‫‪G‬‬
‫גיליון מס׳ ‪227‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫‪G‬‬
‫‪G‬‬
‫תמוז‪-‬אב תשע ‪ ″‬ג‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪G‬‬
‫‪№ 227 G ИЮЛЬ‬‬
‫‪G‬‬
‫)ע״ר(‬
‫בהיותה גוף וולונטרי‪ ,‬אפוליטי‪ ,‬אינה אחראית לכל תוכן שהוא אשר מפורסם בעיתון‪ ,‬למעט דבר הברית בעברית‬
‫נוסדה ב‪1972 -‬‬
‫ב י ט א ו ן‬
‫מ ס פ ר‬
‫‪, 1 0 9‬‬
‫י ו ל י‬
‫‪2 0 1 3‬‬
‫חגיגה לאות‪ ,‬למילה ולספר‬
‫בשבוע הספר העברי‬
‫על גורלה של השפה העברית תאר‬
‫יוסף באו )בלשן ייחודי בתחום זה(‬
‫במילים נוקבות וחדות את המהפך‬
‫שחל בה במעברה החד מאופל לדרור‪,‬‬
‫מגלות‪ ,‬שנמשכה אלפיים שנות‪,‬‬
‫לגאולתה ולהתחדשותה‪ ,‬עם בשורת‬
‫הציונות‪.‬‬
‫עברית‬
‫מלים הנוטות‪ ,‬מלים מיובשות‬
‫במגלות קלף‪ ,‬מכוסות באבק תקופות עברו‪,‬‬
‫מאזינות לרשרוש צעדי‪-‬המשיח‪,‬‬
‫הלא ממהר לבוא‪...‬‬
‫מלים סגורות ומסוגרות‬
‫בבתי‪-‬כנסת המתנועעים‪,‬‬
‫מלים חרוטות בסלסולי‪-‬חזנים‬
‫בקצב חדגוני‪-‬מכני‪ ,‬מתאבלות באמירת ”קדיש“‬
‫על קברה העתיק של המולדת‪...‬‬
‫מלים נרדפות ומבוזות‪,‬‬
‫שמצאו מקלט זמני‪-‬ממושך‬
‫בין דפי‪-‬סידורים שחוקים‪,‬‬
‫מספרות במבטא גרוני‪,‬‬
‫על חכמתם וגבורתם הנשכחות‬
‫של ימי‪-‬קדם‪...‬‬
‫מלים רשומות במשך אלפים שנה‬
‫בכרטסת שפות מתות‪,‬‬
‫בתור ”לשון הקדש זיכרונה לברכה“‪,‬‬
‫מלים אלה‪ ...‬התעוררו פתאום‬
‫מתרדמת הדורות‪ ...‬התבקעו‬
‫מקליפת הפולחן‪,‬‬
‫פשטו בגדי‪-‬שבת מהודרים‪,‬‬
‫נסחפו עם רוח החרות‪,‬‬
‫המנפצת חומות טחובות של גטאות‬
‫– ושוב‬
‫פרחו על שפתי יום‪,‬‬
‫שבלוח‪-‬שנה‪,‬‬
‫אינו מודפס בצבע אדום‪.‬‬
‫אותיות ישרו גביהן השחוחים‪,‬‬
‫נגבו טיפות שחורות של דמע‬
‫ובהילולה ססגונית‪,‬‬
‫ובצעדה תוססת מימין לשמאל‪,‬‬
‫כבשו כרזות צעקניות‪,‬‬
‫הרעישו טורי עיתון‬
‫בתמצית מאורעות‬
‫ובמערבולת צבעונית‬
‫של ניאוני פרסום‪,‬‬
‫פרמו את הלילה לגזרים‪.‬‬
‫היום‬
‫ואותן המילים‪,‬‬
‫שכאילו תפורות היו‬
‫בחוטי‪-‬שגב ופתוס‬
‫על‪-‬פי מידות מלכים ונביאים‪,‬‬
‫משחקות עם ילדים ברחוב‪,‬‬
‫מזיעות בבתי‪-‬מלאכה‪,‬‬
‫מסוגננות ומלוטשות‬
‫מתגנדרות בין המשרדים‪,‬‬
‫רועשות ברחוב ובשוק‬
‫וצומחות תחת גגו‬
‫של כל ישראלי‪,‬‬
‫במולדתו שקמה לתחייה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫גיוס חרדים – דינא דמלכותא דינא?‬
‫קבלת זכויות מהמדינה כנגד מילוי חובות כלפי המדינה‬
‫היריעה תקצר מלספר על צדיקים‬
‫נוספים עוד מקדמת דנא‪ ,‬ידוע ממקורות‬
‫תנ‪″‬כיים על מלחמות מצווה ומלחמות‬
‫רשות שעשו אבותינו הקדמונים‪,‬‬
‫צדיקי יסוד עולם‪ .‬בכללם אפשר‬
‫למנות נביאים גדולי עולם‪ ,‬כמו אברהם‬
‫אבינו‪ ,‬שנלחם עם שלוש מאות ושמונה‬
‫עשר חניכיו כנגד ארבעת המלכים כדי‬
‫להציל את לוט בן אחיו; משה רבינו‪,‬‬
‫שנלחם יחד עם בחורי ישראל כנגד עוג‬
‫מלך הבשן וכנגד סיחון מלך האמורי;‬
‫יהושוע בן‪-‬נון‪ ,‬שנלחם עם נבחרים‬
‫מצדיקי ישראל כנגד העם העמלקי‪,‬‬
‫ולאחר מכן יהושוע נלחם גם בכיבוש‬
‫הארץ; גם אליהו הנביא הוביל מלחמה‬
‫כנגד נביאי הבעל בהר הכרמל‪ ,‬שנלחמו‬
‫בכל דור ודור כנגד אוייבים‪ ,‬ובכללם‬
‫מתתיהו החשמונאי כהן גדול וחמשת‬
‫בניו שנלחמו כנגד היוונים‪ .‬אפילו‬
‫הכוהנים והלוויים היו שומרים ומגינים‬
‫במשמרות על בית המקדש‪ ,‬כאשר מדי‬
‫לילה שמרו עשרים ואחד לוויים ברחבה‬
‫החיצונית של בית המקדש ושלושה‬
‫כהנים שמרו ברחבה הפנימית של בית‬
‫המקדש‪ .‬עליהם פיקחו ממונים שסיירו‬
‫בתורנות בלילות על מנת לבדוק שלא‬
‫נרדם אף שומר במשמרתו‪ .‬היה ונמצא‬
‫שומר שנרדם במשמרתו‪ ,‬היה הממונה‪,‬‬
‫שבידו אבוקה‪ ,‬שורף את בגדיו של‬
‫אותו שומר‪.‬‬
‫יש רגעים שהעם צריך להמשיך‬
‫להתפלל לישועת האל‪ ,‬אבל גם חייב‬
‫לעשות מעשה פיזי כציווי האל; למשל‪,‬‬
‫כאשר בני ישראל יצאו ממצרים‪ ,‬הם‬
‫קפצו לים סוף ונעשה להם נס ונצלו‬
‫מאויביהם המצרים‪ .‬מכאן למדים שיש‬
‫רגעים בחיי עם ישראל שאפילו האל‬
‫מורה להם לעשות מעשה בשעת סכנה‪,‬‬
‫כדי להגן על כלל עם ישראל‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬השתתפות פיזית במאמץ‬
‫המלחמתי כנגד אוייבים יש בזה‬
‫גם ”שיוויון בנטל“ וגם שמירה על‬
‫הלכידות החברתית‪ ,‬מבחינת‪” ,‬כל‬
‫ישראל ערבים זה לזה“‪.‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬האם בימינו בני‬
‫ישיבות חרדיים הם צדיקים גדולים‬
‫יותר מאברהם אבינו‪ ,‬ממשה רבנו‪,‬‬
‫מיהושע בן‪-‬נון‪ ,‬מאליהו הנביא‪,‬‬
‫ממתתיהו החשמונאי‪ ,‬מהכוהנים‬
‫והלוויים שהגנו ושמרו בגופם על בית‬
‫המקדש ועוד‪.‬‬
‫בתקופה המודרנית‪ ,‬לאחר השואה‪,‬‬
‫הונהג בראשית ימי מדינת ישראל‬
‫הסדר בשם ”תורתו אומנותו“‪ ,‬לפיו‬
‫‪ 400‬בני ישיבות יזכו לדחיית מגיוס‬
‫לצה‪″‬ל לצורך שימור המורשת‬
‫היהודית‪ .‬בשנת ‪ ,1968‬הוגבל המספר‬
‫ל‪ 800-‬בני ישיבה‪ .‬עם עליית הליכוד‬
‫לשלטון בשנת ‪ ,1977‬בוטלה ההגבלה‬
‫על מספר הנכללים בהסדר ועל מספר‬
‫הישיבות המוכרות‪ ,‬ובאמצע ‪,2005‬‬
‫נכללו בהסדר כבר ‪ 41,450‬איש‪.‬‬
‫הסדר זה יצר מצב שבו רוב הציבור‬
‫החרדי נפטר למעשה משירות צבאי‪.‬‬
‫מצב זה הביא לעתירות בבג‪″‬ץ כנגד‬
‫ההסדרים השונים שנעשו במהלך‬
‫השנים‪ .‬בעקבות אחד מפסיקות בג‪″‬ץ‬
‫הוקמה בשעתו ועדת )השופט( טל‪,‬‬
‫במטרה להחליף את ההסדר הקיים‬
‫בהסדר חדש‪ .‬ביולי ‪ ,2009‬צוות מעקב‬
‫פרלמנטרי ליישום חוק טל קיבל ידיעה‬
‫מאגף כוח אדם בצה‪″‬ל שמספר מקבלי‬
‫דחיית השירות גדל על אף חוק טל‪,‬‬
‫ובכך נכשל לחלוטין השילוב בצה‪″‬ל‬
‫באמצעות חוק זה‪.‬‬
‫מאז שנכשל השילוב באמצעות חוק‬
‫טל‪ ,‬החל לעלות על סדר היום הציבורי‬
‫נושא ה”שוויון בנטל“‪ .‬רק לאחרונה‬
‫הובא לידיעת הציבור כי הממשלה‬
‫ביקשה להעביר הצעת חוק חדשה‬
‫בכנסת לגיוס בני ישיבות חרדיים‪ .‬בין‬
‫עיקרי הצעת החוק ישנם תמריצים‬
‫וסנקציות‪ ,‬להבטיח את השוויון בנטל‬
‫בין כל חלקי האוכלוסיה היהודית‪.‬‬
‫כמובן שנשמעו קולות להתנגדות‬
‫בקרב הציבור החרדי‪ ,‬ועל כך אמר שר‬
‫החינוך הרב שי פירון‪” ,‬אם יש ציבור‬
‫שרוצה לקבל את הזכויות כמו ביטוח‬
‫לאומי‪ ,‬כמו מערכת חינוך מיטבית‪ ,‬כמו‬
‫שירותים עירוניים‪ ,‬אבל אומר אנחנו‬
‫כשנפר חוק לא תחול עלינו אחריות‬
‫פלילית‪ ,‬ונתייחס לצבא כתוכנית‬
‫כבקשתך‪ ,‬זה בעיני שבר היסטורי‬
‫והחמצה של הזדמנות“‪ .‬ועוד הוסיף‬
‫ואמר השר פירון‪” ,‬מי שרוצה להיות‬
‫אזרח במדינת ישראל חייב לשאת בנטל‪,‬‬
‫הוא חייב להיכנס מתחת לאלונקה‪ .‬כל‬
‫מיני אמירות פופוליסטיות שלוקחים‬
‫את התורה – שאתה יודע עד כמה הוא‬
‫יקר לי – והופכים אותו להיות בית כלא‬
‫של ציבור רחב שלא מתאים ללמוד‬
‫בישיבות כל ימיו רק כדי שהילד שלהם‬
‫והילד שלי לא יפגשו ביחד – הדברים‬
‫האלו נגמרו ונסתיימו“‪.‬‬
‫לאור הדברים האמורים‪ ,‬ראוי‬
‫לבחון את שאלת השיוויון בנטל‬
‫מנקודת מבט של שתי השקפות שונות‪.‬‬
‫האחת מנקודת מבט דתית‪ ,‬הגורסת‬
‫”דינא דמלכותא דינא“; והאחת מנקודת‬
‫מבט חילונית אוניברסלית‪ ,‬הגורסת על‬
‫מחוייבות האזרח לשרת בצבא‪ ,‬כפי‬
‫שבא לביטוי בתפיסתו של אחד מהוגי‬
‫הדיעות‪ ,‬הפילוסוף פרדריך הגל‪.‬‬
‫דינא דמלכותא דינא הוא מושג‬
‫הלכתי בתחום המשפט העברי‬
‫שתרגומו מארמית הוא‪” :‬דין המלכות‪-‬‬
‫דין“‪ .‬משמעותו של דין זה הוא שבצד‬
‫הצו ההלכתי היהודי‪ ,‬קיים תוקף הלכתי‬
‫לזכרו‬
‫של פרופ‪ ′‬יום‪-‬טוב‬
‫עסיס ז‪″‬ל‬
‫מדברים שנאמרו עליו ע‪″‬י‪ ,‬יוסף בר‪-‬נתן נשיא הברית‪,‬‬
‫בכנס ”יהדות בוכרה היסטוריה ותרבות“‪ ,‬שהתקיים במכון‬
‫בן‪-‬צבי בינואר ‪ 2010‬בירושלים‪.‬‬
‫”ברצוני לברך את פרופ‪ ′‬עסיס‪ ,‬ראש מכון בן‪-‬צבי‪ ,‬ממשיך‬
‫דרכו ומסורתו של יצחק בן‪-‬צבי‪ ,‬באלו המילים‪ :‬על הרמב‪″‬ם‬
‫נאמר – ”ממשה עד משה לא קם כמשה“‪ ,‬ובפרפראזה‪ :‬מאז‬
‫הנשיא בן‪-‬צבי‪ ,‬ומאז ”תור הזהב“ של יהדות ספרד בימי‬
‫הביניים‪ ,‬לא קם עוד אדם כמוך‪ ,‬העוסק בכל מאודו‪ ,‬בחקר‬
‫יהדות ספרד והמזרח‪ .‬אשרינו ואשרי חלקנו‪ ,‬על כי זכינו‬
‫באיש בעל שיעור קומה כמוך‪ .‬די אם אציין מספר מאמרים‬
‫שלך‪” :‬עזרה הדדית וסעד בקהילות ישראל בספרד“‪” ,‬תסיסה‬
‫חברתית ומאבק בין מעמדי בקהילות ספרד“‪” ,‬המשבר‬
‫בקהילות סרגוסה בשנים ‪.“1663-64‬‬
‫על שכמותך נאמר במסכת יבמות‪” :‬נאים הדברים כשהם‬
‫יוצאים מפי עושיהם“‪.‬‬
‫גם לדין המקום והמדינה ולצו שליטיה‪.‬‬
‫הלכה זו הינה יוצאת דופן‪ ,‬משום שהיא‬
‫נותנת תוקף חוקי למשפט זר‪ ,‬שמקורו‬
‫אינו יהודי‪ .‬למשל‪ ,‬לדעת רוב הפוסקים‪,‬‬
‫מי שמעלים תשלום מס או מבריח את‬
‫המכס‪ ,‬עובר באיסור תורה‪.‬‬
‫הביטוי דינא דמלכותא דינא מופיע‬
‫בתלמוד בשני הקשרים שונים‪ .‬ההקשר‬
‫הראשון נמצא בבבא קמא ובנדרים‪.‬‬
‫הביטוי מציין את החובה לשלם למלך‬
‫מכס‪ ,‬וזכותו של המלך לקבוע נוהלי‬
‫גבייה של המס‪ ,‬וכן זכותו לקחת חומרי‬
‫בנייה לצורך בניית גשרים‪ ,‬שלא לפי‬
‫הכללים שאדם רגיל מחוייב בהם‪.‬‬
‫ההקשר השני לביטוי דינא‬
‫דמלכותא דינא נמצא בבבא בתרא‬
‫ובגיטין‪ .‬הביטוי מציין את יכולת המלך‬
‫לקבוע את כשרותן או אי כשרותן של‬
‫פעולות מסחריות‪ ,‬וקביעותיו תקפות גם‬
‫אם הם שונים מכללי המשפט העברי‪.‬‬
‫למעשה הכלל של דינא דמלכותא‬
‫דינא‪ ,‬נקבע להלכה על פי כל הראשונים‪,‬‬
‫בין לעניין זכות המלך לגבות מיסים‬
‫ובין לעניין זכות השלטון לקבוע דרכי‬
‫מסחר‪ .‬כמובן‪ ,‬כאשר המלך )השלטון(‬
‫מחוקק חוקים כנגד מצוות הדת‪,‬‬
‫החוקים בטלים‪ ,‬בין השאר משום שאין‬
‫עניין ממלכתי למלך לגרום לנתיניו‬
‫לעבור על דתם‪.‬‬
‫הרמב‪″‬ם קובע שהכלל של‬
‫דינא דמלכותא דינא מתייחס למלך‬
‫שהמטבע שלו משמש מסחר במדינה‪.‬‬
‫לשיטת הרמב‪″‬ם‪ ,‬המלך רשאי בתנאים‬
‫מסויימים לגייס לצבא בכפייה מכל‬
‫העם‪ .‬רש‪″‬י‪ ,‬בעל התוספות‪ ,‬הר‪″‬ן‬
‫והרשב‪″‬א מסייגים את הכלל של דינה‬
‫למלכותא דינא‪ ,‬דווקא למלך גוי –‬
‫לשלטון גוי‪ .‬בעוד שהרמב‪″‬ם‪ ,‬הסמ‪″‬ג‬
‫והמאירי סבורים שכלל זה אמור גם‬
‫במלך יהודי – לשלטון יהודי‪.‬‬
‫בימינו יש מחלוקת בין פוסקי‬
‫זמנינו‪ ,‬האם הכלל של דינא דמלכותא‬
‫דינא תקף במדינת ישראל לגבי‬
‫שאלת גיוס בני ישיבות חרדיים‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬יש להדגיש שכל הפוסקים‬
‫בציבור החרדי וכל הסוברים שאין‬
‫דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל‪,‬‬
‫כולם מורים באופן ברור שעל פי‬
‫ההלכה‪ ,‬חובה על כל תושב בישראל‬
‫לשלם מיסים למדינה‪ ,‬משום שהוא‬
‫נהנה משירותי המדינה ומעוניין בהם‬
‫)תשובות והנהגות ח‪″‬ד שי‪″‬ט פתחי‬
‫חושן הל‪ ′‬גניבה‪ ,‬עמוד י‪″‬ד(‪ .‬כמו כן‬
‫הם מורים כי ישנה חובה לציית לחוקי‬
‫המדינה‪ ,‬משום שללא חוקים לא ישמר‬
‫הסדר החברתי‪ ,‬ואז‪ ,‬כמאמר חז‪″‬ל‪,‬‬
‫ללא מוראה של מלכות ”איש את‬
‫רעהו חיים בלעו“‪ .‬ובמיוחד לחוקים‬
‫שתועלתם ברורה והנהוגים אצל כלל‬
‫הציבור )כחוקי תנועה(‪.‬‬
‫המשך בעמ‪6 ′‬‬
‫לבן פרופ‪ ′‬אליהו עסיס ראש המחלקה לתנ‪″‬ך‬
‫באוניברסיטת בר‪-‬אילן‬
‫ולבני משפחת עסיס לענפיה‬
‫עמכם באבלכם הכבד על פטירתו בטרם עת‬
‫של האי גברא יקירא ושפירא‬
‫ראש מכון בן‪-‬צבי לחקר קהילות ישראל במזרח‬
