‫קיט‬ ‫סליחות ליום שישי‬ ‫אשדי יושבי ביתך‪ ,‬עוד ‪:‬הללוך פלה‪ :‬אשלי העם שככה‬ ‫לו‪ ,‬אשדי העם שיהיוה אלהיו‪ :‬תחלה לדוד‪,‬‬ ‫«‬ ‫‪1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪VI‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫» ‪T‬‬ ‫ארוממך אלוהי המלך‪ ,‬ואברכה שמך לעולם ועד‪:‬‬ ‫בכל־יום אברכך‪ ,‬ואהללה שטף לעולם ועד‪ :‬גדול ‪:‬הוה‬ ‫ומהלל מאיד‪ ,‬ולגדלתו אץ הקד‪ :‬דור לדור‪:‬שבה מעשייך‪,‬‬ ‫ו ג ב ו ר ת י ך ‪.‬יגידו‪ :‬הדר כבוד הוךך‪ ,‬ודברי גפלאיתיך‬ ‫אשייחה‪ :‬ועזוז נוראותיף יאמרו‪ ,‬וגדלתך אםפ‪.‬רנה‪ :‬זבד‬ ‫רב־טובך ‪.‬יביעו‪ ,‬וצךקתך ‪.:‬רננו‪ :‬הגון ורחום ‪:‬הוה‪ ,‬ארך‬ ‫אפים וגדל־חסד‪ :‬טובץהוה לבל‪ ,‬ורחמיו על־בל־מעשייו‪:‬‬ ‫יורוך‪:‬הוה בל מעשייך‪ ,‬וחסידיך‪:‬בךבוכה‪ :‬כבוד מלכותך‬ ‫ייאמרו‪ ,‬וגבוזרתך־‪_:‬דברו‪ :‬להודיע לבני האדם גבוריתיו‪,‬‬ ‫וכבוד הדר מלכותו‪ :‬מ ל כ ו ת ך מ ל ב ו ת בל־עלמים‪,‬‬ ‫ו מ מ ש ל ת ך בבל־דור ודר‪ :‬סומך ‪:‬הוה לכל־הניפלים‪,‬‬ ‫וזוקף לבל־הכפופים‪ :‬עיני ביל אליך ‪:‬שיברו‪ ,‬ואתה נוסך‬ ‫להם את־אכלם בעתו‪ :‬פותח את־ידף‪ ,‬ומשביע לכל־חי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪. T‬‬ ‫*‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫זרצון‪ :‬צדיק ‪:‬הוה בבל־דרביו‪ ,‬וחסיד בבל־מעשייו‪ :‬קרוב‬ ‫‪:‬הוה לכל־קראיו‪ ,‬לכל אשי יקראהו באמת‪ :‬רצוןץראױ‬ ‫יעשה‪ ,‬ואת־שועתם ישמע ויושיעם‪ :‬שומר ‪1‬יהוה את־כל־‬ ‫‪1 -‬־‬ ‫«‪v‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•וזז‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫‪...‬‬ ‫ו‬ ‫•*‬ ‫איהביו‪ ,‬ואת בל־הרשעים ‪.‬ישמיד‪ :‬תהלת ‪:‬חוה ‪:‬דבר־פי‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪••1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ו‬ ‫ד י‬ ‫‪t‬‬ ‫«•‬ ‫»‬ ‫י‬ ‫‪1‬־‬ ‫‪v‬‬ ‫ויברך בל־בשיר שם קךשו לעולם ןעד‪ :‬ואנחנו נברך ‪:‬ה‬ ‫מעתה ועד עולם הללרה‪:‬‬ ‫ועתה י;דל }א כדו אד;י ‪^3‬ור דכךיו לאפר‪ :‬ןכיר דיוריך יהןה וח»־יף ‪3‬י ®עולם ה‪$‬ה‪:‬‬ ‫יתגדל ױתקךש ?מה תיא‪? :‬עלמא ךי ברא כךעותה ןימליך מלכותה‪.‬‬ ‫בחייכון וביומיכון ו?חיי ךכל בית ל?דאל בפגלא וכזמן כןדיב‪ ,‬ואמרו אמן‪:‬‬ ‫‪:‬הא ? מ ה ר?א מכדך לעלם ולעלמי עלם‪:‬א‪:‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי־‬ ‫קבב‬ ‫לתבקז ול?תבח ולתפאר ולתרומם ויתנבא ויתהדר ויתעלה ויתהלל ? מ ה‬ ‫ךקוךשא‪ .‬ברץי הוא ל?לא ‪? p‬ל בךבתא ןשיךתא ת?‪1‬יחתא ו^חמתא‬ ‫דאמיךן בעלמא‪ .‬וא?‪2‬רו א‪5‬ן‪:‬‬ ‫לף אדני הצדקה ולנו בשת הפנים‪ :‬מה־נתאונן ומה־ניאמר‬ ‫מה־נדבר ומה נצטדק‪ :‬נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה‬ ‫| ־‬ ‫י «‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫|‬ ‫‪I‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪- t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫||‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t j‬‬ ‫אליך׳ כי זמינך פשוטה לקבל שבים‪ :‬לא־בחמד ולא־‬ ‫במעשים באנו לפניך‪ ,‬בדלים וברשים דפקנו דלתיך‪ :‬דלתיך‬ ‫‪ :‬־ ו ־ •‬ ‫‪t‬‬ ‫»‬ ‫‪v‬‬ ‫ו‬ ‫‪s‬‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ן |‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ו‬ ‫|‬ ‫׳‪-.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ו‬ ‫‪i‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ךפקנו רחום וחנון‪ ,‬נא אל־תשיבנו ריקם מלפניך‪ :‬מלפניך‬ ‫מלבנו ריקם אל־תשיבנו‪ ,‬בי אתה שמע תפלה‪:‬‬ ‫‪ -‬ו ‪-‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־ »‬ ‫שמע תפלה‪ ,‬עדיך בל־בשיר יביאו‪ :‬יבוא בל־בשיר להשתחות‬ ‫לפניך יהוה‪ :‬יבואו וישתחוו לפניך אדני‪ ,‬ויכבדו‬ ‫לשמך‪ :‬באו נשתחוה ונכרעה‪ ,‬נברכה לפני־יהיוה עשנו‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪v‬‬ ‫»|‬ ‫«•••‬ ‫״ ־ ! • »‬ ‫|‬ ‫?‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪v t‬‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ i‬־‬ ‫‪) v‬‬ ‫‪i‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫נ‬ ‫‪t‬‬ ‫ו‬ ‫ד־‬ ‫ד ־ זי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ו י‬ ‫‪t‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i 1‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫נבואה למשכנותיו‪ ,‬נשתחוה להדם רגליו‪ :‬באו שעריו‬ ‫‪t‬‬ ‫ו • ן ‪1‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י « ־ ד• ‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫* ו־‬ ‫ן‬ ‫‪-‬ז*‬ ‫‪t t‬‬ ‫בתודה חצרותיו בתהלה‪ ,‬הודו לו ברבו שמו‪ :‬רוממו‬ ‫יהוה אלהינו והשתחוו להדם רגליו קדוש הוא‪ :‬רוממו‬ ‫יהיוה אלהינו והשתחוו להר קדשו‪ ,‬בי־קדוש יהוה אלהינו‪:‬‬ ‫השתחוו ליהוד‪ .‬בהדרת־ק‪1‬ש‪ ,‬חילו מפניו בל־הארץ‪ :‬ואנחנו‬ ‫‪s‬‬ ‫ו‬ ‫‪t‬‬ ‫ד•‬ ‫*‬ ‫‪n‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫!‬ ‫ן‬ ‫‪tt‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫‪i‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫!‬ ‫‪1‬‬ ‫!‬ ‫‪i‬‬ ‫־‬ ‫•־‬ ‫־ ו‬ ‫‪j t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ז״‬ ‫ד‬ ‫!‬ ‫‪1‬‬ ‫י־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪i t‬‬ ‫*‪•i‬‬ ‫־‬ ‫‪J‬‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫|‪v‬‬ ‫י‬ ‫»‬ ‫‪i‬‬ ‫ן‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v t‬‬ ‫‪n‬‬ ‫|‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫ו ־ ־־‬ ‫!‬ ‫בריב חםךך נבוא ביתך‪ ,‬נשתחוה אל־היבל־קךשך ביךאתך‪:‬‬ ‫נשתחוה אל־היבל קךשך ונוךה את־שמך על־חםךך ועל־‬ ‫אמתך‪ ,‬כי הגדלת על־בל־שמך אמרתך‪ :‬לכו נתנה ליהוה‪,‬‬ ‫גריעה לצור ישענו‪ :‬נקדמה פניו בתודה‪ ,‬בזמירות נריע לו‪:‬‬ ‫אשר יחדו נמתיק סוד‪ ,‬בבית אלהים נהלך ברגש‪ :‬אל‬ ‫נערץ בםוד־קדושים רבה‪ ,‬ונורא על־בל־סביביו‪ :‬שיאו יריבם‬ ‫‪•t‬‬ ‫ד־‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t -i‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫»‬ ‫ו * | ו‬ ‫'‬ ‫‪t t‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫ן |‬ ‫ן‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫«‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫‪• r‬‬ ‫־‬ ‫זד‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v t s‬‬ ‫־‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪-1‬‬ ‫קדש‪ ,‬וברכו אתץהוה‪ :‬הנה בךכו את־יהוה בל־עבדי יהוה‪,‬‬ ‫העימדים בבית יהוה בלילות‪ :‬אשר מי־אל בשמים ובארץ‬ ‫אשרדעשיה כמעשיך וכגבוריתיך‪ :‬אשר לו הים והוא עשהו‪,‬‬ ‫ויבשת ידיו יצרו‪ :‬אשר בידו מחסרי ארץ‪ ,‬ותועפות הרים‬ ‫ו ־‬ ‫‪ v‬ד‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫ו‪ -‬זי‬ ‫‪t :‬‬ ‫ל ז‬ ‫!‬ ‫‪1‬‬ ‫‪i‬‬ ‫?