‫ספרות ותרבות במזרח התיכון בן זמננו‬ ‫הצעה להרצאה בכנס אילמ"א ה‪73‬‬ ‫ספרות ילדים באיראן לפני ואחרי המהפכה האסלאמית‪ :‬השוואה‬ ‫יעל גידניאן‬ ‫הרצאתי תעסוק בספרות ילדים שיצאה לאור באיראן בשנים שלפני המהפכה האסלאמית‪ ,‬לעומת‬ ‫ספרים שיצאו לאור בשנים שאחריה‪ .‬ההרצאה תתבסס על הרצאה שנתתי במכללת אלקאסמי‬ ‫באפריל ‪ ,2102‬בכנס על ספרות ילדים‪ ,‬ועל בחינת הגמר שכתבתי במסגרת לימודיי בחוג‪ ,‬אותה‬ ‫הגשתי בפברואר ‪ .2102‬ההשוואה מתבססת על הבדלים בין הספרים בשלושה היבטים‪ :‬היבט‬ ‫ספרותי‪ ,‬היבט תכני והיבט גרפי (איורים נלווים)‪.‬‬ ‫מסקנותיי המרכזיות‪:‬‬ ‫‪.0‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫בשתי התקופות ספרים עלילתיים‪ .‬בתקופה שלאחר המהפכה יותר אסופות של שירים‬ ‫וסיפורים קצרים‪ ,‬מה שמייצג את הניסיון של השלטון החדש ליצור לגיטימציה על ידי‬ ‫יצירת מצג שווא של שיתוף העם ותמיכה "מלמטה" בשלטון‪.‬‬ ‫בספרים שלפני המהפכה שימוש עיקש במילים פרסיות וניסיון לטהר את השפה ממילים‬ ‫ערביות‪ ,‬תהליך שנפסק עם פרוץ המהפכה ובספרות שיצאה לאחריה‪.‬‬ ‫בהיבט התכני ההבדלים בין התקופות ניכרים‪ :‬הספרים מהתקופה המלוכנית עוסקים‬ ‫הרבה בפסטוראליה ובנוף הטבעי של איראן‪ ,‬הם מקדשים את ערכי המשפחה ושמים‬ ‫אותם במרכז‪ .‬רבים מהספרים כוללים עיבודים לקלאסיקות איראניות מימי הביניים ואף‬ ‫לפני כן‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הספרים מהתקופה שלאחר המהפכה עוסקים בפרט כחלק ממרקם‬ ‫לאומי‪ ,‬ולא משפחתי‪ .‬הם לא מתרפקים על העבר אלא נלחמים על ההווה‪ .‬ישנו גם עיסוק‬ ‫בעתיד המשיחי‪ -‬שלאחר בוא המהדי‪ ,‬שקשור באופן הדוק להשלמת המהפכה באיראן‪.‬‬ ‫בתקופה שלאחר המהפכה ישנה לגיטימיות לאלימות ככלי להשגת מטרות צודקות‪ .‬נושא‬ ‫הצדק עובר כחוט השני בספרים שלפני המהפכה ולאחריה‪ ,‬אך הוא מקבל ביטויים שונים‬ ‫בכל תקופה‪ ,‬וכך גם הלגיטימציה לשימוש באלימות‪.‬‬ ‫בתקופה שלפני המהפכה‪ ,‬האיורים עשירים מאוד‪ ,‬צבעוניים‪ .‬לעתים קרובות הם משקפים‬ ‫סגנונות ציור איראניים מימי הביניים‪ ,‬בהיבט של מיקום הדמויות בחלל‪ ,‬חריגה‬ ‫מהמסגרת‪ ,‬תיאור של כמה סצנות באיור אחד ועוד‪ .‬האיורים בספרים שיצאו לאחר‬ ‫המהפכה דלים וללא צבע‪ .‬ישנם פחות מוטיבים פיגורטיביים‪ ,‬יותר אלמנטים מופשטים‪,‬‬ ‫והרבה דם‪.‬‬ ‫ההרצאה מבוססת על סקירה מדוקדקת של שישה ספרים‪ :‬שלושה יצאו לפני המהפכה‬ ‫האסלאמית ושלושה אחריה‪ ,‬בנוסף לסקירה כללית של כחמישה עשר ספרים נוספים‪ .