‫‪0B‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 07‬אפריל ‪2010‬‬
‫ת"פ ‪ 9445-07-08‬מדינת ישראל נ'‬
‫קווים תחבורה ציבורית בע"מ‬
‫‪1B‬‬
‫בפני כב' השופטת אילונה אריאלי‬
‫מדינת ישראל‬
‫המאשימה‬
‫נגד‬
‫הנאשמים‬
‫‪ .1‬קווים תחבורה ציבורית בע"מ‬
‫‪ .2‬אסעד אחמד‬
‫>‪<#2#‬‬
‫נוכחים‪:‬‬
‫מטעם המאשימה‪ :‬עו"ד עמיקם כורש‬
‫מטעם הנאשמים‪ :‬הנאשם מס'‪ 2‬בעצמו ונציג הנאשמת מס' ‪ 1‬מר דוד בן מויאל וע"י עו"ד שביט‬
‫עמרם‬
‫‪U‬‬
‫הכרעת דין‬
‫הנני מזכה את הנאשם מס ' ‪ 2‬בלבד‪ ,‬אך מרשיעה את הנאשמת מס ' ‪ 1‬בעבירות שיוחסו בכתב‬
‫האישום‪.‬‬
‫נימוקי הכרעת הדין ‪ ,‬בתמצית‪ ,‬הם אלה ‪ :‬נהג אוטובוס איננו מחויב לעצור לנוסעי ם הממתינים‬
‫בתחנה‪ ,‬כאשר האוטובוס מלא עד אפס מקום ‪ .‬יחד עם זאת ‪ ,‬אין בכך כדי לפטור את החברה ‪ ,‬בעלת‬
‫הרישיון להפעלת אותו קו אוטובוס ‪ ,‬מחובתה לדאוג להסעה חלופית מיידית לאותם נוסעים שלא‬
‫נאספו בתחנה ‪ ,‬וכן עליה להנחות את הנהג שעליו ליידע את אותם נוסעים ‪ ,‬כי הוא איננו או סף‬
‫אותם מפאת העדר מקום ישיבה פנוי וכי ההסעה החלופית בדרכה אליהם‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪U‬‬
‫האישום‬
‫נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם את העבירות כדלקמן‪:‬‬
‫אי עמידה בתנאי רישיון – עבירה לפי סעיפים ‪ 2‬ו‪)7 -‬א( לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים )הסעה‬
‫באוטובוסים ובמוניות( תשל"ד – ‪) 1974‬להלן‪" :‬צו הפיקוח"(‪ ,‬תקנה ‪ 385‬לתקנות התעבורה‪ ,‬תשכ"א‬
‫– ‪) 1961‬להלן‪" :‬תקנות התעבורה"(‪.‬‬
‫אי הפעלת שירות סדיר – עבירה לפי סעיפים ‪ 2‬ו – ‪)7‬א( לצו הפיקוח ‪ ,‬תקנה ‪)399‬א( לתקנות‬
‫התעבורה‪.‬‬
‫אי עצירה בתחנה לאיסוף נוסע – עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לצו הפיקוח‪ ,‬תקנה ‪)428‬ג( לתקנות התעבורה‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫על פי כתב האישום ‪ ,‬הנאשמת מס ' ‪ 1‬היא בעלת רישיון להפעלת שירות אוטובוסים בקו שירות מס '‬
‫‪ 355‬מנצרת עילית לעפולה )להלן "קו השירות "(‪ .‬הנאשם מס ' ‪) 2‬להלן "הנהג"( עבד בתקופה‬
‫הרלוונטית לכתב האישום כנהג בשירותיה של הנאשמת‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫בהתאם לרישיון קו השירות ‪ ,‬כפי שזה היה תקף ביום הרלוונטי לאישום )‪ ,(16.07.2006‬קיימת נסיעה‬
‫בשעה ‪ 08:15‬מתחנת המוצא שבנצרת עילית לבית חולים "העמק"‪ .‬קו השירות עובר בדרכו בתחנה‬
‫הנמצאת בנצרת‪ ,‬מול משרד הבריאות )להלן "התחנה"(‪.‬‬
‫)להלן‬
‫באותו יום ‪ ,‬בשעה ‪ ,08:40‬המתינו בתחנה שני נוסעים – פאהים פרח ונדאף חנא‬
‫"המתלוננים"(‪ .‬הנהג‪ ,‬אשר ביצע את הנסיעה בקו ‪ ,‬עבר ליד התחנה ולא עצר בה על מנת לאסוף את‬
‫המתלוננים‪ ,‬וזאת למרות שהיו באוטובוס מקומות ישיבה פנויים‪.‬‬
‫בכך‪ ,‬לטענת המאשימה ‪ ,‬הפרו הנאשמים את תנאי הרישיון שניתן לקו השירות ולא הפע ילו שירות‬
‫אוטובוסים תקין סדיר ורצוף בקו השירות‪.‬‬
‫הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום ‪ .‬לטענתם‪ ,‬לא היה מקום פנוי באוטובוס ולכן הנהג לא עצר‬
‫בתחנה‪.‬‬
‫פרשת התביעה‬
‫‪.2‬‬
‫עד תביעה מס ' ‪ - 1‬המתלונן פאהים פרח ‪ ,‬העיד כי באותו יום בשעה ‪ 08:40‬הוא חיכה בתחנה עם‬
‫חברו‪ ,‬כשבכוונתנם לנסוע לעפולה ‪ .‬האוטובוס הגיע אך לא עצר בתחנה ‪ ,‬על אף שהעד ראה שאין בו‬
‫אף נוסע בעמידה ואף זיהה ‪ 3-4‬מושבים ריקים‪ .‬הואיל והאוטובוס הבא חולף בתחנה רק שעה לאחר‬
‫מכן‪ ,‬וחברו של העד מיהר לעבודתו בירושלים ‪ ,‬החליטו השניים לנסוע ברכבו הפרטי של העד לתחנה‬
‫המרכזית בעפולה ‪ ,‬שם הודיע העד לסדרן של הנאשמת שהאוטובוס לא עצר בתחנה והסדרן אמר‬
‫שיטפל בכך ‪ .‬לאחר מכן קיבל העד שיחה טלפונית ממחלקת פניות הציבור של הנאשמת שאמרה‬
‫" ) עמוד ‪ 2‬שורות ‪24-26‬‬
‫"שהעניין טופל והם הסיקו מסקנה שצריך להוציא אוטובוס גדול יותר‬
‫לפרוטוקול(‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫עד התביעה מס ' ‪ - 2‬המתלונן חנא נדאף ‪ ,‬העיד כי באותו היום הוא חיכה לאוטובוס על מנת להגיע‬
‫לעפולה ומשם לעלות על אוטובוס לירושלים ‪ ,‬שם מקום עבודתו ‪ .‬בניגוד לחברו ‪ ,‬שהעיד כי ראה‬
‫מושבים פנויים באוטובוס ‪ ,‬עד זה העיד שלא ראה שיש מקומות פנויים ‪ ,‬אלא רק שאין אף אחד‬
‫שעומד באוטובוס ‪ .‬העד סיפר כ י בעקבות אי עצירת האוטובוס בתחנה ‪ ,‬ולמרות שנסע עם חברו‬
‫ברכבו הפרטי לעפולה ‪ ,‬הוא איחר לאוטובוס הנוסע לירושלים ‪ ,‬ובעקבות זאת הגיע באיחור של שעה‬
‫לעבודתו‪.‬‬
‫המאשימה הגישה לבית המשפט ‪ ,‬באמצעות תעודת עובד ציבור )ת‪ ,(1/‬את תנאי רישיון קו השירות‬
‫הרלוונטיים למועד האישום ‪ .‬ממסמך זה עולה כי בין השעות ‪ 08:00‬ל‪ 09:00 -‬הייתה קיימת באותה‬
‫עת נסיעה אחת בלבד‪ ,‬אשר יוצאת מתחנת המוצא )נצרת עילית( ולא יאוחר מן השעה ‪.08:20‬‬
‫פרשת ההגנה‬
‫‪.3‬‬
‫הנהג העיד בפני כי באותו יום הוא נהג בקו השירות ברכב מסוג מיניבוס ‪ ,‬בו מותר להסיע ‪ 18‬נוסעים‬
‫בישיבה‪ ,‬דבר המצויין במפורש ברישיון הרכב )נ‪ .(1/‬לטענת הנהג‪ ,‬כבר "באמצע" נצרת עילית לא היה‬
‫מקום פנוי במיניבוס ועל כן ‪ ,‬על אף שהוא הבחין במתלוננים מחכים בתחנה ‪ ,‬הוא לא עצר להם אלא‬
‫המשיך בנסיעתו‪ ,‬בלי לקלוט נוסעים‪ ,‬עד לתחנה הסופית בעפולה‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪2‬‬
