על גמגום וטיפול בגמגום מושב:
מושב :על גמגום וטיפול בגמגום 1 קצב דיבור של דוברי עברית בתוכניות רדיו עופר אמיר ,דובי שטרן החוג להפרעות בתקשורת ,אוניברסיטת תל אביב קצב הדיבור הוא אחד מהמרכיבים הבסיסיים של הפרוזודיה ,והוא משפיע ישירות על יעילות התקשורת הבין אישית .מקובל להניח שקצב הדיבור יכול להיות מושפע מגיל ומין הדובר, ומהמצב הבריאותו ומוצאו של הדובר .בנוסף ,קצב הדיבור מהווה רכיב בסיסי במגוון שיטות טיפול המכוונות ללקויות דיבור בתחומים שונים ,כגון הפרעות בשטף-הדיבור ,הפרעות-קול והפרעות-היגוי .בשל כך ,יש חשיבות רבה לביסוס של ערכים נורמטיביים של קצב דיבור ,אשר יהיו יחודיים לאוכלוסיות שונות ולשפות שונות ,ואשר יוכלו לשמש את קלינאי התקשורת לשם הגדרת יעדי טיפול הולמים .עד היום פורסמו מחקרים בודדים בלבד המציגים ערכי קצב דיבור נורמטיבי ים לדוברי עברית ,ובמרבית המקרים נבחנו אוכלסויות יחודיות .לכן ,מטרת המחקר הנוכחי היתה לשמש אבן דרך ביצירת ערכים נורמטיביים של קצב דיבור בקרב דוברי עברית. כדי לאסוף דגימות דיבור של דוברים בוגרים אשר אינם מודעים לכך שהם מוקלטים ,נדגמו הקלטות דיגיטליות מתוך חמש תוכניות רדיו שונות .באופן זה הוקלטו 87גברים ונשים ,אשר חולקו לשלוש קבוצות גיל :מבוגר צעיר (גיל ,)20-40מבוגר (גיל )40-60וזקן (גיל 00 ומעלה) .כל הקלטה כללה 51מבעים ותועתקה ידנית .מדידות קצב הדיבור בוצעו מתוך תצוגה ויזואלית של ספקטרוגרמת הדי בור ושל מעטפת הסיגנל האקוסטי .לאחר מכן חושבו ערכי קצב הדיבור ביחידות של מילים-לדקה וביחידות של הברות-לשניה. תוצאות המחקר הראו כי ערכי קצב הדיבור שנמדדו נעו בין 538ל 591-מילים בדקה ,ובין 9.99ל 0.97-הברות בשניה .עם העליה בגיל הדוברים נצפתה האטה הדרגתית בקצב הדיבור ,אך לא נמצאו הבדלים מובהקים בקצב הדיבור בין גברים לנשים. נתונים אלה מספקים ערכים נורמטיביים ראשוניים של קצב דיבור בקרב דוברי עברית והם ברי השוואה לערכים שדווחו במחקרים קודמים ,אשר בחנו את קצב הדיבור באופן עקיף .עם זאת, ראו י לציין כי ערכים אלה מבוססים על הקלטות שנעשו בעת שהדוברים השתתפו בתוכניות רדיו, ולכן יתכן שמאפייני קצב הדיבור שנמדד הושפעו ,במידת מה ,ממצב זה. 2 מודעות וחרדה אצל ילדים מגמגמים בגילאי הגן קרן אמיר ,5רות עזרתי ,2ניצה כץ 2 5התפחות הילד ומכון שמיעה ודיבור ,קופ"ח כללית 2החוג להפרעות בתקשורת ,אוניברסיטת תל אביב במרבית המקרים גמגום מופיע לפני גיל ארבע .במשך שנים רבות השאלה האם ילדים כה צעירים מודעים לגמגום שלהם הייתה מרכזית הן בחשיבה התאורטית ,והן בחשיבה הקלינית בנוגע להפרעה .מחקרים שנערכו בשנים האחרונות הראו ,כי כבר בגיל שלוש שנים ילדים מראים מודעות לגמגום ,וכי לפחות עד גיל שש שנים ,לילדים שדיבורם מגומגם מתפתחת גישה שלילית יותר לדיבור לעומת ילדים בני גילם בעלי דיבור שוטף .כמו כן ההתנסות של ילדים אלו עם מצוקה אשר אין הם מודעים לגורם לה ,והציפייה למצוקה זו ,עשויות להוביל לתחושת חרדה. מרבית המחקרים שנערכו בקרב מבוגרים תומכים בקשר חיובי בין גמגום לחרדה מצבית ותכונתית .