‪ -‬ישראלית בגבולות המדינה‪ .‬המסע שלהם כולל ביקור במכוני שואה שונים‪,‬‬
‫באתרים בעלי ערך יהודי כגון‪ :‬הר הרצל‪ ,‬פגישות עם ניצולים ודיאלוגים שמטרתם להגיע לבירור‬
‫הזהות היהודית‪") .‬זיכרון סמוי‪ ,‬זיכרון גלוי"‪ ,‬תודעת השואה במדינת ישראל‪ .‬מאמר‪ :‬סיורי לתמידים‬
‫לפולין‪ -‬מסע לעיצוב הזיכרון‪ .‬עמ' ‪(93-100‬‬
‫קצת על פולין‪...‬‬
‫מסתבר שאת ההכנה למסע לפולין ניתן לנצל על מנת ללמד את התלמידים על קורות יהדות‬
‫פולין‪.‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪35‬‬
‫יהדות פולין היתה למן ימי הביניים ועד השואה הקהילה הגדולה ומהקהילות החשובות‬
‫שבקהילות עם ישראל בתפוצות‪ .‬ההיסטוריה בת למעלה מאלף השנים של היהודים בפולין כוללת‬
‫תקופות של סובלנות ופריחה דתית ותרבותית‪ ,‬בצד תקופות של אנטישמיות קשה‪ ,‬רדיפות‪,‬‬
‫פרעות וגרושים‪ ,‬ששיאן היה השמדתה הכמעט מוחלטת במלחמת העולם השנייה‪ .‬ערב‬
‫המלחמה היתה יהדות פולין הגדולה בתפוצות היהודים באירופה‪ .‬היא מנתה כ‪ 3.4-‬מיליון נפש‪,‬‬
‫ואף למעלה מכך אם כוללים במניין את יהודי שטחיה ההיסטוריים של פולין‪ ,‬שהפכו לנתיני ארצות‬
‫אחרות עם השינויים התכופים בגבולותיה של פולין לדורותיה‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫מטרת הנסיעה לפולין‬
‫מטרת הנסיעה לפולין לא הוגדרה מראש‪ .‬אולם במשך הזמן עוצבו המטרות‪ :‬להביא צעיר וצעירה‬
‫רגע לפני גיוסם לצבא ולהפיח בהם רגש לאומי‪ ,‬לעודד אותם לתרום למדינה ואף להיות מוכנים‬
‫להקריב את עצמם למען החזון הציוני והזהות היהודית‪ ,‬שאותה רצו הגרמנים להשמיד‪ .‬ישנם‬
‫האומרים‪ ,‬שהמטרה העיקרית היא הנצחת השואה והצורך להפוך את המסע לדבר המגשר בין‬
‫המורשת היהודית בעבר לבין הקיום היהודי בהווה‪") .‬בשביל הזיכרון"‪ .‬תשרי‪-‬חשון תשנ"ו‪ ,‬אוקטובר‬
‫‪ .1995‬גיליון מס' ‪ ,7‬בהוצאת יד ושם(‬
‫חווית ההתבגרות האישית של בני הנוער החוזרים מפולין מתבטאת באופן שונה אצל כל אחד‬
‫מהם‪ .‬ניתן לראות זאת ביומנים אישיים שכותבים תלמידים במהלך המסע‪ .‬היומנים הללו חושפים‬
‫את תהליך הצמיחה של התלמיד‪ .‬המסע לפולין‪ ,‬הוא מסע אל תוך נימי נפשו של הנער‪ .‬זהו קטע‬
‫מדבריה של תלמידת תיכון‪ ,‬נופר‪:‬‬
‫המסע לפולין רק כשתהיה שם תדע‪...‬‬
