‫נז‬
‫סליחות ליום שלישי‬
‫א ש ך יושבי ביתך‪ ,‬עוד יהללוך סלה‪ :‬אשדי העם ש כ כ ה‬
‫אשדי העם שיהוה אלהיו‪ :‬ת ה ל ה לדוד‪,‬‬
‫לו‪,‬‬
‫אלוהי ה מ ל ך ‪ ,‬ו א ב ר כ ה שמך לעולם ועד‪:‬‬
‫ארוממך‬
‫ככל־יום א ב ך ב ך ‪ ,‬ןאהללה שמך לעולם ועד‪ :‬גדול ‪:‬הוה‬
‫ו מ ה ל ל מאיד‪ ,‬ןלגדלתו אין הרך‪ :‬דור ל ד ו ר ‪ :‬ש כ ה מעשייך‪,‬‬
‫ו ג ב ו ר י ת י ך עידו‪ :‬הדר כ ב ו ד הוךך׳ ןדבדי נפלאיתיך‬
‫אשייחה‪ :‬ועזוז נוןאותיך יאמרו‪ ,‬וגדלתך אםפךנה‪ :‬זכר‬
‫ר ב ־ ט ו ב ך ‪.‬יביעו‪ ,‬וצךקתך ‪:‬רננו‪ :‬חנון ורחום ‪:‬הוה‪ ,‬א ר ך‬
‫אפים וגדל־חסד‪ :‬טובץהוה ל כ ל ‪ ,‬ודחמיו על־בל־מעשייו‪:‬‬
‫יורוך‪:‬הוה ב ל מעשייך‪ ,‬וחםיךיך‪:‬בךבוכה‪ :‬כ ב ו ד מ ל כ ו ת ך‬
‫ייאמרו‪ ,‬וגבוךתך־‪:‬דברו‪ :‬להודיע לכני האדם גבוריתיו‪,‬‬
‫וכבוד הדר מלכותו‪ :‬מ ל כ ו ת ך מ ל ב ו ת בל־עלמים‪,‬‬
‫בבל־דור ודיר‪ :‬סומך ‪:‬הוה לכל־הגיכלים‪,‬‬
‫וממשלתך‬
‫וזוקף לבל־הכפופים‪ :‬עיני ב ל אליך ‪:‬שיברו‪ ,‬ןאתה נותן־‬
‫להם א ת ־ א ב ל ם בעתו‪ :‬פותח ארדידך‪ ,‬ומשביע לבל־חי‬
‫‪v t‬‬
‫‪v‬‬
‫*‬
‫!‬
‫י‬
‫‪t‬‬
‫י •‬
‫‪i‬‬
‫»‬
‫‪t‬‬
‫רצון‪ :‬צדיק ‪:‬הוה ככל־דרביו‪ ,‬וחסיד בבל־מעשייו‪ :‬קרוב‬
‫‪:‬הוה לבל־קראיו‪ ,‬ל ב ל אשר יקראהו ב א מ ת ‪ :‬ר צ ו ך ר א ױ‬
‫‪.‬יעשה‪ ,‬ואת־שועתם ישמע ויושיעם‪ :‬שומר ‪:‬הוה את־כל־‬
‫איהביו‪ ,‬ואת כל־הרשעים ‪.‬ישמיד‪ :‬ת ה ל ת ‪:‬הוה ‪:‬דבר־פי‬
‫ויברך כל־בשיר שם קדשו לעולם ועד‪ :‬ואנחנו נ ב ר ך ‪:‬ה‬
‫מ ע ת ה ועד עולם הללױה‪:‬‬
‫ועתה יגדל }א בידו אד}‬
‫‪,‬‬
‫דגךת לאמיר‪ :‬זביר ךח^יף יהןה וחסדיך כי ®עולם ה?™‪:‬‬
‫יתגדל ויתקדש שמה חיא‪? :‬עלמא די ברא בו־עותה ױ^לץד מלכותה‪.‬‬
‫בחייכון וביומיבון ובחיי ךכל בית לשךאל בעגלא ובזמן קריב׳ וא^רו אמן‪:‬‬
‫‪:‬הא ש מ ה ר ? א מ ל ד ך לעלם ולעלמי עלמ‪:‬א‪:‬‬
‫סליחות‪ .‬ליום שלישי‬
‫נח‬
‫לתברך וישתבח ולתפאר ויתרומם ויתנשא ולתהךר ולתעלה ויתהלל ?מה‬
‫ךקח־שא‪ .‬בךיך הוא לעלא מן כל בךכתא ושיךתא ת?בהתא ונחטתא‬
‫דאמירן בעלמא‪ .‬ואמרו אמן‪:‬‬
‫־‬
‫ו‪v t t‬‬
‫ד • ז ‪I‬‬
‫ז ״\‬
‫ו י ו‬
‫לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים‪ :‬מה־נתאונן ומדדניאמר‬
‫מה־נדבר ומה נצטדק‪ :‬נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה‬
‫‪:‬־••‬
‫• ‪t - J‬‬
‫־‬
‫‪T:j-‬‬
‫‪J‬‬
‫‪ t‬־ ו |»‬
‫ן »‬
‫‪T‬‬
‫‪ s‬ד‬
‫אליך‪ ,‬כי ‪:‬מינך• פשוטה ל ק ב ל שבים‪ :‬לא־בחסד ול*א־‬
‫במעשים באנו לפניך‪ ,‬בדלים וברשים דפקנו דלתיך‪ :‬דלתיך‬
‫‪-s -‬‬
‫ז‬
‫‪t‬‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫‪r‬‬
‫‪• :‬‬
‫‪J‬‬
‫‪V T‬‬
‫ן‬
‫‪I‬‬
‫ז ‪-‬‬
‫׳‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫ז ?‬
‫‪ 1‬ד‬
‫‪ : -‬ן‬
‫‪V‬‬
‫!‬
‫\‬
‫»‬
‫‪V‬‬
‫ן‬
‫ךפקנו דחום וחנון‪ ,‬נא אל־תשיבנו ריקם מלפניך‪ :‬מלפניך‬
‫מלכנו ריקם אל־תשיבנו‪ ,‬כי אתה שמע תפלה‪:‬‬
‫שמע תפלה‪,‬‬
‫לפניך יהירה‪ :‬יבואו וישתחוו לפניך אדני‪ ,‬ויכבדו‬
‫ד•‬
‫־‬
‫‪t‬‬
‫יי‬
‫־‬
‫‪| 1‬‬
‫־‬
‫ו‬
‫‪1‬‬
‫«‬
‫*‬
‫‪v‬‬
‫‪1-‬‬
‫״‬
‫\‬
‫־‬
‫ז‬
‫•‬
‫*‬
‫‪V T‬‬
‫לשמך‪ :‬באו נשתחוה ונכרעה‪ ,‬נכרכה לפניץהוה‬
‫נבואה למשכנותיו‪ ,‬נשתחוה להדים דגליו‪ :‬באו‬
‫בתודה חצרותיו בתהלה‪ ,‬הודו לו בךכו שמו‪:‬‬
‫יהיוה אילהינו והשתחוו להדם רגליו קדוש הוא‪:‬‬
‫‪i t‬‬
‫״‬
‫‪n‬‬
‫‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪:‬‬
‫־ ד־‬
‫ו *‬
‫־־ ד־‬
‫עשנו‪:‬‬
‫שעריו‬
‫רוממו‬
‫רוממו‬
‫‪r‬ן‬
‫‪:‬הוה אלהינו והשתחוו להר קךשו‪ ,‬כי־קדוש ‪:‬הוה אלהינו‪:‬‬
‫השתחוו ליהוד‪ .‬כהךרת־קךש‪ ,‬חילו מפניו כל־האךץ‪ :‬ואנחנו‬
‫בריב חסךך נבוא ביתך‪ ,‬נשתחוה אל־היכל־קךשך ביראתך‪:‬‬
‫נשתחוה אל־היכל קךשך ונוךה את־שמך על־חסךך ועל־‬
‫אמתך׳ כי הגדלת על־כל־שמך אמרתך‪ :‬לכו נרננה ליהוה‪,‬‬
‫נריעה לצור ישענו‪ :‬נקדמה פניו בתודה‪ ,‬בזמירות נריע לו‪:‬‬
‫‪l‬‬
‫'‬
‫‪T‬‬
‫‪j‬‬
‫־•‬
‫‪ S‬־ | ‪T J‬‬
‫‪T T‬‬
‫*‬
‫י‬
‫אשר ‪.‬יחדו נמתיק סוד‪ ,‬בבית אלהים נהלך ברגש‪ :‬אל‬
‫נערץ בסוד־קדושים דכה‪ ,‬ונורא על־כל־סביכיו‪ :‬שיאו‪:‬דיכם‬
‫קדש‪ ,‬וכרכו אתץהוה‪ :‬הנה ברכו את־‪:‬הוה בל־עכדי‪:‬הוה‪,‬‬
‫העימדים כ ב י ת ‪:‬הוה בלילות‪ :‬אשר מי־אל בשמים ובארץ‬
‫אשר״‪-‬יעשיה במעשייך וכגבוריתיך‪ :‬אשר לו הים והוא עשהו‪,‬‬
‫דבשת ‪:‬ךױ ‪:‬צרו‪ :‬אשר בידו מחקרי ארץ‪ ,‬ותועפות הדים‬
‫לו‪ :‬אשר כ‪:‬דו נפש כל־חי‪ ,‬ורוח כל־כשר־איש‪ :‬ויודו שמים‬
‫נחס ל י ח ו ת ‪.‬ליום שלישי‬
‫פ ל א ך ‪:‬־הוה‪ ,‬אף אמונתך בקהל קדושים‪ :‬לך זרוע עם־‬
‫גבוהה‪ ,‬תעיז זיךך תרום ומינך‪ :‬לך שמים אף־לך ארץ‪,‬‬
‫ת ב ל ומלאה'אתה ‪:‬סךתם‪ :‬אתה פוררת בעזך ‪:‬ם‪ ,‬שבךת‬
‫ךאשי תנינים על־המים‪ :‬אתה הצבת ?ל־גבולות ארץ‪,‬‬
‫קיץ והרף אתה ‪:‬צרתם‪ :‬אתה רצצת ךאשי לױתן׳ תתננו‬
‫מ א ב ל לעם לציים‪ :‬אתה בקעת מעץ ונהל‪ ,‬אתה הובשת‬
‫נהרות איתן‪ :‬לך יום אף־לך ל‪:‬לה‪ ,‬אתה הבינות מאור‬
‫ושמש‪ :‬עשה גדולות עד אין הקר ונפלאות עד אץ מספר‪:‬‬
‫בי א ל גדול ‪:‬הוה‪ ,‬ומלך גדול על־בל־אלהים‪ :‬כי־גדול‬
‫אתה ועשה נפלאות‪ ,‬אתה אלהים לבדך‪ :‬כי־גדול מעל־‬
‫שמים חסדך‪ ,‬ועד שחקים אמתך‪ :‬גדול ‪:‬הוה ומהלל מאיר‪,‬‬
‫ולגדלתו אץ חקר‪ :‬גדול ‪:‬חוה ומהלל מאיד‪ ,‬ונוךא הוא‬
‫על־בל־אלהים‪ :‬גדול ‪:‬הוה ומהלל מאד‪ ,‬בעיר אלהינו הר־‬
‫קךשו‪ :‬לך ‪:‬חוה הגדלה והגבוךה והתפאךת והנצח וההוד‬
‫ןהמתנשא ל ב ל‬
‫בי־בל בשמים ובארץ‪ ,‬לך‬
‫לראש‪ :‬מי לא יךאך מ ל ך הגוים בי לך ‪:‬אתה‪ ,‬בי בבל־‬
‫חכמי הגוים ובבל־מלבותם מאין במוך‪ :‬מאין במוך ‪:‬הוה‪,‬‬
‫גדול אתה וגדול שמך בגבוךה‪: :‬הוה אלהי צבאות מײ‬
‫במוך חפץ ‪:‬ה‪ ,‬ואמונתך סביבותיך‪: :‬חוה אלהי צבאות‬
‫ישב הברכים אתה אלהים לבדך‪ :‬מ י ‪ :‬מ ל ל גבורות ‪:‬הוה‪,‬‬
‫‪.‬ישמיע בל־תהלתו‪ :‬בי מי בשחק‪.‬יערך ליהוה‪ ,‬יךמה ליהוה‬
‫בבני אלים‪ :‬מה נאמר לפניך יושב מרום‪ ,‬ומה נספר‬
‫לפניך שובן שחקים‪ :‬מה נאמר לפניך ‪:‬הוה אלהינו מה‬
‫נדבר ומה נצטדק‪ :‬אין לנו פה להשיב ולא מצח להרים‬
‫ראש‪ :‬בי עונותינו רבו מלמנות‪ ,‬וחטאתינו עצמו מספר‪:‬‬
‫למען שמך ‪:‬הוה תחינו ובצךקתך תוציא מצרה נפשנו‪:‬‬
‫ד ך ב ך אלהינו להאריך אפך לרעים ולטובים והיא תהלתך‪:‬‬
‫למענך אלהינו עשה ולא לנו ךאה עמידתנו דלים ודקים‪:‬‬
‫נח‬
‫ליום שלישי‬
‫סליחות‪.‬‬
‫הושמה לך והגוף פעלך‪ ,‬חוסה על־עמלך‪ :‬הנשמה לך‬
‫והגוף שלך‪: ,‬הוה עשה למען שמך‪ :‬אתאנו על־שמך‪ ,‬יהוד‪,‬‬
‫עשה למען שמך‪ :‬בעבור כבוד שמך‪ ,‬כי אל חנון ורחום‬
‫שמך‪ :‬למעךשמך ‪:‬הוה וסלחת לעוננו כי רב־הוא‪:‬‬
‫?!לרדלני אבינו‪ ,‬כי ?ריב אולתט שנינו‪? .‬חל לנו מלכנו׳ ‪5‬י רבו ^ויגיבו‪:‬‬
