‫בן־עמ• שילוב׳‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫תרבות והיסטוריה‬ ‫ש‬ ‫הוצאת שוקן ‪ /‬ירושלים ותל־אביב‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬פן עד אמצע המאה התשע־עשרה‬ ‫הארץ ויושביה‬ ‫יפן שוכנת על קבוצת איים בצורת קשת‪ ,‬שהקצה הצפוני שלה מרוחק כ־‪50‬‬ ‫ק״מ מן האי הרוסי סחאלין‪ ,‬והקצה הדרומי שלה מרוחק כ־‪ 150‬ק״מ מדרום‬ ‫קוריאה‪ .‬היא מורכבת מארבעה איים גדולים‪ ,‬הסמוכים זה לזה‪ :‬האי הצפוני‬ ‫הוקאידו)שעד המאה התשע־עשרה היה בו יישוב יפני דליל(‪ ,‬האי המרכזי‬ ‫הונשו‪ ,‬ושני האיים הדרומיים קיושו ושיקו־קו‪ .‬פרט לכך יש בה איים קטנים‬ ‫רבים‪ .‬קבוצת האיים של אוקינאוה‪ ,‬בדרום־מערבה‪ ,‬מגיעה עד למרחק של‬ ‫‪ 100‬ק״מ מטייוואן‪ .‬בניגוד למה שמקובל לחשוב‪ ,‬יפן אינה ארץ קטנה‪:‬‬ ‫מבחינת שטחה )‪ 378‬אלף קמ״ר( היא גדולה במקצת מגרמניה וקטנה‬ ‫במקצת מצרפת‪ .‬היא גדולה פי שניים מקוריאה‪ ,‬וקטנה פי ‪ 25‬מסין‪.‬‬ ‫אוכלוסייתה )‪ 125‬מיליון ב־‪ (1995‬היא כמחצית מזאת של ארצות־הברית‬ ‫וכעשירית מזו של סין‪ .‬יפן נמצאת באזור הממוזג של כדור־הארץ‪ ,‬בין‬ ‫קו־הרוחב ‪ 45‬בצפון )מקביל לאודסה( לבין קו־הרוחב ‪ 24‬בדרום )מקביל‬ ‫לסכר אסואן(‪ .‬האקלים בצד המזרחי שלה חם יותר בגלל הזרמים החמים‬ ‫באוקיינוס השקט‪ ,‬בעוד שבצד המערבי‪ ,‬הפונה אל עבר ים יפן‪ ,‬הוא קר יותר‬ ‫עקב הרוחות הנושבות מסיביר‪ .‬באי הצפוני הוקאידו שורר אקלים קר‪ ,‬בעוד‬ ‫שבאי הדרומי קיושו האקלים הוא סוב־טרופי‪ .‬לפיכך מרבית האוכלוסייה‬ ‫מתרכזת במישורים ובשפילות החוף של המזרח והדרום‪ ,‬ואילו הצפון‬ ‫וצפון־המערב דלילים יותר באוכלוסין‪.‬‬ ‫בגלל מיקומה באזור המונסונים שעל שפת האוקיינוס השקט נהנית יפן משפע‬ ‫של גשמי קיץ‪ ,‬אך החורף הוא קר ויבש‪ .‬מזג־אוויר זה מתאים לגידול אורז‪,‬‬ ‫הנשתל בשדות מוצפים במים בראשית הקיץ ונקצר בסתיו‪ .‬הגידול האינטנסיבי‬ ‫של האורז ביפן אפשר‪ ,‬כמו בסין‪ ,‬הפקת מזון רבה יותר ולכן גם קיום‬ ‫אוכלוסיות גדולות יותר מאשר באירופה על־פני יחידות שטח מקבילות בגודלן‪.‬‬ ‫איי יפן הם הרריים‪ ,‬ורק כ־‪ 20‬אחוזים משטחם הם אדמת מישור‪ ,‬הראויה‬ ‫‪14‬‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫לעיבוד חקלאי או להתיישבות עירונית‪ .‬אף שבמישורים ובבקעות יש תנאים‬ ‫טובים לחקלאות אינטנסיבית‪ ,‬פוקדים את יפן פגעי טבע שונים‪ ,‬כמו‬ ‫רעידות־אדמה‪ ,‬התפרצויות של הרי־געש‪ ,‬סופות טיפון ושטפונות‪ ,‬הפוגעים‬ ‫ביבולים‪.‬‬ ‫יפן ענייה במחצבים ובמקורות אנרגיה‪ ,‬אך היא סיפקה את צרכיה עד אמצע‬ ‫המאה התשע־עשרה‪ .‬אדמתה הניבה דגנים‪ ,‬ירקות ופירות; הים‪ ,‬האגמים‬ ‫והנהרות סיפקו שפע של דגה ומאכלי־ים; היערות וחורשות הבמבוק היו‬ ‫מקור עשיר לחומרי בנייה ולכלי עבודה; הפשתן‪ ,‬הכותנה ותולעי המשי‬ ‫סיפקו את צורכי הלבוש; והמכרות סיפקו את רוב המתכות הנחוצות‪ .‬שלא‬ ‫כמו בארצות הטרופיות‪ ,‬שבהן ניתן להשיג מזון ומחסה ללא מאמץ רב‪ ,‬צריך‬ ‫היה ביפן‪ ,‬כמו באירופה‪ ,‬לעמול כדי להפיק מן הטבע את מה שהוא מסוגל‬ ‫להעניק‪ ,‬ומי שעבד קשה יכול היה להפיק יותר ממי שעבד פחות‪ .‬היפנים‬ ‫גידלו בקר לצורכי חריש ותובלה‪ ,‬אך לא אכלו את בשרו‪ .‬מעט הבשר שהם‬ ‫אכלו היה של עופות ושפנים‪ .‬הם לא שתו חלב בעלי־חיים ולא אכלו מוצרי‬ ‫חלב‪ .‬התפריט שלהם‪ ,‬שהתבסס על אורז‪ ,‬ירקות ודגים‪ ,‬גרם כנראה לכך‬ ‫שהיו נמוכים ורזים משכניהם ‪ -‬אך הוא גם מנע מהם מחלות שונות‪.‬‬ ‫היפנים הם עירוב של אוכלוסייה קדומה ממוצא פולינזי עם אוכלוסייה מגזע‬ ‫מונגולי‪ ,‬שהגיעה מיבשת אסיה‪ .‬הניתוק הפיסי מן היבשת הביא למיזוגם של‬ ‫היסודות הללו ויצר מידה רבה של הומוגניות‪ .‬מצרי צושימה‪ ,‬המפרידים בין‬ ‫יפן לבין קוריאה‪ ,‬היו רחבים מספיק כדי להגן על יפן מפני פלישות מיבשת‬ ‫אסיה ‪ -‬אך צרים דיים כדי לאפשר מעבר של אנשים‪ ,‬סחורות ורעיונות‪ .‬מאז‬ ‫שיפן התאחדה כמדינה במאה השלישית לספירה‪ ,‬היא לא ידעה כיבוש זר עד‬ ‫מלחמת העולם השנייה‪ .‬עצמאות ארוכת שנים זאת סייעה לה לשמר את‬ ‫מוסדותיה העתיקים‪ ,‬מבלי שכובשים זרים יתנכלו להם‪.‬‬ ‫ה״ססור״ה ותרבות‬ ‫יפן היא אחת המדינות העתיקות בעולם‪ ,‬עם עצמאות רצופה של למעלה‬ ‫מ־‪ 1,500‬שנה‪ .‬סין עתיקה ממנה כמדינה‪ ,‬אך סין התפוררה ונכבשה על־ידי‬ ‫עמים אחרים פעמים רבות בתולדותיה‪ .‬בדומה לקוריאה ווייטנם‪ ,‬הושפעה‬ ‫יפן מן התרבות הסינית ‪ -‬אך בניגוד להן לא נכבשה מעולם על־ידי סין‪ ,‬ולא‬ ‫היוותה חלק מן הקיסרות הסינית‪ .‬במאה החמישית קיבלה יפן מסין את כתב‬ ‫הסימניות‪ ,‬ובמאה השישית קיבלה ממנה‪ ,‬דרך קוריאה‪ ,‬את הדת הבודהיסטית‬ ‫ואת הפילוסופיה הקונפוציאנית‪ .‬מאז ועד המאה התשע־עשרה ידע כל‬ ‫•פן עד אמצע המאה התשע־עשרה‬ ‫‪5‬ו‬ ‫משכיל יפני לקרוא סינית קלסית והכיר את כתביהם של הקלסיקונים הסינים‪.‬‬ ‫היפנים למדו מסין מדע וטכנולוגיה‪ ,‬שיטות ממשל ואמנויות‪ ,‬נימוסים‬ ‫וצורות התנהגות; אך הלימוד מסין לא הביא לזניחתה של התרבות המקורית‪,‬‬ ‫ושתי התרבויות‪ ,‬היפנית והסינית‪ ,‬חיו ביפן בכפיפה אחת‪.‬‬ ‫השפה היפנית קלטה את כתב הסימניות הסיני‪ ,‬שבו כל סימן מייצג מושג‪,‬‬ ‫עם מלים סיניות רבות‪ .‬העובדה‪ ,‬שניתן לבטא בה כל מושג הן במלה היפנית‬ ‫המקורית והן במלה הסינית השאולה‪ ,‬העשירה את השפה היפנית והעניקה‬ ‫לה רבדים נוספים של ביטוי‪ .‬בתחום הדת התבטא הדו־קיום התרבותי בכך‬ ‫שהדת הבודהיסטית‪ ,‬על כתותיה השונות‪ ,‬הפכה לדתם של כל היפנים ‪ -‬אבל‬ ‫בו־בזמן הם המשיכו לדבוק בדת הטבע הקדומה שלהם‪ ,‬השינטו )״דרך‬ ‫האלים״(‪ .‬בתחום הספרות קראו היפנים וכתבו שירה סינית‪ ,‬אבל המשיכו‬ ‫לחבר רומנים ושירים יפניים‪ .‬הסימניות הסיניות פתחו בפניהם את אוצר‬ ‫התרבות של סין‪ ,‬אך גם אפשרו להם להעלות את תרבותם העתיקה על‬ ‫הכתב‪ ,‬וכך לשמר אותה‪ .‬מאחר שקליטת התרבות הסינית לא היתה מלווה‬ ‫בהשתלטות פוליטית או צבאית של סין‪ ,‬היא אפשרה ליפנים לשמור על‬ ‫מורשתם מבלי להתבטל בפני התרבות הזרה‪.‬‬ ‫אחד המוסדות הייחודיים של יפן היה מוסד הקיסרות‪ .‬בראשית המאה‬ ‫השביעית החלו מלכי יפן לקרוא לעצמם טנו )״קיסר״(‪ ,‬כדי להדגיש את‬ ‫עצמאות ארצם במגעיהם עם סין‪ .‬בניגוד לסין‪ ,‬שבה התחלפו שושלות‬ ‫הקיסרים‪ ,‬השושלת הקיסרית של יפן לא התחלפה מאז המאות הראשונות‬ ‫לספירה‪ .‬דבר זה נבע מן הקדושה שדבקה בה עקב מוצאה‪ ,‬על־פי‬ ‫המיתולוגיה‪ ,‬מאלת השמש‪ .‬הקיסר היפני נחשב ל״אל בדמות אדם״ ושימש‬ ‫ככוהן עליון של דת השינטו‪ ,‬המקשר בין האלים ובני־האדם ומבטיח את‬ ‫תנובת האדמה‪ .‬בניגוד לקיסרי סין‪ ,‬שניהלו את המדינה ביד רמה‪ ,‬הורחקו‬ ‫קיסרי יפן‪ ,‬בגלל קדושתם‪ ,‬מניהול המדינה ובילו את רוב זמנם בעריכת‬ ‫טקסים דתיים‪ .‬כתוצאה מכך הם איבדו את כוחם הפוליטי והפכו לדמויות‬ ‫סמליות‪ ,‬המעניקות גושפנקה למחזיקים בשלטון המעשי‪ .‬דחיקתם מן‬ ‫השלטון סייעה לשימור השושלת‪ ,‬משום שהם לא סיכנו את בעלי השררה‪.