‬מעט נכתב‬ ‫על ספרות ילדים באיראן‪ ,‬והשוואה מסוג זה‪ ,‬הכוללת היבטים ספרותיים ותכניים ואף עיסוק‬ ‫באיורים הנלווים לספר‪ ,‬טרם נכתבה‪ .‬אני מקווה להמשיך ולעבוד על כך ולכתוב משהו מקיף יותר‬ ‫בעתיד‪.‬‬ ‫"חמישים גוונים של אפור" באיראן הטרום‪-‬מהפכנית‪ :‬אסתטיקה גרוטסקית וניכור חברתי ברומן‬ ‫אבן הסבלנות של צאדֶ ק צ'ּובֵּּכ‬ ‫אבן הסבלנות (סנג‪-‬י צבור) מאת צאדק צ'ּובּכ‪ ,‬מהיוצרים הספרותיים הבולטים באיראן במחצית השניה‬ ‫של המאה העשרים‪ ,‬התפרסם לראשונה באיראן ב‪ .6611-‬ברומן שנוי במחלוקת זה‪ ,‬צ'ּובּכ מציג עולם‬ ‫כאוטי שבו הגוף הפגום‪ ,‬הנרקב והמת‪ ,‬כמו גם יצורים חריגים כמו חיות מדברות‪ ,‬שדים שנונים ואל‬ ‫מוכתם‪ ,‬מניעים את עלילתו‪ .‬במקביל לעולם הביזארי‪ ,‬האבסורדי והאירוני שמוצג ברומן‪ ,‬עלילתו‬ ‫המרכזית מתמקדת בעליבות החיים של בני השכבות החלשות בחברה האיראנית (העני‪ ,‬הנך‪ ,‬האנוס‪,‬‬ ‫היתום וכיו"ב)‪ .‬המציאות החברתית שאותה מתאר הרומאן באמצעות סאטירה‪ ,‬סלנג‪ ,‬בוטות לשונית‪,‬‬ ‫גידופים וקללות‪ ,‬נשלטת על ידי מנגנונים מדכאים ודכאניים של אמונה‪ ,‬מעמד ומגדר‪ .‬באבן הסבלנות‪,‬‬ ‫אפילו היחידה החברתית הבסיסית ביותר של התא המשפחתי אינה תומכת ומגוננת‪ ,‬אלא מהווה שקף‬ ‫לניכור‪ ,‬חוסר תקשורת‪ ,‬אגואיזם ושחיתות מוסרית שמאפיינים את חבריה‪ .‬התלאות שחוות הדמויות‬ ‫ברומן של צ'ּובּכ מוצגות באמצעות הישנות תיאורים מוגזמים וגסים של תנאי הגוף האנושי ותפקודיו‪,‬‬ ‫לרבות שיתוק‪ ,‬דימום‪ ,‬הקאה‪ ,‬ריקבון‪ ,‬הפרשות צואה‪ ,‬סטיות מיניות וכדומה‪.‬‬ ‫ההרצאה תמקם את הרומן של צ'ּובּכ בהקשריו הסוציו‪-‬ספרותיים בתקופת המונרכיה הפהלוית‪ ,‬תוך‬ ‫התמקדות בדרכים שבהן אסתטיקה גרוטסקית מעצבת אותו ברמת הסגנון‪ ,‬התוכן והדמויות‪ .‬האסתטיקה‬ ‫של הגרוטסקיות בספרות‪ ,‬כפי שזיהה אותה מיכאיל בכטין בספרו הנודע רבלה ועולמו‪ ,‬כרוכה‪ ,‬בין היתר‪,‬‬ ‫בניכור של המוכר וב"השפלה" (טופוגרפית) של הרוחני והנשגב לרמה החומרית של הגופניות וחלקי פלג‬ ‫הגוף התחתון‪ .‬הטיעון המרכזי של ההרצאה גורס שצ'ּובּכ עשה שימוש בכלים המזוהים עם הריאליזם‬ ‫הגרוטסקי על מנת לאתגר מוסכמות ספרותיות (כגון לשון מעודנת ושפה אינטלקטואלית) ופרקטיקות‬ ‫תרבותיות (כגון פולחן דתי‪ ,‬אמונות טפלות‪ ,‬נישואי ילדים ונישואים זמניים)‪ ,‬שאפיינו את החברה‬ ‫האיראנית בת זמנו ובמידת מה ממשיכים לאפיין אותה גם בימינו‪.‬‬ ‫למרות שצ'ּובּכ נותר כלוא‪ ,‬במידה מסוימת‪ ,‬במסגרת החשיבה שאותה הוא ביקש לאתגר‪ ,‬באבן הסבלנות‪,‬‬ ‫הרומן השני והאחרון שלו‪ ,‬הוא חשף בפני קהל הקוראים באיראן עליבות חיים שבדרך כלל נטו‪ ,‬בלשונו‪:‬‬ ‫"לטאטא מתחת לשטיח"‪ .