‫‪G‬‬
‫גיליון מס‪230 ′‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪ G 2013‬תשרי‪-‬חשון תשע ‪ ″‬ד‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪G‬‬
‫‪№ 230 G ОКТЯБРЬ‬‬
‫‪G‬‬
‫)ע‪″‬ר(‬
‫בהיותה גוף וולונטרי‪ ,‬אפוליטי‪ ,‬אינה אחראית לכל תוכן שהוא אשר מפורסם בעיתון‪ ,‬למעט דבר הברית בעברית‬
‫נוסדה ב‪1972 -‬‬
‫ב י ט א ו ן‬
‫מ ס פ ר‬
‫‪,1 1 2‬‬
‫א ו ק ט ו ב ר‬
‫‪2 0 1 3‬‬
‫הצדעה לאמא הבוכרית‬
‫בפסטיבל ”מספרי סיפורים“‬
‫מימין‪ :‬עומדים רונן דוידוב‪ ,‬ז‪′‬אנה כהן‪,‬‬
‫אסתר רוט‪-‬שחמורוב‪ ,‬יוסי אלפי ואתי ג‪′‬ון;‬
‫יושבות אביבה שרבט‪ ,‬סופה קיקוב‪,‬‬
‫שפרה הורן‪ ,‬תמר פוזיילוב ושושנה רון‬
‫”אבוקה“ קרן מלגות לחינוך‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫החלה ההרשמה לקבלת מלגות לשנה האקדמית תשע‪″‬ד‬
‫לקבלת מלגה יש לפנות בכתב בציון פרטים אישיים‪ ,‬לימודיים ומצב כלכלי‪.‬‬
‫את הבקשה לשלוח בדואר בלבד עד ל‪15.11.2013-‬‬
‫לברית יוצאי בוכרה‪ ,‬רח‪ ′‬הקונגרס ‪ 2‬ת‪″‬א‪.66044 ,‬‬
‫‪2‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫הטור הראשון‬
‫לא הייתי השנה בין המספרים בפסטיבל‬
‫”מספרי סיפורים“‪ ,‬שהרי כל המספרים היו‬
‫מספרות‪ ,‬בפיהן סיפורים מבית אמא בוכרית‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬יסלחו לי הקוראים‪ ,‬אם בדחף בלתי‬
‫נשלט‪ ,‬אני מתפרץ לדלת סגורה ומספר כאן‬
‫סיפור שהייתי מספר‪ ,‬לו הייתי אישה‪ ,‬כי‬
‫כבר אמרנו‪ ,‬הערב הבוכרי הזה היה שמור‬
‫למספרות בלבד‪.‬‬
‫זה סיפור על אימי‪ ,‬זכרה לברכה‪ .‬סיפור‬
‫קטן על גבורה גדולה‪.‬‬
‫בין ידידינו בפריס‪ ,‬מקום מושבנו‪ ,‬נמנו‬
‫הצייר היהודי בן ואשתו גרא‪ .‬בן )בכינויו‬
‫האמנותי( היה יליד ביאליסטוק‪ ,‬שהתגלגל‬
‫לפריס בחיפושו אחרי מרחבים אמנותיים‪,‬‬
‫קרקע פורייה ליצירתו וכמיהה לפרוץ‬
‫את חומות השטטל‪ .‬בראשית דרכו‪ ,‬כמו‬
‫אמנים רבים‪ ,‬הוא ידע עוני‪ ,‬מחסור ומחסום‬
‫האנונימיות‪ .‬אשתו‪ ,‬אישה תוססת ובלתי‬
‫שגרתית דמתה יותר‪ ,‬בחזותה‪ ,‬לצוענייה‬
‫מאשר ליהודיה מרוסיה‪.‬‬
‫עם פרוץ מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בן חש‬
‫צורך לגמול למולדתו החדשה והתנדב לצבא‬
‫הצרפתי‪ .‬הוא נפל בשבי הגרמני ושוחרר‪ ,‬ככל‬
‫שבויי המלחמה הצרפתים דאז‪ .‬עדיין הגרמנים‬
‫התייחסו אליו כאל חייל צרפתי‪ ,‬לא כאל יהודי‪.‬‬
‫מהר מאוד החלו הרדיפות והמשלוחים‬
‫למחנות ריכוז‪ .‬או אז‪ ,‬בן ואשתו גרא חיפשו‬
‫דרך מילוט‪ .‬הם לא נמלטו‪ ,‬אלא הוסתרו על ידי‬
‫השוערת הצרפתייה של הבית המשותף הגדול‪,‬‬
‫בו התגוררו‪ .‬מדירת הגג שלהם‪ ,‬המשופעת‬
‫אור‪ ,‬הם ירדו לאחד המרתפים של אותו בניין‬
‫והסתגרו בו במשך כל תקופת הפורענות‪.‬‬
‫ללא אור שמש‪ ,‬בפחד מתמיד ומבלי להיחלץ‬
‫החוצה‪ ,‬לו לדקה‪ ,‬שמא יתגלו‪.‬‬
‫עלתה בעיה חמורה‪ :‬מי יספק להם מזון?‬
‫בעבור אימי התשובה הייתה מובנת מאליה –‬
‫היא תעשה זאת‪.‬‬
‫משפחתנו השתייכה אז לקבוצת ”הג‪′‬וגוט“‪,‬‬
‫היא הקהילה שהצהירה כי חבריה מאמינים‬
‫בדת משה‪ ,‬אך אינם שמיים על פי הגזע‪ ,‬טיעון‬
‫שהגרמנים קיבלו‪ .‬אשר על כן‪ ,‬אימי הייתה‬
‫חופשית‪ ,‬ככל ”הג‪′‬וגוט“‪ ,‬להסתובב באופן‬
‫חופשי ברחבי פריס‪.‬‬
‫עוד נימוק אחד עמד לצידה של אימי‪:‬‬
‫אבי עבד במכולת של סבי‪ ,‬אי לכך לא‬
‫הרגשנו מחסור במזון‪ .‬כך‪ ,‬מדי שבוע‪ ,‬אימי‬
‫הייתה סוחבת אליהם סל מלא מזון‪ .‬סל מלא‬
‫מזון‪ ,‬די היה בו כדי לעורר את החשד של כל‬
‫שוטר זב חוטם‪ ,‬קל וחומר של איש גסטפו‪,‬‬
‫שהרי התנהלה באותם ימים מלחמת חורמה‬
‫נגד השוק השחור‪ .‬סל מלא מצרכים שלא‬
‫על פי תלושי מזון‪ ,‬ועוד בידי יהודיה‪ ,‬זו‬
‫הייתה סכנת חיים ממש‪ .‬אכן‪ ,‬בשל מעשה‬
‫זה‪ ,‬ריחפה סכנה של ממש לא רק על אימי‪,‬‬
‫אלא על כל משפחתנו וגם על בן וגרא‪ ,‬בני‬
‫החסות של אימי‪.‬‬
‫לא הועיל הכעס של אבי‪ ,‬שהיה מפציר‬
‫באימי לא לסכן את כולנו‪ .‬אמנם‪ ,‬היינו כביכול‬
‫לא יהודים אבל מעמד זה היה רופף ותלוי על‬
‫בלימה‪ .‬הרי בפברואר ‪ 1944‬הגרמנים חזרו‬
‫בהם‪ ,‬או אז‪ ,‬כותב שורות אלה‪ ,‬ילד בן ‪,11‬‬
‫נשלח לכפר הרחק מפריס‪ ,‬למשפחה צרפתית‬
‫המקורבת למחתרת‪.‬‬
‫תעצומות נפש וערכי מוסר עד בלי די הם‬
‫שהניעו את אימי‪ ,‬בת הבורגנות היהודית‪-‬‬
‫בוכרית‪ .‬ידענו שמשהו רע מאוד קורה ליהדות‬
‫העולם‪ .‬שכנינו וידידינו היהודים היו נעלמים‬
‫אחד אחד‪ .‬אימת הכיבוש הגרמני ריחפה על‬
‫כולם‪ .‬מידת הסכנה הייתה ברורה להוריי‬
‫לחלוטין‪ ,‬אף כי הדבר התברר לי שנים רבות‬
‫לאחר מכן‪ ,‬כאשר זמן קצר לפני שאימי‬
‫הלכה לעולמה‪ ,‬היא גילתה לי כי בפברואר‬
‫‪ ,1944‬היא ואבי החליטו לשלוח אותי לאותו‬
‫כפר רחוק ”כדי להציל לו נפש אחת מבני‬
‫משפחתנו“‪ ,‬בדבריה‪.‬‬
‫זה הסיפור שהייתי מספר על אישה‬
‫בוכרית‪ ,‬היא אימי ז‪″‬ל‪ ,‬לו הייתי אישה‪.‬‬
‫בנימין בן‪-‬דוד‬
‫המערכת‪:‬‬
‫ראש המערכת – יוסף בר‪-‬נתן‪ ,‬נשיא הברית‬
‫עורך ראשי – בנימין בן‪-‬דוד‬
‫עורכת משנה – שושנה רון‪ ,‬מנכ‪″‬לית הברית‬
‫גרפיקה ועיצוב – נלי פלדמן‬
‫חברי המערכת‪:‬‬
‫רון שחר‪-‬יששכרוב‪ ,‬גאולה אבידן‪-‬פוזיילוב ורונן אברהמוף‬
‫כתובת‪:‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫רחוב הקונגרס ‪ ,2‬תל‪-‬אביב ‪66044‬‬
‫טלפון – ‪ ;03-6393448‬טלפקס – ‪03-6882785‬‬
‫קבלת קהל – בימי א‪-′‬ה‪ ,′‬בשעות – ‪14.00-11.00‬‬
‫כל הזכויות שמורות למערכת‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫הצדעה לאמא‬
‫ברית יוצאי בוכרה חזרה על הצלחתה‬
‫מהשנה שעברה ולקחה חלק בפסטיבל מספרי‬
‫סיפורים של יוסי אלפי‪ ,‬שחל בחול המועד‬
‫סוכות והפעם בנושא ”סיפורים מבית האמא‬
‫הבוכרית“‪.‬‬
‫על רקע שירתה של אתי ג‪′‬ון מלווה בתזמורת‬
‫אוטנטית‪ :‬דני גידאיוב‪ ,‬לסה גיאקוב גבריאל‬
‫קלמנוב‪ ,‬אפריים מטטוב ושמשון אליעזרוב‪.‬‬
‫פתח את האירוע המנחה יוסי אלפי במילים‬
‫הבאות‪:‬‬
‫ברוכים הבאים לפסטיבל מספרי סיפורים‬
‫המוגש לכם באהבה מהעיר גבעתיים‪ ,‬מתיאטרון‬
‫גבעתיים‪ ,‬מרחק מה מהים הגדול‪ .‬בשנה שעברה‬
‫קיימנו פה אירוע על העדה הבוכרית בכללותה‬
‫על ההיסטוריה המעניינת והבלתי מתפשרת‬
‫שהייתה לה ועל חלקה בהקמת מדינת ישראל‪.‬‬
‫יש לזכור‪ ,‬שהקהילה הבוכרית הייתה‪ ,‬למעשה‪,‬‬
‫העלייה הראשונה‪ ,‬והקדימה את התנועה‬
‫הציונית ב‪ 10-‬שנים‪.‬‬
‫אבל היום נדבר על האמא הבוכרית‪.‬‬
‫אף אחד לא מדבר על זה בציבור אבל‬
‫כולנו יודעים‪ ,‬בינינו לבין עצמנו‪ ,‬שלא‬
‫האבא שולט במערכת‪ .‬האמא היא‪ ,‬היא הכוח‬
‫המשפחתי‪ .‬כשאתה מסתכל על גבר בוכרי‬
‫אתה ישר יודע אם האמא שלו הייתה אמא‪-‬‬
‫אמא או אמא שויתרה‪ .‬אם הוא גבר סימן‬
‫שהאמא שלו הייתה חזקה‪ .‬היא זו ששלטה‬
‫על חינוך הילדים‪ .‬היא זו שנתנה את הכוח‬
‫לגברים לצאת למרחקים והיא זו שנשארה‬
‫מאחור לשמור על המשפחה‪.‬‬
‫אני מגיע מ‪ 5-‬נשים‪ .‬קודם כל האמא שלי‬
‫שילדה אותי‪ .‬מהסבתא שלי שאהבה אותי בדרך‬
‫לארץ‪ .‬דרך אגב‪ ,‬מסלול דומה עברה גם העדה‬
‫הבוכרית‪ ,‬שהגיעו לארץ עם הסבתות שלהם‬
‫שידעו לחנך את האבות‪.‬‬
‫וכשיש אהבה מאמא ומסבתא אדם מתחתן‪.‬‬
‫וזו האישה השלישית – אשתך‪ .‬הרביעית – הבת‬
‫שלך והחמישית הנכדה שלך‪ .‬ובין כל הנשים‬
‫האלו יש אישה אחת שאנחנו לא מדברים עליה‬
‫והיא החותנת שגם ממנה אנחנו מושפעים‪.‬‬
‫ועתה‪ ,‬אני מזמין לבמה את הנשים‪ ,‬שיקחו‬
‫חלק באירוע – סופה קייקוב‪ ,‬אסתר רוט‬
‫שחמורוב‪ ,‬שושנה רון‪ ,‬שפרה הורן‪ ,‬אביבה‬
‫שרבט‪ ,‬תמר פוזאילוב וז‪′‬אנה כהן‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬סופה קייקוב‪ ,‬מה את יכולה‬
‫לספר על אמך‪ ,‬שהייתה זמרת ידועה?‬
‫סופה קייקוב‪ :‬כל מה שיש לי מאימי בא‬
‫לי‪ :‬להיות אישה בוכרית נאמנה‪ ,‬ובו זמנית‬
‫להיות זמרת מצליחה‪.‬‬
‫אימי‪ ,‬ברנו איסקוב‪ ,‬הייתה זמרת ידועה‬
‫בכל מרכז אסיה‪ .‬זכתה להוקרה והערכה רבה‪,‬‬
‫ולמרות זאת‪ ,‬הייתה מאוד צנועה ולא מתנשאת‪.‬‬
‫ואף פעם לא ניסתה להעפיל על הקולגות שלה‬
‫בשירה משותפת‪.‬‬
‫בשירתה הקפידה מאוד והייתה פרפקציוניסטית‬
‫ביותר בכל שיר ושיר‪ ,‬ששרה‪ .‬אחת מאמרותיה‬
‫הידועות הייתה ששירה צריכה להיות ערבה‪,‬‬
‫נעימה לאוזן ויחד עם זאת מושלמת מבחינה‬
‫המנחה יוסי אלפי‬
‫מוזיקאלית‪ ,‬הדיקציה צריכה להיות ברורה‬
‫ומובנת לקהל שומעיה‪.‬‬
‫מאימי ירשתי את סודות המקצוע הווקאליים‬
‫כמו‪:‬‬
‫‪ .1‬לשלוט על מילות‪ ,‬המנגינה והאינטונציה‬
‫של השיר;‬
‫‪ .2‬לחוש את השיר‪ ,‬לאהוב אותו ולשדר‬
‫אותו ככזה לקהל;‬
‫‪ .3‬לכבד את הקהל בשירה‪.‬‬
‫אמא תמיד שמרה על איזון בין הקרירה‬
‫המוזיקאלית שלה לבין מחויבותה למשפחה‪.‬‬
‫למרות עיסוקה האמנותי‪ ,‬שגזל ממנה המון זמן‪,‬‬
‫המשפחה הייתה תמיד אצלה במקום ראשון‪.‬‬
‫היא הכשירה אותנו‪ ,‬אותי ואחותי‪ ,‬ליעוד שלנו‪,‬‬
‫להיות אישה – לנקות‪ ,‬לבשל‪ ,‬לשמור ולאהוב‬
‫את המסורת‪ ,‬לכבד את משפחתה ואת משפחת‬
‫בעלה המיועד‪.‬‬
‫ויותר מכל‪ ,‬אמא לימדה אותנו לשמור על‬
‫כבודנו ולהיות חזקות‪.‬‬
‫אני יכולה לומר‪ ,‬שאת הכשרתי לחיים‬
‫עשיתי באוניברסיטה‪ ,‬שנקראת אימא‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬האשה הבוכרית של היום‬
‫מעורבת בחברה הישראלית בתחומים רבים‬
‫ומגוונים – בפוליטיקה‪ ,‬במסחר‪ ,‬בניהול‪,‬‬
‫בארגון‪ ,‬באקדמיה‪ ,‬באמנות‪.‬‬
‫שושנה רון‪ ,‬מנכ‪″‬לית ברית יוצאי בוכרה‪,‬‬
‫תני לנו את הסיפור‪.‬‬
‫שושנה רון‪ :‬אימי הייתה אישה בעלת‬
‫עקרונות‪ .‬אחד מעקרונותיה החשובים ביותר‬
‫היה‪” :‬לעולם אל תתפשרי על חשבון ערכיך‬
‫ועקרונותיך‪ .‬אם את מאמינה בדרך מסוימת‪ ,‬ביעד‬
‫מסוים שהצבת לעצמך‪ ,‬לכי על זה עד הסוף“‪.‬‬
‫עקרון זה היה נר לרגלי בכל ימי חיי‪ .‬ובעיקר‬
‫בפעילותי בברית יוצאי בוכרה‪.‬‬
‫ביום הראשון שנכנסתי לתפקידי בברית‪,‬‬
‫נגשתי לספריה ונתקלתי בספרו של ד‪″‬ר גיורא‬
‫פוזיילוב ”מבוכרה לירושלים“‪ .‬תוך כדי עיון‬
‫גיליתי בספר מכרה זהב – התרומה הציונית‬
‫של הקהילה הבוכרית למדינה שבדרך‪ .‬מסתבר‪,‬‬
‫שאנחנו הקדמנו את העלייה הציונית ב‪10-‬‬
‫שנים ועלינו לארץ על חשבוננו ולא על חשבון‬
‫הברון רוטשילד‪.‬‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪3‬‬