‫הנהג העיד כי מצב דברים זה‪ ,‬שבו במיניבוס לא נותר מקום פנוי כבר בנצרת עילית ‪ ,‬ארע באופן קבוע‬
‫)עמ' ‪ 7‬שורות ‪ ,5-6‬עמ' ‪ 8‬שורות ‪ 3-4‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫הנהג נשאל כיצד הוא פעל באותם מקרים והשיב ‪ " :‬דיווחתי בכל יום שלא קלטתי נוסעים בגלל‬
‫שהמיניבוס היה מלא‪ .‬ישר מדווחים שככה וככה לסדרן" )עמ' ‪ 7‬שורות ‪ 12-13‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫הנהג נשאל האם גם באותו אירוע נשוא כתב האישום הוא דיווח לסדרן על כך שלא אסף את‬
‫המתלוננים‪ ,‬ועל כך השיב )בעמ' ‪ 7‬שורות ‪ 19-22‬לפרוטוקול(‪:‬‬
‫"ת‪ .‬כן‪ .‬מאמצע נצרת עילית הרמתי טלפון ואמרתי שהאוטובוס‬
‫מלא ואי אפשר לקלוט נוסעים ‪ .‬הוא אמר לי לעשות את כל הקו ‪,‬‬
‫את המסלול של הקו‪ ,‬עד הסוף‪.‬‬
‫ש‪ .‬ועצרת להסביר לנוסעים שאתה לא יכול לאסוף אותם?‬
‫ת‪ .‬לא"‪.‬‬
‫הנהג העיד עוד כי זמן קצר לאחר אותו מקרה ‪ ,‬החליפו את המיניבוסים בקו שירות זה לאוטובוסים‬
‫בין עירוניים המכילים ‪ 55‬מקומות ישיבה )עמ' ‪ 8‬שורות ‪ 13-4‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫מטעם הנאשמים העיד גם נציג הנאשמת ‪ ,‬המשמש כיום כמנהל איזור העמק בצפון ‪ .‬העד סיפר כי‬
‫הנאשמת זכתה במכרז להפעלת קו השירות בשנת ‪ ,2005‬כאשר את הנתונים לגבי הקו ולגבי מספר‬
‫הנוסעים בו היא קיבלה מחברת "אגד"‪ .‬על פי אותם נתונים ‪ ,‬נסעו בקו השירות הרלוונטי עד ‪10‬‬
‫נוסעים בממוצע ‪ .‬הנאשמת התאימה ‪ ,‬על פי אותם נתונים ‪ ,‬את האוטובוסים לקו ‪ ,‬והפעילה "חלק‬
‫אוטובוסים וחלק מיניבוסים‪ ,‬לפי שעות" )עמ' ‪ 8‬שורות ‪ 29-30‬לפרוטוקול(‪ .‬כמויות הנוסעים בקו עלו‬
‫ולאט לאט הכניסו אוטובוסים גדולים לקו ‪ ,‬כשכיום כבר לא עובדים כלל מיניבוסים בנצרת עילית‬
‫ובנצרת‪ .‬העד אישר כי הסיבה לכ ך שהנאשמת התחילה להפעיל אוטובוסים יותר גדולים בקו‬
‫הייתה‪:‬‬
‫"תלונות כגון אלו של אי איסוף נוסעים ‪ ,‬שלא היה מקום ישיבה‬
‫במיניבוסים" )עמ' ‪ 9‬שורות ‪ 18-19‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫העד הוסיף כי בשל העליה בכמויות הנוסעים בקו )שנבעה‪ ,‬בין היתר ‪ ,‬מהוזלת מחירי הנסיעה (‪ ,‬העלו‬
‫גם את תד ירות הנסיעות בקו השירות ‪ ,‬כשבמועד הרלוונטי הייתה נסיעה בכל שעה וכיום מדובר‬
‫בנסיעה בכל ‪ 40‬דקות )עמ' ‪ 9‬שורות ‪ 19-24‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫‪ ,‬הנאשמת שולחת‬
‫העד הוסיף כי כיום ‪ ,‬כאשר האוטובוס מלא ולכן לא עוצר לנוסעים בתחנה‬
‫אוטובוס חלופי אשר מגיע תוך ‪ 15‬עד ‪ 20‬דקות ולוקח את כל הנוסעים שנשארו בתחנה ‪ ,‬ולחלופין‬
‫מקדימה הנאשמת את הנסיעה הבאה )עמ' ‪ 9‬שורות ‪ 25-28‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫העד אישר כי פתרונות אלה לא פעלו בתקופה הרלוונטית לאישום )עמ' ‪ 9‬שורה ‪ ,29‬עמ' ‪ 10‬שורה ‪2‬‬
‫לפרוטוקול(‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫באשר לנסיעה הרלוונטית לאישום – העד אישר כי הנהג אכן דיווח טלפונ ית כבר בנצרת עילית על כך‬
‫שהוא מלא וקיבל הוראה להמשיך בנסיעתו ‪ .‬עוד אישר העד כי לא נשלח אוטובוס חלופי כדי לקחת‬
‫את אותם נוסעים שנותרו בתחנה )עמ' ‪ 11‬שורות ‪ 16-17‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫העד טען כי באותו יום ‪ ,‬פרט למתלוננים ‪ ,‬לא היו תלונות נוספות ואילו המתלוננים היו פונים‬
‫לנאשמת‪ ,‬הם היו "מקבלים החזר נסיעה וגם פיצוי" )עמ' ‪ 11‬שורות ‪ 7-9‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫בניגוד לנהג‪ ,‬נציג הנאשמת טען כי האירוע שבו הושארו המתלוננים בתחנה היה אירוע חריג ולא יום‬
‫יומי )עמ' ‪ 11‬שורות ‪ 20-30‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫עובדות שאינן במחלוקת‬
‫‪.5‬‬
‫מניתוח הראיות והעדויות כמפורט ל עיל‪ ,‬עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות הבאות ‪:‬‬
‫המתלוננים המתינו בתחנה לאוטובוס אשר יוצא עד השעה ‪ 08:20‬מתחנת המוצא בנצרת עילית ‪.‬‬
‫מדובר בקו שירות בו קיימת נסיעה אחת בשעה ‪ .‬הנהג הבחין במתלוננים בתחנה אך הוא לא עצר‬
‫להם אלא המשיך בנסיעתו ‪ .‬לא נשלח למתלוננ ים רכב חלופי על מנת לאסוף אותם מן התחנה‬
‫ולהסיעם בקו השירות‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫חובתו של הנהג‬
‫‪.6‬‬
‫תקנה ‪)428‬ג( לתקנות התעבורה קובעת‪:‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫"בתחנות שלא צויינו כתחנות מיוחדות ‪ ,‬יעצור נהג אוטובוס אם‬
‫אדם ממתין בתחנה‪ ,‬זולת אם אין באוטובוס מקום פנוי"‪.‬‬
‫במילים אחרות‪ ,‬נהג אוטובוס פטור מלעצור בתחנה‪ ,‬שעה שאין באוטובוס מקום פנוי‪.‬‬
‫במקרה דנן ‪ ,‬לאחר שמיעת העדויות ‪ ,‬נוכחתי כי המאשימה לא הוכיחה טענתה על פי כתב האישום ‪,‬‬
‫כי היו באוטובוס מקומות ישיבה פנויים‪:‬‬
‫בעוד שהמתלונן עד התביעה מס' ‪ 1‬טען בעדותו כי הוא זיהה ‪ 3-4‬מקומות פנויים באוטובוס ‪,‬‬
‫המתלונן עד התביעה מס' ‪ 2‬העיד‪ ,‬כי הוא ראה רק שאף אחד לא עומד באוטובוס ‪ ,‬ולא הצליח לראות‬
‫בבירור אם יש מקומות ישיבה פנויים )עמ' ‪ 4‬שורות ‪ 25-27 ,9‬עמ' ‪ 5‬שורות ‪ 5-9‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫עדותו של הנהג‪ ,‬לפיה לא היו מקומות פנויים באוטובוס‪ ,‬היתה עדות מהימנה‪ ,‬היא עלתה בקנה אחד‬
‫עם הדברים שמסר כבר בעת שנחקר ע "י המאשימה )ת‪ (2/‬והיא מתיישבת גם עם טענתו ‪ ,‬עליה‬
