‫‪G‬‬
‫גיליון מס׳ ‪241‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪ G 2014‬אלול תשע ‪ ″‬ד – תשרי תשע ‪ ″‬ה‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪G‬‬
‫‪№ 241 G СЕНТЯБРЬ‬‬
‫‪G‬‬
‫)ע״ר(‬
‫בהיותה גוף וולונטרי‪ ,‬אפוליטי‪ ,‬אינה אחראית לכל תוכן שהוא אשר מפורסם בעיתון‪ ,‬למעט דבר הברית בעברית‬
‫נוסדה ב‪1972 -‬‬
‫ב י ט א ו ן‬
‫מ ס פ ר‬
‫‪,1 2 3‬‬
‫ס פ ט מ ב ר‬
‫‪2 0 1 4‬‬
‫נשיאות ברית יוצאי בוכרה‬
‫מאחלת לאחינו בני הקהילה‬
‫ולכל בית ישראל‬
‫שנה טובה ומאושרת‪ ,‬שנת רווחה‪,‬‬
‫הצלחה‪ ,‬אהבת חינם ושלום‬
‫איחולינו לתלמידים בעוטף עזה‪ ,‬הדרום ובכל רחבי ישראל‪,‬‬
‫מוצלחת ובטוחה‬
‫שנת לימודים פורייה‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫הטור הראשון חודש אלול והימים‬
‫בעתות מלחמה אנו מתבוננים סביבנו ומהדהדת לרוב הקריאה‬
‫הנושנה ”מי לה‪ ′‬אלי“‪ ,‬רוצה לומר מי איתנו‪ ,‬מי נגדנו‪ .‬אנשי שבט‬
‫לוי הם אשר נענו ראשונים לקריאתו של משה‪ ,‬שהרי הם הכהנים‬
‫ששמרו על ערכי הרוח של עם ישראל‪ ,‬אפילו בגלות מצרים‪.‬‬
‫גם כיום‪ ,‬ההד החיובי לקריאת כולנו ”מי לה‪ ′‬אלי“‪ ,‬מגיע‬
‫מעגלים מעגלים‪ .‬ראשוני העונים הם יהודים‪ ,‬אבל לא כל היהודים‪.‬‬
‫רק חלקם‪ .‬סיור בארה‪″‬ב ומגע יומיומי עם יהודים שם ממחיש זאת‬
‫היטב‪.‬‬
‫נתחיל בתיאוריה‪ .‬סקר מעמיק שנעשה בקרב יהודי ארה‪″‬ב לפני‬
‫כ‪ 10-‬שנים העלה ממצאים מאלפים – האוכלוסייה היהודית במדינה‬
‫זו חולקה לארבע קבוצות עיקריות‪ :‬אורתודוקסים‪ ,‬קונסרבטיבים‪,‬‬
‫רפורמים וחילוניים‪ .‬מטרת הסקר הייתה לצפות תהליכי טמיעה‬
‫והתבוללות של כל אחת מהקבוצות הנ‪″‬ל‪ .‬כצפוי‪ ,‬הסקר העלה‬
‫שהראשונים שיתבוללו לחלוטין תוך דור מעכשיו הם ”החילוניים“‬
‫אחר כך הרפורמים‪ ,‬בהמשך הקונסרבטיבים ולבסוף תישאר קבוצה‬
‫אחת בעלת זהות יהודית – האורתודוקסים‪ ,‬שגודלה יישאר יציב‪ ,‬בין‬
‫‪ 20%‬ל‪ 25%-‬מכלל האוכלוסייה היהודית בארה‪″‬ב‪.‬‬
‫אלא שחשוב לציין – המושג חילוני בסקר אינו חופף מושג זה‬
‫במדינת ישראל שכן‪ ,‬כאן יכול להיות חילוני שאמנם מקיים מצווה‬
‫אחת בלבד – מצוות יישוב הארץ‪ ,‬אבל הזדהותו עם מדינת ישראל‬
‫ועם ישראל עמוקה ביותר‪ .‬זאת‪ ,‬בעוד בארה‪″‬ב המוגדר ”חילוני“‬
‫לרוב אינו קשור קשר פורמאלי עם שום מוסד יהודי‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬האורתודוקסים בארה‪″‬ב אינם מיקשה אחת כשם‬
‫שבארץ אינם מיקשה אחת‪ .‬כמו פה‪ ,‬לא תמיד אומרים ”מי שבירך“‬
‫לחיילי צה‪″‬ל בבית הכנסת כי ”אין זה מנהגו“ של בית הכנסת‬
‫המסוים ואילו בבתי כנסת אחרים יאמרו ”מי שבירך“ והרב ישא‬
‫דרשה ציונית לעילא ולעילא‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬גדולי התומכים במדינה בעתות מלחמה הם היהודים‪,‬‬
‫רובם בחינת בני שבט לוי‪ .‬ואולם‪ ,‬לידם‪ ,‬רבים הם היהודים שיחסם‪,‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬נע בין תמיכה כמס שפתיים עד לאדישות גמורה‪.‬‬
‫התהליכים שעולים מן הסקר הנ‪″‬ל מורגשים היטב כבר היום‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬בעיר הקטנה סקרנטון שבפנסילבניה‪ ,‬בה גרים כ‪4000-‬‬
‫יהודים‪ ,‬ישנו בית כנסת קונסרבטיבי מפואר‪ ,‬יפה במראהו ובו כ‪400-‬‬
‫מקומות‪ .‬הוא הראשון מבין בתי הכנסת שנבנו בעיר זו‪ ,‬בשנות ה‪50-‬‬
‫‪ .‬עד לפני כ‪ 10-‬שנים הוא היה כמעט מלא בחגים הגדולים ובשבתות‬
‫התאסף בו מניין‪ .‬היום‪ ,‬הקהילה הקונסרבטיבית בעיר זו מבקשת‬
‫למכור אותו – יש הזדקנות ואין הצטרפות‪ .‬הוא הדין לגבי בה‪″‬כ‬
‫הרפורמי‪ ,‬שאולי יתאחד עם הקונסרבטיבי‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬לאחר שנים של יובש‪ ,‬ישנה תופעה של תחיית הציונות‬
‫בדמות תוכנית ”נפש בנפש“ וגרעיני ”צבר“ של צעירים שבאים‬
‫לשרת בצה‪″‬ל כחיילים בודדים‪ ,‬חלקם מאומצים ע‪″‬י אזרחי ערים‬
‫)כמו רעננה( ורובם על ידי קיבוצים‪ .‬אך‪ ,‬אליה וקוץ בציונות הזאת‪:‬‬
‫חלק גדול מצעירים אלה הם בני‬
‫יורדים‪ ,‬שזיקתם למדינה מובנת‬
‫מאליה‪.‬‬
‫בוכרה‬
‫ליהודי‬
‫ואשר‬
‫בארה‪″‬ב‪ ,‬אליהם נדרשנו לא‬
‫פעם בעיתון זה‪ .‬זו עדיין קהילה‬
‫מאוד יהודית‪ ,‬חדשה‪ ,‬הנושאת‬
‫את סממני ההגירה‪ .‬למאמציה‬
‫לשמור על ייחודה אין כנראה‬
‫תוחלת לאורך זמן שכן‪ ,‬החוקים‬
‫החלים על כלל יהודי ארה‪″‬ב‬
‫חלים גם עליהם אם כי ריכוזם‬
‫ברובע אחד של ניו‪-‬יורק –‬
‫קווינס‪ ,‬מעכב תהליך זה‪.‬‬
‫בנימין בן‪-‬דוד‬
‫זכורים הימים‪ ,‬ימי חודש הרחמים‬
‫והסליחות והימים הנוראים‪ ,‬בהם‬
‫התאספו גברים‪ ,‬נשים וטף בעוד‬
‫לילה‪ ,‬בבתי הכנסת לנהל שיחה‪,‬‬
‫לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם‬
‫על העבר ולהתחנן על העתיד‪.‬‬
‫כבר מבעוד לילה‪ ,‬השכימו שמשי‬
‫בית‪-‬כנסת את בני השכונות בקוראם‬
‫בקול‪” :‬סליחות‪ ,‬סליחות“‪” .‬סליחות‪,‬‬
‫חכם פלוני!“ ”סליחות מולא‬
‫אלמוני!“ ואט‪-‬אט החלו להגיע מן‬
‫הרחובות והסמטאות המוני מתפללים‬
‫הנוהרים אל מקדשי המעט‪ .‬שם‬
‫כבר עומד לו בפינה מייחם המים‬
‫החמים וכל אחד זוכה לקבל ספלון‬
‫תה מהביל‪ ,‬המעורר את הגוף הלאה‬
‫ומסייע להתעוררות הנשמה‪.‬‬
‫אף הילדים השכימו קום‬
‫והשתתפו באופן פעיל באמירת‬
‫הסליחות והפיוטים‪ .‬והקול בוקע‬
‫ועולה יחד עם קול השופר וקול‬
‫השירה של תינוקות של בית רבן‬
‫ומשרה אווירה של קדושה וטהרה‪.‬‬
‫אווירה מיוחדת‪ ,‬בה נזכרים בני‬
‫השכונות בערגה‪.‬‬
‫חודש אלול‬
‫סמוך לאחר תשעה באב‪ ,‬החלו‬
‫תלמידי תלמודי התורה ללמוד את‬
‫הלכות הימים הנוראים והפיוטים‬
‫לקראת הימים הללו‪ .‬ניגוני הפיוטים‬
‫מעוררים את הלב והנשמה‪.‬‬
‫ביום י‪″‬ט במנחם אב‪ ,‬עשרה ימים‬
‫לפני ר‪″‬ח אלול‪ ,‬כלומר ‪ 40‬יום לפני‬
‫ראש השנה‪ ,‬מתחילים להתכונן לימים‬
‫הנוראים ועורכים ”התרת נדרים“‬
‫ראשונה‪ .‬בפעם השנייה עורכים‬
‫”התרת נדרים“ בערב ראש חודש‬
‫אלול‪ ,‬בפעם השלישית – בערב ראש‬
‫השנה ובפעם הרביעית – בערב יום‬
‫הכיפורים‪ .‬בס‪″‬ה ארבע פעמים‪.‬‬
‫החל מסוף חודש אב‪ ,‬התלמידים‬
‫המחוננים בכישרון ציור מציירים‬
‫את הכותל המערבי ומעליו את בית‬
‫המקדש‪ .‬הציורים הנאים ביותר‬
‫נתלים בסוכות‪.‬‬
‫בערב ראש חודש אלול עולים‬
‫בני המשפחה אל קברי הוריהם ואל‬
‫קברי צדיקים להתפלל ולבקש על‬
‫הסליחה ועל הגאולה‪.‬‬
‫החל מיום ב‪ ′‬באלול‪ ,‬השמש עובר‬
‫מדי בוקר באשמורת הבוקר מבית‬
‫לבית‪ ,‬פנס בידו ומעיר את הציבור‬
‫להשכים קום לאמירת הסליחות‪ .‬סדר‬
‫הסליחות הוא כמנהג הספרדים‪.‬‬
‫גם הילדים הקטנים משכימים‬
‫קום לאמירת הסליחות ולפחות‬
‫משתדלים להגיע לבית הכנסת בימי‬
‫שני וחמישי‪.‬‬
‫חיילים יהודים בתפילת ראש השנה; כרטיס ברכה לראש השנה ממלחמת העולם הראשונה‬
‫לברית יוצאי בוכרה‬
‫דרושה מזכירה אחראית‬
‫עם ראש פתוח ושליטה מלאה‬
‫ביישומי מחשב‪ ,‬הקלדה והדפסה‪.‬‬
‫ידע טוב בשפה העברית‬
‫פרטים בטל‪03-6393448 :‬‬
‫המערכת‪:‬‬
‫ראש המערכת – יוסף בר‪-‬נתן‪ ,‬נשיא הברית‬
‫עורך ראשי – בנימין בן‪-‬דוד‬
‫עורכת משנה – שושנה רון‪ ,‬מנכ״לית הברית‬
‫גרפיקה ועיצוב – נלי פלדמן‬
‫חברי המערכת‪:‬‬
‫רון שחר‪-‬יששכרוב‪ ,‬גאולה אבידן‪-‬פוזיילוב ואורי חיימוב‬
‫כתובת‪:‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫רחוב הקונגרס ‪ ,2‬תל‪-‬אביב ‪66044‬‬
‫טלפון – ‪ ;03-6393448‬טלפקס – ‪03-6882785‬‬
‫קבלת קהל – בימי א׳‪-‬ה׳‪ ,‬בשעות – ‪14.00-11.00‬‬
‫כל הזכויות שמורות למערכת‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪3‬‬
‫הנוראים במסורת יהודי בוכרה‬
‫ראש השנה‬
‫בערב ראש השנה שוחטים כבש‬
‫לשמחת היום כי בוודאי כיפר הקב‪″‬ה‬
‫על חטאינו‪ .‬את השוחט מושכים מבית‬
‫לבית‪ ,‬מאחר שיש לו עבודה רבה‬
‫באותו יום‪ .‬את ראש הכבש אוכלים‬
‫בליל החג בכוונה מיוחדת תוך‬
‫שמברכים עליו‪” :‬יהי רצון מלפניך‬
‫ה‪ ′‬א‪-‬לוקינו‪ ,‬שנהיה לראש ולא לזנב‬
‫ותזכור לנו אילו של יצחק אבינו ע‪″‬ה“‪.‬‬
‫בסעודה אוכלים את בשר הכבש‪ ,‬את‬
‫המוח וגם את הריאות )כשהן טבולות‬
‫בדבש‪ ,‬וזה נקרא‪” :‬שוש בעסל“(‪.‬‬
‫ליל ראש‪-‬השנה מכונה בבוכרית‬
‫”כלה חורי“ )אכילת הראש(‪ ,‬דהיינו‬
‫היום שאוכלים בו ראש‪-‬כבש‪.‬‬
‫את הכבש רוכשים כבר כשבועיים‬
‫שלושה לפני ראש השנה‪ .‬מפטמים‬
‫ומכינים אותו לשחיטה‪ .‬בימים אלה‬
‫הוא מרכזו של הבית‪ .‬בני הבית נדים‬
‫בראשם ומשתתפים בצערו על שהוא‬
‫מובל לשחיטה‪ ,‬וגם מהמרים ביניהם‪,‬‬
‫האם ימצא כשר או טרף‪ ,‬חלילה‪ .‬אם‬
‫הכבש טרף‪ ,‬שמחת החג מושבתת‬
‫ויש שמסכמים עם המוכר )בדרך‬
‫כלל מוסלמי( שניתן להחזיר לו את‬
‫הטרפה‪.‬‬
‫חסידים ואנשי מעשה נוהגים‬
‫להתענות בערב ראש השנה ולהשתטח‬
‫בו על קברי הורים וקברי צדיקים‬
‫)כמנהג ירושלים(‪ .‬נזהרים מאוד‬
‫בתפילת מנחה של ערב ראש השנה‪,‬‬
‫מאחר שהיא התפילה האחרונה של‬
‫השנה החולפת והרי ”הכל הולך אחר‬
‫החתום“‪.‬‬
‫נהגו לערוך טכס לרגל מכירתו של‬
‫”נר הציבור“‪ ,‬נר מדונג‪ ,‬גובהו כשני‬
‫מטרים ועוביו כעשרים ס‪″‬מ‪ :‬לפנות‬
‫ערב לובשים בגדי לבן ומתקבצים‬
‫בביתו של ראש הקהל‪ ,‬שם מוכרים‬
‫את זכות ההדלקה למרבה במחיר‪.‬‬
‫הקונה משלם בעין יפה‪ ,‬ונושא את‬
‫הנר לבית‪-‬הכנסת המרכזי‪ ,‬וקהל‬
‫המלווים יוצא בשירה ובמחול‪ .‬אחר‬
‫הדלקת הנר בבית‪-‬הכנסת הולך כל‬
‫אחד למקום תפילתו שלו‪.‬‬
‫ממעטים במלאכה בערב היום‬
‫ורוב הקהל יוצא לטבול במקווה‬
‫טהרה‪.‬‬
‫את תפילת ערבית של ליל ראש‪-‬‬
‫השנה פותחים בפיוט ”אחות קטנה“‪,‬‬
‫בניגון מיוחד‪ ,‬והקהל עונה ”תכלה‬
‫שנה וקללותיה“‪ .‬מסיימים ב”תפילה‬
‫על הפרנסה“ שאומרים אותה לפני‬
‫”עלינו לשבח“‪ ,‬תוך פתיחת ההיכל‪,‬‬
‫ובקריאת מזמור ”לה‪ ′‬הארץ ומלואה“‬
‫)תהלים כ‪″‬ד(‪ .‬מקפידים להתפלל‬
‫דווקא את התפילה הארוכה על‬
‫הפרנסה )שחוברה כנראה בידי רבי‬
‫יוסף חיים זצ‪″‬ל(‪ ,‬אשר אינה מודפסת‬
‫במחזורים‪ ,‬ולעתים יהודים מן הקהל‬
‫מדפיסים את התפילה ומחלקים אותה‬
‫לקהל‪ ,‬לעילוי נשמתם של קרובי‬
‫משפחה שנפטרו‪ ,‬ו\או להצלחתם של‬
‫החיים‪ .‬לאחר סיום התפילה קוראים‬
‫זה לזה ”תזכו לשנים רבות“ ומשיבים‬
‫”תזכו ותחיו“ או ”נעימות וטובות“‪.‬‬
‫הילדים נושקים לידי אביהם וזקניהם‪.‬‬
‫לפנים נהגו בכמה מקהילות יהודי‬
‫בוכרה באסיה התיכונה‪ ,‬שהחזן אומר‬
‫את תפילות הלחש של ראש‪-‬השנה‬
‫ויום‪-‬הכיפורים בקול רם ובניגון‪ ,‬כדי‬
‫שהמון העם או עמי‪-‬הארץ שאינם‬
‫יודעים להתפלל‪ ,‬יכוונו את תפילתם‬
‫לתפילתו ויתפללו עמו יחדיו‪.‬‬
‫נוהגים ללבוש בגד חדש לרגל‬
‫ראש‪-‬השנה ולברך עליו שהחיינו‪.‬‬
‫יש שנוהגים ללבוש בראש‪-‬השנה‬
‫וביום כיפור גלימות לבנות )כעין‬
