בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א
בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א ת"ב 9-12ג .נ' ג. בפני כב' השופטת שפרה גליק המבקש י.ג. ע"י ב"כ עו"ד ד"ר ישראל שמעוני ועו"ד רפי שדמי נגד המשיבה ת.ג. ע"י ב"כ עו"ד בז'ה ועו"ד הלמן פסק דין עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתובענתו של המבקש להעביר את הבורר ,השופט בדימוס יצחק שנהב (להלן" -הבורר") מתפקידו כבורר בין הצדדים. הרקע: .1 בין המבקש והמשיבה (להלן" -המשיבה") התגלעו סכסוכים רכושיים ואחרים שנדונו בפני במסגרת תמ"שים 51876-01-11 ;34450-10-11 ;18543-11-11 ;52639-09-11 ;38268-11-11 (להלן" -הסכסוכים"). .2 בקדם המשפט שהתקיים בפני בתיקים המנויים לעיל ביום 16.1.2012נעתרתי לבקשת הצדדים למינוי בורר שיכריע בתיקים הנ"ל ,אישרתי הסכם בוררות ביניהם ונתתי לו תוקף של פסק דין. הצדדים ביקשו שאמנה שופט בדימוס כבורר ולפיכך מיניתי את כב' השופט (בדימוס) יצחק שנהב. .3 התובענה הנוכחית הוגשה ב 9.8.12 -ועקב השבתת המערכת נסרקה רק בימים האחרונים וקיבלה מספר זמני ,המופיע בכותרת. .4 ביום 10.9.12התקיים דיון ,באי-כח הצדדים ויתרו על חקירות על התצהירים ,נחקרה רק המצהירה גב' פינקל ,והצדדים סיכמו טענותיהם. .5 משכך ,ניתן עתה פסק דיני. 1 תמצית טענות הצדדים: .6 המבקש טוען בבקשתו כי על פי הוראות סעיף )1(11לחוק הבוררות ,תשכ"ח" ,1968-רשאי בית המשפט להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה ... :נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון הצדדים" ,ולטענתו איבד אמון בבורר כיון שזה לא נהג כלפי הצדדים בנאמנות ,כמתחייב מהוראות סעיף 30לחוק הבוררות ולא גילה "על קשרים בעבר ובהווה בינו לבין בא-כחהמשיבה ,2וזאת חרף חובתו לחשוף את קשריו עם בעלי הדין לפני תחילת הדיון ובהזדמנות הראשונה". .7 לטענת המבקש ,הבורר הינו מכר קרוב מזה שנים של בא-כח המשיבה ,עו"ד עידו דיבון ,וכי יש להם חוג מכרים משותף והם גרים בשכנות זה לזה ויושבים אחד ליד השני בבית הכנסת אשר באזור מגוריהם. .8 עוד טען המבקש כי ביום ,25.6.12עת שוחח שיחת חולין עם אחת מעובדותיו ,סמנכ"לית השיווק, הגב' חיה פינקל ,גילה המבקש כי הבורר ובא-כח המשיבה הינם מכרים קרובים מזה שנים ויש להם חוג מכרים משותף. .9 עוד טען המבקש כי יש בידו דו"ח של חברת "רשת חקירות" ועל פיו הבורר ו המשיבה מתגוררים בשכונת כפר גנים בפתח תקוה ,הנושאת צביון של שכונה קהילתית סגורה ולה ועד שכונה ,אתר אינטרנט ייחודי וייעודי לפעילות חברתית וכן הבורר ועו"ד דיבון מתפללים באותו בית כנסת, הקרוב לביתם ,בית הכנסת "רינת אשר" המשמש את הקהילה הדתית לאומית המונה כ 70 -בתי אב ,ובבית הכנסת יש לבורר ולעו"ד עידו דיבון כסאות שמורים הסמוכים זה לזה " ...והם נוהגים להיפגש שם בשבתות וחגים ...ואף לשוחח זה עם זה". .10 המבקש הוסיף כי דו"ח החקירה מציג תמונות בהן נראים הבורר ועו"ד עידו דיבון משוחחים. תמונות אלה צולמו ב ..." 21.7.12 -דהיינו בשלב בו הבורר אמור לשבת ולקבל את החלטתו בנושא תוקפו של הסכם הממון השני."