‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ב ‪ 9-12‬ג‪ .‬נ' ג‪.‬‬
‫בפני‬
‫כב' השופטת שפרה גליק‬
‫המבקש‬
‫י‪.‬ג‪.‬‬
‫ע"י ב"כ עו"ד ד"ר ישראל שמעוני ועו"ד רפי שדמי‬
‫נגד‬
‫המשיבה‬
‫ת‪.‬ג‪.‬‬
‫ע"י ב"כ עו"ד בז'ה ועו"ד הלמן‬
‫פסק דין‬
‫עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתובענתו של המבקש להעביר את הבורר‪ ,‬השופט בדימוס‬
‫יצחק שנהב (להלן‪" -‬הבורר") מתפקידו כבורר בין הצדדים‪.‬‬
‫הרקע‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫בין המבקש והמשיבה (להלן‪" -‬המשיבה") התגלעו סכסוכים רכושיים ואחרים שנדונו בפני‬
‫במסגרת תמ"שים ‪51876-01-11 ;34450-10-11 ;18543-11-11 ;52639-09-11 ;38268-11-11‬‬
‫(להלן‪" -‬הסכסוכים")‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫בקדם המשפט שהתקיים בפני בתיקים המנויים לעיל ביום ‪ 16.1.2012‬נעתרתי לבקשת הצדדים‬
‫למינוי בורר שיכריע בתיקים הנ"ל‪ ,‬אישרתי הסכם בוררות ביניהם ונתתי לו תוקף של פסק דין‪.‬‬
‫הצדדים ביקשו שאמנה שופט בדימוס כבורר ולפיכך מיניתי את כב' השופט (בדימוס) יצחק שנהב‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫התובענה הנוכחית הוגשה ב‪ 9.8.12 -‬ועקב השבתת המערכת נסרקה רק בימים האחרונים וקיבלה‬
‫מספר זמני‪ ,‬המופיע בכותרת‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫ביום ‪ 10.9.12‬התקיים דיון‪ ,‬באי‪-‬כח הצדדים ויתרו על חקירות על התצהירים‪ ,‬נחקרה רק‬
‫המצהירה גב' פינקל‪ ,‬והצדדים סיכמו טענותיהם‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫משכך‪ ,‬ניתן עתה פסק דיני‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫תמצית טענות הצדדים‪:‬‬
‫‪.6‬‬
‫המבקש טוען בבקשתו כי על פי הוראות סעיף ‪ )1(11‬לחוק הבוררות‪ ,‬תשכ"ח‪" ,1968-‬רשאי בית‬
‫המשפט להעביר בורר מתפקידו באחד המקרים האלה‪ ... :‬נתגלה שהבורר אינו ראוי לאמון‬
‫הצדדים"‪ ,‬ולטענתו איבד אמון בבורר כיון שזה לא נהג כלפי הצדדים בנאמנות‪ ,‬כמתחייב‬
‫מהוראות סעיף ‪ 30‬לחוק הבוררות ולא גילה "על קשרים בעבר ובהווה בינו לבין בא‪-‬כחהמשיבה‬
‫‪ ,2‬וזאת חרף חובתו לחשוף את קשריו עם בעלי הדין לפני תחילת הדיון ובהזדמנות הראשונה"‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫לטענת המבקש‪ ,‬הבורר הינו מכר קרוב מזה שנים של בא‪-‬כח המשיבה‪ ,‬עו"ד עידו דיבון‪ ,‬וכי יש‬
‫להם חוג מכרים משותף והם גרים בשכנות זה לזה ויושבים אחד ליד השני בבית הכנסת אשר‬
‫באזור מגוריהם‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫עוד טען המבקש כי ביום ‪ ,25.6.12‬עת שוחח שיחת חולין עם אחת מעובדותיו‪ ,‬סמנכ"לית השיווק‪,‬‬
‫הגב' חיה פינקל‪ ,‬גילה המבקש כי הבורר ובא‪-‬כח המשיבה הינם מכרים קרובים מזה שנים ויש‬
‫להם חוג מכרים משותף‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫עוד טען המבקש כי יש בידו דו"ח של חברת "רשת חקירות" ועל פיו הבורר ו המשיבה מתגוררים‬
‫בשכונת כפר גנים בפתח תקוה‪ ,‬הנושאת צביון של שכונה קהילתית סגורה ולה ועד שכונה‪ ,‬אתר‬
‫אינטרנט ייחודי וייעודי לפעילות חברתית וכן הבורר ועו"ד דיבון מתפללים באותו בית כנסת‪,‬‬
‫הקרוב לביתם‪ ,‬בית הכנסת "רינת אשר" המשמש את הקהילה הדתית לאומית המונה כ‪ 70 -‬בתי‬
‫אב‪ ,‬ובבית הכנסת יש לבורר ולעו"ד עידו דיבון כסאות שמורים הסמוכים זה לזה "‪ ...‬והם נוהגים‬
‫להיפגש שם בשבתות וחגים‪ ...‬ואף לשוחח זה עם זה"‪.‬‬
‫‪.10‬‬
‫המבקש הוסיף כי דו"ח החקירה מציג תמונות בהן נראים הבורר ועו"ד עידו דיבון משוחחים‪.‬‬
