לחץ/צי להפניה למקור
0B
בית משפט השלום בנצרת
07אפריל 2010
ת"פ 9445-07-08מדינת ישראל נ'
קווים תחבורה ציבורית בע"מ
1B
בפני כב' השופטת אילונה אריאלי
מדינת ישראל
המאשימה
נגד
הנאשמים
.1קווים תחבורה ציבורית בע"מ
.2אסעד אחמד
><#2#
נוכחים:
מטעם המאשימה :עו"ד עמיקם כורש
מטעם הנאשמים :הנאשם מס' 2בעצמו ונציג הנאשמת מס' 1מר דוד בן מויאל וע"י עו"ד שביט
עמרם
U
הכרעת דין
הנני מזכה את הנאשם מס ' 2בלבד ,אך מרשיעה את הנאשמת מס ' 1בעבירות שיוחסו בכתב
האישום.
נימוקי הכרעת הדין ,בתמצית ,הם אלה :נהג אוטובוס איננו מחויב לעצור לנוסעי ם הממתינים
בתחנה ,כאשר האוטובוס מלא עד אפס מקום .יחד עם זאת ,אין בכך כדי לפטור את החברה ,בעלת
הרישיון להפעלת אותו קו אוטובוס ,מחובתה לדאוג להסעה חלופית מיידית לאותם נוסעים שלא
נאספו בתחנה ,וכן עליה להנחות את הנהג שעליו ליידע את אותם נוסעים ,כי הוא איננו או סף
אותם מפאת העדר מקום ישיבה פנוי וכי ההסעה החלופית בדרכה אליהם.
.1
U
האישום
נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם את העבירות כדלקמן:
אי עמידה בתנאי רישיון – עבירה לפי סעיפים 2ו)7 -א( לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים )הסעה
באוטובוסים ובמוניות( תשל"ד – ) 1974להלן" :צו הפיקוח"( ,תקנה 385לתקנות התעבורה ,תשכ"א
– ) 1961להלן" :תקנות התעבורה"(.
אי הפעלת שירות סדיר – עבירה לפי סעיפים 2ו – )7א( לצו הפיקוח ,תקנה )399א( לתקנות
התעבורה.
אי עצירה בתחנה לאיסוף נוסע – עבירה לפי סעיף 4לצו הפיקוח ,תקנה )428ג( לתקנות התעבורה.
U
U
U
U
U
U
U
U
על פי כתב האישום ,הנאשמת מס ' 1היא בעלת רישיון להפעלת שירות אוטובוסים בקו שירות מס '
355מנצרת עילית לעפולה )להלן "קו השירות "( .הנאשם מס ' ) 2להלן "הנהג"( עבד בתקופה
הרלוונטית לכתב האישום כנהג בשירותיה של הנאשמת.
1
בהתאם לרישיון קו השירות ,כפי שזה היה תקף ביום הרלוונטי לאישום ) ,(16.07.2006קיימת נסיעה
בשעה 08:15מתחנת המוצא שבנצרת עילית לבית חולים "העמק" .קו השירות עובר בדרכו בתחנה
הנמצאת בנצרת ,מול משרד הבריאות )להלן "התחנה"(.
)להלן
באותו יום ,בשעה ,08:40המתינו בתחנה שני נוסעים – פאהים פרח ונדאף חנא
"המתלוננים"( .הנהג ,אשר ביצע את הנסיעה בקו ,עבר ליד התחנה ולא עצר בה על מנת לאסוף את
המתלוננים ,וזאת למרות שהיו באוטובוס מקומות ישיבה פנויים.
בכך ,לטענת המאשימה ,הפרו הנאשמים את תנאי הרישיון שניתן לקו השירות ולא הפע ילו שירות
אוטובוסים תקין סדיר ורצוף בקו השירות.
הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום .לטענתם ,לא היה מקום פנוי באוטובוס ולכן הנהג לא עצר
בתחנה.
פרשת התביעה
.2
עד תביעה מס ' - 1המתלונן פאהים פרח ,העיד כי באותו יום בשעה 08:40הוא חיכה בתחנה עם
חברו ,כשבכוונתנם לנסוע לעפולה .האוטובוס הגיע אך לא עצר בתחנה ,על אף שהעד ראה שאין בו
אף נוסע בעמידה ואף זיהה 3-4מושבים ריקים .הואיל והאוטובוס הבא חולף בתחנה רק שעה לאחר
מכן ,וחברו של העד מיהר לעבודתו בירושלים ,החליטו השניים לנסוע ברכבו הפרטי של העד לתחנה
המרכזית בעפולה ,שם הודיע העד לסדרן של הנאשמת שהאוטובוס לא עצר בתחנה והסדרן אמר
שיטפל בכך .לאחר מכן קיבל העד שיחה טלפונית ממחלקת פניות הציבור של הנאשמת שאמרה
" ) עמוד 2שורות 24-26
"שהעניין טופל והם הסיקו מסקנה שצריך להוציא אוטובוס גדול יותר
לפרוטוקול(.
U
עד התביעה מס ' - 2המתלונן חנא נדאף ,העיד כי באותו היום הוא חיכה לאוטובוס על מנת להגיע
לעפולה ומשם לעלות על אוטובוס לירושלים ,שם מקום עבודתו .בניגוד לחברו ,שהעיד כי ראה
מושבים פנויים באוטובוס ,עד זה העיד שלא ראה שיש מקומות פנויים ,אלא רק שאין אף אחד
שעומד באוטובוס .העד סיפר כ י בעקבות אי עצירת האוטובוס בתחנה ,ולמרות שנסע עם חברו
ברכבו הפרטי לעפולה ,הוא איחר לאוטובוס הנוסע לירושלים ,ובעקבות זאת הגיע באיחור של שעה
לעבודתו.
המאשימה הגישה לבית המשפט ,באמצעות תעודת עובד ציבור )ת ,(1/את תנאי רישיון קו השירות
הרלוונטיים למועד האישום .ממסמך זה עולה כי בין השעות 08:00ל 09:00 -הייתה קיימת באותה
עת נסיעה אחת בלבד ,אשר יוצאת מתחנת המוצא )נצרת עילית( ולא יאוחר מן השעה .08:20
פרשת ההגנה
.3
הנהג העיד בפני כי באותו יום הוא נהג בקו השירות ברכב מסוג מיניבוס ,בו מותר להסיע 18נוסעים
בישיבה ,דבר המצויין במפורש ברישיון הרכב )נ .(1/לטענת הנהג ,כבר "באמצע" נצרת עילית לא היה
מקום פנוי במיניבוס ועל כן ,על אף שהוא הבחין במתלוננים מחכים בתחנה ,הוא לא עצר להם אלא
המשיך בנסיעתו ,בלי לקלוט נוסעים ,עד לתחנה הסופית בעפולה.
U
2
הנהג העיד כי מצב דברים זה ,שבו במיניבוס לא נותר מקום פנוי כבר בנצרת עילית ,ארע באופן קבוע
)עמ' 7שורות ,5-6עמ' 8שורות 3-4לפרוטוקול(.
