‫עיוני עירון‬ ‫המאמר הזה יעסוק בהנחה ‪ ,‬שגויה לדעתי ‪ ,‬שנשתרשה זה דנים רבות ונשתגרה בפי העם ובמחקר‬ ‫כאחד – ההנחה שמעבר עירון היה החשוב במעברים שלדרך הים הקדומה מהחוף אל עמק‬ ‫יזרעאל‪ .‬ננסה להוכיח כי היה זה הקשה והפחות שמיש משלושת המעברים בתקופת הברונזה‬ ‫והברזל‪ ,‬ונתהה כיצד עלה לגדולה במחקר המודרני ‪ .‬נוסיף ונציע היכן היה לדעתנו המעבר החשוב‬ ‫יותר‪ ,‬לפי המקורות ונתוני השטח כאחד ‪.‬‬ ‫דרך הים או הדרך ההולכת אל הים )‪ ,(Via Maris‬היא הדרך שהגיעה מסיני ועברה במישור‬ ‫החוף לאורך גבעות יהודה ושומרון ‪ ,‬משם פנתה לעמק יזרעאל ומהעמק עלתה צפונ ה בסעיפים‬ ‫‪1‬‬ ‫שונים‪ ,‬שרובם התאחדו והלכו לאורך האורונטס והגיעו אל הפרת ואל מסופוטמיה ‪.‬‬ ‫מוּצק ָלהּ ‪,‬‬ ‫מוּעף ‪ַ ,‬ל ֲא ֶשׁר ָ‬ ‫המונח דרך הים נזכר פעם אחת במקרא ‪ ,‬ובהקשר קשה ‪ִ " :‬כּי לֹא ָ‬ ‫ַר ֵדּן ‪ְ ,‬גּ ִליל ַהגּוֹיִ ם "‬ ‫אַחרוֹן ִה ְכ ִבּיד ֶדּ ֶר ְך ַהיָּם ֵע ֶבר ַהיּ ְ‬ ‫ַפ ָתּ ִלי ‪ ,‬וְ ָה ֲ‬ ‫אַר ָצה נ ְ‬ ‫אַר ָצה ְזבֻלוּן וְ ְ‬ ‫ָכּ ֵעת ָה ִראשׁוֹן ֵה ַקל ְ‬ ‫ַר ֵדּן ‪ְ ,‬גּ ִליל ַהגּוֹיִ ם "‪ .‬גם אין זיהוי לדרך‬ ‫)ישעיהו ח ‪ ,‬כג(‪ .‬אין אח ורע לצירוף " ֶדּ ֶר ְך ַהיָּם ֵע ֶבר ַהיּ ְ‬ ‫‪F0‬‬ ‫הנזכרת‪ ,‬קשה לקשרו אותה דווקא ל‪ Via Maris -‬הרומית‪ ,‬ותמוה הזיווג המודרני בין המונח‬ ‫הרומי לזה המקראי ‪ .‬דרך ים אחרת נזכרת במלכים א ' יח‪ ,‬מג‪ ,‬בפרשת אליהו ונביאי הבעל ‪:‬‬ ‫ֹאמר‪ֻ ,‬שׁב ֶשׁ ַבע ְפּ ָע ִמים "‪.‬‬ ‫אוּמה ; ַויּ ֶ‬ ‫ֹאמר ֵאין ְמ ָ‬ ‫ַבּט ‪ַ ,‬ויּ ֶ‬ ‫ַעל ַויּ ֵ‬ ‫ֲלה‪-‬נָא ַה ֵבּט ֶדּ ֶר ְך‪ -‬יָם‪ַ ,‬ויּ ַ‬ ‫ֹאמר ֶאל‪ַ -‬נעֲרוֹ‪ ,‬ע ֵ‬ ‫" ַויּ ֶ‬ ‫ייתכן‪ ,‬לדעתי‪ ,‬כי דרך ים זו היא דרך הרוחב החוצה את הכרמל ממערב למזרח‪ ,‬הזהה לכביש נחל‬ ‫תות של ימינו ‪ 2 .‬אני מתבסס על יחידאיות השימוש בצורה ים במובן של צד מערב ‪ .‬המונח דרך‬ ‫משמש לציון דרכים בשמותיהן )כגון‪ " :‬דרך כל הארץ "‪ ,‬מלכים א ב ‪ ,‬ב; "דרך בינה " משלי ט ‪ ,‬ו‬ ‫ועוד(‪ .‬השימוש בדרך לציון כיוון אמנם מופיע במקרה )יחזקאל מ ‪ ,‬כ ואילך (‪ ,‬וזאת בצורה "דרך‬ ‫הצפון" ) שם מא ‪ ,‬יא(‪ .‬אך השימוש במילה ים במובן מערב לעולם אינו קשור לדרך ; ולפיכם ייתכן‬ ‫‪3‬‬ ‫גם שהמונח בספר מלכים מכוון לדרך הקרויה בשמה ‪.‬‬ ‫דרך במקרא היא נתיב מעבר לא סלול ‪).‬להוסיף ספרה ‪ 4‬בקטן( לפני סלילת הדרכים‬ ‫המסודרת בתקופה הרומית לא הושקע הרבה בס לילה או בתחזוקה של הנתיבים הללו ‪ ,‬שדמו‬ ‫לשבילים המשמשים עד היום למעבר בעלי חיים ובני אדם בהר או בנגב ‪.‬‬ ‫‪F1‬‬ ‫‪F2‬‬ ‫‪U‬‬ ‫‪U‬‬ ‫למחקר הדרכים עומדות לרשותנו תעודות שונות ‪ ,‬המצטרפות לידע על הגיאוגרפיה ‪ ,‬הצומח‬ ‫ומכשולי המים ‪ .‬יש לקבוע גם את המוצא והיעד של הנתיב ולהכיר את היישובים והתלים‬ ‫שלאורכו‪ .‬הרי הארץ ‪ ,‬שאינם קיצוניים מבחינת גובה ומצוקיות ‪ ,‬מאפשרים מעבר קל יחסית‬ ‫ממקום למקום ‪ .‬עיקר המכשולים קשור בצומח ובמכשולי המים ‪ .‬בשל הביצות בחורף והנחלים‬ ‫הזורמים עברה דרך הים בין מישור החוף להרי שומרון ‪ ,‬עד שהגיעה למעברים שחצו את ההר ‪.‬‬ ‫‪ 1‬ז' משל‪" ,‬דרך הים – ויה מאריס"‪ ,‬ידיעות‪ ,‬לא )תשכ"ז(‪ ,‬מע' ‪ .171-165‬משל שולל בצדק את השימוש בשם דרך הים; ‪A.‬‬ ‫‪F. Rainey. 'Toponymic Problems – The Way of the Sea' Tel Aviv, 8 (1983), pp. 146-149; F. M. Abel.‬‬ ‫‪ ;Geographic de la Palestine, II, Paris 1938, pp. 218-219‬י' אהרוני‪ ,‬ארץ ישראל בתקופת המקרא‪ :‬גיאוגרפיה‬ ‫היסטורית‪ ,‬ירושלים תשמ"ז‪ ,‬עמ' ‪.41-35‬‬ ‫‪ 2‬א' זרטל‪ ,‬ההתנחלות הישראלית בהר מנשה‪ ,‬חיפה ‪ ,1988‬עמ' ‪.317‬‬ ‫‪ 3‬על הדרך החוצה את הכרמל ראו גם‪M. Artzy, "Routes, Trade and 'Nomads of the Sea'", S. Gitin, A. Mazar :‬‬ ‫‪& E. Stern (eds.) Mediterranean Peoples in Transition: 13th to Early 10th Centuries BCE (T. Dothan‬‬ ‫‪.Festschrift) Jerusalem 1998, pp. 439-449‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שלושת המעברים‬ ‫בין מישו ר החוף לעמק יזרעאל מפריד המכשול של צפון הרי שומרון והכרמל ‪ .‬מכשול זה אינו רחב‬ ‫במיוחד ואין בו צוקים או מעברים צרים ‪ .‬יש להניח – כדברי המקורות – שהקשוי העיקרי בחציית‬ ‫המכשול היה החורש הים תיכוני הסבוך ‪.