‫דבר המערכת‬ ‫‪ 62‬שנים מאז הנכבה‬ ‫בחלוף כ‪ 62-‬שנים מאז הנַ ְכּבַּה‪ ,‬העיסוק שלנו עודנו מתמקד בצדדיו הפנומנולוגיים של אירוע זה‪ ,‬כלומר‬ ‫במתקפה ובקנוניה מצד אחד ובסבל ובעוול מצד אחר‪ .‬טרם התפנינו לעסוק בבחינה דיאלקטית של‬ ‫התהליכים הפוליטיים‪ ,‬החברתיים והפסיכולוגיים‪ ,‬בחינה שאינה מסתפקת בהוקעת הציונות והקולוניאליזם‬ ‫אלא מעזה לבדוק את אחריותם של המנהיגים והאליטות הערבים והפלסטינים‪ ,‬ואוזרת אומץ להפיק את‬ ‫לקחי הנַ ְכּבַּה‪ .‬המשימה איננה קלה‪ ,‬איך אין מנוס מלהתחיל בה‪.‬‬ ‫בגיליון הזה של גַ'דַל מנסים הכותבים לפרוץ את גבולות התבניות המגבילות הללו באמצעות הצגת‬ ‫שאלות רבות שטרם זכו למענה‪ .‬בכך אנו שואפים לעורר דיון בונה היכול לפתוח אופקים להבנה מעמיקה‬ ‫יו תר ומקיפה יו תר למען ע תיד טוב יו תר‪ .‬במאמר הפרשנות בגיליון זה אנו דנים במשמעות של הענקת‬ ‫הכינוי "נַ ְכּבַּה" ]אסון[ לאירועי ‪ 1948‬ובאחריות העצמית המשתמעת מכך‪ .‬אנו מבהירים שמדובר בתהליך‬ ‫מתמשך שעבר שלבים רבים ולבש צורות שונות עד לימינו אלה‪ .‬אנו עוסקים בשאלות‪ :‬מה חוללה הנַ ְכּבַּה‬ ‫באדם הפלסטיני? בהיו תה אירוע טראומטי האם בהכרח עושה את הפלסטינים עם הסובל מטראומה‪,‬‬ ‫במובן של חוסר האונים‪ ,‬או שמא דווקא עם בעל עמידה איתנה ויכולת התנגדות? אנו בוחנים גם סוגיות‬ ‫נוספות הנוגעות בהיבטים החברתיים של הנַ ְכּבַּה ובהשפעתה על המשפחה הפלסטינית ועל יחסיה עם‬ ‫המבנים הלאומיים‪ ,‬החמולתיים והעדתיים‪ .‬כמו כן אנו שואלים‪ :‬האם העצמאות הלאומית מבטיחה את‬ ‫מימוש הצדק והכבוד או שמא היא טומנת בחובה סכנות שצריך להיות ערניים כלפיהם‪.‬‬ ‫בשלוש העמדות המוצגות בגיליון זה ניסיון צנוע להתמודדות עם שאלות אלה‪ :‬עיסאם מח'ול‪,‬‬ ‫כפוליטיקאי מסביר התמורות בהתייחסות לנַ ְכּבַּה ואת המעבר מהלך הרוח של התבוסה‪ ,‬של חוסר האונים‬ ‫ושל ההסתמכות על האחר אל הלך רוח של עמידה איתנה והתמודדות אפקטיבית הצומחת מעצמאות‬ ‫ההחלטות הפלסטיניות‪ .‬החוקרת פאטמה קאסם מנתחת את התהליכים החברתיים אשר ליוו את הנַ ְכּבַּה‬ ‫ובאו אחריה ובוחנת את השפעו תיהם על המבנים החמול תיים ועל חלוקת ה תפקידים ב תוך המשפחה‬ ‫הפלסטינית‪ .‬הפסיכולוג מוסטפא קוסקסי מנתח את הנַ ְכּבַּה באמצעות הטקסטים הספרותיים שלדעתו הם‬ ‫טקסטים של טראומה ושל זהות שתרמו ל"שיקום הנפשי של האני הקולקטיבי"‪ .‬לטענתו ספרות הנַ ְכּבַּה‬ ‫טרם הגיעה למעמקי החוויה ואף לא יצרה ידע חדש אשר יכיל את החידושים ואת הדינמיקה של ששת‬ ‫העשורים האחרונים וישקיעם בעיצוב של זהות יצירתית‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫אנו שואפים שגיליון זה יגרה את החוקרים לכנס לסיבובי דיאלוג ושיח אשר יקדם את הבנתנו לתהליכים‬ ‫של הנַ ְכּבַּה ויתרום לגיבוש הזיהות ולהכוונת דרך המאבק ומסע החיים למען עתיד טוב יותר‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫הנרטיב של הנַ ְכּ ַבּ ה והפוליטיקה של הטראומה‬ ‫מוסטפא קוסקסי*‬ ‫באחד משיריו האחרונים ששמו "בתחנת הרכבת נפל מהמפה"‪ ,‬כותב מחמוד דרוויש‪:‬‬ ‫עמדתי בתחנה‪ ...‬לא על מנת לחכות לרכבת‬ ‫ולא לרגשותיי החבויים באסתטיקה של דבר מה רחוק‬ ‫אם כי כדי לדעת איך נטרפה דעתו של הים‪ ,‬והמקום נשבר‬ ‫כמו כד חרס‪ ,‬ואימתי נולדתי ואיפה חייתי‪,‬‬ ‫ואיך נדדו הציפורים דרומה וצפונה )דרוויש‪.(26 :2009 ,‬‬ ‫המשורר הלאומי מנסה במלאות "שישים לפצעו" להבין את אשר לא נ תפס ומ תבונן בחורבו ת שהותירה‬ ‫המלחמה בעולמו הפנימי‪ .‬הוא מתבונן גם במחזה המתמוטט של ילדותו‪ .‬בכך ממשיך דרוויש את מעשה‬ ‫השחזור החוזר ונשנה של טראומת האבדן וההגליה ואת ניסיונות ריפוי הזהות האינדיבידואלית‬ ‫והקולקטיבית מפצעיה‪ ,‬אשר שקדה עליהם הספרות הפלסטינית לאחר מלחמת ‪.1948‬‬ ‫הספרות הפלסטינית במהותה היא "ספרות טראומה" ו"ספרות זהות"‪" .‬שירת ההתנגדות" כך היה נהוג‬ ‫לקרוא לה‪ ,‬התאפיינה לרוב ב רטוריות ובמהפכנות רומנטית ועסקה בשיקום הנפשי של האני הקולקטיבי‬ ‫אשר נשבר לרסיסים בעקבות האובדן‪ .‬האופסימיסט של אמיל חביבי‪ ,‬שהיה רומן בשל וחסר תקדים‬ ‫בהקשר הפלסטיני ואף הערבי‪ ,‬שיקף את תוצרי הטראומה של המלחמה – בלבול בזהות והפרעה נפשית‬ ‫קולקטיבית אשר התבססה על מנגנוני הגנה פרימיטיביים ועל ניסיונות האני הקולקטיבי להשלים עם הצדדים‬ ‫המוארים פחות של ההיסטוריה שלו ושל זהותו‪.‬‬ ‫הנַ ְכּ ַבּה היא אירוע מכונן בהיסטוריה הפלסטינית המודרנית‪ .‬הקריסה הנוראה של מבנה חברתי מתפתח‬ ‫והאיבוד הטראומתי של משענו ת הזהו ת האישית והקולקטיבי ת שכללו את האדמה‪ ,‬את הזיכרונות ואת‬ ‫מערכות היחסים המשפחתיים וחברתיים‪ ,‬הטילו צל כבד על כ תיב ת ההיסטוריה ועל הבנתה‪ .‬אולם למרות‬ ‫המאמצים ההיסטוריים‪ ,‬המחקריים והתיעודיים ממשיכה חוויית הנַ ְכּ ַבּה לטבוע ב תוך או תם צללים אשר‬ ‫מונעים את ההתרה וההרכבה של משמעויותיה‪.‬‬ ‫בהיותה אירוע טראומתי חלחלה הנַ ְכּ ַבּה אל תוך המרקם האישי והקולקטיבי של הפלסטינים‪ ,‬וצבעה אותו‬ ‫בצבעיה הנראים והלא נראים‪ ,‬הנוכחים והנעדרים‪ ,‬בלי שתאפשר לאחוז בה ולהכיר את ריבוי פניה‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫הסבל האנושי העצום שגרמה הנְַכּ ַבּה מצטרף אמנם למקרי הסבל הגדולים בהיסטוריה האנושית‪ ,‬אך הנרטיב‬ ‫של האירוע הזה לוקה בתיאור מקוטע וחסר‪ ,‬עד כדי שטחיו ת ואף הטעיה בחלק מהמקרים‪ .‬הכוונה היא‬ ‫שהנרטיב של הנַ ְכּ ַבּה סבל בתקופות היסטוריות שונות מקריאה כוללנית אשר נשלטה על ידי המתח בין הטון‬ ‫המתאבל לבין החגיגיות המהפכנית‪ .‬זאת נוסף על המתח הפוסט‪-‬טראמתי בין הזיכרון לשכחה‪ ,‬בין הצורך‬ ‫ְל ַס ֵפּר או לשתוק ובין האירוע ההיסטורי ופרשנותו‪ .‬קריאות אלה הזניחו פנים נוספים בהיסטוריה של הנַ ְכּ ַבּה‬ ‫ובכללם ההיבטים החסינים והבריאים יותר בחוויה הקולקטיבית – לפני הנַ ְכּבַּה‪ ,‬במהלכה ואחריה‪.‬‬ ‫ההישארות במולדת והעמידה האיתנה ) ֻצמוּד( הקולקטיבית של הפלסטינים בישראל )מה שנחשב הניצחון‬ ‫הראשון על תפיסת הנַ ְכּ ַבּה(; פרוץ המהפכה הפלסטינית במקומות הפזורה; היצירה התרבותית הייחודית;‬ ‫ההתנגדות על צורותיה ומקומותיה השונים אשר שקדה "לעבור מהתפקיד שממלא קרבן ההיסטוריה‬ ‫להשתתפות בעשיית ההיסטוריה"‪ ,‬כדברי מחמוד דרוויש‪.‬‬ ‫הנַ ְכּ ַבּה הפכה מקור היסטוריוגרפי ופרשני לחוויות ולאירועים הקולקטיביים שבאו אחריה‪ .‬היא הפכה לרחם‬ ‫אלים ומכאיב בעבור הזהות הקולקטיבית‪ ,‬אך למרות מעמדה המכונן והמרכזי יישארו קווי המתאר שלה‬ ‫שבויים בידי תמונה סטראוטיפית המוכתבת על ידי שיקולים פוליטיים ותקשורתיים‪ ,‬אשר אן קפלן‬ ‫)‪ (Kaplan, 2005‬מכנה אותם "הפוליטיקה של הטראומה" )”‪ :(“Politics of trauma‬אין אפשרות‬ ‫להפריד‪ ,‬לפי קפלן‪ ,‬את דינמיקת הזיכרון והשכחה שנוצרת בעקבות טראומה קבוצתית מן ההקשר החברתי‪-‬‬ ‫תרבותי של קבוצה כלשהי או מן ההקשר המורכב של היחסים בין התוקפן לקרבן‪ .‬השיח‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬של‬ ‫הנַ ְכּ ַבּה בהיותה אירוע טראומתי‪ ,‬הנו שיח מאוחר יחסית‪ .‬בשלושת העשורים הראשונים שחלפו מאז הנַ ְכּ ַבּה‪,‬‬ ‫הודחק השיח הטראומתי לטובת מעשה מהפכני שאינו יכול לשאת ביטויי חולשה ואף לא ביטויי כאב ופחד‬ ‫שמביע הקרבן‪.