‫שט‬ ‫סליחות ליום שני שיל'עשי׳׳ת‬ ‫אשך יושבי ביתך‪ ,‬עוד יהללוך סלה‪ :‬אשדי העם שככה‬ ‫לו‪ ,‬אשרי העם שיהיוה אלהיו‪ :‬תהלה לדוד‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪.. j‬‬ ‫_‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫•‬ ‫‪i‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫ארוממך אלוהי המלך‪ ,‬ואברכה שמך־ לעולם ועד‪:‬‬ ‫בכל־יום אברכך‪ ,‬ואהללה שמך לעולם ועד‪ :‬גדול יהוה‬ ‫ומהלל מאיד‪ ,‬ולגדלתו אין הרך‪ :‬דור לדור ישבה מעשייך‪,‬‬ ‫וגבוריתיך ‪.‬יגידו‪ :‬הדר כבוד הוךך׳ !דברי נפלאותיך‬ ‫אשייהה‪ :‬ועזוז נוראותיך יאמרו‪ ,‬וגדלתך אספרנה‪ :‬זכר‬ ‫‪t‬‬ ‫‪7s 7‬‬ ‫»‬ ‫‪v‬‬ ‫ו‬ ‫‪st‬‬ ‫|‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫|‬ ‫‪v :‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫רב־טובך ‪.‬יביעו‪ ,‬וצדקתך ירננו‪ :‬חנון ודחוס יהוה‪ ,‬ארך‬ ‫אפים וגדל־חסד‪ :‬טוב ‪ rrirr‬לכל‪ ,‬ורחמיו על־כל־מעשייו‪:‬‬ ‫ו*‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ז‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t - 1 - i‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫יורוך‪:‬הוה בל מעשייך‪ ,‬וחםיךיך יברבוכה‪ :‬כבוד מלכותך‬ ‫יאמרו‪ ,‬וגבוךתךץדברו‪ :‬להודיע לבני האדם גבוריתיו‪,‬‬ ‫וכבוד הדר מלכותו‪ :‬מ ל כ ו ת ך מ ל כ ו ת כל־עילמים‪,‬‬ ‫ו מ ס ש ל ת ך בכל־דור ודיר‪ :‬סומך ‪:‬הוה לבל־הניפלים‪,‬‬ ‫וזוקף לכל־הכפופים‪ :‬עיני כל אליך לשברו‪ ,‬ואתה נותן־‬ ‫להם את־אבלם בעתו‪ :‬פותח את־ידך‪ ,‬ומשביע לכל־חי‬ ‫רצון‪ :‬צדיק יהירה בכל־דרביו‪ ,‬וחסיד בבל־מעשייו‪ :‬קרוב‬ ‫יהוה לבל־קיראיו‪ ,‬לכל אשר יקראהו באמת‪ :‬רצון־יראױ‬ ‫‪¥‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪¥‬‬ ‫)‬ ‫‪t‬‬ ‫»‬ ‫!‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪¥‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫»‬ ‫י־‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v¥‬‬ ‫‪j‬‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫|‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫ו | ו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* :‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪vi‬‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫»־‬ ‫‪v‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪| t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ X‬״‬ ‫*‬ ‫‪.‬יעשה‪ ,‬ואת־שועתם ישמע ויושיעם‪ :‬שומר יחוח את־כל־‬ ‫איחביו‪ ,‬ואת כל־הרשעים ישמיד‪ :‬תהלת יהיוה ידבר־פי‬ ‫ד‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫י•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ויברך כל־בשיר שם קךשו לעולם ועד‪ :‬ואנחנו נברך יה‬ ‫מעתה ועד עולם הללויה‪:‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪X‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ועתה י?דל }א כדו א מ י כא^ר ד‪5‬ךת לאסיר‪ :‬ןכר רח;‪1‬יך דזןה וחמ־יןי כי ®עולם ה‪$‬ה‪:‬‬ ‫‪:‬תגדל ויתקדש שמה _רבא‪? :‬עלםא ד ברא בךעותה ר?‪2‬ליך מלבותה‪.‬‬ ‫בחייכון וביומיבון ובח!י ךבל בית לשיךאל בעגלא יבןמן קדיב‪ ,‬ואק‪2‬רו אמן‪:‬‬ ‫יהא שמה ךבא נ‪-‬בדך לעלם ולעלמי עלם‪:‬א‪:‬‬ ‫שמא‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫יתברך ולכתבה ויתפאר ױתרומם ויתנשא ױתהדר ףתעלה ןיתהלל שסה‬ ‫ךקוךשא‪ .‬בריך הוא ל?לא ול‪5‬לא טבל ?ךכתא ןשיךתא ת^גיחתא ן;חמתא‬ ‫ךאסיךן ?פלמא‪ .‬וא?רו א‪9‬ן‪:‬‬ ‫לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים‪ :‬מה־נתאונן ומה־ניאמר‬ ‫מה־נדבר ומה נצטדק‪ :‬נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה‬ ‫אליך‪ ,‬בי ימינך פשוטה לקבל שבים‪ :‬לא־בחםד ולא־‬ ‫במעשים באנו לפניך‪ ,‬כדלים ובחטים ךפקנו ךלתיך‪ :‬ךלתיך‬ ‫ךפקנו רחום וחנון‪ ,‬נא אל־תשיבנו ריקם מלפניך‪ :‬מלפניך‬ ‫מלבנו ריקם אל־תשיבנו‪ ,‬כי אתה שמע תפלה‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ו‬ ‫־־‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫••‬ ‫*‬ ‫|‬ ‫שמע תפלה‪ ,‬עדיך כל‬ ‫לפניך יהוה‪ :‬יבואו וישתחוו לפניך אדני׳ ויכבדו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫|‬ ‫‪v‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ן‬ ‫‪t‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪i‬‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫לשמך‪ :‬באו נשתחוה ונכרעה‪ ,‬נברכה לפניץהוה עשינו‪:‬‬ ‫נבואה למשכנותיו‪ ,‬נשתחוה להדים רגליו‪ :‬באו שעריו‬ ‫בתודה חצרותיו בתהלה‪ ,‬הודו לו ברבו שמו‪ :‬רוממו‬ ‫יהיוה אלהינו והשתחוו להדם רגליו קדוש הוא‪ :‬רוממו‬ ‫יהוה אלהינו והשתחוו להר קדשו‪ ,‬בי־קדוש ‪:‬הוה אלהינו‪:‬‬ ‫‪TT'1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫!‬ ‫‪1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪f‬‬ ‫‪» 1‬‬ ‫|‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫«ד‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫~ •‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫ז‬ ‫‪I T‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫ד‬ ‫!‬ ‫‪T T 1‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫י»‬ ‫*‪«1‬‬ ‫י•‬ ‫•‪I‬‬ ‫השתחוו ליהוה בהךרת־קדש׳ חילו מפניו כל־הארץ‪ :‬ואנחנו‬ ‫ברב חסדך נבוא ביתך‪ ,‬נשתחוה אל־היבל־קךשך ביךאתך‪:‬‬ ‫נשתחוה אל־היבל קךשך ונוךה את־שמך על־חםךך ועל־‬ ‫אמתך‪ ,‬כי הגדלת על־בל־שמך אמרתך‪ :‬לכו נתנה ליהוה‪,‬‬ ‫נריעה לצור ישענו‪ :‬נקךמה פניו בתוךד״ בזמירות נריע לו‪:‬‬ ‫אשר ‪.‬יחדו נמתיק סוד‪ ,‬בבית אלהים נהלך במש‪ :‬אל‬ ‫נערץ בםוד־קדושים רבה‪ ,‬ונוךא על־כל־סביביו‪ :‬שיאו‪:‬דיכם‬ ‫קדש‪ ,‬וברכו את־‪:‬הוה‪ :‬הנה ברכו אתץהוה בל־עבדי‪:‬הוה‪,‬‬ ‫העימדים בבית ‪:‬הוה בלילות‪ :‬אשר מי־אל בשמים ובארץ‬ ‫אשר־מנשה במעשייך וכגבוריתיך‪ :‬אשר לו הים והוא עשהו‪,‬‬ ‫מחקרי ארץ‪ ,‬ותועפות הרים‬ ‫ויבשת ידיו יצרו‪ :‬אשר בידו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪s‬־ ‪v v‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪»T‬‬ ‫"‬ ‫‪T‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד‬ ‫־ |‪J‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫ג*‬ ‫•‬ ‫«‬ ‫'־' י‬ ‫»‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫* י•‬ ‫‪I‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫י *‬ ‫לו‪ :‬אשר בידו נפש כל־חי‪ ,‬ורוח כל־בשיר־איש‪ :‬ויודו שמים‬ ‫שמא‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫פ ל א ך יהוה‪ ,‬אף אמונתך ב ק ה ל קדושים‪ :‬לך זרוע עם־‬ ‫גבוךה‪ ,‬תעז יךך תרום למינך‪ :‬ל ך שמים אף־לך ארץ‪,‬‬ ‫ת ב ל ומלאה א ת ה ימדתם‪ :‬א ת ה פוררת בעזך ים‪ ,‬ש ב ר ת‬ ‫‪s‬‬ ‫‪....‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫‪ t‬־ ‪i‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪j‬‬ ‫• ‪T t -‬‬ ‫‪T | 1 T J‬‬ ‫ךאשי תנינים על־המים‪ :‬אתה ה צ ב ת בל־גבולות ארץ‪,‬‬ ‫קיץ והרף א ת ה לצרתם‪ :‬א ת ה ךצצת ךאשי לויתן‪ ,‬תתננו‬ ‫מ א ב ל לעם לציים‪ :‬א ת ה בקעת מעין ונחל‪ ,‬א ת ה הובשת‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫־ ‪5‬־ ‪T‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫ז • •‬ ‫*‬ ‫‪ T‬״ | ‪T S‬‬ ‫ז ז ־‬ ‫! ו|‬ ‫״ ‪T S‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫נהרות איתן‪ :‬ל ך יום אף־לך לילה‪ ,‬אתה‪ .‬הבינות מאור‬ ‫ושמש‪ :‬עשה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אץ מספר‪:‬‬ ‫בי א ל גדול יהוה׳ ומלך גדול על־בל־אלהים‪ :‬בי־גדול‬ ‫)‬ ‫א ת ה ועשה נפלאות‪ ,‬א ת ה אלהים לבדך‪ :‬בי־גדול מעל־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪T 2‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ד‬ ‫זד‬ ‫‪T‬‬ ‫‪f t‬‬ ‫״ ‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫|‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫שמים חסדך‪ ,‬ועד שחקים אמתך‪ :‬גדול יהוה ומהלל מאיד‪,‬‬ ‫ולגדלתו אין חקר‪ :‬גדול יהוה ומהלל מאיד‪ ,‬ונורא הוא‬ ‫ו ן‬ ‫•‬ ‫\‬ ‫״ ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״ ד|‬ ‫‪x‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪n‬‬ ‫ז‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫על־בל־אלהים‪ :‬גדול יהוה ומהלל מאיד‪ ,‬בעיר אלהינו הר־‬ ‫קדשו‪ :‬ל ך ‪ rrirr‬הגדלה והגבורה ו ה ת פ א ר ת והנצח וההוד‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫~‬ ‫‪l| T‬‬ ‫»‬ ‫‪| t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫־ ‪Vt‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪s‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪J -‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫«‬ ‫י ‪X‬‬ ‫מ‬ ‫•‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־ •• ־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כי־ביל בשמים ובארץ‪ ,‬ל ך יהוה ה מ מ ל כ ה והמתנשא ל ב ל‬ ‫לראש‪ :‬מי ל א יךאך מ ל ך הגוים כי ל ך יאתה‪ ,‬בי בבל־‬ ‫חכמי הגוים ובבל־מלכותם מאין במוך‪ :‬מאין במוך יהוה‪,‬‬ ‫גדול א ת ה וגדול שמך בגבורה‪ :‬יהיוה אלהי צבאות מי־‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪\ :‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪T I‬‬ ‫ו ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫במוך חסין יה‪ ,‬ואמונתך סביבותיך‪:‬‬ ‫ישב הברבים אתה אלהים לבדך‪ :‬מי‬ ‫ישמיע בל־תהלתו‪ :‬בי מי בשחק יעריך‬ ‫בבני אלים‪ :‬מ ה נאמר לפניך יושב‬ ‫‪1‬ד‬ ‫ד‬ ‫‪« -‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫|‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪- j‬‬ ‫•‬ ‫!‬ ‫־־‬ ‫•‬ ‫‪v‬‬ ‫־‬ ‫ז ‪v‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪j‬‬ ‫! ‪T‬‬ ‫‪*»Vt‬‬ ‫יהוה אלהי צבאות‬ ‫ימלל גבורות יהוה‪,‬‬ ‫ליהיוה‪ ,‬ידמה ליהיוה‬ ‫מרום‪ ,‬ומה נספר‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ו‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫־*‬ ‫‪T‬‬ ‫ו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ 1‬־ ••‬ ‫לפניך שובן שחקים‪ :‬מ ה נאמר לפניך יהוה אלהינו מ ה‬ ‫נדבר ומה נצטדק‪ :‬אין לנו פ ה להשיב ולא מצח להרים‬ ‫ראש‪ :‬כי עונותינו רבו מלמנות‪ ,‬וחטאתינו עצמו מספר‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ‪-‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫ן‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫~‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫למען שמך יהוה תחינו ובצךקתך תוציא מצרה נפשנו‪:‬‬ ‫ד ר כ ך אלהינו להאריך א פ ך לרעים ולטובים והיא תהלתך‪:‬‬ ‫למענך אלהינו עשה ולא לנו ראה עמידתנו דלים ורקים‪:‬‬ ‫‪s‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪I :‬‬ ‫ה•‬ ‫‪ —.‬״‬ ‫!‬ ‫‪2‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ז~ •‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי׳׳ת‬ ‫שמג‬ ‫הנשמה לך והגוף פעלך‪ ,‬חוסה על־עמלך‪ :‬הנשמה לך‬ ‫והגוף שלך׳'יהןה עשה למען שמך‪ :‬אתאנו על־שמך‪ ,‬יהוד‪,‬‬ ‫עשה למען שמך‪ :‬בעבור בבור שמך‪ ,‬בי אל חנון וךהום‬ ‫שמך‪ :‬למק־שמך יהוה ן‪9‬לחת לעוננו בי רב־הוא‪:‬‬ ‫קולח־לנו אבינו‪? ,‬י בריב אולתנו שגינו‪? .‬חל לגו מלכנו׳ ?י רבו עונינו‪:‬‬ ‫‪ D‬פתיחה‪ .‬חתום בו שם מחברו)רבנו( אליה בד שמעיה חזק‬ ‫באר יעקב‬ ‫^ ^ ^ ן‬ ‫א^ך‬ ‫^ ן נ ע ע‬ ‫אליך‪ ,‬אל אל בשטים‪ ,‬לב ונפש‬ ‫‪*N‬‬ ‫י י‬ ‫־ * י יי‬ ‫אל אל בשמים‪ :‬אתיו זקנים נשפוך‪ ,‬כולנו‪ ,‬כמים‪ .‬אתיו ‪ -‬בואו‬ ‫!~ו‪-‬‬ ‫•• »‬ ‫־*» •‬ ‫זקנים עם עולליכם‪ ,‬הזכו ‪ -‬הטהרו‬ ‫עם עולליכם‪ ,‬הזבו והסירו רע והסירו רוע מעלליכם‪.‬‬ ‫לפניו נרבה תחנה ובקשה‪ ,‬על זאת‬ ‫מעלליכם‪:‬‬ ‫מאלהינו נבקשה‪ :‬ירגז גא( ‪ -‬ינצח יצר‬ ‫הטוב על המנוול ‪1‬ב< ‪ -‬על יצר הרע‪,‬‬ ‫לפניו נרבה תחנה ובקשה‪ .‬על ולאחר שינצחהו יעזוב פושע = ועוול‬ ‫• ו| ?‬ ‫ז•*‬ ‫« ‪v‬‬‫‪»rt‬‬ ‫את דרכו הרעה‪.‬‬ ‫זאת מאלהינו בבקשה‪ :‬ירגז הטוב‬ ‫על מנול‪ .‬ררבו יעזיב פושע ועול‪:‬‬ ‫הבינו לב והטיבו מחשבה‪ .‬בי‬ ‫גדול כיח התשובה‪ :‬בקהל עם מלין‬ ‫נכביר‪ .‬ולא ימאס אל בביר‪:‬‬ ‫רוצה תשובת בוגד ונשחת‪.‬‬ ‫להשיב נפשו מני שחת‪ :‬שמע‬ ‫תחנון העתר למכקשיך‪ .‬בנשיאינו‬ ‫‪:‬דינו אל־ךביר קךשך‪:‬‬ ‫*־ ‪T1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪t s‬‬ ‫ן‬ ‫••‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫••‬ ‫ו‬ ‫‪:s‬‬ ‫‪* | : -‬‬ ‫‪ -‬ן ‪-‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪j‬‬ ‫־ ‪t‬‬ ‫ז‬ ‫הכינו לב טהור והטיבו את‬ ‫מחשבותיכם‪ ,‬כי גדול כה התשובה‬ ‫המקרעת גזר דינו של אדם )י־ה יז־<‪.‬‬ ‫כקהל עם ‪ -‬בצבור מילין נכביר‬ ‫ נרבה בתפלה וכבר הובטח לנו)*עב‬‫לי‪ .‬ה(‪ :‬״הן אל כביד ולא ימאס• תפלת‬ ‫רבים)!{‪.‬‬ ‫רוצה ה׳ בתשובת האדם אף אם‬ ‫הוא בוגד = ונשחת‪ ,‬על־מנת להשיב‬ ‫נטשו משחת ‪ -‬להצילו מגיהנם‪ .‬שמע‬ ‫תחנון‪ ,‬והעתר ‪ -‬ותענה לטבקשיך‪,‬‬ ‫בנשאנו ידינו לתפלה אל דביר‬ ‫קדשך ‪ -‬כשמכוונים אנו פנינו לבית‬ ‫המקדש)ד(‪.‬‬ ‫מגילת אסתר‬ ‫ם‪.‬‬ ‫כביר — ת׳י)איוב לו‪ ,‬ה(‪ :‬רבא‪ ,‬גדול‪.‬‬ ‫פניני חיים‬ ‫)א( מלשון מאמר חז״ל)נרפות ה‪ (.‬לעולם ירגיז אדם יצה״ט על יצה״ר‪.‬‬ ‫)כ( ע״פ המאמר‪ :‬״אם פגע ‪ p‬מנוול זח משכהו למהמ״ד‪) ,‬סוכה גג‪.(:‬‬ ‫)ג( כדדרשיגן מרכות )ח‪ ,(.‬רד נתן אומר‪ :‬מנין שאין הקב׳ה טואס בתפלתן של רביט‪ ,‬שנאמר‪ :‬״הן‬ ‫אל כמר ולא ימאס״‪.