‫דבר תורה פרשת נשא – תשע"ב‬ ‫ראשיתה וסופה של "פרשת סוטה"‬ ‫יואל פיקסלר‬ ‫במדבר פרק ה‬ ‫יִש ָראֵּ ל וְּ ָאמַּ ְּר ָת אֲ לֵּהֶ ם ִאיׁש ִאיׁש כִ י ִת ְּשטֶ ה ִא ְּׁשתו ּומָ ֲעלָה בו מָ עַּ ל‪(:‬יג) וְּ ָׁשכַּב ִאיׁש אתָ ּה ִׁשכְּ בַּ ת‬ ‫(יב) ַּדבֵּ ר אֶ ל בְּ נֵּי ְּ‬ ‫יׁשּה וְּ נ ְִּס ְּת ָרה וְּ ִהיא נ ְִּטמָ ָאה וְּ עֵּ ד אֵּ ין בָ ּה וְּ ִהוא ֹלא נ ְִּתפָ ָשה‪(:‬יד) וְּ עָ בַּ ר עָ לָיו רּוחַּ ִקנְָּאה וְּ ִקנֵּא‬ ‫זֶ ַּרע וְּ נֶעְּ לַּם מֵּ עֵּ ינֵּי ִא ָ‬ ‫אֶ ת ִא ְּׁשתו וְּ ִהוא נ ְִּטמָ ָאה או עָ בַּ ר עָ לָיו רּוחַּ ִקנְָּאה וְּ ִקנֵּא אֶ ת ִא ְּׁשתו וְּ ִהיא ֹלא נ ְִּטמָ ָאה‪(:‬טו) וְּ הֵּ בִ יא הָ ִאיׁש אֶ ת‬ ‫ּומן הֶ עָ פָ ר אֲ ֶׁשר יִ ְּהיֶה‬ ‫ִא ְּׁשתו אֶ ל הַּ כהֵּ ן וְּ הֵּ בִ יא אֶ ת ָק ְּרבָ נָּה עָ לֶיהָ ‪(....‬יז) וְּ ל ַָּקח הַּ כהֵּ ן מַּ יִם ְּקד ִׁשים בִ כְּ לִ י חָ ֶרש ִ‬ ‫יִקח הַּ כהֵּ ן וְּ נָתַּ ן אֶ ל הַּ מָ יִם‪(:‬יח) וְּ הֶ ע ֱִמיד הַּ כהֵּ ן אֶ ת הָ ִא ָשה לִ פְּ נֵּי ה' ּופָ ַּרע אֶ ת ראׁש הָ ִא ָשה וְּ נָתַּ ן‬ ‫בְּ ַּק ְּר ַּקע הַּ ִמ ְּׁשכָן ַּ‬ ‫עַּ ל כַּפֶ יהָ אֵּ ת ִמנְּחַּ ת הַּ זִ כָרון ִמנְּחַּ ת ְּקנָאת ִהוא ּובְּ יַּד הַּ כהֵּ ן י ְִּהיּו מֵּ י הַּ מָ ִרים הַּ ְּמָארֲ ִרים‪(:‬יט) וְּ ִה ְּׁשבִ יעַּ אתָ ּה הַּ כהֵּ ן‬ ‫יׁשְך ִהנ ִָקי ִממֵּ י הַּ מָ ִרים הַּ ְּמָארֲ ִרים‬ ‫וְּ ָאמַּ ר אֶ ל הָ ִא ָשה ִאם ֹלא ָׁשכַּ ב ִאיׁש אתָ ְך וְּ ִאם ֹלא ָש ִטית טֻ ְּמָאה ַּתחַּ ת ִא ֵּ‬ ‫יׁשְך‪(:‬כא) וְּ ִה ְּׁשבִ יעַּ‬ ‫יׁשְך וְּ כִ י נ ְִּטמֵּ את וַּ יִ ֵּתן ִאיׁש בָ ְך אֶ ת ְּׁשכָבְּ תו ִמבַּ לְּ ע ֲֵּדי ִא ֵּ‬ ‫הָ אֵּ לֶה‪(:‬כ) וְּ אַּ ְּת כִ י ָש ִטית ַּתחַּ ת ִא ֵּ‬ ‫יְּרכְֵּך‬ ‫לִׁשבֻעָ ה בְּ תוְך עַּ מֵּ ְך בְּ תֵּ ת ה' אֶ ת ֵּ‬ ‫יִתן ה' אותָ ְך לְּ ָאלָה וְּ ְּ‬ ‫הַּ כהֵּ ן אֶ ת הָ ִא ָשה בִ ְּׁשבֻעַּ ת הָ ָאלָה וְּ ָאמַּ ר הַּ כהֵּ ן ל ִָא ָשה ֵּ‬ ‫ָאמ ָרה הָ ִא ָשה