‫אל א ר ך אפים א ת ה ‪ .‬ובעל הרחמים נ ק ר א ת ‪ .‬ודרך תשובה הורית‪.‬‬
‫־־•‬
‫** |‬
‫־?‬
‫יוד ‪T‬‬
‫*־ד•‬
‫ו‬
‫‪Itrri‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫גדלת ר ח מ ך וחסדיך‪ ,‬תזכיר היום ובכל־יום א ר ע ‪:‬דיךיך‪ .‬תפן אלינו‬
‫ברחמים‪ ,‬כי אתה־הוא בעל הרחמים‪ .‬בתחנון ובתפלה פןיך ןקךם‪,‬‬
‫כהודעת לענו מ ק ך ם ‪ .‬מחרון א פ ך שוב‪ ,‬כמו ב ת ו ך ת ך כתוב‪ .‬ובצל‬
‫כנפיך נחסה ונתלונן‪ ,‬כיום ו רד יהיוה בענן‪ .‬תעביר על־פשע ותמחה‬
‫ו‪I»t‬‬
‫‪» it‬‬
‫‪• t‬‬
‫‪ J1‬ו‬
‫‪t‬‬
‫־ ‪t-‬‬
‫‪t‬‬
‫‪ t‬ז ז|‬
‫ד‬
‫‪-‬ד‬
‫*־‬
‫־‬
‫‪»«•1‬‬
‫אשם‪ ,‬כיום ויתיצב עטו שם‪ .‬תאזין שועתנו ותקשיב מנו מאמר‪,‬‬
‫!?‬
‫•• ו • ״‬
‫‪1‬‬
‫•‬
‫• ד י ו ־! ז ״‬
‫?‬
‫»‬
‫‪ :‬־ !‪ 1‬־‬
‫‪-‬ו‪--‬‬
‫כיום ויקרא בשם יהיוה‪ .‬ושם נאמר‪:‬‬
‫ו‬
‫ו ‪-‬‬
‫״ • ו |»‬
‫ו‬
‫ו‬
‫‪T‬‬
‫‪ v‬זד‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫ויעביר להוה על־פניו ויקךא‪:‬‬
‫‪:‬הוה ן ‪:‬חוה א ל ד ח ו ם וחנון א ר ך א פ י ם ו ד ב ־ ח ס ד ו א מ ת נצר‬
‫חסד‬
‫‪Y V‬‬
‫ל א ל פ י ם נישא עון ופשע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוננו‬
‫»»־»•‬
‫‪| T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪ VT‬־‬
‫»‪? T -‬‬
‫» ‪ T‬״‪T J‬‬
‫ו־‬
‫־ ז־ ״‬
‫ו ל ח ט א ת נ ו ונחלתנו‪:‬‬
‫ס ל ח לני אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי א ת ה‬
‫אדני טוב וסלח‪ ,‬ורב־חטד לבל־קראיך‪:‬‬
‫אלהינו בושט במעשיט ו;?ל?ט בעווניט‪ :‬אלהיט בושט וחלטנו להרים אלהיט‬
‫פניט אליך‪ :‬לא כדוטאיט תע?'ה לט‪ .‬ולא כעווטתיט תנמיל עליט‪ :‬אם‬
‫עווטת תשמר־לה אדני ?י לעמיד‪? :‬י־ע?ך ה?ליחה למען תוךא‪ :‬אל־תבוא‬
‫???פט עטט כי לאײץךק לפןיך כל־חי‪:‬‬
‫« ‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫^‬
‫»‬
‫‪" 5‬‬
‫ז‬
‫»‬
‫•‬
‫ו‬
‫?‬
‫״‬
‫*‬
‫»‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫?דחם אב על בנים כן תרחם להוד‪ ,‬עליט‪ :‬ליהוה הלשועה על ע?ך בךכתך ?לה‪:‬‬
‫להוה ?באות ע?ט ??זינב לט אלהי לעקב ?לה‪ :‬להוד‪ ,‬צ?אות אשרי אדם בו?ח‬
‫בך‪ :‬להוה הושיעה‪ .‬ה?לך ‪.‬יעננו ?ױם־קךאט‪:‬‬
‫?לדדנא לעוץ העם הזה ?נךל ח?ךך‪ .‬ו?א?ד נשיאתה לעם הזה ??צדלם‬
‫ועד־הנד‪ ,‬ושם ןא?ד‪:‬‬
‫ויאמר יהוד‪ ,‬סלחתי בדברך‪:‬‬
‫‪v‬‬
‫‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫‪ t‬־ » •‬
‫י ז‬
‫ז ז‬
‫‪i‬‬
‫ס ל י ח ו ת ‪ .‬ליום שלישי‬
‫נח‬
‫ה ט ה אלהי אז^ד ו?ו?ע ?קח עי;יך וךאה שהמתינו והעיר א^ר־נקךא‬
‫?ליה‪? .‬י לא על־צךקיתינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך ?י על־ךדו^יך‬
‫הרבים‪ :‬אדיני ?מעד‪ ,‬אחײ ?לחה אדני הקשיבה ו??ז'ה אל־תאחר‪ .‬למע^ז אלדד‬
‫?י ש?ך נקרא על־עיךך ועל־??ך‪:‬‬
‫ח‬
‫סליחה‪ .‬ע״פ א״ב כפול רבנו שלמה הבבלי‬
‫אלהינו ואלהי אבותינו‬
‫אין במרת בשיר מדתך‪ .‬איה‬
‫קנאתך ועצת עמיךתך‪.‬‬
‫בת בררת לבית חמדתך‪.‬‬
‫״־ ז‬
‫בעלוה‬
‫‪t‬‬
‫‪ t‬״‬
‫‪! v‬‬
‫אדונים‬
‫ו‬
‫‪Iv‬‬
‫ואין‬
‫גועה לדורי אני מארסת‪.‬‬
‫גועל דודי איך נדרסת‪ .‬רין‬
‫הרג לעצמה מקנסת‪ .‬דהויה‬
‫• ־ ‪T :‬‬
‫־ ‪V V| :‬‬
‫‪I‬‬
‫»‬
‫גם בי נאנסת‪:‬‬
‫האס בלי ספר שלוח‪ .‬הבן‬
‫ביתום אובד שלוח‪ .‬וגן נעול‬
‫הפקר בטלוה‪ .‬ומעין חתום‬
‫גרפם דלוח‪:‬‬
‫זעם ברגע ועתה להפוך‪ .‬זרי‬
‫מגילת אסתר‬
‫ח‪.‬‬
‫דודי — הרודה ומשעבד אותי‪.‬‬
‫גאר יעקב‬
‫אץ פטדת בשר־ודם מדתו‪ ,‬שהרי‬
‫הכל גלוי לפניך וא״כ איה קנאתך‬
‫ שהיית מקנא‪ ,‬כבעל נקמות‪ ,‬בעבור‬‫בניך ואיפה עצת עטדתך ‪ -‬עצת‬
‫ה׳ שלעולם תעמוד‪ ,‬עתה להיכן‬
‫הלכה‪ ,‬שאתה מביט בוגדים ומחריש‪.‬‬
‫בת כיררת ‪ -‬בחרת את ישראל‬
‫לבת‪ ,‬לבית חטדתך ‪ -‬לעבדך בבית‬
‫המקדש‪ ,‬בעלוה אדונים ‪ -‬אנסוה‬
‫ושלטו בה זרים ובכ׳׳ז ואין לצטדתך‬
‫ אינה נצמדת ומתחברת לשום אלוה‬‫אלא אליך‪.‬‬
‫גועה ‪ -‬כנסת ישראל צועקת‪ ,‬לדודי‬
‫אני מאורסת ו ר א ה איך אני נדרסת‬
‫ע״י גועל דודי ‪ -‬הגיעול השולטים‬
‫בי‪ .‬ואינה מוכנה לעבור על דת אף‬
‫אם דין הרג לעצמה מקנסת ‪ -‬נהרגת‬
‫על קדוש השם וא׳׳כ מדוע היא דחויה‬
‫ מארוסה גם כי נאנסת‪.‬‬‫האם ‪ -‬כנסת ישראל גלי ספר שלוח‬
‫ אץ לה גט מארוסה ובכ״ז היא‬‫משולחת מפניו‪ ,‬והכן‪ ,‬כיתום אוגד‪,‬‬
‫שלוח ‪ -‬בלי לבוש ‪ -‬מופשט וערום‪.‬‬
‫וישראל שנמשלו כגן נעול ‪ -‬שאץ‬
‫נכנסץ בו בלי רשות נעשה עתה‬
‫כהפקר מלוח ‪ -‬כעשב הגדל הפקר‪,‬‬
‫והמעיץ החתום‪ ,‬עתה גרפס ‪ -‬נדרס‬
‫ע״י הולכי רגל‪ ,‬ולכן הוא דלוח‬
‫ עכור‪.‬‬‫זעם מועט כרגע‪ ,‬היה זועם עלינו ודיו‪,‬‬
‫ועתה נשתנה להפוך‪ ,‬להאריך קצפו‬
‫נחס ל י ח ו ת ‪.‬ל י ו ם שלישי‬
‫קדש עתה לשפוך‪ .‬חבת ]רא‬
‫חביבת[ רע בקךן הפוך‪.‬‬
‫חשובה עזובה בקורעת‬
‫עד כי זירי קודש ‪ -‬כתרי הקודש שהיו‬
‫עלינו עתה לשפוך ‪ -‬נשפכו והושלכו‬
‫החוצה)אן‪ .‬חביבת ריע ‪ -‬ישראל‬
‫שנקראים חןים‪ ,‬היו חביבים על‬
‫הקב״ה כקרן הפוך ‪ -‬כבת איוב‬
‫שהיתה יפה)•ועתה חשובה עזובה‬
‫•‬
‫!‬
‫*‬
‫״‬
‫ נחשבת כמופקדת — הקורעת‬‫בפוך ויושבת בפתח עיניים לנאוף‬
‫וסופה להמאס‪.‬‬
‫מוג התואר ‪ -‬ישראל שהיו נאים‬
‫בין אומות העולם‪ ,‬עכשיו קדורנית‬
‫ שחותם מפרך ‪ -‬קדרו פניהם‬‫כשולי הקדרה מעבודה קשה‪ .‬טרייה‬
‫טכה ‪ -‬מכותיהם לחות ואינם‬
‫מגלידים‪ ,‬מבלי ארך ‪ -‬אינם מעלים‬
‫ארוכה ומרפא‪ .‬יום נקם נסתם דרך‬
‫ נעלם מעינינו דרך המובילה ליום‬‫הנקם בגדים‪ .‬יום ׳זלום ‪ -‬אשר בו‬
‫יושב להם כגמולם‪ .‬נחתם ‪ -‬נסתם‬
‫חרך ‪ -‬האשנב‪ ,‬שדרכו ניתן לצפות‬
‫את ימי השילום‪.‬‬
‫כה הסבל הכשיל נטל ‪ -‬המשא גדול‬
‫עד שאפס כחו של הנושא‪ .‬והנשאר‬
‫‪v v‬‬
‫• ‪:‬‬
‫־ ־ • ז‬
‫מקטל ‪ -‬והנשאר לפליטה מן ההרג‬
‫הדי הוא כסול ושכול ‪) -‬״בעל מום‪,‬‬
‫•‪V IV‬‬
‫־ • ! ‪T‬‬
‫‪T :‬‬
‫מכובד העול שהכבידו עליהם‪ .‬לא‬
‫למרגוע נשארו הנשארים‪ ,‬כי נד =‬
‫י ״ ‪ I‬״‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬־ו‬
‫ומטלטל הוא‪ ,‬לעמל ויגע ‪ -‬שטורחים‬
‫זז״• ו ‪-‬‬
‫ועמלים בזעת אפם להתפרנס ולבסוף‬
‫אחר נוטל‪.‬‬
‫מטע כרם שמן המדושן ‪ -‬כנר‬
‫לישראל ‪ -‬נטיעה שמינה ‪ ,m‬מדוע‬
‫עתה היה למרמס ‪ -‬למדרס כחרולי‬
‫הכבשן ‪ -‬כקוצים יבשים שמציתים‬
‫ו‪--‬‬
‫טוב התיאר קדורנית מפרך‪.‬‬
‫טריה מבד‪ .‬מבלי ארך‪ .‬יום‬
‫נקם נסתם דרך‪ .‬יום שלום‬
‫נחתם חרך‪:‬‬
‫ביח הסבל הבשיל נטל‪ .‬בפול‬
‫‪T‬‬
‫ושחול הנשאר מקטל‪ .‬לא‬
‫לעמל‬
‫למרגוע נד ומטלטל‪.‬‬
‫‪i t :‬‬
‫ויגע ואחר נוטל‪:‬‬
‫מטע קךן שמן המדשן‪.‬‬
‫מרמם מדוע בחרלי בבשן‪.‬‬
‫ק ‪ p‬הפוך — שם בתו השלישית של איוב )מב‪ ,‬יד(‪.‬‬
‫פ נ י נ י חיים‬