קיימות עדויות בספרות על קשר חיובי גם במתבגרים ,אולם בקרב ילדים בגילאי הגן קשר זה עדיין לוטה בערפל .נכון להיום ,פורסם מחקר אחד בלבד בנושא אשר תוצאותיו העידו כי אין הבדל מובהק ברמת החרדה בין ילדים מגמגמים לקבוצת ביקורת .מטרת העבודה הנוכחית הינה בדיקת קיומן ורמתן של חרדה (תכונתית ומצבית) ומודעות להפרעות דיבור אצל ילדים מ גמגמים בגילאי הגן ,באמצעות השוואה לשתי קבוצות של ילדים בעלי דיבור שוטף (שוטפים): .5ילדים בעלי הפרעות היגוי .2ילדים ללא הפרעות דיבור .לשם כך הוקלטו 51ילדים מגמגמים, 51ילדים בעלי הפרעות היגוי ו 20 -ילדים ללא הפרעות דיבור .בדגמי הדיבור נותחו חומרת הגמגום ורמת מובנות הדיבור באמצעות מדדים אינסטרומנטליים ומדדים סובייקטיביים .כמו כן הועברו לנבדקים שלשה שאלונים ייעודיים :שאלון סקר מצבים רגשיים לילדים באמצעותו הוערכה רמת החרדה התכונתית ,שאלון ת-ילד אשר פותח במסגרת המחקר להערכת רמת החרדה המצבית ,ובנוסף תורגם שאלון ה TAyyddiK -לשפה העברית על מנת להעריך את רמת המודעות להפרעות בדיבור .תוצאות העבודה העידו כי הן רמת החרדה התכונתית ,והן רמת החרדה המצבית בקבוצת הילדים המגמגמים היו גבוהות יותר באופן מובהק מרמות החרדה בשתי קבוצות הילדים השוטפים .בנוסף רמת המודעות להפרעות בדיבור בקבוצת הילדים המגמגמים ובקבוצת הילדים בעלי הפרעות ההיגוי נמצאה גבוהה יותר באופן מובהק מרמת המודעות בקבוצת הילדים ללא בעיות דיבור .תוצאות אלו מדגישות את חשיבות ההתערבות הטיפולית המוקדמת בגמגום הן בפן הטכני והן בפן התקשורתי-רגשי ,אשר עשויים לסייע בהפחתת רמת החרדה ומניעת התפתחות התופעות הנלוות לה אצל ילדים צעירים. 3 חווית הגמגום בחברה החרדית והחילונית בישראל 3 דבורה פרויד ,5,2,3רות עזרתי ,5,3ניצה כץ -ברנשטיין 5מכון דיבור שפה ושמיעה ,מרכז רפואי "שיבא" 2הפרעות בתקשורת ,אוניברסיטת אריאל בשומרון 3הפרעות בתקשורת ,אוניברסיטת תל אביב גמגום הוא הפרעה בתקשורת .בעוד שהאתיולוגיה לגמגום עדיין נתונה במחלוקת בין החוקרים, מוסכם על פי רב כי ההתמודדות עם הגמגום קשורה במאפיינים אישיותיים וסביבתיים .סביבת המגמגם כוללת את משפחתו ,חבריו ,מסגרות חינוכיות או מסגרות עבודה ,וכן אנשים זרים .כל אלו משתייכים למסגרת רחבה הקרויה חברה או תרבות .מחקרים בעולם אודות עמדות ויחס כלפי האדם או הילד המגמגם מלמדים על צורות התייחסות מגוונות ,ולהן השפעה משמעותית ביותר על איכות החיים ועל ההתמודדות עם הגמגום .החברה הישראלית כוללת תרבויות ומגזרים מגוונים, המהווים את הרקע החברתי-תרבותי של הדוברים המגמגמים .במחקר איכותני זה ,נערכו ראיונות עם שמונה מבוגרים מגמגמים ,ארבעה מן המגזר החילוני וארבעה מן המגזר החרדי ,על מנת להקיש מסיפור חייהם של הדוברים מכל חברה ,ולאתר הבדלים בהתמודדות עם הגמגום ,הנגזרים ממציאות חייהם .לאחר הצגת תוצאות המחקר ודיון בממצאים יועלו המלצות להשלכות קליניות. 