‫הקשר בין סטיגמה עצמית ובין שילוב קהילתי‬ ‫בקרב מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות‬ ‫חן בכר בן שושן‬ ‫בהנחיית‪ :‬ד"ר שירלי ורנר‬ ‫עבודת גמר המוגשת כחלק מהדרישות‬ ‫לקבלת התואר "מוסמך האוניברסיטה"‬ ‫האוניברסיטה העברית‬ ‫בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פול ברוואלד‬ ‫‪4102‬‬ ‫תודות‪:‬‬ ‫ברצוני להודות לקרן פרנצ'סקה מילר ולקרן צוקר‪ ,‬מטעם האוניברסיטה העברית‪ ,‬ביה"ס לעבודה‬ ‫סוציאלית ולרווחה חברתית ע"ש פאול ברוואלד‪ ,‬על מתן המענק והסיוע במחקר‪.‬‬ ‫למתמודדים היקרים‪ ,‬תודה שהסכמתם להקדיש לי מזמנכם ולשתף אותי בחוויותיכם האישיות‪,‬‬ ‫המפגש עם כל אחד ואחת מכם עורר בי השראה רבה‪.‬‬ ‫למנהלי ואנשי צוות השיקום במסגרות השונות‪ :‬חברת מת"ש‪ ,‬גשר לקהילה‪ ,‬אנוש ואודי מרילי‪,‬‬ ‫תודה על קבלת הפנים הנעימה‪ ,‬העזרה והזמן בביצוע איסוף הנתונים למחקר והדיונים המרתקים‬ ‫בנושא סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‪.‬‬ ‫תודה מיוחדת למנחה שלי‪ -‬דר' שירלי ורנר‪ ,‬על הסבלנות העצומה‪ ,‬המקצועיות‪ ,‬ההכוונה‪,‬‬ ‫ההקשבה‪ ,‬החשיבה המשותפת וההזדמנות להתנסות בהליך כה מלמד‪ ,‬מאתגר ומעצים זה‪.‬‬ ‫לחברי לספסל הלימודים‪ ,‬ובעיקר לקבוצת התזה שלי ולעוזרת המחקר‪ -‬מאיה‪ ,‬על העזרה הרבה‬ ‫בהתלבטויות השונות‪ ,‬התמיכה והחיזוק לכל אורך הדרך‪.‬‬ ‫תודה חמה להורי ולבני משפחתי‪ ,‬ובעיקר לבעלי היקר‪ ,‬על אהבתכם‪ ,‬תמיכתם וסבלנותכם הרבה‪.‬‬ ‫תוכן עניינים‪:‬‬ ‫‪ .0‬מבוא ‪01-00 ................................................................................................................‬‬ ‫‪ .4‬סקירת ספרות ‪04-42 ...................................................................................................‬‬ ‫‪ 4.0‬שיקום והחלמה בקרב מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות ‪04 ...................................‬‬ ‫‪ 4.4‬שילוב קהילתי בקרב מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות ‪02 .....................................‬‬ ‫‪ 4.2‬סטיגמה ציבורית וסטיגמה עצמית בקרב מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות ‪01 .........‬‬ ‫‪ 4.2‬סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי בקרב מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות ‪01 .............‬‬ ‫‪ 4.2‬סיכום המסגרת המושגית ‪41 ...................................................................................‬‬ ‫‪ .2‬שיטה ‪42-21 ...............................................................................................................‬‬ ‫‪ 2.0‬אוכלוסיית המחקר ושיטת הדגימה ‪42 .....................................................................‬‬ ‫‪ 2.4‬מהלך המחקר ‪42 ...................................................................................................‬‬ ‫‪ 2.2‬כלי המחקר‪41 .......................................................................................................‬‬ ‫‪ 2.2‬ניתוח הנתונים ‪42 ..................................................................................................‬‬ ‫‪ 2.2‬סוגיות אתיות ‪42 ...................................................................................................‬‬ ‫‪ .2‬ממצאים ‪21-21 ...........................................................................................................‬‬ ‫‪ 2.0‬תיאור משתתפי המחקר ‪21 .....................................................................................‬‬ ‫‪ 2.4‬סטטיסטיקה תיאורית ‪24 .......................................................................................‬‬ ‫‪ 2.4.0‬תיאור משתני הרקע ‪24 ....................................................................................‬‬ ‫‪ 2.4.4‬תיאור משתני המחקר המרכזיים ‪22 ..................................................................‬‬ ‫‪ 2.2‬ממצאי השערות המחקר‪22 .....................................................................................‬‬ ‫‪ 2.2.0‬ממצאי השערה מספר ‪22 ............................................................................... 0‬‬ ‫‪ 2.2.4‬ממצאי השערה מספר ‪21 ............................................................................... 4‬‬ ‫‪ 2.2.2‬ממצאי השערה מספר ‪21 ............................................................................... 2‬‬ ‫‪ 2.2‬ניבוי שילוב קהילתי על ידי סטיגמה עצמית‪ ,‬מגדר ומצב סוציו‪-‬אקונומי ‪21 ...................‬‬ ‫‪ .2‬דיון ‪20-22 ..................................................................................................................‬‬ ‫‪ 2.0‬סטיגמה עצמית ‪20 .................................................................................................‬‬ ‫‪ 2.4‬שילוב קהילתי ‪24 ...................................................................................................‬‬ ‫‪ 2.2‬סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי ‪22 ..........................................................................‬‬ ‫‪ 2.2.0‬סטיגמה עצמית ושילוב פיזי ‪22 .........................................................................‬‬ ‫‪ 2.2.4‬סטיגמה עצמית ושילוב חברתי ‪22 .....................................................................‬‬ ‫‪ 2.2.2‬סטיגמה עצמית ושילוב פסיכולוגי ‪21 .................................................................‬‬ ‫‪ 2.2‬סטיגמה עצמית ומשתני רקע‪24 ...............................................................................‬‬ ‫‪ 2.2‬שילוב קהילתי ומשתני רקע ‪22 ................................................................................‬‬ ‫‪ 2.1‬תרומת המחקר והשלכותיו ‪21 .................................................................................‬‬ ‫‪ 2.4‬מגבלות המחקר‪24 .................................................................................................‬‬ ‫‪ 2.1‬המלצות למחקרי המשך ‪22 .....................................................................................‬‬ ‫‪ .1‬סיכום‪22 ....................................................................................................................‬‬ ‫ביבליוגרפיה ‪21-11 ..........................................................................................................‬‬ ‫נספחים ‪12-10 ................................................................................................................‬‬ ‫נספח ‪ -0‬תעודת הכשרה אתית ‪12 ..................................................................................‬‬ ‫נספח ‪ -4‬אישור וועדת אתיקה‪ -‬האוניברסיטה העברית ‪41 ................................................‬‬ ‫נספח ‪ -2‬אישור משרד הבריאות ‪40 ................................................................................‬‬ ‫נספח ‪ -2‬דף הסבר להשתתפות במחקר‪44 .......................................................................‬‬ ‫נספח ‪ -2‬טופס הסכמה מדעת ‪42 ....................................................................................‬‬ ‫נספח ‪ -1‬שאלון המחקר ‪42 ...........................................................................................‬‬ ‫תקציר באנגלית ‪14-14 .....................................................................................................‬‬ ‫רשימת טבלאות‪:‬‬ ‫טבלה ‪ -0‬מאפייני רקע קטגוריאליים של משתתפי המחקר ושכיחותם באחוזים ‪22 .................‬‬ ‫טבלה ‪ -4‬מאפייני רקע רציפים של משתתפי המחקר‪ -‬ממוצע‪ ,‬סטית תקן וטווח ‪22 ..................‬‬ ‫טבלה ‪ -2‬סטטיסטיקה תיאורית של משתני הסטיגמה העצמית והשילוב הקהילתי ‪22 .............‬‬ ‫טבלה ‪ -2‬קורלציה בין סטיגמה עצמית ובין שילוב קהילתי (‪21 .......................... )Pearson's r‬‬ ‫טבלה ‪ -2‬קורלציה בין סטיגמה עצמית למשתני רקע (‪24 ................................... )Pearson's r‬‬ ‫טבלה ‪ -1‬הבדלים בין גברים לנשים בסטיגמה עצמית (‪24 ........................................ )T-Test‬‬ ‫טבלה ‪ -4‬קורלציה בין שילוב קהילתי ובין משתני רקע (‪21 ................................ )Pearson's r‬‬ ‫טבלה ‪ -1‬הבדלים בין גברים לנשים בשילוב קהילתי (‪21 .......................................... )T-Test‬‬ ‫טבלה ‪ -2‬תוצאות מבחני רגרסיה ליניארית לניבוי שילוב קהילתי על פי מגדר‪ ,‬מצב סוציו‪-‬‬ ‫אקונומי וסטיגמה עצמית (‪21 ............................................................................. )N=100¹‬‬ ‫רשימת תרשימים‪:‬‬ ‫תרשים מספר ‪ -0‬מודל המחקר ‪40 .....................................................................................‬‬ ‫תקציר‪:‬‬ ‫רקע‬ ‫הזכות החוקית של מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות (להלן‪" :‬מתמודדים") לנגישות‬ ‫בקהילה‪ ,‬להשתתפות במעגלי החיים השונים‪ ,‬ולהשתלבות קהילתית‪ ,‬מעוגנת באשרור מדינת‬ ‫ישראל את אמנת האו"ם לקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות בשנת ‪ ,4111‬ובחקיקת חוק‬ ‫שיקום נכי נפש בקהילה בשנת ‪ .4111‬סל שיקום‪ ,‬אשר הוקם מתוקף חוק שיקום נכי נפש בקהילה‪,‬‬ ‫כולל בתוכו מערך שירותי שיקום הניתנים למתמודדים בקהילה כגון‪ :‬מסגרות דיור‪ ,‬תעסוקה‬ ‫ופנאי‪ .‬כמו כן‪ ,‬סל השיקום מדגיש את חשיבות השילוב הקהילתי בתהליכי ההחלמה והשיקום‬ ‫בקרב מתמודדים ואת זכותם לחיות חיים מלאים ועצמאיים בקהילה‪.‬‬ ‫מגורים בקהילה מעודדים התנהגויות חיוביות‪ ,‬מחזקים את הביטחון העצמי והבריאות‬ ‫הנפשית בקרב המתמודדים ותורמים לתהליך החלמתם ( & ‪Prince & Gerber, 2005; Wong‬‬ ‫‪ .)Solomon, 2002‬יחד עם זאת‪ ,‬אחד הגורמים העשויים להקשות על מתמודדים להיות חלק‬ ‫מסביבת מגוריהם הוא סטיגמה‪ .‬כשליש מהמתמודדים מבחינים בסטיגמה הקיימת בחברה‬ ‫כלפיהם ומפנימים אותה לסטיגמה עצמית (‪ .)Corrigan & Kleinlein, 2005‬מצב זה עשוי לפגוע‬ ‫בתהליך החלמתם ושיקומם ולהוביל לבדידות ולנסיגה מהסביבה‪ ,‬ולקשיים בתהליך שילובם‬ ‫הפיזי‪ ,‬החברתי והפסיכולוגי בקהילה‪ .‬נראה כי מתמודדים רבים מצמצמים את פעילותם‬ ‫הקהילתית מאחר והם חוששים מפני דחייה מסביבת מגוריהם (‪.)Prince & Prince, 2002‬‬ ‫מחקר זה בחן את הקשר בין סטיגמה עצמית ובין שילוב קהילתי‪ -‬פיזי‪ ,‬חברתי ופסיכולוגי‬ ‫בקרב מתמודדים‪ ,‬לראשונה בישראל‪.‬‬ ‫השערות המחקר‬ ‫השערת העל של המחקר שיערה כי ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב‬ ‫קהילתי‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה בעל סטיגמה עצמית גבוהה יותר כך ירגיש פחות משולב‬ ‫בקהילה בשלושת המימדים של שילוב קהילתי‪ -‬פיזי‪ ,‬חברתי ופסיכולוגי‪.‬‬ ‫השערת המחקר השנייה שיערה כי ימצא קשר בין משתני רקע ובין סטיגמה עצמית‪.‬‬ ‫משתני הרקע כללו‪ :‬גיל‪ ,‬מגדר‪ ,‬השכלה‪ ,‬אורך מחלה פסיכיאטרית ומספר אשפוזים פסיכיאטריים‪.‬‬ ‫השערת המחקר השלישית שיערה כי ימצא קשר בין משתני רקע ובין שילוב קהילתי‪.‬‬ ‫משתני הרקע כללו‪ :‬דירוג סוציו‪-‬אקונומי‪ ,‬זמן מגורים בדירה נוכחית‪ ,‬היקף ליווי צוות השיקום‪,‬‬ ‫גיל‪ ,‬מגדר‪ ,‬אורך מחלה פסיכיאטרית ומספר אשפוזים פסיכיאטריים‪.‬‬ ‫שיטה‬ ‫מערך המחקר כלל סקר רוחב‪ ,‬אשר התבצע באמצעות העברת שאלונים סגורים לדיווח‬ ‫עצמי בקרב ‪ 010‬מתמודדים‪ ,‬מעל גיל ‪ ,01‬המתגוררים בקהילה‪ ,‬ומקבלים שירותי סל שיקום‬ ‫בתחומים של דיור‪ ,‬תעסוקה ופנאי‪ .‬המחקר נערך באמצעות דגימת נוחות‪ ,‬בחמש מסגרות שיקום‬ ‫שונות‪ -‬מפעל מוגן‪ ,‬קהילה תומכת‪ ,‬דיור מוגן‪ ,‬תעסוקה נתמכת ומועדון חברתי‪.‬‬ ‫יש לציין כי החוקרת עובדת במסגרת הקהילה התומכת ועל כן בעלת נגישות לאוכלוסיה‬ ‫הנבדקת‪ .‬כמו כן‪ ,‬החוקרת נעזרה בעוזרת מחקר לצורך העברת השאלונים במסגרת עבודתה‪ .‬בכל‬ ‫מסגרת שיקום הסבירה החוקרת או עוזרת המחקר למנהלי המסגרות‪ ,‬אנשי הצוות ולמתמודדים‬ ‫אודות המחקר המבוצע והשאלונים בטרם העברת שאלון המחקר‪.‬‬ ‫שיטת איסוף הנתונים במחקר התחשבה בהיקף ליווי צוות השיקום במסגרות השיקום‬ ‫השונות‪ :‬ליווי יותר אינטנסיבי וליווי פחות אינטנסיבי‪ ,‬בהתאם להגדרות של סל שיקום‪ .‬חלוקה זו‬ ‫התבצעה משתי סיבות‪ ,‬ראשית על מנת להגיע לטווח רחב של מתמודדים במסגרות מגוונות‪ ,‬ושנית‬ ‫על מנת לסייע ולהגן על מתמודדים הזקוקים לעזרה רבה יותר במילוי השאלונים‪ .‬במסגרות‬ ‫בעלות היקף ליווי יותר אינטנסיבי (קהילה תומכת ומפעל מוגן) ובמסגרת הפנאי שהו מרבית‬ ‫המתמודדים במקום בו זמנית‪ .‬על כן החוקרת או עוזרת המחקר ישבה עם כל אחד באופן אישי‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬שיטת איסוף הנתונים במסגרות בעלות היקף ליווי פחות אינטנסיבי (דיור מוגן‬ ‫ותעסוקה נתמכת) הייתה שונה עקב אופיין המבוזר יותר של מסגרות אלו וכן כיוון שלרוב‬ ‫מתמודדים במסגרות אלו היו זקוקים לפחות סיוע במילוי השאלונים‪ .‬לפיכך‪ ,‬נעזרה החוקרת‬ ‫באנשי הצוות המלווים את המתמודדים באופן אישי‪.‬‬ ‫שאלון המחקר הורכב מ‪ 2-‬חלקים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫חלק ראשון‪ -‬התייחס לנתוני רקע ופרטים דמוגרפיים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫חלק שני‪ -‬כלל כלי למדידת סטיגמה עצמית‪ ,‬אשר מחולק ל‪ 2-‬מימדים‪ :‬ניכור‪,‬‬ ‫אפליה‪ ,‬נסיגה חברתית ואישור סטריאוטיפ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫חלק שלישי‪ -‬כלל שלושה כלים למדידת שילוב קהילתי‪ -‬שילוב פיזי‪ ,‬שילוב חברתי‬ ‫ושילוב פסיכולוגי‪.‬‬ ‫ממצאים‬ ‫השערת העל של המחקר אשר טענה כי ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב‬ ‫קהילתי אוששה‪ ,‬כך שמתמודדים אשר דיווחו על רמה גבוהה יותר של סטיגמה עצמית‪ ,‬דיווחו על‬ ‫שילוב קהילתי נמוך יותר‪ .‬הקשר החזק ביותר נמצא בין סטיגמה עצמית ובין שילוב פיזי‪ ,‬ואילו‬ ‫הקשר החלש ביותר נמצא בין סטיגמה עצמית ובין שילוב חברתי‪ .‬סטיגמה עצמית ומשתני הרקע‪:‬‬ ‫מגדר ודירוג סוציו אקונומי‪ ,‬ניבאו ‪ 01%‬מהשונות המוסברת של שילוב קהילתי במחקר‪.‬‬ ‫ההשערה השנייה‪ ,‬לפיה ימצאו קשרים בין משתני הרקע של המתמודדים ובין סטיגמה‬ ‫עצמית‪ ,‬אוששה חלקית‪ .‬נמצאו קשרים חיוביים בין גיל ואורך המחלה הפסיכיאטרית ובין‬ ‫סטיגמה עצמית‪ .‬כמו כן‪ ,‬נמצא קשר שלילי בין השכלה ובין מימד אישור סטריאוטיפ בסטיגמה‬ ‫עצמית‪ .‬בנוסף‪ ,‬ובהתאם להשערות המחקר‪ ,‬נשים מתמודדות דיווחו על רמה גבוהה יותר של‬ ‫סטיגמה עצמית לעומת גברים מתמודדים‪ .‬בניגוד להשערות המחקר‪ ,‬לא נמצא קשר מובהק בין‬ ‫מספר אשפוזים פסיכיאטריים ובין סטיגמה עצמית‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא נמצאו קשרים מובהקים בין‬ ‫משתני הרקע שנבחנו ומימד האפליה בסטיגמה עצמית‪.‬‬ ‫ההשערה השלישית‪ ,‬לפיה ימצאו קשרים בין משתני הרקע של המתמודדים ובין שילוב‬ ‫קהילתי‪ ,‬אוששה חלקית‪ .‬הקשרים בין שילוב קהילתי ובין משתני הרקע‪ :‬גיל‪ ,‬זמן מגורים בדירה‬ ‫נוכחית‪ ,‬אורך המחלה הפסיכיאטרית ומספר אשפוזים פסיכיאטריים‪ ,‬לא נמצאו מובהקים‪ .‬כמו‬ ‫כן‪ ,‬ההשערה בדבר ההבדלים בשילוב קהילתי לפי היקף ליווי צוות השיקום‪ ,‬לא אוששה‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬נמצא הבדל מובהק בשילוב קהילתי פסיכולוגי לפי דירוג סוציו‪-‬אקונומי‪ ,‬כך שמתמודדים‬ ‫אשר דיווחו על דירוג סוציו‪-‬אקונומי גבוה‪ ,‬דיווחו על תחושת שילוב גבוהה יותר מבחינה‬ ‫פסיכולוגית לעומת מתמודדים אשר דיווחו על דירוג סוציו אקונומי נמוך‪ .‬כמו כן‪ ,‬בהתאם‬ ‫להשערת המחקר‪ ,‬נשים מתמודדות דיווחו על שילוב קהילתי נמוך יותר לעומת גברים מתמודדים‪.‬‬ ‫דיון‬ ‫מן המחקר ניתן להבין כי מתמודדים חווים סטיגמה‪ ,‬אפליה וניכור מצד סביבתם‪ ,‬אשר‬ ‫מקשים עליהם בתהליך שילובם בקהילה‪ .‬קשיים אלה מופנמים בקרב המתמודדים לסטיגמה‬ ‫עצמית ומהווים מחסום לשילובם הפיזי‪ ,‬החברתי והפסיכולוגי בקהילה‪ .‬זאת למרות החקיקה‬ ‫למען שילוב קהילתי‪ ,‬ופיתוח רב של שירותי שיקום בקהילה‪ ,‬במהלך השנים האחרונות בישראל‪,‬‬ ‫אשר מטרתם לאפשר למתמודדים לחיות בקהילה ככל אדם אחר‪.‬‬ ‫ממצאי המחקר מספקים ידע ומודעות באשר לקשר בין סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‬ ‫של מתמודדים‪ ,‬ועשויים לסייע בבניית תוכניות התערבות מותאמות למתמודדים לשם הגברת‬ ‫השילוב הקהילתי והפחתת הסטיגמה העצמית בקרבם‪ .‬דוגמאות להתערבויות אלה כוללות‪:‬‬ ‫הגברת המודעות הציבורית על מחלות פסיכיאטריות וסימפטומים נלווים‪ ,‬יצירת אמות מידה‬ ‫אחידות במסגרות השיקום והכשרות מקצועיות ספציפיות בנושאים של סטיגמה עצמית ושילוב‬ ‫קהילתי לצוות השיקום ולמתמודדים עצמם‪ ,‬ועוד‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש להוסיף ולפתח את המחקר בנושא‬ ‫סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי בקרב מתמודדים בישראל ובעולם‪.‬‬ ‫‪ .1‬מבוא‪:‬‬ ‫מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי בקרב‬ ‫מתמודדים בישראל‪ ,‬על פי דיווח עצמי‪ .‬בעשורים האחרונים החלו מדינות רבות ברחבי העולם‬ ‫לחוקק חוקים למען שילוב קהילתי בקרב אנשים עם מוגבלויות בכלל ומתמודדים בפרט‪ ,‬זאת‬ ‫לאור הבנת החשיבות של מגורים בקהילה בתהליכי ההחלמה והשיקום בקרב אוכלוסיות אלו‪.‬‬ ‫בישראל‪ ,‬חשיבות השילוב הקהילתי מקבלת ביטוי בחקיקה ובמדיניות כגון אמנת האו"ם בדבר‬ ‫זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות (‪ )4111‬וחוק שיקום נכי נפש בקהילה (תש"ס ‪ .)4111‬מחקרים‬ ‫מראים כי שילוב בקהילה משפר תחומי חיים בהיבטים רבים ( ‪Kaplan, Salzer & Brusilovisky,‬‬ ‫‪ .)2012; Prince & Gerber, 2005; Wong & Solomon, 2002‬אולם‪ ,‬מלבד המעבר מבתי חולים‬ ‫פסיכיאטריים לחיים בקהילה‪ ,‬יש לדאוג שהמתמודדים יהוו חלק מהקהילה ומהסביבה בה הם‬ ‫מתגוררים‪ .‬נראה כי מתמודדים חווים קשיים רבים בהשתלבות בקהילה וכי שילוב זה מלווה‪,‬‬ ‫לעיתים קרובות‪ ,‬במתח בקרב החברה (יוגב‪ ,‬יוגב ומן‪.)4104 ,‬‬ ‫בישראל‪ ,‬תחום בריאות הנפש עבר שינויים בעשור האחרון‪ ,‬אשר עיקרם באו לידי ביטוי‬ ‫בפיתוח שירותי שיקום בקהילה (כגון מסגרות דיור‪ ,‬תעסוקה ופנאי) המתבססים על תיאורית‬ ‫ההחלמה (‪ .)Lachman, Tal & Hadas-Lidor, 2009‬למרות ההכרה בחשיבות השילוב הקהילתי‬ ‫ופיתוח השירותים בתחום‪ ,‬ישנו קושי גדול בשילוב קהילתי בפועל‪ .‬נראה כי גורם מרכזי בקושי‬ ‫לשלב מתמודדים בקהילה‪ ,‬מבחינה פיזית‪ ,‬חברתית ופסיכולוגית‪ ,‬נובע מסטיגמה ציבורית‬ ‫ומהתנהגות מפלה מצד החברה (‪ .)Wong & Solomon, 2002‬אחת ההשלכות של סטיגמה‬ ‫ציבורית היא הפנמתה‪ .‬כשליש מהמתמודדים מפנימים את הסטיגמה הציבורית מצד החברה‬ ‫ומפתחים סטיגמה עצמית‪ ,‬דבר אשר עשוי לפגום בתהליך שילובם בקהילה ובהחלמתם‬ ‫(‪.)Corrigan & Kleinlein, 2005‬‬ ‫הספרות הבוחנת את הקשר בין סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי הינה מועטה וחסרה‪,‬‬ ‫ובישראל טרם נערך מחקר כזה כלל‪ .‬ישנה חשיבות מרובה לבחינת השילוב הקהילתי בקרב‬ ‫מתמודדים‪ ,‬ותפיסת הסטיגמה העצמית שלהם בקהילה‪ .‬מחקר זה תורם ומוסיף ידע תיאורטי‬ ‫ויישומי רב בדבר שילוב אוכלוסיית המתמודדים‪ .‬מבחינה תיאורטית ידוע כי שילוב קהילתי‬ ‫משפיע על איכות החיים ותהליך ההחלמה בקרב מתמודדים (‪ .)Prince & Gerber, 2005‬אולם‪,‬‬ ‫‪01‬‬ ‫נראה כי חסר ידע בדבר הקשר עם סטיגמה עצמית‪ ,‬אשר נראית כבעלת חשיבות לתחושת השילוב‬ ‫הקהילתי‪ .‬מבחינה מעשית מחקר אשר בוחן את הקשר בין סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי מוסיף‬ ‫לידע ולמודעות על הקשיים המלווים את המתמודדים בתהליך שילובם בקהילה‪ .‬יתר על כן‪,‬‬ ‫מחקר זה תורם בדרך עקיפה לפיתוח תוכניות התערבות במסגרות השיקום השונות‪ -‬דיור‪,‬‬ ‫תעסוקה ופנאי‪ ,‬לשם הפחתת הסטיגמה העצמית והגברת השילוב הקהילתי בקרב מתמודדים‪.‬‬ ‫מחקר זה בחן את הקשר בין סטיגמה עצמית לשילוב קהילתי בקרב מתמודדים‪ .‬למטרת‬ ‫בחינת קשר זה‪ ,‬סקירת הספרות תסקור תחילה את גישות השיקום וההחלמה בקרב מתמודדים‪.‬‬ ‫שנית יוסבר מהו שילוב קהילתי וכיצד הוא מתבסס על תהליכי החלמה ושיקום‪ .‬בהמשך יוסבר‬ ‫האופן ש בו סטיגמה ציבורית עשויה להקשות על שילוב בקהילה וכן יורחב על הקשר שבין‬ ‫סטיגמה ציבורית לסטיגמה עצמית‪ .‬לבסוף‪ ,‬יוצג הקשר בין סטיגמה עצמית לשילוב קהילתי‪ ,‬אשר‬ ‫מהווה את מוקד המחקר הנוכחי‪.‬‬ ‫‪00‬‬ ‫‪ .2‬סקירת ספרות‪:‬‬ ‫‪ 2.1‬שיקום והחלמה בקרב מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות‬ ‫מחלה פסיכיאטרית חמורה (‪ )Severe mental illness‬מוגדרת כתסמונת קלינית‪,‬‬ ‫התנהגותיות או כסינדרום פסיכולוגי אשר חווה אדם ומלווה בסבל משמעותי‪ ,‬בלקות או‬ ‫במוגבלות ובתגובה חריגה ולא מצופה בתרבות מסוימת או במצב מסוים ( ‪American‬‬ ‫‪ .)Psychiatric Association, 1994‬לאחרונה‪ ,‬חודדו ההגדרות של אבחנות פסיכיאטריות והן‬ ‫כוללות בעיקר מקרים המפריעים לתפקוד (‪.)American Psychiatric Association, 2013‬‬ ‫האבחנות של מחלות פסיכיאטריות חמורות כוללות דיכאון מז'ורי‪ ,‬סכיזופרניה‪ ,‬הפרעה דו‬ ‫קוטבית‪ ,‬הפרעה טורדנית‪ -‬כפייתית‪ ,‬הפרעת חרדה‪ ,‬הפרעה פוסט‪ -‬טראומתית והפרעות אישיות‬ ‫(‪ .)Corrigan, Mueser, Bond, Drake, & Solomon, 2008‬בישראל‪ ,‬בדומה למדינות אחרות‬ ‫בעולם (‪ ,)World Health Organization, 2001‬אוכלוסיית המתמודדים מהווה כ‪ ,21% -‬והיא‬ ‫הגדולה ביותר בקרב אוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות (אבירם‪.)4101 ,‬‬ ‫בעבר‪ ,‬ההתייחסות למחלה פסיכיאטרית הייתה דרך הפרספקטיבה של המודל הרפואי‬ ‫אשר ראה במתמודדים כחולים בלבד‪ ,‬ומחלתם הפסיכיאטרית נתפסה כמחלה חשוכת מרפא‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך‪ ,‬הדגש בטיפול הושם על הסימפטומים‪ ,‬הליקויים והחסרים בעקבות המחלה (לכמן‬ ‫והדס‪-‬לידור‪ ;4114 ,‬לכמן ורועה‪ .)Deegan, 2004 ;4112 ,‬אולם‪ ,‬כיום חל שינוי בתפיסה‪ ,‬לאור‬ ‫מחקרים אשר הראו כי מחלה פסיכיאטרית מתבטאת אצל כל מתמודד בדרך שונה ומושפעת גם‬ ‫מסביבתו (‪.)Breier, Schreiber, Dyer & Pickar, 1992; Harding, Zubin & Struss, 1992‬‬ ‫המודל הרווח כיום הינו המודל החברתי‪ ,‬אשר שם את המתמודד במרכז ומדגיש את החלקים‬ ‫הבריאים והמתפקדים שלו בסביבת חיים טבעית (לכמן והדס‪ -‬לידור‪ .)4114 ,‬גישה זו מעודדת את‬ ‫המתמודדים לנהל חיים משמעותיים על אף מחלתם ואפילו בזכותה ( ‪Farkas, Gagne, Anthony‬‬ ‫‪.)