‫יקיר הקהילה הבוכרית‬
‫פרופ‪ ′‬יום טוב עסיס‬
‫ז‪″‬ל‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‬
‫ולא תוסיפון לדאבה עוד‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫יוסף בר‪-‬נתן – נשיא הברית‬
‫ויו‪″‬ר החברה לחקר המקרא‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‬
‫שושנה רון המנכ‪″‬לית‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪3‬‬
‫השקת החוברת ”לירושלים שלנו“‬
‫מאת ד‪″‬ר גיורא פוזיילוב‬
‫לרגל השקת החוברת‪ ,‬התקיים‬
‫בבית אב‪″‬א בירושלים ערב מיוחד‬
‫לציון ‪ 80‬שנה לבריחת יהודי בוכרה‬
‫מברה‪″‬מ לא‪″‬י‪.‬‬
‫פתח את הערב המחבר‬
‫ההיסטוריון ד‪″‬ר גיורא פוזיילוב‬
‫בדברים הבאים‪:‬‬
‫”סיפור הבריחה של יהודי בוכרה‬
‫מברה‪″‬מ ושאיפתם של מרבית‬
‫העולים להגיע בכל דרך לירושלים‬
‫הוא אחד משיאי הגבורה של יהודים‬
‫להגיע לא‪″‬י‪ .‬אמנם‪ ,‬החוברת כבר‬
‫חולקה לסטודנטים בטקס חלוקת‬
‫המלגות בשנת תשע‪″‬ג‪ ,‬אולם‬
‫התכנסנו כאן לשמוע על התכנים‬
‫של החוברת וכמה מסיפורי הבריחה‬
‫והעלייה‪ ,‬ותובנות לעתיד כיצד עלינו‬
‫להטמיע את הסיפור יוצא הדופן הזה‬
‫בהוויה הישראלית‪ .‬במהלך הערב‬
‫נתייחס להיבטים שונים של הבריחה‬
‫והעפלה“‪.‬‬
‫בתום דבריו‪ ,‬הזמין המנחה את‬
‫ד‪″‬ר שלמה חיזק‪ ,‬נשיא מרכז‬
‫אב‪″‬א ומשנה לנשיא ברית יוצאי‬
‫בוכרה‪ ,‬לברך את האורחים‪:‬‬
‫”אני רוצה לומר‪ ,‬שמאוד שמחתי‬
‫שערב זה יהיה ערב מוקדש לירושלים‬
‫שלנו‪ .‬ירושלים המוזכרת בספרי‬
‫המקרא פעמים רבות יותר מכל עיר‬
‫אחרת‪ ,‬עיר שכולנו אוהבים והמילים‬
‫המרגשות שאני בטוח שכולנו‬
‫זוכרים‪ ,‬ימים ספורים לפני מלחמת‬
‫ששת הימים‪ ,‬אותו ערב מיוחד‬
‫בבנייני האומה שמענו את השיר ”כי‬
‫שמך צורב את השפתיים אם אשכחך‬
‫ירושלים אשר כולה זהב“‪.‬‬
‫אבות אבותינו היו המעפילים‪,‬‬
‫שבאו לארץ‪ .‬הדרך הייתה ארוכה‬
‫הם לא באו באייר אוזבקיסטן‪ .‬הם‬
‫באו על חמורים וגמלים וברגל‪ .‬והיו‬
‫כאלה שאפילו חלומם לא התגשם‪.‬‬
‫אנו‪ ,‬צאצאים של אותם מעפילים‪,‬‬
‫של אלה שאהבו את ירושלים ומסרו‬
‫את נפשם למען ירושלים‪ .‬אני חש את‬
‫זה‪ .‬הרגשתי את זה יותר‪ ,‬כשהייתי‬
‫הרבה שנים בחו‪″‬ל‪ .‬הרגשתי תמיד‬
‫שירושלים במיוחד הייתה חסרה‬
‫לי‪ .‬ואנו הדור של ממשיכי בניין‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫אני שמח שבית אב‪″‬א שלנו‬
‫משמש כמרכז פעילות לירושלים‬
‫שלנו‪ ,‬לארץ שלנו לעם שלנו‪ .‬במקום‬
‫הזה יש ‪ 40‬איש‪ ,‬שכבר התגיירו‬
‫ויושבים בארץ עם כיפה סרוגה‪,‬‬
‫עם כיפה שחורה‪ ,‬שהתיישבו במאה‬
‫ד‪″‬ר גיורא פוזיילוב‪ ,‬מנחה הערב‬
‫מכל העולם‪ .‬אני שמח על שילוב של‬
‫כל הגורמים‪.‬‬
‫חתן השמחה – ידידי ד‪″‬ר גיורא‬
‫פוזיילוב‪ .‬אתה היסטוריה מהלכת של‬
‫העדה הבוכרית“‪.‬‬
‫הדובר הבא היה נשיא ברית יוצאי‬
‫בוכרה מר יוסף בר‪-‬נתן‪ .‬משפחת בר‪-‬‬
‫נתן נקראת על שמו של אבי המשפחה‬
‫נתנאל בן אליהו‪ .‬נתנאל נולד‬
‫בקירגיזטאן ב‪ .1902-‬אביו של נתנאל‬
‫אליהו עסק במסחר ובחקלאות‪.‬‬
‫בשנת תר‪″‬ע )‪ (1910‬עברה‬
‫המשפחה לבוכרה )בגלל גזירת‬
‫גירוש( ובשנת תרע‪″‬ד )‪ (1914‬עברו‬
‫לקרקי – עיר הגובלת עם אפגניסטן‪.‬‬
‫שם עסק אליהו במסחר עד שנת‬
‫תרפ‪″‬ח )‪ .(1929‬בהמשך נשמע‬
‫מפי מר יוסף בר‪-‬נתן על קורות‬
‫משפחתו טרם עלייתם לארץ‪:‬‬
‫”השמחה והעיצבון אחים סמוכים‬
‫זה לזה כסמיכות היום והלילה“‪,‬‬
‫מאמרו של הגאון מוולוז‪′‬ין‪ .‬בערב זה‬
‫אנו מעלים את נושא העפלה לציון‬
‫התקופה‪ ,‬בה הגיעו הורינו לארץ‪ .‬זו‬
‫השמחה‪ .‬והעיצבון – שהלך מאתנו‬
‫איש דגול פרופ‪ ′‬יום‪-‬טוב עסיס‪ ,‬ראש‬
‫מכון ”בן‪-‬צבי“‪.‬‬
‫החוברת‪ ,‬שאותה אנו משיקים‬
‫היום‪ ,‬הוצאה לאור ע‪″‬י ברית יוצאי‬
‫בוכרה ונתמכה ע‪″‬י מכון בן‪-‬צבי‪,‬‬
‫חולקה בטקס הענקת המלגות שלנו‬
‫השנה‪ .‬החוברת פותחת בשירו של‬
‫חיים חפר‪ ,‬המבטא את הנושא שלנו‪:‬‬
‫ד‪″‬ר שלמה חיזק‪ ,‬יו‪″‬ר מרכז אב‪″‬א‬
‫בין גבולות‪ ,‬בין הרים ללא דרך‪,‬‬
‫בלילות חשוכי כוכבים‪,‬‬
‫שיירות של אחים בלי הרף‪,‬‬
‫למולדת אנו מלווים‪.‬‬
‫יוסף בר‪-‬נתן‪ ,‬נשיא הברית‬
‫שערים‪ .‬אני רוצה שכולם ייקחו חלק‬
‫בבניין הארץ‪.‬‬
‫אני שמח לראות את חוג הידידים‬
‫של אב‪″‬א‪ ,‬את הפעילים של קונגרס‬
‫יהודי בוכרה‪ .‬אני מברך אותם על‬
‫הפעילות‪ .‬אני שמח לראות את ידידי‬
‫היקר איש רב פעלים יוסף בר‪-‬נתן‪,‬‬
‫המנכ‪″‬לית שושנה רון‪ .‬תודה על כל‬
‫הפעילות המבורכת לראות את כולנו‬
‫שותפים לעשייה‪ .‬אני שמח לראות‬
‫אתכם אלה שתרמו לפעילות גם‬
‫במרכז כאן‪ .‬פעילות של מרכז אב‪″‬א‬
‫חשובה לא רק לארץ‪ .‬אני מקבל‬
‫מכתבים על חשיבות העשייה כאן‬
‫הסיבות העיקריות להעפלה היו‪:‬‬
‫המציאות הבלתי נסבלת‪ ,‬שנכפתה‬
‫על הורינו ע‪″‬י שלטון האימים של‬
‫סטאלין – הגזרות והחנק הכלכלי‪,‬‬
‫שנבעו מהחרמת ההון היהודי; רדיפת‬
‫הסוחרים והתעשיינים‪ ,‬שנחשבו‬
‫)אויבי‬
‫לקונטרה‪-‬רבולוציונרים‬
‫המהפכה( ובשל כך הושלכו לכלא‬
‫או הוגלו לסיביר וחלקם‪ ,‬לצערנו‪,‬‬
‫נעלמו וגורלם נשאר עלום‪ .‬זאת בנוסף‬
‫לרדיפתם הדתית והתרבותית של אנשי‬
‫הקהילה‪ ,‬שלא אפשרו לה לחיות חיים‬
‫מסורתיים בהשקט ובטח‪.‬‬
‫באחד הימים פנה אלי ד‪″‬ר‬
‫גיורא פוזיילוב ושאל מה הקשר‬
‫שלי לשם יעקב איליג‪ .′‬השבתי לו‬
‫שיעקב איליג‪ ′‬היה אחי סבי מולא‬
‫אליהו איליג‪ .′‬יעקב היה גבאי בית‪-‬‬
‫הכנסת וסבי שימש כנשיא הקהילה‪.‬‬
‫וגיורא בישר לי שעלה על מסמך‪,‬‬
‫לפיו ועד העדה הספרדית בירושלים‬
‫הודה במכתב בשנת תרנ‪″‬ו‪ ,‬לפני‬
‫‪ 110‬שנים‪ ,‬ליעקב ואליהו איליג‪ ′‬על‬
‫תרומתם‪ :‬פעם אחת ‪ 200‬רובל זהב‬
‫ופעם שנייה ‪ 40‬רובל זהב‪.‬‬
‫אבי‪ ,‬מולא נתנאל )נתנקה( איליג‪,′‬‬
‫שהיה עסקן ציבור ושימש כבעל‬
‫תקיעה‪ ,‬בעל קורא ובעל תפילה מעל‬
‫‪ 75‬שנה‪ ,‬נרדף על כך ונרדף ע‪″‬י‬
‫ה‪-‬ג‪.‬פ‪.‬או‪ .‬שבעתיים בהיותו איש‬
‫עסקים יבואן ויצואן וככזה נחשב‬
‫בעיני השלטונות הקומוניסטי לקונטרה‬
‫רבולוציונר‪.‬‬
‫מפקד המשטרה החשאית ניסה‬
‫באיומי אקדח לאלצו להיהפך למלשין‬
‫בעבורם‪ .‬אבי סירב ובגין זה ישב בבית‬
‫סוהר‪ .‬בדרך לא דרך ובמתת כספי נכבד‬
‫הצליח לברוח ממאסרו וביקש מקולגה‬
‫שלו מאפגניסטן שישלח לו מברק על‬
‫כך שממתינות לו סחורות בעיר קרקי‪,‬‬
‫שהיא בכיוון ההפוך מגבול אפגניסטן‪.‬‬
‫כיוון שהוא סיפק סחורות לשלטונות‬
‫‪,‬ה‪-‬ג‪.‬פ‪.‬או אפשרו לו להגיע לסחורה‪.‬‬
‫הוא עלה לרכבת‪ ,‬כאמור לכיוון הפוך‬
‫לקרקי‪ ,‬ירד בתחנה הראשונה וחזר‬
‫על עקביו‪ ,‬עלה על רכבת לטרמיז ליד‬
‫הגבול האפגני‪ .‬שם חיכה לו מבריח‬
‫גבולות‪ ,‬שסיפק לאבי רובה וסוס‪,‬‬
‫עליו דהר והבריח את הגבול למזר‪-‬‬
‫שריף שבאפגניסטן‪.‬‬
‫בהגיעו לאפגניסטן‪ ,‬לעיירת גבול‬
‫ובעקבות הלשנה‪ ,‬נעצר והובהל‬
‫לקבול‪ .‬שם ישב בבית סוהר‪ .‬שוחרר‬
‫משביו והמתין לקבלת סרטיפיקט‪.‬‬
‫תוך פרק זמן הגיע לו הסרטיפיקט‬
‫ומשפחת איליג‪ ′‬המשיכה את המסע‬
‫הרגלי בדרך לא דרך לא‪″‬י‪ ,‬לא לפני‬
‫שעברה את פרס‪ ,‬עיראק וירדן ומשם‬
‫עמדו רגליה בירושלים‪.‬‬
‫המשפחה התארחה בלילה‬
‫הראשון בביתם של שולמית ויצחק‬
‫תילאיוף“‪.‬‬
‫בתום דברי מר יוסף בר‪-‬נתן‪,‬‬
‫התייחס המנחה למשפחת פנחסי‪,‬‬
‫שבניהם נכחו במקום‪ .‬יעקב פנחסי‬
‫נולד בסמרקנד בשנת ‪.1900‬‬
‫עלה לראשונה ארצה בהיותו בן‬
‫‪ 10‬יחד עם אביו חיים וסבו מולא‬
‫בבאג‪′‬אן פנחסוף‪ .‬שב לסמרקנד‬
‫ולאחר המהפכה הבולשביקית היה‬
‫בין ראשי הפעילים שעסקו בחינוך‬
‫יהודי ובפעילות ציונית גם במסגרת‬
‫ארגון ”החלוץ“‪ .‬כל זאת במטרה‬
‫לחזק בקרב בני הקהילה את הזהות‬
‫היהודית והקשר לא‪″‬י‪.‬‬
‫‪°‬‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪4‬‬
‫‪G‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫השקת החוברת ”לירושלים שלנו“‬
‫‪°‬‬
‫בעקבות הרדיפות נגד הפעילים‬
‫למען היהדות והציונות ומתוך כך‬
‫שראה שאין תקווה לחידוש החיים‬
‫היהודיים באסיה התיכונה‪ ,‬יצא יעקב‬
‫פנחסי מאודסה באוניה והגיע ליפו‬
‫ביוני ‪ .1928‬בארץ פעל במסגרת‬
‫ההסתדרות למען בני הקהילה‪ .‬כתב‬
‫מחקרים רבים וחשובים על הקהילה‬
‫ומורשתה ונחשב בר‪-‬סמכא בנושאים‬
‫אלה‪.‬‬
‫המנחה הזמין את מר טדי‬
‫פנחסי‪ ,‬מנכ‪″‬ל הקונגרס‪ ,‬לשאת את‬
‫דבריו‪:‬‬
‫”גדלתי בבית‪ ,‬שהמורשת‬
‫הבוכרית הייתה חשובה ביותר‪ .‬אני‬
‫שמח שיש המשך לשמירת המורשת‬
‫במדינה חופשית כמו שלנו ולקיים‬
‫בה חיי יהודים מלאים“‪.‬‬
‫ד‪″‬ר פוזיילוב חזר ושאל – מניין‬
‫שאבו הבורחים את כוחות הנפש‬
‫לצאת למסע אל הבלתי נודע?‬
‫בבריחה היו כמה סוגי גיבורים‪:‬‬
‫האבות‪ ,‬שעמדו בראש הבורחים‬
‫וסיכנו את חייהם וחיי יקיריהם;‬
‫והאמהות‪ ,‬נשים צעירות‪ ,‬שחלקן היו‬
‫אף בהריון בשעת המסע‪.‬‬
‫התשובה טמונה ברוח היהדות‬
‫של אותם אבות ואמהות שהבינו‬
‫שאין תקווה לחיים יהודיים בגלות‬
‫הבולשביקית‪.‬‬
‫על בריחת משפחתה סיפרה הגב‪′‬‬
‫שרה מולוקנדוף‪:‬‬
‫”הרקע לבריחת המשפחה‪ ,‬מסך‬
‫הברזל שהפריד בין א‪″‬י לאסיה‬
‫התיכונה‪ .‬הדרך היחידה‪ ,‬שעמדה‬
‫בפני משפחת מולוקנדוף להגיע ארצה‬
‫הייתה להבריח את הגבול‪.‬‬
‫המשפחה מנתה חמישה איש –‬
‫ההורים משה חיים ודבורה‪ ,‬אחותי‬
‫תמר בת ‪ ,4‬אני בת ‪ 2‬וקרובת משפחה‬
‫צעירה בת ‪ .17‬המשפחה יצאה את‬
‫סמרקנד ב‪ 1934-‬והגיע ארצה ב‪2-‬‬
‫במרץ ‪.1935‬‬
‫טדי פנחסי‪ ,‬מנכ‪″‬ל הקונגרס‬
‫שרה מולוקנדוף‪ ,‬מעפילה‬
‫המשפחה נדברה עם מורה‬
‫הדרך בטשקנט ויצאנו לדרך‪ .‬הדרך‬
‫הייתה קשה ובמיוחד לילדות‪ ,‬שהיו‬
‫רכות בשנים‪ .‬ההליכה קשתה עליהן‬
‫והפיתרון של המדריכים היה לקשור‬
‫את הבנות בחבלים צמודים לגביהם‬
‫של שני נערים כבני ‪ ,16‬שסחבו‬
‫המערכת‪:‬‬
‫ראש המערכת – יוסף בר‪-‬נתן‪ ,‬נשיא הברית‬
‫עורך ראשי – בנימין בן‪-‬דוד‬
‫עורכת משנה – שושנה רון‪ ,‬מנכ״לית הברית‬
‫גרפיקה ועיצוב – נלי פלדמן‬
‫חברי המערכת‪:‬‬
‫רון שחר‪-‬יששכרוב‪ ,‬גאולה אבידן‪-‬פוזיילוב ורונן אברהמוף‬
‫כתובת‪:‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫רחוב הקונגרס ‪ ,2‬תל‪-‬אביב ‪66044‬‬
‫טלפון – ‪ ;03-6393448‬טלפקס – ‪03-6882785‬‬
‫קבלת קהל – בימי א׳‪-‬ה׳‪ ,‬בשעות – ‪11.00-14.00‬‬
‫כל הזכויות שמורות למערכת‬
‫אותן על גביהם‪ .‬במהלך כל הדרך‬
‫המדריכים האיצו בהם ללכת כמה‬
‫שיותר מהר‪ .‬בשלב מסוים אני‪,‬‬
‫התחלתי לבכות והמדריכים רצו‬
‫לחסל אותי בדרך שהייתה מקובלת‬
‫על‪-‬ידם בדריכה ברגלם על תינוקות‬
‫וכל זאת מחשש שכלביהם של‬
‫החיילים הסובייטים ישמעו את בכיים‬
‫של התינוקות ויגלו אותנו‪.‬‬
‫אמי הצליחה לחלץ אותי מהסכנה‬
‫בתגובתה האמיצה‪ .‬בתום הליכה של‬
‫‪ 4‬ימים ו‪ 4-‬לילות עייפים ורצוצים‬
‫הגענו לגבול הפרסי‪ .‬המשטרה‬
‫המקומית רצתה להחזיר אותנו‬
‫לברה‪″‬מ‪ ,‬אך הישועה הגיעה בדמותו‬
‫של יהודי מקומי‪ .‬בעזרת ”בקשיש“‬
‫מכובד שכנע את המשטרה הפרסית‬
‫להשאירנו בפרס‪.‬‬
‫הגענו למשהד ונשארנו לחיות בה‬
‫ארבעה חודשים‪ .‬במהלך ימים אלה‬
‫פנו הורי לקונסול הבריטי במקום‬
‫וקבלנו ויזה לעלות לארץ‪ .‬המשכנו‬
‫את המסע דרך עיראק‪ ,‬סוריה‪ ,‬גשר‬
‫בנות יעקב ומשם לירושלים“‪.‬‬
‫סיפורה של שושנה רון‪,‬‬