‬‬ ‫השכחה הייתה חיונית ונחוצה לפרויקט השחרור ולבניית הזהות הלאומית‪ ,‬וכמובן גם לדינמיקה הנפשית‬ ‫הפוסט‪-‬טראומתית ההישרדותית של הקולקטיב‪ ,‬המאופיינת‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בהימנעות ודיסוציאטיביות‪ .‬בשנים‬ ‫האחרונות אנו עדים לשימוש דומה שנעשה בזיכרון‪ ,‬לא במטרה להשתחרר מהדומיננטיות של העבר‬ ‫והשקעה בעתיד‪ ,‬אלא מתוך נאמנות לטראומה קולקטיבית מכוננת של הזהות הלאומית‪ ,‬כך שהזהות מוגדרת‬ ‫בעיקר על ידי פצעיה‪.‬‬ ‫ואם נרחיב קמעא‪ ,‬נוכל לטעון שהשיח של הנַ ְכּ ַבּה השתלט לגמרי בשנים האחרונות על הנרטיב הפלסטיני‬ ‫ועל הזהות הפלסטינית בלי לייצר ידע חדש על אודותיה ובלי להרחיב את אופקיה לאור החידושים‬ ‫בביוגרפיה הפלסטינית שחלו בשישים השנים האחרונות‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫החל בכינוי המכריע שהוענק לו‪ ,‬הוסגר אירוע הנַ ְכּ ַבּה לשיח חד‪-‬ממדי‪ ,‬אשר פוטר את הקרבן מכל אחריות‬ ‫ושולל ממנו כל יכולת התנגדות במהלך האירוע הטרגי הגדול‪ .‬זרעים נירוטיים פוטנציאליים נמצאים במילה‬ ‫"נַ ְכּ ַבּה"‪ ,‬אשר אינה מצביעה על סובייקט הפעולה ומייחסת את שם הפעולה אל מקור אנונימי של המעשה‬ ‫הטראומטי‪ ,‬בדומה לאסונות טבע‪ .‬כך כינוי זה מעניק לגיטימציה מוקדמת ומקיפה לחוסר האונים המכוון בו‬ ‫שיהיה מוחלט ומנותק מן העצמי החבוט‪ ,‬ומן ההקשר ההיסטורי הספציפי שכלל גם התמודדות והתנגדות‪.‬‬ ‫במקרים רבים מוביל שיח הנַ ְכּ ַבּה הזה למעין קינה פטישיסטי ת אשר שואבת הנאה מהלקאה מקובע ת של‬ ‫העצמי ולהנכחה של עבר נוסטלגי מדומה‪ ,‬אשר מסיט את המבט מהמציאות בשלמותה או בחלקה ומעכב את‬ ‫האינטראקציה ההתפתחותית עמה‪ .‬משמעות הדבר היא בכי אובססיבי ורגרסיבי על חורבות אשר הועלו‬ ‫לרמ ת הקדושה ואשר אינן סובלות בחינה מחודשת או שילוב בתהליך היסטורי רחב יריעה ובעל קיבולת‬ ‫לקיום הלאומי‪ .‬נדמה כאילו הזהות הלאומית הפלסטינית היא פוסט‪-‬טראומטית ותוצר בלעדי של טראומה‬ ‫נטולת הקשר היסטורי וסובייקטיבית לחלוטין‪ ,‬אשר צמחה ממעמקי הלא מודע הקולקטיבי הפרימיטיבי‬ ‫וממחשכי ההיסטוריה המיסטית‪ .‬במובן זה הנַ ְכּבַּה היא "טראומה נבחרת" )”‪ :(“Chosen trauma‬ע"פ‬ ‫וולקאן‪ ,‬ההיסטוריה של קבוצות לאומיות גדושה באירועים טראומתיים גדולים‪ ,‬אם כי הן נוטות בדרך כלל‬ ‫ל"בחור" אירוע טראומתי מסוים באמצעות ייצוגים פסיכולוגיים של האירוע הספציפי‪“ .‬הטראומה הנבחרת‬ ‫מייצגת את חוסר האונים של הדור הקודם לעבד את האבל על האובדן הקשור באירוע הטראומתי‪ ,‬נוסף על‬ ‫הכישלון בריפוי הפצע הנרקיסיסטי הקולקטיבי וההשפלה שהנחילה קבוצה לאומית אחרת" )וולקאן‪,1998 ,‬‬ ‫‪.(2004‬‬ ‫הכוונה היא שהזהות הלאומית של קבוצה מסוימת היא תוצר של חוויה טראומתית ספציפית‪ ,‬כאשר היחידים‬ ‫יורשים את תכניה הנפשיים‪ ,‬הלא מודעים לרוב‪ ,‬דור אחר דור‪ .‬המשך הדיכוי של הפלסטינים בישראל‬ ‫ומחוצה לה בצורות הקונבנציונליות והלא קונבנציונליות משפיע רבות על גורל הזהות הלאומית ועל‬ ‫אפשרויות היפטרותה מן הירושה הנפשית הטראומתית והתגבשותה כזהות לאומית בשלה הרחק מהדואליות‬ ‫של הנסיגה או של השליטה האבסולוטית‪ .‬למרות זאת השאלה נותרת פתוחה‪ :‬האם הייחודיות הפוליטית של‬ ‫זהותם הקולקטיבית של הפלסטינים בישראל פוטרת אותם מחובת המשך לידתה בלי עצירה כפויה בטראומת‬ ‫הנַ ְכּבַּה?‬ ‫אם הזהות הזאת היא תולדה של אובדן טראומתי‪ ,‬הרי שלידתה נמשכת באמצעות הדיאלקטיקה הבלתי‬ ‫נגמרת בין ההיסטוריה‪ ,‬ההיסטוריוגרפיה‪ ,‬החיים והספרות; בין תהליכי הלא מודע הקולקטיבי והשתמעויות‬ ‫מציאות הדיכוי; בין הנַ ְכּ ַבּה וייצוגיה‪ .‬אין מנוס‪ ,‬אם כן‪ ,‬מיצירת נרטיב דינמי שיוכל להכיל את התנועה הזו‬ ‫ולהעביר אותה תהליכי רציונליזציה והפריה כך שתיווצר אנרגיה זהותית יצירתית אשר אינה כורתת ברית‬ ‫עם העבר‪ ,‬יהא טראומתי או מפואר‪ ,‬על חשבון ההווה והעתיד‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫ דוקטורנט‬,‫ פסיכולוג ופסיכותירפיסט‬- ‫* מוסטפא קוסקסי‬ ‫מקורות‬ .(‫ראיס )בערבית‬-‫ ריאד אל‬:‫ לונדון‬,‫ לא רוצה שהשיר הזה יידום‬.(2009) .‫ מחמוד‬,‫דרוויש‬ .(‫ראיס )בערבית‬-‫ ריאד אל‬:‫ לונדון‬,‫ מבוכת השב‬.(2007) . ––– Kaplan, E. Ann. (2005). Trauma Culture: The Politics of Trauma and Loss in the Media and Literature. Piscataway, NJ: Rotger University Press. Volkan, Vamik D. (1998), Transgeneretional transmission and chosen trauma, Opening Address XIII International Congress International Association of Group Psychotherapy, London, UK. Volkan, Vamık D. (2004). Chosen Trauma, the Political Ideology of Entitlement and Violence. Germany: Berlin Meeting. ‫מדה אלכרמל‬ www.mada-research.org 4 ‫ג'דל‬ 2010 ‫ אוגוסט‬,7 .‫מס‬ ‫פרשנות‬ ‫ה פרט ‪ ,‬החברה הפלסטינית והנַ ְכּ בַּה‬ ‫מרואן דווירי*‬ ‫למרות האימה והבעתה של הנְַכּבַּה‪ ,‬שהיא הפשע הנורא מכול שבוצע באזורנו במאה העשרים‪ ,‬מתברר‬ ‫שהחיפוש אחר מקורות על אודותיה מוביל לתיעוד ולניתוח פוליטי של מאורעותיה‪ ,‬לציון התרחשותה‬ ‫ולחיבור יצירות ספרותיות רבות המתייחסות אליה‪ .‬כמעט שאין בנמצא מחקרים חברתיים ופסיכולוגיים על‬ ‫אודות הקטסטרופה‪ .‬מחסור כזה הופך ראוי להוקעה כאשר מגלים שהקשר בין הגורמים הפסיכולוגיים לבין‬ ‫השואה באירופה מופיע ב‪ 5,210,000-‬מקורות אלקטרוניים‪ .‬מרבי תם של מקורו ת אלה מנ תחים את מצב‬ ‫הקרבן היהודי והתוקפן הנאצי‪ .‬אין ספק שמקורו ת אלה מילאו תפקיד ביצירת האהדה שהעולם רוחש‬ ‫ליהודים ולישראל‪ ,‬ואולי גם לרגשי הסלחנות של העולם כלפי התוקפנות הישראלית‪ .‬אנו תקווה שגיליון זה‬ ‫של ג'דל יפתח את שערי המחקר החברתי והפסיכולוגי של הנְַכּבַּה‪.‬‬ ‫המחקר על אודות הקשר בין הנְַכּבַּה לבין הגורמים החברתיים והפסיכולוגיים יהיה יעיל אם הוא ייעשה‬ ‫מנקודת מבט מערכתית ולא רדוקטיביסטית )‪ .(Reductionistic‬הכוונה היא ששומה עלינו לנתח את הקשר‬ ‫הדיאלקטי בין הנַ ְכּבַּה לבין הגורמים החברתיים והפסיכולוגיים ולהתייחס אליה כחלק מתהליך פוליטי‪,‬‬ ‫חברתי‪ ,‬תרבותי‪ ,‬ופסיכולוגי מתמשך שהנכבה שהביאו לנְַכּבַּה והושפעו ממנה‪ ,‬ולא כאירוע פתאומי אשר‬ ‫פקד א ת העם הפלסטיני והטביע א ת חו תמו על החברה ועל הפרט‪ .‬הנַ ְכּבַּה ה תרחשה בתוך הקשר תודעתי‬ ‫ומנטלי ערבי ופלסטיני אשר קדם לה ונמשך לפחות עד התבוסה של ‪ .1967‬הקשר זה התאפיין בהבנה שגויה‬ ‫של המציאות‪ ,‬בבורות באשר למהות הקונפליקטים והאינטרסים הבינלאומיים‪ ,‬בהקלת ראש באויב‪ ,‬בניפוח‬ ‫האגו‪ ,‬בחוסר בהירות באשר לבריתות שנוצרו באזור ובעולם ובחוסר הבחנה בין מי שאפשר לסמוך עליו‬ ‫לבין מי שממנו צריך להיזהר‪.‬‬ ‫הענקת המונח נַ ְכּבַּה למלחמת ‪ 1948‬מלמדת על התודעה הפוליטית והתרבותית ששלטה אז‪ .‬תודעה זו‬ ‫התייחסה למאורעות כמעין גורל או אסון טבע‪ ,‬בלי לגלות מודעות לאחריות העצמית למתרחש‪ .‬מדובר‬ ‫באותה תודעה אשר הייתה )ועודנה‪ ,‬במידת מה( מטילה את האחריות על גורמים חיצוניים דוגמת‬ ‫הקולוניאליזם‪ ,‬הציונות ואויבי האומה‪ .‬קיים רעיון אינפנטילי מובלע בתודעה מעין זו והוא שחיינו היו חיים‬ ‫של שלום ושלווה אילולא הקיום של אויבים ויריבים חיצוניים‪ .