4 הדרכה מותאמת ואישית להורים עם ילד מגמגם זיוה מעיין קליניקה פרטית מטרה :להסביר ולהדגים את יעילותה של ההדרכה האישית הלוקחת בחשבון את אישיות ההורים, הקשר ביניהם ,רמת המודעות שלהם ,ומקומו של הילד המגמגם במשפחה. מהלך קליני :במקרים רבים ההדרכה המקובלת שאינה מתייחסת למשפחה הספציפית והדינאמיקה המאפיינת אותה ,מורכבת מעצות כלליות כמו האטת קצב הדיבור ,שיפור קשר עין, ההנחיה לא להשלים משפטים ,וכו' אינה מספיקה ויש צורך בהעמקת ההדרכה .בהרצאה אדגים כיצד בונים תהליך הדרכת הורים אישית השזורה בפגישות טיפוליות לילד ובפגישות משפחתיות. הדרכה זו מכוונת לשינוי דפוסים משמעותיים בזוגיות ובמשפחה .כאשר התהליך מגיע לרבדים עמוקים היא גורמת לשינוי משמעותי ובעקבותיו ,באופן עקיף להפחתת הגמגום. השאלות שמלוות את התהליך :איך מושגת ההסכמה לעבוד עם ההורים? איך מושגת המוטיבציה של ההורה לשינוי? כאשר אנו מדריכים לכיוון של נפרדות הילד מההורה במצב שהוא מרוויח הרבה מהסימביוזה .מדוע הוא/היא מוכן/ה לוותר עליה??מה קורה עם משפחה שלא מוכנה או לא מסוגלת לפתח התבוננות פנימית כזאת?? או שמוכנה אבל מתקשה לשנות? איך מתמודדים עם הרצון הצורך והלחץ של ההורה לתרגול טכני ? איך מתמודדים עם תחושת האשמה שעשויה לעלות כשהמיקוד הוא בהורים? ביבליוגרפיה: Cohen, E. (2006) "Parental Level of Awareness": An Organizing Scheme of Parents' Belief Systems as a Guide in Parent Therapy. In: Wachs, C. & Jacobs, & L. (editors) Parent-Focus Child Therapy: Attachment Identification Riflective Function. Rowman & Littlefield Publication, pp.39-64 . Frick M.E., Parental therapy in theory and practice. In: Tsiantis J., Boethious S.B., Hallerfors B. et al., Work with parents: Psychotherapy with children and adolescents. Ch 4, London, Karnac Books, 2000 ויניקוט ד.ו )5991(.הכל מתחיל בבית .תל אביב ,דביר5991 , כהן,א ( )2008חווית ההורות .קרית ביאליק :הוצאת אח. 5 Stuttering in School Age Children: Challenges and New Directions rekneoo eeoasoR Fluency Centre, Executive Director-Montreal Fluency Centre It is well known that as stuttering persists into the school age years the change of a natural recovery decreases and the disorder becomes less tractable. The consequences of persistent stuttering include the risk of experiencing teasing and bullying as well as development of self-esteem issues. These problems can result in problems that include social anxiety, and may impact educational and vocational opportunities as stuttering persists into adolescence and adulthood. It is important, then, that effective treatment be made available for school age children who stutter. This presentation will a) discuss how school age children who stutter differ from preschool age stutterers, b) survey the literature to describe those treatment for school age children that are evidence-based, c) discuss protocols for speech and non-speech measures of stuttering pre- and post-treatment, and d) describe evidence-based treatments