חגיגה לאות, למילה ולספר
G גיליון מס׳ 227 יולי 2013 G G תמוז-אב תשע ″ג ברית יוצאי בוכרה G № 227 G ИЮЛЬ G )ע״ר( בהיותה גוף וולונטרי ,אפוליטי ,אינה אחראית לכל תוכן שהוא אשר מפורסם בעיתון ,למעט דבר הברית בעברית נוסדה ב1972 - ב י ט א ו ן מ ס פ ר , 1 0 9 י ו ל י 2 0 1 3 חגיגה לאות ,למילה ולספר בשבוע הספר העברי על גורלה של השפה העברית תאר יוסף באו )בלשן ייחודי בתחום זה( במילים נוקבות וחדות את המהפך שחל בה במעברה החד מאופל לדרור, מגלות ,שנמשכה אלפיים שנות, לגאולתה ולהתחדשותה ,עם בשורת הציונות. עברית מלים הנוטות ,מלים מיובשות במגלות קלף ,מכוסות באבק תקופות עברו, מאזינות לרשרוש צעדי-המשיח, הלא ממהר לבוא... מלים סגורות ומסוגרות בבתי-כנסת המתנועעים, מלים חרוטות בסלסולי-חזנים בקצב חדגוני-מכני ,מתאבלות באמירת ”קדיש“ על קברה העתיק של המולדת... מלים נרדפות ומבוזות, שמצאו מקלט זמני-ממושך בין דפי-סידורים שחוקים, מספרות במבטא גרוני, על חכמתם וגבורתם הנשכחות של ימי-קדם... מלים רשומות במשך אלפים שנה בכרטסת שפות מתות, בתור ”לשון הקדש זיכרונה לברכה“, מלים אלה ...התעוררו פתאום מתרדמת הדורות ...התבקעו מקליפת הפולחן, פשטו בגדי-שבת מהודרים, נסחפו עם רוח החרות, המנפצת חומות טחובות של גטאות – ושוב פרחו על שפתי יום, שבלוח-שנה, אינו מודפס בצבע אדום. אותיות ישרו גביהן השחוחים, נגבו טיפות שחורות של דמע ובהילולה ססגונית, ובצעדה תוססת מימין לשמאל, כבשו כרזות צעקניות, הרעישו טורי עיתון בתמצית מאורעות ובמערבולת צבעונית של ניאוני פרסום, פרמו את הלילה לגזרים. היום ואותן המילים, שכאילו תפורות היו בחוטי-שגב ופתוס על-פי מידות מלכים ונביאים, משחקות עם ילדים ברחוב, מזיעות בבתי-מלאכה, מסוגננות ומלוטשות מתגנדרות בין המשרדים, רועשות ברחוב ובשוק וצומחות תחת גגו של כל ישראלי, במולדתו שקמה לתחייה. 2 ברית יוצאי בוכרה העיתון הבוכרי G מס' 109 G יולי 2013 גיוס חרדים – דינא דמלכותא דינא? קבלת זכויות מהמדינה כנגד מילוי חובות כלפי המדינה היריעה תקצר מלספר על צדיקים נוספים עוד מקדמת דנא ,ידוע ממקורות תנ″כיים על מלחמות מצווה ומלחמות רשות שעשו אבותינו הקדמונים, צדיקי יסוד עולם .בכללם אפשר למנות נביאים גדולי עולם ,כמו אברהם אבינו ,שנלחם עם שלוש מאות ושמונה עשר חניכיו כנגד ארבעת המלכים כדי להציל את לוט בן אחיו; משה רבינו, שנלחם יחד עם בחורי ישראל כנגד עוג מלך הבשן וכנגד סיחון מלך האמורי; יהושוע בן-נון ,שנלחם עם נבחרים מצדיקי ישראל כנגד העם העמלקי, ולאחר מכן יהושוע נלחם גם בכיבוש הארץ; גם אליהו הנביא הוביל מלחמה כנגד נביאי הבעל בהר הכרמל ,שנלחמו בכל דור ודור כנגד אוייבים ,ובכללם מתתיהו החשמונאי כהן גדול וחמשת בניו שנלחמו כנגד היוונים .אפילו הכוהנים והלוויים היו שומרים ומגינים במשמרות על בית המקדש ,כאשר מדי לילה שמרו עשרים ואחד לוויים ברחבה החיצונית של בית המקדש ושלושה כהנים שמרו ברחבה הפנימית של בית המקדש .עליהם פיקחו ממונים שסיירו בתורנות בלילות על מנת לבדוק שלא נרדם אף שומר במשמרתו .היה ונמצא שומר שנרדם במשמרתו ,היה הממונה, שבידו אבוקה ,שורף את בגדיו של אותו שומר. יש רגעים שהעם צריך להמשיך להתפלל לישועת האל ,אבל גם חייב לעשות מעשה פיזי כציווי האל; למשל, כאשר בני ישראל יצאו ממצרים ,הם קפצו לים סוף ונעשה להם נס ונצלו מאויביהם המצרים .מכאן למדים שיש רגעים בחיי עם ישראל שאפילו האל מורה להם לעשות מעשה בשעת סכנה, כדי להגן על כלל עם ישראל. למעשה ,השתתפות פיזית במאמץ המלחמתי כנגד אוייבים יש בזה גם ”שיוויון בנטל“ וגם שמירה על הלכידות החברתית ,מבחינת” ,כל ישראל ערבים זה לזה“. נשאלת השאלה ,האם בימינו בני ישיבות חרדיים הם צדיקים גדולים יותר מאברהם אבינו ,ממשה רבנו, מיהושע בן-נון ,מאליהו הנביא, ממתתיהו החשמונאי ,מהכוהנים והלוויים שהגנו ושמרו בגופם על בית המקדש ועוד. בתקופה המודרנית ,לאחר השואה, הונהג בראשית ימי מדינת ישראל הסדר בשם ”תורתו אומנותו“ ,לפיו 400בני ישיבות יזכו לדחיית מגיוס לצה″ל לצורך שימור המורשת היהודית .בשנת ,1968הוגבל המספר ל 800-בני ישיבה .עם עליית הליכוד לשלטון בשנת ,1977בוטלה ההגבלה על מספר הנכללים בהסדר ועל מספר הישיבות המוכרות ,ובאמצע ,2005 נכללו בהסדר כבר 41,450איש. הסדר זה יצר מצב שבו רוב הציבור החרדי נפטר למעשה משירות צבאי. מצב זה הביא לעתירות בבג″ץ כנגד ההסדרים השונים שנעשו במהלך השנים .בעקבות אחד מפסיקות בג″ץ הוקמה בשעתו ועדת )השופט( טל, במטרה להחליף את ההסדר הקיים בהסדר חדש .ביולי ,2009צוות מעקב פרלמנטרי ליישום חוק טל קיבל ידיעה מאגף כוח אדם בצה″ל שמספר מקבלי דחיית השירות גדל על אף חוק טל, ובכך נכשל לחלוטין השילוב בצה″ל באמצעות חוק זה. מאז שנכשל השילוב באמצעות חוק טל ,החל לעלות על סדר היום הציבורי נושא ה”שוויון בנטל“ .רק לאחרונה הובא לידיעת הציבור כי הממשלה ביקשה להעביר הצעת חוק חדשה בכנסת לגיוס בני ישיבות חרדיים .בין עיקרי הצעת החוק ישנם תמריצים וסנקציות ,להבטיח את השוויון בנטל בין כל חלקי האוכלוסיה היהודית. כמובן שנשמעו קולות להתנגדות בקרב הציבור החרדי ,ועל כך אמר שר החינוך הרב שי פירון” ,אם יש ציבור שרוצה לקבל את הזכויות כמו ביטוח לאומי ,כמו מערכת חינוך מיטבית ,כמו שירותים עירוניים ,אבל אומר אנחנו כשנפר חוק לא תחול עלינו אחריות פלילית ,ונתייחס לצבא כתוכנית כבקשתך ,זה בעיני שבר היסטורי והחמצה של הזדמנות“ .ועוד הוסיף ואמר השר פירון” ,מי שרוצה להיות אזרח במדינת ישראל חייב לשאת בנטל, הוא חייב להיכנס מתחת לאלונקה .כל מיני אמירות פופוליסטיות שלוקחים את התורה – שאתה יודע עד כמה הוא יקר לי – והופכים אותו להיות בית כלא של ציבור רחב שלא מתאים ללמוד בישיבות כל ימיו רק כדי שהילד שלהם והילד שלי לא יפגשו ביחד – הדברים האלו נגמרו ונסתיימו“. לאור הדברים האמורים ,ראוי לבחון את שאלת השיוויון בנטל מנקודת מבט של שתי השקפות שונות. האחת מנקודת מבט דתית ,הגורסת ”דינא דמלכותא דינא“; והאחת מנקודת מבט חילונית אוניברסלית ,הגורסת על מחוייבות האזרח לשרת בצבא ,כפי שבא לביטוי בתפיסתו של אחד מהוגי הדיעות ,הפילוסוף פרדריך הגל. דינא דמלכותא דינא הוא מושג הלכתי בתחום המשפט העברי שתרגומו מארמית הוא” :דין המלכות- דין“ .משמעותו של דין זה הוא שבצד הצו ההלכתי היהודי ,קיים תוקף הלכתי לזכרו של פרופ ′יום-טוב עסיס ז″ל מדברים שנאמרו עליו ע″י ,יוסף בר-נתן נשיא הברית, בכנס ”יהדות בוכרה היסטוריה ותרבות“ ,שהתקיים במכון בן-צבי בינואר 2010בירושלים. ”ברצוני לברך את פרופ ′עסיס ,ראש מכון בן-צבי ,ממשיך דרכו ומסורתו של יצחק בן-צבי ,באלו המילים :על הרמב″ם נאמר – ”ממשה עד משה לא קם כמשה“ ,ובפרפראזה :מאז הנשיא בן-צבי ,ומאז ”תור הזהב“ של יהדות ספרד בימי הביניים ,לא קם עוד אדם כמוך ,העוסק בכל מאודו ,בחקר יהדות ספרד והמזרח .אשרינו ואשרי חלקנו ,על כי זכינו באיש בעל שיעור קומה כמוך .די אם אציין מספר מאמרים שלך” :עזרה הדדית וסעד בקהילות ישראל בספרד“” ,תסיסה חברתית ומאבק בין מעמדי בקהילות ספרד“” ,המשבר בקהילות סרגוסה בשנים .“1663-64 על שכמותך נאמר במסכת יבמות” :נאים הדברים כשהם יוצאים מפי עושיהם“. גם לדין המקום והמדינה ולצו שליטיה. הלכה זו הינה יוצאת דופן ,משום שהיא נותנת תוקף חוקי למשפט זר ,שמקורו אינו יהודי .למשל ,לדעת רוב הפוסקים, מי שמעלים תשלום מס או מבריח את המכס ,עובר באיסור תורה. הביטוי דינא דמלכותא דינא מופיע בתלמוד בשני הקשרים שונים .ההקשר הראשון נמצא בבבא קמא ובנדרים. הביטוי מציין את החובה לשלם למלך מכס ,וזכותו של המלך לקבוע נוהלי גבייה של המס ,וכן זכותו לקחת חומרי בנייה לצורך בניית גשרים ,שלא לפי הכללים שאדם רגיל מחוייב בהם. ההקשר השני לביטוי דינא דמלכותא דינא נמצא בבבא בתרא ובגיטין .הביטוי מציין את יכולת המלך לקבוע את כשרותן או אי כשרותן של פעולות מסחריות ,וקביעותיו תקפות גם אם הם שונים מכללי המשפט העברי. למעשה הכלל של דינא דמלכותא דינא ,נקבע להלכה על פי כל הראשונים, בין לעניין זכות המלך לגבות מיסים ובין לעניין זכות השלטון לקבוע דרכי מסחר .כמובן ,כאשר המלך )השלטון( מחוקק חוקים כנגד מצוות הדת, החוקים בטלים ,בין השאר משום שאין עניין ממלכתי למלך לגרום לנתיניו לעבור על דתם. הרמב″ם קובע שהכלל של דינא דמלכותא דינא מתייחס למלך שהמטבע שלו משמש מסחר במדינה. לשיטת הרמב″ם ,המלך רשאי בתנאים מסויימים לגייס לצבא בכפייה מכל העם .רש″י ,בעל התוספות ,הר″ן והרשב″א מסייגים את הכלל של דינה למלכותא דינא ,דווקא למלך גוי – לשלטון גוי .בעוד שהרמב″ם ,הסמ″ג והמאירי סבורים שכלל זה אמור גם במלך יהודי – לשלטון יהודי. בימינו יש מחלוקת בין פוסקי זמנינו ,האם הכלל של דינא דמלכותא דינא תקף במדינת ישראל לגבי שאלת גיוס בני ישיבות חרדיים .יחד עם זאת ,יש להדגיש שכל הפוסקים בציבור החרדי וכל הסוברים שאין דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל, כולם מורים באופן ברור שעל פי ההלכה ,חובה על כל תושב בישראל לשלם מיסים למדינה ,משום שהוא נהנה משירותי המדינה ומעוניין בהם )תשובות והנהגות ח″ד שי″ט פתחי חושן הל ′גניבה ,עמוד י″ד( .כמו כן הם מורים כי ישנה חובה לציית לחוקי המדינה ,משום שללא חוקים לא ישמר הסדר החברתי ,ואז ,כמאמר חז″ל, ללא מוראה של מלכות ”איש את רעהו חיים בלעו“ .