‫כיתה ט'‬ ‫כולנו רקמה אנושית אחת‪...‬‬ ‫פעילות מס' ‪51‬‬ ‫היחידה על רצף 'מעגל האני'‬ ‫הנך נמצא על היחידה השלישית ברצף המעגל השני‪" :‬כולנו רקמה אנושית אחת"‪ -‬על‬ ‫החברה כצוות עבודה מכוון מטרה‬ ‫הצורך עליו עונה היחידה‬ ‫כשאנו נכנסים לחברה חדשה ובפרט בני הנוער אנחנו עסוקים לא מעט בצורך למצוא את‬ ‫מקומינו בקבוצה‪ .‬לעיתים מרוב שהקבוצה תחרותית והישרדותית והפרטים בה עסוקים‬ ‫בלהצליח יותר מהאחרים האווירה שנוצרת דווקא מקשה על ההצלחה של הפרטים‪.‬‬ ‫מטרות‪:‬‬ ‫‪ .1‬התלמידים יחוו שיתוף פעולה כחיוני לצורך ביצוע משימה משותפת‪.‬‬ ‫‪ .2‬התלמידים יחוו שיתוף פעולה כבעל יתרון לעומת עבודה אישית‪.‬‬ ‫אביזרים דרושים‪:‬‬ ‫חבל ‪ -‬ציוד‬ ‫כוסות חד פעמיות – על כל מדריך להביא‬ ‫מטפחות לקשירת עיניים – על כל מדריך להביא‬ ‫דף לכתיבת מסקנות התצפית‬ ‫משך ההעברה‪ 45 :‬ד'‬ ‫כיתה ט'‬ ‫תקציר ב'עין תורנית'‪:‬‬ ‫תקציר הקישור‪:‬‬ ‫בכל חברה ישנן לא‪-‬מעט מתיחויות בתחומים רבים‪ :‬פוליטי‪ ,‬חברתי‪ ,‬דתי‪ ,‬השקפתי ועוד ועוד‪ .‬דומה כי‬ ‫אותן מתיחויות 'מותחות' את האריג ממנו רקומה החברה‪ ,‬ומאיימות לקרוע אותו לגזרים – כמספר‬ ‫ה'בדים' מהם הוא מורכב‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מהו הדבק הפלסטי האמיתי המסוגל לאחות את כל הקצוות‪ ,‬לחבר בין כל הניגודים‪ ,‬ולהביא‬ ‫לשלום אמת בין כל ההפכים?‬ ‫אותו דבק‪ ,‬אותה קומת‪-‬יסוד העומדת בבסיסה של כל חברה אנושית בכלל‪ ,‬וזו היהודית בפרט‪ ,‬היא קומת‬ ‫הערבות ההדדית‪ ,‬כל ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬ולפי גרסה אחרת‪ ,‬עמוקה ומתוקה‪:‬‬ ‫כל ישראל ערבים – זה בזה!‬ ‫ערב‪ ,‬בהגדרתו ההלכתית והמשפטית‪ ,‬הוא האדם המשים עצמו ממש במקומו של האדם לו הוא ערב‪ ,‬כך‬ ‫שבית‪-‬הדין רואה אותו כלווה בפועל‪ ,‬וככזה רשאי המלווה לתבוע ממנו את פירעון החוב‪.‬‬ ‫ישנה כאן הזדהות עמוקה עם מקומו ועמדתו של האחר‪ ,‬היכולת 'לשים עצמי בנעליו של האחר'‪ ,‬להיות‬ ‫לרגע כמוהו ממש – לחוות את חוויותיו‪ ,‬לחוש את התחושות אותן הוא חש‪ ,‬ובמידת האפשר גם לנסות‬ ‫ולהבין מהי תפיסתו‪ ,‬השקפת עולמו‪ ,‬ומהן הסיבות לה‪.‬‬ ‫דרישת הקב"ה מאיתנו‪ ,‬לאור דרכו של בעל ה'תומר דבורה'‪ ,‬היא לחוש את כאביו ומצוקותיו של האחר‬ ‫כאילו היו שלי ואירעו לי‪ .‬זו ערבות הדדית במדרגה נעלה‪ ,‬בה אני ערב ו‪-‬מתערב באחר‪ ,‬וחווה את קשייו‬ ‫וייסוריו‪.‬‬ ‫פרשיית הערבות ההדדית על מסריה ולקחיה‪ ,‬נלמדת במקרא מתוך עיון בפרשיות יוסף ואחיו‪.‬‬ ‫מה היתה ה‪-‬נקודה בה"א הידיעה‪ ,‬סביבה סובב יוסף את המאורעות? מה היווה הציר המרכזי בעלילת‬ ‫הסיפור? הערבות ההדדית! יוסף שחווה על בשרו כיצד האחים אינם מגלים ערבות בעבורו‪ ,‬מנדים אותו‬ ‫ומרחיקים אותו מחברתם‪ ,‬עד כדי השלכתו לבור ומכירתו לשיירת עוברי‪-‬אורח‪ ,‬כל זאת מסיבת היותו‬ ‫שונה מהם בהרגליו ובהשקפותיו‪ ,‬ובהיותו בן לאם אחרת (רחל)‪ ,‬אותו יוסף מעמיד אותם במבחן דומה עם‬ ‫בנימין העונה על אותם הקריטריונים – בן אהוב על אביו שנולד מאשתו האהובה‪ ,‬החשוד כי עשה מעשה‬ ‫שאינו ראוי (גניבת הגביע) ולפיכך אמור להיות מושם בבית האסורים‪ ,‬בבור‪ .‬האם כעת יגלו האחים ערבות‬ ‫לגורלו? האם ירגישו באמת ובתמים את כאבו ויחושו להצלתו? סביב נקודה זו סבב כל סיפור המאורעות‪.‬‬ ‫במשל הקודח בספינה‪' ,‬מאשים' הרב וישליצקי דווקא את האנשים שסבבו את הקודח‪ ,‬אלו שלא היה להם‬ ‫אכפת ממנו בכל העת שקדמה לאותו ניסיון אובדני‪ ,‬לאותו קידוח‪ .‬לא היתה ערבות!‬ ‫מהלך היחידה‪:‬‬ ‫שלב א' – מגדל כוסות בניתי‬ ‫המדריך יפתח ברעיון המרכזי של היחידה ויאמר‪:‬‬ ‫לפעמים בחברה‪ ,‬בכיתה מרוב שאנחנו עסוקים בלהצליח ולהיות מקובלים אנחנו לא שמים‬ ‫לב שהקבוצה שלנו היא משהו שלא תמיד נעים להיות בו‪.‬‬ ‫אם נדאג שלנו יהיה טוב וגם לאחרים בקבוצה‪ ,‬בכיתה שלנו‪ ,‬אז בעצם לכולנו יחד יהיה נעים‬ ‫יותר וכל אחד מאיתנו יצליח יותר‪ .‬בפעילות היום נראה איך שיתוף פעולה עם אחרים‬ ‫בקבוצה הוא הכרחי להצלחה של הקבוצה ושלנו‪.‬‬ ‫כיתה ט'‬ ‫ניתן להסביר בהתאם לרמת התלמידים את המשפט‪" :‬השלם גדול מסכום חלקיו"‪ .‬דוגמה‬ ‫מתאימה היא משחק כדורגל‪ .‬יכול להיות ששחקנים בודדים יתרכזו בעצמם‪ ,‬וביכולתם וישיגו‬ ‫הישגים יפים אבל הקבוצה לא תנצח כי לא יהיה משחק משותף‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אם הקבוצה‬ ‫תשחק תוך תקשורת ושיתוף פעולה השחקנים עדין ישיגו הישגים אבל הרווח יהיה גדול‬ ‫בהרבה כי הקבוצה תנצח‪.‬‬ ‫שלב א'‬ ‫אפשרות מס' ‪1‬‬ ‫מגדל מכוסות בניתי‪...‬‬ ‫המדריך יציג בפני התלמידים כמה חבילות של כוסות חד"פ ויבקש מהם להעריך מה המספר‬ ‫הגדול ביותר של כוסות מהם יוכלו לבנות מגדל פירמידה‪ .‬על הלוח יכתבו התשובות בטור‪.‬‬ ‫כעת יתחלקו התלמידים לזוגות והמדריך ישאל שוב את אותה השאלה אלא שהפעם ידגיש‪:‬‬ ‫העבודה נעשית בזוגות‪ ,‬האם מישהו רוצה לשנות את ההערכה‪ .‬על הלוח יכתבו התשובות‬ ‫בטור מקביל נוסף כהערכה זוגית‪.‬‬ ‫הפעם ישאל המדריך שוב את אותה השאלה וידגיש‪ :‬אחד מבני הזוג יהיה קשור עיניים ולשני‬ ‫יהיה מותר רק להסביר ולא לגעת בכוסות או בידיו של הבונה‪ .‬האם יש זוג שרוצה לשנות את‬ ‫ההערכה‪ .‬התשובות יכתבו שוב כהערכה זוגית בטור נוסף‪.‬‬ ‫יש להניח שההערכות ירדו באופן משמעותי מההערכה הראשונה לשלישית כדאי לציין עובדה זו בפני‬ ‫התלמידים‪.