‫קיטל(‪ .‬העשירים לבשו גלימות משי‬
‫לבנות‪.‬‬
‫מקפידים לכנס בליל ראש‪-‬השנה‬
‫את בני המשפחה המורחבת בבית‬
‫ראש המשפחה‪ ,‬כפי שנוהגים לעשות‬
‫בליל הסדר‪ .‬בן נשוי נמצא בלילה‬
‫הראשון אצל אביו‪ ,‬ובלילה השני –‬
‫אצל חמיו‪.‬‬
‫עם בואם הביתה מתיישבים‬
‫המארחים במקומם ובעל‪-‬הבית אומר‬
‫”פתח אליהו הנביא“ עד ”קם רבי‬
‫שמעון“‪ ,‬ואחר‪-‬כך אומרים ”ונח מצא‬
‫חן בעיני ה‪ “′‬י‪″‬ב פעמים‪ ,‬כך הלאה‪,‬‬
‫כנדפס במחזורים‪.‬‬
‫המדקדקים אומרים ליד השולחן‬
‫את ארבעת פרקי המשניות של‬
‫מסכת ראש‪-‬השנה ואת קטעי הזוהר‬
‫המתאימים‪.‬‬
‫לפנים היו אוכלים את ”הסימנים“‬
‫מיד אחר הקידוש‪ ,‬עוד קודם נטילת‬
‫ידיים וברכת המוציא‪ ,‬גם כדי להרבות‬
‫בברכות‪ .‬אולם כיום נוהגים לברך‬
‫עליהם אחר ברכת המוציא‪.‬‬
‫והרי סדר אכילת הסימנים‬
‫ושמותיהם‪ :‬סיב )סאב( בעסל –‬
‫תפוח בדבש; כרם – כרוב מבושל;‬
‫לבלבו – סלק; כורמא – תמר; אנור‬
‫שירין – רימון מתוק; כדו – דלעת;‬
‫רוביא – רוביא או לוביא; כלה –‬
‫ראש כבש; שוש בעסל – ריאה‬
‫טבולה בדבש‪ .‬את הרימונים אוכלים‬
‫תשליך‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪°‬‬
‫את הסליחות אומר החזן בניגון‬
‫כובש לבבות ומלא ערגה ולידו עוזרים‬
‫מיטב הפייטנים שבציבור‪ .‬בזמן אמירת‬
‫י‪″‬ג מידות תוקעים בשופר והתקיעות‬
‫מביאות את הציבור להתרגשות גדולה‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬אומרים את תפילת ”רחמנא“‬
‫שיש בה כ‪″‬ו שורות‪ ,‬בגמטריה של שם‬
‫הוי‪″‬ה‪ ,‬כל שורה בניגון שונה‪.‬‬
‫בערב ראש השנה מסיימים‬
‫את הסליחות ב”התרת נדרים“ –‬
‫המתפללים עומדים במקומם ושלושה‬
‫חכמים מתוך הציבור מתירים להם את‬
‫הנדרים שאינם זוכרים או נהגו בהם‬
‫שלוש פעמים בשגגה‪ ,‬ולהם מתירים‬
‫אחר כך שלושה אנשים אחרים‪ .‬בימי‬
‫הסליחות יש שמקדימים לבוא לבית‬
‫הכנסת בעוד לילה וקוראים בציבור‬
‫את סדר תיקון חצות‪.‬‬
‫רק בלילה השני‪ ,‬ואז המקדש מכוון‬
‫אליהם כשהוא מברך שהחיינו‬
‫בקידוש‪.‬‬
‫ראש המשפחה מסביר את טעמו‬
‫של כל ”סימן“‪ .‬אחר הסימן האחרון‬
‫אומרים‪” :‬יראו עינינו וישמח לבנו‬
‫ויבוא משיחנו במהירה בימינו אמן‪,‬‬
‫סלה“‪ ,‬ועם סיום הסעודה אומרים‪:‬‬
‫”לשנה הבאה בירושלים“‪.‬‬
‫מקפידים לא לאכול מאכל חריף‬
‫או חמוץ‪ ,‬ולא מאכל מר או מלוח‪.‬‬
‫ומשתדלים לאכול דברים מתוקים‬
‫וטובלים את החלה בדבש ויש‬
‫הטובלים בסוכר‪.‬‬
‫לתפילת שחרית ממנים שלושה‬
‫חזנים – חזן ראשי ושני סומכים‬
‫המסייעים לו בשירה‪.‬‬
‫את הקטעים ”ה‪ ,′‬שמעתי שמעך‪,‬‬
‫יראתי“ שלפני חזרת הש‪″‬ץ בשחרית‬
‫ובמוסף אומרים קטע בעברית וקטע‬
‫בבוכרית‪ ,‬בתרגומו של רבי שמעון‬
‫חכם‪.‬‬
‫את הפיוטים ”א‪-‬לה‪ ′‬אל תדינני“‪,‬‬
‫”ה‪ ′‬לך אערוך תחינה“‪” ,‬ידי רשים“‬
‫ו”י‪-‬ה שמך ארוממך“ אומרים אחר‬
‫תפילת העמידה‪.‬‬
‫שרים את הפיוט ”אם אפס“‬
‫שחיברו אפרים בר רבי יצחק מבונ‪″‬א‬
‫שבאשכנז ושמו חתום בראשי‬
‫הבתים‪ ,‬ואומרים אותו עם התפסיר‬
‫בלשון פרסית‪-‬יהודית‪.‬פיוט זה נוהגים‬
‫לאומרו בימי הסליחות‪ ,‬ביום השני‬
‫של ראש‪-‬השנה קודם תקיעת השופר‪,‬‬
‫וביום הכיפורים קודם תקיעת השופר‬
‫שלאחר תפילת נעילה‪.‬‬
‫לפני תקיעת השופר דורש המולא‬
‫לפני המתפללים מענייני היום ומעורר‬
‫אותם לתשובה‪ .‬אחר כך קורא התוקע‬
‫פסוקים מן המחזור שלפניו‪ ,‬בעוד‬
‫שהקהל מקשיב‪ ,‬ויש שהוא משתף‬
‫אותם באמירת חלק מהם‪.‬‬
‫הפיוט ”עת שערי רצון“ מושר‬
‫לפני תקיעת השופר‪ ,‬בעברית ובלשון‬
‫המדוברת‪ .‬בזמן תקיעת שופר‬
‫שוררת דממה בבית‪-‬הכנסת‪ .‬ליד‬
‫התוקע עומד המקריא‪ .‬ביום ראש‪-‬‬
‫השנה קוראים במוסף את הפיוט‬
‫”ונתנה תוקף“ לרבי אמנון ממגנצא‬
‫כפי שהובא ב”שלשלת הקבלה“‪.‬‬
‫מפזמים את הפיוט בטקסט עברי עם‬
‫התרגום הבוכרי‪ .‬הקהל מגיע בשעה‬
‫זו להתעוררות הנפש ולבכי‪.‬‬
‫את סדר תשליך ערכו בדרך‬
‫כלל בנחלים או במעיינות‪ ,‬או סמוך‬
‫לבורות‪-‬מים‪ .‬כאשר קוראים ”מי א‪-‬ל‬
‫כמוך‪ ,“...‬מנערים את שולי הבגד‪,‬‬
‫סמל להסרת עוונות‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫חודש אלול והימים הנוראים במסורת יהודי בוכרה‬
‫‪°‬‬
‫מקפידים לא לישון ביום ראש‪-‬‬
‫השנה‪ ,‬מתוך אמונה שמזלו של אדם‬
‫נפגע כשהוא ישן ביום קודש זה‪.‬‬
‫ואכן מקפידים חסידים ואנשי מעשה‬
‫להשכים עם עלות השחר‪ ,‬להתפלל‬
‫עם הנץ החמה‪ ,‬ורק מי שעייף‬
‫במיוחד רשאי לישון מעט אחר חצות‬
‫היום‪.‬‬
‫מקפידים על קריאת תהלים בשני‬
‫ימי ראש‪-‬השנה ומשתדלים לסיים‬
‫את קריאת ק‪″‬ן המזמורים פעמיים‪,‬‬
‫פעם אחת בכל יום ויחדיו בשני‬
‫הימים כמניין כפ‪″‬ר‪ ,‬ויש אנשים אשר‬
‫אוספים מניין עשרה בביתם לסיום‬
‫הספר‪ ,‬במיוחד במשפחה שאירע בה‬
‫אבל בשנה המסתיימת או כאשר יש‬
‫יום זיכרון )סול(‪ .‬אחרי סיום קריאת‬
‫תהלים מברכים על מיני מזונות ומיני‬
‫פירות ומגדים‪.‬‬
‫עשרת ימי תשובה‬
‫הכול‪ ,‬לרבות הנשים‪ ,‬מקפידים‬
‫על קיום הצום ביום ג‪ ′‬בתשרי‪ ,‬הוא‬
‫צום גדליה‪.‬‬
‫בעשרת ימי‪-‬תשובה משתדלים‬
‫הגבאים‪ ,‬פרנסי העדה וראשי‬
‫המשפחות להשלים בין היהודים‬
‫שבקהל‪ ,‬ככל שיודעים על סכסוך‬
‫כלשהו‪ .‬לשון בקשת הסליחה הוא‪:‬‬
‫”מחילא כונית“ )עשה מחילה(‪,‬‬
‫והתשובה )במקרה החיובי(‪” :‬מחילא‬
‫כונם“ )אעשה מחילה(‪ ,‬לשונות‬
‫המקובלים גם כל ימות השנה‪.‬‬
‫מאכלי ראש השנה‬
‫את חג ראש‪-‬השנה חוגגים במשך יומיים‪,‬‬
‫אם החג חל בשבת אין תוקעים בשופר‪ .‬סעודת‬
‫החג‪ :‬מקדשים על היין‪ ,‬נוטלים ידיים‪ ,‬מברכים‬
‫על הלחם ואח‪″‬כ מגישים דבש‪ ,‬תפוח‪-‬עץ‪ ,‬כרוב‬
‫מבושל‪ ,‬דלעת‪ ,‬סלק‪ ,‬שעועית ירוקה‪ ,‬תאנים‬
‫ואפרסמון ומברכים עליהם‪.‬‬
‫מנות הבשר הן ריאות מבושלות‪ ,‬ראש כבש‪/‬‬
‫בקר או ראש דג – כל זאת בערב החג בראשון‬
‫למחרת – בערב השני מוסיפים לסעודה רימונים‬
‫כפירות חדשים ומברכים עליהם‪ .‬אין נוהגים‬
‫לאכל מזונות חמוצים ומרים וכן אגוזים‪.‬‬
‫את כל הנ‪″‬ל אוכלים לפי סדר מסוים‬
‫ולכל אחד מהם ברכה מתאימה‪ .‬זאת נקבע‬
‫ע‪″‬י ההלכה לראש‪-‬השנה ומתוארים במפורט‬
‫בספרים מיוחדים‪ .‬רק אחרי הברכות מתחילים‬
‫בסעודה החגיגית לכבוד ראש‪-‬השנה‪ .‬הסעודה‬
‫החגיגית צריכה להתאים ליעודה‪.‬‬
‫אפשר להגיש לשולחן את המזונות הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬לחם ביצי )נוני תוקי‪ ,‬תונוס(‬
‫‪ .2‬מבחר גדול של סלטים‪ :‬עגבניות טריות‪,‬‬
‫מלפפונים טריים‪ ,‬חצילים וכו‪′‬‬
‫‪ .3‬סמבוסקים )עוגות קטנות( ממולאים בדלעת‬
‫)ביצ‪′‬ק(‬
‫‪ .4‬דג מטוגן ברוטב שום‬
‫‪ .5‬מוצרי בשר עם תוספת ירקות )יחני(‬
‫‪ .6‬נקניק ביתי )אסי יספורצ‪′‬י(‬
‫המנות העיקריות המקובלות ביותר‬
‫בראש‪-‬השנה הנה הן‪:‬‬
‫‪ .7‬עלי כרוב‪ ,‬או עלי גפן‪ ,‬או בצל ממולאים‬
‫)דולמה(‬
‫‪ .8‬פילאף ירוק בשקית )בחשי חלתגי(‬
‫‪ .9‬יין‪ ,‬בירה‪ ,‬משקאות קלים‬
‫‪ .10‬פירות‪ ,‬אבטיח‪ ,‬מלון‪ ,‬פיסטוק‪ ,‬חלבת‪-‬‬
‫שקדים‪ ,‬פירות מיובשים‪.‬‬
‫קטנות כ‪ 2-3-‬דקות‪ .‬עליהם מוסיפים את עלי‬
‫הכרוב הממולאים ומכסים במים‪ .‬מתבלים‬
‫במלח ותבלינים‪ .‬מכסים את הסיר ומבשלים על‬
‫להבה נמוכה כשעתיים‪.‬‬
‫אפשר להגיש עם סלט מעגבניות ומלפפונים‬
‫ומקשטים בירק קצוץ דק‪.‬‬
‫עלי כרוב ממולאים )דולמה(‬
‫נקניק ביתי )אסי יספורצ‪′‬י(‬
‫המוצרים‪:‬‬
‫כרוב – ‪ 1‬ק‪″‬ג‪,‬‬
‫בשר – ‪ 300‬גר‪,′‬‬
‫אורז – ‪ 200‬גר‪,′‬‬
‫בצל – ‪ 150‬גר‪,′‬‬
‫תפוחי‪-‬עץ חמוצים – ‪ 100‬גר‪,′‬‬
‫ירק – ‪ 60‬גר‪,′‬‬
‫שמן – ‪ 60‬גר‪,′‬‬
‫מלח ותבלינים לפי הטעם‪.‬‬
‫כל ‪ 1‬ק‪″‬ג של נקניק מוכן‪:‬‬
‫מעיים – ‪ 360‬גר‪,′‬‬
‫חלקי פנים – ‪ 400‬גר‪,′‬‬
‫שומן – ‪ 60‬גר‪,′‬‬
‫בצל – ‪ 240‬גר‪,′‬‬
‫אורז – ‪ 100‬גר‪,′‬‬
‫מים למלית – ‪ 120‬גר‪,′‬‬
‫ירק )כוסברה( – ‪ 30‬גר‪,′‬‬
‫כמון – ‪ 2‬גר‪,′‬‬
‫מלח ותבלינים לפי טעם‪.‬‬
‫אופן הכנה‪:‬‬
‫מלית‪ :‬טוחנים ¾ מכמות הבשר עם בצל‪.‬‬
‫מוסיפים אורז‪ ,‬עגבניות וירק קצוצים דק‬
‫ומתבלים במלח ותבלינים‪.‬‬
‫משרים ל‪ 2-‬דקות במים רותחים עלי כרוב‪,‬‬
‫שהופרדו מהקלח ומסננים‪.‬‬
‫מניחים את המלית על העלים ועוטפים‬
‫אותה בהם‪.‬‬
‫מטגנים את ¼ הנותר מכמות הבשר‪ ,‬בצל‪,‬‬
‫עגבניות ותפוחי‪-‬עץ חמוצים חתוכים לקוביות‬
‫אופן הכנה‪:‬‬
‫מעבדים בקפדנות את מעי הבקר‪ :‬שוטפים‬
‫במים קרים‪ ,‬הופכים על‪-‬פיהם‪ ,‬מסירים את‬
‫הריר‪ ,‬שוטפים עוד פעם תחת מים זורמים‪,‬‬
‫הופכים שוב וממלאים במלית‪.‬‬
‫המלית כוללת‪ :‬חלקי פנים )טחול‪ ,‬ריאות‪,‬‬
‫לב( חתוכים לקוביות קטנות‪ ,‬שומן‪ ,‬בצל חתוך‬
‫דק‪ ,‬ירק קצוץ דק ואורז חצי מבושל‪ .‬מוסיפים‬
‫מלח‪ ,‬פלפל וכמון ומערבבים‪.‬‬
‫קושרים את שני הקצוות של המעיים‬
‫בחוט‪.‬‬
‫מבשלים את הנקניק במי מלח על להבה‬
‫נמוכה במשך ‪ 60-70‬דקות‪ ,‬אחרי הרתיחה‬
‫דוקרים במזלג בכמה מקומות‪ .‬פורסים את‬
‫הנקניק ומגישים כמנה חמה עם תוספות‪.‬‬
‫אם אין מעיים‪ ,‬ניתן לעטוף את המילוי‬
‫בנייר אלומיניום בצורת נקניק‪ ,‬לשים בסיר‬
‫אידוי ולבשל ‪ 80-90‬דקות‪.‬‬
‫בימים אלה מרבים להרהר‬
‫תשובה‪,‬‬
‫בענייני‬
‫ולהתעסק‬
‫ומקפידים יותר להשכים לתפילה‪.‬‬
‫מרבים בסליחות‪ ,‬ובפרט בערב יום‪-‬‬
‫הכיפורים‪ .‬כאשר החזן מגיע בחזרת‬
‫הש‪″‬ץ לקטעים הנאמרים בעשרת‬
‫ימי‪-‬תשובה בתפילת העמידה‪:‬‬
‫”זכרנו לחיים“ וכו‪” ,′‬מי כמוך‬
‫הרחמן‪” ,“...‬וכתוב לחיים טובים“‬
‫ו”בספר החיים‪ ,“...‬אומר הקהל את‬
‫הקטעים הללו כמקהלה והחזן חוזר‬
‫עליהם‪.‬‬
‫בשבת תשובה דורש המולא‬
‫בפני הציבור בהלכות יום‪-‬הכיפורים‬
‫ומעורר לתשובה‪.‬‬
‫ד‪″‬ר גיורא פוזיילוב‬
‫אלול –‬
‫חודש הסליחות‬
‫לילות אלול עמוסי תפילות‪,‬‬
‫זמירות תחנונים‪,‬‬
‫באשמורת הלילה הן בוקעות‪,‬‬
‫נישאות מעלה מעלה –‬
‫אל החושך האפל‪ ,‬הדומם‪,‬‬
‫במרומי השחקים‪ ,‬כוכבים מרמזים‬
‫אלו הימים‪ ,‬ימים נוראים‪.‬‬
‫רסיסי טל עם שחר יעידו‬
‫בתחינה‪ ,‬במחילה יזמרו‪,‬‬
‫אנא רחם ומחל נא‪,‬‬
‫אדון הסליחות‪ ,‬אלוהי הנשמות‬
‫אב הרחמים והמחילות‪.‬‬
‫קול קורא אליך באפלת הלילה‪,‬‬
‫אדון עולם‪ ,‬אדון הבריאה‪,‬‬
‫כבר עולה השחר‪ ,‬אנא הושיע נא‬
‫אלוהי הנשמות‪ ,‬התקוות‪,‬‬
‫החסד והסליחות‪,‬‬
‫רחם וסלח נא לעם בחירתך‪-‬‬
‫ישראל‪ ,‬עם סגולה‪.‬‬
‫גאולה אבידן‪-‬פוזיילוב‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪5‬‬
‫ראיון עם עדנה בן‪-‬יהודה‬
‫– מה הניא אותך להוציא לאור‬
‫ספר‪ ,‬המספר על קורות המשפחה‪,‬‬
‫שבנתה את ”ארמונו של המשיח“?‬
‫– הסיפורים של אבי‪ ,‬אהרון‬
‫יהודיוף ויתר בני המשפחה‪ ,‬עוד‬
‫בתקופת ילדותי‪ ,‬על חייהם בקוקנד‬
‫בעושר מופלג עם משרתים ומחנכים‬
‫לילדים‪ ,‬על הנחל‪ ,‬שחצה את החצר‬