‬‬ ‫שלושת המעברים ברכס זה אינם נזכרים לפני הממלכה החדשה במצרים ; ופרט לאזכורם‬ ‫בקשר למסע שישק בשנת ‪ 925‬לפה"ס אין הם נזכרים גם באלף הראשון לפה "ס‪ .‬המקור העיקרי‬ ‫להכרתם והבסיס ל "מיתוס" של מעבר עירון הוא תיאור מסעו הראשון של תחותמס השלישי‬ ‫לאסיה‪ .‬כוונת הסיפור ‪ ,‬המאפיינת את רוב הספרות ההיסטורית המצרית ‪ ,‬היא לפאר את אומץ לבו‬ ‫של המלך‪ ,‬ולפיכך יש להתייחס לתיאורים אלה ביחס ביקורתי ‪ .‬אך נתוני השטח מעידים שבמקרה‬ ‫הנדון היטיב המקורי המצרי לתאר את הפרטים הטפוגרפיים ואת הערך הפסיכולוגי של‬ ‫המעברים‪.‬‬ ‫התיאור מתחיל בעיר י‪ -‬ח‪-‬ם )‪ .(i-h-m‬שם התכנסה מועצת הפיקוד של תחותמס ודנה‬ ‫בשאלה כיצד להגיע למגידו ‪ .‬סמוך לעיר הזאת ‪ ,‬ממזרח למעבר עירון ‪ ,‬חיכתה לצבא מצרים‬ ‫הקואליציה הכנענית בראשותו של מלך קדש שעל האורונטס ‪ .‬אלברכט אלט זיהה את יחם בתל א‪-‬‬ ‫סאויר )נ"צ ‪ ,(1521/2098‬שבפתחו המערבי של מעבר עירון ‪ .‬אולם אחר כך נתקבל הזיהוי בח 'רבת‬ ‫ימה )נ"צ ישראל ‪ ,(1975/1532‬שמדרום לג 'ת; הזיהוי האחרון נבע מן העובדה שעל פי הטקסט‬ ‫היתה יחס ‪ ,‬שבה התכנסה המועצה ‪ ,‬מדרום לצומת שלוש הדרכים ההולכות צפונה ומזרחה לכיוון‬ ‫עמק יזרעאל )מפה ‪ .(1‬בח'רבת ימה ‪ ,‬שג'ון גרסטנג ערך בה חפירה קטנה בשנות השלושים ‪ ,‬יש תל‬ ‫מבוצר מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת ‪ .‬אפשר גם שי חס המקורית היתה באחד האתרים‬ ‫הסמוכים לח'רבת ימה‪ ,‬כגון ח 'רבת רוג'ום שבעמק שמצפון‪ ,‬אך לענייננו אין לדבר חשיבות ‪.‬‬ ‫הצבא הכנעני בפיקודו של מלך קדש ‪ ,‬שציפה לתחותמס ‪ ,‬נחלק לשני ראשים שמגידו‬ ‫ביניהם‪ :‬פני האחד צפו דרומה ופני האחר – צפונה‪ .‬באנאלים )יומני המלחמה ( של תחותמ ס‪,‬‬ ‫החקוקים במקדש אמון בכרנק ‪ ,‬מתארים המפקדים למלך את שלושת המעברים ‪ .‬הם מתחילים‬ ‫בדרך המרכזית של מעבר עירון ‪:‬‬ ‫למה הדבר דומה ללכת בדרך זו ‪ ,‬הנוטה להיות צרה ‪ .‬הן נודע לנו לאמור ‪ :‬האויבים‬ ‫שם בחוץ עומדים והמה רבים ! האין סוס בה הולך אחרי סוס וכך הצבא ואנשיו ?‬ ‫והיה כי יאסור החלוץ אשר לנו מלחמה והמאסף יעמוד עדיין פה בערונה ולא יוכל‬ ‫להילחם! והלא עוד דרכים שתיים פה ‪ .‬ראה! הדרך האחת היא ממזרח לנו ‪ ,‬והיא‬ ‫יוצאת אל העמק ליד תענך ‪ .‬והאחרת‪ ,‬ראה! מובילה מפאת הצפון לצפת והיו‬ ‫תוצאותיה מצפון למגידו ‪ .‬ייצא נא אדוננו המנצח בדרך הטובה בעינ יו משתיהן ואל‬ ‫תיתן צאתנו בדרך הלזו הקשה ‪.‬‬ ‫שלוש האפשרויות מוסברות באמצעות אתרים מצייני כיוון ‪ .‬הדרך המזרחית "יוצאת אל העמק‬ ‫ליד תענך "; ערונה היא הציון לדרך המרכזית )מעבר עירון (; והדרך הצפונית יוצאת אל העמק‬ ‫מצפון למגידו‪ ,‬ואתר הכיוון שלה הוא העיר צפת‪.‬‬ ‫לדיון בשל ושת המעברים נשתמש ‪ ,‬לצד המקורות הספרותיים ‪ ,‬גם בסקר הארכיאולוגי‬ ‫המפורט והחדש שלהר מנשה ‪ ,‬המוסיף לדיון את נתוני השטח ‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מעבר עירון – הדרך של ערונה‬ ‫המחקרים שדנו במעבר עירון ובסביבתו התייחסו רק מעט לגיאוגרפיה ולארכיאולוגיה ולא‬ ‫התבססו על מחקר שדה ‪ .‬השטח שמדרום לנחל לא היה ידוע מבחינה ארכיאולוגית עד לאחרונה ‪,‬‬ ‫וזה שמצפון לו נחקר רק בחלקו הקטן ‪ .‬בגיאולוגיה של השטח עסק לפני שנים רבות א ' סאס;‬ ‫והמאמר הכללי היחיד על האזור ‪ ,‬שכתב זאב וילאי ושפורסם בשנת ‪ ,1960‬כולל מידע מצומצם‬ ‫ביחס‪.‬‬ ‫אלפחם שמדרום לנחל לבין רמות‬ ‫מעבר עירון הוא שבר גיאולוגי המבדיל בין ֶקמר אום‬ ‫הקרטוניות‬ ‫‪ ,‬והגבעות ִ‬ ‫מנשה שלצפונו ‪ .‬הקמר בנוי סלעים קשים מחבורות יהודה והר הצופים‬ ‫)שיח'‬ ‫הנמוכות של רמות מנשה נוצרו בעידן הסנון ‪ .‬שיאו של מקר אום אלפחם בהר אמיר‬ ‫ִאסכנדר(‪ ,‬שרומו ‪ 527‬מ' מעל הים ‪ .‬הר אמיר וסביבותיו בנויים בעיקר אפר וול קני )טופים(‪ ,‬עדות‬ ‫למוצאם הגעשי ‪ .‬משיח' ִאסכנדר משתפל הקמר במתינות מערבה עד היישוב החדש קציר ‪ .‬משם‬ ‫אלק ֻטף‬ ‫הוא יורד בתלילות יחסית אל "הדום ההר " – הגבעות הנמוכות באזור הכפרים אום ֻ‬ ‫וח'רבת טוילה ‪ ,‬קיבוץ מענית והיישוב חריש ‪ .‬לצפון‪ ,‬אל בקעת נחל עירון ‪ ,‬משתפלים מראש הק מר‬ ‫מדרונות תלולים ‪ .‬פרשת המים של המעבר היא במזרח ‪ ,‬סמוך לכפר ֻמעאויה ; שם נפרד נחל קינה –‬ ‫הזורם מזרחה אל הקישון – מנחל עירון‪ ,‬הזורם מערבה‪.‬‬ ‫אורכו של מעבר עירון ‪ ,‬מצומת ברקאי ועד צומת מגידו ‪ ,‬כ‪ 20-‬ק"מ‪ .