הנהג נשאל כיצד הוא פעל באותם מקרים והשיב " :דיווחתי בכל יום שלא קלטתי נוסעים בגלל
שהמיניבוס היה מלא .ישר מדווחים שככה וככה לסדרן" )עמ' 7שורות 12-13לפרוטוקול(.
הנהג נשאל האם גם באותו אירוע נשוא כתב האישום הוא דיווח לסדרן על כך שלא אסף את
המתלוננים ,ועל כך השיב )בעמ' 7שורות 19-22לפרוטוקול(:
"ת .כן .מאמצע נצרת עילית הרמתי טלפון ואמרתי שהאוטובוס
מלא ואי אפשר לקלוט נוסעים .הוא אמר לי לעשות את כל הקו ,
את המסלול של הקו ,עד הסוף.
ש .ועצרת להסביר לנוסעים שאתה לא יכול לאסוף אותם?
ת .לא".
הנהג העיד עוד כי זמן קצר לאחר אותו מקרה ,החליפו את המיניבוסים בקו שירות זה לאוטובוסים
בין עירוניים המכילים 55מקומות ישיבה )עמ' 8שורות 13-4לפרוטוקול(.
מטעם הנאשמים העיד גם נציג הנאשמת ,המשמש כיום כמנהל איזור העמק בצפון .העד סיפר כי
הנאשמת זכתה במכרז להפעלת קו השירות בשנת ,2005כאשר את הנתונים לגבי הקו ולגבי מספר
הנוסעים בו היא קיבלה מחברת "אגד" .על פי אותם נתונים ,נסעו בקו השירות הרלוונטי עד 10
נוסעים בממוצע .הנאשמת התאימה ,על פי אותם נתונים ,את האוטובוסים לקו ,והפעילה "חלק
אוטובוסים וחלק מיניבוסים ,לפי שעות" )עמ' 8שורות 29-30לפרוטוקול( .כמויות הנוסעים בקו עלו
ולאט לאט הכניסו אוטובוסים גדולים לקו ,כשכיום כבר לא עובדים כלל מיניבוסים בנצרת עילית
ובנצרת .העד אישר כי הסיבה לכ ך שהנאשמת התחילה להפעיל אוטובוסים יותר גדולים בקו
הייתה:
"תלונות כגון אלו של אי איסוף נוסעים ,שלא היה מקום ישיבה
במיניבוסים" )עמ' 9שורות 18-19לפרוטוקול(.
העד הוסיף כי בשל העליה בכמויות הנוסעים בקו )שנבעה ,בין היתר ,מהוזלת מחירי הנסיעה ( ,העלו
גם את תד ירות הנסיעות בקו השירות ,כשבמועד הרלוונטי הייתה נסיעה בכל שעה וכיום מדובר
בנסיעה בכל 40דקות )עמ' 9שורות 19-24לפרוטוקול(.
,הנאשמת שולחת
העד הוסיף כי כיום ,כאשר האוטובוס מלא ולכן לא עוצר לנוסעים בתחנה
אוטובוס חלופי אשר מגיע תוך 15עד 20דקות ולוקח את כל הנוסעים שנשארו בתחנה ,ולחלופין
מקדימה הנאשמת את הנסיעה הבאה )עמ' 9שורות 25-28לפרוטוקול(.
העד אישר כי פתרונות אלה לא פעלו בתקופה הרלוונטית לאישום )עמ' 9שורה ,29עמ' 10שורה 2
לפרוטוקול(.
3
באשר לנסיעה הרלוונטית לאישום – העד אישר כי הנהג אכן דיווח טלפונ ית כבר בנצרת עילית על כך
שהוא מלא וקיבל הוראה להמשיך בנסיעתו .עוד אישר העד כי לא נשלח אוטובוס חלופי כדי לקחת
את אותם נוסעים שנותרו בתחנה )עמ' 11שורות 16-17לפרוטוקול(.
העד טען כי באותו יום ,פרט למתלוננים ,לא היו תלונות נוספות ואילו המתלוננים היו פונים
לנאשמת ,הם היו "מקבלים החזר נסיעה וגם פיצוי" )עמ' 11שורות 7-9לפרוטוקול(.
בניגוד לנהג ,נציג הנאשמת טען כי האירוע שבו הושארו המתלוננים בתחנה היה אירוע חריג ולא יום
יומי )עמ' 11שורות 20-30לפרוטוקול(.
עובדות שאינן במחלוקת
.5
מניתוח הראיות והעדויות כמפורט ל עיל ,עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות הבאות :
המתלוננים המתינו בתחנה לאוטובוס אשר יוצא עד השעה 08:20מתחנת המוצא בנצרת עילית .
מדובר בקו שירות בו קיימת נסיעה אחת בשעה .הנהג הבחין במתלוננים בתחנה אך הוא לא עצר
להם אלא המשיך בנסיעתו .לא נשלח למתלוננ ים רכב חלופי על מנת לאסוף אותם מן התחנה
ולהסיעם בקו השירות.
U
חובתו של הנהג
.6
תקנה )428ג( לתקנות התעבורה קובעת:
U
U
U
"בתחנות שלא צויינו כתחנות מיוחדות ,יעצור נהג אוטובוס אם
אדם ממתין בתחנה ,זולת אם אין באוטובוס מקום פנוי".
במילים אחרות ,נהג אוטובוס פטור מלעצור בתחנה ,שעה שאין באוטובוס מקום פנוי.
במקרה דנן ,לאחר שמיעת העדויות ,נוכחתי כי המאשימה לא הוכיחה טענתה על פי כתב האישום ,
כי היו באוטובוס מקומות ישיבה פנויים:
בעוד שהמתלונן עד התביעה מס' 1טען בעדותו כי הוא זיהה 3-4מקומות פנויים באוטובוס ,
המתלונן עד התביעה מס' 2העיד ,כי הוא ראה רק שאף אחד לא עומד באוטובוס ,ולא הצליח לראות
בבירור אם יש מקומות ישיבה פנויים )עמ' 4שורות 25-27 ,9עמ' 5שורות 5-9לפרוטוקול(.
עדותו של הנהג ,לפיה לא היו מקומות פנויים באוטובוס ,היתה עדות מהימנה ,היא עלתה בקנה אחד
עם הדברים שמסר כבר בעת שנחקר ע "י המאשימה )ת (2/והיא מתיישבת גם עם טענתו ,עליה
אעמוד בהמשך ,לפיה הדבר קרה באופן קבוע בקו שירות זה.
יתרה מכך ,מקובלת עלי טענת הנאשמים ,המקבלת חיזוק גם מעדותו של המת לונן – עד התביעה
מס' ,2לפיה ספק אם נוסע העומד בתחנה אכן מסוגל להבחין בבירור בקיומם של מושבים פנויים
באוטובוס ,ואף לאמוד את מספרם ,כשהאוטובוס חולף על פניו בנסיעה נמשכת .זאת ,להבדיל מן
היכולת להבחין באדם העומד בתוך האוטובוס.