‫תמונות אלה צולמו ב‪ ..." 21.7.12 -‬דהיינו בשלב בו הבורר אמור לשבת ולקבל את החלטתו‬
‫בנושא תוקפו של הסכם הממון השני‪."...‬‬
‫‪.11‬‬
‫המבקש טען כי החוקרת פאני אוזן ערכה שיחה טלפונית עם הבורר וממנה עולה כי הבורר –‬
‫"‪ ...‬בחוסר תום לב הסתיר הן מבית המשפט והן מן המבקש את עובדת‬
‫היכרותו רבת השנים עם ב"כ המשיבה ‪ ,2‬עו"ד עידו דיבון‪ ,‬וזאת מן החשש כי‬
‫המבקש לא יסכים למינויו כבורר לאור קשריו אלו"‪.‬‬
‫לטענתו של המבקש עובדה חדשה זו הסתירו הבורר ובא‪-‬כח המשיבה ‪ ,2‬והיא שופכת אור חדש על‬
‫הסיבות להעברת הבורר מתפקידו‪.‬‬
‫‪.12‬‬
‫המשיבה כפרה בהגנתה בטענות המבקש בבקשתו וטענה בתגובתה כי הבקשה חסרת יסוד ובסיס‪,‬‬
‫שכן אין כל "חברות" או "ידידות קרובה" בין עו"ד דיבון ובין הבורר‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.13‬‬
‫עוד טענה המשיבה‪ ,‬כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת היותה מחוסרת תום לב‪ ,‬וכן בשל‬
‫מניעות והשתק שיפוטי‪ .‬הבקשה אינה "אמיתית" שכן המבקש יודע היטב שאין לפקפק ביושרו‬
‫ובהגינותו של כב' השופט שנהב‪ ,‬ואין כל חשש ממשי ושלא ממשי למשוא פנים‪ ,‬וגם כאשר נודעו‬
‫כביכול למבקש העובדות הנטענות בבקשה הוא לא ביקש את פסילתו של הבורר‪ ,‬אלא דרש מן‬
‫הבורר את מתן פסק הדין בהקדם האפשרי‪ ,‬ודי בענין זה כדי לדחות את הבקשה‪.‬‬
‫‪.14‬‬
‫לטענת המשיבה‪ ,‬המניע לבקשה הנדונה הינו אחר לגמרי‪ ,‬המבקש אינו מרוצה מהחלטות הבורר‬
‫שניתנו לאחר הליך בוררות ארוך וממצה‪ ,‬הצדדים נחקרו שעות ארוכות והפרוטוקול משתרע על‬
‫פני כ‪ 400 -‬עמודים‪ ,‬הוגשו סיכומים ארוכים ומפורטים וכעת הצדדים ממתינים לפסק דינו של‬
‫הבורר‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫המשיבה הוסיפה כי לאור חקירתו של המבקש בפני הבורר‪ ,‬אשר גילתה תמונה קשה מאד על‬
‫מעשיו‪ ,‬לרבות הוצאותיו במעשי הטעיה ומרמה ושקרים בוטים‪ ,‬ובעיקר לאחר החלטת כבוד‬
‫הבורר בענין צו מניעה זמני מיום ‪ ,9.7.12‬אשר‪ ,‬כפי שעולה מהבקשה‪ ,‬המבקש מאד לא היה‬
‫מרוצה ממנו‪ ,‬החליט המבקש "להכשיל" בכל דרך את הבוררות והעלה מאוב טענות ששמר‬
‫באמתחתו‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫בפני הבורר עמדה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬תביעת המשיבה ‪ 2‬לביטול הסכם ממון שנכרת בינה לבין המבקש‬
‫(הסכם הממון השני שביטל את הסכם הממון הראשון)‪ ,‬ובמסגרת הבקשה טענה בין היתר טענות‬
‫מרמה‪ ,‬הטעיה ומצגי שווא‪ .‬המשיבה טענה כי לאחר חקירתו בפני הבורר ולאחר הגשת הסיכומים‬
‫מטעם המשיבה‪ ,‬הבין המבקש כי כנראה התיק אינו "בכיסו" (כפי שסבר בהתחלה) ועל כן ביקש‬
‫פסילת הבורר‪.‬‬
‫‪.17‬‬
‫המשיבה הוסיפה כי לטענת המבקש העובדות נודעו לו לכאורה רק ב‪ ,25.6.12 -‬אך ב‪ 5.7.12 -‬הוא‬
‫הביע התנגדות לכך שתנתן לבורר ארכה למתן פסק הדין ועמד על כך שפסק הדין ינתן לאלתר‪ ,‬אך‬
‫כעת הוא משנה את טעמו‪ ,‬חודש ימים לאחר מכן‪ ,‬ומגיש הבקשה לפסילת הבורר ויש בכך משום‬
‫השתק שיפוטי‪ ,‬וזאת כיון שביום ‪ 9.7.12‬ניתנה החלטת הבורר בענין צו המניעה הזמני‪.‬‬
‫המשיבה טוענת איפוא כי זו הסיבה האמיתית לבקשת המבקש להעביר הבורר מתפקידו‪ ,‬ולא‬
‫הקשר הנטען בין עו"ד דיבון והבורר‪.‬‬
‫‪.18‬‬
‫עוד טוענת המשיבה‪ ,‬כי יש השתק שיפוטי בכך שהעלאת טענתו של המבקש נעשתה עתה‪ ,‬שכן אם‬
‫המבקש טוען לכך שהליך ההוכחות היה מוטה והיה בו משוא פנים‪ ,‬היה עליו לפנות מיידית‬