‬‬ ‫כעת המדריך יחלק את הכוסות והמטפחות לקשירת עיניים ויתחילו לבנות‪ .‬כלל נוסף שייאמר‬ ‫תוך כדי חלוקת הכוסות‪ :‬אם בניתם את המספר שהערכתם תוכלו לבחור להפסיק או‬ ‫להמשיך‪ ,‬לרשותכם ‪ 7‬דק' בלבד‪.‬‬ ‫‪ 2‬תלמידים או יותר לפי גודל הכיתה ישמשו כתצפיתנים יחד עם המדריך‪.‬‬ ‫רצוי לתת את תפקיד הצפי יה למי שעלול להיות גורם מפריע בפעילות או למי שטוב לו לקבל הרגשת‬ ‫אחריות‪.‬‬ ‫המשימה לתצפיתנים‪ :‬שימו לב לתקשורת ולהתנהגות של כל אחד מהזוגות‪ ,‬האם הם‬ ‫מדברים ביניהם‪ ,‬האם הם מצליחים או מתוסכלים האם נראה שהם עובדים בשיתוף פעולה‬ ‫או רבים?‬ ‫דיון בעקבות המשימה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫שאלה לתצפיתנים‪ :‬מה ראיתם? איך התנהגו הזוגות השונים בביצוע משימתם?‬ ‫‪‬‬ ‫האם ראיתם כאלה ששיתפו פעולה במיוחד או כאלה שלא במיוחד?‬ ‫‪‬‬ ‫שאלה לזוגות‪ :‬האם הצלחתם במשימה כמצופה?‬ ‫‪‬‬ ‫אם כן ‪,‬בזכות מה?‬ ‫כיתה ט'‬ ‫‪‬‬ ‫אם לא‪ ,‬בגלל מה?‬ ‫‪‬‬ ‫מה הייתה תרומתו של כל אחד?‬ ‫‪‬‬ ‫האם הייתם מסוגלים לבצע את המשימה לבד עם ההגבלות שקיבלתם?‬ ‫‪‬‬ ‫האם הרגשתם שהעובדה שיש עוד מישהו אתכם זה גורם מקדם או מעכב ומדוע?‬ ‫אם המדריך זיהה זוגות ששיתפו פעולה במיוחד או ההפך‪ ,‬ישאל אותם‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫באיזו מידה הם נהנו מהמשימה והאם היה לזה קשר להצלחה בסוף או לאו דווקא?‬ ‫‪‬‬ ‫האם העבודה בשיתוף פעולה במגבלות הקיימות הייתה מסרבלת או מועילה?‬ ‫כאן ניתן להזכיר את היחידה הראשונה במעגל הזה בה דנו באפשרות של חיים לבד מתוך מחשבה‬ ‫שחברה יכולה "להעיק" והמסקנה בסוף הייתה כמובן שלא‪ ,‬כי גדול הרווח על ההפסד‪.‬‬ ‫כלי לחיים‪:‬‬ ‫דרך תרגיל זה של בנית מגדל מכוסות עוברת חוויה חשובה של שיתוף כשכל אחד תורם‬ ‫באופן ייחודי לו וכן תאום בין השותפים‪.‬‬ ‫אפשרות מס' ‪2‬‬ ‫קשה ביחד ואי אפשר לבד‬ ‫המדריך יזמין ‪ 3‬ילדים או יותר (יותר ילדים יותר אתגר אך גם יותר בלאגן‪)...‬‬ ‫המדריך יקשור את רגליהם זה לזה ויקשור את פיותיהם (קלות) עם מטפחת שלא יוכלו‬ ‫לדבר‪.‬‬ ‫עליהם יהיה להגיע יחד לנקודה אחרת בחדר‪ ,‬בה יהיו כסאות כמספר התלמידים הקשורים‪,‬‬ ‫עליהם יהיה לסדר את הכיסאות במעגל ולשבת‪ ,‬לאחר שכולם ישבו‪ ,‬יחזרו לנקודת ההתחלה‪.‬‬ ‫ניתן לחזור על המשימה עם תלמידים נוספים‪.‬‬ ‫דיון בעקבות במשימה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫איך הרגשתם במהלך ביצוע המשימה?‬ ‫‪‬‬ ‫האם במהלך ביצוע המשימה הרגשתם שאתם פועלים כיחידה אחת בשיטה מסוימת‬ ‫או כל אחד כפי יכולתו?‬ ‫‪‬‬ ‫מה נדרש מכם כדי לבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר והאם ביצעתם מה‬ ‫שנדרש?‬ ‫‪‬‬ ‫לתלמידים שהסתכלו‪ :‬מה ראיתם?‬ ‫‪‬‬ ‫מה הייתה מידת שיתוף הפעולה בין קשורי הרגליים?‬ ‫כיתה ט'‬ ‫דרך אפשרות זו של קשירת הרגליים והפה עוברת חוויה חשובה של צורך בתאום ולאו דווקא‬ ‫תרומה ייחודית של כל אחד בין השותפים‪.‬‬ ‫שלב ב'‬ ‫סיפור‬ ‫השפן והגזר‬ ‫היה חורף‪ ,‬רוח נשבה וגשם ירד ובבית השפן לא היה אוכל‪ .‬הרעב הציק לו למסכן‪ ,‬הוא פתח‬ ‫את דלת ביתו‪ .‬הו איזה רוח ‪,‬איזה קור‪ ,‬אך אין בררה אני מוכרח למצוא מזון‪ .‬רץ השפן אל‬ ‫השדה‪ ,‬חפש אוכל והנה מצא שני גזרים‪ .‬היה השפן מאושר‪ ,‬אוכל היום וגם מחר‪ .‬הוציא את‬ ‫הגזרים מתוך האדמה ואכל רק אחד מהם‪ ,‬את השני השאיר ליום המחר‪ .‬השפן רץ בשמחה‬ ‫לביתו והגזר איתו בדרך עבר על יד בית הארנב ואמר‪ :‬אני אכלתי ושבעתי אך הארנב בוודאי‬ ‫רעב‪ ,‬אתן לו את הגזר‪ .‬נכנס השפן לבית הארנב אך לא מצא אותו‪ ,‬השאיר את הגזר על‬ ‫השולחן והלך לו‪ .‬אותה שעה חיפש הארנב אוכל בשדה והנה מצא כרוב‪ .‬שמח מאוד‪ ,‬אני‬ ‫אוהב כרוב ירוק הוא טעים ומתוק‪ .‬לקח הארנב את הכרוב ורץ בשמחה לביתו פתח את‬ ‫הדלת והנה גזר על שולחנו‪ .‬התפלא מאין בא גזר זה לביתי? מי הביא אותו? מי?‬ ‫אכל הארנב את הכרוב‪ ,‬אחר אמר אני אכלתי ושבעתי אך ידידתי העז בוודאי רעבה‪ ,‬אביא‬ ‫לה את הגזר‪ .‬הארנב לא מצא את העז בביתה‪ ,‬השאיר את הגזר על השולחן והלך לו‪.‬‬ ‫אותה שעה העז אוכלת בשדה והנה מצאה כרובית‪ .‬שמחה‪ ,‬אוכל ואשבע לא אהיה עוד‬ ‫רעבה‪.‬‬ ‫היא חזרה לביתה והנה גזר על שולחנה‪ .‬התפלאה‪ ,‬מאין בא גזר זה לביתי? מי הביא אותו?‬ ‫מי? אכלה העז את הכרובית אחר אמרה אני אכלתי ושבעתי אך ידידתי הכבשה בוודאי‬ ‫רעבה אביא לה את הגזר‪ .‬העז לא מצאה את הכבשה בביתה השאירה את הגזר על השולחן‬ ‫והלכה לה‪.‬‬ ‫אותה שעה הייתה הכבשה בשדה‪ .‬חיפשה לה אוכל והנה מצאה לפת והלפת יפה וגדולה‬ ‫לבנבנה סגולה‪ .‬הייתה הכבשה מאושרת‪ ,‬הו איזה לפת נהדרת היא לקחה את הלפת ורצה‬ ‫בשמחה לביתה‪ ,‬פתחה את הדלת והנה גזר על שולחנה‪ .‬התפלאה מאין בא גזר זה לביתי?‬ ‫מי הביא אותו? מי? אכלה הכבשה את הלפת‪ ,‬אחר אמרה אני אכלתי ושבעתי אך ידידי‬ ‫השפן בוודאי רעב אביא לא את הגזר‪.‬‬ ‫הכבשה לא מצאה את השפן בבית השאירה את הגזר על השולחן והלכה לה‪.‬‬ ‫חזר השפן לביתו והנה גזר על שולחנו קרא‪ ,‬הוא הגזר שלי הגזר שלי חזר אלי‪ ,‬זה מעשה‬ ‫ידידיי‪ ,‬הם דאגו לי בודאי‪.‬‬ ‫מוסר בשכל‪ :‬הגלגל חוזר עשה טובה לחברך והוא יחזיר לך כגמולך‪.‬‬ ‫כיתה ט'‬ ‫את הסיפור ניתן להקריא ‪,‬אך עדיף לספר בע"פ‪.