‫הבוכרית בפסטיבל ”מספרי סיפורים“‬
‫הזמרת סופה קייקוב‬
‫מנכ‪″‬לית הברית שושנה רון‬
‫הוריי גנבו את גבול ברה‪″‬מ‪-‬פרס והגיעו‬
‫לאחר תלאות רבות – רעב‪ ,‬צמא ושוד לעיר‬
‫טהראן‪ ,‬שם חיכו לסרטיפיקט‪ ,‬שאמור להגיע‬
‫מא‪″‬י‪.‬‬
‫אימי‪ ,‬במקצועה הייתה אמנם מהנדסת‬
‫בניין‪ ,‬אך בהיותה פליטה חסרת אזרחות לא‬
‫יכלה לעסוק במקצועה והחליטה להתפרנס‬
‫כמניקוריסטית ולהביא פת לחם לביתה‪ .‬בגדים‬
‫ייצוגיים לא היו לה‪ ,‬כי כל בגדיה נשדדו בדרך‪.‬‬
‫היא נכנסה לאחת החנויות לרכוש שמלה‪ .‬אמי‬
‫בחרה שמלה‪ ,‬שילמה בעבורה‪ ,‬אבל התנתה עם‬
‫המוכר שהיה מוסלמי‪ ,‬שהיא תמדוד את השמלה‬
‫בביתה והיה ולא תתאים למידותיה‪ ,‬המוכר‬
‫יחזיר לה את הכסף‪ .‬לאחר שמדדה את השמלה‬
‫הסתבר‪ ,‬שאכן השמלה לא תאמה את מידותיה‪.‬‬
‫אמי חזרה ובקשה מבעל החנות לקבל את כספה‬
‫חזרה‪ .‬המוכר גירש אותה בבושת פנים מלווה‬
‫בקללות כמו ”גום שוב‪) .‬תסתלקי מפה( אין‬
‫פירונה ג‪′‬זיר קרדי“ )את טמאת את השמלה(‪.‬‬
‫אמי לא התרגשה ואמרה למוכר‪ ,‬שאם הוא‬
‫לא יחזיר לה את הכסף‪ ,‬היא תפנה לשוטר‪.‬‬
‫המוכר צחק ולגלג על דבריה‪ .‬אימי עזבה את‬
‫החנות‪ ,‬יצאה החוצה‪ ,‬פנתה לשוטר מזדמן‬
‫ובקשה ממנו שיתלווה אליה כדי לקבל את‬
‫כספה חזרה‪ .‬השוטר אמר לאמי‪” :‬אצלנו נשים‬
‫הגונות לא מסתובבות ברחוב לבד‪ .‬רק נשות‬
‫הפקר מסתובבות ברחובות‪ .‬אני מציע לך לוותר‬
‫וללכת הביתה“‪.‬‬
‫צוות המספרות‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪°‬‬
‫בשכונה המפוארת שבנינו יצרנו תקדימים‬
‫חברתיים‪ ,‬כמו‪ :‬היותנו חלוצי הוראת תלמוד‬
‫תורה בשפה העברית‪ .‬ונא לזכור – מדובר‬
‫ב‪ .1891-‬יצרנו חברה‪ ,‬שהיום קוראים לה‬
‫”מדינת רווחה“‪ ,‬הענקנו חינוך ובריאות חינם‬
‫לנזקקים‪ ,‬פנסיה למורים אחרי ‪ 25‬שנות עבודה‬
‫בהוראה‪ .‬ויותר מכל‪ ,‬ברגע שהושלמה בניית‬
‫השכונה פנו מייסדיה ב”קול קורא“ לאחינו‬
‫בגלות מרכז אסיה לעלות לארץ ישראל על‬
‫חשבוננו‪.‬‬
‫כמורה להיסטוריה התפלאתי‪ ,‬מדוע כל זה‬
‫לא פורסם ברבים ולא נלמד כנושא במערכת‬
‫החינוך‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬באותה תקופה הוצאו לאור‬
‫במשך כ‪ 50-‬שנה כ‪ 200-‬ספרים שתורגמו‬
‫לשפת הקהילה‪ ,‬שהעמיקו את השורשים‬
‫הציוניים של יהודי בוכרה לא‪″‬י‪ .‬ביניהם ספרו‬
‫של אברהם מאפו ”אהבת ציון“‪ ,‬שיהודי בוכרה‬
‫במרכז אסיה בקוראם את הספר התאהבו בנוף‬
‫הארץ‪-‬הישראלי‪ 40-30 .‬שנה מאוחר יותר‪,‬‬
‫אותם שורשים ציוניים שהוטמעו בקהילה‬
‫הבוכרית‪ ,‬באו לידי ביטוי בימי שלטון האימים‬
‫של סטאלין‪ ,‬שבהם אלפי משפחות בוכריות‬
‫שמו את נפשם בכפם ונפש משפחותיהם ועלו‬
‫בדרך לא דרך לארץ‪-‬ישראל‪.‬‬
‫אני מבקשת שאת כל מה שאמרתי לכם‬
‫לגבי הזכויות שלנו‪ ,‬מבחינת התרומה הציונית‪,‬‬
‫תספרו לילדים ולנכדים שלכם‪ ,‬זו המורשת‬
‫שלנו‪.‬‬
‫את כל הנתונים ההיסטוריים הנ‪″‬ל יש‬
‫להביא לידיעת הציבור בכללותו ולקהילתנו‬
‫במיוחד‪ .‬ראיתי משימה זו כשליחות‪ ,‬הנובעת לא‬
‫רק כזכות‪ ,‬אלא כחובה‪ .‬זאת התרומה הציונית‬
‫שלנו למדינה שבדרך‪.‬‬
‫אסיים באפיזודה‪ ,‬שמעידה על אומץ ליבה‬
‫של אמי‪.‬‬
‫אך אמי לא ויתרה ושאלה איפה נמצא מטה‬
‫המשטרה‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬השוטר ליווה אותה‬
‫למטה המשטרה ושם חזר הסיפור על עצמו‪.‬‬
‫אבל אימי עמדה על שלה ואמרה שברצונה‬
‫להיפגש עם ראש המטה‪ .‬לא עברו דקות‬
‫ספורות וקצין משטרה גבוה הגיע במרכבה‬
‫מפוארת למקום‪ .‬שאל מה קרה ואמי ספרה לו‬
‫את כל הסיפור‪ .‬הקצין ציווה על שני שוטרים‬
‫שיביאו אליו מיד את בעל החנות‪ .‬כאשר המוכר‬
‫הובא‪ ,‬הקצין שאל אותו ”אתה מכיר את האישה‬
‫הזאת?“ המוכר השיב ”לא‪ .‬לא ראיתי אותה‬
‫מעולם“‪ .‬הקצין פנה אליו שוב‪” :‬אתה בטוח‪,‬‬
‫שלא ראית אותה מעולם?“ המוכר השיב ”לא“‪.‬‬
‫הקצין הצליף במוכר בשוט‪ ,‬ושוב חזר‪” :‬אתה‬
‫מכיר את האישה?“ הפעם המוכר אמר‪” :‬מכיר‪,‬‬
‫מכיר“ והחזיר לאימי את כספה‪.‬‬
‫זו הייתה אמא שלי‪ ,‬אמיצה‪ ,‬שלא ידעה‬
‫כל פחד‪ .‬היא ידעה להילחם עבור זכויותיה‪.‬‬
‫בנעוריה‪ ,‬בתקופת המהפכה הבולשביקית‪,‬‬
‫רצתה ללמוד רפואה באוניברסיטה‪ .‬אבל‪,‬‬
‫היא סולקה משם‪ ,‬בטענה שהינה בת למשפחת‬
‫בורגנים )בוי‪-‬דוחתר(‪ .‬אך אמי לא ויתרה‬
‫ולמדה בפוליטכניקום‪ .‬סיימה את לימודיה‬
‫בהצטיינות וצחוק הגורל הוא‪ ,‬שהייתה היא‬
‫היהודייה‪ ,‬ששרטטה את השרטוט שעל בסיסו‬
‫נבנה התיאטרון הלאומי בטשקנט‪ ,‬בירת‬
‫אוזבקיסטן‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬אסתר שחמורוב‪ .‬שחמורוב‬
‫זה בן שחם? בן של שחמורוב‪ ,‬זה בטוח‪ .‬אני‬
‫מניח כי מהיותך אצנית אמא שלך רצה לחדר‬
‫הלידה כבר בחודש ה‪ .7-‬לא?‬
‫אסתר שחמורוב‪ :‬לא‪ .‬נולדתי בזמן‬
‫המקובל‪ ,‬מעל ‪ 4‬קילו ‪ 52‬סמ‪ .′‬המהירות‬
‫ה”זוטבוש“ – זו מילת זירוז‪ ,‬שאבא הפציר‬
‫באמא‪ ,‬כדי שתמהר ללדת‪ ,‬כי מדובר ביום שישי‪,‬‬
‫ואבא רצה לקבל את מלאכי השבת בזמן‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬אבל האמא שלך הייתה אישה‬
‫דומיננטית במשפחה?‬
‫אסתר שחמורוב‪ :‬אני רוצה לספר לכם‬
‫על אמא שלי שאני מאוד מתגעגעת אליה‪.‬‬
‫אמא נפטרה לפני ‪ 15‬שנה‪ .‬הייתה חולה‬
‫בדיאליזה‪ .‬שיא ישראלי אז )‪ 15‬שנה(‪ ,‬להחזיק‬
‫מעמד‪ ,‬הייתה לה ויטאליות גדולה לחיים‪.‬‬
‫הייתה אישה שמחה‪ ,‬חכמה‪ .‬לא מלומדת‪ .‬דרך‬
‫אישיותה של אמי הבנתי את ההבדל בין מלומד‬
‫לאינטליגנציה רגשית‪ .‬כל אדם שפגשה‪-‬חרטה‬
‫בו משהו‪ .‬היו מוסרים לה ד‪″‬ש כל העיתונאים‪,‬‬
‫כל מי שפגשה‪ .‬מתחברים אליה בקלות‪ .‬בתור‬
‫ילדה שחיפשתי את אמא‪ ,‬חיפשתי את התוף‪,‬‬
‫שהייתה מנגנת בו‪ ,‬הדויירה‪.‬‬
‫אספר לך סיפור משנים בוגרות יותר‪.‬‬
‫השתתפתי במכבייה בתחרויות שונות ולא ידעתי‬
‫שאני בהריון‪ .‬הלכתי לרופא והוא אמר לי ”אם‬
‫את רוצה‪ ,‬תכנסי לחדר הסמוך‪ ,‬וכשנצא את יכולה‬
‫להמשיך את החיים שלך“‪ .‬אני כמובן התרגזתי‬
‫ויצאתי מהחדר‪ .‬היום יש לי ילד בין ‪.40‬‬
‫כשיצאתי ממנו חשבתי מה אני עושה? רק‬
‫נישאתי‪ ,‬איך אחזיק ילד מבחינה כלכלית? אמי‬
‫אמרה ”אל תדאגי‪ ,‬אני פה“‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫הצדעה לאמא הבוכרית‬
‫‪°‬‬
‫כשאחי‪ ,‬שנמצא כאן באולם‪ ,‬רצה לקנות‬
‫דירה אמרה ”תיקח‪ ,‬תקנה“‪.‬‬
‫היא כל הזמן דחפה את הילדים לקנות‬
‫לעשות‪” ,‬אני כאן“ זה מה שאמרה‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬את יודעת מה ההבדל בין‬
‫אישה פולניה לבוכרית? איך אישה פולניה‬
‫עונה לטלפון? אחרי הרבה צלצולים שיחשבו‬
‫שיש לה בית גדול‪ .‬איך בוכרית עונה לטלפון?‬
‫מהר‪ ,‬כדי שידעו שיש לה בית גדול ובכל חדר‬
‫טלפון‪.‬‬
‫אסתר שחמורוב‪ :‬אמי פרנסה את הבית‬
‫שכלל ‪ 4‬נפשות ב‪ 2-‬חדרים‪ ,‬היא ארגנה הכל‪.‬‬
‫היינו מחכים לה בכל פעם שנסעה בכיליון‬
‫עיניים‪ .‬היא חסכה וקנתה לבנת‪-‬זהב‪ .‬זה הראה‬
‫את הכוח שלה‪ ,‬שעמד מאחורי ה”אני כאן“‬
‫והביטחון שנתנה לנו‪ .‬לא משנה שכשנפטרה‬
‫ראינו כמה שזה שווה וזה היה רק ‪ 5000‬שקל‪.‬‬
‫אבל זה נתן לנו בטחון‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬אתי ג‪′‬ון‪ ,‬את נולדת בארץ?‬
‫אתי ג‪′‬ון‪ :‬בטח‪ .‬אבל‪ ,‬הייתה לי אחות‪ ,‬זלפה‪,‬‬
‫שהתלוותה לאמי בדרך לארץ‪ .‬בהיותה ילדה‬
‫קטנה‪ ,‬בכתה‪ ,‬כי הייתה צמאה למים‪ .‬המדריך‬
‫הציע לאמי להרגיע אותה באמצעות התרופה‪,‬‬
‫שהמליץ עליה‪ .‬אמא נתנה לה את התרופה‪,‬‬
‫והילדה נפטרה‪ ,‬כיוון שהיה זה אופיום‪.‬‬
‫לשושנה רון‪ ,‬שהייתה בסיטואציה דומה‪,‬‬
‫שיחק לה יותר המזל‪” .‬תרופת הפלא“ עוררה‬
‫באמה חשד‪ ,‬שאינה פלאית כל כך‪ ,‬ונמנעה לתת‬
‫אתה לבתה‪ .‬וברוך השם‪ ,‬שושנה אתנו‪ ,‬שתהיה‬
‫בריאה‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬שיפרה הורן‪ ,‬כסופרת כשאת‬
‫שומעת סיפור כזה שמרדימים ילדה כדי שלא‬
‫תבכה‪ ,‬איך זה משפיע עליך?‬
‫שפרה הורן‪ :‬אנחנו מכירים הרבה סיפורי‬
‫עליה קשים מאוד‪.‬‬
‫באתי דרך אבאדן‪ .‬הסיפורים האלו לא‬
‫יאומנו‪ ,‬כמה השקיעו ועשו היהודים כדי להגיע‬
‫לארץ‪.‬‬
‫הסבתות שלי היו פמיניסטיות‪ ,‬מבלי שהכירו‬
‫את המושג פמיניזם‪ .‬הולידו ילדים וגידולו אותם‬
‫לבד‪ .‬כי הסבים שלי נעלמו כל אחד וסיבותיו –‬
‫סוחר שלא הגיע הביתה‪ ,‬וכדומה‪ .‬פרנסו וגידלו‬
‫משפחות בתקופות קשות שעברו על מדינת‬
‫ישראל‪ .‬בתקופה העות‪′‬מאנית ובתקופת מלחמת‬
‫העולה הראשונה האספקה והכסף מבוכרה לא‬
‫הגיעו אליהם‪.‬‬
‫הסבתות שלי היוו השראה לספר שלי ”‪4‬‬
‫אימהות“‪ .‬סאגה על ‪ 4‬נשים בירושלים שגידלו‬
‫ילדים לבד ופרנסו אותם ל”חופה ומעשים‬
‫טובים“‪.‬‬
‫יש משפט בקרב הסופרים לפיו כדי שאדם‬
‫יכתוב ספר‪ ,‬צריך שיתמלאו בו ‪ 2‬תנאים –‬
‫ילדות קשה וסבתא שסיפרה סיפורים‪.‬‬
‫לי היו ‪ 3‬סבתות מהצד הבוכרי‪ .‬אני בעצם‬
‫מעורבת‪.‬‬
‫כשמספרים בבית סיפורים הם נקלטים‪.‬‬
‫הם מופיעים אצלי בזיכרונות‪ ,‬בסיפורים שאני‬
‫מספרת‪.‬‬
‫הספורטאית אסתר רוט‪-‬שחמורוב‬
‫הסופרת שפרה הורן‬
‫הפסלת תמר פוזיילוב‬
‫יוסי אלפי‪ :‬כשאת אומרת שהיו לך ‪3‬‬
‫סבתות זה כמו לומר שלבן אדם היו ‪ 3‬רגליים‪.‬‬
‫תסבירי שיבינו‪.‬‬
‫שפרה הורן‪ :‬אחת הייתה אמא של הסבתא‬
‫ואמא של האמא של הסבתא‪.‬‬
‫סבתא ישוע ממשפחת רחמים חכם‪ ,‬אחיו‬
‫של שמעון חכם‪ ,‬שתרגם לטג‪′‬יקית את ”אהבת‬
‫ציון“ של מאפו‪ .‬היא נולדה בארץ‪ .‬הם הגיעו‬
‫לארץ על גמלים וחמורים‪ .‬היו מבוני שכונת‬
‫הבכורים‪.‬‬
‫לאישה זו הייתה בת חפציבה‪.‬‬
‫והאישה השלישית הייתה שיפרה ואני‬
‫לא נקראת על שמה‪ .‬אני נקראת ע‪″‬ש סשה‬
‫אלכסנדרה‪ ,‬הסבתא הלא בוכרית שלי‪ ,‬שנספתה‬
‫בשואה‪ .‬שמה העברי היה שפרה‪.‬‬
‫אני בוכרית מ‪ 1773-‬כשהשליח יוסף ממן‬
‫שהגיע מטטואן לצפת והיה לתלמיד חכם גדול‪.‬‬
‫נשלח לבוכרה )ופרס( כדי לעזור‪ .‬שם הכתיב‬
‫לבוכרים תפילה בלשון ספרדית ואולי גרם נזק‬
‫כי השמיד את לשון התפילה המקורי‪.‬‬
‫בניו התחתנו עם שדרים )שליחים( גם הם‪.‬‬
‫בדמי זורם דם עיראקי‪ ,‬בוכרי‪ ,‬מרוקאי‬
‫וספרדי‪.‬‬
‫כמובן הזהות שלי הייתה לא מוגדרת‪ .‬אמא‬
‫חצי בוכרית ואמא חצי מאנוסי משהד‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬תמר פוזיילוב‪ .‬את אמנית‬