... .11 המבקש טען כי החוקרת פאני אוזן ערכה שיחה טלפונית עם הבורר וממנה עולה כי הבורר – " ...בחוסר תום לב הסתיר הן מבית המשפט והן מן המבקש את עובדת היכרותו רבת השנים עם ב"כ המשיבה ,2עו"ד עידו דיבון ,וזאת מן החשש כי המבקש לא יסכים למינויו כבורר לאור קשריו אלו". לטענתו של המבקש עובדה חדשה זו הסתירו הבורר ובא-כח המשיבה ,2והיא שופכת אור חדש על הסיבות להעברת הבורר מתפקידו. .12 המשיבה כפרה בהגנתה בטענות המבקש בבקשתו וטענה בתגובתה כי הבקשה חסרת יסוד ובסיס, שכן אין כל "חברות" או "ידידות קרובה" בין עו"ד דיבון ובין הבורר. 2 .13 עוד טענה המשיבה ,כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת היותה מחוסרת תום לב ,וכן בשל מניעות והשתק שיפוטי .הבקשה אינה "אמיתית" שכן המבקש יודע היטב שאין לפקפק ביושרו ובהגינותו של כב' השופט שנהב ,ואין כל חשש ממשי ושלא ממשי למשוא פנים ,וגם כאשר נודעו כביכול למבקש העובדות הנטענות בבקשה הוא לא ביקש את פסילתו של הבורר ,אלא דרש מן הבורר את מתן פסק הדין בהקדם האפשרי ,ודי בענין זה כדי לדחות את הבקשה. .14 לטענת המשיבה ,המניע לבקשה הנדונה הינו אחר לגמרי ,המבקש אינו מרוצה מהחלטות הבורר שניתנו לאחר הליך בוררות ארוך וממצה ,הצדדים נחקרו שעות ארוכות והפרוטוקול משתרע על פני כ 400 -עמודים ,הוגשו סיכומים ארוכים ומפורטים וכעת הצדדים ממתינים לפסק דינו של הבורר. .15 המשיבה הוסיפה כי לאור חקירתו של המבקש בפני הבורר ,אשר גילתה תמונה קשה מאד על מעשיו ,לרבות הוצאותיו במעשי הטעיה ומרמה ושקרים בוטים ,ובעיקר לאחר החלטת כבוד הבורר בענין צו מניעה זמני מיום ,9.7.12אשר ,כפי שעולה מהבקשה ,המבקש מאד לא היה מרוצה ממנו ,החליט המבקש "להכשיל" בכל דרך את הבוררות והעלה מאוב טענות ששמר באמתחתו. .16 בפני הבורר עמדה ,בין היתר ,תביעת המשיבה 2לביטול הסכם ממון שנכרת בינה לבין המבקש (הסכם הממון השני שביטל את הסכם הממון הראשון) ,ובמסגרת הבקשה טענה בין היתר טענות מרמה ,הטעיה ומצגי שווא .המשיבה טענה כי לאחר חקירתו בפני הבורר ולאחר הגשת הסיכומים מטעם המשיבה ,הבין המבקש כי כנראה התיק אינו "בכיסו" (כפי שסבר בהתחלה) ועל כן ביקש פסילת הבורר. .17 המשיבה הוסיפה כי לטענת המבקש העובדות נודעו לו לכאורה רק ב ,25.6.12 -אך ב 5.7.12 -הוא הביע התנגדות לכך שתנתן לבורר ארכה למתן פסק הדין ועמד על כך שפסק הדין ינתן לאלתר ,אך כעת הוא משנה את טעמו ,חודש ימים לאחר מכן ,ומגיש הבקשה לפסילת הבורר ויש בכך משום השתק שיפוטי ,וזאת כיון שביום 9.7.12ניתנה החלטת הבורר בענין צו המניעה הזמני. המשיבה טוענת איפוא כי זו הסיבה האמיתית לבקשת המבקש להעביר הבורר מתפקידו ,ולא הקשר הנטען בין עו"ד דיבון והבורר. .18 עוד טוענת המשיבה ,כי יש השתק שיפוטי בכך שהעלאת טענתו של המבקש נעשתה עתה ,שכן אם המבקש טוען לכך שהליך ההוכחות היה מוטה והיה בו משוא פנים ,היה עליו לפנות מיידית להחלפת הבורר והוא מנוע מלעשות זאת עתה ,לאחר תום ההוכחות ,וכי יש לדחות הבקשה גם בשל שיהוי או בשל ידיעה קונסטרוקטיבית ,והיות והבקשה הוגשה בשלב מתקדם של הבוררות. מבוא דיוני: 3 .19 אקדים ואומר כי חרף נקיטת לשון "בקשה" ,המדובר בתובענה ובאי-כח הצדדים אף הסכימו לכך בשאלה שהפניתי אליהם בישיבת ( 10.9.2012ראה עמ' 5שורה 28לפרוטוקול הדיון) .