4
שוכנעתי ,אפוא ,כי יש להעדיף את גרסת הנאשמים ,לפיה לא היו מקומות ישיבה פנויים באוטובוס
שעה שהוא הגיע לתחנה בה המתינו המתלוננים.
בנסיבות אלה ,על פי תקנה )428ג( לתקנות התעבורה ,לא קמה לנהג חובה לעצור בתחנה ומשכך ,הוא
לא עבר את העבירות המיווחסות לו.
נתתי אמון גם בטענת הנהג ,אשר אושרה ע "י עד ההגנה מס ' ,2לפיה הוא דיווח לסדרן כבר בהיותו
בנצרת עילית שהמיניבוס התמלא ולא נותרו בו מקומות פנויים .בכך ,לטעמי ,עמד הנהג בחובות
המצופות ממנו ולפיכך ,שוכנעתי כי הוא לא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
U
U
יחד עם זאת ,מקובלת עלי טענת ב "כ המאשימה ,לפיה שומה היה על הנאשמת להנחות את הנהג
שעליו ליידע את המתלוננים שלא נאספו בתחנה ,ולו בתליית שלט ברור על האוטובוס ,כי האוטובוס
מלא וכי הם צפויים לקבל הסעה חלופית בתוך זמן קצר .על חובתה של הנאשמת אעמוד להלן.
חובתה של הנאשמת כבעלת הרישיון
.7
נהג אוטובוס החולף בתחנה כשאין באוטובוס מקומות פנויים
נוסעים הממתינים להסעה.
U
,אכן לא מחוייב לעצור ולאסוף
אך מה באשר לאותם נוסעים שאיתרע מזלם ולא נמצא להם מקום פנוי באוטובוס ? האם יוצאת
החברה בעלת הרישיון ידי חובתה בכך שהאוטובוס מלא והנהג ממשיך בנסיעתו בלא שנמצא פתרון
הסעה לאותם נוסעים ? האם יוצאת בעלת הרישיון ידי חובתה בכך שהיא מסיקה את המסקנות
לעתיד לבוא ,ומגדילה ,לימים ,את האוטובוסים בקו השירות ואת תדירות הגעתם ,בלא שנתנה
פתרון הסעה לאותם נוסעים שהושארו בתחנה?
דומני כי יש להשיב על שאלות אלה בשלילה.
תקנה )399א( לתקנות התעבורה קובעת:
U
U
"בעל רישיון יפעיל את השירות שעליו ניתן לו הרישיון
באורח תקין ,סדיר ורצוף ,בצורה המבטיחה נ סיעה נוחה
ויעילה בהתחשב בצרכי הציבור".
על חשיבותה של תקנה זו עמד בית המשפט העליון ב ע"פ " ,222/78דן" אגודה שיתופית לתחבורה
ציבורית בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד לג):566 (1
U
U
"הציווי בתקנ ה 399כי בעל רישיון קו יפעיל את השירות
שעליו ניתן לו הרישיון באורח סדיר ,תקין ורצוף ...הוא
...הצידוק בהטלת אחריות
על פניו בלתי מסוייג
,
מוחלטת ...נעוץ בשיקול העליון של טובת הציבור
במקרה שלפנינו – שהאזרח הנזקק להסעה באוטובוס
בקו פלוני יוכל לדעת כמעט בוודאות שאם יגיע לתחנת
המוצא ...יאסף בשעה הקבועה בלוח ,ואם יהיה באחת
התחנות האחרות – יוכל לחשב בערך מתי יצא לדרכו .
5
זהו שירות יום יומי רב חשיבות לחלק נכבד מן הציבור
וזכותו שהחברה המפעילה את הקו תעשה כל מאמץ ,אף
מעבר לסביר ,כדי לעמוד בחובה שהמחוקק הטיל עליה
כתנאי להפעלה זו".
)ראה גם :ע"פ " ,326/84אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע "מ נ ' מדינת ישראל ,פ"ד לט)(3
;65ע"פ )ת"א( 71254/99מדינת ישראל נ( #אגד #אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע #מ )פורסם
במאגרים המשפטיים (; תת)י-ם( ,178/08מדינת ישראל נ ( #אגד #אגודה שיתופית לתחבורה
בישראל בע #מ )פורסם במאגרים המשפטיים(.
U
U
U
U
U
U
הנאשמת מס ' 1לא עמדה בחובתה ,כבעלת הרישיון ,לספק לציבור )ובמקרה זה למתלוננים ( שירות
תקין סדיר ורצוף ,תוך התחשבות בצרכיהם.
,היא הסיקה מסקנותיה והגדילה את
הנאשמת אמנם אישרה כי תקופה קצרה לאחר המקרה
הרכבים הנוסעים בקו השירות ממיניבוסים לאוטובוסים ,והעלתה א ת תדירות נסיעתם ,אלא
שהדבר נעשה רק לאחר שכבר ארע המקרה נשוא ענייננו.
הנאשמת גם אישרה כי כיום ,עת נתקלת היא בבעיה דומה של אי איסוף נוסע ,היא דואגת מיד לספק
לאותו נוסע הסעה חלופית בתוך 15-20דקות ,אלא שאת זאת לא עשתה הנאשמת במקרה נשוא כתב
האישום.
אינני מקבלת את טענת עד ההגנה מס ' ,2לפיה המקרה נשוא כתב האישום היה מקרה חריג ולא יום
יומי.
ראשית ,מעדותו של הנהג עלה ,ברחל בתך הקטנה ,כי דובר במצב דברים שחזר על עצמו ,שבמיניבוס
לא נותרו מקומות פנויים כבר כשהיה בנצרת עילית ,ושהנהג המשיך בנסיעתו עד ליעדו בעפולה ב לא
שעצר בתחנות לאיסוף נוסעים.
שנית ,עד ההגנה מס' 2עצמו ,משנשאל מדוע התחילו להפעיל אוטובוסים יותר גדולים בקו ,השיב כי
הסיבה לכך הייתה "תלונות כגון אלה של אי איסוף נוסעים ,שלא היה מקום ישיבה במיניבוסים ".
)עמ' 9שורות 18-19לפרוטוקול(.
אין להעלות על הדעת ,שרק בשל תלונה בודדת של שני המתלוננים ,שינתה הנאשמת את כל סדרי
עבודתה ,עברה לעבוד בקו עם אוטובוסים גדולים והעלתה את תדירות הנסיעות .הגיוני יותר כי
דובר בהצטברות של ארועים שחזרו על עצמם באופן קבוע ,כפי שהעיד על כך הנהג .אך טבעי הוא ,
שמעטים הם הנוסעים שיטרח ו ויגישו תלונה על כך שלא נאספו בתחנה .על כן ,העובדה שנרשמו רק
תלונותיהם של המתלוננים ,באותו יום ,אין בה כלל וכלל כדי ללמד על היקף התופעה.