‫פסלת‪ .‬הפסלים שעל הבמה‪ ,‬לא במקרה כאן‪.‬‬
‫את באה ממשפחה שאני מאוד מוקיר ומכבד‪,‬‬
‫מאוד אוהב את האנשים האלה‪.‬‬
‫תמר פוזיילוב‪ :‬נולדתי בעיר בוכרה‬
‫שבאוזבקיסטן‪ .‬כשהייתי בת שנה ‪,‬הורי החליטו‬
‫לעזוב ולעבור לישראל ‪,‬במיוחד אימי שהייתה‬
‫ציונית‪.‬‬
‫עזבנו את בוכרה בשנת ‪.1932‬‬
‫הנסיעה לארץ הייתה קשה‪ .‬בדרך לא דרך‬
‫חצינו את הגבול לפרס והגענו לטהרן‪ .‬אני בת‬
‫שנה ואחי ששון בן שלוש‪.‬‬
‫התגוררנו בטהרן במשך ‪ 15‬שנים‪ .‬בזמן‬
‫הזה אימי למדה את מקצוע הספרות‪ .‬ברצוני‬
‫לציין שאימי הייתה אישה עצמאית חזקה ועם‬
‫המון יוזמה אישית‪ .‬היא הקימה מספרה לנשים‪,‬‬
‫שהפכה לעסק משגשג‪.‬‬
‫בחזותה החיצונית‪ ,‬אימי נראתה כאישה‬
‫מערבית לכול דבר‪ .‬לבושה בטוב טעם‪ ,‬מטופחת‬
‫ואלגנטית ויופייה בלט למרחוק‪.‬‬
‫אמי הצליחה כאם חד‪-‬הורית לטפח אותנו‪.‬‬
‫היא שמה דגש על ההתפתחות האישית של‬
‫ילדיה‪ .‬דבר שאולי לא היה כל כך מקובל אז‪.‬‬
‫בילדותי‪ ,‬למדתי בלט ונגינה בפסנתר‪ .‬כילדה‬
‫אני זוכרת שהופעתי בריקוד בפני אחותו של‬
‫השאח‪ .‬היה זה אירוע מיוחד‪.‬‬
‫בהיותי בת ‪ ,16‬אימי החליטה לעלות‬
‫לישראל‪ .‬היא מכרה את כל רכושה ויום‬
‫לפני שהינו אמורים לטוס לעיראק ומשם‬
‫לפלשתינה‪ ,‬פרצה מלחמת השחרור‪ .‬הטיסות‬
‫לארץ בוטלו ומשם דרכנו לפלסטינה הייתה‬
‫מלווה בסכנות‪ .‬הגענו במונית מעיראק לסוריה‪.‬‬
‫זכורה לי במיוחד חוויה מפחידה בה ראינו‬
‫קבוצה של גברים מנופפים בסכינים‪ ,‬וצועקים‬
‫מוות ליהודים‪.‬‬
‫הגענו לירדן וכאן נודע לנו שאין אפשרות‬
‫להיכנס לפלסטינה בשל חילופי יריות בגבול‪.‬‬
‫נאמר לנו שהדרך המומלצת להגיע לארץ הינה‬
‫דרך בירות‪ .‬הגענו לביירות והשתקענו שם‬
‫למשך שנה‪ .‬חיכינו שהמלחמה תחלוף‪ .‬גרנו‬
‫שם ברובע היהודי‪ .‬אימי מצאה מייד עבודה‬
‫במספרה‪.‬‬
‫בסיום שנה זו‪ ,‬נסענו לקפריסין ומשם הגענו‬
‫לחיפה‪.‬‬
‫בחיפה אסף אותנו קרוב משפחה משה‬
‫דוסטוב שנפטר השנה‪.‬‬
‫הוא הכיר לנו את הארץ ומצא לנו מקום‬
‫מגורים באזור נווה צדק‪.‬‬
‫כאן גרנו בבית שנינטש על ידי ערבים‪ ,‬והוא‬
‫היה ללא דלתות וללא מרצפות ועבר שיפוץ‬
‫כך שנוכל להתגורר בו‪ .‬ביתנו היה בית חם‪,‬‬
‫מכניס אורחים‪ ,‬והיה בו הרבה כבוד לבני אדם‪.‬‬
‫אימא אישה חזקה ומתפקדת‪ ,‬כמו תמיד מצאה‬
‫מיד עבודה במספרה ואנו התאקלמנו לאט‪-‬‬
‫לאט בארץ והכרנו את יתר קרובי המשפחה‪.‬‬
‫בדרך הזאת הכרתי את בעלי‪ ,‬בן‪-‬ציון פוזיילוב‪,‬‬
‫שנולד בארץ ומאוד מחובר למורשת ולתרבות‬
‫הבוכרית‪.‬‬
‫תוך כדי לימוד השפה העברית‪ ,‬למדתי‬
‫בוכרית מחמותי ובעלי‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬למדתי את סודות המטבח הבוכרי‪.‬‬
‫למדתי להכין מאכלים בוכרים והפכתי להיות‬
‫חלק ממשפחה מורחבת אוהבת חמה ותומכת‪.‬‬
‫מחמותי‪ ,‬אשר הייתה אישה חזקה‪ ,‬למדתי‬
‫על ערך הכנסת אורחים וסיוע לחלשים ונזקקים‪.‬‬
‫גם אני זכיתי לאימא חזקה חכמה בעלת ערכים‬
‫ואמנית בנשמה‪ .‬בכל דבר שאימא עשתה‪ ,‬היא‬
‫חתרה לשלמות‪ .‬באחד מביקוריה במילנו בשנת‬
‫‪ ,1962‬כאשר נסעה לבקר את אחי ששון שעבר‬
‫לגור שם‪ .‬היא השתתפה בתחרות בינלאומית‬
‫לעיצוב תסרוקות‪ .‬בגאווה אני מספרת‪ ,‬שאימא‬
‫זכתה במקום ראשון בתחרות זו‪ .‬היא קיבלה‬
‫מדליית זהב ותעודה‪ .‬כלתה היפה‪ ,‬שרה‪ ,‬הייתה‬
‫דוגמנית התיסרוקת‪.‬‬
‫דבר זה מעיד על נחישותה‪ ,‬עוצמתה אומץ‬
‫ליבה וכישרונה הרב‪.‬‬
‫נולדו לי שלושה ילדים‪ .‬אילנה עמוס‬
‫ואורנה‪ .‬שבעה נכדים ושני נינים‪ .‬ואני גאה בכל‬
‫אחד ואחת מהם‪.‬‬
‫הייתי אם ‪,‬אך לא ויתרתי גם על עיסוקיי‬
‫הפרטיים‪.‬‬
‫התנדבתי במשך ‪ 12‬שנים בועד למען‬
‫החייל‪ ,‬וגם במחלקת יולדות בתל השומר מטעם‬
‫אגודת ניל‪″‬ה נשות היהלומנים‪.‬‬
‫בגיל ‪ 35‬גיליתי את אהבתי וכישרוני‬
‫במישחק הטניס‪ .‬זכיתי במקום ראשון באליפות‬
‫הקאנטרי קלאב ומכבי צפון ובמקום שני‬
‫בתחרות ארצית‪.‬‬
‫גם היום‪ ,‬אני ממשיכה לשחק טניס ונהנית‬
‫מכך מאוד‪.‬‬
‫בצד אהבתי לספורט קיימת בי האהבה‬
‫לאומנות‪ .‬הכישורים והיכולת האומנותית של‬
‫אימי עברה אלי‪.‬‬
‫כבר כאם צעירה תפרתי בגדים ותחפושות‬
‫מיוחדות לילדי‪.‬‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪5‬‬
‫בפסטיבל ”מספרי סיפורים“‬
‫המרצה אביבה שרבט‬
‫אשת ציבור ז‪′‬אנה כהן‬
‫יוסי אלפי‪ :‬אביבה שרבט‪ .‬אם היית‬
‫צרפתייה היום‪ ,‬היו קוראים לך אביבה‬
‫”סורבה“‪ .‬זה אומר שרבט – מוכרי שתייה‪ .‬זה‬
‫מה שאומר שם המשפחה שלך‪ .‬נכון?‬
‫אביבה שרבט‪ :‬נכון‪ .‬תודה לך יוסי‪.‬‬
‫בזכותך נזכרתי בדברים כל כך נשכחים‪ ,‬מתוקים‬
‫מהעבר שלי‪.‬‬
‫נולדתי לאימי שעלתה ארצה בתחילת המאה‬
‫שעברה‪ .‬התגוררנו בשכונת שפירא בתל אביב‪.‬‬
‫אמי עלתה לארץ בגיל ‪ .8‬כשהגיעה לכאן‬
‫עזרה להורים לכלכל את המשפחה‪ .‬בגיל ‪14‬‬
‫עבדה בבית חרושת לודג‪′‬יה במשך ‪ 7‬שנים‪.‬‬
‫אמא‪ ,‬כשתחתנה עם אבי‪ ,‬הפסיקה לעבוד‬
‫כמנהגן של הנשים הבוכריות האצילות‪,‬‬
‫שלאחר החתונה מטפלות במשפחה‪ .‬אמא שלי‬
‫הייתה כלכלנית בחשיבתה‪ .‬פילוסופית שעשתה‬
‫דדוקציה ואינדוקציה מבלי שידעה לקרוא לזה‬
‫בשמות‪ .‬בעלת חוש אסטטי מאוד מפותח‪ .‬ידעה‬
‫לחשב חישובים במהירות הבזק‪ .‬ידעה לחשב‬
‫בשוק לפני שהמוכר אמר את המחיר כדי שלא‬
‫ירמו אותה ושלא תשלם גרוש יותר‪ .‬ניהלה‬
‫את הבית ביד קשוחה‪ .‬מול כל המעלות הנ‪″‬ל‬
‫היא לא ידעה קרוא וכתוב‪ .‬למה? עזבה את‬
‫סמרקנד בגיל ‪ 8‬שם נולדה‪ .‬שנה הייתה בדרך‬
‫האמנית אתי ג‪′‬ון עם תזמורת אוטנטית‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪°‬‬
‫בהמשך למדתי ציור ועיטור רהיטים‪,‬‬
‫ובויטרג‪ ′‬ולמדתי פיסול‪ .‬שם מצאתי עולם‬
‫ומלואו‪ .‬אהבתי לפיסול סחפה אותי לעשייה‬
‫ולהישגים בדומה למשחק הטניס‪ .‬בגיל ‪65‬‬
‫התחלתי לראשונה לפסל ומאז אני נמצאת בתוך‬
‫העשייה הזו‪ .‬הצגתי את פסליי בכ‪ 40-‬תערוכות‬
‫בארץ ובעולם‪ .‬מוזיאון אופנהיימר‪ ,‬מוזיאון‬
‫ישראל‪ ,‬תערוכות שונות בבנייני האומה‪ ,‬בית‬
‫אסיה ובמשכן לאומנויות בהרצליה‪ .‬כמו כן‬
‫בעולם‪ :‬באיטליה ג‪′‬נבה‪ ,‬סינגפור‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪,‬‬
‫ניו‪-‬ג‪′‬רסי‪ ,‬קפריסין וושינגטון‪ .‬שם פסליי הוצגו‬
‫לכבוד ‪ 50‬שנה למדינת ישראל‪.‬‬
‫פסליי מוצגים כיום במקומות שונים בארץ‬
‫ובחו‪″‬ל‪ .‬ביניהם‪ ,‬בבית מלון דן אכדיה וברשת‬
‫מלונות ישרוטל‪ ,‬בטרקלין דן בטרמינל שדה‬
‫התעופה בן גוריון‪-‬וכמה מפסליי מוצגים דרך‬
‫קבע במשכנו של בית הנשיא‪.‬‬
‫גולת הכותרת של עשייתי בפיסול הינה‬
‫שבעה פסלי חוצות‪ ,‬כל אחד מהם בגובה של‬
‫שני מטרים ועשרים המוצגים במקומות מרכזיים‬
‫ברחבי העיר נתניה ‪.‬‬
‫אני יכולה להגיד בגאווה שלמדתי מאימי לתת‬
‫את עצמי באופן מלא בכל העשייה שלי‪ :‬מהכנת‬
‫ארוחת ערב ועד השקעה ביצירותיי ‪,‬כך שאוכל‬
‫לתת את שביכולתי וללכת בדרכי הייחודית‪.‬‬
‫בדומה לאימי ניסיתי כל השנים לתמרן בין‬
‫צרכי המשפחה והצורך למימוש עצמי‪.‬‬
‫ולכם‪ ,‬קהל יקר‪ ,‬ברצוני לומר כי אין סוף‬
‫לעשייה ואין גיל‪ ,‬רק הרצון אהבה והתשוקה‬
‫שיש בעשייה‪.‬‬
‫הקשה לארץ‪ .‬ב‪ 1935-‬משפחתה באה לארץ‬
‫כשהם חסרי כל‪ .‬לאחר שנה עברו לשכונת‬
‫שפירא‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬תקריאי לנו קטע מהספר‬
‫שלך‪.‬‬
‫אתי ג‪′‬ון‪ :‬בינתיים‪ ,‬עד שאביבה תפתח‬
‫את הספר‪ ,‬אספר לכם‪ ,‬שאבא שלי התארס עם‬
‫התמונה של אמא שלי‪ .‬התאהב בה כשהייתה‬
‫בת ‪ .12‬עד שהיא הסכימה‪...‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬כיום יש כאלה שמתארסים‬
‫בטלפון ואח‪″‬כ לא יודעים איך הקול שלה‬
‫נשמע‪.‬‬
‫אתי ג‪′‬ון‪ :‬לא רק שהוא ידע איך היא‬
‫נראית‪ ,‬הוא גם התאהב בה כשראה אותה‬
‫חותכת גזר בגיל ‪.12‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬דמיון מפותח יש לו‪ .‬זה מה‬
‫שקנה אותו? זה מה שהביא לו את זה?‬
‫אתי ג‪′‬ון‪” :‬תסלח לי‪ ,‬לחתוך גזר אצל‬
‫הבוכרים זה לדעת להכין אושפלוב‪ .‬האושפלוב‬
‫של אמא שלי שמו הלך לפניו עד פלורנטין‬
‫ועפולה“‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬לא יודע‪ ,‬כולם מדברים‬
‫על אושפלוב ואף אחד לא הזמין אותי לאכול‬
‫אושפלוב‬
‫הרבה קולות יחד ”אנחנו כבר מזמינים‪,‬‬
‫אתה מוזמן בשמחה רבה‪ “...‬הרבה חיוכים‬
‫אביבה שרבט‪ :‬היום סוכות ואני רוצה‬
‫להזמין אושפיזין את אמא שלי רחל שמטוב‬
‫לבית יצחקוב ז‪″‬ל כמו שאמרתי היא לא ידעה‬
‫קרוא וכתוב ואני יזמתי כתבתי ופרסמתי את‬
‫הספר‪” :‬אישה ואדם על נשיות ויהדות“‪.‬‬
‫”אימי רחל לבית יצחקוב אשת חסד נולדה‬
‫בסמרקנד בשנת ‪ .1925‬הוריה נמלטו מברה‪″‬מ‬
‫ב‪ .1935‬זוג עם ילדים שהקטן שלהם הוא כבן‬
‫שנה“‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬ז‪′‬אנה כהן‪ .‬מה זה להיות‬
‫אישה בוכרית? אם הייתי מסתכל עליך‪ ,‬לא‬
‫הייתי חושב שאת בוכרית‪ .‬לא רואים עליך‪.‬‬
‫ז‪′‬אנה כהן‪ :‬להיות אישה בוכרית זה קשה‬
‫מאוד‪ .‬במיוחד שאישה מתקדמת במנטליות‬
‫של היום‪ .‬כשגדלנו בסמרקנד‪ ,‬להורים שלנו‬
‫הייתה משמעת מאוד חזקה‪ .‬רק מהמבט שלהם‬
‫ידענו כשהם נכנסים הביתה‪ ,‬אנחנו צריכים‬
‫להפסיק משחקים‪ .‬זהו‪ ,‬יושבים‪ ,‬קוראים ספר‪,‬‬
‫מנקים את הבית וכשהכל בסדר אז הולכים‬
‫לישון‪.‬‬
‫רוצה לספר על אמא שלי‪ .‬בשנת ‪72-73‬‬
‫בסמרקנד ירד גשם שלג‪.‬‬
‫אמי הייתה אישה מלומדת‪ ,‬אחות מוסמכת‪,‬‬
‫עבדה ‪ 40‬שנה בסמרקנד‪ .‬הרבה מאוד ילדים‬
‫נפטרו מצהבת‪ .‬יוצאי סמרקנד יודעים כמה‬
‫זה היה קשה‪ .‬כל יום היו מתים מצהבת או‬
‫ממלריה‪ .‬אמי הייתה מגישה עזרה ראשונה‬
‫עם אינפוזיה כל שעות היום‪ .‬גרנו עם סבתא‬
‫וסבא‪ .‬אבא היה אומר שהוא רוצה לישון‬
‫בלילות והיא הייתה אומרת ”אנחנו חייבים‬
‫לעזור כי ילדים מתים ולא יחזיקו מעמד עד‬
‫הבוקר“‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫הצדעה לאמא הבוכרית בפסטיבל ”מספרי סיפורים“‬
‫‪°‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬אמא שלך אמרה לך כאישה את‬
‫צריכה להיות גם אשת בית וגם אשת קריירה‪.‬‬
‫איך זה אפשרי?‬
‫ז‪′‬אנה כהן‪ :‬זה החינוך שרכשנו מההורים‪.‬‬
‫קמים בחמש‪-‬שש בבוקר‪ .‬מכינים אוכל ואז‬