‬‬ ‫דיון לאחר הסיפור‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫כאשר החיות מצאו את הגזר‪ ,‬איזה עוד אפשרויות עמדו בפניהן מלבד להעביר אותו‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫מדוע בחרו החיות להעביר את הגזר הלאה?‬ ‫מה הרוויחו כל החיות בסיפור על אף שלא אכלו את הגזר?‬ ‫מי הרוויח הכי הרבה?‬ ‫* ניתן למצוא סיפור אחר על התנדבות‪ ,‬שיכול גם להתאים בהקשר זה‪.‬‬ ‫להזכירכם‪ :‬זהו מהלך היחידה הנכון מבחינתנו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ישנם מס' שלבים‬ ‫ואפשרויות‪ .‬בידכם לבחור איזה מהשלבים ומהאפשרויות להעביר וכמה זמן כל שלב‬ ‫בהתאם לכיתתכם‪.‬‬ ‫כלים לחיים‪:‬‬ ‫חווית עבודה בשיתוף פעולה לצורך ביצוע משימה‬ ‫הצעה לשיחה אישית‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫מתי אתם נזקקים לשיתוף פעולה בחייכם?‬ ‫‪‬‬ ‫מהו הקושי והיתרון בשיתוף פעולה שחוויתם בחיים?‬ ‫קישור תורני‬ ‫הרחבה‪:‬‬ ‫מטרות היחידה שהוגדרו בתחילתה הן חוויית שיתוף‪-‬פעולה כחיוני לצורך ביצוע משימה משותפת‪ ,‬וכמו‪-‬כן‬ ‫הבנת היתרון בשיתוף‪-‬פעולה ובעבודה קבוצתית לעומת עבודה אישית על המטלה‪.‬‬ ‫הזכרנו בעבר את אמרתו של אחד מהוגי הדעות כי בבריאה ישנן חמש דרגות‪ ,‬מדרגות‪:‬‬ ‫דומם‪ ,‬צומח‪ ,‬חי‪ ,‬מדבר (האדם) ו‪-‬עם‪ ,‬אומה‪ .‬הסברנו כי הדינאמיקה בין חלקי הקבוצה השונים‪ ,‬בין אותם‬ ‫הפרטים המרכיבים והבונים את קומת הכלל‪ ,‬היא מדרגת חיים העומדת בפני עצמה‪ ,‬ונעלה מכל אלו‬ ‫הקודמות לה‪ .‬קשרי החיים הנטווים בין היחידים אורגים פסיפס 'יחד' מגוון‪ ,‬צבעוני ומרהיב‪-‬עין‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬התבוננות כזו על החברה ומצבה היא אופטימית עד כדי נאיביות‪ ,‬וצובעת את החברה והפרטים‬ ‫החברים בה – בצבע ורוד בגוונים שונים‪ ,‬בעוד שלאמתו של דבר ישנן לא‪-‬מעט מתיחויות בתחומים רבים‪:‬‬ ‫פוליטי‪ ,‬חברתי‪ ,‬דתי‪ ,‬השקפתי ועוד ועוד‪ .‬דומה כי אותן מתיחויות 'מותחות' את האריג ממנו רקומה‬ ‫החברה‪ ,‬ומאיימות לקרוע אותו לגזרים – כמספר ה'בדים' מהם הוא מורכב‪.‬‬ ‫הפלג האחד שואף לכינונה של מדינת הלכה‪ ,‬ומשנהו – סובר כי אם כך הרי ש'הלכה המדינה'‪..‬‬ ‫כיתה ט'‬ ‫מפלגה אחת בטוחה כי אם נמסור שטחים הרי שבכך יבוא לציון גואל‪ ,‬והאחרת מאמינה כי אם נעז להעלות‬ ‫זאת על הדעת – הרי ש'שלום על ישראל' ולא במובן החיובי בהכרח‪..‬‬ ‫מנהיג אחד קורא ליישום מדיניות כלכלית מסויימת‪ ,‬שלשיטתו תביא לרווחה לכלל התושבים‪ ,‬וחברו נענה‬ ‫לעומתו בתקשורת (ולא‪ ,‬חלילה‪ ,‬בשיחה אישית חברית‪ )...‬כי המדיניות הזו תביא את התושבים ללשכות‬ ‫הרווחה‪..‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬קריאה ריאלית ומפוכחת את כותרות החדשות ואת המציאות‪ ,‬מציירת תמונת מצב‬ ‫עגומה‪ ,‬בה כמעט בכל נושא ותחום שורר ויכוח נוקב‪ ,‬לכל דעה יש דעה המנוגדת לה‪ ,‬ולשתיהן דעה נוספת‬ ‫המבטלת אותן בזלזול ובהינף‪-‬יד‪ .‬ממש כפתגם הידוע – שני יהודים‪ ,‬שלוש דעות‪..‬‬ ‫או כפתגם הפחות‪-‬ידוע‪ :‬יש בארץ שישה מיליון ראשי ממשלה נהדרים‪ ,‬ודווקא ההוא שנבחר – דווקא הוא‬ ‫לא משהו‪ ...‬‬ ‫למדריכים‪:‬‬ ‫מצ"ב קישור לשיר 'שירת הסטיקר' המשקף בצורה משעשעת ועם זאת נוקבת ואמיתית‪ ,‬את הקיטובים‬ ‫השוררים בחברה ואת המחלוקות שבכותרות החדשות (על רק נושאים מדיניים‪ ,‬חברתיים‪ ,‬דתיים ועוד‪.)...‬‬ ‫לצערי‪ ,‬זהו הקישור היחיד באתר שלא מכיל תמונות לא‪-‬צנועות או כותרות הכוללות מילים בעייתיות‪.‬‬ ‫אכן‪' ,‬כמה רוע‪ ,‬אפשר לבלוע‪'...‬‬ ‫‪http://www.youtube.com/watch?v=cAzbCqVC_-Y‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מהו הדבק הפלסטי האמיתי המסוגל לאחות את כל הקצוות‪ ,‬לחבר בין כל הניגודים‪ ,‬ולהביא‬ ‫לשלום אמת בין כל ההפכים? לא סיסמאות נבובות וקלישאות תלושות שהן בבחינת 'דבק שלוש שניות'‬ ‫המחזיק לשלושים שניות‪ ...‬מהי העמדה הראשונית והבסיסית שתאפשר לספינת החברה להתנהל ולשוט‬ ‫לחוף מבטחים‪ ,‬למרות שכל‪-‬אחד מהמלחים מושך את המפרשים למקום אחר?‬ ‫אותו דבק‪ ,‬אותה קומת‪-‬יסוד העומדת בבסיסה של כל חברה אנושית בכלל‪ ,‬וזו היהודית בפרט‪ ,‬היא קומת‬ ‫הערבות ההדדית‪ ,‬כל ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬ולפי גרסה אחרת‪ ,‬עמוקה ומתוקה‪:‬‬ ‫כל ישראל ערבים – זה בזה!‬ ‫ערב‪ ,‬בהגדרתו ההלכתית והמשפטית‪ ,‬הוא האדם המשים עצמו ממש במקומו של האדם לו הוא ערב‪ ,‬כך‬ ‫שבית‪-‬הדין רואה אותו כלווה בפועל‪ ,‬וככזה רשאי המלווה לתבוע ממנו את פירעון החוב‪.‬‬ ‫הרמב"ם בהלכות מלווה ולווה (פרק כה'‪ ,‬הלכה ב') מגדיר מהו מעמדו של הערב‪ ,‬ומכך ניתן להקיש על מושג‬ ‫הערבות באופן כללי ולא רק בזה המשפטי בבית דין‪:‬‬ ‫'אמר לו בשעת מתן מעות‪ ,‬הלווהו ואני ערב‪--‬נשתעבד הערב‪ ,‬ואינו צריך קניין‪ .‬וכן אם בית דין עשו אותו‬ ‫ערב‪--‬נשתעבד‪ ,‬אף על פי שלא קנו מידו'‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬ערבות הינה נטילת אחריות על מעשי האחר וכמוה כעמידה במקומו ממש לעניין פירעון החוב‬ ‫במידה והלווה לא עמד בהתחייבותו למלווה להשבת החוב במלואו‪.‬‬ ‫ברובד נוסף‪ ,‬עמוק ומקיף יותר‪ ,‬ערבות אינה רק שותפות בגורלו של אדם שנקלע לצרה או להתחייבות שאין‬ ‫ביכולתו לעמוד בה‪ .