‬ ‫|‬ ‫ו‬ ‫ד־‬ ‫ז •‬ ‫לו‪ :‬אשר בידו נפש כל־חי‪ ,‬ורוח בל־בשר־איש‪ :‬ויודו שמים‬ ‫קכא‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי‬ ‫פלאך ‪:‬הוה‪ ,‬אף אמונתך בקהל קדושים‪ :‬לך זרוע עם־‬ ‫גבוךה‪ ,‬תעז ‪:‬ךך תרום ‪:‬מינך‪ :‬לך שמים אף־לך ארץ‪,‬‬ ‫תבל ומלאה אתה ‪:‬סךתם‪ :‬אתה פוררת בעזך ‪:‬ם‪ ,‬שברת‬ ‫ךאשי תנינים על־המים‪ :‬אתה הצבת בל־גבולות ארץ‪,‬‬ ‫קיץ וחרף אתה ;יצרתם‪ :‬אתה רצצת ךאשי לױתן׳ תתננו‬ ‫מאבל לעם לציים‪ :‬אתה בקעת מעין ונהל‪ ,‬אתה הובשת‬ ‫‪-1‬‬ ‫ן••‬ ‫־ז‬ ‫‪t‬‬ ‫!‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫זז•‬ ‫־‬ ‫‪11‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫נהרות איתן‪ :‬לך יום אף־לך ל‪:‬לה‪ ,‬אתה הבינות מאור‬ ‫ושמש‪ :‬עשה גדולות עד אין הקר ונפלאות עד אין מספר‪:‬‬ ‫בי אל גדול ‪:‬הוה‪ ,‬ומלך גדול על־בל־אלהים‪ :‬בי־גדול‬ ‫אתה ועשה נפלאות‪ ,‬אתה אלהים לבדך‪ :‬בי־גדול מעל־‬ ‫שמים חסדך‪ ,‬ועד שהקים אמתך‪ :‬גדול ‪:‬הוה ומהלל מאיד‪,‬‬ ‫ולגדלתו אין הקר‪ :‬גדול ‪:‬הוה ומהלל מאד‪ ,‬ונוךא הוא‬ ‫על־בל־אילהים‪ :‬גדול ‪:‬הוה ומהלל מאד‪ ,‬בעיר אילהינו הר־‬ ‫קךשו‪ :‬לך ‪:‬הוה הגדלה והגבוךה והתפארת והנצח וההוד‬ ‫בי־בל בשמים ובארץ‪ ,‬לך ‪:‬הוה הממלבה והמתנשא לבל‬ ‫לראש‪ :‬מי לא יךאך מלך הגוים בי לך ‪:‬אתה‪ ,‬בי בבל־‬ ‫חבמי הגוים ובבל־מלבותם מאין במוך‪ :‬מאין במוך ‪:‬הוה‪,‬‬ ‫גדול אתה וגדול שמך בגבוךה‪: :‬הןה אלהי צבאות מי־‬ ‫במוך חסין ‪:‬ה‪ ,‬ואמונתך סביבותיך‪: :‬הוה אלהי צבאות‬ ‫ישב הברבים אתה אלהים לבדך‪ :‬מי‪:‬מלל גבורות ‪:‬הוה‪,‬‬ ‫‪.‬ישמיע בל־תהלתו‪ :‬בי מי בשחק ‪.‬יעריך ליהוה‪ ,‬יךמה ליהוד‪,‬‬ ‫בבני אלים‪ :‬מה נאמר לפניך יושב מרום‪ ,‬ומה נספר‬ ‫לפניך שובן שחקים‪ :‬מה נאמר לפניך ‪:‬הוה אלהינו מה‬ ‫נדבר ומה נצטדק‪ :‬אין לנו פה להשיב ולא מצח להדים‬ ‫דאש‪ :‬בי עונותינו רבו מלמנות‪ ,‬וחטאתינו עצמו מספר‪:‬‬ ‫למען שמך ‪:‬הוה תחינו ובצךקתך תוציא מצרה נפשנו‪:‬‬ ‫דך?ך אלהינו להאריך אפך לרעים ןלטובים והיא תהלתך‪:‬‬ ‫למענך אלהינו עשה ולא לנו ראה עמיךתנו דלים ודקים‪:‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי־‬ ‫קבב‬ ‫הנשמה לך !הגוף פעלך‪ ,‬חוסה על־עמלך‪ :‬הנשמה לך‬ ‫והגוף שלך‪: ,‬הוה עשה למען שמך‪ :‬אתאנו על־שמך‪: ,‬הוה‬ ‫עשה למען שמך‪ :‬מ‪3‬בור כבוד שמך‪ ,‬כי אל חנון ורחום‬ ‫שמך‪ :‬למעךשמך ‪:‬הןה וסלחת לעוננו כי רב־הוא‪:‬‬ ‫קולח־לט אביט‪? ,‬י ?רב אולתני ?ניט‪? .‬חל לט מלכנו׳ ?י רבו ?ועינו‪:‬‬ ‫אל א ר ך אפ‪:‬ם א ת ה ‪ .‬יבעל הרחמים נ ק ר א ת ‪ .‬ודרך תשובה הורית‪.‬‬ ‫גדלת ר ח מ ך וחסדיך׳ תזכיר היום ובבל״יום לזךע ‪:‬ךיךיך‪ .‬תפן אלינו‬ ‫ברחמים‪ ,‬בי אתה־הוא בעל הרחמים‪ .‬בתחנון ובתפלה פ‪$‬יך נקדם‪,‬‬ ‫כהודעת לעט מקז־ם‪ .‬מחרון אפך שוב‪? ,‬מו ב ת ו ך ת ך כתוב‪ .‬ובצל‬ ‫כנפיך גחסה ןנתלונן‪ ,‬כיום ױרד ‪:‬הוה בענן‪ .‬תעביר על־פשע ותמחה‬ ‫אשם‪ ,‬ביום ױתיצב עמו שם‪ .‬תאזין שועתנו ותקשיב מגו מאמר‪,‬‬ ‫כיום ויקרא בשם יהיוה‪ .‬ושם נאמר‪:‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫* ‪rs‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫־‬ ‫ױעביר ‪:‬הוה על־פנױ ויקךא‪:‬‬ ‫‪:‬הוה ן‪:‬חוה אל רחום וחנון ארך אפים ןךב־חסד ואמת נצר‬ ‫חסד לאלפים נשיא‪ .‬עוז ופשע וחטאה ונקה‪ :‬וסלחת לעוגבו‬ ‫‪v‬‬ ‫•‬ ‫י | י ד ‪-‬‬ ‫זיז‬ ‫‪t‬־״ן‬ ‫‪tr-t‬‬ ‫‪T: - r :‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫ונחלתנו‪:‬‬ ‫ולחמאתנו‬ ‫» ־ ‪* I‬‬ ‫‬‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫? ל ח לני אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי ‪??9‬נו‪ :‬כי א ת ה‬ ‫אריך טוב והלח‪ ,‬וךב־חםד ל?ל־ק'ראיך‪:‬‬ ‫קךמו עיני א?םרות לשיח ?אמךתןז‪ :‬לאדם מעך?י לב ומיהוה מענה לשון‪:‬‬ ‫תפלה לעני ?ײיעמיף ולפני‪:‬הוה ישפך שיחו• ?י הנה יוצר הרים וברא‬ ‫רוח ומגד לאדם מה שיחו‪ :‬עישיה שחר עיפה ןדךך על־?‪$‬תי ארץ ‪:‬הוד‪ ,‬אלהי‬ ‫?באות ?טו‪:‬‬ ‫?רחם אב על ?נים ?ן תךחם ‪:‬הוה עליט‪ :‬ליהוד‪ ,‬ה‪:‬שועה על ע?ך בך?תך ?לה‪:‬‬ ‫‪:‬הוה ?באות עטנו מקזינב לט אלהי!עקיב ?לה‪: :‬הוה ??אות א?ךי אךם בומח‬ ‫בך‪: :‬הוה הושיעה‪ .‬המלך !ענט ?ױם־קךאט‪:‬‬ ‫סלח־נא לעון העם הזה ?גךל ח?ךך‪ .‬ובא?ר נשיאתה לעם הזה ממצר‪:‬ם‬ ‫ועד־הגה ושם ;אמר‪:‬‬ ‫וייאמר יהיוה סלחתי בדברך!‬ ‫‪T‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫• ‪J‬‬ ‫»י|‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי־‬ ‫קבב‬ ‫ה ט ה אלהי אז^ז וש?!ע ?קה עי^יך וראה שהמתינו והעיר א^ר־נקךא >‪2?$‬ןז‬ ‫עליה‪3 .‬י לא על־צךקיתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפקד ‪3‬י על־רח‪9‬ץז‬ ‫הרבים‪ :‬אדני ? ט ע ה אדני ן ל ח ה אדיני הקשיבה ועשיה אל־תאחר‪ .‬למענן‪ :‬אלהי‬ ‫‪3‬י ש?‪2‬ך נקךא על־עיךך ועל־ע‪9‬ך‪:‬‬ ‫סליחה‪ .‬ע״פ א״ב ובסופו חתום מחברו)רבנו( אליה בר שמעיה חזק ואמץ‬ ‫יל‬ ‫אלהינו ואלהי אבותינו‬ ‫בשמך‬ ‫אקרא‬ ‫להחזיק‬ ‫אתעורר‪.‬‬ ‫‪v‬‬ ‫אשמור‬ ‫־‬ ‫‪i‬‬ ‫•‬ ‫בך‬ ‫בתפלה‬ ‫•‬ ‫‪s‬‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫•‬ ‫א ס ר ם ש ח ר אעורר‪.‬‬ ‫ן‬ ‫־ ך•‬ ‫ד״‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫ז־‬ ‫גשתי פני ת ב ה מ ל ל ל ב ר ר ‪.‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫!‬ ‫*•‬ ‫״‬ ‫דקדקתי‬ ‫‪V‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫מערבי‬ ‫‪I‬‬ ‫דל‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫שיפתי‬ ‫לגרר‪:‬‬ ‫ו *••‬ ‫הן תוי לאזינני‪.‬יענני שדי‪ .‬ואיפה‬ ‫מפגיע הגון ואיה כדי‪ .‬זכיתי‬ ‫ל ב י ייאמר וקושט מ ע ב ד י ‪ .‬ח ף‬ ‫אני מ פ ש ע וזבו מעשיי־ידי‪:‬‬ ‫ד•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪v‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫‪-1‬‬ ‫* ־‬ ‫ט ו ב ה לחיבים ג מ ל וילא לבלוי‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫*‬ ‫‪.‬יחשב כ ק ר ב ן מ פ ל ל ובניחוח‬ ‫חלוי‪ .‬כפותיך זקף היותם ל ר א ש‬ ‫באר יעקב‬ ‫אקרא בשמך ‪ -‬אתפלל ואתעורר‬ ‫מתרדמת היצר להחזיק בך ‪ -‬לאחת‬ ‫באמונתך וביראתך‪ .‬בתפלה‪ ,‬אשמור‬ ‫אקדם ‪ -‬השכמתי להתפלל באשמורת‬ ‫הבוקר >א< שחר אעורר ‪ -‬אתעורר‬ ‫לפני עלות השחר!‪ .a‬נשתי ‪ -‬ננשתי‬ ‫לפני התיבה לעמוד בתפלה מלל‬ ‫לברר ‪ -‬לברור מלותי‪ ,‬דיקדקתי לסדר‬ ‫מערכי לבי כך שכוונת הלב תוכל‬ ‫להנרר אחרי דל שפתי ‪ -‬אחר הדבור‬ ‫שאני מוציא מדלתי פי‪.‬‬ ‫הן תווי ‪ -‬תאותי שש‪-‬די יאזינני‬ ‫ויענני משום שאיפה אמצא מפגיע‬ ‫ שליח צבור הגק‪ ,‬ואיה הוא כדי‬‫ אדם כשר והגון שיאמר‪ :‬זיכיתי‬‫לבי ‪ -‬מיהרתי לבי וקושט מעבדי‬ ‫ רשרים מעשי והאיך אומר על עצמי‬‫חף אנכי מפשע‪ ,‬זכו מעשי ‪ -‬זכים‬ ‫וטהורים מעשי ידי‪,‬‬ ‫טובה לחייבים גמול ‪ -‬אף לחוטאים‬ ‫תטיב ולא לכלוי ‪ -‬ואל תדונם לכליה‪,‬‬ ‫יחשב כקרבן מפלל ‪ -‬תעלה תפלתנו‬ ‫כקרבן וכנחוח ‪ -‬וכריח נחוח של‬ ‫הקרבן יחשב חלוי ‪ -‬תחינה שאנו‬ ‫עורכים לפניך‪ .‬כפופיך ‪ -‬ישראל‬ ‫הכפופים‪ ,‬בעוונם‪ ,‬משעבוד הגלות‬ ‫זקוף קומתם‪ ,‬היותם לראש תלר‬ ‫פניני חייט‬ ‫)א( מיוסל על הפסוק הנאמר לפני סליל[ ה זו‪ :‬״קדמו עני אשמורוס — לשיש באמרסך׳)תהליס קיט‪,‬‬ ‫קמס(‪ .