‫יוצאים לעבודה‪ .‬אם האוכל בבית את מקדמת‬
‫יותר טוב את המשפחה‪.‬‬
‫יש לי גב מהמשפחה ומההורים ורציתי‬
‫להתקדם ויחד איתי לקדם גם את הנוער הצעיר‬
‫הבוכרי‪ .‬יש לנו הכישרון‪ .‬כואב לי שהם לא‬
‫מכירים את הכישרון הזה‪ .‬ולא אכפת להם‬
‫מהמורשת שלהם‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬תלוי במי שיושב כאן בקהל‬
‫בלבד‪ .‬רק בכם‪) .‬מחיאות כפיים(‬
‫במה את עוסקת היום?‬
‫ז‪′‬אנה כהן‪ :‬אני אשא בוכרית גאה‪ .‬יחד‬
‫עם זה אנשים מכובדים יושבים כאן‪ .‬יש לי רצון‬
‫לעזור ולשמש אוזן קשבת‪ .‬אני עוזרת להמון‬
‫אנשים‪ ,‬מתעסקת בפוליטיקה‪ ,‬במקצועי רוקחת‪.‬‬
‫יש לי מה לתת לציבור ואני מקווה שאני אצליח‬
‫לתת‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬משפט אחד לסיום של כל‬
‫אחת מכן‪.‬‬
‫ז‪′‬אנה‪ ,‬מה תגידי לאשה הישראלית מתוך‬
‫נקודת ראותה של אישה שחונכה בחינוך‬
‫הבוכרי?‬
‫ז‪′‬אנה כהן‪ :‬להיות יותר צנועה‪.‬‬
‫אביבה שרבט‪ :‬רוצה לומר האישה‬
‫הישראלית חייבת להתפשר בתפקידה בחיים‬
‫שושנה רון‪ :‬לשמור על עקרונותיה‬
‫וערכיה במסגרת המשפחה ומחוצה לה‪.‬‬
‫אתי ג‪′‬ון‪ :‬אני רק רוצה להגיד שבעצם‬
‫האישה הבוכרית היא עושה הכל ונותנת לבעלה‬
‫להרגיש שהוא מלך‪.‬‬
‫הערב הסתיים בדואט משותף של שתי הזמרות‬
‫– אתי ג‪′‬ון וסופה קייקוב בשיר ”עזיזם“‪ .‬אליהם‬
‫הצטרפה בשירה ובריקוד אסתר שחמורוב‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬היה שווה לעשות את כל‬
‫הפסטיבל הזה בשביל לשמוע את אסתר רוט‬
‫שחמורוב שרה בבוכרית‪ .‬תודה רבה לכם‬
‫הפסטיבל הזה‪ ,‬בא פעם בשנה‪.‬‬
‫תודה לכל העוסקים במלאכה‪ ,‬תיאטרון‬
‫גבעתיים‪ ,‬לעיריית גבעתיים‪ ,‬למשרד‬
‫לאזרחים וותיקים ובראשם השר אורי אורבך‪,‬‬
‫למשתתפים – ז‪′‬אנה כהן‪ ,‬אביבה שרבט‪ ,‬אסתר‬
‫רוט שחמורוב‪ ,‬שפרה הורן‪ ,‬תמר פוזיילוב‪,‬‬
‫שושנה רון‪ ,‬אתי ג‪′‬ון‪ ,‬לסופיה קייקוב‪ ,‬לנגנים‪.‬‬
‫”חנדה‪-‬חנדה“ בקטע אמנותי‬
‫בין המשפחה‪ ,‬הקריירה והלימודים וזה לא‬
‫פשוט‪.‬‬
‫אסתר רוט שחמורוב‪ :‬צניעות‪ ,‬זריזות‬
‫ספורט‪.‬‬
‫שיפרה הורן‪ :‬לכי עם האמת שלך‪.‬‬
‫יוסי אלפי‪ :‬מלבד העצה שאני נותן‬
‫לישראלית – תתחתני עם ”פוזיילובים“ חוץ‬
‫מזה מה את מציעה?‬
‫תמר פוזיילוב‪ :‬אין סוף לעשייה ואין גיל‪,‬‬
‫רק רצון ואהבה ותשוקה שיש בעשייה‪.‬‬
‫לחלק האמנותי של האירוע דאגו אתי ג‪′‬ון‬
‫וסופה קייקוב‪ ,‬שהפליאו במגוון שירים בוכריים‬
‫מקוריים ובוכריים בליבוש ישראלי‪ ,‬מלווים‬
‫בתזמורת אוטנטית להנאת הקהל‪ .‬תיאטרון‬
‫”חנדה‪-‬חנדה“ של חי ורונן דוידוב‪ ,‬שהביאו‬
‫את הקהל לפרצי צחוק רמים במשחקם את דמות‬
‫האישה הבוכרית והיחס האמביואלנטי שלה‬
‫בתפקידה של חמות כלפי כלתה ואם כלפי בתה‪.‬‬
‫רשמים מאירוע הצדעה לאישה הבוכרית‬
‫במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים‬
‫במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים‬
‫ה‪ 20-‬במספר אשר נערך ביום ראשון‬
‫‪ 22.09.2013‬בתיאטרון גבעתיים‪,‬‬
‫הוקדש ערב מיוחד לאישה‪/‬האמא‬
‫הבוכרית‪ ,‬תפקידה‪ ,‬מקומה במשפחה‬
‫ובחברה‪ ,‬ותרומתה החשובה לאורך‬
‫הדורות‪ ,‬בתחומי הניהול‪ ,‬הפוליטיקה‪,‬‬
‫המסחר‪ ,‬האקדמיה והאומנות‪.‬‬
‫את האירוע הנחה במקצועיות ובחן‬
‫רב יוסי אלפי המוכשר שהוא מייסדו‬
‫של הפסטיבל ומנהלו האומנותי‪ .‬בדברי‬
‫ההקדמה הדגיש יוסי את תרומתה של‬
‫העדה הבוכרית אשר הקדימה ב‪20-‬‬
‫שנה את הציונות‪ ,‬בנתה את ירושלים‬
‫והגשימה חזון בארץ האבות‪ ,‬והעלה‬
‫על נס את המורשת הבוכרית והגאווה‬
‫אותה חשים בני העדה אשר עלו‬
‫לארץ ישראל‪.‬‬
‫על הבמה קידמו את פנינו אתי‬
‫ג‪′‬ון המקסימה‪ ,‬השובבה והמוכשרת‬
‫יחד עם להקה בוכרית‪ ,‬ואליה‬
‫הצטרפה גם הזמרת סופיה קייקוב‬
‫בשירים עממיים‪ ,‬תוך כדי שהיא‬
‫מספרת בהתרגשות על אמה שהייתה‬
‫זמרת מצליחה ואדם צנוע ופשוט‪,‬‬
‫אישה אשר ידעה לשלב במקביל חיי‬
‫קריירה ומשפחה‪.‬‬
‫שש נשים מופלאות נכחו על הבמה‪,‬‬
‫שלכל אחת מהן חיבור רגשי‪ ,‬אישי‬
‫והיסטורי למורשת הבוכרית‪ .‬בקטע‬
‫הבידורי הופיעו האחים המוכשרים‬
‫והמצחיקים – חי ורונן דוידוב בשני‬
‫קטעים שבהם חי מגלם דמות של‬
‫אמא בוכרית דאגנית המתערבת יום‬
‫יום‪ ,‬שעה שעה בחיי ילדיה הנשואים‪,‬‬
‫ורונן אשר גילם דמות של הבן וגם‬
‫הבת הקשורים לאמם ומשתפים אותה‬
‫בחייהם האישיים‪.‬‬
‫הגב‪ ′‬שושנה רון‪ ,‬מנכ‪″‬לית‬
‫הברית‪ ,‬בעלת ההופעה האצילית‬
‫והמרשימה‪ ,‬סיפרה על אמה המיוחדת‬
‫– אישה משכילה ודעתנית‪ ,‬שהאמינה‬
‫כי אין להתפשר על עקרונות וערכים‪,‬‬
‫וכי העשייה מעניקה כוח‪ .‬מהנדסת‬
‫אמיצה‪ ,‬אישה חזקה ללא מורא‪,‬‬
‫אשר נלחמה על זכויותיה‪ ,‬הגיעה‬
‫ארצה בדרכים לא דרכים‪ ,‬התמודדה‬
‫והצליחה‪.‬‬
‫אסתר רוט שחמורוב הזכורה‬
‫היטב לכולנו‪ ,‬עקב הישגיה בתחום‬
‫הספורט‪ ,‬סיפרה על אמא חכמה‪,‬‬
‫אישה שמחה‪ ,‬שדאגה לארגון וניהול‬
‫הבית ואשר התמודדה ב‪ 15-‬שנותיה‬
‫האחרונות עם מחלת כליות והשאירה‬
‫אחריה חלל עמוק וזיכרון צרוב‪.‬‬
‫הסופרת שפרה הורן סיפרה‬
‫על ילדות בצל אמה ושלוש סבתות‬
‫פמיניסטיות‪ ,‬בבית שבו לא היו‬
‫גברים‪ .‬הנשים הן אשר לקחו את‬
‫השליטה‪ ,‬גידלו‪ ,‬פרנסו והיוו השראה‬
‫לספריה‪.‬‬
‫הגב‪ ′‬תמר פוזיילוב – אמנית‪,‬‬
‫פסלת ורעיית מר בן‪-‬ציון פוזיילוב‪,‬‬
‫ממייסדי הברית‪ ,‬סיפרה בהתרגשות‬
‫על אמא אלגנטית‪ ,‬מטופחת ומיוחדת‪.‬‬
‫אמה גידלה את הילדים לבדה‪ ,‬לאחר‬
‫גירושיה‪ ,‬ודאגה לא רק לפרנסה‪ ,‬אלא‬
‫שמה דגש על חינוך‪ ,‬ותרבות‪ ,‬ודאגה‬
‫כי תמר תלמד שיעורי בלט וספורט‪.‬‬
‫אמה הגיעה ארצה כשתמר הייתה בת‬
‫‪ ,16‬לאחר מסע תלאות שבו עברו‬
‫דרך פרס‪ ,‬ארצות ערב וקפריסין‪,‬‬
‫וגילתה לאורך כל הדרך אומץ לב‪,‬‬
‫דוגמא ומקור השראה‪.‬‬
‫אביבה שרבט‪ ,‬מרצה לטכנולוגיות‬
‫עתידיות‪ ,‬בתה של רחל שם‪-‬טוב ז‪″‬ל‬
‫אשר כתבה את הספר ”אישה‪ ,‬חווה‪,‬‬
‫אדם“ הגיעה בגיל ‪ 8‬מסמרקנד‪ .‬היא‬
‫סיפרה על אמא מוכשרת וחכמה‬
‫שהייתה כלכלנית ופילוסופית‬
‫לדוגמא‪.‬‬
‫הגב‪ ′‬ז‪′‬אנה כהן‪ ,‬פעילה פוליטית‪,‬‬
‫עלתה ארצה בשנת ‪ 1999‬מסמרקנד‪.‬‬
‫היא סיפרה על משמעת ויראת כבוד‬
‫שהיו נהוגים בבוכרה כלפי ההורים‪.‬‬
‫אמה הייתה רוקחת במקצועה ועזרה‬
‫להרבה חולים‪ ,‬גם מעבר לשעות‬
‫העבודה הקונבנציונאליות‪ .‬ממנה‬
‫היא למדה מהי נתינה וכיצד לשלב‬
‫חיי משפחה וקריירה‪.‬‬
‫הקהל הריע למשתתפות ולאומנים‬
‫ויצא בתחושה של גאוות יחידה‬
‫והצדעה לאישה ולאמא הבוכרית‪,‬‬
‫למורשת ולערכים שהנחילה לדורות‬
‫הבאים‪ ,‬סמל ודוגמא לאומץ לב‪,‬‬
‫חוכמה‪ ,‬צניעות‪ ,‬נועם הליכות‬
‫ועמידה איתנה למען בני משפחתה‬
‫בפרט והקהילה בכלל‪.‬‬
‫היה זה עוד אירוע מוצלח וחשוב‬
‫בשרשרת אירועים המתארים‬
‫ומאירים את שבילי ההיסטוריה‬
‫והזיכרון הקולקטיבי של מרביתנו‪,‬‬
‫ובמטרה להמשיך וליישם את המשפט‬
‫”והגדת לבנך“ לדורי דורות‪.‬‬
‫איריס רופא‪-‬חיים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪7‬‬
‫ראיון עם עודד פורר‪,‬‬
‫מנכ‪″‬ל המשרד לקליטת עלייה‬
‫– עם כניסתך לתפקידך כמנכ‪″‬ל משרד‬
‫הקליטה‪ ,‬מה אתה יכול לספר על עצמך?‬
‫– שמי עודד פורר‪ ,‬עו‪″‬ד בהכשרתי‪ ,‬בוגר‬
‫תואר ראשון בממשל מהמרכז הבינתחומי‬
‫בהרצליה ובוגר תואר שני בתקשורת פוליטית‬
‫מאוניברסיטת תל אביב‪.‬‬
‫את שירותי הצבאי סיימתי כרב סרן‪ ,‬מדריך‬
‫בקורס חובלים של חיל הים‪.‬‬
‫ניסיוני המקצועי כולל ייעוץ ארגוני‪,‬‬
‫אסטרטגי ותקשורתי ובתפקידי הקודם שימשתי‬
‫כמייסד שותף ומנכ‪″‬ל משותף בקבוצת הייעוץ‬
‫האסטרטגי ‪.ceo strategy‬‬
‫בראייתי‪ ,‬המשרד לקליטת העלייה הינו‬
‫משרד ציוני בהגדרתו‪ ,‬כאשר המטרה שהצבתי‬
‫לנגד עיניי כמנכ‪″‬ל המשרד היא להגדיל ככל‬
‫הניתן את מספר העולים ולהביא ארצה כמה‬
‫שיותר יהודים שייחיו כאן בארץ ישראל‪.‬‬
‫– אתה מגיע לתפקידך כמנכ‪″‬ל המשרד‬
‫עם ניסיון של יועץ ארגוני‪ ,‬אסטרטגי ופרטי‬
‫וגם למגזר השלישי‪ .‬באיזו מידה ניסיונך‬
‫ישפיע על מדיניותך בתפקידך החדש?‬
‫– אני רואה בניסיוני המקצועי הקודם‬
‫כיתרון בולט בתפקידי הנוכחי‪ ,‬מאחר ובמסגרתו‬
‫נחשפתי לצדו השני של המתרס; המגזר השלישי‬
‫והמגזר הפרטי‪ .‬בתור אדם שעסק במכרזים‬
‫רבים אני מביא עמי לתפקיד את ההיכרות‬
‫והידע אודות פעילותו של הצד השני מה שיסייע‬
‫לי בהתנהלות הכללית‪ .‬חשוב לי לציין‪ ,‬כי אני‬
‫סבור שפעילותו של המגזר השלישי חשובה‬
‫ומבורכת ושיש לפעול תוך שיתוף פעולה למען‬
‫מקסום המטרות המשותפות‪.‬‬
‫– העולים החדשים‪ ,‬שהגיעו בעיקר ב‪10-‬‬
‫השנים האחרונות‪ ,‬עדיין סובלים מפערים‬
‫חברתיים בתחומים שונים‪ .‬מה בדעתך‬
‫לעשות בנידון?‬
‫– העלייה איננה דבר פשוט‪ ,‬היא‬
‫כרוכה בקשיים רבים‪ :‬תרבותיים‪ ,‬חברתיים‬
‫ובירוקרטיים‪ .‬לכן‪ ,‬לא קיימת צפייה שהעולים‬
‫ייטמעו כליל בחברה הישראלית תוך זמן קצר‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬אנו עוקבים ומודעים למצבם כל‬
‫העת ופועלים באפיקים שונים כדי להקל ככל‬
‫הניתן על תהליך העלייה והקליטה‪ .‬המשרד‬
‫לקליטת העלייה מפעיל תכניות רבות ומגוונת‪,‬‬
‫שמטרתן שילובם המוצלח של העולים החדשים‬
‫והתושבים החוזרים בארץ ישראל‪ .‬וימשיך‬
‫לעשות זאת‪.‬‬
‫– עידוד העלייה לישראל היא משימה‬
‫לאומית‪ .‬האם על הממשלה להעלות את‬
‫הנושא מחדש בתודעת הציבור?‬
‫– העלייה היא נכס אסטרטגי חשוב‬
‫למדינת ישראל מבחינה דמוגראפית‪ ,‬ביטחונית‬
‫וכלכלית‪ .‬בדעתנו להגיש תכנית מיוחדת בנושא‬
‫זה‪ ,‬שתוצג לממשלה בחודשים הקרובים‪ .‬בסיס‬
‫התכנית – הידברות‪.‬‬
‫כך סיכוייהם לקבל תמיכה אפסיים‪ .‬שיטה זו‬
‫מביאה לחיסול עמותות קטנות‪ .‬מה בדעתך‬
‫לעשות בנדון?‬
‫– אנחנו נמצאים בסוף שנת ‪ 2013‬ובואך‬
‫שנת ‪ .2014‬אני יכול להגיד שלתבחינים של‬
‫שנת ‪ 2014‬לא נוכל לעשות שום שינויים‬
‫משמעותיים‪ .‬וגם אין טעם לעשות שום שינויים‬
‫קוסמטיים‪ .‬בכוונתנו לכנס בשנה זו ועדה‬
‫ליצירת קריטריונים חדשים לתמיכה בעמותות‪,‬‬
‫ובתוך ועדה זאת ישקלו מכלול השיקולים ובהם‬
‫גם הנושא הזה‪ .‬ישנם נושאים נוספים בהקשר‬
‫של תמיכה בעמותות‪ ,‬של פישוט התהליך ושל‬
‫הכוונה נוספת לאן שאנחנו רוצים לכוונם‪ ,‬כי‬
‫הפעילות של העמותות‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬צריכה‬
‫להשלים את פעילות המשרד באג‪′‬נדה שלו‪,‬‬
‫בנושאים שחשובים לנו לקדם‪.‬‬
‫– לגבי העמותות הקטנות‪ ,‬תהיה התייחסות‬
‫בדיוני הוועדה?‬
‫מנכ‪″‬ל משרד הקליטה‪ ,‬עו‪″‬ד עודד פורר בראיון עם שושנה רון‬
‫נכון להיום מספר העולים המגיע לארץ‬
‫בהחלט לא מספק‪ .‬יש לזכור‪ ,‬שלא הכול תלוי‬
‫בנו‪ .‬עלינו לעשות כל מה שכן תלוי בנו‪ .‬אני‬
‫תקווה‪ ,‬שבעקבות תכניתנו‪ ,‬שבדעתנו להגיש‬
‫לממשלה‪ ,‬נצליח לעורר לנושא תהודה גם‬
‫בקרב הציבור הרחב‪.‬‬
‫– הזהות היהודית‪ ,‬שאותה הציבה‬
‫הסוכנות היהודית בראש סדר עדיפויותיה‬
‫לעידוד עלייה‪ ,‬האם יש להסתפק בכך? או‬
‫שיש להדגיש גם את הנושא הציוני?‬
‫– אני חושב‪ ,‬שזהות יהודית היא מרכיב‬
‫בסיסי‪ .‬שיקוליו של עולה לעלות לארץ ישראל‬
‫הם חשובים‪ .‬אבל העולה לא נפרד ממכלול‬
‫שיקולים נוספים ובוודאי שלא ממכלול הזהות‬
‫הציונית‪ ,‬וגם לא ממכלול פעולות עידוד עלייה‬
‫נוספות שיש לעשות בחו‪″‬ל‪ .‬אנחנו ניצור הליך‬
‫גם של שיתוף פעולה וגם של תכנית‪ ,‬שתהיה‬
‫ברורה לכל צד – מה חלקו באותו תהליך‬
‫שצריך לעבור יהודי שבגולה עד שהוא עולה‬
‫לארץ‪-‬ישראל ונקלט בה‪.‬‬
‫– הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה‬
‫פרסמה נתונים מדאיגים המתייחסים לאחוזי‬
‫העלייה לארץ בשנים האחרונות‪ ,‬לפיהם‬
‫בתחום העלייה מיום העצמאות ‪ 2011‬עד‬
‫יום העצמאות ‪ 2012‬חלה ירידה בשיעור‬
‫של ‪ ,0.4%‬וזאת לעומת ‪ ,2009-2010‬שבהן‬
‫חלה עלייה של ‪ .21.7%‬כלומר ‪15,220‬‬
‫עולים לעומת ‪ .18,521‬כיצד משרד הקליטה‬
‫נערך להתמודד עם סוגיה זאת?‬
‫– הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא‬
‫סופרת עולים‪ ,‬ששינו את מעמדם בארץ‪ .‬בעצם‬
‫יש הרבה עולים‪ ,‬שבאים כתיירים ומשנים את‬
‫מעמדם כאן‪ .‬בהחלט‪ ,‬לפי הנתונים שלנו‪ ,‬אין‬
‫ירידה משמעותית‪ .‬ועדיין‪ ,‬אני חושב‪ ,‬שיש‬
‫מקור להגדלה משמעותית של מספרי העולים‬
‫לישראל‪ .‬צריך לזכור‪ ,‬שמצב ביטחוני ומדיני‪,‬‬
‫שלא תלויים בנו‪ ,‬משפיעים על אחוזי העלייה‪.‬‬
‫אני מדגיש וחוזר‪ ,‬שעלינו לעשות כל מה שתלוי‬
‫בנו‪ ,‬ברמת הצעדים‪ ,‬שאנו הולכים לנקוט‪ ,‬כדי‬
‫לעודד את העלייה לארץ‪.‬‬
‫– הייתה לך היום פגישה עם נציגי מועצת‬
‫ארגוני העולים‪ .‬נוכח הערותיהם להעמקת‬
‫שיתוף הפעולה בינם לבין המשרד‪ ,‬מה ניתן‬
‫לעשות לקידום הנושא?‬
‫– אני הנחתי את המשרד עוד טרם פגישתי‬
‫עם נציגי מועצת ארגוני עולים להעמיק את הקשר‬
‫עם המועצה ועם ארגוני העולים בכלל‪ .‬אני רואה‬
‫בהם כלי חשוב‪ ,‬שמסייע לנו גם בגישור על‬
‫פערי השפה‪ ,‬התרבות והמנטאליות בין העולה‬
‫מהיכן שהוא מגיע והחיבור שלו לישראל‪ .‬אני‬
‫בהחלט רוצה לראות במועצת ארגוני עולים את‬
‫כל מרכיבי ארגוני העולים שישנם‪ .‬אני שמח‬
‫על שיש גוף כזה‪ ,‬שיש לי האפשרות להידבר‬
‫עימו‪ .‬ואני מתכוון להעמיק את הקשר איתו‬
‫במהלך הקדנציה ובכלל זה אדאג‪ ,‬שהמשרד‬
‫שלנו לא יוותר על המועצה‪ ,‬כולל שיתוף פעולה‬
‫לצורך הכנת תכניות לעידוד עלייה וכן שיתוף‬
‫פעולה בתהליך קבלת ההחלטות לגבי הנושאים‬
‫הקשורים לעידוד וקליטת העלייה‪.‬‬
‫– נעבור לשיטת קבלת התמיכות‬
‫לפרויקטים מהמשרד‪ .‬במציאות הקיימת ככל‬
‫שסכום הבקשה גבוה יותר‪ ,‬יש סיכוי לאותה‬
‫עמותה לקבל תמיכה‪ .‬ההפך הוא הנכון לגבי‬
‫עמותות קטנות – ככל שסכום הבקשה נמוך‪,‬‬
‫– תהיה התייחסות בוועדה לגבי קריטריונים‬
‫– מהי עמותה קטנה‪ ,‬בינונית וגדולה‪ .‬יש ליצור‬
‫קריטריונים מתאימים לכל גוף ולכל תמיכה‬
‫כספית‪ ,‬כדי לא להתפזר יותר מדי וכדי לא‬
‫להגיע למצב‪ ,‬שאני נותן להמון גופים סכומים‬
‫קטנים מאוד ובסופו של דבר אני לא רואה‬
‫פעילות ענפה‪.‬‬
‫– לגבי עולים‪ ,‬שירדו מהארץ‪ .‬האם יש‬
‫לכם תכנית מדינית להחזיר אותם אלינו?‬
‫– למשרד יש תכנית מיוחדת לתושבים‬
‫חוזרים‪ .‬ישנו גם הנושא של עולים וקטינים‬
‫חוזרים גוררי זכויות‪ .‬הנושאים האלה יהיו‬
‫בהחלט בליבת הדיונים של הוועדה‪ ,‬שתגיש‬
‫המלצות לממשלה בנושאי עידוד עלייה‪.‬‬
‫– ולסיכום‪ :‬על רקע ניסיונך בייעוץ‬
‫למגזר השלישי‪ ,‬מי כמוך יודע איזה ערך‬
‫מוסף ייחודי יש למגזר זה‪ ,‬שיכול להביא‬
‫לתועלת הציבור‪ ,‬אותו אנו משרתים‪ .‬אנו‬
‫מקווים ליהנות מניסיונך בעבודתנו המשותפת‬
‫בעתיד ומאחלים לך הצלחה בתפקידך‪ .‬ראה‬
‫אותנו שותפים מלאים לכל פעילות‪ ,‬הקשורה‬
‫לעידוד עלייה ולקליטתה במדינת ישראל‬
‫מכל הבחינות‪.‬‬
‫– לסיום‪ ,‬אני רוצה להדגיש‪ ,‬עד כמה נושא‬
‫עידוד העלייה חשוב עבור המשרד לקליטת‬
‫העלייה‪ .‬כשאני מדבר על עידוד עלייה‪ ,‬זה לא‬
‫רק פעילות שנעשית מעבר לים‪ ,‬אלא פעילות‬
‫שנעשית כאן‪ .‬כי עולה שהגיע לכאן‪ ,‬ונקלט‬
‫כהלכה‪ ,‬קיבל את הסיוע וקיבל את התמיכה‬
‫מהמשרד ומהארגונים הלא ממשלתיים בסופו‬
‫של דבר מספר לחבריו מעבר לים‪ ,‬שכדאי‬
‫לבוא לפה‪ .‬אני בהחלט רואה בדואליות הזאת‬
‫חשיבות רבה ומחזק את שני הפרמטרים האלה‪,‬‬
‫כדי להגיע למצב‪ ,‬שאנו מגיעים למספרי עולים‬
‫יותר גדולים‪ ,‬שאנו רואים עד היום‪.‬‬
‫ראיינה שושנה רון‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪8‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫אני בוכרי גאה‬
‫ערב שכולו שיר הלל לבני‬
‫הקהילה הבוכרית‪ ,‬הסתכם בשלוש‬
‫מילים – אני בוכרי גאה!‬
‫המנצחת על ארגון הערב הייתה‬
‫הגב‪ ′‬ז‪′‬אנה כהן‪ ,‬עוזרת ראש‬
‫העיר אור‪-‬יהודה מר יוסף דוד‪,‬‬
‫שהעזה והצליחה למלא את אולם‬
‫היכל התרבות בעיר עד אפס מקום‪.‬‬
‫ז‪′‬אנה זכתה לתשואות רבות על‬
‫פעילותה בקרב בני הקהילה בשורה‬
‫של תחומים מחיי תושבי העיר‪.‬‬
‫את הערב הנחתה בכישרון רב‬
‫אתי ג‪′‬ון‪ ,‬שהצטיינה בשירים‪ ,‬עליהם‬
‫גדלו בני העדה הוותיקים בארץ‪.‬‬
‫היא פתחה ב”שיר המשפט“ שכתב‬
‫חיים חפר‪ ,‬מלווה בתזמורת ”צלילי‬
‫המזרח“ בניצוחו של יעקב יונייב‪.‬‬
‫בהמשך תיבלה את שיריה בקטעי‬
‫משחק – קומדיות מחיי הקהילה‪ ,‬כמו‬
‫”טוטי בחמל“ – החוזגור )שדכנית(‬
‫שבחנה את הכלות המיועדות במבחן‬
‫התפוח‪ .‬אתי הפגינה כושר משחק‬
‫מגוון כאישה בוכרית שמתנסה בחדר‬
‫כושר ופעם בהתמודדות עם אמצעי‬
‫התקשורת המודרניים‪ .‬אתי לובשת‬
‫דמויות שונות והקהל מקבל אותה‬
‫באהבה רבה ומתגלגל מצחוק‪.‬‬
‫הזמרת בלה פולטוב‪ ,‬בעלת‬
‫קול צלול‪ ,‬הייתה תוספת רעננה‬
‫בשיריה המוכרים יותר על‪-‬ידי‬
‫העולים החדשים‪ ,‬כמו ”שמרנו‬
‫אל“‪” ,‬שיר השיירה“ וסיימה בשיר‬
‫המקובל על כולנו ”שבחי ירשולים“‪.‬‬
‫את בלה ליוותה תזמורת ”צלילי‬
‫המזרח“ שכללה עשרה נגנים בעלי‬
‫ניסיון מוזיקאלי רב בנגינה על כלים‬
‫בוכרים אוטנטיים כמו האיג‪′‬ק‪ ,‬רובב‪,‬‬
‫סנטור‪ ,‬דויירה ואחרים‪.‬‬
‫מארגנת הערב ז‪′‬אנה כהן בחברת נציגי ברית יוצאי בוכרה והקונגרס‬
‫הפליא‬
‫לבדר‬
‫את‬
‫הקהל‬
‫הסטנדאפיסת אלכס שמעונוב‬
‫שהביא את הקהל להתפרצויות של‬
‫צחוק בלתי פוסקות‪.‬‬
‫במהלך הערב הוקרן סרט‪ ,‬המתאר‬
‫את עליית יהודי בוכרה לארץ‪-‬ישראל‬
‫החל מ‪ ,1871-‬בניית שכונת הבוכרים‬
‫וייחודה על רקע ירושלים של המחצית‬
‫השנייה של המאה ה‪.19-‬‬
‫לחלק ההיסטורי של הערב תרמה‬
‫הגב‪ ′‬שושנה רון‪ ,‬מנכ‪″‬לית ברית‬
‫יוצאי בוכרה‪ ,‬הקיימת מזה ‪ 42‬שנה‪,‬‬
‫שעל מייסדיה נמנים ישא קלנטרוב‪,‬‬
‫עו‪″‬ד שמעון בר‪-‬נתן ואמנון סלומי‬
‫ז‪″‬ל ויבדלו לחיים ארוכים האחים בן‪-‬‬
‫ציון ופנחס פוזיילוב והנשיא יוסף‪-‬‬
‫בר‪-‬נתן‪ .‬עמותה הפועלת ברצף לאורך‬
‫כל השנים בטיפוח החינוך הגבוה של‬
‫צעירנו‪ ,‬בקליטת עלייה‪ .‬אך גולת‬
‫הכותרת של עשייתה – עידוד מחקר‬
‫המורשת ההיסטורית של הקהילה‪.‬‬
‫המרצה הדגישה את זכות‬
‫הראשונים של עולי בוכרה לארץ‬
‫ב‪ 1871-‬בהקדימם את העלייה‬
‫הציונית ב‪ 10-‬שנים‪ .‬כמו כן‪ ,‬הודגשה‬
‫תרומתה הציונית של הקהילה‬
‫הבוכרית למדינה שבדרך בתיאור‬
‫מפורט של התקדימים החברתיים‪,‬‬
‫שבוצעו בשכונת הבוכרים‪ ,‬שנוסדה‬
‫ב‪ 1891-‬ויישמה הלכה למעשה את‬
‫משנתו החברתית של הרצל‪ ,‬מבלי‬
‫שהיה למייסדי השכונה כל קשר עמו‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬בוני השכונה‪ ,‬בהיותם בעלי‬
‫תודעה ציונית עמוקה‪ ,‬לא הסתפקו‬
‫בהקמתה ועודדו את אחיהם במרכז‬
‫ברכת ראש העיר דוד יוסף‬
‫אסיה בפנייה נרגשת לעלות לארץ‪-‬‬
‫ישראל ולראות בה את עתיד ילדיהם‪.‬‬
‫את תוצאות פעילותם הציונית של‬
‫מייסדי שכונת הבוכרים‪ ,‬ניתן לראות‬
‫‪ 30-40‬שנה מאוחר יותר‪ ,‬בימי שלטון‬
‫האימים של סטאלין‪ ,‬כאשר אלפי‬
‫משפחות‪ ,‬לא היססו לגנוב את גבולות‬
‫ברה‪″‬מ דרך אפגניסטן או פרס‪ ,‬תוך‬
‫סיכון חייהם וחיי בני משפחותיהם ולו‬
‫בלבד להגיע לארץ אבות‪.‬‬
‫הרצאתה של הגב‪ ′‬רון לוותה‬
‫בסיפור אישי‪ ,‬שריגש את הקהל‬
‫במיוחד‪ .‬סיפור המתאר את דרכה של‬
‫המשפחה על הרים‪ ,‬שהתנשאו לגובה‬
‫של ‪ 2000-3000‬מטר בהליכה‪,‬‬
‫שנמשכה ארבעה ימים וארבעה‬
‫לילות ללא אוכל ומים‪ ,‬ובסופו של‬
‫דבר אף חוו ”חוויה“ של שוד נוסח‬
‫המערב הפרוע‪.‬‬
‫הגב‪ ′‬רון סיימה את הרצאתה‬
‫בפנייה נרגשת לקהל באומרה‪ ,‬שזה‬
‫לא רק זכותנו‪ ,‬אלא חובתנו לספר‬
‫על תרומתה הציונית של הקהילה‬
‫לדורות הבאים‪.‬‬
‫הרצאתה של הגב‪ ′‬רון נמשכה‬
‫למעלה מ‪ 20-‬דקות‪ .‬הקהל שתה‬
‫בצימאון את דברי המרצה‪ .‬נראה‬
‫שהנושא היה חדש לו לגמרי‪.‬‬
‫ראש העיר‪ ,‬מר יוסף דוד‪,‬‬
‫התייחס להרצאה והודה‪ ,‬שלא הכיר‬
‫היבט זה של הקהילה הבוכרית‪ ,‬לא‬
‫ידע דבר אל תרומתה הציונית של‬
‫העדה וציין שיש לעודד הרצאות מסוג‬
‫זה‪ ,‬כדי שבני העדה‪ ,‬ילדיהם ונכדיהם‬
‫ילמדו על המורשת הציונית שלהם‪.‬‬
‫זאת ועוד ראש העיר הדגיש את‬
‫חשיבות השורשים של כל עדה ועדה‪,‬‬
‫מהם לא ניתן לברוח‪ .‬הוא מכבד כל‬
‫עדה על עברה‪ ,‬עם זאת הוא רואה‬
‫בכל קהילות ישראל משפחה אחת‪.‬‬
‫המנחה אתי ג‪′‬ון נעלה את הערב‬
‫בשירה אדירה‪ ,‬אליה הצטרף הקהל‬
‫מלא סיפוק ובהרגשה של עוד‪.‬‬
‫סכמה שושנש רון‬
‫מנחות הערב אתי ג‪′‬ון ובלה פולטוב‬
‫הקהל‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫פינת המסורת‬
‫מאת‪ :‬יעקב אהרונוב‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪9‬‬
‫מענייני חג הסוכו‬
‫תפקיד האפס במערכת של מספרים‬
‫בחג הסוכות אנו מצווים לצאת‬
‫מבית הקבע ולנהל את חיינו בסוכה‬
‫הארעית במשך שבעה ימים‪ .‬ידוע‬
