ב. ביצה פרק ראשון ביצה
ביצה פרק ראשון ביצה
מסורת הש״ם
א( עליוח ס״ל מ״א ,כ( שס
ויומא עט ,:ג( ]לקמן ט:
עדיות פ״ 7מ׳׳ג[ ,ד( שכפ
מה ,:ה( שס קמג .ןושם
מענירין[ שס קכז ,.ו( ]ועי׳
נתיס׳ לקמן לא :ל׳׳ה וגפחת
ונינמות מנ :ל״ה סתם[,
ז( שגפ קט:
]וש״נ[,
ח( ]לקמן ז ,[:נו( ]שס,1
י( ]לקמן ח ,[.כ( ]פסחיס
פה .כצי׳ל[ ,ל( ]ולפניגו שס
ליתאן] ( » ,לקמן
לו,1:
תוס׳ שכת קמג.
ל״ה
נ( ]עירובי! ו ,[:ס( ןועי׳
עצמוח[] ( » ,רף גא .פדיה
אי[,
ביצה שנולדה בי״ט נש״א תאכל וכה״א לא תאכל .וא״פ אמאי
ביצה צא תאכל .בו ביום .בגמרא מפרש טעמא :שאור בכזיה.
לא תנא אוסרין ומתירין ו ט תימא אוסרין משמע שאסור
משום דהני חלת מילי הוו מקולי בית שמאי ומחומד בימ
לעולם זה אינו דאמרינן לקמן)לף ו (.אפרוח שנולד בי״ט אסור והיינו
הלל גבי יו״ט מנא להו גבי הדדי .ובגמרא״( מפרש טעמייהו :בכלוהבח.
יחפור
ממרה:
בדקר .פיל״א
ביומו ועוד דאמרינן)לקמן ל >:מותר שמן שבנר רבי יהודה אוסר והיינו
בלע׳׳ז :ומודים שאם שחנו כוי.
דוקא באומו יום רש לומר דאי הוה
כדמפרש טעמא בגמ׳ט( כשיש לו דקר
מני אוסרין ומתירין הייתי אומר שמה
נעוץ מבעוד יום :שאפר כירה מוכן
הוא .בגמרא ( בעי מאי
קאמר:
,
גמ׳
מוקצת:
המומיה
אופלא
לאכילה.
שמתירין הביצה היינו לטלטל אבל
דאפרח.
באטלה אסורה והכי אמרינן
שאינה
לף
אוכל
שנפרד .וחבירו ׳(במנחוח חבורי אוכלין
כמאן
דמפרחי דמו וכן
חולין ) ל ף עג :>.ליה להו
נכרי אחד
רבן
שהביא
ואמר
גמליאל
בשחיטמ
הימנו ומסיר ,מאי מותרים לטלטל אבל
מוקצה.
באטלה
בסרק ]טרה[)שבת ל ף מל (.מומר השמן
א
א
נ
נ
8
נ
יעה.
ה
אדם
לפני
)לקמן
מותרים הס אלא שאין רצוני לקבל
דדלמא כר׳ שמעון סבירא להו דאמר
הן ) ש ם ק נ ה . ( :
כד (.גבי
דגים
שבנר ושבקערה אסור ל()דברי רבי > שנולדה ביום טוב בית שמאי אומרים
גליון הש״ם
טתני׳ ובה״א לא ׳שחום .יהודה( ור״ש ממיר :קא סלקא דעחין.
תאכל ובית הלל אומרים ל א תאכל בית
עיין נר״ן פרק י״ט לשכת להט פרטנן מאי טעמייהו דבימ
שמאי אומרים >שאור בכזית והמץ בככותבת
דף נח:
שמאי דקא סלקא דעמין דאפי׳ לר׳
ובית הלל אומרים זה וזה בכזית ״השוחט
שמעון דשרי במוקצה בנולד אסיר
חיה ועוף ביום טוב בית שמאי אומרים
דאילו במוקצה סבירא ליה לא מקצי
לעזי רש״י
יחפור בדקר ויכסה ובית הלל אומרים לא
איניש מדעחיה מידי לחזי ליה אבל
ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן
נולד לא הוה ידע דנהר דעחיה
מבעוד יום ומודים שאם שחט שיחפור
עלרה :ומי אמר רב גחמן הכי.
דביח הלל כר׳ יהודה :מגביהין.
מוסף רש״י
בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא:
ש א ו ד בכזית.
לפניןעט.;:בל בשבח מעל השלחן עצמומ שאינן גמ' במאי עסקינן אילימא בתרנגולת העומדת
יראה ובל ימצא )יומא
מגכיהין .בידים מעל רארן לאטלה וקליסי אגוזים ולא לאכילה מאי טעמייהו דבית הלל אוכלא
השלח! ,עצמות .קשין חיישינן למוקצה :וביה הלל אומרים.
דאפרת הוא אלא בתרנגולת העומדת לגדל
ראויין
שאינן
לכלב ,אין מטלטלין אופן בידים שמוקצה
וקליפין .של אגוזים ,דלית
ביצים מאי טעמייהו דבית שמאי מוקצה
הן :אלא מסלק הטבלא .שיש חורת
להו לב׳׳ש מוקצה ,ובית
הלל אומרים מסלק את כלי עליה ומנערה :ואמר רב נחמן היא ומאי קושיא דלמא בית שמאי לית
הטבלא .שיש מורח כלי אנו אין לנו .בשיטח משנה זו לסי להו מוקצה קא סלקא דעתין אפילו מאן
עליה ,אנל לא יטלטל
הקליפין ביליס ,כרבי שמוחלפמ שיטמה אלא כך שמעחי
דשרי במוקצה בנולד אסר מאי טעמייהו
יהודה ) ש ב ת קמג .(.אנו מרבומינו דביח שמאי כר׳ יהודה
רבית שמאי אמר רב נחמן לעולם בתרנגולת
אין לנו .אין אגו pומכין
על משנתינו כמות שהיא ומחמרי ובימ הלל כרבי שמעון :העומדת לגדל ביצים י> ודאית ליה מוקצה
שנדה ,אלא מוחלפת מחחלין דלועין .מלושין לפני הבהמה
אית ליה נולד ודלית ליה מוקצה לית ליה
שיטחה וב״ש כר׳ יהודה ולא אמרינן טרחא דלאו צורך הוא:
כו׳ <שם( .את הדלועין.
נולד בית שמאי כר׳ שמעון ובית הלל כר׳
ואה הנבילה לפט הכלבים .ואע״פ
החלושין ומיהו פחמן
לאו שנמנבלה בשבמ דבין השמשות לא יהודה ומי אמר רב נחמן הכי והתנן בית שמאי
למאכל בהמה קיימי אלא
אומרים «ימגביהין מעל השלחן עצמות
לארס 1שם קנו (:ולא אמרינן הימה עומדח לאטלח כלבים אפילו
מוקצץ הן לבהמה למאכל
הט ש ד דליח לן מוקצה בשבמ .הלכך
וקליפין ובית הלל אומרים מסלק את הטבלא
בשבח
דמייד
השלחן
מעל
מגביהין
הנבלה .שהתנכלה היום
כולה ומנערה ואמר רב נחמן אנו אין לנו אלא
וגי! השמשוח הימה מוקיס לביח הלל דנימרו כר׳ שמעון
בית שמאי כרבי יהודה ובית הלל כר״ש אמר
ואפ ״ה
עומלח לאלס,
הלכחא
חקשי
ט היט דלא
מחתטן <שם ק נ ו . ! :
לד רב נחמן גבי שבת יידםתם לן תנא
אהלכחא דקיימא לן הלכה כסחם
כרבי שמעון דתנן יי מחתכין את הדלועין
משנהי!( וקיימא ]לן[ הלכה כביח
לפני הבהמה י ואת הנבלה לפני הכלבים
הללי( :אבל גגי יום טוב .דאשכחן
מוקים לה לבית הלל כרבי שמעון אבל
יהודה:
כרבי
רבי
דסחם
פיל״א.
ב.
ואת
ה
גבי
דמנן
M
מאמר לבימ
אסורים ואס
הלל דאמרי לא מאכל אבל לטלטל שרי
והא קי״ל)לקמן ל (.דאף לטלטל אסור
לכן פירש ר״י דנקט כי האי לישנא
דסמם ביצה לאכילה קיימא עוד יש
לומר מ ק ט
שמאי
לבימ
משוס דמשמע אטלה וטלטול דאין
אף בטלטול אלא אגב דנקטי ב״ש
מאכל נקטי אינהו לא מאכל:
שאור
שייך
הכא
מידי אלא מיימי כאן מלת
מילי גבי יום טוב דבית הלל לחומרא
וב״ש לקולא:
אוכלא
דאפרת הוא.
פירוש
אוכל הנפרד מן האוכל
הוא דהביצה שנולדה נפרדה היא מן
המרנגולמ ואי בעי שחיט לה ואטל
כל שבגוה:
לית להו
דלמא בית שמאי
מוקצה.
תימה
במתני׳
קאמר בהדיא דבימ שמאי אימ להו
מוקצה דקמני
)לקמן ל ף
י (.לא יטול
אלא אס כן נענע מבעוד יום רש
דמוקצה
לומר
דבעלי
חיים
חמיר
טפי ומוקצה ביומר והמס הוא דאימ
ליה מוקצה כדחזינא ר״ש דאע״ג דלימ
ליה מוקצה אימ ליה )שנת ל ף מה(.
גבי גרוגרת וצמוקים דאמקצאי טפי:
קא סלקא דעתין דאפי׳ מאן דשרי
מוקצה
בנולד
דלא
אסיר.
מקצי איניש מאי דחזי ליה אבל בנולד
לא הוה ידע מאתמול ותימה דהא
רבי שמעון דשרי במוקצה ש ד בנולד
כדאמרינן
בשבמ ) ל ף
רבי
כט(.
יהודה אומר אין מסיקין בשבד כלים
ור״ש מחיר אע״ג דהר נולד ר״ל דלא
דמי דהאי נולד דהכא הר נולד טפי שמחחילה לא היה בעולם אבל המם הכלי היה בעולם רק שנשבר וכן משמע נמי בעירובין )לף
מה:
ושס>
מגביהין
חפוחים
מיא בעיבא מיבלע בליעי ופדך כל שכן דהוי נולד ואסור ומאי פ ד ך ודלמא ההוא כר׳ שמעון דהא רבי שמעון ממיר
בנולד אלא ודאי היינו טעמא כדפדשימ דטון דבליעי לא היו כלל בעולם ואפי׳ ר׳ שמעון מודה דהאי נולד אסור:
מעל השלהן עצמות וקליפיץ .פ״ה אע״ג דאין רארן לא למאכל אדם ולא למאכל בהמה ולא נהירא דהא איכא בסיפא ושער
של אפונין ושער של עדשים מפני שהן רארן למאכל בהמה לכך נ״ל שהם רארס למאכל בהמה כגון עצמומ רטם וקליפי
וביח הלל ס ב ד טון דלא חזי
למאכל אדם לאמ:
ובית הלל
אומרים
מסלק את
הטבלא
ומנערה.
נר מצוה
א א מיי׳ ס״א מהלכות
י״ט הלכה יט
סמג
לאוין עה טוש״ע א״ח סי׳
חקיג סעיף א:
ב ב מיי׳ ס״א מהלכות
חמץ ומצה הלכה 3
טוש״ע א״ח סי׳
חמנ
סעיף ז:
ג ג מיי׳ ס״ג מהלכות י״ט
הל׳ א סמג לאדן עה
טוש״ע א״ח סי׳ מצח סעיף
יל:
ד ד מיי׳ פכ״ו מהלכות
שנח הלכה עי
סמג
לאוין סה טוש׳׳ע א״ח סי׳
שח סעיף מ :
ה ה מיי׳ סכ״א מהל׳
שבח
הלכה יח
סמג
שס טוש״ע א׳׳ח סי׳ שכד
סעיף ו
ו ו מיי׳ שס טוש׳׳ע שס
סעיף ז:
מאכל
אטלה בלא טלטול ובית הלל אסרי
נכדת .לא
עין משפט
מימה
והלא היא בסיס לדבר האסור דהא לא שכח הואיל והניחם שם מדעחו ויש לומר דלפירוש רבינו חם ניחא דפירש במסכח שבח»( דלא
הר בסיס לדבר האסור אלא כשדעחו להניחם שם כל היום אי נמי כיון דהוו שם אוכלין הוה ליה בסיס לדבר האסור ולדבר המותר ושרי
כדמוכח פרק נוטל <שם ל ף קמנ (.ועוד דאין זה מניח בכוונה דהא אינו חושש היכן יפלו :דתנץ מהתנין את הדלועין לפני הבהמה ואת בו׳.
וא״מ היט דמי אי בדלועין שהיו מחובדן בין השמשומ בהא ודאי מודה ר׳ שמעון גזרה שמא יעלה ויתלוש וי״ל דמייד במלושין וסלקא
דעמך דאסור דמשוה להו אוכלין לסי שהן קשין והחמוך מרכך אומם :ו א ת הנבלה נו׳ .אנו צדטן לפרש שנמנבלה בשבמ ומכל
מקום מני להו בהדי הדדי דאע״ג דבדלועין לא הר טעמא משום מוקצה כמו בנבלה משוס דבשניהם שייך לשון מחמטן:
גבי
רבינו חננאל
אתחיל מ ס כ ת נ י צ ה
ב ע ז ר ת גדול העיצה.
ביצה שנולדה כיוס טוב,
בית שמאי אומרים תאכל,
ובית הלל אומרים לא
תאכל .אוכלא דאיפרת
]הוא[ .פירוש כגון אוכל
מאבר.
שנפרד אבר
מוקצח) .פירי! כל דבר
שאינו מוכן נקרא מוקצה.
נולד .פירוש כל דבר שלא
היה מאתמול ןוןנעשה
היום נקרא נולד .אוקמה
רב נחמן למתני׳ בתרנגולת
העומדת לגדל ביצים.
ובייש כרי שמעון דלית
ליה מוקצה ,וב״ה כר׳
יהודה דאית ליה מוקצה.
ואקשינן ומי אמר רב
נחמן ב״ש כר׳ שמעון
וב״ה כר׳ יהודה ,והא
ליה
שמעינן
איפכא
דתנן בפרק נוטל אדם
את בנו ,ב״ה אומרים
מגביהין מעל השלחן
עצמות וקליפין וםש״א
מסלק את הטבלא כוי.
]נ״א :ומנערה .ואמר רב
נחמן אנו אין לנו אלא
בית שמאי כר׳ יהודה
ובית הלל כר׳ שמעון[
סתמא
ופרקינן בתר
אזלינן ,בשבת דסתם לן
תנא כר• שמעון דלית
ליה מוקצה ,וקי״ל כוותיה
דהילכתא כסתמא ]נ״א:
ההאי סתמא[ ,אוקימנא
משום
לב״ה כוותיה,
דקיי״ל הילכתא כסתם
]משנה[ ,כי היכי דלא
תקשי הילכתא אהילכתא.
עין משפט
נר מצוה
ביצה פרק ראשון
ך •
J
•
ביצה
ו א מיי׳ פ״ב מהלכוח גני שכת דםתם לן תנא כרכי שמעון .ל( ותימה והא הוי סתם
דיונן אין מבקעין עצים .כי״ט לא מן הקורות הסדורות זו על גכ
יו״ט הלכה יב סמג
זו בקרקע ועומדות לכנין :ולא מן הקורה שנשברה בי״ט .ואע״פ
ואח׳׳כ מחלוקת להא סליג ר׳ יהולה במתניתין ואמר אס לא
לאוין עה טוש׳׳ע א״ח סי׳
שעומדת מעכשיו להיסק הואיל ובין השמשות לאו להט קיימא כיון
נתנבלה בערב שבח אסור ואין הלכה כסחס לכי האי גונא חשיב
מקא סעיף א:
לאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא .אלמא אית לן מוקצה
ח ב מיי׳ פ״א שס הל׳ יז סחס ואח״כ מחלוקח בפרק יש נוחלין <נ״נ ל ף קככ :ושס> גבי מלתיה
סמג שם טוש״ע א״ח
ביום טוב הלכך מוקי רב נחמן למתני׳
לרבי יוחנן בן ברוקה לפדך סחס
סי׳ חצה סעיף ד:
לאייד ביום טוב וביח הלל כ ד יהודה
ט ג ד מיי׳ שם הל׳ יט ואחר כך מחלוקת היא וי״ל דהחס גבי יום טוב א׳דםתם לן תנא כרבי יהודה
ובעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה:
סמג שס טוש׳׳ע א״ח סמיך אועוד מאי אלא דפדך בחר
דתנן נ ( א אין מבקעין עצים מן הקורות ולא
סי׳ חקג סעיף א וסי׳
מאן סתם לן למחטי ר' .הוא סדר
חק־ג סעיף ה יסי׳ תקכז הכי וכן פירש שם בקונטרס אבל
מן הקורה שנשברה ביום טוב מוקים לה
המשנה וכשראה דברי חכם וישרו
לעולם מהני הסתם להיוח רבים והוי
סעיף א:
לב״ה כרבי יהודה מכדי מאן סתמיה למתני׳
בעיניו שנאן סתם ולא הזכיר שס
־ ה מיי׳ שס טוש״ע א״ח רבים רבי שמעון והוי יחיד רבי
סי׳ חקיג סעיף א:
יהודה והלכחא כרבים כח״ק דהיינו רבי מאי שנא בשבת דסתם לן כר׳ שמעון
אומרו עליהן כדי שלא יהו שנויין מפי
' א ו מיי׳ שס טוש״ע א״ח
יחיד ונראין כאילו נשנו מפי המרובים
ומאי שנא ביו״ט דסתם לן כר׳ יהודה אמרי
רבי שמעון וא״ח גבי שבח נמי סחס
סי׳ שכב סעיף א נ :
ויעשו כמוחן :ולא אתי לזלזולי בה.
י ב ז מיי׳ פכ״א מהלכוח לן כרבי יהודה ט האי דחנן )שכת
ג > ב שבת דחמירא ולא אתי׳ לזלזולי בה םתם
שנת הל׳ ז סמג לאוין
אי מקילין בה חדא קולא לא אתי
סה טוש״ע שס סעיף ג :ל ף מל (.מטלטלין נר חדש אבל לא
לן כרבי שמעון דמיקל יום טוב דקיל ואתי
לאקולי בה טפי :דההירא עדין* ליה.
ואוסר
והואיל
מחיר
שמעון
ור׳
ישן
לזלזולי ביה סתם לן כרבי יהודה דמחמיר
טוב לו להשמיענו כח דברי המחיר
מוקצה מחמח מיאוס כל שכן מחמח
במאי אוקימתא בתרנגולת העומדת לגדל
שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא
איסור דהכי אמדנן החם וי״ל דהאי
רבינו חננאל
ביצים ומשום מוקצה אי הכי אדמפלגי בביצה
להחיר אבל כח האוסרין אינה ראיה
ואקשינן נמי אהא] ,וןמאי סחמא עדיסא הואיל ונשניח משנה
לפלגו בתרנגולת להודיעך כחן דב״ש
שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר
טעמא דרבי שסתם בספם לבסוף פרק מי שהחשיך
המשנה ,רסתס לן ביו״ט
המוחר :ומשום הכנה) .א( דאסד לה
דבנולד שרי ולפלוגי בתרנגולת להודיעך
)שס ל ף ק נ ו :ושםן:
חילוף מה שסתם לנו
י
ב״ה כדמפרש ואזיל :דכל ביצה
כחן דבית הלל דבמוקצה אסרי וכ״ת >כח
בשבת .ופרקינן יו״ט מוקים לכ״ה כר״ש .וקשה דמאי
קיל להו לבני אדם,
דמתילדא האימא מאהמול גמרה
דהתירא עדיף ונפלוג בתרוייהו תרנגולת
ספמא
דהאי
אולמיה
דהא אופין ומבשלין בו
לה .ואף על גב דבירי שמיס הוא
ועושין בו כל צרכי אוכל מהאי סחמא וי״ל דבעדיות לא תני
העומדת לגדל ביצים היא וביצתה ב״ש
אסור דבעינן כל סעודוח שבח
נפש ןנ״א :דהא אופין
לה מקולי ב״ש וחומד ב״ה:
אלא
תאכל
לא
אומרים
וב״ה
תאכל
אומרים
ומכשלין וכל צורך אוכל
וסעודות יום טוב שיהו מזומנוח
נפש עושין ביום טוב[ ,א י ן מבקעין עצים לא מן הקורות
אמר רבה לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה
ומוכנוח מבעוד יום של חול :ורבה.
ואי שרית להו מוקצה
וכוי .לא מייחי מרישא דאין
8ג וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן
אתו לזלזולי ביה ,לפיכך
דאסר בהכנה שאינה בידים ממש:
החמיר וסתם לן לחומרא ,מבקעין קורות דהא מייד בסואר
בפסחים
דאמר רבה.
לטעמיה
ומשום הכנה וקםבר רבה כל ביצה דמתילדא
אבל שבת דחמיר להו ,של קורות דהוי מוקצה מחמת חסרון
האידנא מאתמול גמרה לה ה>ורבה לטעמיה ) ל ף מז >:ויליף מהכא דמוקצה
אע״ג דשרית להו מוקצה ,טס ובהא כ״ע מודו אפי׳ ר׳ שמעון
:גון חתיכת דילועין לפני
דאורייתא :והכינו .והזמינו כגון
דאמר רבה מאי דכתיב 1והיה ביום הששי
:המה ,וכגון נבלה לפני אלא מייתי מסיפא דלא מן הקורה
מכאן אני אוכל למחר דאי משום
;כלבים וכיוצא כהן ,שנשחברה וא״ח והא ר׳ שמעון אינו
והכינו את אשר יביאו חול מכין לשבת
הכנה בידים ולומר שיאפו רבשלו
א אתו לזלזולי בה,
מחיר אצא ביושב ומצפה )לקמן ל>:
לשבת
מכין
יו״ט
ואין
י
טוב
ליום
מכין
וחול
׳משום הכי לא )איתמר(
בהדיא כחיב אח
מבעוד יום
אחמר[ בה אלא שנאה וי״ל דה״נ הואיל ונשחברה »( בשבת
ואין שבת מכינה ליום טונ :א״ל אביי אלא אשר תאפו אפו ט( אלא הזמנה בפה
:הלכה המסורה בידם .מסחמא היחה רעועה מאחמול והוי
מעתה יו״ט בעלמא תשתרי הגזרה משום
אקשינן על רב נחמן,
קאמר וכתיב ביום הששי וסחם ששי
כיושב ומצפה מחי חשבר קורתו
:מאי אוקימתא למתני׳
יו״ט אחר השבת שבת דעלמא תשתרי חול הוא ואחשבה רחמנא לסעודת
:תרנגולת העומדת לגדל
וחהיה ראויה להסקה:
שבת שיזמיננה מבעוד יום ובחול :ואין
:יצים ומשום מוקצה ,וכ״ת כה ההתירא עדיף .פי׳ י גזרה משום שבת אחר יום טוב ומי גזרינן
;דמפלגי בביצה ,נפלגי
והא תניא ״השוחט את התרנגולת ומצא יום טוב מכין לשבה .ויום טוב נמי
הקונט׳ לכך כח דהתירא
•תרנגולת גופה ,דהיא
קרוי שבת ובעיא סעודתו הזמנה
בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום
צמה מוקצה היא ,שלא עדיף כשאדם מחיר סומך על
והזמנתה בחול .אבל סעודח חול לא
יתה מוכנת מאתמול
• אכילה אלא לגדל שמועתו וצריך להביא ראיה לדבריו
טוב ואם איתא ליגזר משום הנך דמתילדן
חשיבא ולא שייכא בה הזמנה הלכך
:־צים .אלא אמר רבה אבל איסורא אדם יכול להחמיר עליו
ביומיהן א״ל ביצים גמורות במעי אמן מילתא
באחד בשבח בעלמא ליח לן למיסר
׳׳עולם בתרנגולת העומדת
בלא טעם :ונפלוג בתרוייהו.
דלא שכיחא היא ״ומילתא דלא שכיחא לא
ביצה שנולדה ביה משוס דאחכן בידי
יאכילה ,והכא ביו״ט
דהיחרא
כח
דקאמר
מקום
ובכל
תימה
־ יחל ]לה-ות[ אחר השבת
שמיס דסעודח חול לא אצרכה רחמנא
גזרו בה רבנז רב יוםף אמר גזרה ״1משום פירות
׳.סקינן ,ומשום הכנה .עדיף לפרוך הכי נ>וי״ל דהכי פ ד ך
זמון מבעוד יום דלא שייך בה
הנושרין א״ל אביי זפירות הנושרין טעמא מאי
ו ׳,סבר כל ביצה דמהילדה
ונפלוג בתרזייהז שלא יאריך משוס
ד אידנא מאתמול גמרה
מוקצה :יום טוב בעלמא .שאינו
גזרה
ד ; ,ורבה לטעמיה דאמר כך ויאמר היא וניצתה אבל בעלמא
אחר שבת :שבה דעלמא .שאינו אחר יום טוב :השתרי .לגמוע
ל ־א והכינו את אשר לא שייך :והיה כיום הששי וגו׳ .פרש״י וע״כ בא לאשמועינן
ביצה חיה שנולדה בו :ומי גזרינן .ומי אחמור רבנן בביצה למגזר
י::יאו] ,נ״א :דאמר רבה
ו״יה ביום הששי והכינו[ דאפילו הכנה בידי שמים «( ביצה אסורה דאי משום הכנה בידי אדם
החירא משוס איסורא] :וההטא וכוי[ .וא״ח הויא לה גזרה לגזרה
דיל מכין לשבת ,וחול כלומר שיאפו ויבשלו מבעוד יום הא בהדיא כתיב אח אשר תאפו
דהנך דמתילדין ביומיהס נמי אינן אסורות אלא משוס גזרה דיוס
ר :י ן ליו״ט ,ואין שכת אפו אלא הזמנה בפה קאמר ואין י״ט מטן לשבח כוי ואין שבת
טוב אחר השבח חריץ הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת דהשחא
כ:ינה ליו״ט ולא יו״ט
כ :י ן לשבת .אי הכי מטן לי״ט מכ״ש לטון דאין י״ט מטן לשבת כ״ש דאין שבת מכין
איכא למיגזר אטו הנך דמתילדין ביומיהס ואשמועינן הך מחני׳
יו ט לחודיה תשתרי ,לי״ט והקשה רש״י אס כן ביצה שנולדה באחד בשבח או לאחר
דאפי׳ בי״ט אחר השבח מותרות הואיל ואינם נולדות ומשום הנך
גיירה כוי .ופשוטה היא .י״ט תתסר מכ״ש לשבת ר״ט לא מכינין אהללי כ״ש ללא מכינין
דמתילדן ליכא למגזר דמילפא דלא שטמא הוא בשם רבינו .והא
ר :יוסף אמר גזירה
ביצה שנולדה ביו״ט אחול ותירץ ללגבי סעולת חול לא צדך הכנה לאין סעולת חול
דאמרינן בכולי הש׳׳סי> שאין גוזדן גזרה לגזרה מהאי קרא נפקא
משום פירות שנשרו חשובה אך תימה הואיל והכנה לאורייתא היאך אופין ומבשלין
ושמרבס את משמרתי * עשו משמרח כלומר גזרה למשמרחי לחורחי
מ׳ האילן ביום טוב,
כ־ אם נתיר הביצה מי״ט לשבת וכ״ת ע״י ערובי תבשילין וט אתי תקנתא לרבנן וליעקל
ולא משמרת למשמרת שלא יעשו גזרה לגזרה :ואין י״ט מכין
ש-,לדה ביום טוב יאמר הכנה לאורייתא ונראה ליישב לרבה גופיה אזיל לטעמיה סולאית
לחברו לא גרסינן במלחיה דרבה דהא קרא קא לדש ושני ימים
הי יאה כשם שהביצה ליה הואיל ואי מקלעי אורחין חזי ליה השתא נמי חזי ליה ואפילו
רצופיכ בחורה לא אשכחן דמספיקא עבדינן להו :רב יוסן« אמר.
ש :ישרה מן התרנגולת
מותרת ,כך פירות שנשרו ללילן ניחא לכל לבר אפוי ומבושל לא שייך ביה הכנה שאינו מחוסל
טעמא דביצה בחרנגולח העומדת לאטלה וכדאוקימנא ובית הלל
מן האילן מותרין .א״ל רק חקון בעלמא למעיקרא הוה חזי ליה רק גבי ביצה שהוא לבר
לאסלי משוס סירות הנושדן מן האילן בשבח .וקא סלקא דעתך
אניי ופירות שנשרו מן חלש שלא היתה בעולם ולא היפה ראויה כלל מעיקרא ״()ולאפות
השתא גזרה היא משום פירות הנושדן ללא נכלינהו להא
ה>ילן משום מאי אסורין,
ולבשל חקוני מלחא בעלמא( תימה לכאן משמע שהמן לא היה
נמי לסירות הנושדן מן האילן למיא שאף זו פ ד הנושר:
יורד בי״ט כלפי׳ רש״י הששי הראוי להכנה וזהו בחול והא אמר
רברך ויקדש ברכו במן וקלשו במן שבשבח לא היה יורל מן אבל
ויתלוש
בי״ט היה יורל וי״ל למלרשיס חלוקין כלאיתא במררש )מכילתא פ ׳ נשלח( שבת לא יהיה )שמית עז> לרבוח יום הכפולים לא יהיה בו
לרבות י״ט שלא היה יורל בהן מן ועי״ל לאפי׳ היה יורל בי״ט מ״מ בי״ט שחל להיוח בע״ש לא היה יורל מלכחיב קרא בו ביום הששי
ולא כחיב ששי משמע הששי המיוחל שהוא ראוי להכנה ולא בששי שהוא יי״ט > :נגזר משום הנך דמתילדן כיומיהן .ואין זה גזרה
לגזרה למוחר לאוכלן בי״ט משמע אפילו ביום טוב ללאחר השבח :מלתא הלא שכיהא היא .וקשה ללמא אם לא שחטה הימה
נוללח היום ואס כן מאחמול גמרה לה ופאסר בלא גזרה מספק וי״ל למאחר ללא נוללה ע״י כך לא חשיב גמר ובירושלמי פליג בהא:
גזרה
8
1
5
פ
מםורת הש״ם
א( ]עיין לקמן לא :בתיס׳
ל״ה מפחת ן ,ב( שבת קנז.
לקמן לא ,.ג( ]לקמן לה,[:
ד( ן ברכות ש .ושי׳נ[,
ה( עירובין לחי .ןוע״ש
בחוס׳ דיה אמר רבה ן,
ו( לקמן ו! :חושפת׳ פ״אז,
ושי,[/
ז( !עירובין סג:
ח( 1שם לט:ן ,מ( !שמוח
טז! ,י(!לקמן ג .ן ,כ(!ויקרא
יח[ ,ל(!עיין בתוס׳ ינמוח
מנ :ד״ה שתם ן ,מ( ]צ״ל
גיו״טן(< ,
עיריבין עב:
במוס׳
ן עיי
כח
דייה
זהחירא( ,ס( ן פשחיס מו,!:
ע( ]לשין מיותר ן ,פ( ן ועי׳
חוספוח עירובץ לח :ד״ה
יאין ופסחים קטז .ל״ה מה[,
תורה אור השלם
ורזיה
.1
הששי
ביום
והכינו את א ש ר יביאו
rrrn
משנה ע ל
ילקטו יום יום:
אשר
שמוה טז ה
הגהות הב״ח
)א( דש״• דיה
המה
ומשום
דאסרי:
הוא
)ב( תום' ד״ה והיה וכוי
נירי שמיס דהיינו ביצה:
גליון הש״ם
גמ' וב״׳ט לאח־ שכת
למשוס
עטק־נן.
היינו
רשג״א
בשבת רף
גדרה אמו י״ט אחר שנת.
קמט
ע״א דיה הנא במראה של
מתכת:
שבת
תופי
וכוי
י־׳׳ה גב־
והלבתא
כ־בים .עיין יבמוח דף מנ
ע״ב חוס׳ דיה סתם ודף
ומז> ]מל[ ע״א חוס׳ ד״ה
ודלמא:
מוסף רש״י
אין מבקעין עצים מ ן
הקורות.
סואר
של
הקורוח המוקצות וסדוריח
לבנין ,ולא מ ן הקורה.
הישנה
ומהשתא
שנשברה
להסקה
היום
קיימא
ואס״ה אסור הואיל ובין
השמשוח לא איחכן להכי
ביצה פרק ראשון ביצה
מסורת הש״ם
א( נשכת יא :נא .עירוני! ל:
ויהלוש .להוה איסורא לאורייתא להיינו קוצר שהוא אב מלאכה : 0
צט .יומא יא .מד :סוכה ו:
חרא גזרה היא .לא שתהא זו גזרה ללא ליחי לירי פילוח הנושרין
ב( ]עירובי! לט ,[:ג( שנת
ואע״ג לליח בה משוס תלישה מיהו מכלל גזרת חכמים היתה שאף
ינמות כא .קט .ע״ז כא.
חולי! פה :קל .גדה
סו,[:
קמג :חולי! יל ,:ד( ערונין
לט ,.הו( ןנרכוח יו:
מט:
לקמן ט :יוד ,[.ו(
]שבת
עירוני! צט .פסחיס מט :נה.
עג ,[.ז( נדף ב ,[:יז( ]לקמן
לו ,[:נו( יש מרסיס הכא וי׳׳ל
ילוקא בפירות וענבים שייך
שמא יעלה ויחלוש ושמא
יסחוט לפי שאלם מתאוה
לה! ובעודו בכפו יבלענו
מיירי.
ולקמן
מהרש״א,
י( ]לקמן על מתני׳ הבורר
קטניות[ ,נ ( רש״ל מוחק זה,
הגהות הב״ח
)א( רש״י ד״ה מחנה וכו׳
להא מילחא נ מ י
הוו
שתי) :ב( תום׳ ד״ה גוירה
וכו׳ ר׳ אליעזר מ מ ץ
דג
מליח שצלאתו שפחתו
כשבילה בשבת:
אלא כשנמנו וגזרו על פירות הנושרין אף ביצה היחה במשמע
היא פרי הנושר :משום משקין שזבו.
לקי״ל אסודן לבו ביום כלפנן ואס
יצאו מעצמן אסורין )שבת ד ף קמג(:
וביצה נמי למיא להו שזבה ויצאח
ממקום שהיחה בלועה :שמא יסחונו.
סירות
וסחיטת
שמפרקן
חוללה ללש
מחוך זג
שלהן
היא
כמפרק
תבואה מקש שלה :חדא גזרה היא.
כרפרישית כשגזרו על משקין שזבו
אף ביצה
היתה
כולהו.
במשמע:
רבה לאוקי מתני׳ משום הכנה ורב
יוסף ורבי יצחק לאוקמוה משוס
גזרה :כרב נחמן לא אמרי .משוס
מוקצה :כי קושיין .כלפרכינן לעיל י(
לאו
ומשקין
בחרווייהו:
ליפלגו
אוכלא.
הלכך
משקין
כשגזרו על
שזבו לא היחה ביצה במשמע שהד
אינה משקה אבל בכלל פירות הנושדן
היתה:
גליון הש״ם
נטי מוחלפת
חשיפה.
לקמן דף ט ע׳יב דף י ע׳׳א
ברכות דף יז ע״ב פסחים
דף
מט :ודף נה
עירובי!
ע״א
דף צט
ע״א
ופרש׳יי שס:
בלועה.
התרנגולת
בתוך
וזבה לחוץ :ומשקין בלועין .בחרצן
וזבין
לחוץ :לאפוקי
וקיימו.
בכלל
הלכך
נשירת
נשירח
פירוה
הביצה
דמגלו
לאו
יצאו
הסירות :ואם
מעצמן אםורין .בו ביום גזרה שמא
יסחוט :אם
לאוכלין .הן
מכונסין
הסירוח הללו היוצא מהן מוחר בו
ביום
מוסף רש״י
אין
סוחטין
את
הפירות .דהוה ליה מפרק
דהוא חולדה דדי£ה ; ש נ ת
ק מ ג 0להוה ליה מפרק דבר
ממשאו הנדל נחוכו והיא
תולדה לדש )שם יח (.או:
סחיטה אב מלאכה
!חולין יד:׳ .ואם
מעצמן
אסורץ.
!ישבת
קנזג.(:
שמא יסחוט
היא
יצאו
גזירה
לכתחילה
אם
לאוכלין .אס היו עומד!
לאכילה ולא לסחוט )חוליו
י ז . ( :היוצא מהן מותר.
דכיון ללא ניחא ליה לינא
להו
למיגור אי שרית
בשחיה היום אתי לסחוט,
להא לאו להכי קיימא נשם(.
ואם למשקין .מכוגסין,
אסור.
היוצא מהן
לניחא ליה במאי רנפקא
מיגייהו ינחקיימה מחשבחו
ואיכא למיגור שמא יסחוט
הואיל
קמג!:
!שנת
אי
ונחקיימה מחשבתו
שרית להו כשזבו איכא
למגזר בהו שמא יסחוט
דהא להט קיימא ,שמע
מינה מיהא למשום נולד לא
אסר להו ר׳ יהולה !חוליו
יד .(:מתנה א ד ם על
כלכלה .של טבל ביו״ט
ראשון של ר״ה ואומר אס
היום חול חהא זו תרומה
על אלו ואס היום קלש אין
בלבלי כלוס ,דאין מגביהי!
חרומה ביו״ט ,לשבות
לרבנן היא ,ולמסר אומר
אס אחמול קרש והיום חול
חהא זו שאמרתי חרומה
על אלו ,ואס היזם קלש
יאממול חול כבר היא
תרומה מאתמול ואוכל
כלכלה המחוקנח ומשייר
) ע ר ו ב ץ לני(.
התרומה
מוחלפת השיטה .התנא
שסידר! טעה באחח מהן
והחליף שיטתו יפסחיס
נה.(.
ג.
משקין
לטון ללא
ליכא
ניחא ליה
למגזר שמא
בהני
יסחוט:
אלמא .מלקאמר אס לאוכלין היוצא
מהן מותר כל לאוכלין אמדנן בלבר
היוצא מהן אוכלא לאפרת הוא ואינו
גזרה שמא יעלה ויתלוש .ותימה ל״ל האי טעמא דלקמן <לף כל(:
גבי נכרי
שהביא
משמע דטעמא משום מוקצה מדמייחי לה גבי ספק מוכן והשתא
תרי טעמי למה לי
א
ליה מוקצה ולקמן אחיא אליבא דרבי
לקמן
אקצינהו
לקסבר שתי קלושות הן אחל חול ואחל יום טוב ולא ילעינן הי
חול והי יום מוב :מהנה אדם על הכלכלה .להא מלתא )א( הוי שחי
קלושות .היתה לו כלכלה של פירות טבל ושכח ולא עישר מערב יום
טוב וחנן מ אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו״ט מעשר ביו״ט בתנאי
ואומר אס היום חול ולמחר קלש יהיו אלו תרומה ומעשרוח על אלו
ואס היום קלש אין בלבד כלום ונותן בהן סימן ולמחרח חוזר ואומר
כן אם היום חול ואחמול קלש יהיו אלו תרומה על השאר ואם היום
קלש ואתמול חול הרי נעשה תרומה מאתמול וממה נפשך נחקנו:
ואוכלה בשני .אבל לא בראשון לשמא קלש הוא ואין בלבריו כלום:
וכן .לגבי ביצה הוו שחי קלושוח האחל חול והאחל יו״ט והנוללה
בראשון מותרת בשני :בשני אין בראשון לא .אלמא כל מילי לזב
ממקומו ביו״ט ואפילו אוכלא אסור :ומשגי רבי יוחנן מוחלפס השיגוה.
שיטת המשנה דאין סוחטין ואיפוך דרבי יהודה לרבנן :ומדקא
אהדדי :שמע
מינה חד
נןעמא הוא .ומאן לאסר בהא אסר בהא ולשרי בהא ש ד בהא:
רביגא
והוי
כמוקצה
דגרוגרות
אתיא נמי כר׳ שמעון ע״כ י״ל דמיירי
הכא כגון בחצר דהר מוכן לעורבים
ומוכן לעורבים הוי מוכן לאדם לכך
צריך האי טעמא וא״ת הא אמרי׳
)שבת ל ף קככ(.
מעמיד אדם בשבח
על
גהמחו על המחובר אבל לא
המוקצה פירוש עשבים שנחלשו היום
ואמאי הא הר מוכן לבהמה דאי בעי
אכלה מנפשה וי״ל דמיירי בחרי עברי
דנהרא עוד יש לומר דלא שייך מוכן
לעורבים רק בפירות האילן שרגילין
להשיר מעצמן והוא מצפה לכך אבל
תימה אם כן כיון דאמר האי טעמא
למה
טעמא
לי
כדלקמן
מייד
דלקמן רש
בדבר
דבעי
לומר
מרא
וחצינא כגון לפת וצנון דלא שייך
שמא יעלה ויחלוש
דאדכוד מדכר
הואיל ואין יכול בקל לחולשו וראיה
לדבר הא
דתנן במסכח שבח
)לף
קככ .ושם( נ כ ד שהדליק הנר בשביל
ישראל אסור להשתמש
5
שמא חחעבר ויהיו שני ימים טובים מערב אלס שני ערובין כו׳
דורון
וצמוקים דאפי׳ ר׳ שמעון מודה א״כ
נ
ר' יהודה .לעיל מיניה תנן במסכת ערובין ראש השנה שהיה ירא
נכרי
שהביא
כר
אסור הואיל ולא לקטינהו מאתמול
ל
ה
בשביל
הנכד
מותר
לאורו אבל
ואמאי
לא
חיישינן שמא ידליקנו ישראל עצמו
אלא אדכוד מדכר ומטעם זה אכל
רבינא
רבינו אליעזר ממי״ץ מליח <> שצלאו נכד מעצמו בשבת דלמאי
5
ניחוש ה ד לא צלאו בשבילו וכי תימא שמא יצלה הוא עצמו
הואיל ואיכא טרחא בדבר אדכוד מדכר ואי משום מוקצה חזי
לכוס ולא נהירא דאמדנן במסכת שבח <ג״ז שס> בהדיא אם הביא
נ כ ד מיס אסור שמא ירבה בשבילו ואין לחלק ולומר דדוקא גבי
מים שייך שמא ירבה בשבילו אבל כאן הנכרי צלאו כבר ולא שייך
האי טעמא דהא איכא בחוספחא
)לשבת פי״(3
בהדיא במכירו אסור
מפני שמרגילו לשבת הבאה ועול י״ל דדוקא כפירות וענבים שייך
שמא יעלה ויחלוש ושמא יסחוט לפי שאלם מתאוה להם ובעולו בכפו
יבלענו אך תימה מאי שמא יעלה ויתלוש הא אפי׳ לכחחילה מוחר
לתלוש להא אוכל נפש מותר וגם קשה לקמן <לף כ ג :ושם( תנן אין
צלין לגיס מן הביבדן ביו״ט ואמאי הא אוכל נפש הוא ואין לומר לכל
לבר שיכול לעשותו מערב יו״ט אסור לעשותו ביו״ט עצמו כי לא
אתעביל ליה מערב יו״ט להא אמד׳)לקמן כח 0הוא ולא מכשיריו פירוש
אוכל נפש ולא מכשיריו כגון לתקן שפול רבי יהולה אומר לכס לכל
צרכיכס והוא לבלו איצטריך לאסור מכשירין שאפשר לתקנן מערב
יום טוב אלמא לוקא במכשירין יש חילוק בין אפשר לעשותן מערב
יו״ט בין אי אפשר אבל באוכל נפש כ״ע מולו לאפילו אפשר לעשותן
לגופה למותרת על כן פירש רבינו נתנאל מקינו״ן לבירושלמי יש אך אשר יאכל לכל נפש וסמיך ליה ושמרחס אח המצוח אוחם מלאכוח
שמשימור ואילך הם מוחרוח להיינו מלישה ואילך אבל שאר מלאכוח למקולם לכן אסולין ועול לבירושלמי'(יש מיעוט אחר אך שלא לקצור
]יעי תושפומ שבמ צה .ל״ה והרודה[:
א כ
ע
סכ׳׳א
מיי׳
מהלכות שבח הלכה
ינ וסו טוש״ע א״ח סי׳ שכ
סעיף א:
י ד ג מיי׳ ס״א מהלכות
סמג
יי״ט הלכה כל
לאוי! סה טור וש״ע א״ח
סי׳ תקיג סעיף ה:
רבינו חננאל
גזירה שמא יעלה
]נ״א:
אדם באילן ביום
טוב!
גזירה משום שלא יעלה
ויתלוש מן הפירות ,היא
גופה גזירה ]כלומר פירות
שמא
שנשרו גופן גזירה
יעלה ויתלוש[ ואנן גיקום
וגגזור ביצה שנולדה ביום
טוב משום פירות שנשרו
שהן גופן אין בהן איסור
אלא משוס גזרה אסרום,
נגזור גזרה לגורה
ר׳ יצחק אמר
שנולדה
ביצה
כוי.
גזירה
םיו׳׳ט
משום משקין שובו ,כגון
יין
ענבים שזב מהן
ביו״ט ,הרואה שהיתרנו
לו ביצה יבא
שובו.
משקין
להתיר
ואמרינן
משקין שזבו עצמן
יוחנן אמר מוחלפת השיטה .פירש רש״י מוחלפת ההיא לאין סוחטין ויפה פירש לעל כרחך צדך
לפרש הט לאין לפרש איפוך ההיא לכלכלה לאם כן כ״ש לקשה מלרבי יהולה ללר״י שיאסור ביו״ט שני להא רבנן רפליגי עליה אמד קלושה
אחח היא וא״כ אי אמדנן איפוך אסור אפילו ביו״ט שני וחימה להא ר׳ יוחנן גופה פסיק בפרק חבית
ושבת ל ף ק מ ג :ושם(
להלכה כרבי
יהולה כ()לקאמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהולה( בשאר פילוח אבל זימים וענבים לא אלמא ללא סבירא ליה למוחלסח השיטה וי״ל
לרבי יוחנן קאמר לפי לברי אוחם האמוראים ללא סברי מוחלפמ השיטה ללבדכם הכי הוא והכי נראה לי כמלומה ובשיטח מאיבר״א
חירץ דמוחלפמ השיטה היא אוחה דכלכלה ורבי יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו
הוא ולדידכו דאסריחו נולד בההיא דאין סוחטין אפילו ביוס טוב השני אסור ואס
לדידי
אפילו ביום הראשון מוחדן לאוכלא לאפרח
תאמר
אס כן דלדבדהם קאמר להו אמאי קא
מחליף השיטה לימא לדבריהם קאמר להו ולא מוחלפח השיטה כרבינא ויש לומר דזה נראה לו דוחק לומר לדבדהס קאמר להו כדלא
מוקמינן מוחלפת כו׳ דהואיל ועדיין לא דברו חכמים כלל מתחילה קודם רבי יהודה לא שייך למימר לדבריהם ורבינא אינו חושש לזה:
אבל
אין
אסורין אלא גזרה גזרנו
עליהן שלא יבא לסוחטן
כוי .כולהו )כרכה( ]רםה[
ורב יוסף
ורכי
לא אמרי כרב
משום
דאמר
יצחק
נחמן,
מוקצה,
דעלתה םקושיא ,דאמרי
ליה ונפלגו
העומדת
םתרנגולת
לגהל
ביצים
כוי ,ולא מצא
פירוק
היא ומיצתה בש״א תאכל
לדבריו,
לא
ומש״ה
אמרינן כוותיה .כרבה נמי
לא אמרינן הכנה לית להו.
אלא רב יוסף כוי .ואף ר׳
יוחנן סבר ביצה שנולדה
ביו״ט גזרה משום משקין
שזבו
םיו׳׳ט,
מדחוינן
ליה דרמי דרםי יהודה
חנן(
אדרבי יהודה) .הכי
]דתנן[ אין סוהטין פירות
להוציא מהן משקץ ,ואם
יצאו מעצמן אסורין ,רבי
יהודה
אומר
המשקין
הללו שיצאו מן הפירות
מעצמן,
עומדים
אם
לאוכלין
הפירות
הללו
שיצא
חשוב
היוצא מותר ,מ״ט
המשקה
זה
הוא כמו שנפרה מקצת
והכל
מן האוכל הזה,
בין הנפרד םין הנשאר
כמו אוכל הוא ומותר.
ואמר איני ,והאמר
ר׳
יהודה בפרק בכל מערכין,
מתנה אדם על הכלכלה
של פידות ביו״ט ראשון
ואוכלה ביו׳׳ט שני,
ביצה
שנולדה
וכן
ביו״ט
ראשון תאכל בשני,
הודו לו חכמים.
מערב יו״ט מוחר לעשוחן ביו״ט וי״א ללכך אין צלין שמא יצול לגיס טמאים שאינם צורך ולא נהירא לאס כן הוי מלאכה שאינה צריכה
רבי
נר מצוה
יהודה ותימה דהא פירש רש״י גופיה
א
ג
וי״ל
דטעמא
דהכא אחיא אליבא דר׳ שמעון דליח
ב
בכלל גזרת משקין שזבו :ועוד אמר
מרמי .רבי יוחנן משקין שזבו וביצה
דורון אס יש
במחובר
פי׳ רש״י דביון דאחקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא וכן
גזרה שמא יעלה ויתלוש >היא גופה גזרה
ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה כולה חדא גזרה
היא ר׳ יצחק אמר גזרה >משום משקין שזבו
אמר ליה אביי משקין שזבו טעמא מאי גזרה
שמא יםחוט היא גופה גזרה ואנן ניקום ונגזור
גזרה לגזרה כולה חרא גזרה היא כולהו
כרב נחמן לא אמרי כי קושיין כרבה נמי לא
אמרי הכנה לית להו אלא רב יוםף מאי
טעמא לא אמר כר׳ יצחק אמר לך ביצה
אוכלא ופירות אוכלא לאפוקי משסין דלאו
אוכלא ורבי יצחק מאי טעמא לא אמר
כרב יוםף אמר לך ביצה בלועה ומשקין
בלועין לאפוקי פירות דמגלו וקיימו ואף
רבי יוחנן םבר גזרה משום משקין שזבו
דרבי יוחנן רמי דרבי יהודה אדר׳ יהודה
ומשני תנן > אין םוחטין את הפירות להוציא
מהן משקין ואם יצאו מעצמן אםורין רבי
יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר
ואם למשקין היוצא מהן אםור אלמא כל
אוכלין לרבי יהודה אוכלא דאפרת הוא
ורמינהו ועוד אמר רבי יהודה >מתנה אדם
על כלכלה של פירוה ביום טוב ראשון
ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון
תאכל בשני בשני אין בראשון לא ומשני
רבי יוחנן > מוחלפת השיטה ומדקא מרמי
להו אהדדי שמע מינה חד טעמא הוא
ג
במינו
אסור
עין משפט
ולא
בשני
אין כראשון לא ,מכלל
שהמשקין שזכו
כביצה
שנולהה הן .ואייר יוחנן
מוחלפת השיטה ,כלומר
כך היא הציעה של משנה,
אין סוחטין את הפירות
להוציא מהן
משקין,
ואם יצאו מעצמן אסורין
דםרי רםי יהודה ,וחכמים
אומרים כוי .מדקא
רמי
הםיצה לפירות שמע מינה
חדא טעמא היא .ומפורש
בעירובין ביצה מתנה ,היו
לפניו כ־ כלכלות של טבל
אומר אם היום חול תהא
זו תרומה על זו ,ואם היום
קודש אין בדברי כלום,
ולמחר אומר אם היום
חול תהא כלכלה שאמרתי אתמול תרומה על זו ,ואם היום קודש תקנתיה מאתמול ,ואוכלה ביד׳ט שני מכל מקום.
עין משפט
נר מצוה
ט ו א מיי׳ פ׳׳א מהל׳ י״ט
הלכה כ סמג לאוין עה
־.זור ש״ע א״ח סי׳ שכב סעיף
א ושי מקיג סעי׳ א:
טו ב מיי׳ סכ׳׳ה מהלי שבח
הלכה כג סמג לאוי! עה
:ווש״ע א״ח סי׳ שי סעי׳ ו
שי׳ שכב סעי׳ א וסי׳ תקי״ג
סעיף ל:
יז ג מיי׳ ס״נ מהל׳ י״ט
הלכה ו טיש״ע א״ח סי׳
ןקיג סעי׳ ב וטיש״ע י״ל סי׳
קב סעיף א:
יה ד מיי׳ פ״א מה׳ י״ט הל׳
כסמגשםטיש״עאו״חשס
סעי׳ א׳ וטוש׳׳ע י״ד שם:
״ט ה מיי׳ שס יסט״י מה׳
מאכלוח אסורות הלכה ט
י סמג לאוי! עה קמח
טיש״ע י״ד שם:
:נ ו מיי׳ סט״ז מהלכות
מא׳׳ס הלכה ח:
״ א ו מיי׳ שס הלכה ג ן והל׳
ט ן טוש״ע י״ד סי׳ קי
סעיף א:
רבינו חננאל
רנינא אמר לעולם לא
ר פוך ,ודי יהודה לדבריהם
ו ׳בנן קאמר להו ,לדידי
ז־ !ילו ביו״ט ראשון שריא
ד :וכלא דאפרת הוא כר.
ר ינא כריה דרב עולא
א זר לעולם בעומדת לגדל
ב צים ,ור׳ יהודה לטעמיה
ד ית ליה מוקצה ולא
ד יא ביצה לפירות .מיתיבי
איית ביצה שנולדה בשבת
וזי תת שנולדה ביו״ט ,אין
מ ׳לטלין אותה לא לכסות
ב כלי ולא לסמוך בה כרעי
ה יטה ,אבל כופה עליה
כ• י שלא תשבר וספיקא
א׳ ירת ,ואם נתערבה באלף
כו ' 0אסורות .בשלמא לרבה
דא מר משום הכנה ,ביון
הד :נה מדאורייתא היא הוי
סנ קא דאורייתא וספיקא
-nדייתא לחומרא ,אלא
ולר׳ יצחק
יוסף
לו :
•nןרי גזרה משום פירות
הנ יערים ומשום משקין
ש: :ו ,כל ספיקא דרבנן
לל לא הוא ,אמאי ביצה
זו *םורה .ופריק רב אידי
סי א דקתני וספיקא אסורה,
אי.׳ ז ביצה שנולדה ספק
ביי ט ספק בחול ,אלא כגון
שו תה שם תרנגולת טרפה
ואז ־ת שלימה ,ונמצאת בקן
בי; ז וו ,ואין יודעין אם
הט פה ילדה או השלימה
ילו ז אותה ,שהיא אסורה.
ואי !זינן בשלמא ספק יו״ט
ספי חול הוי דבר שיש
לו ?תירץ ,כלומר ביצה זו
כיו ט אסורה אבל למחר
מור •ת ,וכל דבר שיש
לו מתירין אפילו באלף
לא כטיל ,לפיכך תני ואם
נתע םה באלף כולן אסורות,
אל> ספק טרפה דבר שאין
לו מתירין לעולם הוא,
ונבי .יל םרובא .וכי תימא
ביצי חשוכה ,וכל דבר
שהו ז חשוב לא בטיל
אפיי ־ באלף ,הניחא לדיש
דאמר כל שדרכו
לקי׳
לימ :ת שנינו ,כלומר זה
שכר ב במשנה את שדרכו
לימנ ת שנינו מקדש ,היה
שדרכו
ר״ל שונה כל
לימנ ת מקדש .וכיון ששונה
במע תנו כל שדרכו ,שמעינן
מינד דאפ־לו ביצה בכללם
שדר ת לימנית אהת אחת.
אלא לר׳ יוחנן דאמר את
ג:
ביצה פרק ראשון ביצה
מסורת הש״ם
אבל כופה עליה בלי .פירש רש״י למהך ברייתא פריך התם
רבינא אמר .הא דקאמר ר׳ יוחנן מוחלפת השיטה לא היפוך :אוכלא
לר׳ יצחק לאמר לאין כלי ניטל אלא ללבר הניטל והוא תירץ
דאפרה הוא .וכיון למשום סחיטה ליכא משום משקין שזכו נמי ליכא
בצריך למקומו ומכאן פוסקין להא לקי״ל ללבר שמלאכתו לאיסור
בעומלח לאכילה :לדידכו .דאסריחו לה אף בשני נהי נמי דאית
אסור «( אינו אלא לוקא שאינו לצורך גופו או לצורך מקומו אבל לצורך
לכו בביצה גזירת משקין שזבו ואפילו בתרנגולח העומלת לאכילה:
אודו לי מיהח דבשגי שריא .לחל
גופו או לצורך מקומו שד ואס התחיל
מינייהו חול הוא :קדושה אחה היא.
לטלטלו בשביל שצריך לגופו או
רבינא אמר לעולם לא תיפוך ורבי יהודה
ולא למי לשאר ימים טוביס להנך לאו
למקומו מופר להוליכו אפילו בחלרו
לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אפילו
משוס ספקא אתקון לאף בזמן ב״ל
אס ירצה להא חזינא הכא להואיל
בראשון נמי שריא דאוכלא דאפרת הוא
היו עושין אותם שני ימים אס באו
וצריך למקומו או לגוף הכלי כופהו
דשתי
אלא לדידכו אודו לי מיהת דבשני שריא
עלים מן המנחה ולמעלה כלאמרינן
על הביצה:
קדושות הן ואמרי ליה רבנן לא קדושה אחת
בדיה )לף ל :>:רביגא בריה דרב עולא
» לדידי אפי׳ כראשון נמי שריא.
אמר .רבי יהודה אדר׳ יהודה
היא רבינא בדיה דרב עולא אמר הכא
ותימה ר׳ יהולה לאמר
מעיקרא לא תקשי דהא דקאמר בשני
כבית שמאי וכי שביק ב״ה ועביל
בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ור׳ יהודה
אין כראשון לא כעומדח לכיציס קאמר
כב״ש זי״ל דר׳ יהודה היה אומר לא
לטעמיה דאית ליה מוקצה מיתיבי א! א אחד
ומשוס מוקצה וצא משוס משקין שזבו:
נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה מעולם:
ביצה שנולדה בשבת ואחד ביצה שנולדה
מיהיבי .אהנך אמוראי קמאי דאפלוג
לאחרות כאהדות וכוי .חימה
את
בה
לכםות
לא
אותה
מטלטלין
אין
ביו״ט
בטעמא דבית הלל דמתני׳ :לכסוה
דאס כן אוסר ספק
הכלי ולא לםמוך בה כרעי המטה ב אבל כופה
בה את הכלי .פי צלוחית :לסמוך כה.
ספיקא וכהחערובופ )זבחים ל ף על .ושם!
עליה את הכלי בשביל שלא תשבר גוספיקא
זוקסה כנגד חודה וסומך בה :אבל
)י( «>דקאמר מי איכא דאסר ספק
כופה טליה כוי .ואע״ג דהיא אינה
ספיקא באסורי הנאה אמאי לא פשיט אסורה י ואם נתערבה באלף כולן אסורות
ניטלח מטלטלין אח הכלי לצורכה
ליה מהכא דאסרינן אע״ג דאיכא ספק
בשלמא לרבה דאמר משום הכנה הוי םפיקא
ולאסוקי מדר׳ יצחק דאמר )שבת לף
ספיקא בשלמא ההיא דלעיל דאמר
דאורייתא וכל םפיקא דאורייתא לחומרא אלא
מג (.אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל
וספיקא אסורה נתערבה באלף כולן
נ>לרב יוםף ולר׳ יצחה דאמרי משום גזרה
בשבח ואיהו מוקי לה בצריך למקומו
אסורות נוכל לפרש כדפירש ר״ת
ג
לקולא
דרבנן
ספיקא
יוכל
היא
דרבנן
ספיקא
של כלי :וספקא .של זו אסורה .קא
נתערב׳ באלף אאיסור עצמו קאי א״נ
יי)א״ל( 8סיפא אתאן לספק טרפה אי הכי
סלקא דעחך ספק נולדה ביו״ט ספק
הא דלעיל ברייתא היא ומאי אולמא
אי
אימא סיפא נתערבה באלף כולן אסורות
בחול אסורה ביו״ט :ספק דרבנן היא.
דהך ברייתא דהכא מהך ברייתא
דאפי׳ ודאי משוס גזירה הוא דאחסר
אמרת בשלמא ספק יו״ט ספק חול הוי ה ידבר
דהתס אבל»()מברייתא קשיא למשנה(
וכי הויא לה ספיקא הוי ספק במידי
ע״כ לא גריס ר״ח ואחרות באחרות
שיש לו מתירין ה וכל דבר שיש לו מתירין
דאסור מדרבנן :לספק טריפה .ספק
ורבינו יצחק ב״ר ברוך אומר דגרס
אפילו באלף לא בטיל אלא אי אמרת ספק
נולדה מתרנגולת טרפה .ולאו ביו״ט
האיסור
ליה שפיר וה״פ שנתערב גם
טרפה דבר שאין לו מתירין היא ותבטל
קאי ואיידי דאיירי באיסור ביצה איירי
דסד״א שמותר הואיל ואיכא כעין
ברובא וכי תימא ביצה חשובה ולא בטלה
נמי בהא :שיש לו מתירין .שיכול
מרי רובי קא משמע לן ועוד תירץ
הר״ר יצחק דגרס ליה שפיר ואעפ״כ הניחא למ״ד י>כל שדרכו לימנות שנינו אלא
לאכלו אחר יו״ט בהיתר גמור :אפילו
למ״ד את שדרכו לימנות שנינו מאי איכא
באלן* לא בטיל .ואע״ג דמדאודיתא
לא מצי למיסשט מהכא דקים לן כל
חד בתרי בטיל דכתיב)שמות » ( אחד
למימר דתנן ״מי שהיו לו חבילי תלתן של
דבר שיש לו חשיבוח אינו בטל אלא
רביס להטות אחמור רבנן הואיל ויש לו
בחרי רובי לכך אינו בטל הכא אבל כלאי הכרם ידלקו נתערבו באחרות ואחרות
ממימן לאחר זמן לא יאכלנו באיסור על
החם מוכיח ליה מחד רובי דקאמר אם
באחרות כולן ידלקו דברי ר׳ מאיר וחכמים
ידי ביטול :הניחא למ״ד .לקמן :כל שדרכו
נתערב רובא בתוך רובא והחניא וכו׳ אומרים י יעלו באחת ומאתים שהיה ר׳ מאיר
למנוס שגינו .במשנח ערלה כדלקמן דלא
אבל הכא אין כאן מ ד רובי שהתערובת
אומר את שדרכו למנות מקדש וחכמים
בטיל משמע כל דבר שיש בני אדם
הראשון היה שות ובפרק הערל)יבמות
אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד
המקפידין עליו מפני חשיבוחו למכרו
ל ף פא .ושם בל״ה נתערבו( פירשתי:
ר׳ עקיבא אומר זשבעה ואלו הן אגוזי פרך
במנין ביצה נמי הרבה מוכדן אוחה
נימא
במנין :אלא למאן דאמר את שדרכו.
ורמוני באדן וחביות סתומות וחלפי
וחלפי תרד;
למשמע אח המיוחל לכך שאין אדם
וקלחי כרוב ודלעת יונית חיר׳ עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית ט׳הראוי
מוכרו באומל :מאי איכא למימר .הרי
אמר
לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם ואתמר ׳׳עלה רבי יוחנן
ביצה הרבה )א( נמכרח באומל בלא
את שדרכו למנות שנינו ודי שמעון בן לקיש אמר כל שדרכו למנות שנינו
מנין :הלחן .מין קטנית) 0למתק קלירה
פינוג״ר בלע״ז :ידלקו .כלין כלאי הכרס
הניחא לר׳ שמעון בן לקיש אלא לרבי יוחנן מאי איכא למימר אמר רב
שנאמר )לברים »> פן תוקלש תוקל
פפא האי תנא תנא דליטרא קציעות הוא דאמר כל דבר שבמנין אפי׳ בדרבנן
אש לאסירי בהנאה״( :יטלו באחת
לא בטיל וכל שכן בדאורייתא <>דתנן ל> ליטרא קציעות שדרסה על פי עגול
ומאהים .אם נתערב אחל מהן
ואינו יודע באיזה עגול דרסה על פי חבית ואינו יודע באיזו חבית דרסה
במאתיס של היתר יעלה נ( אחל מהן
על פי כורת ואינו יודע באיזו כורת דרסה ר׳ מאיר אומר ר׳ אליעזר
אומר
וידלק והשאר מוסלין וזה שיעור
ביטול כלאים וערלה באחד ומאתים :שהיה ר' מאיר אומר .כלומר להכי אמר ל׳ מאיר כולן ידלקו ולית להו ביטול שהיה ר׳ מאיר אומר הואיל
ודרכן לימנוח אין בטלין ומקדשין לאסור כל המחערבין בהן :וחכמים אומרים .כל פירוח שבעולם בטלים חוץ מששה דברים הללו המנויין
כאן שהן חשובין מאד :פרך ובאדן מקומוח הן :קולחי .קלחי כרובין גדולים עם עלין שלהן וכרוב של א׳׳י היה גדול כאילן כדאמדנן בכתובות
) ל ף קיא -.(:הראוי לטרלה טרלה .אוחן שהן מין אילן וערלה נוהגח בהן מקדשין אח ערוביהן משום ערלה :והראוי לכלאי הכרם .כגון
חלפי חרדין וקולחי כרוב וככרות שאינן מין אילן מקדשין ערוביהן באיסור כלאי הכרם :אה שדרכו לימגות שגינו .במילתיה דר׳ מאיר:
הגיחא לר' שמעון בן לקיש .איכא לאוקמא לברייחא ללעיל לקחני ביצה לא בטלה כר׳ מאיר :האי הנא .ללעיל :הנא .דאייד גבי ליטרא
קציעוח הוא לאמר כל לבר שיש בו מנין אפילו במילי לרבנן כגון ליטרא קציעות לאייד בתרומת פירות לרבנן לא בטיל כלמפרש לקמיה:
וכ״ש .ביצה טרפה :ליטרא קציעוה .תאנים שנחיינשו בשלה וקצען במקצוע והוא שם כלי העשוי לכך וחותכין בו עוקצי התאנים ואחר כך לורסין
אוחם בכלי עגול והן נלבקין יחל ונעשין כגבינה והוא נקרא עגולי לבילה וכשבאין למוכרן מפריק במגדפה ומוכרן במשקל ליטרא :שדרסה
ע״פ .כלי ששמו עגול שבו עושין העגולין :ואינו יודע באיזה עגול .אבל יולע שעל פיו הוא ולא בתוכו :רבי מאיר אומר .כן נחלקו ר׳ אליעזר
ור׳ יהושע בלבר זה ר׳ אליעזר אומר אף על פי שאין לטרות תחתונות בספק למוע מצטרפות התחתונות אל הסומין של כל העגולין הללו:
א( ן לקמן ד [.שנת דף מג,.
נ ( אבל לרב נחמן לא פריך
דמוקצה חמירא והוי כעין
דאורייחא וכספק מוכן דאסור
לקמן»כד.(:ח״י[ ,ג(!שבח לד.
וש״נן ,ד( ןטעוח וכן איח׳
במהר״ס[ ,ה( ]לקמן לט .יבמוח
פב .ב׳׳מ גג ,!.ו( ]חולין ק.ן
ונחים עב ,.ז( ערלה פ״ג מ״ו
יבמות דף פא ,.ח( ןע״ו עד.ן,
ט( ןע״ו עד .ערלה ס״ג מ״,[1
י( ן זבחים עב ,[:כ( ןפלוגחא
דר״מ ור״י גם כל אריכות לשון
וה ליתא במשנה דחרומות ולכן
עיקר הגי׳ דחניא יכן הוא
בזבחים דף עג.ן ,ל( זבחים עג.
חרומו׳ פ״ד מ״י ]תוספחא
תרומות פייהן ,מ( !קידושין
נו ,[:נ( !הר״ש משיג ע״ז
ממשנה א׳ פ׳׳ב דערלה דא״צ
להדס ע״ש מ״ו פ״ג דערלהן,
ם( דבור זה שיין לעיל לפניד׳׳ה
אבל ,ט( עיין נרש״ל ,פ( ןצ״ל
ממשנה קשיאן,
הגהות הב״ח
)א( רש״• ד״ה מאי איכא
למימי הרי ניצה הרנה
פעמים נמכרת) :נ( דייה
חלתן מין קטנית .ג״נ וכן סי׳
רש״י במרובה דף פא ובמס׳
ר״ה דף יב פרש״י שהוא
מין מבלין) :ג( תד״ד ,אבל
וכו׳ אסור ל ט ל ט ל אינו אלא
דיקא) :ו( ד״ה ואחרות וכו׳
יבהתערוניח דקא מתמה
דקאס׳ ספק
אשמואל
ספיקא:
גליון תש״ם
נמ' סיפא אתאן לספק
טרפה .עי׳ חילין דף סד ע׳׳א
תוד״ה שאס ריקמה ובשיטה
מקובצת בב״ק דף מז ע״א
ד׳׳ה מאי טעמא:
לעזי
רש ״ו
פינוג״ר ]פינוגר׳יין .ו
)גרגרנית יוונית ,צמח
ה מ ש מ ש לתבלין(.
מוסף רש״י
לכסות כה את הכלי.
לסתום פי צלוחית !שבת מ;.(.
כל ש ד ר כ ו לימנות שנינו.
שיש נני אדם המקפידין
במנינס ומוני! אותה למכור
במני! ,שנינו בהך משנה
דחנילי תלתן )זבחים עב.ו.
את ש ד ר כ ו לימנות .שדרכו
מיוחד לכך שאין לך אדס
דמוסיף עליהן יחירה ללוקח
ולא מוכר בלא מנין :שעו
מייחל למני! הוא דלא נטל,
כגון חבלין ,אבל דבר העשוי
לינתן באומל ,אע״פ שנמנה
לפעמים נטל .חולין ק.•:.
תלתן .סינגר״י ,מי! קטניח
הוא ולמתק הקדירה בא
:יבמות פ א ! או :מין חבלי!
וחשונין מאד שאף טעם העץ
:זבחים עב.!.שוה לפרי
בשריפה,
כלא־ס
ידלקו.
דכתיג תוקדש ,חוקד אש
:י ב מ ו ת שם;.,
המשך
בעמוד
הבא
רואין
שדר ־ שנינו ,שאין בטלין אפילו באלף ,אלו תשנויין במשנתנו בלבה .והן עשרה דברים דאשכחן בירושלמי כמסכת ערלה דר׳ יוחנן וריש לקיש ,חד אמר דברי ר״מ עשרה דברים מקדשין ,וחד אמר דברי ר״מ כל הדברים מקדשין .ש״מ דאליכיה
דר׳ איר חולקין ר־ יוחנן ור״ל ,ואלו הן עשרה השנו־ין במשנה .ראשון ,בגד שצבעו בקליפי ערלה ונתערב באחרים כולן ידלקו דברי ר׳ מאיר ,וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים .שני ,האורג מלא הסיט הצבוע בקליפי ערלה וארגו בבגד
ונתע ב באתרים ואין ידוע איזהו ,ר׳ מאיר אומר הבגד כולו ידלק ,וחכמ־ם אומרים יעלו באחד ומאתים .שלישי ,הבילי תלתן של כלא• הכרם שנתערבו באחרים כולן ידלקו דברי ר־ מאיר ,וחכמיפ אומרים יעלו באחר ומאתים .באלו השלשה חלקו,
והוד לו על השאר .ועל זה שנינו שהיה ר׳ מאיר אומר את שדרכו לימנות מקדש ,וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים מלבד ,ואלו הן אגוזי פרך ורמוני באדן ,חביות סתומות ,חילפות תרדין ,קולםי כרוב ,ודלעת יוונית .ר״ע מוסיף
אף נ :רות של בעל הבית .פירוש מפני שהי גדולין ,ואינן )במניין( !נמנין[ אלא אחד אחד .הראוי לערלה ערלה .פירוש כל מי שהוא מין אילן ,בגון אגוזי פרך ורמוני באדן וחביות של יין או של שמן איסורן משום ערלה ,שנאמר ונטעתם כל
עץ נ ?כל וערלתם ערלתו את פריו .אבל חליפות תרדין וקולסי כרוב ודלעת יוונית שהן ירקות ,אין איסורן אלא משום כלאים ,אבל איסיר ערלה אין בהן .וזה ששנינו כי אין בטלין לעולם בזמן שהן שלמים ,אבל אם נתפצעו האגוזים ,או נתפרדו
הדמו •ם ,וכן כל כיוצא בהן ,לא הוו ממי שדרכו לימנות אלא עולין באחד ומאתים .וראינו רבותינו שחשבו תשלום העשרה שהוכיח בתלמוד ארץ ישראל ,כל הזבחים שנתערבו בחטאות מתות כוי ,והא דביצה ,וחתיכה של נבלה שנתבשלה עם
החתי ות כוי ,ומפרש בגמרא דבכל שדרכו לימנוה ובאת שדרכו לימנות פליגי .ולא סמכנו על זה דחז־נא בה פירכאא( ולא השבנו על זה הפירוש שאין משיבין את הארי שלא בפניו .וחזרנו בעינייננו לפרש שמועה וו ,הניחא לר״ל דאמר כל
שדרג לימנות מקדש שנינו אליבא דר׳ מאיר ,איכא לרםויי אפילו םיצה דהא קתני ביה כל ,אלא לד־ יוחנן דאמר את שדרכו אפילו לר׳ מאיר] ,והן! אלו העשרה שפירשנו ,מאין לני לרבות ביצה ,ועמדה הקושיא אליבא דר׳ יוחנן .ופריק רב פפא
הכי ,ה התנא ששנה אחת ביצה שנולדה בשבת כוי ,תנא דליטרא קציעית הוא ,דסבר כל דבר שאין לו מתיריןנ( ,כגון תרומה וכיוצא בה שלא יתכן להיות מותרת לזר לעולם ,אפילו בדרבנן לא בטיל ,דתניא ליטרא קציעות שדרסה על פי עיגול
ואינו •ודע כוי ,עד ר׳ יהושע אמר אפילו יש שם ג׳ מאות לא יעלו ,ש״מ כיון דלא בטיל ברוב רבנן היא דאחמרו עלה ,ועלה אמר ר׳ יהושע אפילו יש שם ג׳ מאות פומין לא יעלו ,דסבר ר׳ יהושע אפילו מדרבנן לא בטיל .וכן ביצת טריפה.
או אוי הפירכא הוא להא נירישלמי מנואל לאף לר״י לאח שלרכו למנוח שניט לר׳מ מ״מ י׳ דנריס מקדשי! וליכא למימר לחתיכות מזנחיס שנמערני נכלל הגי להא מבואר נגמ׳ שס דהס איני נכלל לאת שדרכו למנות ע״ש .נ> אולי צ״ל לחבר כל דנר שנמנין אפי׳ מ נ ר שאין לי מפירי! וכר.
ביצה פרק ראשון
מסורת הש״ם
א( השתא משמע לנטל ולעיל
גגי תלתן קאמ׳ ר׳׳מ כל
שררכו למנות לרשב״ל צ׳׳ל
הא ליליה הא ררניה .תיס׳
ישנים ,ב( ]תוס׳ למכלתין
ס״א
ג(
ודעליות
]סוספ׳
ס״כ[,
פ״ב[,
עדיות
ד( ]לקמן ו ,[:ה( ]עירוני!
לח ,[:ו( שם ,ז( ]תוספתא
פ״א[,יז(לעילנ:שנתמג,.
ט( כריתות ינ :זבחים יח.
]מס׳ סופרים פי״יו סוף
הלכה ד[ ,י( נס״א :מילתא
יתירא ,כ( ס״א גס אח הנן.
רש׳׳ל,ל(]דףו,[:מ(1לעיל
נ ,[:ג( ]דף יג] (D ,[:לעיל
נ,[:
גליון הש״ס
אפר
;מ׳
כגון
אכ־־
שלקחה סתם .עיי חילין
דף
ע״א
יד
ד״ה
חוס׳
נהמה לר״י:
מוסף רש״י
ש י י ו ל ע ם ו ז קודם .נתערבו
כ ו ל ן ידלקו .ללא
וגו׳
נטלי כדקתני טעמא שהיה
ר׳ מאיר אומר כל שדרכו
לימנית מקדש את המחערנ
עמו ואין נטל נרוב ,שכלאי
נדנר שאין
הכרס
נאחד
נטלי!
כלאמר
נמנין
ומאחים,
כאלו
נפסחיס
עוכרי! )מח >:מן המאתיס
)יחזקאל מה> ממותר שתי
מאוח שנשחיירו כבור ,מיכן
לערלה
הכרס
וכלאי
שנטליס כמאמיס
פא.!:
;יבמות
יעלו
ומאתים.
ערלה
באחת
זו היא עלייח
וכלאי
דחרומה
הכרס,
עולה
וכיון
ומאה,
האיסור,
נאחד
שכפל
שאיסורי
את
איסור
הנאה ,כפל את העלייה,
הכי חניא לה כספרי גני
חלנו
מכל
ממנו,
מקדשו
את
נחרוממ
דמשמעי
מעשר שהיא אחד ממאה
ו ק ד לה מקדשו ,ומשמע
שמקדשי
אח
מקדש
המתערנין נ ו ; ז ב ח י ם עב.(:
מאתים אי שלש
מקדש.
מאוח ,דלא נטל
פא .!:וחכמים
אינו
!יבמות
אומרים
מ ק ד ש .אלא נטל
!זבחים עב.!:
דברים
אלא
ששה
בלבד.
הן
שמקדשים
הממערניס
את
כל
נהן,
מחוך
שהן גלולים ודמיהן יקרים
וחשובי!
!שח!.
במינן
וקלחי כרוב .לשון קלח
הראוי
בירק שלו !שם(.
לערלה ערלה .מה שיש
מין
באלו
וראוי
איל!
לערלה ,מקדש את עירובו
באיסור ערלה נשם! כגון
אגוזים
וחביומ,
ודמון
מקדשין אח הכשדס משוס
ערלה )יבמות פא .!:הראוי
לכלאי
כגון
הכרם.
תרדי! וכרוב ודלעח !שם!.
שדרכו
את
למנות.
שמיוחד ,שנינו .דלא בטל,
חתיכות
הלכך
ועיגולים
אע״ג שדרכן לימנוח הואיל
שדרכן נמי לימכר באומד
בטלי ;שנה.
למנות.
שנינו.
כל
אפילו
לפרקים,
ללא בטיל ;שם>.
דבר
שדרכו
כל
שדרכו
שבמנין.
לימנות
כלל
כל
כגון
ליטראות של קליעות ,שרוב
בני אדס אי! מוכדס במנין
ד.
ביצה
נימא קסבה רב קהושה אחת הן .תימה לימא לקסכר שתי קלושות
רואין אוהן כאילו הן פרודיה .אס אין כאן מאה פומין של היתר שיהא
בהן כלי להעלות פי האיסור באפל ומאה רואין כאילו ליטרות של כל
הן אלא הטעם הוי מגו לאתקצאי לבין השמשות לשמא
הפומין פרולות מעל הפומין ומעורבות בשל שולים ונמצאו כולם
יום שבת הוא אתקצאי לכולי יומא ליום שני וי״ל ללא אמרינן מגו
בספק הלמוע ומצטרפות החחתונות להעלות את ליטרא שעל הפה
משוס יום שהוא לשעבר ללוקא להבא אמרינן הכי כגון בין השמשות
להואיל ותרומת סירות לרבנן מקילים
לתחילת יום טוב או בין השמשות
בהעלאתם :ור׳ יהושע אומר אם יש
לשבח שמא שבח הוא וחימה להא
אומר אירואין את העליונות כאילו הן פרודות
שם מאה פומין .של היחר לבל פומין
בסוכה )לף י (.אמרינן נרי סוכה
והתחתונות מעלות את העליונות ר׳ יהושע
של איסור מעלין אוחן באחל ומאה
אסולין על מוצאי יום טוב האחרון
אומר א אם יש שם מאה פומין יעלו ואם לאו
ואם לאו הפומין אסולין ואין השולים
של חג שהוא יום חשיעי שהוא ספק
נהפומין אסורין והשולים מותרין ר׳ יהודה
מועילין לבטל הפומין הואיל ואינן
יום שמיני ועל כרחיך טעמא משוס
אומר ר׳ אליעזר אומר אם יש שם מאה
בספק הלמוע :רבי יהודה אומר.
לאחקצאי בין השמשוח לשמא יום
לא כן נחלקו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע
פומין יעלו ואם לאו הפומין אםורין והשולים
שמיני הוא והיינו לשעבר וי״ל למוקצה
אלא כן נחלקו ר׳ אליעזר אומר כר:
מחמת מצוה שאני כלמפרש טעמא
מותרין ר׳ יהושע אומר אפילו יש שם שלש
ר׳ יהושע אומר אפילו יש שם שלש
החס לילמא מחרמיא ליה סעולה
מאות פומין לא יעלו דרםה בעגול ואינו
מאוה פומין .וכולן בכלל הספק אין
ואכיל בגוה והתם אמרינן אפילו
יודע באיזה עגול דרםה דברי הכל יעלו דברי
מעלין אח היחיל הואיל וסומי הכלי
לשעבר אבל הכא מוקצה למחמח
הכל היינו פלוגתייהו אמר רב פפא הכי
לבר שיש בו מנין הוא לא בטלי
אסור לא אמרינן הכי:
קאמר גדרםה בעגול ואינו יודע באיזה מקום
ואפילו בלרבנן .אבל לרסה בעגול
בהכנה הרבה קמפלגי.
אלא
עגול דרםה אי לצפונה אי לדרומה דברי
כר :הכי קאמר דרסה בהון העגול.
וחימה להא אמריכן ס( כל
לעכשיו אינן ניכרוח שהרי מלובקוח הכל יעלו רב אשי אמר י לעולם ספק יום
היכא למחיללא האילנא מאתמול
ואינו יולע היכן היא אס בצפונו של
טוב ספק חול הוי דבר שיש לו מתירין וכל
גמרה לה ואס כן כשחל יום טוב
עגול או בלרומו הואיל והשחא לאו
לאחר השבח והביצה נוללה בשבת
דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל
בח מנין היא ולא מנכרא לבד הכל
היא נגמרת ביום שהוא חול ואס כן
3
תניא *אחרים אומרים משום רבי אליעזר
יעלו וחנא ללעיל ר׳ יהולה ואליבא
מאי הכנה איכא וי״ל למכל מקום
ביצה תאכל היא ואמה במאי עסקינן אילימא
לרבי יהושע היא :רב אשי אמר
כשנוללה בשבת הרי זו הכנה לגס
בתרנגולת העומדת לאכילה פשיטה דהיא
למולם .הא לקחני וספקא אסור
בשעת לילה שייך הכנה ועול יש לומר
ואמה שריא אלא בתרנגולת העומדת לגדל
ספק יום טוב ספק חול קאמר ולקשיא
לכיון לאס נוללה ביו״ט הרי זו אסורה
לך לרב יוסף ולרבי יצחק ספק לרבנן
ביצים היא ואמה אסורה א״ר זירא תאכל
אם נאמר כשנוללה בשבת הרי היא
הוא ולקולא הכא אזלינן לחומרא הואיל
אגב אמה היכי דמי 8אמר אביי כגון שלקחה
מותרת בשביל אותה לילה לשבת אם
רש לו מחירין למחר :אפילו בדרבנן.
סתם נשחטה הובררה דלאכילה עומדת לא
כן הוי שבת מכין ליום טוב:
כגון ביצה לגזרת פירוח הנושרין
רבי יהוהה אומד משום ר׳ אליעזר
נשחטה הובררה דלגדל ביצים עומדת רב
היא לא בטלה בתערוכתה וכי היכי
עדיין היא מהלוקת .ואע״ג
מרי אמר גוזמא קתני דתניא באחרים אומרים
לבבטולה מחמרינן מהאי טעמא
לפירשתי לעיל דר׳ יהולה סבירא ליה
משום רבי אליעזר ביצה תאכל היא ואמה
בספקה נמי מחמדנן מהאי טעמא:
ללא נחלקו ב״ש וב״ה בלבר זה מ״מ לא
ואפרוח וקליפתו מאי מליפתו אילימא קליפה
ביצה האכל .אס כולדה ביוס טוב:
קשיא מהכא להא ליליה והא לרביה:
פשיטא דהיא ואמה שריא .כלומר אס
אפרוח
אלא
היא
אכילה
בת
קליפה
ממש
וחנן
בא לומר בבית שמאי לשמעינן ביצה
בקליפתו עד כאן לא פליגי ד>רבנז עליה
אמה למה לי פשיטא לשדא :היא
דרבי אליעזר בז יעקב אלא היכא דיצא לאויר העולם אבל היכא דלא יצא
ואמה אסורה .לשמעינן לד אליעזר
לאויר העולם לא פליגי אלא אפרוח וקליפתו גוזמא הכא נמי תאכל היא
לאית ליה מוקצה לתנן בפרק המביא
ה
ה
ואמה גוזמא אתמר >שבת ויום טוב רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור׳
)לקמן לף לד (.ר׳ אליעזר אומר עומל
יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה נימא קםבר רב קדושה אחת היא
אלם על המוקצה כר אלמא הכנה
ייוהאמר רב הלכה כארבעה זקנים ואליבא דרבי אליעזר ידאמר שתי קדושות
בעי :אגב אמה .אם אוכלין אח
אמה היום תאכל אף היא :שלקחה
הן אלא הכא בהכנה דרבה קמיפלגי רב אית ליה הכנה דרבה ורבי יוחנן
סהם .תרנגולת זו קנאה סתם:
לית ליה הכנה דרבה כתנאי ״נולדה בשבת תאכל ביו״ט ביום טוב תאכל
גוזמא קהני .כאלס שרוצה להחזיק
בשבת ר׳ יהודה אומר משום ר׳ אליעזר עדיין היא מחלוקת שב״ש אומרים
לבדו מלבר יתרי( .ובעומלת לאכילה
תאכל וב״ה אומרים לא תאכל אושפיזכניה דרב אדא בר אהבה הוו ליה
קאמר ונחלק על בית הלל האוסרים
הנך ביצים מיו״ט לשבת אתא לקמיה אמר ליה מאי לאטווינהו האידנא
ואמה לא איצטריכא ליה אלא גזים
וניכלינהו למחר א״ל מאי דעתיך רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן אפילו ר׳ יוחנן
ואמר מילחא יחירא הכל יאכל גם
לא קא שרי אלא לגומעח למחר אבל ביומיה לא והתניא ח>אחת ביצה שנולדה
אח האמ> גס אח האס :דר׳ אליעזר
בן יעקב .אוסר אפרוחים שלא
בשבת ואחת ביצה שנולדה ביו״ט אין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי
נפחחו עיניהם ופליגי רבנן עליה
ולא לסמוך בה כרעי המטה אושפיזכניה דרב פפא ואמרי לה ההוא גברא
ולקמןל( מייפי לה בגמרא :גוזמא.
דאתא לקמיה דרב פפא הוו ליה הנך ביצים משבת ליום טוב אתא לקמיה
אע״פ ללא אפשר גזים ואמר מילחא
א״ל מחו למכלינחו למחר אמר ליה זיל האידנא ותא למחר ט>דרב לא מוקי
לטופיינא .גוזמא לבר שנר שאינו
אמורא עלויה מיומא טבא לחבריה משום שכרות כי אתא למחר אמר ליה
מתקבל :שבה ויום טוב .הסמוכין
איכו
והוא הלין ליום טוב ושבת :קדושה
אחה היא .הרי הן כיום אחד ארוך :ארבעה זקנים אליבא דר׳ אליעזר .בערובין בפ׳ בכל מערכין)לף לח :(:דאמר שהי קדושות הן .ומערב
ליום א׳ למזרח ולשני למערב :הכנה דרבה .לאמרי!( הכנה בילי שמיס מחסרא מיום טוב לשבח לסעודת שבח בעיא הזמנה מיום חול מגזרח
הכחוב :עדיין היא מחלוקה .ב״ש וב״ה בזה כשם שנחלקו לבו ביום :אושפיזכניה .בעל הביח :מיו״ט לשבת .היום נוללו והיה רוצה
לאכלן למחר בשבת :לאטווינהו .לצלופן האידנא .מי אסיד בטלטול בו ביום או לא :מאי דעחיך .לפשיטא לך ללמחר מיהא שרו משום
דקיימא לן רב ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנן מיהו בטלטול האימא אסיד דאפילו ד יוחנן לא שד לצלותה היום אלא לגומעה למחר אם היה יו״ט
קודם לשכח אכל כיומיה לא ואפילו בטלטול :וההניא .סייעחא :דרב לא מוקי אמורא עלויה .לא היה מעמיד מתורגמן לפניו לדרוש
דרשה לרבים :מיומא טבא לחבריה .כלומר משעשה היום יום טוב דהיינו לאחר סעודה עד מחר :משום שכרוח .דרכ אורויי היה
מורי בדרשה שלו כדאמדנן בכריתות<( ושכור אסור להורות דכתיב יין ושכר אל תשת )ויקרא י( וכתיב להורות את בני ישראל )שס>:
איכו
אלא דורסין אוחו נעיגול
ומוכר כל העיגול יחד ,הואיל ופעמים שמיני! הליטראות לגד למוכרם במנין ;זבחים עג.ן .אפילו בדרבנן .במידי דאיסודה
עין משפט
נר מצוה
כב
ג מיי׳ סי״
א ב
מהלכות
ד
מרומוח
הלכה ו ז:
ד מיי׳ ס״א מהלכות
כג
יו״ט הלכה כ וס׳׳ב
הלכה ו מוש״ע א״ס סי׳
מקי״ג
וטוש״ע
סעיף ב
י״ד סי׳ קב סעיף א:
כ ד ה מיי׳ פ״א שס הלכה
יט סמג לאוין סה עה
טוש״ע א״ס סי׳ שכב סעיף
ה וסי׳ פקיג סעיף ה:
ו מיי׳ פ״ח מהלכות
כה
עירוכין הלכה ח סמג
עשי! א טוש״ע א״ח סי׳
תט״ז סעיף נ :
רבינו חננאל
דרסה בעיגול ואינו יודע
באיזה
עיגול
רב
אוקמה
דרסה.
בספק
פפה
ספיקא ,ולפיכך קתני דברי
הכל יעלו .ירושלמי אייר
בון
וצריך
עיגול
להיות
בכל
שתי לטרין
ועוד
קציעות,
לבטל כל
כדי
מקו 0שהיא אותה ליטרא
תרומה
של
של
ועוד
בליטרא
ועוד
חולין.
אמרו בתלמוד א ״ י במס׳
תרומות
מאיר
הא
דתני
ר׳
משום
ר׳
יהושע
אפילו היו שם ג׳ מאות
לא
פומין
הדא
תעלה,
אמרה פומין עשאום כדרך
שדרכו
הדא
להימגות,
מםייעא לר׳ יוחגן דו אמר
תניין אינון הדא מסייעא
למ״ד דברי ר• מאיר כל
מקדשין ,מסייע
הדברים
למ״ד דלעת אפילו אחת
ממאה אוסר .ובא רב אשי
ופירק פירוק אחר ,לעולם
ספק יו״ט ספק חול היא
מתניתא
דא,
אמאי
הא
ודקאמרת
םפיקא
קיי״ל
אסורה,
ספיקא
כל
דרבנן לקולא ,משום דהוי
שמהר
דבר
הוא
כי
עצמו
האי
כדרבנן
ומחרתים
מותר,
גוונא
לא
וכל
אפילו
והא
בטיל.
דתניא ביצה תאכל היא
ואמה
וקליפתו,
ואפרוח
גוזמא ,כלומר אינן רבדים
נכונים הקליפה לאו כת
אכילה היא .ודברי הכל
אפרוח
בקליפתו
שיצא
לאויר
קודם
העולם
אסור .גוזמא הוא לשון
הבאי
אמר
כדגרסיק
שמואל בשלשה מקומות
דברו חכמים לשון הבאי
הן
ואילו
ופרוכת
גפן
וכולי.
אמי...
ותפוח
אמר
דברך(]ה[
ר׳
חורה
לשון הםאי ערים גדולות
ובצורות
הסמוך
מלפניה
בשמים.
יו״ט
]לשבח[
בין
בין
מלאחריה,
קיי״ל כרב דאמר נולדה
אפורה
כשבת
ביו״ט,
וכן נולדה ביו״ט אסורה
בשבת.
לימא
ואקשינן
קסבר רב קהושה אחת,
רב
והאמר
הלכה
כדי
וקנים הללו ,והן רשב״ג
ור׳
ישמעאל
בר׳
ור׳
יוחנן
אלעזר
בן
ברוקה
בן
שמוע
ור׳
יוסי
כר׳
יהודה
אליבא
דר׳
אליעזר דאמר ב׳ קדושות
הן ,ומפורש בפרק בכל
מערכין.
ופרקינן לעולם
קסבר רכ ב׳ קדושות הן,
והכא
סבר לה
)כרכא(
]כרבה[ דאמר והיה ביום
הששי והכינו ,חול מכין
לשבת וליו״ט ,ואין יו״ט
מכין לשבת ,ולא שבת ליו״ט .ור• יחודה משום ר׳ אליעזר מוקים להו לכ״ה כרב דאוסר .ואע״ג דר׳ יוחנן הוא כר פלוגתיה
מלרבנ! ,כגון חרוממ קליעות ,לא נטיל הואיל ודרכו לימנות כלל <שם( .ליטרא קציעות .משקל ליטרא של חאניס יבשות של
דרב ,הא רב אדא בר אהבה ורב פפא עבדו כרב.
מרומה שקיצעס באיזמל בכלי ששמו מקצוע !שם! .שדרסה ע ל פ י עגול .שס כלי הוא עמל ורורסין בה קליעות ינלבקין וו
בזו ונעשין עיגול כעין גבינה .על פי ,דוקא נקט שנראית לעיניס !דנחים עג .>.ואינו יודע .איזה פי כלי גאסר ובכל התחמונוח סשיט ליה שאין התרומה מעורבח בהן אלא הפומין לבלס בספק האיסור ישם! .ר׳ מאיר אומר .ר׳ מאיר ור׳ יהוזה פליני בהא
אליבא דר״א ור׳ יהושע !שם! .עד כא 1שייך לעמוד קודם.
רואין את העליונות כאילו הן פרודות .אע״פ שאין כאן ק׳ פומי! של ק׳ כליס של הימר לנד האיסור לנטל האיסור ,והחחחונוח אינן בכלל הספק להצטרף עס העליונוח לבטלן ,רואי! אח כל ליטראיח החחחוגות והעליונות שבכל הכלים כאילו pפרודות
וזו מעורבח בכול! והחחחונות מצטרפוח להעלוח אח העליונות שבכל פוס ופוס ;זבחים עג.׳ .ואם לאו הפומין אסורין .שהמחמונוח שאינן נכלל הספק אין מעליח הפימין ;שם( .אפילו י ש שם ש ל ש מאות פ ו מ י ן לא יעלו .דכל שדרכו לימנות לא
בטיל;שם! .ואינו י ו ד ע באיזה עגול .שדרסה נמקוס השוליס שהכלי רחב והרבה ליטראוח סדורות לרחנו !שם! .דברי הכל יעלו .הואיל וליתיה לאיסוריה בעיניה ,שנדרס ונדבק באמרות מלמעלה ומלמטה ומן הצד ,אי! כאן דבר שבמני! כלל <שם( .לא
מוקי אמורא עלויה .למילרש בפרקא !זבחים יח .וכריתות יג .!:מיומא טבא לחבריה .משעה שאכל ושחה ועשה יוס טוב על למחר ,להכי משמע קרא יין ושכר אל חשת בבואכם וגוי וכן נשעה שאחה בא להבליל ולהורות בי! לבר קלושה לדבר חול אל
תהי שכמח !זבחים יח.(.
עין משפט
נר מצוה
נ ו א נ מיי׳ פ״ב מהל׳
יו״ט הלכה יא סמג
לאד! סה עה טוש״ע א״ח
סי׳ חקו סעיף ב:
כ ז ג מיי׳ פט׳׳ו מהל׳
כה
הל׳
מא״ס
]יפט״ז הלכה יב[ סמג
לאיי! יןמא טוש׳׳ע י״ל סי׳
צט סעיף ה:
כ ח ד מיי׳ שס פט״ו
הלכה כו טוש״ע שס
סעיף ו:
כ ט ה ומיי׳ ס״נ מהל׳
יו״ט הי׳׳א( טוש״ע
י״ל סי׳ קב ס״ל נהג״ה
עיין טיר א״ח סי׳ חקיג:
ל ו מיי׳ ס״א מהלכוח
יו״ט הלכה כל סמג
לאוי! עה טוש׳׳ע א״ח סי׳
מקיג סעיף ה:
ל א ז מיי׳ ס״ג מהלכוח
קידש החלש הלכה
ח:
ל ב ת מיי׳ שם פ״ה הל׳׳ה
יו״ט
מהל׳
ופ״א
הלכה כא:
ל ג ט מיי׳ ס״א מהלכוח
יי״ט הלכה כל סמג
לאוין מה טי׳׳שע שס
ן וסימן חר סעיף א[:
ל ר י מיי׳ פ״ג מהלכות
קידוש החלש הלכה
ה:
רבינו חננאל
>!מר רבא הלכתא כוותיה
־רב כהני חלת בין לקולא
:י ן לחומרא .חרא הא
־אמרן ,ואידך ב׳ י״ט
4ל ר״ה ,רב אמר נולדה
:ראשון אסורה אפילו
:שני ,ואידך ב׳ י״ט של
:ליות רב אמר נולדה
:ראשון מותרת בשני ,ורב
»זי מספקא ליה והוה
:ביד לחומרא ,מבדיל
״רומא טבא לחבריה,
6מא יו״ט שני חול הוא,
מקדש שמא אתמול היה
זול ועכשיו ביום שני
־״ט .אמר רבח כוותיה
״רב אסי מסתברא כוי.