‬‬ ‫משפחות האצולה או מפקדי הצבא‪ ,‬אשר שלטו ביפן‪ ,‬השתמשו בסמכותו‬ ‫של הקיסר כדי לבצר את מעמדם‪.‬‬ ‫במאה השביעית הוקמה ביפן מדינה ריכוזית על־פי הדגם הסיני‪ ,‬אך הכוח‬ ‫הפוליטי נשאר בידי משפחות האצולה‪ ,‬שניהלו את המדינה‪ .‬במאה השתים־‬ ‫עשרה‪ ,‬עם התרופפות השלטון המרכזי‪ ,‬גבר כוחם של אנשי הצבא‪,‬‬ ‫הסמוראים‪ .‬מלחמות שפרצו בין הסמוראים לבין עצמם הביאו להתפוררות‬ ‫‪16‬‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫מדינית‪ ,‬אך איש לא העז להדיח את השושלת הקיסרית‪ ,‬שהמשיכה לסמל את‬ ‫אחדותה של המדינה‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬התמוטטות המדינה הריכוזית הצמיחה‬ ‫משטר פיאודלי‪ ,‬שבו הכוח הפוליטי והשליטה בקרקע התרכזו בידיהם של‬ ‫אנשי צבא‪ .‬שליטים אלה היו קשורים בקשרי נאמנות פיאודליים‪ ,‬אך גם‬ ‫לחמו זה בזה להגדלת נחלותיהם‪ .‬מלחמות חיצוניות כמעט לא היו ‪ -‬פרט‬ ‫לשני יוצאים מךהכלל‪ :‬במאה השלוש־עשרה ניסו המונגולים פעמיים‬ ‫לפלוש ליפן‪ ,‬אך נכשלו בגלל מזג־אוויר סוער ועוז רוחם של הסמוראים;‬ ‫ובסוף המאה השש־עשרה ניסה השליט היפני הידיו־שי לכבוש את קוריאה‪,‬‬ ‫אך לאחר הצלחה מועטה נאלצו צבאותיו לסגת‪.‬‬ ‫השלטון הארוך של הסמוראים הביא לכך‪ ,‬שהערכים שלהם הפכו לערכי‬ ‫ההתנהגות הנעלים‪ .‬בראש הערכים האלה עמדו הנאמנות לאדון‪ ,‬אומץ־לב‪,‬‬ ‫כבוד‪ ,‬הקרבה עצמית‪ ,‬אורח־חיים ספרטני ושליטה עצמית‪ .‬הבושידו)״דרך‬ ‫הלוחם‪ (,,‬התבסס על יסודות קונפוציאניים‪ ,‬כמו ציות‪ ,‬מילוי חובה ואחריות‪,‬‬ ‫אך היה זה קונפוציאניזם בעל אופי צבאי‪ .‬הוא הושפע גם מן הבודהיזם‪,‬‬ ‫בייחוד של אסכולת הזן‪ ,‬שהטיפה לריכוז נפשי‪ ,‬שלווה פנימית‪ ,‬ביצוע מושלם‬ ‫ונכונות למות‪ .‬הסמוראים הצטיינו כלוחמים אמיצים‪ ,‬אך גם נודעו לשמצה‬ ‫באכזריותם כלפי אויביהם וכלפי עצמם‪ ,‬ובנכונותם להתאבד בהראקירי‬ ‫)״ריטוש הבטן‪ (,,‬כדי להציל את כבודם‪ .‬היעדר כיבושים זרים וקיומו הרצוף‬ ‫של מוסד הקיסרות סייעו למנהיגים חזקים במחצית השנייה של המאה‬ ‫השש־עשרה לאחד את המדינה מחדש בכוח הזרוע‪ .‬מבצע האיחוד‪ ,‬שהחלו בו‬ ‫אודה נויבונאגה וטויויטומי הידיושי‪ ,‬הושלם על־ידי טוקוגאוה אייאסו‪ .‬לאחר‬ ‫שגבר על אויביו בקרב סקיגהארה בשנת ‪ ,1600‬הקים ממשל חזק וקיבל מן‬ ‫הקיסר את התואר ״שויגרך׳)מפקד צבאי עליון(‪ .‬בניו של אייאסו שלטו ביפן‬ ‫בתור שוגונים עד שנת ‪ ,1867‬ולכן קוראים ההיסטוריונים לתקופה זאת של‬ ‫למעלה מ־‪ 250‬שנה בשם ״תקופת טוקוגאוה‪.,,‬‬ ‫המגע הראשון של יפן עם אירופה נוצר במאה השש־עשרה‪ ,‬כאשר הגיעו‬ ‫ליפן סוחרים ומיסיונרים פורטוגזים ואחר־כך ספרדים במסגרת התפשטותן‬ ‫של האימפריות המסחריות של פורטוגל וספרד ברחבי העולם‪ .‬בגלל‬ ‫התחרות בין המושלים המקומיים‪ ,‬עלה בידי הזרים להקים תחנות מסחר‬ ‫ביפן ולהביא להתנצרותה של כעשירית מן האוכלוסייה‪ ,‬כעיקר בדרום‬ ‫הארץ‪ .‬בעקבות התבססות השלטון המרכזי של בית טוקוגאוה במאה השבע־‬ ‫עשרה‪ ,‬סר חנם של הפורטוגזים והספרדים‪ ,‬שנחשדו בחתרנות ובחוסר־‬ ‫נאמנות‪ .‬עד אמצע אותה מאה גורשו כמעט כל האירופים מיפן‪ ,‬והדת הנוצרית‬ ‫נאסרה‪ .‬האירופים היחידים שהורשו להישאר היו ההולנדים‪ ,‬שהוגבלו לאי‬ ‫•פן עד אמצע המאה התשע־עשרה‬ ‫‪7‬ו‬ ‫קטן על־יד נמל נגסאקי בדרום‪ ,‬שם קיימו תחנת מסחר קטנה במשך כל‬ ‫התקופה‪ .‬גם סוחרים סינים הורשו לגור ולסחור בנגסאקי‪.‬‬ ‫במקביל לגירוש הזרים נאסר על היפנים לצאת מגבולות ארצם ולבנות אוניות‬ ‫גדולות‪ ,‬היכולות להפליג למקומות רחוקים‪ .‬באופן זה ניתקה יפן את עצמה מן‬ ‫המערב למשך למעלה ממאתיים שנה‪ .‬בתקופה זו של סאקוקו )״הארץ‬ ‫הכבולה״( המדינה היחידה‪ ,‬שאתה קיימה יפן יחסים רשמיים‪ ,‬היתה קוריאה‪.‬‬ ‫משלחות של מלך קוריאה היו מגיעות לברך כל שוגון חדש‪ ,‬וליפנים מסוימים‬ ‫הותר לקיים תחנה מסחרית קטנה בקצה הדרומי של קוריאה‪ .‬הסחר עם‬ ‫קוריאה התנהל באמצעות האי הקטן צושימה‪ .‬בנוסף על כך התנהל סחר עם‬ ‫איי ריוקיו)כיום‪ :‬אוקינאוה( באמצעות מחוז סאצומה שבדרום יפן‪.‬‬ ‫המשסר בתקופת ‪10‬קו־גאוה‬ ‫בתקופת טוקוגאוה ידעה יפן למעלה מ־‪ 250‬שנים של שלום ויציבות‪ .‬המשטר‬ ‫היה עריץ‪ ,‬אך לא ריכוזי‪ .‬הקיסר ישב בקיוטו‪ ,‬אך שלטונו היה סמלי‪ ,‬והוא‬ ‫ביצע טקסים דתיים שינטואיסטיים‪ .‬הבירה המנהלית היתה באד‪)1‬טוקיו של‬ ‫ימינו( שבאזור קנטו במזרח המדינה‪ .‬שם ישב השוגון‪ ,‬שהיה השליט‬ ‫הפיאודלי והצבאי של המדינה‪ .‬השוגון התמנה על־ידי הקיסר‪ ,‬אך למעשה‬ ‫פעל הקיסר על־פי הוראותיו של השוגון‪ ,‬ונציבו של השוגון בקיוטו פיקח על‬ ‫הקיסר ועל המשפחה הקיסרית‪ .‬השוגון לא שלט ישירות על כל המדינה;‬ ‫המבנה הפיאודלי שהתגבש במשך מאות שנים נשאר ‪ -‬אך הוכנס תחת פיקוח‪.‬‬ ‫כשליש משטח יפן‪ ,‬שכלל את קיוטו‪ ,‬אדו ואוסאקה‪ ,‬היה שייך ישירות לשוגון‬ ‫ונוהל על־ידי סמוראים מטעמו‪ .‬המסים שנגבו מנחלה גדולה זאת נאספו‬ ‫לקופת השוגון‪ ,‬והסמוראים שישבו בה היוו את צבאו‪ .‬שאר אדמות יפן חולקו‬ ‫כנחלות)האן( בין כ־‪ 250‬דאימיו)שליטים פיאודלים(‪ ,‬שהיו חייבים בנאמנות‬ ‫לשוגון והיו כפופים לו‪ ,‬אך נהנו מאוטונומיה נרחבת‪.‬‬ ‫הדאימיו ניהלו את נחלותיהם באופן עצמאי‪ ,‬גבו את המסים לעצמם‪ ,‬קיימו‬ ‫צבאות משלהם וטיפחו את הכלכלה של ההאנים שלהם‪ .‬הם לא שילמו‬ ‫מסים לשוגון ולא היוו חלק מצבאו‪ ,‬אך היה עליהם להרים לו מפעם לפעם‬ ‫״תרומות״ ולבוא לעזרתו‪ ,‬אם נקראו לעשות זאת‪ .‬כדי שלא ימרדו‪ ,‬הוטל‬ ‫עליהם פיקוח חמור‪ .‬כל דאימיו היה חייב לקיים מעון רשמי באדו‪ ,‬ולהחזיק‬ ‫שם את אשתו ואת ילדיו כבני־ערובה של השוגון‪ .‬אחת לשנתיים היה כל‬ ‫דאימיו חייב להתייצב‪ ,‬עם פמליה של סמוראים‪ ,‬ל״שירות האדון״ באדו‬ ‫במשך כשנה‪ .‬את השנה הנותרת היה עליו לבלות בנחלתו‪ .‬גודל צבאו של כל‬ ‫‪18‬‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫דאימיו הוגבל‪ ,‬ולכל אחד מהם הותר להחזיק במבצר אחד בלבד‪ .‬נאסרו‬ ‫בריתות בין הדאימיו‪ ,‬וקשרי הנישואין שלהם היו חייבים באישור השוגון‪.‬‬ ‫מרגלים מטעם השוגון סבבו ברחבי המדינה‪ ,‬לבדוק אם השליטים המקומיים‬ ‫מקיימים את ההוראות‪ .‬דאימיו שהפרו את ההוראות או נכשלו בתפקידם‬ ‫הודחו‪ ,‬ונחלותיהם הוחרמו‪.‬‬ ‫הדאימיו‪ ,‬שמוצאם היה ממשפחת טוקוגאוה‪ ,‬או שאבותיהם היו בעלי־ברית‬ ‫של המשפחה הזאת לפני שנת ‪ ,1600‬נחשבו לנאמנים ביותר‪ ,‬ולכן הם‬ ‫וצאצאיהם שירתו בממשלת השוגון‪ .‬דאימיו אחרים‪ ,‬שנקראו ״חיצוניים׳‪/‬‬ ‫ביניהם בעלי נחלות גדולות בדרום המדינה ובצפונה‪ ,‬לא שותפו בשלטון‬ ‫המרכזי‪ .‬במחצית הראשונה של תקופת טוקוגאוה שלטו שוגונים חזקים‪,‬‬ ‫שניהלו בעצמם את ענייני המדינה; אך ככל ששלטונה של משפחה זאת‬ ‫נמשך‪ ,‬הופיעו גם שוגונים בעלי אישיות חלשה או קטינים‪ .‬הכוח האמיתי‬ ‫התרכז בידי הבקופו )״שלטון האוהל״( ‪ -‬ממשלת השוגון שניהלה את‬ ‫המדינה בשמו‪ ,‬כשם שהוא ניהל אותה בשמו של הקיסר‪ .‬תהליך דומה‬ ‫התרחש גם בתוך ההאנים‪ ,‬שם הפכו הדאימיו במשך הזמן לדמויות‬ ‫ייצוגיות‪ ,‬בעוד שהשלטון הממשי היה בידיהם של יועצים ושרים‪ .