& Chamberlin, 2005‬‬ ‫בעקבות אימוץ המודל החברתי עבר תחום בריאות הנפש התפתחויות רבות‪ ,‬הידועות‬ ‫בכינוי מהפכת ה"אל מיסוד"‪ ,‬אשר עיקרם בא לידי ביטוי בקיצור זמן האשפוז בבתי חולים‬ ‫פסיכיאטריים ובפיתוח של שירותי שיקום בקהילה‪ ,‬בתחומים של דיור‪ ,‬תעסוקה ופנאי‪ .‬מושג‬ ‫‪01‬‬ ‫השיקום מתבסס על מודלים תיאורטיים של החלמה (לכמן ורועה‪Lachman, et al., ;4112 ,‬‬ ‫‪.)2009‬‬ ‫להחלמה מספר הגדרות ( ;‪Davidson, O'cconnell, Tandora, Lawless & Evans, 2005‬‬ ‫‪.)Deggan, 1997; Lysaker & Buck, 2008; Spaniol, Wewiorski, Gagne & Anthony, 2002‬‬ ‫אחת ההגדרות הראשונות והמרכזיות להחלמה הוגדרה על ידי אנתוני ( ;‪Anthony, 1993; 2000‬‬ ‫‪ ,)2002‬אשר תיאר זאת כתהליך פנימי‪ ,‬אישי וייחודי של צמיחה ובניית זהות אישית וחברתית‬ ‫מתוך הכרה במחלה הפסיכיאטרית‪ .‬תהליך זה כולל התאמה מחדש של תפיסות‪ ,‬ערכים‪ ,‬תחושות‪,‬‬ ‫מטרות‪ ,‬יכולות ואמונות לגבי החיים‪ ,‬העצמי והאחר‪ .‬בנוסף‪ ,‬תהליך ההחלמה כולל התגברות על‬ ‫הסטיגמה שהופנמה‪ ,‬על ההשפעה של חוויות ומוסדות טיפול‪ ,‬על העדר הזדמנויות ועל תופעות‬ ‫לוואי של חלומות שנרמסו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬תהליך זה איננו ריפוי‪ -‬שמשמעו הכחדת המחלה‪ ,‬אלא‬ ‫פיתוח היכולת לחיות חיים מספקים לצד המחלה (הדס‪-‬לידור וצין‪; 4111 ,‬לכמן‪ ;4114 ,‬רועה‪,‬‬ ‫צ'ופרה‪ ,‬חסון‪-‬אוחיון‪ ,‬מור‪ ,‬לכמן ורודניק‪.)4112 ,‬‬ ‫שיקום מוגדר כחלק מתהליכים של שינוי בבניית העצמי החדש של המתמודד‪ ,‬והענקת‬ ‫משמעות לחייו‪ ,‬כאשר המוקד הינו פיתוח הזדמנויות ויצירת שינוי חברתי‪-‬סביבתי‪ ,‬הנחוצים לשם‬ ‫השתלבות בקהילה (לכמן‪ .)Slade, 2009; 2010 ;4111 ,‬מטרות השיקום‪ ,‬הינן לעזור למתמודדים‬ ‫לשפר את יכולת התפקוד‪ ,‬על מנת לנהל את חייהם לפי רצונם‪ ,‬בסביבה בה בחרו‪ ,‬תוך התערבות‬ ‫ותמיכה מקצועית לפי צרכיהם (‪ .)Farkes & Anthony, 2001‬כלומר‪ ,‬שיקום מדגיש את התנאים‬ ‫שיאפשרו החלמה ושילוב קהילתי בקרב מתמודדים‪ .‬מושג השיקום התפתח בתחילת שנות‬ ‫התשעים בארצות הברית והתפשט למדינות נוספות‪ ,‬והוא נתמך‪ ,‬כאמור‪ ,‬על ידי גישות תיאורטיות‬ ‫של החלמה (רועה ואחרים‪ .)Deegan, 1997 ;4112 ,‬כיום‪ ,‬תהליכי ההחלמה והשיקום מהווים‬ ‫מסגרת חשיבתית חדשה לקביעת המדיניות ולפיתוח פרקטיקה במדינות שונות (רועה‪ ,‬טל‪ ,‬בלוש‪-‬‬ ‫קליינמן‪ ,‬שרשבסקי‪ ,‬הדס לידור‪ ,‬תלם ולכמן‪.)4100 ,‬‬ ‫הידע שצמח מגישות השיקום וההחלמה חידד את הצורך לסייע ולשפר את השילוב‬ ‫הקהילתי ואת יחסי הגומלין בין המתמודד לקהילה ולסביבה‪ ,‬מתוך אמונה כי יש לקהילה משקל‬ ‫מכריע ביכולת המתמודד להגשים את עצמו ולהשתתף בתפקידים חברתיים וקהילתיים‬ ‫‪01‬‬ ‫משמעותיים‪ ,‬יצרניים ומוערכים‪ ,‬ולשפר בכך את איכות חייו (לכמן‪Cohen, Anthony &; 0221 ,‬‬ ‫‪.)Farakas, 1997; Deegan, 2004; Spaniol, et al., 2002‬‬ ‫‪ 2.2‬שילוב קהילתי בקרב מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות‬ ‫למונח שילוב קהילתי קיימות הגדרות שונות בספרות‪ .‬זלצר (‪ ,)Salzer, 4111‬אחד‬ ‫החוקרים המרכזיים בתחום‪ ,‬מגדיר שילוב קהילתי כהזדמנות לחיות בקהילה ככל אחד‪ ,‬בהתאם‬ ‫לייחודיות וליכולות של כל מתמודד‪ .‬השילוב בקהילה עוסק בתפקידים חברתיים ובמערכות‬ ‫יחסים בקהילה‪ ,‬בתחומים של‪ :‬דיור‪ ,‬תעסוקה‪ ,‬חינוך‪ ,‬בריאות‪ ,‬פנאי‪ ,‬דת‪ ,‬השתתפות ומעורבות‬ ‫אזרחית‪ ,‬תפקידים חברתיים‪ ,‬תמיכה הדדית והגדרה עצמית (יוגב ואחרים‪Granerud &; 4104 ,‬‬ ‫‪.)Severinsson, 2006 ;Salzer, 2006‬‬ ‫וונג וסולמון (‪ )Wong & Solomon, 2002‬מתבססים על הגדרתו של זלצר (‪)Salzer, 4111‬‬ ‫אך מתארים שילוב קהילתי באופן מקיף ומפורט יותר‪ ,‬תוך התייחסות לשלושה מימדים שונים‪.‬‬ ‫המחקר הנוכחי השתמש בהגדרתם מתוך אמונה כי ישנה חשיבות לשלושת המימדים המרכזיים‬ ‫של שילוב קהילתי כפי שהגדירו‪ .)0 :‬שילוב פיזי‪ -‬המידה בה מתמודד מבלה את זמנו‪ ,‬מעורב‬ ‫בפעילויות מחוץ לביתו ומשתמש בשירותי הקהילה‪ ,‬באופן יזום ובהתאם לרצונותיו ולצרכיו‪.)4 .‬‬ ‫שילוב חברתי‪ -‬המידה בה מתמודד נמצא באינטראקציה עם שכניו ומקבל מהם תמיכה חברתית‪,‬‬ ‫בהתאם לנורמה התרבותית מבחינת זמן ואיכות הקשרים‪ .)2 .‬שילוב פסיכולוגי‪ -‬המידה בה‬ ‫מתמודד חש תחושת שייכות לקהילה בה מתגורר (‪.)Wong & Solomon, 2002‬‬ ‫בעשורים האחרונים‪ ,‬החלה בעולם מגמה המדגישה את חשיבות השילוב הקהילתי‪,‬‬ ‫ומדינות שונות פעלו להבטיח את התרחשותו באמצעות חקיקת חוקים למען אנשים עם מוגבלות‬ ‫בכלל ומתמודדים בפרט‪ .‬חוק מרכזי שנחקק למען אכיפה של שוויון זכויות והזדמנויות הוא ה‪-‬‬ ‫‪ ,)ADA( Americans with Disabilities Act‬הנחקק בארצות הברית בשנת ‪ .0221‬בחוק זה‬ ‫קיימת הכר ה באפליית אנשים עם נכויות הנובעת מדפוסים של בידוד והדרה‪ ,‬וחקיקתו עיגנה את‬ ‫זכותם של אנשים עם מוגבלויות לנגישות ולהשתתפות במעגלי החיים השונים (רימרמן וארטן‪-‬‬ ‫ברגמן‪.)4112 ,‬‬ ‫‪01‬‬ ‫ישראל‪ ,‬בשנת ‪ ,4111‬חתמה על אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות‪.‬‬ ‫האמנה מגדירה סטנדרטיים בינלאומיים לשמירת הזכויות האזרחיות והחברתיות בכלל‪ ,‬ובפרט‬ ‫האמנה מכירה בזכות לשילוב ולהשתתפות קהילתית בקרב אנשים עם מוגבלות (האמנה בדבר‬ ‫זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות‪ ,4111 ,‬פרק ‪ .)02‬באופן ספציפי‪ ,‬בתחום בריאות הנפש‪ ,‬עיגון‬ ‫זכותם של מתמודדים לשילוב קהילתי בא לידי ביטוי בשנת ‪ 4111‬כאשר ישראל חוקקה את חוק‬ ‫שיקום נכי נפש בקהילה (תש"ס ‪ .)4111‬מטרתו של חוק זה הינו "לשקוד על שיקומם ושילובם‬ ‫בקהילה של נכי נפש כדי לאפשר להשיג דרגה מרבית של עצמאות תפקודית ואיכות חיים‪ ,‬תוך‬ ‫שמירה על כבודם ברוח חוק יסוד‪ -‬כבוד האדם וחירותו" (חוק שיקום נכי נפש בקהילה‪ ,‬תש"ס‪-‬‬ ‫‪ ,4111‬סעיף ‪ ,0‬עמ' ‪ .)0‬חקיקת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תש"ס ‪ )4111‬הובילה להקמה של סל‬ ‫שיקום‪ ,‬הנותן שירותים מגוונים (כגון‪ -‬שירותי דיור‪ ,‬תעסוקה ופנאי) למתמודדים בקהילה‪ .‬מטרת‬ ‫סל השיקום הינה לסייע למתמודדים לקידום השתלבותם ואיכות חייהם בקהילה‪ ,‬ולהשתמש‬ ‫בשירותים הניתנים על ידה על מנת להכיר את הקהילה על מורכבותה‪ ,‬על האפשרויות השונות‬ ‫הגלומות בה ועל עמידה מול גורמים שונים (בלוש‪ ;4114 ,‬בלוש‪-‬קליינמן‪ ,‬דודאי‪ ,‬רינות‪ ,‬בניאל‪,‬‬ ‫פרלמן וקנטופסקי‪ ;4111 ,‬שרשבסקי‪.)4111 ,‬‬ ‫החוקים השונים והשירותים הניתנים על ידי סל שיקום מקנים את הזכות החוקית של‬ ‫המתמודדים להיות חלק מהקהילה‪ ,‬אולם אין די בכך‪ ,‬ויש להבטיח שהם גם ישתלבו בה (יוגב‬ ‫ואחרים‪ .)4104 ,‬מן הספרות בתחום עולה כי מתמודדים המתגוררים בקרבה פיזית למשאבי‬ ‫הקהילה (כגון‪ :‬תחבורה ציבורית וחנויות שונות) דיווחו על רמות גבוהות של שילוב פיזי ( ‪Aubry,‬‬ ‫‪ .)Flynn, Virley & Neri, 2013; Segal & Aviram, 1978; Timko, 1996‬אולם‪ ,‬מחקרים‬ ‫אחרים הראו כי מתמודדים מדווחים על שילוב קהילתי נמוך ביחס לשכניהם‪ .‬כך למשל‪ ,‬מחקר‬ ‫עדכני על שילוב קהילתי מצא רמות נמוכות של שילוב פיזי ושילוב חברתי בקרב מתמודדים‬ ‫לעומת שכניהם בקהילה (‪ .)Yanos, Stefanic & Tsemberis, 2012‬מחקר אחר אשר השווה בין‬ ‫שתי הקבוצות הללו מצא כי בעוד ששתי הקבוצות דיווחו על רמה דומה של שילוב פיזי ושילוב‬ ‫פסיכולוגי‪ ,‬השילוב החברתי בקרב מתמודדים נמצא נמוך יותר לעומת שכניהם ( & ‪Aubry‬‬ ‫‪ .)Myner, 1999‬כמו כן‪ ,‬קיימים מספר מחקרים המראים כי מתמודדים המרגישים משולבים‬ ‫יותר בקהילה‪ ,‬מדווחים על עלייה באיכות החיים‪ ,‬על שיפור בפן החברתי ובתסמינים‬ ‫‪01‬‬ ‫פסיכיאטריים והינם בעלי סיכויי החלמה גבוהים ( ‪Kaplan, et al., 2012; Prince & Gerber,‬‬ ‫‪.)2005; Wong & Solomon, 2002‬‬ ‫מחקרים אשר בחנו את הגורמים לשונות בקרב מתמודדים בתפיסת השילוב הקהילתי‬ ‫התמקדו במשתני רקע מגוונים‪ .‬מחקרים אלו מצאו שככל שהדירוג הסוציו‪-‬אקונומי היה גבוה‬ ‫יותר‪ ,‬זמן המגורים בדירה נוכחית רב יותר ( & ‪Dewees, Pulice & Mccormick, 1996; Prince‬‬ ‫‪ )Prince, 2002; Yanos, Barrow & Tsemberis, 2004‬והיקף הליווי של צוות השיקום מאופיין‬ ‫בליווי יותר אינטנסיבי (‪ ,)Prince, 1999‬כך מתמודדים דיווחו על רמות גבוהות יותר של שילוב‬ ‫קהילתי ושביעות רצון ממגורים בקהילה‪ .‬בנוסף‪ ,‬נמצא קשר שלילי בין גיל ושילוב קהילתי‪ ,‬כך‬ ‫שמתמודדים מבוגרים יותר דיווחו על שילוב קהילתי נמוך יותר (‪.)Wong & Solomon, 2002‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬נשים מתמודדות דיווחו על שילוב קהילתי נמוך יותר לעומת גברים מתמודדים ( ‪Schutt,‬‬ ‫‪Goldfinger & Penk, 1997; Wolf, Burnan, Koegel, Sullivan & Morton, 2001; Yanos,‬‬ ‫‪ .)Felton, Tsemberis & Frye, 2007‬בנוסף‪ ,‬נמצא קשר שלילי בין אורך המחלה ומספר אשפוזים‬ ‫פסיכיאטריים ובין שילוב קהילתי‪ ,‬כך שככל שמתמודד מאובחן במחלה לתקופה ארוכה יותר‬ ‫והתאשפז מספר רב יותר של פעמים‪ ,‬כך הוא ידווח על שילוב קהילתי נמוך יותר ( ‪Gulcur,‬‬ ‫‪Tsemberis, Stefancic & Greenwood, 2007; Killaspy, White, Lalvani, Berg, Thachil,‬‬ ‫‪.)Kallupuram, Nasiruddin, Wright & Mezey, 2013‬‬ ‫משתנה מרכזי נוסף אשר עשוי להקשות על שילוב קהילתי בקרב מתמודדים הינו‬ ‫החשיפה לסטיגמה‪ .‬מתמודדים נאלצים‪ ,‬פעמים רבות‪ ,‬להתמודד עם סטיגמה ציבורית מצד‬ ‫החברה‪ ,‬אשר בתורה מובילה לסטיגמה עצמית‪ ,‬לבדידות ולחוסר בתמיכה חברתית‪ .‬כל אלה‬ ‫עשויים להוביל לקושי בשילוב קהילתי כפי שיפורט בהמשך (‪Abdalla, Cohen, Sanchez-‬‬ ‫‪Almira, Reyes & Ramirez, 2009; Anthony, Cohen, Farkas & Gagne, 2002; Salzer,‬‬ ‫‪.)2006; Wong & Solomon, 2002‬‬ ‫‪ 2.3‬סטיגמה ציבורית וסטיגמה עצמית בקרב מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות‬ ‫‪01‬‬ ‫סטיגמה מוגדרת כמצב בו האדם אינו מתקבל חברתית‪ ,‬כיוון שיש לו מאפיין יוצא דופן‬ ‫הנתפס כלא מקובל או לא נורמטיבי בחברה (‪ .)Blain, 2000; Goffman, 1963‬קוריגן ופן‬ ‫(‪ )Corrigan & Penn, 1999‬הגדירו סטיגמה ציבורית כמורכבת משלושה מימדים‪ :‬קוגניטיבי‬ ‫(סטריאוטיפ)‪ ,‬רגשי (דעה קדומה) והתנהגותי (אפליה)‪ .‬מחקרים הראו כי מתמודדים סובלים‬ ‫מסטיגמה ומהתנהגות מפלה מצד החברה (‪ ,)Corrigan, Larson & Kuwabara, 2007‬וכי הם‬ ‫נתפסים בעיני הציבור כאחראים על מעשיהם ועל מחלתם‪ ,‬כמסוכנים וכבלתי צפויים ולכן יש‬ ‫לשמור מהם מרחק (טל‪ ;4114 ,‬שטרוך‪ ,‬שרשבסקי‪ ,‬בידני‪-‬אורבך‪ ,‬לכמן‪ ,‬זהבי ושגיב‪;4114 ,‬‬ ‫‪ .)Corrigan, et al., 2007‬דבר זה בא לידי ביטוי בתפיסה כי על מתמודדים לגור באזורים או‬ ‫במסגרות המיועדות להם ולהיפגש רק עם אנשים כמותם (‪ .)Bedini, 2000‬מחקרים אלו מראים‬ ‫כי תפיסת המוגבלות בחברה עלולה להוות מחסום להשתלבות בקהילה ( ;‪Gardner, 1991‬‬ ‫‪Goffman, 1963; Gulcur, et al., 2007; Link, Phelan, Bresnahan, Stueve & Pescosolido,‬‬ ‫‪ .)1999‬דוגמא לכך ניתן לראות בתופעה החברתית ‪ )Not In My Back Yard( NIMBY‬אשר‬ ‫מאפיינת מאבקים שמנהלים תושבים כנגד פתיחה של בתים לאנשים עם מוגבלות בשכונתם‪.‬‬ ‫בבסיס תופעה זו קיים פחד‪ ,‬בורות‪ ,‬דעות קדומות‪ ,‬חוסר הכרות‪ ,‬חוסר הבנה ואינטרסים כלכליים‬ ‫(יוגב ואחרים‪.)4104 ,‬‬ ‫מלבד ההשפעה השלילית של סטיגמה ציבורית על גיוס החברה לשילוב מתמודדים‬ ‫בקהילה‪ ,‬היא עלולה להשפיע גם על תפיסת המתמודדים את עצמם ולהפוך לסטיגמה עצמית‪.‬‬ ‫מחקרים מצאו כי קיים קשר חיובי חזק בין תפיסת המתמודדים את הסטיגמה הציבורית ובין‬ ‫סטיגמה עצמית (‪ .)Moses, 2009; Ritsher, Otilingam, & Grajales, 2003‬ההסבר הנפוץ ביותר‬ ‫לפיתוח של סטיגמה עצמית בקרב מתמודדים מוסבר על ידי תהליך הפנמת הסטיגמה הציבורית‬ ‫על ידי המתמודד עצמו (‪ .)Corrigan & Kleinlein, 2005‬הפנמה זו עשויה להוביל לשינוי בדרך בה‬ ‫המתמודד תופס עצמו‪ ,‬לירידה בערך העצמי ובתחושת היעילות העצמית‪ ,‬לפגיעה בנכונות לממש‬ ‫הזדמנויות חיים ולהגברת תסמיני דיכאון ( ‪Corrigan & Kleinlein, 2005; Corrigan, Watson‬‬ ‫‪ .)& Barr, 2006; Yanos, Roe, Markus, & Lysaker, 2008‬עם זאת‪ ,‬לא כל המתמודדים‬ ‫מפתחים סטיגמה עצמית‪ .‬תיאורית הפרדוקס בסטיגמה העצמית (‪)Corrigan & Watson, 2002‬‬ ‫מראה כי סטיגמה ציבורית אינה מופנמת אצל כל המתמודדים‪ :‬ישנם מתמודדים המכירים‬ ‫‪01‬‬ ‫בסטיגמה הציבורית והאפליה כנגדם‪ ,‬אך נלחמים בה ועוברים תהליך של העצמה אישית‪.‬‬ ‫לעומתם‪ ,‬קבוצה שונה של מתמודדים אינם מודעים או מתכחשים להיותם חולים ועל כן אינם‬ ‫מושפעים כלל מסטיגמה (טל‪ .)Corrigan & Watson, 2002 ;4114 ,‬הקבוצה השלישית‪ ,‬המהווה‬ ‫כשליש מהמתמודדים‪ ,‬מדווחים על סטיגמה עצמית גבוהה‪ ,‬המובילה לבידוד חברתי‪ ,‬לפחד‬ ‫מדחייה מאחרים ועל פנייה פחותה יותר לשם קבלת סיוע מקצועי (שטרוך ואחרים‪;4114 ,‬‬ ‫‪ .)Lauber, Nordt, Falcato & Rossler, 2004; Lysaker, Roe, & Yanos, 2007‬השונות בין‬ ‫המתמודדים בהפנמת הסטיגמה קשורה לגורמים שונים‪ ,‬כך למשל נמצא כי המידה בה מתמודד‬ ‫יגיב לסטיגמה הציבורית קשורה במידת השייכות וההזדהות שהוא חש עם הקבוצה‪ ,‬ולעמדות‬ ‫ולהתנהגויות של הציבור כלפי אותה קבוצה (‪.)Corrigan & Watson, 2002‬‬ ‫בשנים האחרונות נערכו מחקרים רבים לבחינת הסטיגמה העצמית בקרב מתמודדים‪.‬‬ ‫ממחקרים אלו עולה כי קיים קשר בין סטיגמה עצמית ובין עלייה ברמת הדיכאון וירידה בערך‬ ‫העצמי ( ‪Link, Struening, Neese-Todd, Asmussen, & Phelan, 2001; Ritsher & Phelan,‬‬ ‫‪ .)2004; Yanos, et al., 2008‬מחקרים נוספים בדקו את הקשרים בין משתנים פסיכו סוציאליים‬ ‫ומשתני רקע שונים ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬ומצאו כי קיים קשר חיובי בין גיל וסטיגמה עצמית‪,‬‬ ‫וקשר שלילי בין השכלה וסטיגמה עצמית ( ‪Moses, 2009; Wright, Jorm & Mackinnon,‬‬ ‫‪ .)2011‬מחקר בתחום הראה כי מתמודדים מבוגרים יותר דיווחו על רמות גבוהות יותר של‬ ‫סטיגמה עצמית לעומת מתמודדים צעירים )‪ .)Werner, Aviv & Barak, 2007‬מחקרים נוספים‬ ‫מצאו כי בקרב נשים מתמודדות רמת הסטיגמה גבוהה יותר מאשר בקרב גברים מתמודדים‬ ‫(‪ .)Brohan, Elgie, Sartorius & Thornicroft, 2010; Macinnes & Lewis, 2008‬מחקר רוחב‬ ‫מצא קשר חיובי בין אורך המחלה ומספר אשפוזים פסיכיאטריים ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬כך שככל‬ ‫שלמתמודד היו אשפוזים רבים יותר והוא אובחן במחלה לתקופה ארוכה יותר‪ ,‬כך הוא דיווח על‬ ‫רמה גבוהה יותר של סטיגמה עצמית (‪.)McCay & Seeman, 1998‬‬ ‫‪ 2.4‬סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי בקרב מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות‬ ‫נעשו מעט מחקרים הבודקים את הקשר בין סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‪ .‬לכן‪ ,‬בחלק זה‬ ‫יוצגו גם מחקרים הבוחנים סטיגמה ציבורית ושילוב קהילתי‪ ,‬וזאת כיוון שנמצא קשר חיובי בין‬ ‫‪01‬‬ ‫סטיגמה ציבורית לסטיגמה עצמית‪ ,‬כפי שנאמר לעיל‪ .‬מן הספרות בתחום עולה כי מידת‬ ‫הסטיגמה העצמית של מתמודדים אשר משולבים בקהילה הינה נמוכה יותר בהשוואה‬ ‫למתמודדים הנמצאים בבתי חולים פסיכיאטריים‪ .‬ממצא זה מבוסס על התפיסה כי קירבה‬ ‫לקהילה מעודדת התנהגות חיובית‪ ,‬ומחזקת את הביטחון העצמי והבריאות הנפשית של‬ ‫מתמודדים (יוגב ואחרים‪ .)Granerud & Severinsson, 2006; 4104 ,‬יחד עם זאת‪ ,‬מחקרים‬ ‫אחרים מצביעים על כך שבפועל מתמודדים המתגוררים בקהילה לרוב מצמצמים את פעילותם‬ ‫הקהילתית ויוצרים קשרים עם מתמודדים אחרים או עם צוות טיפולי‪ /‬שיקומי בלבד‪ ,‬מאחר והם‬ ‫חוששים מפני דחייה‪ .‬דבר זה משפיע על שילובם הפיזי‪ ,‬הפסיכולוגי והחברתי בקהילה ( & ‪Prince‬‬ ‫‪.)Prince, 2002‬‬ ‫מחקר אשר בחן את הקשר בין סטיגמה ציבורית ואיכות חיים לבין סוג מגורים (בית חולים‬ ‫או בית טיפול בקהילה) בקרב מתמודדים‪ ,‬מצא כי למעלה ממחצית הנבדקים דיווחו כי חוו‬ ‫סטיגמה בחייהם‪ .‬המתמודדים המתגוררים בדיור קהילתי דיווחו על סטיגמה פחותה יותר‪ ,‬אולם‬ ‫הבדל זה לא היה מובהק‪ .‬בנוסף‪ ,‬נמצא קשר שלילי בין סטיגמה ציבורית ובין שילוב חברתי‪ ,‬כך‬ ‫שמתמודדים דיווחו על תחושת אפליה גבוהה מצד סביבתם ( ‪Depla, de Graaf, van Weeghel,‬‬ ‫‪ .)& Heeren, 2005‬מחקרים אחרים מצאו כי רוב המתמודדים המתגוררים בקהילה‪ ,‬מאמינים כי‬ ‫סביבתם תדחה אותם‪ ,‬זאת למרות התמיכה מצוות השיקום ( ‪Prince & Prince, 2002; Wright,‬‬ ‫‪ .)Gronfein & Owens, 2000‬מחקר אשר בדק את הקשר בין סטיגמה עצמית והערכה עצמית‬ ‫ובין שילוב קהילתי‪ ,‬מצא שילוב פיזי גבוה בקרב המתמודדים‪ ,‬כלומר הם משתמשים בשירותי‬ ‫הקהילה‪ ,‬אך במקביל נמצא כי הם מרגישים דחייה ואפליה מסביבתם וחוסר שייכות לקהילתם‬ ‫(שילוב חברתי ופסיכולוגי)‪ .‬בנוסף‪ ,‬המחקר מצא קשר בין סטיגמה עצמית ובין שילוב פסיכולוגי‬ ‫וחברתי (‪ .)Prince, 1999‬מחקר נוסף‪ ,‬התומך בממצאים אלו מצא כי סטיגמה עצמית מובילה‬ ‫להתנהגות נמנעת ולנסיגה מפעילויות חברתיות וקהילתית (‪.)Yanos, et al., 2008‬‬ ‫על אף שנעשו מחקרים על סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי בנפרד‪ ,‬כאמור אין מידע רב לגבי‬ ‫הקשר ביניהם בקרב מתמודדים המתגוררים בקהילה (‪.)Moses, 2009; Prince & Prince, 2002‬‬ ‫נראה כי בישראל‪ ,‬מידע זה חסר במיוחד‪ ,‬כיוון שטרם נבדקו ההשלכות של סטיגמה עצמית על‬ ‫החיים הקהילתיים‪ ,‬וזאת לאור התפתחות החקיקה המקדמת שילוב קהילתי בקרב אנשים עם‬ ‫‪01‬‬ ‫מוגבלויות בכלל ומתמודדים בפרט‪ .‬על כן‪ ,‬מחקר זה בדק את הקשר בין סטיגמה עצמית ובין‬ ‫שילוב קהילתי‪ -‬פיזי‪ ,‬חברתי ופסיכולוגי‪ ,‬באמצעות דיווח עצמי של מתמודדים בהתאם לגישת‬ ‫ההחלמה‪ .‬זאת בכדי לסייע בהתמודדות ובשיפור תהליכי ההחלמה והשיקום בקרב מתמודדים‬ ‫בקהילה‪.‬‬ ‫‪ 2.5‬סיכום המסגרת המושגית‬ ‫סקירת הספרות לעיל הציגה את החשיבות הרבה של שילוב קהילתי בקרב מתמודדים‪ .‬שילוב‬ ‫קהילתי הינו הכרחי לשם שיפור ההחלמה ואיכות החיים של מתמודדים בסביבת מגוריהם‪ .‬על אף‬ ‫זאת‪ ,‬המחקר הקיים מצביע על כך שקל יותר לשלב מתמודדים באופן פיזי בקהילתם אך קיים‬ ‫קושי בשילובם החברתי והפסיכולוגי‪ .‬בנוסף‪ ,‬בעוד שמחקרים רבים בחנו משתנים אשר עשויים‬ ‫להיות בעלי קשר לשילוב קהילתי בקרב מתמודדים‪ ,‬הספרות העוסקת בתפקידה של הסטיגמה‬ ‫העצמית בעניין דלה‪ .‬על כן‪ ,‬מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את הקשר בין סטיגמה עצמית‬ ‫ושילוב קהילתי תוך התייחסות לשלושה מימדים של שילוב קהילתי‪ :‬פיזי‪ ,‬חברתי ופסיכולוגי‪.‬‬ ‫משתני המחקר‪:‬‬ ‫‪ .0‬משתנים בלתי תלויים‪-‬‬ ‫‪ 0.0‬גורמי רקע הקשורים לפי הספרות לשילוב קהילתי ולסטיגמה עצמית בקרב‬ ‫מתמודדים‪ :‬גיל‪ ,‬מגדר‪ ,‬אורך המחלה הפסיכיאטרית ומספר אשפוזים פסיכיאטריים‪.‬‬ ‫גורמי רקע הקשורים לפי הספרות לשילוב קהילתי‪ :‬זמן מגורים בדירה נוכחית‪ ,‬היקף‬ ‫ליווי צוות השיקום (יותר אינטנסיבי או פחות אינטנסיבי) ודירוג סוציו אקונומי‪ .‬גורמי‬ ‫רקע הקשורים לפי הספרות לסטיגמה עצמית‪ :‬השכלה‪.‬‬ ‫‪ 0.4‬סטיגמה עצמית‪ -‬המורכבת מארבעה מימדים‪ -‬ניכור‪ ,‬אישור סטריאוטיפ‪ ,‬אפליה‬ ‫ונסיגה חברתית (אשר יוסברו בפירוט בפרק השיטה‪ -‬כלי המחקר)‪.‬‬ ‫‪ .4‬משתנה תלוי‪ -‬שילוב קהילתי‪ ,‬המורכב משלושה מימדים‪ -‬שילוב פיזי‪ ,‬שילוב חברתי ושילוב‬ ‫פסיכולוגי‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫תרשים מספר ‪ -1‬מודל המחקר‪:‬‬ ‫משתני רקע‪:‬‬ ‫• זמן מגורים בדירה נוכחית‪.‬‬ ‫משתני רקע‪:‬‬ ‫משתני רקע‪:‬‬ ‫• גיל‪.‬‬ ‫• מספר אשפוזים‪.‬‬ ‫•היקף ליווי צוות השיקום (יותר‬ ‫אינטנסיבי או פחות אינטנסיבי)‪.‬‬ ‫• השכלה‪.‬‬ ‫• מגדר‪.‬‬ ‫• אורך המחלה‪.‬‬ ‫• דירוג סוציו‪ -‬אקונומי‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫סטיגמה עצמית‪:‬‬ ‫שילוב קהילתי‪:‬‬ ‫• ניכור‪.‬‬ ‫• שילוב פיזי‪.‬‬ ‫• אישור סטריאוטיפ‪.‬‬ ‫• שילוב חברתי‪.‬‬ ‫• אפליה‪.‬‬ ‫• שילוב פסיכולוגי‪.‬‬ ‫• נסיגה חברתית‪.‬‬ ‫השערות מחקר‪:‬‬ ‫תרשים מספר ‪ 0‬מציג את מודל המחקר אשר נבדק במחקר‪ .‬על פי מודל זה‪ ,‬נבדקו ההשערות‬ ‫הבאות‪:‬‬ ‫‪ .0‬השערת על‪ -‬ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית לשילוב קהילתי‪ -‬פיזי‪ ,‬חברתי‬ ‫ופסיכולוגי‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה בעל סטיגמה עצמית גבוהה יותר כך ירגיש פחות‬ ‫משולב בקהילה בשלושת המימדים של שילוב קהילתי‪.‬‬ ‫‪ 0.0‬ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב פיזי‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה בעל‬ ‫סטיגמה עצמית גבוהה יותר כך ירגיש פחות משולב פיזית בקהילה‪.‬‬ ‫‪ 0.4‬ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב חברתי‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה‬ ‫בעל סטיגמה עצמית גבוהה יותר כך ירגיש פחות משולב חברתית בקהילה‪.‬‬ ‫‪ 0.2‬ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב פסיכולוגי‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה‬ ‫בעל סטיגמה עצמית גבוהה יותר‪ ,‬כך ירגיש פחות תחושת שייכות קהילתית (שילוב‬ ‫פסיכולוגי)‪.‬‬ ‫‪ .4‬השערות בנוגע לקשר בין משתני רקע ובין סטיגמה עצמית‪:‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪ 4.0‬ימצא קשר חיובי בין גיל ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬כך שככל שמתמודד מבוגר יותר כך הוא‬ ‫ידווח על סטיגמה עצמית גבוהה יותר‪.