דחאה אביי ואמר כרב
;סתברא דתנן בראשונה
וי .ואסיקנא והאידנא
ידעינן בקב־עא דירחא
:״ט עבדינן בגולה חדי
דשלחו
משום
ימי,
א ״ י הוהרו לעשות שני
ט כמנהג אבותיכם,חיישינן שמא יגורו שמד
־ ישכחו חשבון תקביעות
י בואו לידי קלקול .א׳׳ר
י חגן עצים שנשרו מן
:׳ דקל כשבת אסור לחסיקן
תשיבגי
ואל
• ::ו״ט
נ ־צה .כלומר אל תקשה
;לי .ומפני מה ]אני[
:תיר כביצה שנולדה
שבת כי מותר לאוכלתופשוטת
כוי,
ריו״ט
:יא .והלכתא כוותיה
ב צצים ולא בביצה .אמר
ו :מתנה עצים שנשרו
נ ־ הדקל לתנור ביו״ ט
ני ־בר עליהן עצים מוכני!
ו;.טיקן ,דקיי״ל איסור
; נים כי האי גוונא
ג יה היא מדרבנן שמא
י :לת ויתלוש ,ואע״ג
ד ןיי״ל אין מבטלין איסור
ד:
ביצה פרק ראשון ביצה
מסורת הש״ם
ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה .ואע׳׳ג דמדאורייתא חד בחרי
איכו השתא .אס הוריחי לך אחמול בשכרותי :אשהלאי .שכחתי
בטיל היינו היכא דמיערב ממילא אבל למערבינהו בידים
ושגגתי והייתי מורה בו היתר משוס לקיימא לן בשאר לוכתי רב ור׳
לנטולי אסור דהכי תנן במס׳ חרומות )פ״ה מ ״ ט ( סאה של תרומה
יוחנן הלכה כר׳ יוחנן עכשיו יפה לחיתיך על היום ונזכרתי :הא
שנפלה לתוך חשעיס וחשעה של חולין וחזרה ונפלה לתוכן סאה
אמר רבא .לקמן <לף ה :(:הלכהא כוהיה דרב כהני הלה .שאמר
לענין ביצה זו משבת ויום טובי( ולקמיה
של חולין ורבה עליהן בשוגג מותר
בשני ימים טובים של גליות נחלק
במזיד אסור דאין מבטלין איסור
אינו השתא אשתלאי ואמרי לך רב ורבי
להקל והשלישי בשני ימים טובים של
לכתחילה ומשני הני מילי בדאורייתא
יוחנן הלכה כר׳ יוחנן הא אמר רבא *יהלכתא
ראש השנה נחלק להחמיר :מן הדקל.
אבל בדרבנן מבטלין ומש ״ה הפילה
כותיח דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא
שנשבר בשבח :אסור להסיקן ביום
אסור דאין מבטלין איסור לכתחילה
אמר ר׳ יוחנן *עצים שנשרו מן חדקל בשבת
טוב .הסמוך לו :ואל השיבני ביצה.
אבל הכא לא אמרינן הכי דשפיר
אסור להסיקן ביום טוב ואל תשיבני ביצה
שאמרחי בה נוללה בזה מוחרת בזה
מבטלין לכחחילה ואס תאמר לעיל)ג(:
להכא שייך למיסר טפי :ומאי טעמא
גבי עגול דהוי חרומה דרבנן יוסיף
מ״ט ביצה משום דביומא נמי חזיא לגומעה
ביצה כיון דביומא .אי לאו לאסירא
עליו ויבטל וי״ל דהא דאמר בדרבנן
ולא קא שרי לה עד למחר מידע יריע דבת
משוס לנוללה בשבח הוה חזיא
מבטלין היינו בדבר שעיקרו מדרבנן
יומא אסרוה עצים דלא חזו ליומייהו אי שרי
לגומעה חיה שיש בני אלס גומעין
כגון מוקצה דעיקרז אינו אלא מדרבנן
להו למחר אתי למימר ביומייהו נמי שרו
כן :ולא שרי ליה )מר( עד למחר
אבל בדבר שעיקרו מדאורייחא כגון
ואתמול משום שבת הוא דלא חזו להסקה
מידע ידימ .כי שריח ליה למחר
חרומה דאיכא שוס דבר דאורייחא
3יאמר רב מתנה בעצים שנשרו מן הדקל
ואתמול לא שרית לבח יומא אסירא
כגון דגן חירוש ויצהר אפילו במקום
שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירוח לתוך התנור ביו״ט מרבה עליהם עצים מוכנים
אבל עצים לשבת כיון לביומייהו בלאו
איסור מוקצה נמי לא חזו שאין מבערין
אין מבטלין וכן משמע פ׳ גיד הנשה
ומםיקן והא קא מהפך באיסורא כיון דרובא
אש בשבת :אי שרי להו )מר( למחר
)חולין צח (.גבי ההיא פלגא דזיחא
דהיתרא נינהו כי קא מהפך בהיתרא קא
אחי למימר .אס נפלו בו ביום נמי
לפרבא לנפל בדקולא סבר מר בר
מהפר והא קא מבטל איםורא לכתחלה
שרו ואתמול שלא בערנום משום
רב אשי לשערינהו בחלחין פלגי
ג
ג
ותנן > אין מבטלין איסור לכתחלה יהני
לשנת לא חזי להסקה :והא קא
לזיתא א״ל אבוה אל תזלזל בשיעורי
מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ולרב
מהפך באיסורא .כשמוליכן בתנור
כוי ואין מבטלין ואמאי לא הוסיף
אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו
מהפך.
בהיתרא
לזוית:
מזרת
עליהן על ל( ]ששים[ כלי לבטל אותם
בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר יהני
שהאיסור בטל ברוב :והא קמבטל
אלא שמע מינה כיון לעיקר איסורו
איסור בידים והנן אין מבטלין
לאורייתא כגון היכא לאיכא כזית
מילי היכא ראיתיה לאיסורא בעיניה הכא
איסור לכחחלה .לאע״ג לאיסורא בטיל
״(הכי נמי לליכא כזית וליכא אלא
ממלא קלי איסורא אתמר שני ימים טובים
ברובא הני מילי היכא לאיערב
איסור לרבנן אין מבטלין:
של גליות רב אמר ינולדה בזה מותרת בזה
ממילא אבל לאערובי ולבטולי ביליס
ונחקלקלו
ורב אםי אמר נולדה בזה אסורה בזה לימא
אסור להכי חנן במס׳ חרומוח )פ״ה
קא סבר רב אםי קדושה אחת היא והא 8ר ב אםי מבדיל מיומא טבא לחבריה
מ ״ ט ( סאה תרומה שנפלה לתוך
רב אםי םפוקי מספקא ליה ועביד הכא לחומרא וחכא לחומרא אמר ר׳ זירא
חשעיס וחשעה וחזרה ונפלה סאה
של חולין אס שוגג מותר ואם מזיל
כותיה דרב אסי מםתברא דהאידנא ידעינן בקביעא דירחא וקא עבדינן תרי
הפילה לאותה סאה אחרונה כדי
יומי אמר אביי כותיה דרב מםתברא יידתנן יבראשונה היו משיאין משואות
להשליס מאה חולין להעלות את
משקלקלו הכותים התקינו שיהו שלוחין יוצאין ואילו בטלו כותים עבדינן חד
החרומה אסור :בדאורייתא .כגון
יומא והיכא דמטו שלוחין עבדינן חד יומא והשתא דידעינן בקביעא דירחא
תרומה :אבל בדרבנן .כגון מוקצה
מאי טעמא עבדינן תרי יומי משום דשלחו מתם חהזהרו במנהג אבותיכם
דהכא :של גליות .שאין עושין אותו
של
בידיכם זמנין דגזרו המלכות גזרה ואתי לאקלקולי אתמר שני ימים טובים
אלא בני גליות הרחוקים מבית דין
ר״ה רב ושמואל דאמרי תרוייהו ט נולדה בזה אסורה בזה דתנן ^בראשונה
ואין השלוחין יכולין להגיע אצלם
מראש חדש עד יו״ט להודיעם באיזה
היו מקבלין עדות החדש כל היום יי)כולו( פעם אחת נשתהו העדים לבא
s
ונתקלקלו
יום נקבע החולש אס ביום שלשים
אם ביום שלשים ואחל ועושין ב׳ ימים יו״ט מספק ומלאורייתא ביום הראשון שבתון וביום השביעי שבתון ותו לא :מותרת בזה .לחל מינייהו
חול הוא וממה נפשך שריא :אסורה בזה .כדמפרש ואזיל :לימא קסבר רג :אסי קרישה אחה היא .חכמים קבעום על בני גולה לעשותם
לדורוח מחמפ ספק זה והטילום עליהם כחומר יום ארוך :והא רב אסי מבדיל .ומברך המבליל בין קלש לחול לקסבר קיס לן בקביעא
דירחא ויו״ט שני חול גמור הוא .משוס מנהג אבוחינו שלא ידעו בקביעח החדש כמונו ועשאוס מספק מאליהן אנחנו עושין אוחס :םפוקי
מספקא ליה .אם חק חכמים הוא שהוטל על הגליות לדורוח ואפילו ירבו בהם חכמים יודעי העמיס יהיו עושין אוחן שנים א״כ הרי הוא
מדברי סופרים כיוס ארוך או אם הן עשאום מאליהן מספק וחד מינייהו חול ולמאן דקים ליה בקביעא דירחא בעי אבדולי :כותיה דרב אסי
מםהברא .דאסיר :קים לן בקביעא דירחא .על ידי חשבון שמחשבין תולדתו ׳( אנו למדים אם נראה ביום שלשים אס לאו :וטבדינן הרי
יומי .אלמא חק קבוע הוא מתקנח חכמים על ישראל הרחוקים לעשוחן ואפילו בלא ספק הלכך כחד יומא אריכא שוינהו :כותיה דרב
מסחברא .שאינו חק אלא מדאגח הספק החמירו עליהם הגליות :בראשונה .קודם שקלקלו הכותים והשיאו הס משואות ביום שלא קבעו
נו החודש כדי להטעות את ישראל :משיאין משואות .כמו להעלותם משאת העשן מן העיר)שופטים ) 0סימן( תבערה .ובראש השנהמ( מפרש
להו .ובהן היו יודעין כל בני הגליות הקרובים והרחוקים את קביעת החודש ולא היו עושין אלא יו״ט אחד בכל מקום :שיהו שלוחים יוצאים.
ועד מקום שיכול להגיע בתוך חמשה עשר ימים הס מודיעים ועושין יום אחד והשאר עושין שני ימים :ואילו בטלו הכוהים .הדרינן
ועבדינן משואות בראש ההרים וידעו הכל :ועבדי חד יומא .בכל דוכחא .והאידנא נמי היכא דמטו שלוחין קודם יו״ט עבדי חד יומא שמע
מינה לא קבעום עליהם בתקנה לדורות :דגזרי המלכוה גזרה׳( .שלא יתעסקו בתורה וישחכח סוד העיבור מכם ותעבדו נמי חד יומא
ואתי לקלקולי ולעשות חסר מלא ומלא חסר ותאכלו חמץ בפסח :אסורה בזה .שהם ולאי חוק קבועי( להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחילה
לא מחמח ספק החחילו לעשותן :כל היום .יום שלשים של אלול .ומבערב היו אסורין במלאכה שמא יחקדש החודש למחר ונמצא שהלילה
הזה יו״ט שכן כל היום מצפין לעדות רואי הלבנה אולי יבואו וכל שעה שבאין עד שחחשך היו מקבלין עדוחן ומקדשין החודש בו ביום:
,
ונתקלקלו
א( ]לקמן ה ,[:ב( שנת כנו.
ע״ש ,ג( ]עי׳ ר״ש ספ״ה
לתרומות[ ,ד( ר״ה כנ,:
ה(ר׳׳הל! 0 ,:במשנה לר׳׳ה
לימא[] (t ,ליום טוב .רש״ל[,
ח( נס״א :מולדו ,ט( ]לף
כנ ,[.י( בס״א :שמלא,
כ( בס״א :חכמים ,ל( מאה.
רש״ל ,מ( הכי נמי היכא
דליכא כצ׳׳ל,
גליון הש״ם
גמ׳ והא י כ אפי םיד־ל.
עיין ריטג״א שוכה לף מו
ע׳׳א ל״ה והלכתא :תום׳
ד״ה ותנן וכוי היינו כדבר
שע־קרו .עי׳ פסחים לף ל
ע״א-חוס׳ ל״ה לשהינהו:
מוסף רש״י
מרבה עליהם עצים.
ומבטלם ברוב !:שבת כט,:.
בראשונה היו מ ש י א ץ
משואות .לאחר שקלשו
החלש ולא היו צריכין
לשכור שלוחים לשלוח לגולה
המשואוח
כי
להודיע,
מודעים אותן 1ר״ה כב.(:
הכותים.
משקלקלו
והשיאו גס הס משואות
שלא בזמן החלש להטעוח
ישראל וב״ד לא היו משיאין
בחדש
אלא
משואוח
שנחקלש ביים לי ,וכשלא
היו משיאין לערב של יוס ל׳
הכל יודעי! שהחדש מעובר,
ופעם אחמ עיברו ב״ד אח
החדש ולא השיאו משואות
לערב ל׳ והכותים השיאום
בהרים שלהס והטעו את
בני הגולה לעשימו חסר
)שסו.
רבינו חננאל)המשך(
לכתחלה ןביו״ט( א( ,הני
מילי בדאורייתא ,אבל
אסור,
דמדרבנן
האי
שרי.
אפילו לכתחילה
ואפילו לרכ אשי דאמר
כל דבר שיש לו מתירין
כגון תני עצים דלמחר
הני
שרו לא בטיל,
מילי היכא דאיתא בעיניה,
כבר
אבל הני עצים
בטלי
נשרפו ,ולפיכך
ושרי למיפא נ> בתנור.
והאי דאמרי רב ושמואל
בשני ימים טובים של
ר״ה נולדה בזה אסורה
בראשונה
דתנן
בזה,
תיו מקבלין עדות כוי.
ש״מ מדקתני סיפא אם
באו מן המנחה ולמעלה
נוהגים אותו היום קדש
ולמחר קדש דקדושה
אחת היא .פירוש ,שכיון
שבביה הוועד פעמים
היו עושין ר״ה ב׳ ימים
טובים ,לפיכך החמירו בהן
ועשאום קדושה אחת.
א( איני מינן ללנטל איסור
לכתחילה אפילו יחול אסיר
וצ״ננ.
נ> ומשמע לאי לא נטלי אסור
לאפית ועי׳ תיש׳ פסחיס ד׳
כי ע״נ ל״ז חלש יצ״ע.
מסורת הש״ם
ה.
ביצה פרק ראשון ביצה
ונתקלקלו הלוים בשיר .בשיר של בין הערבים מיירי שאמרו
א( ד׳ה ל] (5 ,:ברכות ה :ונתקלקלו הלזים בשיר .תמיל של בין הערבים שאמרו בו שירה של
שיר של חול שלא היו סבורים שיבאו עדים אומו
ושי׳ג[ ,נ( נסגהלרי! גט ,[:חול שהיו סבורים שלא יבאו עול והיום חול וכשבאו נמצא שהוא
ד( ]צ׳׳לוחנן[ ,ה( ר״הלא:
יום ונהגו אוחו יום חול וכשבאו לאחר המנחה נמצא שהוא קדש
מעשר שני פ״ה ]מ״ב[ ,קלש .ובשל שחר אין טעוח לבחמיל של שחר אפילו הוקלש החלש
אבל אינו אומר בשיר של שחריח שאמרו של חול בחמיל של שחריח
ו( ]צ״ל אילת[] (t ,צ׳׳ל קולס הקרבחו שיר של חול היו אומרים לפי שברוב השנים אין
שהרי אפילו באו קולם הקרבח ממיל
הלרום[ ,ח( ]צ׳׳ל הצפון .כך העלים ממהרים לבא כל כך :עד
איחא במשנה[ ,ט( במ״א:
של שחרימ היו אומרים שיר של חול
בין
עדיין הוא באיסורו הראשון המנחה .על הקרבת תמיל של
ונתקלקלו הלוים בשיר התקינו שלא יהו
כלאמרינן בר״ה )דף ל :ימס( לפי
ועודנו טוס ,י( ]ע״נ[ ,הערבים אבל לאחר מכאן אותו היום
מקבלים את העדים אלא עד המנחה א ואם באו
שרוב השנים לא היו ממהרין כל כך
נ ( נשם[ ,ל( נשם[ ,מ( נעי׳ הרי הוא מעובר ומונין מיום המחרח
מהרש״א[,
עדים מז המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום
לבא והקשה ר׳ פרץ והאיכא קלקול
ליום הכפודס וסוכות .ואס באו עלים
רבן
מתקנת
רבה
אמר
קדש
ולמחר
קדש
גבי מוספין ואמאי לא חשו אלא על
מן המנחה ולמעלה אע״פ שאין מונין
יוחנן בן זכאי ואילך ביצה מותרת דתנן
עבולח החמיל לכשבאו עלים מן
תורה אור השלם למועלוח מהיום לא מזלזלינן ביה
המנחה ולמעלה כבר הקריבו החמיל
.1ל ך א מ ר ל ה ם ש ו ב ו בהאי שלשים אלא גומדן אותו באיסורו
3*6משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן ב
ל כ ם לאהליבם:
[ וא״כ אינן יכולין להקריב המוספין
באשר הוזהרו על המנחה ממלאכה
זכאי שיהו מקבלין עדות החדש כל חיום א״ל
דברים ה בו
לכמיב והקטיר עליה חלבי השלמים
אלמא
בקלושחו.
אוחו
וגומלין
נוהגין
כן
אביי והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ביצה
בי
T
ל א ת ג ע ג ו
.2
ולרשינן )יומא לף לג (.עליה השלס
ס ק ו ל י ס ק ל א ו י ר ה י ; ר ה חחילת עשיית שני ימים לראש השנה
אםורח א״ל אמינא לד אנא רבן יוחנן בן זכאי
כל הקרבנות כולן שאין קרבן קרב
א ם ב ה מ ה א ם א י ש ל א אפילו בביח לין הוה ולא מספק שהד
ואת אמרת לי רב ושמואל ולרב ושמואל
לאחריה וחירץ דאפילו לא באו עד
י ה י ה ב מ ש ך ה י ב ל ה מ ה ולאי שיום טוב למחר ואעפ״כ תקנו
ש מ ו ח י ט יג
יעלו בהר:
קשיא מתניתין לא קשיא נ>הא לן והא להו
לאחר הקרבת החמיד מכל מקום
לעשוחו שמע מינה חק חכמים ומצוחן
זכאי
בן
יוחנן
רבן
מתקנת
אף
אמר
יוםף
ורב
המוספין קרבין דהיכא דלא אפשר
היה לעשוחן בבאו עלים אחר המנחה
שאני מידי דהוי אמחוסר כפורים
והרחוקים יש עליהם לעשותן בכל
הגהות מהר׳׳ב
ואילך ביצה אםורה מ״ט הוי דבר שבמנין
בע״פ שמביא כפרמו לאחר הקרבח
שנה שמא יבאו עלים אחר המנחה
רנשבורג
ג>גוכל דבר שבמנין צייד מנין אחר להתירו
א [ בתום׳ ל״ה
הממיד של בין הערבים ואוכל פסחו
ונתקלקלו והד קלושתו אחת ואין כאן לומר אמר רב יוסף מנא אמינא לה דכתיב 1לך
בערב והכי אמרינן בפ׳ ממיד נשחט
וכו׳ וא״כ אינן יכולין ממה נפשך חל מינייהו חול לשמא
להקריב המיססין .ג״נ עי׳
אמור להם שובו לכם לאהליכם ואומר
)פסחים נכו .ושם( ״(ועוד י״ל דאתי עשה
ראב״ן סי׳ שיז דף נט ריש אין כאן חול אלא שניהם קלש :אמר
2
י>)ותניא(
בהר
יעלו
המה
היובל
במשור
ע״ב נד״ה שאלני וכוי:
דרבים ודחי עשה דהשלמה משוס
רבה גר׳ :מהקנס רבן יוחנן גן
ה(יכרם רבעי היה עולה לירושלים מהלר יום
לאלים טפי דהכי אמרינן בחמיד
זכאי .שהחזיר הלבר ליושנו לקבל
עדותן כל היום ולקדש היום נמצא אהד לכל צד וזו היא תחומה י>)עלת( מן
נשחט )ג״! שם( דאחי עשה לפסח
מוסף רש״י
דענוש כרח ודחי עשה דהשלמה דאינו
שאין בית דין עושין שני ימים
׳*)הצפון( ועקרבת מן פ>)הדרום( לוד מן
ענוש כרת ויש מפרשי׳ דמעיקרא אייחו
נוהגין אותו היום ק ד ש והרחוקים העושים שני ימים אינו
המערב וירדן מן המזרח ואמר עולא ואיתימא
ולמהר קדש .בר״ה קאי
התמיד ומתנו אם לא יבאו עדיס
דמשחשכה לילי עשדס אלא מספק שאין יודעין אס נחקדש
רבה בר בר חנה א״ר יוחנן מה טעם כדי
יהא תמיד ואס יבאו יהא מן המוספין
יחשעה נהגו גו קודש ,ביום שלשים אס בשלשיס ואחד והד
לעטר שוקי ירושלים כפירות ותניא ה כרם רבעי
ואח״כ יביאו את התמיד ושאר קרבנות
שמא יגואו עדים מחר הן כשאר י״ט של גליוח וביצה שנולדה
ויקלשיה ב״ד ונמצא בזה מוחרת בזה ממה נפשך דחד היה לו לר׳ אליעזר במזרח לוד בצד כפר טבי
ולא נהירא דאיכא בהדיא התם
שהלילה הזה ליל יי״ט הוא
ובקש
דאמרו שיר של חול עם תמיד של
וכן למחר כל היום עד מינייהו חול :ולרב ושמואל קשיא
בין הערבים :הא לן והא להו .סי׳ בקונטרס בני א״י שמקדשין
המנחה ,ואס באו עדיס מהניהין .דקחני דחזר הדבר ליושנו :הא לן והא להו .לבני א״י
קודם המנחה ג״ד מקדשים
החדש על פי הראייה ואין עושין אלא יום אחד ופעמים עושין שנים
אח החדש וידעו שיפה שעושין יום אחד מותרת אבל לדידן בני גולה אסורה שהד עדיין אנו
כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה ואשתני בשביל תקנת רבן יוחנן בן
נהגו בו קודש ,ואס מן עושין שני ימים ועודנו כבתחילה מפני אותה תקנה ראשונה לא מפני
זכאי ואין עושין אלא יום אחד אף כשבאו עדים מן המנחה ולמעלה
המגחה ולמעלה באו אע״פ ספק הלכך הואיל ולא פסקו מאצלנו משהחחלנו אין להקל ולומר אין
שאין ב״ד מקבלין אותן
ואפילו כשהיו עושין שני ימים כגון שלא באו עדים ה ד הוא מחמת
לקדשו היום ויעברו אח מנהגנו זה מפני תקנה ראשונה אלא מפני הספק וביצה מותרת הא
ספק והרי הן שתי קדושות לפי שאין זה מחמת המנהג לפיכך היתה
אלול ויקלשוהו למחר לא אמדנן דכיון דלא פסקה אותה תקנה מאצלנו שנה אחת לעשות
מותרת להן אבל לבני חוצה לארץ אסור שהרי עדיין הם עושין שני
אעפ״כ גומרים אותו יום אחד עדיין באיסורנו הראשונה עמדנו להיוחם כיום«> ארוך :הוי
בקרושה ואסור במלאכה
ימים כבחחילה ואם כן לא אשתני להן מפני התקנה הואיל והחחילו
ללמא אחי לזלזולי גיה דבר שבמנין .ביצה זו נאסרת בקבוץ חכמים שנמנו וגמרו לעשותן
לעשוח שני ימים ולא פסקו בשום פעם לעשוח יום אחד עדיין הס
לשנה הבאה ויעשו בו שני ימים קדושה אחת אם לא באו עדים לפני המנחה וכל העושין
עומדים באיסורן להיותן כיום ארוך דלא נימא דמחמח ספק הן
מלאכה כל היום ויאמרו שני ימים מחמח כן עשו שמא לא באו עדים לביח דין קודם המנחה:
אשתקד נהגנו בו קלש חנם
עושין דאין יודעין אם באו עדים אס לאו אלא מחמת המנהג הן
ומן המנחה ולמעלה חזרנו צריך מנין אחר .שימנו לך ויתירוהו .ולקמן׳( סרטנן ביצה מי אחסרא
עושין כיון דלא נשתנה להן המנהג וא״ח לר׳ יוסי דאמר בעירובין
ונהגנו בו חול ! ר ״ ה ל .>:במנין והלא לא נמנו אלא על קבלת עדות ובההוא חזר בו רבן
היה עולה לירושלים .יוחנן והתירו :מנא אמינא לה .דכל דבר הנאסר במנין צריך מנין <לף לט .ושם( גבי שני ימים של ר״ה נולדה בראשון אסורה בשני והא
הסירומ עצמן ,אע״ג דמן
ר׳ יוסי בא״י הוה לאחר חורבן וא״כ שתי קדושות הן ואמאי ביצה
התורה נין מעשר שני נין אחר להתירו ואפילו אירע דבר שאתה יכול להורות בו היתר ולומר
אסורה ואין לומר דהיינו קודס חורבן דהוו קדושה אחח דא״כ מאי
נפדים אין תקנת מנין הראשון עומדת כי הכא אפילו הכי אסור עד
רבעי
כרס
נפקא מינה מאי דהוה הוה וכי חימא דהיינו לאחר חורבן והא דביצה
ומחחלליס בפסיעה אחת שיתירוהו בפירוש בקבוץ חכמים :לך אמור להם .לקמן׳( מפרש לה
חון לחומה ,רבנן גזור בכל
אסורה היינו לבני בבל דלדידהו קדושה אחת הן זה אינו דר׳ יוסי
מהלך של יום אחד שיעלוס היכי יליף :ואומר במשוך היובל .לקמןל( מפרש :והגיא .נמי דצדך
מא״י ונקט מילחא בשביל בבל וי״ל ללעולס ר׳ יוסי מקודס חורבן
מנין אחר להתירו :כרם רבעי .שאמרה תורה קדש הלולים )ייקרא יט(
ויאכלוס שס כדי לעטר
קאמר ואין להקשות מאי להוה הוה הואיל ואשמועינן פסק לגם עחה
שוקי ירושלים ו ו ־ ה ל א ( .וגמדנן קדש קדש ממעשר שני דכחיב ביה קדש וכל מעשר הארץ
במזרח ל ו ד .בין לוד
לירושלים ,שהרי ירושלים מזרע הארץ מפרי העץ וגו׳ גשם מ( שצריך להעלוח הפירוח
שייך לאחר חורבן לבני בבל:
למזרחה של לול היא ושם .:לירושלים או לפדותן ולהעלות הדמים לירושלים וחקנו חכמים במהלך
כל דבר שבמנין צ ד ך מנין אהד להתירו .יש שהיו רוצין לומר
יום אחד לכל צד שלא יפדוהו אלא הפילות עצמן יעלם ויאכלם
מכאן לאותן חרמות שעושין לזמן על פסח או על זמן אחר לכי
שם כדמפרש לקמן כדי לעטר שוקי ירושלים כפירות :במזרח לוד.
יגיע הזמן צריך מנין להתיר את החרס אע״ס שעבר הזמן להא הרי
היינו בין לוד לירושלים בתוך מהלך יום דהא אמדנן לוד בתוך מהלך
הכא להקב״ה אסר להס משמיש בשביל מתן תורה וממילא ילעינן
יום מן המערב נמצא מזרחה בין לוד לירושלים .בכיצד מברכין)ברכות
ללאחר שלשה ימים לנתנה תורה למוחדן ואעפ״כ התיר להם ולא
ל ף לה (.יש פלוגתא חד תני נטע רבעי וחד תני כרם רבעי:
היא להכא אין כאן שוס זמן לקרא להיו נכונים לשלשת ימים וגו׳
)שמות יט> הזמינו עצמכם ללבר שיהיה לסוף שלשת ימים לאס כתיב
להפקירו
א
היו נכונים שלשת ימים בלא למ״ד של לשלשת ימים הייתי מוכיח שפיר דכי היכי דצדך להתיר חשמיש צדך נמי להחיר החרס ומדלא
כתיב הכי שמע מינה גבי תשמיש צדך להתיר משום דכתיב אל תגשו אל אשה וגו׳ דמשמע עולמית כי היכי דאסר להם קודם מתן תורה
שלשח ימים אבל חרמות שמשימין לזמן מכי עבר הזמן ממילא עבר ואין צדך היתר :ןועי׳ מוספות סנהלרין <ט :ל ״ ה לכל ל ב ר ן :
ובקש
עין משפט
נר מצוה
ל ה א ב מיי׳ ס״ג מהל׳
החדש הלכה
קידוש
ו
ל ו ג מיי׳ פ״נ מהלכות
ממרים הלכה ב:
ל י ד ה מיי׳ פ״ט מהל׳
מעשר שני הלכה ה
]ום׳׳ג
ממרים
מהלכות
הלכה ג וראנ׳׳ד וכ״מ ש[0
סמג עשי! )רל( נקלז[:
רבינו חננאל
רכה
אמר
מתקנה
שהתקין
בן
זכאי,
רבן
יוד1נץ
שיהו
מ ק ב ל ץ עדות ה ח ד ש
היום,
כל
דהא
]א
ביצה
כשתי
״ל
והא
דאמרי
ביצה
לא
להו,
אסורה[.
ואסיקנא
הא
ל ן
והא
לבני
כלומר
שהתקין
להן
זכאי
עדות
רבן
להיות
ח ח ד ש
כולו
הרי הן
הביצתא(
ב ב ל
יוסף
כל
אסורה,
דבר
היו
דקיימא
נכונים
ש א ח ר ג׳ ימים
להם
ש כ ל דבר
שנאסר
דין
אינו
שיותר
תאמר לא
אלא
כלומר
עונתה,
הנה
בא
לאהליכם
עונה,
לתת
פסוק
ב ה ר וגוי,
האחרונות
ואיש לא
ע מ ך
וגר,
היה
לעלות
במשוך
בהר
ולא
בהר
השכינה
ממנו.
לר׳
שאיסור
מדרבנן
היא
האי,
הרי
פדיונו
ואמרו
לו
אליעזר
הא
לא
באיסורן
תלמידיו
כ ב ר
נמנו
לפדותן
טעמא
דגמנו
נמנו
לעולם
עומד
ואע״ג
תקנה
א(
חוץ
דרבנן
והתירו
ב כ ל
על
תאמר
תקנה
מקום,
דהיא
ההר
כולי
לירושלים
אלא
ואם
ביצה
חבריך
יעלו
לי,
עליית
בעינן
היא,
שמותר
משעה
האוסרה.
כרם
ירא
היובל המה
להתיר
פי
יעלה
א ל
מכלל
ל מ ה
איסור
בלוחות
א י ש
שנסתלקה
לה
אחר
עלות
וכתיב
וגם
צד
מקרא
השמרו לכם
לאו
פי
דין,
קביעות
שחייב
כתיב
על
בית
לכם
ללמד
לכם
ללמד
מותר
כפני
שובו
לך
שובו
לאהליכם,
וה
וגוי,
ל מ ה כ ת ב לנו
אמור
לן
להתירן,
אלא
ואם
דין
באיסורן,
אחר
ח ל א ידענו
בית
בבל
עליה בית
מנין
מותר,
ורב
מ״ט מפני
שנמנו
מדכתיב
ולבני
לבני
והתירוה להן,
כ ל
היום
אסורה.
אף
נמנו
צריך
מקבלין
]מותרת.
אמר
הביצה[
יוחנן
שתי קדושות,
הביצה
ש ל א
תרוייהו
א״י
קשיא
בן
קדושות
הן.
רב
אביי
ושמואל
מותרת,
נראה
דרבנן
כר.
ל ח ס ר וכצ״ל.
ה:
תורה אור
וייאמר א ל
.1
נבנים
ת ג ש ו
ה ע ם
היו
ל ש ל ש ת ימים
א ל
א ש ד :
א ל
שמות
ל ך
.2
ל כ ם
יט
א מ ר ל ד ם
שובו
לאהליכם:
דברים
ל א ת ג ע
.3
סקול
ב ו
יהיה
א ם
ב מ ש ך
י ד
יעלו
כו
כי
ץ ר ה
א י ש
הייבל
בהר:
ל א
ה מ ה
ש מ ו ת י ט יג
ו א י ש ל א
וגם
ה
יםקל א ו י ר ה
א ם ב ה מ ה
.4
טו
ייגלה
ע מ ך
א י ש א ל י ר א
ב כ ל
ה ה ר ג ם
א ל
ה צ א ן
יךעו א ל
ןהבלןר
מ ו ל
ההוא:
ה ה ר
שמות ל ד ג
רבינו הננאל
אדא
רב
וכן
מתקנת
ר ב א
ריב״ז
ביצה
ריב״ו
באו
עדים
ולמעלה
ק ד ש
לא
מ י
ש א ם
מ ן
שיהא
ולמחר
תמצא
ימים
אף
]ואילך
א ס ו ר ה א(,
מודה
כי
ו ר ב
א מ ר
שלמ!.
לא
המגחה
אותו היום
הנה
קהש,
לריב״י[ נמי
טובים כי האי
קהושה
הם
שני
גוונא
אחת.
ש ״ מ
שאפילו
כני
א״י
צריכין
להיות
עושין
ר״ה
ימים.
שני
הלכתא
בין
כ כ ר
א מ ר
כ ר ב
בהני
רבא
תלת
לקולא בין
לחומרא,
פירשנוהו
למעלה.
א ( ע י ׳ נ ת י ס ׳ כ א ן ד ״ ה מ י לא
מודה
מה
שהקשו
ר ב י נ ו כזה.
על
סי׳
ביצה פרק ראשון
ביצה
ובקש ר׳ אליעזר להפקידו לעניים .וא״ת אי קסבר קלושה
להפקירו לעטים .שילקטוהו הם דעלוהו לירושלים ויאכלוהו שם .שהיה
ראשונה קלשה לשעתה ולא קלשה לעתיל לבא א״כ מה
עליו טורח להעלות שם הפירומ :כבר נמגו עליך חבריך וההירוהו.
הרויחו עניים בזה הא היו צריטן לסלותו קולם אכילה שהרי לא
לפלותו ולהעלות למיו .ואע״ג ללאחר חורק הוה קסכרי קלושה
היה חומה לירושלים ולא היו יכולין לאכלו בשום מקום רק לפלוחו
ראשונה קלשה לשעתה וקלשה לעתיל לבא וצריך להעלות הפילות
קולס אכילה וי״ל לפרש״י ניחא לפי׳
או הלמים :טעמא ממנו הא לא
ובקש להפקירו לעניים אמרו לו תלמידיו
קלושה ראשונה אליבא לרבי אליעזר
נמנו לא .ואע״ג לממילא ליתא
קלשה לעחיל לבא א״כ יכולין העניים רבי כבר נמנו עליך הבדיד והתירוהו א ( מאן
לתקנתא קמייתא להא כלי לעטר
להביא פירוח לירושלים ולאכלן שם
שוקי ירושלים הוא להוה וכיון לחרבה
חבריך רבן יוהנן בן זכאי טעמא תמנו הא
בלא פלייה אי נמי אפילו ס״ל לא
לא נמנו לא מאי ואומר ה״ק מכדי כתיב מה לנו לעטרה לצורך הנכרים ואפילו
הכי צריך מנין :מאי ואומר .כלומר
קלשה לעחיל לבא מ״מ היו מרויחין 1היו נכונים לשלשת ימיים אל תגשו אל
העניים להא הקלש שוה מנה שחללו
כיצד אנו למלין מן המקרא הראשון
אשה 2ל ך אמור להם שובו לכם לאהליכם
על שוה פרוטה מחולל ואפילו לבחחילה
ולמה נאמרו שנים :ה״ק .כך למל
בזמן הזה כלאי׳ בערכין <לף כ מ .ט ( ( :למה לי שמע מינה כל דבר שבמנין צריך
מן הלאשון מכלי כתיב היו נכונים
מנין אחר להתירו וכי תימא למצות עונה
מכדי כתיב גם הצאן והבקר אל
לשלשת ימים אל תנשו אל אשה
ירעו וגוי .פירוש מכלי הוא דאתא ת״ש 3במשיך היובל המה יעלו
וממילא אישתרו בתשמיש לאחר שלשה
כחיב אל מול ההר ההוא למשמע כל
ימים שקבלו את התורה למה ליה
בהר מכדי כתיב 4גם הצאן והבקר אל ירעו
זמן שהוא בהריחו בקלושה ששכינה
למהלר ולמיתן להו רשות לשוב
אל מול ההר ההוא במשייר היובל למה לי
שרויה עליו לוקא אסור אבל נסתלקה
לאהליהס להיינו תשמיש :ש״מ.
שמע מינה דבר שבמנין צריך מנין אחר
שטנה מותל וא״ב במשוך היובל למה
הואיל וקולשא כריך הוא אסר בעי
להתירו וכי תימא הני מילי בדאורייתא אבל
לי וא״ת והא אל מול ההר ההוא
למשרייה הוא גופיה בהליא וה״ה
בדרבנן לא ת״ש כרם רבעי והא כרם רבעי
בלוחות אחרונות כתיב ובמשוך היובל
לכל לבר שבמנין :וכי הימא .כלומר
דרבנן וקאמרי ליה כבר נמנו עליך חבריך
נאמר קולם לכן בלוחוח הראשונות
וקרא לבמשוך היובל ליליף תנא
והתירוהו וכי תימא ביצה נמי אמנו עלה
ואי לא במשוך היובל לא שמעינן
מיניה להכי הלר ביה רליף מהתם
להכי קאמר לך וכי תימא להאי שובו
שריוחא בלוחוח הראשונוח ופירש רבן יוחנן בן זכאי ושריוה כי אמנו אעדות
בקונטרס שלא נסחלקה שטנה ממנו
לכם לאו למשרי תשמיש להא ממילא
אביצה לא אמנו א״ל אבי״ אטו ביצה במנין
מיום מתן חורה על יום שהוקם
משתרי אלא לצורתן לשוב במצוח
מי הואי ביצה בעדות תליא מלתא אתםר
המשכן ועל בעשרים באייר בשנה
המלך על כרחן שלא לגרוע עונת
עדות אתםר ביצה אשתרי עדות אשתרי
השנית שנעלה הענן וא״כ שריותא
נשוחיהן :ה״ש .מהכא במשוך היובל
ביצה רב אדא ורב שלמן תרוייהו מבי
לבמשוך היובל לא הוי על שנה שניה
שימשוך בהסתלק שכינה מן ההר
כלוחית אמרי אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי
ואז נאמר כבר אל מול ההר ההוא
ויאריך התוקע את קולו כמנהג
ואילך ביצה אםורה מ״ט מהרה יבנה בית
למשמע מינה שריותא כלפי׳ כך
התוקע באחרונה .לשון אחר במשוך
היובל שימשוך התוקע מלתקוע והכי
שיטת הקונטרס ולוחק הוא להא המקדש ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו ביצה
במשוך היובל משמע שגם בז ביום
מפרש לה במכילתא במשוך היובל
ביום טוב שני השתא נמ־ ניכול ולא ידעי
למחן חורה הוחרו לעלות כשימשוך
בפסוק היובל :מכדי כסיב .בלוחות
דאשתקד שתי קדושות הן והשתא קדושה
היובל שלא היו קולות רק בלוחות
האחרונוח ואיש לא יעלה עמך וגו׳
אחת היא אי הכי עדות נמי לא נקבל מ״ט
הראשונות פסיון וא״כ ליכא למימר
)שמות לל( מסיפיה לקרא יליף אל
מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי
שריותא לבמשוך היובל לא היה על
מול ההר ההוא כל זמן שהוא בהוייח
השנה שניה ועול טון למההוא לא קבלנו עדות החדש כל היום כולו השתא
קלושחו שהשכינה עליו אסור אבל
משתמע היתל בהליא כלפרי׳ א״כ נמי נקבל הכי השתא התם *3עדות מסורה
נסחלקה שכינה מותר שמעינן ממילא
אין צריך מנין אחר להתירו מילי
לב״ד ביצה לכל מםורה רבא אמר אף מתקנת למה ליה לאלכורי שריותא בהליא
בלוחות הראשונות ולמימר נסתלקה
להוה אחרמות לאחר הזמן כלפרישיח רבן יוחנן בן זכאי ואי־לך ביצה אסורה מי לא
לעיל לכן נראה לי ה״פ ת״ש במשוך
שכינה המה יעלו והלא לא נסתלקה
מודה רבן יוחנן בן זכאי שאם באו עדים מן
היובל וכו׳ למה לי והלא בלאו הכי
שכינה ממנו מיום מתן תורה על
המנחה ולמעלה ג>שנוהגין אותו היום קדש
יש להתיר מסברא להא לא אסר
אחל בחלש שהוקם המשכן ועלה
ולמחר קדש ואמר רבא ייהלכתא כותיה
להם לעלות אלא משום שכינה וא״כ
בעשרים י( באייר שנעלה הענן והיה
ממילא משתריין כשנסתלקה השטנה
לו ללמול היתר כשמסחלק מאל מול
דרב בהני תלת בין לקולא בין לחומרא
והא לקאמר מכלי כד זהו שלא תאמר
אמר
ההר ההוא .ובמסכת תענית )לף כא(:
לבמשוך היובל אתי למשרי כשיפסקו הקולות אע״פ שלא נסתלקה
נמי מההוא קרא ילפינן לתניא רבי יוסי אומר לא מקומו של אלם
שכינה עליין והאי התירא לא הוה שמעינן ממילא מסברא והשתא
מכבדו אלא הוא מכבל מקומו שכל זמן שהשכינה היתה בהר אמרה
לא תפשוט מילי הא לא אפשר לומר למכלי כתיב גם הצאן והבקר
תורה גס הצאן והבקר אל ירעו וגוי נסתלקה שטנה אמרה תורה
אל ירעו בלוחות האחרונות אע״פ שלא היה שס קולות ומסתמא ה״ה
במשוך היובל המה יעלו בהר .הלכך למה ליה לכתוב בהליא המה
נמי בלברוח הראשונופ שנאסרו כל זמן ששכינה בהר אפילו כשיססקו
יעלו ולא אישתרי ממילא מלוקיא לההר ההוא ש״מ צריך מנין אחר
הקולות כמו באחרונות א״כ במשוך היובל לא בא להתיר )אלא(
להתירו בר :הנ׳ מיל• בדאורייהא .באיסור שיצא מסי הגבורה
כשיססקו הקולות '()שנסתלקה( שכינה והאי התירא שמעינן ממילא
הוצרכנו לשמוע היתר מפיו אבל במנין דרבנן לא בעינן שריותא
מסברא אלא שמע מינה שצריך מנין אחר להתירו:
מי לא טוהה רבן יוחנן בן זכאי כו׳ ההיום קהש ולמהר קדש .וא״ח
והא הוא עצמו תקן לקבל עדות החדש כל היוס ופי׳ הקונטרס
הני מילי לענין שמונין המועדופ מיום הראשון ואפילו באו לאחר
המנחה אבל מלעשות יום שני קדש לא נעקרה תקנה ראשונה
ממקומה וקשה דמנין ליה הך סברא דתקינו לענין מועדות לחוד
הא לענין יוס טוב הוי יום שני נמי קדוש וא״כ תהא הביצה אסורה
ואימא טון שהתקין שיהו מקבלין כל היום א״כ כשהיו עושין שני
ימים הם מספק ושתי קדושות כינהו וביצה מותרת לכך נראה
כפירוש ר״ח דגרס מי לא מודה שאס לא באו כו׳ ומ״מ קשה דטון
שלא באו א״כ היו שני ימים מספק וא״כ שתי קדושות נינהו וביצה
מותרפ וי״ל לה״פ שאס לא באו עלים על סמוך לחשכה ומיד
בהדיא אלא מכללא :ח״ש כרם רבעי .דהא דהוצרך להעלות פירות
עצמן במהלך יוסי( דרבנן הוא וקא בעי מנין ואע׳׳ג דאיכא למשרייה
מכלל :וכ״ה ביצה מ ד וכוי .השתא הדר רב יוסף לאסוקי מלתא
דאמריז( אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה :ביצה
במנין מי הואי .כלום הוזכרה במנין הראשון לאוסרה :מהרה יבנה ביה
המקיש .וחחזור חקנה ראשונה שלא לקבל עדוח אלא עד המנחה:
מסורה לביד .אין נזקקין להם אלא ב״ד והס יודעין טעמו של דבר
ולא יטעו :לכל מסורה .ליל הכל היא באה ואין הכל באין לישאל
וסומכין על מנהגן :מי לא מודה כוי .אע״ג לחקן לקבל עלוח החלש
כל היום להיות מונין למועלות מן הראשון ואפילו באו עלים לאחר
המנחה אבל מלעשות י״ט שני לא נעקרה תקנה ראשונה ממקומה:
אמר
החשיך ולא היה שהות ביום כדי לקבל עלותס ומ״מ היו יכולין לעשות מעט מלאכה ולא היו עושין אלמא לקלושה אחת נינהו והא
לאמר החקינו שיהו מקבלין עלוחן כל היום היינו היכא לבאו עלים ביום או קולס המנחה או לאחל מיד והשחא דאחיח להט אין למחוק
גלסת הספדם אם באו עלים וכו׳ כלפי׳ ומ״מ יש ליישב <>פרש״י ולקשיא לך מנא ליה הך סבלא ה״פ מי לא מולה רבן יוחנן בן זכאי
וכו׳ כגון קולס חורבן להוי קלושה אחח ואס כן גס לאחר חורבן נמי כשהיו עושין שני ימים במו קולס חורבן הם קלושה אחת:
מימוח
מסורת הש״ס
א( ןר״ה לא ,(:ב( ]יבמות
כב ,[.ג( עירובי! לט,.
ו ( ]לעיל ל:ן ,ה( ]עי׳
רש״ש[ ,ו( בס״א :עד אחר
שהוקם המשכן בעשרים,
י( נלעיל ע״אז ,ח( נשם[,
ט( ]וע׳׳ע מוס׳ ר״ה לא:
ד״ה ובקש ומיס׳ מגילה י.
ד״ה דכ״ע ומיס׳ שבועות
טז .ד׳׳ה דכ״ע וחוס׳ חגיגה
ג :דייה עמו![ ,י( ]צ״ל אלא
כשנסחלקה[ ,כ( ס׳׳א יש
ליישב פר״ח דגריס אם לא
גאו כו׳ ור״ל אס לא באו כלל
גיוס שלשים ודקשיא לן א׳׳כ
היה שגי ימיס מספק ה״פ
מי לא מודה כוי,
מוסף רש״י
להפקירו
ובקש
לעניים .שישאו שס פירות
ויאכלוס שם ,שהיה עליו
טורח להעלותן )ר׳׳ה לא•(.
לסדוח!
והתירוהו.
ולהעלות הדמיס ,דכיון
דחרנה ירושלים לא חשו לה
מעחה
לעטרה
חכמים
) ש ש .הלבתא כותיה
דרב בהני תלת .שאמר
לעני! ביצה זי משבח ליו״ט,
ולקמיה בשני ימים טובים
של גליוח נחלק להקל,
והשלישי בשני ימיס של
ראש השנה נחלק להחמיר
)לעיל ז.,:
מסורת הש״ס
א( לקמן כנ .שנת קלט,:
(5לקמן כנ :ר״ה יט :לנ,.
ג( ]למיגר פי׳ לחתוך וי״א
לחפור .ערוך[ ,ד( ]אשי כצ׳׳ל
וכ״ה
והרא׳׳ש[,
נד״ף
ה( לקמן יז ,.ו( ]לקמןכנ,[:
(1ןעי׳ תוסס׳ ב׳׳נ סנ .ר״ה
ומולה[ ,ח( ]עי׳ מהרש״א[,
הגהות הבי׳ח
)א( נטי עממיס ביו״ט שני
כצ׳יל ותיבח מח נמחק:
גליון הש״ם
גט׳ אפרוח שנולד כיו״ט.
עי׳ תוי״ט פרק ד׳ משנה
נ׳ דעדיוח :שם שתק רכ.
וכן לקמן דף לז ע״ג סוכה
דף ז ע״א וש״נ:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ רש"־ ד״ה הטרפה וכו׳
דעונר ירך אמו הוא .נ״ב
ר׳׳ל לענין וה הד עוכר ירך
אמו דלא ניחר בשחיטת
דטרפה
אמו
אבל
היא
בנולד מן הטרסה אדרבה
לאו ירך אמו הוא ומותר
בשחיטת
עצמו
בי״ל ס״ס
עי׳ט
כלקיי״ל
וכמ״ש
תוס׳ סנהלרין לף פ ע״ב
ל׳׳ה עובר וכו׳
ודו״ק:
הואיל
כ[
וכו׳
יעוש״ה
תום׳
והכי
ל״ה
מוכח
בשבח .נ׳׳ב לף מה ע״נ
בשוס׳ ל׳׳ה אימ ביה ביצת
אפרוח יעוש״ה:
מוםף רש״י
מת ביום טוב ר א ש ו ן .
מת שנשחהא ,כגון שמח
בשבת ולמחר היה יי״ט
1שבת קלט•( .מה ש א י ן
כן בביצה .לאין ר״ה שוה
לימיס טוביס של גליות,
לאילו ר״ה חמיר יו״ט שני
ליליה ונוללה נזה אסורה
גזה !שם( לקדושה אחת הן
ולא הקלו גיו״ט שני של
ר״ה אצא לענין מח גלגל
)לקמ 1כב .(:מניח אדם
עירובי תבשילין מ י ו ״ ט
לחברו ומתנה .אס נזכר
ניו׳׳ט ראשון וחלו שני ימיס
טוגיס חמישי וערב שבת,
ומתנה אס היוס חול ומחר
קרש עירוגי עירוג ,ואס
חילוף איני צריך לערב
למבשילין )לקמן יז.{.
ביצה פרק ראשון ביצה
ן
1
•
מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר .וא״ת והאמרינן
אמר רבא מה בי״ע ראשון כוי .מת המוטל לקבור אס י״ט ראשון
בערובין )לף לט .ושם( דרבי יוסי אוסר הביצה שגולדה
הוא וכו׳ :משא״כ בביצה .לענין ביצה לא הקלו בי״ט שני דראש
ןבראשון ביוסן השני וא״כ היכי פליגי נהרדעי אר׳ יוסי שהוא מגא
השנה להשוות לשל גליות לאילו ר״ה נולדה בזה אסורה בזה :אןי
י״ל דלרבי יוסי אסור אי אחרמי ונהרדעי אמד דלא אחרמי:
בביצה .נולדה בזה מומרת בזה :דמאי דעהיך .לאסרה בשני
יום טוב שני לגבי מת כחול שויוה
לרחוקים מב״ד :דילמא מעפרי ליה
רבנן אפילו למינו ליה גלימא
לאלול .כתקנה הראשונה למנוח מיום
א>אמר רבא א מת ביום טוב ראשון יתעסקו
ואסילו למיגז ליה אסא .וחימה
שני ולעשות שני ימים כגון שלא באו
ב
בו עממים ) #מת ביו״ט שני יתעסקו בו
דבמועד קטן <לף ח :ושם( אמדנן אין
עד יום שלשים ואחד״( :מימוה עזרא
ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ר״ה
חופדן כוטן במועד והנא משמע
ואילך וכוי .ואע״פ שחקנו לא אירע
מה שאין כן בביצה נהרדעי אמרי אף בביצה
דאין זו מלאכה וי״ל כפי׳ ר״ח דפירש
שבאו עדים מן המנחה ולמעלה חוץ
דמה דעתיך דלמא מעברי ליה לאלול הא
שהיו רגילין לחפור הרבה ביחד כדי
מאותה הפעם ועדיין לא נתקנה .האי
שיהיו מזומנומ כשיבאו ממים ועל זה
מקט מימות עזרא משום דבימיו
אמר רב חיננא בר כהנא אמר רב כ> מימות
קאמר דאין חופדן במועד לצורך
עברוהו דכתיב בעזרא )נחמיה ח(
עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר אמר
אחר המועד :והאידנא דאיכא
וביום השני ובראש השנה משתעי:
מר זוטרא לא אמרן אלא דאשתהי אבל לא
חברי חיישינן .פרש״י שכופין לישראל
לא אמרן .דיתעסקו בו ישראל :אלא
אשתהי משהינן ליה רב אשי אמר ג אע״ג
לעשוח מלאכה וכשהוא י״ט מניחין
יסריח:
דאשההי .ומחירא שלא
דלא אשתהי נמי לא משהינן ליה מ״ט יום
אותם ואס היו רואין שיקברו מחיהס
אסא .הדס היו מניחין על מטת מת
טוב שני לגבי מת כחול שויוה רבנן יאפילו
יכופו אותם לעשות מלאכה והשתא
לכבודו :דאיכא חברי .אומה רשעה
ג>למיגז ליה גלימא ולמיגז ליה אםא אמר
בזמן הזה שאין חברי מותר ואין לומר
שהיו בימי פרסיים וכופין את ישראל
שצריך מנין אחר להתירו דכיון דזה
לעשות מלאבחן ובי״ט היו נדחין מהן
רבינא והאידנא דאיכא חברי חיישינן רבינא
הטעם משוס חששא ועברה החששא
ע״י שאומרים להם י״ט הוא ואס
הוה יתיב קמיה דרב י>)אםי( בשני ימים
עבר הטעם וה״נ אמרינן גבי מים
יראו אוחס מקבדן מתיהם יכוסו
טובים של ראש השנה חזייה דהוה עציב
מגולין דאסורין שמא נחש שתה מהן
אותם למלאכה .והאי גלימא דאמדנן
אמר ליה אמאי עציב מר א״ל דלא אותיבי
ועכשיו שאין נחשים מצרין בינינו אנו
לעיל אינו צורך המת שהרי יש לו
עירובי תבשילין אמר ליה ולותיב מר
שותין מהן אפילו לכתחילה אע״פ
חכדטן אחדס כל צרכו שאם צדך
האידנא מי לא ה>אמר רבא המניח אדם עירובי
שהוא דבר שבמנין ומ״מ ר׳׳ת היה
לו מאי אפילו דקאמר הא אמדנן
תבשילין מיו״ט לחבירו ומתנה אמר ליה יאימר
אוסר ומעשה היה במלאו״ן שמת אדם
בי״ט שני יחעסקו בו ישראל ועסק זה
אחד בי״ט שני ורצו להתעסק בו
חציבח קברו וחחוך חכדטן הלכך על
דאמר רבא בשני ימים טובים של גליות
לקברו וגער בהן ר״ח ושלח להס בני
כרחך בגלימא שאינו צדך לו מייד
בשני ימים טובים של ראש השנה מי אמר
בשכר אינן בני תורה ואתם בני
דומיא דאסא דשד למגזייה וקמ״ל
והא ייאמרי נהרדעי אף ביצה מותרת אמר
תורה כדאיתא בשבת)לף קלט :ושם( שלא
דאע״ג דטרחא דלא צריך הוא אלא
ליה רב מרדכי בפירוש אמר לי מר דלא
לקבור מת בי״ט שני משוס דלאו
משום כבודו עושין לו יותר מדאי
םבר להא דנהרדעי אתמר 8אפרוח שנולד
בני חורה נינהו ואחי לזלזולי ביה
מוחר לעשוח לו כיון דלגבי מח כחול
ביום טוב רב אמר אסור ושמואל ואיתימא
אבל הר״י אמר דאין זה דמיון דהא
שויוה רבנן :חזייה .רבינא לרב אשי
ר׳ יוחנן אמר מותר רב אמר אסור מוקצה
לענין הרבה דברים אשבחנא דאינן
דהוה עציב :ה״ג אמאי עציב מר:
בני תורה כדאי׳ ביבמוח <לף מי .ושם(
אייל דלא אותיבי מרובי הבשילין .לא
הוא ושמואל ואיתימא ר׳ יוחנן אמר מותר
חזנהו דקא אכלי תורמוס דשלקי
הושבתי כלומר לא הכנתי לי ערובי
הואיל ומתיר עצמו בשחיטה אמרי ליה רב
נכדם ואסר להם ופרכינן והא נאכל
תבשילין לאפות ולבשל מי״ט לשבת
כהנא ורב אסי לרב וכי מה בין זה לעגל
כמו שהוא חי וכל שהוא נאכל כמו
דתנן לקמן )לף טי (:עושה אדם
שנולד ביום טוב אמר להו הואיל ומוכן אגב
שהוא חי אין בו משום בשולי נכרים
תבשיל מערב י״ט לשם ערוב:
אמו בשחיטה ומה בין זה ילעגל שנולד מן
ומשני שלא היו בני תורה ואנו אין אנו
האידנא .בי״ט ראשון והוא חמישי
הטרפה 8שתיק רב אמר רבה ואיתימא רב
חוששין בדבר זה דקיימא לן דכל
בשבת ועל תנאי הוא אומר אם היום
יוסף מ״ט ״שתיק רב לימא להו הואיל
שהוא נאכל כמו שהוא חי אין בו
הוא חול ולמחר קדש יהא ערוב ואס
משוס בשולי נכרים והר״ר יחיאל
היום קדש ולמחר חול איני צדך לכך:
ומוכן אגב אמו לכלבים אמר ליה אביי
דשאני הכא
דמי
דלא
אומר
מי אמר .והרי הם טוס ארוך ושניהם
השתא
דבצנעה הוא אוכל בביתו ולא אוושא מלתא אבל לקבור מתים
קדש :א״ל רב מרדכי .לרבינא מנהרדעי לא תופביה למר בפירוש
בפרהסיא אוושא מלתא ואין נכון להתיר ועוד אמר רבינו תם דבזמן
שמיע לי מיניה דלא סבר לדנהרדעי .רב מרדכי תלמידו של רב אשי
הזה נמי יש יהודים שהן משועבדים למלכות לעשות מלאכה כגון
היה כדאמדנן בסוטה )דף מו >:גבי לרה לרבו עד פרסה רב מרדכי
לקבל המס ולהתעסק בצרטהם הלכך אס יראו שיתעסקו לעשות
אלרה לרב אשי כוי :הואיל ומתיר עצמו .בלידתו להיות נשחט
מה שלא היה לפני לידתו אף מוקצה החיר את עצמו בלידחו דמגו
מלאכה במת יכופו אותם לעשות מלאכה למלכוח:
דאתקן להא אתקן להא :לעגל שנולד בי״ע .דתניא לקמן שמותר בו
אפרוח שנולד בי״ט וכוי .נראה לומר דאתרמי שנפתחו עיניו
ביום לדברי הכל :מוכן אגב אמו .בעודו בחוך מעיה אס נשחטה
היום דאי לא נפחחו עיניו קי״ל דאפילו בחול אסור:
האס היה נאכל :הערפה .בנה אסור אם נמצא בתוכה א! לעובר ירך
הואיל ומתיר עצמו בשהיטה .פירש רש״י מתיר עצמו בלידחו
אמו הוא הואיל ובשחיטת אמו אתה בא לאכלו וכי נולל בי״ט מן
להיוח נשחט אבל קודם לידתו היה אסור וטון דאתקן
הטרפה ליכא למימר הואיל ומובן אגב אמו ואפ״ה בשחיטח עצמו
לשחיטה אתקן נמי לענין מוקצה ותימה למה להו לשמואל ור׳ יוחנן
מוחר לשחטו ולאכלו ללא אשכחן מאן לאסיר :לכלבים .לבין
הך טעמא תיפוק ליה משוס דליח להו מוקצה כדאמרינן פרק מי
השמשוח היחה אמו עומלח לכך אבל אפרוח שבקליפה אינו
שהחשיך )שבת לף קנו >:דשמואל העירי ור׳ יוחנן כר׳ שמעון סבירא
עומל לאטלח כלבים ואף לא היה ראוי הלכך נולל הוא:
להו וי״ל דהכא קאמר טעמא אפילו לרבי יהודה דאית ליה מוקצה
שד מהאי טעמא ולכך צריך האי טעמא אי נמי איצטדך אפילו
מוכן
לרבי שמעון ללית ליה מוקצה למולה בהאי מוקצה להכא להוי כגרוגרוח וצמוקין כ[ והכי מוכח בשבת )לף מ ה : ( :וכי מה בין זה לעגל
שנולד מן הטרסה .להתס לא מצי למימר הואיל ומוכן אגב אמו להא אמו טרפה והוא מותר ותימה והא מוכן הוא לאמרינן בחולין
)לף פה (.לבן פקועה ניתר בארבעה סימנין בשחיטת אמו או בליליה ואם כן יכול להושיט ילו במעי אמו וישחטנו ויהיה מוכן כהאי
גוונא וי״ל לקאמר גמרא אליבא לרבי אושעיא לקמנעיא ליה החס בחולין )לף על (.אס ניתר בן פקועה בארבעה סימנין אי נמי י״ל
הואיל ולכחחילה אין לו לשחטו כי האי גוונא שאינו יכול לראוח מילי להוה אשוחט בלילה )שס לף יג (:לאסור לכתחילה לא מיקד מוכן ועול
יש לומל להחס מייד לאירע שכלו לו חלשיו והכא מייד בלא כלו לו חלשיו על היום וא״כ לא הוי מוכן היום הואיל ובין השמשות לא הוה חזי:
השתא
עין משפט
נר מצוה
ל ח א מיי׳ פ״א מהלכות
י״ט הלכה כג שמג
לאוץ עה טוש״ע א׳׳ח סי׳
נ וסי׳ תקכו
חצו סעיף
סעיף א:
ל ט ב מיי׳ שס מוש״ע שס
סי׳ תקכו סעיף ל:
Dג ד מיי׳ שס טוש״ע
שס סעי׳ א וסעיף ל:
מ א ה ו מיי׳ פ׳׳ו מהל׳
]יפ׳׳ח
יו״ט הלכה יא יג
עירוגין
מהלכות
הלכה טו[ סמג לאוין עה
טיש״ע
מכ
א״ח
חק0
סי׳
סעיף כג:
ז מיי׳ פ״ה מהלכות
מא״ס
טו
הלכה
טוש׳׳ע י״ל סי׳ יג סעיף ג
]וסי' עט סעיף ג[:
רבינו חננאל
מת
ולגבי
ביו״ט
אע״ג
שני
כלל,
דלא
לא
אישתהי
משהינן
דקיי׳׳ל
כרב
כתרא,
דאמר
ליה,
אשי
לגבי
מת
רבנן,
ואפילו
ש ל
דמת
ההוא
יו״ט
כחול
ר׳׳ה.
שוויוה
ביו״ט
אמר
והאידנא
דאיכא
שאומרים
חברי.
כיון
קוברים
שלכם
תקכרו
ביו״ט
המת
המת
שלכם,
ומשהינן
דאמר
לא
שני
רבינא
לישראל
שאתם
שני
שלנו
חיישינן
למחר.
מימות
מצינו
והאי
עזרא
אלול
שמעינן
ואילך
מעובר,
מכלל
מינה
דבימוח
עזרא
עיברוהו,
מנהגי
מילי,
שנאמר
ויגע
השביעי
ה ח ד ש
וכל
ישראל
ב ע ר י ה ן א(.
ולגבי
עירובי
תבשילין.
מניח
אדם
מיו״ט
ש ח ל
הראשון,
פסח
חמישי
סוכות
או
וששי
מניח
בשםת,
עירובו
חמישי,
ביום
ואומר
יו״ט,
חיום
אם
מחר
חול
הוא
ומותר
ל ב ש ל
לשבת
בלא
עירום,
ואם
יום
ששי
הוא
יו״ט,
חיום
עיו״ט,
והריני
מערב
)כגון(
הוא
מעיו״ט.
יו״ט
והגי
ש ל
כב׳
מילי
גלויות,
ש ל
יו״ט
בבי
אבל
ר״ה
לא.
אפרוח שגולד ביו׳׳ט ,ר ב
אסר
כי
עגל
מוקצה הוא,
שנולד
שהיה
על
מוכן
גב
שכלו
אינו
א(
ע״נ
ובלבד
לו
ימים,
אסור
ואפילו
ומפורש
בפרק
במס׳
שםת.
אליעזר
עי׳ היטכ חוס׳
ל״ה
חדשיו,
ידוע,
שמונה
לחולים.
ר׳
שהפרה
היא.
בידוע
עד
מותר,
מאתמול
אמו,
מוכנת
ואם
ביו״ט
אבל
ר״ה
ז ף יט
מימות עזרא ע״ש.
ו:
עין משפט
נר מצוה
מ ג א מיי׳ פ״ג מהלכוח
יו״ט הלכה א סמג
לאדן עה טוש״ע א׳׳ח סי׳
מצח סעיף ה:
מ ד ב מיי׳ שס סמג שס
סי׳
טוש״ע א״ח
תקינ סעיף ח:
] מ ד ג מיי׳ פ״ג מהל׳
י
מא״ס הלכה
טוש׳׳ע י״ד סי׳ טי סעיף א
וברב אלפס פ׳ אלו טרפומ
ללא כר״א ב׳׳י[:
מ ה ד מיי׳ פייט מהל׳
מא״ס הלכה ה סמג
לאוין קלב טוש״ע י״ל סי׳
ס״ז סעיף ה ]רב אלפס
ורא״ש כאן וחולין ס״ח לף
רצו ונרא״ש שס סי׳ ג[:
מ ו ה מיי׳ פ״א מהלכוח
י״ט הלכה כ סמג
לאדן סה טוש״ע א׳׳ח סי׳
תקיג סעיף ו:
רבינו חננאל
ת נ י א כשמואל ואיתימא ר׳
יוחנן עגל שנולד ביו״ט
מותר מפני שמוכן על גב
אמו ,אפרוח שנולד ביו״ט
מותר מפני שמתיר עצמו
בשחיטה.
שנולד
ח״ר
ביו״ט
אפרוח
אסור,
ר׳
אליעזר אומר ]אפילו[
בחול אסור לפי שלא
נתפתחו עיניו .ת נ י א אידך
כל השרץ השורץ לרבות
אפרוחים שלא נתפתחו
עיניהם .ס ו ג י א דשמעתא
עגל שכלו לו חהשיו
מותר ,אבל אפרוח שנולד
אמר
בו ביום אסור.
רב
]עם[
הונא
אמד
יציאתח
רכ
כיצד,
גגמרח.
ואסיקנא עם יציאתה
נגמרת ומגדלת אפרוחין,
אבל במעי אימן לא ,למאי
נפקא מינה למקח וממכר.
כי ההוא דאמר ביעי
ביצה פרק ראשון ביצה
מסורת הש״ם
השתא מוכן לאדם לא הוי מ ו כ ן ) 0לבהמה דתנן מחתכין וכו׳
ר׳ יהוהה כו׳ לפי שאינו מוכן .ופימה היט הוי מוכן
לאלם אלרבה לא הוי מוכן לאלם לבין השמשוח לא מצי שחיט לה
ליה מוקצה״( )א( בהא לגבי כלבים :אכל מידי דחוי ליה .ועובר
לשמא הוא שבח והיכא מוכח מהכא למוכן לאלם לא הוי מוכן לכלבים
שבמעי טרפה ראוי לו לכשיולל הלכך מאחמול לעחיה עלויה אס
על כן נראה להרר״י לגרס אס לא
יולל יאכלנו :לפי שלא נהפהחו עמיו.
היתה נבלה מעיו״ט ולא נראה להא
ואחרבי לאסורא מכל השרץ השורץ
השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים
בהליא אמדנן לעיל לגבי שבת
על הארץ כללקמן :עם יליאהה
דתנן א>מחתכין את הדלועין לפני הבהמה
מתניא לקאמר ׳(גבי שבת לסתם לן
נגמרה .כשיצאה נגמרה ברייתה
ואת הנבלה לפני הכלבים רבי יהודה אומר
תנא כר״ש וכו׳ ומייתי הך משנה
אבל מקמי הכי לא חשיבא ביצה
אם לא היתה נבלה מערב שבת אםורה לפי
וי״ל לשפיר מייד בשבת ומייתי מן
גמורה ולקמיה מפרש ואזיל למאי
שאינה מן המוכן מוכן לכלבים הוי מוכן
היתור לאי לא אשמועינן כי אם גבי
הלכחא :לאכלה בחלב .להשחא הוה
שבת לתני רבי יהולה אומר אס לא
לאדם אמר ליה ב>אין מוכן לאדם לא הוי
ביצה ולא בשר אבל הנמצאח במעי
אמה אינה ביצה ט( ואסורה לאכלה
היתה נבלה מערב שבת אסורה ותו מוכן לכלבים דמאי דחזי׳ ליה לאיניש לא
לא והייתי יולע לאסורה משוס
בחלב :ביצים גמורות .ואפילו בלא
שדי ליה לכלבים מוכן לכלבים הוי מוכן
מוקצה ואמאי היה צדך למיתני לסי
קליפה לבנה אלא שהחלמון לבלו גמור
לאדם דדעתיה דאיניש אכל מידי דחזי ליה
שאינו מן המוכן אס אינו ענין לשבת
ואע״פ שמעורה עליין בגילין שדא
תניא כותיה דרב תניא כותיה דשמואל
להא שמעינן ליה תנהו ענין ליו״ט
כללקמן מלפליג ר׳ יעקב עליה ואמרי(
ואיתימא ר׳ יוחנן תניא כותיה דרב א עגל
ואפילו הכי אסור ואע״ג להוה מוכן
אם היו מעורות בגילין אסורות:
שנולד ביו״ט מותר באפרוח שנולד ביום טוב
לאלם נין השמשות משום למוכן
בי״נן .וה״ק יצתה ולאי מבעול יוס
לאלם לא הר מוכן לכלבים ותימה
אסור ומה הפרש בין זה לזה זה מוכן אגב
מותר כי ולאי הוא לנגמרה בחול
הא לתנן בשבת )לף מ ב :ושם( אין
אבל לא יצתה לא נגמרה בחול ואסורה
אמו בשחיטה וזה אינו מוכן אגב אמו תניא
משוס הכנה לרבה :וכי הימא .אין
נוחנין כלי חחת הנר בשבת לקבל כותיה דשמואל ואיתימא רבי יוחנן ג>ענל
בו שמן ואס נחנו מבעול יום מוחר
הלכה כברייתא זו לאשמועינן בה מאי
שנולד ביום טוב מותר ״ואפתח שנולד ביו״ט
ואין נאופין הימנו לפי שאינו מן המוכן
ללא אשמעינן במתני׳ ובשום משנה
מותר מאי טעמא זה מוכן אגב אמו וזח
והתם מאי לרשינן מן היתור ולא
לא סתם לן רבי הכי ואם רבי לא שנה
שייך לרבות י״ט וי״ל להתס נמי מתיר עצמו בשחיטה תנו רבנן אפרוח
רבי חייא מניין לו :אלא הא דהניא
שנולד ביום טוב אםור ה>רבי אליעזר בן יעקב
מרבי׳ מן היתור אע״ס שכבה הנר
כוי .הך ברייחא ללעיל מאן קתני
כבר אסור אחרי כן לפי שאינו מן
אומר ג אף בחול אסור לפי שלא נתפתחו
לה :לא ביש שמאי ולא ב״ה .לא
המוכן והר״ר יעקב מקורביי״ל חירץ
ב״ש למאי אדא במעי אמה אפילו
עיניו כמאן אזלא הא דתניאי׳ 1לכל השרץ
נוללה בי״ט שריא ולא ב״ה לאפילו
לשפיר מייד לוקא לענין שבת השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא
ואעפ״כ מוכח שפיר למוכן לאלם לא
במעי אמן אסיד :ומגילה אפרוחים.
נתפתחו עיניהם כמאן כר׳ אליעזר בן יעקב
הוי מוכן לכלבים לאי ס״ל מוכן
ולענין לין מקח וממכר אתמר לאם
אמר רב הונא אמר רב ביצה עם יציאתה
לאלם הר מוכן לכלבים א״כ בע״ש
נוללה נגמר בשולה וראויה לגלל
נגמרה מאי עם יציאתה נגמרה אילימא עם
מבעול יוס אס היה מוכן לאלם היה
ממנה אפרוחים אבל נמצאת במעי אמה
יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה בחלב הא
כמו כן מוכן לכלבים לסי לבדו למוכן
אינה מגללח אפרוחים ואם פבעוהו
לאלם הוי מוכן לכלבים א״כ כשהחשיך
במעי אמה אםורה לאכלה בחלב והתניא
למכור ביצים לגלל אפרוחים אס מכר
אלו הוי מקח טעות ובטל מקח:
וקדש היום אע״ג לנסחלקה הכנה י השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים
לאלם שאינה ראויה לאלם עכשיו
לפחיא
גמורות מותרות לאכלן בחלב אלא עם
מ״מ היתה מוכנת לכלבים מבעול
יציאתה נגמרה ומותרת לאכלה ביום טוב הא במעי אמה אסורה לאכלח
יום וטון שהיתה מוכנת להס ההכנה
מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים .למאן לאית ליה מוקצה להא נחנבלה
בשבח לד יהולה אתמול בין השמשוח היחה עומלח לאלם וקא חשיב
ביום טוב והא תניא י> השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות
מותרות לאכלן ביום טוב :וכי תימא קמ״ל בברייתא מאי דלא אשמעינן
במתניתין הא נמי תנינא ביצה שנולדה ביו״ט ב״ש אומרים תאכל וב״ה אומרים
לא תאכל ועד כאן לא פליגי ב״ש וב״ה אלא בנולדה אבל במעי אמן דברי
הכל שריין וכי תימא בית הלל אפילו במעי אמן נמי אסרי והאי דקתני נולדה
להודיעך כחן דב״ש האפילו נולדה נמי שרו אלא חא דתניא חשוחט את
התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב מני לא ב״ש ולא
ב״ה אלא עם יציאתה נגמרת ומגדלת אפרוחים במעי אמה אינה מגדלת
אפרוחים למאי נפקא מינח למקח וממכר כי ההוא דאמר להו ביעי
ה
לא נסתלקה בקלוש היום:
מוכן לכלבים הוי מובן לאהם
ההעתיה האיניש אכל מידי
ההוי ליה .וקשה דא״כ אפרוח נמי
יהא מוחר שמוכן לכלבים וי״ל לבעינן
מוכו ועומל וזה אינו עומל לכלבים:
עגל שנולה בי״ט מותר .וחימה
מ״מ הוי אסור משוס נולל
כמו ביצה וי״ל להא לאמר לשייך
למיסר נולל היינו לוקא בלבר מאכל
דפחיא
לומיא לפירוח הנושדן ומשקין שזבו
אבל בעלי חיים לא:
ביצים
גמורות מותרות לאכלן בחלב .וקשה להא אמדנן בעליות
)פ״ה
מ״א> ביצת נבילה כל >שכמוה נמכרח
ל
בשוק ב״ש מתידן וב״ה אוסרין והכא היכי מותר לאכלן בחלב וי״ל לטעמא משום לבשר עוף בחלב מלרבנן ואפילו ב״ה מולו וקשה
לאמדנן בעירובין )לף סב :ושם( אפילו ביעתא בכותחא לא לשרי איניש במקום רביה מאי קמ״ל פשיטא והאיכא בסמוך ל׳ יעקב לאסר וי״ל
לכ״ע מולו לביצים »( גמורות מותרות לאכלן בחלב וטעמא רב״ה לאסד ביצת נבלה היינו משוס לגזדנן אטו ביצת טרפה כלאמרינן בעליות
ומולים בביצת טרסה שהיא אסורה
ובחולין נח .ל׳׳ה ושוי•:
וכי
s
מפני שהיא גלילה באיסור:
ניע״ע סוס׳ עירוני] סב :ל״ה אפילו ובכתובות ש :ל׳׳ה אפילו ובב״ק מז .ל״ה מ ״ ט
תימא קא משמע לן בברייתא מאי הלא אשמעינן במשנה .פירש רש״י וגילה לנו רבי הואיל ולא סתם לן
במשנה הכי להבדיתא משובשח לרבי לא שנאה ר׳ חייא מנין ליה ותימה אס כן מאי פ ד ך הא נוללה אסורה לא בית שמאי ולא ב״ה
ואמאי לחיק נפשיה לאוקומה אליבא לתנאי הואיל ומשובשת היא על כן צדך לפרש הכי וכי תימא קא משמע לן בברייתא מאי ללא אשמעינן
במתניתין כלומר מאי ששייר במתני׳ קתני הברייתא לאי לא תנא אלא מתניתין הייתי אומר שמתירין בית שמאי לוקא כשנוללה אבל במעי
אמה היו מוליס לאסור ׳(ופריך תנינא לאלרבה נוללה חמורה יותר מבמעי אמה ואחיא נמי כביח הלל וכו׳ לבמעי אמה לברי הכל
שריא :מני לא כב״ש ולא כב״ה .ואינו יכול לפרש לקחני בבדיחא מה ששייר במחניחין להא ס״ל עכשיו שנוללה חמורה מבמעי אמה:
ומצא
א( לעיל ב .לקמן : 0חולי!
יל .שגת קנו :פסחים נו,:
ג( 1שס[ ,ג( שנת קלו .חולין
נא ,:ד( ןמוספחא ס״א[,
ו( חולין סל,.
ה( ]לעיל
ו( ]לעילג,[:ת(ס״א מוקצה
הבאה לנכי ,נו( נס״א טסף:
אלא גשר ,י( ]לקמן ו .ן,
ג( ולעיל ג ,[.ל( דהיינו
שקליפחה קשה ,מ( גמורות
שאינם מעורות ,נ( עיין
גרש״ל ורש״א,
תורה אור השלם
. 1כיל הולך ע ל גחון וכל
הולך ע ל ארבע עד כל
לכל
רגלים
מרבה
השרץ השךץ על הארץ
ל א תאכלום כי שקץ
ויקרא יא מב
הם:
הגהות הב״ח
) (6רש״• ד״ה מוכן וכר
מוקצה לגבי כלכיס כצ״ל
נמחק:
בהא
ותינח
)ג( תום׳ ד׳ה השחא וכו׳
לתנן
לכלבים
מוכן
מחשכי!:
גליון הש״ם
תום׳ דייה ביצים וכוי
גדילה
שהיא
מפני
שיטה
עיי
באיסור.
מקובצת נ״ק מו ע״א ל״ה
מ״ט:
מוסף רש׳׳י
מחתכין את הדלועין.
התלושין ,ומיהי סתמן לאו
למאכל נהמה קיימי אלא
לאדם ; ש ב ת קנו (.ולא
אמרינן מוקצין הן לכהמה
דמאכל אדם הן ;שם קנה(:
וצא אמדנן טירחא דלאו
צורך הוא ) ל ע י ל ב .(.ואת
הנבלה לפני הכלבים.
ובין
היום
שנתנבלה
השמשות היתה עומדת
לאדס ואפילו הכי מחתכין
ואע״פ
ק1וי>
ישבת
לבין
בשבת,
שגתנבלה
השמשות לא היתה עומדח
לאכילת כלבים ,אפילו הכי
שרי ,דלית לן מוקצה נשבח
)לעיל נ . ( .לפי שאינה
אחמול
המוכן.
מן
כשקדש היום לא היחה
כלבים
למאכל
עומדמ
!חולי! י ד ! .עגל ש נ ו ל ד
ביום ט ו ב מותר .ואינו
מוקצה שהרי בין השמשוח
נמי היה מוכן אגב אמו
)שבת
קלו
וכעי״ז
קנ.:.
חולי]
ביצה פרק ראשון
מסורת הש״ס
ביצה
ז.
] (6תוספתא ס״א[ ,דפחיא .כמו דפעיאה .הנולדים מן החרנגולח חיה שפועה בלידתה :פשיטא .דמקח טעופ הוא דהא בהדיא אמר ליה דפחיא :דצריבן.
ב( בכורות ח ,.ג( ]בבכורות לשון מבושלות כל צרכן כמו צרבת )ויקרא יג> כרה ובשול :ונפקא מינה .בין מאן דבעי להו לאכילה בין מאן דבעי להו לאפרוחים :למיהבא
איתא יולל וכן בכל נולד
להכא איתא שס יולל[ ,ליה דביני ביני .להחזיר לו דמי מעלה שבין ביעי דפחיא לביעי דשחוטה .ואי בעי להו לאכילה אין המקח בטל דהא בני אכילה נינהו אלא
ד( ]צ״ל רבא עיין בב׳׳ק עב שאלו יפיס מהם ויחזיר לו דמי מעליותן :קא משמע לן .רבי אמי דסתס מאן דבעי ביעי דפחיא לאפרוחים בעי להו ואין אלו שרן לו
ע״א וכן הגיה בעל סלה׳׳ל[,
כלום :דדכרא .שילדתן פרנגולפ
ה( ]עי׳ ישעיה מ 3עירונין
הקרקע
מן
נחחממה
ולא
מחרנגול
ומצא בה ביצים גמורות וכו׳ ד׳
עה ,[:ו( ]ססחיס כב,[.
דפחיא למאן יהבו ליה ביעי דשחוטה אתא
ז( ]ייקרא ([ ,ח( ןשס[ ,לקולטן בלא זכר :דספנא מארעא.
היו
אומר אם
יעקב
לקמיה דרבי אמי אמר להר מקח טעות הוא
ט( 1שס יז[ ,י( ]אחרי פרק
מחחממח בקרקע ויולדח ביציס
מעורות בגידין אסורות .תימה כיון
יג[,
והדר פשיטא מהו דתימא האי לאכילה קא
ואותן ביצים אין מגדלוח אפרוחים:
דגמורות כיצד היו מעורות ופירש
בעי להו והאי דקאמר דפחיא משום דצריבן
ספנא .קולטת ביצים כשמתעפרת
הקונטרס דגמורות קאי אחלמון אבל
למאי נפקא מינה למיתבה ליה ביני ביני
בקרקע .ובסמוך לקמן אמר כל היכא
לא נתקשה עדיין השפופרת מבחוץ
הגהות הב״ח
קמ״ל ההוא דאמר להו ביעי דדכרא למאן
) (6רש״• ד״ה וכי חימא דאיכא זכר לא ספנא מארעא כלומר
רק הקרוס על בן קאי רבי יעקב
לעני) טומאה נמי נגזור :אינה קולטת ביצים מן הקרקע אלא
ביעי דדכרא למאן יהבו ליה ביעי דספנא
וקאמר אם היו מעורות ולפי הספרים
מן הזכר .ואינו אלא לשון שפוני
מארעא אתא לקמיה דרבי אמי אמר להו
דלא גרסי גמורות ניחא והכי גרסינן
טמוני חול )לגרים צ ג ( :עם יציאה
ומצא בה ביצים מותרות לאכלן
מקח טעות הוא והדר פשיטא מהו דתימא
גליון הש״ם
רובה נגמרה .ולענין י״ט אתמר
בחלב רבי יעקב אומר כו׳:
האי לאכילה קא בעי להו והאי דקאמר
גפ׳ מן השלל של ביצים.
וחזרה
י״ט
מערב
רובה
יצחה
דאס
דשמעה
עיין מנחות דף ע ע״א
דדכרא משום דשמינן טפי למאי נפקא מינה
תיש׳ ד״ה ביצי נבילות :בתוך מעיה וילדתה בלילה מותרח
למיתבא ליה ביני ביני קמי׳ל ואי בעית אימא מאי עם יציאתה נגמרה עם
שם אמר רכ נמרא דהויא לה כאילו נולדה מאתמול:
םשטי' דרכ .צ״ל רבא.
יציאת רובה נגמרה וכדרבי יוהנן דא״ר יוחנן א י א ביצה שיצאה רובה מערב
סדר הדירו׳ נהקדמ׳ איח כדרבי יוחנן .דאמר לקמן הכי :ואי
די:
בעיה אימא .רב לאפוקי מדר׳ יוחנן יום טוב וחזרה מותרת לאכלה ביום טוב ואיכא דאמר מאי עם יציאתה
אתא ועם יציאתה דקאמר עס יציאת
נגמרה עם יציאת כולה נגמרה עם יציאת כולה אין אבל רובה לא ולאפוקי
כולה ולמעוטי יציאת רובה :מעורוה.
מדר׳ יוחנן גופא חשוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות
לעזי רש״י
מחוברות :נבלה עון« טהור .מטמאה
בשט׳׳א .הכלבה )תפירה
גסה( .קלב״א שורי׳׳ץ.
עטלף.
האוכלה לטמא בגדים שהוא לבוש
בשעת בליעתה ואין לה טומאח מגע
ומשא ובמסכת נדה ) ל ף נא (.ילסינן
לה .והאוכל אחד מן הדברים הללו
ממנה :מן השלל של ביצים .כשהן
כבושין ושלולין וקבועין בשדרה כלומר
האוכל אותם ביצים בעודן מעורין
בגידין :מן הגידין .וקסבר אין בגידין
בנותן טעםי( :שלל .בשט״א כמו שלל
של כובסין )שבת ל ף » ! : cבשר
שנחלש מן החי .לאו נבלה היא :מן
האשכול .מבשר השדרה שהביצים
אדוקים שם :שהמחה אה החלב.
התיך את השומן וגמעו טמא .ובהעור
והרוטב )חולין ל ף קכ (.פרבינן והא
אכילה כתיבה ביה י( ואמר רבי שמעון
בן לקיש הנפש״( לרבות את השותה
והכא כתיב ונפש אשר תאבל נבלה נו(
וכנבלת עוף טהור מפוקס בת׳׳כ׳(:
מאן הנא מן השלל של ביצים טהור.
אלמא לאו בשר הוא דלא כר׳ יעקב:
אלא לעגין אסורא .דאע״ג דלאו
בשר כינהו אסר לה מדרבנן הואיל
וקרובים להיוח בשר ואיכא למגזר
משום בשר בחלב אבל לענין טומאה
לא דלאו בשר נינה ו דלטמו :וכי הימא
לטגין טומאה )א( גגזור .דלטמו
מדרבנן כי היכא דגזרינן לענץ
איסורא :אפושי טומאה הוא .דאיכא
הפסד טהרות :ואפושי טומאה
לאכלן בחלב ר׳ יעקב אומר אם חיו מעורות בגידין אסורות מאן תנא להא
דת״ר האוכל מנבלת עוף טהור מן השלל של ביצים מן העצמות ומן הגידין
ומן הבשר שנתלש מן החי טהור מן האשכול של ביצים מן הקורקבן ובני
מעיין או שהמחה את חחלב וגמעו טמא מאן תנא מן השלל של ביצים
טהור אמר רב יוסף דלא כרבי יעקב דאי כר׳ יעקב האמר אם היו מעורות
בגידין אסורות אמר ליה אביי ממאי דלמא עד כאן לא קאמר רבי יעקב
התם אלא לענין אםורא אבל לענין טומאה לא וכי תימא לענין טומאה נמי
נגזור אפושי טומאה הוא ואפושי טומאה מדרבנן לא מפשינן ואיכא דאמרי
מאן תנא מן האשכול של ביצים טמא אמר רב יוםף ר׳ יעקב היא דאמר
אם היו מעורות בגידין אסורות א״ל אביי ממאי דאשכול מהנך דתליא
באשכול דלמא אשכול גופיה וכי תימא אשכול גופיה מאי למימרא מידי
דהוה אקורקבן ובני מעיין דאע״ג דבשר נינהו כיון דאיכא אינשי דלא אכלי
איצטריך לאשמועינן הכא נמי כיון דאיכא אינשי דלא אכלי איצטריך
לאשמועינן ית״ר כל שתשמישו ביום ״נולד ביום כל שתשמישו בלילה נולד
בלילה כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה נולד בין ביום ובין בלילה כל
שתשמישו ביום נולד ביום זו תרנגולת כל שתשמישו בלילה נולד בלילה זו
עטלף כל שתשמישו בין ביום ובין בלילה אדם וכל דדמי ליה אמר מר כל
שתשמישו ביום נולד ביום זו תרנגולת למאי נפקא מינה לכדרב מרי בדיה
דרב כהנא דאמר רב מרי בריה דרב כהנא בדק בקנה של תרנגולין מערב
יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת והלא
בדק אימר לא בדק יפה יפה ואפילו בדק יפה אימר יצתה רובה וחזרה הואי
וכדר׳ יוחנן איני והא אמר ר׳ יוסי בן שאול אמר רב בדק בקנה של תרנגולת
מערב יו״ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורח התם
בדםפנא מארעא אי הכי דרב מרי נמי אימא מארעא ספנא בדאיכא זכר
בהדה בדאיכא זכר נמי אימא מארעא םפנא אמר רבינא גמירי כל היכא
דאיכא זכר לא םפנא מארעא ועד כמה אמר רב גמרא משמיה *יידרב כל היכא
8
ב
ג
ג
דשמעה
מדרבנן לא מפשינן .ואע״פ שגזרו בטומאות במקומוח הרבה ליכא למימר הכא נמי נגזור דלא ניחא לן דלפשו בטומאות :ואיכא דאמרי.
דאשכול דסיפא הוה משמע ליה לרב יוסף ביצים המעורות בגידין ושלל הוה משמע ליה שאינן מעורות כל כך כמו אותן הגמורות קרובוח לבא בהן
קליפה הלבנה שאינם דבקוח יפה אלא מעט :מאשכול גופיה .בשר הדבוק בשדרה והביצים אדוקין בו :נולד ביום .נקבוחיו יולדוח ביום:
עטלןו .קלב״א שור״ץ בלע״ז :מערב יום טוב .בין השמשות דשוב לא ילדה אלא בלילה :השכים .קולם עלות השחר .והאי דנקט בדק רבותא
קמ״ל דאע״ג דבדק ולא מצא דליכא למחלייה בנולדה בחול אפילו הכי מותרת דסמכינן אברייתא דקחני כל שתשמישו ביום נולד ביום והא
ודאי לא ילדחו בלילה :אימר יצהה רובה וחזרה הואי .ואע״ג דמילתא דלא שכיחא היא מגו דפשיטא לן דאינה יולדח בלילה חלינן בה:
בדםפנא מארעא .והיא יולדת אף בלילה :אי הכי .דיש יולדת בלילה :דרב מרי .היכי שריא אימא מארעא ספנא וילדה בליל יום טוב:
דשמעה
עין משפט
נר מצוה
מ י א טוש״ע א״ח סי׳
פ ק ע סעיף ו:
מ ה ב מיי׳ פ״ג מהל׳
שאר אכות הטומאה
הלכה י:
מ ט ג טוש״ע א״ח סי׳
חקיג סעיף ו:
רבינו חננאל
הפעיא למאן ,והבו ליה
ביעי דשחוטה ,ואמר ר׳
אמי מקח טעות הוא
והדר .ואמרינן פשיטא,
מהו דתימא האי לאכילה
בעי להו ,והאי דקאמר
דפע־א משום )דצריכין(
למאי
]דצריבן[ טפי,
נפקא מיגה למיתבא ליה
הביני ביני ,קמ״ל .ההוא
ד א מ ר ביעי דדיכרא ל מ א ן ,
והכו ליה ביעי דספנא
מארעא ,וא״ר אמי מקח
טעות הוא והדר .א י כ א
ראמרי מ א י עס יציאתה
נגמרה ,עם יציאת כולה
אין .עם יציאת רובה
לא .ולאפוקי מדר׳ יוחנן
שיצאחה
ביצה
דאמר
רובה מערב יום טוב
וחורה מותרח לאוכלה
חשוחט
תניא
ביו״ט.
תרנגולת ומצא כח ביצים
גמורות מותרות לאוכלן
השוחט
גופא
ביו׳יט.
את תתרנגולת ומצא בה
ביצים גמורות מותרות
לאוכלן בחלב .ר׳ יעקב
אומר אם היו מעורות
בגידין אסורות .פירוש,
כלומר בשר הם .והתניא
האוכל מנבלת עוף טהור
מן השליל של ביצים מן
העצמות ומן הגידים ומן
הבשר שנתלש מן ההי
טהור .הנה השליל של
ביצים אע״פ שהוא מעורה
כלומר
טהור,
בגידים
אינו בשר .ואוקימנא דלא
כר׳ יעקב .אכל האוכל
מן האשכול של ביצים
ומן הקרקכן ומבני מעים
או שהמחה את החלב
וגמעו טמא ,ופשוטה היא.
אפושי ,פירוש להרבות.
ת״ר כ ל שתשמישו ביום
תרנגולת.
ביום,
יולד
יולד
בלילה
תשמישו
בלילה ,עטלף .תשמישו
בין ביום בין בלילה יולד
בין ביום בין בלילה,
אדם וכל מילי .למאי
נפקא מינה לכדרב מארי,
דאמר בהק בקינה של
תרנגולים מעיו״ט ולא
מצא בה ביצה ובשחר
השכים ומצא בה ביצים
מותרות ,אימר יצתה רובה
וחזרה הואי ,וכר׳ יוחנן.
איני והאמר ר׳ יוסי בן
שאול אמר רב בדק כקינה
של תרנגולת מערב יום
טוב ולא מצא בה ביצה,
ובשחר השכים ומצא בה
ביצה אסורה .ואוקימנא
התם בהספנא בארעא.
א מ ר רבינא גמירי כל
היכא דאיכא זכר ואפילו
בחצר אהדת ושמעה קליה
ביממא לא ספנא מארעא.
עין משפט
נר מצוה
ז:
ביצה פרק ראשון
ביצה
מסורת הש״ם
נ א ב טוש׳׳ע א״ח סי׳ דשמעד! קליה ייטמא .ובלילה משמיעין קולס למרחוק יוחר
דשמעה קליה ביממא .שהקול אינו נשמע ביום כבלילה :עובדא.
שקיג סעיף י:
מביום ולא נקט בלילה משוס לחשמישו ביום:
לבדק מעי׳׳ט ולא מצא והשכים ומצא ולא היה תרנגול זכר עד ששים
נ א ג מיי׳ פי״א מהל׳
ד( חולץ ]לא [.פג :ע״ש,
לו
שיש
לבר
ביצה
והא
וא״ח
הואי.
מאתמול
אימר
בדק
לא
כי
מברא.
הביצה:
את
והתיר
התרנגול
על
מרי
רב
וסמך
בתים
רוצח הלכה ם טור
ה( רש״ל מ״ז] 0 ,סוכה ה,[:
י׳׳ר סי׳ קיו ןרב אלפס ע״ז
ו( ]שנת על ,[:ח( ]צ״ל
מחידן )א> א״כ ססקא לחומרא ר״ל רשאני הכא משוס לגס
גשר :מיצרא .חבל קשור בראשי שחי יחלות אחת תקועה בשסת
ראשון[ ,מ( ]ועי׳ חוסי יומא
פ׳׳נ דף שמ .ונרא״ש שס כי ספנא מארעא שטח ליוללת ביוס
הנהר מזה ואחח חקועה בשפח
עט :ל״ה לומר[ ,י( ןצ״ל
סי׳ יג[:
נ ב ד מיי׳ םי׳׳ד מהל׳ יותר מכלילה :לומר לך שיעורו
הנהר מזה ועץ קצר מוטל לרוחב
חמץ[ ,כ( ]צ״ל שאיר[,
דשמעה קליה ביממא עבד רב מרי עובדא
שחיטה הלכה יד סמג של זה לא בשיעורו של זה .פירש רש״י
הנהר ועוברין בו בלוחק על ילי
א ע ד שתין בתי ואי איכא נהרא לא עברא
עשין סד טור ש״ע י״ד סי׳ ראי לא כתב שאור הייתי אומר ליו
במאי
ועוברין:
בחבל
שאוחזין
כח סעיף ה:
ואי איכא מברא עברא ואי איכא מיצרא לא
נ ג ה מיי׳ פ״ב מהלכות לבא מן הלין להיות כנלון ולוקא
אוקימהא .ללרבי יוסי ב״ר שאול :תורה אור השלם
במאי
אמיצרא
ועברא
עובדא
הוה
עברא
.1מעות יאכל את
י״ט הלכה ית סמג בככותבת וא״ת מכלן לשיעור חמץ
אימא מאהמול הואי .לכיון לרובא
לאדן עה טיש״ע א״ח סי׳
שבעת הימים ולא יראה
אוקימתא בדםפנא מארעא מאי איריא בדק
בככותבת אימא כביצה או כשיעור
ביממא יללן אי לא בלק תלינן ביממא:
ל ף חמץ ו ל א יראה ל ף
תצח סעיף יד:
ב
דרבי יוחנן לא שכיחא .הלכך
אחר ופ״ה רהלכתא גמיד לה להוי כי לא בדק נמי כי לא בדק אימא מאתמול
ש א ר בכל גבלף:
שמות יג ז
ככותבח ולא נהירא לא״כ קרא למה
בלאיכא זכר כיון לקים לן לאינה
הואי אי הכי כי בדק נמי אימא יצתה רובה
. 2ואיש איש מבני
הואיל
לי ע״כ נראה פירוש יז>)אחר(
יוללת בלילה חלינן כרבי יוחנן אבל
רבינו חננאל
וחזרה היא וכדר׳ יוחנן דרבי יוחנן לא שכיח
ישךאל ומן הגר הגר
ע ב ד רב מרי עובדא עד וילענא לשיעורו של זה לא כשיעורו
בלספנא מארעא לילל בלילה שכיח
בתוכם א ש ר יצוד ציד
ואמר רבי יוםי בן שאול אמר רב נ האי תומא
טפי מיצחה רובה :סומא שחיקא .חיה או עוף א ש ר יאכל
שיתין בתי ,ואי איכא של זה נוקיס ליה שיעורו כלאשכחנא
שחיקא םכנתא לגלויא :בית שמאי אומרים
נדזרא לא עברא כוי .אייר
ושפך את דמו וכסהו
בעלמא גבי יוס כפור )יומא דף עט.