אין לקבל גם את טענת עד ההגנה מס' ,2לפיה "זה בא לנו בבום" )עמוד 9שורה 29עד עמוד 10שורה
2לפרוטוקול( .אדרבה – העובדה שהגדלת האוטובוסים נעשתה ,על פי טענת הנאשמת ,זמן קצר
לאחר תלונת המתלוננים ,יש בה כדי להעיד על כך שקדמו לאותה תלונה אירועים נוספים דומים
6
במשך תקופה .יצוין בעניין זה ,כי האירוע נשוא כתב האישום אירע בחודש יוני ,2006משמע – כשנה
ומחצה לאחר שהנאשמת זכתה ,עפ"י טענת עד ההגנה ,במכרז להפעלת קו השירות.
תהא אשר תהיה הסיבה לכך שבמיניבוס לא היו מקומות ישיבה פנויים ,בין אם הדבר נבע מגידול
ניכר במספר הנוסעים בקו או מכל סיבה אחרת ,שומה היה על הנאשמת ,כמפעילת קו השירות ,
לעשות כל מאמץ ,אף מעבר לסביר כפסיקת בית המשפט העלי ון ,לכך שכל נוסע שלא נאסף בתחנה
יקבל פתרון חלופי ובהקדם.
אין צורך להכביר מילים על כך שהציבור הנזקק לשירותי תחבורה ציבורית הינו פעמים רבות ציבור
קשה יום ,שידו אינה משגת למציאת פתרון הסעה חלופי .לו היה מדובר בקו שירות בו יוצאת הסעה
כל מספר דקות ,ניחא .אלא שכשמדובר בקו שירות שבו יוצאת הסעה אחת לשעה ,השארת הנוסע
בתחנה ,ללא כל פתרון חלופי מיידי וללא מסירת מידע בעניין ,איננה סבירה ובוודאי שאיננה בבחינת
התחשבות בצרכי הציבור.
במקומות רבים בעולם מופעלות כיום מערכות אלקטרוניות מתקדמות אשר מותקנות בכל תחנת
אוטובוס ומודיעות לנוסע ,ברמת דיוק של דקות ושניות ,בעוד כמה זמן צפוי האוטובוס הבא להגיע .
מערכות כאלה ,שלא יכול להיות חולק כי יש בהן משום התחשבות מובהקת בצרכי הציבור ,עדיין
אינן מופעלות בישראל .יחד עם זאת ,יש לשאוף לרמת התחשבות שכזו ולכל הפחות ,במקרה בו
מסיבה כלשהי מפעילת קו השירות איננה עומדת במשימתה לאסוף את הנוסעים על פי לוח הזמנים
הקבוע לאותו קו ,עליה לדאוג למסירת המידע הרלוונטי בעניין לאותו נוסע שלא נאסף בתחנה.
דומני שאף הנאשמת איננה חולקת על כך שהותרת המתלוננים בתחנה ללא כל פתרון הייתה בלתי
ראויה .הא ראיה – דברי עד ההגנה מס ' 2לפיהם הלקח נלמד וכיום דואגת הנאשמת ,במקרה דומה,
לשלוח אוטובוס חלופי בתוך 15-20דקות.
כמובן שאין לקבל כפתרון ראוי את הצעתו של עד ההגנה מס ' ,2לפיה היה על המתלוננים להגיע
למשרד ואז היו מקבלים "החזר נסיעה ופיצוי " ) עמ' 11שורות 7-9לפרוטוקול( .לא זו בלבד שהעד
אישר כי כדי להגיע מאותה תחנה בה עמדו המתלוננים למשרדו ,היה עליהם לחכות לאוטובוס של
חברה אחרת או למונית )עמ' 11שורות 12-13לפרוטוקול( ,אלא שהצעה זו איננה נותנת מענה
לחובתה של הנאשמת ,מחד ,ולצורך של המתלוננים ,מאידך ,להגיע ליעדם בשעה היעודה ,כפי שזו
תוכננה על פי השעות שנקבעו ברישיון שקיבלה הנאשמת להפעלת קו השירות.
באותו אופן ברור גם ,שאין בפעולה שנקטו עובדי הנאשמת )הנהג שדיווח לסדרן שדיווח להנהלה
שלימים הגדילה את האוטובוסים בקו השירות ( ,כדי לתת מענה לאותם מתלוננים שבשל אי עצירת
האוטובוס בתחנה ,אחרו להגיע ליעדם.
הנה כי כן ,משקיבלה הנאשמת מס ' 2דיווח מהנהג ,עוד כשהיה בנצרת עילית ,כי המיניבוס מלא וכי
לא יוכל לאסוף עוד נוסעים ,שומה היה עליה לדאוג מיידית להסעה חלופית לאותם נוסעים
שהושארו בתחנה – המתלוננים .עוד היה על הנאשמת לדאוג לכך שהנ הג יודיע לנוסעים מדוע אינו
אוסף אותם ומתי צפויה ההסעה החלופית להגיע .משלא עשתה כן ,הפרה הנאשמת מס ' 2את
חובתה על פי סעיף 385לתקנות התעבורה וסעיפים )7 ,2א( ו 4 -לצו הפיקוח ,להפעיל את השיר ות
U
U
7
לפי תנאי הרישיון ותקנות התעבורה ,ואת חובתה על פי סעיף )399א( לתקנות התעבורה ,להפעיל את
השירות באורח תקין ,סדיר ורצוף ובצורה המבטיחה נסיעה נוחה ויעילה בהתחשב בצרכי הציבור.
הגדילה את האוטובוסים בקו והעלתה את
טוב עשתה הנאשמת שלימים הפיקה את הלקח –
תדירות ההסעה בו .אלא שבכך ,אין כדי לפטור את הנאשמת מאחריותה למחדלה בכל הנוגע
למתלוננים ולאירוע נשוא כתב האישום ,שכאמור ,לא היה אירוע חריג ומפתיע אלא תופעה שחזרה
על עצמה עוד קודם לכן.
משלא ניתן למתלוננים ,בזמן אמת ,כל מענה שהוא לצורך הבסיסי שלהם להגיע ליעדם באמצעות קו
השירות בשעה היעודה ,או לכל הפחות בסמוך לאחריה ,ומשהושארו כך בתחנה ,ללא כל התייחסות
לצרכיהם ,הרי שהנאשמת הפרה חובתה כבעלת רישיון ומשכך – אשמה היא בעבירות שיוחסו לה
בכתב האישום.
><#4#
ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תש"ע 07/04/2010 ,במעמד הנוכחים.
אילונה אריאלי ,שופטת
><#7#
U
גזר דין
בהתחשב במהות העבירות בהן הורשעה הנאשמת מס ' ,1על המשמעות הציבורית שקיימת להרשעה
בעבירות מסוג זה ,כמפורט בהכרעת הדין ,וכן בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירות ,כפי שפורטו
בהכרעת הדין ובפרט העובדה שבעוברו בתחנה היה האוטובוס מל א עד אפס מקום ,ובהתחשב בכך
שהנאשמת הסירה את המחדל בסמוך לאחר ביצוע העבירות והגדילה את האוטובוסים המופעלים
בקו השירות הרלוונטי ובהתחשב בהרשעותיה הקודמות של הנאשמת כפי שהן עולות מתעודת עובד
הציבור שהוגשה ,הריני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך של ₪ 6,000אשר ישולם בתוך 90יום מהיום.