‬הוא מתחלק לשלושה חלקים ‪,‬‬ ‫ממערב למזרח ; הכניסה‪ ,‬שאורכה כ‪ 6 -‬ק"מ‪ ,‬מצומת ברקאי ועד הכפר עארה ‪ ,‬ששם עוברת הדרך‬ ‫בנחל רחב ; בקעת ערונה ‪ ,‬שאורכה כ‪ 3 -‬ק"מ מתל ערונה עד ח 'רבת רבזה ; והקטע הצר של המעבר ‪,‬‬ ‫כ‪ 11-‬ק"מ‪ ,‬מח'רבת רבזה ועד צומת מגידו ‪ .‬לכל אחד מהחלקים יש אופי והיסטוריה משלו ‪.‬‬ ‫שלושה תלים מתקופות הברונזה והברזל מציינים את מעבר עיר ון‪ ,‬ממערב למזרח ; תל א‪-‬‬ ‫סאויר‪ ,‬תל ערונה ותל מגידו )מפה ‪ .(1‬הכניסה את המעבר במערב מסומנת במפות ובטקסטים‬ ‫המודרניים באזור תל א‪-‬סאויר; הדבר מעלה את השאלה מדוע התל הזה ‪ ,‬שמקומו חשוב במקומה‬ ‫של מגידו ‪ ,‬כמעט לא נזכר במקורות מתקופות הברונזה והברזל ‪ .‬תל ערונה נמצא במרכז המעבר‪,‬‬ ‫ותל מגידו – קילומטר וחצי בקירוב צפונית למקום שבו יוצאת הדרך לעמק יזרעאל ‪ .‬עם זאת‬ ‫‪ .‬אפשר מאוד‬ ‫כמעט כל החוקרים נוטים לקשור את מקומו לכניסה המזרחית של מעבר עירון‬ ‫שמקומו הספציפי ‪ ,‬שאינו שולט על הכניסה למעבר ‪ ,‬קשור במציאותם של מעיינות מים במקום‬ ‫התל‪.‬‬ ‫הסיבה לא י‪-‬אזכרתו של תל א‪-‬סאויר במקורות קשורה לדעתי בתוואי של דרך הים ; נראה‬ ‫שהסעיף מיחם צפונה )בתוואי הכביש המודרני טול‪ -‬כרם‪-‬צומת עירון (‪ ,‬שנמשך אל תל א‪-‬סאויר‪,‬‬ ‫לא היה בשימוש רב ‪ .‬במקום זאת נעו רוב השיירות בדרך הקיצור ; זו יוצאת צפוה‪ -‬מזרחה מבקה‬ ‫אלגרביה )ח'רבת בורין במקו רות המצריים ( אל הדרך בנחל סמנתאר ‪ ,‬עוברת ליד הכפר ברטעה של‬ ‫ימינו ויוצאת אל ערונה )מפה ‪ .(2‬נתיב זה נוח מבחינה טופוגרפית ‪ ,‬אין הוא עובר באזורי הביצות‬ ‫הגדולות שליד מעיינות א‪ -‬סאויר‪ ,‬והוא מקצר את הדרך כדי קילומטר או שניים ‪ .‬סמוך לו נמצאים‬ ‫שלושה יישובים מבוצרים מתק ופת הברז – ח'רבת אסיאר ‪ ,‬ח'רבת אום א‪ -‬דיאב )תל זאבים (‬ ‫וח'רבת מהו ‪ - ,‬וכן מצודה רומית רבועה )ח'רבת מדר ‪ .‬דרך הקיצור נזכרת גם בעת החדשה ‪ .‬יורם‬ ‫מירון וריאד כבהא ‪ ,‬שאספרו מסורות באזור ואדי עארה ‪ ,‬כותבים‪ " :‬ואדי אלמרבט ‪ ,‬ואדי המוביל‬ ‫בין ברטעה לבקה אל‪ -‬ע'רביה‪ ,‬היה בשעתו ד רך קיצור אשר הובילה מצפון הארץ לעבר טול כרם ‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בעבר נהגו אנשי הכנופיות לנצל את תנאי הוואדי כדי לארוב לעוברי הדרך והסוחרים ולשדוד את‬ ‫‪ ,‬אפשר להבין את שתיקתם של‬ ‫סחורתם"‪ .‬אם דרך הקיצור הנזכרת אכן היתה בשימוש רב‬ ‫המקורות‪ :‬חשיבותו של תל א‪-‬סאויר היתה משנית ‪ ,‬ואין גם מקום להשוות אותו לתל מגידו ‪.‬‬ ‫‪ ,‬מהשושלת השמונה‪-‬‬ ‫מעבר עירון התפרסם כאמור בקשר למסעו של תחותמס השלישי‬ ‫עשרה )‪ 1450-1504‬לפה"ס‪ ,‬על פי הכרונולוגיה ה "נמוכה" של ארנסט ונטה וצ 'ארלס ואן סיקלן (‪.‬‬ ‫מאז גילי כתובותיו השונות של תחותמס השלישי על המסע לכנען וסוריה בשנתו החמישית היה‬ ‫המעבר ל "מיתוס" שחוקרים נטו לאמץ ‪ .‬כתוצאה מכך הפך מעבר זה במחקר המודרני לחשוב‬ ‫משלושת המעברים‪.‬‬ ‫אך מה לאמיתו של דבר טענו המפקדים במועצת יחם ? בראש וראשונה הם הצביעו על‬ ‫הקשיים הבלתי רגילים של המעבר ‪ .‬זו דרך צרה ש "ססו הולך בה אחרי סוס '‪ ,‬והצבא יכול לעבור‬ ‫בה רק בטור ארוך ‪ ,‬חייל אחרי חייל ‪ ,‬קל להציב לאורכה מארב לצבא העובר ‪ ,‬ועד שיגיע המאסף‬ ‫עלול החלוץ להילכד ביציאה מהמעבר אל העמק ‪ .‬המפקדים התחננו בפני המלך שלא לעבור בדרך‬ ‫הקשה הזאת ‪ ,‬שהיא הגרועה בין הדרכים ‪ .‬כל כך גרוע ומסוכן הוא מעבר עירון שהמפקדים‬ ‫הכנענים לא העלו על דעת ם שהמצרים יעזו לעבור בו ; וזו גדולת המלך – והעוקץ שבסיפור –‬ ‫שבמהלך נועז ובהימור מרחיק לכת החליט להעביר את הצבא בלילה בדרך הקשה והגרועה ביותר ‪,‬‬ ‫וכך הפתיע וניצח בקרב ‪ .‬קשה להטיל ספק באמיתות הטופוגרפית של התיאור ‪ ,‬אף על פי שהוא‬ ‫אילוסטרציה ספרותית לאומץ לבו ולנחיש ות החלטתו של המלך‪.‬‬ ‫חיזוק לתפיסתנו בדבר נחיתותו של מעבר עירון יש גם בפפירוס אנסטזי הראשון )"איגרת‬ ‫השנינה"(‪ .‬במקור זה ‪ ,‬המיוחס לימי רעמסס השני במאה השלוש‪ -‬עשרה לפה "ס‪ ,‬רץ מצרי בשם‬ ‫ח'ורי בוחן בלגלוג את ידיעות חברו על הגיאוגרפיה של האימפריה המצרית ‪ .‬זיהוי המעבר הנ זכר‬ ‫בדבריו עם מעבר עירון נובע מן העובדה שמגידו היא תחנת המוצא ומן הדמיון בין התיאור‬ ‫בפפירוס למצבו של מעבר עירון ‪.