שימין שחזקין :לגלויא .הנחש שותה
רב
שאול א מ ר
יוסי ב ן
ויקרא יז יג
בעפר:
א
א״כ
דב״ש
טעמייהו
>מאי
בכזית:
שאור
ממנו אם מוצאו מגולה ומטיל בו
האי תומא שחיקא סכנתא
ושם( להוי בככותבתט(:
שמאי
לגילויא .ב י ת
לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור ואנא
שיעורא
ארס :אם כן .לחל
א ו מ ר י ם ש א ו ר ב כ ז י ת דאמר דבי זירא פתה הכתוב
להכי
כוי.
זה
של
שיעורו
לתרוייהו:
בכזית
קשה
חמוצו
שאין
חמץ
ומה
אמינא
בהמץ
ופייס
בשאור
הגהות הב״ח
ו ח מ ץ ככותכת ובית הילל
לא יליף שאור מחמץ משום לחמץ
שאור שחמוצו קשה לא כל שכן שאור דכתב
)א( תום' ד״ה כי לא וכו׳
א ו מ ר י ם ז ח ו ז ה ב כ ז י ת .וכו׳ ובית הלל סכרי ילפינן ביעור
שאור
איזהו
תוספתא
מתירין ה ו א אס ק :
בככותבת ל ל א תימא ליו לבא מן הלין
המחמיץ אחרים ,ואיזה מאכילה .ואס תאמר למה ליה צריכותא
רחמנא למה לי לומר לך שיעורו של זה לא
להיות מלון ושאור נמי בככותבת
חמץ שנתחמץ מאחרים .ללעיל הא ילענא שפיר ]לחמץ[
כשיעורו של זה ובית הלל צריכי דאי כתב
להכי כתביה בהליא לשעורי בשיעורא
מאימתי קרוי שאור בכזיח מהכא וי״ל שלא תטעה לומר
דחמוצו
משום
אמינא
הוה
שאור
רחמנא
משיפסל מלאכול הכלב.
גליון הש״ם
זוטא ושיעורא רבא .ולהט נקט כותבת
מתני' ה ש ו ח ט ח י ה א ו הואיל וחלקן הכחוב בשני לאוין ולא
י־ש״י ד״ה שיעורו של זה
קשה אבל חמץ דאין חמוצו קשח אימא לא
לבהט הוי יתובי לעתא כלמפרש
ע ו ף ב י ו ״ ט כוי .ואקשינן יראה לך '()שאור( ולא יראה לך
כוי רלא תימא דיו .וכעין
צריכא ואי כתב רחמנא חמץ משום דראוי
וכי ביח שמאי ישחוט
טעמא ביומא )דף עט (.אי
נמי זה כ׳ רש׳׳י ננ׳׳מ דף לכ
ל>)חמץ( ודאי אין שיעורן שוה לזה
לכתחילה קאמרי ,דקתני
ע׳׳א ד׳׳ה לומר לך:
שיעודן הלכה למשה מסיניי( :לית
לאכילה אבל שאור שאין ראוי לאכילה אימא
םיה הילל אומרים לא בככותבח וזה בכזיח קמ״ל הצדכתות
להו דרבי זירא .בתמיה והא קרא
לא צריכא ובית שמאי לית להו דרבי זירא
ישחוט .ופרקינן הא דקתני וא״ת הואיל ואית להו הצדכתות למה
לא ישחוט לא יכסה הוא.
בהליא כתיב :פחח הכהוב בשאור.
וכך היא הצעה של משנה ,להו דר׳ זירא י״ל לא הייתי משים
וסיים
בשאור
הכתוב
פתח
זירא
רבי
דאמר
מוםף רש״י
שאור לא ימצא בבתיכם )שמות יכן:
כרת:
ביה
דכתיב
בחמץ
אלא
כרת
אמרו בית שמאי אם שחט
בחמץ לומר לך זהו שאור זחו חמץ לענין
ש י ע ו ר ו ש ל זה לא
וסיים בחמץ .ט כל אוכל ןמחמצת[
דאיעבה ,יכסה לכתחילה.
בעפר
כ ש י ע ו ר ו ש ל זה .על
אכילה כולי עלמא לא פליגי כי פליגי
ואמרי בית הילל לא יכסה.
והוה ליה למכחב ט כל אוכל שאור
כרחך לחמן נסיש מכזית
ודחינן להאי פירוקא,
ולהכי כתנ שאור ,לאי לא
מדקתני סיפא ומודים לענין ביעור בית שמאי םברי לא ילפינן ביעור מאכילה ובית הלל םברי כר להא אתיא עונשו עם אזהרתו:
כתכיה וגמר מחמץ הוה
ביעור
לענין
מחלוקת
חנינא
בר
יוםי
א״ר
נמי
אתמר
מאכילה
ביעור
ילפינן
בדקר
שאם שחט שיחפור
זהו שאור וכוי .כזה כן זה :למנין
אמינא ליו לבא מן הדין
מכלל
ויכסה,
אכילה כולי טלמא לא פליגי .לאפילו
דרישא אבל לענין אכילה דברי הכל זה וזה בכזית תניא נמי הכי 1ולא יראה לך
להיות כנלון ולא מיחיינ
ופריק
הוא.
לכתחילה
עליה אלא בשיעורא רבה,
ג
נ
ב״ש מולו לחמץ חייב בכזית כשאור
רבה פירוק אחר ,דהאי ׳)שאור( ולא יראה לך י)חמץ( זהו מחלוקת שבין בית שמאי וב״ה שב״ש
רחמנא
כחביה
להכי
דקאמר השוחט,
באטלחו וכלל׳ זירא אבל לביעור
לאילו
אכזית,
לחיוכיה
כלומר אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת וב״ה אומרים זה וזה בכזית :השוחט
שבא
לשהוט
הרוצה
בפחוח מכזית ליכא למימר,
לב״ש לא השוו מלאיצטדך קרא
אומרים
כ־צה
לימלך
חיה ועוף ביו״ט וכו׳ :חשוחט דיעבד אין לכתחלה לא אימא םיפא וב״ה
ללא חהא ראיה חמורה
למכתבינהו לתרוייהו לא יראה לך
לו ,בית שמאי אומרים,
מאכילה ,לסחס אכילה
אומרים לו שחוט מקודם אומרים לא ישחוט מכלל דת״ק סבר ישחוט הא לא קשיא לא ישחוט ויכסה
חמץ ולא יראה לך שאור לא ילפינן
בכזית ,על כרחך החמור
ואח״כ חפור וכסה .ובית קאמר אימא סיפא ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה מכלל דרישא לאו
בכזית והקל ביוחר מכזית
למימר כי היט מאכילה השוה
הילל אומרים לא ישחוט
!יוחא עט .(:ובית ה ל ל
כוי .ואסיקנא דכ״ע אית דיעבד הוא אמר רבה הכי קאמר השוחט שבא לימלך כיצד אומר לו ב״ש
הכחוב אכילת חמץ לביעור שאור אף
צריכי .לחד מחבריה לא
להו דר׳ וירא
למלאיצטדך
לביעורו השוה לו
דאמר אומרים אומר לו שחוט חפור וכםה ובית הלל אומרים לא ישחוט אא״כ
יליף )פסחים ה• .:אבל
בשחיטת חולין ,השוחט
למכתבינהו יש חלוק בשיעורן :תניא
ראוי
שאין
שאור
צריך שיתן עפר למטה היה לו עפר מוכן מבעוד יום רב יוםף אמר ה״ק השוחט שבא להמלך כיצד
אחי
ללא
לאכילה.
וישחוט עליו ואח״כ אומר לו ב״ש אומרים אומר לו לך חפור שחוט וכסה וב״ה אומרים לא ישחוט נמי הכי .לבביעור הוא לפליגי ולא
למיכליה !ישם בג .:.צריך
יבסהו בעפר מלמעלה,
באטלה :השוחט דיעבר .לאי שחט
שיתן עפר למטה .עפר
ובהא פליגי ,רכה סבר אי אא״כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום א״ל אביי לרב יוסף לימא מר ורבה
משמע אבל לכתחילה לא שרו ליה
תיחוח ולא על קרקע קשה
איכא עפר מוכן מאתמול
למטה ישחוט ,ואם לאו בדרבי זירא אמר רב קא מפלגיתו דא״ר זירא אמר רב יייהשוחט צריך שיתן
!חולי! פג:׳ דאס הקרקע
בית שמאי לשחוט אא״כ יש לו
קשה לא מיקד עפר !שם
2
לא יחפור ויתן עפר עפר למטה ועפר למעלה שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר עפר לא
עפר מוכן חיחוח :מכלל דת״ק סבר לא .!:ע פ ר לא נאמר
למטה כדי שישחוט עליו,
היישינן דלמא ממליך ולא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה
אלא בעפר .עפר משמע
ישחוט .בתמיה והא השוחט קאמר:
ללא בעי עפר אלא בכיסוי,
הא לא קשיא .לא ישחוט לב״ה
שחיט ואתי למיעבר .ורב דמר אית ליה דרבי זירא ורבה לית ליה דרבי זירא א״ל בין לדידי בין לרבה
בעפר משמע כילו עטוף
•וסף אמר הא עדיפא ,דאי
אכסוי לחוליה קא מהללי והכי קאמר
בעפר תיחוח !שם פג1:
לא שרית ליה למיהפר,אית לן דרבי זירא והכא בהא קא מפלגינן רבה סבר אי איכא עפר למטה
משמע כולו טמון בעפר
זמנין דלית ליה עפר מוכן
לא יגמור מעשה השחיטה להיינו
משמחת אין אי לא לא חיישינן דלמא ממליך ולא שחיט ולדידי ז>)אדרבה( הא
!שם לא.;.
•אתי לאימנועי
הכסר :לא ישחוט ויכסה .אע׳׳פ
•ו״ט .ו ק י י מ א לן כבית עדיפא דאי לא שרית ליה אתי לאמנועי משמחת יום טוב :ומודים שאם
ששחט לא יגמור :השוחט שבא
הילל דאמרי לא
ישחוט שחט שיחפור בדקר ויכסה :אמר רבי זרקא אמר רב יהודה י׳ והוא שיש לו
עפר
אא״כ היה לו
לימלך .אע״ג להשוחט לעלמא ליעבר
ם
י
ד
ו
מ
ו
מוכן וכ]ד[רבה.
דקר נעוץ מבעוד יום והא קא עביד כתישה אמר רב חייא בר אשי אמר רב
על כלחך הכא לכחחלה השוחט שבא
א( ]יומא עט ,[:נ ( ן5.״ל
חמןן,
s
צאם
ש ח ט שיחפור ב ד ק ר
׳ י כ ס ח .פירוש דקר כמין
חד וכמין נגר .ואוקמח
־ב יהודה והוא שיש
.ר דקר נעוץ מאתמול.
ונעץ
הואיל
פירוש,
־־קר מבעוד יום ,הוה
־ יה מוכן( .ואקשינן והא
כלומר
כתישה,
נביד
:שסומך על הדקר מכתש
כדכתיב
העפר,
*ת
•ןם תכתוש את האויל
1
1
בעפר
לשחוט )בהמה( ובא לימלך לנו מה
יעשה אם ישחוט אס לאו הואיל ואין לו עפר תיחוח ב״ש אומרים כוי :רב יושן* אמר כוי .ולקמיה מפרש במאי קמפלגי רבה ורב יוסף אליבא
דב״ש :בטפר .משמע שהוא נבלל וטמון בעפר קודם הכסוי :וכסהו טפר .הוי משמע דלא קסיד אלא אכסוי :איה לן דר׳ זירא .ובעינן עפר
למטה והכי קאמר רבה אס יכולין לומר לו שחוט מיד שיש לו כבר עפר למטה שרינן ליה אבל אם אנו צריכין לומר לו חפור תחלה לא נחיר לו:
דלמא .לאחר חפירה ממליך ולא שחיט נמצא שחופר בחנם :הא עדיפא .דלא תגזור הט :והא קא עביד כהישה .לרב יהודה פ ד ך דאמר והוא
שיש לו דקר נעוץ אלמא דטעמא דמתניתין לאו משוס דאתי עשה דוכסהו בעפר ודחי את לא תעשה כל מלאכה אלא משוס דכבר חפור ועומד
הוא והא קא עביד כתישה שעדיין רגבים מדובקים הס ואינן ראוין לכסוי אלא אס כן כותשן וכותש תולדה דטוחן הואי( ומלאכה היא:
והא
:מכתש .ואמר רב בעפר תיחוח ,כלומר עפר מת שאינו מכתש .והא עכיד גומא ,כלומר מש-תלוש הדקר נעשית גומא .ופרקינן מתני׳ כר׳ אבא דאמר בחגיגה פרק ראשון החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה.
0
ןצ״ל
שאול[,
מסורת הש״ם
ח.
ביצה פרק ראשון ביצה
בעפר תיחוח והא קא עביר גומא .תימה למשמע לשייך
א( שנח עג :חגיגה י ,.והא קא מכיר גומא .וחייב משוס בנין :פעור עליה .כלמפרש
גומא אף בעפר תיחוח ובשבת סרק כירה <לף לנו.
נ ( שכח ג ,.ג( חולץ עט :פג :טעמא בפ״ק לחגיגה י( לטון לאינו צדך אלא לעפרה ולא לגומא
ןנכוריס פ״נ מ״ט[ ,י ( ןלף
י ,[.ס( ןצ״ל רנה[ ,ו( ןצ״ל אינו בונה ולא חולש אלא מקלקל ובל המקלקלים פטודם :מאן שס> אמד״ אין טומנין ביצה בחול »()ל (3אמל גזרה שמא יטמין
ברמן )0ור׳ זירא( אמר גזרה שמא יזיז עפל ממקומו י(מאי
ורב יוסף[ ,ו( ופרש״י שס דהר שמיה .לקאמר שאפר כד למשמע ליהיב טעמא למילתיה
בינייהו איכא בינייהו עפר חיחוח
משוס לקא עניל גומא ,ללעיל :שהוסק ממרב י״ע .מאתמול
(Pןהלקר כצ״ל[ ,מ( ]יעי׳
פירוש למ״ל שמא יממין ברמץ איכא
חוס׳ ססחיס מז :ל״ה לעתיה עלרה לכל מילי :אבל הוסק
א בעפר תיחוח והא קא עביד גומא כדר׳
למגזר אבל למ״ל שמא חיז אין באן
כמישה ניו״ט[ ,י( והיט ביו״ט .לליכא למימר לעתיה עלרה
אבא א>דאמר ר׳ אבא בהחופר גומא בשבת
משוס שמא יזיז ר״ל להתם מיירי
קאמר רנה הכא כצ״ל ,מאתמול אסור :ואם ראוי לללוס בו
כ( ]ועי׳ פוס׳ שס מו .ר״ה
ואינו צריך אלא לעפרה פטור עליה :שאפר
שכל המקום סביב עפל תיחוח
כ׳׳ש[ ,ל( ]ישם נל״ה גריפמ .ביצה .שיש עליין רמץ חס :מוסר.
כירה מוכן הוא :אפר כירה מאן דכר שמיה
וכשמגביה הביצה אז נופל הקרקע
יע״ע מיס׳ לקמן לא :ל״ה למאתמול בעולם עצים היו מוכנים
אמר רבה הכי קאמר ואפר כירה מוכן הוא
ואין ניכר באן שיש גומא אבל הכא
אמר ר זירא[ ,מ( ]עי׳ תוס׳ להסק ולבשל ולצלות ועולנו בתשמישו
שנת קכ :ר״ה א׳׳ה[,
נ
מייד שהוא קשה סביב והעפר חיחוח
זה ואיילי לחזי להסוכי ביה מילי אמר רב יהודה אמר רב ל א שנו אלא
באמצע וא״כ כשמגביה )א( ח()הביצה(
לצלייח ביצה שקיל ליה נמי ומנח ליה
שהוםק מערב יו״ט אבל הוםק ביום טוב
נכרת הגומא :ואינו צריך אלא
על הלם :הכניס מפר .הרבה
הגהות הב״ח
אםור ואם ראוי לצלות בו ביצה מותר
לעפרה פטור .משום מ( להר מלאכה
)א( תום' ל״ה כעפר וכו׳ במקום אחל לצורך גנחו או לצולך
תניא נמי הכי כשאמרו אפר כירה מוכן הוא
שאינה צדכה לגופה ופטור עליה
כשמגביה העפר גיכרת חורבחו לשוטחן בהן מותר לכסות
לא אמרו אלא שהוסק מערב יו״ט אבל הוסק
הגומא:
ותימה לא״כ פטור אבל אסור
בו לכל זמן שהוא צבור לעתיה עלרה
ביצה
בו
לצלות
ראוי
ואם
אסור
טוב
ביום
לכתחלה ר״ל למשום שמחת י״ט מוחר
לכל צלטו :מהגיס אדם מלא קופהו
עפר .בסתם ונוחנו במקום אחל מותר י הכנים עפר לננתו ולחורבתו מותר
אפילו לכתחלה וא״ת אס כן למה לי
מוסף רש״י
לקר נעוץ וי״ל למ״מ בעינן שיהא
ועושה בה כל צרטו ולא אמדנן
לכסות בו ״ואמר רב יהודה המכנים אדם
החופר ג ו מ א בשבת.
מוכן מערב יוס טוב :הכי קאמר
נינה ננין הוא ,ואס אינו בטלה לה לגבי קרקע הבית איילי
מלא קופתו עפר ועושה בה כל צרכו דרש
צריך לה אלא ליטול
ואפר כירה מורן הוא .ותימה
את לזוטרא :והוא שיחד לה כוי .ולא מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה י והוא
לאמרי׳ בפרק כסר הלם )חולין לף
העפר ,אף על פי שהנני! שטחה למוכחא מילתא ללצרטו קא
נגר איגו חיינ משוס נוגה
שייחד לו קרן זרת מיתיבי ״׳כוי אין שוחטין
פח :ושם( ב״ש אומרים אין מכסין
)חגיגה י (.ואין כאן משוס בעי לה .ובעפר חיחוח קאמר שאינו
אותו ביו״ט ואם שחטו אין מכםין את דמו ואי
באפל לאפר לא מקרי עפר והיכי
ננין נניס ,לקלקול הוא מחוסר לא חפירה ולא בחישה אלא
איתא לכםייה כדרב יהודה ולטעמ 7לכסייה
׳(קאמר הכא לאפר מוכן הוא לעשות
ולזריעה נמי לא חזיא ,אנל הכנה :כוי .ספק חיה ספק בהמה:
אס היה צריך לה חייב
באפר כירה או בדקר נעוץ אלא דלית ליה כסר לכ״ע להא קתני ליה גבי ושרן
משוס בונה :ש ב ת ע ג . 0אין שוחטי! אוהו ביו״נו .משוס לשמא
מכניס אדם
במתני׳ וי״ל למלתא להכא באפי נפשה
מלא חיה הוא וצריך כסר והוא אינו יכול
הכא נמי דלית ליה אי הכי מאי איריא ספק
קאמר רבה כלומר ואפר הכילה מוכן
קופתו עפר .לכסומ בו לכסותו ביו״ט כלקחני :ואם שחטו
אפילו ודאי נמי לא לא מבעיא קאמר לא
צואה ורוק ומערה העפר
הוא לענין טלטול שאר לבדם כגון
בביחו לאח וניטלו ממיד אין מכסין אה דמו .לשמא בהמה
מבעיא ודאי דלא לשחוט אבל ספק אימא
לכסות בו צואה וכיוצא בו אבל לא
לכל צרכיו :שבת נ .!.והוא הוא ואין בו מצות כסוי ואין מטלטלין
משום שמחת יו״ט לשחוט ולא לכסייח קמ״ל
קאי אכסוי ללעיל כלל א״נ י״ל להתם
שייחד ל ו קרן זוית .העפל לכך :ואם איתא .ליש עפל
להד כמוכן ועומד לכך,
והא
מיירי באפר אוכלין לאינו מגלל צמחין
אגל נחגו באמצע ביתו שמוכן לכל צרכי אלם אפי׳ הוא
הלכך הואיל ואינו מגלל צמחין אין מכסין בו אבל הכא מייד
למלרס רגלים ,הרי הוא בהמה לכסייה :כדרב יהודה .אס
הכניס קופת עפר :ה״ג
באפל עצים למגלל צמחין ואע״פ ללא מקרי עפר מכסין בו לקאמר
בטל לגבי קרקעית הגיח ולטעמיך לכסייה בדקר נעו; או
ומוקצה ואסור <שם( .כוי
באפר כירה .להא בהליא
לבר המגלל צמחין אע״ג ללא אקרי עפר ואי אקרי עפר בשום
אין ש ו ח ט ץ אותו תנא במתני׳ למוכן הוא :אפילו
ודאי נמי .להא כב״ה
מקום אע״ג ללא מגלל צמחין מכסין בו לתניא היה הולך במלבר
ביו״ט .משוס רלמא געי קי״ל לאסד ואפילו ליעבל בלא לקר נעוץ :לא מבעיא קאמר.
כסר ומספק א לא מחלליגן הא לנקט כוי אין שוחטין כל שכן חיה גמורה הטעונה כסוי ואין לו עפר לכסות שוחק לינר זהב ומכסה בו היה הולך בספינה
יו״ט אס שחטו )חולין פג:
והוא אינו יכול ולרבותא אשמעינן כר ולא מיבעיא ולאי :ואץ לו עפר לכסוח שורף טליחו ומכסה בו ופריך אשכחן אפר
ו כ ע י ־ ז שם עט.(:
למקד עפר שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ולכך שורף
והא
טליתו ומכסה בו אלא לינר זהב מנא ליה ומשני לכתיב ועפרות זהב לו )איוב כח( ועל כרחך עפרות זהב ושליפת טלית לא מגללי
צמחים ולכך הוצרך הפסוק לומר למקרו עפר לכל לבר המגלל צמחים מרבינן התם מקרא לוכסהו )יקרא יז> אע״ג ללא אקרו עפר
כגון נסורח של חרשים לקה ונעורת של פשתן לקה ושחיקת כלי מפכוח וא״כ אפל הכילה וחול הלק ונעולת של פשתן וסיל ומגופה
שכתשן מותר לכסות :אמר דכ יהודה לא שנו אלא שהוסק מערכ י״ט וכוי .נראה להט הלכתא להא מייתי ליה סייעחא מברייתא
ועול לליכא מאן לפליג לאפי׳ ל״ש מולה להאי להוסק בי״ט להוי נולל גמול למעיקרא עצים והשתא אפר והויא כמיא בעיבא מבלע בליעי
)עירובי! ל ף מ ה ( :׳ ( למולה ר״ש וא״ת ואנו היאך אנו מסלקין אפר הכילה בי״ט לאפות הפשטיל״ה אע״ג שאין ראוי לצלות בו ביצה ואומר
הר״ר יצחק למוקצה אינו אסור לטלטל בי״ט בשביל אוכל נפש ושמחת י״ט וראיה מללקמן פרק אין צלין ) ל ף כח(:ל( ובירושלמי
מפרש להכא מייד בשלא שחט אבל שחט ש ד אע״ג שהוסק בי״ט שלא לעקור מצות כסוי :ואמר הב יהודה מכנים אדם מלא
קופתו עפר וכוי .וא״ת מה בא להוסיף על הברייתא לקתני אפי׳ הכניס לגנתו או לחורבתו וכ״ש מלא קופתו וי״ל ללפי׳ רש״י ניחא
לכשהכניס עפר לגנתו מייד שהכניס הרבה ביחל וכל זמן שהוא צבור לעתו עליו לכל צרכו ואינו בטל אגב קרקע אבל הבא מייד
שלא הכניס הרבה רק מלא קופתו מעט )מפני( עפר וס״ל ליבטל אגב קרקע א״נ י״ל להתס לא מייד רק לכסות בו אבל שאר
צלטו לא והכא אשמועינן להואיל ומלא קופתו עפר עביל בו כל צרכו :ואי איתא לכםייה כדדב יהודה .משמע לקאי אסיפא וכן פי׳
לש״י בסמוך בהליא לקאי אסיפא ועל כלחך צ״ל לקאי אסיסא לאי קאי אדשא מאי פריך לכסייה בלקל נעוץ הא ב״ה סבילא להו
ללכחחילה לא ישחוט וכו׳ ו ט פ ד ך הש״ס ולעביל כב״ש אבל תימה מלפדך בסמוך והא סיפא וכו׳ מכלל לעל השתא איירי בדשא
ר״ל ללעולס קאי אדשא ולא גלסינן בלקר נעוץ אלא גרס לכסייה באפר כירה עול י״ל ללמה שפירש ל״ח לקמן ) ל ף מ :ל״ה אמר
ר״י( ניחא לסירש שמוחלפת השיטה לבית הלל אומרים יחפור בלקר ויכסה וב״ש אומרים לא ישחוט והשתא פ ד ך אליבא לביח הלל:
אי הכי מאי איריא ספק אפי׳ ודאי נמי .תימה מאי אי אמרת בשלמא שייך הכא ״(אפי׳ ט ליחא לרב יהולה שייך להקשות הכא
לכסייה בלקר נעוץ וכו׳ וצריך לשנויי ללית ליה ר״ל להט פי׳ אי אמרח בשלמא ללית ליה לרב יהורה לא קשיא ליה אבדיתא
לאיכא למימר ללית ליה לקר נעוץ ואסר כירה לבני אלם לא שטחי שיש להם לקר נעוץ ואפר כירה שהוסק מעלב י״ט ולרב
יהולה איח ליה שיש לו עפר מזומן לשכיח הוא טפי ומ״מ אין לכסוח כלרב יהולה בעפל לליחא לללב יהולה ואין הלכה כרב
יהולה ואין להקשות מאי אידא ספק וכו׳ הואיל וליתא ללרב יהולה ולקל נעוץ לית ליה להא ולאי איתא ללרב יהולה לענין שמכסה
בו כשהוא ולאי חיה או עוף אבל מה שאמר רב יהולה ועושה בו כל צרכו לא סבירא לן כותיה ולא שרי לכסרי בו כוי אבל כיון
לאיתא ללרב יהולה צדך ליה לשנויי לליפ ליה כל הני ואפי׳ עפל מזומן אין לו ואם בן אפי׳ ולאי נמי:
והא
עין משפט
נר מצוה
נד א מיי׳ ס״ב מהל׳ יו״ט
הלכה יח סמג לאדן
עה נווש״ע א׳׳ח סי׳ תצח
סעיף יד:
נד! ב מיי׳ ס״א מהל׳ שכת
הלכה יז:
נ ו ג מיי׳ פ׳׳ב מהלכות
סמג
יו״ט הלכה יח
שס טוש״ע שס סעיף טו:
נ ז ד טוש״ע שס סעיף
טז:
נ ח ה ו מיי׳ שם ופי כ״ה
מהלכות שכח הלכה
כנ טוש״ע א״ח שס סעיף
יז יסי׳ שח סעיף לח:
נ ט ז מיי׳ פ״ג מהלכות
יו״ט הלכה א נופי״ד
מהלכות שחיטה הלכה ל[
טיש׳׳ע שס סי׳ חצח סעיף
יח ]וטוש׳׳ע יו״ד סי׳ כח
סעיף ג:
רבינו חננאל
פיםקא ואפר הכירה מובן
הוא.
כשאמרו
תניא
כירה
מוכן
א ל א
שהוסק
א ם ל אם
אסור.
ב ו
ל א
ע פ ר
הוסק
ביו״ט
ראוי
מותר.
הכניס
ולחורבתו
לכסות
יהוהה
ר כ
כו.
אמר
מכניס
אדם
מ ל א קופתו
ב ו
מעיו״ט,
לגינתו
מותר
כ ל
והוא
ע פ ר
צרכיו.
ועושה
ואסיקנא
שייחד לו קרן
עליה
ואותכיגן
אין
ש ו ח ט ץ
ואם
ש ח ט ו אין
דמו ,ואם
כדרב
זוית.
מיהא
אותו
איחא
כוי
ביו׳׳ט
מכסין
את
ליכפייה
יהודה ,כלומר כעפר
שהכניס.
ודחינן
ליכסייה
בדקר
באפר
ליה
אמרו
לצלות
ו א ם
ביצה
אפר
הכירה,
נעוץ
אלא
א ח ד מ ה ן
ו ל א דקר
הכירה.
שאין
ל א
עפר
נעוץ ו ל א
אפר
ודאי ל א
ל ו
א ת הדם.
או
דלית
אי הכי אפילו
או עוף
מיבעיא
ולטעמיך
ב מ ה
ישחוט
לכסות
א(ןושנינן
קאמר
א( נ ר א ה
צבי
דלא
וכוי!.
ל ח ס ר וכצ״ל.
ח:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״א מהלכוח
ם
הלכה
יי״ט
סמנ
ג
עשי! לג לח ער:
ם א ב מיי׳ סייג שס הלכה
א טוש״ע א״ח סי׳
מצח סעיף יח:
ג ד מיי׳ שס הל׳ נ
סב
טוש״ע שס סעיף יט:
םג ה מיי׳ שס טוש״ע שם
סעיף כ:
רבינו חננאל
ודייקינן
מדקתני
מסיפא
אם שחטו אין מכסין את
מכלל
דמו,
ליה
דאית
כמת לכסות .ופריק רבה
כירה
אפר
הוא
מוכן
לכסות כו דם של ודאי
ולא דם כוי שהוא ספק
חיה ,מאי טעמא דילמא
אתי למיעבד כתישה .אי
ודאי
הכי
דילמא
ויגזור
נמי
אתי
כתישח.
אפילו
למיעבד
ודחינן
אי
ודאי
כתישה
עבד
שרי ,מאי טעמא אתי עשה
דושמחת בחגך ודחי את
לא תעשה כל מלאכה.
ואקשינן אימור דאמרינן
אחי עשה ודחי לא תעשה,
כגון
מילה
סדין
בצרעת,
בציצית,
או
דבעידנא
דמיעקר לאו מקיים עשה.
לאו בצרעת מנין ,דכחיב
בנגע
השמר
וכל
וגוי,
השמר לאו הוא ,ובקציצת
הצרעת בערלה מתקיימת
המילה
השמיני
וביום
ימול בשר ערלתו שהוא
עשה ,אבל הכא בעידנא
דעקר ליה לאו דלא תעשה
כל מלאכה ,וכתישה היא
בעצמה,
מלאכה
מקיים
עשה
ופרקינן
הא
לא
דכיסוי.
קשיא
לא
בהדי
דכתיש
מכסה,
כלומר
שוחט
וכותש
שותת
והדם
סביבות
הדקר .ואקשינן עוד מכדי
יום טוב עשה ולא תעשה
הוא ,כלומר עשה שבתון
ולאו כל מלאכת עבודה
לא תעשו ,ושמחת א( יו״ט
עשה
הוא,
כלבה
ואין
עשח דוחה את לא תעשה
ועשה .ופרקינן אלא אמר
רבא לעולם כשיש לו אפר
כירה וכיוצא בה ,מיהו הני
הן
מוכנין
לודאי,
מ״ט
דדעתו לודאי ולו הכינו
ואין דעתו לספק ,לפיכך
אין מכסין בו דם הכוי
באפר הכירה .ואזדא רבה
לטעמי׳ דכל מידי דדעתיה
ולו
עליה
הכינו
דאמר רבא הכניס
בו צואה,
לכסוח
שרי,
עפר
מותר
לכםוח בו דם ציפור ,מאי
טעמא דהא לנקוח חצרו
בעי,
כ״ש הכא האיכא
תרתי ניקוי ומצות כסוי.
אבל הכניסו לכסות כו דם
ציפור,
אסור לכסות בו
א( לכאורה נראה פשוט דהך
עשה לקאמרינ! דלחי לל״ת
זייני עשה לטמר הלם וכמו
זפרש׳׳י
ולגט
מינו צ״ע
•עול לא״נ נספק נמי איכא
עשה (י ומציה ליישב.
ביצה פרק ראשון ביצה
והא מדקתני סיפא ואס שחטו וכוי .ואם תאמר אמאי לא
והא מדקהני סיפא כוי .כלומר בשלמא אין שוחמין לרישא איצטריך
כלקאמרח ללא תימא נשחוט משום כבול יוס טוב בלא כסוי אלא
פריך אי ליח ליה פשיטא לאין שוחטין לבמאי יכול לכסות
סיפא לקתני אין מכסין אי ללית ליה חרא מהני לכסות מאי איצטריך
ופירש הקונט׳ לאי קאי ארישא הוה אמינא ללשחוט ולא לכסייה משום
לאשמועינן השתא ולאי אין מכסין ספק מבעיא אלא שמע מינה
שמחת י״ט אלא אסיפא לקחני אין מכסין אי לליח ליה חלא מהני
בלאית ליה ללגבי ולאי מכסין
איצטריך למימר אין מכסין אוחו
ואשמועינן לספק לא וקשיא לן אמאי
השחא ולאי אין אנו מכסין כב״ה
והא מדקתני םיפא ואם שחטו אין מכםין
אין מכסין אי כלרב יהולה אי באפר
לאסלי אפי׳ ליעבל בלא לקר נעוץ
את דמו מכלל א>)דרישא( בדאית ליה
הכילה :מוכן לודאי ואין מוכן לספק.
ספק מבעיא אלא שמע מינה בלאית ליה
עסקינן אלא אמר ״רבה אפר כירה מוכן
קא ס״ל להכי קאמר אע״ג ללעתיה
מלאי מכסין אבל ספק לא והלר
לודאי ואין מוכן לםפק לספק מאי טעמא
לכל מילי הכנסתו מועלת לולאי
קושיא ללוכתין לכסייה כלרב יהולה
ואינה מועלח לספק .וסרטנן וטון
או באפר כירה :סוף סוף יו״ט
לא דקא עביד גומא ודאי נמי קא עביר
ללעתיה עלרה ומשום לאקצה ליכא
עשה ולא תעשה אלא אמד רבא וכוי.
גומא אלא כדר׳ אבא הכא נמי כדר׳
ספק מ״ט לא מכסינן משום לקא
ותימה להכא משמע לרבא לאיפ ליה
אבא אלא ספק מאי טעמא דלמא עביר
עביל גומא בתמיה :אלא כדר׳
עשה ולא חעשה מללחיק נפשיה
כתישה ודאי נמי נגזור משום כתישה ודאי
אבא .ולאי מ״מ שרית כלר׳ אבא
לשנויי ובפרק במה מלליקין )שבח לף
כי קא עביר כתישה אתי עשה ודחי את לא
לאמר לעיל י( מקלקל הוא ופטור
כל :ושס> אמר רבא הוא ולא מכשיריו
את
תעשה אימר דאמרינן ״אתי עשה ודחי
עליה :דלמא קא עביר כתישה
לבלו ולא מילה שלא בזמנה ורב אשי
לא תעשה כגון מילה בצרעת א״נ םדין
גרסינן .שמא יהו שם רגבים ויכפישם:
אמר יום טוב עשה ולא תעשה וכו׳
ודאי נמי נגזור משום כמישה .ומשני
משמע לרבא לית ליה ההוא טעמא
בציצית דבעידנא דקא מעקר לאו קא מוקים
טון לרוב פעמים אין צריך לכתוש
וי״ל לגמלא לחיק נסשיה לאוקומי
לעשה הכא בעידנא דקא מעקר לאו לא
לא גזור רבנן משוס כתישה לאי נמי
לי״ט
מילתא לרבא אליבא להלכתא
מוקים עשה הא לא קשיא דבהדי דכתיש
אתי לילי כך לאו איסורא לאורייתא
עשה ולא תעשה אע״ג לרבא עצמו
א
קא מכסי סוף סוף חיום טוב עשה ולא
איכא לאתי עשה לוכסהו בעפר ולחי
לית ליה האי סברא:ל(
תעשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה
לא תעשה מלאכה לקיימא לן בפרק
תני ר׳ זירא לא כוי בלבד אמרו
דעתו
כירה
אפר
רבא
אמר
אלא
ועשה
קמא ליבמוח )לף ל (.עשה לוחה אח
וכד .וא״ת וט יש כח ביל
לודאי ואין דעתו לספק ואזדא רבא לטעמיה
לא חעשה :מילה בצרעת .לכתיב
חכמים לעקור לבר שהוא מן התורה
)לברים כל( השמר בנגע הצרעת
דאמר רבא הכנים עפר לכסות בו צואה
להא כסר לאולייתא לכתיב וכסהו
ותניא בקוצץ בהרתו הכתוב מלבר
מותר לכםות בו דם צפור דם צפור אםור
כעפר וי״ל לאין הכי נמי לשב ואל
ותניא בגמרא לאס לא הביא כלי
לכסות בו צואה נהרבלאי אמרי אפילו
תעשה יש כח בילם>»:
במסכח שבת )קלב (:ימול בשר
גלגל
הכנים עפר לכםות בו דם צפור מותר לכסות
ערלתו מ אפי׳ במקום בהרת יקוץ:
בו צואה אמרי במערבא פליגי בה ר׳ יוסי בר חמא ור׳ זירא ואמרי לה
אי נמי ציציה בכלאים .לכתיב )לברים
רבא בריה דרב יוסף בר חמא ור׳ זירא הד אמר כוי הריי הוא כצואה וחד
מ> לא תלבש שעטנז וסמיך ליה
אמר כוי אינו כצואה תסתיים דרבא הוא דאמר כוי הרי הוא כצואה
גלילים תעשה לך לבשעת מילה או
בשעת לבישת הטלית מעקר לאו
דאמר רבא הכנים עפר לכסות בו צואה מותר לכםות בו דם צפור דם
ומקיים עשה אבל עשה זה כשהוא
צפור אסור לכםות בו צואה תסתיים רמי בריה דרב ייבא אמר ב כוי היינו
כותש עובר בלאו והעשה אינו מקיים
טעמא דלא מכםינן גזירה משום התרת חלבו אי הכי אפילו בחול
על שיכסה :עשה ולא העשה הוא.
נמי בחול אמרי לנקר חצרו הוא צריך שחט באשפה מאי איכא למימר
לכתיב)יקרא כג> ביום הראשון שבתון
בא לימלך מאי איכא למימר אלא בחול ה«]אי במי־[ מםפמא אמרי
למשמע שבות :ואין דעהו לספק.
ליה רבנן זיל טרח וכםי ביום טוב אי מספקא מי אמרי ליה רבנן
הלכך איסור מוקצה איכא והוא הלין
זיל טרח וכסי תני רבי זירא ג לא כוי בלבד אמרו אלא אפילו שחט
ללרב יהולה :ואזדא רבא לעממיה.
לאמר מי שלעתו לולאי לא רמי
בהמה חיה ועוף ונתערבו דמן זה בזח אסור לכסותו ביום טוב אמר רבי
אנפשיה לאזמוני למילי לספק:
יוסי בר יאםיניאה ילא שנו אלא שאין יכול לכסותו בדקירה אחת אבל יכול
הכניס עפר לכסות בו צואה .ביום
לכסותו בדקירה אחת מותר פשיטא מהו דתימא נגזר דקירה אהת אטו
טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל
שתי דקירות קמ״ל אמר י* רבה ישחט צפור מערב יו״ט אין מכםין אותו ביו״ט
רעי ביו״ט לפניו :מוהר ט( לכסוס דם
גלגל
צפור .שיש לו לשחוט ביוס טוב לטון שהזמינו לספק כל שכן לודאי :אסור לכסוס בו צואה .אס יש לו תינוק קטן והטיל צואה
כיוס טוב .מאי טעמא לס צפור ולאי היה לו שישחטנו רהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ולעתו
לודאי ולא לספק :׳(מוהר לכםוח בו צואה .כיון לאזמניה אזמניה דהא נמי קרוב לודאי :נהרבלאי אמרי .בסנהדרין )לף יד (.מפרש להוא
רמי בר ׳(בריבי :כוי הרי הוא כצואה .המכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו לס כוי לזה וזה ספק :וחד אמר אינו כצואה.
והמכניס עפר לכסות צואה אסור לכסות בו לס כר לכר לגבי צואה כספק לגבי ולאי לצואת תינוק שטחא וקרובה לולאי :הסתיים
דרבא הוא דאמר .צואה כספק וכוי מופר בהזמנת צואה :דאמר רבא הכניס עפר להסוה בו צואה מוהר לכסוס בו דם צפור דם צפור
אסור לכםוה בו צואה .אלמא ספק הוא :משום ההרה חלבו .לאי שריח לכסוייה אחי למימר חיה הוא :בחול אמרי לנקר חצרו כוי.
הרואה אומר לא מפני שטעון כסוי אלא כלי לנקר חצרו מכסהו :לא גרסינן וליטממיך אלא הכי גרסינן בא לימלך מאי איכא למימר.
מי שיש לו כוי ובא לימלך לחכמים אס צריך לכסותו ובחול והס מורים לו שצריך כסר :מאי איכא למימר .איהו גופיה אתי למימר
חיה הוא להא מצרכו ליה כסוי :אלא לא גרסינן :בחול אי נמי ספקא הוא כוי .כלומר בחול זה שהורוהו לכסות לא מחזיק ליה
בחיה ולאית למימר אמר אי נמי מספקא להו לרבנן אי חיה אי בהמה אמד ליה זיל טרח וכסי כוי :אמרי ליה ג ד :לא כוי בלבד
אמרו .לאין מכסין ביום טוב ללין הוא שלא יכסוהו שמא בהמה היא ומלח טלחא ללא מצוה ואפילו באפר הכירה :אלא אפיי שחט
כוי .לאיכא חל לטעון כסר אפי׳ הכי אין מכסין משוס לקא טרח נמי בשל בהמה :פשיטא .להא לא טרח בשביל בהמה מילי :אין מכסי!
אוהו ביו״ט .להיה לו לכסות מבעול יום ומשום אמנועי משוס שמחח יום טוב ליכא למשוס ללא מכסי לס לא מחסר צפור באכילה:
גלגל
מםורת הש״ם
(6ס״א ל״ג ,נ ( נ״א רבא,
0שנפ קלכ :כמונות מ,.
ד( ]שנת כה ,[.ה(ס״א ו( ]יש
ספרים
דגרסי
נרא״ש[,
רנ
(1
עי׳
]ע״א[,
ח( ]ויקרא ינ[ ,נו( ]לכסות
בוכצ״ל[] ( .ל״ה מותר אחר
,
נהרנלאי[,
ד״ה
וכ׳׳ה
במט
כ( ס״א
הערוך,
גי׳
ל( ]עי׳ תיס׳ שנח כל :נל׳׳ה
ולא[ ,מ( ]כלאיתא ניבמוח
צ[.׳
רבינו חננאל
)המשך(
צואה .נהרבלאי אמרי כוי,
ופשוטה היא .רמי בדיה
דרכ יימד אמד כוי היינו
טעמא דלא מכסינן ,גזרו
גוירה מפני הרואה ,שאם
תתיר לו לכסות דם הכוי
ביו״ט ,הרואה אומר ודאי
חיה היא ויתיר חלבו .ואם
תאמר
בחול נמי,
בחול
ליכא
למיחש
בהאי
מילחא דאמרי ספק הוא,
ומפני הספק אמרו רבנן
טרח וכסה ,אבל ביו״ט
מספק
לא
וכסה
אמרו
שמצוה
טרח
הבאה
בעבירה היא ,הילכך לא
גזרינן
דם
כסוי
הכוי
בחול .תגי ר׳ חייא לא כוי
בלבד אמרו ,אלא שחט
בהמה חיה ועוף ונתערב
דמן אסור לכסותן ביו״ט.
ואם יכול לכסוח כל הדם
של
אלו
מותר,
בדקירה
ולא
גורינן
אחת
דקר
אחד אטו שתי דקירות.
אמר
מערב
רכח
שחט
יו״ט.
ציפור
ופשע ולא
כסהו אין מכסהו ביו׳יט,
שכל
]שיןאפשר
דבר
לו
)שאי(
לעשותו
מערב יום טוב ולא עשאו,
אינו דוחה את יום טוב.
ביצה פרק ראשון ביצה
מםורת הש״ם
א(
ןנכורות
ע״ש[,
כז.
ג>1שבמסל:קמו[:ע״ז ינ,.
ג( שנת סה .קמו ,:ד( ]צ״ל
אלעזר[ ,ס( ןצ״ל אלעזר[,
ו(!עי׳ מהרש׳׳א[ ,ז( יהתם
מיידי נגלוליס,
הגהות הב״ח
)א( גמ' לאמר שמואל חלת
תרומה בחוצה לאדן:
רש״־
)ב(
חלת
ד״ה
תרומה חלה) :ג( דייה אין
מוליטן וכו׳ וטעמא דנ׳׳ש
מפרש
דאסרי
ואע׳׳פ
בגמרא
כצ׳׳ל:
שהוא
)ל( תום׳ דייה גלגל וכו׳
והכי איתא נירושלמי כצ״ל
ותינמ נמי נמחק:
גליון הש״ם
ד״ה
תום׳
רב
והאםר
יהודה אמר רב וכו׳ דרב
חנן פל־ג עליה .עי׳ מ ״ מ
דף מו ע׳׳נ מוס׳ ד״ה פ ד
נמי:
לעזי רש״י
טורטי״ל.
עוגה עגולה.
מוסף רש״י
כל
חכמים
העין.
שאסרו
מקום
מראית
מפני
יחשלוהו
שלא
כאיסור
<שבת םד (:לנר
מראיח
שהרואהו
המותר
ואסרוהו
העין
מפני
חושלו ברנר עכירה יע־ז
יב.(.
חדרים
בחדרי
אפילו
נמקוס
אסור.
שאין אדס רואה אסרוהו
)שטו .ש ו ט ח ן
ליכשן,
העם.
אבל
לא
בחמה.
שיחשלוהו
)שבת קמו.!:
כנגד
שכנסן
עין משפט
u
•
גלגל עיסה מערב י״ט מפריש חלה גי״ט .פרש״י לאע״ג דאין
גלגל עיסה מערב י״ט מפריש ממנה חלמה בי״ט .ואע״ג דחנן
מגביהין תרומות ומעשרות ני״נן והא נמי כתרומת גורן
לקמן <דף לו (:אלו הן משום שבות אין מגביהין תרומות ומעשרות
דמיא שהוא היה יכול להפריש מעי״ט דהא מאתמול התחיל זמנה
בי״ט והא נמי כתרומת דגן דמיא שהיה יכול להפרישה מערב י״ט
להפריש דתנן )חלה פ ״ ג ( מאימתי חיוב חלה משגלגל אפילו הכי
אפילו הבי מפריש שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה
מפרישין לה שלא גזרו על תרומת
בי״ט ולאפותה כדי לאכול פת חמה:
עיסה שהרי מותר לגלגל בי״ט ולאפות
אין מפריש הימנה .דלא התירו
גלגל עיםה מערב יו״ט מפריש ממנה חלתה
כדי לאכול פח חמה ואז מותר
להפריש חלה אלא בעיסה שנתגלגלה
ביום טוב אבוד .דשמואל אמר אפילו גלגל
להפריש ממנה חלה כיון שבי״ט נלושה
בי״ט אבל זו היה לו להפריש מערב
א
עיסה מערב יום טוב אין מפריש ממנה
א׳יכ לא היה הפרשת חלה בכלל
יו״ט כתרומת דגן ופירות :יג( חלס
חלתה ביו״ט לימא פליגא ושמואל אדאבוה
איסור הגבהת תרומה ואפי׳ כשגלגלה
]ח״ל[ .חלה טורטי״ל .חלה שמטמין מן
)דשמואל( דאמר שמואל א>כחלת )א( חוצה
מבעוד יום עי״ל דלפי הירושלמי
העיסה שבחוצה לארץ הואיל ואינה
ניחא דקמיירי שלא גמר הלישה
מן החורה כדקיימא לן בקדושין )לף
לארץ אוכל והולך ואח״כ מפריש אמר רבא
מעי״ט ואע״ג דסוף סוף היה יכול
לו (:כל מצוה התלרה בסירות הגדלים
מי לא מודה שמואל שאם קרא עליה שם
להפדש מבעוד יום משעת גלגול
בארץ אינו נוהג אלא בארץ :אוכל
ב״ש אומרים
שאסורה לזרים:
מכל מקום אחר שנגמרה הלישה בי״ט
והולך .כל הפת ומשייר כדי חלה
אין מוליכין את הסולם משובך לשובך
הוה ליה כאילו נעשית כל הלישה
ומשרישה באחרונה .אלמא הפרשתה
אבל מטהו מחלון לחלון וב״ה מתירין:
בי״ט שרגילות שלא להפריש חלה
שלא לצורך היא ולא הרא הפרשה
גמ' אמר רב חנן בר אמי גמחלוקת
עד גמר הלישה ולעולם הפרשת
והמפריש בי״ט אינו כמתקן דלחסר
ברשות הרבים דב״ש סברי הרואה אומר
חלה הוי בכלל הגבהת תרומה היכא
כשאר הגבהת תרומה דגזור בה
דהיה לו להפריש מאתמול אבל לא
רבנן מפני שנראה כמתקן :מי לא
לחטיח גגו הוא צריך וב״ה סברי ישובכו
מצי למימר דלהכי מחלק בין כסוי
מודה שמואל .אע״פ שאינו צריך
מוכיח עליו אבל ברשות היחיד דברי הכל
משוס דגבי כסוי לא ממנע משמחת
להפרישה שאס קרא עליה שס שחל
מותר איני והא ״אמר רב יהודה אמר רב
י״ט דאין הכסוי מעכב האכילה אבל
עליה שם חלה ואסורה לזרים אלמא
ה כ ל מקום שאםרו חכמים מפני מראית
הפרשת חלה מעכב אטלה דזה אינו
שם תרומה עליה ואיתא בכלל אין
העין אפילו בחדרי חדרים אסור תנאי היא
דהא מיירי הכא בחוצה לארץ כדאמר
מגביהין תרומות ומעשרות ביו״ט:
דתניא ״שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם
בסמוך וא״כ אוכל ואחר כך מפריש
מתני׳ אין מוליכין אה הסולם.
ר׳ י>)אליעזר( ור׳ שמעון יאוםרין איכא דאמרי
דמשמע דליכא מאן דפליג בזה
קס״די* סולם המיוחד לכך וניכר שהוא
ובתוספתא פי׳ דטעמא דרבה דמיירי
של שובך וטעמא דב״ש )ג( מפרש
אמר רב חנן בר אמי מחלוקת ברשות היחיד
בחוצה לארץ ולא מחזי כמתקן כיון
בא
בגמרא דאסרי ואע״פ שהוא
דב״ש אית להו דרב יהודה אמר רב וב״ה
שבלאו הכי יוכל לאכול אבל בא״י
ליטול גוזלות לשמחת י״ט :מחלון
לית להו דרב יהודה אמר רב אבל ברשות
מודה רבה ואין נראה דמשמע
לחלון .באותו שובך עצמו שכן דרך
הרבים דברי הכל אסור לימא רב דאמר
בסמוך דלא שייך כלל לומר זה הטעם
שובך להיות בו מחיצות הרבה קן
כב״ש תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל
דקאמר מי לא מודה שמואל שאס
לכל זוג וזוג וחלון לכל קן וקן:
לא כנגד העם רבי ה>)אליעזר( ור״ש אוםרין
קרא וכו׳ א״כ כיון דשס חלה עליה
גמ׳ הרואה .שהוא מוליכו אומר
מתניתין
מיחזי כמחקן ומשמע לפי הלשון
להטיח גגו הוא צריך והרי הוא עושה
דסברא זו פשוטה ולכך נראה עיקר כדפי׳ לעיל דאפי׳ בא״י מתיר
מלאכה ביום טוב :להטיח .שהיו טחין גגותיהן בטיט לפי שלא
רבה ואבוה דשמואל אסר אפי׳ בחו״ל ותדע דהא ודאי הירושלמי
היו משופעין אלא עשרין כמין תקרת עליה ומשתמשין בהן לפיכך טחין
מיירי בא״י ואפילו הכי לא קא אסר אלא היכא דלש אגל ערס
אותן ומשפעין הטיח לצד הכתלים שיזובו מימיו :שובכו מוכיח עליו .שובכו
שרי דהיינו גלגל ונראה דהלכה כרבה דהוא בתראה ודוקא גלגל
של סולם מוכיח שהוא ניכר שהוא של שובך :מוהר .שהרי אין
שלא נגמרה לישתה לגמרי דאי נגמרה לגמרי אפילו רבה מודה
אדם רואהו :והאמר רב יהודה אמר רב כוי .וקשיא דרב אדרג
דאין מפרישין אותה בי״ט והפי )י( נמי איתא בירושלמי כל הלש
חנן .ואע״ג דרב אמורא הוא מקשי מיניה מפני שרבן של כל בני
עיסה מעי״ט אין מפרישין חלתה בי״ט וקאמר לש אין ערס לא
הגולה היה בדורו חוץ משמואל :סנאי היא .איבא תנא דקאי
וה״פ דוקא לש דנגמרה מערב י״ט אין מפרישין אבל ערס לא דלא
כוותיה :שוטחן בחמה .מי שנשרו כליו בדרך במי גשמים שוטחן
נגמרה הלישה מערב י״ט מפריש והכא נמי מיירי בגלגל שהוא
בחמה והן נגבין מאליהן :אבל לא כגגד העם .שלא יאמרו כבסן
כמו ערס והיכא דשכח ולא הפריש מן הפח מעי״ט קי״ל דחלת
בשבת .אלמא מידי דמשום מראית העין מותר במקום צנוע :לימא
חו״ל אוכל והולך ואח״כ מפריש וא״כ ישייר מן הפח מכל אחד ואחד
רב דאמר כב״ש .לרב חנן קא פ ד ך דאוקי לה דבית הלל ברה״ר אסרי
ואוכל השאר ולמחר יפריש חלה וצריך שתהא גדולה כדי שיהיה לה
וברשוח היחיד שרו א״כ לרב חנן רב דאמר כל מקום שאסרו כר
הכירא אפר הפרשה דכתיב )במדבר טו> ראשית דבעינן שיהיו שיריה
דאמר כב״ש בתמי׳ הא ודאי לא שביק ב״ה ועביד כב״ש ועל כרחך
ניכרין והיכא דאפה עריבה מלאה עיסה מערב י״ט ושבח ולא הפריש
לביח הלל אפי׳ ברשוח הרבים מוחר משוס דשובכו מוכיח עליו דאי
חלה מערב י׳יט ישייר פת אחת בשביל כולם עד למחר מפני שגבלן
ברה״ר אסור וברשוח היחיד שרי לא הוה אמר רב להא שמעחא :הגאי
כאחד אבל במצות בערב הפסח אם שכח ולא הפריש צריך לשייר
היא .כלומר אמר לך רב חנן ודאי רב סבר דבית הלל אפילו
מכל אחח ואחת מפני שגיבולן כל אחת ואחח בפני עצמה ולמחר
בר״ה שרו ופליג עלי ואנא דאמרי כי האי תנא דאמר שוטחן בחמה
יניח כל החתיכוח בסל אחד ומצרפן לחלה ויפריש מן כולם אחת ומיהו
דלית ליה דרב וההוא תנא מוקי בית הלל כוותיה דלא התירו אלא
אס ירצה לעשות דבר קל יעשה מצה אחת ראפה אותה ויצרסם
ברשות היחיד ורבי אליעזר ור״ש דסבירא להו כרב מוקמי שדותא
ויפריש ןמאחת על[ כל האחרות אגב אותה מפני שחיובה בא עכשיו:
דבית הלל דמחניחין ואפי׳ ברה״ר דקא סבד שובכו מוטח עליו וב״ש
א ץ מוליכץ הסולם .פימה אפי׳ הטן אוחס מאחמול מ״מ אית
לית להו שובכו מוכיח עליו ואסרי אפי׳ בחדד חדרים .י״מ דלרב קא פריך
בהו משוס צידה כדאמרינן לקמן )לף כל (.הצד יוני שובך
ואמר לך רב תנאי היא ולאו מלתא היא דמאי רבותייהו דרבי אליעזר
פרחו י(:
בקטנים שלא
דמיירי
וי״ל
עליה[ חייב
]ויוני
ור׳ שמעון במקום בית הלל הא ב״ש נמי טובא הוו ואין הלכה במותן:
והאמר רב יהודה אמר רב .אף על גב דרב היה אמורא
מתניתין
דרב חנן פליג עליה :ורב בבית שמאי.
מ״מ פריך שפיר טון דרב גדול היה בדורו וראש ישיבה לישראל חוץ משמואל אין סברא
פרש״י ומקשה לרב חנן דמוקי דבית הלל לית להו דרב וברה״ר דברי הכל אסור ואפילו ב״ה אסרי וברשות היחיד שרו )ואדרבה(
רב לא יאמר הכי דלא יאמר דלא כהלבחא אלא יאמר דב״ה שרו אפילו ברה״ר דשובכו מוכיח עליו ודלא כוותך ומשני פנאי היא כלומר
רב חנן אמר לך אין הכי נמי דרב סבר דביח הלל שרו ברה״ר וסליג עלי ואנא דאמרי כי ההוא חנא דשוטחן דליח ליה דרב וההוא
תנא מוקי לה בית הלל כוותיה דלא התירו אלא ברשות היחיד ר״מ דלרב קא פ ד ך ואמר לך רב תנאי היא דסבירא להו בב״ש ואנא
סבירא לי כהני חנאי ולא נראה דמאי אולמייהו דרבי אליעזר ור״ש לגבי ביח הלל הא ב״ש טובא תנאי הוו ואע״פ כן אין הלכה כמותם:
מתני'
s
רחצם,
א(
ר•
אלעזר ור׳
ולא
שמעון
נר מצוה
א מיי׳ פ׳׳ג מהל׳
םד
יו׳׳מ הלכה ח סמג
לאדן עה מוש׳׳ע א״ח סי׳
חקו סעיף ג:
םד! ב מיי׳ פ״ה מהלכות
הלכה
נכוריס
טוש״ע י ״ י סי׳ שכג:
יג
ס ו ג ד מיי׳ פרק ה מהל׳
יו״ט הלכה י טוש״ע
א׳׳ח סי׳ תקיח סעיף ל:
םז
ו
ה
פכ״כ
מיי׳
מהלכות שנת הל׳ כ
וס״ה מהלכות יו״ט שס
סמג לאר! סה טוש״ע א׳׳ח
סי׳ שא סעיף מה:
רבינו חננאל
עיסה
גילגל
מפריש
יו״ט
מערב
ממנה
ביו״ט.
חלתה
אבוה
אוסר
דשמואל
להפריש
טוב
ביום
שגילגלה
מאי
חלה
העיסה
מן
מערב
טעמא
להפריש
טוב,
יום
לו
שהיה
חלתה
שגלגל,
בעת
כדתנן
מן
עראי
שתגלגל
אוכלין
העיסה
כחטים
כשעורים,
ממגה
ותטמטם
גלגלה
וטמטמה
עד
בחיטץ
בשעורין ,האוכל
חייב
שנותנת
מיתה,
המים
וכבר
חלתה.
)שאי(
כיון
מגבהת
כל
אמרנו
ןשןאפשר
מערב
לעשותו
אח
דוחה
עליה
לו
יו״ט
יו״ט.
אינו
ופליגא
שמעתא
דשמואל
בריה,
דאמר
במסכח
בכורות
ישראל
פרק
עד
כמה
חייכין
כוי,
אמר
שמואל
תרומת
אוכל
לארץ
מפריש,
עדיין
והולך
הפרשת
שיש
לאכול
חלה
נתחייב.
כאלו
ומחמהיגן
וקרא
קוהם
שיאכל
לזרים.
כך
עליה
א פ ש ר
יו״ט
ש ם
אפורה
עשה
חלתו
חלה,
לעשותו
מערב
ביה,
ולפיכך
קרינא
מ פ ר י ש י ן אותה ביו׳׳ט.
ירושלמי
תיפתר
טמאה
לבסוף.
אין
משובך
וב״ה
חנן
מחלוקה
אבל
כרשות
ברה״ר,
היחיד
ד ב ר י ה כ ל מ ו ת ר א(.
ואקשינן
לימא
מקום
מפני
זה
מוליך
רב
חכמים
ה ע ץ
אסור,
שהרואה
אותו
הסולם
להטיח
אומר
צריך.
ברה״ר
גגו
אפילו בחדר
ברשות
אמרה
ב״ה
אסרי
חדרים
שרו,
אסור,
לשמעחיה,
ברשוח
אבל
הרבים
ברשות
ובית
דאסרי
היחיד
שמאי
ברשות
ופרקיגן
תנאי היא,
אמר
רב
שאוסרין
מ ש ו ם (5
אפילו
זולתם
על
אמר
מראיח
אמר,
שוטחן
שנשרו.
אבל
לדברי
אותן
חדרים,
בחמח
דאתי
כל
שאוםרין
בחדרי
לא
כלומר
על
חחכמים
העין,
הוא
היחיד.
אלא
ורב
הוא
היחיד
כב״ש
העם,
דאמר
שאמרו
מראית
כגון
לא
מוליכין
מתירין.
עד
אמר
שמאי
את
לשובך
רב
דהא
אלא
בית
הסולם
כוי,
יכול
חלתה
אומרים
כל
בעיסה
שאינו
לחפריש
אוסרין,
חלה
שאילו
היתח
לא
לא
הפריש
חלה
וכיון
לו
בלא
מי
שמואל שאם
חלה
אין
ואח״כ
והגה כיון
רשות
מורי
חוצה
ועל
דתניא
הםגדים
לא
למימר
אילו
כנגד
היום
קאמר.
ל ג ר י ר נ י נ ו נ ה א ל א מ ר ואקשינן ק א י אלישנא נ ת ר א ל נ ר ה ״ י סליגי א נ ל נ ר ה ״ ר ד ג ר י ה כ ל א ס י ר .נ ו פ י ׳ רכינו ה ו א ה י ״ מ ש ב ר ש ״ י ו ת ו ס ׳ .
ט:
עין משפט
נר מצוה
ס ח א מיי׳ פכ״ו מהל׳
שנח הלכה ז יפ״ה
מהל׳ יו״ט הלי ר טוש״ע
א״ח סי׳ חקיח סעיף ל:
רבעו חננאל
דמפרש דכמוליכין
ומתגי׳
בייש וכ׳׳ה,
פליגי
בן
שמעון
דבמוליכין
משובך
דלא
אלעזר,
כר׳
דתגי
הסולם
א ת
פליגי
לשובך ל א
א ל א דברי ה כ ל שרי.
להחזיר
פליגי
ממקום
בסולם
הסולם
שלקחו
ממנו,
אוסרין
וב׳׳ה
ש ב ״ ש
מתירין.
בד״א
ש ל
ב׳׳ה
שחולקין
אפילו
שובך,
שמתירין
דשובכו
חבל
משום
מוכיח עליו,
בסולם
אומר
כי
אבל
ש ל
עלייח
דברי
אסור.
רבי
דוסא
מטהו מחלון לחלון.
דקו בני ר׳ חייא מ ד ק ת נ י
ר׳
יהודה אומר בסולם
לא פליגי
עלייה
אסור,
ה כ ל
אלא דברי
מכלל
דרבי
אלעור
סבר
שמעון
ב ן
דאפילו
בסולם ש ל
חולקין
וב״ה
להוליכו
לשובך,
מתירין,
להוליך
לשובך
כב״ה
תייק
עלייה
והורו
סולם
שמעון
של
ב ן
עלייה
ש ל
אליבא
אלעור
דר׳
דהוא
דר׳ יהודה .ו א מ ר
ר׳ חייא
מה
אביהן צאו
שהחרתם
ו ל א דקדקתס
יהודה
שטעיתם
יפה .כ י
שמעון ב ן
אלעור,
ע ל ר׳
עלייה
עליו ,א ל א
למידק
קחני
ר׳
שדיקדקתם
בסולם
איכא
ואסרו
שחולק
ש ל
חולק
להו
אדרבה
מדלא
הכי,
מוליכין א ת
לשובך
הסולם
סתם,
למימר
אינו
דאיכא
מכל מקום בין
השובך
מן
ובין
מן
העלייח,
מ ן הכל בית ה ל ל מתירין,
קתני ב מ ה
אלא
אמורים
דברים
דמוליכין
משובך
הסולם
את
לשובך,
בסולם
ש ל
שובך,
בסולם
ש ל
עלייה
רברי
שמעינן
מינה
ה כ ל אסור,
דר׳
מפרש
יהודה
שמעון ב ן
אלעזר.
הורו
אלא
סולם
מחלון
עלייה
ש ל
לחלון,
ואמרו
מ א י
והיא
דקדקו
דאסר
הולכת
]הסולם[
ש ל
סולם
דוסא
דוסא.
הטיית
עלייה.
שאין
להטות,
ואמר
טעיתם,
וא״ר
מוליכין
והורו
להם
ל א כי
א ל א
שמתיר
כרי
אביהם
ר׳
חולק ע ל ר׳
בסולם
ת״ק
)מסולם(
ואפילו
אע״פ
מותר
אינו
ד ב ר י ר׳
איכא
דאמרי ל א
להטות
אבל
דוסא
יהוהה
ש ל
עלייה
בסולם
ש ל
כלל,
שובך
ר׳ י ה ו ה ה ל ה ו ל י כ ו ,
אוסר
ר׳
ואינו
מחיר א ל א
מדקתני
דוסא
מחלון
בהולכה
בהיטוי.
ביצה פרק ראשון ביצה
מםורת הש״ם
ולא היא דר״י טעמא דת״ק מערש .וא״ת והא בל מקום דחני
מתניתין .דקתני בהולכת סולם פליגי לאו כי האי תנא לקתני
במה לחלוק ר״ל דהיינו במשנה אבל לא בברייתאי( :בהולכה מולו מפני שצורך י״נו היא :אגל של עליה אסור .לההוא
מאי דקא שרי ת״ק קא אסר דבי הוסא .דאפי׳ בשאר סולמוח
ודאי אמרי להטיח גגו הוא צריך :מדדן בו .אם החלון רחוק
לא ש ד אלא הטר וחימה רבי דוסא דאמר כמאן דלכ״ע
ואין ראש הסולם מגיע שם )א( בה בהטיה מדדין רגליו של סולם
שרי הולכה בשאר סולמות ר״ל דר׳
מעט מעט :לקרייחא .לכפרים
לראוח שדופיהן :סולם בא לידינו.
דוסא יאמר דלא נחלקו ב״ש וב״ה מתניתין דלא כי האי תנא דתניא א> אמר רבי
בדבר זה משמע דקי״ל בר׳ דוסא
הולכת סולם של עליה לשובך :מכלל
שמעון מ אלעזר מודים ב״ש וב״ה שמוליכין
ופימה דאמר בעירובין פרק חלון
דה״ק סבר .בשל עליה פליגי
את הסולם משובך לשובך לא נחלקו אלא
)לף ע ז :ושם( מטלטלין את הסולם
בחזרה ומודים בהולכה :עממיה
להחזיר שב״ש אומרים אין מחזירין וב״ה
ובבולי שמעתין משמע דאסור לטלטל
דה״ק קא מפרש .ובשל עליה ליכא
אומרים אף מהזירין אמר רבי יהודה במה
סולם של עליה ור׳ דוסא אוסר אפי׳
למאן דשרי :ממאי מדקהני .במלחיה
סולם של שובך ר״ל דשני מיני
דברים אמורים בסולם של שובך א אבל
דת״ק משובך לשובך אלמא בסולם
סולמות הן וכן משמע בהמא פרק
המיוחד לשובכין קאי :מי קהני
בסולם של עליה דברי הכל אםור ר׳ דוסא
חלון ןשס לף עז >:והתם מייד
סולם של שובך .מ ה ר משמע דבשל
אומר מטהו מחלון לחלון אחרים אומרים
בקטנים י( והבא מייד בגדולים והר״ר
שובך קאי :משובך לשובך קהני.
משום רבי דוסא אף מדדי־ן בו 3׳בני רבי חייא
אברהם מבורגו״ל פירש דהחס מייד
ולעולם בשל עליה ורבותא אשמועינן
נפוק לקרייתא כי אתו אמר להו אבוהון כלום
בשבת דמאי טעמא אסד לטלטל
מוליכנו מעליה לשובך ראשון וממנו
הסולם משוס דמחזי דלהטיח גגו מעשה בא לידכם אמדו לו סולם בא
לכמה שובכין :הטוי סולם של עליה.
לידינו והתרנוהו אמר להם צאו ואסרו מה
הוא צדך ובשבח ליכא חששא שאסור
והוליכו לשובך מבעוד יום ועכשיו בא
להוציאו לחוץ אבל הכא מייד ביום
שהתרתם אינהו םבור מדקא אמר רבי
להטותו מחלון לחלון :מאי דקא אסר
טוב דמומר להוציאו לחוץ וא״כ איכא
ה״ק .דרבי דיסא דהוא ר׳ יהודה
יהודה בסולם של עליה לא פליגי מכלל דתנא
דאמר בסולם של עליה אסור להוליך
הך פששא ולפי זה אסור לטלטל קמא סבר פליגי ולא היא רבי יהודה טעמיה
הסולם שלנו בי״ט ואפילו בביתו
קא שרי רבי דוסא מיהא להטות:
דתנא קמא קא מפרש ממאי מדקתני מוליכין
דשמא הלכה כרבי דוסא וצ״ע:
ולא היא מאי דקא שרי ה״ק .דהיינו
אלמא גבי שמחת •״ט ב״ש את הסולם משובך לשובך ואי סלקא דעתך
בםולם של עליה פליגי האי מוליכין את
לחומרא וכוי .וא״ת אמאי
הסולם משובך לשובך מוליכין את הסולם
לא פ ד ך מביצה שנולדה ופי׳ הקונט׳
משום דגני ביצה לא שייך שמחה
לשובך מבעי ליה אלא לאו הכי קאמר של
שאין בה שמחח י״ט כ״כ ומה שמתירין
שובך אין של עליה לא ואידך מי קתני
ב״ש היינו מטעם דליח להו הכנה
סולם של שובך משובך לשובך קתני ואפי׳
ומטעם דלא דמי לפירוח הנושרים
לכמה שובכיז איכא דאמרי אמרו לו הטוי
ולמשקין שזבו :אמר ר׳ יוחנן
סולם של עליה בא לידינו והתרנוהו אמר
מוחלפת השיטה .פירוש ההיא
דחדסין דב״ה סבד אין מסלקין להם צאו ואסרו מה שהתרתם אינהו
סבור מאי דקא אסר תנא קמא קא שרי
התריסין בי״ט וכל הנך משניות דמייתי
מחליף ואותה דהשוחט כדקאי קאי רבי דוסא ולא היא מאי דקא שרי תנא קמא
וקשה טובא להדא פי׳ דא״כ מחוקמא הא אסר רבי דוסא :אבל מטהו מחלון
לפי המסקנא כל הני שנויי דחיקי
לחלון וכו׳ :אלמא גבי שמחת יו״ט ב״ש
דלעיל דמייתי הואיל ולא מחליף בשום
לחומרא וב״ה לקולא ורמינהי ״השוחט חיה
פנים אותה דהשוחט ועוד קשה מאי
ועוף ביום טוב ב״ש אומרים יחפור בדקר
קאמר גבי עור משוס דמחזי למזגא
ויכםה וב״ה אומרים לא ישחוט אא״כ חיח
עליה הא מפרש טעמא לקמן <לף יא(:
דהתירו סופן משוס תפלתן וע״ק לו עפר מוכן מבעוד יום אמר רבי יוחנן
דא״כ דאוחה דהשוחט נשארת מוהלפת השיטה ממאי דלמא עד כאן לא
במקומה א״כ רבה ורב יוסף שקלו
קאמרי ב״ש התם אלא היכא דאיכא דקר
וטרו )לעיל לף! >:אליבא דב״ש וזהו
נעוץ אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא ואי
דוחק גדול ועוד קשה טון דמוחלפת
נמי עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא
ההיא דחדסין סבירא להו לב״ה
התם לא
עליו אבל
מוכיח עליו
דשובכו מוכיח
דאין מסלקין משוס דיש בנין וסתירה
אבל התם
אלא דשובכו
בכלים ובריש פרק כל הכלים )שגת
לף ק» :ושם( סתיס לן תנא דאין
בנין וסתירה בכלים לכך פר״ת
דמוחלפת השיטה היינו ההיא דהשוחט
דב״ה סברי יחפור בדקר ויכסה
של שובך להוליך קא אסר ר׳ דוסא
ואחא למימר הולכה אסור הטיה שד
ובשל עליה לא איירי כלל :מוחלפס
השיטה .כאן הוחלפה שיטתן וצריך
להפוך דבריהם :וממאי דמוחלפה.
ומאי קשיא ליה ל ד יוחנן ללמא
טעמייהו לב׳יש התם משוס דאיכא
לקל נעוץ וליכא צל איסול :אגל
היכא דליכא דקר נעון .לאיכא צל
רמז חפירה לא שרו ואפי׳ בעפר
חיחוח שהוא נחפור ועומד והכא
נמי לא שנא דהא אינא חשדא דלהטיח
גגו :אבל ההם לא .לגזרי משום
נתישה ללמא זמנין לבעי נתישה:
אלא אי קשיא .מתניתין אהלמ
שהוצרך רבי יוחנן להחליף שיטתן
וצדך להפוך דבריהם :הא קשיא.
) 0על זו החליפה :לא יטול .מן
הגוזלות בי״ט :אא״כ געגע מבעוד
יום .ולא סגי בהכנה בדבור בעלמא
כדמפרש לקמן ה טעמא דלמא למחר
כי שקיל להו חייס עלייהו וממליך:
אבל
אלא אי קשיא הא קשיא בית שמאי אומרים י׳ לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד
יום וב״ה אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל אלמא גבי שמחת יו״ט ב״ש
לחומרא וב״ה לקולא ורמינהי השוחט חיה ועוף ביו״ט אמר רבי יוחנן מוחלפת
השיטה ודלמא לא היא עד כאן לא אמרי ב״ש אלא היכא דאיכא דקר נעוץ
אבל
לחלון,
ש ״ מ ל א ש ר י ר ׳ ד ו ס א וכו׳ והשחא ניחא הכל ואומר ר״ח תמיה אני על מה הצדכו העולם הכנה חכור אני דבימי נערותי לא הר מצריכין כלל אך עתה
א ל א ה י ט ו י מ ח ל ו ן ל ח ל ו ן לסי מה שטעו דסבודם דמותלפת לא קאי אהשוחט וכו׳ וב״ה לחומרא לפיכך מצדטן הכנה ומיהו זה אינו דלפי פירושו נמי לכל
באותו שובך ,אבל מ ש ו ב ך
הסחוח סברי ב״ה מאי דסברי ב״ש מעיקרא וב״ש בעו דקר נעוץ ואפי׳ בעפר חיחוח בעו הכנה מדקאמר הכא עד כאן לא קאמרי
ל ש ו ב ך להוליכו לא ,וכ״ש
ש ל ע ל י י ה .ד י י ק י נ ן מ מ ת נ י ׳ב״ש התם אלא דאיכא דקר נעוץ משמע אפילו בעפר תיחוח בעו ב״ש דקר נעוץ מבעוד יום משום הכנה כדפ״ה ותדע דאל״כ הא
ד ק ת נ י ב ״ ש א ו מ ר י ם א י ן דקאמר רב יהודה לעיל והוא שיש לו דקר נעוץ לאו אליבא דב״ה הוא לפי המסקנא דאמרי ב״ה שיחפור בדקר לכחחלה וישחוט ואע״ג
אומרים
וב״ה
מוליכין
מ ו ל י כ י ן ,א ל מ א כ ש מ ח ת דמייתי מלתיה דרב יהודה גבי ומודים מכל מקום קאי אכולה מתניתין כדפרישיפ וסברא היא דלא פליגי ב״ש וב״ה אלא בהא דבכה״ג
י ו ״ ט ב י י ש ל ח ו מ ר א ו ב ״ ה לשרו ב״ש בליעבל שרו ב״ה לכחחילה ולעולם בעו לקר נעוץ משוס הכנה ועול ראיה מלקאמר רב יהודה גופיה לעיל )לף ח (.ח>ממלא
ל ק ו ל א .ו ר מ י נ ה י ] ח ש ו ח ט [ קופתו ועושה בה כל צרכו משמע לבעינן הכנה לפי האמת ואע״פ שיש לפרש רבשאר צרכים מייד כגון לכסות בו צואה אבל לכסר לס לא
אומרים
חיה ועוף ב ״ ש
! ל א ( י ח פ ו ר ב ד ק ר ו י כ ס ה ,בעינן הכנה לא משמע הכי לעיל לפי המסקנא וגס עחה לאמר מוחלפח השיטה אין להחליף פירוש לברי האמוראין וא״כ יפה נהגו העולם
׳ ב ׳ ׳ ה א ו ס ר י ן .ו פ ר י ק ר ׳ שלא לכסות רק בעפר מוכן שהוא חיחוח כגון מצבור של אפר או שראוי לצלות בו ביצה ולא מעפר חיחוח שע״ג קרקע שהוא בטל אגב
־ ו ח נ ן מ ו ח ל פ ת ה ש י ט ה ,קרקע ולא מאפר הטרה שהוסקה בי׳׳ט אס אינו ראר לצלות בו ביצה ותימה א״כ למוחלפת קאי אההיא להשוחט ובית שמאי לחומרא
ב׳׳ש
דברי
הפוך
:לומר
היכי מונה לה במסכח עליוח גבי הנך לב״ש לקולא וביח הלל לחומרא וי״ל למונה לה לפי הטעות לנשנית קולס למוחלפפ השיטה:
לב״ה
ודברי
ב״ה
לב״ש.
ודחינן
ודלמא
שאני התם
דאיכא
דקר נעוץ
וכוי .ע ל ז ה
הדרך
השמועה כלה
ופשוטה
היא.
ב״ש
א( ]תוספתא פ״א[ ,ב( ]נדה
כד .גע״ז מו .כ׳ רש״י ד״ה
מ י ר׳ חייא יהודה וחזקיה
שמן[ ,ג( לעיל נ ,.ד( לקמן
י,.ה(]דףי,[.ו(]וע״עמוס׳
עירוני! פא :דיה ה״ג וכוי[,
!( וכגון סולמות של כית,
ח( ןממלא
קופתו
ועושה כצ״ל[,
עפר
הגהות הב״ח
)א( רש״י ד״ה מדדי! וכר
שס כהטיה כצ׳׳ל ותיגח נה
נמחק ) :ג ( ד י ר הא קשיא
זו החליפה כצ׳׳ל ותיכמ על
נמחק:
מוסף רש״י
מוחלפת השיטה .התגא
שסידר! טעה כאחת מהן
והחליף
שיטתו
נה.(.
)פסחים
ביצה פרק ראשון
מסורת הש״ם
א( לקמן יא] .ש3ת קכג,[.
נ ( ג״ז שס ,ג( ]לקמן יא,[:
ד( ג׳׳ז שס ,ה( ג״א לילמא
לא היא ,י( ]לקמן יא :כ.3
עירוני! לה,[.
שגת קככ:
(Pנסולין
] (tלעיל ט,[:
קמנ ,[.ט( עירוני! סח .לקמן
לז :ע״ש אהליח פ״ז מ׳׳ג,
]לקמ!לז:ע״שעי׳מוס׳
י(
עירוני!
אמר[,
סח .ל׳׳ה
כ( ]עי׳ מו״ק יג ,[:ל( ]לף
יא,[:
הגהות הב״ח
) (6תום׳ ל״ה נ״ש וכו׳
א״נ מיירי לנשאר ני׳ 3ס״א
דנשרף:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
רש״י
א[
כולס
ל׳׳ה
טמאים וכי׳ שגזרי חכמיס
וכוי.
טומאה
עיין
נ״3
לקמן רף ל״ח ע״א רש״י
נלאורייתא וכו׳ סי׳
ל״ה
דהוא הלכה למשה מסיגי
שיטה
ועיין
הרגיש
מקונצת כאן
כזה.
מ״ש
ועיין
נשפר לרך אניה בל 3יס
ולו״ק .וע׳׳ע נתוי׳׳ט ס״ז
ו3פ״י
לאהלות מ״ש נזה
כאן:
לעזי רש״י
]קוכיד״א[.
קובי״ד
להקה.
מוסף רש״י
נוטלן
אין
העלי.
את
עלי מלאכתו לאיסור לכתוש
נמכתשמ משוס הכי אסרי
ליה כיח שמאי)לקמן יא.(.
בנין בכלים ו א ץ
דאין
סתירה
אין
בכלים.
איסור בנין וסתירה בכליס
אלא ננתיס לנחיינ בבנין
כל להוא ,והעושה כלי או
ניו׳׳ט
גומרו
משוס
או
מכה
למסיינ,
נשנס,
נפטיש
שהוא
הוא
חיונ
כל
גמר מלאכה ,או אס הוא
שהוא
לנר
משוס
מחליק ו חיי3
ממחק,
ואס
קצוע חיי 3משוס
צדן
מחחן,
וכן אורג או מסן או חופר,
אבל כנין וסתירה לא שיין
בהו לאחיובי בשלוק וחזרה,
לתגן
להא
קנ>:
)שבת
הבונה כל שהוא בבתים חגן
)לקמן
יא:
כב.(.
לא
הגוזלות,
נענע
לקמן
וכעייז
יטול.
מן
אם
כן
אלא
מבעוד יום .ולא
סגי בהכנה ברבור בעלמא,
כלמפרש
טעמא
לקמן
ללמא למחר ט שקיל להו
חייס עלייהו וממלין )לעיל
ט .>:כולן
הכלים
טמאים.
הגתונין
האסקופה
כל
בעוני
ואע״ס
טמאין,
שאינס באהל המת ,מפני
שאין אנו יולעין באיזו פתח
יוציאנו ופתח שעתיל לצאת
נו
מיטמא
מיל,
וטעמא
ליכא אלא הלנות טומאה
הט
גמיד
לה,
ואפילו
חלונות של טפח על טפח
טמאין ,דטון דמלן סתומין
לא
מוכחא
מילסא
בהי
ביצה
עין משפט
נר מצוה
ב״ש אומרים והוא שחשכ עליו וכו׳ וב״ה אומרים אף משימות
אבל היכא דליכא דקר נמון לא .והא נמי להא למיא ללמא ממליך
תמת .וקא סלקא לעתך למיירי נכלים ללמפרע וה״ה
ואשתכח לטלטלה בכלי לטון לממליך בטלה לה הזמנה למפרע:
לפליגי כשנפתח אחל מהם ובכלים ללמפלע והא לקאמל לעיל נפתח
אלא כיון דמוקצה הוא .טון לאינו אסור אלא משוס מוקצה בהזמנה
אחל מהם הוא ממא והן מהולין ולא פליגי ב״ש מיילי בכלים
בעלמא סגי :אה העלי .לף עב וכבל וכותשין בו חטים לטרגיס
הבאים אחר כן שם ותימה אלפליגי
וטיסני׳( והוי מלאכתו לאיסור .וקא
בחשב ליפלגו בנפחח ובכלים ללמפלע
סבד ב״ש אסור לטלטלו ואפי׳ לצורך
אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא אי נמי עד
ר״ל לנקט חשב משום רבותא לב״ה
גופו שצדך לגוף הכלי למלאכה
כאן לא קאמרי ב״ה הכא אלא כיון דמוקצה
לאפי׳ במחשבה לעלמא פליגי למועיל
המותרת היום :הורה כלי מליו.
הוא בעומד ואומר זה וזה אני נוטל םגי אבל
להציל כל הפתחים אחרים אבל תימה
ואף על פי שמלאכתו לאיסור מותר
התם לא אלא אי קשיא הא קשיא א>ב״ש
לב״ה לאית להו בדרה היכי משכחת
לטלטלו לצורך גופו :אין נוהנין את
אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו
כשמת גבית ולו פחחים הרבה לכולן
העור .שהופשט ביום טוב :לפני
טמאים הא איכא למימר לבסוף
בשר וב״ה מתירין אלמא גבי שמחת יו״ט
הדורסן .לא ישטמנו במקום לדסת
כשמוציאין בההוא פתח הוברר הלבר
הרגלים שזהו צורך עבול שמתעבל
ב״ש לחומרא וב״ה לקולא ורמינהי השוהט
מחחלה לסופו לצאת לרך שם
ע״י הלריסה :וב״ה מסירין .קס״ל
חיה ועוף ב״ש וכו׳ אמר רבי יוחנן מוחלפת
וי״ל כגון שעשאו פתח חלש והוציאו
משום שמחת יום טוב לאי לא שדת
השיטה ממאי דלמא לא היא עד כאן לא
המת ללא שייך ברירה <א( א״נ מייד
ליה לא שחיט :למזגא עליה .כן
קאמרי ב״ש התם אלא היכא דאיכא דקר
לנשאל המת במקומו:
היתה ישיבתם שוטחין בגלים על גבי
נעוץ אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא אי
איכא
הקרקע ונסמטן ויושבין על בלטהן
כפופין כלאמדנן בפסחים )לף קח(.
הוה זגינן אברכי להללי ונמצאת
שטיחתו צורך י״ט :הריסין .ללתות
החלונות של חנויוח שסוגדן בהן
החלונות בלילה ומסלקין אותם ביום
ונותנין אותן לפניהם ושוטחין עליהן
תבלין למכור לרבים ובי״ט מותר
ליקח מחנוני המכיל אותו ובלבל שלא
יזכיר סכום מקח :אן« להחזיר.
ולסגור בהן וחזרה ולאי שלא לצורך
היא ואפילו לאמרינן אין בנין בכלים
טרחא ללאו צורך מיהא הוה וקא
שרינן ליה משום תחלתן כללקמןל( .אלמא
משום שמחת י״ט מקילינן וקשיא
ב״ה לכסוי :הכא ליכא דקר נעוץ.
כלומר ליכא מעמא להחירא לקא
סברי יש בנין בכלים :מתני׳ עומד
ואומר .מנעול יוס :גמ׳ בבריכה
ראשונה .לרך מגללי יונים להניח
נדכה ראשונה של כל שנה להיות
צוות לאמה :גזרינן .ט שקיל להו
למחר אתי לאמלוכי וחייס עלייהו
והוי ליה טלטול שלא לצורך ומשנענע
ומשמש בהן מבעול יום לשחיטה
ולא חס עלייהו חו לא חיישינן לחייס:
בריכה .קובי״ל בלע״ז שהיונים
יולליס בדכה בכל חלש וחלש והן
שני גוזלות זכר ונקבה ומפסיקין
בתקופת טבת וחוזרים ויוללים בניסן:
ליה להו ברירה .וט שקיל למחר
ללמא לא הני אזמין והוא לא הזמין
סט
יי״ט
ע
עא
רבינו חננאל
פיסקא
לא
מפיק ליה )עירוביו םת.ו .נפתח אחד מהן .ודאי בההוא מפיק ליה <שם( .ש י ש בו ארבעה ע ל ארבעה .פחות מד׳ על
חישב
לפותחו
ד׳ אינו חשוב להציל על השאר .rauuע ד ש ל א ימות המת .דלא נממא להו טומאה אשאר פתחיס ,אבל משימות המת כבר
אף
נטמאו הכליס ולא אמרינן הוברר הדנר דמעיקרא נמי דעחיה לאפיקי נהאי סיחחא ,אלא נחסא להו טומאה ,ואפילו כליס הבאין
כבית,
כל מה
שם לאחר מחשבה טמאים ,לטון לגחתא להו טומאה תו לא סלקא מינייהו במחשבה על דעניד להו מעשה ממש דפחח ליה
הפתח
פלוני
להאי ומהני לטהר אח האחדס מכאן ולהבא כדקתני לעיל נפתח אחל מהן מ ׳ ) ש ם ( .אף מ ש י מ ו ת המת .לאמדנן יש גדרה
לב״ה
ברירח.
למאתמול לעתיה בהאי סיתחא ולא נסמא טומאה לאחדנא ואסילו כליס לקולם מחשנה טהודן
™ .לטהר את הפתים
מכאן ולהבא .הא לאמד ב״ה אף משימות המת חשב מועלח לטהר כליס הנאים גפחחיס ממחשבה ואילן הוא לקאמרי ,אבל
כליס למעיקרא לא ,ראי! בדרה לומר הוברר לקולס שימות נמי לעמיה להאי סתחא )לקמ! לז.(:
משימות
וחחת
כל
הזיז
הפתחין
הכא
דב״ה
לענין
בלבד,
המת
שהיה
הוא
יחשוב
תחת
טמא
ופרקינן
שעל
וכולן
לעולם
טומאה
לומר
זה
וזה,
דייקיגן
טחורין,
לית
דלענין
אלא
מיגה
ותחת האגף
מאחרי
ואע״ג
לא,
הפתחין.
דיו.
הזיזין
הפתחין
טמאין.
שצריך
טהרו
אם
שאר
מיהו
ש ע ל
ונתברר
להו
ש כ ת
כיון
שעומד
שאם
תאמר
אחר
ברירה,
שחישב,
שנינו
דאמרי
שחסכים
ומשנתנו
אכל
מה
כפתוח
במיכן
זו
שהיה
איסקופה
ליפתח
לו
כיון
ב״ה
כל הפתחין
אני
בין אהם
עכשיו
האיתמר
למפרע
מ ש מ ש ת
דמי.
נוטל
אף
ר׳
למחר
עלה
אלא
אמד
סגיא,
כאלו
אמר
רשויות,
אבא
כלים
לפותחו
לא,
ב׳
משימות
ו כ ץ
המת
רבה
בל
בזמן
למפרע
יאמר
מה
מעיו״ט
ויעמד
חיישינן
ש מ א
כיו״ט
ליטול
יראה
הרכה
בדעתו
א(
כל
האפרוחין,
שאין
כיון
שלא
ימצאו
יברחו
יצטוותו.
מקרי
ונמצא
ויראה
בטל
אלא
וינענע
אם
ויעשה
)ודחי(
ביו״ט
זח
ומתנחם
יו״ט.
מעשח,
]ודאי[
אינו מתנחם.
האי
כולי
אלא
לא
באומר
א(
נוטל
למה
לא
ואמר
יטול,
יבא
ואם
נוטל,
כשמחח
כו
ויחירא
במי
ולא
וב״ה
חיישינן,
זה
ווה
]סגי.
אני
ואקשינן
לי ל מ י מ ר זה ווה
אע״פ
נוטל[,
האפרוחים,
אני
שיטול
מעיו״ט.
וכי
טמא
אחד
להוציאו
ובית
הלל
עה
אף משימות
המת.
אילו
חפתחים
שלהן
] 0אהל[,
זיזין
והמת
מבחוץ,
ומאהילין
שהן
מחוץ
בני
אדם
כולן
או
כלים
על
לך
עשוי[
לבוא
וקיי״ל
פתח
שכל
העומד
כפתוח
דמי,
להפתח
ואינו
הטומאה
הסותם
חוצץ
אלא
לגמרי .וחנן
צולין
כיצד
ולפנים
prfn
כלחוץ.
עצמו
דבר
בפרק
מן
כלפנים
אגף
על
שאין
]שאינו
ולצאת,
חזיזין
הפתח
טמאין,
בפני
מהן
באחד
פירוש,
כבית,
כולן
וכולן
מהן
כגון
בבית
טהורין,
כוי,
אומרים
והתנן
הרבה
נפחח
חישב
ב״ה
המח
פחחין
מהן
שהזכיר
תימא
פ״ז
טמאין,
נתברר
ברירה,
באהלות
ולו
אותם
הן
לחו
הוא
השובך
ביו״ט
הדבר
עיין
מחר,
כי
אני
]י[אמר
מוה
נוטל
לית
שלא
אלא
מעיו״ט
האגף
האגף
מן
ואסיקנא
בשערי
עורח
כלפגים,
בשערי
כלחוץ,
מפני
מגינין
תחתיהן
בחמה
ואם
נפתח
וםגשמים.
אחה
לגמרי
חוא.
האחרים
דפתח
אפילו
ש א ר
לא
כלומר
ובית
וכל
את
מקודם
פתוח
כלפנים
ברירה,
השובך
תחת
עד
מחן,
פתח
אלא
הלל
אומרים
ש מ ת
לכן,
הבא
הלא
פתחין
משעה
כל
טהור
אלא
דחישכ עכשיו
מקודם
מי
תימא
אחד
המת,
סתימח
הזיזין ש ל ה ם
ולא
מטחרי
פתוח
שמצורעין
וחוצצח,
שתחת
דכיון
ירושלים
מהם ,נשארה סתימת
הפתחים
ואית ליה
כשיכא
הנשארים,
אני
עליו,
ליטול
ש מ א
וזה
שהפתח
בייש
אם ל א יכנס ב ש ו ב כ ו
ינענע,
שהיה
ואין
שם
שבשובך,
מהם,
לטהר
אחת,
והן
זולתם.
השובך
שימות
הוי
בזח
אלא
יונים
דיו,
ראשונה.
השובך
ש ל א
יש
רב
באפרוחין
הולידו
פתח
טהורין,
אוקמה
בריכח
סכרי
א
א״ כ
בבריכה
הן
נענע
חדשין
אפרוחין
את כולם אלא כלי צרכו :ולו פתחים הרבה .כולם פחוחיס או כולם סגורים :הולם טמאים .כל כלים המונחים בחלל הפתחים תחת
עובי התקרה של פתח טמאים ואע״ס שאינו תחת הגג המאהיל על המת 1שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא ללך יציאת הטומאה שסופו
לצאח לרך שם וכאן אין אנו יולעים באיזה יוציאנו הלכך כולם טמאים :נפהח אחד מהם .לאחר מיתת המת :הוא טמא .בין כלים
למעיקלא בין כלים ללבסוף המובאין לו מבחוץ :וכולם טהורים .ללבד הכל מוקמינן להו למולו הכל מכאן ולהבא בכלים המובאים
לתוכן אחד כן מבחוץ לולאי בההוא לנפחח מפיק ליה :ארבעה על ארבעה .בכך שערוהו שראוי להוצאח מחים :מצלה על כל
הפחחים .מלטמא כאילו נפתח :אןז משימוה המס .וקס״ל לבברירה פליגי ובכלים שהיו בהם בין מיתה למתשבה ב״ש סברי לא אמרי׳ הוברר
למעיקרא לעתיה להט הואי ולא ירלה הטומאה לשאר הפתחים וב״ה סברי הוברל .ולמאי לס״ל השחא סבירא לן לבנפחח אחל מהם נמי הוו
פליגי בכלים למעיקלא וטהודן לקא תני לעיל ללבד הכל בכלים למכאן ולהבא :הא אסמר מלה כוי .ואפי׳ ב״ה לית להו הוברל ואין מטהדן
אלא כלים ללבסוף רלאחר מחשבה אבל הראשונים טמאים וב״ש מטמאין אף האחרונים לקא סבד משירלה תורת טומאה לפתחים לפני מחשבה
במיתת המת שוב אינו עולה מהם אלא על ילי מעשה כגון נפתח ובנפתח אחל מהם לא פליגי מילי :רבא אמר לעולם למפרע .נמי
מטהדן ב״ה לאית להו בדרה .והכא במתניתין היינו טעמא לצריך לברר ולומר אלו אני נוטל ללמא למחר מטלטל ובולק השמנים ושביק הא
ושקיל אילך נמצא מטלטל מה שלא הזמין שהרי לא היה לעתו אלא בכרי צרכו הלכך אומר זה וזה אני נוטל ולמחר על כרחיה הני הוא
לשקיל :והא אמרה בעומד .מלחוק ואין מנענע סגיא אלמא לא בלק מאתמול הכחושים והשמנים ואכתי איכא למיחש :ה״מ מערב י״ט.
כלומר היכא לילע מערב י״ט להני הוא לאזמינן לתו בין שהן בחושין בין שהן שמנים לא שקיל אחדני שהד יולע שמוקצין הם שלא זמנן:
אבל
בית
אלא
כוי.
חנן
אבל
שמאי
יטול
פירוש
ג
אומרים
בית ש מ א י א ו מ ר י ם
מבע׳׳י
נ
צריך
ד מיי׳ פ״ 3מהל׳
א״ח סי׳ תצז סעיף י:
א
קודם
מס הלכה 3
יו״ט הלכ׳ ה טוש״ע
ה
ל ח ש ב
ב ג מיי׳ פ״ז מהל׳
סמג עשין רלח:
נ
5
הלכה
טומאת
נמי עד כאן לא קאמרי ב״ה הכא אלא
דאיכא תורת כלי עליו אבל התם לא אלא אי קשיא הא קשיא >ב״ש אומרים
אין נותנין את העור לפני הדורםן ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו כזית
בשר וב״ה מתירין אלמא גבי שמחת יום טוב ב״ש לחומרא וב״ה לקולא
ורמינהי השוחט חיה ועוף ביום טוב וכו׳ אמר רבי יוחנן מוהלפת השיטה
ממאי דלמא לא היא עד כאן לא קאמרי ב״ש התם אלא היכא דאיכא
דקר נעוץ אבל היכא דליכא דקר נעוץ לא אי נמי עד כאן לא קאמרי ב״ה
הכא אלא ״דחזי למזגא עלויה אבל התם לא אלא אי קשיא הא קשיא
ב״ש אומרים ״אין מםלקין את התריםין ביום טוב וב״ה מתירין אף להחזיר
אלמא גבי שמהת יו״ט ב״ש להומרא וב״ה לקולא ורמינהי השוחט חיה
ועוף ביו״ט וכו׳ בשלמא ב״ש אבית שמאי לא השיא התם דאיכא דקר
נעוץ הכא ליכא דקר נעוץ אלא ב״ה אבית הלל קשיא אמר רבי יוחנן
מוהלפת השיטה >)אי נמי( עד כאן לא קאמרי בית הלל הכא אלא משום
יי דאין בנין בכלים ואין םתירה בכלים אבל התם לא :מתני׳ ב״ש אומרים
י>לא יטול אא״כ נענע מבעוד יום וב״ה אומרים י עומד ואומר זה וזה אני
נוטל :נמ׳ אמר רב חנן בר אמי מחלוקת בבריכה ראשונה דב״ש סברי
גזרינן דלמא אתי לאמלוכי וב״ה םברי לא גזרינן אבל בבריכה שניה דברי
הכל בעומד ואומר זה וזה אני נוטל םגיא וב״ה למה ליה למימר זה וזה
אני נוטל לימא מכאן אני נוטל למחר וכי תימא ב״ה לית להו ברירה
״והתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים נפתח אחד מהן הוא
טמא וכולן טהורין חשב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על
ארבעה מצלת על כל הפתחים כולן ב״ש אומרים והוא שחשב להוציאו עד
שלא ימות המת ובית הלל אומרים אף משימות המת הא אתמר עלה
אמר רבה לטהר את הפתחים מכאן ולהבא וכן אמר רבי ׳׳אושעיא לטהר את
הפתחים מכאן ולהבא מכאן ולהבא אין למפרע לא רבא אמר לעולם למפרע
והכא היינו טעמא דלמא מטלטל ושביק מטלטל ושביק וקא מטלטל מידי דלא
הזי ליה והא אמרת בעומד ואומר זה וזה אני נוטל םגיא יהני מילי מערב יו״ט
ח
א מיי׳ פ״ב מהל׳
ה
טיש׳׳ע א״ח סי׳תצז סעיף
המח
לפתוח
והנה
יש
תחת
האגף
האגף
ותחת
נעול
והכא היינו
היכנתי לי
כלחוץ.