ובמיוחד לחוקים שתועלתם ברורה והנהוגים אצל כלל הציבור )כחוקי תנועה(. המשך בעמ6 ′ לבן פרופ ′אליהו עסיס ראש המחלקה לתנ″ך באוניברסיטת בר-אילן ולבני משפחת עסיס לענפיה עמכם באבלכם הכבד על פטירתו בטרם עת של האי גברא יקירא ושפירא ראש מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח יקיר הקהילה הבוכרית פרופ ′יום טוב עסיס ז″ל המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפון לדאבה עוד ברית יוצאי בוכרה בישראל יוסף בר-נתן – נשיא הברית ויו″ר החברה לחקר המקרא בן-ציון ופנחס פוזיילוב שושנה רון המנכ″לית ההנהלה והחברים 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : העיתון הבוכרי G מס' 109 G יולי 2013 ברית יוצאי בוכרה 3 השקת החוברת ”לירושלים שלנו“ מאת ד″ר גיורא פוזיילוב לרגל השקת החוברת ,התקיים בבית אב″א בירושלים ערב מיוחד לציון 80שנה לבריחת יהודי בוכרה מברה″מ לא″י. פתח את הערב המחבר ההיסטוריון ד″ר גיורא פוזיילוב בדברים הבאים: ”סיפור הבריחה של יהודי בוכרה מברה″מ ושאיפתם של מרבית העולים להגיע בכל דרך לירושלים הוא אחד משיאי הגבורה של יהודים להגיע לא″י .אמנם ,החוברת כבר חולקה לסטודנטים בטקס חלוקת המלגות בשנת תשע″ג ,אולם התכנסנו כאן לשמוע על התכנים של החוברת וכמה מסיפורי הבריחה והעלייה ,ותובנות לעתיד כיצד עלינו להטמיע את הסיפור יוצא הדופן הזה בהוויה הישראלית .במהלך הערב נתייחס להיבטים שונים של הבריחה והעפלה“. בתום דבריו ,הזמין המנחה את ד″ר שלמה חיזק ,נשיא מרכז אב″א ומשנה לנשיא ברית יוצאי בוכרה ,לברך את האורחים: ”אני רוצה לומר ,שמאוד שמחתי שערב זה יהיה ערב מוקדש לירושלים שלנו .ירושלים המוזכרת בספרי המקרא פעמים רבות יותר מכל עיר אחרת ,עיר שכולנו אוהבים והמילים המרגשות שאני בטוח שכולנו זוכרים ,ימים ספורים לפני מלחמת ששת הימים ,אותו ערב מיוחד בבנייני האומה שמענו את השיר ”כי שמך צורב את השפתיים אם אשכחך ירושלים אשר כולה זהב“. אבות אבותינו היו המעפילים, שבאו לארץ .הדרך הייתה ארוכה הם לא באו באייר אוזבקיסטן .הם באו על חמורים וגמלים וברגל .והיו כאלה שאפילו חלומם לא התגשם. אנו ,צאצאים של אותם מעפילים, של אלה שאהבו את ירושלים ומסרו את נפשם למען ירושלים .אני חש את זה .הרגשתי את זה יותר ,כשהייתי הרבה שנים בחו″ל .הרגשתי תמיד שירושלים במיוחד הייתה חסרה לי .ואנו הדור של ממשיכי בניין ירושלים. אני שמח שבית אב″א שלנו משמש כמרכז פעילות לירושלים שלנו ,לארץ שלנו לעם שלנו .במקום הזה יש 40איש ,שכבר התגיירו ויושבים בארץ עם כיפה סרוגה, עם כיפה שחורה ,שהתיישבו במאה ד″ר גיורא פוזיילוב ,מנחה הערב מכל העולם .אני שמח על שילוב של כל הגורמים. חתן השמחה – ידידי ד″ר גיורא פוזיילוב .אתה היסטוריה מהלכת של העדה הבוכרית“. הדובר הבא היה נשיא ברית יוצאי בוכרה מר יוסף בר-נתן .משפחת בר- נתן נקראת על שמו של אבי המשפחה נתנאל בן אליהו .נתנאל נולד בקירגיזטאן ב .1902-אביו של נתנאל אליהו עסק במסחר ובחקלאות. בשנת תר″ע ) (1910עברה המשפחה לבוכרה )בגלל גזירת גירוש( ובשנת תרע″ד ) (1914עברו לקרקי – עיר הגובלת עם אפגניסטן. שם עסק אליהו במסחר עד שנת תרפ″ח ) .(1929בהמשך נשמע מפי מר יוסף בר-נתן על קורות משפחתו טרם עלייתם לארץ: ”השמחה והעיצבון אחים סמוכים זה לזה כסמיכות היום והלילה“, מאמרו של הגאון מוולוז′ין .בערב זה אנו מעלים את נושא העפלה לציון התקופה ,בה הגיעו הורינו לארץ .זו השמחה .והעיצבון – שהלך מאתנו איש דגול פרופ ′יום-טוב עסיס ,ראש מכון ”בן-צבי“. החוברת ,שאותה אנו משיקים היום ,הוצאה לאור ע″י ברית יוצאי בוכרה ונתמכה ע″י מכון בן-צבי, חולקה בטקס הענקת המלגות שלנו השנה .החוברת פותחת בשירו של חיים חפר ,המבטא את הנושא שלנו: ד″ר שלמה חיזק ,יו″ר מרכז אב″א בין גבולות ,בין הרים ללא דרך, בלילות חשוכי כוכבים, שיירות של אחים בלי הרף, למולדת אנו מלווים. יוסף בר-נתן ,נשיא הברית שערים .אני רוצה שכולם ייקחו חלק בבניין הארץ. אני שמח לראות את חוג הידידים של אב″א ,את הפעילים של קונגרס יהודי בוכרה .אני מברך אותם על הפעילות .אני שמח לראות את ידידי היקר איש רב פעלים יוסף בר-נתן, המנכ″לית שושנה רון .תודה על כל הפעילות המבורכת לראות את כולנו שותפים לעשייה .אני שמח לראות אתכם אלה שתרמו לפעילות גם במרכז כאן .פעילות של מרכז אב″א חשובה לא רק לארץ .אני מקבל מכתבים על חשיבות העשייה כאן הסיבות העיקריות להעפלה היו: המציאות הבלתי נסבלת ,שנכפתה על הורינו ע″י שלטון האימים של סטאלין – הגזרות והחנק הכלכלי, שנבעו מהחרמת ההון היהודי; רדיפת הסוחרים והתעשיינים ,שנחשבו )אויבי לקונטרה-רבולוציונרים המהפכה( ובשל כך הושלכו לכלא או הוגלו לסיביר וחלקם ,לצערנו, נעלמו וגורלם נשאר עלום .זאת בנוסף לרדיפתם הדתית והתרבותית של אנשי הקהילה ,שלא אפשרו לה לחיות חיים מסורתיים בהשקט ובטח. באחד הימים פנה אלי ד″ר גיורא פוזיילוב ושאל מה הקשר שלי לשם יעקב איליג .′השבתי לו שיעקב איליג ′היה אחי סבי מולא אליהו איליג .′יעקב היה גבאי בית- הכנסת וסבי שימש כנשיא הקהילה. וגיורא בישר לי שעלה על מסמך, לפיו ועד העדה הספרדית בירושלים הודה במכתב בשנת תרנ″ו ,לפני 110שנים ,ליעקב ואליהו איליג ′על תרומתם :פעם אחת 200רובל זהב ופעם שנייה 40רובל זהב. אבי ,מולא נתנאל )נתנקה( איליג,′ שהיה עסקן ציבור ושימש כבעל תקיעה ,בעל קורא ובעל תפילה מעל 75שנה ,נרדף על כך ונרדף ע″י ה-ג.פ.או .שבעתיים בהיותו איש עסקים יבואן ויצואן וככזה נחשב בעיני השלטונות הקומוניסטי לקונטרה רבולוציונר. מפקד המשטרה החשאית ניסה באיומי אקדח לאלצו להיהפך למלשין בעבורם .אבי סירב ובגין זה ישב בבית סוהר .בדרך לא דרך ובמתת כספי נכבד הצליח לברוח ממאסרו וביקש מקולגה שלו מאפגניסטן שישלח לו מברק על כך שממתינות לו סחורות בעיר קרקי, שהיא בכיוון ההפוך מגבול אפגניסטן. כיוון שהוא סיפק סחורות לשלטונות ,ה-ג.פ.או אפשרו לו להגיע לסחורה. הוא עלה לרכבת ,כאמור לכיוון הפוך לקרקי ,ירד בתחנה הראשונה וחזר על עקביו ,עלה על רכבת לטרמיז ליד הגבול האפגני .שם חיכה לו מבריח גבולות ,שסיפק לאבי רובה וסוס, עליו דהר והבריח את הגבול למזר- שריף שבאפגניסטן. בהגיעו לאפגניסטן ,לעיירת גבול ובעקבות הלשנה ,נעצר והובהל לקבול .שם ישב בבית סוהר .שוחרר משביו והמתין לקבלת סרטיפיקט. תוך פרק זמן הגיע לו הסרטיפיקט ומשפחת איליג ′המשיכה את המסע הרגלי בדרך לא דרך לא″י ,לא לפני שעברה את פרס ,עיראק וירדן ומשם עמדו רגליה בירושלים. המשפחה התארחה בלילה הראשון בביתם של שולמית ויצחק תילאיוף“. בתום דברי מר יוסף בר-נתן, התייחס המנחה למשפחת פנחסי, שבניהם נכחו במקום .יעקב פנחסי נולד בסמרקנד בשנת .1900 עלה לראשונה ארצה בהיותו בן 10יחד עם אביו חיים וסבו מולא בבאג′אן פנחסוף .שב לסמרקנד ולאחר המהפכה הבולשביקית היה בין ראשי הפעילים שעסקו בחינוך יהודי ובפעילות ציונית גם במסגרת ארגון ”החלוץ“ .כל זאת במטרה לחזק בקרב בני הקהילה את הזהות היהודית והקשר לא″י. ° 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : 4 G העיתון הבוכרי ברית יוצאי בוכרה מס' 109 G יולי 2013 השקת החוברת ”לירושלים שלנו“ ° בעקבות הרדיפות נגד הפעילים למען היהדות והציונות ומתוך כך שראה שאין תקווה לחידוש החיים היהודיים באסיה התיכונה ,יצא יעקב פנחסי מאודסה באוניה והגיע ליפו ביוני .1928בארץ פעל במסגרת ההסתדרות למען בני הקהילה .כתב מחקרים רבים וחשובים על הקהילה ומורשתה ונחשב בר-סמכא בנושאים אלה. המנחה הזמין את מר טדי פנחסי ,מנכ″ל הקונגרס ,לשאת את דבריו: ”גדלתי בבית ,שהמורשת הבוכרית הייתה חשובה ביותר .אני שמח שיש המשך לשמירת המורשת במדינה חופשית כמו שלנו ולקיים בה חיי יהודים מלאים“. ד″ר פוזיילוב חזר ושאל – מניין שאבו הבורחים את כוחות הנפש לצאת למסע אל הבלתי נודע? בבריחה היו כמה סוגי גיבורים: האבות ,שעמדו בראש הבורחים וסיכנו את חייהם וחיי יקיריהם; והאמהות ,נשים צעירות ,שחלקן היו אף בהריון בשעת המסע. התשובה טמונה ברוח היהדות של אותם אבות ואמהות שהבינו שאין תקווה לחיים יהודיים בגלות הבולשביקית. על בריחת משפחתה סיפרה הגב′ שרה מולוקנדוף: ”הרקע לבריחת המשפחה ,מסך הברזל שהפריד בין א″י לאסיה התיכונה .הדרך היחידה ,שעמדה בפני משפחת מולוקנדוף להגיע ארצה הייתה להבריח את הגבול. המשפחה מנתה חמישה איש – ההורים משה חיים ודבורה ,אחותי תמר בת ,4אני בת 2וקרובת משפחה צעירה בת .17המשפחה יצאה את סמרקנד ב 1934-והגיע ארצה ב2- במרץ .1935 טדי פנחסי ,מנכ″ל הקונגרס שרה מולוקנדוף ,מעפילה המשפחה נדברה עם מורה הדרך בטשקנט ויצאנו לדרך .הדרך הייתה קשה ובמיוחד לילדות ,שהיו רכות בשנים .ההליכה קשתה עליהן והפיתרון של המדריכים היה לקשור את הבנות בחבלים צמודים לגביהם של שני נערים כבני ,16שסחבו המערכת: ראש המערכת – יוסף בר-נתן ,נשיא הברית עורך ראשי – בנימין בן-דוד עורכת משנה – שושנה רון ,מנכ״לית הברית גרפיקה ועיצוב – נלי פלדמן חברי המערכת: רון שחר-יששכרוב ,גאולה אבידן-פוזיילוב ורונן אברהמוף כתובת: ברית יוצאי בוכרה רחוב הקונגרס ,2תל-אביב 66044 טלפון – ;03-6393448טלפקס – 03-6882785 קבלת קהל – בימי א׳-ה׳ ,בשעות – 11.00-14.00 כל הזכויות שמורות למערכת אותן על גביהם .במהלך כל הדרך המדריכים האיצו בהם ללכת כמה שיותר מהר .בשלב מסוים אני, התחלתי לבכות והמדריכים רצו לחסל אותי בדרך שהייתה מקובלת על-ידם בדריכה ברגלם על תינוקות וכל זאת מחשש שכלביהם של החיילים הסובייטים ישמעו את בכיים של התינוקות ויגלו אותנו. אמי הצליחה לחלץ אותי מהסכנה בתגובתה האמיצה .בתום הליכה של 4ימים ו 4-לילות עייפים ורצוצים הגענו לגבול הפרסי .המשטרה המקומית רצתה להחזיר אותנו לברה″מ ,אך הישועה הגיעה בדמותו של יהודי מקומי .בעזרת ”בקשיש“ מכובד שכנע את המשטרה הפרסית להשאירנו בפרס. הגענו למשהד ונשארנו לחיות בה ארבעה חודשים .במהלך ימים אלה פנו הורי לקונסול הבריטי במקום וקבלנו ויזה לעלות לארץ .המשכנו את המסע דרך עיראק ,סוריה ,גשר בנות יעקב ומשם לירושלים“. סיפורה של שושנה רון, מנכ″לית ברית יוצאי בוכרה דומה לסיפורה של משפחת מולוקנדוף. להוציא ,סיפור השוד ,שעבר עליהם. ”בהגיע משפחתי סמוך לגבול הפרסי ,אמרו לנו המדריכים – ”אתם עייפים מאוד .הגבול לא רחוק .תנוחו כאן בתוך המערה הסמוכה .מחר בבוקר בכוחות רעננים תעברו את הגבול ותגיעו לפרס“. שמענו בקול המדריכים והלכנו לישון .