‬‬ ‫ראה‪ ,‬המעבר נמצא בערוץ ‪ ,‬אלפיים אמה עמקו ‪ ,‬צוקים וסלעים קירותיו ‪ ...‬מסוכן‬ ‫הערוץ‪ ,‬מלא שוסים נחבאים בין השיחים ‪ ,‬מהם קומתם ארבע או חמש אמות מעקבם‬ ‫עד אפס‪ .‬פניהם זועפות ולבבם קשה ‪ ,‬ולתחנונים לא יקשיבו ‪ .‬בודד אתה ‪ ,‬אין ציר‬ ‫איתך‪ ,‬אין צבא מאחוריך ‪ ,‬אינך מוצא סייר להתוות לך דרך מעבר ‪ .‬נתיבך מלא צוקים‬ ‫ואבנים‪ ,‬אין אחיזת רגל ; מגודל הוא קנה וקוץ ‪ ,‬חוח ודרדר ‪ .‬הערוץ לצדך האחד וההר‬ ‫מזדקר מנגד ‪ .‬מיטלטל אתה קדימה ‪ ,‬מרכבתך נו טה על צידה ‪ ,‬וירא אתה לדפוק‬ ‫בסוסך פן יושלך לתהום ‪ ...‬לבך מיואש ‪ ,‬אתה מתחיל להריץ את סוסך – ואז נפתחים‬ ‫השמים )מסתיים היער (‪ .‬מדמה אתה כי האויב מאחוריך ורעדה אוחזת בך ‪ .‬לו רק‬ ‫היתה גדר שיחים לידך לחצוץ בינם לבין האויב ‪ .‬הסוס מיוגע עד תום לעת תמצא‬ ‫חניית לילה‪.‬‬ ‫התיאור הוא דרמטי ומוגזם מבחינה טופוגרפית ‪ .‬אין ערוץ באזור שגובהו ‪ 2,000‬אמה )כ‪1,000-‬‬ ‫מטר!(‪ ,‬וגם אין תהומות בוואדיות ‪ .‬אך ברור שהמעבר קשה ומסוכן ‪ .‬ראויים לציון השוסים‬ ‫)בתרגום של ג 'ון א ' וילסון שם ‪ ,(Bedouins :‬המהווים סכנה ממשית לעוברים ‪ ,‬וקשיי הטופוגרפיה‬ ‫‪4‬‬ ‫והצמחייה‪ .‬יש כאן חזרה על דברי המפקדים של תחותמס ‪ 200 ,‬שנה מאוחר יות ‪,‬ר ואפילו הבלטה‬ ‫של התיאור; הרעיון המרכזי של שני המקורות הוא הקושי הבלתי רגיל של המעבר בנחל עירון ‪.‬‬ ‫‪ .‬על פי ממצאי החפירות‬ ‫אפשרות קיומם של השוסים באזור הוארה לאחרונה באור מעניין‬ ‫באלאחוואט – אתר שנתגלה בסקר ה ר מנשה ונחפר על ידי משלחת מאוניברסיטת חיפה בשנים‬ ‫‪ – 1998-1993‬ייתכן ששוכניו של האתר קצר הימים הזה )שהתקיים כשני דורות ‪ ,‬על פי עדות‬ ‫הסטרטיגרפיה( הטילו את חתיתם על העוברים בדרך ‪ .‬האתר שוכן בחורש ים תיכוני ‪ ,‬הוא מרוחק‬ ‫כ‪ 1,200-‬מ' מדרך הים וגבוה ממנה בהרבה ‪ .‬האתר הג דול )כשלושים דונם שטחו ( מבוצר בחומת‬ ‫אבן‪ ,‬שרוחבה כ‪ 6 -‬מ'‪ .‬סמוך לחומה נמצאו בתי מגורים ובתוכה יש מעברים ארוכים‬ ‫)"קורידורים"( בנויים היטב שאינם פתוחים כלפי חוץ ‪ .‬העיר של תקופת הברונזה ושל ראשית‬ ‫תקופת הברזל ‪ ,‬שהיא השכבה הארכיאולוגית העיקרית באתר ‪ ,‬נוסדה בסוף המאה השלוש‪-‬עשרה‬ ‫והתקיימה עד אמצע המאה השתים‪ -‬עשרה לפה "ס‪ .‬הארכיטקטורה של האתר מיוחדת במינה‬ ‫)החופרים מציעים להשוותה לארכיטקטורה הנוראגית של סרדיניה ( ואנו משערים לפיכך שישוביו‬ ‫– השרדנה‪ .‬אפשרות זו מתבססת על המקורות המצריים‬ ‫היו מאחד השבטים של גויי הים‬ ‫הקובעים שאנשי ה שרדנה התיישבו בצפון מישור החוף של כנען ‪ ,‬על ההתאמה הכרונולוגית בין‬ ‫תאריך האתר להתיישבות השרדנה ועל הקשר הארכיטקטוני אל סרדיניה ודמיון השם בין האי‬ ‫לבין השבט ‪ .‬כבר במאה התשע‪ -‬עשרה הצביעו אדמונד דה רוג ' וגסטון דה מספרו על דמיון זה‬ ‫בשמות‪ .‬מקומו המיוחד של האתר והא ופי הסוציאלי של תושביו )שכירי חרב ( מאפשרים להניח‬ ‫‪ .‬אם כה קשה היה המעבר ‪ ,‬מדוע‬ ‫שהללו נמנו עם השוסים שהטילו אימה על העוברים בדרך‬ ‫השתמש בו הרץ המצרי ח 'ורי? נראה שמעבר עירון היה בשימוש רק בנסיבות מיוחדות ‪ ,‬וב"איגרת‬ ‫השנינה" הרץ המצרי אכן מתפאר באומץ לבו לעומת חברו ‪ ,‬שאינו מצטיין באומץ כזה ‪ .‬וילסון‬ ‫מסביר כי "ח'ורי עונה לחברו )אמנ‪-‬אמ‪-‬אופת( בצורה עוקצנית וסרקסטית ‪ ,‬כדי לחשוף את חולשת‬ ‫חברו ואי‪ -‬התאמתו לתפקיד ‪ .‬האיגרת מנוסחת בצורה של שאלות‪ -‬אתגרים – אלו משימות קשות‬ ‫במיוחד שרק רץ אמיץ עשוי לעמוד בהן‬ ‫‪ .‬כך למשל פותח הקטע העוסק במ קום בשם ‪Seram‬‬ ‫)שהיא‪ ,‬לדעת וילסון ‪ ,‬ראס א‪ -‬נקורה של ימינן (; "הבה ואספר לך מקרה קשה נוסף‬ ‫– חציית‬ ‫‪ .Seram‬אתה אומר ‪" :‬זה בוער כעקיצה !" ה"מהיר" חולה מאוד ‪ .‬בוא‪ ,‬הנח אותי על הדרך דרומה ‪,‬‬ ‫אל אזור עכו '‪ .‬בדומה למעבר עירון גם זו דרך קשה הדורשת אומץ לב ‪ ,‬ויש לכך דוגמאות נו ספות‬ ‫באיגרת‪.‬‬ ‫אפשר להציע אפוא שמעבר עירון הוכנס במכוון אל "איגרת השנינה " כדי להדגיש את אומץ‬ ‫לבו של ח 'ורי ואת נכונותו לעמוד בסכנות ; זו גם הסיבה לתיאור הדרמטי והמוגזם של המעבר ‪.‬‬ ‫ח'ורי עשה שימוש מושכל בשם שיצא למעבר כמקום מסוכן ביותר שרק אמיצי לב יכולים לעבור‬ ‫בו‪ .‬וקשה להניח שהתיאורים הללו תואמים מעבר דרכים ראשי ‪.‬‬ ‫לבדיקת דעתנו ‪ ,‬לפיה היה המעבר המסוכן בשימוש מועט ‪ ,‬נבחן היכן הוא נזכר בתקופה‬ ‫שאחרי תחותמס השלישי ‪ .