‫סליחות ליום שני‬
‫אשרי יושבי ביתך‪ ,‬עוד יהללוך סרה‪ :‬אשרי העם שבכה‬
‫לו‪ ,‬אשרי העם שיהוה אלהיו‪ :‬ת ה ל ה לדוד‪,‬‬
‫״‬
‫ארוממך‬
‫‪T‬‬
‫ו ••‬
‫‪T‬‬
‫‪vi‬‬
‫*‬
‫ז‬
‫!‬
‫י‬
‫‪f‬‬
‫! ז •‬
‫י‬
‫אלוהי ה מ ל ך ‪ ,‬ו א ב ר כ ה שמך לעולם ועד‪:‬‬
‫בבל־יום א ב ר כ ך ‪ ,‬ואהללה שמך לעולם ועד‪ :‬גדול יהוה‬
‫ומהלל מאיד‪ ,‬ולגדלתו אין הרך‪ :‬דור לדור ישבה מעשייך‪,‬‬
‫ו ג ב ו ר ת י ך ‪.‬יגידו‪ :‬הדר כ ב ו ד ת ך ך ׳ ודברי נפלאיתיך‬
‫אשייחה‪ :‬ועזוז נוךאותיך ייאמרו‪ ,‬וגדלתך א ס פ ת ה ‪ :‬זכר‬
‫ר ב ־ ט ו ב ך ‪.‬יביעו‪ ,‬וצךקתך ירננו‪ :‬חנון ורחום יהוה‪ ,‬ארך‬
‫אפים וגדל־חסד‪ :‬טוב־יהוה לכיל‪ ,‬ורחמיו על־בל־מעשייו‪:‬‬
‫יודרך יהוה ב ל מעשייך‪ ,‬וחםיךיך‪:‬ברבוכה‪ :‬כ ב ו ד מ ל כ ו ת ך‬
‫יאמרו‪ ,‬וגבו ז רתך־ירברו‪ :‬להודיע לבני האדם גבוריתיו‪,‬‬
‫וכבוד הדר מלכותו‪:‬‬
‫וממשלתך‬
‫מ ל כ ו ת ך מ ל כ ו ת בל־עילמים‪,‬‬
‫בבל־דור ודר‪ :‬סומך יהוה לכל־הניפלים‪,‬‬
‫וזוקף לבל־הבפופים‪ :‬עיני ביל אליך ישברו‪ ,‬ואתה נותן־‬
‫להם א ת ־ א ב ל ם בעתו‪ :‬פותח א ת ץ ך ך ‪ ,‬ומשביע לבל־חי‬
‫רצון‪ :‬צדיק ןהוה בבל־דרביו‪ ,‬וחסיד בבל־מעשייו‪ :‬קרוב‬
‫יהוה לבל־קראיו‪ ,‬ל ב ל אשר יקראהו ב א מ ת ‪ :‬רצוןץראױ‬
‫לעשה‪ ,‬ואת־שועתם ישמע ןיושיעם‪ :‬שומר יהוה את־כל־‬
‫אהביו‪ ,‬ואת בל־הרשעים ‪.‬ישמיד‪ :‬ת ה ל ת יהוה ןדבר־פי‬
‫ויברך בל־בשיר שם קרשו לעולם ועד‪ :‬ואנחנו נ ב ר ך ‪,‬יה‬
‫מ ע ת ה ועד עולם הללויה‪:‬‬
‫••‬
‫‪-‬‬
‫*‬
‫‪i‬‬
‫״‬
‫*‬
‫״‬
‫‪1‬‬
‫‪t‬‬
‫ןעי‪1‬ה ינדל ;א בח אד}י נא^ר דגךת לאפר‪ :‬זבי רח^יף ץזןה וחמ־יך בי העולם ה^ה‪:‬‬
‫ותגדל ויתקדש ?©ה דבא‪ :‬בעלמא די ברא ?רעותה ימליך מלכותה‪.‬‬
‫בחייכון וביומיבון ובחיי ךבל ‪3‬ית לקזראל בעגלא ובזמן קדיב‪ ,‬וא?‪2‬רו אמן‪:‬‬
‫;יהא ? מ ה רבא מברך לעלם ולעלמי ‪¥‬למ‪.‬יא‪:‬‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שני‬
‫מב‬
‫לתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ןיתנשיא ולתהדר ויתעלה ויתהלל שסה‬
‫ךקוףטא‪ .‬בדיך היא ל?לא מן כל כךכתא ןשיךתא תשבחתא ו^חםתא‬
‫י‬
‫דאמיח בעלמא• ואמרי אמן‪:‬‬
‫לך אדני הצדקה ולנו בשת הפנים‪ :‬מה־נתאונן ומה־ניאמר‬
‫מה־נדבר ומה נצטדק‪ :‬נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה‬
‫אליך‪ ,‬כי ‪:‬מינך פשוטה ל ק ב ל שבים‪ :‬לא־בחםד ולא־‬
‫במעשים באנו לפניך‪ ,‬בדלים וכרשים דפקנו ךלתיך‪ :‬ךלוזיך‬
‫ךפקנו דחום וחנון‪,‬׳ נא אל־תשיבנו ריקם מלפניך‪ :‬מלפניך‬
‫אל־תשיבנו‪ ,‬בי אתה שמע תפלה‪:‬‬
‫מלבנו ריקם‬
‫ז‬
‫י‬
‫••־‪*•J‬‬
‫‪T-‬‬
‫ש מ ע תפלה‪ ,‬עדיך בל־בשיר‪:‬באו‪: :‬בוא כל־בשיד להשתהות‬
‫לפניך ‪:‬הוה‪: :‬בואו וישתחוו לפניך אדני׳ ויכבדו‬
‫לשמך‪ :‬באו נשתחוה ונברעה‪ ,‬נברכה לפני־יהיוה עשינו‪:‬‬
‫נבואה למשכנותיו‪ ,‬נשתחוה להדים רגליו‪ :‬באו שעריו‬
‫ד ע‬
‫י‬
‫״‬
‫‪r‬‬
‫»‬
‫»‬
‫ז‬
‫! • ‪* » :‬‬
‫י‬
‫־‬
‫»‬
‫•‬
‫ו־ ‪v‬‬
‫ו ן‬
‫• ן ״‬
‫‪t‬‬
‫ו‬
‫‪-‬ו‪-‬‬
‫ו‬
‫*‬
‫‪* 1 1‬‬
‫*‬
‫בתוךה חצרי^ױ בתהלה‪ ,‬הודו לו ברבו שמו‪ :‬רוממו‬
‫‪:‬הוה אלהינו והשתןחװ להדים דגליו קדוש הוא‪ :‬רוממו‬
‫‪:‬הוה אלהינו ןהשתחװ להר קךשו‪ ,‬בי־קדוש ‪:‬הוה אלהינו‪:‬‬
‫השתחוו ליהוה בהךרת־קךש‪ ,‬חילו מפניו בל־הארץ‪ :‬ואנחנו‬
‫בריב חםךך נבוא ביתך‪ ,‬נשתחוה אל־היכל־קךשך ביךאתך‪:‬‬
‫נשתחוה אל־היבל קךשך ונוךה את־שמך על־חםךך ועל־‬
‫אמתך‪ ,‬בי הגדלת על־בל־שמך אמרתך‪ :‬לבו נרננה ליה;וה‪,‬‬
‫נריעה לצור ישענו‪ :‬נקדמה פניו בתודה‪ ,‬בזמירות נריע לו‪:‬‬
‫י‬
‫י‬
‫‪1‬‬
‫ו־|ו‬
‫י‬
‫ו‬
‫‪1‬‬
‫ד ד‬
‫‪• T‬‬
‫ד‬
‫אשר ‪.‬יחדו נמתיק סוד‪ ,‬בבית אלהים נהלך ברגש‪ :‬אל‬
‫נערץ בסוד־קדושים ר ב ה ‪ ,‬ונוךא על־בל־םביבױ‪ :‬שיאו‪:‬דיכם‬
‫הדש‪ ,‬וברכו את־‪:‬הןה‪ :‬הנה ברכו את־יהיוה בל־עבדי יהיוה‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫•‬
‫‪v‬‬
‫‪:r‬‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫״‬
‫‪t‬‬
‫ו »‬
‫העימדים בבית ‪:‬הוה בלילות‪ :‬אשר מי־אל בשמים ובארץ‬
‫אשרײעשיה ב מ ע י י ך ובגבוריתיך‪ :‬אשר לו הים והוא עשהו‪,‬‬
‫ויבשת ידיו יצרו‪ :‬אשר ב י ת מחקרי ארץ‪ ,‬ותועפות הרים‬
‫לו‪ :‬אשר בידו נפש בל־חי‪ ,‬ורוח בל־בשיר־איש‪ :‬ויודו שמים‬
‫‪v - j‬‬
‫‪v‬‬
‫ד־‬
‫דד‬
‫» ‪T‬‬
‫‪T :‬‬
‫ז־‬
‫‪t :‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪v‬‬
‫‪J‬‬
‫ז ‪J‬‬
‫‪T‬‬
‫» ‪v‬‬
‫־‬
‫|‬
‫»‬
‫ד־‬
‫‪J‬‬
‫ד •‬
‫‪ T‬־•‬
‫סליחות‪ .‬ליום שני‬
‫מד‬
‫פלאך ‪:‬הוה‪ ,‬אף אמונתך בקהל קדושים‪ :‬לך זרוע עם־‬
‫גבוךה‪ ,‬תעז יךך תרום ‪:‬מינך‪ :‬לך שמים אף־לך ארץ‪,‬‬
‫ת ב ל ומלאה אתה יםךתם‪ :‬אתה פוררת בעזך זים‪ ,‬שברת‬
‫ראשי תנינים על־המים‪ :‬אתה הצבת בל־גבולות ארץ‪,‬‬
‫קיץ וחרף אתה ‪:‬צרתם‪ :‬אתה רצצת ראשי לדתן׳ תתננו‬
‫מ א ב ל לעם לציים‪ :‬אתה בקעת מעין ונחל‪ ,‬אתה הובשת‬
‫נהרות איתן‪ :‬לך יום אף־לך א ל ה ‪ ,‬אתה הבינות מאור‬
‫ושמש‪ :‬עשה גדולות עד אין חקר ןנפלאות עד אין מספר‪:‬‬
‫בי א ל גדול ‪:‬הוח‪ ,‬ומלך גדול על־בל־אילהים‪ :‬בי־גדול‬
‫אתה ועשה נפלאות‪ ,‬אתה אילהים לבדך‪ :‬כי־גדול מעל־‬
‫שמים חסדך‪ ,‬ועד שחקים אמתך‪ :‬גדול ‪:‬חוה ומהלל מאיד‪,‬‬
‫ולגדלתו אין חקר‪ :‬גדול ‪:‬חוה ומהלל מאיד‪ ,‬ונירא הוא‬
‫על־בל־א^הים‪ :‬גדול ‪:‬חוה ומהלל מאיד‪ ,‬בעיר אלהינו הר־‬
‫קךשו‪ :‬לך ‪:‬חוה הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד‬
‫ב ב‬
‫הממלכה והמתנשא ל ב ל‬
‫‪ 0‬ובארץ ו ( ^ ‪j‬‬
‫לראש‪ :‬מי >לא ;ראך מ ל ך הגוים כי לך ‪:‬אתה‪ ,‬כי בבל־‬
