‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫הקדמה ‪2..................................................................................................‬‬ ‫מבוא ‪4.....................................................................................................‬‬ ‫המשא באושוויץ ‪5.......................................................................................‬‬ ‫צעדות המוות ‪13........................................................................................‬‬ ‫העקורים ‪16..............................................................................................‬‬ ‫העלייה ‪21................................................................................................‬‬ ‫המסע לפולין ‪27.........................................................................................‬‬ ‫כדאי לקרוא ‪32..........................................................................................‬‬ ‫כדאי לראות ‪33..........................................................................................‬‬ ‫לסיום ‪34..................................................................................................‬‬ ‫ביבליוגרפיה ‪35..........................................................................................‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫מפת ניקוזם של יהודי אירופה לאושוויץ‬ ‫‪3‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫הקדמה‬ ‫את הנושא "‪ 60‬שנה למדינת ישראל‪ :‬מהמשא לאושוויץ ועד‬ ‫למסע לפולין" בחרנו לאחר לבטים רבים‪ ,‬ולא בכדי‪.‬‬ ‫בשנה בה מדינת ישראל חוגגת את שישים שנותיה הראשונות‪ ,‬עלינו מוטלת‬ ‫החובה כעם לעצור בנקודת זמן זו‪ ,‬ולחשוב מה השגנו עד כה בעבר‪ ,‬מה דורש‬ ‫תיקון ומה כדאי ללמוד לעתיד‪.‬‬ ‫התהליך בו נעסוק בעלון זה הוא תהליך ארוך‪ ,‬קשה ומורכב‪ :‬החל מהמסע‬ ‫לאושוויץ‪ ,‬בו גורשו יהודים בתנאים בלתי הומאניים אל מחנה ההשמדה הגדול‬ ‫ביותר שנראה עד כה על פני הארץ‪ ,‬ועד המסעות לפולין בהם נוסעות משלחות של‬ ‫יהודים ממדינתנו העצמאית והריבונית‪ .‬המסע הזה‪ ,‬אנו סבורים‪ ,‬לא תם לעולם‪.‬‬ ‫את חשבון הנפש על הנעשה בשואה‪ ,‬על ההתייחסות הראויה לבני אנוש ועל‬ ‫חובתנו להיות עם חופשי בארצנו‪ ,‬יש לעשות תמיד‪ ,‬יום יום‪.‬‬ ‫אנו מקוות כי עלון זה יעשיר את עולמכם המחשבתי והערכי‪.‬‬ ‫תודה רבה לאתי גמבש‪,‬‬ ‫על הסיוע לאורך כל הדרך‪ ,‬ולכל צוות המכון‬ ‫על העזרה והתמיכה‪.‬‬ ‫קריאה מועילה ‪...‬‬ ‫שירה אבגי‬ ‫תמר ברגר‬ ‫‪4‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫מבוא‬ ‫"מהמשא באושוויץ עד המסע לפולין"‪-‬‬ ‫בעלון זה נעבור עם היהודים את מסעם‬ ‫הארוך שהחל באירופה ונמשך עד ימינו אנו‪.‬‬ ‫נתחיל במחנה הריכוז אושוויץ‪ ,‬בו סבלו היהודים סבל איום ונורא‪ .‬הם עונו‪ ,‬הוכו‪ ,‬הושפלו ונרצחו‬ ‫על לא עוול בכפם‪.‬‬ ‫נראה כי גם כאשר נגמרה המלחמה‪ ,‬מסעם של היהודים לא תם והם נותרו חסרי כל‪ ,‬ללא בית‬ ‫ומשפחה‪.‬‬ ‫תהליך השיקום במחנות העקורים היה ארוך ומייגע ולעיתים גם שם היהודים קיבלו יחס צונן‪ .‬אך‬ ‫עוז רוחם של היהודים לא נשבר והם המשיכו במסעם ופניהם אל ארץ ישראל‪ .‬גם שם נתקלו‬ ‫היהודים בקשיים ולעיתים ניסיון העלייה לארץ ישראל עלה בתוהו‪.‬‬ ‫הבריטים‪ ,‬בעלי המנדט על ארץ ישראל באותה תקופה‪ ,‬גילו אטימות וקשיות עורף כלפי מצוקתם‬ ‫של היהודים והם לא ניאותו לפתוח את שערי א"י לעליה בלתי מוגבלת של יהודים‪.‬‬ ‫נראה כי הפתרון למצוקתם של היהודים הגיע עם הקמתה של מדינת ישראל בשנת תש"ח‪-‬‬ ‫‪ ,1948‬כאשר התאפשרה עליה חופשית של יהודים‪ .‬נחלוף על פני שישים שנות מדינה ונגיע‬ ‫למציאות‪.‬‬ ‫כל אחד ואחד מאיתנו הוא עד לדורות הבאים אחריו‪.‬‬ ‫המסע לפולין‪ ,‬הוא אחד מן האמצעים החזקים להנחות זיכרון השואה‪ .‬יותר מכך‪ ,‬הוא סמל‬ ‫להמשכיות העם היהודי‪ .‬שכן‪ ,‬במקומות בו חפץ הצורר הנאצי לכלות את העם היהודי‪ ,‬פוסע לו‬ ‫דור ההמשך בגאון‪.‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪5‬‬ ‫המשא באושוויץ‬ ‫עדות מזיכרונותיה של צילה ליברמן על הגירוש לאושוויץ – בירקנאו‬ ‫"יולי ‪ 1944‬הצטווינו לארוז את הדברים המעטים שהיו ברשותנו‪ ,‬ולצאת למסדר‪ .‬מזמן ידענו שיום‬ ‫זה יגיע‪ .‬כבר חיכינו לו‪ .‬וכשנעמדנו במסדר היתה בעיני כל אחד מאתנו הבעה של פחד וייאוש‪.‬‬ ‫במיוחד בי גבר הפחד‪ ,‬עד כדי טשטוש חושים‪" .‬צֶלינקָ ה‪ ,‬את רועדת‪ .‬אל תפחדי"‪ ,‬אמר אחי‪,‬‬ ‫מחזיק בידי‪" .‬אולי אתה צודק‪ ,‬טַ דֶ ק‪ ,‬הפעם לא לוקחים אותנו למגרש המוות הידוע‪ .‬לא יורים‪,‬‬ ‫אנחנו לא דורכים על גוויות‪ ,‬ובכל זאת אני כל כך פוחדת"‪.‬‬ ‫הבטיחו לנו שניסע ברכבת לגרמניה‪ ,‬לעבודה‪ .‬אז למה אני רועדת? למה אני רואה כל הזמן את‬ ‫תנור האפייה של האופה בגטו‪ .‬אני משתדלת לשלוט בעצמי‪ :‬אין לך ממה לפחוד‪ .‬אנו נוסעים‬ ‫לעבודה‪ .‬הם צריכים אותנו שם לייצור עגלות לחזית‪ .‬ושוב האופה שבגטו; נדמה שראיתי אצלו‪,‬‬ ‫בפינת החדר‪ ,‬שקי קמח מונחים זה על גבי זה‪ .‬באותו רגע צץ בי רעיון‪ .‬אכנס לתוך אחד השקים‪,‬‬ ‫אתחבא בתוך הקמח‪ ,‬ואחכה‪ ...‬אבל אני כבר יושבת בתוך קרון בהמות‪ .‬הקרון מלא ודחוס אך‬ ‫תודה לאל שאנו יחד‪ .‬אבא היה בקיא בדרכים‪ ,‬ולכן טיפס והציץ דרך סדק בקרון‪ .‬בשובו בישר לנו‬ ‫בשמחה כי הרכבת נוסעת לכיוון גרמניה‪.‬‬ ‫ואם כך‪ ,‬אולי לא שיקרו לנו? הוא הרי הבטיח‪ ,‬מנהל בית החרושת‪ .‬וכשגרמני מבטיח‪...‬‬ ‫הרכבת נוסעת‪ .‬שקט שורר בקרון‪ .‬דבר לא נשמע זולת שקשוק גלגלים‪ .‬אבא רכן אלינו‪" :‬הקשיבו‬ ‫לי‪ ,‬ילדים יקרים‪ ,‬מי יודע לאן מובילים אותנו‪ ,‬למרות שהכיוון הוא גרמניה‪ .‬מי יודע אם ישאירו‬ ‫אותנו יחד‪ .‬מי מאיתנו שיישאר בחיים אחרי המלחמה‪ ,‬יפנה לכתובת שלנו‪ ,‬כיכר החירות ‪ 12‬שם‬ ‫גרנו פעם‪ .‬זה יהיה מקום המפגש‪ .‬נחכה זה לזה"‪.‬‬ ‫"כיכר החירות‪ ,‬כיכר החירות‪ ,‬חזרתי ושיננתי לעצמי‪ .‬איזה שם נפלא! מעולם לא שמתי לב‬ ‫לשמות הרחובות ולמשמעותם‪ .‬אם נישאר בחיים‪ ,‬אם המלחמה תיגמר‪ ,‬אם ואם‪ ,‬ואם‪ .‬עלי לשנן‬ ‫לעצמי ולא לשכוח‪ :‬כיכר החירות ‪ 12‬קִ י ְלצֶה‪.‬‬ ‫איך הצליחו כמה מן הבחורים לקפוץ מהרכבת? הרי הקרונות סגורים ומסוגרים‪ ,‬האשנב מסורג‪.‬‬ ‫בכל זאת הצליחו‪.‬‬ ‫נשמעו יריות‪ .‬הצצנו דרך הסדקים‪ ,‬הבחנו בהם הרחק בשדות‪ ,‬שלושה או ארבעה‪ .‬אחד מהם‬ ‫נפל‪ ,‬התגלגל לתוך תעלה‪ ,‬והיתר המשיכו לרוץ‪ .‬גם היריות נמשכו‪ ,‬וגם שקשוק גלגלי קרונות‬ ‫הרכבת‪ .‬הגלגלים נעים במהירות‪ ,‬הלב דופק‪ ,‬כמעט באותו קצב‪ .‬הקצב אחיד בין פעימות הלב‬ ‫לבין שאון הרכבת‪ .‬את מי שומעים יותר? נוסעים‪...‬‬ ‫הערב יורד‪ ,‬כנראה‪ .‬האור הקלוש שחדר דרך האשנב הלך ונחלש‪ .‬החושך השתלט‪ .‬אין רואים‬ ‫איש את רעהו‪ .‬יושבים צפופים‪ ,‬ומקשיבים‪.‬‬ ‫למה דפיקות הלב מפריעות את השקט? הרכבת נעצרת "‪...‬שקט! שקט!" מבקשים הבחורים‬ ‫העומדים דרוכים ומציצים דרך הסדקים‪ .‬את מי הם משתיקים? הרי איש מאתנו אינו פוצה את‬ ‫פיו‪.‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫‪6‬‬ ‫הרכבת נעמדת‪ .‬אבא שוב מציץ דרך האשנב‪" .‬אנו עומדים בצומת פסי רכבת‪ ,‬מכריז אבי‪" ,‬זו‬ ‫תחנה גדולה‪ .‬הרבה רכבות עומדות כאן"‪.‬‬ ‫הרכבת לאושוויץ‬ ‫מקרונות סמוכים‪ ,‬נשמעות אנחות‪ ,‬מה זה? לאן מובילים את כולנו? כל כך הרבה פועלים לבתי‬ ‫חרושת בגרמניה? נענוע חזק זעזע אותנו‪ :‬הרכבת כאילו קפצה ממקומה‪ ,‬כמו ירדה מהפסים‪.‬‬ ‫אבא ירד ממקום התצפית‪ .‬קרן אור שנכנסה מבעד לאשנב‪ ,‬מהפנס שבתחנת הרכבת‪ ,‬האירה‬ ‫את פניו שהביעו צער‪ .‬מעיניו נשקף האסון הנורא שבבואו צפה‪" .‬ילדים"‪ ,‬פנה בדבריו אל כולם‬ ‫"שינו את כיוון הפסים‪ .‬אנחנו נוסעים לאושוויץ"‪.‬‬ ‫"אושוויץ‪ ,‬פרצה צעקה מפי כול‪ ,‬ומהקרונות האחרים כמו ענה הד‪" ,‬אושוויץ‪ ,‬אושוויץ"‪.‬‬ ‫הרכבת המשיכה בדרכה‪" .‬אבא‪ ,‬למה המילה אושוויץ מפחידה כל כך?" החזקתי בידי האחת את‬ ‫ידה של אמא‪ ,‬ובשנייה את יד אחי טַ דֶ ק‪ .‬יד גברית רזה אך מוצקה‪ ,‬ידו החזקה עזרה לי להתגבר‬ ‫על הפחדים‪ .‬הוא החזיק בי‪ ,‬ובידו השנייה ליטף את ראשי‪" .‬צֶלינקָ ה‪ ,‬לחשה אמי‪" ,‬עוד מעט יעלה‬ ‫השחר‪ ,‬ואת עדיין לא ישנת‪ ,‬נסי להירדם‪ ,‬שיהיה לך כוח למחר"‪.‬‬ ‫"אני כל כך פוחדת"‪ ,‬אמרתי ומיד הרגשתי ששגיתי‪ .‬הכאבתי לאמי‪ ,‬ואין בכוחה לעזור‪ .‬למה‬ ‫הכאבתי לה? הנה אני מרגישה בדמעות היורדות מעיניה על זרועי‪ ,‬על שערות ראשי‪ .‬באותו רגע‬ ‫נדרתי נדר לאחי‪ ,‬שביקש ממני‪" :‬צֶלינקָ ה‪ ,‬בכל משך המלחמה הארורה אל תתלונני בפני אמא‪.‬‬ ‫בכל מצב שתהיי עליך לסבול בשקט ולא להכאיב לה יותר"‪.‬‬ ‫"אבא! האם הדרך עוד ארוכה"? אבי שתק ורק ליטף אותי‪ .‬כה נעים להרגיש בחיק משפחתי‪.‬‬ ‫"הלוואי והרכבת לא תיעצר לעולם!"‬ ‫דרך האשנב חדרו קרני אור קלושות‪ .‬השחר עולה‪ .‬בשביל מי הוא עולה? למה הלילה נגמר כה‬ ‫מהר? מי ביקש את היום החדש?‬ ‫הרכבת עצרה‪.‬‬ ‫אין רואים דבר‪ .‬אך ריח משונה חודר דרך הסדקים‪ ,‬כאילו זה עתה שרפו כאן קוצים או עור‪.‬‬ ‫שוב ממשיכה הרכבת‪ .‬עכשיו היא נעה לאט ובזהירות‪ .‬זה כל כך מפחיד‪ ,‬הנעלם האיום‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫בעיניים נפחדות הצצנו דרך הסדקים‪ .‬הגענו לאושוויץ"‪.‬‬ ‫)מתוך מרכז המידע "אודות השואה"‪ ,‬יד ושם(‬ ‫את דרכם למחנות ההשמדה עברו היהודים בדרך כלל ברכבות משא ששימשו בימים כתיקונם‬ ‫להובלת בקר‪ .‬לתוך קרון בו הובלו כשמונה בהמות הוכנסו כתשעים יהודים בממוצע‪ ,‬בצפיפות‬ ‫איומה‪ ,‬ללא מזון ושתייה‪ ,‬השירותים לא היו מצויים והצוהר הקטן שהיה בכל קרון הספיק לכניסה‬ ‫מועטה בלבד של אוויר‪ .‬הדרך ארכה לעיתים מספר ימים והיהודים ששהו בתוך הרכבות היו‬ ‫בחוסר ידיעה מוחלט לגבי העתיד להתרחש ולגבי המקום שאליו מובילים אותם‪ .‬לעיתים ניחשו‬ ‫היהודים לאן הם מובלים וזאת בעקבות ידיעות על השמדה שהסתננו לגטאות‪ ,‬ואולם ברוב‬ ‫המקרים התכחשו לידיעות וקיוו לטוב‪.‬‬ ‫בחוברת זו בחרנו להתמקד בפרק הראשון במסע לאושוויץ ובמשא באושוויץ וזאת משום שברבות‬ ‫השנים הפך מחנה ההשמדה אושוויץ לא רק "לסמל המובהק של שיטת מחנות הריכוז הנאציים‪,‬‬ ‫"אלא גם של עומק הנפילה בתקופה הנאצית בכללה‪ .‬אנחנו אומרים וכותבים "אושוויץ"‬ ‫ומתכוונים למוקד העינויים והזוועות הבלתי נתפסים‪ ,‬לתמצית הרוע והאימה שעוללו בני‬ ‫אדם במלחמת העולם השנייה‪ .‬הנשק הלא קונבנציונאלי‪ ,‬גז מרעיל שהופעל בשלהי‬ ‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬שימש אמצעי לרצח המוני של יהודי אירופה בידי משטר פושע‬ ‫הנישא על כנפי אידיאולוגיה גזענית דמיונית ומחרידה"‪).‬גוטמן ישראל‪" ,‬אושוויץ – אנטומיה של מחנה מוות"(‬ ‫אולם במידה שווה יכולנו לעשות זאת לגבי כל מחנה השמדה אחר‪.‬‬ ‫בספר שכתב הרמן לנגביין‪ ,‬שהיה אסיר בכמה ממחנות הריכוז הנאציים‪ ,‬והבליט בו את ייחודו‬ ‫של מחנה אושוויץ‪ ,‬הוא בחר לקרוא בשם "אנשים באושוויץ"‪ .‬והרי יותר מכל מאפיין את המשא‬ ‫באושוויץ העובדה שאדם בן תרבות חדל להתקיים בו‪ .‬בשביל יותר ממיליון בני אדם מארצות‬ ‫אירופה השונות‪ ,‬בני כל הגילים ומשני המינים‪ ,‬היתה הדרך הקצרה מרציף הרכבת אל תאי‬ ‫הגזים המפגש הראשון והאחרון עם אושוויץ‪ .‬גם מאות האלפים שנכלאו בתוך המחנה‪ ,‬לכאורה‬ ‫בתור עובדים‪ ,‬היו בעצם קטגוריה חסרת תקדים של עבדים‪ ,‬ורבים מהם נידונו ל"השמדה‬ ‫באמצעות עבודה"‪ .‬מי שעבר את השער שמתנוססת עליו הכתובת הטעונה כזב‪ ,‬ציניות ולעג –‬ ‫"‪ – "Arbeit macht frei‬העבודה משחררת – והיה לאסיר‪ ,‬ניטלה ממנו כליל ישותו האנושית‪.‬‬ ‫בתוך דקות ספורות איבד האסיר בבת אחת את שמו‪ ,‬את זהותו‪ ,‬את משפחתו‪ ,‬את ביתו‪ ,‬את‬ ‫בגדיו‪ ...‬ואת החירות לנוע‪ ,‬להחליט על צעדיו‪ ,‬להיות אדון לגורלו ולעתידו‪ .‬אז מה בעצם היה‬ ‫אושוויץ?‬ ‫‪8‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫‪‬‬ ‫שער הכניסה לאושוויץ ‪1‬‬ ‫אושוויץ היה מחנה הריכוז וההשמדה הגדול ביותר שפעל בתקופת מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ובו‬ ‫נרצחו למעלה מארבעה מיליון נפש‪ ,‬מתוכם כשני מיליון יהודים‪ ,‬בשיטות שונות‪ :‬גזים‪ ,‬יריות‪,‬‬ ‫זריקות פנול‪ ,‬מחלות‪ ,‬עבודת פרך ועוד‪ .