‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫תמ"ש ‪33623-02-14‬‬
‫בפניכב' השופטת תמר סנונית פורר‬
‫‪1‬‬
‫התובע‬
‫פלוני‬
‫ע"י ב"כ עו"ד צדוק חוגי‬
‫נגד‬
‫הנתבעת‬
‫פלונית‬
‫ע"י ב"כ עו"ד צורי חסון‬
‫פסק דין‬
‫‪2‬‬
‫‪.1‬‬
‫במסגרת פסק דין זה על בית המשפט להכריע בבקשתו של האב לפטור אותו מתשלום דמי‬
‫‪3‬‬
‫המזונות של הבן ‪ ----‬וכן להורות על העברת קצבת המל"ל עבור הקטין לידי אביו‪ ,‬בהמשך‬
‫לפסק הדין מיום ‪ 7.1.14‬במסגרתו הוריתי על העברת המשמורת של הבן ‪ -----‬לידי אביו‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪.2‬‬
‫כמו‪-‬כן‪ ,‬על בית המשפט להכריע האם יש להורות על חיובה של האם בהחזר מזונותיו של‬
‫הקטין ‪ ----‬החל מחודש ‪ 8/13‬עת עבר הקטין להתגורר עם אביו בפועל ועד למתן פסק הדין‬
‫אשר קבע את העברת המשמורת‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫הצדדים בני זוג שנישאו בשנת ‪ 1995‬ונולדו להם שלושה ילדים‪----- :‬בן כ‪ ---- ,17 -‬בן כ‪-- 14 -‬‬
‫‪13‬‬
‫‪ --‬בת ‪.11‬‬
‫‪14‬‬
‫רקע עובדתי‬
‫‪.3‬‬
‫‪15‬‬
‫‪.4‬‬
‫בין הצדדים התנהלו החל משנת ‪ 2012‬הליכים משפטיים הן בבית משפט זה והן בבית הדין‬
‫הרבני‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫ביום ‪ 12.6.13‬הגיעו הצדדים להסכם גירושין ויחסי ממון אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין‬
‫על ידי בית הדין הרבני האזורי בת"א ביום ‪.1.7.2013‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪ 1‬מתוך ‪8‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫תמ"ש ‪33623-02-14‬‬
‫בפניכב' השופטת תמר סנונית פורר‬
‫‪.6‬‬
‫במסגרת ההסכם קבעו הצדדים כי משמורת שלושת הילדים תהיה אצל האם ונקבעו הסדרי‬
‫ראיה של האב עם הקטינים‪ .‬בכל הנוגע למזונות נקבע כי האב ישלם לידי האם בגין מזונות‬
‫ומדור כל ילד סך של ‪ ₪ 1,500‬לחודש‪ .‬כמו‪-‬כן‪ ,‬קבעו הצדדים הוצאות חריגות אשר ישולמו על‬
‫ידי שניהם בחלקים שווים‪ .‬בנוסף נקבעו הוראות רכושיות שונות‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫בסמוך לאחר אישורו של פסק דין עבר הבן הבכור ‪ -----‬להתגורר עם אביו‪ .‬בעניינו של הבן‬
‫‪6‬‬
‫התנהלו הליכים הן בבית משפט זה )לגבי משמורתו של הבן( והן בבית הדין הרבני )לגבי‬
‫מסגרת החינוך בו ילמד(‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.8‬‬
‫ביום ‪ 7.1.2014‬ניתן על ידי פסק דין במסגרתו נקבע שהמשמורת של הבן ‪ ----‬תעבור לידי‬
‫האב‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫ביום ‪ 17.2.14‬הוגשה על ידי האב תובענה דחופה לביטול דמי המזונות בהם הוא מחויב על פי‬
‫‪13‬‬
‫ההסכם שאושר כפסק דין לבן ‪.-----‬‬
‫‪14‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪15‬‬
‫‪.10‬‬