טעמא
ומותר
לי
כצ״ל יכן ה ג י ה ז נ ל ״ ו (5 .אולי כצ״ל.
עין משפט
נר מצוה
ע כ א מיי׳ ס׳׳נ מהלי
יו״ט הלכה י טיש״ע
א׳׳ח סי׳ חצז סעיף יב:
ע ג ב מיי׳ פט׳׳ו מהל׳
גדלה הל׳ יח ]ופייט
מהלכוח רוצח הלכה [1
טוש״ע חו״מ סי׳ רס סעיף
ח:
ע ד ג מיי׳ ס״ב מהל׳ יי״ט
הלכה ו טוש״ע א״ח
סי׳ חצז סעיף יב:
ע ה ד מיי׳ שס טיש׳׳ע שס
סעיף יג:
ה ו ]מיי׳ ס״ו מהלכוח
מעשר שני הלכה ג[:
רבינו חננאל
ליטול איזה שאברור,
וחיישינן דילמא מטלטל
ושכיק כדי לבחור לו
חשמנים .אי נמי משתכחי
כוי.
כחושים
כולחו
]מתני [ וימן שחורים
ומצא לבניפ כוי .אוקמא
רבא כגון שזימן שחורים
בצד מזרחי ולבנים בצד
מערבי ,ובא ביו״ט ומצא
לבנים כמזרח ושחורים
דאיכא
במערב ,וכגון
בהף ההוא אחרים הרבה
שלא
שחורים ולבנים
זימן אותן ,דחיישינן שמא
מאותן שלא זימן מהן
שהן דוב ,והן ועור(
]עוד[ בדף )אחר( ]אהד[
עמהן שהן קרובץ ,נמצאו
האסורין מרובין וקרוכין,
לפיכך גם הן אסורים.
שלשה ומצא שנים הרי
אלו מותרים .ואוקימנא
דסבר האי תנא חד מינייהו
אזל לעלמא ואשתיירו תרי
והן הן שזימן .ואמרינן
מתני׳ רבי היא ,התניא
הניח מאתים זוז ממעות
מעשר שני ומצא מנה,
מנח מונח ומנה נוטל,
כלומר מי שנטל לא רצה
ליטול הכל ונטל מנה
וחניח מנה ,וזה המנה
מעשר שני הן .וחכמים
חולין,
הכל
אומרים
כלומר מעות מעשר שני
כולן ניטלין ואילו אהרים
הן .ופריק רב אשי לעולם
משנתנו אפילו לרבנן,
והכא בג׳ גוזלין מקושרין
)קמפלגי( זימן ,וכן הניח
ב׳ כיסין מקושרין ,בכל
כיס מנה ,גוזלין עבידי
המנתחי ,ואפילו רבנן
מורו דחד מינייהו ניתה
ועריק ,ואשחיירו הני תרי,
והן הן ,ולפיכך מותרים.
אבל כיסין הלא מנתחי,
ליכא למימד הכי ,לפיכך
מי שלקח הכל לקח ,ואלו
אחרים הן .ורבי אמר לך
כיסין נמי זמנין דמתעכל
קיטריהון ומיפרדי מהדדי
ולקח אחד ונשאר אחד.
,
< •
•
ביצה פרק ראשון ביצה
איכא חד דמערכ בהו .וא״ת ולבטיל ברובא וי״ל דבעלי חיים
לא בטלי דחשיבי אי נמי ה״ל דבר שיש לו מתירין לאחר
יו״ט וכל דבר שיש לו מתירין אפי׳ באלף לא בטיל:
חד מנייהו אזל לעלמא .וא״ת וכי תלינן לקולא בדבר שיש לו
דהואיל
לומר
מתירין ויש
ונשארו שנים במקומם ודאי בכה״ג
תלינן לקולא :חולין ומעשר שני
מעורכין זה בזה .פ״ה בורר מנה
היסה שבשניהם ויאמר אם זה של
מעשר מוטב ואם האחר של מעשר
הרי זה מחולל על זה ותימה דמפרש
בפרק הזהב )3׳׳מ דף מה (.דאין
מחללין כסף על כסף ולא מעות
על מעוח לכך נראה דמחלל בחחלה
המנה של מעשר על פרוטות של
נחשת ואח״כ מחללו על מנה היפה
הכל חולין .שאני
שבשניהם»:
אומר הוא לקח מעות של מעשר
שני והני אחריני נינהו ותימה דהא
לא אמרי׳ שאני אומר להקל אלא
כשהוא מדרבנן כדאיתא בפסחים
) ל ף י (.דקאמר שאני תרומה דרבנן
לפיכך אני תולה להקל לומר שאני
אומר וכו׳ ר״ל דכיון שאין אדם
מניח חולין אצל מעשר תלינן שפיר
לקולא ואמרי׳ ודאי לקח אלו משם
ושכח ואחר כך הניח אלו שם:
פשיטא
אגל בי״ט .כשבא לבררן בי״ט כלומר שלא ברר דבריו מבעוד יום
וסומך על בדיקח מחר שיבדוק את כולן :דזימנין דמשהכחי שמנים
כחושין וכחושין שמנים .אותם הנראים שמנים למראה עיניו נמצאים
כחושין במשמושן והכחושים נמצאים שמנים :מידי דלא חזי ליה.
אבל ביום טוב אםור דזימנין דמשתכחי
שמנים כחושים וכחושים שמנים וקמטלטל
מידי דלא חזי ליה אי נמי זימנין דמשתכחי
כלהו כחושים ושביק להוי ואתי לאמנועי
משמחת יום טוב :מתני ,זמן שחורים
ומצא לבנים לבנים ומצא שחורים שנים
ומצא שלשה אסורים שלשח ומצא שנים
מותרים בתוך הקן ומצא לפני הקן אםורין
ואם אין שם אלא הם הרי אלו מותרים:
נמ פשיטא אמר רבה הכא במאי עסקינן
כגון שזמן שחורים ולבנים והשכים ומצא
שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים
מהו דתימא הני אינהו נינהו ואתהפוכי
אתהפוך קמ״ל הנך אזרו לעלמא והני
אחריני נינהו לימא מסייע ליה לר׳ חנינא
דאמר ר׳ חנינא י רוב וקרוב הלך אחר
הרוב כדאמר אביי יבדף הכא נמי בדף:
שנים ומצא שלשה אסורין :מה נפשך
אי אחריני נינהו הא אחריני נינהו ואי לא
,
א
א
מסורת הש״ם
ב
3
ג
אחריני נינהו הא איכא חד דמערב בהו:
ישלשה ומצא שנים מותרין :מ״ט חני אינהו
נינחו וחד מנייהו אזל לעלמא לימא מתני׳ רבי חיא ולא רבנן ״דתניא חניח מנה
ומצא מאתים חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה דברי רבי והכ״א הכל חולין
הניח מאתים ומצא מנה מנה מונח ומנה מוטל דברי רבי וחכ״א יהכל חולין
אפילו תימא רבנן הא אתמר עלה ר׳ יוחנן ור״א דאמרי תרוייהו שאני גוזלות
הואיל ועשויין לדדות ולמה לי לשנויי עלה שאני גוזלית הואיל ועשוייץ
לדדות והא אתמר עלה דההיא דרבי יוחנן ור׳ אלעזר חד אמר בשני
כיסיץ מחלוקת אבל בכיס אהד דברי הכל חולין וחד אמר בכיס אחד
מחלוקת אבל בשני כיםין דברי הכל מנה מונח ומנח מוטל בשלמא
למ״ד בשני כיסין מחלוקת היינו דאיצטריך לשנויי הכא שאני גוזלות חואיל
ועשויין לדדות אלא למ״ד בכיס אחד מחלוקת אבל בשר כיסין דברי הכל
מנח מונח ומנה מוטל השתא למה לי לשנויי עלה הא אמרת בשני כיםין
לא פליגי אמר רב אשי הכא בגוזלות מקושרים יי וכיסים מקושרים עסקינן
גוזלות מנתחי אהדדי כיםין לא מנתחי אהדדי ורבי אמר לך כיםין נמי זמנין
ה
דמתעכל
כל אותן שמלטל יותר על צרכו
מוקצים היו :אי נמי גרסינן :אי
נמי זימנין דמשהכחי כלהו כחושין.
וקא ממנע משמחת י״ט וכל זה על
ידי שלא ברר אתמול דבריו לפיכך
סמך על שקר לומר אי אפשר שלא
יהו שנים או שלשה טובים ולמחר
נמצאו כולם רעים אבל כשאתה
מזקיקו לברר שוב אינו סומך אלא
על אלו בין היו שמנים או כחושין
ולדעת כן זמנן ובא ונוטלן ולא
שחורים.
זמן
ממנע :מתני׳
ולא היה שם עוד ולמחר מצא הכל
לבנים ודאי המזומנים הלכו להם
ואלו אחרים דאתו להו מעלמא לשובך.
וכן שנים ומצא שלשה ואינו מכיר
אח המוכנים כולס אסורים :שלשה
ומצא שנים מוסרים .האחד הלך
והשנים נשארו ולא אמרינן הואיל
והאחד הלך כן הלכו כולם ואלו
אחדס הם :זמן בתוך הקן ומצא
לפני הקן .ובתוך הקן לא מצא כלום
הרי אלו אסורים וממראה מפרש לה:
גמ׳ כגון שזמן שחורים ולבנים.
בשני קנין וכל הקנין מובדלין במחיצות
ועליות כדרך כל שובכין עשויין
עליות הרבה וכל עליה יש בה
מחיצוח הרבה :והשכים ומצא כוי.
והכי קאמר זמן שחורים בקן זה
ומצא בו לבנים ולבנים זמן בשני ומצא
בו שחורים :דרבי חנינא בבבא
בתרא בלא יחפור :רוב וקרוב.
אס בא מעשה לפנינו ויש לתלותו
בדבר הקרוב לו להתיר או לאסור
ויש לתלותו אחר הרוב לענין אחר
חלוף הקרוב הלך אחר הרוב .ומתני׳
נמי הכי אמר דהא איכא למחלינהו
להנך שחורים באותם שהיו אחמול
בקן שבצדו וכן הלבנים ולומר נהפכו
ולא תלינן אלא אמרינן מעלמא אתו
אביי.
כדאמר
פירשו:
ומרובא
לקמן :בדן! .שיש דף לפני השובך בולט ויוצא ממנו ושם באין ויושבין יוניס דמעלמא תדיר שיראים ליכנס לקן מפני שאותן שבקן
מגרשים אח כל הבא אליהן וכשיוצאין משובך אלו נכנסין הלכך חיישינן שמא מן הדף באו לקנין הלכך אסורים דהוו להו כלהו
קרובים שבדף ושבקן הלכך זיל בתר רובא :מה נפשך כוי .פירושא דמתני׳ היא כלומר להכי אסורים דמה נפשך להתירם :י(]לימא
מהני׳ רבי היא .הא מתני׳ סתמא היא והלכה כסתם משנה ואנן קי״ל י()כתוכומ דף כא >.הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריון :הניח מגה.
ממעות מעשר שני בחיבה :חולין ומעשר שני מעורבין זה בזה .האחד חולין ואינו יודע איזהו ונוטל היפה שבהן ואומר אס חי)היא זו(
של מעשר הרי יפה ואס חולין היא תהא חברתה מחוללת עליה :הכל חולין .הואיל ולא מצא כמו שהניח תולין להקל ולומר נטל את
הראשון והניחו במקום אחר והניח שוב את אלו ושכח שאין אדם מניח מעות חולין ומעוח מעשר ביחד :מנה מוטל .ונשאר הך מנה
ממעשר :הכל חולין .הואיל ולא העלהו לירושלים לא הפריק זה מזה ושניהם נטלן והניחם במקום אחר וזה חולין הוא שהניח הלום
אחרי כן ושכח :שאגי גוזלות .להט איכא למימר האחד הלך וחבריו נשארו :הואיל ועשויין .רגילים הן להיוח מדדין אחד
אחד ויוצאין ונכנסין אבל מנה לא הלך מאליו אא״כ נטלו וכשנטל נטל שניהם :ולמה לי לשנויי עלה .רבי יוחנן ורבי אלעזר מה
דוחקין לתלות טעם משנתנו במדדים הא לדידהו מתוקמת שפיר כרבנן בלאו האי טעמא דהא אינהו אפליגו בההיא דמעשר
חד אמר מחלוקת במונחין שני המנין בכיס אחד בההוא הוא דקאמרי רבנן דכשנטל כל הכיס נטל אבל בשני כיסים מודו
דהאחד נטל והניח השני וחד אמר מחלוקח בב׳ כיסין בההוא הוא דקאמר רבי מנה מונח ומנה מוטל :האי מאי לא גרסינן :בשלמא
למ״ד כוי .המקשה סיומי מסיים למילתיה ומפרש קושייתו בשלמא מאן דמוקי סלוגתייהו בב׳ טסין דהיינו כדומיא דמתני׳ דהוו שני
גוזלות צריך לשנויי דתקום מתני׳ כרבנן מהאי טעמא הואיל ועשויין לדדות אלא למ״ד בשני כיסין מודו רבנן השתא למה לי לשנויי
משוס דעשרין לדדות הא בשני כיסים נמי הכי קאמרינן :השתא ומה כו׳ לא גרסינן אלא ה״ג אלא למ״ד בכיס אחד מחלוקה
אבל בשני כיסים דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל השהא למה לי לשגרי מלה האמר בשגי כיסים לא פליגי .וחד מהני רבנן או רבי
יוחנן או רבי אלעזר אוקמה הכי ולעיל אמאי שנו תרריהו הואיל ועשויין לדדות :אמר רב אשי הכא בגוזלות כוי .מ״ד בכיס אחד מחלוקת בשני
כיסין כעין כיס אחד קאמר דהיינו שני טסין מקושרין ודקאמר אבל בשני טסין דברי הכל מנה מונח ומנה מוטל בשאין מקושרין ומתני׳ אפי׳
בגוזלות מקושרין משמע דהנוחרין מוחרין ולא אמרי׳ אוחן שזמן נטלו כולם ואלו אחרים הלכך אי לא דשאני גוזלות הואיל ועשרין לדדות
לא הוה מחוקמא כרבנן דהא בכיסים מקושרין אמרי רבנן הכל חולין .והשתא אגב האי שנויא מתוקמא שפיר כרבנן דגוזלות דמדדין
מנתחי אהדדי ואיכא למתלי לקולא דחד מנייהו הוא דאזל ליה אבל כיסים לא מנתחי ואדם בא ונטלן וכיון דמקושריס הם שניהם נטל:
דמתעכל
(6ב׳׳נ מ , :ב( ]לקמן יא,[.
ג( פסיויס י .ןפותפתא מ״ש
ד(
פ״ה[,
נא,[.
]גיטין
ה( ]דף יא 0 ,[.גי׳ לש״ל,
ז( ]עירוני! מו :פסחים ,[.0
ח( ]צ״ל זו היא[ ,מ( ועי׳
רש״י וחוס׳ פסחים יוד דייה
חולין וכו׳ החליפו שיטחס,
מוסף רש״י
ואם אין ש ם אלא הם.
אס אין סכינותיהס אחמול
אלא
הרי
הן,
מותרים .דודאי אלו
שהזמין נמוך הקן
<לקמ 1י א ( .
לפגיה
אלו
הן
ונאו
רוב
וקרוב ה ל ך אחר הרוב.
אם בא דבר לסניגו ויש בו
להלן אחר הרוב והוא כך,
ואס חלן בו אחר הקרוב
אינו כן ,הלן בו אסר הרוב
1ב״ב כג .>:ח ו ל ץ ו מ ע ש ר
שני מעורבין זה
ומביא סלעיס נשוה
בזה.
מנה
ואומר כל מקום שהן מעומ
מעשר שני הרי הן מחוללים
על הסלעים הללו ומעלה
הסלעים לירושלים !פסחים
י .(.הכל חולין .שהמנה
נטל ואלו הובאו אחרי כן
!:שם(.
א ץ נוטלים
העלי.
דף
וטיסני
והוי
עב
את
וכבד
וכותשין בי חטים לטרגיס
מלאכתו
לאיסור ,וקא סברי
ב״ש
אסור לטלטלו ואפילו לצורן
גופו
שצרין
למלאכה
לגוף
המותרת
הכלי
היוס
! ל ע י ל י .•:.א ץ נותנץ את
העור .שהופשט גיוס טוב,
לפני הדורסן .לא ישטחנו
נמקוס
דריסת
הרגלים
שזהו צורן עינוד שמתענד
ע ״ י הדריסה )שס> .ו ש ו י ן .
ג״ש וג״ה שנחלקו נמטלין
את העלי לקצב עליו
נשר
ביי״ט ,שאם קצב עליו
בשר .שעשה לצורך שמחת
יו״ט ,ש א ס ו ר לטלטלו.
דהאי דקשרו נ״ה משוס
שמחת יו״ט קשרי
קכג.(.
ישבח
ביצה פרק ראשון ביצה
מםורת הש״ם
יא.
»£שיטא דמותרין האמה מר עוקבא כל המההה וכוי .וקשה וכי
] (6לעיל יוד :נ״נ כג ,[:דמסעהל קטרייהו .ניתר הקשר שלהם ומתפרק מאליו והבא ונטל
מייתי ראיה ממר עוקבא שהוא אמורא וי״ל לע״כ אנו
(3ב״ב נג ,:ג( ]בקרן זדמ שמא לא מקושרין מצאם וחטף האחל והלך לו :ל( לפני הקן .לרך
מאי אמרת אדדרי אדדו כל
צריטן לומר כלמר עוקכא לאס לא כן לא מתוקמא מתניתין ללא
היכאדמדדה והדר כוי .כצ״ל כל שובכין להיות מעט מן לף העליה בולט חוץ למחיצה של כל קן וקן
מהר״ס[ ,ד( שנת קכג .ושם היונים יוצאים לאויר ונוחים שם כרצונם וחוזליס לקן :הלך
יחפור )ב״ב ד ף כ ג : ( :אין נוטלין העלי .וחימה הא צריך
]לעיל יוד ,[.ס( גירושל׳ ל״ג אחר הרוב .ט הכא ללא אמרי׳ אלו
לגופה וכל כלי שצריך לגופו או
תיבת כדת ,י( ]שבת קכג.
קכד .תיספתא ס״א[ ,אותן שזמן בתוך הקן שהוא קרוב
למקומו אפילו מלאכתו לאסור ממלין
א
דמתעכל קטרייהו :בתוך הקן ומצא לפני
]תוססת׳
ז(
פ״א[ ,ללפני הקן אלא אמרי׳ מעלמא אתו:
אותו כיוס טוב וי״ל לבפרק כל הכלים
הקן אסורין :לימא מסייע ליה לר׳ חנינא
ח( ]בתוספתא אי׳ בש״א בדן* .לכלהו קרוב נינהו הלכך הלך
)שבת ל ף קכג .ושם( מוקמינן ליה
מוליטן טבת וסט! אצל
דאמר ר׳ חנינא א>רוב וקרוב הלך אחר הרוב
בהמה אבל אין מוליטן אחל הלוב לאיכא תרתי :רבא אמר.
במוקצה שיש בו חסרון כיס לכ״ע
זו
קנין
בשני
אמר
*רבא
בדף
אביי
אמר
בהמה אצל טבח וסטן וכ״א הא לא אצטריך לאשמועינן אלא בשני
מולו לאסור כגון סיכי זירי ומזורי
למעלה מזו עסקינן ולא מבעיא זמן בתחתונה
נרא׳׳ש להכא סימן יז ודע קנין זו למעלה מזו ובשניהם גוזלות
לקפיל עלייהו וב״ה שמתירין היינו
שהרב אלפס לא הביא כל זה
לוקא משוס שמחת י״מ כלמפלש
אבל הריין כתב גרסיגן וזמן את שבזו ולא זמן את שבזו ולא זמן בעליונה ומצא בתחתונה ולא מצא
מוליטן
בגמרא בש״א אין
שזמן
הקן
בתוך
מצא
ולא
בא
ולמחר
בגמרא :ו ש ו ץ שמולחין עליו כשר
בעליונה דאםירן דאמרינן הנך אזלו לעלמא
וכו׳ וע׳׳ש פירושי שכתב אלא לפניו ובאותו שלא זמן לא מצא
לצלי .לאו משום לצריך מליחה לצלי
והנך אשתרבובי אשתרבוב ונחות אלא
לב״ה דאמרי מוליטן יעי׳
פרש״י ד׳׳ה אין מוליטן וכו׳ לא לפניו ולא לתוכו הלכך אסירי.
כלמפ׳ בחולין <לף קיא (.אלא משוס
אפילו זמן בעליונה ולא זמן בתחתונה
ואולי איתרמי טעות בתוספ׳ ולא משוס חששא ליוני לעלמא אלא
טעם
שנהגו למלמו כלי ליתן
ובא ומצא בעליונה ולא מצא בתחתונה
וכן בהרא״ש וצ׳׳ל אין מאחר שלא מצאן במקומן ועול שבקן
ןועי׳ תוססות חולין יל .ל״ה ונסביןן:
מוליכי! וכוי[ ,ט( ]עני!
טבח האחר המוקצה לא מצא כלום יש הנך נמי אסירי דאמרינן הנך אזלו לעלמא
מערים
דנקט עמ״ש הג״י א״ח סי׳
והנך םרוכי םריך וסליקו :ב ואם אין שם אלא הן הרי אלו מותרין" :היכי
להוליך[,
חצח ד״ה ויכול
לחוש שמא אלו שמצא לפני הקן המוכן
]תוססחא
י(
פ״א[ ,לא מחוכו יצאו אלא ממוך המוקצה:
דמי אילימא במפורחין איכא למימר הנך אזלו לעלמא והני אחריני נינהו
כ( ברכות ט .וש״נ ,ל( ]שייך
למשנה דלעיל יוד ,[:ולא מיבעיא קאמר לא גרסי׳ אלא
אלא גבמדדין אי דאיכא קן בתוך חמשים אמה אדדויי אדרו ואי דליכא קן
מ( ]שייך למשנה דלעיל י ,[:ה״ג ולא מיבעיא זמן גחחהוגה ולא
בתוך חמשים אמה פשיטא דמותרין דאמר מר עוקבא בר חמא יכל ״המדדה
נ( ]גס זה שס[] (D ,אמר זמן במליוגה כוי .כלומר ותנא
ה
אביי בדף .תימה דלא אמר
אין מדדח יותר מחמשים אמה לעולם דאיכא קן בתוך חמשים אמה
לאצטריך לאשמועינן אסורים לאו
לעיל ארישא[ ת ״ י כ״י,:
וכגון דקיימא ״בקרן זוית מהו דתימא אדדויי אדדו קמ״ל כל היכא דמדדה
כשזמן את של תחחונה ולמחר מצא
י>ב״ש אומרים אין נוטלים
והדר חזי לקניה מדדה ואי לא לא מדדה:
בחחתונה לפניה ולא בתוכה ולא מצא
את העלי לקצב עליו בשר יוב״ה מתירין בית שמאי אומרים אין נותנין את
בעליונה כלום אצטדך למימר לאסירי
מוסף רש״י
למזגא עליה .כן הימה לחיישינן ללמא הני לאזמין אזלו להו
העור לפני הדורםן ולא יגביהנו אלא אם כן יש עמו ה>מית בשר ׳ובית
ישיבתם ,שוטחי! נגדיס על והנך שמצא לפניה משל עליונה באו
הלל מתירין :גמ׳ תנא י>חושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו
יגסמט!
הקרקע
גבי
ויושבין על ברטהן כסוסין ואשתרבובי אשתרבוב למטה ונחיתו
אמר אביי מחלוקת בעלי אבל בתברא גרמי דברי הכל מותר פשיטא
)קח(.
בפסחים
כדאמריג!
הא לא אצטריך לאפי׳ זמן בעליונה
עלי תנן מהו דתימא הוא הדין דאפי׳ תברא גרמי נמי וחאי דקתני עלי
הוה זגינן אברט דהדדי,
בחובה ולא זמן את של תחחונה ולמחר
שטיחחו לצורך
ונמצאת
להודיעך כחן דב״ה דאפי׳ דבר שמלאכתו לאיסור נמי שרו קמ״ל איכא
יי״ט ! ל ע י ל י .!.אין מצא בעליונה לפניה ולא בתוכה ולא
דאמרי אמר אביי לא נצרכא אלא אפילו תברא גרמי חדתי מהו דתימא
מ ס ל ק ץ את התריסין .מצא בתחתונה כלל אסירי ולא תימא
דלתוח החלונות של חנויות
ממלך ולא תבר עלה קמ״ל וב״ש לא חיישי לאמלוכי והתניא ׳*בית
שסוגרין בהן החלונות לאו אורחייהו למסרך ומיסק בעולן
בלילה ומסלקי! אותן קטנים אלא אמרינן סרוכי סרוך מן
שמאי אומרים ״>אין מוליכין נ ו ( טבח וסכין אצל בהמה ולא בהמה אצל
לפניהם ישוטחין עליהן התחתונה המוקצה וסליקו לפני
טבח וםכין ובית הלל אומרים טמוליכין זה אצל זה בית שמאי אומרים
לרביס,
למכור
חבלי!
וביו׳׳ט מוחר ליקח מחגוגי העליונה(» :ואם אין שם אלא הן.
אין מוליכין תבלין ומרוך אצל מדוכה ולא מדוכה אצל תבלין ומתך
המטר אוחו ובלבד שלא אס אין סביבותיהם אתמול אלא הן:
וב״ה אומרים ימוליכין זה אצל זה הכי השתא בשלמא בהמה אתי לאמלוכי
יזכיר סכוס מקח ! ל ע י ל י.ו(< .הרי אלו מוסרים .לולאי אלו הן
אף להחזיר .ולסגור בהן,
דאמר נשבק האי בהמה כחושה ומייתינא בהמה אחריתי דשמינה מינה
וחזרה ודאי שלא לצורך שהזמין בתוך הקן ובאו לפניה:
קדרה נמי אתי לאימלוכי דאמר נשבק האי קדרה דבעיא תבלין ומייתינא
היא ,ואפילו דאמרינן אין מפורחים .גלולים ופורחים למרחוק:
בנין נכלים ,טרחא דלאו
אחריתי דלא בעיא תבלין הכא מאי איכא למימר ממלך ולא תבר
צורך מיהא הוה וקא שרינן אדוויי אדדו .מאוחו קן ואחו להכא
אמה
חמשיס
לעל
ואזיל
כלמפרש
ציה משוס תמלתן כדלקמן
כיון דשחטה לתבירא קיימא :בית שמאי אומרים אין נותנין את חעור:
)שם! .ואליבא דר׳ מללה :בקרן ;ויה .שזוית הבית
תנא י>כושוק שמולחין עליו בשר לצלי אמר אביי לא שנו אלא לצלי
דאמר יגמור.
יהודה
להלאה
בולט
וזה כמו כן ,שאס אתה
אבל לקדרה לא פשיטא לצלי תנן הא קמ״ל לדאפי׳ לצלי כעין קדרה
מן השובך וקן
אומר אל יגמור אף הוא לא
אסור ת״ר -אין מולחין את החלבים ואין מהפכין בהן משום ר׳ יהושע אמרו
יחחיל ,ואין מזון מצד לעולי
בו
זה שזמן
רגליס !חגיגה כ י ( .משום
שוטחן ברוח ע״ג יתדות אמר רב מתנה הלכה כר׳ יהושע איכא דאמרי אמר
לצללין
עומל
דאין בנין בכלים .ואינו
רב מתנה :אין הלכה כר׳ יהושע בשלמא למ״ד הלכה כר׳ יהושע אצטריך
חיינ אלא אס כן עשה בי
לאי הוה אפי
מלאכה כנין ממחק או
סד״א יחיד ורבים הלכה כרבים קמי׳ל הלכה כיחיד אלא למ״ד אין הלכה
להבא לא הוה
מחתך או אורג אי תיפר,
לקניה
חזי
פשיטא ״יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתבר טעמיה דר׳ יהושע דאי
שהן אבות מלאכות לעצמן
מחזירין
;לקמן כ נ . ( .
שהזרת של בית
לא שרית ליה ממנע ולא שחיט קא משמע לן ומ״ש מעור לפני הדורםן
מתני׳
רטיה
שלקה
במקדש.
בילו
ונתן
כהן
עליה
מתני׳
עלי.
התם
לפניו:
רטיה מבעול יוס והוצרך עומלת
לעבוד עבולה בשבת או מלאכתו לאיסור לכתוש במכתשת משום הכי אסרי ליה בית שמאי :גמ׳ שאסור לטלטלו .לאתעביל ליה צורך י״ט :בסברא גרמי.
ביו״ט ונטל רטיה מעל ידו
המיוחלת לקצב עליה בשר :מהו דהימא הוא הדין ואפילו סברא גרמי .אסרי ב״ש ללמא בתר לטלטלה ממליך ולא תבר ואשתכח לטרח
שלא חהא חוצצח בינו ובין
ילו לעבודה ,דחציצה בכדי :איכא דאמרי אמר אביי כוי .בי אופביניה פשיטא עלי מנן שני אביי גופיה הכי לא נצרכא הא לאמרינן אבל תברא גרמי לברי הכל
פוסלת בה ,דבעינ! ולקח מותר אלא לתברא גרמי חלתי שלא קצב עליה מעולם לאיכא למיחש לחייס עלה וממלך :לא חיישי לאמלוכי .בתמיה ופריך לאביי :אין מוליכין נובח
הכהן וטון דחיין לא הר
לקיחה בכהן ,מחזירה וסכין וכוי .אס היו רחוקים זה מזה ללמא ]בתר[ לטריח ממליך :מדור .בוכנא שלוכין בו תבלין במדוכה :נשבק האי קדרה .מין חבשיל זה שיהא
במקדש ,לאי לא שרית ליה צריך תבלין כגון בשר ובצלים :ואעבד קדרה דלא במיא תבלין .כגון כרוב ולפת :מאי איכא למימר גרסי׳ :קמ״ל לא גרסינן :שמולחין מליו.
להחזירה לא שקיל ליה ואע״פ שהמלח מועיל לעבול :לצלי .לאין מולחין אותו יפה :הא קא משמע לן דאפי׳ לצלי כעין קדרה אסור .האי אבל לקלרה לקאמר אביי
מיליה וממגע ולא עגיל
לא צלי כעין קלרה קאמר כגון אלם המולח צלי יפה יפה קרוב למליחת בשר שלצורך קללה ללא תימא כל צלי שרי :אין מולחין אה החלבים .ביום
אבל
עגולה,
במדינה .גזירה שמא טוב כלי שלא יסריחו ואפי׳ נשחטה הבהמה בי״ט :ומאי שנא מעור לפני הדורסן .לשרו בית הלל משוס לאי לא שרית ליה ממנע ולא שחיט:
ימרח הרטיה ומירוח היינו
החס
ממחק האמור באבות מלאכות של שבח )ערובין קב .!:הפותח את חביתו .חבר שפתח את חביתי למכור יין בירושלים נרגל
וכל הבא ליקח ממשמש ואף עמי הארן ממשמשים !חגיגה בו .(.ר׳ יחודה אומר יגמור .שאס אמה אומר לא יגמור אף הוא
לא יתחיל ואין מזון מצוי לעולי רגליס )שטו .וחכמים אומרים לא יגמור .אחר הרגל אע״פ שברגל הן טהורין ,לא שטהרתן
טהרה אלא שברגל הכל חברים אבל לאחר הרגל מנעו טמא למפרע כדאמר במתני׳ עבר הרגל מטבילי! כלי העזרה מפני שגגעו
בהן ע״ה ברגל!שם!.
עין משפט
נר מצוה
א
עו
ג
ב
ס׳׳ג
מיי׳
מהלכומ יו׳׳מ הל׳ ו
טוש״ע א״ח סי׳ חצז סעיף
יל:
ד
עז
יפטי׳ו
מיי׳ שס
מהל׳ מילה הל׳ יח
טוש״ע שס וטוש״ע ח״מ
סי׳ לס סעיף ח:
ע ח ה מיי׳ פ״ג מהל׳
יו״ט הלכה י טוש״ע
א״ח שס סעיף יל:
ע ט ו טוש״ע א׳׳ח סי׳
תצט סעיף ה:
& ד מיי׳ פ״ג מהלכומ
יי״ט הל׳ ל סמג לאוין
עה טוש״ע שס סעיף ג:
פ א ח טוש״ע שס סעיף
ה:
פ ב ט טוש״ע א״ח סי׳
מצח סעיף ב:
פג
טוש״ע א״מ סי׳
י
מקד סעיף כ:
פ ד כ ל מיי׳ ס״ג שס
הלכה ד טוש״ע א״ח
סי׳ מצט סעיף ג:
פ ה מ נ מיי׳ שם הל׳ ה
טוש״ע שם סעיף ד:
־«^8X>-5
גליון הש״ם
נמ׳ רבא אמר בשני קני;.
לקמן דף כה ע״א
עיין
רש״י ד״ה ומצא:
רבינו חננאל
אשתרבובי
פירוש
יריהה הוא.
תפיסה,
כמין
ו פ ר י כ ה כמו
כדכתיב שממית
בידים תתפש .ו א ם א י ן ש ם
א ל א ה ן מ ו ת ר י ן .אוקימנא
במדדין ולא
במפריחין,
אין
כח
כלומר
בהן
לפרוה .ומתמהינן אי הכי
הן.
פשיטא
ודאי
ואמרינן
כגון האיכא קן
הן
אחד בתוך נ׳ אמה שיש
שם אפרוחים שלא זימן
מהן וקאי בקרן ווית ,מהו
דתימא ניחוש דלמא מן
קמ״ל
הקן ההוא באו,
אע״ג דקיי״ל כרב עוקבא
דאמר בפ׳ לא יחפור כל
המדדה אין מדהה יותר
מחמשים אמה ,כיון דקאי
האי קן בקרן זוית ,דלכי
מדדה לא יכול למיהדר
ומחזי לקגיה ,לא מדדה,
הלכך ליכא למיחש להכי
א( פ י ר ו ש
ושרי.
הקרשין
תריסין,
בהן
שנועלין
פתחי
החנויות.
מתירין
לסלקם
ולפחות
כדי
לסגור.
העלי,
כוכנא
שכותש
בו
הדיסא
והפואה
וכיוצא
ולהחזירם
פירוש
באםיתא
ואינו
וב״ה
בה
מלאכת
עומד
החול,
לכתוש
בו
מיני מאכל .לפיכך אמרו
כי זה
העלי הוא
שמלאכתו
ואעפ״כ
דבר
לאיסור,
כ״ה
מתירין
לטלטלן ולקצב עליו בשר
ולשבר עצמות .וכן תברא
גרמא ,שחיא חתיכה של
קודח
שחחקינה
לשבר
עליה עצמות ,והיא עדיין
ההשה
מותרת
וכ״ש
ישנה .וכן להוליך תבלין
אצל מדוכה ומדוכה אצל
תבלין
מתירין.
אלו
כולן
נ( ] ו כ ן
ב״ה
אוסרין
בית שמאי[ להגביה עור
של בהמח ששחטה ביום
טוב ולשוטחו ולדורסו בני אדם] ,ו[ב״ה מתירץ .ושוין ב״ש וב״ה שמולחין ע״ג העור כשר לצלי ,שאין צריך מלח הרבה,
אבל בשר לתבשיל שצריך מלח הרבה לא ,שנמצא מולח את העור .ת ״ ר אין מולחין את ה ח ל ב י ם ביו״ט ולא מהפכין בהן,
משום ר׳ יהושע אמרו שוטחן ברוח ע״ג יחידות .אמר רב מתנה הלכתא כרי יהושע ,איכא דאמרי אין הלכה כוי.
א( נראה דלסני רנינו היי הגי׳ כאן כש״א אין מסלקין אפ הפרסי) וכו׳ קודם pלאין נוטלים את העלי .נו נראה למסר ונצ״ל.
עין משפט
נר מצוה
ביצה פרק ראשון ביצה
ןי^ן.
מ
•
מסורת הש״ם
£ו א מיי׳ פ׳יא מהלכות מערים ומלח גרמא גרמא .וכן רגילין העולם שמעלימיףג( המם לא מופחא מילחא .שתהא שנדחפו לצורך עבוד דמימר אמר
יו״ט הל׳ יול סמג
ואוכלין מעט מן המלנגולח ואוכלין הכבל ומיהו ה״ר
האי לשרו ליה רבנן לתתו לפני הדריסה מפני צורך יום טוב התירו
לאדן עה טוש״ע א׳׳מ סי׳
שמואל היה אומר היינו לוקא קולס אכילה אבל אחל אכילה לאי(:
שאף שטיחתו צורך י״ט לחזי למזגא עליה אבל הבא גבי חלבים כי
תק סעיף ה:
פ ז ב מיי׳ שס ס״ל הל׳ יג אמר רחבא אמה ר׳ יהודה .פי׳ רש״י יש מפלשים ללהכי קאמר
שרית לשוטחן מוכחא מלתא שלתקון החלבים המרתו ואתי נמי
סמג שס טוש״ע א״ח
לממלחינהו ומליחה מאבות מלאכות
האי לישנא משוס שהיה
סי׳ תקיט סעיף א:
היא בלבל שיש בו עבול לחנן )שבת
פ ח ג מיי׳ פ״ג שס הלכה מסופק אם שמע שמועה זאח מרבי
התם לא מוכחא מלתא אימשום דחזי למזגא
ד:
לף עג (.והמולחו והמעבלו :בבה
יהולה הנשיא או מרב יהולה ולא
עליה הכא אתי למימר מ״ט שרו לי רבנן כי
פ ט ד מיי׳ שס פ״ל הלכה
אחה .לחל טלחא לכלהו :מערים.
נהירא לרחבא היה בפומבליפא
יג טוש״ע שם:
היכי דלא לםרח מה לי למשטחינהו מה לי
לאחר שמלח זו לאכלה היום אומר
צ ה מיי׳ פכ״א מהלכות ולא מצינו שעלה לא״י ועול מצינו
שמואל
אמר
יהודה
רב
אמר
לממלהינהו
סמג
שכח הלכה מ
חברתה ערבה עלי לאכלה היום וחוזר
וגמל
בפסחים <לף נב (:ללייק
לאדן סה טוש״ע א״ח סי׳ שמעתתא מפומיה לרביה כלחבא א מולח אדם כמה התיבות בשר בבת אחת
ומולחה :חנויות .כמו תיבות הן
שכח סעיף כה:
ועומלומ בשוק ואינן מחוברות לקרקע:
אע״פ שאינו צריך אלא לחתיכה אחת רב
צ א ו מיי׳ פי״א מהל׳ לפומבליתא כו׳ ואם כן שהיה מסופק
תריסין .ללתות פתחיהן :התירו
מטמאי משכג ומושג ממי שמע שמועה היה לו לומר אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא:
הלכה י:
סופן .שאינו צורך יום טוב :משום
לאפילו ססיקי לגברי גריס כלאמר
,ב״ש אומרים >5אין מםלמין את
צ ב ז מיי׳ פ׳׳ל מהלכוח
החלהן .שהוא צורך יום טוב ואי
למוגרמת
בשמעפין
יח>:
)לף
בחולין
יו״ט הל׳ יג טוש״ע
התריסין ביום טוב וב״ה במתירין אף להחזיר:
א״ח סי׳ תקיט סעיף א:
לא שרית סופן לא עביל חחלתן:
לכך נלאה לי ללבך אמר רבי יהולה
,
הנויות
תריםי
עולא
אמר
תריסין
מאי
נמ
עור לפני הדורםן .הותרה שטיחתן
משום שהיה רבו מובהק והא לקאמר
ואמר עולא 8שלשה דברים התירו םופן משום
משוס שחיטתן :סריסי חנויוס.
וגמר שמעתתא מפומיה )י> קאי אהא
רבינו חננאל
תהלתן ואלו הן עור לפני הדורםן ותריסי
הותרה חזרחן משום סלוקן) :א( וחזרה
לקאמר סטיו לפנים מסטיו ולא
אמר
יהודה
רב
א מ ר
רעיה .בשבת פרק כלל גלול)לף עס(:
חנויות וחזרת רטיה במקדש ורחבא אמר רבי
ש מ ו א ל מולח אדם כמה קאמר (אסטונימ לאותו לשון שמע
אמרו הממרח רטיה בשבת חייב
אע״פ
כאחת
חתיכות
יהודח אף חפותח חביתו ומתחיל בעיסתו
מרבו ולא רצה לשנותו:
שאיגו צריך אלא לחתיכה
משום ממחק :במקדש .לכהן שלקה
אחת .רב אדא בר אהבה מהו דתימא טעמייהו דניה דאין
על גב הרגל ואליבא דרבי יהודה דאמר
בילו וצריך לעבול עבורה וליטול
מערים ומלח ליה גרמא
כנין וסתירה כוי .לקי״ל יגמור עור לפני הדורסן תנינא מהו דתימא
רטיה מעל ילו שלא חהא חציצה בין
גדמא ,כגון דמלח האי אין בנין וסתירה כשהוא מהדק
עלייהו
למזגא
דחזי
משום
דב״ה
טעמייהו
חתיכה ואימלך ,ואמר לא
ילו לעבולה מחזיר הרטיה לאחר
בעינא האי אחריתי בעינא .ומפרק כי אם בעושה כלי שהוא
ואפילו מערב יום טוב גמי קמ״ל גהתירו
עבולה לאי לא שרית ליה להחזירה
ומלח
ירושלמי מערים
חייב משום מכה בפטיש או בבונה על
םופן משום תחלתן דיום טוב אין דערב י״ט
הכא עד דמלח כולה.
לא שקיל ליה מעיקלא :ורחבא אמר
גבי קרקע כדאמרינן בשבת )לף קב(:
כלומר היח ממלח ע״ג
רבי יהודה .י״מ ספק משמיה לרבי
לא תריםי חנויות נמי תנינא ]וב״ח מתירין
העור מעט מעט .ו י ש א ל הבונה כל שהוא חייב קמ״ל ותימה הא
יהולה נשיאה ספק משמיה לרב יהולה.
אף להחזיר[ מהו דתימא טעמייהו דב״ה
מ א י ת ר י ס י ן אמר עולא קיימא לן אין בנין וסתירה בכלים
)תרי סר( ]תריסי[ חנויות.
ואני אומל לא לאה לחבא את רבי
והגי מילי דחנויות אבל י״ל מ״מ אסור <ה שמא יתקע:
משום ״דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים
יהולה נשיאה להא מסומבליתא הוה
השוחט
דבתים לא .ו ש ל ש ה ד ב ר י ם
ואפילו דבתים נמי קמ״ל יהתירו סופן משום
ולא מצינו שעלה לא״י ועול כי
חתירו סופן משום תחלתן
י
יימחזירין
>
תנינא
נמי
במקדש
רטיה
חזרת
לא
דבתים
אין
דחנויות
תחלתן
ואילו הן ,תריסי חנויות
אמלי׳ בעלמא ה ללייק וגמר שמעתתא
משום להוציא תבלין רטיה במקדש אבל לא במדינה מהו דתימא טעמא מאי משום דאין שבות
מפומיה לרביה כרחבא לפומבליתא
ומיני מאכל התירו לו,
ואם תאמר לו אסור לסגור במקדש אפילו כהן דלאו בר עבודה הוא קמ״ל התירו םופן משום תחלוק הוה לן למימר לאפילו ספיקי לגבלי
בהן ,כי יש בגין
גריס כלאמרינן בלרב יהורה בהבל
בכלים ,דבר עבודה אין דלאו בר עבודה לא פותח את חביתו נמי ה>תנינא הפותח
מתחילה לא יפתח .וכן
שוחטין)חולין יח .0ונראה בעיני משוס
עור לפגי הדריסה ,אם לא את חביתו ומתחיל בעיסתו על גב הרגל ר׳ יהודה אומר יגמור וחכמים אומרים
תתיר לו להניחו
לרבו מובהק היה ולא היה לומל
במקומו ו לא יגמור מהו דתימא טומאת עם הארץ ברגל כטהרה שויוה רבנן ואע״ג
שטוח ,לא ישחוט חחילה.
מרב אחר הוה קרי ליה רבי ללא
וכן החזרת רטיה במקדש דלא התחיל נמי קמ״ל התירו סופן משום תחלתן התחיל אין לא התחיל לא
נספקיה בלרב יהורה אחרינא :אןו
כמפורש כסוף עירובין.
ו ר ב יהודה אמר אף עם ועולא מאי טעמא לא אמר הא בפלוגתא לא קא מיידי הנך נמי פלוגתא
הפוהח אה חביהו .חבר כשהתחיל
הארץ הפותח חבית ברגל ,נינהו ייבית שמאי במקום בית הלל אינה משנה מתניתין דלא כי האי
למכור יינו או ככרו לעולי רגלים
והמתחיל עיסתו ברגל,
יגמור לאחר הרגל כר׳ תנא דתניא י>אמר רבי שמעון בן אלעזר מודים בית שמאי ובית הלל
ברגל וממשמשי בה יל הכל וטומאת
עם הארץ ברגל טהורה כל ימות
יחודח .ואע״ג דקיי״ל מגע שמסלקין את התריסין ביום טוב לא נחלקו אלא להחזיר שבית שמאי אומרים
עם ה א pבחוקת טומאה
הרגל ובמה שנשאר לאחר הרגל
הוא ,הכא אם לא תטהר אין מחזירין ובית הלל אומרים אף מחזירין במה דברים אמורים בשיש להן
נחלקו רבי יהולה וחכמים בפרק
לו ,לא אתי
למיעבד ציר אבל אין להן ציר דברי הכל מותר והתניא בד״א בשאין להן ציר אבל
לכחחילה .ושקלינן וטרינן
חומר בקלש )חגיגה לף נו (.רבי יהולה
כענין תריסי חנויות ,יש להן ציר דברי הכל אסור אמר אביי ׳בשיש להן ציר מן הצד דברי הכל
אומר יגמור רמכרנה לחברים ולכל
ואסקח אביי כשיש לה
הכל אסור אין להן ציר כל עיקר דברי הכל מותר כי פליגי בשיש להן ציר באמצע
ציר מן הצד דברי
אלם דזהר שלא יגע עם הארץ עול
ציר
אסור ,כדתנן מחזירין
מר
התחתון במקדש אבל לא
וחכמים אומרים לא יגמור ולא
במדינה ,בשאץ לה ציר
כל עיקר ,דברי הכל ימכרנה עוד משום דנטמאת ברגל במגע עם הארץ ונהי דכל ימות הרגל אשתראי שלא לביישם מיהו לאחר הרגל חלה למפרע .ואשמעינן
מותר ,כי פליגי בשיש לה רחבא דרבי יהודה לא אמר יגמור אלא משוס תחילתן דאי לא שדת ליה לא פתח ליה מעיקרא :הנינא .במתניתין ובית הלל מתירין
ציר באמצע ,ב״ה סכרי
לא גזרינן ומותר להחזיר .ומעולא מאי נפקא לן :ואפילו מעי״ע .שהופשט מבעוד יום :דערב יום עוב לא .דליכא למיגזר משום תחילתן דאי נמי לא שדת
ליה אינו נמנע מלשחוט מעי״ט » דהא יכול לשוחטו מבעוד יום :תנעא .במתניתין :וב״ה מהירין אף להחזיר גרסינן :דאין בנין
בכלים .אין איסור בנין וסתירה בכלים אלא בבתים הוא דנתייב בבנין כל ׳והו והעושה כלי או גומרו בי״ט או בשבת משוס מכה בפטיש
הוא דמחייב שהוא חיוב לכל גמר מלאכה או אס הוא דבר שהוא מחליקו חייב משום ממחק ואם צריך קצוע חייב משום מחתך וכן אורג
או מסך או תופר אבל בנין וסתירה לא שייך בהו לאחיובי בסלוק וחזרה דהא דתנן )שבח לף קב >:הבונה כל שהוא בבתים תנן והלכך בית
הלל אפילו בתיבות הבית שרו לסלק דלתותיהן ולהחזיר ואע״ג דלאו לשמחפ י״ט קמ״ל עולא דאע״ג דאין בנין וסתירה בכלים קאסד ליה
ב״ה מדרבנן אי לאו משוס חחלתן דחנויות שהן צרכי רבים אין אבל תריסי כלי הביח לא :הנינא .בעירובין מחזירין רטיה במקדש
אבל לא במלינה :מהו דהימא עממא .להחירא משום ללא גזרו על השמח שבמקלש ולקשור רטיה וכן כל דבר רפואה שאין מלאכה
אלא שבוח הוא שגזרו חכמים בכל רפואוח גזירה משום שחיקת סמניףי( :הנינא .בחגיגה :כטהרה שויוה רבנן .לאסמכוה אקרא כאיש
אחל חברים )שוסמיס כ( .וטעמא לרבי יהולה משוס ללא הללה חיילא ואע״ג ללא התחיל על גב הרגל למוכרה ואירע שנגע בה עם
הארץ ברגל קאמל נמי לבי יהולה לאין מגעו מטמאה ואפי׳ לאחר הרגל קמ״ל לחבא למשוס תחלתן הוא :בפלוגסא לא קא מיירי .והא
פליגי לבנן עלה :מהניתין .לקתני בסלוק נמי פליגי לאו כי האי תנא :בשיש להן ציר .ילות לשני ראשין ללומות לבנין :והסניא .בשאין
להן ציר הוא לשרי ב״ה אבל בשיש כר :אמר אגיי .לכולי עלמא תרוייהו הנך תנאי לברייתא לפרשי לן פלוגתא דב״ש וב״ה :י(דברי הכל
אסור ובשאין לסן ציר כל עיקר דברי הכל .ב״ש וב״ה :בשיש להן ציר באמצע .כעין פליט״א ותוחבין אותו בחור שבאמצע לופן פחח התיבה:
מתני
ל
מר
א( ]לעיל יוד1 (5 ,[.ש,[0
ג( ]שס וש״ג[ ,ד( עיחגין
כו,.
קנ ,:ה( חגיגה
ו( ]ברכוח לו :יכמות מ,(.
ז( ]מושפ׳ פ״א[ ,ח( ]גרנות
לנ ,[:מ( 1שגת גג ,[:י( ]ר״ל
הך ר״האסוריק גשאיןלהס
ציר ר״ה מותר קאי אג״ש
וכ׳׳ה[ ,כ( ]וע״ע תוספות
לקמן יז:ל״ה וגלגל[ ,ל( נ״א
אצנוגא,
הגהות הב״ח
)א( רש״י ד״ה
)וחזרת
רטיה וכו׳ משוס ממחק
גמקלש( חא׳׳מ ונ״ג ס״א
וחזרש
במקדש
רטיה
לכהן
בשבת
כוי:
טוג
)ב( ד״ה רערכ יום
וכו׳ להא יכול ל ש ו ט ח ו
מנעול יוס) :ג( תום' ל״ה
מעריס
שמערימין
וכו׳
ו צ ו ל י ן ואוכלי] מעט מן
המרנגולח כ מ ו
הכנל:
)ד( ד״ה אמר וכו׳ מפומיה
דרכיה
קאי
אהא:
)ה( ד״ה מהו וכו׳
אסור
דחיישינן
יתקע:
מ״מ
שמא
גליון הש״ם
גמ׳ שלשה דברים התירו
סופן .עיין ר״ה דף כג
ע״נ תוס׳ ד״ה שיהו
מהלכים ועיין יומא דף עז
ע״נ ומו״ק דף ז ע״א:
לעזי רש״י
פליט״א.
בליטה.
ביצה פרק ראשון
מםורת הש״ס
ביצה
עין משפט
נר מצרה
יב.
השוחט עולת נהבה ביום טוב לוקה ובו׳ .וה״ה למצי למימר
א( שבת ל׳ קכל :לקמן לז״ מר סגר .בית שמאי :ומר סגר .בימ הלל .והנך מתניתא לא אפלוג
ר״ננ היא ״(דלית ליה מתוך אלא ניחא ליה למנקט ב״ש
נ ( גי׳ רש״ל לאסרי ולא ,אלא מל אשמעינן חלא ומר אשמעינן חלא ולא פליגי .מתניתא קמייתא
ג( ]ז״ל הערוך ערך ערב מר
לסבירא להו הכי בהליא טפי ותימה הואיל ומוקמינן לה אליבא לב״ש
סבר עירוב הוצאה לשבת הט קאמר במה לבדם אמורים בשיש להן ציר באמצע אבל אין להם
עירוב הוצאה ליוי׳ט פי׳ י״ט ציר כל עיקר לכד הכל מותר ותנא בתרא ה״ק כמה לבדם אמודס אם כן לימא השוחט עולת חובה בי״ט לוקה להא ב״ש אית להו לקמן
) ל ף יט (.על עולת ראייה ללוקה
ללגריס שאיגן צורך אוכל לנחלקו בשאין להם ציר מן הצל אבל
כשבת מה שבת אין מוציאי]
ללרשינן וחגוחס חגיגה אין עולת
מרשות לרשות אלא ע׳׳י בשיש להם ציל מן הצל ל ב ד הכל מר םבר גזרינן ציר באמצע אטו ציר מן הצד
לאייה לא וי״ל משוס ליוקא נקטיה
עירוב כך גיו״ט[ ,ר( מכות אסור :מתני׳ לא אח הקנון .כל
,איבית שמאי
ומר סבר לא מריק:
לאי הוה נקט עולח חובה הוה
כא :פסחיס מז ,:ה()מנשל מילי ללאו צורך אטלה :גמ׳ מולס
גיל ביוי׳ט .כצ״ל[ ,ו( ]כל
אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את
מחייבי
חובה
עולת
אמינא
מלאכה לא יעשה בהם .שמות נדגה .לאילו עולת חובת היום לחמנא
הרבים
לרשות
תורה
ספר
את
ולא
הלולב
אבל שלמי חובה טוצא בו פטור
יב[ (t ,ושמות ינ[ ,ת( ]שמות שדא אבל זו יש להקדבה לאחל יום
לו[] (P ,שס כ[ ,י( ]ע״ו לו ,[.טוב :לוקה .משום י()לא חעשה כל ובית הלל אמתירין :נמ׳ תני תנא קמיה
הואיל והם חובה וגם יש בהן צורך
כ( נשמות כג ,שסלל ,לבדם
האלם אבל שלמי נלבה חייב הואיל
יל[ ,ל( ]חולין קטו ,[:מלאכה( )שמות כ> :לצורר .אך אשר
דרבי יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה
והיה יכול להקריבן למחר והשתא
מ( ןפסחיס ה ,[:נ( ]עי׳ יאכל לכל נפשי( :בטרוב והוצאה .אס
ביו״ט לוקה א״ל דאמר לך מני בית שמאי
לנקט עולת נלבה אשמעינן רבותא
הלכות
תוס׳ חולין צח :ותוס׳ ע״ז נאסרה הוצאה ביו״ט ונתקנו
היא <>דאמרי לא אמרינן מתוך שהותרה
סז :סל״ה אמר ר׳ יוחנן[,
ללוקא עולח נלבה חייב לכולה בליל
ס( ]וע׳ תוספות כריחות יל .ערובי חצירות ליו״ט אם לאו :ואין
הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דאי
אבל שלמי נלבה פטור אע״ג שאינו
ל׳׳ה עירוב[ ,ע( רש״ל מוחק ערוג והוצאה כו׳ .ואע״ג לעיקר
כל זה ,פ( רש״ל גורס ליתא הוצאה מרעבירו קול במחנה ״( נפקא לן בית הלל נ הא אמרי מתוך שהותרה הוצאה
חייב בהן והיה יבול להמתין על למחל
להאי פירישא וי׳׳ג אגל ר״ת
לצורך הותרה נמי שלא לצורך הבא נמי
הואיל רש בהן צורך הליוט וא״ח
)שבת ל ף צו >:בא ירמיה ופילש שלא
פירש,
מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי
והא אפילו ב״ה מולו ללוקה לסבירא
נאסרה אלא בשבת משוס הט קא שרו
להו לקמן )שס> לנלריס מלבות אין
אבל שתיטה שהיא אב מלאכה ובכלל
שלא לצורך מתקיך לה רבה ממאי דב״ש
קרבים בי״ט ואמאי מוקיס לה אליבא
תורה אור השלם לא תעשה כל מלאכה מ( היא אימא לך
ובית הלל בהא פליגי דלמא בערוב והוצאה
לב״ש ר״ל למהיכא איח ליה לנלריס
.1ו ל א תוציאו מ ש א אפילו לב״ה אס הותרה לצורך לא
לשבת ואין ערוב והוצאה ליו״ט קא מיפלגי
מבתיכם ביום השבת
ונדבות אין קרבים בי״ט מלכם ולא
הומרה שלא לצורך והך מתניתין אפי׳
ן כ ל מלאכה ל א תעשו
מ״ס ״ערוב הוצאה לשבת וערוב הוצאה
לגבוה וא״כ הוי לאו הבא מכלל עשה
וקדשהם את יום השבת ב״ה :מתקין* לה ר ג יוסף .אהך
ליו״ט ומר סבר יערוב הוצאה לשבת ואין
צויהי
כאשר
לאין לוקין עליו וא״מ כיון לאהלריה
מעסה.
לרבה :אלא
את אתקפמא
אבותיכם :ירמיהו יז כב
ערוב הוצאה ליו״ט כדכתיב 1ולא תוציאו
אהלדה לאסורא קמא להא אמרי׳<(
לסבירא להו לב״ה אין איסור הוצאה
ליו״ט :ליפלגו גאבנים .אי אין איסור משא מבתיכם ביום השבת בשבת אין ביו״ט
גבי גוזז פסולי המוקלשין ללוקה אע״ג
ללא ילעינן אסור גזיזה רק מלכתיב
הוצאה אין איסור טלטול שלא נאסר
לא מתקיף לה רב יוסף אלא מעתה ליפלגו
הגהות הב׳׳ח
)לברים י (3תזבח ולא גיזה להיינו לאו
טלטול אלא משום הוצאה .ומה שלא
באבנים אלא מדלא מפלגי באבנים ש״מ
)א( תום׳ ל״ה ה״נ רש״י
בהוצאח שלא לצורך פליגי ואף ר׳ יוחנן הבא מכלל עשה לאין לוקין אלא ש״מ
וכו׳ ואיכא צורך מקצת אגל גזרו על כל טלטולים אפילו על
טון לאהלריה אהלריה לאסולא קמא
שלא לצורך כצ״ל ותיגת אוכלים וכלים משום לאין גחדן גזרה
םבר במתוך שהותרה הוצאה לצורך חותרה
כלומל ללאו שהיה בו קולם שנפסל
שיש צורך י״ט נמחק :על הצבור אא״ב רוב צבור יכולין
גס
) (3בא״ד ל ש ד
דר׳
קמיה
תנא
דתני
פליגי
לצורך
שלא
נמי
וגם גבי נלרים ונדבות נימא הט
לעמול בהי( :אלא מדלא אפלוג
בשביל טיול:
באבנים ש״מ .ללכולי עלמא יש יוחנן י> המבשל גיד הנשה בחלב ביו״ט ואכלו
לאהלריה לאסורא קמא ולוקה וי״ל
לוקה חמש לוקח משום ה>מבשל גיד ולוקה
לשאני גיזה שלא הותרה בפסולי
הוצאה ליו״ט אלא שמן התורה הותלה
המוקלשין בלל בהליא וא״כ הואיל
לצורך וב״ה אימ להו כיון להותרה
מוםף רש״י
משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בשר
ואשתכח סמך בהו לאסורא מוקמינן
אין מ ו צ י א ץ ל א את לצורך הותרה מן המורה לגמד אלא
בחלב ולוקח משום אוכל בשר בחלב ולוקה
ליה באיסורא קמא אבל הבא גבי יו״ט
הקטן .הוצאה שלא לצורך ,רבנן גזור במילי להוי טרחא ללא
משום
ללא אישתרי לכתחילה
לאוכל נפש הותר לכתיב אשר יאכל וגו׳ )שמות יב> וה״ה בנלריס
ניו״ט טפי מנשכת אלא צריך כגון אבנים אבל בקטן וספר תולה לצריטנן להו ביו״ט לא
ונרבות מתוך שהותרה ובו׳ וא״כ אשבחנא רהותרו בהליא וכיון
אוכל נפש )שבת קכד .(:גזור ובית שמאי לית להו מיגו ומילי לצורך אכילה שהתורה התירתו
לאשכחנא רהותרו בהליא לא אמד׳ אהלרי׳ לאסור׳ קמא אלא למאי
לוקה מ ש ו ם מ ב ש ל ג י ד הותר ושאינו צורך אטלה באיסורו עומל מן התורה :ואן! ר׳ יוחנן סבר
ביו״ט .נישול שאיגו ראר
לאהלריה אהלריה ולמאי ללא אהלריה לא אהלדה וקאי לוקא בעשה:
י ר גרסינן :פליגי .ב״ש וב״ה ולכולי עלמא יש איסור
משום
)פסחיס מז.>:
דלמא בערוב והוצאה קמפלגי .סי׳ רש״י ערובי חצרות וקשה
מ ב ש ל ב ש ד בחלב .הוצאה ליו״ט מויעבירו קול במחנה לישנה בשאר מלאכות וירמיה
מאי צריך עירובי חצרוח גבי י״ט הא בלאו הכי מותר
אפילו הוא חול ,וקסנר יש היה מזהירן על השבחוח שהן חמודן והלואי ישמעו :לוקה
בגילים בנותן טעם ובשר
לטלטל מחצר לחצר לצורך לכ״נ להר״ר חיים כהן לגרסינן ערוב
הס ) ש ש .מ ש ו ם אוכל משום מבשל גיד .שהבשול אב מלאכה הוא ובשול גיל לבר האסור
ב ש ר בחלב .מלתי לא ואינו ראר לאטלה ועומל באיסול לא מעשה כל מלאכה ללא הוחל הוצאה בלא וי״ו י0והט פירושו אם אסור הוצאה מעורב בו בין שאר
מלאכוח אע״ג שהיא מלאכה גרועה ואס שייכא אסור הוצאה אס לא
תגשל כתיבי חל לאטלה אלא לצורך :ולוקה משום מבשל בשר בחלב .לאו משום יום טוב
וחל להנאה וחל לגישול
קמפלגי ומיהו יש לישב לגרסינן שפיר ערוב והוצאה לצדך ערוב
למלקות לבשול יו״ט הא תנא ליה אלא אפילו הוא חול לוקה
)מכות בא.(:
שיוכל להוציא לברים שאינן לצורך יו״ט כלל »()ואין ערוב והוצאה
משוס מבשל בשר בחלב לכתיב לא תבשל גלי בחלב שלש פעמים כ>
ליו״ט לשאני הוצאה לגרועה היא מכל שאר מלאכות רש ספלים
אחל לאיסור אכילה ואחל לאיסור הנאה ואחל לאיסור בשולל(:
לגר׳ קרא לירמיה ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת בשבת
משוס
אין ביו״ט לא לממעט לה בהליא מטעם להוצאה גרועה היא(:
ה״ג רש״י אלא מעתה לפלגו באבנים ומללא מיפלגי באבנים ש״מ וכר .והכי פירושו אלא מעתה לב״ה ליח להו אסור הוצאה לפלגו בטלטול
אבנים ולשמעינן רבותא ללית להו בהן אסור הוצאה להא לא נאסל בשום לבל טלטול אפי׳ לבר שמלאכתו לאסור וגס אינו צורך י״ט
כלל אלא גזרה שמא יוציא כלאיתא בהליא פרק כל הכלים )שבת ל ף קכל >:ואפי׳ לבר שהוא צורך יו״ט כגון כלי הצריך לו היה ראוי לאסור
גזירה שמא יוציא אלא שאין גוזרין גזירה על הצבור אא״ב רוב הצבור יכולין לעמול בה ומללא קמפלגי באבנים שמע מינה בהוצאה
וכו׳ לב״ה סבד מתוך וא״ת טון לב״ה אית להו מתוך אמאי אין מתידן אפי׳ טלטול אבנים וכל לבר אפילו אינו צורך יום טוב ויש לומר
לולאי אין ה״נ למלאודיתא הואיל והותרה הותרה לגמרי אלא רבנן גזול על לבר שאינו צורך יו״ט לטון לעיקר הוצאה נאסרה יש לאסור
בלבר שאין לצורך יום טוב כלל ע״כ פי׳ רש״י ולא רצה לגרוס כמו שיש בספרים אלא מעתה הוציא אבנים לב״ה ה״נ ללא מחייב
מלקוח לא״כ הוה מסיק לפי׳ זה הוציא אבנים לב״ה לחייב ורש״י קיס ליה לב״ה סבירא להו הואיל והותרה הותרה לגמרי אלא רבנן
הוא לגזול בלבר שאינו צורך יו״ט כלל וקשה חלא לאמד׳ בפסחים <לף מו >:האופה מיו״ט לחול לוקה ולא אמדנן מתוך וכו׳ ואפילו ללבה
ללא לקי היינו מטעם הואיל ואי אתרמי ליה אורחים אבל מטעם מחוך לא קאמל ועול למוחק גירסח הספרים לכן נראה לפר׳ לגרסי׳ כגירסת
הספדם אלא מעחה הוציא אבנים לב״ה ה׳׳נ ללא מחייב פי׳ מלאודיתא מלקות וכ״ת ה״נ א״כ לפלגו באבנים אלא ולאי מללא קמפלגי
וכו׳ ולוקא בהוצאה שיש בה צורך יו״ט קצת אמדנן מתוך שהותרה לצולך יו״ט לכל אוכל נפש מותר הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש
הואיל ואיבא צורך מקצת <> שיש צורך יו״ט אבל שלא לצולך יו״ט כלל ולאי לאסור מן החולה כגון אופה מיו״ט לחול ומוציא אבנים לליכא
לא צולך נפש ולא שמחת יו״ט חייב מלאודיתא ו ט פליגי ב״ש וב״ה בלברים שאינן לצורך אוכל נפש ואיכא בהן צורך יו״ט קצת כגון קטן
למולו להמצוה נקראת צורך יום טוב ולולב לצאת בו וס״ת לקרות בו וכן פי׳ רבינו'חננאל אבל»(ליתא פירושן ללאו לוקא קטן למולו לה״ה שלא
למולו לשרי גם <י> טיול להא אשכחן נמי למשחקין בכלור שקורין פלוט״א בלע״ז ביו״ט ברה״ר אע״ג לליבא אלא טיול וא״ת השוחט
עולה מה צורך יש לו בה יש לומר רהכא נמי איכא שמחח יו״ט שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקן כלמוכח לקמן ) ל ף כ:(:
מתני
ג מ ה
א
הכא
צ ג א ב מיי׳ פ״א מהל׳
ל
ופ״ה
י׳׳ט הל׳
טוש״ע א״ח סי׳
מקירו
הלכה א סמג לאוין עה
סעיף א:
ג מיי׳ פ״א מהל׳
צד
עירובי!
ל
הלכה
סמג לאוין עה טוש׳׳ע א״ח
סי׳ מקנח סעיף א:
*^ 10! g
רבינו חננאל
בית
]מתני׳[
אומרים
ל א
שמאי
אין
את
מוציאין
הקטן
לולב
נקטינן
למולו
וקטן
לקרות
למצותו
וספר
תורה
ובית
הלל
בו.
מתירין
להוציאן
לרשות
הרבים.
הכי
אפילו
ומשום
אמרינן
כגמרא
השוחט
עולת
התני
ביו״ט
שעושה
הא
נהבה
לוקה,
ואע״פ
מצוה,
היא ולא
להו
כוי.
ב״ש
ב״ה,
לב״ה
שהותרה
דשמעינן
מתוך
דאמרי
הוצאה
א ך
שנאמר
א ש ר
וגוי,
הוחהה
לולב
ום״ת
אכילה,
יאכל
נמי
הוצאת
שאינן
הכא
שהותרה
לצורך,
לצורך
כיון
נמי
חשחיטה
אכילה
הותרה
לצורך,
א ל א
ב ״ ש היא.
לצורך
שלא
נמי
מני
מתני׳
ודחינן
להאי
סברא
מ מ א י הבהאי
טעמא
פליגי
וב״ה,
דלמא
בייש
כעירוב
פליגי,
והוצאה
בדברים
כ ״ ש ]סכרי[ יו״ט
שאינן
לצורך
אוכל
נפש
כשבת,
מ ה
ש ב ת
אין
מוציאין
אלא
מרשות
ע״י
ביו״ט.
עירוב,
ומה
מוציאין
כך
ב ה
מוציאין.
כתיב
]יו״ט[
וב״ה
תוציאו
הכתיב,
ולפיכך
שרי,
ביו״ט
אסרי.
הכי
רב
יוסף
שאין
יוציא
הוצאה
לדברי ב״ה,
אבנים
לרה״ר
אלא
מדלא
הוא.
דפליגי
אלא
צד
אפילו
ב׳׳ה
ביו׳׳ט
תנינן
הוצאה
אכל לשחיטה
ודחי
אסורה
כדברים
מצוה,
שהותרה
הותרה
לתנא
המבשל
]כיו״ט[
לוקה
ש ״ מ
לצורך
אכילה
ש ל א
לר׳
לצורך
וכן
יוחגן
נמי
דאמר
ההוה
תני
קמיה,
גיד
הנשה
בחלב
ואכלו
ומשום
לוקה
אוכל
מ ב ש ל
שבישל
בה
ר׳
ואייל
גיד
דבר
אכילה,
ב ש ר
ה׳,
גיד,
ביו״ט
ל מ ב ש ל
כוי,
ש י ש
משום
שאינו
בהן
כמתוך
נמי
אכילה
באבנים,
]פליגי[.
מדחזינן
מ ש א
השבת הוא
לצורך
אם
אין
והוצאה ליו״ט ,דכי
ולא
פטור
אי!
סכרי
מבתיכם,
אי
איןס
)לר״ה[
ביום
ש ל א
כך
ש ב ת
)שבת(
עירוב
לרשות
וה״ה
בחלב
יוחנן
לתנא
הבערה
ובישול
אינה
משנה,
כלומר
אינו
דב״ה
הבערה
חייכ
בהן
דמתוך
לצורך
אליבא
שהותרה
כוי.
•ב:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״א מהל׳
צה
י״ט הל׳ ל ופ״ל הל׳
נ סמג לאוץ עה טוש״ע
א״ח סימן תצה סעיף א:
צ ו ב ג ד מיי׳ ס״ל מהל׳
י״ט הלכה כו טוש״ע
א״ח סימן חקו סעיף ג:
צ ז ה מיי׳ פ״ג שס הל׳
סמג
טו
עה
לאוין
טוש״ע א״ס סי׳ חקי סעיף
א:
ו מיי׳ פכ״א מהלי
צה
שכח הל׳ יד רז שמג
לאוין סה טוש״ע א״ח סי׳
שיט סעיף ז:
צ ט ז ה מיי׳ פ״ג מהל׳
יי״ט הלכה טי שמג
לאוין עה טוש״ע א״ח סי׳
מקי סעיף א:
רבינו חננאל
חלה ומתנות לכהן ביו״ט
כוי וב״ה מתירין .קס״ד
הורמו מאמש ,שנשחטו
מאמש,
במתני׳
דקחני
היום,
אפילו
היום
שנשחטו
נמצא
חלוקתן
נשחטו
היום
והורמו היום ,בייש אוסרין
וב״ה מתירין .מני מתני׳
ר׳
לא
יוסי
יהודה
]אלא[
ולא
ר׳
אחרים .ר׳
יהודה לא ,דהא שמעינן
ליה דתני לא נחלקו אלא
להוליך המתנות ששחטן
מאמש ושהורמו מאמש
בפני
להוליכן
עצמן,
בית שמאי אוסרין ,אבל
לעשות טפילה ולהוליכן
עם
היום
המתנות
והורמו
שנשחטו
היום
שמותר ,ומתני׳ קתני הללו
והללו דב׳׳ש אוסריי ,וכך
דנין
ב״ש
האמר
יוסי
שאפילו
אי
כר.
כל
ר׳
מתנות
הורמו
מאמש
מותר להוליכן בפני עצמן,
כ״ש אותן שהורמו היום.
לא
אלא
נחלקו
על
התרומה כוי .ואינה ]אלא[
לאחרים דתני לא נחלקו
אלא על המתנות סתם,
כלומר כל מתנות
כ״ש
אוסרין וב״ה מתירין .ובא
רבינא
אפילו
לאוקומא
למתני׳
בפירוש
במתני׳
לדי
קתני
שנשחטו
יהודה,
מהיום,
מי
אתה
הוספתה שנשהטו מהיום,
שהורמו
מתנות
ולעולם
קחני,
שנשחטה
הורמו
מהיום
בבהמה
מאמש
מתנותיה
ולא
אתמול
־הורמו היום הן שאוסרין
כ״ש ומתירין ב״ה ,אבל
שנשחטה
כבהמה
כיו״ט
היום
והורמו מתנוחיה
כיו׳׳ט דברי הכל מוליכי],
אותן
•אפילו
שהורמו
אמש עושין אותן טפילה
לאלו שנשחטו היום .וכיון
שהעמדנו משנתינו על זה
זדרך
הקשינן
אי
הכי
לימא מתני׳ דלא כאחרים,
•פשוטה
היא.
ופרקינן
המתנות
נחלקו
זא דאמרי אחרים סתם
:י
על
:״ ש אוםרין וב״ה מתירין,
:אותן שנשתטו מאמש,
>!בל בנשחטו היום דברי
:כל מוליכין .אי הכי היינו
־ר׳ יהודה ,מה
:או
ללמדנו.
הכא נמי ביון שהותרה היערה לצווץ־ ובו׳ .וא״ת ומה צורך איכא
משום הבערה .שהיא מלאכה לעצמה וקא סכר יש חלוק מלאכות ליום
טוב ללקות שתים על שתי מלאכות משום יום טוב :הבערה ובשול.
במבשל גיד כיון שהוא אסור יש לומר כיון שהיה בדעתו של
ליום טוב אינה משנה ללקות עליהן למתוך שהותרו לצורך הותרו
זה לאבלו היינו צורך יום טוב:
נמי שלא לצורך מן התורה :אינה משנה .לא נשנית מעולם בבית
אין מוליבין חלה ומתנות לכהן כר .פי׳ לאו דוקא מוליכין דה״ה
המלרש :ואם תמצא לומר משנה.
אם יבא הכהן לביפו לא יתנם
אם יאמרו תנאים שנשנית ולאי בית
לו וכן משמע בירושלמי דדמאי פרק
משום הבערה א״ל 8פוקא> תני לברא הבערה
שמאי שנאוה :מתני׳ אין מוליכין
הלוקח פירות בהדיא דקאמר התם
ובשול אינה משנה ואם תמצא לומר משנה
חלה .אע״פ שמותר בהפרשתה לא
מי שקרא שם לתרומת מעשר דמאי
ב״ש היא דאמרי לא אמרי־נן מתוך שהותרה
שרו ליה הולכתה אלא חקון לתקן
ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת
הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ה״נ
עיסחו התירו לו ולא יותר :מתנות.
אבל אם כהן ועני )נ( רגילים לאכול
לא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך
הזרוע והלחיים והקיבה אף הן הרמחן
אצלו באין ואוכלין ובלבד שיודיעם
הותרה לו שהרי נצטוה להרימן
הותרה נמי שלא לצורך דאי ב״ה כיון דאמרי
סי׳ מאתמול וקאמר עלה דההוא
והיאך יאכל שאר הבשר .ואע״פ
דקאמר לא יטלס היינו מתניתין לא
מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי
שאין טובלין כשאר טבל לאסור
ימנם ומייתי מהך דהכא אין מוליכין
שלא לצורך א הכא נמי נ ימתוך שהותרה
הבשר באכילה מיהו אס לא פירש
וכו׳ ומסיק ילפי׳ הוא מההיא וההיא
הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך:
שאר הבשר מהן הרי הוא אוכלן
ילפינן מהוא הוא ילפינן מההיא הוא
בש״א אין מוליכין חלה ומתנות
ועובר בעשה הלכך הרמתן התירו
יו״ט היא שבת פי׳ ה״ק דהיא דבשבת
לכהן ביום טוב בין שהורמו מאמש בין
ולא הולכתן וכולן משוס גזרה לאין
ילפינן מההוא דאין מוליכין דמיירי
שהורמו מהיום וב״ה במתירין אמרו להם
מגביהין )א( אותם :גזרה שוה.
ביו״ט והוא ילפינן מהיא דוקא מה
לאו לוקא לכולה מדרבנן גזור אלא
ב״ש גזרה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן
שמתירין ב״ה היינו דוקא כשרגילין
לומיא לגזרה שוה בלרבגן :מסנה
לאכול אצלו ואותה של ירושלמי קרי
ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את
מתנות
וארבע
מעשרים
לכהן.
היא אלמא לאם אין למדין לאכול
התרומה כך אין מוליכין את המתנות אמרו
כהונה הן :כשם שאין מוליכין.
אצלו לא יתנם אפי׳ אס יבא הכהן
ג
להם ב״ה לא אם אמרתם בתרומה שאינו
לבהא מוליתו לן שהרי מאתמול
לביתו משוס ללא סלקא אלעתא לבר
זכאי בהרמתה תאמרו במתנות שזכאי
הוגבהה :שאינו זכאי .רשאי .לא
אינש למיכל פיסתיה בביתא לחבריה
בהרמתן :נמ׳ קא םלקא דעתך שהורמו
נתנו חכמים לאלם כח וזכות
ויסבלו העולם שהוא תרם אותם
מהיום ושנשחטו מהיום ושהורמו מאמש
בהפרשתה :גמ׳ לא ר' יוסי ולא
ביום טוב ולכך הוא אוכל בבימו:
רבי יהודה אלא אחרים גרסינן:
ושנשחטו מאמש מני מתני׳ לא רבי יוסי ולא
הא
שמוליכין אותן כוי .ומתניתין קתני
ר׳ יהודה אלא אחרים דתניא גיאמר רבי יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית חלל
בין שהורמו מהיום וקס״ל דבנשחטו
על המתנות שהורמו מערב יו״ט שמוליכין עם המתנות שהורמו מהיום
היום קא מיירי ואסר :על המסנוה
ושנשחטו מהיום לא נחלקו אלא להוליכן בפני עצמן שב״ש אומרים אין
שמוליכין .הואיל וזכאי בהרמחן והוא
מוליכין ובית הלל אומרים מוליכין וכך היו בית שמאי דנין חלה ומתנות
הלין לחלה וחל מינייהו נקט :אלא
מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה כך אין
על המתנות .ואפילו נשחטו מהיום
מוליכין את המתנות אמרו להם ב״ה לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי
משמע כי מתניחין :לימא אחרים היא
ולא ר' יהודה .כלומר כר׳ יוסי
בהרמתה תאמרו במתנות שזכאי בחרמתן אמר רבי יוסי לא נחלקו ב״ש וב״ה
ודאי לא אפשר לאוקמא כרבי יהולה
על חמתנות שמוליכין לא נחלקו אלא על התרומה שב״ש אומרים אין מוליכין
מאי מי מצינן למימר דמתניתין נמי
וב״ה אומרים מוליכין וכך היו ב״ה דנין חלה ומתנות מהנה לכהן ותרומה
דוקא בשל אמש קאמר וממוקם
מתנה לכהן כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה אמרו
אליביה או נזקק על ברחנו לומר
להם ב״ש לא אם אמרתם במתנות שזכאי בהרמתן תאמרו בתרומה שאין
דלא כרבי יהודה :מי קחני .מחני׳
זכאי בהרמתה אחרים אומרים לא נחלקו ב״ש וב״ה על התרומה שאי
בין שהורמו י( ונשחטו מהיום ולעולם
מוליכין לא נחלקו אלא על המתנות שב״ש אומרים אין מוליכין ובית הלל
שחיטחן מאמש אבל בהנך דנשחטו
ביום טוב מודו :לימא רבי יהודה
אומרים מוליכין לימא אחרים היא ולא רבי יהודה אמר רבא מי קתני
היא ולא אחרים .כיון דממניחין
שהורמו מהיום ושנשחטו מהיום שהורמו קתני ולעולם שחיטתן מאמש
דוקא בדשל אמש קאי מדלא קמני
לימא רבי יהודה היא ולא אחרים אפילו תימא אחרים ובהנך דנשחטו
נשחטו היום נימא דלא כאחרים דהא
מאמש אי הכי היינו ר׳ יהודה איכא בינייהו טפלה :אמר רב יהודה אמר
אחרים על המחנוח קאמרי :בהנך
שמואל י הלכה כרבי יוסי רב טובי בריה דרב נחמיה הוה ליה גרבא
דנשחטו מאמש .על המתנות דקאמרי
לכהן
דחמרא דתרומה אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה מהו לאמטויי
אחרים בשל אמש קמיירי :טפלה.
האידנא א״ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכח כרבי יוסי אושפזיכניה
ר׳ יהודה מתיר לטפל ולהוליך של
אמש עם של היום ואחרים סברי
דרבא בר רב חנן הוה ליה אםורייתא דחרדלא א״ל מהו לפרוכי ומיכל
דאפי׳ לטפל נמי אסרי ב״ש ומתני׳
מנייהו ביו״ט לא הוה בידיה אתא לקמיה דרבא א״ל ־מוללין מלילות
דלא איירי בטפלה כלל איכא למימר
ומפרכין קטניות ביו״ט איתיביה אביי יייהמולל מלילות מע״ש למחר מנפח מיד
כרבי יהודה ואיכא למימר כאחרים:
ליד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי ׳המולל מלילות מערב יו״ט למחר
הלכה כרבי יוסי .ואליבא דב״ה
מנפח על יד על יד ואוכל אפילו בקנון ואפי׳ בתמחוי אבל לא בטבלא
דאפי׳ מרומה נמי מותר להוליך:
ואיידי
ולא בנפה ולא בכברה מערב יו״ט אין ביו״ט לא אפילו תימא חביו״ט
חרדל
של
חבילות
אסורייסא.
דתנא רישא מע״ש תנא סיפא נמי מערב יו״ט א״כ מצינו תרומה שזכאי
מהו
בתוכן:
והזרע
בשרביטין
לפרוכי .השרביטין ולהוציא הזרע
בהרמתה ותנן לא אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה וכו׳ לא קשיא
מתני׳
מתני׳ בש״א אין מוליכין
ושהורמו
ביצה פרק ראשון
ביצה
מסורת הש״ם
אתרים
ופרקינן
•;יבא בינייהו טפלה .פי׳
ביום טוב מי שרי בי״ט כשחיטה
ובבישול או ללמא כיון לאפשר מערב יו״ט לא לתוללת לישה הוא :מוללין מלילות .לרש כלאחר יל הוא ואפילו בשבמ לאו ראורייחא הוא אלא
מדרבנן וביום טוב לא גזור :מלילות .של חטין שמולל בידיו כשהן רכים :גבי שבת גרסי׳ מיד ליד וגבי יום טוב גרסי׳ על יר טל יד :מיד
ליד .שלא כדרך חול :קנון .כלי הוא ראשו אחד רחב והשני עשוי כעין מרזב קצר ונותן הקטניות בתוך הרחב ומנענע והאוכל מתגלגל
דרך המרזב והפסולח נשאר בכלי :תמחוי .קערה גדולה :על יד על יד .מעט מעט :אבל לא בטבלא כוי .דמחזי כמאן דעביד לצורך
מחר שאין דרך לעשות בכלים הללו אלא הרבה :מטרב יום טוב אין .המולל מערב יו״ט קתני ולא קתני המולל ביו״ט :אם כן .דמוללין
מלילות ביו״ט מצינו תרומה שזכאי בהרמתה דסתס שבלין לא מפרישין תרומה עד שיעשו דגן והמוללן ביו״ט לאכלן מפריש מהן מרומה על כרחו:
הא
א( ]שגת קו .וש״נ[,
] (5פסתיס ה :נמוגות ז,[.
פ״א[,
]תוספתא
נ(
ד(
שס[,
!תוספתא
ה( ונשחטו מהיוס שהורמו
מהיום קחני ולעולם שחיטתן
מאמש .כצ״ל,
הגהות הב״ח
)א( רש״• ז״ה אין מוליכין
וכו׳ דאין מגניהין תרומה
הסייד) :ב( תום' דיה אין
יכו׳ יעני למודים לאכול:
נליון הש״ם
גמ׳ פיק תני לברא .שנח
דף קו ע״א עירוני] דף ט
דף מג ע״ג
ע״א יומא
יגמות דף עז ע״ג:
מוסף רש״י
משום
הבערה.
לעצמה
ונישול
דהכערה
לצורך,
לעצמו
שלא
מלאכה
מלאכה
)פסחים נא (:לאי
הוה איהו מנעיר וחנירו
מנשל הוו תרריהו חיינין,
למגעיר
אגוח
ומנשל
מלאכוח :.מכות כנ .>.פוק
תני לברא .לטעוח הוא
)סנהדרין סב.!:.
רבינו חננאל
)המשך(
ר׳ יהודה סבר שנשחטו
מוליכין
מאמש
אין
ואחרים
אומרים
]בפ״ע אבל טפלה שרי[.
לא
כפני עצמה ולא טפלה,
ולדברי הכל תרומה אינו
זכאי
בהרמתה.
אמר
יוסי,
דאמר
רב יהודה אמר שמואל
הלכה כרי
על המחנות לא נחלקו,
אלא דברי חכל מוליכין,
ולא
נחלקו
התרומה
אלא
שאע״פ
על
שאינו
זכאי בהרמתה מותר לו
להוליכה לכהן .וכן הורה
רב
טובי
להוליך
דחמרא
לאשפזיכניה
גרבא
לכהן
ביום
דתרומה
טוב כר־ יוסי .וכן התיר
רבא לפרוכי מאיסורייתא
דחרדלא
מוללין
מיהא
ביו״ט,
קטנית
ומפרכין
ביו״ט .ומותיב עליה אביי
המולל
מערב
מלילות
שבת ,למחר מנפח על יד
ועל יד ואוכל ,וכן המולל
מלילות
למחר
מעיו״ט,
מנפח על יד ועל יד ואוכל
וכר.
אין
ומקשינן
ביו״ט
מעיו״ט
לא.
ומשני
ואיידי
רתנא
אפילו ביו״ט שרי למלל
מלילות,
רישא מערב שבת דבשבת
אסור
ודאי
סיפא
תנא
נמי מעיי״ט .ואקשינן אם
מוללין
ביו״ט,
מלילות
ודאי לא יתירו לו למלול
ביו״ט אלא שיאכל מהן
ביו״ט,
אי
וכיון
אפשר
דטבילי
לאכול
מהן
בלא תרומה ,והנה מצינו
שזכאי
בהרמת
תרומה
ביו״ט ,ואנן שנינו לדברי
הכל אין זכאי בהרמתה.
ביצה פרק ראשון ביצה
מםורת הש״ם
״ ג
ם״י
מ״ו,
]במדבר
יח[,
הא רבי יוסי .פרש״י ומה )»( מצינו לזכאי בהרמתה היינו אליבא
הא רבי הא ר' יוסי ברבי יהודה .לעולם מוללין מלילות ללבד הכל
ללבי לאמר יש תרומה במלילות לסבר להכנסתן רמלילות היינו
ולק שיא לן אס כן מצינו מלומה שזכאי בהלמתה אין ולאי מצינו אליבא
גרנן וגמר מלאכה אבל מתני׳ לקתני לא מצינו היינו ר׳ יוסי ברבי
לרבי לאמר יש מלומה במלילומ ומתניתין לקתני לא מצינו ר׳ יוסי
יהולה לאמר אין תרומה במלילות לאלגן קפיל רחמנא ואין זה אלא
ברבי יהולה היא לאמר אין תרומה במלילות :אוכל מהן עראי .בל
קבוץ בעלמא ובסמוך גרסינן ולרבי
זמן שלא לשן ומרחן בכרי לא נגמרה
יוסי בר׳ יהולה נמי משכחת לה
מלאכתן למרומה :למוללן במלילוס.
הא רבי הא ר׳ יוםי בר׳ יהודה דתניא אהכנים
וכו׳ משמע לפי׳ ללר׳ יוסי אפי׳ אכילח
הכניסן לאכלן מעט מעט ע״י מלילות:
שבלין לעשות מהן עיםה *אוכל מהן עראי
קבע יכול לאכול בלא מעשר לאס היה
רבי מחייב .בתרומה שלא יאכל מהן
ופטור 2למוללן במלילות רבי מהייב ור׳ יוסי
מחייב באכילח קבע משכחת לה לר׳
עראי על שיפדש לפי שהכנסתן
ברבי יהודה פוטר ולרבי יוסי ברבי יהודה
יוסי בר׳ יהולה לזכאי בהרמתה
בשבלין היא גמר מלאכתן שאין סופן
נמי משכחת לה כגון שהכניס שבלין לעשות
באכילת קבע ותימה להלשון לא משמע
לבא לילי גורן אחר וזהו גרנן:
כן להא קאי על אכילת עראי הכניס
ורבי יוסי בר׳ יהודה פוטר .לגנך
מהן עיםה ונמלך עליחן למוללן ביום טוב
שבלין לעשות מהן עיסה אוכל מהן
כתיבי( והיינו מרוח לאין לגון אלא
דטבלא ביומיה אלא מאי תרומה רוב תרומה
עראי ופמור ועלה מסיק למוללן
קבוץ בכרי :ופרטנן לרבא ראמר
אמר אביי מחלוקת בשבלין אבל בקטניות
במלילוח רבי מחייב מעראי ור׳ יוסי
מוללן לד יוסי בלבי יהולה נמי אי
דברי הכל אםורייתא טבלא לימא מסייע
בר׳ יהולה פוטר מעראי וע״ק לרבי
שדת למוללן ביו״ט משכחפ לה על
ליה &>גמי שהיו לו הבילי תלתן של טבל הרי
נמי היכי מצינו)הוא( שזכאי בהרמחה
כרחיך שזכאי בהרמתה במלילות
זה כותש ומחשב כמה זרע יש בהם ומפריש
ביו״ט הואיל ראית ליה להכנסתן
שהכניסן לעשות עיסה בלישה ומרוח
על הזרע ואינו מפריש על העץ מאי לאו רבי
למלילות זהו גרנן וגמר מלאכתן אס
ונמלך עליהן למוללן להצניען כולן
כן נתחייבו מאתמול מעיו״ט ואם כן
למלילוח לעל כרחיך מולה בהו רבי
יוסי בר׳ יהודה היא דאמר התם לא טבלא
אין יכול להפריש ביו״ט לכן נ״ל להא
יוסי לטבלן ביום שנמלך עליהן לטון
הכא טבלא לא רבי היא אי רבי היא מאי
לקאמר לכהן זכאי בהרמתה אתיא
להכניסן לשם גורן גמור ירלה להן
איריא תלתן אפי׳ שבלין נמי אלא מאי רבי
אליבא לר׳ יוסי ברבי יה ולה לפוטר
תורח תרומות ומעשרות וכשנמלך
יוסי בר׳ יהודה לשמעינן שאר מיני קטניות
לטון לסבר להכנסתן לאו זהו גרנן
למוללן נעשית הכנסתו גורן והמוללן
וכ״ש תלתן אלא תלתן אצטריכא ליה םד״א
ואם כן ט מללן ביו״מ מבא לו חיוב
ביו״ט על כלחו )א( קרים תרומתן:
הואיל וטעם עצו ופריו שוה לפרוש נמי אעצו
השתא וא״כ זכאי בהרמתה והא לאמר
אלא מאי תרומה רוב הדומה גרסינן.
קמ״ל איכא דאמרי אמר אביי ימחלוקת
לאינו זכאי בהרמתה אתי אליבא
ולא גרס אלא מאי אית לך למימר
לרבי לס״ל להכנסתן זו היא גלנן
אלא לא תימא הא רבי הא רבי יוסי
בשבלין אבל בקטניות דברי הכל אסורייתא
והיה להם לחלום מאתמול וא״כ אינו
לבין לרבי בין לרבי יוסי ממוקמא
לא טבלא מיתיבי מי שחיו לו חבילי תלתן
זכאי בהרמתה ובסמוך גרסי׳ ולרבי
ומאי מרומה למנן ממנימין אינו זכאי
של טבל הרי זה כותש ומחשב כמה זרע
משכחת לה וכוי :איכא דאמרי
בהרמתה ברוב תרומומ קאמר שישנן
יש בהן ומפריש על הזרע ואינו מפריש על
מחלוקת בשבלים אבל בקטניות ד״ה
על ילי לישה ומרומ והן מערב יום
העץ מאי לאו טבל טבול של תרומה ה לא
לא טבלא .והקשה הר״ר שמשון מקוצי
טוב :מחלוקה גשבלין .בהנהו הוא
טבל טבול של תרומת מעשר וכדר׳ אבהו
לבכל החלמול לא מצינו איכא לאמרי
לפטר ר׳ יוסי לרובן ללישה ואין
א״ר שמעון בן לקיש דאמר רבי אבהו אמר
כה״ג שהוא להפך מן הראשון לולאי
גרנן אלא במרוח :אבל קטניוה .יש
מצינו בשאר מקומופ לישנא קמא
בני אלם הרבה שאין חובטין אומן
רבי שמעון בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו
לברי הכל ואיכא לאמרי בהא נמי
יחל אלא כלי קללחן לפיכך הכנסחן
בשבלין ישמו טובלו לתרומת מעשר כותש
פליגי או איכא לאמד בהא פליט
גרנן :הלהן .מין
בחבילין זהו
למה לי לימא ליה כי היכי דיהבו לי הכי
ובהא ללישנא קמא לברי הכל אבל
קטנית הוא ומעט מתנין בקלרה ליחן
יהיבנא לך אמר רבא ׳קנםא תניא נמי הכי בן
כה״ג לא לכל הפחופ הוה לי׳ למימל
טעם :כוסש .זהו לרך לישתן:
לוי שנתנו לו שבלין במעשרותיו עושה אותן
לבקטניוח מחלוקח אבל בשבלין כ״ע
ומחשב .מאומל :ואין מפריש טל
גורן ענבים עושה אותן יין זיתים עושה אותן
מולו וחירץ לה״ק לישנא קמא מחלוקח
המן .אין צריך להפריש מן הקשים.
שמן ומפריש עליהם תרומת מעשר ונותנן
בשבלין היכא שפירש בהליא שהכניסן
ואף על פי שטעם עצו ופריו שוה לא
לשבלין אבל בקטנית שפירש למוללן
חייבוהו חכמים במעשרופ מלקתני
לכהן שכשם שתרומה גדולה אינה ניטלת
ל״ה טבלא וה׳׳ה לפליגי בקטניות
חבילין של טבל אלמא אסודיתא
אלא
סתם ובשבלין סתם ולאיכא לאמרי ה׳׳ק מתלוקת בשבלין סתם שלא
טבלא :לשמעינן שאר מיני קטניות .לטבלו בחבילי ואף על פי
פירש למוללן אבל בקטניות סתמא כ״ע מולו ללא טבלו וה״ה
שהרבה עושין מהן כרי ומרוח וכ״ש תלתן שהוא נוחנו מעט מעט
בקטניות שהכניסן למוללן סליגי וכן בשבלין פליגי והשחא ניחא ללא
בקלרה למתק ונותנו בעצו :אלא הלסן אצטריכא ליה גרסינן.