‬המחנה הוקם בדרום מערב פולין ונקרא כך על שם העיר‬ ‫הקרובה "אושוויניצ'ים"‪ .‬הוא הוקם בשנת ‪ 1940‬בפקודתו של היינריך הימלר‪ ,‬הבנייה בוצעה על‬ ‫ידי שלוש מאות יהודים שהובאו מאושוויניצ'ים ומהיישובים הסמוכים לה‪ .‬המחנה אכלס סוגי‬ ‫אוכלוסייה שונים – יהודים מכל רחבי אירופה‪ ,‬שבויי מלחמה רוסים‪ ,‬מתנגדי משטר מהמדינות‬ ‫הכבושות‪ ,‬גרמנים פגומים מבחינה גנטית ומעט צוענים‪ .‬המחנה פעל ממאי ‪ 1940‬ועד ינואר‬ ‫‪.1945‬‬ ‫עם הרחבת מיכלול המחנה ופיתוחו הקיפו את אושוויץ ומחנות המשנה שלו יותר מארבעים‬ ‫מחנות שנפרסו על פני אזור תעשייתי רחב ידיים‪ ,‬עשיר באוצרות טבע‪ .‬המחנות הללו שימשו‬ ‫מאגר כוח אדם עצום‪ ,‬ואסיריהם הועמדו לרשות המאמץ המלחמתי הגרמני ונוצלו גם לעבודה‬ ‫במכרות‪ ,‬בבנייה ובחקלאות‪ .‬בספרו "אושוויץ ‪ -‬אנטומיה של מחנות מוות" מציג גוטמן את‬ ‫הנתונים הבאים‪:‬‬ ‫"עשרים ושמונה מתוך ארבעים מחנות המשנה של אושוויץ עבדו במישרין או בעקיפין‬ ‫למען תעשיית החימוש הגרמנית‪ .‬תשעה הוקמו סמוך לבתי יציקה ולמפעלי מתכת אחרים‪,‬‬ ‫שישה ליד מכרות פחם‪ ,‬עוד שישה סיפקו אסירים לעבודה במפעלים כימיים‪ ,‬שלושה‬ ‫אחרים לתעשייה הקלה‪ ,‬אחד הוקם ליד מפעל לחומרי בנייה ואחד ליד מפעל לעיבוד מזון‪.‬‬ ‫אסירי מחנות אחרים עבדו בשיפוצים ובבנייה‪ ,‬ביערנות‪ ,‬בעבודות משק ומשק חי‪ ,‬בתחנות‬ ‫חקלאיות ניסיוניות ובמפעלים אחרים"‪).‬גוטמן ישראל ומנבר רחל‪" ,‬מחנות הריכוז הנאציים"‪ ,‬ירושלים‪ ,1984 ,‬ע‬ ‫קשה ואף בלתי אפשרי לתאר בשפת אנוש את משא החיים באושוויץ‪ .‬שגרת יומם של האסירים‬ ‫היתה רצופת דריכות ומאמץ על אנושי‪ ,‬סערת רגשות ופחד שנמשכו חודשים רבים בלא כל‬ ‫הפוגה‪ .‬שגרת יומם גם היתה ריקה ועגמומית‪ ,‬חסרת כל חידוש מרענן ואפופת קדרות‪ .‬על אף‬ ‫החד גוניות של חייהם‪ ,‬אנוסים היו אסירי אושוויץ לעמוד כל העת על המשמר בשל הסכנה‬ ‫שארבה להם מכל עבר‪ ,‬ואת כל מרצם הנותר השקיעו בשמירה על ערנות תמידית‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪9‬‬ ‫מן האסירים נשללה כל פרטיות‪ ,‬הם היו שרויים יומם ולילה בקרבת רבים‪ .‬המזון הקלוקל לא‬ ‫סיפק כל תזונה‪ .‬הרעב לא הרפה והיה מקור של ייסורים ומצוקה‪.‬‬ ‫את סדר היום של האסירים ששמם הוחלף במספר הסידורי של המחנה‪ ,‬הכתיבו שלל חובות‬ ‫ופקודות שהיה עליהם למלא במהירות ובדייקנות‪ .‬נוסף על אחריות אישית לביצוע כושל‪ ,‬נאלצו‬ ‫האסירים לשאת בעול האחריות הקיבוצית‪ .‬גם זמני השינה והיקיצה היו נתונים לפיקוח‪.‬‬ ‫ברגע שדרכה כף רגלו של אדם על אדמת אושוויץ‪ ,‬הוא נפרד לעד מסדר החיים ומעולמו‪ .‬מערכת‬ ‫כפולה של גדרות תיל מחושמלות שהוארו לעת לילה ומגדלי שמירה רבים מאוישים באנשי ס"ס‬ ‫חמושים הקיפו את המחנה‪ .‬מסביב היתה טבעת של מחנות אחרים מפוזרים על פני קילומטרים‬ ‫רבים של שטחים ריקים שאנשי ס"ס מסיירים בהם‪ .‬בעת הכניסה למחנה עורטלו האסיר או‬ ‫האסירה לא רק מכל חפציהם האישיים אלא גם מזהותם‪ .‬אפילו גופם חולל כשגולח כל שיער‬ ‫הגוף‪ .‬על זרועם השמאלית קועקע מספר סידורי של המחנה ואם היו יהודים נוסף לצד המספר‬ ‫משולש קטן‪ -‬השם הוחלף במספר‪ ,‬הבית בבלוק‪ ,‬החדר והמיטה בדרגש תלת קומתי ששכבה‬ ‫דקיקה של קש משמשת לו מזרן‪ ,‬בבירקנאו אף חלקו כמה אסירים דרגש אחד‪.‬‬ ‫לאורך השנה כולה לבשו האסירים מדים מפוספסים מלוכלכים ומיוזעים‪ ,‬בלא בגדים תחתונים‪,‬‬ ‫לרגליהם נעלו נעלי עץ בלא גרביים‪ .‬פיסת בד ועליה מספר סידורי וסמל הסיווג של האסיר או‬ ‫האסירה הוצמדה לחולצה ולמכנסיים – משולש אדום ציין אסירים פוליטיים‪ ,‬משולש ירוק –‬ ‫פלילים‪ ,‬משולש שחור א‪ -‬סוציאליים‪ ,‬סימני זיהוי מיוחדים היו גם להומוסקסואלים‪ ,‬עדי יהווה וכו'‪.‬‬ ‫כל האסירים היהודים סומנו במגן דוד שהורכב ממשולש אדום ומשולש צהוב‪.‬‬ ‫ההסתגלות למחנה ותנאיו היתה קשה ביותר לאנשים שהיו רגילים לחיי נוחות‪ ,‬אנשים רבים לא‬ ‫הצליחו או לא רצו להפוך לחלק ממשטר המחנה‪ .‬אלה שמיאנו או לא יכלו להסתגל שקעו עד‬ ‫מהרה באפתיה ובדיכאון‪ ,‬בעגת המחנה הם נודעו בכינוי "מוזלמנים" – על סף המוות‪ ,‬בחושים‬ ‫קהים‪ ,‬התנודדו אסירים אלה בין חיים למוות‪ .‬עד מהרה איבדו את צורתם ולא נותרו מהם אלא‬ ‫שלדים מהלכים מכוסים עור יבש מצהיב‪ ,‬הם התנהלו לאיטם‪ ,‬בוהים בעיניים חסרות מבע‪,‬‬ ‫אדישים לצעקות הפראיות בגרמנית המאיצות בהם‪.‬‬ ‫יומם של האסירים נפתח בהשכמה בארבע וחצי לפנות בוקר‪ .‬חצי שעה הוקצתה לסידורים של‬ ‫הבוקר ולאחר מכן מסדר בוקר בו עמדו האסירים דום בשורות ישרות לשם ספירתם‪ .‬מספר‬ ‫האסירים היה חייב להתאים לנתונים הרשמיים‪ ,‬וכל יחיד חסר מתוך האלפים או טעות בספירה‬ ‫גרמו לעמידה ממושכת בכל מזג אוויר‪ .‬אחרי המסדר יצאו למקומות עבודתן פלוגות או יחידות‬ ‫עבודה‪ ,‬שנודעו בכינויי "קומנדו"‪ .‬מרבית העבודה נעשתה בחוץ – בקיץ ובחורף‪ .‬יום העבודה‬ ‫נמשך ‪ 12‬שעות בקיץ ומעט פחות מזה בחורף‪ .‬אחרי שובם מן העבודה היו האסירים מתייצבים‬ ‫למסדר הערב כשגם במסדר זה כמובן חייב מספר האסירים להתאים לנתונים הרשמיים‪ .‬על‬ ‫העדרם של אסיר או אסירה‪ ,‬אם משום שהתעלפו ואם משום שברחו‪ ,‬שילמו עמיתיהם בסבל רב‪,‬‬ ‫היה עליהם להישאר במקומם בעמידת דום מתוחה‪ ,‬בכל מזג אוויר‪ ,‬לעיתים במשך שעות‪ ,‬עד‬ ‫שנמצאו האסיר או האסירה הנעדרים או עד שהתבררה הסיבה להיעלמותם‪ .‬לאחר מסדר הערב‬ ‫הוטלו לעיתים קרובות עונשים אישיים או קיבוציים על האסירים‪ .‬רק לאחר מכן היו האסירים‬ ‫רשאים לפרוש למגוריהם בבלוק ולקבל את מנות הלחם שלהם עם תוספות זעומות ומשקה מימי‪.‬‬ ‫לאחר כיבוי האורות היו האסירים מרותקים לבלוקים הקרים והחשוכים עד לבוקר‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫קשה עוד יותר היה המשא אותו נשאו האסירים אשר עבדו באושוויץ בירקנאו ואין ספק כי את‬ ‫הסמליות המחרידה ורצופת האימה של אושוויץ יש לייחס בראש וראשונה למתקני ההשמדה‬ ‫ההמונית שכוננו הנאצים במחנה בירקנאו הסמוך‪ ,‬שהיה בעצם אגף של אושוויץ‪ .‬הארגון הטכני‬ ‫של המחנה והציוד המדעי החדשני‪ ,‬שהשתכללו עם הזמן ובכך הפכו אותו למחנה ההשמדה‬ ‫החדש והעדכני ביותר‪.‬‬ ‫זמן פעילותו היה הממושך ביותר‪.‬‬ ‫ניצול האסירים באושוויץ היה הקיצוני ביותר‪ ,‬החל מניצול כוח העבודה בעודם בחיים ועד לשימוש‬ ‫בשערותיהם לאחר שנרצחו באכזריות‪.‬‬ ‫זמן קצר לאחר תום המסע ברכבת וההגעה למחנה הסתיים המסע לרבים מנוסעיה כפי‬ ‫שמספרת ורה אלכסנדר במשפט אייכמן‪:‬‬ ‫"ברגע שהגענו לאושוויץ‪ ,‬ראינו שכל התמונות והמאמרים שראינו בעיתונות אינם אמת‪.‬‬ ‫ברגע הראשון שמענו צעקות מאנשי ס"ס‪ .‬ובשעה שנכנסנו אל המחנה‪ ,‬לפני שהיינו‬ ‫צריכות להתפשט‪ ,‬ראינו בבלוקים באושוויץ נשים שאנחנו לא ידענו אם הן נשים או גברים‪,‬‬ ‫הראשים היו מגולחים‪ .‬הם עשו תנועות כאלה שחשבנו שהם אנשים לא נורמלים‪ .‬גרדו את‬ ‫הראשים שלהם‪ ,‬הראו לנו עם האצבעות על הפה‪ ,‬גרדו את גופם‪ .‬אחרי מספר שעות‪,‬‬ ‫כאשר התפשטנו וכשקיבלנו את המדים של העצורים‪ ,‬מלאי כינים‪ ,‬ידענו מה רצו להראות‬ ‫לנו‪ .‬גילחו לנו גם את הראשים‪ ,‬ולקחו לנו הכל‪".‬‬ ‫)מתוך "משפט אייכמן – עדויות"‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬מרכז ההסברה ירושלים‪ ,‬תשל"ד‪ ,1974 ,‬עמ' ‪(1210‬‬ ‫כבר בקיץ ‪ 1941‬החליט ראש הס"ס היינריך הימלר לשלב את אושוויץ בתכנית ההשמדה של‬ ‫יהודי אירופה‪ .‬בעקבות החלטה זו הונהגה שיטה חדשה של רצח המוני בתאי גזים‪ .‬במסגרת‬ ‫ייעול המערכת מטילים הנאצים את ה"עבודה" המזעזעת על היהודים וכך הוקם הזונדרקומנדו‪-‬‬ ‫אנשי הזונדרקומנדו‪ .‬פלוגות העבודה שנכפתה עליהם העבודה ליד מתקני הרצח במחנה אושוויץ‬ ‫היו האומללים ביותר בקרב אסירי המחנה‪ ,‬מאז הפעלת מסע הרצח ההמוני‪ .‬פלוגה זו שמספרה‬ ‫הגיעה לפרקים לכאלף איש הורכבה ברובה מאסירים יהודים‪ ,‬גברתנים שנותר בהם עדיין מאגר‬ ‫של כוח פיזי‪ .‬אלה שלא נשברו מהמועקה שהטילה עליהם הזוועה נשארו בפלוגה לתקופה‬ ‫ממושכת‪ ,‬האחרים חוסלו לאחר פרק זמן קצר והוחלפו על ידי אסירים חדשים שהגיעו למחנה‪.‬‬ ‫תפקידם של אנשי הזונדרקומנדו במחנות ההשמדה היה התפקיד המחריד ביותר מבין כל‬ ‫התפקידים‪ .‬עליהם הוטלו העבודות הקשות ביותר מבחינה מנטאלית‪-‬נפשית‪ .‬שגרת חייהם היתה‬ ‫עליהם כמשא כבד מנשוא‪ .‬הם הוכרח על ידי כפיה ואיומים מצד הגרמנים‪ ,‬לבצע משימות שונות‬ ‫בתוך מתקני ההשמדה‪ ,‬בקרבת תאי הגזים‪ :‬לראשונה פגשו אנשי הזונדרקומנדו את היהודים‬ ‫ב"אולם ההתפשטות"‪ ,‬אחרי הסלקציה‪ .‬שם הם היו צריכים להאיץ באנשים להתפשט מבלי‬ ‫התמהמהות‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬היו מעבירים אותם בעודם עירומים אל תאי הגזים‪.‬‬ ‫אנשי הזונדרקומנדו נתקלו בדילמות בלתי אנושיות‪ :‬לעיתים הובילו את נשיהם וילדיהם אל תאי‬ ‫הגזים‪ ,‬לעיתים היו צריכים להוביל קבוצות שלמות של ילדים אל המוות‪.‬‬ ‫"בצהרי היום הוכנסו שש מאות נערים יהודים בגילאים שנים עשרה עד שמונה עשרה‪,‬‬ ‫לבושים בגדי מחנה ארוכים מפוספסים‪ ,‬קלים וקרועים‪ .‬על רגליהם היו נעליים או קבקבי‬ ‫עץ‪ .‬הילדים היו כה יפים‪ ,‬חטובי גוף ומאירים‪ ,‬שנדמה כאילו קרנו מתוך סמרטוטיהם‪ .‬זה‬ ‫היה במחציתו השנייה של חודש אוקטובר ‪ .1944‬הם הובלו על ידי עשרים וחמישה אנשי‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪11‬‬ ‫ס"ס מזוינים‪ .‬בהיכנסם לחצר פקד עליהם מפקד הקומנדו‪" :‬להתפשט בחצר"‪ .‬משראו‬ ‫הילדים את תמרות העשן המתאבך‪ ,‬הבינו מיד כי מובילים אותם למוות‪ .‬הם החלו‬ ‫להתרוצץ אנה ואנה בתוך החצר‪ ,‬טרופי פחד‪ ,‬מורטים שערות ראשיהם‪ ,‬בלי לדעת כיצד‬ ‫למלט את נפשם‪ .‬רבים פרצו בבכי אימים והיללה אחזה בכולם‪ .‬מפקד הקומנדו ועוזרו היכו‬ ‫מכות רצח את הילדים כדי לאלצם להתפשט‪ .‬מרוב מכות נשברה האלה‪ ,‬ומיד הובאה אלה‬ ‫אחרת והאיש המשיך להכות בראשי הילדים חסרי המגן‪ .‬החזק ניצח‪ ...‬יחפים ועירומים‬ ‫נצמדו ילד לחברו כדי להתגונן מפני מכות‪ ...‬ילדים רבים באו במרוצה פראית ליהודים‬ ‫מהזונדרקומנדו‪ ,‬נפלו על צוואריהם וביקשו‪" :‬הצילו אותנו!" אחרים התפזרו עירומים על‬ ‫פני החצר הרחבה‪ ...‬קולותיהם הזכים של והרכים של הילדים נהפכו מרגע לרגע לצליל‬ ‫מר וכבד‪ .‬בכי התמרורים הקולני החל להדהד למרחוק‪ ,‬הכול הוממו ונסחפו עם תאניה‬ ‫מייאשת זו‪"...‬‬ ‫)מקור‪" :‬בכינו בלי דמעות"‪ ,‬גדעון גרייף‪ ,‬עמ' ‪(39‬‬ ‫הפעולה היחידה שהגרמנים ביצעו בכל תהליך ההשמדה היתה הכנסת ה"ציקלון ‪ "B‬אל תוך תאי‬ ‫הגזים‪ .‬היהודים הדחוסים בתוך תא הגזים נחנקו למוות כעבור מספר דקות‪ .‬אנשים חיים הפכו‬ ‫לגוויות‪ .‬בני אדם אשר נשמה באפם הפכו לערימת גופות‪ ,‬חסרות חיים‪ ,‬מוטלות האחת על‬ ‫השנייה‪ .‬אנשי הזונדרקומנדו היו אחראים על פתיחת דלתות תאי הגזים והוצאת גופות היהודים‬ ‫משם‪ .‬לפני שפנו לשלב הבא‪ -‬הבאת הגופות אל הקרמטוריום‪ ,‬היו צריכים אנשי הזונדרקומנדו‬ ‫לעקור מהמתים את שיני הזהב שהיו להם‪ ,‬לגזוז את שערותיהם ואף לקחת את כל חפצי הערך‬ ‫שעל גופותיהם‪ .‬הגרמנים רצו לנצל את היהודים עד תום‪ ,‬גם כאשר כבר לא היה בהם צלם אנוש‪.‬‬ ‫השלב הבא‪ ,‬היה כאמור‪ ,‬הכנסת הגופות אל המשרפות‪ ,‬שם תוך דקות ספורות‪ ,‬הפכו בני אדם‬ ‫לאפר‪ .‬את האפר אספו ופיזרוהו על האדמה‪ ,‬או שהפילוהו אל תוך נהר‪.‬‬ ‫משמע‪ ,‬הפגישה היחידה של הזונדרקומנדו עם היהודים בעודם בחיים‪ ,‬היתה ב"אולם‬ ‫ההתפשטות"‪ .‬בשלבים הבאים היה להם קשר עם גופותיהם בלבד‪.‬‬ ‫אין אנו‪ ,‬מנקודת הזמן שלנו יכולים לשפוט את פעולתם של אנשי הזונדרקומנדו ואף אסור לנו‬ ‫לעשות כן‪ .‬התחושה הבולטת ביותר שמתארים ניצולי הזונדרקומנדו היא תחושת אוזלת היד‬ ‫וחוסר האונים‪ .‬שכן‪ ,‬אל מול עיניהם עברו אותם מיליונים‪ ,‬שכמו בפס יצור משומן‪ -‬נכנסו כאנשים‬ ‫ויצאו כאפר‪.‬‬ ‫אנשי הזונדרקומנדו ציפו שהיהודים הצעירים והחסונים הנשלחים אל תאי הגזים לא ילכו כצאן‬ ‫לטבח‪ ,‬אלא יבצעו פעולות התנגדות‪ .‬אולם‪ ,‬בפועל הם נתקלו ביהודים תשושים‪ ,‬חסרי כוח‪ ,‬אחרי‬ ‫מסע מפרך‪ ,‬כאשר נשללה מהם כל אפשרות לחיות חיים נורמטיביים‪ .‬יהודים אלו הלכו לרוב‬ ‫הליכה פסיבית ומשלימה‪ ,‬אל המוות‪.‬‬ ‫אנשי הזונדרקומנדו רצו לשנות מדיניות זו והיה בליבם לנקום בגרמנים על השמדת עמם‪ ,‬החף‬ ‫מפשע‪ .‬רעיונם זה לא נשאר רק בגדר שאיפה‪ ,‬אלא הפך להיות המרד היחידי במחנה אושוויץ‪.