1. No category

‫בית משפט השלום בנתניה‬
‫ת"א ‪ 18809-06-11‬איינס נ' הוטרינר המחוזי)אחר‪/‬נוסף(‬
‫בפני‬
‫כב' השופטת יעל קלוגמן‬
‫מבקשת‬
‫ליהי איינס‬
‫נגד‬
‫משיבה‬
‫המועצה המקומית כפר יונה‬
‫החלטה‬
‫‪ .1‬ביום ‪ 13.6.11‬הגישה המבקשת‪ ,‬עו"ד ליהי איינס‪ ,‬בקשה דחופה לעכב את מסירת כלבתה לבידוד‬
‫במאורת‪-‬בידוד‪ ,‬על פי פקודת הכלבת‪) 1934 ,‬להלן‪ :‬הפקודה(‪ .‬המשיבה לבקשה היא המועצה‬
‫המקמית כפר יונה‪.‬‬
‫בידוד הכלבה נדרש‪ ,‬על פי הפקודה‪ ,‬לאחר שדווח למשרד הבריאות‪ ,‬נפת נתניה‪ ,‬כי ביום ‪10.6.11‬‬
‫נשכה הכלבה ילד בן חמש‪.‬‬
‫המבקשת טענה בבקשתה כי מדובר בכלבת בית של משפחתה‪ ,‬אשר המליטה לאחרונה )בראשית‬
‫יוני(‪ .‬המבקשת ציינה כי הכלבה לא חוסנה כנגד כלבת בשל הריונה‪ ,‬אך היא מטופלת על ידי‬
‫הוטרינר‪ ,‬ד"ר דורון צור‪ .‬המבקשת ביקשה ‪ -‬חלף הבאתם של הכלבה וגוריה למאורת הבידוד ‪-‬‬
‫לבודד את הכלבה בתוך ביתה‪ ,‬תוך פיקוח צמוד של הוטרינר ותוך דיווח לוטרינר הרשותי ככל‬
‫שיידרש‪.‬‬
‫המבקשת טענה כי בידוד הכלבה וגוריה במאורת הבידוד הציבורית יביא למות הגורים ועלול‬
‫לפגוע גם בכלבה‪ .‬היא טענה כי מקום שניתן להשיג את תכלית החקיקה בדרך שלא תפגע באופן‬
‫זה בכלבה ובגוריה‪ ,‬על הצער ועוגמת הנפש שכרוכים בכך עבור בעלי הכלבה )משפחת המבקשת‪,‬‬
‫שבה שלושה ילדים שמטפלים בכלבה וקשורים אליה( ‪ -‬אזי יש לאפשר את בידוד הכלבה‬
‫בביתם‪ ,‬מבלי להביאה עם גוריה למאורת הבידוד הציבורית‪.‬‬
‫המבקשת הסתמכה על פסק דינו של כב' השופט מסארווה ב‪-‬בש"א ‪ 4419/06‬אביב אילון‪,‬‬
‫עו"ד נ‪ .‬הרופא הוטרינר המחוזי בחדרה )בימ"ש השלום בחדרה; להלן‪ :‬עניין אילון(‪ ,‬שם נפסק‬
‫כי ביהמ"ש מוסמך לאשר את הבידוד "הביתי"‪ ,‬חלף הבידוד במאורת בידוד ציבורית; וכן על‬
‫‪ 1‬מתוך ‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫בית משפט השלום בנתניה‬
‫ת"א ‪ 18809-06-11‬איינס נ' הוטרינר המחוזי)אחר‪/‬נוסף(‬
‫אימוצו של פסק‪-‬דין אילון ב‪ -‬בש"א ‪ 1084/08‬ליבוביץ נ‪ .‬מנהל השירותים הוטרינריים )בימ"ש‬
‫השלום בראשון לציון(‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫ביום ‪ 14.6.11‬נתתי‪ ,‬במעמד צד אחד‪ ,‬צו ארעי כבקשת המבקשת והוריתי על מתן תגובת‬
‫המשיבה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ .2‬ביום ‪ 15.6.11‬הגישה ב"כ המשיבה תגובה מפורטת ומנומקת כנגד הבקשה‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ראשית‪ ,‬טענה ב"כ המשיבה כי לביהמ"ש אין סמכות להיעתר לבקשת המבקשת‪ .‬הטעם לכך‬
‫הוא שבסעיף ‪) (1) 4‬ב( לפקודה נקבע באופן חד משמעי‪ ,‬כי בעל כלב )בענייננו( שנשך אדם‪ ,‬חייב‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫לקחתו למאורת הבידוד הקרובה ביותר‪ .‬הוראת חוק זו היא ברורה‪ ,‬קוגנטית‪ ,‬ואינה מותירה כל‬