‬‬ ‫)ד< ע״פ דרשת חדל )נרכות ‪ ,(3‬היה עומד נתו״ל יכױן אס לט כעי א״י שנאמר )מלכים א‪,‬‬ ‫מ(‪ :‬׳והתפללו אליך ד‪ p‬אר‪5‬ם׳‪ _.‬היה עומד כירושלים יכדן אס לט כנגד נית המקדש‪ ,‬שנאמר )דה״י‬ ‫כ ו(‪ :‬׳והתפללו אל הניח הזה‪ ..‬נמצאו נל ישראל מנוונין אח לנס למקום אחד‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫יהיו־נא א‪$‬רי פינו לרצון‪ .‬וכפר‬ ‫י ה י ו « אפרי •יני ‪ -‬ת ‪ 0‬ל י ע י ײ ״ ז‬ ‫וכפר נא על חטאתיגו שעשינו הן‬ ‫‪ -‬במזיד‪.‬‬ ‫באונפ והן‬ ‫י ן * ‪.‬‬ ‫לעמך‪ ,‬ועשה חפץ ‪n -‬‬ ‫י ‪. .‬‬ ‫י*‬ ‫על־חטאתינו אנס ורצון‪ :‬חשב‬ ‫זכר קריאת נעימיך‪ .‬והנחם על‬ ‫חשוג‬ ‫ייחשב בעיניך ™ ^ ™ ״ י ד‬‫ תפלת עבדיך והנחם על הי™‬‫‪P‬‬ ‫שמא‬ ‫י‬ ‫•••••»‬ ‫י י' ‪ .‬״‬ ‫י י *־‬ ‫הרעה לעמך‪ :‬ועשה חפץ־עבריך‬ ‫עבייד‪,‬‬ ‫ת^־יך‪ .‬י‬ ‫והשעין י‬ ‫כמי־ים‬ ‫בחסדך‪ .‬ובטוחים על־דחמיך‪:‬‬ ‫וחסיד ש ת מ ח י ל ל נו י ת ר צ נ ו •‬ ‫כי־על ךחקןיןז הרכים אנו ?מוחים‪ .‬ןעל־צךקותיך אנו נשענים‪ .‬ולסלחותיך אנו‬ ‫סקוים‪ .‬ולישועתך אנו ‪9‬צ‪9‬ים‪ :‬אתה־הוא סלך אוהב ץךקות מקךם‪.‬‬ ‫מעכיר עוונות עטו‪ ,‬והסיר חטאת ןראױ‪ .‬כוךת ברית לראשונים‪ ,‬וק‪£‬ק_ים‬ ‫שבועה לאחרונים‪ :‬אתה־הוא ^ידךת בענן ?בוךך על־הר־סיניוהךאית דךכי‬ ‫טו?ך למשה ע?ךך ואךחות חסדיך גלית לו והידעתו כי אתה אל דחום ןחנון‬ ‫ארך אפים וךבדוסד ומך?ה להטיב ומנהיג את־העולם ?לו ?מדת הרחמים‪:‬‬ ‫וכן כתוב וייאסר אגי אע?יר ?ל־טו?י על־פניך וקךאתי ?שם ןהוה לפניך‪.‬‬ ‫וחנתי את־אשר אחון ודחמתי את־א^ר ארחם‪:‬‬ ‫אל ארך אפים אתה‪ .‬ובעל הרחמים נקראת‪ .‬ודרך תשובה הורית‪.‬‬ ‫גדלת רחמך וחםךיך׳ תזכיר היום ובבל־יום לזו־ע ןךיךיך‪ .‬תפן אלינו‬ ‫ברחמים‪ ,‬בי אתה־הוא בעל הרחמים‪ .‬בתחנון ובתפלה פניך נקדם׳‬ ‫כהוך?ת לעגו מפןךם‪ .‬מחרון אפך שוב‪ ,‬במו בתוךתך כתוב‪ .‬ובצל‬ ‫כנפיך;חסה והתלונן‪ ,‬ביוםױךד ןהוה בענן‪ .‬תעביר על־פשע ותמחה‬ ‫אשם‪? ,‬ױס ױתיצב עמו שם‪ .‬תאזין שועתנו ותקציב מנו מאמר‪,‬‬ ‫?ױם ףנןךא ?שם ‪:‬הוה‪ .‬ושם נאמר‪:‬‬ ‫ויגביר ‪:‬חוה על־פךו ויקרא‪:‬‬ ‫‪:‬הוה ן‪:‬הוה אל רחום וחנון ארך אפים וךב־חסד ואמת ניצר‬ ‫חסר לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה‪ :‬וסלחת לעוננו‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪• T -J t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫»|‬ ‫*‪-v‬‬ ‫‪r t - J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫|‬ ‫־ ‪T I‬‬ ‫• ן* ־־‬ ‫ולחטאתנו ונחלתנו‪:‬‬ ‫סלח לני אבינו בי חטאנו‪ .‬מחל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי אתה‬ ‫אד‪$‬י טוב וסלח‪ ,‬ורב־חסד ל?ל־קךאיך‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫ישראל נושע כיהוה תשועת עולמים‪ .‬לא־תבושי ולא־תכלמו עד־עולמי עד‪:‬‬ ‫מקװ־‪ ,‬לשךאל להוד‪ ,‬כל־עוז?יך ‪.‬יבשו‪ :‬ױש־תקוה לאחריתך נאםץהוה‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי׳׳ת‬ ‫שמג‬ ‫ושבו בנים לגבולם‪ :‬קויה קויתי יהוה‪ .‬ױט אלי וישמע שועתי‪ :‬לך אדיני הצךקה‬ ‫ולט ב ש ת הפנים כיום הזה‪ :‬היטיבה ברצונך א ת ציון• ת ? נ ה חומות ירושלם‪:‬‬ ‫כרחם אב על בנים ?ן תו־חם ןהןה עלינו‪ :‬ליהוד‪ .‬הרבועה על ע?ך בך?תך ?לה‪:‬‬ ‫ןהוה ץבאות עמנו סשןב לנו אלהי‪.‬יעקב ?לה‪ :‬ןהןה צבאות אערי אדם בוטח‬ ‫בך‪ :‬ןהוה הושיעה‪ .‬ר׳סלך ‪.‬יעננו ?ױם־קךאגו‪:‬‬ ‫?לח־נא לעון העם הזה ?גדל הסרך‪ .‬וכאשר נשיאתה לעם הזה מ מ צ ױ ם‬ ‫ועד־הגד׳ ושם נאמר‪:‬‬ ‫וייאמר יהיוה ס ל ח ת י ב ד ב ר ך ‪:‬‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫‪t‬‬ ‫ז‬ ‫־ «‬ ‫י‬ ‫י ן‬ ‫ז »‬ ‫‪i‬‬ ‫הטה אלהי אזנך ועטע ?קח עיןיך וךאה >‪?'2‬מ'תינו ןדועיר אשר־נקךא ש?ך‬ ‫עליה‪ .‬כי לא על־צךקיתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפקד ?י על־ךחמיך‬ ‫הרבים‪ :‬אדני ש?עה אדיוײ ?לחה אדני הקשי?ה ועשה אל־תאחר‪ .‬למענך אלהי‬ ‫כי שמך נקךא על־עיךך ועל־ע?ך‪:‬‬ ‫‪0‬א‬ ‫סליחה‪ .‬ע״פ א״ב ובסופו חתום מחברו)רבנו( שלמה )הבבלי( הקטן יגדל בתשרכה‬ ‫אלהינו ואלהי אבותינו‬ ‫אך‬ ‫‪I-‬‬ ‫ב י‬ ‫־‪1‬‬ ‫״ י•‬ ‫באר יעקב‬ ‫י ש ר א ל ‪-j^T‬‬ ‫י *‬ ‫• ״ ־‬ ‫אז ח י י ו ‪,‬ה ד ם צ ס ‪ r t f t i‬ב י ה י‪T‬ו ה ‪,‬‬ ‫־‬ ‫י•׳ ־•‬ ‫י ‪ 1‬ם ‪IDS 11T‬־‪,‬‬ ‫בושש‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫״ ז‬ ‫״‬ ‫אך ורק בך ח‪/‬שהנך מקוה‪-‬תקוותן‬ ‫של ישראל‪ ,‬אחור וקדם ‪ -‬מתחלה‬ ‫ביציאת מצרים‪ .‬ולבסוף בגאולה‬ ‫השלמה‪ ,‬עם ישראל נושע אך ורק‬ ‫בה׳‪ ,‬ומדוע בושש ‪ -‬מתעכב יום זה‬ ‫שבו לישועתך קויתי ה׳‪ ,‬זה כמה עדני‬ ‫עדני‪ .‬לישועתך קױתילהוה‪- :‬זמן כה רב‪,‬א‪.,‬‬ ‫גרתי בין האומות ואחר ‪ -‬והוארך‬ ‫ע ג ן נ י‬ ‫י מ י‬ ‫ן א ך ן ף‬ ‫ג ף ת י‬ ‫משד ימי ענוני ‪ -‬כעגונה ועזובה‬ ‫־‬ ‫י״‬ ‫׳‪ v ; •.‬׳ ‪•• * , , -‬׳ ‪I‬‬ ‫נ ב ל ן ע ם ‪ 5‬נ א י ‪ .‬ן מ ך ן ע בגלות‪ .‬בגיא צלמוות שכנתי אצל גוי‬ ‫ג י א‬ ‫י‬ ‫י־‬ ‫י־‬ ‫זי‬ ‫״‬ ‫נבל = ועם גנאי‪ ,‬ומדוע דל ‪ -‬ירוד‬ ‫ד ל כ כ ה כ ב י ד ו ל י ד ע י ‪Hp .‬־‪ ,‬ככה‪ ,‬כבוד ישראל? ולמרות זאת לי‬ ‫י‬ ‫יי‬ ‫דיני ‪ -‬מצווה עלי להתחזק ולחזור‬ ‫‪.‬‬ ‫>• •‬ ‫י ה ‪ 1‬ה ח ל ק ױ א מ ץ ל ב ך ולהתפלל‪ ,‬כמו שאמרו)כונית לנ!( אם‬ ‫אל‬ ‫ראה אדם שהתפלל ולא נענה‪ ,‬יחזור‬ ‫‪7‬״‬ ‫י ין‬ ‫רתפלל שנאמר‪ :‬קוה אל ה׳ חזק =‬ ‫ו ל ^ ה א ל ‪! '"^iT‬‬ ‫ויאמץ‪ ,‬לכך דקוה אל ה׳)תהלים כי יד(‪.‬‬ ‫ך ן י ב הלא אתה‪ ,‬ה׳‪ ,‬מקדם הנך חרב‬ ‫מ ק ך ם‬ ‫א ת ה‬ ‫ו־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪vf v‬‬ ‫י •‬ ‫פניני חייס‬ ‫)א( רומז למה שכסוכ כדניאל)ז‪ ,‬כה( על הקן הסמוס‪ :‬״עי עק ועדנץ ופלג עידן״ ועסה טשש לטא‬ ‫זה כמה עדני‪ ,‬ככיכול יומר מהעמים שנאמרו כנטאה‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי׳׳ת שמג‬ ‫גאותנו ‪1‬ב< ואף בהיותנו בגלות‪ ,‬ובארח‬ ‫ ובדרך משפט אתה מײסרנו‪ ,‬אעפ׳׳כ‬‫אליך קויגו ולך תאותנו לשמך ולזכרך‬ ‫תאות נפשנו‪ .‬ומדוע ואץ איש חשוב‬ ‫וצדיק מכפר על חובותינו‪ ,‬ועתה‬ ‫מדאבוננו ‪ -‬מצערנו אנו אומרים‪:‬‬ ‫יבשו עצמותינו = ואבדה תקוותנו‪.‬‬ ‫גאותינו‪ .‬הקוינוך אף ארח‬ ‫משפטיך תאותנו‪ .‬ומדוע ואץ‬ ‫איש מ כ פ ר על חובותינו‪.‬‬ ‫ומדאבונינו אומרים יבשו‬ ‫־ ־‬ ‫זכרנו חשבונות הגלויות מקדם לגלות‬ ‫זאת‪ ,‬ומדתם קצרה ‪ -‬גלות מצרים‬ ‫שהתקצרה מת׳ שנה לר׳׳י שנים‪ ,‬גלות‬ ‫בבל שבעים שנה‪ ,‬וגלות פרס ד׳׳ן‬ ‫שנים‪ ,‬וגלות יון בפני הבית ק׳׳ג‬ ‫שנה‪ ,‬אבל גלות זה כבר עבר פעמיים‬ ‫כמנק קצי״ר ‪ -‬כלומר ‪ 800‬שנה‬ ‫ועוד עצרה ‪ -‬ונוסף ע׳׳ז עוד עכוב‪,‬‬ ‫ועדץ לא נגאלים‪»»> ,‬״ עיה־נ<‪ .‬ומדוע‬ ‫הושבנו כבהמה‪ ,‬ונטמעו ‪ -‬הוסתרנו‬ ‫משיטת השורה הכתובה ולא נתקיים‬ ‫בנו הכתוב רמייה יי‪ .‬״(‪• :‬מקוה ישראל‬ ‫ה׳ מושיעו בעת צרה״‪.‬‬ ‫טוענים ופורקים ‪ -‬שהרי בץ אם‬ ‫טוענים עולו של הקב׳׳ה‪ ,‬ובץ‬ ‫פורקים עולו‪ ,‬המה קרויים בנים‪,‬‬ ‫והכתוב פובלם וקראם בנים אף‬ ‫כשמשחיתין!‪ .0‬ועכשיו הם פרודי‬ ‫חבלם ‪ -‬מגורשים מנחלתם‪ ,‬וחרב‬ ‫בית זבולם ‪ -‬בית מקדשם‪ ,‬ומדוע‬ ‫יפתיר האב שבשמים את שביל‬ ‫גאולתם האמור‪ ,‬בדברי ירמיהו‪,‬‬ ‫בגללם ‪ -‬בעבורם‪• :‬ויש תקוה‬ ‫לאחריתך נאום ה׳ ושבו בנים לגבולם״‬ ‫)ידסידזו ל*‪ .‬סז(‪.‬‬ ‫כמעט נטיו ‪ -‬נטו רגלי מדרך‬ ‫הישר‪ ,‬ושופכו אשורים ‪ -‬ונזדעזעו‬ ‫רגלי מדרך האמת‪ ,‬כי קנאתי‬ ‫‪ J‬י‬ ‫‪I‬־־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫עצמותינו א ב ד ה תקותנו‪:‬‬ ‫זכרנו חשבונות מקדם ומדתם‬ ‫קצרה‪ .‬זה פעמים קצרה ועוד‬ ‫י‬ ‫‪i‬‬ ‫‪m‬‬ ‫!‬ ‫‪v‬‬ ‫ז‬ ‫‪v| v‬‬ ‫־‬ ‫‪v‬‬ ‫־‬ ‫ד־‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫» ן ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫פצרה‪ .‬ומדוע נ ח ש מ ו ]נ״א‬ ‫קציר ועוד עצרה‪ .‬ומדוע‬ ‫‪r: T‬‬ ‫*‬ ‫ב ב ה מ ה ונטמעו‬ ‫חשבנו[‬ ‫מ ש ט ת השורה‪ .‬מהוה ישראל‬ ‫‪:‬הוה מושיעו ב ע ת צרה‪:‬‬ ‫טוענים ופורקים בנים ה כ ת ו ב‬ ‫ס ב ל ם ‪ .‬ט ת ד י ח ב ל ם וחרב‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫! ‪"t‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪s‬‬ ‫‪i‬‬ ‫»‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪•• t‬‬ ‫‪j‬‬ ‫בית זבולם‪ .‬ומדוע ‪.‬יםתיר‬ ‫ה א ב שבילם האמור בגללם‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ויש תקוה לאחריתך נאום‬ ‫‪:‬הוה ושבו בנים לגבולם‪:‬‬ ‫במעט נטיו רגלי ושפכו‬ ‫אשורים‪ .‬בי קנאתי בהוללים‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪s‬‬ ‫;‬ ‫מגילת אסתר‬ ‫סא‪.‬‬ ‫עצרה — לשק עצירה‪ .‬נטמעו — לשק הטמנה והסתרה‪.‬‬ ‫)ב( עפ״ה )דגריס לג‪ ,‬כט(‪ :‬״פס נושע נהי‪ ...‬ואשר סרג נאומן״ והוא אשר יהיה סרג גאוסך‪ ,‬שחמרומס‬ ‫על האומות גמלחממן עליהם‪) ,‬ספורט(‪.‬‬ ‫)‪ <:‬וכדברי ר״מ כקידושין)לו‪ (.‬כין כן ודן כן אתם קרויים מיס‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫שמא‬ ‫בהוללים ‪ -‬ברשעים מערבבי מישרים‬ ‫ן^ךןע‬ ‫מ י ש ר י ם ‪,‬‬ ‫מ צ ר ב ב י‬ ‫ מערבבים דרכם‪ ,‬ואינם הולכים‬‫״‬ ‫זי‬ ‫‪ 1‬יי י‬ ‫בדרך הישר‪ .‬ומדוע לא ״קצר =‬ ‫‪1‬־‪n£‬‬ ‫ו ת ש ב ר‬ ‫ל א ־ ת ק צ ר‬ ‫ותשבר רמת ‪ -‬הרמת יד של האומות‬ ‫‪»T‬‬ ‫הקושרים ‪ -‬קשר למרוד בקב״ה‪.‬‬ ‫‪. ^ j T‬יחליפו‬ ‫ה ק ו ש ר י ם ‪.‬‬ ‫וישראל‪ ,‬שהם קוי ה׳ ‪ -‬ומיהלים לו‪,‬‬ ‫יחליפו כה יעלו אבר ‪ -‬כנף כנשרים‬ ‫ ‪. T .‬‬‫‪....‬‬ ‫ן ‪- -‬‬ ‫למהר לעוף לארצם‪.‬‬ ‫מלא רודפתי ‪ -‬גידפתי ע״י אויבי‬ ‫ר ף פ ת י‬ ‫מ ל א‬ ‫ע נ ת‬ ‫ן ח ם י ה‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T • T J‬‬ ‫‪• : - X‬‬ ‫‪" T‬‬ ‫ברדיפה מלאה‪ ,‬ואילו שנת גאולי‬ ‫ ומתעכבת מלבוא!‪.a‬‬‫חפרה‬ ‫‪. - j‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫למכים ולמורמים‬ ‫מפורים הם‬ ‫)שעדותם( וכדכתיב )*יכה ‪ 4‬ל<‪ :‬״יתן‬ ‫למכהו לחי ישבע בחרפה״ אבל‬ ‫ביחס לגאולה נקט הכתוב לשק‬ ‫ספק‪• :‬אולימזן יש תקודד‪ ,‬ומדוע‬ ‫נסחפו אבירי ‪ -‬התכופפו גבורי‪,‬‬ ‫ומדוע נסחפו מתי ‪ -‬אנשי שיר אילי‬ ‫ הלויים‪ ,‬המשוררים לה׳‪ ,‬ואני קוד‪ ,‬קויתי אל ה׳ ‪ -‬בתפלתי ומצפה לו שימה אזנו אלי‬‫‪ -‬ויבנה ביהמ״ק וישובו כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם‪.‬‬ ‫כיח יעלו א ב ר בנשרים‪:‬‬ ‫מלא‬ ‫רדפתי וחסרה שנת‬ ‫מסורים‬ ‫גאולי‪.‬‬ ‫למכים‬ ‫ומורטים ולתקוה אולי‪ .‬ומדוע‬ ‫נסחפו אבירי ומתי שיר אילי‪.‬‬ ‫קויה קויתי א ל ‪:‬־הוה ױט אלי‪:‬‬ ‫סו^יף שריגיך כקקום בוקקים‬ ‫והכאישו‪ .‬סירים םוךיף גבשו‬ ‫זולא עבשו‪ .‬ומדוע עתקו‬ ‫גברו ב מ ד ב ר לא ‪.‬יבושו‪.‬‬ ‫מקוה ישראל יהיוה בל־‬ ‫‪:‬עוזביך ״יבושו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫‪:‬‬ ‫ז‬ ‫פועלי שקר י ת א ז ר ו אריגו‬ ‫ראינו‪ .‬פשטו א מ ת אותותינו‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪Tt‬‬ ‫‪v‬‬ ‫סוגיך ‪ -‬ישראל‪ ,‬שנאמר עליהם‬ ‫״סוגה בשושנים״ >»ה־ש ז‪ .‬ג< ופריגיך‬ ‫ ישראל‪ ,‬המשולים לשריגי )ענפי(‬‫הגפן בקקום כוקקים ‪ -‬הרסום‬ ‫מחריבים והבאישו ‪ -‬את גפן ישראל‪,‬‬ ‫סירים ‪ -‬אומות העולם המשולים‬ ‫לקוצים‪ ,‬והם פוריך ‪ -‬הסרים מדרכך‪,‬‬ ‫גבשו ‪ -‬גבהו והצליחו ולא עבשו‬ ‫ ולא עפשו והרקיבו‪ ,‬ומדוע הם אף‬‫עתקו = גברו ועשו חיל ולא יבושו‪,‬‬ ‫והרי היה צריך להיות להפך‪ ,‬כמדובר‬ ‫ע״י נביאך ױיסיה יז‪ .‬יג<‪ :‬״מקוה ישראל‬ ‫ה׳‪ ,‬וכל עוזביך — יבושו״‪.‬‬ ‫פ ו ע ל י ש ק ר ‪ -‬הרשעים יתאמרו‬ ‫יתפארו ראמרו‪ :‬את אשר אוינו ורצינו‬ ‫לראות מישראל בהשפלתם‪ ,‬ראינו‪,‬‬ ‫פשטו ‪ -‬אמרו פשוט הוא ואמת‬ ‫מתי שיר איילי — הם הלויים המשוררים‪) ,‬ערה־ב(‪.‬‬ ‫)ד( פלא דודפתי וחסרה שנת גאולי — מיוסד על הפסוק כאיכה )א‪ ,‬ו( ״ױלכו כלא כס לפני‬ ‫רודף״ מפרש רש״י‪ :‬כל רודף שנמקרא ססר )ו״ו( וזה מלא‪ ,‬שנרדפו רדיפה שלימה‪ .‬על כן ייסד הפייט‬ ‫מלא רודפתי וחפרה שנת גאולי‪) .‬הפסוק נישעיה סג‪ ,‬ד( ״שנס ׳גאלי׳ נאה״‪ ,‬ססר כחיג פכ״ל רש״י‪.‬‬ ‫>ה< וכדמצינו‪ :‬רני אמי ט מטי להאי קרא נכי ואמר‪ :‬כולי האי‪* ,‬ואולי״‪ .‬וסרש״י כל ^ ‪ p w‬הללו‬ ‫יקנל ועודנו נספק אס חהיה לו מקוה‪) .‬חגיגה ד‪.(:‬‬ ‫שמח‬ ‫ס ל י ח ו ת ל יום שני של עשי״ת‬ ‫אותותינו שהרי אותו מועד אשר שמנו‬ ‫= התווינו ‪ -‬סמננו לנו כיום ירושלים‪,‬‬ ‫אכן נלכדה העיר>ו<‪ .‬ומדוע צלחה‬ ‫דרכם של הרשעים ואנו שדימינו‬ ‫ קרנו לחסדך‪ ,‬נדוינו ‪ -‬נצטערנו‪,‬‬‫ה׳ חננו ‪ -‬חנינת חנם כי לך קווינו‪.‬‬ ‫קימת ‪ -‬הקמת סוכת דוד הנופלת‬ ‫ שהיא ביהמ״ק אשר שלש עשרה‬‫פרצות היו בה שפרצום מלכי יק‬ ‫!™ת פ‪-‬נ ם•״ אותה הבטחה שהבטחת‬ ‫לאמר‪ :‬״ביום ההוא אקים את סוכת‬ ‫דוד הנופלת וגדרתי פרציהן״ )עפיס ט‪,‬‬ ‫י«(‪ ,‬רחק אותו הקץ‪ ,‬וגם אשר נאמר‬ ‫במקרא יעלה הפורץ לפניהם‪ ...‬רעבור‬ ‫מלכם לפניהם וה׳ בראשם״)במיכה ב יגן‪,‬‬ ‫גם קץ זה רחק‪ ,‬ומדוע רשעים יחיו‪,‬‬ ‫ולא ידמו קרץ ‪ -‬שהם יהיו לאבדון‪,‬‬ ‫ש ו פ י ‪ -‬אומות העולם שהם שופי‬ ‫חבל נחלתך ‪ -‬שדדו את עמך‬ ‫ישראל ומחלקך ‪ -‬מ א ק ישראל‬ ‫גרשונו‪ ,‬מענה אחד תמיד בפיהם‬ ‫בפנותם אלינו‪ ,‬בכדי להפרישנו ממך‬ ‫ומתורתך‪ :‬״שובי שובי• ‪ -‬מאחרי‬ ‫השלמה‬ ‫‬‫•השולמית״‬ ‫אלהיך‬ ‫באמונתך‪ ,‬ואנו משיבים להם‪• :‬ומדוע‬ ‫תתנשאו על קהל ה׳״ וזה לזה תנאמו‬ ‫ תאמרו‪ ,‬לכו ונפרישנו ‪ -‬מהם‬‫את ישראל מתורתם‪ ,‬כבר הבטיחנו‬ ‫הנביא)<יבה נ‪ ,‬כב(־ •טוב ה׳ לקװיױ‬ ‫ המצפים לו •לנפש תדרשנו״‪.‬‬‫שדי‪ ,‬תשובות‪ ,‬לקושיות טדוענו‬ ‫ ״מדוע״ הללו הנזכרים לעיל‪ ,‬בפינו‬‫נמלא ‪ -‬נשיב בעצמנו ונאמד‪ :‬לה׳‬ ‫אלקינו חטאנו‪ ,‬ולכן ותקראנה אותנו‬ ‫שימנו התוינו‪ .‬ומדוע צלחה‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪ i‬׳‬ ‫־ ‪T I T‬‬ ‫־‬ ‫ד ר כ ם וח‪5‬ךך דמינו בהינו‪.‬‬ ‫‪:‬הוה חננו לך קוינו‪:‬‬ ‫קימת ס כ ת שילש עשירה‬ ‫‪- S‬‬ ‫•ו‬ ‫‪......‬‬ ‫!‬ ‫פרץ‪ .