‬‬ ‫בשעות הצהריים בשבת ה‪ 7-‬באוקטובר ‪ ,1944‬החל בחצר משרפה שלוש בבירקנאו אירוע הידוע‬ ‫כ"מרד הזונדרקומנדו" באושוויץ‪ :‬תקיפת אנשי ס"ס‪ ,‬תוך שימוש בכלי נשק מאולתרים שבה‬ ‫מצליחים לחסל שלושה אנשי ס"ס אחדים מן המורדים הצליחו להתגנב לבניין המשרפה והתחילו‬ ‫‪12‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫להצית אותו‪ .‬בסופו של דבר הם נתפסו על ידי החיילים הגרמנים ונרצחו‪ .‬חשיבותו של המרד כפי‬ ‫שמתאר גדעון גרייף‪.‬‬ ‫"ההתקוממות של הזונדרקומנדו נסתיימה בכישלון‪ .‬שום כוח מבחוץ לא בא לעזרת‬ ‫האסירים המתקוממים וגם המוני האסירים במחנה לא הצטרפו למאבקם‪ .‬אך יום המרד‬ ‫של הזונדרקומנדו היה לסמל של נקמה ועידוד ולאסירים‪ .‬במקום ששימש במשך שנים גיא‬ ‫הריגה לרבבות קורבנות‪ ...‬היו אלה יהודים שלחמו‪ .‬במחנה הענקי שמנה רבבות אסירים‬ ‫כלואים‪ ,‬פרץ קומץ יהודים את אווירת הכניעה וההשלמה עם הגורל‪ .‬התקוממות‬ ‫הזונדרקומנדו הוכיחה לאסירים בני אומות אירופה‪ ,‬כי היהודים מסוגלים להילחם ויודעים‬ ‫להגן על חייהם"‪.‬‬ ‫)מקור‪" :‬בכינו בלי דמעות"‪ ,‬גדעון גרייף‪ ,‬עמ' ‪(79‬‬ ‫על משאם הכבד של אנשי הזונדרקומנדו מספרת קריסטינה ז'יבולסקה שעבדה במשרד המחנה‬ ‫–‬ ‫"האדם מן ה"זונדרקומנדו" הזדקף והביט עלי במרדות‪" :‬מדוע את מסתכלת כך‪ ,‬מה בי לא‬ ‫מוצא חן בעינך‪ ,‬זקני או התספורת?" "עבודתך‪ ".‬אני עונה בארסיות‪ .‬הוא התקרב לחלון‬ ‫והתחיל להסביר בעצבנות‪ ,‬משולהב ונרגש‪ ,‬כאילו כל מלה צריכה להכריע בגורל חייו‪.‬‬ ‫נבהלתי מאותה תגובה למבט שלי‪" .‬את חושבת שאני דחפתי את עצמי לעבודה הזאת‪,‬‬ ‫הרי אתם לפחות צריכים לדעת שאותנו בוחרים ומכריחים‪ .‬ולמרות זאת שרעבים אנחנו‪,‬‬ ‫היננו שמתחבאים בשעת המסדרים האיומים‪ ,‬בכדי שלא להילכד ולהגיע לכאן‪ .‬אך אותי‬ ‫מצאו‪ ,‬הוציאו מן השורה‪ ,‬ומה יכולתי לעשות? כן‪ ,‬יכולתי ללכת על החוטים‪ ,‬אך זה תמיד‬ ‫אפשר לעשות‪ .‬כמה מאיתנו עשו זאת‪ ,‬לא החזיקו מעמד‪ ...‬ואם על העבודה עצמה מדובר‪,‬‬ ‫כאשר לא משתגעים ביום הראשון‪ ...‬אפשר להתרגל‪ ...‬כולנו עובדים לפי פקודה וכולנו‬ ‫עובדים "בשבילם"‪ .‬ורק זאת שעבודתנו מדכאה יותר‪ .‬האמיני‪ ,‬אין ברצוני ליהנות‬ ‫מהחיים‪ ...‬אין לי איש‪ ,‬את כל קרובי שלחו לגז‪ ,‬אני רק לשם נקמה וכדי לספר‪"...‬‬ ‫)מתוך "משפט אייכמן – עדויות"‪ ,‬כרך ב'‪ ,‬מרכז ההסברה‪ ,‬ירושלים תשל"ד‪(1974-‬‬ ‫בסוף קיץ ‪ 1944‬נפסקה ההשמדה בתאי הגזים‪ ,‬וכך מתארת רעיה כגן את יום הפסקת השימוש‬ ‫בגזים בעדותה‪:‬‬ ‫" ש‪ .‬את יודעת את התאריך שהופסקה פעולת הגזים?‬ ‫ת‪ .‬זה היה אחרי ההתפוצצות‪ ,‬בנובמבר‪ ,‬כך אני מעריכה‪ ,‬בנובמבר ‪.1944‬‬ ‫ש‪ .‬איזו התפוצצות?‬ ‫ת‪ .‬ההתפוצצות של הקרמטוריום בשעת המרד‪ .‬התפוצצות הקרמטוריום היתה האות‬ ‫הראשון‪ .‬ואחר כך באה ההודעה להפסיק את ההשמדה בגזים‪".‬‬ ‫)מתוך "משפט אייכמן – עדויות"‪ ,‬כרך ג'‪ ,‬מרכז ההסברה‪ ,‬ירושלים תשל"ד‪ ,1974-‬עמ' ‪(1199‬‬ ‫ואכן‪ ,‬ב‪ 25-‬בנובמבר ‪ 1944‬החל פירוק המשרפות והשמדת המסמכים על מנת לטשטש את‬ ‫עקבות מעשי ההשמדה ההמונית‪ .‬גם במהלך פירוק המחנה התבצעו עונשי תלייה פומביים‪ :‬ב‪-‬‬ ‫‪ 30‬בדצמבר ‪ 1944‬נתלו לעיני כולם אסירים מ"קבוצת המאבק" שהוקמה באושוויץ‪ ,‬וב‪ 6-‬בינואר‬ ‫‪ 1945‬נתלו ארבע בנות שסייעו לזונדרקומנדו בתכנון המרד‪ .‬ב‪ 18-‬בינואר ‪ 1945‬החל מסע‬ ‫הפינוי מאושוויץ‪ :‬כל האסירים שיכלו עוד ללכת הוצאו מן המחנה ובמחנה הושארו רק האסירים‬ ‫החולים ביותר‪ .‬בתוך מהומת הפינוי הצליחו אסירים רבים להתחבא בצריפי המחנה‪.‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪13‬‬ ‫לבסוף נכנסו כוחות הצבא האדום לאושוויץ‪ ,‬וגילו את הזוועות‪ :‬מתוך מיליוני אנשים שהגיעו‬ ‫למחנה נותרו רק ‪ 7,650‬אסירים במצב בריאותי נורא‪ -‬הם היו שלדי אדם; כרבע מכלל היהודים‬ ‫שנרצחו בזמן מלחמת העולם השנייה נרצחו באושוויץ; ובסך הכל הושמדו למעלה מארבעה‬ ‫מיליון בני אדם‪ ,‬מתוכם קרוב לשני מיליון יהודים‪.‬‬ ‫ראוי ונכון לציין כי אנשי הס"ס רובם ככולם היו אנשים בעלי נפש בריאה‪ ,‬ומעשיהם נעשו בדעה‬ ‫צלולה‪ .‬הם היו בני אדם רגילים מכל הבחינות‪ ,‬שביצעו את הרצח במודע ומתוך כוונה תחילה‪ .‬את‬ ‫האחריות על המעשים שביצעו רק הם היו צריכים לקחת‪ .‬ובאמת‪ ,‬אחרי המלחמה הועמדו לדין‬ ‫חלק מהנאצים שביצעו פשעים באושוויץ‪ .‬בראשם נשפט רודולף הס‪ ,‬מנהל מחנות אושוויץ‪ ,‬למוות‬ ‫ב‪ 2-‬לאפריל ‪ 1947‬בבית משפט פולני‪.‬‬ ‫)מתוך "מחנה ריכוז והשמדה אושוויץ בירקנאו תולדותיו ומאפייניו"‪,‬‬ ‫מאת הרמאן לאנגביין‪" ,‬מחנות הריכוז הנאציים"‪ ,‬עמ' ‪(.229-231‬‬ ‫גם עם שחרור אושוויץ על ידי בעלות הברית לא תם משאם של היהודים אשר הצליחו למרות כל‬ ‫הקשיים להינצל‪ ,‬לפניהם נותר עוד מסע ארוך ומייגע של שיקום‪ ,‬וחיפוש מקומם עלי אדמות‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫צעדות המוות‬ ‫"רגע קשה‪ ,‬מחריד – מהאיומים ביותר שעברו עלי בימי חלדי‪ -‬עבר עלי במסע אימים זה‪,‬‬ ‫אשר הכינוי "מצעד‪-‬מוות איום ונורא" אינו מוגזם כלל וכלל‪ .‬אני אומר וכותב "רגע"‪ ,‬כמושג‬ ‫של זמן קצר‪ ,‬אך האירוע באותה שעה נמשך כנצח‪ -‬אף כי לאמיתו של דבר לא היה זה‬ ‫אלא מעשה נורא שנמשך עשרים או שלושים שניות בלבד!‬ ‫‪ ...‬הזמן‪ :‬שעות אחר‪ -‬הצהריים‪ .‬הערב כבר מחכה לבוא ולתת מזור קל לעייפותנו‪ .‬הצבא‬ ‫הרוסי במרחק קטן ביותר מאחורינו‪ ,‬אולי קילומטר אחד ואולי פחות מכך‪ .‬מלווינו נצטוו‬ ‫באיסור חמור שלא לאפשר לנו ליפול בידי הרוסים‪ .‬על כן החליטו להריץ אותנו מהר‬ ‫מערבה‪ .‬במשך כשעתיים רצנו‪ .‬כן; השיירה כולה‪ -‬נשים וילדים‪ -‬רצו ורצו – אולי עשרים‬ ‫קילומטרים‪ .‬דומה כי ריצה כזאת לא נראתה מאז ומעולם‪ .‬מימין ומשמאל לשיירה‪ -‬חיילים‪,‬‬ ‫אנשי משמר‪ ,‬פרשים על סוסים מעלי קצף; אחרים משמיעים קולות‪-‬נפץ מאופנועיהם‬ ‫וכולם מאיצים בנו‪ ,‬מזרזים אותנו ברעש ובצעקות למהר יותר! מהר! מהר!‪ ...‬אין בהם‬ ‫טיפה של רחמנות‪ .‬מי שנעצר – נורה מיד‪.‬‬ ‫אנו רצים בשארית כוחותינו הדלים‪ ...‬אמא גוררת את רגליה‪ ,‬נושמת ונושפת‪ ,‬ועל כתפיה‬ ‫רכוב דני הקטן‪ .‬על ידה השמאלית היא נושאת את תרמיל המזון‪ ,‬ואילו ידה הימנית של‬ ‫אמא לופתת את ידו השמאלית של אשר‪ .‬ומאחוריהם‪ ,‬צמודים עד כמה שאפשר‪ ,‬אני‬ ‫ואחותי‪ ...‬וכולנו רצים ורצים‪ ,‬משתדלים לשמור על קצב אחיד‪.‬‬ ‫תוך כדי ריצה אני קולט את מבטו של אחד הקלגסים‪ ,‬אני חש כאילו עינו צרה בנו‪,‬‬ ‫במשפחה השנאה והקנאה שלו‪...‬‬ ‫הקלגס שוב מעיף עלינו מבטו ו‪ -...‬אז מגיע הרגע הנורא‪.‬‬ ‫בום! קת‪ -‬רובהו נוחתת על גב אחותי‪ ,‬היא נופלת קדימה‪" ,‬מועפת" בתנופה ארצה‪,‬‬ ‫בתרמיל שעל גבה מועף גם הוא מעל לראשה‪ ,‬קדימה לפניה‪ ,‬אחיזתה בידי נותקה‪ ,‬ואף‬ ‫על פי כן נגררתי אחריה ונפלתי ארצה‪ .‬ידי השמאלית‪ ,‬אשר החזיקה חזק חזק את מלאי‬ ‫האוכל לשעת חרום נתרופפה ומתוכה נשר התיק‪ .‬תוך ניסיון להתרומם ולקום חשתי‬ ‫סחרחורת קלה למשך חלקיק השנייה‪ .‬נפלתי ארצה‪ ,‬ידי הימנית מחפשת את יד אחותי‬ ‫לבל תאבד לי‪ ,‬לבל תמעד "סופית" ולחלוטין‪ .‬ניסיתי להתרומם ו‪...‬שוב מכת הרובה‬ ‫בראשי‪ .‬מעדתי ונפלתי שוב‪ ,‬אך אחותי היתה עדיין לידי‪ .‬ניסיתי שוב לקום כדי לגונן עליה‪-‬‬ ‫אך בפעם השלישית חזרה הפרשה כולה‪ :‬מכת רובה שלישית‪ ...‬תוך הרף עין הגעתי‬ ‫למסקנה כי אם אינני רוצה להישאר כאן לנצח‪ ,‬ואם אין אני רוצה להשאיר כאן את אחותי‪,‬‬ ‫את אחותי היחידה‪ ,‬הרי אני חייב להיות חזק ולהמשיך בריצה בתוך השיירה‪ ,‬יחד עם‬ ‫כולם‪...‬‬ ‫כאילו רוח חדשה נשבה בי‪ .‬חשתי עצמי כמו שמשון הגיבור‪ ,‬אשר ברגע הקריטי בחייו‬ ‫לפת את שני עמודי התווך של מקדש דגון והתפלל‪" :‬חזקני נא אך הפעם הזה‪ ,‬אלוקים!‬ ‫ואנקמה‪"...‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪15‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כאילו רוח נעלמה ממעל אחזה בידי הקטנה וכיוונה אותה ברגע משבר זה לתוך ידה‬ ‫של אחותי‪ .‬שנייה אחת קצרה אך יחידה במינה בחיי אנוש עלי אדמות‪ .‬ואנחנו קמנו‬ ‫ונתעודד‪ ...‬ושוב רצנו ורצנו‪"...‬‬ ‫)מקור‪ :‬מתוך עדות של משה פורת‪" ,‬באמונה בחסד וברחמים‪ -‬במצעד המוות למאוטהוזן"‪ ,‬עמ'‬ ‫‪(.85-87‬‬ ‫צ ע ד ת המוות‬ ‫מסעם של יהודי אירופה שנשלחו למחנות העבודה נראה כי הסתיים בעבודת הפרך הקשה דיה;‬ ‫אולם ההפסדים שנחלה גרמניה בחזית המזרחית מול רוסיה הכתיבו מציאות אחרת‪ ,‬ומפקדי‬ ‫המחנות הורו על חיסול מהיר של המחנות על מנת שלא להשאיר זכר לכך שהתבצעה רציחה או‬ ‫השמדה כלשהי על ידי הגרמנים‪ .‬וכך‪ ,‬החל משא נוסף וקשה לתיאור של היהודים שנותרו‬ ‫באירופה‪ -‬המסע בצעדות המוות‪.‬‬ ‫צעדות המוות הן מושג‪ ,‬המתאר הובלת שיירות אסירים תחת משמר כבד‪ ,‬למרחקים גדולים‬ ‫ובתנאים בלתי אנושיים‪ ,‬תוך התעללות באסירים והריגתם על ידי שומריהם‪ .‬צעדות אלה התקיימו‬ ‫בעיקר בסוף מלחמת העולם השנייה‪ ,‬אך חשוב לציין כי הן התחילו עוד קודם לכן‪ :‬צעדת המוות‬ ‫הראשונה התקיימה כבר בינואר ‪ 1940‬בפולין‪ ,‬שם הוצעדו ‪ 800‬שבויי מלחמה יהודים מהצבא‬ ‫הפולני מלובלין אל ביאלה פודלסקה‪.‬‬ ‫צעדות המוות ההמוניות החלו בקיץ ‪ ,1944‬בעת ההתקפה הגדולה של הצבא האדום במזרח ושל‬ ‫האמריקנים במערב‪ .‬בשלב זה הבינו הגרמנים כי התבוסה לא רחוקה מלהגיע‪ ,‬והם החלו בפינוי‬ ‫מחנות הריכוז וההשמדה‪ ,‬מהמזרח אל המערב‪ -‬אל כיוון גרמניה‪.‬‬ ‫צעדת המוות הראשונה הגדולה של אותה תקופה החלה ב‪ 28-‬ביולי ‪ 1944‬עם פינוי מחנה‬ ‫שהשתייך לרשת מחנות מייאדנק‪ .‬כשלושת אלפים ושש מאות אסירים יהודים‪ ,‬רובם יוצאי יוון‬ ‫והונגריה‪ ,‬הוצעדו בצעדות אלה‪ .‬זה היה שיא חדש של סבל מבחינת אסירי המחנות‪ :‬הם הוצעדו‬ ‫במסע רגלי לקוטנו‪ ,‬מרחק של כמאה ושלושים קילומטר )!( מוורשה‪ .‬בדרך ירו הנאצים בכל אדם‬ ‫שהראה סימני חולשה או פיגר אחרי הקבוצה‪ .‬הגרמנים לא סיפקו אוכל ומנעו מהיהודים להתעכב‬ ‫כדי לשתות מים‪ .‬במסע זה לקוטנו נרצחו כאלף אסירים‪) .‬כשהגיעו אל קוטנו‪ ,‬הועמסו על רכבת‬ ‫משא‪ ,‬תשעים אנשים בכל קרון‪ .‬מתוכם‪ ,‬מאות אנשים מתו בקרונות‪ .‬פחות מאלפיים הגיעו אל‬ ‫מחנה דכאו ב‪ 9-‬באוגוסט ‪.(1944‬‬ ‫‪16‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫אחת מצעדות המוות הנוראיות ביותר היתה צעדת המוות מבודפשט‪ .‬הצעדה‪ ,‬שהתחילה ב‪8-‬‬ ‫בנובמבר ‪ 1944‬ארכה למעלה מחודש ימים‪ .‬יותר משבעים אלף יהודים גברים‪ ,‬נשים וטף נשלחו‬ ‫לצעוד אל עבר גבול אוסטריה‪ .‬אלפים מבניהם נורו למוות בדרך‪ ,‬ואלפים נוספים מתו ברעב‪,‬‬ ‫בקור ובמחלות‪.‬‬ ‫צעדת מוות אכזרית נוספת היתה צעדת המוות של אסירי רשת מחנות שטוטהוף‪ .‬במחנה היו‬ ‫כארבעים ושבעה אלף אסירים‪ ,‬מתוכם שלושים וחמישה אלף יהודים‪ ,‬בעיקר נשים‪ .‬ב‪ 20-‬בינואר‬ ‫‪ 1945‬החל פינוי המחנות‪ .‬לדרך נשלחו כששת אלפים נשים ואלף גברים יהודים‪ .‬עשרה ימים‬ ‫עשתה השיירה את דרכה אל פאלמקין שעל שפת הים הבלטי‪ .‬כשהגיעו ליעדם‪ ,‬הריצו אותם‬ ‫הנאצים אל הים ובאש מכונות הירייה קצרו בהם‪ .‬ידוע רק על שלושה עשר שורדים מטבח המוני‬ ‫זה‪ .‬אחת מהניצולות‪ ,‬צלינה מאניוויץ'‪ ,‬מספרת‪:‬‬ ‫"‪...‬הלכנו במצעד המוות אל פלאמקין‪ ,‬שלושה ימים ושלושה לילות‪ ,‬בלי לקבל אוכל‪ ...‬ואכן‪,‬‬ ‫בשעות הלילה המאוחרות הגענו אל חוף הים‪ .‬לפנינו נגלה מראה נורא‪ .‬משני צדי המדרון‬ ‫היו מוצבות מכונות ירייה‪ .‬מיד נפתחה אש אל האנשים בשיירה‪ .‬אלה שנפגעו איבדו את‬ ‫שיווי המשקל והידרדרו במדרון אל שפת הים‪ .‬יתר הנשים התחילו‪ ,‬באופן אינסטינקטיבי‪,‬‬ ‫לסגת לאחור‪ .‬מפקד השיירה‪ ,‬האוברשארפיהרר שטוק‪ ,‬צעק "מדוע אינכם ממשיכים‬ ‫ללכת‪ ,‬הרי בין וכה תיירו למוות ככלבים"‪ .‬אנשי ס"ס הריצו אותנו באש ובמכות אל עבר‬ ‫המדרון‪ .‬קיבלתי מכה חזקה מקת הרובה ואיבדתי את הכרתי‪ .‬אינני יודעת מה קרה‪.‬‬ ‫פתאום הרגשתי משהו קר בגבי‪ .‬כאשר פתחתי את עיניי ראיתי את עצמי על שפת הים‪,‬‬ ‫במפרץ קטן קפוא למחצה‪ ,‬על ערימה של גוויות וביניהם פצועים שגילו עדיין סימני חיים‪.‬‬ ‫כל החוף היה מכוסה בגוויות‪ ,‬אשר שקעו אט אט יותר ויותר עמוק אל תוך הים‪".‬‬ ‫)מתוך "מצעדי המוות בשלב פינוי המחנות" מאת שמואל קרקובסקי‪ ,‬עמ' ‪ ,377‬עדותה של צלינה‬ ‫מאניוויץ'(‪.