‫מרווח לפרשנות או לחלופה‪ .‬מאורת בידוד היא רק מאורת בידוד ציבורית‪ ,‬כמוגדר‬
‫בסעיף ‪ 3‬לפקודה‪ .‬ב"כ המשיבה טוענת כי לנוכח הוראות הדין המפורשות הללו‪ ,‬אין לביהמ"ש‬
‫סמכות להתיר כל דרך אחרת של בידוד לגבי כלב שנשך אדם‪.‬‬
‫הטעם הענייני לחובה חד משמעית זו שבפקודה טמון בסכנה הרבה שבמחלת הכלבת‪ ,‬שהיא‬
‫מידבקת וחשוכת מרפא‪ .‬ב"כ המשיבה טענה כי רק במאורת בידוד ציבורית מתקיימים התנאים‬
‫המקצועיים הדרושים לבידודו המלא של הכלב שנשך‪ ,‬במשך עשרת הימים הקריטיים שלאחר‬
‫הנשיכה )עשרה ימים‪ ,‬כיוון שאם הכלב נגוע בכלבת‪ ,‬יתגלו סימני המחלה תוך תקופה זו(‪.‬‬
‫ב"כ המשיבה צירפה לתגובתה את הצעת החוק לתיקון פקודת הכלבת )מס' ‪ ,(5‬התשס"ט ‪2009 -‬‬
‫)הצ"ח התשס"ט‪ .(326 ,‬שם הוצע לתקן את סעיף ‪ 3‬לפקודה על ידי הוספת המילים‪" :‬הנתון‬
‫לשליטתו של הרופא הוטרינר העירוני"‪ ,‬לגבי מקום שייקבע כמאורת בידוד‪ ,‬וזאת על מנת‬
‫להדגיש כי מאורת בידוד יכולה להיות רק מאורת בידוד ציבורית‪ ,‬וכי בידוד כלב שנשך אדם‪,‬‬
‫כנדרש על פי הפקודה‪ ,‬לא יוכל להיעשות במקום אחר ממאורת בידוד ציבורית‪.‬‬
‫בדברי ההסבר לתיקון זה צויין‪ ,‬בין היתר‪ ,‬עניין אילון‪ ,‬ופסק‪-‬דין נוסף‪ ,‬שבהם התירו בתי‬
‫המשפט בידוד "פרטי"‪ ,‬והוסבר כי החלטות אלה של בתי המשפט סיכלו את התכלית שביסוד‬
‫הסגרת הכלב שנשך לידי גורם שלטוני‪" ,‬שהוא הגורם המוסמך ביותר לשם הבטחת בידודו )של‬
‫הכלב(‪ ,‬ביצוע תצפית עליו ונקיטת פעולות מנע בהתאם לצורך"‪ .‬התיקון המוצע בפקודה נועד‬
‫למנוע "הסגר בית" ולהבטיח כי בידודה של החיה שנשכה יבוצע רק במקום שנתון לשליטתו של‬
‫הוטרינר העירוני‪.‬‬
‫על פי כל אלה טענה ב"כ המשיבה כי יש לבטל את הצו הארעי שניתן‪ ,‬לבקשת המבקשת‪,‬‬
‫ולהורות לה להביא את הכלבה וגוריה לאלתר למאורת הבידוד העירונית‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ 2‬מתוך ‪8‬‬
‫בית משפט השלום בנתניה‬
‫ת"א ‪ 18809-06-11‬איינס נ' הוטרינר המחוזי)אחר‪/‬נוסף(‬
‫‪ .3‬ביום ‪ 16.6.11‬התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים ובהשתתפות הוטרינר הרשותי במשיבה‪,‬‬
‫ד"ר אודי זהרוני‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫לאחר ששמעתי בהרחבה את המבקשת ואת ב"כ המשיבה וכן הסברים מקצועיים שמסר ד"ר‬
‫זהרוני‪ ,‬החלטתי לקבל את עמדת המשיבה והוריתי למבקשת למסור את הכלבה וגוריה למאורת‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫בידוד ציבורית‪ .‬בשל השעה המאוחרת ניתן במעמד הצדדים רק החלק "האופרטיבי" של‬