למחרת בבוקר קבלו את פנינו שודדים עם מסכות שחורות על הפנים ופקדו עלינו” :ידיים למעלה“. מתאוששים אנחנו עוד ”מהאורחים“ ,ציוו על הגברים לפשוט את בגדיהם .את אבי ,שהתנשא לגובה של 1.86מטר הכניסו לתוך בור .הכורדים חששו מפניו בהיותם נמוכי קומה .בעוד השודדים עסוקים בחלוקת השלל ,החליט אבי להגיע לערימת הנשק של השודדים שניצבה לידו ולירות בהם .השודדים שהיו זריזים ביותר ,הקדימו את אבי ,דרכו ברגליהם על ידיו וירו עליו .למרבה המזל הכדור פגע בכובעו של אחד הגברים ,שהיה עמנו בחבורה .הכובע עף והאיש המבוהל פנה לאבי ושאל: ”מישה ,תסתכל ,אני חי או מת?“ מסתבר ,שגם ברגעים קשים של חיים ומוות אדם לא מאבד את חוש ההומור שלו. תגובת השודדים הייתה ,שכעונש על אמי לפשוט את בגדיה העליונים. אבי שאל” :תגידו לי באיזה תרבות אישה נשואה מתפשטת בפני גברים זרים?“ תשובת השודדים הייתה” :טוב ,שתיקח צ′ודיר“. אמי שהייתה אישה חכמה במיוחד נצלה את ההזדמנות ושלפה מתוך מעילה שתי מטבעות זהב מתקופת ניקולי והסתירה אותם בחול שמתחת לרגליה .מטבעות אלה הצילו אותנו בימים הראשונים ,שחיינו על אדמת פרס. בהמשך דומה סיפורנו לסיפורה של שרה ,שגם אותנו המשטרה הפרסית ניסתה לשלוח חזרה לברה″מ ויהודי מקומי הציל אותנו מגזרה זו על-ידי ”בקשיש“ נכבד. לארץ הגענו באוניה דרך המפרץ הפרסי הודו ,האוקיאנוס ההודי, תעלת סואץ וחיפה“. סיפור העלייה האחרון היה של בני דורון )דוידוב( שלא כמו סיפוריהן של המשפחות הקודמות, הגיעו לארץ בצורה לגאלית ב,1935- בהיותם נתינים אפגאנים. בסיכום הערב ד″ר פוזיילוב פנה לקהל וביקש לדעת אם יש למשפחותיהם סיפורי בריחה, תיעוד או מסמכים ותמונות מתקופת הבריחה של משפחתם .כל זה יתקבל בשמחה רבה. ד″ר פוזיילוב הביע את תקוותו שסיפורי הבריחה של אבותינו ימצאו את מקומם הנאות במוזיאון ההעפלה. סיכמה שושנה רון במלאת 80שנה להעפלת יהודי בוכרה לארץ-ישראל ברית יוצאי בוכרה מנציחה תקופה הרואית זו לדורות הבאים באתר מחנה העפלה בעתלית .כל חומר תיעודי וויזואלי )סיפורי העפלה ,תמונות, תעודות מעבר ,אישורי כניסה לא″י וכו (′יתקבל בברכה לכתובתנו: ברית יוצאי בוכרה ,רח ′הקונגרס ,2ת″א ,טלפקס03-6882785 : מייל[email protected] : 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : העיתון הבוכרי G מס' 109 G יולי 2013 ברית יוצאי בוכרה 5 דוד ארבוב – בעל הלב החם והיד הפתוחה – הכל יודעים על נדיבותך בשורה של נושאים .האם יש דמות בקרב משפחתך, ששימשה לך מופת בחייך? – אני זוקף את כל פעילותי בתחום הציבורי לזכותו של אבי יצחק ,הוא היה איש עממי ,נעים הליכות ותמיד נתן לזולת ,שלא על מנת לקבל פרס .נתינה לשמה ללא תנאי ,בצניעות ובשקט. דמות אחרת במשפחתי ,שהשפיעה עליי רבות, הייתה של סבי מצד אמי אליהו מני יצחקוב .הוא היה איש ציבור וביתו היה תמיד פתוח לכל. – באיזו מידה אתה מנחיל מורשת זו ,של נדיבות וסיוע לזולת ,לדורות הבאים? – האווירה ששררה בביתנו ,והיום היא מורגשת יותר מאי פעם ,שיש להודות לבורא עולם על כל הטוב שיש לנו ויחד עם זאת להעניק ככל יכולתנו לנזקק .אני תקווה ,שילדיי יורישו תכונה זו גם לילדיהם. מה בעצם הניע אותך לתרום דווקא למחלקה אנדוקרינית וסוכרת בבית חולים שיבא? לפני מספר שנים פניתי ,כאחד האדם, לבי″ח שיבא לקבלת טיפול רפואי .אני מוכרח להודות ,שהטיפול של הצוות הרפואי בי ,היה ללא כל דופי .לימים ,חליתי שוב ,ושוב פניתי לבית החולים ושוב הטיפול של הצוות הרפואי היה ללא כל רבב .ושם קרה לי מקרה מעניין. פנה אלי פרופ ′אבי קרסיק ושאל אותי ,האם אני מכיר מישהו בשם צחי ארבוב ,עליו קרא בעיתון על עסקה כלכלית גדולה שביצע .השיבותי לו, שזה בני .שאל אותי הפרופ ′ומניין יש לו כל כך הרבה כסף? עניתי ,שכנראה מאביו .המשיך פרופ ′קרסיק ושאל – אם כך ,מה דעתך לערוך שיפוץ במבנה של המחלקה? כמובן ,שנעניתי בהתלהבות רבה לבקשה .הרגשתי ,שזה המעט שאני ,כפציאנט שנהנה מהשירותים הטובים של המחלקה לשביעות רצוני ,יכול להחזיר בתמורה. מכאן ואילך העניינים התגלגלו במהירות ונפל בחלקי העונג לתרום לבניית המחלקה האנדוקרינית וסכרת לקידום המחקר והטיפול בחולים שזקוקים לטיפולה. אני מוכרח להודות ,שההרגשה בגין מעשה זה היא נפלאה והלוואי שאמשיך לתרום ולסייע ככל שאוכל לחברה הישראלית. – לא אחת שמעתי אותך מספר על התעללותה של המחנכת שלך בבית ספר יסודי. אילו היית פוגש בה היום .מה היית אומר לה? – חיי כתלמיד בבית ספר יסודי היו קשים ביותר .המחנכת נהגה להיכנס לכיתה ועוד בטרם החלה בשיעור נהגה לקרוא בקול – ”ארבוב, החוצה“ .קשה להבין את יחסה זה .אם זה נבע מאי השתייכותי לעדה של רוב התלמידים – כלומר האשכנזים או ליחס זאת אישית אלי .על כל פנים, התייחסות זו של המחנכת אלי הביאה להצטברות של המון מרירות ,המון כעס ותגובתי על רגשות אלה באו לידי ביטוי בהתנהגות תוקפנית כלפי סביבתי .לשאלתך ,אילו הייתי פוגש את המחנכת שלי כיום ,הייתי אומר לה – במעמדי כיום לא הייתי מעסיקך אפילו כמזכירה סוג ג ′במשרדי. שושנה רון בראיון עם דוד ארבוב הענקת תעודה לדוד ארבוב על נטיעת עצים ביערות קק″ל על שמו – מתי חל מפנה בחייך? – התחלתי לעסוק ביהלומים בגיל צעיר ביותר .גיליתי תושייה רבה בתחום ועשיתי רווחים טובים עוד בהיותי נער .אפילו אבי התפעל מרווחי הגבוהים בתחום תעשיית היהלומים וביקש ממני לא להתגאות בכך יותר מדי .וכך זה התקדם והתפתח בצורה בלתי רגילה והגעתי למעמדי כיום .בניתי את חיי בעשר אצבעותיי באמונתי בכוחי ,וביכולתי להגיע להישגים נכבדים בעיקר בעזרת חריצות ,יוזמה ,יושר ותושייה. אני חייב לציין ,שחלק גדול מההצלחה בחיי הייתה ללא ספק תרומתה של אשתי דליה ,המלווה אותי לאורך כל חיי מזה קרוב ל 50-שנה. – אתה ללא ספק בוכרי גאה .במה? – אכן ,אני בוכרי גאה .למרות שהייתה לי ילדות לא קלה מעולם לא התכחשתי לשורשיי העדתיים .אני מודע למורשת הבוכרית שלנו. אני מוכרח להודות שאני שואב הרבה מאוד מידע בתחום זה מעיתונכם ”העיתון הבוכרי“ שאני מאוד נהנה לקרוא אותו .ובכלל ,אני חושב שאתם עושים עבודה טובה ובהזדמנות זו אני רוצה לציין את יחסי האחווה השוררים ביני לבין האחים פוזיילוב ,אותם אני מוקיר ומאוד מכבד. אני מאחל לכם המשך עשייה פורייה בעתיד. למחרת הראיון חל יום הולדתו של דוד ארבוב .האחים פוזיילוב ,ממייסדי ברית יוצאי בוכרה ,העניקו לדוד תעודה על נטיעת עצים ביערות הקרן הקיימת ורשמו את שמו בספר הזהב של הקק″ל. במעמד חבריו ומוקיריו של דוד ארבוב פתח מר פנחס פוזיילוב את דברי ברכה במילים הבאות: ”לדוד יש זכויות רבות בתחומים רבים. למרות כל הקשיים בילדותו הוא התפתח והגיע למעמד בכיר בתחום ענף היהלומים .הוא נמנה בין קומץ של אנשים שנותנים דוגמא לכל אחד ואחד מאתנו .דוד מצטיין בטוב לב ,שאין לזה אח ורע ואני מאחל לו המשך הצלחה במעשיו“. המברך הבא היה נשיא ברית יוצאי בוכרה, מר יוסף בר-נתן ששאל” :מה אפשר לאחל ליהודי יקר ,שהגיע להישגים כלכליים נכבדים מאוד והצטיין בעיקר בתרומה לקהילה? דוד מסמל את האדם כצמח השדה .ככתוב: ”צדיק כתמר יפרח ,כארז בלבנון ישגה“.ומה המשמעות? הצדיק פורח כתמר ,הנותן פרי מתוק .לצדיק יש צאצאים נכבדים ומוצלחים כמותו ואז הוא נהנה מאחר שצאצאיו מהווים את הפרי המתוק .אבל אם הוא צדיק רק בזכות עצמו ואין לו בנים ממשיכים ומוצלחים כמוהו, הוא כארז .יש לו בלוטים בלי טעם .ה ′בירך אותך ,דוד יקירנו ,ברעיה נאמנה וגם בצאצאים משכמם ומעלה יהי רצון שכל אחד מהם ישכיל ויצליח. מצאתי שארבוב 211בגימטריה זה ”מהגדולים וטובים“ וגם ”גומלי חסדים“ .הלכתי לשם דוד בגמטירה זה – 14יד .יש לו לב חם אבל החשוב ביותר שיש לו יד פתוחה להעניק לאנשים ,לנזקקים ולעמותות תרומות נכבדות. הוא אומר ,שהוני לא כולו שלי ,אלא אני מהווה צינור שמוביל ממני לקהילה .ובזהות זו הוא גם ”אהוב“ שאף זה בגמטריה 14והיום יום הולדתו וחגג עמנו .גם ”חגג“ בגמטריה .14 דוד יקירי ,אני מאחל לך אריכות ימים ובריאות טובה ,לזכות ולרוות נחת מרעייתך הנאמנה ויוצאי חלציך .כן ירבו“. דוד ארבוב הודה לאורחים מעומק ליבו על דברי הברכה של נציגי הברית ה″ה פנחס פוזיילוב ,יוסף בר-נתן ושושנה רון. ש.ר. לידידינו הנכבדים דליה ודוד ארבוב אשריכם שבזכות תרומתכם הנדיבה הוקמה המחלקה האנדוקרינית וסכרת בביה″ח שיבא תל-השומר במעשיכם הנאצל ,האופייני למסורת הנתינה שלכם ,הינכם מקיימים את: ”רפאנו ה ′ונרפא ...והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו“... ברית יוצאי בוכרה בישראל הנשיא יוסף בר-נתן בן-ציון ופנחס פוזיילוב ההנהלה והחברים 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : 6 ברית יוצאי בוכרה פינת המסורת מאת :יעקב אהרונוב קשר הדדי בין מוצא למסע פרשת ”מסעי“ מתמקדת בין היתר גם ברשימת המסעות שעשו בני ישראל במדבר מעת יציאתם מארץ מצרים ועד לפני כניסתם לארץ המובטחת. רשימת המסעות מתייחסת לארבעים ושניים מקומות שבהם חנו בני ישראל במרחבי המדבר במשך ארבעים שנות נדודים .כנאמר” ,ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה ′ואלה מסעיהם למוצאיהם“ )במדבר ל″ג ,ב( .ונשאלת השאלה ,מדוע משה מציין בתחילה את המוצא לפני המסע ,כנאמר” ,מוצאיהם למסעיהם“ ,ופעם נוספת משה מציין את המסע לפני המוצא ,כנאמר” ,מסעיהם למוצאיהם“. מפרשים רבים עמדו על סוגיא זו .ובכל זאת. ניתן להוסיף ולומר שהמוצא מסמל את העבר – את השורשים; ואילו המסע מסמל את ההתקדמות אל היעד העתידי .ובראייה עכשווית ניתן לומר שיש כאלה מעם ישראל היוצאים למסע אל עתידם תוך שהם שוכחים את מוצאם ,ולכן גם אינם שומרים על שורשי יהדותם – לא בעסקיהם וגם לא במסעיהם ברחבי העולם .והדבר עשוי להביא בסופו של דבר להתבוללותם ובכך לפגום בקיום של עם ישראל ההולך ומתמעט כתוצאה מהתבוללות זו .ומאידך, יש כאלו בעם ישראל היוצאים למסע אל עתידם תוך שהם זוכרים תמיד את מוצאם ,ולכן שומרים העיתון הבוכרי G מס' 109 G יולי 2013 פרשת מסעי הם תמיד על שורשי יהדותם – גם בעסקיהם וגם במסעיהם – אפילו ימצאו במקומות הכי נידחים ברחבי העולם .