‫מנכ‪″‬לית ברית יוצאי בוכרה דומה‬
‫לסיפורה של משפחת מולוקנדוף‪.‬‬
‫להוציא‪ ,‬סיפור השוד‪ ,‬שעבר עליהם‪.‬‬
‫”בהגיע משפחתי סמוך לגבול‬
‫הפרסי‪ ,‬אמרו לנו המדריכים – ”אתם‬
‫עייפים מאוד‪ .‬הגבול לא רחוק‪ .‬תנוחו‬
‫כאן בתוך המערה הסמוכה‪ .‬מחר‬
‫בבוקר בכוחות רעננים תעברו את‬
‫הגבול ותגיעו לפרס“‪.‬‬
‫שמענו בקול המדריכים והלכנו‬
‫לישון‪ .‬למחרת בבוקר קבלו את פנינו‬
‫שודדים עם מסכות שחורות על הפנים‬
‫ופקדו עלינו‪” :‬ידיים למעלה“‪.‬‬
‫מתאוששים‬
‫אנחנו‬
‫עוד‬
‫”מהאורחים“‪ ,‬ציוו על הגברים‬
‫לפשוט את בגדיהם‪ .‬את אבי‪ ,‬שהתנשא‬
‫לגובה של ‪ 1.86‬מטר הכניסו לתוך‬
‫בור‪ .‬הכורדים חששו מפניו בהיותם‬
‫נמוכי קומה‪ .‬בעוד השודדים עסוקים‬
‫בחלוקת השלל‪ ,‬החליט אבי להגיע‬
‫לערימת הנשק של השודדים שניצבה‬
‫לידו ולירות בהם‪ .‬השודדים שהיו‬
‫זריזים ביותר‪ ,‬הקדימו את אבי‪ ,‬דרכו‬
‫ברגליהם על ידיו וירו עליו‪ .‬למרבה‬
‫המזל הכדור פגע בכובעו של אחד‬
‫הגברים‪ ,‬שהיה עמנו בחבורה‪ .‬הכובע‬
‫עף והאיש המבוהל פנה לאבי ושאל‪:‬‬
‫”מישה‪ ,‬תסתכל‪ ,‬אני חי או מת?“‬
‫מסתבר‪ ,‬שגם ברגעים קשים של‬
‫חיים ומוות אדם לא מאבד את חוש‬
‫ההומור שלו‪.‬‬
‫תגובת השודדים הייתה‪ ,‬שכעונש‬
‫על אמי לפשוט את בגדיה העליונים‪.‬‬
‫אבי שאל‪” :‬תגידו לי באיזה תרבות‬
‫אישה נשואה מתפשטת בפני‬
‫גברים זרים?“ תשובת השודדים‬
‫הייתה‪” :‬טוב‪ ,‬שתיקח צ‪′‬ודיר“‪.‬‬
‫אמי שהייתה אישה חכמה במיוחד‬
‫נצלה את ההזדמנות ושלפה מתוך‬
‫מעילה שתי מטבעות זהב מתקופת‬
‫ניקולי והסתירה אותם בחול שמתחת‬
‫לרגליה‪ .‬מטבעות אלה הצילו אותנו‬
‫בימים הראשונים‪ ,‬שחיינו על אדמת‬
‫פרס‪.‬‬
‫בהמשך דומה סיפורנו לסיפורה‬
‫של שרה‪ ,‬שגם אותנו המשטרה‬
‫הפרסית ניסתה לשלוח חזרה לברה‪″‬מ‬
‫ויהודי מקומי הציל אותנו מגזרה זו‬
‫על‪-‬ידי ”בקשיש“ נכבד‪.‬‬
‫לארץ הגענו באוניה דרך המפרץ‬
‫הפרסי הודו‪ ,‬האוקיאנוס ההודי‪,‬‬
‫תעלת סואץ וחיפה“‪.‬‬
‫סיפור העלייה האחרון היה‬
‫של בני דורון )דוידוב( שלא כמו‬
‫סיפוריהן של המשפחות הקודמות‪,‬‬
‫הגיעו לארץ בצורה לגאלית ב‪,1935-‬‬
‫בהיותם נתינים אפגאנים‪.‬‬
‫בסיכום הערב ד‪″‬ר פוזיילוב‬
‫פנה לקהל וביקש לדעת אם יש‬
‫למשפחותיהם סיפורי בריחה‪,‬‬
‫תיעוד או מסמכים ותמונות מתקופת‬
‫הבריחה של משפחתם‪ .‬כל זה יתקבל‬
‫בשמחה רבה‪.‬‬
‫ד‪″‬ר פוזיילוב הביע את תקוותו‬
‫שסיפורי הבריחה של אבותינו‬
‫ימצאו את מקומם הנאות במוזיאון‬
‫ההעפלה‪.‬‬
‫סיכמה שושנה רון‬
‫במלאת ‪ 80‬שנה להעפלת יהודי בוכרה‬
‫לארץ‪-‬ישראל‬
‫ברית יוצאי בוכרה מנציחה תקופה הרואית זו לדורות הבאים באתר‬
‫מחנה העפלה בעתלית‪ .‬כל חומר תיעודי וויזואלי )סיפורי העפלה‪ ,‬תמונות‪,‬‬
‫תעודות מעבר‪ ,‬אישורי כניסה לא‪″‬י וכו‪ (′‬יתקבל בברכה‬
‫לכתובתנו‪:‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‪ ,‬רח‪ ′‬הקונגרס ‪ ,2‬ת‪″‬א‪ ,‬טלפקס‪03-6882785 :‬‬
‫מייל‪[email protected] :‬‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪5‬‬
‫דוד ארבוב – בעל הלב החם והיד הפתוחה‬
‫– הכל יודעים על נדיבותך בשורה של‬
‫נושאים‪ .‬האם יש דמות בקרב משפחתך‪,‬‬
‫ששימשה לך מופת בחייך?‬
‫– אני זוקף את כל פעילותי בתחום הציבורי‬
‫לזכותו של אבי יצחק‪ ,‬הוא היה איש עממי‪ ,‬נעים‬
‫הליכות ותמיד נתן לזולת‪ ,‬שלא על מנת לקבל‬
‫פרס‪ .‬נתינה לשמה ללא תנאי‪ ,‬בצניעות ובשקט‪.‬‬
‫דמות אחרת במשפחתי‪ ,‬שהשפיעה עליי רבות‪,‬‬
‫הייתה של סבי מצד אמי אליהו מני יצחקוב‪ .‬הוא‬
‫היה איש ציבור וביתו היה תמיד פתוח לכל‪.‬‬
‫– באיזו מידה אתה מנחיל מורשת זו‪ ,‬של‬
‫נדיבות וסיוע לזולת‪ ,‬לדורות הבאים?‬
‫– האווירה ששררה בביתנו‪ ,‬והיום היא‬
‫מורגשת יותר מאי פעם‪ ,‬שיש להודות לבורא‬
‫עולם על כל הטוב שיש לנו ויחד עם זאת להעניק‬
‫ככל יכולתנו לנזקק‪ .‬אני תקווה‪ ,‬שילדיי יורישו‬
‫תכונה זו גם לילדיהם‪.‬‬
‫מה בעצם הניע אותך לתרום דווקא למחלקה‬
‫אנדוקרינית וסוכרת בבית חולים שיבא?‬
‫לפני מספר שנים פניתי‪ ,‬כאחד האדם‪,‬‬
‫לבי‪″‬ח שיבא לקבלת טיפול רפואי‪ .‬אני מוכרח‬
‫להודות‪ ,‬שהטיפול של הצוות הרפואי בי‪ ,‬היה‬
‫ללא כל דופי‪ .‬לימים‪ ,‬חליתי שוב‪ ,‬ושוב פניתי‬
‫לבית החולים ושוב הטיפול של הצוות הרפואי‬
‫היה ללא כל רבב‪ .‬ושם קרה לי מקרה מעניין‪.‬‬
‫פנה אלי פרופ‪ ′‬אבי קרסיק ושאל אותי‪ ,‬האם אני‬
‫מכיר מישהו בשם צחי ארבוב‪ ,‬עליו קרא בעיתון‬
‫על עסקה כלכלית גדולה שביצע‪ .‬השיבותי לו‪,‬‬
‫שזה בני‪ .‬שאל אותי הפרופ‪ ′‬ומניין יש לו כל‬
‫כך הרבה כסף? עניתי‪ ,‬שכנראה מאביו‪ .‬המשיך‬
‫פרופ‪ ′‬קרסיק ושאל – אם כך‪ ,‬מה דעתך לערוך‬
‫שיפוץ במבנה של המחלקה? כמובן‪ ,‬שנעניתי‬
‫בהתלהבות רבה לבקשה‪ .‬הרגשתי‪ ,‬שזה המעט‬
‫שאני‪ ,‬כפציאנט שנהנה מהשירותים הטובים של‬
‫המחלקה לשביעות רצוני‪ ,‬יכול להחזיר בתמורה‪.‬‬
‫מכאן ואילך העניינים התגלגלו במהירות‬
‫ונפל בחלקי העונג לתרום לבניית המחלקה‬
‫האנדוקרינית וסכרת לקידום המחקר והטיפול‬
‫בחולים שזקוקים לטיפולה‪.‬‬
‫אני מוכרח להודות‪ ,‬שההרגשה בגין מעשה‬
‫זה היא נפלאה והלוואי שאמשיך לתרום ולסייע‬
‫ככל שאוכל לחברה הישראלית‪.‬‬
‫– לא אחת שמעתי אותך מספר על‬
‫התעללותה של המחנכת שלך בבית ספר יסודי‪.‬‬
‫אילו היית פוגש בה היום‪ .‬מה היית אומר‬
‫לה?‬
‫– חיי כתלמיד בבית ספר יסודי היו קשים‬
‫ביותר‪ .‬המחנכת נהגה להיכנס לכיתה ועוד בטרם‬
‫החלה בשיעור נהגה לקרוא בקול – ”ארבוב‪,‬‬
‫החוצה“‪ .‬קשה להבין את יחסה זה‪ .‬אם זה נבע מאי‬
‫השתייכותי לעדה של רוב התלמידים – כלומר‬
‫האשכנזים או ליחס זאת אישית אלי‪ .‬על כל פנים‪,‬‬
‫התייחסות זו של המחנכת אלי הביאה להצטברות‬
‫של המון מרירות‪ ,‬המון כעס ותגובתי על רגשות‬
‫אלה באו לידי ביטוי בהתנהגות תוקפנית כלפי‬
‫סביבתי‪ .‬לשאלתך‪ ,‬אילו הייתי פוגש את המחנכת‬
‫שלי כיום‪ ,‬הייתי אומר לה – במעמדי כיום לא‬
‫הייתי מעסיקך אפילו כמזכירה סוג ג‪ ′‬במשרדי‪.‬‬
‫שושנה רון בראיון עם דוד ארבוב‬
‫הענקת תעודה לדוד ארבוב על נטיעת עצים ביערות קק‪″‬ל על שמו‬
‫– מתי חל מפנה בחייך?‬
‫– התחלתי לעסוק ביהלומים בגיל צעיר‬
‫ביותר‪ .‬גיליתי תושייה רבה בתחום ועשיתי רווחים‬
‫טובים עוד בהיותי נער‪ .‬אפילו אבי התפעל מרווחי‬
‫הגבוהים בתחום תעשיית היהלומים וביקש ממני‬
‫לא להתגאות בכך יותר מדי‪ .‬וכך זה התקדם‬
‫והתפתח בצורה בלתי רגילה והגעתי למעמדי‬
‫כיום‪ .‬בניתי את חיי בעשר אצבעותיי באמונתי‬
‫בכוחי‪ ,‬וביכולתי להגיע להישגים נכבדים בעיקר‬
‫בעזרת חריצות‪ ,‬יוזמה‪ ,‬יושר ותושייה‪.‬‬
‫אני חייב לציין‪ ,‬שחלק גדול מההצלחה בחיי‬
‫הייתה ללא ספק תרומתה של אשתי דליה‪ ,‬המלווה‬
‫אותי לאורך כל חיי מזה קרוב ל‪ 50-‬שנה‪.‬‬
‫– אתה ללא ספק בוכרי גאה‪ .‬במה?‬
‫– אכן‪ ,‬אני בוכרי גאה‪ .‬למרות שהייתה לי‬
‫ילדות לא קלה מעולם לא התכחשתי לשורשיי‬
‫העדתיים‪ .‬אני מודע למורשת הבוכרית שלנו‪.‬‬
‫אני מוכרח להודות שאני שואב הרבה מאוד‬
‫מידע בתחום זה מעיתונכם ”העיתון הבוכרי“‬
‫שאני מאוד נהנה לקרוא אותו‪ .‬ובכלל‪ ,‬אני חושב‬
‫שאתם עושים עבודה טובה ובהזדמנות זו אני‬
‫רוצה לציין את יחסי האחווה השוררים ביני לבין‬
‫האחים פוזיילוב‪ ,‬אותם אני מוקיר ומאוד מכבד‪.‬‬
‫אני מאחל לכם המשך עשייה פורייה בעתיד‪.‬‬
‫למחרת הראיון חל יום הולדתו של דוד‬
‫ארבוב‪ .‬האחים פוזיילוב‪ ,‬ממייסדי ברית יוצאי‬
‫בוכרה‪ ,‬העניקו לדוד תעודה על נטיעת עצים‬
‫ביערות הקרן הקיימת ורשמו את שמו בספר‬
‫הזהב של הקק‪″‬ל‪.‬‬
‫במעמד חבריו ומוקיריו של דוד ארבוב‬
‫פתח מר פנחס פוזיילוב את דברי ברכה במילים‬
‫הבאות‪:‬‬
‫”לדוד יש זכויות רבות בתחומים רבים‪.‬‬
‫למרות כל הקשיים בילדותו הוא התפתח והגיע‬
‫למעמד בכיר בתחום ענף היהלומים‪ .‬הוא נמנה‬
‫בין קומץ של אנשים שנותנים דוגמא לכל אחד‬
‫ואחד מאתנו‪ .‬דוד מצטיין בטוב לב‪ ,‬שאין לזה‬
‫אח ורע ואני מאחל לו המשך הצלחה במעשיו“‪.‬‬
‫המברך הבא היה נשיא ברית יוצאי בוכרה‪,‬‬
‫מר יוסף בר‪-‬נתן ששאל‪” :‬מה אפשר לאחל‬
‫ליהודי יקר‪ ,‬שהגיע להישגים כלכליים נכבדים‬
‫מאוד והצטיין בעיקר בתרומה לקהילה?‬
‫דוד מסמל את האדם כצמח השדה‪ .‬ככתוב‪:‬‬
‫”צדיק כתמר יפרח‪ ,‬כארז בלבנון ישגה“‪.‬ומה‬
‫המשמעות? הצדיק פורח כתמר‪ ,‬הנותן פרי‬
‫מתוק‪ .‬לצדיק יש צאצאים נכבדים ומוצלחים‬
‫כמותו ואז הוא נהנה מאחר שצאצאיו מהווים‬
‫את הפרי המתוק‪ .‬אבל אם הוא צדיק רק בזכות‬
‫עצמו ואין לו בנים ממשיכים ומוצלחים כמוהו‪,‬‬
‫הוא כארז‪ .‬יש לו בלוטים בלי טעם‪ .‬ה‪ ′‬בירך‬
‫אותך‪ ,‬דוד יקירנו‪ ,‬ברעיה נאמנה וגם בצאצאים‬
‫משכמם ומעלה יהי רצון שכל אחד מהם ישכיל‬
‫ויצליח‪.‬‬
‫מצאתי שארבוב ‪ 211‬בגימטריה זה‬
‫”מהגדולים וטובים“ וגם ”גומלי חסדים“‪ .‬הלכתי‬
‫לשם דוד בגמטירה זה ‪ – 14‬יד‪ .‬יש לו לב חם‬
‫אבל החשוב ביותר שיש לו יד פתוחה להעניק‬
‫לאנשים‪ ,‬לנזקקים ולעמותות תרומות נכבדות‪.‬‬
‫הוא אומר‪ ,‬שהוני לא כולו שלי‪ ,‬אלא אני מהווה‬
‫צינור שמוביל ממני לקהילה‪ .‬ובזהות זו הוא גם‬
‫”אהוב“ שאף זה בגמטריה ‪ 14‬והיום יום הולדתו‬
‫וחגג עמנו‪ .‬גם ”חגג“ בגמטריה ‪.14‬‬
‫דוד יקירי‪ ,‬אני מאחל לך אריכות ימים‬
‫ובריאות טובה‪ ,‬לזכות ולרוות נחת מרעייתך‬
‫הנאמנה ויוצאי חלציך‪ .‬כן ירבו“‪.‬‬
‫דוד ארבוב הודה לאורחים מעומק ליבו‬
‫על דברי הברכה של נציגי הברית ה‪″‬ה פנחס‬
‫פוזיילוב‪ ,‬יוסף בר‪-‬נתן ושושנה רון‪.‬‬
‫ש‪.‬ר‪.‬‬
‫לידידינו הנכבדים‬
‫דליה ודוד ארבוב‬
‫אשריכם שבזכות תרומתכם הנדיבה‬
‫הוקמה המחלקה האנדוקרינית וסכרת‬
‫בביה‪″‬ח שיבא תל‪-‬השומר‬
‫במעשיכם הנאצל‪ ,‬האופייני למסורת הנתינה שלכם‪ ,‬הינכם מקיימים את‪:‬‬
‫”רפאנו ה‪ ′‬ונרפא‪ ...‬והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכאובינו‪“...‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪6‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫פינת המסורת‬
‫מאת‪ :‬יעקב אהרונוב‬
‫קשר הדדי בין מוצא למסע‬
‫פרשת ”מסעי“ מתמקדת בין היתר גם ברשימת‬
‫המסעות שעשו בני ישראל במדבר מעת יציאתם‬
‫מארץ מצרים ועד לפני כניסתם לארץ המובטחת‪.‬‬
‫רשימת המסעות מתייחסת לארבעים ושניים מקומות‬
‫שבהם חנו בני ישראל במרחבי המדבר במשך ארבעים‬
‫שנות נדודים‪ .‬כנאמר‪” ,‬ויכתוב משה את מוצאיהם‬
‫למסעיהם על פי ה‪ ′‬ואלה מסעיהם למוצאיהם“‬
‫)במדבר ל‪″‬ג‪ ,‬ב(‪ .‬ונשאלת השאלה‪ ,‬מדוע משה מציין‬
‫בתחילה את המוצא לפני המסע‪ ,‬כנאמר‪” ,‬מוצאיהם‬
‫למסעיהם“‪ ,‬ופעם נוספת משה מציין את המסע לפני‬
‫המוצא‪ ,‬כנאמר‪” ,‬מסעיהם למוצאיהם“‪.‬‬
‫מפרשים רבים עמדו על סוגיא זו‪ .‬ובכל זאת‪.‬‬
‫ניתן להוסיף ולומר שהמוצא מסמל את העבר – את‬
‫השורשים; ואילו המסע מסמל את ההתקדמות אל‬
‫היעד העתידי‪ .‬ובראייה עכשווית ניתן לומר שיש‬
‫כאלה מעם ישראל היוצאים למסע אל עתידם תוך‬
‫שהם שוכחים את מוצאם‪ ,‬ולכן גם אינם שומרים על‬
‫שורשי יהדותם – לא בעסקיהם וגם לא במסעיהם‬
‫ברחבי העולם‪ .‬והדבר עשוי להביא בסופו של דבר‬
‫להתבוללותם ובכך לפגום בקיום של עם ישראל‬
‫ההולך ומתמעט כתוצאה מהתבוללות זו‪ .‬ומאידך‪,‬‬