‬קצה ךחק מקוךה ]נ״א‬ ‫ולמקרא[ עלה הפורץ‪ .‬ומדוע‬ ‫רשעים יחיו ולא ידמו קרץ‪.‬‬ ‫וקוי‪:‬הוה ד׳‪ 9‬ה יירשו ארץ‪:‬‬ ‫וקוי ה׳ — המה ירשו ארץ‪.‬‬ ‫שוסי נחלת ח ‪ 3‬ל מחלקך‬ ‫לגרשנו‪ .‬שובי שובי השולמית‬ ‫בפיהם להפרישנו‪ .‬ומדוע‬ ‫תתנשאו וזה לזה תנאמו‬ ‫ן‪v‬‬ ‫‪ j‬־ ‪:‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪ s‬ד•‬ ‫נפרישנו‪ .‬טוב יהיוה לקיויו‬ ‫תדרשנו‪:‬‬ ‫לנפש‬ ‫־ ‪t s‬‬ ‫ן ‪v v‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫| ‪t‬‬ ‫שדי תשובות מדועינו פינו‬ ‫נמלא‪ .‬ליהיוה אלהינו חטאנו‬ ‫ז‬ ‫ן • ״‬ ‫ותקראנה‬ ‫״ י ו |ד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪vs‬‬ ‫אותנו‬ ‫‪T‬‬ ‫?‬ ‫ז‬ ‫באלה‪.‬‬ ‫‪V •• ¥‬‬ ‫ידמו — יכרתו‪) ,‬מצורות‪ ,‬שמואל א‪ ,‬ב‪ ,‬ט(‪ .‬קרץ — ענק חתוך וכריתה‪) ,‬מצודות‪ ,‬ירמיה מו‪ ,‬כ(‪.‬‬ ‫)ו( מיוסד על הססוק נסהלים )עד‪ ,‬ל( ״שאגו צורריך נקרג מועדיך )—גיהמ״ק( שמו אוסוסס אוסוס׳׳‪,‬‬ ‫ונדרש ומפורש‪.‬לשט פטם נמצודוס )וכן מ־ש׳׳י(‪ ,‬אמרו שהאוס שלהם הוא אוס אמסי‪ ,‬כי על שלא הלך‬ ‫נמכדנצר על ירושלים עשה אוסוס לדעס אם יצליס נמ״ש יחזקאל)נא נו( ״ק}קל נסיציס‪ ,‬שאל נסרסיס‪,‬‬ ‫ראה כככד״ וכא לו האות ללכת‪ .‬ואסר שככשה אמר שיש ממשוס גאלה האומות ממלמול )גיטין‬ ‫ט‪ (:‬נדרש על טיטוס‪ ,‬שגידר הפרוכת ונעשה נס והיה דם מכצק וכסטר הרג אח עצמו)— כגוי כלפי‬ ‫מעלה‪ .‬רש״י( שנאמר )שם( ״שאגו צורריך כקרב מועדיך שמו אותותם אוחומ״ )— אמרו שסימניהון‬ ‫סימן דם זה של מי הוא אס לא שהרגנו אס עצמו‪ .‬רש״י(‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫משפטיך א מ ת ואתה מרום‬ ‫‪t‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪v‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫לך ולנו‬ ‫מתעלה‪ .‬הצדקה‬ ‫דוביות נגלה‪:‬‬ ‫העדת ר ב ו ת ונאמר‬ ‫* ‪:‬‬ ‫״‬ ‫לא‬ ‫‪t‬‬ ‫נקשיב‪ .‬קול טיף נביאיך‬ ‫בזינו להקשיב‪ .‬יגדל בית‬ ‫סלה‪:‬חידים מושיב‪ .‬בתשובה‬ ‫שלמה אותנו להשיב‪:‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫;‬ ‫‪i‬‬ ‫״•‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫כאלה‪ .‬משפטיך אמת‪ ,‬ואתה‪ ,‬מרום‬ ‫ומתעלה ‪ -‬ידך תמיד על העליונה‬ ‫ואנו מודים שאכן‪ :‬לך הצדקה‪ ,‬ולנו‬ ‫כשת הטניס‪.‬‬ ‫העדת ‪ -‬התרית בנו רכות ונאמר‪:‬‬ ‫לא נקשיב‪ ,‬ולקול טיף ‪ -‬דבור ושיח‬ ‫נביאיך‪ ,‬בזינו להקשיב‪ ,‬ועתה יגדל‬ ‫)נא( כח פלה‪ ,‬אשר נאמר עליו‬ ‫״אלקים מושיב יחידים ביתה״ )ת‪1‬ילי‪0‬‬ ‫‪ .no‬י< ופירש״י‪ :‬ישראל שהיו מפתרים‪,‬‬ ‫כנסם יחד איש איש מנדחו והושיבם‬ ‫בית שלם וכנסיה שלמה‪ ,‬והשב אותנו‬ ‫בתשובה שלמה לפניך‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫מדוע אדום ללבושך‪ ,‬תקרב עונתו‬ ‫מדוע אדים ללבושך ת ק ר ב ‪ -‬קרב את עת הנקמה בגרים‬ ‫שעליו נתנבא ישעיהו הנביא )‪jo‬‬ ‫עונתו‪ .‬ויז נצחם על בגדי ‪• >p‬מדוע אדום ללבושךד ומשיב‬ ‫עטיתו‪ .‬נודה ס ל ה יום ה ב א הקב״ה‪ :‬לבושי אדום מדם הנקמה‬ ‫כמ״ש‪ :‬״פורה דרכתי לבדי וכו׳‬ ‫בשעתו‪ .‬זה יהיוה קוינו לו ואדרכם באפי ױז נצחם• ‪ -‬והזאת‬ ‫דמם‪ ,‬על בגדי עטייתו ‪ -‬לבושו‪ .‬נודה‬ ‫נגילה ונשמחה בישועתו‪:‬‬ ‫סלה על היום ההוא שיבוא בשעתו‪,‬‬ ‫ונאמר‪ :‬זה ה׳ קוינו לו‪ ,‬כל העת‬ ‫שיבוא ויגאלנו ועתה נגילה ונשמחה בישועתו‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫שמא‬ ‫*‬ ‫‪j‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫'‬ ‫אל ?!לן־ יו‪#‬ב על־?סא רחסים‪ ,‬טרעהג ?חסידות מוחל עונות עפו‪ ,‬טע‪3‬יר ךא׳םון ראעון‪,‬‬ ‫‪5‬ך?ד‪? ,‬חילה לחטאים וקולתה לפגעים‪ ,‬עוקזיה ?ז־קות עם־?ל־‪1‬י>ן‪1‬ר ךודו‪ .‬לא ?ךערצם‬ ‫ןןקזרד״ ?הודעת לענו‬ ‫ת^טיל‪ .‬אל הוךית־לנו לו©־ ^לים ן‪#‬רד״ חבר לנו היום ?דית‬ ‫טכןךם‪? ,‬םו >‪?$‬תוב ױךד להוה ?ע^ן ױתיןיב עטו ׳?ם ױקךא ??‪ at‬להוד‪:,‬‬ ‫דעבד לוץה על־‪$‬ךו ףיןךא‪:‬‬ ‫יהוח ן יהוה אל רחום וחנון ארך א‪5‬ים ודב־חסד ואשת נצר חסד לאלפים‬ ‫נשא עון ו‪$‬שע וההזאה ונקה‪ :‬ןסלךזח לעיננו ולח^אתנו ונחלתנו‪:‬‬ ‫?לוז לני *!כינו כי ח?אנו‪? .‬חל לט ©לכנו ‪3‬י‬ ‫‪5‬י אתה ן*־}י טוב וסלח‪ ,‬ודב־ח^ד ל^ל־קריקי‪:‬‬ ‫הישיבה להוד‪? ,‬ײנםר ח ס ד ‪? .‬י־פםו אמונים מ?ני אדם‪ :‬אבד חסיד סךהאךץ‬ ‫ולשר ?אדם אין‪ :‬ךאה ?י־אין איש והשתומם ?י אין מפגיע‪ :‬אתה‬ ‫ת א מל?נו אלהים‪ .‬צור‪ ,‬לשועות לעקב‪ :‬לחל לקזךאל אל להוד‪© .,‬עתה ועד־עולם‪:‬‬ ‫?!־חם אב על ?נים ‪3‬ן תךחם לד‪;,‬וד‪ ,‬עלינו‪ :‬ליהוד‪ ,‬ד‪,‬לשועה על ע?ך ?ךןתך ?וילד־‪ :,‬להוה‬ ‫?באות עטנו טקזינב לנו אלד‪,‬י לעקב ?ולה‪ :‬להוה ?באות איןזרי אךם בוטח ?ך‪ :‬להוד‪,‬‬ ‫הושיעה‪ .‬ה?זלך ‪:‬עננו ?ױם־קךאנו‪:‬‬ ‫שמא‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫ןולדד^א לןון הןם הזה ?גדל חקוךןז‪ .‬ן‪5‬אק‪1‬ר }יןואתה לןןם הזה ממץרים ןעד״ה‪$‬ד‪ .‬ףןט }אסר‪:‬‬ ‫וייאסר ןהוה סלחתי בךברןז‪:‬‬ ‫?ליה‪3 .‬י‬ ‫ה©־‪ ,‬אלהי אז^ןז ישמע ‪$‬קח עיקז וךאה ש^םיתיט ןהעיר א^ר־נקךא‬ ‫לא ?ל־ץךקיתיט אנחנו האילים תחנונינו לפןיןז ‪3‬י על־רחןיןד הרבים‪ :‬אדי^י‬ ‫אדי^י ?לחה אד'}י הקשיבה ו?שה אל־תאחר‪ .‬ל‪3‬ע^ז אלהי ‪3‬י'‪9#‬ןז נקךא על־עיךך‬ ‫ו?ל־עסך‪:‬‬ ‫‪3D‬‬ ‫סליחה‪ .‬ע״פ א״ב ובסופו חתום מחברו)רבנו( אליה בר שמעיה חזק‬ ‫באר יעקב‬ ‫לאריה השואג ביער‪ ,‬ואין קולו‬ ‫מקובל‪ ,‬דמיתי = ונמשלתי‪ ,‬בחובי‬ ‫ בגלל עוונותי >א<‪ .‬ולכן בטויי נואל‬‫ דבורי לדבר שטות נחשב‪ ,‬ומלתי‬‫לשון הבאי ‪ -‬גוזמא והבל‪ .‬גודעתי‬ ‫ נכרת וחסר ממני מקיש ‪ -‬בני אדם‬‫הרארים להקיש על דלת בתי כנסיות‬ ‫ כמרדכי בן קיש וכשאר חבריו‬‫מאנשי כה׳׳ג‪ ,‬מספר‪ ,‬ובגוי‪).‬״‪ ,‬ולכן‬ ‫מצבי עגום‪ ,‬כל ראש לחלי‪ ,‬וכל לבב‬ ‫דר ‪ -‬כואב‪.‬‬ ‫הנני דוי‪ ,‬גולה‪ ,‬ונקלה ‪ -‬ומבתה‪ ,‬ולכן‬ ‫הוכאבתי ונעכרתי ‪ -‬הושחתתי עד‬ ‫שנעברה רוחי‪ ,‬הונעתי ־חגתי ‪ -‬לשון‬ ‫נע־ונד בגלות ורויתי לענה וראש‬ ‫ מיני מרורים עד שהשתכרתי‪,‬‬‫ומדוחק ‪ -‬ומרוב מרורים שמשביעים‬ ‫אותנו אדונים ‪ -‬אומות העולם חנם‬ ‫להם נמכרנו‪ ,‬בהתעטף ‪ -‬כשנחלשה‬ ‫עלי נטשי מרוב צרות את ה׳ זכרתי‪.‬‬ ‫זכרתי חסדך ואהבתך עלי בעת לכתנו‬ ‫אלהינו ואלהי אבותינו‬ ‫אריה ביער ךמיתי ונמשלתי‬ ‫בחובי‪ .‬בטויי נואל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מלתי לשון הבאי‪ .‬גרעתי מקיש‬ ‫כבךקיש ומספר בגוי‪ .‬בל־ראש‬ ‫לחלי ובל ל ב ב רוי‪:‬‬ ‫«‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫דוי גולה ונקלה הובאבתי‬ ‫ונעברתי‪ .‬הונעתי חגתי ורויתי‬ ‫רוש ונשברתי‪ .‬ומרחק אדונים‬ ‫חנם להם נמברתי‪ .‬בהתעטף‬ ‫עלי נפשי את־יהיוה זכרתי‪:‬‬ ‫זכרתי חםךך ואהבתך עלי‬ ‫» ‪« R‬‬ ‫י‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫ז‬ ‫‪ -‬ו‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪j‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪• » :‬‬ ‫‪ -‬ז •‬ ‫ן‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫ו‬ ‫!‬ ‫‪v‬‬ ‫ד־‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫•‬ ‫י•‬ ‫‪I‬‬ ‫» ז !‬ ‫טגילת אפתר‬ ‫סב‪.‬‬ ‫גואלנו — כתרגומו לשון אויל‪) ,‬רש״י‪ ,‬במדבר יב‪ ,‬יא(‪.‬‬ ‫‪ .‬פניני חיים‬ ‫)א( מיוסד על מס דקיימ׳׳ל נסעניס )נח‪ (:/.‬סס רבנן אין מורידץ לפגי הסינה אלא אדם הרגיל‬ ‫״‪.‬וסרקו נאה אמר אניי זה שלא יצא לו שם רע נילדוסו‪ ,‬״היסה לי גסלפי כאריה ביער‪ ,‬גסגה עלי‬ ‫בקולה על ‪ p‬שנאסיה״ )ירמיהו י״נ ס׳( מאי נמנה עלי נקולה‪ ,‬אמר מר זומרא‪ ...‬זה שליס צמר שאינו‬ ‫הגון היורד לפני החינה‪.‬‬ ‫)ב( נמו שדרשו חז״ל נמגילה )ינ‪ ,(:‬בן קיש — שהקיש על שערי רחמים ונסחחו לו‪.‬‬ ‫)ג( שעלו עמו מנבל‪ ,‬נעזרא )נ‪ ,‬נ(‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת שמא‬ ‫בהתילו‪ .‬חובות העבירו ואותי‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫בתחן‬ ‫עתה ? ת ח ]‬ ‫טלאיך ע ת ה‬ ‫הסגילו‪ ..‬ט ל א י ך‬ ‫לך ה פ ג י א‬ ‫ל ך‬ ‫‪*.‬‬ ‫ז *‬ ‫‪LL‬‬ ‫ופלל‬ ‫אדםם‬ ‫ו‪8‬לל ירגילו‪ .‬אביוני א י‬ ‫‪:‬גילי‪:‬‬ ‫בקדוש ישראל יגילו‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫־ »‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪5‬‬ ‫מ‬ ‫ן‬ ‫שנא‬ ‫במדבר כהדגילו ‪ -‬כאשר השבטים‬ ‫חנו איש על דגלו >דו‪ .‬ואז חוכרת‬ ‫ עבירות שבידם העכירו ‪ -‬נמחלו‬‫להם‪ .‬ו א י ת י ל ך הסגילו>ה< ‪ -‬והיינו‬ ‫־ ״ ‪ ,‬נ ב • ־ ל ן ־ כ ל העמים‪ .‬״ ״ ״‬ ‫״ז״י־י‪S?ZZXT-‬‬ ‫לשונם‪ ,‬על מנת שתמהול להם‪,‬‬ ‫ולכשתמחול‪ ,‬אביוני אדם ‪ -‬ענוים‪,‬‬ ‫שסובלים עולו של הקב״ה בקדוש‬ ‫ישראל בקוב״ה יגילו‪.‬‬ ‫י ג י ל ו ירינו ע ב ד י ך ב פ ק ף ן ן ן‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫'־' •‬ ‫~ * •י >‬ ‫;‬ ‫ת‬ ‫־‬ ‫בךביד ואבני חפץ תגבילם‬ ‫אימתי‪ .‬לתל עולם עירי ולשפל‬ ‫ךמותי‪ .‬ואתה יהוה עד מתי‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T S‬‬ ‫‪ I‬־־ *‬ ‫‪TT‬‬ ‫־‬ ‫מתי תחינו ומתהומות תעלנו‪.‬‬ ‫נאור הסר והקל ממלון עלנו‪.‬‬ ‫שובע מלא אסמינו והצליחה‬ ‫ד־ ‪ T‬״‬ ‫־ ״‬ ‫‪ J‬־ ‪T • :‬‬ ‫מפעלנו‪ .‬יהי חסדך יהוה עלינו‪:‬‬ ‫עלינו המלא רחמים בצרה‬ ‫דרשתיך‪ .‬פרשתי ‪:‬די אליך‬ ‫•‬ ‫‪r‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫״‬ ‫ן •‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫••‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫‪j‬‬ ‫|‬ ‫ז‬ ‫ד״‬ ‫ד ״‬ ‫!‬ ‫ז ז‬ ‫ז‬ ‫ש ח ך ת י ך ‪.‬‬ ‫ב ק ר ב י‬ ‫^ ך ן כ י‬ ‫נ‪£‬עןי‬ ‫»‪,/-‬־׳»• י‪-‬‬ ‫׳ ‪^ r‬‬ ‫א ױ‬ ‫צמאי׳‬ ‫תיף־‪,‬‬ ‫| •‬ ‫"‬ ‫•‬ ‫י י‬ ‫יגילו = ירונו ישראל עבדיך כסקר‬ ‫אימתי‬ ‫— לכשתפקוד‬ ‫חומותי‪imw ,‬‬ ‫ותבנה מויזימי‬ ‫ררמזרזחהוז־ ירוויוד!‬ ‫תגבילם ‪ -‬מתי תגיע עת הגאולה‬ ‫ואז תניח בכל גבולם אבני חפץ‬ ‫וכדכד>‪ 0‬אבנים יקרות‪ .‬לתל עולם‬ ‫ לחרבה עירי ירושלים‪ ,‬ולשפל ירדו‬‫רטותי ‪ -‬בית המקדש‪ ,‬שהיה גבוה‬ ‫מכל‪ ,‬ואתה ה׳ עד מתי נמתץ שתקים‬ ‫חרבתינו‪.‬‬ ‫מתי תחיינו ‪ -‬תרפאנו‪ ,‬ומתהומות‬ ‫הגלות מתי תשוב ותעלנו ‪ -‬לארצנו‪.‬‬ ‫נאור ‪ -‬כינוי לקב״ה הפד והקל‬ ‫מעלינו את סטלץ ‪ -‬יתדות עולנו‪.‬‬ ‫מלא אסמינו שבע הצליחה מפעלינו‬ ‫ מעשינו יהי חסדך ה׳ עלינו כאשר‬‫יחלנו לך )תהילים לג‪ ,‬כב<‪.‬‬ ‫עלינו המלא רחמים כי בצרה‬ ‫דרשתיך‪ ,‬פרשתי ייי אליך ‪ -‬בתפלה‪,‬‬ ‫בקרבי שחרתיך ‪ -‬אקדמך בתחנונים‪,‬‬ ‫צמאה לך נפשי ‪ -‬כמו צמא התאב‬ ‫למים‪ ,‬בלילה בחשכת הגלות אויתיך‬ ‫ נפשי תאוה לך‪ .‬ה׳ אל אבושה‬‫‪ -‬ואל תשיבני ריקם כי קראתיך‪.‬‬ ‫אל אבושה בי קראתיך‪:‬‬ ‫ף ן‬ ‫מ ע מ ק ףלן עעי‪.‬‬ ‫ק ר א ת י ך‬ ‫״ ־‬ ‫••• י ־‬ ‫• ו‬ ‫־ײ‬ ‫מעעי‪.‬‬ ‫הפיצותי‬ ‫נשיאתי‬ ‫זיךי‬ ‫ם‬ ‫קראתיך ‪ -‬מ מ ע מ ק י ם ק ר א ת י ך ה׳‪,‬‬ ‫ועיני דלו ‪ -‬נשאתים והרמחים כלפי‬ ‫שמים‪ .‬למרום ידי נשאתי בתפלה‪.‬‬ ‫והפיצותי טעייני ‪ -‬הלגו דמעותי‪,‬‬ ‫נאור — כנרי לקב״ה מקור האור‪.‬‬ ‫>ה< כמו שנאמר ״והייתם לי סגולה מכל העמיס״ )שמוס יט‪ ,‬ה(‪.‬‬ ‫)ו( כמו שהכטחת ע״י נכיאך כנטאח הנחמה כישעיהו )נד‪ ,‬יכ( ״ושממי כדכד שמשוסיך‪ ...‬וכל גבולך‬ ‫לאמי חפן״‪.‬‬ ‫שמא‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫שור כשרון ‪ -‬הבט במעשי הכשרים‪,‬‬ ‫והעבר ‪ -‬מחל זדוני‪ .‬ה׳ שמעה‬ ‫תפלתי‪ ,‬האזינה תחנוני‪.‬‬ ‫שור בשרון מחה והעבר זדוני‪.‬‬ ‫‪:‬הוה שמעה תפלתי האזינה אל‬ ‫»‬ ‫תחנוני אזון ‪ -‬האזינה לתחנוני‬ ‫הקב״ה‪ ,‬שהרי אתה אומני‪ ,‬מחוללי‬ ‫ יוצרי‪ ,‬ופדגוגי)!( ‪ -‬אומני‪ ,‬ולך‬‫גלוי וצפוי ‪ -‬ידוע תאב = רגוגי‬ ‫ תאות כיסופי לישועתך‪ .‬יוצלל‬‫לתהומות זדון ‪ -‬פשע‪^ ,‬כןר חפא‬ ‫שגני‪ .‬לאמרי האזינה ה׳‪ ,‬בינה הבינה‬ ‫הגיגי ‪ -‬מחשבות לבי‪.‬‬ ‫הגיגי ‪ -‬תפלתי‪ ,‬בר יחשב ‪ -‬טהור‬ ‫יחשב בעיניך‪ ,‬ויכון ‪ -‬ויהא נכון‬ ‫לפניך פילולי ‪ -‬תפלתי‪ .‬שמע‪ ,‬יה‬ ‫ תפלתי‪ ,‬פלחה דופי ‪ -‬פגמים‬‫של עקולי ‪ -‬מעשיי המעוותים‪ ,‬חזק‬ ‫מאמיריך ‪ -‬את ישראל מייחדך‬ ‫ולרצץ יהי מלולי ‪ -‬אמרי פי‪ ,‬הגיון‬ ‫לבי ‪ -‬מחשבות לבי לפניך ה׳ צורי־‬ ‫וגואלי‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫?‬ ‫•‬ ‫«‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫ז־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫תחנוני‪:‬‬ ‫תחנוני אזין אומני מחוללי‬ ‫ופדגוגי‪ .‬לד גלוי וצפוי תאב‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫> |‬ ‫־‬ ‫‪T I‬‬ ‫רגוגי‪ .‬יצלל זדון ויכפר חטא‬ ‫שגני‪ .‬אמרי האזינה יהוה בינה‬ ‫• ו •‬ ‫ד־ ‪ T‬־‬ ‫־‬ ‫‪• -I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫הגיגי‪:‬‬ ‫הגיגי בר ״יחשב ויבון פלולי‪.‬‬ ‫שמע ‪:‬ה סלחה דופי עיקולי‪.‬‬ ‫חזק מאמירף ולרצון‪:‬הי מלולי‪.‬‬ ‫הגיון לבי לפניך ‪:‬הוה צורי‬ ‫וגואלי‪:‬‬ ‫אל סלך יו>‪8‬ב על־נסא רחסים‪ ,‬טרעהג ?חסידות מוחל עונות עטו‪ ,‬הע?יר ךאעון ךא‪0‬ון‪,‬‬ ‫‪5‬ך?ה ?!חילה לחטאים וסליחה לפגעים‪ ,‬עו׳ןויה ‪$‬־קות עם־?ל־??ור ורוח‪ ,‬לא ?ךעתם‬ ‫ת^סל‪ .‬אל הוךית־לנו אפר ‪ Vby‬עקורד״ חכר לנו היום ?רית ‪ vhy‬עקורה‪? ,‬הודעת לעןו‬ ‫טכןךם‪? ,‬פו ין!?תוב ױךד ןהוה ?ע;ן ױתיץב עפו ^ם ױקךא ?‪#‬ם ןהוד‪:,‬‬ ‫ףעביר װזןה על־‪;$‬יו ףקךא‪:‬‬ ‫‪ rrirr‬ן ױזןה אל רחום ןחנון ארך א‪5‬ים ורב־חשד ואשת ניצר ח‪9‬ד לאל‪$‬ים‬ ‫נשא ?ץ ו‪$‬שע ןחןןאה ןנהןה‪ :‬ן‪9‬לחת לןןוננו ולחןזאתנו ונחלתנו‪:‬‬ ‫?לח לני אביט ‪5‬י ח^אנו‪? .‬חל לט םלכגו ‪5‬י ^ נ ו ‪ :‬כי *תה ןר}י םוב וסלח‪ ,‬ןךב־חםד לןל־קרא־ןי‪:‬‬ ‫שו?ה לקוךאל עד ‪ rrirr‬אלל׳?• ?י ?שלת בעוונך‪ :‬ק־זוה אל־?א?ך תוכיחנו‬ ‫ואל־בחמתך תיארנו‪ :‬טבענו ?‪:‬ק ©צולה ואין מעמד באנו ?העסכ־ןײסים‬ ‫ןשבילת למפתנו‪ :‬השיבנו ‪ rrirr‬אליך ונשובה חדש ‪.‬יהינו ?כןךם‪:‬‬ ‫?דחם אב על ?נים ‪ p‬תרחם ןהוה עלינו‪ :‬ליהוד‪ ,‬הנטועה על ע‪$‬ך ?ך?תןל סלה‪rrirr :‬‬ ‫??