‫ההחלטה‪ ,‬והנימוקים לה מובאים בנפרד‪ ,‬בהחלטה זו‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .4‬במהלך הדיון התבררו הדברים הבאים‪ :‬הכלבה היא קטנה למדי )משקלה כשישה ק"ג(‪ .‬היא בת‬
‫כשנתיים ומוחזקת בידי המבקשת ומשפחתה כשנה‪ .‬הכלבה לא חוסנה מעולם כנגד כלבת‪.‬‬
‫המבקשת מסרה‪ ,‬כי כאשר קיבלה את הכלבה היא סברה שחוסנה‪ ,‬אך בדיעבד הסתבר שלא‬
‫חוסנה‪ .‬כאשר המבקשת רצתה לחסן את הכלבה‪ ,‬היתה הכלבה בהיריון‪ ,‬מצב שלא איפשר לבצע‬
‫את החיסון‪ .‬הכלבה המליטה‪ ,‬כאמור‪ ,‬בראשית יוני‪ .‬המבקשת טענה כי אינה יודעת אם הכלבה‬
‫אמנם נשכה את הילד‪ ,‬אך ציינה כי מדובר בבנם של מכרים קרובים שלה ושל בעלה‪ ,‬שנהג‬
‫לשחק עם הכלבה תכופות‪ .‬הילד הגיע לביתם כעשרה ימים לאחר ההמלטה וניסה להרים את‬
‫אחד הגורים‪ ,‬וכנראה שאז נשכה אותו הכלבה‪ .‬כפי שצויין‪ ,‬הכלבה לא חוסנה כנגד כלבת‪ .‬בעת‬
‫הדיון לפני חלפו שישה ימים מאז הנשיכה‪ ,‬ובמהלך הימים הללו בודדה המבקשת את הכלבה‬
‫בתוך הבית‪ ,‬ללא כל יציאה החוצה‪ .‬הוטרינר שמטפל בכלבה‪ ,‬ד"ר צור‪ ,‬בדק אותה ביום שקדם‬
‫לדיון‪ ,‬והמבקשת הציגה מסמך שערך ולפיו הכלבה בריאה ואינה מגלה כל סימני מחלה‪.‬‬
‫המבקשת הביעה נכונות לעמוד בכל תנאי שיידרש לצורך הבטחת בידודה של הכלבה במשך‬
‫ארבעה ימים נוספים‪ ,‬עד חלוף עשרה ימים ממועד הנשיכה‪ ,‬לרבות הכנסת הכלבה לתוך כלוב‪,‬‬
‫באופן שימנע בריחתה‪ ,‬תיצפות עליה‪ ,‬דיווח לוטרינר הרשותי‪ ,‬וכל תנאי שיידרש‪.‬‬
‫הוטרינר הרשותי‪ ,‬ד"ר זהרוני‪ ,‬מסר כי נועץ בעניינה של המבקשת עם מנהל השירותים‬
‫הוטרינריים בשדה‪ ,‬ד"ר עוזרי‪ ,‬וכן עם הממונה הישיר עליו‪ ,‬הוטרינר המחוזי‪ ,‬ד"ר וסרמן‪,‬‬
‫ושניהם הודיעו לו כי אין סמכות על פי הפקודה לאשר בידוד חלופי למאורת בידוד ציבורית‪ ,‬וכי‬
‫אין להסכים לחלופה כזאת מטעמים של הגנת הציבור מפני מחלת הכלבת‪ ,‬כפי שיפורט להלן‪.‬‬
‫בהתאם לכך‪ ,‬נותרה המשיבה בעמדתה ולפיה אין ניתן להסכים לבידוד הכלבה בבית המבקשת‬
‫בשום תנאי שהוא‪.‬‬
‫‪ 3‬מתוך ‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫בית משפט השלום בנתניה‬
‫ת"א ‪ 18809-06-11‬איינס נ' הוטרינר המחוזי)אחר‪/‬נוסף(‬
‫‪ .5‬למחלוקת שלפני פן משפטי ופן ענייני‪-‬מקצועי‪.‬‬
‫בפן המשפטי‪ ,‬הנושא מוסדר בפקודה‪ .‬אין מחלוקת כי הוראות הפקודה דורשות שבידוד הכלב‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫שנשך יבוצע במאורת בידוד ציבורית )עירונית( ואינן מעניקות שיקול דעת לרשות כלשהי )לרבות‬
‫ביהמ"ש( לאשר הסדר בידוד חלופי‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין באף דין ספציפי רלבנטי )למשל‪ :‬פקודת מחלות‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫בעלי חיים ]נוסח חדש[ ותקנותיה; חוק הרופאים הוטרינריים‪ ,‬התשנ"א – ‪ 1991‬ותקנותיו(‬