‫ביום ‪ 18.3.14‬התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו נשמעו טיעוני הצדדים בעניין תובענה‬
‫זו ובהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין‪ .‬מאחר וכל טענות הצדדים הינן משפטיות בעיקרן ניתן‬
‫היה להסתפק בטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ולא נדרש היה בירור עובדתי נוסף‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫טענות הצדדים‬
‫‪.11‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫האב טוען כי בשל פסק הדין שקבע כי משמורת הבן ‪ -----‬תהיה אצלו‪ ,‬הפסיק לשלם את דמי‬
‫‪22‬‬
‫המזונות לאם עבור הבן ‪ ,------‬וכי לאור העברת המשמורת יש להורות על ביטול חיובו‬
‫במזונות הבן החל ממועד פסק הדין‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪.12‬‬
‫כמו כן טוען האב כי העובדה שבנו הקטין עבר בפועל למשמורתו בחודש אוגוסט ‪,2013‬‬
‫מחייבת החזר דמי המזונות שקיבלה האם בעבור הבן ‪------‬החל מחודש זה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪.13‬‬
‫האם טוענת כי אין לראות במעבר הבן ‪ ------‬אל משמורת אביו סיבה המצדיקה הפחתת דמי‬
‫‪29‬‬
‫המזונות וביטולם‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 2‬מתוך ‪8‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫תמ"ש ‪33623-02-14‬‬
‫בפניכב' השופטת תמר סנונית פורר‬
‫‪1‬‬
‫‪.14‬‬
‫האם טוענת כי הסתמכה על הכספים הללו‪ ,‬והשימוש בהם נעשה לרווחת הילדים הקטינים‪.‬‬
‫‪.15‬‬
‫בנוסף‪ ,‬האם טוענת כי הפחתה בסך ‪ ₪ 1,500‬בגין ‪-------‬תגביר את מצוקתה הכלכלית וטוענת‬
‫‪4‬‬
‫כעת טענות כנגד ההסכם שנחתם בין הצדדים וכי הפחתת תשלום המזונות לבן ‪ -----‬תשאיר‬
‫אותה עם פחות מסכומי מינימום הנהוגים בפסיקה למזונות שני הילדים הנוספים ועל כן‬
‫טוענת כי אין לבצע את ההפחתה על אף מעבר המשמורת של הבן לאביו‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫דיון והכרעה‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪.16‬‬
‫דין התביעה להתקבל על כל רכיביה‪ ,‬הן לגבי העבר והן לגבי העתיד‪.‬‬
‫‪.17‬‬
‫ביום ‪ 12.6.13‬נחתם בין הצדדים הסכם אשר אושר בבית הדין הרבני במסגרתו נקבעו הוראות‬
‫שלובות בעניין מזונות הקטינים‪ ,‬משמורתם והסדרת מכלול הנושאים הרכושיים ביניהם‪.‬‬
‫במסגרת ההסכם נקבע כי משמורת שלושת הקטינים תהיה אצל האם וכי האב יישא בתשלום‬
‫של ‪ ₪ 1,500‬עבור כל אחד מהקטינים‪ .‬כמו כן נקבעו הוראות בדבר חובות עבר‪ ,‬תשלום‬
‫מזונות בדבר תקופות עבר וכן חיוב ההורים הדדית בהוצאות חריגות‪.‬‬
‫‪.18‬‬
‫אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מחודש ‪ 8/2013‬הבן עבר לאביו‪ .‬בין הצדדים ניטשה‬
‫‪20‬‬
‫מחלוקת מרה בעניין זה הן בבית המשפט והן בבית הדין הרבני‪.‬‬
‫לבסוף ביום ‪ 7.1.14‬ניתן על ידי פסק דין כי משמורת הבן תהיה אצל האב‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪23‬‬