that may beeffective for school age children who stutter. The presentation will include case studies to illustrate the treatments as well as video samples demonstrations. School age children with other issues co-morbid to stuttering such as autism, cognitive impairment and attention deficit will be included. Participants will be able to discuss what treatments or combinations would be suitable for their own clinical practice setting. 6 היפנוזה כטכניקה לטיפול בגמגום רות עזרתי ,עדי גולומביק החוג להפרעות בתקשורת ,אוניברסיטת ת"א השפעתה של ההיפנוזה כטכניקה לטיפול בגמגום נחקרה במעט .מבין המחקרים שתועדו עד כה בספרות ,נמצא כי ניתן להפחית את מידת הגמגום באמצעות טיפול היפנוטי .יש הסבורים כי ההיפנוזה מפחיתה את מידת הגמגום הנשמע לטווח הארוך ( )7911 , elkaOd, 5998ואילו אחרים טוענים כי השפעתה נשמרת לטווח הקצר בלבד (.)5a99y1nOAt, 5991 מרבית המחקרים העוסקים בהשפעותיו של טיפול היפנוטי על הגמגום אינם מפרטים את המדדים או את הטכניקה בה השתמשו על מנת למדוד את הגמגום. "היפנוזה היא פעולה או תהליך המיועדת או עשויה לגרום באמצעות סוגסטיות (השאות) לשינויים בתודעה ובמודעות של אדם ועל ידי כך לגרום לשינויים בגופו ,תחושותיו ,רגשותיו, חשיבתו ,זכרונו והתנהגותו" (רשומות ספר החוקים ,כנסת ישראל כ"ח בסיוון ,5979ע"מ .)580 הגמגום במידה רבה ,נקבע על ידי מה שהאדם המגמגם מרגיש וחושב על עצמו ועל דיבורו באופן מודע או באופן שאינו מודע .יחסו לגמגום ,האופן בו הוא תופס את הגמגום ,הרגשות שהוא חווה כלפי עצמו וכלפי ד יבורו והאופן בו הוא מתגבר או מגן על עצמו ,ישפיעו על התנהגותו הדיבורית ויקבעו כיצד ,היכן ומתי ידבר (.)7691 d , mAnz1AF9t1, 5900 במחקר זה נבחנו השפעותיו של הטיפול ההיפנוטי על נבדק בודד ,דובר מגמגם (אשר התנדב למחקר) .במהלך ההיפנוזה ניתנו למטופל סוגסטיות שמטרתן חיזוק האגו ,טיפול במשקעי העבר, חיזוק תחושת השליטה לצד הבנת האיזון העדין שבין השלמה עם מגבלה לבין הרצון לשלוט בה. בעזרת סוגסטיות אלה נעשה ניסיון להפחית את מידת הגמגום הגלוי והסמוי. הטיפול ההיפנוטי נמשך כחודש וחצי ,במהלכו נערכו שמונה מפגשים טיפוליים ומפגש ביקורת. הנבדק הוקלט בקריאה ובדיבור ספונטני בתחילתו ובסופו של כל מפגש. איפיוני הגמגום נמדדו בשני ממדים .5 :מדידת הגמגום הגלוי .2מדידת הגמגום הסמוי (הנדלה) . ברמה הגלויה נמדד .5 :אחוז ההברות המגומגמות .2אחוז .3 D 3ממוצע החזרות. מניתוח תוצאות הגמגום ניתן לראות כי מידת גמגומו של המטופל פחתה באופן משמעותי בסיומו של כל מפגש בהשוואה לתחילתו .נמצא כי בחלק מן המדידות השפעת ההיפנוזה נמשכה לטווח הקצר בלבד ובחלקן נשמרה גם לטווח הארוך (במפגש הביקורת). הרמה הסמוייה (הנדלת) .נמדדה בשני כלים .5 :הערכתו של המטופל באשר לתחושותיו בסיטואציות תקשורתיות שונות ,כלי המדידה היה שאלון Speech Situation Checklist-SSC ) .(Brutten, 1985תכונת החרדה שנמדדה באמצעות שאלון שחמ"ת -שאלון להערכת חרדה מצבית ותכונת חרדה (י .