‫חכמי הגוים וכבל־מלבותם מאין כמוך‪ :‬מאין כמוך ‪:‬חוה‪,‬‬
‫גדול אתה וגדול שמך בגבורה‪: :‬חוה אילהי צבאות מי־‬
‫כמוך חסין ‪:‬ה‪ ,‬ואמונתך סביבותיך‪: :‬הוה אלוהיי צבאות‬
‫ישב הכרכים אתה אילהים לבדך‪ :‬מ י ‪ :‬מ ל ל גבורות ‪:‬חוה‪,‬‬
‫‪.‬ישמיע בל־תהלתו‪ :‬כי מי בשחק ‪.‬יעריך ליהוה‪ ,‬ידמה ליהוה‬
‫בבני אלים‪ :‬מה נאמר לפניך יושב מרום‪ ,‬ומה נספר‬
‫לפניך שוכן אדוקים‪ :‬מה נאמר לפניך ‪:‬חוה אל*הינו' מה‬
‫נדבר ומה נצטדק‪ :‬אין לנו פה להשיב וילא מצח להרים‬
‫ראש‪ :‬כי עונותינו רבו מלמנות‪ ,‬וחטאתינו עצמו מספר‪:‬‬
‫למען שמך ‪:‬הוה תחינו ובצךקתך תוציא מצרה נפשנו‪:‬‬
‫ד ר כ ך אלהינו להאריך א פ ך לרעים ולטובים ןךזיא תהלתך‪:‬‬
‫למענך אילהינו עשה ול*א לנו ראה עמיךתנו דלים ודקים‪:‬‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שני‬
‫מב‬
‫הנשמה לך והגוף פעלך‪ ,‬חוסה על־עמלך‪ :‬הנשמה לך‬
‫והגוף שלך‪: ,‬הוה עשה למען שמך‪ :‬אתאנו על־שמך‪: ,‬הוה‬
‫עשה למען שמך‪ :‬בעבור כבוד שמך‪ ,‬כי •אל חנון ודחוס‬
‫שמך‪ :‬למען־שמך ‪:‬הוה וסלחת לעוננו כי דב־הוא‪:‬‬
‫?לח־לנו אבינו‪? ,‬י ?ריב אולתנו ?ניט‪? .‬חל לנו סל‪3‬ני׳ ‪5‬י רבו עווגינו‪:‬‬
‫אל ארך אפלם א ת ה ‪ .‬ובעל הרחמים נקראת‪ .‬וךךך תשובה הורית‪.‬‬
‫גדלת ר ח מ ך וחסדיך‪ ,‬תזכיר חיום ובבל־יום לזרע ןךיךיך‪ .‬תפן אלינו‬
‫ברחמים‪ ,‬כי אתח־הוא בעל הרחמים‪ .‬בתחנון ובתפלה פניך נקדם‪,‬‬
‫כהודעת לענו מקדם‪ .‬מחרון א פ ך שוב‪ ,‬כמו ב ת ו ך ת ך כתוב‪ .‬ובצל‬
‫כנפיך נחסה ונתלונן‪? ,‬יום וירד ‪:‬הוה בענן‪ .‬תעביר על־פשע ותעדוה‬
‫אשם‪ ,‬כיום ולתלצב עמו שם‪ .‬תאזין שועתנו ו ת ק צ י ב מנו מאמר‪,‬‬
‫כיום ויקרא בשם יחיוה‪ .‬ושם נאמר‪:‬‬
‫י‬
‫ז ‪-‬‬
‫״• ו|‪1‬‬
‫ו‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪7JV‬‬
‫•‬
‫ולעבר ‪:‬חוח על־פנױ ךקךא‪:‬‬
‫‪:‬חוח ן ‪:‬חוה אל דחום וחנון ארך אפים ורב־חסד !אמת ניצר‬
‫חסד לאלפים נשא עין ופשע וחטאה ונקה‪ :‬וסלחת לעיננו‬
‫'ולחטאתנו ונחלתנו‪:‬‬
‫ז‬
‫‪-‬‬
‫‪1‬‬
‫‪r‬‬
‫־ »‬
‫‪T‬‬
‫פ ל ח לני אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬נ י א ת ה‬
‫אדני ט ו ב וסלח‪ ,‬ןרב־חםד לבל־קיראיך‪:‬‬
‫אם עווגיט עט ?ט ןהוה עשיר‪ ,‬למען שמך‪ :‬להוה אלהים ?לה נא לעון‪.‬יעקב‬
‫?י קטן הוא‪? :‬י שהה לעפר נפשט רבקה ל א ח בסנט‪ :‬עוךה ל?ה תישן‬
‫אדני הקיצה אל תזנה לןצח‪ :‬ועתה יגדל נא בדו אדי^י בא?ר ך?ךת לאמיר‪:‬‬
‫?רחם אב על בנים ?ן תו־חם להור‪ ,‬עליט‪ :‬ליהוה הלשועה על ע?ך בךכתך ?לה‪:‬‬
‫להוד‪? ,‬באות ע?ט ?שינב לט אלד‪,‬י יעקב ?לה‪ :‬להוד‪ ,‬ץ?א‪1‬ת א?רי אךם בו?ח‬
‫בך‪ :‬להוד‪ ,‬הושיעה‪ .‬ד‪?,‬לך‪:‬ענט ?ױם־קךאט‪:‬‬
‫?לה־נא לעון העם הזה ?גדל חסדך‪ .‬ובאשר נשיאתה לעם הזה ?טצרלם‬
‫ועד־הגה ושם גאטר‪:‬‬
‫וייאמר להוד׳ סלחתי כךברך‪:‬‬
‫הטה אלהי אןנך וש?ע ?קח עי^יך וךאה שי?מ'תיט והעיר אשר־נקךא ש?ך‬
‫עליה‪ .‬כי לא על־צךקיתיט אנךזט ?פילים תדוטניט לפניך כי על־ךחםיך‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שני‬
‫מב‬
‫הרכים‪ :‬אד‪#‬י ?םעה אריך ?לחה אד}י הקציבה ו ^ ה אל־תאחר• למע^ אללי‬
‫נקךא ?ל־עיךןז ועל־ע^ך‪:‬‬
‫‪5‬י‬
‫ה‬
‫סליחה‪ .‬ע״פ א״ב ובסופו חתום מחברו)רבנו( שלמה )הבבלי( הקטן יחי‬
‫אלהינו ןאלהי אבותינו‬
‫אם עונינו רבו להגדיל‪ .‬בנו‬
‫ענו עבות כגדל‪ .‬גךמו‬
‫לגו כינתים להכדיל‪ .‬דרכי‬
‫רחמיך לא תחדל‪:‬‬
‫התנהג במרת חסד התנית‪.‬‬
‫ואתה הוא ‪#‬מקדם היית ]נ׳׳א‬
‫"ילא שנית[‪ .‬ץבר עדתך א‪#‬ר‬
‫קנית‪ .‬חון שירי כפור בנית‪:‬‬
‫טענתנו גפי קרת נתונים‪.‬‬
‫ישכתנו שן סלע איתנים‪.‬‬
‫כאחת דכיתנו במקום תגים‪.‬‬
‫לרדד‪ .‬צאת במה מתונים‪:‬‬
‫ז!‬
‫‪,‬‬
‫זז‬
‫‪T‬‬
‫וכהלה‬
‫פקדות‬
‫מריב‬
‫מחלחלת‪ .‬נהמה נפשי לעפר‬
‫באר יעקב‬
‫‪ DM‬עונינו רגו להגדיל ‪ -‬ער שהיו‬
‫רבים וגדולים וגנו ענו ‪ -‬והעידו‬
‫לרעתנו וכה גדלו שהיו כחבל עגות‬
‫הקלוע כגדיל)א(‪ .‬אמנם עוונותינו‬
‫גרמו לנו‪ ,‬בינתיים ‪ -‬בינך לבינינו‬
‫להגדיל‪ ,‬ומכל מקום אתה לא תחדל‬
‫ לא תפסוק לילך גדרכי רחמיך‪ ,‬כי‬‫כן דרכיך‪,‬‬
‫התנהג גמדת חסד עם בניך‪ ,‬כפי‬
‫שהתנית וכרת ברית למשה י״ג מדות‬
‫על כך‪ ,‬ואתה הוא ולא שנית ‪ -‬ולא‬
‫חילפת דבריך‪ ,‬ואם כן זכור עדתך‬
‫ישראל אשר קנית‪ ,‬חון ‪ -‬תן להם‬
‫חנינה‪ ,‬לשװ־י בכור כנית ‪ -‬שיריים‬
‫של אותה אומה שכינית שמה ״בני‬
‫בכורי ישראל״)שמות ה‪ ,‬נב(‪.‬‬
‫טענתנו ‪ -‬נשאתנו ורוממתנו והיינו‬
‫נתונים על גפי טרומי קרת ‪ -‬על גבהי‬
‫מרום העיר‪ ,‬בארץ ישראל הגבוהה‬
‫מכל הארצות‪ ,‬ישכתנו על שן סלע‬
‫ זה בית המקדש הגבוה מכל א ‪p‬‬‫ישראל‪ ,‬ועל ירו היינו חוקים ואיתנים‪.‬‬
‫ועתה כאחת דיכיתנו ‪ -‬בבת אחת‬
‫השפלתנו)בן‪ ,‬והשלכתנו במקום תנים‬
‫ למדבר‪ ,‬מקום משכן התנים‪ .‬לרויה‬‫צאת כמה מתונים ‪ -‬זה זמן רב שאנו‬
‫ממתינים לצאת לרווחה‪.‬‬
‫ומרוג פקודות ‪ -‬צרות הנפקדות‬
‫וגהלה של אומה מחלחלת ‪ -‬מבהלת‪,‬‬
‫נקטה ‪ -‬מתקוטטת עם עצמה נפשי‬
‫פ נ י נ י חיים‬
‫)א( וכהא לאמר רבי עקיבא‪ ,‬כמחלה לומה לחוט של עכביש ולבסוף נעשה נקליכמו של ספינה‪ ,‬הה״ל‬
‫)ישעיהו ה‪ ,‬יח( ״הוי מושכי העוון בסבלי השוא וכעבות העגלה תטאה״‪) .‬סוכה נ ג ב״ר גב‪ ,‬יא(‪.‬‬
‫)ג( ולא לממה עלייסנו לירילמנו‪ ,‬שעלייתנו הימה מעט מעט וירידמגו הימה כאחי! — כפעס אחת‪,‬‬
‫כלרשס סז״ל )איכ״ר נ‪ ,‬ב( ״השליך משמים ‪ pft‬חפארמ״ ר הונא װ׳ אחא בש״ר סנינא בריה לר׳‬
‫אנהו‪ ,‬משל למלך שהיה לו ק‪ ,‬נכה ‪ -‬ונתנו על ארנובוחיו‪ ,‬בכה — ונחנו על ורועומיו‪ ,‬נכה‬