‫הגדולה של הבית‪ ,‬ובהמשך על‬
‫המסדרון הארוך מאוד ב”ארמון“‬
‫בירושלים‪ ,‬שבו אפשר היה לרכוב על‬
‫אופניים‪ .‬כל התיאורים הללו קסמו לי‬
‫ונשמעו כלקוחים מעולם אחר לגמרי‪,‬‬
‫שניתן לתאר רק בדמיון‪.‬‬
‫סיפורים בעלי אופי אחר‪,‬‬
‫מתייחסים למוצא הקהילה שלנו‪,‬‬
‫שלפי גרסה אחת הם אינם בדיוק‬
‫ספרדים והראיה לכך‪ ,‬שמנהגי העדה‬
‫שונים משל הספרדים‪ ,‬כמו העובדה‬
‫שבפסח אנו נוהגים לאכול אורז‪ ,‬מה‬
‫שאינו מקובל על עדות אחרות‪.‬‬
‫כל תולדות המשפחה שזורים‬
‫באזור‬
‫היסטוריים‬
‫באירועים‬
‫הגיאוגראפי שלנו ולכן חשבתי‪,‬‬
‫שחשוב להעלות אותם על הכתב למען‬
‫הדורות הבאים‪.‬‬
‫– מה הייתה המטרה‪ ,‬שלשמה‬
‫נבנה הארמון?‬
‫– הארמון נבנה כבית מגורים‬
‫למשפחה‪ ,‬שהייתה אמורה לעזוב את‬
‫ביתה הגדול בקוקנד‪ ,‬לעלות לארץ‪-‬‬
‫ישראל ולהתיישב בירושלים‪ .‬סבי‬
‫אלישע היה בו זמנית‪ ,‬אדם מאמין‪ ,‬אבל‬
‫לא פחות ציוני גדול‪ ,‬שעוד בטרם בנה‬
‫את הארמון‪ ,‬עלה לרגל מספר פעמים‬
‫לירושלים בגפו במסעות‪ ,‬שנמשכו‬
‫בכל פעם מספר חודשים‪ ,‬עד שבסופו‬
‫של דבר גמלה בליבו ההחלטה לבנות‬
‫בית‪-‬קבע למשפחה‪ ,‬מבנה מפואר‪,‬‬
‫למעשה העתק של ביתו בקוקנד‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫בתהליך ממושך של שנים‪ ,‬הסתיימה‬
‫בניית הבית ב‪ ,1914-‬כשבנייתו‬
‫החלה ב‪ .1905-‬אני מדגישה‪ ,‬שכוונת‬
‫המשפחה מלכתחילה בבניית הארמון‬
‫הייתה מטעמים משפחתיים בלבד‪.‬‬
‫במרוצת השנים השתמשו בו למטרות‬
‫ציבוריות‪.‬‬
‫חשוב לי להזכיר את סבתי‬
‫מלכה‪ ,‬רעייתו של אלישע‪ ,‬שהינה‬
‫ילידת העיר העתיקה בירושלים‪ ,‬בתו‬
‫של ישראל חפץ‪ ,‬ממקימי שכונת‬
‫הבוכרים‪ ,‬שתמיד חלמה לחזור ולחיות‬
‫עם משפחתה בעיר הולדתה‪.‬‬
‫סבי היה נתין רוסי ולכן לא יכול‬
‫היה לקנות אדמה בירושלים‪ .‬הוא‬
‫ביקש מחותנו ישראל חפץ שיקנה‬
‫בעבורו מגרש ויבנה לו בית על פי‬
‫הנתונים שהעביר לו‪ .‬הבית נבנה בפאר‬
‫רב‪ ,‬כיון שדגם כזה של בית היה מוכר‬
‫לאלישע‪ .‬הוא חי בקוקנד בשכונה‬
‫מפוארת שבה כל הבתים היו גדולי‬
‫מידות‪ .‬כאשר הבית עמד על תילו‬
‫בשנת ‪ 1914‬לאחר עשר שנות בנייה‪,‬‬
‫היה זה הבית המפואר ביותר בשכונת‬
‫”רחובות“‪ ,‬בירושלים ובארץ כולה‪.‬‬
‫כיון שהאולמות רחבי הידיים שבבית‬
‫הושכרו לצורך עריכת אירועים שונים‪,‬‬
‫כמו חתונות ובר‪-‬מצוות‪ ,‬התפרסם הבית‬
‫בקרב תושבי ירושלים‪ ,‬שהחלו לכנותו‬
‫”הארמון“‪ .‬בנוסף‪ ,‬באותה תקופה באו‬
‫מטיילים רבים לראות את השכונה‬
‫היפה ”רחובות“‪ ,‬שברחובותיה נטעו‬
‫עצים גדולים‪ ,‬דבר נדיר באותם ימים‪,‬‬
‫ואחד מהם היה הסופר ש‪″‬י עגנון‪,‬‬
‫שכתב בספרו ”שירה“‪” :‬גדול שבכולם‬
‫היה הבית המפואר שנבנה לשם המלך‬
‫המשיח‪ ,‬שכשיבוא משיח צדקנו יבוא‬
‫לירושלים תחילה ויבואו האבות‬
‫והזקנים והמלכים והשרים ואנשי כנסת‬
‫גדולה להקביל את פניו ועימהם צדיקים‬
‫רבים ונכבדים‪ ,‬והכינו להם אחינו עולי‬
‫בוכרה בית גדול וטוב“‪ .‬מאז החלו‬
‫לכנות את הבית לא סתם ”הארמון“‬
‫אלא ”הארמון של המשיח“ וכך נפוצה‬
‫האגדה האורבאנית‪ ,‬כי הבית שבנו‬
‫אלישע יהודיוף וישראל חפץ בעבור‬
‫משפחתם נבנה למען המשיח‪.‬‬
‫– מה הייתה השפעת המהפכה‬
‫הבולשביקית על גורל משפחת‬
‫יהודיוף?‬
‫– ההשפעה הייתה קשה וגורלית‪.‬‬
‫הבולשביקים הגיעו ב‪ 1918-‬לקוקנד‪,‬‬
‫אסרו את סבא במשך שלושה ימים‬
‫ובזמן הזה עשרות משאיות רוקנו את‬
‫כל התכולה של הבית‪ ,‬כל המחסנים‬
‫שהיו בחצר הגדולה‪ .‬כל הרכוש‬
‫הועבר למוסקבה‪ .‬הסבא חזר אחרי‬
‫שלושה ימים ומצא שהבולשביקים‬
‫השאירו למשפחה שני חדרים לצורך‬
‫מגורים ובנוסף דרשו מהם לשלם‬
‫דמי שכירות בעבור שני החדרים‬
‫האלה‪.‬‬
‫המשפחה נותרה ללא מקורות‬
‫מימון‪ ,‬ולכן סבא פנה לישראל חפץ‪,‬‬
‫שחי אז בירושלים‪ ,‬וביקש ממנו‬
‫שישכיר את חדרי הארמון בירושלים‬
‫ואת התמורה ישלח למשפחה כדמי‬
‫מחיה‪ .‬וכך הושכר הארמון כולו לבית‬
‫היתומים של בלומנטל‪.‬‬
‫במקביל‪ ,‬התחיל אלישע לתכנן את‬
‫בריחת המשפחה לירושלים‪ .‬הדבר‬
‫נעשה כמבצע צבאי בשלושה שלבים‪.‬‬
‫בשלב הראשון הוברחו הבנים אברהם‬
‫ויעקב עם דודם צבי חפץ‪ .‬מסע הבריחה‬
‫אלישע ומלכה יהודיוף‬
‫שלהם נמשך שנה שלמה דרך אפגניסטן‬
‫והודו‪ .‬אך‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬הדוד צבי‬
‫חפץ חלה‪ ,‬נפטר ונקבר בבומביי‪.‬‬
‫בשלב השני הוברחה סבתי מלכה‬
‫עם חמשת ילדיה דרך איסטנבול‪.‬‬
‫במהלך הבריחה נגנב מסבתא כספה‬
‫ורק בסיוע הבנים אברהם ויעקב‪,‬‬
‫שהצליחו להגיע בשלום לירושלים‪,‬‬
‫הצליחו אף סבתא וחמשת ילדיה‬
‫להגיע גם הם לעיר הקודש‪ .‬בשלב‬
‫השלישי ואחרון ברח סבא אלישע‪,‬‬
‫כשהוא מחופש למוסלמי‪.‬‬
‫המהפכה הבולשביקית הביאה‬
‫למפנה בחייה של המשפחה ופגעה‬
‫קשות ברמת חייה‪.‬‬
‫– מה את יכולה לספר על‬
‫אישיותו של סבך‪ ,‬אלישע יהודיוף‪,‬‬
‫שבנה את הארמון?‬
‫– אלישע היה אדם בעל יוזמה‪.‬‬
‫למרות שלימודיו הרשמיים הסתיימו‬
‫בגיל ‪ ,13‬כפי שהיה נהוג בקרב יהודי‬
‫בוכרה באותם ימים‪ ,‬ולמרות שחיו‬
‫בסביבה מוסלמית נחשלת‪ ,‬הצליח‬
‫אלישע להקים רשת של עסקים וליצור‬
‫קשרים קרובים עם אנשי הממשל‬
‫הרוסי כולל הצאר ניקולאי השני‪ ,‬ממנו‬
‫קיבל מדליית זהב לאות הערכה על‬
‫תרומתו לכלכלה הרוסית הצאריסטית‪.‬‬
‫סבי היה אדם בעל שאר רוח‪ .‬בקוקנד‬
‫היה פטרון האמנויות והספרות היהודית‪,‬‬
‫היה נדיב מאוד ותמך כספית בבתי‪-‬‬
‫ספר יהודיים‪ .‬את ילדיו חינך להכרת‬
‫המורשת היהודית והזמין לחינוכם‬
‫מורים פרטיים‪ ,‬ביניהם המורה הידוע‬
‫באותה תקופה יהודה קאסטל‪ ,‬שלימד‬
‫את ילדי המשפחה את השפה העברית‪.‬‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪°‬‬
‫עדנה בן‪-‬יהודה‪ ,‬ילידת תל‪-‬אביב‪,‬‬
‫נכדתו של אלישע יהודיוף ונינתו‬
‫של ישראל חפץ‪ ,‬בוני ”הארמון“‬
‫בשכונת הבוכרים בירושלים‪ .‬בתם‬
‫של לאה )לבית רסקין( ואהרן בן‪-‬‬
‫יהודה ואמא של נדב ונטע‪.‬‬
‫בוגרת האוניברסיטה העברית‬
‫במדעי החברה ואוניברסיטת ת‪″‬א‬
‫בחוג ללימודים אורבניים ואזוריים‪.‬‬
‫עבדה שנים רבות בארגון כנסים‪.‬‬
‫בית יהודיוף – ”הארמון“‬
‫‪6‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ראיון עם עדנה בן‪-‬יהודה‬
‫‪°‬‬
‫– איך המשפחה הצליחה‪ ,‬בימי‬
‫שלטון הצארים‪ ,‬למצוא את שביל‬
‫הזהב בין אורח חייהם כמשפחה‬
‫עשירה המחקה את חיי האצולה‬
‫הרוסית‪ ,‬לבין היותה משפחה יהודית‬
‫שומרת מצוות?‬
‫– לא הייתי אומרת שהמשפחה‬
‫חיקתה את חיי האצולה הרוסית‪.‬‬
‫המשפחה הקפידה לדבר עברית בביתה‪,‬‬
‫הילדים קיבלו חינוך יהודי וכולם‬
‫הקפידו על שמירת מצוות הדת‪ .‬אבל‬
‫ברומא התנהג כרומאי‪ .‬אלישע‪ ,‬שהיה‬
‫סוחר גדול שהרבה בנסיעות ונפגש‬
‫עם סוחרים ופקידים רוסים‪ ,‬לבש‬
‫חליפות בשעות עבודתו‪ .‬בביתו לבש‬
‫בגדים בוכריים מסורתיים‪ .‬חיי הנוחות‬
‫שחייתה המשפחה לא נבעו‪ ,‬לדעתי‪,‬‬
‫מחיקוי של חיי האצולה הרוסית‪ ,‬אלא‬
‫מהיכולת הכלכלית לקיים חיים נוחים‪.‬‬
‫– אילו הייתה האפשרות ניתנת‬
‫בידייך‪ ,‬למה היית מייעדת את‬
‫הארמון כיום?‬
‫– מן הראוי שהבית ישמש‬
‫כמוזיאון לקהילה הבוכרית‪ ,‬בו ירוכזו‬
‫שכיות החמדה של העדה בבגדים‪,‬‬
‫תכשיטים‪ ,‬כלי אוכל‪ ,‬כלי נגינה‪ ,‬ספרים‬
‫וכדומה‪ .‬כמו כן יכול המבנה לשמש‬
‫מרכז לחוקרים‪ ,‬שיעסקו בחקר העדה‬
‫הבוכרית ובחקר שכונת הבוכרים‪.‬‬
‫הבית צריך לשמש כמונומנט היסטורי‬
‫של הקהילה הבוכרית בירושלים‪ .‬זו‬
‫משאת נפשה של המשפחה‪.‬‬
‫– כאשר את רואה את ההרס‬
‫של שכיות החמדה בארמון? מה‬
‫הרגשתך?‬
‫– כואב הלב‪ .‬הבית היה בזמנו‬
‫הבניין המפואר ביותר בירושלים‪ .‬הוא‬
‫נבנה בסגנון רנסאנס איטלקי ואת קירות‬
‫ותקרות הבית עיטרו ציורים מרהיבים‬
‫של הצייר שמואל מלניק‪ .‬בתקופת‬
‫מלחמת העולם הראשונה‪ ,‬כאשר הבית‬
‫הוחרם על ידי התורכים ששיכנו בו את‬
‫המפקדה שלהם‪ ,‬נגרם לבית הרס רב‪.‬‬
‫מאוחר יותר‪ ,‬כאשר חדרי הבניין‬
‫נמסרו להשכרה‪ ,‬לא הקפידו השוכרים‬
‫השונים לשמור על שכיות החמדה‬
‫וסיידו את קירות הבית תוך כיסוי‬
‫הציורים המקוריים בסיד‪ .‬כיום‬
‫נשארו גלויים לעין רק מעט מציוריו‬
‫המקוריים של מלניק‪.‬‬
‫– לבני משפחת יהודיוף יש חלק‬
‫נכבד בתרומתה למדינה שבדרך‪.‬‬
‫מן הידועים שבהם הוא ישראל‬
‫יהודיוף המכונה ”עבדו“‪ ,‬המסתערב‬
‫הראשון‪ .‬מה את יכולה לספר עליו‬
‫ואולי גם על בנים אחרים שבלטו‬
‫בתרומתם הציונית?‬
‫– זה נכון שעבדו הוא המפורסם‬
‫מבני המשפחה‪ ,‬אבל גם אחרים‬
‫מימין‪ ,‬עומדים‪ :‬יצחק‪ ,‬שרה‪ ,‬אברהם; יושבים‪ :‬חפציבה‪ ,‬אלישע‪,‬‬
‫קציעה; על השטיח‪ :‬מאיר‪ ,‬ישראל אהרון‬
‫תרמו לא פחות‪ ,‬וכל זה מפורט‬
‫בספר שכתבתי‪ .‬עבדו נלחם בקרבות‬
‫רבים והקים את יחידת המסתערבים‬
‫הראשונה בארץ‪ .‬אחד ממעשי הגבורה‬
‫הבולטים שלו היה בסוריה‪ ,‬כשהוטל‬
‫עליו לחבל במתקנים צבאיים בעיר‬
‫חלב‪ ,‬כדי למנוע את הפעלת הרכבת‬
‫האווירית הגרמנית‪ ,‬שביקשה לעזור‬
‫לערבים בעיראק‪ ,‬וכן לסכל את‬
‫הפלישה הבריטית לסוריה ב‪.1942-‬‬
‫דמות אחרת שבלטה במשפחה‬
‫הייתה של דודי יצחק בן‪-‬יהודה‬
‫)רוב בני המשפחה החליפו את שם‬
‫משפחתם מיהודיוף לבן‪-‬יהודה( שהיה‬
‫פעיל מאוד בוועד הבוכרי בתחילת‬
‫המאה העשרים ופעל רבות להעלאת‬
‫עולים מבוכרה ועזר בקליטתם‪.‬‬
‫צבי חפץ‪ ,‬אחיה של סבתי מלכה‪,‬‬
‫הקים גימנסיה עברית בסמרקנד ואף‬
‫ניהל אותה במשך שנה וכן היה בין‬
‫מקימי הגימנסיה העברית בירושלים‪.‬‬
‫אבי אהרן ואחיו יעקב תרמו את חלקם‬
‫כאשר התנדבו לצבא הבריטי במלחמת‬
‫העולם השנייה‪.‬‬
‫דמות נוספת‪ ,‬רוחנית וצבעונית‪,‬‬
‫שעסקה בשירה‪ ,‬הייתה של יב‪″‬י – יונה‬
‫בן‪-‬יהודה‪ .‬יב‪″‬י אהב מאד את משפחתו‬
‫והעריץ את אלישע יהודיוף ואחיו‪ .‬על‬
‫חמשת האחים כתב יב“י שיר‪ ,‬לו קרא‬
‫”לנשמת חמשת האחים“‪:‬‬
‫אלישע‪ ,‬שלמה‪ ,‬אבו‪ ,‬חיים ודום‪/.‬‬
‫שמות שרוסיה הצארית הכירה‪ /.‬הם‬
‫היו אימפריה בסחר הכותנה עם ארצות‬
‫שונות בתבל;‪ /‬חמישה עמודי אהבה‬
‫לזולת וחדורי כבוד לנצרכים ולנזקקים‪/.‬‬
‫רבים נהנו מאנושיותם ומרוחב נשמתם‬
‫וכיסם‪ /.‬בעת ביקור בנימין זאב הרצל‬
‫ברוסיה‪ /,‬הוא פגש בהם וביקש מהם‬
‫תרומות לפעלו ומפעלו‪ /.‬תשובתם‬
‫הייתה‪” :‬כמה שתאסוף באזור בו אתה‬
‫שוהה‪ /,‬מאתנו תקבל פי שלושה“‪/.‬‬
‫אנשי תורה ומידות טוהר‪ /,‬ירושלים‬
‫הייתה מעל פסגת חלומותיהם‪/,‬‬
‫נדיבותם הנדירה עולה וקורנת מפינות‬
‫רבות בעיר‪ /:‬מבית האבות של העדה‬
‫הספרדית בואכה ירושלים‪ /,‬שהוקם‬
‫מכספי הצדיק שלמה שתרם לפני‬
‫שמונים שנה שלושת אלפים רובלים‪/,‬‬
‫איש אשכולות שרגישותו למוכים‬
‫ומושפלים הקנתה לו מעמד מאיר‬
‫סבר‪ /,‬ועבור דרך ההיכל הנדיר ביופיו‬