‫הוראה ספציפית‪ ,‬שממנה ניתן לשאוב סמכות לאשר הסדר של בידוד כלב שנשך שלא במאורת‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫בידוד ציבורית‪.‬‬
‫המבקשת טוענת כי למרות זאת‪ ,‬יש בסיס משפטי לסמכות של ביהמ"ש לאשר הסדר חלופי‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫לבידוד במאורת בידוד ציבורית‪ .‬הבסיס המשפטי הנטען בנוי מצירוף של "סמכות טבועה" של‬
‫ביהמ"ש; ביחד עם תורת הפרשנות התכליתית‪ ,‬שכבר היכתה שורש בפסיקה; ובהתייחס‪,‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬גם לחוק יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו‪.‬‬
‫תמציתו של טיעון זה היא כי בעידן חוקי היסוד ‪ -‬מרחק עשרות שנים משנות ה‪ 30 -‬של המאה‬
‫הקודמת‪ ,‬שאז נחקקה הפקודה ‪ -‬הוסטה נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי לבין ההתחשבות‬
‫בפרט‪ ,‬באופן שכיום ניתן משקל רב יותר להתחשבות בצורכי הפרט ובמצוקתו‪ ,‬ככל הניתן‪ ,‬תוך‬
‫שמירה על האינטרס הציבורי החיוני‪ .‬לכך יש להוסיף את עניין הפרשנות התכליתית )על פי‬
‫משנתו של כב' הנשיא ]בדימ‪ [.‬ברק‪ ,‬בספריו‪ :‬פרשנות תכליתית במשפט ובפסקי הדין הרבים‬
‫שבהם יושמה תורה זו(‪.‬‬
‫הטיעון לעניין זה הוא כי במקרה דנן תכלית החקיקה היא להבטיח את בידודו‪ ,‬באופן רצוף‪ ,‬של‬
‫הכלב שנשך‪ ,‬במשך עשרת הימים שלאחר הנשיכה‪ .‬זה אשר נדרש על מנת לבדוק אם במועד‬
‫הנשיכה היה הכלב נגוע בכלבת‪ ,‬אם לאו‪ ,‬ואין תכלית החקיקה משתרעת מעבר לכך‪.‬‬
‫אם תכלית זו ניתנת להשגה באמצעים‪ ,‬שפגיעתם בפרט )בעלי הכלב( חמורה פחות מאשר‬
‫הפגיעה האפשרית כתוצאה משהותו של הכלב במאורת בידוד ציבורית )במקרה דנן‪ :‬בעיקר‬
‫החשש למות הגורים‪ ,‬ואף חשש לנזק לכלבה( – אזי עיקרון הפרשנות התכליתית‪ ,‬ביחד עם‬
‫סמכותו "הטבועה" של ביהמ"ש‪ ,‬יכולים להוות מקור‪-‬סמכות לביהמ"ש לסטות מההוראות‬
‫הספציפיות של הפקודה ולהתיר בידוד חלופי "ביתי"‪ ,‬תוך קביעת תנאים שיהיה בהם כדי לאזן‬
‫בין אינטרס הציבור לבין האינטרס של בעלי הכלב‪ .‬על פי טיעון זה‪ ,‬יש לביהמ"ש סמכות‬
‫"טבועה" ליצור איזון חדש כזה‪ ,‬שיבטא באופן ראוי ו"מודרני" יותר את נקודת האיזון‬
‫המתאימה בין האינטרסים הנוגדים; לעומת ההוראות הנוקשות שבפקודה‪ ,‬שאין בהן איזון‪-‬‬
‫אינטרסים כזה‪ ,‬כראוי בימינו אלה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 4‬מתוך ‪8‬‬
‫בית משפט השלום בנתניה‬
‫ת"א ‪ 18809-06-11‬איינס נ' הוטרינר המחוזי)אחר‪/‬נוסף(‬
‫מנגד טוענת ב"כ המשיבה כי "עוצמת" האינטרס הציבורי ‪ -‬לנוכח הסכנה הרבה ממחלת‬
‫הכלבת‪ ,‬שהיא מידבקת וחשוכת‪-‬מרפא ‪ -‬מחייבת שלא לסטות מההוראות הקוגנטיות של‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫הפקודה לעניין בידודו של כלב שנשך במאורת בידוד ציבורית‪ .‬לטענתה‪ ,‬מתן אישור על ידי‬