ָאמֵּ ן‬ ‫ָאר ִרים הָ אֵּ לֶה בְּ מֵּ עַּ יִ ְך ל ְַּּצבות בֶ טֶ ן וְּ ַּלנְּפִ ל י ֵָּרְך וְּ ְּ‬ ‫נפֶ לֶת וְּ אֶ ת בִ ְּטנְֵּך צָ בָ ה‪(:‬כב) ּובָ אּו הַּ מַּ יִם הַּ ְּמ ְּ‬ ‫ָאמֵּ ן‪(:‬כג) וְּ כָ תַּ ב אֶ ת הָ אָ ֹלת הָ אֵּ לֶה הַּ כהֵּ ן בַּ סֵּ פֶ ר ּומָ חָ ה אֶ ל מֵּ י הַּ מָ ִרים‪(:‬כד) וְּ ִה ְּׁש ָקה אֶ ת הָ ִא ָשה אֶ ת מֵּ י הַּ מָ ִרים‬ ‫הַּ ְּמָארֲ ִרים ּובָ אּו בָ ּה הַּ מַּ יִם הַּ ְּמָארֲ ִרים לְּ מָ ִרים‪(:‬כה) וְּ ל ַָּקח הַּ כהֵּ ן ִמיַּד הָ ִא ָשה אֵּ ת ִמנְּחַּ ת הַּ ְּקנָאת וְּ הֵּ נִיף אֶ ת‬ ‫יׁשּה‬ ‫הַּ ִמנְּחָ ה לִ פְּ נֵּי ה' וְּ ִה ְּק ִריב אתָ ּה אֶ ל הַּ ִמזְּ בֵּ חַּ ‪( ....:‬כז) וְּ ִה ְּׁש ָקּה אֶ ת הַּ מַּ יִם וְּ הָ יְּתָ ה ִאם נ ְִּט ְּמָאה וַּ ִת ְּמעל מַּ עַּ ל בְּ ִא ָ‬ ‫יְּרכָ ּה וְּ הָ יְּ תָ ה הָ ִא ָשה לְּ ָאלָה בְּ ֶק ֶרב עַּ מָ ּה‪(:‬כח) וְּ ִאם ֹלא‬ ‫ּובָ אּו בָ ּה הַּ מַּ יִם הַּ ְּמָארֲ ִרים לְּ מָ ִרים וְּ צָ בְּ תָ ה בִ ְּטנָּה וְּ נָפְּ לָה ֵּ‬ ‫ּוטה ָרה ִהוא וְּ נ ְִּקתָ ה וְּ נִזְּ ְּרעָ ה זָ ַּרע‪:‬‬ ‫נ ְִּט ְּמָאה הָ ִא ָשה ְּ‬ ‫מתואר כאן מעין משפט‪ ,‬אשר אין בו לא שופט בשר ודם ולא תובע בשר ודם ואף לא עדים‪ .‬יש כאן בעל‬ ‫מאשים ואשה נאשמת והשפיטה נמסרת בידי שמים‪ .‬אין כאן תהליך חקירה ונסיון לבירור האמת‪ .‬תופעה‬ ‫זו היא חריגה בנוף של התורה אשר מבססת את משפטה על פרוצדורה שיפוטית מקובלת בה יש תובע‪,‬‬ ‫עדים ושופט‪ ,‬החל מפרשת יתרו ‪ :‬וְּ ָׁשפְּ טּו אֶ ת הָ עָ ם בְּ כָ ל עֵּ ת וְּ הָ יָה כָ ל הַּ ָדבָ ר הַּ גָדל יָבִ יאּו אֵּ לֶיָך וְּ כָל הַּ ָדבָ ר‬ ‫יִׁשפְּ טּו הֵּ ם‪ ,‬במדבר פרק לה פסוק ל‪ :‬כָל מַּ כֵּ ה נֶפֶ ׁש לְּ פִ י עֵּ ִדים יִ ְּרצַּ ח אֶ ת הָ רצֵּ חַּ וְּ עֵּ ד אֶ חָ ד ֹלא ַּי ֲענֶה בְּ נֶפֶ ׁש‬ ‫הַּ ָקטן ְּ‬ ‫ֹלׁשה עֵּ ִדים יּומַּ ת הַּ מֵּ ת ֹלא יּומַּ ת עַּ ל פִ י עֵּ ד אֶ חָ ד‪ .