אות ע‪$‬נו ט׳‪#‬ב לנו אלד‪,‬י‪.‬יעקיב סלה‪?? rrirr :‬אות איןזרי אדם בוטח ?ך‪ :‬להוד‪,‬‬ ‫הוגיעה‪ .‬רי‪9‬לך !ןענו ?ױם־כןךאט‪:‬‬ ‫ןלו־ד^א לןןון הןם הזה ?גדל חקזךך‪ .‬ןנן^ד )׳?אתה ל?ם הזה ם‪?0‬וץם ועד־ד^ה ךןזם ^םר‪:‬‬ ‫>ז( יונתן ‪ p‬עחיאל סרגס ״כאשר ישא האומן‪...‬׳״)במדבר יא‪ ,‬יג( דטען סדגוגא‪.‬‬ ‫‪k.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי׳׳ת שמג‬ ‫שנג‬ ‫וייאסר ןהוה סלחתי כךבךןז‪:‬‬ ‫?קח עי^יך וךאה י מ ת י נ ו ו ה ן י ר א>?ר־נקךא שטף ?ליה‪ .‬ני‬ ‫ד&ה אלהי אז^ז‬ ‫?י על־רחסקז למים‪ :‬איני שמעה‬ ‫לא על־ץךקתינו אנחנו מאילים תחנונינו‬ ‫אד}י קלחה אדןי הקשיבה ו?שיה אל־תאחר‪ .‬למפןך *להי ‪3‬י ??ןז }קךא ?ל־ןיחל‬ ‫ועל־עמל‪:‬‬ ‫שלישיה‪ .‬ע״פ א״ב ובסופו חתום מחברו)רבני( זבדיה‬ ‫‪0‬ג‬ ‫אלהים אץ בלתד‪ .‬לדור‬ ‫ףןױפ‬ ‫»‬ ‫ולעד‬ ‫קיום‬ ‫י ‪ V .‬יי ׳‬ ‫מ מ ש ל ת ך ‪.‬‬ ‫? ת י ו ־ * ‪ w‬אץ סעצי‪ : .‬װ‬ ‫לא תקצר‪ .‬אל ע‪1‬נה בצר‪:‬‬ ‫גברו מאיד נפלאותיך‪ .‬ןלעף‬ ‫•יי‬ ‫‪1‬‬ ‫־•‬ ‫י* ־‬ ‫י‬ ‫מלכותך‪ .‬ולא יתמו שנ‪1‬ת ך‪:‬‬ ‫‪« . 1 .‬‬ ‫ךמי־ם‪.‬‬ ‫« «‬ ‫^‬ ‫‪...L...‬‬ ‫^ ן ץ‬ ‫י‬ ‫^[‪ISh‬‬ ‫‪ ® W‬י‬ ‫והשפלת מלכים ךמים‪:‬‬ ‫הן אתה לא שנית‪ .‬ןאתה הוא‬ ‫שהיית‪ .‬בני יעקב לא־בלית‪ :‬ומבני •‬ ‫‪r •r v‬‬ ‫*‬ ‫‪ - - :‬ד־ ‪I‬‬ ‫בניהם אנחנו‪ .‬למה לנצח זנחנו‪.‬‬ ‫ובמת מלב נשכחנו‪:‬‬ ‫זרויים בכל פנה‪ .‬עכורים בכל‬ ‫מדינה‪ .‬ואין לנו חנינה‪ :‬חשובים‬ ‫_ן‬ ‫'״‪^-L‬״—‬ ‫ל״*‬ ‫בין בר־אמה‪ .‬נתונים‬ ‫ולבלמה‪.‬‬ ‫^ ןיי א ד מ ה ‪:‬‬ ‫‪ 7‬גשת‬ ‫ג‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ט ב ע נ ן‬ ‫‪. - .‬‬ ‫ב צ ן‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫‪ 1,‬ט ע מ ק י‬ ‫‪ -‬י‪• - -‬ו‬ ‫םי‬ ‫באר יע?כ‬ ‫אלהיט אין בלתך ‪ -‬מבלעדיך לדור‬ ‫דודים טטשלתך‪ ,‬ולעד קיוס בריתך‪,‬‬ ‫תקצר‪-‬עש״ה״הידה׳תקצר״‪,‬ב־יבי‬ ‫י* נג<‪ ,‬ולכן הנך‪ :‬א‪-‬ל עוגה בצרה‪.‬‬ ‫גברו טאד נפלאותיך‪ ,‬ולעד‪ ,‬שלטון‬ ‫מלכותך‪ ,‬ולא יתטו ‪ -‬לא נגמרים‬ ‫שנותיך‪ .‬הקב׳׳ה שהוא דורש ותובע‬ ‫דמינו הנשפך‪ ,‬הצלתנו כמה פעמים‬ ‫מלכים רמים‪.‬‬ ‫לא‪ p‬מלכים‬ ‫והשפלת‬ ‫רמים‪.‬‬ ‫והשפלת לארץ‬ ‫הן אתה לא שנית ‪ -‬לא נשתנית‬ ‫ושונא הרע‪ ,‬אבל אתה גם הוא שהיית‬ ‫והבטחת‪ ,‬ולכן את בני יעקב לא‬ ‫כילית >א<‪ .‬וכיץ שאנחנו מבני בניהם‪,‬‬ ‫למה לנצח זונחגו ‪ -‬נעזבנו וכמת‬ ‫ המשתכח מלב האדם נשכחנו‪.‬‬‫זרויים ‪ -‬מפוזרים בכל פנות העולם‬ ‫עבודים ‪ -‬מעבידים אותנו ככל מדינה‬ ‫ואין לנו חנינה ‪ -‬לצאת מגלותנו‪.‬‬ ‫חשוכים ‪ -‬נמצאים בחשכת הגלות‬ ‫בין כל האומות‪ ,‬נתונים לבשת =‬ ‫ולכלימה‪ ,‬לכל גויי האדמה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י ר ד נ ן ךאץ‬ ‫י‬ ‫י" י ‪ .‬י‬ ‫מקים‪ .‬לך לבד נואקים‪ :‬יושבים‬ ‫בעדי שקרים‪ .‬בלי ריאע ‪^ L ,‬‬ ‫טבענו כצול ‪ -‬במצולות)ים( עמוקים‪.‬‬ ‫ירדנו‪ ,‬ואין מקים אותנו‪ ,‬ולך לבד‬ ‫נואקים ‪ -‬צועקים‪ .‬יושבים ‪ -‬כעונש‬ ‫פ נ י נ י חיים‬ ‫בגלות כעידי שקרים‪ ,‬בלי להרים‬ ‫‪,Ui‬‬ ‫ודרשו‬ ‫כליסם״מרורים‬ ‫לאמ מ י נ י‬ ‫יעקבש ‪-‬‬ ‫ראש‪,‬מלענהנד־ ו ר א‬ ‫״כי י ־אל ה׳ לא שטסי ואמם‬ ‫כמלאכי )ג‪ ,‬ו(‪ :‬י‬ ‫פה״פ י •‬ ‫מיוסד‬ ‫)א(« והוא ‪•1I..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫חד׳ל )סוטה ט‪ (.‬״אני ה׳ לא שניתי״ — לא הכמי לאומה ושניסי לה‪ ,‬״ואמם מי יעקנ לא כליסס״‬ ‫היינו דכחיג‪ :‬״חצי אנלה נס״‪ ,‬חצי כלים — והם אינס כליס‪.‬‬ ‫שמג‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי׳׳ת‬ ‫אנו שכורים‪.‬‬ ‫נכשלנו בצהרים — ככלילה =‬ ‫כעוורים נגשש )נמשש( כאפלה‪,‬‬ ‫ואין לידע מתי קץ הגאולה‪ .‬לקוחי‬ ‫כפף ‪ -‬עבדים הנקנים בכסף‪ ,‬לחרות‬ ‫יוצאים בבוא זמנם‪ ,‬אבל אנחנו יום‬ ‫ולילה נלאים ‪ -‬עייפים מרוב עבדות‬ ‫ומנוחה לא מוצאים‪.‬‬ ‫מה מעט כחי כי אוכל עוד לסבול‬ ‫פיט רפשי ‪ -‬צרות הגלות )כאדם הטיב*‬ ‫בטיס ירפש< ומה הוא קץ ימי כי אאריך‬ ‫בנפשי ‪ -‬ליחל ולקוות עד לזמן‬ ‫שתוציאני לחפשי‪ ,‬בבוקר נאמר מי‬ ‫יתן ערב‪ ,‬ובערב ‪ -‬נאמר ‪ -‬מי יתן‬ ‫שהבוקר יקרב ‪ -‬יגיע מפחד לב =‬ ‫ו ק ר ב )פיה בדבו־ים כח‪0 ,‬ז(‪.‬‬ ‫לשה פזורה אגו משולים — וכל‬ ‫טוצאינו‪ ,‬אותנו אוכלים ועל‬ ‫נפשותינו לא חומלים‪ ,‬עיני‬ ‫מגיב הרימותי — לשמאל ולימין‬ ‫צפיתי ‪ -‬הבטתי‪ ,‬ומכיר לי‪ ,‬לא‬ ‫ראיתי‪.‬‬ ‫פניתי לכל צד‪ ,‬ואץ עזרה‪ .‬צעקתי‬ ‫לך‪ ,‬ואקרא לא‪-‬ל העונה בעת צרה‪.‬‬ ‫צור — ידך לא קצרה ולך הכח‬ ‫והגבורה וא׳׳כ למה תישן‪ ,‬עורה‬ ‫ להושיענו‪.‬‬‫הקשב לתחן שיחנו ‪ -‬לתפלתנו‬ ‫תחינתנו‪ ,‬וראה בתשות ‪ -‬בחולשת‬ ‫כוחנו‪ ,‬ואל באפך ‪ -‬בחמתך תוכיחנו‪.‬‬ ‫שור ‪ -‬ראה בשפלות דורגו‪ ,‬תביט‬ ‫בכובד צעדינו‪ ,‬ואל בחמתך תיפרנו‪.‬‬ ‫ז ־ ‪1‬‬ ‫לענה ןרוש שכורים‪:‬‬ ‫כשלנו בצהרים ככלילה‪ .‬כעורים‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ » « ־ •‬ ‫־‬ ‫‪ -‬י ן •‬ ‫‪ -‬ו‪T‬‬ ‫נגשש באפלה‪ .‬ןאץ־לידע קץ‬ ‫הגאלה‪ :‬לקוחי־^טף להרות‬ ‫יוצאים‪ .‬ואנחנו יוט־וליל נלאים‪.‬‬ ‫ו •‬ ‫‪ t‬״‬ ‫־ ז־ ־ ו‬ ‫•‬ ‫• !‬ ‫ומנוח לא מוצאים‪:‬‬ ‫מה־ביחי לטבל טיט־רפשי‪ .‬ומה־‬ ‫קצי כי־אאריך י נפשי‪ .‬עד־זמן‬ ‫תוציאני לחפשי‪ :‬נאמר ביקר מי־‬ ‫יתן־עךב‪ .‬ובערב מי־יתן בקר‬ ‫‪:‬קרב‪ .‬מפחד לב וקרב‪:‬‬ ‫שיה פזורה אנו משולים‪ .‬בל‪-‬‬ ‫! *‬ ‫מוצאינו‬ ‫נפשותינו‬ ‫הרימותי‪.‬‬ ‫ומכיר לי‬ ‫ו‬ ‫־ ‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫~‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫אותנו אוכלים‪ .‬ועל‪-‬‬ ‫לא חומלים‪ :‬עיני סביב‬ ‫שמאל דמץ צפיתי‪.‬‬ ‫לא־ראיתי‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ו ‪-‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫?‬ ‫פניתי לכל־צד ואין עז‪,‬רה‪ .‬צעקתי‬ ‫לך ואקרא‪ .‬אל עונה בעת צרה‪:‬‬ ‫׳‪1‬‬ ‫״‬ ‫ו ד ו ן !‬ ‫‪v‬‬ ‫‪:‬‬ ‫״‬ ‫‪TT‬‬ ‫צור זיךך לא־קצרה‪ .‬לך הכה‬ ‫והגבורה‪ .‬למה תישן עורה‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪1‬‬ ‫ז }‬ ‫‪T‬‬ ‫ו‬ ‫קשב החן שיחנו‪ .‬ראה בתשות‬ ‫בחנו‪ .‬ואל באפך תוכיחנו‪ :‬שור‬ ‫בשפלות דורנו‪ .‬תביט בכבד‬ ‫לזעקתנו שעה ‪ -‬פנה ממעוניך ‪ • I‬ו‬ ‫ ממכ‪ p‬שבתך בשמים‪ ,‬ביטח צערנו‪.‬‬‫באנקת ‪ -‬הבט באנחת כנד‪ ,‬ואל‬ ‫תשיבנו ריקם מלפניך‪ .‬דרשנוך בחין זעקתנו‬ ‫‪ -‬בתחנה‪ ,‬ושועה ‪ -‬וצעקה‪ ,‬י‪-‬ה באנקת‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫ואל בחמתך תיפרנו‪:‬‬ ‫שעה ממעונך‪ .‬ביטח‬ ‫בניך‪ .‬ואל־תשיבנו ריקם‬ ‫מלפניך‪ :‬דרשנוך בחץ הטועה‪.‬‬ ‫‪L‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫ה ר צ ה ־ ל נ ו בזו־השצה‪ .‬ותחנונ‪:‬ך‬ ‫> ־ י־ ״‬ ‫־ • ׳‬ ‫י‬ ‫••׳•••‬ ‫יה‬ ‫י‬ ‫הרצה לנו בזו השעה ‪ -‬תהיה זו שעת‬ ‫רצק מלפניך ותהנוננו ה׳‪ ,‬שטעה‪.‬‬ ‫יהיוה שמעה‪:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫שמא‬ ‫‪T‬‬ ‫אל מ ל ך יושב על־כסא רחמים‪ ,‬מ ת נ ה ג בחסידות מוחל עונות עפו‪,‬‬ ‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מ ך ב ה ?ןחילה לחטאים וןןליחה לפושעים‪,‬‬ ‫ן‬ ‫עושיה צ ד ק ו ת עם־בל־בשיר ורוח‪ ,‬ל א ברעתם תגמיל‪ .‬אל הורית־לנו‬ ‫~ ‪T ¥‬‬ ‫~‬ ‫‪I‬ז* * י «‬ ‫‪ t T T T‬־‬ ‫‪1*1‬‬ ‫י‬ ‫לומר שלש עשירה‪ ,‬וזביר לנו היום ב ר י ת שלש עשרה‪ ,‬בהודעת‬ ‫» י״‬ ‫‪1‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫‪v 1 - 1‬‬ ‫ו ־« ז‬ ‫לענו מ ק ד ם ‪ ,‬במו ש כ ת ו ב וירד יהיות בענן ויתיצב עמו שם ויקרא‬ ‫בשם יהיוה‪:‬‬ ‫?‬ ‫‪r‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫»|»‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫״‪r‬‬ ‫‪- I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫‪11‬‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫־•‪:‬ן?‬ ‫ו?‬ ‫ויעבר ‪:‬חוה על־פניו ויקרא‪:‬‬ ‫‪:‬הוה ן ‪:‬הוה א ל ר ח ו ם וחנון א ר ך א פ י ם ו ד ב ־ ח ם ד ו א מ ת ניצר‬ ‫ל א ל פ י ם נשיא עון ופשע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוגבו‬ ‫חסר‬ ‫ו ל ח ט א ת נ ו ונחלתנו‪:‬‬ ‫ס ל ח לני אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי א ת ה‬ ‫ארני ט ו ב וסלח‪ ,‬ןרב־חםד לבל־קו־איך‪:‬‬ ‫כי כל־העסים ‪.‬ילכו איש ?שם אלהיו‪ .‬ואנחנו נלך ?שםץהוה אלהיט לעולם‬ ‫ועד‪ :‬ואנחנו בחםךןז בטחנו‪,‬יגל לבנו בישועתך‪ .‬ואנחנו נשיר ?מל ו?ך־‪3‬ן‬ ‫לבקר חסדך‪ :‬ואנחט ?רב חסךך נבוא ביתך• נשתחוה אל־היכל־נןךשך בלךאתך‪:‬‬ ‫?רדום אב על ?נים ‪ p‬תךחם !ה;וה עלינו‪ :‬ליהוד‪ ,‬ד‪!,‬שועה על ??ך בך?תך ‪9‬לה‪rrirr :‬‬ ‫?באות עמנו סקזנב לנו אלהי!עקיב ‪6p‬־‪? rrirr :,‬באות איןזרי אךם בו‪5‬ח בך‪ :‬להוד‪,‬‬ ‫הושיעה‪ .‬ד׳‪9‬לך!עננו ?ױם־קךאט‪:‬‬ ‫ןלודןא לןןון הןם הזה ?גךל ח^ךןז‪ .‬ןכאי?ר }׳?'אתה לןם הןה ס‪.¥9‬רלם ועד־הןה ף?ם ;אשר‪:‬‬ ‫וייאמר ‪ rrirr‬סלחתי ?ךברך‪:‬‬ ‫הטה אלהי אז^ןז ^ ע ‪$‬קח עי}יןז וךאה שהמתינו והעיר א^י־נקךא ש‪9‬ך עליך•״ ?י‬ ‫לא על־ץךקתינו אנחנו ם‪9‬ילים תחנונינו ל^יך ‪5‬י על־ךחןןיך הרבים‪ :‬אדיןי >ן!מעה‬ ‫אד';י קלחה אד}י הקשי?ה ועשיה אל־תאחר‪ .‬לסעןך אלדיי ‪3‬י ש?קז נקךא על־עייךןז‬ ‫ועל־עןןןז‪:‬‬ ‫סל‬ ‫שלמונית‪ .‬ע׳׳פ א׳׳ב ובסופו חתום מ ח ב ר ו ) ר ב נ ו ( יצהק בר שעדיה )סעדיה( הזק‬ ‫א ל ה י נ ו ואלד‪,‬י א ב ו ת י נ ו‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫איך א ו כ ל ל ב א‬ ‫סד‪.‬‬ ‫עדיך — עד אליך‪.‬‬ ‫י‬ ‫ע ך י ך ‪ .‬ךעו^ךי־‬ ‫מגילת אסתר‬ ‫ב א ר יעקב‬ ‫איך אוכל‪ ,‬לבוא עדיך ‪ -‬עד אליך‬ ‫שנו‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי־״ת‬ ‫בתשובה שלמה‪ ,‬כאשר עובדי זולתיך‬ ‫ אומות העולם‪ ,‬העובדים כמה‬‫אלהות זולתך לא עזבוני ‪ -‬אינם‬ ‫מניחים אותנו לעבדך ‪ -‬ע״י שגוזרים‬ ‫עלינו שמד שלא ללמוד ולא להתפלל‪,‬‬ ‫ועי׳׳ז הטה בקשו להטרידי מטך‪ .‬ואני‪,‬‬ ‫למרות כל זאת‪ ,‬לא עזבתי פקודיך‬ ‫זולתך לא־עזבוני לעבדך‪.‬‬ ‫והמה בקשו להפריד ממך‪ .‬ואני‬ ‫לא־עזבתי פקךיך‪:‬‬ ‫אידלליתייואלד‪ ,‬בכל הלך ‪ -‬מ ל‬ ‫משעול ופלך ‪ -‬ומחת‪ .‬ואלה‬ ‫הממליכים עליהם את המולך‬ ‫בבל־הלך‬ ‫ן‬ ‫נקראתי לבוא אל מקומו של המלך‬ ‫־י‬ ‫איך גליתי ואלך‬ ‫‪r‬‬ ‫*‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫ופלך‪ .‬ומלבו עלי ממליכים‬ ‫למלך‪ .‬והמה דינם עומד ומלכם‬ ‫־ ושולט• י א נ י ־ עםי״״יל י״ מולך‪ .‬ואני ילא־נקראתי לבא‬ ‫ מלכי המלכים‪ ,‬ל א ‪ p‬ישראל‪.‬‬‫‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫איד הלכו ‪ -‬ומלאו נהלים‪ ,‬ייי‬ ‫ מזרימת דמעי הדלוף‪ ,‬ונמסרתי‬‫ביד ™לי אץ = וסלוף ‪ -‬אומיי‬ ‫שקר ומעוותי אמת‪ ,‬והמה ובניהם יורו‬ ‫עלינו חץ שלוף לעומתנו ואני ככבש‪,‬‬ ‫ייבל לטבוח)פ ה‬ ‫א י י ף ־ מיבחי־‬ ‫•‬ ‫ביופיהו יא‪ ,‬יטן‪.‬‬ ‫גלות‬ ‫איי ״ז קייי ‪ -‬קז י‬ ‫'‬ ‫גחתפ =‬ ‫ולא נודע‪ ,‬ואויבי גדע קרני ‪ -‬כרת‬ ‫והשחית את קח ישראל‪ ,‬את אותו‬ ‫קק ישראל פדע ‪ -‬פדהו מרדת‬ ‫שחת ‪ -‬לגיהנם ‪ -‬כלומר‬ ‫שיהא‬ ‫״^‪C‬‬ ‫חושבים חכמתם — כחכמת הימן‬ ‫ודרדע ‪ -‬שהיו מפורסמים בחכמתם‬ ‫בימי שלמה )פלכים *־ ה‪ .‬י« ואני נחשב‬ ‫בעיניהם כבער ‪ -‬שוטה חסר דעה‬ ‫ותולים הצלחתם בחכמתם‪ ,‬ושפלותי‬ ‫‪ -‬בבורותי‪.‬‬ ‫־ י־ ־‬ ‫•‬ ‫•יי־‬ ‫אל־המלך‪:‬‬ ‫איך הלכו נחלים מדלח־דמעי‬ ‫־ ' י י‬ ‫־ ' יי' ־‬ ‫י* ־‬ ‫הדלוף‪ .‬ונמםךתי לפועלי אלן‬ ‫* ז‬ ‫ופלוף‪ .‬והמה ובניהם יורוני חץ‬ ‫שלוח‪ .‬ואני ככבש אלום‪:‬‬ ‫|‬ ‫‬‫ו ••• •••‬ ‫ ‪• -1‬‬‫|‬ ‫»‬ ‫איך זמן קצי נחתם וילא־נודע‪.‬‬ ‫י י י ייי‬ ‫י י‬ ‫•י*‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫ואויבי קרני גדע משחת פרע‪.‬‬ ‫י י‬ ‫*‬ ‫י‪.‬‬ ‫והמה חושבים חכמתם בהימן‬ ‫ודךדע‪ .‬ואני בער ולא אדע‪:‬‬ ‫‪ 41‬ו ‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪•-!-‬‬ ‫••»‬ ‫ו‬ ‫(‬ ‫טפה המ כות‬ ‫אד טורפד‪ - .‬נח‬ ‫י‬ ‫מישראל שהם ממלכת עט סגולה‪,‬‬ ‫ואילו למלכי כני עולה ‪ -‬אומות‬ ‫העולם ארכה ‪ -‬מתמשכת המלוכה‪,‬‬ ‫איך טרפה מלכות ממלכת עם־‬ ‫* *‬ ‫י‪.‬‬ ‫י ״ יי' ‪ .‬״‪.‬‬ ‫״‬ ‫סגלה‪ .‬וארכה מלוכה למלכי‬ ‫'‪J..*,‬״• ‪L‬‬ ‫״‪'-L,‬י‬ ‫והמה יושבים לבטח בשמחה וגילה כני עולה‪ .‬והמה יושבים לבטח‬ ‫וגילה‪ .‬ואני בתוך־‬ ‫כמוי ״ ״ י‬ ‫פדעהו״ י—״ ״‬ ‫"י‬ ‫בשמחהאיוב לג‪ ,‬בד(‪.‬‬ ‫פדאהו‪• ,‬אל־ף מ ת ח ל פ ת בעי״ן‪) ,‬רש״י‪,‬‬ ‫הגולה‪:‬‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫‪-‬‬ ‫ד־‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫}‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫איך כוס התרעלה שתיתי‬ ‫ואגמע‪ .‬בכיתי ואדמע מעיל־‬ ‫משא ומשמע‪ .‬והמה לועגים עלי‬ ‫הקשיבה ושמע‪ .‬ואני בחרש לא‬ ‫‪:‬אשמע‬ ‫איך מחצני אלהי ומכאובי לא־‬ ‫חבש‪ .‬ומעיל תפארתי לבני־‬ ‫אדום הלבש‪ .‬והמה נפת אוכלים‬ ‫חלב ודבש‪ .‬ואני כעשב איבש‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪v‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫י |»‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪j v‬‬ ‫‪1 1‬‬ ‫‪t‬‬ ‫! ‪• -‬‬ ‫!‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ • .....: -‬־‬ ‫‪t‬‬ ‫שנז‬ ‫איך כוס התרעלה ‪ -‬כוס הרעל‪,‬‬ ‫והוא משל על הפורענויות‪ ,‬שתיתי‬ ‫= ואגמע ‪ -‬ובלעתי‪ ,‬ככיתי ואדמע‬ ‫מעול האומות משא ומשמע ‪ -‬מבני‬ ‫ישמעאל‪ ,‬והמה לועגים עלי ואתה ה׳‬ ‫הקשיבה ושמע‪ ,‬ונקום נקמתי‪ ,‬אבל‬ ‫אני אשים עצמי כחרש לא אשמע‬ ‫‪ -‬ולא אשיב להם‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪Vt‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫«‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫־ ‪5‬־ •‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫איך סבבוני קדר כתרוני דדן־‬ ‫ושבא‪ .