‫ביהמ"ש להסדר‪-‬בידוד‪ ,‬בסטייה מהוראות הפקודה‪ ,‬יגרום לסיכולן של הוראות הדין ועלול אף‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫לפגוע באינטרס הציבורי למנוע הפצה של מחלת הכלבת‪ .‬כפי שצויין‪ ,‬עמדה זו באה לידי ביטוי‬
‫בהצעת החוק הממשלתית לתיקון פקודת הכלבת‪ ,‬אשר נזכרה לעיל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .6‬בעניין אילון אישר ביהמ"ש חלופת‪-‬בידוד בביתו של בעל הכלב‪ ,‬אך אני מקבלת את טיעונה של‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫ב"כ המשיבה‪ ,‬כי יש לאבחן בין עניין אילון )ופסקי הדין שניתנו בהסתמך עליו(‪ ,‬לבין ענייננו‪.‬‬
‫מספר טעמים לכך‪:‬‬
‫ראשית‪ ,‬בעניין אילון התקיים הדיון בביהמ"ש‪ ,‬לגוף הבקשה‪ ,‬רק לאחר שחלפו עשרה ימים מאז‬
‫הנשיכה‪ ,‬כך שעניין הצורך בבידודו של הכלב הפך תיאורטי‪ .‬במובן זה‪ ,‬הפסיקה בעניין אילון‬
‫היא בגדר "אמרת אגב" ולא פסיקה "אופרטיבית" )מדובר אמנם בפסק דין של בימ"ש השלום‪,‬‬
‫שאינו מהווה תקדים מחייב‪ ,‬אך ניתן כמובן לשקול אותו‪ ,‬לגופו‪ ,‬כאשר בימ"ש אחר מתלבט‬
‫באותה סוגייה(‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬במקרה דנן טרם חלפו עשרה ימים ממועד הנשיכה‪ ,‬ועל כן אין מדובר בעניין‬
‫תיאורטי אלא בהכרעה בעלת תוצאות "אופרטיביות"‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬הדיון בפסק דין אילון התמקד בשאלת סמכותו של בימ"ש השלום להיזקק לתקיפה –‬
‫ישירה או עקיפה – של אקט של רשות מינהלית‪ .‬מעשה‪-‬הרשות שבו דובר היה הוראה של‬
‫הוטרינר הרשותי‪ ,‬או המחוזי‪ ,‬שניתנה לפי סעיף ‪ 4‬א' לפקודה‪ .‬סעיף זה מסמיך רופא וטרינר‬
‫ממשלתי‪ ,‬על פי שיקול דעתו‪ ,‬להורות לבעליה של חיה למסור אותה למאורת בידוד‪ ,‬אם מצא‬
‫שהיה מגע בין החיה )כלב‪ ,‬בענייננו( לבין אדם‪ ,‬וכי יש חשש להדבקה בכלבת כתוצאה ממגע זה‪.‬‬
‫אולם בענייננו אין מדובר בסעיף ‪ 4‬א' לפקודה אלא בסעיף ‪ 4‬שלה‪ ,‬שדן במקרה שבו החיה )כלב‪,‬‬
‫בענייננו( נשך אדם‪ .‬במקרה כזה אין הפקודה מקנה שיקול דעת לגבי מקום הבידוד‪ ,‬לא לוטרינר‬
‫ממשלתי ולא לגורם אחר‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬סעיף ‪ (1) 4‬לפקודה‪ ,‬שבו עסקינן‪ ,‬אינו עוסק באקט של‬
‫הרשות‪ ,‬אלא מטיל חובות ישירות על בעל הכלב‪ ,‬ובהן החובה להביאו למאורת הבידוד הקרובה‬
‫ביותר )סעיף ‪) (1) 4‬ב( לפקודה‪ ,‬שהוא שעומד במרכז הדיון דנן(‪.‬‬
‫סעיף זה לא נדון בפסק הדין בעניין אילון‪ .‬כשמדובר באכיפת חובה‪ ,‬אשר הדין מטיל באופן ישיר‬
‫על האזרח‪ ,‬אין רלבנטיות לדיון הנרחב בפסק דין אילון בעניין הדרכים לתקיפת החלטתה של‬
