‫דב פלד‪ ,‬נולדתי בשנת ‪ ,7291‬בעירה אושמיאנה‪ ,‬אשר בפולין‪ ,‬השוכנת כ‪ 05-‬ק"מ מווילנה‪ ,‬היום שייכת‬ ‫לרוסיה הלבנה‪ .‬כשמלחמת העולם השנייה החלה הייתי בן ‪,79‬וכאשר הנאצים פתחו במלחמת הבזק נגד רוסיה‪,‬‬ ‫בגיל ‪71‬וחצי ברחתי עם חלק ממשפחתי לכיוון רוסיה‪ ,‬אבל לא הייתה אפשרות להמשיך‪ ,‬הגבול היה סגור‪,‬‬ ‫וגייסות הנאצים השיגו אותנו בכל מקום‪ .‬נאלצנו לחזור הביתה‪ .‬עם כניסת הנאצים לעיירה החלו ההתעללויות‬ ‫והרציחות‪ ,‬בהם נרצחו אבי ואחי ולאחר חיסול הגטו חלק נשלחו לעבודות כפייה וחלק גדול נרצחו בפונר‪ .‬ואני‬ ‫בכדי לשרוד נרשמתי בכל מחנות הריכוז יותר מבוגר מגילי‪ ,‬וככה נשלחתי לעבודות כפייה במקום למחנות‬ ‫המוות‪ .‬אבל במשך ‪ 4‬שנות הגהנום נרצחו עוד רוב בני משפחתי‪ ,‬אמא אחות בן אחות דודים דודות בני דודים‪,‬‬ ‫מעל ‪ 95‬נפשות‪ .‬אני סיימתי את המלחמה עם מצעד מוות לטרזינשטאט‪ .‬עם שחרור המחנה ע"י הרוסים טיפלו‬ ‫בנו רופאים יהודים מהצבא הרוסי‪ ,‬והודות לטיפול המסור שלהם ניצלו הרבה חיים‪ .‬לאחר שהבראתי קצת‬ ‫מהמחלות הגעתי ללודג' אשר בפולין שם הצטרפתי לתנועת הנוער והקיבוץ "דרור"‪ ,‬באמצע ‪ 7241‬קיבלנו‬ ‫הוראה לחצות את גבול צ'כיה ולהמשיך דרך וינה למחנות העקורים בגרמניה‪ .‬קצת לפני שחברי הקיבוץ עלו‬ ‫על אונית המעפילים "אקסודוס"‪ ,‬התנדבתי לקורס מדריכי הגנה על אדמת גרמניה‪ ,‬עם גמר הקורס התחייבתי‬ ‫להישאר ולהדריך כשנה‪ .‬הדרכתי בקורסים נוספים‪ ,‬בני נוער במחנות העקורים‪ ,‬וכאשר מעפילי "אקסודוס"‬ ‫הוחזרו ע"י האנגלים לגרמניה הם שהו בשני מחנות על יד המבורג‪ ,‬נשלחנו אני וחברי מישקה ז"ל להדריך‬ ‫במחנות הללו‪ .‬תחילה הדרכנו בני נוער צמאים לאימוני ההגנה‪ ,‬ולאחר הכרזת האומות המאוחדות בכ"ט‬ ‫בנובמבר ‪ ,7241‬קיבלנו הוראה לגייס ולהכשיר לוחמים אשר היו אמורים להישלח לארץ כתגבורת‪ .‬כל אחד‬ ‫מאיתנו גייס מחלקה‪ ,‬הם קיבלו אימון ראשוני עם מעט הנשק אשר עמד לרשותנו‪ ,‬ובסוף אפריל ‪ 7241‬הגעתי‬ ‫לארץ עם שתי המחלקות ישר לגולני‪( .‬עבור הפעולות הללו‪ ,‬בהן השתתפתי‪ ,‬קבלתי את עיטור לוחמי המדינה‬ ‫"על"ה" ואות ההגנה)‪ .‬במלחמת השחרור השתתפתי ברוב הקרבות של החטיבה עד שחרור אילת‪ ,‬ולאחר‬ ‫שחרורי מהצבה הגעתי לכפר‪-‬סבא וכאן הקמתי משפחה‪ ,‬בכדי לפרנס את המשפחה‪ ,‬תחילה עבדתי בבנין‪ ,‬ואחר‬ ‫כך הקמתי עם שותפים מפעל לעיבוד‪ ,‬יבוא‪ ,‬שיווק והרכבות שיש וגרניט‪ .‬ב‪ 7221 -‬בגיל ‪ 15‬יצאתי לפנסיה‪,‬‬ ‫לקחתי קורס קצר במחשבים והפכתי את העיסוק במחשבים להובי‪ .‬הצטרפתי לבני ברית ובין יתר פעולות‬ ‫ההתנדבות היינו אני וגיסי דוד בית מרדכי מכינים כל מוצאי יום השואה‪ ,‬ערב שקראנו לו "לכל אדם יש שם"‪,‬‬ ‫הערבים היו מרשימים אבל עם מעט משתתפים‪ ,‬וחשבנו איך ניתן להביא את נושא השואה לציבור הרחב‪,‬‬ ‫החלטנו להקים פרויקט אתר הנצחה לשואה והגבורה בכפר‪-‬סבא‪ .‬פנינו למפעל בפתח תקווה אשר עוסק בהקמת‬ ‫מונומנטים‪ ,‬והצגנו את הפרויקט בפני בעל המפעל‪ ,‬שיש לו קשר לשואה‪ ,‬הוא התלהב מהרעיון‪ ,‬וביקש‬ ‫מהאדריכל שלו‪ ,‬יהודי מברית המועצות שבזמנו עסק גם באדריכלות עבור הקרמלין‪ ,‬והוא תכנן לנו את‬ ‫האנדרטאות לאתר‪ .‬עם זה פנינו לאדריכל העיר מר גרול‪ ,‬הוא הבטיח לתמוך בנו‪ ,‬חברי זאב וייס ז"ל היה ילד‬ ‫בגטו בודפשט‪ ,‬והיה מעורה בין נציגי העירייה‪ ,‬הביא אותי לראש העיר ולסגנית רינה פז‪ ,‬וכולם הסכימו‬ ‫לתמוך‪ ,‬גם יהודה בן חמו לפני שהיה ראש העיר קיבל ממני חומר והבטיח גם הוא לקדם את הפרויקט‪ .‬בינתיים‬ ‫זאב וייס נפטר ממחלה‪ ,‬ובבני ברית לא היה מי שיעזור לדחוף את הפרויקט‪ ,‬וככה הוא נשאר אצלי תקוע עד‬ ‫שהצטרפתי לעמותת "יש" והצגתי את הרעיון בפני תמי בן אור יו"ר הסניף‪ ,‬ומיד היא נרתמה עם כל‬ ‫הכישורים שלה והמרץ הבלתי נדלה לפרויקט‪ .‬הוחלט לשלב את אתר ההנצחה עם בית ללימודי השואה‬ ‫הגבורה והתקומה‪ .‬הקמנו עמותה "אלומה" עם נציגים של דור ראשון שני ושלישי וגם אנשים שאיכפת להם‪,‬‬ ‫יש לנו גיבוי מלא של ראש העיר יהודה בן חמו‪ ,‬ועזרה פעילה של רינה פז‪ .‬ואני מאחל לעצמי‪ ,‬שעוד אספיק‬ ‫לראות שהפרויקט הערכי הזה יקום‪ ,‬וזיכרון השואה והגבורה לא ישכח והלפיד יעבור מדור לדור עד אין סוף‪.‬‬