‬‬ ‫‪ 4.4‬ימצאו הבדלים בין נשים וגברים‪ ,‬כך שנשים מתמודדות ידווחו על רמה גבוהה יותר‬ ‫של סטיגמה עצמית לעומת גברים מתמודדים‪.‬‬ ‫‪ 4.2‬ימצא קשר שלילי בין השכלה ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה בעל‬ ‫השכלה גבוהה יותר כך הוא ידווח על סטיגמה עצמית נמוכה יותר‪.‬‬ ‫‪ 4.2‬ימצא קשר חיובי בין אורך המחלה הפסיכיאטרית ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬כך שככל‬ ‫שמתמודד מאובחן במחלה לתקופה ארוכה יותר‪ ,‬כך הוא ידווח על סטיגמה עצמית‬ ‫גבוהה יותר‪.‬‬ ‫‪ 4.2‬ימצא קשר חיובי בין מספר אשפוזים פסיכיאטריים ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬כך שככל‬ ‫שמתמודד התאשפז מספר רב יותר של פעמים‪ ,‬כך הוא ידווח על סטיגמה עצמית גבוהה‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫‪ .2‬השערות אודות הקשר בין משתני רקע ובין שילוב קהילתי‪:‬‬ ‫‪ 2.0‬ימצאו הבדלים בשילוב הקהילתי לפי דירוג הסוציו‪-‬אקונומי‪ ,‬כך שככל שמתמודד‬ ‫ידווח על דירוג סוציו‪-‬אקונומי גבוה יותר‪ ,‬כך ידווח על שילוב קהילתי גבוה יותר‪.‬‬ ‫‪ 2.4‬ימצא קשר חיובי בין זמן מגורים בדירה נוכחית ובין שילוב קהילתי‪ ,‬כך שככל‬ ‫שמתמודד גר זמן רב יותר בדירתו‪ ,‬כך הוא ידווח על שילוב קהילתי גבוה יותר‪.‬‬ ‫‪ 2.2‬ימצאו הבדלים בשילוב הקהילתי לפי היקף ליווי צוות השיקום במסגרות‪ ,‬כך‬ ‫שמתמודדים הנמצאים במסגרות בעלות היקף ליווי יותר אינטנסיבי של צוות השיקום‬ ‫(הוסטל‪ ,‬קהילה תומכת ומפעל מוגן)‪ ,‬ידווחו על שילוב קהילתי גבוה יותר לעומת‬ ‫מתמודדים הנמצאים במסגרות בעלות היקף ליווי פחות אינטנסיבי של צוות השיקום‬ ‫(דיור מוגן ותעסוקה נתמכת)‪.‬‬ ‫‪ 2.2‬ימצא קשר שלילי בין גיל ובין שילוב קהילתי‪ ,‬כך שככל שמתמודד מבוגר יותר כך הוא‬ ‫ידווח על שילוב קהילתי נמוך יותר‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ 2.2‬ימצאו הבדלים בין נשים וגברים‪ ,‬כך שנשים מתמודדות ידווחו על שילוב קהילתי נמוך‬ ‫יותר לעומת גברים מתמודדים‪.‬‬ ‫‪ 2.1‬ימצא קשר שלילי בין אורך המחלה הפסיכיאטרית ובין שילוב קהילתי‪ ,‬כך שככל‬ ‫שמתמודד מאובחן במחלה לתקופה ארוכה יותר‪ ,‬כך הוא ידווח על שילוב קהילתי נמוך‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫‪ 2.4‬ימצא קשר שלילי בין מספר אשפוזים פסיכיאטריים ובין שילוב קהילתי‪ ,‬כך שככל‬ ‫שמתמודד התאשפז מספר רב יותר של פעמים‪ ,‬הוא ידווח על שילוב קהילתי נמוך יותר‪.‬‬ ‫‪ .3‬שיטה‪:‬‬ ‫מחקר זה ערך סקר רוחב באמצעות שאלונים סגורים למילוי עצמי אשר הועברו ל‪010-‬‬ ‫מתמודדים עם מחלה פסיכיאטרית מעל גיל ‪ 01‬המתגוררים בקהילה‪.‬‬ ‫‪ 3.1‬אוכלוסיית המחקר ושיטת הדגימה‬ ‫אוכלוסיית המחקר התיאורטית הייתה מתמודדים עם מחלה פסיכיאטרית‪ ,‬מעל גיל ‪,01‬‬ ‫המתגוררים בקהילה בישראל‪ .‬אוכלוסיית המחקר בפועל הייתה מתמודדים המקבלים שירותי סל‬ ‫שיקום בקהילה‪ ,‬בתחומים של דיור‪ ,‬תעסוקה ופנאי‪ .‬לא נכללו במחקר מתמודדים שלהם קיים‬ ‫אפוטרופוס גוף כיוון שהשתתפות מתמודדים אלו‪ ,‬דרשה קבלת הסכמה מהאפוטרופוסים‪ .‬ביצוע‬ ‫פנייה לאפוטרופוס טמנה בחובה חשש לפגיעה בפרטיותם של המתמודדים‪ ,‬כיוון שנדרש היה‬ ‫להשיג את פרטיהם האישיים (כגון‪ -‬כתובות ומספרי טלפון) בטרם המתמודדים הביעו את‬ ‫הסכמתם להשתתף במחקר‪ .‬כמו כן‪ ,‬מבדיקה מקדימה של החוקרת עם מסגרות השיקום השונות‬ ‫נמצא כי מספרם של מתמודדים עם אפוטרופוס גוף היה נמוך‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬כיוון שלא היה לחוקרת גישה לרשימת המתמודדים המקבלים שירות על ידי סל‬ ‫שיקום והיה קושי להגיע לאוכלוסייה זו‪ ,‬בפועל נערכה דגימה לא הסתברותית מסוג דגימת נוחות‪.‬‬ ‫כיוון שהליך הדגימה אינו הסתברותי‪ ,‬חשוב היה לנסות ולקבל ייצוג הולם במחקר‪ ,‬במסגרות‬ ‫שונות‪ .‬על כן‪ ,‬שאלוני המחקר נבדקו בחמש מסגרות שונות‪ :‬מפעל מוגן‪ 2 -‬מסגרות של אותו מפעל‬ ‫מוגן בדרום תל אביב‪ .‬קהילה תומכת "גשר לקהילה" תל אביב‪ ,‬דיור מוגן "גשר לקהילה" תל אביב‬ ‫‪11‬‬ ‫והסביבה‪ ,‬מועדון חברתי של עמותת "אנוש" בכיכר מסריק בתל אביב ותעסוקה נתמכת של חברת‬ ‫"אודי מרילי" בירושלים‪.‬‬ ‫‪ 3.2‬מהלך המחקר‬ ‫תחילה ביצעה החוקרת קורס אתיקה מקוון לצורך קבלת תעודת הכשרה אתית (נספח ‪.)0‬‬ ‫לאחר מכן פנתה לוועדת האתיקה של האוניברסיטה העברית (נספח ‪ )4‬ולמשרד הבריאות (נספח ‪)2‬‬ ‫לקבלת אישור על מחקר זה‪ .‬בראשית המחקר פנתה החוקרת למנהלים של מסגרות המעניקות‬ ‫שירות למתמודדים לצורך ביצוע המחקר במסגרותיהם‪ ,‬המנהלים סייעו בהסבר על המחקר‬ ‫למתמודדים בעזרת דף הסבר להשתתפות במחקר (נספח ‪ .)2‬החוקרת ביררה מראש האם‬ ‫במסגרות השונות היו מתמודדים עם אפוטרופוס גוף‪ ,‬והם לא השתתפו במחקר זה‪.‬‬ ‫שיטת איסוף הנתונים במחקר התחשבה בשני סוגים עיקריים של היקף ליווי צוות‬ ‫השיקום במסגרות השונות‪ ,‬בהתאם להגדרות של סל שיקום‪:‬‬ ‫‪.0‬‬ ‫היקף ליווי יותר אינטנסיבי‪ -‬מתייחס לליווי צמוד של צוות השיקום‪ ,‬כלומר ‪ 42‬שעות‬ ‫במסגרות דיור (הוסטל וקהילה תומכת)‪ ,‬ולאורך כל שעות העבודה במסגרות‬ ‫תעסוקה (מפעל מוגן ומועדון תעסוקתי)‪.‬‬ ‫‪ .4‬היקף ליווי פחות אינטנסיבי‪ -‬מתייחס לליווי פחות צמוד של צוות השיקום‪ ,‬כלומר‬ ‫מספר שעות ביום‪ ,‬בשבוע או בחודש (דיור מוגן‪ ,‬תעסוקה נתמכת וחונכות‪ /‬סומכות)‪.‬‬ ‫איסוף הנתונים לפי חלוקה זו נעשה משתי סיבות‪ ,‬ראשית על מנת להגיע לטווח רחב של‬ ‫מתמודדים במסגרות מגוונות ושנית על מנת לסייע ולהגן על מתמודדים הזקוקים לעזרה רבה‬ ‫יותר במילוי שאלון המחקר‪.‬‬ ‫מתמודדים אשר קיבלו שירות ממסגרות בעלות היקף ליווי יותר אינטנסיבי של צוות‬ ‫השיקום (קהילה תומכת ומפעל מוגן) ומסגרת הפנאי‪ ,‬היו כולם יחדיו‪ ,‬ועל כן החוקרת או עוזרת‬ ‫המחקר ישבה עם כל אחד באופן אישי‪ .‬כמו כן‪ ,‬מתמודדים הנמצאים במסגרות אלו זקוקים‪,‬‬ ‫בדרך כלל‪ ,‬לסיוע והגנה רבים יותר בעת מילוי שאלון המחקר‪ .‬העברת השאלונים באופן אישי על‬ ‫ידי החוקרת אפשרה לוודא כי המתמודד מבין את המחקר וסייעה לו למלא זאת באופן מותאם‬ ‫לצרכיו ולמידת הבנתו את המחקר‪ .‬החוקרת הראשית או עוזרת המחקר הגיעו למסגרות אלה‬ ‫‪11‬‬ ‫והסבירו למשתתפים בחדר אישי‪ ,‬אשר הוקצה להעברת המחקר‪ ,‬מהי מטרת המחקר‪ ,‬אלו‬ ‫משתנים נחקרים ומשך מילוי השאלון המוערך (כ‪ 02-‬דקות)‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוסבר כי המחקר מעוניין‬ ‫לבחון היבטים שונים בשילוב קהילתי‪ ,‬וניתן הסבר על מהו שילוב קהילתי‪ .‬במידה ומשתתף אינו‬ ‫הבין פריט מסוים או אם העלה קושי אחר בעת מילוי השאלון‪ ,‬החוקרת או עוזרת המחקר היו לו‬ ‫לעזר וענו לשאלות‪ .‬עם סיום מילוי השאלון‪ ,‬אספה אותו החוקרת או עוזרת המחקר והכניסה‬ ‫למעטפה סגורה‪ .‬טופס ההסכמה מדעת הופרד משאלון המחקר והוכנס למעטפה אחרת סגורה‪.‬‬ ‫ראוי לציין‪ ,‬כי עוזרת המחקר בעלת היכרות עם תחום המחקר ושאלון המחקר‪ ,‬אשר הוסברו לה‬ ‫מראש ובפירוט על ידי החוקרת הראשית‪.‬‬ ‫שיטת איסוף הנתונים במסגרות בעלות היקף ליווי פחות אינטנסיבי של צוות השיקום‬ ‫(דיור מוגן ותעסוקה נתמכת) הייתה שונה עקב אופיין המבוזר יותר של מסגרות אלה‪ ,‬וכן כיוון‬ ‫שלרוב‪ ,‬המתמודדים זקוקים לסיוע מועט בעת מילוי השאלונים‪ .‬במסגרות הללו‪ ,‬המתמודדים‬ ‫נמצאים בדירות שונות ובשירותים שונים הרחוקים אחד מהשני ועל כן עלה קושי בהגעה אישית‬ ‫של החוקרת או עוזרת המחקר לכל מתמודד‪ .‬לפיכך‪ ,‬החוקרת נעזרה באנשי הצוות המלווים את‬ ‫המתמודדים באופן אישי‪ .‬החוקרת הסבירה באופן מפורט לאנשי הצוות אודות המחקר ושאלוניו‬ ‫בישיבות הצוות‪ .‬בנוסף‪ ,‬אנשי הצוות התבקשו להעביר את השאלון בזמן פגישותיהם האישיות‪,‬‬ ‫ולצאת מהחדר בו המשתתף עונה על שאלון המחקר‪ .‬זאת לאחר שאיש הצוות הסביר למשתתף על‬ ‫המחקר בפירוט‪ ,‬ונתן את מספר הטלפון של החוקרת הראשית אם המשתתף זקוק לסיוע או אם‬ ‫אינו מבין פריט מסוים בשאלון או לשאלות ולברורים נוספים‪ .‬עם סיום מילוי השאלון הכניס‬ ‫המשתתף עצמו את השאלון למעטפה סגורה והכניס את טופס ההסכמה מדעת למעטפה סגורה‬ ‫אחרת‪ .‬המעטפות הועברו לאיש הצוות במסגרת שמסר לחוקרת הראשית את המעטפות הסגורות‪.‬‬ ‫ראוי לציין כי בכל מסגרות השיקום הודגש כי השתתפות במחקר או אי השתתפות בו‬ ‫אינה משפיעה על השירות אשר ניתן למתמודד במסגרת או על הטבה או סנקציה מצד המסגרת או‬ ‫החוקרת‪ .‬בכל המסגרות השאלונים מולאו על ידי המתמודדים בחדר פרטי עם ליווי של החוקרת‪,‬‬ ‫עוזרת המחקר או איש צוות לפי מידת הצורך‪ .‬בנוסף‪ ,‬הובטח למשתתפים שמירה על סודיות וכי‬ ‫תשובותיהם הינן לצורך מחקר זה בלבד‪ .‬בטרם מילוי השאלון התבקשו המשתתפים לקרוא‬ ‫ולחתום על טופס הסכמה מדעת להשתתפות במחקר (ראה נספח ‪ .)2‬כמו כן‪ ,‬החוקרת הראשית לא‬ ‫העבירה את המחקר במסגרת שבה עובדת ונעזרה בעוזרת מחקר‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ 3.3‬כלי המחקר‬ ‫נעשה שימוש בשאלון סגור לדיווח עצמי‪ ,‬המורכב משאלון רקע ומארבעה כלים‪ .‬להלן‬ ‫פירוט הכלים השונים‪:‬‬ ‫שאלון המחקר (נספח ‪:)6‬‬ ‫שאלון רקע‪ -‬כלל פרטים אישיים ומשתני רקע רלוונטיים למחקר‪ :‬גיל‪ ,‬מגדר‪ ,‬השכלה‪,‬‬ ‫מצב משפחתי‪ ,‬דת‪ ,‬זמן מגורים בדירה נוכחית‪ ,‬היקף ליווי צוות השיקום‪ ,‬תעסוקה‪ ,‬דירוג סוציו‬ ‫אקונומי‪ ,‬מספר אשפוזים פסיכיאטריים‪ ,‬גיל אבחון המחלה ואורך המחלה הפסיכיאטרית‪.‬‬ ‫מדד לסטיגמה עצמית‪ -)Internalized Stigma of Mental Illness( ISMI -‬שאלון ה‪ISMI -‬‬ ‫פותח ע"י ריצ'ר ואחרים )‪ ,)Ritsher, et al., 2003‬ובודק את מידת הסטיגמה העצמית בקרב‬ ‫מתמודדים עם מחלה פסיכיאטרית‪ .‬שאלון זה מורכב מחמישה מימדים‪ .)0 :‬ניכור‪ -‬תחושת חוסר‬ ‫ערך בחברה‪ .)4 .‬אישור סטריאוטיפ‪ -‬הסכמה עם סטריאוטיפ שלילי על מחלות פסיכיאטריות‪.)2 .‬‬ ‫אפליה‪ -‬תפיסת דעות קדומות של אחרים כלפי המחלה‪ .)2 .‬נסיגה חברתית‪ -‬הימנעות מהסביבה‬ ‫ומהחברה‪ .)2 .‬עמידות לסטיגמה‪ -‬חוסר השפעה של סטיגמה ציבורית על המתמודד ( ‪Ritsher, et‬‬ ‫‪ .)al., 2003; Corrigan & Kleinlein, 2005‬אולם‪ ,‬מספר מחקרים מצאו כי מימד העמידות‬ ‫לסטיגמה הוא בעל חוסר עקביות פנימית ובעל מתאם חלש עם שאר מימדי הסטיגמה העצמית‬ ‫( & ‪Brohan, et al., 2010; Ritsher & Phelan, 2004; Sibitz, Unger, Woppmann, Zidek,‬‬ ‫‪ ,)Amering, 2009‬ועל כן לא נעשה שימוש במימד זה במחקר הנוכחי‪ .‬הכלי כלל במקור ‪42‬‬ ‫היגדים‪ ,‬אך במחקר זה כלל ‪ 42‬היגדים‪ ,‬לאחר הסרת מימד העמידות לסטיגמה‪ .‬ההיגדים‬ ‫מנוסחים בגוף ראשון ומעריכים את החוויה האישית של סטיגמה עצמית בקרב מתמודדים‪ .‬לכלי‬ ‫מהימנות פנימית גבוהה ‪ ,α=0.90‬ובמבחני מבחן חוזר (‪ )test-retest‬נמצא מתאם גבוה )‪)r=0.92‬‬ ‫(‪ .)Ritsher & Phelan, 2004‬בישראל‪ ,‬נעשה שימוש בכלי זה במספר מחקרים‪ ,‬הכולל מחקר‬ ‫עדכני ובו נמצאה מהימנות פנימית גבוהה (‪Roe, Hasson-Ohayon, Mashiach-( )α=0.92‬‬ ‫‪ ,)Eizenberg, Derhy, Lysaker, & Yanos, 2014‬ובמחקר הנוכחי נמצא מהימנות פנימית זהה‬ ‫(‪ .)α=0.92‬התשובות נעות על סולם הבנוי מ‪ 2-‬דרגות (‪ =0‬מאוד לא מסכים‪ =2 ,‬מאוד מסכים)‪.‬‬ ‫ההיגדים מחולקים לארבעת המימדים של סטיגמה עצמית‪:‬‬ ‫‪11‬‬ ‫א‪ .‬ניכור‪ -‬מתייחס לתחושת חוסר ערך בחברה‪ ,‬לדוגמא‪" :‬אני מרגיש שאני לא שייך לעולם‬ ‫משום שיש לי מחלה פסיכיאטרית"‪ .‬מימד זה נבדק בהיגדים שמספרם‪0,2,4,02,02,02 :‬‬ ‫(‪ .)Ritsher & Phelan, 2004( )α= 1.10‬במחקר בישראל נמצא ‪Roe, et al., ( α=1.41‬‬ ‫‪ ,)2014‬ובמחקר הנוכחי נמצא ‪.α=1.41‬‬ ‫ב‪ .‬אישור סטריאוטיפ‪ -‬מתייחס להסכמה עם סטריאוטיפים שליליים אודות מחלות‬ ‫פסיכיאטריות‪ ,‬לדוגמא‪" :‬אנשים עם מחלה פסיכיאטרית נוטים להיות אלימים"‪ .‬מימד‬ ‫זה נבדק בהיגדים שמספרם‪.)Ritsher & Phelan, 2004( )α= 1.44( 4,1,2,01,04,40,42 :‬‬ ‫במחקר בישראל נמצא ‪ ,)Roe, et al., 2014( α=1.12‬ובמחקר הנוכחי נמצא ‪.α=1.44‬‬ ‫ג‪ .‬אפליה‪ -‬מתייחס לתפיסת הנבדקים את הדעות הקדומות של אחרים כלפיהם‪ ,‬לדוגמא‪:‬‬ ‫"אנשים מפלים אותי לרעה משום שיש לי מחלה פסיכיאטרית"‪ .‬מימד זה נבדק בהיגדים‬ ‫שמספרם‪ .)Ritsher & Phelan, 2004( )α= 1.41( 2,02,41,44,42 :‬במחקר בישראל נמצא‬ ‫‪ ,)Roe, et al., 2014( α=1.41‬ובמחקר הנוכחי נמצא ‪.α=1.41‬‬ ‫ד‪ .‬נסיגה חברתית‪ -‬מתייחס להימנעות מהסביבה ומהחברה‪ ,‬לדוגמא‪" :‬אני נמנע מלהתקרב‬ ‫לאנשים שאין להם מחלה פסיכיאטרית על מנת להימנע מדחייה"‪ .‬מימד זה נבדק‬ ‫בהיגדים שמספרם‪ .)Ritsher & Phelan, 2004( )α= 1.10( 2,1,01,00,04,01 :‬במחקר‬ ‫בישראל נמצא ‪ ,)Roe, et al., 2014( α=1.10‬ובמחקר הנוכחי נמצא ‪.α=1.44‬‬ ‫ציון בכלי זה התקבל על ידי ממוצע התשובות עבור כל אחד מארבעת המימדים בהם‬ ‫נעשה שימוש במחקר בנפרד‪ :‬ממוצע ניכור‪ ,‬ממוצע אישור סטריאוטיפ‪ ,‬ממוצע אפליה וממוצע‬ ‫נסיגה חברתית‪ .‬כמו כן‪ ,‬חושב ציון כולל לסטיגמה עצמית‪ ,‬המורכב מממוצע כלל הפריטים‪.‬‬ ‫הציונים נעים בין ‪( 0‬נמוך ביותר) לבין ‪( 2‬גבוה ביותר)‪ .‬כאשר ככל שהציון בממוצע הכללי של‬ ‫שאלון ה‪ ISMI-‬גבוה יותר‪ ,‬קיימת תפיסה גבוהה יותר של סטיגמה עצמית‪ .‬אין פריטים הפוכים‬ ‫בכלי זה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מדד שילוב קהילתי‪ -‬שילוב קהילתי נבחן באמצעות שלושה כלים נפרדים אשר נבדקו‬ ‫יחדיו במחקרם של אייברי ומאנייר (‪ -)Aubry & Myner, 1999‬שילוב פיזי‪ ,‬שילוב חברתי ושילוב‬ ‫פסיכולוגי‪ .‬הכלים תורגמו לצורך מחקר זה‪ ,‬בתרגום ובתרגום חוזר‪.‬‬ ‫א‪ .‬שילוב פיזי‪ -)External Integration Scale( -‬הכלי מורכב מ‪ 04-‬היגדים הבודקים את‬ ‫התדירות בה מתמודד מבלה בפעילויות שונות מחוץ לביתו‪ ,‬בחודש האחרון ( ‪Segal & Aviram,‬‬ ‫‪ .)1978‬לדוגמא‪" :‬כמה פעמים בחודש האחרון יצאת למסעדה‪ ,‬באר או בית קפה?"‪ .‬התשובות‬ ‫נעות בסולם ליקרט בעל חמש דרגות (‪ =1‬אף פעם לא‪ =2 ,‬לעיתים קרובות מאוד)‪ .‬ציון בכלי זה‬ ‫נקבע על ידי סכימת התשובות‪ ,‬והתוצאות נעות מציון ‪ 1‬ל‪ ,21-‬כאשר ציון גבוה יותר מסמל שילוב‬ ‫פיזי גבוה יותר‪ .‬במחקר הנוכחי התבצע חישוב שילוב פיזי על ידי ממוצע תשובות‪ -‬כאשר הציון נע‬ ‫בין ‪ 1‬ל‪ .2-‬אלפא של קרונבאך בקרב מתמודדים הינו ‪ ,)Aubry & Myner, 1999( 1.42‬ובמחקר‬ ‫הנוכחי נמצא ‪ .α=1.14‬בכלי זה אין פריטים הפוכים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬שילוב חברתי‪ -)Social Integration Scale(-‬הכלי כולל ‪ 02‬פריטים אשר בוחנים את‬ ‫מידת הקשרים החברתיים באזור מגוריו של המתמודד עם שכניו‪ .‬לדוגמא‪" :‬באיזו תדירות חווית‬ ‫את סוגי המגעים הבאים‪ :‬אמרת שלום או נופפת לשלום לשכנ‪/‬ה כאשר ראית אותו‪/‬ה ברחוב?"‬ ‫(‪ .)Aubry, Tefft, Currie, 1995‬התשובות נעות על סולם ליקרט בעל חמש דרגות (‪ =1‬אף פעם‬ ‫לא‪ =2 ,‬לעיתים קרובות מאוד)‪ .‬ציון בכלי זה נקבע על ידי סכימת התשובות‪ ,‬והתוצאות נעות מ‪1 -‬‬ ‫ל‪ ,24-‬כאשר ציון גבוה יותר מסמל שילוב חברתי גבוה יותר‪ .‬במחקר הנוכחי התבצע חישוב שילוב‬ ‫חברתי על ידי ממוצע תשובות‪ -‬כאשר הציון נע בין ‪ 1‬ל‪ .2-‬אלפא של קרונבאך בקרב מתמודדים‬ ‫הינו ‪ ,)Aubry & Myner, 1999( 1.14‬ובמחקר הנוכחי נמצא ‪ .α=1.12‬בכלי זה אין פריטים‬ ‫הפוכים‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שילוב פסיכולוגי‪ -)Sense of Community Scale( -‬הכלי מורכב מ‪ 04-‬פריטים‬ ‫הבוחנים את תחושת השייכות הקהילתית‪ ,‬אפשרות לקבלת עזרה מאחרים בשכונה‪ ,‬ותחושת‬ ‫ההשפעה על הסביבה ושכונת המגורים ( ‪Perkins, Florin, Rich, Wandersman & Chavis,‬‬ ‫‪ .)1990‬פריטים לדוגמא‪" :‬אני חושב שהרחוב שלי הוא מקום שטוב לי לגור בו"‪" ,‬אני יכול לזהות‬ ‫את רוב האנשים שחיים ברחוב שלי"‪ .‬בשאלון המקורי נבדקים התבקשו לענות "נכון" (‪ )0‬או "לא‬ ‫‪11‬‬ ‫נכון" (‪ ,)1‬כאשר הציון הסופי נע בין ציון ‪ 1‬ל‪ ,04-‬אולם במחקר זה הוחלט להפוך את התשובות‬ ‫לסולם ליקרט הבנוי מחמש דרגות (‪ =1‬אף פעם לא‪ =2 ,‬לעיתים קרובות מאוד)‪ ,‬כפי שנעשה‬ ‫בכלים הקודמים שהוצגו לעיל‪ .‬על כן‪ ,‬התוצאות נעות מציון ‪ 1‬ל‪ ,21-‬וציון גבוה יותר מסמל שילוב‬ ‫פסיכולוגי גבוה יותר‪ .‬במחקר הנוכחי התבצע חישוב שילוב פסיכולוגי על ידי ממוצע תשובות‪-‬‬ ‫כאשר הציון נע בין ‪ 1‬ל‪ .2-‬בכלי זה פריטים ‪ 1,1‬ו‪ 00-‬הינם פריטים הפוכים‪ ,‬והם עברו היפוך לפני‬ ‫חישוב הציון הכולל‪ .‬אלפא של קרנובאך בקרב מתמודדים הינו ‪ 1.40‬בכלי המקורי ( & ‪Aubry‬‬ ‫‪ .)Myner, 1999‬במחקר הנוכחי נמצא ‪.α=1.11‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬במחקר הנוכחי חושב ציון כולל של שילוב קהילתי‪ ,‬על ידי ממוצע התשובות מכלל‬ ‫הפריטים של שאלוני השילוב הקהילתי‪ ,‬טווח הציונים נע בין ‪ 1‬ל‪ ,2-‬כאשר ציון גבוה יותר מעיד על‬ ‫שילוב קהילתי גבוה יותר‪.‬‬ ‫‪ 3.4‬ניתוח הנתונים‬ ‫ניתוח הנתונים התבצע בשלושה שלבים‪ .‬ראשית נערך ניתוח נתונים תיאורי של משתני‬ ‫המחקר העיקריים (ממוצעים וסטיות תקן)‪ .‬לאחר מכן נערך ניתוח דו משתני אשר בחן את‬ ‫הקשרים בין המשתנים‪ -‬סטיגמה עצמית ומשתני הרקע ובין שילוב קהילתי (שילוב פיזי‪ ,‬חברתי‬ ‫ופסיכולוגי)‪ ,‬באמצעות מבחני קורלציה של פירסון (‪ .)r‬חלק ממשתני הרקע היו משתנים‬ ‫דיכוטומיים וקטגוריאליים‪ ,‬ועל כן בוצעו גם מבחני ‪ t‬למדגמים בלתי תלויים ומבחני ‪.ANOVA‬‬ ‫בשלב האחרון התבצעה בדיקה באמצעות ארבע רגרסיות ליניאריות‪ ,‬לשם ניבוי שילוב קהילתי‬ ‫פיזי‪ ,‬חברתי ופסיכולוגי‪ ,‬לפי הציון הכולל של סטיגמה עצמית ומשתני רקע‪ ,‬אשר נמצאו מובהקים‬ ‫קודם לכן‪.‬‬ ‫‪ 3.5‬סוגיות אתיות‬ ‫המחקר בחן את תפיסת הסטיגמה העצמית של מתמודדים ותפיסתם אודות מידת‬ ‫שילובם הקהילתי‪ .‬אולם‪ ,‬היה קיים חשש כי חלק מהשאלות עלולות לעלות תכנים אישיים או‬ ‫קושי בקרב המתמודדים‪ .‬על כן‪ ,‬משתתפי המחקר מילאו את השאלונים בנוכחות החוקרת‪ /‬עוזרת‬ ‫מחקר או בקרבת איש צוות ממסגרות השיקום‪ .‬במידה ואכן התכנים היו קשים למתמודדים‪,‬‬ ‫החוקרת‪ /‬עוזרת המחקר ביקשה את אישורם לפנות לאיש צוות והפסיקה במיידי את מילוי‬ ‫השאלונים‪ .‬אם המשתתף לא הסכים לפנות לאיש צוות במסגרת השיקום‪ ,‬החוקרת‪ /‬עוזרת‬ ‫‪11‬‬ ‫המחקר סייעו למשתתף לפי צרכיו‪ ,‬והפנו אותו לסיוע חיצוני אחר לפי הצורך‪ .‬מספר מועט של‬ ‫משתתפים (כ‪ )2-‬הביעו קושי בעת מילוי השאלון‪ ,‬והם הפסיקו את מילויו ולא השתתפו במחקר‪.‬‬ ‫בטרם חלוקת השאלונים ניתן הסבר על המחקר‪ .‬עם זאת‪ ,‬נוכח הרצון למנוע הטיות‪,‬‬ ‫ההקדמה הכילה התייחסות מינימאלית לנושא ולמטרות המחקר‪ .‬הסבר זה כלל את מטרות‬ ‫המחקר‪ -‬בדיקת היבטים שונים של שילוב קהילתי בקרב מתמודדים‪ ,‬והסבר על מהו שילוב‬ ‫קהילתי‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוסבר למשתתפים כי מחקר זה תורם ידע מחקרי ויישומי רב ועשוי להשפיע על‬ ‫רווחתם האישית למען שילוב קהילתי טוב יותר‪ .‬חשוב לציין כי הודגש שהמידע אשר נמסר נשמר‬ ‫בסודיות ולא יתבצע שימוש בנתוני המחקר מלבד השימוש של החוקרת לצורך מחקר זה‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫על מנת לשמור על פרטיות המשתתפים הם אינם התבקשו למלא פרטים מזהים‪.‬‬ ‫‪ .4‬ממצאים‪:‬‬ ‫בפרק זה יוצג תחילה תיאור של משתתפי המחקר‪ ,‬הכולל נתונים אודות מספר‬ ‫המשתתפים אשר נדגמו מכל אחת ממסגרות השיקום‪ .‬בשלב הבא‪ ,‬יוצגו הממצאים התיאוריים‬ ‫של משתני המחקר העיקריים‪ .‬לבסוף‪ ,‬יוצגו ממצאי המחקר על פי כל אחת מהשערות המחקר‪.‬‬ ‫‪ 4.1‬תיאור משתתפי המחקר‬ ‫להלן פירוט מסגרות השיקום אשר השתתפו במחקר‪:‬‬ ‫‪.0‬‬ ‫מפעל מוגן‪ -‬נאספו נתונים ממתמודדים אשר עבדו בשלושה מפעלים מוגנים השייכים‬ ‫לחברת "מרכזי תעסוקה שיקומיים" (להלן‪" :‬מת"ש") בתל אביב‪ .‬בשלושת המפעלים האלו יחדיו‬ ‫רשומים ‪ 012‬מתמודדים‪ ,‬לפי דיווח מנהל המקום‪ .‬ביום העברת שאלון המחקר נכחו ‪11‬‬ ‫מתמודדים‪ ,‬אולם ‪ 02‬מהם לא התאימו לקריטריונים להכללה במחקר (קשיי שפה או בעלי‬ ‫אפוטרופוס גוף)‪ .‬על כן‪ ,‬בפועל‪ ,‬נערכה פנייה להשתתפות במחקר ל‪ 42-‬מתמודדים‪ ,‬מתוכם ‪21‬‬ ‫מתמודדים ענו על השאלון ו‪ 42-‬נוספים סירבו להשתתף במחקר (‪ 22.2%‬היענות מתוך כלל‬ ‫הנוכחים ביום העברת השאלון‪ 12.1% ,‬היענות מתוך המתמודדים המתאימים לקריטריונים‬ ‫להכללה במחקר)‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫תעסוקה נתמכת‪ -‬נאספו נתונים ממתמודדים אשר עבדו בתעסוקה נתמכת השייכת‬ ‫לחברת "אודי מרילי" בירושלים‪ .‬בתעסוקה הנתמכת רשומים ‪ 021‬מתמודדים‪ ,‬לפי דיווח מנהל‬ ‫‪11‬‬ ‫המקום‪ .‬אנשי הצוות דיווחו כי כלל המתמודדים אשר פנו אליהם הסכימו להשתתף במחקר‪,‬‬ ‫אולם‪ ,‬בפועל‪ ,‬אנשי הצוות העבירו את שאלון המחקר ל‪ 2-‬מתמודדים בלבד‪ .‬הפנייה המועטה‬ ‫במסגרת זו כרוכה בקושי להעביר את השאלון היות ואנשי הצוות נפגשים עם המתמודדים‬ ‫בפגישות אישיות בתדירות נמוכה (אחת לשבועיים עד חודש) והפגישות הוקדשו לנושאים אחרים‪.‬‬ ‫לאור ההשתתפות המזערית לא ניתן היה להעריך את אחוז ההיענות למחקר במסגרת זו‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫מועדון חברתי‪ -‬נאספו נתונים ממתמודדים אשר קיבלו שירותי שיקום ממועדון חברתי‬ ‫השייך לעמותת "אנוש" ונמצא בכיכר מסריק בתל אביב‪ .‬במועדון רשומים ‪ 21‬מתמודדים‪ ,‬לפי‬ ‫דיווח מנהלת המקום‪ .‬ביום העברת שאלון המחקר נכחו ‪ 42‬מתמודדים‪ ,‬אולם ‪ 4‬מהם לא התאימו‬ ‫לקריטריונים להכללה במחקר (בעלי אפוטרופוס גוף)‪ .‬על כן‪ ,‬בפועל‪ ,‬נערכה פנייה ל‪42-‬‬ ‫מתמודדים‪ ,‬מתוכם ‪ 02‬ענו על השאלון ו‪ 1-‬מתמודדים לא הסכימו לקחת חלק במחקר (‪11%‬‬ ‫היענות מתוך כל הנוכחים ביום העברת השאלון‪ 12.4% ,‬היענות מתוך המתמודדים המתאימים‬ ‫לקריטריונים להכללה במחקר)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫קהילה תומכת‪ -‬נאספו נתונים ממתמודדים אשר התגוררו בקהילה תומכת השייכת‬ ‫לחברת "גשר לקהילה" בתל אביב‪ .‬בקהילה התומכת רשומים ‪ 22‬מתמודדים‪ ,‬לפי דיווח מנהל‬ ‫המקום‪ .‬ביום העברת השאלון נכחו ‪ 22‬מתמודדים‪ ,‬אולם ‪ 2‬מהם לא התאימו לקריטריונים‬ ‫להכללה במחקר (קשיי שפה או בעלי אפוטרופוס גוף)‪ .‬על כן‪ ,‬בפועל‪ ,‬נערכה פנייה להשתתפות‬ ‫במחקר ל‪ 20-‬מתמודדים‪ ,‬מתוכם ‪ 41‬ענו על השאלון ו‪ 2-‬סירבו להשתתף במחקר (‪ 42.4%‬היענות‬ ‫מתוך כל הנוכחים ביום העברת השאלון‪ 12.1% ,‬היענות מתוך המתמודדים המתאימים‬ ‫לקריטריונים להכללה במחקר)‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫דיור מוגן‪ -‬נאספו נתונים ממתמודדים אשר קיבלו שירות מדיור מוגן של חברת "גשר‬ ‫לקהילה" בתל אביב והסביבה‪ .