‫רשות מינהלית‪.‬‬
‫מהטעמים הללו לא יכולתי להסתייע בפסק הדין בעניין אילון‪ ,‬לצורך ההכרעה במחלוקת שלפני‪.‬‬
‫‪ 5‬מתוך ‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫בית משפט השלום בנתניה‬
‫ת"א ‪ 18809-06-11‬איינס נ' הוטרינר המחוזי)אחר‪/‬נוסף(‬
‫‪ .7‬רבות נכתב על היותה של הסמכות "הטבועה" או "הטבעית" שבידי ביהמ"ש‪ ,‬בגדר "סוס פרא"‪,‬‬
‫אשר יש לנקוט זהירות‪-‬יתר בטרם רוכבים עליו; כיוון שמדובר בסמכות כללית וערטילאית‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫שאין לה גבולות ברורים ומוגדרים‪ .‬על כן לא יפנה ביהמ"ש למקור‪-‬סמכות זה‪ ,‬אלא במקרים‬
‫חריגים ויוצאי דופן‪ ,‬כאשר הוא סבור שהדבר הכרחי לעשיית צדק‪ ,‬ולאחר שבחן ווידא ככל‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫הניתן כי השימוש במקור‪-‬סמכות זה לא יפגע באינטרסים חשובים אחרים‪.‬‬
‫מקל וחומר כך‪ ,‬כאשר מתבקש ביהמ"ש לאשר מעשה או הסדר שעומד בניגוד לדין‪ .‬במקרה כזה‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫יסתייג ביהמ"ש ביתר שאת להיעתר לבקשה כזאת על בסיס סמכות "טבועה"; גם אם מתבקש‪,‬‬
‫במצורף לכך‪ ,‬מתן "סעד חוקתי ישיר"‪ ,‬על פי העקרונות הכלליים של חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫וחירותו ושל פרשנות תכליתית‪ ,‬מבלי שסעד כזה עבר את התווך של חקיקה ספציפית לגבי‬
‫העניין שבמחלוקת )קרי‪ :‬מניעת כלבת; דרכי הבידוד של כלב שנשך אדם(‪.‬‬
‫בחינת הפן המשפטי‪ ,‬כשלעצמו‪ ,‬מעמידה איפוא ספק אם זה המקרה הראוי לאשר סטייה‬
‫מהוראות הדין )פקודת הכלבת(‪ ,‬בהתבסס על העקרונות הכלליים שהועלו כמקור לסמכות‬
‫ביהמ"ש לעשות כן‪.‬‬
‫אין צורך שאקבע מסמרות בסוגייה זו‪ ,‬שאינה פשוטה‪ ,‬כיוון שהגעתי למסקנה כי במקרה דנן‪,‬‬
‫הפן הענייני‪-‬מקצועי מכריע כנגד אישור של בידוד "ביתי"‪ ,‬תוך סטייה מהוראות הפקודה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ .8‬הפן הענייני‪-‬מקצועי הובהר בעדותו ובהסבריו של ד"ר זהרוני‪ .‬הוא הסביר כי בשנים האחרונות‬
‫הפכה מחלת הכלבת בישראל מכלבת סילבטית‪ ,‬שמקורה בחיות בר‪ ,‬לכלבת אורבנית‪ ,‬שמקורה‬
‫בכלבים ובחתולים‪ .‬הוא מסר כי בשנה האחרונה אירעו ‪ 53‬מקרים של כלבת‪ ,‬רובם מנשיכות של‬
‫כלבי בית‪.‬‬
‫ד"ר זהרוני ציין כי האפשרויות לאבחן כלבת לא התפתחו ולא השתנו‪ ,‬מאז שנות ה‪ 30 -‬של‬
‫המאה הקודמת‪ ,‬ועל כן ההסדר שבפקודה עודו "עדכני"‪ ,‬מהיבט זה‪ .‬הדרך היחידה לקבוע אם‬
‫כלב שנשך נגוע בכלבת אם לאו‪ ,‬מבלי להמית את הכלב על מנת לבדוק את מוחו‪ ,‬היא‪ :‬לבודד‬
‫אותו באופן מוחלט ורצוף‪ ,‬במשך עשרת הימים הקריטיים שלאחר הנשיכה‪ .‬אם הכלב אינו‬
‫מראה סימני כלבת לאורך כל עשרת הימים הללו‪ ,‬אזי לא היה נגוע בכלבת בעת הנשיכה‪.‬‬