‫— והרכיבו על כתפיו‪ ,‬טינף עליו — ומיל השליכו לאר^ ולא הוס מתותימיה כמסוקיסיה‪ ,‬מסוקימיה‬
‫מד‬
‫סליחות‪ .‬ליום שני‬
‫השחה לעשר‪ ,‬וכוחלת ‪ -‬מתעבת‬
‫בחייה‪ .‬לאחר תאור הצרות מבקש‬
‫הפייטן‪ :‬סמכה ‪ -‬תמוך בחסדך בטן‬
‫שלארץ נשחלת ‪ -‬המושפלת לאח‪,‬‬
‫עורה למה תישן‪ ,‬תוחלת ‪ -‬כנוי‬
‫לקב״ה‪.‬‬
‫פקח קוח קרוא ‪ -‬פתח בית‬
‫המאסר הנקרא קוח וקרא דרור‬
‫לאפיריך ‪ -‬ישראל‪ ,‬ובהם תחפוץ‪.‬‬
‫צוק העיתים ‪ -‬צוקה וצרה של‬
‫העיתים‪ ,‬זהו חשבון שעבוד הגלויות‬
‫שהראה לדניאל כה(‪ ,‬שהוא בבחינת‬
‫״בעתה״)״ ‪ -‬תקצר וחשבונם קפוץ‬
‫שיזכו לבחינת ״אחישנה׳׳‪ .‬קבץ את‬
‫ישראל פזוריך שהם כעדר הנפוץ‪,‬‬
‫ראות עולתה ‪ -‬ראה את הרשעה‬
‫שולטת ופיה תקפוץ ‪ -‬תסגור‪.‬‬
‫שמור שבועת חסד ותנאי שהתנית‬
‫לאבותינו‪ ,‬ליעקב שנקרא תם‪ ,‬וליצחק‬
‫שאפת צבור על המזבח‪ ,‬ולאברהם‬
‫המכונה בנאי ‪ -‬על שם שבנה‬
‫מזבח לה׳)ניישית יב‪ .‬ח<הן הם שלשת‬
‫איתניי)ד<‪ .‬שלומו יצוה לנו הקב״ה‪,‬‬
‫כדי שנהיה לכלי גנאי באומות‪ ,‬הפוך‬
‫ושנות ‪ -‬שנה‪ ,‬מרעה לטובה הפנאי‬
‫שאתה מתפנה אלינו;ה(‪.‬‬
‫כי קטון יעקב ודל הוא בזכויות‪ ,‬ידוע‬
‫חולי‪ ,‬נבזה וחדל אישים‪ ,‬נחשב כפחות‬
‫בין אנשים‪ ,‬ולכן אתה ה׳ תהיה לנו‬
‫למעוז = ומגדל ‪ -‬למבצר‪ ,‬תן לנו‬
‫חיים וחפד‪ ,‬כאשר עתה בעת הדין‬
‫כחך יגדל‪ ,‬כמאמר )בסיבו •ד‪ .‬יז< ׳׳ועתה‬
‫יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת לאמר ה׳‬
‫ארך אפיים ורב חסד״‪.‬‬
‫בוחלת‪ .‬סמבה בטן לארץ‬
‫נשחלת‪ .‬עוךה למה תישן‪,‬‬
‫תוחלת‪:‬‬
‫פקח קוח קרוא אםי‪/‬ריך הפוץ‪.‬‬
‫צוק העתים חשבונם קפוץ‪.‬‬
‫קבץ פזוריך עדר הנפוץ‪.‬‬
‫ראות עולתה פיה תקפוץ‪:‬‬
‫שמור שבועת חםד ותנאי‪ .‬תם‬
‫וצבור ]ו‪1‬בנאי איתני‪ .‬שלומו‬
‫יצוה לבלי גנאי‪ .‬הפוך ושנות‬
‫לטובה הפנאי‪:‬‬
‫‪V‬‬
‫‪J‬‬
‫‪T‬‬
‫ן‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪V‬‬
‫־‬
‫‪J‬‬
‫‪T‬‬
‫־‬
‫־‬
‫‪T‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ :‬־‬
‫קטון בי ‪.‬יעקב ודל‪ .‬ידוע‬
‫חילי נבזה וחדל‪ .‬חיים וחסד‬
‫מעוז ומגדל‪ .‬באשר עתה בחך‬
‫יגדל‪:‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪J‬‬
‫‪v‬‬
‫‪T :‬‬
‫‪ -‬ן‪- -‬‬
‫־‬
‫‪. -‬‬
‫ד־‬
‫‪T‬‬
‫‪T -‬‬
‫‪.....‬‬
‫ז ־ |‬
‫מגילת אסתר‬
‫נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע ח לי — פ־ה בישעיה )ע‪ ,‬נ( — ופרש״י‪ :‬כן דרך‬
‫ה‪.‬‬
‫הנביא הזה מזכיר כל ישראל כאיש אחד‪ ,‬אל תירא עבדי יעקב‪.‬‬
‫— צימזר צימר‪ ,‬ומסומימיה כולא סדא‪.‬‬
‫>ג< ישעיהו ‪ £‬כב‪ ,‬עפ׳׳י סז״ל כסנהלרץ צח‪.‬‬
‫)ד< ולמפרע ס ל ק הפייט כלרן המקרא )יקרא נו‪ ,‬מג(‪ .‬״וזכרמי אח כריתי יעקב ואף ואת גריסי‬
‫יצחק׳׳ ו מ ‪ /‬ולמה נאמרו אטם אחורנית‪ ,‬לומר‪ ,‬אס אין מעשה יעקב‪ ,‬כלי)כלאי( הם מעשה יצחק‪ ,‬ואס‬
‫אין מעשה יצחק‪ ,‬כלי הס מעשה אברהם‪) .‬ויק׳׳ר לו‪ ,‬ל(‪.‬‬
‫)ה( מבואר עפ״י הספרא )נחוקומי פכ״ו פסוק יז( ״ונחמי פט מס״‪ ,‬״פני׳׳ — מלשון פנאי‪,‬‬
‫משל למלך שאמר לעכליו‪ ,‬סונה אני מכל עסקי ועוסק עמכס כרעה‪ ,‬ואף נמלה טונה נאמר ״ופטמי‬
‫ס ל י ח ו ת ‪ .‬ליום שני‬
‫מד‬
‫אל מלך יושב על־בסא רחמים‪ ,‬מתנהג בחסידות מוחל עונות עטו‪,‬‬
‫מעביר ראשון ראשון‪ ,‬מ ר ב ה מחילה לחטאים והליחה לפושעים‪,‬‬
‫עושה צדקות עם־בל־בשיר ורוח‪ ,‬לא ברעתם י ע מ ל ‪ .‬אל הורית־לנו‬
‫לומר שלש ?שרה‪ ,‬וזכר לנו היום ברית ^ ל ש ?שרה‪ ,‬בהוראת‬
‫לעני מקז־ם‪ ,‬במו שבתוב ױרד ‪:‬ה;וה ?ענן ויתיצב עטו שם ויקזרא‬
‫בשם ‪:‬הוה‪:‬‬
‫ויעבר ‪:‬חוח על־פניו ויקרא‪:‬‬
‫‪:‬חוה ן ‪:‬הוה א ל ר ח ו ם וחנון א ר ך א פ י ם ו ר ב ־ ח ס ד ן א מ ת נצר‬
‫חסד‬
‫ל א ל פ י ם נ ש א עון ופשע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוננו‬
‫ו ל ח ט א ת נ ו ונחלתנו‪:‬‬
‫ס ל ח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי א ת ה‬
‫אד;י טוב וסלח‪ ,‬ורב־חסד לבל־קראיך‪:‬‬
‫אף א‪:‬רח ט?‪1‬פ‪9‬יך ד־‪,‬וה קויטך לש?ך ילז^ךץד תאות }פש‪ :‬קייה קרנו ןהוה‬
‫ױט אליט וישסע שועתט‪ :‬ועתה מה־קוינו אד'}י תוחלתנו לך היא‪ :‬אך‬
‫אל־אלהים דומזיה נ?שנו‪ .‬סמנו ‪:‬שועתט‪? :‬איל ת?רג על־אפיקי־מים‪ .‬בן נ?‪#‬ט‬
‫ת?ר'ג אליך אלהים‪ :‬אך טוב וח?ד יךךפוט ?ל־ןטי חייט ושבט ?בית ;הוד‪,‬‬
‫לארך;טיס‪:‬‬
‫?‪.‬רחם אב על בנים ‪5‬ן תרחם דוה עליט‪ :‬ליהוד‪ ,‬ר\שועה על ע?ך בךכתך ?לה‪:‬‬
‫;הוד‪? ,‬באות עטט מקזיגב לט אלהי‪.‬יעקיב ?לה‪; :‬הוה ?באות אשרי אדם בוטח‬
‫בך‪ :‬דוה הושיעה‪ .‬ה?לך ‪.‬יענט ?ױםיקךאט‪:‬‬
‫?לח־נא ל?ון העם הזה בגדל חסדך‪ .‬ובא^ר נשיאתה לעם הזה ממצרים‬
‫ועד־הגה ושם }אמר‪:‬‬
‫וייאמר ‪:‬הוה סלחתי בךברך‪:‬‬
‫הטה אלהי אזנך ו^מע פקח ?י}יך וךאה ש?מ'תיט ןהעיר א^ר־נקךא‬
‫?לד׳‪? .‬י לא על־צךקיתיט אנחני מפילים תחטניט לפניך ?י על־רחמץז‬
‫הרבים‪ :‬אדןי ?פעה אדןי ?לחה אדני הקשיבה ועשיר׳ אל־תאחר‪ .‬למענך אלהי‬
‫בי ש?ך נקךא על־עיךך ועל־ע?ך‪:‬‬
‫אליכם״ )שם ט(‪ ,‬סונה אני מנל עסקיי ועוסק נטונמס‪) ,‬על הפנאי לטונה ראה מליחה ו׳(‪ ,‬לכן צועק‬
‫הפייט‪ ,‬אוחו פנאי שעמיל לן נשנילנו הפנהו לטונה עלינו מכמות שהוא עכשיו‪.‬‬
‫מד‬
‫ו‬
‫סליחות‪ .‬ליום שני‬
‫סליחה‪ .‬ע״פ א״ב ובסופו חתום מחברו)רבנו( אליה בר שמעיה חזק ואמץ‬
‫באר יעקב‬
‫אויתיך = קויתיך מארץ מרחקים‬
‫ אף כי נתרחקנו מעל אדמתנו‬‫בכ״ז אנו תאבים ומצפים לך‬
‫וכל עוד רוחי בקרבי שחרתיך‬
‫ בקשתיך וממעמקים קראתיך‪,‬‬‫ה׳‪ .‬נורפתי לתאותך ‪ -‬נכתשתי‬
‫ונשברתי מרוב תאוה עליך כאיל‬