‬דברים‬ ‫לָמּות‪ :‬דברים פרק יז פסוק ו‪ :‬עַּ ל פִ י ְּׁשנַּיִם עֵּ ִדים או ְּׁש ָ‬ ‫פרק יט פסוק טו‪ֹ :‬לא יָקּום עֵּ ד אֶ חָ ד בְּ ִאיׁש לְּ כָ ל עָ ון ּולְּ כָ ל חַּ טָ את בְּ כָ ל חֵּ ְּטא אֲ ֶׁשר יֶחֱ טָ א עַּ ל פִ י ְּׁשנֵּי עֵּ ִדים או עַּ ל‬ ‫ֹלׁשה עֵּ ִדים יָקּום ָדבָ ר‪ :‬המסקנה העולה מכך היא כי יש בפנינו טקס בדיקה ולא משפט‪ .‬טקס מעין זה‬ ‫פִ י ְּׁש ָ‬ ‫נקרא בלשון המחקר "אורדיל" (או ארדאל) שמשמעותו בדיקה ומשפט בידי אלהים‪ .‬הבנה זו לגבי פרשת‬ ‫סוטה שבתורה מופיעה במחקר כבר לפני למעלה מ – ‪ 021‬שנה‪ ,‬והוא נושק לתחום מחקר בשטח‬ ‫האנטרופולוגיה‪.‬‬ ‫טקסי בדיקה מעין אלו ידועים בעולם הקדום אך הם בדרך כלל‪ ,‬אם כי לא תמיד‪ ,‬עם סוף ידוע מראש‪,‬‬ ‫מות הנאשמת המוכיחה את אשמתה‪ .‬בחוקת חמורבי מלך בבל (מאה ‪ 01‬לפנה"ס) (סעיפים ‪: 1)032 030‬‬ ‫"כי יאשים איש את אשתו‪ ,‬והיא לא נתפשה שוכבת עם גבר אחר‪ ,‬היא תשבע בחיי האל ותשוב לביתה‪ .‬כי‬ ‫ישלח איש אצבע באשת איש אודות גבר אחר‪ ,‬היא תקפוץ לתןך הנהר למען בעלה" ‪ -‬אם היא לא תטבע‪,‬‬ ‫סימן שהיא זכאית‪ .‬או בתרבויות אחרות האשה קופצת לאש כדי להוכיח את חפותה וכו'‪ .‬בדיני החיתים‬ ‫מזמן ממלכת החיתים החדשה (מאה ‪ 01‬לפנה"ס) מופיעה בדיקה כאשר הכהן נחשד שאכל דבר מה השייך‬ ‫לאל ‪ ,‬עליו לקחת על עצמו קללה בשבועה ואחר כך לשתות את הכוס‪ 2.‬אצלנו בתורה הטקס נערך ללא‬ ‫גרימת נזק פיזי לאשה‪ ,‬אלא הפעלת לחץ פסיכולוגי עליה‪ ,‬להודות באשמתה‪ ,‬במידה והיא אשמה‪ ,‬וכל‬ ‫האפקטים של פריעת ראשה‪ ,‬השבעתה והשקאתה במים המרים עם הדיו מכְּ תב השבועה‪ ,‬תפקידם להגביר‬ ‫את הלחץ הפסיכולוגי על האשה‪ .‬זוהי גם תפיסת חז"ל כפי שיתברר בהמשך דברי‪.‬‬ ‫נשאלת השאלה מה עושה טקס כזה בתורה שנוגד ברמה העקרונית את הגישה המשפטית בתורה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מצבת דיוריט עליה חרוטים ‪ 822‬סעיפי חוקת חמורבי‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יש לציין כי בדיני אשור מהמאה ה – ‪ 41‬לפנה"ס יש חוק נגד הטרדה מינית של האשה‪.