‫יש כאלו בעם ישראל היוצאים למסע אל עתידם‬
‫תוך שהם זוכרים תמיד את מוצאם‪ ,‬ולכן שומרים‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫פרשת מסעי‬
‫הם תמיד על שורשי יהדותם – גם בעסקיהם וגם‬
‫במסעיהם – אפילו ימצאו במקומות הכי נידחים‬
‫ברחבי העולם‪ .‬והדבר מבטיח למעשה את סוד קיומו‬
‫וריבויו של עם ישראל ‪.‬‬
‫ניתן גם לומר שאלה מעם ישראל שהם שומרי‬
‫מסורת הם דוקא היוצאים ממוצאיהם למסעיהם‪,‬‬
‫בהתקדמות ממסורת אבותיהם אל עתידם; ואילו‬
‫אלה מעם ישראל שהם אינם שומרי מסורת‪ ,‬ולפתע‬
‫מגלים שאין כל תכלית לחייהם ללא שמירה על‬
‫מסורת אבותיהם‪ ,‬הם דוקא העושים את מסעיהם‬
‫למוצאיהם‪ ,‬דהיינו‪ ,‬עושים הם מסעות לגילוי מוצאם‬
‫במסורת אבותיהם‪.‬‬
‫יוצא איפוא‪ ,‬שהשמירה על המוצא כזכרון העבר‬
‫היא שמבטיחה את הצלחת המסעות בהתקדמות אל‬
‫העתיד‪ .‬ומכאן גם יובן לנו מדוע אמר משה בתחילה‬
‫”מוצאיהם למסעיהם“‪ .‬לאחר שנשתכנע שזכרונות‬
‫העבר הם גם שמירה על מורשת העבר‪ ,‬רק אז נבין‬
‫שניתן להמשיך ולהתקדם במסעות בטוחים אל‬
‫מטרות העתיד‪ .‬ומכאן גם יובן לנו מדוע אמר משה‬
‫בהמשך ”מסעיהם למוצאיהם“‪ .‬ומשני מצבים אלה‬
‫גם נלמד עקרון חשוב מאוד‪ ,‬שהמסע קדימה אל‬
‫העתיד יונק הוא את חיותו משורשי מורשת העבר‪,‬‬
‫כמו עץ הגדל ומתפתח מכוח שורשיו ולא מכוח עליו‬
‫ופריו‪ .‬לכן גם כל מסע שמטרתו להתקדם אל עתיד‬
‫בטוח יצליח להתגשם מכוח השמירה על מורשת‬
‫העבר‪ ,‬שהיא המוצא‪ .‬ומכאן שהמוצא מסמל את‬
‫השורשים הנותנים חיים‪ ,‬ואילו המסע מסמל את‬
‫ההתקדמות אל עתיד הנותן תקווה לחיים טובים‬
‫יותר‪ .‬ולכן‪ ,‬הקשר בין מוצא למסע הוא קשר הדדי‬
‫מבחינת הא בהא תליא‪.‬‬
‫ראוי לציין שכל אחד מהמסעות שבני ישראל‬
‫עברו במדבר במשך ארבעים שנה מסמל בין היתר‬
‫מעין ”ברומטר“ להתנהגות העם‪ .‬בהתאם לכך גם‬
‫נלמד מה הלקח שעל עם ישראל ללמוד מכל מסע‬
‫ומסע‪ ,‬כמו בשלושת המסעות‪” ,‬ויסעו מרפידים‬
‫ויחנו במדבר סיני‪ ,‬ויסעו ממדבר סיני ויחנו בקברות‬
‫התאווה“ )שם לג‪ ,‬ט‪″‬ו‪-‬ט‪″‬ז(‪.‬‬
‫שם המקום רפידים נקרא כך משום שבמקום זה‬
‫רפו ידיהם של בני ישראל מבחינה רוחנית כשהתלוננו‬
‫וניסו את האל משום שחסרו הם מים לשתיה‪ .‬דבר זה‬
‫דרדר אותם לשפל המדרגה‪ ,‬עד אשר נענשו מצידו‬
‫של עמלק‪ ,‬שבא ונלחם בעם ישראל דווקא באותם‬
‫רגעים שנמצאו בחולשה רוחנית‪ .‬ולפיכך נטרדו בני‬
‫ישראל במלחמה זו עד שנגאלו ממנה כשהתרוממו‬
‫שוב לרוחניות‪.‬‬
‫לאחר שנסעו בני ישראל מרפידים‪ ,‬חנו במדבר‬
‫סיני‪ ,‬ובהר סיני ניתנה להם התורה‪ ,‬ואמרו ”נעשה‬
‫ונשמע“‪ .‬והנה עם קבלתם את התורה‪ ,‬בני ישראל‬
‫שוב התרוממו להתעלות רוחנית עילאית כשגובשו‬
‫בדעותיהם ואמונתם כאיש אחד‪ .‬ואולם התעלות‬
‫רוחנית זו לא ארכה זמן רב‪ ,‬עד שהגיעו לקברות‬
‫התאווה‪.‬‬
‫בקברות התאווה בני ישראל שוב התפרקו‬
‫מרוחניותם כשבאו בתלונות כלפי משה והאל‬
‫בדרישה לאותה חומריות של תאוות הבשר‪ .‬הם‬
‫לא הסתפקו במן כמזון רוחני‪ .‬בהתדרדרותם זו‪,‬‬
‫מרוחניות לחומריות‪ ,‬הם אומנם קיבלו את מבוקשם‪,‬‬
‫ובשר עופות השלווים ניתן להם‪ .‬אלא שמקביל‪,‬‬
‫האל העניש את אותם המתאווים‪ ,‬שמתו בעת שבשר‬
‫עופות השלווים עדיין היה נלעס בין שינהם‪ .‬ועל כן‬
‫נקרא המקום ”קברות התאווה“‪.‬‬
‫אנו רואים איפוא את הירידות והעליות הרוחניות‬
‫של בני ישראל בשלושת מסעות אלו‪ .‬כך גם כל‬
‫מוצא וכל מסע אחר שבני ישראל עשו במדבר גם‬
‫הם מלמדים על החוויות והלקחים השונים שראוי‬
‫לבני ישראל ללמוד מהם – בארבעים שנות נדודיהם‬
‫במדבר‪.‬‬
‫מוסר השכל שניתן ללמוד גם בימינו מפרשת‬
‫”מסעי“ הוא שבמסעות השונים שעושה כל אדם‬
‫מעם ישראל אל הקידמה וההתקדמות בארץ ובארצות‬
‫העולם‪ ,‬ראוי לו לזכור ולשמור תמיד על המוצא‪ ,‬שהיא‬
‫מורשת העבר של העם היהודי‪ ,‬ובכך להבטיח את‬
‫הצלחת מסעיו בקידמה והתקדמות אל המשך עתידו‪.‬‬
‫וכמובן‪ ,‬שינחיל זאת גם לבניו ולמשפחתו אחריו‪ ,‬כסוד‬
‫קיומו של עם ישראל בכל שרשרת הדורות‪.‬‬
‫גיוס חרדים – דינא דמלכותא דינא?‬
‫)המשך מעמ‪(2 ′‬‬
‫כאן ראוי שתישאל השאלה המהותית‪ ,‬אם פוסקי‬
‫הציבור החרדי סוברים שעל פי ההלכה‪ ,‬חובה על כל‬
‫תושב לשלם תשלומי מיסים למדינה‪ ,‬כמו ארנונה‪,‬‬
‫משום שאותו תושב נהנה משירותי המדינה ומעוניין‬
‫בהם‪ ,‬וגם חובה עליו לציית לחוקי המדינה למען‬
‫שמירה על הסדר החברתי‪ ,‬הרי שבכך מתקיים‬
‫למעשה הכלל של דינא דמלכותא דינא‪ .‬ואם אומנם‬
‫כך פני הדברים‪ ,‬מדוע יוצא דופן לעניין זה קיום חוקי‬
‫המדינה גם לעניין גיוס תלמידי ישיבות לצבא? שהרי‬
‫אפילו הרמב‪″‬ם גורס שבתנאים מסויימים המלך‪,‬‬
‫דהיינו השלטון‪ ,‬יכול לכפות על האדם גיוס לצבא‪.‬‬
‫מה גם שראוי לציין‪ ,‬שבצבא ההגנה לישראל‬
‫אין חוקים כנגד לימוד תורה‪ ,‬או כנגד קיום מצוות‪,‬‬
‫או כנגד שמירת שבת‪ ,‬או כנגד אכילת מאכלים‬
‫כשרים למהדרין‪ ,‬או בהכרח לשרת בערבוביה עם‬
‫נשים‪ .‬שהרי יש בצבא בתי כנסת בכל בסיס‪ ,‬וגם‬
‫בתי מדרשות‪ ,‬ועל כן‪ ,‬מדוע לא ישרתו בני הישיבות‬
‫בצבא ובמקביל ילמדו גם תורה במסגרת הצבא‪.‬‬
‫וכשם שהפוסקים החרדים קבעו שיש משום גזל על‬
‫תושב מאי תשלום מיסים למדינה עבור שירותים‬
‫כלכליים‪ ,‬כמו ארנונה‪ ,‬שאין בה מסירות נפש‪ ,‬האם‬
‫אין גזל מצד הציבור החרדי בכך שהם נמנעים‬
‫מלשרת בצבא אפילו תקופה קצרה יחסית בחייהם‪,‬‬
‫שיש בה משום מסירות נפש? האם בני הישיבות‬
‫החרדיים הנמנעים מלשרת בצבא ובכך נמנעים‬
‫מלהילחם פיזית כנגד אוייבי עם ישראל‪ ,‬האם נעלים‬
‫הם יותר מאברהם אבינו‪ ,‬ממשה רבנו‪ ,‬מיהושע בן‪-‬‬
‫נון‪ ,‬ממתתיהו החשמונאי‪ ,‬מאליהו הנביא‪ ,‬ועוד?‬
‫שהם כן נלחמו פיזית כנגד אוייבי עם ישראל‪ .‬אלה‬
‫מבני הישיבות החרדיים המשתמטים מהצבא אפילו‬
‫אינם חושבים שראוי להם לשלם כופר על אי רצונם‬
‫להתגייס לצבא‪ ,‬שהרי בכך הם גוזלים את זמנם של‬
‫אלה שכן משרתים בצבא‪ .‬שאם היה הנטל שוויוני‬
‫בין כולם‪ ,‬הרי שתקופת השירות הייתה מתקצרת‬
‫לכולם‪ ,‬ואילו עתה‪ ,‬משום שאותם חרדים אינם‬
‫משרתים בצבא‪ ,‬הרי שזמן השירות מתארך לאלה‬
‫שכן משרתים בצבא‪ .‬האם גזל זמן אינו כגזל ממון?‬
‫זאת ועוד‪ ,‬אם נעשה גזירה שווה בין החובה‬
‫ההלכתית כפסיקת הרבנים החרדיים המחייבים‬
‫חרדים בתשלום מיסים‪ ,‬על תועלת כלכלית כשירותי‬
‫ארנונה‪ ,‬שהם מקבלים מהמדינה‪ ,‬מדוע לא ישלמו‬
‫אותם חרדים הנמנעים מלשרת בצבא גם ”מס כופר“‬
‫או תשלום כספי על השירות הביטחוני שהם גם‬
‫מקבלים מהמדינה? שהרי הם נהנים משירותי הביטחון‬
‫של צה‪″‬ל‪ ,‬שבכך הם יכולים לממש את חרותם‬
‫האזרחית‪ .‬לפיכך מה השוני בין גזל מבחינה הלכתית‬
‫מאי תשלום מיסים עבור קבלת שירותים מהמדינה‬
‫בעניינים כלכליים לבין גזל מאי תשלום מיסי כופר‬
‫עבור קבלת ”שירותים“ ביטחוניים מהמדינה‪.‬‬
‫ועתה לנקודת מבט חילונית אוניברסאלית על‬
‫חובת הגיוס לצבא‪.‬‬
‫המחאה החברתית שנמשכה שבועות מספר‪ ,‬ברחבי‬
‫המדינה‪ ,‬המוגדרת כמחאת ”השוויון בנטל“‪ ,‬מעלה‬
‫שאלת יסוד באשר למחויבות ההדדית של המדינה‬
‫כלפי האזרח ושל האזרח כלפי המדינה‪ .‬בהקשר זה‪,‬‬
‫ראוי להעלות שביבי מחשבה ממשנתו של אחד מהוגי‬
‫הדעות בתורת המחשבה המדינית‪ ,‬הפילוסוף פרידריך‬
‫הגל‪ .‬ממשנתו של הגל‪ ,‬ניתן להבין‪ ,‬בין היתר‪ ,‬שבעידן‬
‫של לאומיות מדינית‪ ,‬נמצא שכל אדם חי מעת לידתו‬
‫ועד לסוף ימיו ”בשלושה מעגלי השתייכות“ שבהם‬
‫מתקיימות מערכות שונות של מחויבויות והתנהגויות‪,‬‬
‫המשפיעות על אורח חייו‪.‬‬
‫מעגל השתייכות ראשון הוא ”מעגל המשפחה“‬
‫)ביולוגית ומלוכדת(‪ ,‬שבו מתקיימת מערכת של‬
‫הקרבה ונתינה‪ ,‬וללא קבלת תמורה בין בני המשפחה‬
‫)אלטרואיזם פרטיקולרי(‪.‬‬
‫מעגל השתייכות שני הוא ”מעגל החברה‬
‫האזרחית“‪ ,‬שבו מתקיימת מערכת של ”תחרות“‬
‫על מקורות המחיה והפרנסה כדי לקיים את מעגל‬
‫המשפחה‪ .‬מציאות זו ידועה עוד מקדמא דנא בעת‬
‫שבני אדם חיו מציד ולקט‪ .‬מציאות זו חייבה אז‬
‫ומחייבת לעיתים גם היום להילחם על מקורות‬
‫המחיה )אגואיזם אוניברסאלי(‪.‬‬
‫מעגל השתייכות שלישי הוא ”מעגל המדינה“‪,‬‬
‫שבו מתקיימת מערכת של הקרבה ונתינה‬
‫)אלטרואיזם אוניברסאלי(‪ ,‬בדומה למעגל המשפחה‪.‬‬
‫לדוגמא‪ ,‬הקרבה בצבא למען המדינה ולמען חברים‬
‫לנשק‪ .‬ההקרבה והנתינה במעגל המדינה הינם גם‬
‫לתועלתו של האדם עצמו‪ ,‬משום שרק במדינה יכול‬
‫האדם ליישם את חירותו‪ .‬אלא שבמעגל המדינה יש‬
‫לאזרח גם חובות וגם זכויות‪ .‬החובות הבסיסיות‬
‫למדינה הן‪ :‬תשלום מיסים‪ ,‬שירות בצבא‪ ,‬ושמירה‬
‫על חוקי המדינה‪ .‬ואילו הזכויות הבסיסיות מהמדינה‬
‫הם‪ :‬הבטחת חרויותיו של האזרח‪ ,‬ובין היתר; זכותו‬
‫לבחור ולהיבחר למוסדות השלטון; זכותו לקבל‬
‫דרכון מהמדינה המעיד על אזרחותו כלפי מדינות‬
‫אחרות‪ .‬כמובן‪ ,‬שעל המדינה לספק לאותו אזרח גם‬
‫את התנאים והמציאות הראויה שיאפשרו לאותו אזרח‬
‫המשרת בצבא לשמור על צביונו‪ ,‬לרבות הדתית‪.‬‬
‫נמצא איפוא שבמעגל המדינה קיימת מערכת של‬
‫יחסי גומלין בין האזרח למדינה ובין המדינה לאזרח‪,‬‬
‫מעין ”אמנה חברתית“‪ .‬ואומנם‪ ,‬אם מערכת הדדית‬
‫זו ”תיסדק“ מחוסר האמון של האזרח החרדי כלפי‬
‫המדינה‪ ,‬משום שהמדינה מצידה‪ ,‬אינה ”מסייעת“‬
‫לאותו אזרח חרדי לפתור את מצוקותיו הדתיות‬
‫במסגרת הצבא – עלול אותו אזרח חרדי למנוע‬
‫עצמו מלהתגייס לצבא‪ ,‬וזאת כמחאה כלפי המדינה‪.‬‬
‫בכך קיימת סכנה לאושיות ”יציבותה“ של המדינה‬
‫מבחינה חברתית – מעצם היעדר שוויון בנטל‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬על מנת למנוע הטלת סנקציות‬
‫מטעם המדינה על בני ישיבות חרדיות‪ ,‬המשתמטים‬
‫מגיוס לצה‪″‬ל‪ ,‬ראוי שקובעי המדיניות ימצאו‬
‫”פתרונות יצירתיים ומידיים“ לאותם צרכים דתיים‬
‫של בני הישיבות החרדיות‪ ,‬כדי לאפשר את גיוסם‬
‫לצבא‪” ,‬ויפה שעה אחת קודם“‪ .‬ובכך הדבר יאפשר‬
‫לבחורים חרדיים המשרתים בצבא‪ ,‬ולבחורים דתיים‬
‫המשרתים בצבא‪ ,‬ולבחורים חילוניים המשרתים‬
‫בצבא‪ ,‬לחוש שאומנם יש שוויון בנטל‪ ,‬וכולם שווים‬
‫בפני החוק במדינת ישראל‪.‬‬
‫יעקב אהרונוב‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫פינת הלשון‬
‫מאת‪ :‬יוסף באו‬
‫אינו מסוגל‪ .‬לפני שבעלי‪-‬רעיונות‬
‫גאונים‪ ,‬המציאו את התקליטים ואת‬
‫הקלטות‪ ,‬זריזים בכתיבה‪ ,‬רשמו‬
‫את המילים על הנייר ואת המילים‬
‫החשובות מאוד‪ ,‬הדפיסו בספרים או‬
‫בעיתונים‪ .‬ואיך שמרו הקדמונים על‬
‫יהלומי‪-‬הלשון‪ ,‬לפני שחכמים עיצבו‬
‫את האלף‪-‬בית‪-‬גימל‪-‬דלת הפשוטים?‬
‫– הם הדגימו באיורים במה הדברים‬
‫היו אמורים‪ :‬במקום לכתוב ”בית“‪,‬‬
‫ציירו אותו; רצו להגיד ”ראש“‪,‬‬
‫עשו קישקוש דומה לפרצוף;‬
‫התכוונו לסמן ”מים“‪ ,‬תיארו אותם‬
‫בגלים מזוגזגים‪ .‬היום חידה מצוירת‬
‫שמופיעה כמשחק בעיתון‪ ,‬נקראת‬
‫רֶבּוּס ומי שפותר אותה‪ ,‬מקבל פרס‪.‬‬
‫כן‪ ,‬כן‪ ,‬בעידן טרום‪-‬אלפביתי‪ ,‬קשה‬
‫בהחלט היה לבטא את המושגים‬
‫המדויקים‪ ,‬כמו למשל‪ ,‬דיווחי‪-‬‬
‫מאורעות‪ ,‬מסמכים רשמיים‪ ,‬חוזים‬
‫עיסקיים או מכתבי‪-‬אהבה‪ .‬עניינים‬
‫הסתרבלו ביותר וגרמו לאי‪-‬הבנות‪,‬‬