‬ישנה כאן הזדהות עמוקה עם מקומו ועמדתו של האחר‪ ,‬היכולת 'לשים עצמי בנעליו‬ ‫של האחר'‪ ,‬להיות לרגע כמוהו ממש – לחוות את חוויותיו‪ ,‬לחוש את התחושות אותן הוא חש‪ ,‬ובמידת‬ ‫האפשר גם לנסות ולהבין מהי תפיסתו‪ ,‬השקפת עולמו‪ ,‬ומהן הסיבות לה‪ .‬נדגיש בשלב זה כי אין הכוונה‬ ‫להצדקת עמדתו‪ ,‬אלא לניסיון כן ואמיתי להבנה מהם הגורמים המביאים לגיבושה ולכך שאותו אדם דוגל‬ ‫בה‪.‬‬ ‫המילה הלועזית המתארת את תחושת הערבות היא‪ :‬אמפתיה‪ ,‬וכהגדרתה המילונית הויקיפדית‪:‬‬ ‫אמפתיה היא היכולת לזהות את מצבו הנפשי של האחר ולהזדהות איתו‪ .‬זהו תהליך רגשי‪ ,‬בו משולבים גם‬ ‫מרכיבים קוגניטיביים‪ .‬בתהליך זה מתפתחת רגישות‪ ,‬דאגה ואכפתיות כלפי האחר‪.‬‬ ‫כיתה ט'‬ ‫למדריכים‪:‬‬ ‫בתור 'שבירה מתודית' וכהמחשה חדה ונחמדה לעניין‪ ,‬נבקש משני תלמידים לעמוד האחד מול השני‬ ‫ולהתווכח אודות נושא מסויים‪ ,‬לדוגמא‪ :‬מוסדות לימודיים עם פנימייה – בעד ונגד‪ ,‬הפייסבוק – חיובי או‬ ‫שלילי (אוקיי‪ ,‬תחפשו חבר'ה יצירתיים לצד השלילי‪ ) ..‬וכדומה‪..‬‬ ‫כעת‪ ,‬נמחא כף ונבקש מהמתווכחים להתחלף בעמדות‪ :‬ה‪-‬בעד הופך ל‪-‬נגד‪ ,‬ולהפך‪.‬‬ ‫במחיאת הכף הבאה (השנייה) ישובו השניים המתווכחים לעמדותיהם המקוריות‪ ,‬ה‪'-‬בעד' שב למקומו‬ ‫כ'בעד'‪ ,‬וכך גם בעל עמדת ה'נגד'‪ .‬אך כעת‪ ,‬בשעת הויכוח‪ ,‬נראה בבירור כי העמדות הנחרצות בהן דגלו כבר‬ ‫אינן כאלו‪ ,‬וכי משפטי המחץ שהטיחו האחד בשני – כבר אינם 'חותכים' ו'בטוחים' כל‪-‬כך‪ .‬כל זאת כיוון‬ ‫שהעמידו עצמם לרגע במקומו של האחר עימו התווכחו‪ ,‬ולכמה שניות היו 'שם'‪ ,‬באותה גדה רעיונית בה לא‬ ‫עמדו מעולם ואף לא העזו להתקרב אליה‪.‬‬ ‫אם לנקוט במונח מלפני כן‪ :‬לכמה רגעי חסד הם היו ערבים האחד לשני‪ ,‬והאחד ב‪-‬שני‪ ,‬והאמפטיה שגילו‬ ‫זה כלפי זה‪ ,‬בפועל ממש‪ ,‬סייעה להם לנהל ויכוח מתון‪ ,‬מתחשב ומבין יותר‪.‬‬ ‫'ערבות הדדית'‪ ,‬אינה רק רעיון מופשט או כותרת שאין מאחוריה ממש‪ .‬זהו אינו מושג התחום רק‬ ‫במישור המחשבה והדיבור‪ ,‬אלא אף במעשה‪ ,‬הלכה – למעשה‪ .‬ערבות לאחר‪ ,‬משמעה אחריות לגורלו‪,‬‬ ‫ובאם נדרש – אף הנכונות לסכן חיים ולמסור את הנפש למענו‪ .‬כזכור לנו מהיחידות הקודמות‬ ‫ומהקישורים במעגלי ה'אני' וה'חברה'‪ ,‬אחריות אינה מצטמצמת לדל"ת אמותיי הפרטיות‪ ,‬אלא מתרחבת‬ ‫ומתפשטת למעגלים כלליים אחרים – המשפחה‪ ,‬הקהילה‪ ,‬הכיתה‪ ,‬החברה והמדינה כולה‪ .‬אותה אחריות‬ ‫היא צידו האחר של המטבע‪ :‬ערבות הדדית‪.‬‬ ‫מבצע אנטבה שזכה גם לשם 'מבצע יונתן'‪ ,‬על שמו של מפקד המבצע יונתן (יוני) נתניהו‪ ,‬סימל יותר מכל‬ ‫את אותה ערבות הדדית‪ ,‬אותה אחריות – האחד לגורלו של האחר‪ ,‬כמו גם הנכונות למסור את הנפש‬ ‫בעבורו‪ ,‬מתוך ההכרה כי אני והוא – הם היינו הך‪ .‬ויקיפדיה‪ ,‬רשות הדיבור שלך‪:‬‬ ‫מבצע יונתן או מבצע אנטבה (כינויו הצבאי של המבצע היה כדור הרעם) הוא מבצע שערך צה"ל באוגנדה‬ ‫ב‪ 4-‬ביולי ‪ ,1791‬במטרה להציל ‪ 101‬חטופים יהודים‪ ,‬ישראלים ואנשי צוות המטוס‪ ,‬שנחטפו במהלך‬ ‫טיסתם מישראל לצרפת במטוס אייר פרנס בשנת ‪ .1791‬למרות התבצרותם של החוטפים במדינה עוינת‪,‬‬ ‫המבצע הוכתר בהצלחה וכמעט כל החטופים חולצו בשלום‪ .‬במהלך המבצע נהרג מפקד סיירת מטכ"ל‪,‬‬ ‫שהיה מפקד כוח הפריצה במבצע‪ ,‬יונתן (יוני) נתניהו‪ ,‬ובעקבות זאת נקרא המבצע על שמו‪.‬‬ ‫למדריכים‪:‬‬ ‫לאלו מכם המעוניינים בהרחבה אודות המבצע‪ ,‬המהווה הדגמה נפלאה של המושג ערבות הדדית‪ ,‬מצ"ב‬ ‫קישור למצגת המסכמת את הרקע לחטיפת המטוס‪ ,‬דרכי הפעולה של צה"ל ותמונות משלבי המבצע‬ ‫השונים‪:‬‬ ‫‪/http://www.slidex.co.il/watch/798‬מבצע‪%20‬אנטבה‬ ‫ולאלו המעוניינים מאד‪ ,‬באתר 'וואלה!'‪ ,‬ישנה גם האפשרות לצפייה בסרט 'מבצע יונתן' באורך מלא‪,‬‬ ‫היכנסו לאתר למדור הסרטים‪ .‬זו גם הזדמנות להפקת ערב‪-‬גיבוש אודות הנושא 'ערבות הדדית' והשלכותיו‬ ‫לחיי החברה בכיתה וכד'‪ .‬אם תרצו‪..‬‬ ‫אמנם‪ ,‬גם כיום אנחנו נדרשים למבצע יהונתן (פולארד)‪ ,‬וגם למבצע גלעד (שליט)‪ ,‬אך אלו אותן התחושות‬ ‫מאז האמורות לפעם בנו‪ ,‬בין אם במחשבה אודותיהם‪ ,‬בשיח הציבורי ובשיחות הסלון‪ ,‬וכמובן ככל שניתן‬ ‫– בפעולות ממשיות להצלתם ולהבאתם הביתה‪.‬‬ ‫רבי משה קורדבירו‪ ,‬מחבר ספר‪-‬המוסר 'תומר דבורה'‪ ,‬השתית את ספרו על שלוש עשרה מידות הרחמים‪,‬‬ ‫בהן הקב"ה מנהיג את עולמו‪ .‬יסוד החוזר והמודגש מדי מידה ומידה‪ ,‬הוא‪' :‬מה הוא אף אתה'‪ ,‬כלומר‬ ‫הקבלה בין דרכי הנהגת הבורא לבין המידות ודרכי ההתנהגות הנדרשות מאיתנו‪ ,‬הנבראים בצלם אלוקים‪.‬‬ ‫כדוגמא לכך‪:‬‬ ‫כיתה ט'‬ ‫'מה הוא גומל חסדים – אף אתה הווה גומל חסדים'‪ ,‬כפי שהקב"ה מלביש ערומים (אדם וחווה) ועוסק‬ ‫בקבורת המתים‪ ,‬חסד של אמת‪( ,‬קבורתו של משה רבינו)‪ ,‬אף אנחנו נקראים לעשות כן‪.‬‬ ‫יסוד נוסף הנגזר מהקבלות מרתקות אלו‪ ,‬הוא‪' :‬עימו אנוכי בצרה'‪ ,‬הקב"ה מצטער בצרתם של ישראל‪,‬‬ ‫וכביכול נמצא עימם יחד בעיתות המצוקה‪ ,‬בגלויות השונות‪ ,‬ובכל דור ודור בהם עמדו עליהם לכלותם‪ .‬זו‬ ‫שותפות אמיתית‪ ,‬הכואבת את כאבם כאילו היה זה כאבו ממש‪ .‬זו גם המשמעות בפסוק (ישעיהו סג'‪ ,‬ט')‪:‬‬ ‫'בכל צרתם (של ישראל) – לו (לקב"ה בעצמו!) צר (=יש צער)'‪.‬‬ ‫זו גם דרישת הקב"ה מאיתנו‪ ,‬לאור דרכו של בעל ה'תומר דבורה'‪ ,‬לחוש את כאביו ומצוקותיו של האחר‬ ‫כאילו היו שלי ואירעו לי‪ .