‬אילו היה מעבר עירון בשימוש רב צפוי היה שייזכר כנתיב קבוע‬ ‫בתיאורי מסעותיהם של פרעוני הממלכה החדשה ‪ .‬והנה במסע ו הראשון של אמנחתפ השני בדרך‬ ‫הים נזכר רק פא‪ -‬עמקו סרן ‪ ,‬הוא עמק השרון ‪ ,‬ואין התייחסות למעברי ההר ‪ .‬גם במסעו השני של‬ ‫המלך הזה אין זכר למעבר עירון ‪ .‬רשימת יישובי דרך הים מסתיימת בצפון ביחמא ‪ ,‬היא כנראה‬ ‫יחס הנזכרת בקשר למסע תחותמס ‪ .‬אחריה מצוינים אתרים שלא זוהו ‪ :‬יתרן )‪ (Iteren‬ומגדל‪-‬ין‬ ‫‪5‬‬ ‫)‪ ,(Migdol-Yen‬ולבסוף נזכר אנחרת שבאזור הר תבור ‪ ,‬שאניו מעלה או מוריד לענייננו ‪ .‬נדב נאמן‬ ‫הציע שהנתיב של אמנחתפ עבר בדרך עמק דותן ‪ ,‬הנחה המתקבלת מאוד על הדעת ‪.‬‬ ‫מלבד אזכורו בתיאור מסע תחותמס השלישי נזכר מעבר עירון רק עוד פעם אחת בתעודות‬ ‫מלכי מצרים – בתיאור מסע שישק ‪ ,‬ויש עניין בהשוואת רשימת האתרים שעברו השניים‬ ‫)המספרים על פי הסימון ברשימות המלכים האלה ‪ .‬לצורך ההשוואה סודרו האתרים מדרום‬ ‫לצפון(‪.‬‬ ‫לרשימות של תחותמס ושישק משותפים רק האתר ים יחם ‪ ,‬גת פדלה )ג'ת(‪ ,‬ערונה ומגידו ‪ ,‬ושאר‬ ‫האתרים בהן שונים ולא מצאנו בהן אתר לזהותו עם תל א‪ -‬סאויר‪ .‬רשימת שישק גם מעוררת כמה‬ ‫שאלות‪ :‬בין בורים )‪ (33‬לערון )‪ (32‬אין בה כל יישוב ‪ ,‬אך לאורך ‪ 13‬הק"מ שבין ערונה למגידו יש‬ ‫ארבע תחנות ‪ ,‬שאינן מופיעות בשום מקור אחר ‪ .‬הקושי הזיהוין נובע מהעדרם של אתרים ידועים‬ ‫מתקופת הברזל בקטע זה של המעבר ‪ .‬נראה שחנם ‪ ,‬יד המלך ואדר הן תחנות שלא היו יישובים ‪,‬‬ ‫או שהיו מקומות של טקס ‪ ,‬ציונים או אנדרטאות ‪ ,‬כדעתו הסבירה של בנימין מזר ‪.‬‬ ‫מדוע בכלל בחר שישק ללכת בנתיב צר וקשה זה ? דומה שהתשובה טמוה במטרת מסעו‪.‬‬ ‫לשישק היתה מטרה עיקרית אחת ‪ :‬לזרוע הרס וחורבן בממלכת ישראל ‪ .‬הוא לא ביקש לעבור‬ ‫בדרכים הקצרות והנוחות אלא להרוס ערים חשובות ומבוצרות ‪ .‬על כך מעיד סדר מסעו ‪ :‬מרחוב‬ ‫הוא הלך לבית‪ -‬שאן ומשם לשונם ‪ ,‬לתענך ולמגידו ‪ .‬בין השאר היתה כוונתו לפכוע בעיר זו ובערים‬ ‫אחרות‪ ,‬חשובות לא פחות ‪ .‬מכאן שדרכו אל מישור החוף הוכתבה ‪ ,‬ממגידו מערבה ‪ ,‬במעבר עירון ‪.‬‬ ‫יש להניח גם שאויבים של ממש לא עמדו מולו ‪ ,‬ולא היה לו צורך להיזהר במעבר הצר והמיוער ‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫מן הסדר הארכיאולוגי המפורט שנערך מדרום לנחל עולה שהעורף היישובי לאורך‬ ‫הק"מ של מעבר עירון היה דל במיוחד בתקופה הנדונה ‪ .‬למרות העושר הרב במים שנבעו ממעיינות‬ ‫שכה רבים במודל האיאוקן‪ -‬סנון של השבר הגיאולוגי ‪ ,‬כמעט אין לאורך המעבר יישובים‬ ‫מתקופות הברונזה והברזל ‪ .‬פרט לשלושת התלים שנזכרו נמצא באזור רק אתר קטן אחר מתקופת‬ ‫הברונזה התיכונה )רֻג'ם אלאחמר ( במרחק של קילומטר מן הדרך ‪ .‬שאר האתרים המעטים‬ ‫מתקופות הברונזה והברזל נמצאים מעברו הדרומי של רכס אום אלפחם ושייכים ליחידות הנוף‬ ‫של השומרון הצפוני ‪ ,‬בתקופה הפרסית נוסדו כמה יישובים קטנים על המדרונות היורדים את‬ ‫בקעת עירון ‪ ,‬אך עדיין נותר תא השטח הזה דל מאוד ‪ .‬רק בתקופה הרומית והביזנטית קמו באזור‬ ‫יישובים אחרים‪ .‬נראה גם שהרצועה מצפון לנחל עירון לא היתה עשירה בהרבה מזו שמדרום לו ‪.‬‬ ‫מן הסקר הארכיאולוגי והמקורות עולה אפוא תמונה של "שממה" יישובית יחסית ושל‬ ‫אזור טרשי ומיועד ‪ .‬תמונה זו מתאימה למיעוט השימוש במעבר בתקופות שמדובר בהן ומסבירה‬ ‫את הסיכון שהיה כרוך בכך ‪ .‬אנו נוטים לקשור את ה "שממה" הזאת לתצורה הגיאולוגית‬ ‫והבוטנית – חורש ים תיכוני סבוך ‪ ,‬טרשיות‪ ,‬מיעוט קרקע חקלאית ‪ ,‬קושי פיזי במעבר וקיומם של‬ ‫מעברים נוחים וטובים יותר בסמוך ‪ .‬עדנה מסוימת היתה למעבר בתקופה הרומית ‪ .‬דרך רומית של‬ ‫ממש נסללה במעבר הזה רק במאה השנייה ‪ ,‬בימי הדריינוס ‪ .‬ייסודו של מחנה הלגיון השישי בלגיו‬ ‫שליד מגידו חייב את חיבורו לבירה קיסריה בדרך הקצרה ביותר ‪ .‬אך דומה שלאחר מכן ‪ ,‬בימי‬ ‫הביניים ובתקופה המודרנית ‪ ,‬ירדה שוב חשיבות מעבר ‪ .‬מאלף בהקשר זה תיאורו של החוקר‬ ‫אַבּל בעת ביקורו בוואדי עאה בשנת ‪:1951‬‬ ‫הצרפתי פרנסואה מארי ֶ‬ ‫‪6‬‬ ‫לפני שלושים שה בלבד לא היה אפילו כפר אחד לאורך ואדי עארה‬ ‫‪ ,‬פרט צבר‬ ‫הבקתות )‪ (hameau‬של ערערה ‪ ,‬שמקומו על מדרון גבוה ‪ ,‬רחוק מדרך המלך ‪ .