‫הדרישה העיקרית לגבי בידודו של הכלב היא איפוא – להחזיקו בבידוד מוחלט ולמנוע את‬
‫יציאתו או בריחתו ממנו‪ ,‬באופן שניתן יהיה לתצפת עליו ברציפות וודאית‪ ,‬במשך עשרת הימים‬
‫הקריטיים שלאחר הנשיכה‪ .‬ד"ר זהרוני הסביר כי כלב שנגוע בכלבת ינסה תמיד לברוח ממקום‬
‫שבו הוא מוחזק‪ ,‬והמחלה גורמת לכך‪ ,‬שהכלב יפעיל כוח עצום‪ ,‬הרבה מעל למשוער על פי גודלו‬
‫ומשקלו‪ .‬על כן‪ ,‬הבטחת בידודו של הכלב ומניעת יציאתו ממקום הבידוד אינה פשוטה‪ ,‬אם‬
‫הכלב נגוע בכלבת‪ .‬כלובי בידוד‪-‬הכלבת אשר במאורת הבידוד הציבורית בנויים ומאובטחים‬
‫‪ 6‬מתוך ‪8‬‬
‫בית משפט השלום בנתניה‬
‫ת"א ‪ 18809-06-11‬איינס נ' הוטרינר המחוזי)אחר‪/‬נוסף(‬
‫באופן שמותאם לצורך למנוע לחלוטין אפשרות שכלב נגוע בכלבת יימלט מהמקום‪ .‬יש קושי‬
‫ברור להבטיח ולוודא כי בידוד הכלב בבית ייעשה באופן רצוף בתוך כלוב‪ ,‬וכי כלוב‪-‬בידוד‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫"ביתי" אמנם מותאם לתנאי שצויין‪.‬‬
‫ד"ר זהרוני לא הטיל ספק ברצונם הטוב של המבקשת ובעלה ובכנות התחייבותם לנקוט כל צעד‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫דרוש על מנת להבטיח את המשך הבידוד של כלבתם בתוך ביתם‪ .‬החשש שהעלה היה מפני‬
‫יצירת תקדים ‪ -‬בפסק דין "אופרטיבי" שניתן טרם חלפו עשרה ימים מאז הנשיכה ‪ -‬אשר יפתח‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫פתח מסוכן‪" :‬אני מבקש להעמיד את בית המשפט על כך שפריצת הגדר במקרה אחד‪ ,‬שבו לא‬
‫יחוייבו בעלי הכלב למוסרו למאורת בידוד ציבורית בהתאם לחוק‪ ,‬עלולה ליצור תקדים‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫שישפיע על מקרים רבים שבהם צריך להסגיר כלבי בית למאורת הבידוד הציבורית‪ .‬אני‬
‫חושש שבעלי כלבים יסתמכו על פסה"ד הזה על מנת שלא להסגיר את הכלבים כנדרש‪ ,‬ובכך‬
‫אנו פותחים פתח מסוכן" )בעמ' ‪ 3‬לפר'(‪.‬‬
‫שוכנעתי מדברים אלה‪ .‬אני סבורה כי ככל שיש מקום לבחינה מחדש של נקודת האיזון הראוייה‬
‫בין ההכרח לוודא בידוד כנדרש של כלב )או בעל חי אחר( שנשך אדם‪ ,‬לבין ההתחשבות ברצונם‬
‫של בעלי הכלב למנוע מסירתו למאורת בידוד ציבורית – אזי בחינה כזאת צריכה להיעשות על‬
‫ידי גורמים מקצועיים מתאימים ולהביא להסדר שבדין )במילים אחרות‪ :‬רגולציה‪ ,‬בדרך כלל‬
‫בתקנות(‪ ,‬שבו ייקבעו באופן מפורט התנאים לאישור של בידוד שלא במאורת בידוד ציבורית‪.‬‬
‫כל עוד לא נשקל ולא נחקק הסדר כזה – וראינו לעיל כי בהצעת חוק ממשלתית מלפני כשנתיים‬
‫הובעה עמדה נחרצת כנגד הסדר כזה – אני מקבלת את עמדת המשיבה‪ ,‬כי אין זה נכון שבית‬
‫המשפט יפתח פתח לאישור בידוד‪-‬כלבת שלא במאורת בידוד‪.‬‬
