מלחמת רוסיה יפן
המעוכה הנשכחת מ ל ח מ ת רוםיה-יפן ומורשתה רותם קובנר המכללה האקדמית בתל־ חי ה ס פ ר י ת צה״ל — הוצאת ״מערכות״ /משרד הביטחון — ההוצאה לאור אומות במסלול התנגשות: רקע היסטורי וגיאופוליס• במבט היסטורי רחב היתה מלחמת רוסיה־יפן רגע המפץ של התנגשות צפויה בין שתי מעצמות מתרחבות ,אירוע שאיים על צפוךמזרח אסיה זה עשרות שנים .בד בבד היה זה גם רגע מכריע בתולדותיהן של שתי אומות :מחד גיסא ,האימפריה הרוסית ,שזה מאות שנים שעטה מזרחה ללא מעצור ,ומאידך גיסא ,האימפריה היפנית ,שזה כשלושה עשורים היתה נתונה גם היא בתנופת התפשטות מערבה, לעבר שכנותיה ביבשת אסיה .המפגש בין שתי האומות היה בקוריאה ובמנצ׳וריה, אזורים ששני הצדדים לטשו אליהם עיניים בתאווה לכיבושים נוספים. מסלול ההתנגשות בין רוסיה ויפן לא היה רציף ,לא כל שכן בלתי־נמנע .בחינה של לוח האירועים חושפת שלושה שלבים שבמהלכם החריף הסכסוך .השלב הראשון נוגע להתפשטות והתרחבות טריטוריאלית ,הן מצד הרוסים מזרחה ,לעבר סיביר, והן מצד היפנים ,צפונה לעבר האי אזר)הנקרא כיום הוקאידו( שבקצה הארכיפלג היפני ,והחל מתקופת מייגיי) (1912-1868גם מערבה -לכיוון אסיה .התפשטות זו הביאה את שני הצדדים לידי מגע ראשוני והתנגשות .השלב השני מתמקד באירועים שהתרחשו בעשור שקדם למלחמת רוסיה־יפן ,שהושפעו בעיקר ממלחמת סין-יפן הראשונה ) (1895-1894וממיזם קו הרכבת הטרנס־סיבירית .בעשור זה החלו האינטרסים הרוסיים והיפניים להיתקל זה בזה ביתר שאת .השלב האחרון עוסק בחודשים האחרונים שקדמו למלחמה ,שעה שהיחסים הגיעו לכלל משבר ,ושני הצדדים הגיעו לידי מסקנה שפתרון הסכסוך לא יימצא במשא־ומתן. המפגש בין אומות מתרחבות המפגש בין רוסיה ויפן בשדות הקטל של מנציוריה היה ההתנגשות האלימה המשמעותית הראשונה בין שתי אומות ,שלמרות השוני הרב יש ביניהן גם דמיון | 34מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! מפתיע .שתיהן היו אימפריות בצמיחה שנטו במהלך התקופה הטרום־מודרנית להתפשט לאזורים חדשים ולהרחיב את גבולותיהן ,אם כי לרוסיה היה ותק רב יותר בהתפשטות טריטוריאלית .התשוקה הרוסית למרחביה של אסיה היתה בת מאות שנים והיה טמון בה להט כלכלי ,דתי והרפתקני .במאה ה־ 16הגיע תחום שלטונה של רוסיה עד הרי אורל .מעבר לשרשרת ההרים השתרעה סיביר ,חבל ארץ שגודלו כ־ 8.5מיליון קילומטר מרובע ,כעשירית משטח היבשה של כדור הארץ .סיביר היתה מיושבת שבטים שלא היו מסוגלים למנוע את חדירת הרוסים ,אולם המכשולים העיקריים להתפשטות לסיביר היו המרחקים הגדולים והקור העז ששרר באזור במשך חודשים ארוכים בשנה .באזורי הספר במזרח נהגו הרוסים לסחור עם ציידים וסוחרים סמויידים ,אך ב־ 1578נקטע לפתע הקשר על־ידי הטטרים .שנה לאחר מכן יצאה משלחת של כ־ 800קוזקים בראשותו של אךמק טימופייביץ׳ במטרה לחדש את סחר הפרוות .בשנים הבאות נעה כנופיה אלימה זו כאלף קילומטרים מזרחה והתמודדה עם יחידות טטריות .מותו של ארמק חמש שנים לאחר יציאתו לא בלם את התנופה ,והשמועות על התעשרות מהירה משכו קוזקים נוספים .התקדמותם לוותה באכזריות קיצונית .הם תקפו ובזזו כפרים רבים בדרכם ומחו שבטים שלווים .ב־ 1628חצו את נהר לנה ,צפונית לימת באיקל, וארבע שנים לאחר מכן הקימו את אירקוצק ,לימים העיר המרכזית של החבל .ב־ 1639הגיעו ממשיכי דרכם לחוף האוקיינוס השקט וכינו את המקום ים אוחוצק .בעשור שלאחר מכן המשיכה אחת הקבוצות ,בראשותו של הפקיד סמיון איבנוביץ׳ ת׳ניב, עד מצרי ברינג והקיפה את חצי־האי צ׳וקצ׳י .קבוצות נוספות פנו דרומה ויצרו מגע ראשון עם הקיסרות הסינית .קבוצה בראשותו של וסילי פוירקוב התקדמה לאורך נהר אמור שעל גבול מנצ׳וריה ופגעה בשבטים במקום ,ואילו יירופיי חברוב ,שהחל את 1 מסעו ב־ ,1649הגיע לנהר אמור מיובל אחר אך נתקל בחיילים סינים ונסוג. מסעות התגליות הרוסיים בסיביר היו אך תחילתו של תהליך היסטורי אשר זכה במאה ה־ 19לכינוי ״הדחף למזרח״ .ההיסטוריון רוברט קרנר טען בתזה פרובוקטיבית שההיסטוריה של מדיניות החוץ הרוסית ניתנת להבנה כמאמץ חסר פשרות להגיע למוצא לים ולמים שאינם קופאים בחורף .על־אף שכותבים רבים חלקו על הבחנותיו ההיסטוריות של קרנר ,קשה לא לראות את מאמציה של אומה יבשתית מבודדת כרוסיה לדחוק את הטורקים מקרים ומצפון הים השחור ואת ההתקדמות המדהימה בסיביר מזרחה לעבר האוקיינוס השקט ,ולאחר מכן דרומה לעבר קוריאה ודרום מנציוריה ,כחלק משאיפה למוצא לים .עם זאת ,רוסיה לא הראתה רצון להפוך למעצמה ימית במלוא מובן המילה ,ודאי לא כבריטניה ואף לא כארצות־הברית, שכן לא היה בה שוק קפיטליסטי שתמך בסחר חוץ ,היא לא השתלטה על נחלות 2 מעבר לים ובסופו של דבר גם נמנעה מלהקים צי מסחרי גדול. פרק 35 | 2 יפן ,לעומת זאת ,נקטה בתקופה המקבילה מדיניות הסתגרות ממושכת שנועדה לשמור על שלטונה של שושלת השוגונים לבית טוקוגווה -שליטיה הצבאיים של יפן)תקופת אדו .(1868-1600 ,לכן ,לא זו בלבד שיפן לא היתה מעורבת באותה עת בפעילות אימפריאלית ביבשת אסיה ,אלא היא גם לא קיימה קשר ישיר עם שכנותיה. בשלהי המאה ה־ 16השתתפו אמנם כוחות יפנים בפיקודו של טויוטומי הידיושי בשתי פלישות לקוריאה ,אך היתה זו אפיזודה חולפת .הפלישות נועדו בעיקר להפעלת הגייסות הגדולים שנותרו בטלים ממלאכה לאחר סיום איחוד יפן ולהגשמת שיגעון הגדלות של הידיושי ,ואמנם כישלונן סתם את הגולל על המעורבות היפנית באסיה למשך שלוש מאות שנים בקירוב .החשש ממעורבות אירופית־נוצרית בענייניה הפנימיים של יפן הניע את השוגון השני לבית משפחת טוקוגווה ,כעבור עשרים שנה ,לנקוט מדיניות של הסתגרות .שערי יפן נחסמו בפני נציגי ספרד)(1624 ופורטוגל ) ,(1636וגם היפנים עצמם לא הורשו לצאת אל מחוץ לגבולות יפן .ב־ ,1939במקביל להגעת הרוסים לאוקיינוס השקט דחה שלטון השוגון באכזריות את ניסיונותיה של משלחת פורטוגזית לפתוח את שערי יפן ,וכך החלה למעשה תקופת הסתגרות ממושכת .במשך יותר ממאתיים השנים הבאות היתה יפן סגורה בפני מרבית העולם ,פרט לביקורים חד־שנתיים במרבית הזמן של אניות סוחר הולנדיות בנמל נגסקי ,וכן של סוחרים סינים וקוריאנים מעטים .את צורכי ההתפשטות היפניים 3 סיפק עתה אזור הספר הצפוני ,קרי צפון האי הונשו ובעיקר האי הגדול אזו. המפגש בין הרוסים שנעו לעבר דרום־מזרח סיביר והיפנים ,שהתפשטו צפונה לעבר מה שהיה לדעתם מרחב המחיה שלהם ,היה רק עניין של זמן .ב~ 1697הגיע ולדימיר אטלסוב לקמצ׳טקה ונתקל לראשונה בנתין יפני שסירתו נסחפה למקום. שמו היה דמביי והוא נלקח למוסקבה .בעשורים הראשונים של המאה ה־ 18חדרו ציידים ,חוקרים ופקידי ממשלה רוסים לאיים הקורילים ,שמצפוךמזרח לאזו ,וסקרו את האזור .ב־ 1739הם נחתו באזו וכך למעשה דרכה כף רגלם לראשונה על אדמת ״יפן׳ .,עם זאת ,אזו היה מיושב באותה עת בעיקר על־ידי האיינו ,בני שבטים ציידים ומלקטים ללא כתב שנהדפו על־ידי היפנים במשך יותר מאלף שנים מאיי הבית שלהם צפונה .חלקו הדרומי של אזו היה תחת שליטתו של הדאימיו של מצומאה, וזה אסר על כניסת רוסים לאי ,וכן לשרשרת האיים הקורילים שמצפוךמזרח ,בהתאם למדיניות ההסתגרות היפנית .לחלופין ,הוא הציע לרוסים לנסות ולסחור עם יפן דרך נגסקי ,הנמל היחיד שהיה פתוח למסחר עם נציגים אירופים .בניגוד לעצתו ,ב־ 1792שבה לאזו משלחת רוסית בפיקודו של אדם לקסמן ובתמיכתה של הצארית יקטךינה הגדולה .המשלחת נחתה באמתלה של החזרת ימאים יפנים שנסחפו ,אך 4 מטרתה היתה לפתח קשרי מסחר בין השטחים שבשליטה רוסית וצפון יפן. | 36מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! נציגי הדאימיו המשיכו להקפיד על מדיניות ההסתגרות ,והמשלחת נכשלה אפוא במשימתה .הגעת המשלחת סימנה שינוי בקשר בין שתי האומות שכן הרוסים לאחר מכן נענו לעצות שקיבלו ,בלית בררה ,וב־ 1804הופיעה בנמל נגסקי משלחת ימית נוספת בראשותו של אלכסנדר רזנוב ,שליח הצאר ניקולאי הראשון .שינוי המקום לא הועיל ,מאחר ששלטון השוגון התנגד לכל ןזמה לפתיחת ההסתגרות .פגועים בשל הסירוב ,פתחו הרוסים בירי מן הים על כפרים בקרבת נגסקי ובנוסף תקפו יישובים יפנים באיים הקורילים ובסחלין .וכך ,מאה שנים בדיוק לפני מלחמת רוסיה־ יפן ,נוצרה לראשונה מתיחות בין שתי המדינות .שלטונות השוגון ציפו שכוחות רוסיים יפלשו לאזו ,וחשש זה התגשם כביכול ב־ 1811שעה שאנייה רוסית הטילה עוגן סמוך לחופי אזו .