‬‬ ‫במהלך השואה הוצאו מאות צעדות מוות ממקומות שונים ברחבי אירופה‪ :‬אושוויץ‪ ,‬שטוטהוף‬ ‫)ובתוכו מחנות המשנה טורן וברומברג(‪ ,‬בלכהמר‪ ,‬גרוס רוזן‪ ,‬בוכנוולד‪ ,‬נורדהאוזן‪ ,‬האלברשטאט‪,‬‬ ‫רמסדורף‪ ,‬דורה מוטבאו‪ ,‬פלוסנבורג‪ ,‬זקסנהאוזן‪ ,‬נוינגמה‪ ,‬מאגדבורג‪ ,‬מטהאוזן‪,‬רונסבריך‪,‬‬ ‫וממחנות משנה של דכאו‪.‬‬ ‫הפינויים וצעדות המוות נמשכו עד ליומה האחרון של המלחמה‪ .‬המחנה האחרון ממנו הוצאו‬ ‫אסירים היה רייכנאו שבהרי הסודטים‪ ,‬והוא פונה ב‪ 7-‬במאי ‪ ,1945‬יום אחד בלבד לפני כניעת‬ ‫גרמניה‪ .‬בסך הכול נרצחו או מתו בצעדות המוות כרבע מליון אסירים של מחנות הריכוז הנאצים‪.‬‬ ‫חשוב לציין כי מבצע פינוי המחנות וצעדות המוות הוא הפשע ההמוני המאורגן האחרון של‬ ‫גרמניה הנאצית‪ ,‬וכי מבצעיו‪ -‬צמרת ומפלגה ומפקדי המחנות‪ -‬ניסו עד הרגע האחרון להמשיך‬ ‫ולדבוק בתפקידם במסירות‪ .‬במבצע פינוי המחנות ובליווי השיירות במצעדי המוות‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬ ‫לקחו חלק ‪ 20,000-25,000‬אנשי ס"ס‪ ,‬אשר רובם המכריע גילה אכזריות רבה‪ .‬אנשי הס"ס‬ ‫העלו מיוזמתם את הרציחות וההריגות ההמוניות שהתבצעו במהלך צעדות המוות‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬השיירות של צעדות המוות עברו דרך מאות ערים‪ ,‬עיירות וכפרים‪ ,‬לעיניהם של מאות‬ ‫אלפים‪ ,‬אולי גם מיליוני בני אדם‪ ,‬בכל רחבי אירופה הנאצית‪ .‬רובם הגורף לא נקף אצבע‪,‬‬ ‫ובמקרים רבים התנהגותם היתה עוינת ביותר כלפי האסירים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬במקרים בהם ניסו‬ ‫האסירים לברוח מן השיירות‪ ,‬הם נתפסו על ידי ה"היטלריוגנד" או על ידי "פלוגות העם" והוסגרו‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪17‬‬ ‫לס"ס‪ .‬מקרים של הושטת יד לעזרה היו נדירים‪ .‬כלומר‪ :‬האוכלוסייה הגרמנית גילתה נאמנות‬ ‫למשטר הנאצי לכל אורך הדרך ולא ניסתה למנוע את הרצח שבוצע לנגד עיניה‪ -‬ואף להיפך‪ ,‬היא‬ ‫סייעה בידי הצבא לממש את תוכניותיו‪ .‬דוגמה להתנהגות הס"ס והעם הגרמני ניתן למצוא‬ ‫בעדותה של גיזלה טוימן‪ ,‬מניצולי צעדת המוות מנויזאלץ אל ברגן‪-‬בלזן‪:‬‬ ‫"עברנו דרך עיר גרמנית אחת‪ .‬ביקשנו אוכל‪ .‬בתחילה חשבו שאנו פליטים גרמנים‪ .‬איש‬ ‫ס"ס שליווה אותנו צעק‪" :‬אל תתנו להם לאכול‪ ,‬אלו הם יהודים"‪ .‬ואכן‪ ,‬לא קיבלתי אוכל‪.‬‬ ‫ילדים גרמנים התחילו להשליך עלינו אבנים‪".‬‬ ‫)מתוך "מצעדי המוות בשלב פינוי המחנות" מאת שמואל קרקובסקי‪ ,‬עדותה של גילזה טוימן‪(.‬‬ ‫ב‪ 8-‬במאי ‪ 1945‬נכנסו בעלות הברית אל ברלין ובכך סימלו את סיום המלחמה ואת תבוסתה של‬ ‫גרמניה‪ .‬מלחמתה של גרמניה תמה‪ ,‬אולם מסעם של היהודים השורדים לא נגמר‪ :‬אלפי ניצולים‬ ‫היו עדיין כלואים במחנות הריכוז וההשמדה; השורדים ממסעות המוות לא ידעו להיכן ללכת‬ ‫ובגטאות עדיין נותרו יהודים‪ .‬כלומר‪ :‬למרות שיום השחרור היה צריך להיות לכאורה שמח‪ ,‬הוא‬ ‫היה גם יום עצוב‪ ,‬יום בו התגלו הזוועות שעשתה האנושות ושנעשו לעם היהודי‪ .‬במצב זה עלתה‬ ‫השאלה הבאה‪ :‬מכאן – לאן?‪...‬‬ ‫‪18‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫העקורים‬ ‫תבוסת גרמניה ונסיגת הכוחות הנאצים מול הצבא האדום בישרה על סוף המלחמה הקרב ובא‪.‬‬ ‫עם נסיגת הכוחות הגרמנים החלו להופיע ברחבי אירופה יהודים שניצלו מאימת הנאצים‪ .‬יהודים‬ ‫שהסתתרו בערים ובכפרים בזהות שאולה באמצעות ניירות אריים‪ ,‬ביערות‪ ,‬בבונקרים או אצל‬ ‫אנשים טובים שניאותו להסתירם במהלך המלחמה‪ .‬הם יצאו ממקומות המסתור מבלי שהעלו‬ ‫בדעתם מה עתידים הם לעשות ביום שאחרי‪ .‬רבים מהם היו משוכנעים שהם אחרוני היהודים‬ ‫ומלבדם לא נותרו כמעט יהודים על אדמת אירופה‪.‬‬ ‫סבלם ומשאם של היהודים לא תם גם עם ניצחון בעלות הברית ב‪ 8-‬במאי ‪ .1945‬מלחמה זו‪,‬‬ ‫מתברר‪ ,‬עקרה מבתיהם‪ ,‬ממולדתם וממקומם הטבעי כחמישה עשר מיליון בני אדם‪ .‬ביניהם גם‬ ‫כמאתיים אלף יהודים אשר יצאו כעת למסע אחר – מסע של חזרה לחברת ולאנושות‪ ,‬מסע של‬ ‫חיפוש שורשיהם ומשפחתם‪ ,‬מסע של חיפוש אחר רכושם ובעצם מסע של מציאת מקומם עלי‬ ‫אדמות‪.‬‬ ‫"שארית הפליטה" היתה במצב מחפיר‪ .‬לאחר שש שנות מלחמה הם היו מנותקים‪ ,‬ללא משפחה‪,‬‬ ‫עדים לרצח אחיהם היהודים‪ ,‬אפאטיים ושרויים בדיכאון וייאוש‪ .‬למרות כל זאת הם נאלצו‬ ‫להתעלות על מצבם הנורא ולצאת ולחפש את דרכם בעולם מחדש‪.‬‬ ‫המסע הראשון היה מסע החיפוש הגדול אחר המשפחה שנעלמה וגורלה לא נודע‪ .‬על ההחלטה‬ ‫לצאת למסע כזה מספרת ברטה פרבר‪-‬זלץ‪ ,‬ניצולה מקרקוב ששוחררה בברגן בלזן במצב‬ ‫בריאותי קשה ביותר‪:‬‬ ‫"באוגוסט ‪ 1945‬החלטתי כי הגיעה השעה לצאת לדרך לחפש את ילדי‪ .‬הודעתי על כך‬ ‫במכתב לאחי‪ .‬במכתב ארוך הפציר בי לבל אעשה זאת‪ ,‬הדרכים מסוכנות עדיין – כתב‬ ‫במכתבו‪ ...‬ניסו לשכנע אותי שאדחה את צאתי לדרך לעוד חודשים מספר‪ ,‬מתוך תקווה‬ ‫שאצבור בינתיים כוחות‪ ,‬הן נפשיים והן גופניים אולם החלטתי נשארה איתנה‪ .‬החלטתי‬ ‫לעשות הכנות לדרך בה ילווה אותי סימן שאלה מחריד"‪) .‬מתוך‪" :‬והשמש זרחה"‪ ,‬ניי לעבן ‪ ,1968‬עמ' ‪(158‬‬ ‫וכך החלה נדידה של יהודים ברחבי אירופה בשאיפה למצוא את קרוביהם‪ ,‬לחזור לאזור מגוריהם‬ ‫ולבדוק האם ניתן להציל את רכושם שננטש עם גירושם‪ .‬החזרה היתה קשה ומסובכת‪ .‬אירופה‬ ‫היתה זרועת הרס וחורבן וממשלות לא תיפקדו כראוי‪ .‬התחבורה לקתה בחסר ולכן נעו להם‬ ‫מיליוני עקורים ופליטים ברחבי אירופה‪ .‬כאשר הגיעו הניצולים ליעדם‪ ,‬הם היו צריכים להתמודד‬ ‫בדרך כלל עם אמת כואבת‪ .‬יקיריהם נספו‪ ,‬בתיהם נגזלו ורכושם כבר לא עמד לרשותם‪ .‬מנגד‪,‬‬ ‫היו מעטים שלמרות הכל הצליחו להתאחד עם בני משפחתם‪ .‬מתאר זאת יהושע שיבק‪:‬‬ ‫"‪...‬אחרי המלחמה‪ ,‬כשהייתי ברייכנבך אז בא נחמן‪ ,‬אחר כך בא שמשון‪ ,‬הם מצאו אותי‪.‬‬ ‫איך הם מצאו אותי‪ ,‬אני לא יודע‪ ,‬אחד השתחרר באוסטריה‪ ,‬השני היה באיטליה‪,‬‬ ‫והמשיכה היתה בחזרה לפולניה‪ ,‬לחפש אולי יש מישהו ואז הם באו לפולניה‪ ,‬שאלו מי‬ ‫מה‪ ,‬אז סיפרו להם שאני נמצא ברייכנבך‪)"...‬מתוך‪" :‬נכרים במולדתם"‪ ,‬אודות השואה‪ ,‬דניאל בלטמן‪ ,‬מרכז מ‬ ‫מרכזי היהודים באירופה כוסו באלפי מודעות ופתקים בכתבי יד שונים ובשפות שונות – יידיש‪,‬‬ ‫פולנית‪ ,‬רוסית‪ ,‬גרמנית ועוד‪ ,‬אותם תלו היהודים אשר חיפשו מידע כלשהו על ילדיהם‪ ,‬אחיהם‪,‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪19‬‬ ‫הוריהם ובני משפחתם‪ .‬הרחובות וקירות המבנים בהם התיישבו הניצולים דמו בימים אלו לאתר‬ ‫הנצחה גדול כשמידי בוקר עם הגיעם של פליטים נוספים לעיר מתווספים אל הקירות שמות‬ ‫חדשים של קרובים שנעלמו‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫המדיניות כלפי העקורים‬ ‫האחריות לדאוג לעקורים היתה מוטלת על המעצמות המנצחות‪ ,‬כל אחת באזור הכיבוש שלה‪.‬‬ ‫כאשר חיילי צבאות הברית פגשו לראשונה את היהודים עם שחרור המחנות‪ ,‬נגלו לעיניהם‬ ‫מראות תת אנושיים‪ .‬הם פגשו ביהודים רעבים‪ ,‬חולניים‪ ,‬לבושים בסחבות ונראים כרוחות‬ ‫רפאים‪ .‬בהתחלה‪ ,‬מתוך רצון טוב‪ ,‬החיילים האביסו את היהודים באוכל ושתייה‪ .‬בעקבות כך‪,‬‬ ‫החלה תמותה המונית‪ .‬שכן‪ ,‬קיבתם של היהודים לא היתה ערוכה לקיבול אוכל ועיכולו לאחר שש‬ ‫שנות רעב‪.‬‬ ‫מדינות הברית הבינו שיש לשקם את ניצולי המלחמה באופן שיטתי ומוסדר ולכן החלו להקים‬ ‫"מחנות עקורים"‪ ,‬שלרוב שוכנו בתוך מחנות קיימים‪ .‬במחנות אלו דאגו הן להבראתם הגופנית‬ ‫של העקורים‪ -‬מזון‪ ,‬שתייה‪ ,‬תרופות ושמירה על היגיינה והן להבראתם הנפשית‪.‬‬ ‫רבים מן הניצולים חוו טראומות קשות שהותירו צלקות בנפשם ודבר זה בא לידי ביטוי‬ ‫בהתנהגותם‪ :‬תוקפנות לסביבה‪ ,‬אפאתיות‪ ,‬הרגישו רדיפה ונתקפו סיוטים ופחדים ועל כן היה‬ ‫צורך בטיפול‪ .‬כחלק מתהליך השיקום הנפשי‪ ,‬שיקום הרוח‪ ,‬הגיעו פסיכולוגים‪ ,‬עובדים סוציאליים‬ ‫ויועצים אחרים‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬הגיעו שליחים מארץ ישראל‪ :‬שליחי תנועות הנוער הציוניות שהפיחו תקווה ביהודים וניסו‬ ‫לשכנע אותם לעלות לא"י‪ ,‬מורים ושליחי חינוך אחרים שמטרתם היתה לשקם את ההשכלה‬ ‫שלקתה בחסר בקרב היהודים אחרי המלחמה‪ .‬השליחים שהגיעו מארץ ישראל‪ ,‬כולם כאחד‪,‬‬ ‫הטיפו לערכים פרו‪-‬ציוניים‪.‬‬ ‫יש לציין כי לניצולים עצמם היה חלק חשוב מאד בשיקומם‪ .‬במקומות מסוימים‪ ,‬כגון בגטו ליטא‪,‬‬ ‫החלו הניצולים בהתארגנות ל"חיים שאחרי" כבר מספר חודשים לפני השחרור‪ .‬דבר זה בא לידי‬ ‫ביטוי בכך שהמוסדות הראשונים של שארית הפליטה נוסדו מיד לאחר השחרור‪") .‬יד ושם" קובץ‬ ‫מחקרים כרך כ' בעריכת אהרון וייס ‪ +‬אתר "אודות השואה"‪ ,‬מאמר "נוכרים במולדתם" מאת דניאל גוטמן(‬ ‫למרות מצבם המחפיר של שארית הפליטה דגלו בנות הברית בחודשים הראשונים שלאחר‬ ‫השחרור בכך שהיהודים אינם קבוצה לאומית נפרדת ועל כן אין צורך בארגוני סעד נפרדים‬ ‫בשבילם‪.‬‬ ‫האמריקאים התייחסו לראשונה ליהודים באופן ספציפי בהוראה שניתנה ב‪ 20.6.1945-‬ואמרה כי‬ ‫יש להקים מחנות ל"מחוסרי נתינות ולאלה שאינם רוצים לחזור לארצותיהם"‪ .‬כאלה היו בעיקר‬ ‫פולנים‪ ,‬נתינים באלטיים ויהודים‪.‬‬ ‫בעיני שלטונות הצבא האמריקני‪ ,‬שארית הפליטה‪ ,‬היתה חלק מבעיה כוללת של פגועי מלחמה‬ ‫ועל כן יש למצוא לבעיה זו פתרון על אדמת אירופה‪ .‬הם פעלו לא רק על פי שיקולים‬ ‫הומניטאריים‪ ,‬אלא גם על ידי שיקולים אינטרסנטיים וזאת מתוך חשש שהפליטים היהודים יציפו‬ ‫את ארה"ב ויקשו על הכלכלה האמריקאית‪ .‬על כן מנעו הגירה המונית לאדמת אמריקה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1943‬נקבעה בארה"ב המדיניות כלפי הפליטים והעקורים‪ ,‬כאשר מדיניות זו התעתדה‬ ‫להתבצע על ידי מספר מוסדות‪:‬‬ ‫]‪[1‬‬ ‫בפועל‪ ,‬לצבא המעצמות היה נתח נכבד בשיקומם היומיומי של העקורים בתוך המחנות‪.‬‬ ‫]‪[2‬‬ ‫האונר"א )‪" – (UNRRA‬סוכנות הסעד והשיקום של האומות המאוחדות" אשר הוקמה ב‪-‬‬ ‫‪ 9.11.1943‬ותפקידיה היו‪:‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪21‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫מתן סיוע כלכלי לממשלות של מדינות הברית‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הגשת סיוע לצבאות בעלות הברית בטיפול בבעיות אזרחיות‪ .‬במסגרת זו אונר"א‬ ‫התחייבה להחזיר למולדתם "אזרחי מדינות אויב שנרדפו בגלל גזעם‪ ,‬דתם או‬ ‫בגלל פעולותיהם למען האומות המאוחדות" כמו כן‪ ,‬הארגון התחייב לטפל‬ ‫בבעיותיהם הרפואיות של העקורים‪ ,‬בבעיותיהם הסוציאליות ורישום אוכלוסין‪.‬‬ ‫בסוף ‪ 1945‬הפעילה אונר"א שני שלישים ממרכזי האיסוף והמחנות במערב‬ ‫גרמניה שבהם שהו כ‪ 75%-‬מכלל העקורים‪) .‬יד ושם קובץ מחקרים בפרשיות השואה‬ ‫והגבורה‪ .‬יהודה באואר ‪ ...‬שם מאמר מס' קובץ(‪.‬‬ ‫]‪[3‬‬ ‫"הג'וינט" )‪ – (American Jewish Joint Distribution Committee‬ארגון צדקה יהודי‬ ‫אמריקאי שנוסד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה‪.‬‬ ‫לאחר מלחמת העולם השנייה הג'וינט לקח חלק חשוב בשיקום "שארית הפליטה"‪ .‬ארגון‬ ‫זה יזם תוכניות הכשרה מקצועית כדי לעזור לעקורים לשקם את עצמם ולרכוש תעסוקה‬ ‫שבעזרתה יוכלו להרוויח את לחמם‪ .‬הג'וינט גם יזם פעילויות תרבותיות ודתיות במטרה‬ ‫לשקם את הקהילות היהודיות שנהרסו במלחמה‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬סייע לממן את הגירת היהודים מאירופה‪ .‬מימון זה סייע לכמאה וחמישה עשר אלף‬ ‫יהודים לעלות לארץ לפני שנת ‪.1948‬‬ ‫]‪[4‬‬ ‫אל המחנות הגיעו שליחים יהודים מהקהילות היהודיות בעולם‪ :‬יהדות המערב )בעיקר‬ ‫יהדות אמריקה( ושליחים מארץ ישראל‪.‬‬ ‫שליחי יהדות המערב‪ -‬ראשוני השליחים שחשו לעזרת הניצולים היו רבני הצבא‬ ‫האמריקני‪ ,‬שהגיעו עם כוחות השחרור‪ .‬אליהם נוספו יועצים מיוחדים שמונו על ידי ארגוני הגג‬ ‫של יהדות אמריקה‪ .‬בייחוד בלטו שליחי הג'וינט האמריקני והאנגלי שקיבלו על עצמם לסייע‬ ‫במחנות לאחר שהאמריקאים והבריטים הפרידו את היהודים משאר העקורים‪ .‬השליחים היהודים‬ ‫שהגיעו נתנו יחס חיובי‪ ,‬חם ואוהד לעקורים היהודים‪.‬‬ ‫שליחים מארץ ישראל‪ -‬הראשונים היו חיילי הבריגאדה‪ ,‬שהגיעו אל המחנות כחודש לאחר‬ ‫השחרור‪ .‬אחריהם הגיעו שליחים של תנועות הנוער ותנועות ההתיישבות‪ ,‬שליחים של הסוכנות‬ ‫ולבסוף גם משלחות מורים מארץ ישראל‪ .