‬זו ערבות הדדית במדרגה נעלה‪ ,‬בה אני ערב ו‪-‬מתערב באחר‪ ,‬וחווה את קשייו‬ ‫וייסוריו‪.‬‬ ‫פרשיית הערבות ההדדית על מסריה ולקחיה‪ ,‬נלמדת במקרא מתוך עיון בפרשיות יוסף ואחיו‪.‬‬ ‫נשים לב לפסוקים‪ ,‬ונשתדל לקרוא בין השורות‪ ,‬מהו הקו המנחה את יוסף הצדיק בהתנהלותו ביחס‬ ‫לאחים‪ .‬מהו היסוד השב והנשנה‪ ,‬בדיאלוג שהוא מנהל עימם‪ ,‬בשיח הפנימי בין האחים לבין עצמם‪,‬‬ ‫בחילופי הדברים בין יעקב ליהודה‪ ,‬ובסופו של עניין ובסופה של פרשייה – בין יוסף ליהודה‪ ,‬בתחילת פרשת‬ ‫ויגש‪.‬‬ ‫בראשית פרק מב'‪ :‬אחי יוסף יורדים מצרימה בעקבות הרעב הכבד בארץ כנען‪:‬‬ ‫ָען‪:‬‬ ‫תֹוך ַה ָב ִאים ִכי ָהיָה ָה ָר ָעב ְּב ֶא ֶרץ ְּכנ ַ‬ ‫(ה) ַו ָיבֹאו ְּבנֵי יִ ְּש ָר ֵאל ִל ְּשבֹר ְּב ְּ‬ ‫ָאר ָצה‪:‬‬ ‫ַאניִ ם ְּ‬ ‫יֹוסף וַיִ ְּש ַת ֲחוו לֹו ַ‬ ‫ָארץ ַו ָיבֹאו ֲא ֵחי ֵ‬ ‫ָארץ הוא ַה ַם ְּש ִביר ְּל ָכל ַעם ָה ֶ‬ ‫יֹוסף הוא ַה ַש ִליט ַעל ָה ֶ‬ ‫(ו) וְּ ֵ‬ ‫ֹאמרו ֵמ ֶא ֶרץ‬ ‫אתם ַוי ְּ‬ ‫ֹאמר ֲא ֵל ֶהם ֵמַאיִ ן ָב ֶ‬ ‫יהם ו ְַּי ַּד ֵּבר ִּא ָּתם ָּקׁשֹות ַוי ֶ‬ ‫ַּכר ֲא ֵּל ֶּ‬ ‫ַכ ֵרם ו ִַּּי ְתנ ֵּ‬ ‫יֹוסף ֶאת ֶא ָחיו ַוי ִ‬ ‫ַרא ֵ‬ ‫(ז) ַוי ְּ‬ ‫ַען ִל ְּש ָבר א ֶֹכל‪:‬‬ ‫ְּכנ ַ‬ ‫יֹוסף ֶאת ֶא ָחיו וְּ ֵהם לֹא ִה ִכרֺהו‪:‬‬ ‫ַכר ֵ‬ ‫(ח) ַוי ֵ‬ ‫אתם‪:‬‬ ‫ָארץ ָּב ֶּ‬ ‫ַאתם ִּל ְראֹות ֶּאת ֶּע ְרוַּת ָּה ֶּ‬ ‫ֹאמר ֲא ֵל ֶהם ְמ ַּר ְג ִּלים ֶּ‬ ‫יֹוסף ֵאת ַה ֲחלֹמֹות ֲא ֶשר ָח ַלם ָל ֶהם ַוי ֶ‬ ‫(ט) וַיִ ְּזכֹר ֵ‬ ‫יך ָבאו ִל ְּש ָבר א ֶֹכל‪:‬‬ ‫ֲב ֶד ָ‬ ‫ֹאמרו ֵא ָליו לֹא ֲאדֹנִ י ַוע ָ‬ ‫(י) ַוי ְּ‬ ‫יך ְּמ ַר ְּג ִלים‪:‬‬ ‫ֲב ֶד ָ‬ ‫ַחנו לֹא ָהיו ע ָ‬ ‫ָחנו ֵכנִ ים ֲאנ ְּ‬ ‫ֺלנו ְּבנֵי ִאיש ֶא ָחד נ ְּ‬ ‫(יא) כ ָ‬ ‫אתם ִל ְּראֹות‪:‬‬ ‫ָארץ ָב ֶ‬ ‫ֹאמר ֲא ֵל ֶהם לֹא ִכי ֶע ְּרוַת ָה ֶ‬ ‫(יב) ַוי ֶ‬ ‫ָאבינו ַהיֹום וְּ ָה ֶא ָחד‬ ‫ָען וְּ ִהמֵה ַה ָעטֹן ֶאת ִ‬ ‫ַחנו ְּבנֵי ִאיש ֶא ָחד ְּב ֶא ֶרץ ְּכנ ַ‬ ‫ַאחים ֲאנ ְּ‬ ‫יך ִ‬ ‫ֲב ֶד ָ‬ ‫ֹאמרו ְּשנֵים ָע ָשר ע ָ‬ ‫(יג) ַוי ְּ‬ ‫ֵאינֶמו‪:‬‬ ‫ַאתם‪:‬‬ ‫יֹוסף הוא ֲא ֶשר ִד ַב ְּר ִתי ֲא ֵל ֶכם ֵלאמֹר ְּמ ַר ְּג ִלים ֶ‬ ‫ֹאמר ֲא ֵל ֶהם ֵ‬ ‫(יד) ַוי ֶ‬ ‫בשלב זה עובר יוסף מדיבורים – למעשים‪ ,‬ומציב בפניהם תנאי בל‪-‬יעבור שנראה על‪-‬פניו תמוה מאד בעיני‬ ‫האחים‪ :‬הבאת אחיהם הקטן‪ ,‬בנימין‪ ,‬אותו לא הכיר השליט הזר והמוזר‪ ,‬והצגתו בפניו‪ .‬בשלב זה‪ ,‬יוסף‬ ‫אוסר וכולא בתחילה את כל האחים‪ ,‬ולאחר מכן – אח אחד בלבד‪ ,‬לפחות למראית עין‪ .‬לכאורה‪ ,‬שרשרת‬ ‫מעשים חסרי‪-‬פשר‪ .‬מה מבקש יוסף להשיג בכך?‬ ‫יכם ַּה ָּקטֹּן ֵּהנָּה‪:‬‬ ‫(טו) ְבזֹּאת ִּת ָּב ֵּחנּו ֵּחי ַּפ ְרעֹּה ִּאם ֵּת ְצאּו ִּמזֶּה ִּכי ִּאם ְבבֹוא ֲא ִּח ֶּ‬ ‫יכם ַּה ֱא ֶּמת ִּא ְת ֶּכם ו ְִּאם לֹּא ֵּחי ַּפ ְרעֹּה ִּכי‬ ‫ָאסרּו ְו ִּי ָּב ֲחנּו ִּד ְב ֵּר ֶּ‬ ‫ְַאתם ֵּה ְ‬ ‫יכם ו ֶּ‬ ‫(טז) ִּׁש ְלחּו ִּמ ֶּכם ֶּא ָּחד ְו ִּי ַּקח ֶּאת ֲא ִּח ֶּ‬ ‫ַאתם‪:‬‬ ‫ְמ ַּר ְג ִּלים ֶּ‬ ‫ָמים‪:‬‬ ‫ֶאסֹף א ָֹתם ֶאל ִמ ְּש ָמר ְּשל ֶֹשת י ִ‬ ‫(יז) ַוי ֱ‬ ‫ָרא‪:‬‬ ‫ישי זֹאת עֲשו וִ ְּחיו ֶאת ָה ֱאל ִֹהים ֲאנִ י י ֵ‬ ‫יֹוסף ַביֹום ַה ְּש ִל ִ‬ ‫ֹאמר ֲא ֵל ֶהם ֵ‬ ‫(יח) ַוי ֶ‬ ‫כיתה ט'‬ ‫יכם‪:‬‬ ‫ַאתם ְּלכו ָה ִביאו ֶש ֶבר ַרעֲבֹון ָב ֵת ֶ‬ ‫ֵָאסר ְּב ֵבית ִמ ְּש ַמ ְּר ֶכם וְּ ֶ‬ ‫יכם ֶא ָחד י ֵ‬ ‫ַאתם ֲא ִח ֶ‬ ‫(יט) ִאם ֵכנִ ים ֶ‬ ‫יכם וְּ לֹא ָתמותו ַו ַיעֲשו ֵכן‪:‬‬ ‫ֵָאמנו ִד ְּב ֵר ֶ‬ ‫יכם ַה ָעטֹן ָת ִביאו ֵא ַלי וְּ י ְּ‬ ‫(כ) וְּ ֶאת ֲא ִח ֶ‬ ‫ַפשֹו ְּב ִה ְּת ַחנְּ נֹו ֵא ֵלינו וְּ לֹא ָש ָמ ְּענו‬ ‫ָאחינו ֲא ֶשר ָר ִאינו ָצ ַרת נ ְּ‬ ‫ַחנו ַעל ִ‬ ‫ָאחיו ֲא ָבל ֲא ֵש ִמים ֲאנ ְּ‬ ‫ֹאמרו ִאיש ֶאל ִ‬ ‫(כא) ַוי ְּ‬ ‫ַעל ֵכן ָבָאה ֵא ֵלינו ַה ָס ָרה ַהזֹאת‪:‬‬ ‫ֶּלד ְולֹּא ְׁש ַּמ ְע ֶּתם וְגַּם ָּדמֹו ִּהנֵּה ִּנ ְד ָּרׁש‪:‬‬ ‫יכם ֵּלאמֹּר ַאל ֶּת ֶּח ְטאּו ַּבי ֶּ‬ ‫ָאמ ְר ִּתי ֲא ֵּל ֶּ‬ ‫אובן א ָֹתם ֵלאמֹר ֲהלֹוא ַּ‬ ‫ַען ְּר ֵ‬ ‫(כב) ַוי ַ‬ ‫יֹוסף ִכי ַה ֵם ִליץ ֵבינ ָֹתם‪:‬‬ ‫ָדעו ִכי ש ֵֹמ ַע ֵ‬ ‫(כג) וְּ ֵהם לֹא י ְּ‬ ‫ֵּיהם‪:‬‬ ‫ֶּאסֹּר אֹּתֹו ְל ֵּעינ ֶּ‬ ‫ָשב ֲא ֵל ֶהם וַיְּ ַד ֵבר ֲא ֵל ֶהם ו ִַּּי ַּקח ֵּמ ִּא ָּתם ֶּאת ִּׁש ְמעֹון וַּי ֱ‬ ‫ֵב ְּך ַוי ָ‬ ‫יהם ַוי ְּ‬ ‫ֲל ֶ‬ ‫(כד) וַיִ ןֹב ֵמע ֵ‬ ‫דמותו של ראובן נראית כחורגת וכשונה מתמימות‪-‬הדעים ומהחזית האחידה שהאחים מציגים‪ .‬מדוע‬ ‫מזכיר ראובן את כוונתו הנסתרת להשיב את יוסף מהבור אל אביו‪ ,‬כוונה אותה לא זכה לממש היות ויוסף‬ ‫נמכר בינתיים לשיירה היורדת מצרימה‪ .‬נמשיך הלאה‪ :‬האחים שבים לביתם בארץ כנען ומספרים לאביהם‬ ‫את הקורות אותם‪ ,‬כמו גם על מאסרו של שמעון המוחזק כבן‪-‬ערובה בידי השליט המצרי‪ ,‬וכאקורד סיום –‬ ‫על הבקשה להוריד מצרימה את בנימין שאביו חרד לגורלו‪:‬‬ ‫יכם‬ ‫יכם ָה ֶא ָחד ַהמִ יחו ִא ִתי וְּ ֶאת ַרעֲבֹון ָב ֵת ֶ‬ ‫ַאתם ֲא ִח ֶ‬ ‫ָארץ ְּבזֹאת ֵא ַדע ִכי ֵכנִ ים ֶ‬ ‫ֹאמר ֵא ֵלינו ָה ִאיש ֲאדֹנֵי ָה ֶ‬ ‫לג) ַוי ֶ‬ ‫ָלכו‪:‬‬ ‫ְּקחו ו ֵ‬ ‫יכם ֶא ֵתן ָל ֶכם וְּ ֶאת‬ ‫ַאתם ֶאת ֲא ִח ֶ‬ ‫ַאתם ִכי ֵכנִ ים ֶ‬ ‫יכם ַה ָעטֹן ֵא ַלי וְּ ֵא ְּד ָעה ִכי לֹא ְּמ ַר ְּג ִלים ֶ‬ ‫(לד) וְּ ָה ִביאו ֶאת ֲא ִח ֶ‬ ‫ָארץ ִת ְּס ָחרו‪:‬‬ ‫ָה ֶ‬ ‫יעקב מסרב בכל תוקף‪ ,‬ולא נענה גם להבטחתו של ראובן‪ ,‬כי אם יארע חלילה דבר‪-‬מה לבנימין‪ ,‬יומתו שני‬ ‫בניו על‪-‬ידי יעקב‪ .