‫על פי הסוד שבכל יום משבעת ימי‬
‫חג הסוכות מתלווה אל הסוכה אחד‬
‫משבעת האושפיזין‪ ,‬שהם – אברהם‪,‬‬
‫יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬משה‪ ,‬אהרון‪ ,‬יוסף‬
‫ודוד‪ .‬כמו כן גם קיימת עלינו החובה‬
‫לשמוח בחג הסוכות‪ ,‬שהרי נאמר‬
‫בתורה‪” ,‬ושמחת בחגך והיית אך‬
‫שמח“‪ ,‬ומכאן שחג הסוכות הוא גם‬
‫זמן שמחתנו‪ .‬אולם מאז שחרב בית‬
‫המקדש אין שמחה בהקרבת קורבן‬
‫חגיגה‪ ,‬השמחה לאדם היא בתפילה‪,‬‬
‫במאכלי בשר ובשתיית יין‪ ,‬בקניית‬
‫בגדים צבעוניים לאישה‪ ,‬ובקניית‬
‫דברי קלייה לילדים‪.‬‬
‫ונשאלת השאלה‪ ,‬כיצד ניתן‬
‫לשמוח בחג הסוכות מישיבה בסוכה‬
‫שהיא בית ארעי המצופה בד‪ ,‬שאין‬
‫בה את כל הנוחיות שיש בבית‬
‫הקבע?‬
‫ויתרה מזאת‪ ,‬הרי ביום שבת‪,‬‬
‫הנופל באמצע חג סוכות‪ ,‬נהוג לקרוא‬
‫את ”מגילת קהלת“ שבה נאמר‬
‫שבע פעמים ”הבל“‪ ,‬כנאמר‪” ,‬הבל‬
‫הבלים אמר קהלת“‪” .‬הבל הבלים‬
‫כי הכול הבל“‪ .‬ואם אומנם כך פני‬
‫הדברים שהכול הבל אז מה הטעם‬
‫לשמוח בחג הסוכות? ואם חובה‬
‫לשמוח בחג הסוכות‪ ,‬מדוע קוראים‬
‫את קהלת דווקא בחג הסוכות?‬
‫תשובה לשאלה זו אנו נמצא‬
‫בספר ”חזון יוסף“ של הרב יוסף‬
‫סגל הלוי זצ‪″‬ל‪ ,‬המתייחס לשאלה‬
‫מנקודת מבט של קושיא‪ :‬כיצד זה‬
‫עלה בדעתו של שלמה המלך לומר‬
‫בקהלת שבע פעמים הבל על מעשיו‬
‫של האל‪ .‬קושיא זו מתרץ החזון‬
‫יוסף באמצעות דוגמא‪ ,‬על אבא‬
‫המלמד את בנו את תורת המספרים‪.‬‬
‫בתחילה מלמדו מהו מספר אפס‪,‬‬
‫ולאחר מכן מספר אחד‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫מספר שתיים‪ ,‬וכך עד המספר תשע‪.‬‬
‫עתה אומר האבא לבן שהמספר‬
‫עשר נכתב באמצעות הספרה אחת‬
‫ובצידה הימני הספרה אפס‪ ,‬והבן‬
‫מיד שואל את האבא הרי זה עתה‬
‫לימדת אותי שאפס הוא כלום‪ ,‬ולכן‬
‫יוצא שהמספר עשר הוא שוב חוזר‬
‫להיות מספר אחד אם מוסיפים לו‬
‫אפס‪ ,‬שהרי גם אם נחבר הרבה‬
‫אפסים אחד ליד השני בסיכומו של‬
‫דבר המספר שנקבל הוא אפס‪ .‬ועל‬
‫כך עונה האבא לבן‪ ,‬אומנם האפס‬
‫כשלעצמו הוא כלום‪ ,‬אולם אם‬
‫האפס נמצא ליד מספר כל שהוא‪,‬‬
‫האפס הזה מגדיל את המספר פי‬
‫עשר‪ ,‬ולכן מספר אחד כשנוסיף‬
‫לימינו אפס‪ ,‬האפס מגדיל את‬
‫המספר פי עשר‪ ,‬וכן הדבר במספר‬
‫שתיים האפס שימצא לצידו הימני‬
‫מגדיל את המספר פי עשר‪ ,‬והופך‬
‫את השתיים לעשרים‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬
‫וכאן האבא מעמיק ומסביר‬
‫לבנו שכך הדבר גם עם המילה‬
‫”הבל“ הנאמרת במגילת קהלת‪.‬‬
‫מדברי שלמה המלך נלמד שכל‬
‫שבעת ההבלים הם כשבעה אפסים‬
‫שאין להם ערך בפני עצמם‪ ,‬אולם‪,‬‬
‫אם יבוא לפני כל אחד מההבלים‬
‫הללו מעשה טוב‪ ,‬כמו‪ :‬קיום תורה‬
‫ומצוות‪ ,‬מעשה חסד‪ ,‬מתן צדקה‪,‬‬
‫אמירת תפילה‪ ,‬הרי שלכל ההבלים‬
‫האלה תהיה משמעות אחרת‪ .‬מכאן‬
‫שכל המעשים הרעים הם הבלים‬
‫ואילו כל המעשים הטובים הם אינם‬
‫הבלים‪ .‬ומכאן גם נבין את הערך של‬
‫היציאה מהבית החומרי אל הסוכה‬
‫הרוחנית למשך שבעה ימים‪ ,‬ומה‬
‫גם שהסוכה הרוחנית היא מסמלת‬
‫את ביתו של האל‪ .‬לפיכך מעצם‬
‫הישיבה בסוכה כאילו מצהיר היושב‬
‫בסוכה על אפסותו לפני האל‪ ,‬ובכך‬
‫מצהיר גם היושב בסוכה שכל‬
‫העניינים החומריים הם מבחינתו‬
‫הבל הבלים‪.‬‬
‫ועוד ממשיך האבא ומסביר לבנו‬
‫שהישיבה בסוכה מלמדת גם על‬
‫שוויון בין בני אדם‪ ,‬שהרי בסוכה‬
‫אין עשיר יותר ואין עשיר פחות‪.‬‬
‫שהרי הסוכה מסמלת את דירתו‬
‫של האל‪ ,‬שבה קיימת רק רוחניות‬
‫ואין בה חומריות‪ ,‬ולכן גם העניים‬
‫וגם העשירים הם שווים בסוכתו‬
‫של האל‪ .‬אלא בעת שהעני נמצא‬
‫בסוכה‪ ,‬הוא חושב בליבו‪ ,‬כל שבעת‬
‫הימים אני נמצא בסוכת האל כשווה‬
‫ברוחניות לאדם העשיר‪ ,‬אולם‬
‫לאחר חג הסוכות כאשר כל אדם‬
‫עוזב את הסוכה הרוחנית ונכנס אל‬
‫ביתו החומרי‪ ,‬הרי אז מתגלה שוב‬
‫הפער בין העניים לעשירים‪ .‬היכן‬
‫כאן השוויון? ולפיכך אומר העני‬
‫בליבו בעת שנמצא הוא בסוכה‪,‬‬
‫קשה לי להיות שמח בחג הסוכות‪,‬‬
‫כשאני יודע שלאחר חג הסוכות אני‬
‫אהיה שוב חסר בחומריות בעוד‬
‫שלעשיר יהיה עודף חומריות‪ .‬ועל‬
‫כך אומר קהלת שהחומריות היא‬
‫הבל הבלים‪ ,‬ואילו הרוחניות היא‬
‫התכלית‪ ,‬בעשיית מעשים טובים‬
‫גם מצדו של העשיר‪ ,‬כמו במתן‬
‫צדקה לעניים היוצרת שוויון בין‬
‫עני לעשיר באמצעות חלוקה צודקת‬
‫של העושר‪ .‬ועל חלוקה צודקת של‬
‫העושר‪ ,‬הנעשית באמצעות מתן‬
‫צדקה מהעשיר לעני‪ ,‬נאמר ”וצדקה‬
‫תציל ממוות“‪ .‬מכאן‪ ,‬שהצדקה‬
‫מצילה ממוות גם את העני מעצם‬
‫קבלתו את הצדקה וגם את העשיר‬
‫מעצם נתינתו את הצדקה לעני‪.‬‬
‫וכאשר יודע העני בעת ישיבתו‬
‫בסוכה בחג הסוכות שהוא אומנם‬
‫יקבל את הצדקה הנאותה מאותו‬
‫עשיר אחרי חג הסוכות‪ .‬מחשבה זו‬
‫משמחת את העני‪ ,‬המתחזק בשמחת‬
‫החג‪ ,‬ובכך גם הוא מקיים בחג‬
‫הסוכות את המצווה ”ושמחת בחגך‬
‫והיית אך שמח“‪.‬‬
‫יוסף רפאלוב – מתנדב מכל הלב והנשמה‬
‫אנשים טובים באמצע הדרך זה לא רק‬
‫טקסט מתוך שיר של נעמי שמר‪ ,‬אלא חלק‬
‫ממציאות ברוכה של נתינה ועשייה למען‬
‫הזולת‪.‬‬
‫יוסף רפאלוב‪ ,‬אדם נפלא ומתנדב למופת‪,‬‬
‫יליד העיר בוכרה‪ ,‬הוא אחת הדוגמאות הטובות‬
‫והמעוררות השראה בזכות התרומה‪ ,‬העזרה‬
‫והערכים שהוא מעניק לסביבה‪.‬‬
‫פגישתנו הראשונה הייתה ממש במקרה‪,‬‬
‫אם כי שום דבר אינו מקרי‪ ,‬בקפיטריה של‬
‫המרכז הרפואי וולפסון‪ .‬איש מקסים וצנוע‪,‬‬
‫חובש כיפה ומשדר ענווה ונועם הליכות‪.‬‬
‫הוא בן ‪ ,71‬עלה ארצה עם משפחתו בשנת‬
‫‪ .77‬אהבת הזולת טבועה בו וכן האהבה לבעלי‬
‫חיים‪ .‬בבוכרה הוא סיים את לימודיו כוטרינר‬
‫ולאחר מכן שימש כ‪ 15-‬שנה כמורה לשפה‬
‫הרוסית בטכניון‪ .‬את אשתו‪ ,‬אהובה )לובה(‬
‫לבית רבייב‪ ,‬הכיר בחו‪″‬ל ויחד עם הוריה‬
‫ושתי בנותיהם‪ ,‬החליטו לעלות ארצה‪ .‬היא‬
‫אחות במקצועה וגם היא עוסקת כיום בפעילות‬
‫התנדבותית‪.‬‬
‫ההחלטה לעלות ארצה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬לא הייתה‬
‫קלה‪ ,‬ומי שבעצם דחף לעלייה לארץ הקודש‪,‬‬
‫הייתה אשתו האהובה והוריה‪ ,‬על אף העובדה‬
‫כי באותם ימים הגיעו מישראל שמועות על‬
‫גל פיגועי טרור‪ ,‬פצצה שהונחה בשוק הכרמל‬
‫ומציאות לא פשוטה‪.‬‬
‫למרות החששות‪ ,‬חוסר הוודאות והדאגה‬
‫לעתיד בנותיו‪ ,‬הגיע יוסף ארצה עם משפחתו‬
‫והשתלב באולפן בקרית גת‪ .‬הוא ויתר על‬
‫מקצוע ההוראה והתקבל לעבודה כפקח‬
‫וטרינר‪ ,‬מקצוע בו עבד במשך ‪ 31‬שנים‪.‬‬
‫עם פרישתו לגמלאות החליט יוסף להתנדב‬
‫”בשביל תעסוקה ונתינה“ הוא אומר עם חיוך‬
‫מלא ענווה‪ .‬פעמיים בשבוע הוא מתנדב בביטוח‬
‫הלאומי ומבקר אנשים מבוגרים וקשיי יום‬
‫ופעמיים בשבוע הוא מתנדב במרכז הרפואי‬
‫”וולפסון“ חולון‪ ,‬מסתובב בכל המחלקות‪ ,‬מחלק‬
‫מצרכים וזוכה להמון אהבה הערכה מצד החולים‬
‫ומשפחותיהם הרואים בו דמות חיובית ומוכרת‪.‬‬
‫יע‪″‬ל )יד עזר לחולה( הינו ארגון עזר‬
‫לחולה המרכז מערך של כ‪ 7,000-‬מתנדבים‬
‫בבתי החולים בכל הארץ‪ ,‬הנותנים יד‪ ,‬מפיחים‬
‫עידוד ועוזרים לחולים‪ ,‬תוך תחושת סיפוק‬
‫ושליחות ציבורית‪.‬‬
‫יוסף מתגורר כיום בתל‪-‬כביר‪ .‬למשפחה‬
‫הצטרפו כאן בארץ בן זקונים‪ ,‬שעובד היום‬
‫בהייטק וכלב חמוד פקינזי‪.‬‬
‫יוסף מספר בערגה על חיי קהילה ומסורת‬
‫בבוכרה שאותם אינו שוכח – שבתות‪ ,‬חגים‬
‫ותפילות בית הכנסת‪ .‬עד עצם היום הזה הוא‬
‫מספר לילדיו על ליל הסדר המיוחד שנערך‬
‫בבית ילדותו בבוכרה‪ ,‬וממשיך את המסורת‬
‫של ”והגדת לבנך“‪.‬‬
‫הוא דובר עברית‪ ,‬רוסית ובוכרית ומשלב‬
‫את שלושת השפות בשיחות בבית ומחוצה לו‪.‬‬
‫כשאני שואלת אילו ערכים של העדה‬
‫הבוכרית הוא מנחיל לדורות הבאים‪ ,‬הוא עונה‬
‫– ”כבוד למשפחה‪ ,‬כבוד למבוגרים‪ ,‬חשיבות‬
‫הידע‪ ,‬ההשכלה ורכישת מקצוע לעתיד“‪.‬‬
‫הוא אוהב את החיים בארץ ונהנה לטייל‬
‫עם משפחתו‪ .‬הוא נהנה מיופייה של הארץ‬
‫והשפע הקיים בה‪ ,‬שלא היה כמותו‪ ,‬לדבריו‪,‬‬
‫ברוסיה הרחוקה‪.‬‬
‫געגועיו אל מחוז ילדותו‪ ,‬בוכרה‪ ,‬לקחו‬
‫אותו ואת משפחתו אל מסע שורשים מרתק‬
‫לפני שלוש שנים וביקור במספר ערים‬
‫באוזבקיסטאן‪” .‬היה מרגש“ הוא אומר‬
‫בעיניים חצי דומעות‪.‬‬
‫לסיום אני שואלת אותו מהי המשאלה שלו‬
‫והוא עונה לי בכנות – ”להמשיך להתנדב‪,‬‬
‫לתרום ולעשות טוב למען הזולת“‪.‬‬
‫חזק וברוך יוסף‪ .‬כן ירבו אנשים כמותך‬
‫העוזרים ונותנים לקהילה‪ ,‬בלב רחב מכל הלב‬
‫והנשמה‪.‬‬
‫איריס רופא‪-‬חיים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪10‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫הקשר בין זהות יהודית לבין השיבה לציון‬
‫מחלום לחזון‪ ,‬וממיתוס לאתוס ציוני‬
‫בימים שבהם המושג ”זהות‬
‫היהודית“ נמצא על סדר היום‬
‫הציבורי מבחינת ההיבטים הערכיים‬
‫הגלומים בנושא זה‪ ,‬ראוי להתמקד‬
‫בבעייתיות שקיימת בהגדרת המושג‬
‫זהות יהודית‪ ,‬ועל מידת הקשר בין‬
‫זהות יהודית לבין השיבה לציון‬
‫כהגשמת חלום‪.‬‬
‫ניתן להגדיר חלום כחיזיון לילה‪,‬‬
‫מראות ומאורעות שאדם רואה‬
‫לפעמים בשנתו‪ ,‬וחזון כתמונה שאדם‬
‫רואה בדימיונו‪ ,‬או בעיני רוחו‪ ,‬על‬
‫דברים שיתרחשו בעתיד‪ ,‬בהתאם‬
‫לשאיפתו ומשאת נפשו‪.‬‬
‫אם חלום מבטא מציאות פסיבית‬
‫שבה נמצא החולם בעת שנתו‪ ,‬הרי‬
‫שחזון אמור לבטא מציאות אקטיבית‬
‫שבה נמצא החוזה בעת חזונו‪.‬‬
‫כשחלום הופך לחזון‪ ,‬הגשמת‬
‫החזון מחייבת עשיית מעשה‪ ,‬ולצורך‬
‫עשיית המעשה‪ ,‬הדבר מחייב מנהיגות‬
‫שתניע את הגשמת החזון מהלכה‬
‫למעשה‪.‬‬
‫במהלך הדורות‪ ,‬החזון היהודי‬
‫על השיבה לציון התגשם בתקופות‬
‫שונות‪ ,‬ועדיין ממשיך להתגשם על‬
‫ידי אנשים שונים בעלי זהות יהודית‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬ניתן לראות‪ ,‬אנשים כיחידים‪,‬‬
‫קבוצות‪ ,‬משפחות‪ ,‬קהילות‪ ,‬בעלי‬
‫זהות יהודית‪ ,‬שהיו מפוזרים בגלויות‬
‫השונות‪ ,‬שחלמו על ”שיבת ציון“‪,‬‬
‫חלום שהפך לחזון והתגשם לעיתים‬
‫אפילו בדרך לא דרך‪ .‬אחת הדוגמאות‬
‫לכך היא הקהילה הבוכרית‪ ,‬שעלתה‬
‫לארץ ישראל‪ ,‬בתקופות שונות‪ ,‬ובין‬
‫היתר גם בנתה בארץ ישראל בניינים‬
‫לתפארת‪ ,‬כמו ”שכונת הבוכרים“‬
‫בירושלים‪ ,‬וזאת עוד לפני התגבשותה‬
‫של הציונות ההרצליאנית‪.‬‬
‫עליית יהודי בוכרה לארץ ישראל‬