‬המקום‬ ‫הזה נבחר בשל הביטחון במדרון התלול וכדי להתרחק מהשודדים שבדרך ‪ .‬בשונה‬ ‫מתל עארה אין באתר שרידים עתיקים ‪ .‬מקומו של האחרון )עארה( על דרך המלך ‪,‬‬ ‫במרחק שווה מתל א‪ -‬סאויר ומעין אברהים )מצפון לאום אלפחם (‪ ...‬והנה‪ ,‬לאחר‬ ‫מאות שנים של תנומה ‪ ,‬שבה עארה )ערונה( לחיים וקיבלה בחזרה את שמה ‪ .‬הייפלא‬ ‫כי שם זה נשתמר בספר יהושע ?‬ ‫במשפט האחרון רומז אבל להצעת ו של מרטין נות לזהות בערונה את "ערה" הנזכרת בספר יהושע‬ ‫)יג‪ ,‬ד( הצעה שלא נדון בה כאן ‪.‬‬ ‫מפת הסקר הבריטי משנת ‪ 1879‬תומכת בדברי אבל ‪ .‬אין במפה אף כפר אחד הצמוד לקו‬ ‫הדרך‪ .‬שני הכפרים הגדולים )כפר קרע ואום אלפחם ( רחוקים ממנה ‪ 3-2‬ק"מ ואין להם כל קשר‬ ‫אליה‪ .‬ערערה‪ ,‬מוסמוס וח 'רבת זבאדנה )קיבוץ ברקאי של היום ( הם כפרונים )‪ ;(hamlets‬ושאר‬ ‫היישובים של היום אינם קיימים במפה זו ‪.‬‬ ‫אפשר לסכם אפוא כי מעבר עירון היה קשה ורב מכשולים ‪ ,‬כעולה מהמקורות המצריים ‪.‬‬ ‫העובדה שהמעבר אינו נזכר במקרא ובמקורות האחרים מן האלף הראשון לפה "ס )פרט לתיאו ר‬ ‫מסע שישק ( מעידה‪ ,‬לדעתנו‪ ,‬שהשתמשו בו מעט בהשוואה למעברים האחרים ‪ .‬עברו בו רק מי‬ ‫שביקשו להפתיע את האויב או ללכת בדרך בלתי צפויה ‪ .‬גם בתקופות שלאחר מכן ‪ ,‬ובעיקר בימי‬ ‫שלטון הממלוכים והעות 'מאנים‪ ,‬העדיפו את המעבר של עמק דותן ‪ ,‬שנדון בו להלן ‪.‬‬ ‫תהילתו של מעבר עירון ב מחקר המודרני היא פסיכולוגית בעיקרה ‪ :‬האנאלים של תחותמס‬ ‫יצרו רקע דרמטי ל"מיתוס" זוטא שהעלה את חשיבותו ‪.‬‬ ‫הדרך בעמק דותן – הדרך המזרחית היוצאת לעמק ליד תענך‬ ‫הדרך המזרחית )מפה ‪ ,(3‬שעברה בקו הכביש המודרני מבקה אלגרביה אל עמק דותן ‪ ,‬ג'נין ותענך ‪,‬‬ ‫נזכרת בהרבה מקורות היסטוריים‪ .‬אורך הנתיב הזה דומה למעבר עירון )כ‪ 22-‬ק"מ( והוא כולל‬ ‫שלושה קטעים‪ ,‬ממערב למזרח‪:‬‬ ‫א‪ .‬הקטע מבקה אלגרביה עד לכניסה לעמק דותן )‪ 9‬ק"מ( – קטע זה ‪ ,‬העובר על קו פרשת מים‬ ‫נוח בין ואדי ג 'יז לוואדי עסל ‪ ,‬יורד לעמק דותן במקום הנקרא אלבּויב )השערים(‪ .‬באמצע‬ ‫הקטע הז ה נמצא תל פרסין הגדול והמבוצר )נ"צ ‪ (1602-20334‬שהיה בו יישוב בתקופות‬ ‫רבות‪ ,‬מתקופת הברזל ואילך ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הקטע מאלבויב אל כפר קוד )כ‪ 10-‬ק"מ( – קטע זה עובר לאורך שוליו הצפוניים של עמק‬ ‫דותן‪ .‬קטע זה עשיר במים ולאורכו יש שרשרת מרשימה של אתרים‬ ‫אלמ ַחפר‪ ,‬שהוא ככל הנראה חפר המקראית ‪.‬‬ ‫ֻ‬ ‫; בולט ביניהם תל‬ ‫ג‪ .‬הקטע היורד אל עמק יזרעאל ‪ .‬במפות עובר הקטע הזה לג 'נין ומשם לעמק יזרעאל ‪ ,‬אך‬ ‫בטקסט של תחותמס נאמר בפירוש כי הדרך "יוצאת אל העמק ליד תענך "‪ .‬היציאה לעמק‬ ‫ליד ג 'נין אינה מתאימה למקור הקדום כי המרחק בין תענך לג 'נין הוא כ‪ 10 -‬ק"מ‪ .‬לפיכך‬ ‫הוצע כבר בראשית המחקר שהסעיף של תחותמס עבר בוואדי חסן ‪ ,‬היורד ממזרח עמק דותן‬ ‫ויוצא לעמק דרומית לתענך ‪ .‬לשיטתנו זהו גם "המעבר הגדול ליהודה " הנזכר בספר יהודית ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫מבחינה טופוגרפית הדרך בעמק דותן נוחה ברבה מזו שבמעבר עירון ‪ .‬ויליאם פ ' אולברייט‪,‬‬ ‫שבחן את הנתיב הזה כבר לפני שבעים וחמש שנה ‪ ,‬כתב עליו‪:‬‬ ‫הסעיף השני )של דרך הים ( פונה מזרחה ‪ ,‬חוצה את המעבר הגבוה שזוהה בשנה‬ ‫שעברה על ידי פרופ ' גרסטנג ושמו אלבויב )השערים( ויורד משם אל עמק דותן ‪ .‬רכבנו‬ ‫משם לתענך ‪ ,‬אך הדרך קשה מאוד ולא יכלה להיות בשימושן של שיירות אלא‬ ‫בנסיבות מיוחדות ‪ .‬מצד אחר הדרך המתחילה מיבלעם ‪ ,‬דרומית לג 'נין‪ ,‬ומשם עוברת‬ ‫דרך דותן אל ג 'ת – היתה בוודאי חשובה מאוד החל בתקופות קדומות ביותר ‪ .‬ללא‬ ‫ספק היתה זו דרכה של שיירת המדיינים שהורידו את יוסף מצרימה ‪ .‬אפשר להניח‬ ‫בוודאות שדרך זו ‪ ,‬שנתגלתה זה מקרוב ‪ ,‬היתה בת תחרות למעבר בוודא י עארה‬ ‫בתקופת הברונזה‪.‬‬ ‫כדרכו ראה אולברייט כמה עניינים בבת אחת ‪ ,‬אך חלק מאבחנותיו מוטעות ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫הדרך בעמק דותן היתה ידועה היטב כבר לסוקרי הקרן הבריטית ואחריהם‬ ‫ונתגלתה הרבה לפני גרסטנג ; אולברייט גם ערבב את הדרך מדותן ויבלעם מערבה‬ ‫עם הסעיף היורד אל תענך ‪ .‬דותן ויבלע ם יושבות על הנתיב המגיע מסבסטיה ושכם‬ ‫ונמשך אל עמק יזרעאל ‪ ,‬והפיצול מערבה היה בסמוך לכפר בורקין ‪ .