‬ואס תלקלק תמצא שכל הסליסה מיוסלס על הפסוקים הנאמרים לפטה‪ .‬ומעיקרה נססנרה סליסה‬ ‫זו לשליח‪-‬צבור לאמרה‪.‬‬ ‫>ב< וכלרשס סז״ל על לול המלך )נרכוס ל‪ (.‬מאי קרא )—למור היה סלוי למעלה ממטתו ומעוררו‪.‬‬ ‫רש״י( עורה כבולי עורה הנבל ונטר אעירה שסר )—אל סמכבלי כשינה כשאר מלכים‪ ,‬שאר מלכים השחר‬ ‫מעורק ואט מעורר את השחר‪ .‬רש״י( ומפורש בירושלמי)ברכוס פ״א‪ ,‬ה״א( אעירה שחר — אנא הױנא‬ ‫מעורר שחרה‪ ,‬שחרה לא היה מעורר לי‪.‬‬ ‫קכא‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי‬ ‫ שיוכלו ללכת בראש זקוף‪ ,‬כאשר‬‫תמחל לעוונם ולא תמצאנה חטאת‬ ‫שעשו הן בסתר והן בגלוי‪.‬‬ ‫משגב בצרה היה לבך חופה ‪ -‬היה‬ ‫למחסה בעת צרה לישראל אשר‬ ‫בך בוטחים‪ .‬נודד אל תגלה נדח‬ ‫כשה ‪ -‬את ישראל הנודד והנדח‬ ‫ והאובד כשה תועה אל תוסף עוד‬‫להגלותם‪ ,‬שימה בנאדך דמע ערש‬ ‫ממפה ‪ -‬אסוף ושמור בנאדך דמעתי‬ ‫אשר מרטיבה את מטתי‪.‬־־עוז לי‬ ‫ הגנתי בך שהרי הנך מעוז ומחפה‬‫ מבצר ומגן‪.‬‬‫פצה והוצא לרויה ‪ -‬פדה והוציאנו‬ ‫לרווחה ולחופש‪ ,‬ואת אפיריך תתיר‬ ‫ממאסרם‪ ,‬צעקוך דפקוך ‪ -‬צעקו‬ ‫והקישו על דלתי ביתך וקראוך‬ ‫כצר להעתיר ‪ -‬ובעת צרתם פונים‬ ‫ומתפללים אליך‪ .‬קבעום קובעים‬ ‫ גזלום גזלנים ורשע מכתיר ‪ -‬מסבב‬‫את הצדיק להרע לו‪ .‬רב ושופט ‪ -‬ה׳‬ ‫הרב את ריבנו והדן את דיננו למה‬ ‫פניך תסתיר מאתנו‪.‬‬ ‫שאון קטיך ‪ -‬את המון שונאיך‬ ‫המרימים קול רעש העולה תמיד נגדך‪,‬‬ ‫הדק וכלה ‪ -‬כתוש והשמד‪ ,‬אולם‬ ‫ישראל לומדי תורתך ויודעי פודיך‪,‬‬ ‫תמיד הפלה חפדיך ‪ -‬הבדל אותם‬ ‫לטובה‪ .‬אנא‪ ,‬את ישראל הנדה והגולה‬ ‫מארצו קבץ פזוריו והשב למקומו‪ .‬את‬ ‫השפל הרם עד למרום ואת אשר ירוד‬ ‫בין הגויים העלה‪ ,‬ואז‬ ‫יאמרו בגויים הגדיל ה׳ לעשות עם‬ ‫אלה‪ .‬הנשמה ‪ -‬הארץ השממה‬ ‫והחרבה תהיה אז כגן עדן‪ ,‬ולבצרון‬ ‫הנהרפות ‪ -‬והערים ההרוסות בצורות‬ ‫ישבו‪ .‬הצל את ישראל בוטחיך שהרי‬ ‫הם נפו אליך כדי לחסות בצלך‪,‬‬ ‫רדיפתם בקש ‪ -‬כנאמר )קהלת ‪ 4‬ם‪0‬‬ ‫״והא‪-‬לקים יבקש את נרדף״ ולכן‬ ‫עליך מוטל הדבר לעשות למענם‪.‬‬ ‫תלוי‪ .‬ילא ת מ צ א נ ה ח ט א ת מ ת ר‬ ‫»‬ ‫‪.t‬‬ ‫״‬ ‫וגלוי‪:‬‬ ‫‪* 1‬‬ ‫מ ש ג ב ב צ ר ה היה ל ב ך חוסה‪.‬‬ ‫‪s‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t r‬‬ ‫ו‬ ‫‪ n‬״‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫נודד א ל ת ג ל ה נ ך ח ב ש ה ‪ .‬שימה‬ ‫בניאךך ד מ ע ערש' מ מ מ ה ‪ .‬עז‬ ‫לי ב ך מעוז ו מ ח פ ה ‪:‬‬ ‫פצה‬ ‫והוצא‬ ‫תתיר‪.‬‬ ‫אםיךיך‬ ‫לתיה‬ ‫צעקוך ך פ ק ו ך קו־אוך‬ ‫ב צ ר ל ה ע ת י ר ‪ .‬ק ב ע ו ם קובעים‬ ‫ורשע צדיק מ כ ת י ר ‪ .‬ר ב ושופט‬ ‫ל מ ה פניך ת ס ת י ר ‪:‬‬ ‫שאון ק מ י ך העולה נגדך ה ר ק‬ ‫וכלה‪.‬‬ ‫תמיד‬ ‫םוךך‬ ‫ליודעי‬ ‫ח ס ך י ך ה ‪ $‬ל ה ‪ .‬א נ א נדה ה ש ב‬ ‫וקבץ גולה‪ .‬ל מ ר ו ם ע פ ל ה ק ם‬ ‫ױרוד העלה‪:‬‬ ‫* ־ ‪• * — .‬‬ ‫‪11‬‬ ‫יהוה‬ ‫ייאסרו‬ ‫בגוים‬ ‫לעשות‪.‬‬ ‫הנשמה היתה‬ ‫־ !־‬ ‫הגדיל‬ ‫־‪T - :‬‬ ‫ולבצרון‬ ‫‪T :T‬‬ ‫בומחיך‬ ‫הנהרסות‪.‬‬ ‫ה צ ל נסו ב צ ל ך ל ה ח ס ו ת ‪.‬‬ ‫ר ד י פ ת ם ב ק ש עליך ה ד ב ר‬ ‫לעשות‪:‬‬ ‫״ ד‬ ‫ש מ ע ה ד כ א ב י ט ה ע ט ף רוחו‪.‬‬ ‫־‬ ‫»‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫שמעה דכא ‪ -‬האזן לתפלת השפל‬ ‫כיטה עטף רוחו ‪ -‬ראה שפלות‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫*‬ ‫‪s‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫״ " ‪i‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫|‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי־‬ ‫‪1‬‬ ‫קבב‬ ‫רוחו ולכן יהיו לרצון אמריו ושפך‬ ‫‪,‬יהיו לרצון אמריו ושפך שיחו‬ ‫שיחו ‪ -‬יתקבלו תפילותיו ותחינותיו‬ ‫חזק רפיון ואמץ כ ו ש ל להרויחו‪ .‬לרצון לפני ה׳‪ .‬חזק רפיון ידיים ואמץ‬ ‫כושל ברכיים להרויחו כדי שיהיה לו‬ ‫כי הנה יוצר־הרים ובודא־רוח רווח והצלה‪ ,‬שהרי בידך לעשות דבר‬ ‫והפוכו כנאמר‪• :‬כי הנה יוצר הרים‬ ‫‪:‬ומגיד ל א ד ם מה־שחו‬ ‫ובורא רוח• וגם יודע ה׳ תעלומות‬ ‫לבו של אדם •ומגיד לאדם מה שחו•‬ ‫ולכן ביטה עטף רוחו וחזק רפיון ידו )ג(‪.‬‬ ‫» »‬ ‫•‬ ‫‪| v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫אל מלך יושב על־בסא רחמים‪ ,‬מתנהג בחסידות מוחל עונות עטו‪,‬‬ ‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מ ר ב ה ?!חילה לחטאים וסליחה לפורעים‪,‬‬ ‫עושה צדקות עם־בל־בשר ורוח‪ ,‬לא כרעתם תגמל‪ .‬אל הורית־לנו‬ ‫*‬ ‫}‬ ‫זז‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫‪i t‬‬ ‫• ו‬ ‫« ? * »‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫לומר ש ל ש עשרה‪ ,‬וזביר לנו היום ברית ש ל ש עשרה‪ ,‬בהודעת‬ ‫לעגו מקו־ם‪ ,‬במו שכתוב וירד יהיוה בענן ויתיצב עמו שם ויקרא‬ ‫בשם יהיוה‪:‬‬ ‫‪f‬‬ ‫ו‬ ‫ז ן‬ ‫* ‪r‬‬ ‫‪r - -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫»‬ ‫‪T‬‬ ‫ז‬ ‫ז |‬ ‫‪« • -‬‬ ‫־ ״‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫"*‪*1:‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫ױעביר להוה על־פנױ ויקרא‪:‬‬ ‫ןהוה ן יהוה א ל ר ח ו ם וחנון א ר ך א פ י ם ו ר כ ־ ח ס ד ו א מ ת ניצר‬ ‫חסד‬ ‫‪v‬‬ ‫ל א ל פ י ם נשיא עון ופשע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוננו‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫ז‬ ‫|‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫»‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫|‬ ‫ז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫«‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫ג־‬ ‫••‬ ‫ו ל ח ט א ת נ ו ונחלתנו‪:‬‬ ‫|‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ס ל ח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬כי א ת ה‬ ‫אדני טוב וסלח‪ ,‬ורב־חסד לבל־קיראיך‪:‬‬ ‫להוה אלד‪,‬י צבאות מי־בסוך חסין‪,‬יה‪ .‬ואמונתך ?ביבותיך‪ :‬אדי!;‪ ,‬ש?‪2‬עה ?קולט‬ ‫תהיינה אז^יך קשבות לקול תדוטניט‪ :‬לאדני אלהיט הרחמים ןהקוליחות‬ ‫בי מח־ט בו‪ :‬אל־תבוא ?סשפט עפט בי לא־יץדק לפניך בל־חי‪:‬‬ ‫ברחם אב על בנים ‪ p‬תרחם ‪ rrirp‬עליט‪ :‬ליהוד‪ ,‬הןשוןה על ?סך בךבתך ‪9‬לה‪:‬‬ ‫ןהןה ?באות עטט סק‪'1‬נב לט אלהי‪,‬יעקב ‪9‬לה‪ :‬ןהןה ?באות א?רי אךם ביסח‬ ‫בך‪ :‬להוד‪ ,‬הושיבה‪ .‬הסלך ‪.‬יענט בױם־קראט‪:‬‬ ‫?!לח־נא לערן העם הזה כגדל חסדך‪ .‬וכא?ר נשיאתה לעם הזה סמצרלם‬ ‫ועד־הנה ושם }אסר‪:‬‬ ‫>ג< ועול יש לפרש שזו פנייס הש״ן אל הצמר‪ ,‬עפ׳׳י הפסוק נעמוס )ל‪ ,‬יב(‪ :‬״הנץ לקראת א‪-‬להיך‬ ‫ישראל״ הקולם לפסוק שמניא הפייט‪ :‬״כי הכה יוצר הרים וגו׳״ וכמו שמפרש ראנ״ע‪ :‬״ני השם יעשה‬ ‫כרצונו לנר והפנו על ק אם תשונו אליו יהפוך הגזירות הרעות לטונות״‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי‬ ‫קכא‬ ‫וייאמר יהיוה ס ל ח ת י כ ד ב ר ך ‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪I‬‬ ‫* ־ ‪• I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪TI‬‬ ‫ה ט ה אלהי אזנך ושמע ?