‬רעיון זה רחוק מרחק שמים וארץ מהבנת‬ ‫הקונפליקטים בעולם ומהבנת הצורך בהבטחת השלום באמצעות המוכנות להתמודד עם אויבי האומה במקום‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫למחות על קיומם‪ .‬מדוע לא קראו למלחמה "מלחמת ההגנה על המולדת" או "תבוסת ההגנה על המולדת"?‬ ‫שמות מעין אלה כוללים בתוכם מודעות לקונפליקט בין שני צדדים‪ ,‬שהעם הערבי הפלסטיני שלנו היה אחד‬ ‫מהם‪ ,‬ומכאן שאינו יכול לחמוק מבחינת תפקידו במהלך המלחמה הזו ואחריותו לתוצאותיה‪.‬‬ ‫ְלמה אנחנו מתכוונים באמרנו "נַ ְכּבַּה"? האם זה אירוע שהתרחש בזמן ובמקום מסוימים או האם מדובר‬ ‫בתהליך מתמשך ומתארך? ואולי הכוונה היא להשפעות הקטסטרופליות על העם הפלסטיני? הסברה השלטת‬ ‫היא שהנַ ְכּבַּה היא אסון שהתרחש בשנת ‪ ,1948‬כאשר ישראל השתלטה על הארץ והפכה את מרבית‬ ‫הפלסטינים לפליטים חסרי מולדת‪ .‬אך האם ההרס של מאות כפרים פלסטיניים ומניעת חזרת הפליטים אינם‬ ‫חלק מהנַ ְכּבַּה? האם הטלת המשטר הצבאי במשך שני עשורים איננה גם היא חלק מהנַ ְכּבַּה? ומה לגבי‬ ‫הפקעת האדמות שנמשכה כמה עשורים? האם התליית סוגיית הפליטים‪ ,‬והגל השני של הפליטים בשנת‬ ‫‪ 1967‬הם אינם המשך טבעי של נַ ְכּבַּה שאינה נגמרת? מטרתן של שאלות אלה היא להבהיר שהנַ ְכּבַּה איננה‬ ‫אירוע שהתרחש בשנת ‪ ,1948‬אם כי מדובר בתהליך מתמשך אשר נע באמצעות קונפליקט ומאזן כוחות‪,‬‬ ‫שאנו הפלסטינים מהווים אחד מצדדיו‪ ,‬ועל כן מוטלת עלינו אחריות בתהליך זה ובהובלתו לכיוון של סיום‬ ‫הנַ ְכּבַּה‪ .‬באשר להשלכות הקטסטרופליות של הנַ ְכּבַּה‪ ,‬הרי אין מדובר רק באבדן הבית‪ ,‬האדמה‪ ,‬המולדת‬ ‫והמשפחה‪ ,‬אלא האדם הפלסטיני איבד גם את כבודו‪ ,‬את חירותו ואת זכותו לחיים מכובדים‪ .‬הנַ ְכּבַּה זעזעה‬ ‫תפיסות שולטות וגרמה להתערערות הביטחון בעצמי האינדיבידואלי והקולקטיבי ולאיבוד חלום העצמאות‪.‬‬ ‫היא דחפה את הפלסטיני לחיי השפלה וניכור במולדת ובגלות כאחד‪.‬‬ ‫החוקר אינו מוצא תשובות בספרות הנַ ְכּבַּה על מגוון שאלות‪ :‬האם נלמד הלקח של הנַ ְכּבַּה? האם התרחש‬ ‫שינוי בתודעה הפוליטית והחברתית הערבית הפלסטינית‪ ,‬בהשוואה לתודעה ששלטה בתקופת טרום‪-‬הנַ ְכּבַּה?‬ ‫האם התרחש שינוי? ואם כן‪ ,‬האם הוא מהותי ועמוק כעומק הפצע או שמא הוא שטחי? האם הוא חלק מן‬ ‫השינויים הכלליים בתודעה הפוליטית באזור ובעולם? האם השינוי הזה התרחש באותה מידה ובאותו כיוון‬ ‫בקרב העם והמנהיגות‪ ,‬או שמא ניכר הבדל בין הקבוצות השונות?‬ ‫כל תשובה על השאלות הללו היא הנחה שאפשר להפריכה או לחזקה בהסתמך על נתונים שאין בידינו בשלב‬ ‫זה‪ .‬כך למשל ההנחה שהעם הפלסטיני למד את הלקח של הפליטו ת ושהוא לא יעזוב את בי תו ויישאר‬ ‫במולדתו ויהי מה‪ .‬האומנם כך הם פני הדברים? האם הטענה שהעם הפלסטיני אינו תולה תקוות רבות‬ ‫ב"אחים" הערבים או ב"אומה הערבית"‪ ,‬כפי שהיה בשנת ‪ 1948‬היא נכונה? האם נכונה הטענה שהאזרחים‬ ‫הערבים הם בעלי תודעה פוליטית חזקה יותר מזו של שאר הפלסטינים?‬ ‫התשובה על שאלת הפקת לקחי הנַ ְכּבַּה מחייבת את בחינת השינויים בתודעה הפלסטינית בתקופות שונות‪.‬‬ ‫ייתכן שהעם הפלסטיני בשנים ‪ – 1967–1948‬וזו גם כן הנחה – חי במעין מצב של הכחשת מציאות ומאבק‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫הישרדות בלי להגיע למצב של בחינה מחודשת‪ .‬לאחר התבוסה ב‪ 1967-‬שהייתה מהדורה נוספת של הנַ ְכּבַּה‪,‬‬ ‫נכנס העם הפלסטיני למצב של התמוטטות המציאות המדומיינת שהתווה לעצמו ולמצב של ייאוש ושל‬ ‫דפרסיה קולקטיביים שנמשכו עד מלחמ ת אוקטובר ‪ .1973‬לאחר מכן התרחש תהליך של התעוררות‬ ‫שהתבטא בין השאר בקבלת אחריות ובהפסקת ההסתמכות על האחרים‪ .‬כך גם התאפיינה התעוררות זו‬ ‫בהבנה מעמיקה יותר למהות הקונפליקט ובהבחנה ברורה יותר בין אויב לידיד‪ .‬ניתוח זה נשאר בגדר הנחה‬ ‫הממתינה למחקר מעמיק‪.‬‬ ‫קיימות שאלות נוספות שהחוקר אינו מוצא עליהן מענה‪ :‬האם העם הפלסטיני סובל מטראומה זהה לטראומה‬ ‫המוזכרת בספרות המקצועית המערבית – טראומה המכונה "הפרעת לחץ פוסט‪-‬טראומטי" ) ‪Post‬‬ ‫‪ ,(Traumatic Stress Disorder – PTSD‬או שמא העם הזה סובל מתופעות אחרות‪ .‬לאור העובדה‬ ‫שהיהודים וישראל ממלאים את התפקיד של הקרבן האבסולוטי‪ ,‬יש הטוענים שהעם הפלסטיני גם הוא קרבן‬ ‫ואף הוא סובל מהפרעת לחץ פוסט‪-‬טראומתי בדומה לניצולי השואה היהודים‪ .‬האם זו טענה נכונה? נביא‬ ‫בחשבון שקיימים שלושה סימפטומים לטראומה‪ :‬שחזור ממושך ולא יעיל וחסר אונים של אירועי הטראומה‬ ‫‪ ,‬כך שהדבר משבש לחלוטין את תפקודו התקין של האדם; הימנעות רגשית או התנהגותית להתמודד עם כל‬ ‫מה שקשור בטראומה‪ ,‬ובכלל זה שכחה‪ ,‬כהות חושים והתרחקות מכל מה שקשור במקום הטראומה; ערנות‬ ‫לא רצונית‪ ,‬נדודי שינה‪ ,‬קשיי התרכזות והתפרצויות רגשיות שאינן הולמות את האירוע‪ .‬האם העם‬ ‫הפלסטיני חווה את המצב הזה? האם המצב הזה הוא הדומיננטי והוא המשקף היטב את מצבו בישראל‪ ,‬בגדה‬ ‫המערבית‪ ,‬בעזה ובגולה? אין ספק שהנְַכּבַּה היא טראומה נוראית‪ ,‬אך השפעתן של טראומות על האדם איננן‬ ‫אחידות‪ .‬אפשר שהטראומה שוברת‪ ,‬מנטרלת‪ ,‬משבשת או מפזרת‪ .‬לחלופין היא יכולה להעיר‪ ,‬לחזק‪ ,‬לאחד‬ ‫או לבנות‪ .‬אם כן‪ ,‬אין זה הכרח שבעקבות הנַ ְכּבַּה חווה העם הפלסטיני טראומה או קטסטרופה במובן של‬ ‫חוסר אונים ואי‪-‬יכולת לתפקד ולשרוד כפי שהדבר במצבים של הפרעת לחץ פוסט‪-‬טראומטי‪ .‬מי שעוקב‬ ‫אחר מצב העם הפלסטיני כיום מגלה שהעם הזה רחוק ממצב של חוסר אונים אף על פי שהוא מתמודד עם‬ ‫אחת המדינות החזקות ביותר בתבל כיום‪ .‬מתגלה לפנינו עם המסרב לכרוע ברך והמתנגד בכל האמצעים דור‬ ‫אחר דור‪ ,‬במשך יותר ממאה שנה בלי לומר נואש‪ .‬ייתכן שהרגש הדומיננטי בקרב העם הפלסטיני – בעזה‬ ‫של ימינו‪ ,‬לדוגמה – הוא דווקא הכעס‪ ,‬ולא הפחד או חוסר האונים‪ .‬אין מדובר בכעס בלתי נשלט אם כי‬ ‫בכזה המתועל לשמירה על עמידה איתנה ) ֻצמוּד( והישרדות מחד גיסא ועל רוח ההתנגדות מאידך גיסא‪ .‬אין‬ ‫ספק שחלק מהפלסטינים – יחידים ומשפחות – סבלו או עודם סובלים מהפרעת לחץ פוסט‪-‬טראומטית‪ ,‬אך‬ ‫האם התופעה מאפיינת את הסיטואציה הכללית השלטת בשורות העם הפלסטיני?‬ ‫כאשר מנסים לתאר את המאפיינים הכלליים של הדרך שבה הפלסטיני מתמודד עם הנְַכּבַּה המתמשכת‪,‬‬ ‫שומה עלינו להבחין בעובדה שקבוצות שונות מאמצות דפוסי התמודדות שונים‪ .‬כשאר העמים‪ ,‬נקטו קבוצות‬ ‫מסוימות בקרב הפלסטינים עמדה לאומית מהפכנית אופטימית‪ ,‬ואילו אחרים העדיפו עמדה כנועה ומיואשת‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫היו שקשרו את עניינם הפרטי בסוגיה הלאומית הכוללת‪ ,‬והיו שהעדיפו להפריד את ענייניהם הפרטיים‪,‬‬ ‫ולחפש פתרונות אישיים לעצמם ולמשפחותיהם‪ .‬היו כמובן כאלה שהתנהגו בצורה אופורטוניסטית ואף תוך‬ ‫כדי ביטול עצמי והזדהות עם המדכא‪ .‬ניתוח זה מגרה את החוקר לנסות להבין את הדנמיקה של מימוש דרכי‬ ‫ההתמודדות השונות‪ .‬כך למשל הוא יבדוק מהי המערכת הסובייקטיבית והאובייקטיבית הדוחפת מאן דהוא‬ ‫לכיוון המאבק הלאומי הקולקטיבי‪ ,‬ומהי המערכת הדוחפת לכניעה או לעמדות אופורטוניסטיות? הדבר‬ ‫מחייב מחקר מעמיק של מקרים מעין אלה‪ ,‬שמטרתו לעמוד על תהליכי הליכתם לכיוון זה או אחר‪.