‫תקציר‪ :‬הבוטו ומסריו ‪ -‬הקשרים היסטוריים וחברתיים‬ ‫מאת‪ :‬פרופ' רותם קובנר‬ ‫לידת הבוטו קשורה ישירות למתחים החברתיים ששררו ביפן החל‬ ‫מסוף שנות ה‪ . 50 -‬היתה זו תקופה אלימה במיוחד‪ ,‬שקשה לקשרה‬ ‫עם יפן השלווה יחסית וההרמונית לכאורה כיום‪ .‬הזרז אם לא הגורם‬ ‫להפגנות ההמוניות והמחאה החברתית שפרצו באותה שנה היה‬ ‫אשרור של החוזה לשתוף פעולה ובטחון עם ארצות הברית (הידוע‬ ‫ביפן בקיצור ‪ .) Ampo‬השמאל היפני ראה בצעד זה המשך יזום מצד‬ ‫יפן של הברית עם ארה”ב‪ ,‬שמשמעותו מעורבות‬ ‫בינלאומית ’במערכת האימפריאליסטית‘‪ .‬היתה זו בעיקר עילה‪ ,‬שכן האיבה לארצות הברית היתה עמוקה מאוד בלאו‬ ‫הכי‪ .‬בד בבד‪ ,‬עם זאת‪ ,‬היתה בקרב המוחים‪ ,‬סטודנטים וצעירים בעיקר‪ ,‬גם משיכה עמוקה לארצות הברית‪ ,‬למודל‬ ‫האינדיבידואלסטי והמודרני שהיא מייצגת‪ ,‬לעושר שלה‪ ,‬ולתרבות הפופולרית שלה‪.‬‬ ‫לאמביוולנטיות באותה עת כלפי ארצות הברית‪,‬‬ ‫ולמעשה כלפי המערב כולו ועמו כל הקשור בעצם‬ ‫במודרנה‪ ,‬היה גם ביטוי חריף באמנות‪ .‬לא מעט‬ ‫אינטלקטואלים יפנים מצאו מקלט עתה בנוסטלגיה‬ ‫ומסורת‪ .‬בזכות מחקריו של האתנולוג ינגיטה קוניאו‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬הופיע גל של ענין בפולקלור היפני המסורתי‪,‬‬ ‫שאת השפעותיו ניתן לראות בקרב דור מייסדי‬ ‫הבוטו‪ .‬הוא התעניין בתרבות העממית והכפרית‬ ‫בעיקר בצפון מזרח יפן‪ ,‬מקום ממנו הגיעו רבים‬ ‫מרקדני הבוטו‪ .‬אחרים חפשו דרכים לשלב בין‬ ‫המסורת ובין המודרנה‪ ,‬לעתים באופן הרדיקלי ביותר‪ .‬נגנים של כלים מסורתיים החלו עתה לנגן רפרטואר מתקדם ואילו‬ ‫להקות תאטרון אלטרנטיבי ‪ ,‬רובן ככולן בטוקיו‪ ,‬יצרו הצגות שאינן מבוססות על ריאליזם מערבי‪ ,‬לא כל שכן מסורת יפנית‪.‬‬ ‫בספרות‪ ,‬סופרים כמו מישימה יוקיאו ואישיהרה שינטרו נטשו ללא התנצלות את סגנון כתיבה של לפני המלחמה‪,‬‬ ‫ובקולנוע‪ ,‬במאים כמו נגיסה אושימה וטשיגהרה הירושי יצרו קולנוע חדשני‪.‬‬ ‫למרות הקשר הקרוב בין שני מייסדי הבוטו ‪ -‬היג'יקטה ואונו‪,‬‬ ‫תפקידיהם היו שונים בתכלית‪ .‬היג'יקטה למעשה היה לא רק‬ ‫הארכיטקט אלא גם הרו ח החיה של הז'אנר החדש בראשיתו‪,‬‬ ‫וכמעט כל רקדן משמעותי התפתח דרכו ‪ .‬כך גם היה אונו שהפך‬ ‫לרקדן בוטו לאחר מפגש מחודש עם היג 'יקטה‪ .‬היה זה היג'יקטה‬ ‫שיצר כוריאוגרפיות לאונו ‪ ,‬ומעולם לא להפך‪ .‬אונו לא היה רוח‬ ‫הבוטו אך עם השנים הפך לנשמתו‪ ,‬ולא מעט רקדנים החלו‬ ‫לראות בו אלטרנטיבה ובעיקר מקור להשראה‪ .‬הוא הציע סגנון חופשי יותר ‪ ,‬ללא כבלים צורניים ובמיוחד לא אידאולוגיים‪.‬‬ ‫מבחינתו‪ ,‬כל רקדן‪ ,‬עם התכוונות ורוח‪ ,‬יכול לרקוד בוטו‪ .‬היה בכך מזור לרקדנים שלא הקדישו את חייהם לרקוד ‪,‬‬ ‫לרקדנים שאינם יפנים וגם לרקדנים יפנים שיצאו מחוץ ליפן והפיצו את תורתם שם‪.‬‬ ‫רותם קובנר הינו פרופסור להיסטוריה ותרבות יפנית באוניברסיטת חיפה‬