הדבר עולה גם מתקנות סדר הדין החלות על בית המשפט לענייני משפחה (ראה פרק כ( )1לתקנות ,תקנה 258 ז' (12א)). .20 עוד אוסיף כי לטעמי לא היה מקום לציין את הבורר ,כב' השופט (בדימוס) יצחק שנהב ,כמשיב בבקשה .אין הוא צד להליך ,אם כי הבורר הגיב לבקשה ,בהתאם להחלטת מותב אחר בעת הפגרה. .21 עוד אוסיף כי במסגרת בקשה בתיק זה ,נתתי עיכוב הליכים בבוררות עד למתן פסק הדין ,או לשבוע ימים ,לפי המוקדם מבין השניים. דיון: המתווה הנורמטיבי: .22 ההלכה המשפטית גורסת כי בורר מחויב כלפי הצדדים לבוררות בנאמנות ,זו הוראת סעיף 30 לחוק הבוררות ,תשי"ח ,1958-וכך גם נקבע בפסיקה. ראה בענין זה פסק דינו של כב' השופט דנציגר ב-רע"א 296/08ארט בי נגד עז' המנוח ג'ק לוברמן (( )5.12.2010פורסם במאגר "נבו") (להלן" -הלכת ארט בי") .בין היתר ,היתה התייחסות בפסק דין זה להוראות סעיף 30לחוק הבוררות ,כדלקמן: "הוראה זו מקימה את חובתו הבסיסית של בורר לנהוג כלפי הצדדים בנאמנות והיא מטילה עליו את החובה להימנע ממצב של ניגוד ענינים ולהימנע ממצב שיקים חשש ממשי למשוא פנים [ראו :סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א' ( 443מהדורה רביעית מיוחדת"...)2005 , 4 .23 ועוד נקבע בהלכת ארט בי ,כי: "מהוראת סעיף 30לחוק הבוררות ,נגזרת הוראה נוספת הקבועה בסעיף )1(11 לחוק הבוררות ,המאפשרת לביהמ"ש ,כאשר מוגשת אליו בקשה מתאימה, להורות על העברת בורר מתפקידו ,במקום בו נמצא כי הוא אינו ראוי לאמון הצדדים". ובהמשך נקבע: "המבחן לבדיקת השאלה האם ראוי הבורר לאמון הצדדים אם לאו הינו מבחן אובייקטיבי ,וכי אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של מי מן הצדדים כדי לומר שהבורר אינו ראוי לאמונם."... .24 בפסקה 101לפסק הדין נמנו השיקולים שעל בית המשפט לבחון בענין בקשה להפקעת בוררות, כפי שאלה צוטטו בפסיקה ,ובין היתר: "ברע"א 6171/99ת.ס .תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ, פ"ד נה( )1999( 334 ,327 )1דן בית משפט זה בשיקולים אותם יש להביא בחשבון כאשר מוגשת בקשה להפסקת בוררות או להעברת בורר מתפקידו. באותו עניין נקבע: "בית-המשפט יבדוק אם קמה עילה להפסקת הבוררות או להעברת הבוררים מתפקידם .לשם כך ישקול בית-המשפט ,לפי המקרה ,את כל השיקולים הרלוונטיים ,בין השאר את סבירות משך הזמן שחלף ,את התנהגות הבוררים, את התנהגות הצדדים ,את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת שבהמשכתה ,את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את הבוררות ,את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר מבקשים להעביר בוררים מתפקידם". ...על אמות מידה אלה יש להוסיף ולציין כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף )1(11במקרים קיצוניים ,שכן בקשה מסוג זה מקימה כאמור ,חשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר (ראו :רע"א 1651/99ר.