על הנאשמת לשלם פיצוי כספי בסך ₪ 350לכל אחד מן המתלוננים :פאהים פרח ת .ז040932758 .
ת.ד 95 .נצרת 16092ונדאף חנא ת.ז 043203439 .משיכון הורדים ת.ד 5858 .נצרת .16000
הפיצוי יופקד ע "י הנאשמת בב ית המשפט בתוך 60יום מהיום והמזכירות תדאג לביצוע התשלום
למתלוננים.
><#8#
ניתן והודע היום כ"ג ניסן תש"ע 07/04/2010 ,במעמד הנוכחים.
5129371
אילונה אריאלי 54678313
54678313
אילונה אריאלי ,שופטת
עריכת המסמך :אפרת גור
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
8
0B
בית משפט השלום בתל אביב -יפו
1B
07אפריל 2010
ת"פ 3442-09מ.י .פרקליטות מחוז ת"א -פלילי נ' גדמו
בפני
כב' השופט שלמה פרידלנדר
בעניין :מ.י .פרקליטות מחוז ת"א -פלילי
ע"י עו"ד עידית ענתבי
המאשימה
נגד
נתן גדמו
ע"י עו"ד ישששכר מורג
U
U
הנאשם
הכרעת דין
מבוא וטענות הצדדים
.1הנאשם מואשם בגרימת מותה של המנוחה ,גב' סוניה ליאמין ז "ל ,ברשלנותו; עבירה לפי סעיף
304בחוק העונשין.
U
U
.2לא הייתה מחלוקת על כי ,לצערנו העמוק ,המנוחה נדרסה תחת ג לגליו האחוריים -ימניים של
האוטובוס ,ובעקבות כך נפצעה ומתה מפצעיה .אולם ,הצדדים חלוקים בשאלה כיצד אירע הדבר ,
והאם הנאשם נושא באחריות לאסון זה.
.3המאשימה טוענת כי ביום ,5.3.07בעת שהמנוחה ירדה מן האוטובוס שבו נהג הנאשם" ,הנאשם
לא נתן דעתו למנוחה כאשר ניסתה להשל ים את ירידתה מן האוטובוס ,אף שיכול היה להבחין בה
דרך מראות האוטובוס הפנימיות והחיצוניות הרבות ובתוך כך סגר ,ברשלנות ובחוסר זהירות ,את
דלת האוטובוס האחורית על רגלה והחל בנסיעה" ]כתב האישום ,סעיף .[5
.4הנאשם טוען כי לא סגר את הדלתות ,ולא החל בנסיעה ,אלא לאחר שווידא כי המנוחה ,
שהייתה אחרונת הנוסעים ,השלימה את ירידתה מן האוטובוס .בעקבות כך הפנה הנאשם את מבטו
למראה השמאלית ,כדי לוודא שנתיב יציאתו מן התחנה פנוי ,ועל כן אינו יודע כיצד נפלה המנוחה
ונדרסה לאחר גמר ירידתה מן האוטובוס.
.5השאלה בענייננו היא כיצד הגיעו רגל יה של המנוחה ,או מי מהן ,אל מתחת לגלגלי האוטובוס ;
והאם קיים תרחיש סביר לכך שדבר זה אירע ללא מעשה או מחדל רשלניים מצד הנאשם.
.6להלן אדון באלו מבין הטענות והראיות שבהן ראיתי ממש וצורך להכרעה
שלילי' לגבי השאר.
1
.יש לגזור 'הסדר
U
"משכתי לה יד"?
.7תחילה ,אבקש לשלול א ת סבירותה של התזה בדבר נפילת המנוחה עקב משיכת ידה על ידי
עת ,3/גב' לידיה זונד.
.8גרסה זו באה לעולם בשל התבטאות מוזרה וחוזרת בהודעתה בדבר נסיבות התאונה
]נ .[1/כך
אמרה העדה ,לפי תרגומם של דבריה בידי גובה ההודעה ]שם ,שורות :[7-6
"אני ירדתי ראשונה והסתובבתי לסונ יה ומשכתי לה יד לעזור לרדת .היא לקחה את היד שלי ,
הורידה רגל אחת החוצה על הכביש ואז הנהג סגר את הדלת כשרגל שניה שלה עדיין בפנים
והתחיל לנסוע .סוניה צעקה ונפלה ואז רגל אחת הייתה מתחת לגלגל אחורי והאוטובוס עלה אליה
)כך במקור – ש"פ(".
ובהמשך הדברים ]שם ,שורה :[19
"אני ירדתי ראשונה ומשכתי לה יד ואז היא התחילה לרדת ועד כמה שזכור לי הורידה רגל ימין
ואז הנהג סגר את הדלת כאשר רגל שמאל שלה עדיין בפנים והתחיל לנסוע ואז היא מיד נפלה
ונגררה והגלגל עלה עליה".
.9רושם ההודעה ,בוחן התנועה רס "מ דוד מולר ,אשר תרגם את דברי הנח קרת מרוסית לעברית ,
העיד ]פרוטוקול מיום ,21.2.10עמ' ,[16באמצעות הדגמה וביאור ,כי כוונתו בביטוי "משכתי לה יד"
הייתה למה שראוי היה ,לדידו של בית המשפט ,לתאר במילים "הושטתי לה יד".
.01גם הדוברת ,העדה גב ' זונד ,הסבירה בעדותה ]פרוטוקול מיום ,31.11.10עמ' [4כי הו שיטה את
ידה לעברה של המנוחה ,כדי שהמנוחה תוכל ליטול את היד המושטת ולהיעזר בה בירידתה מן
האוטובוס.
.11הקשר הדברים בהודעתה של גב ' זונד ,כפי שנרשמה תוך תרגומה לעברית על ידי רס "מ מולר ,
' זונד הושיטה ידה למנוחה ,כדי
אינו מאפשר מובן אחר זולת זה שלפיו הכוונה הייתה לכך שגב
שהמנוחה תסתייע בה.
.21מובן כי לגב ' זונד לא היה אינטרס לומר בהודעתה כי משכה את המנוחה באופן שגרם לנפילתה .
לו זו הייתה כוונתה ,או לו כך היו הדברים עשויים להתפרש –
מפיה ,ושל שאלות החוקר בעקבות דבריה אלה ,היה בהכרח שונה.
כל הרצף של תיאור ההתרחשות
.31אני מקבל ,אפוא ,את עדותם של גב ' זונד אודות מה שעשתה ומה שאמרה ,ושל רס "מ מולר
אודות מה שאליו התכוון כשהתנסח כפי שהתנסח ; וקובע כי מה שהיה ומה שנאמר הוא שגב ' זונד
הושיטה ידה למנוחה כדי לסייע לה ,ולא משכה את ידה בכוח.