מפקדה ,וסילי גולובנין ,נעצר ושוחרר מכלאו רק מקץ כשנתיים, עם השלמתה של עסקת חליפין שבה שוחרר סוחר יפני שנעצר על־ידי הרוסים כבן 5 ערובה. בארבעת העשורים הבאים חלה רגיעה ביחסים בין שתי המדינות ,אם כי יפן נותרה סגורה לביקורי רוסים .הרגיעה הסתיימה בראשית שנות ה־ 50של המאה ה־ ,19שעה שברוסיה התעורר חשש שיפן וסין עלולות ליפול לידיים אנגליות ואמריקניות .לחששות היה בסיס ,שכן מאז מלחמת האופיום) (1842-1839המשיכה אנגליה לפגוע בריבונותה של סין ,ובעקבות חוזה וואנגסיה ב״ 1844נהנתה גם ארצות־הברית מתנאים מיוחדים באזור .יתר על כן ,סיום המלחמה נגד מכסיקו ב־ 1848וההשתלטות על החוף המערבי העמידו את ארצות־הברית בנקודת זינוק חדשה לעבר זירת האוקיינוס השקט .ב־ 1853החליט הצאר ניקולאי הראשון לשגר משלחת נוספת לנגסקי בפיקודו של תת־אדמירל אופימי פוטיאטין .חודש לפני הגעת הרוסים עזבה את יפן שייטת אמריקנית בפיקודו של קומודור מתיו פרי .האמריקנים נכשלו אמנם בניסיונם הראשון לפתוח את שערי יפן ,אך השיבו בשלילה להצעה רוסית לאיחוד כוחות .גם פוטיאטין לא זכה לקבלת פנים חמה בנגסקי ,ועקב פרוץ מלחמת קרים נאלץ לשוב לרוסיה בלי להשלים את משימתו .עם זאת ,הגעתו הגבירה את הלחץ על היפנים לפתוח את נמליהם והניעה את האמריקנים להקדים את שובם ליפן .בפברואר 1854ניצב פרי בכוח מחוזק בן תשע אניות מלחמה מול הבירה אדו. הוא כיוון את תותחי אניותיו לעבר העיר המיושבת בצפיפות ,דחק ביפנים להגיע להחלטה על פתיחת שני נמלים ,וזכה בתהילת עולם כאדם שסיים את ההסתגרות היפנית הממושכת. שנה לאחר מכן שב גם פוטיאטין ליפן וחתם על ברית הידידות הרוסית־יפנית שכללה פשרה זמנית באשר לחלוקת סחלין .הסכמים אלה ונוספים שנחתמו עם מעצמות המערב הכניסו את יפן לסחרור מהפכני שהתמקד בתגובה לזרים .כוחות פרק 37 | 2 ריאקציה שהתארגנו בקרב מעמד הסמוראים ,רובם מהנהלות הפיאורליות במערב יפן ,ניסו תחילה למנוע בכוח את חדירת הזרים למדינה ,אולם תגובה צבאית נמרצת מצד המערב הביאה אותם לידי מסקנה שהמפתח להצלת יפן טמון בסילוק משטר השוגון הפיאודלי ובביצוע רפורמות בהנהגתו הסמלית של הקיסר .ואמנם ב־1868 פרצה מהפכה ,הידועה בשם ״רסטורציית מייג׳י״ ,ובמהלכה הופל משטר השוגון 6 והאומה היפנית נכנסה לתהליך מואץ של מודרניזציה. במהלך מרבית המחצית השנייה של המאה ה־ 19קיימו רוסיה ויפן יחסים ידידותיים למדי ביניהן ,אם כי שני הצדדים העמיקו את אחיזתם באזור .מיד לאחר מהפכת מייג׳י סיפחו היפנים את אזו ושינו את שמו להוקאידו ,ואילו הרוסים הקימו, ב־ ,1860את העיר ולדיווסטוק על חוף האוקיינוס השקט ,לא הרחק מגבולה הצפון־ מזרחי של קוריאה .בעיר נבנה הנמל הרוסי הראשי על חוף האוקיינוס השקט ,אך זה סבל משלושה חודשי שיתוק מדי חורף עקב קפיאת מימיו .לפיכך נהג הצי הרוסי בזירה לשלוח את אניותיו בחודשים אלה לנמל נגסקי שבמערב יפן .הסידור היה נוח ,אולם רוסיה המשיכה לשאוף לנמל ״מים חמים״ משלה ולא חדלה מניסיונות התפשטות דרומה .יעד ראשי להתפשטות זו היה קוריאה ,אם כי פעולות אקראיות הבהירו ליפנים שלרוסים אין גבול ברור .כך ,למשל ,ב־ 1861הגיעה אניית מלחמה רוסית לאי צושימה הנמצא במרכז המצר בעל החשיבות האסטרטגית המפריד בין יפן לחצי האי הקוריאני .מפקד האנייה דרש שיפן תחכיר לרוסיה את האי לשם הקמת בסיס ימי ,וניאות להתפנות רק לאחר התערבות בריטית .ב־ 1875חתמו יפן ורוסיה על הסכם שני)״הסכם ההחלפה״( שהסדיר מחדש את גבולן המשותף .לחץ רוסי דחק את רגלי היפנים מדרומו של סחלין ,ובתמורה זכו היפנים בשליטה מוחלטת על האיים הקורילים .בעקבות ההסכם נדמה היה שהמתיחות ששררה בין שתי המדינות שככה לחלוטין .כעבור שני עשורים נתפסה החלפת שטחים זו בעיני היפנים כדגם של פתרון בדרכי שלום שניתן להשתמש בו גם לגבי קוריאה ומנצ׳וריה .אף־על־ פי־כן ,תוחלת חייו של ההסכם היתה קצרה ,משום שהאי סחלין לא סיפק את הצורך הרוסי במעגן לחורף .רוסיה ,על כל פנים ,נאלצה להסתפק בקיים ,שכן תשומת- הלב הרוסית התמקדה בשנים הבאות בבלקן ובמרכז אסיה ,בעוד יפן ממשיכה בשידוד 7 מערכות פנימי שעיקרו מודרניזציה חברתית ,פוליטית וכלכלית. יפן ,בניגוד לרוסיה ,נתפסת על־ידי רוב ההיסטוריונים כאומה שהחלה את צעדיה האימפריאליסטיים הראשונים רק בשלהי המאה ה־ .19ואכן ,פרט לניסיונות הפלישה הכושלים של הידיושי לקוריאה ב־ 1592וב־ 1597לא היה תקדים היסטורי מובהק למעורבות יפנית ביבשת .זו היתה אומה מסוגרת שברוב ימיה נותרה מנותקת למדי מהמתרחש במזרח אסיה ,גם אם הושפעה לפרקים באופן משמעותי מהלכי־רוח | 38מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! תרבותיים בסין ובקוריאה .אף־על־פי־כן ,לאומה היפנית היה ניסיון בהתפשטות קולוניאלית ,שכן לאורך מרבית תולדותיה היא התפשטה בתוך הארכיפלג היפני עצמו בתנועה מתמדת מזרחה וצפונה .עם סיום תקופת ההסתגרות ,ובייחוד לאחר מהפכת מייג׳י ,ב־ ,1868החלה יפן לבחון את הצורך בהתפשטות אימפריאלית ביבשת האסיינית ואף לממשו .השינוי ״המהפכני״ ביחסה של יפן לשכנותיה היה קשור לפיכך בתהליך המודרניזציה. במחצית השנייה של המאה ה־ ,19שעה שיפן נפתחה לעולם ,עבר האימפריאליזם לניהול המדינה ונועד להשתלטות על נחלות מעבר לים ולטיפוח אינטרסים לאומיים באמצעות מסחר באותן נחלות .גודל הנחלות הפך לסממן של מעמד ועצמה .בשנות השבעים של המאה ה־ ,19כשיפן היתה בראשיתו של תהליך מודרניזציה מהפכני ומכאיב ,התקרב עידן האימפריאליזם לשיאו .מכאן ועד מלחמת־העולם הראשונה חלקו ביניהן כחצי־תריסר אומות נתחים טריטוריאליים ששטחם הסתכם ברבע מיבשת כדור הארץ .חלק ניכר ממאמצי ההתפשטות המערביים הוקדשו למזרח אסיה ,אשר עד אז נותרה ברובה מחוץ לשליטה אירופאית .באותן השנים המשיכה רוסיה את התחזקותה ואת התפשטותה בגבולה הצפוני של סין ,בריטניה הרחיבה את שלטונה לעבר בורמה ומלאיה ,ארצות־הברית פתחה במסע השתלטות על שרשרת איים לרוחב האוקיינוס השקט שבישר את הגעתה למזרח אסיה ,וצרפת המשיכה בהתפשטותה בהודו־סין ובדרום סין .הפגיעה בריבונות הסינית היתה מסמר נוסף בארונה של שושלת צ׳ינג ,ועמה הידרדר והלך גם דימויה של סין ,לפחות בעיני יפן, 8 כמעצמה אזורית. יפן נדחקה אמנם למאבק האימפריאלי בעל כורחה ,אך עד מהרה החלו מנהיגיה, בייחוד לאחר מהפכת מייג׳י ,לבחון דרכים לא רק למנוע את כיבושה של יפן בידי כוחות מערביים אלא אף לחזק את מעמדה בעיני המערב .אי היכולת ,לפחות הזמנית, לשנות את החוזים הבלתי שוויוניים שעליהם חתמו נציגי השוגון בעקבות פתיחת המדינה הביא רבים ביפן למסקנה שהדרך להשבת הכבוד הלאומי עוברת בכינון יחסים חדשים עם השכנות סין וקוריאה .עוד ב־ 1870ניסו היפנים לכונן יחסים דיפלומטיים עם סין ,שבמהותם היו ״חוזה בלתי שוויוני״ .הסינים לא ראו עין בעין את התפיסה העצמית של היפנים כעולים עליהם תרבותית רק בשל הרפורמות שהנהיגו ,והיחסים כוננו על בסיס שווה. קוריאה ,לעומת זאת ,שהיתה ממלכה נחשלת ומתפוררת שתפקדה כמדינת חסות סינית ,היתה נוחה יותר ,כך נדמה היה ליפנים ,לשכנוע כוחני .עוד בשלהי 1869 החלו דיונים בין חברי האוליגרכיה של מייג׳י על משלחת צבאית שתכפה ברית על קוריאה ,אולם הקריאה לכיבוש קוריאה לא הגיעה לידי מימוש בשל חולשתה של פרק 39 | 2 יפן .כעבור ארבע שנים התחדש הדיון במשנה מרץ והפך למחלוקת המשמעותית הראשונה מאז המהפכה .כיבוש קוריאה ,טענו עתה תומכי הפלישה בראשותו של סאיגו טקמו־וי ,יתן בידי יפן ארץ עשירה במחצבים ותבואה ,יחזק את יוקרתה הלאומית וישכך את תסכול מאות אלפי הסמוראים על אבדן קצבתם וזכויות היתר שלהם באותה עת .נוסף על כך ,טענו ,מהלך כזה עשוי למנוע מרוסיה ,ואולי אף מצרפת ומארצות־הברית ,מלהשתלט על חצי־האי ובכך לסכן את יפן בעתיד .תומכי הקו הפרגמטי טענו לעומתם שיפן עדיין אינה בשלה למהלך כזה ,העלול להוביל להתערבות המעצמות ולסכן את כל תהליך המודרניזציה .בסוף 1873הוכרע הוויכוח 9 באופן זמני בניצחונם של האחרונים. אי הנכונות של האוליגרכיה היפנית לצאת לפי שעה למסע השתלטות אימפריאלי ביבשת גרם לתסיסה פנימית .כדי להשקיט את החוגים המיליטנטיים החלה יפן בניסיונות ראשונים להרחבת גבולותיה .ב־ 1874פלש כוח יפני לפורמוזה )כיום טייואן( והצליח לסחוט מסין ויתור על שרשרת איי דיוקיו שסופחו ליפן כעבור חמש שנים .ב־ 1875זכו היפנים בשליטה מלאה על האיים הקורילים ,וכן החילו את ריבונותם גם על קבוצת איי אוגסווארה )בונין( ,כאלף קילומטר דרומית לטוקיו. הצלחת צעדי ההתרחבות הראשונים הובילה ב־ 1876להחלטה על משלוח כוח משימה ימי לעבר הבירה הקוריאנית .