‫נשמע קלישאה‪ ...‬משהו שכולם אומרים כדי שישמע מכובד ונוראי‪.‬‬
‫אבל באמת שנכון‪...‬‬
‫לא מרפים מהמצלמה‪ ...‬אפילו לא לרגע‪ ...‬רואים הכל מבעד לעדשה‪,‬‬
‫וברגע שמורידים את המצלמה‪ ...‬מסתכלים דרך העיניים ושומעים דרך האוזניים ומריחים עם‬
‫האף רק אז קולטים‪.‬‬
‫מהי תמונה? רגע שנלקט בתור קובץ‪.‬‬
‫אבל התמונות האלה שכל כך רצינו לצלם‪ ...‬לא משקפות דבר‪ ...‬לא את הריח‪ ...‬לא את השקט‪...‬‬
‫לא את ההרגשה ואפילו לא את המראות‪.‬‬
‫הן קולטות רגע אבל לא את מה שהוא אומר‪.‬‬
‫התמונות האלה מועילות רק למי שצילם אותן‪ ,‬כי רק הוא יודע איך הוא הרגיש כשהוא לחץ על‬
‫הכפתור ושימר את הרגע הזה שאומר לו משהו‪.‬‬
‫המסע לפולין‪.‬‬
‫איך היה!?‬
‫היה מדהים‪ ...‬ובאמת שברגע ששואלים אותי את השאלה ה זאת הדבר הראשון שאני אומרת זה‬
‫"הכי כיף בעולם" כי פשוט היה כיף‪.‬‬
‫עם כולם‪.‬‬
‫החיבור הזה בינינו‪ ...‬פשוט נהיינו אחים‪.‬‬
‫אבל זה מוזר להגיד היה כיף על מסע כזה‪ ...‬היה קשה‪ ...‬אבל‪ ,‬לא נראה לי שקלטנו באמת עד‬
‫כמה קשה היה עד שהגענו לפה‪ .‬למדינה שלנו‪.‬‬
‫אני יכולה להגיד בוודאות שרק פה‪ ...‬ממש הבנתי מה ראיתי שם‪.‬‬
‫כמה חשובה המדינה הזאת‪ ...‬הצבא הזה שהרבה מנסים להתחמק מלתרום לו‪.‬‬
‫בקיצור היה מסע מדהים‪ ...‬כיף כל כך וקשה גם כן‪"...‬‬
‫מסלול המסע‬
‫המסע נמשך שמונה ימים לפחות‪ .‬לפי הנחיות מנכ"ל משרד החינוך חובה לכלול בכל מסע את‬
‫אתר מחנה ההשמדה אושוויץ‪ .‬הביקור באתרים נוספים נעשה על פי מטרות המסע‪ ,‬וסדר הביקור‬
‫אמור להיות מגוון‪ ,‬ולאפשר הפוגה בין המפגשים הקשים עם מחנות ההשמדה‪ .‬רוב המשלחות‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪37‬‬
‫מקיימות פעילות בשעות הערב‪ ,‬כמו שיחות עיבוד רגשות לקראת היום הבא ובעקבות אותו יום‪,‬‬
‫ועוד‪ .‬מקובל שהמשלחות כולן מקיימות קבלת שבת בבתי כנסת בקרקוב או בוורשה‪.‬‬
‫כעיקרון‪ ,‬מתנהל המסע במשולש שבין הערים הגדולות ורשה‪ ,‬קרקוב ולובלין‪ ,‬בהן מסיירים‬
‫התלמידים בגטאות וברבעים היהודיים לשעבר‪ .‬רבים מבקרים בעיר לודז' על כיכר המשלוחים‬
‫ובית הקברות שבה‪ .‬כמו גם בעיירות יהודיות לשעבר כגון ליז'נסק‪ ,‬גור )בורות הירי ביער זלוטה‬
‫גורא(‪ ,‬טיקוצ'ין )טיקוטין( ועוד‪ .‬התלמידים מבקרים באתרי מחנות המוות‪ :‬מיידנק‪ ,‬טרבלינקה‪,‬‬
‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬פלאשוב‪ ,‬בלז'ץ‪ ,‬חלמנו ועוד‪ ,‬וכן באתרי הוצאה המונית להורג‪ ,‬כמו יער‬
‫לופוחובה ואחרים‪ .‬התלמידים מבקרים באתרי מחנות המוות‪ :‬מיידנק‪ ,‬טרבלינקה‪ ,‬אושוויץ‪-‬‬
‫בירקנאו‪ ,‬פלאשוב‪ ,‬בלז'ץ‪ ,‬חלמנו ועוד‪ ,‬וכן באתרי הוצאה המונית להורג‪ ,‬כמו יער לופוחובה ויער‬
‫הילדים‪ .‬גם הערים קילצה וטרנוב נכללות לעיתים במסע‪.‬‬
‫מרבית הקבוצות שחזרו מפולין עד כה הרגישו שהמסע היה אפקטיבי והשיג את מטרתו‪ .‬מורים‬
‫רבים אומרים כי "סיור בפולין שקול כנגד אלף ספרי היסטוריה"‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫‪38‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫נוער ישראלי בפולין‬
‫‪‬‬
‫‪39‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫כדאי לקרוא ‪...‬‬
‫יונה על חוט תיל – מסע במצוות סבא‬
‫מאת‪ :‬דבורה שטיינר ואן רויאן‬
‫זהו סיפורו של יונה שטיינר‪ ,‬שבשנת ‪ ,1939‬כשהוא בן שלוש עשרה שנים‪ ,‬נחטף לעבודות כפיה‪.‬‬
‫הסיפור הועלה לכתב על ידי דבורה שטיינר‪ .‬דבורה היא נכדתו של סולומון‪ ,‬דודו של יונה‬
‫ובשליחות סבה היא יוצאת למסע חיפוש אחר יונה‪ .‬הספר מתאר את סיפורו האישי הנוגע ללב‬
‫של יונה‪ .‬סיפור הישרדותו בחמישה מחנות עבודה וריכוז והבריחה מהם‪ ,‬שנעשתה באומץ לב‬
‫ובנחישות‪.‬‬
‫מתוך הפרולוג‪' :‬דבורה‪ ,‬מצאי לי את הבן של אחי'‪ ,‬אמר סבי בקולו הנחוש והסמכותי‪ ,‬תחב את‬
‫המעטפה הישנה לתוך ידי‪ ,‬והצביע על כתובת השולח בצד השמאלי העליון של המעטפה‪ ,‬שרק‬
‫בקושי היה אפשר לפענח אותה‪' .‬מצאי לי אותו‪ .‬גרמתי לו עוול‪ ".‬ואכן המחברת מצאה את יונה‬
‫שטיינר‪...‬‬
‫מומלץ ! קריאה מועילה !‬
‫הספר ניתן להשאלה במכון ללימודי השואה ע"ש חדווה אייבשיץ ז"ל‪.‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫‪40‬‬
‫כדאי לראות ‪...‬‬
‫אקסודוס‬
‫הסרט אקסודוס‪ ,‬על פי ספרו של ליאון יוריס‪ ,‬בבימויו של אוטו פרמינגר‬
‫ובכיכובו של פול נוימן‪ ,‬יצא ב‪ 1960-‬בארה"ב‪ .‬הסרט מספר את סיפורה‬
‫של ספינת המעפילים אקסודוס‪ .‬החלק הראשון של הספר‪ ,‬הוא סיפורה של‬
‫אוניה ועליה ניצולי שואה‪ .‬הספינה ניסתה לחמוק ממחנה העקורים‬
‫בקפריסין ולהגיע לארץ ישראל‪ .‬כדי לשכנע את הבריטים לאשר את כניסת‬