‬גם כאשר‬ ‫היו השוגון או הדאימיו דמויות חלשות‪ ,‬היתה המסגרת השלטונית שעמדו‬ ‫בראשה חזקה ועריצה‪ .‬סמוראים‪ ,‬שנחשדו בחוסר נאמנות‪ ,‬הצטוו להתאבד‪,‬‬ ‫ואנשים פשוטים שהפרו את החוק היו מוצאים להורג‪.‬‬ ‫החברה בתקופת ס‪1‬ק‪1‬גא‪4‬ה‬ ‫בתקופת טוקוגאוה התחלקה החברה רשמית לארבעה מעמדות‪ .‬המעמד‬ ‫העליון היה הסמוראים‪ .‬בניגוד לחברות הסינית והקוריאנית‪ ,‬שנוהלו על־‬ ‫ידי עלית אזרחית‪ ,‬נשלטה יפן על־ידי מעמד עובר בירושה של אנשי־‬ ‫צבא‪ .‬הסמוראים החזיקו בידיהם מונופול על הממשל ועל השירות הצבאי‪.‬‬ ‫כל התפקידים הציבוריים ‪ -‬החל בשוגון וכלה בחייל הרגלי ‪ -‬אוישו‬ ‫על־ידי סמוראים‪ .‬מאחר שלא היו עוד מלחמות‪ ,‬היו רוב הסמוראים‬ ‫פקידים נושאי חרב‪ .‬המעמדות האחרים היו חייבים לציית להם ולכבדם‪.‬‬ ‫הסמוראים היוו כ־‪ 6‬אחוזים מן האוכלוסייה וגרו בשכונות מיוחדות‬ ‫בערים‪ ,‬בסמוך למבצר השוגון או לטירות הדאימיו‪ .‬כדי להבטיח את‬ ‫תלותם בשלטון‪ ,‬נאסר על הסמוראים לעסוק בחקלאות‪ ,‬במלאכה או‬ ‫במסחר‪ ,‬וכל הכנסתם באה מקצבות האורז שקיבלו‪ ,‬בהתאם לדרגתם‪,‬‬ ‫מקופת השוגון או הדאימיו‪ .‬מאחר שמספר הסמוראים בכל האן הוגבל‪,‬‬ ‫•פן עד אמצע המאה התשע־עשרה‬ ‫‪ 19‬ו‬ ‫נאלץ חלק מהם ליהפך לגושי )״איכרים סמוראים״(‪ ,‬שהיוו את העלית‬ ‫החברתית בכפר‪ .‬דרכם חלחלו ערכים סמוראיים שונים אל האיכרים‪.‬‬ ‫המעמד השני בחשיבותו היה האיכרים‪ .‬הם היוו למעלה מ־‪ 80‬אחוזים של‬ ‫האוכלוסייה‪ ,‬ושילמו כמחצית מיבול האורז שלהם כמס לשוגון או לדאימיו‪.‬‬ ‫רוב הכנסות השלטון באו מהם‪ ,‬ולכן היו צמיתים לאדמה ונאסר עליהם‬ ‫לעזוב את כפריהם‪ .‬האיכרים לא שירתו בצבא‪ ,‬אך הוטלו עליהם עבודות‬ ‫ציבוריות‪ .‬הכפר ניהל את ענייניו בעצמו והשלטונות לא התערבו בנעשה בו‪,‬‬ ‫כל עוד שילם את מסיו ושמר על חוק וסדר‪ .‬אנשים מחוץ לכפר לא יכלו‬ ‫לרכוש בו אדמה‪ ,‬אך בתוך הכפר ניתן היה לקנות ולמכור אדמה‪ ,‬ולכן היו בו‬ ‫איכרים עשירים ועניים‪ .‬אף שבדרך־כלל היו האיכרים צייתנים‪ ,‬הם‬ ‫התקוממו‪ ,‬כאשר נטל המס היה קשה מנשוא‪ ,‬כמו בשנים של פגעי טבע‪.‬‬ ‫התקוממויות אלה דוכאו באכזריות‪ ,‬אך לעתים נאלצו השלטונות להתפשר‬ ‫עם האיכרים ולהוריד את המס‪.‬‬ ‫המעמד השלישי בסדר החשיבות היה בעלי־המלאכה‪ .‬הם גרו בערים ושירתו‬ ‫את הסמוראים ואת שאר המעמדות‪ .‬המקצועות שלהם עברו לרוב בירושה‪ ,‬אך‬ ‫בהיעדר בנים או בהיעדר בן מוכשר מקובל היה לאמץ את החתן או קרוב‬ ‫משפחה אחר כבן‪ .‬המעמד הרביעי בחשיבותו היה הסוחרים‪ .‬האיכרים‪,‬‬ ‫בעלי־המלאכה והסוחרים נקראו הימין )״העם הפשוט״(‪ .‬מאחר שרוב‬ ‫בעלי־המלאכה והסוחרים גרו בערים‪ ,‬הם נקראו צ׳וינין)״אנשי העיר״(‪ .‬אלה היו‬ ‫הבורגנים של תקופת טוקוגאוה‪ .‬הם לא יכלו לעסוק בחקלאות‪ ,‬לשרת בצבא או‬ ‫למלא תפקידים ממשלתיים‪ ,‬אך היה להם מונופול על המלאכה והשיווק‪.‬‬ ‫פרט לארבעת המעמדות הראשיים‪ ,‬היו גם מעמדות מצומצמים יותר‪ .‬עם‬ ‫אלה נמנו המשפחה הקיסרית והאצולה העתיקה בקיוטו‪ ,‬שנהנו מיוקרה רבה‬ ‫אך חסרו כוח ממשי; כוהנים שינטואיסטים ובודהיסטים; בעלי מקצועות‬ ‫חופשיים‪ ,‬כמו רופאים ומורים; משרתים ופועלים בלתי־מקצועיים;‬ ‫ובתחתית הסולם החברתי ‪ -‬האטה)״טמאים״(‪ ,‬שעסקו במקצועות הבזויים‪:‬‬ ‫שחיטת בהמות ופשיטת עורות‪ .‬הנשים לא מילאו תפקידים ציבוריים‪ .‬הן‬ ‫עבדו בבית‪ ,‬בשדה‪ ,‬בחנות ובבתי־השעשועים‪ ,‬אך היו נתונות למרותם של‬ ‫הגברים וחייבות בציות להם‪.‬‬ ‫התפתחויות כלכליות‪ ,‬חברתיות ותרבותיות‬ ‫השלום והיציבות הפוליטית הביאו לצמיחה כלכלית‪ .‬כפרים בקרבת הערים‬ ‫הגדולות התעשרו מגידולים מסחריים כמו תה‪ ,‬כותנה ותולעי משי‪ .‬תשתית‬ ‫‪20‬‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫התחבורה השתפרה והתבססה על דרכי ים ויבשה‪ .‬לאורך הדרכים הראשיות‬ ‫פעלו פונדקים ותחנות שירות‪ .‬למרות המבנה הפיאודלי והמכסים הרבים‪,‬‬ ‫התפתח סחר ארצי באורז ובמוצרים אחרים‪ .‬בערים הגדולות קמו מוסדות‬ ‫פיננסיים‪ ,‬והם ביצעו עסקאות והעניקו אשראי תמורת ריבית‪ .‬ענפי ייצור‬ ‫שונים כמו פלדה‪ ,‬משי‪ ,‬נייר וחרסינה ‪ -‬אף שהיו עבודות יד‪ ,‬הגיעו לשכלול‬ ‫טכנולוגי‪ .‬בראשית המאה השבע־עשרה מנתה האוכלוסייה כ־‪ 20‬מיליון‬ ‫איש‪ ,‬ובמחצית המאה התשע־עשרה הגיעה לכ־‪ 30‬מיליון נפש‪.‬‬ ‫רוב הגידול חל בערים‪ .‬בעקבות התרכזות הסמוראים בבירות ההאנים ובאדו‪,‬‬ ‫נהרו לשם גם אנשי כפר שלא יכלו להתפרנס מן החקלאות ‪ -‬בעיקר בנים‬ ‫צעירים של איכרים‪ ,‬משום שרק הבן הבכור ירש את המשק‪ ,‬והבנים‬ ‫הצעירים היו צריכים למצוא לעצמם תעסוקה‪ .‬ההגירה מן הכפר אל העיר לא‬ ‫היתה חוקית; אך כל עוד לא פגעה בסדר הציבורי ובתשלום המסים‪ ,‬העלימו‬ ‫השלטונות עין ממנה‪ .‬כתוצאה מכך התגוררו בסוף תקופת טוקוגאוה כ־‪15‬‬ ‫אחוזים מן האוכלוסייה בערים ‪ -‬שיעור דומה לזה של אירופה וגבוה יותר‬ ‫מזה של סין באותו זמן‪ .‬אדו‪ ,‬בירת השוגון‪ ,‬מנתה כמיליון נפש והיתה העיר‬ ‫הגדולה ביותר בעולם‪ .‬קיוטו‪ ,‬הבירה הקיסרית‪ ,‬ואוסאקה‪ ,‬הבירה המסחרית‪,‬‬ ‫הגיעו כל אחת לאוכלוסייה של כחצי מיליון נפש‪ .‬הבירות של ההאנים הפכו‬ ‫גם הן לערים גדולות‪ .‬רבים מן הסוחרים ובעלי־המלאכה התעשרו‪ ,‬בעת‬ ‫שרמת החיים של הסמוראים‪ ,‬שהכנסתם באה מקצבת האורז הקבועה שלהם‪,‬‬ ‫נשארה ללא שינוי‪ .‬השוגון והדאימיו טיפחו את הסוחרים ובעלי־המלאכה‬ ‫שלהם על־מנת להעשיר את נחלותיהם‪ .‬כך צברו בורגנים שונים עושר‬ ‫והשפעה ‪ -‬אף שלא שותפו בשלטון ונחשבו לנחותים‪ .‬על בני העם הפשוט‬ ‫נאסר להפגין את עושרם או לגור בבתים יפים יותר מאלה של הסמוראים‪,‬‬ ‫כדי למנוע התמרמרות מצד המעמד השליט‪.‬‬ ‫העלייה ברמת החיים יצרה ביקוש לחינוך‪ ,‬לתרבות ולבידור‪ .‬בערים ובכפרים‬ ‫הגדולים פעלו טרקויה )״חדר־הילדים של המקדש״( ‪ -‬בתי־ספר פרטיים‪,‬‬ ‫שבהם למדו הילדים קרוא וכתוב וחשבון‪ .‬לבני הסמוראים היו בתי־ספר‬ ‫גבוהים ומכללות מסוגים שונים‪ .‬ההשקעה בחינוך הביאה לכך‪ ,‬שבראשית‬ ‫המאה התשע־עשרה כמחצית מן הגברים וכ־‪ 15‬אחוזים מן הנשים ביפן ידעו‬ ‫קרוא וכתוב ‪ -‬שיעור דומה לזה שבמערב אירופה באותו זמן‪ ,‬וגבוה מזה‬ ‫שבסין‪ .‬התפשטות ההשכלה הצמיחה ספרות מסוגים שונים‪ :‬ספרי הדרכה‬ ‫עם עצות בתחומים שונים‪ ,‬ספרי פרשנות של הקלסיקה הסינית והיפנית‪,‬‬ ‫ספרי מעשיות וסיפורים פורנוגרפיים‪ .‬בתחום השירה התפתח הדאנר של‬ ‫שירי ההאיקו הקצרים‪ ,‬שכמעט כל אדם יכול היה לחבר ולהבין‪.‬‬ ‫•פן עד אמצע המאה התשע־עשרה‬ ‫‪ 21‬ו‬ ‫בערים הגדולות התפתחו האמנות והבידור‪ .‬בנוסף לתיאטרון הנו המינימליסטי‬ ‫והסימבולי‪ ,‬הופיעו תיאטרון הבובות ותיאטרון הקבוקי המשעשעים‬ ‫ורבי־הפעלולים‪ .‬בנוסף לציורי הדיו המופשטים הופיעו ציורי אוקיואה‬ ‫)״תמונות העולם המרחף״( ‪ -‬הדפסי עץ צבעוניים שהגיעו לשכלול אמנותי‬ ‫רב‪ .‬רובעי הבידור‪ ,‬ובהם בתי־תה ובתי־בושת‪ ,‬משכו אנשים מכל המעמדות‪.