והדבר מבטיח למעשה את סוד קיומו וריבויו של עם ישראל . ניתן גם לומר שאלה מעם ישראל שהם שומרי מסורת הם דוקא היוצאים ממוצאיהם למסעיהם, בהתקדמות ממסורת אבותיהם אל עתידם; ואילו אלה מעם ישראל שהם אינם שומרי מסורת ,ולפתע מגלים שאין כל תכלית לחייהם ללא שמירה על מסורת אבותיהם ,הם דוקא העושים את מסעיהם למוצאיהם ,דהיינו ,עושים הם מסעות לגילוי מוצאם במסורת אבותיהם. יוצא איפוא ,שהשמירה על המוצא כזכרון העבר היא שמבטיחה את הצלחת המסעות בהתקדמות אל העתיד .ומכאן גם יובן לנו מדוע אמר משה בתחילה ”מוצאיהם למסעיהם“ .לאחר שנשתכנע שזכרונות העבר הם גם שמירה על מורשת העבר ,רק אז נבין שניתן להמשיך ולהתקדם במסעות בטוחים אל מטרות העתיד .ומכאן גם יובן לנו מדוע אמר משה בהמשך ”מסעיהם למוצאיהם“ .ומשני מצבים אלה גם נלמד עקרון חשוב מאוד ,שהמסע קדימה אל העתיד יונק הוא את חיותו משורשי מורשת העבר, כמו עץ הגדל ומתפתח מכוח שורשיו ולא מכוח עליו ופריו .לכן גם כל מסע שמטרתו להתקדם אל עתיד בטוח יצליח להתגשם מכוח השמירה על מורשת העבר ,שהיא המוצא .ומכאן שהמוצא מסמל את השורשים הנותנים חיים ,ואילו המסע מסמל את ההתקדמות אל עתיד הנותן תקווה לחיים טובים יותר .ולכן ,הקשר בין מוצא למסע הוא קשר הדדי מבחינת הא בהא תליא. ראוי לציין שכל אחד מהמסעות שבני ישראל עברו במדבר במשך ארבעים שנה מסמל בין היתר מעין ”ברומטר“ להתנהגות העם .בהתאם לכך גם נלמד מה הלקח שעל עם ישראל ללמוד מכל מסע ומסע ,כמו בשלושת המסעות” ,ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני ,ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות התאווה“ )שם לג ,ט″ו-ט″ז(. שם המקום רפידים נקרא כך משום שבמקום זה רפו ידיהם של בני ישראל מבחינה רוחנית כשהתלוננו וניסו את האל משום שחסרו הם מים לשתיה .דבר זה דרדר אותם לשפל המדרגה ,עד אשר נענשו מצידו של עמלק ,שבא ונלחם בעם ישראל דווקא באותם רגעים שנמצאו בחולשה רוחנית .ולפיכך נטרדו בני ישראל במלחמה זו עד שנגאלו ממנה כשהתרוממו שוב לרוחניות. לאחר שנסעו בני ישראל מרפידים ,חנו במדבר סיני ,ובהר סיני ניתנה להם התורה ,ואמרו ”נעשה ונשמע“ .והנה עם קבלתם את התורה ,בני ישראל שוב התרוממו להתעלות רוחנית עילאית כשגובשו בדעותיהם ואמונתם כאיש אחד .ואולם התעלות רוחנית זו לא ארכה זמן רב ,עד שהגיעו לקברות התאווה. בקברות התאווה בני ישראל שוב התפרקו מרוחניותם כשבאו בתלונות כלפי משה והאל בדרישה לאותה חומריות של תאוות הבשר .הם לא הסתפקו במן כמזון רוחני .בהתדרדרותם זו, מרוחניות לחומריות ,הם אומנם קיבלו את מבוקשם, ובשר עופות השלווים ניתן להם .אלא שמקביל, האל העניש את אותם המתאווים ,שמתו בעת שבשר עופות השלווים עדיין היה נלעס בין שינהם .ועל כן נקרא המקום ”קברות התאווה“. אנו רואים איפוא את הירידות והעליות הרוחניות של בני ישראל בשלושת מסעות אלו .כך גם כל מוצא וכל מסע אחר שבני ישראל עשו במדבר גם הם מלמדים על החוויות והלקחים השונים שראוי לבני ישראל ללמוד מהם – בארבעים שנות נדודיהם במדבר. מוסר השכל שניתן ללמוד גם בימינו מפרשת ”מסעי“ הוא שבמסעות השונים שעושה כל אדם מעם ישראל אל הקידמה וההתקדמות בארץ ובארצות העולם ,ראוי לו לזכור ולשמור תמיד על המוצא ,שהיא מורשת העבר של העם היהודי ,ובכך להבטיח את הצלחת מסעיו בקידמה והתקדמות אל המשך עתידו. וכמובן ,שינחיל זאת גם לבניו ולמשפחתו אחריו ,כסוד קיומו של עם ישראל בכל שרשרת הדורות. גיוס חרדים – דינא דמלכותא דינא? )המשך מעמ(2 ′ כאן ראוי שתישאל השאלה המהותית ,אם פוסקי הציבור החרדי סוברים שעל פי ההלכה ,חובה על כל תושב לשלם תשלומי מיסים למדינה ,כמו ארנונה, משום שאותו תושב נהנה משירותי המדינה ומעוניין בהם ,וגם חובה עליו לציית לחוקי המדינה למען שמירה על הסדר החברתי ,הרי שבכך מתקיים למעשה הכלל של דינא דמלכותא דינא .ואם אומנם כך פני הדברים ,מדוע יוצא דופן לעניין זה קיום חוקי המדינה גם לעניין גיוס תלמידי ישיבות לצבא? שהרי אפילו הרמב″ם גורס שבתנאים מסויימים המלך, דהיינו השלטון ,יכול לכפות על האדם גיוס לצבא. מה גם שראוי לציין ,שבצבא ההגנה לישראל אין חוקים כנגד לימוד תורה ,או כנגד קיום מצוות, או כנגד שמירת שבת ,או כנגד אכילת מאכלים כשרים למהדרין ,או בהכרח לשרת בערבוביה עם נשים .שהרי יש בצבא בתי כנסת בכל בסיס ,וגם בתי מדרשות ,ועל כן ,מדוע לא ישרתו בני הישיבות בצבא ובמקביל ילמדו גם תורה במסגרת הצבא. וכשם שהפוסקים החרדים קבעו שיש משום גזל על תושב מאי תשלום מיסים למדינה עבור שירותים כלכליים ,כמו ארנונה ,שאין בה מסירות נפש ,האם אין גזל מצד הציבור החרדי בכך שהם נמנעים מלשרת בצבא אפילו תקופה קצרה יחסית בחייהם, שיש בה משום מסירות נפש? האם בני הישיבות החרדיים הנמנעים מלשרת בצבא ובכך נמנעים מלהילחם פיזית כנגד אוייבי עם ישראל ,האם נעלים הם יותר מאברהם אבינו ,ממשה רבנו ,מיהושע בן- נון ,ממתתיהו החשמונאי ,מאליהו הנביא ,ועוד? שהם כן נלחמו פיזית כנגד אוייבי עם ישראל .אלה מבני הישיבות החרדיים המשתמטים מהצבא אפילו אינם חושבים שראוי להם לשלם כופר על אי רצונם להתגייס לצבא ,שהרי בכך הם גוזלים את זמנם של אלה שכן משרתים בצבא .שאם היה הנטל שוויוני בין כולם ,הרי שתקופת השירות הייתה מתקצרת לכולם ,ואילו עתה ,משום שאותם חרדים אינם משרתים בצבא ,הרי שזמן השירות מתארך לאלה שכן משרתים בצבא .האם גזל זמן אינו כגזל ממון? זאת ועוד ,אם נעשה גזירה שווה בין החובה ההלכתית כפסיקת הרבנים החרדיים המחייבים חרדים בתשלום מיסים ,על תועלת כלכלית כשירותי ארנונה ,שהם מקבלים מהמדינה ,מדוע לא ישלמו אותם חרדים הנמנעים מלשרת בצבא גם ”מס כופר“ או תשלום כספי על השירות הביטחוני שהם גם מקבלים מהמדינה? שהרי הם נהנים משירותי הביטחון של צה″ל ,שבכך הם יכולים לממש את חרותם האזרחית .לפיכך מה השוני בין גזל מבחינה הלכתית מאי תשלום מיסים עבור קבלת שירותים מהמדינה בעניינים כלכליים לבין גזל מאי תשלום מיסי כופר עבור קבלת ”שירותים“ ביטחוניים מהמדינה. ועתה לנקודת מבט חילונית אוניברסאלית על חובת הגיוס לצבא. המחאה החברתית שנמשכה שבועות מספר ,ברחבי המדינה ,המוגדרת כמחאת ”השוויון בנטל“ ,מעלה שאלת יסוד באשר למחויבות ההדדית של המדינה כלפי האזרח ושל האזרח כלפי המדינה .בהקשר זה, ראוי להעלות שביבי מחשבה ממשנתו של אחד מהוגי הדעות בתורת המחשבה המדינית ,הפילוסוף פרידריך הגל .ממשנתו של הגל ,ניתן להבין ,בין היתר ,שבעידן של לאומיות מדינית ,נמצא שכל אדם חי מעת לידתו ועד לסוף ימיו ”בשלושה מעגלי השתייכות“ שבהם מתקיימות מערכות שונות של מחויבויות והתנהגויות, המשפיעות על אורח חייו. מעגל השתייכות ראשון הוא ”מעגל המשפחה“ )ביולוגית ומלוכדת( ,שבו מתקיימת מערכת של הקרבה ונתינה ,וללא קבלת תמורה בין בני המשפחה )אלטרואיזם פרטיקולרי(. מעגל השתייכות שני הוא ”מעגל החברה האזרחית“ ,שבו מתקיימת מערכת של ”תחרות“ על מקורות המחיה והפרנסה כדי לקיים את מעגל המשפחה .מציאות זו ידועה עוד מקדמא דנא בעת שבני אדם חיו מציד ולקט .מציאות זו חייבה אז ומחייבת לעיתים גם היום להילחם על מקורות המחיה )אגואיזם אוניברסאלי(. מעגל השתייכות שלישי הוא ”מעגל המדינה“, שבו מתקיימת מערכת של הקרבה ונתינה )אלטרואיזם אוניברסאלי( ,בדומה למעגל המשפחה. לדוגמא ,הקרבה בצבא למען המדינה ולמען חברים לנשק .ההקרבה והנתינה במעגל המדינה הינם גם לתועלתו של האדם עצמו ,משום שרק במדינה יכול האדם ליישם את חירותו .אלא שבמעגל המדינה יש לאזרח גם חובות וגם זכויות .החובות הבסיסיות למדינה הן :תשלום מיסים ,שירות בצבא ,ושמירה על חוקי המדינה .ואילו הזכויות הבסיסיות מהמדינה הם :הבטחת חרויותיו של האזרח ,ובין היתר; זכותו לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון; זכותו לקבל דרכון מהמדינה המעיד על אזרחותו כלפי מדינות אחרות .כמובן ,שעל המדינה לספק לאותו אזרח גם את התנאים והמציאות הראויה שיאפשרו לאותו אזרח המשרת בצבא לשמור על צביונו ,לרבות הדתית. נמצא איפוא שבמעגל המדינה קיימת מערכת של יחסי גומלין בין האזרח למדינה ובין המדינה לאזרח, מעין ”אמנה חברתית“ .ואומנם ,אם מערכת הדדית זו ”תיסדק“ מחוסר האמון של האזרח החרדי כלפי המדינה ,משום שהמדינה מצידה ,אינה ”מסייעת“ לאותו אזרח חרדי לפתור את מצוקותיו הדתיות במסגרת הצבא – עלול אותו אזרח חרדי למנוע עצמו מלהתגייס לצבא ,וזאת כמחאה כלפי המדינה. בכך קיימת סכנה לאושיות ”יציבותה“ של המדינה מבחינה חברתית – מעצם היעדר שוויון בנטל. אשר על כן ,על מנת למנוע הטלת סנקציות מטעם המדינה על בני ישיבות חרדיות ,המשתמטים מגיוס לצה″ל ,ראוי שקובעי המדיניות ימצאו ”פתרונות יצירתיים ומידיים“ לאותם צרכים דתיים של בני הישיבות החרדיות ,כדי לאפשר את גיוסם לצבא” ,ויפה שעה אחת קודם“ .ובכך הדבר יאפשר לבחורים חרדיים המשרתים בצבא ,ולבחורים דתיים המשרתים בצבא ,ולבחורים חילוניים המשרתים בצבא ,לחוש שאומנם יש שוויון בנטל ,וכולם שווים בפני החוק במדינת ישראל. יעקב אהרונוב 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : העיתון הבוכרי פינת הלשון מאת :יוסף באו אינו מסוגל .לפני שבעלי-רעיונות גאונים ,המציאו את התקליטים ואת הקלטות ,זריזים בכתיבה ,רשמו את המילים על הנייר ואת המילים החשובות מאוד ,הדפיסו בספרים או בעיתונים .ואיך שמרו הקדמונים על יהלומי-הלשון ,לפני שחכמים עיצבו את האלף-בית-גימל-דלת הפשוטים? – הם הדגימו באיורים במה הדברים היו אמורים :במקום לכתוב ”בית“, ציירו אותו; רצו להגיד ”ראש“, עשו קישקוש דומה לפרצוף; התכוונו לסמן ”מים“ ,תיארו אותם בגלים מזוגזגים .היום חידה מצוירת שמופיעה כמשחק בעיתון ,נקראת רֶבּוּס ומי שפותר אותה ,מקבל פרס. כן ,כן ,בעידן טרום-אלפביתי ,קשה בהחלט היה לבטא את המושגים המדויקים ,כמו למשל ,דיווחי- מאורעות ,מסמכים רשמיים ,חוזים עיסקיים או מכתבי-אהבה .