‫)א( כלשון הפסוק ״תשתפכנה אמי קודש בראש כל פוצות״ )איכה ל‪ ,‬א(‪ .‬שלשה כסריס הס‪ :‬כיור‬
‫סורה — מגל זר הארץ‪ ,‬ונסר נהמה — כעל ירו של ‪ torn‬הזהב‪ ,‬ונסר מלכוס — נ ע ל דרו‬
‫של שולחן‪) ,‬עס״י יומא ענ‪.(:‬‬
‫)ב(‬
‫נס איונ נקראה ״קק הפוך״‪ ,‬ע״ש הקק שנותנים ס הפוך לעיניים‪.‬‬
‫)!(‬
‫״הכסול ושכול״ — לעדן מומין סגן ננכורוס )מ‪.(.‬‬
‫)‪0‬‬
‫כמ״ש ״כרס היה לידידי נקר! ‪ p‬שמן״ )ישעיה ה‪ ,‬א(‪.‬‬
‫מ ל י ח ו ת ליום שלישי‬
‫םג‬
‫בתנור‪ .‬נוצר ‪ -‬השומר למעלה לא‬
‫יישן>ה<‪ .‬וא״כ מדוע נטעו ‪ -‬ישראל‪,‬‬
‫ניתן למשלח ‪ -‬למרמס )‪ .0‬בידי פרות‬
‫הבשן ‪ -‬אומות העולם‪.‬‬
‫שורקה ‪ -‬זמורת הגפן‪ ,‬כנוי לישראל‪.‬‬
‫מה בצע ‪ -‬מה הרווח ומה התועלת‬
‫והיא נקטפת ‪ -‬נתלשת בידי הגויים‪,‬‬
‫גפן פורחת ‪ -‬הצומחת ומתרבה‪,‬‬
‫ץ טה יתרון אמו הנאה יש ממנה‪,‬‬
‫והיא נחטפת ‪ -‬בין אומות העולם‪.‬‬
‫על יד חקוקה וטוטפת ‪ -‬ישראל‬
‫שחקוקה על ידו של הקב״ה מ(‪ ,‬על‬
‫מה אהבתה נשטפת ‪ -‬מדוע אהבתו‬
‫אליה התבטלה‪.‬‬
‫פעולת הרובים‪ ,‬מיעוט מלאכת‬
‫ אומות הללו‪ ,‬מועטת מלאכתם‬‫העושים לשמך >ח<‪ .‬ולכל היותר קיימו‬
‫ז׳ מצוות בני נח שנצטוו‪ ,‬ברם‬
‫פריעת שכר רכה והולכת ‪ -‬השכר‬
‫שאתה פורע להם הולך וגדל)ס! ואילו‬
‫עמך ישראל צופה הפגות ‪ -‬מצפה‬
‫שתהא פנוי מכל עסקיך כדי לעסוק‬
‫בתגמול שכרה‪ ,‬ועיתה נמשכת ‪ -‬חמן‬
‫מתן שכרה נמשכת ומתעכבת>י(‪ .‬צרה‬
‫צרה אחת באה עליהם וכבר אחרת באה‬
‫נוצר למעלה לא יישן‪ .‬נטעו‬
‫למשלוח פרות הבשן‪:‬‬
‫שירקה מד! בצע ונקטעת‪.‬‬
‫פורחת מה יתרון ונדוטפת‪.‬‬
‫על ‪:‬ד חקוקה וטוטפת‪ .‬על‬
‫מה אהבתה נשטפת‪:‬‬
‫־ ד* ‪T T‬‬
‫פעלת‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫• ‪V:‬‬
‫הרובים‬
‫‪T‬‬
‫מעוט‬
‫מלאכת‪ .‬פריעת שבי רבה‬
‫והולכת‪ .‬צו‪$‬ה הפנות ועתה‬
‫נמשכת‪ .‬צרה פקוךה ואחרת‬
‫‪T I‬‬
‫‪TT‬‬
‫•‪V V :‬‬
‫ן‬
‫נסמכת‪:‬‬
‫פקודה‪ ,‬ואחרת נסמכת ‪ -‬בעוד‬
‫רובים‬
‫‪ -‬מציע)סוכה ה‪ (:‬בבבל קורי! לינוקא רביא‪.‬‬
‫>ה< מה הגפן הוה שומרה למעלה הימנה ומשמרה‪ ,‬כך ישראל שומר שלהן עומד עליהן ומשמרן‪ ,‬שנאמר‬
‫״הנה לא ינום ולא יישן‪,‬׳)ויק״ר לו‪ ,‬נ(‪.‬‬
‫>ו< מלשון ״ושלח אח נעירה ונער נשלה אחר״ )שמות » ‪ ,‬ל(‪.‬‬
‫>ז( כל״א‪ ,‬״הן על כפים סקומיך״ )ישעי׳ מט‪ ,‬עז(‪ .‬וטוטפת הן התפילין נין עיניו‪ ,‬וכמאמר מז״ל תפילין‬
‫למרי עלמא מה כמינ נהו ״ומי כעמך ישראל״ )נרכוס ו‪.(.‬‬
‫>ח< עשו נ?ל אביו)לנ״ר א‪ ,‬יל(‪ ,‬נטכלנצר פסע ארנע פסיעות‪) ,‬סנהדרין צו‪.(.‬‬
‫>ט< כמו שעשית לנטכמצר שמלן על כל העולם נשניל הפסיעות שפסע‪.‬‬
‫)י( כתורת כהטס נפרשת נסוקותי )כו‪ ,‬ט( ״ופטתי אליכם״‪ ,‬משלו משל למה הלכר לומה למלן‬
‫ששכר פועלים הרנה‪ ,‬והיה שם פועל אחל שעשה עמו ימים רניס נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס‬
‫אותו פועל עמהס‪ ,‬אמר המלן לאותו הפועל אפנה לן‪ ,‬הרוגים הללו שעשו עמי מלאכה מועמת‬
‫ואט מסן להם שכר מועט‪ ,‬אנל אמה משטטת הרכה אט עמיל למשוכ עמן‪ ,‬כן ישראל מנקשין‬
‫שכרן לפט המקוס‪ ,‬והאומות מכקשין שכרן‪ ,‬והקנ״ה אומר להן לישראל‪ ,‬נטי אפנה לכן מכל הלרומין‬
‫הללו שעשו עמי מלאכה מועטת ואט טמן להם שכר מועט‪ ,‬נעולם הזה — שמועט הוא‪ .‬אכל אתם‬
‫חשטנות הרנה יש לי לחשוב עמכם‪ .‬לכן נאמר ופטתי אליכם — נטונה‪ ,‬וספרתי אתכס — נפרייה‬
‫ורניה‪ ,‬והרנתי אמכם — כקומה זקופה‪ .‬וכי האי גוונא חטא נמלת פורענות‪ ,‬״ונתחי פט נכס״‬
‫משלו משל למה הלנר לומה למלן שאמר לענדיו פונה אט מכל עסקיי ועוסקט נכס לרעה לכן אומר‬
‫הפייט פעולת הרובים וכוי‪) .‬ערה״ב(‪.‬‬
‫הרובים — נערים‪ ,‬מלשון רניא‪ .‬ונעטננו יש לפרש עפ״י הרא״ש נע״ז )פ״ל‪ ,‬ס״ט(‪ :‬״מאן רוגים‬
‫םד‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שלישי־‬
‫כסמוך לה‪).‬יא(‪.‬‬
‫קדש ראשית ‪ -‬ישראל הנקראים‬
‫״קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתה״‬
‫‪•TI‬‬
‫!־" ־‬
‫״‬
‫‪Vj‬‬
‫ריסיהו ‪ j‬ג<‪ ,‬מבחר התבואה‪ ,‬וגם‬
‫נמשלה לעריפת חטץ שאדם מכניסן‬
‫במניין לשערים‪ ,‬ועתה בכל קצוי‬
‫ארץ זרויים כשעורים ‪ -‬פזורים‬
‫כשעורים רבו רוח מנשבת כעלי‬
‫יערים‪ ,‬רדוף נשמטת נסים ונסערים‬
‫כשהרוח מנשבת בעלים ובענפים הם‬
‫נסים ונסערים כאילו נרדפים מפני‬
‫חרב)יג<‪.‬‬
‫שמונה ותשעים האלות האלה ‪ -‬צ״ח‬
‫דברי הברית•‬
‫התוכחות של ׳אלה‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫‪t‬‬
‫י‬
‫‪T‬‬
‫‪t‬‬
‫‪1‬‬
‫)נפי ני תנו*‪ ,‬נח‪ 0» .‬נתקיימו כשלמות‬
‫״ ״ ‪V‬‬
‫״ ‪V‬‬
‫‪T‬‬
‫תמו אלה מאה ‪V •• T‬‬
‫ומאידך שלמו ‪1 -‬‬
‫כבשים חסר שתיים «״ח( הכתובים‬
‫בחג הסוכות שעליהם נאמר ״אלה‬
‫‪: I- :‬‬
‫‪ I‬־ ״‬
‫‪ T 1‬״ ‪V‬‬
‫תעשו לה׳ במועדיכם״ )בסיבי נס‪ .‬ל>‪,0‬‬
‫והם היו מעכבים את צ״ח התוכחות‪,‬‬
‫והיום אץ מה שיעכב אותם ‪.en‬‬
‫ובעוונותינו לא רק צ״ח אלה הוכינו אלא מאלה וכאלה השיגונו הרבה יותר >‪ .00‬ולכן תרחם‬
‫עלינו ותקבצינו מקרנות אלה ‪ -‬מארבע פנות ה א ח שגלינו אליהם‪ ,‬אז ‪ -‬בזמן‬
‫קידש ראשית ערמת שערים‪.‬‬
‫קצרי ארץ זרויים כשיעורים‪.‬‬
‫רוח מנש‪3‬ת בעלי יערים‪.‬‬
‫רדוף נשמטת נסים ונפערים‪:‬‬
‫שמונה ותשעים האלות‬
‫האלה‪ .‬שלמו אלה מאלה‬
‫ובאלה‪ .‬תרחם תקבצנו‬
‫מקךנות אלה‪ .‬אז יאמרו‬
‫— סיגמניא וכר וי״מ הכשות שהעמידו המסיס לליוש להם ולהסזיק לסן ונו׳״‪ .‬ובסורמן של ראשונים‬
‫לירושלמי סלה )כו‪ (.‬גרס נרא״ש‪ :‬״שהעמילו הנוצרים ממרים ללרוש להם ולהסדק לתם וכו׳״‪ ,‬ופירוש זה‬
‫עולה יפה כאן נסייט‪.‬‬
‫)יא( כלרש נספרא נחקוסי)מ‪ ,‬טז(‪ ,‬״והפקלמי עלינם נהלה״ שיהיו הממס פוקלוס אתנם מזו לזו‪,‬‬
‫על שהראשונה פקולה אצלכם‪ ,‬אביא אסרס ואסמנה לה‪.‬‬
‫)יג( וזוהי מלס ה ס קשה לישראל‪ ,‬כלתניא‪ ,‬ספרא מזוקומי )מ לג( ״ואתכם אזרה נגרים״ מילה‬
‫קשה לישראל‪ ,‬נשעה שבט המליכה גולים למקום אסל ורואץ זה אס זה ומסנסמין‪ ,‬ואתם אץ אתם‬
‫כך‪ ,‬אלא עתיד אני לזרוס אסנס ל ק האומות ואץ אסל מנם קרונ אצל סנרו‪ ,‬כעני! שנאמר ״וזריתים‬
‫נגדים והפיצוחים נארצוס״‪ ,‬כאלם שזורה אס השעורים אץ אסס מהן‪ ,‬קרונה אצל סנרסה‪ ,‬כך אץ מהם‬
‫קרונ אצל סנירו‪.‬‬
‫)יג< לקיים מה שנאמר ״ורלף אוסס קול עלה נלף ונסו ממסת סרנ״ )ויקרא מ‪ ,‬לו( הסרנ נקראת‬
‫נשמטס נסורס נהטם‪ ,‬לסטא‪ ,‬״והריקוסי אחרינם סרנ״ )ייקרא נו‪ ,‬לג( — סרנ הנשמכזת אחריהם לא‬
‫נמהרה סוזרס וכוי‪.‬‬
‫)יד( ראה נרש״י נמדנר )»ו‪ ,‬יס( ״ולכבשים״ — מגל ישראל שנקראו ״שה פזורה״‪ ,‬והם‬
‫קטעים‪ ,‬ומטינס סשעיס ושמונה‪ ,‬לנלוס מהם סשעי« ושמונה קללוס שנמשנה סורס‪ .‬ונתרגום יונתן‬
‫‪ p‬עתיאל )שם‪ p i ,‬סכומהון לכל אימריא סמט וסשעץ למכפרא על סמט וסשעץ לווטיא‪ .‬וכה״ג יסל‬