‬הקוראים נביא לאיש‬ ‫מעולם לא־נבא‪ .‬והמה עושים‬ ‫חיל גדוד וצבא‪ .‬ואני אנה אני־‬ ‫ג־‬ ‫־ ו־ •‬ ‫‪r s‬‬ ‫בא‪:‬‬ ‫כאשר‬ ‫עלי‬ ‫פקרת‬ ‫איך‬ ‫הרעותי והםבלתי‪ .‬בשני אריות‬ ‫ולבאים נאבלתי‪ .‬והמה צעיר־‬ ‫ורב אומרים מצאתי וגפ־יכלתי‪.‬‬ ‫ואני באשר שבלתי שבלתי‪:‬‬ ‫‪j‬‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫•‬ ‫איך מחצני הכני‪ ,‬א‪-‬להי‪ ,‬ומכאובי‬ ‫ מכתי לא חובש בתחבושת‪ ,‬ומעיל‬‫תפארתי — ל ב נ י א ד ו ם ה ו ל ב ש ‪,‬‬ ‫ו ה ט ה נ ו פ ת ‪ -‬מיני מתיקה אוכלים‪,‬‬ ‫חלב ודבש‪ ,‬ואני כעשב איבש‪.‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫»‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪J‬‬ ‫איך סבבוני = כתרוני קדר דדן‬ ‫ושבא ‪ -‬הערביים‪ ,‬בני ישמעאל‬ ‫המוסלמים הקוראים נביא למוחמד‪,‬‬ ‫לאיש שמעולם לא נבא‪ ,‬והמה עושים‬ ‫חיל גדוד וצבא בכדי לכפות אמונתם‪,‬‬ ‫ואני אנה אני בא להנצל מפניהם‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬־ ‪-‬‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫•‬ ‫‪i‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫!‬ ‫‪i‬‬ ‫׳ ‪' » » « ' .‬‬ ‫ו ‪-‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ i‬־‬ ‫‪1‬־ •‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫•‬ ‫••‬ ‫‪t‬‬ ‫‪j‬‬ ‫־‬ ‫‪• i‬‬ ‫‪t-1‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫«‬ ‫איך קררו כוכבי וחזרו גלגלי‪.‬‬ ‫ועובדי גלולים גללו גלילי‪ .‬והמה‬ ‫רחקו רגלי מעלות רגלי‪ .‬ואני‬ ‫במעט נמיו רגלי‪:‬‬ ‫*‬ ‫ד‬ ‫‪1‬‬ ‫}‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫י‬ ‫ד־‬ ‫‪j‬‬ ‫ו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫• » ־ •‬ ‫‪t‬‬ ‫איך שמרת מעויי ונטרתני חובי‪.‬‬ ‫‪.‬ומריבי נפשי לא־רבת ריבי‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫דז•‬ ‫‪1‬‬ ‫י «‬ ‫־‬ ‫איך פקדת עלי להענישני כאשר‬ ‫הרעותי ‪ -‬וחטאתי‪ ,‬ובשיני אריות‬ ‫ולבאים ‪ -‬הם אומות העולם נאכלתי‪,‬‬ ‫והפה הן צעיר וגם רב ‪ -‬אומה‬ ‫קטנה כגדולה תולים נצחונם בכוחם‬ ‫ואומרים‪ :‬מצאתי וגם יכולתי להם‪,‬‬ ‫לישראל‪ .‬ואני כאשר שכלתי שכלתי‬ ‫ וכאשר אבדתי אבדתי‪.‬‬‫איך קדר כוכבי ‪ -‬חשך מזלי‪ ,‬וחזרו‬ ‫גלגלי ‪ -‬נהפך מזלי וחזר לאחוריו‪,‬‬ ‫מטובה לרעה‪ .‬ועובדי גילוליס _ ע ע ׳ ׳ ז‬ ‫גללו גלילי‪ ,‬גללו ‪ -‬הפכו לגל‬ ‫ לתל שממה את גלילי ‪ -‬מחחותי‬‫בכל גבולי‪ ,‬והמה רחקו ‪ -‬מנעו‬ ‫רגלי‪ ,‬מעלות רגליי ‪ -‬מלעלות לרגל‬ ‫לירושלים ואני כמעפ נטױ ‪ -‬מעדו‬ ‫רגלי‪.‬‬ ‫איך שמרת מעווי‪ - ,‬עוות שלי‪ ,‬עווני‪,‬‬ ‫ונפרת חובי ‪ -‬ושמרת חטאתי‪ ,‬ולא‬ ‫רבת את ריבי להנקם מיריבי נפשי‪,‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי׳׳ת‬ ‫והטה תקפם = וכוחם י " א י ג י =‬ ‫ולהדאיבי ‪ -‬לצעתי‪ ,‬ואני כחסדך‬ ‫כטחתייגל לכיבישועתך‪.‬‬ ‫גדי‬ ‫= ואהי'‬ ‫נדה‬ ‫איי ײ ‪ 8‬ג ת י‬ ‫ מרוחקת ו ב ז ף ה > ט כ ב ן ד י ף ן ד ה ׳‬‫וכגויים נדודה ‪ -‬ממקום למקום‬ ‫מגורשה‪ ,‬והטה צלחו ‪ -‬הצליחו‬ ‫ומלכו‪ ,‬וממשלתם עמדה‪ ,‬ואני שכולה‬ ‫יתקפם‬ ‫והמה‬ ‫איי חי‪°‬וני׳ טעיײי ־‬ ‫בי‪ ,‬מהוללי כולהם ‪ -‬כולם לועגים‬ ‫לי‪ .‬צלם אצלם ‪ -‬כוחם עמם‪ ,‬לא‬ ‫סר מעליהם‪ ,‬ומרוב שמחה לאידי‪,‬‬ ‫המה קראו‪ :‬האח! ה א ח ! ג מ ל י ה ם‬ ‫ בדבורם‪ ,‬ואילו אני הייתי חרטה‬‫_ לחופות וללעג לה‪>0‬‬ ‫איד‬ ‫ביגיהפ נשארתי יואג ויואג‬ ‫להכאיבי‬ ‫י ״ י י י‬ ‫ולהךאיבי‪ .‬ואני כחסךף בטחתי‬ ‫‪:‬גל לבי‪:‬‬ ‫איך ישבתי בדד ואהי לנדה‪.‬‬ ‫»‬ ‫״‬ ‫י ־• •‬ ‫יי*‬ ‫*" י‬ ‫מכבוד ‪:‬דוךה בגוים נתרה‪.‬‬ ‫‪* /‬‬ ‫י ?‬ ‫ז‬ ‫והמה צלחו ומלכו וממשלתם‬ ‫‪1‬עמדה‪ .‬ואני שכולה וגלמודה‪:‬‬ ‫ו־ ־‬ ‫‪V‬‬ ‫ן‬ ‫*‬ ‫‪J-1‬‬ ‫איך חרפוני מעוללי ומחוללי‬ ‫!‬ ‫י‪.‬‬ ‫"י‬ ‫*־‬ ‫י‬ ‫* ־‬ ‫י‬ ‫בלהם‪ .‬צלם אצלם לא־סר‬ ‫_ז‬ ‫מעליהם‪ .‬והמה קראו האח האח‬ ‫י‬ ‫_״_‪.‬‬ ‫‪.,‬״״‬ ‫ואני‬ ‫במליהם‪.‬‬ ‫להם‪:‬‬ ‫איך ביניהם‬ ‫ כואב‪ ,‬מפלגי ‪ -‬מרוב יגונם‬‫שמביאים עלי וממקורם אני שואב‬ ‫ את צרותי‪ ,‬והמה רוכצים =‬‫ושוכבים כעורב וכזאב על טרפם‪ ,‬ואני‬ ‫עניוכיאג•‬ ‫וכיח•‬ ‫י י‬ ‫יי *‬ ‫‪»1‬‬ ‫המתעללים‬ ‫שמג‬ ‫‪I‬‬ ‫הייתי חרפה‬ ‫נשארתי‬ ‫•• ‪» -‬‬ ‫דואג‬ ‫י י ־י ־‬ ‫‪:‬גונם וממקורם‬ ‫ודואב‪ .‬מפלגי‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫! ‪.‬‬ ‫שואב‪ .‬והמה רובצים ושוכבים‬ ‫כעורב וכזאב‪ .‬ואני עני וכואב‪:‬‬ ‫״ י מ י =י איך שונאי כל־טהרה שכנו‬ ‫«‬ ‫*‬ ‫איך ‪ -‬אומות העולם‬ ‫טהרה‪ ,‬שוכנים כציון‪ ,‬ומי האמין כזה‪,‬‬ ‫• «‬ ‫״‬ ‫י"‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ד •‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫* ״*‬ ‫‪*.‬‬ ‫!‬ ‫‪.‬‬ ‫מי עלה לו ™יון ‪ -‬מי האמין‬ ‫בציון‪ .‬מי־האמין כזה מי־עלה־לו‬ ‫בר?יון‪ .‬והטה ?שירים נשיאים‬ ‫והמה עשירים‪ ,‬נשיאים‪ ,‬ונתונים עליון‬ ‫)כאנשי מעלה(ואני‪ ,‬עני ואביון‪.‬‬ ‫איר דרו בהיכלותי ‪ -‬היכלי ™ ‪P‬‬ ‫ושכנו בם שכון‪ ,‬מעליון לתחתון‬ ‫וטתחתון לתיכון ‪ -‬מהר הבית לעזרה‬ ‫ומעזרה להיכל‪ ,‬והמה יירשו ‪ -‬ממני‬ ‫ר ח ו ײ ח ײ ל י װ ו א ד י ײרי ו א ױ י ו ר •‬ ‫^‬ ‫‪J K l . p ^ U J U U‬‬ ‫‪Z Z T ^ ^ I Z‬‬ ‫איך גרו בהיכלותי ושבנו־בם‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪ '.‬״ *‪.‬‬ ‫״‬ ‫י* י‬ ‫שכון‪ .‬מעליון לתחתון ומתחתון‬ ‫י _״_‬ ‫י‪.‬״״‬ ‫נכון‪ :‬זהב‬ ‫‪:‬ךשו הון‬ ‫מטבע‪.‬נוסואני•‪ ,‬לתיכון‪.‬‬ ‫הון‬ ‫והמה לצלע‬ ‫ואדרבון‪ .‬ואני‬ ‫זהב‪,‬ביז־ יאני מזומז לשבי‬ ‫יציע^‬ ‫איך השכונות ‪ -‬חשבון עוונותי‬ ‫נטוצו ‪ -‬רבו והמה ‪ -‬וחטאי עלו איך חשבנותי נפוצו והמה־עלו‬ ‫בטחשבותיך ‪ -‬כדי לתת לי‬ ‫כגמולי‪ .‬כמחשבותיך‪ .‬זברנו־נא ופקךנו‬ ‫אנא הי‪ ,‬את עוונותינו מחה‪ ,‬זכרנו‬ ‫‪k.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫בישועתך‬ ‫י יי '‬ ‫‪.‬‬ ‫ו‬ ‫לןלעם‬ ‫!אני‬ ‫ב י‬ ‫מעובדי ב ל ת ך ‪ ,‬ןךן‬ ‫י ״‬ ‫י י־ י‬ ‫‪.‬‬ ‫ש ב ת ך ‪.‬‬ ‫ממב‪1‬ן‬ ‫בלעם‬ ‫י י‬ ‫י *‬ ‫ב ח ס ד ך אביא‬ ‫שמא‬ ‫נא‪ ,‬ופקדנו נא בישועתך ‪ -‬בפקודת‬ ‫ישועה ורחמים‪ ,‬מעובדי בלתך ‪ -‬מפני‬ ‫הגויים העובדים לע״ז‪ ,‬והטה בלעס‬ ‫ השמידם ואבדם וקלעם ‪ -‬השליכם‬‫יגרשם ממכון שבתך‪ ,‬אזי אני כדוב‬ ‫חסדך‪ ,‬אבא ביתך‪.‬‬ ‫מ ה‬ ‫‪1‬‬ ‫א ל מ ל ך יושב על־כסא רחמים‪ ,‬מ ת נ ה ג בחסידות מוחל עונות עמו‪,‬‬ ‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מ ך ב ה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים‪,‬‬ ‫עושה צ ד ק ו ת עם־כל־בשיר ורוח‪ ,‬ל א ברעתם תגמיל‪ .‬אל הורית־לנו‬ ‫ ‪T T‬‬‫‬‫•‪J‬‬ ‫‪T I fI‬‬ ‫* ‪- I T T T‬‬ ‫י ‪I »I‬‬ ‫בהודעת‬ ‫עשירה‪,‬‬ ‫שלש‬ ‫ת‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫היום‬ ‫ט‬ ‫ל‬ ‫וזביר‬ ‫עשירה‪,‬‬ ‫שלש‬ ‫לומר‬ ‫־ ‪1 1‬‬ ‫ו‬ ‫״‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ן•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫«‬ ‫‬‫*‬ ‫‪J‬‬ ‫בענן ויתיצב עמו שם ויקרא‬ ‫לענו ימ » |ק ‪T‬ד ם ‪ ,‬במו ‪V‬ש ב ת ו ב וירד יהוד‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫* * »‬ ‫ב ש ם יהיות‪:‬‬ ‫‪ I‬י• ‪» 1‬‬ ‫ויעבר יהוה על־פניו ויקר־א‪:‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫־־ז־‬ ‫־ ‪» -‬‬ ‫ן‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יי‬ ‫|‬ ‫‪T T‬‬ ‫־ •‬ ‫‪J‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪ • -‬ו |‪1‬‬ ‫־ י י ‪if‬‬ ‫ז‪1‬‬ ‫‪:‬־חוה ן ‪:‬חוה א ל ר ח ו ם וחנון א ך ך א פ י ם ן ך ב ־ ח ס ד ו א מ ת ניצר‬ ‫חסר‬ ‫ל א ל פ י ם נשיא עוד ו פ ש ע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוננו‬ ‫ו ל ח ט א ת נ ו ונחלתנו‪:‬‬ ‫‪ I T‬־ ? •‬ ‫|‬ ‫*‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫*‬ ‫־‬ ‫ו‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫?‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ -‬״ ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-J‬‬ ‫••‬ ‫ז‬ ‫ס ל ח לני אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי א ת ה‬ ‫אריגי ט ו ב וסלח‪ ,‬ורב־חסד לבל־קראיך‪:‬‬ ‫יזכיר אלהים את־?ריתו את־אברהם את־יצחק ואתײעקיב‪ :‬בי נשבעתי נאם‬ ‫להוד׳ כי‪.‬יען אשד עשיית את־הךבר הזה ולא חש?ת את ב^ד אתץחיךןז‪:‬‬ ‫כי־בקד א?ך?ך והךבה אך?ה אח־זךעןד ?כו?בי השמים וכחול אשד על־שיפת‬ ‫הים וירש זךעןד את שעד איביו‪ :‬והתבךכו מךעןז כיל גדי ה א ^ עקב אשד‬ ‫שמעת ?קולי‪:‬‬ ‫?דחם אב על בנים כן תו־חם ‪ rrirr‬עלינו‪ :‬ליהוד‪ ,‬הןשועה על ע?‪2‬ך בךכתך ‪9‬לה‪:‬‬ ‫‪?? rrirr‬אות עטנו מקזינב לנו אלד‪,‬י‪.‬יעקיב ןולה‪?? rrirr :‬אות אשרי אדם בוטח‬ ‫?ך‪ rrirr :‬הושיעה‪ .‬הסלןי!עננו ?ױם־קךאנו‪:‬‬ ‫סלח־נא לעון העם הזה ?גדל חסדך‪ .‬ןכאשי נשיאתה לעם הזה ממ?ד!ם‬ ‫ועד־הגה ושם נאמר‪:‬‬ ‫וייאמר יהיוה סלחתי בדברך‪:‬‬ ‫*‬ ‫ו‬ ‫*‬ ‫?‬ ‫־‪••1**1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫הטה אלהי אז^ז ושמע פקח עיניך וךאה שהמתינו והעיר אשר־נקךא שמך‬ ‫עליה‪? .‬י לא על־?ךק'תינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך כי מל־רח^יך‬ ‫שמא‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫הרבים‪ :‬אדיני שםגןה אדיני ?לחה אדני הקשיבה ועשיר‪ .‬אל־תאחר‪ .‬למענך אלהי‬ ‫בי שמך נקךא על־עיןך ועל־עמך‪:‬‬ ‫‪0‬ה‬ ‫עקדה‪ .‬ע״פ א״ב‬ ‫באר יעקב‬ ‫אלהינו ואלהי אבותינו‬ ‫אזרחי ‪ -‬הוא אברהם אבינו)א( ע״ה‪,‬‬ ‫שבא מעבר הנהר‪ .‬אליך רץ ‪ -‬שהכיר‬ ‫בוראו ולא אחר‪ ,‬כחנתו בעשרה‬ ‫נסיונות )*בית ה‪ .‬ח ‪ .‬ונמצא שלם בלי‬ ‫חוסר‪.‬‬ ‫אזח־זי מעבר הנהר‪ .‬אליך ךץ‬ ‫בחנתו‬ ‫ולא־אחר‪:‬‬ ‫גורש ‪ -‬שאמרת לו ש ל ך מארץ‬ ‫מולדתו‪ ,‬והבטחתו ולגוי גדול בעולם‬ ‫שמתו‪ .‬דברך שצורתו הקים = ולא‬ ‫הפר‪ ,‬ונם ‪ -‬ואמר‪ :‬ואנכי עפר ואפר‬ ‫ השפיל עצמו לפני קונו‪.‬‬‫הקריב חלב וחמאה ‪ -‬לפני המלאכים‬ ‫שבאו לבשרו על הולדת יצחק‪ ,‬ונחנט‬ ‫ והוליד טרי בטן למאה ‪ -‬שהיה‬‫בן מאה כשהוליד את יצחק‪ .‬ונמת‬ ‫ ואמרת לו‪ :‬העלהו לעולה‪ ,‬וכן‬‫עשה‪ :‬בקע עצים וערך אותם והעלה‬ ‫את בנו למזבח‪.‬‬ ‫זכור לנו היום עקידתו‪ ,‬והשלמת‬ ‫יחידתו ‪ -‬ומסירות נפשו לקיים‬ ‫צור העקידה‪ .‬חון ‪ -‬תן חנינה‪,‬‬ ‫היום לשבטי יעקב איש תם יושב‬ ‫אהלים ותשכץ שכינתך כמקהלותם‬ ‫ באסיפתם ובצבורם‪.‬‬‫נטיעת שנים עשר המטות ‪ -‬השבטים‪,‬‬ ‫מזג מהם אל יחסר ‪ -‬פ״ה בשיר‬ ‫השירים מ‪ 0 .‬ופירש׳׳‪») ,‬פ־י מם׳‬ ‫כסנהדרין לו‪ (.‬לא יכלה ל א יפסוק‬ ‫משם ) ‪ -‬מלשכת הגזית‪ ,‬ששם‬ ‫שום דברי הודאה‪,‬‬ ‫ישבה‬ ‫ועל כן‪ :‬תביאם לידידות משכנותיך‬ ‫‪ -‬לבית המקדש)ב< ובהר נחלתך‬ ‫‪- ..‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪j - .‬‬ ‫בנסיונות עשיר‪ .‬ונמצא שלם בלי־‬ ‫חיסר‪:‬‬ ‫גרש מארץ מולךתו‪ .‬גוי בעולם‬ ‫שמתו‪ :‬ךברך הקים ולא הפר‪.‬‬ ‫ונם אנכי עפר ואפר‪:‬‬ ‫הקריב חלב וחמאה‪ .‬ונחנט פרי‬ ‫למאה‪ :‬ונאמת־לו העלהו לעולה‪.‬‬ ‫« ז‬ ‫»‬ ‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫‪'I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫* *‬ ‫‪T‬‬ ‫«‬ ‫‪r‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫~‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫••‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ו ‪ V‬זד‬ ‫‪-‬‬ ‫ז־‬ ‫־‬ ‫י•‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫*‬ ‫בקע עצים וערך והעלה‪:‬‬ ‫זבר־לנו היום עקדתו‪ .‬והשלמת‬ ‫*‬ ‫« »‬ ‫ד‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪| -‬ו‬ ‫־‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫דזיךתו‪ :‬חן היום שבטי־תם‪.‬‬ ‫ותשבין במקהלותם‪:‬‬ ‫שנים־עשיר‪.‬‬ ‫מטות‬ ‫טיעת‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫מזג מהם אלץחםר‪: :‬דידות‬ ‫משכנותיך תביאם‪ .‬בהר נחלתך‬ ‫תטעם‪:‬‬ ‫פניני חייט‬ ‫י""‪ ®5‬־ ש ל א ײ׳״׳ײ ‪ 5‬ײ•‬ ‫)א( מלשץ הנסוג‪ :‬״משכיל לאיתן האזרחי״ )סהלים פט‪ ,‬א( ופרנס יממן‪ :‬על ידא דאברהט דאתא‬ ‫מן מדינחאה )— ממזרח‪ /‬ומדרשו סז״ל )‪5‬״נ טו‪ (.‬אמר מ ‪ :‬״איסן האזרסי״‪ ,‬זה הוא אברהם‪,‬‬ ‫)מטן( כסינ הנא ״איסן האזרחי״ ונסינ הסם ״מי העיר ממזרס ‪5‬דק״ )—זהו אנרהס הנא ממזרס‬ ‫שהטר מראו(‪ .‬ואזרסי שורשו מן ״זרמ״ וכן מזרס שורשו כנ״ל ממקום ס זורחת השמש‪.‬‬ ‫)ב( ידיד זה בית המקדש דכחינ )חהליס סד‪ ,‬נ(‪ :‬״ידידות סשכנותיד״ נן כדרש נמנחוס )נג‪.(:‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫כנם כל פזורי נדחיהם‪ .‬נהגם‬ ‫״‬ ‫••‬ ‫ד‬ ‫־‬ ‫• » • • ? •‬ ‫ד *•‬ ‫לבית מאױיהם‪ :‬לקוחים ממות‬ ‫תחשך‪ .‬פה משימין סתם וחשך‪:‬‬ ‫נשיאנו ןנטלנו בימי־עולם‪ .‬ונפר־‬ ‫לנו בל־זדון ונעלם‪ :‬סלח ועבר‬ ‫על־פשע‪ .‬ומחל אשמה ורשע‪:‬‬ ‫ענה היום בל מיחליך‪ .‬בי־‬ ‫עינינו נשואות אליך‪ :‬פדנו מצרה‬ ‫וצוקה‪ .‬ותעלנו משוחה עמקה‪:‬‬ ‫צעקתנו היום תקבל‪ .‬ותצילנו‬ ‫מירי מחבל‪ :‬קומם בית־שבינת‬ ‫הוךך‪ .‬ואל־תנבל בפא כבוךך‪:‬‬ ‫שמא‬ ‫כנם כל פזורי נדחיהם מכל קצווי‬ ‫ארץ‪ ,‬נהגם ‪ -‬הביאם לבית‬ ‫מאוייהם ‪ -‬לבית המקדש‪ .‬לקוחיפ‬ ‫ ישראל ‪ ,to‬תחמיר ‪ -‬מנעם מטות‪.‬‬‫פה של שטן הטפטץ פתום‪ ,‬וחשוך‬ ‫ ומנע ממנו דבור‪.‬‬‫נשאנו = ונטלנו ‪ -‬גדלנו כימי עולם‬ ‫ כמו שנהגת מאז ומעולם וכפר לגו‬‫כל זדון ונעלם‪ .‬פלח = ועבור על פשע‪,‬‬ ‫ומחל אשמה ורשע‪.‬‬ ‫ענה היום‪ ,‬כל מיחליך ‪ -‬למצפיך‪,‬‬ ‫כי עינינו נשואות אליך‪ .‬פדנו מצרה‬ ‫= וצוקה‪ ,‬ותעלנו משוחה עמוקה‬ ‫ מבור תחתיות‪ ,‬משפל המדרגה‪.‬‬‫צעקתינו היום תקבל‪ ,‬ותצילנו מידי‬ ‫מחבל ‪ -‬מידי המשחית‪ ,‬מיד יצה׳׳ר‪.‬‬ ‫קומם ‪ -‬הקם בית שכינת הודך ‪ -‬את‬ ‫ביהמ״ק‪ ,‬ואל תנבל ‪ -‬אל תשפיל כסא‬ ‫כבודך ‪ -‬ירושלים‪ ,‬המושפלת כאשר‬ ‫יושביה נעזבים) ו ד ‪ -‬ק ‪ .T VTOT‬נ א ‪.