הוי להיפך לגמרי להא לקאמר לישנא קמא לפליגי מסיק הכא בדאיכא
ולעולם לבי היא וה״ה לשבלין ולא תסייעיה מהבא :איכא ואמרי
לאמרי ל״ה ]לא[ טבלא וא״ת והא לא מיירי כלל בפלוגתיה רק
אמר אביי מחלוקה בשבלין .בהנהו מחייב לבי לפי שהלבה כונסין אותן
במפרש שהכניסן לשכלים יש לומר למה לקתני סיפא למוללן במלילות
למלילות וקליות שהן גרנן אבל בקטניות סתס הכנסתם למרוח
משום למסתמא כמו למוללן במלילות לכל שלא פיר׳ להוו לעשות
ואסורייתא לא טבלא :מאי לאו בטבל טבול למרומה .כלומר
מהן עיסה הוי כמו למוללן במלילות בשבלים אבל תימה להאי
מאי לאו גבי ישראל ק ד ליה טבל ועליין לא נקרא עליו שם בפה
פירושא למקשה בסמוך מאי לאו בטבל וכו׳ מאי פריך לשני
ומסתמא קרוי טבל וחייב בתרומה שהיא תחלה לכל המעשרות
ליה מנייד ברמפרש והכא מייד בסתם רש לומר למשמע
לכתיב בה ראשיתג( :לא בטבל טבול להרימה מעשר .לעולם אין
למיידי בכל ענין אפילו בסתמא ועול לבעי »( אליבא רכלהו תנאי:
חבילין גמר מלאבה ואילו גבי ישראל הוא לא הוה מקרי טבל אלא
בבן לוי קאי שקלם והלך אצל ישראל ונטל מעשר ראשון ממנו
כשם
חיוב מאתמול ,כגון האי
בחבילין והואיל וחל על חבילין הללו שם מעשר נעשו טבל אצלו להפריש מהם תרומת מעשר מן המעשר שעל הלוי להפריש
והיא במיתה וכל תורת תרומה עליה לתרומה קרייה רחמנאי( :שהקוימו בשבלין .שהקלימו לחרומה גלולה :שמו טובלו .שם
מעשר שנקרא עליו טובלו יאושרו באכילת עראי ובמימה כדין טבל על שירים תרומת מעשר שלו ולקמיהה יהיב טעמא:
כוהש למה לי .אי בבן לוי מוקמינן ליה למה מוטל עליו לעשותו דגן אי אמרת בשלמא בישראל קאי ואסורייתא טבלא שפיר
תנא כותש דכתיב דגכך י( ודרבנן דומיא דאורייתא תקון :קנסא .על שהקדים וגרם להערים לעבור על דברי תורה שהמשנה סלל
המעשרות עובר בלאו מלאתך ודמעך לא תאחר )שמות ככ> דהכי קאמר לא תאחר תרומה להקדים לה מעשרי( :יעשה אוהו גורן גרסינן:
תרומות
א(
נ ( ]דבריס יח[ ,נ( ]דברים
ד(
יח[,
ה( ]ע״ ,[3ו( ]דגריס יח[,
] (tעי׳ תרומימ פ״ג מ׳׳י[,
ח( ]פי׳ לאכול קבע רש״ל[,
הגהות חב״ח
)א( רש״י דייה
על
וכי׳
יפרכינן
מרים
כרתו
תרומתן הס׳׳ד) :ב( תוס׳
הא
ד׳׳ה
ומה
וכו׳
שמצינו וכו׳ להא דקאמר
שזכאי כצ״ל וחיבת דכהן
)ג(
נמחק:
איכא
ד״ה
וכו׳ ועוד דנעי לאוקמא
אליבא:
גליון הש״ם
גמ׳ אוכל מהן עראי .עיין
מנחוח דף סז ע״ ב חוס׳
ל״ה כלי שחהא:
רבינו חננאל
ופדקינן לא קשיא חא דחני
ביו״ט,
מוללין ומפרכין
לר׳ יוסי כר׳ יהודה שפוטר
המלילות מן התרומה ,והא
דתני
מלילות
המולל
ואמרינן מערב יו״ט אין
ביו״ט לא
הכניס
דתניא
לדי,
לעשות
שיבולין
מהן עיסה אוכל מהן עראי
ופטור ,למוללן במלילות,
רבי מחייב ור׳ יוסי בר׳
יהוהה פוטר .ר׳ סבר כיון
שחישב
למוללן
עליהן
הוקבעו למעשר ולחרומה,
שהיה
וכיון
מאתמול
לעשר
לו
עישר,
ולא
מוקצה הוא ואסור למוללן
ביו״ט .ור׳ יוסי בה׳ יהודה
סבר אין חייב אא״כ עשאן
כעין גורן ,אבל המכניס
למלילות פטור הוא בחול
כל שכן ביום טוב .לפיכך
מוללין
ואמרינן
ביו״ט.
ולר׳ א( ]יוסי ב״ר יהודה[
נמי
לה
משכחת
הא
דתניא ,ואוקימנא ר׳ יוסי
בר׳ יהודה דמחייב ביו״ט
במילתא דלא הוה אפשר
לו לעשותו מעיו״ט ,וכל
]שהוא[
צורך
מלאכה
לעשותה מעיו״ט
מותר
אוכל ]נפש[ שאי אפשר
לעשותה כיו״ט ,והוא כגון
הלש עיסה מעיו״ט אין
מפריש
כיו״ט,
ממנה
והלש
חלתה
ביו״ט
מפריש חלתה ביו׳׳ט ,הכא
נמי כגון שהכניס שבלין
לעשות עיסה ,האפילו ר׳
מתיר לאכול מהן עראי בין
בחול בין ביו״ט ,ונכנס
ביו״ט ,ואחר ]כך[ נמלך
עליהן ואמר איני עושה
מהן עיסה אלא מלילות
אני עושה אותם
שנמצאו
היום
כולן,
ביו״ט
מתחייבין ,ולא היה כהן
הכי נמי דאיבעי כו׳ למיכל
מינייהו אסור ,אלא מאי
אית לך למימר מתקנם
ואוכל .ירושלמי מטלטלין
את האיסטביסין דרי ירמיה
הורי לבר גירונטי אסיא
מטעיניה בס דיניה מיעול
מבקרא בישיא כשבתא.
מיישא
בר
כריה
דר׳
יהושע בן לוי מטען בסדיניה מיעול מדרש בציבורא בשבתא ,לא סוף דבר שצורך הרבים בו ,אלא שמא יצטרכו לו רבים.
תני לא את המפתח וב״ה מתירין ,הדא דמתירין ב׳׳ה מפתח של אוכלין אבל במפתח של כלים לא שרא ,והא ר׳ אבהו הוה
יתיב ומתני ומפתחא של פלמטירין .ביהיה ,פלפלין הוה ליה בגווה .תני הלש עיסה ביו״ט מפריש חלה ביו׳׳ט .מערב יו״ט
א( נצ״ל ,לסי ההמשך .נ( כ״ה בכמ״י.
עין משפט
אלא
נר מצוה
ק
א
פ״ג מהל׳
מיי׳
מעשר הל׳ ה:
ב מיי׳ שס ופ״ה
קא
מהל׳ תרומות הל׳
ה:
ק ב ג מיי׳ פ׳׳ג מהלכות
תרומות הל׳ יל סמג
עשי! קלל טור י״י סי׳
שלא:
קג
ד מיי׳ פ״ג מהל׳
קד
ה מיי׳ פ״ג מהל׳
מעשר הל׳ ה:
תרומות הל׳ יל סמג
עשין קלד טיל י״ל סי׳
שלא:
קה ו מיי׳ פ״ג מהלכית
מעשר
יט
הלכה
טיש״ע י״ל סי׳ שלא סעיף
קו
קי וסעיף קל:
מיי׳ פ׳׳ג מהל׳
ז
תרומות הל׳ יד סמג
עשי] קלד טור י״ד סי׳
שלא:
רבינו חננאל
)המשך(
ושכח ולא הפריש חלתה
אסור לטלטלה כוי ,תיפתר
בעיסה טמאה שאינו יכול
להפריש חלתה אלא כסוף,
ובהין הוה בעיסה טהורה
שלא יפרישנה אלא כסוף,
תקנה
להפרישה
תקנו
כתחילה שלא תטמא אה
העיסה .והא דתנן אין זכאי
בהרמתה הוב תרומה היא,
ולא כל התרומה P .ויתכן
לפרקים שיזדמן כגון זו,
ויש לו להרים התרומה
ביו״ט אם צריך לאכול
מהן ,כגון אפייה ובישול
שהן מותרין ,וכגון הלש
עיסה
מפריש
]ב[יו״ט
)מערב(
תלתה
ממנה
כיו״ט ,הבא נמי אפילו לר׳
יוסי
יהודה
ברי
תרומה
דתנינן
וכאי
בהרמתה,
אמרתם בתרומה
תרומה.
לא
מאי
אם
שאינו
רוב
אביי
אמר
מחלוקת ר׳ ור׳ יוסי בר׳
יהודה
תבואה,
דברי
בשבלין
אבל
של
בקטניות
איסוריתא
הכל
טבלא .לימא מיסייעא מי
שהיו לו חבילי תלתן של
טבל כר.
אמר
בשבלין,
איכא
אביי
אבל
דאמרי
מחלוקת
בקטנית
דברי הכל איסוריתא ]לא[
טבלא.
ומותבינן
עליה
מהא דתנן בתרומות פייט
מי שחיו לו חבילי תלתן
של טבל הרי זה כוחש
ומהשב כמה זרע יש בהן
ומפריש על הזרע ואין
מפריש על העץ ,מאי לאו
תרומה
היא
זו
דקתני
ומפריש על הורע ,והנה
מצינו כי נחחייב בחבילות
שהן איסורייתא להפריש
מהן תרומה ,ואיך ]אמר[
איסורייתא דברי הכל לא
טבלו ,כלומר אין חייבין
עד שיפרשו .ודחה לא ,זה
ששנינו ומפריש ,תרומת
מעשר היא ,ולא תרומה
גדולה ,פי׳ כגון שיש לו
לבעל הבית אלף חבילי
תלתן ,וגתן
מאה
מהן
מעשר ללוי ,חייב הלוי
לכתש עשר חבילות מהן,
שהן מעשר מן המעשר,
וזהו שנקרא תרומת מעשר
כדכתיב והרמותם ממנו
וגר.
ומחשב,
כלומר
מחשב בדעתו של אילו החבילות יש בהן זרע עשרים סאה ,כותש מהן סאתים ונותן לכהן .וזו הכתישה קנס קנסו ללוי,
שלא היה לו לקבל חבילות עד שיכתשם ישראל ויתקנם .וכריש לקיש ראמר שמו טובלן ,כלומר כיון שנקרא מעשר ,חייב
להפריש ממנו תרומת מעשר ,וזה פירוש שמו טובלן לתרומח מעשר ,ומחשב באומדן דעתן כמה ורע יש בהן כמה שפירשנו.
יג:
עין משפט
נר מצוה
ק ז א מיי׳ פ״ג מהלכות
תרומות הל׳ ד:
ק ח ב מיי׳ שס הלכה יג
טור י׳׳ד סי׳ שלא:
ק ט ג ד מיי׳ פ״ג מהל׳
הלכה
מעשר
ביצה פרק ראשון ביצה
כשם שתרומה גדולה ניטלת וכוי .ואם תאמר מה צריך למילף אלא מן הגורן ומן היקב .שנגמר כולה<> דכתיב דגן תירוש ויצהר
תרומת מעשר מתרומה גדולה דניטלת במחשבה פיפוק ליה
ק י ה מיי׳ פכ״א מהל׳
משוס קרא דונחשב דכחיב גבי מעשר
שגת הלכה יז טוש״ע
א״ח סי׳ שיט סעיף ו:
ק י א ו מיי׳ פ׳׳ג מהל׳
מעשר הלכה ח:
ק י ב ז מיי׳ שס הלכה יכ:
ה
פ״ח
]מיי׳
מהלכות שגת הלכה ו ועיי!
כ׳׳מ[:
ק י ג ט מיי׳ פ״א מהל׳
שכת הלכה ]ח! »ט>:
ק י ד י מיי׳ פכ״א מהל׳
שגת
יז
הלכה
טיש״ע א״ח סי׳ שיט סעיף
דחרוממ מעשר ניטלת במחשבה דאי
מוקמינן לה בתרומה גדולה דה״ק
בירושלמי כל התורה למדה ומלמדה
חוץ ממרומת מעשר דמלמדה ואינה
למדה דהא ממנו דכחיב גבי מרומח
מעשר דמיניה נפקא מוקף דדרשינן
ממנו מן הסמוך לו ומוקמינן לה
בחרומה גדולה
בתרומת
מעשר
דבעינן מוקף אבל
לא
מדאורייתא
בעינן מוקף אלמא גבי ממנו דכתיב
במעשר מוקמינן ליה בתרומה גדולה
והכא נמי ונחשב נימא כדפרישית:
ומה
תורה אור השלם
.1
לכם
ונחשב
תרומתכם כדגן מן הגךן
וכמלאה מן היקב:
במדבר יח כז
. 2ו א ל הלוים ךנךבר
ואמרת אלהם כי תקחו
מ א ת בני
את
ישראל
דעלעשר א ש ר נתתי לכם
בנחלתכם
מאתם
ח־רמתם ממנו תרומת ץ
מ ע ש ר מן המעשר:
כמדבר יח כו
. 3מכל מתנתיבם תךימו
את כ ל תרומת יי מכל
חלבו את מקדשו ממנו:
במדבר יח כט
ראית האי אהגן והאי לא
אהגן.
וחימה היט
אסיק
אדעתיה דמקשה לומר אפכא דבשבלין
יהא חייב ובהקדימן בכרי יהא סטור
אם
הוא חייב בשבלים כ״ש בברי
שכל מה שאחד כן יהא חייב ואומר
הרר״י דה״ק מה ראיח לחייב מכל
צדדין הקדימו בכרי ופטור בשבלין
אימא דבין חיוב ובין פטור בהקדימו
בכרי פטור קודם ראיית פני הבית
וחיוב לאחר ראיית פני הבית ומשני
האי אדגן פירוש בהקדימו בכרי וא״כ
דין הוא שיהא חייב מכל צד:
ואם קלף ונתן לתון־ ידו חייב.
פרש״י ואס קלף מחוך השבלין
ותימה היכי מקלפא לרב דביתהו כסי
לעזי רש׳׳י
=אנ׳׳ץ.
כ פ ל בד,
כסי האמר לעיל דמולל מלילות מערב
שבת וכו׳ משמע הא בשבת אסור רש
כנף
מעיל.
לומר דהתם מייד לתלוש מן השבלים
שהוא מפרק וזהו מולדה דדש שהוא
אב מלאכה והבא מייד בשכבר נפלשו
רבינו חננאל
•נותן
תרומת
לכהן
מעשר ,כאבא אלעזר בן
נמיל ,דתני ונהשב לכם
תרומתכם בשתי תרומות
תכתוב מדבר אחת תרומה
נדולח
תרומת
ואחת
מעשר ,מה תרומה גדולה
:יטלת באומד ובמחשבה,
:דכתיב
ונחשב
מע״ש מן השבלין אבל עוד הן בקליפתן
החיצונה ולכך שרי ומה שפרש״י הכא
דאס קלף ונתן לתוך ידו חייב מפני
שהוא קבע לא נהירא דבסמוך משמע
שהטעם
הואיל
לבם,
:לומר אפילו בלא מדידה
אלא במחשבה בלבד דיי,
כיצד
:ך תרומת מעשר .אמר
־ ״ ל
ישראל
אם נתן
ללוי מעשר ראשון שלו
׳!זבלין
קודם
שיפריש
זרומה גדולה ,שהיא עין
:ינונית אחד
מחמשים,
;!ין חייב בן לוי
לתת
:יכהן אלא תרומת מעשר
:לבד ,כאשר פירשנו אחד
:ויי ,אבל הדומה גדולה
1£היא אחד
מחמשים
׳טור עליה ,מ״ט מעשר
זן המעשר חייבה תורה
^בן לוי ולא תרומה גדולה
יח>:
מחשב הא מדידה במי .בשלמא אי בישראל מוקמת
לה ובתרומה גדולה איכא למימני מחשב דניטלת באומד שתרומה
נקט מחשבה אלא אומד דוקא נקט ועי״ל אי לאו דילסינן תרומת גלולה לא נמנה בה המורה שיעור דכמיב ראשית דגנך
יט
פז:
)במדבר
דבהדיא כתיב בה ונתשב דקאי אתרוממ מעשר וכר ופ״ה דלאו דוקא
מעשר מתרומה גדולה לא הייתי אומר
טוש״ע י׳׳ל סי׳ שלא סעיף
מסורת הש״ם
מפני שהוא גמר מלאכה
והוא
קולף
הרבה
דהיינו דגונו:
מולל .פי׳
ביו׳יט
ביחד
ובשבת
אסור למלול וטצד מנפח ר״ל
בשבפ דביו״ט שד אף בקנון ובחמחוי:
כיצד
מנפח
וקאמר בין
קשרי
אצבעותיו .ותימה דלעיל אמר
המולל מלילוח מע״ש למחר מנפח מיל
ליל בו׳ אבל לא בקנון וכו׳ ויש לומר
רלעיל הוי פירוש בין קשד אצבעותיו
וקנון ותמחוי לנקט משוס י״ט נקט ליה:
)לברים
יל(1
ורבנן הוא דאמרי שיעור עין יפה
אלא מן הגורן ומן היקב כך תרומת מעשר
אינה ניטלת אלא מן הגורן ומן היקב מחשב
הא מדידה בעי הא מני אבא אלעזר בן גימל
היא דתניא «אבא אלעזר בן גימל אומר
ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות
הכתוב מדבר אחת תרומה גדולח ואחת
תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה ניטלת
באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ניטלת
באומד ובמחשבה גופא א״ר אבהו א״ר
שמעון בן לקיש מעשר ראשון שחקדימו
בשבלין שמו טובלו לתרומת מעשר מאי
טעמא אמר רבא הואיל ויצא עליו שם מעשר:
>אמר ר״ש בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו
בשבלין פטור מתרומה גדולה שנא׳ והרמותם
ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר מעשר
מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה
ותרומת מעשר מן המעשר >א״ל רב פפא
לאביי אי הכי אפילו הקדיימו בכרי נמי אמר
ליה עליך אמר קרא מכל ()מעשרותיכם(
תרימו את כל תרומת ה׳ ומה ראית האי
ארגן והאי לא ארגן> :ה.נן התם המקלף
שעוריז מקלף אחת אחת ואוכל ואם קלף
ונתן לתוך ידו חייב אמר רבי אלעזר וכן
לשבת איני והא רב מקלפא ליה דביתהו כםי
כסי ור׳ חייא מקלפא ליה דביתהו כסי
כםי אלא אי אתמר אםיפא אתמר יייהמולל
מלילות של חטים מנפח על יד על יד ״ואוכל
ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב אמר רבי
אלעזר וכן לשבת מתקיף לה רבי אבא בר
ממל ורישא למעשר אין לשבת לא ומי איכא
מידי דלענין שבת לא הוי גמר מלאכה
ולמעשר הוי גמר מלאכה מתקיף לה רב
ששת בדיה דרב אידי ולא והא גרנן למעשר
דתנן ״• איזהו גרנן למעשר הקשואין והדלועין
משיפקםו ושלא פקסו משי־עמיד ערמה ותנן
נמי גבי בצלים ״׳משיעמיד ערמה ואילו גבי
שבת העמדת ערמה פטור אלא מאי אית
מלאכת מחשבת אםרה
לך למימר
תורה הכא נמי מלאכת מחשבת אסרה
תורה :כיצד מולל אבייי משמיה דרב
יוסף אמר חרא אחדא ורב אויא משמיה דרב
יוסף אמר חרא אתרתי רבא אמר י כיון
דמשני אפילו חדא אכולהו נמי כיצד מנפח
אמר רב אדא בר אהבה אמר רב מנפח
א
1
א
ב
נ
2
ג
7
3
ה
ג
ה
1
ח
י(ט
בית
מקשרי
ובינונית ורעה ל( הלכך באומד שגי דאי
כשיעור חטה אחת
נמי לא יהיב
פוטרמ כל הכרי אבל גבי לוי מעשר
מן המעשר כתיב
)במלבר יח>
וצריך
למדוד :אבא אלמזר בן גימל גרסי׳:
וגחשב לכם תרומתכם .בלרס כתיב:
בשתי חרומוה הכתוב מדבר .דכחיב
כדגן מן הגורן מ זו תרומה גדולה
חרומחכםנ( זו חרומח מעשר :מה
תרומה גדולה גימלת באומד .כדפריש׳
דלא כתיב בה
שיעור:
דכחיב ונחשב ואחרוייהו קאי .והא
דקא יליף לה מחרומה גדולה משום
אומד נקט לה :הואיל ויצא מליו שם
ממשר .ורחמנא אמר והרמותס ממנו
מעשר מן המעשר* משנקרא מעשר
הזקיקס
פנוור
גלולה תחלה שהרי קרויה ראשית»
והלוי אחריו
שמשייר
מעשר במה
וזה שנטל מעשר תחלה ונמצא שלא
הורמה תרומה גלולה ממעשרו וישראל
לא יתן לכהן אלא אחל מחמשים במה
ששייר נמצא כהן מפסיל פטור הלוי
מתרומה גלולה שבמעשר זה שנאמר
והרמותס ממנו תרומת ה׳ ופירש ומה
היא התרומה מעשר מן
הקדימו.
אפילו
משנחמרח
המעשר:
בכרי
לתרומה
קרא:
נפטר לד מהאי
טליך אמר קרא .כדי שלא תאמר כן:
מכל 9ממשרותיהם תרימו אח כל
תרומת הי .ובלויה כתיב ולהט כתיב
כל למימר דכל צד מרומה המוטלת
בו ימן :ומה ראיס .דהאי כל דמרבי
שדימ ליה
אהקדימו
אהקדימו
בשבלים
בכרי
אימא
ואידך
איפכא:
האי אדגן .הקדימו בכרי כבר נעשה
דגן ומשבא לכלל דגן חלה עליו חובת
כהן דכתיב
ראשית
דגנך ל(
הלכך
מסתברא דהאי קרא דזכותא דכהן
אברי
תשדייה:
המקלף
שמורים.
לאוכלן קלופים חיים :ואוהל .ופטור
מן המעשר דט האי גוונא אכילת
עראי היא
נממרחו
ובשלא
קאי
שמקלפן מתוך שבולח שלהן :חייב.
במעשר דהוה ליה קבע :וכן לשבה.
אחח אחת לא הוי מפרק תולדה דדש
לכלאחל יל הוא אבל משקבצן בידו
הויא תוללמ לישה וחייב :כסי כסי.
מלא כוסות )א(
:
ואוכל.
בלא
מעשר :לתוך חיקו .בשולי בגליו שקורין פאנ״ץ :והרי גרנו של ממשל .כלומר הרבה מלאכות שאמרו שהן קובעות גורן למעשר
!פילו הקדים מעשר של
על שלא פקסו העמיל ערמה מהן כמין כרי הוקבעו .אלמא העמלת ערמה הרא גמר מלאכה למעשר ולענין שבת משהביא בצלים לבימו אין
1
ו י על
התרומה
בכרי
ואסיקנא
האי
היה הלוי פטור מתרומה
:הולה.
־בכרי
אידגן
ונתחייב,
משיפקםו .משניטל פקס שלהן והוא כמין פרח בראשו כמו שיש במפוחים ונופל מאליו כשמתיבש :ושלא פקסו משיממיד ערמה .כלומר ואס
העמלמ ערמה מלאכה :אלא מאי איס לך למימר .אע״ג ללמעשר הויא מלאכה לשבח )נ( מלאכח מחשבת שהיא מלאכת אומנות אסרה תורה
שנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן בויקהל והתם מלאכח מחשבת כמיבק( :כיצד מולל .ביום טוב דאמרן לעילה מוללין מלילומ והא ודאי שינר בעי
מעובדא דחול :חדא אחדא .בין גודל לאצבע :חדא אסרתי .בין גודל לשתי אצבעותיו :כיצד מנפח .דאמרינן לעילש( למחר מנסח מיד ליד בשבת:
מקשרי
בנתינתו לבן לוי לא פקע
חיוב חרומה מיניה ,לפיכך חייב לוי לתח לכהן אפילו תרומה גדולה ,אלא שבלין דלא אידגן ולא נתחייב פטור מתרומת
לא :ע״ש פסחים לה :ע״ש,
ג( ]תמירה ה ,!:ד( ]צ״ל
מחגוחיכס[ ,ה( מעש רוח
פ״ד מ״ה ,ו( ג״ז שס,
0ןשם :מיד לידן ,ת( ב׳׳מ
פח :מעשרוח פ״א מ״ה,
נו( ]מעשרות פ״א מ״ו,1
י( ]חגיגה יוד :כ״ק כו :ס.
סגהדרין סב :זנחיס מז.
כריתוחיט,[:נ(בס״א:טי,
ל( ]תרומות ס״ד מ״ב,1
מ( ]במדבר יח[ ,נ( 1שס[,
] (Dבמדבר יחן] ( » ,דבריס
יח[,
]מתנוחיכס!,
&(
צ( !דברים יח[ ,ק( ]שמוח
לה[ ,ר( ]דף ינ:ן1(0 ,שם[,
הגהות הב״ח
)א( רש״י ד״ה כסי כסי
מלא כיסוח כשבת ואוכל
כצ״ל
והד״א(5) :
ד״ה
אלא
לשבת
לא
וכו׳
הוי מלאכה
דמלאכת
מחשבת שהיא:
גדולה .שהיה לו לכהן ליטול תרומה
תרומת מעשר .ואקשינן
:שבלין בלבד הוא פטור,
נ ( שנת קכז :ע״ש עירוכין
מתרומה
לאסרו באטלת עראי ומותרות בשבת :איזהו גרנן למעשר .לעיל מינה איירי כפירות וקאמר אימתי גמר מלאכתן ליקבע למעשר:
! י הכי למה אם הקדימו
נד :ע״ש גיטין ל :ע״ש,
ובמחשבה.
נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר
לתרומחו:
א(גכורזח נח :ע״ש מנחות
מוםף רש״י
תרומות הכתוב
בשתי
מדבר .רהאי קרא גלוים
חרומתכס
כחינ,
חרומח
היינו
מעשר ,כדג! מ!
הגורן היינו מרומה גדולה,
ראשימ לגן שישראל מפריש
מגורגו,
והקיש
תרוממ
מעשר
גדולה
משמע
הכחוב
לתרומה
ו:גיטי 1לא (.דהכי
דכתיב
קרא
בתרומת
מעשר
ללויס
במחשבה
תטלו
מרומח
ונחשב
מעשר,
כלומר
לכס,
כלנן מן
הגורן,
כאותה מרומה שניטלת מן
הגורן,
תרומה
להיינו
גלולה ,אלמא שתי תרומות
כתיבי בהאי קרא ,ומהאי
אתרוייהו
קרא נפקא לן
לניטלות במחשבה ובאומל,
לוגחשב
קאי
אתרוייהו
!מנחות נדי ו כ ע י י ז ב כ ו ר ו ת
דלא
נח :םכת״י( ואע״ג
כתיב האי קרא דחרומחכס
אלא בתרומת מעשר ,נפקא
לן דמיירי בתרומה גדולה
מדכמיב כדגן מן הגורן,
כלומר
שנוטל
כתרימה
גדילה
איחקש
תרומת
ישראל
והשתא
מעשר
מגרגו,
גדולה
לתרומה
להאי מילתא )בכורות שם.!:
באומד .אחד
חכמיס
שאמרו
מחמישים
מפריש
כאומד ,דאס טעה אין כאן
איסור ,למדאורייחא חטה
אחת פוטרת הכד
ללא
נתנה בה תורה שיעור אלא
ראשית למך
וניטיז לא(.
שאס יש לו פירות הרבה
אין צדך למדוד,אלא באומד
יטיל
אחד
מחמישים
)מנחות נד (:שמאמד נדעחו
כך וכך יש לי בכרי הזה
ולפי
תרומה
אומדנוחו
)בכורות
ובמתשבה.
ניטל
נט.(.
שמחשב
יאומר שגי לוגין שאני עתיד
להסדש הרי הן חרומה,
כדאמרינן
לגני לוקח יין
מבין הנוחים ,ולהכי קרי
ליה מחשבה משוס דאינו
מונה אומן 1שס! אי נמי
נותן עיניו בצד זה ואוכל
בצד אחר ,וחרייהו אומד ומחשבה נסקא ל! מוגחשנ <שם וכעי״ז גיטיו שם( והאי דיליף חמממ מעשר מתרומה גלולה לעני!
:דולה .תנן התם במעשרות פרק ד׳ המקלף שעורים מקלף אחח אחת על יד ואוכל ,ואם קילף ונחן לחוך ידו חייב,
אומד הוא דיליף )גיטי! שם .:מ ע ש ר ר א ש ו ן שהקדימו בשבלין .לר קדם אח הכה! ונטל מעשר בשבלים קודס שנטל כהן
!זרי ,וכי איתמר דר׳ אלעור אסיפא איתמר ,המולל מלילות של חטין מנפח על יד על יד ואוכל ,ואם ניפח ונתן לתוך
נמצאת מרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שנו לבד מתרומת מעשר שעל הלר להסדש תרומה ממעשרו
1זבת פטור .ח־חיגן ולא ,והרי גרנן למעשר דתנן במעשרות פרק ראשון ,איזהו גרנן למעשרות הקשואין והדלועין כוי.
תרומת הי ,בל צד תרומה שבו חייבים להסדש ממנו )ברכות שם( .האי .דנתמרח ,אדגן .וחלה עליו חובת תרומה כלכתינ
!לא בשבת מלאכת מחשבח אסרה חורה ,ולא קא מכוין לפקוסי משום מלאכה ,אלא לאכשורי אוכלא .ואוקמה רכא
האי ל א אדגן .ו ט שקליה לוי עליי! לא הוי טבול למרומה )פסחים לה :ו ע ו ו נ י ! לא .!:איזוה גרנן ל מ ע ש ר .שיהא קרר גורן
א״ר אלעור וכן לשבח .איני והא רב ור׳ חייא מקלפי להו הביתהו כסי ]כסי[ .אלא לקלף כי האי גוונא אפילו מלא כסי
תרומה גדולה והכה! היה לו ליטול תרומה גדולה תחילה אחל מחמישים לרחמנא קרייה ראשית וכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר,
חיקו חייב .א׳׳ר אלעזר וכן לשבת .ואקשינן ארישא דהא מתני׳ ,מי איכא מידי דלגבי מעשר הוי גמר מלאכה ולגבי
)ברכות נח .וכעי״ז שבת ק כ ז . 0אמר קרא מ כ ל מתנותיכם .בפרשת לויס כתיב ואל הלויס תדבר וכתיב בהאי קרא את כל
יזנה הפיקוס בקשואין חוא גמר מלאכת למעשרות ,לגבי שבת שרי ,דתא אנן )מפקדינן( ]מפקסינן[ ואכלינן בשבת.
ראשית לגגך ,הלכך כי שקלה לוי בעי אהלורי לכהן ת ד ממאה שבו בדשא והדר אחד מעשרה ! ש ב ת שם וכעי״ז ב ר מ ת שם(.
מלילה אפילו אם מולל באצבעו הגדולה על שאר אצבעותיו שפיר דמי .ור׳ אלעזר אומר מנפח בידו אחת ובכל כחו.
וגמר מלאכה לאסור בהן אטלת ארעי )בימ פח .(:משיפקסו .משניטל פיקס שלהן והוא פרח הגדל בראשו ודבוק בו ולאחר
1
זמן הוא נופל בתלוש )שם> .מלאכת מ ה ש ב ת אסרה תורה .שנסמכה פרשת שבח לפרשת המשכן ברקהל ,ומלאכת מחשבת
ןהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה אלא ששגג גשגמ או סכור שמלאכה זו מוחרח ;זבחים נח .וכעי־ז חגיגה
שנתכוין לעשוח חלאכה וכסבור שהיום חול 1ב״ק כו ::שחשב לעשוח זאת )סנהדרין סב 1שחשב ונתכר! למלאכה זי עצמה )כריתות יט.>:
ביצה פרק ראשון ביצה
מםורת הש״ם
א( ]סנהדרין יז :וש׳׳נ[,
נ ( ס״א אלא שנוי זוטא,
ג( נס״א טסף :יומר
מתנלין ,ו ( פי׳ ולא נכת אחת
אלא נסעס אחת זה אחר זה.
רש״צ ,ה( ]איירי רש״ל[,
ו( ]וללא כדפיר׳ רכיגו חננאל
כצ״ל ועי׳ נתוס׳ שנת קמא.
ל״ה הני[ ,ז( ס׳׳א שלגו,
ה( ]גלה יז ,[.ט( ]עיי רשי׳ל[,
י( ]שנח קכג,[.
הגהות הב׳׳ה
)א( גש׳ אמר ליה רנ
אחא .נ״כ ס״א א״ל רב
לרב אחא בדדלא כי
דייכת כוי) :ב( רש״י ד״ה
מדוך הוא כוכנא ומכין בו
במדוכה כדרכו) :ג( ד״ה
דהוה צליל קליה .ואלו
מכה בהטייה באלכסון:
)ו( דיה ננוחי מננח
כ ש ה ג ר ע י נ ץ משתברין
כצ׳׳ל:
קולן
נשמע
)ה( תום׳ ד״ה איכא
בינייהו לידע מאי קדרה
רנ
נעי לבשולי וכו׳
אלפס דהואיל דשקלו
וטרו אמוראי אליכא וכוי:
)ו( דייה כי חניא וכו׳
והשתא ניחא דתרמי:
הגהות מהר״י
לנדא
א[ תום׳ דייה כית הלל וכו׳
לאס ר״ל כי״ט היה לו
ר״ח.
כלפירש
לפרש
נתהסכו החיכוח וצ״ל לאס
ר״ל ניו״ט כלסירש ר״ח
היה לו לפרש:
לעזי רש״י
פוקי׳׳א ]פוי׳׳א[ .כף
גדולה ,מצקת .קרוישנ׳׳ט.
נובחים.
יד.
בית הלל אומרים תבלין נידובין במדור של אבן .ותימה למשמע
מקשרי אצבמוהיו .ולא בכפו :מתני׳ מדון* .הוא בוכנא < ( שמכין
הבא לתבלין מותר ללוך בלא שנר ובמסכת שבת ) ל ף קמא.
בו כלרכו ואין צריך (שנוי .אבל במלח במקוס שיש מלח גסה בפך
ושם( קאמר פלפלין בקתא לסכינא מלא חלא שלי ת ד תלי אסיל וכי
של חרס ילוכנו ולא במלוכה :או בטן פרור .כף גלולה שקודן
תימא ליש חילוק בין פלפלין לתבלין זה אינו לבהליא קאמר בתוספתא
פוקי״א למלח בעי שנוי ג( ובגמרא מפרש טעמא :והמלח במדוך של
עלה להבא פלפלין ה ד הוא כתבלין
מן .שנוי בעי אבל סגי בהאי שנויא
ר״ל להתם מייד בשבפ ותלע
זוטא :גמ׳ כל הקדרוה .כל מיני מקשרי אצבעותיו ולמעלה א׳ מחכו עלה
לשמעפא להתם מייד בשבת [ לאם
תבשיל צריכות מלח הלכך מאתמול
במערבא כיון דמשני אפי׳ בכולה ירא נמי
לוצה לומל בי״ט היה לו לפלש
הוה ילע לאיבעי ליה ללוכה :ואין כל
א
אלא א״ר אלעזר מנפח בידו אחת ובכל
י>כדסירש ר״ח והבא מייד בי״ט וא״כ
הקדרות צריכות סבלין .ואלס אינו
בית שמאי אומרים תבלין
כחו:
שד כללכו ואפי׳ במלוך של אבן
יודע מה יעלה בלבו לאכול מחר:
נדוכין במדוך של עץ והמלח בפך ובעץ
אבל מלח של ים צריך שינוי ללוך
מפיגין מממן .ממירין טעמן אם
אותו גרעין גרעין אבל י(שלינייונ״י
ידוכן מאתמול .דחו לא נמר )ירמיה הפרור וב״ה אומרים = תבלין נדוכין כדרכן
אין צריך שנר הואיל והוא עשר
מח( ממרגמינן לא פג :דידע
במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ:
מאסמול מאי קדרה במי בשולי.
בילי ארס:
נמ׳ דכולי עלמא מיהת מלח בעיא שנוי
ללישנא קמא בעי שנר ללישנא בפרא
איכא כינייהו הירע בו׳ בעי
מ״ט רב הונא ורב חסדא חד אמר כל
לא בעי שנוי :אי נמי .מבלין של
לבשולי .לללישנא קמא
חקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות
מודקא איכא בינייהו שיש קדרה
בעי שנר וללישנא בתרא לא בעי שנוי
צריכות תבלין וחד אמר ג כל התבלין מפיגין
שמתבלין אותה בכרכום ואינו מפיג
אי נמי בהאי שאינו מפיג טעמו ולא
טעמן ומלח אינה מפיגה טעמה מאי בינייהו
טעמו אס נדוך מבעוד יום והוא לא
ילע לללישנא בפרא צדך שנוי
היה יודע מה יבשל מחר ללישנא
איכא בינייהו דידע מאי קדרה בעי לבשולי
וללישנא קמא לא צריך שנוי ופסק
בחרא בעי שנר ללישנא קמא לא
ר״י שיש לאסור בכל ענין לאזלינן
אי נמי במוריקא אמר רב יהודה אמר שמואל
בעי שנד :ממהם .מלח וחבלין
לחומלא אע״ג לבשל סופרים הלך
כל חנדוכין נדוכין כדרכן ואפילו מלח והא
י(כאחד :לא נחלקו אלא לדוכה בפני
אחל המיקל הואיל ולכל אחל ואחל
אמרת מלח בעיא שנוי הוא דאמר כי האי
טצמה .כדרכה כשאר חבלין :בפך
יש קולא וחומרא מכל צל עבלינן
תנא דתניא אמר רבי מאיר לא נחלקו בית
ובטן הפרור .על ידי שנוי ולא
לחומרא ומיהו שומין מוחר לתקנם
שמאי וב״ה על הנדוכין שנדוכין כדרכן
בדרכה ולצלי דהיינו דבר מועט :בכל
בי׳יט בלא שנוי מפני שמתקלקלין
ומלח עמהן לא נחלקו אלא לדוכה בפני
דבר סלקא דמחך .ואפי׳ בדבר שאין
ביותר אס יעשה אותן מערב יו״ט
ניטל בשבפ :לכל דבר .ואפי׳ לקדרה
עצמה שבית שמאי אומרים מלח בפך ובעץ
ועול לאמרינן מ לרוח רעה שורה
ועל כרחך כדרכה אמדה ככל דרך
עליהן כשנטחנין בלילה ומיהו מהאי
הפרור לצלי אבל לא לקדרה וב״ה אומרים
שיטח הש״ס דעל מה נחלקו דומיא דלא
פיסקא לא נפיק לן מילי להא קי׳׳ל
בכל דבר בכל דבר סלקא דעתך אלא אימא
נחלקו קאמר לא נחלקו על החבלין
כשמואל בסמוך לכל הנלוכין נלוכין
לכל דבר <* א״ל רב אחא ברדלא לבריה
ומלח כאחד שנדוכין כדרכן על מה
כלרכן וכלתניא למייתי בל ממלח שצד׳
יכי דייכת אצלי אצלויי ורוך רב ששת שמע
נחלקו לרוך כדרכה על מלח בפני
אצלויי ללך שנוי מעט וכן פסק לב
קל בוכנא אמר האי לאו מגוויה דביתאי חוא
עצמה שב״ש אומרים בפך בשנר ועוד
אלפס להואיל יי( ואזלי וגרד אמוראי
צליל
דהוה
דשמעיה
אצלי
אצלויי
ודלמא
מחמיר לצלי ולא לקדרה וב״ה אומרים
אליבא להאי ברייתא אע״ג לבמתני׳
לכל דבר נדוכית כדרכה ולא הוצרך
קליח ודלמא תבלין חוו תבלין נבוחי מנבח
פליגא עלה קיימא לן כבדיתא וכן
לפרש שכבר פירש :כי דייכס .מלח:
פסק לב יהולאי גאון בהלכות פסוקות
קלייחו תנו רבנן אין עושין טיסני ואין כותשין
אצלי אצלויי ודוך .הטה המדוכה על
וכן יש מנהג הלבה למעשה להך
במכתשת תרתי הכי קאמר מה טעם אין
צדה דסבר כשמואל דאמר נידוכפ
מלתא תליא באשלי רברבי ומ״מ
עושין טיםני לפי שאין כותשין במכתשת
כדרכה במדוך של אבן ומיהו שנוי
אסור לטחון פלפלין ברחיס שלהם
ולימא אין כותשין במכתשת אי תני אין
זוטא בעי לשנויי :קל בוכנא .במדוכח
משום למחזי כעובלא לחול בשטוחנין
במכתשת
כותשין במכתשת הוה אמינא ה״מ
מלח :האי לאו מגויה דביתאי הוא.
ברחים שקורין מוליני״ט בלע״ז
גדולה אבל במכתשת קטנה אימא שפיר דמי
יודע אני שאין זה בתוך ביתי
כלאיחא בפ״ב ) ל ף כג (.אבל במרוך
שאסרתי עליהם לדוך במדוך של אבן
קמ״ל והתניא אין כותשין במכתשת גדולה
של אבן מוחר ללוכן בלא שנר ואף
בלא שנר :דהוה לליל קליה .ואילו
ולפירוש החוספוח לאזלינן לחומרא
אבל כותשין במכתשת קטנה אמר אביי
מכה »( בהשמטה באלכסון לא היה
מכל מקום שמא לפלפלין מוחרין היכא
כי תניא נמי מתניתא מכתשת גדולה תניא
קולו צלול :ודילמא תבלין הוו .שאינן
ללא ילע מאי קלרה בעי לבשולי
רבא
צריפין שנד :נבוחי מנבח) .י( כשהן משברין הגרעינים נשמע קולו
לפי שהן מפיגין טעמן ופלפלין נמי מפיג טעמן מללא קאמל איכא
במדוכה כמנבחים קרוישנ״ט :אין עושין טיסני .בי״ט שטורח גדול הוא
בינייהו פלפלין אבל לפי מה שפירש בשם הגלולים לקי״ל לכל
שבוחש החטין עד שנחלקים א׳ לארבעה כדאמרי׳ במו״ק)ל׳יג :>:הרסי.
הנלוטן נלוטן כלרכן יש להתיר אפי׳ ט ילע מאי קלרה בעי לבשולי
שני דברים יש כאן לא זה דומה לזה קחני אין עושין טיסני הא חלקא
ואפילו לא מפיג טעמו והמחמיל ללובן מעי״ט הרבה ביחל יתבלך
ודייסא שפיר דמי דאין טרחן מרובה והדר תני אין כותשין כלל :ולימא
באלהים ובשם המיוחל:
אין כוסשין .ואנא ידענא דתו לא מחעביד טיסנא :סחס מכתשת
בכל דבר ס״ד .פי׳ ואפילו בלבל שאין ניטל בשבת כגון סיכי
היינו גדולה :אבל קטנה אימא שפיר דמי .אפילו טיסני :קא
זייד ומזולי ׳(למולי בהו ר׳ שמעון אלא אימא לכל לבר
משמע לן .אין עושין טיסני כלל לפי שאין כותשין שום כפישה
ואפילו לקלרה ואס תאמר ואכתי מאי מיימי לילמא לעולם בעי
במכחשח .והך מכחשח על כרחיך לא שנא גדולה ולא שנא קטנה
שנוי וי׳׳ל כלפ״ה לשיטת החלמול כך היא ללומיא ללא נחלקו קאמל
מדחני דשא אין עושין טיסני כלל :אבל הוסשין בקטנה .דהר
לנחלקו וכי היכי ללא נחלקו על התבלין ומלח עמהן שנלוכין כלרכן
כלאחר יד דאינה אלא לתבלין :כי הגיא נמי מהני׳ .דלעיל
ביחל בלא שנוי לומיא להט נחלקו ביח שמאי וב״ה על מלח
מכתשת גדולה תניא ולא חימא מה טעם קאמר אלא תרחי
בפני עצמה ללוכה כררכה בלא שנוי:
קפני וה״ק אין עושין טיסני כלל אפי׳ בקטנה ואין כוחשין שאר
תרתי .כלומר למה לי למימר תלחי לסתרי אהללי אין עושין
כתישות במכתשת כגון דייסא וסתם מכפשפ בגדולה קא מייד:
טיסני הא חלקא ולייסא שפיל למי לאין טרחא מרובה
והלל תני אין כותשין כלל כלפ״ה :כי תניא נמי במתניתא
רבא
במבתשת גדולה תניא .פירוש ) 0והשתא נימא דתרתי קאמר והכי קאמר אין עושין טיסני כלל אפי׳ במכתשת קטנה ואין כותשין שאר
דבדס בגדולה אבל בקטנה כוחשין הכל חוץ מטיסני משוס דהאי דליכא רק לתבלין הוי כתישה כלאחר יד:
רבא
ב
5
עין משפט
נר מצוה
ק ט ו א מיי׳ ס״ג מהל׳
יו״ט הלכה ט״י
סמג לאד! עה טוש״ע א״ח
סימן מקי סעיף א:
ב ג ד מיי׳ שם
קטז
הלכה ינ סמג שם
טוש״ע א״ח סימן תקד
סעיף א:
א
מתני'
רבעו חננאל
מתני׳ בית שמאי אומרים
תבלין נידוכין במדוך של
עץ כוי .אמר רב יהודה
אמר שמואל הילכתא כל
הנידוכין נידוכין כדרכן
ואפילו מלח ,דקיי״ל כר׳
מאיר דאמר לא נחלקו
על כל הנידוכין שנידוכין
כדרכן ומלח עמהן ,לא
נחלקו אלא לדוך המלח
בפני עצמו ,שבית שמאי
אומרים בפך ובעץ הפרור
לצלי אבל לא לקדירה,
ובית הלל אומרים נידוך
בכל ולכל דבר ואפילו
לקדירה .א״ל רב לרב
אהא אצלי ודוך ,כלומר
עשה שנוי ,הטה אסיתא
על צדה ודוך .רב ששת
שמע קל כוכנא דהוה
ציל קליה ,אמר כיון דציל
קליה לא אצלו ודכו,
וחבלין מנבח קליהו ,והאי
לא מנבח קליה לאו
מביתי הוא .ת״ר אין
עושין טיסני ואין כותשין
במכתשת .תרתי ק תני
אין עושין טיסני אבל
במכחשת כותשץ ,והדר
תני אין כותשין במכתשת
קשיין אהדדי .ופרקינן
הכי קתני אין עושין
טיסני ,מ״ט לפי שאין
כותשין במכתשת .ופריק
דכא ואמר הא דתניא אין
כותשין במכתשת גדולה
אבל כותשין במכתשת
קטנה לדידן ,אבל לבני
אפילו
ישראל
]ארץ[
לא,
קטנה
במכתשת
כהתניא אין עושין טיסני
ואין כותשין במכתשת.
עין משפט
ד :
נר מצוה
קיז
רבא אמר .לעולם מה טעם קאמר ובקטנה נמי קאי וקאמר אין
אמר .לעולם מה טעם קאמר ושום כתישה לא שריא
רבא
כוחשין כלל ודרמינן עלה אבל כותשין כר :הא לן .׳(דלית לן עבדי
ואפילו בקטנה ומייד להו לבני א״י שיש להם עבדים
דמזלזלי :הא להו .ס(לאית להו עבלי דמזלזלי ועושין בגלולה ואומרים
שמזלזלים בדבר כך פירש הקונטרס:
בקטנה עשינו :קליןז צהריה .צוהר מראיתו היה קלוף ולבן:
הבורר קטניות ביו״ט בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל .ולאו
ושולה.
במים:
מדיח.
מתני׳
היינו ברירה וכו׳ ותימה
מפרש בגמרא שולה הפסולח שצף
דבמסכת שבת )לף קלח (.קאמר מה
רבא אמר א לא קשיא הא א>לן והא להו רב
למעלה כמו משישלה בחביות )ע״ז
דרכו של בורר נוטל האוכל ומניח
דף נו (.דהיינו נמי שנוטל חרצנים
פפי אקלע לבי מר שמואל אייתי ליה דייםא
הפסולת והכא משמע שאין ברירה
הצפים ע׳׳פ החביות :גמ׳ בד״א.
בכך דקרי ליה שנוי וי״ל דהתם ה״פ
ולא אכל ודלמא במכתשת קטנה עבדוה
דשרו ב״ה ליטול פסולת ממש
נוטל האוכל עצמו ומניח הפסולת
החזייה דהוה דייק טפי ודלמא מאתמול
ולהשליך :מי איכא מאן דשרי .ואפי׳
פירוש יזרוק אותו ומכל מקום פסולת
עבדוה דחזייה דהוה קליף צהריה ואי בעית
לטלטלו והא בטילי ליה מיעוטא לגבי
מתוך האוכל הוי ברירה אי נמי התם
אימא שאני בי מר שמואל דאיכא פריצותא
רובא והוה ליה ככוליה פסולת ולא
שהפסולת מרובה על האוכל ואז ודאי
,נ
> הבורר קטניות ביום טוב
דעבדי:
חזי :דנפיש בטרחא .שישנו דק.
הוי אוכל מתוך הפסולת דרך בדרה
בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל ובית
והכי קאמר בד״א בזמן שטורח
אבל הכא מייד שהאוכל מרובה על
האוכל מרובה על של פסולת הוא
הלל אומרים כ בורר כדרכו בחיקו ג>בקנון
הפסולת דאו הוי פסולת מתוך האוכל
דקא אמרי ב״ה נוטל פסולת דמעוטי
דרך ברירה ובגמ׳ דפדך דפסולת
ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא
בטרחא עדיף אבל אס טורח הפסולת
מרובה על האוכל מי איכא מאן לשרי
בכברח רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה:
מרובה על של האוכל דברי הכל כוי:
פי׳ אפי׳ בטלטול יהא אסור היה יכול נמ׳ י* תניא אמר ה>רבן גמליאל ג בד״א
ומליפין טליו מים .ונוחניס בו מיס
להקשות דזהו דרך בורר אלא דעדיפא
כשהאוכל מרובה על הפסולת אבל פםולת
עד שצפים על האוכל :איפכא .אוכל
מניה פ ד ך *(דאפילו טלטול יהא
מרובה על האוכל דברי הכל נוטל את האוכל
למעלה ופסולת למטה :עפרא.
אסור דבטל מעוטא לגבי רובא והר
ומניח את הפסולת פסולת מרובה על האוכל
למטה מן האוכל :גילי .קש למעלה
ככוליה פסולת:
מן האוכל :מתני׳ אין משלחין.
מי איכא מאן דשרי לא צריכא יידנפיש
מפני מה אמרו וילון טמא מפני
דורון איש לרעהו :אלא מגות .דבר
בטרחא וזוטר בשיעורא :רבן גמליאל אומר
שהשמש מתהמם כנגדו.
המוכן ואינו עשוי להניחו למחר כגון
אף מדיח ושולח :תניא ייאמר רבי אלעזר
וא״פ והא בפרכת המשכן אמר בפרק
חתיכוח בשר חתוכוח לפני האורחים
גיד הנשה )חולין דף צ :ושס> דמקבל
בר׳ צדוק כך היה מנחגן של בית ר״ג שחיו
וכן דגים :אבל לא את התבואה.
טומאה ק( מקאמה ושלש מאות כהנים
מביאין דלי מלא עדשים ומציפין עליו מים
שאינה ראויה היום שאין טוחנים ביום
וכו׳ ואף על גב דהאי טעמא לא שייך
ונמצא אוכל למטה ופסולת למעלה והתניא
טוב שהיה לו לטחון מאתמול ולא
בהו ויש לומר דשאני פרכת הואיל
איפכא לא קשיא הא בעפרא הא בגילי:
חפיג טעמה :ורבי שמעון מסיר
דמיכף כייפי עלויה דארון הוי הוא אהל
בקדרה
שמא יבשלס
בתבואה.
בית שמאי אומרים אין משלחין
ומטמא במת ומ״מ קשה דהיאך
ויכתשם במכתשת קטנה :גמ׳ שלא
ביום טוב אלא מנות וב״ה אומרים ימשלחין
מטמאה בולד הטומאה דאמר במסכת
ימשנו בשורה .לא ישלח הדורון ע ״ י
בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין משלחין
שקלים )לף יכ >:פרכת שנטמאה בולד
אנשים הרבה דאוושא מלתא ונראים
הטומאה ומייד במשקה דזב וזבה יינות שמנים וסלתות ״> וקטניות אבל לא תבואה
כמוליכים למכור בשוק :סלסא גברי.
דאי לאו הכי לא מטמו כלי ר״ל כיון
ורבי שמעון מתיר בתבואה :נמ ,תני רב
שלוחים עם תלתא מיני :מאי .מי
שנעשה אהל יש להם תורת כלי
יחיאל י׳ ובלבד שלא יעשנו בשורה יתנא אין
אזלינן בחר כל מין ומין ושרי כי היכא
ומטמאים אף בולד הטומאה ועוד
שורה פחותה משלשח בני אדם בעי רב אשי
דיכול לשלוח איש אחד עם כל מין זה
אומר הר״ר שמואל מאייבר״א כשהיו
בלא זה השחא נמי שרי או דלמא
׳תלתא גברי ותלתא מיני מאי תיקו :רבי
נושאים הפרכת ממקום למקום נותן
השתא מיהא אוושא מלחא :לודיות.
שמעון מתיר בתבואה :תניא ״רבי שמעון
הכלים לתוכה א״כ יש תורת כלי
מאכל מטין :רםיסין .מאכל העשוי
מתיר בתבואה כגון הטין לעשות מהן לודיות
עליהם ובה״ג י( גרס וילון אסור ויש
מן העדשים :מתני׳ משלחין כלים.
לפרש אסור לעשותו מכלאים מפני
שעורים ליתן לפני בהמתו עדשים לעשות
בגדים :והן לצורך המועד .ובגמרא
שהשמש מחחמס כנגדו ול״נ דלא
יי״משלחין כלים בין
מהן רםיםין:
מפרש למאי חזו :אבל לא סנדל .של
אשכחנא בשום מקום לא בברייתא
בה
שיש
ואע״פ
תפורין
שאינן
בין
תפורין
עץ מצופה עור ומסמרוח קבועין בו
ולא במשנה דיהא אסור וילון
כ
כלאים >והן לצורך המועד אבל לא סנדל
שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת
מכלאים ש( בשלמא טומאה אשכחנא
וביום טוב משוס מעשה שהיה שנהרגו
המסומר ולא מנעל שאיני תפור ר׳ יהודה
כדתנן סדין שהיה טמא מדרס ועשאו
הרוגים בשבת על ידיו במסכת שבת
אומר אף לא מנעל לבן מפני שצריך אומן
וילון טהור מן המדרס אבל טמא מגע.
<לף ס :(.ולא מנמל שאינו תפור .דלא
ט זה חכלל כל שנאותין בו ביו״ט משלחין
)כלים פ ר ק כ׳׳ז מ ״ ט ( :
חזי למידי :אף לא מנעל לבן .שלא
אותו :נמ׳ בשלמא תפורין חזו למלבוש
אלא
היה דרכו לנעלו :שצריך אומן.
שאין תפורין נמי חזו לכסויי אלא sכלאים למאי חזו וכי תימא חזו למימך
מתקשטין:
שנאותין.
להשחירו:
תותיר .ליוהתניא 1לא יעלה עליך יאבל אתה יכול להציעו תחתיך אבל אמרו
גמ׳ למימך .לכפול :שמא תכרך לו
הכמים אסור לעשות כן שמא תכרך לו נימא על בשרו וכ״ת דמפםיק מידי ביני
נימא .ויש נימים *גדולים וגסים כגון
של גלופקרין שקורין קו״ט ומחממת
ביני והאמר ר׳ שמעון בן פזי א״ר יהושע בן לוי אמר ר׳ יוסי בן שאול אמר
במקומה ועובר משוס לא חלבש שעטנז*(.
רבי משום קהלא קדישא דבירושלים כאפי׳ עשר מצעות זו על גבי זו
א״נ נימא בעלמא כיון דעיקר הבגד
וכלאים תחתיהן אסור לישן עליהם 5״)משום שנאמר לא יעלה עליך( לאלא
מהנהו ומחממו מלמטה הויא לה הא
בוילון והאמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמם כנגדו
לבישה דאיח בה הנאה :דמפסיק מידי.
אלא
א מיי׳ פ״ג מהל׳
יו״ט הלכה יג סמג
עה
לאוין
א״ח
טוש״ע
סימן תקל סעיף ג:
ב
קיח
מיי׳
ג
מהלכות
פ׳׳ג
יו״ט
הלכה טו טז טוש״ע א״ח
סימן תקי סעיף נ :
קיט
ד מיי׳ פ״ה מהל׳
לאדן
א׳יח
יו״ט הלכה ז סמג
עה
טוש׳׳ע
סימן חקנח סעיף א:
ק כ ה ו ז מיי׳ שס הל׳
ח טוש״ע שס סעיף
ב:
ה טוש״ע שס סעיף
קנא
מתני
<:
ק כ ב ט מיי׳ שס הלכה ו:
ק כ ג י כ מיי׳ פ׳׳י מהל׳
כלאים
יב
הלכה
סמג לאוין רפג טוש״ע יי׳ד
סימן שא סעיף א:
ל ]מיי׳ שס הלכה יד[
רבעו חננאל
רב פפי לא אכל דייסא
בבית מר שמואל ,משום
פריצותא
דעבדי .מתני'
בית
אומרים
הבורר קטגיות ביום טוב,
עד
בורר
חילל
כדרכו
בחיקוי
ובחמחוי אבל לא בטבלא
כוי .תניא רשב״ג אומר
מחלוקת כשאוכל מרובה
על הפסולת ,לבית הילל
בורר
אומרים
כדרכו,
אבל אם הפסולת מרובה
על האוכל ,כגון
דנפיש
בטרחא וווטר בשיעורא,
מתני'
פירוש פסולת כגון אבנים
דקות והאוכל גסים ,אחד
מן
האוכל
מן הפסולת,
שנים
כנגד
דברי הכל
בזה בורר ונוטל האוכל
ומניח הפסולת במקומו.
אומר
ר׳׳ג
מדיח
אף
ושולה .וכך היו נוהגין
מביאין דלי מלא עדשים
ומציפין
עליו מים ,אם
הפסולת כגון תכן וכיוצא
בו נמצא הפסולת צפה
והאוכל למטה ,ואם הוא
עפר נמצא האוכל למעלה
והעפר למטה.
הבורר
ירושלמי
והטוחן
בשבת
ומרקיד
נסקל,
ביו״ט
מתני'
סופג הארבעים .והתנינן
כדרכו
בורר
]בחיקו[
ובתמחוי ,ההיא דר״ג היא
דתני אף מדיח ושולה.
של
והתני
שוחקין
בית
פלפלין
מותר
שלהן,
ר״ג
ברחים
לשחוק
ואסור לבור] .מתני [ בית
,
אומרים
הילל
משלחין
ביו׳׳ט בהמה וחיה ועוף
)ושוחטין(
חיין
א( ]בין
בין שחוטין[ יינות שמנים
וסלתות
וקטנית
אבל
לא תבואה .תני ובלבד
שלא יעשה בשורה ,ואין
פחותה
שורה
משלשה
כני אדם .בעי רב אשי
תלתא גברי בתלתא מיני
תיקו.
מאי,
שמעון
תניא
מתיר
ר׳
כתבואת,
נ 1של חטץ לעשות מהן
עססיות ,שעורין לעשות
רסיסין.
מהן
מתני'
משלחין כלים בין תפורין
כוי .ואמרינן תפורין חזו
למילבש,
נמי
חזו
כלאים
בשרו.
הוא
ביו׳׳ט
שאין
וכי
וילון,
א( כצ״ל.
תפורין
לכסויי,
למאי
חזו,
תימא
פירוש
מצעות
ביצה פרק ראשון ביצה
אלא
וכי
שנותן בגד אחר ביניהם :אסור לישן עליהם .מדרבנן :בוילון .שראוי לפרסו כנגד הפחח :מפני מה אמרו וילון טמא .מקבל טומאה ולא עשאוהו כא׳ ממחיצות
הבית שאינן מקבלות טומאה :מפני שהשמש מתחמם כגגדו .מתעטף בשוליו לפיכך יש חורת כלי עליו וכיון דמתחממיס כנגדו אסור לעשותו כלאים:
בקשין
תימא
דמפסיק
פרוכת.
קשוח
מסורת הש״ם
הן,
מצע
חזו
אחר
ואקשינן
וכדרב
להצניען
בינו
וכי
הונא
ולישן
ובין
מותר
דאמר
עליהן,
מצע
של
להשתמש
נמטא
והתניא
כלאים,
בוילון
דנרש
והאמרינן
של
שריא,
לא
יעלה
כלאים,
פירוש
עליך
מותר
והאמר
עולא
אפילו
הלבדין
עשר
להצניעו
מצעות
שעושין
וילון
בנרש,
זו
מתחחיו,
על
טמא
אע״פ
גב
מפני
זו
שהן
אבל
אמרו
וכלאים
שהשמש
כלאים
ב> כ״ה בחישפתא מטין לעשות מהן עשיסיית אכן בשעורים איחא שם כגי׳ לילן בגמרא ליתן לפני נהמתו יאולי דרנינו היה לו גירסא אחרת.
חכמים
חחתיהן
מתחמם
מותר
אסור
אסור
כנגהו.
להשחמש
לעשות
לישן
עליהם.
ופהקינן
בחן
כן
אלא
מפני
שמא
)תיברר(
האי
כלאים
אלא
שהן
הכלאים
חוקים,
]תכרךן
שהחירו
ששנינו
ואין
נימא
לו
נימא
לשלחו
שמותר
על
ביו׳׳ט
לשלחם
נמשכת
מהן.
]ברכות
א(
וש״נ[,
ה:
נ ( שבת קמב ,:ג( בירושלמי
ליתא בקנון ,ד( ]שבת קמנ:
ע״שן ,ה( רשב״ג כצ״ל,
ו( ]ע׳ חוסי שבת קמב:
סד״ה שאוכל[ ,ז( ]תוספת׳
ס״א ,1ח( בירושלמי ליתא
וקטניות] (P ,תוספתא שס
ע״ש[ ,י( ]שבת ס ,[:כ( צ׳׳ל
יאע׳׳ס שאין לצורך המועל
וכן הובא במתני׳ בירושלמי
)ועי ביאור הגר״א לא״מ
סימן ל״א ס״ק נ( ,ל( יומא
סט .תמיד כו ,:מ( נליתא
ביומא ובתמיל[ ,נ( גס״א
מסף :בני נבל ,ס( בס״א
מסף:
ע(
גט
אין
גס״א:
ישראל,
מריס,
של
ה( ]לגריס כג[ ,צ( לאפילו
פסולת יהיה אסור כצ״ל,
(pןלקאמר[ ,ר( נרס מפני
מה אמרו דלי! אסור כצ״ל,
ש( וא״כ היאך אמרו מפני
מה אמרו כו׳ כ״ה בחלופי
גרסאוח,
תורה אור השלם
את הקרני תחמירו
.1
בדמתך
לא
תךביע
כלאים
ובגד
כלאים
כלאים ש ר ף ל א תןךע
שעטנז ל א יעלה עליך:
ויקרא יט יט
גליון הש״ם
גמרא כלאים לפאי חוו.
ע׳
יבמות
לף
ד
ע״א
תוספות ד״ה לכתיב:
לעזי רש״י
קו״ט.
מעיל.
מוםף רש״י
ואוכל.
אוכל
בורד
והפסולת
המאכל יטול
ישאל בכלי )שבת קנזב.(:
ניטל
כדרכו.
בורר
פסולת ומניח אוכל אס
מדיח
!שם(.
ירצה
ושולה .מציף עליהם מיס
בכלי לברור פסולמן !שם
קנז .>.ב ד ״ א כ ש ה א ו כ ל
מרובה ע ל הפסולת.
דאי שקיל אוכל מפיש
בטרחא ;שם קמב .>:דברי
הכל גוטל את האוכל.
ולא
טרח
דבהיחירא
שמא
נאיסורא )שם!.
תכרך ל ו נימא ע ל
בשרו .ומתחמם ופסיק
רישא
הוא ו ה מ פ ר ש ל ת מ י ד
ביצה פרק ראשון
מםורת הש״ם
א( יומא סט ,.ב(!תוספתא
ס״א ע״ש[] 0 ,ססחיס ג.
יש״נ[ ,ד( שנת סנ .עירוכין
צה ,.ה( ס״א :הא ללא
מנטרא מחמת גנני ומחמת
כלני יהא למנטרא מחמת
כלבי ילא מחמח גנני
]מהר״ס[ ,י( ]ע׳׳ז ע .ע״ש
ועי׳ מ״ש תיס׳ נ״ב נה :ל״ה
רני אליעזר[ ,ז( ]וטולין[,
ח( ס׳׳א וילון ,ט( ןוע״ע
תיס׳ שנת ס .ל״ה לא
בסנדל[ ,י( רש״ל מ״ז,
כ( ]ומחוך לברי המר״ט
ל״ה כל שנאומין וכו׳ חראה
שאינו מוחק וכחב ע״ז סי׳
נכון ע״ש[,
בקשין .בגלים קשין שאין מחממים מותר לישב עליהן :נמטא .לבל
אלא
לבר שהוא כווץ נעשה קשה :מרש .מקום :שליא• לישיבה שאינו
בגדיהם תחת ראשיהם ופריך הא קא מתהנו מכלאים וכו׳ וכללא
שקורין פלטר״א בלע״ז :גמלא .קשה כמו גמול מסאני)ססחיס לף קיא(.
מחמס :טרדילין .ראיתי בתשו׳ הגאונים שרגילין ללבשן תחת מנעליהן
׳(ותולים
עור
עליהם
תישים
של
מעובלין תחח קרקעיתן ובנגר העקב
של רגל יש עושין אותן של צמר וקורץ
אותן )א(
אין
נמכר:
משום
בהם
כלאים .לקשין הן :צררי דפשיטי אין
בהן משום כלאים .בגל כלאים שצלולין
בו מעות מותל לחחן בחיקו שהמעות
מקשין אותו ואינו מחמם :דבזרני.
שצרור בהם זרעים :יש בהם משום
כלאים .ואסור לתתן בתוך חיקו :אסור
הגהות חב״ח
)א( רש"׳ ל״ה ערללין וכי׳
ערדלין
אותן
וקוד!
הס״ל) :ב( ת1ס׳ סל״ה
אלא וכו׳ צמר ולאי אסור
נצ״ל וחינמ שיהא נמחק:
לנעלו .ביר׳ט :ומותר לטלטלו .לכלי
מעשה
הוא:
במה
פרק
שהיה.
אשה
במסכת
)לף
יוצאה
שבת
ס:(.
בסיכי .יתלות קטנות של עץ .וי׳׳א
פופ ר שתי פסירות באמצעו ושתים
בראשו ושתים בעקבו :ביצת הגיר.
גיר מין קרקע המשחיר .ביצת כל לבר
גליון הש״ם
גמרא -בי •הודה מתיר
כשחור .עיין בנ״ק לף גט
ע״ב מיס׳ ל״ה להוה
סיים:
הנלוש ונעשה עב קרוי ביצת מטונ״ש
בלע״ז :לצחצחו .להחליקו כלמסרש
לקמיה שבמקומו היו הופכים מקום
בשר מבחוץ
ומקום
שער
מבפנים
ולרך מקום בשר להיות בו מרטים
וקליפות קליפות :באתריה דר׳ יהודה
לעזי רש״י
פילטר״א .לבד .מטונ״ש.
גושים.
לתחת.
בשרא
לפנים
הלכך
א״צ
לצחצחו :והאנן חנן הוי .ותפילין אין
נאוחין בהן ביו״ט כדאמר בערובין
)לף צו (.יצאו שבמות וימים טובים
שהן עצמן אומ :כל שנאותים בו
מוםף רש״י
נמטא .לבל ,סלטר״א
קשה,
גמדא.
בלע״ז,
שדיא .אין בו משוס
כלאים ,דהעלאה דומיא
דלבישה דאית ביה הנאת
חימום הוא דאיחסר ;יומא
סט .!:המוצא תפלין.
בשבח ,בשוק או בדרך
)שבת סב (.בשדה במקום
)ערוביו צה.;.
שגאגלין
מכניסן .לעיר ולבית )שם!
לעיר לרך מלבוש !שבת
סב .(.זוג זוג .אחד בראש
ואחל בזרוע והייגו זוג,
כלרך שלובש! בחול ,וחוזר
חמיד ומכניסן ווג אחר זוג
עד שיכלו וערובין שם.
וכעי״ז ש ב ת שםן.
הדרן עלך ביצה
שהוא
בחול.
ממוקן
צרכו:
כל
משלחין אותו ביום טוב .להאי ביום
טוב לקתני מתני׳ לאו אנאותין ללקמיה
קאי אלא אמשלחין לבתריה ולאתרי
פפילין אחא לאי נמי מנח להו ביו״ט
ליכא איסולא .ומיהו סנלל המסומל
לא ללא לימא מלשרו לבנן לשלחו
ש״מ מותר לנעלו :היה בא בדרך.
בע״ש :מניח ידו טליהם .שלא יראום
וחכמים התירו לו להכניסם לעיר דרך
מלבוש דהיא העברה כלאחר יד ומשום
בזיון:
בבהמ׳יד.
משחמר:
לביה
בשדה היה
הסמוך
ואינו
לחומה.
משנכנס לעיר יתנם בבית הראשון ולא
יוליכם עד ביתו :הא דמנטרא .באומו
בית הסמוך לבהמ״ד אס נשמרים הס
בו יתנם שם :מאי איריא בראשו.
רבינו הננאל
)עוילרין(
וסוגיין
]עדילרין[ וצררי דפשיטי
ודבזתי אין בהן משום
כלאים ,לפני שאין דרך
חימום בכך .אמר אביי
סנדל מסומר אסור לנעלו
שחיח.
מעשה
משום
ומפורש בשבת בפרק
ומותר
אשה.
במה
לטלטלו ,מדתנינן אין
משלחין אותו ביו״ט ,דאי
סייד אסור לטלטלו שלוחי
מיבעי למיסר .ולא מנעל
שאיגו תפור .אע״ג דנקיט
בסיכיה ,פירוש תפוש
ביתידות .תניא ר׳ יהודה
אוסר )לטלטלו שליחי
לבן
במנעל
מבעיא(
מפני
מקומו
כמנחג
)הגיד(
ביצת
שצריך
]הגיר[ ,ור׳ ]יוסי[ אוסר
כמנהג
שחור
במנעל
מקומו שחיו מצחצחין
אותן .באתריח דר׳ יוסי
ביצה
טו.
שכבר היה מלובש בהן מבעוד יום
דקא נקיט אביי :אפי׳ מחסן בארטא
נמי .אפילו לאחר שקדש היום מצאן
מונחים
בקרקע
התירו לו חכמים
להניחן בראשו ולהצניען :המוצא גרס
ולא גרסינן המוציא :המוצא תפילין.
בשבת
זוג
זוג.
בשדה:
נותן
מכניסן.
בראשו
אחד
לעיר:
נקשין .משמע הבא דבלבר קשה אין בו משום כלאים וכן
משמע ביומא )לף סט .ושם( לקאמר שהנהנים היו מקפלים
לסוגיא איתא התם כלאיתא הכא ואמר רב אשי שאני בגלי כהונה
לקשין הן ומימה לאמר בערכין )דף
אלא בקשין וכי הא דאמר רב הונא בריה
דרב יהושע >האי נמטא גמרא דנרש שריא
אמר רב פפא ערדלין אין בהן משום כלאים
אמר רבא הני צררי דפשיטי אין בהם משום
כלאים דבזרני יש בהם משום כלאים רב אשי
אמר אחד זה ואחד זה אין בהן משום כלאים
לפי שאין דרך חמום בכך :אבל לא סנדל
המסומר :םנדל המסומר מ״ט לא משום
מעשה שהיה אמר אביי י סנדל המסומר
אםור לנעלו ומותר לטלטלו אסור לנעלו
משום מעשה שהיה ומותר לטלטלו מדקתני
אין משלחין דאי ם״ד אםור לטלטלו השתא
לטלטולי אםור משלחין מבעיא :ולא מנעל
שאינו תפור :פשיטא לא נצרכא דאע״ג
דנקיט בסיבי :ר׳ יהודה אומר אף לא מנעל
לבן :תניא *ר׳ יהודח מתיר בשחור ואוסר
בלבן מפני שצריך ביצת הניר ר׳ יוסי אוסר
בשחור מפני שצריך לצחצחו ולא פליגי
>מר כי אתריה ומר כי אתריח באתריה
דמר בשרא לתחת באתריה דמר בשרא
לעיל :זה הכלל כל שנאותין בו ביום טוב:
רב ששת ישרא להו לרבנן לשדורי תפלין
ביומא טבא אמר ליה אביי והא אנן תנן כל
שנאותין בו ביום טוב משלחין אותו הכי
קאמר יכל שנאותין בו בחול משלחין אותו
ביום טוב אמר אביי תפלין הואיל ואתו
לידן נימא בהו מילתא יהיה בא בדרך
ותפלין בראשו ושקעה עליו חמח מניח ידו
עליהם עד שמגיע לביתו היה יושב בבית
המדרש ותפלין בראשו וקדש עליו היום
מניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו מתיב
רב הונא בריר .דרב איקא היה בא בדרך
ותפלין בראשו וקדש עליו היום מניח ידו
עליהן עד שמגיע לבית הםמוך לחומה היה
יושב בבית המדרש וקדש עליו היום מניח
ידו עליהן עד שמגיע לבית הסמוך לבית
המדרש לא קשיא הא דמנטרא הא דלא
מנטרא אי דלא מנטרא מאי איריא בראשו
אפילו מחתן בארעא נמי דהא תנן > המוצא
תפלין מכניסן זוג זוג לא קשיא חא דמנטרא
מחמת גנבי ומחמת כלבי הא דמנטרא
מחמת כלבי ולא מנטרא מחמת גנבי מהו
דתימא יי רוב לסטים ישראל נינחו ולא מזלזלי
בהו המ״ל:
א
א
ב
ג
8ג
ג
ואחד
בזרועו כדרך הנחתן בחול ומכניסן
וישראלים ופריך פשיטא משוס לכהניס
הן יהיו פטורים ומשני מהו לתימא
הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גלילים
תעשה לך אימא כל שישנו בלא תלבש
שעטנז ישנו בכלל גלילים תעשה לך
והני
י
ט
ה>
ההרן עלך ביצה
זוג זוג :ולא מגטרא מחמת גנבי .ואשמעינן אביי דה ואיל ולא
מנטרא מחממ גנבי מאחר שהן בראשו יוליכם עד ביתו אבל אם
מצאן שם במקום שהן נשמרין מן הכלבים לא יזיזם ממקומן:
הואיל
כהני
כלאים
ואשחרו
לגבייהו אימא לא לחייבו בציצית קמ״ל
רכהניס חייבין
מאי
והשתא תימה
קאמר הואיל ואשתרו כלאים לגבייה ו
לשאני בגליהס שהיו קשין לכ״נ לדוקא
להציע תחתיהם להואיל לבלכים ליכא
אלא איסור לרבנן להציע בקשין לא
גזור ומייתי כי ההיא וכו׳ נמטא גמלא
לנרש שליא גמלא שמתקשה מותר
להציע תחתיו כן פרש״י אבל לכיס
אסורים כלאמר התם ללנלין אסולין
מפני שהן שוע ול״נ רשריא משמע אפי׳
ללבוש רש לומל לאה״נ לשריא אפילו
ללבוש ואס תאמר מאי מייתי מהא
מוחרין לוקא להציע תחתיו אבל ללבוש
אסולין וי״ל לגבי יל> ]בגדי כהונה[
מיירי שהוא שוע טווי ונח ואז יש בו
איסור כלאים מלאורייחא וכיון שהן
אסורין מן התורה א״כ אפילו קשין
אסורין בלבישה ובהעלאה אבל גמלא
אינו אלא ללבנן כלאמרינן בנרה )לף
ס א :ושם( למלאורייתא בעינן שיהא
שוע טווי ונוז והא לקאמל הלבליס
מיילי
אסורים
לוקא
לרבנן
וכיון
לא
גזור
והני
ררכים ליכא אסורא אלא לרבנן אפי׳
בקשין
בלבישה
פורפוינטי׳׳ש שקורין באשכנז למזיל״ש
שאנו לובשים לפעמים שיש בהן צמר
יש לומר הואיל ואס עושין קרע קטן
אומו
מוציאין
הקריעה
לרך
לחל
מסרך סריך לחבירו שלי אבל אס
היו משימין בהן חתיכומ קטנוח של
בגל
הכי
ולאי
צמל
)0
שיהא
אסור:
קאמד כל שנאותין בחול וכו׳.
ואתי לאתרי תפלין למשלחין
אופן להא אפילו אם מניח אותן ליכא
אסולא אבל לא מני לאחרי סנלל
המסומל לולאי יהא אסור לשלחו לאי
שרית לשלחו אתי לנעלו לאיכא איסולא
ברבר זה»( אבל תפלין ׳()נהי לשבת
ויום טוב לאו זמן מפילין הן( מכל
מקום ליכא איסורא 0להניחן:
היה
יושב
בדרך
בא
ותפילין
בראשו
ושקעה עליו חמה וכו׳ או
בבית
לחרריהו
המררש וכוי.
פרש״י
מיירי בערב שבח לשבח
לאו זמן חסילין וכי בא בלרך ושקעה עליו חמה התילו לו להביאם
לעיר הואיל ומביאם כלאחר יל ולפ״ז קשה לא״כ אמאי נקט גבי
בא בלרך ושקעה
נר מצוה
ק ב ד א מיי׳ פ״י מהל׳
כלאים הלכה יג
סמג לאדן רפג טוש״ע י״ד
סי׳ שא סעיף א:
כ ]מיי׳ שס הלכה טו
טוש׳׳ע שס סעיף ע[:
ק כ ה ג מיי׳ שס הלכה יט
וסמנ שס טוש״ע
שם סעיף יל:
ק כ ו ד מיי׳ פי״ט מהל׳
שנת הלכה נ ]לא
מצאתי ברמב״ס לאסיר
לנעלו ועי׳ מיי״ט ד״ה
סנדל[:
ק כ ז ה ו מיי׳ פ״ה
מהלכות יו״ט הל׳
ו סמנ לאיי! עה טוש״ע
א״ח סי׳ תקטז סעיף ג:
ק כ ח ז ח מיי׳ סי״ט
מהלכות שכת הל׳
כו ]פ״ד מהלכות תפילין
הלכה ינ[ סמג לאיי! סה
טיש׳׳ע א״ח סימן רסי
סעיף י נרנ אלפס הל׳
תפלץ לף על :ונרא״ש שס
סימן יו ועירובין פ״י לף
קכב .ינרא״ש שס סימן
:P
ק כ ט ט מיי׳ פי״ט מהל׳
כנ
שכס הלכה
יסמג שס טוש״ע שס סימן
שא סעיף מנ:
גמלא לנרש וכו׳ והא פירש לקשין
ח
וחוזר והולך ולובש זוג אחר ומכניסן :חפילין של ראש ושל זרוע קרי
הדרן עלך ביצה
ג (:הכל חייבין בציצית כהניס לויס
עין משפט
ולגבי יושב בבית המלרש
וקלש היום כיון
לטעמא לתרוייהו שרן אמאי שני בלישניה לכ״נ ובא בלרך ושקעה
מיילי בחול והואיל ושקעה חמה יש לו לסלקן וקמ״ל ללילה לאו
זמן תפילין הוא ואם תאמר אי מיירי בחול אמאי אינו מביא
אותם בידו וי״ל דלמא משתלפי ליה מידיה וההיא דיושב בבית המדרש נקט וקדש היום דבע״ש מייד וקמ״ל דשבת לאו זמן חפילין הוא:
רבינו חננאל
)המשך(
א( בדבשרא ומקום השיער
ואין צריך אלא צחצוה
דר׳
ובאתריה
בלבד.
יהוהה כדבשרא וצריך
]הגיר[
)הגיד(
ביצת
ללבונו .ירושלמי תני אין
מפרקין את המנעל מן
]האימום[
)האימום(
מפרקין
אבל
כיו״ט,
בחולו של מועד .מהו
להעמיד חלב ,אם אתה
אומר ]כן[ אף הוא חולב
ומעמיד מיו׳׳ט לחול .תני
ר׳ חלפתא בן שאול
תכשיטין אסור לשלחן
]וכוי[ ,עד כדון תכשיטין
של והב ואפילו תכשיטין
של כסף .נ(א׳׳ר חוקיה
טליין רקיקין הוון מחרבין
בדרתיה דרבי ירמיה ,אתא
שאיל לר׳ זעירא ,א׳׳ל לא
תיאסר ולא תשתרי .זה
שנאותין
כל
הכלל
משלחין אותו ביו״ט .רב
ששת שרא להו לרבנן
לשדורי להדדי תפלין
ביו״ט ,ואמר כך פירוש
המשנה ,כל שנאותין בו
אותו
משלחין
בחול,
כיו׳׳ט .אמר אביי היח בא
בדרך ותפילין בראשו
ושקעח וחמח מניח ידו
עליהן עד שמגיע לביתו.
)במדרש(
יושב
היה
]בבית המדרש[ ותפלין
בראשו וקידש עליו הייס
מניח ידו עליהן עד
שמגיע לביחו .מיתיבי היה
בא בדרך ותפילין בראשו
וקדש עליו ]היום[ מניח
ידו עליהן עד שמגיע
)לביחו( [לבית[ הסמוך
יושב
היח
להומה,
)במדרש( ]בבית המדרש[
ותפלין בראשו וקידש
עליו חיום מגיח ידו עליהן
עד שמגיע לבית הסמוך
לבית המדרש .ופרקינן לא
קשיא הא דתני עד שמגיע
להומה
הסמוך
לבית
לבית
הסמוך
ולבית
מקום
המדרש,
שמשחמרין מחמת גנבי,
וכ״ש מפני כלבים .והא
דאמר אביי עה שמגיע
לביתו ,כשאין שם בית סמוך )לביתו( ]לבית המדרש[ ,אלא מקום שהוא בית שימור מפני הכלבים ,אבל מפני הגנבים לא ,מהו דתימא גנבי גופייהו לא מילולי כתפ•לי יניחם לשם ,קמ״ל דלא.
הדרן עלך ביצה שנולדה ביום טוב
הדרן עלך ביצה
א( בערוך ערך גר י׳׳נ איחא גאתליה לר״י בר גישרא למממ וכלפי שיער לחון והר מלק בעצמו ואיני צריך צחצוח באתריה לרבי יוסי בר נישרא לעיל ילא הר מלקי וצריך לצמצמו.
ירמיה מותר א״א חזקי׳ אנא וכוי מליין לקיקין וכוי.
נ( בירושלמי איתא אמרי! נשס ר׳ ירמיה אסור ואמרי] משמיה דר׳
טו:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ ס״ו מהלכוח
א
יו״ט הלכה א סמג
לאדן ע״ה
טוש׳׳ע א״ח
סימן חקכז סעיף א:
ב
ב מיי׳ שס הלכה ג
ג
ג מיי׳ שס הלכה ה
ה
ד מיי׳ שס הלכה א
טוש׳׳ע שם ס״נ:
טוש״ע שס סעיף טו:
ה ]מיי׳ שס פ״א הלכה
ט! :ה
שס
ו מיי׳ שס פ״ו
הלכה
טיש״ע
יט
א״ח
מקכט סעיף א:
סמנ
סימן
ו ז טוש״ע שס סימן חקכז
סעיף ז:
רבינו הננאל
יו״ט שחל בו׳ לא יבשל
בתחילח מיו״ט לשבת
כוי .מנא לן שעושה
עליו
וסומך
תכשיל
שמואל
אמר
לשבת.
מדכתיב זכור את יום
זכרהו
כלומר
השבת,
מקודם יום טוכ שבא
להשכיחו .ואמר רבא כיון
שיודע כי מחר צריך
לבשל לשבת בפני עצמו,
אף הוא מתכוין לברר מנה
יפה לשבת שלא יבשל
הכל ליו״ט .רב אשי אמר
למה אין מבשלין מיו״ט
לשבת אלא ע״י עירוב,
כדי שיאמרו אין אופין
מיו״ט לשכת ק״ו מיו״ט
]לחול[ .ואקשינן עליה אי
משום האי למה לי מערב
יו״ט אפילו ביו״ט נמי.
ומשנינן אלא גורה שמא
יפשע ביו״ט ונמצא אופה
עירובי
בלא
ומבשל
תבשילין .ותגא מפרש
טעמא דמתני׳ מהכא ,את
אשר תאפו אפו ואת אשר
וגוי .כלומר אם אפיתם
מאתמול אפו גם עתח ,וכן
אם יש לכם כבר מבושל
בשלו ,ותאי אי אפשר
לאוקמי בחול אלא מיו״ט
שאין
ומפרש
לשבת,
אופין אלא על האפוי,
ואין מבשלין אלא על
סמכו
מיכן
המבושל,
מן
תבשילין
לעירובי
בעלי
פירוש
התורה.
פטסין ,הם בעלי חביוח
גדולות ,כלומר יש להן
הרבה ומשכימין שיספק
להם היין עד הערב .בעלי
]כהים פחות מהם[ ,לגינין
פחות מן הכהים ,הכוסות
פחות מן הלגין) .בת
חשפוית( א( ]כת השישית[
אמר להן ]הללו[ בעלי
מאירה .כלומר אין להם
כלום ,לא קיימו שמחח
יו״ט ולא מצות ביהמ׳׳ד
שכבר יצאו .ואסיק כל מי
שהיה יכול להנית עירובי
תבשילין ולא עירב פושע
חוא .מאי כי חדות ה׳ היא
מעוזכם .אמר הקב״ה
לישראל לוו עלי ושמחו
היום וקדשוהו והאמינו בי
ואני פורע ,כלומר קיימו
מצות חדות ה׳ שאמר
הקב״ה ושמחת בחגך,
והאמינו שאני מזמן לכם
ברכה במעשה ידיכם כדי
שתפדעו מה שלקחתם
יוחגן
ואייר
בהלואה.
הרוצה שיתקיימו גכסיו
יטע בהן אדר שנאמר
אדיר במרום הי .כלומר
יום טוב פרק שני ביצה
מםורת הש״ם
טוב .לא יבשל בהחלה .להיות תחלת בשולי ועיקרו לשם שבת אלא לשם יו״ט יהא תחלת בשולו והמשויר יהא לשבת כדקתני
יום
ואזיל אבל מבשל הוא ליו״ט ובלא הערמה כדקתני לקמןי( :טושה הבשיל .לשם ערוב :וביצה שטליו .שהיו טחין ביצה על
הדג כשצולין אותו :אכלו או שאבד .קודם שבשל כל צרכי שבת :סומך טליו .לבשל בשבילו :גמ׳ מנא הני מילי .לאו דוקא מקראי
יליף דערובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן :זכור .אין זכירה אלא בדבר המשתכח :זכרהו מאחר שבא להשכיחו.
כשבא יו״ט בערב שבת קרוב שבת
להשתכח מחמת יו״ט שמרבה בסעודת
או אובל ושותה או יושב ושונה.
טוב א שחל להיות ערב שבת לא
יום
היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו
ואע״ג דלעיל קאמר לתלמידיו
יבשל בתהלה מיום טוב לשבת
והזהירך הכתוב לזכרו וכשמערב
אכלו משמנים ושתו ממתקים משוס
אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר
ערובי תבשילין נמצא שזוכרו שהרי
דסייס הדרשה הוא דהא נשאר ימים
לשבת ועושה תבשיל מערב יו״ט וםומך עליו
אינו עושה אלא מחמת שבת :מ״ט.
נמי היו אוכלים אחר הדרשה ומ״מ
לשבת בית שמאי אומרים שני תבשילין ובית
למה חקנו ערוב קרא ודאי לאו
אמר להו אכלו משמנים ושתו ממתקים
הלל אומרים ב תבשיל אחר ושוין בדג וביצה
בערוב משחעי ולאו ערוב משתמע
משום שמחת יום מוב :לוו עלי
מיניה ואסמכתא בעלמא הוא וכי אתא
שעליו שהן שני תבשילי! ג אכלו או שאבד
ואני פורע .והא דאמר )פסחים דף
קרא לקדוש היום אתא כדתניא
ק>.ט( עשה שבחך חול ואל תצטרך
לא יבשל עליו בתחלה ואם שייר ממנו כל
בפסחים )לף קו (.זכרהו על היין
לבריות ה״מ כשאין ׳(לו ]א[ לפרוע:
שהוא סומך עליו לשבת :גמ׳ מנח״מ אמר
וערוב מדרבנן ומה ראו לתקן:
כל
1
שמואל דאמר קרא זכור את יום חשבת
אמר רבא כדי שיברור כוי .מתוך
לקדשו זכרהו מאחר שבא להשכיחו מאי טעמא אמר רבא כדי שיברור
שמערב זוכר את השבת ואינו מכלה
מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב רב אשי אמר יכדי שיאמרו אין אופין
את הכל ליו״ט ובורר מנה לזה ומנה
מיום טוב לשבת קל וחומר המיום טוב לחול תנן עושה תבשיל מערב יום
לזה :רב אשי אמר .לא לכבוד שבת
תקנוהו אלא לכבוד יום טוב :כדי
טוב וסומך עליו לשבת בשלמא לרב אשי דאמר כדי שיאמרו אין אופין
שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבה.
מיום טוב לשבת היינו דמערב יום טוב אין ביום טוב לא אלא לרבא מאי איריא
אלא א״כ התחיל מבעוד יום דאינו
מערב יום טוב אפילו ביום טוב נמי אין הכי נמי אלא גזרה שמא יפשע ותנא
אלא כגומר והולך אבל אחחולי לא:
מייתי לה מהכא 2את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מכאן אמר
ק״ו דמיום טוב לחול .לגמרי לא:
ר׳ "יאלעזר אין אופין אלא על האפוי ואין מבשלין אלא על המבושל
בשלמא לרב אשי .דאמר לכבוד
אליעזר
מכאן סמכו חכמים לערובי תבשילין מן התורה ת״ר מעשה ברבי
יו״ט תקנוהו כדי שיאמרו אסור
שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב יצתח כת ראשונה
להתחיל בשולי שבת ביו״ט היינו דמערב
יו״ט הוצרך לעשותו :אלא לרבא.
אמר הללו בעלי פטםין כת שניה אמר הללו בעלי חביות כת שלישית
דאמר כדי שיברור :אפי׳ בייט.
אמר הללו בעלי כדין כת רביעית אמר הללו בעלי לגינין כת חמישית
יעשהו לפני סעודת יו״ט יש כאן
אמר הללו בעלי כוסות תתחילו כת ששית לצאת אמר הללו ״בעלי מארה
זכירת שבת לברור מנותיו :שמא
נתן עיניו בתלמידים התודלו פניהם משתנין אמר להם בני לא לכם אני אומר
יפשט .ישכח ולא יערב משוס דטריד:
אלא להללו שיצאו גי שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה בשעת פטירתן
והנא מייסי לה מהכא .כן דרך
לו
אמר לחם 3לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון
שיטת התלמוד כשמחחילין האמוראין
כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה׳ היא מעוזכם אמר מר
להוציא טעם מן המקרא רש תנא של
ברייתא למד אוחו ממקום אחר נקט
שמניחין חיי עולם ועוםקיץ בחיי שעה והא שמחת יום טוב מצוה היא
הכי כלומר האמוראין למדוהו מכאן
רבי אליעזר לטעמיח דאמר שמחת יום טוב רשות דתניא ״רבי אליעזר
והתנא למד מכאן :אה אשר האפו
אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותח או יושב ושונה
אפו .הוה ליה למכתב היום אפו
ר׳ יחושע אומר יחלקחו חציו לח׳ וחציו לכם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא
ובשלו אלא רמז הוא שיש לך יוס ששי
אומר
אחד דרשו כתוב אחד אומר 4עצרת לה׳ אלהיך וכתוב אחד
שאין אוסין לצורך מחר :אלא טל
5עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי אליעזר םבר או כולו לה׳ או כולו לכם
אופין.
בשבת:
בחמישי
האפוי.
רב
ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לח׳ וחציו לכם מאי לאין נכון לו אמר
פת :מגשלין .תבשיל :שהיה יושב
טוב :יצתה כה
ביום
ודורש.
חםדא למי שלא חניח עירובי תבשילין איכא דאמרי מי שלא היה לו להניח
יום
סעודת
לסעוד
ראשונה.
עירובי תבשילין ז אבל מי שהיה לו להניח עירובי תבשילין ולא הניח פושע הוא
טוב והניחוהו דורש :בטלי פמםין.
מאי כי חדות ה׳ היא מעוזכם אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ אליעזר בר׳ שמעון אמר
חביות גדולות הכינו להם ׳(באנומלין
להם הקב״ה לישראל בני לוו עלי וקדשו קדושת היום והאמינו בי ואני פורע
ומסך משתאות לפיכך מהרו לצאח
ואמר ר׳ יוחנן משום ר׳ אליעזר בר׳ שמעון הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן
כלומר בעלי נפש הן ואינן יגעין
אדר שנאמר ה>6אדיר במרום ה׳ אי נמי אדרא כשמיה כדאמרי אינשי
לשמוע חורה :הללו בעלי מארה.
מאי אדרא דקיימא לדרי דרי תניא נמי הכי שדה שיש בה אדר אינה נגזלת
שהיה בית המדרש מחרוקן מאד
וגנאי הדבר וקשה בעיניו :עד
ואינח נחמםת ופירותיה משתמרין תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה
מהי הם יושבים ל״ג :התחילו פניהם
אכל
משסנין .כסבורין שכועס על כפ ששיפ מפני שאחרו לצאח וכ״ש עלינו :חיי שעה .סעודה :אכלו משמנים .מקרא הוא בספר עזרא
עד כי חדות ה׳ היא מעוזכם :שלא היה לו להניח .כגון שאבדה לו אבדה מערב יו״ט ומחזר כל היום אחריה :חדוס הי .שמחה
שאתם עושים בשביל הקב״ה הרי היא מעוזכם היא תעזור אתכם לשלם הקפותיכס ומלוותיכס שחלוו בשבילה :שיתקיימו לו נכסיו .שלא
יהא אדס חומסן וגוזל שדות ממנו :יטע בהן אדר .אילן חשוב הוא יש לו שם למרחוק ואומרים פלוני יש לו אדר בשדהו ומתוך כך היא נקראת
על שמו ואס הולך למדינח הים ובא אחר והחזיק בה יש לו עדים הרבה שהיתה שלו ואילו מכרה היה הקול יוצא להיוח נקראת על שמו
של שני :שנאמר אדיר במרום .כלומר שאדר לשון קיום וחוזק ולכך נקרא אדר :כשמיה .כשמו שמפרשין בני אדם את שמו:
נחמסס .חמסן יהיב דמיי" אלא שלוקח בכח ויש קול לדבר והיום או מחר מזמינו לבית דין :ופירותיה משסמרין .לא ידענא מאי היא .י״מ
שנוטעין אופו על הגבוליס ויש לו ענפים הרבה והוא לשדה לגדר .ולי נראה שהוא מין עשב חשוב וזרעו מתערב עם הסירות ובשדה
לבן קאמר ומשתמרת התבואה מן הכנימה והתולעים שריח אוחו זרע מבריק והורגן כדאמר בחומטין שמשמר התבואה במסכת שבת )לף לא:(.
כל
יעשה מהן צדקה חשוכה לפני ה׳ במרום ,כדכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף .ומפורש כפרק השותפין במעשה דמונכז חמלך ,דאמר אני גנזתי למעלה ,כלומר הצהקה שפירשתי לעניים הנה היא גנוזה לי
למעלה במרום ,כהכתיב מלוה ה׳ חונן דל .איכא דאמרי אדרא כשמיה ,והוא מאילני סרק והוא גדול ומשלח פארות וענפים הרבה ,ואם )מסיין( נ> ]מסייג[ בו הכרם אין חיה יכולה ליכנס לתוכו ומשתמר לעולם.
א( נ׳׳נ להגיה יר׳ה נעריך שם .והרנ המגיה נד״ו כתנ :״אילי צ״ל התחילו כמ שישית לצאת״ יכפי הנראה לא ראה את הערוך הנ־׳ל 0 .כנ׳׳ל ונ״ה נעריך ערך אדר.
א( ]צ״ל אליעזר וכ׳׳מ בסיס׳
לקמן יז :ד״ה אמר רבא[,
ב( ]הערוך נערך פט פי׳
בעלי מארה אין להם כלוס
לא קיימו שמחת יו׳׳ט ולא
מצות בית המלרש שכבר
יצאו[ ,ג( ]שבת י .לנ :תענית
כא ,[.ד( פשמיס סח :ע״ש,
ה( ]לשון הערוך בערך אלר
פירוש
אליר
חשובה
לפני ה׳
ה׳
במרום
רעשה מהן צלקה שהיא
במרום
כלכתיב אמת מארן תצמח
וצלק משמים נשקף[׳ י( ]לף
יז ,[:ז( פי׳ יין פלפלין ולבש,
ח(ןב״ק סב,[.ט(]יךב.קינ.
ובשבח קיח,[.
י( כלומר
אא״כ יטול מן הצלקה אבל
הכא מיירי שיש לו משכנות
כרי לפרוע ואין לו מעות לכך
אמר לוו עלי .רש׳׳ל,
תורה אור השלם
.1וכור את יום השבת
שמות כ ו
לקדשו:
. 2ויאמר אלךזם הוא
א ש ר דבר יי שבתון שבת
ד ר ש ליי מחר את א ש ר
תאפו
תבשלו
אפו ואת
אשר
הניחו
לכם
בשלו ואת כ ל
העדף
ל מ ש מ ר ת ע ד הבקר:
.3
אכלו
ויאמר
שמות טז כג
להם
משמנים
ממתקים
לכו
ושתו
ושלחו
מנות
לאדכינו
ואל
לאין נכון ל ו כי קדוש
היום
תעצבו כי חדות יי היא
מעזכם:
.4
נחמיה ח י
ש ש ת ןמים ת א כ ל
מעות
וביום
השביעי
עצרה ליי אלהיף ל א
תעשה מלאכה:
דברים טו ח
.5ביום השמיני עצרת
תהיה לכם כל מלאכת
עבךה ל א תעשו:
.6
כמדבר כט לה
מקלות מים רבים
אדירים משברי ןם אדיר
במרום יי:
תהלים צג ד
הגהות הגר״א
]א[ תוספות סד״ה לוו.
כשאין לו ממי ללות .כצ״ל:
מוםף רש״י
חיי עולם .תורה !שבת י
יום טוב פרס שני
מסורת הש״ס
א( צ״ל בכסה (< ,ר״ה ח.