‫אעמוד בהמשך‪ ,‬לפיה הדבר קרה באופן קבוע בקו שירות זה‪.‬‬
‫יתרה מכך ‪ ,‬מקובלת עלי טענת הנאשמים ‪ ,‬המקבלת חיזוק גם מעדותו של המת לונן – עד התביעה‬
‫מס' ‪ ,2‬לפיה ספק אם נוסע העומד בתחנה אכן מסוגל להבחין בבירור בקיומם של מושבים פנויים‬
‫באוטובוס‪ ,‬ואף לאמוד את מספרם ‪ ,‬כשהאוטובוס חולף על פניו בנסיעה נמשכת ‪ .‬זאת‪ ,‬להבדיל מן‬
‫היכולת להבחין באדם העומד בתוך האוטובוס‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫שוכנעתי‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי יש להעדיף את גרסת הנאשמים ‪ ,‬לפיה לא היו מקומות ישיבה פנויים באוטובוס‬
‫שעה שהוא הגיע לתחנה בה המתינו המתלוננים‪.‬‬
‫בנסיבות אלה‪ ,‬על פי תקנה ‪)428‬ג( לתקנות התעבורה‪ ,‬לא קמה לנהג חובה לעצור בתחנה ומשכך‪ ,‬הוא‬
‫לא עבר את העבירות המיווחסות לו‪.‬‬
‫נתתי אמון גם בטענת הנהג ‪ ,‬אשר אושרה ע "י עד ההגנה מס ' ‪ ,2‬לפיה הוא דיווח לסדרן כבר בהיותו‬
‫בנצרת עילית שהמיניבוס התמלא ולא נותרו בו מקומות פנויים ‪ .‬בכך‪ ,‬לטעמי‪ ,‬עמד הנהג בחובות‬
‫המצופות ממנו ולפיכך‪ ,‬שוכנעתי כי הוא לא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫יחד עם זאת ‪ ,‬מקובלת עלי טענת ב "כ המאשימה ‪ ,‬לפיה שומה היה על הנאשמת להנחות את הנהג‬
‫שעליו ליידע את המתלוננים שלא נאספו בתחנה ‪ ,‬ולו בתליית שלט ברור על האוטובוס ‪ ,‬כי האוטובוס‬
‫מלא וכי הם צפויים לקבל הסעה חלופית בתוך זמן קצר‪ .‬על חובתה של הנאשמת אעמוד להלן‪.‬‬
‫חובתה של הנאשמת כבעלת הרישיון‬
‫‪.7‬‬
‫נהג אוטובוס החולף בתחנה כשאין באוטובוס מקומות פנויים‬
‫נוסעים הממתינים להסעה‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪ ,‬אכן לא מחוייב לעצור ולאסוף‬
‫אך מה באשר לאותם נוסעים שאיתרע מזלם ולא נמצא להם מקום פנוי באוטובוס ? האם יוצאת‬
‫החברה בעלת הרישיון ידי חובתה בכך שהאוטובוס מלא והנהג ממשיך בנסיעתו בלא שנמצא פתרון‬
‫הסעה לאותם נוסעים ? האם יוצאת בעלת הרישיון ידי חובתה בכך שהיא מסיקה את המסקנות‬
‫לעתיד לבוא ‪ ,‬ומגדילה‪ ,‬לימים‪ ,‬את האוטובוסים בקו השירות ואת תדירות הגעתם ‪ ,‬בלא שנתנה‬
‫פתרון הסעה לאותם נוסעים שהושארו בתחנה?‬
‫דומני כי יש להשיב על שאלות אלה בשלילה‪.‬‬
‫תקנה ‪)399‬א( לתקנות התעבורה קובעת‪:‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫"בעל רישיון יפעיל את השירות שעליו ניתן לו הרישיון‬
‫באורח תקין ‪ ,‬סדיר ורצוף ‪ ,‬בצורה המבטיחה נ סיעה נוחה‬
‫ויעילה בהתחשב בצרכי הציבור"‪.‬‬
‫על חשיבותה של תקנה זו עמד בית המשפט העליון ב ע"פ ‪" ,222/78‬דן" אגודה שיתופית לתחבורה‬
‫ציבורית בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד לג)‪:566 (1‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫"הציווי בתקנ ה ‪ 399‬כי בעל רישיון קו יפעיל את השירות‬
‫שעליו ניתן לו הרישיון באורח סדיר ‪ ,‬תקין ורצוף ‪ ...‬הוא‬
‫‪ ...‬הצידוק בהטלת אחריות‬
‫על פניו בלתי מסוייג‬
‫‪,‬‬
‫מוחלטת‪ ...‬נעוץ בשיקול העליון של טובת הציבור‬
‫במקרה שלפנינו – שהאזרח הנזקק להסעה באוטובוס‬
‫בקו פלוני יוכל לדעת כמעט בוודאות שאם יגיע לתחנת‬
‫המוצא‪ ...‬יאסף בשעה הקבועה בלוח ‪ ,‬ואם יהיה באחת‬
‫התחנות האחרות – יוכל לחשב בערך מתי יצא לדרכו ‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫זהו שירות יום יומי רב חשיבות לחלק נכבד מן הציבור‬
‫וזכותו שהחברה המפעילה את הקו תעשה כל מאמץ ‪ ,‬אף‬
‫מעבר לסביר ‪ ,‬כדי לעמוד בחובה שהמחוקק הטיל עליה‬
‫כתנאי להפעלה זו"‪.‬‬
‫)ראה גם ‪ :‬ע"פ ‪" ,326/84‬אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע "מ נ ' מדינת ישראל ‪ ,‬פ"ד לט)‪(3‬‬
‫‪ ;65‬ע"פ )ת"א( ‪ 71254/99‬מדינת ישראל נ( ‪ #‬אגד‪ #‬אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע ‪ #‬מ )פורסם‬
‫במאגרים המשפטיים (; תת)י‪-‬ם( ‪ ,178/08‬מדינת ישראל נ ( ‪ #‬אגד‪ #‬אגודה שיתופית לתחבורה‬
‫בישראל בע‪ #‬מ )פורסם במאגרים המשפטיים(‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫הנאשמת מס ' ‪ 1‬לא עמדה בחובתה ‪ ,‬כבעלת הרישיון ‪ ,‬לספק לציבור )ובמקרה זה למתלוננים ( שירות‬
‫תקין סדיר ורצוף‪ ,‬תוך התחשבות בצרכיהם‪.‬‬
‫‪ ,‬היא הסיקה מסקנותיה והגדילה את‬
‫הנאשמת אמנם אישרה כי תקופה קצרה לאחר המקרה‬
‫הרכבים הנוסעים בקו השירות ממיניבוסים לאוטובוסים ‪ ,‬והעלתה א ת תדירות נסיעתם ‪ ,‬אלא‬
‫שהדבר נעשה רק לאחר שכבר ארע המקרה נשוא ענייננו‪.‬‬
‫הנאשמת גם אישרה כי כיום‪ ,‬עת נתקלת היא בבעיה דומה של אי איסוף נוסע‪ ,‬היא דואגת מיד לספק‬
‫לאותו נוסע הסעה חלופית בתוך ‪ 15-20‬דקות‪ ,‬אלא שאת זאת לא עשתה הנאשמת במקרה נשוא כתב‬
‫האישום‪.‬‬
‫אינני מקבלת את טענת עד ההגנה מס ' ‪ ,2‬לפיה המקרה נשוא כתב האישום היה מקרה חריג ולא יום‬
‫יומי‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬מעדותו של הנהג עלה ‪ ,‬ברחל בתך הקטנה‪ ,‬כי דובר במצב דברים שחזר על עצמו ‪ ,‬שבמיניבוס‬
‫לא נותרו מקומות פנויים כבר כשהיה בנצרת עילית ‪ ,‬ושהנהג המשיך בנסיעתו עד ליעדו בעפולה ב לא‬
‫שעצר בתחנות לאיסוף נוסעים‪.‬‬
‫שנית‪ ,‬עד ההגנה מס' ‪ 2‬עצמו‪ ,‬משנשאל מדוע התחילו להפעיל אוטובוסים יותר גדולים בקו ‪ ,‬השיב כי‬
‫הסיבה לכך הייתה "תלונות כגון אלה של אי איסוף נוסעים ‪ ,‬שלא היה מקום ישיבה במיניבוסים "‪.‬‬
‫)עמ' ‪ 9‬שורות ‪ 18-19‬לפרוטוקול(‪.‬‬