‬הדרך בוודאי חסן‬ ‫איננה קשה אלא נוחה יחסית )נוחה ממעבר עירון ( וקצרה‪ .‬חשובה לענייננו אבחנתו‬ ‫של אולברייט בדבר התחרות בין מעבר עירון למעבר דותן ‪ ,‬שנדון בה בהמשך‪.‬‬ ‫שלא כמעבר עירון הדרך בעמק דותן נזכרת במקרא ‪ .‬לפי ספר בראשית הורד‬ ‫ֵיהם וַיִּ ְראוּ ‪ ,‬וְ ִהנֵּה‬ ‫ֵשׁבוּ‪ֶ ,‬ל ֱא ָכל‪ֶ -‬ל ֶחם‪ ,‬וַיִּ ְשׂאוּ ֵעינ ֶ‬ ‫יוסף אל הבור בדותן ולאחר מכן ‪ַ " :‬ויּ ְ‬ ‫הוֹריד‬ ‫הוֹל ִכ ים‪ְ ,‬ל ִ‬ ‫וּצ ִרי ָולֹט ְ‬ ‫יהם נ ְֹשׂ ִאים ‪ ,‬נְ כֹאת ְ‬ ‫וּג ַמ ֵלּ ֶ‬ ‫אלים ָבּאָה ִמ ִגּ ְל ָעד ; ְ‬ ‫א ְֹר ַחת יִ ְשׁ ְמ ֵע ִ‬ ‫ִמ ְצ ָריְ ָמה‪ ) ".‬בראשית לז ‪ ,‬כה(‪ .‬גם אם המקור מאוחר לאירוע )תקופת הברזל ב ?( הוא‬ ‫מעיד על השימוש בדרך כנתיב שיירות מרכזי ‪ .‬תחותמס בחר לא ללכת ‪.‬‬ ‫‪ .‬לאורכו‬ ‫המעבר בעמק דותן מוזכר גם במקורות מן התקופה הרומית‬ ‫התגלתה דרך רומית סלולה שסעיף מיוחד יצא ממנה את ח'רבת אלחמאם )נרבתא(‪.‬‬ ‫יש לשער שזו היתה דרך ההספקה הראשית של הצבא הרומי שצר על העיר נרבתא‬ ‫בסוף שנת ‪ 66‬לספירה‪ .‬ייתכן שהדרך הזאת נזכרה עוד קודם ‪ ,‬בזמן המאורעות בין‬ ‫השומרונים ליהודים בגיניי ‪ ,‬היא ג 'נין המודרנית ‪ .‬קומנוס ‪ ,‬הנציב הרומאי בקיסריה ‪,‬‬ ‫התערב אז לטובת השומ רונים והגיע כנראה מקיסריה בדרך זו ‪ .‬לאחר נפילת נרבתא‬ ‫היהודי‪ ,‬בחורף ‪ ,67‬נשלח הליגיון החמישה‪ -‬עשר מקיסריה לבית שאן ‪ ,‬וסביר‬ ‫שהשתמש באותה דרך‪.‬‬ ‫לא פחות מחמישה אתרים גדולים מתקופות הברונזה והברזל נתגלו לאורך‬ ‫הדרך בשולי עמק דותן )ממערב למזרח (‪ :‬אלח'ראב‪ ,‬א‪-‬רג'אם‪ ,‬ג'ורת וורד ‪ ,‬תל ֻמחפר‬ ‫ונשית עראבה ‪ .‬העושר היישובי הזה ‪ ,‬האופייני לאזורים הסמוכים לדרכים חשובות ‪,‬‬ ‫נמשך גם לאורך הקטע היוצא אל תענך ‪ :‬כאן נמצאים האתרים ח 'רבת כחות ‪ ,‬ח'ריק‬ ‫א‪-‬שמס‪ ,‬ח'רבת ינון ובעיקר התל המרשים באטן א‪ -‬סמא ותענך ‪ .‬המעבר בעמק דותן‬ ‫היה בשימוש נרחב גם בימי השל טון הממלוכי והעות 'מני‪ ,‬על רקע החשיבות הרבה‬ ‫של הקשר בין דמשק לקהיר ‪ .‬גם בתקופות אלה נזכרים בתעודות – בהקשר של‬ ‫‪8‬‬ ‫המעבר בהר – בעיקר עמק דותן וסביבתו )מפה ‪ .(4‬מהתקופה הממלוכית ואילך הפך‬ ‫מעבר בעמק דותן לדרך הראשית החוצה את ההר מהשרון אל ג 'נין ולהפך‪.‬‬ ‫'נין‪ .‬ידיעות‪ ,‬עליה ועל‬ ‫בתקופות אלו שע לתה מאוד גם חשיבותה של ג‬ ‫הדרכים‪ ,‬מופיעות אצל הנוסע התורכי אבלייה צ 'לבי‪ ,‬שביקר בארץ ישראל בשנים‬ ‫‪ .1650-1648‬צ'לבי הגיע מהכפר דחי שעל גבעת המורה וכתב כך ‪ " :‬העמק המשתרע‬ ‫דרומה לכפר הזה נקרא מרג ' אבן עמיר והדרך למצריים עוברת דרכו ‪ .‬מכאן נראה‬ ‫ח'אן א‪ -‬לג'ון )המסוך לכניסה למעבר עירון ; צ'לבי ראה אותו מחוק ולא ניגש אליו (‪,‬‬ ‫אל מעין א‪-‬תוג'אר )ליד בית‪-‬קשת( הלכנו במשך שבע שעות דרך העמק שיש בו כפרים‬ ‫פורחים"‪ .‬תיאור ג 'נין בא לאחר מכן ‪ ,‬ומכאן שהדרך עברה הישר לשם ‪ ,‬בלי להיכנס‬ ‫למעבר עירון‪.‬‬ ‫לדברי צ 'לבי מבצר ג 'נין נבנה כבר בתקופה הממלוכית ‪ ,‬אולי בידי ביברס‬ ‫במאה השלוש‪ -‬עשרה‪ .‬בימיו היה זה מבצר נאה שעיירה לידו ‪ .‬ג'נין זכתה לחשיבות‬ ‫מיוחדת משום שישבה על הדרך הראשית קהיר‪ -‬דמשק ומשלוחי הדואר עברו דרכה ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ידיעות מפורטות על קווי הדרכים הביא גם המרקיז הצרפתי דה וולניי‬ ‫שביקר בארץ בשנים ‪ .1785-1783‬בסקירתו על דרכי התקשורת והדואר באימפריות‬ ‫של הממלוכים והעות 'מנים תיאר דה וולניי את הדרכים שהעבירו בהן שלג וקרח‬ ‫הסלטאן הממלוכי א‪-‬‬ ‫לקירור מדמשק )החרמן( לקהיר‪ .‬לדבריו נמשך נוהג זה מימי ֻ‬ ‫זאהר ברקוק )‪ 1398-1382‬לספירה(; לפני כן הועבר השלג בדרך הים ‪ ,‬ובזמנו החלו‬ ‫להעבירו ביבשה על גמלי מירוץ )‪ .(chameaux coureurs; Hedjines‬בדרך בין דמשק‬ ‫לקהיר היו שלוש‪ -‬עשרה תחנות ‪ ,‬שבכל אחת מהן היו שישה גמלים להחלפה ‪ .‬המשלוח‬ ‫)על חמישה גמלים ( יצא מדמשק בקיץ אחת ליומיים ‪ ,‬ובסך הכול שישים וארבע‬ ‫פמעים בעונה )מ‪ 1-‬ביוני עד ‪ 30‬בנובמבר(‪ .‬הדרך ארכה חמישים וארבע שעות ‪ .‬רשימת‬ ‫התחנות כוללת ‪ ,‬לאחר דמשק ‪ ,‬את ִארביד בעבר עירדן ‪ ,‬ג'נין וקקון ‪ .‬כיוון שעברו‬ ‫בג'נים‪ ,‬ברור שחצו את ההר בדרך עמק דותן ולא במעבר עירון ‪.