‬לאחר ההלם הראשוני ולאחר שהכירו מקרוב את אנשי‬ ‫"שארית הפליטה" השתחררו השליחים מן הדימוי הסטריאוטיפי של "שארית הפליטה" והחלו‬ ‫להתייחס אליהם כאל אנשים בעלי זהות‪ ,‬כקבוצה בעלת זכויות‪ ,‬אשר נושאת בקרבה איכויות‬ ‫מצוינות‪) .‬שנתון לעיון ולמחקר‪ .‬יהדות זממנו‪ .‬מאת חגית לבסקי‪ .‬עמ' ‪.(25-35‬‬ ‫המסע לחיפוש "בית"‬ ‫בעיית העקורים באירופה היתה הבעיה הגדולה ביותר לאחר מלחמת העולם השנייה‪ .‬המטרה‬ ‫הסופית של המעצמות היתה להחזיר את ניצולי הזוועות למעגל החיים הרגיל‪ .‬להחזיר אותם‬ ‫לכור מחצבתם‪ .‬כאמור‪ ,‬כשהיהודים מתחילים להבריא ולהשתקם הם יוצאים למסעות חיפוש‬ ‫אחר "החיים שלפני המלחמה"‪ .‬אולם‪ ,‬מבחינה מנטאלית‪ ,‬המסעות הללו היו קשים מאד עבור‬ ‫היהודים‪ .‬אדמת פולין הפכה להיות "בית קברות של יהדות אירופה" ויהודי עשוי היה לראות בכל‬ ‫תושב מקומי כרוצחה של בני משפחתו‪) .‬מתוך הספר‪" :‬התנועה הלאומית היהודית והקמת מדינת‬ ‫‪22‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫ישראל"( בשל כך‪ ,‬היו יהודים שביקשו למצוא לעצמם מקום בו יוכלו לבנות את חייהם מחדש‬ ‫מעבר לים‪:‬‬ ‫ארצות הברית‪ :‬ידוע היה כי ארצות הברית היתה המדינה היחידה שביכולתה לקלוט כמעט‬ ‫את כל העקורים‪ ,‬אך היא נמנעה מלעשות כן וזאת בשל חוקי ההגירה הנוקשים במדינה‪ .‬בעקבות‬ ‫סיורו של המשפטן ארל הריסון בשלושים מחנות עקורים והממצאים שהביא עימו‪ ,‬באוגוסט ‪1947‬‬ ‫החליט הנשיא טרומן להמליץ בפני הקונגרס לחוקק חוקים שיתירו למספר יהודים להיכנס‬ ‫לארה"ב‪ .‬התגובות היו מעורבות אצל האמריקנים והיהודים כאחד‪ .‬התנועות היהודיות‪-‬ציוניות‬ ‫באמריקה סברו כי התרה נרחבת של כניסת יהודים לארה"ב תפריע למאמצי ההשפעה על‬ ‫בריטניה באשר לפתיחת השערים ליהודים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ב‪ 1-‬באפריל הגיש חבר בית הנבחרים מאילינוי‪ ,‬וליאם סטרטון‪ ,‬הצעת חוק שלפיה תותר כניסה‬ ‫של כארבע מאות אלף יהודים בארבע שנים‪ ,‬זאת מלבד מכסת ההגירה‪ .‬וכך‪ ,‬כל תקופה מסוימת‬ ‫הורשו להיכנס לארה"ב מכסה מצומצמת של יהודים‪.‬‬ ‫בריטניה‪ :‬אחרי מלחמת העולם הראשונה קיבלו הבריטים את המנדט על ארץ ישראל‪ .‬על אף‬ ‫שבהצהרת בלפור ב‪ 1917-‬התחייבו הבריטים לאפשר עליה בלתי מוגבלת של יהודים לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬הם לא קיימו זאת הלכה למעשה‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1939‬הוצא ה"ספר הלבן" המגביל את כניסת היהודים לא"י וגרם לכך שהיהודים יהיו‬ ‫מיעוט תמידי‪ .‬כלומר‪ :‬הבריטים נקטו במדיניות שמשרתת את האינטרסים שלהם‪ ,‬מדיניות פרו‬ ‫ערבית‪ ,‬לאורך מלחמת העולם השנייה ולאחריה‪.‬‬ ‫גם לאחר שהתבררה גודל הזוועה ולמרות סבלם האיום של היהודים בזמן מלחמת העולם‬ ‫השנייה והמצוקה שחוו סרבו הבריטים להודות ש"תנאי חייהם של היהודים היו גרועים משל כל‬ ‫הנפגעים האחרים מרדיפות הנאצים"‪ .‬ולכן יהודים שרצו להגר לארץ ישראל באותה תקופה שלא‬ ‫בתוך המכסה המאושרת על ידי הבריטים‪ ,‬יכלו לעשות זאת רק באופן לא חוקי‪.‬‬ ‫אירופה‪ :‬היו כאלה שחרף הקשיים‪ ,‬העדיפו להתחיל את חייהם מחדש דווקא בביתם המקורי‪,‬‬ ‫באירופה שלפני המלחמה‪ .‬היתה להם שאיפה ל"חידוש ימיהם כקדם"‪.‬‬ ‫ניצולים אלו גיבשו לעצמם דפוסי חיים ייחודיים‪ .‬הם בחרו להתגורר בצוותא‪ .‬הדבר נבע משתי‬ ‫סיבות עיקריות‪:‬‬ ‫]‪[1‬‬ ‫מצב הדיור – ערים רבות ברחבי אירופה נפגעו במהלך המלחמה‪ ,‬ובשל כך בניינים רבים‬ ‫ושכונות שלמות נפגעו ונגרם להם נזק‪ .‬אחת הדוגמאות היא ורשה שבפולין‪ .‬בעיר זו נערכו‬ ‫קרבות במלחמה והיא נהרסה כמעט באופן מוחלט‪ .‬קשה היה למצוא מקום מגורים מסודר‬ ‫בעיר‪ ,‬ואם נמצא כזה‪ ,‬בדרך כלל הוא היה מאויש על ידי תושבים מקומיים‪.‬‬ ‫לעיר לודג'‪ ,‬הגיעו כשמונה מאות וחמישים היהודים שניצלו מן הגטו ששכן בעיר‪ .‬עם‬ ‫שחרורה של העיר בינואר ‪ ,1945‬הניצולים הסתובבו בעיר וחיפשו לעצמם רהיטים‪ ,‬בגדים‬ ‫ומוצרים אחרים שנמצאו בדירות נטושות והחלו לארגן את חייהם מחדש‪ .‬אבל‪ ,‬גם במקרה‬ ‫זה הם נתקלו בקשיים‪ .‬חיכוכים פרצו בין הניצולים לאוכלוסייה הפולנית על רקע דיור‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך יהודים רבים נשארו מחוסרי בית‪.‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫]‪[2‬‬ ‫‪23‬‬ ‫תחושת יתמות של הניצולים‪ -‬עיקר הרצון למגורים משותפים נבע מתחושת הבדידות שחוו‬ ‫הניצולים במשך שנות המלחמה‪ .‬החיים המשותפים נתנו להם ביטחון‪ ,‬בייחוד לאחר‬ ‫שנודע להם על מות בני משפחתם במלחמה‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬החיים ביחד הקלו עליהם את ההתמודדות עם הבעיות הביטחוניות ששטפו את‬ ‫אירופה‪ :‬גילויי אנטישמיות‪ ,‬מעשי אלימות ורצח‪ .‬אווה פלדנקרייז אשר שבה לסנדומייז' עם‬ ‫עוד עשרה יהודים מספרת‪:‬‬ ‫"‪...‬כולם התגוררו בדירה אחת‪ ,‬חיו חיי קומונה‪ ,‬בישלו את ארוחותיהם‪ ,‬ישנו על המיטות‬ ‫שרכזו שם‪ ...‬כל העת ישבו בצוותא וימים שלמים סיפרו זה לזה את קורותיהם מאז עזבו‬ ‫את העיר‪ .‬החיים המשותפים נטעו בהם מידה של ביטחון נוכח גל הרציחות שפקד את‬ ‫שרידי היהודים בפולין‪"...‬‬ ‫)מתוך‪" :‬חוזרים לסאנדומיייז"‪ ,‬עת אזכרה‪ ,‬עמ' ‪( 442‬‬ ‫לרוב‪ ,‬כאשר הגיעו היהודים בחזרה לערים או לכפרים‪ ,‬מקום מגוריהם באירופה‪ ,‬נתקלו ביחס עוין‬ ‫מצד האוכלוסייה המקומית‪ .‬לעיתים אף איימו עליהם ברצח‪ ,‬אם יעזו לדרוש את בתיהם‪.‬‬ ‫גם יהודים אשר הצליחו לשוב אל בתיהם‪ ,‬לא זכו ליחס הגון מצד שכניהם‪ .‬להפך‪ ,‬על אף‬ ‫שהמלחמה הסתיימה‪ ,‬יהודים קיבלו יחס משפיל והאנטישמיות המשיכה לגאות‪.‬‬ ‫"פוגרום קילצה" )‪ (4.7.1946‬הוא אחת הדוגמאות הנוראיות לגילוי אנטישמי לאחר סיום‬ ‫מלחמת העולם‪ :‬לאחר סיום המלחמה חזרו לעיר קילצה שבפולין כמאתיים יהודים )לעומת‬ ‫עשרים אלף שהתגוררו בה לפני המלחמה(‪ .‬ב‪ 1.7.1946-‬יצא מביתו הילד הפולני הנריק בן‬ ‫התשע ולא הודיע דבר להוריו‪ .‬הנריק הלך לבקר מכרי משפחה שהתגוררו במרחק עשרים‬ ‫וחמישה קילומטרים מקילצה‪ .‬החיפושים אחרי הנריק נמשכו כיומיים‪ .‬אחרי יומיים‪ ,‬הנריק שב‬ ‫לביתו ובכדי למנוע כעס מהוריו הוא סיפר להם שאדם מקילצה נעל אותו במשך יומיים במרתפו‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך‪ ,‬ההורים התלוננו במשטרה על חטיפת ילדם על ידי יהודי ומכאן נפוצו השמועות‬ ‫שיהודים חוטפים ורוצחים ילדים כדי להשתמש בדמם לצורכי פולחן‪ .‬וכך‬ ‫ב‪ ,4.7.1946-‬התנפלו אלפים מתושבי קילצה והערים הסמוכות לה‪ ,‬על בניין הוועד היהודי בעיר‪.‬‬ ‫ההמון המוסת התקבץ בחזית הבניין ופרץ פנימה‪ .‬אנשי צבא ומשטרה שנכחו באזור לא נקפו‬ ‫אצבע על מנת למנוע את האסון‪ .‬יתר על כן‪ ,‬השוטרים שיתפו פעולה בכך שהוציאו באלימות את‬ ‫היהודים מהחדרים ומהמרתף והסגירו אותם לידי ההמון‪ .‬הפורעים הותירו אבידות בנפש‪:‬‬ ‫ארבעים ושניים יהודים שנרצחו ויותר מחמישים פצועים‪.‬‬ ‫פרופסור ישראל גוטמן מעריך כי האנטישמיות שהחדירו הגרמנים בשנות המלחמה‪ ,‬גרמה לכך‬ ‫ששנאת יהודים ורציחתם ייחשבו לתופעה לגיטימית שגם אינה נתקלת בהתנגדות המשטר‬ ‫המקומי‪.‬‬ ‫)יד ושם‪ ,‬קובץ מחקרים בפרשיות השואה והגבורה‪ ,‬יהודה באואר(‬ ‫השלכותיהם של פוגרום קילצה ומקרי אלימות נוראיים אחרים היו חריפות ובעקבותיהם הגיעה‬ ‫ההבנה שאכן העם היהודי חייב לחפש לעצמו מולדת וכך החלה יציאה המונית של יהודים‬ ‫מאירופה וקמה "תנועת הבריחה"‪.‬‬ ‫המלחמה אומנם תמה אולם מסע היהודים לא נשלם‪ .‬גם לאחר שש שנות מלחמה עקובה מדם‪,‬‬ ‫שנים בהם נרדפו היהודים ונרצחו שישה מיליון נשים‪ ,‬גברים‪ ,‬זקנים וטף רק משום מוצאם היהודי‬ ‫על לא עוול בכפם‪ ,‬גם לאחר כל זאת המסע עדיין לא תם‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫היהודים אשר חיפשו בכל כוחם בית לחזור אליו‪ ,‬מקום בטוח להניח בו את ראשם‪ ,‬לא הצליחו‬ ‫להגיע אל המנוחה והנחלה – לא באירופה וגם לא במקומות אחרים‪.‬‬ ‫המונח "שארית הפליטה" טומן בחובו רבות‪" :‬שארית" – הוא המעט שנותר‪ ,‬מעט היהודים‬ ‫שניצלו מן התופת הנוראית‪" .‬פליטה"‪ -‬מחד‪ ,‬מסמל בריחה ומנוסה מצרה‪ ,‬מאידך‪ ,‬מסמל גבורה‬ ‫והישרדות‪ .‬מהפליטה תבוא ההמשכיות‪ .‬ואכן גם "שארית הפליטה" לאחר שנים של סבל לאורך‬ ‫שנות המלחמה ולאחריה הגיעו למסקנה המתבקשת – העם היהודי חייב מולדת לעמו בו יוכל‬ ‫לשכון לבטח‪.‬‬ ‫ומכאן ואילך נרתמים הם למסע הגדול להקמת מולדת יהודית לעם היהודי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪25‬‬ ‫העלייה‬ ‫עם עליית היטלר לשלטון מבינים רק חלק קטן מיהודי גרמניה וחלק עוד יותר קטן מיהדות אירופה‬ ‫כולה את גודל הסכנה‪ ,‬מעטים מביניהם יכולים בשלב זה לצפות את המסע הארוך והנורא הצפוי‬ ‫להם ועל כן אינם מזדרזים לנטוש את אירופה ולעלות לארץ ישראל‪.‬‬ ‫היישוב היהודי בארץ – המאמין בחזון הציוני והמנסה במשך שנים להעלות את יהדות אירופה‬ ‫ארצה ללא הצלחה – גם הוא אינו מפנים את "גודל הצרה"‪ ,‬אולם הוא כן מבין כי הנה נקרתה‬ ‫בפניו הזדמנות חד פעמית להגשים את החלום הציוני ולהעלות את יהודי אירופה המצויים תחת‬ ‫איום כזה או אחר לארץ‪.‬‬ ‫יהדות אירופה בחלקה הקטן‪ ,‬כאמור‪ ,‬מבינה שהסכנה גדולה וכך ניתן לראות את השינוי במניעי‬ ‫העולים לעלות לארץ ישראל‪ :‬בשנת ‪ 1934‬עלו עולים רבים מחברי "החלוץ"‪ -‬כלומר הם עלו‬ ‫ממניעים אידיאולוגיים חברתיים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬משנת ‪ 1937‬עלו יהודים רבים שאינם בעלי רקע‬ ‫אידיאולוגי ציוני חלוצי‪ ,‬וזאת עקב המצב ההולך ומדרדר בגרמניה‪.‬‬ ‫ערב מלחמת העולם השנייה היה היישוב היהודי בארץ ישראל במשבר מדיני חמור‪ .‬הגורם‬ ‫העיקרי לכך היה המשבר ביחסי היישוב עם ממשלת המנדט‪ ,‬שפרסמה את הספר הלבן השלישי‬ ‫ב‪ .1939-‬יש לזכור כי ההגבלות על עליית יהודים לארץ ישראל החלו כבר בראשית ימי המנדט‬ ‫הבריטי בא"י‪ ,‬ובאו לידי ביטוי במדיניות ה"ספר הלבן"‪ -‬זהו כינוי לדו"ח של ממשלת בריטניה‬ ‫שעסק בהתיישבות יהודים בארץ ישראל ובהגבלת העלייה של יהודים לארץ בתקופת המנדט‬ ‫הבריטי )‪ .(1920-1948‬הכריכה לדו"ח היתה בצבע לבן‪ -‬ומכאן שמו‪ .‬אולם‪ ,‬הספר הלבן השלישי‬ ‫היה המרחיק לכת מכולם‪ :‬הוא הגביל את העלייה לארץ ישראל כמעט לחלוטין‪ :‬מתן אשרות‬ ‫כניסה לשבעים וחמישה אלף יהודים במשך כחמש שנים‪ .‬מספר זה היה זעום ביחס לביקוש‬ ‫האדיר שבא מאירופה למתן סרטיפיקטים‪ ,‬ומכאן ההתנגדות הגדולה של היישוב היהודי אל ספר‬ ‫לבן זה‪ .‬כתוצאה מפרסום הספר התגייסו הישוב היהודי בארץ והתנועה הציונית העולמית למאבק‬ ‫קשה ועקשני נגד מדיניות זו של המנדט הבריטי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫העלאת יהודים לארץ ישראל התבצעה בשתי דרכים‪:‬‬ ‫עלייה לגאלית‪-‬‬ ‫]‪[1‬‬ ‫הבריטי‪.‬‬ ‫]‪[2‬‬ ‫עלייה לא"י בדרך חוקית‪ ,‬באמצעות אשרות כניסה שהקציב השלטון‬ ‫עלייה בלתי לגאלית‪ -‬עלייה‬ ‫לארץ ישראל בדרך לא חוקית‪ ,‬בלא‬ ‫ידיעת ואישור השלטון הבריטי‪ .‬בדרך‬ ‫כלל נעשתה העלייה הבלתי חוקית על‬ ‫ידי ספינות שנקנו על ידי התנועה‬ ‫הציונית והיישוב היהודי בארץ ישראל‪.‬‬ ‫כבר מעליית היטלר לשלטון ועוד לפני‬ ‫פרוץ המלחמה‪ ,‬בין השנים ‪1934-‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫‪26‬‬ ‫‪ ,1939‬הגיעו כחמישים אלף מעפילים‬ ‫אל חופי ארץ ישראל‪ .‬הם הועלו לארץ‬ ‫על ידי מספר גורמים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫ההסתדרות הציונית החדשה של התנועה הרוויזיוניסטית‪ -‬זוהי התנועה שייצגה את‬ ‫הרוויזיוניסטים‪ ,‬ובראשם זאב ז'בוטינסקי‪ ,‬בהסתדרות הציונית העולמית‪ .‬ההסתדרות‬ ‫החדשה סברה כי יש לדרוש במפורש מבריטניה זכות להקמת מדינה ריבונית יהודית בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬וכי יש להתנגד לבריטניה באופן אקטיבי בשל המדיניות האנטי יהודית והפרו ערבית‬ ‫שהיא נוקטת‪ .‬במהלך השנים נפגשו הרוויזיוניסטים עם ראשי קהילות רבות באירופה‪ ,‬וניסו‬ ‫לשכנעם לתמוך רעיונית וכספית בהסתדרות‪ .‬בחלק מהמקרים אף נחלו הצלחה‪ ,‬אולם‬ ‫שאיפתם המרכזית‪ -‬להעלות לארץ חצי מליון יהודים תוך ‪ 10‬שנים‪ -‬עלתה בתוהו‪ .‬מותו של‬ ‫ז'בוטינסקי בשנת ‪ 1940‬גרם לדעיכתה של התנועה ופגע בה קשות‪ ,‬והיא התפרקה סופית‬ ‫בשנת ‪.1946‬‬ ‫‪‬‬ ‫המוסד לעלייה ב' היה ארגון העפלה שהיווה המשך לארגון "החלוץ"‪ .