טייכמן וח .מלניק עורכים .)5907 ,השאלונים אשר מולאו בתחילת הטיפול ובסוף הטיפול כולו הצביעו על שינוי שחל בתחושותיו ותפיסותיו של המטופל .לדוגמא, הנבדק תפס סיטואציות שונות כגון :דיבור בטלפון ,הזמנת אוכל במסעדה ,דיבור לזר ועוד, כסיטואציות פחות מאיימות לאחר הטיפול ההיפנוטי .נדרשים מחקרים נוספים כדי להבין טוב יותר את השפעת ההיפנוזה ככלי טיפולי לדוברים מגמגמים. 7 החלמה מאוחרת מגמגום :מיתוס או אמת? עופר אמיר ,טל שגיב-שיפטן החוג להפרעות בתקשורת ,אוניברסיטת תל אביב החלמה טבעית (ספונטנית) מגמגום היא אחת התופעות המוכרות והמרתקות ביותר בתחום הפרעות שטף-הדיבור .מרבית המחקרים המודרניים מגדירים תקופה קריטית במהלך שנות הילדות ,בה יכולה להתרחש החלמה מגמגום ,כאשר לאחריה מקובל להניח שלא יכולה להתרחש החלמה מלאה .עם זאת ,קיימים בספרות דיווחים קליניים על החלמה מאוחרת מגמגום אשר התרחשה לאחר גיל 52שנים ,ואף בשנות הבגרות. המחקר הנוכחי ,הינו חלק ממחקר בינלאומי ,אשר בוצע בשיתוף פעולה עם מספר מרכזי מחקר בגרמניה וארה"ב .המחקר נועד לבחון את האפשרות להחלמה מאוחרת מגמגום בקרב בוגרים, באמצעות שאלוני דיווח עצמי סובייקטיבי .בנוסף ,המחקר נועד לבחון את הגורמים אשר היו מעורבים בתהליך ההחלמה המאוחרת ,במידה ויאותרו נבדקים המתאימים להגדרה זו. לצורך המחקר אותרו שישה-עשר נבדקים בוגרים ,אשר דיווחו על עצמם כמגמגמים לשעבר, ואשר דיווחו על החלמה מאוחרת מגמגום .הנבדקים מלאו שאלון נרחב ,אשר חובר במיוחד למטרת המחקר ותורגם והותאם לעברית .באמצעות השאלון ,הנבדקים התבקשו לדווח על מגוון משתנים הנוגעים למאפייני הדיבור שלהם ,לרקע האישי שלהם ולגורמים אשר – לדעתם – תרמו להחלמה מהגמגום .נתונים אלה הוצלבו עם נתונים משאלונים מקבילים אשר נאספו מאנשים אשר הכירו את הנבדקים בגיל צעיר יותר ובהווה. ניתוח השאלונים הצביע על כך שמרבית הנבדקים דיווחו על שילוב של גורמי דיבור טכניים וגורמים פסיכו-סוציאליים ,כחיבור שהביא ,לדעתם ,להחלמה מהגמגום .באופן ספציפי ,שני הגורמים הבולטים ביותר אשר הועלו ע"י הנבדקים כבעלי ערך לתהליך ההחלמה ,היו האטת קצב הדיבור ועליה בבטחון העצמי התקשורתי .עם זאת ,בעוד שכל הנבדקים שנכללו במדגם דיווחו על עצמם ככאלה שהחלימו מהגמגום ,ניתוח השאלונים מצביע על כך שכולם מדווחים כי עדיין יש להם "נטיה לגמגם" במצבים שונים. תוצאות המחקר מצביעות על אפשרות להחלמה או שיפור משמעותי במאפייני הגמגום ,גם לאחר שנות הילדות וגיל ההתבגרות .ואולם ,התוצאות מעלות שאלות קליניות ותאורטיות לגבי ההגדרה ההולמת של "החלמה" מגמגום ,ומשמעותה עבור האדם המגמגם ועבור קלינאי-התקשורת. שאלות אלה והתשובות האפשריות עליהן הינן בעלות ערך רב לתכנון מערכי טיפול והתערבות לאנשים מגמגמים בגיל צעיר ובוגר ,ולהערכת סיכויי ההחלמה מגמגום בעת האבחון המקדים. 