‬על כך הוא זכה בשבחים מצד אחד ובביקורת נוקבת מצד מבקרי ספרות פרסית‬ ‫מצד שני‪ .‬בחינת האסתטיקה הגרוטסקית של הרומן‪ ,‬מאפשרת להעריך מחדש את העיסוק הנרחב של‬ ‫צ'ּובּכ עם תנאי הגוף ותפקודיו‪ ,‬מעבר לתיאוריו הבוטים‪ ,‬הגסים והמבזים‪ ,‬הקרנבל הלשוני וחוסר‬ ‫האחידות במבנה הפנימי של מה שמזוהה כמגנום אופוס שלו‪ .‬בהקשר כללי יותר‪ ,‬דיון זה מהווה הזדמנות‬ ‫להרחיב על יצירות נוספות שעיצבו את עולם הספרות הפרסית בעיצומו של תהליך מודרניזציה מהיר‬ ‫באיראן‪.‬‬ ‫ד"ר ליאורה הנדלמן‪-‬בעבור‪ ,‬עמיתת מחקר במרכז אליאנס ללימודים איראניים‪ ,‬אוניברסיטת תל אביב‬ ‫הילה פלד‪-‬שפירא‪ ,‬הצעה מס ‪ 1‬לכנס אילמ"א ‪3112‬‬ ‫כותרת‪ :‬הדם ירדוף את פני השטן‪ :‬יחסו של השלטון העיראקי אל המיעוט הכורדי בראייתו של משורר‬ ‫כורדי‪-‬עיראקי גולה‬ ‫מערכת יחסים טעונה ובעייתית בין השלטון לבין האינטלקטואלים בכל מדינה‪ ,‬כמו גם בין השלטון לבין‬ ‫מיעוטים שונים‪ ,‬מקבלת באופן טבעי ביטוי ביצירות אמנות שונות‪ .‬הרצאה זו תתמקד באופן שבו‬ ‫מתבטאת מערכת יחסים כזאת אצל המשורר הכורדי‪-‬עיראקי בלנד אלחידרי (‪ ,)1221 - 1231‬שהיה‬ ‫קורבן לרדיפות פוליטיות מצד המשטר העיראקי ואף נאלץ לגלות מעיראק עקב כך‪ .‬שירתו של‬ ‫אלחידרי משקפת שלושה צירים מרכזיים בהקשר זה‪ :‬את מערכת היחסים האישית שלו עם השלטון‬ ‫בעיראק שבבסיסה ניסיון לחסל את האופוזיציה הקומוניסטית שאלחידרי השתייך אליה; את יחסי‬ ‫הכוחות בין השלטון לכורדים; ואת יחסו של המשורר עצמו כלפי מיעוט זה‪ ,‬שממנו הוא מגיע‪.‬‬ ‫בהרצאה ייבחנו דוגמאות מתוך שירתו של אלחידרי המעלות תמונה מרתקת של זהותו המורכבת של‬ ‫האינטלקטואל על רקע האלימות שחווה בעיראק‪ ,‬הרדיפות והגלות‪ ,‬ועל רקע היותו הן חלק‬ ‫מהאופוזיציה האידיאולוגית לשלטון והן חלק ממיעוט אתני‪ .‬כמו כן‪ ,‬ייבחן מעמדם של הכורדים תחת‬ ‫שלטון מצמית ומדכא‪ ,‬כפי שעולה מתמונת‪-‬המראה שמציג אלחידרי‪.‬‬ ‫שם המציגה‪ :‬ד"ר אריאל שיטרית‬ ‫מעמד ושיוך אקדמי‪ :‬מרצה באוניברסיטת בן גוריון בנגב ובאוניברסיטה הפתוחה‬ ‫מוטיב החתונה בסרט تناثر של תאופיק אבו ואיל‬ ‫לאור משמעויותיו בקולנוע הפלסטיני לדורותיה‬ ‫תקציר‪ :‬הרצאה זו תנתח את הסרט החשוב תנאת'ור (התפוררות‪ )3111 ,‬של הבמאי תאופיק אבו‬ ‫ואיל‪ .‬אשתמש כאן בעיקר במתודולוגיה של "נעדרות‪-‬נוכחות" (‪ ,)parapraxis‬תיאוריה שפותחה על ידי‬ ‫חוקר הקולנוע הידוע תומס אלזסר (‪ )Elsaesser‬אותה הוא לקח מפרויד ופיתח הלאה‪ .