‫הסיינו ביוצר ליום ד לסונוס )גנורוס(‪ :‬״סשורס שי אלפים שנעים וגר רציתי ז*לים שמונה ותשעים‪.‬‬
‫קלוע בם תוכחות שמונה ותשעים‪ .‬צרפתי אלה גאלה גאפיף ‪. ,‬‬
‫)טו( נלסטא בספרא )ויקרא מ‪ ,‬יס( ״ואס על אלה לא תשמעו לי״‪ ,‬רבי יהושע אומר‪ ,‬שלא יהו‬
‫ישראל אומרים‪ ,‬נלו נל המנוח ואץ לו להניא עול אחרות עלינו‪ ,‬ת״ל ״ואס על אלה לא משמעו לי״‬
‫עול יש לי אחרות מאלה וכאלה להביא‪.‬‬
‫נחס ל י ח ו ת ‪.‬ליום שלישי‬
‫^‪L,,-‬‬
‫‪-‬‬
‫^‬
‫‪,‬ןן־ןף‬
‫‪t‬‬
‫•‬
‫הגאולה יאמרו ־גויים‪ ,‬הגדיל ה‪-‬‬
‫לעשות עם אלה ‪ -‬עמ אומה זו‪ ,‬ניסים‬
‫^‬
‫־ ־‬
‫ונפלאות‪.‬‬
‫צם־אילה‪:‬‬
‫אל מלך יושב על־כסא רחמים׳ מתנהג בחסידות מוחל עונות עמו‪,‬‬
‫מעביר ראעון ראשון‪ ,‬מ ן ב ה ?חילה לחטאים והליחה לפורעים‪,‬‬
‫עושה צדקות עם־בל־בשיר ורוח‪ ,‬לא ברעתם תגמיל‪ .‬אל הורית־לנו‬
‫‪v‬‬
‫‪vt‬‬
‫|‬
‫‪t‬‬
‫?‬
‫ו‬
‫‪t‬‬
‫י י‬
‫* *‬
‫»‬
‫״‬
‫«‬
‫ן‬
‫»‬
‫לומר ש ל ש עשרה‪ ,‬וזכר לנו היום ברית ש ל ש ?שרה‪ ,‬בהודאת‬
‫לעגו מפןךם‪ ,‬כמו שכתוב ױךד להוד‪ ,‬בענן ויתיצב עמו שם ויקךא‬
‫יהיוה‪:‬‬
‫בשם ‪I I‬‬
‫‪-J‬‬
‫ולעבר להוה על־פנױ ויקרא‪:‬‬
‫‪:‬חוה ן ‪:‬חוח א ל ר ח ו ם וחנון א ך ך א פ י ם ו ר ב ־ ח ס ד וא©ת נצר‬
‫חסר‬
‫ל א ל פ י ם נ ש א עון ופשע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוננו‬
‫ו ל ח ט א ת נ ו ונחלתנו‪:‬‬
‫ו‬
‫‪-‬‬
‫ז‬
‫ו‬
‫‪-‬‬
‫ו‬
‫‪t‬‬
‫ס ל ח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי ?שענו‪ :‬בי א ת ה‬
‫אדני טוב וסלח‪ ,‬ןרב־חםד לבל־קראיך‪:‬‬
‫וארץ‪:‬‬
‫נ?א לבלט אל־כפלם אל־אל בשמים‪ :‬עזךט ??ם להוד׳ עו?'ה‬
‫אל לתן למוט ךגלנו אל לטם שו?ךט‪ :‬דעה לא לטם ולא לישן שו?ר‬
‫יק‪5‬ךאל‪ :‬הושע לה;וה את־עטך את ?ארית לשו־אל‪:‬‬
‫?ךחם אב על ?נים ?ן תךחם להוד׳ עליני‪ :‬לידיוי׳ ל י ^ י ׳ ?ל ??!ל בךכתך ?לה‪:‬‬
‫להוד‪? ,‬באות עמנו ??גב לנו אלהי לעקב ?לה‪ :‬להוד׳ ?באות א?די אדם בו?ח‬
‫בך‪ :‬להוה הושיעה‪ .‬ה?לך יעננו בױם־קךאנו‪:‬‬
‫?לח־נא לעין העם הזה ?גדל חסדך‪ .‬ובא?ר נשיאתה לעם הזה ??צרלם‬
‫ועד־הגה ו?ם נאמר‪:‬‬
‫וייאמר להוה סלחתי כךברך‪:‬‬
‫הטה אלהי אזןך ו??ע ?קח עי;יך וךאה שי?מתיט !העיר א?ר־נקךא ??ך‬
‫עליה‪? .‬י לא על־?ךק'תיט אנחט ?פילים תחטניט לפ^יך ?י על־רח?יך‬
‫הרבים‪ :‬אד';י ??עד‪ ,‬אדיןי ?לחה אדיןי הק?י?ה ועשיר׳ אל־תאחר‪ .‬למע^ך אלד‪,‬י‬
‫בי ש?ך נקךא על־עיךך ןעל־ע?ך‪:‬‬
‫םו‬
‫ט‬
‫ס ל י ח ו ת •ליום שלישי‬
‫סליחה ע״פ א׳׳ב בסופו חתום מחברו)רבנו( שלמה )הבבלי( הקטן יגדיל בתורה‬
‫כ א י יעקב‬
‫>א<אני יום אירא ‪ -‬ביום שאני‬
‫ירא ודואג מפני צרה אליך אקרא‬
‫ להושיעני לבל יעשקוני זדים‬‫ שלא ילחצוני רשעים עוזבי יקרה‬‫ שעזבו את התורה היקרה מפז‬‫ומפנינים‪ .‬שב לבקרה ‪ -‬הוי יושב‬
‫ועוסק לבקר ולחפש אחר מעשיהם ‪T) T :‬‬
‫כדי להשיב להם כגמולם‪ ,‬על דין רשע‬
‫ומעשי עוול‪ ,‬מלואם ‪ -‬אשר מליאת‬
‫אסיפתם יקרא ‪ -‬יפרסם נגדי‪.‬‬
‫אלהינו ואלהי אבותינו‬
‫אני יום איךא איליך אקרא‪.‬‬
‫בל !עשקוני זךים עוזבי‬
‫יקרה‪ .‬גמול להשיב להם‬
‫» ‪V‬‬
‫‪•XI‬‬
‫שב לבקרה‪ .‬דין רשע ועול‬
‫| ‪T T‬‬
‫! ־ ! )‪r‬‬
‫‪ :‬־‪T‬‬
‫מלואם יקרא‪:‬‬
‫החושבים ‪ -‬ע׳׳י גזרתם‪ ,‬להשכיח‬
‫שם קודש הנכבד ‪ -‬של קוב״ה‪,‬‬
‫ולהרגיל בפינו שם טומאה של יראתם‬
‫כדי שנמיר דתנו ונעבוד פסל שלהם‬
‫הנקלה ‪ -‬הנבזה והנעבד ‪ -‬שנוצר‬
‫בית אדם‪ .‬זד‪ ,‬דרכם ‪ -‬ומנהגם טובי‬
‫עם אבד ‪ -‬את הטובים שבעם שאינם‬
‫‪T:V:‬‬
‫ממיתם דתם מאבדים וממיתים‪ ,‬ע״י י ‪V | :‬‬
‫כבישת קורת בית הבד עליהם )עיין לעיל‬
‫‪0‬לי״ ה ד‪ (* ,‬ולכן מבקש הפייט חשוך‬
‫השאר ‪ -‬אלה שנותרו הצל אותם‬
‫ומנע מכתשם בכית הכד‪.‬‬
‫לימדו‬
‫‬‫טרוף טרף למדו אדם‬
‫‪ :‬״‬
‫־‪» : T‬‬
‫והרגילו עצמם להרוג בני אדם‬
‫כמדובר כמו שנאמר ״וילמד לטרף‬
‫^ךף אדם אכל״ )יחזקאל יט‪ ,‬ג(‪ .‬ועל‬
‫הנשאתם ידו ‪ -‬מטילץ גורל‪ ,‬כעל‬
‫בעלים‪,‬‬
‫הפקר שמצאו במדבר ללא‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫•‪IX:‬‬
‫כמעט כילו ‪ -‬כמעט השמידונו ולא‬
‫יעדרו ‪ -‬ולא יחסת דבר‪ ,‬לולא רחמיך‬
‫‪ :‬־‬
‫־ ־‪T :‬‬
‫אדון אשר בחסד דבר ‪ -‬המנהיג אותנו‬
‫בחסד‪.‬‬
‫ז‬
‫• ‪T| :‬‬
‫החושבים להשביח שם קדש‬
‫הנכבד‪ .‬ולהרגיל שם טמאה‬
‫נקלה ונעבד‪ .‬זה דרכם‬
‫‪V‬‬
‫־ ‪T :‬‬
‫טובי עם אבד‪ .‬חשך השאר‬
‫מבתשם בבית הבד‪:‬‬
‫־‪T‬‬
‫טרף טרף אדם למדו‬
‫במדבר‪ .‬ידו גורל בעל הפקר‬
‫‪ :‬־‬
‫‪ : V‬״‪I‬‬
‫במדבר‪ .‬כמעט כלו ‪t‬ולא‬
‫מי יהרהר אחר מדותיך לדיינה‬
‫ לנצוח עליך בבית הדץ‪ ,‬ואפילו‬‫אפשר היה נוכחך להשיב‪ ,‬מי חלציו‬
‫לדינה ‪ -‬כלומד‪ ,‬מי יאזור חלציו‬
‫דשא כלי מלחמתו לסדר טענותיו‬
‫עמך‪ ,‬הלא אתך האמת‪ ,‬והמשפט שלך‬
‫הוא‪ .‬סרנו ‪ -‬ממצותיך לפיכך סוערנו‬
‫)א(‬
‫‪.‬יעךרו ךבר‪ .‬לולי רחמיך‬
‫אדון בחםד דבר‪:‬‬
‫מי יהרהר אחר מדותיך‬
‫נכחך להשיב‬
‫לדינה‪.‬‬
‫מחלציו לדנה‪ .‬םרנו וםוערנו‬
‫פ נ י נ י חייט‬
‫‪r 1 - :‬‬
‫סליחה זו יש להכין ולפרש על פי הנאמר כסליחה ז‪ /‬א‪ .‬עיי״ש‪.‬‬
‫ו ‪:‬‬
‫דן‬
‫• »‬
‫ס ל י ח ו ת ‪ .‬ליום שלישי‬
‫ונשמטה חרב היונה‪ .‬עמך‬
‫הדין ױךך על העליונה‪:‬‬
‫פן ייאמר יכלתי בעל המוט‪.‬‬
‫צרי יהודה יגילו בי אמוט‪.‬‬
‫וי•‬
‫‪t‬‬
‫ד‬
‫‪•T‬‬
‫קךא לטבורי חנם שנת‬
‫שמוט‪ .‬רשע הפושט יד יפוג‬
‫*‬
‫־‬
‫‪I T‬‬
‫‪T‬‬
‫אחור ויקמיט‪:‬‬
‫‪I! •:‬‬
‫‪T‬‬
‫שטרך קודם ולו נושים‬
‫מבקשים‪ .‬שעבוךך להרחיק‬
‫רבו אדונים קשים‪ .‬תחומי‬
‫לעקר‬
‫מצריך‬
‫מימני‬
‫מבקשים‪ .‬תבואה קדשת‬
‫בלועה מלילות וקשים‪:‬‬
‫שפט רעה תביא עליהם‬
‫‪T‬‬
‫‪TT‬‬
‫למו עולל‬
‫והאשימם‪.‬‬
‫*־ ~ ־‬
‫‪T‬‬
‫וחתעולל בביבד ישמם‪ .‬מנת‬
‫ ‪9‬זרנו ברוח סערה לארבע פנות‬‫הארץ ונשמטה חרב היוגה ‪ -‬ופשטה‬
‫אחרינו חרב השיכורה מדם חללים)ב‪,1‬‬
‫אמנם עטך הדץ ‪ -‬הצדק אתך וידך‬
‫על העליונה ‪ -‬שאנו חייבים‪ ,‬אבל‬
‫מכל מקום אל תמצה הדק‪,‬‬
‫םן יאטר בעל המוט ‪ -‬האויב‬
‫המשפילנו יאמר‪ :‬אני יכולתי ‪ -‬וידי‬
‫רמה‪ ,‬ולא מן השמים פעלו לי‪.‬‬
‫צרי ‪ -‬אויבי יהודה יגילו כי אמוט‬
‫ כאשר אפול ואתמוטט‪ ,‬ולכן קרא‬‫לישראל שהם מכורי חנם ‪ -‬בץ‬
‫אומות העולם‪ ,‬שנת שמוט ‪ -‬שביתה‬
‫מצרתן‪ ,‬ותקרא להם דרור‪ .‬רשע‬
‫הפוש® יד ‪ -‬אותו ״פילו הרשע״ יפוג‬
‫ידו אחור ויקמוט ‪ -‬מתכווץ‪.‬‬
‫שפרך קודם ‪ -‬שטר שעבודך על‬
‫ישראל ‪ -‬שהם עבדיך וקנויים לך‬
‫ קודם לכל שטר אחר שיצא על‬‫ישראל!״‪ ,‬ובכ״ז ולו נושים ‪ -‬אומות‬
‫העולם‪ ,‬המבקשים לשעבדם תחת‬
‫ידיהם‪ ,‬שעבודך להרחיק‪ ,‬רבו אדונים‬
‫קשים ‪ -‬רבים הם הרוצים להרחיק‬
‫שעבודך מעלינו ולזייף שטרך‪ .‬תחומי‬