ר חניונים בע"מ נ' הסתדרות העובדים החדשה בישראל ([פורסם בנבו];)16.5.1999 , רע"א 9812/04עברי נ' המועצה המקומית רמת ישי ([פורסם בנבו], ;)15.11.2004עניין י .רוטשטיין מערכות מידע ( )1986בע"מ ,לעיל)". .25 בחינתה של השאלה האם קמה עילה לפי סעיף )1(11לחוק הבוררות במקרה נדון בפני מחייבת התייחסות לשאלת חובת הגילוי החלה על בורר ,וכך קובע כב' השופט דנציגר בפסקה 122להלכת ארט בי: "סבורני ,כי חובת הגילוי המוטלת על בורר הינה מלאה .לגישתי ,כאשר ישנה פנייה לאדם לשמש כבורר ,עליו לוודא ,בטרם יקבל על עצמו את התפקיד, שאין לו או למי משותפיו או עובדיו קשר קודם עם מי מהצדדים או עם נושא 5 הבוררות .קשר עם הצדדים יכול שיהיה קשר משפחתי ,קשר עסקי או קשר של קרבה ממשית אחרת (לרבות יחסי סלידה ועוינות ,כאמור בפסקה ,110 לעיל) .בעניין זה מציין השופט (בדימוס) א' שטרוזמן בספרו כי ראוי שהבורר ייתן ביטוי בכתב (במכתב או בפרוטוקול) כבר בישיבת הבוררות הראשונה, להיכרותו המוקדמת עם מי מבעלי הדין ולהכרתו את המחלוקת טרם מינויו לתפקיד וכי כך עליו לעשות גם בעניינם של העדים המופיעים מולו .הוא אף מציין כי "ככל שימהר הבורר לחשוף בפני בעלי הדין את זיקתו למי מבעלי הדין או העדים ,גם אם בעיניו אין משמעות לזיקה זו והוא משוכנע שלא תהיה לה השפעה על פסקו ,כך ייטב לבוררות ולחוסנו של הפסק ,אם בבוא העת תוגש בקשה לביטולו" (ראו :שטרוזמן ,לעיל ,בעמ' .)111גילוי מוקדם כפי שצויין ,אף יסייע בהקטנת ההסתברות לתקיפת פסק הבורר בשלב מאוחר ולגרימת נזק ליעילותם של הליכי הבוררות (ראו :הירש ,לעיל ,בעמ' .)183 לדעתי ,ההכרעה האם מדובר בקשר מהותי אם לאו צריך שתהיה בידי הצדדים ולא בידי הבורר ,קרי על הבורר לחשוף את המידע ולתת לצדדים להחליט על פי שיקול דעתם האם הם רוצים למנות אותו לתפקיד". האם יש עילה להפסקת הבוררות בטענת העדר "גילוי"? .26 עתה ,משמצוידת אני בכלים האמורים ,אבדוק את טענות התובע. .27 השאלה הראשונה העומדת בפני היא האם הוכחה טענת התובע בדבר אי גילוי קיום "קשר" או "קרבה ממשית" בין הבורר לבין בא-כח הנתבעת .כזכור ,נטען בבקשה כי הבורר ובא-כוחה של הנתבעת מתפללים באותו בית כנסת ,יושבים בסמיכות מקום בבית הכנסת וגרים בשכנות מקום, כי בא-כוחה של הנתבעת ניהל אצל הבורר גישור ו/או בוררות וכי הבורר לא גילה זאת בפתח הבוררות. בחינתה של שאלה זו מביאה אותי למסקנה שלא הוכחה כל קרבה ממשית או אחרת בין הבורר לבין בא-כח הנתבעת כנטען בבקשה ,ולפיכך לא חלה כל חובת "גילוי" על הבורר .להלן אפרט טעמי: 27.1 הטענה בדבר התפילה בבית הכנסת "רינת אשר" לא נסתרה הצהרת הבורר (שהוגשה בתגובה מטעמו) וגם לא נסתרה הצהרת בא-כח הנתבעת כי אינם יושבים בבית הכנסת ממש בסמיכות ,וכי הם מתפללים בבית כנסת זה רק בשבתות ,וגם מתוך עדותה של הגב' ניצה פינקל לא הסתבר שהיא ממש מכירה ומודעת לבאי בית הכנסת והליכותיו (ראה חקירתה בעמ' 2לפרוטוקול) ,ומכאן שאין בישיבה באותו בית כנסת בזמן תפילה משום "קרבה ממשית". 6 ב- הבורר בתגובתו הפנה אותי לפסק דינו של כב' השופט בדימוס אליעזר שחורי תא"מ (קריות) 3152/07בנק המזרחי-טפחות סניף הר הכרמל נ' גל סטבסקי ()11.6.09 (פורסם במאגר "נבו") בו נדחתה טענה ל"קרבה ממשית" בין השופט לבין עד המתפלל עם השופט באותו בית כנסת ,והדברים נכונים בעיני .