‫האוניה לגבולות ארץ ישראל‪ ,‬אנשי האונייה איימו בשביתת רעב‪ .‬בסופו‬
‫של דבר הבריטים מחזירים את האונייה לאירופה ורוב יושביה עולים באופן‬
‫עצמאי לארץ ישראל‪.‬‬
‫החלק השני של הסרט מתייחס למאבקם של היהודים במנדט הבריטי‪ .‬בנוסף‪ ,‬הסרט מתאר את‬
‫קבלת החלטת עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט וחלוקת א"י לשתי מדינות ותחילת‬
‫המאבק בין היהודים לערבים‪.‬‬
‫מאושוויץ לירושלים‬
‫סרט תעודה המגולל את סיפורם של ילדים יהודים רבים שהוחבאו בבלגיה בזמן השואה מפני‬
‫הצורר הנאצי והעפילו בחשאי לא"י בין השנים ‪ 1945-1948‬בסיוע הסוכנות היהודית‪.‬‬
‫מדינת הזאבים‬
‫זהו סרט תעודה המספר את סיפור חייו של האלוף )מיל‪ (.‬יוסי פלד‪ .‬יוסי פלד נולד כ"ג'פקה‬
‫מנדלביץ'" בזמן מלחמת העולם השנייה באנטוורפן‪ ,‬בלגיה‪ .‬כשהיה בן שישה חודשים נמסר עם‬
‫שתי אחיותיו הבוגרות למשפחה נוצרית למשמורת‪ .‬שם הם חיו שש שנים כנוצרים‪ .‬מאוחר יותר‪,‬‬
‫בעזרת הבריגאדה היהודית‪ ,‬הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בנגבה‪ .‬בסרט‪ ,‬פלד ובנו נוסעים‬
‫לבלגיה ומבקרים בכל המקומות בהם חי וגדל‪ .‬לראשונה בחייו‪ ,‬מחליט פלד לנבור בעברו ולחקור‬
‫את חייהם ומותם של אביו ואימו‪.‬‬
‫מומלץ ! צפייה מועילה !‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪41‬‬
‫לסיום ‪...‬‬
‫מתוך יומנו של משה פוליקר )ספטמבר‪:(1943 ,‬‬
‫"בדברי אליכם על נקמה‪ ,‬אינני חפץ כלל וכלל שתבינו בזה שכל יהודי‪ ,‬שאפשר לו לשאת חרב‪,‬‬
‫יקום ויתנפל על גרמני‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אחי החביבים‪ ,‬כשמדברים בישראל על נקמה כזו‪ ...‬זו התפילה לקדוש ברוך הוא‪ ,‬שהוא‬
‫ייקום את נקמתנו‪ .‬כי בחפצנו לנקום מה שיש לנקום‪ ,‬נצטרך להתקומם נגד כל העולם כולו‪ ,‬כי אין‬
‫עם ואין ארץ שלא סבלנו מהם צרות מרת וקשות‪.‬‬
‫לא אחי‪ ,‬בדברי אליכם על דבר נקמה‪ ,‬דורש אני מכם לשים לב רק לצד החיובי של הנקמה‪.‬‬
‫נקמתנו‪ ...‬תהיה הקמת ארצנו ויישובה על ידי עמנו‪...‬‬
‫זאת תהיה הנקמה היותר גדולה שיש בידינו לנקום"‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬אנו נקמנו את נקמתנו‪ -‬בהקמת מדינת ישראל והפרחת השממה‪,‬‬
‫נוקמים את נקמתנו‪ -‬בחיי היומיום במדינת ישראל‪ :‬חינוך‪ ,‬תרבות‪ ,‬רפואה מתקדמת‪,‬‬