‫שיבושים וטעויות‪ .‬ברבות הימים‬
‫נהפכו דיוקנאות המילים לאותיות‬
‫והיום רק שם האות מרמז על עברה‬
‫הציורי‪ .‬המצאת הכתב המודרני‬
‫מעורפלת וכל ההשערות של מומחים‬
‫הן בלתי משכנעות‪ ...‬ידוע רק‪ ,‬שבימי‬
‫משה‪ ,‬כתבו כבר אבותינו מגילות על‬
‫קלף‪ ,‬מכתבים על שברי כלי‪-‬חרס‬
‫וחוקים על לוחות אבן – וכתבו אותם‬
‫באותיות דומות לאותיות שמודפס‬
‫בהן ספר זה‪.‬‬
‫מה מזכירות לנו אותיותינו?‬
‫מה בעצם מסמל כל תו ותו? איזה‬
‫ציור קדום טמון בו? אינני בטוח‬
‫במאה אחוז שכך בדיוק התגלגלה‬
‫האבולוציה של הכתיבה‪ ,‬האם כינוי‬
‫הסמל מגלה לנו את תוכנו – הרי‬
‫לכל ארכיאולוג המכבד את עצמו‪,‬‬
‫מסקנותיו הבדוקות‪ ,‬הנשענות על‬
‫תגליות טריות לגמרי – לכל מורה –‬
‫כתיב הוכחות בלתי מעורערות משלו‪,‬‬
‫מכתב למערכת‬
‫לכבוד‬
‫נשיאות ברית יוצאי בוכרה‬
‫באמצעות ”העיתון הבוכרי“‬
‫לאחרונה התעוררה סערה‬
‫ציבורית בארץ כאשר התברר‪,‬‬
‫כי על השטרות החדשים שמנפיק‬
‫בנק ישראל ועליהן דמויות של‬
‫משוררים‪ ,‬אין אף דמות של‬
‫משורר מזרחי‪ .‬אחת מחברות‬
‫הועדה שנדרשה לנושא אף הגדילה‬
‫ואמרה‪ ,‬שאינה מכירה שום משורר‬
‫מזרחי חוץ מיהודה הלוי שחי‬
‫בימי הביניים‪ ,‬אבל איננו יודעים‬
‫כיצד נראה‪ .‬מתברר‪ ,‬כי ההנפקה‬
‫הבאה של שטרות כסף חדשים‬
‫תהיה רק בעוד כ‪ 15-‬שנים‪ ,‬אך‬
‫בנק ישראל מתכנן להחליף בקרוב‬
‫את כל המטבעות הקיימים‪ .‬אחת‬
‫ההצעות שנשקלות היא‪ ,‬שעל צידם‬
‫האחורי של המטבעות החדשים‬
‫יוטבעו דמויות של אישים במקום‬
‫הסמלים היהודיים המוטבעים על‬
‫המטבעות הנוכחיים‪ .‬כלקח מן‬
‫הסערה שהתחוללה בשל העובדה‬
‫שעל השטרות החדשים מופיעים‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫”ברית מילה“ – מילון עברי‬
‫יוסף באו מוכיח במילים ובאיורים את ההיגיון וההומור‪,‬‬
‫שבשפה העברית‪ ,‬אותה חווה כעולה חדש וגדל עמה‬
‫לתוך ישראל המתפתחת‪.‬‬
‫הספר פותח זווית ראייה חדשה‪ ,‬מפתיעה ויצירתית‬
‫על מקורות השפה והתפתחות המילים‪.‬‬
‫לדבר? הרי אין דבר קל מזה‪...‬‬
‫להשמיע חוכמות‪ ,‬זה כבר עניין‬
‫מסובך יותר‪ ,‬אבל גם כן אינו משהו‬
‫מיוחד – פשוט‪ ,‬פותחים את הפה‬
‫ומילים מתחילות לזרום מעצמן‬
‫ולהתפזר בכל הסביבה‪ .‬מסכן רק‪,‬‬
‫מי שגרונו נטול כוח דיבור‪ ...‬מיתרי‪-‬‬
‫קולו חלודים ואינם מצלצלים כראוי‪,‬‬
‫או פקועים לגמרי ומסרבים לצלצל‬
‫בכלל‪ .‬במצב ביש שכזה‪ ,‬פתאום‬
‫מעריכים כישרונו של הפטפטן‪.‬‬
‫כאשר מכשיר הפלא‪ ,‬הרמקול הטבעי‬
‫והצמוד‪ ,‬פגום או יוצא מכלל שימוש‪,‬‬
‫הידיים נאלצות לבטא את מחשבותיו‬
‫ורצונו של האיש האילם‪ .‬כל תנועתן‪,‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬מחקה צורת הדבר‬
‫או מתארת סמלי‪-‬המושג שעליו‬
‫משתוקק לספר האיש‪ ...‬ולצערו‪,‬‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫‪7‬‬
‫רק משוררים אשכנזים‪ ,‬נבחנת‬
‫האפשרות להטביע על המטבעות‬
‫דמויות של אישים מזרחיים‪.‬‬
‫וכאן אני פונה לחברי נשיאות‬
‫ברית יוצאי בוכרה‪ .‬הצעתי היא‬
‫שהעדה הבוכרית כולה תתאחד‬
‫ותציע לוועדה המייעצת לשטרות‬
‫ולמטבעות בבנק ישראל‪ ,‬בראשות‬
‫השופט בדימוס יעקב טירקל‪,‬‬
‫להטביע על אחד המטבעות‬
‫החדשים את דמותו של הרב‬
‫שמעון חכם‪.‬‬
‫הרב שמעון חכם )‪,(1909-1843‬‬
‫יליד בוכרה‪ ,‬היה סופר‪ ,‬משורר‪,‬‬
‫מתרגם ופרשן המקרא‪ .‬הרב שמעון‬
‫חכם תירגם ללשון היהודית‪-‬‬
‫טג‪′‬יקית ספרי קודש רבים כמו‬
‫”מסכת אבות“‪” ,‬הגדה של פסח“‪,‬‬
‫”מדרש משה רבנו“ ועוד‪ .‬למען‬
‫בני הנעורים תירגם את ”סיפורי‬
‫מעשיות“ ולמען הוריהם את ”אהבת‬
‫ציון“ של אברהם מאפו‪ .‬בנוסף‬
‫לתרגומים הרבים שלו הרב חכם‬
‫גם כתב יצירות רבות‪ ,‬ביניהן ”זכר‬
‫צדיק“‪” ,‬פרי עץ הדעת“ ו”מקרא‬
‫קודש“‪ ,‬והכל בשפה יהודית‪-‬‬
‫טג‪′‬יקית‪ .‬מפעלו הגדול ביותר היה‬
‫תרגום התנ‪″‬ך לשפה היהודית‪-‬‬
‫טג‪′‬יקית והוא עסק במלאכה זו עד‬
‫יומו האחרון‪ ,‬כאשר הגיע למחצית‬
‫ספר ישעיהו‪.‬‬
‫הרב שמעון חכם חיבר ותרגם‬
‫למעלה מחמישים ספרים‪ .‬הוא היה‬
‫מייסד הספרות היהודית‪-‬בוכרית‬
‫המודרנית ויצירתו השפיעה רבות‬
‫על התפתחות ספרות זו‪ .‬אפשר‬
‫לומר‪ ,‬כי הרב חכם הוא זה שהניח‬
‫את היסודות לארון הספרים היהודי‪-‬‬
‫בוכרי‪.‬‬
‫בנוסף לפעילותו הספרותית‬
‫הענפה‪ ,‬הקים הרב שמעון חכם‬
‫תלמוד תורה בבוכרה‪ ,‬שם לימד‬
‫תורה את בני העניים‪ .‬בהיותו ציוני‬
‫בכל מאודו עלה לארץ ישראל‬
‫והתיישב בה‪ .‬היה ממנהיגי העדה‬
‫הבוכרית וממייסדי שכונת הבוכרים‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫על כל אלה ראוי הרב שמעון‬
‫חכם שדמותו תתנוסס על אחד‬
‫המטבעות של מדינת ישראל‪.‬‬
‫בכבוד רב‬
‫עדנה בן‪-‬יהודה )יהודיוף(‬
‫לכל פרופסור לתרבות‪ ,‬טבלאות‬
‫השוואתיות וטענותיו הצודקות ביותר‬
‫– וכל אחד מהם גורס משהו אחר‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬למרות הכל‪ ,‬נתבונן בעשרים‬
‫ושניים התווים של האלפבית העברי‪,‬‬
‫יכול להיות שאין זאת מציאות טהורה‪,‬‬
‫שכל העסק מקרי בהחלט – אבל‪,‬‬
‫אולי בכל זאת‪ ,‬יש בזה משהו אמיתי‪.‬‬
‫לפי דעתי‪ ,‬אסור לזלזל באותיות וגם‬
‫במילים עבריות‪ ,‬מפני שהן מלאות‬
‫תוכן מעניין‪ ,‬מותח‪ ...‬ומסתורי‪.‬‬
‫אוזן‬
‫אמונה טפלה טוענת‪ ,‬שרגש‬
‫האהבה והחוכמה מרוכזים בלב‪.‬‬
‫לאחרונה‪ ,‬אודות להשתלות וניתוחי‬
‫עבר חיוני זה‪ ,‬התברר‪ ,‬מעל לכל‬
‫ספק‪ ,‬שאין קשר בין הלב לאהבה‪,‬‬
‫וללב אין שום השפעה על גאונים‬
‫בעלי ”אי קיו“ גבוה‪ .‬אמונה לא‬
‫פחות מוטעית‪ ,‬קושרת את הכליות‬
‫עם מצפון ומחשבה‪ .‬גם במקרה זה‬
‫הוכיח המדע המודרני‪ ,‬שאין ממש‬
‫בדעה קדומה זאת‪.‬‬
‫מסתבר‪ ,‬חכמינו מתקופת המקרא‬
‫הקדימו את המחקר בן זמננו‪ ...‬הם‬
‫כנראה ידעו כבר אז‪ ,‬מה שמומחים‬
‫לאנטומיה גילו לא מכבר‪ ,‬שהאיזון‬
‫ושיווי המשקל נמצא באוזן‪ .‬לכן‬
‫מכשיר לשקילה נקרא ”מאזנים“‬
‫וסיכום ההכנסות והוצאות – ”מאזן“‪.‬‬
‫בית‪-‬עלמין‬
‫אנשים רבים חולמים על דברים‪,‬‬
‫שלפי דעתם‪ ,‬הולמים אותם‪ .‬אחד‬
‫משתוקק לזוהר ולתהילה‪ .‬שני‬
‫משתוקק להיהפך לאדון עשיר‪ .‬אחר‬
‫שואף להיות רופא מפורסם‪...‬‬
‫אבל כולם יחד חושבים מעל לכל‪,‬‬
‫על שני דברים יסודיים‪ :‬על דירה‬
‫מפוארת ועל אהבה‪ .‬במילים אחרות –‬
‫על בית ועל מין‪ .‬אבל דבר אחד בטוח‪,‬‬
‫כולם ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬במוקדם או‬
‫במאוחר‪ ,‬יגיעו לבית‪-‬עלמין‪.‬‬
‫ניתן לרכוש את המילון במוזיאון‬
‫יוסף באו‪ ,‬רח' ברדיצ'בסקי ‪ ,9‬ת"א‪.‬‬
‫תל' ‪.054-4212730‬‬
‫לבן יוסי לנדסמן‬
‫לאחים שמואל ומשה כהן יוחננוף וב‪″‬ב‬
‫לאחיינים רני ואבי פילוסוף‬
‫לנכדים ולנינים‬
‫וב‪″‬ב‬
‫עמכם באבלכם הכבד על פטירתה בשיבה טובה‬
‫של אצילת הנפש‬
‫רחל וייל לנדסמן‬
‫ז‪″‬ל‬
‫נצר למשפחת יוחננוף מחברי קבוצת‬
‫”אחוזת בית“ מייסדי העיר העברית‬
‫הראשונה ת‪″‬א‬
‫בתרומתכם הייחודית לכינונה של העיר ת‪″‬א‪,‬‬
‫תנוחמו ולא תוסיפון לדאבה עוד‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪8‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫חיילת‪ ,‬עולה חדשה מאוזבקיסטאן סבינה‬
‫יוסיפובה מלכת החן של ישראל לשנת ‪2013‬‬
‫”תזכרי מאיפה באת‪ ,‬מי את ואיך‬
‫חינכו אותך“ – זה המשפט ששמעה‬
‫סבינה מאביה בבית שבו גדלה בעיר‬
‫בוכרה‪.‬‬
‫היא בת ‪ ,21‬הגיעה ארצה כעולה‬
‫חדשה לפני שנתיים וחצי ישירות‬
‫אל מרכז הקליטה בכרמיאל‪ ,‬לאחר‬
‫שקבלה החלטה לא פשוטה לעזוב את‬
‫עיר הולדתה‪ ,‬לחיות בישראל ובהמשך‬
‫להשתלב בצה‪″‬ל כחיילת בודדה‪.‬‬
‫אני נפגשת איתה בבית קפה בעיר‬
‫מגוריה בת‪-‬ים ‪ ,‬והיא יפה ומקסימה‪,‬‬
‫הרבה יותר ממה שראיתי בתמונות‬
‫לקראת תחרות מלכת היופי‪ ,‬בה היא‬
‫השתתפה‪.‬‬
‫”אין נשים לא יפות‪ ,‬יש נשים‬
‫שאינן מודעות ליופי שלהן‪ ,‬וכמובן‬
‫שזה לא מספיק להיות יפה רק מבחוץ“‬
‫היא מצהירה בביטחון של מי שמודעת‬
‫להופעתה החיצונית ולעובדה כי יופי פותח‬
‫דלתות‪ ,‬ויחד עם זאת יודעת להעריך את‬
‫האיכויות המיוחדות שהיא מביאה עמה‪,‬‬
‫של בחורה עצמאית‪ ,‬שאפתנית‪ ,‬דעתנית‪,‬‬
‫וכזו שמחוברת מגיל קטן מאוד לזהות‬
‫היהודית ולזיקה הציונית לארץ האבות‪.‬‬
‫כבר מגיל שש הייתה ילדה שובבה‬
‫ופעילה במסגרת הסוכנות היהודית‪,‬‬
‫ובגיל ‪ 15‬הייתה מדריכה‪ ,‬ובין לבין‬
‫שילבה גם לימודים והופעות בתיאטרון‬
‫המקומי‪ ,‬שרה‪ ,‬רקדה‪ ,‬דגמנה וחלמה‬
‫להיות כוכבת‪.‬‬
‫היא מתנשאת לגובה מרשים של‬
‫‪ 1.83‬מ‪ ,′‬אך אינה מתנשאת בשום אופן‬
‫בהתנהגותה ובאופן שבו היא מנהלת‬
‫שיחה ומספרת על חייה בארץ ובחו‪″‬ל‪.‬‬
‫היא מקבלת את הפידבקים וההערצה‬
‫מסביבה בחן ובאהבה ועם חיוך של‬
‫בחורה צעירה שמרגישה בוגרת בכמה‬
‫שנים יותר מגילה האמיתי‪ ,‬ודוברת‬
‫עברית טובה יותר מזו של כמה ממכריי‬
‫שהגיעו ארצה הרבה לפניה‪ .‬סבינה‬
‫משרתת בחטיבה טכנולוגית בחיל‬
‫חימוש בתפקיד מסווג ואוהבת מאוד את‬
‫התפקיד‪ ,‬הצוות והממונים‪ .‬היא מספרת‬
‫על יחס טוב של המפקד וקצינת הת‪″‬ש‪,‬‬
‫שמאוד מתחשבים בה כחיילת בודדה‪,‬‬
‫וכמי שחתומה על חוזה מיוחד עקב‬
‫זכייתה בתואר מלכת החן של ישראל‪.‬‬
‫לתחרות היא הגיעה אחרי שחברה‬
‫טובה‪ ,‬עולה חדשה מסיביר המליצה‬
‫עליה‪ .‬חבר השופטים הביעו אהדה‬
‫והתרשמו לא רק מיופיה המיוחד‪ ,‬אלא‬
‫גם מאישיותה‪ .‬היא אינדיבידואליסטית‪,‬‬
‫נעימה ואוהבת אתגרים‪ ,‬במה וקהל‪,‬‬
‫והיא בעיקר כנה ואמיתית‪ ,‬כזו שנאמנה‬
‫לעקרונות ולערכים של עצמה‪.‬‬
‫היא מספרת על אבא סמכותי‪,‬‬
‫תכשיטן ממוצא בוכרי‪ ,‬אדם רציונאלי‪,‬‬
‫אשר החדיר בה מורשת וערכים‪,‬‬
‫ויחד עם זאת כיבד מאוד את רצונה‬
‫ושאיפותיה האישיות‪ ,‬ואיפשר לה לעזוב‬
‫את המשפחה ולעלות ארצה בגפה‪.‬‬
‫אמה ילידת טורקמניסטאן עוסקת‬
‫באמנות וציור‪ ,‬וכמו שסבינה אומרת‪,‬‬
‫היא עצמה שילוב של שניהם‪ .‬יש בה‬
‫צד אמנותי‪ ,‬ויחד עם זאת היא מחוברת‬
‫לקרקע ויודעת לעמוד על זכויותיה‪.‬‬
‫”עם אילו קשיים התמודדת בשלבי‬
‫הקליטה שלך בארץ?“ אני שואלת‪.‬‬
‫”בילדותי“ היא עונה‪” ,‬שמעתי‬
‫סיפורים נפלאים על ארץ ישראל‪ ,‬על זה‬
‫שכולם כאן ציונים‪ ,‬כולם מחייכים‪ ,‬ויש‬
‫כאן חיים נהדרים‪ .‬תוך זמן קצר גיליתי‬
‫שיש פער בין הצפיה לבין המציאות‪ ,‬וכי‬
‫החיים כאן לא קלים‪ .‬הישראלים רוב‬
‫הזמן ממהרים‪ ,‬לחוצים‪ ,‬ונמצאים במרוץ‬
‫לא פשוט‪ .‬עולים חדשים עוברים שוק‬
‫תרבותי ונחשפים לחוצפה הישראלית‬
‫שלא הייתה קיימת בגולה‪ .‬היא מספרת‬
‫על אחות בת ‪ 18‬שהגיעה ארצה אחריה‪,‬‬
‫על אח בן ‪ 12‬שנשאר עם ההורים בחו‪″‬ל‪,‬‬
‫ועל דודה מצד אבא שגרה בישראל‪.‬‬
‫עם ילדות מגוונת ומעניינת ושורשים‬
‫בוכרים ועם שם שמקורו בשבט רומאי‬
‫עתיק‪ ,‬היא מרגישה יותר מכל ישראלית‪,‬‬
‫ושמחה שבחרה להיות כאן‪.‬‬
‫”למה בעיקר את מתגעגעת?“ היא‬
‫לוגמת מהמשקה הקר ועונה לי – ”אני‬
‫מתגעגעת לבית‪ ,‬למשפחה ולתרבות‬
‫של אוזבקיסטאן‪ ,‬לאוכל הבוכרי ולקצב‬
‫החיים הרגוע יותר‪ ,‬לעומת החיים כאן‬
‫בארץ“‪.‬‬
‫היא מחייכת חיוך ביישני‪ ,‬חושפת‬
‫שיניים צחורות ונזכרת במשפט שאמה‬
‫נהגה לומר לה – ”תשמרי על השיניים‬
‫שלך“‪ .‬היא בוודאי התכוונה להעביר‬