‫בית המשפט רואה לפניו את המקרה המסויים שעומד כעת לדיון‪ :‬מדובר בכלבה קטנה יחסית‪,‬‬
‫אשר לאורך שישה ימים מאז הנשיכה לא נתגלו בה סימני מחלה; אשר בעליה מרשימים‬
‫ברצינותם וביכולתם‪ ,‬לכאורה‪ ,‬לבודד אותה בביתם‪ ,‬ואשר הלב נחמץ לנוכח מצוקתם וחששם‬
‫לגורל הגורים והכלבה במאורת הבידוד הציבורית‪ .‬כאשר "תכלית החקיקה"‪ :‬הבטחת בידודה‬
‫של הכלבה למשך ארבעה ימים נוספים‪ ,‬נראית כה קרובה להשגה גם בבידוד הביתי – נמשך‬
‫ביהמ"ש‪ ,‬מטבע הדברים‪ ,‬להיעתר לבקשתם‪-‬תחינתם של בעלי הכלבה‪ .‬אולם אין בידי ביהמ"ש‬
‫הכלים הדרושים על מנת להגדיר באופן הנדרש את התנאים שחייבים להתקיים לצורך הבטחת‬
‫בידודו של הכלב‪ ,‬את אופן הפיקוח על כך‪ ,‬ופרטים רלבנטיים אחרים‪ .‬אין בידי ביהמ"ש הכלים‬
‫הדרושים על מנת להגדיר באילו מקרים‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬ניתן לאשר בידוד‪-‬כלבת "ביתי"‪ ,‬ובאילו‬
‫מקרים אין ניתן לאשרו‪ .‬ללא הגדרה ברורה כזאת‪ ,‬צודקת המשיבה בחששה‪ ,‬פן מתן אישור על‬
‫ידי ביהמ"ש לבידוד‪-‬כלבת "ביתי" יפתח פתח מסוכן‪ ,‬אשר בהעדר הגדרות וגבולות ברורים עלול‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ 7‬מתוך ‪8‬‬
‫בית משפט השלום בנתניה‬
‫ת"א ‪ 18809-06-11‬איינס נ' הוטרינר המחוזי)אחר‪/‬נוסף(‬
‫‪.9‬‬
‫להתרחב כדי "פתחו של אולם"‪ ,‬ובכך ‪ -‬לסכל את תכלית החקיקה של הפקודה ואף לסכן את‬
‫הציבור‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫על כן הגעתי למסקנה כי אפשרות של בידוד‪-‬כלבת "ביתי" צריכה להיות מוסדרת על ידי‬
‫המחוקק‪ ,‬ככל שיימצא מקום לכך‪ ,‬ואל‪-‬לו לביהמ"ש לפתוח בעניין מסוכן זה פתח בלתי מוגדר‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫לחריגה מהוראות פקודת הכלבת‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ד"ר זהרוני הסכים כי לצורך קיום התכלית הרפואית‪-‬מקצועית של הבידוד‪ ,‬די בעשרת הימים‬
‫שלאחר הנשיכה‪ ,‬ואין הכרח כי הכלבה וגוריה יוחזקו במאורת הבידוד הציבורית במשך עשרה‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫ימים מיום הסגרתם לשם )על פי סעיף ‪ (2) 4‬לפקודה(‪ .‬על כן המליץ ד"ר זהרוני שביהמ"ש יורה‬
‫כי הכלבה וגוריה ישוחררו ממאורת הבידוד הציבורית ביום האחד‪-‬עשר שלאחר הנשיכה )היינו‪,‬‬
‫ביום ‪ ,(21.6.11‬כפוף כמובן לכך שלא נתגלו בהם סימני המחלה‪,‬‬
‫וכן – לחיסון הכלבה כנגד כלבת במועד האמור‪ .‬הוריתי בהתאם לכך‪ ,‬בהחלטה שניתנה בתום‬
‫הדיון‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ .10‬המזכירות תשלח החלטה זו למבקשת ולב"כ המשיבה‪.‬‬
‫ניתנה היום‪ ,‬י"ז סיון תשע"א‪ 19 ,‬יוני ‪ ,2011‬בהעדר הצדדים‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪ 8‬מתוך ‪8‬‬