‫פימני מצריך ‪ -‬גבולות שבשדך‬
‫לעקור מבקשים ‪ -‬לפרק גדר‪ ,‬להשיג‬
‫גבולך‪ ,‬ולהכנס בפרצה ותבואה‬
‫ ישראל אשר קדשת‪ ,‬בלועה טלילות‬‫וקשים ‪ -‬רוצים לבלוע ולהשחית‬
‫השיבולים עם הקש‪ ,‬כלומר רוצים‬
‫להשמיד אנשים נשים וטף‪.‬‬
‫שפט רעה תבוא עליהם ‪ -‬תשפטם‬
‫על הרעה שעשו והאשימם ‪ -‬וחייבם‬
‫בדק‪ .‬לטו עולל ‪ -‬פעול עליהם‬
‫בכובד ידך והשמידם‪ ,‬ישימם ‪ -‬רשים‬
‫אותם לשממה‪ ,‬והתעולל ‪ -‬ולעג‬
‫עליהם במפלתם‪ .‬מנת כוסם ‪ -‬כגמול‬
‫מגילת אסתר‬
‫ט‪.‬‬
‫תבואה קדשת ‪ -‬במ־ש )ירמיה ב‪ ,‬ג(‪ :‬קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה‪.‬‬
‫>ב< נעטפה — כמאמר סז״ל בתורת נהנים )ספרא גחוקומי כו‪ ,‬לג( סרג הנשמטח אחריהס לא‬
‫במהרה היא מחרת )וכדלעיל ש‪ ,‬יג(‪ .‬חרג היונה — כירמיהו)מו‪ ,‬מ!( תרגם יונתן‪ :‬סרנא לסנאה דהיא‬
‫כתמר מרויא‪ .‬ופרש״י — היונה לשון יץ‪.‬‬
‫)ג<‬
‫נח‬
‫כמו שנאמר ״ט עבדי הם״ )ויקרא כה‪ ,‬מג( ושם בספרא‪ ,‬שטרי עליהם ראשון‪.‬‬
‫עד ס ל י ח ו ת •ליום שלישי־‬
‫‪6‬חיפ טפח‬
‫למעשיהם יףי״‬
‫ המטר עליהם פחמי אש כדי‬‫שתפוח נשמתם השיגם שגעתייפ‬
‫•‬
‫י‬
‫נקם שעברו על ברית שבע‬
‫שנצטיי• יהשמם ~‬
‫שממה‪.‬‬
‫כוסם פחי מפח הגשימם‪.‬‬
‫־‬
‫־‬
‫־ ״‬
‫השיבם שבעתים נהם ברית‬
‫‪T‬‬
‫מצװ ת‬
‫ז‬
‫י• •‬
‫עשה אותם‬
‫!‬
‫!־ ‪I‬‬
‫• ‪•- 1 :‬‬
‫והשמם*‬
‫פזי ת‬
‫י ־ י ״‬
‫*‬
‫י‬
‫י •י ־‬
‫העיי ?יי״ י ״יי ™״י העיר קרית טירת נוף נהלנו‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫‪ -‬הביאנו אל ירושלים‪ ,‬שהיא קרית‬
‫'‬
‫עבוי‬
‫״‪I‬‬
‫ים גאולים דרר לעבר‬
‫פ ל ט ח שלך‪ .‬ים גאולים דרי‬
‫קהלינו ‪ -‬הביאנו לא׳׳י בים‪ ,‬אשד‬
‫‪T‬‬
‫!‬
‫־ י־‬
‫••יין״‬
‫קהלנו‪ .‬בף תוחלתנו ואתה‬
‫״ ״ לני י װ סליל״• ל מ ע ז י ע ב י י‬
‫בו קהלינו‪ .‬כך תוחלתנו ־־ תקותנו‪,‬‬
‫ואתהיב ™״‪3‬י ־ ׳™י•‬
‫י ־‬
‫־ י־ ״‬
‫י•‬
‫‪y,em‬‬
‫‪T‬‬
‫‪:‬‬
‫״‬
‫־‬
‫‪I‬‬
‫!‬
‫!‬
‫״‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫רב מחוללנו‪ .‬נחמנו נא יהי‬
‫נא‪ ,‬יהי חסדך עלינו‪.‬‬
‫!‬
‫־‬
‫־ ־ ״‬
‫י״‬
‫י ־‬
‫י‬
‫חםךף עלינו‪:‬‬
‫אל מלך יושב על־בםא רחמים‪ ,‬מתנהג בחסידות מוחל עונות עטו‪,‬‬
‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מ ך ב ה מחילה לחטאים והליחה לפושעים‪,‬‬
‫עושה צדקות עם־בל־בשיר וריס׳ ל א ?רעתם תגמל‪ .‬אל הורית־לנו‬
‫לומר שלש ?שרה‪ ,‬וזבד לנו היום ברית שלש ?שרה‪ ,‬בהוךעת‬
‫‪1‬‬
‫*‬
‫לעבר מהדם‪ ,‬במו שבתוב וירד יהיוה בענן ויתיצב עטו שם ויקרא‬
‫?שם ןהןה‪:‬‬
‫ױעבר ‪:‬הוה על־פנױ ןייךא‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪*111‬‬
‫‪T‬‬
‫‪1‬‬
‫‪,‬‬
‫־ • ‪t‬‬
‫* • ‪r‬‬
‫?‬
‫• י‬
‫־ • ו ‪*1‬‬
‫יהיוה ן יהוד‪ .‬א ל ר ח ו ם וחנון א ר ך א פ י ם ו ר ב ־ ח ס ד ו א מ ת ניצר‬
‫• ו‬
‫ו *‬
‫חסד‬
‫‪vv‬‬
‫‪t‬‬
‫־‬
‫‪-‬‬
‫ו ־‬
‫|‬
‫‪| vv‬‬
‫־ ־•‬
‫ו״‬
‫‪vv‬‬
‫‪nv‬‬
‫ל א ל פ י ם נ ש א עוז ופשע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוננו‬
‫״‬
‫»»־»•‬
‫‪ T‬ן‬
‫»‪ v‬־‬
‫‪ I‬־‪t T‬‬
‫ו —|‬
‫ו ז •‪t 1‬‬
‫־ ‪1‬־‬
‫ו ל ח ט א ת נ ו ונחלתנו‪:‬‬
‫ס ל ח לנו אבינו בי חטאנו‪ ? .‬ח ל לני מלבנו בי פשענו‪ :‬בי א ת ה‬
‫אריך ט ו ב וסלח‪ ,‬ןדב־חםד ל^ל־קיראיך‪:‬‬
‫פזמון‪ .‬חתום בו שם מחברו)רבנו( שמואל כהן יחי‬
‫י‬
‫ע ב‬
‫גאי י ?‬
‫מלאכי רחטיס׳ משיתי עיייז׳ ח ל י‬
‫_‬
‫נא‬
‫מלאכי רחמים משרתי עליון‪ .‬הלו‬
‫״‪Z‬‬
‫התפללו והתחננו ״ י א ‪ .‬ל׳ ללמד‬
‫נא פני אל במיטב הגיון‪.‬‬
‫זכות על ישראל במיטב הגיון ‪ -‬בדבור‬
‫מגילת אסתד‬
‫י‪.‬‬
‫י ‪J ™ -‬‬
‫‪-‬‬
‫ײ ײ‬
‫הגיון בבנור — ת״י)תהלים עב‪ ,‬ד(‪ :‬דגנת בנריא‪.‬‬
‫עד ס ל י ח ו ת •ליום שלישי־‬
‫אולי יחוס עם עני ואביון אולי‬
‫־‬
‫‪t‬‬
‫‪i‬‬
‫‪• t‬‬
‫‪v‬‬
‫|‬
‫‪j‬‬
‫;־רחם‪:‬‬
‫אולי‪:‬רחם שארית יוסף‪ .‬שפלים‬
‫ונבזים פשוחי שסף‪ .‬שברי חנם‬
‫טבורי בילא־כסף‪ .‬שואגים ב ת פ ל ה‬
‫ומבקשים רשיון‪ .‬אולי‪:‬‬
‫אולי ירחם מעני ב ב ל ‪ .‬מ ל מ ד‬
‫‪-‬‬
‫ו‪-‬‬
‫‪•• s‬‬
‫ו‬
‫‪v‬‬
‫‪v‬‬
‫\‬
‫‪i‬‬
‫‪t‬‬
‫מבות בענוי ס ב ל ‪ .‬מנוד־ראש‬
‫נתונים ביושבי ת ב ל ‪ .‬משל בעמים‬
‫בקצף ובזיון‪ .‬אולי‪:‬‬
‫אולי ירחם וירא בעני עמו‪ .‬ױקשב‬
‫‪vi‬‬
‫ו־••‬
‫־‬
‫*«•‬
‫וישמע הצגים לעמו‪ .‬ועודים בלחש‬
‫מוסר למו‪ .‬ועיניהם תולים למציא‬
‫« •‬
‫־‬
‫‪j‬‬
‫‪• T‬‬
‫־‬
‫»‬
‫ז‬
‫‪j‬‬
‫ן‬
‫••‬
‫״‬
‫‪i‬‬
‫•‬
‫«‬
‫ד‬
‫רציון‪ .‬אולי‪:‬‬
‫אולי ירחם אומרי סלח־נא‪ .‬אימצי‬
‫ן‪ -‬״‬
‫שבחו‬
‫•‬
‫״‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫בבל־עת ועונה‪ .‬אגורים‬
‫‪» :‬‬
‫ז‬
‫ן *‬
‫»‬
‫•‬
‫בצרה לשפך תחנה‪ .‬את־פני‬
‫אלהיהם שופכים לב־דויון‪ .‬אולי‪:‬‬
‫אולי ‪:‬רחם לקתה בכפלים‪.‬‬
‫לעוטה אריות כמו בפי שחלים‪.‬‬
‫«‬
‫‪1‬‬
‫‪t‬‬
‫־ ‪t‬‬
‫‪j‬‬
‫י‬
‫י‬
‫סט‬
‫מעולה‪ ,‬ואז אולי יחוס ה׳ על עם עני‬
‫ואביון ‪ -‬התאב >א< לחסות בצל כנפיו‪,‬‬
‫אולי ירחם‪.‬‬
‫אולי ירחם שארית יוסף ‪ -‬ישראל‬
‫השפלים ונבזים ‪ -‬ובזויים‪ ,‬פשוחי‬
‫שסף ‪ -‬הקרועים והשמרים בץ‬
‫האומות‪ .‬שבויי חנם‪ ,‬מכורי בלא בסף‬
‫ כעבד בזוי חסד ערך‪ .‬שואגים‬‫ צועקים בתפלה‪ ,‬ומבקשים רשיון‬‫ מבקשים את רשותך וחסותך‪,‬‬‫ושתסיר מעלינו את חסות הגויים‪.‬‬
‫אולי ירחם מעוני כבל ‪ -‬האסורים‬
‫בשלשלאות‪ ,‬מלמדי מכות ‪ -‬מורגלים‬
‫במכות ובענוי סבל‪ ,‬מנוד ראש‬
‫ ללעג אנו נתונים בין יושבי תבל‪,‬‬‫הפכנו להיות למשל בעמים ‪ -‬לבת‬
‫בץ האומות‪ ,‬בקצף ובזיץ ‪ -‬לחרפה‬
‫ובושה‪.‬‬
‫אולי ירחם וירא בעני ‪ -‬בסבל‬
‫עמו‪ ,‬ויקשב ה׳ וישמע הצגים לעמו‬
‫ ויאזץ לנצבים ועומדים לפניו‬‫בתפלה‪ .‬ועודים בלחש‪ ,‬מוסר למו‬
‫ בעת שבאים עליהם יסורים‬‫מתקבצים הם יחד לתפלה‪ ,‬ועיניהם‬
‫תולים לשמים ומצפים למצוא רציון‬
‫ רצון מלפניך‪.‬‬‫אולי ירחם אומרי סלח נא ‪ -‬ישראל‬
‫המתוודים לפניו‪ ,‬אומצי שבחו‬
‫ המתחזקים לומר שבחו של הקב״ה‬‫בכל עת = ועונה‪ .‬אגודים ‪ -‬מתקבצים‬
‫יחדיו בעת צרה‪ ,‬לשפוך תחנה‪ ,‬את‬
‫פני ‪ -‬לפני אלהיהם שופכים לב דויץ‬
‫ לב כואב‪.‬‬‫״‬
‫_‬
‫בכפלײפ‬
‫לקתה‬
‫אולי ירחם‬
‫עפ ה‬
‫״כי לקחה מיד ה׳ כפליים בכל‬
‫חטאתיה״ )ישעיהו פ‪ .p .‬לעופה‬
‫‪ -‬אכולה ע״י אריות כמו בפי שחלים‬
‫פשוחי שסף — תרגום ״ויפשחגי״)איבה ג‪ ,‬יא( — ושסעני‪ .‬וראב״ע כתב‪ :‬תרגום וישסף שמואל‬
‫ופשח‪ .‬ועודים — מתועדים ומתכנסים‪ .‬לחש — תפלה הנאמרת בלחש ובקול נמוך)מצודות‪,‬‬
‫ישעיה כו‪ ,‬טז(‪ .‬־צקון לחש מוסרך למו• — שפיכת תפלה מצויה ביניהם כאשר בא ל ה ם מוסרך‬
‫)—משפט יסורים()מצודות‪ ,‬שם(‪.‬‬
‫פניני חיי‪0‬‬
‫)א( מיוסי על הא יאמר רגי יוחנן‪ ,‬נכל מקום שנאמר דל‪ ,‬עני ואביון נישראל הנמוג מיגר‪) ,‬נראשיס‬