‬הטרדה בצורת חיבוק או נשיקה (סעיף ‪.)9‬‬ ‫ישי רוזן‪-‬צבי כתב את הספר "הטקס שלא היה"‪ ,‬המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו‪ ,‬בו הוא מגיע‬ ‫למסקנה שהיא כותרת סיפרו‪ ,‬שטקס כזה מעולם לא התקיים בעם ישראל‪ .‬מאיר בר‪-‬אילן כתב מאמר‬ ‫ביקורת בן ‪ 22‬עמודים בו הוא מציג מדגם מהפירכות שיש לו על מחקר זה (והוא לא היחיד)‪ .‬מבלי להכנס‬ ‫לויכוח בין החוקרים אנסה להסביר את חדירתו והתפתחותו של טקס זה ביהדות החל מתקופת המקרא‬ ‫ועד ימי התנאים על פי גישתו של מאיר בר‪-‬אילן‪.‬‬ ‫בטקס המתואר בפרשתנו מופיע חריג מהותי ביחס לטקסים דומים בעולם הקדום והוא נושא הכתיבה‪,‬‬ ‫כפי שמופיע בפרשתנו‪ :‬וְ כָ תַ ב אֶ ת הָ אָ ֹלת הָ אֵּ לֶה הַּ כהֵּ ן בַּ סֵּ פֶ ר ּומָ חָ ה אֶ ל מֵּ י הַּ מָ ִרים‪ ,‬ומנגד‪ ,‬בטקסים דומים‬ ‫בעולם הקדום נעדר עניין הכתיבה לחלוטין‪ .‬ככלל‪ ,‬נושא הכתיבה ביהדות המקראית הוא מהותי‪ .‬דברים‬ ‫פרק יז‪ :‬שום ָת ִשים עָ לֶיָך מֶ לְֶך ‪(....‬יח) וְּ הָ יָה כְּ ִׁשבְּ תו עַּ ל כִ סֵּ א מַּ ְּמלַּכְּ תו וְ כָ תַ ב לו אֶ ת ִמ ְּׁשנֵּה הַּ תו ָרה הַּ זאת עַּ ל‬ ‫סֵּ פֶ ר‪ :‬דברים פרק כד‪ :‬כִ י יִ ַּקח ִאיׁש ִא ָשה ּובְּ עָ לָּה וְּ הָ יָה ִאם ֹלא ִת ְּמצָ א חֵּ ן בְּ עֵּ ינָיו כִ י מָ צָ א בָ ּה עֶ ְּרוַּ ת ָדבָ ר וְ כָ תַ ב‬ ‫לָּה סֵּ פֶ ר כְּ ִריתֻ ת וְּ נָתַּ ן בְּ י ָָדּה וְּ ִׁשלְּ חָ ּה ִמבֵּ יתו‪ :‬שמות פרק יז‪ :‬וַּ יאמֶ ר ה' אֶ ל מ ֶׁשה כְ תֹב זאת זִ כָרון בַּ סֵּ פֶ ר וְּ ִשים‬ ‫בְּ ָאזְּ נֵּי יְּהוׁשֻ עַּ ‪ .‬שמות פרק לד‪ :‬וַּ יאמֶ ר ה' אֶ ל מ ֶׁשה כְ תָ ב לְּ ָך אֶ ת הַּ ְּדבָ ִרים הָ אֵּ לֶה כִ י עַּ ל פִ י הַּ ְּדבָ ִרים הָ אֵּ לֶה כָ ַּר ִתי‬ ‫ָארץ אֲ ֶׁשר ה' אֱ ֹלהֶ יָך נתֵּ ן‬ ‫יִש ָראֵּ ל‪ :‬דברים פרק כז‪ :‬וְּ הָ יָה בַּ יום אֲ ֶׁשר ַּתעַּ בְּ רּו אֶ ת הַּ י ְַּּר ֵּדן אֶ ל הָ ֶ‬ ‫ִא ְּתָך בְּ ִרית וְּ אֶ ת ְּ‬ ‫לְָך וַּ הֲ ֵּקמתָ לְּ ָך אֲ בָ נִים גְּ דלות וְּ ַּש ְּד ָת אתָ ם בַּ ִשיד‪(:‬ג) וְ כָ תַ בְ ָת ֲעלֵּיהֶ ן אֶ ת כָ ל ִדבְּ ֵּרי הַּ תו ָרה הַּ זאת ‪ :...