‬אגב‪ ,‬אף דברים אלו של ראובן הינם תמוהים‪ ,‬במבט ראשון‪ .‬וכי בניו אלו אינם נכדיו של‬ ‫יעקב?! ומדוע דווקא שני בנים?! לפי המדרש יעקב אף מסרב ונענה לדברי ראובן‪' :‬בכור שוטה הוא זה'‪ .‬זהו‬ ‫ביטוי חריף ולא פשוט שיש לעמוד על משמעותו‪.‬‬ ‫ֺלנָה‪:‬‬ ‫ָמן ִת ָעחו ָע ַלי ָהיו כ ָ‬ ‫יֹוסף ֵאינֶמו וְּ ִש ְּמעֹון ֵאינֶמו וְּ ֶאת ִבנְּ י ִ‬ ‫יהם א ִֹתי ִש ַכ ְּל ֶתם ֵ‬ ‫ֹאמר ֲא ֵל ֶהם ַי ֲעקֹב ֲא ִב ֶ‬ ‫(לו) ַוי ֶ‬ ‫יבנּו‬ ‫ַּאנִּ י ֲא ִּׁש ֶּ‬ ‫ָּדי ו ֲ‬ ‫יך ְתנָּה אֹּתֹו ַּעל י ִּ‬ ‫יאנּו ֵּא ֶּל ָּ‬ ‫ָאביו ֵלאמֹר ֶּאת ְׁשנֵּי ָּבנַּי ָּת ִּמית ִּאם לֹּא ֲא ִּב ֶּ‬ ‫אובן ֶאל ִ‬ ‫ֹאמר ְּר ֵ‬ ‫(לז) ַוי ֶ‬ ‫יך‪:‬‬ ‫ֵּא ֶּל ָּ‬ ‫הֹור ְּד ֶתם‬ ‫וק ָרָאהו ָאסֹון ַב ֶד ֶר ְּך ֲא ֶשר ֵת ְּלכו ָבה וְּ ַ‬ ‫ָאחיו ֵמת וְּ הוא ְּל ַבדֹו נִ ְּשָאר ְּ‬ ‫ֵרד ְּבנִ י ִע ָם ֶכם ִכי ִ‬ ‫ֹאמר לֹא י ֵ‬ ‫(לח) ַוי ֶ‬ ‫אֹולה‪:‬‬ ‫יב ִתי ְּביָגֹון ְּש ָ‬ ‫ֶאת ֵש ָ‬ ‫לאחר שהרעב הופך קשה מנשוא (פרק מג')‪ ,‬שב יעקב ומבקש כי בניו ישובו מצרימה ויקנו מעט אוכל‪ .‬לכך‬ ‫נענה יהודה‪ ,‬הנוטל את רשות הדיבור ואת שרביט ההנהגה‪:‬‬ ‫יכם ִא ְּת ֶכם‪:‬‬ ‫הודה ֵלאמֹר ָה ֵעד ֵה ִעד ָבנו ָה ִאיש ֵלאמֹר לֹא ִת ְּראו ָפנַי ִב ְּל ִתי ֲא ִח ֶ‬ ‫ֹאמר ֵא ָליו יְּ ָ‬ ‫(ג) ַוי ֶ‬ ‫ֵר ָדה וְּ נִ ְּש ְּב ָרה ְּל ָך א ֶֹכל‪:‬‬ ‫ָאחינו ִא ָתנו נ ְּ‬ ‫ֶש ָך ְּמ ַש ֵל ַח ֶאת ִ‬ ‫(ד) ִאם י ְּ‬ ‫יכם ִא ְּת ֶכם‪:‬‬ ‫ָאמר ֵא ֵלינו לֹא ִת ְּראו ָפנַי ִב ְּל ִתי ֲא ִח ֶ‬ ‫ֵרד ִכי ָה ִאיש ַ‬ ‫(ה) וְּ ִאם ֵאינְּ ָך ְּמ ַש ֵל ַח לֹא נ ֵ‬ ‫ֹאמר יִ ְּש ָר ֵאל ָל ָמה ֲה ֵרע ֶֹתם ִלי ְּל ַהגִ יד ָל ִאיש ַהעֹוד ָל ֶכם ָאח‪:‬‬ ‫(ו) ַוי ֶ‬ ‫יכם ַחי ֲהיֵש ָל ֶכם ָאח ַו ַמגֶד לֹו ַעל ִני ַה ְּד ָב ִרים‬ ‫מֹול ְּד ֵתנו ֵלאמֹר ַהעֹוד ֲא ִב ֶ‬ ‫ול ַ‬ ‫ֹאמרו ָשאֹול ָשַאל ָה ִאיש ָלנו ְּ‬ ‫(ז) ַוי ְּ‬ ‫יכם‪:‬‬ ‫הֹורידו ֶאת ֲא ִח ֶ‬ ‫ֹאמר ִ‬ ‫ֵדע ִכי י ַ‬ ‫ָדֹוע נ ַ‬ ‫ָה ֵא ֶלה ֲהי ַ‬ ‫ַאתה גַּם‬ ‫ַּחנּו גַּם ָּ‬ ‫ֵּל ָּכה ְו ִּנ ְחיֶּה ְולֹּא נָּמּות גַּם ֲאנ ְ‬ ‫ָּקּומה ְונ ֵּ‬ ‫ַּער ִּא ִּתי ְונ ָּ‬ ‫ָאביו ִּׁש ְל ָּחה ַּהנ ַּ‬ ‫הודה ֶאל יִ ְּש ָר ֵאל ִ‬ ‫ֹאמר יְּ ָ‬ ‫(ח) ַוי ֶ‬ ‫ַּט ֵּפנּו‪:‬‬ ‫ָּמים‪:‬‬ ‫אתי ְל ָּך ָּכל ַּהי ִּ‬ ‫ְח ָּט ִּ‬ ‫ֶּיך ו ָּ‬ ‫יך ו ְִּה ַּצ ְג ִּתיו ְל ָּפנ ָּ‬ ‫ָּדי ְת ַּב ְק ֶּׁשנּו ִּאם לֹּא ֲה ִּביא ִֹּּתיו ֵּא ֶּל ָּ‬ ‫(ט) ָאנ ִֹּּכי ֶּא ֶּע ְר ֶּבנּו ִּמי ִּ‬ ‫כיתה ט'‬ ‫ֲמיִ ם‪:‬‬ ‫לולא ִה ְּת ַמ ְּה ָמ ְּהנו ִכי ַע ָתה ַש ְּבנו זֶה ַפע ָ‬ ‫(י) ִכי ֵ‬ ‫לבקשה זו נענה יעקב‪ ,‬ולמרבה ההפתעה אף ללא ניסיון לערער או להרהר אחריה‪ .‬האחים שבים ויורדים‬ ‫מצרימה‪ ,‬תוך שהם מצוידים בכסף ובכסף‪-‬משנה (כיוון שסבורים שנפלה טעות כשראו שהושב כספם בפעם‬ ‫הראשונה) ובמנחה מזמרת הארץ‪ .‬הם מתייצבים בבית יוסף ושמחים לקבל לחיקם את שמעון‪ ,‬שנאסר רק‬ ‫לעיניהם‪ ,‬כפי שמפרש רש"י‪.‬‬ ‫לאחר סעודה בחברתו של יוסף‪ ,‬והארת‪-‬פנים מצידו שנראתה כמפצה על אי‪-‬האמון ועל היחס הקשה מצידו‬ ‫לפני‪-‬כן‪( ,‬החשד כי הם מרגלים)‪ ,‬מסובב יוסף את הדברים כך שייראו כאילו בנימין גנב את הגביע‬ ‫שבאמצעותו היה יוסף מנחש ופועל את פעולותיו‪ .‬העונש המושת עליו הוא עבדות לשליט המצרי‪,‬‬ ‫כשהאחים מקבלים אישור לשוב בחזרה לביתם‪.‬‬ ‫יהודה חש כעת כי האחריות כעת מוטלת כולה על כתפיו‪ ,‬ומנהל דין ודברים נוקב עם יוסף‪ ,‬במהלכו הוא‬ ‫מגולל את השתלשלות המאורעות‪ ,‬עד למבוי הסתום אליו הגיעו כעת‪ .‬נשים לב למוטיב החוזר (בראשית‬ ‫מד')‪:‬‬ ‫ָאבינו ֺשבו ִש ְּברו ָלנו ְּמ ַעט א ֶֹכל‪:‬‬ ‫ֹאמר ִ‬ ‫(כה) ַוי ֶ‬ ‫ָאחינו ַה ָעטֹן ֵאינֶמו‬ ‫נוכל ִל ְּראֹות ְּננֵי ָה ִאיש וְּ ִ‬ ‫ָר ְּדנו ִכי לֹא ַ‬ ‫ָאחינו ַה ָעטֹן ִא ָתנו וְּ י ַ‬ ‫נוכל ָל ֶר ֶדת ִאם יֵש ִ‬ ‫ֹאמר לֹא ַ‬ ‫(כו) ַומ ֶ‬ ‫ִא ָתנו‪:‬‬ ‫ָל ָדה ִלי ִא ְּש ִתי‪:‬‬ ‫ַאתם יְּ ַד ְּע ֶתם ִכי ְּשנַיִ ם י ְּ‬ ‫ָאבי ֵא ֵלינו ֶ‬ ‫ֹאמר ַע ְּב ְּד ָך ִ‬ ‫(כז) ַוי ֶ‬ ‫יתיו ַעד ֵהמָה‪:‬‬ ‫ַאך ָטרֹף ט ָֹרף וְּ לֹא ְּר ִא ִ‬ ‫ֵצא ָה ֶא ָחד ֵמ ִא ִתי ָוא ַֹמר ְּ‬ ‫(כח) ַוי ֵ‬ ‫יב ִתי ְּב ָר ָעה ְּשא ָֹלה‪:‬‬ ‫הֹור ְּד ֶתם ֶאת ֵש ָ‬ ‫ול ַק ְּח ֶתם גַם ֶאת זֶה ֵמ ִעם ָננַי וְּ ָק ָרהו ָאסֹון וְּ ַ‬ ‫(כט) ְּ‬ ‫ַפשֹו‪:‬‬ ‫שורה ְּבנ ְּ‬ ‫ַפשֹו ְּק ָ‬ ‫ַער ֵאינֶמו ִא ָתנו וְּ נ ְּ‬ ‫ָאבי וְּ ַהמ ַ‬ ‫(ל) וְּ ַע ָתה ְּכב ִֹאי ֶאל ַע ְּב ְּד ָך ִ‬ ‫ָאבינו ְּביָגֹון ְּשא ָֹלה‪:‬‬ ‫יבת ַע ְּב ְּד ָך ִ‬ ‫יך ֶאת ֵש ַ‬ ‫ֲב ֶד ָ‬ ‫הֹורידו ע ָ‬ ‫ָמת וְּ ִ‬ ‫ַער ו ֵ‬ ‫(לא) וְּ ָהיָה ִכ ְּראֹותֹו ִכי ֵאין ַהמ ַ‬ ‫ָמים‪:‬‬ ‫ָאבי ָכל ַהי ִ‬ ‫אתי ְּל ִ‬ ‫יאמו ֵא ֶלי ָך וְּ ָח ָט ִ‬ ‫ָאבי ֵּלאמֹּר ִאם לֹא ֲא ִב ֶ‬ ‫ַּער ֵּמ ִּעם ִּ‬ ‫(לב) ִּכי ַּע ְב ְד ָּך ָּע ַּרב ֶּאת ַּהנ ַּ‬ ‫ַעל ִעם ֶא ָחיו‪:‬‬ ‫ַער י ַ‬ ‫ַּער ֶע ֶבד ַלאדֹנִ י וְּ ַהמ ַ‬ ‫ֵּׁשב נָּא ַּע ְב ְד ָּך ַּת ַּחת ַּהנ ַּ‬ ‫ְע ָּתה י ֶּ‬ ‫(לג) ו ַּ‬ ‫ָאבי‪:‬‬ ‫ַּער ֵּאינֶּנּו ִּא ִּתי ֶנן ֶא ְּר ֶאה ָב ָרע ֲא ֶשר יִ ְּמ ָצא ֶאת ִ‬ ‫ְהנ ַּ‬ ‫ָאבי ו ַּ‬ ‫ֱלה ֶאל ִ‬ ‫יך ֶאע ֶ‬ ‫(לד) ִכי ֵא ְּ‬ ‫בנקודה זו‪ ,‬משום מה‪ ,‬ולא לפני כן‪ ,‬יוסף 'נשבר' ואינו יכול להתאפק‪ ,‬וברגע הבא מתוודע אל אחיו‪ ,‬ומסיר‬ ‫את המסכה‪ ,‬כמו גם את הכיסויים שכיסו על מעשיו מאז הגיעו מצרימה (בראשית מה')‪ .