‬‬ ‫רפא עטך מכל שבר‪ ,‬כי באו בנים‬ ‫ ישראל עד משבר ‪ -‬עת צרה וצער‬‫כאשה יולדת היושבת על המשבר‪,‬‬ ‫תהו עקבתא דמשיחא‪ .‬שבץ ‪ -‬רעד‬ ‫אחזתנו כיולדה‪ ,‬וכח אין להחזיק‬ ‫מעמד עד ללידה ‪ -‬לגאולה >‪.a‬‬ ‫תגאל עמך מהבהב ‪ -‬מגיהנום!ה(‪,‬‬ ‫כי עליך אנו משליכים יהב ‪ -‬את‬ ‫משאנו‪ ,‬ובך אנו תולים תקותנו‪ ,‬תנחם‬ ‫ תנהיגם לירושלים לעיר הבנויה‪,‬‬‫תטהר לשלוח את אליהו התשבי‬ ‫ מבשר הגאוייה שבעקבותיו יבואו‬‫מנחם ונחמיה ‪ -‬מלך המשיח‪ ,‬הקרוי‬ ‫בלשון נחמה‪ .‬ורמז לשניים‪ ,‬משיח בן‬ ‫יוסף ומשיח בן דוד‪.‬‬ ‫(‬ ‫רפא עמך מבל־שבר‪ .‬בי־באו‬ ‫כנים עד־משבר‪ :‬שבץ אחזתני‬ ‫כיולדה‪ .‬וכיח אין ללדה‪:‬‬ ‫תגאל עמך מהבהב‪ .‬בי־עליך‬ ‫משליכים _יהב‪ :‬תנחם לעיר‬ ‫הבנויה‪ .‬תמהר תשבי מנחם‬ ‫ונחמיה‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫*‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫מגילת אסתר‬ ‫סה‪.‬‬ ‫)ג(‬ ‫מאויהט — מחמדיהם‪ ,‬כנוי לביהמ״ק‪.‬‬ ‫ישראל מכונים לקוחים עש״ה‪ :‬״ולקססי אחכם לי לעם״ )שמיס ו‪ ,‬ז(‪.‬‬ ‫)ד( על סי לרשס סז״ל)סנהלס ‪5‬ס‪ (:‬אמר ר ג אין ק דוד כא על שסספשע סמלכוס על ישראל סשעה‬ ‫סלשיס‪ ,‬שנאמר )מיכה ה‪ ,‬נ(‪ :‬״לק יסנם על עס ױללה״‬ ‫)ה<‬ ‫כסי שפורש כסימן מו‪J ,‬‬ ‫ס ל י ח ו ת‬ ‫שמג‬ ‫ליום שני של עשי׳׳ת‬ ‫אל מ ל ך יושב על־בם א מזהים‪ .‬מתנהג בחסידות מוחל פונות עמו‪,‬‬ ‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מ ך ב ה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים‪,‬‬ ‫עושה צדקות עס־בל־בשר ורוח‪ ,‬לא ברעתם ת נ מ ל ‪ .‬אל הורית־לנו‬ ‫‪tT‬‬ ‫*‬ ‫•‬ ‫‪j‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I I‬‬ ‫»‬ ‫• ‪t‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫"‬ ‫‪-‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪t‬‬ ‫לומר שלש עשרה‪ ,‬וזכר לנו היום ברית שלש ?שרה‪ ,‬בחוךעת‬ ‫לעט מ ק ד ם ‪ ,‬כמו שכתוב וירד יהוד‪ .‬בענן ויתיצב עמו שם ויקרא‬ ‫בשם יהיוה‪:‬‬ ‫•‬ ‫* ‪t t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪r | r‬‬ ‫״»‬ ‫‪t v‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪t‬‬ ‫~‬ ‫‪t‬‬ ‫ו‬ ‫‪r‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪i t‬‬ ‫•‬ ‫־ • « ־ ־ •‬ ‫־ • ו |‪t‬‬ ‫»‬ ‫‪t‬‬ ‫יױעביר ‪:‬חוח על־פנױ ױקךא‪:‬‬ ‫‪:‬הוה ן ‪:‬הוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ןאמת ניצר‬ ‫חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה‪ :‬וסלחת לעוננו‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ר־‬ ‫»‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫|‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ־• |‬ ‫‪t‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫••‬ ‫ו‪-‬‬ ‫ולחטאתנו ונחלתנו‪:‬‬ ‫סלח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מחל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי אתה‬ ‫אדני טוב וסלח‪ ,‬ןרב־חסד לבל־קךאיך‪:‬‬ ‫‪0‬ו‬ ‫פזמון‪ .‬חתום בו שם מ ח ב ר ו ) י ב נ ו ( יצחק‬ ‫גא‬ ‫ג‬ ‫י י״?‬ ‫באשמרת הבקר קראתיך אל‬ ‫‪.‬‬ ‫באשמורת הבקר ‪ -‬לפנות‬ ‫קראתיך אל מהולל‪ ,‬יערב לך ‪ -‬יקובל‬ ‫עליך חין ערכי ‪ -‬תחנתי שאני עורך‬ ‫‪.‬ן‬ ‫בוקר )א(>‬ ‫‪TI .‬‬ ‫מהלל‪.‬‬ ‫_‬ ‫ו‬ ‫‪.‬יערב־לך‬ ‫‪"L‬‬ ‫' \ * ‪L‬‬ ‫‪ .‬ן'ן‬ ‫ד‬ ‫חין־ערבי‪ .‬יום לבי לד סולל‪.‬‬ ‫משבח‪ ,‬ו ת נ י ה ‪ -‬ותאיר א ת חשכי‪,‬עד‬ ‫_ ״‬ ‫לפניך‪ ,‬ביום אשר לבי‪ ,‬לך סולל ‪ -‬ל‬ ‫שכאוף בוקו׳ יזזןלל _ יואו> עשה ‪p‬‬ ‫א ראתפ‬ ‫מלכױאלהיכײק ײ ײ•‬ ‫ייי ‪-‬‬ ‫העמים‬ ‫גם טזעימיך _‬ ‫המציקים לי‬ ‫בכך‬ ‫‪. . . . .‬‬ ‫ותגיה את חשבי‪ .‬ובאור בקר‬ ‫יהלל‪ .‬מלבי ואילהי בי אליך‬ ‫» ‪.‬י ‪T‬‬ ‫הם‬ ‫שהם‬ ‫עובדים עבודה זרה‪ ,‬בחרון אף חרפו‬ ‫ גדפו את עמך‪ ,‬על שאינם הולכים‬‫בדרכם‪ ,‬ואני נשאתי אימך ‪ -‬סבלתי‬ ‫־ ‪• I‬‬ ‫~‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪I‬‬ ‫אתפלל‪:‬‬ ‫‪ IV‬י־ ‪T‬‬ ‫צרי‬ ‫‪-T‬‬ ‫מזעימיך‪.‬‬ ‫־ו• ‪ v‬ן‬ ‫באח‬ ‫יי'‬ ‫הרפו‬ ‫״י‬ ‫עמך‪ .‬ונשאתי אימך‪ .‬ברגש‬ ‫יי‬ ‫‪1‬‬ ‫'י'‬ ‫י'י'‬ ‫מגילת אסתר‬ ‫סולל — מלשון‪* :‬סלו לרובב בערבות* — ופרש״י‪ :‬סולו — לשון שבח‪) ,‬תהלים סח‪,‬‬ ‫סו‪.‬‬ ‫ה(‪ .‬ועוד‪ ,‬לשון אשה המסוללת בבנה קטן‪ ,‬שפתרונו המשחקת ומחככת בנה עליה‪ ,‬כלומר‬ ‫לבי דבוק ומחובר בך‪) ,‬ערה״ב(‪ .‬יהולל — מלשק ״בהלו נרו*)איוב בט‪ ,‬ב( לשץ אור )רש״י(‪.‬‬ ‫פניני חיים‬ ‫)א( פליגי בה תנאי מרכוס ג‪ .‬אם הלילה חלוק לג׳ או לד׳ משמרות‪ ,‬והמשמרס האחרונה שלפט הסקר‬ ‫קררה‪ ,‬אשמורת הטקר‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫שאון קמיך‪ .‬שפוך־עליהם‬ ‫זעמך‪ .‬וחרון אף מסיוסיך‪.‬‬ ‫וקנא אל לשמך‪ .‬אשר בגוים‬ ‫מחלל‪ .‬מלכי‪:‬‬ ‫חי רוכב על־עב קל‪ .‬אם‬ ‫תעלני כמשקל‪ .‬צדקי כחול‪-‬‬ ‫ים יתקל‪ .‬ורשעי כנוצה ‪.‬יקל‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫| ‪T • 1 -‬‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ואם נתיב ארחי מעקל‪.‬‬ ‫ודיני בשור הנסקל‪ .‬שקלה‬ ‫ב פ ל ס מהולל‪ .‬איש מפשעים‬ ‫מחולל‪ .‬מלכי‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫קומם ארון וכדיו‪ .‬והלבש‬ ‫אהרן מריו‪ .‬ןרוכה ןצוךה‬ ‫כציךױ‪ .‬יאבל ‪$‬רי מעבדיו‪.‬‬ ‫ואיש נוהם על־הךךו‪ .‬לשוך‬ ‫שמא‬ ‫יראתך גם בשמעי רגש = שאון ‪ -‬את‬ ‫רעש המונם של קטיך ‪ -‬המתקבצים‬ ‫למרוד בך ולרדות בעמך)ב<‪ ,‬שפך‬ ‫עליהם ועטך = וחרון אף‪ ,‬מטרוטיך‪,‬‬ ‫וקנא א‪-‬ל לשטך‪ ,‬אשר בגויים טחולל‪,‬‬ ‫כאשר אומרים הגויים ״איה נא‬ ‫אלהיהם״‪.‬‬ ‫חי ‪ -‬הקב׳׳ה‪ ,‬הרוכב על עב ‪ -‬ענן‬ ‫קל אם וזעלני במשקל כדי לדון‬ ‫אותי במאזני צדק‪ ,‬מבקש אני‪ :‬צדקי‬ ‫ שזכרותי כחול ים יתקל ‪ -‬ישקל‬‫כחול ים ויחשבו בעיניך ככבדים‪,‬‬ ‫ואולם רשעי ייקל ‪ -‬ייחשב קל‬ ‫בעיניך כנוצה‪ .‬וגם אם נתיב = ארחי‬ ‫ דרך הלוכי מעוקל ‪ -‬מעוקם מדרך‬‫הטובה‪ ,‬ודיני צריך להגמר כשור‬ ‫הנסקל ‪ -‬למיתה‪ ,‬ח״ו‪ ,‬ככל זאת‬ ‫שקלה כסלם מהולל ‪ -‬שקול זכרותי‬ ‫בפלס משובח וטוב‪ ,‬כדי שיכריעו‬ ‫הזכויות‪ ,‬שהרי איש‪ ,‬מפשעים מחולל‬ ‫ שהרי האדם נברא ומחולל בעוון‬‫״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״)ביאשית‬ ‫ח( ודין הוא שתרחם עליו >ג<‪.‬‬ ‫קומם ‪ -‬הקם הריסות בית המקדש‪,‬‬ ‫אשר בם שכן ארון ובדיו‪ ,‬והלבש‬ ‫אהרן הכהן את מדיו ‪ -‬שמונת‬ ‫הבגדים‪ ,‬ואילו הרובה וצורה בצידיו‬ ‫ זה הרובה ושולח בנו חציו לצודנו‪,‬‬‫דהיינו‪ ,‬בני ישמעאל שנאמר בו)בראשית‬ ‫נא< ״ױהי רובה קשת״‪ ,‬יאכל ‪ -‬ישלם‬ ‫לו הקב״ה כפרי מעבדיו ‪ -‬כפי‬ ‫מעשיו‪ .‬ואיש נוהם על מרדיו ‪ -‬בני‬ ‫עשו הרשע שהיה מורד בקב״ה‪ ,‬ייענש‬ ‫מפשעיס מחולל ‪ -‬במיש )תהלים נא‪ ,‬ז(‪ :‬הן ‪ p m‬חוללתי ‪ -‬נבראתי‪) ,‬מצודות(‪.‬‬ ‫>ב( מיוסל על המכילתא נסרשס נשלס )ס׳ השירה(‪ :‬״׳וברב גאנך תהרוס קמיף ‪ -‬׳מהרס קמינו׳‬ ‫אין כסינ כאן אלא ׳מהרס קמין׳‪ ,‬מגיד שכל מי שקס כנגד ישראל כאילו קס כנגד הקכ״ה‪ .‬וכן הוא‬ ‫אומר )סהליס עד‪ ,‬כג(‪:‬׳אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה ממיל׳״‪ .‬ועול נדרש שם‪ :‬״׳שלתת‬ ‫חרונך אין כתיכ כאן אלא ׳תשלח חרוק— לעחיד לטא‪ .‬׳שפוך עליהם זעטך׳ וגו׳ )מהליס סע‪,‬‬ ‫כה(‪ ,‬׳שפוך חמתך על הגרם׳ )שם עט‪ ,‬ו( מפט מה‪ ,‬׳ט אכל את יעקר״‪ .‬וזהו מה שסיים כסייס‬ ‫שפוך עליהם וגר‪.‬‬ ‫>ג( ועוד אפשר לפרש‪ ,‬שקלה בפלם ‪ -‬מחולל‪ ,‬מהולל‪ ,‬כא כפנייה אל ה׳‪ ,‬המהולל גרוכ חשכחוח‪ ,‬אחה‬ ‫שקול כפלס‪ ,‬איש‪ ,‬מפשעים מחולל‪ ,‬האדם שיצירתו כעוון שנאמר ״הן כעוון מוללמי ובחטא יחממט אמי״‬ ‫)תהלים נא‪.(1 ,‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫שמא‬ ‫בלשון אש שתצא מאת ה׳ ותאכל‬ ‫בדיו ‪ -‬את בניו‪ ,‬ובערו שניהם ‪ -‬עשו‬ ‫וישמעאל ‪ m‬יחדו כאשר יבער הגלל‬ ‫עד תומו ‪ -‬כמו שהשן מבער ומכלה‬ ‫אש תיאכל בדיו‪ .‬ובערו שניהם‬ ‫־»‬ ‫ד־‬ ‫‪t‬‬ ‫ו •״ ‪v‬‬ ‫יחדו‪ .‬באשר יבער הגלל‪.‬‬ ‫מלכי‪:‬‬ ‫את המאכל עד תומו)ה<‪.‬‬ ‫קדוש על כל־אדון‪ .‬עם בל‬ ‫יצוריו נדון‪ .‬חזה יריבי איש‬ ‫קדוש‪ ,‬מעל כל אדון ‪ -‬מלך מלכי‬ ‫המלכים‪ ,‬עם כל יצוריו‪ ,‬נדון ‪ -‬לבוא‬ ‫עמם במשפט על מעשיהם‪ ,‬חזה‬ ‫ ראה את יריבי ‪ -‬יצר הרע‪ ,‬איש‬‫מדון ‪ -‬ומריבה‪ ,‬המכשילני על מנת‬ ‫לסכסך ביני לבץ קוני‪ ,‬ובעקבות זאת‬ ‫הוא מדבר עלי כזדון לבו‪ ,‬לקטרג‬ ‫עלי‪ ,‬ומיד נכחי ‪ -‬למולי יעורר כידון‪,‬‬ ‫ותותח בי ידון)‪ - 0‬מרוק עלי כדי‬ ‫להרגני)״‪ .‬וכיון שכן‪ ,‬תנה את נפשי‬ ‫לשלל ‪ -‬ואזכה מן ההפקר‪ ,‬למרות‬ ‫קטרוגי השטן המייעץ ומבקש להרגני‪,‬‬ ‫שהרי אתה ה׳ ®ולד יועצים שולל‬ ‫‪ -‬ומשטה בהם‪.‬‬ ‫ו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ז‪- -‬‬ ‫|‬ ‫‪• t‬‬ ‫מדון‪ .‬מ ד ב ר עלי בזדון‪ .‬ונובחי‬ ‫לעורר כידון‪ .‬ותותח בי‪:‬דון‪.‬‬ ‫מוליך‬ ‫תנה א ת נפשי לשלל‪.‬‬ ‫ן‬ ‫״‪:‬‬ ‫« *‬ ‫‪f‬‬ ‫‪TT I‬‬ ‫יועצים שולל‪ .‬מלכי ואלהי כי‬ ‫אליך אתפלל‪:‬‬ ‫ן ‪. -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪v‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫א ל מ ל ך יושב ע ל ־ ב ס א ר ח מ י ם ‪ ,‬מ ת נ ה ג ב ח ס י ד ו ת מ ו ח ל עונות עטו‪,‬‬ ‫מ ע ב י ר ראשון ראשון‪ ,‬מ ך ב ה מ ח י ל ה ל ח ט א י ם ו ס ל י ח ה לפושעים‪,‬‬ ‫ע ו ש ה צ ד ק ו ת ע ס ־ ב ל ־ ב ש ר ורוח‪ ,‬ל א ב ר ע ת ם ת נ מ ל ‪ .‬א ל הורית־לנו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪| t t‬‬ ‫'‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪* I‬‬ ‫~‬ ‫‪? T‬‬ ‫* ‪J‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫ל ו מ ר ש ל ש ע ש ר ה ‪ ,‬וזכר לנו היום ב ר י ת ש ל ש עשירה‪ ,‬ב ה ו ד א ת‬ ‫לעגו מכןךם‪ ,‬כ מ ו ש כ ת ו ב ױ ך ד ןהןה בענן ויתיצב עמו ש ם ױ ק ך א‬ ‫ב ש ם יהיוה‪:‬‬ ‫‪t t‬‬ ‫‪- :‬‬ ‫ױעביר יהוה על־פנױ ױקךא‪:‬‬ ‫‪:‬הוה ן‪:‬הוה אל רחום וחנון ארך אפים ןרב־חמד ואמת ניצר‬ ‫חסד לאלפים נשיא עון ופשע וחטאה ונקה‪ :‬וסלחת לעוננו‬ ‫ולחטאתנו ונחלתנו‪:‬‬ ‫סלח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מחל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי אתה‬ ‫אדני טוב וסלח‪ ,‬ורב־חסד לבל־קיראיך‪:‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫»ז־»•‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫» ‪v‬‬ ‫‪ 1‬״ ‪T‬‬ ‫־‬ ‫« ־ » »‬ ‫‪-‬‬ ‫! ~ « ‪T‬‬ ‫*־••ן‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫י »‬ ‫‪1‬־‬ ‫)ד( פסוק כמלטס א׳ יד‪ :‬וכפי שכארו יח״ל נר׳ק ג‪.:‬‬ ‫>ה< עיץ לעיל סימן זי‪ ,‬ו ״כלה שעיר וסוסכר״‪.‬‬ ‫)ו( מלשץ ״דדו אק מ״‪) ,‬איכה ‪ jt‬ע(‪.‬‬ ‫>ז< מיוסד עפ״י מאמר סז״ל)כ״ג טז(‪ .‬על השטן‪ :‬נמסטסא סגא‪ ,‬יורד ומסעה‪ ,‬ועולה ומתיז‪ ,‬נוטל‬ ‫רשות מוטל נשמה )— הכי פרושו‪ ,‬יורד למטה ומסעה אס הכריות לסט> ועולה למעלה ומתק‬ ‫ממס המלך כהשטנומו‪ ,‬טטל ממנו רשוח להרוג אס החוטא‪ .‬רש״י(‪ .‬אמר ריש לקיש הוא שטן‪ ,‬הוא‬ ‫יצר הרע הוא מלאך המוח‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫שמא‬ ‫אל תזכר לט יוונות ראשונים מהר ןקךמוט רחמיך כי רלוט ‪£‬אד‪ :‬חטאת‬ ‫}עוךיט ופעעינו אל תזכר בחםךך זכר לנו אתה למען טובך ןתוה‪:‬‬ ‫זבר־רחמיך יהוה וחסדיך‪ ,‬כי מעולם הפה‪ :‬זכרנו‪:‬חוה כרצון עטף‪,‬‬ ‫פקדנו בישועתך‪ :‬זכר עדתך קנית כןדם ; א ל ת ש ב ט‬ ‫נחלתך‪ ,‬הר־ציון זה שכנת בו‪ :‬ןבר ;־הוח ח ב ת ;־רושלים‪ ,‬א ה ב ת‬ ‫ציון אל־תשבח לנצח‪ :‬א ת ה תקום ת ר ח ם ציון׳ בי־עת לחננה בײ‬ ‫ב א מועד‪ :‬ןבר ‪:‬הוה לבני אדום א ת יום ‪:‬־רושלים האמרים עדו‬ ‫ערו‪ ,‬ער ודסוד בה‪ :‬זכר ל א ב ר ה ם ליצחק ולישראל עבךיך אשר‬ ‫נשבעת להם ב ך ו ת ד ב ר אלחם א ך ב ה את־זרעכם בכוכבי השמים‪,‬‬ ‫ולל־הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם‪ :‬זבד‬ ‫לעבךך‬ ‫ל א ב ר ה ם לי^חק וליעקב‪ ,‬אל־תפן אל־קשי העם הזה‬ ‫ואל־רשעו ואל חטאתו‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪f‬‬ ‫א ל נא ת ש ת עלינו ח ט א ת אשר גואלנו ואשר חטאנו‪:‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪1‬‬ ‫־‬ ‫־ •‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪V I‬‬ ‫«‬ ‫» ז‬ ‫חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫סז‬ ‫‪s‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫סליחה‪ .‬ע״פ א״ב כפול‬ ‫אדון בינה תגיגנו‪ .‬אזן שיחנו‬ ‫־ * י יעקב‬ ‫אדון עולם‪ ,‬אנא‪ ,‬כשאין בנו כח‬ ‫אל‬ ‫להתפלל בינה הניננו ‪ -‬התבונן והבן‬ ‫מחשבות לבנו‪ ,‬ובשאננו ‪ -‬וכאשר‬ ‫אנו צועקים אליך אזוןלשיחנו‪-‬האזן‬ ‫לתפלתנו‪ ,‬ובעבור עוונינו אל תמונננו‬ ‫ אל תמס לבנו‪ ,‬ובגלל רשענו אל‬‫יתי־'ימני• ‪,nn‬״ ‪,‬‬ ‫גברו ‪ -‬התחזקו ועלו דברי עוונות‬ ‫עד למעונות ‪ -‬עד לשמים גדלו דדו*‬ ‫ טלטול ונענוע של נפשות ישראל‬‫הנענות ‪ -‬המעונות‪ ,‬דוד ‪ -‬קוב׳׳ה‬ ‫שעה ‪ -‬פנה לענות לתפלתנו‪.‬‬ ‫הרגזנוך‪ ,‬א‪-‬להי תהלתגו‪ ,‬בזה שאיננו‬ ‫מתפללים כהלכה‪ ,‬הכעסנוך ברוב‬ ‫אולתנו — ברבױ עװנינו ולכן עדיץ‬ ‫יי‬ ‫י־‬ ‫כשאגנו‪.‬‬ ‫»‬ ‫בעוונינו‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪TOOT‬‬ ‫תכלימנו•‬ ‫‪•UU‬‬ ‫גדלו‬ ‫נפ‪#‬ות‬ ‫י י‬ ‫לענות‪:‬‬ ‫ז‬ ‫א"‬ ‫גברו‬ ‫עד‬ ‫?‪•™Jlj‬‬ ‫‪! 3 1‬‬ ‫למעונות‪.‬‬ ‫ךדוי‬ ‫ת ד‬ ‫עןעךן‬ ‫י ״‬ ‫נענות‪.‬‬ ‫־ •־‬ ‫חטאגו‬ ‫אלתי‬ ‫י י ״י‬ ‫הכעםנוך‬ ‫י‬ ‫ן‬ ‫תהלתנן‪.-‬‬ ‫ז י י י "ז‬ ‫ײ ״‬ ‫בריב אולתנו‪ .‬ו ל ק‬ ‫מגילת אסתר‬ ‫תמוגגינו — תמסיגו ותשברנו כמו נמוגו כל יושבי כנען ופרש‪-‬י‪ :‬נמוגו — נמסו‬ ‫סז‪.‬‬ ‫)שמות טו‪ ,‬טו<‪ .‬דדוי — עניינו דלוג ונדידה‪ .‬אולתנו — עבירותנו‪ ,‬ונקראו כן עפיי מה‬ ‫שאמרו )סוטה ג‪ :(.