‬רוב חברי החלוץ‬ ‫היו מאנשי הקיבוצים וההתיישבות העובדת שעסקו בארגון העלאת קבוצות לא"י בעיקר‬ ‫בדרכים לא לגאליות‪ .‬בשנת ‪ ,1939‬ערב המלחמה‪ ,‬הורחבה פעילותו של ארגון החלוץ ושמו‬ ‫שונה ל"מוסד לעלייה ב'"‪ .‬המוסד לעלייה ב' פעל דרך ארגון "ההגנה"‪ -‬הארגון הצבאי‬ ‫המחתרתי הגדול ביותר של היישוב היהודי בתקופת המנדט‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫גורמים פרטיים‪-‬‬ ‫מעין קבלנים‪ ,‬שבתמורה לסכומי כסף גבוהים ארגנו את בריחתם של‬ ‫יהודים מאירופה‪.‬‬ ‫העלייה עצמה התחלקה למספר סוגים‪ ,‬על פי הרכב העולים שעלו בה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫עולים בעלי הון‪ -‬ברובה היתה זו עלייה של יהדות גרמניה‪ .‬רוב העולים בעלייה החוקית‬ ‫היו אנשים אמידים‪ ,‬שכן‪ ,‬חוקי העלייה קבעו כי על מנת לקבל אשרת עולה מסוג ‪ A‬על‬ ‫המועמד לעלייה להביא הוכחות כי יש ברשותו סכום כסף אשר יאפשר לו להתקיים בארץ‬ ‫בכוחות עצמו‪ .‬עלייה זו היוותה מקור חשוב למשיכת ההון הפרטי למפעל הציוני בארץ‪.‬‬ ‫לאחר עליית היטלר לשלטון הפך הצורך להעלות את היהודים מגרמניה כגורם חשוב‬ ‫כשלעצמו‪ .‬במהלך השנים ‪ 1933-1938‬הוקטנה והוגבלה עלייה זו על ידי מכסות שהיו‬ ‫תלויות במצב הביטחוני והמדיני שבארץ ישראל‪ .‬עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וחקיקת‬ ‫הספר הלבן השני נפסקה עלייה זו כליל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫העלייה החלוצית‪ -‬עד עליית היטלר לשלטון היתה תנועת "החלוץ" במרכז אירופה‪-‬‬ ‫תנועה ציונית שדגלה בעלייה והתיישבות בארץ‪-‬תנועה קטנה וחלשה‪ ,‬שהכילה רק כמה‬ ‫מאות בודדות של חברים‪ .‬עלייתו של היטלר לשלטון מצאה את תנועת "החלוץ" לא ערוכה‬ ‫לגל הבקשות שהציף אותה לעלות לארץ‪ ,‬וכך מספר גיאורג פאפה‪:‬‬ ‫"ל"החלוץ" נכנסו הרבה חברים‪ .‬לפני עשרה ימים)ומיום ליום משתנה(‪ -‬אלף ושלוש‬ ‫מאות חבר‪ .‬עם עליית היטלר לשלטון – ‪...600‬יום יום גדל החלוץ בחמישים איש‪...‬‬ ‫מתוך כך ישנם כאלה שאינם ציונים‪"...‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪27‬‬ ‫)מתוך‪" :‬מולדת חדשה‪ -‬עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם ‪ "1933-1948‬מאת יואב גלבר‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.(176‬‬ ‫ואכן כאמור‪ ,‬עם הידרדרות המצב בגרמניה השתנה הרכב העולים של העלייה החלוצית‪,‬‬ ‫והוא שימש מחסה ליהודים רבים שחיפשו דרך לברוח מזרועות הנאצים‪ ,‬ולאו דווקא‬ ‫לחלוצים אשר רצו לממש את חזונם להפריח את השממה‪.‬‬ ‫במקביל‪ ,‬מארץ ישראל‪ ,‬עודדו התנועות והמפלגות את צמיחתה של ה"חלוץ"‪ ,‬מתוך רצון‬ ‫לשנות את ההרכב הדמוגראפי של התושבים בארץ‪ .‬הם דרשו שכשישים וחמישה אחוז‬ ‫מכלל הרישיונות לעלייה עובדת יוקצו לחלוצים‪ .‬ואכן‪ ,‬בתחילה עלו אנשי "החלוץ" ארצה‬ ‫דרך העלייה החוקית בלבד‪ ,‬אולם בשל הלחץ הרב שנוצר על התנועה היא החלה להעלות‬ ‫עולים גם בעלייה בלתי חוקית לארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫עליית הנוער‪ -‬עלייה שהורכבה מילדים ובני נוער‪ .‬עלייה זו היתה בתחילה לגאלית‪ -‬היא‬ ‫עוגנה בחוק בתקנות של ממשלת ארץ ישראל של עולה מסוג ‪ ,B‬שנועד לתלמידים‪,‬‬ ‫סטודנטים ובני ישיבות‪ .‬בחמש שנותיה הראשונות‪ ,1933-1938 ,‬הגיע מספר העולים לכ‪-‬‬ ‫‪ .4,635‬לראשונה עם פרוץ מלחמת העולה השנייה‪ ,‬בשנת ‪ ,1939‬עלו נערים ונערות‬ ‫מ"עליית הנוער" בדרך בלתי לגאלית‪ ,‬ובמשך המלחמה הפכה עליית הנוער למפעל הצלה‬ ‫של נוער יהודי מארצות הרייך‪.‬‬ ‫מטבע הדברים‪ ,‬התנגדה ממשלת המנדט לעלייה‪ .‬הסיבה העיקרית לכך היתה שבמצב המדיני בו‬ ‫בריטניה נמצאה היא היתה זקוקה לתמיכתם של המדינות הערביות באזור‪ .‬תוצאה ישירה לכך‬ ‫היא מדיניות פרו ערבית ואנטי יהודית‪ ,‬שהולידה את הספר הלבן השלישי‪ .‬עם פרוץ המלחמה‬ ‫החמירה בריטניה את אמצעי הלחימה בהעפלה‪ ,‬והגבירה את הפיקוח על נתיבי הים בכמה רמות‬ ‫ושלבים‪:‬‬ ‫‪ ‬ארצות מעבר נתבקשו שלא לספק אשרות מעבר‬ ‫‪ ‬מדינות שתחת דגלן הפליגו ספינות הפליטים נתבקשו שלא לחדש את רישיונות הספינות‬ ‫‪ ‬מדינות שבנמלן נעשה שימוש נתבקשו לגרום קשיים מנהליים לספינות המעפילים‪ .‬אחת‬ ‫המדינות העיקריות עליה הופעל לחץ היתה רומניה‪ .‬בריטניה התנתה את סיועה הכספי‬ ‫למדינה זו בשיתוף פעולה רומני בנושא "ההגירה היהודית"‪.‬‬ ‫‪ ‬הספינות שנתפסו על ידי הבריטים בחופי ישראל לא הורשו לעגון בנמלים‪ ,‬אלא הוחזרו אל‬ ‫הים‪.‬‬ ‫‪ ‬הוקמו מחנות מעצר אליהם גורשו המעפילים שנתפסו‪ :‬בעתלית ובאי קפריסין‪ ,‬הסמוך יחסית‬ ‫לארץ ישראל והנתון לשליטה בריטית‪.‬‬ ‫מלחמת העולם השנייה העלתה בקרב היישוב היהודי בא"י דילמה קשה‪ :‬האם להצטרף לבריטים‬ ‫ולעמוד לצדם במלחמה על מנת להלחם באויב הנאצי‪ ,‬או להתנגד לבריטים בשל יחסם המחפיר‬ ‫למפעל הציוני ופרסום הספר הלבן השלישי‪ -‬יחס שפגע ישירות גם ביהודי אירופה‪ .‬את התשובה‬ ‫לכך נתן דוד בן גוריון‪:‬‬ ‫"יש להילחם עם הבריטים נגד גרמניה כאילו לא היה "ספר לבן"‪ ,‬ולהילחם נגד "הספר‬ ‫הלבן" כאילו לא היתה מלחמה‪".‬‬ ‫כלומר‪ ,‬על היישוב לתמוך ולסייע בלחימה של המדינות הלוחמות בגרמניה‪ ,‬ובמקביל להילחם‬ ‫במנדט הבריטי בארץ כנגד יישום הספר הלבן השלישי‪ .‬ואכן‪ ,‬מיד עם פרוץ מלחמת העולם‬ ‫‪28‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫השנייה‬ ‫כשלושים אלף נשים וגברים מקרב הישוב היהודי בארץ לצבא הבריטי‪.‬‬ ‫התגייסו‬ ‫יש לציין כי עד לראשית ‪ 1942‬לא עשה היישוב כמעט דבר לנוכח הידיעות הראשונות על רצח‬ ‫יהודי אירופה‪ .‬הדעה הרווחת היתה‪ ,‬כי גורלם של יהודי אירופה קשור לסבל של תקופת מלחמה‪.‬‬ ‫היישוב האמין כי היהודים בגטאות יצליחו להתמודד עם הסבל‪ .‬היו מספר סיבות אשר בגללן‬ ‫היישוב היהודי לא האמין לידיעות המגיעות מאירופה בדבר רצח העם היהודי‪:‬‬ ‫]‪[1‬‬ ‫הידיעות המחרידות היו בלתי נתפסות‪ ,‬נראו כמוגזמות‪ ,‬והעיתונות העברית התייחסה‬ ‫אליהן בחוסר אמון‪.‬‬ ‫]‪[2‬‬ ‫היישוב היה טרוד בבעיות קיומיות‪ ,‬כמו היחסים עם הבריטים‪ ,‬שאלת הספר הלבן של‬ ‫‪ ,1939‬העפלה‪ ,‬וגיוס לצבא הבריטי‪.‬‬ ‫]‪ [3‬ב‪ ,1942-‬החשש העיקרי היה התקרבות החזית לארץ ישראל ומכאן השאלה כיצד להתגונן‬ ‫ולהיאבק מול התקדמותו של הגנרל הגרמני ארווין רומל במצרים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1942‬כאמור‪ ,‬השתנה יחס היישוב למלחמה מתחוללת באירופה‪ .‬הסיבה העיקרית היתה‬ ‫נעוצה בעובדה שהחלו להגיע לארץ ישראל דיווחים מהימנים על הנעשה באירופה‪ .‬לחץ מפלגות‬ ‫ביישוב על נציגיהן בהנהגת היישוב‪ ,‬בסוכנות וב"ועד הלאומי" הביא לכך שבנובמבר ‪1942‬‬ ‫פרסמה הסוכנות אשור רשמי לידיעות על זוועות המלחמה‪.‬‬ ‫משהתבררו השמועות האיומות בדבר הטבח ביהודי אירופה כנכונות‪ ,‬היו תגובות היישוב היהודי‬ ‫בארץ מעורבות‪ :‬מחד‪ ,‬היתה הגישה שראתה בגורל היהודים תחת השלטון הנאצי הוכחה ברורה‬ ‫וחד משמעית לצדקת הציונות ולתפיסה הרואה בגולה כמקום מסוכן ליהודים‪ -‬הן מבחינה פיזית‬ ‫והן מבחינה רוחנית‪ .‬מאידך‪ ,‬אותה גישה לא יכלה לשאת את חוסר האונים של היישוב היהודי‬ ‫בארץ‪ ,‬שכונה בפיהם "הנזר בכתרו של העם היהודי"‪ ,‬לנוכח האירועים באירופה‪ -‬את העובדה‬ ‫שהיישוב היהודי לא מימש את מחויבותו כלפי הגולה‪ ,‬דווקא בשעה שהיו זקוקים להם כל כך‪.‬‬ ‫משנת ‪ 1943‬חל שינוי במלחמה‪ ,‬ונראה היה כי גרמניה מפסידה במלחמה‪ .‬דבר זה עודד את‬ ‫היישוב היהודי ודרבן אותו לפעול בצורות שונות למען אחיו באירופה לדוגמה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫בינואר ‪ 1943‬הוקם "ועד ההצלה"‪ ,‬שנועד לגבש ולבצע תוכניות שונות להצלת יהודי אירופה‪.‬‬ ‫הועד פעל בשיתוף עם הסוכנות בתורכיה שניסתה ליצור קשרים עם יהודים באזורים שונים‬ ‫באירופה‪ .‬החלה פעילות דיפלומטית‪ .‬באיסטנבול הוקם מרכז מטעם שליחי היישוב‪ ,‬שריכז‬ ‫את פעולות ההצלה ויצר קשרים עם אישים בארצות שונות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשנת ‪ 1943‬הוקמה יחידת הצנחנים של היישוב היהודי בארץ ישראל‪ .‬פלוגה זו הוקמה‬ ‫ביוזמת ארגון ה"הגנה"‪ ,‬אשר הציע למודיעין הבריטי לשתף כוחות יהודיים במלחמה‪.‬‬ ‫הצנחנים נבחרו בקפידה ועברו אימון מקצועי שכלל לימוד צניחה‪ ,‬קריאת מפות ואימון‬ ‫בשיטות פעולה של קומנדו ומחתרת‪ .‬כמאה ועשר נשים וגברים עברו את הקורס‪ ,‬ורק‬ ‫כשלושים ושבעה צנחנים הוכנו לפעילות מבצעית ואכן השתתפו בה‪ .‬המפורסמת מביניהם‬ ‫היא חנה סנש‪ -‬צנחנית שנחתה ביוגוסלביה‪ ,‬וב‪ 7-‬בנובמבר ‪ 1944‬הוצאה להורג באשמת‬ ‫ריגול בחצר בית הכלא בבודפשט‪ ,‬הונגריה‪ .‬היא נודעה בעיקר בשל השירים שכתבה‪,‬‬ ‫שהפכוה לסמל היהודי הלוחם במלחמת העולם השנייה‪.‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪ – 1944‬התגייסות לבריגאדה היהודית‪ -Jewish Infantry Brigade Group-‬זו היתה‬ ‫חטיבה בתוך הצבא הבריטי שהורכבה כולה מיהודים‪ .‬הבריגאדה היהודית נטלה חלק‬ ‫בקרבות שנערכו להבקעת קו ההגנה הגרמני האחרון בצפון איטליה‪" ,‬קו ג'ינגיס חאן"‪,‬‬ ‫במסגרת הלחימה בחזית האיטלקית של בעלות הברית‪ .‬בשיאה מנתה הבריגאדה כ‪5,000-‬‬ ‫חיילים יהודים‪ .‬הבריגאדה‪ ,‬על כל יחידותיה‪ ,‬שהתה בחזית מיום ה‪ 3-‬במרץ ‪ 1945‬עד ה‪25-‬‬ ‫באפריל ‪ 1945‬סך הכול כחמישים יום‪ ,‬מהם שלושה שבועות בקרבות ממשיים‪.‬‬ ‫למרות הידיעה על גורל היהודים ועל הזוועות המתחוללות באירופה‪ ,‬המשיכה בריטניה‬ ‫במדיניותה תוך התעלמות ממצבה הנורא של יהדות אירופה‪ ,‬ולמרות הידיעות על הרצח הנורא‬ ‫המתחולל ברחבי אירופה היא לא משנה את מדיניות העלייה‪ ,‬כלומר‪ :‬מספר הסרטיפיקטים )=‬ ‫אשרות הכניסה לארץ ישראל( נשאר כשהיה‪ .‬כתוצאה מכך גדלה העלייה הבלתי חוקית באופן‬ ‫משמעותי‪.‬‬ ‫דוגמה לאחת מספינות המעפילים המפורסמות ביותר היא הספינה "סטרומה"‪ .‬זוהי ספינה‬ ‫ששימשה כספינת מעפילים‪ .‬היא היתה ספינה קטנה ורעועה וציודה היה מיושן‪ .‬בדצמבר ‪1941‬‬ ‫התארגנה ברומניה שיירת עולים בת ‪ 769‬נפשות שעמדה להפליג בספינה זו אל נמל קושטא‬ ‫שבטורקיה ומשם לארץ ישראל‪ .‬הצפיפות בספינה היתה רבה ולא היו בה אמצעי תברואה‬ ‫ובטיחות‪ ,‬וכמויות המים והשתייה היו בלתי מספיקות‪ .‬סבלם של העולים היה רב‪ ,‬אולם הם קיוו כי‬ ‫מצבם יוטב כשיגיעו לטורקיה‪ .‬עם הגעתה של סטרומה לנמל קושטא לא השתפר המצב ואף‬ ‫הורע‪ :‬הספינה‪ ,‬לאחר שהות קצרה בנמל‪ ,‬גורשה ללב ים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬ממשלת המנדט סירבה‬ ‫בתוקף להרשות את כניסתם של העולים לארץ על אף שידעה כי זה עתה יצאו העולים מגיא‬ ‫ההריגה‪ .‬עשרה שבועות היו כלואים העולים בספינה‪ ,‬ומצבם הלך והחמיר‪ ,‬וב‪ 23-‬בפברואר‬ ‫‪ 1942‬הוטבעה סטרומה בטורפדו של צוללת סובייטית‪ ,‬כפי הנראה בשגגה‪ ,‬ורק אחד מנוסעיה‬ ‫ניצל‪ .‬טביעתה של סטרומה היתה האסון הקשה ביותר בכל תולדות ההעפלה‪.‬‬ ‫למרות הקשיים והסיכונים הכרוכים בביצוע המעשים לא נפסקה ההעפלה‪ ,‬ובמהלך מלחמת‬ ‫העולם השנייה )‪ ,(1939-1945‬בסופו של דבר‪ ,‬הצליחו לעלות לארץ ‪ 16,456‬מעפילים‪.‬‬ ‫המלחמה מסתיימת ב‪ 8-‬במאי ‪ .1945‬בעלות הברית כובשות את אירופה‪ ,‬ולאחר שהן מגלות את‬ ‫מחנות הריכוז וההשמדה‪ ,‬ואת ה"מוזלמנים" ששרדו שם‪ ,‬הן מקימות את מחנות העקורים‪.‬‬ ‫מחנות העקורים מוקמים במרכז אירופה‪ ,‬בארצות גרמניה‪,‬פולין‪ ,‬אוסטריה ואיטליה‪.‬‬ ‫עוד לפני כן‪ ,‬בסוף שנת ‪ ,1944‬קמה במזרח אירופה תנועת "הבריחה" הגדולה‪ .‬זוהי תנועת‬ ‫הגירה רחבת מימדים‪ ,‬בה נדדו כמאתיים וחמישים אלף ניצולי שואה יהודים ממזרח אירופה‬ ‫)פולין‪ ,‬ברית המועצות‪ ,‬רומניה‪ ,‬הונגריה‪ ,‬צ'כוסלובקיה( למרכז ודרום אירופה על מנת להגיע‪,‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬אל ארץ ישראל‪ .‬היוזמה לארגן בקבוצות את מעט היהודים ששרדו ולהעלותם‬ ‫לארץ התעוררה בצורה ספונטאנית בשטחי פולין‪ .‬מקימי "הבריחה" היו בעיקר שרידי תנועות‬ ‫הנוער החלוציות‪ ,‬יוצאי הפרטיזנים ולוחמי הגטאות‪ .‬וכך כותב יוחנן כהן‪ ,‬מראשוני שליחי ארץ‬ ‫ישראל לפולין לארגון הבריחה‪:‬‬ ‫"מה שהפך את בריחת יהודי פולין הבלתי מאורגנת ל"הבריחה"‪ ,‬מה שהפך אותה לתנועה‬ ‫של שלילה טוטלית של הגלות‪ ,‬למען חיוב המולדת‪ ,‬נתן לה את המצפן‪ ,‬הכיוון והדגל‪ -‬היו‬ ‫תנועות הנוער החלוציות‪ ...