.41למעלה מן הצורך אומר כי לו הייתה המנוחה נופלת עקב משי כתה לפנים על ידי גב ' זונד בלבד –
הייתה נופלת לעבר המדרכה ,עם תנופה בכיוון הלאה מן האוטובוס ,ולא הייתה עשויה למצוא עצמה
תחת גלגלי האוטובוס.
2
.51עוד אומר ,ואוסיף על כך להלן ,כי ענייננו בהתנהלותו של הנאשם .אם יימצאו התרשלות מצדו ,
וקשר סיבתי בינה לדריסת המנוחה – לא תהיה זו הגנה עבורו אפילו ייקבע כי הנפילה נגרמה בשל
U
משיכת ידה של המנוחה על ידי גב' זונד ,כגורם יחיד או מצטרף לעצם המעידה הראשונית.
ירידת המנוחה מן האוטובוס ונפילתה
.61כך תיאר הנאשם את ירידתה של המנוחה מן האוטובוס ]ת ,2/שורות :[46-40
"הנוסעת ששמה סוניה ליאמ ין ז "ל ירדה אחרונה עם הפנים שלה לכיוון חזית האוטובוס והיא
עמדה על הכביש אז התחלתי לצאת מהתחנה".
.71מלבד התיאור של גב' זונד אודות נסיבות הנפילה ,שצוטט לעיל מהודעתה ]נ ,[1/נביא את עדותה
בבית המשפט באותו עניין ]פרוטוקול מיום ,31.1.10עמ' :[3
"קודם אני ירדתי ,לקחתי תיק מסוניה ,והיא החזיקה את המעקה בשתי הידיים וירדה ,היא
הורידה את רגלה הימנית על הרצפה ...ובאותה הרגע הדלת נסגרה ורגל שמאלית נכנסה לתוך
הדלת .התחלנו לצעוק ,כדי שהנהג יעצור אך הוא לא ראה אותנו ולא שמע אותנו ,והחל לנוע .ברגע
שהאוטובוס זז בחוזקה ,אז סוניה החלה ליפול .תפסתי את ראשה כדי שלא תקבל מכה ,רגל
שמאלית נכנסה מתחת לגלגל – אני מתקנת :רגל ימנית נכנסה מתחת לגלגל ,הרגל שהייתה על
הרצפה נכנסה מתחת לגלגל."...
.81עינינו הרואות כי הן הנאשם והן עדת התביעה המרכזית מסכימים כי המנוחה ירדה כשפניה
לכיוון קדמת האוטובוס ,ומכך נובע כי רגל ימין הייתה הראשונה לדרוך על הכביש .תנוחה מוסכמת
זו מעידה כי ירידת המנוחה מן האוטובוס לא הייתה כדרך שאדם רגיל יורד במדרגות ; קרי :כשפניו
לכיוון ירידתו ורגליו כאילו מדוושות במורד המדרגות .תחת זאת ,התנוחה המוסכמת מעידה כי
המנוחה ירדה אט -אט ,רגל אחרי רגל ,כשכל רגל מתקדמת בניצב לחזית הגוף .צורה זו משתלבת עם
עדות גב ' זונד כי המנוחה אחזה במעקה שבמרכז הפתח האחורי ,ולאחר מכן – בידה המושטת של
גב' זונד.
.91מסקנתי ,אפוא ,היא כי המנוחה ירדה מן האוטובוס בקצב איטי מן המקובל ,תוך תנועה צדית
לימין ,כשפניה לחזית האוטובוס ,רגל אחרי רגל ,תוך אחיזת-יד תומכת.
.02התרחיש שעליו העידה גב ' זונד הולם צורת ירידה זו ,ואת השכל הישר .לפי תרחיש זה ,הנאשם
סגר את דלת האוטובוס ,והתחיל לנסוע ,בטרם הושלמה ירידתה של המנוחה .בשל כך ,נתפסה רגלה
השמאלית ,שכאמור הייתה סמוכה למעקה שבאמצע מ תחם הדלת ,בין שתי כנפות הדלת האחורית .
משהחל האוטובוס לנסוע ,נעקרה אחיזתה של הרגל הימנית ממקום דריכתה על הכביש .מכיוון
שמרכז הכובד של הגוף מצוי במרכזו ,סביר שמרכז גופה של המנוחה צנח ,בשלב זה ,על הכביש ,
סמוך לדופן האוטובוס ,כאשר רגל שמאל תפוסה בין הדלתות ,הגוף נופל כשהבטל לכיוון הכביש
והראש לכיוון המדרכה ,ורגל ימין מחליקה לאחור ,קרי :אל מתחת לרצפת האוטובוס ,בין הדלת
לבין הגלגל האחורי ,ובעקבות כך נדרסה תחת הגלגל.
3
.12הצדדים חלקו בשאלה אם בעת התאונה פעל באוטובוס המנגנון האמור לגרום להיפתחותה
המיידית של הדלת בעת הית קלותה בגופו של נוסע .כפי שציינה התובעת בסיכומיה – עניין זה לא
הוברר ,ואין להסיק מקיומו של מנגנון זה באוטובוס הנדון בעת בדיקתו על ידי המומחה מטעם
ההגנה ,שנים לאחר האירוע ,כי מנגנון כזה היה באוטובוס במועד האירוע ,וכי פעל באופן תקין .זאת
ועוד :מן הניסויים שער ך המומחה מטעם ההגנה ]כמוצג בסרטון שבתקליטור נ 2/א[ עולה כי
במקרים מסוימים – כגון בעת היתקלות באיברי -גוף צרים – הדלת עשויה להיסגר על אותו איבר
בלא להיפתח .עוד עולה מן הניסויים שערך מומחה ההגנה כי גם כשהדלת נפתחת ,בעת ההיתקלות
באיבר-גוף רחב – הפתיחה לאו -דווקא מתרחשת מיידית ,אלא לאחר כשנייה מעת שנגעה בגוף שבו
נתקלה.
.22נראה ,אפוא ,כי ניתן להלום את התרחיש שעליו העידה גב ' זונד גם עם ההנחה שהמנגנון האמור
פעל :ייתכן מאוד שהדלת אמנם נפתחה סמוך לאחר סגירתה ; אולם ,משהאוטובוס התחיל בנסיעה
עם סגירת הדלתות ,הספיקו הדלתות ,לפני ששבו ונפתחו ,לתפוס את רגלה השמאלית של המנוחה ,
לגרום על ידי כך לעקירת רגל ימין של המנוחה מן הכביש ,לאיבוד שיווי משקלה ,ולנפילתה באופן
המתואר לעיל בפסקה .20לחלופין ,יתכן שהן נסגרו על רגלה של המנוחה ,שייתה צרה באותו מקום
די הצורך כדי שלא לגרום לפתיחתן האוטומטית.
.32כך או כך – לא מצאתי שהתרחיש שעליו העידה גב ' זונד לא היה אפשרי מבחינה טכנית .