‬‬ ‫בתקופת טוקוגאוה התפתחה תרבות עממית‪ ,‬הדוניסטית וחילונית‪ .‬אף‬ ‫שאנשים המשיכו לקיים טקסים דתיים רבים והמקדשים המו מעולי רגל‪,‬‬ ‫לא מילאה הדת תפקיד מרכזי בחיי המדינה‪ .‬מעמדם של כוהני הדת‬ ‫השינטואיסטים והבודהיסטים נחלש‪ .‬השלטון פיקח על הדת בכך‪ ,‬שתמך‬ ‫במקדשים רבים ואסר על הנצרות ‪ -‬אך הוא לא כפה על הציבור אמונה‬ ‫דתית מסוימת‪.‬‬ ‫האסכולה הרעיונית שטופחה על־ידי השלטונות היתה הניאו־קונפוציאניזם ‪-‬‬ ‫אסכולה פילוסופית סינית שהדגישה את המוסר החברתי‪ ,‬החשיבה הרציונלית‬ ‫והתועלת החברתית‪ ,‬וקידשה את המסגרות הפוליטיות הקיימות‪ .‬במקביל לה‬ ‫התפתחה במאה השמונה־עשרה אסכולה של לימודי המערב‪ ,‬שנקראה רנגאקו‬ ‫)״לימודי הולנד״( ועסקה במדע המערבי‪ ,‬בעיקר בתחומי הרפואה‪,‬‬ ‫האסטרונומיה והגיאומטריה‪ .‬אנשי האסכולה הזאת למדו הולנדית ‪ -‬שפתם‬ ‫של האירופים היחידים שישבו אז ביפן‪ ,‬ותרגמו ספרים מהולנדית ליפנית‪ .‬אף‬ ‫שמספרם היה קטן‪ ,‬הם פתחו בפני יפן צוהר חשוב אל הנעשה במערב‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך היו היפנים באמצע המאה התשע־־עשרה ‪ -‬למרות ההסתגרות‬ ‫של מדינתם ‪ -‬מעודכנים לגבי הדברים החשובים המתרחשים בעולם‪.‬‬ ‫במחצית הראשונה של המאה התשע־עשרה התפתחה אסכולה אחרת‪:‬‬ ‫קוקוגאקו)״לימודי הלאום״(‪ .‬היא קראה לחזור אל העבר היפני ה״טהור״‪,‬‬ ‫לפני שהתרבות היפנית ״התקלקלה״ על־ידי ההשפעה הסינית‪ .‬אנשי האסכולה‬ ‫הזאת דחו את המרכיבים הסיניים של התרבות היפנית כמו הדת הבודהיסטית‬ ‫וספרי המוסר הקונפוציאניים‪ ,‬ופיארו את התרבות הקדומה‪ ,‬כפי שהיא‬ ‫מתבטאת בדת השינטו‪ ,‬בספרות העתיקה ובמוסד הקיסר‪ .‬זאת היתה אסכולה‬ ‫רומנטית‪ ,‬דומה במקצת ללאומיות הרומנטית שפרחה אז באירופה‪.‬‬ ‫המשבר הכלכלי במחצית הראשונה של המאה התשע־עשרה‬ ‫במחצית הראשונה של המאה התשע־עשרה פקדו את יפן כמה משברים‪.‬‬ ‫בשנות השלושים נפגעו היבולים משטפונות וקור; הדבר גרם למחסור חמור‬ ‫במזון‪ ,‬ומאות־אלפי איכרים‪ ,‬בעיקר במחוזות של צפון־מזרח המדינה‪ ,‬מתו‬ ‫‪22‬‬ ‫יפן‬ ‫המודרנית‬ ‫מרעב‪ .‬במקומות שונים פרצו מרידות איכרים כנגד תשלום המס‪ ,‬אך הן‬ ‫דוכאו באכזריות‪ .‬איכרים מזי־רעב נהרו אל הערים למצוא פרנסה‪ ,‬אך‬ ‫המחסור במוצרי מזון גרם לעלייה במחיריהם ולמהומות של העירונים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 1837‬פרצה באוסאקה התקוממות של עניי העיר בהנהגתו של סמוראי‬ ‫אידיאליסט‪ .‬ההתקוממות דוכאה‪ ,‬אך היא יצרה תסיסה במקומות אחרים‪.‬‬ ‫מצוקתם של האיכרים ועניי העיר השתלבה במצוקתם של הסמוראים מן‬ ‫הדרגות הנמוכות‪ ,‬שהכנסתם מקצבות האורז לא הספיקה לכיסוי צורכיהם‪.‬‬ ‫סמוראים אלה‪ ,‬שנמנו עם המעמד השליט‪ ,‬מצאו את עצמם מתרוששים ‪-‬‬ ‫שעה שהסוחרים ובעלי־המלאכה‪ ,‬שנחשבו נחותים מהם‪ ,‬מתעשרים‪ .‬גם‬ ‫השוגון והדאימיו התקשו לאזן את תקציביהם ושקעו בחובות‪ .‬הם היו זקוקים‬ ‫לסמוראים כדי לקיים את שלטונם ‪ -‬אך לא יכלו לתגמל אותם בצורה‬ ‫שתבטיח את נאמנותם‪ .‬ההתמרמרות של הסמוראים הזוטרים הוחרפה על־ידי‬ ‫המבנה הפיאודלי העובר בירושה של המשטר‪ ,‬שהשאיר את המשרות‬ ‫החשובות והמכניסות בידיהן של משפחות ממעמד בכיר‪ .‬כך קרה שאנשים‬ ‫בלתי־מוכשרים ומושחתים ניהלו את המדינה‪ ,‬בעת שסמוראים מוכשרים‬ ‫ובעלי אמביציה נאלצו להסתפק בתפקידים פחות חשובים ובשכר נמוך‪.‬‬ ‫בשנות הארבעים נקטה ממשלת השוגון שורה של רפורמות כדי לתקן את‬ ‫המצב‪ .‬היא החלה בייבוש ביצות על־מנת להגדיל את שטחי העיבוד;‬ ‫ציוותה על האיכרים לשוב לכפריהם כדי שימשיכו לגדל אורז; הקימה‬ ‫ממגורות לאחסון אורז לשנות בצורת; הטילה מסים על בעלי־מלאכה‬ ‫וסוחרים; הטילה פיקוח על המחירים; ומינתה כמה סמוראים מוכשרים‬ ‫לתפקידים בכירים‪ .‬אולם בגלל המבנה השמרני של הממסד בוצעו‬ ‫הרפורמות רק בצורה חלקית‪ ,‬בעיקר בדרום־מערב המדינה‪ ,‬שם ניסו ההאנים‬ ‫המקומיים לחזק את עצמם מול השלטון המרכזי‪ .‬כך שיפרו האנים דרומיים‬ ‫אלה את מצבם הכלכלי ‪ -‬אך נחלת השוגון לא שיקמה את משקה‪ .‬אף כי‬ ‫המשבר הכלכלי החליש את מעמדו של השוגון‪ ,‬שמרו אמצעי הדיכוי‬ ‫שהממשלה נקטה והנאמנויות הפיאודליות שהמשיכו להתקיים על המשטר‬ ‫מפני התמוטטות‪ .‬בידודה הבינלאומי של יפן סייע לה לקיים יציבות‬ ‫פוליטית‪ ,‬אולם חולשתה הקשתה על המשך הבידוד לאורך זמן‪ .‬באמצע‬ ‫המאה התשע־עשרה עמדה יפן חשופה‪ ,‬ללא צי ועם מערך צבאי מיושן‪ ,‬מול‬ ‫המעצמות הימיות של המערב‪ ,‬שהתעניינותן כמזרח אסיה הלכה וגברה‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫המערב פותח א ת שערי ‪1‬פן‬ ‫הקולונ״אליזם המערב• בשערי ם»ן ויפן‬ ‫האימפריאליזם המערבי‪ ,‬שהביא להסתגרותה של יפן‪ ,‬הביא גם לפתיחתה‪.‬‬ ‫החלטתה של יפן במאה השבע־עשרה לסגור את שעריה בפני המערב נבעה‬ ‫מחרדתה מפני המזימות הקולוניאליות של פורטוגל וספרד‪ .‬הסתגרות זאת‬ ‫נמשכה כ־‪ 220‬שנה‪ ,‬גם אחרי שספרד ופורטוגל ירדו מגדולתן‪ ,‬משום‬ ‫שסכנת הקולוניאליזם המערבי במזרח אסיה לא חלפה‪ .‬היא היתה חלק‬ ‫מהסתגרותן של כל מדינות מזרח אסיה מפני המערב‪ ,‬שהתבטאה בצמצום‬ ‫הסחר והמגעים עמו‪ .‬תחת שלטונה של שושלת צ׳ינג הגבילה סין את הזרים‬ ‫לנמל קנטון שבדרום המדינה; תחת שלטונה של שושלת יי נסגרה קוריאה‬ ‫כליל בפני המערב‪ .‬הסתגרותן של ארצות מזרח אסיה החזיקה מעמד עד‬ ‫אמצע המאה התשע־עשרה‪ ,‬משום שעד אז לא היו מעצמות המערב‬ ‫מעוניינות וחזקות דיין לשבור אותה‪ .‬המעצמות האירופיות העדיפו אז‬ ‫להתפשט בשטחים דלילי האוכלוסין באמריקה ובסיביר או בהודו ובארצות‬ ‫דרום־מזרח אסיה‪ ,‬המיושבות בעמים חלשים מבחינה צבאית ‪ -‬מאשר'‬ ‫להתעמת עם מדינות מלוכדות ומאורגנות כמו סין או יפן‪.‬‬ ‫שתי המעצמות‪ ,‬שהובילו את ההתפשטות הקולוניאלית במזרח אסיה‬ ‫בראשית המאה התשע־עשרה‪ ,‬היו רוסיה ובריטניה‪ .‬במאה השבע־עשרה‬ ‫השתלטו הרוסים על סיביר ועל חצי האי קמציטקה; במאה השמונה־עשרה‬ ‫הם חצו את מצרי ברינג והשתלטו על אלסקה שביבשת אמריקה;•ובראשית‬ ‫המאה התשע־עשרה הם הקימו תחנות מסחר בצפון קליפורניה‪ .‬בראשית‬ ‫המאה השמונה־עשרה הקים הצאר פטר הגדול בית־ספר ליפנית בסנט־‬ ‫פטרסבורג‪ ,‬שבו לימדו דייגים יפנים שנחטפו בסביבת קמציטקה‪ ,‬הובאו‬ ‫לרוסיה והוטבלו לנצרות‪ .‬בית־הספר הזה‪ ,‬שעבר באמצע המאה לאירקוצק‬ ‫שבסיביר‪ ,‬התקיים עד ראשית המאה התשע־עשרה‪ ,‬אך התברר כחסר־‬ ‫תועלת‪ ,‬כי השפה היפנית שהדייגים לימדו היתה ניב מקומי‪ .‬בריטניה חדרה‬ ‫‪24‬‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫להודו במאה השבע־עשרה באמצעות ״חברת הודו המזרחית‪ /,‬ועד סוף‬ ‫המאה השמונה־עשרה השתלטה‪ ,‬במישרין או בעקיפין‪ ,‬על כל תת־היבשת‬ ‫ההודית‪ .‬במחצית הראשונה של המאה התשע־עשרה השתלטו הבריטים גם‬ ‫על מלאיה וחלק מבורמה‪.‬‬ ‫זכותה של יפן להישאר מסוגרת לא הוכרה על־ידי מעצמות המערב‪ .‬המדינה‬ ‫המערבית הראשונה‪ ,‬שניסתה לפתוח את שערי יפן‪ ,‬היתה רוסיה‪ .