גם בבית המשפט בו אני מכהנת (וגם בבתי משפט נוספים ואחרים) מתקבצים שופטים ועורכי דין למנין בתפילת מנחה ,ואיש לא מעלה על דעתו לבקש פסלותם של השופטים המתפללים עם ציבור עורכי הדין. 27.2 הטענה בדבר "החברות הקרובה" לא נסתרה הצהרת הבורר והצהרתו של בא-כח הנתבעת כי אין הם "חברים" ומעולם לא ביקרו זה בביתו של זה (ראה סעיף 2לתגובת הבורר; כן ראה תגובת בא-כח הנתבעת סעיף )3(34לתגובה) .היכרותם היא היכרות מקצועית בלבד ,ולא נסתרה הצהרתם כי אין ביניהם כל "קשר אישי הדוק וארוך שנים" ,כנטען בתביעה. זאת ועוד ,ממילא נקבע בפסיקה שאפילו מתקיימים יחסי חברות בין פרקליט לשופט (להבדיל מיחסי קרבה משפחתית ביניהם) אינם פוסלים שופט מלדון בענין בו מופיע אותו פרקליט. ראה פסק הדין ב -בג"צ 1622/00יואב יצחק ואח' נ' נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק ואח' ,פ"ד נד( ,54 )2וכזכור ,נעשתה גזירה שווה מדיני פסלות שופט לגישה הנקוטה בענייני בוררות. לא מצאתי גם בתמליל שצורף לתביעה (נספח ח' לכתב התביעה) מטעם החוקרת הפרטית, גב' פאני אוזן ,כי יש קרבה כלשהי ובוודאי לא קרבה ממשית בין הבורר לבין בא-כח הנתבעת .דווקא מהתמליל עולה כי הבורר גוזר על עצמו ריחוק מעורכי הדין המופיעים בפניו בבוררויות (ראה עמ' 1לתמליל שורות ,)22-26וכך גם אומר הבורר כי אינו חבר של בא-כח הנתבעת (ראה עמ' 2שורות .)21-23אם כך ,איזה "קשר" יש כאן בכלל? 27.3 הטענה בדבר היכרות קודמת הדברים האמורים לעיל הם אך טבעיים! הצדדים ביקשו ממני למנות בורר שופט בדימוס לסכסוך ביניהם .מדרך הטבע ,שופט בדימוס שכיהן כסגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב ,מכיר מאות עורכי דין ,הם הופיעו בפניו וטענו בפניו ,ומשפרש לגמלאות וישב בבוררויות או בגישורים ,שוב הופיעו וטענו בפניו ,ואיזו "קרבה ממשית" יש בכאן? יתירה מזאת :אוסיף ואומר כי מנהגו של עולם הוא כי שופטים בדימוס עוסקים בבוררויות ובגישורים לאחר פרישתם לגמלאות .האמנם יפסלו עצמם בכל עת שיופיע בפניהם פרקליט שהופיע עת ישבו הם על כס המשפט ,או שמא שופט בית משפט שפרש, יעסוק בבוררויות בעיר אחרת מזו בה כיהן כשופט? ועולם המשפט ,כידוע ,ככל שירבו בו 7 בכל הכבוד ,טענה זו מרחיקת לכת וחסרת הפרקליטים מלוא כל הארץ כבודו. יסוד הגיוני. ראה בהקשר זה גם דברי כב' השופט רובינשטיין בהלכת ארט בי ,בהתייחס להיותה של מדינת ישראל בעידן הכפר הגלובאלי מעין "הכפר המקומי האולטימטיבי ,אם נרצה "מדינת שכונה"."... .28 המסקנה המתבקשת :אין ממש בטענות התובע בדבר היכרות ,חברות ,שכנות או תפילה בבית הכנסת כדי להוות "קשר" או "קרבה ממשית" או קרבה בכלל המחייבת "גילוי" למי מהצדדים. הוכח באופן חד משמעי כי ה"קשר" בין הבורר לבין בא-כח הנתבעת (כמו היכרותו עם בא-כח התובע) הינו קשר סתמי ושולי ,שאין בו כל ממש ,וממילא אין בצידו כל "חובת גילוי" ,ובוודאי שלא היה לבורר אינטרס כלשהו בבוררות או שמץ של ניגוד עניינים בינו לבין מי מהצדדים. .29 יש לזכור כי חובת הגילוי המלא "שעל הבורר ליתן לגבי קשריו עם הצדדים או עם נושא הבוררות" חלה על "ניגוד אינטרסים בין עניינו האישי של הבורר לבין תפקידו כבורר" (ראה הלכת ארט בי פסקה ,)123ולא על "קשריו" השוליים או הזניחים עם בא-כח מי מהצדדים .