עניינים הסתרבלו ביותר וגרמו לאי-הבנות, שיבושים וטעויות .ברבות הימים נהפכו דיוקנאות המילים לאותיות והיום רק שם האות מרמז על עברה הציורי .המצאת הכתב המודרני מעורפלת וכל ההשערות של מומחים הן בלתי משכנעות ...ידוע רק ,שבימי משה ,כתבו כבר אבותינו מגילות על קלף ,מכתבים על שברי כלי-חרס וחוקים על לוחות אבן – וכתבו אותם באותיות דומות לאותיות שמודפס בהן ספר זה. מה מזכירות לנו אותיותינו? מה בעצם מסמל כל תו ותו? איזה ציור קדום טמון בו? אינני בטוח במאה אחוז שכך בדיוק התגלגלה האבולוציה של הכתיבה ,האם כינוי הסמל מגלה לנו את תוכנו – הרי לכל ארכיאולוג המכבד את עצמו, מסקנותיו הבדוקות ,הנשענות על תגליות טריות לגמרי – לכל מורה – כתיב הוכחות בלתי מעורערות משלו, מכתב למערכת לכבוד נשיאות ברית יוצאי בוכרה באמצעות ”העיתון הבוכרי“ לאחרונה התעוררה סערה ציבורית בארץ כאשר התברר, כי על השטרות החדשים שמנפיק בנק ישראל ועליהן דמויות של משוררים ,אין אף דמות של משורר מזרחי .אחת מחברות הועדה שנדרשה לנושא אף הגדילה ואמרה ,שאינה מכירה שום משורר מזרחי חוץ מיהודה הלוי שחי בימי הביניים ,אבל איננו יודעים כיצד נראה .מתברר ,כי ההנפקה הבאה של שטרות כסף חדשים תהיה רק בעוד כ 15-שנים ,אך בנק ישראל מתכנן להחליף בקרוב את כל המטבעות הקיימים .אחת ההצעות שנשקלות היא ,שעל צידם האחורי של המטבעות החדשים יוטבעו דמויות של אישים במקום הסמלים היהודיים המוטבעים על המטבעות הנוכחיים .כלקח מן הסערה שהתחוללה בשל העובדה שעל השטרות החדשים מופיעים ברית יוצאי בוכרה ”ברית מילה“ – מילון עברי יוסף באו מוכיח במילים ובאיורים את ההיגיון וההומור, שבשפה העברית ,אותה חווה כעולה חדש וגדל עמה לתוך ישראל המתפתחת. הספר פותח זווית ראייה חדשה ,מפתיעה ויצירתית על מקורות השפה והתפתחות המילים. לדבר? הרי אין דבר קל מזה... להשמיע חוכמות ,זה כבר עניין מסובך יותר ,אבל גם כן אינו משהו מיוחד – פשוט ,פותחים את הפה ומילים מתחילות לזרום מעצמן ולהתפזר בכל הסביבה .מסכן רק, מי שגרונו נטול כוח דיבור ...מיתרי- קולו חלודים ואינם מצלצלים כראוי, או פקועים לגמרי ומסרבים לצלצל בכלל .במצב ביש שכזה ,פתאום מעריכים כישרונו של הפטפטן. כאשר מכשיר הפלא ,הרמקול הטבעי והצמוד ,פגום או יוצא מכלל שימוש, הידיים נאלצות לבטא את מחשבותיו ורצונו של האיש האילם .כל תנועתן, בדרך כלל ,מחקה צורת הדבר או מתארת סמלי-המושג שעליו משתוקק לספר האיש ...ולצערו, G מס' 109 G יולי 2013 7 רק משוררים אשכנזים ,נבחנת האפשרות להטביע על המטבעות דמויות של אישים מזרחיים. וכאן אני פונה לחברי נשיאות ברית יוצאי בוכרה .הצעתי היא שהעדה הבוכרית כולה תתאחד ותציע לוועדה המייעצת לשטרות ולמטבעות בבנק ישראל ,בראשות השופט בדימוס יעקב טירקל, להטביע על אחד המטבעות החדשים את דמותו של הרב שמעון חכם. הרב שמעון חכם ),(1909-1843 יליד בוכרה ,היה סופר ,משורר, מתרגם ופרשן המקרא .הרב שמעון חכם תירגם ללשון היהודית- טג′יקית ספרי קודש רבים כמו ”מסכת אבות“” ,הגדה של פסח“, ”מדרש משה רבנו“ ועוד .למען בני הנעורים תירגם את ”סיפורי מעשיות“ ולמען הוריהם את ”אהבת ציון“ של אברהם מאפו .בנוסף לתרגומים הרבים שלו הרב חכם גם כתב יצירות רבות ,ביניהן ”זכר צדיק“” ,פרי עץ הדעת“ ו”מקרא קודש“ ,והכל בשפה יהודית- טג′יקית .מפעלו הגדול ביותר היה תרגום התנ″ך לשפה היהודית- טג′יקית והוא עסק במלאכה זו עד יומו האחרון ,כאשר הגיע למחצית ספר ישעיהו. הרב שמעון חכם חיבר ותרגם למעלה מחמישים ספרים .הוא היה מייסד הספרות היהודית-בוכרית המודרנית ויצירתו השפיעה רבות על התפתחות ספרות זו .אפשר לומר ,כי הרב חכם הוא זה שהניח את היסודות לארון הספרים היהודי- בוכרי. בנוסף לפעילותו הספרותית הענפה ,הקים הרב שמעון חכם תלמוד תורה בבוכרה ,שם לימד תורה את בני העניים .בהיותו ציוני בכל מאודו עלה לארץ ישראל והתיישב בה .היה ממנהיגי העדה הבוכרית וממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים. על כל אלה ראוי הרב שמעון חכם שדמותו תתנוסס על אחד המטבעות של מדינת ישראל. בכבוד רב עדנה בן-יהודה )יהודיוף( לכל פרופסור לתרבות ,טבלאות השוואתיות וטענותיו הצודקות ביותר – וכל אחד מהם גורס משהו אחר. לכן ,למרות הכל ,נתבונן בעשרים ושניים התווים של האלפבית העברי, יכול להיות שאין זאת מציאות טהורה, שכל העסק מקרי בהחלט – אבל, אולי בכל זאת ,יש בזה משהו אמיתי. לפי דעתי ,אסור לזלזל באותיות וגם במילים עבריות ,מפני שהן מלאות תוכן מעניין ,מותח ...ומסתורי. אוזן אמונה טפלה טוענת ,שרגש האהבה והחוכמה מרוכזים בלב. לאחרונה ,אודות להשתלות וניתוחי עבר חיוני זה ,התברר ,מעל לכל ספק ,שאין קשר בין הלב לאהבה, וללב אין שום השפעה על גאונים בעלי ”אי קיו“ גבוה .אמונה לא פחות מוטעית ,קושרת את הכליות עם מצפון ומחשבה .גם במקרה זה הוכיח המדע המודרני ,שאין ממש בדעה קדומה זאת. מסתבר ,חכמינו מתקופת המקרא הקדימו את המחקר בן זמננו ...הם כנראה ידעו כבר אז ,מה שמומחים לאנטומיה גילו לא מכבר ,שהאיזון ושיווי המשקל נמצא באוזן .לכן מכשיר לשקילה נקרא ”מאזנים“ וסיכום ההכנסות והוצאות – ”מאזן“. בית-עלמין אנשים רבים חולמים על דברים, שלפי דעתם ,הולמים אותם .אחד משתוקק לזוהר ולתהילה .שני משתוקק להיהפך לאדון עשיר .אחר שואף להיות רופא מפורסם... אבל כולם יחד חושבים מעל לכל, על שני דברים יסודיים :על דירה מפוארת ועל אהבה .במילים אחרות – על בית ועל מין .אבל דבר אחד בטוח, כולם ללא יוצא מן הכלל ,במוקדם או במאוחר ,יגיעו לבית-עלמין. ניתן לרכוש את המילון במוזיאון יוסף באו ,רח' ברדיצ'בסקי ,9ת"א. תל' .054-4212730 לבן יוסי לנדסמן לאחים שמואל ומשה כהן יוחננוף וב″ב לאחיינים רני ואבי פילוסוף לנכדים ולנינים וב″ב עמכם באבלכם הכבד על פטירתה בשיבה טובה של אצילת הנפש רחל וייל לנדסמן ז″ל נצר למשפחת יוחננוף מחברי קבוצת ”אחוזת בית“ מייסדי העיר העברית הראשונה ת″א בתרומתכם הייחודית לכינונה של העיר ת″א, תנוחמו ולא תוסיפון לדאבה עוד ברית יוצאי בוכרה בישראל הנשיא יוסף בר-נתן בן-ציון ופנחס פוזיילוב ההנהלה והחברים 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : 8 ברית יוצאי בוכרה העיתון הבוכרי G מס' 109 G יולי 2013 חיילת ,עולה חדשה מאוזבקיסטאן סבינה יוסיפובה מלכת החן של ישראל לשנת 2013 ”תזכרי מאיפה באת ,מי את ואיך חינכו אותך“ – זה המשפט ששמעה סבינה מאביה בבית שבו גדלה בעיר בוכרה. היא בת ,21הגיעה ארצה כעולה חדשה לפני שנתיים וחצי ישירות אל מרכז הקליטה בכרמיאל ,לאחר שקבלה החלטה לא פשוטה לעזוב את עיר הולדתה ,לחיות בישראל ובהמשך להשתלב בצה″ל כחיילת בודדה. אני נפגשת איתה בבית קפה בעיר מגוריה בת-ים ,והיא יפה ומקסימה, הרבה יותר ממה שראיתי בתמונות לקראת תחרות מלכת היופי ,בה היא השתתפה. ”אין נשים לא יפות ,יש נשים שאינן מודעות ליופי שלהן ,וכמובן שזה לא מספיק להיות יפה רק מבחוץ“ היא מצהירה בביטחון של מי שמודעת להופעתה החיצונית ולעובדה כי יופי פותח דלתות ,ויחד עם זאת יודעת להעריך את האיכויות המיוחדות שהיא מביאה עמה, של בחורה עצמאית ,שאפתנית ,דעתנית, וכזו שמחוברת מגיל קטן מאוד לזהות היהודית ולזיקה הציונית לארץ האבות. כבר מגיל שש הייתה ילדה שובבה ופעילה במסגרת הסוכנות היהודית, ובגיל 15הייתה מדריכה ,ובין לבין שילבה גם לימודים והופעות בתיאטרון המקומי ,שרה ,רקדה ,דגמנה וחלמה להיות כוכבת. היא מתנשאת לגובה מרשים של 1.83מ ,′אך אינה מתנשאת בשום אופן בהתנהגותה ובאופן שבו היא מנהלת שיחה ומספרת על חייה בארץ ובחו″ל. היא מקבלת את הפידבקים וההערצה מסביבה בחן ובאהבה ועם חיוך של בחורה צעירה שמרגישה בוגרת בכמה שנים יותר מגילה האמיתי ,ודוברת עברית טובה יותר מזו של כמה ממכריי שהגיעו ארצה הרבה לפניה .סבינה משרתת בחטיבה טכנולוגית בחיל חימוש בתפקיד מסווג ואוהבת מאוד את התפקיד ,הצוות והממונים .היא מספרת על יחס טוב של המפקד וקצינת הת″ש, שמאוד מתחשבים בה כחיילת בודדה, וכמי שחתומה על חוזה מיוחד עקב זכייתה בתואר מלכת החן של ישראל. לתחרות היא הגיעה אחרי שחברה טובה ,עולה חדשה מסיביר המליצה עליה .חבר השופטים הביעו אהדה והתרשמו לא רק מיופיה המיוחד ,אלא גם מאישיותה .היא אינדיבידואליסטית, נעימה ואוהבת אתגרים ,במה וקהל, והיא בעיקר כנה ואמיתית ,כזו שנאמנה לעקרונות ולערכים של עצמה. היא מספרת על אבא סמכותי, תכשיטן ממוצא בוכרי ,אדם רציונאלי, אשר החדיר בה מורשת וערכים, ויחד עם זאת כיבד מאוד את רצונה ושאיפותיה האישיות ,ואיפשר לה לעזוב את המשפחה ולעלות ארצה בגפה. אמה ילידת טורקמניסטאן עוסקת באמנות וציור ,וכמו שסבינה אומרת, היא עצמה שילוב של שניהם .יש בה צד אמנותי ,ויחד עם זאת היא מחוברת לקרקע ויודעת לעמוד על זכויותיה. ”עם אילו קשיים התמודדת בשלבי הקליטה שלך בארץ?“ אני שואלת. ”בילדותי“ היא עונה” ,שמעתי סיפורים נפלאים על ארץ ישראל ,על זה שכולם כאן ציונים ,כולם מחייכים ,ויש כאן חיים נהדרים .תוך זמן קצר גיליתי שיש פער בין הצפיה לבין המציאות ,וכי החיים כאן לא קלים .הישראלים רוב הזמן ממהרים ,לחוצים ,ונמצאים במרוץ לא פשוט .עולים חדשים עוברים שוק תרבותי ונחשפים לחוצפה הישראלית שלא הייתה קיימת בגולה .היא מספרת על אחות בת 18שהגיעה ארצה אחריה, על אח בן 12שנשאר עם ההורים בחו″ל, ועל דודה מצד אבא שגרה בישראל. עם ילדות מגוונת ומעניינת ושורשים בוכרים ועם שם שמקורו בשבט רומאי עתיק ,היא מרגישה יותר מכל ישראלית, ושמחה שבחרה להיות כאן. ”למה בעיקר את מתגעגעת?“ היא לוגמת מהמשקה הקר ועונה לי – ”אני מתגעגעת לבית ,למשפחה ולתרבות של אוזבקיסטאן ,לאוכל הבוכרי ולקצב החיים הרגוע יותר ,לעומת החיים כאן בארץ“. היא מחייכת חיוך ביישני ,חושפת שיניים צחורות ונזכרת במשפט שאמה נהגה לומר לה – ”תשמרי על השיניים שלך“ .