‫אין להעלות על הדעת ‪ ,‬שרק בשל תלונה בודדת של שני המתלוננים ‪ ,‬שינתה הנאשמת את כל סדרי‬
‫עבודתה‪ ,‬עברה לעבוד בקו עם אוטובוסים גדולים והעלתה את תדירות הנסיעות ‪ .‬הגיוני יותר כי‬
‫דובר בהצטברות של ארועים שחזרו על עצמם באופן קבוע ‪ ,‬כפי שהעיד על כך הנהג ‪ .‬אך טבעי הוא ‪,‬‬
‫שמעטים הם הנוסעים שיטרח ו ויגישו תלונה על כך שלא נאספו בתחנה ‪ .‬על כן ‪ ,‬העובדה שנרשמו רק‬
‫תלונותיהם של המתלוננים‪ ,‬באותו יום‪ ,‬אין בה כלל וכלל כדי ללמד על היקף התופעה‪.‬‬
‫אין לקבל גם את טענת עד ההגנה מס' ‪ ,2‬לפיה "זה בא לנו בבום" )עמוד ‪ 9‬שורה ‪ 29‬עד עמוד ‪ 10‬שורה‬
‫‪ 2‬לפרוטוקול(‪ .‬אדרבה – העובדה שהגדלת האוטובוסים נעשתה ‪ ,‬על פי טענת הנאשמת ‪ ,‬זמן קצר‬
‫לאחר תלונת המתלוננים ‪ ,‬יש בה כדי להעיד על כך שקדמו לאותה תלונה אירועים נוספים דומים‬
‫‪6‬‬
‫במשך תקופה‪ .‬יצוין בעניין זה‪ ,‬כי האירוע נשוא כתב האישום אירע בחודש יוני ‪ ,2006‬משמע – כשנה‬
‫ומחצה לאחר שהנאשמת זכתה‪ ,‬עפ"י טענת עד ההגנה‪ ,‬במכרז להפעלת קו השירות‪.‬‬
‫תהא אשר תהיה הסיבה לכך שבמיניבוס לא היו מקומות ישיבה פנויים ‪ ,‬בין אם הדבר נבע מגידול‬
‫ניכר במספר הנוסעים בקו או מכל סיבה אחרת ‪ ,‬שומה היה על הנאשמת ‪ ,‬כמפעילת קו השירות ‪,‬‬
‫לעשות כל מאמץ ‪ ,‬אף מעבר לסביר כפסיקת בית המשפט העלי ון‪ ,‬לכך שכל נוסע שלא נאסף בתחנה‬
‫יקבל פתרון חלופי ובהקדם‪.‬‬
‫אין צורך להכביר מילים על כך שהציבור הנזקק לשירותי תחבורה ציבורית הינו פעמים רבות ציבור‬
‫קשה יום‪ ,‬שידו אינה משגת למציאת פתרון הסעה חלופי ‪ .‬לו היה מדובר בקו שירות בו יוצאת הסעה‬
‫כל מספר דקות ‪ ,‬ניחא‪ .‬אלא שכשמדובר בקו שירות שבו יוצאת הסעה אחת לשעה ‪ ,‬השארת הנוסע‬
‫בתחנה‪ ,‬ללא כל פתרון חלופי מיידי וללא מסירת מידע בעניין ‪ ,‬איננה סבירה ובוודאי שאיננה בבחינת‬
‫התחשבות בצרכי הציבור‪.‬‬
‫במקומות רבים בעולם מופעלות כיום מערכות אלקטרוניות מתקדמות אשר מותקנות בכל תחנת‬
‫אוטובוס ומודיעות לנוסע ‪ ,‬ברמת דיוק של דקות ושניות ‪ ,‬בעוד כמה זמן צפוי האוטובוס הבא להגיע ‪.‬‬
‫מערכות כאלה ‪ ,‬שלא יכול להיות חולק כי יש בהן משום התחשבות מובהקת בצרכי הציבור ‪ ,‬עדיין‬
‫אינן מופעלות בישראל ‪ .‬יחד עם זאת ‪ ,‬יש לשאוף לרמת התחשבות שכזו ולכל הפחות ‪ ,‬במקרה בו‬
‫מסיבה כלשהי מפעילת קו השירות איננה עומדת במשימתה לאסוף את הנוסעים על פי לוח הזמנים‬
‫הקבוע לאותו קו‪ ,‬עליה לדאוג למסירת המידע הרלוונטי בעניין לאותו נוסע שלא נאסף בתחנה‪.‬‬
‫דומני שאף הנאשמת איננה חולקת על כך שהותרת המתלוננים בתחנה ללא כל פתרון הייתה בלתי‬
‫ראויה‪ .‬הא ראיה – דברי עד ההגנה מס ' ‪ 2‬לפיהם הלקח נלמד וכיום דואגת הנאשמת ‪ ,‬במקרה דומה‪,‬‬
‫לשלוח אוטובוס חלופי בתוך ‪ 15-20‬דקות‪.‬‬
‫כמובן שאין לקבל כפתרון ראוי את הצעתו של עד ההגנה מס ' ‪ ,2‬לפיה היה על המתלוננים להגיע‬
‫למשרד ואז היו מקבלים "החזר נסיעה ופיצוי " ) עמ' ‪ 11‬שורות ‪ 7-9‬לפרוטוקול(‪ .‬לא זו בלבד שהעד‬
‫אישר כי כדי להגיע מאותה תחנה בה עמדו המתלוננים למשרדו ‪ ,‬היה עליהם לחכות לאוטובוס של‬
‫חברה אחרת או למונית )עמ' ‪ 11‬שורות ‪ 12-13‬לפרוטוקול(‪ ,‬אלא שהצעה זו איננה נותנת מענה‬
‫לחובתה של הנאשמת ‪ ,‬מחד‪ ,‬ולצורך של המתלוננים ‪ ,‬מאידך‪ ,‬להגיע ליעדם בשעה היעודה‪ ,‬כפי שזו‬
‫תוכננה על פי השעות שנקבעו ברישיון שקיבלה הנאשמת להפעלת קו השירות‪.‬‬
‫באותו אופן ברור גם ‪ ,‬שאין בפעולה שנקטו עובדי הנאשמת )הנהג שדיווח לסדרן שדיווח להנהלה‬
‫שלימים הגדילה את האוטובוסים בקו השירות (‪ ,‬כדי לתת מענה לאותם מתלוננים שבשל אי עצירת‬
‫האוטובוס בתחנה‪ ,‬אחרו להגיע ליעדם‪.‬‬
‫הנה כי כן ‪ ,‬משקיבלה הנאשמת מס ' ‪ 2‬דיווח מהנהג‪ ,‬עוד כשהיה בנצרת עילית ‪ ,‬כי המיניבוס מלא וכי‬
‫לא יוכל לאסוף עוד נוסעים ‪ ,‬שומה היה עליה לדאוג מיידית להסעה חלופית לאותם נוסעים‬
‫שהושארו בתחנה – המתלוננים‪ .‬עוד היה על הנאשמת לדאוג לכך שהנ הג יודיע לנוסעים מדוע אינו‬
‫אוסף אותם ומתי צפויה ההסעה החלופית להגיע ‪ .‬משלא עשתה כן ‪ ,‬הפרה הנאשמת מס ' ‪ 2‬את‬
‫חובתה על פי סעיף ‪ 385‬לתקנות התעבורה וסעיפים ‪)7 ,2‬א( ו‪ 4 -‬לצו הפיקוח ‪ ,‬להפעיל את השיר ות‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪7‬‬
‫לפי תנאי הרישיון ותקנות התעבורה ‪ ,‬ואת חובתה על פי סעיף ‪)399‬א( לתקנות התעבורה‪ ,‬להפעיל את‬
‫השירות באורח תקין‪ ,‬סדיר ורצוף ובצורה המבטיחה נסיעה נוחה ויעילה בהתחשב בצרכי הציבור‪.‬‬
‫הגדילה את האוטובוסים בקו והעלתה את‬
‫טוב עשתה הנאשמת שלימים הפיקה את הלקח –‬
‫תדירות ההסעה בו ‪ .‬אלא שבכך ‪ ,‬אין כדי לפטור את הנאשמת מאחריותה למחדלה בכל הנוגע‬
‫למתלוננים ולאירוע נשוא כתב האישום ‪ ,‬שכאמור‪ ,‬לא היה אירוע חריג ומפתיע אלא תופעה שחזרה‬
‫על עצמה עוד קודם לכן‪.‬‬
‫משלא ניתן למתלוננים‪ ,‬בזמן אמת‪ ,‬כל מענה שהוא לצורך הבסיסי שלהם להגיע ליעדם באמצעות קו‬
‫השירות בשעה היעודה ‪ ,‬או לכל הפחות בסמוך לאחריה ‪ ,‬ומשהושארו כך בתחנה ‪ ,‬ללא כל התייחסות‬
‫לצרכיהם‪ ,‬הרי שהנאשמת הפרה חובתה כבעלת רישיון ומשכך – אשמה היא בעבירות שיוחסו לה‬
‫בכתב האישום‪.‬‬
‫>‪<#4#‬‬
‫ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תש"ע‪ 07/04/2010 ,‬במעמד הנוכחים‪.‬‬
‫אילונה אריאלי‪ ,‬שופטת‬
‫>‪<#7#‬‬
‫‪U‬‬
‫גזר דין‬