‫לסבינה מסר לחיים שאומר – שמרי על‬
‫היופי שלך‪ ,‬ויחד עם זאת תהיי חזקה כדי‬
‫לנגוס כמו שצריך בחיים ולהגשים את‬
‫הרצונות‪ ,‬החלומות והבחירות האישיות‬
‫שלך‪.‬‬
‫”אילו ערכים היית רוצה לשמר מבית‬
‫הורייך ולהנחיל הלאה לילדייך בעתיד?“‬
‫היא מישירה מבט ואומרת – ”כבוד! כבוד‬
‫להורים‪ ,‬כבוד לזקנים ולמסגרת“‪.‬‬
‫בקרוב היא מתעתדת לנסוע במסגרת‬
‫משלחת של הסוכנות היהודית לריגה‬
‫וטשקנט‪ ,‬ואין לי כל ספק כי אנחנו עוד‬
‫נשמע עליה בהמשך‪.‬‬
‫כל הכבוד סבינה‪ ,‬נסיעה טובה והמון‬
‫הצלחה בעתיד‪.‬‬
‫איריס רופא‪-‬חיים‬
‫”כוח משיכה“ ספר שירים חדש מאת יוסי אלפי‬
‫אתגר לאוהבי ספרות ולחוקרים‬
‫להבנות למשוררנו את הגומחה‬
‫התואמת את ממדיו והשונה‬
‫מגומחותיהם של משוררי דורו“‪.‬‬
‫לרגל הוצאת ספר שירה של‬
‫יוסי אלפי‪ ,‬בחודש יוני השנה‬
‫התכנס קהל אוהדיו‪ ,‬וביניהם ה‪″‬ה‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב ושושנה‬
‫רון מברית יוצאי בוכרה‪ ,‬שהביעו‬
‫הערכתם לשיריו‪.‬‬
‫”כוח משיכה“ הוא‬
‫חגיגה לספרות העברית‪.‬‬
‫הספר ה‪ 24-‬במניין הספרים‪,‬‬
‫ספר השירים ה‪ 11-‬במספר‪,‬‬
‫מכנס בכריכה אחת את מירב‬
‫ומיטב שירתו של המשורר‬
‫ואיש התיאטרון יוסי אלפי‪.‬‬
‫זה למעלה משלושה עשורים‬
‫מפגין המשורר יוסי אלפי‬
‫נוכחות הולכת וגוברת בעולמה‬
‫של הספרות הישראלית‪ .‬עשר‬
‫ספרי השירה שפרסם בין‬
‫השנים ‪ 1981-2013‬מציבים‬
‫יקום אדיר של מרחבים נפשיים‬
‫ופיזיים‪ ,‬לשון ייחודית‪ ,‬עשירה‬
‫ושובבה‪ ,‬נוגה ומתפרצת בעת‬
‫ובעונה אחת‪ .‬עתה ניתנת לקורא‬
‫אפשרות להישיר מבט בדמותו‬
‫דברים שאמרה יו‪″‬ר‬
‫וועדת הפרס ד‪″‬ר ליליאן דבי‬
‫גורי בטקס הענקת פרס אח‪″‬י‬
‫ליוסי אלפי‪” :‬יוסי אלפי הוא‬
‫יוסי אלפי בחברת ה‪″‬ה בן‪-‬ציון פוזיילוב ועמיר פרץ‬
‫הכוללת ורבת הפנים של‬
‫אלפי‪.‬‬
‫פרופסור ששון סומך‪,‬‬
‫חתן פרס ישראל לשנת‬
‫‪ 2005‬כותב על ספרו‬
‫החדש של יוסי אלפי ”כוח‬
‫המשיכה“‪” :‬מדובר במשורר‬
‫ברוך כישרון שבמשך כארבעים‬
‫שנה עיצב לעצמו ולקוראיו‬
‫עולם שופע וססגוני המתרווח‬
‫בין תרבות‪-‬רקע יהודית‪-‬ערבית‬
‫לבין חוויה עברית השופעת‬
‫יסודות תרבותיים שהגיעו‬
‫אליה מארבעת פינות העולם‪.‬‬
‫היסוד האנגלי שדבק במשורר‬
‫בימי לימודיו התיאטרוניים אף‬
‫הוא תרם יסוד משלו‪ .‬יצירתו‬
‫הפיוטית‪ ,‬שהתגוונה והלכה‪ ,‬ולא‬
‫נחה לרגע‪ ,‬תהווה מעתה‪ ,‬עם‬
‫הופעת עיקר כתיבתו במרוכז‪,‬‬
‫משורר בעל עולם נדיר ועשיר‪,‬‬
‫מפתיע ומטלטל‪ .‬מבעו השירי‬
‫וקשבו למציאויות הסובבות‪ ,‬אינם‬
‫מוכפפים למוסכמות ולטרנדים‪.‬‬
‫קיטובים עדתיים ואי צדק חברתי‬
‫זוכים בשירתו למבע שירי ייחודי‬
‫ומערטל; הם מצליחים להיאמר‬
‫מבעד לראייתו הבלתי משוחדת‬
‫של ילד העומד לנוכח המציאות‬
‫הנגלית לעיניו‪ .‬שירתו של יוסי‬
‫אלפי מגלה‪ ,‬חושפת וכואבת‬
‫עוולות חברתיות כדי לחבק את‬
‫הכואבים‪ ,‬כדי לרכך את עוצמת‬
‫הכאב ולאפשר להם להמשיך‬
‫הלאה‪ ,‬עם הזיכרון ובלי הזעקה“‪.‬‬
‫ש‪.‬ר‪.‬‬
‫גם חמישה כוכבים‬
‫גם חמישה כוכבים‬
‫לא יככבו‬
‫ושמים מלאים‬
‫לא יאירו‬
‫ואדמה חמה‬
‫לא תזין‬
‫ונופים רחוקים‬
‫לא יקרינו‬
‫אם לא תהיה‬
‫אתה‬
‫כוכב‬
‫בשמים‬
‫ונוף בתוך עצמך‬
‫הפרוע‬
‫פינות‬
‫פינות‬
‫אני צריך פינות‬
‫אומר העגול לרבוע‬
‫דרך‬
‫אני צריך דרך‬
‫אומר העץ לצפור‬
‫אויר‬
‫אני צריך אויר‬
‫אומר הבטון לשיר‬
‫כיוון‬
‫אני צריך כיוון‬
‫אומר המצפון למצפן‬
‫ואיש לא שר‪.‬‬
‫עייף ומיוסר‬
‫אני שואל‪:‬‬
‫היש כיוון למצפון?‬
‫היש דרך לעץ?‬
‫היש אוויר בקיר?‬
‫נ‪″‬ב‪:‬‬
‫ענה לי השיר‬
‫לך לפינות העגולות‪/‬מצא‬
‫אוויר בבטון‪/‬המצא חושך בהיר‬
‫צא לדרך בערפל‪/‬היה‬
‫הריבוע‪/‬היה הציפור‪/‬היה המצפן‬
‫היה הדרור‬
‫לעצמך‪.‬‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫‪9‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫שכונת שפירא אהובתי בקרוב בת ‪90‬‬
‫שכונתי האהובה תחגוג בעוד‬
‫מספר חודשים את יום הולדתה‬
‫ה‪.90-‬‬
‫לא מעט קמטים נחרשו בין‬
‫רחובותיה ושביליה‪ ,‬אך אני עדיין‬
‫זוכרת לה את חסד נעוריה ‪,‬צועדת‬
‫בין רחובותיה‪ ,‬נושמת אויר של‬
‫ילדות קסומה ומבקרת במקום שבו‬
‫הפכתי מילדה תמימה לנערה בוגרת‬
‫ולאשה בשלה‪.‬‬
‫סבתי אסתר יושבת בעליית‬
‫המדרגות‪ ,‬קומה שנייה‪ ,‬מול המאפייה‬
‫הבוכרית ומביטה על העוברים‬
‫ושבים‪ .‬שם בבית הקטן היא העניקה‬
‫לי ולאימי חיים שלמים של נתינה‪,‬‬
‫אהבה והקרבה‪ .‬אחת לשבועיים‬
‫אני מגיעה לכאן‪ ,‬והנה הפעם אני‬
‫פוגשת את רינה ורעיה – הבנות של‬
‫יפה בצ‪′‬יוב‪ .‬הן גרות מעבר לים‪,‬‬
‫וכבר שנים שלא התראינו‪ .‬המפגש‬
‫המקרי איתן מעורר התרגשות‬
‫ומעלה זכרונות ילדות‪ ,‬על השכונה‪,‬‬
‫על שמוליק אחיהם‪ ,‬על אימי כרמלה‬
‫ועוד‪.‬‬
‫בביקורי הבא בשכונה‪ ,‬לאחר‬
‫שהן כבר טסו חזרה למקום מושבן‬
‫בארה‪″‬ב ובקנדה‪ ,‬אני עוצרת במאפיה‬
‫הבוכרית‪ ,‬קונה לי גוז‪′‬גיז‪′‬ה ממולא‬
‫בדלעת ועולה במדרגות לבקר את‬
‫יפה‪ .‬היא שוכבת עייפה בחדר השינה‬
‫ומעל ראשה תמונה מפוארת מיום‬
‫חתונתה עם אברם ז‪″‬ל‪ .‬היא מראה‬
‫לי תמונות של הנכדים ומספרת‬
‫כי אברם עליו השלום נהג לקנות‬
‫את הרהיטים הכי יפים והכי יקרים‬
‫שהיו בזמנו‪ ,‬ואני חושבת לעצמי איך‬
‫הרהיטים‪ ,‬התמונות והניירות שרדו‬
‫וחלק מהאנשים כבר לא‪ .‬איך דמויות‬
‫ומקומות השתנו‪ ,‬וחלקם אולי עוד‬
‫ישתנו בהמשך‪.‬‬
‫המחשבה הזו מניעה אותי לתעד‪,‬‬
‫לצלם ולהנציח‪ ,‬ותוך מספר ימים אני‬
‫מגיעה שוב לשכונה עם צלם מקצועי‪.‬‬
‫קוראים לו יגאל גוטין והוא חבר טוב‬
‫של בני עומר‪ .‬הוא מחכה לי בפינת‬
‫שדרות חכמי ישראל עם מצלמת‬
‫פולרואיד גדולה ומשוכללת‪ ,‬וסופג‬
‫את האווירה של המקום‪” .‬יש גוון‬
‫מיוחד למקום הזה הוא אומר לי“‪ .‬זו‬
‫הפעם הראשונה שהוא מגלה שקיימת‬
‫בכלל שכונה כזו‪ ,‬ואני כבר רואה‬
‫איך הוא מתחבר למראות‪ ,‬לריחות‪,‬‬
‫למבנים ולמרפסות המיוחדות שכבר‬
‫כמעט ולא רואים במחוזותינו‪ .‬אנחנו‬
‫עוברים ליד הבית של יפה אברהמוב‪.‬‬
‫צמחיה עבותה ומרשימה מטפסת‬
‫על קירות הבית מהחצר שהייתה‬
‫של סבתא מזל וסבא בכור ז‪″‬ל ועד‬
‫למרפסת שבה ישבו איריס ואורלי‬
‫בית גטניו‪ ,‬ממייסדי שכונת שפירא‬
‫להשתזף בחודשי הקיץ‪ ,‬כשריחות‬
‫של בחץ‪ ′‬ואשפלואו ממלאים את‬
‫הבית‪.‬‬
‫מעל הבית של משפחת קמחג‪′‬י‬
‫עומדת למזכרת המרפסת הענקית‬
‫שבה שיחקתי מחבואים עם חברותיי‬
‫בשכונה‪ .‬בהמשך השדרה מזרחה‬
‫עומד הבית שהיה של משפחת‬
‫ירושלמי אשר היגרה לארה‪″‬ב‪.‬‬
‫הפעם האחרונה שבקרתי שם הייתה‬
‫אחרי ששושנה ילדה את בנה הקטן‬
‫שהיום הוא איש בפני עצמו‪ .‬ואני‬
‫עדיין זוכרת את אב המשפחה –‬
‫רפי ירושלמי ז‪″‬ל‪ ,‬איש יקר ואצילי‪,‬‬
‫פוסע בחליפת שבת בשבילי השדרה‪,‬‬
‫עם משקפיים‪ ,‬מבט והליכה שהיו‬
‫מיוחדים רק לו‪.‬‬
‫בצידה המערבי של השדרה‪ ,‬די‬
‫קרוב למרפסת של שושנה נמצא הבית‬
‫של משפחת כהן‪ .‬בדיוק לפני מספר‬
‫ימים פגשתי במספרה את שושנה‬
‫כהן‪ ,‬אחות של אמנון‪ ,‬שלא הצליחה‬
‫להבין איך אני עדיין זוכרת אותה‪ .‬לו‬
‫רק ידעה כיצד זיהיתי תוך שניות את‬
‫סמדר שהייתה איתי בגן רחל‪ ,‬אחרי‬
‫כמעט ‪ 40‬שנה שלא התראינו‪.‬‬
‫יגאל מצלם את הגן שלי – גן‬
‫נחמיה ואסתר שהיה צמוד למכולת‬
‫של אהרון ולמרפאה של דוקטור לוי‬
‫המהולל‪ .‬זה לא נעים לראות גן סגור‪,‬‬
‫אבל אשריי שזכיתי שוב לעמוד כאן‬
‫ולהזכיר‪ .‬גדעון‪ ,‬חבר ילדות‪ ,‬יוצא‬
‫לקראתי מהמכולת השכונתית שלו‬
‫ומכבד אותי בבקבוק מים ובחיוך‬
‫המיוחד שלו שלא השתנה מאז ימי‬
‫ילדותנו בגן‪ .‬ובמרפסת הגדולה‬
‫יושבת דליה ישראלוב שתחיה‬
‫– חמותו של בנימין בביוף‪ ,‬חבר‬
‫מועצת העיר ת‪″‬א‪ .‬אשת חייל‪ ,‬אמא‬
‫של אורלי וגילה‪ .‬את שני חתניה אני‬
‫פוגשת במסגרת אירועי הברית‪-‬השני‬
‫הוא דוד שולטי‪ ,‬הלא הוא דדוש‪.‬‬
‫יגאל ואני ממשיכים אל רחוב‬
‫חזקיהו המלך‪ ,‬שם אני מגלה בנין‬
‫שהיה שייך ליעקב וזלדה גטניו –‬
‫מייסדי השכונה משנת ‪ .1935‬אין לי‬
‫ספק כי הם הכירו את סבי בבאג‘אן‬
‫עמרם ז‪″‬ל‪ ,‬אשר עלה ארצה מטשקנט‬
‫בשנות השלושים והיה איש נדל‪″‬ן‬
‫ידוע ‪ ,‬אשר סייע לאנשים רבים ותרם‬
‫לישוב השכונה ושגשוגה‪.‬‬
‫לפני כחודשיים הגעתי לשכונה‬
‫לאזכרה של שמואל גובליוב ז‪″‬ל‪,‬‬
‫איש יקר‪ ,‬ירקן ידוע‪ ,‬שהיה בעל מסור‬
‫לרחל עליה השלום‪ .‬חיים‪ ,‬מרדכי‬
‫ולאה שיחיו סיפרו כי הם זוכרים‬
‫את סבי שהיה מעין מוכתר של‬
‫השכונה‪ ,‬כזה ששמו הלך לפניו‪ .‬אני‪,‬‬
‫לצערי‪ ,‬זוכרת אותו כילדה בשנותיו‬
‫האחרונות‪ ,‬יושב על הכורסא‪ ,‬מעשן‬
‫טבק‪ ,‬קם ומתהלך עם מקל סבא‬
‫ומאבד את בריאותו‪.‬‬
‫הנה מגיע דוד נתנוב‪ ,‬הבן של‬
‫עליזה ז‪″‬ל ומנשה שיבדל‪″‬א‪ .‬הוא‬
‫כבר לא במדי צה‪″‬ל‪ ,‬אבל עדיין עם‬
‫עיניים בהירות ועם זיכרונות של‬
‫שובבות משנות הנעורים שלו ושל‬
‫אחיו רפי ויגאל‪.‬‬
‫רחוב מסילת ישרים שבעבר‬
‫הרחוק נקרא רחוב הכנסת‪ ,‬שינה את‬
‫פניו‪ ,‬אבל הקונדיטוריה המפורסמת‬
‫של חיים סוסתיאל וחנות הירקות של‬
‫אמנון עדיין שם‪ ,‬וגם אוטובוס קו ‪17‬‬
‫הנצחי‪.‬‬
‫אני עוצרת ליד חצר מאוד‬
‫מסוימת ושואלת בקול רם אם יש‬
‫מישהו בבית‪ .‬מספר גברים יושבים‬
‫על המדרכה מולי ועונים לי ”הוא‬
‫לא בבית“‪ .‬הם וודאי חושבים שאני‬
‫הזויה‪ ,‬כי אני מספרת להם שזה היה‬
‫אמור להיות גן הילדים שלי – הגן‬
‫של שושנה‪ .‬הייתי בו יום או יומיים‬
‫בלבד‪ .‬אחרי בכי ממושך והתנגדות‬
‫בלתי מוסברת אמא העבירה אותי לגן‬
‫אחר‪ .‬משהו שם לא מצא חן בעיני‪,‬‬
‫ועד היום לא גיליתי מה הוא‪.‬‬
‫אני נכנסת לעליזה מסלון אליזבט‬
‫והיא מספרת לי על הסבא המיוחד‬
‫והצדיק שהיה לה – ישעיה יגודייב‬
‫ז‪″‬ל‪ ,‬ואני נפעמת מהסיפורים ויוצאת‬
‫בתחושה שיש עוד מה להנציח ועל מה‬
‫לכתוב‪ .‬מול הסלון של עליזה ברחוב‬
‫מסילת ישרים ‪ 56‬עומד לו כבר‬
‫לאחים‬
‫הרבה שנים הבית שבו אני נולדתי –‬
‫בית יצחק ניסים‪ .‬כבר מספר פעמים‬
‫בקשתי מאימי המקסימה והמיוחדת‬
‫כרמלה שתיקח אותי כדי שאראה את‬
‫הדירה‪ ,‬והנה אנחנו שתינו צועדות‬
‫לכיוון הבית‪.‬‬
‫בבית הזה גרו אימי ואבי מיום‬
‫נישואיהם ועד שגדלתי להיות‬
‫תינוקת כבת שנה‪ ,‬ואז עברו לרחוב‬
‫מאור הגולה‪ .‬זהו בנין ”רכבת“ גדול‪.‬‬
‫באחת הדירות גרה לפני שנים מישהי‬
‫שמאוד אהבה חתולות‪ ,‬ובכל פעם‬
‫שיצאה לרחוב‪ ,‬צעדה אחריה שורה‬
‫של חתולות נאמנות ואוהבות‪.‬‬
‫אנחנו מטפסות במדרגות ואני‬
‫שואלת את אמא – ”כאן העלית אותי‬
‫בתוך עגלת תינוקות?“ והיא מחייכת‪.‬‬
‫”זה הבית“ היא אומרת‪ .‬מסדרון‬
‫ארוך ומלוכלך מקדם את פנינו‪,‬‬
‫נעליים מאובקות וריח סיגריות‪.‬‬
‫אנחנו מצלצלות בפעמון אך איש‬
‫אינו עונה‪ .‬אנחנו דופקות בדלת ודייר‬
‫רוסי צעיר פותח את הדלת עם מבט‬
‫וקול שאינם מזמינים שום אורח‪.‬‬
‫”בואי נלך“ אומרת אמא‪ .‬אנחנו‬
‫יורדות במדרגות ואני חושבת לעצמי‬
‫– ”אולי טוב שכך“‪ .‬ישנם מקומות‪,‬‬
‫אירועים ואנשים שצריך לזכור כמו‬
‫שהם היו אז ולא כפי שהם כיום‪.‬‬
‫השושנים בגינה של סבתא אסתר‬
‫עדיין פורחות ושתינו עולות לבית‬
‫האהוב הזה במסילת ישרים ‪.42‬‬
‫בקרוב נחגוג לך ‪ – 90‬שכונה‬
‫אהובה שלי‪ .‬מבטיחה לעשות הכל כדי‬