‫להחלפת הבורר והוא מנוע מלעשות זאת עתה‪ ,‬לאחר תום ההוכחות‪ ,‬וכי יש לדחות הבקשה גם‬
‫בשל שיהוי או בשל ידיעה קונסטרוקטיבית‪ ,‬והיות והבקשה הוגשה בשלב מתקדם של הבוררות‪.‬‬
‫מבוא דיוני‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.19‬‬
‫אקדים ואומר כי חרף נקיטת לשון "בקשה"‪ ,‬המדובר בתובענה ובאי‪-‬כח הצדדים אף הסכימו לכך‬
‫בשאלה שהפניתי אליהם בישיבת ‪( 10.9.2012‬ראה עמ' ‪ 5‬שורה ‪ 28‬לפרוטוקול הדיון)‪ .‬הדבר עולה‬
‫גם מתקנות סדר הדין החלות על בית המשפט לענייני משפחה (ראה פרק כ(‪ )1‬לתקנות‪ ,‬תקנה ‪258‬‬
‫ז' (‪12‬א))‪.‬‬
‫‪.20‬‬
‫עוד אוסיף כי לטעמי לא היה מקום לציין את הבורר‪ ,‬כב' השופט (בדימוס) יצחק שנהב‪ ,‬כמשיב‬
‫בבקשה‪ .‬אין הוא צד להליך‪ ,‬אם כי הבורר הגיב לבקשה‪ ,‬בהתאם להחלטת מותב אחר בעת‬
‫הפגרה‪.‬‬
‫‪.21‬‬
‫עוד אוסיף כי במסגרת בקשה בתיק זה‪ ,‬נתתי עיכוב הליכים בבוררות עד למתן פסק הדין‪ ,‬או‬
‫לשבוע ימים‪ ,‬לפי המוקדם מבין השניים‪.‬‬
‫דיון‪:‬‬
‫המתווה הנורמטיבי‪:‬‬
‫‪.22‬‬
‫ההלכה המשפטית גורסת כי בורר מחויב כלפי הצדדים לבוררות בנאמנות‪ ,‬זו הוראת סעיף ‪30‬‬
‫לחוק הבוררות‪ ,‬תשי"ח‪ ,1958-‬וכך גם נקבע בפסיקה‪.‬‬
‫ראה בענין זה פסק דינו של כב' השופט דנציגר ב‪-‬רע"א ‪ 296/08‬ארט בי נגד עז' המנוח ג'ק לוברמן‬
‫(‪( )5.12.2010‬פורסם במאגר "נבו") (להלן‪" -‬הלכת ארט בי")‪ .‬בין היתר‪ ,‬היתה התייחסות בפסק‬
‫דין זה להוראות סעיף ‪ 30‬לחוק הבוררות‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫"הוראה זו מקימה את חובתו הבסיסית של בורר לנהוג כלפי הצדדים בנאמנות‬
‫והיא מטילה עליו את החובה להימנע ממצב של ניגוד ענינים ולהימנע ממצב‬
‫שיקים חשש ממשי למשוא פנים [ראו‪ :‬סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך‬
‫א' ‪( 443‬מהדורה רביעית מיוחדת‪"...)2005 ,‬‬
‫‪4‬‬
‫‪.23‬‬
‫ועוד נקבע בהלכת ארט בי‪ ,‬כי‪:‬‬
‫"מהוראת סעיף ‪ 30‬לחוק הבוררות‪ ,‬נגזרת הוראה נוספת הקבועה בסעיף ‪)1(11‬‬
‫לחוק הבוררות‪ ,‬המאפשרת לביהמ"ש ‪ ,‬כאשר מוגשת אליו בקשה מתאימה‪,‬‬
‫להורות על העברת בורר מתפקידו‪ ,‬במקום בו נמצא כי הוא אינו ראוי לאמון‬
‫הצדדים"‪.‬‬
‫ובהמשך נקבע‪:‬‬
‫"המבחן לבדיקת השאלה האם ראוי הבורר לאמון הצדדים אם לאו הינו מבחן‬
‫אובייקטיבי‪ ,‬וכי אין די בתחושותיו הסובייקטיביות של מי מן הצדדים כדי‬
‫לומר שהבורר אינו ראוי לאמונם‪."...‬‬
‫‪.24‬‬
‫בפסקה ‪ 101‬לפסק הדין נמנו השיקולים שעל בית המשפט לבחון בענין בקשה להפקעת בוררות‪,‬‬
‫כפי שאלה צוטטו בפסיקה‪ ,‬ובין היתר‪:‬‬
‫"ברע"א ‪ 6171/99‬ת‪.‬ס‪ .‬תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ‪,‬‬
‫פ"ד נה(‪ )1999( 334 ,327 )1‬דן בית משפט זה בשיקולים אותם יש להביא‬
‫בחשבון כאשר מוגשת בקשה להפסקת בוררות או להעברת בורר מתפקידו‪.‬‬
‫באותו עניין נקבע‪:‬‬
‫"בית‪-‬המשפט יבדוק אם קמה עילה להפסקת הבוררות או להעברת הבוררים‬
‫מתפקידם‪ .‬לשם כך ישקול בית‪-‬המשפט‪ ,‬לפי המקרה‪ ,‬את כל השיקולים‬
‫הרלוונטיים‪ ,‬בין השאר את סבירות משך הזמן שחלף‪ ,‬את התנהגות הבוררים‪,‬‬
‫את התנהגות הצדדים‪ ,‬את הנזק שייגרם אם תיפסק הבוררות לאור התועלת‬
‫שבהמשכתה‪ ,‬את השאלה אם נגרם עיוות דין לצד המבקש להפסיק את‬
‫הבוררות‪ ,‬את שיקולי הצדק ואת כל השיקולים הבאים בחשבון כאשר‬
‫מבקשים להעביר בוררים מתפקידם"‪.‬‬
‫‪ ...‬על אמות מידה אלה יש להוסיף ולציין כי בית המשפט יעשה שימוש‬
‫בסמכותו לפי סעיף ‪ )1(11‬במקרים קיצוניים‪ ,‬שכן בקשה מסוג זה מקימה‬