‬לרוסים היו‬ ‫שאיפות טריטוריאליות במזרח אסיה‪ ,‬והם תבעו בעלות על האי סחאלין‬ ‫והאיים הקוריליים‪ ,‬שיפן ראתה כשייכים לה‪ .‬ב־‪ 1792‬שיגרה הצארית‬ ‫יקתרינה הגדולה שייטת ליפן בפיקודו של הקצין הפיני אדם לקסמאן‪.‬‬ ‫לקסמאן הורשה לעגון באי הצפוני הוקאידו בתואנה שהוא מחזיר שלושה‬ ‫מלחים יפנים שספינתם נטרפה בים‪ ,‬אך היפנים סירבו לדון עמו בפתיחת‬ ‫קשרי מסחר עם רוסיה‪ .‬בשנת ‪ 1804‬שלחה רוסיה את מנהל ״החברה‬ ‫הרוסית־האמריקאית״‪ ,‬ניקולאי רזאנוב לנגסאקי‪ ,‬עם תביעה שספינות‬ ‫רוסיות‪ ,‬העושות את דרכן לאמריקה‪ ,‬תוכלנה לעגון ביפן לצורכי תדלוק‪.‬‬ ‫היפנים דחו את דרישתו‪ ,‬וסירבו לקבל ממנו את המתנות שהביא עמו‪.‬‬ ‫רזאנוב עזב את נגסאקי בכעס‪ ,‬ובדרכו לאמריקה הפגיזה ספינתו כפרי דייגים‬ ‫יפניים באי סחאלין‪ .‬ממשלת השוגון נערכה לקראת עימות צבאי עם רוסיה;‬ ‫היא נטלה לידיה את השלטון על הוקאידו מידי הדאימיו המקומי והורתה‬ ‫לכל הדאימיו‪ ,‬שנחלותיהם גובלות בים‪ ,‬להקים ביצורים לאורך החוף‪.‬‬ ‫הוראה זאת הטילה עליהם מעמסה כספית כבדה‪ .‬המתיחות עם רוסיה גברה‬ ‫ב־ ‪ ,1811‬כאשר היפנים חטפו קברניט רוסי וכמה מלחים באיים הקוריליים‪,‬‬ ‫ובתגובה על כך חטפו הרוסים סוחר יפני באותו אזור‪ .‬תקריות אלה לא‬ ‫התפתחו למלחמה‪ ,‬משום שבאותו זמן היתה רוסיה עסוקה במלחמה נגד‬ ‫נפוליאון‪ ,‬והעדיפה לחסל את הסכסוך עם יפן בדרכי שלום‪.‬‬ ‫מלחמות נפוליאון הרחיקו מיפן את האיום הרוסי‪ ,‬אך הביאו אליה את האיום‬ ‫הבריטי‪ .‬ב־‪ 1808‬נכנסה לנמל נגסאקי ספינת מלחמה בריטית בחיפוש אחר‬ ‫אוניות הולנדיות‪ ,‬משום שהולנד השתייכה אז לאימפריה של נפוליאון‪ ,‬ולכן‬ ‫נמצאה במלחמה עם בריטניה‪ .‬הקברניט הבריטי לא מצא אוניות הולנדיות‬ ‫בנמל‪ ,‬אך דרש מהיפנים שיציירו את ספינתו במזון ובמים ואיים‪ ,‬שאם יסרבו‬ ‫לעשות זאת‪ ,‬יפתח עליהם באש‪ .‬מושל נגסאקי נעתר לדרישתו וסיפק לו את‬ ‫מבוקשו‪ ,‬אך לאחר שהספינה הבריטית הפליגה התאבד בהראקירי‪ ,‬משום‬ ‫שהפר את האיסור על מתן אספקה לאוניות מלחמה זרות‪.‬‬ ‫ב־‪ 1839‬יצאה בריטניה למלחמה בסין‪ ,‬על שום שמדינה זו סירבה לרכוש‬ ‫אופיום מסוחרים בריטים תמורת המשי‪ ,‬החרסינה והתה שהם רכשו בסין‪.‬‬ ‫המערב פותח את שערי יפן‬ ‫ו‬ ‫‪3‬‬ ‫ב״מלחמת האופיום׳‪ /‬שנמשכה שלוש שנים‪ ,‬הביסה בריטניה את סין‬ ‫ואילצה אותה לרכוש את הסם‪ ,‬לפתוח נמלים נוספים‪ ,‬למסור לידי בריטניה‬ ‫את האי הדרומי הונג־קונג ולהעניק לאזרחים בריטים חסינות מפני החוק‬ ‫הסיני )״אקסטריטוריאליות״(‪ .‬בסדרה של התנגשויות צבאיות נוספות‬ ‫השתלטו הבריטים והצרפתים על סחר החוץ של סין ועל הנמלים הראשיים‬ ‫שלה והפכו את העיר שנגחאי‪ ,‬בשפך נהר היאנג־צה‪ ,‬למרכז המסחרי שלהם‬ ‫במזרח אסיה‪ .‬יפן היתה רחוקה וענייה מסין‪ ,‬ולכן העימות שלה עם המערב‬ ‫אירע מאוחר יותר‪ ,‬והיא יכלה ללמוד מן הלקח הסיני‪.‬‬ ‫״מלחמת האופיום״ הבהילה את שלטונות יפן‪ ,‬אך לא שכנעה אותם לבטל‬ ‫את ההסתגרות‪ .‬ב־‪ 1844‬שיגר מלך הולנד מכתב לשוגון באמצעות הסוחרים‬ ‫ההולנדים ברשימה‪ ,‬ובו המליץ כי יפן תפתח את שעריה לסחר עם מדינות‬ ‫המערב; אבל השוגון דחה את ההמלצה ואף לא השיב למכתב‪ ,‬בנימוק‬ ‫שליפן אין קשרים דיפלומטיים עם הולנד‪.‬‬ ‫המהפכה התעשייתית‪ ,‬שהתחוללה במאה התשע־עשרה באירופה‪ ,‬המריצה‬ ‫את ההתפשטות הקולוניאלית‪ :‬היא הגבירה את החיפוש אחר שווקים‪ ,‬יצרה‬ ‫ביקוש לחומרי־גלם‪ ,‬אפשרה ניידות רבה באמצעות רכבות וספינות קיטור‪,‬‬ ‫פיתחה תקשורת מהירה באמצעות הטלגרף‪ ,‬וחימשה את מעצמות המערב‬ ‫בכלי־נשק חדשים בעלי עוצמת אש אדירה‪ ,‬ששום צבא אסיאתי לא יכול‬ ‫היה לעמוד מולם‪ .‬כך נוצרו במאה התשע־עשרה בקרב מעצמות המערב הן‬ ‫הרצון והן היכולת לפרוץ את שעריהן של המדינות המסוגרות במזרח אסיה‪.‬‬ ‫סין ויפן‪ ,‬אשר במאה השבע‪-‬עשרה היו מסוגלות לעמוד מול המערב‪ ,‬מצאו‬ ‫את עצמן כעבור מאתיים שנה חלשות ומפגרות לעומתו‪.‬‬ ‫ארצות־הברית משגרת שייטת ליפן‬ ‫המדינה שפרצה לבסוף את שעריה של יפן לא היתה רוסיה או בריטניה ‪-‬‬ ‫אלא ארצות־הברית של אמריקה‪ ,‬שלא נמנתה אז עם המעצמות הגדולות‪.‬‬ ‫לארצות־הברית היה עניין לפתוח את שערי יפן‪ ,‬משום שאוניות אמריקאיות‪,‬‬ ‫שהובילו פרוות מצפוךמערב ארצות־הברית לסין‪ ,‬וספינות דיג אמריקאיות‬ ‫שעסקו בציד לווייתנים באוקיינוס השקט‪ ,‬היו זקוקות לתחנות תדלוק‬ ‫ביפן‪ ,‬שבהן תוכלנה להצטייד במים‪ ,‬מזון‪ ,‬עץ ופחם‪ .‬ארצות־הברית היתה‬ ‫גם מעוניינת לסחור עם יפן ולהבטיח את שלום מלחיה‪ ,‬במקרה שספינתם‬ ‫תטבע והם יגיעו לחופי יפן‪ .‬תחילה דחו היפנים את הגישושים האמריקאיים‪,‬‬ ‫כשם שדחו את גישושיהן של מדינות אחרות‪ .‬ב־‪ 1837‬הגיעה למפרץ‬ ‫‪26‬‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫אדו אוניית סוחר אמריקאית וקברניטה ביקש לסחור עם יפן‪ .‬בתגובה פתחו‬ ‫היפנים באש על האונייה והניסוה‪ .‬שתי אוניות סוחר אמריקאיות‪ ,‬שהגיעו‬ ‫ב־‪ ,1846‬גורשו אף הן‪ .‬היתה זו התגרות חמורה בארצות־הברית‪ ,‬והיא‬ ‫היתה צריכה להחליט אם להשלים עם ההסתגרות היפנית או לשבור אותה‬ ‫בכוח‪.‬‬ ‫בשנת ‪ ,1848‬בעקבות הניצחון על מקסיקו סיפחה ארצות־הברית את‬ ‫קליפורניה‪ ,‬וכתוצאה מכך גבר עניינם של האמריקאים באוקיינוס השקט‪:‬‬ ‫ההתפשטות האמריקאית ביבשה הסתיימה‪ ,‬ומעכשיו תהיה כל התפשטות‬ ‫נוספת מערבה בים‪ ,‬ותביא לחיכוך עם יפן‪ .‬בשנת ‪ 1852‬החליטו נשיא‬ ‫ארצות־הברית מילארד פילמוד ומזכיר המדינה דניאל ובסטר‪ ,‬בלחצם של‬ ‫חוגי עסקים וספנות‪ ,‬לשגר ספינות מלחמה ליפן‪ ,‬כדי לאלץ אותה לפתוח את‬ ‫שעריה‪ .‬להחלטה זו ניתן פרסום רב‪ ,‬על־מנת להבהיל את היפנים ולשכנע‬ ‫אותם שלא להתנגד‪ .‬למפקד השייטת מונה קומודור )תת־אלוף( מאתיו פרי‪,‬‬ ‫שהצטיין במלחמה נגד מקסיקו‪ .‬בנובמבר ‪ 1852‬הפליג פרי על סיפון אוניית‬ ‫הקיטור שלו ״מיסיסיפי״ מבסיס הצי בווירג׳יניה‪ ,‬הקיף את יבשת אפריקה‪,‬‬ ‫ובהונג־קונג ושנגחאי הצטרפו אליו שלוש אוניות מלחמה נוספות‪ .‬במאי‬ ‫‪ 1853‬הגיעה השייטת שלו‪ ,‬שמנתה שתי אוניות קיטור ושתי אוניות מפרש‪,‬‬ ‫נושאות תותחים ו־‪ 750‬נחתים‪ ,‬לאוקינאוה שבאיי ריוקיו‪ .‬איים אלה היו‬ ‫מדינה עצמאית למחצה תחת החסות הרשמית של סין ‪ -‬אך תחת שליטה‬ ‫צבאית של יפן‪ .‬פרי ערך תרגילי נחיתה על חופיהם של איים אלה על־מנת‬ ‫להזהיר את היפנים מפני הצפוי להם‪ ,‬אם יגלו התנגדות‪.‬‬ ‫ביולי ‪ 1853‬הפליגה השייטת של פרי ליפן‪ ,‬כשאוניות הקיטור גוררות את‬ ‫אוניות המפרש‪ .‬היא לא פנתה לנגסאקי הקרובה יותר‪ ,‬שהיתה הנמל היחיד‬ ‫שבו הותר לזרים לעגון‪ ,‬אלא המשיכה לכיוון אדו‪ ,‬בירת השוגון‪ ,‬שם נאסרה‬ ‫העגינה אפילו על דאימיו יפני‪ .‬מאחר שליפן לא היה צי מלחמה‪ ,‬לא חסמה‬ ‫את דרכו אף אונייה‪ .‬פרי לא נכנס לתוך מפרץ אדו‪ ,‬אלא הטיל עוגן באוראגה‬ ‫שבפתח המפרץ‪ ,‬במרחק של כ־‪ 50‬ק״מ מהבירה‪ .‬שם הודיע כי הוא נושא‬ ‫מכתב מנשיא ארצות־הברית לקיסר יפן‪ ,‬ודרש למסור אותו אישית לנציג‬ ‫בכיר של הקיסר‪ .