‬אין אדם עובר עבירה אלא א־כ נכנס בו רוח שטות‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת‬ ‫ליום שני של עשי״ת שמא‬ ‫נמשכת תוחלתנו ‪ -‬צפייתנו ותקוותנו‬ ‫לישועה‪ ,‬נחלתנו נהפכה ועברה‬ ‫לרשות זרים זדונו ‪ -‬פזרו והרחיקו‬ ‫אותנו מכית חיינו ‪ -‬מבית המקדש‬ ‫כי זלזלנו בקדושת בית טאויינו ‪ -‬בית‬ ‫המקדש‪ ,‬ועתה חרב מקום אווינו‪,‬‬ ‫וחדלו ‪ -‬ופסקו הקרבנות שהיו לריח‬ ‫ניחוח לרצויינו ‪ -‬לרצון ולכפר לנו‪.‬‬ ‫נמשכה תוחלתנו‪ .‬ולזרים‬ ‫נהפכה נחלתנו‪ :‬זרונו מבית‬ ‫י‬ ‫‪j‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ן־‬ ‫••‬ ‫‪i‬‬ ‫״‬ ‫‪i‬‬ ‫••‬ ‫* •‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫חיינו‪ .‬זלזלנו בית מאוינו‪.‬‬ ‫חרב מקום אווינו‪ .‬חךלו ניחוחי‬ ‫ר צ ױ י נ ך ‪ :‬חטאנו‬ ‫מעינו ‪ -‬סטינו מנתיב ‪ -‬מדרך‬ ‫יושר‪ ,‬טטשנו — הוספנו להשתטות‬ ‫ולא יישרנו צעדנו לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫יען ‪ -‬ומשום שמאמנו כושר ‪ -‬את‬ ‫הדרך הכשרה והישרה‪ ,‬לכן את‬ ‫יריבנו ‪ -‬אויבנו הדאית שיטוס‬ ‫עלינו במהירות כנשר‪ ,‬כבש‪ ,‬טול‬ ‫ סנחריב את קהלי ‪ -‬את עשרת‬‫השבטים‪ ,‬כלה כחי והבהילי‪ ,‬ולחלח‬ ‫וחבור ‪ -‬מקום גלות עשרת השבטים‪,‬‬ ‫הובילי ‪ -‬הביאני להרחיקי מעל גבולי‬ ‫ ממקומי‪.‬‬‫מצבת קדש ‪ -‬מקצת •מהאומה‪,‬‬ ‫יהודה ובנימין‪ ,‬נשארה בעיר הקדש‬ ‫ירושלים המעוטרה ‪ -‬הנקראת כלילת‬ ‫יופי‪ ,‬ושארית זו נמה לנגדך סרה‬ ‫ דברה בדברים קשים כלפי מעלה‬‫והאמינו לנביאי שקר)א<‪ ,‬ולכן נעלית‬ ‫ העלית שכינתך ורוח קדשך הסרת‬‫מעליהם‪,‬ואז נבו ‪ -‬נבוכדנצר סחף‬ ‫ מחה בשטף את כל גכורי‪ ,‬שלה‬‫ רמס כל אבירי‪ ,‬עצם ‪ -‬כבש‬‫במכבש כל אברי וכך עולפתי‬ ‫ נחלשתי בידי שוברי‪.‬‬‫טולצנו ‪ -‬נ ח ר ת ו מרוב תלאות‬ ‫וצרות‪ ,‬טוצטנו ‪ -‬נשכתו מכובד‬ ‫תחלואות ‪ -‬מכות‪ .‬צפינו לראות‬ ‫טעינו מנתיב ישר‪ .‬טפשנו‬ ‫בי־‬ ‫יען‬ ‫מלישר‪.‬‬ ‫צער‬ ‫מאסנו כישר‪ .‬יריבנו הראית‬ ‫־־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪j‬‬ ‫י «‬ ‫‪• j‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫כנשר‪ :‬כבש פול קהלי‪.‬‬ ‫כלה בחי והבהילי‪ .‬לחלח‬ ‫וחבור הובילי‪ .‬להרחיקי מעל‬ ‫• •‬ ‫! ‪T‬‬ ‫•‪I‬‬ ‫‪!- I‬‬ ‫•• ־‬ ‫גבולי‪:‬‬ ‫מ צ ב ת קרש נשארה‪ .‬מעיר‬ ‫קרש המעטרה‪ .‬נמה לנגךך‬ ‫פרה‪ .‬נעלית ורוחך פרה‪ :‬סחף‬ ‫נבו כ ל גבורי‪ .‬פלה בל אבירי‪.‬‬ ‫עצם בל אברי‪ .‬עלפתי בירי‬ ‫חטאנו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־*‬ ‫‪t‬‬ ‫"‬ ‫שוברי‪ :‬חטאנו‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫\‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫פלצנו מריב תלאות‪ .‬פצמנו‬ ‫צפינו‬ ‫תחלואות‪.‬‬ ‫מכבר‬ ‫‪s‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫ז‬ ‫‪x‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫בית מאוויינו — מקום אוויינו — לשון תאוה וחשק‪ ,‬בנויים לבית המקדש עפיי הפסוק)תהלים‬ ‫קלב‪ ,‬יג(‪ :‬כי בחר ה׳ בציץ אודז למושב לו‪ .‬הדאית כגשר — במ״ש )דברים בח‪ ,‬מט(‪ :‬ישא‬ ‫ה׳ עליך גוי מרחוק וגו׳ כאשר ידאה הנשר‪ .‬פול — מלך אשור )מלכים ב‪ ,‬טו‪ ,‬יט(‪ ,‬והוא כנוי‬ ‫לטנחריב‪ .‬גבו — עיז של בבל קרוי כך‪ ,‬דזהו כנוי לנבוכדנצר‪.‬‬ ‫פ נ י נ י חיים‬ ‫נטה לנגדך סרה — עפ׳׳י הכמונ )דנרים יג‪ ,‬ו(‪ :‬והנביא ההוא או סולם החלום ההוא יומס ט‬ ‫)א(‬ ‫דבר סדה על ה׳‪ ,‬והפייט מתכוין שהאמינו מביאי השקר‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫צ י ו ת‬ ‫ל ר י א ו ת ‪.‬‬ ‫! ש צ‬ ‫‪1‬‬ ‫־ ־‬ ‫ק ד ו ש‬ ‫ק‪1‬ךא‪1‬ת ‪I‬‬ ‫י ‪.‬‬ ‫קל‪]1‬‬ ‫ה ב י ט ה ‪.‬‬ ‫י‬ ‫_ן‬ ‫_‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫ן‬ ‫ת נ ן‬ ‫י‬ ‫י ש ר א ל‬ ‫י י‬ ‫ר צ י ת ך‬ ‫י‬ ‫שמא‬ ‫ישועה אבל רק קורות אותנו צרות‪.‬‬ ‫קדוש ישראל‪ ,‬הביטה בקלון אומתך‬ ‫רעייתך הטלובטה ‪ -‬המוכה‪ ,‬אשר‬ ‫ירדה מכבודה הראשון ונתטוטטה‪,‬‬ ‫רפא את שבריה כי מטה ‪ -‬כי‬ ‫הושפלה‪.‬‬ ‫רדה מכבודה‬ ‫המלבטה‪.‬‬ ‫ונתמוטטה‪ .‬רפה שבריה בי‪-‬‬ ‫‪N‬‬ ‫!‬ ‫* • נ‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫מ ט ה ‪ :‬חטאנו‬ ‫ש מ צ‬ ‫ב ^ י‬ ‫‪.‬‬ ‫ש כ ל ל‬ ‫פי‪1‬ת‪.‬‬ ‫פ ל ל‬ ‫‪v‬‬ ‫־ ‪,‬‬ ‫‪ .‬י־ ‪.‬‬ ‫א לחי‬ ‫ש ו ב ה‬ ‫ל ת ל פ י ו ת ‪.‬‬ ‫״‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫אריות‪:‬‬ ‫• ‪T P‬‬ ‫ש י ב ב‬ ‫שמע פלל ‪ -‬האזן לתפלת‬ ‫הפונים אליך‪ ,‬שכלל ‪ -‬ייסד‬ ‫בית המקדש הבנוי לתלפיות‬ ‫יפנו אליו כל פיות בתפלה‪.‬‬ ‫ה׳ א‪-‬להי בריות‪ ,‬ושובב ‪-‬‬ ‫פיות‬ ‫והקם‬ ‫למען‬ ‫שובה‬ ‫ו ה ש ב‬ ‫תחבש נא מכותינו‪ .‬תעלה נא‬ ‫^ ‪S S ^ C S‬‬ ‫ארובתנו‪ .‬תקשיב קול ר ^ נ י •‬ ‫ת ק ב ל ברחמים ןבך צ ךן א ת ‪ -‬תפלתנו‪.‬‬ ‫תפלתנו‪:‬חטאנו‬ ‫!‬ ‫‪T‬‬ ‫זכר־לנו ברית אבות כאשר אמךת‪ ,‬וזכךתי את בריתי ‪.‬יעקוב‪ ,‬ןאף‬ ‫את־בריתי לצחק‪ ,‬ואף את־בריתי אברהם אזכר והארץ אזכיר‪:‬‬ ‫ןכיר־לנו ברית ראשונים כאשר אמךת׳ וןכךתי להם ברית ראשנים‪,‬‬ ‫אשר הוצאתי־אתם ©ארץ מצרלם לעיני הגרם להיות להם לאלהים אני‬ ‫יהיוה‪:‬‬ ‫ו‬ ‫‪i‬‬ ‫עשה עמנו כמה שהבטחתנו ואף גם־זיאת בהיותם באיץ איביהם לא־‬ ‫מאסתים ולא־נעלתים לכלתם להפר בריתי אתם׳ כי אני להיות‬ ‫אלהיהם‪ :‬המצא לנו בבקשתגו ?מה שכתוב׳ ובקשתם משם את־לתוח‬ ‫אלהיך ומצאת׳ כי תךךשגו בכל־לבבןז ובכל־נפשןל‪ :‬מול את־לבבנו‬ ‫לארבה את שמך כמה שכתוב‪ ,‬ומל להוה אלהיף את־לבבך ואת־לבכ‬ ‫זךעןד‪ ,‬לארבה א ת להוה אלהיך בכל־לבבר ובכל־נפשןז לממן קדר‪:‬‬ ‫זרק עלינו מלם טהורים וטהרנו )ימה שכתוב‪ ,‬וזרקתי עליכם מלם‬ ‫טהורים וטר׳רתם‪ ,‬מכל טמאותיכם ומכל־גלוליכם אטהר אתכם‪ :‬מהד‪,‬‬ ‫פשעינו כעב וכענן כמה שכתוב‪ ,‬מחיתי כעב פשעיר וכענן חטיאתיך‪,‬‬ ‫ס ל י ח ו ת‬ ‫שמא‬ ‫ליום שני של עשי״ת‬ ‫שובה אלי ?י נאלתיך‪ :‬ק ה ה פ^?ינו למע^ז כאשר אמךת׳ אנכי אנכי‬ ‫הוא טיחה פשןיך למעני וחטיאתיך לא אזכיר‪ :‬הלבן חטאינו כשלנ‬ ‫ו ב ^ ר ?טח שכתוב‪ ,‬לכרנא ונוכחה ייאטר ;הוה‪ ,‬אם יהיו חטאיהם‬ ‫בשנים בשלג ‪.‬ילבינו אםײאךימו בתולע בצ^ר לחיי‪ :‬רחם עלינו ואל‬ ‫תשחיתנו ?טח שכתוב‪ ,‬בי אל רחום ;חוח אלחיך לא לךפך ןלא‬ ‫לשחיתך‪ ,‬ולא ל^ופח את־בךית אביתיך א^ר נשבע לחם‪ :‬ק ב ץ נךחינו‬ ‫כמה שכתוב‪ ,‬אם־להיה נדחך בקעה חשטלם‪2? ,‬שם לקבצך לחוח אלחיך‬ ‫ומשם לקחך‪ :‬חשב ^בותנו וךדומגו ?מח שכתוב‪ ,‬ושב לחוה אלחיך‬ ‫את־שבותך וךחטך‪ ,‬ושב וק‪1‬־ץך ?‪2‬בל‪-‬הע?‪2‬ים א ? ר הפיצך לחוד‪ ,‬אלחיך‬ ‫שטח‪ :‬תביאנו אל־חר ק ך ^ ך ושכחנו בבית ת פ ל ת ך כמה שכתוב‪,‬‬ ‫וחביאותים אל־חר קךשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיחם וזבחיהם‬ ‫לרצון על־טזבחי‪ ,‬בי ביתי בית־תפלה ימרא לבל־חעטים‪:‬‬ ‫‪vt‬‬ ‫|‬ ‫• ו ו •‬ ‫״‬ ‫•‪•11‬‬ ‫‪t‬‬ ‫שמע קולנו ‪:‬חוה אלהינו חוס ודחם עלינו וקבל ברחמים‬ ‫וברצון את־תפלתנו‪ :‬השיבנו‪:‬חוה אליך ונשובה חרש‬ ‫‪:‬מינו בקז־ם‪ :‬אל תשליכנו מלפניך ורוח קךשך אל־תקח‬ ‫ממנו‪ :‬אל־תשליבנו לעת זקנה בכלות כחנו אל־תעזבנו‪:‬‬ ‫אל־תעזבנו יהוד‪ .‬אלהינו אל־תרחק ממנו‪ :‬עשה עמנו אות‬ ‫לטובה ויראו שונאינו ויבשו בי־אתה יהוה עזרתנו ונחמתנו‪:‬‬ ‫אמרינו האזינה יהיוה בינה הניגנו‪ :‬יהיו לרצון אמרי־פינו‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫" י‬ ‫« • »‬ ‫‪t‬‬ ‫ז ־ •‬ ‫־ נ‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-x‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‬ ‫*‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ו ״‬ ‫ז‬ ‫י‬ ‫‪ t‬י ‪t‬‬ ‫‪- r‬‬ ‫• ‪t| t‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫!‬ ‫‪t‬‬ ‫‪ -‬ד ־ • *‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫»‬ ‫ד‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫|‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫‪v‬‬ ‫•‬ ‫ו ו‬ ‫ז־••‬ ‫ד ״ (‬ ‫‪t‬‬ ‫• ‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־־‬ ‫‪t 1‬‬ ‫־ ‪•• :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• *‬ ‫‪• t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪.. . .‬‬ ‫והגיון לבנו לפניך ‪:‬הוד‪ .‬צורנו וגאלנו‪ :‬כי־לך ‪:‬הוה הוחלנו‪.‬‬ ‫אתה תענה אדני אלהינו‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫ד־‬ ‫ז־ ‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫מ•‬ ‫אלהיט ואלהי אבותינו‪ .‬תבוא לפניך תפלתנו‪ .‬ואל־תתעלם מתחנתנו‪ .‬שאין‬ ‫אט עזי פנים וקשי עירף לומר לפניך להוד‪ ,‬אלהיט ואלהי אבותיט צדיקים‬ ‫אנוזט ולא חמאט‪ .‬אבל אנחט ואבותיט חמאט‪:‬‬ ‫ד‬ ‫‪ -‬ו‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ז־ »‬ ‫»־‪«-‬‬ ‫־ ו־‬ ‫? »‬ ‫‪-‬‬ ‫אשמנו‪ .‬בגדנו‪ .‬גזלנו‪ .‬דברנו דפי‪ .‬הערנו‪ .‬והרשענו‪ .‬זדנו‪.‬‬ ‫חמסנו‪ .‬טפלנו שקר‪ .‬יעצנו רע‪ .‬בזבנו‪ .‬לצנו‪ .‬מרדנו‪ .‬נאצנו‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ז‬ ‫־ ז‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫ז ‪ -‬ן‬ ‫‪| v v‬‬ ‫• ־ ז‬ ‫‪ t‬־ ‪1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫«‬ ‫• ־• ‪1‬‬ ‫« • « ״ ‪1‬‬ ‫מ•‬ ‫־ ‪:‬‬ ‫ז •‬ ‫ן‬ ‫•ו‬ ‫• ־ «‬ ‫סרךנו‪ .‬עוינו‪ .‬פשענו‪ .‬צררנו‪ .‬קשיגי עלף• רשענו‪ .‬שחתנו‪.‬‬ ‫תעבנו‪ .‬תעינו‪ .‬תעתענו‪.‬‬ ‫סךנו ממצװחיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו‪ .‬ואתה צדיק‬ ‫על־בל הבא עלינו בי־אמת עשית ואנחנו הרשענו‪:‬‬ ‫סליחות ליום שני של עשי״ת‬ ‫שמא‬ ‫אשמנו סכל־עם‪ .‬ב^נו מבל־רור‪ .‬גלה ממנו משושי‪ .‬דוה לבנו בחטאינו‪ .‬החבל‬ ‫אוו_יט‪ .‬ןנפרע ?ארגו‪ .‬זבול בית מקדשנו חרב ב?ונינו‪ .‬מיךתט ה‪:‬תה לשמה‪.‬‬ ‫יו?‪ ,‬אךמתנו לןךים‪ .‬בחגו לנ?!־ים‪:‬‬ ‫ועדין לא ש?ט מטעותט‪ .‬והיאך נעיז פניט ןנקשה עךפט׳ לימד ל?ניך ןה;וה‬ ‫אלהיט ואלהי אבותיט צדיקים אנחט ולא חטאט‪ .‬אבל אנחנו ואבותיט‬ ‫חטאט‪:‬‬ ‫ז‬ ‫*‬ ‫אשמנו‪ .‬בגךנו‪ .‬גזלנו‪ .‬ךבךנו היפי‪ .‬רווינו‪ .‬והךש^גו‪ .‬זךנו‪ .‬חמסנו‪ .‬טפלנו‬ ‫שקר‪, .‬יפצנו זרע‪ .‬בזבנו‪ .‬לצנו‪ .‬מרךנו‪ .‬נאצנו‪ .‬סרךנו‪ .‬עויגו‪.‬‬ ‫?שפנו‪ .‬צרךנו‪ .‬קשינו ערף‪ .‬ךש?נו‪ .‬שחתנו‪ .‬תע?נו‪ .‬תעינו‪ .‬ת?ת?נו‪.‬‬ ‫ס!־נו ממץװתיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו‪ .‬ואתה צדיק על־כל‬ ‫הבא עלינו כי־אמת עשית ואנחנו הךשענו‪:‬‬ ‫לעיניט ?שקו עטלט‪$2? .‬שך וממוךט ממט‪ .‬נתט ?לם עליט‪ .‬סבלט על‬ ‫ש?מט‪ .‬עבדים משלו בט‪ ,‬פרק אין מיךם‪ .‬צרות דבות ?בבוט‪.‬‬ ‫קךאנוך ןהוה אלהיט‪ .‬ךחקת ממט בעווניט‪ .‬שבט מאחריך‪ .‬תעיט ואבךט‪.‬‬ ‫ועדין לא שבט מטעותט‪ .‬והיאך נעיז פניט ונקשה עךפט לומר ל?ניך ;הוה‬ ‫אלהיט ואלהי אבותיט צדיקים אנחט ולא חטאט‪ .‬אבל אנחט ואבותינו‬ ‫חטאט‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫אשמנו‪ .‬בגךנו‪ .‬גזלנו‪ .‬דכךנו דפי‪ .‬העויט‪ .‬וה!־שעט‪ .‬זךנו‪ .‬הטסט‪ .‬טפלנו‬ ‫שקר‪. .‬יעצנו ךע‪ .‬מבנו‪ .‬לצט‪ .‬םרךט‪ .‬נאצגו‪ .‬םרךנו‪ .‬עוינו‪.‬‬ ‫?שענו‪ .‬צרךנו‪ .‬קשינו ערף‪, .‬רשענו‪ .‬שחתנו‪ .‬תעבנו‪ .‬תעיט‪ .‬תעתעגו‪.‬‬ ‫סךנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו‪ .‬ןאתה צדיק על־כל‬ ‫הבא עלינו כי־אמת עשית ואנחנו הרשעט‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫~‬ ‫‪T n‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ז־ ־ ‪I‬‬ ‫י!‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫הךשעט ופשענו לכן לא טשעט ותן ?לבט לעזב דרך רשע וחיש לט ישע‪.‬‬ ‫בכתוב על _יד נביאך‪. ,‬יעזיב ךשע דךכו ואיש אץ חשבתיו‪ ,‬ױשיב אלץהוה‬ ‫וירחמהו ואל־אלהיט כײיךבה לסלוח‪:‬‬ ‫קשיח צךקך אמר לכניף׳ שניאות מיץכין‪ ,‬מנכתרות נקני‪ :‬נקנו דזוה אלהיט‬ ‫סכל ?שעינו‪ .‬וטהרט מכל־^קאותיט‪ .‬וזרק עליט מים ?הורים וטהרנו‪.‬‬ ‫ככתוב על‪.‬יד נכיאך‪ ,‬וזרקתי עליכם ®ים ?זהורים ובחרתם‪ ,‬מכל ??אותיכם‬ ‫ומכל ?לוליכם ו!!ו©הר אתכם‪:‬‬ ‫מיכה עבדך אמר לפניך‪ ,‬מי־אל כמוך נישא עין ועוכר על ?שע לשארית‬ ‫נחלתו‪ .‬לא החזיק לעד אפו כי חפץ ח^ד הוא‪, :‬ישוב ‪:‬ממנו י?בש‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫שמא‬ ‫חטאת עמך בית ‪:‬שךאל‬ ‫עונתיט ותהליך בסבלות ‪,‬ים כל חטאתם‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫חשליך בסקום אשר לא ‪ r g r‬ולא ‪:‬פקדו ולא ‪?:‬לו על לב ? עולם‪ :‬תתן‬ ‫א‪$‬ת לי?ק'ב חןד לאברהם אשי נשבעת לאבותיט סיסי קז־ם‪:‬‬ ‫ךנ!אל איש חמודות שוע לפניך‪ ,‬הטה אלהי אינך ישמע ?קח עיניך וךאה‬ ‫ש^מתיט והעיר אשר נקךא שסך ע^יה‪ .‬בי לא על צךקתיט אנחט‬ ‫מפילים תחניניט לפניך בי על רה^יך הרבים‪ :‬אדני שמעה אדיני סלחה אדני‬ ‫הקשיבה ועשה אל תאחר ?ימענך אלהי בי שמך נקךא על ?יךך ועל ע‪9‬ך‪:‬‬ ‫עזךא הסופר אמר ל‪$‬ניך‪ ,‬אלהי בשחי ונבלסתי להרים אלהי ?ני אליך בי‬ ‫עונותיט ךבו למעלה ראש ‪1‬אשסתט נךלה עי לשסים‪ :‬ואתה אלוה‬ ‫סליחות חנון ורחום ארך־אפים ןרב־חסד ולא עזבתני‪ .‬אל תעזבנו אביט‪.‬‬ ‫ואל־תסשנו בוךאט‪ .‬ואל־תזניחנו יועדנו‪ .‬ואל־תעש' עסנו בלה בחטיאתינו‪.‬‬ ‫וקים לנו ‪:‬הוה אלהיט את־הדבר שהבטחתנו בקבלה על־ידי ירמיהו חוזך‬ ‫באמור‪ ,‬ב‪:‬מים ההם יבעת ההיא נאם־‪: ::‬בקש את־עון ישךאל ןאינט ואת־‬ ‫חטאת װזוךה ולא תראינה‪ .‬בי אסלח לאשר אשאיר‪:‬‬ ‫עמך ונחלתך‪ ,‬רעבי טיבך‪? ,‬מאי חסדך‪ ,‬תאבי ישעך‪.-‬יביח ױךעי בי ליהוד‪,‬‬ ‫אלהיט הרחמים והסליחות‪:‬‬ ‫אל רחום שמך‪ .‬אל חנון ש?ןך‪ .‬בנו נקךא שמך‪ .‬להוד‪ ,‬עשה למען ש‪9‬ך‪.‬‬ ‫?שיח למען אמתך‪ .‬עשה למען בריתך• ?שיה למען גךלך ןתפאךתך‪.‬‬ ‫?שיה למען דתך‪? .‬שיה למען חוךך• ?שיה למען ועװ־ך‪? .‬שיה למען זכרך‪.‬‬ ‫?שיח למען ח?וךך‪? .‬שיה למען טובך‪? .‬שיה למען ‪:‬חוךך‪? .‬שיה למען‬ ‫כבוךך‪? .‬שיה ?ימען למוךך‪? .‬שיה למען מלכותך‪? .‬שיח למען נצחך‪? .‬שיה‬ ‫למען סוךך‪? .