‬בדיור המוגן רשומים ‪ 12‬מתמודדים‪ ,‬לפי דיווח מנהל המקום‪.‬‬ ‫אנשי הצוות דיווחו כי כלל המתמודדים אשר פנו אליהם הסכימו להשתתף במחקר‪ ,‬אולם‪ ,‬בפועל‪,‬‬ ‫אנשי הצוות העבירו את שאלון המחקר ל‪ 2-‬מתמודדים בלבד‪ .‬הפנייה המועטה במסגרת זו כרוכה‬ ‫בקושי להעביר את השאלון היות והפגישות האישיות עם אנשי הצוות הוקדשו לנושאים אחרים‪.‬‬ ‫לאור ההשתתפות הנמוכה לא ניתן היה להעריך את אחוז ההיענות למחקר במסגרת זו‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬נערכה פנייה ל‪ 2-‬מסגרות אשר מעניקות שירות ל‪ 214 -‬מתמודדים‪ ,‬מתוכם ‪010‬‬ ‫מתמודדים השתתפו במחקר (אחוז ההיענות מתוך כלל המתמודדים עמד על ‪ .)42.1%‬מתוך‬ ‫‪10‬‬ ‫מסגרות אלו‪ 40 ,‬מתמודדים לא התאימו לקריטריונים להכללה במחקר‪ ,‬ו‪ 21-‬מתמודדים לא נכחו‬ ‫ביום העברת השאלון‪ .‬לפיכך‪ ,‬אחוז ההיענות מתוך ‪ 221‬המתמודדים עמד על ‪ .41.1%‬עקב הקושי‬ ‫בדגימה של משתתפי מחקר ממסגרות הדיור המוגן והתעסוקה הנתמכת‪ ,‬נבדק גם אחוז ההיענות‬ ‫למחקר ללא מסגרות אלה‪ .‬מספר המתמודדים אשר נכחו ביום העברת השאלון והתאימו‬ ‫לקריטריונים להכללה למחקר‪ ,‬הינו ‪ ,044‬אחוז ההיענות מהמפעל המוגן‪ ,‬הקהילה התומכת‬ ‫והמועדון החברתי עמד על ‪.42.2%‬‬ ‫חלק ממשתתפי המחקר קיבלו שירותי שיקום ממספר מסגרות אשר לקחו חלק במחקר‪.‬‬ ‫מתמודדים אלו‪ ,‬אשר מספרם היה מועט‪ ,‬דיווחו כי ענו על השאלון במסגרת אחרת‪ ,‬ונספרו כלא‬ ‫נוכחים‪ .‬לפי ידיעת החוקרת ועוזרת המחקר‪ ,‬כל משתתפי המחקר ענו על השאלון פעם אחת בלבד‪.‬‬ ‫‪ 4.2‬סטטיסטיקה תיאורית‬ ‫‪ 4.2.1‬תיאור משתני הרקע‬ ‫טבלה ‪ 0‬מציגה את התפלגות משתני הרקע הקטגוריאליים של משתתפי המחקר‬ ‫באחוזים‪ ,‬וטבלה ‪ 4‬מציגה את התפלגות משתני הרקע הרציפים לפי ממוצעים‪ ,‬סטיות תקן וציוני‬ ‫הטווח שלהם‪ .‬מתוך ‪ 010‬משתתפי המחקר‪ 011 ,‬היו יהודיים ואחד נוצרי‪ .‬כפי שניתן לראות‬ ‫בטבלאות ‪ 0‬ו‪ 4-‬מרבית ממשתתפי המחקר היו גברים (‪ ,)12%‬הרוב רווקים (‪ ,)11%‬רובם נולדו‬ ‫בישראל (‪ )44%‬ומספר רב דיווחו על דירוג סוציו‪-‬אקונומי בינוני (‪ .)11.2%‬גילם הממוצע של‬ ‫המתמודדים עמד על ‪ )SD=01.4( 21.1‬וממוצע ההשכלה עמד על ‪ )SD=2.2( 00.1‬שנות לימוד‪.‬‬ ‫בנוסף‪ 10.2% ,‬ממשתתפי המחקר דיווחו כי עבדו בתעסוקה כלשהי (מועדון תעסוקתי‪ ,‬מפעל מוגן‬ ‫או תעסוקה נתמכת)‪ ,‬מתוכם ‪ 12.2%‬דיווחו כי קיבלו שירות של מפעל מוגן‪ .‬כמו כן‪ ,‬ממוצע זמן‬ ‫המגורים בחודשים בדירה בה מתגוררים כעת (דירה נוכחית) עמד על ‪ ,)SD=040.2( 021.2‬כאשר‬ ‫‪ 22.1%‬משתתפי המחקר דיווחו כי קיבלו שירות של הוסטל‪.‬‬ ‫באשר לרקע הפסיכיאטרי‪ 42.2% ,‬מהמשתתפים דיווחו כי היו מאושפזים במחלקה‬ ‫פסיכיאטרית בשלב כלשהו בחייהם‪ ,‬וממוצע אורך המחלה הפסיכיאטרית בשנים עמד על ‪02.1‬‬ ‫(‪ .)SD=01.2‬כפי שניתן לראות בטבלה ‪ ,4‬למשתתפי המחקר היו בממוצע ‪ )SD=1.2( 2.2‬אשפוזים‬ ‫פסיכיאטריים‪ .‬אולם‪ ,‬שני מתמודדים דיווחו על ‪ 021‬ו‪ 11-‬אשפוזים פסיכיאטריים‪ .‬היות וערכים‬ ‫‪11‬‬ ‫אלו היו קיצוניים בהרבה מאלה של יתר הקבוצה‪ ,‬הנתונים המוצגים בטבלה לא כוללים ערכים‬ ‫אלו‪ .‬ממוצע האשפוזים הפסיכיאטריים‪ ,‬כולל שני הערכים הקיצוניים עמד על ‪.)SD=01.2( 1.2‬‬ ‫טבלה ‪ -1‬מאפייני רקע קטגוריאליים של משתתפי המחקר ושכיחותם באחוזים‪:‬‬ ‫מאפיין רקע‬ ‫שכיחות (באחוזים)‬ ‫‪N‬‬ ‫מגדר‬ ‫זכר‬ ‫נקבה‬ ‫מצב משפחתי‬ ‫‪11.2‬‬ ‫רווק‪/‬ה‬ ‫‪4.2‬‬ ‫נשוי‪ /‬אה‬ ‫‪02.1‬‬ ‫גרוש‪/‬ה‬ ‫‪2.1‬‬ ‫אלמנ‪/‬ה‬ ‫‪2.1‬‬ ‫פרוד‪/‬ה‬ ‫ארץ לידה‬ ‫‪44‬‬ ‫ישראל‬ ‫‪00‬‬ ‫ברית המועצות לשעבר‬ ‫‪04‬‬ ‫מדינות אחרות‬ ‫דירוג סוציו‪-‬אקונומי‬ ‫‪20.4‬‬ ‫נמוך‬ ‫‪11.2‬‬ ‫בינוני‬ ‫‪1.2‬‬ ‫גבוה‬ ‫‪0‬‬ ‫שימוש בשירותי "סל שיקום"‬ ‫‪40.1‬‬ ‫דיור מוגן‬ ‫‪24.1‬‬ ‫הוסטל‬ ‫‪2.2‬‬ ‫חונכות‪ /‬סומכות‬ ‫‪2.1‬‬ ‫מועדון תעסוקתי‬ ‫‪12.2‬‬ ‫מפעל מוגן‬ ‫‪00.2‬‬ ‫תעסוקה נתמכת‬ ‫‪40.1‬‬ ‫מועדון חברתי‬ ‫‪ 0‬חלק מהמשתתפים עושים שימוש ביותר משירות שיקום אחד‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪12.2‬‬ ‫‪22.1‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪41‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪00‬‬ ‫‪04‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪44‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪01‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪04‬‬ ‫‪44‬‬ ‫טבלה ‪ -2‬מאפייני רקע רציפים של משתתפי המחקר‪ -‬ממוצע‪ ,‬סטית תקן וטווח‪:‬‬ ‫משתנה רקע‬ ‫גיל‬ ‫השכלה‬ ‫זמן מגורים בדירה נוכחית (בחודשים)‬ ‫גיל אבחון המחלה הפסיכיאטרית‬ ‫אורך מחלה פסיכיאטרית (בשנים)‬ ‫מספר אשפוזים פסיכיאטריים‬ ‫ממוצע (סטיית תקן)‬ ‫ציון מינימאלי‬ ‫ציון מקסימאלי‬ ‫‪)01.4( 21.1‬‬ ‫‪)2.2( 00.1‬‬ ‫‪)040.2( 021.2‬‬ ‫‪)00.4( 44.1‬‬ ‫‪)01.2( 02.1‬‬ ‫‪)1.2( 2.2‬‬ ‫‪40.2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪01‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪42.2‬‬ ‫‪122‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ 4.2.2‬תיאור משתני המחקר המרכזיים‬ ‫טבלה ‪ 2‬מציגה את הממוצעים וסטיות התקן של המשתנה הבלתי תלוי‪ -‬סטיגמה עצמית‪,‬‬ ‫והמשתנה התלוי‪ -‬שילוב קהילתי‪ .‬באשר לסטיגמה עצמית הטבלה מציגה את הציון הכולל של‬ ‫סטיגמה עצמית‪ ,‬ואת הציונים של כל אחד ממימדי הסטיגמה העצמית בנפרד‪ .‬כפי שניתן לראות‪,‬‬ ‫הממוצע הכולל של סטיגמה עצמית עמד על ‪ .)SD=1.2( M=4.0‬כמו כן‪ ,‬מבין מימדי הסטיגמה‬ ‫העצמית נמצא כי ממוצע הפריטים עבור ניכור הוא הגבוה ביותר (‪ ,)SD=1.1 ,M=4.4‬וממוצע‬ ‫הפריטים הנמוך ביותר נמצא באישור סטריאוטיפ (‪ .)SD=1.2 ,M=0.2‬בנוסף‪ ,‬נמצאו הבדלים‬ ‫מובהקים בין ממוצעי ארבעת המימדים של סטיגמה עצמית [‪( ]F=1355.6, p‹.01‬לא מוצג‬ ‫בטבלה)‪ .‬במבחן ‪ t‬למשתנים תלויים נמצא כי ניכור גבוה באופן מובהק משאר מימדי הסטיגמה‬ ‫העצמית‪ :‬אפליה [‪ ,]t(100)=2.2, p‹.05‬נסיגה חברתית [‪ ,]t(100)= 2.8, p‹.01‬ואישור סטריאוטיפ‬ ‫[‪ .]t(100)= 7.5, p‹.01‬בנוסף‪ ,‬נמצא כי אישור סטריאוטיפ נמוך באופן מובהק מאפליה [‪t(100)=-‬‬ ‫‪ ]5.6, p‹.01‬ומנסיגה חברתית [‪ .]t(100)=-4.6, p‹.01‬לא נמצא הבדל מובהק בין אפליה ובין‬ ‫נסיגה חברתית [‪.]t(100)=0.2, p›.05‬‬ ‫טבלה ‪ 2‬מציגה גם את הציון הכולל של שילוב קהילתי‪ ,‬ואת הציונים של כל אחד ממימדי‬ ‫השילוב הקהילתי בנפרד‪ .‬כפי שניתן לראות‪ ,‬נמצא ממוצע נמוך עבור הציון הכולל של שילוב‬ ‫קהילתי (‪ .)SD=1.2 ,M=0.2‬כמו כן‪ ,‬שילוב חברתי נמצא כבעל ממוצע הפריטים הנמוך ביותר‬ ‫(‪ ,)SD=1.1 ,M=1.4‬וממוצע הפריטים הגבוה ביותר נמצא בשילוב פסיכולוגי (‪.)SD=1.1 ,M=4.1‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬נמצאו הבדלים מובהקים בין ממוצעי שלושת המימדים של שילוב קהילתי [ ‪F=125.9,‬‬ ‫‪( ]p‹.01‬לא מוצג בטבלה)‪ .‬במבחן ‪ t‬למשתנים תלויים נמצא כי שילוב פיזי גבוה באופן מובהק‬ ‫משילוב חברתי [‪ ]t(100)=8.6, p‹.01‬ונמוך באופן מובהק משילוב פסיכולוגי [ ‪t(100)=-7.2,‬‬ ‫‪ .]p‹.01‬עוד נמצא כי שילוב חברתי נמוך באופן מובהק משילוב פסיכולוגי [‪.]t(100)=-16.0, p‹.01‬‬ ‫‪11‬‬ ‫טבלה ‪ -3‬סטטיסטיקה תיאורית של משתני הסטיגמה העצמית והשילוב הקהילתי‪:‬‬ ‫המשתנה‬ ‫סטיגמה עצמית‪ -‬ציון כולל‬ ‫ניכור‬ ‫אפליה‬ ‫נסיגה חברתית‬ ‫אישור סטריאוטיפ‬ ‫שילוב קהילתי‪ -‬ציון כולל‬ ‫שילוב פסיכולוגי‬ ‫שילוב פיזי‬ ‫שילוב חברתי‬ ‫ממוצע (סטיית תקן)‬ ‫‪)5.5( 2.1‬‬ ‫‪)1.1( 4.4‬‬ ‫‪)1.1( 4.0‬‬ ‫‪)1.1( 4.0‬‬ ‫‪)1.2( 0.2‬‬ ‫‪)5.5( 1.4‬‬ ‫‪)1.1( 4.1‬‬ ‫‪)1.4( 0.2‬‬ ‫‪)1.1( 1.4‬‬ ‫מינימום‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪5.3‬‬ ‫‪1.2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מקסימום‬ ‫‪3.3‬‬ ‫‪2.1‬‬ ‫‪2.1‬‬ ‫‪2.1‬‬ ‫‪2.2‬‬ ‫‪2.3‬‬ ‫‪2.1‬‬ ‫‪2.1‬‬ ‫‪4.2‬‬ ‫‪ 4.3‬ממצאי השערות המחקר‬ ‫‪ 4.3.1‬ממצאי השערה מספר ‪1‬‬ ‫לפי השערת העל של המחקר ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית לשילוב קהילתי‪ -‬פיזי‪,‬‬ ‫חברתי ופסיכולוגי‪ ,‬כך שככל שמתמודד ידווח על סטיגמה עצמית גבוהה יותר‪ ,‬כך ידווח על‬ ‫תחושה פחותה יותר של שילוב קהילתי בכל שלושת המימדים‪ .‬באופן ספציפי שוער כי‪:‬‬ ‫ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב פיזי‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה בעל‬ ‫סטיגמה עצמית גבוהה יותר כך ירגיש פחות משולב פיזית בקהילה‪.‬‬ ‫ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב חברתי‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה בעל‬ ‫סטיגמה עצמית גבוהה יותר כך ירגיש פחות משולב חברתית בקהילה‪.‬‬ ‫ימצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב פסיכולוגי‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה‬ ‫בעל סטיגמה עצמית גבוהה יותר‪ ,‬כך ירגיש פחות תחושת שייכות קהילתית (שילוב פסיכולוגי)‪.‬‬ ‫לצורך בדיקת השערות אלו נערכו מבחני קורלציה של פירסון‪ ,‬ממצאי ניתוח הנתונים‬ ‫מוצגים בטבלה ‪ .2‬כפי שניתן לראות‪ ,‬השערת העל של המחקר אוששה‪ ,‬ונמצא קשר שלילי בין‬ ‫ממוצע סטיגמה עצמית ובין ממוצע שילוב קהילתי (‪ ,)r=-.29, p‹.01‬וכן בין סטיגמה עצמית ובין‬ ‫כל אחד משלושת מימדי השילוב הקהילתי‪ :‬שילוב פיזי (‪ ,)r =-.25, p‹.01‬שילוב חברתי ( ‪r =-.19,‬‬ ‫‪ )p‹.05‬ושילוב פסיכולוגי (‪ .)r =-.21, p‹.05‬מימד הניכור בסטיגמה עצמית נמצא כבעל הקשר‬ ‫השלילי החזק ביותר עם שילוב פיזי (‪ ,)r =-.28, p‹.01‬אך לא נמצא כבעל קשר מובהק עם שילוב‬ ‫פסיכולוגי‪ .‬מימד אישור הסטריאוטיפ נמצא כבעל קשר שלילי עם שילוב פסיכולוגי ( ‪r =-.23,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ ,)p‹.05‬אך לא נמצא כבעל קשר מובהק עם שילוב פיזי ושילוב חברתי‪ .‬מימד האפליה נמצא כבעל‬ ‫קשר שלילי עם שילוב פסיכולוגי (‪ ,)r =-.25, p‹.05‬אך לא נמצא כבעל קשר מובהק עם שילוב‬ ‫חברתי‪ .‬מימד הנסיגה החברתית נמצא כבעל קשר שלילי עם שילוב פיזי (‪ )r =-.22, p‹.05‬ושילוב‬ ‫חברתי (‪ ,)r =-.22, p‹.05‬אך לא נמצא כבעל קשר מובהק עם שילוב פסיכולוגי‪.‬‬ ‫טבלה ‪ -4‬קורלציה בין סטיגמה עצמית ובין שילוב קהילתי (‪:)Pearson's r‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪9‬‬ ‫משתנה‬ ‫סטיגמה עצמית‪ -‬ציון‬ ‫כולל‬ ‫ניכור‬ ‫אישור סטריאוטיפ‬ ‫אפליה‬ ‫נסיגה חברתית‬ ‫שילוב קהילתי‪ -‬ציון‬ ‫כולל‬ ‫שילוב פיזי‬ ‫שילוב חברתי‬ ‫שילוב פסיכולוגי‬ ‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪-‬‬‫‪-‬‬‫**‪.71‬‬ ‫**‪.73‬‬ ‫**‪.79‬‬ ‫‪-‬‬‫**‪.74‬‬ ‫**‪.67‬‬ ‫‪-‬‬‫**‪.71‬‬ ‫**‪-.29‬‬ ‫**‪-.30‬‬ ‫*‪-.22‬‬ ‫**‪-.25** -.27‬‬ ‫**‪-.25‬‬ ‫*‪-.19‬‬ ‫*‪-.21‬‬ ‫**‪-.28‬‬ ‫*‪-.19‬‬ ‫‪-.18‬‬ ‫‪-.15‬‬ ‫‪-.12‬‬ ‫*‪-.23‬‬ ‫**‪.91‬‬ ‫**‪.87‬‬ ‫**‪.88‬‬ ‫**‪.89‬‬ ‫*‪-.23‬‬ ‫‪-.13‬‬ ‫*‪-.25‬‬ ‫‪--‬‬ ‫*‪-.22‬‬ ‫*‪-.22‬‬ ‫‪-.12‬‬ ‫‪-‬‬‫**‪.77‬‬ ‫**‪.78‬‬ ‫**‪.61‬‬ ‫‪-‬‬‫**‪.44‬‬ ‫*‪.20‬‬ ‫‪-‬‬‫*‪.24‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪*p‹.05. **p‹.01‬‬ ‫‪ 4.3.2‬ממצאי השערה מספר ‪2‬‬ ‫לפי השערה ‪ 4‬ימצאו קשרים בין משתני רקע וסטיגמה עצמית‪ .‬באופן ספציפי שוער כי‪:‬‬ ‫ימצא קשר חיובי בין גיל ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬כך שככל שמתמודד מבוגר יותר כך הוא‬ ‫ידווח על סטיגמה עצמית גבוהה יותר‪.‬‬ ‫ימצא קשר שלילי בין השכלה ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬כך שככל שמתמודד יהיה בעל השכלה‬ ‫גבוהה יותר כך הוא ידווח על סטיגמה עצמית נמוכה יותר‪.‬‬ ‫ימצא קשר חיובי בין אורך המחלה הפסיכיאטרית ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬כך שככל‬ ‫שמתמודד מאובחן במחלה פסיכיאטרית לתקופה ארוכה יותר‪ ,‬כך הוא ידווח על סטיגמה‬ ‫עצמית גבוהה יותר‪.‬‬ ‫ימצא קשר חיובי בין מספר האשפוזים הפסיכיאטריים ובין סטיגמה עצמית‪ ,‬כך שככל‬ ‫שמתמודד התאשפז מספר רב יותר של פעמים‪ ,‬כך הוא ידווח על סטיגמה עצמית גבוהה יותר‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫לצורך בדיקת השערות אלו נערכו מבחני קורלציה של פירסון‪ ,‬ממצאי ניתוח הנתונים מוצגים‬ ‫בטבלה ‪ .2‬כפי שניתן לראות‪ ,‬נמצא קשר חיובי בין גיל ובין הציון הכולל של סטיגמה עצמית ( ‪r‬‬ ‫‪ ,)=.19, p‹.05‬ובין גיל למימדים הספציפיים של ניכור (‪ )r =.25, p‹.05‬ואישור סטריאוטיפ ( ‪r‬‬ ‫‪ .)=.19, p‹.05‬כמו כן‪ ,‬נמצא קשר שלילי מובהק בין השכלה ומימד אישור סטריאוטיפ ( ‪r =-.19,‬‬ ‫‪ .)p‹.05‬באשר למשתני הרקע הפסיכיאטריים‪ ,‬לא נמצא קשר בין מספר אשפוזים פסיכיאטריים‬ ‫וסטיגמה עצמית‪ .‬אולם‪ ,‬נמצא קשר חיובי מובהק עם אורך המחלה הפסיכיאטרית (מלבד במימד‬ ‫האפליה)‪ ,‬כך שככל שמתמודד אובחן במחלה פסיכיאטרית לתקופה ארוכה יותר‪ ,‬כך הוא דיווח על‬ ‫סטיגמה עצמית גבוהה יותר‪.‬‬ ‫טבלה ‪ -5‬קורלציה בין סטיגמה עצמית למשתני רקע (‪:)Pearson's r‬‬ ‫משתנה‬ ‫סטיגמה עצמית‪ -‬ציון כולל‬ ‫ניכור‬ ‫אישור סטריאוטיפ‬ ‫אפליה‬ ‫נסיגה חברתית‬ ‫גיל‬ ‫השכלה‬ ‫*‪.19‬‬ ‫‪-.12‬‬ ‫אורך המחלה‬ ‫הפסיכיאטרית‬ ‫**‪.31‬‬ ‫מספר אשפוזים‬ ‫פסיכיאטריים‬ ‫‪.10‬‬ ‫*‪.25‬‬ ‫*‪.19‬‬ ‫‪.08‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫‪-.13‬‬ ‫*‪-.19‬‬ ‫‪-.02‬‬ ‫‪-.06‬‬ ‫**‪.31‬‬ ‫**‪.32‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫**‪.29‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.02‬‬ ‫‪.08‬‬ ‫‪*p‹.05, **p‹.01.‬‬ ‫לפי השערה מספר ‪ 4.4‬ימצאו הבדלים בסטיגמה עצמית בין נשים וגברים‪ ,‬כך שנשים ידווחו‬ ‫על רמה גבוהה יותר של סטיגמה עצמית לעומת גברים‪ .‬טבלה ‪ 1‬מציגה את תוצאות מבחני ‪ t‬בנוגע‬ ‫להבדלים בין גברים ונשים בסטיגמה עצמית‪ .‬כפי שניתן לראות‪ ,‬נמצאו הבדלים בין נשים לגברים‪,‬‬ ‫כך שנשים דיווחו על רמה גבוהה יותר של סטיגמה עצמית לעומת גברים‪ ,‬הבדל זה נמצא מובהק‬ ‫באשר לציון הכולל של סטיגמה עצמית (‪ ,)t(99)=2.33, p‹.05‬ובמימדים הספציפיים של ניכור‬ ‫(‪ )t(99)=3.02, p‹.01‬ונסיגה חברתית (‪.)t(99)= 2.31, p‹.05‬‬ ‫טבלה ‪ -6‬הבדלים בין גברים לנשים בסטיגמה עצמית (‪:)T-Test‬‬ ‫סטיגמה עצמית‪ -‬ציון כולל‬ ‫ניכור‬ ‫אישור סטריאוטיפ‬ ‫אפליה‬ ‫נסיגה חברתית‬ ‫גברים‪ -‬ממוצע (סטיית תקן)‬ ‫‪)5.56( 2.53‬‬ ‫נשים‪ -‬ממוצע (סטיית תקן)‬ ‫‪)5.57( 2.31‬‬ ‫ערך ‪t‬‬ ‫*‪t(99)=2.33‬‬ ‫‪)1.12( 4.02‬‬ ‫‪)1.22( 0.12‬‬ ‫‪)1.14( 4.02‬‬ ‫‪)1.12( 4.12‬‬ ‫‪)1.41( 4.21‬‬ ‫‪)1.21( 4.12‬‬ ‫‪)1.12( 4.44‬‬ ‫‪)1.12( 4.24‬‬ ‫**‪t(99)=3.02‬‬ ‫‪t(99)=1.70‬‬ ‫‪t(99)=1.04‬‬ ‫*‪t(99)=2.31‬‬ ‫‪*p‹.05, **p‹.01.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪ 4.3.3‬ממצאי השערה מספר ‪3‬‬ ‫לפי השערה ‪ 2‬ימצאו קשרים בין משתני רקע ושילוב קהילתי‪ .‬באופן ספציפי שוער כי‪:‬‬ ‫ימצא קשר שלילי בין גיל ובין שילוב קהילתי‪ ,‬כך שככל שמתמודד מבוגר יותר כך הוא ידווח‬ ‫על שילוב קהילתי נמוך יותר‪.‬‬ ‫ימצא קשר חיובי בין זמן המגורים בדירה נוכחית ובין שילוב קהילתי‪ ,‬כך שכלל שמתמודד גר‬ ‫זמן רב יותר בדירתו‪ ,‬כך הוא ידווח על שילוב קהילתי גבוה יותר‪.‬‬ ‫ימצא קשר שלילי בין אורך המחלה הפסיכיאטרית ובין שילוב קהילתי‪ ,‬כך שככל שמתמודד‬ ‫מאובחן במחלה פסיכיאטרית לתקופה ארוכה יותר‪ ,‬כך הוא ידווח על שילוב קהילתי נמוך יותר‪.‬‬ ‫ימצא קשר שלילי בין מספר האשפוזים הפסיכיאטריים ובין שילוב קהילתי‪ ,‬כך שככל‬ ‫שמתמודד התאשפז מספר רב יותר של פעמים‪ ,‬כך הוא ידווח על שילוב קהילתי נמוך יותר‪.‬‬ ‫לצורך בדיקת השערות אלו נערכו מבחני קורלציה של פירסון‪ ,‬ממצאי ניתוח הנתונים מוצגים‬ ‫בטבלה ‪ .4‬כפי שניתן לראות‪ ,‬השערות המחקר לא אוששו‪ ,‬ולא נמצאו קשרים מובהקים בין‬ ‫משתני הרקע המוצגים בטבלה‪ -‬גיל‪ ,‬זמן מגורים בדירה נוכחית‪ ,‬אורך המחלה הפסיכיאטרית‬ ‫ומספר אשפוזים פסיכיאטריים ובין שילוב קהילתי‪.‬‬ ‫טבלה ‪ -7‬קורלציה בין שילוב קהילתי ובין משתני רקע (‪:)Pearson's r‬‬ ‫משתנה‬ ‫גיל‬ ‫שילוב קהילתי‪ -‬ציון כולל‬ ‫שילוב פיזי‬ ‫שילוב חברתי‬ ‫שילוב פסיכולוגי‬ ‫‪-.12‬‬ ‫זמן מגורים בדירה‬ ‫נוכחית‬ ‫‪.16‬‬ ‫אורך המחלה‬ ‫הפסיכיאטרית‬ ‫‪.00‬‬ ‫מספר אשפוזים‬ ‫פסיכיאטריים‬ ‫‪-.04‬‬ ‫‪-.18‬‬ ‫‪-.04‬‬ ‫‪-.01‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪.08‬‬ ‫‪-.08‬‬ ‫‪.07‬‬ ‫‪.03‬‬ ‫‪-.12‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪-.08‬‬ ‫לפי השערה מספר ‪ 2.0‬ימצאו הבדלים בשילוב הקהילתי לפי דירוג סוציו‪-‬אקונומי‪ ,‬כך‬ ‫שככל שמתמודד ידווח על דירוג סוציו‪-‬אקונומי גבוה יותר‪ ,‬כך ידווח על שילוב קהילתי גבוה יותר‪.‬‬ ‫השערה זו אוששה חלקית‪ ,‬ונמצא הבדל מובהק בשילוב קהילתי פסיכולוגי [ ‪F(2,97)=5.88,‬‬ ‫‪( ]p‹.01‬לא מוצג בטבלה)‪ .‬מבחן פוסט הוק‪ ,‬מסוג שפי‪ ,‬הצביע על כך כי מתמודדים אשר דיווחו על‬ ‫דירוג סוציו‪-‬אקונומי גבוה‪ ,‬דיווחו על תחושת שילוב קהילתי גבוהה יותר מבחינה פסיכולוגית‬ ‫‪11‬‬ ‫(‪ ,)SD=1.22 ,M=4.14‬לעומת מתמודדים אשר דיווחו על דירוג סוציו אקונומי נמוך (‪,M=0.12‬‬ ‫‪.)SD=1.40‬‬ ‫לפי השערה מספר ‪ ,2.2‬ימצאו הבדלים בשילוב הקהילתי לפי היקף ליווי צוות השיקום‪,‬‬ ‫כך שמתמודדים הנמצאים במסגרות בעלות היקף ליווי יותר אינטנסיבי של צוות השיקום‬ ‫(הוסטל‪ ,‬קהילה תומכת ומפעל מוגן)‪ ,‬ידווחו על שילוב קהילתי גבוה יותר לעומת מתמודדים‬ ‫הנמצאים במסגרות בעלות היקף ליווי פחות אינטנסיבי של צוות השיקום (דיור מוגן ותעסוקה‬ ‫נתמכת)‪ .‬לצורך בדיקת השערה זו נערכו שתי בדיקות‪ .‬בבדיקה הראשונה‪ ,‬נערכה השוואה בין‬ ‫מסגרות בעלות היקף ליווי יותר אינטנסיבי של צוות השיקום (הוסטל‪ ,‬קהילה תומכת‪ ,‬מפעל מוגן‬ ‫ומועדון תעסוקתי)‪ ,‬ובין מסגרות המאופיינות בהיקף ליווי פחות אינטנסיבי של צוות השיקום‬ ‫(דיור מוגן‪ ,‬חונכות‪/‬סומכות ותעסוקה נתמכת)‪ .‬לא נמצאו הבדלים מובהקים בשילובם הקהילתי‬ ‫של מתמודדים לפי היקף ליווי צוות השיקום [‪( ]t(95)=-0.44, p›.05‬לא מוצג בטבלה)‪ .‬בדיקה‬ ‫שנייה‪ ,‬התבצעה בדרך דומה לבדיקה הראשונה‪ ,‬אולם קבוצות ההשוואה חולקו לפי קטגוריות של‬ ‫דיור ותעסוקה‪ .‬בדיור‪ ,‬נערכה השוואה בין היקף ליווי יותר אינטנסיבי של צוות השיקום (הוסטל‬ ‫וקהילה תומכת)‪ ,‬ובין היקף ליווי פחות אינטנסיבי של צוות השיקום (דיור מוגן וחונכות‪/‬‬ ‫סומכות)‪ ,‬לא נמצאו הבדלים מובהקים בשילובם הקהילתי של מתמודדים לפי היקף ליווי צוות‬ ‫השיקום במסגרות הדיור [‪( ]t(70)=-1.00, p›.05‬לא מוצג בטבלה)‪ .‬בתעסוקה‪ ,‬נערכה השוואה בין‬ ‫היקף ליווי יותר אינטנסיבי של צוות השיקום (מפעל מוגן ומועדון תעסוקתי)‪ ,‬ובין היקף ליווי‬ ‫פחות אינטנסיבי של צוות השיקום (תעסוקה נתמכת)‪ ,‬גם בדיקה זו לא נמצאה מובהקת [ ‪t(75)=-‬‬ ‫‪( ]0.77, p›.05‬לא מוצג בטבלה)‪.‬‬ ‫לפי השערה מספר ‪ 2.2‬ימצאו הבדלים בשילוב הקהילתי בין נשים וגברים‪ ,‬כך שנשים ידווחו‬ ‫על שילוב קהילתי נמוך יותר לעומת גברים‪ .‬טבלה ‪ 1‬מציגה את תוצאות מבחני ‪ t‬בנוגע להבדלים‬ ‫בשילוב קהילתי בין גברים ונשים‪ .‬כפי שניתן לראות‪ ,‬השערת המחקר אוששה חלקית‪ ,‬נמצאו‬ ‫הבדלים בין גברים לנשים‪ ,‬כך שנשים דיווחו על שילוב קהילתי נמוך יותר לעומת גברים‪ ,‬הן בציון‬ ‫הכולל של שילוב קהילתי (‪ )t(99)=2.05, p‹.05‬והן בשילוב פיזי (‪.)t(99)=3.22, p‹.01‬‬ ‫‪11‬‬ ‫טבלה ‪ -3‬הבדלים בין גברים לנשים בשילוב קהילתי (‪:)T-Test‬‬ ‫שילוב קהילתי‪ -‬ציון כולל‬ ‫שילוב פיזי‬ ‫שילוב חברתי‬ ‫שילוב פסיכולוגי‬ ‫גברים‪ -‬ממוצע (סטיית תקן)‬ ‫‪)5.55( 1.49‬‬ ‫נשים‪ -‬ממוצע (סטיית תקן)‬ ‫‪)5.42( 1.27‬‬ ‫ערך ‪t‬‬ ‫*‪t(99)=2.05‬‬ ‫‪)1.10( 0.10‬‬ ‫‪)1.42( 1.10‬‬ ‫‪)1.12( 4.01‬‬ ‫‪)1.21( 0.00‬‬ ‫‪)1.21( 1.14‬‬ ‫‪)1.41( 4.11‬‬ ‫**‪t(99)=3.22‬‬ ‫‪t(99)=0.92‬‬ ‫‪t(99)=0.20‬‬ ‫‪*p‹.05, **p‹.01.‬‬ ‫‪ 4.4‬ניבוי שילוב קהילתי על ידי סטיגמה עצמית‪ ,‬מגדר ומצב סוציו‪-‬אקונומי‬ ‫לאחר בדיקת כל אחת מהשערות המחקר‪ ,‬נבחנה יכולת הניבוי של שילוב קהילתי על‪-‬פי‬ ‫סטיגמה עצמית ומשתני הרקע‪ .‬נערכו ארבעה מבחני רגרסיה‪ ,‬אחד עבור כל אחד מהמימדים של‬ ‫שילוב קהילתי‪ -‬פיזי‪ ,‬חברתי‪ ,‬פסיכולוגי וציון כולל‪ .‬למבחני הרגרסיה הוכנסו משתני רקע אשר‬ ‫נמצאו מובהקים בשלבים קודמים (מגדר ודירוג סוציו‪-‬אקונומי) והציון הכולל של סטיגמה‬ ‫עצמית‪ .‬תוצאות ניתוח מבחני הרגרסיות הליניאריות לניבוי שילוב קהילתי מוצגות בטבלה ‪ .2‬כפי‬ ‫שניתן לראות‪ ,‬נמצא קשר מובהק בין מגדר לשילוב פיזי (מודל ‪ .)0‬כמו כן‪ ,‬נמצא קשר מובהק בין‬ ‫דירוג סוציו‪-‬אקונומי לשילוב פסיכולוגי (מודל ‪ .)2‬בהתאם להשערות המחקר‪ ,‬מידה גבוהה של‬ ‫סטיגמה עצמית ניבאה מי דה נמוכה של שילוב פיזי ומידה נמוכה של שילוב קהילתי‪ -‬ציון כולל‬ ‫(מודל ‪ 0‬ומודל ‪ .)2‬בניגוד להשערות המחקר‪ ,‬משתני רקע וסטיגמה עצמית לא ניבאו שילוב חברתי‬ ‫(מודל ‪ .)4‬סך אחוז הניבוי של כל אחד מהמודלים‪ ,‬אשר נמצאו מובהקים (‪ 2,0‬ו‪ ,)2-‬עמד על ‪.01%‬‬ ‫טבלה ‪ -9‬תוצאות מבחני רגרסיה ליניארית לניבוי שילוב קהילתי על פי מגדר‪ ,‬מצב סוציו‪-‬‬ ‫אקונומי וסטיגמה עצמית (‪:)N=100¹‬‬ ‫מודל ‪ -1‬ניבוי‬ ‫שילוב פיזי‬ ‫‪β‬‬ ‫**‪-.25‬‬ ‫‪.05‬‬ ‫מודל ‪ -2‬ניבוי‬ ‫שילוב חברתי‬ ‫‪β‬‬ ‫‪-.04‬‬ ‫‪.05‬‬ ‫משתנה‬ ‫מגדר‬ ‫דירוג סוציו‪-‬‬ ‫אקונומי‬ ‫סטיגמה‬ ‫‪-.17‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫*‪-.20 -.19‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪-.25‬‬ ‫עצמית‪ -‬ציון‬ ‫כולל‬ ‫‪.04‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪R²‬‬ ‫‪1.41‬‬ ‫**‪4.86‬‬ ‫‪F‬‬ ‫‪.01‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪Adjusted R²‬‬ ‫‪ ¹‬סך הנבדקים (‪ )N‬אינו תואם ל‪ 010-‬בשל מידע חסר בשאלונים‪.‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪-.40‬‬ ‫‪.06‬‬ ‫‪SE B‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪-.06‬‬ ‫‪.06‬‬ ‫‪SE B‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מודל ‪ -3‬ניבוי‬ ‫שילוב פסיכולוגי‬ ‫מודל ‪ -4‬ניבוי‬ ‫שילוב קהילתי ציון כולל‬ ‫‪B‬‬ ‫‪.08‬‬ ‫‪.34‬‬ ‫‪SE B‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪β‬‬ ‫‪.05‬‬ ‫**‪.30‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪-.13‬‬ ‫‪-.15‬‬ ‫‪SE B‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.08‬‬ ‫‪β‬‬ ‫‪-.12‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫‪-.20‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫‪-.17‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫‪.08‬‬ ‫**‪-.23‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫**‪4.98‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫**‪4.95‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫‪*p‹.05, **p‹.01‬‬ ‫‪ .5‬דיון‬ ‫מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את הקשר בין סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי בקרב‬ ‫מתמודדים עם מחלה פסיכיאטרית בישראל‪ ,‬על פי דיווח עצמי‪ .‬ממצאי המחקר תמכו בהשערת‬ ‫העל‪ ,‬ונמצא קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב קהילתי‪ .‬הקשר החזק ביותר נמצא בין‬ ‫סטיגמה עצמית ושילוב פיזי‪ ,‬ואילו הקשר החלש ביותר נמצא בין סטיגמה עצמית ושילוב חברתי‪.‬‬ ‫ההשערה השנייה‪ ,‬לפיה ימצאו קשרים בין משתני רקע של מתמודדים ובין סטיגמה עצמית‪,‬‬ ‫אוששה חלקית‪ .‬נמצאו קשרים חיוביים בין גיל ואורך המחלה ובין סטיגמה עצמית‪ .‬כמו כן‪ ,‬נמצא‬ ‫קשר שלילי בין השכלה ובין מימד אישור סטריאוטיפ בסטיגמה עצמית‪ .‬בנוגע להשערה בדבר‬ ‫הבדלים בסטיגמה עצמית בין נשים לגברים‪ ,‬נמצאו הבדלים מובהקים‪ ,‬כך שנשים דיווחו על רמה‬ ‫גבוהה יותר של סטיגמה עצמית מאשר גברים‪ .‬הבדל זה נמצא מובהק בציון הכולל של סטיגמה‬ ‫עצמית‪ ,‬ובמימדים הספציפיים של ניכור ונסיגה חברתית‪ .‬בניגוד להשערות המחקר‪ ,‬לא נמצא‬ ‫קשר מובהק בין מספר אשפוזים פסיכיאטריים ובין סטיגמה עצמית‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא נמצאו קשרים‬ ‫מובהקים בין משתני הרקע השונים שנבחנו ומימד האפליה בסטיגמה עצמית‪.‬‬ ‫ההשערה השלישית‪ ,‬לפיה ימצאו קשרים בין משתני רקע של המתמודדים ובין שילוב קהילתי‪,‬‬ ‫אוששה חלקית‪ .‬נמצא הבדל מובהק בשילוב פסיכולוגי לפי דירוג סוציו‪-‬אקונומי‪ ,‬כך שמתמודדים‬ ‫אשר דיווחו על דירוג סוציו‪-‬אקונומי גבוה‪ ,‬דיווחו על שילוב קהילתי פסיכולוגי גבוה יותר‪ ,‬לעומת‬ ‫מתמודדים אשר דיווחו על דירוג סוציו‪-‬אקונומי נמוך‪ .‬כמו כן‪ ,‬ובהתאם להשערת המחקר‪ ,‬נשים‬ ‫דיווחו על שילוב קהילתי נמוך יותר מגברים‪ .‬הבדל זה נמצא מובהק הן בציון הכולל של שילוב‬ ‫קהילתי והן בשילוב פיזי‪ .‬הקשרים בין משתני רקע ‪ -‬גיל‪ ,‬זמן מגורים בדירה נוכחית‪ ,‬אורך‬ ‫המחלה ומספר אשפוזים ובין שילוב קהילתי לא נמצאו מובהקים‪ .‬כמו כן‪ ,‬ההשערה בדבר‬ ‫הבדלים בשילוב קהילתי לפי היקף ליווי צוות השיקום לא אוששה‪.‬‬ ‫פרק זה ידון תחילה בממצאים הקשורים לכל אחת מהשערות המחקר‪ .‬בהמשך‪ ,‬יוצגו מגבלות‬ ‫המחקר‪ ,‬השלכותיו והמלצות למחקרי המשך‪.‬‬ ‫‪ 5.1‬סטיגמה עצמית‬ ‫משתתפי המחקר דיווחו על רמה בינונית של סטיגמה עצמית‪ ,‬ממצא אשר דומה לממצאים‬ ‫במחקרים אחרים (‪ .)Lysaker et al., 2007; Sibitz et al., 2009; Werner et al., 2007‬כמו כן‪,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫מימד אישור הסטריאוטיפ נמצא כבעל הממוצע הנמוך ביותר מבין שאר מימדי הסטיגמה‬ ‫העצמית‪ ,‬ממצא אשר תומך בממצאי מחקרים אחרים בעולם ( ‪Brohan et al., 2010; Lysaker et‬‬ ‫‪ ,)al., 2007; Ritsher et al., 2003; Sibitz et al., 2009‬ועשוי להעיד על כך שמעט מהמתמודדים‬ ‫במחקר הסכימו עם סטריאוטיפים שליליים אודות מחלתם הפסיכיאטרית‪ ,‬ושהפנמת‬ ‫סטריאוטיפים שליליים אינה תופעה שכיחה (‪ .)Brohan et al., 2010‬ייתכן כי חלק ממשתתפי‬ ‫המחקר אינם מודעים או מתכחשים לסטריאוטיפים הקיימים בחברה אודות מחלות‬ ‫פסיכיאטריות ובכך אינם מסכימים עימם (טל‪.)Corrigan & Watson, 2002 ;4114 ,‬‬ ‫מימד הניכור‪ ,‬נמצא במחקר הנוכחי כבעל הממוצע הגבוה ביותר מבין כלל מימדי הסטיגמה‬ ‫העצמית‪ ,‬ממצא אשר תומך בממצאי מחקרים אחרים בתחום ( ‪Brohan et al., 2010; Sibitz et‬‬ ‫‪ .)al. , 2009‬מימד הניכור מתייחס לתחושת חוסר ערך בחברה ( ‪Ritsher, et al., 2003; Corrigan‬‬ ‫‪ )& Kleinlein, 2005‬וייתכן שהמתמודדים חשים חסרי ערך בחברה‪ ,‬עקב התייחסות שכזו מצד‬ ‫סביבתם‪ ,‬בגלל מחלתם הפסיכיאטרית (‪.)Prince, 1999‬‬ ‫מתמודדים חווים בושה ובדידות בעקבות מחלתם הפסיכיאטרית‪ ,‬וחשים סטיגמה מצד‬ ‫החברה (‪ .)Granerud & Severinsson, 2006‬דבר אשר גורם להם לחוש מודרים מסביבת‬ ‫מגוריהם ועל כן הם נסוגים ממנה ( & ‪Link et al, 2001; Lundberg, Hansson, Wentz‬‬ ‫‪ .)Bjorkman, 2009; Rusch, Lieb, Bohus & Corrigan, 2006‬לממצאי המחקר חשיבות רבה‬ ‫היות וסטיגמה עצמית עשויה להיות בעלת השפעה שלילית על מתמודדים‪ ,‬ולהוות חסם בתהליך‬ ‫שילובם בקהילה (‪,)Killaspy et al., 2013; Thornicroft, Rose, Kassamn & Sartorius, 2007‬‬ ‫ואף להקשות על תהליך החלמתם ( ;‪Dewees et al., 1996; Link et al., 1999; Prince, 1999‬‬ ‫‪.)Prince & Prince, 2002‬‬ ‫‪ 5.2‬שילוב קהילתי‬ ‫כלל מימדי השילוב הקהילתי נמצאו נמוכים במחקר זה‪ ,‬כאשר שילוב פסיכולוגי נמצא כבעל‬ ‫הממוצע הגבוה ביותר‪ ,‬לאחריו שילוב פיזי‪ ,‬ואילו שילוב חברתי נמצא כבעל הממוצע הנמוך‬ ‫ביותר‪ .‬ממצאים אלו אינם תואמים לממצאי מחקרים קודמים בתחום‪ ,‬אשר מצאו כי מתמודדים‬ ‫‪11‬‬ ‫דיווחו על שילוב פיזי גבוה ושילוב חברתי ופסיכולוגי נמוכים ( ‪Prince, 1999; Prince & Prince,‬‬ ‫‪ .)2002‬מחקרים אחרים‪ ,‬אשר בחנו את ההבדלים בשילוב קהילתי של מתמודדים לעומת שכניהם‬ ‫בקהילה‪ ,‬מצאו כי השילוב הפיזי והחברתי של מתמודדים נמוכים יותר משכניהם‪ ,‬אך שילובם‬ ‫הפסיכולוגי של שתי הקבוצות דומה (‪.)Yanos, Stefancic & Tsemberis, 2011; 2012‬‬ ‫הסבר אחד להבדלים בין ממצאי המחקר הנוכחי למחקרים קודמים‪ ,‬הינו כי סקאלות‬ ‫התשובות‪ ,‬עבור מימד השילוב הפסיכולוגי‪ ,‬שונתה במחקר הנוכחי‪ ,‬לסולם ליקרט הבנוי מחמש‬ ‫דרגות‪ ,‬לעומת שאלון המחקר המקורי אשר כלל שתי אפשרויות תשובה בלבד (נכון‪ /‬לא נכון)‪.‬‬ ‫ייתכן כי שינוי זה הוביל לתשובות מגוונות יותר ממשתתפי המחקר הנוכחי‪ ,‬ועל כן נמצא כי‬ ‫ממוצע השילוב הפסיכולוגי גבוה יותר מכפי ששוער‪.‬‬ ‫הסבר אחר לכך הוא כי רוב מסגרות השיקום שנבחנו במחקר זה נמצאות בפאתי הערים‪ ,‬כגון‬ ‫שכונת התקווה בדרום תל אביב‪ ,‬בהן ייתכן כי ההזדמנויות לשילוב קהילתי בכלל ולשילוב פיזי‬ ‫בפרט‪ ,‬נמוכות יותר‪ .‬מיקומם הגיאוגרפי של מסגרות השיקום‪ ,‬עשוי להשפיע על שילובם הקהילתי‬ ‫של מתמודדים (‪ .)Aubry et al., 2013‬ממחקרים עולה כי מתמודדים אשר מתגוררים בשכונות‬ ‫עירוניות חסרות משאבים‪ ,‬דיווחו על הזדמנויות מוגבלות להשתתפות קהילתית‪ ,‬לעומת מרכזי‬ ‫הערים (‪ .)Prince, 1999; Salzer, Baron, Menkir & Breen, 2013‬בישראל‪ ,‬ישנן מסגרות רבות‬ ‫אשר אינן ממוקמות בלב אזורי המגורים‪ ,‬כאשר לממשלה השפעה מכרעת על מיקומם של מסגרות‬ ‫בקהילה (אבירם‪ ;4101 ,‬יוגב ואחרים‪ .)4104 ,‬על כן‪ ,‬ניתן לשער כי ממוצע השילוב הפיזי נמצא‬ ‫נמוך יותר במחקר הנוכחי מכפי ששוער‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬ייתכן כי הגדרת השילוב הקהילתי אינה תואמת את הגדרתם האישית של משתתפי‬ ‫המחקר‪ .‬לדוגמא‪ ,‬בעת העברת השאלונים סיפר מתמודד אחד‪ ,‬כי הוא פעיל מאוד בקהילות‬ ‫וירטואליות מאשר בסביבת מגוריו‪ ,‬ושבעיניו הגדרת קהילה צריכה לכלול גם סביבה זו‪ .‬במהלך‬ ‫השנים האחרונות‪ ,‬הגדרת הקהילה השתנתה באופן משמעותי ומרבית הקשרים החברתיים של‬ ‫מתמודדים מתקיימים דווקא מחוץ לסביבת מגוריהם (‪ .)Salzer & Baron, 2014‬כמו כן‪ ,‬השונות‬ ‫החברתית והתרבותית הגדולה הקיימת בחברה הישראלית מחייבת התאמה של שירותי השיקום‬ ‫לאופי האוכלוסייה (אבירם‪ .)4101 ,‬על כן‪ ,‬נראה כי יש לבחון את הגדרת השילוב הקהילתי‬ ‫בהתאם לאופי החברה הישראלית בכלל ולמתמודדים בארץ בפרט‪ .‬בנוסף‪ ,‬נראה כי החברה‬ ‫‪11‬‬ ‫הישראלית נדרשת לעבור עוד כברת דרך על מנת להגיע לשילוב קהילתי גבוה יותר של מתמודדים‪.‬‬ ‫מלבד מעבר המתמודדים למסגרות שיקום השונות‪ ,‬השלב הבא העומד בפני מערכת בריאות הנפש‬ ‫בישראל הוא להדגיש את חשיבות השילוב הקהילתי‪ ,‬כך שיתאפשר למתמודדים להשתלב בחברה‬ ‫הישראלית (‪.)Drake, Hogan, Slade & Thornicroft, 2011‬‬ ‫‪ 5.3‬סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‬ ‫ממצאי מחקר זה מאששים ותומכים מחדש בממצאי מחקרים קודמים‪ ,‬ומראים כי קיים‬ ‫קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‪ .‬עוצמת הקשר בין סטיגמה עצמית לשילוב‬ ‫פסיכולוגי נמצאה נמוכה יותר במחקר זה‪ ,‬לעומת מחקרים אחרים ( & ‪Prince, 1999; Prince‬‬ ‫‪ .)Prince, 2002‬מבחינת שילוב חברתי נמצאה עוצמת קשר דומה למחקרים קודמים‪ ,‬ואילו שילוב‬ ‫פיזי נמצא כבעל קשר מובהק עם סטיגמה עצמית במחקר הנוכחי‪ ,‬לעומת מחקרים קודמים‬ ‫בתחום (‪.)Prince, 1999; Prince & Prince, 2002‬‬ ‫נראה כי מתמודדים רבים אינם חשים תחושת שייכות לקהילה כמו כל אדם אחר‪ ,‬כאשר‬ ‫עיקר הממצאים מצביעים על תחושת בדידות חברתית בקרבם (‪ .)Salzer, et al., 2013‬זאת על אף‬ ‫החוקים שנחקקו למען אנשים עם מוגבלויות בכלל ומתמודדים בפרט‪ ,‬והשירותים הניתנים על ידי‬ ‫סל שיקום למען עיגון זכותם החוקית של מתמודדים להיות חלק מהקהילה‪ .‬מלבד פיתוח מסגרות‬ ‫ושירותי שיקום רבים בקהילה במהלך השנים האחרונות‪ ,‬יש צורך לפעול להעמקת השילוב‬ ‫הקהילתי של מתמודדים‪ ,‬דבר אשר מהווה תנאי הכרחי למימוש זכויות אדם בסיסיות (יוגב‬ ‫ואחרים‪.)4104 ,‬‬ ‫‪ 5.3.1‬סטיגמה עצמית ושילוב פיזי‪-‬‬ ‫שילוב פיזי נמצא כבעל הקשר השלילי החזק ביותר עם סטיגמה עצמית‪ .‬השערה אפשרית‬ ‫לממצא זה הוא כי מסגרות השיקום אינן תומכות ומסייעות מספיק למתמודדים בפעילויות חוץ‬ ‫ביתיות ובשימוש במשאבי הקהילה בסביבת מגוריהם‪ .‬מחקר אחר מצא כי ‪ 44%‬מהמתמודדים‬ ‫נמצאים רוב שעות היום בתוך ביתם (‪ .)Townley, Kloos & Wright, 2009‬עזרה פיזית של צוות‬ ‫השיקום בפעילויות יום יומיות‪ ,‬כגון‪ -‬עריכת קניות יחדיו‪ ,‬נסיעה משותפת באוטובוס ועוד‪ ,‬נמצאה‬ ‫במחקרים קודמים‪ ,‬כמקלה על שילוב פיזי בקרב המתמודדים בפרט ועל שילוב קהילתי בכלל‬ ‫‪11‬‬ ‫(‪ ,)Aubry et al., 2013‬ואף מסייעת בהפחתת הסטיגמה העצמית (‪ .)Prince, 1999‬קיימת השערה‬ ‫כי התקנים המצומצמים במסגרות השיקום בישראל‪ ,‬והעומס הרב של צוות השיקום‪ ,‬בעבודה על‬ ‫תפקודי היום‪-‬יום עם המתמודדים‪ ,‬מקשים לסייע למתמודדים בהפחתת הסטיגמה העצמית‬ ‫ובהגברת השילוב הקהילתי בכלל ובשילוב פיזי בפרט‪ ,‬באופן רחב יותר מכפי שמתבצע כיום‪.‬‬ ‫הסבר אחר הינו כי מאז חקיקת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תש"ס ‪ )4111‬ועד היום‪ ,‬לא‬ ‫נקבעו מדדים אשר יבחנו את התקדמותם של מתמודדים במסגרות השיקום השונות (אבירם‪,‬‬ ‫‪ .)4101‬ניתן להניח כי תהליך שיקום ללא יעדים מוגדרים ואחידים בין המסגרות השונות‪ ,‬עשוי‬ ‫ליצור שוני בין המסגרות‪ ,‬ובלבול בקרב צוות השיקום ואף בקרב מתמודדים‪ .‬מצב זה עלול‬ ‫להקשות על סיוע למתמודדים בהפחתת הסטיגמה העצמית בסביבת מגוריהם‪ ,‬ובהגברת השילוב‬ ‫בקהילה באופן כללי ובאופן פיזי בפרט‪.‬‬ ‫מחקרים אחרים הראו כי תמיכה חברתית עשויה להגביר את השילוב הפיזי של מתמודדים‬ ‫ולהפחית את הסטיגמה העצמית (‪ ,)Prince, 1999; Segal & Aviram, 1978‬ועל כן רצוי לבחון‬ ‫בעתיד השפעה של תמיכה חברתית על מימדי הסטיגמה העצמית והשילוב הקהילתי‪ ,‬בקרב‬ ‫מתמודדים בישראל‪.‬‬ ‫‪ 5.3.2‬סטיגמה עצמית ושילוב חברתי‪-‬‬ ‫ממצאי המחקר הנוכחי תואמים לממצאי מחקרים אחרים בתחום ( & ‪Prince, 1999; Prince‬‬ ‫‪ ,)Prince, 2002‬ועשויים להעיד על כך כי מתמודדים רבים חשים בדידות והינם בעלי קשרים‬ ‫חברתיים מעטים עם שכניהם בקהילה ( ;‪Aubry & Myner, 1999; Aubry et al., 2013‬‬ ‫‪ .)Tsai, Mares & Rosenheck, 2012‬מחקרים נוספים מצאו כי הן מתמודדים והן שכניהם‬ ‫בקהילה דיווחו על שילוב חברתי נמוך (‪ ,)Salzer & Baron, 2014; Yanos et al., 2012‬אולם‬ ‫שילובם החברתי של מתמודדים נמצא נמוך יותר באופן מובהק (‪ .)Yanos et al., 2012‬במחקר‬ ‫הנוכחי חלק מהמשתתפים דיווחו‪ ,‬בעת העברת השאלונים‪ ,‬על קשר דל עם שכניהם בקהילה ועל‬ ‫כך שאינם מכירים כמעט כלל את המתגוררים סביבם‪ .‬ניתן לשער‪ ,‬בהתבסס על מחקר אחר‬ ‫בתחום (‪ )Prince, 1999‬כי מסגרות השיקום עלולות ליצור הפרדה בין מתמודדים לשכניהם‪ ,‬שכן‬ ‫מתמודדים רבים יוצרים קשרים חברתיים עם מתמודדים אחרים או עם צוות השיקום בלבד‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫השערה אחרת‪ ,‬הינה כי משתתפי המחקר הנוכחי בעלי רמה נמוכה של סימנים שליליים (מצבי‬ ‫כשל בהם תהליכים רגשיים או התנהגותיים מצומצמים או נעדרים לחלוטין)‪ ,‬שכן מחקר אחר‬ ‫בתחום (‪ )Yanos et al., 2012‬מצא כי מתמודדים בעלי סימנים שליליים גבוהים נוטים לחפש‬ ‫אחר קשרים חברתיים עם שכניהם כמקור לתמיכה‪ .‬אולם‪ ,‬מדד זה אינו נבדק במחקר הנוכחי‪.‬‬ ‫למרות שמשתתפי המחקר הנוכחי דיווחו כי הם מרגישים את הקושי הרב ביותר בשילוב‬ ‫חברתי‪ ,‬הקשר עם סטיגמה עצמית נמצא כחלש ביותר מבין שאר מימדי השילוב הקהילתי‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫ניתן להניח כי ישנם משתנים נוספים‪ ,‬מלבד סטיגמה עצמית‪ ,‬אשר עשויים להיות בעלי קשר‬ ‫לשילוב חברתי ואף עשויים לנבא שילוב זה‪ ,‬כגון‪ :‬האופי החברתי של כל מתמודד‪ ,‬עמדות השכנים‬ ‫בדבר מחלות פסיכיאטריות‪ ,‬תחושת השילוב החברתי בקרב שכניהם של המתמודדים‪ ,‬אופי‬ ‫שכונת המגורים‪ ,‬היכרות המתמודדים עם סביבת המגורים‪ ,‬הקשרים החברתיים המקובלים‬ ‫בשכונה ועוד ( ‪Aubry & Myner, 1999; Aubry et al., 2013; Prince, 1999; Prince & Prince,‬‬ ‫‪ .)2002; Yanos et al., 2012‬משתנים אלו לא נבדקו כיוון והמחקר הנוכחי התמקד בחוויית‬ ‫המתמודדים עצמם את שילובם הקהילתי‪ ,‬ולא בגורמים חיצוניים‪ ,‬שייתכן והינם קשורים לשילוב‬ ‫קהילתי ובפרט לשילוב חברתי וכן לסטיגמה עצמית‪.‬‬ ‫‪ 5.3.3‬סטיגמה עצמית ושילוב פסיכולוגי‪-‬‬ ‫ממצא מעניין במחקר זה‪ ,‬הוא שילובם הפסיכולוגי של משתתפי המחקר‪ ,‬הנמצא כבעל‬ ‫הממוצע הגבוה ביותר מבין שאר מימדי השילוב הקהילתי‪ ,‬ומכאן ניתן להסיק כי למשתתפי‬ ‫המחקר תחושה מסוימת של שייכות לסביבת מגוריהם‪ .‬מחקר אחר מצא כי קיים קשר בין שילוב‬ ‫פסיכולוגי לתחושת ביטחון בסביבה ושביעות רצון ממגורים בקהילה (‪.)Aubry et al., 2013‬‬ ‫הסבר אפשרי לממצאי המחקר הנוכחי הוא כי מרבית ממשתתפי המחקר דיווחו על זמן‬ ‫מגורים גבוה בדירה נוכחית‪ ,‬דבר אשר עשוי לאפשר להם להיות מעורבים יותר בפעילות קהילתית‬ ‫ומכאן לחוש שייכות גבוהה לסביבת מגורים‪ ,‬כפי שנמצא במחקר אחר בתחום ( ‪Yanos et al.,‬‬ ‫‪ .)2007‬כמו כן‪ ,‬מרבית ממשתתפי מחקר זה דיווחו כי הם עובדים בתעסוקה כלשהי‪ ,‬כאשר מחקר‬ ‫אחר הראה כי עיסוק בכל סוג עבודה תורם לתחושת שייכות לקהילה (‪.)Prince, 1999‬‬ ‫‪11‬‬ ‫על אף שמשתתפי המחקר הנוכחי דירגו את שילובם הפסיכולוגי גבוה יותר‪ ,‬ביחס לשילוב פיזי‬ ‫וחברתי‪ ,‬עדיין נמצא כי ממוצע השילוב הפסיכולוגי נמוך ובעל קשר שלילי עם סטיגמה עצמית‪.‬‬ ‫מכאן ניתן לשער כי הסטיגמה‪ ,‬האפליה והניכור שמתמודדים מרגישים בקהילתם‪ ,‬מגבירים את‬ ‫רמת הסטיגמה העצמית בקרבם‪ ,‬ומקשים עליהם לחוש תחושת שייכות לסביבת מגוריהם‬ ‫(‪.)Prince, 1999; Prince & Prince, 2002; Yanos et al., 2004‬‬ ‫משתתפי המחקר הנוכחי דיווחו על רמה בינונית של סטיגמה עצמית ורמה נמוכה של שילוב‬ ‫קהילתי‪ .‬לממצאים אלו חשיבות בפני עצמם‪ ,‬שכן נראה כי יש להמשיך לסייע ולקדם נושאים אלו‬ ‫בקרב מתמודדים בקהילה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬חשובה גם בחינת הקשר ויכולת הניבוי של סטיגמה‬ ‫עצמית על החוויה הסובייקטיבית של שילוב קהילתי בקרב מתמודדים‪ .‬סטיגמה עצמית נמצאה‬ ‫במחקר כבעלת קשר שלילי עם שילוב קהילתי בקרב המתמודדים‪ ,‬ויחד עם משתני רקע‪ :‬מגדר‬ ‫ודירוג סוציו‪-‬אקונומי‪ ,‬היא מסבירה ‪ 01%‬מהשונות של שילוב קהילתי אשר נמצא נמוך במחקר‬ ‫זה‪ .‬אולם‪ ,‬כיוון שיכולת הניבוי של סטיגמה עצמית ומשתני רקע נמצאו כבעלי יכולת ניבוי נמוכה‬ ‫יחסית‪ ,‬רצוי לבחון בעתיד גורמים נוספים המקשים על מתמודדים להשתלב בקהילה‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫מודל הניבוי ניבא שילוב פיזי ופסיכולוגי בלבד‪ ,‬ועל כן ניתן לשער כי למשתנים אחרים‪ ,‬יש יכולת‬ ‫ניבוי באשר לשילוב חברתי ורצוי לבחון זאת לעומק בעתיד‪.‬‬ ‫‪ 5.4‬סטיגמה עצמית ומשתני רקע‬ ‫בדומה למחקרים אחרים‪ ,‬מחקר זה מצא כי מתמודדים מבוגרים יותר דיווחו על רמה גבוהה‬ ‫יותר של סטיגמה עצמית (‪ .)Moses, 2009; Werner et al., 2007; Wright et al., 2011‬עלייה‬ ‫בגיל עשויה להיות מלווה בצמצום קשרים חברתיים ובעלייה בבעיות פיזיות‪ ,‬אשר עלולים להגביר‬ ‫את רמת הסטיגמה העצמית שמתמודדים מבוגרים חשים (‪ .)Ghoi & Gonzalez, 2005‬כמו כן‪,‬‬ ‫ובהתאם למחקרים קודמים‪ ,‬גם מחקר זה מצא כי רמת הסטיגמה העצמית בקרב נשים גבוהה‬ ‫יותר מאשר בקרב גברים (‪ .)Brohan et al., 2010; Macinnes & Lewis, 2008‬במחקר הנוכחי‪,‬‬ ‫הבדל זה נמצא מובהק הן בציון הכולל של סטיגמה עצמית והן במימדים הספציפיים של ניכור‬ ‫ונסיגה חברתית‪ .‬הסבר אפשרי לכך הוא כי נשים מתמודדות חוות הדרה כפולה מעצם היותן‬ ‫שייכות לשתי קבוצות מופלות בחברה‪ -‬קבוצת המין הנשי וקבוצת המתמודדים עם מחלות‬ ‫‪11‬‬ ‫פסיכיאטריות‪ ,‬ועל כן ייתכן כי חשות כחסרות ערך בחברה ונסוגות ממנה ( & ‪Collins, Unger‬‬ ‫‪.)Armbrister, 2008; Sibitz et al., 2009; Yow & Mehta, 2010‬‬ ‫הממצא של קשר חיובי בין אורך המחלה הפסיכיאטרית ובין סטיגמה עצמית תואם‬ ‫לממצאים במחקר אחר בתחום (‪ .)McCay & Seeman, 1998‬לאורך זמן‪ ,‬אבחנה פסיכיאטרית‬ ‫עשויה לגרום למתמודדים להתנהג באופן התואם את הסטיגמה הציבורית אותה תופסים‪ ,‬ומכאן‬ ‫להגביר את חווית הסטיגמה העצמית שלהם‪ .‬באופן זה ייתכן מצב בו הסטיגמה אינה מצטמצמת‬ ‫אלא מונצחת בקרב המתמודדים ובקרב הציבור הרחב (‪ .)Wright et al, 2000‬יחד עם זאת‪,‬‬ ‫ובניגוד למחקר קודם (‪ ,)Yanos, et al., 2008‬לא נמצא קשר מובהק בין מספר אשפוזים‬ ‫פסיכיאטריים ובין סטיגמה עצמית‪ .‬במחקר הקודם (‪ )Yanos, et al., 2008‬ממוצע מספר‬ ‫האשפוזים היה גבוה יותר מהמחקר הנוכחי‪ ,‬ועל כן ישנה אפשרות כי סטיגמה מתעצמת כאשר‬ ‫מתמודד חווה מספר רב של אשפוזים פסיכיאטריים‪ .‬בישראל‪ ,‬שיעור המאושפזים בבתי חולים‬ ‫פסיכיאטריים ירד דרמטית בשלושים השנים האחרונות (אבירם‪ ,)4110 ,‬ונראה כי הצלחתה של‬ ‫מהפכת ה"אל מיסוד" מסייעת בכך‪.‬‬ ‫עוד נמצא כי קיים קשר שלילי בין השכלה ובין מימד אישור סטריאוטיפ בסטיגמה עצמית‪.‬‬ ‫ממצאים אלו תואמים למחקרים אחרים (‪ )Brohan et al., 2010; Yanos, et al., 2012‬ומצביעים‬ ‫על כך שמתמודדים אשר להם השכלה גבוהה עשויים להיות בעלי ידע נרחב יותר אודות מחלתם‬ ‫הפסיכיאטרית ובכך להתנגד לסטריאוטיפים שליליים הקיימים בחברה‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬ובהלימה עם מחקר אחר בתחום (‪,)West, Yanos, Smith, Roe & Lysaker, 2011‬‬ ‫מחקר זה לא מצא קשר בין מימד האפליה בסטיגמה עצמית ומשתני רקע שונים שנבחנו‪ .‬ממצא‬ ‫זה עשוי להעיד על כך כי ללא קשר לרקע של המתמודדים‪ ,‬מרביתם מפנימים את דעותיהם‬ ‫הקדומות של הציבור כלפי מחלתם הפסיכיאטרית‪ .‬הסבר אחר הינו כי משתני רקע אחרים‪ ,‬אשר‬ ‫לא נבדקו במחקר זה‪ ,‬בעלי קשר למימד האפליה‪ .‬מחקר אחד לדוגמא‪ ,‬מצא קשר בין אבחנות‬ ‫פסיכיאטריות וסטיגמה עצמית‪ ,‬כך שמתמודדים המאובחנים בסכיזופרניה דיווחו על רמות‬ ‫גבוהות יותר של סטיגמה עצמית‪ ,‬ובפרט במימד האפליה‪ ,‬לעומת מתמודדים המאובחנים בדיכאון‬ ‫או בהפרעת אישיות גבולית (‪ .)Brohan, Gauci, Sartorius & Thornicroft, 2011‬ייתכן כי סוג‬ ‫‪11‬‬ ‫האבחנה הפסיכיאטרית של המתמודדים עשוי להיות בעל קשר גם לשילוב קהילתי‪ ,‬אך נושא זה‬ ‫אינו נבדק במחקר הנוכחי‪.‬‬ ‫‪ 5.5‬שילוב קהילתי ומשתני רקע‬ ‫במחקר זה עלה כי שילוב קהילתי הינו בעל קשר לשני משתני רקע בלבד‪ .‬ראשית‪ ,‬נמצא כי‬ ‫מתמודדים אשר דיווחו על דירוג סוציו אקונומי גבוה דיווחו גם על שילוב פסיכולוגי גבוה יותר‬ ‫לעומת בעלי דירוג סוציו אקונומי נמוך‪ .‬הסבר אפשרי לכך הוא כי מתמודדים בעלי דירוג סוציו‬ ‫אקונומי גבוה יותר יוצאים יותר מביתם‪ ,‬ומכאן מעורבים יותר בעיסוקים שונים בקהילה‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫הם חשים שייכות רבה יותר לקהילתם‪ ,‬כפי שנמצא במחקר עדכני בתחום (‪.)Aubry et al., 2013‬‬ ‫שנית‪ ,‬נמצא כי נשים דיווחו על שילוב קהילתי נמוך יותר לעומת גברים באופן כללי‪ ,‬וכן‬ ‫ספציפית בשילוב פיזי‪ .‬ממצא זה דומה לממצאי מחקרים אחרים ( ‪Abdalla et al., 2009; Prince‬‬ ‫‪ .)& Gerber, 2005; Schutt et al., 1997; Wolf et al., 2001; Yanos et al., 2007‬הבדלים‬ ‫מובהקים אלו מרמזים כי נשים מתמודדות חשות בודדות יותר ופחות מעורבות במשאבי הקהילה‬ ‫בסביבת מגוריהם לעומת גברים מתמודדים (‪.)Abdalla et al., 2009‬‬ ‫בניגוד למחקרים קודמים בעולם ( ‪Dewees et al., 1996; Gulcur et al., 2007; Killaspy et‬‬ ‫‪ ,)al., 2013; Prince & Prince, 2002; Wong & Solomon, 2002; Yanos et al., 2004‬לא‬ ‫נמצאו במחקר זה קשרים מובהקים בין שילוב קהילתי ובין משתני רקע שונים שנבדקו‪ :‬זמן‬ ‫מגורים בדירה נוכחית‪ ,‬רמות שונות של היקף ליווי צוות השיקום‪ ,‬גיל‪ ,‬אורך המחלה‬ ‫הפסיכיאטרית ומספר אשפוזים‪ .‬הסבר אפשרי לכך הוא ההבדלים הקיימים בתחום בריאות הנפש‬ ‫בכלל ובתחום השילוב הקהילתי בפרט‪ ,‬בין ישראל למדינות אחרות‪ .‬מחקר בקנדה לדוגמא‪ ,‬מצא‬ ‫כי מתמודדים דיווחו על זמינות גבוהה מאנשי הצוות וסיוע רב במשימות נרחבות‪ ,‬אשר מגבירים‬ ‫את תחושת השילוב הקהילתי‪ ,‬ובעיקר במימד השילוב הפיזי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬מצב זה מטפח גישה‬ ‫פטרנליסטית ויוצר תלות באנשי הצוות (‪ .)Prince, 1999‬ייתכן כי במחקר הנוכחי לא נמצאו‬ ‫הבדלים בשילוב קהילתי לפי היקף ליווי צוות השיקום כיוון שמסגרות השיקום בישראל פועלות‬ ‫בדרך שונה מכך‪ .