היפנים הוכיחו כושר למידה מרשים וכפו על הקוריאנים יחסים דיפלומטיים על בסיס ״מערבי״ ,שכללו פטור ממכס על סחורותיהם וזכויות שיפוט יפניות על נתיניהם בקוריאה. הצעדים הראשונים של הממשלה בתחום האימפריאליסטי לא סיפקו את תאבון הגורמים המיליטנטים ,וב־ 1877פרצה ההתלקחות ממנה חששה הממשלה .מרידת סצומה ,כפי שנקראה התפרצות ריאקציונית זו ,דוכאה במחיר כבד ואתה חוסל גם האיום האחרון על אוליגרכית מייג׳י .אף־על־פי־כן ,הלהט האימפריאלי ביפן לא שכך .אדרבא ,הוויכוח שניטש בעשור שלאחר מכן לא היה אם לפלוש לקוריאה ,אלא מתי וכיצד ,ושאיפה זו איחדה את רוב מקבלי ההחלטות ביפן .האימפריאליזם של תקופת מייגיי ,ובייחוד השאיפה להשתלט על קוריאה ,היו איפה תוצר של קואליציה מקיר אל קיר שאיחדה את מנהיגי מייג׳י ונתמכה ונדחפה על־ידי מקהלת פוליטיקאים 10 מקומיים ,עיתונאים ,אנשי עסקים ,מנהיגי צבא ,והקהילה היפנית בקוריאה. הפעילות היפנית בקוריאה וסיפוח איי דיוקיו ב־ 1879הדאיגו את הסינים, שהחליטו להשיב את השפעתם בקוריאה לקדמותה .שאיפה זו התנגשה במדיניות היפנית ,ואכן ,שנות השמונים של המאה ה־ 19עמדו בסימן מאבק הולך וגובר בין סין ויפן בקוריאה .בתקופה זו החלה יפן לראות בקוריאה אומה חלשה שאינה יכולה להגן על עצמה ,מחד ,וכפגיון העלול להינעץ בלבה אם ייפול בידי מעצמה זרה | 40מלחמת רוסיה-׳פן ומורשתה מאידך .לדידה של יפן ,כל ניסיון של מעצמה זרה להשתלט על קוריאה היה עתה עילה למלחמה .כך נהגו כלפי סין ב־ 1894וכלפי רוסיה כעבור עשר שנים .תפיסה זו נתמכה -ובמידת מה אף נבעה -מן הביטחון העצמי שסיפק צבא מודרני ומאוחד .הסינים היו ערים לכוונות היפנים ,וכדי להחליש את מעורבותם בחצי האי עודדו את חצר המלוכה הקוריאנית לפתוח את המדינה שהיתה סגורה תקופה ארוכה בפני המערב ובכך לאזן את כף המאזניים .במהלך 1880הגיעו לסיאול נציגיהן של מספר מעצמות ,ביניהן רוסיה ,אשר שנה לאחר מכן חתמו עם קוריאה על שורה של חוזים לא שוויוניים .סיעה שנתמכה על־־ידי יפן חוללה ב־ 1884הפיכה בחצר המלוכה הקוריאנית .זו נכשלה אמנם ,אך כמעט גרמה להתנגשות צבאית בין יפן וסין .כדי למנוע הישנות מקרה דומה חתמו שתי המדינות על הסכם טיינג׳ין ,שבו התחייבו להיוועץ זו בזו במקרה של צורך נוסף בהתערבות בענייני קוריאה .מכאן ואילך דיברו היפנים על רצונם ב״עצמאות״ קוריאה ,שמשמעותה היתה ״עצמאות פורמלית במונחי המשפט הבינלאומי ועצמאות מכל השפעה פוליטית או שליטה פוליטית 11 חיצונית אחרת משלהם עצמם״. גם הסטטוס־קוו ששרר בין רוסיה ויפן החל להיסדק ב־ ,1891עת הכריזו הרוסים על הנחת מסילת־ברזל מרוסיה האירופית עד האוקיינוס השקט .קו הרכבת הטרנס־ סיבירית תוכנן במקור להתחיל במוסקבה ולעבור לאורך ערוץ נהר האוסורי בדרך לתחנת הסיום בולדיווסטוק ,בסך הכל כ־ 9,200קילומטר)ראו מפה .(1 איור :2.1מיזם קו הרכבת הסרנס־סיבירית היה הגורם העיקר• למתח הגובר בין יפן ורוסיה בשלהי המאה ה־9ו פרק 41 | 2 מפה ו :רוסיה וצפון-מזרח אסיר. ברוסיה דיברו על המיזם כעל משימה מתדבתת ,דהיינו ,הבאת הציוויליזציה ככלל והנצרות בפרט לעמיה של אסיה .אולם ברי שהיתה זו משימה יקרה מדי למטרות תרבות גרידא .מיזם שאפתני זה ,על הסתעפויותיו ,עתיד היה לשנות את פניה הפוליטיים של מזרח אסיה .מטרותיו המוצהרות כללו את פיתוח סיביר ויצירת תחרות עם הסחר הימי מהחוף המערבי האמריקני לאירופה ,אך ככל שהתקדמה בניית הקו התברר שמטרותיו הצבאיות הן בעלות השלכות מרחיקות־לכת לא פחות. עם השלמתו היה הקו עשוי לסייע בשעת הצורך בהעברה מהירה של גייסות למזרח, ואמנם בסט ,פטרסבורג ובבירות אירופה ראו בו ראש־גשר להתפשטות הרוסית במזרח אסיה .לפיכך ,מיזם כה שאפתני מלמד על הדחף האימפריאלי ברוסיה יותר מאשר על כוחה הכלכלי ,שכן כלכלתה של רוסיה באותה עת לא היתה כה איתנה, והיא נאלצה להיעזר בסיוע ממקורות זרים ובראשם צרפת .שר־האוצר ,סרגיי ויטה, היה הכוח המניע מאחורי המיזם וגיוס המלוות .ב־ 1891הוא מונה לראש מחלקת הרכבות במשרד האוצר ,שנה לאחר מכן מונה לשר־התחבורה וכעבור זמן קצר לשר־האוצר .בתפקיד זה החזיק במשך העשור הבא ,והיה ״הרוח המנחה בפועל של 12 הדיפלומטיה הרוסית במזרח הרחוק״. ויטה לא היה היחיד שהבין את חשיבות המיזם .ככל שבניית הקו התקדמה | 42מלחמת רוסיה-״פן ומורשתה וחשיבותו הציבורית גדלה כן החלו לבחוש בו גורמים פוליטיים נוספים שסייעו לא פעם ליצירת ניגודי אינטרסים ולחוסר עקביות במדיניות הרוסית במזרח .גורם מרכזי נוסף שהביע עניין במיזם היה יורש העצר הרוסי ניקולאי ,אשר ב־ 1891הניח את אבן הפינה לעבודות בוולדיווסטוק ,התחנה הסופית בקו ,ותוך שנים ספורות ירש את כתרו של אביו .שנה לאחר הנחת אבן הפינה חזה ימגטה אריטומו ,״אבי״ הצבא היפני המודרני וראש מטהו בזמן המלחמה ,שבתוך עשור ,״עם השלמת הרכבת הטרנס־סיבירית ,רוסיה תהיה בעמדה לפלוש למונגוליה ,ומי יכול לומר אם בעתיד היא תגיע לסין״ .נבואתו היתה קרובה למציאות יותר מכפי שיכול היה לשער™. העשור הקריטי :מלחמת םין־יפן הראשונה וספיחיה בעשור שלפני מלחמת רוסיה־יפן נוצר חלל פוליטי בקוריאה אליו נשאבה רוסיה ואשר ליצירתו תרמה בעיקר יפן עצמה .שאלת ההגמוניה של יפן וסין בקוריאה הובילה להתפרצות מלחמה ביניהן בקיץ .1894לגבי סין היתה זו אמנם מלחמה נוספת בשורה של קרבות מאסף על שלמות גבולותיה ,אך לגבי יפן היתה זו מלחמה ראשונה נגד מדינה זרה זה שלוש מאות שנה .המלחמה פרצה כתוצאה מהידרדרות צבאית שבבסיסה חשש סיני שהמלך הקוריאני עומד לאבד את כיסאו למורדים. שנה קודם לכן פרץ בקוריאה מרד איכרים בשל עול מסים כבד ולובה על־ידי הטונגהק )״התורה המזרחית״( -כת דתית חדשה שהבטיחה רפורמות מרחיקות לכת .במאי 1894התפשט המרד לעבר הבירה סיאול בלי שהמלך הצליח לעצרו .מחשש להפיכה שבעקבותיה תאבד קוריאה את עצמאותה ותהפוך לבת חסותה של סין החליטה הממשלה היפנית לשלוח כוח נחתים קטן לסיאול ,בתואנה שיש להגן על האזרחים היפנים במקום .למרות שהממשלה הקוריאנית עשתה מאמצים לסיים את המרד בהסכם עם המורדים ,המשיכה יפן להגדיל את כוחותיה מתוך כוונה להקדים כל כוח אחר וכך להיות בעמדת מפתח לדרוש רפורמות מנהליות ופוליטיות בקוריאה וכן זכויות־יתר כלכליות נוספות .המלך הקוריאני קוגיונג ,שהפך מאוחר יותר לסמלה של הלאומיות הקוריאנית ,דחה את הדרישות היפניות ודרש את סילוק הגייסות היפנים ובתגובה הציבו היפנים את חייליהם במקומות מרכזיים בבירה .במשך הקיץ התברר שהסינים לא יזכו בתמיכת המעצמות במקרה של התנגשות צבאית ,ולכן 14 החלה יפן לנוע לעבר התנגשות זו. המלחמה פרצה בתוך זמן קצר ,שעה שהצי היפני הטביע משלוח של גייסות סינים לקוריאה ,ועמה החל רצף הצלחות צבאיות של הצד היוזם .בהתקפה היפנית היתה תעוזה רבה ,שכן לפני המלחמה ״היפנים צחקו על נחשלותם של הסינים ודיברו עליהם בזלזול ,אך בעצם פחדו מהם עד אימה״ .לתחושה זו ,העולה מזכרונותיו פרק 43 | 2 של היאשי טדסו ,שר־החוץ היפני באותה עת ,היה בסיס ,משום שאוכלוסיית סין היתה גדולה פי עשרה מאוכלוסיית יפן ,וגם הצבא הסיני היה גדול הרבה יותר מיריבו .יפן ,עם זאת ,נשענה על כוחות איכותיים וניצלה את הריקבון שפשה בממלכה הסינית .ב־ 1באוגוסט 1894הכריזה יפן רשמית על פרוץ המלחמה ,ושני הצדדים המשיכו להזרים כוחות לקוריאה .עד מהרה היתה ידה של יפן על העליונה ,ובאמצע ספטמבר כבשו כוחותיה את פיונגיאנג .לקראת סוף אוקטובר הם השלימו את השתלטותם על קוריאה ואף חצו את נהר היאלו לעבר מנצ׳וריה .בראשית נובמבר נחתו כוחות יפנים גם בחצי האי ליאודונג ,בדרום מנצ׳וריה ,וכבשו את המבצר הסיני בפורט ארתור .ראש־הממשלה איטו הירובומי מנע מהצבא לנוע דרומה לעבר המחוז שבו נמצאת הבירה הסינית בייג׳ינג ,אך התנופה היפנית לא נפסקה .בינואר 1895נחתו כוחות יפנים בחצי־האי שנדונג בסין עצמה והחלו מאיימים על בייג׳ינג, הפעם מדרום .בשלב זה החל משא־ומתן בין שני הצדדים בתמיכת המעצמות ,שחששו לשלום האינטרסים שלהן באזור יותר מאשר לשלמותה של סין .בהסכם השלום שנחתם בין שני הצדדים בעיר היפנית שימונוסקי באפריל 1895ניאותה סין להכיר בעצמאות קוריאה ,לשלם ליפן פיצויים כבדים ולמסור לידיה את השליטה על פורמוזה )טייואן( וחצי־האי ליאודונג .מבחינתה של סין היה זה ההסכם הבינלאומי הגרוע ביותר שעליו חתמה במאה ה־ ,19ואילו מבחינתה של יפן סימל ההסכם את המסמר 15 האחרון בארונה של סין כדגם תרבותי ראוי לחיקוי. ההישגים הצבאיים המרשימים של הצבא והצי היפני במלחמה זו עוררו אמנם שמחה פטריוטית גדולה ,אך באירופה הם גרמו לחששות גדולים מכוחה הגובר של ארץ זו בפרט ,ומעלייתם של עמי מזרח אסיה בכלל .