בנסיבות אלה אין מקום לטענה שהיתה חובת גילוי לבורר בגין "קרבה" בינו לבין בא-כח הנתבעת. בהלכת ארט בי גוזר כב' השופט דנציגר גזרה שווה בין דיני פסלות שופט לבין פסלות בורר, ואמנם בדיני פסלות שופט על השופט לפסול עצמו מקום שיש לו קרבה ממשית גם לבא-כוחו של צד להליך ,וזאת כעולה מסעיף (77א )1()1לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד .1984-ואולם, המדובר הוא אך ורק באינטרס ממשי ,ולמיטב הבנתי ,תפילה בבית הכנסת ,או אפילו ישיבה .30 בסמיכות מקום באותו בית כנסת ,אין פירושה "אינטרס ממשי". ראה בענין זה ספרו של ד"ר יגאל מרזל "דיני פסלות שופט" ,בעמ' 237-239ואת הניתוח לענין זה. .31 המסקנה העולה מן המקובץ היא שלא הוכחו כל "קרבה ממשית" או "קשר" כלשהו בין הבורר לבין בא-כח הנתבעת ,ובהעדר קשר או קרבה ממשית ,ממילא לא חלה על הבורר כל חובת "גילוי" ודין טענת התובע להידחות. .32 למען הסר ספק אבחן גם את השאלה האם נפגעה מראית פני הצדק ,עקב אי הגילוי כביכול ,וגם כאן אני מגיעה למסקנה שלילית. כאמור לעיל ,קשר של עורכי דין המוכרים לבורר מהופעותיהם בתחום דיני המשפחה בפני שופט שכיהן שנים ארוכות כסגן נשיא בבית המשפט לענייני משפחה הגדול בארץ ,או אפילו קיום הליך של גישור בפניו שעה שפרש מתפקידו ,הוא קשר שולי וזניח ואין בהיכרות כזו או היכרות ממגורים באותה עיר ,או תפילה בשבתות באותו בית כנסת משום פגיעה במראית פני הצדק .מהיכרות כמתואר לעיל ,אין כל חשש ממשי או חשש בכלל למשוא פנים. .33 בשולי ראש פרק זה אתייחס לדברי בא-כח התובע בסיכומיו ולפיהם נוצר בהלכת ארט בי "קוד דנציגר" .לטענתו ,על פי "קוד" זה חובה היתה על הבורר להודיע שהוא מכיר צד מסוים ,ואם לא יהיה גילוי של היכרות כזו אז מוסד הבוררות יקרוס .אין בידי לקבל טענה זו ,ולהלן אפרט טעמי: 8 33.1 בכל הכבוד נראית לי פרשנות זו מרחיקת לכת במיוחד ולא מצאתי כי היא קבועה בהלכת ארט בי. 33.2 בפסק דינו ,בהלכת ארט בי ,סוקר כב' השופט דנציגר את סטנדרט ההתנהגות הנדרש מבורר לעומת שופט ,וקובע כי לעמדתו אין לדרוש אמות מידה מחמירות יותר מבוררות לעומת אמות המידה הנדרשות משופטים ,ואין לי ספק שהתנהגותו של הבורר לא העלתה חשש ממשי או כלשהו למשוא פנים בניהול הבוררות וכי על ידי אי-הגילוי של "קשר" שולי וזניח כמו בית הכנסת השכונתי ,או ניהול גישור או בוררויות קודמים בהם ייצג בא- כח הנתבעת צד ,לא נפגמה חובת הנאמנות של הבורר כלפי הצדדים. לבורר לא היה כל קשר למי מהצדדים ,לא היה לו כל קשר ממשי עם מי מבאי-כח הצדדים ולא היה כל אינטרס אישי הקשור במי מהצדדים או באי כוחם ,ולפיכך לא נוצרה אפילו צילה של "אפשרות ממשית של ניגוד עניינים" בינו לבין מי מהצדדים. 33.4 נראה שבא-כח התובע סבור שהיקף חובת הגילוי של בורר הוא אינסופי ,אך בהעדר קשר ממשי למי מהצדדים ,בהעדר קשר עסקי עם מי מהצדדים ובהעדר קרבה ממשי של יחסי "סלידה ועוינות" ,לא הוכח ניגוד אינטרסים בינו לבין מי מהצדדים. 