‬התיאוריה‬ ‫מתייחסת למשהו נעדר אך מושך אל עצמו תשומת לב בהיעדרותו‪ .‬בסרט הזה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬חסרה‬ ‫חתונה‪ .‬אנו רואים גבר ואישה שטרם החליטו להיות זוג‪ ,‬ואז הסרט "קופץ" לתקופת נישואיהם לאחר‬ ‫שמתעכב לכמה שניות על תמונות מהחתונה שהייתה‪ ,‬אך לא "און‪-‬סקרין")‪ )on-screen‬לעיני הצופה‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬החתונה מופיעה בסרט הזה בבחינת נעדרת‪-‬נוכחת‪ :‬על פני הדברים היא נעדרת מתוך‬ ‫העלילה של הסרט‪ ,‬אך היא נוכחת לא רק משום שברור שהזוג נשוי‪ ,‬אלא משום שישנן גם תמונות‬ ‫מהחתונה ומדברים על תמונות אלה‪ ,‬דבר שמושך תשומת לב להיעדרותה‪ .‬תופעה זו של נעדרות‪-‬‬ ‫נוכחות בסרט מקבל חיזוק לאור מרכזיותו של מוטיב החתונה בקולנוע הפלסטיני לדורותיו‪ ,‬על טקסיה‬ ‫ומשמעותיה הסמליים‪ .‬לאור הסמליות הרבה והמשמעויות הרבות והדינמיות שיש לחתונה בהקשר‬ ‫הפלסטיני להיעדרותה של החתונה בסרט תנאת'ור יש משמעות ניכרת‪ .‬על מנת לעמוד על חשיבות‬ ‫זו‪ ,‬אנסה דווקא להרחיב על המשמעויות הרבות ומרכזיותו של מוטיב החתונה בסרטים פלסטיניים‬ ‫מאז ראשיתם ועד ימינו אנו‪ .‬בכך מחקר זה שופך אור חדש על אודות הקולנוע הפלסטיני בכלל‪,‬‬ ‫ומעניק ניתוח מעמיק לסרט אחד‪ .‬אדבר על הסרטים הבאים‪ :‬חתונה בגליל (מישל ח'לייפי)‪ ,‬חיפה‬ ‫(רשיד משהראווי)‪ ,‬שביל החלב (עלי נסאר)‪ ,‬חתונתה של רנא (האני אבו אסעד)‪ ,‬ובחודש התשיעי‬ ‫(עלי נסאר)‪ ,‬ופזילה (צובחי זוביידי)‪ .‬לאור המשמעויות של חתונה בסרטים אלה אעמוד על משמעות‬ ‫היעדרותה המודגשת בסרט תנאת'ור‪ ,‬ועל תפקיד "נעדרות‪-‬נוכחות" בכלל לאורך סרט זה‪ ,‬כתיאורית‬ ‫מפתח להבנתו‪ ,‬היות שלטענתי הוא מהווה תפנית בתולדות הקולנוע הפלסטיני‪.‬‬ ‫מקורות‬ ‫‪Thomas Elsaesser, "Absence as Presence, Presence as Parapraxis." Journal of Cinema and‬‬ ‫‪Media 49:1. 2008. 106-120.‬‬ ‫‪Thomas Elsaesser and Malte Hagener, Film Theory: An Introduction through the Senses.‬‬ ‫‪New York: Routledge, 2010.‬‬ ‫‪Rashid, Khalidi, Palestinian Identity. New York: Columbia University Press, 1997.‬‬ ‫‪Hamid, Naficy, An Accented Cinema: Exilic and Diasporic Filmmaking. Princeton: Princeton‬‬ ‫‪University Press, 2001.‬‬ ‫יעל בן‪-‬צבי מורד‪ ,‬רצח אב‪ :‬מגדר ולאומיות בקולנוע הפלסטיני‪ .‬תל אביב‪ :‬רסלינג‪.3111 ,‬‬ ‫נורית גרץ וג'ורג' ח'לייפי‪ ,‬נוף בערפל‪ :‬המרחב והזיכרון ההיסטורי בקולנוע הפלסטיני‪ .‬תל אביב‪:‬‬ ‫עם עובד‪.3111 ,‬‬