‫התגשמה למרות המכשולים והקשיים‬
‫שלעיתים היו מנת חלקם‪ ,‬עד כדי‬
‫חולי וסכנת נפשות‪ ,‬מאותם חוויות‬
‫קשות שחוו יהודי בוכרה‪ ,‬מעת‬
‫שיצאו מארצות גלותם בדרכם לארץ‬
‫ישראל‪ .‬בוודאי שגם עליות ציוניות‬
‫אחרות הגשימו את החזון הציוני‬
‫כשעלו לארץ ישראל‪ ,‬בתקופות‬
‫שונות‪ ,‬וזאת למרות הקשיים‬
‫והמצוקות שעמדו בפניהם במהלך‬
‫עלייתם לארץ ישראל‪.‬‬
‫הגשמת החזון הציוני מגלמת‬
‫בתוכה ”אתוס ציוני“ שבא לביטוי‪,‬‬
‫במשמעויות שונות‪ ,‬כמו בהצגות‪,‬‬
‫מחזות‪ ,‬מאמרים של אנשי אקדמיה‪,‬‬
‫התמונה להמחשה בלבד‬
‫פובלציסטים‪ ,‬סופרים‪ ,‬משוררים‪,‬‬
‫וגם פוליטקאים אחדים‪.‬‬
‫אתוס‬
‫למושג‬
‫התייחסות‬
‫בהקשר לאתוס ציוני‪ ,‬נמצא גם‬
‫במאמר ”לשינוי פניה של החברה‬
‫הישראלית“‪ ,‬מפרי עטו של פרופ‪′‬‬
‫יואב גלבר )ראש מוסד הרצל לחקר‬
‫הציונות(‪ .‬לשיטתו‪ ,‬אתוס הוא‬
‫מערכת של אמונות‪ ,‬סטנדרטים‪,‬‬
‫ערכים ועקרונות מנחים המאפיינים‬
‫קבוצה‪ ,‬אומה‪ ,‬או תנועה רעיונית‪.‬‬
‫הרוח היא שמעוררת את הרעיונות‪,‬‬
‫את ההתנהגות וההרגלים של אדם‬
‫בתקופה נתונה‪ .‬האתוס שואב את‬
‫כוחו גם ממיתוסים שונים שבמקורם‬
‫הם סיפורי עלילות שהומצאו וסופרו‬
‫על ידי אבותינו‪ ,‬על מנת להסביר‬
‫תופעות לא מובנות‪ ,‬כמו ”בריאת‬
‫העולם“‪.‬‬
‫על פי הגדרה‪ ,‬המושג ”יהדות“‬
‫נובע מתורת היהודים‪ ,‬שהיא תורת‬
‫ישראל‪ .‬לפיכך‪ ,‬כשמתייחסים לאדם‬
‫כלשהוא ואומרים עליו שיש לו זהות‬
‫יהודית כוונת המילים היא שאדם זה‬
‫הוא – זהה – מזוהה – מזדהה עם‬
‫היהדות‪ ,‬דהיינו עם תורת ישראל‪.‬‬
‫ניתן לומר שהזהות היהודית יונקת‬
‫את משמעותה הערכית והמוסרית‪,‬‬
‫כמכלול‪ ,‬מתורת ישראל‪ ,‬מעם‬
‫ישראל‪ ,‬ומארץ ישראל‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫הזהות היהודית שהייתה בקרבם‬
‫של האבות המייסדים היא שבוודאי‬
‫הניעה אותם כמנהיגי העם היהודי‬
‫להגשים את החזון הציוני בהקמת‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬דווקא בארץ ישראל‪.‬‬
‫אפשר לומר שהתחושה של זהות‬
‫יהודית שחשו בה יהודים שונים שחיו‬
‫בגלויות השונות היא שהניעה אותם‬
‫בתקופות שונות לעשות מעשה ולעלות‬
‫לארץ ישראל‪ ,‬וגם להילחם למענה‪.‬‬
‫יחד עם זאת אנו נמצא שקיימת חוסר‬
‫אחידות באשר למשמעותה של זהות‬
‫יהודית‪ ,‬הנתפסת ומתפרשת באופן‬
‫שונה בקרב ציבורים שונים בעם‬
‫ישראל‪ ,‬ובמיוחד בחברה הישראלית‬
‫שהיא חברה רב תרבותית‪.‬‬
‫כדי לפשט את המשמעויות‬
‫הגלומות במושג ”זהות יהודית“‪,‬‬
‫ראוי לסווג זהות יהודית על פי שני‬
‫ממדים‪ :‬על פי ממד עובדתי‪ ,‬כדי ליצור‬
‫אחידות בין כל חלקי עם ישראל לגבי‬
‫משמעותה של זהות יהודית; ועל פי‬
‫ממד ערכי‪ ,‬כדי להתחשב בשונות‬
‫הרב תרבותית המאפיינת את חלקי‬
‫עם ישראל לגבי משמעותה של זהות‬
‫יהודית‪.‬‬
‫על פי הממד העובדתי‪ ,‬ראוי‬
‫שהזהות היהודית תיבחן על פי‬
‫קריטריונים אובייקטיבים‪ ,‬כמו‪:‬‬
‫אימא יהודיה ו‪/‬או גיור כהלכה;‬
‫ידיעת השפה העברית; מגורים בארץ‬
‫ישראל‪ .‬העוצמה של הזהות היהודית‬
‫בממד עובדתי זה תגרע בהתאם‬
‫לחסר באחד מהקריטריונים הללו‪.‬‬
‫ובכך תהיה אחידות בין הציבורים‬
‫השונים לגבי הזהות היהודית‪ ,‬ומבלי‬
‫להתחשב בשונות הרב תרבותית‬
‫הקיימת בחברה הישראלית‪.‬‬
‫על פי הממד הערכי‪ ,‬הזהות‬
‫היהודית נבחנת על פי מידת החוויה‬
‫הערכית שחווה כל אדם במהלך חייו‬
‫שהיא המגבשת את השקפת עולמו‬
‫לגבי זהותו היהודית‪ .‬אלא שבכך‬
‫נחשפת גם השונות בין ציבורים‬
‫שונים התופסים אחרת את משמעותה‬
‫של המושג זהות יהודית‪ .‬יתכן שדבר‬
‫זה יכול לגרום ברבות השנים לפילוג‬
‫בעם ישראל‪.‬‬
‫להמחשת השונות בעם ישראל‬
‫לגבי תפיסת משמעותה של זהות‬
‫יהודית‪ ,‬ראוי לציין קווים אחדים‬
‫ממאמרו של הסופר שמואל זיוון על‬
‫”ארבע תפיסות יסוד בזהות יהודית“‪,‬‬
‫ולהלן בתמציתיות רוח הדברים‪.‬‬
‫■ ”המחנה החרדי“ – חווית זהות‬
‫מוחלטת בין עם ישראל ותורת‬
‫ישראל‪ ,‬בקיום מצוות‪ .‬האמונה‬
‫והנאמנות לתורה היא הזהות‬
‫היהודית‪.‬‬
‫■ ”המחנה הספרדי“ – זהות יהודית‬
‫נתפסת כמשפחה ”משפחת‬
‫בית ישראל“‪ .‬העם היהודי הוא‬
‫משפחה‪ ,‬הקשר בין בניו הוא קשר‬
‫דמים‪ .‬היהדות מבטאת את אופיה‬
‫הדתי והתרבותי של אותה משפחה‬
‫גדולה‪ .‬הקשר ליהדות הוא קשר‬
‫טבעי שלא ניתן לביטול‪.‬‬
‫■ ”המחנה הדתי‪/‬לאומי“ – זהות‬
‫יהודית מתבטאת בתחושת שייכות‬
‫להיסטוריה ולתרבות של עם‬
‫ישראל‪ ,‬כלאום וכאומה בעלת‬
‫זכות על ארצו ההיסטורית‪ .‬זהות‬
‫יהודית כתפיסה מרכזית שמתוכה‬
‫הופיעה הציונות‪ ,‬ישוב הארץ‬
‫והקמת המדינה‪ .‬יהודי מחובר לעם‬
‫ישראל גם אם אינו מקיים מצוות‪.‬‬
‫■ ”המחנה החילוני‪/‬שמאלני“ –‬
‫זהות יהודית כנרטיב אישי‪ .‬המושג‬
‫”העם היהודי“‪ ,‬וקבלת התורה‬
‫כחוקתו הבלעדית של עם ישראל‪,‬‬
‫אינם רלוונטיים‪ ,‬הם שייכים‬
‫לעבר‪ .‬הדבר היחיד הרלוונטי‬
‫הוא מדינת ישראל‪ ,‬שהיא היצירה‬
‫האחרונה וקו הסיום המוצלח של‬
‫”העם היהודי ההיסטורי“‪ .‬המדינה‬
‫איננה מדינת לאום‪ ,‬אלא מדינת‬
‫כל אזרחיה‪ .‬מדינה יהודית היא‬
‫מדינה מוסרית ודמוקרטית המגינה‬
‫על המיעוטים שבה ונותנת להם‬
‫שיוויון זכויות מוחלט‪.‬‬
‫ניתן לראות את השונות בין ארבעת‬
‫המחנות בארבע תפיסות שונות לגבי‬
‫משמעותה של זהות יהודית‪ .‬והשאלה‬
‫היא‪ :‬האם שונות זו מסמלת שבר‬
‫בזהות היהודית? ואם כן‪ ,‬האם ניתן‬
‫למצוא מכנה משותף להגדרת זהות‬
‫יהודית‪ ,‬שתהיה מוסכמת ומקובלת על‬
‫ארבעת המחנות בעם ישראל שלהם‬
‫תפיסות שונות?‬
‫מבחינת אחדות עם ישראל‪ ,‬בוודאי‬
‫שראוי למצוא מכנה משותף להגדרת‬
‫”זהות יהודית“‪ ,‬שתהיה מוסכמת‬
‫ומקובלת על כל חלקי עם ישראל‪.‬‬
‫הגדרה זו צריכה לנבוע ולהתגבש‬
‫מדיאלוג מכובד בין המחנות השונים‬
‫הקיימים בעם ישראל‪ .‬בכך תתעצם‬
‫ותתחזק גם ההבנה ההדדית וגם‬
‫האחדות בין כל חלקי עם ישראל‪.‬‬
‫יעקב אהרונוב‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪11‬‬
‫סיפורה של משפחת אמינוף‪-‬ישראלוף‬
‫השופט בדימוס אהרן אמינוף‬
‫מספר את סיפור הבריחה של הוריו‬
‫ובני משפחתם‪.‬‬
‫בנימין חייאה בן פאייזי אמינוף‬
‫ומלמל עבדול רחמנוף נולד בשנת‬
‫תרס‪″‬ה )‪ (1905‬בעיר אלמא‪-‬אטא‬
‫בקזחסטאן‪ .‬האם‪ ,‬פנינה בת ישראלוף‬
‫ושרה נארמתוף נולדה בשנת תרע‪″‬ד‬
‫)‪ (1914‬בשהריסבז‪.‬‬
‫בהיות בנימין כבן עשר גורשו‬
‫בני המשפחה מאלמא‪-‬אטא עם יהודי‬
‫המקום‪ .‬המשפחה הגיעה לשהריסבז‪,‬‬
‫שם למד בנימין בתלמוד תורה ובגיל‬
‫חמש‪-‬עשרה החל לעסוק במסחר‬
‫במרחב כולו‪ .‬בעיסוקו המסחרי נפגש‬
‫עם מוסלמים מקומיים‪ ,‬הכיר את‬
‫אורחות חייהם והתיידד איתם‪ .‬בסופו‬
‫של דבר שב לשהריסבז‪ ,‬בה נשא‬
‫לאישה את פנינה לבית ישראלוף‪,‬‬
‫בת למשפחה אמידה במקום‪ .‬סבא‪,‬‬
‫דוד ישראלוף היה מראשי הקהילה‬
‫יחד עם אחיו‪ :‬יששכר‪ ,‬חיים‪ ,‬יוסף‬
‫וזבולון‪ .‬חתימתו מצויה על תעודות‬
‫שונות מן התקופה‪ .‬בשנת תרנ‪″‬ח‬
‫)‪ (1989‬לערך רכש מגרש בשכונת‬
‫רחובות בירושלים ובנה בית מידות‪.‬‬
‫בנו של דוד שימש גם הוא כלנתר‬
‫בקהילה והיה בעל רכוש רב‪ :‬העסיק‬
‫עובדים רבים בחקלאות ואף עסק‬
‫במסחר בזהב ובאבנים טובות‪.‬‬
‫לאחר עליית הבולשביקים יונתן‬
‫עירית ואהרן אמינוף‬
‫נאסר ורכושו הרב הוחרם‪ .‬מבין כותלי‬
‫בית הסוהר בו היה כלוא כשנה וחצי‪,‬‬
‫הצליח באמצעות כסף רב להשיג‬
‫נתינות אפגאנית לו ולבני משפחתו‬
‫הרחבה‪ ,‬בטענה שמאז ומעולם היה‬
‫נתין אפגאני‪ .‬לאחר קבלת המסמכים‬
‫המתאימים הגיש תביעה נגד השלטון‬
‫הבולשביקי‪ ,‬זכה במשפט ונפסק שכל‬
‫רכושו יוחזר לו והוא ישוחרר‪.‬‬
‫מאחר וחשש שמא יתגלה שאת‬
‫הנתינות האפגאנית השיג בשלמונים‬
‫והשלטונות ימצאו עילה לפגוע בו‪,‬‬
‫הציע להם שהוא מוותר על כל רכושו‬
‫ובלבד שיאפשרו לו ולבני משפחתו‬
‫לשוב לאפגניסטן‪ .‬ואכן מבוקשו ניתן‬
‫לו והוא עזב את ברית המועצות עם‬
‫כל בני המשפחה‪ ,‬כאשר אמו ואחיו‬
‫של אהרן נרשמו כילדיו‪.‬‬
‫מסעם של בני משפחת יונתן‬
‫ישראלוף לארץ‪-‬ישראל ארך‬
‫כשלוש שנים‪ .‬בני המשפחה הגיעו‬
‫לכבול שבאפגניסטן‪ ,‬משם המשיכו‬
‫להקת ”שירים מבית אבא“‬
‫קוצרת תשואות בפסטיבל ערד‬
‫כמדי שנה בשנה‪ ,‬הופיעה‬
‫להקת ”שירים מבית אבא“‬
‫בפסטיבל ערד וקצרה שם‬
‫תשואות רבות‪.‬‬
‫הלהקה‪ ,‬מיסודה ובניהולה‬
‫של הגב‪ ′‬מקסימוב‪ ,‬קיימת‬
‫מזה ‪ 15‬שנה‪ .‬מר יוסף בר‪-‬‬
‫נתן‪ ,‬נשיא ברית יוצאי בוכרה‪,‬‬
‫התומך כספית בלהקה מייחס‬
‫חשיבות מיוחדת לשירים‪,‬‬
‫אותן שרה הלהקה‪ ,‬המזכירים‬
‫את ההווי והפולקלור של‬
‫הקהילה הבוכרית בשכונות‬
‫דרום ת‪″‬א בתקופת טרום‬
‫מדינה במחצית הראשונה של‬
‫המאה ה‪.20-‬‬
‫לא נותר לנו‪ ,‬אלא לאחל‬
‫ללהקה להמשיך לייצג את‬
‫המורשת האמנותית של‬
‫העדה‪ ,‬כפי שעשתה זאת עד‬
‫היום‪.‬‬
‫לפשוואר‪ ,‬לקראצ‪′‬י ולבומבי שבהודו‪.‬‬
‫בתחנה האחרונה שהו למעלה משנה‪,‬‬
‫ומשם המשיכו באונייה לבצרה‬
‫שבעיראק‪ ,‬משם לבגדד‪ ,‬לדמשק‬
‫ולבירות‪ .‬מבירות כנראה נכנסו לארץ‬
‫ישראל כמעפילים בלתי לגאלים‪.‬‬
‫במשך כל תקופת הנדודים לא‬
‫ידעו האב והאם דבר זה על גורלו של‬
‫זה‪ .‬האם לא ידעה האם האב הצליח‬
‫לצאת מברית המועצות או שמא‬
‫נתפש ונשלח לסיביר‪ ,‬והאם יזכו היא‬
‫ובנה הפעוט להתאחד שוב עם הבעל‪/‬‬
‫האב?‬
‫כאשר בני משפחת ישראלוף‬
‫יצאו מברה‪″‬מ לאפגניסטן‪ ,‬נותר‬
‫בנימין האב בסמרקנד‪ .‬משום שנשא‬
‫שם משפחה אחר – אמינוף ולא יכול‬
‫לצאת עימהם‪ .‬מספר חודשים אחר‪-‬‬
‫כך הבריח בנימין‪ ,‬יחד עם קבוצת‬
‫יהודים‪ ,‬את הגבול לאפגניסטן ומשם‬
‫המשיכו הבורחים לפרס‪.‬‬
‫כשהגיע בנימין לפרס כפליט שלא‬
‫נשא במסמכים רשמיים כלשהם‪ ,‬נתפס‬
‫והושלך לכלא בחשד שהוא מרגל‬
‫רוסי‪ .‬בכלא שהה כשבעה חודשים‪,‬‬
‫עד אשר במסגרת חנינה כללית‬
‫שניתנה לאסירים פוליטים ואחרים‪,‬‬
‫לרגל עלותו לשלטון של השאה ריזה‬
‫שאה‪ ,‬שוחרר ויצא לחופשי‪ .‬לאחר‬
‫שחרורו פנה לעזרה לקהילה היהודית‬
‫המקומית‪ ,‬הוא הצליח להשיג אשרת‬
‫מעבר ושם פעמיו לארץ ישראל‪.‬‬
‫בני הקהילה השיאו לו אשה באופן‬
‫פיקטיבי ובקשו ממנו להעלותה עמו‬
‫לארץ ישראל‪.‬‬
‫בנימין המשיך במסעו לארץ‬
‫ישראל‪ .‬מפרס הגיע לבגדד‪ ,‬לדמשק‬
‫ולבירות‪ .‬משם הבריח את הגבול‬
‫ונכנס ארצה‪ .‬לאחר שחצה את הגבול‬
‫זכה לסיוע מבני קיבוצים בצפון‬