סנהדרין יא :ע״ש ,ג( שבת
י,:
]שגת
ד(
ה( תענית
י:
כז,:
ע׳׳שז,
]עי׳
י(
חוססות לקמן ר׳׳ה אמר
רבא[ ,ז( נלריס מט ,:ח( עי׳ז
לח ,.ט(!לענשו[ ,י( ]ע״זב:
כ(
ע׳׳ש[,
פתוח
בס״א:
לרווחח לב ומאכל ,ל( ]יעי׳
חוס׳ ר׳׳הח:ל״השהחלש[,
»( ]דש שבועות[ ,נ( ]ל״ב[,
(Dןוע״ע תוספות עירובין
מ .ל״ה זכרו! ותוספות ר״ה
ח :ד־׳ה שהחלש ועול שם
בתוספות לה .ל״ס אילימא[,
—
—
תורה אור השלם
תקעו בחךש שופר
.1
בכסה ליום חגנו:
תהלים פא ד
. 2בי חק ל י ש ך א ל הוא
משפט לאלהי לעקב:
תהלים פא ה
•3רק אדמת הכהנים
ל א קנה כי חק למהנים
מאת פךעח ואכלו את
אשר
חקם
להם
נתן
פרעה ע ל כן ל א מסרו
את אךמתם:
בראשית מז כב
. 4שוא ודבר כזב הרחק
ראש
ממני
אל
ועשר
התן
לי הטףיפני לחם
חקי:
משלי ל ח
ברוך אדני יום יום
.5
יענים לנו האל ישועתנו
תהלים סח כ
סלה:
.6ויהי ברדת נישה מהר
סיני ושני לחת
משה
ביד
העדת
מן
ברדתו
ההר ומשה ל א ידע בי
עור
קרן
פניו
אתו:
.7
בדברו
שמור ,לד כט
ואתה דבר א ל בני
לאמר אך את
ישראל
שבתתי תשמרו כי אות
הוא
וביניכם
ביני
לדרתיכם ל ד ע ת כי אני
יי מקדשכם:
שמות לא יג
.8ביגי ובין בני י ש ר א ל
אות הוא לעלם בי ששת
ןמיםעשה ין את השמים
ואת
וביום
הארץ
השביעי שבת וינפש:
שמות לא יז
ביצה
טז.
כל מזונותיו של אדם קצובים בו׳ והוצאת בניו לתלמוד תורה.
פר״י הכל נפקי מקראי דלעיל מזונותיו דשבת כלאמר לוו
עלי ואני פורע תורה דכתיב חדוח וחדוח היא חורה דכתיכ פקודי
ה׳ ישרים משמחי לכ )יזהליס יגן(:
כל מזונותיו של אדם .כל מה שעחיד להשחכר בשנה שיהא נזון משם
קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה
שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו :חון מהוצאת
שבתות .אותה לא פסקו לו מה ישחכר לצרכה ומהיכן חבואהו אלא
לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה
איזהו הג שההדש מתכסה בו
או לאחר שעה :פוחתין לו .כלומר
שהלכנה
פרש״י
וכוי.
א כ ל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש
ממציאין לו שכר מועט :מאי קראה.
אינה נראיח וקשה לפי׳ זה דהוה
השנה <א> ועד יום הכפורים חוץ א! מהוצאת
השנה:
בראש
מזונומ
שקוצבין
ליה למימר שהלבנה מחכסה לכך
שבתות והוצאת י״ט והוצאת בניו לתלמוד
שהחדש ממכסה בו .שהלבנה מתכסה
ל(פר״ח ןשר״חן מזדמן בו כלומר
תודח שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף
בו שאינה נראימ לכל אדם אלא
שרגיל לבא בו וכסא לשון זמן כמו
שחרית ליושבי מזרח וערבית ליושבי מוסיפין לו א״ר אבהו מאי קראה 1תקעו
ליום הכסא יבא ביתו )משלי aורבינו
מערב כדאמר בר״ה <לף כ (:עשרים
בחדש שופר א ( )בכסא( ליום חגנו 3יאיזחו
משולם פירש מתכסה שלא היה שעיר
וארבע שעות מתכסה סיהרא :הוי
של ר״ח קרב בו והקשה רבינו מס
חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זח ראש
אומר זה ר״ה .דאילו שאר י״ט כבר
2
דבחוספתא »(קאמר דקחשיב )0ל״0
השנה וכתיב כי חק לישראל חוא משפט
נתמלאה הלבנה במקצת ונראית בכל
שעירים בשנה וקא חשיב י״ב שעירים
לאלהי יעקב מאי משמע דהאי חק לישנא
מקום :בכסה ליום חגנו .אבחדש
דראשי חדשיס ולא מצינו י״ב אס לא
דמזוני הוא דכתיב 3ואכלו את חקם אשר
קאי תקעו בחדוש הלבנה שופר
היה שעיר דר״ח דר״ה והשיב לו רבינו
נתן להם פרעה מר זוטרא אמר מהכא
כשהיא מחבסה ביום חגנו :ואוכל
משולם דלא עלה על לבו לומר כן
על
4הטריפני לחם חקי תניא אמרו עליו
את הראשונה .נמצא אוכלה לזו כדי
אלא היתה דעתו דלא מפרש קרא
שתהא היפה נאכלת בשבת דהויא לה
שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת
בהדיא של ראש חדש דראש השנה
אכילתה של הראשונה לכבוד שבת:
דכחיב בפינחס מלבד עולח החדש
מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא
לשם שמים .בוטח שתזדמן לו נאה
וחטאת לא הזכיר ר״מ מתכסה שאין
אחרת נאה הימנח מניח את השניה ואוכל
לשבת :מחד שביו לשבתיך .מאחד
מזכירין אוחו במוסף דראש השנה
את הראשונה אבל הלל הזקן מדח אחרת
בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה:
ור״ח היה אומר אדרבה הואיל והיה
היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר
יזם יום .יעמס לנו את צרכינו
קרב מזכירין אותו במוסף דראש
5ברוך ח׳ יום יום תניא נמי חכי בית שמאי
ועזרתנו :אינו צריך להודיעו .לומר
השנה וחקן ר״ת לומר במוקף מלבד
אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל
שלא יהא זה יושב ותוהה מהיכן בא
עולת החדש וגו׳ וכן תקן לומר
אליו דבר זה :ומשה לא ידע .אלמא
אומרים ברוך ה׳ יום יום ג>א״ר חמא ברבי
שני שעירים כהלכחן וגוי שעיר אחד של
נתן לו הקב״ה קרון עור פנים ולא
ראש חדש ושעיר אחד של ר״ה:ס(
חנינא הנותן מתנח לחברו אין צריך להודיעו
הודיעו :לדעת כי אני ה׳ וגוי.
אמר
שנאמר 6ומשח לא ידע כי קרן עור פניו
רישיה דקרא אך את שבתותי משמרו
מיתיבי י לדעת כי אני ה׳ מקדשכם אמר לו חקב׳׳ח למשח משח מתנח טובה
ומאי לדעת רוצה אני שתודיעם מה
יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם
מתנה חשובה אני מבקש לימן להם:
מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוס צריך להודיע לאמו לא
צריך להודיע אה אמו .לעשות לו
קשיא הא במתנה דעבידא לאגלויי הא במתנה דלא עבידא לאגלויי שבת
אות וסימן שאם יאכלנו קודם שיבא
לאמו תראה את האות ותשאלנו מי
נמי מתנה דעבידא לאגלויי מתן שכרה לא עבידא לאגלויי :אמר מר
עשה לך כך והוא יאמר פלוני וגס
מכאן אמר רשב״ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו י>מאי עביד ליה
נתן לי פח ומתוך כך ידעו אביו
שייף ליה משחא ומלי ליה כוחלא והאידנא דחיישינן לכשפים מאי אמר רב
ואמו שהוא אוהבם ותרבה חבה
פפא שייף ליה מאותו המין א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחי כל מצות
ורעות בישראל :דעבידא לגלויי.
שנתן לחם חקב״ח לישראל נתן לחם בפרחםיא חוץ משבת שנתן להם
כגון קרון פנים דמשה שהודיעוהו
בצנעא שנאמר 8ביני ובין בני ישראל אות חיא לעולם אי חכי לא לענשו
הרואין לא צדך הנותן להודיעו:
נכרים עלה שבת אודועי אודעינהו מתן שכרה לא אודעינהו ואי בעית אימא
ומלי ליה כוחלא .נותן כחול סביבות
עיניו :לא »(נמנשו נכרים מלה.
מתן שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו ס>דאמר רבי שמעון בן
ואנן אשכחן ( שחזר הקב״ה להענישן
לקיש נשמה יתירה נותן הקב״ה באדם ערב שבת ולמוצאי שבת נוטלין
על התורה ועל המצות דכחיב וזרח
אותה הימנו שנאמר 8שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש :עושה אדם
משעיר למו הופיע מהר פארן
תבשיל מערב יום טוב :אמר אביי י* לא שנו אלא תבשיל אבל פת לא מאי
)לברים לג> וכתיב אלוה מתימן יבא
שנא פת דלא אילימא מידי דמלפת בעינן ופת לא מלפתא והא דייסא נמי
<מנקוק ג> :נשמה יהירה .רוחב לב
דלא מלפתא דאמר ר׳ זירא ״הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא
למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרוחה
ואמר רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי מערכין בדייםא אלא מידי דלא
ויאכל רשחהנ( ואין נפשו קצה עליו:
וינפש .דרשינן ליה אר על הנפש
שכיח בעינן ופת שכיחא ודייסא לא שכיחא איכא דאמרי אמר אביי לא שנו
שהלכה לה :לא שנו .דהוי ערוב:
ב אלא תבשיל אבל פת לא מאי טעמא אילימא דמידי דלא שכיח בעינן
דמלפה .לפחן בעינן דמוכחא מלפא
ופת שכיחא והא דייםא לא שכיחא ואמר רב נחומי בר זכריח משמיח
שעשר לשבפ :ופה לא מלפהא.
דאביי אין מערכין בדייסא אלא ג מידי דמלפת בעינן ופת לא מלפתא ודייםא
הלכך לא מוכחא מלחא היא שהרי
נמי לא מלפתא דאמר ר׳ זירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנחמא תני
בכל יום יש לחם :שבשולי קדרה.
ר׳ חייא יעדשים שבשולי קדרה סומך עליהן משום ערובי תבשילין וה״מ
שנשארו בלא מתכרן :סומך עליהם.
דאית בהו כזית אמר רב יצחק בדיה דרב יהודה השמנונית שעל גבי הסכין
מערב יום טוב לשם ערוב ולא
אמדנן לא חשיבי ובטלי :גוררו.
גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית אמר
מערב יום טוב :אין בהם משום
רב אםי אמר רב ח ( י דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בשולי גכרים
חכמים
שגזרו
נכרים.
בשולי
אמר רב יוסף ! ואם צלאן נכרי סומך עליחם משום ערובי תבשילין
בבשולי נכרים משום חחנות ועל
ואי עבדינהו נכרי כסא דהרסנא אסור פשיטא מחו דתימא
שנאכל כמו שהוא חי לא גזרו על
הרםנא
,
הגהות הב״ח
)א( נם׳ קצובין לו מר״ה
)ועד יוס הכפוריסן .תא״מ
ס״א
וג״נ
ראש
ועד
השנה:
הגהות מהר׳׳ב
רנשבורג
א[ גמרא מהוצאת שבתות
והוצאת
ג״ב
יו״ט.
עיין
במדרש רנה פ׳ אמור דש
פ׳ ל׳ ישס גאמר גס ר״ח.
והש׳׳ס שלא הזטרו אולי
כללו נהוצאח יייט דר״ח
איקד
בפסחים
מועל
עז
כדאיחא
ע״א.
ועיין
בטור א״ח סימן )תמ״ט(
]תיט[ ובנ״י ובב״ח ומג״א
שס .ותמיהגי שלא הזכירו
המדרש הזה לללנריו אזלא
לתיית הרנ״י וצ״ע:
מוסף רש״י
שהחדש
מתכסה
בו.
לרחוקים כגון שחרית לבג
מערב וערביח לבני מזרח
בשולו דכיון שנאכל כמו שהוא חי אינו נשול דלא אהני מידי ואלו נאכלין על ידי מלחן חיים :סומך ישראל עליהן .דהא שרו באכילה:
כסא דהרסנא .מטוגן בשומן קרבי דגים ובקמח :אסירי .דקמח אין נאכל כמו שהוא חי לפיכך יש בו משום בשולי נכרים:
הרסנא
לסי שקטנה היא סמוך לחידושה 1ר־ה ח > שהלבנה אינה נראיח בעליל לכל העולם דכחיב חדש בכסה )סנהדרץ יא .(:הוי א ו מ ר
זה ר א ש השנה .שחגה בראש חלש ,אבל שאר חגיס באמצע החלש הס !שם! .לדעת כי אני ה׳ מקדשכם .להודיעם אני
נא שאני רוצה לקדשם ; ש ב ת ׳ .>:דעכידא לאגלויי .מי גתגו לו <שם( .מתן שכרה לא עבידא לאגלויי .והוא הודיעם ע״י
משה נעל פה מה שכרה )שטו .ש י י ף ליה משחא .ישפשפגו בשמן בין עיניו דבר הנראה שתשאלנו אמו מי עשה כן ויאמר
התינוק פלוגי עשה וגס פת נתן לי 1שס> .ו מ ל י ליה כוחלא .נח! כחול סביב עינו ,וכ! לשונו בתלמוד 1שם( .לכשפים.
שתחשלט שכשפו!שם! .נשמה יתירה .שמרחיבים דעתו לאכילה ושתיה !תענית מ :׳ .כיון ש ש ב ת .שנח ושמר את השבח ,ווי
אבדה נפש .רנפש דורש נטטריקון וד נפש ישם( .דאכלי נהמא בנהמא .דמלפתי פיתן בדייסא )נדרים מט .(:דגים קטנים
מלוחים.
גאכלין כמוח שהן מחמת מלחן 1ע־ז לח .(.כסא
דהרסנא.
טיגן במורייס ,שומן דנים ,עס קמח
!שס(.
עין משפט
נר מצוה
ז א נטור אי׳ח סימן תיט
ונ״ין:
ב ג מיי׳ ס׳׳ו מהל׳ יו״ט
הלכה ג סמג לאדן עה
טוש׳׳ע א״ח סימן תקכז
סעיף ל:
מיי׳ שס טוש״ע
ח ד ה
שס סעיף ה ו:
ט
מיי׳
ו
פי״ו
מאכלות
מהל׳
אסורות
הלכה טז סמג לאדן קמה
טוש״ע י״ד סימן קיג סעיף
ינ:
י ז מיי׳ פ״ו מהלכות יו״ט
הלכה ל סמג לאדן עה
טוש״ע א״ח סימן תקכ״ז
סעיף ה:
רבינו הננאל
תני כל מזונותיו של אדם
של
כל
לו
השנה
מראש
קצובין
הח
השנה
מהוצאת שבתות והוצאת
ימים טובים והוצאת בנו
לת״ת ,שאם פיחת פוחתין
לו ,ואם הוסיף מוסיפין
ואמרינן מהאי קרא
לו.
תקעו בחדש וגו׳ ]בכסא,
בכסא
]פי׳[
זמון
לשון
כדאיתא חתם בפרק חלק,
כבר נתן להם זמן כדכתיב
ליום הכסא יבוא
ביתו,
אלא
ומן
כסא
ואין
כדכתיב בכסא ליום חגינו[
כי חק לישראל הוא ,והאי
חק מוונותךןהן ,כדכחיב
הטריפני לחם חקי ,וכתיב
ואכלו
שמאי
את חקם.
חזקן היה אוכל כל ימיו
לככוד שבת .הלל הזקן
אחרת
מדד
בו
היתה
שהיו כל מעשיו לשמים,
ואומר ברוך ה׳ יום יום.
תניא בית שמאי אומרים
מחד שבא לשבתא ,וביה
הלל אומרים ברוך ח׳ יום
יום .חנוחן מתנה לחבירו
מילחא דעבידא לאיגלויי
היא ואין צריך לחודיעו,
ומשה לא ידע
כדכתיב
כי קרן עור פניו ,ואע״ג
בשבת לדעת כי
דכתיב
אני ה׳ מקדשכם ,משמע
דהנותן
צריך
דמתן
משום
להודיעו,
שכרה לא
עבידא לאיגלויי היא .וכל
מצוה
חוץ
בפרהסיא,
ניתנה
מן השבת שניתנה
בצנעא שנאמר ביני ובין
בני
ישראל.
השבח
ומחן
אודעינהו,
לא
ואסיקנא
שכרה
יתירח
נשמה
כדריש
אודעינהו,
לקיש דאמר נשמה יתירה
נותן הקב״ה באדם בערב
שבת,
ששת
שנאמר כי
ימים עשה ה׳ את השמים
ואת ה א pוביום השביעי,
כלומר כל שנבראו בעולם
להחענג
ביום
מהם
נשמתן
השביעי
נבראו,
ומתרווחוח
בשבת,
וי
ומחגדלוח
וכיון
אבדה
ששבת
כלומר
נפש,
נתמעטה הנשמה .והנותן
פת לתינוק צריך להודיע
לאמו,
שייף
כלומר
לו
מאותו המין .זו ששנינו
ועושה
לא
תבשיל
שנו
אלא
דבעינן
אבל
מעיו״ט,
מידי
פת
תכשיל
דמלפת,
לא,
ודייסא
דלא מילפת ,דא״ר זירא
בבלאי
נהמי
ההייסא
טיפשאי
בדנהמא,
פת
אכלי
כלומר
היא.
תני
ר׳ חייא עדשין שבשולי
קדדח ,סומך עליו משום
עירובי
חבשילין,
וחוא
דאית ביה כזית .ושמנונית שע״ג הסכין ,אם יש בה כזית גוררה וסומך עליה משום עירובי תבשילין .וכזית שאמרו כין
לאחד בין למאה .והאי החניק תבשיל זה אפילו שלוק או צלי או מבושל ואפילו קוליים האספנין שנתן עליו חמין מעיו״ט
ותחלתו וסופו אין לו שיעור ,אוקימנא אין לו שיעור למעלה ,אבל יש לו שיעור למטה ,פירוש לא יהיה פחות מכזיח ,אבל
למעלה ,כלומר ביותר מכזית אפילו אלף ויותר אין לו שיאמר דיי .ואמרינן דגים קטנים מלוחין אין בהם משום בישולי
גויס ,כלומר מליחחם היא בישולם ,והגוי לא בשל כלום כי כבר מבושלים הן ,וקיי״ל כל שאינו עולה על שלחן מלכים
ללפת כו את הפת ]אץ בו משום בישולי עכו״ם[ .וזח מפורש בפרק אין מעמידין .וכן אם צלאו גוי סומך עליחן משום
עירובי תבשילין .ואי עבדינהו גוי כסא ההרסנא ,כלומר בישל הדגים הללו עם חקמח ,אסור משום בישולי גוים ,מאי
]טעמא[ קמחא עיקר ,ולדברי הכל אינו נאכל כמוח שחוא חי ,ועולה על שלחן ]מלכיםן לאכול בו פת ,ולא דמי לדייסא.
טז:
עין משפט
נר מצוה
י א א ב מיי׳ ס׳׳ו מהלי
יו׳׳ט הלכה ג סמג
לאוין עה
טוש׳׳ע
א״ח
סימן תקכז סעיף ג:
י ב ג מיי׳ שם הלכה ל
טוש״ע שם סעיף ה:
״ ג ד ה מיי׳ שס הלכה ז
טיש״ע שס סעיף ט:
י ד ו מיי׳ שס טיש״ע שס
סעיף ב:
ט ו ז מיי׳ ס״י שם הלכה
יום טוב פרס שני ביצה
אמר רבי אבא ערובי תבשילין צריך שיהא בהן כזית .וג׳ דינים
יש בהלכות ערוב ערובי תחומין צריך שתי סעודות לכל
אחד ואחד והכי מסיק בהדיא בעירובין <לף פ >:ערובי חצרות צריכין
כגרוגרח לכל אחד ואחד והט מסיק בהדיא בעירובין <לף פב >:עד
שיהא ב׳ סעודוח ואס יש שם מזון
ב׳ סעודות אינו צריך יותר ואפילו
הרםנא עיקר קמ״ל קמחא עיקר
מאה יטלין לסמוך עליו ערובי
א ערובי תבשילין צריכיז כזית
תבשילין בין לאחד בין למאה אינו
הרסנא מיקר .שומן הדגים :בין לאחד בין למאה .די להס כסיס:
לא דאית ביה כזית .ולגבי ככר שלם קרי ליה כל שהוא :סבשיל זה.
של ערוב :הבוש .בחומץ ובחרדל ומיני ירקות :שלוק .מבושל הרכה
מאד :מבושל .כהלכמו :קוליים האספנין .דג מליח הוא ורך ונאכל
צריך אלא כזית לכל מין ומין:
טי יס״מ מהלכיח
עירינין הלכה יד סמג ]לעיל[ דגים קטנים מלוחים אין
לאדן עה טיש״ע א״ח
בהם משום בשולי
סימן חקכח ס״נ:
נכרים .דהא נאכלים כמו שהן חיין
הואיל ומלוחים אבל אם לא היו מלוחים
רבעו הננאל יש בהם משוס בשולי נכרים ותימה
אמר רב עירובי תבשילין דאמר במס׳ ע״ז פרק אין מעמידין
צריכין דעת .אוקימנא )לף לח (.כל שאינו עולה על שלחן
ודאי המניח צריך לומר
כי לפלוני ופלוני אני מלכים ללפת בו את הפח אין בו
מערב ,כשמואל דהוה איסור משום בשולי נכרים וקאמר
מערב אכולה נהרדעא ,עלה כגון דגים קטנים וי״ל דהתם
ור־ אמי ור׳ אסי מערבי
אכולה טבריא ,אבל דעח בקטנים טפי מייד והכא מיירי
מי שהניחו אין צריך בדגים שאין קטנים כל כך שפעמים
להיוח יודע בשעת עירוב שהן עולין על שלחן מלכים ללפת
אלא אפילו
אחרי
כן.
בו את הפח:
ואפילו ביו״ט עצמו אם
נודע לו שאחרים ערבו קמ״ל קמהא עיקר .מכאן אנו
עליו מוחר לו לבשל ,כר־
סומטן ליקח מן הנכרים
יעקב בר אידי דהוה מערב
ומזכיר הריני מערב זה על פת הנלוש מן הביצים שקודן קנטויי״ש
כל מי ששכח ולא עירב ,ואובליזא״ש דמאי נחוש אי משום פת
ואחרי כן היה מכריו כל
מי שלא עירב יבא ויסמוך עצמו התירו חכמים אי משוס ביצים
על עירוב שלי .ואמרינן ששלקו בה הא אמדנן קמחא עיקר
עד כמה .ואסיקנא עד כדי ואין לחלק ולומר דשאני הכא
תחום שבח בא ושואלו
וסומך עליו ,וכההוא לחומרא כלומר דקמחא שהוא מן
סומא דאמר ליה מר שלקות שבלילתו רכה אסור אבל
שמואל ביו״ט תא סמוך בעלמא שהוא עב והד מעשה תנור
אדידי ,בשנה אחרת נמי
חזייה ביו״ט דהוה עציכ ,אף שהימר עיקר לא אזלינן לקולא
ואמר ליה פושע הוא ,אי אפשר לומר כן דהא קאמר הבא
לכולי עלמא שרי וליה מהו דחימא הרסנא עיקר כלומר היה
אסור א()אוקימנ־ להא
מתניתא הכי( .ח״ר יו״ט לנו להתיר אלמא היכא דהיחר עיקר
שחל בע״ש אין מערכין אזלינן בתריה אפי׳ לקולא אי לאו
לא עירובי חחומין ולא דאסיק דקמחא עיקר ואין לחוש
עירובי חצרוח דברי רבי,
יחכמים מתירין אוקימנא שמא הביצים מעופוח טמאים דהא
להא מחני׳ הכי .וכן אינן מצרין בינינו ושמא יש דם
שלח ר׳ אלעזר לגולה .בביצים רובם אין בהס דם ומה
כרכי
ואסיקנא הלכה
דאמר שאין מערכין ,ולא שבודקים הביצים בשעה שמשימין
חיישינן למאי דתנינן אין אותם ברוטב אס יש בהן דם זהו
מערכין עירובי תחומין חומרא בעלמא דהא אס לא נבדקו
אוסרו
שאתה
ביו״ט
בדבר האסור לו כוי ,מותרין וגס אין לחוש משום ביצי
כלומר ביו״ט שאסור נבלות או מטרפות משוס דאזלינן
לצאח חוץ לחחום ,כן בתר הרוב וא״ת והא יש לחוש שמא
לערב ביו״ט לצאת בשבת
חוץ לתחום אסור ,אבל נלושו בביצים טרופות דאמר בחולין
טלטול בחצרות שמותר )לף סל .ושם( דאין לוקחין ביצים
כיו״ט ,יש לו לערב טרופוח מן הנכרי ר״ל ה״מ בעינייהו
ביו״ט כדי לטלטל בשבח,
אע׳׳ג דמםתבר טעמיה משוס דאית בהו ריעותא דמוכחא
א חיישינן ליה ,והלכה מלמא ממה שהן טרופות דמנבלותכרבי שאין מערכין לא וטרפומ אתו וזבנהו ישראל לנכד
־תחומין ולא לחצרוח.
אבל הבא שנלושו דליכא שום ריעותא
ifשייך למטה אחר וחכמיס לא חיישינן לשוס דבר ויש לומר
מחירין.
מסורת הש״ס
אמר ר׳ אבא
איבעיא להו
כזית אחד לכלן או דלמא כזית לכל אחד
ואחד ת״ש דאמר רבי אבא אמר רב ערובי
תבשילין צריכין כזית בין לאחד בין למאה:
תנן אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחלה
שייר ממנו כל שהוא סומך עליו לשבת מאי
כל שהוא לאו אע״ג דליכא כזית לא דאית
תבשיל זה צלי ואפילו
ביה כזית :ת״ש
כבוש שלוק ומבושל וקול־ים האספנין שנתן
עליו חמין מערב ירט תחלתו וםופו אין לו
שיעור מאי לאו אין לו שיעור כלל לא אין
לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה
אמר רב הונא אמר רב יערובי תבשילין
צריכין דעת פשיטא דעת מניח בעינן דעת
מי שהניחו לו בעינן או לא בעינן תא שמע
יידאבוה דשמואל מערב אכולה נהרדעא רבי
אמי ורבי אפי מערבו אכולהו טבריא :ימכריז
רבי יעקב בר אידי מי שלא חניח ערובי
תבשילין יבא ויסמוך על שלי ועד כמח אמר
רב נחומי בר זכריה משמיה דאביי עד תחום
שבת :ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא
ממיה דמר שמואל חזייה דהוה עציב אמר
ליה אמאי עציבת אמר ליה דלא אותיבי
ערובי תבשילין אמר ליה סמוך אדידי לשנה
חזייה דהוה עציב אמר ליה אמאי עציבת
אמר ליח דלא אותיבי עריבי תבשילין אמר
ליח פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור
ת״ר ׳יום טוב שחל להיות בערב שבת אין
מערכין לא ערובי תחומין ולא ערובי חצרות
רבי אומר מערכין ערובי חצרות אבל לא
ערובי תחומין מפני שאתה אוסרו בדבר
האםור לו ואי יאתה אוסרו בדבר חמותר לו
אתמר רב אמר י הלכה כתנא קמא ושמואל
אמר הלכה כרבי :איבעיא להו הלכה כרבי
לקולא או לחומרא פשיטא דלקולא קאמר
משום דשלה רבי אלעזר לגולה לא כשאתם
שונין בבבל רבי מתיר וחכמים אוםרין אלא
רבי אוסר וחכמים מתירין מאי תא שמע
דרב תחליפא בר אבדימי עבד עובדא מתיה
דשמואל ואמר רב תחלת הוראח דחאי צורבא
מרבנן לקלקולא אי אמרת בשלמא לקולא
קאמר חיינו קלקולא אלא אי אמרת לחומרא
מאי קלקולא איכא כיון דמקלקלי בה רבים
ב
א,ג
3
ג
היינו
כמו שהוא חי אלא שנותנין עליו
חמין וזה בשולו כדתנן במסכח שבח
)לף לטי(( שהדחתו זו היא גמר
מלאכחו :שנתנו מליו חמין גרסינן.
שעשו לו מערב יו״ט בשול הראוי
לו :החלתו .כשעשה התבשיל אין לו
שיעור כמה יהא בו :סופו .אכלו
או שאבד ושייר ממנו קצת :מאי
לאו אין לי שיעור כלל .לא לרב ולא
למעט :לא אין לו שיעור למעלה.
לומר שלא יוסיף בו על כך וכך:
למעה .לא יפחות מסיח :צריכים
דמה .שידעו שלשם כך נעשו .ורב
הונא לא פירש דעת מי ומפרשינן
לה אנן ואמרינן הא ודאי פשיטא לן
דכי אמר רב הונא צריכים דעפ
דעחו דמניח מיהא בעי דאיהו עדיף
שעושהו לשם כך מיהו מבעיא לן
דעח מי שהניחו לצרכו כגון דעשאו
זה לצורך חברו כלום צריך שימלך
בו תחלה לעשותו על פיו :עד החום
שבה .ולעומדים חוץ לתחום לא היה
דעתו של מניח עליהם ולא עלו על
לבו לזוכרן :מסדר מהניחא .שהיה
יודע משניות בגרסא ומחזר עליהן
לפני מר שמואל שיהיו סדורות בפיו
כעיקרן :סמוך אדירי .דמערבנא
אכולה נהרדעא שהיא עירו :לשנה.
לשנה אחרת וראש השנה היה שאין
יכול להניח ולהתנות :לדידך אסור.
שאין דעתי על המזידין והפושעים
שאינם חרדים לדברי חכמים :לא
מרובי חלרוח .לטלטל מחר דנראה
כמחקן דבר :שאחה אוסרו בדבר
האסור לו .כח יש בידך לאסור עליו
מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור
בו ביום והיינו תחומין שאף ביו״ט
אסור לצאח מן התחום :ואי אחה
אוסרו .אין כח בידך לאסור לו
מלתקן למחר דבר שהוא מותר בו
ביום ואיסור טלטול חצרוח ליתיה
ביום טוב :משום דשלח רבי אלעזר
כוי .לפיכך הוצרכו לשאול לקולא
קאמר שמואל או לחומרא משוס
דשלח ר׳ אלעזר לחומרא ואנו
שונין דרבי לקולא לפיכך שואלים אנו
שמואל שקבע הלכה כרבי היכי
מחני לפלוגתייהו :ואמר רב החלת
הוראה והוי .דרב פליג עליה ואמר
הלכה כת״ק :כיון דמקלקלי בה
רבים .ששוכחין ומטלטלין בלא ערוב:
היינו
s
שנלושו מביצים שלמומ ומיהו פשטי״ץ של דגים שאפאו נכרי אין להתיר דיש בהם משוס בשולי נכרים הואיל ונבלע שומן הדגים בתוך
העיסה והדגיס אסורין משוס בישולי נכרים א״כ אף העיסה שמבחוץ אסורה ונעשה כולו בשולי נכרים אע׳׳פ שהעיסה אין בה משוס ב״נ דהא
הפירו אפ הפח וגס מה שנבלע בה אינו בעין מ״מ קודם שנבלע בעיסה היה בעין והיה נאסר ונמצא שהעיסה הנלושה מן האיסור דרבנן
ויש <> שמסירין השומן ואוכלים אותן בכה״ג ואותן ניליי״ש מדלא מברכין עלייהו ברכת המוציא יש בהן משום ב״נ ומיהו אומר הר״ר
א
יחיאל דאין בהם משום ב״נ טון דדרך אפיית סח עביד להו ועוד דאי קבע סעודתיה עלייהו מברך ברכת המוציא אלמא פת נינהו0:
רבי
אומר מערכין ערוב• חצרות אכל לא ערובי תחומין .פימה הא רבי ס״ל בפרק בכל מערבין
ןעירוכין
לף
לח :ושם(
דשבת ויו״ט
קדושה אחח היא וא״כ היכי מערבינן ערובי חצרות מי״ט לשבת ויש לומר דאדרבה היינו טעמא הכא דרבי דהא דאית ליה קדושה
אחת הן היינו בדבר האסור לעשות ביו״ט כגון תחומין אסור לעשותם ביו״ט בשביל שבת דהא קדושה אחת הן אבל בשביל שקדושה
אחת היא לא אסרינן דבר המותר לעשות ביו״ט עצמו כגון לטלטל בחצרו לעשות ערוב בשביל שבת:
אין
]חיססחא
א(
פ״כן,
נ ( ]תוספתא שסן ,ג( ]ועיין
דיה
תיספו׳ כתובות ז.
מתוך[ ,ד( ]ילף קמה:ן,
ה( ג״א בלועה יעיין רשי׳א,
ו( ]ועי׳ תוספות ע׳׳ז מ .דיה
אמר רבא יתי׳ חולין סל.
ל״ה סימני![,
הגהות הב״ח
)א( תופ׳ ל״ה
קמ״ל
וכי׳ ויש שמסירין השומן.
נ״נ ס״א ויש שמתירין
השומן:
גליון הש״ס
דש״
היה.
,
ד״ה ישנה ,ור״ה
עיי! חשונח
ח״צ
סימן ק״ל:
מוסף רש״י
ואוחו
עיקר.
הדסנא
מירייס נאכל כמיח שהיא
חי ישרי )ע״ז לח .(.ק מ ״ ל
קמחא עיקר .ויש בו
עכו״ס,
בישולי
משום
שהקמח אינו נאכל חי
יום טוב פרס שני
מסורת הש״ם
) (6תוספי כרכות פ״ג[,
ב( ]ברכות מט ,[.נ( ערובין
מ] :תיספ׳ כרכות פ״ג[
ע״ש שיש שינד׳ גבריי׳ זו,
ו(נבייו׳׳טגקטאיסכאיו״ט
שחל להיות בשבת משוס
לביו׳׳ט מחפלל כסדר של
יו״ט אבל ריח מחפלל כסלר
של שנת .מהרש״א בשס
תוססות ישנים ,ה( ]לעיל ו,[.
ו( ]תוספי פ״נ[] 0 ,עי׳
חוספוח פסחיס מו .ל״ה על
שתאפה[ ,ח( בס׳׳א מסף:
עדנה ,ט( בס״א ניסף:
משוס קנס ,י( ]יעי׳ תוססות
מנחות לו :לי׳ה והא[ ,נ( ]לף
לו :ועי׳ תוספוח שס ל׳׳ה
והא מציה[ ,ל( נ״א הספרים,
הגהות הב״ח
)א( רש״• ל״ה מיוס טוב
וכו׳ ובתחומי! יאמר אם
היום ח ו ל ומהר ק ד ש
עירובי עירוב אס היוס
קדש) :נ( תום׳ ד״ה מאי
טעמא וטי תנאי ואמוראי
דהכא ודהתם רש לומר
דהתס והסא מיידי:
גליון הש״ם
נמ׳
אוטר
רשב״א
סםלאח אשה תניד פת.
עיי! לקמן לף כב ע׳׳ב
ברש״י ל״ה וב״ה מתידן
ובתיס׳ שס:
מוסף רש״י
מתחיל ב ש ל שבת .ותת!
לנו אח יוס המנוח הזה,
ומסיים
מקדש
בשל
השבת
)ערובין
שבת.
ואו
מ•(.
לא
ואומר
קדושת היום .של ראש
חדש עס של שבת כגון את
יוס המנוח הזה ואת יוס
ראש חלש הזה ,ואס מועד
הוא אח יוס השבח הזה
ואח יוס חג סלוני הזה
!שם( .מפני
נאפת
שהתנור
מרובה
יפה
מלא.
שהפת
קרובים זה
בזמן
והפח
לזה
מחחממיס זה מזה וגאפח
יפה וטורח
הצריך הוא
! סדור רש״י סי׳ שצהו.
רבינו חננאל
ת׳־ר יו״ט שחל בשבת
]וכוי[ בית הלל אומרים
מחחיל
מתפלל שבע,
בשל שבת ומסיים בשל
שבת ,ואומר קדושת היום
באמצע .פירוש ,מתפלל
שלש ראשונות ושלש
אחרונות ,ואומר אתה
בחרחנו באמצע ,מתחיל
בשל שבח ואומר ותחן
את
אלהינו
לנו ה׳
יום המנוח ,ומסיים בשל
שבת בשמהה ובששון
הנחלתנו ושבתות ומועהי
קדשך .רבי אומר אף
חותם בהמקדש ישראל
וחשבת וחזמנים ,ותרציה
רבינא הכי מקדש השבח
וישראל והזמנים ,דשבח
לאו ישראל מקדשי לה
דהא מיקדשא וקיימא.
אמר רב יוסף הלכתא
כרבי דחותם בה וכדמתרץ
רבינא ברוך מקדש השבת
וישראל והזמנים ,דישראל
לזמנים,
מקהשי להו
אין הלכה כאותו הזוג .וא״ת אמאי לא קאמר הלכה כתנא קמא
ר״ל דאי הוה אמר הלכה כתנא קמא הוה משמע אכל דבריו
אף ממה שאמר מסיים בשל שבת והא ליתא דהא קי״ל דהלכמא כרבי
דאמר חותם ברוך מקדש השבת ישראל והזמנים׳(:
היינו קלקולא .אס היה מותר לערב אתמול והוא אסר :מתחיל
בשל שבס .ברכה אחח לשניהם ומחחיל להזכיר שבת תחילה ותתן
לנו את יום המנוחה הזה ואת יוס חג פלוני הזה :ומסיים .הברכה
בשל שבת מקדש השבת ותו לא :ואומר קדושת היום באמצמ .וחתן
לנו ה׳ אלהינו את יום המנוחה הזה
ואח יום חג פלוני הזה :תני תנא
דרבי
במילתיה
דרבינא.
קמיה
מקדש ישראל והשבת והזמנים :אמו
שבת ישראל מקדשי ליה .שקדמת
קדושת ישראל לשל שבת .בשלמא
זמנים צריך להקדים קדושת ישראל
לקדושתן שעל ידי קדושת ישראל
נתקדשו הס ואילו לא נחקדשו ישראל
לא היו קובעים חדשים וקוראין
מועדים בבית דין :אלא שבס מקדשא
וקיימא .מששת ימי בראשית ואינה
תלרה בקביעוח דראש חדש :מתפלל
שבמ .כשאר שבתות ט היכי דבחול
אין לו למועד ברכה קבועה בשלש
פפלות הללו אף בשבת אין צריך
לקבוע לו ברכה לבית שמאי ולא
לכללו לבית הלל :ממין המאורמ.
ראש חדש או מועד :במבודה.
כגון יעלה ויבא בברכת עבודה:
בהודאה .כמו שאומר על הנסים
בחנוכה וסודם :כל מקום שזקוק
ושחרית
ערבית
ואפי׳
לשבע.
ומנחה :אין הלכה כאותו הזוג גרסינן.
אלא כתנא קמא דאמר ערביח
שחריח ומנחה מתפלל שבע ואומר
מעין המאורע בעבודה .מיהו לאו
הלכתא כוופיה בהא דקאמר ובמוספין
מחמיל כו׳ אלא בהא הלכתא כרבי
דאמר אף חותם בה מקדש השבת
ישראל והזמנים או ראשי חדשים
בראש חדש :מיום עוב לחבירו.
אם נזכר ביו״ט ראשון וחלו שני
ימים טובים חמישי וערב שבת ומתנה
אם היום חול ומחר קדש עירובי עירוב
ואס חלוף איני צריך לערב לתבשילין
ובחחומין יאמר אס היום <א( קדש אין
בדברי כלום ולמחר יאמר כמו כן בשל
חחומין ובאותה הפת עצמה דממה
נפשך הר עירוב אבל בשל חבשילין
אין צדך לשנות ולחזור אפ תנאו
למחר :דלמקני שביתה בשבסא.
לאו דוקא שבחא נקט אלא יו״ט ק ד
שבתא .לא התירו לו לקנוח שביתה
ביום טוב ואפי׳ מספק ואם התירו
בעירובי תבשילין התם משוס כבוד
שבת התירו :אין אופין .פת:
ממלאה אשה כוי .דבתד טרחא סגי
וכן בנחתום לגבי מלוי :אבל לאפות.
כל ככר וככר צריכה״( אפיה ורדיה
לעצמה :בזמן שהתנור מלא .שחנוריהס
קטנים היו ומדביקין פת בדפנות
ומתוך שהוא מלא מתמעט חללו ואין
מקום לחמימותו להתפשט והפפ נאפת
יפה :הוא נאסר .לאפוח :וקמחו
נאסר .שלא יהו אחרים אופין קמחו
בעודו שלוט( :לאקנויי קמחו .אס צריך
לחח במחנה אח קמחו שיהו אחרים
מותדם לאפותו ולתת לו :גשלמא
לא גרס :ולא יטמין .כדרך שמטמינין
ואפה
מבר
שבת:
תבשיל
בשבת:
שיאכל
מהו
מאי.
ואי
ביצה
היינו קלקולא אמר רבא אמר רב חםדא אמר
רב הונא הלכה כרבי ולאסור תנו רבנן >יום
טוב שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים
מתפלל שמנח ]ואומר[ של שבת בפני עצמה
ושל יו״ט בפני עצמה וב״ה אומרים מתפלל
שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת
ואומר קדושת היום באמצע רבי אומר אף
הותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים תני
תנא קמיה דרבינא מקדש ישראל וחשבת
והזמנים אמר ליה אטו שבת ישראל מקדשי
ליה והא שבת מקדשא וקיימא אלא אימא
מקדש השבת ישראל והזמנים אמר רב יוסף
הלכד ,כרבי וכדתריץ רבינא :ית״ר שבת
י* שחל לחיות בר״ח או בחולו של מועד
ערבית ושחרית ומנחח מתפלל שבע ואומר
מעין חמאורע בעבודת ואם לא אמר מחזירין
אותו רבי אליעזר אומר בהודאח יובמוםפין
מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת
ואומר קדושת היום באמצע רשב״ג ורבי
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומרים
כל מקום שחוזקק לשבע מתחיל בשל שבת
ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום
באמצע אמר רב הונא אין הלכה כאותו
הזוג אמר רב חייא בר אשי אמר רב מניח
אדם עירובי תחומין מיום טוב לחברו ומתנה
אמר רבא י מניח אדם עירובי תבשילין מיום
טוב לחבירו ומתנה מאן דאמר עירובי תחומין
כל שכן עירובי תבשילין ומאן דאמר עירובי
תבשילין יאבל עירובי תחומין לא מאי טעמא
דלמקני שביתה בשבתא לא תנו רבנן
י>אין אופין מיום טוב לחבית באמת אמרו
ממלאה אשה כל הקדרה בשר אע״פ שאינה
צריכח אלא לחתיכח אחת ממלא נחתום
חבית של מים אע״פ שאינו צריך אלא לקיתון
אחד אבל לאפות אינו אופר .אלא מד .שצריך
לו ר׳ שמעון בן אלעזר אומר ״ממלאה אשח
כל התנור פת מפני שהפת נאפת יפח בזמן
שהתנור מלא אמר רבא הלכה כרבי שמעון
בן אלעזר איבעיא להו מי שלא הניח עירובי
תבשילין חוא נאסר וקמחו נאםר או דלמא
חוא נאסר ואין קמחו נאסר למאי נפקא מינה
לאקנויי קמחו לאחרים אי אמרת הוא נאסר
וקמחו נאסר צריך לאקנויי קמחו לאחרים ואי
אמרת חוא נאםר ואין קמחו נאסר לא צריך
לאקנויי קמחו לאחרים מאי תא שמע ימי
שלא חניח עירובי תבשילין הרי זה לא יאפה
ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא לאחרים ולא
אחרים אופין ומבשלין לו כיצד הוא עושח
מקנה קמחו לאחרים ואופין לו ומבשלין לו
ש״מ חוא נאסר וקמחו נאסר ש״מ איבעיא
להו עבר ואפה מאי ת״ש מי שלא חניח
עירובי תבשילין כיצד הוא עושה מקנה
קמחו לאחרים ואחרים אופק לו ומבשלין לו
א
נ(
ג
א
ב
ג
ה ה
ז
ח
8
ט
כ
הילכך מקדמינן קדושתן דישראל האינון מקדשי להו לזמנים .ת״ר שבת שחלה להיות בר׳׳ח או בחולו של מועד .ערכית
ושחרית ומנחה מחפלל שבע ,ואומר אלהינו ואלחי אבוחינו יעלה ויבא וגוי ,ומזכיר מעין המאורע ,אם הוא ר״ח אומר של
ר״ח ,ואם חולו של מועד ,אם פסח אומר של פסח ,ואם סוכות של סוכות .בעבודה והיא רצה ה׳ אלחינו כעמך ישראל
וכוי .ואם לא אמר מחזירין אותו ,והכי הילכתא .ובמוספין מחחיל בשל שבח ומסיים בשל שבח ,ואומר קידוש היום
יז.
ואי
מאי טעמא למקני שביתה בשבתא
לא .וא״ת למה לי האי
טעמא האיכא טעמא דהכנה כדאמרי׳
בפ׳ בבל מערכין )עירוגין דף לח :ושם(
מיו״ט לשבת מאי טעמא לא משוס
הכנה וי״ל דאי לאו ההיא טעמא
דמקני שביתה בשבתא משוס טעמא
דקאמר משוס הכנה לא אסרינן הואיל
רש שם ספק דשמא חול הוא לגמרי
מכל מקום קשה דהפס בעירובין
למה לי טעמא דהכנה תיפוק ליה
משוס דמקני שביתה בשבתא לא ויש
לומר דהתם מיירי בעירובי חצרות
ולא שייך למקני שביתה ומכל מקום
קשה מההוא דגטין פרק הזורק )לף
עז (:גבי שכיב מרע דקאמר איהי
תזיל וחחוד ותפתח והתם מייד
בשבת דשד לעשות קנין והבא אסר
למקני שביתה אפי׳ ביו״ט וי״ל דשכיב
מרע שאני דהתירו עליו שלא מטרף
דעתו ותדע דיש חלוק בין שכיב
מרע לאיש אחר דהא התירו לו לגרש
בשבת ואין אנו מקדשין ואין מגרשין
ואע״ג דלא קאמר לקמן׳( אין מגרשין
מכל מקוס למה יש לחלק בין קדושין
לגרושין ועוד דבחוספחא אמדנן
בהדיא אין מקדשין ואין מגרשין ולי
נראה מדקאמר החס אי אתה מודה
משמע דלא סליג שוס אדם עליה
והא פליג רבי עליה לעיל דאמר
מערכין עירובי חצרות לכך נראה
לפרש דטעמא דהכא יש לומר משוס
הכנה וה״ק אסור למקני שביתה
בשבפא משוס דהיינו הכנה ואין
מכינין מיום טוב לשבת וא״ת לרבי
יוחנן דאמר לעיל <לף ל (.נולדה בזה
מותרח בזה וקאמר טעמא לעיל
משום דליפ ליה הכנה וכי פליג רבי
יוחנן אכל הני תנאי ואמוראי דהכאיג(
ויש לומר דהתס מייד בהכנה שנעשה
בידים כגון עירובי חחומין ואפי׳ רבי
יוחנן מודה אבל מה שמתיר ר׳ יוחנן
היינו גבי ביצה דהר הכנה בידי שמיס
שנעשית מאליה:
אי אמהת הוא נאסר וקמחו נאסר
צריך לאקנויי קמהו לאחרים
ואי אמרת אין קמחו נאסר אין צריך
לאקנויי קמחו .ותימה הואיל וקמחו
נאסר מה מועיל הקנייה לאחדם מי
יכול לסלק האיסור שבו כדי שיאכל
הוא עצמו אחר )כך 0שנאסר ועוד
קשה כיון שהוא נאסר מאיזה טעם יהא
מוחר שאחרים אופין )לשבת( בשבילו
וכי אחרים יכולים לעשוח בשבילו מה
שהוא עצמו אינו יכול לעשות בשביל
עצמו לכן נראה לי כגי׳ ל(דה״ג אי
אמרח הוא נאסר ואין קמחו נאסר
מצי לאקנרי קמחו לאחרים ואז מועיל
הקנין ואי אמרת הוא נאסר וקמחו
נאסר לא מצי לאקנרי קממו לאחרים
דהא לא מועיל הקנין ובסמוך גרס
ש״מ הוא נאסר ואין קמחו נאסר:
ובלבד
עין משפט
נר מצוד.
ט ז א מיי׳ פ״נ מהלכות
תפלה הלכה ה סמג
עשין יט טוש״ע א׳׳ח סי׳
תפז סעיף א:
יז כ מיי׳ שס הלכה יא
סמג שס טיש׳יע א׳׳ח
סימן תכה סעיף א וסימן
תצ סעיף ט ]וסימן חרסג
סעיף נ[:
״ח ג שס סימן תצ סעיף
ג:
י ט ד מיי׳ שס טוש״ע שס
וסימן תכה סעיף ג:
ב ה מיי׳ ס״ו מהלכות
יו״ט הלכה יא סמג
לאר! עה
א״ח
טוש״ע
סימן תקכז סעיף כב
ו מיי׳ פ״ת מהל׳
בא
עירונין
יל
הלכה
טוש״ע א״ח סימן תקכח
סעיף נ :
כ נ ז מיי׳ פ״א מהלכות
יו״ט הלכה ט סמג
שס טוש״ע א׳׳ח סימן חקג
סעיף א:
כ ג ח מיי׳ שס הלכה י
טיש״ע שס סעיף נ :
כד
וסמג שס
ט מיי'
סימן
טוש׳׳ע א״ח
מקז סעיף ו:
ב ה י מיי׳ פ״ו שס הל׳ ט
סמג
טוש׳׳ע
שס
או״ח סי׳ תקכז סעיף כ:
כ ו כ מיי׳ שס הלכה י
טוש״ע שס סעי׳ כג:
S׳^ !0
רבינו חננאל
)המשך(
וחותם
מקדש
כאמצע,
ישראל וחזמנים,
חשכת
והכי הילכתא .רשכ״ג ור׳
בנו של
ישמעאל
יוחנן בן
רבי
ברוקה אומר,
לא במוספין בלבד ,אלא
כל מקום שוקוק לשבע
בין ערב בין שחריח בין
מנחה ,מחחיל כשל שבח
ומסיים בשל שבת ,ואומר
קיהוש היום באמצע .אמר
רב הונא אין הלכה כאותו
והן
הזוג,
ור׳
רשב׳׳ג
ישמעאל בנו של ר• יוחנן
בן ברוקח חללו .אמר רבא
מניח אדם עירובי תחומי!
לחבירו
מיו״ט
עירובי
וכ׳׳ש
ומחנה,
תבשילין.
ומשמיה דרב אמר מניח
עירובי
תבשילין
לחבירו
ומתנה,
דלמקנא
שביתה
עירובי
לא.
ימים
והני
מיו״ט
אבל
תחומין
לא,
מילי
בשני
ביו׳׳ט
טובים של גליות
שהן ב׳ קדושות ,שמתנה
ואומר אם
קהש
היום
אינו
ולמחר חול הוא
צריך לעירוב ,ואם מחר
הוא יו״ט היום
עיו״ט,
הנה אני מערב מעיו״ט
ליו׳׳ט .וקיימא לן כרבא
דהוא בתראה .ת״ר אין
אופין מיו״ט לשבת ק״ו
מיו׳׳ט לחול .באמת אמרו
ממלאה אשה קדרה בשר
אע״פ שאינה צריכה אלא
לחתיכה אחת .וכן נחחום
ממלא ומחמם קומקומוס
מים אע״פ
לקיתון
שא״צ אלא
אחד
כר.
ר׳
שמעון בן אלעזר אומר
אף ממלאה אשח חנור
פת ,מפני שהפת ןנאפח[
יפה
בשעה
מלא .אמר רבא
כר׳ שמעון בן
שהתנור
הלכה
אלעזר,
וקיי״ל מרבותינו ובלבד
שלא יערים .איבעיא להו
מי שלא
הניח
עירובי
תבשילין חוא נאסר וקמחו
נאסר ,ואין לו חקנח אא״כ
יקנה קמחו לאחדים ,אלא הוא שנאסר א( ]לא אפי ליה אלא[ דכמה הלא מקני ליה ,לא הוא אפי ליח ולא אחרים אפו
ליה .או דלמא חוא נאסר אבל קמחו לא נאסר ,ולא צריך לאקנויי קמחו לאחרים ,אלא הוא שנאסר לא אפי אחריני אפו
ליה .ופשטנא חוא נאסר וקמחו נאסר ,ואין לו חקנה אלא אם יקנח קמחו לאחרים וימסרנו להן ,נעשה כשלהן ומותר להן
לאפוח ולחאכילו .איבעיא לחו זח שנאסר אם עבר ואפה מאי ,כלומר קנסינן ליה ומנעינן ליה לאכול מה שנאפה ,אי לא.
או ע״פ הגה״ה נל״ו :״אלא הוא שנאשר לא אפי ליה אנל כל כמה ללא מקני כו״׳
עין משפט
נר מצוה
יז:
יום טוב פרק שני ביצה
מסורת הש״ם
כ י א מיי׳ פ״ו מהל׳ יו״ט ובלבד שלא יערים .פרש״י בשמי קדרות שיאמר אני צריך
ואי איהא .דעכר ואפה מותר מכדי תנא אתקנתא קא מהדר נתני
הל׳ ה טוש״ע א״ח סי׳
להזמין אורחים או יבאו לי אורחים אבל בקדרה אחת נמי הך תקנתא בהדי הך דמקנה קמחו :הקגסא דהיתרא .העשרה
מקס סעיף טו:
כ ה ב מיי׳ שס הלכה י מותר להערים ולהרבוח דהא חזינן לעיל דאפי׳ מיום טוב לחברו
בהיתר :שלא יערים .לאחר שבשל לצורך « לומר עוד אני צריך
יא[
הל׳
]ופ״א שם
ש ד בכך ואס תאמר מאי שנא מההיא דרב אדאע( דמעריס ומלח
להזמין אורחים ויבשל תבשילין אחרים ויותירס לשבת אבל בקדרה
סמג לאדן עה טוש״ע גרמא גרמא וי״ל דשאני התם דהר
אחת אם ירבה לשבת הא אמר דאפי׳
או״ח סימן חקכז סעיף
עבוד אוכלין בעלמא ומשום שמחת
לחול שרי כדלעיל׳( ממלאה אשה
כל:
ואי איתא ליתני עבר ואפה מותר אמר רב
ב ט ג מיי׳ סכ״ג מהל׳ יום טוב החירו דאי לאו הט חייש
קדרה בשר ואע׳׳פ שאינה צריכה
אדא בר מתנה תנא תקנתא דהיתרא קתני
שנת הלכה טו שמא יסדח הבשר וממנע ולא שחיט
אלא לחחיכה אחת :ואם הערים
טוש״ע או״ח סימן שלט
תקנתא דאםורא לא קתני ת״ש מי שהניח
אבל הכא מייד בבשול דחמור וגם
אסור .לאכול דאחמור רבנן בהא
סעיף ל:
ומטמין
ומבשל
אופה
זה
הרי
תבשילין
עירובי
ל ד מיי׳ שס הלכה ח סמג היה יכול לעשות תקנה על ידי עירובי
מילתא שלא לעקור תורח עירוב .ולא
סה:
לארן
א ואם רצה לאכול את עירובו הרשות בידו
דמי להערמה יידרב אדא בר אהבה
תבשילין מבעוד יום:
ל א ה מיי׳ שם פ״ו הלכה
אכלו עד שלא אפה עד יא( שלא הטמין הרי
דמלח גרמא גרמא דאין עבוד באוכלין
כג טוש׳׳ע או׳׳ח סי׳ ן$ל מה נחלקו על ת וביצה שעליו
שיח סעיף א:
ואי משוס טרחא הא עדיפא דלמא
שב״ש אומרים שני תבשילין.
זה לא יאפה ולא יבשל ולא יטמין לא לו ולא
ל ב ו מיי׳ פ״ו מהלכות
לאחרים ולא אחרים אופין ומבשלין לו אבל חס שלא יסריח הבשר וממנע ולא
ייס טוב הלכה ה ודג וביצה שעליו אינו חשוב אלא
שחיט וקס״ד דהוא הדין לעבר ואפה:
טוש״ע א״ח סימן תקמ תבשיל אחד וב״ה אומרים תבשיל
מבשל הוא ליו״ט ואם הותיר הותיר לשבת
סעיף יו:
שאני הערמה כוי .לעולם עבר ואפה
אחד כלומר תבשיל אחד ט האי גוונא
ובלבד שלא יערים נ ואם הערים אםור אמר
ל ג ז מיי׳ פכ׳׳ג מהל׳
מופר והערמה אינה ראיה לכאן
שנח הלכה ח סמג כגון דג וביצה שעליו חשוב שני
חבשילין וקשה דלישנא לא משמע הכי רב אשי הערמה קא אמרת שאני הערמה
דשאני הערמה ממדד דאיכא למימר
לאדן סה פה:
דאחמירו בה רבנן טפי ממזיד רב נחמן בר
אחמור בה רבנן בהערמה טפי ממדד
ל ה ה מיי׳ וסמג שם לכך נראה לי דגרס אפכא »(ב״ש
טוש״ע אדח סימן
יצחק אמר הא מני חנניה היא ואליבא דבית
דאלו מדד רשע הוא לעבור על
שט סעיף ח ]וסי׳ חקיא אומדם חבשיל אחד פירוש דג וביצה
א
דברי חכמים ואין אחרים למדים
שעליו אינו חשוב אלא מבשיל אחד שמאי דתניא > חנניה אומר בית שמאי
סעי׳ ג[:
הימנו והוא עצמו משים אל לבו ושב
ל ה ט מיי׳ סייד מהל׳ וצדך עוד חבשיל אחר ובית הלל
אומרים אין אופק אלא אם כן ערב בפת ואין
יו״ט הלכה יז:
הלכך לא מעקרא חורח עירוב אבל
אומרים שני פבשילין פירוש דג וביצה
מבשלין אא״כ ערב בתבשיל ואין טומנין אלא
מערים סבור לעשות בהיחר הלכך
שעליו חשוב שני תבשילין:
אם כן היו חמין טמונין מערב יום טוב ובית
לא ישיב אל לבו לחזור בו ואחרים
אמר רבא הלכתא כתנא ריק
רבעו חננאל
ועושה
אחד
בתבשיל
מערב
אומרים
חלל
למדין הימנו ומעקרא תורת עירוב
ואליבא דב״ה .פירש רש״י
ת ״ ש מי שהגיח עירובי
ג>ג
נ
בשבת
פירותיו
המעשר
>)תנן(
צרכו
כל
בו
הלכך קנסוהו רבנן :הא מני .דקתני
תבשילין הרי זה אופח ואליבא דבית הלל לקאמר תבשיל
ומבשל ומטמין ,ואם רצה
בשוגג יאכל במזיד לא יאכל לא צריכא
אס הערים אסור :חנניה היא.
לאכול עירובו הרשות אחד ואר״ת דלאפיה צריך לערב גם
בעירובי
דמחמיר
דשמעינן ליה
דאית ליה פירי אחריני ת״ש יייהמטביל כליו
בידו .אכלו עד שלא אפה בפח ואינו יכול לאפוח על ערוב
תבשילין ואליבא דבית שמאי :במזיד
בשבת בשוגג ישתמש בהן במזיד לא ישתמש
ועד שלא כישל ועד שלא תבשיל « אחד דהא קיימא לן כרבי
הטמין ,הרי זה לא יאפה
לא יאכל .שעבר על השבות דאין
ולא יבשל ולא יטמין ולא אליעזר דאמר אין אופין אלא על
בהן לא צריכא דאית ליה מאני אחריני א״נ
מגביהין חרומוח ומעשרות ביו״טל(
אחרים אופין ומבשלין האפר ואין מבשלין אלא על המבושל
אפשר בשאלה ת״ש ה ( ה המבשל בשבת
לו ,אבל מבשל ליו״ט
אלמא אחמור רבנן במילתייהו ואפי׳
מדקא מייתי ספמא דגמ׳ כוותיה
ואם הותיר הותיר לשבת,
בשוגג יאכל במזיד לא יאכל אסורא דשבת
גבי עונג שבת :דאית ליה פירי
ובלבד שלא יערים ,ואם לעיל ל( בדש פרקין דקאמר ותנא
תבשילין:
שני
אומרים
שמאי
בית
שאני:
אחריני .לשבת :המטביל כליו .במקוה
הערים אסור .ודחה רב מייתי לה מהכא והא דקאמד ב״ה
אשי ואמר אחמרו רבנן
מתניתין דלא כי האי תנא דתניא ייאמר רבי שיש לו בחצרו ועבר אדרבנן דאמרי
במערים טפי מבמויד .לעיל מניח אדס ערוב תבשיל אחד
במתניתין״( מטבילין כלים מלפני
שמעון בן אלעזר מודים בית שמאי ובית
ר ב נחמן ב ר יצחק אמד ועושה בו כל צרכו קאי אמאי דקאמר
השבת דנראה כמתקן :ישתמש בהן.
ה א מ ת נ י ׳ ל ח נ נ י ה ה י א בית שמאי אין טומנין את החמין הלל על שני תבשילין שצריך על מה
)דתנן(
דב׳׳ש.
אליבא
בו ביוס :אפשר בשאלה .לשאול כלים
]דתניא[ אין אופין אא״כ אלא אם כן היו לו חמין טמונין מבעוד
נחלקו על דג וביצה שעליו שב״ש אומרים
מחברו ולהשתמש :איסזרא דשבת.
עירב בפת ,ואין מבשלין יום וכו׳ וסגרי דאפי׳ בשלשה תבשילין
שני תבשילין ובית חלל אומרים תבשיל אחד
בשול שבת מאבות מלאכות הוא
אא״כ עירב כתבשיל כוי .צריך שיהא לכל אחד ואחד כנגדו
ושוין שאם פרפר ביצח ונתן לתוך חדג או
וב״ה אומרים מניח אדם
ואיסור סקילה הוא הלכך קנסוה
עירובי תבשילין ועושה ועל זה קא מייד ב״ה ואמד דעל
שרסק קפלוטות ונתן לתוך הדג שהן שני
רבנן למזיד אבל עבר ואפה ביוס טוב
כלומר
בו כל צרכו,
תבשיל אחד עושה בו כל צרכו כלומר
אופה ומבשל ומטמין את
תבשילין אמר רבא הלכתא כתנא דידן
לשבת איסורא דרבנן הוא דעבד:
כל מיני חבשילין כגון חמין וטוצא בו
החמין .ו א ת י נ ן למפשטא
ואליבא דב״ה :אכלו או שאבד הרי זה לא על מה נחלקו על דג וביצה שמליו
לבעיין מן המעשר כשבת והא דקאמר אביי לא שנו אלא מבשיל
שבית שמאי אומרים שגי תבשילין.
במזיד לא יאכל ,כלומר אחד אבל פמ לא היינו דווקא היכא יבשל עליו וכו׳ :אמר אביי ׳> י נקטינן תתחיל
הנה זה עבר ועישר,
צריך וזה כחבשיל אחד שמחובר בו
וקתני לא יאכל ,ש״מ דאינו רוצה לאפומ אבל אם היה
חל
בעיסתו ונאכל עירובו גומר:
ובטיל לגביה וב״ה אומרים דיו בחבשיל
עבר ואפה נמי לא רוצה לאפומ היה צדך פפ ולא
להיות אחר השבת בית שמאי אומרים
אחד כזה :ושוי! שאם פרפר בילה.
יאכל .ודחינן התם לענין נהירא להר״ר יצחק חדא דמכל הני
מטבילין את הכל מלפני השבת וב״ה אומרים
שבת משום דאפשר ליח
מבושלת ונתן לתוכו דלחודיה קאי
להתענג בפירי אתריני .משמע דלא צריך אלא מבשיל אחד
יכלים מלפני השבת ״ואדם בשבת ושוין שהן שני תבשילין :שרסק .מינצ״ר
ו כ ן בענין המטביל כליו לכל דבר בין לאפות בין לבשל ומה
במזיד בשבת לא ישתמש שמביא הש״ס לעיל דר׳ אליעזר לאו מ> שמשקין את המים בכלי אבן לטהרן אבד
בלע״ז :קפלוטות .כרתי פורי״ש
בחן .ודחינן שאני התם
בלע׳׳ז :כתנא דידן .דמתני׳ דקתני
לא מטבילין טומטבילין מגב לגב ומהבורה
דאית ליה כלי אחריני .משום דהלכתא מתיה אלא אסמכתא
לחבורה :גמ׳ דכולי עלמא מיהת כלי ב״ה שרו בתבשיל אחד :אם התחיל
]א״נ[ אפשר לו לשאל בעלמא מייתי על עירובי תבשילין
כלים ולהשתמש בהן .ו כ ן
בטיסתו .לתקנה ולאפותה ע״י עירובו:
המבשל בשבת במזיד לא אלא אדרבה קיימא לן כרבי יהושע
בשבת לא מאי טעמא אמר רבח טיגזרח
מתני׳ מטבילין אה הכל .כל הצריך
יאכל ,הנה קנסינן ליה לגבי דרבי אליעזר משום דרבי אליעזר
שמא
כלים :מלפני השבה .דקי״ל בר׳׳ה )לף נח (:חייב
טבילה בין אדם בין
א ם עבר ובישל .ודחינן שמופי הוא ורבי יהושע פליג עליה בירושלמי ואמר אוסין ומבשלין
שאני.
דשבת
איסורא
אדם לטהר את עצמו ברגל דכתיב ובנבלתם לא ת ג ע ו ) י ק ר א יא> ומוקים
פ ת נ י ' בית ש מ א י א ו מ ר י ם על המבושל ומ״מ אור״י לא מלאני לבי לעבור על ד ב ד דודי
לה ברגל הלכך יטביל מערב שבת לאסור להטביל בשבת וביו״ט:
וצריך שני תבשילין פת ותבשיל וכן עמא דברי!(:
הלל
ש נ י תבשילין ,ובית
אחד
תבשיל
אומרים
וביה הלל אומרים כוי .והא דנקט שבת רבותא אשמועינן לב״ה
וכיצה
ו פ ו ד י ם ב״ש בדג
שמא
שעליו שהן שני תבשילין.
אכלו או שאבה כוי .מתני׳ דאפי׳ בשבת שרו באדם ובגמרא מפרש מאי טעמא דכליס אסודס :ושוין שמשיקין את המים .מי שיש לו מיס יפין לשתות
דלא כי האי תנא ,דתניא ונטמאו ממלא מהן כלי אבן ונותנס במקוה מים מלוחים עד שמשיק מיס למיס ונמצאו אלו זרועים ומחוברים למי המקוה ובטלי
אר״ש לא נחלקו בית אגבייהו וטהרו .ואין עוד טהרה במקוה לכל אוכל ומשקה אלא למיס ולא בתורת טבילה אלא בתורת זריעה כדאמרינן בפסחים
שמאי ובית הלל על שני
ל י pטמא הצריך טבילה להשיקן בו כדי
חבשילין שצריך כוי .אמר בפרק כל שעה )לף לל :>:אבל לא מטבילין .בגמלא״ מפרש שאין נותנין ארח־ן
גמ׳
רבא הילכחא כחנא רידן להעלות טבילה לכלי אגב השקת המים :ומטבילין מגב לגג .ביום טוב :ומחבורה לחבורה .בגמרא» מפרש לה:
ואליבא דביח הלל דאמרי
העבירנו
s
מתני׳
בכ
תבשיל אחד.
אכלו או
שאבר לא
יבשל
ע ל י ו בתחילח,
ש י י ר חימנו כ ל
שהוא
סומך
עליו
ל ש ב ת .אמר אביי נקטינן
התחיל בעיסתו ונאכל עירובו או שאבד הרי זה גומר] .מתני׳[ חל יום טוב להיות אחר חשבת מטבילין
כלים מלפני חשבת ואדם בשבת .כלים דלאו בני סחיטה נינהו ,בשבת מאי טעמא דלא מטבילינן להו.
א( ןלקמן כב.ן ,נ ( ןצ״ל
מ״ש[ (< ,תרומות פ״ב ומ״ג
ע״ש[ גינוין ;ד.
תוספות
ןועי׳
ל״ה
גיטין נז.
המעשר וכו׳ הניחו בתימה
לפריך
מההיא
ברישא
דהמעשר והיא שנדה שס
בסוף[ ,ד( תרומוח פ״ב מ״ג
גיטי! נר ,.ה( נ״ק עא .חולין
טו .גיסי! ננ :חרומוח פ״ב
מ״ג עיין שם ]שבת לח.ן
כחובות לד ,.ו( ןתוססת׳
סרש״י
פ״נ!! 0 ,עי׳
לעירוניןה.ד״הוהאמרר״נ
נקטינןן ,ח( !עיין תוספו׳
ושר)[,
לקמן יח :ד״ה
ט( ]ססחיס סט .ר״ה כט:
סוכה מב:
ל:ן,
מגילה
י( ]ע״אן ,נ ( ולעיל יא:ן,
ל( ]לקמן לו] ( » ,[:לקמןן,
נ( ]לקמן יה:ן ,ס( ]לקמן
יט,[.ט(]לעיל יא ,[:פ(!וכן
הוא בתוספתא פ״ב[ ,צ(!דף
טו,[:ק(]יע״עתיסםית ע׳יז
לז :ד״ה והשלקות[,
הגהות הב״ח
)א( נפי אכלו עד שלא אפה
עד ש ל א ב ש ל עד שלא
הטמין) :ב( רש״־ דייה שלא
יערים וכו׳ לצירך יו׳׳ט
לא יערים לומר עוד וכי׳
אס ירבה ב ש ב י ל שבת:
)ג( תום׳ דייה אמר רבא וכו׳
על עירוב תבשיל להא קיי״ל
כצ״ל ותיבת אחל נמחק:
גליון הש׳׳ס
רש״י ד״ה ואם הערים.
ואי משום טרחא .משמע
רליכא שום
רק
איסור
טרחא וקשה לי הא אף
שאין עיבוד באוכלי! מ״מ
מדרבנן
נסיגיא
כדאיחא
אסור
וכדהיכיח
לשבח
הר״ן פ״ק לחולין נסוגיא
להשוחט נשבח:
לעזי רשי׳י
מינצ״ד ]מינציי״רן.
לפרוס .פורי״ש
]פוריל״שן .כרשים )ירק
מאכל(.
מוסף רש״י
המעשר
איסור
בשבת.
פירותיו
שנוח
לרבנן היא כלחנן במשילין
)לקמן לו .ן אלו הן משום
שבומ של מצוה אין מגגיהין
מרומוח ומעשרוח ,למיחזי
כמחקן וכן המטביל כליי,
מטביל נמי איסירא לרבנן
היא מפני שנראה כמחקן
כלי !גיטי :נד .!:ה מ ב ש ל
בשבת
יאכל.
בשוגג
אפילו הוא עצמו ואפילו בו
כיום וב״ק עא .וחולין טו
וכעי״! נימי! ננ ׳ ואי! צריך
להמתין ער הערב בכרי
שיעשו,
להא
לאמריגן
בעלמא לערב בכד שיעשו
ליח ליה לר׳ מאיר אלא
היכא לענל ישראל איסירא
יבמזיל ,לאיכא חייבא ,ללא
גמטייה הגאה
מאיסירא,
אבל בשוגג לא :חוליו טו..:.
במזיד לא
יאכל.
ביוס עד שתחשך,
נו
ובכד
שיעשו ,והוא הדן לאחדם
נמ־ דאסור
למיכליה
בו
כיוס ,דטעמא משוס ללא
נמטייה הנאה מאיסורא הוא יכי שהי לאורמא בכלי שיעשי לא מטי ליה הנאה מיניה ,ואיילי לחני דשא בדדיה ,לאשמעיגן
רבותא להמירא ,תני נמי סיפא בדליה )עוס .וכעי״ז ב״ק עא (.או :לא יאכל הוא לעולם אגל אחדס ישראלים אוכלים וכתובות
ל ד ו כ ע י ״ ז חולי! קמו.(.
יום טוב פרס שני ביצה
מםורת הש״ם
! (6עירובין סג :וש׳ינ[,
ב(!תוסס׳ ש״נ[ ,ג( ]שנת
גג,[:
כ .וש׳׳נ[ ,ד( 1שס
ה(!שגת קלח ,[:ו( ]אוכל
בתרומה הגיא כפרתו אוכל[,
] (tעי׳
גהג״ה[,
בר״ש
ח(] ועי׳ תוס׳ ר׳׳ה כט:ל״ה
ל׳׳ה
שמא ובסוכה מג.
ד״ה
מעבירנו ובמגילה ל:
ויעבירנה[] (V ,וע׳ חוס׳
חגיגה ז ׳ נא ,[.י( ]וע׳ תוס׳
שבת קיא .ל״ה האי ותו׳
זבמיס צד .ד״ה מקגחהן,
וימבירנו ארבמ אמוס ברשות הרבים .ממקומו עד המקוה :ומי
למגזר התירא אטו איסורא וגזרה לגזרה :והסברא .דהא קושיא
בפתח ובגפופי החצר״(:
היא :מזהר זהיר בהו .שלא יטמאו וכיון דזהיר בהו הרא להו
טומאחן מלחא דלא שכיחא ולא גזרו
בה רבנן :מדלין .מיס :בדלי טמא
והוא טהור .מאליו .והא לא דמי
למטביל כלי ע״ג מימיו דמחני׳ דאסור
דהחס כל עצמו לא בא אלא לטהר
בין מיס בין כלי הלכך מוכחא מילתא
דטבילה וטעמא דטבילה אסורה משום
דנראה כממקן כלי והאי מחזי אבל
גליון הש״ם
גס׳ נראה כטיקר .עיין
יבמוח דף מ׳׳ו ע״נ חוס׳
ד׳׳ה מקוני גברא:
הכא אין הכל יודעים שהדלי טמא
והרואה אומר לשאוב מיס הללו היה
צדך :נגזור דלמא אהי לאנובוליה
בעיניה .בלא
ממוך
שאיבמ מיס:
שלא הוהרה לו .טבילה זו אלא ע״י
דליו בשאיבמו שאין כן דרך שאר
מוםף רש״י
ויעבירנו ארבע
ברשות
אמות
הוא
הרבים.
הדין דמצי למימר מוציא
מרה׳׳י לרה״ר ,אלא שברוב
מקומוח ועניניס אמריגן יש
לחוש להעברה ל״א ואין
אס
לחוש להוצאה ,כגון
או
היה מוגח נכרמלימ
נקרסף או בגיגה דאין כאן
איסור הוצאה
ויש
כאן איסור
דאורייתא
העברה
ברה״ר ,או הגביהו על מגת
ליטלו ולא להוציאו ינמלך
להוציאו
משוס
פטור
הוצאה ,אס לא עמד לפוש
נינתיס כדאמריגן במסכת
שבת !סוכה מ ג ו .כהנים
זריזין הם .שכולם היו בני
חורה
ונזכרים
וחרדיס
:שבת כ > .בקיאים הס בכל,
דכתיב בהן
לג(
)דנריס
יורו משפטיך ליעקב 1שם
לכיו!
ק י ד : :או:
לעבודה בידוע
מכנס
טבילות:
אסורה
י״ט.
אדם נראה כמיקר .ואין
נראה כמתקן עצמו !שבת
זכור
ובאב
לו
להטבילו
אותו
מטבילין
שיש לו בור
מי
בחצרו,
גזרינן שלא יטבילן לכליו
בחצרו ,גזרח שמא יטלם
שאין
בחצר אחרת מי
לו בור בחצרו ]וןיעבירם
כרה ״ר ,וגורינן גמי יו״ט
להטביל הכלים אטו שבה.
ומתמהינן
גזרינן
ומי
והתנן ושוין שמשיקין את
חמים.
משקעין
פירוש
כלי אבן זה שיש בחוכו
מים מחוקים
אותן
משקעין
שנטמאו,
במקוה
הכלי כולו ,ובלבד
שלא
על הכלי ,אלא
יהיה
יצופו )מן( ]מי[ המקוה
משוקע במלאו בכלי אבן
לטהר אותן המים.
לא מטבילין,
אנל
שיצופו
המים ויעלו למעלה
מן
הכלי ,כדי שיהא הכלי
ומימיו משוקעין
אלא הכלי
להיות
ויהיו
במים,
כולו
משוקע
המים
מבעוד יום:
גי״ט.
בי״ט
רשתמש
בו
היום חולין שאין צדטן הערב שמש:
דלא שכיחא .שהד הכל
שזהידן
ברגל וכל שכן
מטהרין
מלהטמא:
כלי שנטמא באב הטומאה .מערב
י״ט כדלעיל :אין
אוהו
מטבילין
בי״ט .דטון דטמא מן התורה הוה
ליה כמתקן:
בולד
הטומאה.
אין
כאן תקון דמדאורייתא טהור מעליא
באב
הוא שאין כלי טמא אלא
הטומאה כדתניא מבהכל שוחטין <דף
כה (.אוכל ומשקה
מטמאין
מאויר
מטמאין
מאויר כלי חרס משוס דהוה ליה ולד
הטומאה שמה שבתוכו אין מיטמא
מחמת השרץ אלא מחמת ארר כלי.
מפרשים
כלי
אפילו
שנטמא
נטמא
בי״ט
באב
אין
מטבילין אותו בי״ט וטעמא משום
רבינו הננאל
אפילו
מערב
אין מטבילין אוהו בי׳׳ט .הואיל והיה
יש
אמר
הטומאה
כדלקמן:
בי״ט :כלי שנטמא
הטומאה
רבה
הוא.
שהטבילה
שלמדוהו כלי חרס ואין כל הכלים
הלכות קודש )ערובין ק ג . : .
צריך
במים,
דבעי הערב שמש דטומאה דאודיתא
צדכה הערב שמש הלכך הואיל ואינו
ראר היום לתשמיש לא יטבילנו וקשיא
לי הרי ראר להשתמש בו חולין שאין
הערב שמש אלא לתרומה וקדשים
כדתנן טבל ועלה אובל במעשר העדב
שמשו אוכלי( בקדשים )נגעים פרק יל
מ״גי((:
ולד הטומאה היכי משכחה
ונאמר הרואה
יטביל.
ודחינן
שמשיקן
המים היפין בזמן שאין
לו זולחם
ממהר
זהיר
וקשה
אחר טבילחה והיום י״ט ואינה יכולה להטביל אח אלו שעליה:
מערמה וטובלת .כשהיא לבושה וסלקא לה טבילה אף לכלים ולא
מוכחא מלתא שהיא מתקנח דלטבילח עצמה נכנסה ואדם מומר
לטבול כב״ה דנראה כמיקר כדלקמן :רב יוםןז אמר .טעמא דמתני׳
דטבילת כלים בשבת ר״ט אסירא משום סחיטת בגדים שאף הן בכלל
כלים :שמא ישהא .אי שרית ליה לאטבולינהו בי״ט משהי להו עד י״ט
רבא אמר .טעמא דמתני׳ מפני שנראה כמתקן כלי ודמיא לתקנת
בשרב
יעבירנו לפי
וכן בסמוך בולד הטומאה לא פ ד ך
נגזור שמא יעבירנו לסי שאינו להוט
כל כך
להטבילו
מדליץ
כיון
דליכא
טומאה דרבנן:
בדלי טמא
מאליו
אלא
והוא
תימה
טהור.
לבמתניתין
לטהרו וי״ל דהתס מייד שהוא מלא
מיס רש בו הוכחה דלאטבולי קבעי
ואסור
אבל
בשרב
להטביל כלי
כמחקן
דמחזי
הכא אין הכל יודעין שהדלי
טמא וא״כ הרואה יהא סבור דלשאוב
שכג סעי׳ ז נהג״הן:
ל ז ב מיי׳ שס הל׳
כלי
הוא צריך:
אין
שנטמא באב הטומאה
מטכילין אותו בולד הטומאה
מטבילין אותו וכוי .פירש רש״י דמייד
שנטמא מערב י״ט דאי בי״ט אפילו
באב הטומאה
דאמרינן
מטבילין
לעיל
אומו והא
מערב י״ט
מטבילין אותו בי״ט
אין
מייד שנטמא
באב הטומאה וטעמא דאב הטומאה
אין מטבילין אומו משוס
דטומאה
דאורייתא היא דנראה כממקן אבל
בטומאה שנטמא במשקין אינו טמא
כי אס מדרבנן ולא מחזי כמתקן ועוד
פירש פירוש אחר למיידי שנטמא בי״ט
עצמו
מטבילין
ובאב
אותו
הטומאה
בי״ט
ומ״מ
הואיל
אין
וצדך
הערב שמש ואין מטבילין לצורך חול
אבל בולד הטומאה אינו צריך הערב
שמש ומטבילין
אוחו
בי״ט
והא
שנטמא
בולד
דאמרינן נטמא ביום טוב מטבילין
אותו
בי״ט
הטומאה ולא
מייד
נהירא ליה
לרש״י
דאבתי מ״מ ה ד ראר להשתמש בו
חולין שאינו צדך הערב שמש אלא
פרומה והר״י פי׳ דניחא לפי המסקנא
דאייד
בתרומה דשם
צריך הערב
שמש ואינו נראה להר״ר יצחק דאטו
פסיקא ליה דכהניס ליח להו חולין
ומיהו קשה היאך הוא מוחר להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה דאס
בעי הערב שמש וא״כ לצורך חול הוא מטביל רש לומר דלפירוש
אחר שפירש רש״י ניחא דבטבילה דרבנן כמו זו לא בעיא הערב
שמש ג0כדחנן במסכח פרה
<פי׳׳א משנה ה(
יו:
ל ח ג ד מיי׳ שס הל׳ יח
]ופ״א מהל׳ מקואות
הל׳ ז טוש״ע י״ל סי׳ קלח
סעי׳ מי[:
למ ה מיי׳ ס׳׳ל מהל׳ יו׳׳ט
הל׳ יז:
רבינו חננאל
)המשך(
בהו ,וטומאתם
מלתא
הלא שכיחא היא ,ומלתא
דלא שכיחא לא
בה רבנן.
כל הטעון ביאת מיס
מדברי חכמים לאחר ביאתו מותר בכולן:
גזרו
בכלי
ולמה
אבן ,משום הלא מקבלי
כלי
כדקיי׳׳ל
גללים כלי אבנים
כלי
אהמה לא מקבלי טומאה,
ופירשנוה בתחילת יומא.
ומותבינן
מדלין
עליה
בדלי טמא! .כמו[
וגם
דלה ]דלה[ לנו .כלומר
ממלאין בו מים מן הבור
והוא טהור מאליו ,כלומר
דלמא
אמאי לא גזרינן
אתי לאטבולינהו .ודחיגן
מתוך שלא הותרה
אלא
רוצה להשתמש בחולין ובמעשר א״צ טבילה ואי משום תרומה הא
מילוי,
ע״י
לו
זכור
הוא שאסור להטבילו ולא
אחי לאטבוליה .וכן
כלי
שנטמא ביו״ט מטבילין
אוחו כיו״ט ,ולא גורמן
דלמא אתי לאטבולי כלי
שנטמא
מאי
מעיו״ט,
טעמא ביו׳׳ט מזהר זהירי
בכלים
אינשי
וטומאה
שלחן,
ביו׳׳ט
הכלים
מלתא דלא שכיחא
היא
דלא שכיחא לא
גזרו
דהא זהירי בה ,וכל מלתא
בה רבנן .ומותביגן עליח
כלי שנטמא באב חטומאה
כוי .ושנינן וולד הטומאה
לא משכחת לה רצריך
טבילה
לטהוריח
שלא
דאכלי
תרומה,
ושני
יטמא אלא גבי כהנים
עושה שלישי ,והן זריזין
ולא אתי לאטבולי כלים
שנטמאו באב הטומאה,
אבל וולה הטומאה אינו
מטמא ,דאין שני עושה
שלישי
בחולין,
משחמשי
ואי
שנגע
בכלי
א( שרי
בוולד חטומאח
מטמא,
ליה דהא לא
כדקי׳׳ל אין שני עושה
שלישי בהולין .וכן נדה
שאין לה בגדים ללבוש,
מערמח
ביו״ט
בבגדיה ,ונמצאו
וטובלה
בגדיח
מיטהרין עמה .משנינן בה
מתוך שלא חיתרחה לה
להטביל כליח אלא ע ״ י
מלבוש זכורה היא,
אתיא
לאטבולי
כפני עצמן .ורב
ולא
בגדיה
יוסף
אמר ,מתני׳ גזירה משום
סהיטה כוי ,ופשוטה היא.
רב ביבי אמר גזירה שמא
ישהא .פירוש כל כלים
שנטמאו לו יאמר
הגה
ביו״ט שאין אני עושה
היכי משכהת לה בכהנים .וא״ת בישראל נמי משכחח לה דכל
הפוסל תרומה מטמא משקין להיות תחלה ר״ל דמיירי בכלי
שאינו ראר להשתמש בתוכו מיס כגון בלי מנוקב:
מערמת
הל׳ יח ןשו״ע א״ס סי׳
טומאה,
אמר אין מטבילין כלי על גבי מימיו
8
והויא מלתא דלא שכיחא :שאין לה בגדים .טהורים להחליף וללבוש
ל ו א מיי׳ סייר מהל׳ י״ט
שלהוט
כל כך להשיקן דאפשר במים אחרים
ה
ולא אתו למשרי דאב הטומאה .אי נמי זריזין מלבא טומאה לכליהן
משוס
להטבילו אבל בהשקת מיס אין להוט
ג
שני עושה שלישי בחולין וא״צ להטבילו אלא לתרומה :זריזין הן.
לפרוך
למגזר שמא
ג
כהן דהא ולד הטומאה ראשון וכלי שנטמא בו שני ומותר לחולין שאין
נגזור
שמא
נר מצוה
להשיקן וי״ל דגבי הטבלת כלי צריך
3
לה .מי הוא הצדך להטבילו אינו אלא
נגזור
השקה אטו הטבלה.
יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים
א
נגזור השקה אטו הטבלה,
טומאת
היא:
ב
מלאכה וגזור עלה מדרבנן :תינח מים יפין .שדרך לרחוץ בהן:
מי המקוה .ואי
גזרה י״ט אטו שבת .ולא הר גזרה לגזרה די״ט ושבת אחת
א
הטמאים
גזרינן
שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים ר״ל שיש היכרא
שמא יטלנו בידו ויעבירנו ארבע אמות ברשות
הרבים א״ל אביי יש לו בור בחצירו מאי איכא
למימר א״ל גזירה בור בחצרו אטו בור
ברשות הרבים התינח שבת ביו״ט מאי איכא
למימר גזרו יו״ט אטו שבת ומי גזרינן והא תנן
ושוין שמשקין את המים בכלי אבן לטהרן
אבל לא מטבילין ואי איתא נגזור השקה
אטו הטבלה ותםברא אי אית ליה מים יפים
הני למה לי למעבד להו השקה אלא דלית
ליה וכיון דלית ליה מזהר זהיר בהו איתיביה
מדלין בדלי טמא והוא טהור ואי איתא
נגזור דלמא אתי לאטבוליה בעיניה שאני
התם מתוך שלא תותרה לו אלא ע״י דליו
זכור הוא איתיביה כלי שנטמא מעיו״ט אין
מטבילין אותו ביו״ט ביו״ט מטבילין אותו ביום
טוב ואם איתא נגזור דיום טוב אטו דערב יום
טוב טומאה ביום טוב מלתא דלא שכיהא
היא *ומלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן
איתיביה •כלי שנטמא באב הטומאה אין
מטבילין אותו ביום טוב בולד הטומאה
מטבילי} אותו ביום טוב ואם איתא נגזור הא
אטו חא ולד חטומאח חיכי משכחת לה גבי
כהנים >כהנים זריזין הם ת״ש דאמר רב חייא
בר אשי אמר רב ינדה שאין לה בגדים
מערמת וטובלת בבגדיה ואם איתא נגזור
דלמא אתי לאטבולי בעינייהו שאני התם
מתוך שלא הותרה לה אלא על ידי מלבוש
זכורה היא רב יוסף אמר גזרה משום םחיטה
אמר ליה אביי תינח כלים דבני סחיטה נינהו
כלים דלאו בני סחיטה נינהו מאי איכא למימר
א״ל גזרה חני אטו חני איתיביח כל חני
תיובתא ושני ליה כדשנינן רב ביבי אמר
גזרה שמא ישהא תניא כוותיה דרב ביבי
כלי שנטמא מערב יום טוב אין מטבילין
אותו ביום טוב גזרה שמא ישהא רבא
אמר מפני שנראה כמתקן כלי אי הכי
אדם נמי י׳אדם נראה כמיקר הא תינה
מים יפים מים רעים מאי איכא למימר אמר
רב נחמן בר יצחק פעמים שאדם בא
שהוא פנוי ואתי בהו בתוך כך לידי תקלה להשתמש בהן תרומה:
שבתוך הכלי משיקין עם
־ח.
שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים .תימה אמאי לא קאמר
גזרינן .ומי אחמור רבנן כולי האי בהך תקנתא דטבילת כליס
עין משפט
מלאכה נטבילם ,עכשיו
טרוה
ונמצא
במלאכתי,
אני
משהא
אותם
ביו״ט .תניא כוותיה דרב
וטובלת בבגדיה .תימה היינו שרייה ושרייה אסורה מפני
שהוא מכבס ומלבן דאמד׳ שדיתו זו היא כבוסו ר״ל
דהואיל דהר דרך טינוף שרי ותדע דהאיך אנו מנגבים ידנו במפה
בשבת הא הר שדיה ואסור מפני שהוא מכבס ומלבן אלא כיון דהר
דרך טינוף שרי הכא נמי נימא הטי( :גזרה שמא ישהא .פי׳ עד
י״ט שהוא פנר רבא ליד תקלה להשתמש בהן תרומה אבל אדם אין משהא עצמו מלטבול ועוד לא שייך למיחש לידי תקלה כל כך:
הדר
ביבי כוי .רבא אמר מפני
שנראה כמתקן כלי .פירוש
אתמול לא היה
להשתמש
בו,
יכול
עכשיו
ביו״ט משתמש בו ,נמצא
כאילו
חיום
תיקנו.
ואקשינן אי הכי אדם נמי
נראה
כמתקן
עצמו,
שאתמול היה טמא ועכשו
נטהר וניתקן .ושגינן אדם
נראה כמיקר ,פירוש כיורד במים להצטנן בהן ולא להיתקן כוי.
א( תרומה שרינן ליה לאנוגולי ניו״ט להא כוי כצ׳׳ל.
ה:
עין משפט
נר מצות
מיי׳ פכ״א מהל׳
מ א ב
שנח הל׳ כל סמג לאדן
סה טור ש״ע א״ח סי׳
שבח סעיף לב:
ג מיי׳ ס״ג מהל׳
מא
שביתח עשור הלכה
ב טוש״ע א״ח סי׳ חקגל
סעיף ח:
ד מיי׳ פ״ל מהלכוח
םב
י״ט הל׳ יז:
רבינו חננאל
ואקשינן
שבת,
התינח
דאיכא למימר מצטנן הוא,
דרחיצה
בשבת
אלא
שריא,
יוה׳׳כ
ברחיצה
למימר,
שאסור
מאי
איכא
דליכא
למימר
נראה כמיקר ,למה טובל,
והא נראה כמתקן עצמו.
ומשני דכא הואיל ובשבת
ביוה״כ
שרי
שרי,
נמי
דליכא מידי דבשבת שרי
וכיוה״כ
ומי
אסור .ומקשינן
אית
ליה
]לרבא[
)לרבה(
והתנן
הואיל,
ההושש בשניו לא יגמע
בהן חומץ,
מטבל
אבל
כדרכו ואם נתרפא נחרפא.
ורמינן עליה והתניא אינו
מגמע ופולט אבל מגמע
ואמר
ובולע.
לא
רבא
קשיא ,ואוקמה למתניתין
ויבלע
לאחר
טיבול,
ומתניתא
דקתגי
לא
יגמע
מגמע
ובולע
)לאחר(
]קודם[ טיבול ,ואם איתא
דאית ליה )לרבה! ]לרבא[
הואיל לימא הואיל מקודם
טבילה שרי ,לאחר טבילה
נמי שרי ,אלא ודאי ליה
ליה הואיל .ופרקינן הדר
רבא
ביה
]מההיא ן
לא
יגמע
מהא
לגבי
והודה
אביי
דמתנ״
ויפלוט
דתניא
היא,
חייבי
כל
טבילות טובלין כדרכן בין
בתשעה באב בין ביוה״כ,
דטובלין
ש״מ
•מפורש
ביוה ״כ.
שמנה
בפרק
שרצים .ירושלמי תני כל
חייבי
טובלין
טבילות
כדרכן בין בט׳ באב בין
ביוה״כ .א״ר חנינא סגן
כדיי
הכהנים
אלהינו
ביח
הוא
עליו
לאבד
הכהנים טבילה אחה .דרש
כר׳
־״ לוי
סגן
חנינא
הכהנים ואדם בשבת ,שכן
אדם טובל לקיריו בשבת.
•שוין שמשיקין את המים
בכלי אבן ,הוקא של אבן
שאינו מקבל טומאה ,אלא
לטהר
בלבד
המים
משיקין ,אבל לא מטבילין
את הכלים ע״ג מימיהן
יטהרם .ואמרינן מתניתין
־א
היא
ר׳
רבנן.
ולא
־פדקינן איבעית אימא ר׳
־יא וכולה מתניתין ביו״ט
־יא
אבל
שנוייה
לא
שמשיקין,
אותן
משיקין
כשבת ,ואע״פ שמשיקין
את המיס ביו״ט לטהרן,
אין מטבילין כלים
לטתר׳
מימיהן
וכן
כיו״ ט,
ע״ג
אפילו
דברי
ר׳
מפורשים
בלשון
הוה
בברייתא.
אכע׳־א
רבנן
היא
וכולח
מתניתין
בשבת ,והכי קתני ושוין
שמשיקין את המים בכלי
לטהרן בשבת ,אבל לא
מטבילין כלי ע״ג מימיו
לטהרן בשבת ,אבל ביו״ט
מטבילין אפילו כלי ע״ג
מימיו
לטהרן
יום טוב פרס שני ביצה
מסורת הש״ם
הדר ביה דכא מההיא .פי׳ מההיא שנויא דקא משני כאן קודם
בשרב .חוס :מי המשרה .ששורין הפשתן כהן :ביום הכפירים.
כוי לא ס״ד דאמר כל חייבי טבילות כו׳ ותימה מנא ליה דרבא
שאסור ברחיצה משום ענד ומותר בטכילח מצוה כדלקמן :מאי איהא
הדר ביה מההיא שנויא לעולם אימא לך דהדר משנויא דהואיל דמאי
למימר .הא ודאי מוכחא מלחא דלטבילה מתכוין ולא כמיקר :מי
מזקיקו לההוא טעמא דהואיל דקמשני מתני׳ משום דנראה כמתקן
איכא מידי .דמלאכה דבשבת שרי וליכא איסור דרבנן משוס דדמיא
ואימא דהדר ביה מההיא שנויא
למלאכה :וביום הכפורים אסור.
והדר ביה נמי מההיא שנרא דהואיל
משוס מלאכה כי הא דבעית למסרי
בשרב ורוחץ אפילו במי משרה תינח בימות
והא דכליס אסורים מההיא טעמא
עליה משוס דנראה כמחקן :כיון
החמה בימות הגשמים מאי איכא למימר
דשנויי אמוראי דלעיל משוס שמא
דבשבה .דחמירא במלאכה שרי משום
אמר רב נחמן בר יצחק פעמים שאדם בא
יעבירנו או ישהא או יסחוט ר״ל דסמי
טעמא דמיקר :ביום הכפירים נמי
מן השדה מלוכלך בטיט ובצואה ורוחץ
חדא מקמי תרתי ההיא שנויא דהכא
שרי .ואע״ג דלא נראה כמיקר שלא
ביוה׳׳כ
אפילו בימות חגשמים תינה בשבת
כאן קודם טבילה מקמי חרתי שנויי
תחמיר לענין מלאכה ביום הכפוריס
דמשני משוס מתקן כלי והואיל ולא
משבת :ומי אית ליה הואיל .באיסורי
מאי איכא למימר אמר רבא מי איכא מידי
נהירא חדא דהא בהא חליא דהא מה
שבת כה״ג משוס דשרי בהא לא תשדי(
דבשבת שרי וביוה״כ אםור אלא הואיל
דמשני רבא הואיל ושבת בו׳ היה כולו
בהא :לא יגמע בהן אס החומן.
ובשבת שרי ביוה״כ נמי שרי ומי אית ליה
להעמיד שנויא משום דנראה כמתקן
לרפואה דכל רפואה בשבת גזור בה
א
לרבא הואיל >והתנן החושש בשיניו אלא
ועוד דהיה לו לפרש האי מקמי תרתי
רבנן משוס שחיקח סממנין שהיא אב
יגמע בחן את חחומץ אבל מטבל הוא
לכך נראה לי דקיס ליה לגמרא דלא
מלאכה טוחן :אבל מטבל הוא .בו
כדרכו ואם נתרפא נתרפא ורמינן עלח >3לא
היה יכול לעקור מפני שנראה כמתקן
מאכלו כדרכו :לא יגממ ופולט.
יגמע ופולט אבל מגמע ובולע ואמר אביי
כיון דמתרץ ליה עלה דמתני׳
דמוכחא מלתא דלרפואה עביד :ואמר
אבל היה סבור לעקור שנויא
אביי גרסיגן :ורבא אמר גרסינן:
ב כי תנן נמי מתני׳ מגמע ופולט תנן ורבא
דהואיל ומהא נמי מייתי ראיה דאין
קודם טבול .קודם אכילה מגמע
אמר אפי׳ תימא מגמע ובולע ולא קשיא
שנת
תוס׳
ןוע״ע
לעקור
יכול
ובולע דלא מוכחא מלתא דלרפואה
כאן קודם טבול כאן לאחר טבול ואם איתא
דסברי חומץ אהני ליה למיכל :לאתר
קיא .ד״ה לא[:
נימא הואיל וקודם טבול שרי לאחר טבול נמי
טבול .לאחר אכילה וטבל מאכלו
כל חייבי טבילות טובלץ כהרכן בין
דמההיא
וממאי
מההיא
רבא
ביה
הדר
שרי
בחומץ דמוכחא מלתא דלאו חומץ
בתשעה באב בין ביום הכפורים.