‫כאמור‪ ,‬חשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר (ראו‪ :‬רע"א ‪ 1651/99‬ר‪.‬ר חניונים‬
‫בע"מ נ' הסתדרות העובדים החדשה בישראל ([פורסם בנבו]‪;)16.5.1999 ,‬‬
‫רע"א ‪ 9812/04‬עברי נ' המועצה המקומית רמת ישי ([פורסם בנבו]‪,‬‬
‫‪ ;)15.11.2004‬עניין י‪ .‬רוטשטיין מערכות מידע (‪ )1986‬בע"מ‪ ,‬לעיל)"‪.‬‬
‫‪.25‬‬
‫בחינתה של השאלה האם קמה עילה לפי סעיף ‪ )1(11‬לחוק הבוררות במקרה נדון בפני מחייבת‬
‫התייחסות לשאלת חובת הגילוי החלה על בורר‪ ,‬וכך קובע כב' השופט דנציגר בפסקה ‪ 122‬להלכת‬
‫ארט בי‪:‬‬
‫"סבורני‪ ,‬כי חובת הגילוי המוטלת על בורר הינה מלאה‪ .‬לגישתי‪ ,‬כאשר ישנה‬
‫פנייה לאדם לשמש כבורר‪ ,‬עליו לוודא‪ ,‬בטרם יקבל על עצמו את התפקיד‪,‬‬
‫שאין לו או למי משותפיו או עובדיו קשר קודם עם מי מהצדדים או עם נושא‬
‫‪5‬‬
‫הבוררות‪ .‬קשר עם הצדדים יכול שיהיה קשר משפחתי‪ ,‬קשר עסקי או קשר‬
‫של קרבה ממשית אחרת (לרבות יחסי סלידה ועוינות‪ ,‬כאמור בפסקה ‪,110‬‬
‫לעיל)‪ .‬בעניין זה מציין השופט (בדימוס) א' שטרוזמן בספרו כי ראוי שהבורר‬
‫ייתן ביטוי בכתב (במכתב או בפרוטוקול) כבר בישיבת הבוררות הראשונה‪,‬‬
‫להיכרותו המוקדמת עם מי מבעלי הדין ולהכרתו את המחלוקת טרם מינויו‬
‫לתפקיד וכי כך עליו לעשות גם בעניינם של העדים המופיעים מולו‪ .‬הוא אף‬
‫מציין כי "ככל שימהר הבורר לחשוף בפני בעלי הדין את זיקתו למי מבעלי‬
‫הדין או העדים‪ ,‬גם אם בעיניו אין משמעות לזיקה זו והוא משוכנע שלא תהיה‬
‫לה השפעה על פסקו‪ ,‬כך ייטב לבוררות ולחוסנו של הפסק‪ ,‬אם בבוא העת‬
‫תוגש בקשה לביטולו" (ראו‪ :‬שטרוזמן‪ ,‬לעיל‪ ,‬בעמ' ‪ .)111‬גילוי מוקדם כפי‬
‫שצויין‪ ,‬אף יסייע בהקטנת ההסתברות לתקיפת פסק הבורר בשלב מאוחר‬
‫ולגרימת נזק ליעילותם של הליכי הבוררות (ראו‪ :‬הירש‪ ,‬לעיל‪ ,‬בעמ' ‪.)183‬‬
‫לדעתי‪ ,‬ההכרעה האם מדובר בקשר מהותי אם לאו צריך שתהיה בידי‬
‫הצדדים ולא בידי הבורר‪ ,‬קרי על הבורר לחשוף את המידע ולתת לצדדים‬
‫להחליט על פי שיקול דעתם האם הם רוצים למנות אותו לתפקיד"‪.‬‬
‫האם יש עילה להפסקת הבוררות בטענת העדר "גילוי"?‬
‫‪.26‬‬
‫עתה‪ ,‬משמצוידת אני בכלים האמורים‪ ,‬אבדוק את טענות התובע‪.‬‬
‫‪.27‬‬
‫השאלה הראשונה העומדת בפני היא האם הוכחה טענת התובע בדבר אי גילוי קיום "קשר" או‬
‫"קרבה ממשית" בין הבורר לבין בא‪-‬כח הנתבעת‪ .‬כזכור‪ ,‬נטען בבקשה כי הבורר ובא‪-‬כוחה של‬
‫הנתבעת מתפללים באותו בית כנסת‪ ,‬יושבים בסמיכות מקום בבית הכנסת וגרים בשכנות מקום‪,‬‬
‫כי בא‪-‬כוחה של הנתבעת ניהל אצל הבורר גישור ו‪/‬או בוררות וכי הבורר לא גילה זאת בפתח‬
‫הבוררות‪.‬‬
‫בחינתה של שאלה זו מביאה אותי למסקנה שלא הוכחה כל קרבה ממשית או אחרת בין הבורר‬
‫לבין בא‪-‬כח הנתבעת כנטען בבקשה‪ ,‬ולפיכך לא חלה כל חובת "גילוי" על הבורר‪ .‬להלן אפרט‬
‫טעמי‪:‬‬
‫‪27.1‬‬
‫הטענה בדבר התפילה בבית הכנסת "רינת אשר"‬
‫לא נסתרה הצהרת הבורר (שהוגשה בתגובה מטעמו) וגם לא נסתרה הצהרת בא‪-‬כח‬
‫הנתבעת כי אינם יושבים בבית הכנסת ממש בסמיכות‪ ,‬וכי הם מתפללים בבית כנסת זה‬
‫רק בשבתות‪ ,‬וגם מתוך עדותה של הגב' ניצה פינקל לא הסתבר שהיא ממש מכירה‬
‫ומודעת לבאי בית הכנסת והליכותיו (ראה חקירתה בעמ' ‪ 2‬לפרוטוקול)‪ ,‬ומכאן שאין‬
‫בישיבה באותו בית כנסת בזמן תפילה משום "קרבה ממשית"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ב‪-‬‬
‫הבורר בתגובתו הפנה אותי לפסק דינו של כב' השופט בדימוס אליעזר שחורי‬