‫רכה עא‪ ,‬א(‪.‬‬
‫ןזי‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שלישי‬
‫כנר לאריות™‪ ,‬לוקה ומשתלטת‬
‫‪-‬‬
‫לוקה ומשתלמת בעוון שולים‪.‬‬
‫שבחה ב ב ל זאת מבתב־עיז‬
‫ ומשולמת בעץ שוליים ‪ -‬בעבור‬‫חטאיה ובכל זאת לא שכחה מכתב‬
‫ לוחות הברית עוז חביון ‪ -‬שהיו‬‫חברים בארק‪ .‬וכיון שלמרות הצרות‬
‫עריק מקיימים את התורה לכן‪:‬‬
‫אולי ידחם כבושי פנים ‪ -‬הכושים‬
‫הכושים‬
‫בחטאם‪ ,‬השומעים חרטתם ולא‬
‫משיבים ולא עונים ‪ -‬למבזיהם‪ .‬נצחו‬
‫אולי ירחם כבושי פנים‪ .‬השומעים‬
‫»‬
‫‪ i‬־‬
‫‪.‬‬
‫‪* t‬‬
‫ן‬
‫־‬
‫חרפתם ולא־משיבים ועונים‪ .‬נצחו‬
‫מקוים ולישעו נשענים‪ .‬כי >לא כלו‬
‫־ מצפים לה׳ ־ נצח ישראל•‬
‫ולישעו נשענים ‪ -‬סמוכים ובטוחים‬
‫בישועתו‪ ,‬כי לא כלו רחמיו‪ - .‬לא‬
‫תמו רחמיו‪ ,‬ולכן לא נבוא לכדי כליון‬
‫ כליה‪ ,‬ח׳׳ו‪.‬‬‫אולי ירחם‪ ,‬יחלץ ‪ -‬יוציא עני מעניו‬
‫ מיסוריו חבושו ‪ -‬מאסרו יתיר‬‫רוציאו לחפש מארץ שביו‪ ,‬יגהה‬
‫מזורו ‪ -‬ירפא מכתו‪ .‬ויחבוש ‪ -‬ויכרוך‬
‫תחבושת לחליו‪ ,‬צעקתו ‪ -‬תפלתו‬
‫ישמע ויחיש ‪ -‬ימהר את עת פדיון‬
‫‪ -‬קץ הגאולה בב״א‪.‬‬
‫י י י‪,‬‬
‫י "יי‬
‫י‬
‫י י יי‬
‫רחמיו כבליון‪ .‬אולי‪:‬‬
‫אולי ירחם יחלץ־עני בעניו‪ .‬חבושו‬
‫ו‬
‫ו‬
‫־‬
‫־‬
‫‪-‬‬
‫ד •‬
‫|‬
‫‪T‬‬
‫ו‬
‫ד־‬
‫!‬
‫‪.‬יתיר מארץ שביו‪ .‬ינהה מזורו‬
‫ויחבש חליו‪ .‬צעקתו ישמע ויחיש‬
‫»‬
‫ז‬
‫‪j‬‬
‫ו‬
‫ר ז |‬
‫*‬
‫•‬
‫‪j‬‬
‫ו *‬
‫־‬
‫•‬
‫עת־פדיון‪ .‬אולי‪:‬חום עם עני ואביון‬
‫אולי ירחם‪:‬‬
‫אל מלך יושב על־בסא רחמים‪ ,‬מתנהג בחסידות מוחל עונות עטו‪,‬‬
‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מ ח י ה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים‪,‬‬
‫עושה צדקות עם־בל־בשיר ורוח‪ ,‬ל א ברעתם תגמל‪ .‬אל הוריח־לנו‬
‫י‬
‫*‬
‫! ‪I T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪J‬‬
‫‪T‬‬
‫‪* t‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T ¥‬‬
‫• «‬
‫~‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫לומר ש ל ש עק‪5‬ךה‪ ,‬וזבד לנו היום ברית ש ל ש ?שרה‪ ,‬כהוךעת‬
‫לענו מ ק ד ם ‪ ,‬כמו שכתוב וירד יהיוה בענן ויתיצב עטו שם ויקרא‬
‫ו‬
‫‪1‬‬
‫*‬
‫‪r‬‬
‫‪1‬‬
‫ז ו |‬
‫ז‬
‫• י ו ־ ״‬
‫‪1‬‬
‫־ • « | *‬
‫בשם ‪:‬הוה‪:‬‬
‫ויעביר יהירה על־פניו ויסרא‪:‬‬
‫־‪-‬ד‬
‫־‬
‫‪T 1‬‬
‫‪r t‬‬
‫־• ו ף‬
‫‪:‬הוה ן ‪ :‬ה ו ה א ל ר ח ו ם וחנון א ר ך א פ י ם ו ר ב ־ ח ס ד ו א מ ת נצר‬
‫חסר‬
‫‪r‬‬
‫‪r‬‬
‫ל א ל פ י ם נשיא עון ופשע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוננו‬
‫»‬
‫ן‪-‬‬
‫‪t‬‬
‫•‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫ן‬
‫ז‬
‫•‬
‫־‬
‫» ‪? * -‬‬
‫ו־״־ן‬
‫‪T 1 - T J‬‬
‫ז־‬
‫ונחלתנו‪:‬‬
‫תנו‬
‫ו ול ‪-‬ח ‪T‬ט א‬
‫‪ I‬־»‪T‬‬
‫״‬
‫ס ל ח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלכנו בי פשענו‪ :‬כי א ת ה‬
‫במחנה ט ו ב‬
‫ושם חביון עזו — אדני‬
‫ל^ל־קיראיך‪:‬מאז חבויים וגנוזים‬
‫!ךב־חסדהם הלוחות שהיו‬
‫וסלח‪,‬חביון עוזו —‬
‫ישראל הלך‬
‫במרום הנתונים בארון הנקרא עז‪ ,‬כמיש אתה וארון עזך״‪.‬‬
‫)כ(‬
‫צה‪.(.‬‬
‫כמו שמציט אמר רגי יוחנן ששה שמוי! יש לארי אלו הן‪ :‬ארי‪ ,‬כסיר‪ ,‬לניא‪ ,‬ליש‪ ,‬שחל‪PTOW , p c ,‬‬
‫סליחות ליום שלישי‬
‫אל תזכר לנו עוונות ראשונים מהר ןקךמונו רחמיך ?י דלונו מאד‪ :‬חטאת‬
‫נעורינו ופשעינו אל תז^ר בחסךך זכר לנו אתה למען מובן‪ :‬ןהוה‪:‬‬
‫זבר־רחמיך ;־הוה וחםךיך‪ ,‬בי מעולם הטה‪ :‬זברנו יהוה בךצון עמך‪,‬‬
‫פקדנו בישועתך‪ :‬זבד עדתך קנית קךם ג א ל ת ש ב ט‬
‫נחלתך‪ ,‬הר־ציון זה שבנת בו‪ :‬זבד יהוה ח ב ת ‪:‬דושלים‪ .‬א ה ב ת‬
‫ציון אל־תשבח לנצח‪ :‬א ת ה תקום ת ר ח ם ציון‪ ,‬בי־עת לחננה בי‪-‬‬
‫ב א מועד‪ :‬זכר ‪:‬חוה לבני אדום א ת יום ‪:‬תשלים האיטרים ע ת‬
‫ערו‪ ,‬עד ה‪:‬םוד בה‪ :‬זבר ל א ב ר ה ם ליצחק ולישראל עבדיך אשר‬
‫נשבעת להם ב ך ו ת ד ב ר א ל ח ם א ר ב ה את־זרעבם בבובבי השמים‪,‬‬
‫ובל־חארץ הזאת אשר אמךתי אתן ל ז ת נ ב ם ונחלו לעולם‪ :‬זבר‬
‫לעבךיך‬
‫ל א ב ר ה ם ליצחק וליעקב‪ ,‬אל־ת‪5‬ן אל־קשי העם הזח‬
‫ואל־רשעו ואל חטאתו‪:‬‬
‫א ל נא ת ש ת עלינו ח ט א ת אשר גואלנו ואשר חטאנו‪:‬‬
‫חטאנו צורנו סלה לנד יוצרנו‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫«‬
‫־‬
‫*‬
‫! ‪-‬‬
‫זכיר־לנו ברית אבות באשר אמךת‪ ,‬וזבךתי את בריחי ‪.‬יעקוב‪ ,‬ואף‬
‫את־בריתי‪:‬צחק‪ ,‬ואף את־בריתי אברהם אזכיר והארץ אןביר‪ :‬י‬
‫ןביר־לנו ברית ראשונים באשר אמרת‪ ,‬וזבךתי להם ברית ראשנים‪,‬‬
‫אשר הוצאתי־אתם מארץ מצרים לעיני הגולם להיות להם לאלהים אני‬
‫יהיוה‪:‬‬
‫« *‬
‫עשה עמנו כמה שהבטחתנו ואף גם־זיאת בהיותם בארץ איביהם לא־‬
‫מאמתים ולא־נעלתים לבלתם להפר בריתי אתם‪ ,‬ביי אני יהוה‬
‫אלהיהם‪ :‬המצא לנו ?בקשתנו כמה שכתוב׳ ובקשתם משם את״יהוה‬
‫אלל׳יך ומצאת‪ ,‬בי תךךשנו בכל־לבבןז ובכל־נפשך‪ :‬מול את־לבבנו‬
‫לאהבה את שמך ?מה ‪?#‬תוב‪ ,‬ומל ‪:‬הוה אלחיך את־לבבך ואת־לבב‬
‫!ךעך‪ ,‬לאר‪-‬בה א ת ןהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך למען חייך‪:‬‬
‫זרק עלינו מלם מהורים וטהרנו ?מה שכתוב‪ ,‬וזרקתי עליכם מים‬
‫מחורים ומהךתם‪ -‬מכל טמאותי?ם ומבל־גלוליכם אמהר אתכם‪ :‬מחה‬
‫פשעינו ?עב ו?ענן ?מה שכתוב‪ ,‬מחיתי בעב ?‪ TW‬ן?ענן' חטיאתיך‪,‬‬
‫שובח אלי בי שאלתיך‪ :‬מחה פשעינו למענך באשר אמךת׳ אנכי אניבי‬
‫הוא מחה פש?יןז למעני ןחטיאתיך לא אןכר‪ :‬הלבן י חטאינו בשלג‬
‫ןזי‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שלישי‬
‫וכצמר ?מה ?כתוב‪ ,‬לברנא ונוכחה יאמר להוה‪ ,‬אם לחיו חטאיהם‬
‫כשנים בשלג ללבינו אם־לאךימו כתולע כצמר להיו‪ :‬רחם עלינו ואל‬
‫תשחיתנו כמה ?כתוב‪ ,‬כי אל רחום להוד‪ ,‬אלהיןז לא לן‪$‬ז ולא‬
‫ל?חיתןז‪ ,‬ולא ל?כח את־בךית אביתיןז א ? ר נ?בע להם‪ :‬קבץ נךחינו‬
‫?מה ?כתוב‪ ,‬אם־להיה נדחך בקצה השמים‪ ,‬מ?ם לקבצןז להור‪ ,‬אלהיך‬
‫ומ?ם לקחך‪ :‬ה ? ב ?בותנו ורחמנו ?מה ?כתוב‪ ,‬ושב להור‪ ,‬אלהיןז‬
‫את־שבותך וןחמך‪ ,‬ושב וקבצך מכל־העמים א ? ר ה?יצןז להור‪ ,‬אלהיך‬
‫שטה‪ :‬תביאנו אל־הר ק ך ? ך ושכחנו ?בית תפלתך ?מה ?כתוב‪,‬‬
‫והביאותים אל־הר יקךשי ושמחתים ?בית תפלתי עולתיהם ןז?חיהם‬
‫לרצון על־טז?חי‪ ,‬כי ביתי בית־תפלה לקרא לבל־הפטים‪:‬‬
‫שמע קולנו ‪:‬חוח אילהינו חוס ודחם עלינו וקבל ברחמים‬
‫וברצון את־תפלתנו‪ :‬השיבנו יהיוה אליך ונשובה חדש‬
‫‪1‬‬
‫‪i‬‬
‫~‬
‫}‬
‫‪t‬‬
‫•‬
‫‪i‬‬
‫־‬
‫‪t‬‬
‫ו‬
‫•‬
‫״‬
‫‪t‬‬
‫‪v‬‬
‫‪t‬‬
‫‪i‬‬
‫‪t‬‬
‫‪...‬‬
‫‪t‬‬