‬פרי איים שאם הדבר לא יינתן לו‪ ,‬הוא יירד לחוף עם ״כוח‬ ‫מתאים״ כדי להעביר את המכתב ליעדו‪ .‬הדו־שיח התנהל באמצעות‬ ‫מתורגמנים‪ :‬פרי הביא עמו אמריקאי דובר הולנדית ‪ -‬השפה המערבית‬ ‫היחידה שהיתה ידועה אז ביפן ‪ -‬ומיסיונר אמריקאי משנגחאי‪ ,‬דובר סינית‬ ‫קלסית ‪ -‬שפה שכל משכיל יפני ידע לקרוא‪ .‬ממשלת השוגון נעזרה ביפני‬ ‫היחיד שידע קצת אנגלית‪ :‬דייג ממחוז טוסה בשם נקהאמה מנג׳ירו‪,‬‬ ‫המערב פותח את שערי יפן‬ ‫ו‬ ‫‪3‬‬ ‫שספינתו נטרפה באוקיינוס‪ ,‬והוא נאסף על־ידי אוניית דיג אמריקאית ובילה‬ ‫עשר שנים בארצות־הברית‪.‬‬ ‫״האוניות השחורות‪ /,‬כפי שהיפנים כינו את אוניותיו של פרי)בגלל צבען‬ ‫והעשן הסמיך שנפלט מארובותיהן( משכו סקרנים רבים אל חוף אוראגה‪.‬‬ ‫ציירים הפליגו אליהן בסירות קטנות כדי לציירן מקרוב‪ ,‬ואחר־כך מכרו את‬ ‫הדפסי העץ הצבעוניים שלהן באדו‪ .‬גודלן של האוניות האמריקאיות‪ ,‬קני‬ ‫התותחים שבצבצו מהן והנחתים החמושים‪ ,‬שניצבו על סיפוניהן‪ ,‬שכנעו את‬ ‫השלטונות היפניים שאין להם מענה צבאי לאיום הזה‪ .‬לפיכך בלעו את‬ ‫עלבונם וניאותו לקבל את מכתבו של נשיא ארצות־הברית‪ ,‬כפי שפרי דרש‪.‬‬ ‫בכפר קוריהאמה‪ 5 ,‬קילומטרים מדרום לאוראגה‪ ,‬נבנה ביתן מיוחד‪ ,‬וב־‪14‬‬ ‫ביולי נערך בו טקס מסירת המכתב‪ .‬פרי ירד לחוף בליווי משמר של ‪250‬‬ ‫חיילים ותזמורת צבאית‪ .‬על החוף ניצבו כ־‪ 5,000‬סמוראים חמושים‪ ,‬שיכלו‬ ‫לעשות כלה באמריקאים שנחתו; אך פרי סמך על החיפוי של אוניות‬ ‫התותחים שלו‪ .‬בטקס שנערך בתוך הביתן מסר פרי ל״נציג הקיסר‪ - ,,‬פקיד‬ ‫של השוגון בדרגה בינונית ‪ -‬את מכתבו של הנשיא פילמור )אף שבינתיים‬ ‫נכנס לתפקידו בוושינגטון נשיא חדש(‪ .‬אל מכתב הנשיא‪ ,‬שהיה כתוב‬ ‫אנגלית והולנדית‪ ,‬צירף פרי מכתב משלו‪ ,‬ובו הביע את תקוותו כי ממשלת‬ ‫יפן תיענה לדרישה האמריקאית‪ ,‬ובכך תימנע התנגשות בין שתי המדינות‪.‬‬ ‫הוא כתב כי יחזור באביב עם כוח ימי גדול יותר‪ ,‬כדי לקבל את תשובת‬ ‫היפנים‪ .‬לפני שעזב ערך פרי מפגן כוח‪ :‬הוא הפליג עם אוניותיו לתוך מפרץ‬ ‫אדו וביצע מיפוי של קו החוף‪.‬‬ ‫הסכם ‪7‬ןנגא‪1‬ה ופת״חת שערי ״פן‬ ‫המכתב של נשיא ארצות־הברית הופנה לקיסר יפן ופתח במלים ״ידידי‬ ‫הגדול והיקר״‪ .‬הוא תיאר את הברכה שתצמח לשתי המדינות מכינון קשרי‬ ‫‪1‬‬ ‫מסחר ביניהן‪ ,‬ורמז כי סירובה של יפן לפתוח את שעריה ימיט עליה אסון‪.‬‬ ‫ממשלת השוגון מצאה עצמה בדילמה‪ :‬מצד אחד ניצבה בפני תביעה‬ ‫אולטימטיבית לפתוח את השערים‪ ,‬שמאחוריה איום של שימוש בכוח ‪-‬‬ ‫ומצד שני חל איסור חמור במשך למעלה ממאתיים שנה על מעשה כזה‪.‬‬ ‫הממשלה חששה‪ ,‬שאם תגלה חולשה כלפי הזרים‪ ,‬תאבד את השליטה‬ ‫מבית‪ ,‬וחלק מן ההאנים יתמרדו נגדה‪ .‬לא היה ברור מי מוסמך להחליט‬ ‫בעניין כה גורלי‪ .‬אף שמכתבו של נשיא ארצות־הברית הופנה לקיסר‪ ,‬לא‬ ‫ניהלו קיסרי יפן את ענייני המדינה‪ .‬כמו קודמיו‪ ,‬ישב הקיסר קומי בן ה־‪22‬‬ ‫‪28‬‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫בקיוטו‪ ,‬הרחק מבירת השוגון‪ .‬השליט של יפן היה השוגון‪ ,‬אך כוחם של‬ ‫השוגונים לבית טוקוגאוה נחלש אחרי כ־‪ 250‬שנות שלטון‪ ,‬והכוח המעשי‬ ‫היה בידי יועציו ומקורביו של השוגון‪ .‬השוגון טוקוגאוה אייוישי בן ה־ ‪61‬‬ ‫מת ימים אחדים לאחר שפרי עזב‪ ,‬ואת מקומו ירש בנו איסאדה בן ה־‪.29‬‬ ‫האיש החזק בממשלת השוגון היה ראש מועצת השרים‪ ,‬אבה מסאהירו‪ .‬הוא‬ ‫ידע שליפן אין ברירה אלא לפתוח את שעריה; אך כדי שיהיה תוקף‬ ‫להחלטה חשובה זאת‪ ,‬ביקש לשתף בה אנשים רבים ככל האפשר‪ .‬הוא הורה‬ ‫אפוא לתרגם את מכתביהם של נשיא ארצות־־הברית ושל פרי ליפנית והפיץ‬ ‫אותם בקרב הדאימיו‪ ,‬הפקידים הבכירים‪ ,‬אצילי החצר הקיסרית‪ ,‬המלומדים‬ ‫הקונפוציאנים וכמה סוחרים גדולים‪ .‬כל אחד ממקבלי המכתבים‬ ‫המתורגמים התבקש לחוות את דעתו בעניין התשובה‪ ,‬שעל יפן להשיב‪.‬‬ ‫היתה זו הפעם הראשונה‪ ,‬שהממשלה שיתפה ציבור כה גדול בתהליך של‬ ‫קבלת החלטה מדינית‪ .‬אבה ציפה כי הנשאלים יסכימו שאין ברירה אלא‬ ‫לפתוח את השערים ‪ -‬אולם להפתעתו המליצו רוב הנשאלים לדחות את‬ ‫הדרישה האמריקאית‪ ,‬ולא להרשות ל׳׳ברברים״ לטמא את אדמת יפן‪ .‬בין‬ ‫המתנגדים לפתיחת הארץ היו יריבים ותיקים של בית טוקוגאוה‪ ,‬ששמחו על‬ ‫ההזדמנות להביכו‪ .‬אף שאבה לא התחייב לקבל את דעת הרוב‪ ,‬הוא קיבל‬ ‫את המדיניות הנצית‪ ,‬שהוצעה לו על־ידי מרבית המשיבים‪ .‬לכן ציווה‬ ‫להגביר את ביצורי החוף ולהתכונן למלחמה עם ארצות־הברית‪ .‬הדאימיו‬ ‫של מיטו־‪ ,‬טוקוגאוה נאליאקי‪ ,‬שנמנה עם ראשי המתנגדים לפתיחת המדינה‪,‬‬ ‫מונה אחראי על הגנת הארץ‪ .‬דאימיו השוכנים לאורך החוף קיבלו רשות לא‬ ‫להתייצב עוד באדו‪ ,‬על־מנת שיוכלו להתכונן לקראת המלחמה‪.‬‬ ‫מסעו של פרי ליפן עורר את חששם של הרוסים‪ .‬רוסיה‪ ,‬המדינה המערבית‬ ‫הקרובה ביותר ליפן והראשונה שניסתה לפתוח את שעריה‪ ,‬סברה כי היא‬ ‫ראויה להיות גם הראשונה בקשירת יחסים עמה‪ .‬לכן כאשר נודע לרוסים על‬ ‫שליחותו של פרי‪ ,‬הם שיגרו שייטת של ארבע אוניות מלחמה ליפן בפיקודו‬ ‫של אדמירל יפימי פוטיאטין‪ .‬השייטת הרוסית הגיעה לנגסאקי באוגוסט‬ ‫‪ ,1853‬כאשר פרי שהה עדיין ביפן‪ ,‬ופוטיאטין דרש מן היפנים לפתוח את‬ ‫שעריהם לסחר עם רוסיה‪ .‬למזלה של יפן פרצה בספטמבר אותה שנה‬ ‫״מלחמת קרים״ בין רוסיה לבין טורקיה‪ ,‬בריטניה וצרפת‪ ,‬והשייטת של‬ ‫פוטיאטין נצטוותה לחזור הביתה‪ ,‬לפני שעלה בידה להשיג תוצאות‪ .‬אותה‬ ‫עת המתין פרי באוקינאוה‪ ,‬ובחוששו פן יקדימוהו הרוסים‪ ,‬החליט להקדים‬ ‫את שובו ליפן‪ .‬לאחר שקיבל תגבורת‪ ,‬הפליג בפברואר ‪ 1854‬בראש שייטת‬ ‫של תשע אוניות מלחמה‪ ,‬ועליהן ‪ 1,600‬נחתים ו־‪ 250‬תותחים‪ .‬הפעם נכנס‬ ‫המערב פותח את שערי יפן ו ‪3‬‬ ‫לתוך מפרץ אדו והטיל עוגן קרוב לבירת השוגון‪ .‬הוא דרש שיפן תחתום על‬ ‫חוזה עם ארצות־הברית‪ ,‬ואיים שיפתח באש על העיר ויטיל עליה מצור ימי‬ ‫אם יפן תסרב לעשות זאת‪ .‬האיום פעל‪ ,‬וממשלת השוגון ‪ -‬על־אף הכרזותיה‬ ‫הנציות ‪ -‬החליטה לקבל את התכתיב האמריקאי‪.‬‬ ‫ב־ ‪ 31‬במרס ‪ 1854‬חתמו פרי ונציגי השוגון על ״חוזה שלום וידידות״ בין יפן‬ ‫לבין ארצות־הברית‪ .‬על־פי בקשת היפנים‪ ,‬שחששו מן התגובה הציבורית‪,‬‬ ‫נערך טקס החתימה לא באדו הבירה‪ ,‬אלא בעיירה קנגאוה השוכנת מדרום‬ ‫לה‪ .‬החוזה קבע‪ ,‬כי שלום מלא ונצחי וידידות לבבית וכנה ישררו בין יפן‬ ‫לבין ארצות־הברית‪ .‬הסעיפים האופרטיביים החשובים היו‪:‬‬ ‫א‪ .‬יפן תפתח שני נמלים‪ :‬את שימודה‪ ,‬כ־‪ 150‬ק״מ מדרום לאדו ‪ -‬מיד; ואת‬ ‫האקודטה ‪ -‬בדרום האי הוקאידו ‪ -‬כעבור שנה‪ ,‬בפני אוניות אמריקאיות‪.‬‬ ‫האוניות תוכלנה להצטייד שם במזון‪ ,‬מים‪ ,‬עץ‪ ,‬פחם ומצרכים אחרים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מלחים אמריקאים‪ ,‬שייקלעו‪.‬לחופי יפן בנסיבות מצוקה‪ ,‬יזכו ליחס‬ ‫הומניטרי‪.‬‬ ‫ג‪ .