‫תא"מ (קריות) ‪ 3152/07‬בנק המזרחי‪-‬טפחות סניף הר הכרמל נ' גל סטבסקי (‪)11.6.09‬‬
‫(פורסם במאגר "נבו") בו נדחתה טענה ל"קרבה ממשית" בין השופט לבין עד המתפלל עם‬
‫השופט באותו בית כנסת‪ ,‬והדברים נכונים בעיני‪ .‬גם בבית המשפט בו אני מכהנת (וגם‬
‫בבתי משפט נוספים ואחרים) מתקבצים שופטים ועורכי דין למנין בתפילת מנחה‪ ,‬ואיש‬
‫לא מעלה על דעתו לבקש פסלותם של השופטים המתפללים עם ציבור עורכי הדין‪.‬‬
‫‪27.2‬‬
‫הטענה בדבר "החברות הקרובה"‬
‫לא נסתרה הצהרת הבורר והצהרתו של בא‪-‬כח הנתבעת כי אין הם "חברים" ומעולם לא‬
‫ביקרו זה בביתו של זה (ראה סעיף ‪ 2‬לתגובת הבורר; כן ראה תגובת בא‪-‬כח הנתבעת‬
‫סעיף ‪ )3(34‬לתגובה)‪ .‬היכרותם היא היכרות מקצועית בלבד‪ ,‬ולא נסתרה הצהרתם כי אין‬
‫ביניהם כל "קשר אישי הדוק וארוך שנים"‪ ,‬כנטען בתביעה‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬ממילא נקבע בפסיקה שאפילו מתקיימים יחסי חברות בין פרקליט לשופט‬
‫(להבדיל מיחסי קרבה משפחתית ביניהם) אינם פוסלים שופט מלדון בענין בו מופיע אותו‬
‫פרקליט‪.‬‬
‫ראה פסק הדין ב‪ -‬בג"צ ‪ 1622/00‬יואב יצחק ואח' נ' נשיא בית המשפט העליון אהרון‬
‫ברק ואח'‪ ,‬פ"ד נד(‪ ,54 )2‬וכזכור‪ ,‬נעשתה גזירה שווה מדיני פסלות שופט לגישה הנקוטה‬
‫בענייני בוררות‪.‬‬
‫לא מצאתי גם בתמליל שצורף לתביעה (נספח ח' לכתב התביעה) מטעם החוקרת הפרטית‪,‬‬
‫גב' פאני אוזן‪ ,‬כי יש קרבה כלשהי ובוודאי לא קרבה ממשית בין הבורר לבין בא‪-‬כח‬
‫הנתבעת‪ .‬דווקא מהתמליל עולה כי הבורר גוזר על עצמו ריחוק מעורכי הדין המופיעים‬
‫בפניו בבוררויות (ראה עמ' ‪ 1‬לתמליל שורות ‪ ,)22-26‬וכך גם אומר הבורר כי אינו חבר של‬
‫בא‪-‬כח הנתבעת (ראה עמ' ‪ 2‬שורות ‪ .)21-23‬אם כך‪ ,‬איזה "קשר" יש כאן בכלל?‬
‫‪27.3‬‬
‫הטענה בדבר היכרות קודמת‬
‫הדברים האמורים לעיל הם אך טבעיים! הצדדים ביקשו ממני למנות בורר שופט בדימוס‬
‫לסכסוך ביניהם‪ .‬מדרך הטבע‪ ,‬שופט בדימוס שכיהן כסגן נשיא בית המשפט לענייני‬
‫משפחה במחוז תל אביב‪ ,‬מכיר מאות עורכי דין‪ ,‬הם הופיעו בפניו וטענו בפניו‪ ,‬ומשפרש‬
‫לגמלאות וישב בבוררויות או בגישורים‪ ,‬שוב הופיעו וטענו בפניו‪ ,‬ואיזו "קרבה ממשית"‬
‫יש בכאן?‬
‫יתירה מזאת‪ :‬אוסיף ואומר כי מנהגו של עולם הוא כי שופטים בדימוס עוסקים‬
‫בבוררויות ובגישורים לאחר פרישתם לגמלאות‪ .‬האמנם יפסלו עצמם בכל עת שיופיע‬
‫בפניהם פרקליט שהופיע עת ישבו הם על כס המשפט‪ ,‬או שמא שופט בית משפט שפרש‪,‬‬
‫יעסוק בבוררויות בעיר אחרת מזו בה כיהן כשופט? ועולם המשפט‪ ,‬כידוע‪ ,‬ככל שירבו בו‬
‫‪7‬‬
‫בכל הכבוד‪ ,‬טענה זו מרחיקת לכת וחסרת‬
‫הפרקליטים מלוא כל הארץ כבודו‪.‬‬
‫יסוד הגיוני‪.‬‬
‫ראה בהקשר זה גם דברי כב' השופט רובינשטיין בהלכת ארט בי‪ ,‬בהתייחס להיותה של‬
‫מדינת ישראל בעידן הכפר הגלובאלי מעין "הכפר המקומי האולטימטיבי‪ ,‬אם נרצה‬
‫"מדינת שכונה"‪."...‬‬
‫‪.28‬‬
‫המסקנה המתבקשת‪ :‬אין ממש בטענות התובע בדבר היכרות‪ ,‬חברות‪ ,‬שכנות או תפילה בבית‬
‫הכנסת כדי להוות "קשר" או "קרבה ממשית" או קרבה בכלל המחייבת "גילוי" למי מהצדדים‪.‬‬
‫הוכח באופן חד משמעי כי ה"קשר" בין הבורר לבין בא‪-‬כח הנתבעת (כמו היכרותו עם בא‪-‬כח‬
‫התובע) הינו קשר סתמי ושולי‪ ,‬שאין בו כל ממש‪ ,‬וממילא אין בצידו כל "חובת גילוי"‪ ,‬ובוודאי‬
‫שלא היה לבורר אינטרס כלשהו בבוררות או שמץ של ניגוד עניינים בינו לבין מי מהצדדים‪.‬‬
‫‪.29‬‬
‫יש לזכור כי חובת הגילוי המלא "שעל הבורר ליתן לגבי קשריו עם הצדדים או עם נושא הבוררות"‬