‫‪.19‬‬
‫לאחר שמיעת טענות הצדדים אני קובעת כי אין כל עילה שבדין לחייב את האב במזונות הבן‬
‫שבמשמורתו החל ממועד פסק הדין בו נקבעה המשמורת של הבן אצל האב‪.‬‬
‫‪.20‬‬
‫גם האם למעשה מסכימה לכך‪.‬‬
‫‪.21‬‬
‫אולם האם ממשיכה וטוענת כי אין מקום להפחית את המזונות מאחר ואז היא תמצא במצב‬
‫שבו המזונות עבור שני הקטינים האחרים שבמשמורתה אינם עונים על תנאי המינימום‬
‫שנקבעו בפסיקה‪ .‬כמו כן האם טוענת כעת טענות כנגד ההסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק‬
‫דין‪ .‬דין טענות אלה של האם להידחות‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪ 3‬מתוך ‪8‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫תמ"ש ‪33623-02-14‬‬
‫בפניכב' השופטת תמר סנונית פורר‬
‫האם לא הגישה כל תביעה לביטול ההסכם או תביעה למזונות הקטינים‪ .‬ההסכם אושר אך‬
‫לפני מספר חודשים ואין טענה של האם כי חל שינוי נסיבות רכושי או בנושא הכנסת ההורים‪,‬‬
‫למעט מעבר המשמורת של הבן לאביו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪.22‬‬
‫האם למעשה מסכימה כי העילה לחיובו של האב בתשלום המזונות לבן ‪ -----‬פקעה‪ .‬אולם‪,‬‬
‫היא מנסה כעת לטעון כי יש להותיר את מלוא חיובו של האב במזונות על פי ההסכם בשל כך‬
‫שהסכום שנקבע על ידי הצדדים אך לפני כחצי שנה אינו עונה על תנאי המינימום שנקבעו‬
‫בפסיקה לחיוב במזונות‪ .‬לטענה זו אין כלל מקום להידרש במסגרת הליך זה‪ .‬כמו כן יש‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫לקחת בחשבון כי האב לא ביקש לחייב את האם לשאת במזונות או להשתתף במזונות הבן ‪---‬‬
‫‪ --‬שבמשמורתו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪.23‬‬
‫אין מחלוקת כי האב נושא בפועל ישירות במלוא הוצאות הקטין‪ .‬אין כל מקום וכל עילה‬
‫‪13‬‬
‫שבדין להמשיך לחייב את האב לשאת במזונות הקטין שנמצא במשמורתו לאם‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪.24‬‬
‫אין מקום במסגרת הליך זה להורות על הגדלת חיובו של האב במזונות שני הקטינים האחרים‬
‫)שזו התוצאה הישירה של טענת האם(‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬העתרות לבקשה זו של האם תוביל למצב‬
‫בו שיעור חיובו של האב יגדל פעמיים – הן באמצעות הגדלת חיובו במזונות שני הקטינים‬
‫האחרים שאינם במשמורתו )מ‪ ₪ 1,500-‬לכל קטין ל‪ ₪ 2,250-‬לכל קטין( והן בהשתת כמעט‬
‫מלוא חיוביו במזונות הבן שעבר למשמורתו‪ ,‬למעט ההוצאות החריגות שנקבעו בהסכם‪ .‬לכך‬
‫אין מקום במסגרת הליך זה כלל‪.‬‬
‫‪.25‬‬
‫יודגש עוד – כי האב לא ביקש לחייב את האם בהשתתפות מצידה במזונות הבן ‪ .-----‬אלא אך‬
‫ביקש את ביטול חיובו במזונות לאם‪ .‬בכך ובפועל למעשה גדל שיעור החיוב במזונות שלו עבור‬
‫שלושת הקטינים‪ ,‬מאחר וכעת מעבר לסך של ‪ ₪ 3,000‬עבור שני הקטינים הנוספים‪ ,‬הוא‬