8 Treating Young Bilingual Children Who Stutter: Research to Clinical Practice Rosalee Shenker More than half of the world’s population is bilingual (Grosjean, 2010). Linguistic trends show an increase in children being raised bilingual. It is estimated that there are 4.6 million bilingual children in US schools. With more than 6,000 languages spoken throughout the world, there are more second language speakers of English than native speakers and as many bilingual as monolingual children. Among the most commonly spoken first languages are Spanish, English, Mandarin and Arabic. Given the high percentage of bilingualism in the world, the paucity of research exploring the relationship between bilingualism and stuttering is surprising. As speech pathologists we commonly see children who speak more than one language and we are increasingly being asked to treat stuttering in bilingual children. Few guidelines exist for the assessment and/or treatment of this population, and there is little clinical research to inform treatment. The issues that influence clinical practice of bilinguals who stutter include a) the relationship between bilingualism and onset of early stuttering, b) assessment of bilingual children who stutter by monolingual therapist, c) treating stuttering in bilinguals and d) evaluating clinical outcome. This presentation will attempt to discuss these challenges by surveying the current literature combined with my own clinical practice to summarize the existing treatment research in bilingualism and stuttering. The presentation will be limited to discussion of children aged 2-7 years old. 9 גמגום נלווה לקשיים בדיבור ובשפה בגיל הרך – סוגיות ודילמות בטיפול ליאורה עמנואל הפרעות בתקשורת ,אוניברסיטת חיפה נושא הטיפול בבעיות בו-זמניות בשטף דיבור ובקשיים פונולוגיים או בשפה מעסיק קלינאי/ות תקשורת רבים/ות ומהווה לחם חוקינו .הדילמות שעל הפרק כרוכות בהשפעה שיש לליקויים הנוספים על אופן התבטאות הגמגום ,ולהיפך ,וכן ,ההשפעה של הטיפול בדיבור ובשפה על חומרת-הגמגום. בהרצאה זו נבדוק מה שכיחות הבו-זמניות של הליקויים; מה העמדות והפתרונות המוצעים בספרות לגבי הדילמות המוזכרות לעיל ,נציג תיאורי מקרה מהקליניקה ונשאל שאלות שאין להן תשובה ברורה. כל אלה ככל שיותיר הזמן... 10 טיפול בגמגום בתסמונת דאון עירית קורן מכון לאודיולוגיה והפרעות בתקשרת ,ביה"ח הדסה עין כרם החוג להפרעות בתקשרת ,מכללת הדסה מטרה :תאור טיפול בגמגום במתבגרים ובוגרים עם תסמונת דאון רקע תאורטי :בבעלי רמה אינטלקטואלית נמוכה קיימת שכיחות גבוהה יותר של הפרעות שטף (גמגום ודבור חטוף) .בקרב בעלי תסמונת דאון נמצאו שכיחויות של 01-44%לעומת 5% באוכלוסיה הכללית .למרות זאת ניתן למצוא דווחים מועטים בספרות על אופן הטיפול באוכלוסיה זו. מהלך 8 :בעלי תסמונת דאון בני 04-21שנה טופלו כל אחד באופן יחידני .משך הטיפול היה בין 1חדשים לשנה ,אחת לשבוע .המטופלים היו בעלי רמה שפתית גבוהה יחסית ,על פי דווחי המורים והמטפלים .