‬‬ ‫יש היבט נוסף המעניק ייחודיות מסוימת לפרט הפלסטיני ולנַ ְכּבַּה והוא שהחברה הפלסטינית הי חברה‬ ‫קולקטיביסטית‪ ,‬שבה הפרט הוא חלק בלתי נפרד מן הישות הקולקטיבית‪ .‬ייחודיות זו מעלה כמה שאלות‪:‬‬ ‫מה קרה למערכת המשפחתית או החמולתית או השבטית? האם היא נחלשה או נשארה נותרה בעינה? ואולי‬ ‫קיבלה צורה חדשה המשדרת שינוי אך מסתירה את קיבוע מהותה? מה התפקיד שקיבלו על עצמן מסגרות‬ ‫חברתיות אלה? מה היה התפקיד שמילאו מסגרו ת אלה לטוב ת כושר ההישרדו ת של האדם הפלסטיני‬ ‫ועמידתו האיתנה? מה היה תפקידן הפוליטי? האם מסגרות קולקטיביות אלה מילאו תמיד תפקיד ריאקציוני‬ ‫הנוגד את המטרות הלאומיות או שהן דווקא תמכו במטרות הלאומיות וחיזקו אותן? אותן שאלות אפשר‬ ‫להציג באשר לתפקיד שמילאה הדת בעניין הפלסטיני‪ .‬התשובות על השאלות הללו אינה באות מן המוכן‬ ‫ואינן פשוטות כלל וכלל‪ .‬מי שמחפש את התפקיד הריאקציוני של ההשתייכויות – הקולקטיביות או הדתיות‬ ‫)וזו הגישה הרווחת( – ימצא עדויות לכך‪ ,‬אך המחפש את התפקיד הלאומי להשתייכויות אלה ימצא שהן‬ ‫מילאו במקרים רבים תפקיד פטריוטי ועודדו את חבריהן לקבל החלטות לאומיות ולהיאבק למען המולדת‪.‬‬ ‫למרו ת הפטליסטיו ת מאחורי קביעת המונח "נַ ְכּבַּה"‪ ,‬ואולי מפני שהמונח השתלב בתוך התודעה השלטת‬ ‫באותה עת‪ ,‬הרי שהוא מילא תפקיד מאחד ומגייס בעבור שכבות העם הפלסטיני וקבוצותיו ביציאה למסע‬ ‫היסטורי בעל עבר משותף ומטרה לאומית אחת‪ .‬כך אוחדו הפלסטינים שנשארו בבתיהם ואלה שהוגלו‬ ‫ממולדתם למדינות ערב או לגלות במולדתם למרות חוויותיהם השונות‪ .‬המונח "נַ ְכּבַּה" מילא אפוא תפקיד‬ ‫מכונן ביצירת הזהות הלאומית הפלסטינית בעבור קבוצות שונות אשר עברו חוויות לא זהות‪ .‬כחוקרים‪,‬‬ ‫מוביל אותנו הדבר להעלות שאלה שלכאורה נראית בלתי מוסרית‪ ,‬אם כי ההתעלמות ממנה מסתירה חלק‬ ‫נכבד מהאמת‪ ,‬ומונעת מאתנו להבין את חווית הנַ ְכּבַּה‪ :‬האם היה לנַ ְכּבַּה‪ ,‬ולאירועים שבאו אחריה בעקבותיה‪,‬‬ ‫תמורות חיוביות בעבור העם הפלסטיני על אף המחיר הכבד שהיא גבתה? מה היה העם הפלסטיני מפסיד‬ ‫לולא פקדה אותו הנַ ְכּבַּה‪ ,‬ואילו היה משיג את עצמאותו הלאומית בדומה למצרים‪ ,‬לירדנים‪ ,‬לסורים ‪,‬‬ ‫ללבנונים ולעמים ערבים אחרים?‬ ‫התמודדות עם השאלות מסוג זה מחייבת חשיבה יצירתית המתגברת על תבניות החשיבה ההגמוניות וחותרת‬ ‫להבין את חוויית הנַ ְכּבַּה באופן יותר מעמיק כך שאפשר היה להפיק ממנה תועלת בעיצוב העתיד‪ .‬שאלה‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪4‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫נוספת‪ ,‬הנראית לא מוסרית ועלולה לעורר זעם בקרב רבים מבלי שיהיה להם אומץ לערוך בחינה מחדש אם‬ ‫כי היושר האינטלקטואלי מחייב את הצגתה‪ ,‬היא‪ :‬האם דרך העצמאות הלאומית ומימוש ההגדרה העצמית‬ ‫היא הדרך היחידה שיכולה להבטיח את עתידו של העם הפלסטיני‪ ,‬או שמא דרך ההשתלבות והאיחוד ראויה‬ ‫גם היא להתעניינות ולבחינה? החשיבות של שאלה זו מתגלה לאור הניסיונות של עמים אחרים אשר‬ ‫השתחררו מהקולוניאליזם הישיר ומימשו את עצמאותם‪ ,‬אך נפלו קרבן לניצול של שליטים אשר בעבר‬ ‫נאבקו בקולוניאליזם וכיום הם מתייחסים למולדת כאל נחלתם הפרטית; לאור ניסיונן של רוב מדינות העולם‬ ‫השלישי שזכו לקבל עצמאות פוליטית אך נפלו‪ ,‬כמדינות "עצמאיות"‪ ,‬קרבן לקולוניאליזם הכלכלי‬ ‫והתרבותי הגלובלי; לאור ניסיונם של עמים אחרים שלא השיגו את העצמאות‪ ,‬אך בחרו להשתלב או‬ ‫להתאחד‪ ,‬והצליחו להגשים את הצדק והכבוד והשגשוג יותר מאשר השיגו עמים אשר חיים במדינות‬ ‫עצמאיות‪.‬‬ ‫באמצעות הקדמה זו ניסיתי להגיש הצעה ראשונית לתפיסה שיטתית לתהליך הנַ ְכּבַּה ולהעלות כמה שאלות‬ ‫או הנחות שהתשובות עליהן דורשות מחקר מעמיק‪ .‬הדבר מחייב השתחררות מגבולות התבניות הלאומיות‬ ‫והאידאולוגיות השולטות ומצריך הצטיידות באומץ הדרוש לחקור היבטים הנחשבים פרות קדושות ברמה‬ ‫הלאומית‪ .‬כאן אני מוצא את עצמי מסכים עם ההגדרה של אדוארד סעיד להוגה הדעות והאינטלקטואל‪ :‬זה‬ ‫אשר מעז לערער על הערכים ועל הנורמות השולטות; זה אשר יוצא נגד "הפורמציה הקולקטיבית" וניחן‬ ‫ביכולת "לייצג את הסבל הקולקטיבי של בני עמו"‪ ,‬ולא מנקודת מוצא קיצונית או שוביניסטית‪ ,‬אלא מנקודת‬ ‫מוצא מוסרית הדבקה בערכים ההומניסטיים האוניברסליים; זה שאינו מקבל בלעדיות על תפקיד הקרבן; וזה‬ ‫שאינו מגלה סלחנות כלפי התנהגויות לא מוסריות של חלק מבני עמו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪F0‬‬ ‫*פרופ' מרואן דווירי‪ ,‬עורך הגיליון ומרצה במכללה האקדמית "אורנים"‬ ‫‪ 1‬ספרו של אדוארד סעיד "האינטלקטואל והשלטון"‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪5‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫ניירות מידע‬ ‫אירועים מרכזיים בהיסטוריה הפלסטינית המודרנית והעכשווית‬ ‫ג'וני מנסור*‬ ‫מלחמת העולם הראשונה )‪ (1918–1914‬ציינה את סוף תקופת השלטון התורכי בפלסטין‪ .‬המולדת שימשה‬ ‫זירה לכמה קרבות שהתנהלו בין בריטניה לבין המדינה העותומנית )התורכית(‪ .‬עם שוך הקרבות הוכרז על‬ ‫סיום השלטון התורכי בפלסטין שנמשך יותר מ‪ 400-‬שנה ועל תחילת הכיבוש הבריטי בצורת המנדט‪ ,‬אשר‬ ‫נמשך עד ‪.1948‬‬ ‫במהלך מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬ב‪ ,2.11.1917-‬התפרסמה "הכרזת בלפור" הבריטית ולפיה הובטח‬ ‫לסוכנות היהודית שבריטניה תעזור ככל יכולתה למפעל הציוני להקים בית לאומי ליהודים בפלסטין‪.‬‬ ‫ההצהרה לא התייחסה מפורשות לזכויות הפוליטיות וההיסטוריות של תושבי הארץ המקוריים‪ ,‬והגדירה‬ ‫אותם קבוצות עדתיות של לא יהודים‪.‬‬ ‫פלסטין שימשה זירה לסדרת מרידות במדיניות הבריטית אשר תמכה במפעל הציוני‪ .‬הבולטים מבין מעשי‬ ‫המרד היו‪ :‬המרד של מאי ‪ ,1920‬אשר הבהיר את עמדת הפלסטינים שהם מתנגדים למפעל הציוני‪ .‬אחריו‬ ‫פרץ המרד של שנ ת ‪ 1929‬הידוע בכינוי " ַת'וְרַת אל‪-‬בֻּראק" )"מרד הבוראק"( ובו הגנו הפלסטינים על‬ ‫המקומות הקדושים להם‪ ,‬בעקבות טענת היהודים בדבר זכויותיהם על הקיר המערבי של אל‪ַ -‬חרַם אל‪ֻ -‬קדְסי‬ ‫א‪ַ -‬שריף )"הר הבית"( בירושלים‪ .‬מרד זה התפשט לכל רחבי פלסטין‪ ,‬וביוני ‪ 1930‬דן בית המשפט הבריטי‬ ‫שלושה צעירים פלסטינים לתלייה בבית הסוהר של עכו באירוע שנודע כ"יום שלישי האדום"‪ .‬באותה‬ ‫תקופה פתחה תנועתו של עִז א‪-‬דין עבד אל‪-‬קאדר אל‪-‬קסאם בפעילות מהפכנית נגד המדיניות המפלה של‬ ‫האנגלים‪ .‬אל‪-‬קסאם קיבץ סביבו קבוצת תומכים והכריז ביערות "יעבד" על תחיל תו של מאבק מזוין‪.‬‬ ‫האנגלים‪ ,‬בתמיכת הארגון הציוני "ההגנה" כיתרו את כוחותיו שם והרגוהו עם קבוצת מורדים‪ .‬תנועתו של‬ ‫אל‪-‬קסאם ה י תה או ת מוקדם למרד הפלסטיני הגדול בשנת ‪ 1936‬אשר החל בשביתה כללית והתפתח‬ ‫לעימותים אלימים בין המורדים הפלסטינים לבין כוחות המנדט על רקע ההקלות שניתנו בכניסת המהגרים‬ ‫היהודים לפלסטין‪ ,‬על רקע מכירת אדמות והעברתן למוסדות ציוניים ועל רקע מינוי יהודים לתפקידים‬ ‫בכירים במנגנון האדמיניסטרטיבי‪ .‬בעקבות לחץ בריטי ה תערבו מלכי ארצו ת ערב ונשיאיהן ודרשו מן‬ ‫ההנהגה הפלסטינית להפסיק את השביתה ואת המרד‪ ,‬תוך כדי הבטחה שכוונותיה של בריטניה טובות‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫למרות זאת עם סיום מלחמת העולם השנייה התפנתה בריטניה להתמודד עם הקולוניות שלה ופלסטין ביניהן‪.