‫נושא במלוא שיעור המזונות של הבן הבכור הנמצא במשמורתו )למעט הוצאות חריגות(‪.‬‬
‫‪.26‬‬
‫התנהלות הצדדים במכלול התיקים שהיו בפניי‪ ,‬ובפרט בכל הנוגע למשמורת הבן ומזונותיו‬
‫‪28‬‬
‫בהליך זה‪ ,‬מראה כי שני הצדדים ממשיכים ללבות את הסכסוך עד מאוד‪ .‬נדמה עוד כי כל‬
‫אחד מהצדדים בוחר את עמדתו הנגדית לפי העמדה אותה בחר הצד השני להציג‪ .‬אין אלא‬
‫להצטער כי טענות אלה של האם הינן חלק מהמשך ליבוי הסכסוך בין הצדדים ולא בשל עילה‬
‫אמיתית שבדין‪ .‬וכך היא אמנם מסכימה לכך שאין עילה לחייב את האב במזונות ‪ ------‬אך‬
‫טוענת באותה נשימה כי יש להגדיל חיובו במזונות שני הקטינים האחרים‪.‬‬
‫‪ 4‬מתוך ‪8‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫תמ"ש ‪33623-02-14‬‬
‫בפניכב' השופטת תמר סנונית פורר‬
‫‪1‬‬
‫‪.27‬‬
‫לא שוכנעתי‪ ,‬ולו בראשית טענה וראיה‪ ,‬כי לאם קיים נימוק מבוסס ‪ -‬עובדתית ומשפטית ‪-‬‬
‫להמשיך ולחייב את האב לשלם לאם עבור מזונות הבן שעבר למשמורתו‪.‬‬
‫‪.28‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬אני קובעת כי החל מחודש ינואר ‪ 2014‬האב איננו חייב במזונות הבן הקטין ‪----‬‬
‫‪5‬‬
‫‪ ,-‬למעט סכומים אשר קבעו הצדדים בהסכם כי יישאו בהם הדדית כמפורט בסעיפים ‪54-‬‬‫‪ 63‬להסכם‪ .‬בסכומי ההוצאות החריגות ימשיכו ההורים וישאו על פי המנגנון שקבעו‬
‫בהסכם‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.29‬‬
‫נותר כעת להכריע האם יש מקום להורות כי האם תחזיר לאב סכומים ששילם עבור מזונות‬
‫הבן החל מחודש ‪ 8/2013‬עת הבן עבר בפועל למשמורתו של האב ועד למתן פסק הדין‪.‬‬
‫‪.30‬‬
‫לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעניין זה‪ ,‬אני סבורה כי התשובה לכך היא בחיוב‪.‬‬
‫‪.31‬‬
‫יתרה מכך‪ ,‬עמידתה של האם על הדרישה להמשיך ולחייב את האב לשאת במזונות הבן שעה‬
‫‪15‬‬
‫שאין מחלוקת כי הבן באותה עת היה במשמורתו של האב‪ ,‬הינה עשיית עושר שלא במשפט‬
‫וניתן אף לראות בה עמידה על מימושה של זכות שלא בתום לב‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪18‬‬
‫‪.32‬‬
‫אני ערה כמובן להלכות השונות מקדמת דנא אשר קבעו כי גם במקרים שבהם שולם סכום‬
‫מזונות ביתר הרי שאין להורות על החזר המזונות‪,‬מאחר שיהיה מדובר בפגיעה ישירה במצבם‬
‫הכלכלי של הקטינים‪.‬‬
‫‪.33‬‬
‫אולם‪ ,‬אני סבורה כי מקרה זה הינו חריג‪ .‬אין מדובר במחלוקת בדבר גובה החיוב‪ ,‬שיעורו או‬
‫‪23‬‬
‫סוג החיוב‪ .‬מדובר בחיוב אשר ברור גם לאם עצמה כי אין מקום לחייב את האב לשאת בו‬
‫שעה שהבן היה בפועל אצל האב והוא נשא ישירות במלוא הוצאותיו‪ .‬אולם האם טוענת כי יש‬
‫מקום להותיר את החיוב על כנו מאחר שהשתמשה במלוא הסכומים לרווחת שני הקטינים‬
‫הנוספים‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪28‬‬
‫‪.34‬‬