‫לשמר‪,‬לטפח‪ ,‬לזכור‪ ,‬לתעד ולהנציח‪.‬‬
‫היי ברוכה‪ .‬אוהבת אותך שפירא‪.‬‬
‫איריס רופא‪-‬חיים‬
‫לרעייה חנה‬
‫לבנים הראל וארנון‬
‫מרדכי ואלי‪ ,‬לאחות חנה ולנכדים‬
‫עמכם באבלכם הכבד על פטירת‬
‫פנחס זהבי )תילאיוף(‬
‫בנם של המשוררת שולמית‬
‫נין לסופר והמתרגם הרב‬
‫ז‪″‬ל‬
‫ויצחק תילאיוף ז‪″‬ל‬
‫שמעון חכם זצ‪″‬ל‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‬
‫ולא תוסיפון לדאבה עוד‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪10‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫”חשנו את הציונות במיטבה ואת‬
‫במשפט ממצה זה הביע נשיא‬
‫ברית יוצאי בוכרה‪ ,‬מר יוסף בר‪-‬נתן‪,‬‬
‫את רשמינו העמוקים מטיול שנערך‬
‫למתנדבים – חברי נשיאות הברית‬
‫בגליל המערבי בתחילת חודש יוני‪.‬‬
‫את הטיול ליווה המדריך מולה דך‪,‬‬
‫איש כינרת‪ ,‬היסטוריון‪ ,‬מלח הארץ‪,‬‬
‫שריתק את כולנו בהסבריו המפורטים‬
‫לאורך כל הטיול‪.‬‬
‫מסלול טיולנו אל חניתה‪ ,‬שילב‬
‫בתוכו סיפורי דרך על ציר מישור החוף‬
‫והגליל של ארץ ישראל לדורותיה‪.‬‬
‫מיד לאחר ארוחת הבוקר ב‪M-‬‬
‫הדרך‪ ,‬חצינו את נחל אלכסנדר תוך‬
‫שמיעת הסיפור כי שמו הינו על שמו‬
‫של איכסנדיר אבו‪-‬זמבורה‪ ,‬שהשיט‬
‫אבטיחים מהשומרון לאורך ערוץ‬
‫הנחל למעגן על שפת הים התיכון‬
‫ומשם לעבר שווקי מצרים‪ ,‬לשימושם‬
‫של יושבי גדות נחל הנילוס שסבלו‬
‫ממחלת כליות‪ .‬שהרי ידוע שמי‬
‫האבטיח העסיסיים שימשו כתרופה‬
‫לאותם חולים‪.‬‬
‫עצוב היה לשמוע בהמשך‪ ,‬כי‬
‫דיונות החול ”העוטפות ביופיין את‬
‫החוף“ ייעלמו בעתיד מחופי הארץ‪,‬‬
‫לנוכח בניית סכר אסואן במצרים‬
‫העוצר את הסחף החולי הבא מאפריקה‬
‫אלינו באמצעות גלי הים‪.‬‬
‫עברנו את קיסריה על סיפורה‬
‫ההרודיאני‪ .‬שמענו את הסיבה‬
‫להקמת הישוב אור עקיבא הסמוך‪,‬‬
‫שנקרא על שמו של רבי עקיבא‪ ,‬האב‬
‫הרוחני של מרד בר כוכבא שהוצא‬
‫להורג בקיסריה ע‪″‬י הרומאים כאחד‬
‫מעשרת הרוגי המלכות של התקופה‬
‫ההיא‪ .‬מדריכנו קרא למרד בר‪-‬כוכבא‬
‫”השואה הראשונה“‪ ,‬שפקדה אותנו‪,‬‬
‫מאחר שבעקבות המרד אדריאנוס‬
‫קיסר רומא‪ ,‬השמיד לחלוטין את‬
‫הישוב היהודי בא‪″‬י‪ ,‬חרש את‬
‫ירושלים מיסודה והחליף את שמה‬
‫לאיליה‪-‬קפיטולינה‪ ,‬כדי שלא יישאר‬
‫זכר לישראל‪.‬‬
‫עברנו גם את הישוב הערבי ג‪′‬אסר‬
‫א‪-‬זרקא‪ .‬שמענו על תושביו שהובאו‬
‫לא‪″‬י מאפריקה על ידי השליט המצרי‬
‫מוחמד עלי בשנת ‪ 1832‬ואת סיבת‬
‫הקמתו במקום בו הוא כיום על ידי‬
‫פיק‪″‬א‪ ,‬באמצעות הברון רוטשילד‪.‬‬
‫”תאווה לעיניים“ היה לראות את‬
‫בריכות הדגים של קיבוץ מעגן מיכאל‬
‫שהיו מלאות במים כחולים כתוצאה‬
‫מהגשמים הרבים שירדו באזור‬
‫בשנתיים האחרונות ומילאו את מי‬
‫התהום של אקוויפר החוף‪.‬‬
‫נופה של הארץ השתנה באחת‬
‫עם פנייתנו מזרחה לעבר רכס הרי‬
‫המנשה‪ .‬נוף הררי מרהיב עם חורש ים‬
‫תיכוני‪ .‬עם סיפור גיאולוגי על המבנה‬
‫הגירי של סלע ההר‪ ,‬כמו גם הומור‬
‫משעשע על הכדאיות לעבור לאתרי‬
‫הביקור באנדרטת יחיעם‬
‫המטיילים קשובים להסברי המדריך‬
‫חומה ומגדל בחניתה תחתונה‬
‫מגורים גבוהים נוכח עלייתם בפעם‬
‫נוספת של מי הים‪ ,‬שיכסו את ארצנו‬
‫בשלישית‪.‬‬
‫בעת הגיענו לאנדרטת יחיעם‪,‬‬
‫התכנסנו בצל העצים ליד שרידי אחת‬
‫השיריוניות שהשתתפו בקרב העצוב‬
‫של שיירת יחיעם בדרכה לקיבוץ‬
‫יחיעם ב‪ 27-‬במארס ‪ .1948‬שם סופר‬
‫לנו על קורות השיירה ביום הקרב‬
‫העגום ההוא‪.‬‬
‫קיבוץ יחיעם עלה לקרקע‬
‫ב‪ 1947-‬באזור מבודד בין כברי‬
‫לתרשיחה מדרום לנחל געתון‪ .‬עם‬
‫פרוץ מלחמת העצמאות עלתה באופן‬
‫קשה בעיית האספקה של מזון‪ ,‬מים‪,‬‬
‫כלי נשק ותחמושת וכן חומרי בניין‬
‫לביצורים לצורך עמידת הנקודה‬
‫בפני התקפות הערבים‪ .‬בחורף ‪1948‬‬
‫התנהלה התחבורה מנהריה ליחיעם‬
‫בשיירות קטנות‪ ,‬שעברו בסביבה‬
‫ערבית‪.‬‬
‫לכוחותינו ביחיעם הגיעו ידיעות‬
‫וסימנים שצפוי מארב לשיירות על‬
‫הכביש‪ .‬המידע המדויק ביותר היה‬
‫של מודיע מכפר א‪-‬סמריה‪ ,‬שהתריע‬
‫במדויק על מארב שצפוי באותו יום‪,‬‬
‫שבו ישתתפו כ‪ 1000-‬ערבים‪ .‬למרות‬
‫כל האזהרות‪ ,‬החליט בן עמי פכטר‪,‬‬
‫חבר קבוץ חניתה‪ ,‬שהיה מפקד גדוד‬
‫‪ 21‬של חטיבת כרמלי ומפקד המרחב‪,‬‬
‫להוציא את השיירה ליחיעם‪ ,‬בשל‬
‫מצבו הקשה‪.‬‬
‫השיירה נצפתה סמוך ליציאתה בידי‬
‫כוחות ערבים ונתקלה במארב של כוח‬
‫ערבי גדול שהתקיף אותה‪ .‬בקרב נפלו‬
‫‪ 47‬לוחמים מבין ‪ 87‬אנשי השיירה‪ .‬כולם‬
‫מגדוד ‪ .21‬לאחר אובדן השיירה נותק‬
‫קבוץ יחיעם למשך זמן רב‪ ,‬עד למבצע‬
‫בן‪-‬עמי במאי ‪ ,1948‬במהלכו נכבשו‬
‫ונהרסו כל הכפרים בדרך ליחיעם‪.‬‬
‫הסיור ליד האנדרטה לזכר נופלי‬
‫שיירת יחיעם השאיר רושם עז ביותר‬
‫על מטיילנו‪ ,‬בהתפעלם מעוז רוחם של‬
‫לוחמינו במלחמת השחרור‪.‬‬
‫משם שמנו את פעמינו לקיבוץ‬
‫חניתה‪.‬בתקופת המנדט הבריטי‪ ,‬עם‬
‫פרוץ המרד הערבי הגדול ב‪1936-‬‬
‫ובהתאם לספר הלבן‪ ,‬ממשלת המנדט‬
‫הבריטית אסרה על רכישת קרקע על‪-‬‬
‫ידי יהודים באזורים מסוימים‪ ,‬בהם גם‬
‫האזור בו ממוקם היום קיבוץ חניתה‪.‬‬
‫המרד הערבי הגדול סיכן את‬
‫הישובים החדשים והבלתי מוגנים‪ ,‬לכן‬
‫הוחלט להקים מודל חדש להתיישבות‪,‬‬
‫שנקרא ”חומה ומגדל“ – הקמה תוך‬
‫‪ 24‬שעות‪ ,‬של ישוב מוגן‪ ,‬מוקף חומה‬
‫ובו מגדל שמירה‪.‬‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫‪11‬‬
‫העשייה למען העם והמדינה שבדרך“‬
‫ואכן‪ ,‬ב‪ 21-‬במארס ‪ 1938‬הגיעו‬
‫‪ 400‬איש וביניהם ‪ 100‬אנשי פלוגות‬
‫השדה בפיקודו של יצחק שדה‪.‬‬
‫השתמשו בכ‪ 50-‬משאיות שהגיעו‬
‫אל האתר‪ ,‬מזרחית לכפר הערבי אל‪-‬‬
‫באסה‪ .‬אלה פרצו דרך למחנה‪ .‬בוני‬
‫הישוב סחבו על גבם‪ ,‬על חמורים‬
‫וגמלים את כל הציוד הדרוש‪.‬‬
‫בו בלילה הותקפו המתיישבים על‪-‬‬
‫ידי כנופיה ערבית ושניים מהמתיישבים‬
‫נהרגו‪ .‬החלו מיד לפרוץ דרך לחניתה‬
‫עלית ומלאכה זו הושלמה תוך שלושה‬
‫שבועות‪.‬‬
‫המדריך הוביל אותנו למקום‪ ,‬בו‬
‫הוקמו החומה והמגדל בחניתה תחתית‪.‬‬
‫בהגיענו לשטח ציטט מולה המדריך‬
‫את קונפוציוס שאמר‪” :‬לשמוע – זה‬
‫לשכוח‪ ,‬לראות – זה לזכור‪ .‬לשמוע‬
‫ולראות – זה להפנים‪ .‬להגיד חומה‬
‫ומגדל – זה דבר יפה‪ .‬לראות את זה‬
‫בסרט זה דבר לא פחות יפה‪ .‬להבין‬
‫ולראות בעין את כל הקרשים האלה‪.‬‬
‫תסכלו על מנת להבין עד כמה הצעירים‬
‫האלה היו נחושים‪ ,‬חדורי אמונה‪,‬‬
‫שבתוך ‪ 24‬שעות הובילו עם סלים את‬
‫החצץ‪ ,‬חלקי אבנים לבניית החומה‪,‬‬
‫שהגנה עליהם מפני כדורי האויב‪ .‬ואז‬
‫מרימים את המגדל‪ ,‬שמשמש כמגדל‬
‫שמירה ומגדל תצפית – האם מגיע‬
‫אויב או לא‪ .‬המקום מעורר מקור‬
‫למחשבה‪ ,‬שאתר כמו זה של חניתה‪,‬‬
‫הוא חלק מהעבר המפואר המהווה מסד‬
‫למורשת שלנו‪ ,‬שבלעדיו אין עתיד“‪.‬‬
‫נשאלת השאלה מדוע היה דחוף כל‬
‫כך לבנות את חומה ומגדל במשך ‪24‬‬
‫שעות‪ .‬מסתבר‪ ,‬שמקור החוק הבריטי‬
‫מתקופת השלטון העות‘מאני‪ ,‬האומר‬
‫כי‪ ,‬כאשר יש גג לא הורסים מבנה‪ .‬כך‬
‫בנו את מסחה הלא הוא כפר תבור‪.‬‬
‫את פנינו בחניתה עלית )הקיבוץ‬
‫של היום( קיבל מיודענו‪ ,‬יקירנו‬
‫בנימין בן‪-‬דוד העורך הראשי של‬
‫”העיתון הבוכרי“ וחבר נשיאות‪,‬‬
‫שליווה אותנו בביקור במוזיאון‪.‬‬
‫בנימין‪ ,‬בן המקום‪ ,‬הסביר מניין‬
‫נובע השם ”חניתה“‪ .‬חניתה או חנותה‬
‫מוזכרת ארבע פעמים במקורות –‬
‫בתלמוד הירושלמי‪ ,‬הבבלי‪ ,‬בתוספתא‬
‫ובכתובת רחוב‪ .‬זה דבר מדהים‪ ,‬לדעת‬
‫בנימין‪ :‬בבית שאן‪ ,‬במקום שמשייכים‬
‫לתקופת התלמוד‪ ,‬נתגלה בית‪-‬כנסת‬
‫ובפתחו ישנו פסיפס‪ .‬הנוסח שבפסיפס‬
‫זהה לנוסח הברייתא שבתלמוד‬
‫הירושלמי מהמאה ה‪ 4-‬ושם כתוב‪,‬‬
‫ש”העיירות האסורות – צורא )צור(‬
‫וחניתה עלית וחניתה תחתית“ וכו‪.′‬‬
‫השאלה היא מה זה עיירות אסורות?‬
‫הברייתא מגדירה מה תחומה של א‪″‬י‬
‫משקוף מתקופת התלמוד בחניתה עלית‬
‫פסיפס ביוונית מהתקופה הביזנטית במוזיאון חניתה‬
‫של עולי בבל‪ .‬הוא התחיל בעכו ונמשך‬
‫עד ליחיעם‪ .‬כל מקום שהיה צפונה‬
‫מזה‪ ,‬היה מחוץ לגבול א‪″‬י‪ .‬זה אומר –‬
‫עיירות שחיו בהם יהודים הן אסורות‬
‫לקיום מצוות הקשורות לארץ כמו‬
‫שמיטה‪ ,‬מעשרות וכו‪ .′‬המעניין הוא‪,‬‬
‫שאם התקיים דיון כזה בתלמוד‪ ,‬משמע‬
‫שהיו יהודים שגרו במקומות אלה‪,‬‬
‫אחרת לא היה טעם לקיים את הדיון‪.‬‬
‫ומניין נובעת המילה ”חניתה“?‬
‫משמעה – חנייה‪ ,‬תחנה‪ .‬וזה מתקשר‬
‫עם סולם צור‪ .‬מה זה סולם צור? כולנו‬
‫מכירים את הדרך הקלאסית‪ :‬דרך‬
‫הים‪ .‬אבל‪ ,‬כשמגיעים לראש הנקרה‬
‫נתקלים במצוק‪ ,‬חוף תלול‪ .‬חצבו‬
‫אז מדרגות כדי שניתן יהיה לעלות‬
‫לפחות עם חמורים שמובילים משא‬
‫בואכה צור‪ .‬מי שלא רצה ללכת בדרך‬
‫זאת‪ ,‬עלה דרך חניתה‪ ,‬תוך כדי חניית‬
‫ביניים במקום‪.‬‬
‫מוזיאון חניתה נמצא בבית האבן‬
‫שנבנה משרידים של אבני כנסייה‬
‫מהתקופה הביזנטית‪ .‬מבנה זה שימש‬
‫חדר אוכל לראשוני המתיישבים‪.‬‬
‫הבניין שופץ‪ ,‬ומאז ‪ 1960‬משמש‬
‫כמוזיאון‪.‬‬
‫בדויים שהגיעו לכאן לפני כ‪200-‬‬
‫שנה מהכפר הערבי ערב‪-‬אלערבשב‪,‬‬
‫כנראה במקור מסעודיה‪ ,‬הפכו את‬
‫הבניין לבית קיט‪ .‬בקיר האחורי‪ ,‬מעל‬
‫אחד החלונות של הבניין ישנו משקוף‬
‫ועליו תבליט של שני עופות דורסים‪,‬‬
‫פרושי כנפיים עם נחש ביניהם ומשני‬
‫צידיו פרחים‪ .‬המוטיב הזה‪ ,‬אבל עם‬
‫כתובת עברית‪ ,‬מופיע בעוד כמה‬
‫מקומות‪ ,‬כמו בבית‪-‬כנסת דבורה בגולן‬
‫ובגוש חלב‪ .‬לפיכך‪ ,‬הארכיאולוגים‬
‫סבורים‪ ,‬שמקורו של המשקוף מבית‬
‫יהודי ציבורי או מבית‪-‬כנסת‪ .‬התצלום‬
‫של המשקוף מצוי בתוך המוזיאון‪.‬‬
‫שמו הרשמי של המוזיאון הוא‬
‫”מוזיאון לחומה ומגדל להנצחת‬
‫הנוטר והשוטר העברי מתקופת המנדט‬
‫הבריטי“‪.‬‬
‫במוזיאון מוצגים מקורות ראשוניים‬
‫המאפשרים ”לגעת בעבר בידיים“‪.‬‬
‫באגף הארכיאולוגיה יש ממצאים‬
‫מרתקים מתקופות קדומות‪ .‬כאן ניתן‬
‫לראות שרידים של בזיליקה ביזנטית‪,‬‬
‫פסיפסים נדירים‪ ,‬בעיקר מפורסם‬
‫”הפסיפס הגאומטרי“ שהוא ייחודי‬
‫בארץ‪ .‬כלים רבים ושונים ובהם‪ :‬כלי‬
‫זכוכית‪ ,‬חרס וקרמיקה‪ ,‬תצוגת מטבעות‬
‫של שקל ומחצית השקל מהמטבעה‬
‫שהייתה בעיר צור בימי בית שני וכן‬
‫כלי אבן של האדם הקדמון‪ .‬כמו כן‬
‫ניתן ללמוד אודות חניתה במקורות‬
‫היהודיים מתקופת בית שני‪.‬‬
‫באגף ”חומה ומגדל“ מוצגות בסדר‬
‫כרונולוגי ההתרחשויות מ‪ 1936-‬ועד‬
‫מלחמת העצמאות באמצעות תצלומים‪,‬‬
‫דגמים של האזור‪ ,‬כלי נשק וכלי‬
‫עבודה‪ ,‬קטעי עיתונות וארכיון‪.‬‬
‫מוצג חיזיון אורקולי בן ‪ 18‬דקות‬
‫על העלייה לחניתה‪ ,‬מבצע חומה‬
‫ומגדל ואירועי מלחמת העצמאות‬
‫בשנים ‪ ,1947-1948‬המצור וכיצד‬
‫הוביל מאבקם של חברי חניתה‬
‫ותושבי הגליל המערבי לצירופו של‬
‫האזור למדינת ישראל‪.‬‬
‫חניתה הינה דוגמא לדבקות במטרה‬
‫ואהבת המולדת‪ ,‬חלוציות הלכה‬
‫למעשה‪ ,‬חיי היישוב המתחדש בתקופה‬
‫היסטורית מכרעת – מאורעות ‪1939-‬‬
‫‪ ,1936‬התיישבות ”חומה ומגדל“‪,‬‬
‫הנוטרים והשוטרים העבריים‪ ,‬הגליל‬
‫המערבי במלחמת העצמאות‪ ,‬המצור‬
‫ופינוי הילדים‪ .‬העלייה לחניתה הייתה‬
‫מגדולי מבצעי ההתיישבות של חומה‬
‫ומגדל – להתיישבות באזור חדש‪,‬‬