‬‬ ‫היא הודיעה על כישלונה לקרב בין עמדות הערבים והיהודים וציינה שבכוונתה להעביר את הסוגיה למליאת‬ ‫האו"ם‪ .‬בכ"ט בנובמבר ‪ 1947‬הכריז האו"ם על החלטת החלוקה ולפיה יוקמו שתי מדינות‪ :‬יהודית וערבית‪.‬‬ ‫הערבים דחו א ת החלטת החלוקה והכריזו שהיא אינה צודק ת‪ .‬לעומתם‪ ,‬היהודים צהלו ושמחו והתייחסו‬ ‫אליה כאל הכרה בין‪-‬לאומית בזכויותיהם בפלסטין‪ .‬על מנת ליישם את ההחלטה התקיפו הארגונים הצבאיים‬ ‫היהודיים את את השכונות הערביות בערים ואת הכפרים הערביים הצפויים להיכלל בגבולות המדינה‬ ‫היהודית‪ .‬במתקפות אלה נהרגו ונפצעו אלפי פלסטינים‪ ,‬ועשרות אלפים גורשו מן הערים ומן הכפרים‬ ‫הפלסטיניים‪ ,‬והפכו לפליטים ולחסרי בית‪ .‬כאשר יצאה בריטניה מפלסטין ב‪ ,15.5.1948-‬בהכריזה על סיום‬ ‫המנדט‪ ,‬הכריז דוד בן‪-‬גוריון‪ ,‬ראש הסוכנות היהודית ומנהיג ארגון "ההגנה"‪ ,‬על הקמת מדינת ישראל‪ .‬היה‬ ‫זה האות לכניסת צבאות ערב לקרבות מול הכוחות הציוניים‪ .‬קרבות אלה הסתיימו בתבוסת צבאות ערב‬ ‫בגלל הניהול הכושל של המלחמה‪ ,‬הנשק הקלוקל‪ ,‬והתיאום הלקוי בין המפקדות השונות‪ .‬ישראל הצליחה‬ ‫לכבוש שטחים פלסטיניים נוספים‪ ,‬גירשה קרוב ל‪ 800,000-‬פלסטינים‪ ,‬והרסה מאות כפרים וערים‪ .‬מלחמה‬ ‫זו על כל רכיביה ואירועיה מכונה "הנְַכּבַּה של פלסטין"‪.‬‬ ‫העם הפלסטיני הפך אפוא לפליט במולדתו‪ ,‬בלבנון‪ ,‬בסוריה‪ ,‬בעיראק‪ ,‬במצרים ובשאר קצות תבל‪ .‬מרבית‬ ‫העקורים חיו במחנות פליטים שהקימה בעבורם סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים‬ ‫)אונר"א(‪ .‬מספר הפליטים הפלסטינים הרשומים בשנת ‪ 2010‬מגיע ל‪ 4.5-‬מיליון‪ ,‬מתוך כלל הפלסטינים‬ ‫בעולם שמספרם מגיע ל‪ 10-‬מיליון‪.‬‬ ‫העם הפלסטיני לא השלים עם גורלו וניסה בכל כוחו ומאודו להשיב לעצמו את אדמותיו ואת מולדתו‪.‬‬ ‫פעולות "הפדאיון" )"מחרפי נפשם"( יצאו ממצרים ומירדן לכיוון היישובים בישראל‪ .‬כשבשלו התנאים‪,‬‬ ‫הוכרז על הקמת צבא השחרור הפלסטיני ותנועת "פתח" בשנת ‪ ,1965‬ולאחר מכן על הקמת הארגון‬ ‫לשחרור פלסטין )אש"ף( כגוף המאחד של כל הפלגים הפלסטיניים שמטרתו למקד את המאבק במטרה אחת‪.‬‬ ‫אש"ף החל לבצע פעולו ת כמו חטיפ ת מטוסים‪ ,‬מתקפות על בסיסים צבאיים ועל התנחלויות ישראליות‪,‬‬ ‫במטרה להסב את תשומת לב העולם לסוגיה הפלסטינית ולצדקת דרכה‪ .‬הארגון הצליח לגייס לצדו עשרות‬ ‫גופים בינלאומיים וממשלות רבות שיעמדו לימין הסוגיה הפלסטינית ויתמכו בעם הפלסטיני‪.‬‬ ‫אסוןגדול פקד את הארגון ב"ספטמבר השחור" בשנת ‪ ,1970‬כאשר הארגון הוצא מירדן על רקע הטענות‬ ‫שנשמעו משם ולפיהן הארגונים הפלסטיניים יוצרים מעמסה על חיי האנשים שעה שהעילה האמתית לגירוש‬ ‫הייתה הטענה שהם סיכנו את המשטר הירדני‪ .‬במהלך העימותים עם הכוחות הירדניים נהרגו מאות‬ ‫פלסטינים‪ ,‬וההנהגה הפלסטינית נאלצה לעבור ללבנון‪ .‬בלבנון פעלה הנהגת אש"ף לבנות מחדש את מנגנוני‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫הארגון ולארגן מחדש את חיי הפלסטינים במחנו ת‪ ,‬אך המתקפות הישראליות בשנים ‪ 1982–1978‬תרמו‬ ‫לחיסול עמדות המנהיגות הפלסטינית‪ .‬בד בבד סבלו הפלסטינים מהתקפות של ארגונים צבאיים עדתיים‬ ‫ומפלגתיים לבנוניים‪ ,‬פרצה מלחמת אזרחים שאחת מתוצאותיה היא הטבח הידוע במחנות סברה ושתילה‬ ‫בספטמבר ‪ .1982‬באירוע זה נטבחו אלפי פלסטינים בדם קר‪ .‬האצבע המאשימה הופנתה אל הצבא הישראלי‬ ‫שהתמקם קרוב למחנות ולמיליציית "הפלנגות" אשר ביצעה א ת הטבח תח ת עינו הפקוחה של הצבא‬ ‫הישראלי ובגיבויו‪ .‬באותו זמן ובעקבות מלחמת לבנון הראשונה יצאה הנהגת אש"ף לתוניסיה‪ ,‬שבה‬ ‫התנקשה ישראל בחלק מן המנהיגים )דוגמת ח'ליל אל‪-‬וזיר(‪ .‬לאחר איבוד התנופה של ההנהגה הפלסטינית‬ ‫מחוץ למולדת‪ ,‬קיבלו לידיהם הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה את מושכות הסוגיה הפלסטינית‬ ‫והכריזו על האינתיפאדה הראשונה בשנת ‪ ,1987‬אשר נודעה כ"אינתיפאדת האבנים" בגלל השימוש באבנים‬ ‫בעימות עם הצבא הישראלי‪ .‬לנוכח כישלון המשא ומתן בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית שהוקמה‬ ‫בעקבות הסכמי אוסלו בשנת ‪ ,1993‬הכריז העם הפלסטיני על אינתיפאדה שנייה בשנת ‪ .2000‬למרות‬ ‫האינתיפאדות שבאו בזו אחר זו ממשיך הכיבוש הישראלי להצר את חיי הפלסטינים באמצעות הצבת‬ ‫המחסומים‪ ,‬הקמת גדר ההפרדה הגזענית‪ ,‬הפקעת האדמות‪ ,‬המעצרים ופעולות נוספות‪.‬‬ ‫*‬ ‫ד"ר ג'וני מנסור הוא היסטוריון מחיפה‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫דעות והשקפות‬ ‫מהמנטליות של הנַ ְכּבַּה למנטליות של העמידה האיתנה והמאבק‬ ‫עיסאם מח'ול*‬ ‫הנַ ְכּבַּה איננה עוד אירוע בהיסטוריה של העם הפלסטיני‪ ,‬אלא היא ההקשר שבו התרחשה ההיסטוריה הזו‬ ‫במשך יותר משישים שנים‪ .‬ההיסטוריה המודרנית של העם הפלסטיני היא תמצית מאבקו המתמשך מתוך‬ ‫הכרה‪ ,‬להימלטות מהקשר זה‪ ,‬גם כשמאבק זה גובה מחיר כבד‪ .‬הנַ ְכּבַּה הייתה רעידת אדמה פוליטית‬ ‫אדירה בעוצמתה שחתרה "לבטל" את העם הפלסטיני‪ ,‬להעלים את זכויותיו ולהוריד אותו מבמת‬ ‫ההיסטוריה על ידי מחיקתו מן הזיכרון של המולדת ועל ידי מחיקת המולדת מזיכרונו‪.‬‬ ‫רעידת אדמה אדירה זו הביאה לשינוי רדיקלי בדמוגרפיה ובגאוגרפיה של הארץ‪ ,‬ועיצבה מחדש את‬ ‫הטופוגרפיה הפוליטית‪ ,‬החברתית והכלכלית של פלסטין בפרט ושל המזרח התיכון בכלל‪ ,‬כל זאת כחלק‬ ‫ממזימה לדחוק את העם הפלסטיני ואת עמי האזור אל תוככי מנהרה חשוכה שאין לה סוף ואין ממנה שום‬ ‫מפלט‪ .‬המוצא היחיד ממנה הוא אל האבדון‪ ,‬אל הייאוש‪ ,‬אל הכניעה לאסטרטגיות של כוחות‬ ‫האימפריאליזם‪ ,‬שישראל היא כלי בידיהם‪ ,‬ובכלל זאת אל הכניעה לתכניותיהם ולחמדנותם באזור‪.‬‬ ‫הסוגיה הפלסטינית הפכה למערכה תמידית להשתחררות מן המנטליות של הנַ ְכּבַּה ומתפיסת המובסות‬ ‫שהיא יצרה‪ .‬היא הפכה למאבק בלתי פוסק להמרת המנטליות של חוסר האונים לנוכח העקירה מהמולדת‪,‬‬ ‫הנישול וההגליה במנטליות של האדרת המאבק הקיומי לדבקות באדמה ולתקיעת שורשים במולדת‪.‬‬ ‫התפתחות השאלה הפלסטינית במשך השנים התאפיינה במעבר מהלך הרוח של תסכול‪ ,‬של התמקדות‬ ‫בסעד לפליטים ושל גיבוש תכניות ליישובם במקומות הגלות אל המערכה על זכות השיבה‪ .‬כמו כן היא‬ ‫התאפיינה במעבר מהלך הרוח של חוסר אונים מול הקנוניה הגדולה נגד העם הפלסטיני ושל אשליית‬ ‫ה"הקלה" המגיעה מהמשטרים הריאקציוניים הערביים‪ ,‬אל גיבוש האופציה הפלסטינית‪ ,‬אל השגת‬ ‫עצמאות ההחלטה ואל לידת הארגון לשחרור פלסטין )אש"ף(‪ ,‬כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הזה‪.‬‬ ‫נציג אשר הספיק להיחלץ מתחת לעפר הנַ ְכּבַּה‪ ,‬אך מצא את עצמו בפני התבוסה ועליבות המשטר הערבי‬ ‫הרשמי לאחר מפלת ‪ ,1967‬לאחר התנפצות האשליות שמשטר זה הצמיח ולאחר הסרת הכבלים שבהם‬ ‫כבל את השאלה הפלסטינית‪.‬‬ ‫במאבקו למען חירותו כבש לעצמו העם הפלסטיני עמדה מיוחדת בפני עמי העולם וכוחות השחרור‪ ,‬וזכה‬ ‫לאמפתיה ולהזדהות בין‪-‬לאומית רחבת היקף‪ ,‬תוך כדי התמודדותו העיקשת עם האימה‪ ,‬עם פשעי‬ ‫המלחמה ועם התסכול שליוו את ההיסטוריה החדשה שלו החל בטבח בדיר יאסין ובמקומות נוספים‪,‬‬ ‫כמהדורה מוקדמת של הנְַכּבַּה‪ ,‬של ההגליה ושל הפליטוּת‪.