בסיום המלחמה פנה הקייזר הגרמני ,וילהלם השני ,לצייר החצר שלו ,הרמץ קנקפוס ,וביקשו לאייר לו את הסכנה האורבת ממזרח .הצייר מילא את מבוקשו ,ובתמונה שהקייזר הפיץ בין בתי המלוכה באירופה ,נראו מדינות אירופה בדמות אלות יווניות ,ברקע בוערת עיר וברקיע קורן פסל בדמותו של בודהא .הקייזר אף טבע את המונח ״הסכנה הצהובה״ ,שעד מהרה קנה לו שביתה באוצר המילים במערב כאיום הטמון בעמי מזרח אסיה על הציוויליזציה המערבית .הקייזר לא דיבר אמנם במישרין על יפן ,אך היו מי שפיתחו את חזונו ודנו באפשרות שיפן תוביל המון סיני ותפלוש לאירופה .אף־על־פי־כן, רוב האירופים נותרו אדישים לניצחון היפני ,כפי שהבחין הנציג הבריטי בבירת סין, סר ארנסט סטו .המערכה היתה לדידם ,כך כתב ,״בסך הכל טיול צבאי] ,והיפנים[ לעולם לא יזכו למעמד של אומה מוכרת כל עוד לא ישלפו את חרבם אל מול כוח אירופי״ .רוסיה היתה שותפה לזלזול ביפן אך בד בבד חשה מאוימת מהניצחון יותר מכל מעצמה אחרת .מנהיגיה הסיקו שיפן ,על צבאה המודרני ,הפכה עתה לגורם | 44מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! איור :2.2״הסכנה הצהובה״ :דימויו של צייר החצר הגרמני משמעותי בכל מהלך רוסי שייעשה בצפוךמזרח אסיה ,ועל אחת כמה וכמה בקוריאה 16 עצמה. יציאתה של סין מהזירה הקוריאנית וכניסתה של יפן במקומה מדגימה היטב את הנטייה הטבעית של כל חלל פוליטי להתמלא חיש קל .ב־ 23באפריל ,1895פחות משבוע לאחר חתימת הסכם שימונוסקי ,הצליחה רוסיה להשיג את תמיכת צרפת וגרמניה ,והן העבירו ליפן מסר ש״יעץ״ לה להשיב לסין את השטחים שכבשה בדרום מנצ׳וריה ,״למען השלום במזרח הרחוק״ .המסר היה למעשה אולטימטום, וכדי להבהיר את חומרתו החלו אניות הצי הרוסי בולדיווסטוק ובנמלים יפניים בהכנות ליציאה לים תוך איום בפלישה .לרשות ציי שלוש המעצמות במזרח אסיה עמדו 38כלי שיט בדחי כולל של 95אלף טון ,בעוד לצי היפני היו 31כלי שיט בדחי של 57אלף טון .מנהיגי יפן הסיקו בחפזה ,וקרוב לוודאי גם בצדק ,שיפן אינה מסוגלת להתמודד עם שלוש המעצמות ,ולפיכך החליטו לציית לדרישתן ,שזכתה מאוחר יותר לכינוי ״ההתערבות המשולשת״ .בששת החודשים הבאים חזרו יפן וסין לשולחן הדיונים ,וב־ 8בנובמבר הסכימו שני הצדדים על הגדלת סכום הפיצויים ליפן בתמורה ליציאת כוחותיה מחצאי־האי שנדונג וליאודונג וכן מהמבצר בפורט ארתור .הפיצויים המוגדלים לא היוו נחמה ליפן ,והכניעה לאיומי המעצמות נתפסה כהשפלה לאומית ,אשר הדיה השפיעו על מדיניות החוץ היפנית בעשורים הבאים. הוויתור השתקף עד מהרה גם בקוריאה ,ומשתפי הפעולה שיפן גייסה לשורותיה 17 במהלך המלחמה החלו לסגת מעמדותיהם הפרו־יפניות בזה אחר זה. פרק 45 | 2 איור :2.3ההתערבות המשולשת :קריקטורה בפאנץ׳ הלונדוני 4 ,במאי.1895 , רוסיה :״הוא עומד לקחת את כל זאת?״ ג׳ון בול )בריסניה( :״ובכן ,הוא שיחק משחק הוגן, איני רואה כל סיבה להתערב״ עם תבוסת סין הפכה רוסיה ליריבה העיקרית של יפן ,לאו דווקא בשל מעורבותה ב״התערבות המשולשת״ אלא בעטיין של שאיפות ההתפשטות שלה במזרח אסיה. יפן היתה ערה אמנם לפרויקט הרכבת הרוסי אך עיקר המאבק בין השתיים התמקד באותה עת בקוריאה שמלכה החל לראות ברוסים את מושיעיו .נציגי רוסיה ,יחד עם נציגים אמריקנים ,מחו על התכניות להעניק ליפנים זכויות יתר בקוריאה והובילו את שאר המעצמות לדרוש ״ויתורים״ קוריאנים בחצי־האי ,כגון זיכיונות לכרייה ולמסילות־ברזל .מעמדה של יפן במקום ,לעומת זאת ,המשיך להידרדר ,ובקיץ 1895נכשל ניסיונה להפוך את קוריאה למדינת חסות יפנית עקב הקושי בהשגת תמיכה מקומית .חודשים ספורים לאחר מכן ניסו היפנים שוב לארגן הפיכה פנימית שנועדה להאיץ את הרפורמות ולהציב את תומכיהם בעמדות מפתח ,אך ברגע האחרון נדמה היה לנציג היפני בסיאול שההפיכה לא תצא לפועל .במקומה החליט להשתמש בכוח שעמד לרשותו לחיסול יריבים פוליטיים .הבולטת שבהם היתה המלכה מין, מראשי המתנגדים לנוכחות היפנית ,שנדקרה למוות בארמון בידי שוטרים יפנים | 46מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! לבושים בבגדי מקומיים .המעשה הנואל נחשף עד מהרה וגרם להעמקת החשש והאיבה של בית המלוכה כלפי יפן .בפברואר ,1896שעה שגייסות יפנים נחתו בקרבת סיאול כדי לסייע להפיכה נוספת ,מצא המלך קוגיונג מקלט בבניין המשלחת הרוסית בסיאול שהוקף במאתיים חיילים רוסים להגנתו .רבים פירשו את ״הגלות הפנימית״ של המלך כמרד נגד הנוכחות היפנית בקוריאה והחלו לפעול בהתאם. יועצים יפנים סולקו ממשרותיהם ,משתפי־פעולה הוצאו להורג ,והקבינט החדש 18 אויש באישים שנחשבו פרו־רוסים. בתוך שנה מסיום מלחמת סין־יפן הראשונה היתה המעורבות הרוסית בקוריאה עמוקה מאי־פעם ואילו יפן שבה למעמדה לפני המלחמה .למגנת־לבם של היפנים ,לא היה בכוחם ,לפחות לפי שעה, להטות את מסלול המרי הקוריאני נגדם. בטוקיו טענו אישים שונים ובראשם ימגטה שעל יפן לנסות לבוא בדברים עם רוסיה תוך ויתור זמני על הגמוניה בקוריאה, ולהימנע ממצב שבו יפן עלולה להתעמת עם כל מדינות המערב בעטיה .במאי 1896 נחתם בין נציגי יפן ורוסיה מזכר שבו הכירה הראשונה בקבינט הקוריאני החדש, וכן הוסכם על הצבת מספר דומה של גייסות משני הצדדים .כעבור חודש ,בעת ביקורו של ימגטה ברוסיה לרגל טקס איור :2.4המלך קוגיונג ובנו הכתרתו של הצאר ניקולאי השני ,אושרר יורש העצר סונג׳ונג המזכר ,בשינויים קלים .ציפיותיו של ימגטה שהשתתפותו בטקס תפיג את הרוחות הרעות שנשבו כלפי יפן התבדו .להיפך, רוסיה הפכה עתה לגורם עיקרי בחצי־האי הקוריאני ובידיה הקלף המנצח :תמיכתו של המלך ושהייתו בבניין משלחתה .בה בעת היה לרוסים עניין גם בסין ,ולצדו של ימגטה השתתף בטקס ההכתרה גם לי הונג־ג׳אנג ,דמות מרכזית בפוליטיקה הסינית וראש הסיעה הפרו־רוסית בבייג׳ינג .לי זכה לא רק לקבלת־פנים חמה אלא גם לשוחד רב ,וביוני חתם על הסכם חשאי עם שר־החוץ הרוסי הנסיך לובאנוב־ רוסטובסקי .עיקרו של ההסכם ,שנחשף רק ב־ ,1922עסק בסיוע הדדי במקרה של תוקפנות יפנית ,אם כי לא ברור מה היה תוקפו ומי אכן ידע עליו בחצר הקיסר בסין. פרק 47 | 2 עם זאת ,סעיף אחד בהסכם זכה למימוש מידי :לי ניאות להעניק לרוסיה זיכיון להנחת קיצור דרך משמעותי למסילת־הברזל הטרנס־סיבירית תוך חציית שטח שבריבונות סינית והעמקת המעורבות הרוסית במנציוריה .התכנון המקורי ,שהתפתל באריכות במזרח סיביר בלי להיכנס לתחומי סין ,התגלה כיקר מדי .לאחר מלחמת סין־יפן הראשונה הצליחו הרוסים להשיג את הסכמת הסינים להקמת קו קיצור )״המסילה הסינית המזרחית״( שהושלם עוד לפני הקו המקורי וחצה את מנצ׳וריה. קו הקיצור החל בצ׳יטה ,בקרבת ימת באיקל ,עבר בחרבין והסתיים בולדיווסטוק, מהלך של 1,510קילומטר .מחרבין יצאה הסתעפות חשובה דרומה )״המסילה 19 המנצ׳ורית הדרומית״( לפורט ארתור ,מהלך של 772קילומטר. הלחץ הרוסי על קוריאה הלך וגבר .רוסיה השיגה מספר זיכיונות לפיתוח מכרות בקוריאה וניסתה לצמצם את השפעת שאר המעצמות במקום על־ידי עידוד סילוק יועציהן .אולם בראשית 1898שבו הקוריאנים ופנו ליפנים ,ובעצתם פוטרו היועצים הרוסים .בפרגמטיזם בלתי־צפוי צמצמה הממשלה הרוסית את ענייניה בקוריאה ואף סגרה את הבנק הרוסי־קוריאני שנפתח זמן קצר קודם לכן .בשלב זה ,עיקר שימת־הלב הרוסית הופנתה למנצ׳וריה שהשתרעה על שטח גדול הרבה יותר מקוריאה ,הייתה עשירה יותר במחצבים ,ובעייתית פחות מבחינת התנגדות האוכלוסייה .נותר לרוסים רק להבטיח את השלמת העסקה עם הסינים ,ולו גם במחיר הפקרה זמנית של ההגמוניה לה זכו שנתיים קודם לכן בקוריאה .בשלהי 1897השתלטה גרמניה על נמל גייאוג׳ו)קיאוצ׳או( בדרום חצי־האי שנדונג, וכאמצעי־נגד מסורתי של הפעלת הזרים זה נגד זה הזמינו הסינים את הרוסים במסגרת ההסכם שנחתם שנה וחצי קודם לכן להשתלט זמנית על נמל אחר .הרוסים היססו קמעה ,לא מעט בשל התנגדותו של שר־האוצר ויטה ,אולם מחשש שהבריטים יקדימו אותם ביקשו מהסינים זיכיונות לחכירת פורט ארתור ל־ 99שנים ולהנחת מסילות־ברזל באזור .הסכם החכירה בין רוסיה וסין נחתם ב־ 1898ועם תחילת עבודות הפיתוח של הנמל החלה רוסיה גם בהכנות לבניית הצי שיועד לזירה זו. בקיץ אותה שנה הגיעה לאוזני האדמירליות הבריטית הידיעה המדאיגה שרוסיה מנסה להשיג מלווה בסכום חסר תקדים של יותר מ־ 27מיליון ליש״ט לבניית צי האוקיינוס השקט ,וכדי לעמוד באתגר שהציבו הרוסים הוגשה גם בבריטניה בקשה 20 לתקציב משלים לבניית ארבע אניות מערכה וארבע סיירות משוריינות. חכירת פורט ארתור היתה צעד קריטי מבחינת יפן שראתה בכך הכרזה בלתי־ משתמעת לשתי־פנים על כוונותיה העתידיות של רוסיה .