‬‬ ‫‪ :‬רשימת תחנות הדואר מקהיר‬ ‫גם דואר הרוכבים הקבוע עבר בדרך זו‬ ‫לדמשק כללה )מדרום לצפון ( את עזה‪ ,‬בית דראס ‪ ,‬לוד‪ ,‬עוג'ה‪ ,‬טירה‪ ,‬קקון‪ ,‬פחמה‬ ‫וג'נין‪ .‬סוסי הדאור עברו בנתיב ההררי העולה דרך עמק דותן לפחמה ויורד דרך‬ ‫עילאר לקקון במישור השרון ‪ .‬נתיב זה ‪ ,‬המצריך עלייה אל רכס פחמה ‪ ,‬מקצר את‬ ‫הדרך בכמה קילומטרים ‪ .‬עלפי ידיעה אחרת ג 'נין היתה גם תחנה בדואר היונים‬ ‫הממלוכי והעות 'מני‪.‬‬ ‫נראה אפוא כי עד לסלילת הדרך במעבר עירון )במלחמת העולם הראשונה‬ ‫או לפניה ( היה נתיב של עמק דותן )עם הקיצור דרך פחמה ( החשוב מבין שלושת‬ ‫המעברים‪ ,‬והוא נזכר פעמים רבות יותר ולאורך זמן רב יותר ממעבר עירון ‪ .‬היה זה‬ ‫נתיב נוח יחסית ‪ ,‬שלא עבר במעבר צר ‪ ,‬הררי ומסוכן ; לא היה סביבו חורש סבוך‬ ‫ורובו עבר בעמק דותן הנוח ‪ ,‬שיש בו יישובים ומקורות מים ‪ .‬המעבר לא הצריך ליווי‬ ‫צבאי‪ ,‬וליישובים שלאורכו היה יתרון מסחרי ‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫הדרך ה"מובילה מפאת צפון לצפת"‬ ‫אַבּל וולפגנג הלק ניסו לזהותה‬ ‫צפת משמשת כציון הכיוון של דרך זו ‪ .‬פרנסואה מארי ֶ‬ ‫באתרים בעמק יזרעאל ‪ ,‬ואילו יוחנן אהרוני הציע לזהותה בתל הגדול ח 'רבת סית‪-‬‬ ‫לילה )נ"צ ‪ (1505/2155‬שליד המושב אביאל ‪ .‬אהרוני מצא בתל הגדול חרסים מן‬ ‫המאה החמש‪-‬עשרה לפה"ס )תקופת הברונזה המאוחרת א '(‪ ,‬אך ההצעה קשה מכמה‬ ‫בחינות‪ .‬קושי מסוים יש בכך שהתל אינו נמצא מ צפון ליחם אלא מצפון‪ -‬צפון‪-‬מערב‬ ‫לה‪ .‬קושי אחר הוא שהתל אינו נמצא על קו הדרך שהלכה צפונה אל העמק אלא‬ ‫מרחק ניכר )‪ 3‬ק"מ( מערבה לה ‪ .‬בכך יש סטייה מסוג ההגדרה שהציגו המפקדים‬ ‫לתחותמס השלישי ‪ :‬האתרים האחרים מצייני היכוון )תענך ומגידו ( נמצאים על‬ ‫‪,‬‬ ‫הדרך ממש ‪ .‬יש להניח שהני ב הקדום עבר בדרך מוביל המים הארצי של ימינו‬ ‫המתחילה בצומת עירון שליד תל א‪ -‬סאויר ונמשכת צפונה לכיוון צומת אליקים ‪.‬‬ ‫הדרך עוברת בנתיב נוח מבחינה טופוגרפית ‪ ,‬וגם משום כך הצעת אהרוני אינה נראית‬ ‫– ח'רבת סית‪ -‬לילה איננה באותו תא שטח ‪ ,‬ואין היא קשורה כלל לדרך הצפונית ‪.‬‬ ‫נראה אפוא כי ח 'רבת סית‪ -‬לילה אינה מתאימה להגדרת המפקדים של תחותמס ‪,‬‬ ‫ועלינו לחפש את צפת הנזכרת בדבריהם במקום אחר ‪.‬‬ ‫תל א‪ -‬סאויר שבפתח הכניסה המערבי של מעבר עירון היה מיושב בתקופת הברונזה התיכונה‬ ‫והמאוחרת‪ ,‬כולל המאה החמש‪ -‬עשרה לפה "ס‪ ,‬תקופתו של תחותמס השלישי ‪ .‬התל הבולט‪ ,‬בן‬ ‫שלושים הדונמים ‪ ,‬יושב על עיר תחתית גדולה הברונזה התיכונה בסוללות עפר ‪ ,‬ואלה העניקו לו‬ ‫את ִמתארו העגול ‪ .‬מקומו האסטרטגי של התל – בצומת הכניסה למעבר עירון ועל קו הדרך –‬ ‫‪ ,‬מעוררים את שאלת זיהויו ‪ .‬בסמינריון שהתקיים‬ ‫וגודלו‪ ,‬הקרוב לממדי התל של מגידו‬ ‫באוניברסיטת תל אביב בשנת ‪ 1976‬הצעתי לזהות בתל את צפת של תחותמס ‪ .‬התל נמצא על הדרך‬ ‫בדיוק צפונית ליחם ‪ ,‬ולפיכך ניתן לראות בו מציין כיוון לנתיב הצפוני העובדה שצפת זו אינה‬ ‫נזכרת במקורות אחרים – מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל ולאחר מכן – מצביעה על חשיבותה‬ ‫המשנית במדרג היישובי‪.‬‬ ‫האם הרבו ללכת בדרך הצפונית אל נחל תות ויקנעם ? ממיעוט היישוב לאורכה ומהעדר‬ ‫‪ .‬אין לאורכה תלים אלא כמה‬ ‫איזכורים שלה במקורות נראה שהשימוש בה לא היה מרובה‬ ‫יישובים קטנים מהתקופות הקדומות ‪ .‬כל האזור אינו נזכר במקרא ‪ ,‬פטר ל "ראש כרמל " של‬ ‫אליהו ונביאי הבעל ‪ ,‬שמקומו אינו ידוע ‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫במאמר זה נבחנו – במקורות ובשטח כאחר – שלושת המעברים ממישור החוף לעמק יזרעאל ‪.‬‬ ‫הצענו שמעבר עירון היה קשה ומסוכן ‪ ,‬ושהשימוש בו לא היה מרובה ‪ .‬פרסומו הוא פרי של‬ ‫"מיתוס" שנולד על פי תיאורו של תחותמס השלישי ; תיאור דרמטי זה ‪ ,‬היחיד במינו מכמה‬ ‫בחינות‪ ,‬השפיע על דמיון החוקרים האירופים במאת השנים האחרונות ‪.‬‬ ‫המעבר הבטוח והנוח היה ברוב המקרים דרך עמק דותן ‪ .‬עם היציאה לעמק בדרך זו ‪ ,‬ליד‬ ‫בית הגן )ג'נין( או תענך ‪ ,‬נפתחו לפני השיירות הדרכים לצפון )עמק זבולון ופניקיה ( ולמזרח )עמק‬ ‫‪10‬‬ ‫בית שאן ומעברות הירדן ( בג'נין ואזורהּ היה גם החיבור החשוב אל דרכי האורך של ההר המרכזי ‪,‬‬ ‫המובילות אל המרכזים של שכם וירושלים ‪.‬‬ ‫‪11‬‬