‫של אלישע האציל‪ /,‬שסביב שולחנותיו‬
‫היו מסובים אישים‪ /,‬ביניהם הנשיא‬
‫המנוח יצחק בן‪-‬צבי ואביונים משוללי‬
‫קיום‪ /,‬בניין שבמרוצת הזמן נשא את‬
‫השם ”שפיצר“ ואף כונה כ”ארמון‬
‫המחתרות“‪ /,‬וגמור בביתו רב החדרים‬
‫והאורחים של הנסיך אבו‪ /‬ובמבנים‬
‫אחרים שבנו האחים ואשר הפכו‬
‫לאכסניות לקשי יום ולחם‪ /.‬נ‪″‬ב לטוב‬
‫או לרע אני אחד מהקרובים“‪.‬‬
‫– מה מתוך כל מה שספגת‬
‫מקורות המשפחה את מורישה לדור‬
‫הבא?‬
‫– אני מנסה לחנך את ילדי‪ ,‬נדב‬
‫ונטע‪ ,‬בדרך בה הלכה המשפחה‪ :‬דרך‬
‫של נדיבות‪ ,‬אמונה וציונות‪ .‬באמצעות‬
‫כתיבת הספר אני מקווה להביא לדור‬
‫השני והשלישי את המודעות לקורות‬
‫המשפחה והעדה‪ ,‬שידעו שיש להם‬
‫במה ובמי להתגאות‪.‬‬
‫לסיום ברצוני להוסיף‪ ,‬כי כמי‬
‫שמלווה במשך עשרות שנים את‬
‫פעילות ברית יוצאי בוכרה למען‬
‫הציבור‪ ,‬למדתי להעריך את פעילותה‬
‫למען שמירת המורשת המפוארת שלנו‪.‬‬
‫כאן המקום להזכיר את הבול‪ ,‬שהברית‬
‫יזמה את הוצאתו‪ ,‬לזכרו של הרב‬
‫שמעון חכם על רקע ”הארמון“‪ .‬אני‬
‫מאחלת לכם המשך עשייה פורייה‪ ,‬כי‬
‫אתם דוגמא ומופת לבני קהילתנו‪.‬‬
‫ראיינה שושנה רון‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫מכתבים‬
‫למערכת‬
‫אל מערכת ”העיתון בוכרי“‬
‫הבוכרי“‬
‫מר יוסף מר נתן נשיא הברית‪,‬‬
‫הגב‪ ′‬שושנה רון מנכ‪″‬לית ולחברים‪,‬‬
‫שלום רב‪,‬‬
‫פונה אליכם בעקבות התכנים‬
‫”פסטיבל מספרי סיפורים –‬
‫בוכרה היפה“‪ ,‬ששודרה בערוץ‬
‫‪ 10‬בטלוויזיה בהנחיית מר יוסי‬
‫אלפי וישראל אהרוני‪.‬‬
‫בני משפחתי ונכדיי הצעירים‬
‫ספגו מפי הדוברים היסטוריה‬
‫חשובה‪ ,‬שלא נלמדת בבתי הספר‬
‫על בריחתם של בני עדתנו לארץ‬
‫ציון ירושלים‪ ,‬על אומץ ליבם‬
‫באותה עת לחצות גבולות‪ ,‬נהרות‬
‫ומדבריות‪ ,‬בדרכים עקלקלות תיאור‬
‫מופלא ומרגש מעורר הערצה‪.‬‬
‫זיכרונות הללו העלו והובילוני‬
‫לתקופת ילדותי מוכרים ודומים‬
‫מפי הורי שחוו בריחה באישון‬
‫לילה‪ ,‬בדרכים עקלקלות תחת‬
‫סכנת חיים ממשית‪.‬‬
‫הסיפורים המרגשים והמרתקים‪,‬‬
‫בעיקר של הגב‪ ′‬שושנה רון‪ ,‬ריגשו‬
‫את בני משפחתי ואותי עד כלות‪.‬‬
‫נשיא הברית מר בר נתן‪ ,‬תיאר‬
‫כהרגלו בהתלהבות רבה‪ ,‬ריגש‬
‫וריתק את הסובבים והצופים‪.‬‬
‫האחים פוזיילוב אף הם הוסיפו‬
‫והשמיעו דברי טעם‪ ,‬הבהירו את‬
‫פעילות הברית מאז הקמתה ועד‬
‫היום‪ ,‬תיארו את הנתינה והתרומה‬
‫למען עולי העדה משנות השבעים‪,‬‬
‫בעיקר ציינו את חלוקת המלגות‬
‫לצעירי העדה‪ ,‬לחינוך וללמודים‬
‫אקדמאים‪.‬‬
‫כל המרואיינים כאחד העבירו‬
‫אלינו מידע )היסטורי( חשוב שאין‬
‫כמותו‪.‬‬
‫כמה חשוב שהנכם כאן להקנות‬
‫לנו‪ ,‬לבני העדה ולצופים בכלל‬
‫את היופי שבציונות‪ ,‬בנאמנות‬
‫ובמסירות‪ ,‬במוסריות ובערכים‪.‬‬
‫היה זה ערב מהנה שופע חום‬
‫ואהבה שברקע האחים דוידוב‬
‫ולהקת השגרירים הנעימו והלהיבו‬
‫את הקהל‪ ,‬קולות צחוק בקעו והזכירו‬
‫חוויות ילדות‪ ,‬הרגשתי בבית‪.‬‬
‫גאה בכם‪ ,‬בהופעתכם בתכנית‬
‫הנפלאה‪ ,‬חבריי הנהלת ”ברית‬
‫יוצאי בוכרה“ חבריה וכול‬
‫העוסקים במלאכתם‪ ,‬הן בעיתון‬
‫היוצא לאור מידי חודש באופן‬
‫קבוע‪ ,‬ובו מידע חשוב‪ ,‬ערוך‬
‫בצורה נאה ראוי להערצה‪ .‬לכולכם‬
‫התודה והברכה‪” .‬יישר כוח“‪.‬‬
‫גאולה אבידן‪-‬פוזיילוב‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫לכבוד הגברת שושנה רון היקרה‬
‫ברצוני להודות לך על‬
‫השתתפותך בערב מופע נוסטלגי‬
‫בוכרי של עוזי שחמורוב‪ ,‬שבו‬
‫לקחתי חלק בשירה‪.‬‬
‫מילותייך החמות‪ ,‬ההקשבה‬
‫והעידוד‪ ,‬שהענקת לנו‪ ,‬חיזקו בנו את‬
‫הרצון להוסיף ולהרבות במופעים‬
‫מסוג זה להנאת הקהילה שלנו‪.‬‬
‫בתקווה להמשך שיתוף פעולה‬
‫גם בעתיד‪.‬‬
‫מזי קמינסקי לבית רפאלוב‬
‫להורים המאושרים רונן ודקלה אברהמוף‬
‫ברכות לבביות להולדת הבת‬
‫אדל‪-‬לאה‬
‫יהי רצון שתזכו לגדלה‬
‫לתורה‪ ,‬למצוות‪ ,‬לחופה ולמעשים טובים‬
‫ורוו ממנה נחת‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‪ ,‬ממייסדי הברית‬
‫שושנה רון‪ ,‬מנכ‪″‬לית‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫פינת המסורת‬
‫מאת‪ :‬יעקב אהרונוב‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪7‬‬
‫פ ר שת כ י תצא‬
‫אישה יפת תואר שנלקחה בשבי‬
‫הפרשה פותחת במילים ”כי‬
‫תצא למלחמה על אויבך ונתנו ד‪′‬‬
‫אלוהיך בידיך ושבית שביו וראית‬
‫בשביה אשת יפת תואר והבאת אל‬
‫תוך ביתך וגלחה את ראשה ועשתה‬
‫את ציפורניה והסירה את שמלת‬
‫שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה‬
‫את אביה את אמה ירח ימים ואחרי‬
‫כן תבוא אליה ובעלתה והייתה‬
‫לך לאישה‪ ,‬והיה אם לא חפצת בה‬
‫ושילחתה לנפשה ומכר לא תימכרנה‬
‫בכסף לא תתעמר בה תחת אשר‬
‫עיניתה“‪ .‬פסוקים אלו מעלים שאלות‬
‫רבות‪ ,‬ובניהן את השאלה הכיצד זה‬
‫שהתורה מציינת ”וראית בשביה‬
‫אישה יפת תואר“‪ ,‬שהרי בכך עובר‬
‫הלוחם על מצוות ”לא תתורו אחרי‬
‫לבבכם ואחרי עיניכם“‪.‬‬
‫ראוי להבין‪ ,‬כשלוחם יוצא‬
‫למלחמה הרי שממילא הוא חייב‬
‫לפקוח את עיניו כדי לראות את האויב‬
‫שעמו הוא נלחם‪ ,‬ואז ממילא יראה‬
‫הוא בין אויביו הגברים גם את הנשים‪.‬‬
‫ומכאן שאנוס הוא לראות נשים‪ ,‬ובין‬
‫הנשים נמצאת גם אותה אישה יפת‬
‫תואר‪ ,‬ולכן אין פלא שנפשו חשקה‬
‫בה‪ ,‬שהרי היצר הרע אינו מרפה ממנו‬
‫גם בשעת מלחמה‪ .‬ומשום שאנוס היה‬
‫לראות במלחמה אישה יפת תואר‪,‬‬
‫התורה לא אסרה עליו לקחתה לו‬
‫לאישה‪ ,‬אלא שהתורה קבעה תנאים‪,‬‬
‫כיצד ייקח אותה לאישה‪.‬‬
‫אם השובה יחליט לקחת לו‬
‫לאישה את אותה אישה יפת תואר‪,‬‬
‫הרי שמחויב הוא לגיירה בתחילה‬
‫כדת וכדין לפני שיתחתן עמה‪ .‬ובכל‬
‫זאת ציינו חכמינו שסופו שישנא את‬
‫אותה אישה יפת תואר‪ ,‬ועל כך נאמר‬
‫”כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת‬
‫אהובה והאחת שנואה“ והמפרשים‬
‫מציינים לא שנואה אלא שניאה‪,‬‬
‫וזאת משום שאישה אחת משניאה‬
‫את האישה האחרת בעיני הבעל‬
‫המשותף‪ .‬ומיד לאחר מכן נאמר ”כי‬
‫יהיה בך בן סורר ומורה אשר לא‬
‫שומע בקול אביו ואימו“‪.‬‬
‫אישה יפת תואר שנלקחה בשבי‬
‫מסמלת את היצר הרע הלוכד למעשה‬
‫את השובה‪ ,‬ועל כך נאמר ”והבאת‬
‫אל תוך ביתך וגלחה את ראשה‬
‫ועשתה את ציפורניה והסירה את‬
‫שמלת שביה מעליה וישבה בביתך‬
‫ובכתה את אביה את אמה ירח ימים‬
‫ואחרי כן תבוא אליה ובעלתה והייתה‬
‫לך לאישה“‪ .‬באמצעות פעולות אלה‬
‫שעושה האישה בכך יזכך וימרק‬
‫השובה את היצר הרע שישתנה ליצר‬
‫טוב‪ ,‬ורק אז יבוא אליה‪.‬‬
‫הפרשה עומדת בסימן רחמים‬
‫וקדושה‪ ,‬והדבר נלמד גם מעניין של‬
‫אישה יפת תואר שנשבתה במלחמה‪.‬‬
‫אדם שחוזר מהמלחמה עם אישה יפת‬
‫תואר שחשקה בה נפשו‪ ,‬כאשר הוא‬
‫מגיע עימה אל ביתו‪ ,‬ולפתע מחליט‬
‫שאין הוא חפץ בה יותר‪ ,‬הרי שעליו‬
‫לשלוח אותה לנפשה‪ ,‬ואסור לו‬
‫להתעמר בה‪ ,‬ואסור לו למכור אותה‬
‫בכסף‪ .‬והדבר מלמד על מידת הרחמים‬
‫כלפיה‪ ,‬שאם הוא לא ילך עימה במידת‬
‫הרחמים‪ ,‬ויחליט לקחת אותה לאישה‬
‫למרות שאינו חפץ בה‪ ,‬הרי שבסופו‬
‫של דבר מנישואין אלו יביאו הם בן‬
‫סורר ומורה שימרוד ולא ישמע בקול‬
‫אביו ולא בקול אימו‪ ,‬ויהיה סופו של‬
‫בן זה שיסקל באבנים על ידי זקני‬
‫העיר‪ ,‬מהיותו בן סורר ומורה‪ .‬ומכאן‬
‫נלמד שבחוסר רחמים לשלוח אישה‬
‫יפת תואר לחופשי לנפשה‪ ,‬הרי‬
‫שהדבר יביא לשנאת אישה זאת מצד‬
‫בעלה‪ ,‬ולבסוף יביא גם לשפיכות‬
‫דמים של הבן הסורר ומורה‪ ,‬שהרי‬
‫נאמר ”ובערת הרע מקרבך“‪ .‬אנו‬
‫רואים איפוא מה קורה לבנים כאשר‬
‫האבא הולך אחרי תאוות היצר הרע‪,‬‬
‫כשהולך הוא‪ ,‬בשעת מלחמה‪ ,‬אחרי‬
‫אותה התשוקה לאישה יפת התואר‬
‫למרות שגויה זו היא מארץ אוייב‪,‬‬
‫ולמרות שלא יודע הוא מי היא‪ ,‬ומי‬
‫היו משפחתה‪ ,‬והאם הייתה נשואה‪,‬‬
‫והאם הייתה אשת איש‪ ,‬והאם הייתה‬
‫אלמנה‪ ,‬והאם הייתה אישה קטלנית‬
‫שבעליה מתים בגללה‪.‬‬
‫אנו למדים מהפרשה כלל נאור‬
‫הנלמד מעניינה של אישה יפת‬
‫תואר שנשבתה בשבי‪ .‬למרות שהיא‬
‫מסמלת את היצר הרע‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬אם‬
‫השובה החליט שאין הוא מעוניין בה‬
‫יותר‪ ,‬כנאמר‪” ,‬והיה אם לא חפצת‬
‫בה“‪ ,‬אז חובה על השובה לשלוח‬
‫אותה לחופשי לנפשה‪ ,‬ואסור לו‬
‫למכור אותה בכסף‪ ,‬ובוודאי שאסור‬
‫לו להתעמר בה‪ .‬ומכאן נלמד כלל‬
‫חשוב מאוד במערכת היחסים שבין‬
‫גברים לבין נשים‪ ,‬שיש לשמור על‬
‫כבודה של כל אישה באשר היא‬
‫אישה‪ ,‬ומבלי כל קשר למעמדה‬
‫ולמוצאה‪.‬‬
‫התובנה המשתמעת מאישה יפת‬
‫תואר הנלקחת בשבי היא‪ :‬כאשר‬
‫אדם רואה לנגד עיניו רק את היופי‬
‫של האישה בלבד‪ ,‬ורק יופי זה הוא‬
‫מה שמדריך אותו בחייו‪ ,‬אז בוודאי‬
‫אדם זה לא למד דבר מחוכמתו של‬
‫שלמה המלך שאמר‪” ,‬שקר החן והבל‬
‫היופי אישה יראת ד‪ ′‬היא תתהלל“‪.‬‬
‫בשלהי מבצע ”צוק איתן“‬
‫במהלך ימי הלחימה של חיילי‬
‫צה‪″‬ל ברחבי עזה‪ ,‬למיגור תוקפנות‬
‫החמאס‪ ,‬לא פסקו התראות ”צבע‬
‫אדום“ שנשמעו במקומות שונים‬
‫ברחבי הארץ‪.‬‬
‫גם באזור מגורינו‪ ,‬הנמצא‬
‫במרחב של המועצה המקומית מטה‬
‫יהודה‪ ,‬נשמעו לעיתים צפירות‬
‫אזעקה‪ .‬עם שמיעת אחת מצפירות‬
‫האזעקה רעייתי מיהרה לקחת את‬
‫שתי נכדותינו שהתארחו באותה עת‬
‫בביתינו לרגל חופשתם‪ ,‬ומיד נכנסנו‬
‫יחד למקלט שבביתינו‪ .‬לפתע שמענו‬
‫קול פיצוץ עמום שנשמע מרחוק‪,‬‬
‫דבר שחייב אותנו להשאר במקלט‬
‫עוד כעשר דקות‪ ,‬בהתאם להוראות‬
‫פיקוד העורף‪.‬‬
‫כשעמדנו צפופים במקלט‪ ,‬נזכרתי‬
‫באותם רגעים בתקופת ילדותי‪ ,‬בעת‬
‫שגרנו בדירה שהייתה במתחם של‬
‫בית הכנסת הגדול בבא תמא‪ ,‬בשכונת‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪°‬‬
‫זיכרונות ילדות‬
‫ותובנות בגרות‬
‫הבוכרים בירושלים‪ .‬באותה תקופה‬
‫נלחמו פלוגות הפלמ‪″‬ח‪ ,‬האצ‪″‬ל‬
‫והלח‪″‬י כנגד כנופיות של ערבים‬
‫וכנגד חיילי לגיון הצבא הירדני‪,‬‬
‫שהתקיפו חדשות לבקרים את הישוב‬
‫היהודי בירושלים‪ .‬מציאות זאת‬
‫חייבה את משפחתי להסתתר מעת‬
‫לעת גם במקלטים‪.‬‬
‫אחד המקלטים שנמצא אז‬
‫בשכונת הבוכרים בירושלים היה‬
‫במעבר שהוביל מהכביש הראשי אל‬
‫מתחם החצר שבו התגוררנו‪ .‬מעבר‬
‫זה‪ ,‬ששטחו היה כעשרים מ‪″‬ר‪ ,‬נמצא‬
‫בסמוך לשני בתי הכנסת בבא תמא‬
‫ובורכוב‪/‬בביוף‪ .‬גורמי בטחון יצקו‬
‫אז קירות בטון בצורת ”ר“ הן בפתח‬
‫הכניסה למעבר‪ ,‬מצד הכביש‪ ,‬והן‬
‫בפתח המעבר מצד החצר הפנימית‪.‬‬
‫במעבר חשוך זה נמצאנו מסתתרים‬
‫בצפיפות ילדים ומבוגרים‪ ,‬זקנים‬
‫וזקנות‪ ,‬גברים ונשים‪ .‬כשהזקנות‬
‫בוכיות ומקוננות‪ ,‬וההמולה במקום‬
‫רעשה וגעשה‪ ,‬עד כדי מחנק‪ .‬עד‬