‬‬ ‫קרנו של העם הפלסטיני הלכה ועלתה בפני עמי העולם ככל שהלך והשתחרר מאשליית ההישענות על‬ ‫צבאות ה"אחים" הערבים‪ ,‬ככל שבחר בהתנגדות לאימת טרור המדינה שמטיל הכיבוש וככל שעבר‬ ‫לאינתיפאדה ולהתנגדות לכיבוש ולהתנחלויות ודבק בהיאחזות באדמת המולדת‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫גם המעבר של המיעוט הערבי הפלסטיני בתוך ישראל מן המנטליות שליוותה את טבח כפר קאסם‪,‬‬ ‫שבמהלכו נפלו הקרבנות תוך כדי התחננות על נפשם בפני הרוצחים‪ ,‬למנטליות שאפיינה את יום האדמה‬ ‫)‪ 30‬במרס ‪ ,(1976‬שבמהלכו נפלו חללים במאבקם להגן על האדמה בגליל‪ ,‬במשולש ובנגב בעודם‬ ‫נושאים בידיהם אבנים ובעודם מגלים רצון‪ ,‬זכות ועמדה פוליטית מפוקחת‪ ,‬אמיצה ואחראית‪ .‬עמדה לא‬ ‫הרפתקנית‪ ,‬שאינה מתרברבת ואף שאינה נאחזת בפתרונות קסם‪.‬‬ ‫כחלק חי ופעיל מהעם הערבי הפלסטיני עיצב המיעוט הערבי בישראל את הגותו הפוליטית ואת שיטות‬ ‫מאבקו שאינן מזלזלות במאבק הפוליטי ואף לא במאבק העממי ובהגנה על הזכויות הלאומיות‪ ,‬האזרחיות‬ ‫והדמוקרטיות‪ .‬המיעוט הלאומי הערבי בישראל קיבל הכרעה אסטרטגית לנהל את מאבקו הלאומי‬ ‫והאזרחי‪ ,‬הדמוקרטי והפטריוטי בתוך הזירה הפוליטית הישראלית המורכבת ולהטיל את מלוא כובד‬ ‫משקלו תוך כדי שימוש באמצעי המאבק הפוליטיים והעממיים האפשריים‪ .‬המיעוט הלאומי הפלסטיני‬ ‫בישראל אינו מנהל את מאבקו‪ ,‬כקרבן פסיבי המסתפק בהיותו קרבן ומשלים עם המציאות‪ ,‬אם כי כמיעוט‬ ‫לאומי בעל מודעות פוליטית‪ ,‬הנאבק במדכא והמשיג את זכויותיו אל מול מדיניות הדיכוי והאפליה‬ ‫הלאומית‪.‬‬ ‫בסיכומו של דבר ההיסטוריה של העם הפלסטיני בששת העשורים האחרונים‪ ,‬למרות הקשיים והתסבוכות‬ ‫העכשוויות‪ ,‬היא ההיסטוריה של המעבר מהמנטליות של הנַ ְכּבַּה למנטליות של העמידה האיתנה )"צֻמוד"(‬ ‫ושל המאבק‪ .‬במסגרתה נוסח מחדש הפרויקט הלאומי הפלסטיני והותוו עקרונות הפתרון הצודק בצורה‬ ‫דיאלקטית וראלית‪ .‬במסגרתה נוצר גם המעבר ממצב של מבוכה אל מול הקנוניה נגד הזכויות הלאומיות‬ ‫של העם הפלסטיני‪ ,‬אל אימוץ עמדת מתקפה וחשיפה של שלושת רכיבי הקנוניה והם‪ :‬האימפריאליזם‪,‬‬ ‫הציונות והריאקציה הערבית‪ ,‬שלושתם יחד וכל אחד לחוד‪ .‬בתודעת העם הפלסטיני ועמי האזור והעולם‬ ‫נחרתה בבירור העובדה שהשלישייה הזאת אחראית לנַ ְכּבַּה של העם הפלסטיני ולפשעים שביצעה התנועה‬ ‫הציונית וממשיכה לבצע בתושבי פלסטין‪ :‬עקירתם וגניבת מולדתם וזכויותיהם‪ .‬כל אחד מהם לפי משקלו‬ ‫ומידת השפעתו‪ .‬שלושת הרכיבים הללו אחראים כיום להמשך הקנוניה המונעת מן העם הפלסטיני להשיג‬ ‫את חירותו ואת עצמאותו ומפקיעה את זכויותיו הלאומיות ובראשן הזכות להגדרה עצמית‪.‬‬ ‫ההיסטוריה הפלסטינית מאז אמצע המאה העשרים מבטאת מעבר ממצב של תסכול אשר ליווה את‬ ‫הקנוניה החומרית‪ ,‬הפוליטית והתרבותית נגד קיומו של העם הפלסטיני בתוך מולדתו ומחוצה לה‪,‬‬ ‫לאופציה של קריאת תיגר על הייאוש‪ ,‬של העמקת נוכחותו המהפכנית‪ ,‬של השרשת זכויותיו שאינן‬ ‫ניתנות לערעור ושל השגת הכרה בין‪-‬לאומית בפתרון צודק בתנאים שנוצרו‪ .‬הפתרון המוצע נשען על‬ ‫שלושה רכיבים המשלימים זה את זה‪) :‬א( הקמת מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות ‪ 4‬ביוני ‪1967‬‬ ‫שבירתה ירושלים המזרחית; )ב( מציאת פתרון צודק לסוגיית הפליטים על בסיס החלטות האו"ם; )ג(‬ ‫ההכרה בציבור הערבי הפלסטיני בישראל כמיעוט לאומי‪ ,‬בזכותו לשוויון לאומי ואזרחי‪ ,‬ובזכותו לחיות‬ ‫בזכות ולא בחסד במולדתו שאין לו בלתה‪.‬‬ ‫האשליה שהנַ ְכּבַּה תחסל את העם הפלסטיני‪ ,‬תעלים את תפקידו ותוריד אותו מבמת ההיסטוריה התנפצה‪.‬‬ ‫עובדה זו הביאה את החוגים הציוניים השולטים בישראל להגביר את מאמציהם למחיקת הנַ ְכּבַּה מן‬ ‫ההיסטוריה‪ ,‬מן התודעה הפלסטינית ומן הזיכרון באמצעות חקיקת "חוק הנְַכּבַּה" המפליל את כל מי‬ ‫שמחייה את זכרה ומציין את לקחיה‪ .‬הדברים הגיעו עד כדי כך ששרת החוץ הקודמת וראש מפלגת‬ ‫"קדימה" ציפי לבני הצהירה )בריאיון טלוויזיוני ערב יום "העצמאות" השישים של ישראל(‪" :‬על‬ ‫הפלסטינים להיות מודעים לכך שעצמאותם לא תבוא בחשבון עד שלא ימחקו את המונח 'נַ ְכּבַּה' מהמילון‬ ‫שלהם"‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫הקשר בין הקמת מדינת ישראל והנַ ְכּבַּה הוא קשר בין תאומים סיאמים שנולדו ביחד‪ ,‬נעים יחד וגדלים‬ ‫ביחד‪ .‬במשך השנים שחלפו מאז שהתרחשה הנַ ְכּבַּה‪ ,‬פעלה ישראל בצורה שיטתית להיפטר מן התאום‬ ‫שלה‪ ,‬להעלמתו או אף לחיסולו‪ ,‬אך הדבר היה בלתי אפשרי‪ .‬זהו מקור המצוקה הישראלית‪ .‬כיום ברור‬ ‫לכול שישראל אינה יכולה עוד לחמוק מאחריותה לנַ ְכּבַּה של העם הפלסטיני‪ ,‬בלי להתחייב לפתרון צודק‬ ‫שיתמודד עם תוצאות הנַ ְכּבַּה ועם השלכותיה‪.‬‬ ‫*עיסאם מח'ול – ח"כ לשעבר‪ ,‬חבר הלשכה הפוליטית של המפלגה הקומוניסטית הישראלית‪ ,‬יו"ר מכון אמיל תומא‬ ‫ללימודים פלסטיניים וישראליים‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫המשפחה הפלסטינית בעקבות ‪ :1948‬נושא למחקר למען עתיד טוב יותר‬ ‫פאטמה קאסם‬ ‫*‬ ‫‪0F‬‬ ‫‪ 1948‬היא שנה מכוננת בהיסטוריה של כל פלסטיני ופלסטינית‪ ,‬מן הבחינה האישית ומן הבחינה הקהילתית‪.‬‬ ‫פיזורן ונישולן של קהילותינו החלו אמנם עם הנַ ְכּ ַבּה )האסון( ב‪ ,1948-‬אך מאז אנו חווים תהליך מתמשך‬ ‫של קיפוח ושל פירוק קהילתיים‪ .‬כדי להבין את השפעתה האמתית של הנַ ְכּ ַבּה על חיי קהילותינו כיום עלינו‬ ‫להעמיק בחקירת הביטויים והגילויים השונים של ההשלכות המתמשכות של מה שאירע לפלסטינים ב‪1948-‬‬ ‫על חיי הפלסטינים ברמה האישית וברמה הקיבוצית כיום‪.‬‬ ‫לפני ‪ 1948‬הייתה המשפחה היחידה החברתית הראשונית בקהילה הפלסטינית‪ ,‬יחידה שסיפקה לחבריה‬ ‫הגנה וביטחון‪ .‬יחסים משפחתיים אלה היו קשורים ַלמקום‪ :‬ערי וכפרי המוצא היו יסוד מפתח ביחסים‬ ‫החברתיים בתוך הקהילות וברחבי פלסטין‪ .‬במקרים רבים התבטאה הזיקה בין המקום לבין היחסים‬ ‫החברתיים בשמות אזורי המגורים שהמשפחות המורחבות אימצו לעצמן כשמותיהן שלהן כמו שכונת פאנוס‬ ‫בעיר רמלה או שכונת עבד אל‪-‬האדי בלוד‪ .‬משפחות אלה הנושאות את שם עריהן או כפריהן ידועות‬ ‫כ"חיפאוויאת" )חיפאיות(‪ ,‬כ"צפדיאת" )צפתיות( או "ספוריאת" )מספוריה( וכן הלאה‪ .‬מקומות‪-‬שמות אלה‬ ‫מכוננים קשר למקום ומאפשרים התחברות של המשפחות לממדי הזמן והמרחב‪ .‬היבט זהותי זה הפך חשוב‬ ‫במיוחד לאחר פיזורן ) מכפייה ולא מבחירה( ב‪.1948-‬‬ ‫באמצעות אימוץ שמותיהם של יישובי המוצא כסימני זיהוי משפחתיים נחקק המקום בתודעה כהיבט מגדיר‬ ‫של האישי והקולקטיבי המשפחתי‪ .‬הרס המשפחה באמצעות העקירה עורר רגשות של בידוד‪ ,‬כאב ויגון‬ ‫הממשיכים עדיין ללוות פלסטינים רבים‪ .‬פצעים אלה ממשיכים לכרסם בלבות הפלסטינים‪.‬‬ ‫מאז ‪ 1948‬נקרעו משפחות פלסטיניות רבות מבתיהן‪ ,‬ולפיכך גם מרשת המבנים החברתיים הפלסטיניים ‪.‬‬ ‫שורשיהן נעקרו‪ :‬קהילות פלסטיניות שחיו לפני ‪ 1948‬בערים דוגמת צפד‪ ,‬בִּשאן‪ַ ,‬ט ַבּ ִריא ו ַע ְס ַכּלאן נעלמו‬ ‫כליל‪ .‬מקומות אלה הם כעת ערים יהודיות לחלוטין‪ ,‬המוכרות בשמותיהן העבריים צפת‪ ,‬בית שאן‪ ,‬טבריה‬ ‫ואשקלון‪ .