‫שתערג ותצעק במדבר על אפיקים‬
‫ על זרמי מים‪ .‬דרשתיך — בדברי‬‫תורה וכקשתיך ‪ -‬בתפלה‪ ,‬כרחובות‬
‫ובשווקים ‪ -‬בבתי כנסיות ובבתי‬
‫מדרשות)א(‪.‬‬
‫הנה העת תרויח ‪ -‬זה הזמן שתתן‬
‫רווח והצלה לישראל הדחוקים‪,‬‬
‫ותעשה דין ‪ -‬נקמה ומשפט בגוים‬
‫בעבור ישראל העשוקים‪ .‬זמוריהס‬
‫שחתו ‪ -‬הכריתו את בניהם של‬
‫ישראל‪ ,‬ובקקום בוקקים ‪ -‬ריקנום‬
‫שודדים‪ .‬חטופים וננושים ‪ -‬נגזלים‬
‫ומוכים‪ ,‬ביד מדיקים ‪ -‬אומות העולם‬
‫הכותשים לדק את ישראל‪.‬‬
‫טפוליך ‪ -‬עמך הדבוקים בך‬
‫אשר בעבר שעשעת אותם כילדים‬
‫רכים‪ ,‬עתה כבר יפים רבים הם‬
‫לחוצים = ודפוקים ‪ -‬דחוקים‪ .‬ברכת‬
‫כל>ב< שנתברך בה אברהם חפרו‬
‫ומטוב ריקים וריקים ממעשים טובים‪.‬‬
‫לבאים ‪ -‬אומות העולם המשולים‬
‫לאריות שינם עליטו חורקים כדי‬
‫לטורפם‪ ,‬ואתה ה׳‪,‬‬
‫מאפת וזנחת = ונטשת את ישראל‬
‫הדבקים בה׳‪ .‬נארת ‪ -‬שכחת‬
‫ומאסת ברית שלשת האבות החשוקים‬
‫אלהינו ןאלהי אבותינו‬
‫אויתיך קזיתיך מארץ מרחקים‪.‬‬
‫בקרבי שחרתיך קראתיך‬
‫ממעמקים‪ .‬נורסתי לתאותך באיל‬
‫על־אפיקים‪ .‬דרשתיך ובקשתיך‬
‫ברחובות ובשוקים‪:‬‬
‫הנה העת תרויח לרחוקים‪ .‬ותעשיה‬
‫‪• 1 -‬‬
‫*״‬
‫־‪I‬‬
‫‪ -‬־ו‬
‫־ •‬
‫»‬
‫דין ומשפט לעשוקים‪ .‬זמוריהם‬
‫שחתו ובקקום בוקקים‪ .‬חמוסים‬
‫נגושיים ביד מדיקים‪:‬‬
‫טפוליך שעשעת בילדים רבים‪.‬‬
‫ימים רבים לחוצים ודפוקים‪ .‬ב ל‬
‫‪T‬‬
‫•‬
‫ן‬
‫‪-‬‬
‫•‬
‫‪I‬‬
‫!‬
‫חסרו מטוב ריקים‪ .‬לבאים שניהם‬
‫עלימו חורקים‪:‬‬
‫מ א ס ת וזנחת ונטשת ךבקים‪.‬‬
‫נ א ח ז ברית שלשת החשוקים‪ .‬סחי‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪S‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T I - T J‬‬
‫«‪T‬‬
‫ג *‬
‫‪1‬‬
‫»‬
‫מגילת אסתר‬
‫גורסתי לתאותך — בפסוק )תהלים קיט‪ ,‬כ(‪• :‬גרסה נפשי לתאבה״ פרש־י‪ :‬משתברת‬
‫ו‪.‬‬
‫נפשי מ ח מ ת תאוה‪ .‬מטוב ריקים — עוד ייל ריקים מהתורה שנקראת טוב )מנחות גג‪.(:‬‬
‫פניני חיים‬
‫)א( עפ״ה שה׳׳ש ג׳ כ׳‪ .‬וכמפרש )לפוס אמשטרדם( כסב‪ :‬עש״ה ׳׳אסוננה נעיר נשווקיס ונרחוטס׳׳‬
‫כלומר נכסי כנסיוס ומסי מלרשום‬
‫) ‪ p‬כמ״ש ״וה׳ גרן אפ אברהם ככל׳׳)כראשיפ כד‪ ,‬א( ונדרש נרנה )גט‪ ,‬י( בכל — שהשליטו כיצרו‪.‬‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שני‬
‫שמתנו ?ןבים ולוקים‪ .‬עצומי גזם‬
‫ואבולי‪:‬לקים‪:‬‬
‫פצועי חבויות ואברים מתפרקים‪.‬‬
‫צרי חדלנו ודלנו מתמרוקים‪.‬‬
‫קומה עזירתה לנאנחים ונאנקים•‬
‫רומם מאשפות ומעפר תקים‪:‬‬
‫שלמון בירך‪:‬רוךיך להקים‪ .‬תקפך‬
‫בשחק וממשלתך בארקים‪ .‬אך‬
‫לשמך יודו הצדיקים‪ .‬בנשיאך ראש‬
‫שבעתים מזקקים‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫עתה יאמרו הקרובים והרחוקים‪.‬‬
‫י ‪p‬‬
‫‪t‬‬
‫במצותיך‬
‫חוביך‬
‫בהושיעך‬
‫מתחזקים‪ .‬חזק ואמיץ ךברו הקים‪.‬‬
‫לחבצלת השרון שושנת העמקים‪:‬‬
‫מב‬
‫ היקרים‪ ,‬סחי ומאום שמתנו ולכן‬‫אנו נןזיפ = ולוקים‪ ,‬עצוטי גזם‬
‫ סתומים ולכודים ע״י הגויים ואכולי‬‫ילקים ‪) -‬״ואכולים על־ידם‪.‬‬
‫פצועי חבורות‪ ,‬ואיכרים מתפרקים‬
‫כתוצאה משעבוד מלכויות‪ .‬צרי חדלנו‬
‫= ודלגו טתטרוקים ‪ -‬נתמעטנו‬
‫מכל רפואות שבעולם ומכל תמרוק‬
‫שממרק ומחבב את הבשר‪ ,‬שאין‬
‫צדיק שיתפלל בעדינו‪ .‬קוטה עזרתה‬
‫לנאנחים = ונאנקים‪ ,‬רומם ‪ -‬הרם‬
‫אותנו מאשפות‪ ,‬ומעפר תקים שהרי‪,‬‬
‫השלטון בידך להקים‪ ,‬ירודיך ‪ -‬את‬
‫ישראל הירודים ומושפלים‪ .‬תקפך‬
‫בשחק ‪ -‬כוחך בשמים‪ ,‬וממשלתך‬
‫בארקים ‪ -‬בארץ‪ .‬אך לשמך ‪ -‬לך‬
‫לבד יודו הצדיקים כאשר בנשאך‬
‫ראש כשתרים את קק ישראל‬
‫המצורפים ומזוקקים שבעתיים ע׳׳י‬
‫צרות הגלות‪.‬‬
‫ועתה כהושיעך חוכיך ‪ -‬כשתושיע‬
‫את מיחליך ומצפיך אשר במצותיך‬
‫מתחזקים‪ ,‬אזי יאמרו הקרובים‬
‫והרחוקים‪ P m ,‬יאנױץ ‪ -‬קוב״ה‬
‫דברו הקים לישראל הנקראים חבצלת‬
‫השרון שושנת העמקים‪.‬‬
‫א ל מ ל ך יושב ע ל ־ ב ס א ר ח ‪ 9‬י ם ‪ ,‬מ ת נ ה ג ב ח ס י ד ו ת מ ו ח ל עונות עמו‪,‬‬
‫מעביר‬
‫ךאשון ראשון‪ ,‬מ ת נ ה מ ח י ל ה ל ח ט א י ם ו ס ל י ח ה לפוש?ים‪,‬‬
‫ע ו ש ח י צ ד ק ו ת ע ם ־ כ ל ־ ב ש ר ורוח‪ ,‬ל א ב ר ע ת ם ת נ מ ל ‪ .‬א ל הורית־לנו‬
‫ל ו מ ר ש ל ש ע ש ר ה ‪ ,‬וזכר לנו חיום ב ר י ת ש ל ש עש‪:‬רה‪ ,‬ב ה ו ד ע ת‬
‫לעגו מ ק ד ם ‪ ,‬כ מ ו ש כ ת ו ב ױ ך ד לחוד‪ ,‬בענן ויתלצב עמו >‪2‬ם ‪.‬ייקרא‬
‫ב ש ם יהיה‪:‬‬
‫»‬
‫ז ן‬
‫•‬
‫י‬
‫‪»|v‬‬
‫י י‬
‫ולעבר להוד‪ .‬על־פניו ויקךא‪:‬‬
‫י ח ו ה ן יח‪1‬ח א ל ר ח ו ם וחנון א ר ך א פ י ם ו ר ב ־ ח ס ד ו א מ ת נ צ ר‬
‫ו‬
‫ז‬
‫איקים‬
‫'‬
‫ז‬
‫ז‬
‫‪9‬‬
‫_ ב י ר מ ו ה ) י ‪ ,‬י א ( ‪ :‬שמיא וארקא ‪ -‬השמים והארץ‪) ,‬מצודות(‪.‬‬
‫>ג< אילו האומות שנמשלו לארבעה מיני ארגה הכתובים ביואל‪) ,‬א‪ ,‬י( והס כ ע י ארבעה מלכויוס‪.‬‬
‫ערה׳׳ב ומה שייסר מהזוב ריקים י״ל שריקים מהמורה שנקראת >«וכ‪ ,‬נמנסוח )ע‪.(:‬‬
‫מד‬
‫סליחות‪ .‬ליום שני‬
‫חסד לאלפים נשא עון ו?שע וחטאה ונקה‪ :‬וסלחת לעוננו‬
‫ולחטאתנו ונחלתנו‪:‬‬
‫ו‬
‫־‬
‫ו‬
‫‪r‬‬
‫ו‬
‫״‬
‫ז‬
‫ס ל ח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי א ת ה‬
‫אדני טוב וסלח‪ ,‬וךב־חסד לבל־קראיך‪:‬‬
‫‪ T‬פזמון‪ .‬חתום בו שם מחברו)רבנו( שפטיה )בן אמיתי(‬
‫ישראל‬
‫באריעקב‬
‫)א<"ישיא' נױ‪8‬ע גה׳ ‪C T‬‬
‫עויטיפ‬
‫ אין ישועת ישראל אלא בה׳‪,‬‬‫™ ת ! ״ היא לעולמים‪ .‬מבלי‬
‫שישתעבדו שוב‪ ,‬עשה שגם היום‬
‫יושעו מפיו‪ ,‬שונן מרוטים‪ ,‬כי א ת ה‬
‫דג ‪ -‬מרבה סליחות ובעל הרחמים‪.‬‬
‫וד ם‬
‫״עייר הט דופ״ים כעניים = יי‬
‫נושע‬