‫בכל הכבוד טענה זו איננה יכולה לעמוד‪ .‬הצדדים קבוע מפורשות בסעיף ‪ 42‬להסכם שאושר‬
‫כפסק דין חיוב נפרד ומובחן לכל אחד מהקטינים‪ .‬אין מקום לאפשר לאם לקרוא לתוך‬
‫ההסכם תנאי שלא קיים בו‪.‬‬
‫‪ 5‬מתוך ‪8‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫תמ"ש ‪33623-02-14‬‬
‫בפניכב' השופטת תמר סנונית פורר‬
‫‪1‬‬
‫‪.35‬‬
‫האם צירפה קבלות בודדות המתייחסות בעיקרן להוצאות עבור מדור והחזקת מדור אשר היו‬
‫לה החל מחודש ‪ ,7/2014‬וטוענת כי יש בכך על מנת להעיד כי הוציאה הוצאות לרווחת‬
‫הקטינים‪ .‬אולם‪ ,‬אין בכך על מנת לסייע לאם בתביעה זו‪.‬‬
‫‪.36‬‬
‫אין מחלוקת בין הצדדים כי לאם היו הוצאות שונות עבור מדור‪ ,‬הוצאות אחזקת מדור‬
‫‪6‬‬
‫והוצאות שונות עבור הילדים‪ .‬אולם האם לא הציגה בהליך זה כל הוצאה ספציפית אשר‬
‫הוצאה עבור הבן ‪ .-----‬אין מחלוקת כי באותה תקופה מקבילה אשר האם מבקשת להיבנות‬
‫ממנה‪ ,‬לאב היו הוצאות מקבילות הנוגעות לבן ‪ ------‬אשר היה במשמורתו בפועל ובכל‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫תקופה זו הוא שנשא ישירות בהוצאותיו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪11‬‬
‫‪.37‬‬
‫לא מצאתי כי יש עילה להורות על הגדלת שיעור חיובו של האב באמצעות המשך חיובו במלוא‬
‫הסכום שנקבע עבור שלושת הקטינים בהסכם תוך חיובו בפועל בתשלום מלוא ההוצאות‬
‫עבור הבן שעבר לחזקתו בפועל מחודש ‪.8/2013‬‬
‫‪.38‬‬
‫באותו האופן שהאם טוענת כי חיובה בהחזר המזונות ייפגע ברווחת הקטינים אשר בחזקתה‪,‬‬
‫הרי שחיובו הכפול והמוגדל של האב ניתן לראותו כפוגע ברווחת הקטין אשר בחזקתו‪.‬‬
‫‪.39‬‬
‫יתרה מכך‪ ,‬פתרון לעניין זה יימצא באפשרות שתינתן לאם לקזז מסכום ההחזר המגיע לאב‬
‫‪19‬‬
‫הוצאות אשר הוציאה ישירות עבור הבן‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪21‬‬
‫‪.40‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬אני קובעת כי האב זכאי להחזר מלוא הכספים ששולמו עבור מזונות הבן ‪-----‬‬
‫החל מחודש ‪ 8/2013‬ועד לחודש ‪) 12/2013‬כולל(‪ .‬הכרעה זו תחול הן לכספים ששולמו בפועל‬
‫והן לגבי רכיב זה אם נפתח לגביו תיק הוצל"פ על ידי האם בגין תקופה זו‪.‬‬
‫‪.41‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אני קובעת לאור תוצאה זו כי האב זכאי לקבל את קצבת המל"ל בגין הבן ‪ ----‬החל‬
‫‪26‬‬
‫מחודש ‪ 8/2013‬ואילך‪ .‬האם תשיב לאב את קצבת הילדים אשר קיבלה עבור ‪ ------‬החל‬
‫מחודש ‪ 8/2013‬ועד להעברת הקצבה בפועל לידיו של האב על פי פסק דין זה‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 6‬מתוך ‪8‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫תמ"ש ‪33623-02-14‬‬
‫בפניכב' השופטת תמר סנונית פורר‬
‫סיכום‬