33.3 .34 בשולי קביעתי זו אפנה לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין בהלכת ארט בי ,בו הוא מציין, כאמור ,כי במדינת ישראל שהיא "מדינת שכונה" בעידן הכפר הגלובלי - "למצער בחוגים הפוליטיים ,הכלכליים והמשפטיים .בחוגים הללו " -הכל" לשון גוזמה ,אך רבים מאוד בהם מכירים אלה את אלה ,ומה שמחסירים הם ב"ידיעה אישית" מנדבים להם אמצעי התקשורת דבר יום ביומו ,כך שגם אם נותר משהו בגדר הנסתר ,הנגלה רב ביותר .עסקינן במצבור אנשים לא גדול, שתדיר ישנו סיכוי למעורבות והיכרות בתוכו ,בהיבט זה או אחר."... מסקנתו של כב' השופט רובינשטיין היא שמה שמובן מאליו בלא אומר עדיף בכל זאת שייאמר, אינה ,לעניות דעתי ,מכוונת לקשר של בית כנסת ,קיום גישור או היכרות מקצועית ,שאחרת לא יהיה יותר מקום וטעם לקיום הליכי בוררות מ"עודף" גילוי של היכרות שולית כזו או אחרת. גם אם כב' השופט רובינשטיין הוסיף כי "המחמיר תבוא עליו הברכה" ,הוא מסייג דבריו ומייחסם לקשר ממשי ,ודי לי בכך שגם הבורר וגם בא-כח התובע הצהירו כי מעולם לא ביקרו זה בביתו של זה ,ואף לא נטלו חלק בשמחותיו של מי מהם ,כדי לומר כי אפילו קשר חברתי לא היה קיים ביניהם. היש עילה להפסקת הבוררות עקב חשש ל"משוא פנים"? .35 לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהונחה בפני ,אין כל עילה ואין כל בסיס לטענה בדבר הפסקת הבוררות. 9 .36 .37 טענה זו נטענה במסגרת סעיף 42לבקשה ,ובה נטען כי לכאורה הבורר נפגש עם בא-כח המשיבה עת הגיעו הצדדים לישיבת הבוררות הראשונה ב ,19.2.2012 -כאשר עו"ד דיבון והבורר משוחחים ביניהם ועוברים על מסמכים ,אך הטענה חסרת בסיס ואיני מקבלת אותה ,בין היתר באשר: 36.1 ישיבת הבורר ועו"ד דיבון היתה גלויה ולא נעשתה במסתור ,והנתבעת עצמה המתינה בחדר ההמתנה (כך נאמר בסעיף .)42לפי תגובת עו"ד דיבון הוא אינו זוכר ארוע זה ,אך לטענתו "סביר מאד שעו"ד דיבון שוחח עם הבורר בקשר לאיזה מהגישורים שהתנהלו לפני הבורר .ויודגש :המידע הנ"ל אינו זכור כלל לעו"ד דיבון( "...ראה סעיף 45לתגובת עו"ד דיבון). 36.2 הבורר אמר בסעיפים 10ו 11 -לתצהירו כי ביום 19.2.2012היתה ישיבת קדם בוררות, והוא תמה מדוע עו"ד יאיר שיבר (בא-כוחו של המבקש באותה עת) לא מחה על כך מיידית .לטענתו ,אם כך היו פני הדברים מן הסתם ניהל עם עו"ד דיבון שיחת חולין. הדבר היה גלוי ולא סמוי מן העין ,וגם לא היה צורך ב"גילוי". 36.3 אין בידי לקבל את טענת התובע כי "עו"ד דיבון מקבל באופן עקבי את מבוקשו" (סעיף 44 לבקשה) .הדוגמאות שמביא המבקש בבקשתו (סעיף 45לבקשה) אכן חורגות מסדרי הדין ,ולא היתה כל הצדקה לקטוע את החקירה כמוסבר בסעיף 49ב' ו -ג' לתגובת עו"ד דיבון ,ואין בידי לקבל גם את הטענה בענין זה. 36.4 גם מתן הארכה להגשת הסיכומים לעו"ד דיבון עקב העובדה שלקה בשני התקפי לב ,אין בה כדי להעיד על משוא פנים .כנוהג שבעולם שאלה נסיבות מוצדקות ליתן ארכה להגשת סיכומים. 36.5 גם צו המניעה הזמני שניתן על ידי הבורר אין בו ,לטעמי ,כדי להעיד על "הטיה" או משוא פנים .