‫‪,‬ימינו כקךם‪ :‬א ל תשליכנו מלפניך ורוח קךשך אל־תקח‬
‫ממנו‪ :‬אל־תשליכנו לעת זקנה ככלות כחנו אל־תעזבנו‪:‬‬
‫אל־תעזבנו יהיוה אילהינו אל־תרחק ממנו‪ :‬עשה עמנו אות‬
‫לטובה ויראו שונאינו ויבשו בי־אתה יהיוה עזרתנו ונחמתנו‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫ו‬
‫־ ‪** 1‬‬
‫*‬
‫»‬
‫»‬
‫‪•:‬ן‬
‫‪v1‬‬
‫־־‬
‫‪vj‬‬
‫•‬
‫ו‬
‫ו *־‬
‫‪-‬‬
‫|‬
‫־*‬
‫ו‪-‬‬
‫ו‬
‫‪t‬‬
‫•‬
‫*•‬
‫ד ‪-‬ז ז‬
‫»‬
‫ו ••‪ 1‬ו‬
‫אמרינו האזינה יהיוה בינה הניננו‪ :‬יהיו לרצון אמרי־פינו‬
‫־ ז־ • ‪t‬‬
‫ז‪••*-‬‬
‫•י‬
‫‪t i‬‬
‫•ן‬
‫ד • ••‬
‫‪1‬‬
‫ו»‬
‫״‬
‫‪I‬‬
‫והגיון לבנו לפניך ‪:‬הוה צורנו וגאלנו‪ :‬בי־לך ‪:‬חוה הוחלנו‪.‬‬
‫אתה תענה אדני אלהינו‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫»‬
‫ד‬
‫ד ‪v‬‬
‫‪•n‬‬
‫ז‬
‫הלחינו ואלהי אבותינו‪ .‬תבוא לפ^יך תפלתט‪ .‬ואל־תתעלם מתחנתנו‪? .‬אין‬
‫אט עזי פנים וק?י ערף לומר לפקד להוד‪ ,‬אלהיט ואלהי אבותינו צדיקים‬
‫אנחנו ולא חמאט‪ .‬אבל אנחט ואבותיט חטאט‪:‬‬
‫ד •‬
‫ו‬
‫ו‬
‫י »‬
‫י י‬
‫־ י־‬
‫ו— «‬
‫י ?‬
‫‪-‬‬
‫אשמנו‪ .‬בגדנו‪ .‬גזלנו‪ .‬דברנו דפי‪ .‬העוינו‪ .‬והרשענו‪ .‬זדנו‪.‬‬
‫חמסנו‪ .‬טפלנו שקר‪ .‬יעצנו רע‪ .‬בזבנו‪ .‬לצנו‪ .‬מרדנו‪ .‬נאצנו‪.‬‬
‫ד‬
‫־‬
‫‪1‬‬
‫י ־ ‪:‬‬
‫‪t‬‬
‫־‪:‬‬
‫‪I-T‬‬
‫ז • ו‬
‫‪ V‬ל|‬
‫ו‬
‫»*"‪1‬‬
‫•‬
‫י‬
‫זיוי•‬
‫־ ‪I-‬‬
‫ו י ו‬
‫י ‪I‬‬
‫• ו‬
‫‪T‬־«‬
‫‪1‬‬
‫•‪-‬ו‬
‫סדרנו‪ .‬עדנו‪ .‬פשענו‪ .‬צררנו‪ .‬קשינו ערף‪ .‬ךשענו‪ .‬שחתנו‪.‬‬
‫תעבנו‪ .‬תעינו‪ .‬תעתענו‪.‬‬
‫• ־ ‪I‬‬
‫י•‬
‫*‪:11‬‬
‫סךנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו‪ .‬ואתה צדיק‬
‫על־בל הבא עלינו בי־אמת עש^ת ואנחנו הרשענו‪:‬‬
‫אשמנו מכל־עם‪ .‬ב?נו מכל־דור‪ .‬גלה מטנו משישי‪ .‬דוה לבט בחטאיט‪ .‬החבל‬
‫ןזי‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שלישי‬
‫אוױט‪ .‬ונפרע פארט‪ .‬זבול בית מקך‪#‬ט חרב בעוניט‪ .‬טיךתט ה‪:‬תה לשפה‪.‬‬
‫יופי אךמתט לזרים‪ .‬כחנו לנכרים‪:‬‬
‫יערין לא ע ב ט מטעותנו‪, .‬והיאך נעיז פנינו ונק^ה עך?נו‪ ,‬לומר לפניך ‪:‬הוה‬
‫אלהיט ואלהי אבותינו צדיקים אנחנו ולא חטאנו‪ .‬אבל אנחנו ואבותינו‬
‫חטאנו‪:‬‬
‫אשמנו‪ .‬בגךנו‪ .‬גזלנו‪ .‬דברנו דפי‪ .‬חווינו‪ .‬והךשענו‪ .‬זךנו‪ .‬חמסנו‪ .‬טפלנו‬
‫שקר‪ .‬יעצנו ךע‪ .‬מבנו‪ .‬לצנו‪ .‬מרךנו‪ .‬נאץנו‪ .‬סררנו‪ .‬עוינו‪.‬‬
‫פשענו‪ .‬צררנו‪ .‬קשינו ערף‪ .‬ךשענו‪ .‬שחתנו‪ .‬תעבנו‪ .‬תעינו‪ .‬תעתענו‪.‬‬
‫סךני ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוד‪ .‬לנו‪ .‬ואתה צדיק על־כל‬
‫הבא עלינו בי־אמת עשיית ואנחנו הךשענו‪:‬‬
‫לעיניט עשקו ;?מלט‪? .‬משך וממוךט ממט‪ .‬נתנו ?לס עליט‪ .‬סבלט על‬
‫>ט?מט‪? .‬ברים משלו בט‪ ,‬פרק אין מיךם‪ .‬צרות רבות סבבונו‪,‬‬
‫קךאטך ‪:‬הוה אלהיט‪ .‬ךחקת ממט בעווניט‪ .‬שבט מאחריך‪ .‬תעיט ואבךט‪.‬‬
‫‪.‬מ‪$‬דין לא שבט מטעותט‪ .‬והיאך נעיז פניט ונקשה ער§ט לומר לפניך יהוה‬
‫אלהיט ‪.‬ואלהי אבותיט צדיקים אנחט ןלא חטאנו‪ .‬אבל אנחט ואבותינו‬
‫חטאנו‪:‬‬
‫אשמנו‪ .‬בגתו‪ .‬גזלנו‪ .‬רבךנו דפי‪ .‬הערנו• וד׳רשענו‪ .‬זךנו‪ .‬חמסנו‪ .‬טפלנו‬
‫שקר‪ .‬זיעץנו ךע‪ .‬מבנו‪ .‬לצנו‪ .‬מרךנו‪ .‬נאצנו‪ .‬סרךנו‪ .‬עוינו‪.‬‬
‫פשענו‪ .‬צררנו‪ .‬קשינו ערף‪ .‬רשענו‪ .‬שחתנו‪ .‬תעבנו‪ .‬תעינו‪ .‬ת?תענו‪.‬‬
‫סךני ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוד‪ .‬לנו‪ .‬ואתה צדיק על־כל‬
‫ה ב א עלינו בי־אמת עשיית ואנחנו הרשענו‪:‬‬
‫‪ -‬ז‬
‫ז »‬
‫‪1‬ל ‪v‬‬
‫‪ T " T‬־ ‪t - - x‬‬
‫* ‪I‬‬
‫‪i t‬‬
‫הךשעט ופשעט ל ק לא טשעט ותן בלבט לעזיב דרך ך‪#‬ע וחיש לט ‪:‬שע‪.‬‬
‫ככתוב על ‪.‬יד ^ביאך‪: ,‬עזב ךשע ךךכו ואיש און מחשבתיו‪ ,‬ױשב אל־יהוה‬
‫וירחמהו ואל־אלהיט כײיךבה ל?‪1‬לוח‪:‬‬
‫משיח צדקך אמר לפניך‪ ,‬לגיאות מיץבין׳ מנסתרות נקני‪ :‬נקט‪:‬הוה אלהיט‬
‫מבלי ??זעינו‪ .‬ומהרט מ;ל־ט?אווזיט‪ .‬וזרק עליט מים ?הורים ומהרנו‪.‬‬
‫בבחוב על ‪ T‬נביאך‪ ,‬וזרקתי עליבס מים טהורים ו?זהרתם׳ מכל ?זמאותיבם‬
‫וטבל גלוליבם אטהר אתבס‪:‬‬
‫מיכה עבדך אמר לפניך‪ ,‬מי־אל כמוך נישא עון ועובר על פשע לשארית‬
‫נחלתו‪ .‬לא החזיק לעד אפו בי חפץ ח?!ד הוא‪: :‬שוב ‪:‬ךחמט ‪?:‬בש‬
‫עונתיט ותשליך במצלות ‪:‬ם כל חטאתם‪ :‬וכל חטאת עטך'בית ‪:‬שיךאל‬
‫עד‬
‫ס ל י ח ו ת •ליום שלישי־‬
‫ת?ליך ??קום א?ר לא לז?רו ולא יפקח ולא ‪:‬עלו על לב לעולם‪ :‬תתן‬
‫אמת ללעקיב ח?ד לאברהם א?ר ;?בעת לאבותיט מי?י קךם‪:‬‬
‫ךנלאל איש חמודות שוע לפניך‪ ,‬הטה אלהי א‪#‬ך ושמע פקח עיניך וך־אה‬
‫שי?מ'תיט והעיר א?ר נקךא ??ך עליה‪ .‬בי לא על צךקיתיט אנחט‬
‫מפילים תחניניט ל?קז ?י על _רח?יך הרבים‪ :‬אד'}י ?מעה אד‪$‬י סלחה אחיי‬
‫הקשיבה ועשיר‪ ,‬אל תאחר למע^ך אלהי בי ??ך נקךא על עיךך ועל ע?ך‪:‬‬
‫עזךא הסופר אמר ל?ניך‪ ,‬אלדד בשתי ונ?ל?תי להרים אלהי ?ני אליך בי‬
‫עונותינו ךבו למעלה ראש ואשמתנו ‪$‬ךלה עד ל??ים‪ :‬ואתה ^לוה‬
‫סליחות חנון ורחום ארך־אפים ורב־ח?ד ולא עז?תט‪ .‬אל תעז?ט אבינו‪.‬‬
‫ואל־תטשנו בוךאנו‪ .‬ואל־סזניחנו יוקרנו‪ .‬ואל־תעש' ע?נו ?לה ?חטאתינו‪.‬‬
‫וקים לנו ‪:‬הוה אלהיט את־הך?ר ?ה??חתנו ?ק?לה על־לדי יך?להו חוןך‬
‫?אמור‪ ,‬ב‪,‬ימים ההם ו?עת ההיא נאס־לל ‪?:‬קש את־עון י?ךאל ואי^נו ואת־‬
‫חטאת יהוךה ולא ת?צאינה‪ .‬בי אסלח לאשר א?איר‪:‬‬
‫עטך ונחלתך‪ ,‬ךע‪3‬י טו?ך‪? ,‬מאי הסךך‪ ,‬תאבי ישעך‪:'.‬בית ן‪.‬יךעו בי ליהוה‬
‫אלהיט הרחמים והסליחות‪:‬‬
‫אל דחום ש?ך‪ .‬אל הטן שמך‪ .‬בט נקךא שמך‪ .‬להוה ?שיה למען שמך‪.‬‬
‫עשה למען אמתך‪? .‬שיה למען ?ריתך‪? .‬שיה למען ןךלך ןתפאךתך‪.‬‬
‫?שיה למען ךתך‪?? .‬יהי למען ד‪,‬וךך‪ .‬עשיר׳ לממן‪.‬יעיחי• ?שיה למען ן?ךך‪.‬‬
‫?שיה למען ח?ךך‪? .‬שיה למען מובך‪? .‬שיה למען ‪:‬חוךך‪ .‬עשיר׳ למען‬
‫?בוךך‪? .‬שיה למען למוז־ך‪? .‬שיה למען מלכותך‪? .‬שיה למען נצחן״‪? .‬שיה‬
‫למען סודך‪? .‬שיה למען ?זך‪? .‬שיה למען פארך‪? .‬שיה למען צךקתך‪.‬‬
‫?שיה למען קז־שתך‪? .‬שה למען רחמיך הרבים‪? .‬שיד׳ למען ??ינתך‪.‬‬
‫?שיה למען תהלתך‪? .‬שה למען אוה?יך שו?ני עפר‪? .‬שיה למען אברד־׳ם‬
‫לצחק ול?ק'ב‪? .‬שיה למען משה ואהרין‪? .‬שיד׳ למען דוד ושלמה‪? .‬שיה למען‬
‫לרושלים עיר קך?ך‪? .‬שיה ל מ ק ציון מ?כן בבוךך• ?שה למען ??מות‬
‫היכלך‪? .‬שיה למען הריסות מז?הך‪? .‬שיה למען הרוגים על שם קך?ך‪.‬‬
‫?שיה למען טבוחים על ‪:‬חוךך‪? .‬שיה למען באי באש ובמלם על קדוש‬
‫?מך‪? .‬שיה למען יו^קי ?דלם ?לא חטאו‪? .‬שיה למען גמולי חלב ?לא‬
‫פ?עו‪ .‬עשיה למען תינוקות ? ל ?ית רבן‪? .‬שיה למענך אם לא למעננו‪.‬‬
‫?שיה למענך ןהושיעט‪:‬‬