‫חלה על "ניגוד אינטרסים בין עניינו האישי של הבורר לבין תפקידו כבורר" (ראה הלכת ארט בי‬
‫פסקה ‪ ,)123‬ולא על "קשריו" השוליים או הזניחים עם בא‪-‬כח מי מהצדדים‪ .‬בנסיבות אלה אין‬
‫מקום לטענה שהיתה חובת גילוי לבורר בגין "קרבה" בינו לבין בא‪-‬כח הנתבעת‪.‬‬
‫בהלכת ארט בי גוזר כב' השופט דנציגר גזרה שווה בין דיני פסלות שופט לבין פסלות בורר‪,‬‬
‫ואמנם בדיני פסלות שופט על השופט לפסול עצמו מקום שיש לו קרבה ממשית גם לבא‪-‬כוחו של‬
‫צד להליך‪ ,‬וזאת כעולה מסעיף ‪(77‬א‪ )1()1‬לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד‪ .1984-‬ואולם‪,‬‬
‫המדובר הוא אך ורק באינטרס ממשי‪ ,‬ולמיטב הבנתי‪ ,‬תפילה בבית הכנסת‪ ,‬או אפילו ישיבה‬
‫‪.30‬‬
‫בסמיכות מקום באותו בית כנסת‪ ,‬אין פירושה "אינטרס ממשי"‪.‬‬
‫ראה בענין זה ספרו של ד"ר יגאל מרזל "דיני פסלות שופט"‪ ,‬בעמ' ‪ 237-239‬ואת הניתוח לענין זה‪.‬‬
‫‪.31‬‬
‫המסקנה העולה מן המקובץ היא שלא הוכחו כל "קרבה ממשית" או "קשר" כלשהו בין הבורר‬
‫לבין בא‪-‬כח הנתבעת‪ ,‬ובהעדר קשר או קרבה ממשית‪ ,‬ממילא לא חלה על הבורר כל חובת‬
‫"גילוי" ודין טענת התובע להידחות‪.‬‬
‫‪.32‬‬
‫למען הסר ספק אבחן גם את השאלה האם נפגעה מראית פני הצדק‪ ,‬עקב אי הגילוי כביכול‪ ,‬וגם‬
‫כאן אני מגיעה למסקנה שלילית‪.‬‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬קשר של עורכי דין המוכרים לבורר מהופעותיהם בתחום דיני המשפחה בפני שופט‬
‫שכיהן שנים ארוכות כסגן נשיא בבית המשפט לענייני משפחה הגדול בארץ‪ ,‬או אפילו קיום הליך‬
‫של גישור בפניו שעה שפרש מתפקידו‪ ,‬הוא קשר שולי וזניח ואין בהיכרות כזו או היכרות ממגורים‬
‫באותה עיר‪ ,‬או תפילה בשבתות באותו בית כנסת משום פגיעה במראית פני הצדק‪ .‬מהיכרות‬
‫כמתואר לעיל‪ ,‬אין כל חשש ממשי או חשש בכלל למשוא פנים‪.‬‬
‫‪.33‬‬
‫בשולי ראש פרק זה אתייחס לדברי בא‪-‬כח התובע בסיכומיו ולפיהם נוצר בהלכת ארט בי "קוד‬
‫דנציגר" ‪ .‬לטענתו‪ ,‬על פי "קוד" זה חובה היתה על הבורר להודיע שהוא מכיר צד מסוים‪ ,‬ואם לא‬
‫יהיה גילוי של היכרות כזו אז מוסד הבוררות יקרוס‪ .‬אין בידי לקבל טענה זו‪ ,‬ולהלן אפרט טעמי‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪33.1‬‬
‫בכל הכבוד נראית לי פרשנות זו מרחיקת לכת במיוחד ולא מצאתי כי היא קבועה בהלכת‬
‫ארט בי‪.‬‬
‫‪33.2‬‬
‫בפסק דינו‪ ,‬בהלכת ארט בי‪ ,‬סוקר כב' השופט דנציגר את סטנדרט ההתנהגות הנדרש‬
‫מבורר לעומת שופט‪ ,‬וקובע כי לעמדתו אין לדרוש אמות מידה מחמירות יותר מבוררות‬
‫לעומת אמות המידה הנדרשות משופטים‪ ,‬ואין לי ספק שהתנהגותו של הבורר לא העלתה‬
‫חשש ממשי או כלשהו למשוא פנים בניהול הבוררות וכי על ידי אי‪-‬הגילוי של "קשר"‬
‫שולי וזניח כמו בית הכנסת השכונתי‪ ,‬או ניהול גישור או בוררויות קודמים בהם ייצג בא‪-‬‬
‫כח הנתבעת צד‪ ,‬לא נפגמה חובת הנאמנות של הבורר כלפי הצדדים‪.‬‬
‫לבורר לא היה כל קשר למי מהצדדים‪ ,‬לא היה לו כל קשר ממשי עם מי מבאי‪-‬כח‬
‫הצדדים ולא היה כל אינטרס אישי הקשור במי מהצדדים או באי כוחם‪ ,‬ולפיכך לא‬
‫נוצרה אפילו צילה של "אפשרות ממשית של ניגוד עניינים" בינו לבין מי מהצדדים‪.‬‬
‫‪33.4‬‬
‫נראה שבא‪-‬כח התובע סבור שהיקף חובת הגילוי של בורר הוא אינסופי‪ ,‬אך בהעדר קשר‬
‫ממשי למי מהצדדים‪ ,‬בהעדר קשר עסקי עם מי מהצדדים ובהעדר קרבה ממשי של יחסי‬
‫"סלידה ועוינות"‪ ,‬לא הוכח ניגוד אינטרסים בינו לבין מי מהצדדים‪.‬‬
‫‪33.3‬‬
‫‪.34‬‬