היא בוודאי התכוונה להעביר לסבינה מסר לחיים שאומר – שמרי על היופי שלך ,ויחד עם זאת תהיי חזקה כדי לנגוס כמו שצריך בחיים ולהגשים את הרצונות ,החלומות והבחירות האישיות שלך. ”אילו ערכים היית רוצה לשמר מבית הורייך ולהנחיל הלאה לילדייך בעתיד?“ היא מישירה מבט ואומרת – ”כבוד! כבוד להורים ,כבוד לזקנים ולמסגרת“. בקרוב היא מתעתדת לנסוע במסגרת משלחת של הסוכנות היהודית לריגה וטשקנט ,ואין לי כל ספק כי אנחנו עוד נשמע עליה בהמשך. כל הכבוד סבינה ,נסיעה טובה והמון הצלחה בעתיד. איריס רופא-חיים ”כוח משיכה“ ספר שירים חדש מאת יוסי אלפי אתגר לאוהבי ספרות ולחוקרים להבנות למשוררנו את הגומחה התואמת את ממדיו והשונה מגומחותיהם של משוררי דורו“. לרגל הוצאת ספר שירה של יוסי אלפי ,בחודש יוני השנה התכנס קהל אוהדיו ,וביניהם ה″ה בן-ציון ופנחס פוזיילוב ושושנה רון מברית יוצאי בוכרה ,שהביעו הערכתם לשיריו. ”כוח משיכה“ הוא חגיגה לספרות העברית. הספר ה 24-במניין הספרים, ספר השירים ה 11-במספר, מכנס בכריכה אחת את מירב ומיטב שירתו של המשורר ואיש התיאטרון יוסי אלפי. זה למעלה משלושה עשורים מפגין המשורר יוסי אלפי נוכחות הולכת וגוברת בעולמה של הספרות הישראלית .עשר ספרי השירה שפרסם בין השנים 1981-2013מציבים יקום אדיר של מרחבים נפשיים ופיזיים ,לשון ייחודית ,עשירה ושובבה ,נוגה ומתפרצת בעת ובעונה אחת .עתה ניתנת לקורא אפשרות להישיר מבט בדמותו דברים שאמרה יו″ר וועדת הפרס ד″ר ליליאן דבי גורי בטקס הענקת פרס אח″י ליוסי אלפי” :יוסי אלפי הוא יוסי אלפי בחברת ה″ה בן-ציון פוזיילוב ועמיר פרץ הכוללת ורבת הפנים של אלפי. פרופסור ששון סומך, חתן פרס ישראל לשנת 2005כותב על ספרו החדש של יוסי אלפי ”כוח המשיכה“” :מדובר במשורר ברוך כישרון שבמשך כארבעים שנה עיצב לעצמו ולקוראיו עולם שופע וססגוני המתרווח בין תרבות-רקע יהודית-ערבית לבין חוויה עברית השופעת יסודות תרבותיים שהגיעו אליה מארבעת פינות העולם. היסוד האנגלי שדבק במשורר בימי לימודיו התיאטרוניים אף הוא תרם יסוד משלו .יצירתו הפיוטית ,שהתגוונה והלכה ,ולא נחה לרגע ,תהווה מעתה ,עם הופעת עיקר כתיבתו במרוכז, משורר בעל עולם נדיר ועשיר, מפתיע ומטלטל .מבעו השירי וקשבו למציאויות הסובבות ,אינם מוכפפים למוסכמות ולטרנדים. קיטובים עדתיים ואי צדק חברתי זוכים בשירתו למבע שירי ייחודי ומערטל; הם מצליחים להיאמר מבעד לראייתו הבלתי משוחדת של ילד העומד לנוכח המציאות הנגלית לעיניו .שירתו של יוסי אלפי מגלה ,חושפת וכואבת עוולות חברתיות כדי לחבק את הכואבים ,כדי לרכך את עוצמת הכאב ולאפשר להם להמשיך הלאה ,עם הזיכרון ובלי הזעקה“. ש.ר. גם חמישה כוכבים גם חמישה כוכבים לא יככבו ושמים מלאים לא יאירו ואדמה חמה לא תזין ונופים רחוקים לא יקרינו אם לא תהיה אתה כוכב בשמים ונוף בתוך עצמך הפרוע פינות פינות אני צריך פינות אומר העגול לרבוע דרך אני צריך דרך אומר העץ לצפור אויר אני צריך אויר אומר הבטון לשיר כיוון אני צריך כיוון אומר המצפון למצפן ואיש לא שר. עייף ומיוסר אני שואל: היש כיוון למצפון? היש דרך לעץ? היש אוויר בקיר? נ″ב: ענה לי השיר לך לפינות העגולות/מצא אוויר בבטון/המצא חושך בהיר צא לדרך בערפל/היה הריבוע/היה הציפור/היה המצפן היה הדרור לעצמך. 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : העיתון הבוכרי G מס' 109 G יולי 2013 9 ברית יוצאי בוכרה שכונת שפירא אהובתי בקרוב בת 90 שכונתי האהובה תחגוג בעוד מספר חודשים את יום הולדתה ה.90- לא מעט קמטים נחרשו בין רחובותיה ושביליה ,אך אני עדיין זוכרת לה את חסד נעוריה ,צועדת בין רחובותיה ,נושמת אויר של ילדות קסומה ומבקרת במקום שבו הפכתי מילדה תמימה לנערה בוגרת ולאשה בשלה. סבתי אסתר יושבת בעליית המדרגות ,קומה שנייה ,מול המאפייה הבוכרית ומביטה על העוברים ושבים .שם בבית הקטן היא העניקה לי ולאימי חיים שלמים של נתינה, אהבה והקרבה .אחת לשבועיים אני מגיעה לכאן ,והנה הפעם אני פוגשת את רינה ורעיה – הבנות של יפה בצ′יוב .הן גרות מעבר לים, וכבר שנים שלא התראינו .המפגש המקרי איתן מעורר התרגשות ומעלה זכרונות ילדות ,על השכונה, על שמוליק אחיהם ,על אימי כרמלה ועוד. בביקורי הבא בשכונה ,לאחר שהן כבר טסו חזרה למקום מושבן בארה″ב ובקנדה ,אני עוצרת במאפיה הבוכרית ,קונה לי גוז′גיז′ה ממולא בדלעת ועולה במדרגות לבקר את יפה .היא שוכבת עייפה בחדר השינה ומעל ראשה תמונה מפוארת מיום חתונתה עם אברם ז″ל .היא מראה לי תמונות של הנכדים ומספרת כי אברם עליו השלום נהג לקנות את הרהיטים הכי יפים והכי יקרים שהיו בזמנו ,ואני חושבת לעצמי איך הרהיטים ,התמונות והניירות שרדו וחלק מהאנשים כבר לא .איך דמויות ומקומות השתנו ,וחלקם אולי עוד ישתנו בהמשך. המחשבה הזו מניעה אותי לתעד, לצלם ולהנציח ,ותוך מספר ימים אני מגיעה שוב לשכונה עם צלם מקצועי. קוראים לו יגאל גוטין והוא חבר טוב של בני עומר .הוא מחכה לי בפינת שדרות חכמי ישראל עם מצלמת פולרואיד גדולה ומשוכללת ,וסופג את האווירה של המקום” .יש גוון מיוחד למקום הזה הוא אומר לי“ .זו הפעם הראשונה שהוא מגלה שקיימת בכלל שכונה כזו ,ואני כבר רואה איך הוא מתחבר למראות ,לריחות, למבנים ולמרפסות המיוחדות שכבר כמעט ולא רואים במחוזותינו .אנחנו עוברים ליד הבית של יפה אברהמוב. צמחיה עבותה ומרשימה מטפסת על קירות הבית מהחצר שהייתה של סבתא מזל וסבא בכור ז″ל ועד למרפסת שבה ישבו איריס ואורלי בית גטניו ,ממייסדי שכונת שפירא להשתזף בחודשי הקיץ ,כשריחות של בחץ ′ואשפלואו ממלאים את הבית. מעל הבית של משפחת קמחג′י עומדת למזכרת המרפסת הענקית שבה שיחקתי מחבואים עם חברותיי בשכונה .בהמשך השדרה מזרחה עומד הבית שהיה של משפחת ירושלמי אשר היגרה לארה″ב. הפעם האחרונה שבקרתי שם הייתה אחרי ששושנה ילדה את בנה הקטן שהיום הוא איש בפני עצמו .ואני עדיין זוכרת את אב המשפחה – רפי ירושלמי ז″ל ,איש יקר ואצילי, פוסע בחליפת שבת בשבילי השדרה, עם משקפיים ,מבט והליכה שהיו מיוחדים רק לו. בצידה המערבי של השדרה ,די קרוב למרפסת של שושנה נמצא הבית של משפחת כהן .בדיוק לפני מספר ימים פגשתי במספרה את שושנה כהן ,אחות של אמנון ,שלא הצליחה להבין איך אני עדיין זוכרת אותה .לו רק ידעה כיצד זיהיתי תוך שניות את סמדר שהייתה איתי בגן רחל ,אחרי כמעט 40שנה שלא התראינו. יגאל מצלם את הגן שלי – גן נחמיה ואסתר שהיה צמוד למכולת של אהרון ולמרפאה של דוקטור לוי המהולל .זה לא נעים לראות גן סגור, אבל אשריי שזכיתי שוב לעמוד כאן ולהזכיר .גדעון ,חבר ילדות ,יוצא לקראתי מהמכולת השכונתית שלו ומכבד אותי בבקבוק מים ובחיוך המיוחד שלו שלא השתנה מאז ימי ילדותנו בגן .ובמרפסת הגדולה יושבת דליה ישראלוב שתחיה – חמותו של בנימין בביוף ,חבר מועצת העיר ת″א .אשת חייל ,אמא של אורלי וגילה .את שני חתניה אני פוגשת במסגרת אירועי הברית-השני הוא דוד שולטי ,הלא הוא דדוש. יגאל ואני ממשיכים אל רחוב חזקיהו המלך ,שם אני מגלה בנין שהיה שייך ליעקב וזלדה גטניו – מייסדי השכונה משנת .1935אין לי ספק כי הם הכירו את סבי בבאג‘אן עמרם ז″ל ,אשר עלה ארצה מטשקנט בשנות השלושים והיה איש נדל″ן ידוע ,אשר סייע לאנשים רבים ותרם לישוב השכונה ושגשוגה. לפני כחודשיים הגעתי לשכונה לאזכרה של שמואל גובליוב ז″ל, איש יקר ,ירקן ידוע ,שהיה בעל מסור לרחל עליה השלום .חיים ,מרדכי ולאה שיחיו סיפרו כי הם זוכרים את סבי שהיה מעין מוכתר של השכונה ,כזה ששמו הלך לפניו .אני, לצערי ,זוכרת אותו כילדה בשנותיו האחרונות ,יושב על הכורסא ,מעשן טבק ,קם ומתהלך עם מקל סבא ומאבד את בריאותו. הנה מגיע דוד נתנוב ,הבן של עליזה ז″ל ומנשה שיבדל″א .הוא כבר לא במדי צה″ל ,אבל עדיין עם עיניים בהירות ועם זיכרונות של שובבות משנות הנעורים שלו ושל אחיו רפי ויגאל. רחוב מסילת ישרים שבעבר הרחוק נקרא רחוב הכנסת ,שינה את פניו ,אבל הקונדיטוריה המפורסמת של חיים סוסתיאל וחנות הירקות של אמנון עדיין שם ,וגם אוטובוס קו 17 הנצחי. אני עוצרת ליד חצר מאוד מסוימת ושואלת בקול רם אם יש מישהו בבית .מספר גברים יושבים על המדרכה מולי ועונים לי ”הוא לא בבית“ .הם וודאי חושבים שאני הזויה ,כי אני מספרת להם שזה היה אמור להיות גן הילדים שלי – הגן של שושנה .הייתי בו יום או יומיים בלבד .אחרי בכי ממושך והתנגדות בלתי מוסברת אמא העבירה אותי לגן אחר .משהו שם לא מצא חן בעיני, ועד היום לא גיליתי מה הוא. אני נכנסת לעליזה מסלון אליזבט והיא מספרת לי על הסבא המיוחד והצדיק שהיה לה – ישעיה יגודייב ז″ל ,ואני נפעמת מהסיפורים ויוצאת בתחושה שיש עוד מה להנציח ועל מה לכתוב .מול הסלון של עליזה ברחוב מסילת ישרים 56עומד לו כבר לאחים הרבה שנים הבית שבו אני נולדתי – בית יצחק ניסים .כבר מספר פעמים בקשתי מאימי המקסימה והמיוחדת כרמלה שתיקח אותי כדי שאראה את הדירה ,והנה אנחנו שתינו צועדות לכיוון הבית. בבית הזה גרו אימי ואבי מיום נישואיהם ועד שגדלתי להיות תינוקת כבת שנה ,ואז עברו לרחוב מאור הגולה .זהו בנין ”רכבת“ גדול. באחת הדירות גרה לפני שנים מישהי שמאוד אהבה חתולות ,ובכל פעם שיצאה לרחוב ,צעדה אחריה שורה של חתולות נאמנות ואוהבות. אנחנו מטפסות במדרגות ואני שואלת את אמא – ”כאן העלית אותי בתוך עגלת תינוקות?“ והיא מחייכת. ”זה הבית“ היא אומרת .מסדרון ארוך ומלוכלך מקדם את פנינו, נעליים מאובקות וריח סיגריות. אנחנו מצלצלות בפעמון אך איש אינו עונה .אנחנו דופקות בדלת ודייר רוסי צעיר פותח את הדלת עם מבט וקול שאינם מזמינים שום אורח. ”בואי נלך“ אומרת אמא .אנחנו יורדות במדרגות ואני חושבת לעצמי – ”אולי טוב שכך“ .ישנם מקומות, אירועים ואנשים שצריך לזכור כמו שהם היו אז ולא כפי שהם כיום. השושנים בגינה של סבתא אסתר עדיין פורחות ושתינו עולות לבית האהוב הזה במסילת ישרים .42 בקרוב נחגוג לך – 90שכונה אהובה שלי .מבטיחה לעשות הכל כדי לשמר,לטפח ,לזכור ,לתעד ולהנציח. היי ברוכה .