באביב 1898שוב נפגשו נציגי יפן ורוסיה לדון בהסדרת שליטתם באזור .היפנים ניסחו כאן לראשונה את דוקטרינת ההחלפה של מנצ׳וריה בקוריאה ,שעיקריה יד חופשית לרוסיה במנציוריה | 48מלחמת רום׳ה-׳פן ומורשתה בתמורה ליד יפנית חופשית למחצה בקוריאה .המשא־ומתן הסתיים בחתימת הסכם נישי־רוזן ,ובו הכירה יפן במנצ׳וריה כתחום השפעה של יריבתה .רוסיה ,לעומת זאת ,לא ניאותה להכרה מקבילה אלא רק התחייבה לא להתערב בענייניה הפנימיים של קוריאה; ובמילותיו של השגריר הרוסי ביפן ,הברון רומן רוזן :לא ״להפריע להתפתחותם של יחסים מסחריים ותעשייתיים בין יפן וקוריאה״ .הסכם נישי־רוזן שיקף את יחסי הכוחות בין שני הצדדים לקראת סוף המאה ה־ 19וניכרה בו העדיפות הרוסית באותו שלב .אף־על־פי־כן ,ההבנות שהושגו בין רוסיה ויפן החזיקו מעמד זמן קצר בלבד עקב האירועים הדרמטיים שהתחוללו בסין חודשים ספורים לאחר מכן .הישגיה הטריטוריאליים של רוסיה במנצ׳וריה היו תוצאת לוואי של התמוטטותה ההדרגתית של שושלת צ׳ינג שהואצה בסוף המאה ה־ ,19אם כי רוסיה לא נהנתה מכך באופן בלעדי .גרמניה השתלטה כאמור על חבל שנדונג שנה לאחר מכן, ובריטניה זכתה אף היא בחוזה חכירה בן 99שנים על הונג קונג .רוסיה ,מצדה, זירזה את בנייתו של בסיס ימי בפורט ארתור וכן את הנחתה של מסילת־הברזל ממנו עד חרבין שבצפון .גם בארצות־הברית גדל העניין בסין ,בייחוד לאחר ההשתלטות האמריקנית ב־ 1898על המושבה הספרדית בפיליפינים .האמריקנים ניסו ללא הצלחה לגרור את הרוסים להסכים למדיניות של ״דלת פתוחה״ בנמלים 21 שבשליטתם ,אך הפכו לגורם נוסף ,משני אמנם ,בזירה. ברוסיה גברו הקולות המתנגדים להתפשטות נוספת בצפוךמזרח אסיה משיקולים פרגמטיים בלבד ,אולם גם אלה לא חזו שתגובת־הנגד למהלכיהם תיפתח דווקא מכיוונה של בייג׳ינג .האיום על שלמותה של סין בשילוב עם בצורת ורעב היוו קרקע נוחה להתפרצות מרד איכרים במהלך שנת .1898רבים מהמורדים היו חברי אגודות סתר דתיות שפעלו גם ממניעים פטריוטיים באזור רחב־הידיים מצפון לנהר היאנגצה .על-אף שהמורדים יצאו תחילה נגד השלטון הקיסרי ,הצליחה הקיסרית האם להפנות את עוקצו של המרי לעבר הזרים ,וכך גברו מעשי האלימות נגד מיסיונרים ,סוחרים ונציגים זרים בצפון סין .ביוני 1900העניק הכס הסיני היתר למורדים להיכנס לבייג׳ינג ואלה פתחו בביזה והרג נוסף של נציגים זרים ,והחלו לצור על רובע הנציגויות הזרות .לאחר 55ימי מצור הצליחה משלחת הצלה בינלאומית שהורכבה מחיילים משמונה מדינות ,ובראשן רוסיה ויפן ,לדכא את המרידה הידועה בשם ״מרד הבוקסרים״ ולשחרר את רובע הנציגויות הדיפלומטיות. שיתוף־הפעולה הצבאי בין רוסיה ויפן החיש את המשא־ומתן על המחלוקות הטריטוריאליות ביניהן ,אך בסופו של דבר גרמה הפעולה דווקא להחרפת החיכוכים בין השתיים ,מאחר שניצני מרד סיני לכאורה גם במנצ׳וריה שימשו עילה לרוסים לשגר יחידות צבא לחבל ולכבשו בתואנה של שמירה על המסילות הרוסיות .״משמר פרק 49 | 2 הרכבת״ הרוסי ,שמנה קרוב ל־ 200אלף חיילים ,נותר בשטח גם לאחר המרד וגרם לתרעומת בינלאומית .מכיוון שכך ,לא טמנו ארצות־הברית ,בריטניה ויפן את ידן בצלחת ושיגרו כל אחת אניית מלחמה לנמל ניוג׳ואנג בדרום מנציוריה .במיוחד התלהמה דעת־הקהל היפנית ודרשה מממשלתה פעולה נגדית תקיפה .אות לבאות היה ייסודה בינואר 1901של האגודה הלאומנית ל,לל,לדילל,אי)אגודת נהר אמור( שהטיפה לסילוקה של רוסיה מהאזור שמדרום לנהר האמור ודחקה בממשלה היפנית 22 להשתלטות מלאה על מנצ׳וריה בשנים שלאחר מלחמת רוסיה־יפן. איור :2.5מרד הבוקסרים :לצורר דיכויו שיתפו רוסיה ויפן פעולה שנים ספורות לפני ההתמודדות ביניהן בקוריאה ,לעומת זאת ,המשיך הגלגל לנוע לטובתה של יפן ובראשית המאה ה־ 20נדמה היה שהיא שבה להיות הגורם הזר החזק ביותר במדינה .באביב 1900 השתררה מתיחות בין יפן ורוסיה עקב שמועות על תכניות רוסיות להקים בסיס במפרץ מסמפו שבדרומו של חצי־האי ,בקרבה רגישה מדי לטעמם של היפנים למצרי צושימה .אי הוודאות לגבי כוונות הרוסים להשתלט גם על האי קוג׳ה הסמוך גרמה להכרזת מצב חירום בצי היפני .המתיחות שככה לבסוף עקב התפרצות מרד הבוקסרים בבייג׳ינג .ההתמקדות הרוסית במנצ׳וריה חיזקה את העניין היפני בקוריאה, אם כי חשש להתערבות משולשת נוספת לא רק הוביל לפסילת הצעות להשתלטות | 50מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! בכוח על חצי־־האי אלא אף לבחינת האפשרות לחדירה למחוז פוגייין במזרח סין, שניצב אל מול המאחז היפני בפורמוזה .בשנים הספורות שבין מרד הבוקסרים ופרוץ המלחמה בין רוסיה ליפן דנו נציגיהן על מספר חלופות באשר לשליטתן בקוריאה. האחת היתה חלוקת קוריאה ביניהן ,השנייה -הפיכת קוריאה לאזור ניטרלי בערבות בינלאומית ,והשלישית -החלפת מנצ׳וריה בקוריאה ,דהיינו הכרה הדדית בשליטה יפנית בקוריאה ורוסית במנצ׳וריה .עליית כוחה של יפן בקוריאה צמצמה את החלופות ,ובקיץ 1900סירבו היפנים להצעה רוסית לחלק את קוריאה ,וכך השיבו גם להצעה מינואר 1901להפיכת קוריאה לאזור נייטרלי .בטוקיו העדיפו עתה מרבית הפוליטיקאים ,ועמם גם נציגי מספר אגודות לאומיות ,את הנוסחה של החלפת מנצ׳וריה בקוריאה ,ולא ראו טעם בוויתור על ההגמוניה היפנית בחצי״האי הקוריאני 23 שעה שהרוסים הולכים ומשתלטים על חלקים נרחבים ממנצ׳וריה. במחצית הראשונה של 1901גברה ההתנגדות הבינלאומית בכלל והיפנית בפרט לאחיזה הרוסית במנציוריה .הרוסים התקשו להגיע להסכם עם סין ואף־על־פי שהיו מוכנים להסיג את כוחותיהם ממנצ׳וריה האטו שיקולים ביטחוניים ולוגיסטיים את תגובתם .גם ויכוחים פנימיים בקרב מקבלי ההחלטות ברוסיה לא תרמו להאצת הנסיגה .בעוד ויטה טוען שמשמר הרכבת לבדו יספיק לשמירה על המסילות ,התנגד שר־המלחמה אלכסיי קורופטקין לנסיגה מוחלטת ,אך לא תמך גם בסיפוחו של האזור .הלחץ על רוסיה פחת בספטמבר באותה השנה ,עם החתימה על ״פרוטוקול הבוקסרים״ אשר השיב את הקיסר הסיני לבירה ,הסדיר את תשלום הפיצויים של סין למעצמות ,וקבע את שלבי הנסיגה של הצבא הרוסי ממנצ׳וריה בתוך שנה וחצי. מבחינת יפן ,נועדה להסדר חשיבות נוספת ,שכן עתה שבה שאלת קוריאה לסדר היום ,ולאחר כישלון ההצעות הרוסיות הגיע תורה של טוקיו ליזום .קצורה טרו ,בן חסותו של ימגטה ,שהתמנה לראש־ממשלה באביב ,1901ראה בהפיכת קוריאה למדינת חסות יפנית את אחת המטרות העיקריות של הקבינט שבראשותו .יחסית לקודמיו בתפקיד ,הוא היה צעיר ומשוחרר מהחששות מהמערב .שנים ספורות קודם לכן ,במהלך מלחמת סין־יפן הראשונה ,קצורה שירת עדיין כקצין שדה בכיר, ובתפקידו המדיני החדש היה הראשון שלא השתייך לחבורה המנהיגים שחוללה את , מהפכת מייגיי .בסוף אותה השנה יצא ראש־הממשלה לשעבר איטו הירובומי לסט פטרסבורג לשיחות על עתיד האזור .הוא הציע שרוסיה תכיר בהגמוניה יפנית בקוריאה מתוך ציפייה ,שאכן התגשמה ,לדרישה נגדית מצד הרוסים להכרה בהגמוניה שלהם במנצ׳וריה .הרוסים ,עם זאת ,דרשו מהיפנים לא לעשות שימוש צבאי בקוריאה, דרישה שלא היתה לרוחם של היפנים שראו בקוריאה את המאחז הצבאי העיקרי שלהם באסיה .יתרה מזאת ,במברק לאיטו הבהיר ראש־הממשלה קצורה שלאור פרק 51 | 2 ההתפתחויות במנציוריה במשך השנה אין יפן יכולה להפגין חוסר עניין במעשי הרוסים במנצ׳וריה כבעבר ,גם אם אלה מוכנים לתת ליפנים יד חופשית בקוריאה. לפיכך דחה איטו בדצמבר 1901את ההצעות הרוסיות ,אם כי הוסכם ששני הצדדים 24 ימשיכו לדון בנושא. כישלון השיחות בסט׳ פטרסבורג הפך מקור לדאגה ואף עלבון ,כאשר נודע לרוסים בראשית 1902שיפן ובריטניה חתמו על הברית האנגלו־יפנית .המגעים לכריתת ברית החלו עוד קודם לכן ,שעה שיפן חשה שהמשבר עם רוסיה בלתי־ נמנע ולכן עליה לארגן לעצמה תמיכה בינלאומית .בריטניה נזקקה גם היא לבעלת־ ברית במזרח אסיה שתסייע לה במאבקה רב־החזיתות בהתפשטות הרוסית ברחבי אסיה .נוסף על כך נזקקה בריטניה לבעלת־ברית שברשותה צי מודרני ,מאחר שבאותה עת נתקלה בקשיים פיננסיים שהעמידו בספק את יכולתה להמשיך ולשאת בהוצאות הגדולות שנדרשו על מנת לקיים את ״התקן הכפול היתר״ בעולם בכלל ובמזרח אסיה בפרט )ראו פרק .(8תכניות הבנייה של צרפת ורוסיה ,ובמיוחד ההתעצמות הימית הרוסית במזרח אסיה ,רק חיזקו את חששות הבריטים ואת נטייתם לעבר ברית עם יפן .