‬שיח למען ?זך‪? .‬שיח למען ?ארך‪? .‬שיח למען צךקתך‪.‬‬ ‫?שיח למען קו־שתך‪? .‬שיח למען ודזמיך הרבים‪? .‬שיה למען מבינתך‪.‬‬ ‫?שיח למען תחלתך‪? .‬שיח למען אוהביך שו?ני עפר‪? .‬שיח למען אברהם‬ ‫יצחק ו‪?:‬ק'ב‪? .‬שיח למען משח ואהרן‪? .‬שיה למען ח ד ושלמה‪? .‬שיח למען‬ ‫ןרושל‪:‬ם עיר קךשך• ?שיח למען ציון משבן כבוז־ך‪? .‬שיח למען ש‪$‬מות‬ ‫היכלך‪? .‬שיח למען הריסות סזבחך‪? .‬שיח ?יטען חרינים על שם קךשך‪.‬‬ ‫?שיה ?יטען טבוחים על ‪:‬חיךך• ?שיה למען באי באש יבמים על קדוש‬ ‫שמך‪? .‬שיה למען יו^קי שד‪:‬ם שלא ח?או‪? .‬שיה ?‪1‬מען ^מולי חלב שלא‬ ‫?שעי‪? .‬שיח למען תינוקות של בית רבן‪? .‬שיה למענך אם לא ?ימעננו‪.‬‬ ‫?שיה למע^ך והושיעט‪:‬‬ ‫ענני ײ ?נני• עננו אלהינו ?ננו‪? .‬ננו אביט ?נט‪? .‬ננו בוךאט ?נט‪? .‬נט‬ ‫גואלנו עננו‪ .‬ענט דוךשט ענגו‪ .‬ענט האל הנאסן ענגו‪ .‬ענני ותיק‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫שןןא‬ ‫ןחסיד עננו‪ .‬עננו זך וישר עננו‪ .‬עננו חי וקלם ענני• ענגו טוב ומטיב‬ ‫ענגי• עננו ױךע ‪:‬צר עננו‪ .‬עננו כוכש כעסים עננו‪ .‬עננו לובש צךקות‬ ‫?גנו‪ .‬ןנננו סלך מלכי המלכים ענגו‪ .‬עננו נוךא ןנשגכ ענני• עננו"סולח‬ ‫ומוחל עננו‪ .‬עננו עונה ?עת צרה עננו‪ .‬עננו פוךח ומציל ?גנו‪ .‬עננו‬ ‫צדיק ןלשר עננו‪ .‬ענגו קרוב לקוךאױ עננו‪ .‬עננו רחום וחנון עגני• עננו‬ ‫שומע אל־אביונים עננו‪ .‬עננו תומך תמימים ענני‪ .‬עננו אלהי אבותינו‬ ‫עננו‪ .‬עננו אלהי אברהם עננו‪ .‬עננו פחד לזיחק ענני• עננו אכיר ‪.‬יעקב‬ ‫ענני• עננו משגב אמהות עננו‪ .‬ענגו עזךת השבטים ענני• עננו קשה‬ ‫ל?עוס עננו‪ .‬עננו רך לךצות ענני• עננו עו;ה ??ת ךצון עננו‪ .‬עננו א?י‬ ‫לתומים ענני‪ .‬עננו דין אלמנות עננו‪:‬‬ ‫טי שענה לאברהם אכינו כהר הטוריה הוא ‪.‬יענני• מי שענה ליצחק כנו‬ ‫?שנעקד על נכי המזכה הוא ‪.‬יעננו‪ .‬מי שענה ליעקב כבית אל‬ ‫הוא ‪.‬יענני• מי שענה ליוסף בכית האסורים ה ו א ‪ • W .‬מי שענה לאבותינו‬ ‫על ‪.‬ים סוף הוא ‪.‬יעננו‪ .‬מי שענה למשה בחורב הוא ‪.‬יענני• מי שענה‬ ‫לאהרן במחתה היא חוננו‪ .‬מי שענה לפינחס ?קומו מתוך העדה הוא‬ ‫‪.‬יעננו‪ .‬סי שענה ליהושע כגלגל הוא ‪.‬יעננו• סי שענה לשמואל כסצ?ה‬ ‫היא ‪.‬יענני• מי שענה לדוד ושלטה בנו כירושלים ה י א יענני• מי שענה‬ ‫לאליהו ?הר הכרסל הוא‪.‬יעננו• מי שענה לאלישע כיריחו היא ‪.‬יענני• סי‬ ‫שענה ליונה כסעי הדגה הוא ‪.‬יעננו• מי שענה לחזקלהי סלך להוךה‬ ‫כחליו היא ‪.‬יעננו‪ .‬מי שענה לחנניה סישאל ועזריה ?תוך כ?שן האש הוא‬ ‫‪.‬יענני• מי שענה לדניאל כגב האריות הוא ‪.‬יעננו‪ .‬מי שענה לעזרא כגולה‬ ‫הוא ‪.‬יענגו• מי שענה למרדכי ואסתר בשושן הכיךה היא ‪.‬יענני• סי שענה‬ ‫ל?ל הצדיקים והחסידים ןהתמיסים והלשרים הוא ‪.‬יעננו‪.‬‬ ‫ר ח מ נ א דעני לענ!י ענינא‪ .‬רחמנא דעני לתבירי ל ב א ענינא‪ .‬רחמנא‬ ‫דעני למכיכי רוחא ענינא‪ .‬ר ח מ נ א ענינא• ר ח מ נ א חום‪.‬‬ ‫רחמנא פרוק‪ .‬ר ח מ נ א שזיב‪ .‬רחמנא רחם עלן השתא כעגלא‬ ‫ובזמן קריב‪:‬‬ ‫וייאמר ךןד אל־ך *ר־לי ?אד‪ .‬נפלהץא )ײדץהוה ?י־תיים רחמיו ווײד־אדם אל־אפילה‪:‬‬ ‫רחום וחנון חטאתי לפניך‪ ,‬להוה מ ל א רחמים ר ח ם עלי ו ק ב ל‬ ‫תחנוני‪ :‬להוה א ל ב א פ ך תוכיחני‪ ,‬ואל ב ח מ ת ך תיסרני‪ :‬חנני‬ ‫;־חוה בי א מ ל ל אני‪ ,‬רפאני להוה בי נבהלו ן‪^3‬מי‪ :‬ונפשי נ ב ה ל ה‬ ‫מאיד‪ ,‬ואתה יהוה עד־מתי‪ :‬שובה להוה חלצה נפשי‪ ,‬הושיעני למען‬ ‫שמג‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי׳׳ת‬ ‫חסדך‪ :‬בי אין במות ז?ךף‪ ,‬בשאול מי ױךה־לןי‪ :‬יג^וזי ?אנחתי‬ ‫אקחה מל־לןלה מטתי׳ בדמעתי ערשיי אמסה‪^ :‬זשח מבעם‬ ‫יהוה‬ ‫עיני‪ ,‬עתקח ב^ל־צוררי‪ :‬סורו ממני ?ל־פ'?‪3‬לי און׳ בי‬ ‫קול ב?יי‪# :‬מע ‪ mjr‬תח‪$‬תי‪; ,‬חוה תפלתי יקח‪ :‬לבשו וינהלו ?איד‬ ‫?ל־איבי‪. ,‬ישבו‪.‬יבשו ךנע‪:‬‬ ‫מחי ומסי ס מ י ת ו^חיה‪ .‬מסיק סן ?זאול ?‪1‬חײ ע?"מא‪ .‬ברא בד חמי אבוהי‬ ‫לק_יה‪ .‬אבוהי ךחים אסי ל^אבה‪ .‬ע?ךא ךמריד }®ק בקולר‪ .‬מ ך ה‬ ‫תאיב וחבר קולךהג ב ר ך‬ ‫מדין‪.‬‬ ‫??ח־‬ ‫אבן ןחסי^ן ק מ ך ‪ .‬הא ה י נ?שין‬ ‫?ניךין‬ ‫עבדך אנן ו?‪2‬רוךנן ק ט ך ‪ .‬ה א ?בזחא הא ?שביחא ה א בסלקיוחא‪.‬‬ ‫?מטו ס נ ך ברחמך ד}‪9‬ישין‪ .‬א?י ל?אבין ךתקוף ?לן‪ .‬עד ךלא ;הוי נסיךא‬ ‫‪0‬ח‬ ‫תחנה‪ .‬חתום בו שם מחברו)רבעו( שמעון בר יצחק‬ ‫גא יע?ג‬ ‫שבת‬ ‫י‬ ‫שבת הכסא ‪ -‬הפייט פונה אל כסא‬ ‫י י‬ ‫שבתו של הקב״ה‪ ,‬אשר למעלה‬ ‫מנושא ‪ -‬כסא הכבוד המורם מ ע ל‬ ‫ז‬ ‫הכסא‬ ‫למעלה‬ ‫‪T :‬‬ ‫אשר‬ ‫י" יי ‪.‬‬ ‫מנשא‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫בעדנו‬ ‫יחלה‬ ‫ז‬ ‫י ז‬ ‫לצור המתנשא‪ :‬מלך על־בפא‪.‬‬ ‫כל‪ ,‬והוא יחלה ‪ -‬יתפלל בעדנו‬ ‫לעמו‬ ‫תפ החקו?ה‬ ‫יגי® מורתיעקכ ™י ׳‬ ‫תם חסומה בבפא‪:‬‬ ‫י‬ ‫בכסא)א( ומכור זכותו‪.‬‬ ‫)״על הימיז אריה יחלה ‪ -‬יבקש‬ ‫רחמים‪ .‬פני אהיה ‪ -‬קוב״ה >״ שװ(ן‬ ‫= רחום את עם ישראל שנאמר עליהם‬ ‫לאביהם אבינו־ ־ה יהיה י ד ע י —‬ ‫ה( רשענו ‪ -‬ה׳ מושיענו יהיה‪,‬‬ ‫ואותנו יחיה — יחתמנו לחײם ױשיב‬ ‫‪7‬‬ ‫ע משבט יהודה שנקרא‬ ‫בברכת יעקב‪ :‬גור אריה‪.‬‬ ‫נא׳ שוי‬ ‫הנמצא‬ ‫משטא'‬ ‫לכסא‬ ‫להי»ח‪9‬ה‪ .‬װביט בצורת‬ ‫‪ -.‬ן יו‬ ‫על־הימץ‬ ‫־ י ״‬ ‫אריה‪.‬‬ ‫יחלה פני‬ ‫י‬ ‫‪v‬‬ ‫אהיה‪ .‬זיחן ױחום לזרע ביה־יהיה‪:‬‬ ‫וישענו יהיה ואותנו יחיה ו י ש י ב‬ ‫ו ‪ LU, Ui T 11«j.( I_M. > d M .‬י • ! ז ‪J ¥‬‬ ‫ך * ^ ‪.‬‬ ‫• ‪>m.L B B . L U‬‬ ‫‪ n j - 1 7 s n‬י ר ע ‪ « 1U‬ך _ ח ‪.‬‬ ‫נא מהשמאל שור‪ .‬פגיעתנו‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫״‬ ‫פניני חיים‬ ‫)א( מיוסד על מה שסרגם יונסן ‪ p‬עוזיאל על הפסוק )נראשיס ס‪ ,‬יש ״והנה מלאט ‪6‬להיס עולים‬ ‫ויורדים נוי — איסון סמון)— נואו וראו( יעקג פסידא דאיקוגין דידיס קמעא מורסי יקרא״‪.‬‬ ‫)כ< מנאן ולהלן ״סד הסייס סל הדמדוס נכסא ה׳ כמ״ש ניסזקאל)א‪ ,‬י(‪ :‬״ודמוס פניהם‪ ,‬פד אדם‬ ‫וסט אריה אל הימין״ ופט שור מהשמאל״ וסט נשר לארנעסן״‪.‬‬ ‫)ג( נשמוס )ג‪ ,‬יד(‪ :‬״אהיה אשר אהיה״‪ ,‬והוא מן השמוס שאינם נמשקים‪ ,‬נשמעות )לה‪ (.‬וכן נפסק‬ ‫ניו״ד )רעו‪ ,‬ט(‪.‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת שמא‬ ‫זל ־ל ;ט ״ך נ י‬ ‫י ית ש ל ‪.‬‬ ‫חמוצנן‬ ‫ה י ט ב‬ ‫לאשר‪ :‬ברבות יהשר‪ .‬ומרודינו‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫זד‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד־‬ ‫‪.‬יעשר‪ .‬ױשיב לבצרון הדרת הוד‬ ‫בבור שור‪:‬‬ ‫‪.‬ראית פני אדם‪ .‬תחנתנו יקדם‪.‬‬ ‫י‬ ‫!‬ ‫לפני‬ ‫>‬ ‫צור‬ ‫״‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• ‪•• T‬‬ ‫‪IttD‬‬ ‫*‬ ‫ז ‪I -‬״‬ ‫ה א ד ם ‪:‬‬ ‫* י*‬ ‫יוצר‬ ‫‪.‬ילבין המאדם‪ .‬ויעורר הנרדם‪.‬‬ ‫ױרבה המשרה לקרואי צאן‬ ‫אדם‪:‬‬ ‫צ‪$‬צוף הנשר‪ .‬בבנפיו יחשר‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יללי?‬ ‫ן‬ ‫א ו ה ב‬ ‫״‬ ‫פני‬ ‫י"‬ ‫ישר‪:‬‬ ‫הלמנו יבשר‪ .‬ועפעפינו יישר‪.‬‬ ‫וידבר בצדקה לעם נשואי נשר‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬ז‬ ‫‪,‬‬ ‫ז|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. . . . . .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שרפים‬ ‫עליונים‪.‬‬ ‫קרישי‬ ‫ואופנים‪ .‬הפילו תחנתנו פני‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪J‬‬ ‫״‬ ‫אדוני האדונים‪ :‬ויזבר ראשונים‪.‬‬ ‫ואהבת איתנים‪ .‬ויקים שבועה‬ ‫לדורות אחרונים‪:‬‬ ‫שעג‬ ‫פניעתנו יתשור ‪ -‬יגיש את תפלתנו‬ ‫כתשורה לפני הבורא‪ ,‬שיקובל לרצון‪,‬‬ ‫וילמדנו להיטיב דרכנו חמוצנו לאשור‬ ‫ ליישר רוע מעללינו‪ ,‬ברכות‬‫יחשור ‪ -‬ישפיע עלינו ברכות‬ ‫בשפע רב‪ ,‬וטרודינו ‪ -‬את העניים‬ ‫המרודים)!( יעשור ‪ -‬יעשיר‪ ,‬וישיב‬ ‫לבצרון ‪ -‬וישיב את כוחם וכבודם‬ ‫של הדרת בכור שור ‪ -‬לזרעו של‬ ‫יוסף‪.‬‬ ‫ראית ‪ -‬מראה פני אדם ‪ -‬שבכסא‪,‬‬ ‫תחינתנו יקדם להביא לפני ה׳‬ ‫שהוא צור מעוז ויוצר האדם‪ ,‬כדי‬ ‫שהוא ילבין המאודם ‪ -‬יכפר‬ ‫חטאינו‪ ,‬ויעורר את העם הנרדם‬ ‫בגולה‪ ,‬להעלותו ל א ח ישראל‪ ,‬וירבה‬ ‫המשרה ‪ -‬את השררה והכבוד‬ ‫לישראל הקרואים צאן אדם )ביחזקאל‬ ‫לד‪ .‬ל*(‪.‬‬ ‫צפצוף הנשר שבכסא‪ ,‬בכנפיו יחשר‬ ‫וימ‬ ‫ייץ צדקנו‬ ‫ להשפיע ע ב ו ר נ י‬‫לפני קוב״ה‪ ,‬אוהב יושר‪ ,‬חלקנו יבשר‬ ‫ועפעפינו יישר ‪ -‬ועינינו יישר לבחור‬ ‫בדרך הישר‪ ,‬וידבר בצדקת עם ישראל‬ ‫שהם נשואי נשר כמ׳׳ש‪ :‬״ואשא‬ ‫אתכם על כנפי נשרים״)שפית יט‪ ,‬ד(‪.‬‬ ‫כל קדישי עליונים‪ ,‬שרפים ואופנים‪,‬‬ ‫אדוני‬ ‫פני‬ ‫תפילותנו‬ ‫השמיעו‬ ‫האדונים‪ .‬ומכור ברית ראשונים‪,‬‬ ‫ואהבת איתנים ‪ -‬האבות‪ .‬ויקיים‬ ‫שבועתו שנשבע לקדמונים‪ ,‬לדורות‬ ‫אחרונים‪.‬‬ ‫מכניסי דחמים הכניסו ךח?ןינו‪ ,‬לפני בעל הרחסים‪ .‬מ?מי‪5‬י תפלה הטמיעו‬ ‫תפלתנו‪ ,‬לפגי שו?ע תפלה‪ .‬משמיעי צעקה הטמיעו צעכןתנו׳ לפני‬ ‫מגילת אסתר‬ ‫סח‪.‬‬ ‫יתשור — פועל להגשת מתנה מהמלה תשורה‪ .‬חמוצנו לאשור — מלשון הפסוק‪:‬‬ ‫חמוץ — הדריכוהו בנתיב אמת )רש״י‪ ,‬ישעיה א‪ ,‬יז(‪.‬‬ ‫יאשרו ומוץ‬ ‫)ד( ואולי הכוונה לעס ישראל עפ״י דרשח מז״ל)ג״ר עא‪ ,‬א(‪ :‬א״ר יוחנן‪ ,‬מ ל מקוס שנאמר ׳דל׳ יעני׳‬ ‫ו׳אמון׳ — כישראל הכחוכ מדנר‪.‬‬ ‫שמג‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי׳׳ת‬ ‫שוסע ץעקה‪ .‬מכניסי ך?‪2‬ער‪ ,‬הכניסו דמעותינו‪ ,‬לפני ‪9‬לןי סתר^ה כךמעות‪.‬‬ ‫השתךלו והךבו תחנה ובקשר״ לפני ‪9‬לך אל ךם ונשיא‪ .‬הזכירו לפניו להסיעו‬ ‫לפניו‪ ,‬תוךה ומעשיים טובים ‪#‬ל*שוכני עפר‪ .‬תביר אהבתם ויחיה !ו־עם‪ ,‬י‪5‬לא‬ ‫תאבד שארית יעקיב‪? .‬י צאן רועה־^אטן היה לחךפה‪ ,‬יקזיךאל גוי־אחד למשל‬ ‫ולשנינה‪ .‬מהר עננו אלהי לשענו‪ .‬ופדנו מכל גזרות קשות‪ ,‬והושיעה ברחמיך‬ ‫הרבים ?שיח צךקןז ועמך‪:‬‬ ‫מרן ךבשםיא ל ך מ ת ח ע ן ‪ ,‬כ ב ה שביא ךסתחנן ל ש מ י ה ‪ .‬בולהון‬ ‫בני שביא ב כ ^ פ א מ ת פ ן ק י ן ׳ ועמך ישראל ברחמי ובתחנוני‪ .‬ה ב‬ ‫לן שאלתין ובעותין‪ ,‬ך ל א נ ה ד ר ר י ק ם מן ק ך מ ך ‪:‬‬ ‫מרן ךבשמיא ל ך מ ת ח ע ן ‪ ,‬כ ע ב ד א ךמתחנן למריה‪ .‬עשיקי אנן‬ ‫ובחשובא שרינן‪ .‬מריךן נפשין מעקתין דנפישין‪ .‬חילא לית בן‬ ‫לרצויך‪ ,‬מרן עביד בדיל סימא דנזרת עם א ב ה ת נ א ‪:‬‬ ‫ו ־‬ ‫ו ז‬ ‫‪It‬‬ ‫ד‬ ‫‪I‬‬ ‫»•‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫•|»‬ ‫ױ ו‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫שומר ישראל‪ ,‬שמור שארית ישראל‪ ,‬ואל ייאבד‬ ‫ישראל‪ ,‬האומרים שמע ישראל‪.‬‬ ‫שומר גוי אחד‪ ,‬שמור שארית עם אחד‪ ,‬ואל ייאבד‬ ‫גוי אחד‪ ,‬המיחדים שמך יהיוה אלהיגו יהיוה אחד‪.‬‬ ‫שומר גוי קדוש‪ ,‬שמור קארית עם קדוש‪ ,‬ואל‬ ‫ייאבד גוי קדוש‪ ,‬הסשלשים כשלש קדושות לקדוש‪:‬‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪..‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪5‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫־ ; ־ » ־ •‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫|‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫״‬ ‫־‬ ‫‪5‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪71‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫׳‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫!‬ ‫‪t‬‬ ‫!‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬‬ ‫מתרצה ברחמים ומתפיס בתחנונים‪ .‬התרצה והתפיס לדור‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ו •‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫ד־‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫ו‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫עני כי אין עוזר‪ :‬אבינו מלבנו חננו ועננו‪ ,‬בי אין בנו‬ ‫מעשיים‪ .‬עשיה עמנו צדקה וחסד והושיענו‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪1‬‬ ‫ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫!־‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫! » ‪| t‬‬ ‫ן‬ ‫‪v v‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ואנחנו לא נדע מה־נעשיה כי עליך עינינו‪ :‬זכיר־ךחמיך ןהןה‬ ‫וחסדיך׳ כי מעולם המה‪ .‬ןהי־חסךך ןהוה עלינו‪,‬‬ ‫כאשר יחלנו לך‪ :‬אל־תזכר־לנו עונת ראשינים מהר יקדמונו‬ ‫רחמיך‪ ,‬כי דלונו מאיד‪ :‬חננו יהיוה חננו‪ ,‬כי־רב שבענו בוז‪:‬‬ ‫ברינז רחם תזכיר‪ ,‬כי־הוא ידע יצרנו‪ ,‬זכור כי־עפר אנחנו‪:‬‬ ‫‪i t‬‬ ‫!‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫!‬ ‫• ן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪m‬‬ ‫!‬ ‫ז ־‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫*‪•*:‬‬ ‫*‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫ו ״ |!‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫‪t‬‬ ‫ז‬ ‫‪j‬־‬ ‫‪t‬‬ ‫‪s‬‬ ‫ס ל י ח ו ת ליום שני של עשי״ת‬ ‫שמא‬ ‫עזךנו אלהי ‪:‬שענו על־ךבר בבוד־שמך‪ ,‬ןהצילנו וכפר על־‬ ‫חטיאתינו למען שמך‪:‬‬ ‫יתגדל ויתקדש שמה רבא‪ :‬בעלמא די ברא כי־עותה דמליך‬ ‫מלכותה‪ .‬בחייבון וביומיבון ובחיי ךבל בית ישראל בעגלא‬ ‫ובזמן קריב‪ ,‬ואמרו אמן‪:‬‬ ‫יהא שמה רבא הברך לעלם ולעלמי עלמיא‪:‬‬ ‫יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנש!א ויתהדר ויתעלה‬ ‫ויתהלל שמה ךקוךשא‪ .‬בדיך הוא לעלא ולעלא מ ב ל בךבתא‬ ‫ושיךתא תשבחתא ןנחמתא דאמיךן בעלמא‪ .‬ו א מ ת אמן‪:‬‬ ‫קהל‪ :‬כןבל ברחמים וברצון את תפלתנו‪:‬‬ ‫ת ת ק ב ל צלותהון ובעותהון ךבל ישראל קךם אבוהין די בשמיא‬ ‫ואמרו אמן‪:‬‬ ‫קהל‪ :‬ןהי שם ‪ rrirr‬מברך מעתה וער עולם‪:‬‬ ‫להא שלמא ר ב א מן שמיא וחיים טובים עלינו ועל בל ישראל‬ ‫ו א מ ת אמן‪:‬‬ ‫קהל‪!; :‬זך מעם ןהוה עשיה שמים ‪:prw‬‬ ‫עשה שלום כמרומיו הוא ‪.‬יעשיה שלום עלינו ועל בל ישראל‬ ‫ו א מ ת אמן‪:‬‬