‬הגישה השיקומית בארץ רואה במתמודדים כשותפים פעילים‪ ,‬אשר מובילים את‬ ‫תהליך החלמתם (בלוש‪-‬קליינמן והדס לידור‪ ;4101 ,‬שרשבסקי‪.)4111 ,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬מדינות רבות בעולם פועלות בתחום השיקום הפסיכיאטרי מעל ל‪ 42-‬שנה ( ‪Prince‬‬ ‫‪ .)& Prince, 2002‬שירותי השיקום בקהילה בישראל התפתחו בעיקרן החל משנת ‪ 4111‬עם‬ ‫חקיקת חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תש"ס ‪ .)4111‬מנתוני משרד הבריאות בישראל (‪)4101 ;4102‬‬ ‫עולה כי צמצום המיטות הפסיכיאטריות בבתי חולים בארץ בין השנים ‪ 4111-4111‬נעשה בקצב‬ ‫הגבוה ביותר בהשוואה למדינות אחרות בתקופה מקבילה‪ .‬אולם‪ ,‬היצע החלופות והמענים‬ ‫הניתנים על ידי מגוון שירותי השיקום נמוכים יותר‪ .‬פערים אלו עשויים להצביע על הבדלים בין‬ ‫ממצאי המחקר הנוכחי לממצאי מחקרים אחרים בתחום‪ ,‬אשר נובעים מהבדלים מדיניים‪,‬‬ ‫חקיקתיים‪ ,‬כלכליים ותרבותיים בין המדינות השונות‪.‬‬ ‫השערה אחרת‪ ,‬הינה כי רוב המחקרים בתחום בחנו סוג אחד של מסגרות שיקום‪ ,‬ולרוב‬ ‫מסגרות דיור (‪ .)Prince, 1999; Prince & Prince, 2002; Yanos et al., 2004‬בניגוד לכך‪,‬‬ ‫המחקר הנוכחי בחן חמש מסגרות שיקום שונות הכוללות תחומים שונים (דיור‪ ,‬תעסוקה ופנאי)‬ ‫והיקפי ליווי שונים (יותר אינטנסיבי ופחות אינטנסיבי)‪ .‬ייתכן כי בחינה של מסגרות מגוונות‪,‬‬ ‫הובילה לממצאים שונים לעומת מחקרים קודמים בתחום‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬ייתכן כי משתנים נוספים‪ ,‬שלא נבדקו במחקר זה‪ ,‬בעלי קשר לשילוב קהילתי‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ ,‬ישנם מחקרים אשר בחנו את תחושת השילוב הקהילתי של מתמודדים‪ ,‬ומצאו קשר בין‬ ‫שילוב קהילתי ובין איכות חיים‪ ,‬רמת תפקוד‪ ,‬סוג האבחנה הפסיכיאטרית‪ ,‬סימנים שליליים‪,‬‬ ‫תמיכה חברתית וביטחון עצמי ( ‪Bengtsson-Tops & Hansson, 1999; 2001; Killaspy et al.,‬‬ ‫‪ .)2013; Yanos et al., 2012‬המחקר הנוכחי התמקד בקשר בין סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‪,‬‬ ‫תוך התחשבות במשתנים אחרים‪ ,‬אשר נמצאו כבעלי קשר לשילוב קהילתי ולסטיגמה עצמית‬ ‫במחקרים קודמים בתחום‪ ,‬ועל כן לא נבדקו גורמים אלו‪.‬‬ ‫‪ 5.6‬תרומת המחקר והשלכותיו‬ ‫מחקר זה‪ ,‬אשר הינו חלוצי בישראל‪ ,‬בחן את הקשר בין סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‬ ‫בקרב מתמודדים ומצא קשר שלילי מובהק ביניהם‪ .‬שילוב קהילתי משפיע לחיוב על איכות החיים‬ ‫ותהליכי ההחלמה של המתמודדים (‪ .)Prince & Gerber, 2005‬בנוסף‪ ,‬אחת המטרות המרכזיות‬ ‫של חוק שיקום נכי נפש בקהילה (תש"ס ‪ ,)4111‬במסגרתו מוענק סל שיקום‪ ,‬הינה לסייע‬ ‫‪11‬‬ ‫למתמודדים להשתלב בסביבת מגוריהם (בלוש‪ ;4114 ,‬בלוש‪-‬קליינמן ואחרים ‪ ;4111‬שרשבסקי‪,‬‬ ‫‪.)4111‬‬ ‫בדומה למחקרים קודמים בתחום‪ ,‬המחקר הנוכחי מצביע על כך כי הסטיגמה העצמית‬ ‫השורה בקרב המתמודדים בעלת קשר שלילי לשילוב קהילתי‪ .‬ממחקרים עולה כי הציבור הרחב‬ ‫חש דחייה כלפי מתמודדים‪ ,‬דבר אשר מהווה מקור מתמשך לחרדה של המתמודדים מפני‬ ‫סביבתם (‪ .)Prince & Prince, 2002; Wright et al., 2000‬על כן‪ ,‬אין להתעלם מהאחריות‬ ‫החברתית של הציבור לחיזוק ולהנצחה של סטיגמה ציבורית ואפליה (טל‪ .)4114 ,‬לאור זאת‪ ,‬יש‬ ‫לבצע התערבויות לטיפול בסטיגמה ציבורית‪ ,‬אשר עשויות לתרום באופן משמעותי לשיפור‬ ‫השילוב הקהילתי‪ ,‬וזאת לצד פיתוח קמפיינים ציבוריים וחקיקות כנגד אפליה ( ‪Thornicroft et‬‬ ‫‪ .)al., 2007‬לדוגמא‪ ,‬הגברת המודעות הציבורית באמצעות הסברים על מחלות פסיכיאטריות‬ ‫וסימפטומים נלווים עשויים להפחית את הדעות הקדומות השליליות של הציבור כלפי‬ ‫מתמודדים‪ .‬כמו כן‪ ,‬מתן ידע אודות מחלות פסיכיאטריות עשוי אף להפחית את רמת הסטיגמה‬ ‫העצמית של המתמודדים עצמם‪ ,‬כפי שעולה ממחקר זה‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬יש לגבש אסטרטגיה ולעבור ממאבק נקודתי בו משרד הרווחה והשירותים החברתיים‬ ‫או משרד הבריאות מגיבים לאירועים מסוימים (לדוגמא‪ :‬סביבות מגורים אשר נלחמות כנגד‬ ‫פתיחת מסגרות דיור למתמודדים)‪ ,‬להתנהלות פרו אקטיבית של הובלת תהליך לשינוי עמדות‬ ‫וסטיגמה בקרב הציבור‪ ,‬כגון‪ :‬הובלת קמפיין תקשורתי ארצי‪ ,‬פעילות הסברה מקומית‪ ,‬שיעורי‬ ‫חינוך ייעודים ועוד (יוגב ואחרים‪.)4104 ,‬‬ ‫מומלץ לבצע התערבויות וקבוצות תמיכה של מתמודדים עצמם בנושא סטיגמה עצמית‪ ,‬אשר‬ ‫עשויות להוות מקור להעצמה אחד לשני ולסייע בפיתוח כלים להתמודדות עם הסטיגמה העצמית‬ ‫והציבורית (שטרוך ואחרים‪ .)Prince & Prince, 2002; Wright et al., 2000 ;4114 ,‬כיוון‬ ‫שממצאי המחקר הנוכחי מצאו כי מבין מימדי הסטיגמה העצמית ניכור הוא בעל הממוצע הגבוה‬ ‫ביותר‪ ,‬ובעל הקשר החזק ביותר עם שילוב קהילתי‪ ,‬יש להדגיש את חשיבותו כאשר מפתחים‬ ‫תוכניות התערבות להפחתת סטיגמה עצמית‪ .‬חשוב לבצע התערבויות מסוג זה תוך מתן‬ ‫התייחסות למעגלי התמיכה של המתמודד‪ ,‬כגון משפחתו או אחרים משמעותיים בחייו‪ .‬ניתן‬ ‫לשער כי לסביבתו הקרובה של המתמודד יש תפקיד לא מבוטל בתהליך השיקום שעובר‬ ‫‪10‬‬ ‫ובהיבטים של סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‪ .‬לכן‪ ,‬התייחסות ומתן מענה מותאם לכל מתמודד‬ ‫תוך התייחסות למעגלי חייו השונים עשוי לתרום בהגברת השילוב הקהילתי ובהפחתת הסטיגמה‬ ‫העצמית‪.‬‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬אנשי המקצוע מבריאות הנפש‪ ,‬צריכים להירתם למען הפחתת האפליה בקרב‬ ‫הציבור הרחב ולסייע בקידום המגע בין המתמודדים ובין הציבור וסביבת המגורים ( ‪Depla et al.,‬‬ ‫‪ .)2005‬יתר על כן‪ ,‬יש ליצור אמות מידה אחידות במסגרות השיקום לשם בחינת תהליך‬ ‫השתלבותם הקהילתית של מתמודדים‪ ,‬ולבחון את הגורמים אשר עשויים לסייע בתהליך זה‪ .‬ניתן‬ ‫לספק לצוות השיקום הכשרות מקצועיות ספציפיות בנושאים של סטיגמה עצמית ושילוב‬ ‫קהילתי‪ ,‬לשם בניית תוכניות שיקום מותאמות למתמודדים בסביבת מגוריהם‪ ,‬ולהפחתת‬ ‫הסטיגמה העצמית בקרבם‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬כיוון שנמצא במחקר הנוכחי קשר בין משתני רקע‪ :‬דירוג סוציו‪-‬אקונומי ומגדר‪ ,‬יש‬ ‫לבצע התערבויות הנוגעות לנושאים אלו‪ ,‬כגון‪ :‬הרחבת קצבת הנכות מביטוח לאומי והגדלת דמי‬ ‫השיקום למתמודדים אשר עובדים במסגרות תעסוקה שיקומיות‪ -‬כגון מפעל מוגן או מועדון‬ ‫תעסוקתי‪ .‬כמו כן‪ ,‬ניתן לבצע התערבויות המסייעות לנשים עם מחלות פסיכיאטריות להתמודד‬ ‫עם הסטיגמה הציבורית והעצמית שעלולות לחוות מעצם שייכותן לשתי קבוצות מופלות בחברה‪.‬‬ ‫נקודה אחרונה הינה כי כאשר מתמודדים משתחררים מבתי חולים פסיכיאטריים הם‬ ‫זקוקים לרוב לקורת גג מהירה ולעיתים משתלבים במסגרות דיור זמינות‪ .‬לצד צורך זה‪ ,‬מומלץ‬ ‫לעודד למגורים באזור מוכר להם ולפי רצונם‪ ,‬על מנת להקל על תהליך שילובם בקהילה ( ‪Yanos‬‬ ‫‪ .)et al., 2012‬לשם בחינה נוספת של שילוב קהילתי בקרב מתמודדים והבנה מעמיקה יותר של‬ ‫הנושא‪ ,‬רצוי להמשיך ולפתח את המחקר בנושא סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי בקרב‬ ‫מתמודדים עם מחלות פסיכיאטריות‪.‬‬ ‫‪ 5.7‬מגבלות המחקר‬ ‫למחקר זה‪ ,‬קיימות מספר מגבלות‪ ,‬עליהן יש לתת את הדעת‪ .‬ראשית‪ ,‬נערכה דגימת נוחות של‬ ‫מסגרות השיקום‪ ,‬ועל כן ייתכן כי קיימת הטיה בממצאי המחקר‪ .‬כמו כן‪ ,‬במחקר זה לא השתתפו‬ ‫מתמודדים אשר אינם מקבלים שירותי סל שיקום‪ ,‬לאור קושי להגיע לאוכלוסייה זו‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא‬ ‫השתתפו מתמודדים בעלי אפוטרופוס גוף‪ ,‬שכן השתתפותם במחקר הצריכה קבלת פרטי‬ ‫‪11‬‬ ‫המתמודדים והאפוטרופוסים שלהם ממסגרות השיקום מראש וללא הסכמתם‪ .‬ייתכן כי בדיקה‬ ‫של מתמודדים אלו עשויה הייתה להוביל לממצאי מחקר שונים‪.‬‬ ‫מגבלה שנייה‪ ,‬עוסקת בקושי בהעברת שאלון המחקר במסגרות בעלות היקף ליווי פחות‬ ‫אינטנסיבי של צוות השיקום (דיור מוגן ותעסוקה נתמכת)‪ .‬אנשי הצוות במסגרות אלו‪ ,‬דיווחו על‬ ‫קשיים בהעברת השאלון עקב לוחות זמנים צפופים וקיום פגישות אישיות עם המתמודדים‬ ‫בתדירות נמוכה‪ ,‬ולפיכך העדיפו להקדיש את זמני פגישותיהם לנושאים דחופים אחרים‪ .‬על כן‪,‬‬ ‫הנתונים נאספו בעיקר ממסגרות שיקומיות בעלות היקף ליווי יותר אינטנסיבי של צוות השיקום‪,‬‬ ‫דבר אשר עלול היה להטות את תוצאות המחקר‪ .‬על מנת להתגבר על מגבלות אלו‪ ,‬המחקר הנוכחי‬ ‫אסף נתונים מחמש מסגרות שיקום שונות ומגוונות‪ -‬מפעל מוגן‪ ,‬קהילה תומכת‪ ,‬דיור מוגן‪,‬‬ ‫תעסוקה נתמכת ומועדון חברתי‪ .‬כמו כן‪ ,‬נאספו נתונים ממספר רב יחסית של מתמודדים‪ ,‬על מנת‬ ‫לנסות לקבל תמונה רחבה של מתמודדים המתגוררים בקהילה בישראל‪.‬‬ ‫מגבלה שלישית‪ ,‬הייתה נוכחות החוקרת‪ ,‬עוזרת המחקר או אנשי צוות‪ ,‬בעת מילוי השאלון‪,‬‬ ‫אשר ייתכן כי עצם נוכחותם הובילה לרצייה חברתית ולתשובות מוטות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬השאלון‬ ‫כלל שאלות אישיות אשר היו עשויות לגרום לחוסר נוחות בקרב משתתפי המחקר ועל כן נוכחותם‬ ‫הייתה נחוצה ואף מועילה‪ .‬כמו כן ובניסיון לצמצם מגבלה זו‪ ,‬הודגש למשתתפי המחקר כי‬ ‫השתתפותם במחקר אינה משפיעה על השירותים אותם מקבלים במסגרות השיקום‪ ,‬וכי השאלון‬ ‫סודי ולצורכי מחקר בלבד‪ .‬בנוסף‪ ,‬במסגרות בהן היקף הליווי של צוות השיקום היה יותר‬ ‫אינטנסיבי‪ ,‬החוקרת או עוזרת המחקר ישבו לבד עם המתמודדים בחדר‪ ,‬ללא נוכחות אנשי‬ ‫הצוות‪ ,‬על מנת לנסות ולהתגבר על מגבלה זו‪.‬‬ ‫מגבלה אחרונה‪ ,‬עוסקת בקושי בהגדרת השילוב הקהילתי ובבעייתיות בכלי המחקר השונים‪.‬‬ ‫למרות תהליך קפדני של תרגום הכלים של שילוב קהילתי‪ ,‬מספר משתתפים דיווחו כי חלק‬ ‫מהשאלות אינן משקפות את אופי הקהילה בישראל‪ ,‬את הקשר עם השכנים‪ ,‬ואף את השימוש‬ ‫בשירותי קהילה שונים‪ .‬חלק ממשתתפי המחקר אף ציינו כי הם אינם מבינים מדוע הם נשאלים‬ ‫אודות הקשר עם שכניהם ומרגישים ששאלות אלה אינן רלוונטיות לחיים בסביבת מגוריהם‪ .‬על‬ ‫כן‪ ,‬מומלץ ראשית להתאים את הגדרת הקהילה לשינויים החלים בחברה‪ ,‬ובאופן ספציפי לבצע‬ ‫התאמות לשאלוני השילוב הקהילתי כך שיתאימו לרוח התרבות הישראלית בכלל‪ ,‬ולמתמודדים‬ ‫המתגוררים בישראל בפרט‪ ,‬תוך התחשבות בהגדרתם האישית של המתמודדים בדבר שילובם‬ ‫‪11‬‬ ‫הקהילתי‪ .‬בנוסף‪ ,‬השאלון אשר בחן את רמת הסטיגמה העצמית של משתתפי המחקר לא כלל‬ ‫בתוכו פריטים הפוכים‪ .‬כלומר‪ ,‬כל השאלות בנוגע לסטיגמה עצמית במחקר בנויות על היגדים‬ ‫שליליים‪ ,‬כגון‪" :‬אנשים עם מחלה פסיכיאטרית נוטים להיות אלימים"‪ .‬ייתכן כי בחינה של‬ ‫שאלות חיוביות יותר אודות מחלתם הפסיכיאטרית של מתמודדים‪ ,‬היו מאפשרות לקבל מבט‬ ‫נוסף על תפיסתם אודות מחלתם ורמת הסטיגמה העצמית שחשים‪.‬‬ ‫‪ 5.3‬המלצות למחקרי המשך‬ ‫במחקר הנוכחי חסרה השוואה בין תפיסת צוות השיקום מול התחושה העצמית של‬ ‫המתמודדים‪ ,‬אשר עשויה להצביע על פערים ביניהם‪ .‬עמדות צוות השיקום עשויות לעזור‬ ‫בהפחתת הסטיגמה העצמית בקרב מתמודדים במסגרות השיקום השונות‪ ,‬ואף לסייע ולקדם את‬ ‫תהליך שילובם הקהילתי‪ ,‬ועל כן מומלץ להשוות בעתיד בין התפיסות של שתי קבוצות אלה‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬על מנת לקבל נקודת מבט כוללת יותר מצידם של מתמודדים המתגוררים בקהילה‪,‬‬ ‫ובמטרה לבחון אילו גורמים עשויים לסייע בתהליך השילוב הקהילתי של מתמודדים‪ ,‬יש לבדוק‬ ‫את ההבדלים בין מתמודדים המקבלים שירותי שיקום בקהילה אל מול מתמודדים המאושפזים‬ ‫בבתי חולים פסיכיאטריים‪ .‬כמו כן‪ ,‬ניתן בעתיד לבדוק את ההבדלים בין קבוצות מגוונות של‬ ‫מתמודדים המתגוררים בקהילה‪ ,‬כגון מתמודדים מרקע דתי שונה‪ ,‬בעלי אבחנה כפולה‪ ,‬בעלי‬ ‫תחלואה כפולה ועוד‪ .‬בחינה שכזו עשויה לסייע לבניית תוכניות התערבות המותאמות באופן אישי‬ ‫למתמודדים בעלי מאפיינים שונים‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬יש לבצע התאמות של שאלוני השילוב הקהילתי לתרבות הישראלית‪ ,‬כך שניתן יהיה‬ ‫להשוות בעתיד בין תחושת השילוב הקהילתי של מתמודדים לעומת שכניהם בקהילה‪ .‬בחינה‬ ‫שכזו עשויה להצביע על הבדלים בין קבוצות אלו‪ ,‬ותוכל לסייע בהבנת המורכבות הייחודית של‬ ‫שילוב קהילתי בקרב מתמודדים עם מחלה פסיכיאטרית בסביבת מגוריהם הספציפית‪.‬‬ ‫יתרה מזאת‪ ,‬מומלץ לבחון בעתיד משתנים נוספים אשר עשויים להיות בעלי קשר לשילוב‬ ‫קהילתי ולסטיגמה עצמית‪ ,‬כגון‪ :‬רמות תפקוד‪ ,‬אבחנות פסיכיאטריות‪ ,‬סימנים שליליים‪ ,‬איכות‬ ‫חיים‪ ,‬הערכה עצמית‪ ,‬תמיכה מחברים‪ /‬מתמודדים אחרים‪ /‬משפחה‪ /‬צוות שיקום ועוד‪ .‬בחינה‬ ‫שכזו תאפשר התאמת התערבויות שיקומיות לשם הפחתת הסטיגמה העצמית והגברת השילוב‬ ‫הקהילתי‪ ,‬ובכך לשפר את תהליך החלמתם ושיקומם של מתמודדים בקהילה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬ניתן להשתמש בשיטות מחקר איכותניות על מנת לבחון לעומק את תפיסת‬ ‫המתמודדים עצמם אודות שילובם בקהילה כמו גם את רמות הסטיגמה העצמית שחשים‪ .‬שיטת‬ ‫מחקר זו עשויה לשפוך אור על הגדרתם האישית של מתמודדים אודות שילובם הקהילתי‪ ,‬וללמד‬ ‫האם אכן בחינה של שילוב פיזי‪ ,‬חברתי ופסיכולוגי תואמת את הגדרתם‪ ,‬או שמא יש לבחון‬ ‫נושאים אחרים המעידים על שילוב קהילתי לדעתם‪ ,‬ובהתאם לגישת ההחלמה‪ .‬כלומר‪ ,‬המחקר‬ ‫הנוכחי עסק בתחושות של המתמודדים בדבר סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‪ ,‬אולם חסרה‬ ‫בדיקה של הגדרתם האישית אודות משתנים אלו‪ ,‬לדוגמא‪ -‬האם כל מימד של שילוב קהילתי‬ ‫חשוב לכל מתמודד באותה מידה? האם יש מימדים נוספים אשר מעידים על שילוב קהילתי‬ ‫לדעתם? מה עשוי לעזור להם להשתלב בקהילה? מה עשוי לעזור בהפחתת הסטיגמה בחברה‬ ‫לדעתם? ועוד‪ .‬כך יהיה ניתן בעתיד להעריך האם מגורים בקהילה אכן משפרים את התחומים‬ ‫החשובים למתמודדים עצמם בהקשר של סטיגמה עצמית ושילוב קהילתי‪.‬‬ ‫‪ .6‬סיכום‬ ‫ממצאי המחקר הנוכחי הצביעו על קשר שלילי בין סטיגמה עצמית ובין שילוב קהילתי ככלל‪,‬‬ ‫ובין סטיגמה עצמית ושילוב פיזי‪ ,‬חברתי ופסיכולוגי בפרט‪ .‬בשנים האחרונות אנו עדים לשינוי‬ ‫בתפיסה של גישות ההחלמה והשיקום תוך פיתוח שירותי שיקום בקהילה‪ ,‬מתוך אמונה כי‬ ‫לקהילה יש משקל רב ביכולת המתמודדים להגשים את עצמם‪ .‬כמו כן‪ ,‬ישנם שינויים חקיקתיים‬ ‫ומדיניים העוסקים בחשיבות של פיתוח שירותים עבור מתמודדים בקהילה‪ .‬אולם‪ ,‬מלבד מעבר‬ ‫פיזי של מתמודדים לקהילה מבתי חולים פסיכיאטריים‪ ,‬יש לדאוג שמתמודדים אכן ישתלבו‬ ‫ויהוו חלק מסביבת מגוריהם‪ ,‬דבר אשר חיוני לתהליך החלמתם ושיקומם‪.‬‬ ‫לממצאי המחקר הנוכחי‪ ,‬השפעות משמעותיות על הבנת המחסומים בתהליך השילוב‬ ‫הקהילתי בקרב מתמודדים‪ .‬מחקר זה מסייע בבניית התערבויות להפחתת סטיגמה עצמית‬ ‫והגברת השילוב הקהילתי בקרב מתמודדים במגוון רמות‪ :‬ארצית‪ ,‬מדינית‪ ,‬חברתית‪ ,‬שיקומית‪-‬‬ ‫מקצועית ואישית‪ .‬מתמודדים עדיין נתפסים על ידי הציבור הרחב כבלתי צפויים ו‪/‬או אלימים‪.‬‬ ‫דבר המוביל לאפליות בתעסוקה‪ ,‬בדיור וביחסים חברתיים (‪ .)Salzer, et al., 2013‬לפיכך‪ ,‬יש‬ ‫לתת את הדעת ולהגיע לתוצאות טובות יותר של שילוב מתמודדים בקהילה‪ ,‬לשפר את החברה‬ ‫לשוויונית המכבדת את אזרחיה באשר הם‪ ,‬ולצמצם את תופעה הסטיגמה בחברה‪ ,‬תוך ביצוע‬ ‫התאמות בין המתמודדים לקהילתם (לכמן והדס לידור‪.)4114 ,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ביבליוגרפיה‪:‬‬ ‫אבירם‪ ,‬א‪ .)4110( .‬אינטגרציה חברתית של חולי נפש כרוניים‪ :‬בעיה ישנה בהקשר חדש‪.‬‬ ‫בטחון סוציאלי‪.10-24 ,10,‬‬ ‫אבירם‪ ,‬א‪ .)4101( .‬חוק שיקום נכי נפש בקהילה‪ -‬הערכת ביניים והיערכות לעתיד‪ :‬לקראת העשור‬ ‫השני ליישום החוק‪ ,‬סקירת המערך שהוקם‪ ,‬דרכי עבודה‪ ,‬התוצאות והתיקונים הנדרשים‪.‬‬ ‫‪.02-42 ,02 ,Medicine‬‬ ‫בלוש‪ ,‬ו‪ .)4114( .‬קולה של הבחירה וקבלת ההחלטה‪ -‬ועדות השיקום ברוח גישת ההחלמה‪ .‬בתוך‪:‬‬ ‫לכמן‪ ,‬מ‪ .‬והדס‪-‬לידור‪ ,‬נ‪( .‬עורכים)‪ .‬שיקום והחלמה בבריאות הנפש‪ ,‬קריאה מנקודות מבט‬ ‫שונות‪ .‬פרקטיקה‪ ,‬מדיניות ומחקר‪ .‬כפר יונה‪ :‬הוצאה לאור ליתם‪.201-422 ,‬‬ ‫בלוש‪-‬קליינמן‪ ,‬ו‪ ,.‬דודאי‪ .‬ר‪ ,.‬רינות‪ ,‬ג‪ ,.‬בניאל‪ ,‬ט‪ ,.‬פרלמן‪ ,‬פ‪ .‬וקנטופסקי‪ ,‬י‪ .)4111( .‬קולה של‬ ‫הבחירה וקבלת ההחלטה – ועדות השיקום ברוח גישת ההחלמה‪ .‬בתוך‪ :‬לכמן‪ ,‬מ‪ .‬והדס‪-‬לידור‪,‬‬ ‫נ‪( .‬עורכים)‪ .‬שיקום והחלמה בבריאות הנפש‪ ,‬קריאה מנקודות מבט שונות‪ .‬פרקטיקה‪ ,‬מדיניות‬ ‫ומחקר‪ .‬כפר יונה‪ :‬הוצאת לאור ליתם‪.422-212 ,‬‬ ‫בלוש‪-‬קליינמן‪ ,‬ו‪ ,.‬הדס לידור‪ ,‬נ‪ .)4101( ,.‬קולה של הבחירה ושבירת מעגל חוסר האונים במסע‬ ‫ההחלמה‪.4-22 ,02 ,Medicine .‬‬ ‫האמנה בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות‪ .‬אומצה בעצרת הכללית של האומות‬ ‫המאוחדות ב‪ 4111-‬בדצמבר ‪.02‬‬ ‫הדס לידור‪ ,‬נ‪ .‬וצין‪ ,‬א‪ .)4111( .‬בדרך אל ההחלמה‪ -‬עיצוב סביבות משנות‪.42-21 ,2 ,Medicine ,‬‬ ‫חוק שיקום נכי נפש בקהילה‪ ,‬תש"ס – ‪ ,4111‬מתוך‪ :‬אתר הכנסת‪ .‬נדלה מתוך‪:‬‬ ‫‪http://www.knesset.gov.il/laws/heb/fileD.asp?Type=1&SubNum=8&LawNum=1746‬‬ ‫טל‪ ,‬א‪ .)4114( .‬הסטיגמה כלפי אנשים בעלי מוגבלויות פסיכיאטריות‪ .‬בתוך‪ :‬לכמן‪ .‬מ‪ .‬והדס‪-‬‬ ‫לידור‪,‬נ‪( .‬עורכים)‪ .‬שיקום והחלמה בבריאות הנפש‪ ,‬קריאה מנקודות מבט שונות‪ .‬פרקטיקה‪,‬‬ ‫מדיניות ומחקר‪ .‬כפר יונה‪ :‬הוצאה לאור ליתם‪.420-442 ,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫יוגב‪ ,‬א‪ ,.‬יוגב‪ ,‬ט‪ .‬ומן‪ ,‬י‪ .)4104( .‬דוח ועדת הבדיקה לבחינה אמות מידה למיקומן של מסגרות‬ ‫רווחה לדיור חוץ ביתי‪ .‬משרד הרווחה והשירותים החברתיים‪ .‬נדלה מתוך‪:‬‬ ‫‪http://www.molsa.gov.il/Focus/Documents/%D7%93%D7%95%D7%97%20%D7%9‬‬ ‫‪5%D7%A2%D7%93%D7%AA%20%D7%94%D7%91%D7%93%D7%99%D7%A7‬‬ ‫‪%D7%94.pdf‬‬ ‫לכמן‪ ,‬מ‪ .)0221( .‬שיקום פסיכו סוציאלי במדינת ישראל‪ :‬נקודת מפנה?‪ .‬בתוך‪ :‬גינת‪ ,‬י‪ .‬ואבירם‪,‬‬ ‫א‪( .‬עורכים)‪ .‬שירותי בריאות הנפש בישראל‪ :‬מגמות וסוגיות‪ .‬אזור‪ :‬הוצאה לאור צ'ריקובר‪,‬‬ ‫‪.212-240‬‬ ‫לכמן‪ ,‬מ‪ .)4111( .‬נתיבי החלמה של חולי נפש ממושכים‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור‪.‬‬ ‫האוניברסיטה העברית ירושלים‪.‬‬ ‫לכמן‪ ,‬מ‪ .)4114( .‬התפתחות הידע על החלמה בבריאות הנפש בצל המודל הרפואי‪ ,‬מהפכת האל‬ ‫מיסוד וזיהוי תופעת ההחלמה‪ .‬בתוך‪ :‬לכמן‪ ,‬מ‪ .‬הדס‪-‬לידור‪ ,‬נ‪( .‬עורכים)‪ .‬שיקום והחלמה‬ ‫בבריאות הנפש‪ ,‬קריאה מנקודות מבט שונות‪ .‬פרקטיקה‪ ,‬מדיניות ומחקר‪ .‬כפר יונה‪ :‬הוצאה‬ ‫לאור ליתם‪.020-044 ,‬‬ ‫לכמן‪ ,‬מ‪ .‬והדס‪ -‬לידור‪ ,‬נ‪ .)4114( .‬בדרך אל ההחלמה‪ -‬שיקום ושילוב אנשים עם מוגבלויות נפשיות‬ ‫בקהילה‪ .‬בתוך‪ :‬לכמן‪ ,‬מ‪ .‬הדס‪-‬לידור‪ ,‬נ‪( .‬עורכים)‪ .‬שיקום והחלמה בבריאות הנפש‪ ,‬קריאה‬ ‫מנקודות מבט שונות‪ .‬פרקטיקה‪ ,‬מדיניות ומחקר‪ .‬כפר יונה‪ :‬הוצאה לאור ליתם‪.004-042 ,‬‬ ‫לכמן‪ ,‬מ‪ .‬ורועה‪ ,‬ד‪ .)4112( .‬התפתחות הידע על ההחלמה מסכיזופרניה וממחלות נפש ממושכות‪.‬‬ ‫שיחות‪ :‬כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה‪.21-21 ,)0(01 ,‬‬ ‫משרד הבריאות (‪ .)4101‬מצב הבריאות בישראל ‪ ,4101‬המרכז הלאומי לבקרת מחלות‪ ,‬פרק ‪-4‬‬ ‫בריאות הנפש‪ ,‬עמ' ‪.224-222‬‬ ‫משרד הבריאות (‪ ,)4102‬בריאות ‪ ,4102‬המרכז הלאומי לבקרת מחלות‪ ,‬פרק ‪ -2‬בריאות הנפש‪ ,‬עמ'‬ ‫‪.212-202‬‬ ‫רועה‪ ,‬ד‪ ,.‬טל א‪ ,.‬בלוש‪-‬קליינמן‪ ,‬ו‪ ,.‬שרשבסקי‪ ,‬י‪ ,.‬הדס לידור‪ ,‬נ‪ ,.‬תלם‪ ,‬ע‪ .‬ולכמן‪ ,‬מ‪.)4100( .‬‬ ‫השיקום הפסיכיאטרי‪ :‬בדרך לפרופסיה‪ .‬ביטחון סוציאלי‪.12-012 ,11 ,‬‬ ‫רועה‪ ,‬ד‪ ,.‬צ'ופרה‪ ,‬מ‪ ,.‬חסון‪-‬אוחיון‪ ,‬א‪ ,.‬מור‪ ,‬ש‪ ,.‬לכמן‪ ,‬מ‪ .‬ורודניק‪ ,‬א‪ .)4112( .‬התפתחויות‬ ‫מחקריות והמשגתיות באשר להפרעות נפשיות קשות והשלכותיהן על תחום השיקום‬ ‫הפסיכיאטרי‪ .‬חברה ורווחה‪ ,‬כ"ה ‪.414-444 ,4‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ מגמות וכיוונים‬-‫ חקיקת זכויות נכים ויישומה בישראל‬.)4112( .‫ ט‬,‫ ברגמן‬-‫ וארטן‬.‫ א‬,‫רימרמן‬ .00-20 ,12 ,‫ ביטחון סוציאלי‬.‫עתידיים‬ ‫ סטיגמה בתחום‬.)4114( .‫ ט‬,‫ ושגיב‬.‫ ט‬,‫ זהבי‬,.‫ מ‬,‫ לכמן‬,.‫ א‬,‫אורבך‬-‫ בידני‬,.‫ י‬,‫ שרשבסקי‬,.‫ נ‬,‫שטרוך‬ ‫ התנסויות והתמודדויות של הורים לאנשים המתמודדים עם מחלה‬,‫ עמדות‬:‫בריאות הנפש‬ .‫ מכון ברוקדייל ומשרד הבריאות‬-‫גויינט‬-‫ מאיירס‬:‫ ירושלים‬.‫פסיכיאטרית‬ .‫ י‬,‫ בתוך גינת‬.‫ שיקום נכי נפש בקהילה בישראל – תהליכים ואתגרים‬.)4111( .‫ י‬,‫שרשבסקי‬ ‫ הוצאה לאור‬:‫ אזור‬.‫ מגמות וסוגיות‬:‫ שרותי בריאות הנפש בישראל‬.)‫ (עורכים‬.‫ א‬,‫ואבירם‬ .214-224 ,‫צ'ריקובר‬ Abdalla, C., Cohen, C., Sanchez-Almira, M., Reyes, P., & Ramiraz, P. (2009). Community Integration and associated factors among older adults with schizophrenia. Psychiatric Service, 60(12), 1642-1648. American Psychiatric Association. (1994). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders: DSM-IV. Washington, DC: American Psychiatric Association. American Psychiatric Association. (2013). DSM-5 development. Washington, DC: American Psychiatric Association. Anthony, W.A. (1993). Recovery from mental illness: The guiding vision of the mental health service system in the 1990s. Psychosocial Rehabilitation Journal,16, 11-24. Anthony, W.A. (2000). A recovery oriented service system: Setting some system level standards. Psychiatric Rehabilitation Journal, 24, 159-168. Anthony, W.A. (2002). Keynote address: The decade of the person and the walls that divide us. Conference on Innovations in Recovery & Rehabilitation: The Decade of the Person, October 24-26, Boston University. Center for Psychiatric Rehabilitation. 