‫*‬
‫ביהוד‪.‬‬
‫תשועת‬
‫עולמים‪ .‬נם־הױם יושעו‬
‫י " ' • " " •‪ . t‬י‬
‫‪•.‬‬
‫מפיך שובן מרומים‪ .‬בי־אתה ר ב‬
‫י ין‬
‫ן‬
‫סליחות ובעל הרחמים‪:‬‬
‫?צעדיך‬
‫הם‬
‫לפיכך פנה אליהם™‪ ,‬וצקון לחשם‬
‫אשר‬
‫קשוב ‪ -‬הקשב נא לתפלתם‬
‫י ה‬
‫שופכים)״ ה ם ל פ נ י ו ב ל ח ש • ־‬
‫שונן מעולים _ ל מ ע ל ה מ כ ל ע לי ונ ‪ ,‬ם ‪.‬‬
‫ודלים‪ .‬צקון לחשם קשבץה שובן‬
‫טנ י‬
‫מבל־צרות‬
‫פחויי‪°‬‬
‫־ 'י™‬
‫יזפ‬
‫הצרות הבאות עליהם ממחרפיהם‬
‫ומלוחציהם ‪ -‬מאומות העולם‬
‫נא‬
‫המגדפים אותם ודוחקים בם‪ .‬ולכן‬
‫אל תעזגם ה׳ אלהי אגותיהם‪.‬‬
‫י ץ י‬
‫דופקים‬
‫‪.‬‬
‫״ י" ״‬
‫מערפיח ' ״ ״ ‪. . .‬‬
‫‪ . u‬כ אתה‪.‬‬
‫«‬
‫פחודים‬
‫י י‬
‫‪-‬‬
‫הם‬
‫‪,‬‬
‫ממחרפיהם‬
‫אל־תעזבם‬
‫י‪ ! - -‬״‬
‫נא‬
‫ומלוחציהם‪.‬‬
‫אלהי‬
‫יהוד‪.‬‬
‫•י•‬
‫ײ‬
‫־‬
‫אבותיהם‪ .‬כי אתה‪:‬‬
‫טובותיך יקדמו להם ביום תובחה‪.‬‬
‫ד*‬
‫טובותיך יקדמו להם ניום תוכחה‪ .‬גם‬
‫כאשר אתה מייסרם ומוכיחם‪ ,‬הקדם‬
‫י "י‬
‫בעניים‬
‫~‬
‫‪v‬‬
‫מגילת אפתר‬
‫ז‪.‬‬
‫ישראל נושע וגו׳ עולמים — פיה בישעיה )מה‪ ,‬יז(‪.‬‬
‫פ נ י נ י חיים‬
‫)א( ׳׳זה הפזמון וסלישה ט — יאט יוס אירא׳‪ ,‬מצאתי שיסל אופס ר׳ שפנויה מזירה פילו הרשע‬
‫שגזר שמל מ ל ‪ pft‬יון והכרית יוסר מאלף קהלות לטעות ולא כשאר נכל א ‪ p‬יון רק חמש קהלות‬
‫שהצילם ד שפטיה ע׳׳י שריפא בתו של אומו רשע‪ .‬שנטרפה לעמה וריפא אותה ע״י שס‪ ,‬וביטל‬
‫אותה גזירה שלא פשטה באומן ה׳ קהלוס שבמלכות יון‪ .‬וכן היו מכרימין כ׳׳א שהוא ממאן לטעותם‪,‬‬
‫היו מכניסין אומו לבית הני ונומני ‪ 1‬עץ עליו וכוחשין דמים בבית הבל‪ .‬וזהו שיסל בסליחה )ט(‬
‫׳׳תשון השאר כתשם בבית הבלי׳ ושמו פתוס בפזמון הזה דהיינו שעריך‪ ,‬פסולים‪ ,‬טובומין‪ ,‬יושעו‪,‬‬
‫הקשיבה‪ ,‬ר״מ שפטיה׳׳‪ ,‬ע״כ מדפוס אמשטרדם )סקכ׳׳ו(‪ .‬וכ״כ בערה׳׳ב )ס׳׳ב עמי ‪ .(181‬אבל אינו‬
‫מוק שהרי בסליחה ט׳ תחוס שס מחברו — שלמה‪ .‬ולפי מה שכתוב במגילת יוחסין‪ ,‬לרבי אחימען ב׳׳ר‬
‫פלטיאל)יו׳׳ל גילי קלאר( נעמול נ״ת‪ ,‬מיושב יומר‪ .‬ח׳׳ל‪ :‬׳׳וגס רננו שלמה הבבלי‪ ,‬היה בלורס‪ ...‬בגזירת‬
‫נסיליוס הרשע שהיו לוקחים היהודים וממשים נגסות_ ויסד על זה סליחה — אני יום אירא״‪ .‬נמצא‬
‫שגס הפזמון וגס הסלימה נוסדו נעקטת גזירס פילו הרשע‪ ,‬אלא שהם משט מחנרים‪.‬‬
‫)‪ (5‬שהרי נאמר ״אל זה אביט אל עני ונכה רוח״ )ישעיהו סו‪ ,‬ב(‪.‬‬
‫סליחות ליום שני‬
‫המציאם‬
‫והכן להם טובותיך וישועותיך‪ ,‬ומתוך‬
‫צרה עצמה המציאם פדות ורוחה!דו‪.‬‬
‫ומתוך צרה‬
‫ורוחה‪ .‬כי אתה‪:‬‬
‫יושעו לעידביל ואל־ימשלו בם‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫פדות‬
‫‪T‬‬
‫‪ I‬״ |‬
‫י‪I T‬‬
‫•‪1 :‬‬
‫‪ :‬־‬
‫מב‬
‫יושעו ‪ -‬יגאלו לעין כל‪ ,‬ואל ימשלו‬
‫בם רשעים‪ ,‬כלה שעיר ‪ -‬עשיו‪,‬‬
‫וחותנו ‪ -‬ישמעאלי(‪ .‬ויעלו לדיון‬
‫מושיעים ‪ -‬לאחר שתכלה מלכות‬
‫הרשעה תבוא הישועה לישראל)‪.0‬‬
‫הקשיבה אדון לקול שועתם‬
‫ תפלתם‪ ,‬ולמכון שבתך השמים‬‫תעלה תפלתם‪ ,‬כי אתה רב סליחות‬
‫ובעל הרחמים‪.‬‬
‫‪T‬‬
‫ויעלו‬
‫וחותנו‬
‫שיעיר‬
‫בלה‬
‫רשעים‪.‬‬
‫!‪-‬ו‪-‬‬
‫ן‬
‫ן‬
‫‪...‬‬
‫ ~‬‫! » •‬
‫לציון מושיעים‪ .‬כי אתה‪:‬‬
‫הקשיבה אדון לקול שועתם‪.‬‬
‫ולמכון שבתך השמים תעלה‬
‫« ת•פ*ל »ת ם ‪ .‬כי אתה‪:‬‬
‫אל מלך יושב על־בסא רחמים‪ ,‬מתנהג בחסידות מוחל עונות עטו‪,‬‬
‫מעביר רא^ון ראשון‪ ,‬מ ן ב ה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים‪,‬‬
‫עושה צדקות עם־בל־בשיר ורוח‪ ,‬לא ברעתם תגמיל‪ .‬אל הורית־לנו‬
‫‪T I‬‬
‫*‬
‫‪I‬‬
‫•‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬‬
‫‪T‬‬
‫‪T T f t‬‬
‫־‬
‫‪I‬‬
‫־‬
‫~‬
‫‪T‬‬
‫‪T‬‬
‫לומר שלש עשדה‪ ,‬וזביר לנו היום ברית שלש עשרה‪ ,‬בהוךעת‬
‫לעט מקדם‪ ,‬במו שבתוב ױךד ןהןה בענן ויתיצב עמו שם ויקךא‬
‫בשם יהיוה‪:‬‬
‫ן‬
‫״‬
‫*‬
‫ו‬
‫ױעבר להוה על־פנױ וילןךא‪:‬‬
‫לחוד‪ ,‬ן להוח א ל ד ח ו ם וחנון א ך ך א פ י ם ו ד ב ־ ח ס ד ו א מ ת ניצר‬
‫חסד‬
‫ל א ל פ י ם נ ש א עון ופשע ו ח ט א ה ונקה‪ :‬ו ס ל ח ת לעוננו‬
‫ו ל ח ט א ת נ ו ונחלתנו‪:‬‬
‫‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫‪t‬‬
‫י•‬
‫‪t‬‬
‫‪i -‬‬
‫ד‬
‫?לח לנו אבינו בי חטאנו‪ .‬מ ח ל לנו מלבנו בי פשענו‪ :‬בי א ת ה‬
‫א ר ך טוב וסלח‪ ,‬ורב־חסד לבל־קראיך‪:‬‬
‫)ג(‬
‫צקץ‬
‫‪ -‬לשון יציקה‪ ,‬ושפיכה‪) ,‬מישעיהו נו‪ ,‬נו!(‪.‬‬
‫>ד< עיין לקמן סליחה יל‪ ,‬א המקור הנפלא לזה‪.‬‬
‫>ה< כלכסיכ )נראשיס כס‪ ,‬ט(‪ :‬״ױלן עשיו אל ישמעאל ויקס אס מחלת מו ישמעאל״‪.‬‬
‫)‪ 0‬כלכסינ •ועלו מושיעים נהר ציץ״ )עובליה כא( נגימטריה •הנה יעלו משיחים*‪ ,‬ט כשיכלה הקכ״ה‬
‫זרעו של עשיו הרשע ישמעאל אז סהיה הגאולה ױטא המשיס‪ .‬בפרושי רש״י מנריה )ה‪ ,‬יא( ראיסי‬
‫במדרש פילים )שוס״ט מזמור ‪ 0‬שארנע מלכיוס שנשסעבלו בישראל הס כפולוס היו‪ ,‬בכל־כשדיס‪,‬‬
‫מלי־פרס‪ ,‬יון־מוקדון‪ ,‬אדום ישמעאל — היינו שמונה‪ ,‬על ככה אומר קלירי‪ ,‬על אלום היא רביעיס‬
‫היא שמינים ע״כ פירש״י‪ .‬לכן יסל כלה שעיר וחותנו — אלום ישמעאל אז יעלו לייון מושיעים‪,‬‬
‫שנאמר ״ועלו מושיעים כהר ציון לשפוט אס הר עשיו״ — שמונה סינוס‪ ,‬פירוש אסר שמונה גליוס יעלו‬
‫מושיעים להר ציץ‪ ,‬אז ״והיפה לה׳ המלוכה״‪ .‬ע״כ מערוגס הטשס‪.‬‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שני‬
‫מב‬
‫אל תזכר לנו עוונות ראשונים מהר ‪:‬קךמונו ךח^יןז בי ךלונו מאד‪ :‬חטאת‬
‫נעורינו ופשעינו אל תזבר ?חסךך זכר לנו אתה למען טובך ןר‪,‬וה‪:‬‬