‫בשולי קביעתי זו אפנה לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין בהלכת ארט בי‪ ,‬בו הוא מציין‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬כי במדינת ישראל שהיא "מדינת שכונה" בעידן הכפר הגלובלי ‪-‬‬
‫"למצער בחוגים הפוליטיים‪ ,‬הכלכליים והמשפטיים‪ .‬בחוגים הללו ‪" -‬הכל"‬
‫לשון גוזמה‪ ,‬אך רבים מאוד בהם מכירים אלה את אלה‪ ,‬ומה שמחסירים הם‬
‫ב"ידיעה אישית" מנדבים להם אמצעי התקשורת דבר יום ביומו‪ ,‬כך שגם אם‬
‫נותר משהו בגדר הנסתר‪ ,‬הנגלה רב ביותר‪ .‬עסקינן במצבור אנשים לא גדול‪,‬‬
‫שתדיר ישנו סיכוי למעורבות והיכרות בתוכו‪ ,‬בהיבט זה או אחר‪."...‬‬
‫מסקנתו של כב' השופט רובינשטיין היא שמה שמובן מאליו בלא אומר עדיף בכל זאת שייאמר‪,‬‬
‫אינה‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬מכוונת לקשר של בית כנסת‪ ,‬קיום גישור או היכרות מקצועית‪ ,‬שאחרת לא‬
‫יהיה יותר מקום וטעם לקיום הליכי בוררות מ"עודף" גילוי של היכרות שולית כזו או אחרת‪.‬‬
‫גם אם כב' השופט רובינשטיין הוסיף כי "המחמיר תבוא עליו הברכה"‪ ,‬הוא מסייג דבריו‬
‫ומייחסם לקשר ממשי‪ ,‬ודי לי בכך שגם הבורר וגם בא‪-‬כח התובע הצהירו כי מעולם לא ביקרו זה‬
‫בביתו של זה‪ ,‬ואף לא נטלו חלק בשמחותיו של מי מהם‪ ,‬כדי לומר כי אפילו קשר חברתי לא היה‬
‫קיים ביניהם‪.‬‬
‫היש עילה להפסקת הבוררות עקב חשש ל"משוא פנים"?‬
‫‪.35‬‬
‫לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית שהונחה בפני‪ ,‬אין כל עילה ואין כל בסיס לטענה בדבר‬
‫הפסקת הבוררות‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.36‬‬
‫‪.37‬‬
‫טענה זו נטענה במסגרת סעיף ‪ 42‬לבקשה‪ ,‬ובה נטען כי לכאורה הבורר נפגש עם בא‪-‬כח המשיבה‬
‫עת הגיעו הצדדים לישיבת הבוררות הראשונה ב‪ ,19.2.2012 -‬כאשר עו"ד דיבון והבורר משוחחים‬
‫ביניהם ועוברים על מסמכים‪ ,‬אך הטענה חסרת בסיס ואיני מקבלת אותה‪ ,‬בין היתר באשר‪:‬‬
‫‪36.1‬‬
‫ישיבת הבורר ועו"ד דיבון היתה גלויה ולא נעשתה במסתור‪ ,‬והנתבעת עצמה המתינה‬
‫בחדר ההמתנה (כך נאמר בסעיף ‪ .)42‬לפי תגובת עו"ד דיבון הוא אינו זוכר ארוע זה‪ ,‬אך‬
‫לטענתו "סביר מאד שעו"ד דיבון שוחח עם הבורר בקשר לאיזה מהגישורים שהתנהלו‬
‫לפני הבורר‪ .‬ויודגש‪ :‬המידע הנ"ל אינו זכור כלל לעו"ד דיבון‪( "...‬ראה סעיף ‪ 45‬לתגובת‬
‫עו"ד דיבון)‪.‬‬
‫‪36.2‬‬
‫הבורר אמר בסעיפים ‪ 10‬ו‪ 11 -‬לתצהירו כי ביום ‪ 19.2.2012‬היתה ישיבת קדם בוררות‪,‬‬
‫והוא תמה מדוע עו"ד יאיר שיבר (בא‪-‬כוחו של המבקש באותה עת) לא מחה על כך‬
‫מיידית‪ .‬לטענתו‪ ,‬אם כך היו פני הדברים מן הסתם ניהל עם עו"ד דיבון שיחת חולין‪.‬‬
‫הדבר היה גלוי ולא סמוי מן העין‪ ,‬וגם לא היה צורך ב"גילוי"‪.‬‬
‫‪36.3‬‬
‫אין בידי לקבל את טענת התובע כי "עו"ד דיבון מקבל באופן עקבי את מבוקשו" (סעיף ‪44‬‬
‫לבקשה)‪ .‬הדוגמאות שמביא המבקש בבקשתו (סעיף ‪ 45‬לבקשה) אכן חורגות מסדרי‬
‫הדין‪ ,‬ולא היתה כל הצדקה לקטוע את החקירה כמוסבר בסעיף ‪ 49‬ב' ו‪ -‬ג' לתגובת עו"ד‬
‫דיבון‪ ,‬ואין בידי לקבל גם את הטענה בענין זה‪.‬‬
‫‪36.4‬‬
‫גם מתן הארכה להגשת הסיכומים לעו"ד דיבון עקב העובדה שלקה בשני התקפי לב‪ ,‬אין‬
‫בה כדי להעיד על משוא פנים‪ .‬כנוהג שבעולם שאלה נסיבות מוצדקות ליתן ארכה להגשת‬
‫סיכומים‪.‬‬
‫‪36.5‬‬
‫גם צו המניעה הזמני שניתן על ידי הבורר אין בו‪ ,‬לטעמי‪ ,‬כדי להעיד על "הטיה" או משוא‬
‫פנים‪ .‬זו החלטה מנומקת ויש בה כדי לשמר מצב קיים עד להכרעה בבוררות‪ ,‬ובוודאי‬