אדרבא :תרחיש זה הוא התרחיש המסתבר בעיניי ,ולא מצאתי דרך סבירה להלום את עובדות
האירוע ,קרי :דריסתה של רגלי המנוחה ,עד לירכיים ,מתחת לגלגלי הא וטובוס – עם שום תרחיש
סביר אחר.
.42הנאשם לא הציע חלופה אחרת לביאור נפילתה של המנוחה ,זולת התזה ששללתי לעיל בדבר
משיכתה בחוזקה החוצה על ידי גב' זונד.
.52אודה ואתוודה כי קשה לי להעלות בדעתי תרחיש סביר אחר ,זולת תרחיש ספקולטיבי שאין לו
כל יסוד בחומר הראיות – כגון החלקה על עצם רך שהיה מונח על הכביש במקום ירידתה של
המנוחה מן האוטובוס .לו היה עצם כזה ,חזקה על בוחן התנועה שהיה מתעד אותו .מכל מקום ,
תרחיש ספקולטיבי כזה כלל לא נטען ,ובדין.
.62מעידה סתם ,תוך כדי הירידה מן האוטובוס ,לא הייתה צפויה ,למיטב הבנתי ,לגרום
להשתרבבותן של רגלי המנוחה ,או מי מהן ,עד הירך ,אל מתחת לאוטובוס ולגלגלו האחורי-ימני.
.72הדברים אמורים ביתר -שאת לגבי אפשרות של מעידה לאחר הירידה מן האוטובוס
.במקרה
כזה ,נוכח תנועת ההתרחקות של האוטובוס מן המדרכה עם תחילת נסיעתו ,עוד פחות היה סביר
למצוא את רגליה של המנוחה ,או מי מהן ,בעומק כזה מתחת לגלגלים.
.82המנגנון המסביר יותר מכל חלופה אחרת את השתרבבותן של רגלי המנוחה אל מתחת לגלגלים
הוא תחילת תנועתו של האוטובוס בעוד רגלה השמאלית תפוסה בין דלתותיו ; משום שרק במקרה
כזה ,כמתואר לעיל ,עשויים איבריו של האדם "להתפזר" מסביב לצי ר של נקודת ההיתפסות ,
במקום "להישפך" מנקודת המעידה לכיוון תנועתו של האדם עובר למעידה.
4
.92חיזוק לסברתי בדבר הגיוניותו הפיסיקאלית של התרחיש האמור נמצא לנו בהתרחשויות
דומות שתוארו בפסיקה שאליה הפנתה התובעת .בעניין ע"פ 181/66חוטינר נ ' היועמ"ש ,מיום
,15.7.66נתפסה שמלת הנוסעת בדלת האוטובוס שנסגרה עליה .כתוצאה מכך ,נגרר גופה ונדרס על
ידי הגלגל הימני אחורי של האוטובוס .בעניין ע"פ )י-ם( 2100/08חי עטיה אברהם נ ' מ"י מיום
5.6.08נתפס שרוך מעילו של הנוסע הקטין בדלת המיניבוס .כתוצאה מכך ,נגרר גופו וראשו נמחץ על
ידי הסרן האחורי של המיניבוס.
U
U
U
U
.03נמצא לי ,אפוא ,כי תיאור התאונה על ידי גב ' זונד מתקבל על הדעת .גב' זונד הייתה עדת-ראייה
להתרחשות ,שאירעה ב 'טווח-אפס' ממנה ,ולנגד עיניה הכלות למראה שכנתה הנופלת ונדרסת .
כאמור לעיל ,החשד-כביכול כי גב ' זונד מעורבת בתאונה ,ועל-כן עדותה אינה אובייקטיבית – נדחה
על ידיי .מהלך חקירתה לא שידר כל חשד כאמור ; וכזכור – גרסתה המלאה בדבר נסיבות התאונה
נמסרה מלכתחילה כפי ש נמסרה בהמשך ההליך .לפיכך אין לי כל טעם טוב שלא להסתמך על
עדותה.
U
.13למעלה מן הצורך אומר כי אפילו נפלה המנוחה ללא קשר לירידתה מן האוטובוס ,וללא קשר
לסגירת הדלתות על ידי הנהג ,ולתחילת נסיעתו של האוטובוס – אין בכך כדי לשלול את התרשלותו
של הנאשם ,ואת אחריותו למותה של המנוחה; כפי שיבואר להלן.
התרשלותו של הנאשם
.23שומה על נהג אוטובוס לוודא ,עובר לתחילת נסיעתו לאחר הורדת נוסעים ,כי אחרון הנוסעים
סיים בבטחה את ירידתו מן האוטובוס
ומתחילת הנסיעה.
,ועל כן אינו עלול להיפגע כתוצאה מסגירת הדלתות
.33לטעמי ,הדברים הללו פשוטים ומו בנים מאליהם ; בבחינת" :סברה היא ,קרא )=פסוק( למה
לי?" .אולם ,למעלה מן הצורך ,אזכיר כי תקנה )79ב( בתקנות התעבורה קובעת כי –
U
U
"הנוהג רכב לא יסיע אותו ולא ימשיך בהסעתו ,אלא אם דלתותיו סגורות וננקטו כל שאר אמצעי הזהירות
0T
להבטחת שלומו של נוסע ושל כל אדם הנמצא בסמוך לרכב".
.43בהתאם לכך קבע בית המשפט העליון ]בעניין חוטינר הנזכר ,בסוף פסק הדין[ כי נהג אוטובוס –
"חייב לעשות את כל אשר ביכולתו – לרבות סקירת 'שטחים מתים ' ,כשיש לו יסוד להניח שנוסע
שירד נש אר שם – כדי להבטיח את שלומם ובטחונם של כל הנוסעים שירדו מרכבו ,בטרם יסגור
את הדלתות ובטרם ימשיך בנסיעתו .הפרת חובת זהירות זאת הגורמת למותו של אדם מהווה
עבירה על סעיף 218לפקודת החוק הפלילי ) 1936כיום :סעיף 304בחוק העונשין – ש"פ(".
U
U
.53בהתאם לכך נאמר ,בדבר חובתו של נהג אוטובוס להשתמש במראות כדי לוודא שתנועת
האוטובוס אינה מסכנת מאן-דהו המצוי בקרבתו ]רע"פ 3120/05פיינברג נ' מ"י מיום :[5.4.05
U
5
U
"אם היתה מותקנת באוטובוס )מראה( שבעזרתה יכול היה המבקש לצפות בילדה והמראה היתה
מכוונת כראוי ,חייב הוא בדין משום שיכול היה לראות ולא ראה .ואולם אם לא היתה מותקנת
באוטובוס מראה כאמור ,או שהמראה לא היתה מכוונת כראוי ,כי אז חייב המבקש בדין משום
שלא דאג לוודא כי תהיה באוטובוס מראה כנדרש או שלא דאג לכוונה כראוי".