הדר ביה דלמא מהא הדר ביה לא םלסא
בעי למטעם אלא משוס רפואה
היינו דוקא להני שטובלין טבילח
ג
דעתך ״דתניא כל חייבי טבילות טובלין
ואמאי הרי קודם אכילח שבת היה
מצוה בזמנה אבל השתא שכל
מותר ובחצי שבת אחה אוסרו ובחצי
כדרכן בין בתשעה באב בין ביוח״כ :ושוי
טבילות שנשותינו טובלות היינו
שבח אתה מחירו :נימא הואיל.
שמשקין את המים בכלי אבן וכוי :מאי אבל
טבילה שלא בזמנה דהן סופרות ז׳
וקודם אכילה ש ד דנראה כחפץ
נקיים מספק שהן זבות אינן טובלופ
לא מטבילין אמר שמואל אין מטבילין את
בבליעת חומץ לאחר אכילה נמי שרי
בטי באב וביוה״כ ומיהו יש לחלק
הכלי על גב מימיו לטהרו ביום טוב מני
שאין חלוק בשיעורי( של שבת :הדר
כדאמר ביומא )לף פח >.נדות
י
>אין
דתניא
רבנן
ולא
רבי
לא
מתניתין
ביה רבא מההיא .דחומץ ושנייה
ויולדות טבילתן בלילה זבין וזבות
מטבילי} את הכלי על גב מימיו לטהרו ואין
כאביי ואת זו דטבילה דאית ליה
טבילתן ביום בעל קרי טובל והולך
משיקין את המים בכלי אבן לטהרן דברי
הואיל אמר לאחר חזרה :דלמא מהא.
עד המנחה כדי שיתפלל תפלת המנחה
דטבילה ליוה״כ הדר ביה ושל חומץ
רבי וחכמים אומרים ימטבילין כלי על גב
בטהרה אבל לאחר המנחה לא יטבול
אמר באחרונה :לא סייד .למיסר
מימיו לטהרו ומשקין את המים בכלי אבן
ומפרש התם טעמא דאי משוס תפלת
טבילה ביוה״כ :בין בהשעה באג בין
נעילה היה יכול להמתין עד הלילה
לטהרן מני אי רבי קשיא השקה אי רבנן
ביום הכפירים .ואע׳׳פ שאסודן
ויטבול ויפפלל תפלת נעילה בלילה
קשיא הטבלה ה>איבעית אימא רבי איבעית
ברחיצה :אין מטבילין כלי .הצריך
ואמאי אינו טובל ביום כדי שתהא
דברייתא
רישא
רבי
אימא
בעית
אי
רבנן
אימא
טבילה על גב השקח מימיו לטהרו:
הטבילה בזמנה אלמא ש״מ דקסבר
ביום טוב וםיפא בשבת וכולה מתניתין ביו״ט
הבי גרסינן דתניא אין מטבילין את
ההוא תנא דטבילה בזמנה לאו מצוה
הכלי טל גבי מימיו לטהרו ואין
ואיבעית
היא ואפילו הכי שריא ביוה״כ ומיהו
משיקין אס המים בכלי אבן לטהרן דברי רבי וחכמים אומרים מטבילין
בתשעה באב אין מדבלין כרי חנינא בן אנטיגנים דאמר ׳(כדאי
כלי על גב מימיו לטהרו ומשיקין אה המים בכלי אבן לטהרן מגי אי
בית אלהיט לאבד טבילה אחת בשנה וקאמר עלה בירושלמי הורה
רבי קשיא השקה אי רבגן קשיא הטבלה אי בטיה אימא רבי אי במיה
ר׳ לד כר׳ חנינא בן אנטיגנוס ולית הלכתא כהך משנה דקאמר כל
אימא רבגן אי בעיה אימא רבי מתגיתא רישא בייט וסיפא בשבת וכולה
חייבי טבילות וכו׳ ועוד אומר ר״י דבזמן הזה אין טובלין לא ביוה״כ
מהגי׳ בי״ט ואי במיה אימא רבגן וכולה מהגי׳ בשבה .וה״פ אי רבי קשיא
ולא בט׳ באב דדוקא הס שהיו עוסקין בטהרות היה צריך לטבול מיד
השקה דרבי אסר ומתני׳ תנן משיקין אי רבנן קשיא הטבלה דאינהו שרו
כדי שלא יטמאו הטהרות אבל השתא דהטבילה אינה באה אלא
להטביל ומתני׳ קמני אין מטבילין ומשני רישא דמתניתא דשא דמלתא
לטהרה לבעלה יכולה היא לרחוץ ולחוף ערב יוה״כ כדי שתסרוק
דרבי דאיירי בהטבלה לאוסרה הא השקה שריא איירי בי״ט וסיפא
שערה וחופפח מעט למוצאי יום הכפוריס משוס דצדך חפיפה
דמלהיה דאסר אף השקה איירי בשבת וכן רבנן נמי דשא איירי בי״ט
סמוך לטבילה וכן בט׳ באב דהא אפי׳ תטבול ביום הכפודס ובטי
וסיפא איירי בשבח והכי קאמר מטבילין כלי על גב מימיו לטהרו בי״ט
באב אסורה י(לבעלה:
וכל שכן דמשיקין ומשיקין את המים בכלי אבן בשבת השקה אין
ל(ושוין שמשיקין המים בבלי אבן לטהרן .אבל לא בכלי עץ
הטבלה לא ובתוספתא למצה ה ודשבתט( בהדיא תני בה הכי אין
לפי שהוא מקבל טומאה מן המשקין ונמצא שהוא מטביל
מטבילין אפ הכלי על גבי מימיו לטהרו בי״ט ואין משיקין את המים
כלי וא״ת אמאי אין מטבילין אוחו הא איכא תרתי לטיבוחא חדא
בכלי אבן לטהרן בשבת דברי רבי וחכמים אומד׳ כו׳ והשתא דבדיתא
דנטמא בי״ט ועוד דלא נטמא ט אס בולד הטומאה וכולי עלמא
מתוקמא הכי אי בעית אימא מתני׳ רבנן היא וכולה מתני׳ בשבת
מודים דמטבילין לכל הפירושים דלעיל ולמאן דמוקי מתניתין בשבת
הלכך הטבלה אסירא והשקה שדא כרבנן דאמד משיקין את המים
וכרבנן ניחא אבל למאן דמוקי לה בי״ט וכוי קשיא ר״ל דמ״מ אין
בכלי אבן לטהרן בשבת השקה היא דשדא הא הטבלת כלים אסירא
לגרוס הטומאה לכלי בידים כדי שיטבילנו לדוקא כשנטמא כבר
בולד הטומאה הוא דמטבילין אוחו אבל אסור לטמאוחו על מנח
ואי
להטבילו בי״ט :אין מטבילין את הכלי על גבי מימיו לטהרו ואין משיקין וכוי .הכי גריס רש״י הטבלה קודם השקה בין
בדברי רבי בין בדברי חכמים ובספדס היה כפוב אפכא השקה קודם הטבלה והכל אחד אלא שגרסת הספדם גרס רישא בשבת
וסיפא בי״ט ולגירספ רש״י דשא בי״ט וסיפא בשבפ ועל פי התוספתא הגיה רש״י הגירסא ולפי מה שכתוב בספרים השקה קודם הטבלה
לא פוכל לפרש רישא בי״ט וסיפא בשבפ אלא אס כן תפרש שאמחניחין קאי דקחני משיקין אבל לא מטבילין ושבוש הוא כדפירש רש״י:
ביו״ט.
פי״וש ומשיקין ,מלשון והש ידי לפי ,ופז והשיקו דיקבים.
אמר
א( שנפ לף קיא .ע״ז דף מז,.
ב( ]שנת שסן ,ג( שכת לף
קיא .תענית לף ינ] .יומא
ד( !תוספתא ס״נ
פח,[.
וחוססחא
פי״( ן,
שכח
ה( אנע״א רני אכע״א רבנן
מחניחא רישא כיו״ט וסיפא
נשכת
רננן וכולה
אנ״א
מתניתין נשכת ואנ״א רני
וכולה מתניתין כי״ט תייר
כצ״ל
וכר.
נרש״י.
וכן
מהרש״ל ,ו( נס״א :תיסריה,
(1נס״א:נשעות ,ח(!סיינן,
ט(ןפי׳׳,[1י(ןתעניתינ.ושס
איתא ר״ח סגן הכהניס[,
כ(]וע״עתוס׳ גרה סח.ל״ה
הא לאפשרן ,ל( ]לינור זה
אמשגה
שייך
יז:
ללעיל
וצע״קו,
מוסף רש״י
יגמע
לא
החומץ.
את
בהן
נשכת,
אסרו
רפואה
לכל
חכמיס
לעשותה נשנת היכא לליכא
שכגה,
שחיקת
משיס
שממנין נמסכח שנח וע״ז
כת .(.אבל
כדרכו.
מ ט ב ל הוא
וסתו
מאכלו
כחומץ :שבח קיא.!.
ופולט.
יגמע
לא
דמוכח
ללרסואה היא :שם! .כאן
קודם טבול .לפני אטלה
מוחר ,שדרכן היה לטנול
כחומץ בכל
יהרואה
יוס
אומר והו טינולו ,ולאחר
טיכול אסור ,הכל יידעין
שכבר סעד וטבל כל צרכו
!שם;.
נימא
וקודם
דאין
ט ב ו ל ש ר י סו׳.
לך
השבח
שם .
;
למקצח
שאסור
ומוחר
הדר
מההיא.
ומוקי
הואיל
למקצתו
ביה
דקודס
מחניחין
רבא
טיבול
במגמע
ופולט כאביי ,וזי נאמרה
חחילה
והדר
ביה •:שסו.
דלמא מהא הדר ביה.
וסבר
לגיוס
הכסוריס
אסור לטבול ולא אמרינן
הואיל
יההיא
איחמר
ברישא ! ש מ ו .כ ל הייבי
טבילות.
נרה
דוללח
יום טוב פרס שני ביצה
מםורת הש״ם
א( ןחולין יג,[.
ס׳׳נ[,
בלו
ג(
נ( ] ח ו ש פ ת ׳
איתא
]בתוספת׳
ובלו על גב גתו וכן איתא
נערוך
ד(
ערך
חגיגה
מגילה
0
גב
ע׳׳ש[,:
ו:
יו.
ל ף
ולף
ל ף ה , .ה( ] ל ק מ ן כ , [ :
ס נ ה ד ר י ן לו.
כ:
]לקמן
שנח
קיל .פ ס ח י ם צח .מ נ ח ו ח
ק,[:
!(]פסחיס מה:וש״נ[,
ח(
י(
ט(
נפ״ב[,
נסי״![,
] ו י ק ר א כ נ [ ,כ(
כ,[:
נדף
תורה אור השלם
.1וחגתם אתו דג לין
שבעת ןמים בשנה חקת
לדי־תיבש בתךש
עולת
השביעי תזאגו אתו:
ויקרא כג מא
מוםף רש״י
מביאין
שהן
ש ל מ י ם .
מאכל
אך
וכחיב
ביי״ט
ארס
אשר
ניו״ט
לכל
יאכל
נ פ ש !:מגילה ה :ש י ש
מאכל
צורך
יז>.
ז:
:חגיגה
ואין
עליהן.
היא
הדיוט
נהס
סומכין
שהסמיכה
דתנן
הן
משוס
על
גבי
)לקמן
שבות
לו(:
שבות לא
נהמה,
שיקריבו
רוכבין
ועל
ביו״ט
מאתמול,
דלית
אלו
יסמכו
להו
שמאי ת כ ף לסמיכה
)מגילה
אלו
לבית
שחיטה
ה(.
אלא
סומך
עליה!
מערב
יו״ט
ושוחטן
ביו״ט
-חגיגה
ל א
יו.!.
עולות.
כלל
אין
אבל
מניאין
ד ס ב י ר א ל ה ו לבייש
לגבוה,
ולא
ומוססין
חוץ
שזמגן
שזמנן
מחמילין
קבוע,
קבוע
במועדו
לכס
וכל
כתיב
יאפילו
בהו
וכל
בשבח
ש כ ן ב י ו ׳ ׳ ט ! ח ג י ג ה ז >:א ב ל
מביאין
לא
שיכול
!שם
עולות
להביא
יז >.
לכס,
לאחר
מביאין
ועולות.
ומה
לכס
ומגילה
נאוחן
ש ל מ י ם
אגי
ולא
עליהן.
מקיים
לנכרים
ה׳.
וסומכין
כיון
להביאן לא
יו״ט
למותר
גזרו שבות לבטל
תנאי
סמיכתן
)חגיגה ז.1:
ש ק ל ת
מ ע ל מ א .
איבלת
אתה
מוצא
כולס
שאין
תנאיס
שנחלקו בכך ,לתוקי
תרתי
הגך
מתנייתא
כ מ ר וחדא כ מ ר
חדא
;שנח )נ•!.
רבעו הננאל
ת״ד כלי שנטמא מערב
יו״ט אין מטבילין אותו
ביום טוב בין השמשות,
ר׳ שמעון שזורי אומר אף
בחול אסור מפני שצריך
הערב שמש .ואמרו רבנן
דבי רב במחשבתו ניכרת
מחוך מעשיו פליגי ,היכי
רמי
הנקיט מגא
בידיה
ורהיט
בין
טמא
השמשות
לאטבולי,
דרבנן
סברי מדרהיט ידע דבעי
הערב שמש ,כלומר לא
יטהר הכלי הטמא אלא
עד שיעריב עליו השמש
כתר טבילה ,ולפיכך רהיט
קודם
לאטבוליה
ביאת
השמש ,ובחול שפיר דמי,
וביום
טוב הוא
דאסור
י
J
טוב
לחול,
חשמשות,
כי
לאו
בעת
.
ואי בעית אימא רבי קתני לה וכולה מתני׳ בי׳׳ט כדאמדנן אין מטבילין את הכלי על גב מימיו לטהרו בי׳׳ט הטבלה הוא דלא הא השקה
בכלי אבן שפיר דמי .ובספרים שלנו נחלפה רישא לסיפא וסיפא לרישא דכתיב בהו ברישא אין משיקין והדר אין מטבילין ועל כן רוב
התלמידים שגו בפירושה של סוגיא זו ואין אדם יכול לישבה על כנה וגורסין מפני דוחק ומפני׳ רישא בי״ט וסיפא בשבפ ומפרשינן רישא
דקתני משיקים בי״ט קאמר ותנא השקה והוא הדין להטבלה וסיפא דקתני אבל לא מטבילין איירי בשבת ותנא הטבלה והוא הדין להשקה
ואין ראוי לפרש כן לדרדקי דבי רב
דא״כ ליתני קילחא ושמעינן חמירחא
אמר עולא מחלוקת כוי .וא״ת
ואיבעית אימא רבנן וכולה מתניתין בשבת:
לשמעינן הטבלה דמוחרח בי״ט ואנא
לב״ש למה להו למימר טעמא
תנו רבנן כלי שנטמא מערב יום טוב אין
אמינא דכל שכן השקה אבל השחא
משוס וחגותם הא קאמרינן לקמן
דאשמעינן משיקין איכא למימר דוקא
מטבילין אותו בין השמשות רבי שמעון
משום לכס ולא לגבוה וי״ל משום
קחני אבל הטבלה לא וכן לענין שבח
שזורי אומר אף בחול אין מטבילין אותו מפני
דלא חטעה לומר לה׳ כל דלה׳
דאשמעינן אבל לא מטבילין אי הוא
ומ״מ קשיא לב״ה למה להו למימר
שצריך הערב שמש ותנא קמא לא בעי
הדין להשקה סבירא ליה הוה ליה
כל דלה׳ תיפוק ליה משוס דאית להו
הערב שמש אמר רבא אשכחתינהו לרבנן
לאשמועינן אין משיקין ושמעינן כל
לב״ה מתוך וכו׳ והוי שפיר צורך קצפ
דבי רב דיתבי וקא אמרי 16במחשבתו נכרת
שכן דאין מטבילין אבל השחא
משוס שלא יאמרו שלחן שלך מלא
מתוך מעשיו קמפלגי והיכי דמי כגון דנקיט
דאשמעינן אין מטבילין איכא למימר
ושל רבך ריקן כדפרישית לעיל פ״ק
הא השקה שרי וסייג לדברי ספר מנא בידיה ורהיט ואזיל בין השמשות
)ל׳ יכ .סל״ה ה״ג> וי״ל משוס שלא תטעה
התוספחא דכך מצינו בו במסכח שבחיי(
לאטבוליח מר סבר חאי דקא רהיט ואזיל
לומר וחגותם חג חגיגה אין עולה לא:
ובמסכת ביצה »( :אין מנובילין אותו
רבי
מידע ידע רבעי הערב שמש ומר סבר מחמת
בין השמשות .מפני שהוא ספק לילה
מלאכתו הוא דקרהיט ואמינא לחו אנא במחשבתו נכרת מתוך מעשיו
ונמצא מטביל בי״ט :אן 1בחול .אס
דכולי עלמא לא פליגי כי פליגי כגון דאיטמי בפחות מכעדשה ואתא
אנו רואין אדם המטביל כלי בין
לקמיח דרבנן לשיולי בפחות מכעדשח איטמי אי לא מר סבר מדחא לא גמיר
השמשות אנו צריכין להחזירו ולמחות
בידו מפני שצריך הערב שמש וזה הערב שמש נמי לא גמיר ומר סבר הא הוא דלא גמיר הא חערב שמש גמיר:
המטביל כלי בלילה ודאי דעתו
ומטביליז מגב לגב :נ>תנו רבנן כיצד מגב לגב הרוצה לעשות גתו על גב ״כדו
להשתמש בו מיד ולא להמתין הערב
וכדו על גב גתו עושה כיצד מחבורח לחבורה היה אוכל בחבורה זו ורוצה
שמש דלמחר :ותנא קמא לא במי
ייב״ש אומרים מביאין שלמים
לאכול בחבורה אחרת חדשות בידו:
כוי .בתמיה :אשכחתינהו לרבנן
א
ואין םומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרים מביאין שלמים
דבי רב .לתלמידם שבבית המדרש:
נ
ועולות וםומכין עליהן :נמ׳ אמר עולא מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך ועולת
ממשיו .דקא רהיט במרוצה :מידמ
ראייח ליקרב דבית שמאי סברי 1וחגותם אותו חג לה׳ חגיגה אין עולת ראייה
ידע דבמי המרב שמש .והיינו דרהיט
לא וב״ה םברי לה׳ ה ( כל דלה׳ ג אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביו׳׳ט
כסבור להספיק קודם יציאת היום
וכשיראה שלא יספיק הואיל ובא וכן אמר רב אדא בר אהבה י׳ נדרים ונדבות אין קריבין ביו״ט מתיבי אמר
וממפין
טבילתו
גומר
למקוה
רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עולה שאינה של
מלהשתמש בו עד שיעריב שמשו
יו״ט שאינה קרבה ביום טוב ועל שלמים שחן של יום טוב שקריבין ביו״ט
למחר הלכך בין השמשות די״ט אסור
משום דמטביל בי״ט שלא לצורך אבל על מה נחלקו על עולה שהיא של יום טוב ועל שלמים שאינן של יו״ט שבית
שמאי אומרים לא יביא ובית הלל אומרים יביא תריץ ואימא הכי אמר ר׳
בחול לא מחינן ביה דמחשבתו ניכרת
שמעון בן אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עולה ושלמים שאינן
שלהערב שמשו הוא מתכוין מתוך
של יו״ט שאין קריבין ביום טוב ועל שלמים שחן של יום טוב שקריבין ביו״ט
מעשיו של מרוצתו :דכולי עלמא לא
פליגי .דודאי ניכרת באיניש דעלמא על מה נחלקו על עולה שהיא של יו״ט שבית שמאי אומרים לא יביא ובית
והאי גברא דאפליג ביה רבי שמעון
הלל אומרים יביא ׳*רב יוםף אמר תנאי שקלת מעלמא תנאי היא דתני׳ שלמים
שזורי ואמר דלא אמדנן ביה מחשבתו
הבאים מחמת יו״ט ביום טוב בית שמאי אומרים םומך עליהן מערב יו״ט
ניכרת מתוך מעשיו :כגון דאיטמי
ושוחטן ביו״ט ובית הלל אומרים סומך עליהן ביום טוב ושוחטן ביום טוב
ליה .מנא אחרינא בפחות מכעדשה
אבל
מן השרץ ואתא לשיולי וכוי :הא הוא דלא גמיר .דלא כתיב בהדיא בכעדשה אבל הערב שמש דבהדיא כמיב מגמר גמיר ובכהן עסקינן
דמשתמש בו תרומה :הרוצה לעשות גתו על גב כדו .מי שהיו כליו טמאין והטבילן לדעת דריכת זיתיו ונמלך לעשות גתו :עושה.
גחו על גב טבילה זו שהטביל לשם כדו וא״צ לחזור ולהטביל לשם גת וההיא טבילה שניה הבא להחמיר על עצמו ולהטביל קתני מתני׳
שהוא מטביל בי״ט שאין כאן תקון כלי ואינה טבילה שהד אינה צריכה :בחבורה זו .על פסחו והיה טמא או כליו טמאין וטבל לדעת
כן :הרשות בידו .וא״צ לחזור ולטבול וקאמרה מתני׳ לאס בא להחמיר ולהטביל כליו לשם חבורה האחרת מטביל ביום טוב:
מתני׳ מביאין שלמים .בי״ט לפי שיש בהן אכילת אדם :ואין סומכין עליהן .שהסמיכה אסורה משום שבוח שבכל כחו היה סומך
והוי ליה משתמש בבעלי חיים ותנן אין רוכבין על גבי בהמה )לקמן ל ף לו :>:אבל לא מולות .אין מביאין עולות חוץ
מתמידין ומוספין שהן קרבן צבור וזמנן קבוע אבל עולת יחיד לא יביא לסי שאין בה אכילת הדיוט וכתיב )שמות יגן יעשה לכם ולא לגבוה:
גמ׳ מחלוקת בשלמי חגיגה לסמוך ועולת ראייה ליקרב .מתני׳ למודו תרוייהו בשלמים להביא ולא אפלוג בהו אלא בסמיכתן
בשלמי חגיגה מודו ב׳׳ש בהבאתן מפני שהן חובת היום כדאמדנן בחגיגה 1לף ט (.מוחגותס אותו חגי( ועולה שנחלקו אף
בהבאתן בעולת ראייה נחלקו וההיא הוא דקא שרו ב״ה מפני שהיא של יום טוב מפקא לן מולא יראו פני ריקם )שמות » ( .־
אבל נדרים ונדבות .הואיל ואין זמנן היום כלל דברי הכל אין קרבין ואפי׳ שלמים וכ״ש עולות דיכול להביאן לאחר זמן ואף על
גב דחגיגה וראייה יש להן תשלומין כל שבעה שרו בה שמא יאנס ולא יקדבנה בשאר הימים וחנן עבר הרגל ולא חג אינו
חייב באחריוחו והכי מפרש גבדיתא לקמןכ( דמשוס האי טעמא שרו לה :שאינה של יום עוב .כגון נדר ונדבה :שאינה קרבה.
דאית בה תרתי לאיסורא אין בה אכילת אדם ואפשר לאחר זמן :ועל שלמים שהן של י״ע .כגון חגיגה ושלמי שמחה :שקרבין.
דאיכא תרתי להתירא אכילת אדם והן זמנן ברגל ואס יעבור הרגל בטל קרבנו :ועל שלמים שאינן וכוי .אלמא שלמים דנדרים ונדבות
לבית הלל קרבין וקשיא לעולא :תנאי שקלת מעלמא .וכי לא משכחת תנא דאמר כעולא דתימא עולא כי ההוא סבירא ליה
דאיצטריכא לך לשבושה להך מתני׳ ולתרוצה :תנאי היא .אשכחן תנא אחרינא דקאי כעולא :מחמת יום עוב .חגיגה ושמחה:
מתני'
שנמצא מתקן מנא ביום
משום
*»
L
שיעריב
דידע
השמש
דלא
ונטהר
מיטהר
אלא
חול
הוא.
בהערב
ודי
השמש,
שמעון
אלא
שזורי
משום
סבר
האי
דטרוה
דרהיט
במלאכתו
א ( צ ״ צ ל ח ״ ק ש נ ר ל א ף ר ח ז י נ ן ל י ה ל ה א י ג ב ר א ל א ז י ל לשיולי ל ה ה ו א ה נ א י כ ו ׳ מ ן ה ש ר ץ א י מ י ט מ א א ו לא ה י י נ י מ ש ו ס ש א י נ י מ פ ו ר ש .
אשי׳
בחול ש ר י ועי׳
בין
הוא
יביא ,והאי תנא תני
ובית הלל אומרים סומך עליהי ביום טוב ושוחטן
0כצ״ל ו כ ״ ה בהייה
ב ע ר ו ך ע ר ך ג ב ג י ! .ואולי צ״ל להגיה
שלמ״מ
רבאיי
מערב יו״ט בית שמא־ אומרים
נ פ ״ ד מהל׳ י י ״ ט נ ש ם רבינו
״ א ג ל ב ש נ ת צא״(.
דיל.
ג>
עין משפט
נר מצוה
אבל
מג
מיי׳
א
כיו״ט ,אבל נדרים
ס״א
חגיגה הל׳ : D
מד
ב
מיי׳
שס
הל׳
מה
ג
מיי׳
שס
הלכה
והלכה
ט:
ח
י:
רבעו חננאל
)המשך(
ולפיכך ממהר .ואמר להו
במחשבתו
רבא
ניכרת
מתוך מעשיו דברי הכל,
ולאו
כלום הוא,
בכלי
שנגע בו
מן
הש^
וחכא
כעדשה
ואינו
אם כעהשה
יודע
אי
מטמא
אינו מטמא ,ובא לשאל
מן
החכמים
ואמרו
לו
טמא ,דקי״ל שכן החומט
חחלת
בכעדשה.
ברייחו
א( וחזינן ליה להאי גברא
לאטבולי
דאויל
דאיטמי
מנא
לההוא
בכעהשה
מן ה ש pשאינו מפורש
הוא
בתורה
לו ,אבל
שכתב
שנסתפק
שמש
הערב
בפירוש
בתורה
ובא השמש וטהר מידע
ידע ליה .ור׳־ש שזורי סבר
מדהא לא ידע הא נמי
לא ידע.
לגב
ומטבילין מגב
ומחבורח
ירושלמי
לחבורה.
כיצד
מטבילין
מגב לגב ,רצה
לעשוח
עיסתו על גב גתו,
או
גתו ע״ג עיסתו ,מטביל
את כליו] .כיצד[ מחבורה
לחבורה,
אוכל
היה
בחבורה
זו
וביקש
עוד
לאכול
בהבורה
אחרת
שלמים
נ( ]תרומה!
וכיוצא בהן הרשות בידו.
מילי
והני
גז!בחול(
כדתנן
ביו׳׳ט,
אבל
]בשבת[
לא,
חטובל
והוחזק
לתרומח
לחרומח
אסור
לקודש .כיוצא גתו ובדו
אחד מהן תרומה והשני
קודש עושח בי״ט וו ע״ג
וי•
מתני׳
אומרים
שמאי
בית
שלמים
מביאין
ואין סומכין עליחן אבל
לא
עולות
אומרים
הלל
ובית
שלמים
מביאין
כוי .אמר עולא מחלוקת
חגיגה
בשלמי
שמאי
דבית
לסמוך,
אומרים
מביאין חגיגח ואין סומכין
עליה ,ועולת ראייה אין
מקריבין כל עיקר כיו״ט.
ובית הלל אומרים מביאין
שלמים וםומכין ,ומקריבין
עולת
דכתיב לא
ראייה
יראו פני ריקם ,אבל נדרים
דברי הכל
ונדבות
בי״ט.
קריבין
אין
ירושלמי
בית שמאי אומרים הותרה
סמיכה שלא כדרכה ,ובית
הלל אומרים לא הותרה,
איזו היא שלא
כדרכה
מאתמול .אייר ועירא הכל
באשם
מודים
מצורע
שסמך עליו מאתמול שלא
יצא .שלמי נדבה שסמך
עליהן מאתמול יצא .מה
פליגי בשלמי חגיגה ,בייש
עבדי לה כשלמי נדבח,
וב״ה
עבדי לה
כאשם
מצורע .אוקמה רב יוסף
חא דתנינן נדרים ]ונדבות[
אין קרבין
בי״ט,
תנאי
היא ,ר״ש בן אלעזר חני
שלמים
שאינן של י״ט,
ביה שמאי
אומרים לא
יביא ובית הלל אומרים
סומך עליהן מערב יו״ט
ונדבות
מהל׳
ושוחטן
דברי הכל אין קריבין
ל נ ר י רבינו אינו מ ו נ ן לכאורה ל ה א ע ״ י טבילה שנית
כיו״ט,
ביו״ט.
יט:
עין משפט
נר מצוה
מ ו א ב מיי׳ פ׳׳נ מהל׳
חגיגה הל׳ י והלכה
יג:
מ ז ג מיי׳ שס פ״א הלכה
ד מיי׳ סי״ל מהל׳
מה
הקרבנות
מעשה
הלכה ינ סמג לאדן שלא:
ה מיי׳ פ׳׳ב מהל׳
מט
חגיגה הלכה מ:
רבינו חננאל
תנאי
וחני
דתניא
כי
אין
בארבעה
חמץ
קדשים
מביאין
שאין
כלומר
חפסול,
שהן
בלינה,
מביאין
ולא
ליפסל.
מביא
מועד
לא
תאחר.
בעצרת
שהוא
יו״ט,
תודתו
בחולו
בחג
הסוכות,
הביא
ור׳
הרי
עובר
שמעון
אומר
בחג
הוא
המצות
ואוקימגה
לר׳
כוי.
שמעון
ש ל מ ו ע ד .א' ס ל ו ת י
מסלתינן,
ארם
כלומר
מלאכה
וכיוצא
כגון
מקריבין.
למיקס
בבל
סבר
ש ל ש
אמר רחמנא
אפילו
תייק
תאחר,
רגלים
סלק
הקרבה
דודאי
פליגי
שלא
עושה
בהן,
מיבעיא,
כי
בבל
אומר
ובהג
בחולו
ואין
לכחחילה
מביא
מפני
אכל
מרובין
קדשים
תודה
מפני
מכיאין
לביח
ונפסלין
ש ל
הני
תודה
ע ש ר בניסן
שבה,
ואם
תגאי,
כסדרן,
שעברו
כיון
ע ל י ו ג• ר ג ל י ם ו ל א ח ק ר י ב ו
כמה
עובר
נדר
חדור
שכחוב
לה׳
תאחר
לשלמו
שמעון
סבר
רגלים
אלהיך
לא
וגוי.
ור׳
בעיגן
כסדרן,
באורייתא
כי
ג׳
כדכתיבי
תג
המצות
חג
שבועות
וחג
סוכות,
ר׳
שמעון
לטעמיה
המצות,
גוחג
צריך
היה
חג
לכתוב
אלי,
ואמר
היה
לא
אתה
הזכיר חג
וחג
ש ל ש
פתח
כפסוק
ראה
אלא
שבועות
לא
כאשה
בפרשח
אומר
לא
ואמר
המצות,
כתב
דדייק
האסיף,
פעמים,
צריך,
למח
שבו
מפני
הכתוב תהילה ,וכתב
שמור
את
חדש
ועשיח
פסח
לח׳
יכחיב
בחג
המצוח
ראשון
שזה
האביב
אלוחיך,
לומר
רגלים,
לג׳
-אם
הקדישו
אהר
הפסח
אינו
עובר
עליו
בבל
עד
תאחר
אחר
שיעברו
ע צ ר ת ו א ח ר ס ו כ ו ת ג׳
גליםבדי
כסדרן.
שמעון
אדם
תודתו
עצמו,
-קםבר
בחג
ש״מ
חםכות.
ביום
ושמעינן
מינה
ונדבות
ביום
טוב.
ותוב
)דלא
רבי(
]דרי[
ברי
ןייטעמיח
הסכות
לבדו
הגורם,
טוב
יום
עצרת,
שביק
עצרת
ללמד
שזה
קודם
דחג
הוא
משום
ליתני
מ״ט
ותני
סוכות,
גורם,
כלומר
הפסח
לאחר
שעבר
שמעון
דס״ל[
סייד
ב־ן
מביא
טוב
אלעזר
ראי
ור׳
נדרים
קרבין
ה־א
אלעזר
אומר
־אוקימנה
כין
עליו
הקדישו
הפסח
עליו
חג
כיון
חסכוח
ולא
הקריבו
עובר
עליו
בבל
תאחר,
ודייק
מחג
ואמר
הסכות,
יאמר
לא
בחג
הסכות דמיניה סליק,
למה
שזה
נאמר,
ויוצא
גו-ם.
שמקריבה
ואין
לד•
בתודה
משום
יוצא כה
ז׳
לומר
ימים,
זו
שמחה,
יום טוב פרק שני ביצה
מסורת הש״ם
רבי שמעון אומד הרי הוא אומר בחנ המצות ונו׳ כל שבא בחג
אבל נדרים ונדבות פוי .ועולא לקאמר ט האי תנא :ו מ י הגאי.
המצות בא בהג השבועות ובחג הסוכות .כך משמע מתוך
ז שבה.
דלקמן פליגי כי הני תנאי דלעיל בנדרים ונדבות :מפ<'
פירוש הקונטרס דלקמן דגריס הכי וא״כ לפירוש זה מעיקרא לס״ל
על חלות לחם חמץ וגו׳)יקרא ז ( :ולא בטצרת מפני שהוא יום טוב.
שבא לומר דנדריס ונדבות אין קרבין בחול המועד ה״פ כל שאינו בא
ותודה נדרים ונדבות היא :בחג הסוכות .בחולו של מועד :רבי
בחג המצות כגון תודה וכיוצא בה
שמעון אומר כוי .לקמיה מפרש לה:
דאליבא דתנא קמא תודה אינה קרבה
מביא אדם סודסו בחג הסוכות.
אבל נדרים ונדבות דברי הכל אין קריבין ביום
בפג המצופ ואפי׳ בחול המועד וזהו
לקמיה מפרש אפילו ביום טוב קאמר:
א
טוב והני תנאי כי הני תנאי >דתניא אין
דוחק דהיכי משמע ממלתיה דנדרים
ויוצא בה משום שלמי שמחה .ואף על
מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה
ונדבות חוץ מחודה אינן באין בחג
פי שמחרב בחודה זו ועומד דחניא
ולא בעצרת מפני שהוא יו״ט אבל מביא
המצות וט תימא כל שאינו בא בחג
במסכת חגיגה <לף ח (.ושמחח בחגך י(
אדם תודתו בחג הסוכות ר׳ שמעון אומר הרי
המצות ר״ל ביום טוב אס כן לא הוי
לרבות בל מיני שמחות של בשר
דומיא דחג הסוכות ועוד דאס כן
לשמחה מדלא כתיב והבאת שלמים
הוא אומר 1בחג תמצות ובחג השבועות
אמאי כחב בחג השבועוח לומר שאינן
ואכלת שם ושמחת ומיהו פשיטא לן
ובחג חסכות כל שבא בחג המצות בא בחג
באין בחג השבועות והא אף בחול
דכל זמן שבית המקדש קיים אין
השבועות ובחג הסוכות וכל שלא בא בחג
המועד דסוכות אינן באין ועוד כי גס
שמחה אלא בבשר ״ שנאמר)מריס ( 0
תמצות אינו בא בחג השבועות ובחג הסוכות
לסי המסקנא לא אתי שפיר דקאמר
וזבחת שלמים ואכלת שס ושמחת
א
ר״א בר״ש אומר מביא אדם תודתו בחג
דלענין בל תאחר קאמר וה״ק כל
והאי קרא בהר גרזים כתיב ולא
הסוכות ויוצא בה ידי חובתו משום שמחה
שראוי לבא בחג המצות שנתחייב בו
בשלמי שמחת י״ט כתיב דשמחת י״ט
ואין יוצא בה משום חגיגה אמר מר אין
קודם חג המצות בא בחג השבועוח
אס יש לו בכורות ומעשר בהמה אין
ובחג הסוכות שלא יאחר מלהביאו או
צריך להביא שלמים :ואין יוצא בה
מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה
בעצרת או בסוכופ ועפה איך יביאנו
משום חגיגה .דדבר שבחובה הוא
פשיטא 5יאמר רב אדא בריה דרב יצהק
והלא אין בו חול המועד וכי תימא
וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן
ואמרי לה רב שמואל בר אבא נ הכא
דנדריס ונדבות קרבין בי״ט הא משמע
החולין ותודה זו כבר מחויב הוא בה
בארבעה עשר עםקינז וקםבר ״אין מביאין
דבהני תנאי ליכא מאן דסבר קרבין
ואין זו מן החולין שיהא פוטר בה
קדשים לבית הפסול ולא בעצרת מפני שהוא
בי״ט רק רבי אלעזר בר׳ שמעון
חגיגתו :אמר מר .השחא מהדר
יו״ט קסבר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב
ודוחק הוא לפרש בא בחג השבועות
אמילחיה לפרושי מאי דאמר לעיל
אבל מביא אדם תודתו בחג הסוכות אימת
שכשיבא לרגל יביאנו או קודם לכן
בהקרבת נדרים ונדבות פליגי :לבית
ולאו בי״ט קאמר על כן נראה דגרס
הפסול .שממעט זמן אכילחן שאינו
אילימא ביום טוב עצמו והא אמרת ולא
הכי כל הבא בחג המצות ובחג
יכול לאכול חמץ אלא עד ארבע
בעצרת מפני שהוא יום טוב אלא בחולו
השבועות בא בחג הסוכות וכו׳
שעות ומתוך כך חמץ שבה בא לידי
של מועד ר״ש אומר הרי חוא אומר בחג
והשתא מעיקרא סלקא דעתך כל
נותר :ר״ש אומר כוי .קס״ד למיסר
תמצות ובחג השבועות ובחג חסוכות כל
שאינו בא בחג המצות כגון תודה וכן
נדרים ונדבות בחולו של מועד אתא:
ובחג
שבא בחג המצות בא בחג חשבועות
שאר נדרים ונדבוח שאינן באין בחג
השתא .לרבי שמעון דאסר הני:
הסוכות וכל שלא בא בחג המצות אינו בא
השבועות כדקאמר חנא קמא בהדיא
סלוהי מסלתינן .לוקטין עצים בשדה
בחג השבועות ובחג הסוכות מתקיף לה ר׳
אינן באין בחג הסוכופ ואפילו בחול
מן המחובר בחולו של מועד דתניא
המועד ולפי המסקנא ה״ק כל שבא
במועד קטן <לף ינ (:קוצצין עצים מן
זירא חשתא םלותי מםלתינן נדרים ונדבות
בחג המצופ ובחג השבועופ כלומר
המחובר במועד לצורך המועד :אמר
מבעיא אמר אביי גבהקרבה כולי עלמא לא
שראוי לבא בזמן שניהם כלומר שעברו
אביי בהקרבה כ״מ ל״פ דשרי .בחולו
פליגי דשרי כי פליגי למיקם עליה בבל תאחר
שני רגלים כסדרן בא בחג הסוכות
של מועד :כי פליגי למיקם עליה
ת״ק םבר ישלש רגלים אמר רחמנא אפילו
פירוש צדך שיביאנו בחול המועד של
בבל תאחר .וכולה הך מחני׳ לענין
שלא כסדרן ייור׳ שמעון סבר כםדרן אין
סוכות וכל שאינו בא וכו׳ כלומר
בל תאחר איירי .תנא קמא סבר כל
שלא כסדרן לא רבי אלעזר בר׳ שמעון
שאינו ראוי לבא בשניהם רק בעצרת
המאחר נדרו שלש רגלים אפילו שלא
אומר מביא אדם תודתו בחג הסוכות אימת
ולא בחג המצוח אינו חייב להביאו
כסדרן עובר בבל תאחר וטעמא יליף
בחג הסוכות זה ורישא דוקא פירוש
בר״ה <לף ל >:מהאי קרא שלש פעמים
אילימא בחולו של מועד היינו ת״ק אלא
בא בחג הסוכוח כלומר חובה להביאו
בשנה וגו׳ למה לי למיכתב בחג
ביו״ט וקסבר נדרים ונדבות קריבין ביו״ט ומאי
משוס בל חאחר וסיפא לאו דוקא
המצות ובחג השבועות ובחג הסוכוח
שנא חג חםוכות דנקט רבי אלעזר בר׳ שמעון
פי׳ סיפא דאינו בא ר״ל אם לא ירצה
כיון לכתיב שלש פעמים פשיטא דהני
לטעמיה דתניאהי רבי שמעון אומר לא יאמר
שהרי הוא יכול להמתין עד סוכות
נינהו להא מינייהו קסליק ללעיל
חג הסוכות שבו הכתוב מדבר למה נאמר
של שנה הבאה אבל לעולם אס
מיניה כתיב שמור את חלש האביב
לומר שזח אחרון רבי אלעזר ברבי שמעון
ירצה יקריב בחול המועד וקל להבין:
שבעה שבועות פספר לך חג הסוכות
אומר לומר שזה גורם :ויוצא בה משום
נזיר
תעשה לך ש״מ לבל תאחר לומר אלה
קבעתי לך לתשלום מתנומיך ונלריך
שמחה ואינו יוצא בה משום חגיגה:
והיינו לקא אתא לאשמועינן עצה
פשיטא דבר שבחובה הוא יי ה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן
טובה כל מי שיש עליו תולה יביאנה
החולין לא צריכא דאף על גב דפריש כדבעא מניה רבי שמעון בן
בחג הסוכות ואפילו הוא רגל ראשון
לקיש מר׳ יוחנן האומר הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה הריני נזיר
אחר נלרו שאס לא יביאנה עכשיו
ואגלח
ח מ
תורה אור השלם
ש ל ו ש
. 1
י ר א ה
יי
כ ל
פעמים
זכורף
א ל ה י ף
בחג
יבחר
ה ש ב ע ו ת
ו ל א
ב ש נ ה
פני
א ת
במקום
א ש ר
ה מ צ ו ת
ובחג
ובחג
י ר א ה
ריקם:
ה ס ב ו ת
א ת
דברים
פני
יי
טז
טו
,
יצטרך לבא בשבילה לירושלים שהד בעלותו ברגל בפסח לא יביאנה מפני חמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא יום טוב נמצא שאיחרה
ג׳ רגלים שלא כסדרן .ואתא ר״ש למימר ה ד הוא אומר כו׳ כסדרן אין שלא כסדרן לא הלכך הנודרה לפני סוכות יש לו שהות
עד לשנה הבאה וה״ק כל שבא בחג המצות כגון שנדר קודם הפסח והיה עליו להביאה בחג המצוח בא בחג השבועות שלאחדו
או בחג הסוכות ואין לו עוד שהות וכל שאינו בא בחג המצוח שלא היחה עליו להביאה בפסח כגון שנדר אחר הפסח אינו בא
כלומר אינו צדך להביאה לא בחג השבועוח שלאחריו ולא בחג הסוכות שיש לו שהות עד חג הסוכוח של שנה הבאה שעברו
שלש רגלים כסדרן :אלא ביום טוב וקםבר כוי .והיינו תנאי :לא יאמר חג הסוכוס .כשהחזיר הכתוב להזכירן לשלש רגלים
לבל תאחר לא היה צדך לכחוב ובחג הסוכות כיון שכתוב שלש פעמים בשנה וכתב בחג המצות ובחג השבועוח דממילא ידענא
דבי היה הכמוב מדבר שבפרשת סוכות הוא עסוק ובו נכפב כחוב זה :שזה אחרון .דבעינן כסדרן :שזה גורם .את בל
תאחר שאפילו נדר לפגי החג כיון שעבר עליו חג הסוכות עובר :דבר שבחובה הוא .דכחיב וחגותם»( :מן החולין .ולא ממעוח
מעשר שני ולא מנדרים ונדבות שהוא מחויב ועומד בהן :דאן« על גב דפריש .דכשנדר התודה פירש על מנת שיוצא בה ידי חגיגתו:
8
ואגלח
מ ש ו ס חגיגה.
אינן
א( פסחיםע] :תוסס׳ חגיגה
פ״אן ,ב( ןפסחיס יג:ן,
)(]שסוש׳׳גן ,ו ( ] ר ״ ה ד :ן ,
ה( ר״ה ל ,:י( ןססחיס עא.
וש״ג[ ,ז( ]לברים גחן,
ח( ]פסחים קט.ן ,ט(!רקרא
כנן,
באין
אע״פ
אלא
שאמר
מן
בשעה
החולין,
א ן עיי! ב ע י ו ן ע ר ן שלח .נ> ע י ׳ ב מ ו ס ׳ לי׳ה
ש נ ד ר הרי עלי ת ו ד ה ואצא ב ה ידי חגיגה .אםיקג׳
)וכיון(
]וכמו[
ד :ל ״ ה וא״צ לומר.
שאמר
ר׳
יוחנן
לר״ל,
האומר
ה מ פ ר י ש בענין וה נדור ואינו יוצא ,כ ל ו מ ר נתחייב בנדרו ו ק י ד ש ה
הרי
עלי
תודה
ואצא
בה
ידי
חגיגה,
הריני
נזיר
ואגלח
ושלמי חגיגה שהן עליו חובה ,שנאמר וחגותם אותו
ממעות
מ ע ש ר
שני,
נדור
ואינו
יוצא,
נזיר
ואינו
חג
מגלח.
גליון הש״ם
דייה
רש״י
פל־גי
כי
לםיקם על־ה נ כ י תאחר
וכו׳ כלומד א״צ להביאה.
עיין טורי אבן ר׳׳ה נאכגי
שהם סד׳׳ה
שעבר
טון
ובחשונח ח״צ סי׳ י׳׳ב:
מוםף רש״י
אין
קדשים
מביאן
לבית הפסול .אין מביאין
קרבן ביוס שיחמעט זמן
אטלחו שקבעה לו חורה
ונמצא
נא
לילי
מתר,
ותודה נאכלת ליום ולילה
ואס
יביאום
בי״ד
אינן
נאכלוח של חמן אלא עד
שש
אינו
שעות
בא
!פםחים יג:׳.
אלא
מן
החולין .כלומר משלו ולא
ממה שהוא מחריב ועומד
ופסחים ע .:
יום טוב פרק שני ביצה
מסורת הש״ם
כ.
א( נמגחות צג:ן ,ב( ןעי׳ ואגלח ממעות מעשר שני .קרבנות שגזר עליו הכתוב ביום תגלחתו
תוססומ זבחים נ .ל״ה אס[ ,אקנה ממעות מעשר שני :כדור .על התודה ואינו יוצא בה ידי
ג(רש׳׳ל מ׳׳ז ,ר( ןברכוח מב.
זנחיס לג .מנחות צג ,[.חגיגה :גזיר ואינו מגלח .ממעוח מעשר אלא מן החולין דטון
ה( !תוספתא לחנינה ס״ ,[3דאמר ה ד עלי נתחייב לאמירה לגבוה כמסירה להדיוט י( וכי הדר
ו( נקילושץ כח ,[:ז( [יקרא אמר על מנת לאו מילתא היא :ההוא
ושאר,
א[ ,ח( ס״א
ט( ]רקרא נ[ ,י( ןרקרא א[ ,גברא .מצוה מחמת מימה היה:
ע״מ לאו מילתא היא:
א
ואגלח ממעות מעשר שני מהו א״ל נדור
נ ( ]צ״ל שעיר[,
להא שממסא .דהאומר ה ד עלי
ויקרב את העולה וכוי .פירש
ואינו יוצא ב נזיר ואינו מגלח :ההוא גברא
תודה ואצא בה י ד חגיגה :משמיה
רש״י דקאי אעולה של
דאמר להו הבו ליח ארבע מאח זוזי לפלוני
דגפשיה .ולא אמר לה בלשון בעיא
אהרן שנאמר 3פ׳ שמיני ולא נהירא
תורה אור השלם אלא מאליו אמרה האומר ה ד עלי ולנסיב בדתי *אמר רב פפא ג ארבע מאה
דהא קאי אעולת צבור דהכמיב
שקיל וברתיה אי בעי נסיב אי בעי לא
.1ולקרב את העלה תודה ואצא בה ידי חגיגה הריני
שעיר העם ומיד אח״כ כתיב רקרב
ויעשה במשפט:
ויקרא ט טז נזיר ואגלח ממעות מעשר שני נדור
נםיב טעמא דאמר הבו ליה ולנסיב אבל את העולה ועולה של אהרן מפורשת
בפסוק אחר בפרשה לכך נראה
ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח :אתון אי אמר לנםיב והבו ליה אי נםיב שקיל
הכי ממניסו לה .מאליה ולא משמיה
דאין הט נמי דקאי אעולה של צבור:
ואי לא נםיב לא שקיל :יתיב מרימר
דר׳ יוחנן :אנן כדבמא מיניה ריש
גליון הש״ס
למד על עולת הוכה שטעונה
וקאמר להא שמעתא משמיה דנפשיה א״ל
נם׳ אסר רכ פפא ארבע לקיש מר׳ יוחנן מסנינן לה .דאהדר
סמיכה .ותימה לאמר החם
רבינא למרימר אתון הכי מתניתו לה אנן
סאה שקיל .עי׳ נלריס מס ליה ר׳ יוחנן הכי :ויקרב את המולה.
דאין טעונין סמיכה בקרבנות צבור
ע״א בר״! ל״ה לא שגו:
כדבעא מיניח ריש לקיש מר׳ יוחנן מתנינן
רש״י ד׳׳ה ב׳׳ש כו׳ לא עולח יום שמיני של מלואים שהטיל
אלא בשתי קרבנות וזו אינה מן המנין
א
אבא
בר
יצחק
דר׳
קמיח
תנא
>תני
לה:
וק׳׳ל
דהינן םם־כה דידהו.
הכתוב על אהרן חובה ליום קח לך
אלא י()פר( של ע׳׳ז ופר של העלם
לפי מה דקיימיגן עתה עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה
1ויקרב את העולה ויעשה כמשפט כמשפט
דבר ולפי׳ רש׳׳י דפירש דהכא מיירי
לבייש ל״ל סמיכה כלל
בשלמי חובה גס בחול אסור תמימים )יקרא ט( :ויעשה כמשפע.
בקרבן של אהרן שהוא קרבן יחיל
עולת נדבת למד •5יעל עולת חובה שטעונה
להר עגולה בקרשים
ניחא ד״ל דהא דקאמר דאין צריכין
להא מה משפט האמור בעולת חובה על םמיכת א״ל דאמר לך מני בית שמאי חיא
גס ניו״ט לא מיקד כרחיך כמשפט המפורש בעולמ נדבה
סמיכה אלא 33׳ קרבנות היינו דוקא
משחמש בבע״ח רק הוא
דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי
ברקרא קאמר שכל משפטי עולה
בקרבנות שהן לדורות אכל הכא מייד
סמיכה בכל כחו
כמ״ש ושלמים שם נאמרו ובשל נדבה דבר בית הלל כיון דגמרי שלמי חובה משלמי
רש״י נמתניתי! וצ״ע:
בקרבן המלואים שהיה לפי שעה ומ״מ
הכתוב דכתיב אדם כי יקריב מכם י( נדבה עולת חובה גמי לא תבעי קרא דגמרי
קשה דהיכי ילפינן דורות משעה דקא
משמע לכשירצה יקריב וכתיב התם
מעולת נדבה וממאי דבית הלל שלמי חובה למד על עולת חובה שטעונה סמיכה
הגהות מהר״ב
וסמך ידו ואמא האי כמשפט דכתיב
משלמי נדבה גמרי דלמא מעולת חובה
ועוד היכי ילסינן יחיד מצבור דהא
רנשבורג
בעולת חובה ללמד עליה שתטען
פי׳ דקרא דויעשה כמשפט מייד
גמרי ועולת חובה גופא בעיא קרא מאי
א [ תום׳ ל״ה ללא ג מ ד
וכו׳ לנס׳ אין לורשין סמיכה ״(כשאר משפטי נדבה :אמר
בקרבן צבור ולפי׳ רש״י ניחא ועוד
שנא משלמי נדבת דלא גמרי שכן מצויין
משמע לבהט סליגי לר״י .ליה .ר׳ יצחק לתנא :דאמר לך
י״ל שנויא השוה לשניהם הואיל וגלה
ג>
מעולת חובח נמי לא גמרי שכן כליל )אלא(
נ״ב עי׳ פסחים פ״ט ע״א מני .הא דאיצטדך קרא להט ולא
לנו קרא דרקרב את העולה וגו׳
תוס׳ ל״ה ואלו וכוי:
אתיא מבינייא וםברי בית שמאי שלמי
גמר לה במין אב דמה מצינו בנדבה
דילסינן שעה מדורות וקרבן צבור
חובח לא בעו םמיכח וחתניא אמר רבי
שהיא עולה וטעונה סמיכה אף חובה
מקרבן יחיד דכתיב אדם כי יקדב
יוםי ה ל א נחלקו בית שמאי ובית הלל על
שהיא עולה כמותה תטעון סמיכה:
לדורוח וה״ה דלילפי דורוח משעה
מוסף רש״י
ויעשה כמשפט .בעולת ב״ש היא .דאמר במתניתין מביאין
הסמיכה עצמח שצריך על מח נחלקו על
ויחיד מצבור ועוד אמר הר״מ דיש
לישב פי׳ רש״י ולעולם פשטיה דקרא
תובה כתיב נרהי טוס שלמים של י״ט שהן חובה ואין סומטן יי תכף לםמיכח שחיטה שבית שמאי אומרים
השמיני ,וההיא עולה חובה
דויקרב העולה מייד בקרבן צבור
היתה לכחיב קח לך עגל ב! עליהן וטעמא מאי משום דסמיכה אינו צריך י ובית הלל אומרים צריך חוא
בקר לחטאת ואיל לעולה ברקרא כתיב בשלמי נדבה ואס זבח
ואי קשיא הא אינה טעונה סמיכה
דאמר כי האי תנא דתניא אמר רבי יוםי
תמימים ,וכתיב בסמיכה שלמים קרבנו וסמך ידו וגו׳ יי( וקא
כדקאמר ב׳ סמיכומ בצבור י״ל דאין
בר׳ יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על
תמים )מנחות צג :נזכת־י( .סבד לא גמרינן חובה מנלבה
ה״נ אלא אס אינו ענין לקרבנות
ל מ ד ע ל עולת חובה
נחלקו
מה
על
שצריך
שחיטה
לסמיכה
תכף
בכל
שטעונה סמיכה .כגון לפרטנן מה לנלבה שכן מצרה
צבור דהא קי״ל דאין טעונין סמיכה
על הסמיכה עצמה שבית שמאי אומרים
האי למילואים ,ועולת שעה שירצה יתנלב רביא תאמר
אלא בשתי קרבנות צבור וזו אינה
ראייה כמו עולת חובה היא
לכשיתחייב
שאינה אלא
בחובה
אינו צריך ובית הלל אומרים צריך :ת״ר
מן המנין תנהו ענין לקרבנות אהרן
1שס(.
לא לחיא סמיכה דלהו
הלכך
שהוא קרבן יחיד :דלא גמרי
ה>מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה
יום טוב הלכך עולת חובה נמי
שלמי הוכה כוי .השתא איח ליה
לסמוך עליה ביו״ט הברו עליו תלמידי שמאי
אי לאו לפרט בה קרא כמשפט
לרבי יצחק בר אבא דטעמא דב״ש
הזקן אמרו לו מה טיבה של בהמה זו אמר להם
לא הוה בעיא סמיכה דחובה
דאמד אין סומטן היינו משוס דאין
מנדבה לא גמד׳ :וממאי דבית נקבה היא ולזבחי שלמים הבאתיה כשכש
מעונין סמיכה ולא כרבי יוסי דקאמר
הלל כוי .דלמא לעולם חובה להם בזנבה והלכו להם ואותו היום גברה
בסמוך דסליגי בתכף כו׳ ורש״י פי׳
מנדבה לא גמרינן אלא ביח הלל ידם של בית שמאי על בית הלל ובקשו
במתני׳ טעמא משוס שבות שמשתמש
חובה מחובה גמרי שלמי חובה
לקבוע הלכה כמותן והיה שם זקן אחד
בבעלי חיים רפה פי׳ א[ דבס׳ אין
מעולת חובה הלכך עולת חובה בעיא
משמע
)חגיגה דף נ״(:
דורשין
מתלמידי שמאי הזקן ובבא בן בוטא שמו
האי קרא דכמשפט להיופ מפורש בה
שהיה יודע שהלכה כבית הלל ושלח
דבהט פליגי לרבי יוחנן:
ואי לא לא הוה ידעינן סמיכה לא
והביא
גמרי.
הוכה
מעולת
דלמא
בעולה ולא בשלמים דחובה והך מפניפא ד ב ד הכל היא :אהיא
ואס תאמר והא הוי דבר הבא מן ההיקש דעולת חובה לא
מביגייא .לעולם מתני׳ דתני תנא ד ב ד הכל היא ואפי׳ לב״ה בעיא
ידעינן אלא מנדבה דכמשפט ודבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד
קרא ומאחר דקי״ל סמיכה בעולת חובה מהאי קרא אתו להו שלמי
במין אב ר״ל דבעיא היא בזבחים )לף נ (.אס חוזר ומלמד בבנין
חובה מתרריהו משלמי נדבה ומעולת חובה במה מצינו בשלמי נדבה
שטעונין סמיכה אף שלמי חובה שהן שלמים כמותן יטענו סמיכה אב ואס לאו והבא קאמר אם תמצי לומר חוזדן ומלמדן בבנין
אב דבר הלמד בהיקש מעולת חובה גמיד לה דחובה מחובה ילסינן:
וט סרבת מה לשלמי נדבה שהן מצרין עולת חובה תוכיח שאינה
והביא
מצרה וטעונה סמיכה אף אני אביא שלמי חובה שאע״פ שאינן מצרין יטענו סמיכה ו ט פרכת מה לעולת חובה שכן כליל מאמר בשלמי
חובה שאינם כליל שלמי נדבה יוטחו וחזר הדין לא ראי זה כראי זה לא ראי עולת חובה כראי שלמי נדבה לתלות טעם הסמיכה
בראיה שכן מצרין דהך ראיה בעולת חובה ליתא ולא ראי שלמי נדבה כראי עולת חובה לתלות טעם הסמיכה בראיה שכן כליל דהא
ליתא בשלמי נדבה וכתיב בהו סמיכה הצד השוה שבהן על כרחך תתלה טעם סמיכתן בטעם הצד השוה שבשניהם בעולת חובה
ובשלמי נדבה הצד השוה שבשניהם שקרבן יחיד הן וטעונין נסכים ]וסמיכה[ אף אני אביא כל הטעון נסכים והוא קרבן יחיד שיטעון
סמיכה ואחו להו שלמי חובה מהאי טעמא :לא נחלקו מל הסמיכה .בשלמי חובה שצריך אלא כך היו ביח שמאי אומרים סומך
עליהן מערב יום טוב ושוחטן ביום טוב ולא אמדנן חכף לסמיכה שחיטה :הוא דאמר כי האי תגא כוי על מכןי לסמיכה שחיטה
שצריך .בדבר הטעון סמיכה כדכחיב וסמך ושחט ( :מל הסמיכה מצמה .אס טעונין שלמי חובה סמיכה :נקבה היא .שאין עולה נקבה:
ולזבחי שלמים הבאתיה .מרוב ענותנומו של הלל היה משנה מפני השלום :כשכש להם בזנבה .כדי להטעוחן שיהיו סבורים שהיא נקבה:
נזיר ואינו מנלח .ודוקא דקאמר הכי אבל אם אמר אפכא על
מנת שאצא משוס חגיגה הרי עלי מודה לא וכן בנזיר וכן
משמע בסמוך דקאמר דטעמא דאמר הבו ליה ולנסיב כו׳ וכן פי׳
בקונגו׳ שפירש מעמא משוס דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה
לגבוה כמסירפו להדיוט וט אמר
8
,
צאן
עין משפט
נר מצוה
נ א מיי׳ פ״כ מהלי חגיגה
הלכה יל:
נא ב
מהל׳
מיי׳ פ״ח
נזירות הלכה יל:
נב ג
פי׳׳א מהל׳
מיי׳
שמג
זטה הלכה כ
לאדן פ נ טיש׳׳ע ח״מ סי׳
רגג סעיף יב !רב אלפס
ב״ב פייט רף גג ע״ב[:
נ ג ד ה מיי׳ פ״ג מהל׳
מעשה הקרבנומ הל׳ ו
שמג עשין קפג:
נ ד ו מיי׳ שס הל׳ י:3
רבינו חננאל
הזכיר
שדומה
מעשה
לו ,ההוא דאמר הבו ת׳
זוז לפלוני ולינסיב ברחי,
אמר רב פפא ת־ זוז שקיל,
דהא אמר הבו ליה ת• זוזי,
ברתיה אי בעי שקיל ואי
בעי לא
ודייקינן
שקיל.
ליה
מינה
טעמא הבו
ואמר
לינסיב והבו ליה,
ולינסיב ,אבל אי
בדתיה
אי נסיב
פריש
שקיל,
ואי לא נסיב לא שקיל.
תני תנא קמיה דר׳ יצחק,
מאי דכחיב
ויעשה
העולה
אח
ויקרב
כמשפט,
כמשפט עולת נדבה ,מה
עולת נדבה כתיב בה אם
קרבנו מן
עולה
וגר,
הבקר
וסמך
וכתיב בה
ידו על ראש העולה וגוי,
כך עולת
סמיכה.
טעונה
חובה
אמר ליה
וו
לב״ש היא דאע״ג דכתיב
סמיכה
נדבה,
בשלמי
שנאמר ואם זבח שלמים
קרבנו
וסמך
וגוי,
ידו
על על ראש קרבנו ,כיון
דבשלמי חובה לא כחיבא
לא
סמיכה
מהני,
כיון
ילפי
ולפיכך שנו בייש
במשנתנו
ואין
חני
מביאין שלמים
ב״ה
סומכין ,דאי
דגמרי שלמי חגיגה
משלמי נדבה ,לפיכך שנו
מביאין שלמים
במשנתנו
עליהן,
בעולת
כמשפט
וללמוה
וסומכין
חובה לב״ה לא היה צריך
לכתוב
הימנו
סמיכה
חובה ,אלא
בעולת
אפילו בלא
פסוק יליף עולח מעולה,
כמה דילפי שלמי חובה
משלמי
נדבה.
ודחינן
סמיכה
בשלמי
חובה
וממאי
דב״ה זה ששנינו
משלמי נדכה למדו אוחה,
הלמא
חובה
מחובה
חובה
למדה,
ועולת
למהו ,שלמי חובה מעולת
חובה
בעיא
גופח
קרא
מפורש שיש בה סמיכה,
כמשפט
ולפיכך
אתא
סמיכה.
ואמרינן א( למה
לשלמי
משלמי
לומר שעולת חובה טעונה
דחית שלא ילמדו סמיכה
חובה
נדכח ,דאיכא למיפרך מה
לשלמי נדכה שכן מצויין
בכל השנה כולה ולפיכך
טעונין ,אבל שלמי חובה
שאינן אלא בימים טובים
בלבד לא,
נמי איכא
עולת
למיפרך
חובה
מה
לעולה שכן כליל ,תאמר
בשלמי הוכה שאין עולה
מהן
וחלב
אלא
כלומר
מעולח
למזבח אלא
בלבד.
]אחיא[
אחיא
חובה
הם
ופרקינן
מבינייא,
משחיחן
ושלמי
נדבה .ושלמי חובה לב״ש
לא בעי סמיכה ,והתניא
א״ר
יוסי
ב״ש וב״ה
חובה
מעשח
לא
על
נחלקו
שלמי
שטעוגין כוי .ת״ר
בחלל
שחביא
עולה לעזרח לסמוך כוי.
א( כ׳׳ה בכת׳׳י.
כ:
עין משפט
נר מצוה
נה
מיי׳
א
חגיגה
נו
ב
נו
ג
לאוין
ס״א
הלכה ] ל ן
מיי׳
שס
מיי׳
פ׳׳א
י״ט
הלכה
יג
נה
מיי׳
ה
ח:
פ׳׳ח
חמידין
מהלי
ומוספי;
הלכה
ם
ח:
ו מיי׳ ס ״ נ מהלי
סא
יד וע׳׳ש
ז
ג:
מהלכות
הלכה
מיי׳
הלכה
סי׳
וסעיף
ס״א
חגיגה
נט
ו:
סמג
טוש״ע א״ח
סעיף א'
ד
ז:
מהלכות
הלכה
עה
חקינ
מהל׳
מיי׳
שגגוח
בכ״מ:
פט״ו
פסולי
מהל׳
המוקדשין
יט:
הלכה
הגהות מד״ר״ב
רנשבורג
גמ׳ א מ ר ר״ה
א[
תימא
נ׳׳נ
חזו.
ומ״ש
עיין
עליו
ס״א
מחזא
מהרש״א
בשער
מהלי
ל ף
וכו׳
מלאורייתא
חגיגה
סל ע״א
לא
המלך
הלכה
בל׳׳ה
ח
ולע:
רבינו חננאל
אמרו
תניא
ומה בעת
בשבת
ב״ה
לבייש.
שאסור
להדיוט
לגבוה,
מותר
שנאמר
וביום
כבשים
וגוי ,ב ע ת
להדיוט
ביו״ט ,ש נ א מ ר
א ש ר
השבת
שמותר
יאכל לכל נ פ ש
אינו
דין
כוי.
אמר
האומר
אין
אך
וגוי,
שמוהר
לגבוה
רבינא
לדברי
נדרים
קרבין
תימא
שני
ונדבות
ביו״ט
לא
דמדאורייתא
חזו
ביו״ט
ורבנן
הוא
דגזרו
בהו
גוירה
לאיקרובי
ש מ א
ישהה
אותן.
כלומר
ימוה
השנה
יאמר
אני
בשאר
טרוד
יכול
במלאכה,
לעלות
ק-בן ,הנה
ביו״ט
גזרו
ולהקריב
כשאעלה
אקריב נדרי,
ש ל א
ונדבות
לפיכך
נדרים
ביו״ט ,אלא
נמי
שחי
היום
אפילו
לא
חובת
וליכא
למגזר
ואין
עשייתן
ש מ א
ישהה,
דוחה
לא ש ב ת ולא
ומיבעיא
לן לדברי
קרבין
ושחט
הזו,
הלחם
הן
אי־
לחוג
יקרבו
מדאורייחא,
דהא
איני
יו״ט.
האומר
עבר
ביו״ט,
נדרים ו נ ד ב ו ת ביום
ט ו ב מאי ,רבה א מ ר
הדם
את
לאכילה,
או
שאבר
בר
בשר
להתיר
ואם נטמא ה ב ש ר
רב
זורק.
אינו
הונא
הדם
זורק
רבה
זורק
אמר
להקטיר
אימורץ
לערב
ואע״פ
שנטמא
הבשר
זורק.
מהא
עליה
ששחטן
שלמי
כבשים
שחטן
כבשי
ש ל א
צבור,
ואותבינן
עצרה
שהן
לשמן
כדכתיב ושני
לזבח
לשמן
שלמים,
קודם
או
עצרת,
או לאחר עצרה ,הדם יורק
והבשר
שבה
יאכל,
לא
ואם
-זרוק ,ו א ם
היחה
זרק
יום טוב פרק שני ביצה
והביא כל צאי קדר כעזרה .ותימה הא מאין מביאין חולין
צאן קדר .מעולים היו :שוב מעשה כוי .לאחר המעשה הזה היה
בעזרה ויש לומר דלאו דוקא בעזרה אלא בהר הבית:
מעשה כתלמיד אחד כוי :מה זו סמיכה .שאמה רוצה לסמוך
*> שכירתך פתוהה .פ״ה לשון כירה ממש ונראה דר״ל כמו
ולעבור על דברי ב״ש והלא אט חלוקין עליכם :אמר לו מה זו
ויכרה להס כירה גדולה )מלכיס כ ו ( :
שחיקה .שהיה לך לשתוק ואינך שותק :שמקו בנזיפה .בגערה:
מקום שאסור להדיוע .שבת שאסור
פ״ה
יוכיהו.
ונהכות
נדרים
לעשות להדיוט כלום מותר לגבוה
שמותר להדיוט במקום
והביא כל צאן קדר שבירושלים והעמידן
תמידין ומוספין :מקום שמותר
שמותרים להדיוט לעשות כל צרכו
בעזרה ואמר כל מי שרוצה לםמוך יבא
להדיוע .י׳׳ט דכמיב )שמות י (3הוא
כגון ביום טוב אסורין ליקרב לגבוה
ויסמוך ואותו היום גברה ידן של בית הלל
לבדו יעשה לכס כל צד צרכי אכילה:
אפילו שלמים וכל שכן עולות במאי
וקבעו הלכה כמותן ולא היה שם אדם
אינו דין שמותר לגבוה .כל צרכי
קא מפלגי)א( מר סבר נדרים ונדבות
שערער בדבר כלום :שוב מעשה בתלמיד
אכילח מזבח ואפילו עולת ראייה:
אין קרבין פרש״י ת״ק דאמר נדרים
נדרים ונדבות יוכיחו .שי״ט מקום
אחד מתלמידי ב״ה שהביא עולתו לעזרה
ונדבות יוכיחו ומר סבר אבא שאול
המותר להדיוט הוא ואתס מודים
נדרים ונדבות קרבין בי״ט מדלא
לסמוך עליה מצאו תלמיד אחד מתלמידי
לנו שאסורים להקריב והן צרכי
קאמר נדרים ונדבות יוכיחו והר״ר ב״ש אמר לו אימה זו סמיכה אמר לו מה זו
גבוה :אןו זו קבוע לה זמן כוי.
שמואל היה מפרש פירוש אחר נדרים
שתיקה שתקו בנזיפה והלך לו אמר אביי
ויש לחוש שמא יפשע או יאנסי( בשאר
ונדבות יוכיחו במקום שיש חלק
הלכך האי צורבא מרבנן דאמר ליה חבריה
ימי המועד ולא יביא :והלא כבר
להדיוט כגון שלמים ואסירי׳ לגבוה
מלתא לא להדר ליה מלתא טפי ממאי
נאמר לה׳ .וחגותם אותו חג לה׳»:
כגון עולות במאי קמפלגי ת״ק סבר
דאמר ליה חבריה דאיהי אמר ליה מה זו
אומרה בלשון אחרה .להאי קל
נדרים ונדבות קרבין ביום טוב
וחומר דבית הלל דלעיל :כירה.
סמיכה והא מהדר ליה מה זו שתיקה :תניא
מדקאמר במקום שמוחר להדיוט
יש לה בית קבול לקבל שתי קדרות
כגון שלמים דהוו נדרים וכלפות אלמא
ייאמרו להם בית הלל לבית שמאי ומה
ושייך למימר בה סתומה ופתוחה:
דס״ל לת״ק דנדריס ונדבות קרבין
במקום שאסור להדיוט מותר לגבוה מקום
במאי קמפלגי .אבא שאול ותנא קמא
ביו״ט ואסורין לגבוה כגון עולה אבל
שמותר להדיוט אינו דין שמותר לגבוה
אבא שאול דלא אמר אמרו להס בית
אבא שאול ק>דאמר ומה במקום
אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו
שמאי נדרים ונדבות יוכיחו סבירא
שכירתך סתומה כו׳ משמע אפילו
שמותר להדיוט ואםור לגבוה אמרו להם
ליה נדרים ונדבות קרבין לבית הלל:
דשלמים אלמא דס״ל דנדריס ונדבות
בית הלל מה לנדרים ונדבות שאין קבוע
לא תימא מדאורייתא מחזא חזו.
אין קרבין בי״ט וקשה להאי סי׳
דלה׳ משמע כל דלה׳ אפילו נדרים
להם זמן תאמר בעולת ראייה שקבוע לה
דבפ׳ אלו עוברין )פסחיס דף מז .ושם(
ונדבות :שמא ישהה .עד המועד
אמר בהדיא וסבר לה כאבא שאול
זמן אמרו להם בית שמאי אף זו אין קבוע
שיהא לו בשר מצוי ברגל ושמא
דאמר לכס ולא לנכרים משמע אבל
לה זמן דתנן ג>אמי שלא חג ביום טוב ראשון
כשיבא המועד יארע לו אונס ונמצא
נדרים ונדבות קרבין בי״ט מדלא מוקי
של חג חוגג והולך כל הרגל כולו ויום טוב
נמי.
מדאורייתא
נדרו:
מאחר
ליה לומר לכם ולא לגבוה אלמא
זו
אף
הלל
בית
להם
אמרו
חג
של
האחרון
סבירא ליה דאסור דכי כחיב לה׳
דסבירא ליה לאבא שאול דנדריס
קבוע לה זמן דתנן י : ,ע ב ר הרגל ולא חג אינו
דומיא דוחגותס קאמר עולות הדומות
ונדבות קרבין בי״ט לכ״נ כפי׳ ראשון:
חייב באחריותו אמרו להם בית שמאי והלא
לחגיגה שזמן קבוע ברגל כמותה:
לכם ולא לנכרים .ב״ה נמי דרשי
דהא שתי הלתם .דעצרת דחובת
כבר נאמר ה ( לכם ולא לגבוה אמרו להם בית
לכס ולא לגבוה למעוטי נדרים
היום הן ואינן ראויין לבא קודם לכן
ונדבות כדפי׳ בפ״ק ) ל ף יב .בל״ה
הלל והלא כבר נאמר לה׳ ייכל דלה׳ אם כן
דלגזר בהו שמא ישהה הואיל ויכול
השוחט( אלא נקט כותים וכלבים
מה תלמוד לומר לכם ז>גלכם ולא לכותים
לאסותן מערב י״ט אמור רבנן במסכח
דפסיקא ליה :מאי בינייהו כגון
ח
לכם ולא לכלבים :׳אבא שאול אומרה
מנחוח )לף צה >:דאין דוחין לא שבת
שנטמא .וא״ת נימא דאיכא בינייהו
בלשון אחרת ומה במקום שכירתך סתומה
כו׳ באפייתן דלאו דומיא דחגיגה
כגון שנטמאו אימוריס או שנאבדו
כירת רבך פתוחה במקום שכירתך פתוחה
הוא שזמן שחיטתה קבוע ברגל ואינו
דלרבא זריק הואיל ואיכא בשר ולרבה
אינו דין שכירת רבך פתוחה וכן בדין ט > שלא
יכול להקדים ולאחר :עבר ושחט
בר רב הונא לא זריק כיון שנטמאו
מאי .מהו שיזרוק את הדס :מל
יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן במאי
האימורין ותי׳ הר״ר שמשון מקוצ״י
מנת להתיר בשר באכילה .כלומר
דרבה בר רב הונא מודה להא
קא מפלגי מר םבר נדרים ונדבות קרבין
אם הבשר קייס שתהא זריקתו צורך
דרבא דזורק את הדס על מנת
ביום טוב ומר סבר יייאין קרבין ביום טוב
י״ט שיאכל הבשר היום זורק ואס
להתיר י»( באכילה דהר צורך אוכל
5
אמר רב הונא (לדברי האומר נדרים ונדבות
לאו אינו זורק :על מנת להקטיר
נפש ושמחת יום טוב אבל הוא מוסיף
אין קרבין ביום טוב « 1לא תימא מדאורייתא
אימורין לערב .אפילו אין כאן אלא
עליה דקאמר אפילו נטמא בשר זורק
מחזא חזו ורבנן הוא דגזרי בהו גזירה שמא
לצורך הכשר קרבן להכשיר קרבן שאין
אפ הדם ע״מ להקטיר אימורין לערב
ישהה אלא אפילו מדאורייתא נמי לא חזו
יכול לזרוק בלילה והקטרת האימורין
אבל קשה היאך יהא הבשר מותר
כשרה כל הלילה רמתין עד שתחשך
ל>דהא שתי הלחם דחובת היום נינהו וליכא
באכילה הא אמר י( התם אימורין כל
ויקטירס :לרבא לא זריק .אף על
כמה דלא מקטרי בשר לא מתאכיל
למגזר שמא ישחח ה ואינו דוחה לא את
גב דלאו מלאכה היא גזור בה משוס
דהא דהקטרת אימורין לא מעכבא
השבת ולא את יו״ט :איבעיא להו לדברי
שבות :כבשי עצרת .הבאים עס
ה״מ היכא דליתנהו שנטמאו או
האומר נדרים ונדבות אין קרבין בי״ט עבר
שחי הלחם כדכתיב בפרשת שור או
נאבדו אבל היכא דאיתנהו מעכבי
י ושחט מאי רבא אמר זורק את הדם על מנת
כשב בעצרת ועשיתם שעיר עזים
ויש מתרצים דהכא מייד שנטמאו או
להתיר בשר באכילה רבה בר רב הונא אמר
אחד לחטאת ושני כבשים וגו׳ !ויקרא
נאבדו ולא נהירא דאס כן לימא
זורק את הדם על מנת להקטיר אימורין לערב
ע> :שלא לשמן .שצריך לשחטן
דאיכא בינייהו דהכל קיים דלרבא לא
לשם שלמי צבור ושחטן לשם עולה:
מאי בינייהו איכא בינייהו נטמא בשר או
זרק ולרבה זריק ועוד דבסמוך משמע
לפני זמנן .קודם עצרת והס הופרשו
אע״ג דאיתנהו דקאמר כבשי עצרת
שאבד לרבא לא זרק לרבה בר רב
לשם כבשי עצרפ :הדם יזרק והבשר
וכו׳ הדס יזרק והבשר יאכל ואס
הונא זריק מיתיבי ״״כבשי עצרת ששחטן
יאכל .דקיימא ל ף 0כל הזבחים שנזבחו
היתה שבת לא יזרוק ואס זרק הורצה
שלא לשמן או ששחטן בין לפני זמנן
שלא לשמן כשרים ליקרב ונאכלין
ע״מ להקטיר וכו׳ אלמא דמיירי
בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל
אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה:
דאיתנהו ואעפ״כ בי״ט הדס יזרק
ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק
ואם היתה שבת לא יזרוק .שהרי
והבשר יאכל וי״ל דהכא הואיל
היום ולא יאכל מן הבשר :ואם זרק .ולא נמלך:
אסור לבשל ולצלות
וא
הורצה
כול להקטיר האימורין מבעוד יום הר כאילו נאבדו או נטמאו:
הורצה
אבל
מסורת הש׳׳ם
]הא
(6
עי׳
שלא שאל מ ה וו ע ו ל ה
חגיגה
תיש׳
מניאיןן,
חגיגה
ז:
ב(
ש״נן,
ד:
יז .ר ״ ה
ז״ה
ןתוספתא
חגיגה
ג(
י ו מ א ג.
ט.
מגילה
ה , :ד( ג ״ ז ש ס ,ה ( ! פ ס ח י ם
מז.ן,
(1
י(
ולעיל
ןפסחים
כח:
מז.
כא:
לקמן
מ ג י ל ה ז :ן ,ח( ן ת ו ס פ ת א
חגיגהפ״כן,
י(
ט( ן ח ג י ג ה ז .ן,
ולעיל
כ(
יט.
ןמגחות
ל(
ע׳׳שן,
מ(
מנחוח
נזיר
ע״ש,
ס( ן ו י ק ר א
ט( ן ז ב ח י ס . 3ן ,
פסחים
תוש׳
מביאהן,
פ( ן ע י ׳
ד״ה
ד ף שו:
צ( ש י י ך ל ק מ ן ק ו ד ס
דייה מ א י ,
ליה
כח:
מח.
נס״א:ויאנס,
כגן,
יש׳׳נן,
ק:
מנחימ ק,:
ע״ש
ג(
יט.ן,
ק( י ב י י ש
אהלרו
ינדנות
יוכיחו
נדרים
שכירחך
פחוחה
רכך
וכירח
שהומה
אפילו
משמע
מהר״מ,
לשלמים.
גט:ן.
ר( ן פסחים
הגהות הב״ח
)א(
תוכי
ל״ה
נלרים
וכו׳
3מאי
קא
מיפלגי
ד מ ר
פ ר ש ״ י
ת ״ ק
ס ב ר
ד א מ ר
גדרים
ונדבות
יוכיחו
נדרים
ונדבות
אין
קריבין ומר סבר
אנא
ד״ה
מאי
שאול
כצ״ל:
וכי׳
)ב(
ה ב ש ר באכילה
להמיר
צורך:
דהוי
מוסף רש״י
מ י
ה ג
ש ל א
ר א ש ו ן
הביא
חג.
חגיגתי
של חג
ט ו ב
ביוס
ה א ח ר ו ן
חוגג
לרגל
בפני
הראשון
הג.
ש ל
עצרת,
יאע״ג
לראשון
ו ל א
לגבוה
ויום
עצמי הוא
חשלומין
ל כ ם
שלא
! ח ג י ג י ט י.
שמיגי
לכותים.
שרי
גזירה
הוי
:שם!.
אבל
ופסחים
ש מ א
קרבגית
נולר
ביום
ש ל
טוב
כל
מ!!.
י ש ה ה .
שיהא
השנה
וי-ולנ ,ו ל א י ק ר י ב ם
ונמצא
הרגל
מלאכתו
שמא
מכרן
ע ל
!מנחות
וממתין
המועל,
יעבור
על
יעול
תאחר
נבל
שתי
ק! .ד ה א
ה ל ח ם
כ ו ׳
וליכא
ל מ ג ז ר
ש מ א
ישהה.
יכיל
להקריבם
אין
שהרי
אלא נ ו
לפגי
בין
ושם׳..
זמנן.
קודס
ל א ה ר
זמגן.
לאחר
מנחות חח .
הדם
עצרח
יזרק.
עצרח,
ש ל א ל ש מ ן :ש ם ונויי־
כת!.
על
ביום
בין
ו ה ב ש ר
סי
מותרין,
כל
לן
שגזנחו
שלא
לשמן
אלא
שלא
עלו
כשירי!
לבעלים
לשס
חונה,
דמתאכלי
בעלמא,
אבל
לכבשים
להא
עצמן
דק־־מא
הזבחים
הוא
יאכל.
שהכבשים
ואף
אין
לא
אינהו
כשלמים
כיין
לחם
שמן
עלו
עליהן
חובה
לשס
אלא לשם שלמי נלבה עליהן
מי
יחימי
ו א ם
היתה
לשמן
קאי
היא
עצרת
ש ב ת .
אשלא
ועצרת
ושבת
:מנחות
מח י
שחלה
נשבח
וניתנה
ללחות אצל
ושגג
צ..::
לאילחי
.פסחים
יג .:
לשמן
בשלא
ל א
שנת
וטעה
לשמן
יזרוק.
זה
)ינמוח
לכיין
מ ק ר ב ן ציבור ח ו
לא
ל ח י ש ב ת )מנחות מ ח ו ל פ י
שאין
שאין
אח
הבשר
צליית
השבח
נאכל
בשבח
קלשיס
לוחה
!:זיר
כת...
ום טוב פרק שני ביצה
מםורת הש״ם
כא.
קנג:
הורצה מל מנס להקטיר כוי .כלומר ויקטיר אימודן לערב ולא
אבל
שמטהו נישיכה והושיבוהו
שבוס שבס .החמירו חכמים בדבריהם בשבח מביום טוב :מה בין
פרס מרבו כן פרש״י ואפי׳ לרבי יוסי הגלילי דקאמר קדשים קלים
א( ]עי׳ תוס׳ חולין
ל״ה עור וכוי[ ,ב( ]חולין
קכל ,[:ג( ]פי׳ אותו היוס
סמך[,
כראש .ערוך ערן
ד( נקילושין גכ :נ״ק ינ:יג.
ערכין כל :תולין
קכ,[.
מו :סנ ,.י( ]צ״ל
להו[,
ה( חלה ס״א מ״ח ,ו( פסחים
ח( ]תוספת׳ פ״כ[ ,ט( לעיל
כ :וש״נ ,י( צ״ל שחיטה.
]לף
יז,[.
מהרש״א ,כ(
סל׳׳ה על שמאסה
וכו׳
ל( ן ועי׳ חוס׳ פסחיס מו.
יחיישנ
תוססות
קושית
להכא[ ,מ( ]צ״ל אחר ל״ה
הואיל[,
יקטירס היוס :להתחלה לא .הואיל ולא יאכל בשר היום :שאני
זה לנדר ונדבה .שחצין לו וחצין לגבוה ואסור לשוחטן מפני חלק
תורה אור השלם
סמבוני
. 1
הפרתי
בתפוחים
א ה ב ה
חולת
כי
אני:
שיר השירים
.2
ה ר א ש ו ן
וביום
ק ך ש
וביום
מ ק ך א
ק ד ש
כ ל
בהם
נ פ ש
ל א
לבב
י ע ש ה
א ש ר י א כ ל
ה ו א
ל ב ד ו
לכם:
.3
ה ש ב י ע י
יהיה
מ ל א כ ה
א ך
ב
לכל
י ע ש ה
ש מ ו ת יב
ומכה
י ש ל מ נ ה
נ פ ש
טז
ב ה מ ה
נ פ ש
נפש:
ה
מ ק ר א
תחת
ויקרא
כד
יה
דרב הונא לאבוה :לאו היינו כוי.
ולמה דחיחו והלך לו בכלימה :אני
היום
באשישוס .י״ט הוא
סמכוני
ודרשחי לרבים וחליתי מטורח הדרשה
אני
וקורא
סמכוני
עלי
הביאו לי סעודה
בה:
וצריך
ואסעוד:
אני
וטטמא
באשישות
דבטיא
להרהר
סוגיא
מאי.
בחזה
וה״ה
ושוק
לבעלים
לשם
גבוה:
הבשר כעבד הנוטל פרס מבית רבו
נמצאח
כל
חייבת
השחיטה
קרינא
בחלה.
דלחס
לחצר
שהבתים
ג
ביה:
וממרבין בה .ערובי חצרוח להוציא
מבתים
רשופ לכל
יחיד ויחיד והחצר רשות כולן וצריכים
ערוב להוציא כל אחד מביתו לחצר:
ומשתתפים
בה.
שחצירופ
שחוף
הרבה
קרי
לו
פתוחין
במבוי
וכל
חצרות שבש״ס לפני הבתים ויוצאים
)א( תוס׳ ד׳׳ה חזינן
יהבינן רפתא ליגוקא:
עליה.
ומזמנים
המוציא:
עליה .שלשה שאכלו כאחח :ונאפת
בי״ט .משוס חלק
יוצא בה ידי חובתו בפסח .לילה
הראשון של פסח שהוא מצוה לאכול
נליון הש״ם
נמ' שומע אני אפי׳ נפש
נהמה .עיין נזיר דף מ״ח
ע״א ועיין גר״ש פרק יא
מ׳׳ט דתרומומ וצ״ע:
מצה דכתיב בערב תאכלו מצות
הימים
יג> ושאר
)שמות
לאכול
אס רצה
שאר דברים בלא לחם הרשות בידו:
לאדם :ומי איה ליה הואיל .סוף
סוף מפרנס הכלבים ממנה שהד אין
מוםף רש״י
הורצה
להקטיר
לערב.
על
ונלכד
מקטיר לערכ
אכל היום
:מנחות
לא
מנת
אימורין
שאימורין
:נזיר כח!::
.!.nn
יקטירס
משלחן
גבוה קא זכו .הקרנת
אימוריס וזריקת הדס מתיר
הכשר
האופה
!:קדושי!
מי״ט
ננ{.
להול.
לאחר שאכל ונמר סעודתו,
דפשיטא לן דלא חזיא ליה
מילי האילנא על אורחא
שהיא סול
)פסחים .{.in
לוקה .משוס לא חעשה כל
מלאכה )שם.:
הואיל
ומקלעי ליה אורחים.
שיהו צריטן לפת זה היום
ושם!.
ומשוס
לו נבלה
להואיל
אסמכתא
ואילו היה לו נבלה קא שדת לה:
מי״ט לחול .לאחר שסעל אפה להא
וראי לחול הוא :צגי באגא .ישראל
בכפרים:
הלריס
קמחא
חילא.
דבגי
טלייהו
דרמו
הטיל
המלך
עליהם לאפות ולבשל לבני חילו אנשי
מלחמתו :כל חדא וחדא כוי .ופליג
רב הונא אלרב חסלא דאמר חציה
נכד וחציה
של
לאפותה:
כלכמיב
של ישראל
התימני.
)שופטים
אסור
היה
מתמנח
שמשון
טו(
חתן
התימני מתמנמ :אמש .כלומר בין
הערבים של יו״ט :בלשה .חיל גלול
של גלולי נכדם שמחפשים ובולשין
לשלול שלל :יצא שכרכם .שנשתכרתס
בממון יצא ואבל בשביל הפסל עונש
שחענשו על חלול יו״ט :ולא לכלבים
דקאמר ליה כוי לא גרס והט גרס
והא
דאיכא
נפש.
חזי
תנא
אך
תנאי
לכלבים:
דאסר
יאכל
אשר
לכל
הני
מ״מ כל העבולות לצורך גבוה הס
וחציה של ישראל .ואם תאמר והאמר
תקיכ
ןןיםד!
חציה
נכרי
של
הלכה יל סמג
טוש״ע א״ח
מצה הל׳ ה טוש׳׳ע
א״ס סי׳ תנל סעיף :3
םז ו ז מיי׳ פ״א מהל׳
נאפית יפה בזמן שהתנור מלא ושרי
י״ט הלכה טו:
לאפות בי״ט אפי׳ לכפחילה וכי תימא
פ ח ח מיי׳ שס הל׳ יל
טוש׳יע
לאתיא לפ״ק והא הלכפא כר׳ שמעון
למתיר ל( רש לומר לשאני התם לכל
אמרינן
בה,
ש ל
בבא,
עשו
ולא
הואיל
שנמצאת
יהודים,
בולשת
כהלכה,
לכלבים
מיקלעי
ואי
העיסה
לא
קפדי
באה
אמאי,
תנאי.
ליה
כולה
עליהן
לעירנו
והא
יש
אורחין
לרועים.
הני
לילי
עגל
תנא
בני
יום
זה
דהוא
חזו
בעו
ליה
האי
מיניה
מרב
חיילא,
טוב,
ראוי
ר״ע
כל
ובקשו
היה
חדא
שדו
וחדא
בני
החיילות
חזיא
לינוקא
]לחטוף[
אח
כל
גם
הם
שיאכלו
שאומר
נהמא
אי
כוליה,
מותר
ביו״ט
ורכה
אמר
העיר,
אינו
ש ל
לוקה
גויים
]וןשרי,
ושהטנו
אמרינן
קמח
אבל
להן
ממנו
חחיכה,
וחגוים
לעשות
מלאכה
לכלבים,
אי
עגל
אין
על
הואיל.
היהודים
קפדי,
והאכלנום,
ממחין
דכתיב
נמצאו
לכל
ולא
נפש
כי
וא״ל
קפדי
לגוים
כל אחל ואחל או זה או זה ועול
רבינו הננאל
ללמא מקלעי ליה אורחים אבל הכא
לחציה של נכרי אסור לאפותה בי״ט:
»( חזינן
פרש״י
)א(
אי יהבינן
לינוקא ולא
של נכרי וחציה של ישראל דישראל
הרודה
ר•
כי
ואפילו
ע ו ש ץ
ש ל
נפש
בן
ישראל
בהמה
ואסור.
בבא
היה.
ומותביגן
והרי
אמרה
ופריק
במשמע,
עליה
ור׳
רב
יוסי
מהא
ש א מ ר
דתניא
תורה
לכם
ולא
יוסף
עגל
טריפה
הגלילי
אוסר
לגוים
הואי
שנאמר
היום
ואסיקנא
בהמה
חציה
ש ל
כלומר
בישיבח.
רב
מותר
ביו״ט,
לאכול
דאי
כזיח
ממנה
דמיא
ולא
ונדבות
גבות
אבל
עיסה
נכרי
וחציה
דחני
קא
זכו.
הציה
של
ישראל
ש ל
לאפוחה
אפשר
בלישה.
מיהא,
דפלגי
עיסת כלבים
בזמן
אוכלין
ממנה
ןחייבת[
ומערבין
כחלה,
ומשתתפין
ומברכין
ומזמנין
ביו״ט,
י״ח
נאפת
לה
ומותביגן
)חייבין(
ונאפת
ביו׳׳ט,
עליה
שהרועים
בפסח,
יוצא
ואמאי
עיסה
הכלבים
ביו״ט ,הא
לחלק
העיסה
הלק
אפשר
וליטול
הרועים ולהניח
הכלבים.
שאני
ופריק
כלבים
לו
נזדמנה
העיסה
רב
מנח
חסדא
הואיל
נבילה
לחאכילם,
לרועים
הסהא
חואיל ,וחא
האופח
הסדא
דוודאי
מפייס
לוקה,
כשיחנו
מאוחה
שמעון
התימני
לר׳
לכם
דלא
ולא
חזי
ולא
לכלבים,
לישראל
לגוים
לרב
איחמר
לחול,
להו
כל
בלבד.
ואקשינן ומי איח ליה
אמר
אם
אפשר
ונמצאה
מיו״ט
בה
עליה,
ואדם
אותה
מנה
גוי
ישראל
שחיטה,
בה
חסדא
ש ל
הפח
לכם
נערים
אותי
לדברי
מ״ט
היה שהות אפי׳ באו אורחים לאכלן:
שריא
לשון
דעת
פמכו
אסור
שתלש חלוח דבש סמוך לחשכה ולא
הדא
דחמירא
פרח,
וו
בלא
ראוי לאכילה אלא לכתישה דגמלי א״נ
להם,
אבל
בעורבין.
לנדרים
ויש לומר דמייד שהדביש הדבש ואינו
מתניתין
עורבא
משלחן
רב יוסף דאמר משוס פירופ הנושרין
מותר
ד ש ב ת
אפשר
כדפרישית בריש מכילתין ) ל ף ג (.גבי
אלא
זורק
לכתחילה,
והציה
נפש אין לחלק בין אפשר ללא אפשר
או
דיו״ט
לפיכך
לשוחטה
דאפשר לעשוחו מעי״ט דלענין אוכל
אסור.
התא,
כי
בשבות
קל,
חיום
אורחים וכו׳ ואין לומר דשאני התם
בדאית
רב
אמר
לך
סמכוני באשישות,
וכו׳ התם נמי נימא הואיל דמקלעי
ליה
בר
דעת
ואמאי לוקה לרבה דאמר הכא הואיל
ואמר
יקטיר
אימא
ששוחקין
חלות דבש ביום טוב סופג ארבעים
להם
אימורין
גנאי ופחיחות היא ,כלומר
אמר בשבת
נבילה
הדם
לערב,
אינו זורק לכתחילה,
לא.
וכוי.
אם
כדי
אימורין
שבות
מן
מוטלת,
זורק
שהוא
הבשול להט פ ד ך אדרב הונא מהכא:
פרק המצניע
בר
אפילו
מקפידין אס לא ע״י טורח הבשיל
<לף
רב
הונא
רבה
ומש״ה אם היו לוקחין ממנו היו
ותימה הא
זורק
קאמינא
שייך אפשר למפלגיה שנחנו משלהם
צה .ושס>
אכילה
הלא
אז לא קפדי וכן בעגל דבסמוך לא
הואיל
לפיכך
אינו
הוא,
איבעית
החינוק אבל אח״כ שאפו בשביל החיל
ומקלעי
לאו
בר
לערב ,ועלתה ל ו בקושיא.
הקמח קודם האפייה לאפותו לצורך
אורחים
לאכילה,
ד כ ש ב ת
אמאי
הלכך לא היו יכולין ליקח כלל מן
כדרך
זורק
בשר
הדם
לכתחילה,
דאמר
שטורח אפייה הוה רמי אבני באגא
בשלמא
אלא
להקטיר
מייד שהיה הקמח לבני חילא אלא
מבשלים
להתיר
לרכה
מצי למפלגה ולאפוח חלקו אבל הכא
לא,
דאמר
כיון
ר ״ י דלא פליגי דשאני עיסה דחציה
שאוכלין
הורצה,
אבל
לרבה
וכו׳ דאפשר למפלגה בלישה ואומר
דייקינן
דאי ע ב ד אין,
זרק
כדי
להקטיר
דקתני
לכתחילה
דלעיל דרב
מעט
אימורין
אם
קפדי כל חדא וחלא וכר.
ופליגא אההיא
הורצה
ע״מ
לערב.
מינה
חסדא דקאמר עיסה חציה של נכרי
ביו׳׳ט
יהוהה
א״ס
הפח של ישראל שהרשות בילו לאכול
3
ופרקינן
סי׳
תקינ סעיף כ:
לכם
לאפות
שס
ס ו ה מיי׳ ס״ו מהלכות
8
לא
סי׳
סעיף ג:
ממלאה אשה פנור פת ואע״פ שאינה
ג
אותו
הלכה
ט:
2
נפש:
ח
טיש״ע י׳׳ל סי׳ של סעיף
ט,
היא.
לכל
בשביל
והלכך
ככורים
לכס
ולא יקפילו שהרי משלהן היה :היינו
לכלבים:
סעיף ו:
ם ד ג מיי׳ פ׳׳ו מהלכות
צריכה אלא לפת אחת מפני שהפת
ה
לפייסן בנבלה .ונמצאת כולה נאכלח
טוש״ע א״ס סי׳ מקו
לעיל י( רבי שמעון בן אלעזר אומר
1
ה
םג ב מיי׳ שס סמג שס
סה ד מיי׳ ס״א מהל׳ י״ט
עושים:
ב
הרועים :ואדם
י״ט הלכה יל
הצח סעיף יא:
נהי להוי ממונו לקדש בו את האשה
נ
הוא :כהנים משלחן גבוה קא זכו.
בשאר
עיקר
ft
דגמרא
הקרבן
גבוה
סמג
לאוין עה טוש״ע א״ח סי׳
אופו ממון זכה משלחן גבוה דהא
א
ולעיין
א מיי׳ פ׳׳א מהלי
בעלים הם רק בממנות כהונה מ״מ
לא גרסינן :והא חזי למיכל מיניה.