‫שאין "לערער" על הליך הבוררות במסגרת הבקשה שבפני‪.‬‬
‫המסקנה‪ :‬איני מוצאת בענין משוא פנים – כביכול – כל יסוד לטענות המבקש‪ ,‬ואיני מתרשמת‬
‫שנגרם עיוות דין כלשהו למבקש‪ ,‬ולפיכך אני דוחה טענות אלה‪.‬‬
‫התנהגות התובע‪-‬המבקש‪:‬‬
‫‪.38‬‬
‫בנוסף לאמור לעיל‪ ,‬נראה כי יש בהתנהגותו של המבקש עצמו טעמים כדי לדחות את הבקשה‪:‬‬
‫‪38.1‬‬
‫לכאורה‪ ,‬לטענת המבקש‪ ,‬נדלקו אצלו "נורות אדומות" כבר לאחר ישיבת קדם הבוררות‪,‬‬
‫משום שלטענתו הבורר ישב בחדר הישיבות עם עו"ד דיבון‪ ,‬ותחושותיו אף התחזקו לאחר‬
‫ישיבת ההוכחות‪ ,‬וחרף תחושות סובייקטיביות אלה הוא לא פנה בבקשה להפסקת‬
‫הבוררות‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫נראה איפוא שכבר כאן כשל התובע בבקשתו‪ ,‬כאשר השהה בקשתו עד ממש רגע לפני מתן‬
‫פסק הדין‪.‬‬
‫‪38.2‬‬
‫אוסיף עוד כי יש בהתנהגותו של התובע חוסר תום לב‪ ,‬שכן לטענתו ידע את העובדות‬
‫עליהן השתית בקשתו כבר ב‪( 25.6.12 -‬ראה סעיף ‪ 17‬לבקשה) אך התנגד נמרצות למתן‬
‫ארכה להגשת הסיכומים ביום ‪ .5.7.2012‬מדוע לא פנה כבר אז? האמנם חיכה ל"רגע‬
‫האחרון" או לאחר מתן צו המניעה הזמני? הדבר מעורר תמיהה‪ ,‬או שמא נכונה גרסת‬
‫הנתבעת כי התובע לא היה מרוצה מצו המניעה הזמני שניתן ביום ‪( ?9.7.2012‬ראה סעיף‬
‫‪(4‬א) לתגובת בא‪-‬כח הנתבעת)‪ .‬מכל מקום‪ ,‬ודאי ששיהוי יש כאן‪.‬‬
‫‪38.3‬‬
‫הפסיקה התייחסה להגשת בקשת העברת בורר מתפקידו באיחור בשלילה‪ .‬ראה פסקה‬
‫‪ 137‬להלכת ארט בי (רע"א ‪( 296/08‬שם)‪ ,‬בה נקבע כי‪:‬‬
‫"‪ ...‬מקום שבו מועלית הטענה באיחור‪ ,‬נדרש הטוען לעמוד במבחן‬
‫'היכולת לדעת'‪ ,‬ואין הוא יוצא ידי חובה אלא אם הראה כי גם‬
‫בשקידה סבירה לא יכול היה לגלות ולדעת את דבר קיומה של עילת‬
‫הפסלות במועד מוקדם יותר ‪ ...‬טעמם של כללים אלה הוא‬
‫שהעלאתה של טענת פסלות בשלב מתקדם של ההליך‪ ,‬לאחר שבעלי‪-‬‬
‫הדין הביאו את כל ראיותיהם או את רובן‪ ,‬או השמיעו את כל‬
‫טענותיהם או את רובן‪ ,‬עלולה לפגוע לא רק בסדרי עבודתו של בית‪-‬‬
‫המשפט‪ ,‬אלא גם – ובכך טמון העיקר – באינטרסים חיוניים של‬
‫בעלי‪-‬הדין"‪.‬‬
‫‪.39‬‬
‫המסקנה‪ :‬גם עקב התנהגות התובע יש מקום לדחות התובענה‪.‬‬
‫נימוקים כלליים לדחיית הבקשה‬
‫‪.40‬‬
‫נראה כי לאחר שהגעתי למסקנה שלא קמה כל עילה לבקשת התובע להעביר הבורר מתפקידו‪ ,‬הרי‬
‫אין מקום לבקשה‪ ,‬ואולם‪ ,‬גם התנהגותו של התובע ומשך הזמן שחלף‪ ,‬והנזק העלול להיגרם‬
‫לצדדים בשלב זה שלפני מתן פסק דין‪ ,‬יש בהם כדי ללמד על המסקנה המתבקשת‪ ,‬והיא‪ ,‬דחייתה‬
‫של הבקשה‪.‬‬
‫‪.41‬‬
‫אציין עוד שלא דבק‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬כל דופי בהתנהגותו של הבורר ויש בתביעה ובעצם העלאת‬
‫הבקשה חשש לפגיעה בשמו הטוב של הבורר על לא עוול בכפו‪ ,‬וגם בכך אני רואה טעם לדחות‬
‫הבקשה‪.‬‬
‫‪.42‬‬
‫בשולי הדברים אוסיף כי משנה תוקף יש לדברים אלה נוכח העובדה שהבורר כיהן שנים ארוכות‬
‫כשופט וסגן נשיא בבית המשפט למשפחה במחוז תל אביב‪ ,‬ושמו הולך לפניו כשופט בקיא‬
‫ומקצועי‪ ,‬ומעולם לא דבק בו כל רבב‪ .‬טוב היה לולא הוגשה תביעה זו‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫סיכומו של דבר‬
‫‪.43‬‬
‫מכל הטעמים שלעיל‪ ,‬התביעה נדחית‪.‬‬
‫‪.44‬‬
‫התובע ישא בהוצאות התביעה‪ ,‬לרבות שכ"ט עו"ד‪ ,‬בסך ‪.₪ 20,000‬‬
‫‪.45‬‬
‫ניתן לפרסום בהשמטת שמות‪.‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬ג' תשרי תשע"ג‪ 19 ,‬ספטמבר ‪ ,2012‬בהעדר הצדדים‪.‬‬
‫‪12‬‬