‬לגבי אנשי התנועות פירושה של "בריחה" היה ברור וחד‬ ‫‪30‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫משמעי‪ :‬הליכה לארץ ישראל‪ ,‬דרך כל גבול‪ ,‬פתוח או חסום‪ ,‬ביבשה‪ ,‬ובים‪ ,‬ופריצת כל‬ ‫מחסום‪"...‬‬ ‫)מתוך "בריחים של שתיקה‪ -‬שארית הפליטה וארץ ישראל"‪ ,‬ובתוכו מאמר שכתב חיים גורי‪ ,‬עמ'‬ ‫‪(.218‬‬ ‫הבריחה התנהלה בדרכים בלתי חוקיות או חוקיות למחצה‪ :‬מסמכים מזויפים‪ ,‬מתן שוחד או‬ ‫הסכם עם השלטונות והפקידים המקומיים‪ .‬מראשית ‪ 1945‬נסללה דרך "הבריחה" מפולין דרך‬ ‫סלובקיה ורומניה‪ ,‬אשר ממנה קיוו לעלות לארץ ישראל‪ .‬כאשר התברר שלא ניתן לעלות מחופי‬ ‫רומניה‪ ,‬החלה הבריחה לכוון את אנשיה אל עבר חופי איטליה‪ ,‬בעזרת החיילים היהודים מארץ‬ ‫ישראל והבריגאדה היהודית‪ .‬עד מהרה פשטה תנועה זו למחנות העקורים שבגרמניה‬ ‫ובאוסטריה‪ .‬באותה עת הצטרפו לעבודת ההברחה השליחים מארץ ישראל מטעם "המוסד‬ ‫לעלייה ב'"‪ .‬במאי ‪ 1945‬הוקם באיטליה "מרכז לגולה"‪ ,‬שהוקם על מנת לארגן את הברחת‬ ‫הפליטים לאיטליה ומשם לארץ ישראל‪ .‬נתיבי "הבריחה" היו קשים ומסוכנים‪ :‬מעבר הגבולות היה‬ ‫כרוך בסיכון של גרוש מחדש לארץ ממנה באו היהודים‪ ,‬הדרכים בהרים היו מייגעות ובעלות‬ ‫איומים רבים‪ .‬משהגיעו אל חופי איטליה חיכו במחנות מעבר לספינה שתפליג לארץ ישראל‪ .‬עם‬ ‫הגיע הספינה לא תם מסע התלאות‪ ,‬שכן הבריטים‪ ,‬בהיותם נאמנים למדיניותם‪ ,‬סרבו לפתוח את‬ ‫שערי ארץ ישראל בפני ניצולי השואה הרבים‪ .‬על אף התנגדות השלטונות הבריטים עלו לארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬בין השנים ‪ ,1945-1948‬כ‪ 84,333-‬מעפילים‪.‬‬ ‫עם סיום המנדט והקמת מדינת ישראל נפתחו שערי ארץ ישראל‪ ,‬ומסעם ומשאם של יהודי‬ ‫אירופה בא לקיצו‪.‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫נתיבי הבריחה‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫המסע לפולין‬ ‫עם קום מדינת ישראל נראה כי תם המסע ושארית הפליטה אכן הצליחה להגיע אל המנוחה‬ ‫והנחלה אולם מסתבר שגם עם הקמת מדינה יהודית לעם היהודי בישראל לא תם המשא‪.‬‬ ‫שארית הפליטה הנושאת בקרבה את זיכרונם של ששת המיליון אשר נספו בשואה והיו בשר‬ ‫מבשרם התקשו להשתלב בחברה הסובבת אותם‪ .‬מנהגי ה"צברים" המחוספסים נראו להם‬ ‫וולגריים והמוניים‪ ,‬התרבות המקומית נראתה ונשמעה אחרת ולעיתים גם את השפה לא ידעו‪.‬‬ ‫מנגד גם לציבור הישראלי "הצברי" היה קשה לקבל את אותם שלדים מהלכים‪ ,‬חיוורי הפנים‬ ‫בעלי העיניים העצובות‪ ,‬המסוגרים בתוך עצמם‪ .‬תדמית שארית הפליטה היתה כשל אלו שהלכו‬ ‫כצאן לטבח לעומת ה"צברים" המקומיים אשר נלחמו למען ה"מטרה" והצליחו אף להשיגה –‬ ‫מדינה יהודית‪.‬‬ ‫השינוי הגדול ביחס אל הניצולים ואל שהתרחש בזמן מלחמת העולם השנייה החל עם משפטו‬ ‫של אדולף אייכמן בשנת ‪ .1961‬במשפט אייכמן אמר התובע הכללי מטעם המדינה‪ ,‬גדעון‬ ‫האוזנר‪ ,‬את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫"בתהליך ההיסטורי של הגשמת הציונות והעלייה‪ ,‬גורלו של הפרט תלוי על פי רוב במקרה‪ ...‬על‬ ‫נקלה יכול היה לקרות‪ ,‬שעם פרוץ המלחמה ישבו בארץ יהודים אחרים‪ ,‬ואילו רבים מאיתנו‪,‬‬ ‫תושבי הארץ‪ ,‬היינו נשארים שם‪ ...‬הבנת התנהגותם של היהודים הינה אפוא ההבנה‪ ,‬שלא זו‬ ‫בלבד שיכולנו להיות שם בגופנו במקומם‪ ,‬שאילו אמנם היינו שם והם כאן‪ ,‬היו ודאי מקימים את‬ ‫היישובים את "ההגנה"‪ ,‬את הפלמ"ח והמחתרות‪ .‬הם היו כובשי השמחה ומבקיעי ההעפלה‪ .‬היו‬ ‫הם מקימים את צה"ל ומבצעים את מעללי הגבורה ממלחמת העצמאות ועד נוקייב‪ .‬ואילו אנו לו‬ ‫המר לנו גורלנו והיינו שם‪ ,‬בוודאי לא היה שונה גורלנו מגורלם‪ ,‬ולא היתה גבורתנו מגבורתם"‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬עדותם המצמררת של ניצולי השואה במשפט אייכמן‪ ,‬שקיבלו לראשונה במה לספר על‬ ‫הזוועות שחוו על בשרם‪ ,‬הצליחה סוף סוף לשנות את יחס החברה הישראלית אליהם ואל זיכרון‬ ‫השואה‪ ,‬היחס אל הנושא המורכב ואל הניצולים עצמם קיבל גוון שונה‪ .‬גוון יותר סבלני‪ ,‬מבין‪,‬‬ ‫אוהד ותומך‪ .‬הרצון לשמוע את סיפורי הגבורה גבר‪ ,‬וההזדהות עם הניצולים התחזקה‪ .‬מסעות‬ ‫בני הנוער לפולין משקפים גם הם את השינוי הזה‪.‬‬ ‫כיצד הכל התחיל?‬ ‫המסעות הראשונים לפולין היו באמצע שנות השישים‪ .‬משלחת ראשונה )כנראה של השומר‬ ‫הצעיר( יצאה ב‪ 4-‬באפריל ‪ ,1965‬והשתתפה באירועי מלאת עשרים שנה לשחרור מחנה‬ ‫ההשמדה אושוויץ‪ .‬ואולם לאחר מסע אחד או שניים הופסקו המסעות‪ ,‬בשל המשבר שחל‬ ‫ביחסים עם פולין לאחר מלחמת ששת הימים‪..‬‬ ‫בשנת ‪ 1983‬יצאו לפולין משלחות ייצוגיות של ארגונים יהודיים מהארץ ומהעולם לציון ארבעים‬ ‫שנה למרד גטו ורשה‪ .‬מאז‪ ,‬התמידה התנועה הקיבוצית לשגר משלחות לפולין מדי שנה‪ .‬ב‪-‬‬ ‫‪ 1988‬התקיים מצעד החיים הראשון‪ ,‬ומאז גובש נוהל מסודר במשרד החינוך‪ ,‬ואלפי בני נוער‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪33‬‬ ‫יוצאים למסע לפולין מדי שנה‪ .‬ההערכות הן כי בכל שנה יוצאים למסעות למעלה מעשרת אלפים‬ ‫בני נוער‪.‬‬ ‫בשנים הראשונות לא נערכה כל הכנה רגשית ומוקדמת לתלמידים אשר ביקרו בפולין‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫באותה תקופה שרר בפולין משטר קומוניסטי והדבר השפיע רבות על אופי המסע של אותן‬ ‫משלחות‪ .‬התלמידים לא התגוררו בבתי מלון מפוארים‪ ,‬אלא במעונות סטודנטים ואכסניות על‬ ‫שם יאנוש קורצ'אק‪ .‬האתרים לא היו ערוכים לביקור של תיירים והמידע היה רשום לרוב בפולנית‪.‬‬ ‫לכל זה נוספה גם האווירה הקודרת והדלות ששרתה בפולין באותה תקופה‪ .‬וכך‪ ,‬המסע‪,‬‬ ‫שמטבעו עוסק בדברים איומים ועצובים‪ ,‬הפך קודר עוד יותר‪ .‬אוסף הדברים הללו השפיע רבות‬ ‫על מצב רוחם של משתתפי המסע שיצאו ללא הכנה מוקדמת והחריף את התגובות הרגשיות‪.‬‬ ‫תופעת הביקורים של בני הנוער בפולין החלה לצבור תאוצה‪ .‬יותר ויותר תלמידים השתתפו‬ ‫במסעות וחזרו נרגשים ונפעמים‪" :‬כל אחד חייב לבקר בפולין"‪" ,‬בפולין הבנתי את חשיבות‬ ‫מדינת ישראל" או "עכשיו אני בטוח כי לעולם לא ארד מן הארץ"‪ .‬אמירות אלו מדגישות את‬ ‫החוויה העצומה שעוברים התלמידים ואת התהליך העמוק המשאיר בהם רשמים עמוקים ומחדיר‬ ‫בהם ערכים של אהבת הארץ‪ ,‬מחויבות למולדת‪ ,‬מעורבות וחשיבות השירות בצבא‪ .‬בתחילה‪,‬‬ ‫היה קונצנזוס סביב עניין המסעות לפולין ולא נשמעה ביקורת על אופיים‪ ,‬מטרתם ורמת ההדרכה‬ ‫בהם‪ .‬התחושה הרווחת היתה שהביקור בפולין מותיר נכס חינוכי עצום בקרב התלמידים ולכן‬ ‫הוא בבחינת "נכס צאן ברזל"‪ ,‬במיוחד בעידן בו חלה הידרדרות בחינוך לערכים הנוגעים‬ ‫ל"לאומיות"‪" ,‬ציונות" ו"תודעה יהודית"‪ .‬הפעם הראשונה שנשמעה ביקורת שהובילה לשינוי אופי‬ ‫המסע לפולין‪ ,‬היתה לאחר ביקורו של שר החינוך והתרבות לשעבר‪ ,‬יצחק נבון‪ ,‬בפולין‪ .‬נבון‪,‬‬ ‫שהתרשם באופן עמוק ממראות עיניו‪ ,‬החליט שיש לבנות תוכנית מסודרת על השואה‪ ,‬כאשר‬ ‫השיא הוא הביקור בפולין עצמה‪.‬‬ ‫מטרותיה של התוכנית החשובה הוגדרו‪:‬‬ ‫]‪ [1‬להכיר את עולמם המפואר והעצום של יהדות פולין לפני השואה‪.‬‬ ‫]‪ [2‬לנסות להבין את גודל האובדן והחורבן‪.‬‬ ‫]‪ [3‬לנסות לתפוס את השפל המוסרי אליו הגיעו הנאצים ברצח העם היהודי‪.‬‬ ‫]‪ [4‬להבין את הגבורה שיש בעמידת היהודים מול הצורר הנאצי‪.‬‬ ‫]‪ [5‬להכיר את עיקרי האידיאולוגיה הנאצית ולעמוד על הנסיבות לעלייתה לשלטון‪ .‬לעמוד על‬ ‫יסודותיו של המשטר הטוטאליטרי שבמסגרתו נלחמה גרמניה ביהודים ולהפיק מכך את‬ ‫הלקח הלאומי‪ -‬הצורך במדינה יהודית ריבונית וכן את הלקח האוניברסאלי‪ -‬שמירה והגנה‬ ‫על הדמוקרטיה‪.‬‬ ‫שלא כמו במשלחות הראשונות‪ ,‬שהיו ייצוגיות‪ ,‬נקבע כי כיתות שלמות יצאו למסעות ולא תעשה‬ ‫בחירת "תלמידים מתאימים"‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוחלט על תהליך הכנה שיתחיל כשישה חודשים לפני‬ ‫המסע ויכלול פרקי לימוד אודות השואה ופגישה עם ניצולי שואה וסיפוריהם‪ .‬תהליך זה ייגמר רק‬ ‫לאחר החזרה מפולין‪ ,‬בעיבוד הנתונים‪.‬‬ ‫בעד ונגד המסע לפולין‬ ‫כפי שאמרנו בהתחלה‪ ,‬המסע לפולין התקבל כדבר מוחלט שאין עליו עוררין‪ .‬אולם‪ ,‬במשך הזמן‬ ‫התפתח ויכוח עקרוני סביב השאלה האם יש לקיים את המסעות ואם לאו‪ .‬טענות המצדדים‬ ‫במסע טוענים‪:‬‬ ‫‪34‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫]‪[1‬‬ ‫]‪[2‬‬ ‫המסע גורם לתלמידים להבין את המצב באירופה בזמן המלחמה באופן מוחשי יותר‪.‬‬ ‫המראות הגלויים לעין‪ -‬מחנות המוות‪ ,‬הגטאות ועוד דברים נוראים אחרים‪ ,‬נותנים תמונה‬ ‫ברורה יותר ולא ערטילאית בנוגע לחיי היהודים באירופה בזמן המלחמה‪ .‬הרגשה של‬ ‫שותפות והמשכיות כאשר דורכים על האדמה הארורה בה דרכו היהודים בעבר‪.‬‬ ‫התלמידים חוזרים עם מטען רגשי כבד המותיר בהם ערכים של אהבת המולדת וזהות‬ ‫יהודית‪ .‬כמו כן‪ ,‬הם מבינים את החשיבות הלאומית במדינה ריבונית לעם היהודי‪.‬‬ ‫סביב המסע לפולין נרקמים ערכים חברתיים‪ .‬לדוגמה‪ :‬לעיתים התלמידים מארגנים‬ ‫פעילויות שמטרתן לגייס כספים למען חבריהם מעוטי היכולת‪ ,‬על מנת שגם הם יוכלו‬ ‫לקחת חלק במסע לפולין‪ .‬הדבר יוצר גיבוש חברתי ומחזק את ערך הדאגה לזולת‪ .‬יתר על‬ ‫כן‪ ,‬התלמידים היוצאים לפולין מתגבשים בתור קבוצה איכותית‪ ,‬אחראית ובוגרת‪.‬‬ ‫]‪[3‬‬ ‫]‪[4‬‬ ‫מן הצד השני של המתרס‪ ,‬נשמעים קולות המתנגדים למסע לפולין‪:‬‬ ‫]‪[1‬‬ ‫אי נוחות חברתית‪ :‬המסע הינו יקר מאד‪ .‬השהות בבתי מלון בפולין‪ ,‬התשלום למדריך‬ ‫והכניסה לאתרים יוצרים יחד "חבילת נסיעה" שאין כל משפחה יכולה לעמוד בהוצאותיה‪.‬‬ ‫במצב זה‪ ,‬ישנם תלמידים שלא יוצאים למסע על רקע בעיות כלכליות והדבר גורם לאפליה‬ ‫ואי נוחות חברתית‪.‬‬ ‫]‪[2‬‬ ‫מימון הפולנים‪ :‬התשלום בכניסה לאתרים בפולין והשהייה בבתי המלון הפולנים‪,‬‬ ‫תורמת לכלכלת המדינה‪ .‬ישנם המתנגדים למימון הפולנים בטענה שלחלקם ישנה יד‬ ‫ברצח העם היהודי על ידי שיתוף פעולה עם הנאצים‪.‬‬ ‫]‪[3‬‬ ‫"בלימוד על גירוש ספרד‪ ,‬אין נוסעים לספרד"‪ :‬ישנה טענה האומרת כי כפי שאין‬ ‫מבקרים במקומות אחרים עליהם מלמדים בשיעורי היסטוריה‪ ,‬כך אין לנסוע ולבקר בפולין‪.‬‬ ‫]‪[4‬‬ ‫טענה דתית‪ :‬טענה נוספת היא טענה דתית‪ ,‬שאין לצאת מגבולות ארץ ישראל‪.‬‬ ‫]‪[5‬‬ ‫הביקור מחזק את היחס השלילי כלפי הפולנים ולא הם ביצעו את הרצח‪ -‬מאחר‬ ‫ואתרי הרצח נמצאים רובם בפולין הרי התלמידים מייחסים את המעשים למקום‪ .‬כמו כן‬ ‫לעיתים נתקלים התלמידים בקריאות אנטישמיות מהמקומיים מה שמחזק את יחסם‬ ‫השלילי לפולין ולאזרחיה שבעצם גם הם היו קורבנות הכיבוש הנאצי‪.‬‬ ‫בפועל‪ ,‬רוב בתי הספר התיכונים במדינת ישראל מוציאים מדי שנה משלחות של תלמידים‬ ‫לפולין‪ ,‬ביד כל תלמיד נתונה ההחלטה האם לצאת למסע לפולין או לא‪ .‬בשנים האחרונות פועלת‬ ‫תוכנית חלופית עבור התלמידים שהחליטו שהם אינם מעוניינים לצאת למסע לפולין‪ .‬במשך‬ ‫שמונת הימים בהם חלק מתלמידי הכיתה נמצאים בפולין‪ ,‬התלמידים שנותרו בארץ עוברים מסע‬ ‫זהות יהודית‪ -‬ישראלית בגבולות המדינה‪ .‬המסע שלהם כולל ביקור במכוני שואה שונים‪,‬‬ ‫באתרים בעלי ערך יהודי כגון‪ :‬הר הרצל‪ ,‬פגישות עם ניצולים ודיאלוגים שמטרתם להגיע לבירור‬ ‫הזהות היהודית‪") .‬זיכרון סמוי‪ ,‬זיכרון גלוי"‪ ,‬תודעת השואה במדינת ישראל‪ .‬מאמר‪ :‬סיורי לתמידים‬ ‫לפולין‪ -‬מסע לעיצוב הזיכרון‪ .‬עמ' ‪(93-100‬‬ ‫קצת על פולין‪...‬‬ ‫מסתבר שאת ההכנה למסע לפולין ניתן לנצל על מנת ללמד את התלמידים על קורות יהדות‬ ‫פולין‪.‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪35‬‬ ‫יהדות פולין היתה למן ימי הביניים ועד השואה הקהילה הגדולה ומהקהילות החשובות‬ ‫שבקהילות עם ישראל בתפוצות‪ .‬ההיסטוריה בת למעלה מאלף השנים של היהודים בפולין כוללת‬ ‫תקופות של סובלנות ופריחה דתית ותרבותית‪ ,‬בצד תקופות של אנטישמיות קשה‪ ,‬רדיפות‪,‬‬ ‫פרעות וגרושים‪ ,‬ששיאן היה השמדתה הכמעט מוחלטת במלחמת העולם השנייה‪ .‬ערב‬ ‫המלחמה היתה יהדות פולין הגדולה בתפוצות היהודים באירופה‪ .‬היא מנתה כ‪ 3.4-‬מיליון נפש‪,‬‬ ‫ואף למעלה מכך אם כוללים במניין את יהודי שטחיה ההיסטוריים של פולין‪ ,‬שהפכו לנתיני ארצות‬ ‫אחרות עם השינויים התכופים בגבולותיה של פולין לדורותיה‪.‬‬ ‫‪36‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫מטרת הנסיעה לפולין‬ ‫מטרת הנסיעה לפולין לא הוגדרה מראש‪ .