‫‪.42‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬ומכל הנימוקים לעיל מלוא תביעתו של האב מתקבלת‪ ,‬ואני מורה כדלקמן‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫א‪.‬‬
‫החל מחודש ינואר ‪ 2014‬האב איננו חייב במזונות הבן הקטין ‪ ,------‬למעט סכומים‬
‫אשר קבעו הצדדים בהסכם כי יישאו בהם הדדית כמפורט בסעיפים ‪ 54-63‬להסכם‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫האב זכאי להחזר מלוא הכספים ששולמו עבור מזונות הבן ‪ -------‬החל מחודש ‪8/2013‬‬
‫ועד לחודש ‪) 12/2013‬כולל(‪ .‬הכרעה זו תחול הן לכספים ששולמו בפועל והן לגבי רכיב‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫זה אם נפתח לגביו תיק הוצל"פ על ידי האם בגין תקופה זו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪11‬‬
‫ג‪.‬‬
‫האב יקבל את קצבת המל"ל בגין הבן ‪ -------‬החל מחודש ‪ 8/2013‬ואילך‪ .‬האם תשיב‬
‫לאב את קצבת הילדים אשר קיבלה עבור ‪ -----‬החל מחודש ‪ 8/2013‬ועד להעברת‬
‫הקצבה בפועל לידיו של האב על פי פסק דין זה‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫האם תשיב לאב את הכספים המפורטים בס"ק ב' וג' בתוך ‪ 60‬יום ממועד פסק הדין‪,‬‬
‫ולא ‪ -‬יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כדין‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ככל שהאם שילמה הוצאות עבור הבן היא תוכל לקזז את החיוב הנ"ל כנגד קבלות‬
‫ולהקטין את שיעור ההחזר לאב‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫בהוצאות חריגות של הבן ככל שתהיינה ימשיכו ההורים ויישאו בחלקים שווים‬
‫הדדית‪ ,‬כפי שקבעו בהסכם הגירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪.43‬‬
‫חיוב בהוצאות – יש מקום לחייב את האם בהוצאות ההליך‪ .‬יצוין עוד כי בפסק הדין בו‬
‫קבעתי את העברת המשמורת‪ ,‬לא חוייבה האם בהוצאות‪ .‬אני סבורה כי ניתן היה להגיע‬
‫להסכמה פשוטה‪ ,‬מיידית ומתבקשת בתיק זה ולא היה כל צורך לנהל אותו‪ .‬יתרה מכך‪,‬‬
‫טענות האם בעיקרן חרגו מהעניין שנדרש בפניי וגם זאת יש לקחת בחשבון בהתאם לתקנה‬
‫‪ 514‬לתקסד"א בעת חיוב בהוצאות‪ .‬מנגד לקחתי בחשבון כי מדובר היה בהליך מהיר ופשוט‬
‫ובהליך שעניינו מזונות קטינים וכי כל חיוב הינו בעל משמעות גם למצבם הכלכלי של‬
‫הקטינים‪ .‬בהתחשבות בכל העניינים הנ"ל אני מחייבת את האם לשאת בהוצאות האב בהליך‬
‫זה בסך של ‪.₪ 10,000‬‬
‫‪ 7‬מתוך ‪8‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫תמ"ש ‪33623-02-14‬‬
‫בפניכב' השופטת תמר סנונית פורר‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.44‬‬
‫המזכירות תסגור את התיק‪.‬‬
‫‪.45‬‬
‫פסק הדין מותר לפרסום ללא שמות הצדדים ופרטים מזהים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬י"ח אדר ב תשע"ד‪ 20 ,‬מרץ ‪ ,2014‬בהעדר הצדדים‪.‬‬
‫חתימה‬
‫‪ 8‬מתוך ‪8‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