‫בהתחשב במהות העבירות בהן הורשעה הנאשמת מס ' ‪ ,1‬על המשמעות הציבורית שקיימת להרשעה‬
‫בעבירות מסוג זה ‪ ,‬כמפורט בהכרעת הדין ‪ ,‬וכן בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות ‪ ,‬כפי שפורטו‬
‫בהכרעת הדין ובפרט העובדה שבעוברו בתחנה היה האוטובוס מל א עד אפס מקום ‪ ,‬ובהתחשב בכך‬
‫שהנאשמת הסירה את המחדל בסמוך לאחר ביצוע העבירות והגדילה את האוטובוסים המופעלים‬
‫בקו השירות הרלוונטי ובהתחשב בהרשעותיה הקודמות של הנאשמת כפי שהן עולות מתעודת עובד‬
‫הציבור שהוגשה‪ ,‬הריני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים‪:‬‬
‫הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך של ‪ ₪ 6,000‬אשר ישולם בתוך ‪ 90‬יום מהיום‪.‬‬
‫על הנאשמת לשלם פיצוי כספי בסך ‪ ₪ 350‬לכל אחד מן המתלוננים ‪ :‬פאהים פרח ת ‪.‬ז‪040932758 .‬‬
‫ת‪.‬ד‪ 95 .‬נצרת ‪ 16092‬ונדאף חנא ת‪.‬ז‪ 043203439 .‬משיכון הורדים ת‪.‬ד‪ 5858 .‬נצרת ‪.16000‬‬
‫הפיצוי יופקד ע "י הנאשמת בב ית המשפט בתוך ‪ 60‬יום מהיום והמזכירות תדאג לביצוע התשלום‬
‫למתלוננים‪.‬‬
‫>‪<#8#‬‬
‫ניתן והודע היום כ"ג ניסן תש"ע‪ 07/04/2010 ,‬במעמד הנוכחים‪.‬‬
‫‪5129371‬‬
‫אילונה אריאלי ‪54678313‬‬
‫‪54678313‬‬
‫אילונה אריאלי‪ ,‬שופטת‬
‫עריכת המסמך‪ :‬אפרת גור‬
‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬
‫‪8‬‬
‫‪0B‬‬
‫בית משפט השלום בתל אביב ‪ -‬יפו‬
‫‪1B‬‬
‫‪ 07‬אפריל ‪2010‬‬
‫ת"פ ‪ 3442-09‬מ‪.‬י‪ .‬פרקליטות מחוז ת"א ‪ -‬פלילי נ' גדמו‬
‫בפני‬
‫כב' השופט שלמה פרידלנדר‬
‫בעניין‪ :‬מ‪.‬י‪ .‬פרקליטות מחוז ת"א ‪ -‬פלילי‬
‫ע"י עו"ד עידית ענתבי‬
‫המאשימה‬
‫נגד‬
‫נתן גדמו‬
‫ע"י עו"ד ישששכר מורג‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫הנאשם‬
‫הכרעת דין‬
‫מבוא וטענות הצדדים‬
‫‪ .1‬הנאשם מואשם בגרימת מותה של המנוחה ‪ ,‬גב' סוניה ליאמין ז "ל‪ ,‬ברשלנותו; עבירה לפי סעיף‬
‫‪ 304‬בחוק העונשין‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪ .2‬לא הייתה מחלוקת על כי ‪ ,‬לצערנו העמוק ‪ ,‬המנוחה נדרסה תחת ג לגליו האחוריים‪ -‬ימניים של‬
‫האוטובוס‪ ,‬ובעקבות כך נפצעה ומתה מפצעיה ‪ .‬אולם‪ ,‬הצדדים חלוקים בשאלה כיצד אירע הדבר ‪,‬‬
‫והאם הנאשם נושא באחריות לאסון זה‪.‬‬
‫‪ .3‬המאשימה טוענת כי ביום ‪ ,5.3.07‬בעת שהמנוחה ירדה מן האוטובוס שבו נהג הנאשם‪" ,‬הנאשם‬
‫לא נתן דעתו למנוחה כאשר ניסתה להשל ים את ירידתה מן האוטובוס ‪ ,‬אף שיכול היה להבחין בה‬
‫דרך מראות האוטובוס הפנימיות והחיצוניות הרבות ובתוך כך סגר ‪ ,‬ברשלנות ובחוסר זהירות ‪ ,‬את‬
‫דלת האוטובוס האחורית על רגלה והחל בנסיעה" ]כתב האישום‪ ,‬סעיף ‪.[5‬‬
‫‪ .4‬הנאשם טוען כי לא סגר את הדלתות ‪ ,‬ולא החל בנסיעה ‪ ,‬אלא לאחר שווידא כי המנוחה ‪,‬‬
‫שהייתה אחרונת הנוסעים ‪ ,‬השלימה את ירידתה מן האוטובוס ‪ .‬בעקבות כך הפנה הנאשם את מבטו‬
‫למראה השמאלית ‪ ,‬כדי לוודא שנתיב יציאתו מן התחנה פנוי ‪ ,‬ועל כן אינו יודע כיצד נפלה המנוחה‬
‫ונדרסה לאחר גמר ירידתה מן האוטובוס‪.‬‬
‫‪ .5‬השאלה בענייננו היא כיצד הגיעו רגל יה של המנוחה ‪ ,‬או מי מהן ‪ ,‬אל מתחת לגלגלי האוטובוס ;‬
‫והאם קיים תרחיש סביר לכך שדבר זה אירע ללא מעשה או מחדל רשלניים מצד הנאשם‪.‬‬
‫‪ .6‬להלן אדון באלו מבין הטענות והראיות שבהן ראיתי ממש וצורך להכרעה‬
‫שלילי' לגבי השאר‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪ .‬יש לגזור 'הסדר‬
‫‪U‬‬
‫"משכתי לה יד"?‬
‫‪ .7‬תחילה‪ ,‬אבקש לשלול א ת סבירותה של התזה בדבר נפילת המנוחה עקב משיכת ידה על ידי‬
‫עת‪ ,3/‬גב' לידיה זונד‪.‬‬
‫‪ .8‬גרסה זו באה לעולם בשל התבטאות מוזרה וחוזרת בהודעתה בדבר נסיבות התאונה‬
‫]נ‪ .[1/‬כך‬
‫אמרה העדה‪ ,‬לפי תרגומם של דבריה בידי גובה ההודעה ]שם‪ ,‬שורות ‪:[7-6‬‬
‫"אני ירדתי ראשונה והסתובבתי לסונ יה ומשכתי לה יד לעזור לרדת ‪ .‬היא לקחה את היד שלי ‪,‬‬
‫הורידה רגל אחת החוצה על הכביש ואז הנהג סגר את הדלת כשרגל שניה שלה עדיין בפנים‬
‫והתחיל לנסוע ‪ .‬סוניה צעקה ונפלה ואז רגל אחת הייתה מתחת לגלגל אחורי והאוטובוס עלה אליה‬
‫)כך במקור – ש"פ("‪.‬‬
‫ובהמשך הדברים ]שם‪ ,‬שורה ‪:[19‬‬
‫"אני ירדתי ראשונה ומשכתי לה יד ואז היא התחילה לרדת ועד כמה שזכור לי הורידה רגל ימין‬
‫ואז הנהג סגר את הדלת כאשר רגל שמאל שלה עדיין בפנים והתחיל לנסוע ואז היא מיד נפלה‬
‫ונגררה והגלגל עלה עליה"‪.‬‬
‫‪ .9‬רושם ההודעה ‪ ,‬בוחן התנועה רס "מ דוד מולר ‪ ,‬אשר תרגם את דברי הנח קרת מרוסית לעברית ‪,‬‬
‫העיד ]פרוטוקול מיום ‪ ,21.2.10‬עמ' ‪ ,[16‬באמצעות הדגמה וביאור‪ ,‬כי כוונתו בביטוי "משכתי לה יד"‬
‫הייתה למה שראוי היה‪ ,‬לדידו של בית המשפט‪ ,‬לתאר במילים "הושטתי לה יד"‪.‬‬
‫‪ .01‬גם הדוברת ‪ ,‬העדה גב ' זונד‪ ,‬הסבירה בעדותה ]פרוטוקול מיום ‪ ,31.11.10‬עמ' ‪ [4‬כי הו שיטה את‬
‫ידה לעברה של המנוחה ‪ ,‬כדי שהמנוחה תוכל ליטול את היד המושטת ולהיעזר בה בירידתה מן‬
‫האוטובוס‪.‬‬
‫‪ .11‬הקשר הדברים בהודעתה של גב ' זונד‪ ,‬כפי שנרשמה תוך תרגומה לעברית על ידי רס "מ מולר ‪,‬‬
‫' זונד הושיטה ידה למנוחה ‪ ,‬כדי‬
‫אינו מאפשר מובן אחר זולת זה שלפיו הכוונה הייתה לכך שגב‬
‫שהמנוחה תסתייע בה‪.‬‬
‫‪ .21‬מובן כי לגב ' זונד לא היה אינטרס לומר בהודעתה כי משכה את המנוחה באופן שגרם לנפילתה ‪.‬‬
‫לו זו הייתה כוונתה ‪ ,‬או לו כך היו הדברים עשויים להתפרש –‬