‬באמצעות שינוי שם המקום שללו הכובשים את זכויותיהם של תושביו המקוריים‪ .‬מרבית‬ ‫הפלסטינים שחיו לפנים בערים הללו היו לעקורים פנימיים ולפליטים במדינות ערב השכנות‪ :‬ירדן‪ ,‬סוריה‬ ‫ולבנון‪ .‬כ‪ 500-‬כפרים פלסטיניים נהרסו עד היסוד‪ .‬בערים דוגמת לוד‪ ,‬רמלה‪ ,‬עכו‪ ,‬חיפה ויפו הפכו קומץ‬ ‫התושבים שחיו בהן לפני ‪ 1948‬לחסרי בית‪ .‬אנשים אלה נשארו בערי הולדתם‪ ,‬אך נאסר עליהם לחזור‬ ‫לבתיהם‪ .‬רבים מבתים אלה הפכו עד מהרה לרכוש חברת עמידר‪ .‬הם ממשיכים לחזות בכיבוש של בתי‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫אבותיהם‪ ,‬העומדים לנגד עיניהם אך נמצאים מחוץ להישג ידם‪ .‬אף על פי שבתיהם אינם שלהם עוד‪ ,‬הבתים‬ ‫ממשיכים לנכוח מוחשית ופיזית בחיי היום‪-‬יום שלהם‪.‬‬ ‫נוכחות מתמדת זו והכאב הכרוך בה מיתרגמים כיום לאלימות מתמשכת המתבטאת בעימות הרגשי‪ ,‬המנטלי‪,‬‬ ‫הכלכלי והפוליטי עם מדינת ישראל היהודית‪ .‬פלסטינים אלה – אזרחים להלכה‪ ,‬אך לא למעשה – הם חסרי‬ ‫נתינות במולדתם שלהם‪ .‬הם חיים תחת כוחות של קולוניזציה רצופה‪ .‬קולוניזציה זו מתבצעת בחסות כביכול‬ ‫של כוח אלוהי טרנסצנדנטלי‪ ,‬בשם מעשי הזוועה ההיסטוריים שנעשו ביהודי אירופה‪ ,‬בחסות ברית עם‬ ‫מעצמה אימפריאלית ובתמיכת הקהילה הבין‪-‬לאומית ובה בעת כופה על הפלסטינים מצוקה‪ ,‬השפלה והפליה‬ ‫מתמשכות‪ .‬היא גוזלת מן הפלסטינים את משפחותיהם‪ ,‬את תשתיתם החברתית ואת בתיהם‪.‬‬ ‫לפיזור הזה – להרס הזה – מתלווה תחושה אומללה של תבוסה ושל חוסר תקווה‪ .‬מן הבחינה ההיסטורית‬ ‫חוו הפלסטינים שברים במשפחותיהם ובחייהם הקהילתיים‪ ,‬שברים שהשלכותיהם העמוקות ניכרות בהוויית‬ ‫חייהם המודרנית‪ .‬האופן שבו חושבים‪ ,‬חשים ופועלים הפלסטינים בחיי היום‪-‬יום שלהם בעקבות עקירה זו‬ ‫ממתין עדיין למחקר מקיף‪.‬‬ ‫המציאויות של ‪ 1948‬דוחקות בנו להעלות שאלות רבות‪ :‬כיצד משפיעים אירועיה של אותה שנה על חיי‬ ‫היום‪-‬יום של הפלסטינים‪ ,‬מן הבחינות האישית והקיבוצית כאחד? כיצד הם מעצבים את החוויות החברתיות‬ ‫והרגשיות של הפלסטינים? כיצד משפיעה החוויה המשפחתית של הנַ ְכּ ַבּה על החוויה המשפחתית כיום‪ ,‬הן‬ ‫בתוך המשפחה עצמה‪ ,‬ברמה המִגדר ית והבין‪-‬דורית והן בין חלקיה השונים של החברה הפלסטינית‪.‬‬ ‫מחקר מוגבל עסק בכמה מן השאלות הללו‪ ,‬וכמה מן התשובות עליהן הפכו לחלק מן הידע הקיבוצי של העם‪.‬‬ ‫אולם נחוצות לנו תשובות שלמות על השאלות הללו‪ ,‬אם ברצוננו להבין כיצד ממשיכים אירועי ‪1948‬‬ ‫להשפיע על הפרט‪ ,‬על המשפחה ועל הקהילה‪ .‬כדי שנוכל לחשוב באורח אסטרטגי ולהתקדם לעבר חברה‬ ‫ראויה‪ ,‬מן ההכרח שנבחן את ההשפעה הנודעת ל‪ 1948-‬על חיי הפלסטינים כיום‪.‬‬ ‫האסון של ‪ 1948‬השפיע על כל בני המשפחה ועל כל חברי הקהילה‪ .‬המשפחות איבדו את תחושת התמיכה‬ ‫וביטחון שלהן‪ .‬הן נותקו מקהילותיהן ומבתיהן‪ ,‬ובמקרים רבים בניהן ובנותיהן נקרעו זה מזה‪ .‬רבים חזו‬ ‫במות קרוביהם בדרכי הגירוש‪ ,‬אך מעולם לא עיבדו את חוויותיהם הטראומתיות‪ ,‬אשר עד היום לא‬ ‫הסתיימו‪ ,‬מפני שטראומת הפלסטינים אשר החלה ב‪ 1948-‬לא הייתה אירוע שהסתיים אלה היא אירוע‬ ‫הממשיך להאפיל את חייהם בצורות שונות ובגילויים שונים‪ .‬בקרב אלה שבני משפחותיהם גורשו לערים‬ ‫או לארצות אחרות‪ ,‬אי‪-‬היכולת לפגשם העצימה את יגונם‪ .‬בני משפחה אהובים מתו הרחק מן הבי ת ומן‬ ‫המשפחה‪ ,‬כנוכרים בארץ זרה‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫לעתים קרובו ת לא הצליחו הגברים לשא ת א ת תחוש ת התבוסה‪ ,‬ובנים‪ ,‬אחים ובעלים רבים עזבו את‬ ‫משפחותיהם ונעלמו בראשית שנות החמישים ובשנות השישים‪ .‬שמעתי סיפורים רבים כאלה מנשים‬ ‫במקומות כגון לוד ורמלה‪ .‬הנשים דיברו על הדרכים ועל הרגעים שבהן ַהנַ ְכּ ַבּה שבה וצפה בחיי היום‪-‬יום‬ ‫שלהן‪ .‬הן דיברו על היגון ועל הכאב שמסבות להן אבדותיהן‪ ,‬וגם על חוסר הביטחון והתקווה הנובע מהיעדר‬ ‫מידע שקוף‪ ,‬היעדר שהוא חלק בלתי נפרד מכיבוש קולוניאלי‪ .‬משפחותיהן לא יהיו עוד שלמות לעולם‪.‬‬ ‫חותמם של זיכרונות הכאב והאימה הללו מוסיף להיות טבוע בשגרת חייה של המשפחה הפלסטינית גם כיום‪.‬‬ ‫הגברים הגבירו את פיקוחם על הנשים והידקו את הגבולות המוטלים על חירותן‪ .‬הנשים בתורן חותרות‬ ‫לערער כמה מן הסייגים הפטריארכליים הללו‪ .‬מקרים של "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה" הם דוגמה‬ ‫אחת למאבק המגדרי הזה‪ .‬גילויי התנהגות מעין אלה הפכו רווחים יותר מאז אבדן הוַטַן )המולדת( ובגלל‬ ‫התגברות המתחים ובעקבות ההתחככות בחברה הישראלית היהודית‪ ,‬והם מאיימים לזרוע פירוק נוסף בחיי‬ ‫המשפחה הפלסטינית‪ .‬היעדר דיון אקדמי פומבי כלשהו בסוגיות כאלה‪ ,‬בצד שתיקתם של אנשי רוח‬ ‫ומנהיגים דתיים בני כל האמונות בקהילה הפלסטינית‪ ,‬עשויים להתפרש כשותפות לפשעי הרצח הללו‪.‬‬ ‫שאלה זו של חיים ומוות חייבת להיבחן לעומקה‪.‬‬ ‫חוויות ‪ 1948‬של הפלסטינים והשלכותיהן הייחודיות השתנו ממשפחה למשפחה‪ .‬תנו את דעתכם למשל‬ ‫לנשים שנעקרו מכפריהן והיו לתושבות של ערי המחלוקת בישראל‪ .‬נכפה עליהן להתמודד עם אבדן‬ ‫כפריהן‪ ,‬עם משפחותיהן ועם מקורות הפרנסה שלהן‪ ,‬והן נאלצו להתוודע לאורחות חיים חדשים בתכלית‬ ‫בתנאים הפוליטיים‪ ,‬החברתיים‪ ,‬הכלכליים והתרבותיים החדשים של ערי המחלוקת‪ .‬סיפוריהן מתנהלים‬ ‫במסלול הנבדל מאז ‪ 1948‬ממסלול סיפוריהם של מי שהיו לפליטים מחוץ לישראל או אפילו מזה של בניהן‬ ‫ובנותיהן‪ .‬החוויה הייחודית של אדם אחד או של משפחה אח ת ב‪ 1948-‬סוללת אפוא את הדרך לחוויה‬ ‫סגולית ויחידאית של אדם אחד או משפחה אחת ב‪ ,2010-‬ב‪ 2020-‬או ב‪ .2050-‬כיצד נחווים אירועי ‪1948‬‬ ‫ברמה הבין‪-‬דורית מהם ההבדלים והדמיון בין הדור הראשון לבין הדורות השני והשלישי? במה שונה או‬ ‫דומה אופן התמודדותם? שאלות אלה דורשות מעקב ומחקר‪.‬‬ ‫אך חוויות אלה אינן משפיעות על המשפחות בתוך חלל ריק‪ .‬המדינה היא הגוזרת על הפלסטינים תחושות‬ ‫של נטישה‪ ,‬אלימות פוליטית מתמשכת‪ ,‬עוני‪ ,‬תסכול והרגשת תבוסה‪ ,‬ואילו המשפחה נותרת עדיין מקור‬ ‫עיקרי לתמיכה חברתית‪ .‬בהיעדר מעורבות פוליטית במדינה‪ ,‬מנותב התסכול לנתיבים מסורתיים בתוך‬ ‫הקהילה‪ .‬אנו עדים לאלימות שנוקטות המשפחות בתוכן וזו נגד זו‪ ,‬אפילו במקרים של סכסוכים קלי משקל‬ ‫יחסית כגון מחלוקות בין קרובי משפחה על מטרים ספורים מחלקת אדמה העלולות לגרום לשפיכות דמים‬ ‫ואפילו לרצח במקרים אחדים‪ .‬במקרים אחרים‪ ,‬סכסוך אישי פעוט הופך לסכסוך קיבוצי‪ .‬התסכול מופנה לא‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫אחת נגד קבוצות אחרות‪ :‬מתחים מתגלעים בין תושביהן המקוריים של ערי המחלוקת לבין אלה שהגיעו‬ ‫אליהן מכפרים ועיירות אחרים‪ .‬כך מתגברים המתחים בכל מגזרי החברה הפלסטינית‪.‬‬ ‫באירועים שהתחוללו מאז ‪ 1948‬התרחשו שינויים נוספים במבנה הקהילתי‪-‬משפחתי של החברה‬ ‫הפלסטינית‪ .‬בעקבות כיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל ב‪ 1967-‬התחדשו קשרים משפחתיים‬ ‫רבים שנותקו ב‪ .1948-‬משפחות פלסטיניות שבו והתאחדו באמצעות קשרי נישואין כדי לשמר את יחסיהן‬ ‫הקהילתיים‪ .