‫הררי‪ ,‬עוין וקשה להגנה‪.‬‬
‫המחשבה על אירועי העבר כמו גם‬
‫על אירועי ימינו אנו‪ ,‬מהווה אבן דרך‬
‫לכל אחד מאיתנו להבין את החשיבות‬
‫בסיסמת העבר שהייתה‪” :‬היכן‬
‫שתעבוד המחרשה‪ ,‬שם יהיה גבולנו“‪.‬‬
‫הביקור במוזיאון והסרט‪ ,‬שהוצג‬
‫בפנינו על תולדות חניתה גרמו‬
‫להתרגשות רבה בקרבנו‪ .‬לרבים קשה‬
‫היה להאמין איך קומץ קטן של אנשים‬
‫הצליח לחולל כאן התיישבות כל כך‬
‫מפוארת‪.‬‬
‫מחניתה עשינו את דרכנו לשלומי‪.‬‬
‫שם השבענו את רעבוננו בארוחה‬
‫מגוונת שערבה לחיכנו‪.‬‬
‫לאורך כל הדרך חזרה הנעימה‬
‫לנו אתי ג‪′‬ון בכישרונותיה המגוונים‬
‫במשחק ובשירה ובזה השלימה את‬
‫פסיפס הטיול על כל חלקיו – חריש‬
‫יסודי בהכרת ההתיישבות הציונית‬
‫בגליל המערבי‪ ,‬בידור על טהרת‬
‫הפולקלור הבוכרי וגסטרונומיה‪.‬‬
‫על הצלחת הטיול יש להודות‬
‫למדריך מולה בך‪ ,‬בנימין בן‪-‬דוד‪,‬‬
‫מועצת ארגוני העולים וברית יוצאי‬
‫בוכרה‪.‬‬
‫ש‪.‬ר‪.‬‬
‫בן‪-‬ציון פוזיילוב‪ ,‬בנימין בן‪-‬דוד ושושנה רון במוזיאון‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬
‫‪12‬‬
‫ברית יוצאי בוכרה‬
‫העיתון הבוכרי‬
‫‪G‬‬
‫מס' ‪109‬‬
‫‪G‬‬
‫יולי ‪2013‬‬
‫מספרו של שלמה חיים אשרוב ”מסמרקנד עד פתח‪-‬תקווה“‬
‫בדי משי בעבודת יד הם‪ :‬אלאג‪′‬ה‪ ,‬ביקסב‪,‬‬
‫אדרס‪ .‬הסוגים הללו היו אורגים מחוטי משי טהור‬
‫בשתי ומחוטי כותנה בערב‪ .‬לאריגים אלגין‪-‬בר‪,‬‬
‫גולי‪-‬ברה וקלגיי היו אורגים ממשי טהור‪ ,‬גם השתי‬
‫וגם הערב‪ ,‬וכן שאהי לולה למזרונים או לשמיכות‬
‫היו אורגים ממשי טהור‪ .‬המסחר בזחלי משי‬
‫היה מפותח מאוד‪ .‬בכל בית הן עירוני והן כפרי‬
‫היו מטפלים בו והיו מוציאים ”קוקון“‪ .‬היהודים‬
‫היו מתעסקים בסחר ”קוקון“‪ ,‬מתקינים מקומות‬
‫לייבוש הקוקון ומוכרים אותם‪ .‬גם המוסלמים היו‬
‫מייבשים קוקון‪ ,‬אבל בצורה פרימיטיבית דהיינו‪:‬‬
‫על המחצלות על גגות בתיהם‪.‬‬
‫האריגה והייצור של הבדים היו בידי המוסלמים‪,‬‬
‫אבל המכירה הייתה בידי היהודים‪ ,‬מפני שכל בעל‬
‫מקצוע היה מביא את תוצרתו לשוק למכירה בכמות‬
‫לא גדולה וליהודים היו סוכנים בשוק‪ ,‬שהיו קונים‬
‫את הכמויות הקטנות ובסוף היום כמות האריגים‬
‫הייתה גדולה‪ ,‬וכך יכול הסוחר לספק את צרכיו של‬
‫הקונה בכל כמות שתידרש‪.‬‬
‫בקוקנד‪ ,‬כמו בסמרקנד‪ ,‬בנו הרוסים עיר‬
‫חדשה לעומת העיר העתיקה שהייתה קיימת‪.‬‬
‫לעיר העתיקה קראו ”כאפיר אבאד‪ .‬בין העיר‬
‫העתיקה לבין העיר החדשה היה עובר נחל מים‬
‫הגדול שנקרא ”סאיי“‪ .‬המים הללו היו לשימושם‬
‫של התושבים המוסלמים והיהודים‪ ,‬הן לשתייה‬
‫ולבישול והן לכביסה‪ .‬כן היו קיימות ברחובותיה‬
‫אמות מים לשימוש חופשי לכל אחד‪.‬‬
‫אשר לעיר החדשה היה באר מים כמעט בכל‬
‫בית‪ ,‬מפני שבחפירת ‪ 3-2‬מטר יצאו המים‪ ,‬ובקלות‬
‫ניתן לשאוב אותם בדליים עם חבל‪ .‬בריכות מים‬
‫מרוכזות לא היו‪.‬‬
‫למעלה מ‪ 50-‬אחוזים של היהודים בנו להם‬
‫בתי מגורים בעיר החדשה ועברו לגור בהם‪.‬‬
‫מקווה טהרה הייתה קיימת בעיר העתיקה‪ ,‬ליד‬
‫חצר בית הכנסת‪ .‬בית מרחץ בבעלות היהודים לא‬
‫היה‪ ,‬אלא אחד משושלת בתי המרחץ שבבעלות‬
‫המוסלמים היה עומד יום אחד בשבוע לרשותן של‬
‫הנשים יהודיות‪ .‬הגברים היו מתרחצים עם הגברים‬
‫המוסלמים ולא היו בעיות‪.‬‬
‫בתי הסוחר של היהודים )מסחר זעיר‬
‫לטקסטיל( היו מעורים בבתי המסחר של המוסלמים‬
‫וחנויותיהם – סמוכים זו לזו ברובע המסחרי בעיר‬
‫העתיקה‪ .‬היחסים עם המוסלמים היו בדרך כלל‬
‫תקינים‪ .‬יחסי שלטונות הרוסים עם היהודים היו‬
‫אדיבים וטובים יותר מאשר עם המוסלמים‪.‬‬
‫מטעי הכותנה תפסו שטחים גדולים‪ ,‬בגלל‬
‫הביקוש הרב על ידי סוכני בתי החרושת לכותנה‬
‫שבבעלות היהודים )פרט למספר קטן של בתי‬
‫חרושת שהיו בידי המוסלמים( וכן גידול זחלי‬
‫המשי‪ ,‬ייבוש הקוקון והמסחר בטקסטיל; כל אלה‬
‫נתנו אותותיהם לשגשוג מסחר זה על כל ענפיו‪.‬‬
‫לאחר הכיבוש וסלילת המסילה קוצרה הדרך בין‬
‫קוקנד למוסקבה ל‪ 6-‬ימי נסיעה במקום ‪ 6‬חודשי‬
‫נסיעה קשים‪.‬‬
‫האקלים בקוקנד היה שונה מזה של סמרקנד‬
‫או טשקנט‪ .‬ימים חמים מאוד כל הקיץ ובחורף‬
‫רוחות חזקות; שלגים – לעיתים רחוקות‪ .‬עגלות‪-‬‬
‫חורף מופעלות ‪ 2‬או ‪ 3‬ימים בשנה בלבד‪ .‬בלילות‬
‫חדשי הקיץ היה יורד טל חזק מאוד‪.‬‬
‫נציין כאן שמות היהודים‪ ,‬בעלי בתי חרושת‬
‫לכותנה‪:‬‬
‫אבא מלהייביץ‪ ′‬שימחהיוף‪ ,‬יעקב חיימוביץ‪′‬‬
‫ועדייאיוף‪ ,‬רפאל שלמהייביץ‪ ′‬פותילהוף‪ ,‬דוידוב‪.‬‬
‫אלה היו מייצאים את הכותנה מבתי החרושת ישר‬
‫למוסקבה ותמורתה מקבלים בדי טקסטיל לתצרוכת‬
‫מקומית וגם מספקים סחורות לסוחרים שהיו באים‬
‫מכל ערים אחרים במחירים סבירים‪.‬‬
‫בין היצואנים והיבואנים בעיר קוקנד נמנו‪,‬‬
‫בראש וראשונה‪ ,‬האחים אלישע ודוד יהודיוף‪,‬‬
‫בעלי בית‪-‬מסחר גדול לטקסטיל בסיטונות‪ ,‬שהיו‬
‫מספקים נולי בראנוף לעיר קשקר‪ ,‬אחת מערי סין‬
‫הסמוכה לגבולות קוקנד )פרגאנה(‪.‬‬
‫האחים ועדייאיוף‪ ,‬ובראשם מולא יעקב‬
‫חיימוביג‪ ′‬ועדייאיוף‪ ,‬בעלי בתי חרושת לכותנה‪,‬‬
‫היו גם מייצאים את הכותנה ישירות לבתי החרושת‬
‫במוסקבה‪ ,‬שהיה להם אתם חוזים מסחריים‪ .‬היו‬
‫להם בתי מסחר למנופקטורה לא רק בקוקנד‪,‬‬
‫אלא בכל עיר ועיר ולהם סניפים גדולים ופקידים‬
‫באי כוחם‪ ,‬שהיו מנהלים את המסחר בשמם ולפי‬
‫הנחיותיהם‪ ,‬הן בכתב והן במברקים במקרים‬
‫דחופים‪.‬‬
‫האחים ריבקוף מולא רפאל ז‪″‬ל‪ ,‬מולא ישראל‬
‫ז‪″‬ל‪ ,‬משה ברוך ויוסף‪ .‬ארי בנו של מולא רפאל‬
‫ריבקוב העפיל לארץ עם אשתו ובניו בשנת ‪1934‬‬
‫דרך אפגניסטן‪ ,‬מולא אברהם ג‪′‬ה כלאנתר‪ ,‬יוסף‬
‫שלום ובנו יעקב קלנדריוף; יוסף איליאיוף‪ ,‬יעקב‬
‫אילייאאיוף‪ ,‬ישראל‪ ,‬גבריאל ומישא ערבוף‪ .‬בין‬
‫סוחרי אבנים ומרגליות‪ :‬מולא יעקב מורדכיוף‬
‫ובניו ברוך חי‪ ,‬זלמן ושלמה; הסוחרים בטקסטיל‪:‬‬
‫מולא ציון יהודיוף‪ ,‬בן למולא חיים מולא יהודה‬
‫ובניו יוסף‪ ,‬ארי‪ ,‬בנימין‪ ,‬חייכה ויוחאי‪ ,‬מולא שלמה‬
‫יהודיוף ובניו מולא חזקיה ומולא יונה‪ ,‬מולא אבא‬
‫יהודיוף‪ ,‬שעלה ארצה עם משפחתו ב‪ 1924-‬ובנה‬
‫לו בית מפואר בשכונת הבוכרים‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1917‬אחרי המהפכה הצארית‪,‬‬
‫כשבראש הממשלה הזמנית עמד קרנסקי‪ ,‬רצו‬
‫המוסלמים להקים אוטונומיה מוסלמית משלהם‪.‬‬
‫הממשלה הבינה לדרישת המוסלמים להקים‬
‫”שוהראה‪-‬איסלאם“ ובתום לבה בלי להעמיק‬
‫בשורשה של הדרישה‪ ,‬היה לה רעיון שבין היתר‬
‫יקבלו המוסלמים תפקידים ממלכתיים ויבואו על‬
‫סיפוקם בנושאי חינוך‪ .‬בתי‪-‬הספר ינהלו על ידם‬
‫ובשפתם‪ ,‬וכן בענייני משטרה‪ ,‬שיפוט ובתי דין‬
‫שרעיים‪ .‬ברם הצבא‪ ,‬הפיקוד העליון‪ ,‬הדואר‪,‬‬
‫הרכבות יהיו ישירות תחת פיקוחה של הממשלה‬
‫וימונה קומיסר ע‪″‬י הממשלה המרכזית במוסקבה‪.‬‬
‫המוסלמים חשבו אחרת‪ ,‬שכל הניהול יתרכז בידם‬
‫ללא התערבות קומיסרים וגם ללא פיקוד המרכז‬
‫מגבוה ממוסקבה‪ .‬בינתיים התארגן כוח מחתרתי‬
‫תקיף‪ ,‬אשר בראשו עמד אירגש‪-‬ביק המכונה‬
‫”כורי‪-‬אירנש“ )אירנש שתום העין( בגלל ראייתו‬
‫הלקויה‪ .‬הוא הצליח לארגן סביבו חייל של כמה‬
‫מאות מזוינים באקדחים וברובים‪ .‬כמעט כולם‬
‫חיל פרשים‪ ,‬בעלי כושר מלחמתי ונתונים למרותו‬
‫הבלעדית‪.‬‬
‫אירגש‪-‬ביק הפיל אימתו על תושבי העיר‬
‫והכפר‪ .‬היה מטיל מסים כבדים למען כיסוי‬
‫הוצאותיו בהחזקת אנשיו בעיר ובכפר‪ .‬מעשיו גבלו‬
‫במעשי שוד‪ ,‬ביזה ורצח לצורך ביצוע משימותיו‪.‬‬
‫למוסלמים‪ ,‬שיזמו הקמת ”שוהראי‪-‬יסלם“‬
‫נראה הדבר כתחליף לשלטון בבוא העת‪ .‬על כן‬
‫ראו באירגש‪-‬ביק מושל של המדינה בדרך‪ .‬הרוסים‬
‫והממשלה השלטת היו חסרי אונים‪ ,‬כי התושבים‬
‫לא שתפו אתם פעולה‪ ,‬למרות שחלק מהתושבים‬
‫סבל קשות מעול המיסים והביזה‪ ,‬אבל מתוך פחד‬
‫מאנשי אירגש‪-‬ביק החרישו‪.‬‬
‫ליהודים הייתה הבעיה הזאת קשה שבעתים‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬לא ראו בעין יפה את התנהגותם הברוטאלית‬
‫של אירגש ושל אנשיו והתייחסו למעשיו כלמעשה‬
‫ליסטים‪ ,‬עד שהזמינם אירגש‪-‬ביק לשיחה במקום‬
‫סתר שנקבע על‪-‬ידו ובאמצעות שליחיו שנבחרו‬
‫למטרה זו‪ .‬האיש המוזמן ע‪″‬י אירגש‪-‬ביק היה‬
‫מולא רפאל פותילאחוף ז‪″‬ל‪ ,‬שנמנע בין ראשי‬
‫העדה ונכבדיה בקוקנד וסביבותיה‪ ,‬בעל נכסים‪,‬‬
‫אחד העשירים של יהדות בוכרה‪ ,‬מקובל ומכובד‬
‫בין אנשי שם מוסלמים‪.‬‬
‫אנשי אירגש הגיעו לביתו של מולא רפאל‬
‫באמצע הלילה‪ ,‬הסבירו לו את מטרת בואם‪,‬‬
‫ולמולא רפאל לא נתנה כל אפשרות להתקשר‬
‫טלפונית ולהשתחרר מידם כי אנשים היו מזוינים‬
‫ושמו מצור על מבואות הבית והחצר‪ .‬קשרו‬
‫האנשים את עיניו של מולא רפאל‪ ,‬הרכיבו אותו‬
‫על הסוס והביאוהו אל מפקדם אירגש‪-‬ביק‪ .‬אירגש‬
‫הסביר את מצבו הקשה ודרש שהיהודים יעזרו לו‬
‫עזרה כספית למען ישחרר אותם מלגייסם לצבאו‬
‫ולמען יוכלו לשבת בשקט בבתיהם‪ .‬בהמשך‬
‫השיחה‪ ,‬שנמשכה כשעה‪ ,‬דרש אירגש ממולא‬
‫רפאל סכום של מיליון רובל תוך ימים ספורים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הסכום שנדרש היה במטבעות הממשלה‬
‫הזמנית ”קרנסקי“ וערכם לעומת המטבעות של‬
‫הצאר ניקולאי היה פחות‪ ,‬אבל זה סכום גדול‬
‫ועצום‪ .‬כל הדברים שדיבר מולא רפאל באזני‬
‫אירגש‪ ,‬לא רק שלא שיכנעו אותו‪ ,‬אלא להיפך‪.‬‬
‫מולא רפאל הרגיש כי אירש זועם ונרגש‪ .‬בסוף‬
‫הודע אירגש בצורה אולטימטיבית‪ ,‬שהסכום יגיע‬
‫במלואו במשך ‪ 4‬ימים‪ ,‬וכל איחור מעמיד בסכנה‬
‫את חייו וחיי משפחתו וחייהם של כל היהודים‪.‬‬
‫הסכום הוא גדול למעלה מהמשוער‪ ,‬אבל כלפי‬
‫הדרישה האולטימטיבית המעמידה בסכנה את חיי‬
‫התושבים היהודים במקרה של סירוב‪ ,‬קיבל על‬
‫עצמו מר רפאל פותילחוף את ההתחייבות וחתם‬
‫על תאריך מסוים להמצאת הכסף ליעודו‪.‬‬
‫מולא רפאל הזמין מספר אנשים מראשי העדה‬
‫הבוכרית‪ ,‬הסביר להם את המצב החמור‪ ,‬שנוצר‬
‫והודיע על חתימתו להמצאת הסכום הנדרש‬
‫בתאריך מסוים וללא דיחוי‪ .‬כאן חילקו את הסכום‬
‫בין בעלי יכולת‪ ,‬אנשים שמספרם לא היה גדול‪,‬‬
‫וזאת כדי שהדבר לא יקבל פרסום ולא יגיע לאזני‬
‫השלטונות‪ .‬וכך הועבר הכסף ליעודו‪.‬‬
‫הרוסים אמנם הבטיחו למוסלמים שתהיה‬
‫להם אוטונומיה מוסלמית הדרגתית שתהיה כפופה‬
‫לשלטון המרכזי של הסובייט במוסקבה‪ ,‬אבל‬
‫המוסלמים רצו להשתחרר משלטון הרוסים הופיעו‬
‫ברחובות העיר כעין מיליציה )שוטרים( חמושים‬
‫ברובים ואקדחים‪ ,‬דבר אשר אילץ את השלטון‬
‫המקומי לנקוט אמצעים מתאימים בעוד מועד‪.‬‬
‫לבת זהבה‬
‫לבנים רפאל‪ ,‬יוסף ומשה‬
‫לאח יעקב‪ ,‬לאחיות מרגלית ושולה ובני ביתם‬
‫עמכם באבלכם הכבד על פטירת‬
‫שרה פוזיילוב לבית לויוף‬
‫אלמנת ר‪ ′‬אריה פוזיילוב‬
‫ז‪″‬ל‬
‫ז‪″‬ל‬
‫המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים‬
‫ולא תוסיפון לדאבה עוד‬
‫ברית יוצאי בוכרה בישראל‬
‫הנשיא יוסף בר‪-‬נתן‬
‫בן‪-‬ציון ופנחס פוזיילוב‬
‫ההנהלה והחברים‬
‫‪03-5043031 ,,052-2500904‬‬
‫פרסומת בעברית במדור זה לאירועים‪ ,‬לשמחות‪ ,‬לאבל ופרסומת מסחרית‪ ,‬יש לפנות לטלפונים‪052-2500904 :‬‬