‫זביר־רחמיך‪:‬חוה וחםךיך‪ ,‬בי מעולם הטה‪ :‬זכרנו‪:‬חוה ברצון עטך‪,‬‬
‫פקדנו בישועתך‪ :‬זכר עדתך קנית קךם גאלת ש ב ט‬
‫נחלתך‪ ,‬הר־ציון זח שכנת בו‪ :‬ןביר ‪:‬הןה ח ב ת ‪:‬תשלים‪ ,‬א ה ב ת‬
‫ציון אל־תשבח לנצח‪ :‬א ת ה תקום ת ר ח ם ציון‪ ,‬כי־עת לחננה כי־‬
‫ב א מועד‪ :‬זכר ‪:‬חוה לבני אדום א ת יום ירושלים האמרים עדו‬
‫«‬
‫• ן ••‬
‫ו *‬
‫ו‬
‫«‬
‫‪•it‬‬
‫וזי‬
‫‪t‬‬
‫עדו‪ ,‬עד ה‪:‬םוד בה‪ :‬זכר ל א ב ר ה ם ליצחק ולישראל עבדיך אשר‬
‫נ ק ב ע ת להם ב ך ו ת ד ב ר אלחם א ר ב ה את־זךעבם בכוכבי השמים‪,‬‬
‫ובל־חאךץ הזאת אשר א פ ר ת י אתן לזרעכם ונחלו לעולם‪ :‬זביר‬
‫ל א ב ר ה ם לי?חק וליעקב‪ ,‬אל־תפן אל״קשי העם הזה‬
‫לעבדך‬
‫ואל־רשעו ואל חטאתו‪:‬‬
‫א ל נא ת ש ת עלינו ח ט א ת אשר גואלנו ואשר חטאנו‪:‬‬
‫חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו‪:‬‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫‪T‬‬
‫־־‬
‫‪J‬‬
‫ן ‪..‬‬
‫‪J‬‬
‫ןכיר־לגו ברית אבות כאשר אמרת‪ ,‬וזכרתי את בריתי יעקוב‪ ,‬ואף‬
‫‪1‬‬
‫*‬
‫ז‬
‫יי‬
‫» ־ » *‬
‫‪ -‬ד *‬
‫‪r‬‬
‫» * ־ » •‬
‫•‬
‫ו‬
‫־ ד‬
‫•‬
‫‪t‬‬
‫‪I‬‬
‫־ ‪I‬‬
‫את־בריתי לצחק‪ ,‬זאף את־בריתי אברהם אזכיר והארץ אזכיר‪:‬‬
‫זכיר־לנו ברית ראשונים כאשר אמרת‪ ,‬וזכרתי להם ברית ראשנים‪,‬‬
‫י‬
‫י‬
‫•‬
‫ז*‬
‫‪ -‬ו ‪* -‬‬
‫*‬
‫־ ו‬
‫»‬
‫»‬
‫ז‬
‫» « ־ « •‬
‫ו‪-‬‬
‫»‬
‫אשר הוצאתי־איתם מארץ מצרים לעיני הנוים להיות להם לאלהים אני‬
‫יהיוה‪:‬‬
‫ז‬
‫‪:‬‬
‫?שיה עמנו כמה שהבטחתנו ואף נם־זיאת בהיותם בארץ אילביהם לא־‬
‫מאסתים ולא־נעלתים לכלתם להפר בריתי אתם‪ ,‬כי אני יהיוה‬
‫אלהיהם‪ :‬המצא לנו בבקשתנו כמה שכתוב‪ ,‬ובקשתם משם את־יהיוה‬
‫‪ :‬־ ‪• 1‬‬
‫ײ‬
‫י‬
‫י‬
‫‪t‬‬
‫‪s‬‬
‫־‬
‫» ־ « •‬
‫‪t‬‬
‫‪1‬‬
‫ו‬
‫־ * ‪* J‬‬
‫ז‬
‫־‬
‫״‬
‫ז * ‪-‬‬
‫‪f‬‬
‫« ‪t‬‬
‫נ‬
‫י‬
‫ז‬
‫•‬
‫י‬
‫‪t‬‬
‫י‬
‫ז‬
‫י‬
‫‪r‬‬
‫•‬
‫ד ־‬
‫ז‬
‫‪v‬‬
‫ז‬
‫ן‬
‫« «‬
‫אלהיך ומצאת‪ ,‬כי תדרשנו בכל־לבבך ובכל־נפשך‪ :‬מול את־לבבנו‬
‫ײ‬
‫‪t‬‬
‫י י‬
‫‪t‬‬
‫• ‪* 1 1‬‬
‫‪t‬‬
‫‪l i t i‬‬
‫! ‪t‬‬
‫• ו ז ו‬
‫‪t s‬‬
‫‪- T 1‬‬
‫‪v‬‬
‫לאהבה את שמך במה שכתוב‪ ,‬ומל יהיוה אלהיזז את־לבבך ואת־לבב‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ז‬
‫»‬
‫»‬
‫* ‪I‬‬
‫‪1‬‬
‫‪t‬‬
‫י‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫‪i‬‬
‫ה‬
‫»‬
‫)‬
‫»‬
‫‪t‬‬
‫»‬
‫ז ‪J‬‬
‫‪v i‬‬
‫ן‬
‫־‬
‫זרעך‪ ,‬לאהבה את ;הוה אלהיך בכל־לבבןז ובכל־נפשןז למען חייך‪:‬‬
‫זרק עלינו מלם טהורים וטהרנו ?מה שכתוב‪ ,‬וזרקתי ?ליבם מ;ם‬
‫מהורים וטהרתם׳ מכיל טמאותיבם וטבל־נלוליכם אטהר אתכם‪ :‬מחה‬
‫פשעינו כעב וכענן במה שכתוב‪ ,‬מחיתי בעב פש?יך וכענן חטיאתיך‪,‬‬
‫שובה אלי כי נאלתיך‪ :‬מחה פשעינו למענך כאשר אמךת‪ ,‬אניבי אניבי‬
‫היא מחה פשעיך למ?ני וחטיאתיך לא אזכיר‪ :‬הלבן חטאינו בשלנ‬
‫סליחות‪ .‬ליום שני‬
‫מד‬
‫ןכצ?ןר ?מה ?כתוב‪ ,‬לכרנא ונידחה יאמר ;הוד״ אם לחיו חטאיהם‬
‫כשנים כשלג ‪.‬ילבינו אם־לאךימו כתולע כצמר להיו‪ :‬דחם עלינו ואל‬
‫תשחיתנו ?מה ?כתוב׳ כי אל רחום להור‪ .‬אלהיך לא לךפןז ולא‬
‫‪?:‬חיתך‪ ,‬ןלא ל?כח את־?רית אבתיך א?ד נ?בע להם‪ :‬קבץ נדחינו‬
‫?מה ?כתוב‪ ,‬אם־להיה נדחך ?קצה השטים׳ מ?ם לק?‪$‬ז להור‪ ,‬אילהיןז‬
‫ימ?ם יקחך‪ :‬השב ?בותנו ורחסנו ?מה ?כתוב‪ ,‬ו?ב להור‪ ,‬אלהיך‬
‫את־שבותך ורחמך‪ ,‬ושב וקבצך מכל־העמים א?ר ה>‪5‬יץןז להור‪ ,‬אלהיך‬
‫?פה‪ :‬תביאנו אל־הר קךשך ושכחנו ב?ית ת?לתןז ?מה ?כתוב‪,‬‬
‫והביאותים אל־הר קך?י ושיטחתים ?בית ת‪9‬לתי עולתיהם וז?דזיהם‬
‫לרצון על־מז?חי‪ ,‬כי ?יתי בית־ת?לה לפןךא לכל־העטים‪:‬‬
‫ש מ ע קולנו ‪:‬חוח אילהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים‬
‫וברצון את־תפלתנו‪ :‬השיבנו‪:‬הוה אליך ונשובה חדש‬
‫‪,‬ימינו כקךם‪ :‬א ל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל־תקח‬
‫ממנו‪ :‬אל־תשליכנו לעת זקנה ככלות כחנו אל־תעזבנו‪:‬‬
‫אל־תעזבנו‪:‬חוה אלהינו אל־תדחק ממנו‪ :‬עשה עמנו אות‬
‫למוכה ויראו שונאינו ויבשו כי־אתה ‪:‬הוה עזרתנו ונחמתנו‪:‬‬
‫אמרינו האזינה ‪:‬הוה בינה הגיגנו‪ :‬יהיו לרצון אמרי־פינו‬
‫והגיון לבנו לפניך ‪:‬חוה צורנו וגאלנו‪ :‬כי־לך ‪:‬הוה הוחלנו‪.‬‬
‫אתה תענה אדני אלהינו‪:‬‬
‫אלהיט ןאלהי אבותינו‪ .‬תבוא לפניך תפלתט‪ .‬ואל־תתעלם מתחנתנו‪? .‬אין‬
‫אט עזי פנים וקשי ערף לומר לפןיך להוד‪ .‬אלהיט ואלהי אבותינו צדיקים‬
‫אנחנו ולא חטאט‪ .‬אבל אנחט ואבותיט חטאנו‪:‬‬
‫אשמנו‪ .‬בגךנו‪ .‬גזלנו‪ .‬דבךנו דפי‪ .‬העוינו‪ .‬והרשענו‪ .‬זךנו‪.‬‬
‫חמסנו‪ .‬טפלנו שקר‪, .‬יעצנו רע‪ .‬בזבנו‪ .‬לצנו‪ .‬מרךנו‪ .‬נאצנו‪.‬‬
‫סדרנו‪ .‬עוינו‪ .‬פשענו‪ .‬צררנו‪ .‬קשינו ערף‪, .‬רשענו‪ .‬שחתנו‪.‬‬
‫תעבנו‪ .‬תעינו‪ .‬תעתענו‪.‬‬
‫םךנו ממצוותיך וממשפטיך חטובים ולא שוה לנו‪ .‬ואתה צדיק‬
‫על־בל הבא עלינו בי־אמת עשיית ואנחנו הרשענו‪:‬‬
‫אש?ט מכל־עם‪ .‬בשנו מכל־דור‪ .‬גלה ממט משוש‪ .‬דוה לבט בדוטאיט‪ .‬ההבל‬
‫ס ל י ח ו ת ליום שני‬
‫מב‬
‫אוולט‪ .‬ונפרע פארנו‪ .‬זבול בית מקךשנו חרב בעוניט‪ .‬ט‪/‬רתנו הלתה לשמה‪.‬‬
‫יופי אךמתנו לזרים‪ .‬כחנו לנכרים‪:‬‬
‫« ‪•t‬‬
‫» »‬
‫ו »‪, •1‬‬
‫~‬
‫ועיין לא שבני מטעותט‪ .‬והיאך נעיז פניני ונקשה ערפנו‪ ,‬לומר לפניך להוד‪,‬‬
‫אלהיט ואלהי אבותיט צדיקים אנחנו ולא חטאנו‪ .‬אבל אנחנו ואבותינו‬
‫י‬
‫ד־ ו‬
‫*‪I‬‬
‫‪» r‬‬
‫ן‬
‫ו— ו‬
‫ד»‬
‫־ ו־‬
‫חטאנו‪:‬‬
‫אשמנו‪ .‬בגךנו‪ .‬גזלנו‪ .‬ךבךנו דפי‪ .‬הערנו‪ .‬והךש?נו‪ .‬זךנו‪ .‬חמסנו‪ .‬טפלנו‬