‬שנה וחצי לאחר חתימת החוזה תוכל ממשלת ארצות־הברית לשגר נציג‬ ‫רשמי ליפן‪ ,‬והוא יישב בשימורה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬כל זיכיון‪ ,‬שתעניק יפן למדינה אחרת‪ ,‬יוענק אוטומטית גם לארצות־‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫״חוזה קנגאוה״ שם קץ להסתגרות היפנית‪ .‬הצלחתו של פרי לפתוח את‬ ‫שערי יפן נבעה מן הטקטיקה הנבונה שנקט‪ :‬שילוב של איומים עם דרישות‬ ‫צנועות‪ .‬הוא לא תבע לכונן יחסי מסחר או יחסים דיפלומטיים מלאים‪,‬‬ ‫ובשלב ראשון הסתפק בפתיחה מסוימת של השערים‪ .‬הוא הקפיד על כבודם‬ ‫של היפנים וניסה להפיג את חששותיהם‪ .‬לאחר חתימת החוזה ערך משתה‬ ‫לנציגי השוגון על סיפון אוניית־הדגל שלו‪ ,‬״פאוהטאך‪ .‬במהלך המשתה‬ ‫הציגו מלחים אמריקאים ריקוד מינסטרל‪ ,‬ומתאבקים יפנים הציגו‬ ‫התגוששות סומו‪ .‬פרי העניק מתנות לנציגים היפנים‪ ,‬שנועדו להפגין את‬ ‫עושרה והתקדמותה הטכנולוגית של ארצות־הברית‪ .‬בין המתנות שנתן‬ ‫להם‪ :‬מכשיר טלגרף עם חוט באורך קילומטר וחצי‪ ,‬טלסקופ‪ ,‬שעונים‪,‬‬ ‫מצלמה‪ ,‬אקדחים‪ ,‬רובים‪ 100 ,‬גלונים של ויסקי‪ ,‬מילון ובסטר של השפה‬ ‫האנגלית‪ ,‬ספר זואולוגיה; והמתנה המרשימה ביותר‪ :‬רכבת שעשועים‬ ‫בגודל רבע מן הגודל הטבעי‪ ,‬עם קטר‪ ,‬קרונות ופסים‪ .‬אנשיו של פרי הרכיבו‬ ‫את הפסים על החוף‪ ,‬והנציגים היפנים התיישבו ברכבת הקטנה ונסעו בה‬ ‫במעגל‪ ,‬משתאים למראה הפלא הטכנולוגי הזה‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫בעקבותיו של פרי הגיעו ליפן נציגים מבריטניה‪ ,‬צרפת והולנד‪ ,‬וחתמו עמה‬ ‫על הסכמים דומים‪ .‬האדמירל הרוסי פוטיאטין חזר בראשית ‪ ,1855‬והפעם‬ ‫הגיע לשימודה‪ .‬שם חתם על הסכם‪ ,‬שהסדיר את היחסים בין שתי המדינות‪.‬‬ ‫ב״הסכם שימודה״ פתחה יפן בפני הרוסים את הנמלים שימודה‪ ,‬האקודאטה‬ ‫ונגסאקי‪ ,‬ושתי המדינות חילקו ביניהן את שרשרת האיים הקיריליים‬ ‫שבצפון‪ :‬ארבעת האיים הדרומיים )אטורופו‪ ,‬קונאשירי‪ ,‬שיקוטן וקבוצת איי‬ ‫הבומאי( ניתנו ליפן‪ ,‬ושאר האיים ניתנו לרוסיה‪ .‬האי סחאלין‪ ,‬ששתי‬ ‫המדינות תבעו בעלות עליו‪ ,‬הועמד תחת פיקוח משותף‪ .‬בזמן שפוטיאטין‬ ‫שהה בשימורה‪ ,‬התחוללה שם רעידת אדמה עזה‪ ,‬שהרסה את רוב העיר‬ ‫והטביעה את ספינתו של פוטיאטין‪ .‬פוטיאטין לא נואש; הוא עבר לעיירה‬ ‫סמוכה ושם בנו אנשיו‪ ,‬בעזרת נגרים יפנים‪ ,‬ספינה חדשה‪ ,‬ובה חזר לרוסיה‪.‬‬ ‫בסוף אותה שנה פקדה רעידת אדמה חזקה את אדו‪ .‬קרוב ל־‪ 10‬אלפים איש‬ ‫קיפחו את חייהם‪ ,‬וכ־‪ 15‬אלף בתים נהרסו או נשרפו‪.‬‬ ‫הריס משלים א ת פתיחת יפן‬ ‫היפנים סברו כי החוזים שחתמו בשנים ‪ 1854‬ו־‪ 1855‬סיפקו את רצונן של‬ ‫מעצמות המערב ‪ -‬אך הם טעו‪ :‬המעצמות לא הסתפקו בפתיחה החלקית‬ ‫שהשיגו‪ ,‬אלא ביקשו להרחיבה ולהעמיקה‪ .‬ב־‪ 1856‬הגיע לשימודה על‬ ‫סיפון אוניית מלחמה אמריקאית הנציג הראשון של ארצות־הברית ביפן‪,‬‬ ‫טאונסנד הריס ‪ -‬איש־עסקים שסחר בעבר עם סין‪ .‬הוא בא עם מלווה אחד‬ ‫בלבד‪ :‬צעיר אמריקאי יליד הולנד‪ ,‬ששימש לו מתורגמן‪ .‬בואו הפתיע את‬ ‫היפנים‪ :‬הם סברו כי מינוי כזה מצריך את הסכמתם‪ .‬הם שיכנו אפוא את‬ ‫השניים במקדש בשימורה וניסו להתעלם מהם; אבל הריס‪ ,‬כמו פרי לפניו‪,‬‬ ‫גילה עקשנות‪ .‬הוא הודיע כי הוא נושא עמו מכתב מנשיא ארצות־הברית‬ ‫פרנקלין פירס‪ ,‬ועליו למסור אותו אישית לשוגון; וכי סירוב השוגון לקבל‬ ‫את המכתב יתפרש כעלבון לארצות־הברית‪ .‬לאחר לחצים ואיומים‪ ,‬שנמשכו‬ ‫למעלה משנה‪ ,‬נעתרו היפנים‪ ,‬וב־‪ 1857‬התקבל הריס לראיון אצל השוגון‬ ‫אייסאדה‪ .‬בפגישתם טען הריס כי כדאי ליפן לכונן יחסים דיפלומטיים‬ ‫ומסחריים עם ארצות־הברית ולפתוח בפניה נמלים נוספים‪ ,‬משום שהחוזה‬ ‫שייחתם עמה בתנאים נוחים ישמש דגם לחוזים עם מדינות אחרות‪ .‬הוא‬ ‫הזהיר‪ ,‬כי אם יפן תסרב לעשות זאת‪ ,‬עלולות מדינות מערביות תוקפניות‬ ‫יותר‪ ,‬כמו בריטניה ורוסיה‪ ,‬לכפות עליה חוזים משפילים יותר‪ .‬הריס‬ ‫הצביע על המלחמה‪ ,‬שניהלו באותו זמן בריטניה וצרפת נגד סין‪ ,‬כאות‬ ‫המערב פותח את שערי יפן‬ ‫ו ‪3‬‬ ‫אזהרה למה שעלול לקרות ליפן‪ ,‬אם לא תקבל את עצתו‪.‬‬ ‫נימוקים אלה‪ ,‬בצירוף הופעתה של אוניית מלחמה אמריקאית במפרץ אדו‬ ‫ב־‪ ,1858‬שכנעו את היפנים לקבל את ההצעה של הרים‪ .‬הבעיה היתה‪ :‬כיצד‬ ‫תוכל הממשלה לחתום על הסכם‪ ,‬הפותח לרווחה את שערי הארץ ‪ -‬מבלי‬ ‫להיחשף לביקורת נוקבת מבית? ראש מועצת השרים‪ ,‬הויטה מסאיושי‪,‬‬ ‫שהחליף את אבה ב־‪ ,1855‬חשש לפנות שוב לדאימיו ולפקידים הבכירים‪.‬‬ ‫במקום זאת ביקש להשיג גושפנקה קיסרית להחלטתו‪ .‬הוא יצא אפוא‬ ‫לקיוטו וביקש מן הקיסר קומיי‪ ,‬שיאשר את החוזה המוצע עם ארצות־‬ ‫הברית‪ .‬היתה זו הפעם הראשונה אחרי מאות שנים‪ ,‬שהקיסר התבקש לאשר‬ ‫החלטה פוליטית; עד אז צייתו הקיסרים לכל דרישה‪ .‬מצד השוגונים‪.‬‬ ‫הזדקקותו של אייסאדה לאישור הקיסרי נתנה הזדמנות לקיסר להגדיל את‬ ‫כוחו על־ידי הפגנת עמדה עצמאית‪ .‬משפחת הקיסר והאצולה בקיוטו‬ ‫התנגדו לפתיחת המדינה‪ ,‬חוששות שהזרים ״יטמאו״ את הבירה הקיסרית‪,‬‬ ‫ולכן סירב הקיסר לאשר את חתימת החוזה החדש עם ארצות־הברית‪ .‬הוטה‬ ‫התפטר‪ ,‬ובמקומו מינה השוגון את איאי נאוסוקה ‪ -‬מדינאי קשוח שקיבל‬ ‫סמכויות נרחבות בתור טאירוי )״מושל מטעם השוגון״(‪ .‬איאי החליט‬ ‫להתעלם מהתנגדותו של הקיסר ולחתום על החוזה עם הריס‪.‬‬ ‫ב־‪ 29‬ביולי ‪ 1858‬חתמו טאונסנד הריס ונציגי השוגון על ״חוזה הידידות‬ ‫והסחר״ בין יפן לבין ארצות־הברית על סיפונה של אוניית מלחמה‬ ‫אמריקאית במפרץ אדו‪ .‬החוזה כלל את הסעיפים הבאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬בתוך חמש שנים תפתח יפן בפני ארצות־הברית ארבעה נמלים נוספים‪:‬‬ ‫קנגאוה על־יד אדו‪ ,‬נגסאקי בדרום‪ ,‬ניאיגטה במערב‪ ,‬והיוגו‪) ,‬קובה של‬ ‫ימינו( על־יד אוסאקה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬אזרחים אמריקאים יוכלו להתגורר בערי־הנמל הללו‪ ,‬וכן בערים הגדולות‬ ‫אדו )מ־‪ (1862‬ואוסאקה )מ־‪ ,(1863‬ולהקים בהן בתי־תפילה לעצמם‪.‬‬ ‫היפנים והאמריקאים לא יעליבו אלה את דתם של אלה‪.‬‬ ‫ג‪ .‬אזרחים אמריקאים יורשו לסחור ביפן ללא הפרעה‪ ,‬אך לא יוכלו לייבא‬ ‫אופיום‪.‬‬ ‫ד‪ .‬המכס שתטיל יפן על מוצרי היבוא לא יעלה על ‪ 5‬אחוזים ממחירם‬ ‫)תחילה נקבעו שיעורי מכס שונים‪ ,‬אך ב־‪ 1866‬נקבעה תקרה אחידה של‬ ‫‪ 5‬אחוזים(‪.‬‬ ‫ה‪ .‬האזרחים האמריקאים ביפן ייהנו ממעמד אקסטריטוריאלי; ואם יעברו‬ ‫עבירה‪ ,‬יישפטו בפני הקונסול שלהם‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫יפן המודרנית‬ ‫ו‪ .‬קונסולים אמריקאים יישבו בערי־הנמל‪ ,‬וקונסול כללי‪ ,‬שיהיה מואמן לחצר‬ ‫השוגון‪ ,‬יישב בארו‪.‬‬ ‫ז‪ .‬ארצות־הברית תמכור ליפן נשק‪ ,‬ותאפשר ליפן להזמין מומחים שלה‪ .‬היא‬ ‫תפעיל את השפעתה כדי למנוע ממדינות אחרות לתבוע מיפן ויתורים‬ ‫נוספים‪.‬‬ ‫זמן קצר לאחר חתימת החוזה מת השוגון אייסאדה‪ ,‬ובמקומו מונה בךדודו‬ ‫בן ה־‪ ,12‬שקיבל את השם טוקוגאוה איימוציי‪ .