‫ונמשיך לנקום‪ -‬נמשיך לפתח את מדינת ישראל ולהיות אזרחיה הנאמנים‪.‬‬
‫הצורר הנאצי לא הצליח לבצע את מזימתו‪ .‬ואנו‪ ,‬דור ההמשך‪ ,‬חבים את קיומנו לכל אותם גיבורי‬
‫חיל‪ ,‬ניצולי השואה‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬
‫ביבליוגרפיה‬
‫אושוויץ‬
‫‪* ‬בירנבאום מיכאל וגוטמן ישראל‪" ,‬אושוויץ‪ -‬אנטומיה של מחנה מוות"‪ ,‬הוצאה לאור על ידי‬
‫"יד ושם"‪ ,‬ירושלים‪.2003 ,‬‬
‫‪ ‬גוטמן ישראל ומנבר רחל‪" ,‬מחנות הריכוז הנאציים"‪ ,‬נדפס בדפוס "דף וחן" בע"מ‪ ,‬ירושלים‪,‬‬
‫‪ ,1984‬עמ' ‪.229-231‬‬
‫‪ ‬גרייף גדעון‪" ,‬בכינו בלי דמעות"‪ ,‬משכל הוצאה לאור והפצה בע"מ‪ ,‬תל אביב‪.1999 ,‬‬
‫‪ ‬הרמאן לאנגביין‪" ,‬מחנה ריכוז והשמדה אושוויץ בירקנאו תולדותיו ומאפייניו"‪ ,‬עמ' ‪229-‬‬
‫‪.231‬‬
‫‪" ‬משפט אייכמן‪-‬עדויות"‪,‬‬
‫ירושלים תשל"ד‪.1974 ,‬‬
‫כרך ב'‪ ,‬הוצא לאור על ידי שירות הפרסומים‪ ,‬מרכז ההסבר‬
‫‪ ‬רפאל יואל‪" ,‬לקראת מסע‪ -‬במחוזות הזיכרון במזרח אירופה"‪ ,‬הוצאה לאור על ידי משרד‬
‫הביטחון‪ ,‬משואה‪ -‬המכון ללימודי שואה‪.1999 ,‬‬
‫צעדות מוות‬
‫‪ ‬גוטמן ישראל‪ ,‬האנציקלופדיה של השואה‪ ,‬הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בע"מ‪,‬‬
‫תש"ן‪ ,1990-‬כרך ד'‪ ,‬עמ' ‪.1046-1050‬‬
‫‪ ‬פורת משה‪" ,‬באמונה‪ ,‬בחסד וברחמים"‪ -‬במצעד המוות למאוטהאוזן‪ ,‬נדפס על ידי דפוס‬
‫"ראם"‪ ,‬תל אביב‪ ,‬ישראל ‪ ,1988‬עמ' ‪.85-87‬‬
‫‪ ‬קרקובסקי שמואל‪" ,‬מחנות הריכוז של הנאצים"‪ -‬הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי הרביעי‬
‫של חוקרי השואה‪ ,‬ובתוכו‪ :‬מצעדי המוות בשלב פינוי המחנות‪ ,‬עמ' ‪.376-384‬‬
‫פרק ג‪ -‬עקורים‬
‫‪ ‬באואר יהודה‪" ,‬יד ושם‪ -‬קובץ מחקרים בפרשיות השואה והגבורה‪ ,‬ובתוכו המאמר‪:‬‬
‫ראשית התהוותו של אירגון שארית הפליטה בבאוואריה"‪ ,‬הוצא לאור על ידי יד ושם‬
‫ירושלים‪ ,‬תשל"א‪.1970 -‬‬
‫‪ ‬בלטמן דניאל‪" ,‬נכרים במולדתם"‪ ,‬אתר אודות השואה‪ ,‬מרכז מידע – יד ושם‪.‬‬
‫‪ ‬וייס אהרון‪ ,‬קובץ מחקרים של יד ושם‪ ,‬כרך כ'‪.‬‬
‫‪ ‬לבסקי חגית‪" ,‬שנתון לעיון ולמחקר‪ -‬יהדות זממנו מס' ‪ ,"6‬הוצאת הספרים על שם י"ל‬
‫מאגנס‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ן‪ ,‬עמ' ‪.25-35‬‬