‫שקר‪, .‬יעצנו זרע‪ .‬מבנו‪ .‬לצנו‪ .‬מרךגו‪ .‬נאצנו‪ .‬םרךנו‪ .‬עוינו‪.‬‬
‫פשענו‪ .‬צרךנו‪ .‬קשינו ערף‪ .‬ךשענו‪ .‬שחתנו‪ .‬תעבנו‪ .‬תעינו‪ .‬תעתענו‪.‬‬
‫סךגי ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוד‪ ,‬לנו‪ .‬ואתה צדיק על־בל‬
‫הבא עלינו בי־אטת עשית ואנחנו הרשענו‪:‬‬
‫ז‬
‫‪t‬‬
‫‪-‬‬
‫ז‬
‫מ *‬
‫י‬
‫ו‬
‫•‬
‫ד ־ ‪t‬‬
‫• ו ז ז‬
‫לעיניט עשקו עמלט‪ .‬ממשך ו?‪2‬מוךט ממט‪ .‬נתט ?לם עליט‪ .‬סבלט על‬
‫שכמנו‪ .‬עבדים משלו בט‪ ,‬פירק אין טזיךם‪ .‬צרות רבות סבבוט‪.‬‬
‫קךאנוך להוד‪ .‬אלהיט‪ .‬ךחקת ממט בעווניט‪ .‬שלנו מאחריך‪ .‬תעיט ואבךט‪.‬‬
‫י?דלן לא שבנו מטעותט‪ .‬והיאך נעיז פניט ונק^ה עךפט לומר לפ^יך להוד‪,‬‬
‫אלהיט ואלהי אבותיט צדיקים אנחט ולא חטאט‪ .‬אבל אנחט ואבותיט‬
‫• ד‬
‫ז—ו‬
‫ר‬
‫*‪r‬‬
‫»‬
‫ז—י‬
‫י|‬
‫ו ־ ‪-‬‬
‫‬‫־‬
‫‪1‬ד»‬
‫חטאט‪:‬‬
‫**‬
‫‪T‬‬
‫אשמנו‪ .‬בנךנו‪ .‬גזלנו‪ .‬דברנו דפי‪ .‬העוינו‪ .‬ןהךשענו‪ .‬זךנו‪ .‬חמסנו‪ .‬טפלנו‬
‫שקר‪ .‬לעצט ךע• בזבנו‪ .‬לצנו‪ .‬מרךנו‪ .‬נאצנו‪ .‬םרךנו‪ .‬עוינו‪.‬‬
‫פשענו‪ .‬צררנו‪ .‬משיט ערף‪ .‬רשענו‪ .‬שחתנו‪ .‬תעבנו‪ .‬תעינו‪ .‬תעתענו‪.‬‬
‫*‬
‫‪t‬‬
‫»‬
‫» |‬
‫‪i‬‬
‫*‬
‫־‬
‫ז‬
‫• ־ «‬
‫• ־ ו‬
‫י‬
‫? •‬
‫ו‬
‫ז‬
‫ו‬
‫סרט ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוד‪ ,‬לנו‪ .‬ןאתח צדיק על־כל‬
‫הבא עלינו בי־אמת עשית ואנחנו הרשענו‪:‬‬
‫־ ‪T‬‬
‫•‬
‫‪-T‬‬
‫»ד*‬
‫»•*־־»— ן‬
‫•ן»ו‬
‫הךש?ט ופשעט לבן לא טשעט ותן בלבט לעזיב ךךך ךשע וחיש לט לשע‪.‬‬
‫ככתוב על יד נביאך‪ ,‬יעזיב רשע דרכו ואיש און מחשביתיו‪ ,‬וישיב אל־יהיוה‬
‫‪t‬‬
‫־‬
‫‪•T‬‬
‫־ ‪-1‬‬
‫»»‬
‫־‪1‬‬
‫‪•t‬‬
‫» * | ־ » ‪1‬‬
‫‪t‬‬
‫‪t‬‬
‫•‬
‫ד‬
‫ו*‬
‫וידחמדע ואל׳אלהיט בי־לךבה לסלוח‪:‬‬
‫משיח צדקך אמר ל‪$‬ניך‪ ,‬שגיאות טי־לבץ׳ מנסתרות נקני‪ :‬נקט להוה אלהיט‬
‫מבל פצעינו‪ .‬ומהרט טבל־ט^אותיט‪ .‬וזרק עלינו מים טר״רים ומהרנו‪.‬‬
‫ככתוב על לד נביאך‪ ,‬וזרקתי ??ליבם מים ?‪:‬הורים וטהרתם‪ ,‬מכיל טמאותינם‬
‫ימבל נליליבם אמהר אתכם‪:‬‬
‫מיכה עבדך אמר לפניך‪ ,‬מי־אל כמוך נישא עון ועובר על פשע לשארית‬
‫נחלתו‪ .‬לא הדוזיק לעד אפו בי חפץ חסד הוא‪ :‬לשוב לךדומט לכבש‬
‫עונתיט ותשליך בעצלות לם ?ל חטאתם‪ :‬וכל חטאת עטך בית ישראל‬
‫ס ל י ח ו ת ‪ .‬ליום שני‬
‫מד‬
‫ת?ליך ??קום א?ר לא יז?רו ולא לפקדו ולא ‪.‬יעלו על לב לעולם‪ :‬תתן‬
‫א?ת ליעקב ח?ד לאברהם א?ר ג??עת לאבותינו ?יהי קךם‪:‬‬
‫ךג_יאל איש חמודות ?וע לפגיך‪ ,‬הטה אלהי אז?ך ו??ע פקה עיגיך וךאה‬
‫שי?מתיט והעיר א?ר נקךא ??ך עליה• ?י לא על צךקיתיט אנחנו‬
‫?פילים תחטגיט לפגיך ?י על ךח?יך הרבים‪ :‬אריגי ??עה אדןי ?לחה אדי^י‬
‫הקציבה ועשה אל תאחר ל?עגך אלד׳י ?י ??ך גקי־א על עיךך ועל עטך‪:‬‬
‫עזךא הסופר א?ר ל?;יך‪ ,‬אלהי ב?תי ונ?ל?תי להרים אלהי ?ני אליך ?י‬
‫עוטתיט ךבו לסעלה ראש וא??תט גךלח עד ל??ים‪ :‬ואר‪1‬ה אלוה‬
‫סליחות חנון ורחום ארך־א‪$‬ים ורב־ח?ד ולא עז?ר‪1‬ט‪ .‬אל תען‪5‬ט אביט‪.‬‬
‫ואל־ת?שנו בוראנו‪ .‬ואל־תזגיחט יו^רט‪ .‬ואל־תעש' ע?ט ?לה ?חטאתיט‪.‬‬
‫וקים לט להוה אלהיט את־הך?ר ?ה??חתנו ?ק?לה עלץדי יךטיהו חוזך‬
‫?אמור‪ .‬בלטים ההם ו?עת ההיא גאס־לל י?קש את־עון י?ךאל ואיגט ואת־‬
‫חטאת להוךה ןלא ת?צאיגה‪ .‬בי א?לח לא?ר א?איר‪:‬‬
‫עטך ונחלתך׳ רעבי טו?ך‪ ,‬צ?אי ח?ךך‪ ,‬תא?י י?עך‪. ,‬יכיײ ולרעו בי ליהןה‬
‫אלהיט הרחמים והסליחות‪:‬‬
‫אל דחום שמך‪ .‬אל הנון שמך‪? .‬נו נקךא שמך‪ .‬להוד׳ ?שיה למען ??ך‪.‬‬
‫עשה למען אמתך‪ .‬עשיר׳ לסען ?ריתך‪ .‬עשיר׳ למען ןךלןי ןתפאךתך‪.‬‬
‫עשיר‪ .‬למען ידתך‪? .‬שיה למען הוז־ך‪ .‬עשיר‪ .‬למען ועמ־ך‪ .‬עשה למען זכרך‪.‬‬
‫עשיר‪ .‬למען ה?ךך‪? .‬שיה למען טובך‪ .‬עשיר׳ למען לחיו־ך‪ .‬עשה למען‬
‫?בוךך‪? .‬שיה למען לםוךך‪ .‬עשה למען מלכותך‪ .‬עשה למען נ?חך• ?שיה‬
‫למען םוךך‪ .‬עשה למען עזך‪ .‬עשיר׳ ל מ ק ?ארך‪ .‬עשה למען יצךקתך‪.‬‬
‫עשיר‪ ,‬למען קךשתך‪ .‬עשה למען רחמיך הר?ים‪ .‬עשיר׳ למען ??ינתך‪.‬‬
‫?שיה למען תהלתך‪? .‬שיה למען אוה?יך שו?גי עפר‪? .‬שה למען אברהם‬
‫לצחק ולעקיב‪? .‬שיה למען מ?ה ואהרן‪? .‬שה למען דור י?למ'ה• ?שיה למען‬
‫לת?ללם עיר קך?ך‪? .‬שיה למען ציון ??כן ?בוךך‪? .‬שיח למען ??מות‬
‫היכלך‪? .‬שיה למען הריסות מן?הןז‪? .‬שיה למען הרוגיב על ?ם קך?ך‪.‬‬
‫??'ה למען ?בוהים על לחיז־ך‪? .‬שיה למען באי באש ובמלם על* קדוש‬
‫??ך‪? .‬שיה למען יוגקי שדלם ?לא חטאו‪? .‬שיח למען ןמולי חלב ?לא‬
‫פ?עו‪ .‬עשה למען תינוקות ? ל ?ית ד?ן‪? .‬שיה למענןז אם לאילמעגט‪.‬‬
‫??ה למענך והושיעט‪:‬‬
‫?גט לל ?גט‪? .‬גט אלהיט ?גט‪? .‬גט א?יט ?גט‪? .‬גט בוךאט ?גנו‪? .‬גט‬
‫נואלט ?גט‪? .‬גט דוך?ט ?גט‪? .‬גט האל הןאמן ?גט‪? .‬גט ותיק‬
‫וחסיד ?גט‪? .‬נט !ך ןלשר ?נט‪? .‬גט חי וקלם ?גט‪? .‬גט טוב ומטיב‬
‫מד‬
‫ס ל י ח ו ת ‪ .‬ליום שני‬
‫עננו• עננו יודע ‪:‬צר עננו‪ .‬עננו כובש ?עסיס עננו‪ .‬עננו לובש צךקות‬
‫עננו‪ .‬עגנו מלך מלבי המלכים עגנו‪ .‬גנננו נוךא ןנ^יגב עננו‪ .‬עננו סולח‬
‫ומוחל עננו‪ .‬עננו עוןה בעת צרה עננו‪ .‬עננו פ‪/‬דה ומציל עננו‪ .‬עננו‬
‫צדיק ולשר ענגו‪ .‬עננו קרוב לקוךאױ עננו‪ .‬ענגו רחום וחנון עננו‪ .‬עננו‬
‫שומע אל״אביונים עננו• עננו תומך ומימים עננו‪ .‬עננו אלהי אבותינו‬
‫עננו• עננו אלהי אברהם עננו• עננו פחד לצחק עננו‪ .‬עננו אביר לעקב‬
‫עננו‪ .‬עננו משגב אמהות עגנו‪ .‬עננו עזרת השבטים עננו‪ .‬עננו קשה‬
‫ד‬
‫י‬
‫»‬
‫ד ~‬
‫»‬
‫»‪•1‬‬
‫ו־״‬
‫־ « * •‬
‫»‪»1‬‬
‫ד ‪-‬‬
‫ללעוס ענגו‪ .‬עננו רך לרצות עננו• עננו פוןה בעת ךצון עננו• עננו אבי‬