‫?גנו לל ?ננו‪? .‬נט אלהיט ?נט‪? .‬נט א?יט ענט‪ .‬עננו בוךאט ענט‪? .‬נט‬
‫גואלט ?נט‪ .‬עננו דוךשט ?גנו‪? .‬נט האל הנאמן ?ננו‪? .‬נט ותיק‬
‫וחסיד ענט‪? .‬נט זך ןל?ר עננו‪? .‬נט חי ןקלם ?נט‪? .‬נט טוב ומטיב‬
‫ןזי‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שלישי‬
‫‪2‬נני• עננו יודע זי^ר עננו‪ .‬עננו כובש ?עסיס עננו‪ .‬ענגו לובש צדקות‬
‫ענני‪ .‬עננו מלך מלבי המלבים עננו‪ .‬עננו נוךא ןנשגב עננו• עננו"סולח‬
‫ומוחל ענני• עננו עונה בעת צרה עננו‪ .‬עננו פוךה ומציל עננו‪ .‬ןמנו‬
‫צדיק ױשר עננו‪ .‬עננו קרוב לקוךאיי עננו• עננו רחום ןחנון ענני• עננו‬
‫שומע אל־אביונים עננו‪ .‬עננו תומך תמימים עננו‪? .‬ננו אלהי אבותינו‬
‫ענני• עננו אלהי אברהם עננו‪ .‬עננו פחד יצחק עננו• עננו אביר ‪.‬יעקב‬
‫?גנו‪ .‬עננו משגב אמהות ענגו• עננו עןדת השבטים עננו‪ .‬ענגו קשה‬
‫לכעוס עננו‪ .‬עננו רך לרצות עננו‪ .‬עננו עוןה ?עת ךצין עננו‪ .‬עננו אבי‬
‫ןתומים עננו‪ .‬עננו דין אלמנות עננו‪:‬‬
‫מי שענה לאברהם אבינו בהר המוריה הוא ‪.‬יעננו‪ .‬מי שענה ליצחק בנו‬
‫כשנעקד על גבי המזבח הוא יענני‪ .‬מי שענה ליעקב בבית אל‬
‫ה יא יעגנו‪ .‬מי שענה ליוסף בבית האסורים הוא!ענני‪ .‬מי שענה לאבותינו‬
‫על ‪.‬ים סוף היא ‪.‬יעננו‪ .‬מי שענה למשה בחורב היא ‪.‬יענני• מי שענה‬
‫לאהרן במחתה הוא ‪.‬יעננו‪ .‬מי שענה לפינחס ?קומו מתוך העדה הוא‬
‫‪.‬יענני• מי שענה ליהושע בגלגל היא יענני• מי שענה לשמואל במצפה‬
‫היא ‪.‬יענני• מי שע;ה לדוד ושלמה בנו בירושלים היא יענני• מי שענה‬
‫לאליהו בהר הכרמל הוא ‪.‬יעננו‪ .‬מי שענה לאלישע ביריחו היא יענני•'מי‬
‫שענה ליו^ה במעי הדנה היא ‪.‬יעננו• מי שענה לחזר^הי מלך יהוךה‬
‫בחליו הוא ‪.‬יעננו• מי שענה לחנױה מישאל ועזריה בתוך בבשן האש הוא‬
‫‪.‬יענני• מי שענה לדניאל בגב האריות היא ‪.‬יענני• מי שענה לעזרא בגולה‬
‫היא ועננו‪ .‬מי שענה למרדבי ואסתר בשושן הבי‪,‬רה היא ‪.‬יעננו‪ .‬מי שענה‬
‫לכל הצדיקים ןההסירים והתמימים והישרים היא ‪.‬יעננו‪.‬‬
‫ר ח מ נ א דעני לעניי ענינא‪ .‬ר ח מ נ א ךעני לתבירי ל ב א ענינא‪ .‬ר ח מ נ א‬
‫דעני למביבי רוחא ענינא• ר ח מ נ א ענינא‪ .‬ר ח מ נ א חיום‪.‬‬
‫ר ח מ נ א פרוק‪ .‬ר ח מ נ א שזיב‪ .‬ר ח מ נ א החם עלן ה ש ת א ב ע ג ל א‬
‫ובןמן קריב‪:‬‬
‫ויאמר דוד אלעד צר־לי ‪$‬אד‪ ^ .‬ל ה ץ א ב י ר כ ו ה ‪3‬י־ר‪3‬ים רחמיי י?ד־אךם אל־אפלה‪:‬‬
‫דחום וחנון ח ט א ת י לפניך‪: ,‬חוה מ ל א רחמים ר ח ם עלי ו ק ב ל‬
‫תחנוני‪ :‬יהוה א ל ב א פ ך תוביחני‪ ,‬ןאל ב ח מ ת ך תים‪.‬דני‪ ':‬חנני‬
‫‪:‬חוה כי א מ ל ל אני‪ ,‬רפאני יחוה בי נבהלו עצמי‪ :‬ונפשי נ ב ה ^‬
‫ה‬
‫מ א ד ‪ ,‬ואתה יהוה עד־מתי‪ :‬שובח ןהןה חלצה נפשי‪ ,‬הושיעני למען‬
‫חם‪.‬דך‪ :‬בי אין ב מ ו ת זברך‪ ,‬בשאול מי ױךה־לך‪. :‬יגעתי באנחתי‬
‫ס ל י ח ו ת •ליום שלישי־‬
‫עד‬
‫אשחה בבל־לללה ממתי‪ ,‬בדמעתי עךשיי אמסה‪ :‬עששה מבעם‬
‫עיני‪ ,‬עתקה בבל־צוררי‪ :‬פ ו ת ממני בל־פעלי און׳ בי שמע להוד‪.‬‬
‫קול בכיי‪ :‬שמע להוה תחנתי‪ ,‬להוה ת פ ל ת י יקח‪ :‬לבשו ויבהלו מ א ד‬
‫בל־אי?י‪ ,‬לשבו לבשו הנע‪:‬‬
‫מחי ימס ‪ ,‬ממית ומחלה‪ .‬מסיק מן שאול לחיי עלמא‪? .‬ךא בד חמי אבוהי‬
‫לקלה‪ .‬אבוו־ד ךחיס אסי לכאבה‪ .‬עבדא ךמריד נפיק בקולר‪ .‬מרה‬
‫תאיב ותבר קולרה‪ :‬ברך בכרך אגן וחטינן קמך‪ .‬הא ת י נפ?ין בגידי!‬
‫מךרין‪ .‬עבדך אבן ו^רוךנן קמך‪ .‬הא ??זתא הא ???לתא הא במלקיותא‪.‬‬
‫?מטי מנך ברחמך זץפישין‪ .‬א?י לבאבין ךתקוף עלן‪ .‬עד ךלא ‪$‬הוי נמיךא‬
‫??בלא‪:‬‬
‫מכניסי רחמים ה?ניסו רחמינו‪ ,‬לפני בעל הרחמים‪ .‬מ?מיעי תפלה השמיעו‬
‫תפלתנו‪ ,‬לפני שומע תפלה‪ .‬משמיעי ^עקה ה?מיעו צעקתנו‪ ,‬לפני‬
‫שומע צעקה‪ .‬מכניסי דמעה ה?ניסו דמעותינו‪ ,‬לפני מלך מתך^ה בךמעות‪.‬‬
‫ה?תךלו ןהךבו תחנה ובקשה‪ ,‬לפני מלך אל ךם ונשיא‪ .‬הזכירו לפ^יו ה?מיעו‬
‫לפניו‪ ,‬תוךה ומעשים מוכים ?ל־שובני עפר‪ .‬לזכר אהבתם ויחלה זךעם‪ ,‬שלא‬
‫תאבד ?ארית לעקב‪ .‬כי צאן רועה־נאמן הלה לחרפה‪ ,‬לשךאל גוי־אחד למשל‬
‫ול?נינה‪ .‬מהר עננו אלהי ישענו‪ .‬ופדנו מכל גזרות קשות‪ ,‬ח־׳ושיעה ברחמיך‬
‫הרבים משיח צךקך ועמך‪:‬‬
‫מ ק ךב?מלא לך מתחננן‪? ,‬בר ??לא ךמתחנן לשבולה‪ .‬כולהון בני ??לא‬
‫?כ?פא מתפךקין׳ ועמך לשיךאל ?ךחמי ו?תחנוני‪ .‬הב לן ?אלתין ובעותין‪ ,‬ךלא‬
‫;הדר ריקם מן קךמך‪:‬‬
‫מךן ך??מ;א לך מתחננן‪? ,‬ע?ךא ךמתחנן למדיה‪? .‬שיקי אנן ובחשוכא ?רינן‪.‬‬
‫מףיךן נפשין מעקתין ןץפי?ין‪ .‬חילא לית בן לרצולך‪ ,‬מרן עביד ?דיל קלמא‬
‫ך^זךת עם אבהתנא‪:‬‬
‫שומר ישראל‪ ,‬שמור שארית ישראל‪ ,‬ואל ייאבד ישראל‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫•‪*:‬‬
‫‪• •• j‬‬
‫ן ‪-‬‬
‫האומרים שמע ישראל‪.‬‬
‫שומר גוי אחד‪ ,‬שמור שארית עם אחד‪ ,‬ואל ייאבד גוי אחד‪,‬‬
‫המיחדים שמך יהוד‪ .‬אלהינו יחיוה אחד‪.‬‬
‫»‬
‫‪1‬‬
‫•‪~ »s‬‬
‫‪-‬‬
‫׳‪XI‬״‬
‫‪V‬‬
‫‪X‬‬
‫‪• t‬‬
‫‪t‬‬
‫״ ‪ • 1‬ד•‬
‫‪:‬‬
‫״ י‬
‫• ‪|:‬‬
‫ו‬
‫•‬
‫־‬
‫־‬
‫‪t‬‬
‫ײ‬
‫»»‬
‫״‬
‫ד‬
‫*‬
‫‪1‬‬
‫‪1‬‬
‫‪-‬‬
‫‪t‬‬
‫־‬
‫‪V‬‬
‫‪X‬‬
‫׳‬
‫‪»v‬‬
‫שומר גוי קדוש‪ ,‬שמור שארית עם קדוש‪ ,‬ואל ייאבד גוי קדוש‪,‬‬
‫המשלשים בשלש קדושות לקדוש‪:‬‬
‫־י ־י‬
‫«*‬
‫«‪r‬‬
‫ו»‪1‬‬
‫מתרצה ?רחמים ומתפיס בתחנונים‪ .‬התרצה ןהתפיס לדור עני בי אין‬
‫סליחות ליום שלישי‬
‫ןזי‬
‫עוזרי' אבינו מלבנו חננו ועננו‪ ,‬בי אין בנו ממשיים‪ .‬פשה עמנו צדקה‬
‫וחסד והושיענו‪:‬‬
‫ואנחנו לא נרע מה־נעשיה בי עליך עינינו‪ :‬זכיר־ךח^יך ןהוה וחסדיך׳ בי‬
‫מעולם הטה‪ .‬ןהי־חסךך ןהוה עלינו‪ ,‬כא^ר יחלנו לך‪ :‬אל־תןכר־‬
‫לנו עונת ראשנים מהר ןקךמוני רח?!יך׳ בי ךלונו מאד‪ :‬חננו ןהןה‬
‫חננו׳ בי־רב שיבחנו בוז‪ :‬ברנז רחם תןביר׳ בי־הוא ‪:‬דע ‪:‬צרנו‪ ,‬ןבור‬
‫בי־עפר אנחנו‪ :‬עןךנו אלהי ‪:‬שענו על־ךבר ?בוד־שמך׳ והצילנו ובפר‬
‫על־חטיאתינו למען שמך‪:‬‬
‫יתנדל ויתקדש ?זמה רבא‪ :‬בעלמא די ברא ברעותה ימליך מלכותה‪.‬‬
‫בחייבון וביומיבון ובחיי דבל בית ישךאל בענלא ובזמן קריב‪ ,‬ואמרו אמן‪:‬‬
‫להא שמה ר?א מברך לעלם ולעלמי עלמ‪,‬יא‪:‬‬
‫יתברך ויקזתכח ויתפאר ןיתרומם ויתנשא ױתהךר ויתעלה ויתהלל שמה‬
‫דקוך^א‪ .‬בדיך הוא לעלא מן בל כרבתא ושיךתא תשכחחא ונחמתא‬
‫דאמירן בעלמא‪ .‬ואמרו אמן‪:‬‬
‫קהל‪ :‬קבל ברחמים ובחיי[ את תפלתנו‪:‬‬
‫תתקבל צלותהון ובעותהון דבל ישראל יןךם אבוהון די בשמיא ואמת אמן‪:‬‬
‫קהל‪ :‬ןהי שם ןהוה מבוך מעתה ועד־ עילם‪:‬‬
‫והא *?למא רבא מן ^מ‪,‬יא וחיים טובים עליני ועל בל יקראל ואמרו אמן‪:‬‬
‫קהל‪ :‬עזרי מעם ןהוה ע׳‪5‬זוז שמים ‪: p w‬‬
‫עשה שלום במרו^יו הוא ‪.‬יעשה ?זלום עלינו יעל בל יקראל ואמת אמן‪:‬‬