‫שהדריכו אותו וליוו אותו לאוטובוס‪,‬‬
‫שהגיע למרכז הארץ‪.‬‬
‫בנימין הגיע לירושלים בליל‬
‫הושענא רבה תרצ‪″‬ו )אוקטובר‬
‫‪ (1935‬היישר לחצרה של משפחת‬
‫ישראלוף בשכונת רחובות הבוכרים‬
‫בירושלים‪ .‬למרות שאשתו ובנו‬
‫עזבו את סמרקנד לפניו‪ ,‬הם הגיעו‬
‫לירושלים אחריו והמשפחה הצעירה‬
‫התאחדה שוב בחצרו הגדולה של‬
‫הסבא בשכונת רחובות בירושלים‪.‬‬
‫החיים בירושלים היו קשים‬
‫במיוחד לאם המשפחה‪ ,‬בשל המעבר‬
‫החד מחיי עושר לחיים בבית דל‬
‫וקשיי פרנסה‪ .‬המשפחה המורחבת גם‬
‫כן נפגעה מאוד בעקבות הירצחו של‬
‫יעקב ישראלוף‪ ,‬אחי האם‪ ,‬בתקופת‬
‫מאורעות תרצ‪″‬ו )‪ ,(1936‬שנרצח‬
‫במעלה החמישה‪ .‬יעקב הותיר אחריו‬
‫אלמנה ושבעה יתומים רכים‪.‬‬
‫אהרן נולד באוקטובר ‪1939‬‬
‫ויוסף באפריל ‪.1940‬‬
‫לבן שמחה בן‪-‬שי )פייזקוב(‬
‫לבנות נעמי שמעוני וירדנה זרקי‬
‫עמכם באבלכם הכבד‬
‫על פטירת אם המשפחה‬
‫שרה פייזקוב‬
‫ז‪″‬ל‬
‫בת ר‪ ′‬שמחה ופריחה חיימוב ז‪″‬ל‬
‫אלמנתו של יעקב פייזקוב ז‪″‬ל‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון‬
‫וירושלים ולא תוסיפון לדאבה עוד‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪12‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫עו‪″‬ד אמנון סלומי – שנה‬
‫לפטירתו )‪(2012-1926‬‬
‫במלואת שנה לפטירתו של עו‪″‬ד אמנון סלומי‪ ,‬שכיהן בעבר כנשיאה של‬
‫ברית יוצאי בוכרה ונמנה על מייסדיה‪ ,‬נערכה אזכרה רבת משתתפים ביום‬
‫‪ 27.09.2013‬בבית העלמין בקריית שאול‪.‬‬
‫בטקס נשאו דברים רבים לזכרו‪ ,‬וביניהם בתו נאוה פלד‪-‬סלומי‪.‬‬
‫אבא אהוב שלי‪,‬‬
‫עברה שנה מאז‬
‫פטירתך ולנו היא הייתה‬
‫שנה ארוכה ארוכה‪.‬‬
‫כל כך הרבה דברים‬
‫קרו מאז אותו ערב חג לפני‬
‫שנה‪ ,‬שי אומר שאלו דברים‬
‫שהיו מאוד משמחים אותך‪.‬‬
‫אור חזר מהלימודים‬
‫בארה‪″‬ב‪ ,‬סיים את התואר והתקבל‬
‫לתוכנית ”ז‪″‬ל“ היוקרתית‪ ,‬טל מתחילה‬
‫ללמוד באוניברסיטה וגיא לומד ראיית‬
‫חשבון‪ .‬במשך השנה האחרונה‪ ,‬לא‬
‫הפסקתי לחשוב עליך‪ ,‬במצבים של‬
‫קבלת החלטות ניסיתי לחשוב מה אתה‬
‫היית מייעץ לי לעשות‪.‬‬
‫עד היום כשאני נפגשת עם המנכ‪″‬לים‬
‫של הבנקים ושל החברות הגדולות במשק‬
‫ורואה את ההתנהלות שלהם ואת צורת‬
‫קבלת ההחלטות‪ ,‬אני משווה אותם לצורת‬
‫ההתנהלות שלך ולקבלת ההחלטות‬
‫המהירה שאפיינה אותך‪ ,‬שאצל רובם‬
‫היא לא קיימת‪ .‬לך הייתה מחשבה עמוקה‬
‫וידעת לפתור משברים בהיגיון בריא‬
‫ובצורה שכולם יצאו מרוצים‪.‬‬
‫תמיד אזכור את העצות הטובות‬
‫שנתת לי‪ ,‬כבר מגיל צעיר בחרת לכל אחד‬
‫מילדיך מקצוע לעתיד‪ ,‬מקצוע שהתאים‬
‫לכל אחד מאיתנו ובהמשך עזרת לנו גם‬
‫בבחירות נוספות שעשינו‪ ,‬והנה היום‬
‫שלושתנו מרוצים מהבחירות שעשינו‪.‬‬
‫לאורך כל הדרך היית מעודכן בכל‬
‫מה שקורה איתנו הילדים‪ ,‬למרות שעבדת‬
‫הרבה שעות ולא היית הרבה בבית‪,‬‬
‫היית מעודכן במה שקורה בבית הספר‪,‬‬
‫בציונים ובחברים שלנו‪ .‬היית מקיים‬
‫שיחות ארוכות עם ה”מלמד“‬
‫ולוקח את מיקי ושי לשיעורי‬
‫הכימיה בבני ברק‪ .‬גם כאשר‬
‫כעסת עלינו כילדים‪ ,‬הראית‬
‫לנו את הדרך לחזור אליך‬
‫ולהתפשר‪ .‬אני זוכרת שכילדה‬
‫שאלתי אותך למה אתה אף‬
‫פעם לא מגיע לאסיפות הורים‬
‫בבית ספר היסודי‪ ,‬אמרת לי‬
‫שתגיע בתיכון וכשהייתי בתיכון אמרת לי‬
‫שתגיע כשאהיה באוניברסיטה‪.‬‬
‫גם כשנולדו הנכדים המשכת להיות‬
‫מעודכן בכל‪ ,‬לא היית סבא שהולך עם‬
‫הנכד לגן המשחקים‪ ,‬את זה השארת לנו‪,‬‬
‫אך היית סבא שדאג לדברים החשובים‬
‫באמת‪ .‬כאשר בני אור נזקק לניתוח עשית‬
‫מאמץ להשיג לו את המנתח הטוב ביותר‬
‫ושכנעת אותו לנתח אותו למרות שעמד‬
‫לגרש אותך מהמרפאה שלו בטענה שאינו‬
‫עושה ניתוחים פרטיים‪.‬‬
‫לב רחב ורצון אין קץ לעזור אפיינו‬
‫אותך ביחסיך עם המשפחה המורחבת‬
‫ועם החברים‪.‬‬
‫בשעות הערב היו עולים לביתנו‬
‫חברים לקבל ממך עצות בכל התחומים‪,‬‬
‫משפחה עסקים וכו‪.′‬‬
‫אבא‪ ,‬למרות שבחמש השנים‬
‫האחרונות היית חולה ונזקקת לעזרה‪,‬‬
‫אנו כל המשפחה עמדנו לצידך והשתדלנו‬
‫לתת לך איכות חיים‪.‬‬
‫לא נזכור אותך כאדם חולה‪ ,‬אלא‬
‫כאדם יוצר‪ ,‬נמרץ‪ ,‬אך עם זאת אנושי‪,‬‬
‫בעל לב ענק‪ ,‬אכפתי ורוצה לעזור‬
‫לכולם‪.‬‬
‫יהי זכרך ברוך!‬
‫באהבה‪ ,‬נאוה‪ ,‬מיקי‪ ,‬שי ואמא‬
‫לבעל בן‪-‬ציון‬
‫לבנים עמוס ואמיר‬
‫לבת ענת שטיינר‬
‫עמכם באבלכם הכבד על פטירת אם המשפחה‬
‫רות חיימוב ז‪″‬ל‬
‫בת יעקב ושרה פייזקוב‬
‫ז‪″‬ל‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא‬
‫תוסיפון לדאבה עוד‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪112‬‬
‫‪G‬‬
‫אוקטובר ‪2013‬‬
‫איפה השד?‬
‫אבי )ישראל‪-‬צבי מלברגר( נולד במרכז פולין על נהר‬
‫הוויסלה‪ ,‬אמי )נחמה קלקו – מלברגר( נולדה בביילורוסיה‬
‫על נהר הויליה‪ ,‬הורי החלוצים עלו ארצה ב‪ 1933-‬וגרו כל‬
‫חייהם בירושלים‪ ,‬בתל ארזה על גבול שכונת הבוכרים‪.‬‬
‫אני נולדתי בהר הצופים – על אבני ירושלים – אשכנזיה‬
‫מכל כיוון אפשרי‪.‬‬
‫בעלי – )אהרן אמינוף( נולד בירושלים‪ ,‬אביו )בנימין‬
‫– חייאת אמינוף( נולד באלמא‪-‬אטא קזחסטן‪ ,‬אמו )פנינה‬
‫ישראלוף – אמינוף( נולדה בשהרי סבז באוזבקיסטן‪ ,‬בוכרי‬
‫מכל כיוון‪.‬‬
‫ילדינו‪ :‬הראל והגר – ילידי ירושלים‪ ,‬איתמר – יליד‬
‫מלבורן שבאוסטרליה כולם חצויים‪ :‬חציים אשכנזי )פולין‬
‫ורוסיה הלבנה( חציים בוכרי‪.‬‬
‫חתני – )ניר נחמני( יליד עפולה‪ :‬אמו )בלהה ברדוגו( ילידת‬
‫טנג‪′‬יר )מרוקו הספרדית( אביו )שלמה נחמני( יליד מרוקו‪.‬‬
‫נכדי‪ :‬ירדן‪ ,‬סיני ותבור‪ ,‬נולדו בעפולה והם‪ :‬ישראלים‬
‫במאה אחוז מצד הוריהם‪ ,‬רבע אשכנזים‪ ,‬רבע בוכרים‪,‬‬
‫רבע ספרדים‪ ,‬רבע מרוקאים‪ ,‬מן המקורות של הוריהם‪.‬‬
‫התערובת משובחת‪ ,‬הם אינם יודעים את ההבדל!‬
‫ילדותי בשכונת תל‪-‬ארזה על גבול כרם אברהם מצד אחד‬
‫וגבול שכונת הבוכרים מן הצד האחר עברה עלי בין‪ :‬בוכרים‪,‬‬
‫פרסים‪ ,‬עיראקים‪ ,‬כורדים‪ ,‬סורים‪ ,‬תורכים ואשכנזים‪.‬‬
‫חברי וחברות ילדותי‪ ,‬בשכונה‪ ,‬נשאו את השמות הבאים‪:‬‬
‫בצלאלי‪ ,‬סימן טוב ובניאן – פרסים‪ ,‬מורדוך‪-‬בן שוהם‬
‫– תורכים‪ ,‬ממן – מוגרבים‪ ,‬עובדיה – עיראקים‪ ,‬קנטור‬
‫– אשכנזים‪ ,‬שם טוב – כורדים‪ ,‬קרן‪ ,‬קוכמייסטר –‬
‫אשכנזים‪.‬‬
‫בבית הספר היסודי למדו בכיתתי בנות מכל עדה וצבע‪.‬‬
‫לא הבחנו אז כלל בין עדה לעדה‪ ,‬לא ידענו מה פשר הדבר‪.‬‬
‫)הילדה הענייה בכיתתנו הייתה דווקא אשכנזיה משני הוריה‪,‬‬
‫בניגוד לסטריאוטיפים(‪.‬‬
‫בתיכון בו למדתי היה אכן רוב אשכנזי‪ ,‬אולם בהגיעי‬
‫לצ‪.‬ה‪.‬ל‪ ,‬פגשתי את כל המגוון של ארץ ישראל‪ ,‬וקיבוץ‬
‫הגלויות‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1980‬עקרנו מירושלים לעמק יזרעאל – לעפולה‪.‬‬
‫בבואי לעפולה עמד בראש העירייה – עובדיה עלי – יליד‬
‫עיראק‪ ,‬מאוחר יותר חבר כנסת וסגן שר הביטחון‪ ,‬אחריו כיהן‬
‫צדוק נאווי – יליד עיראק‪ ,‬אחריו כיהן עוה‪″‬ד יצחק מירון –‬
‫ממוצא פרסי‪ ,‬וכיום מכהן אבי אלקבץ – ממוצא מרוקאי‪.‬‬
‫המועמדים בבחירות הקרובות הם‪ :‬אלקבץ וסוויסה –‬
‫מרוקאים‪ ,‬מירון – פרסי‪.‬‬
‫בהלוויה רבת‬
‫המשתתפים של‬
‫הגב‪ ′‬רות חיימוב ז‪″‬ל‪,‬‬
‫ריגשה הבת ענת‬
‫שטיינר את קהל‬
‫הנוכחים בדברי‬
‫ההספד‪.‬‬
‫את מלוא ההספד‬
‫נביא לידיעת‬
‫קוראינו בעיתוננו‬
‫הבא‪.‬‬
‫כולם מזרחים – מזרחים‪ ,‬על פי הגדרותיו של אמנון‬
‫לוי‪ ,‬כולם ראויים לתפקיד‪.‬‬
‫אני מסתכלת סביבי ורואה‪ :‬את ראש עיריית בית שאן –‬
‫ג‪′‬קי לוי – מרוקאי‪ ,‬לפניו שלמה בן לולו – מרוקאי‪ ,‬לפניהם‬
‫פיני קבלו – ספרדי מרוקאי‪ ,‬ראש עיריית מגדל העמק –‬
‫אלי ברדה – מרוקאי‪ ,‬לפניו חבר הכנסת שאול עמור ז‪″‬ל –‬
‫מרוקאי‪ ,‬ראש עיריית נצרת עילית – גבסו – טוניסאי‪ ,‬לפניו‬
‫מנחם אריאב – אשכנזי‪ ,‬ראש עיריית יקנעם – שמעון אלפסי‬
‫– מרוקאי‪ ,‬ראש עיריית עכו – שמעון לנקרי – מרוקאי‪ ,‬ראש‬
‫עיריית כרמיאל – עדי אלדר – עיראקי‪ ,‬ועוד ועוד כל הצפון‬
‫כולו‪ .‬אני מניחה שגם בדרום המצב דומה ביותר‪.‬‬
‫חבריהם הקרובים של ילדי נושאים את השמות‪ :‬יוסיפאור‬
‫– אפגני‪ ,‬מירג‪′‬אני – פרסי‪ ,‬עבאדי – מצרי‪ ,‬מליחי – תימני‪,‬‬
‫מועלם – תימני‪ ,‬איפרגן – מרוקאי‪ ,‬בוגנים – מרוקאי‪ ,‬סויקה‬
‫– פולני‪ ,‬פיודיק – פולני‪ ,‬בכר – ספרדי‪ ,‬דוד – עיראקי‪ ,‬חזן‬
‫– תורכי‪ ,‬הם חברים בלב ונפש‪ ,‬מילדות ונערות‪ .‬אלה הם רק‬
‫בבחינת דוגמא פורתא‪...‬‬
‫מבין חברי הקרובים‪ :‬אברישומי‪ ,‬אזווולוס‪ ,‬אלחדיף‪,‬‬
‫אפללו‪ ,‬אלקבץ‪ ,‬בדיחי‪ ,‬ביתן‪ ,‬ברנע‪ ,‬ברנר‪ ,‬דוד‪ ,‬דלאל‪,‬‬
‫ז‪′‬רזבסקי‪ ,‬חקק‪ ,‬ידין‪ ,‬מוסטקי‪ ,‬מזרחי‪ ,‬מליחי‪ ,‬נחמיאס‪,‬‬
‫נחשון‪ ,‬סידי‪ ,‬סלע‪ ,‬עוז )הוז(‪ ,‬פלד‪ ,‬רוזנברג‪ ,‬שניר‪,‬‬
‫שרבט‪ ...‬ועוד ועוד ועוד‪ ,‬ואלה דוגמאות מעטות – הגלובוס‬
‫כולו מיוצג בשמות‪:‬‬
‫פרס – אפגניסטן ובוכרה‪ ,‬מרוקו טוניס ואלג‪′‬יר‪ ,‬עיראק‪,‬‬
‫תימן וכורדיסטן‪ ,‬מצרים ויוון‪ ,‬בולגריה‪ ,‬רומניה‪ ,‬הונגריה פולין‬
‫אוקראינה ליטא ורוסיה – מה עוד אפשר לבקש?‬
‫בחור נחמד אמנון‪ ,‬אבל ”בלופר“‪ ,‬כפי שאמרנו בילדותנו‪.‬‬
‫הצורך הבוער שלו להשלים עם אביו לאחר מותו‪ ,‬מה‬
‫שלא הצליח לעשות עוד בחייו‪ ,‬ולנער את הנטל שרבץ על לבו‪,‬‬
‫הוליך אותו להכין סדרה שאינה בזמן הנכון ובודאי לא במקום‬
‫הנכון‪ ,‬ולא אמר בה את האמת שדחפה אותו לעשותה‪.‬‬
‫הוא אמנם פרק מעל לבו את המטען הכבד שרבץ עליו שנים‬
‫רבות‪ ,‬אבל השליך את הנטל כולו על כתפי ההתאשכנזות‬
‫”הנוראה“‪ ...‬זו שמאחוריה נחבא לו השד‪.‬‬
‫עכשיו אני לגמרי מבולבלת‪ ,‬האם לאור מצבי הרב‪-‬עדתי‬
‫המסובך‪ ,‬עלי לאסוף את ילדי ונכדי ולצאת לרחובות עם דגלי‬
‫מחאה ולפידים בוערים ולהבעיר את המדינה?‪..‬‬
‫מה אתה אומר‪ ,‬אמנון לוי?‬
‫ומה דעתך‪ ,‬ציון אמיר?‬
‫עירית מלברגר‪-‬אמינוף‬
‫לרעייה יעל‬
‫לבנים שמחה‪ ,‬אבנר‪ ,‬מנחם ור‪ ′‬יגאל‬
‫לבת יפה שרף‬
‫עמכם באבלכם הכבד על פטירת אב המשפחה‬
‫החזן הידוע‬
‫בנימין חיימוב‬
‫ז‪″‬ל‬
‫בן ר‪ ′‬שמחה ופריחה חיימוב‬
‫ז‪″‬ל‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא‬
‫תוסיפון לדאבה עוד‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