‬ואולם לאחר האינתיפאדה הראשונה ב‪ 1987-‬נותקו בשנית רבים מן הקשרים המחודשים הללו‪.‬‬ ‫חוק האזרחות והכניסה לישראל )הוראת שעה(‪ ,‬התשס"ג‪ 2003-‬פוגע באלפי משפחות פלסטיניות בהפרידו‬ ‫בעלים מנשותיהם והורים מילדיהם‪ .‬פלסטינים רבים בעלי אזרחות ישראלית מסרבים לוותר על בתיהם ועל‬ ‫זכויותיהם כאזרחים כדי להתלוות לבני או בנות זוגם אל השטחים שנכבשו ב‪ ,1967-‬ובני ובנות זוגם אינם‬ ‫מורשים להתגורר כחוק בגבולות ישראל של ‪ 1948‬או לקבל אזרחות‪ .‬מערכת המשפט הישראלית מופעלת‬ ‫באורח זה להנצחת הפיצול הכפוי של המשפחות והקהילות הפלסטיניות‪ .‬המערכת מציבה מכשולים על דרך‬ ‫הנישואים ומונעת מן הפלסטינים לייסד קשרים עם עריהם ועם כפריהם לפני ‪ .1948‬לפיכך משפחות רבות‬ ‫מופרדות ומנותקות מן היסוד באורח מוסדי‪.‬‬ ‫ללא מחקר ומתן פומביות ילכו ויחמירו הבעיות הללו הטבועות באופייה של החברה הפלסטינית מאז ‪. 1948‬‬ ‫הן משסעות את קהילו תינו מבפנים ומבחוץ כאחד‪ ,‬שוחקות את כוח התנגדותנו ואת תחושת הסולידריות‬ ‫שלנו‪ .‬הפלסטינים‪ ,‬ויהא מעמדם החוקי אשר יהא – "ערבים ישראלים"‪ ,‬עקורים פנימיים או פליטים – הם‬ ‫כולם קרבנות השלכותיה של ‪ .1948‬ככאלה מוטלת על כולנו האחריות לעתיד קהילותינו‪.‬‬ ‫במשך עשרות שנים העיבה סוגיית הלאומיות הפלסטינית והאלימות המתמשכת על הדיון בשאלות חברתיות‬ ‫הקשורות למשפחה‪ ,‬להורות‪ ,‬לזכויות נשים ולנושאים נוספים‪ .‬הסיבה להש תק תו של דיון מעין זה נעוצה‬ ‫בהנחה כי סוגיית הלאומיות דוחקת יותר מבחינת מטרותינו כעם ומבחינת חזוננו לעתיד מאשר הבעיות‬ ‫החברתיות המטרידות אותנו על בסיס יום‪-‬יומי‪ .‬אולם חבר תנו תצא נשכר ת מדיונים כאלה‪ ,‬ומן הראוי‬ ‫שנושאים כאלה יעלו לדיון בתוכנו ויהיו ליסודות של עתידנו‪ .‬עלינו להגביר תחילה את מודעותנו‪-‬שלנו‪,‬‬ ‫ואחר כך את מודעות העולם‪ְ ,‬למה שקורה לנו כפרטים ובאופן קיבוצי‪ .‬הדבר חיוני כדי שנוכל להבין טוב‬ ‫יותר את השפעת ‪ 1948‬על הקהילות בנות ימינו‪ .‬דיון כזה יאפשר לנו לבחון את דרכי ההתנהלות של‬ ‫המשפחה והקהילה‪ ,‬ולפיכך גם של החברה‪ .‬באמצעותו נוכל לחיות חיים טובים יותר ולבנות ולהתוות עתיד‬ ‫טוב יותר המסתמך על לקחי העבר‪.‬‬ ‫*‬ ‫ד"ר פאטמה קאסם היא חוקרת עצמאית‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪4‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫פעילות שוטפת במדה אלכרמל‬ ‫רב‪ -‬שיח‪ :‬תפקיד האינטלקטואל הפלסטיני במצב הפוליטי העכשווי‬ ‫מרכז מדה אל‪-‬כרמל ארגן בחודש יוני ‪ 2010‬רב‪-‬שיח בנושא "תפקיד האינטלקטואל הפלסטיני במצב‬ ‫הפוליטי העכשווי"‪ .‬רב‪-‬השיח התנהל על רקע ההחמרה המסוכנת ברדיפות הפוליטיות‪ ,‬בהסתה ובניסיונות‬ ‫ההפחדה והטרור‪ ,‬שהפכו לסכנה קיומית המרחפת מעל ראשי המנהיגים הערבים והציבור הערבי כאחד‪ .‬רב‪-‬‬ ‫השיח עסק בספר חדש מאת החוקרת הוניידה ע'אנם‪ ,‬מנכ"לית מרכז מדאר – המרכז הפלסטיני למחקרים‬ ‫ישראליים‪ :‬לבנות את האומה מחדש אינטלקטואלים פלסטינים בישראל )ירושלים‪ :‬מאגנס‪ .(2010 ,‬את‬ ‫הדיון פתח והנחה החוקר אמטאנס שחאדה )ממרכז מדה אל‪-‬כרמל(‪ ,‬אשר הציג כמה שאלות שבהן עוסק‬ ‫הספר לגבי תפקיד האינטלקטואל ולגבי הבנתו וניתוחו את המצב הפוליטי העכשווי‪ .‬ד"ר אסמאעיל נאשף‪,‬‬ ‫המרצה בחוג מדעי החברה באוניברסיטת בן‪-‬גוריון בבאר שבע‪ ,‬היה ראשון הדוברים והתייחס בהרצאתו‬ ‫לחשיבות אי‪-‬העתקת ההגות לרמה הפוליטית במובן המיידי והישיר‪ ,‬בייחוד על רקע העובדה שההקשר‬ ‫הפלסטיני הפוליטי הוא חלק מהמשבר‪ .‬לאחר מכן ניתח ד"ר נאשף את ספרה של ד"ר ע'אנם‪ ,‬בקשרו אותו‬ ‫לתפקיד האינטלקטואל ובעמדו על תרומתו ועל הישגיו של הספר‪.‬‬ ‫ד"ר אחמד סעדי‪ ,‬מן החוג למדעי המדינה באוניברסיטת בן‪-‬גוריון בבאר שבע‪ ,‬הציג ניתוח תמציתי לספר‬ ‫והתייחס לתפקיד האינטלקטואל בימינו אלה‪ .‬הוא סקר את התמורות ההיסטוריות שחלו בתפקיד זה‪ ,‬דרך‬ ‫מגוון אידאולוגיות‪ .‬ד"ר סעדי טען שהתפקיד של האינטלקטואל בהקשר האסלאמי הערבי הקלסי הוא‬ ‫המאבק בעוולות‪ .‬לדבריו בעולם השלישי שמור לאינטלקטואל תפקיד חשוב בעיצוב התודעה הלאומית‪.‬‬ ‫בתגובתה לשתי ההרצאות אמרה ד"ר ע'אנם בין השאר את הדברים האלה‪" :‬נכון שגבולות הסוגיות‬ ‫שהעסיקו את האינטלקטואלים‪ ,‬וגבולות השיח‪ ,‬הם‪-‬הם גבולות המשבר‪ .‬המרחב שבו נע האינטלקטואל‬ ‫הפלסטיני הוא הגבול שנשלט על ידי יחסי האדון והעבד"‪ .‬היא ציינה שהספר מנתח את הדברים עד שנת‬ ‫‪ 2000‬ולא מעבר לכך‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬ ‫רב‪ -‬שיח‪ :‬הפעילות הפוליטית בין המצוי לאפשרי‬ ‫ביוזמה משותפת של מדה אל‪-‬כרמל‪ ,‬המרכז הערבי למחקרים חברתיים יישומיים‪ ,‬ושל עמותת אבן ח'לדון‪,‬‬ ‫העמותה הערבית למחקר ולפיתוח‪ ,‬נערך ב‪ 14-‬ביולי ‪ 2010‬רב‪-‬שיח בכותרת‪" :‬הפעילות הפוליטית בין‬ ‫המצוי לאפשרי"‪ .‬העיתונאי וַדיע עוַאוִדה ניהל את הדיון אשר נטלה בו חלק קבוצת דוברים‪ .‬מר עואוִדה‬ ‫הציג בפתח הדיון כמה שאלות והצביע על הצורך לבחון את הניסיון הפוליטי של הפלסטינים אזרחי ישראל‪,‬‬ ‫את מכלול המטרות והפרקטיקות הפוליטיות ואת מידת התאמתם של כלי הפעילות הפוליטית ויעילותם‪.‬‬ ‫ראשון הדוברים היה ד"ר ַפוְזי אל‪-‬אסמר אשר סיפר על ניסיונה של תנוע ת "אל‪-‬ארד" )האדמה( שהוא‬ ‫נמנה עם מייסדיה‪ .‬ד"ר אל‪-‬אסמר הדגיש שתנועה זו ביטאה מעין מהפכה עממית‪ ,‬ולכן זכתה בתמיכה עממית‬ ‫נרחבת שהטביעה את חותמה על החברה הפלסטינית‪ .‬עמדתה הפוליטית הברורה של תנועת אל‪-‬ארד‪ ,‬בייחוד‬ ‫בכל הקשור לסוגיות הלאומיות והאחדות הערבית‪ ,‬הפחידה את ישראל והניעה אותה להוציא את התנועה אל‬ ‫מחוץ לחוק‪ .‬ד"ר אל‪-‬אסמר גרס שהשאלות המרכזיות העומדת בפנינו הן‪ :‬מהי המטרה העיקרית של המאבק‬ ‫הנוכחי? והאם יש באמתחתנו תפיסה כוללת וברורה בעניין זה?‬ ‫לאחר מכן דיבר ד"ר ראיף זֻריק אשר הדגיש את החשיבות של כלי העשייה הפוליטית‪ ,‬בהיותם בעלי אופי‬ ‫קונקרטי‪ ,‬ישיר ומיידי‪ .‬לטענתו אמצעים אלה הם מבחן העשייה הפוליטית‪ ,‬אך בד בבד הזהיר זֻריק מפני‬ ‫הסכנה הטמונה בהפרזה בכוחם‪ .‬ד"ר זֻריק ביקר א ת מה שהוא מכנה "חוסר רגישות הרטוריקה של חברי‬ ‫הכנסת הערבים כלפי הציבור היהודי בישראל" וגרס שקיים פער גדול בין הרטוריקה הפוליטית לבין‬ ‫הפרקטיקה הפוליטית‪ .‬הוא הדגיש את החשיבות שבהעלאת רמת הפרקטיקה על חשבון השיח‪.‬‬ ‫עו"ד ַעבִּיר ַבּכְּר‪ ,‬ממרכז עדאלה‪ ,‬עסקה בסנגור המשפטי ככלי למאבק וטענה שהצלח תו של מרכז עדאלה‬ ‫נובעת בחלקה דווקא מחולשת העשייה הפוליטית‪ ,‬עובדה הגורמ ת לאנשים לסמוך על הסנגור המשפטי‪,‬‬ ‫מאחר שהפעילות הפוליטית אינה מספקת להם הישגים מיידיים כפי שעושה הסנגור‪ .‬עוד טענה בכר כי‬ ‫"ההישענות על הצד המשפטי מוגזמת"‪ .‬היא סקרה דוגמאות מעבודתה כעורכת דין במרכז עדאלה‪.‬‬ ‫אחרון הדוברים היה ד"ר מוחמד אבו נִמְר אשר השווה בין מאבק הפלסטינים בישראל ומצבם מצד אחד‪,‬‬ ‫לבין מאבק קבוצות אחרות של מיעוט מולדת‪ ,‬למשל בפיליפינים ובארצות הברית‪ ,‬מצד אחר‪ .‬ד"ר אבו נִמְר‬ ‫התייחס בהרצאתו לשלושה צירים עיקריים שהמיעוט יכול להשתמש בהם‪ :‬העשייה הפרלמנטרית‪ ,‬החברה‬ ‫האזרחית וההתנגדות האזרחית‪.‬‬ ‫ג'דל‬ ‫מס‪ ,7 .‬אוגוסט ‪2010‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מדה אלכרמל‬ ‫‪www.mada-research.org‬‬