המורים והמטפלים הם אלה שהפנו אותם לטיפול .הטיפול היה בשיטת עיצוב שטף הדבור ( ,)ga6Othd 1 l1Atfע"י הסברים פשוטים והדגמות ( .)F9yOaAtfאיסוף הנתונים הוא רטרוספקטיבי ברמת תאור מקרה. ממצאים :המטופלים הראו התקדמות ברמת שטף הדבור ,בבטחון העצמי והיכלת התקשורתית , כמו למשל הרצאה בפני קהל. דיון :ניתן לעזור למטופלים עם הפרעות שטף בעלי תסמונת דאון ,או לפחות לחלקם ,לשפר את שטף הדבור והיכלת התקשרתית. מקורות: Coppens-Hofman MC, Terband HR, Maassen BA, van Schrojenstein LantmanDe Valk HM, van Zaalen-Op't Hof Y, Snik AF. Dysfluencies in the speech of adults with intellectual disabilities and reported speech difficulties. J Commun Disord 2013 Aug 25. pii: S0021-9924(13)00038-5. doi: [10.1016/j.jcomdis.2013.08.001. [Epub ahead of print Kent RD, Vorperian HK. Speech impairment in Down syndrome: a review. J Speech Lang Hear Res 2013; 56:178-210 11 גמגום וחרדה חברתית מיכל מלין מכון אודיולוגיה והפרעות בתקשורת ,בי"ח הדסה ,ירושלים מטרות :תיאור המשותף והשונה בין תופעת הגמגום ותופעת חרדה חברתית .מתן כלים בידי הקלינאית לזהות מתי לפנינו אדם עם גמגום וגם חרדה חברתית .בדיקת עיתוי וסוג טיפול בתופעות הללו. רקע תאורטי :החרדה החברתית מאופיינת בפחד ניכר וממושך ממצבים חברתיים בהם האדם חשוף לזרים או למבט בוחן .האדם נמנע מהסיטואציה החברתית או מפתח חרדה ומצוקה רבה בעת ההיחשפות לה .מגמגמים רבים חווים חרדה דומה ממצבים חברתיים שונים .האם נכון לומר שלכולם יש גם חרדה חברתית? כיצד נוכל כמטפלים לזהות זאת? איזו שיטת טיפול יכולה להתאים לאדם הסובל מגמגום וגם מחרדה חברתית? האם עדיף טיפול יחידני או קבוצתי בהתייחס לשתי ההפרעות ולממד החברתי החשוב שיש בהן? מהלך :תיאור שני מקרים בהם התלונה הראשונית הייתה גמגום ולאחר מכן התברר שקיימת גם חרדה חברתית .מדובר במטופלים בשנות העשרים לחייהם .כל אחד מהם טופל ב 04-פגישות בנות שעה כל אחת .הטיפול כלל עיצוב שטף הדיבור וטיפול בשיטת .(CBT) cognitive behavioral therapy ממצאים :לאחר הטיפול נצפו הפחתה במדדי החרדה והגמגום. דיון :יש לחשוד בחרדה חברתית בנוסף לגמגום כאשר ישנם מצבים בהם קיימת חרדה ללא דיבור .ניתן לטפל במקביל בשני התחומים בין אם הדבר נעשה על ידי אותו מטפל הבקי בשני התחומים ובין אם הגמגום מטופל ע"י קלינאי/ת תקשורת והחרדה על ידי פסיכולוג. מקורות: Federoff, I. C. & Taylor, S. (2001) Psychological and pharmacological treatments for social phobia: a meta-analysis. Journal of Clinical Psychopharmacology, 21, 311-324. Bjornsson AS, Bidwell LC, Brosse AL, Carey G, Hauser M, Mackiewicz Seghete KL, Schulz-Heik RJ, Weatherley D, Erwin BA, Craighead WE. Cognitive-behavioral group therapy versus group psychotherapy for social anxiety disorder among college students: a randomized controlled trial. Depress Anxiety. 2011 Nov;28(11):1034-42. doi: 10.1002/da.20877. Epub 2011 Aug 24. 12
© Copyright 2024