‫היום זכור לי ריח הליזול שעיריית‬
‫ירושלים הייתה משתמשת לניקוי‬
‫אותם שירותים ציבוריים שהיו‬
‫צמודים ממש לאותו מעבר ששימש‬
‫לנו מקלט שכונתי‪.‬‬
‫מקלט ציבורי נוסף שאליו עברנו‬
‫באותה תקופה‪ ,‬עקב המצב הבטחוני‬
‫המסוכן ששרר אז בשכונת הבוכרים‬
‫בירושלים‪ ,‬היה במרכז העיר‪ ,‬במרתף‬
‫של ”כל‪-‬בו שוורץ“‪ ,‬שנמצא בסמוך‬
‫לקולנוע ציון‪ .‬הכניסה למקלט זה‬
‫היה דרך חלון אוורור נמוך שהוביל‬
‫למדרגות עץ תלולות שהגיעו עד‬
‫לרצפת מרתף מרווח שבו התגוררנו‬
‫במשך כחצי שנה עם עוד שבע‬
‫משפחות‪ ,‬כולל ילדים ותינוקות‪,‬‬
‫מנותקים מחשמל‪ ,‬מים‪ ,‬שירותים‬
‫ואמצעי בישול‪ .‬במקלט זה למדו‬
‫המשפחות מהי מלחמת הישרדות‪ ,‬ללא‬
‫כל תנאים‪ ,‬וללא כל סיוע ממשלתי‪ .‬גם‬
‫בסמוך למקלט זה נפל פגז ירדני‪.‬‬
‫מאז שחוויתי כילד את חווית אותו‬
‫מקלט בשכונת הבוכרים בירושלים‬
‫ועד עתה‪ ,‬בעת שנמצאנו עם נכדותינו‬
‫במקלט בביתינו‪ ,‬עברו כשישים וחמש‬
‫שנים‪ .‬מעולם לא האמנתי שלאחר‬
‫שנים כה ארוכות שוב תחזור חווית‬
‫אימת המלחמות גם על נכדותינו‪,‬‬
‫שיחד נאלץ להסתתר במקלט‪.‬‬
‫זיכרונות אלו‪ ,‬שהציפו אותי‬
‫במקלט ביתינו‪ ,‬העלו בי גם מחשבות‬
‫ותובנות לגבי ההבדלים בין מלחמת‬
‫הקוממיות לבין מלחמת מבצע ”צוק‬
‫איתן“‪ .‬אם במלחמת תש‪″‬ח אוייבינו‬
‫נלחמו כנגד עם ישראל גם כדי למנוע‬
‫את עצם הקמת מדינת ישראל‪ ,‬עתה‪,‬‬
‫במלחמת מבצע ”צוק איתן“‪ ,‬מלחמה‬
‫זו היא אחת מרצף מלחמות כנגד‬
‫ארגון החמאס שנלחם כנגד אזרחי‬
‫מדינת ישראל מבלי כל הבחנה‪.‬‬
‫בעם ישראל גנוזה אחת מהתכונות‬
‫הנפלאות המתגלות דווקא בעיתות‬
‫מלחמה המתבטאת בלכידות חברתית‪,‬‬
‫אחדות ואחוות אחים נטולת כל אגו‪.‬‬
‫לדעת רבים מאזרחי ישראל‪ ,‬מבצע‬
‫”צוק איתן“ כנגד החמאס הינו מבצע‬
‫מוצדק‪ .‬מה גם שהחמאס לא הפסיק‬
‫לירות רקטות במשך ארבע עשרה‬
‫שנים לעבר ישובים שונים ברחבי‬
‫הדרום‪ ,‬ובכללם גם ברחבי ישובים‬
‫בעוטף עזה‪ .‬אוכלוסיות הישובים‬
‫בדרום ובעוטף עזה ספגו רקטות במשך‬
‫שנים‪ ,‬דבר שחייב אותם להסתתר‬
‫במקלטים‪ ,‬בממ‪″‬דים ובמרחבים‬
‫מוגנים‪ .‬התושבים גילו אורך רוח‪,‬‬
‫סבלנות וגדלות נפש‪ ,‬למרות פגיעות‬
‫בנפש וברכוש‪ .‬הסבל היום יומי שאותו‬
‫חוו אוכלוסיות הישובים במשך שנים‬
‫רבות לא מנע מהם להאמין שעוד יגיעו‬
‫להם ימים טובים של שקט ושלווה‪.‬‬
‫אלא שהחמאס לא חשב כך‪ .‬החמאס‬
‫מצידו דווקא הרחיב את תוקפנותו‬
‫הטרוריסטית בהפצצות של רקטות‬
‫כלפי כל אזרחי מדינת ישראל‪ ,‬בכל‬
‫רחבי הארץ ומבלי כל הבחנה‪ .‬יתירה‬
‫מזאת‪ ,‬החמאס פיתח תורת לחימה‬
‫חדשה כדי להביס את עם ישראל‪,‬‬
‫וזאת באמצעות חפירת פירים רבים‬
‫וחפירת מנהרות תת קרקעיות רבות‪,‬‬
‫מבוטנות‪ ,‬שמוליכות עד לשטחי מדינת‬
‫ישראל‪ .‬מהם התכוון החמאס להתקיף‬
‫במפתיע את אזרחי מדינת ישראל‬
‫בסביבות ראש השנה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫בשלהי מבצע ”צוק איתן“‬
‫‪°‬‬
‫כמובן‪ ,‬גילוי סכנה זאת העלתה‬
‫מיד את סף החרדה של אזרחי מדינת‬
‫ישראל מחשש לחדירת מחבלים‬
‫לישובים השונים דרך פירי המנהרות‪,‬‬
‫דבר שאילץ את מנהיגות המדינה‬
‫להתמודד מיידית עם מציאות מסוכנת‬
‫זו‪ .‬ומאידך‪ ,‬נוצר בחברה הישראלית‬
‫קונצנזוס רחב שבא לביטוי בתמיכה‬
‫סוחפת כלפי מקבלי ההחלטות‬
‫במדינה בעת שהחליטו לצאת למבצע‬
‫”צוק איתן“ כנגד החמאס כמלחמת‬
‫אין ברירה‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬החברה הישראלית‬
‫ניצחה מבחינת החוסן האזרחי‬
‫ומבחינת האחדות ההדדית‪ .‬החוסן‬
‫והאחדות ההדדית של החברה‬
‫הישראלית מהווים מקור כוח ועוצמה‬
‫עבור לוחמי צבא הגנה לישראל‪,‬‬
‫שהינם הצבא המוסרי ביותר בעולם‪,‬‬
‫שהפגינו לחימה מופתית עם גבורה‬
‫עילאית במלחמתם כנגד החמאס‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬בשלהי מבצע ”צוק איתן“‪,‬‬
‫מתעורר לעיתים שיח ציבורי באשר‬
‫לשאלה מי ניצח במלחמה זו? על כך‬
‫יש לומר‪ ,‬דיבור על ניצחון או הפסד‬
‫במלחמה זו מלמד על חוסר קריאה‬
‫נכונה של מפת המציאות‪ .‬אין כל ספק‬
‫שהחמאס לא השיג את מטרותיו‪.‬‬
‫המערך הרקטי שלו נבלם ברובו‬
‫המכריע באמצעות ”כיפת ברזל“‪.‬‬
‫הפירים והמנהרות שבנה במשך‬
‫שנים ובהון עתק הושמדו ברובם תוך‬
‫ימים ספורים‪.‬‬
‫ניתן לומר שמבצע ”צוק איתן“‬
‫חשף את פרצופו הטרוריסטי והאכזרי‬
‫של החמאס‪ ,‬שהיה מוכן להקריב את‬
‫האינטרסים של העם העזתי למען‬
‫שמירה על האינטרסים של החמאס‬
‫כארגון טרור‪ .‬החמאס‪ ,‬שנכשל‬
‫במטרותיו‪ ,‬הקריב למעשה את‬
‫האינטרס העזתי על מזבח ”הכבוד“‬
‫החמאסי‪ ,‬דבר שגרם בסופו של דבר‬
‫לאבדות רבות‪ ,‬להרס וחורבן ברחבי‬
‫עזה‪ ,‬עד כדי הפיכת עזה לאזור מוכה‬
‫אסון‪.‬‬
‫מאידך‪ ,‬למרות תמונת המצב‬
‫המוכיחה שמבצע ”צוק איתן“‬
‫הגשים את המטרות של קובעי‬
‫המדיניות‪ ,‬ועל כך יש לברך את‬
‫כל חיילי ומפקדי צה‪″‬ל‪ .‬בכל זאת‬
‫ראוי ללמוד גם מניסיונם של עמים‬
‫אחרים‪ .‬לפיהם‪ ,‬ניצחונות צבאיים‬
‫מחייבים לעיתים גם מהלכים מדיניים‬
‫שיתרגמו את תוצאות הניצחון‬
‫במלחמה להשגת הישגים מדיניים‬
‫ובינלאומיים‪ ,‬הישגים שיגלמו בתוכם‬
‫את מיטב האינטרסים החיוניים עבור‬
‫מדינת ישראל‪ .‬כל זאת כדי לשלול‬
‫או למזער בעתיד כל צורך נוסף‬
‫לחוות שוב ושוב שימוש במקלטים‪,‬‬
‫או בממ‪″‬דים‪ ,‬או במרחבים מוגנים‪,‬‬
‫מצידם של אזרחי מדינת ישראל‪.‬‬
‫יעקב אהרונוב‬
‫”הלנצח תאכל‬
‫חרב?“‬
‫שורות אלה נכתבות ביום הראשון‬
‫של הפסקת האש‪ .‬עוד מלחמה‪,‬‬
‫שגבתה אלפי חיי אדם וגרמה סבל רב‬
‫למיליוני אנשים‪ ,‬באה לידי הפסקתה‪,‬‬
‫אך לא לידי סיומה‪.‬‬
‫מלחמות הערבים נגד ישראל החלו‬
‫עוד בשחר הציונות‪ .‬אם נמנה את‬
‫שנות הציונות החל מ‪ ,1897-‬השנה‬
‫בה התקיים הקונגרס הציוני הראשון‪,‬‬
‫בבאזל שבשוויץ‪ ,‬הרי חלפו ‪ 117‬שנות‬
‫עויינות ומלחמות אין קץ בין הערבים‬
‫לבינינו‪ .‬פיתרון עדיין לא נמצא והמצב‬
‫רק מחמיר‪ .‬מדובר כאן בשיא עולמי‬
‫של סכסוך‪ ,‬ושל התארכות מלחמות‪,‬‬
‫בין עמים הניצים ביניהם‪.‬‬
‫עד לאחרונה‪ ,‬נחשבה למלחמה‬
‫הארוכה ביותר בתולדות האנושות‪,‬‬
‫מלחמת מאת השנים‪ ,‬שהתחוללה‬
‫בין אנגליה לצרפת‪ ,‬על רקע תביעות‬
‫טריטוריאליות במאות ה‪ 14-‬וה‪.15-‬‬
‫מלחמה זו נמשכה ‪ 116‬שנים בלבד‪.‬‬
‫מלחמתנו‪ ,‬כאמור‪ ,‬נמשכת ‪117‬‬
‫שנים‪.‬‬
‫אנו אוחזים איפוא‪ ,‬יחד עם‬
‫הערבים‪ ,‬בשיא עולמי והיסטורי של‬
‫סכסוך בין אומות‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬מלחמת העולם הראשונה‪,‬‬
‫העקובה מדם‪ ,‬החלה‪ ,‬כידוע‪ ,‬ב‪1914-‬‬
‫ונסתיימה אחרי ארבע שנים בלבד‪.‬‬
‫מלחמת העולם השנייה נמשכה כ‪6-‬‬
‫שנים‪ ,‬החלה ב‪ 1939-‬ונסתיימה‬
‫ב‪ .1945-‬ומאז אומות מעורבות‬
‫חיות בשלום ביניהן‪ .‬הסכסוך שלנו‬
‫מתארך‪ ,‬כאמור‪ ,‬כל כך הרבה שנים‬
‫ועדיין אין רואים באופק את סיומו‪.‬‬
‫מכאן ברור‪ ,‬שמלחמה לא תביא‬
‫פיתרון לסכסוך‪ .‬הרג וחורבן לא‬
‫יביאו מזור לאזור‪ ,‬אלא יעצימו את‬
‫השנאה והאיבה‪ .‬חייבת להימצא דרך‬
‫אחרת‪.‬‬
‫על הישראלים להבין‪ ,‬שקרוב‬
‫לשני מיליון ערבים על גבולנו אינם‬
‫יכולים להצטופף‪ ,‬סגורים מכל עבר‬
‫ומנותקים מהעולם‪ ,‬בתוך רצועה‬
‫צרה‪ ,‬ללא מקורות מים‪ ,‬ללא חשמל‪,‬‬
‫ללא עבודה וללא פיתוח‪ .‬מצב זה הוא‬
‫בדיוק מתכון למרי ולמלחמה‪.‬‬
‫על הערבים להבין‪ ,‬סוף סוף‪,‬‬
‫שאחרי ששבנו למולדתנו‪ ,‬שהייתה‬
‫שוממה ועזובה‪ ,‬ובנינו אותה בכוחנו‬
‫ובעוצם ידינו מדינה לדוגמה ולתפארת‪,‬‬
‫בעלת כלכלה בריאה וחסונה ובעלת‬
‫כוח צבאי מהמעלה הראשונה‪ ,‬אין כוח‬
‫בעולם‪ ,‬שיזיז אותנו מארצנו ועליהם‬
‫לוותר על הרעיון חסר התוחלת‬
‫והבלתי מציאותי‪.‬‬
‫הפיתרון היחידי הקיים לסיום‬
‫הסכסוך‪ ,‬הוא הקמת מדינה‬
‫פלסטינאית לצד מדינת ישראל‪,‬‬
‫שתחיה בשלום ובשלווה אתנו‪ .‬לדרך‬
‫זו גם יתרונות כלכליים גדולים‪,‬‬
‫שעוד יתגלו‪ .‬ברור שלצורך הגשמת‬
‫פיתרון זה‪ ,‬שהוא יחידי הקיים‪ ,‬יהיה‬
‫צורך בוויתורים קשים מצידנו וזאת‬
‫מאחר שאין דרך אחרת‪.‬‬
‫אבנר מיכאלי‬
‫ממחשבות הזמן‬
‫באחת השבתות של ימי מבצע‬
‫״צוק איתן“‪ ,‬שאל אותי בני‪ ,‬האם אני‬
‫עדין שמאלנית‪ .‬לרגע קפאתי‪ .‬פתאום‬
‫לא הייתה לי תשובה‪ .‬אישי היקר‪,‬‬
‫נחלץ לעזרתי והסביר לו‪ ,‬שבאופן‬
‫בסיסי‪ ,‬ההשקפה שלנו נקראת שמאל‬
‫כי אנחנו ליברלים‪ ,‬פתוחים לשונה‪,‬‬
‫לאחר‪ ,‬סובלניים ומבחינה חברתית‬
‫מאמינים בחלוקת העוגה הלאומית‪,‬‬
‫עזרה הדדית וחברה יותר שוויונית‪.‬‬
‫השאלה נשאלה על רקע מבצע‬
‫צוק איתן‪ .‬החיילים היו בעזה‪ ,‬בנה‬
‫של אחותי נפצע קל‪ ,‬אנחנו נכנסנו‬
‫כמעט כל יום לממ‪″‬ד ולא רואים את‬
‫הסוף‪.‬‬
‫מודה שהפעם היו לי יותר שאלות‬
‫מתשובות‪ .‬בטלוויזיה מתראיינים אין‬
‫ספור אנשי מקצוע ולכל אחד הפתרון‬
‫שלו‪ .‬לעיתים אני חושבת שצריך‬
‫לכבוש את עזה‪ ,‬אך המחיר קשה מדי‬
‫ונצטרך לשהות בה זמן רב ומי יודע‬
‫מה יהיה לאחר ששוב נצא ממנה‪.‬‬
‫לעיתים אני חושבת שלא צריך לדבר‬
‫עם חמאס‪ ,‬כי אז הוא מקבל אישור‬
‫שתוקפנותו משתלמת‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬אנחנו אמורים לדבר עם‬
‫האוייב שלנו כדי להגיע להסכמה‪.‬‬
‫ככל שאני מעמיקה לחשוב על‬
‫סכסוכים שונים בהיסטוריה‪ ,‬בסוף‪,‬‬
‫צריך להיות פתרון מדיני‪ .‬נכון‪,‬‬
‫יאמרו אחרים‪,‬שחמאס אינו מכיר בנו‬
‫ורוצה לכבוש את כל המדינה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬ישנה הצהרה ואפשר אולי‬
‫גם אחרת‪.‬‬
‫אם עזה תשתקם ויוסר מעליה‬
‫המצור אולי יהיה להם מה להפסיד‬
‫במלחמה ואז הם ימנעו מכך‪.‬‬
‫למרות תמיכתה של מצרים‪ ,‬אני‬
‫סבורה שוועידה בינלאומית המורכבת‬
‫ממדינות אירופה‪ ,‬מצרים וסעודיה‬
‫צריכה להוביל מו‪″‬מ שיכלול בראש‬
‫ובראשונה את פירוזה של עזה מנשק‪,‬‬
‫הפלשתינאים וכוחות או‪″‬ם יפקחו על‬
‫המעברים ואנחנו‪ ,‬כמו ארצות אחרות‬
‫נסייע בשיקום עזה‪.‬‬
‫אם לעזתים תהיה פריחה כלכלית‬
‫אולי לא תהיה להם מוטיבציה‬
‫להילחם‪.‬‬
‫ימים לא קלים עוברים על‬
‫תושבי הדרום ובכלל על ארצנו‬
‫שאיבדה שישים וארבעה חיילים‬
‫ממיטב בניה‪ .‬על רקע תמונות ממעשי‬
‫הטבח של דאעש‪ ,‬ישנה תחושה של‬
‫תסכול‪ ,‬שאנחנו מצויים במקום סבוך‬
‫והאסלאם הקיצוני מרים ראש ומאיים‬
‫גם על אירופה‪.‬‬
‫אינני פוליטיקאית או מומחית‬
‫מדינית‪ ,‬אך ברור לי שהבעיה‬
‫האסלאמית איננה שייכת רק לישראל‪,‬‬
‫אלא לעולם המערבי כולו‪ .‬זו מלחמת‬
‫תרבות ואנחנו זקוקים למנהיגים‬
‫אמיצים‪ ,‬פורצי דרך‪ ,‬שיכולים‬
‫לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא דרכים‬
‫יצירתיות כדי לפתור את הבעיה כבר‬
‫עכשיו‪ ,‬בטרם נתעורר להתקפות‬