‬ולשלילה ‪-‬‬ ‫ויקרא פרק יט‪ּ :‬וכְ תֹבֶ ת ַּקע ֲַּקע ֹלא ִת ְּתנּו בָ כֶם אֲ נִי ה'‪:‬‬ ‫לאור אפיונה של הכתיבה כאלמנט בולט וחשוב ביהדות המקראית‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬קיומו של טקס מעין זה‬ ‫בתרבויות אחרות בנות הזמן‪ ,‬נראה כי תחילתו של הטקס הזה היה מנהג עממי שהתקיים בעם ישראל‬ ‫במשך דורות רבים‪ ,‬ובהמשך‪ ,‬העברת הטקס למקדש‪ ,‬הבאת קורבן מנחה והוספת עניין הכתיבה ע"י הכהן‬ ‫כמרכיב מרכזי בטקס‪" ,‬הכשיר" אותו להכלל בכתבי הקודש כטקס דתי‪ ,‬למרות הסתירה הבסיסית‬ ‫שקיימת בטקס מעין זה מול הפרוצדורה המשפטית הרציונאלית של משפט התורה‪.‬‬ ‫נקודה שניה שעליה ברצוני לעמוד היא האם היסטורית התקיים טקס זה במקדש‪ ,‬ואם כן‪ ,‬עד מתי‪.‬‬ ‫משנה מסכת עדויות פרק ה משנה ו‪ :‬עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים‪ .‬אמרו לו עקביא חזור בך‬ ‫בארבעה דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל‪ .‬אמר להן מוטב לי להקרא שוטה כל ימי ולא‬ ‫ליעשות שעה אחת רשע לפני המקום‪ ,‬שלא יהיו אומרים בשביל שררה חזר בו‪ .....‬הוא היה אומר אין‬ ‫משקין לא את הגיורת ולא את שפחה המשוחררת‪ ,‬וחכמים אומרים משקין‪ .‬אמרו לו מעשה בכרכמית‬ ‫שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון‪ .‬אמר להם דוכמא (רעל) השקוה‪ .‬ונדוהו‬ ‫ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו‪ .‬המשנה מספרת לנו על ארוע שהיו מעורבים בו שמעיה ואבטליון‬ ‫שחיו בימי הבית השני בסוף ימי החשמונאים‪ .‬ארוע זה היה קיומו של טקס סוטה של שפחה משוחררת‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬יש כאן עדות ברורה כי טקס זה התקיים בסוף תקופת החשמונאים (מאה שניה לפנה"ס) בזמן‬ ‫בית שני‪ .‬ישנה עדות נוספת שהיא עדות עקיפה‪ .‬תוספתא מסכת יומא (כפורים) (ליברמן) פרק ב‪" :‬מונבז‬ ‫המלך עשה כל ידות הסכינים של יום הכפורים זהב ומזכירין אותו לשבח‪ .