.63הכלל הוא ,כפי שנקבע ב ע"פ 196/64היועמ"ש נ ' בש מיום ,15.12.64כי "חוק הוא בישראל
U
U
שחובת הזהירות אשר חייב אדם למלא בטרם יוכל ל השתחרר מאחריות פלילית למות אדם אחר
כתוצאה ממעשהו או ממחדלו ,נמדדת לא לפי מידותיו של הנאשם העומד לפני בית -המשפט כי אם
לפי מידותיו של 'האדם הסביר ' ,כלומר לפי קנה מידה אובייקטיבי ; ובבוא בית -המשפט לקבוע
קנה מידה זה ,עשוי הוא להקפיד ולהחמיר כדי שלא יקופחו חיי אדם".
.73בענייננו ,חייב היה הנאשם להתבונן במראה החיצונית הימנית המאורכת ,הנראית ב-ת 1/צילום
,11כדי לראות את הנוסעים שירדו מן האוטובוס ,ולוודא שהם השלימו את ירידתם מן האוטובוס
והתרחקו מדופן האוטובוס די הצורך כדי שסגירת דלתותיו ותחילת תנועתו לא יסכנו אותם.
.83יישומו של עניין זה הוא בכך שעל הנהג להבחין בפס בעל רוחב מינימאלי מספיק של כביש בין
דופן האוטובוס לבין הנוסעים ,כזה המשתקף היטב בצילום 11הנזכר ,בטרם יאשר לעצמו בתודעתו
כי הורדת הנוסעים הושלמה ועל כן ניתן לסגור את הדלתות ולהתחיל בנסיעה.
.93בהקשר של הסעת ילדים נקב ע כי על הנהג המסיע לוודא שהילד הגיע ל "מקום מבטחים" ,קרי:
למדרכה ]עניין חי עטיה אברהם הנזכר[ .יתכן כי יש בכך משום חובת זהירות מיוחדת הנגזרת מכך
שהנהג אינו רק נהג ,אלא נושא באחריות כוללת לשלומם של הילדים שהוא מוביל .יתכן כי חובת
זהירות מקבילה קיימת לגבי אנשי ם עם מוגבלות מסוגים נוספים ,לרבות בשל גיל מבוגר ]ע"פ
1195/97כהן דוד נ' מ"י מיום .[4.3.98
U
U
.
.04אולם ,בענייננו אין צורך לקבוע כי היה על הנאשם להמתין עד שהמנוחה תעלה על המדרכה
מדובר בקביעה נורמ טיבית בעלת השלכות רחבות ,המקרינה על חובתם של נהגי אוטובוס בכל
הקווים הציבוריים ,דבר יום ביומו ,בכל תחנה ותחנה .העלות של קביעה כאמור ,מבחינת משך
הנסיעה בתחבורה הציבורית ,אינה עניין של מה בכך .נזכור כי לעתים נתקלים נהגי אוטובוס
בתחנות שאינן פנויות ,עקב עמידת ן של מכוניות אחרות בתחנה ,ובנסיבות כאלה הכרח -שלא-יגונה
הוא שהנוסעים יורדו מן האוטובוס שלא בצמוד למדרכה .לעניננו – די בקביעה כי היה על הנאשם
לוודא ,עובר לסגירת הדלתות ותחילת הנסיעה ,שהנוסעים בכלל ,והנוסעת המבוגרת שירדה אחרונה
מן האוטובוס בפרט ,סיימו לרדת מן האוטובוס בבטחה והם עומדים על עומדם במרחק בטוח ממנו .
לאחר מכן ,אם ימעד נוסע וייפול – לא יהיה הנהג אחראי לכך.
.14אני סבור כי במצב כזה ,לאחר שכל הנוסעים עומדים על עומדם במרחק בטוח מדופן האוטובוס
– הסיכוי כי מי מהם ימעד ויחליק מתחת לגלגלי האוטובוס הוא קלוש מכדי לכונן 'ספק סביר' .לכל
היותר ,אולי אפשרי בנסיבות כאלה כי גלגלי האוטובוס ידרסו את קצהו של איבר כלשהו של מי
שמעד ונפל ,כאשר צורת נפילתו גרמה לו שאחד מאיבריו יחליק קמעא לעבר האוטובוס .אולם ,כפי
שבואר לעיל ,התרחיש שלפיו רגליו של אדם ,עד ירכיו ,יידרסו תחת גלגלי האוטובוס – אינו ניתן
להלימה ,באופן סביר ,אלא אם ההנחה שאותו אדם לא הספיק להתרחק מרחק בטוח מדופן
האוטובוס בטרם התחיל האוטובוס בנסיעתו.
6
.24מסקנתי ,אפוא ,היא כי אפילו התרחשה נפילתה של המנוחה אחרת מתיאורה המתקבל על
הדעת של עדת הראייה ,נטולת האינטרס ,גב' זונד – שאין לי טעם טוב שלא לקבלו – הרי שעצם
העובדה ,שאינה שנויה במחלוקת ,כי ירכיה או מי מהן נדרסו תחת גלגלי האוטובוס סמוך לאחר
ירידתה ממנו ,מחייבת מעבר לספק סביר את המסקנה כי הנאשם סגר את דלתות האוטובוס ,והחל
בנסיעה ,בטרם וידא כי המנוחה התייצבה על עומדה מחוץ לאוטו בוס ובמרחק בטוח ממנו .בכך
התרשל הנאשם כלפי המנוחה.
U
סיכום
.34על הנאשם ,ככל נהג אוטובוס ,מוטלת חובת זהירות לוודא ,עובר לסגירת הדלתות ותחילת
הנסיעה ,כי כל הנוסעים סיימו בבטחה את ירידתם מן האוטובוס ,וייצבו את עמידתם מחוצה לו
ובמרחק בטוח ממנו ,לבל יימצאו בסיכון להיפגע עקב סגירת הדלתות ותחילת נסיעתו של
האוטובוס.
.44עדותה של גב ' זונד ,שלפיה הנאשם סגר את דלתות האוטובוס על רגלה השמאלית של המנוחה ,
והחל לנסוע במצב זה ,דבר שגרר את נפילתה ודריסתה של המנוחה – התקבלה על דעתי כעדות
אמינה ,קוהרנטית אשר מתיישבת עם הגיונם של דברים ומתבקשת מהם.
.54כך או כך ,באתי לכלל מסקנה כי אין להלום את דריסתן של רגלי המנוחה תחת גלגלי
האוטובוס ,עד הירכיים ,אלא עם ההנחה כי הנאשם לא קיים כלפי המנוחה את חובתו לוודא
שירידתה מן האוטובוס ,והתרחקותה מרחק בטוח ממנו ,הושלמה בטרם יסגור את הדלתות ויתחיל
בנסיעה.
.64לפיכך הנאשם מורשע בזה בגרימת מותה של המנוחה ברשלנות
העונשין.
U
ניתנה היום ,כ"ג ניסן תש"ע 07 ,אפריל ,2010במעמד הצדדים.
5129371
54678313
שלמה פרידלנדר 54678313
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
7
,עבירה לפי סעיף 304בחוק
U
© Copyright 2024