קח עי^יך וךאה שהמתינו ‪,‬והעיר א?ר־נקךא ? מ ך‬ ‫?לד‪3 .,‬י לא על־ץךקיתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפ^יך ?י על־דחןןיך‬ ‫הרבים‪ :‬אדני ? מ ע ה אד';י ?לחה אדני הקשיבה ועשה אל־תאחר‪ .‬למענך אלד‪,‬י‬ ‫בי ש?ך נקרא על־עיךך ועל־ע?ך‪:‬‬ ‫יח‬ ‫סליחה‪ .‬ע״פ א״ב‪ .‬ובסופו חתום מחברו)רבני( בנימין‬ ‫אלהינו ןאלהי אבותינו‬ ‫באר יעקב‬ ‫איה קנאתך וגבורתך שהיית רגיל‬ ‫להפרע במשעברי עמך‪ .‬בעשותך‬ ‫נוראות לישראל‪ ,‬שהם זרע כרותי‬ ‫בריתך ‪ -‬בני אברהם שכרת עמו‬ ‫הברית נטושים ‪ -‬עזובים‪ ,‬וגדושים‬ ‫אנחנו מנחלתיך‪ ,‬ה׳ אלקינו‪ ,‬בעיונו‬ ‫אדונים ‪ -‬נעשו עלינו אדונים ובעלים‬ ‫עלינו אחרים זולתך‪.‬‬ ‫דאגת ישראל ‪ -‬ענייך ‪ m‬גדלה‬ ‫עד למאד‪ ,‬הסובלים עול מוראך‬ ‫ המקבלים עליהם עול מלכות שמים‬‫כלב ונטש ומאוד ‪ -‬גם בכל־ מאודם‬ ‫ ממונם‪ ,‬והם שחים ‪ -‬כפופים‬‫ומושפלים עד מאד‪ ,‬ומפני כך מהר‬ ‫יקדמונו ‪ -‬יקדמו אותנו רחמיך‪ ,‬כי‬ ‫דלונו ‪ -‬כי מעטים ודלים אנו ואץ‬ ‫בנו כח יותר לסבול עול הגלות‪.‬‬ ‫דונו ‪ -‬מראה פנינו שונה‬ ‫מפני מחרפים המלבינים פנינו יום‬ ‫יום‪ ,‬חורקים שינים בזעמם עלינו‪,‬‬ ‫ושוחחים ‪ -‬ואומרים זה לזה‪ :‬אך זה‬ ‫היום שציפינו לו‪ ,‬כדי להרע לישראל‪.‬‬ ‫טכס ממשלתך גלה‪ ,‬איום ‪ -‬הקב׳׳ה‪,‬‬ ‫אנא‪ ,‬הראה את טכסיסי מלכותך‪,‬‬ ‫ותוקף ממשלתך כדי להצילנו כי עליך‬ ‫הורגנו כל היום‪.‬‬ ‫״‬ ‫~‬ ‫איה קנאתך וגבוךתיך‪ .‬בעשותך‬ ‫נוךאות לזרע ברותי בריתך‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-VI‬‬ ‫ו•‬ ‫‪J V‬‬ ‫גרושים נטושים אנחנו מ נ ח ל ת ך ‪.‬‬ ‫‪:‬הוה אלהים בעלונו אדונים‬ ‫« »‬ ‫י‬ ‫זד‬ ‫ד־‬ ‫‪* j‬‬ ‫זולתך‪:‬‬ ‫ד א ג ת ענץך גךלה עד למאיר‪.‬‬ ‫הסובלים עיל־מוךאך ב ל ב ונפש‬ ‫ומאיר‪ .‬והם שחים ומשפלים עד־‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪N‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫מאיד‪ .‬מ ה ר ‪:‬קךמונו ךחמיך בי־‬ ‫דלונו מאיד‪:‬‬ ‫זיונו שונה מפני מחרפים יום־‬ ‫‪1 - 1‬‬ ‫~‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫יום‪ .‬חירקים־שן ושוחחים א ך זה‬ ‫היום‪ .‬ט ב ם מ מ ש ל ת ך גלה איים‪.‬‬ ‫בי עליך הרגנו בל־היום‪:‬‬ ‫ז‪| r‬‬ ‫־ ו‬ ‫ז‬ ‫מגילת אסתר‬ ‫יח‪.‬‬ ‫עול מוראך — עול יראתך‪.‬‬ ‫סניני חייט‬ ‫)א( ענייך אלו ישראל וכדדרשינן )ב׳׳ר עא‪ ,‬א(‪ r b :‬יוסנן כל מקוס שנאמר ׳דל עני ואביון׳ כישראל‬ ‫הכסונ מדכר‪ .‬ונראה לסרש שעני עניינו הנכנע מפני זד‪ ,‬ונע‪ p‬שנאמר )שמוס י‪ ,‬ג(‪ :‬״על מסי‬ ‫מאנת לענות מסט״‪ ,‬ומסרש׳׳י‪• :‬לענות — כתרגומו לאסכנעא‪ ,‬והוא מגזרת עני — מאנס להיוס‬ ‫עני ושפל מפגי׳׳‪ .‬חהו שייסל הפייט דפובליס עול טוראף‪.‬‬ ‫סליחות ליום ששי‬ ‫יהלנו קץ גאלה ונחמה‪ .‬בי בפתנו‬ ‫בושה ועטתנו ‪ 5‬ל מ ה ‪ .‬לחוצים‬ ‫!?!בודים ת ח ת ‪.‬יד בל־אמה‪ .‬ואין‬ ‫אתנו יודע עד מה‪:‬‬ ‫״ *‬ ‫*‬ ‫ן‬ ‫‪X‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* I‬‬ ‫על הר־ציון ששמם‪ .‬פני בבושים‬ ‫ולבי‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ישתומם‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪s‬‬ ‫יחלנו ‪ -‬ציפינו וקוינו לקץ גאולה‬ ‫ונחמה‪ ,‬ני כיפתנו בושה = ועטתנו‬ ‫בליטה‪ ,‬לחוצים ועבודים ‪ -‬נגושים‬ ‫ומשועבדים תחת יד כל אומה‪ ,‬ואין‬ ‫אתנו יודע עד מה ‪ -‬עד מתי נהיה‬ ‫בצרה זו‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫מ ל ך מלבים זבד רחמיך הישנים‪.‬‬ ‫נוצרי יחוךך מ ל ט מאודים‬ ‫העשנים‪ .‬ס א ב צחנתם לבן‬ ‫ה מ ת ל ע בשנים‪ .‬א ל תזבר לנו‬ ‫עונות ראשונים‪:‬‬ ‫־‬ ‫הבז‬ ‫••‬ ‫צרים‬ ‫* י‬ ‫אשר‬ ‫‪—.‬‬ ‫‪V‬‬ ‫שממוהו האשימם‪ .‬והאר פניך‬ ‫על מקךשך השמם‪:‬‬ ‫קנלן הנקנה מאז לשם ת פ א ר ת ך ‪.‬‬ ‫ר ח ם ואל ת ש ח ת והיא ת ה ל ת ך ‪.‬‬ ‫שבן הבטיחנו נאמן ביתך‪ .‬בי‬ ‫אל־רחום יהוה אלהיך ילאדרפך‬ ‫ולאדשחיתך‪:‬‬ ‫תזביר ת ב נ י ת ת ם ב ב ס א ך מחקה‪.‬‬ ‫מלך מלכים ‪ -‬הקב״ה‪ ,‬זכור רחמיך‬ ‫הישנים‪ ,‬ובזכות זאת‪ ,‬את נוצרי יחודך‬ ‫ישראל‪ ,‬הנוטרים ושומרים יחוד שמך‬ ‫ המייחדים שמך‪ ,‬מלט ‪ -‬הצל‬‫אותם מאודים העשנים ‪ -‬מן הגויים‪,‬‬ ‫המשולים לגחלים המעלים עשן)ב<‪.‬‬ ‫סאב צחנתם ‪ -‬סרחון זוהמת חטאם‪,‬‬ ‫הטתולע כשנים ‪ -‬האדומים כתולעת‬ ‫השני‪ ,‬להן כמאמר ״אם יהיו חטאיכם‬ ‫כשנים כשלג ילבינו״‪) ,‬ישעיה ‪ ,x‬יח<‪ ,‬ואל‬ ‫תזכור לנו עוונות ראשונים‪.‬‬ ‫על הר ציון ששמם ‪ -‬על בית־‬ ‫המקדש החרב‪ ,‬פני כבושים ‪ -‬בקרקע‬ ‫?אבל‪ ,‬ולכי ישתומם ‪ -‬לבי משותק‬ ‫מרוב תמהון ובהלה‪ ,‬צרים ‪ -‬אלה‬ ‫שצרו והחריבו הבית ואשר שטטוהו‬ ‫— האשימם ‪ -‬תחייבם כליה‪ .‬והאר‬ ‫פניך שנזכה שתאיר שכינתך על‬ ‫מקדשך השמם ‪ -‬הח_רב‪.‬‬ ‫קנין הנקנה ‪ -‬ישראל הם קנין‬ ‫של הקב״ה הנקנה לו עוד מאז‬ ‫ מלפני בריאת העולם «< כדי להודות‬‫ולהלל לשם תפארתך‪ ,‬לכן רחם עלינו‬ ‫ואל תשחיתנו‪ ,‬והיא תהלתך‪ ,‬שכן‬ ‫הבטיחנו‪ ,‬נאמן ביתך ‪ -‬משה רבינו‬ ‫ע״ה‪ ,‬בתורתך״‪:‬כי אל רחום ה׳ אלהיך‬ ‫לא ירפו ולא י ש ח י ת ך ׳ ‪ ) .‬ד ב ת ם ד ‪ ,‬ל ‪. ( ,‬‬ ‫תזכור את יעקב‪ ,‬המכונה ״איש‬ ‫תם*‪ ,‬אשר תכנית ‪ -‬צורת דמותו‪,‬‬ ‫עטתגו ‪ -‬עטיה‪ ,‬עטיפה וכסוי‪ .‬סאב ‪ -‬טומאה‪ .‬טמא את דינה )בראשית לד‪ ,‬ה( תרגומו סאיב‬ ‫ית דינה‪.‬‬ ‫)ב( שאין ט שוב כס להבעיר לבר‪ ,‬אלא שהוא ‪ !?p‬ומצער מי הגיס מעט עד שיכלה העשן‪ .‬רל״ק‪,‬‬ ‫בישעיהו)ז‪ ,‬ל( על הפסוק ״אל ירן לנע משני זנטס האוליס העשנים״‪.‬‬ ‫)ג( נמלרש ניאשיס רנה )א׳ ה׳( ששה לגרים קלמו לנרייס העולם‪ ,‬ונו׳ ישראל מטין‪ ,‬שנאמר )מהליס‪,‬‬ ‫עד‪ ,‬נ( ״זכור עלמן קנינז קלס״‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי־‬ ‫קבב‬ ‫ככפאך טחוקקה>ד<• נאיי ־ הקב״ה•‬ ‫נאור ילדיו מ נ ח ל ע ת י ד תשקה‪.‬‬ ‫ילדיו ‪ -‬את ישראל מנחל עדניך‬ ‫״שקה ‪ -‬ומימי נ ח ל היוצא‬ ‫תשקה אותם‪ ,‬משל לרוב השפע‪ ,‬ישע‬ ‫*‬ ‫•־־‬ ‫‪:‬שע המציאם אותם נקה‪ .‬נושא‬ ‫מע דן‬ ‫הטציאפ _‬ ‫י״‬ ‫״ ׳ י י ־ י'׳'‬ ‫‪,‬‬ ‫י ײ ‪ 4‬ױ ‪L... -‬‬ ‫ײ ײ ן‬ ‫ײ‬ ‫‪.--‬‬ ‫עוון ועובר על פשע ונקה‪.‬‬ ‫המצא לנו ישועה ואותם‬ ‫נקה מעוון‪ ,‬שהרי אתה נושא עוון‬ ‫ועובר על פשע ונקה‪.‬‬ ‫אל מלך יושב על־כסא רחמים‪ ,‬מתנהג בחסידות מוחל עונות עטו‪,‬‬ ‫מעביר רא^ון ראשון‪ ,‬מרבה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים‪,‬‬ ‫עושה צדקות עם־בל־בשיר ורוח‪ ,‬לא ברעתם ועמל‪ .‬אל הורית־לנו‬ ‫בהוךעת‬ ‫וזכיר לנו היום ברית שלש‬ ‫לומר שלע‬ ‫לעגו מכןךם‪ ,‬במו שכתוב ױרד ןהוה בענן ויתיצב עמו שם ויקךא‬ ‫יהיוה‪:‬‬ ‫בשם * *‬ ‫» ‪-‬‬ ‫»‬ ‫ן‬ ‫ויעביר ‪:‬הוה על־פניו ױקךא‪:‬‬ ‫‪:‬הוה ן‪:‬הוה אל דחום וחנון ארך אפים ודב־חםד ואמת ניצר‬ ‫חסד לאלפים נשיא עון ופשע וחטאה ונקה‪ :‬וסלחת לעוננו‬ ‫ולחטאתנו ונחלתנו‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪j‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫~‬ ‫‪— i‬‬ ‫״‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪ •• -‬ן‬ ‫!‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫‪t‬‬ ‫ד‬ ‫‪t‬‬ ‫קלח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מחל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬כי אתה‬ ‫אדני טוב וסלח‪ ,‬ורב־חםד לבל־קיראיך‪:‬‬ ‫יט‬ ‫פזמון‪ .‬חתום בו שם מחברו)רבנו( יצחק חזק‬ ‫יושב ב ס ת ר עליון‪ ,‬מגני וצנתי‪.‬‬ ‫באר יעקב‬ ‫יושב כפתר עליון ‪ -‬הקב׳׳ה‪ ,‬שאתה‬ ‫טגיגי = מץנתי גע?תי ה‪!5‬שינה׳‬ ‫חטא‬ ‫תפילתי‬ ‫נתי‬ ‫והאזינה יי‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪ -‬טהר ונקה את חטאתי‪ ,‬קדוש‪,‬‬ ‫י‪*.-‬״‪•!..‬‬ ‫צעקתי הקשיבה‪ ,‬והאזינה‬ ‫דנתי‪ .‬ח ט א א ת חטאתי‪ ,‬קדוש‬ ‫נאור — מנאר א ת אויבך וקמיך ומטאטאן מן העולם‪ ,‬נאור על שם מעשיו)הקב״ה( נקרא כמו חנון‬ ‫ורחום )רש״י‪ ,‬תהלים עו‪ ,‬ה(‪ .‬וראב״ע מפרש‪ :‬אץ דבר נראה שהוא נכבד שאיננו גוף והוא עצם‬ ‫דבר רק האור לבדו‪ ,‬ומלת נאור)מלשון א ו ח כמו נכץ )מלשון כן(‪.‬‬ ‫)ד( כמו שכתוב כתרגום יונתן ‪ p‬עוזיאל )כראשית כז‪ ,‬יש‪ .‬״והנה מלאכי‪ ...‬עולים ויורדים נוי׳‬ ‫— אימון ממון) — ראו( יעקב תסילא דאיקונץ די ליה קביעא ככורפי יקרא‪ ,‬והוא עפ׳׳י כראשית רכה‬ ‫)סח‪ ,‬יח(‪._.‬את הוא שאיקונץ שלך חקוקה למעלה‪ ,‬וזהו שדרשו כחולק )צא‪ (.‬תנא‪ ,‬עולץ ומסתכלין כדיוקנו‬ ‫של מעלה ויורדין ומססכלץ כדיוקנו של מטה‪.‬‬ ‫סליחות ליום ששי‬ ‫תן תקותי‪ .‬נפשי בשאלתי ועמי‬ ‫כבקשתי‪:‬‬ ‫צדקה עשה לעמך‪ ,‬קדוש למען‬ ‫שמך‪ .‬בי פסו תמימיך‪ ,‬מעבירי‬ ‫זעמך‪ .‬ומגישי לחמך‪ ,‬לבן עתה‬ ‫ב א ת י ‪ .‬נפשי‪:‬‬ ‫ח ט א ת נעורי תצליל‪ ,‬וים יהפבו‬ ‫‪i‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫' ‪» 1‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בצליל‪ .‬וצךק זקנים תפליל‪,‬‬ ‫ישועת נכאים תבליל‪ .‬ועת תנקני‬ ‫־ ‪t‬‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ״‬ ‫•‬ ‫» ־ * • ! •‬ ‫בבעליל‪ ,‬מסטיני אז דליל‪ .‬כי לבי‬ ‫לך בליל‪ ,‬עתה הנה באתי‪ .‬נפשי‪:‬‬ ‫‪i‬‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫קכט‬ ‫תן תקותי ‪ -‬שאני מצפה לה‪ ,‬את‬ ‫נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי‪ ,‬הש״ץ‬ ‫מתפלל בעדו ובעד עמו‪.‬‬ ‫צדקה עשה לעמך ותוכם לפנים‬ ‫משורת הדין למען שטך‪ .‬כי פסו‬ ‫ משום שכלו ואפסו תמיטיך‬‫ הצדיקים אשר בתפלתם מעבירים‬‫זעמן־‪ ,‬וכן פסו מגישי לחמך ‪ -‬הכהנים‬ ‫המקריבים קרבנות לכן עתה באתי‬ ‫ אני לעמוד לפניך בתפלה‪.‬‬‫חטאת נעורי תצליל ‪ -‬תשליך‬ ‫במצולות ים‪ ,‬ובתוך הים יהפכו‬ ‫זדונינו לשגגות כצליל ‪ -‬כאותו‬ ‫*צליל״)א< שהתהפך במחנה מדין‪.‬‬ ‫וצדק זקנים‪ ,‬תפליל ‪ -‬תעריך‬ ‫ותחשיב צדקות אבותינו ותכפר‬ ‫לנו‪ .‬ושועת נכאים ‪ -‬וצעקתם של‬ ‫ישראל המדוכאים בגלות תכליל‬ ‫ תעשה עטרה מתפלתם>נ<‪ ,‬ועת‬‫תנקני ‪ -‬ובעת שתנקני מחטאתי‪ ,‬כמו‬ ‫שמזקקים כסף צרוף בעליל ‪ -‬בכור‬ ‫הבחל‪ ,‬באותה עת‪ ,‬מסטיני ‪ -‬השטן‬ ‫אז ייליל ‪ -‬יצעק‪ ,‬בי לכי לך כליל‬ ‫ כקרבן כליל‪ ,‬כולו לה׳‪ ,‬ועתה הנה‬‫באתי ‪ -‬אליך בתחנונים‪.‬‬ ‫מגילת אסתר‬ ‫צליל ‪ -‬מלשון צלי‪ ,‬וריל חררה אפויה על גחלים‪) ,‬מצודות‪ ,‬שופטים ז‪ ,‬יג(‪ .‬צדק‬ ‫יט‪.‬‬ ‫זקנים ‪ -‬צדקת זקנים תסליל ‪ -‬מלשון ‪-‬סולו לרוכב בערבות־ ‪ -‬ענץ הרמה והגבהה‪,‬‬ ‫)מצודות‪ ,‬תהלים סח‪ ,‬ה(‪ .‬ולפי‪-‬ז ‪-‬צדק זקנים תסליל־ מיוסד כנגד מ־ש לעיל ״חטאת נעוחי‬ ‫תצליל״‪ .‬ועוד י‪-‬ל‪ :‬צדק זקנים — ת פ ל ת זקנים תסליל — מלשון סולו וכמו שפרש‪-‬י‬ ‫לשון שבח וכת״י ׳קלסץ״‪ ,‬ולפי״ז הוא מיוסד לעומת מיש לקמן *ושועת נכאים תכלילי‪.‬‬ ‫פ נ י נ י חיים‬ ‫)א( גשוסטים )ז‪ ,‬יג( נאמר‪ :‬״ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום‪.‬״ והנה צליל למס שעורים‬ ‫מסהפך במחנה מדיף׳‪ .‬צליל — עוגה‪ .‬והנה‪ ,‬כחיג‪ :‬צליל‪ ,‬והקרי‪ :‬צליל‪ ,‬ונדרש ע׳׳ז גויק׳׳ר )פכ׳׳ס(‪.‬‬ ‫״מהו ׳׳צליל שעורים׳׳‪—) ,‬דהול״ל עוגס שעורים( רמן אמרי‪ ,‬על שצלל )—נטבע( אוסו הדור מן‬ ‫הצדיקים‪ ,‬ומכוס מה ניצולו‪ ,‬בזכוס לסם שעורים‪ ,‬ואיזו זו‪ ,‬זו מצוס העומר׳׳‪ .‬על שטבעו הצדיקים מן הדור‬ ‫נדרש מהנסיך ״צלול׳׳ — לשון צללו במים אדירים‪ ,‬והקרי‪ ,‬׳׳צלילי׳ נלרש להצלה‪.‬‬ ‫>ב< כנדרש )שמוס רנה כא‪ ,‬י( מהו שומע ספלה‪.‬״ מאסר שכל הכנסיוס גומרוס כל הספלוס המלאך‬ ‫הממונה על התפלות נוטל כל התפלות שהתפללו מ ל הכנסיות נולן ועושה אוסן עטרוס ונוסנן נראשו‬ ‫של הקנייה שנאמר‪ :‬׳עדיך כל נשר יטאר ואין עלי אלא עטרה שנאמר‪ :‬׳ט כלס כעדי תלנשי׳‪,‬‬ ‫וכן הוא אומר‪ :‬׳ישראל אשר בן אתפאר שהקנייה מתעטר נחסלסן של ישראל שנאמר‪ :‬׳ועטרת ספארס‬ ‫נראשך‪.‬‬ ‫קלט‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שביעי‬ ‫חנון חי ‪ -‬הקב״ה‪ ,‬חנני תן לי חנינה‬ ‫ושמע לקול זעקי בגרוני‪ ,‬ובשמעך‬ ‫תענני ואז סליחתך תרבני ‪ -‬תרבה‬ ‫בסליחה לחיים תכתבני וענתה בי‬ ‫צדקתי ‪ -‬וזכויותי יעידו עלי‪.‬‬ ‫חנון חי חנני‪ ,‬לקול זעקי‬ ‫בגרוני‪ .‬בשמעך תענני‪ ,‬סליחתך‬ ‫תךבני‪ .‬חיים תבתבני‪ ,‬וענתח־בי‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫•‬ ‫״ י‬ ‫} ‪1‬‬ ‫‪» 5 * 1‬‬ ‫״ •‬ ‫צדקתי‪ .‬נפשי‪:‬‬ ‫זה אלי הושיעה וזכויות הכריעה‬ ‫ יהיו זכויותי מכריעץ על עוונותי‪,‬‬‫ומזבולך ‪ -‬ומן השמים הופיעה‬ ‫וחון ‪ -‬ותרחם וחונן פוערה ופועה‬ ‫ ישראל עניה סוערה י ‪ -‬שלבה‬‫סוער וסועה מרוב צרות‪ ,‬ומלשני‬ ‫ ומסטיני הבליעה ‪ -‬בלע ותכלה‪,‬‬‫כדי שאת צאנך ישראל ימנע‬ ‫מלהפשיעה ‪ -‬מלהכשילם‪ ,‬שאם לא‬ ‫כן‪ ,‬שמא אראה ח״ו ברעה שתבוא‬ ‫באבדן מולדתי‪.‬‬ ‫קדש שפ קדשך אשר הגויים‬ ‫חללו במקדשך ופגעו גם כאהרונים‬ ‫ כהנים‪ ,‬עם קדושיך אשר היו מגישי‬‫ ומקריבי אישיך ועתה מה יעשו‬‫ישראל קדושיך לאחר שפפו וכלו‬ ‫קדשיך ‪ -‬קרבנותיך ואץ להם במה‬ ‫להתכפר‪ .‬לכן שעה ‪ -‬פנה גא אל‬ ‫תפילת מקדישיך ומייחדך‪ ,‬כפרים אם‬ ‫שילמתי ‪ -‬כאילו הקריבו לפניך פרים‬ ‫ע״ד ״ונשלמה פרים שפתנו״)הישע ‪T.‬‬ ‫‪•0‬‬ ‫ירצו עבדיך ‪ -‬התרצה והתפייס עם‬ ‫עבדיך למען שם כבודך‪ ,‬שהרי הם‬ ‫מייחדך ומעירך ומעידים בך שאץ‬ ‫כלתך‪ ,‬ולכן בקש אובדיך ‪ -‬קבצם‬ ‫מארבע כנפות הא‪ p‬כי הרי הם באו‬ ‫עדיך לבקש רק את פניך כי טובים‪,‬‬ ‫דודיך ‪ -‬תורתך ומצוותיך‪.‬‬ ‫קולי יערב נא ‪ -‬ותקבל תפילתי‬ ‫כמחים ‪ -‬כאילו הבאתי לפניך מיטב‬ ‫הטלאים והצאן לקרבן תוך ציונה‬ ‫ לבית המקדש‪ .‬לטובה הפנה נא‬‫ הפנאי >ג< שלך יהיה עבורנו לטובה‪,‬‬‫ע״מ להמציאני חנינה‪ ,‬כי אל פי‬ ‫אפנה נא ‪ -‬שיתפלל עבורי שהדי‬ ‫זה אלי הושיעה‪ ,‬וזכיות הכריעה‪.‬‬ ‫•*‬ ‫י‬ ‫־‪*•:‬‬ ‫**•‬ ‫ומזבולך הופיעה‪ ,‬חין פוערה‬ ‫ופועה‪ .‬ומלשני הבליעה‪ ,‬צאנך‬ ‫מלהפשיעה‪ , .‬פן אראה ברעה‪,‬‬ ‫יי | ־ ‪v I v‬‬ ‫•«־»•*‬ ‫ן» *‬ ‫באבדן מולדתי‪ .‬נפשי‪:‬‬ ‫קדש שכדקךשך‪ ,‬חללו במקדשך‪.‬‬ ‫ואחרונים קדושיך׳ מגישי אשיך‪.‬‬ ‫ומדדיעשו קדושיך‪ ,‬כפפו קדשיך‪.‬‬ ‫שעה נא מקדישיך‪ .‬כפרים אם‬ ‫שלמתי‪ .‬נפשי‪:‬‬ ‫‪;.‬רצו עבדיך‪ ,‬למען שם בבוךך‪.‬‬ ‫מיחדיך מעירך‪ ,‬כי־אין בלעדיך‪.‬‬ ‫בקש־נא אובךיך‪ ,‬הן באו ע ך ך ‪ .