‬הילני אמו עשתה נברשת של‬ ‫זהב שעל פתח ההיכל‪ .‬אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה שבשעה שחמה זורחת‬ ‫היו ניצוצות יוצאות ממנה ויודעין שחמה זורחת‪ ".‬מדובר במתנתה של הילני המלכה‪ ,‬אמו של מונבז‪,‬‬ ‫שהתגיירה וחיה בירושלים במאה הראשונה לספירה‪ .‬הילני תרמה טבלת זהב שעליה היה חקוק נוסח‬ ‫‪3‬‬ ‫השבועה שהשביע הכהן את האשה‪ .‬טבלה זו נקבעה על הקיר בסמוך "לשער המזרח שעל פתח נקנור"‪.‬‬ ‫והעדות השלישית היא במשנה מסכת סוטה פרק ט משנה ט‪" :‬משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה‬ ‫‪...‬משרבו המנאפים פסקו המים המרים ורבן יוחנן בן זכאי הפסיקן"‪ .‬המשנה מנסה להסביר זאת בצטטה‬ ‫פסוק מהושע (ד'‪ ,‬יד') ‪ֹ" :‬לא אֶ פְּ קוד עַּ ל בְּ נותֵּ יכֶם כִ י ִתזְּ נֶינָה וְּ עַּ ל כַּ לותֵּ יכֶם כִ י ְּתנַָאפְּ נָה כִ י הֵּ ם עִ ם הַּ זנות יְּ פָ ֵּרדּו‬ ‫וְּ עִ ם הַּ ְּק ֵּדׁשות יְּ זַּ בֵּ חּו"‪ .‬רש"י מסביר על אתר‪ ":‬לא אפקוד על בנותיכם ‪ -‬עוד לבדקן במים המרים‬ ‫‪4‬‬ ‫כשתזנינה‪ ,‬למה‪ ,‬כי בעליהם עם זונות יפרדו‪ ,‬וכאשר אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו"‪.‬‬ ‫אך הפשט בהחלטתו של רבן יוחנן בן זכאי להפסקת טקס הסוטה הוא שתדירותו הגבוהה של קיום הטקס‬ ‫גרמה לאובדן האפקט הפסיכולוגי ולא היה לו יותר השפעה על הנשים הנואפות‪ .‬כפי שהתלמוד הבבלי‬ ‫‪3‬‬ ‫משנה סוטה א'‪ ,‬ה'‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ולא מצאנו קשר כזה בין התנהגות הבעל לזו של האשה‪.‬‬ ‫אומר במסכת סוטה דף ח עמוד א‪ :‬ת"ר‪" :‬אין משקין שתי סוטות כאחת‪ ,‬כדי שלא יהא לבה גס‬ ‫בחבירתה"; אם הנשים עומדות בתור ומבצעות את הטקס האחת אחרי השניה‪ ,‬האפקט הפסיכולוגי חלש‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬ראינו כיצד חדר טקס מיוחד זה לתורה תוך הוספת תוכן ועטיפה מתאימים‪ ,‬ומשפסקה‬ ‫האפקטיביות שלו‪ ,‬ידע ר' יוחנן בן זכאי‪ ,‬בשלהי בית שני‪ ,‬להפסיקו‪.‬‬