‫דוגמת עיראק וסוריה גם באירופה‪.‬‬
‫גם בארץ דרושה מנהיגות אמיצה‬
‫שיחד עם אבו מאזן תמצא פתרון‬
‫לסכסוך שיביא שלום וחיים טובים‬
‫לכל עמי האזור‪.‬‬
‫אורלי חן פלדמן‬
‫ליקירתנו הסבתא שושנה רון‬
‫מנכ‪″‬לית העמותה‬
‫להורים ולבני המשפחה המאושרים‬
‫ברכות לבביות להולדת הנכד הבן‬
‫מיכאל‬
‫שיגדל ברוח הנתינה המשפחתית לרוות ממנו נחת‪,‬‬
‫אושר ושמחה‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‪ ,‬ממייסדי הברית‬
‫צוות העובדים‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪9‬‬
‫ונתנה תוקף – משיאי תפילות יום הכיפורים‬
‫תקֶ ף‬
‫וּנְ ַת ּ ֶנה ּ ֹ‬
‫ֻשת הַיּוֹם‬
‫ּנְ ַתנֶּה ּתֺקֶף ְקד ַּׁ‬
‫ִכּי הוּא נורָא וְאָיֺם‬
‫ּשׂא ַמלְכוּתֶ‪‬‬
‫וּבו ִתנָ ֵ‬
‫וְיִכּוֹן ְּב ֶחסֶד ִּכ ְסאֶ‪‬‬
‫ֵשב ָעלָיו ֶּב ֱאמֶת‪.‬‬
‫וְת ֵׁ‬
‫ֱאמֶת ִכּי אַ ָתּה הוּא ַדיָּן וּמוֹכִי ַח וְיוֹ ֵד ַע וָעֵד‬
‫וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה‪.‬‬
‫ּש ָכּחוֹת‪,‬‬
‫ּר ָכּל ַהנִ ְׁ‬
‫וְ ִתזְכֺ‬
‫וְ ִת ְפ ַתּח אֶת ֵספֶר ַהזִּכְרוֹנוֹת‪.‬‬
‫וּ ֵמ ֵאלָיו יִ ָּקרֵא‪.‬‬
‫וְחוֹתָם יַד ָכּל אָדָם בּו‪.‬‬
‫וּבְשׁוֹפָר ָגּדוֹל יִ ָּתקַע‪.‬‬
‫ִשמַע‪.‬‬
‫וְקוֹל ְּד ָממָה ַד ָקּה י ָּׁ‬
‫וּ ַמלְאָכִים יֵ ָחפֵזוּן‪.‬‬
‫וְחִיל וּ ְר ָעדָה יֺאחֵזוּן‪.‬‬
‫וְיֺאמְרוּ ִהנֵּה יוֹם ַה ִדּין‪.‬‬
‫ִלפְקֺד עַל ְצבָא מָרוֹם ַּב ִדּין‪.‬‬
‫ִכּי ‪‬א יִזְכּוּ ְבעֵינֶי‪ַּ ‬ב ִדּין‪.‬‬
‫וְכָל ָּבאֵי עוֹלָם יַַעבְרוּן ְל ָפנֶי‪ִּ ‬כ ְבנֵי מָרוֹן‪.‬‬
‫ְּכ ַב ָּקרַת רוֹעֶה ֶעדְרוֹ‪.‬‬
‫ַמ ֲעבִיר צֺאנוֹ ַּתחַת ִׁשבְטוֹ‪.‬‬
‫ּר וְ ִת ְמנֶה וְ ִתפְקֺד נֶפֶשׁ ָכּל חָי‪.‬‬
‫ֵכּן ַּת ֲעבִיר וְ ִתסְפֺ‬
‫ּ‪ִ ‬ק ְצבָה ְלכָל ְּברִיּוֹתֶי‪.‬‬
‫וְ ַתחְתֺ‬
‫ּב אֶת ְּגזַר ִדּינָם‪:‬‬
‫וְ ִתכְתֺ‬
‫ַשנָה יִָּכתֵבוּן‬
‫ְבּרֺאשׁ ה ָּׁ‬
‫וּבְיוֹם צוֹם ִכּפּוּר יֵ ָחתֵמוּן‬
‫ַּכ ָמּה יַַעבְרוּן וְַכ ָמּה יִָּברֵאוּן‬
‫מִי יִ ְחיֶה וּמִי יָמוּת‪.‬‬
‫מִי ְבקִצּוֹ וּמִי ‪‬א ְבקִצּוֹ‬
‫מִי ַב ַּמיִם‪ .‬וּמִי ָבאֵשׁ‬
‫מִי ַב ֶחרֶב‪ .‬וּמִי ַב ַחיָּה‬
‫מִי ָב ָרעָב‪ .‬וּמִי ַב ָּצמָא‬
‫מִי ָב ַרעַשׁ‪ .‬וּמִי ַב ַּמֵּגפָה‬
‫מִי ַב ֲחנִיקָה וּמִי ַב ְּסקִילָה‬
‫מִי יָנוּ ַח וּמִי יָנוּ ַע‬
‫ִשקֵט וּמִי יִ ָּטרֵף‬
‫מִי י ָּׁ‬
‫ִשלֵו‪ .‬וּמִי יִ ְתיַ ָסּר‬
‫מִי י ָּׁ‬
‫ָשר‬
‫מִי יֵָענִי‪ .‬וּמִי יֵע ֵׁ‬
‫ִשפֵל‪ .‬וּמִי יָרוּם‬
‫מִי י ָּׁ‬
‫וּתְשׁוּבָה וּ ְת ִפ ָלּה וּ ְצ ָדקָה‬
‫ַמ ֲעבִירִין אֶת רַֺע ַהְּגזֵרָה‬
‫ּשמְ‪ֵ ‬כּן ְּת ִה ָּלתֶ‪‬‬
‫ִכּי ְכ ִׁ‬
‫ָשה ִלכְעֺס וְנוֹ ַח ִלרְצוֹת‬
‫ק ֶׁ‬
‫ּץ ְבּמוֹת ַה ֵמּת‬
‫ִכּי לא ַתחְפֺ‬
‫ִכּי אִם ְבּשׁוּבו ִמ ַּדרְכּוֹ וְ ָחיָה‬
‫וְעַד יוֹם מוֹתוֹ ְּת ַח ֶכּה לוֹ‬
‫אִם יָשׁוּב ִמיַָד ְּת ַק ְבּלוֹ‪.‬‬
‫ֱאמֶת ִכּי אַ ָתּה הוּא יוֹ ְצרָם‬
‫וְאַ ָתּה יוֹ ֵד ַע יְִצרָם‬
‫ּשׂר וָדָם‪.‬‬
‫ִכּי הֵם ָב ָ‬
‫אָדָם יְסוֹדוֹ ֵמ ָעפָר‪ ,‬וְסוֹפוֹ ֶל ָעפָר‬
‫ְּבנַפְשׁוֹ יָבִיא ַלחְמוֹ‬
‫ּש ָבּר‬
‫מָשׁוּל ְּכ ֶחרֶס ַהנִ ְׁ‬
‫ְּכ ָחצִיר יָבֵשׁ וּ ְכצִיץ נוֹבֵל‬
‫ְּכצֵל עוֹבֵר וּ ְכ ָענָן ָּכלָה‬
‫נוֹשבֶת וּכְאָבָק פּוֹ ֵר ַח‬
‫וּכְרוּ ַח ָׁ‬
‫אגדת רבי אמנון ממגנצא‬
‫וְַכחֲלום יָעוּף‪.‬‬
‫וְאַ ָתּה הוּא ֶמלֶ‪ ‬אֵל חַי וְ ַקיָּם‬
‫ִשנוֹתֶי‪ .‬וְאֵין קֵץ לְאֺרֶ‪ ‬יָמֶי‪‬‬
‫אֵין ִק ְצבָה ל ְׁ‬
‫ְשעֵר ַמ ְר ְכּבותֺ ְכּבוֹדֶ‪.‬‬
‫וְאֵין ל ַׁ‬
‫וְאֵין ְל ָפרֵשׁ עֵלוּם ְׁשמֶ‪‬‬
‫ִשמֶ‪.‬‬
‫ִׁשמְ‪ ‬נָאֶה לְ‪ .‬וְאַ ָתּה נָאֶה ל ְׁ‬
‫ּשמֶ‪.‬‬
‫וּשמֵנוּ ָקרָא ָת ִב ְׁ‬
‫ְׁ‬
‫ּישי ְׁשמֶ‪‬‬
‫ֲשׂה ְל ַמעַן ְׁשמֶ‪ .‬וְַקֵדּשׁ אֶת ִׁשמְ‪ ‬עַל ַמ ְקִד ֵׁ‬
‫עֵ‬
‫ַּבעֲבוּר ְכּבוֹד ִׁשמְ‪ַ ‬הנַּ ֲערָץ וְ ַהנִּ ְק ָדּשׁ‬
‫ש ְרפֵי קֺדֶשׁ‬
‫ְכּסוֹד ִשׂי ַח ַׂ‬
‫ּקֺדֶשׁ‬
‫ּישים ִׁשמְ‪ַ ‬ב ּ‬
‫ַה ַּמ ְק ִד ִׁ‬
‫ָּדרֵי ַמ ְעלָה עִם ָּדרֵי ַמ ָטּה‬
‫ּקֺדֶשׁ‪.‬‬
‫ֻשה ַב ּ‬
‫ּשלּוּשׁ ְקד ָּׁ‬
‫ּשים ְב ִׁ‬
‫ְש ְל ִׁ‬
‫קוֹ ְראִים וּמ ַׁ‬
‫מקור הפיוט‬
‫הפיוט נמצא בגניזת קהיר‪ ,‬ותוארך‬
‫למאה ה‪ 10-‬לכל המאוחר; על סמך‬
‫הממצאים מהגניזה‪ ,‬ועל סמך אופי השפה‬
‫העברית המשמשת בו‪ ,‬מייחסים החוקרים‬
‫את הפיוט לפייטן ארץ‪-‬ישראלי קדום‬
‫מהתקופה הביזנטית‪ .‬ייתכן שמדובר‬
‫בינייאו אלעזר הקליר‪ ,‬שחיו בארץ ישראל‬
‫במאות ה‪ 6-‬או ה‪ 7-‬לספירה‪ ,‬או בפייטן‬
‫ארץ‪-‬ישראלי אחר מתקופתם‪ .‬יש הטוענים‬
‫גם – על סמך העובדה שאין בפיוט משקל‬
‫מדויק‪ ,‬על פי תוכנו האוניברסאלי ומפני‬
‫שהוא כמעט לא מחורז – שהוא אף מוקדם‬
‫לתקופה זו‪.‬‬
‫בגניזת קהיר מופיע ”ונתנה תוקף“ כחלק‬
‫החותם )סילוק( של קובץ פיוטים שנועד‬
‫להיאמר בעת חזרת הש‪″‬ץ )קרובה( בתפילת‬
‫המוסף ביום הראשון של ראש השנה‪ ,‬אשר‬
‫ממנו שרד בנוסחים המקובלים כיום רק‬
‫הפיוט הזה‪.‬‬
‫יהודי איטליה היו הראשונים שאימצו את‬
‫הפיוט‪ ,‬ופייטניהם הקדומים מושפעים ממנו‪.‬‬
‫מאיטליה הוא עבר לקהילות אשכנז )גרמניה(‬
‫ואחר מכן צרפת‪ .‬בשל הפופולאריות שלו‬
‫החלו לומר אותו גם ביום ב‪ ′‬של ראש השנה‪,‬‬
‫ומאוחר יותר בקהילות פולין החלו לומר‬
‫אותו גם בתפילת המוסף של יום הכיפורים‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬הוא נאמר גם על ידי יהודי תימן‬
‫בראש השנה‪.‬‬
‫לעתים קרובות מייחסת המסורת‬
‫מקור עתיק ליצירה מקודשת‪ ,‬ואילו‬
‫החוקרים מאחרים את זמנה; במקרה של‬
‫”ונתנה תוקף“ אירע דבר הפוך‪ :‬הפיוט‬
‫”ונתנה תוקף“ נמצא בקטעי גניזה כסילוק‬
‫לקדושתא‪ ,‬ובמחזורים ישנים – אך מסורת‬
‫מהמאה ה‪ 12-‬ייחסה אותו לדמות מתחילת‬
‫המאה ה‪ ,11-‬רבי אמנון ממגנצא‪ ,‬היא‬
‫מיינץ‪ .‬הסיפור מופיע בספר ”אור זרוע“‬
‫מן המאה ה‪ ,13-‬שהעתיק אותו מכתביו של‬
‫רבי אפרים בן יעקב מבון )שנולד בשנת‬
‫‪ .(1133‬הסיפור מופיע בחלק מהמחזורים‬
‫בסמוך לפיוט‪.‬‬
‫אגדת ”מעשה ברבי אמנון“ מתארת כיצד‬
‫דרש ההגמון מרבי אמנון‪ ,‬שהיה גדול הדור‬
‫וכליל המעלות‪ ,‬להמיר דתו‪ .‬כדי לדחותו בקש‬
‫אמר רבי אמנון שיחשוב על הדבר שלושה‬
‫ימים‪ ,‬אך אחר כך התחרט מאוד על שלא‬
‫דחה אותו לאלתר ובכך רמז‪ ,‬כביכול‪ ,‬שהוא‬
‫מוכן לחשוב על המרת דתו‪ .‬ביום השלישי‪,‬‬
‫משלא הגיע‪ ,‬הביאוהו בעל כורחו‪ .‬הוא הציע‬
‫שיכרתו את לשונו‪ ,‬ששררה כאשר לא דחתה‬
‫את אפשרות ההשתמדות מיד‪ ,‬אך ההגמון‬
‫חפץ להעניש דווקא את רגליו‪ ,‬שלא הגיעו‪.‬‬
‫עינוהו בייסורים איומים‪ ,‬כרתו את פרקי‬
‫אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את‬
‫הפצעים במלח‪ .‬היה זה סמוך לראש השנה‪,‬‬
‫ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג‪ ,‬ביקש‬
‫שיביאוהו לבית הכנסת‪ .‬שם‪ ,‬לפני אמירת‬
‫קדושה‪ ,‬פתח את פיו ואמר את פיוט ”ונתנה‬
‫תוקף“; משסיים אותו נסתלק מן העולם‪.‬‬
‫ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון‬
‫לרבנו קלונימוס בן משולם )בן למשפחה‬
‫איטלקית שהיגרה לאשכנז( בחלום והשלים‬
‫את הפיוט‪ ,‬וציווה אותו להפיץ בכל הקהילות‬
‫פיוט זה‪ ,‬וכך נעשה‪.‬‬
‫חוקרים מודרניים חלוקים בשאלה‬
‫האם ר‪ ′‬אמנון הוא דמות היסטורית או‬
‫אגדית‪ .‬השם ”אמנון“ לא היה בשימוש‬
‫בקרב יהודי גרמניה בתקופה זו‪ ,‬ואכן חלק‬
‫מנוסחי הסיפור מדגישים את סמליות השם‬
‫והקשר שלו למילה אמונה‪ .‬עם זאת‪ ,‬השם‬
‫היה בשימוש מסוים בקרב יהודי איטליה‪,‬‬
‫כך שאם היה אמנון דמות היסטורית‪ ,‬סביר‬
‫שהיה איטלקי או בן לאחת המשפחות‬
‫שהיגרו מאיטליה לאשכנז הקדומה )כמו‬
‫משפחת קלונימוס(‪ .‬יש המדגישים את‬
‫הדמיון של הסיפור לסיפורים אחרים בני‬
‫אותה תקופה העוסקים בקידוש השם‪ ,‬וגם‬
‫לסיפורים נוצריים‪ .‬המאחרים את הסיפור‪,‬‬
‫מנסים ללמוד ממנו על האווירה הדתית‬
‫והתרבותית בקרב יהודי אירופה במאה‬
‫ה‪ ,12-‬בעיקר בעקבות פרעות תתנ‪″‬ו‪ .‬יש‬
‫הטוענים שהסיפור חובר כדי להגביר את‬
‫יוקרתו של הפיוט ולחזק את מעמדו‪ ,‬אולם‬
‫אין לטענה זו סימוכין‪.‬‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪10‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫נהוראי בר‪-‬זאב ז‪″‬ל‬
‫סגן נשיא ברית יוצאי בוכרה‪ ,‬יו‪″‬ר סניף ירושלים‬
‫בערב ראש חודש אלול‪ ,‬חודש‬
‫הרחמים והסליחות‪ ,‬נלקח מאיתנו‪,‬‬
‫חברנו היקר והמסור‪ ,‬שרק לפני שנה‬
‫הגיע לגיל גבורות‪.‬‬
‫נהוראי היה קשור בכל רמ‪″‬ח‬
‫אבריו לקהילה הבוכרית בירושלים‪.‬‬
‫חבריי ואני איבדנו איש רב פעלים‪,‬‬
‫יליד שכונת הבוכרים‪ ,‬שבכל מפגש‬
‫העלה על נס את השכונה המפוארת‬
‫שבנו חלוצים בעלי חזון ובעלי ממון‪,‬‬
‫ואנו גאים להימנות על צאצאיהם‪.‬‬
‫נהוראי מילא תפקידים חשובים‬
‫ומגוונים בחייו‪ .‬בשחר נעוריו היה‬
‫ספורטאי מצטיין וכדור רגלן מעולה‪.‬‬
‫בראשונה שיחק ב”מכבי ירושלים“‬
‫ובהמשך‪ ,‬שימש כחלוץ מרכזי בקבוצת‬
‫הכדור רגל של ”הפועל ירושלים“ יחד‬
‫עם חברו מנחם שירזי‪ .‬שירת בצה‪″‬ל‪.‬‬
‫עם שחרורו הצבאי החל בקריירה‬
‫מפוארת בשירות המדינה בשורה‬
‫של נושאים‪ .‬שימש כעוזרו של שר‬
‫הפנים ישראל רוקח ז‪″‬ל‪ ,‬בהמשך‬
‫סגנו של יהודה אילן ז‪″‬ל‪ ,‬מנהל מחוז‬
‫מרכז ההסברה במשרד ראש הממשלה‬
‫בירושלים‪ ,‬ועם פרישתו של אילן ירש‬
‫את תפקידו‪.‬‬
‫בתוקף תפקידו הנ‪″‬ל‪ ,‬נהוראי היה‬
‫אחראי על כל האירועים הממלכתיים‬
‫החל מפתיחת חגיגות יום העצמאות‬
‫בהר הרצל‪ ,‬טקס חלוקת פרסי ישראל‪,‬‬
‫חידון התנ‪″‬ך וכו‪ .′‬במהלך תפקידו זה‬
‫התחלפו ראשי ממשלה רבים ונהוראי‬
‫התקבל על ידי כל אחד מהם באהדה‬
‫רבה‪ .‬נהוראי פיתח קשרים רבים‬
‫עם אנשי ציבור בתפקידים שונים‬
‫ומגוונים‪.‬‬
‫נהוראי ניצל את קשריו להענקת‬
‫סיוע בתחומים שונים לבני קהילתנו‪.‬‬
‫בין ידידיו הרבים של נהוראי נמנה‬
‫משה ברעם ז‪″‬ל‪ ,‬ששימש כשר העבודה‪.‬‬
‫הלה עזר לעמירם סיוון להיבחר כמנהל‬
‫הביטוח הלאומי‪ .‬ולאבנר מיכאלי )חבר‬
‫נשיאות הברית( סייע להיבחר לתפקיד‬
‫דובר משרד העבודה‪ .‬עם פתיחת שערי‬
‫ברה‪″‬מ ועליית אחינו לארץ‪ ,‬הוקם‬
‫ב‪ 1973-‬סניף ברית יוצאי בוכרה‬
‫בירושלים בראשותו של עו‪″‬ד אהרון‬
‫פנחסי‪ .‬בין הפעילים נמנה גם נהוראי‪,‬‬
‫שבתוקף מעמדו‪ ,‬עשה ימים כלילות‪,‬‬
‫כדי לסייע לאחינו העולים‪ ,‬בעיקר‬
‫בדאגה למקום מגורים ולמציאת מקום‬
‫תעסוקה‪.‬‬
‫אחד המבצעים החשובים‪ ,‬שנהוראי‬
‫ארגן וניהל‪ ,‬הייה הלווייתו של יצחק‬
‫רבין ז‪″‬ל‪ ,‬שכללה את קבלת האורחים‬
‫נהוראי בר‪-‬זאב‪ ,‬יעקב מושיחוב‪ ,‬אהרון מתת‪-‬טוב וגבי ספייב‬
‫בחלוקת מוצרי מזון ערב חג הפסח‬
‫יו‪″‬ר סניף ברית יוצאי בוכרה‬
‫בירושלים נהוראי בר‪-‬זאב‬
‫בחברת הרמטכ‪″‬ל אמנון ליפקין‬