‫‪ ‬קולת שפרה ואחרים‪" ,‬התנועה הלאומית היהודית והקמת מדינת ישראל"‪ ,‬הוצא לאור על‬
‫ידי משרד החינוך והתרבות‪ -‬המרכז לתכניות לימודים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ח ‪.1978‬‬
‫‪ ‬חוזרים לסאנדומיייז‪ ,‬עת אזכרה‪ ,‬עמ' ‪.442‬‬
‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬
‫‪43‬‬
‫עלייה‬
‫‪ ‬מרכז המידע "אודות השואה"‪ ,‬יד ושם‪.‬‬
‫‪ ‬באואר יהודה‪" ,‬הבריחה"‪ ,‬הוצא לאור על ידי ומורשת וספריית הפועלים‪ ,‬תל אביב‪.‬‬
‫‪ ‬גלבר יואב‪" ,‬מולדת חדשה‪ -‬עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם ‪ ,"1933-1948‬עמ' ‪134-‬‬
‫‪.221‬‬
‫‪ ‬גוטמן ישראל‪" ,‬האנציקלופדיה של השואה"‪ ,‬הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בע"מ‪,‬‬
‫תש"ן‪ ,1990-‬כרך ראשון‪ ,‬עמ' ‪.214-217‬‬
‫‪ ‬גוטמן ישראל ודרכסלר עדינה‪" ,‬שארית הפליטה ‪ 1944-1948‬השיקום והמאבק הפוליטי"‪-‬‬
‫הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השישי של חוקרי השואה‪ ,‬נדפס בדפוס "דף נוי" על ידי‬
‫יד ושם‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"א‪.‬‬
‫‪ ‬לטר חנה‪" ,‬העפלה שלי"‪" ,‬ביחד‪ -‬הוצאה לאור"‪ ,‬עמ' ‪.65-67 ,34‬‬
‫‪* ‬נאור מרדכי‪" ,‬ההעפלה ‪ ,"1934-1948‬דפוס אופסט ברודי‪ -‬כץ‪ ,‬תל אביב‪ ,‬אייר תשל"ח‪ -‬מאי‬
‫‪ ,1978‬עמ' ‪.134 ,118-121 ,55-60 ,52 -49‬‬
‫‪ ‬רפל יואל‪" ,‬בריחים של שתיקה‪ -‬שארית הפליטה וארץ ישראל"‪ ,‬הוצא לאור על ידי משרד‬
‫הביטחון‪ ,‬משואה‪ -‬המכון ללימודי השואה‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.213-219‬‬
‫המסע לפולין‬
‫‪ ‬לב מיכל‪ ,‬שמדי חנה‪ ,‬ג'ודי בן‪-‬עזרא‪" ,‬המסע לפולין‪ -‬מסע של אדם בעקבות בני אדם"‪,‬‬
‫הוצא לאור על ידי מחלקת הפירסומים‪ ,‬משרד החינוך התרבות והספורט‪.‬‬
‫‪ ‬רפל יואל‪" ,‬זיכרון סמוי‪ ,‬זיכרון גלוי‪ -‬תודעת השואה במדינת ישראל‪ ,‬ובתוכו מאמר‪ :‬סיורי‬
‫לתמידים לפולין‪ -‬מסע לעיצוב הזיכרון"‪ .‬משרד הביטחון‪ -‬הוצאה לאור; משואה‪ -‬המכון‬
‫ללימודי השואה‪ ,‬תשנ"ח‪ ,1998-‬עמ' ‪.93-100‬‬
‫‪ ‬שלם מוטי‪" ,‬בשביל הזיכרון‪ -‬בעין אקטואלית‪ :‬מסעות של בני נוער לפולין"‪ ,‬נדפס ב"יד‬
‫ושם"‪ ,‬ישראל‪ ,‬אוקטובר ‪.1995‬‬