‬בי‬ ‫מוכים דוךיך‪ ,‬פניך בקשתי‪ .‬נפשי‪:‬‬ ‫קולי‪,‬יעדב־נא׳ כמהים תוך ציונה‪.‬‬ ‫להמציאני‬ ‫הפנה־נא‪,‬‬ ‫לטובה‬ ‫חנינה‪ .‬בי אל־מי אפנה־נא‪ ,‬באין‬ ‫<‬ ‫*‬ ‫>ג( נמכאר לעיל כסליחה ה׳ ״הפוך ישנות לטונה הפנאי״‪,‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫־‬ ‫סליחות ליום‬ ‫משען ומשענה‪ .‬למיחליך‬ ‫‪:‬‬ ‫י ״ו‬ ‫־י‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫סלה־נא ׳‬ ‫!‬ ‫י‪.‬‬ ‫י־ י ׳‬ ‫בבקשתי‪:‬‬ ‫ו‪-‬‬ ‫‪ -‬כי אץ לני‬ ‫‪m‬‬ ‫יותר צדיקים להשען עליהם‪ .‬ולכן‬ ‫למיחליר ‪ -‬המצפים לסליחתך פלח‬ ‫נא והשמיעם סלחתי‪.‬‬ ‫השמיעם ס ל ח ת י ‪ .‬נפשי ב ש א ל ת י‬ ‫ועמי‬ ‫שביעי‬ ‫אץ משען ומשענה‬ ‫קלט‬ ‫‪ :‬־ '‪ I‬י •‬ ‫אל מלך יושב על־בפא רחמים׳ מתנהג בחסידות מוחל עונות עטו‪,‬‬ ‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מ ך ב ה ?!חילה לחטאים וסליחה לפושעים‪,‬‬ ‫עושה צדקות עם־בל־בשר ורוח‪ ,‬לא ברעתם תגמל‪ .‬אל הורית־לנו‬ ‫| ‪T‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪¥‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪l‬‬ ‫» * ? »‬ ‫־‬ ‫**‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫לומר שלש עשרה‪ ,‬וזביר לנו היום ברית שלש עשרה‪ ,‬בהודעת‬ ‫ן‬ ‫‪*• J‬‬ ‫‪Y‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫«•‬ ‫־‬ ‫»‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I‬״‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫לעגו מ ק ר ם ‪ ,‬במו שכתוב וירד יהיוה בענן ויתיצב עטו שם ויקרא‬ ‫‪T T T‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫»‬ ‫ן‬ ‫‪I‬‬ ‫־ • ‪r‬‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫־ ־‬ ‫ז ‪| T‬‬ ‫ו‬ ‫־ ~‬ ‫‪••«1‬‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫‪T‬‬ ‫בשם יהיוה‪:‬‬ ‫‪~I‬‬ ‫‪I i‬‬ ‫ױעביר ‪ rrjrp‬על־פנױ וייךא‪:‬‬ ‫‪:‬הוה ן ‪:‬הוה א ל ר ח ו ם וחנון א‪.‬רך א פ י ם ו ר ב ־ ח ס ד ] א מ ת ניצר‬ ‫ל א ל פ י ם נשיא עוד ופשע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוננו‬ ‫חסד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫»־‬ ‫»‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪i‬‬ ‫? ‪V‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫‪ I‬״ •• |‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫»‬ ‫• י ד ״‬ ‫ונחלתנו‪:‬‬ ‫ו ןל ‪-‬ח »ט א ת נ ו‬ ‫‪f‬‬ ‫‪ I‬־‬ ‫‪I‬‬ ‫םלח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי א ת ה‬ ‫‪- 1‬‬ ‫»‬ ‫» •‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪- J‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫?‬ ‫‪T‬‬ ‫«‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫אדני טוב וסלח‪ ,‬וךב־חםד לבל־קיראיך‪:‬‬ ‫אל תזכר לנו עוונות ראשונים מהר ןקךמונו רחמיך בי דלונו ק‪2‬אד‪ :‬חטאת‬ ‫}עורינו ופשעינו אל תזבר כחםךך זכר לנו אתה למען טובך ןד!וה‪:‬‬ ‫זכיר־רחמיך יהוד‪ ,‬וךוםךך‪ ,‬כי מעולם המה‪ :‬זכרנו יהוה בךצון עמך‪,‬‬ ‫פקדנו בישועתך‪ :‬זכר עדתך קנית קךם גאלת ש כ ט‬ ‫גדולתך‪ ,‬הר־ציון זה שכנת בו‪ :‬זכר ‪:‬חוה ח ב ת ירושלים‪ ,‬א ה ב ת‬ ‫ציון אל־תשבח לנצח‪ :‬א ת ה תקום ת ר ח ם ציון‪ ,‬כי־עת לחננה כי־‬ ‫ב א מועד‪ :‬זכר ‪:‬חוה לבני אדום א ת יום ירושלים האמרים ערו‬ ‫ערו‪ ,‬עד הןםוד בה‪ :‬זכר ל א ב ר ה ם ליצחק ולישראל עבדיך אשר‬ ‫נשבעת להם כ ך ו ת ד ב ר אלחם א ר כ ה את־זרעכם בבומבי השמים‪,‬‬ ‫ובל־הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם‪ :‬זכר‬ ‫לעבדיך ל א ב ר ה ם ליצחק וללעקיב‪ ,‬אל־תפן אל־קשי העם הזה‬ ‫ואל־רשעו ואל חטאתו‪:‬‬ ‫)ד( עס׳׳ה נישעיהו)ג‪ ,‬נ( ודרשוהו סז׳׳ל נסגיגה )יל‪ (.‬״טשעך — אלו נעלי מקרא‪• ,‬משענה* — אלו‬ ‫נעלי משנה‪ ,‬שאץ לנו הצליקים נעלי משנה ומקרא שהיו יולעיס לרצותן נחפלסם‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי־‬ ‫קבב‬ ‫א ל נא ת ש ת עלינו ח ט א ת אשר נואלנו ואשר חטאנו‪:‬‬ ‫»‬ ‫*‬ ‫* »‬ ‫* ‪-‬‬ ‫־ ‪I‬‬ ‫י־ ‪V‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫־ ז־‬ ‫חטאנו‪ .‬צורנו סלח לנו יוצרנו‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫«‬ ‫*•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זכיר־לנו ברית אבות כאשר אמרת‪ ,‬וזכו־תי את ?ריתי לעקוב‪ ,‬ואף‬ ‫את־בריתי לצחק‪ ,‬ואף את־בדיתי אברהם אזכיר והארץ אןביר‪:‬‬ ‫ןכיר־לגו בךית ראשונים כאשר אמךת׳ ןזכךתי להם ברית ראשנים‪,‬‬ ‫אשר הוצאתי־איתם מארץ מצרלם לעיני הגולם להיות להם לאלהים אני‬ ‫יהיוה‪:‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫עשה עטנו ?טח ?הבטחתנו ואף גם־זיאת בהיותם בארץ אילביהם לא־‬ ‫מאסתים ולא־געלתים לכלתם להפר בריתי אתם׳ כי אני להור‪,‬‬ ‫אלהיהם‪ :‬הטצא לנו בכמשתנו כמה שכתוב‪ ,‬ובקשתם משם את־יהיוה‬ ‫ת‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫• ז ״‬ ‫־ ‪pT‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪r‬‬ ‫»‬ ‫* ‪T‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫• ־ | ‪» 1‬‬ ‫*‬ ‫‪r‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ו‬ ‫אלהיך ומצאת‪ ,‬כי תךך?גו בכל־לבבך ו?בל־נפ?ך‪ :‬מול את־לבבנו‬ ‫לאהבה את שמן‪ :‬כמה שכתוב‪ ,‬ומל יהוד‪ ,‬אלהיך את־לבבך ואת־לבב‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫* ‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫»‬ ‫‪ti‬‬ ‫‪t‬‬ ‫|‬ ‫‪v‬‬ ‫‪i‬‬ ‫ז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪l‬‬ ‫ן‬ ‫‪v‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זךעך׳ לאהבה את להור‪ ,‬אלהיך בכל־לבבןז ו?כל־נפ?ך למען חי?‪:‬‬ ‫זרק עלינו טלם טהורים וטהרנו ?מה ?כתוב‪ ,‬הרקתי עליכם מלם‬ ‫טהורים וטהו־תם‪ ,‬מכיל טמאותי?ם ומ?ל־גלולי?ם אטהר אתכם‪ :‬מחה‬ ‫פשעינו ?עב וכענן ?מה ?כתוב‪ ,‬מחיתי ?עב פ?עיך ו?ענן חטיאתיך‪,‬‬ ‫שובה אלי כי גאלתיך‪ ':‬מחה פשעינו למענך כאשר אמו־ת‪ ,‬אנ?י אניכי‬ ‫הוא מחה פשעיך למעני וחטיאתיך לא אזכיר‪ :‬הלבן חטאינו כשלג‬ ‫וכצמר ?מה ש?תוב‪ ,‬לבו־נא ןנו?חה ייאמר להוה‪ ,‬אם להיו חטאי?ם‬ ‫כשנים כשלג ילבינו אם־לאדימו כתולע כצמר יהיו‪ :‬רחם עלינו ואל‬ ‫‪-‬‬ ‫‪~ 1‬‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫־ ‪J‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪f‬‬ ‫‪» t‬‬ ‫־‬ ‫• ‪t‬‬ ‫~‬ ‫ן‬ ‫‪*• T‬‬ ‫־‬ ‫תשחיתנו ?מה ?כתוב‪ ,‬כי אל דחום להור‪ ,‬אלהיך לא לךפך ולא‬ ‫ל?חיתך‪ ,‬ולא לשכה את־ברית אביתיך א ? ר נ?בע להם‪ :‬קבץ נדחינו‬ ‫?מה ?כתוב‪ ,‬אם־להיה נדחך בקצה השטלם׳ ט ? ם לקבצך להוד‪ ,‬אלהיך‬ ‫ומשם לקחך‪ :‬השב שבותנו ורחמנו ?מה ?כתוב‪ ,‬ו?ב להוד‪ ,‬אלהיך‬ ‫את־?בותך ורחמך‪ ,‬ן?ב וקבצך מכל־העמים א ? ר הפיצך להוד‪ ,‬אלהיך‬ ‫שטה‪ :‬תביאנו אל־הר קך^וןז !שיבחנו ?בית תפלתך ?מה שכתוב‪,‬‬ ‫והביאותים אל־הר קך?י ושמחתים ?בית תפלתי עולתיהם וזבחיהם‬ ‫לרצון על־מזבחי׳ כי ביתי בית־תפלה לקרא ל?