‫מפיה‪ ,‬ושל שאלות החוקר בעקבות דבריה אלה‪ ,‬היה בהכרח שונה‪.‬‬
‫כל הרצף של תיאור ההתרחשות‬
‫‪ .31‬אני מקבל ‪ ,‬אפוא‪ ,‬את עדותם של גב ' זונד אודות מה שעשתה ומה שאמרה ‪ ,‬ושל רס "מ מולר‬
‫אודות מה שאליו התכוון כשהתנסח כפי שהתנסח ; וקובע כי מה שהיה ומה שנאמר הוא שגב ' זונד‬
‫הושיטה ידה למנוחה כדי לסייע לה‪ ,‬ולא משכה את ידה בכוח‪.‬‬
‫‪ .41‬למעלה מן הצורך אומר כי לו הייתה המנוחה נופלת עקב משי כתה לפנים על ידי גב ' זונד בלבד –‬
‫הייתה נופלת לעבר המדרכה‪ ,‬עם תנופה בכיוון הלאה מן האוטובוס ‪ ,‬ולא הייתה עשויה למצוא עצמה‬
‫תחת גלגלי האוטובוס‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .51‬עוד אומר ‪ ,‬ואוסיף על כך להלן ‪ ,‬כי ענייננו בהתנהלותו של הנאשם ‪ .‬אם יימצאו התרשלות מצדו ‪,‬‬
‫וקשר סיבתי בינה לדריסת המנוחה – לא תהיה זו הגנה עבורו אפילו ייקבע כי הנפילה נגרמה בשל‬
‫‪U‬‬
‫משיכת ידה של המנוחה על ידי גב' זונד‪ ,‬כגורם יחיד או מצטרף לעצם המעידה הראשונית‪.‬‬
‫ירידת המנוחה מן האוטובוס ונפילתה‬
‫‪ .61‬כך תיאר הנאשם את ירידתה של המנוחה מן האוטובוס ]ת‪ ,2/‬שורות ‪:[46-40‬‬
‫"הנוסעת ששמה סוניה ליאמ ין ז "ל ירדה אחרונה עם הפנים שלה לכיוון חזית האוטובוס והיא‬
‫עמדה על הכביש אז התחלתי לצאת מהתחנה"‪.‬‬
‫‪ .71‬מלבד התיאור של גב' זונד אודות נסיבות הנפילה‪ ,‬שצוטט לעיל מהודעתה ]נ‪ ,[1/‬נביא את עדותה‬
‫בבית המשפט באותו עניין ]פרוטוקול מיום ‪ ,31.1.10‬עמ' ‪:[3‬‬
‫"קודם אני ירדתי ‪ ,‬לקחתי תיק מסוניה ‪ ,‬והיא החזיקה את המעקה בשתי הידיים וירדה ‪ ,‬היא‬
‫הורידה את רגלה הימנית על הרצפה ‪ ...‬ובאותה הרגע הדלת נסגרה ורגל שמאלית נכנסה לתוך‬
‫הדלת‪ .‬התחלנו לצעוק ‪ ,‬כדי שהנהג יעצור אך הוא לא ראה אותנו ולא שמע אותנו ‪ ,‬והחל לנוע ‪ .‬ברגע‬
‫שהאוטובוס זז בחוזקה ‪ ,‬אז סוניה החלה ליפול ‪ .‬תפסתי את ראשה כדי שלא תקבל מכה ‪ ,‬רגל‬
‫שמאלית נכנסה מתחת לגלגל – אני מתקנת ‪ :‬רגל ימנית נכנסה מתחת לגלגל ‪ ,‬הרגל שהייתה על‬
‫הרצפה נכנסה מתחת לגלגל‪."...‬‬
‫‪ .81‬עינינו הרואות כי הן הנאשם והן עדת התביעה המרכזית מסכימים כי המנוחה ירדה כשפניה‬
‫לכיוון קדמת האוטובוס ‪ ,‬ומכך נובע כי רגל ימין הייתה הראשונה לדרוך על הכביש ‪ .‬תנוחה מוסכמת‬
‫זו מעידה כי ירידת המנוחה מן האוטובוס לא הייתה כדרך שאדם רגיל יורד במדרגות ; קרי‪ :‬כשפניו‬
‫לכיוון ירידתו ורגליו כאילו מדוושות במורד המדרגות ‪ .‬תחת זאת ‪ ,‬התנוחה המוסכמת מעידה כי‬
‫המנוחה ירדה אט‪ -‬אט‪ ,‬רגל אחרי רגל ‪ ,‬כשכל רגל מתקדמת בניצב לחזית הגוף ‪ .‬צורה זו משתלבת עם‬
‫עדות גב ' זונד כי המנוחה אחזה במעקה שבמרכז הפתח האחורי ‪ ,‬ולאחר מכן – בידה המושטת של‬
‫גב' זונד‪.‬‬
‫‪ .91‬מסקנתי‪ ,‬אפוא‪ ,‬היא כי המנוחה ירדה מן האוטובוס בקצב איטי מן המקובל ‪ ,‬תוך תנועה צדית‬
‫לימין‪ ,‬כשפניה לחזית האוטובוס‪ ,‬רגל אחרי רגל‪ ,‬תוך אחיזת‪-‬יד תומכת‪.‬‬
‫‪ .02‬התרחיש שעליו העידה גב ' זונד הולם צורת ירידה זו ‪ ,‬ואת השכל הישר ‪ .‬לפי תרחיש זה ‪ ,‬הנאשם‬
‫סגר את דלת האוטובוס ‪ ,‬והתחיל לנסוע‪ ,‬בטרם הושלמה ירידתה של המנוחה ‪ .‬בשל כך‪ ,‬נתפסה רגלה‬
‫השמאלית‪ ,‬שכאמור הייתה סמוכה למעקה שבאמצע מ תחם הדלת ‪ ,‬בין שתי כנפות הדלת האחורית ‪.‬‬
‫משהחל האוטובוס לנסוע ‪ ,‬נעקרה אחיזתה של הרגל הימנית ממקום דריכתה על הכביש ‪ .‬מכיוון‬
‫שמרכז הכובד של הגוף מצוי במרכזו ‪ ,‬סביר שמרכז גופה של המנוחה צנח ‪ ,‬בשלב זה ‪ ,‬על הכביש ‪,‬‬
‫סמוך לדופן האוטובוס ‪ ,‬כאשר רגל שמאל תפוסה בין הדלתות ‪ ,‬הגוף נופל כשהבטל לכיוון הכביש‬
‫והראש לכיוון המדרכה ‪ ,‬ורגל ימין מחליקה לאחור ‪ ,‬קרי‪ :‬אל מתחת לרצפת האוטובוס ‪ ,‬בין הדלת‬
‫לבין הגלגל האחורי‪ ,‬ובעקבות כך נדרסה תחת הגלגל‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪ .12‬הצדדים חלקו בשאלה אם בעת התאונה פעל באוטובוס המנגנון האמור לגרום להיפתחותה‬
‫המיידית של הדלת בעת הית קלותה בגופו של נוסע ‪ .‬כפי שציינה התובעת בסיכומיה – עניין זה לא‬
‫הוברר‪ ,‬ואין להסיק מקיומו של מנגנון זה באוטובוס הנדון בעת בדיקתו על ידי המומחה מטעם‬
‫ההגנה‪ ,‬שנים לאחר האירוע‪ ,‬כי מנגנון כזה היה באוטובוס במועד האירוע ‪ ,‬וכי פעל באופן תקין ‪ .‬זאת‬
‫ועוד‪ :‬מן הניסויים שער ך המומחה מטעם ההגנה ]כמוצג בסרטון שבתקליטור נ ‪2/‬א[ עולה כי‬
‫במקרים מסוימים – כגון בעת היתקלות באיברי‪ -‬גוף צרים – הדלת עשויה להיסגר על אותו איבר‬
‫בלא להיפתח ‪ .‬עוד עולה מן הניסויים שערך מומחה ההגנה כי גם כשהדלת נפתחת ‪ ,‬בעת ההיתקלות‬
‫באיבר‪-‬גוף רחב – הפתיחה לאו‪ -‬דווקא מתרחשת מיידית ‪ ,‬אלא לאחר כשנייה מעת שנגעה בגוף שבו‬
‫נתקלה‪.‬‬
‫‪ .22‬נראה‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי ניתן להלום את התרחיש שעליו העידה גב ' זונד גם עם ההנחה שהמנגנון האמור‬
‫פעל‪ :‬ייתכן מאוד שהדלת אמנם נפתחה סמוך לאחר סגירתה ; אולם‪ ,‬משהאוטובוס התחיל בנסיעה‬
‫עם סגירת הדלתות ‪ ,‬הספיקו הדלתות ‪ ,‬לפני ששבו ונפתחו ‪ ,‬לתפוס את רגלה השמאלית של המנוחה ‪,‬‬
‫לגרום על ידי כך לעקירת רגל ימין של המנוחה מן הכביש ‪ ,‬לאיבוד שיווי משקלה ‪ ,‬ולנפילתה באופן‬
‫המתואר לעיל בפסקה ‪ .20‬לחלופין‪ ,‬יתכן שהן נסגרו על רגלה של המנוחה ‪ ,‬שייתה צרה באותו מקום‬
‫די הצורך כדי שלא לגרום לפתיחתן האוטומטית‪.‬‬