‫לתומים עננו‪ .‬ענגו דין אלמנות ענגו‪:‬‬
‫מי שענד‪ .‬לאברהם אבינו בהר חמוריה הוא לענגו‪ .‬מי שענה ליצחק ?נו‬
‫?שנעקד על גבי המזבח הוא לענני‪ .‬מי שענה ליעקב ?בית אל‬
‫הוא לענני• מי שענה ליוסף ?בית האסורים הוא יענגו‪ .‬מי שענה לאבותינו‬
‫על לם סוף הוא לענגו‪ .‬טי שענה למשה ?חורב הוא !עגנו‪ .‬טי שענה‬
‫לאהרן בטדזתה היא ‪-‬יענני‪ .‬מי שעגה לפינחס ?קומו מתוך העדה הוא‬
‫לענני• מי שענה ליהושע בגל‪$‬ל הוא לענגו• מי שע;ה לשמואל במ?פה‬
‫היא לענני‪ .‬מי שענה לדוד ושלמה ?נו בירושלים היא לענגו‪ .‬מי שענה‬
‫לאליהו ?הר הברמל היא לענגו‪ .‬מי שענה לאלישע ביריחו הוא יעננו‪ .‬מי‬
‫שענה ליונה במעי הדגה הוא לענני• מי שענה לחזקלהי מלך להוךה‬
‫?הליו היא לענני• מי שענה לחננלה מי^אל ועזריה ?תוך ב?שן האש הוא‬
‫לענני‪ .‬מי שענה לךנלאל ?גיב האריות היא לענגו‪ .‬מי שענה לעזרא בגולה‬
‫היא לענני‪ .‬טי שענה לסררבי ואסתר ?שישן הביךה היא לענני‪ .‬מי שענה‬
‫ל?ל הצדיקים והחסידים והתמימים והלשרים היא לענגו‪.‬‬
‫ר ח מ נ א דעני לענ!י ן‪$‬נינא‪ .‬ר ח מ נ א ךעני לתבירי ל ב א ענינא• רחמנא‬
‫ךעני למביבי רוחא ענינא‪ .‬רחמנא ענינא‪ .‬רחמנא חום‪.‬‬
‫י‬
‫«‬
‫י‬
‫~‬
‫־‬
‫ד ״‬
‫»‬
‫״‬
‫ז‬
‫ד‬
‫י‬
‫*‬
‫ד ״‬
‫ז‬
‫•‬
‫‪1‬־‬
‫‪T r‬‬
‫רחמנא פ ת ק ‪ .‬רחמנא שזיב‪ .‬רחמנא רחם עלן השתא בעגלא‬
‫י י •‬
‫י‬
‫‪I‬‬
‫*‬
‫ו־‬
‫‪* t‬‬
‫ו •‬
‫־־‬
‫ז־ ‪T T‬‬
‫ז‬
‫ד•‬
‫‪| t‬‬
‫!‬
‫‪T‬‬
‫‪-‬‬
‫ז־ ז ‪T‬‬
‫ובזמן קריב‪:‬‬
‫ויא^ר ח ד אל־נד ?ר־לי ?איד‪^ .‬לייץא ןװ־להוה ‪5‬י־ד‪3‬ים ‪ vipm‬ו^װ־־אךם אל־אפלה‪:‬‬
‫רחום וחנון חטאתי לפניך‪: ,‬חוה מ ל א רחמים רחם עלי וקבל‬
‫תחנוני‪: :‬הוה א ל ב א פ ך תוכיחני‪ ,‬ואל ב ח מ ת ך תיסדני‪ :‬חנני‬
‫‪:‬חוה כי א מ ל ל אני‪ -‬רפאני ‪:‬חוה כי נבהלו עצמי‪ :‬ונפשי נ ב ה ל ה‬
‫מאיד‪ ,‬ואתה ‪:‬חוה עד־מתי‪ :‬שובה ‪:‬הוה חל?ה נפשי‪ ,‬הושיעני למען‬
‫חסדך‪ :‬כי אין כ ט ו ת זכרך‪ ,‬בשאול טי ױךה־לך‪: :‬נעתי באנחתי‬
‫סליחות‪ .‬ליום שני‬
‫מד‬
‫אשחה ??ל־לללה מטתי‪ ,‬בדמעתי עךשיי אמסה‪ :‬עששה מ כ ע ס‬
‫עיני‪ ,‬עתקה בבל־צוררי‪ :‬טורו ממני כל־פעלי און׳ בי שמע יהוה‬
‫קול ב?יי‪ :‬שמע להוה תחנתי‪ ,‬להוה ת פ ל ת י יקח‪ :‬לבשו ויבהלו מ א ד‬
‫?ל־אילבי‪ ,‬לשבו לבשו הנע‪:‬‬
‫מחי ומסי סטית ומחלה‪ .‬מסיק מן שאול לחיי עלמא‪ .‬ברא בד חטי אבוהי‬
‫לקלה‪ .‬אבוהי ךהיס אסי לכאלה‪ .‬עבדא ךמריד נפיק בקולר‪ .‬מרה‬
‫תאיב ותבר קולרי׳‪? 5‬ךך־ בבקר אנן וחטינן קטף‪ .‬הא רוי נפשין בגידין‬
‫מררין‪ .‬עבדך אנן ומרותן קמך‪ .‬הא ? מ ת א הא בשבלתא הא במלקיותא‪.‬‬
‫במטו מנך ברחמך תפישין‪ .‬אסי לבאבין ךתקוף עלן‪ .‬עד ךלא נהוי גמיךא‬
‫??בלא‪:‬‬
‫מכניסי רדומים הכניסו ‪.‬רחמינו‪ ,‬לפני בעל ר‪,‬רחמים‪ .‬משמיעי תפלה הטמיעו‬
‫תפלתנו‪ ,‬לפני שומע תפלה‪ .‬משמיעי ?עקה השמיעו צעקתנו׳ ל‪9‬ני‬
‫שוסע צעקה‪ .‬מכניסי דמעה הכניסו דמעותינו‪ ,‬ל?ני סלך סתר^ה בךמעות‪.‬‬
‫השתדלו ןהךבו תחנה ובקשה‪ ,‬לפני סלך אל רם ונשיא‪ .‬הזכירו לפניו השמיעו‬
‫לפניו‪ ,‬תוחז ומעשיים טובים של־שובני עפר‪ .‬לזכר אהבתם ויחיה זךעם‪? ,‬לא‬
‫תאבד שארית לעקב‪ .‬כי צאן רועה־נאמן היה לחךפה׳ ‪:‬שךאל נוי־אחד למשל‬
‫ולשנינה‪ .‬מהר עננו אלהי ישענו‪ .‬ופדנו סכל מרות קשות‪ ,‬והושיעה ברחסיך‬
‫הרבים ?שיח צו־קך ועמך‪:‬‬
‫מרן ךב?טלא לך סתחגנן‪? ,‬בר שבלא ךסתחנן לשברה‪ .‬בולהון בגי ??לא‬
‫?כקופא מתפךקין‪ ,‬ןעמך ישראל ברחמי יבתחנוני‪ .‬הב לן ?אלתין ובעותין‪ ,‬ךלא‬
‫גהדר ריקם סן קךםך‪:‬‬
‫מרן ך??סלא לך סתחננן‪? ,‬ע?ךא ךסתחגן למריה‪ .‬עשיקי אבן ובחשוכא שדינן‪.‬‬
‫מךיךן גפשין סעקתין דגפישין‪ .‬חילא לית בן לרצילך‪ ,‬מרן עליד ?דיל קלמא‬
‫דגזךת עם אבהתנא‪:‬‬
‫שומר ישראל‪ ,‬שמור שארית ישראל׳ ואל ייאבד ישראל‪,‬‬
‫האומרים שמע ישראל‪.‬‬
‫‪t‬‬
‫•‬
‫ז־‬
‫•‪t 1‬‬
‫שומר גוי אחד‪ ,‬שמור שארית עם אחד׳ ואל יאבד גוי אחר‪,‬‬
‫המיחדים שמך להוה אלוהינו לחוה אחד‪.‬‬
‫שומר גוי קדוש‪ ,‬שמור שארית עם קדוש׳ ואל יאבד גוי קדוש‪,‬‬
‫המשלשים ?שלש קדושות לקדוש‪:‬‬
‫מתרצה ?רדומים ומתפיס ?תחנונים‪ .‬התרצה ןד>‪1‬פיס לדור עני ?י אין‬
‫נו‬
‫ס ל י ח ד ת ל י ו ם שני‬
‫עוזר‪ :‬אבינו מלכנו חננו ועננו‪ ,‬כי אין בנו מעשיים‪ .‬עשה עפנו צז־קה‬
‫וחסד והושיענו‪:‬‬
‫ואנחנו לא נדע מה־נעשה בי עליך עינינו‪ :‬זכיר־ךחמיך להןה וחסדיך׳ בי‬
‫מעולם הטה‪ .‬להי־חלךך להיוה עלינו‪ ,‬כא^ר ‪:‬הלנו לך‪ :‬אל־תזבר־‬
‫לנו עונת ראשינים מהר לקךמוני דייניך׳ בי דלונו ‪£‬א'ד‪ :‬חננו להוד‪,‬‬
‫חננו‪ ,‬בי־ךב שיבענו בוז‪ :‬ברינז דחם תזביר׳ בי־הוא לךע יצרנו‪ ,‬זכור‬
‫בי־עפר אנחנו‪ :‬עזרנו אלהי לשענו על־ךבר בבוד־שמך‪ ,‬והצילנו ובפר‬
‫על־חמיאתינו למען שמך‪:‬‬
‫יתנדל ויתקדש שמה ‪ -‬ר ב א‪ :‬בעלמא די בךא ברעותה ולמליך מלכותה‪.‬‬
‫?מיבין וביומיבון יבי׳יי דבל בית יקןךאל בענלא ובזמן קריב‪ ,‬ואמרו אמן‪:‬‬
‫להא שמה יבא מברך לעלם ולעלמי עלמלא‪:‬‬
‫יתברך ןיקזתבח ויתבאר ויתרומם ויתנשא ױתהךר ויתעלה ויתהלל ?זמה‬
‫דקיד^יא• בריך הוא לעלא מן בל בךבתא ןשיךתא תשבחתא ונחמתא‬
‫דאשירן בעלמא‪ .‬ואמרו אמן‪:‬‬
‫קהל‪ :‬קבל ברחמים וברצון את תפלתני‪:‬‬
‫תתקבל צלותהון ובעותהון דבל ישךאל קךם אבוהון די כשמלא ואמת אמן‪:‬‬
‫קהל‪ TT :‬׳עם ‪,‬יהוה מברך מעתה וער עילם‪:‬‬
‫להא שלמא דבא מן שמלא וחיים טיבים ?לינו ועל י ל ישראל ואמרי אמן‪:‬‬
‫קהל‪ :‬עזױ מעם ןהיוה עשה ׳טמים וארץ‪:‬‬
‫עשה שילום במדוריו הוא ל?שה ‪#‬לום עלינו ועל בל ישראל ואמרי אמן‪:‬‬