ל־העמים‪:‬‬ ‫שמע קולנו יחיוח אילחינו חום ורחם עלינו וקבל ברחמים‬ ‫וברצון את־תפלתנו‪ :‬השיבנו יהוה אליך ונשובה חדש‬ ‫|‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪t‬‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ :‬־־‬ ‫~‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫־‬ ‫‪1‬־‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ו‬ ‫״‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫|‬ ‫״‬ ‫‪1‬‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫ו־‬ ‫•‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫למינו כקךם‪ :‬אל תשליכנו מלפניך ורוח קךשך אל־תקח‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום‬ ‫קלט‬ ‫שביעי‬ ‫ממנו‪ :‬אל־תשליכנו לעת זקנה כ כ ל ו ת כחנו אל־תעזבנו‪:‬‬ ‫אל־תעזבנו יהיוה אלהינו אל־תרחק ממנו‪ :‬עשה עמנו אות‬ ‫לטובה ויראו שונאינו ויבשו כי־אתה יהוה עזרתנו ונחמתנו‪:‬‬ ‫אמרינו האזינה יהוה בינה הגיגנו‪ :‬יהיו לרצון אמרי־פינו‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫ץ‬ ‫! • !‬ ‫ז ״‬ ‫‪v‬‬ ‫״‬ ‫ו‬ ‫ז־ •‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫ו ״‬ ‫‪T‬‬ ‫ו‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫?‬ ‫ד־‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫ד • • •‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫‪t‬‬ ‫**‬ ‫ד • ־ ! ?‬ ‫‪»1‬‬ ‫‪ 1‬י‬ ‫|‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫• נ ״‬ ‫והגיון לבנו לפניך ‪:‬חוה צורנו ןגאלנו‪ :‬כי־לף יהוד‪ .‬הוחלנו‪.‬‬ ‫אתה תענה אדני אלהינו‪:‬‬ ‫־‬ ‫»‬ ‫ד־‬ ‫־ד־•••‬ ‫הו‬ ‫‪t‬‬ ‫אלהיט ואלהי אבותינו‪ .‬תבוא לפקד תפלתט‪ .‬ואל־תתעלם מתחנתנו‪? .‬אין‬ ‫אנו עזי פנים וקשי ערף לומר לפ^יך ;הוה אלהיט ואלהי אבותינו צדיקים‬ ‫אנחנו ולא חטאנו‪ .‬אבל אנחנו ואבותינו חטאנו‪:‬‬ ‫‪—r‬‬ ‫ן‬ ‫ו‬ ‫‪» 1‬‬ ‫ו‬ ‫ד • ו‬ ‫ד »‬ ‫״‬ ‫־‪1‬־‬ ‫»‬ ‫י‬ ‫אשמנו‪ .‬בגדנו‪ .‬גזלנו‪ .‬דברנו דפי‪ .‬הערנו‪ .‬והרשענו‪ .‬זךנו‪.‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ו י ו‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫חמסנו‪ .‬טפלנו שקר‪. .‬יעצנו רע‪ .‬בזבנו‪ .‬לצנו‪ .‬מרךנו‪ .‬נאצנו‪.‬‬ ‫סררנו‪ .‬עדנו‪ .‬פשענו‪ .‬צרךנו‪ .‬קשינו עי־ף• רשענו‪ .‬שחתנו‪.‬‬ ‫תעלנו‪ .‬תעינו‪ .‬תעתענו‪.‬‬ ‫םךנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו‪ .‬ואתה צדיק‬ ‫על־כל הבא עלינו כי־אמת עשיית ואנחנו הרשענו‪:‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דד•‪•.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫• ז‬ ‫־ ‪1‬־ ־ ז‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫אשמנו מכל־עם‪ .‬בשנו מבל־דור‪ .‬גלה ממנו משושי‪ .‬דוה לבנו בחטאינו‪ .‬החבל‬ ‫אוױנו‪ .‬ונפרע פארנו‪ .‬זבול בית מקךשנו חרב בעינינו‪ .‬טיךתט ד\תה לשמה‪.‬‬ ‫יופי אךמתנו לזרים‪ .‬בהט לנדרים‪:‬‬ ‫ועדין לא שבנו מטעותנו‪ .‬ןהיאך נןיז פנינו ונק?ה עךפט׳ לומר לפניך ןהוה‬ ‫אלהיט ואלהי אבותיט צדיקים אנחט ולא חטאט‪ .‬אבל אנחט ואבותיט‬ ‫חטאט‪:‬‬ ‫*•‬ ‫מ‬ ‫™‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪f‬‬ ‫•‬ ‫ר‬ ‫‪.‬‬ ‫ד • !‬ ‫‪ -‬ד־‬ ‫״‬ ‫אש?‪2‬נו‪ .‬בנךט‪ .‬גזלנו‪ .‬ךבךט דפי‪ .‬העויט‪ .‬והךשןןנו‪ .‬זךט‪ .‬חטסט‪ .‬מפלט‬ ‫? ק ר ‪ .‬זיעצט ךע‪ .‬מ ב ט ‪ .‬לץט‪ .‬מח־ט‪ .‬נא^ט‪ .‬םרךט‪ .‬עויט‪.‬‬ ‫פשענו‪ .‬צרךט‪ .‬קשיט ערף‪ .‬ךש?ט‪ .‬שחתנו‪ .‬תעלנו‪ .‬תעיט‪ .‬תעת?ט‪.‬‬ ‫סךט ממצוותיך וממשפטיך הטובים ןלא שוה לט‪ .‬ואתה צדיק על־בל‬ ‫הבא עליט בי־אמת עשיית ואנחנו ד‪.‬ך?ענו‪:‬‬ ‫לעיניט ע?קו עמלט‪ ^ .‬ש ך ולמוךט ממט‪ .‬נתנו ?לם עלינו‪ .‬סבלט על‬ ‫?למט‪ .‬עבדים מ?לו בט‪ ,‬פ!ק אין מ‪.‬יךם‪ .‬צרות רבות ?בגטט‪.‬‬ ‫קךאטך ןהוה אלהיט‪ .‬ךחקת ממט בעווניט‪ .‬שבט מאחריך‪ .‬תעיט ואבךט‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי־‬ ‫קבב‬ ‫ועדין לא ש?ט מטעותנו‪ .‬והיאך נעיז פנינו ןנק?ה עךפנו לומר לפקד להוד‪,‬‬ ‫אלהיט ואלהי אבותיט צדיקים אנחט ולא חטאנו‪ .‬אבל אנחט ואבותיט‬ ‫חטאנו‪:‬‬ ‫*»‬ ‫ז ד ״‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫»־‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪4‬‬ ‫ד‬ ‫* ‪I‬‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ד ז‬ ‫» »‬ ‫ד ‪1 -‬‬ ‫‪1 -‬‬ ‫״‬ ‫אשמנו‪ .‬בגךנו‪ .‬גזלנו‪ .‬ךבךנו דפי‪ .‬העוינו‪ .‬והךשענו‪ .‬זךנו‪ .‬חמסנו‪ .‬טפלנו‬ ‫? ק ר ‪ .‬לעצנו ךע‪? .‬זבנו‪ .‬לץנו‪ .‬מרךנו‪ .‬נאצנו‪ .‬סרךגו‪ .‬עוינו‪.‬‬ ‫פשענו‪ .‬צרךנו‪ .‬קשינו ערף‪ .‬ךשענו‪ .‬שחתנו‪ .‬תעבנו‪ .‬תעינו‪ .‬תעתענו‪.‬‬ ‫סךנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שור‪ .‬לנו‪ .‬ואתה צדיק על־בל‬ ‫הבא עלינו כי־אמת עשיית ואנחנו הרשענו‪:‬‬ ‫־ *‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫יי *‬ ‫* • * ־ ־ ‪ 1‬־ ־ »‬ ‫• ו‬ ‫* ‪T‬‬ ‫הך?עט ופ?עט ל ק לא נושעט ותן בלבנו לעזיב דרך ך ? ע וחיש לט ישע‪.‬‬ ‫בכתוב על ‪.‬יד ואביאך‪. ,‬יעזיב ך?ע ךךבו ואיש און מחשביתיו‪ ,‬ולשב אל־להוה‬ ‫ןאל־אלהינו כײיךבה למלוח‪:‬‬ ‫משיח צךקך אמר לפניך‪? ,‬גיאות מי־לבין‪ ,‬מנסתרות נקני‪ :‬נקנו להוה אלהיט‬ ‫מכל ??עינו‪ .‬ומהרט מ?ל־ממאותיט‪ .‬וזרק עלינו מים מהורים וטהרט‪.‬‬ ‫כ?תוב על‪.‬יד נביאך‪ ,‬וזרקתי עליכם מים מהורים וטהךתם‪ ,‬מכל טטאותיכם‬ ‫ומ?ל גלולי?ם אמהר אתכם‪:‬‬ ‫מיכה עבדך אמר לפניך׳ מי־אל כמוך נשיא עון ועוכר על פ?ע ל?אךית‬ ‫נחלתו‪ .‬לא החזיק לעד אפו כי ח§ץ חסר הוא‪ :‬לשוב לרחמנו י?בש‬ ‫עונתיט ות?ליך כמצלות זים כל חטאתם‪ :‬וכל חטאת עטך בית לשיךאל‬ ‫ת ? ל ? ?מקום א?ר לא לזכרו ןלא לפקת ולא לעלו על לב לעולם‪ :‬תתן‬ ‫אמת ללעקיב חסד לאברהם א?ר נ?בעת לאבותיט מימי קךם‪:‬‬ ‫ךנ!אל איש חמודות שוע לפניך‪ ,‬הטה אלהי אזנך ו?מע פקח עיניך וךאד׳‬ ‫שיממיתיט והעיר א?ר נקי״א ? מ ך עליה‪? .‬י לא על צךקיתיט אנחט‬ ‫מפילים תחטניט לפניך ?י על רחמיך הר?ים‪ :‬אדני שמעה אדני סלחה אדני‬ ‫הק?יבה ועשיר‪ ,‬אל תאחר למענך אלהי ?י ? מ ך נקךא על עירך ועל ע?ך‪:‬‬ ‫עזךא הסופר אמר לפניך‪ ,‬אלהי ב?תי ונ?למתי להרים אלהי פני אליך בי‬ ‫עוטתיט ךבו למעלה ראש !א?מתט ;ךלה עד ל?מים‪ :‬ואתה אלוה‬ ‫?ליחות חטן ורחום ארך־אפים !דב־חסד ןלא עז?תט‪ .‬אל תעזכט אביט‪.‬‬ ‫ואל־תטשט בוראט‪ .‬ואל־תזניחט יו^רט‪ .‬ואל־תעש' עמט ?לה ?חטיאתיט‪.‬‬ ‫וקלם לט להוה אלהיט את־הד?ר ?ה?מחתט ?ק?לה על־לדי ירמלהו חוזך‬ ‫?אטור‪ ,‬בלמים ההם ו?עת ההיא נאם־לל ל?קש את־עון ישךאל ואינט ואת־‬ ‫חטאת יהוךה ולא תטצאינה‪ .‬כי א?לח לא?ר א?איר‪:‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום‬ ‫שביעי‬ ‫קלט‬ ‫עטף ונחלתך‪ ,‬ךעבי טיבך‪? .‬מאי הסךך‪ ,‬תאבי י?עך‪ ,‬יכירו ױךעו כי ליהוד‪,‬‬ ‫אלהינו הרהטים והסליחות‪:‬‬ ‫אל דחום ? מ ך ‪ .‬אל חנון ?מך‪ .‬ב נ ו נ ק ך א ? מ ך ‪ .‬להוד׳ עשה למען ?‪9‬ך‪.‬‬ ‫עשיר׳ למען אמתך‪ .‬עשה למען בריתך‪? .‬שיה למען נךלך ותפאךתך‪.‬‬ ‫?שיה למען ךתך‪ .‬עשה למען הוךך‪? .‬שיה למען ועוךך‪ .‬עשיה למען זכרך‪.‬‬ ‫עשה למען רוסךך‪ .‬עשה למען טובך‪ .