‫‪ .32‬כך או כך – לא מצאתי שהתרחיש שעליו העידה גב ' זונד לא היה אפשרי מבחינה טכנית ‪.‬‬
‫אדרבא‪ :‬תרחיש זה הוא התרחיש המסתבר בעיניי ‪ ,‬ולא מצאתי דרך סבירה להלום את עובדות‬
‫האירוע‪ ,‬קרי‪ :‬דריסתה של רגלי המנוחה ‪ ,‬עד לירכיים ‪ ,‬מתחת לגלגלי הא וטובוס – עם שום תרחיש‬
‫סביר אחר‪.‬‬
‫‪ .42‬הנאשם לא הציע חלופה אחרת לביאור נפילתה של המנוחה ‪ ,‬זולת התזה ששללתי לעיל בדבר‬
‫משיכתה בחוזקה החוצה על ידי גב' זונד‪.‬‬
‫‪ .52‬אודה ואתוודה כי קשה לי להעלות בדעתי תרחיש סביר אחר ‪ ,‬זולת תרחיש ספקולטיבי שאין לו‬
‫כל יסוד בחומר הראיות – כגון החלקה על עצם רך שהיה מונח על הכביש במקום ירידתה של‬
‫המנוחה מן האוטובוס ‪ .‬לו היה עצם כזה ‪ ,‬חזקה על בוחן התנועה שהיה מתעד אותו ‪ .‬מכל מקום ‪,‬‬
‫תרחיש ספקולטיבי כזה כלל לא נטען‪ ,‬ובדין‪.‬‬
‫‪ .62‬מעידה סתם ‪ ,‬תוך כדי הירידה מן האוטובוס ‪ ,‬לא הייתה צפויה ‪ ,‬למיטב הבנתי ‪ ,‬לגרום‬
‫להשתרבבותן של רגלי המנוחה‪ ,‬או מי מהן‪ ,‬עד הירך‪ ,‬אל מתחת לאוטובוס ולגלגלו האחורי‪-‬ימני‪.‬‬
‫‪ .72‬הדברים אמורים ביתר‪ -‬שאת לגבי אפשרות של מעידה לאחר הירידה מן האוטובוס‬
‫‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬נוכח תנועת ההתרחקות של האוטובוס מן המדרכה עם תחילת נסיעתו ‪ ,‬עוד פחות היה סביר‬
‫למצוא את רגליה של המנוחה‪ ,‬או מי מהן‪ ,‬בעומק כזה מתחת לגלגלים‪.‬‬
‫‪ .82‬המנגנון המסביר יותר מכל חלופה אחרת את השתרבבותן של רגלי המנוחה אל מתחת לגלגלים‬
‫הוא תחילת תנועתו של האוטובוס בעוד רגלה השמאלית תפוסה בין דלתותיו ; משום שרק במקרה‬
‫כזה‪ ,‬כמתואר לעיל ‪ ,‬עשויים איבריו של האדם "להתפזר" מסביב לצי ר של נקודת ההיתפסות ‪,‬‬
‫במקום "להישפך" מנקודת המעידה לכיוון תנועתו של האדם עובר למעידה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ .92‬חיזוק לסברתי בדבר הגיוניותו הפיסיקאלית של התרחיש האמור נמצא לנו בהתרחשויות‬
‫דומות שתוארו בפסיקה שאליה הפנתה התובעת ‪ .‬בעניין ע"פ ‪ 181/66‬חוטינר נ ' היועמ"ש‪ ,‬מיום‬
‫‪ ,15.7.66‬נתפסה שמלת הנוסעת בדלת האוטובוס שנסגרה עליה ‪ .‬כתוצאה מכך ‪ ,‬נגרר גופה ונדרס על‬
‫ידי הגלגל הימני אחורי של האוטובוס ‪ .‬בעניין ע"פ )י‪-‬ם( ‪ 2100/08‬חי עטיה אברהם נ ' מ"י מיום‬
‫‪ 5.6.08‬נתפס שרוך מעילו של הנוסע הקטין בדלת המיניבוס‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬נגרר גופו וראשו נמחץ על‬
‫ידי הסרן האחורי של המיניבוס‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪ .03‬נמצא לי‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי תיאור התאונה על ידי גב ' זונד מתקבל על הדעת ‪ .‬גב' זונד הייתה עדת‪-‬ראייה‬
‫להתרחשות‪ ,‬שאירעה ב 'טווח‪-‬אפס' ממנה‪ ,‬ולנגד עיניה הכלות למראה שכנתה הנופלת ונדרסת ‪.‬‬
‫כאמור לעיל ‪ ,‬החשד‪-‬כביכול כי גב ' זונד מעורבת בתאונה ‪ ,‬ועל‪-‬כן עדותה אינה אובייקטיבית – נדחה‬
‫על ידיי ‪ .‬מהלך חקירתה לא שידר כל חשד כאמור ; וכזכור – גרסתה המלאה בדבר נסיבות התאונה‬
‫נמסרה מלכתחילה כפי ש נמסרה בהמשך ההליך ‪ .‬לפיכך אין לי כל טעם טוב שלא להסתמך על‬
‫עדותה‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪ .13‬למעלה מן הצורך אומר כי אפילו נפלה המנוחה ללא קשר לירידתה מן האוטובוס ‪ ,‬וללא קשר‬
‫לסגירת הדלתות על ידי הנהג ‪ ,‬ולתחילת נסיעתו של האוטובוס – אין בכך כדי לשלול את התרשלותו‬
‫של הנאשם‪ ,‬ואת אחריותו למותה של המנוחה; כפי שיבואר להלן‪.‬‬
‫התרשלותו של הנאשם‬
‫‪ .23‬שומה על נהג אוטובוס לוודא ‪ ,‬עובר לתחילת נסיעתו לאחר הורדת נוסעים ‪ ,‬כי אחרון הנוסעים‬
‫סיים בבטחה את ירידתו מן האוטובוס‬
‫ומתחילת הנסיעה‪.‬‬
‫‪ ,‬ועל כן אינו עלול להיפגע כתוצאה מסגירת הדלתות‬
‫‪ .33‬לטעמי‪ ,‬הדברים הללו פשוטים ומו בנים מאליהם ; בבחינת‪" :‬סברה היא ‪ ,‬קרא )=פסוק( למה‬
‫לי?"‪ .‬אולם‪ ,‬למעלה מן הצורך‪ ,‬אזכיר כי תקנה ‪)79‬ב( בתקנות התעבורה קובעת כי –‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫"הנוהג רכב לא יסיע אותו ולא ימשיך בהסעתו‪ ,‬אלא אם דלתותיו סגורות וננקטו כל שאר אמצעי הזהירות‬
‫‪0T‬‬
‫להבטחת שלומו של נוסע ושל כל אדם הנמצא בסמוך לרכב"‪.‬‬
‫‪ .43‬בהתאם לכך קבע בית המשפט העליון ]בעניין חוטינר הנזכר‪ ,‬בסוף פסק הדין[ כי נהג אוטובוס –‬
‫"חייב לעשות את כל אשר ביכולתו – לרבות סקירת 'שטחים מתים '‪ ,‬כשיש לו יסוד להניח שנוסע‬
‫שירד נש אר שם – כדי להבטיח את שלומם ובטחונם של כל הנוסעים שירדו מרכבו ‪ ,‬בטרם יסגור‬
‫את הדלתות ובטרם ימשיך בנסיעתו ‪ .‬הפרת חובת זהירות זאת הגורמת למותו של אדם מהווה‬
‫עבירה על סעיף ‪ 218‬לפקודת החוק הפלילי ‪) 1936‬כיום‪ :‬סעיף ‪ 304‬בחוק העונשין – ש"פ("‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪ .53‬בהתאם לכך נאמר ‪ ,‬בדבר חובתו של נהג אוטובוס להשתמש במראות כדי לוודא שתנועת‬
‫האוטובוס אינה מסכנת מאן‪-‬דהו המצוי בקרבתו ]רע"פ ‪ 3120/05‬פיינברג נ' מ"י מיום ‪:[5.4.05‬‬
‫‪U‬‬
‫‪5‬‬
‫‪U‬‬
‫"אם היתה מותקנת באוטובוס )מראה( שבעזרתה יכול היה המבקש לצפות בילדה והמראה היתה‬
‫מכוונת כראוי ‪ ,‬חייב הוא בדין משום שיכול היה לראות ולא ראה ‪ .‬ואולם אם לא היתה מותקנת‬
‫באוטובוס מראה כאמור ‪ ,‬או שהמראה לא היתה מכוונת כראוי ‪ ,‬כי אז חייב המבקש בדין משום‬
‫שלא דאג לוודא כי תהיה באוטובוס מראה כנדרש או שלא דאג לכוונה כראוי"‪.‬‬