11 Anthony, W., Cohen, M., Farkas, M., & Gagne, C. (2002). Psychiatric Rehabilitation. Boston: Center for Psychiatric Rehabilitation. Aubry, T., Flynn, R.J., Virley, B., & Neri, J. (2013). Social role valorization in community mental health housing: Does it contribute to the community integration and life satisfaction of people with psychiatric disabilities? Community psychology, 41(2), 218-235. Aubry, T., & Myner, J. (1999). Community integration and quality of life: A comparison of persons with psychiatric disabilities in housing programs and community residents who are neighbors. Canadian Journal of Mental Health, 15, 5–20. Aubry, T., Tefft, B., & Currie, R. F. (1995). Public attitudes and intentions regarding tenants of community mental health residences who are neighbours. Community Mental Health Journal, 31(1), 39-52. Bedini, L. A. (2000). Just sit down so we can talk: Perceived stigma and the pursuit of community recreation for people with disabilities. Therapeutic Recreation Journal, 34, 55-68. Bengtsson-Tops, A., & Hansson, L. (1999). Subjective quality of life schizophrenic patients living in the community. Relationship of clinical and social characteristics. Eur Psychiatry,14, 256-263. Bengtsson-Tops, A., & Hansson, L. (2001). Quantitative and qualitative aspects of social network in schizophrenic patients living in the community. Relationship to sociodemographic characteristics and clinical factors and subjective quality of life. International Journal of Social Psychiatry, 47, 67-77. Blain, B.E. (2000). The Psychology of Diversity: Perceiving and Experiencing Social Difference. Mountain view, CA: Mayfield. 11 Breier, A., Schreiber, J. L., Dyer, J., & Pickar, D. (1992). Course of illness and predictors of outcome in chronic schizophrenia: Implications for pathophysiology. British Journal of Psychiatry, 161, 38-43. Brohan, E., Elgie, R., Sartorius, N., & Thornicroft, G. (2010). Self-stigma, empowerment and perceived discrimination among people with schizophrenia in 14 european countries: The GAMIAN-europe study. Schizophrenia Research, 122(13), 232-238. Brohan, E., Gauci, D., Sartorius, N., & Thornicroft, G. (2011). Self-stigma, empowerment and perceived discrimination among people with bipolar disorder or depression in 13 European countries: The GAMIAN–Europe study. Journal of Aﬀective Disorders 129, 56–63. Cohen, M.R., Anthony, W.A., & Farkas, M.D. (1997). Assessing and developing readiness for psychiatric rehabilitation. Psychiatric Services, 48, 644-646. Collins, P., Unger, H., & Armbrister, A. (2008). Church ladies, good girls, and locas: Stigma and the intersection of gender, ethnicity, mental illness, and sexuality in relation to HIV risk. Social Science Medicine, 67(3), 389-397. Corrigan, P. W., & Kleinlein, P. (2005). In Corrigan P. W. (Ed.), On the Stigma of Mental Illness : Practical Strategies for Research and Social Change. Washington, DC: American Psychological Association. Corrigan, P.W., Larson, J.E., & Kuwabara, S. (2007). Mental illness stigma and the fundamental components of supported employment. Rehabilitation Psychology, 52, 451-257. Corrigan, P. W., Mueser, K., Bond, G., Drake, R., & Solomon, F. (Eds.) (2008). Who are people with psychiatric disabilities? Principles and Practice of Psychiatric Rehabilitation: An Empirical Approach. Guilford Publications. 11 Corrigan, P.W., & Penn, D.L. (1999). Lessons from social psychology on discrediting psychiatric stigma. American Psychologist, 54, 765-776. Corrigan, P.W., & Watson, A.C. (2002). The paradox of self stigma and mental illness. Clinical Psychology: Science and Practice, 9, 35-53. Corrigan, P.W., Watson, A.C., & Barr, L. (2006). The self–stigma of mental illness: Journal of social and clinical implications for self–esteem and self–efficacy psychology, 25(8), 875-884. Davidson, L., O'cconnell, M.J., Tandora ,J., Lawless, M, & Evans, A.C. (2005). Recovery in Serious Mental Illness: A New Wine or Just a New Bottle? Professional Psychology: Research and Practice, 36(5), 480-487. Deegan, P.E. (1997). Recovery the Lived Experience of Rehabilitation. L. Spaniol, C. Gagne & M. Koehler (Eds) ,Psychological and Social Aspects of Psychatric Disability .Center for Psychiatric Rehabilitation, Boston University, Boston, MA 02215. Deegan, P.E. (2004). Rethinking Rehabilitation : Freedom . Presented at: The 20 th World Congress of Rehabilitation International: Rethinking Rehabilitation. Oslo, Norway. Depla, M. F., de Graaf, R., van Weeghel, J., & Heeren, T. J. (2005). The role of in the quality of life of older adults with severe mental illness. International stigma. Journal of Geriatric Psychiatry, 20(2), 146-153. Dewee, M., Pulice, R.T., McCormic, LL. (1996). Community integration of former state hospital patients: outcomes of policy shift in Vermont. Psychiatric Services, 47(10), 1088-92. 10 Drake, R.E., Hogan, M.F., Slade, M., & Thornicroft, G. (2011). Editorial: Commentary on Israel's Psychiatric Rehabilitation Law. Israel Journal of Psychiatry and Related Sciences, 48(4), 227-229. Frakas, M., & Anthony, W.A. (2001). Overview of psychiatric rehabilitation educational Concepts of training and skills development. Rehabilitation Education, 15, 119-132. Farkas, M., Gagne, C., Anthony, W., & Chamberlin, J. (2005). Implementing recovery oriented evidence based programs: Identifying the critical dimensions. Community Mental Health Journal, 41(2),141-158. Gardner, C. (1991). Stigma and the public self. Journal of Contemporary Ethnography, 20, 251-262. Ghoi, N., & Gonzalez, J. (2005). Barriers and contributors to minority older adults' access to mental health treatment: Perceptions of geriatric mental health clinicians. Journal of Gerontological Social Work, 44(3/4), 115-134. Goffman, E. (1963). Stigma: Notes on the Management of Spoiled Identity. Englewood Cliffs, NJ: Prentice Hall. Granerud ,A., & Severinsson ,E. (2006). The struggle for social integration on the Community: The experiences of people with mental health problems. Journal of Psychiatric Mental Health, 13(3), 288-293. Gulcur, L., Tsemberis, S., Stefancic, A., & Greenwood, R.M. (2007). Community integration of adults with psychiatric disabilities and histories of homelessness. Community. Mental Health Journal, 43(3),211–228. Harding, C. M., Zubin, J., & Strauss, J. S. (1992). Chronicity in schizophrenia: Revisited. British Journal of Psychiatry, 161, 27-37. 11 Kaplan, K., Salzer, M.S., & Brusilovisky, E. (2012). Community participation as a predictor of recovery- oriented outcomes among emerging and mature adults with mental illnesses. Psychiatric Rehabilitation Journal, 35(3), 219-229. Killaspy, H., White, S., Lalvani, N., Berg, R., Thachil, A., Kallumpuram, S., Nasiruddin, O., Wright, C., & Mezey, G. (2013). The impact of psychosis on social inclusion and associated factors. International Journal of Social Psychiatry, 0(0), 1-7. London, UK. Lachman, M., Tal, A., & Hadas-Lidor, N. (2009). The implementation of the recovery paradigm in mental health in the context of Israeli society. Israeli Journal of Occupational Therapy, 18(2), E21-E34. Lauber, C., Nordt, C., Falcato, L., & Rossler,W. (2004). Factors influencing social distance toward people with mental illness. Community Mental Health Journal, 40(3), 265-274. Link, B.G., Phelan, J.C., Bresnahan, M., Stueve, A., & Pescosolido, B.A. (1999). Public conceptions of mental illness: Labels, causes, dangerousness, and social distance. American Journal of Public Health, 89(9). 1328-1333. Link, B., Struening, E., Neese-Todd, S., Asmussen, S., & Phelan, J. (2001). Stigma as a barrier to recovery: The consequences of stigma for the self-esteem of people with mental illness. American Psychiatric Association, 52, 1621-1626. Lundberg, B., Hansson, L., Wentz, E., & Bjorkman, T. (2009). Are stigma experiences among persons with mental illness, related to perceptions of self esteem, empowerment and sense of coherence? Journal of Psychiatric and Mental Health Nursing, 16, 516-522. Lysaker, P.H.,& Buck, K.D. (2008). Is Recovery from Schizophrenia Possible? An Overview of Concepts Evidence and Clinical Implications. Primary Psychiatry, 15(6), 60-65. 11 Lysaker, P. H., Roe, D., & Yanos, P. T. (2007). Toward understanding the insight paradox: Internalized stigma moderates the association between insight and social functioning, hope, and self-esteem among people with schizophrenia spectrum disorders. Schizophrenia Bulletin, 33(1), 192-199. Lysaker, P.H., Vohs, J., & Tsai, J. (2009). Negative symptoms and concordant impairments in attention in schizophrenia: Associations with social functioning, hope, self-esteem and internalized stigma. Schizophrenia Research, 110, 165-172. Macinnes, D.L., & Lewis, M. (2008). The evaluation of a short group programme to reduce self-stigma in people with serious and enduring mental health problems. Journal of Psychiatric and Mental Health Nursing, 15, 59-65. McCay, E. A., & Seeman, M. V. (1998). A scale to measure the impact of a schizophrenic illness on an individual's self-concept. Archives of Psychiatric Nursing, 12(1), 41-49. Moses, T. (2009). The labeling and its effects among adolescents diagnosed with mental disorders. Social Science & Medicine, 68, 570-578. Perkins, D. D., Florin P., Rich, R. C., Wandersman, A., & Chavis, D. M. (1990). Participation and the social and physical environment of residential blocks: Crime and community context. American Journal of Community Psychology, 18(1), 83115. Prince, P.N. (1999). Perceived Stigma and Community Integration among People with Serious Mental Illness Served by Assertive Community Teams. Carleton University, Ottawa, Ontario. Prince, P.N., & Gerber, G.J. (2005). Subjective well-being and community integration among clients of assertive community treatment. Quality of Life Research ,14, 161–169. 11 Prince, P.N., & Prince ,C, R. (2002). Perceived stigma and community integration among clients of assertive community treatment. Psychiatric Rehabilitation Journal, 25, 323-331. Ritsher, J. B., Otilingam, P. G., & Grajales, M. (2003). Internalized stigma of mental illness: Psychometric properties of a new measure. Psychiatry Research, 121(1), 31 -49. Ritsher, J., & Phelan, J. (2004). Internalized stigma predicts erosion of morale among psychiatric outpatients. Psychiatry Research, 129, 257-265. Roe, D., Hasson-Ohayon, I., Mashiach–Eizenberg. M., Derhy, O., Lysaker, P.H. & Yanos, P.T. (2014). Narrative Enhancement and Cognitive Therapy (NECT) effectiveness: A quasi-experimental study. Journal of Clinical Psychology, 70(4), 303-312. Rusch, N., Lieb, K., Bohus, M., & Corrigan, P. (2006). Self-stigma, empowerment, and perceived legitimacy of discrimination among women with mental illness. Psychiatric Services, 57(3), 399-402. Salzer, M.S. (2006). Introduction. In M.S. Salzer (ed.), Psychiatric Rehabilitation Skills in Practice: A CPRP Preparation and Skills Workbook. Columbia, MD.: United States Psychiatric Rehabilitation Association, 67-82. Salzer, M.S., & Baron, R.C. (2014). Who is John?: Community integration as a paradigm for transformative change in community mental health. In G. Nelson, B. Kloos, and J. Ornelas (Eds.). Community Psychology and Community Mental Health: Towards Transformative Change. New York: Oxford University Press, 228-250. 11 Salzer, M.S., Baron, R.C., Menkir, S-M A., & Breen, L. (2013). Community integration practice: Promoting life in the community like everyone else. In P. Nemec & K. Furlong Norman (Eds.). Best practices in Psychiatric Rehabilitation. Columbia, MD.: United States Psychiatric Rehabilitation Association. Schutt, R. K., Goldﬁnger, S. M., & Penk, W. E. (1997). Satisfaction with residence and with life: When homeless mentally ill persons are housed. Evaluation and Program Planning, 20, 185-194. Segal, S. P., & Aviram, U. (1978). The Mentally Ill in Community-Based Sheltered Care: A Study of Community Care and Social Integration. New York: John Wiley & Sons. Sibitz, I., Unger, A., Woppmann, A., Zidek, T., & Amering, M. (2009). Stigma resistance in patients with schizophrenia. Schizophrenia Bulletin Advance Access, 316-323. Slade, M. (2009). Personal Recovery and Mental Illness: A Guide for Health Professionals. Cambridge: Cambridge University Press. Slade, M. (2010). Mental illness and well being: The central importance of positive psychology and recovery approaches. Biomedicentral Health Service Research, 10, 26-36. Spaniol, L., Wewiorski, N.J., Gagne, C., & Anthony, W.A,. (2002) .The process of recovery from schizophrenia. International Review of Psychiatry,14, 327-336. Thornicroft, G., Rose, D., Kassam, A., & Sartorius, N. (2007). Stigma: Ignorance, prejudice or discrimination. British Journal of Psychiatry, 190, 192-193. Timko, C. (1996). Physical characteristics of residential psychiatric and substance abuse programs: Organizational determinants and patient outcomes. American Journal of Community Psychology, 24(1), 173-192. 11 Townley, G., Kloos, B., & Wright, P.A. (2009). Understanding the experience of place: Expanding methods to conceptualize and measure community integration of persons with serious mental illness. Health & place, 15(2), 520-531 Tsai, J., Mares, A.S., Rosenheck, R.A. (2012). Does housing chronically homeless adults lead to social integration. Psychiatric Services, 63, 427-434. Werner, P., Aviv, A., & Barak, Y. (2007). Self-stigma, self-esteem and age in persons with schizophrenia. International Psychogeriatrics ,1-15. West, M. L., Yanos, P. T., Smith, S. M., Roe, D., & Lysaker, P. H. (2011). Prevalence of internalized stigma among persons with severe mental illness. Stigma research and action, 1(1), 3. Wolf, J., Burnam, A., Koegel, P., Sullivan, G., & Morton, S. (2001). Changes in subjective quality of life among homeless adults who obtain housing: A prospective examination. Social Psychiatry and Psychiatric Epidemiology, 36, 391- 398. Wong, Y.L.I., & Solomon, L.P. (2002). Community integration of people with psychiatric disabilities in supportive independent housing: A conceptual model and methodological considerations. Mental Health Services Research, 4(1), 13-28. World Health Organization. (2001). World Health Report 2001. Geneva: World Health Organization. Wright, E.R., Gronfein, W.P., & Owens, T.J. (2000). Deinstitutionalization, social Rejection, and self-esteem of former mental patients. Journal of health and social behavior, 68-90. Wright, A., Jorm, A,F., & Mackinnon, A.J. (2011). Labeling of mental disorders and stigma in young people. Social Science & Medicine, 73, 498-506. 11 Yanos, P. T., Barrow, S,M., & Tsemberis, S. (2004). Community integration in early phase of housing among homeless persons diagnosed with severe mental illness: Successes and challenges. Community Mental Health Journal, 40, 133-150. Yanos, P.T., Felton, B.J., Tsemberis, S., & Frye, V.A. (2007). Exploring the role of housing type, neighborhood characteristics, and lifestyle factors in the community integration of formerly homeless persons diagnosed with mental illness. Journal of Mental Health, 16(3), 703-717. Yanos, P.T, Roe, D., Markus, K., & Lysaker, P. (2008). Pathways between internalized stigma and outcomes related to recovery in schizophrenia spectrum disorders. Psychiatric Services, 59(1), 1437- 1442. Yanos, P. T., Stefanic, A., & Tsemberis, S. (2011). Psychological community integration among people with psychiatric disabilities and nondisabled community members. Journal of Community Psychology, 39(4), 390-401. Yanos, P. T., Stefanic, A., & Tsemberis, S. (2012). Objective community integration of mental health consumers living in supported housing and of others in the community. Psychiatric Services, 63(5), 438–444. Yow, T., & Mehta, K. (2010). Perceived stigma and coping strategies among Asians with schizophrenia: The Singapore case. International Social Work, 53(3), 379-392. 11 ‫נספחים‪:‬‬ ‫נספח ‪ -1‬תעודת הכשרה אתית‬ ‫‪11‬‬ ‫נספח ‪ -2‬אישור וועדת אתיקה‪ -‬האוניברסיטה העברית‬ ‫‪11‬‬ ‫נספח ‪ -3‬אישור משרד הבריאות‬ ‫‪10‬‬ ‫נספח ‪ -4‬דף הסבר להשתתפות במחקר‬ ‫דף הסבר להשתתפות במחקר‪-‬‬ ‫שירותי "סל שיקום" החלו לאחר חקיקת חוק "שיקום נכי נפש בישראל" (תש"ס ‪ ,)4111‬ומטרתם‬ ‫לעזור למתמודדים לגור בסביבה נורמטיבית‪ ,‬לפי צרכיהם האישיים‪ .‬אך מאז חקיקת חוק זה לא‬ ‫נבדק בישראל את תחושת המתמודדים לגבי שילובם הקהילתי‪ ,‬דבר הנראה כחשוב ביותר‬ ‫בתהליך החלמתם‪ .‬בימים אלו‪ ,‬חן בכר‪ ,‬סטודנטית לתואר שני בבית הספר לעבודה סוציאלית‬ ‫ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים עורכת מחקר אשר בוחן שילוב קהילתי בקרב‬ ‫מתמודדים עם מחלה פסיכיאטרית בישראל‪ .‬הינך מוזמן להשתתף במחקר זה ‪.‬‬ ‫מטרת המחקר הינה לבחון היבטים שונים בשילוב קהילתי בקרב מתמודדים‪ ,‬ללא אפוטרופוס‬ ‫גוף‪ ,‬הגרים בקהילה בשלושה היבטים‪:‬‬ ‫‪ )0‬האם מתמודדים מרגישים שהם חלק מהקהילה באופן פיזי‪ ,‬כלומר נעזרים במשאבי‬ ‫הקהילה (כגון‪ :‬בנק‪ ,‬בתי קפה ועוד)‪.‬‬ ‫‪)4‬‬ ‫האם מתמודדים מרגישים חלק מהקהילה באופן חברתי (כגון‪ :‬קשר עם שכנים)‪.‬‬ ‫‪)2‬‬ ‫האם מתמודדים מרגישים חלק מהקהילה באופן פסיכולוגי (תחושת שייכות לסביבת‬ ‫מגוריהם)‪.‬‬ ‫במחקר זה תתבקש להשיב לשאלון סגור‪ .‬זמן מילוי השאלון יערוך כ‪ 02-‬דקות‪ .‬מחקר זה עשוי‬ ‫לסייע לשיפור שילוב קהילתי של אוכלוסיית בריאות הנפש בישראל‪ .‬באם הינך מעוניין‪ ,‬הסבר‬ ‫נוסף אודות המחקר יימסר לך על‪-‬ידי החוקרת ואז תוכל לבחור אם ברצונך להשתתף במחקר או‬ ‫לא‪.‬‬ ‫חתימה משתתף המחקר‪_______________________:‬‬ ‫‪11‬‬ ‫נספח ‪ -5‬טופס הסכמה מדעת‬ ‫השתתפות במחקר אודות שילוב קהילתי‬ ‫במסגרת מחקר מטעם האוניברסיטה העברית‪ ,‬שמטרתו לבדוק היבטים שונים של שילוב קהילתי‬ ‫בקרב מתמודדים עם מחלה פסיכיאטרית‪ ,‬אנו פונים אליך בבקשה למלא שאלון בנושא‪.‬‬ ‫שילוב קהילתי‪ -‬הינו תחושה של אדם כחלק מסביבת מגוריו באופן פיזי‪ ,‬פסיכולוגי וחברתי‪.‬‬ ‫אנו מאמינות כי בדיקה של נושא זה עשויה לעזור למתמודדים להשתלב טוב יותר בסביבת‬ ‫מגוריהם‪.‬‬ ‫עזרתך במילוי השאלון חשובה ועשויה להועיל בעתיד למען מתמודדים בעלי מחלה פסיכיאטרית‪,‬‬ ‫ועל כן נודה לתרומתך בנושא ולשיתוף הפעולה‪.‬‬ ‫השאלון כולל שאלות הנוגעות לנושאים אלו ושאלות דמוגרפיות‪ ,‬ומשך מילוי שאלון זה הוא כ‪15-‬‬ ‫דקות‪.‬‬ ‫חשוב לציין‪ :‬כל מידע אשר יתקבל במסגרת המחקר ישמש למטרות מחקר בלבד‪ .‬בשאלון אין‬ ‫פרטים מזהים ועיבוד הנתונים יעשה באופן קבוצתי ולא אישי‪ ,‬לא תהיה אפשרות לזהות את‬ ‫המשתתף במחקר ואת תשובותיו‪ .‬סודיות תשובותיך מובטחת‪ .‬ההשתתפות במחקר הינה על בסיס‬ ‫התנדבותי‪ ,‬ונשמרת לך הזכות לא לענות על שאלות מסוימות‪ ,‬להפסיק את מילוי השאלון בכל עת‬ ‫או להימנע מהשתתפות במחקר‪ .‬השתתפות או אי השתתפות במחקר לא תשפיע על מסגרת‪/‬‬ ‫שירות השיקום שלך או על הטבה או סנקציה כלשהי מצד מסגרת‪ /‬שירות השיקום או החוקרת‬ ‫במחקר‪.‬‬ ‫בכל שאלה‪ /‬תגובה‪ ,‬ניתן לפנות לחוקרת הראשית במייל‪ [email protected] -‬או‬ ‫בטלפון מספר‪.124-2201044 -‬‬ ‫תודה רבה!‬ ‫חן בכר‪ ,‬סטודנטית לתואר שני‬ ‫בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה‬ ‫ד"ר שירלי ורנר‪ ,‬מנחה‬ ‫חברתית ע"ש פאול ברוואלד‬ ‫האוניברסיטה העברית בירושלים‬ ‫‪-------------------------------------------------------------------------------------------------------‬‬‫אני מסכים להשתתף במחקר‪.