‬עשה למען לחוךך‪ .‬עשיר‪ ,‬למען‬ ‫לבוךך‪? .‬שיה למען לטוךך‪? .‬שיה למען מלכותך‪? .‬שיה למען נצחך‪? .‬שיה‬ ‫למען םוךך‪? .‬שיה למען עזך‪? .‬שיה למען פארך‪? .‬שיה למען צךקתך‪.‬‬ ‫?שיה למען קךשתך‪? .‬שה למען רחמיך הרבים‪? .‬שה למען ?בינתך‪.‬‬ ‫?שיה למען תהלתך• ?שיה למען אוהליך שולני עפר‪? .‬שיה למען אברהם‬ ‫לצחק ול?ק'ב‪? .‬שיה למען משה ןאהרין‪? .‬שיה למען דור ופלטיה‪? .‬שיה למען‬ ‫לרו?ללם עיר קך?ך‪? .‬שה למען ציון משכן לבוךך‪? .‬שיה למען ??‪:‬מות‬ ‫היכלך‪? .‬שיה למען הריסות מזבחך‪? .‬שיה למען הרוגים על שם קך?ך‪.‬‬ ‫?שיה למען טבוחים על יחוךך‪? .‬שיה למען באי באש ובמים על קדוש‬ ‫?מך‪? .‬שיה למען יונקי שדלם שלא חטאו‪? .‬שיה למען גמולי חלב שלא‬ ‫פשעי‪? .‬שיה למען תינוקות ? ל בית רבן‪? .‬שיה למענך אם לא למ?ננו‪.‬‬ ‫עשיה למענך והושיענו‪:‬‬ ‫?נט לל ?נט‪? .‬נט אלהיט ?ננו‪? .‬ננו אבינו עננו‪ .‬עננו בוךאט ?ננו‪? .‬ננו‬ ‫גואלט ?נט‪? .‬נט דוךשט ?נט‪? .‬ננו האל הנאמן ?נט‪? .‬נט ותיק‬ ‫וחסיד ?נט‪? .‬נט זך ולשר ?נט‪? .‬נט חי וקלם ?נט‪ .‬ענט טוב ומטיב‬ ‫?נט‪? .‬עו יוךע לצר עננו‪ .‬עננו כובש ?עסיס ענבי‪ .‬ענט לובש צךקות‬ ‫?נט‪ .‬עננו מלך מלבי הגלבים ?נט‪? .‬נט נוךא ונשיגב ?נט‪? .‬נט סולח‬ ‫ומוחל ?נט‪? .‬נט עו^ה בעת צרה ?נט‪? .‬נט פוךה ומציל ?נט‪ .‬עננו‬ ‫צדיק ולשר ?נט‪? .‬נט קרוב לקוךאױ ?ננו‪? .‬נט רחום וחטן ?נט‪? .‬נט‬ ‫שוס? אל־אליונים ?נט‪? .‬ננו תומך תמימים ?נט‪? .‬נט אלהי אבותינו‬ ‫?נט‪? .‬נט אלהי אברהם ?נט‪? .‬נט פחד לצחק ?נט‪? .‬נט אביר ל?קב‬ ‫?נט‪ .‬ענט משגב אמהות ענגו‪? .‬נט ?ןרת השבטים ?נט‪? .‬ננו קשה‬ ‫ללעוס ?נט‪? .‬נט רך לרצות עננו‪? .‬נט עו^ה לעת ךצון ?נט‪? .‬נט אבי‬ ‫לחומים ענט‪? .‬נט דין אלמנות ?נט‪:‬‬ ‫מי שענה לאברהם אביט בהר הטוריה הוא לענט‪ .‬מי שענה ליצחק בנו‬ ‫כשנעקד על גבי המזבח הוא לענט‪ .‬מי ?ענה ללעקב בכית אל‬ ‫הוא‪.‬יעננו• מי ?ענה ליוסף בבית האסורים הוא‪.‬יעננו‪ .‬מי ?ענה לאבותיט‬ ‫קבב‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי־‬ ‫על ‪.‬ים סוף הוא ‪.‬יעננו‪ .‬מי ?ענה למשה ?חורב הוא ‪.‬יענגו‪ .‬מי ?ענה‬ ‫לאהרן ?מחתה הוא !עננו‪ .‬מי ?ענה לפינחס ?קומו מתוך העךה הוא‬ ‫!עננו‪ .‬מי ?ע;ה ליהו?ע ?גלנל הוא !עננו‪ .‬מי ?ענה לשמואל ?מצ‪$‬ה‬ ‫הוא !עננו‪ .‬מי ?ענה לןץד ו?למה ?נו ?ירו?לים הוא !עננו‪ .‬מי ?ענה‬ ‫לאליהו ?הר הכרמל הוא !עננו‪ .‬מי ?ענה לאלי?ע ?יריחו הוא !עננו‪ .‬מי‬ ‫שענה ליונה כמעי הדני‪ .‬הוא !עננו‪ .‬מי ?ענה לחזקלהו מלך להוךה‬ ‫?חלױ הוא !עננו‪ .‬מי ?ענה לחנדה מי?אל ועזריה ?תוך ???ן האש הוא‬ ‫!עננו‪ .‬מי ?ענה לךנ_יאל ?ג? האריות הוא !עננו‪ .‬מי ?ענה לעזרא ?גולה‬ ‫הוא !עננו‪ .‬מי ?ענה למרדכי ואסתר ??ו?ן ה?יךה הוא!עננו‪ .‬מי ?ענה‬ ‫לכל הצדיקים והחסידים והתמימים וה!?רים הוא !ענגו‪.‬‬ ‫רי׳מנא ךעני לעניי ן‪5‬נינא‪ .‬רח?‪;2‬א ד?ני לתכידי ל?א ענינא‪ .‬ר ח ^ א‬ ‫דעני למכיכי רוחא ענ״נא‪ .‬רח?‪;2‬א ע ״נא‪ .‬ריז^א חום‪ .‬רחמנא‬ ‫פרוק‪ .‬ר ח ^ א ?זיב‪ .‬ר ח ^ א ךחם עלן ה?תא כעגלא וכזמן קריב‪:‬‬ ‫ראקד ךװ־ אלץד ןיר־לי ?אד‪.‬‬ ‫?דץהוה ‪5‬י־ר‪5‬ים װזסיו ו‪1‬ײד־אדם אל־אפלה‪:‬‬ ‫דחום וחנון חטאתי לפניך‪: ,‬חוח מלא רחמים רחם עלי וקבל‬ ‫תחנוני‪ :‬יחוח אל ?אפך תוכיחני‪ ,‬ואל בחמתך תיפרני‪ :‬חנני‬ ‫‪:‬חוח כי אמלל אני‪ ,‬רפאני יחוח כי נבהלו עצמי‪ :‬ונפשי נ?הלה‬ ‫מאיד‪ ,‬ואתה יהוה עד־^תי‪ :‬שובה יהוה חל?ה נפשי‪ ,‬הושיעני למען‬ ‫חסדך‪ :‬כי אין כמות זכרך׳ בשאול מי ױךה־לך‪: :‬געתי ?אנחתי‬ ‫אשחה ??ל־לןלה מטתי׳ ?דמעתי ערשיי אמסה‪ :‬ע ^ ז ה מכעס‬ ‫עיני׳ ?תקה ??ל־צוררי‪ :‬סורו ממני ?ל־פעלי און‪ ,‬כי ?מע ‪:‬חוח‬ ‫קול בכיי‪ :‬שמע ‪:‬הוה תחנתי‪ ,‬יהוה תפלתי יקח‪. :‬יבשו!יבחלו מאיד‬ ‫?ל־אן־בי‪, ,‬ישבו!בשי זרגע‪:‬‬ ‫©חי והסי ססית ובדידי‪ .‬הסיק סן ?אול לחך על^א‪» .‬יךא ויד חסי אבוהי לקלה‪ .‬אבוהי‬ ‫ךדדם אםי ל?אכה‪ .‬ע?ךא ךסדיד ;?יק גיקולר‪9 .‬ךה תאיב ןת‪0‬־ קולרה‪1 :‬יךך‬ ‫?‪ •19P TO W* TP‬ל* ו י ‪? r?9J‬ניד! מ־רן‪ .‬ע?ךך א;ן ו^רוד^ן ק‪9‬ך‪ .‬הא‬ ‫?בןתא הא ???‪:‬תא הא ?סלקיותא‪?? .‬וטו מ ך ?רחמי דן?י?ין‪ .‬אסי ל?אבין ךתקוף‬ ‫?לן‪ .‬עד ךלא ^ויןסיךא ???‪:‬א‪:‬‬ ‫סלניסי רחסים ה?ניסו רחסינו‪ ,‬ל‪$‬גי בעל הו־חסים‪ .‬ס^סיעי תפלה הושיעו תפלתנו‪,‬‬ ‫ל‪#‬י שוסע תפלה‪ .‬ס?סיעי ץעקה ה?סיעו *ןנקתנו‪ ,‬ל‪9‬גי שוסע ??קה‪?& .‬ניסי‬ ‫ך^עה הכניסו דמעותינו‪ ,‬לפגי סלך סתךץה ?ךסעות‪ .‬השתדלו!ד״ךבו תח‪$‬ד‪ ,‬ובק?ה‪,‬‬ ‫לפגי סלך אל ךם ונשיא‪ .‬הןסית ל‪#‬יו ה?סיעו י‪$‬יו‪ ,‬תוךה וסןנשייט טובים ?ל־‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום ששי‬ ‫שו?ני ?פר‪ .‬יזכיר אהבתם ויחיה זךעם‪? ,‬לא תאבד ?ארית לעקב‪3 .‬י צאן רועה־‬ ‫}אמן היה לחךפה‪ ,‬לקזךאל גוי־אחד ל??ל ול?;י}ה• סהר ?;נו אלהי ל?עגו‪ .‬ופרט‬ ‫מ?ל ויזרות קשות‪ ,‬ןהושיעה ?רמייןז הרכים ?‪#‬יח צךכןך ו??ך‪:‬‬ ‫מרן ךל?סלא לך־ מתוזמן‪? ,‬כר ש?‪:‬א ךמתח‪3‬ן לאיומי‪ .,‬בילדיי! ?ג‪.?? ,‬יא ?‪?93‬א‬ ‫מתפךקין׳ ןע?ך ״ןזךאל ?דחסי ו?תחגוגי‪ .‬הב לן ?אלתין ו?עותין‪ ,‬ךלא ;הךר ריקם סן‬ ‫‪TO‬־‬ ‫מרן ךל?ם;א לך־ מתחננן‪?? ,‬ברא ךמתחנן ל?ריח• ע?קי א;ן יכחשו?א ?ריןן‪? .‬ךיךן‬ ‫נ?שין ®עקתין חפישין‪ .‬חילא לית בן לרצילך׳ ? ח ?ניד ?דיל קל?א ךמךת עם‬ ‫אבהתנא‪:‬‬ ‫שומר ישראל‪ ? ,‬מ ו ר ? א ר י ת ישראל‪ ,‬ואל יא?ר ישראל‪ ,‬האומרים‬ ‫?מע י‪#‬ראל‪.‬‬ ‫שומר גוי אדור‪ ,‬שמור שארית עם אחר‪ ,‬ואל יא?ד גוי אחד׳ מ מ ז ר י ם‬ ‫שמך להור‪ ,‬אלהיגו להוה אחר‪.‬‬ ‫שומר גוי קדוש‪ ,‬שמור ? א ר י ת עם קדוש‪ ,‬ואל יאבר גוי קרוש‪,‬‬ ‫המשלשים ? ? ל ש קדושות לקדוש‪:‬‬ ‫מתךץה ?רדומים ומתפיס ?תחנונים‪ .‬התקיה ןהתפיס לדור עני כי אין עוזר‪ :‬אביט‬ ‫מלכט חנט וענט‪? ,‬י אין בט מעשים‪ .‬עשיר‪ ,‬עטנו ץךקה וח?ד ‪,‬והודיענו‪:‬‬ ‫ואנחט לא גדע מה־‪3‬ע?'ה כי עליך עיניט‪ :‬ןכ'ר־דח?יך להוד‪ ,‬וחסך?׳ כי מעולם‬ ‫הטה‪ .‬לל‪,‬י־ח?ךך לד‪;,‬וה עליט‪ ,‬כא?ר לחלט לך‪ :‬אל־תן?ר־לט עונה ראשנים‬ ‫מהר לקךמוט רח?יך‪ ,‬כי ךלוט ?איד‪ :‬חננו להוד‪ ,‬חןנו׳ כײרב ?יבעט בוז‪? :‬ריןז‬ ‫רחם תזכיר‪ ,‬כי־הוא לךע לץרט‪ ,‬זגטר כי־עפר אנחט‪ :‬עזרט אלד׳י ל?עט על־ךבר‬ ‫?בוד־??ך‪ ,‬והץילט וכפר על־חטיאתיט למען ??ך‪:‬‬ ‫ירעדל ויתקדש ? ס ה ך?א‪? :‬על?א די ?ךא בךעותה ר?ליך מלכותה‪? .‬חײכון‬ ‫ו?יוסיכון ו?חיי ך?ל בית יקיראל ‪}5?5‬לא ובזמן לךיב‪ ,‬ןא‪9‬רו אמן‪:‬‬ ‫להא ? מ ה ר?א ??רך לעלם ולעלמי עלמלא‪:‬‬ ‫ית?רך ױ?ת‪5‬ח ױת‪$‬אר ףתרומם ןיתנשא ױתהךר ףתעלח ףתחלל ? ס ה רקוך?א‪.‬‬ ‫? ױ ך חוא לעלא מן ?ל בך?תא ו?ירתא ת??חתא ו;ח?תא דיזמירן ?על?א‪.‬‬ ‫וא?רו אמן‪:‬‬ ‫קהל‪ :‬קבל ?רחמים יןךגון את רופלתני‪:‬‬ ‫תתקבל ?לותחון ו?עותחון ך?ל יקזראל לןךם אבוחון ד ב?מלא וא?רו אמן‪:‬‬ ‫קהל‪ vr :‬עם ןהוה ?!בדך מעתה ועד עולם‪:‬‬ ‫להא ? ל ? א ר?א מן ?מלא ןךוײם טובים עליט ועל ?ל י^ראל ואמרי ‪$‬מן‪:‬‬ ‫קהל‪ :‬ןגןרי מעם ‪rttfprnrr‬עטים וארץ‪:‬‬ ‫ע ? ה ?לום ב?רו?ע הוא לעקזח ?לום עליט ועל ?ל יקןךאל ואמרי אמן‪:‬‬