‫‪ .63‬הכלל הוא ‪ ,‬כפי שנקבע ב ע"פ ‪ 196/64‬היועמ"ש נ ' בש מיום ‪ ,15.12.64‬כי "חוק הוא בישראל‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫שחובת הזהירות אשר חייב אדם למלא בטרם יוכל ל השתחרר מאחריות פלילית למות אדם אחר‬
‫כתוצאה ממעשהו או ממחדלו‪ ,‬נמדדת לא לפי מידותיו של הנאשם העומד לפני בית‪ -‬המשפט כי אם‬
‫לפי מידותיו של 'האדם הסביר '‪ ,‬כלומר לפי קנה מידה אובייקטיבי ; ובבוא בית‪ -‬המשפט לקבוע‬
‫קנה מידה זה‪ ,‬עשוי הוא להקפיד ולהחמיר כדי שלא יקופחו חיי אדם"‪.‬‬
‫‪ .73‬בענייננו‪ ,‬חייב היה הנאשם להתבונן במראה החיצונית הימנית המאורכת ‪ ,‬הנראית ב‪-‬ת‪ 1/‬צילום‬
‫‪ ,11‬כדי לראות את הנוסעים שירדו מן האוטובוס ‪ ,‬ולוודא שהם השלימו את ירידתם מן האוטובוס‬
‫והתרחקו מדופן האוטובוס די הצורך כדי שסגירת דלתותיו ותחילת תנועתו לא יסכנו אותם‪.‬‬
‫‪ .83‬יישומו של עניין זה הוא בכך שעל הנהג להבחין בפס בעל רוחב מינימאלי מספיק של כביש בין‬
‫דופן האוטובוס לבין הנוסעים ‪ ,‬כזה המשתקף היטב בצילום ‪ 11‬הנזכר‪ ,‬בטרם יאשר לעצמו בתודעתו‬
‫כי הורדת הנוסעים הושלמה ועל כן ניתן לסגור את הדלתות ולהתחיל בנסיעה‪.‬‬
‫‪ .93‬בהקשר של הסעת ילדים נקב ע כי על הנהג המסיע לוודא שהילד הגיע ל "מקום מבטחים"‪ ,‬קרי‪:‬‬
‫למדרכה ]עניין חי עטיה אברהם הנזכר[‪ .‬יתכן כי יש בכך משום חובת זהירות מיוחדת הנגזרת מכך‬
‫שהנהג אינו רק נהג ‪ ,‬אלא נושא באחריות כוללת לשלומם של הילדים שהוא מוביל ‪ .‬יתכן כי חובת‬
‫זהירות מקבילה קיימת לגבי אנשי ם עם מוגבלות מסוגים נוספים ‪ ,‬לרבות בשל גיל מבוגר ]ע"פ‬
‫‪ 1195/97‬כהן דוד נ' מ"י מיום ‪.[4.3.98‬‬
‫‪U‬‬
‫‪U‬‬
‫‪.‬‬
‫‪ .04‬אולם‪ ,‬בענייננו אין צורך לקבוע כי היה על הנאשם להמתין עד שהמנוחה תעלה על המדרכה‬
‫מדובר בקביעה נורמ טיבית בעלת השלכות רחבות ‪ ,‬המקרינה על חובתם של נהגי אוטובוס בכל‬
‫הקווים הציבוריים ‪ ,‬דבר יום ביומו ‪ ,‬בכל תחנה ותחנה ‪ .‬העלות של קביעה כאמור ‪ ,‬מבחינת משך‬
‫הנסיעה בתחבורה הציבורית ‪ ,‬אינה עניין של מה בכך ‪ .‬נזכור כי לעתים נתקלים נהגי אוטובוס‬
‫בתחנות שאינן פנויות ‪ ,‬עקב עמידת ן של מכוניות אחרות בתחנה ‪ ,‬ובנסיבות כאלה הכרח‪ -‬שלא‪-‬יגונה‬
‫הוא שהנוסעים יורדו מן האוטובוס שלא בצמוד למדרכה ‪ .‬לעניננו – די בקביעה כי היה על הנאשם‬
‫לוודא‪ ,‬עובר לסגירת הדלתות ותחילת הנסיעה ‪ ,‬שהנוסעים בכלל‪ ,‬והנוסעת המבוגרת שירדה אחרונה‬
‫מן האוטובוס בפרט ‪ ,‬סיימו לרדת מן האוטובוס בבטחה והם עומדים על עומדם במרחק בטוח ממנו ‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬אם ימעד נוסע וייפול – לא יהיה הנהג אחראי לכך‪.‬‬
‫‪ .14‬אני סבור כי במצב כזה ‪ ,‬לאחר שכל הנוסעים עומדים על עומדם במרחק בטוח מדופן האוטובוס‬
‫– הסיכוי כי מי מהם ימעד ויחליק מתחת לגלגלי האוטובוס הוא קלוש מכדי לכונן 'ספק סביר'‪ .‬לכל‬
‫היותר‪ ,‬אולי אפשרי בנסיבות כאלה כי גלגלי האוטובוס ידרסו את קצהו של איבר כלשהו של מי‬
‫שמעד ונפל ‪ ,‬כאשר צורת נפילתו גרמה לו שאחד מאיבריו יחליק קמעא לעבר האוטובוס ‪ .‬אולם‪ ,‬כפי‬
‫שבואר לעיל ‪ ,‬התרחיש שלפיו רגליו של אדם ‪ ,‬עד ירכיו ‪ ,‬יידרסו תחת גלגלי האוטובוס – אינו ניתן‬
‫להלימה‪ ,‬באופן סביר ‪ ,‬אלא אם ההנחה שאותו אדם לא הספיק להתרחק מרחק בטוח מדופן‬
‫האוטובוס בטרם התחיל האוטובוס בנסיעתו‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .24‬מסקנתי‪ ,‬אפוא‪ ,‬היא כי אפילו התרחשה נפילתה של המנוחה אחרת מתיאורה המתקבל על‬
‫הדעת של עדת הראייה ‪ ,‬נטולת האינטרס ‪ ,‬גב' זונד – שאין לי טעם טוב שלא לקבלו – הרי שעצם‬
‫העובדה‪ ,‬שאינה שנויה במחלוקת ‪ ,‬כי ירכיה או מי מהן נדרסו תחת גלגלי האוטובוס סמוך לאחר‬
‫ירידתה ממנו ‪ ,‬מחייבת מעבר לספק סביר את המסקנה כי הנאשם סגר את דלתות האוטובוס ‪ ,‬והחל‬
‫בנסיעה‪ ,‬בטרם וידא כי המנוחה התייצבה על עומדה מחוץ לאוטו בוס ובמרחק בטוח ממנו ‪ .‬בכך‬
‫התרשל הנאשם כלפי המנוחה‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫סיכום‬
‫‪ .34‬על הנאשם ‪ ,‬ככל נהג אוטובוס ‪ ,‬מוטלת חובת זהירות לוודא ‪ ,‬עובר לסגירת הדלתות ותחילת‬
‫הנסיעה‪ ,‬כי כל הנוסעים סיימו בבטחה את ירידתם מן האוטובוס ‪ ,‬וייצבו את עמידתם מחוצה לו‬
‫ובמרחק בטוח ממנו ‪ ,‬לבל יימצאו בסיכון להיפגע עקב סגירת הדלתות ותחילת נסיעתו של‬
‫האוטובוס‪.‬‬
‫‪ .44‬עדותה של גב ' זונד‪ ,‬שלפיה הנאשם סגר את דלתות האוטובוס על רגלה השמאלית של המנוחה ‪,‬‬
‫והחל לנסוע במצב זה ‪ ,‬דבר שגרר את נפילתה ודריסתה של המנוחה – התקבלה על דעתי כעדות‬
‫אמינה‪ ,‬קוהרנטית אשר מתיישבת עם הגיונם של דברים ומתבקשת מהם‪.‬‬
‫‪ .54‬כך או כך ‪ ,‬באתי לכלל מסקנה כי אין להלום את דריסתן של רגלי המנוחה תחת גלגלי‬
‫האוטובוס‪ ,‬עד הירכיים ‪ ,‬אלא עם ההנחה כי הנאשם לא קיים כלפי המנוחה את חובתו לוודא‬
‫שירידתה מן האוטובוס ‪ ,‬והתרחקותה מרחק בטוח ממנו ‪ ,‬הושלמה בטרם יסגור את הדלתות ויתחיל‬
‫בנסיעה‪.‬‬
‫‪ .64‬לפיכך הנאשם מורשע בזה בגרימת מותה של המנוחה ברשלנות‬
‫העונשין‪.‬‬
‫‪U‬‬
‫ניתנה היום‪ ,‬כ"ג ניסן תש"ע ‪ 07 ,‬אפריל ‪ ,2010‬במעמד הצדדים‪.‬‬
‫‪5129371‬‬
‫‪54678313‬‬
‫שלמה פרידלנדר ‪54678313‬‬
‫נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה‬
‫‪7‬‬
‫‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 304‬בחוק‬
‫‪U‬‬