‫הנכבדים כמו נשיא ארה‪″‬ב ביל‬
‫קלינטון‪ ,‬המלך חוסיין ויתר האורחים‬
‫החשובים‪ ,‬שהגיעו מכל רחבי העולם‬
‫ללוויה‪.‬‬
‫עם פרישתו לגמלאות של אהרון‬
‫פנחסי מתפקידו כיו‪″‬ר סניף ירושלים‪,‬‬
‫הוחלט פה אחד לבחור בנהוראי בר‪-‬‬
‫זאב‪ ,‬כיו‪″‬ר הסניף‪.‬‬
‫מיד עם כניסתו של נהוראי לתפקיד‪,‬‬
‫הוא הצליח להשתלב בוועד ההקדשים‬
‫בשכונת הבוכרים וניסה לשקם את‬
‫השכונה‪ ,‬כשמטרתו הייתה ליישב בה‬
‫עולים ובכך להחזיר עטרה ליושנה‪.‬‬
‫נושא שיקום השכונה בער‬
‫בעצמותיו‪ .‬הוא ניסה בדרכי נועם‬
‫לפעול על מנת לשפר את מצב‬
‫העזובה וההתפוררות‪ ,‬שבו הייתה‬
‫שרויה השכונה‪ ,‬בטענה שכצאצאי‬
‫מייסדי השכונה יש להם זכות לקבל‬
‫דין וחשבון מלא מהכנסות ההקדשים‪.‬‬
‫וכצפוי‪ ,‬נתקלו בסירוב והנושא הועבר‬
‫לדיון ברבנות בירושלים‪ .‬בסופו של‬
‫דבר הפסיקה של הרבנות הייתה נגדם‬
‫ובעקבות הערעור שהגישו נגד הפסיקה‪,‬‬
‫הדיינים הסכימו לצרף את הרב ניסנוב‬
‫באופן זמני לוועד ההקדשים‪.‬‬
‫נהוראי לא השלים עם העוול‬
‫שנגרם לקהילה הבוכרית‪ ,‬יצר קשר‬
‫עם עו‪″‬ד שהתמחה בנושא ההקדשים‪.‬‬
‫לצורך העניין הוקמה עמותה ונהוראי‬
‫גייס אמצעים כספיים על מנת שלעמותה‬
‫תהיה גושפנקה חוקית‪ .‬התקיימו‬
‫בחירות דמוקרטיות במתנ‪″‬ס נווה‪-‬‬
‫יעקב‪ ,‬בה לקחו חלק ותיקים ועולים‬
‫כאחד ונבחרו אנשים שאמורים היו‬
‫לייצג אותנו בוועד ההקדשים‪ .‬אולם‪,‬‬
‫כאן התברר‪ ,‬שוועד ההקדשים פעל‬
‫מאחורי גבו של נהוראי וחבריו‪ ,‬ניהל‬
‫משא ומתן עם קהילת סטמר ומרבית‬
‫בנייני ההקדש הועברו לרשותם‪ .‬כולנו‬
‫נשארנו עם כאב לב כי נחלת אבותינו‬
‫נפלה בידי זרים‪.‬‬
‫בו זמנית המשיך נהוראי לסייע‬
‫לעולים החדשים‪ ,‬שמספרם הלך וגדל‪.‬‬
‫הוא ראה בזה קיום צוואה של אבותינו‬
‫המייסדים ”ואהבת לרעך כמוך“‪.‬‬
‫נהוראי קיים אירועים רבים לכבודם‬
‫והכל כדי לקרבם ולקליטתם המוצלחת‬
‫בחברה הישראלית‪ .‬משפט אחד מדבריו‬
‫נחרט בזיכרוני‪” :‬מיום שהיהודים‬
‫הבוכרים עזבו את אוזבקיסטן ועלו‬
‫לארץ‪ ,‬כלכלת בוכרה ירדה פלאים“‪.‬‬
‫נהוראי‪ ,‬כידוע‪ ,‬במסגרת תפקידו‬
‫יצר קשרים עם שגרירים מדינות‬
‫רבות‪ ,‬בין היתר עם שגריר אוזבקיסטן‬
‫מר רוסטם איסייב‪ ,‬והלה סיפר לו‪,‬‬
‫שאיראן לחצה על נשיא אוזבקיסטן‬
‫מר איסלאם קרימוב לנתק את קשריו‬
‫עם מדינת ישראל‪ .‬נשיא אוזבקיסטן לא‬
‫נכנע ללחצים אלה והמשיך את יחסיו‬
‫ההדוקים עמנו‪.‬‬
‫נהוראי מקבל תעודת הוקרה מפרופ‪ ′‬אמנון רובינשטיין‪ ,‬שר החינוך דאז‬
‫ביטוי מובהק לכך היה הערב‬
‫הממלכתי‪ ,‬שארגן נהוראי בירושלים‬
‫ב‪ 1998-‬לנשיא אוזבקיסטן בהשתתפות‬
‫נשיא המדינה דאז עזר וייצמן וראש‬
‫הממשלה בנימין נתניהו‪.‬‬
‫אירוע אחר‪ ,‬שנהוראי ארגן ברוב‬
‫פאר והדר היה לרגל מלאת ‪ 100‬שנה‬
‫לייסוד שכונת הבוכרים‪ ,‬שהתקיים‬
‫בבנייני האומה בירושלים ב‪,1990-‬‬
‫בהשתתפות נשיא המדינה דאז חיים‬
‫הרצוג‪ ,‬ראש עיריית ירושלים האגדי טדי‬
‫קולק ואורחים נכבדים אחרים‪ .‬נהוראי‬
‫השיג לצורך העניין את טובי התחקירנים‬
‫והצלמים להכנת סרט על תולדות שכונת‬
‫הבוכרים ותרומתה למדינה שבדרך‪ .‬היה‬
‫זה כנס חגיגי שנמשך שעות‪ .‬הגיעו אליו‬
‫בני הקהילה הבוכרית מכל רחבי הארץ‪.‬‬
‫הנחה את הערב השחקן הידוע מישה‬
‫אשרוב ז‪″‬ל‪.‬‬
‫יש לציין‪ ,‬ששני האירועים הנ‪″‬ל‪,‬‬
‫כמו אירועים אחרים‪ ,‬שקיים נהוראי‪,‬‬
‫היו תוצאה של שיתוף פעולה בין ברית‬
‫יוצאי בוכרה ומרכז ההסברה במשרד‬
‫ראש הממשלה‪.‬‬
‫נהוראי יחד עם רעייתו שושנה‬
‫הקימו משפחה למופת‪ .‬ילדיהם רחל‪,‬‬
‫רוני‪ ,‬יגאל ומתי היו גאים באביהם‬
‫ובמעשיו הטובים‪.‬‬
‫לא נשכח את נהוראי‪ ,‬את כישוריו‬
‫ליזום‪ ,‬לתכנן ולארגן פעילות למען‬
‫המדינה ולקהילה הבוכרית המפוארת‪.‬‬
‫כואבים מרה את לכתו חבריו‬
‫הקרובים ד‪″‬ר שלמה חיזק‪ ,‬שרה‬
‫מולקנדוב‪ ,‬גבי ספייב‪ ,‬יעקב מושיאחוב‪,‬‬
‫בן‪-‬ציון גאולה‪ ,‬ד‪″‬ר גיורא פוזיילוב‬
‫ונשיאות ברית יוצאי בוכרה‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬
‫אהרון מתת‪-‬טוב‬
‫בר ית י ו צ א י בו כרה‬
‫מרכינה ראש ומשתתפת בצערם ובאבלם הכבד‬
‫של בני המשפחה על מותו של‬
‫סגן נשיא העמותה ויו‪″‬ר סניף ירושלים‬
‫נהוראי בר‪-‬זאב‬
‫ז‪″‬ל‬
‫יליד שכונת הבוכרים‪ ,‬פעל בעקביות לשימור המבנים‬
‫בשכונה‪ ,‬איש רב פעלים‪ ,‬מנהל מרכז ההסברה במשרד‬
‫ראש הממשלה‬
‫חבל על דאבדין ולא משתכחין‬
‫בעשייתו הציבורית הענפה‪ ,‬תנוחמו‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‪ ,‬ממייסדי הברית‬
‫ההנהלה‪ ,‬החברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪11‬‬
‫אם הבנות‬
‫כתבה ראשונה בסדרה‬
‫חצר מרובעת גדולה‪ ,‬בנויה‬
‫לחיים סגורים ומסוגרים של משפחה‬
‫רבת‪-‬ענפים‪ ,‬הייתה אותה חצר‬
‫שבמרכזה של שכונת הבוכרים‪.‬‬
‫שרידי אילנות בעלי גזעים מפותלים‬
‫ועבים‪ ,‬שנטעו אי פעם על מנת‬
‫לשמש מחזה‪-‬מרגוע לעיניים עייפות‬
‫שבעות עונג‪ ,‬עוד התלבטו במרכזה‬
‫של החצר בין גדרי אבנים הרוסות‪.‬‬
‫כרותים ושבורים ומצולקים היו‬
‫אילנות אלה עקב מנהגם של תושבי‬
‫החצר להזדקק להם בערבי סוכות‬
‫ושבועות‪ .‬האדמה המבולקה‪ ,‬מלאת‬
‫האבנים וצרורות שברי‪-‬הכלים‬
‫שנזרקו אליה ונתערבבו בתוכה‬
‫במשך שנים‪ ,‬אבדה מזמן את הקווים‬
‫המתוכנים של ערוגות מרובעות‬
‫ומעוגלות‪ ,‬שנועדו לגדל פרחים‪.‬‬
‫כלונסאות מלוכלכים וקורות ברזל‬
‫מוחלדות תקועות היו בה אי‪-‬פה‬
‫אי‪-‬שם‪ .‬חבלים דקים רבי קשרים‬
‫נמשכו מקורה לקורה ומכלונס‬
‫לכלונס‪ ,‬ולבנים קרועים ומטולאים‬
‫מכל הגוונים תלויים עליהם‪ .‬שברי‬
‫ועגלות‪-‬ילדים‬
‫מריצות‪-‬רוכלים‬
‫ושיירי רהיטי הרוסים מתגלגלים‬
‫במרובע הגדול המרוצף אשר‬
‫לחצר‪ .‬מטבחים קטנים‪ ,‬עשויים‬
‫פחי נפט ישנים ומוחלדים בשיירי‬
‫ארגזים ו”ליפטים“ ובטון‪ ,‬עומדים‬
‫על משמרתם ליד פתחי הדירות‬
‫שבקומת הקרקע‪ .‬ריח שמן בטיגונו‬
‫ועשן פרימוסים נדלקים וריח‬
‫סמרטוטים ספוגי הבל של גדרות‬
‫נודף ומסתנן דרך הבקעים של‬
‫המטבחים וחלונותיהם‪ .‬טלאים‬
‫טלאים של סיד לבן וירוק ואדום‬
‫מכסים את הקירות הקדמיים של‬
‫הדירות‪ ,‬שבכל אחת מהם פתח‬
‫מקושת ושני חלונות מאורכים‬
‫ומקושתים ומסורגים בצורה אחת‬
‫ובמידה אחת כתאומים לכל דבר‪.‬‬
‫כדי‪-‬חרס כרסתניים וגבוהים‪,‬‬
‫ולרגליהם חצאי‪-‬פחים המשמשים‬
‫קערות‪-‬שופכין‪ ,‬עומדים לימין‬
‫כל פתח ופתח בשטח הקטן שבין‬
‫החלון למטבח‪ .‬וילאות מכל הגוונים‬
‫והצורות פרושים בין סורגי‪-‬הברזל‬
‫שבחלונות‪ .‬מעל לקומת הקרקע‬
‫נמשכת מרפסת גדולה העוקפת‬
‫את כל החצר‪ ,‬והמשלשלת בארבע‬
‫פינותיה טורי מדרגות שבורות‬
‫ומטולאות‪ .‬מעקה‪ ,‬המורכב סוגרי‬
‫ברזל מוחלדים וקורות עץ צבועות‬
‫בהרבה גוונים ולבני בטון מטויחות‬
‫ובלתי מטויחות ושורות אבנים‬
‫גדולות מסוידות ובלתי מסוידות‪,‬‬
‫עובר לארכה ולרחבה של המרפסת‬
‫הענקית‪ .‬מקרקעה של החצר אפשר‬
‫לראות בקושי את פני הדירות‬
‫המסתתרות בצלה של המרפסת‪,‬‬
‫אולם אדם כי ייכנס לאמצעה של‬
‫החצר וראה מסביבו קן מרובע‬
‫של דירות הדומות כמעט בכל‬
‫לדירות שבקומת הקרקע‪ .‬הדירות‬
‫ההן נקיות במקצת מאלה שלמטה‪,‬‬
‫המטבחים יפים יותר וסימטריים‬
‫במידה ידועה‪ ,‬אם כי גם הם עשויים‬
‫לוחות פח ועץ ובטון‪ .‬צינורות דקים‬
‫ועבים משתרגים כגידים אפורים‬
‫בכותלי הדירות‪ ,‬אלה מזרימים‬
‫בקרבם מים חיים לתוך פחים‬
‫מאורכים וכדי חרס גדולים‪ ,‬ואלה‬
‫מעבירים בבטנם השחורה והשמנה‬
‫את המים המזוהמים משטיפת‬
‫הרצפות ובתי הכבוד והמטבחים‪.‬‬
‫גג רעפים רבגווני עוטר את‬
‫החצר הגדולה‪ ,‬ומרזבים מרזבים‬
‫בעלי זוויות ועיגולים משתרגים‬
‫ומסתבכים זה בזה ומתקשרים‬
‫במרזבים המרכזיים‪ ,‬המוליכים‬
‫את מי הגשמים הצהובים לתוך‬
‫הבור הגדול העומד כקבר אלמוני‬
‫באמצעיתו של הגן‪ .‬קולות‪ ,‬גוונים‪,‬‬
‫ריחות ותנועות מתנועות שונות‬
‫נישאים ועולים ומתמזגים בפרצוף‬
‫הקבוע‪ ,‬העומד‪ ,‬של החצר‪.‬‬
‫בוקר בוקר מגיחה החצר‬
‫מתוך האפלה בקול גניחה של‬
‫מיטות חורקות וילדים בוכים‬
‫וגברים מפהקים‪ .‬דלתות נפתחות‬
‫ומנורות נפט קטנות כבות וגברים‬
‫בתחתוניהם ונשים בחלוקיהן‬
‫נוהרים בסך לפינות החצר‪ ,‬בהן‬
‫מרוכזים בתי הכבוד‪ .‬פנים נסוכי‬
‫שינה שנקרעה מעליהם כאילו‬
‫בעל כרחם מחייכים חיוכים‬
‫רדימים ספוגים שייריהם של‬
‫חלומות הלילה‪ .‬גרונות הטועמים‬
‫את טעם הסיגריה הראשונה‬
‫ציטטות בלתי‬
‫נשכחות‬
‫ליקט‪ :‬יעקב אהרונוב‬
‫● כדי להצליח אתה חייב להיות אנוכי‪ ,‬אחרת לא תצליח‪ ,‬אולם‬
‫כשהגעת לפסגה אתה חייב להיות שם בשביל כולם‪ .‬היה נגיש‪,‬‬
‫תישאר בקשר ואל תבודד את עצמך – מייקל ג‪′‬ורדן‬
‫● תבוסה היא לעיתים מצב זמני בלבד‪ .‬הרמת ידיים הופכת את‬
‫התבוסה לתמידית – מרלן פון סאוונט‬
‫● אם יכולים לעשות מלחם מעופש פנצילין‪ ,‬בטח יצליחו לעשות‬
‫משהו גם ממך‪ – ...‬מוחמד עלי‬
‫● אל תאפשר למה שאתה לא יכול להפריע למה שאתה יכול – ג‪′‬ון‬
‫וודס‬
‫● הוא שיכול לחשוב הוא שיכול – בודהה‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪°‬‬
‫מאת יהושע בר‪-‬יוסף‬
‫משתעלים ופולטים בקול גדול את‬
‫הליחה שנקרשה‪ .‬נשים מתכווצות‬
‫ומתכרבלות בחלוקים דהים‬
‫ושחוקים‪ ,‬כשהן רועדות מקרירות‬
‫הבוקר ומפחד היום הארוך הבא‬
‫עליהן‪ .‬ידיים רדימות‪ ,‬שהגידים‬
‫היגעים שבהן שלו במשך הלילה‪,‬‬
‫מלטפות בהיסח הדעת את השערות‬
‫המסובכות המתנופפות קלות ברוח‪.‬‬
‫נשים מעוברות מושכות בכנף‬
‫הימנית של החלוק הרחב‪ .‬כאילו‬
‫יש בדעתן להבריח במשיכה זו את‬
‫התלולית הבלתי נוחה של גיאות‬
‫גופן‪ ,‬הכל ממשיכים בהקיץ משהו‬
‫מן המשהו ששכחו לעשות בחלום‪.‬‬
‫לאט לאט פותחים הפרימוסים‬
‫בשירת הבוקר שלהם‪ .‬שרים הם‬
‫את שיר הקפה השחור – שיר העני‬
‫שידו אינה משגת לקנות חלב‪.‬‬
‫עם שתיית הקפה השחור גזה‬
‫כבדות הלילה מן הגוף וכלי הנשימה‬
‫נפתחים ושיחות קולניות מתקשרות‬
‫בין אדם לאדם‪ .‬קמעה קמעה זזה‬
‫מריצת רוכל ליד הפתחים‪ ,‬זזה‬
‫ברעש ובקול גדול כמי שמכריז על‬
‫קיומו אחרי שנת מרמוטא אגדית‪.‬‬
‫גבים מתכופפים מחדש‪ ,‬כלי עבודה‬
‫מורמים על כתף חבילות מועמסות‬
‫של רוכלים וצבעים וקצבים‬
‫וסנדלרים וירקנים ונגרים ופועלים‬
‫”שחורים“ וסבלים צועדים אחד‬
‫אחד לעבר השער הקטן‪ ,‬לעבר‬
‫הרחוב הגדול‪ .‬ונשים‪ ,‬שמשהו מן‬
‫המשהו מתנועת החיים הערים כבר‬
‫נמשך על פניהן‪ ,‬מתכנסות למטבחים‬
‫הקטנים‪ ,‬טובלות את הפיתות בשמן‬
‫ומסתכלות בפיות הקטנים הפתוחים‬
‫לרווחה התובעים מילויים וסתימתם‪.‬‬
‫שיניים מתנועעות בלעיסה וקיבות‬
‫באות על סיפוקן וילדים עולים על‬
‫כיסאות‪ ,‬מוכנים ומזומנים למשוך‬
‫על בשרם את הבגדים הקרועים‬