‬גילו הצעיר גרם לחיזוק‬ ‫כוחם של הפקידים הבכירים; לאחר חתימת החוזה מונה הריס לקונסול‬ ‫הכללי האמריקאי הראשון ביפן‪ ,‬והוא עבר לאדו‪ .‬שם הועמד לרשותו מקדש‬ ‫בשכונת אזאבו‪ ,‬שהפך לנציגות הדיפלומטית הזרה הראשונה ביפן‪ .‬ארצות־‬ ‫הברית עמדה בהתחייבותה‪ :‬היא דאגה כי בריטניה‪ ,‬צרפת‪ ,‬רוסיה והולנד‬ ‫תחתומנה על חוזים דומים עם יפן‪ ,‬ולא תבואנה אליה בדרישות נוספות‪.‬‬ ‫חמש שנים לאחר הופעתו הראשונה של פרי הושלמה פתיחתה של יפן‪,‬‬ ‫מבלי שנורתה אף ירייה אחת‪ .‬מעצמות המערב השתמשו באיומים ‪ -‬אך‬ ‫בניגוד לסין‪ ,‬שם הפעילו כוח צבאי כדי לכפות את פתיחת השערים‪,‬‬ ‫הספיקה ביפן הפגנת שרירים בלבד‪ .‬למזלה של יפן‪ ,‬היא יכלה ללמוד מן‬ ‫הניסיון של סין‪ .‬בהתנהגותם של היפנים בפרשה הזאת התגלה הפן‬ ‫הפרגמטי של המנהיגות הסמוראית‪ :‬כל עוד מדובר היה בגורלם של יחיד‬ ‫או של קבוצה קטנה‪ ,‬פעל העיקרון כי עדיף למות בכבוד מאשר לחיות‬ ‫בחרפה; אך כאשר הונח על כף־המאזניים גורלו של העם כולו‪ ,‬פעל‬ ‫העיקרון ההפוך‪ :‬עדיף להתכופף מאשר להישבר‪ .‬יפן שנשלטה על־ידי‬ ‫סמוראים‪ ,‬אנשי־צבא‪ ,‬השכילה לתפוס מהר את עוצמתן של מעצמות‬ ‫המערב ואת חוסר־התועלת שבעימות אתן‪ .‬כך קרה שדווקא סין‪ ,‬שנשלטה‬ ‫על־ידי עלית אזרחית‪ ,‬יצאה למלחמת התאבדות נגד הזרים ‪ -‬בעוד שיפן‪,‬‬ ‫שנשלטה על־ידי אנשי־צבא שדגלו במוות של כבוד‪ ,‬נכנעה בפני האיום‬ ‫הזר‪ .‬אף שפתיחת יפן נעשתה ללא שפיכות דמים‪ ,‬הטראומה שהותירה‬ ‫ליוותה את היפנים זמן רב‪.‬‬ ‫יפן מהדקת א ת קשריה עם המערב‬ ‫אחרי שפתחה את שעריה‪ ,‬גילו בריטניה וארצות־הברית ידידות כלפי יפן‪.‬‬ ‫הסכנה הראשית נשקפה מרוסיה‪ ,‬שניהלה מדיניות של התפשטות במזרח‪.‬‬ ‫ב־‪ 1860‬הכריחו הרוסים את סין להעניק להם את המחוזות הימיים לאורך ים‬ ‫המערב פותח את שערי יפן ו ‪3‬‬ ‫יפן‪ .‬שם‪ ,‬בקרבת הגבול עם קוריאה ומול יפן‪ .‬הקימה רוסיה את הבסיס הימי‬ ‫ולדיבוסטוק )שפירושו‪ :‬״שלוט על המזרח״(‪ .‬מאחר שמימיו של נמל‬ ‫ולריבוסטוק קופאים בחורף‪ ,‬ניסו הרוסים ב־ ‪ 1861‬להשתלט על האי היפני‬ ‫צושימה שבין יפן לקוריאה‪ ,‬כדי להבטיח את מעבר אוניותיהם לאוקיינוס‬ ‫השקט‪ .‬בתגובה על כך שיגרה בריטניה לשם אוניות מלחמה‪ ,‬והן גירשו את‬ ‫האונייה הרוסית שביקשה לקבוע נוכחות‪.‬‬ ‫כדי להדק את קשריה עם יפן‪ ,‬הזמינה ארצות־הברית משלחת יפנית גדולה‬ ‫לבקר בארצה‪ ,‬להחלפת מסמכי האשרור של החוזים שנחתמו בין שתי‬ ‫המדינות‪ .‬המשלחת מנתה ‪ 81‬חברים והפליגה ב־‪ 1860‬באונייה האמריקאית‬ ‫״פאוהטאך‪ ,‬שהיתה בעבר אוניית־הדגל של פרי‪ .‬אליה התלוותה ספינת‬ ‫המלחמה היפנית קאנריךמארו‪ ,‬שנרכשה רק שלוש שנים לפני־כן מהולנד‪,‬‬ ‫והופעלה על־ידי צוות יפני בסיוע מלחים אמריקאים‪ ,‬שהיו בדרך לארצם‪.‬‬ ‫קברניט האונייה היה קאצו קאישו‪ ,‬שלמד ספנות אצל ההולנדים בנגסאקי‪.‬‬ ‫היתה זו הספינה היפנית הראשונה‪ ,‬שחצתה את האוקיינוס השקט‪.‬‬ ‫המשלחת ביקרה בסךפרנציסקו‪ ,‬ומשם הפליגה סביב דרום אמריקה לחוף‬ ‫המזרחי‪ .‬בוושינגטון היא התקבלה על־ידי הנשיא ג׳יימס ביוקנאן‪ .‬ובניו יורק‬ ‫נערכה לה קבלת־פנים מטעם העירייה‪ .‬המשורר וולט ויטמן התלהב ממראה‬ ‫המשלחת הססגונית העושה דרכה ברחובות ניו־יורק וחיבר שיר לכבודה‪.‬‬ ‫היתה זו הפעם הראשונה שהציבור האמריקאי ראה סמוראים יפנים‪,‬‬ ‫בלבושם‪ ,‬תסרוקותיהם ושתי החרבות למותניהם‪ .‬המתרגם של המשלחת‬ ‫היה הדייג לשעבר נקהאמה מנגיירו‪ ,‬שתרגם במשא־ומתן עם פרי‪ .‬לחברי‬ ‫המשלחת היתה זו הזדמנות ראשונה להתרשם מן המערב מכלי ראשון‪.‬‬ ‫ביקורם חל בזמן מלחמת הבחירות‪ ,‬שבה עתיד היה לנצח בסתיו של אותה‬ ‫שנה אברהם לינקולן‪ .‬במשך ביקורם ספגו היפנים הלם תרבותי‪ :‬הם נבוכו‬ ‫כאשר‪ ,‬בניגוד להרגלם לחלוץ נעליים בכניסה לבית‪ ,‬נאלצו לדרוך‬ ‫בקבקביהם על שטיחים יקרים; או כאשר נפגשו בנשפים עם גבירות בעלות‬ ‫מחשופים עמוקים‪ .‬החברה המערבית נראתה להם וולגרית וחסרת נימוסים‪.‬‬ ‫וכך תיאר סגן ראש המשלחת את ישיבת הסנט האמריקאי‪.,‬שבה נכח‪:‬‬ ‫היו באולם כארבעים עד חמישים אנשים‪ ,‬שישבו על כסאות‪ .‬לפתע קם‬ ‫אחד מהם וצעק משהו בלתי מובן‪ ,‬כשהוא עושה תנועות משונות כמו‬ ‫משוגע‪ .‬לאחר שסיים את דבריו‪ ,‬קם אדם אחר ועשה אותו דבר‪ ...‬הושיבו‬ ‫אותנו ביציע האורחים‪ ,‬כדי שנוכל לראות היטב את המתרחש שם‪ .‬ישבנו‬ ‫על ספסלים וצפינו באולם ‪ -‬שם נדון‪ ,‬כנראה‪ ,‬עניין מדיני חשוב‪ .‬חברי‬ ‫‪34‬‬ ‫יפן‬ ‫המודרנית‬ ‫הסנט‪ ,‬במכנסיים ובמקטורנים ההדוקים שלהם ובצעקותיהם זה על זה‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫הזכירו לנו את שוק הדגים באדו‪.‬‬ ‫שנה לאחר הפלגתה ואחרי שהקיפה את יבשת אפריקה חזרה המשלחת‬ ‫ליפן‪ .‬כעבור שנתיים שוגרה משלחת דומה לאירופה‪ ,‬והיא ביקרה באנגליה‪,‬‬ ‫צרפת‪ ,‬פרוסיה‪ ,‬רוסיה‪ ,‬הולנד ופורטוגל‪ .‬בעקבות שתי המשלחות האלה מונו‬ ‫קונסולים יפנים במדינות שעמן נחתמו הסכמים‪ .‬היו אלה הדיפלומטים‬ ‫היפנים הראשונים במערב‪ .‬בשבע השנים הבאות שלחה ממשלת השוגון‬ ‫למערב שבע משלחות וארבע קבוצות סטודנטים ‪ -‬לעומת סין ששלחה את‬ ‫משלחתה הראשונה למערב רק ב־‪.1867‬‬ ‫אנשי עסקים מערביים החלו להתיישב בערים שנפתחו בפניהם ביפן‪ .‬מאחר‬ ‫שתנאי המגורים באדו לא התאימו לצורכי הזרים‪ ,‬העניקה להם ממשלת‬ ‫השוגון ב־‪ 1860‬את כפר הדייגים יוקוהאמה שעל־יד אדו‪ ,‬כדי שיבנו שם עיר‬ ‫עבור עצמם‪ .‬ביוקוהאמה נבנו בתי לבנים בסגנון מערבי‪ ,‬ותוך זמן קצר‬ ‫הפכה העיר למרכז הסחר הבינלאומי של יפן‪ ,‬במקביל לשנגחאי בסין; אך‬ ‫יוקוהאמה היתה קרובה לבירה היפנית‪ ,‬ולכן לא היתה עצמאית כמו שנגחאי‪,‬‬ ‫ששכנה הרחק מן הבירה הסינית‪ .‬ב־‪ 1869‬ישבו ביוקוהאמה כ־‪ 16‬אלף זרים‪,‬‬ ‫שלא היו כפופים לחוק היפני ונשלטו על־ידי הקונסולים של ארצותיהם‪ .‬הם‬ ‫ייצאו מיפן תה‪ ,‬כותנה ופקעות משי‪ ,‬וייבאו סחורות ומוצרים מכל הסוגים‪.‬‬ ‫יוקוהאמה היתה ״חלון הראווה״ של המערב ביפן‪ .‬ברחובותיה התוודעו‬ ‫היפנים ללבוש‪ ,‬לאוכל‪ ,‬למגורים ולמנהגים של בני אירופה ואמריקה‪ .‬בפעם‬ ‫הראשונה הגיעו גם נשים מערביות ליפן‪ ,‬והן הפכו מיד למושא של סקרנות‬ ‫רבה‪ .‬חלק מן הסוחרים הזרים הגיעו משנגחאי והביאו עמם טבחים‬ ‫ומשרתים סינים‪ .‬בנוסף להם התיישבו בעיר גם סוחרים סינים‪ .‬כך צמח‬ ‫ביוקוהאמה הרובע הסיני‪ ,‬הקיים עד היום‪ .‬ב־‪ 1868‬נוסדה עיר זרים שנייה‬ ‫בקובה)זזיוגו לשעבר( שליד אוסאקה‪.‬‬ ‫בין הזרים שהתיישבו ביפן היו גם סוחרים יהודים מארצות־הברית‪ ,‬מאירופה‬ ‫ומעירק; חלקם הגיע לשם מהונג־קונג ומשנגחאי‪ .‬היו אלה‪ ,‬קרוב לוודאי‪,‬‬ ‫היהודים הראשונים שדרכו על אדמת יפן‪ .‬אחד מהם‪ ,‬רפאל שויער‬ ‫מבולטימור שבארצות־הברית‪ ,‬ייסד ב־‪ 1862‬את העיתון האנגלי הראשון‬ ‫ביפן‪ ,‬ג׳פן אקספרס‪ ,‬שיצא במשך תקופה קצרה בלבד‪ .‬שויער כיהן כנשיאה‬ ‫הראשון של מועצת העיר יוקוהאמה‪ ,‬שגם היא לא האריכה ימים‪ .‬פרט‬ ‫ליוקוהאמה התיישבו יהודים גם בקובה ובנגסאקי‪ ,‬ובשלוש הערים הללו‬ ‫נותרו בתי קברות יהודיים‪.‬‬