מבחינתה של יפן ,הסעיף החשוב ביותר בברית היה זה שבו הבטיחה בריטניה את הנייטרליות שלה במקרה שיפן תצא למלחמה ,ואת התערבותה במקרה שמעצמה נוספת תתערב לטובת רוסיה .הסיכויים שתרחיש מעין זו יתגשם היו נמוכים ,והברית היתה על־כן ערובה שמלחמה באזור תיוותר מוגבלת ליפן ורוסיה בלבד .בכך מנעה הברית מסכסוך מקומי להפוך למלחמה אירופית כוללת כפי שאירע ב־ .1914יפן לא ראתה בחתימה על הברית סיבה להפסקת השיחות 25 ברוסיה .להפך ,עתה היא היתה בעמדה איתנה יותר במהלך המשא־ומתן. לרווחת היפנים והבריטים ,ובלחץ הסינים ,הגיעה רוסיה באפריל 1902להסכם עם סין על הסגת כוחותיה ממנציוריה בשלושה שלבים ,במרוצת 18החודשים הבאים. מקורות שונים רומזים עם זאת ,שרוב מקבלי ההחלטות בסט ,פטרסבורג התכוונו מלכתחילה לא להשלים את הנסיגה .באוקטובר ,בעת ביצוע השלב הראשון כמתוכנן, סיים ויטה סיור ממושך במנצ׳וריה בשליחות הצאר ,ועם שובו הגיש דיךוחשבון ובו מסקנותיו לגבי פיתוח האזור והמשך הנסיגה .הצאר ,כמרבית שריו ,תמך בסיפוח עתידי של מנצ׳וריה .בנובמבר הוא שיגר לאזור מבקר נוסף ,הפעם את היזם הכריזמטי וקצין הצבא בדימוס אלכסנדר בזזבךזוב ,שיציאתו בישרה את עליית קרנו ,או לחלופין את נפילתו של ויטה .השלב השני לנסיגה ,שהיה אמור להתבצע באפריל ,190326 נדחה כצפוי ,בניסיון להשיג ויתורים נוספים מהממשלה הסינית. | 52מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! השנה האחרונה :הידרדרות לעבר מלחמה אי־ביצועו של השלב השני בנסיגה הרוסית תאם היטב ,מבחינת היפנים ,את הידיעות על התחדשות העניין הרוסי בקוריאה .בראש התומכים במהלך זה בסט׳ פטרסבורג עמדו בזוברזוב ואנשי חוגו שהטילו ספק בהיגיון שבהתמקדות במנצ׳וריה ודחקו לשיבה לקוריאה .בפברואר 1903ביקשו הרוסים מהכתר הקוריאני זיכיון להנחת מסילת־ברזל מסיאול צפונה ,עד הגבול בנהר יאלו .כעבור חודשיים נודע ליפנים על הקמת תחנה רוסית בקרבת שפך היאלו ,שנועדה לכאורה לשינוע בולי עץ. קצינים יפנים שעקבו אחר הפעילות הרוסית העריכו שיש לרוסיה כוונה להשתלט בכוח על שתי גדות היאלו ,לכבוש את צפונה של קוריאה ואולי אף לצאת למלחמה נגד יפן .ההערכות הובילו את המטה הכללי של הצבא היפני לדיון מקיף על המצב הביטחוני ב־ 8ביוני ,1903ומזכר שהופץ בעקבות הדיון תהה אם רצוי לעצום עין נוכח אי־עמידתה של רוסיה בהתחייבותה לנסיגה במנצ׳וריה .באופן מעשי ,הציע המזכר פעולה משותפת עם בריטניה וארצות־הברית ודרישה מפורשת לנסיגה רוסית. במקרה של אי נכונות של שתי המדינות להצטרף ,על יפן לפתוח בשיחות עם רוסיה לבדה ,ובמקרה של כישלון השיחות עליה לנטוש את הדיפלומטיה ולהשיג את מטרותיה באמצעות צבאה .המזכר לא זכה לתמיכת הצי ,אך הגיע לידיו של הקיסר גם בלעדיה .הרוסים חשו את מתיחות יריביהם וביוני שגרו לטוקיו את שר המלחמה אלכסיי קורופטקין .הביקור נועד לסייע ליצירת רגיעה זמנית אך השיחות בין שני 27 הצדדים לא התפתחו לכלל הסכם. בשל תחושת החירום ביפן התכנסה גם המועצה הקיסרית ב־ 23ביוני .נימת הדוברים ,שכללו כמה מהשרים ,חמשת המדינאים הבכירים הנקראים גנרל ,והקיסר, היתה פשרנית יותר והתוכן לא עסק במלחמה אלא בצורך לנצל את המשבר במנצ׳וריה לטובתה של יפן על מנת לפתור אחת ולתמיד את בעיית קוריאה .ראש־הממשלה קצורה היה משוכנע ,כמו רבים מעמיתיו בצבא ,שיפן תיאלץ להילחם ברוסיה ,אך חרף חילוקי־הדעות בחוגים הפוליטיים ביפן ומחוצה להם באשר לתגובה הרצויה, הודיע הנציג היפני בבירה הרוסית כעבור חודש שיפן מעוניינת להחליף דעות באשר 28 לאינטרסים של המדינות במנצ׳וריה ובקוריאה; בסט׳ פטרסבורג חל באותה עת מפנה מסוים ביחס למזרח אסיה ,שהשתקף בחילופי הגברי בחצר הצאר .מחד גיסא סר חינו של ויטה ,שהתמקד בפרויקטים אזרחיים ,נטה לפשרנות פוליטית והתנגד למהלך צבאי ,ומאידך גיסא זרח כוכבם של שני אישים הרפתקנים ומיליטנטיים ,היזם בזוברזוב ובךדודו אלכסיי אבצה, שמונה לתפקיד מזכיר ״ועדת המזרח הרחוק״ .השניים דחפו למדיניות חוץ קשוחה יותר ולהשגת זיכיונות נוספים בקוריאה וזכו לתמיכת גיסו של הצאר ויריבו של פרק 53 | 2 ויטה ,הדוכס הגדול אלכסנדר מיכאלוביץ .,סיבה נוספת למפנה היתה כלכלית ,שכן ב־ 1903הושלמו רוב חלקי קו הרכבת הטרנס־סיבירית והסתעפויותיו במנציוריה, ולמרות שלא נכנסו עדיין לשגרת פעולה קשה היה להתעלם מהיתרונות הכלכליים והצבאיים שעמדו להיפתח בפני הכלכלה הרוסית .אף־על־פי־כן ,רוסיה לא ראתה צורך לפתוח בהכנות למלחמה שכן מעטים בסט ,פטרסבורג האמינו שליפנים כוונות לצאת להתמודדות חזיתית עמם .ליתר ביטחון ,בחן הצבא הרוסי ביוני את כשירות קו הרכבת החדש להובלת גייסות ,ושלח לזירה שתי חטיבות רגלים ושני גדודי ארטילריה .גם הצי תגבר את הכוח הימי בפורט ארתור במהלך הקיץ ,אם כי היו אלה צעדים בעלי משמעות צבאית מוגבלת שלא גרמו להסלמה. חשיפת הפעילות הרוסית בצפונה של קוריאה לא היתה פרי דמיונה של התעמולה היפנית .חברה רוסית ,שבה היה לבזוברזוב חלק ,אכן הקימה באביב 1903משרדים ביונגמפו ,על הגדה הקוריאנית של שפך היאלו .היה ברור שחשיפת המיזם תגרור מחאות יפניות וגם ברוסיה היו שהתנגדו לו ,ביניהם ויטה ,קורופטקין ,ושר־החוץ , ולדימיר למסדורף .באפריל התקיים דיון בעניין זה בדרגים הבכירים ביותר בסט פטרסבורג ,ובסיכומו החליט הצאר לשגר את קורופטקין לבחון מקרוב את המצב במזרח אסיה ,אך בו בזמן המשיך לתמוך בפעילות היזמים הרוסים בקוריאה ובמנצ׳וריה .קורופטקין לא היה שותף לתמיכת הצאר ,ובהגיעו לפורט ארתור קיים דיון במצב שבו נטלו חלק נציגיהם הבכירים של הממשלה והצבא באזור .מסקנתם היתה שאל לממשלה הרוסית לתמוך מתקציבה במיזמים מסחריים ,ומנגד יש להשלים את הנסיגה ממנצ׳וריה אם סין תמלא את דרישות הממשלה .בניסיון נוסף לגשר בין הנצים ולעודד את הפעילות הרוסית באזור ,מינה הצאר ב־ 12באוגוסט את האדמירל יבגני אלכסייב לתפקיד החדש של נציב המזרח הרחוק ,ושלח אותו לפורט ארתור. אלכסייב היה אמור לנהל במישרין את ענייניה של רוסיה באזור ,אם כי סמכויותיו לא הוגדרו במלואן .שבועיים לאחר מכן השלים הצאר סבב מינויים שכלל גם את פיטוריו של ויטה מתפקידו .קורופטקין ולמסדורף היוניים יחסית חשו גם הם כי סר חנם והגישו את התפטרותם ,אך שוכנעו להסירה .מכאן ואילך הצטמצמה השפעתם הממתנת ,ומדיניות החוץ של רוסיה הדהדה בשני קולות תוקפניים מבעבר ,האחד בבירה והשני בפורט ארתור. המפנה במדיניות הרוסית בא לידי ביטוי גם ביחסים עם סין ,ובסתיו 1903הפסיק הנציב אלכסייב את המשא־ומתן בדבר הנסיגה וערך במוקדן מצעד ראווה בהשתתפות הגייסות שהיו אמורים לעזוב את העיר .באשר ליפן ,ביום כניסתו של אלכסייב לתפקיד ניאות שר־החוץ הרוסי לקבל מהנציג היפני בסט׳ פטרסבורג את הצעות ממשלתו שכללו הכרה בזכויות היתר של רוסיה במנצ׳וריה לאחר שכוחותיה ייסוגו | 54מלחמת רוסיה-׳פן ומורשתה מהמקום ודרישה להכרה רוסית דומה בזכויות היתר של יפן בקוריאה .משרד־־החוץ הרוסי הגיב בהצעה נגדית לקיים את השיחות בטוקיו ורמז ,באופן שפגע ביפנים, שאין מי שיקיים את השיחות עקב חופשת הקיץ .היפנים ניאותו להצעה ,ובספטמבר נפתח בטוקיו משא־ומתן בניהולם של שר החוץ קומורה ג׳וטרו והברון רוזן ,שגריר רוסיה ביפן .המענה הרוסי שהוגש בראשית אוקטובר אכזב את היפנים :הוא כלל את הפיכת חלקה הצפוני של קוריאה מעבר לקו הרוחב 39לאזור נייטרלי ובתמורה את הוצאת מנציוריה מחוץ לתחום העניין של יפן .הרוסים לא כללו בהצעתם התחייבות כלשהי לגבי נסיגת כוחותיהם .ב־ 30באוקטובר הגישו הנציגים היפנים תיקונים להצעה הרוסית שצמצמו את השטח הנייטרלי בקוריאה ,העבירו את קו הגבול המערבי לתוך שטח מנציוריה וכן דרשו הכרה בזכויות המסחריות של יפן במנציוריה. במהלך 1903גברה בהנהגה היפנית התחושה שהרוסים מנסים להרוויח זמן. אלה אכן לא מיהרו להשיב ולמורת רוחם של היפנים ,הצאר נעדר מהבירה עד נובמבר .הוא היה לכאורה עסוק באותה עת בבעיות דיפלומטיות בזירה האירופית וגם טרוד בשל מחלת רעייתו .בד בבד התחולל בטוקיו מחול שדים סביב המיזם הרוסי על שפך היאלו ,אשר הלך וגבר עם הגעת הידיעה על הימצאות עמדות ירי במקום .בתחילת דצמבר 1903התאגדו מפלגות האופוזיציה בטוקיו נגד ממשלתו של קצורה בטענה שאין היא עושה די מול האיום הרוסי .ההזדמנות לפעולה הגיעה ב־ 11בדצמבר ,כאשר רוזן העביר את התשובה הרוסית .זו לא כללה שינוי משמעותי לעומת ההצעה הקודמת ונמנעה מלהזכיר את מנציוריה ,שנחשבה עניינן של סין ורוסיה בלבד .היתה בכך דחייה של נוסחת ההחלפה היפנית של קוריאה בתמורה למנצ׳וריה ללא הצעת פשרה חלופית .