זו החלטה מנומקת ויש בה כדי לשמר מצב קיים עד להכרעה בבוררות ,ובוודאי שאין "לערער" על הליך הבוררות במסגרת הבקשה שבפני. המסקנה :איני מוצאת בענין משוא פנים – כביכול – כל יסוד לטענות המבקש ,ואיני מתרשמת שנגרם עיוות דין כלשהו למבקש ,ולפיכך אני דוחה טענות אלה. התנהגות התובע-המבקש: .38 בנוסף לאמור לעיל ,נראה כי יש בהתנהגותו של המבקש עצמו טעמים כדי לדחות את הבקשה: 38.1 לכאורה ,לטענת המבקש ,נדלקו אצלו "נורות אדומות" כבר לאחר ישיבת קדם הבוררות, משום שלטענתו הבורר ישב בחדר הישיבות עם עו"ד דיבון ,ותחושותיו אף התחזקו לאחר ישיבת ההוכחות ,וחרף תחושות סובייקטיביות אלה הוא לא פנה בבקשה להפסקת הבוררות. 10 נראה איפוא שכבר כאן כשל התובע בבקשתו ,כאשר השהה בקשתו עד ממש רגע לפני מתן פסק הדין. 38.2 אוסיף עוד כי יש בהתנהגותו של התובע חוסר תום לב ,שכן לטענתו ידע את העובדות עליהן השתית בקשתו כבר ב( 25.6.12 -ראה סעיף 17לבקשה) אך התנגד נמרצות למתן ארכה להגשת הסיכומים ביום .5.7.2012מדוע לא פנה כבר אז? האמנם חיכה ל"רגע האחרון" או לאחר מתן צו המניעה הזמני? הדבר מעורר תמיהה ,או שמא נכונה גרסת הנתבעת כי התובע לא היה מרוצה מצו המניעה הזמני שניתן ביום ( ?9.7.2012ראה סעיף (4א) לתגובת בא-כח הנתבעת) .מכל מקום ,ודאי ששיהוי יש כאן. 38.3 הפסיקה התייחסה להגשת בקשת העברת בורר מתפקידו באיחור בשלילה .ראה פסקה 137להלכת ארט בי (רע"א ( 296/08שם) ,בה נקבע כי: " ...מקום שבו מועלית הטענה באיחור ,נדרש הטוען לעמוד במבחן 'היכולת לדעת' ,ואין הוא יוצא ידי חובה אלא אם הראה כי גם בשקידה סבירה לא יכול היה לגלות ולדעת את דבר קיומה של עילת הפסלות במועד מוקדם יותר ...טעמם של כללים אלה הוא שהעלאתה של טענת פסלות בשלב מתקדם של ההליך ,לאחר שבעלי- הדין הביאו את כל ראיותיהם או את רובן ,או השמיעו את כל טענותיהם או את רובן ,עלולה לפגוע לא רק בסדרי עבודתו של בית- המשפט ,אלא גם – ובכך טמון העיקר – באינטרסים חיוניים של בעלי-הדין". .39 המסקנה :גם עקב התנהגות התובע יש מקום לדחות התובענה. נימוקים כלליים לדחיית הבקשה .40 נראה כי לאחר שהגעתי למסקנה שלא קמה כל עילה לבקשת התובע להעביר הבורר מתפקידו ,הרי אין מקום לבקשה ,ואולם ,גם התנהגותו של התובע ומשך הזמן שחלף ,והנזק העלול להיגרם לצדדים בשלב זה שלפני מתן פסק דין ,יש בהם כדי ללמד על המסקנה המתבקשת ,והיא ,דחייתה של הבקשה. .41 אציין עוד שלא דבק ,לעניות דעתי ,כל דופי בהתנהגותו של הבורר ויש בתביעה ובעצם העלאת הבקשה חשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר על לא עוול בכפו ,וגם בכך אני רואה טעם לדחות הבקשה. .42 בשולי הדברים אוסיף כי משנה תוקף יש לדברים אלה נוכח העובדה שהבורר כיהן שנים ארוכות כשופט וסגן נשיא בבית המשפט למשפחה במחוז תל אביב ,ושמו הולך לפניו כשופט בקיא ומקצועי ,ומעולם לא דבק בו כל רבב .טוב היה לולא הוגשה תביעה זו. 11 סיכומו של דבר .43 מכל הטעמים שלעיל ,התביעה נדחית. .44 התובע ישא בהוצאות התביעה ,לרבות שכ"ט עו"ד ,בסך .₪ 20,000 .45 ניתן לפרסום בהשמטת שמות. ניתן היום ,ג' תשרי תשע"ג 19 ,ספטמבר ,2012בהעדר הצדדים. 12
© Copyright 2024