אוהבת אותך שפירא. איריס רופא-חיים לרעייה חנה לבנים הראל וארנון מרדכי ואלי ,לאחות חנה ולנכדים עמכם באבלכם הכבד על פטירת פנחס זהבי )תילאיוף( בנם של המשוררת שולמית נין לסופר והמתרגם הרב ז″ל ויצחק תילאיוף ז″ל שמעון חכם זצ″ל המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפון לדאבה עוד ברית יוצאי בוכרה בישראל הנשיא יוסף בר-נתן בן-ציון ופנחס פוזיילוב ההנהלה והחברים 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : 10 ברית יוצאי בוכרה העיתון הבוכרי G מס' 109 G יולי 2013 ”חשנו את הציונות במיטבה ואת במשפט ממצה זה הביע נשיא ברית יוצאי בוכרה ,מר יוסף בר-נתן, את רשמינו העמוקים מטיול שנערך למתנדבים – חברי נשיאות הברית בגליל המערבי בתחילת חודש יוני. את הטיול ליווה המדריך מולה דך, איש כינרת ,היסטוריון ,מלח הארץ, שריתק את כולנו בהסבריו המפורטים לאורך כל הטיול. מסלול טיולנו אל חניתה ,שילב בתוכו סיפורי דרך על ציר מישור החוף והגליל של ארץ ישראל לדורותיה. מיד לאחר ארוחת הבוקר בM- הדרך ,חצינו את נחל אלכסנדר תוך שמיעת הסיפור כי שמו הינו על שמו של איכסנדיר אבו-זמבורה ,שהשיט אבטיחים מהשומרון לאורך ערוץ הנחל למעגן על שפת הים התיכון ומשם לעבר שווקי מצרים ,לשימושם של יושבי גדות נחל הנילוס שסבלו ממחלת כליות .שהרי ידוע שמי האבטיח העסיסיים שימשו כתרופה לאותם חולים. עצוב היה לשמוע בהמשך ,כי דיונות החול ”העוטפות ביופיין את החוף“ ייעלמו בעתיד מחופי הארץ, לנוכח בניית סכר אסואן במצרים העוצר את הסחף החולי הבא מאפריקה אלינו באמצעות גלי הים. עברנו את קיסריה על סיפורה ההרודיאני .שמענו את הסיבה להקמת הישוב אור עקיבא הסמוך, שנקרא על שמו של רבי עקיבא ,האב הרוחני של מרד בר כוכבא שהוצא להורג בקיסריה ע″י הרומאים כאחד מעשרת הרוגי המלכות של התקופה ההיא .מדריכנו קרא למרד בר-כוכבא ”השואה הראשונה“ ,שפקדה אותנו, מאחר שבעקבות המרד אדריאנוס קיסר רומא ,השמיד לחלוטין את הישוב היהודי בא″י ,חרש את ירושלים מיסודה והחליף את שמה לאיליה-קפיטולינה ,כדי שלא יישאר זכר לישראל. עברנו גם את הישוב הערבי ג′אסר א-זרקא .שמענו על תושביו שהובאו לא″י מאפריקה על ידי השליט המצרי מוחמד עלי בשנת 1832ואת סיבת הקמתו במקום בו הוא כיום על ידי פיק″א ,באמצעות הברון רוטשילד. ”תאווה לעיניים“ היה לראות את בריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל שהיו מלאות במים כחולים כתוצאה מהגשמים הרבים שירדו באזור בשנתיים האחרונות ומילאו את מי התהום של אקוויפר החוף. נופה של הארץ השתנה באחת עם פנייתנו מזרחה לעבר רכס הרי המנשה .נוף הררי מרהיב עם חורש ים תיכוני .עם סיפור גיאולוגי על המבנה הגירי של סלע ההר ,כמו גם הומור משעשע על הכדאיות לעבור לאתרי הביקור באנדרטת יחיעם המטיילים קשובים להסברי המדריך חומה ומגדל בחניתה תחתונה מגורים גבוהים נוכח עלייתם בפעם נוספת של מי הים ,שיכסו את ארצנו בשלישית. בעת הגיענו לאנדרטת יחיעם, התכנסנו בצל העצים ליד שרידי אחת השיריוניות שהשתתפו בקרב העצוב של שיירת יחיעם בדרכה לקיבוץ יחיעם ב 27-במארס .1948שם סופר לנו על קורות השיירה ביום הקרב העגום ההוא. קיבוץ יחיעם עלה לקרקע ב 1947-באזור מבודד בין כברי לתרשיחה מדרום לנחל געתון .עם פרוץ מלחמת העצמאות עלתה באופן קשה בעיית האספקה של מזון ,מים, כלי נשק ותחמושת וכן חומרי בניין לביצורים לצורך עמידת הנקודה בפני התקפות הערבים .בחורף 1948 התנהלה התחבורה מנהריה ליחיעם בשיירות קטנות ,שעברו בסביבה ערבית. לכוחותינו ביחיעם הגיעו ידיעות וסימנים שצפוי מארב לשיירות על הכביש .המידע המדויק ביותר היה של מודיע מכפר א-סמריה ,שהתריע במדויק על מארב שצפוי באותו יום, שבו ישתתפו כ 1000-ערבים .למרות כל האזהרות ,החליט בן עמי פכטר, חבר קבוץ חניתה ,שהיה מפקד גדוד 21של חטיבת כרמלי ומפקד המרחב, להוציא את השיירה ליחיעם ,בשל מצבו הקשה. השיירה נצפתה סמוך ליציאתה בידי כוחות ערבים ונתקלה במארב של כוח ערבי גדול שהתקיף אותה .בקרב נפלו 47לוחמים מבין 87אנשי השיירה .כולם מגדוד .21לאחר אובדן השיירה נותק קבוץ יחיעם למשך זמן רב ,עד למבצע בן-עמי במאי ,1948במהלכו נכבשו ונהרסו כל הכפרים בדרך ליחיעם. הסיור ליד האנדרטה לזכר נופלי שיירת יחיעם השאיר רושם עז ביותר על מטיילנו ,בהתפעלם מעוז רוחם של לוחמינו במלחמת השחרור. משם שמנו את פעמינו לקיבוץ חניתה.בתקופת המנדט הבריטי ,עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב1936- ובהתאם לספר הלבן ,ממשלת המנדט הבריטית אסרה על רכישת קרקע על- ידי יהודים באזורים מסוימים ,בהם גם האזור בו ממוקם היום קיבוץ חניתה. המרד הערבי הגדול סיכן את הישובים החדשים והבלתי מוגנים ,לכן הוחלט להקים מודל חדש להתיישבות, שנקרא ”חומה ומגדל“ – הקמה תוך 24שעות ,של ישוב מוגן ,מוקף חומה ובו מגדל שמירה. 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : העיתון הבוכרי G מס' 109 G יולי 2013 ברית יוצאי בוכרה 11 העשייה למען העם והמדינה שבדרך“ ואכן ,ב 21-במארס 1938הגיעו 400איש וביניהם 100אנשי פלוגות השדה בפיקודו של יצחק שדה. השתמשו בכ 50-משאיות שהגיעו אל האתר ,מזרחית לכפר הערבי אל- באסה .אלה פרצו דרך למחנה .בוני הישוב סחבו על גבם ,על חמורים וגמלים את כל הציוד הדרוש. בו בלילה הותקפו המתיישבים על- ידי כנופיה ערבית ושניים מהמתיישבים נהרגו .החלו מיד לפרוץ דרך לחניתה עלית ומלאכה זו הושלמה תוך שלושה שבועות. המדריך הוביל אותנו למקום ,בו הוקמו החומה והמגדל בחניתה תחתית. בהגיענו לשטח ציטט מולה המדריך את קונפוציוס שאמר” :לשמוע – זה לשכוח ,לראות – זה לזכור .לשמוע ולראות – זה להפנים .להגיד חומה ומגדל – זה דבר יפה .לראות את זה בסרט זה דבר לא פחות יפה .להבין ולראות בעין את כל הקרשים האלה. תסכלו על מנת להבין עד כמה הצעירים האלה היו נחושים ,חדורי אמונה, שבתוך 24שעות הובילו עם סלים את החצץ ,חלקי אבנים לבניית החומה, שהגנה עליהם מפני כדורי האויב .ואז מרימים את המגדל ,שמשמש כמגדל שמירה ומגדל תצפית – האם מגיע אויב או לא .המקום מעורר מקור למחשבה ,שאתר כמו זה של חניתה, הוא חלק מהעבר המפואר המהווה מסד למורשת שלנו ,שבלעדיו אין עתיד“. נשאלת השאלה מדוע היה דחוף כל כך לבנות את חומה ומגדל במשך 24 שעות .מסתבר ,שמקור החוק הבריטי מתקופת השלטון העות‘מאני ,האומר כי ,כאשר יש גג לא הורסים מבנה .כך בנו את מסחה הלא הוא כפר תבור. את פנינו בחניתה עלית )הקיבוץ של היום( קיבל מיודענו ,יקירנו בנימין בן-דוד העורך הראשי של ”העיתון הבוכרי“ וחבר נשיאות, שליווה אותנו בביקור במוזיאון. בנימין ,בן המקום ,הסביר מניין נובע השם ”חניתה“ .חניתה או חנותה מוזכרת ארבע פעמים במקורות – בתלמוד הירושלמי ,הבבלי ,בתוספתא ובכתובת רחוב .זה דבר מדהים ,לדעת בנימין :בבית שאן ,במקום שמשייכים לתקופת התלמוד ,נתגלה בית-כנסת ובפתחו ישנו פסיפס .הנוסח שבפסיפס זהה לנוסח הברייתא שבתלמוד הירושלמי מהמאה ה 4-ושם כתוב, ש”העיירות האסורות – צורא )צור( וחניתה עלית וחניתה תחתית“ וכו.′ השאלה היא מה זה עיירות אסורות? הברייתא מגדירה מה תחומה של א″י משקוף מתקופת התלמוד בחניתה עלית פסיפס ביוונית מהתקופה הביזנטית במוזיאון חניתה של עולי בבל .הוא התחיל בעכו ונמשך עד ליחיעם .כל מקום שהיה צפונה מזה ,היה מחוץ לגבול א″י .זה אומר – עיירות שחיו בהם יהודים הן אסורות לקיום מצוות הקשורות לארץ כמו שמיטה ,מעשרות וכו .′המעניין הוא, שאם התקיים דיון כזה בתלמוד ,משמע שהיו יהודים שגרו במקומות אלה, אחרת לא היה טעם לקיים את הדיון. ומניין נובעת המילה ”חניתה“? משמעה – חנייה ,תחנה .וזה מתקשר עם סולם צור .מה זה סולם צור? כולנו מכירים את הדרך הקלאסית :דרך הים .אבל ,כשמגיעים לראש הנקרה נתקלים במצוק ,חוף תלול .חצבו אז מדרגות כדי שניתן יהיה לעלות לפחות עם חמורים שמובילים משא בואכה צור .מי שלא רצה ללכת בדרך זאת ,עלה דרך חניתה ,תוך כדי חניית ביניים במקום. מוזיאון חניתה נמצא בבית האבן שנבנה משרידים של אבני כנסייה מהתקופה הביזנטית .מבנה זה שימש חדר אוכל לראשוני המתיישבים. הבניין שופץ ,ומאז 1960משמש כמוזיאון. בדויים שהגיעו לכאן לפני כ200- שנה מהכפר הערבי ערב-אלערבשב, כנראה במקור מסעודיה ,הפכו את הבניין לבית קיט .בקיר האחורי ,מעל אחד החלונות של הבניין ישנו משקוף ועליו תבליט של שני עופות דורסים, פרושי כנפיים עם נחש ביניהם ומשני צידיו פרחים .המוטיב הזה ,אבל עם כתובת עברית ,מופיע בעוד כמה מקומות ,כמו בבית-כנסת דבורה בגולן ובגוש חלב .לפיכך ,הארכיאולוגים סבורים ,שמקורו של המשקוף מבית יהודי ציבורי או מבית-כנסת .התצלום של המשקוף מצוי בתוך המוזיאון. שמו הרשמי של המוזיאון הוא ”מוזיאון לחומה ומגדל להנצחת הנוטר והשוטר העברי מתקופת המנדט הבריטי“. במוזיאון מוצגים מקורות ראשוניים המאפשרים ”לגעת בעבר בידיים“. באגף הארכיאולוגיה יש ממצאים מרתקים מתקופות קדומות .כאן ניתן לראות שרידים של בזיליקה ביזנטית, פסיפסים נדירים ,בעיקר מפורסם ”הפסיפס הגאומטרי“ שהוא ייחודי בארץ .כלים רבים ושונים ובהם :כלי זכוכית ,חרס וקרמיקה ,תצוגת מטבעות של שקל ומחצית השקל מהמטבעה שהייתה בעיר צור בימי בית שני וכן כלי אבן של האדם הקדמון .כמו כן ניתן ללמוד אודות חניתה במקורות היהודיים מתקופת בית שני. באגף ”חומה ומגדל“ מוצגות בסדר כרונולוגי ההתרחשויות מ 1936-ועד מלחמת העצמאות באמצעות תצלומים, דגמים של האזור ,כלי נשק וכלי עבודה ,קטעי עיתונות וארכיון. מוצג חיזיון אורקולי בן 18דקות על העלייה לחניתה ,מבצע חומה ומגדל ואירועי מלחמת העצמאות בשנים ,1947-1948המצור וכיצד הוביל מאבקם של חברי חניתה ותושבי הגליל המערבי לצירופו של האזור למדינת ישראל. חניתה הינה דוגמא לדבקות במטרה ואהבת המולדת ,חלוציות הלכה למעשה ,חיי היישוב המתחדש בתקופה היסטורית מכרעת – מאורעות 1939- ,1936התיישבות ”חומה ומגדל“, הנוטרים והשוטרים העבריים ,הגליל המערבי במלחמת העצמאות ,המצור ופינוי הילדים .