בטוקיו השתררה תחושה שאין למשבר פתרון דיפלומטי ,אם כי ב־ 21בדצמבר הוגשה לרוסים הצעה שהוגדרה כסופית וכללה בתוכה גם את נושא מנצ׳וריה .בה בעת אישרה הממשלה תזכיר מאת הצבא לגבי האפשרות לשיגור משלחת צבאית לכיבוש קוריאה .בדיונים פנימיים שנועדו ליצור בסיס הסכמה רחב הבהיר קצורה שאין בכוונתו לצאת למלחמה על מנצ׳וריה אלא אם כן הצעות יפן לגבי קוריאה יידחו על הסף .ההכנות למלחמה נמשכו עם זאת ללא ליאות .במהלך דצמבר אוחדו שתי השייטות של הצי היפני תחת פיקוד משותף, ולקראת סוף החודש התנהלו דיונים מקיפים בדרגים צבאיים שונים לגבי המלחמה הקרבה נגד רוסיה. מנגד ,בסט׳ פטרסבורג התנהלו הדברים על מי מנוחות .ב־ 28בדצמבר נפגש הצאר עם כמה משריו לדון בהצעות היפניות ,והנימה הכללית בפגישה היתה של רצון להימנע ממלחמה ,לפחות לפי שעה ,מתוך הבנה שהזמן משחק לטובתה של רוסיה וקו הרכבת הטרנס־סיבירית שעמד לפני הפעלה מלאה תוך זמן קצר יהיה פרק 55 I 2 לעזר לכל מאמץ מלחמה עתידי .יחד עם זאת ,שררה בפגישה תחושה עמוקה של ביטחון בכוחה של רוסיה לעמוד בפני התקפה יפנית תוך הישענות על הכוחות המוגדלים שנמצאו באזור מאז מרד הבוקסרים .מקצת המשתתפים התנגדו להסתבכות בסכסוך שעה שהמתיחות הפנימית גוברת ,אם כי היו רבים שחשבו אחרת .שר־ הפנים פלבה ,למשל ,השמיע כנראה בשלב זה את הערתו הידועה לשמצה שרוסיה זקוקה ״למלחמת ניצחון קצרה .,,למרות שלא היתה תמימות־דעים על התגובה להצעה היפנית ,סוכם שמשרד החוץ יעשה מאמץ להרגיע את יפן ומסר כזה אכן הועבר על־ידי השגריר רוזן בטוקיו ב־ 6בינואר .1904במסר הרוסי לא היו חדשות מרעישות .הוא שב והזכיר את הצורך ביצירת אזור ניטרלי בקוריאה ובהכרה יפנית במנציוריה כמחוץ ״לתחום העניין שלה / ,והציע שרוסיה לא תפריע ליפן ,או לכל כוח אחר ,למצות את הזכויות שהוענקו להם במקום לפי הסכמים עם סין ,״פרט 29 לייסודם של יישובים״. קרוב לוודאי שלפני מרד הבוקסרים היה המענה הרוסי מספק את היפנים .עתה, ארבע שנים לאחר מכן ,הוא נראה כמתעלם מהמציאות שנוצרה בעקבותיו .בכל הדרגים הפוליטיים בטוקיו נוצר קונסנסוס שהרוסים אינם מוכנים להתפשר ואין לסמוך עליהם .הלחצים למלחמה גברו ועמם המודעות לממד הזמן .החורף סיפק יתרון ליפנים משום שנמל ולדיווסטוק קפא ונחסם לתנועת כלי שיט .ב־ 12בינואר 1904התקיימה בטוקיו ועידה קיסרית נוספת ובה נקבע שרוסיה לא עשתה ויתורים משמעותיים בקוריאה ואינה מוכנה להיכנס למשא־ומתן על מנציוריה בעודה מנסה לבנות את כוחה הצבאי שם .למחרת שלחו היפנים אולטימטום ובו נכונות לקבל את ההצעות הרוסיות בדבר מנצ׳וריה אם רוסיה תסכים לתנאים דומים בדבר קוריאה. האולטימטום היפני ,שהגיע לסט ,פטרסבורג ב־ 16בינואר ,לא זכה להתייחסות מידית וייתכן שלא הובן כאולטימטום .יתירה מזאת ,הדיווחים על תנועת כוחות יפנים אף הקשיחו את העמדות הרוסיות. הציבור ביפן סער ככל שההכנות למלחמה נמשכו .רוחות המלחמה הביאו את הפטריוטיזם לשיאים שלא נודעו עד אז ועמו גברו הלחצים לפעולה צבאית .ב־21 בינואר כתב השגריר האמריקני בטוקיו ,לויד גריסקום ,״שלא תהיה זו הגזמה לומר שאם לא תפרוץ מלחמה תהיה בכך אכזבה קשה לפרט היפני מכל שדרות החברה. העם נמצא במתיחות כזאת שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך זמן רב״ .בניסיון לעצור את ההסלמה הצהיר הצאר ב־ 27בינואר שאם כוחות יפנים ינחתו מדרום לסיאול ,רוסיה לא תראה בכך עילה למלחמה ,ומבחינתה יפן יכולה להשתלט על קוריאה עד שרשרת ההרים שממזרח לאגן נהרות היאלו והטומן .ניסיונות הרוסים להרוויח זמן נמשכו עד הרגע האחרון. | 56מלחמת רוםיה-יפן ומורשתו! ב־ 31בינואר הודיע שר־החוץ למסרורף לשגריר היפני קורינו שינאיצ׳ירו שמוקדם עדיין לדעת מתי תהיה בידיו תשובה .יומיים לאחר מכן שיגר קורינו מסר לטוקיו ובו הבהרה שאין לרוסים כל כוונה לענות ,אולם באותו היום אישר הצאר תגובת־נגד רוסית לאולטימטום והעבירה לטוקיו דרך פורט ארתור .בתגובה היתה אמנם התייחסות למנצ׳וריה ,אך לא היה בה שינוי עמדה משמעותי ,חרף התחושה של היסטוריונים רוסים מאוחר יותר שהיתה בה מידה של ״נדיבות״ .המסר הגיע לטוקיו רק ביר בפברואר ,אף כי תמציתו נשלחה על־ידי השגריר היפני כבר יומיים קודם לכן .היה זה מאוחר מדי .זה כשבוע נמצאו הצבא והצי היפני בעיצומן של ההכנות האחרונות למלחמה ,ויום קודם ,ב־ 6בפברואר מסר קורינו הודעה על ניתוק היחסים והחל בהכנות לעזוב את סט׳ פטרסבורג .באותו היום הוזמן גם השגריר רוזן למעונו של שר־החוץ היפני וקיבל הודעה זהה .בהודעתה האשימה יפן את רוסיה בדחיית התגובה באופן בלתי מוסבר ,וקבעה שקשה לקשר בין הפעולות הצבאיות 30 של רוסיה וכוונותיה המוצהרות לשלום. ביום ניתוק היחסים יצא הצי המשולב של יפן לעבר חופי קוריאה עמוס לעייפה בחיילי רגלים מהארמיה הראשונה .לא זו בלבד שהנספח הימי הרוסי בטוקיו קיבל את הידיעה על כך בתוך שעות ספורות ,אלא גם ניחש נכונה לאן פני הצי מועדות. הוא מסר את הידיעה לשגריר אך זה היה חסר־אונים .קווי התקשורת אל מחוץ ליפן כבר נותקו והידיעה הגורלית נותרה ללא שימוש .יומיים לאחר מכן ,ב־ 8בפברואר, פרצה המלחמה ,כשכוחות צבא יפנים נחתו בצ׳מולפו ,בקרבת הבירה הקוריאנית, ואניות הצי החלו לתקוף את נמל פורט ארתור .הכרזת המלחמה מצדה של יפן )ראו בנספחים( פורסמה כעבור יומיים אולם לא היה בה יותר מאשר הליך רשמי 31 בלבד. האם המלחמה היתה בלתי״נמנעת? המלחמה נבעה ביסודה מסכסוך טריטוריאלי על שטחים בעלי משמעות ביטחונית וכלכלית לעתידן של שתי האומות .לסכסוך לא היה רקע מוסרי ואפילו הגורם האתני והגזעי בו היה מוגבל .שתי האומות המעורבות היו מוכנות לפגוע בריבונותן של המדינות שהיו בעלות השטחים השנויים במחלוקת ולגזול אותם ללא היסוס. חרף התחושה הדטרמיניסטית של כרוניקה ידועה מראש ,ניתוח של כל אחת מרמות הזמן מרמז שהמלחמה לא היתה כורח המציאות וניתן היה למנעה כמעט עד שבוע טרם פריצתה. היפנים הפגינו רגישות גדולה יותר למהלכי יריביהם עקב קרבתו הגיאוגרפית של אזור המריבה לאיי הבית שלהם ובשל תחושת הפגיעות שפיעמה בהם זה יובל פרק 57 | 2 שנים .בשלהי המאה ה־ 19התאפיינה האומה היפנית בשילוב נפיץ של חשש כבד מפני אימפריאליזם זר מחד ומביטחון עצמי הולך וגובר ורצון להכרה בינלאומית מאידך .התגובה כלפי ההתפשטות הרוסית בקוריאה ומנציוריה התבטאה אפוא בהסלמה שכללה מחאה ותחרות גלויה ,דרישה למשא־ומתן ,ולבסוף מלחמה .בעשור שקדם למלחמה נבעה ההסלמה פחות ממעשי הרוסים באזור ויותר מביטחונה העצמי של יפן ,שהתבסס על הגידול הדרמטי בצבא והצי מאז סיום מלחמת סין־יפן הראשונה ומהתמיכה הבריטית שסייעה לבודד את היריב .גורם נוסף להסלמה בתגובה היפנית, בייחוד בחודשים שקדמו למלחמה ,היה לחץ הזמן .מלחמה עם רוסיה בשלב זה היתה הרת סיכונים ,אך בד בבד היה גם ברור למקבלי ההחלטות היפנים שבתוך כמה חודשים או לכל היותר שנים ספורות ,לאחר שהרוסים ישלימו את מסילת־ הברזל ויגדילו עוד יותר את מצבת כלי השיט שלהם בזירה ,לא תוכל עוד יפן להתמודד עמם .מבחינת יפן היתה זו לפיכך ההזדמנות האחרונה למהלך צבאי. במהלך הידרדרות היחסים בין שתי האומות היתה רוסיה הצד הסביל ,אולם סבילותה מזכירה מתאגרף מנוסה הדוחק ביריב תמים להנחית עליו את המכה הראשונה בטרם ישיב לו מנחת זרועו .רוסיה לא רצתה במלחמה באותה עת ,אולם מנהיגיה ידעו היטב שההתפשטות הרוסית באזור ונכונותם המוגבלת לשאת ולתת על כך עם יפן גרמו להסלמה .לא היתה בכך סתירה .הם האמינו שיוכלו לתזמן את ההתמודדות כך שתתנהל במועד ובמקום הרצויים להם .בחינה מדוקדקת של התנהגות מקבלי ההחלטות ברוסיה מעלה שלא ציפו להתמודדות צבאית ,מכיוון שהעריכו שיפן ,או כל כוח אחר במזרח אסיה ,לא תתייצב למאבק חזיתי נוכח ההילה שאפפה את כוחה הצבאי של רוסיה .הכשל בצד הרוסי היה אמנם של מנהיג בודד אך הוא שיקף את רפיסותה של תפיסה שלמה .״הקונספציה ,,הרוסית בדבר אי הסבירות של מלחמה אזורית היתה מעוגנת לא רק בתפיסה עצמית מנופחת אלא גם בזלזול עמוק באויב .מאחורי תפיסה זו עמדה ההנחה שלרוסים שליטה על לוח הזמנים ובכך השפיעה על התגובה האיטית להצעות היפניות ועל אי־הנכונות לפשרות .לתפיסה זו היה בעקיפין תפקיד גם בחיזוק התפיסה בקרב היריב היפני שאין טעם במשא־ ומתן ושהפתרון היחיד הוא צבאי. המקור ליריבות העיקשת בין שתי המדינות היה לכאורה קוריאה ,חצי־אי שנפילתו בידי כוח זר נתפסה על־ידי היפנים כ״פגיוך בלב אומתם .אף־על־פי־כן ,רוב המלחמה התנהלה במנציוריה ,שלכיבוש חלקה הדרומי הקדישו היפנים את מרב המאמצים כבר בתחילת המלחמה .