‬מדוע דווקא‬ ‫עכשיו? מה בדבריו של יהודה גרם לו לפרץ‪-‬הרגשות העז‪ ,‬ולהפסקת ה'משחק' ששיחק בכישרון רב עד כדי‬ ‫אי יכולת מצד אחיו לזהותו?‬ ‫יֹוסף‬ ‫ַדע ֵ‬ ‫הֹוציאו ָכל ִאיש ֵמ ָע ָלי וְּ לֹא ָע ַמד ִאיש ִאתֹו ְּב ִה ְּתו ַ‬ ‫ַאנק ְּלכֹל ַהמִ ָס ִבים ָע ָליו וַיִ ְּק ָרא ִ‬ ‫יֹוסף ְּל ִה ְּת ֵ‬ ‫(א) וְּ לֹא ָיכֹל ֵ‬ ‫ֶאל ֶא ָחיו‪:‬‬ ‫(ב) וַיִ ֵתן ֶאת קֹלֹו ִב ְּב ִכי וַיִ ְּש ְּמעו ִמ ְּצ ַריִ ם וַיִ ְּש ַמע ֵבית ַנ ְּרעֹה‪:‬‬ ‫ָכלו ֶא ָחיו ַלעֲנֹות אֹתֹו ִכי נִ ְּב ֲהלו ִמ ָננָיו‪:‬‬ ‫ָאבי ָּחי וְּ לֹא י ְּ‬ ‫יֹוסף ַּהעֹוד ִּ‬ ‫יֹוסף ֶאל ֶא ָחיו ֲא ִּני ֵּ‬ ‫ֹאמר ֵ‬ ‫(ג) ַוי ֶ‬ ‫יכם ֲא ֶשר ְּמ ַכ ְּר ֶתם א ִֹתי ִמ ְּצ ָריְּ ָמה‪:‬‬ ‫יֹוסף ֲא ִח ֶ‬ ‫ֹאמר ֲאנִ י ֵ‬ ‫יֹוסף ֶאל ֶא ָחיו ְּגשו נָא ֵא ַלי וַיִ גָשו ַוי ֶ‬ ‫ֹאמר ֵ‬ ‫(ד) ַוי ֶ‬ ‫כעת‪ ,‬נשתדל לחרוז את כל השאלות והתשובות בחוט אחד השוזר את כולן‪ ,‬ובכך להאיר באור חדש את כל‬ ‫ההתרחשויות‪:‬‬ ‫יוסף מכלכל את מעשיו בתבונה‪ ,‬בחריפות ובפקחות‪ ,‬הן מבחינה כלכלית באימפריה המצרית האדירה‬ ‫בהיותו 'משביר לצרכן' לכל אזרחיה ואף לאלו הבאים מן החוץ‪ ,‬אך גם מבחינת גלגול המאורעות וניווט‬ ‫האחים בנתיב שהוא סולל בעבורם‪.‬‬ ‫כיתה ט'‬ ‫מה היתה ה‪-‬נקודה בה"א הידיעה‪ ,‬סביבה סובב יוסף את המאורעות? מה היווה הציר המרכזי בעלילת‬ ‫הסיפור? הערבות ההדדית! יוסף שחווה על בשרו כיצד האחים אינם מגלים ערבות בעבורו‪ ,‬מנדים אותו‬ ‫ומרחיקים אותו מחברתם‪ ,‬עד כדי השלכתו לבור ומכירתו לשיירת עוברי‪-‬אורח‪ ,‬כל זאת מסיבת היותו‬ ‫שונה מהם בהרגליו ובהשקפותיו‪ ,‬ובהיותו בן לאם אחרת (רחל)‪ ,‬אותו יוסף מעמיד אותם במבחן דומה עם‬ ‫בנימין העונה על אותם הקריטריונים – בן אהוב על אביו שנולד מאשתו האהובה‪ ,‬החשוד כי עשה מעשה‬ ‫שאינו ראוי (גניבת הגביע) ולפיכך אמור להיות מושם בבית האסורים‪ ,‬בבור‪.‬‬ ‫האם כעת יגלו האחים ערבות לגורלו? האם ירגישו באמת ובתמים את כאבו ויחושו להצלתו?‬ ‫באם יעמדו במבחן הערבות‪ ,‬הרי זו 'תשובת המשקל' המושלמת‪ ,‬כביטויו של הרמב"ם‪ ,‬בכך יתגלה לעין‪-‬כל‬ ‫וראשית – להם בעצמם‪ ,‬כי תיקנו את העיוות ביחסם לאחר‪ ,‬לשונה‪.‬‬ ‫האחים בשהותם בבור טועמים מעט מטעמו המר של השבי והמאסר‪ ,‬ולראשונה מתוודים בפה מלא כי יש‬ ‫בהם מן האשמה בכך שלא שמעו לזעקותיו ולתחנוניו של אחיהם‪ ,‬לא לחינם הם נוקטים במילים‪ :‬הצרה‬ ‫הזאת‪ ,‬וכמו מצביעים על הבור‪ ,‬כמהווה עדות אילמת ותזכורת לאותו בור מלפני עשרים ושתיים שנים‪.‬‬ ‫ראובן‪ ,‬כבכור האחים‪ ,‬הנדרש לגלות ערבות לגורלו של אחיו‪ ,‬אכן חישב כיצד יוכל להשיב את יוסף אל אביו‬ ‫ולהצילו מיד אחיו‪ ,‬אך ערבות זו אינה שלמה‪ ,‬כפי שנלמד מיד‪.‬‬ ‫יוסף שב ומחדד את ההשוואה למצבו הנפשי עם השלכתו לבור‪ ,‬בכך שאוסר את שמעון ומתיר לאחים לשוב‬ ‫לביתם‪ .‬כעת אין המדובר בכל האחים החווים את המאסר‪ ,‬אלא באחד מהם‪ ,‬שוב – רק אחד המושלך לבור‬ ‫וכל השאר שבים לביתם‪ ,‬לארץ כנען‪.‬‬ ‫יתכן ולא לחינם בחר יוסף דווקא בשמעון‪ ,‬בהיותו 'החצי השני' של לוי‪ ,‬כך שעם השלכתו לבית האסורים‪,‬‬ ‫יוסף כמו 'קורע' אותם זה מזרועותיו של זה‪ ,‬ממש כפי שעוללו לו ולבנימין עם השלכתו לבור ומכירתו‬ ‫לעבד‪.‬‬ ‫האחים בלית ברירה שבים לביתם‪ ,‬אך גומרים אומר לחלץ את שמעון ויהי מה‪ ,‬וכפי שמוסר בידנו המדרש‪:‬‬ ‫בירידתם מצרימה‪ ,‬הן זו הקודמת והן זו העכשווית‪ ,‬הם מחליטים לאתר גם את יוסף‪ ,‬אחיהם האבוד‬ ‫שנמכר לעבד ומאז אבדו עקבותיו‪.‬‬ ‫יעקב מסרב לבקשת ראובן לערוב לבנימין‪ ,‬בשומעו את דבריו‪' :‬את שני בניי תמית'‪ ,‬ואף גוער בו בחריפות‪,‬‬ ‫עד כדי שלילת בכורתו ומסירתה ליהודה‪ .‬מהי הסיבה לכך?‬ ‫נשים לב‪ ,‬ליעקב ישנם שני בנים‪ :‬יוסף ובנימין‪ ,‬כשהאחד טרוף טורף‪ ,‬לפי המידע שנמסר לו‪ ,‬ובנוסף‪ ,‬מעל‬ ‫השני מרחף הצל 'פן יקראנו אסון'‪ .‬יעקב תובע ערבות מושלמת לגורלו של בנימין! אין די במסירת שני בניו‬ ‫של ראובן למיתה כשקולים לשני הבנים של יעקב‪ :‬יוסף ובנימין‪ ,‬אלא התביעה מראובן היא כי יעמיד את‬ ‫עצמו כערב לבנימין‪ ,‬וערבות זו לא נתבצעה‪.‬‬ ‫ניתן לזהות לאורך כל הדרך‪ ,‬בדבריו ובמעשיו של בכור האחים‪ ,‬כי ערבותו היא רק 'ליד'‪ ,‬בערך‪ ,‬ואינה‬ ‫'הדבר האמיתי'‪.‬‬ ‫כיוון שכך‪ ,‬הרי שראובן אינו ראוי לבכורה‪ ,‬אח בכור ערב לאחיו הקטנים ונכון למסור את נפשו שלו‬ ‫בעבורם‪ ,‬ואילו יסוד זה אינו מצוי אצל ראובן‪ ,‬ולכן ניטל ממנו מטה ההנהגה והועבר ליהודה‪.‬‬ ‫מדוע יעקב נענה לדברי יהודה? כיוון שיהודה הציב עצמו בפועל במקומו של בנימין‪' ,‬אנוכי אערבנו‪ ,‬מידי‬ ‫תבקשנו'‪ ,‬מילים המהדהדות ליעקב אביו בתודעתו‪ ,‬והמנגנות צלילים דומים למשפטים שאמר בעבר‬ ‫הרחוק ללבן‪ ,‬בתארו כיצד היה נכון למסור את הנפש על הצלת צאן חותנו‪' :‬אנוכי אחטנה‪ ,‬מידי תבקשנה'‬ ‫(כלומר‪ :‬אם תחסר כבשה מן הצאן הרי שיעקב הוא הכתובת לטענות ומענות לבן)‪.