העלייה לחניתה הייתה מגדולי מבצעי ההתיישבות של חומה ומגדל – להתיישבות באזור חדש, הררי ,עוין וקשה להגנה. המחשבה על אירועי העבר כמו גם על אירועי ימינו אנו ,מהווה אבן דרך לכל אחד מאיתנו להבין את החשיבות בסיסמת העבר שהייתה” :היכן שתעבוד המחרשה ,שם יהיה גבולנו“. הביקור במוזיאון והסרט ,שהוצג בפנינו על תולדות חניתה גרמו להתרגשות רבה בקרבנו .לרבים קשה היה להאמין איך קומץ קטן של אנשים הצליח לחולל כאן התיישבות כל כך מפוארת. מחניתה עשינו את דרכנו לשלומי. שם השבענו את רעבוננו בארוחה מגוונת שערבה לחיכנו. לאורך כל הדרך חזרה הנעימה לנו אתי ג′ון בכישרונותיה המגוונים במשחק ובשירה ובזה השלימה את פסיפס הטיול על כל חלקיו – חריש יסודי בהכרת ההתיישבות הציונית בגליל המערבי ,בידור על טהרת הפולקלור הבוכרי וגסטרונומיה. על הצלחת הטיול יש להודות למדריך מולה בך ,בנימין בן-דוד, מועצת ארגוני העולים וברית יוצאי בוכרה. ש.ר. בן-ציון פוזיילוב ,בנימין בן-דוד ושושנה רון במוזיאון 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 : 12 ברית יוצאי בוכרה העיתון הבוכרי G מס' 109 G יולי 2013 מספרו של שלמה חיים אשרוב ”מסמרקנד עד פתח-תקווה“ בדי משי בעבודת יד הם :אלאג′ה ,ביקסב, אדרס .הסוגים הללו היו אורגים מחוטי משי טהור בשתי ומחוטי כותנה בערב .לאריגים אלגין-בר, גולי-ברה וקלגיי היו אורגים ממשי טהור ,גם השתי וגם הערב ,וכן שאהי לולה למזרונים או לשמיכות היו אורגים ממשי טהור .המסחר בזחלי משי היה מפותח מאוד .בכל בית הן עירוני והן כפרי היו מטפלים בו והיו מוציאים ”קוקון“ .היהודים היו מתעסקים בסחר ”קוקון“ ,מתקינים מקומות לייבוש הקוקון ומוכרים אותם .גם המוסלמים היו מייבשים קוקון ,אבל בצורה פרימיטיבית דהיינו: על המחצלות על גגות בתיהם. האריגה והייצור של הבדים היו בידי המוסלמים, אבל המכירה הייתה בידי היהודים ,מפני שכל בעל מקצוע היה מביא את תוצרתו לשוק למכירה בכמות לא גדולה וליהודים היו סוכנים בשוק ,שהיו קונים את הכמויות הקטנות ובסוף היום כמות האריגים הייתה גדולה ,וכך יכול הסוחר לספק את צרכיו של הקונה בכל כמות שתידרש. בקוקנד ,כמו בסמרקנד ,בנו הרוסים עיר חדשה לעומת העיר העתיקה שהייתה קיימת. לעיר העתיקה קראו ”כאפיר אבאד .בין העיר העתיקה לבין העיר החדשה היה עובר נחל מים הגדול שנקרא ”סאיי“ .המים הללו היו לשימושם של התושבים המוסלמים והיהודים ,הן לשתייה ולבישול והן לכביסה .כן היו קיימות ברחובותיה אמות מים לשימוש חופשי לכל אחד. אשר לעיר החדשה היה באר מים כמעט בכל בית ,מפני שבחפירת 3-2מטר יצאו המים ,ובקלות ניתן לשאוב אותם בדליים עם חבל .בריכות מים מרוכזות לא היו. למעלה מ 50-אחוזים של היהודים בנו להם בתי מגורים בעיר החדשה ועברו לגור בהם. מקווה טהרה הייתה קיימת בעיר העתיקה ,ליד חצר בית הכנסת .בית מרחץ בבעלות היהודים לא היה ,אלא אחד משושלת בתי המרחץ שבבעלות המוסלמים היה עומד יום אחד בשבוע לרשותן של הנשים יהודיות .הגברים היו מתרחצים עם הגברים המוסלמים ולא היו בעיות. בתי הסוחר של היהודים )מסחר זעיר לטקסטיל( היו מעורים בבתי המסחר של המוסלמים וחנויותיהם – סמוכים זו לזו ברובע המסחרי בעיר העתיקה .היחסים עם המוסלמים היו בדרך כלל תקינים .יחסי שלטונות הרוסים עם היהודים היו אדיבים וטובים יותר מאשר עם המוסלמים. מטעי הכותנה תפסו שטחים גדולים ,בגלל הביקוש הרב על ידי סוכני בתי החרושת לכותנה שבבעלות היהודים )פרט למספר קטן של בתי חרושת שהיו בידי המוסלמים( וכן גידול זחלי המשי ,ייבוש הקוקון והמסחר בטקסטיל; כל אלה נתנו אותותיהם לשגשוג מסחר זה על כל ענפיו. לאחר הכיבוש וסלילת המסילה קוצרה הדרך בין קוקנד למוסקבה ל 6-ימי נסיעה במקום 6חודשי נסיעה קשים. האקלים בקוקנד היה שונה מזה של סמרקנד או טשקנט .ימים חמים מאוד כל הקיץ ובחורף רוחות חזקות; שלגים – לעיתים רחוקות .עגלות- חורף מופעלות 2או 3ימים בשנה בלבד .בלילות חדשי הקיץ היה יורד טל חזק מאוד. נציין כאן שמות היהודים ,בעלי בתי חרושת לכותנה: אבא מלהייביץ ′שימחהיוף ,יעקב חיימוביץ′ ועדייאיוף ,רפאל שלמהייביץ ′פותילהוף ,דוידוב. אלה היו מייצאים את הכותנה מבתי החרושת ישר למוסקבה ותמורתה מקבלים בדי טקסטיל לתצרוכת מקומית וגם מספקים סחורות לסוחרים שהיו באים מכל ערים אחרים במחירים סבירים. בין היצואנים והיבואנים בעיר קוקנד נמנו, בראש וראשונה ,האחים אלישע ודוד יהודיוף, בעלי בית-מסחר גדול לטקסטיל בסיטונות ,שהיו מספקים נולי בראנוף לעיר קשקר ,אחת מערי סין הסמוכה לגבולות קוקנד )פרגאנה(. האחים ועדייאיוף ,ובראשם מולא יעקב חיימוביג ′ועדייאיוף ,בעלי בתי חרושת לכותנה, היו גם מייצאים את הכותנה ישירות לבתי החרושת במוסקבה ,שהיה להם אתם חוזים מסחריים .היו להם בתי מסחר למנופקטורה לא רק בקוקנד, אלא בכל עיר ועיר ולהם סניפים גדולים ופקידים באי כוחם ,שהיו מנהלים את המסחר בשמם ולפי הנחיותיהם ,הן בכתב והן במברקים במקרים דחופים. האחים ריבקוף מולא רפאל ז″ל ,מולא ישראל ז″ל ,משה ברוך ויוסף .ארי בנו של מולא רפאל ריבקוב העפיל לארץ עם אשתו ובניו בשנת 1934 דרך אפגניסטן ,מולא אברהם ג′ה כלאנתר ,יוסף שלום ובנו יעקב קלנדריוף; יוסף איליאיוף ,יעקב אילייאאיוף ,ישראל ,גבריאל ומישא ערבוף .בין סוחרי אבנים ומרגליות :מולא יעקב מורדכיוף ובניו ברוך חי ,זלמן ושלמה; הסוחרים בטקסטיל: מולא ציון יהודיוף ,בן למולא חיים מולא יהודה ובניו יוסף ,ארי ,בנימין ,חייכה ויוחאי ,מולא שלמה יהודיוף ובניו מולא חזקיה ומולא יונה ,מולא אבא יהודיוף ,שעלה ארצה עם משפחתו ב 1924-ובנה לו בית מפואר בשכונת הבוכרים. בשנת ,1917אחרי המהפכה הצארית, כשבראש הממשלה הזמנית עמד קרנסקי ,רצו המוסלמים להקים אוטונומיה מוסלמית משלהם. הממשלה הבינה לדרישת המוסלמים להקים ”שוהראה-איסלאם“ ובתום לבה בלי להעמיק בשורשה של הדרישה ,היה לה רעיון שבין היתר יקבלו המוסלמים תפקידים ממלכתיים ויבואו על סיפוקם בנושאי חינוך .בתי-הספר ינהלו על ידם ובשפתם ,וכן בענייני משטרה ,שיפוט ובתי דין שרעיים .ברם הצבא ,הפיקוד העליון ,הדואר, הרכבות יהיו ישירות תחת פיקוחה של הממשלה וימונה קומיסר ע″י הממשלה המרכזית במוסקבה. המוסלמים חשבו אחרת ,שכל הניהול יתרכז בידם ללא התערבות קומיסרים וגם ללא פיקוד המרכז מגבוה ממוסקבה .בינתיים התארגן כוח מחתרתי תקיף ,אשר בראשו עמד אירגש-ביק המכונה ”כורי-אירנש“ )אירנש שתום העין( בגלל ראייתו הלקויה .הוא הצליח לארגן סביבו חייל של כמה מאות מזוינים באקדחים וברובים .כמעט כולם חיל פרשים ,בעלי כושר מלחמתי ונתונים למרותו הבלעדית. אירגש-ביק הפיל אימתו על תושבי העיר והכפר .היה מטיל מסים כבדים למען כיסוי הוצאותיו בהחזקת אנשיו בעיר ובכפר .מעשיו גבלו במעשי שוד ,ביזה ורצח לצורך ביצוע משימותיו. למוסלמים ,שיזמו הקמת ”שוהראי-יסלם“ נראה הדבר כתחליף לשלטון בבוא העת .על כן ראו באירגש-ביק מושל של המדינה בדרך .הרוסים והממשלה השלטת היו חסרי אונים ,כי התושבים לא שתפו אתם פעולה ,למרות שחלק מהתושבים סבל קשות מעול המיסים והביזה ,אבל מתוך פחד מאנשי אירגש-ביק החרישו. ליהודים הייתה הבעיה הזאת קשה שבעתים. ראשית ,לא ראו בעין יפה את התנהגותם הברוטאלית של אירגש ושל אנשיו והתייחסו למעשיו כלמעשה ליסטים ,עד שהזמינם אירגש-ביק לשיחה במקום סתר שנקבע על-ידו ובאמצעות שליחיו שנבחרו למטרה זו .האיש המוזמן ע″י אירגש-ביק היה מולא רפאל פותילאחוף ז″ל ,שנמנע בין ראשי העדה ונכבדיה בקוקנד וסביבותיה ,בעל נכסים, אחד העשירים של יהדות בוכרה ,מקובל ומכובד בין אנשי שם מוסלמים. אנשי אירגש הגיעו לביתו של מולא רפאל באמצע הלילה ,הסבירו לו את מטרת בואם, ולמולא רפאל לא נתנה כל אפשרות להתקשר טלפונית ולהשתחרר מידם כי אנשים היו מזוינים ושמו מצור על מבואות הבית והחצר .קשרו האנשים את עיניו של מולא רפאל ,הרכיבו אותו על הסוס והביאוהו אל מפקדם אירגש-ביק .אירגש הסביר את מצבו הקשה ודרש שהיהודים יעזרו לו עזרה כספית למען ישחרר אותם מלגייסם לצבאו ולמען יוכלו לשבת בשקט בבתיהם .בהמשך השיחה ,שנמשכה כשעה ,דרש אירגש ממולא רפאל סכום של מיליון רובל תוך ימים ספורים. אמנם ,הסכום שנדרש היה במטבעות הממשלה הזמנית ”קרנסקי“ וערכם לעומת המטבעות של הצאר ניקולאי היה פחות ,אבל זה סכום גדול ועצום .כל הדברים שדיבר מולא רפאל באזני אירגש ,לא רק שלא שיכנעו אותו ,אלא להיפך. מולא רפאל הרגיש כי אירש זועם ונרגש .בסוף הודע אירגש בצורה אולטימטיבית ,שהסכום יגיע במלואו במשך 4ימים ,וכל איחור מעמיד בסכנה את חייו וחיי משפחתו וחייהם של כל היהודים. הסכום הוא גדול למעלה מהמשוער ,אבל כלפי הדרישה האולטימטיבית המעמידה בסכנה את חיי התושבים היהודים במקרה של סירוב ,קיבל על עצמו מר רפאל פותילחוף את ההתחייבות וחתם על תאריך מסוים להמצאת הכסף ליעודו. מולא רפאל הזמין מספר אנשים מראשי העדה הבוכרית ,הסביר להם את המצב החמור ,שנוצר והודיע על חתימתו להמצאת הסכום הנדרש בתאריך מסוים וללא דיחוי .כאן חילקו את הסכום בין בעלי יכולת ,אנשים שמספרם לא היה גדול, וזאת כדי שהדבר לא יקבל פרסום ולא יגיע לאזני השלטונות .וכך הועבר הכסף ליעודו. הרוסים אמנם הבטיחו למוסלמים שתהיה להם אוטונומיה מוסלמית הדרגתית שתהיה כפופה לשלטון המרכזי של הסובייט במוסקבה ,אבל המוסלמים רצו להשתחרר משלטון הרוסים הופיעו ברחובות העיר כעין מיליציה )שוטרים( חמושים ברובים ואקדחים ,דבר אשר אילץ את השלטון המקומי לנקוט אמצעים מתאימים בעוד מועד. לבת זהבה לבנים רפאל ,יוסף ומשה לאח יעקב ,לאחיות מרגלית ושולה ובני ביתם עמכם באבלכם הכבד על פטירת שרה פוזיילוב לבית לויוף אלמנת ר ′אריה פוזיילוב ז″ל ז″ל המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפון לדאבה עוד ברית יוצאי בוכרה בישראל הנשיא יוסף בר-נתן בן-ציון ופנחס פוזיילוב ההנהלה והחברים 03-5043031 ,,052-2500904 פרסומת בעברית במדור זה לאירועים ,לשמחות ,לאבל ופרסומת מסחרית ,יש לפנות לטלפונים052-2500904 :
© Copyright 2024