כיבושו של חצי־האי ליאודונג הוצג באותה עת כנקמה יפנית על גזלתו מידיהם בידי כוחות ״ההתערבות המשולשת״ עשר שנים קודם לכן ,אך ספק אם מניע רגשי זה היה הסיבה העיקרית .שנים ספורות לפני !יפן ומורשתו- | מלחמת רוםיה58 לאחר שיפן, עתה.המלחמה מנציוריה לא נכללה כלל בתכניות ההתפשטות היפנית באופן זה. גבר תאבונה לשטחים נוספים,החזירה לעצמה את השליטה בקוריאה לא רק, קרי,ניתן לראות באימפריאליזם היפני גורם חשוב נוסף לפרוץ המלחמה רצון להגן על קוריאה אלא גם נכונות להסתכן במאבק על שטחים נוספים ולהפוך באמצעותם לכוח הגמוני במזרח אסיה. הערות George Alexander Lensen, The Russian Push toward : 1 . רוסית בסיביר ראו Japan: Russo-Japanese Relations, 1697-1875 (Princeton, 1959), pp. 14-22; W. Bruce Lincoln, The Conquest of a Continent: Siberia and the Russians (New York, 1994) Robert J. : התזה של קרנר מופיעה בספרו.Drang nach Osten : 2 בגרמנית/ , ״הדחף למזרח . Kerner, The Urge to the Sea: The Course of Russian History (Berkeley, 1926) Ronald R Toby, State and Diplomacy in Early Modern Japan : 3 . על תקופת ההסתגרות ראו (Princeton, 1984) Lensen, The Russian Push , pp. 26-28 : 4 . על רמביי ראו Lensen, The Russian Push, pp. 53-54; Kuno Y o s h i : ^ לחדירת רוסיה לאיים הקורילים Saburo, Japanese Expansion on the Asiatic Continent: a Study in the History of Japan with Special Reference to Her International Relations with China, Korea, and Russia, 2 vols. (Port Washington, New York, 1937) Lensen, The Russian Push, pp. 96-120 :על המפגשים הראשונים בין נציגי יפן ורוסיה ראו Lensen, The : 5 . Russian Push, pp. 140-256 Vasilii Mikhailovich Golovnin, Memoirs of a Captivity in Japan, :על גולובנין ראו בספרו during the Years 1811,1812, and 1813; with Observations on the Country and the People (London, 1824) : וביתר פירוט.Lensen, The Russian Push, pp. 308-344 : 6 . תו של פוטיאטין ראו George Alexander Lensen, Russia's Japan Expedition of1852 to 1855 (Gainseville, 1955) Lensen, The Russian Push toward Japan, pp. 425-446 : Eric Hobsbawm, The Age of Empire: 1875-1914 (New Y o r k 7 , : . 8 על ההסכם ראו . האימפריאליזם ראו 1987), p. 59 seikan-ron : 9 . בשמה היפני Donald Caiman, The Nature and Origins ofJapanese :על הוויכוח על הפלישה לקוריאה ראו Imperialism (London, 1992) Peter Duus, The Abacus and the Sword (Berkeley, 1995), p. 23 .10 Duus, The Abacus and the Sword, pp. 69-70 .11 Steven Marks, Road to Power: The Trans- : 1 2 . טת אצל 59 I 2 פ ר ק Siberian Railroad and the Colonization ofAsian Russia, 1850-1917 (Ithaca, NY, 1991), p. 104 Ian Nish, The Origins of the Russo-Japanese War (London, 1985), p. 17 על נתוני הרכבת ראו Marks, Road to Power, Lincoln, The Conquest of a :לפרטים נוספים על בניית הקו ראו Continent, pp. 223-256 Boris Alexandrovich Romanov, Russia :הגדרת תפקידו של ויטה מופיעה אצל רומנוב בספרו in Manchuria, 1892-1906 (Ann Arbor, 1952), pp. 256-257 Duus, The Abacus and the Sword, p. 137 : George Alexander Lensen, Balance ofIntrigue: International Rivalry : 1 3 . טה מצוטט אצל 1 4 . ד הטונגהק ראו in Korea and Manchuria, 1884-99, 2 vols. (Tallahassee, Fla., 1982), I: 118-140 Hayashi Tadasu, Ato wa mukashi no ki ( T o k y o , : 1 5 . 1970), p. 69 Stewart Lone, Japan's First Modern War: :לתיאור המהלכים הצבאיים במלחמה זו ראו Army and Society in the Conflict with China, 1894-95 (New York, 1994) Richard Austin Thompson, ״The Yellow Peril, 1890-1924." : 1 6 ראו,, הובה . Ph.D. dissertation (University of Wisconsin, 1957) , סר,ההבחנה לגבי הזלזול ביפן גם אחרי המלחמה מופיעה ביומנו של הנציג הבריטי בבייג ינג Ernest Satow, Korea and Manchuria between : ראו,1903 , בדצמבר24 ונכתבה ב־,א מ ס ט סטו Russia and Japan, 1895-1904: The Observations of Sir Ernest Satow (Tokyo, 1966), p. 245 Ian Nish, ,,Japan : 1 7 . and European brinkmanship," in Ian Nish (ed.), Collected Writings of Ian Nish, 2 vols. (Richmond, 2002), I: 64-71 Mutsu Munemitsu, Kenkenroku: A Diplomatic of the Sino- :לשיקולי הממשלה היפנית ראו Record Japanese War, 1894-95 (Tokyo, 1982), pp. 248-254 Lensen,: והמשך הדיונים על הפיצויים שתשלם סין ליפן ראו,, על ״ההתערבות המשולשת Balance of Intrigue, 1:282-354 Lensen, Balance of i n t r i g u e , : 1 8 . 11:531-574 Lensen, Balance of Intrigue, 11:477-513 : 1 9 . נית ראו Roger F. Hackett, YamagataAritomo in the Rise ofModern :על חלקו של ימגטה בהסכם ראו Japan, 1838-1922 (Cambridge, 1971), p. 174 Nish, The Origins, pp. 31-32 :לפרטים נוספים על ההסכם ראו Andrew Malozemoff, Russian Far Eastern Policy, 1881- : 2 0 . 1904, With Special Emphasis on the Causes of the Russo-Japanese War (Berkeley, 1958), pp. 97-99; David MacLaren Mcdonald, United Government and Foreign Policy in Russia, 1900-1914 (Cambridge, 1992), pp. 9-75 Peter Gatreii, Government, industry and :על מדיניות ההצטיידות הרוסית ותגובת בריטניה ראו ר ראו !יפן ומורשתו- | מלחמת רוםיה60 Rearmament in Russia, 1900-1914 (Cambridge, 1994), pp. 20-24 Lensen, Balance of intrigue, 11:707-795 :על חכירת ג׳יאוג׳ו ופורט ארתור ראו (man-21.דוקטרינת ההחלפה של מנציוריה בתמורה לקוריאה ידועה גם בשמה היפני מן־קן קוקן kan kokan) Nish, The Origins, p. 47 :לפרוטוקול הסכם נישי־רחן ראו Baron Roman Romanovich :על זווית הראייה הרוסית בהסכם ראו בזיכרונותיו של הנציג הרוסי Rosen, Forty Years of Diplomacy, 2 Vols. (New York, 1922), I: 159 Ivan Morris, Nationalism and Right Wing in Japan (London, 1 9 6 0 ) : 2 2 . Nish, The Origins, pp. 97-100 : 2 3 . על האגודה ראו ראו Ian Nish, The Anglo-Japanese :לגבי התמיכה הבריטית המשמעותית בעת המצור בבייגיינג ראו Alliance: The Diplomacy of Two Island Empires, 1894-1907( London, 1966), pp. 83-88 Tokutomi Iichiro, Koshaku Katsura Taro den (1917) II: 995 : 2 4 . על דעתו של קצורה Stewart Lone,:לתיאור נוסף של התקופה מזווית הראייה של דאש־הממשלה קצורה ראו גם Army, Empire and Politics in Meiji Japan: The Three Careers of General Katsura Taro Nish, The Origins, pp. 121-123 : על דחיית ההצעות ראו.(New York, 2000) Nish, The Anglo-Japanese Alliance : Nish, The Origins, pp. 142-143 : 2 2 6 Nish, The Origins, p. 157 : Tokutomi, Koshaku Katsura Taro den, 1 1 : 1 1 5 . על ההסכם ראו . 9 ראו 2 2 7 8 . . על המזכר ראו ־ 122 קצורה היה ממובילי הקו המיליטנטי בין מקבלי ההחלטות היפנים ולמרות שלא התנגד למשא־ ומתן עם רוסיה לפחות בזיכרונותיו כתב באופן החלטי על כך ״שכאשר שני צדדים מעוניינים Katsura : ראו. ,, מלחמה הינה הדרך הטובה ביותר להשגת המטרות בשלמות,לקנות את אותם טובין Taro, Katsura Taro jiden [The Autobiography of Katsura Taro] (Tokyo, 1993), p. 273 Malozemoff, Russian Far Eastern Policy, pp. 244-245 : 2 9 . פטרסבורג ראו, סט Mcdonald, United Government (Cambridge, 1992), p. 71 :על דעות נגד המלחמה ראו הסימוכין, עם זאת.הערתו של פלבה הפכה לקלישה המציינת את התמימות הרוסית לפני המלחמה המסר הרוסי.היחידים לגביה מופיעים בזיכרונותיו של ויטה ומהימנותם לגבי פלבה מוגבלת Nish, The Origins, p. 203 :מצוטט אצל Shumpei Okamoto, The Japanese Oligarchy and the : 3 0 . Russo-Japanese War (New York, 1970), p. 96 Malozemoff, Russian Far Eastern Policy, p. 248 :על הצהרת הצאר ראו John Albert White, The Diplomacy of the Russo-Japanese :לפרטי ההצעה הרוסית ראו War (Princeton, 1964), pp. 356-358 Nish, The Origins, pp. 212-213 :להכרזה היפנית על ניתוק היחסים ראו Rosen, Forty : 3 1 . Years of Diplomacy, 1:231-232 קום מצוטט אצל
© Copyright 2024