‬‬ ‫ואולי‪ ,‬פרט ביוגראפי נוסף ומשמעותי מקורות חייו של יהודה‪ :‬להבדיל מראובן‪ ,‬יהודה איבד בעצמו שני‬ ‫בנים‪ ,‬ער ואונן‪ ,‬הוא יודע כיצד מרגיש אב השכול משני בניו! נתונים אלו משפיעים על הכרעת יעקב למסור‬ ‫את בנימין ליהודה הערב לו ולגורלו‪ .‬בכך הופך יהודה את עצמו לערב ומעורב אף בתחושותיו ובעולמו‬ ‫הרגשי של אביו‪.‬‬ ‫ניתן לראות בפסוקים כיצד יהודה בדבריו ליוסף‪ ,‬מציב עצמו בצורה מושלמת במקומו של בנימין‪ ,‬קושר‬ ‫את נפשו בגורלו‪ ,‬ולא נרתע מאיומי השליט המצרי‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬זוכה דווקא הוא לשבט ההנהגה‪ ,‬תרתי‬ ‫משמע‪ ,‬ולברכה הנפלאה 'לא יסור שבט מיהודה' (בראשית מט'‪ ,‬י')‪.‬‬ ‫כיתה ט'‬ ‫ָמים‪:‬‬ ‫ָאבי ָכל ַהי ִ‬ ‫אתי ְּל ִ‬ ‫יך וְּ ָח ָט ִ‬ ‫יאמו ֵא ֶל ָ‬ ‫ָאבי ֵּלאמֹּר ִאם לֹא ֲא ִב ֶ‬ ‫ַּער ֵּמ ִּעם ִּ‬ ‫ִּכי ַּע ְב ְד ָּך ָּע ַּרב ֶּאת ַּהנ ַּ‬ ‫ַעל ִעם ֶא ָחיו‪:‬‬ ‫ַער י ַ‬ ‫ַּער ֶע ֶבד ַלאדֹנִ י וְּ ַהמ ַ‬ ‫ֵּׁשב נָּא ַּע ְב ְד ָּך ַּת ַּחת ַּהנ ַּ‬ ‫ְע ָּתה י ֶּ‬ ‫ו ַּ‬ ‫ָאבי‪:‬‬ ‫ַּער ֵּאינֶּנּו ִּא ִּתי ֶנן ֶא ְּר ֶאה ָב ָרע ֲא ֶשר יִ ְּמ ָצא ֶאת ִ‬ ‫ָאבי וְ ַּהנ ַּ‬ ‫ֱלה ֶאל ִ‬ ‫יך ֶאע ֶ‬ ‫ִכי ֵא ְּ‬ ‫בנקודה זו מבין יוסף כי מבחנו בא אל קיצו‪ ,‬תשובת המשקל הושלמה‪ ,‬בכך שיהודה נכון לערוב לבנימין‪,‬‬ ‫האח השונה והאחר‪ .‬לכן דווקא אז הוא מתגלה לאחיו ומתוך סערת‪-‬רגשות ותוך פורקן המתח שהיה נתון‬ ‫בו כל העת‪ ,‬קורא להם‪ :‬אני יוסף אחיכם! היכן היתה אותה ערבות נפלאה שגיליתם כלפי בנימין כעת‪ ,‬אז‬ ‫לפני עשרים ושתיים שנים‪' ,‬כאשר מכרתם אותי מצרימה'?!‬ ‫אלא‪ ,‬ששיאה של הפרשה עדיין לפנינו‪ ,‬נשים לב לתיאור פגישתם הנרגשת של יוסף ובנימין (בראשית מה'‪,‬‬ ‫יד')‪:‬‬ ‫ָאריו‪:‬‬ ‫ָמן ָב ָכה ַעל ַצו ָ‬ ‫ובנְּ י ִ‬ ‫ֵב ְּך ִ‬ ‫ָאחיו ַוי ְּ‬ ‫ָמן ִ‬ ‫וְּארי ִבנְּ י ִ‬ ‫(יד) וַיִ נֹל ַעל ַצ ֵ‬ ‫רש"י על אתר מביא את דברי המדרש‪ ,‬המתבססים על אופן כתיבת המילה 'צוואר' בפסוק בשני הבנים‬ ‫(צווארי בנימין – לשון רבים ומיעוט רבים שניים‪ ,‬וצוארו הנכתב ביוסף – בלשון יחיד)‪:‬‬ ‫(יד) ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ‪ -‬על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן ליחרב‪:‬‬ ‫ובנימין בכה על צוארו ‪ -‬על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב‪:‬‬ ‫יוסף ובנימין אינם בוכים כל‪-‬אחד על חורבן הבית שעתיד להיות בחלקו‪ ,‬אלא על חורבן הבית שעתיד‬ ‫להיות בחלקו של חברו!‬ ‫ערבות אמיתית ואידיאלית היא היכולת להתנתק מכאבי הפרטי‪ ,‬להתמסר ולחוות בכל יישותי את כאבו‬ ‫של האחר‪ ,‬כאילו היה זה כאבי שלי‪.‬‬ ‫אם נשוב לכותרת היחידה‪ ,‬הרי שיש אמת גדולה במילים 'כולנו רקמה אנושית אחת חיה'‪ ,‬הן כמשל‬ ‫מתחילת הקישור‪ :‬רקומים וארוגים זה בזה‪ ,‬אך גם במובן 'רקמות'‪ ,‬תאים בגוף החי‪.‬‬ ‫כולנו‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬מהווים אותן הרקמות‪ ,‬וכביטויו הנפלא של הראי"ה קוק על כנסת ישראל‪ ,‬כי‬ ‫היא 'נשמה אחת בגופים מחולקים'!‬ ‫כפי שלא יתכן כי אם יד אחת פצעה בטעות את היד השנייה תוך כדי חיתוך בסכין‪ ,‬היד השנייה תנקום‪,‬‬ ‫בכך שתשוב ותפצע את היד הראשונה – כך היריבויות ופעולות התגמול מצד קבוצה אחת כנגד קבוצה‬ ‫שהרעה לה ופגעה בה‪ ,‬הן שגויות ושבות ופוגעות כחרב‪-‬פיפיות בקבוצה הנוקמת‪ .‬והלא הן חלק מאותו גוף‪,‬‬ ‫מאותה רקמה אנושית אחת חיה‪..‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬המדרש ב‪-‬ויקרא רבה‪ ,‬מביא בשם רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬משל ידוע אודות האדם הקודח בספינה‪,‬‬ ‫אך מקדים לו ביאור פסוק מפסוקי הנביא‪:‬‬ ‫תני חזקיה (ירמיה נ') 'שה פזורה ישראל' נמשלו ישראל לשה‪ ,‬מה שה הזה לוקה על ראשו או באחד מאבריו‬ ‫וכל אבריו מרגישין כך הן ישראל‪ ,‬אחד מהן חוטא וכולן מרגישין‪( ,‬במדבר טז) האיש אחד יחטא ועל כל‬ ‫העדה תקצוף?‪ .‬תני רבי שמעון בן יוחאי‪ :‬משל לבני אדם שהיו יושבין בספינה נטל אחד מהן מקדח והתחיל‬ ‫קודח תחתיו‪ .‬אמרו לו חבריו‪ :‬מה אתה יושב ועושה? אמר להם‪ :‬מה אכפת לכם? לא תחתי אני קודח?!‬ ‫אמרו לו‪ :‬שהמים עולין ומציפין עלינו את הספינה‪.‬‬ ‫כמו מתוך אינסטינקט ראשוני‪ ,‬או מהעלאת זיכרונות נעימים מ'כה עשו חכמינו'‪ ,‬אנו מפנים אצבע‬ ‫מאשימה כלפי ה'קודח' (אכן‪ ,‬ביטוי אקטואלי‪ )...‬המאיים על שלימות החברה ומסכן אותה בטביעה‪.‬‬ ‫כמובן‪ ,‬פעולת קידוח וערעור יסודות החברה אפשרית בדרכים שונות‪ .‬מפן נוסף‪ ,‬אנחנו מחמיאים לנוסעי‬ ‫הספינה המסבירים לו בנעימות כי בעשותו כך – יגרום לטביעת הספינה כולה‪.‬‬ ‫אך הרב אלישע וישליצקי מסב את תשומת ליבנו לאשמים האמיתיים בסיפור‪ ,‬שימו לב‪ ,‬הפתעה!‬ ‫אלו האנשים שסבבו את הקודח‪ ,‬אלו שלא היה להם אכפת ממנו בכל העת שקדמה לאותו ניסיון אובדני‪,‬‬ ‫לאותו קידוח‪ .‬בדבריו הוא מתריס‪ :‬מה אכפת לכם? ואולי – ממתי אכפת לכם? הרי הענקתם לי את‬ ‫כיתה ט'‬ ‫התחושה כי אני חי לעצמי‪ ,‬לבדי ובדל"ת אמותיי‪ ,‬ואם כן – אף כעת‪ :‬לא תחתיי אני קודח?! במקומי שלי‪,‬‬ ‫ללא התערבות‪ ,‬מעורבות ו‪-‬ערבות מצידכם לגורלי ולמצבי‪..‬‬ ‫המילים השגורות כל‪-‬כך‪' ,‬לאחות את הקרעים‪ ,‬את השסעים ואת הפלגים'‪ ,‬מוארות ב‪-‬אור אחר‪ :‬לאחות –‬ ‫פשוט להיות אח‪ ,‬לומר 'אחי' וגם להתכוון לכך‪ ..‬‬