‬אולם במשך הזמן עוצבו המטרות‪ :‬להביא צעיר וצעירה‬ ‫רגע לפני גיוסם לצבא ולהפיח בהם רגש לאומי‪ ,‬לעודד אותם לתרום למדינה ואף להיות מוכנים‬ ‫להקריב את עצמם למען החזון הציוני והזהות היהודית‪ ,‬שאותה רצו הגרמנים להשמיד‪ .‬ישנם‬ ‫האומרים‪ ,‬שהמטרה העיקרית היא הנצחת השואה והצורך להפוך את המסע לדבר המגשר בין‬ ‫המורשת היהודית בעבר לבין הקיום היהודי בהווה‪") .‬בשביל הזיכרון"‪ .‬תשרי‪-‬חשון תשנ"ו‪ ,‬אוקטובר‬ ‫‪ .1995‬גיליון מס' ‪ ,7‬בהוצאת יד ושם(‬ ‫חווית ההתבגרות האישית של בני הנוער החוזרים מפולין מתבטאת באופן שונה אצל כל אחד‬ ‫מהם‪ .‬ניתן לראות זאת ביומנים אישיים שכותבים תלמידים במהלך המסע‪ .‬היומנים הללו חושפים‬ ‫את תהליך הצמיחה של התלמיד‪ .‬המסע לפולין‪ ,‬הוא מסע אל תוך נימי נפשו של הנער‪ .‬זהו קטע‬ ‫מדבריה של תלמידת תיכון‪ ,‬נופר‪:‬‬ ‫המסע לפולין רק כשתהיה שם תדע‪...‬‬ ‫נשמע קלישאה‪ ...‬משהו שכולם אומרים כדי שישמע מכובד ונוראי‪.‬‬ ‫אבל באמת שנכון‪...‬‬ ‫לא מרפים מהמצלמה‪ ...‬אפילו לא לרגע‪ ...‬רואים הכל מבעד לעדשה‪,‬‬ ‫וברגע שמורידים את המצלמה‪ ...‬מסתכלים דרך העיניים ושומעים דרך האוזניים ומריחים עם‬ ‫האף רק אז קולטים‪.‬‬ ‫מהי תמונה? רגע שנלקט בתור קובץ‪.‬‬ ‫אבל התמונות האלה שכל כך רצינו לצלם‪ ...‬לא משקפות דבר‪ ...‬לא את הריח‪ ...‬לא את השקט‪...‬‬ ‫לא את ההרגשה ואפילו לא את המראות‪.‬‬ ‫הן קולטות רגע אבל לא את מה שהוא אומר‪.‬‬ ‫התמונות האלה מועילות רק למי שצילם אותן‪ ,‬כי רק הוא יודע איך הוא הרגיש כשהוא לחץ על‬ ‫הכפתור ושימר את הרגע הזה שאומר לו משהו‪.‬‬ ‫המסע לפולין‪.‬‬ ‫איך היה!?‬ ‫היה מדהים‪ ...‬ובאמת שברגע ששואלים אותי את השאלה ה זאת הדבר הראשון שאני אומרת זה‬ ‫"הכי כיף בעולם" כי פשוט היה כיף‪.‬‬ ‫עם כולם‪.‬‬ ‫החיבור הזה בינינו‪ ...‬פשוט נהיינו אחים‪.‬‬ ‫אבל זה מוזר להגיד היה כיף על מסע כזה‪ ...‬היה קשה‪ ...‬אבל‪ ,‬לא נראה לי שקלטנו באמת עד‬ ‫כמה קשה היה עד שהגענו לפה‪ .‬למדינה שלנו‪.‬‬ ‫אני יכולה להגיד בוודאות שרק פה‪ ...‬ממש הבנתי מה ראיתי שם‪.‬‬ ‫כמה חשובה המדינה הזאת‪ ...‬הצבא הזה שהרבה מנסים להתחמק מלתרום לו‪.‬‬ ‫בקיצור היה מסע מדהים‪ ...‬כיף כל כך וקשה גם כן‪"...‬‬ ‫מסלול המסע‬ ‫המסע נמשך שמונה ימים לפחות‪ .‬לפי הנחיות מנכ"ל משרד החינוך חובה לכלול בכל מסע את‬ ‫אתר מחנה ההשמדה אושוויץ‪ .‬הביקור באתרים נוספים נעשה על פי מטרות המסע‪ ,‬וסדר הביקור‬ ‫אמור להיות מגוון‪ ,‬ולאפשר הפוגה בין המפגשים הקשים עם מחנות ההשמדה‪ .‬רוב המשלחות‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪37‬‬ ‫מקיימות פעילות בשעות הערב‪ ,‬כמו שיחות עיבוד רגשות לקראת היום הבא ובעקבות אותו יום‪,‬‬ ‫ועוד‪ .‬מקובל שהמשלחות כולן מקיימות קבלת שבת בבתי כנסת בקרקוב או בוורשה‪.‬‬ ‫כעיקרון‪ ,‬מתנהל המסע במשולש שבין הערים הגדולות ורשה‪ ,‬קרקוב ולובלין‪ ,‬בהן מסיירים‬ ‫התלמידים בגטאות וברבעים היהודיים לשעבר‪ .‬רבים מבקרים בעיר לודז' על כיכר המשלוחים‬ ‫ובית הקברות שבה‪ .‬כמו גם בעיירות יהודיות לשעבר כגון ליז'נסק‪ ,‬גור )בורות הירי ביער זלוטה‬ ‫גורא(‪ ,‬טיקוצ'ין )טיקוטין( ועוד‪ .‬התלמידים מבקרים באתרי מחנות המוות‪ :‬מיידנק‪ ,‬טרבלינקה‪,‬‬ ‫אושוויץ‪-‬בירקנאו‪ ,‬פלאשוב‪ ,‬בלז'ץ‪ ,‬חלמנו ועוד‪ ,‬וכן באתרי הוצאה המונית להורג‪ ,‬כמו יער‬ ‫לופוחובה ואחרים‪ .‬התלמידים מבקרים באתרי מחנות המוות‪ :‬מיידנק‪ ,‬טרבלינקה‪ ,‬אושוויץ‪-‬‬ ‫בירקנאו‪ ,‬פלאשוב‪ ,‬בלז'ץ‪ ,‬חלמנו ועוד‪ ,‬וכן באתרי הוצאה המונית להורג‪ ,‬כמו יער לופוחובה ויער‬ ‫הילדים‪ .‬גם הערים קילצה וטרנוב נכללות לעיתים במסע‪.‬‬ ‫מרבית הקבוצות שחזרו מפולין עד כה הרגישו שהמסע היה אפקטיבי והשיג את מטרתו‪ .‬מורים‬ ‫רבים אומרים כי "סיור בפולין שקול כנגד אלף ספרי היסטוריה"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫‪38‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫נוער ישראלי בפולין‬ ‫‪‬‬ ‫‪39‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫כדאי לקרוא ‪...‬‬ ‫יונה על חוט תיל – מסע במצוות סבא‬ ‫מאת‪ :‬דבורה שטיינר ואן רויאן‬ ‫זהו סיפורו של יונה שטיינר‪ ,‬שבשנת ‪ ,1939‬כשהוא בן שלוש עשרה שנים‪ ,‬נחטף לעבודות כפיה‪.‬‬ ‫הסיפור הועלה לכתב על ידי דבורה שטיינר‪ .‬דבורה היא נכדתו של סולומון‪ ,‬דודו של יונה‬ ‫ובשליחות סבה היא יוצאת למסע חיפוש אחר יונה‪ .‬הספר מתאר את סיפורו האישי הנוגע ללב‬ ‫של יונה‪ .‬סיפור הישרדותו בחמישה מחנות עבודה וריכוז והבריחה מהם‪ ,‬שנעשתה באומץ לב‬ ‫ובנחישות‪.‬‬ ‫מתוך הפרולוג‪' :‬דבורה‪ ,‬מצאי לי את הבן של אחי'‪ ,‬אמר סבי בקולו הנחוש והסמכותי‪ ,‬תחב את‬ ‫המעטפה הישנה לתוך ידי‪ ,‬והצביע על כתובת השולח בצד השמאלי העליון של המעטפה‪ ,‬שרק‬ ‫בקושי היה אפשר לפענח אותה‪' .‬מצאי לי אותו‪ .‬גרמתי לו עוול‪ ".‬ואכן המחברת מצאה את יונה‬ ‫שטיינר‪...‬‬ ‫מומלץ ! קריאה מועילה !‬ ‫הספר ניתן להשאלה במכון ללימודי השואה ע"ש חדווה אייבשיץ ז"ל‪.‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫‪40‬‬ ‫כדאי לראות ‪...‬‬ ‫אקסודוס‬ ‫הסרט אקסודוס‪ ,‬על פי ספרו של ליאון יוריס‪ ,‬בבימויו של אוטו פרמינגר‬ ‫ובכיכובו של פול נוימן‪ ,‬יצא ב‪ 1960-‬בארה"ב‪ .‬הסרט מספר את סיפורה‬ ‫של ספינת המעפילים אקסודוס‪ .‬החלק הראשון של הספר‪ ,‬הוא סיפורה של‬ ‫אוניה ועליה ניצולי שואה‪ .‬הספינה ניסתה לחמוק ממחנה העקורים‬ ‫בקפריסין ולהגיע לארץ ישראל‪ .‬כדי לשכנע את הבריטים לאשר את כניסת‬ ‫האוניה לגבולות ארץ ישראל‪ ,‬אנשי האונייה איימו בשביתת רעב‪ .‬בסופו‬ ‫של דבר הבריטים מחזירים את האונייה לאירופה ורוב יושביה עולים באופן‬ ‫עצמאי לארץ ישראל‪.‬‬ ‫החלק השני של הסרט מתייחס למאבקם של היהודים במנדט הבריטי‪ .‬בנוסף‪ ,‬הסרט מתאר את‬ ‫קבלת החלטת עצרת האומות המאוחדות על סיום המנדט וחלוקת א"י לשתי מדינות ותחילת‬ ‫המאבק בין היהודים לערבים‪.‬‬ ‫מאושוויץ לירושלים‬ ‫סרט תעודה המגולל את סיפורם של ילדים יהודים רבים שהוחבאו בבלגיה בזמן השואה מפני‬ ‫הצורר הנאצי והעפילו בחשאי לא"י בין השנים ‪ 1945-1948‬בסיוע הסוכנות היהודית‪.‬‬ ‫מדינת הזאבים‬ ‫זהו סרט תעודה המספר את סיפור חייו של האלוף )מיל‪ (.‬יוסי פלד‪ .‬יוסי פלד נולד כ"ג'פקה‬ ‫מנדלביץ'" בזמן מלחמת העולם השנייה באנטוורפן‪ ,‬בלגיה‪ .‬כשהיה בן שישה חודשים נמסר עם‬ ‫שתי אחיותיו הבוגרות למשפחה נוצרית למשמורת‪ .‬שם הם חיו שש שנים כנוצרים‪ .‬מאוחר יותר‪,‬‬ ‫בעזרת הבריגאדה היהודית‪ ,‬הם עלו לארץ ישראל והתיישבו בנגבה‪ .‬בסרט‪ ,‬פלד ובנו נוסעים‬ ‫לבלגיה ומבקרים בכל המקומות בהם חי וגדל‪ .‬לראשונה בחייו‪ ,‬מחליט פלד לנבור בעברו ולחקור‬ ‫את חייהם ומותם של אביו ואימו‪.‬‬ ‫מומלץ ! צפייה מועילה !‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪41‬‬ ‫לסיום ‪...‬‬ ‫מתוך יומנו של משה פוליקר )ספטמבר‪:(1943 ,‬‬ ‫"בדברי אליכם על נקמה‪ ,‬אינני חפץ כלל וכלל שתבינו בזה שכל יהודי‪ ,‬שאפשר לו לשאת חרב‪,‬‬ ‫יקום ויתנפל על גרמני‪.‬‬ ‫לא‪ ,‬אחי החביבים‪ ,‬כשמדברים בישראל על נקמה כזו‪ ...‬זו התפילה לקדוש ברוך הוא‪ ,‬שהוא‬ ‫ייקום את נקמתנו‪ .‬כי בחפצנו לנקום מה שיש לנקום‪ ,‬נצטרך להתקומם נגד כל העולם כולו‪ ,‬כי אין‬ ‫עם ואין ארץ שלא סבלנו מהם צרות מרת וקשות‪.‬‬ ‫לא אחי‪ ,‬בדברי אליכם על דבר נקמה‪ ,‬דורש אני מכם לשים לב רק לצד החיובי של הנקמה‪.‬‬ ‫נקמתנו‪ ...‬תהיה הקמת ארצנו ויישובה על ידי עמנו‪...‬‬ ‫זאת תהיה הנקמה היותר גדולה שיש בידינו לנקום"‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬אנו נקמנו את נקמתנו‪ -‬בהקמת מדינת ישראל והפרחת השממה‪,‬‬ ‫נוקמים את נקמתנו‪ -‬בחיי היומיום במדינת ישראל‪ :‬חינוך‪ ,‬תרבות‪ ,‬רפואה מתקדמת‪,‬‬ ‫ונמשיך לנקום‪ -‬נמשיך לפתח את מדינת ישראל ולהיות אזרחיה הנאמנים‪.‬‬ ‫הצורר הנאצי לא הצליח לבצע את מזימתו‪ .‬ואנו‪ ,‬דור ההמשך‪ ,‬חבים את קיומנו לכל אותם גיבורי‬ ‫חיל‪ ,‬ניצולי השואה‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫המכון ללימודי השואה ע " ש חדווה אייבשיץ ז " ל‬ ‫ביבליוגרפיה‬ ‫אושוויץ‬ ‫‪* ‬בירנבאום מיכאל וגוטמן ישראל‪" ,‬אושוויץ‪ -‬אנטומיה של מחנה מוות"‪ ,‬הוצאה לאור על ידי‬ ‫"יד ושם"‪ ,‬ירושלים‪.2003 ,‬‬ ‫‪ ‬גוטמן ישראל ומנבר רחל‪" ,‬מחנות הריכוז הנאציים"‪ ,‬נדפס בדפוס "דף וחן" בע"מ‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫‪ ,1984‬עמ' ‪.229-231‬‬ ‫‪ ‬גרייף גדעון‪" ,‬בכינו בלי דמעות"‪ ,‬משכל הוצאה לאור והפצה בע"מ‪ ,‬תל אביב‪.1999 ,‬‬ ‫‪ ‬הרמאן לאנגביין‪" ,‬מחנה ריכוז והשמדה אושוויץ בירקנאו תולדותיו ומאפייניו"‪ ,‬עמ' ‪229-‬‬ ‫‪.231‬‬ ‫‪" ‬משפט אייכמן‪-‬עדויות"‪,‬‬ ‫ירושלים תשל"ד‪.1974 ,‬‬ ‫כרך ב'‪ ,‬הוצא לאור על ידי שירות הפרסומים‪ ,‬מרכז ההסבר‬ ‫‪ ‬רפאל יואל‪" ,‬לקראת מסע‪ -‬במחוזות הזיכרון במזרח אירופה"‪ ,‬הוצאה לאור על ידי משרד‬ ‫הביטחון‪ ,‬משואה‪ -‬המכון ללימודי שואה‪.1999 ,‬‬ ‫צעדות מוות‬ ‫‪ ‬גוטמן ישראל‪ ,‬האנציקלופדיה של השואה‪ ,‬הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בע"מ‪,‬‬ ‫תש"ן‪ ,1990-‬כרך ד'‪ ,‬עמ' ‪.1046-1050‬‬ ‫‪ ‬פורת משה‪" ,‬באמונה‪ ,‬בחסד וברחמים"‪ -‬במצעד המוות למאוטהאוזן‪ ,‬נדפס על ידי דפוס‬ ‫"ראם"‪ ,‬תל אביב‪ ,‬ישראל ‪ ,1988‬עמ' ‪.85-87‬‬ ‫‪ ‬קרקובסקי שמואל‪" ,‬מחנות הריכוז של הנאצים"‪ -‬הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי הרביעי‬ ‫של חוקרי השואה‪ ,‬ובתוכו‪ :‬מצעדי המוות בשלב פינוי המחנות‪ ,‬עמ' ‪.376-384‬‬ ‫פרק ג‪ -‬עקורים‬ ‫‪ ‬באואר יהודה‪" ,‬יד ושם‪ -‬קובץ מחקרים בפרשיות השואה והגבורה‪ ,‬ובתוכו המאמר‪:‬‬ ‫ראשית התהוותו של אירגון שארית הפליטה בבאוואריה"‪ ,‬הוצא לאור על ידי יד ושם‬ ‫ירושלים‪ ,‬תשל"א‪.1970 -‬‬ ‫‪ ‬בלטמן דניאל‪" ,‬נכרים במולדתם"‪ ,‬אתר אודות השואה‪ ,‬מרכז מידע – יד ושם‪.‬‬ ‫‪ ‬וייס אהרון‪ ,‬קובץ מחקרים של יד ושם‪ ,‬כרך כ'‪.‬‬ ‫‪ ‬לבסקי חגית‪" ,‬שנתון לעיון ולמחקר‪ -‬יהדות זממנו מס' ‪ ,"6‬הוצאת הספרים על שם י"ל‬ ‫מאגנס‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תש"ן‪ ,‬עמ' ‪.25-35‬‬ ‫‪ ‬קולת שפרה ואחרים‪" ,‬התנועה הלאומית היהודית והקמת מדינת ישראל"‪ ,‬הוצא לאור על‬ ‫ידי משרד החינוך והתרבות‪ -‬המרכז לתכניות לימודים‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשל"ח ‪.1978‬‬ ‫‪ ‬חוזרים לסאנדומיייז‪ ,‬עת אזכרה‪ ,‬עמ' ‪.442‬‬ ‫מהמשא באושוויץ למסע לפולין‬ ‫‪43‬‬ ‫עלייה‬ ‫‪ ‬מרכז המידע "אודות השואה"‪ ,‬יד ושם‪.‬‬ ‫‪ ‬באואר יהודה‪" ,‬הבריחה"‪ ,‬הוצא לאור על ידי ומורשת וספריית הפועלים‪ ,‬תל אביב‪.‬‬ ‫‪ ‬גלבר יואב‪" ,‬מולדת חדשה‪ -‬עליית יהודי מרכז אירופה וקליטתם ‪ ,"1933-1948‬עמ' ‪134-‬‬ ‫‪.221‬‬ ‫‪ ‬גוטמן ישראל‪" ,‬האנציקלופדיה של השואה"‪ ,‬הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר בע"מ‪,‬‬ ‫תש"ן‪ ,1990-‬כרך ראשון‪ ,‬עמ' ‪.214-217‬‬ ‫‪ ‬גוטמן ישראל ודרכסלר עדינה‪" ,‬שארית הפליטה ‪ 1944-1948‬השיקום והמאבק הפוליטי"‪-‬‬ ‫הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השישי של חוקרי השואה‪ ,‬נדפס בדפוס "דף נוי" על ידי‬ ‫יד ושם‪ ,‬ירושלים‪ ,‬תשנ"א‪.‬‬ ‫‪ ‬לטר חנה‪" ,‬העפלה שלי"‪" ,‬ביחד‪ -‬הוצאה לאור"‪ ,‬עמ' ‪.65-67 ,34‬‬ ‫‪* ‬נאור מרדכי‪" ,‬ההעפלה ‪ ,"1934-1948‬דפוס אופסט ברודי‪ -‬כץ‪ ,‬תל אביב‪ ,‬אייר תשל"ח‪ -‬מאי‬ ‫‪ ,1978‬עמ' ‪.134 ,118-121 ,55-60 ,52 -49‬‬ ‫‪ ‬רפל יואל‪" ,‬בריחים של שתיקה‪ -‬שארית הפליטה וארץ ישראל"‪ ,‬הוצא לאור על ידי משרד‬ ‫הביטחון‪ ,‬משואה‪ -‬המכון ללימודי השואה‪ ,‬תש"ס‪ ,‬עמ' ‪.213-219‬‬ ‫המסע לפולין‬ ‫‪ ‬לב מיכל‪ ,‬שמדי חנה‪ ,‬ג'ודי בן‪-‬עזרא‪" ,‬המסע לפולין‪ -‬מסע של אדם בעקבות בני אדם"‪,‬‬ ‫הוצא לאור על ידי מחלקת הפירסומים‪ ,‬משרד החינוך התרבות והספורט‪.‬‬ ‫‪ ‬רפל יואל‪" ,‬זיכרון סמוי‪ ,‬זיכרון גלוי‪ -‬תודעת השואה במדינת ישראל‪ ,‬ובתוכו מאמר‪ :‬סיורי‬ ‫לתמידים לפולין‪ -‬מסע לעיצוב הזיכרון"‪ .‬משרד הביטחון‪ -‬הוצאה לאור; משואה‪ -‬המכון‬ ‫ללימודי השואה‪ ,‬תשנ"ח‪ ,1998-‬עמ' ‪.93-100‬‬ ‫‪ ‬שלם מוטי‪" ,‬בשביל הזיכרון‪ -‬בעין אקטואלית‪ :‬מסעות של בני נוער לפולין"‪ ,‬נדפס ב"יד‬ ‫ושם"‪ ,‬ישראל‪ ,‬אוקטובר ‪.1995‬‬