‬‬ ‫חתימה ‪________________________:‬‬ ‫‪11‬‬ ‫נספח ‪-6‬שאלון המחקר‬ ‫גיל‪____________________:‬‬ ‫מצב משפחתי‪:‬‬ ‫מין‪:‬‬ ‫‪ .0‬זכר‬ ‫‪ .0‬רווק‪/‬ה‬ ‫‪ .4‬נשוי‪/‬אה או חי עם בן‪/‬ת זוג ללא נישואים‬ ‫‪ 2‬גרוש‪/‬ה‬ ‫דת‪/‬לאום‪ .0 :‬יהודי‪/‬ה‬ ‫‪ .4‬נקבה‬ ‫‪ .2‬אלמן‪/‬ה‬ ‫‪ .4‬נוצרי‪/‬ה‬ ‫‪ .2‬אחר‪____________:‬‬ ‫‪ .2‬מוסלמי‪/‬ת‬ ‫‪ .2‬דרוזי‪/‬ת‬ ‫ארץ לידה‪ ___________________________:‬מספר שנות לימוד‪___________________:‬‬ ‫אנא סמן‪/‬י בעיגול אלו שירותים את‪/‬ה מקבל‪/‬ת דרך "סל שיקום" (ניתן לסמן יותר מאחד)‪:‬‬ ‫דיור מוגן‬ ‫הוסטל (כולל קהילה‬ ‫תומכת)‬ ‫שירותי סומכות‪/‬‬ ‫חונכות‬ ‫מועדון תעסוקתי‬ ‫מפעל מוגן (כולל‬ ‫תעסוקה מעברית)‬ ‫תעסוקה נתמכת (שוק‬ ‫חופשי עם מלווה‬ ‫תעסוקתית)‬ ‫מועדון חברתי‬ ‫למבוגרים‬ ‫אחר‪___________:‬‬ ‫_____________‬ ‫כמה זמן את‪/‬ה מתגורר בביתך הנוכחי‪_________________________:‬‬ ‫האם את‪/‬ה עובד כעת?‬ ‫‪ .0‬כן‬ ‫כיצד היית מגדיר‪/‬ה את מצבך הכלכלי‪:‬‬ ‫‪ .4‬לא‬ ‫‪ .0‬נמוך‬ ‫‪ .4‬בינוני‬ ‫‪ .2‬גבוה‬ ‫מאיזה גיל את‪/‬ה מוכר‪/‬ת למערכת הפסיכיאטרית?_____________________________‬ ‫האם אושפזת במחלקה פסיכיאטרית בחייך‪ :‬א‪ .‬לא‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ב‪ .‬כן‪ ,‬אם כן כמה פעמים?‪_______:‬‬ ‫בחלק זה של השאלונים נעשה שימוש במונח "מחלה פסיכיאטרית"‪ ,‬אך אנא חשוב‪/‬י על כך‬ ‫במונחים שנראים לך המתאימים ביותר‪ .‬אנא קרא‪/‬י כל פריט וסמן‪/‬י באיזה מידה הינך מסכימ‪/‬ה‬ ‫עימו‪ ,‬האם את‪/‬ה מאוד לא מסכימ‪/‬ה (‪ ,)0‬לא מסכימ‪/‬ה (‪ ,)4‬מסכימ‪/‬ה (‪ ,)2‬או מאוד מסכימ‪/‬ה (‪.)2‬‬ ‫מאוד‬ ‫מאוד לא לא‬ ‫מסכימ‪/‬ה‬ ‫מסכימ‪/‬ה‬ ‫מסכימ‪/‬ה מסכימ‪/‬ה‬ ‫‪ .0‬אני מרגיש‪/‬ה שאני לא שייכ‪/‬ת לעולם משום‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .4‬אנשים עם מחלה פסיכיאטרית נוטים להיות‬ ‫אלימים‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬אנשים מפלים אותי לרעה משום שיש לי מחלה‬ ‫פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬אני נמנע‪/‬ת מלהתקרב לאנשים שאין להם‬ ‫מחלה פסיכיאטרית על מנת להימנע מדחייה‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬אנשים עם מחלה פסיכיאטרית לא צריכים‬ ‫להתחתן‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .4‬אני מרגיש‪/‬ה נחות‪/‬ה בהשוואה לאחרים שאין‬ ‫להם מחלה פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫שיש לי מחלה פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪ .2‬אני מתבייש‪/‬ת או נבוכ‪/‬ה מכך שיש לי מחלה‬ ‫פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪ .1‬אני לא מתרועע‪/‬ת עם אנשים כפי שנהגתי בעבר‬ ‫משום שהמחלה הפסיכיאטרית שלי עשויה לגרום‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לי להיתפס כ‪"-‬מוזר‪/‬ה"‪.‬‬ ‫‪ .2‬אנשים שיש להם מחלה פסיכיאטרית אינם‬ ‫יכולים לחיות חיים טובים ומספקים‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ .01‬אני לא מדבר‪/‬ת הרבה על עצמי בגלל שאני לא‬ ‫רוצה להכביד על אחרים עם המחלה‬ ‫הפסיכיאטרית שלי‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מאוד לא‬ ‫לא‬ ‫מסכימ‪/‬ה מסכימ‪/‬ה‬ ‫‪ .00‬סטריאוטיפים שליליים לגבי מחלות‬ ‫פסיכיאטריות גורמים לי להיות מבודד‪/‬ת מהעולם‬ ‫"הנורמאלי"‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪ .04‬הימצאות בחברת אנשים שאין להם מחלה‬ ‫פסיכיאטרית גורמת לי לחוש לא במקום או לא‬ ‫מתאימ‪/‬ה‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫מסכימ‪/‬ה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מאוד‬ ‫מסכימ‪/‬ה‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .02‬לעיתים קרובות אנשים מתנשאים עליי או‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מתייחסים אלי כמו לילד‪/‬ה רק בגלל שיש לי מחלה‬ ‫פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪ .02‬אני מאוכזב‪/‬ת מעצמי על כך שיש לי מחלה‬ ‫פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .02‬המחלה הפסיכיאטרית שיש לי קלקלה את חיי‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .01‬אנשים יכולים לדעת שיש לי מחלה‬ ‫פסיכיאטרית בשל המראה החיצוני שלי‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .04‬בגלל שיש לי מחלה פסיכיאטרית אני צריכ‪/‬ה‬ ‫שאנשים אחרים יקבלו החלטות עבורי‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .01‬אני מתרחק‪/‬ת מאירועים חברתיים כדי למנוע‬ ‫מחברי או משפחתי מבוכה‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .02‬אנשים שאין להם מחלה פסיכיאטרית אינם‬ ‫יכולים להבין אותי‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .41‬אנשים מתעלמים ממני או מתייחסים אליי‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫באופן שונה מבעבר רק בגלל שיש לי מחלה‬ ‫פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪ .40‬אני לא יכול‪/‬ה לתרום לחברה בגלל שיש לי‬ ‫מחלה פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .44‬אף אחד לא יהיה מעוניין להתקרב אליי בגלל‬ ‫שיש לי מחלה פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מאוד לא‬ ‫לא‬ ‫מסכימ‪/‬ה מסכימ‪/‬ה‬ ‫מסכימ‪/‬ה‬ ‫מאוד‬ ‫מסכימ‪/‬ה‬ ‫‪ .42‬אנשים חושבים שאני לא יכול‪/‬ה להשיג הרבה‬ ‫בחיים בגלל שיש לי מחלה פסיכיאטרית‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .42‬סטריאוטיפים לגבי חולים פסיכיאטריים‬ ‫משפיעים על חיי‪.‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪11‬‬ ‫בחלק זה אנו מעוניינים לדעת באיזו תדירות היית מעורב בסוגים שונים של פעילויות קהילתיות‬ ‫במהלך החודש האחרון‪.‬‬ ‫במהלך החודש האחרון‪ ,‬באיזו תדירות את‪/‬ה (הקפ‪/‬י את תשובתך)‪:‬‬ ‫לעיתים‬ ‫לעיתים‬ ‫לעיתים‬ ‫אף‬ ‫קרובות‬ ‫לפעמים‬ ‫קרובות‬ ‫פעם לא רחוקות‬ ‫מאוד‬ ‫‪ .0‬הלכת לקניון או למרכז קניות גדול?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .4‬ראית סרט בקולנוע או הלכת לקונצרט?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬הלכת לראות אירוע ספורט?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬השתתפת בפעילות ספורטיבית מחוץ לביתך?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬ביקרת בפארק או במוזיאון?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬יצאת למסעדה‪ ,‬באר או בית קפה?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .4‬הלכת למרכז קהילתי?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬הלכת לבית כנסת או למקום דתי אחר?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬יצאת להליכה בחוץ?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .01‬עבדת בעבודה (בין אם בתשלום‪ ,‬בהתנדבות‬ ‫או בעבודה מוגנת)?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .00‬הלכת לספריה?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .04‬הלכת למספרה או לסלון יופי?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪11‬‬ ‫הקשרים בין תושבי השכונה הינם היבט חשוב בחיי אדם בשכונת מגוריו‪ .‬עבור מחקר זה‪ ,‬שכנים‬ ‫מוגדרים כאנשים אשר חיים בקרבת ביתך‪ .‬במונח שכונה‪ ,‬כוונתנו לאזור שבקרבת ביתך ואשר נמצא‬ ‫במרחק הליכה סביר מביתך‪.‬‬ ‫בסדרת הפריטים הבאים‪ ,‬אנו מעוניינים לדעת באיזו תדירות חווית כל אחד מסוגי המגע הבאים עם‬ ‫שכניך הנוכחיים‪ .‬באיזו תדירות את‪/‬ה (הקפ‪/‬י בעיגול את תשובתך)‪:‬‬ ‫לעיתים‬ ‫לעיתים‬ ‫לעיתים‬ ‫אף‬ ‫קרובות‬ ‫לפעמים‬ ‫קרובות‬ ‫פעם לא רחוקות‬ ‫מאוד‬ ‫‪ .0‬אמרת שלום או נופפת לשלום לשכנ‪/‬ה כאשר‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .4‬קיבלת טרמפ משכנ‪/‬ה?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬יצאת עם שכנ‪/‬ה לאירוע חברתי‪ ,‬כגון קניות‪,‬‬ ‫סרט או אירוע אחר מסוג זה?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬שוחחת עם שכנ‪/‬ה על סוגיות או בעיות‬ ‫בשכונה?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬עזרת לשכנ‪/‬ה כאשר שהו מחוץ לבית בכך‬ ‫שהשגחת על דבר מה בביתם כגון השקיית‬ ‫הצמחים שלהם‪ ,‬איסוף הדואר שלהם או‬ ‫האכלת חיות המחמד שלהם?‬ ‫‪1‬‬ ‫ראית אותו‪/‬ה ברחוב?‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬שכנים יידעו אותך בדבר אירוע שכונתי‪,‬‬ ‫לדוגמא‪ :‬מפגש של מועצת השכונה‪ ,‬אירוע‬ ‫שארגן בית הכנסת או אירועים מסוג זה?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .4‬הוזמנת על ידי שכנ‪/‬ה לבתיהם לשתות קפה‬ ‫או משקה כלשהו‪ ,‬או למטרה חברתית אחרת?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬עזרת לשכנ‪/‬ה עם משימה של אחזקת בית‬ ‫כגון תיקון קל בבית‪ ,‬טאטוא עלים או אבק‪,‬‬ ‫כיסוח דשא או הזזת רהיטים בביתם?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ .2‬שוחחת עם שכנ‪/‬ה על עניינים אישיים‪ ,‬כגון‬ ‫דאגות משפחתיות‪ ,‬בעיות בעבודה או בעיות‬ ‫‪1‬‬ ‫בריאותיות?‬ ‫‪11‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫לעיתים‬ ‫לעיתים‬ ‫לעיתים‬ ‫אף‬ ‫קרובות‬ ‫לפעמים‬ ‫קרובות‬ ‫פעם לא רחוקות‬ ‫מאוד‬ ‫‪ .01‬לקחת בהשאלה דברים משכנ‪/‬ה‪ ,‬לדוגמה‬ ‫ספר‪ ,‬מגזין‪ ,‬כלי אוכל‪ ,‬כלי עבודה‪ ,‬מתכונים או‬ ‫כל דבר אחר?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ .00‬שוחחת עם שכנ‪/‬ה על נושאים כגון תיקונים‬ ‫בבית‪ ,‬עבודה בגינה או עניינים אחרים שנוגעים‬ ‫לשיפור פני הבית?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .04‬סיפרת לשכנ‪/‬ה על רופא המשפחה שלך‪,‬‬ ‫רופא השיניים שלך או כל שירות מקצועי אחר‬ ‫שאת‪/‬ה מקבל‪/‬ת?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .02‬ניהלת שיחה עם שכנ‪/‬ה כאשר ראית אותם‬ ‫ברחוב?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מטרת הפריטים הבאים הינה להבין מה את‪/‬ה מרגיש‪/‬ה בנוגע לשכונה שלך ולאנשים שגרים בה‪.‬‬ ‫קרא‪/‬י כל פריט וציין‪/‬י באיזה מידה הוא מתאר אותך‪:‬‬ ‫לעיתים‬ ‫לעיתים‬ ‫לעיתים‬ ‫אף‬ ‫קרובות‬ ‫לפעמים‬ ‫קרובות‬ ‫פעם לא רחוקות‬ ‫מאוד‬ ‫‪ .0‬אני חושב‪/‬ת שהרחוב שלי הוא מקום שטוב‬ ‫לי לגור בו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .4‬אנשים מהרחוב שלי חולקים באותם ערכים‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬השכנים ברחוב שלי רוצים את אותם‬ ‫הדברים עבור שכונת מגוריי‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬אני יכול‪/‬ה לזהות את רוב האנשים שחיים‬ ‫ברחוב שלי‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬אני מרגיש‪/‬ה בבית ברחוב הזה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬מעט מאוד משכניי מכירים אותי‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .4‬איכפת לי מה השכנים שלי חושבים על‬ ‫מעשיי‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬אין לי כמעט השפעה על אופי הרחוב שלי‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .2‬אם יש בעיה כלשהי ברחוב שלי‪ ,‬אנשים‬ ‫שגרים בו יכולים לפתור אותה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .01‬חשוב לי מאד לגור דווקא ברחוב הזה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .00‬אנשים ברחוב הזה בדרך כלל לא מסתדרים‬ ‫זה עם זה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .04‬אני מצפה לגור ברחוב הזה לאורך זמן רב‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫תודה רבה על שיתוף הפעולה!‬ ‫‪10‬‬ Abstract: Background The legal rights of people with serious mental illness ("SMI") for community accessibility, participation in various living environments and community integration, are based on the acceptance of the United Nations convention on the rights of persons with disabilities by the state of Israel in 2006, as well as by legislation of the community rehabilitation law for persons with mental health disability at the year of 2000 in Israel. The rehabilitation basket, which is based on the community rehabilitation law (2000), provides a set of rehabilitation services within the community to people with SMI, such as: housing, employment and leisure programs. Nevertheless, the rehabilitation basket emphasizes the importance of community integration for the recovery and rehabilitation process for people with SMI, as well as, their rights for a full, independent life within the community. Living among the community encourages positive behavior, improves mental health and selfconfidence among people with SMI, and contributes to their recovery process (Prince & Gerber 2005, Wong & Solomon 2002). Yet, one on the factors which may prevent people with SMI to be a part of the community is stigma. One third of the people with SMI noticed the stigma referred to them, and eventually internalize it to self-stigma (Corrigan & Kleinlein 2005). This internalization may interfere with their recovery process and may lead to loneliness and isolation from society, as well as difficulties at the process of physical, social and psychological integration. It seems that many people with SMI reduce their community activities due to the fear of rejection from their environment (Prince & Prince, 2002). This research examines the correlation between self-stigma and three dimensions of community integration: physical, social and psychological, among people with SMI, for the first time in Israel. 11 Research hypothesis The central hypothesis of the research was that there will be a negative correlation between self-stigma and community integration. A person with SMI who have a higher level of self-stigma will feel less integrated in the three dimensions of community integration: physical, social and psychological. The Secondary hypothesis of the research was that there will be a correlation between background variables and self-stigma. The background variables include: age, gender, education, length of illness and number of psychiatrist hospitalizations. The Third hypothesis of the research was that there will be a correlation between background variables and community integration. The background variables include: socio-economic rating, residence time at the current apartment, different types of rehabilitation program (more intense or less intense), age, gender, length of illness and number of psychiatrist hospitalizations. Method The research included a broad based survey using self report questionnaires among 101 people with SMI, over the age of 18, who are living in the community and using rehabilitation basket for the aspects of: housing, employment and leisure. Convenience sample was taken on five different rehabilitation programs: sheltered factory, protected accommodation, supported housing, supported employment and social club. It should be noted that the researcher works in the protected accommodation program and therefore had a direct access to the target research population. In addition to this, the researcher assistance explained and conducted the research questionnaires in the protected accommodation program. At every rehabilitation program, prior to the research, the researcher /researcher assistance explained the research and questionnaires to the staff members and to the participants. The data method took into consideration the different types of each rehabilitation program 11 (more intense or less intense), according to the rehabilitation basket definition. This division was made due to two reasons: the first was the desire to get as many participants as possible and the second is to assist the participants who need help on filling the questionnaires. Usually participants in high intense programs needed more help with completing the questionnaires. Therefore the researcher /researcher assistance met them on person and helped them fill the questionnaire, whereas on programs less intense the method was different. Due to the deployment of less intense programs, and since the participants on those programs required less assist while filling the questionnaires. On those programs the researcher was assisted by the staff members who personally accompany the people with SMI. The questionnaires included three parts:  The first part referred to background and demographic variables.  The Second part included a tool to evaluate self-stigma divided to four dimensions: alienation, discrimination, social withdrawal and stereotype endorsement.  The third part included three tools to evaluate community integration: physical, social and psychological integration. Results The central hypothesis of the research, which claimed that there will be a negative correlation between self-stigma and community integration, was confirmed. Participants who reported a higher level of self-stigma, reported also on lower community integration. The strongest correlation was found between self-stigma and physical integration, whereas, self-stigma and social integration had the weakest correlation according to research results. Self-stigma and the background variables (gender and socio-economic rating) predicted 10% from the explained variance of community integration. The second hypothesis, which claimed that there will be a correlation between background variables and self-stigma, was partially confirmed. A positive correlation between age, length of illness and self-stigma was found, as well as, a negative correlation between education and the stereotype endorsement dimension in self-stigma. Moreover, Women with SMI reported higher level of self11 stigma, than men with SMI, as the research assumption expected. On the other hand, no significant correlation was found between number of psychiatrist hospitalizations and self-stigma. Also, no significant correlation were found between the background variables and discrimination dimension in self-stigma. The third hypothesis, which claimed that there will be a correlation between background variables and community integration, was partially confirmed. The hypotheses discussing the correlation between the background variables (age, residence time at the current apartment, length of illness and number of psychiatrist hospitalizations) and community integration were not confirmed. The hypothesis regarding to the differences on community integration level among the various rehabilitation programs (more intense or less intense), was not confirmed as well. On the other hand, a significant difference of community integration was found in socio-economic rating. Participants who reported a higher socio-economic rating, also reported a higher level of psychological integration. Furthermore, and in accordance to the research hypotheses, women with SMI reported a lower level of community integration, than men with SMI. Discussion From this research we can learn that people with SMI experience stigma, discrimination and alienation from their surroundings, which damage their process of community integration. Those obstacles are internalized to self-stigma among them and become barriers to the physical, social and psychological integration. This is despite of the laws aimed to integrate people with SMI, and the developing of many rehabilitation services that are given in the community in Israel, whose purpose is to allow people with SMI to live like everyone else. The research findings provide knowledge and awareness regarding the correlation between self-stigma and community integration among people with SMI. A knowledge which can contribute to design adequate intervention programs, aiming to decreased self-stigma, and enhanced community integration, among people with SMI. Examples to such interventions may be: increasing the public 11 awareness on psychiatric illnesses and symptoms, increasing uniformity among the different rehabilitation programs, professional training dedicated to self-stigma and community integration for rehabilitation staff members, etc. On top of that, there is a need to continue the research on self-stigma and community integration among people with SMI in Israel and worldwide. 11 The correlation between self-stigma and community integration among people with serious mental illness. Chen Bachar Ben- Shushan Supervised by: Dr. Shirli Werner A Thesis Submitted in Partial Fulfillment of The Requirements for the Degree of "Master of Social Work" The Hebrew University of Jerusalem The Paul Baerwald School of Social Work and Social Welfare 4102 11