‫המטולאים על מנת להתפזר אחר‬
‫כך מי לבית הספר‪ ,‬מי ל”כותב“‪,‬‬
‫מי לבית מלאכה‪ ,‬מי לרכיבה על‬
‫גבי אופניים‪ ,‬מי לרחובות העיר‪,‬‬
‫מי לשווקים שם יוטען סל גדול על‬
‫זרועותיו החלשות ומטבע קטנה‬
‫תושם בכיסו‪ ,‬ומי לשעשועים בחצר‪.‬‬
‫הדירות שמלאו גופים שוכבים‪,‬‬
‫מתרוקנות‬
‫חולמים‬
‫נושמים‪,‬‬
‫והולכות‪ .‬לאט לאט מתמשכות על‬
‫פני החצר תנועות ידועות מאתמול‬
‫ומשלשום‪ :‬הילדים משחקים בפינות‬
‫שלהם‪ ,‬הנשים מתעסקות בעניינים‬
‫שעסקו בהם אתמול והמטבחים‬
‫והדירות מרעיפים אותם הגונים‬
‫ואותם הגוונים ואותם הריחות ואותם‬
‫הקולות‪ .‬הדירות שבקומת קרקע‬
‫פקחו עיני דלתותיהן וחלונותיהן‬
‫לרווחה‪.‬‬
‫מקץ שעה קלה מתעוררת שורת‬
‫הדירות שבקומה העליונה‪ .‬השורה‬
‫ההיא תנועותיה שקטות יותר‪,‬‬
‫מכונסות ומחושבות יותר‪ .‬בחדרים‬
‫ההם ישנים פחות אנשים בכלי‬
‫מיטה נעימים יותר וחלומותיהם‬
‫בהירים יותר‪ .‬פיז‪′‬מות בעלות‬
‫קווים ארוכים וחלוקים מבהיקים‬
‫ורגליים נתונות בנעלי בית יוצאות‬
‫בהיסוס לשפע האור שבחוץ‪.‬‬
‫בתי הכבוד מרובים מאשר בחצר‬
‫התחתונה והנזקקים להם מועטים‪.‬‬
‫האכילה אף היא נעשית בחדרי‪-‬‬
‫חדרים‪ ,‬כאילו מחשש היזק ראיה‬
‫של עיניהם הלוחשות של דרי מטה‪.‬‬
‫כאן הבוקר שקט יותר‪ .‬רובם של‬
‫הדיירים פקידים קטנים בחנויות‪,‬‬
‫חנוונים של צרכי מנופקטורה‬
‫והלבשה‪ ,‬אלמנות שירדו מנכסיהן‪,‬‬
‫חכמים הלומדים בישיבה וסתם‬
‫אנשים ששעתם בידם‪ .‬התנועות כאן‬
‫שהויות יותר; יש פנאי לפהק איטית‬
‫ולצעוד שלוות‪ .‬אף הקולות נמוכים‬
‫יותר‪ .‬דומה‪ ,‬כל אחד בטוח בקולו‬
‫שיגיע למקום תעודתו‪ ,‬כשם שהוא‬
‫בטוח ביומו שלא יהיה שונה בהרבה‬
‫מקודמו‪ .‬בשעות הבוקר קשה לשמוע‬
‫כאן קול צחוק וקול בכי‪ ,‬הכל נמסר‬
‫לשפתיים ולקווי הפנים המפותלים‪.‬‬
‫חלמו חלום נאה – הרי הם מחייכים‪,‬‬
‫לא חלמו – הרי הם מתכווצים‬
‫כשתי דלתות נעולות השומרות על‬
‫סודן שלא יגונב החוצה‪ .‬כצללים‬
‫עצלים נמשכות דמויות רדימות‬
‫בקווים קצרים מן הדלת אל המטבח‬
‫וחזרה‪ .‬וכצללים חיוורים אוכלים‬
‫הם מאכלים ומתלבשים ויוצאים‬
‫לעבודתם‪ .‬רבים מהם מתגנבים‬
‫כזוחלים לעבר בתי הכנסיות‬
‫כשאמתחות הטלית והתפילין תחת‬
‫בית‪-‬שחיים‪ ,‬ויותר מאלה מסתובבים‬
‫עטופי טליתות ומעוטרי תפילין‬
‫בחדריהם הם‪ .‬קול תפילתם נבלע‬
‫בתוך קולות הפיהוקים והגיהוקים‬
‫של המתעוררים משנתם‪ .‬רק‬
‫מלמטה בוקע ועולה לפעמים קול‬
‫שחציו רננה וחציו זעקה לאלוהי‬
‫הפרנסה המלטף בידו האחת ופוצע‬
‫בידו האחת‪ .‬בחדרים העליונים‬
‫אף הקדוש ברוך הוא שקט יותר‪:‬‬
‫הליטוף לא ליטוף והפצע לא פצע‪.‬‬
‫אותה שעה עולה סימפוניה‬
‫אדירה מן החצר‪ .‬לוגים לוגים של‬
‫שמש בהירה וצל שחור נשפכים‬
‫בכל פינה ופינה שבה‪ .‬עננים‬
‫עננים של צבעים וגוונים רוחשים‬
‫ולוחשים ומעטפים כל זיז וחור שבה‪.‬‬
‫סולמות סולמות של קולות וצלילים‬
‫מתלכסנים ועולים מכל פתח ובקע‬
‫שלה‪ .‬ובין כל אלה דאים ומרחפים‬
‫ריחות מריחות שונים‪ ,‬מריח הפרח‬
‫הנובל בכלי של זכוכית עד ריח‬
‫המאכלים המטוגנים המפעפעים‬
‫בשמן הרותח‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס‪123 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫ספטמבר ‪2014‬‬
‫אם הבנות‬
‫‪°‬‬
‫תינוקות משתעשעים‪ ,‬כלבים‬
‫בערמות‬
‫מרחרחים‬
‫רעבים‬
‫האשפה‪ ,‬חתולים מנמנמים‪ ,‬זבובים‬
‫מכל הגונים מזמזמים ורוחשים‪,‬‬
‫ציפורים מרננות בין ענפי האילנות‬
‫הפצועים והקרחים‪ .‬אישה צועקת‬
‫אל תינוקה‪ ,‬רוכל מכריז על‬
‫סחורתו‪ ,‬זו מנגנת במכתש בריתמוס‬
‫מיוחד‪ ,‬וזו שרה שיר לילד‪ ,‬זו‬
‫צורחת בקול גדול אל יריבתה‪,‬‬
‫וזו בוכה על המכות שספגה מידי‬
‫שכנה‪ ,‬ילד זה פורץ בזעקת זוועה‬
‫על צעצוע שגזלו ממנו‪ ,‬וילד זה‬
‫מתרונן בצחוק ראשוני על חתול‬
‫שהצליח לתפוס זנב חברו‪ ,‬נערה‬
‫מפהקת מכובד דמה ונערה צוחקת‬
‫צחוק הבתולים אשר לה‪.‬‬
‫עולה אותה סימפוניה ויורדת‬
‫כנענועי האור‪ ,‬כנענועי הצל‪,‬‬
‫כריטוטים שבקול גלגלה של חמה‪.‬‬
‫עולה היא ויורדת‪ ,‬יורדת ועולה‪,‬‬
‫עד ששעות בין ערביים מתקרבת‪,‬‬
‫והבעלים שבים לבתיהם והניגון‬
‫שבחצר שוקע בתרדמת הלילה‪,‬‬
‫והניגון שבדירות מתרונן מחדש עד‬
‫שגם הוא שוקע בשינה וחוזר הלילה‬
‫יום יום וערב ערב‪.‬‬
‫תולדותיה של אותה חצר‬
‫כתולדות רוב המשפחות הגרות בה‬
‫– תחילתה פאר והדר‪ ,‬וסופה פיכחון‬
‫והסתגלות לכיעור ולאכזריות‬
‫שבחיים‪.‬‬
‫לפני כשלושים שנה עלה סוחר‬
‫עשיר‪ ,‬בן בוכרה הרחוקה שכיסופי‬
‫מאוויו לציון לא כבו ברמץ החולין‬
‫של המסחר‪ ,‬ובנה חצר גדולה‬
‫בירושלים הקדושה למענו ולמען‬
‫משפחתו הענפה‪ .‬אמור אמר‬
‫להעביר הנה את בני‪-‬ביתו וליישב‬
‫בחצר כמה חכמים שירננו בסמוך‬
‫לו באותיות הזעירות על מנת שינצל‬
‫מדינו של גיהינום‪ .‬לפי תכניתו‬
‫הספיקה החצר ברווח לעשרות‬
‫הנפשות של בני משפחתו ולמספר‬
‫חכמים שישבו אתו בצמצום‪ .‬חדרים‬
‫גדולים ומרווחים בסגנון הבנייה‬
‫של עיר מולדתו הקים‪ .‬ומכיוון‬
‫שרבים מבני המשפחה צעירים‬
‫היו‪ ,‬דאג גם ליוצאי חלציהן‪,‬‬
‫ותוך חשבון זהיר של סוחר ותיק‬
‫בנה דירות גם להם‪ .‬גמר את בנין‬
‫החצר הגדולה‪ ,‬הושיב את החכמים‬
‫המועטים בדירותיהם הקבועות‬
‫וסגר על מסגר את הדירות האחרות‬
‫המיועדות לעצמו‪ .‬עברו שנים‪.‬‬
‫משפחתו נשארה בבוכרה הרחוקה‪.‬‬
‫הוא עצמו מת בעיר מולדתו‪ .‬והחצר‬
‫ריקה ומצפה לגואליה‪ .‬לאט לאט‬
‫עלו כמה מבני המשפה הרחוקים‪,‬‬
‫עלו ולקחו לעצמם דירות בנות‬
‫שמונה ועשרה חדרים‪ ,‬כדרכם‬
‫במקומות מגוריהם הקודמים‪.‬‬
‫פרצה המלחמה העולמית והחצר‬
‫שממה ממיעוט היושבים בה‪ .‬פרצה‬
‫המהפכה הקומוניסטית ברוסיה‪,‬‬
‫ופליטים למאות באו במנוסה‬
‫לירושלים‪ ,‬והחצר קמה לתחיה‪ .‬בני‬
‫המשפחה הקרובים והרחוקים באו‬
‫להצטופף בצל החצר‪ ,‬שבנסיבות‬
‫הזמן הייתה לשארית הפליטה של‬
‫הנכסים שאותו מנוח עשיר הניח‬
‫אחריו‪ .‬כעשר משפחות תבעו את‬
‫זכות הירושה עליה ואחרי הרבה‬
‫ריצות והוצאות בבתי המשפט‬
‫ובלשכות עורכי דין‪ ,‬נתפשרו‬
‫הצדדים וחילקו ביניהם חלק כחלק‬
‫את הכנסות החצר הגדולה‪ .‬מעתה‬
‫התחילו משכירים את הדירות‪,‬‬
‫אלא שגם זה לא הועיל להם כיון‬
‫שנזקקו לקבל משכנתא גדולה‬
‫על הנחלה לכסות את הוצאות‬
‫ההתדיינות בבתי המשפט‪ .‬וכך‬
‫יצא שמכל אותו הוד והדר נשארה‬
‫בקושי דירה מצומצמת לכל יורש‪.‬‬
‫בשכר הדירה שילמו את הריבית‪,‬‬
‫והם עצמם נזקקו לעסוק במסחר‪,‬‬
‫בחנוונות וברוכלות לפרנסתם‪.‬‬
‫בשנים הראשונות עוד עמד‬
‫חיץ כל שהוא בין קרובי המנוח‬
‫ובין הדיירים הפשוטים שבאו לכאן‬
‫בעירום ובחוסר כל‪ .‬היורשים עוד‬
‫גרו בדירות גדולות ושם המשפחה‬
‫עוד היה חופף עליהם‪ .‬אולם‬
‫במרוצת הזמן ניטשטשו הגבולין‬
‫והלכו‪ .‬מעט החסכונות והתכשיטים‬
‫שהיו להם נעלמו לאט לאט‪ .‬המסחר‬
‫הידעת? הקשת שלך היא רק שלך‬
‫בניסיון לחקור מדוע וכיצד אנחנו‬
‫רואים את הקשת בענן גיליתי מידע‬
‫שהפתיע אותי במיוחד‪ .‬כולנו רגילים‬
‫לצפות לקשת בענן כאשר יורד גשם‬
‫ביום שמשי‪ ,‬רובינו יודעים כי מקור‬
‫הקשת הינה בשילוב של המים עם‬
‫קרני השמש‪ .‬המתוחכמים שבינינו‬
‫יודעים כיצד לייצר קשת בגינה תוך‬
‫שימוש בזרנוק מים‪ ,‬אולם האם יצא‬
‫לכם לחשוב פעם על השאלה הבאה‪:‬‬
‫האם הקשת הינה יחידה?‬
‫התשובה לשאלה הפתיעה אותי‬
‫במיוחד‪ .‬הקשת שאני רואה כשאני‬
‫מביט למרומים איננה הקשת שרואה‬
‫כל אדם אחר‪ .‬בניגוד לשאר הדברים‬
‫המוחשיים שאין עליהם עוררין‪ ,‬כגון‪:‬‬
‫מטוס או ציפור אשר עפים בשמיים‪,‬‬
‫ענן שמרחף לו מעלינו ואף השמש‬
‫והירח‪ ,‬שהם כולם יחידים ועל כל‬
‫אחד מאיתנו להסיט את מבטו לכיוון‬
‫החפץ על מנת לראות אותו‪ .‬הקשת‬
‫איננה יחידה לכולם‪ ,‬אלא רק עבור‬
‫מי שמביט אליה‪ ,‬בעצם אנחנו לא‬
‫צריכים להסיט את מבטינו כלפיה‪.‬‬
‫כשאנו מביטים למעלה‪ ,‬לכל אדם‬
‫נגלית קשת בענן המותאמת אליו ורק‬
‫אליו‪.‬‬
‫כיצד זה ייתכן? ישנו הסבר מפורט‬
‫בוויקיפדיה למתעניינים‪ ,‬אולם אנסה‬
‫להסביר זאת בקצרה‪ .‬לצורך כך‬
‫אזכיר כמה תופעות שכולנו נתקלים‬
‫בהם מדי יום‪ :‬שבירת קרני האור‪,‬‬
‫תופעה שאנו חווים כשאנו מכניסים‬
‫כפית לתוך כוס עם מים‪ .‬החזרת קרני‬
‫אור‪ ,‬תופעה המתרחשת כשאנו פשוט‬
‫מביטים במראה‪ .‬נפיצה‪ ,‬תופעה‬
‫שמתרחשת כשאנו מביטים על האור‬
‫החוזר מתוך קריסטל או יהלום‪.‬‬
‫שלושת התופעות האלה יחדיו‬
‫הן הבסיס ליצירת הקשת שלנו‪ .‬קרן‬
‫אור המגיעה מהשמש פוגעת בטיפת‬
‫המים המשוטטת לה באוויר‪ ,‬אז היא‬
‫מבצעת שבירה בזווית מסויימת תוך‬
‫כדי הכניסה לטיפה‪ ,‬ממשיכה בדרכה‬
‫עד שמגיעה לסוף הטיפה שם היא‬
‫מוחזרת ממש כמו במראה‪ .‬לבסוף‪,‬‬
‫מבצעת קרן האור שבירה נוספת‬
‫בזווית מסויימת כשהיא באה לצאת‬
‫מטיפת המים‪ .‬בכל שבירה שכזאת‬
‫היא מבצעת נפיצה כך שבסוף‬
‫התהליך אנו מקבלים את שלל צבעי‬
‫הקשת בזווית מסויימת‪ ,‬שהיא ‪42‬‬
‫מעלות ביחס לכיוון הראייה שלנו‪.‬‬
‫לב זבורוב‬
‫בתנאי הארץ החדשה אף הוא לא‬
‫עלה בידם‪ .‬מסוחרים גדולים הפכו‬
‫לסוחרים קטנים‪ ,‬ומסוחרים קטנים‬
‫לחנוונים‪ ,‬ומחנוונים לרוכלים‪.‬‬
‫מבחינת מעמדם הכלכלי שוב לא‬
‫היה הבדל ביניהם לבין מאות‬
‫הדיירים העניים ששלמו להם שכר‬
‫דירה‪ .‬כאלה כן אלה היו מן היד אל‬
‫הפה על מעט הפרוטות שהרוויחו‬
‫מדי יום ביומו‪ .‬אלא שהעבו המפואר‬
‫עוד השאיר סימניו ברהיטי הבית‪,‬‬
‫בחלוקים הרקומים לתפארה‪ ,‬בכלי‬
‫הנחושת הגדולים שכיסו את הקירות‬
‫הגבוהים‪ ,‬במעמדם בבתי הכנסת‬
‫ובשם המשפחה ששמרו עליו מכל‬
‫משמר‪ .‬החצר עוד נקראה על שמם‪,‬‬
‫אם כי זה שנים רבות שהמשכנתא‬
‫גדלה והולכת‪ ,‬ועוד מעט והם עצמם‬
‫יצטרכו לשלם שכר דירה‪.‬‬
‫)המשך יבוא(‬
‫לרעייה אסתר‬
‫לאחים בנימין‪ ,‬יצחק‪ ,‬שלום‪ ,‬מלכיאל ומנשה‬
‫שרבט‬
‫לאחיות רחל‪ ,‬לאה ושולה‬
‫לבן יורם‪ ,‬לבנות יפה‪ ,‬דפנה ולילי וב‪″‬ב‬
‫אתכם באבלכם הכבד על פטירת‬
‫ר‪ ′‬בכור חי )בריס( שרבט‬
‫ז‪″‬ל‬
‫אדם צנוע‪ ,‬ענו‪ ,‬בן תורה וספר‪ ,‬איש של נתינה‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‬
‫ולא תוסיפו לדאבה עוד‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‪ ,‬ממייסדי הברית‬
‫ההנהלה‪ ,‬החברים‬
‫בר ית י ו צ א י בו כרה‬
‫משתתפת בצערם ובאבלם הכבד‬
‫של בני המשפחה על מותו של‬
‫משה‬
‫כהן‪-‬יוחננוף ז‪″‬ל‬
‫נצר למשפחת יוחננוף ממייסדי העיר ת‪″‬א‬
‫חבל על דאבדין ולא משתכחין‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‬
‫ולא תוסיפו לדאבה עוד‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‪ ,‬ממייסדי הברית‬
‫ההנהלה‪ ,‬החברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