אויא:
ומברכין
הגהות הב״ח
והישראל ככשר
גכוה
לו בלשת באה לעירנו ובקשה לחטוף את כל
העיר ושחטנו להם עגל והאכלנום ופטרנום לשלום אמר לו תמה אני אם
לא יצא שכרכם בהפםדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לעובדי כוכבים ואמאי
חא חזי למיכל מיניה אמר רב יוסף עגל טרפח חואי וחא חזי לכלבים
תנאי היא דתניא א ך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם
ממשמע שנאמר לכל נפש שומע אני אפילו נפש בהמה במשמע
לכם
ומכה נפש בהמה ישלמנה תלמוד לומר
כענין שנאמר
רב
אמר ליה
דרך חצר לרשות הרבים או למבוי:
אי
בחזה ושוק
משלחן
כעבד
למעלה .השיאו לדבר אחר :כי נפק.
מטמא.
ב א ש י ש ו ת
נדרים ונדבות כ״ קא זכו משלחן גבוה קא זכו .כהניס
פב
שנוטל
הורצה על מנת להקטיר אימורין לערב אם
זרק דיעבד אין לכתחלה לא בשלמא לרבא
ניחא אלא לרבה בר רב הונא קשיא קשיא
ואיבעית אימא שאני שבות שבת משבות
י״ט :בעא מניח רב אויא םבא מרב
חונא בחמח חציה של נכרי וחציח של
ישראל מהו לשחטה בי״ט אמר ליה מותר
> אמר ליה וכי מה בין זה לנדרים ונדבות
אמר ליח >עורבא פרח כי נפק אמר ליה
רבה בריח לאו חיינו רב אויא םבא דמשתבח
ליה מר בגויה דגברא רבה הוא אמר ליה
ומה אעביד ליה >אני היום םמכוני
באשישות רפדוני בתפוחים ובעא מינאי
מלתא דבעיא טעמא וטעמא מאי בהמח
חציה של נכרי וחציה של ישראל מותר
לשחטח בי״ט דאי אפשר לכזית בשר בלא
שחיטה אבל נדרים ונדבות אסור לשחטן
בי״ט דכהנים י• כי קא זכו משלחן גבוח קא
זכו :אמר רב חסדא בהמה חציה של נכרי
וחצית של ישראל מותר לשחטה ביום
טוב דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה
עיםח חציה של נכרי וחצית של ישראל
אסור לאפותה בי״ט דחא אפשר ליח למפלגה
בלישח מתיב רב חנא בר חנילאי > עיםת
כלבים בזמן שהרועין אוכלין ממנה חייבת
בחלה ומערבין בת ומשתתפין בה ומברכין
עליה ומזמנין עלית יונאפת בי״ט ואדם
יוצא בה ידי חובתו בפסח ואמאי והא אפשר
ליה למפלגה בלישה שאני עיסת כלבים
הואיל ואפשר לפייסן בנבלה ומי אית ליה
לרב חסדא הואיל והא אתמר י׳ האופה מי״ט
לחול רב חסדא אמר לוקה רבח אמר ־אינו
לוקח רב חםדא אמר לוקח לא אמרינן הואיל
ומקלעי ליח אורחים חזי ליה השתא נמי חזי
ליה רבה אמר אינו לוקה ׳אמרי׳ הואיל אלא
לא תימא הואיל ואפשר אלא כגון דאית ליה
נבלה תדאי אפשר לפייסן בגבלה :בעו
מניה מרב הונא הני בני באגא דרמו עלייהו
קמחא דבני חילא מתו לאפותה בי״ט אמר
׳>)ליח( ״חזינא אי יהבי ליה רפתא לינוקא
ולא ספדי כל חדא וחרא חזיא לינוקא ושרי
ואי לאו אסור והתניא ״ימעשה בשמעון
התימני שלא בא אמש לבית המדרש
בשחרית מצאו ]ר׳[ יהודה בן בבא אמר לו
מפני מח לא באת אמש לבית חמדרש אמר
רבה
נר מצוה
ממון בעלים הן בב״ק <לף יכ !:ואפי׳ לאחר ׳(זריקה קאמר דממון
גבוה :מורבא פרח .עורב הפורח
בריה.
עין משפט
רב
לא
לכלבים
לחינוקות
יהודה
בן
מכלל
שלא
כלל.
לכס
ולא
לכלבים.
כא:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ׳׳א מהל׳
פט
י״ט הל׳ יג טוש״ע
א״ח סי׳ חקינ סעיף ג:
ע ב טוש״ע א׳׳ח סי׳ קעא
סעיף א:
ע א ג מיי׳ ס״א מהל׳ י״ט
הל׳ יב ף ג ו פ ״ ו מהל׳
שכח הל׳ כא[ טוש״ע א״ח
סי׳ שכה סעיף א:
ד מיי׳ פ״א מהל׳
עב
יו׳׳ט הלי יג טוש״ע
א׳׳ח סי׳ תקינ סעי׳ א:
ה מיי׳ סכ״י מהל׳
עג
סתמא למשנה כותיה במס׳ חלה <פ״א
עיסת כלבים בזמן שהרועים אוכלין
כל
הלכה
א׳׳ח סי׳ שח סעיף לו וסי׳
שלח סעי׳ ח:
ע ה ז מיי׳ ס״א מהל׳ י׳׳ט
הל׳ טו טוש׳׳ע א׳׳ח
סי׳ תקיב סעיף א:
ח מיי׳ שס הל׳ טז
סמג לאדן עה טוש׳׳ע
א״ח סי׳ תקיא סעיף נ:
ט מיי׳ שס הל׳
טוש׳׳ע שס סעיף א:
ל
ע ה י טוש״ע א׳׳ח סימן
חקס סעיף כ:
ר
לא והכי אימא ׳()בספרי( בהדיא אבל
אין הרועים אוכלין ממנה אין אוסין
ליה דאמאי היה לו לאסור אי משוס
טרחא יתירא ואי בעי לאסרו משום
ל
]מוקצה דאיח להו דמאכל לבהמה
ש
מוקצה הוא לא היא דאס כן תיקשי
ואמריגן
לר׳
םופלי,
יוסי
פירוש גרעינין
מטלטלין
אותן
אותן
לפני
והלא
ומשליכין
בהמות
אמר
לכלבים.
איך
ביו״ט,
ולא
לכם
ופריק
משום
דאפילו
רטיבתא
חזיין
להסקה
גדולה,
אבל
בשבת
לא מטלטלינן
להו
אלא
דאמר
עושה
צרכיו
אדם
בפת .והא דאמר
כל
דחוי
מידי
לישראל
עליה
ליה
שרי
למיעבהיה
הא
מזמנין
גוי
מזמנין
גוי
ליה
לגוים,
פליגא
דריב״ל,
דאמר
ואין
ב ש ב ת
גזירה
ביו״ט
ש מ א
ירבה
ופשוטה
היא .רב א ח א
יעקב
רב
אמר
בשבילו,
אפילו
כר
בשבת
לגוי,
אסור
לומוני
שיורי
כוסות ,גזירה
שמא
ישתה
מן
היין
וישייר
ו נ ע ש ה יין
בכוס
משום
נסך ,ו ה ו א
שהוא
ראר
מפני
שהוא
ראוי
ועוד
דאמר»( בשר פסוח מטלטלים אותו
למאכל
כמו
ראויין
ואינן
והואיל
שהם
כלבים
משוס
ולא לכלבים
ותימה
נמי לכנונא
קיטמיה,
עליה
שברי
לאו
הוו
היא.
זוטרא
להו
אמרין
דכנונא
הנאה
ומר
מיקלעי
דאיכא
עצים,
איסורי
מרימר
לך
דמטלטל
ואע״ג
כי
בדבר
שיכול
אמר התם
דלא
גוי
ליה,
ואי
אדעתא
האיכא עליה שברי עצים.
טרהא
לא
טרחינן.
וקיימא
לן
דבתראי
נינהו
כריב״ל.
ונדחת
שמועה
ד ר ב ] .מתני׳[
ב״ה
מתירין
לחחס
חמין
לרגליו,
אע״פ
שאינן
ראויין
צריך
מדורה
כנגהה,
אוסרין.
דברים
וכן
ר״ג
בייש.
החמין
שמאי
שלשה
כדברי
טומנין
טוב
הא
את
עלן ונסלקיה מי שרי:
מתני׳
נפש התיר הכתובל( ולא להבעיר אור
בשביל רחיצה :מדורה .היסק גדול:
הנכרי ביום טוב גזרה שמא ירבה בשבילו
מפ׳' טעמא בגמרא :אין זוקפין!
רב אחא בר יעקב אמר אפילו בשבת
משמע אס נפלה מנורה של מתכת
לא משום שיורי כוסות אי הכי דידן נמי
אין זוקפין ומשיבין אותה :פתין
דידן חזו לתרנגולין דידחו נמי חזו לתרנגולין
גריצין .ככרות עבים משוס טרחא:
דידהו איסורי הנאה נינתו ולטלטלינחו אגב
חררין .שאופים על הגחלים :גמ׳
א
כסא מי לא אמר רבא ל״ימטלטלין
שעי
אגב קטמיה אע״ג דאיכא עליה שברי עצים
תתם לאו איסורי הנאה נינהו הכא איסורי הנאה נינהו :אמר ליה רב
אחא מדפתי לרבינא ולהוי כגרף של רעי אמר לית י>יוכי עושין גרף של רעי
לכתחלח :ייאדבריח רבא למר שמואל ודרש מזמנין את חנכרי בשבת
ואין מזמנין את הנכרי בי״ט גזרה שמא ירבה בשבילו :מרימר ומר זוטרא
כי הוה מקלע להו נכרי בי״ט יאמרו ליה אי ניחא לך במאי דטריחא לן
מוטב ואי לא טרחא יתירא אדעתא דידך לא טרחינן :מתני׳ >ב״ש
אומרים לא יחם אדם המין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה וב״ח מתירין
עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה :נמ׳ איבעיא לחו חאי מדורח מאן
קתני לה דברי הכל היא ושני להו לבית שמאי בין הנאת כל גופו להנאת
אבר אחד או דלמא ב״ה קתני לה אבל ב״ש לא שני להו ת״ש ב״ש
אומרים לא יעשה אדם מדורה ויתחמם כנגדח וב״ח מתירין :מתני׳ ישלשה
> דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי ב״ש אין טומנין את חחמין יילכתחלה
ביום טוב ואין זוקפין את חמנורח ביום טוב ואין אופין פתין גריצין אלא
רקיקין אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין
גריצין אלא רקיקין אמרו לו מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין
על עצמן ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין וחררין :נמ׳ היכי
דמי אי דאנח עירובי תבשילין מאי טעמא דב״ש ואי דלא אנח עירובי
תבשילין מאי טעמא דב״ה אמר רב הונא לעולם אימא לך שלא תניח
עירובי תבשילין וכדי חייו שרו ליה רבנן ורב הונא לטעמיה דאמר רב הונא
ימי שלא חניח עירובי תבשילין אופין לו פת יא( אחת ומבשלין לו קדרה אחת
ך
ג
™£
ל א
*
ל
שד
משוס
ט
דהוי בסיס לדבר האסור וא״כ הכא
בכוס שיש בו דבר שאסור לטלטלו
לא ויש לומר דה״נ מדמה שבכל אחד
יש בו חדא לטיבותא וחדא לריעותא
בתוכו אסור וגבי כנונא יש בתוכו
עצמו
לטלטל דמלאכמו לאיסור וה״פ כי
היכי דמטלטל כנונא אגב קטמא הכי
הוה לן לטלטל השיורין עס הכוס ואי
ומדליקין
נראה דלפום רהיטא משמע דהא דקאמר מטלטלין כנונא אגב קטמיה לאו מכח הקטמא אלא היינו לצורך גופו ולצורך מקומו ולא
דמי לכוס ואס כן אף כי הוי מלאכתו לאיסור שרי לטלטל אלא נראה דטיבוחא לכיס הוי משוס דשיורי כוסות גריעי טפי וראויין להתבטל
אגב הכוס כמו שברי עצים אגב קטמא ור״ת פי׳ דלא מקרי בסיס לדבר מועט שאינו נקבע כגון שברי עצים ושיורי כוסות ודאמרינן
דבעינן קטמא היינו משוס שמטלטל שבד עצים תוך הכנונא והיה לו לנערם אבל אי איכא קטמא לא היה יכול לנערס שלא יפול
לא
הקטמא וכ״ש שיורי כוסות אף על גב דליכא היפר עמהן מ״מ שרו לטלטל אגב כסא לפי שאי אפשר לנערס:
יהם אהם המין אא״כ דאויין לשתיה .וא״ת מאיזה טעם שרו ב״ש ואפילו ראויין לשתיה הא לית להו מתוךצ( וי״ל דמייד כגון
ששותה ומרבה לרחוץ רגליו והכי איתא בהדיא בירושלמי דלב״ש צריך לשתות מהן וב״ה מתירין ודוקא לרגליו אבל לכל גופו
לשבת.
מודה לאסור דדבר השוה לכל נפש בעינן וזה אינו ראר אלא לבני אדם מעונגין אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש:
ומדליקין
דתנן
טומנין את החמין! כדברי בייש אליבא
דחנניח חיא,
דתני כיח
ש מ א י אומרים אין
ולבישול ולא היו ל ו
אופין אא״כ עירב בפח ,ואין מ ב ש ל י ן א א ״ כ עירב ב ח ב ש י ל ,ואין
חמין טמונין ,היה
ר״ג
אוסר
להטמין
כ ב ״ ש וכדחני
חנניה
טומנין
משמו.
לו :ושבת קמג ,!.ו( ןעי׳
פרש׳׳י לקמן
ל׳׳ה
כט.
אלבריהן ,ו( שנת לט,:
ח( עדיות פ״ג מ״י ע״ש,
ט( ןעי׳ תוס׳ ע״ז כא :ד״ה
מ׳יט[ ,י( ןבמשנה שבמשניות
ליתא ע׳׳שן ,כ( ןע״א[,
ל( ]שמות ינן ,מ( ]עירונין
מי:ן ,נ( ןצ״ל נסיפאן,
ס( !שבת קמג.ן ,ע( ןשס
קכח :ע״ש ובתוספות דייה
כשר תפוח וכו׳ וקצ״ען,
ס( לחתכן ולרככן דהיי
מלאכה .מהר״מ (5 ,ולעיל
ינ-ו׳
הגהות הב״ח
)א( גט׳ אופי! לו סח אחח
וטומנין לו קדרה:
גליון הש״ם
נמ׳ שמיוגותן עליך .עיין
שבח דף יט ע״א חוסי ד״ה
נוחנין :שם מזמנץ
הנכר־ .עיין בר״ן
דשבח בדף הספר ז׳
את
פ״ק
ע״נ:
י
ח
קטמא שראר לכסות בו צואה או רוק
ומחחמם
מחמיר
אביי
אם
עושה
וביה
מיום
]דאין
וקיימי
מתני׳
אין
פירשה
כווחייחו
ביו״ט
דבר המטלטל כגון
ד( שבת מז .ע״ש ,ה( לקמן
לא
יחם אדם חמין .לרחוץ רגליו .אוכל
ת
מ
]לעיל
וש״נן,
למיזל אגן לגביה כי היכי דנמאס
ט
וא״ת מאי מייתי מהכא דלמא שאגי
דבר
י
ז
יכול לעשותם מערב יו״ט:
המותר
מ ן מ נ
ין
א
ת
ה
נ
כ
ף
י
ב
ש
ב
ת
ר
ן
א
י
ן
מ
ן
נ
י
ן
י
קמן
מסלקינן ליה אבל לאתרי קמן א!
ד
א
ע
ש
ג
ש
מ
כ:
ז,:
ג( ]ברכות נ:ן שנת נ :קמג,.
לאשפה מחמת מיאוס כדאמרינן בפרק
ב י י ׳
י
l ^ l
רעי נכסחינה .נהי דכי איתיה
,
מ
שמוחר
ח
מוטב,
אי
לשתיה.
רש
מבעוד
יום
אגב קטמיה אף על גב
והכנונא
,
י
רעי.
לטלטלו
א( לעיל
ב(
כ :מגילה
ולפנותו
ז
לומר
אסור
ניחא
לחחחמם,
בשבת
והכא הכיס שרי לטלטל ומה שיש
יתירא
דידך
בפת.
אמר היתר אלא
לא
11
גיגהו .ומוקצי טפי :ולהוי כגרן« של
3
למפ בלבד אבל הני סופלי לא היה
כנונא
™
שהיינו צריבין לאפרו והובן מע״ש
כ נ ו נ
הוו
ביו״ט,
במאי דטריה לן
לא
אגב
מלאכה
דאמר
לעשות
לכתחילה בשבת .ולא
אסור
עיקר
צרכו
תינוק אלא למת בלבד
ף
י
X
א ג לי
עמיה!
להו עם כנונא :הכא איסורי הגאה
m
נ
<לף קמב 0דלא אמרו היתר ככר או
דמי
ליהוי
כגרף
להיוח
דהרא
עושח אדם כל
ש ל
לעשות גרף
ידי
מפני לחזו להסקה:
רעי
ש ל רעי,
הדחק
ומשני דמותדן לטלטל ליחנס לחיות
אבל בלא
קי״ל
ק
ה
ם
א
ל
ה
ה
ו
א
י
ל
של יין ששרה בהן פתו ומטלטלן
השמש להצניע הכוס :דידן נמי.
**׳ .
היט שדינן להו למאן דדריש לכם
קטמא
לטלטלו
בשבת.
*ג
מאכל בהמה אלא על ידי תקון גדול
הכא שיש
וא׳׳ת
על
ראויין
בו
מאיסורי
ד
ל
ן
ב
י
ן
ט
ן
ב
מ
פ
י
א
שיורי
עליה שברי עצים .דלא חזו מטלטל
ג
לחתכן ומדרבנן הרא מלאכה ומ״מ
ואסור
הנאה
ם
א
ב
ם
י
ו
ל
ל
ח
ץ
ת
ה
י
לינוקא
כוסות.
לכסות רוק או צואה :ואעי־ג דאיכא
למימר אמר ליה חזו להיסק גדול ת;נח
בי״ט בשבת מאי איכא למימר מטלטלינז
להו אגב ריפתא כדשמואל >דאמר שמואל
בעושה אדם כל צרכו בפת ופליגא דרבי
יהושע pלוי דאמר רבי יהושע ק לףי
תנןס( מטלטלין שער של אפונים הואיל
אגב ריפתא ,כ ש מ ו א ל
כל
כ
ן
ל
ל
כ
ל
י
ה
נ
מ
ברטיבתא ימאי איכא
תינח
להםקה
ביבישתאועוד
תבן לבהמה
נותנין
היאך אנו
,
׳
למאכל
<¥י>
ב
כוי:
שמשימים ב!
8
בכך משוס דחזיא להסקה והאיכא
בהמה
א
ב י ם
ראויין לבהמה אלא על ידי תקון גדול»(
רבינו חננאל
ע
ן
ר
י
נ
ש
ה
ה
מ
מ
ם
כן מת תלמוד לומר לכם
כוכבים ומה ראית לרבות את ה כ ל
ולהוציא את העוברי כוכבים מרבה אני את
הכלבים שמזונותן עליך ומוציא אני את
העוברי כוכבים שאין מזונותן עליך :אמר ליה
אביי לרב יוםף ולרבי יוסי הגלילי דאמר
רש לומר דהני גרעיני תמרה אינן
הגלילי
״
א
מ
א
פ
ל
ן
פ
ב
מ
ב
ש
ע
^
חני םופלי לח־ותא
טרחא מהא לא משני מידי
רפתא
אא
שהרועים אוכלין ממנה הא לאו הכי
דמה
דרבי יהושע בן לוי .הא דרב הונא דלעיל י( דאמר אי כי יהבינן
>לכם ולא לכלבים דברי רבי יוסי הגלילי
ממנה נאפית ביום טוב ודוקא בזמן
אומה בי״ט:
חמרין :היכי
צרכו בפס .ומטלטל ע״י הפח ולא חיישינן לבזיון דאוכלין :ופליגא
בההיא למייחי לעיל
מ״ח>
גרעיני
שדינן להו .כיון ללאלס לא
חזו ומאכל לבהמה לא משחרי אסירי בטלטול :עושה אדם כל
ואף ע״ג לקיימא לן» להלכה כרבי עקיבא מחברו להא אשכחנא
טיש״ע
ו מיי׳ שס וסכ״ה
הגי סופלי.
מאייבר״א כשם אחיו הר״ר משה להלכה כר׳ יוסי הגלילי
שכח הלכה יג טוש׳׳ע
עד
עז
ולא לכלבים דבר• ר׳ יוסי הגלילי .אומר הדיר שמואל
היכי שהינן .ואם תאמר מאי מססקא
א׳׳ח סי׳ שי סעיף ח:
עו
לכם
יום טוב פרס שני ביצה
מםורת הש״ם
חמין אא״כ חיו חמין טמונין מ ע ר ב יו״ט,
וכגון ש ע י ר ב לאפייה
מוסף רש״י
עושה אדם כל צרכו
בפת.
לפרר
נין
חשמיש
אוחה
בין
ולמחחה
בחבשיל רותח ! ש נ ת נ::
משתמש בו ואין כאן משוס
נזיין ומממהו בתבשיל !שם
קמג .:.מ ט ל ט ל י ן כנונא.
כלי נחושת שמביאין
נו
האור לפני שריס להחחמס,
אגב קטמיה .שהיו צריטן
לאסרו
לכסות
רוק
או
צואה ,וא״ת מה צד איסור
יש
כאן,
היינו
רבותא
דאע״ג לאיכא עליה שגרי
וכי
עציס ! ש נ ת מז.ו.
ע ו ש י ן ג ר ף ש ל רעי
וט מותר
לכתחילה.
לגרוס שיהא הדבר מאוס
לו כרי שיוציאנו ולקנזו לו.;:
אדבריה .הנהיגו ומטייל
עמו במבואות העיר )לקח!
כן
אם
אלא
כט.:.
ראויין לשתיה .דמחיס
להו לשחייה ואי בעי רוחן
בהן פניו ! ש נ ת לט:ו.
יום טוב פרק שני ביצה
מםורת הש׳׳ם
כב.
א( לעיל יז ,:ב( ]לעיל יול .יא :שערב לזה ולא ערב לזה .אפה ובשל מבעוד יום לשם ערוב ולא
ומדליקין לו נר .מכאן משמע שצריך להזכיר בברכת עירובי
שבת קכב :עירוגין לה.ן,
טמן חמין :במנורה של חליוה .וכשנפלה נפרדו חליותיה :יש סורס
תבשילין יהא שרי לבשולי ולאפויי ולאדלוקי וכו׳
ג( ]ברכית כו .וש״ג[ ,ל( ןגרס׳
הרי״ף והרא״ש א״ר יהולה[ ,בנין בכלים .ובונה חייב בכל שהוא :אין תורת בנין בכלים .ואינו
ואס בשביל הדלקה לא התנה משמע הבא דיהא אסור להדליק לו
ה( ס״א קנסא ,י( ]עי׳ תוססות חייב אלא אס כן עשה בו מלאכה כגון ממחק או מחחך או אורג
רק נר א׳ מדחזינן דהוצרך להזכיר אדלוקי הנר משמע לאסור למי
אמר[,
דייה
ז.
כחובומ
] (tפיספחא ס״ג[ ,ח( ]ע׳יו או פופר שהן אבות מלאכות לעצמם
שלא הניח להדליק לו רק נר אחד:
כה ,[:ט( ]עי׳ תוס׳ שנת צג .אבל חזרפ חליופ שאין בה אלא משום
ובית הלל םברי אין בנין וסתירה
ומדליקין לו את הנר משום רבי יצחק
ד״ה א״ר זניד[ ,י( שבת קכט ,.בנין אין בונה אלא בבתים ואהלים:
בכלים .וא״ת והא בשבת
אמרו אף צולין לו דג קטן תניא נמי
] (5שנת קכט ,[.ל( ]עי׳ רש״י
גיטין ח :ד״ה כלאמח ,מ( ]עי׳ קם שממיה .דעולא :זקן* לשרגא.
)לף מו (.במנורה של חליות כ״ע לא
אופין
תבשילין
עירובי
הניה
שלא
מי
הכי
תוס׳ שבח צג .ל״ה אמר רב שהיה רוצה שיסתלק השמן לאחוריו
פליגי דאסור ר״ל דהחם מייד בשבח
לו פת אחת וטומנין לו קדרה אחת
זביל[ ,נ( שבת צג״ ס( לעיל ו .ולא ימשך אחר השחילה ותכבה:
והכא מייד בי״ט ולא החמירו חכמים
שנת קלט ,:ע( ]לף כח:ן,
ומדליקין לו את הנר ומחמין לו קיתון
פ( נשמות ינ[ ,ל( ס״א שמזליף ,שרגא .נר של חרס קרויזו״ל בלע״ז:
הואיל ואין בנין בכלים אי נמי י׳׳ל
ק( ]ועי׳ חוס׳ שנת מו .ד״ה הגותן שמן בגר .בשבח :המסתפק.
דהחם מייד שכולה של חליות
אחד ויש אומרים אף צולין לו דג קטן
דחוליוח[,
הנוטל ממנו ואוכל :חייב משום
ומפרקין אוחה אברים אברים אבל
רבא אמר לעולם שחניח ושאני חטמנח
מכבה .וכבוי בי״ט לא אשתד:
הכא מייד שאין חסר כאן רק להקימה
דמוכחא מלתא דאדעתא דשבתא קעביד
לאו אדעסאי .עשה השמש מה
קצת ואינה בעלח אבדם דכולה
איתיבית אביי א>חנניח אומר בית שמאי
הגהות הב״ח
שעשה :קנבא .למחוט »> ראש
מחוברת היא:ק(
אומרים אין אופין אלא אם כן ערב בפת ואין
)א( גטי יש מין בכליס ו י ש
מוקיי״ר
ן
ד
ו
שק
פחם
שנעשה
הפתילה
והמסתפק ממנו חייב משום
סתירה בכלים ינ״ה שנרי:
מבשלין אלא א״כ ערב בתבשיל ואין טומנין
) (5רש״י ל״ה קגבא למיווט .בלע״ז :מפני דבר אחר .לשמש
מכבה .אינו ר״ל
)״נ כדאיתא בדף לב ע״ב :מטתו :לעשות מחיצה .בסדין :אלא אם כן תיו לו חמין טמונין מערב יו״ט
מפני שממהר כבוי דלא הר אלא
בקעה .אישטיל״א :כדי לחוס עליה.
הא היו לו חמין טמונין מיהא עביד ואע״ג
גרם כבוי וגרס כבוי ביום טוב שרי
שאין כבר זה צורך י״ט .ואני שמעתי
דמוכחא מלתא דאדעתא דשבת קעביד
אע״פ שממהר כבויה ובשבת נמי
גליון הש״ם
דהוי ליה סותר ע״מ לבנות במקומו:
אינו חייב אלא היינו טעמא הואיל
אלא אמר אביי כגון שערב לזח ולא ערב
גמ׳ מהו לכבות את הנר.
שיהנה
טוב
יום
לצורך
אלמא
מותר.
דבאותה שעה שהוא מסתפק ממנה
עיין נתונות דף ! ע״א סוסי
לזה וחנניה היא ואליבא דב״ש :ואין זוקפין
היום ש ד :ר׳ יהודה .דאמר לקמןט(
ד״ה אמר ליה:
מכבה קצת ומכסה אורו ללא יכול
את המנורה :מאי קא עביד אמר רב
מכשירי אוכל נפש שרו ודריש יעשה
לאנהורי כולי האי כי איכא שמן
חיננא בר ביםנא תכא במנורת של חליות
לכס»( לכל צרכיכס והאי נמי צרכיכם
מועט בנר ולכך נראה ככבוי ומכאן
עסקינן דמחזי כבונה דב״ש סברי יש בנין
לעזי רש״י
הוא וכן תשמיש ואנא דאסרנא כרבנן
יש להתיר קנדיל״א של שעוה גדולה
קרויזו״ל ]קרוישו״ל[.
דדרשי הוא לבדו :איסיביה כוי .בכלים )א( וב״ה םברי י ( א אין בנין בכלים ואין
לחתוך למטה ממנה כיון דבשעה
מנורה .מ ו ק י י ״ ר .למחוט
ואין לך עשון בית גדול מן הדלקה
סתירה בכלים עולא איקלע לבי רב יהודה
שחותך אומה אינו מכחיש מאור שלה
)ני( .א י ש ט י ל ״ א .גזיר-עץ.
ב י ב ״ א .ר י ר ) ה פ ר ש ת נ ו ז ל י ם ( .וצורך י״ט הוא לכבותה שלא יצטרך
כלל אע״ג שהוא גורם לגרוס כבויה
קם שמעיה זקף לת לשרגא איתיביה רב
קציד״א .לפלוף .שנקנ״ר
לישב בשרב ובגשמים :למכחל עיגא.
ש ד ודוקא לחתוך אותה באור אבל
ב
יהודה לעולא חנותן שמן בנר חייב משום
] ש נ ק ט י ר ו ״ ד [ ,רווי-דם.
לשוס כו כחול לרפואה :רירא.
בסכין אסור אליבא דכולי עלמא
איתקלפיישו״ן
מבעיר וחמםתפק ממנו חייב משום מכבה
שקורין
והוא
ביב״א
ריר
שעושה
] א י ש ק ל פ י י ש ו ״ ן [ ,קדחת.
דאמר לקמן במחני׳ <לף לב (.חוחכה
א״ל ג י ; לאו אדעתאי :אמר י«רב היקנבא
קציד״ה בלע״ז שהוא עושה ריר
באור בפי שתי נרות:
ישרי :בעא מיניה אבא בר מרתא מאביי
**שמגליד תמיד :דיצא .פי׳ שנוקב
קנבא שרי .פי׳ רש״י מוקיי״ר
8
מוסף רש״י
כמו מחט כמו דץ ביה מידי )חולין
לו
אמר
אחר
דבר
מפני
הנר
את
לכבות
מתו
בלעז למחוט ראש הפתילה
א ץ בנין בכלים ואין לף צג :>:דמא .שנקנ״ר :דממתא.
ה
מאי
אחר
בית
לו
אין
אחר
בבית
אפשר
ועושה פחם ולא נהירא דלקמן פרק
סתירה בכלים .אי! איסור
בנין וסתירה בכליס אלא מדמעח חמיד :קדחהא .לשון קדחה
אפשר לעשות לו מחיצת אין לו לעשות
המביא )לף לב (:קרי ליה מוחטין
בבחיס ,דנחייג נבגין כל דהו ,באפי )לנרים לב> שורפת והוא שקורין
את הנר מאי מוחטין עדרי חושכא
מחיצת מאי אפשר לכפות עליו את
יהעישה כלי או גומרו בי״ט איתקלפיישו״ן :תחלס אוכלא .חחלת
ולא קאמר הכא כי ההיא לישנא
או כשכם משוס מכה בפטיש
הכלי אין לו כלי מאי אמר ליח י>יאםור
הוא דמחיינ ,שהוא חיוב לכל החולי של כל אלו :דאפילו בשבה
דהתם לכ״נ דתד חטויי יש אחד
איתיביה ׳>אין מכבין את תבקעת כדי
ע״ז
במסכח
כדאמדנן
גמר מלאכה ,או אס הוא דבר שרי.
בשעה שדולק והיינו ההוא דלקמן
לחוס עליה ואם בשביל שלא יתעשן הבית
שהוא מחליקו חייב משוס )לף כח >:שורייני דעינא באובנתא
ממחק ,ואס צדך קצוע חייב
רש אחד לאחר שכבה שמתקנין
משום מחחך וכן אורג או דלבא תלו :סוןו אוכלא ופצוחי מינא.
או הקדרה מותר אמר ליה ההיא רבי
אותה כדי שידליק מהר ומסיר הפחם
מסך או חופר ,אבל בנין שקרוב להתרפאות הוא ואינו כוחל
יהודה היא כי קאמינא אנא לרבנן בעא מיניה
שבראש הפתילה ובכך נוחה כשידליק
וסחירה לא שייך נהי לאחיובי
איסיביה
מאורו:
אלא להגיה
אביי מרבה מהו לכבות את הדלקה ביו״ט
נסליק וחזרה ,דהא דחנן
אותה והיינו ההוא דהכא לשד:
הגונה כל שהוא ,בנסים חנן בקעת .שמותר להנאת הגוף שלא
אין מכבין את הבקעת וכוי .מכאן
היכא דאיכא סכנת נפשות לא קא מבעיא
! ל ע י ל יא•( .לאו אדעתאי .יתעשן :הדשנין .רבי יהודה היא
יש למחות את הנשים שרגילות
לא גחחי ל ג י ; ב ו כ ו ת בו !.שוגג
לי דאפילו בשבת שרי כי קמבעיא לי משום
הייחי )מנחות לה .;:קנבא דאמר לכל צרכיכס :ממין ופתח.
להסיר הפתילה מחוך השמן כשהיא
אבוד ממון מאי א״ל אםור איתיבית אין
שרי .נר המטשטש והילך סוגר ופוחח דסי עיניו להכניס
דולקת ומשימין אותה על הקרקע וכן
מכבין את הבקעת כדי לחום עליה ואם
מוחר לחקגו ולהחזירו גיי״ט הכחול :איכא רב זביד .שהיה מקשה
שלא לכסות את האור ומה שנהגו
)האורה ח״א סי׳ סטו .רירא.
מטפח עינו רירא ,גלע״ז לי כמותך :ושניי ליה .ופרקחי לו:
הקדרה
או
הבית
יתעשן
שלא
בשביל
העולם להדליק הנר מי״ט לתברו
קצייר״א )ע־ז כח .(:דיצא .מסייע אין בו ממש .מי שאינו עושה
ואין מדקדקין אס הוא לילה ולעיל
מותר ההיא רבי יהודה היא כי קאמינא
אישפוננ״ט ,לשון געיצה מלאכה ממש אלא מסייע מעט כי
פירשתי דהוי הכנה ואין י״ט מכין
אנא לרבנן בעא מיניה רב אשי מאמימר
וחחינה ! ש ם ! .קדתתא .האי ובלאו הוא מתעבדא אין בו ממש.
לחבירו י״ל דאע״ג שאינו לילה מ״מ
ותחלת
חמימוח ! ש ם ! .
מחו לכחול את העין ביו״ט היכא דאיכא
אוכלא .בתחילת החולי)שם( .והכי אמר במסכת שבת בהמצניע
הוא סמוך לחשיבה ואף באותו יום
ח
סוף אוכלא .שכבר נתרפא )לף צג (.גבי זה יכול וזה אינו יכול
םכנח יכגון רירא דיצא דמא דמעתא וקדחתא
צורך הוא אותה הדלקה:
ועליין קולחת מעט )שםז .יכול חייב ושאינו יכול פטור ואע״ג
ותחלת אוכלא לא מבעיא לי ׳דאפי׳ בשבת
ופצוחי עינא .שבא לכוחלה
ההיא רבי יהוהה היא .דאית
כלי להאיר מראית עינו)שמו .דקמסייע בהדיה מסייע אין בו ממש:
עינא
ופצוחי
אוכלא
סוף
לי
קמבעיא
כי
שרי
ליה לכל צרכיכם ואנן
כ ל דבר שאין בו סכנה.
מה
מאי א״ל ״אסור איתיביה אין מכבין את
חולה שאס לא יעשו לו רפואה
עבדינן כרבנן ואס תאמר והא אנן
זו אין מסוכן למוח ומכל
תבקעת ושני ליה כדשנין אמימר ט שרי
פסקינן לקמן הלכה כר׳ יהודה וי״ל
מקוס צריך הוא לה ,אומר
דמסיק עליה ואין מודן כן אי נמי
לנכרי ועושה .אגל לבר למכחל עינא מנכרי בשבתא איכא דאמרי ט ( אמימר גופיה כחל עינא
שיש נו סכנה ישראל
י״ל דהא דשרינן מדרשה דלכם היינו
עצמו מנכרי בשבתא אמר ליה רב אשי לאמימר מאי דעתיך י>דאמר עולא בריח
עושה צו!שבת קכט .:.מסייע
דוקא בדבר שהוא אוכל נפש אבל
אין בו מ מ ש .מי שאינו אלא דרב עילאי כל צרכי חולה עושין ע״י נכרי בשבת ואמר רב המנונא כי־כל
בדבר שאינו אלא לתשמיש בעלמא
מסייע גלגר ואס גא
לעשותו דבר שאין בו סכנה ליאומר לנכרי ועושה חני מילי חיכא דלא מסייע
לכלו אינו יכול ,אין גו ממש
וכן שלא תתעשן הקדרה אסור:
מ(
ולא חשיכ מידי ; ש ב ת צג .;.בהדיה אבל מר קא מסייע בהדיה דקא עמיץ ופתח אמר ליה איכא
דנפישא
מת ביום ט ו ב ר א ש ו ן .מח
לקגור,
המוטל
אס
יו״ט
ראשון הוא כוי ו ל ע י ל ו.ו מח
שנשחהה
כגון שמח
בשבח
ולמחר היה יו״ט ,ש ב ת קלט.::
ביו״ט.
רב זביד דקאי כותך ושניי ליה מסייע אין בו ממש אמימר שרא
למכחל עינא ביו״ט שני של ראש השנה אמר ליה רב אשי לאמימר > ותאמר רבא מת ביום טוב ראשון
יתעסקו בו עממין ביום טוב שני יתעסקו בו ישראל ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנח
איחיביה א י ן מ כ כ י ן א ח כוי.
ל
נ,כ
ס
מה
ופריק האי ר׳ י ה ו ד ה כי קאמינא לרבנן .א מ ר ר ב י ה ו ד ה )וקנינא(
מיניה רב א ש י מ א מ י מ ר מ ח ו לכחול עין ביו״ט .כגון רירא דיצא ד מ א דמעחא
כי קאמינא אסור א ל י ב א דרבנן ) .ו מ צ א נ ו ח ל ו ק ח ר׳ יהוהה
א(]וקגיבא[ שרי .פירוש י ש מ י ש א ו מ ר כגון אבוקה
בשבת,
ואפילו בבי
עט
מיי׳ ס״ד מהלכות
א
הל׳
יו״ט
וסכ״ג
יג
מהלכות שבת הלכה נו סמג
טוש׳׳ע א״ח שי׳
לארן עה
תקיט סעיף ב וסי׳ שיל סעיף
א:
פ ב מיי׳ סי״נ מהלכות שבת
הלכה נ סמנ לאדן סה
טוש״ע א״ח סי׳ רסה סעיף
א:
פ א ג מיי׳ סייר מהל׳ יו״ט
הלכה נ סמג לאדן עה
טוש״ע א״ח סי׳ תקיל סעיף
נ:
פ ב ד מיי׳ שס טוש״ע א׳׳ח
סי׳ תקיד סייד:
פ ג ה ו מיי׳ שס הל׳ ד
טוש״ע שס סעיף א:
פ ד ז מיי׳ פ״נ מהלכות שבת
הלכה ד שמנ לאדן סה
טור ש״ע א״ח סי׳ שכח סעיף
ט:
פ ה ח מיי׳ שס טוש״ע א״ח
סי׳ תלו סעיף נ :
ט
פו
י:
מיי׳ שס הל׳
פ ז י מיי׳ שס טוש׳׳ע שס סי׳
שכח סעיף יז:
פ ה כ מיי׳ ס״א שס הל׳ טז
טוש״ע
שס
א״ח
בהגייה:
פ ט ל מיי׳ ס״א מהל׳ יו״ט
הלכה כד טור ש״ע א״ח
סי׳ חצו סעיף ב:
רבינו הננאל
ואין
המגורה.
זוקפין
אוקימנא במנורה ש ל חוליות
דמחוי
משום
לטעמייהו
וסחירה
בכלים,
אומרים אין
םתירח
זוקפין
)נמי(.
וקי״ל
בלילי
המנורה
המנורה
יו״ט ברומי
וזקפה,
ועמד
עקיבא
אייל ר ״ ג ע ק י ב א
ראשך
בין
המחלוקות,
אחרי
אע״פ
אייל
למדתנו
רבים
להטות,
שאחה
מתירץ
אייר
בפני
ר׳
אוסר,
והלכה
יהודה
מטלטלין
יהודה
שמעיה
משום
ר״ג
אבל
ביו״ט
עולא איקלע
לבי
יו״ט,
קם
בלילי
זקף
זקפה
כלומר
שרגא,
השמן
ונתקבץ
לאחוריה כדי שתכבה
השמן
מכבה
מהרה
ונמצא
ביו״ט.
יהודה
הן
כמרובים.
מנורה
ל א זוקפין.
וישאר
ר״ג
מה
ש א ת ה מכניס
רבינו
לא
ביו״ט,
שנפלה
והזקנים,
רב
וביח
הלל
ותנא ש ל בית ר״ג
ומעשה
ל ך
י ש
בנין
בנין בכלים ואין
בכלים
כב״ה.
היו
כבונה,
דאמרי
ובייש
כאילו
אותיב
מהא
לעולא
רב
דתניא
בשבת ,הנותן ש מ ן בנר חייב
מבעיר,
משוס
חייב
ממנו
והמסתפק
מכבה,
משום
נמצא
ש מ ע ת
שזקף
הנר
וקיבץ
השמן
אחורי
הנר
כאילו
נסתפק
וחייב
ממנו
משום
מכבה,
וכיון
דבשבח
חייב,
פשטינן
מינה
דביו״ט
נמי
הווקף
כמסחפק
והמסתפק
מכבה,
ביו״ט
אסור
גם
אדעתאי,
אפילו
עולא
כלומר
לאו
עשה
לא
ד ב ר זה ע ל דעתי.
א מ ר אביי
ביו״ט
אסור לכבות
אפילו
ל ש מ ש
א ה ר
משום
המכבה
אסור .א ״ ל
ה ש מ ש
הוא,
אם
מטתו
ולא
ואין
הנר
צריך
בית
ל ו
לעשות
לו
מחיצה ולא כלי לכפותו
על
הנר.
מכבין
עליה,
ומותבינן
הבקעת
ואס
יתעשן
מותר.
ממון,
נפשות
ר׳ י ה ו ד ה ,
לכם
קאמינא
דאסור
דאסרי.
לאביי אין
ביו״ט ]משום[
א ב ל
אם
מככין
וכן
מכבין
איבוד
הוא
סכנת
ב ש ב ת
וכ״ש
ק ד ח א ו ח ח ל ת א ו כ ל א ,ל א מ ב ע י א ל י ד א פ י ל ו ב ש ב ח ש ר י ,כ י ק א מ י ב ע י א ל י ס ו ף א ו כ ל א נדפכוחי( ]ופחוחי[ עינא מאי ,אייל אסור .איתיכיח ב ק ע ח כוי .ו ש נ י ל י ה ה א י ר׳ י ה ו ד ה
היא,
לתוך הצונן כדי ש ת פ ו ג צינתן ,ותניא ר׳ יהודה
א ו מ ר לגוי ועושהו ,הני מילי היכא ד ל א מסייע בהדיה ,הכא מסייע בהדיה ד ע מ י ץ
י ו ״ ט ש ל ר״ה .אייל ר ב א ש י ו ה א א מ ר ר ב א מ ת ב י ו ״ ט ר א ש ו ן י ת ע ס ק ו ב ו ע מ מ י ן ,ב י ו ״ ט ש נ י י ת ע ס ק ו ב ו י ש ר א ל מ ה
ב ש ב ת מאותן העצים ש ל א
או
שלא
קדירה
לכל
דרבנן
אייל ר כ ה
לחוס
בשביל
יעשה
כי
אין
בשביל
הבית
רתני
דליקה
עליה
ופריק ההיא
צרכיכס,
אליבא
דבר
וכן
אחזה בהן האור שדי.
כדי ש ת פ ו ג צינתן ,א מ ר ר ב ביבי ש ל א הגיע לצירוף ,אביי א מ ר א פ י ל ו ת י מ א הגיע לצירוף ,לד׳ יהודה ד ב ר ש א י ן מחכוין מוהר ,ו מ י א מ ר אביי הכי וחא
ו א מ ר ר ב המנונא כ ל ד ב ר שאין ב ו סכנה
נר מצוה
בעא
ורבנן ביוה״כ ,רבנן הוו אמרי א ם היה כ״ג זקן א ו איסטניס מ ח מ י ן ל ו חמין ומטילין
שהיא עשויה בחחיכוח עצים קטנים ,א ם
נוטל
עין משפט
אומר עששיוח ש ל
א מ ר א ב י י כוי( .א מ י מ ר כ ח ל מ ג ו י ב ש ב ת .אייל ר ב
ברזל היו מרחיחין מ ע ר ב יוה״כ ומטילין
אשי כמאן כעולא
ד א מ ר כ ל צ ו ר כ י ח ו ל ה נ ע ש י ן ע״י
ו פ ת ח עיניה .אייל ר ב ז ב י ד א מ ר לי כוותיך ,ו א מ ר י ליה מסייע אין ב ו מ מ ש .א מ י מ ר ש ר א ל מ י כ ח ל עינא ע״י י ש ר א ל ב י ו ״ ט
ש א י ן כ ן ב ב י צ ה .אייל כ נ ה ר ד ע י ס ב י ר א ל י ד א מ ר י א ף
בצונן
ביצה מותרח ,מאי איכא ל מ י ח ש הילמא עברוה לאלול הא
גוי
שני,
א מ ר ] ר ב חיננא
א( ע״ס הערוך ערך קננ שמעתיק לברי רביני כאן .ונרי״ף :קנשא וכן הפי׳ שהביא רנינו הובא גס נרי׳׳ף כאן וע״ש היטב.
כב:
עין משפט
נר מצוה
מה שאין ל\ בביצה .לקדושה אחת הן ולא הקלו בי״ט שני של ראש
דנפישא בלישה .פירש רש״י וב״ה מתירין משום דאמר ר״ש
השנה אלא לענין מת כלכל :בפסח .קא סלקא לעתך שאינו יכול
בן אלעזרס( ממלאה אשה פנור פת וכו׳ ולא נהירא
לשמרה מהחמין :וכמה פת מכה .שהתירו כית הלל :שכן מצינו
חדא דאס כן ה״ל לאתרי הא דר׳ שמעון בן אלעזר כיון דפלוגתייהו
בלחם הפנים .שהוא מצה כלאמרינן ככל המנחות כאוח מצה
בהט ועוד דלא דמי כלל לפתין גריצין ולמאי איימינהו הכא לכן
]מנחות ל ף נז (.ועכיו טפח כשמו לחם
נראה לי דפת מרובה »(דקאמר היינו
הפניםי( יש לו פנים ואין פנים פחותין
סחים גדולים ביוחר ועושה לצורך
מה שאין כן בביצה אמר ליה אנא כנהרדעי
מטפח״( :בזריזין .של כית גרמו
חול הואיל ואין בו טורח כל כך והכי
םבירא לי דאמרי אף בביצה )א( ומאי דעתיך
שהיו אומנים וזריזים בלברט( :פס
משמע בירושלמי מחוך שאחה מיגעו
דלמא מעברי ליה לאלול א׳האמר רב חיננא
עמלה .בריי״א בלע״ז שהיה טעון
ממנע ואין עושה אלא כדי צרכו
בר כהנא מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול
ג׳ מאות שיפה שפשוף בידו וחמש
דפת קטן יש בו טורח יותר בעריסח
מעובר :ואין אופק פתין גריצין אלא רקיקין:
מאות בעיטה באגרוף שף אחפ
כל אחד ואחד ובין גריצין ובין רקיקין
בועט שתים שף שתים בועט שלש
היינו כדי צרכו בלבד וגס הן שרן
נ>תנו רבנן ב״ש אומרים אין אופין פת עבה
גמנחוח <לף עו :!.עצים יגשים.
בעביין אלא דגריצין היינו גדולות
בפסח אוב״ה מתירין ג>וכמה פת עבה אמר רב
מט״ו באב היו סוסקין מלכרות עצים
ורקיקין קטנות והא דקאמר בסמוך
הונא טפח שכן מצינו בלחם חפנים טפח
למערכה במסכת תעניח »לף לא(.
משום דקא טרח טרחא דלא צריך
מתקיף לה רב יוסף אם אמרו בזריזין יאמרו
ומעצי לשכת העצים היו אופין
הכי קאמר מתוך שעושה ככרות
כשאינן זריזין אם אמרו בפת עמלה יאמרו
ומבשלים כל צרכי מקדש :בתנור
גדולות אתי למעבד יותר מצורך י״ט:
בפת שאינה עמלה אם אמרו בעצים יבשים
חם .שמסיקין אותו בכל יום הן
וב״הן:
תוספות ססחיס לז .ל״ה
ןועי׳
יאמרו בעצים לחים אם אמרו בתנור חם
למנחות הן לצלי :מסכת .במס׳ זבחים
על
<לף צה >:אמרי׳ תנור של מקדש של
יאמרו בתנור צונן אם אמרו בתנור של
מתכת היה משום שתי הלחם ולחם
מתכת יאמרו בתנור של חרס אמר רב ירמיח בר אבא שאלית את רבי ביחוד
הפנים שאפייתן וקדושתן בתנור הוה
ומנו רב מאי פת עבת פת מרובת איכא דאמרי אמר רב ירמית בר אבא
ליה כלי שרת וכלי שרת דפרס לא
אמר רב שאלית את רבי ביחוד ומנו רבינו הקדוש מאי פת עבה פת מרובה
עבדינן :ביחוד .ביני לבינו :ואיכא
ואמאי קרו ליה פת עבה משום דנפישא בלישה אי נמי באתריה דהאי
דאמרי .רב גופיה אמר שאלית אח
תנא פת מרובה פת עבה קרו ליה מכדי משום דקטרח טרחא דלא צריך
רבי ביחוד :ומגו .רבו דרב רבינו
הוא מאי אריא פםח אפי׳ בשאר ימים טובים נמי אין הכי נמי ותנא ביו״ט
הקדוש .לשון אחר ביחוד בברור כדתנן
בשקלים <פ״ו מ״ב! רדעו ביחוד ששם
דפםח קאי תניא נמי הכי ב״ש אומרים אין אופין פת יי מרובה ביום טוב
ארון נגנז :פס מרובה .ולאו משום
ה>אף הוא אמר שלשה דברים להקל מכבדין בית
וב״ה מתירין:
חמוץ הוא אלא משוס דטרח טרחא
המטות ומניחין את המוגמר ביו״ט ועושין גדי מקילס בלילי פסחים
יתירא למחר וליום אחר :וב״ה
בוחכמים אוסרין :נמ׳ אמר רב אסי מחלוקת לגמר אבל לחריח דברי
מתירין .כדאמרינך( שהפת נאפה
חכל מותר מיתיבי אין מכבדין בית חמטות ביום טוב ייושל בית רבן
יפה כשהתנור מלא :כ>תניא נמי הכי.
אחר
גמליאל מכבדין אמר רבי אליעזר בר צדוק פעמים הרבח נכנסתי
טוב נמי נחלקו:
דבשאר יום
אבא לבית רבן גמליאל ולא תיו מכבדין בית המטות ביום טוב אלא
מתני׳ מכבדין בית המעות .בית
המסיבה שאוכלין שם שהיו מסובין
מכבדין אותן מערב יום טוב ופורסין עליהם םדינין למחר כשאורחים
ואוכלין על גבי המטות :מוגמר.
נכנסין מםלקין את הםדינין ונמצא הבית מתכבד מאליו אמרו לו אם
לבונה על גבי גחלים :מקולס.
כן אף בשבת מותר לעשות כן ואין מניחין את תמוגמר ביו״ט ושל בית
כרעיו * ובני מעיו תלויין חוצה לו בצדו
רבן גמליאל מניחין אמר רבי אליעזר בר צדוק פעמים הרבה נכנסתי אחר
כשצולהו והיו עושין זכר למקדש
אבא לבית רבן גמליאל ולא היו מניחין את המוגמר ביום טוב אלא
שכתוב בו על כרעיו ועל קרבול(.
מביאין ערדםקאות של ברזל ומעשנין אותן מערב יום טוב ופוקקין
ומקולס לשון גבור מזויין שכלי זיינו
נקביהן מערב יום טוב למחר כשאורחים נכנסין פותחין את נקביהן
מלוין לו בצדו כדמתרגמינן וכובע
נחשת וקולסא דנחשא )שמואל א יז>:
ונמצא חבית מתגמר מאליו אמרו לו א״כ אף בשבת מותר לעשות
וחכמים אוסרין .בשלשתן .בכבוד
כן אלא אי אתמר חכי אתמר אמר רב אםי גמחלוקת להריח אבל לגמר
משוס אשורי גומות .ובמוגמר משוס
אסור איבעיא להו מחו לעשן רב ירמיח בר אבא אמר רב אםור ושמואל
דלאו צורך כל נפש הוא ומהאי טעמא
אמר ימותר רב הונא אמר אסור מפני שמכבה אמר ליה רב נחמן ונימא מר
אסרינן ליה בכחובות בפרק ראשון
מפני שמבעיר א״ל תחלתו מכבח וסופו מבעיר א״ר יחודח על גבי גחלת אםור
<לף ז (.אשר יאכל לכל נפש»( דבר
א !מיי׳ ס״ג מהלכוח יו״ט
הלכה ח טוש״ע א״ח סימן
חקי סעיף הן:
צ ב מיי׳ פכ״א מהלי שבח
הל׳ ג יפ״ל מהל׳ יו״ט
נהל׳ ון ופ״ח מהל׳ חמץ
הל׳ יא
טוש״ע א״ח סי׳
שלז סעיף נ וסי׳ חקכ וסי׳
חקיא
סעיף ל וסי׳ חעו
סעיף א:
ג ד מיי׳ ס״ל מהל׳
צא
יו״ט הל׳ ו
טוש״ע
א״ח סי׳ מקיא סעיף ד:
רבינו הננאל
כהנא[
בר
מימות
משמיה
עזרא
מעובר.
אלול
גריצות
פיתן
כיון
מ״ט
ואין
אופין
רקיקין.
דרקיקין
הוא
אינו
אלא
כדי
מה
כיו״ט
בלבד,
וכך
אופה
אף
מפורש
בית
לא
נפיש
טרחייהו,
שיאכל
כירושלמי.
שמאי
אופין
וב״ה
עבה
מצינו
טפח,
בעובי
טפח.
ואוקמה
עבה
לחם
ואתקיף
יוסף
אם
טפח
בלחם
עשייתן
הן,
הפנים
בשיפה
לה
הפנים.
מניחין
פת
עמילה
והן
ובבע־טה,
ונעשים
בתנור
ש ל
יבישין
של
מתכח,
הדיוט
אחת
מכל
רבינו
הקדוש
כלומר
תימא
מרובה,
כ״ש,
בלבד,
אלא
כדתניא
בית
אומרים
מתירין.
אמר
אין
אופין
ביו״ט
מתני׳
גי
מכבהין
טירחא
ולא
כפסח
עבה
וב״ה
אף
דברים
המטות.
מכבדין
מאי
)בגירצא(
אמרו
שמאי
בה
אמרו
ומשום
יו״ט,
בית
שאין
נפישא
יחירא
יאמרו
משוס
פה
]בלישה[.
את
הוא
להקל,
אין
תניא
המטות,
של
ר״ג היו מכבדין,
א״ר
ברי
אלעזר
הרבה
צדוק
נכנסחי
לבית
פעמים
אבא
אחר
ר״ג ולא היו מ כ ב ד י ן
ביו״ט,
אלא
מערב
מכבדין
יו״ט ופורסין עליהן
ולמהר
סדין,
נכנסין
היו
הםדינין
בשבת
אין
מסלקים
אמרו
ש ל
ביו״ט,
מניהין,
צדוק
זה
אף
לעשות
כן.
את
המוגמר
בית
ר״ג
היו
אלעור
ברי
אייר
לא
מוגמר,
היו
אלא
ברזל
מערב
נקבים
מעשנין
ופוקקים
ולמחר
שלהן,
נכנסין
היו
נקביהן,
הבית
מתגמד
אמרו
זה
לו
מותר
אף
מחלוקת
אבל
לגמר
הכל
אחרינא
ונמצא
מאיליו,
לעשות
מוחר.
בשבת
א״ר
כן.
ל ג מ ר הבית,
דברי
להריח
ויש
דברי
הכל
נוסחא
להריח
אסור.
איבעיא
לעשן.
פירוש לעשן פירות
שהוא
ר׳
מכשירי
ירמיה
השוה לכל נפש וזה אינו אלא
למפונקים או למי שריחו רע .ובגדי מקולס מפני שדומה לקדשים ויאמרו מותר להקדיש ולאכול קדשים בחוץ :גמ׳ מחלוקת לגמר.
כשאסרו חכמים לא אסרו אלא כשמניחו כדי לגמר בו כלים שנותן המחחה עם הלבונה והגחלים חחח הבגדים להכניס בהן ריח דלאו
להנאח הגוף הוא אלא להכשיר כלים אבל מניח לבונה על גבי גחלים להריח ריח מותר שהנאת הגוף הוא ולאוכל נפש דמי .והשתא
למאי דקאמר רב אסי לא הוי טעמא דרבנן משוס דבר השוה לכל נפש כדפרישית לעיל אלא משום דלקשוט כלים הוא מכרן
ולקמן הדר ביה מחמת קושיא :כשאורחים נכנסין .שהן קרויין לסעודת הנשיא לכבוד יום טוב :ערדסקיאות .אנצינצייר״ש
והם נבובים ומנוקביס :ופוקקין נקביהן .לשמור העשן והריח שלא יצא :אם כן .לא היו חביריו חלוקין עליו דאף בשבת
מותר לעשות כן אלא ודאי ביום טוב היו מניחים לפיכך נחלקו עליו .מכל מקום גמרינן מינה דלאו לגמר הוה אלא להריח ולכבוד
האורחין ואפלוג רבנן עליה למיסר להניחו ביום טוב אליבא דתנא קמא ולר״א בר צדוק אפי׳ רבן גמליאל לא התיר ואח אמרת
דברי הכל מותר :מחלוקה להריח .החס הוא דשרי רבן גמליאל להניח ביום טוב כדי להריח כתנא קמא דרבי אליעזר בר צדוק
ורבנן אסרי דבעינן דבר השוה לכל נפש :מהו לעשן .פירות בעשן בשמים לקלוט טעם הבושם :אסור .דתסנוק יתירא הוא ואין
שוה לכל נפש אלא לאיסטניס ובהאי עשן איכא אב מלאכה כדמפרש רב הונא טעמיה דרב מפני שהוא מכבה הגחלים כשנותן אבקח
הבשמים עליהן :ושמואל אמר מוסר .דאובל נפש הוא וראוי אף לעטים אלא שאינו מצוי להם ודמי לנזדמן לו צבי בי״ט כדאמרינן
בכתובות )שסו :מפני שמכבה .כדפרישית .אינוי( שוה לכל נפש לפיכך אסור לעשות אב מלאכה בשבילה :וגימא מר מפגי שמבעיר .הבשמים שגס
זה אב מלאכה :אמר ליה תחילתו מכבה וסופו מבעיר .וחרוייהו הוו ביה ואנא קמא קמא נקטי :על גבי גחלת אסור .דאיכא מכבה ומבעיר:
מניחין
היו
כשאורחין
על
ערדיםקות
יו״ט
פותחין
אח
הביח
לו
מותרין
מגיחין
ש ל
כשאורחין
ונמצא
מתכבד.
אסי
מתני׳
בעצים
אלו.
עבה
פת
שכן
אותו
ובתנור חם,
בכל
רב
עובי
ע״י כהנים שזריזין
להחמיץ,
פת
שכן
התירו
ואין
בפת
אין
בפסח
מתירין.
פת
ת״ר
אומרים
פת
כמה
דר׳
מצינו
אלא
לחו
מחו
אוכל
נפש,
רב
אסור
אמר
מפני
שתחלתו
וסופו
מבעיר.
יום טוב פרס שני ביצה
מםורת הש״ם
מכבה
על
אמר
:
יהודה
על
גבי
גחלת
אסור
שהוא
מכבה
ומבעיר
מכשירי
אוכל
נ<
א( לעיל י .ע״ש ר״ה יט:
ע״ש לב .ע״ש (5 ,פסחים לז,.
ג( ןשסן ,י ( ןבפסחיס אי׳
ה(
ענהן,
פ״ג
]עלייח
מי״אן ,י( ןתיספתא ס״בן,
(1ושמות לה ן ,ח( ]סוכה ה.ן,
ט( ]יומא לח.ן,י(ןלעיליז.ן,
ןל״ה תניא לפני ד״ה
נ(
ל(
יב׳׳הן,
יכן,
ושמות
מ( ן שמות יבן ,נ( !ואינו.
(D
רש״שן,
יז.ן,
ןלעיל
ע( לסת מרובה לקאמר לאו
ביותר מכלי צרכו קאמר אלא
היינו פתים .כצ״ל רש״ל,
הגהות הב״ח
)א( נמ׳ למאי לעחיך:
גליון הש׳׳ם
ד י י ה מקולס .וכני
רש״•
מעיו ה ו צ ה ל ו .עיין ברש״י
ננ
פסחים
ל״ה
ע״א
מקולס ובדף על ע״א ל״ה
מקולס:
לעזי רש״י
בריי״א
חבוט
ולחסן
]ברייד״א[.
ונלוש היטב(.
אנצינצייר״ש
]אינצינשייר״ש[.
ןלשר־פת
מחתות
קטורת!.
מוםף רש״י
שאץ
מה
בביצה.
כן
לעני! ביצה לא הקילו ביו״ט
שני לראש השנה להשוות
לשל
גליות,
לאילו
ר״ה
אסורה
בזה
נוללה
בזה
:לעיל
uלאין ר״ה שוה
לימים
גליות
של
טיבים
לאילו ר״ה ממיר יי״ט שני
ליליה ינוללה בזה אסורה
ושבת
נזה
אף
קלס.!:
בביצה .נוללה נזה מוחרח
!לעיל ו . ,
נזה
דעתיך.
דמאי
לאסרה
לרחוקים
מנ״ד,
מעברי
ליה
כתקנה
בשני
דלמא
לאלול.
למנוח
הראשינה
מיום
שני
ימים,
כגון שלא באו עד
יוס
ולעשות
שלשים
שני
ושםו.
ואחל
מימות עזרא ואילך לא
מצינו
אלול
ואע״פ
מעובר.
שחקנו ,לא אירע
עליס
שנאו
המנחה
מן
ולמעלה חין מאותה הפעם
לא
ועליין
האי
נחקנה.
לנקט מימוח עזרא ,משוס
לבימיו
עברוהו
לכחינ
בעזרא
)נחמיה חן
יב־יס
השני ,ובראש השגה משחעי
) ל ע י ל ו .:.וכמה פת עבה
כו׳ טפח .יאהילו הכי שרו
ניח הלל ,אבל טסי מטפח
לא
.:פסחים
מצינו
לו ו.
בלחם
אסיר
שהוא
שכן
הפנים.
חמן
לבא
כלאמרינן במנחוח »נז (.כל
המנחה אשר חקריבי וגו׳
לרבות לחס הפנים למימון
שלא
לאזהרה
יחמיצו.
יאפילו הכי עוני לפנותיו
טפח ,להיינו לחס שהיו לו
פניס
יאין
מטפח
סניס
פחותין
!פסחים שסו.
אם
אמרו .והחירו עובי טפח,
בזריזין.
כהניס
שגקיאין
בשימורו שלא יחמץ ,יחירו
לכל אלס שאינן זריזין)שש.
בפת עמלה .שאינה ממהרח להחמיץ ,שעמילחה מעכגחה ,עמלה ברייר״א ,כלחנן)מנחית עו (.כל המנחות טעוגין שלש מאות
שיסה וחמש מאוח בעיטה !פסחים שם! .בעצים יבשים .שהיו מביאים אותן מימוח החמה כלאמרינן בחעניח ולא (.מחמשה
עשר באכ ואילך חשש כחה של חמה ולא היו כורתין עצים למערכה !שם( .בתנור חם .בכל יוס תמיל היו מסיקי] תנור של מקדש לאפייח מנחוח ולחמי תולה ושל מתכת היה כדאמר בזבחים בפ׳ דס חטאת !שם! .ביחוד .בינו לביני ,רניה לר׳ ירמיה רב,
רביה דרב רביגו הקדוש ,ל׳ישנא אחרינא ביחול בבירור ,נמו )יומא נד (.וילעו ביחול ששם ארון גגגז )פסחים שם( .פת מרובה .הרבה חררי! גיחל ,ילאו משוס חימון נקט לה ,ובחררין לקיס קאמר ומשוס לקא טרח טירחא ללא צריך הוא )שם ..:דנפישא
בלישה .כשלשי! אוחה ,עבה היא העיסה כשהיא כולה ביחל ושם( .תניא נמי הכי .ללאו משוס חמץ נקטיה אלא משוס טירחא ,להא הכא לא חני פסח !שם.:
יום טוב פרס שני ביצה
מסורת הש״ם
א(]מו״קי:ןע״שתיס׳ד׳׳ה
קיטורי לגרסי בירי נרי״ש,
ג ( ]שבת קלל ,[.ג( ססחיס
נג .ברכות יט] .תוססת׳ ס״נ
ע״ש[ ,ד(
מי״נ,1
פ״ג
ןעליוח
נל,:
ה( שבת
י( ]פסחים יא ,[:י( שבת נל,:
תוספי
ח( ]פסחים יא:
ס״ב[ ,ט( !עירובין עה.
וש״נ[ ,י( ן שבח מא :וש״נ[,
נ( נשס וש״נ[ ,ל( ]לקמן
בהמביא
לג,1:
לף
מ( ]בראשיח יט[ 0 ,ןוע״ע
חוס׳ שבח נל:ל״ההוה וכו׳
ומש״כ שס על הגליוןן,
הגהות הב״ה
)א( תוס׳ ל״ה על גבי
וכו׳ ומא] לשרי סבר לללאו
יצתה ולא הוי אכ מלאכה
והבערה ש ל א
לצורך
מותר לעשות ביום טוב
ומיהי ־.
גליון הש״ם
מתני׳ א ב ל מ ק ר צ פ ״ .ע י ׳
שבת דף נג ע״א תיס׳ ד״ה
מהו ליתן ומו״ק לף י ע״כ
תוס׳ ל״ה ואין מונעין:
לעזי רש״י
אופרונציי׳׳ר
ןפרוגציי״ר[.
וקשלים
לקפל
כשפה
אישטריליי״ר.
ד ב ג ד לנוי(.
לסרק
במסרק.
מוםף רש״י
וכעי״ז ברכות
יט! .בלילי םסחים .זכר
לפסח שצולהו שלס ,שנאמר
בי על כרעיי ועל קרנו
אלמלא
!ברכות יט.ו.
תודוס אתה .ארס חשוב
כעין
פסחים וג.(.
קרוב
שהוא
קדשים.
להאכיל אח ישראל קדשים
שביר
שהרואה
בחוץ,
פסח
לשס
שהקדישו
:ברכות יט .(.מקרצפין.
בכלי ששיניו גסות יאיני
עושה חבורה ,לחיבל בנעלי
חיים אב מלאכה היא
)פסחים יא.>:
רבינו הננאל
ר׳
א מ ר
ירמיה
חרס
מותר.
יוסף
אמרי
חרס אסור
וכן
•יחא.
אש-ראי.
אפילו
ע״ג
דמוליד
סחופי
מ ״ ש מהדם
ומריח
רבה
ואקשיגן
ב ו
ע״ג
ורב
משום
דחניא
קוטמו
כסא
על־יהו
מוללו
ומריח
בו.
ופרקינן
ריחא
מיהא איתא ואוסופי
מוסיף
שאע״פ
מעשה
עלה,
גבי
הכא
שחהילתו
אומן חוא
על נכי חרס מותר .פי׳ רש״י משוס שאין כאן כבוי ואי משוס
מל גבי חרס .שהסיקו :מוסר .לכבד ליכא והבערה נמי ע״י שינוי
הבערה הוי הכערה כלאחר יל ושרי לעשותה ביום טוב והר״ר
היא כלאחר יל וליכא איסורא לאורייתא :דקמוליד ריחא .שנכנס
בחרס שלא היה בו ריח ואסור מררבנן שהמוליל לבר חלש קרוב הוא יצחק פירש לשפיר הוי הבערה כלרכה ומ״מ שריא לקסבר להבערה
שלא לצורך שרי לעשותה ביום טוב וכן משמע בירושלמי נלמשילין[ מהו
לעושה מלאכה חלשה :סחופי כסא אשיראי .לכסות כוס מבושם על
השיראים של מלבוש להכניס כהן ריח
לארלוקי נר של בטלה ביום טוב ר׳
יוסי אסר ורבנן שרו והטעס מאן
הבושם שבכוס :אסור .דקא מוליד על גבי חרם מותר ורבה אמר על גבי חרם
ריח בשיראיס :מאי שנא ממוללו
לאסר סבר להבערה לחלק יצתה
נמי אםור משום דקא מוליד ריהא רבה ורב
ומריח בו .דתניא ל(במשילין גבי
והוי מלאכה ואסור לעשוחה בי״ט ומאן
יוםף דאמרי תרוייחו אםחופי כםא אשיראי
עצי בשמים מוללו בין אצבעותיו כדי
לשרי סכר רללאו יצתה )א( והבערה
ביומא טבא אםור מ״ט משום דקמוליד
להוציא ריחו או קוממו שיהא מקום
שלא לצורך מותר לעשותה בי״ט ולא
ריחא ומ״ש ממוללו ומריח בו וקוטמו ומריח
הקטימה לח ונותן ריח ובחלושין
הוי אב מלאכה ומיהו התם קאמר
קמיירי :רבא אמר מל גבי גחלת
בו התם ריחא מיחא איתא ואוםופי הוא
לא תאסור ולא תשרי ומכאן יש ליזהר
לצורך
הבערה שלא
מלעשות
גמי מותר .כשמואל דאובל נפש דקא מוסיף ריחא הבא אולודי הוא דקמוליד
הוא עשון פירות זה ושוה לכל נפש
כרקאמרינן בירושלמי לא תאסור
ריחא רבא אמר ב ע ל גבי גחלת נמי מותר
ואי משוס בבר והבערה ואולודי
ולא תשרי ומכל מקום על גכי גחלת
מידי דהוה אבשרא אגומרי דרש רב גביחא
ריחא מידי דהוה אבשרא אגומרי
אסור לפי שיש כבוי עם הבערה
מבי כתיל אפתחא דבי ריש גלותא קטורא
דאיכא כל הני ושרי :קנוורא שרי.
ללכולי עלמא האי לא שרי הואיל לאין
א
כן דרש להם ולא פירש דבריו :אי שרי א״ל אמימר מאי קטורא אי >קטורא זה לבר השוה לכל נפש ואפי׳ למאן
בידי מעשה אומן הוא ואי לעש? אסור דהא
קטורא בידי .שעושין לבפי שוקיס
לשרי הבערה שלא לצורך כלל בירושלמי
ולבתי ידים של חלוקי הנשים שמקמטין
קא מכבה אמר ליה רב אשי לעולם לעשן
היינו לפי שישנו פעמים לצורך אוכל
אותן על עץ חלק או על אגודה של
נפש אבל כבוי רלעולם אינו לצורך
בימידי דהוה אבשרא אגומרי איכא דאמרי
קשים וקורין אופרונציי״ר מעשה
מקון אוכל נפש ודאי אסור לכולי
א״ל אמימר מאי קטורא אי קטורא בידי
אומן הוא ואסיר .וקטורא לשון קשר:
עלמא בי״ט ורבא דשרי אף על
ג
מעשה אומן הוא אי לעשן אסור דקא מוליד
ואי קנוורא .לשון קטור הכבשן״(
גבי גחלת היינו משום דחשיב ליה
ריחא אמר רב אשי אנא אמריתה נהליה
דהיינו לעשן :אסור משום דמוליד
דכר השוה לכל נפש דאם היו עשירים
ריח .והיכי דריש דשרי :בשרא ומשמיה דגברא רבת אמריתה נהליה לעולם
צריכין הן לכך:
לעשן ומידי דהוה אבשרא אגומרי :ועושין
אגומרי .מוליד נמי ריח בפחמין:
תליםו־ אלפי עגלי הוה מעשר
אלמלא תודוס אתה .חכם גדול גדי מקולם :תניא רבי יוסי אומר ג>תודום איש
רבי אלעזר בן עזריה
ונכבד :קדשים םלקא דמסך .מאי
רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדי מקולם
וכו׳ .ומימה והא ר׳ אלעזר בן
קרוב להאכיל קדשים איכא היאך
בלילי פסחים שלחו ליה אלמלא תודוס
עזריה היה אחר חורבן הבית טובא
יכולין להיות קדשים ואין אדם מקדישן:
אתת גוזרנו עליך נדוי שאתח מאכיל את דהא רבן גמליאל היה נשיא קודם ר׳
אימא כמין קדשים .והכי שלחו ליה
אלעזר בן עזריה ורבן גמליאל היה
שאתה מאכיל אח ישראל כעין קדשים בני ישראל קדשים בחוץ קדשים םלקא דעתך
לאחר חורבן הבית להא רבן יוחנן
ד>שלשח
אלא אימא כעין קדשים:
לפסח:
הוקדשו
אומר
והרואה
בן זכאי היה עושה תקנות מיל לאחר
דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים
בשבת:
יוצאה.
פרתו
מתני׳
חורבן הבית משוס לרבן גמליאל לא
ברצומה שבין קרניה .לנוי ואמור
אוסרים ?>פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה
הגיעו ימיו להיות נשיא כלאמר
רבנן משאר הוא ואינו תכשיט לה:
את
יושוהקין
ביו״ט
הבהמה
את
יומקרדין
משחרב בית המקדש התקין רבן
ומקרדין .אישטריליי״ר במגררת של הפלפלין ברחים שלהן יי רבי יהודה אומר אין
יוחנן בן זכאי ואח״כ רבן גמליאל
ברזל ששיניה דקות ואע״ג דעביד
ואחר כך ר׳ אלעזר ור׳ אלעזר לא
מקרדין את הבהמה ביום טוב מפני שעושה
חבורה :ברחים שלהן .כעין אותם
היה כי אס בן שמנה עשרה שנה
8
שלנו :מקרצפים .במגררח של עץ חבורח אבל מקרצפין וחכמים אומרים אין
כשהיה נשיא ונשיאוחו לאחר חורבן
ששיניה גסות ואין עושה חבורה :מקרדין אף לא מקרצפין :נמ׳ יי למימרא
ואמרינן בבכורות <דף ע (.דלאחר
דר׳ אלעזר בן עזריח חדא פרה חויא ליח
גמ׳ במאי קא מיפלגי כולה לישנא
חורבן נתבטל כל מעשר בהמה ויש
לא גרסי׳ וה״ג ושלש מחלוקות בדבר
והאמר רב ואמרי לה אמר רב יהודה אמר
לומר דלא נתבטל לאלתר כי אס
ר׳ יהודה סבר דבר שאין מסכוין
רבי
מעשר
הוה
עגלי
אלפי
תליםר
רב
לאחר זמן אי נמי אפטרופוס של
אסור מיהו קרוד קמגים ועושין
אלעזר בן עזריה מעדריה כל שתא ושתא
רבי אלעזר בן עזריה שהיה בימי
הבית היה מעשר אי נמי לאו דוקא
חבורה קרצוף גדולים ואין מושין חבורה תנא לא שלו היתה אלא של שכנתו היתה
ולא גזריגן קרצון« אמו קרוד ורבגן
מעשר אלא שהיה נותן למלך בכל
ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו:
סברי לה כרבי יהודה דאמר דבר
שנה העשירית:נ>
שאיגו מחכוין אסור וגזריגן קרצון« אטו ומקרדין את הבהמח ביו״ט :תנו רבנן מי איזהו
ושלש מחלוקות בדבר מר סבר
קרוד ואיזהו קרצוף קרוד קטנים ועושין חבורה
קרוד ור' אלמזר בן מזריה סבר דבר
מדינן קרצוף וכוי .פירש
שאין מתכוין מוסר .ופירוש ר׳ יהודה
קרצוף גדולים ואין עושק חבורה ע י ו ג ׳ מחלוקות
ר״י דהלכה כר׳ שמעון שמפיר ודוקא
סבר חבורה אע״פ שאין מתכרן לה
בדבר רבי יהודה סבר יי דבר שאינו מתכוין
במגררת של עץ דאין עושה חבורה
אסור מיהו הך חששא בקרוד אימא
קרצוף
חבורה
ועושין
קטנים
קרוד
מיחו
אסור
אבל במגררת שלנו שהן של ברזל
הלכך אין מקרדין אבל בקרצוף ליכא
קרצוף
גזרינן
ולא
חבורה
עושין
ואין
גדולים
כ״ע מולו דאסור דססיק רישיה ולא
למיחש משוס חבורה :ורבגן סברי גמי
אטו קרוד ורבנן םברי נמי כר׳ יחודח דבר
ימות הוא שתולש שערות:
כרי יהודה דדבר שאין מסכוין אסור.
משום
ואין מקרדין ומחמירי מיניה דגזרי
שאינו מתכוין אםור וגזרינן קרצוף אטו קרוד
קרצוף אטו קרוד :ור׳ אלמזר סבר.
ור׳ אלעזר בן עזריה סבר לה כר׳ שמעון דאמר כ ידבר שאינו מתכוין מותר ובין
הואיל ואין מתכוין לחבורה אף על
קרוד ובין הרצוף שרי אמר רבא אמר רב נחמן אמר שמואל ואמרי לה אמר
גב דזמנין דמתרמי שרי הלכך אפי׳
קרוד שרי :הלכה כרי שממון .דאמר רב נהמן להודיה ־הלכה כר׳ שמעון שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה
לו אמר ליה רבא לרב נחמן ולימא מר הלכה כר׳ יהודה שהרי הכמים מודים
)שכת מ .מו (:גורר אדס מטה כסא
לו א״ל אנא כר׳ שמעון ם״ל ועוד שהרי רבי אלעזר בן עזריה מודה לו:
וספסל דדבר שאינו מתכוין מותר:
מתני׳
מתני׳
תודופ א י ש רומי .ישראל
חשוב שהיה ברומי )פסחים
נג> .ג ד י מקולס .צלוי
ראשו על כרעיו ועל קרנו
דחניא
הפסח,
כצלייח
בכיצד צולין )פסחים על(.
ר׳ עקיבא )לפנינו ר׳
טרפו]( קורהו מקולס לסי
שחולה כרעיו חוצה לו בצדו
כנושא כלי זינו בצלו ,כובע
נח שח בגליח )ש ״א יז>
תרגומו קילסא לנחשא
!פסחים ונ
בג.
הדס
מוליד
מתני׳
ריחא.
מכבה וסופו
ואסור.
אי
דבא
א מ ר
ע ״ ג
מבעיר שרי .ד ר ש
לעשן
פירות הא
גחלת
לעשן
רב גבי חא
מוליד
ריחא
פידות
צ ב א מיי׳ פ׳יל מהל׳
יו״ט הל׳ ו טוש״ע
א״ח סי׳ תקיא סעיף ד
בהג״ה:
צ ג ב מיי' שס טוש״ע
שס:
צ ד ג מיי׳ פ״ח מהל׳
יי״ט הל׳ יד ]וסכ״ב
מהל׳ שכת הל׳ כב[ טיש״ע
א״ח סי׳ תקיט סעיף ה
וסי׳ תקמא סעיף ג:
צ ה ד מיי׳ ס׳׳ל מהלכות
י׳׳ט הלכה טז סמג
לאוין עה טוש״ע א״ס סי׳
תקכג סעיף א:
צ ו ה מיי׳ שס ס״ג הל׳
ינ טוש״ע א״ח סי׳
תקד סעיף א:
צ ז ו מיי׳ ס״א מהל׳ שנת
הלכה ה סמנ לאיי] סה
טוש׳יע א״ח סי׳ שלז סעיף
א:
רבעו חננאל
)המשך(
גביהא
ומשמא
דגברא
)יבא(
ןרכה[
ניהליוז,
והוא ר ב א
לעשן
מותר,
מידי
ואמר
ואסיקנא א מ ר
דהוו
אמימר
אצליית
אי
רב א ש י אנא
ב ש ר
)איכא(
ע״ג
ןקיטורא[
אמריתה
גחלים
בידי
ניהליה ל ר ב
שדי
בישרא
ר״ג
אמריתה
דאמר
דהוה
מידי
אגומרי.
דשמעתין
ומסקנא
הבית
לגמר א ת
מתיר וחכמים אוסרין,
וקי״ל
כחכמים.
מוגמר
כלים
ולעשות
להריח
ולגמר
איתפריש
דשרי.
בכולהי
אסור,
לא
והלכתא
ב ר מ ע י ש ו ן הפירור,
מותר.
שהוא
מקולס
ועושין גדי
בלילי
פסחים
אוסרין.
ירושלמי ,תנא
גדי
זהו
צלי
קרבו.
ומקצתו
ע ל
מקצתו
עגל
או
גדי
עושין
תודוס א י ש
רומי
א ת
ישראל
ל ו
ל א ו
עצרת
גדי
מקולס
שלחו
עושין
לילי
סכות
הנתיג
לאכול
פסחים,
לילי
חכמים
הורוס
אילולי
גורנו
אחה
עליך
נידוי .תוספתא
קורין
אוחן פסחים.
שהמאכיל
לו,
כעין
לילי
פסה
מקולס,
ולילי
מבושל
מקולס.
ש ל
מקולס.
כולו
שלוק
גדי
יו״ט
דברים
בחוץ,
בר
]מתני [
ג׳
אלעזר
בן
,
ר׳
עוריח
ואמרו
לישראל
קרשים
נידוי הוא.
שהיו
חכמים
מתיר
אוסרין,
פרתו היתה יוצאה
ברצועה
שבין
קרניה.
ירושלמי
רב
דאמרי
תרווייהו
להימשך
בה
אוסרין.
פזי
ושמואל
אפילו
תנא
חכמים
ר׳
דברדיליה,
יונה
בן
אמרו
לו
או
העבר
רצועה
או
עמוד
מבינותינו.
רב
יוסי
מתריס
ברי
כנגדן.
שיניו
בון
אייר
חנינא
ש ל
והשחירו
מפני
תנא
אמר
שהיה
פעם אחת יצאת
לא
מפרתך,
הצימות.
היתה
שכינתו
נענש
אהם
אייר
קיריס
שלו
היתה,
ע ל
וכי
שכינהו.
שכל
ללמדך
מי
שספק
כידו
למחות
ולא
מוחה
קלקלה
תלויה
ומקרדין את
בו.
ביו״ט.
כינים
תולעים
בעור
חבהמה
ת״ר
איזהו
ש ל
בהמה,
קטנים
קירור,
כגון
תפוסין
הבהמה ש א י
להסירם
קרצוף
חבורה.
אלא
בחבורה,
גהולים ואין
וגי
מחכוין הוא
אפשר
עושין
מחלוקות
שדי,
ין א ף ל א מ ק ר צ פ י ן ,ס ב ר י
בדבר ,ת״ק ד ה ו א ר׳ א ל ע ז ר ב ן עזריה ס ב ר ד ב ד ש א י ן מתכוין מותר ,וקידוד ד ע ב י ד חבורה ,כיון
ר׳ א ל ע ז ר ב ן עזריה מ ו ד י
ק ר צ ו ף ד ל א ע ב י ר חבורה .ור׳ י ה ו ד ח ס ב ר ד ב ר ש א י ן מ ח כ ו י ן אסור כוי .ורבנן ד א מ ר י אין מקררי׳
כר׳ יהודה ומחמדי .ואסיקגא
אמר ר ב נחמן
הלכה
כר״ש
דסבר
דבר
שאין מתכוין
מותר
שהר
אי
כרעיו
צלי
אין זה
וחכמים
מקולס,
ראשו
ועל
דלא
קיטורא שרי,
ואסור.
עין משפט
נר מצוה
כ״ש
לה
לו.
עין משפט
נר מצוה
יום טוב פרס שני ביצה
^ך •
•
מסורת הש״ם
מתני׳ טמאה משום שלשה כלים .מקבלת טומאה על שס
צ ח א ב מיי׳ פ׳׳י מהל׳ משום שלשה כלים .פי׳ ואס נטמא זה לא נטמא זה אפי׳ בשעת
כליס הלכה ז:
שלשה כלים .נפקא מינה דאי נמי אזל חל שמא מינה טמאה משום
מלאכה שהן כולן יחד הואיל וכל אחד ראוי למלאכה
צ ט ג מיי׳ פכ״ה מהל׳
אילך ובגמרא מפרש לה :גמ׳ החסונה .שמקבלת אבק הפלפלין
בלבדו ולא דמי למספרים של פרקים ואזמל של רהיטנייז( דהתס
כליס הלכה טז:
כשנופל לרך נקבי המכבר :משים ל י קייל• ש ל עץ שיש לו
ק ד מיי׳ ס״א מהלכוח הס מחוברים יותר בשעת מלאכה :משום כלי כבדה .פירש
בית קבול הוא :אמצמיס .שהיא
שבת הלכה ה סמנ רש״י אע״ג שהיא של עץ ואין לה בית
לאין סה טוש״ע איית סי׳
מקפח אח המכבר משום כלי עץ
קיבול שאין נשאר בה כלל מכל מקוס
שלז סעיף א:
אהרחים של פלפלין טמאה משום
לא מטמאה לאין קבולה קבול אלא
א ה מיי׳ פ״נ מהלכות גזרו עליה משוס ארוג ולא נראה
שלשה כלים משום כלי קבול ומשום כלי
חכמים גזרו טומאה על הכברה משוס
י״ט הלכה ז שמג לאדן דלא שייך ארוג במעשה של עץ ט
עה טוש״ע א׳׳ח סי׳ תצז
מתכת ומשום כלי כברה :נמ׳ ב תנא
ארוג ואפי׳ אין המכבר של מתכת
אס ]בצמר ופשתים ונראה לפרשן
סעיף א:
כ ו מיי׳ שס הלכה יז בכברה של סלתות דקאמר בירושלמי תחתונת משום כלי קבול אמצעית משום
מטמאה משום כלי כברה .ושלנו שהיא
טוש״ע שס סעיף ב:
כלי כברה עליונה משום כלי מתכת:
של ממכת ולאי טמאה משוס פשוטי
כברות של סלתות טמאה משוס שיש
ג ז מיי׳ שס הל׳ ז סמג
ג
א
כלי מחכוח :ומליונה .שמכתשין
הסובין
שמקבלת
כלי
תורת
עליה
> עגלה של קטן טמאה מדרס
שס טוש׳׳ע שס סעיף ז:
ושוחקין בה הפלסלין טמאה משום
שאינן יכולין לצאת דרך נקבים והא ונטלת בשבת 8ואינה נגררת אלא על גבי
H 101 Sן
כלי מתכות למשום כלי עץ ליכא
דקאמר משוס כלי כברה ולא קאמר כלים ר׳ יהודה אומר כל הכלים אין נגררין
לטמויה רפשוטיהן טהורין אלא משוס
משום בית קיבול ה״ק משוס תורת
רבינו הננאל
חוץ מן העגלה מפגי שהיא כובשת:
צפוי החחתון שהוא עיקר והעץ בטל
]מתגי'[ ה ר ח י י ם ש ל קבול כלי כברה דמשיב קבול שלה
נמ׳ עגלה של קטן טמאה מדרס דהא
אצלו :מתני׳ מגלה של קטן.
פ ל פ ל י ן ט מ א ה מ ש ו ם כדפי׳ :עגלה של קטן .פירש
כלי
ש ל ש ח כ ו י .א( פ י ר ו ש
דאיכא
משום
בשבת
ונטלת
עלויה
סמיך
שעושין לו לשחוק רושב עליה ומטלטלין
ע ץ ח ק ו ק ,ו מ א מ צ ע י ת ו ט ס הקונטרס שהקטן יושב בתוכה ולא
ש ל ב ר ז ל ק ב ו ע ב מ ס מ ר י ם נהירא דמאי קא משמע לן פשיטא תורת כלי עלה ואינה נגררת אלא על גבי
אותו עליה :טמאה מדרס .אס
והוא
מלמטה,
עומדים
התינוק זב נעשית העגלה אב הטומאה
נ ק ו ב נ ק ב י ם ד ק י ם כ מ י ן הא אין לך כלי מיוחד גדול מזה
כלים על גבי כלים אין על גבי קרקע לא
למיוחלת לישיבה היא להא סומך קטן
שעושין
כלי
דהיינו
לי
נראה
לכך
(
ה
פ
ו
צ
מ
)
ן
ו
י
ל
ע
ה
ו
כברה.
מאי טעמא דקא עביד חריץ מני ר׳ יהודה
בחוך
ליכנס
]משופה[
עליה נמצאח שהיא מיוחלח לו
ה ת ח ח ו ן ,ו מ צ ו פ ה ר א ש ו לקטנים להתלמד להלוך והיא עומדת תיא דאמר ־ ׳דבר שאין מתכוין אםור דאי ר׳
לישיבה ואין אומרים לו עמול ונעשה
ש ל ע ל י ו ן ב ר ז ל ע ש ו י על שלשה אופנים ואוחז בה בידו
שמעון תאמר ג ידבר שאין מתכוין מותר
כלוטין
פטפוטין
כמין
מלאכחנו לאילו לא מיחלא להט לא
והיא מתגלגלת לפניו חמיד:
יי)דתנן( הירבי שמעון אומר יגורר אדם מטה
ונותן
קטנים.
קטנים
הות אב הטומאה כלחניא יכול כפה
הברזל
באותו
הפלפלין
כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות
סאה וישב עליה ט ׳ )שכת דף גט:(.
ההקוק
באמצע
חמתוח
הדרן עלן יום טוב
חריץ אימא סיפא ר׳ יהודה אומר אין הכל
ככברה.
חנקוב
לאורכו
ונטלת כשכת .לתורת כלי עליה:
ואיגה גגררת .בשבת :אלא מל
ומשצ ווחפ קה י ן ב עב לר יזולן ש ר כאמשי ןו אין צדין דג־ם מן הביברין וכוי .נגררין בשבת חוץ מן חעגלח מפני שחיא
גבי כלים .על גבי בגלים מפני
)יחר
קטנים
פטפוטין
כובשת מפני שכובשת אין אבל חריץ לא
פירש רש״י דאע״ג דאוכל נפש
יוחר
כ מ ע ט ( ןגסין
גפים
שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב
עבדא תרי תנאי ואליבא דרבי יהודה:
מ ע ט ( מ ן ה נ ק ב י ם ,ו נ ו ת ן מומר היינו דוקא כגון בשול ואפייה
משוס חורש :מפגי שכובשת .חריץ
ה פ ל פ ל י ם ע ל ה ב ר ז ל ושחיטה דאי אפשר מערב יום טוב
הנראה בהלוכה לא על ילי חפירה
)בסכנה( ]ככברה[
העשוי
ו ט ו ח ן ב ע ל י ו ן ,ו כ ש י ש ח ק דיותר טוב פח חמה וגם בשול בי״ט
הוא אלא כובשת ורורסת הקרקע
י ו ר ד מ ן ה נ ק ב י ם ל מ ט ה .ושחיטה שמא יסריח אבל צידה אפשר
ונלוש תחתיה ונעשה מקומה נמוך
ונ יקשב ב ק גר דק ועלי ת ה) תס וחתת ום (ן לצודו מערב י׳׳ט רניחנו במים יי אין ה צדין דגים מן הביברים ביו״ט י ואין נותנין
ממקומה:
אבל אינו זז עפר
] ס ת ו ם [ כ ש ר ו צ ח פ ו ח ח במצודתו ולא ימוח ולא נהירא כדמפרש
לפניהם מזונות אבל צדין חיה ועוף
גמ׳ למשות חרין גרסינן :כובשת
ו נ ו ט ל ח פ ל פ ל י ן ה ש ח ו ק י ן .בריש מטלתין )לף ג .ושם( גבי גזרה
מן הביברין ונותנין לפניתם מזונות רשב״ג
אין .כובשת הוי אבל חריץ לא
ו מ פ ו ר ש ב ג מ ׳ ש ל נ ו ,ו ג ם שמא יתלוש דאין לחלק באוכל
בירושלמי,
פירש
כ ך
עבלא :תרי תנאי ואליבא דרבי
אומר ילא כל הביברין שוין זה הכלל כל
ה ת ח ת ו ן כ ל י ק י ב ו ל ,נפש בין אפשר לעשותו מערב
יהודה .חד סבר העגלה נמי כשאר
המחוסר
,
ת
ו
כ
ת
מ
י
ל
כ
ם
ו
ש
מ
ן
ו
י
ל
הע
יוס טוב לאי אפשר אלא דוקא
כלים דעושה חריץ בגרירחה שפעמים שאין האופן מחגלגל והוא נגרר
ככרה.
משום
אמצעי
ע ג ל ה ש ל במכשירין יש חלוק לכך נ״ל ט>כפר״ח מקינו״ן שפירש לעיל
[מתני׳[
וחופר ואידך סבר לא שכיח הכי ואינה אלא כוכשח חחת גלגולה:
דהא
מדרס,
ק ט ן טמאה
ן ד ף ג .שד״ה גזרה[ משוס דדמי לקצירה:
ק ס מ י ך ע ל ה .ו נ י ט ל ת ואין נותנין לפניהם מזונות .פירש רש״י דאין מזונותן עליו
הדרן עלך יום טוב
ב ש ב ת משום דאיכא חורת
דהס אוכלים עשב הנמצא במים וגם פעמים אוכלים
נגררת
ואינה
כ ל י עליה.
אין צדין דגים .אף על גב דשחיטה ואפייה ובשול מאבות מלאכות
א ל א ע ״ ג כ ל י ם .א ב ל עפר וגדולים אוכלים הקטנים ואפילו למאן דשד מאך אשר
דעביד
לא
הקרקע
ע ל
הן והותרו לצורך יום טוב טעמא משום דאי אפשר מערב
יאכל לכל נפש )שמות יכ> דמשמע אפילו בהמה מכל מקום דגים
דאמר
ומשום
חריץ,
ד ב ר ש א י ן מ ת כ ו י ן א ס ו ר .לא הואיל ואין מזונותן עליך ותימה דבגמרא פריך ורמינהי יום טוב דשחיטה חייש למכמר בשרא פן יתחמם רסריח אבל
צידה אפשר לצודו מבעוד יום ויניחנו במצודחו במים ולא ימוח
ו ס י פ א ד ה א מ ת נ י ת י ן ביברין של חיה ועוף אין צדן וכו׳ ומשני כאן בביבר קטן כאן
דר•
אליבא
תנא א ח ר
ולמחר יטלהו :ביברים .של דגים הן בריכות של מיס שקורץ ויביי״ר.
ש ה ו א ש ו נ ה בביבר גדול והשתא חינח מצידה לצידה תרצמ שפיר אלא מזונות
יהודה,
ב־ברין של חיה קרפיפות מוקסין גדר סביב וכונסין לתוכן חיות
כ ל ה כ ל י ם א י ן ג ג ר ר י ן מאי תרצת דבממני׳ אמרי׳ ונותנין לפניהם מזונות והתם אמרי׳
הבר ויולדות ומגדלות שם :ואין גוהנין .לפני הדגים מזונוח
ח ו ץ מ ן ה ע ג ל ה מ פ נ י אין נותנין לפניהם מזונות לכך נראה לי דהא מליא בהא אי
חריץ
עושה
שאינה
ואפי׳ למאן דאמלי( נפש בהמה במשמע הני מילי דמזונותן עליך
א ל א כ ו ב ש ת .ו ר ׳ ש מ ע ו ן צידה מותרת מותר נמי ליתן לפניהם מזונופ והכי פירושו אין
אבל דגים אפשר להם בלא מזונות שהם אוכלים שרשי עשבים
ת נ י ג ו ר ר א ד ם מ ט ה צדן דגים מן הביבדן וכו׳ ואין נופנין לפניהם מזונות גזרה
וכסא
וקרקע וגדול אוכל את הקטן :אבל צדין חיה וכגון* .המכונסים
ו ס פ ס ל ב ש ב ת שמא יצודס דהא צידה שלהן אין מותרת ביום טוב והשתא
יתכוין
ש ל א
ובלבד
מאתמול .קא סלקא דעתך השתא כיון דמוקפים גדר הוו להו כנצולין
ל ע ש ו ת ה ר י ץ ,ו א י ן צ ר י ך כשמתרץ בגמרא מצידה ממזונות נמי ניחא דהא בהא תליא
ועומדין אבל דגים נשמטין לחורים ולסדקים והויא צידה ביוס טוב:
ל ו מ ר ב י ו ״ ט .נ> ] ת ו ס פ ת א [ ומכל מקום קשיא דמשמע הכא דהיכא דצידה שלהן אסורה
ומהצלת
הנגררת
ד ל ת
ונותנין לפניהם מזונות .בימי החורף צריטן מזונות ואף בימי הקיץ
<שכת
אפילו לזרוק להם מזונות אסור ובפרק מי שהחשיך
הגורר,
וקנקליה
הנגררת
במקום דריסת בני אדם שאין עשבים עולים בו:
ב ה ן לף קנה :ושם( קאמר גבי דבדם שאסור ליקח מהן למשדא קמייהו
ונועלין
פותחין
ב ש ב ת ו א י ן צ ר י ך ל ו מ ר שפיר דמי ויש לומר דהתס מייד בשבח דחמיר דאוכל נפש
המחוסר
כ
כ
י
מתני׳
מתני׳
הדרן עלך יום טוב
ביו״ט.
ה ד ק
א ץ
ע ל ך
צדין
אסור ולא שייך למגזר שמא יקח מהן אבל הכא מייד ביום טוב דאונל נפש מומר גזדנן דלמא כשיתן להם מזונות שמא יצוד מהם:
יום טוב
דגים
מ ן
כל
הבי
׳ברין
ביום
ט ו ב
כוי.
א ב ל
צדין
חיה
ועופות
מ ן
הביברין.
א( עיי נערוך ערך ריחיס p .כאן ספ״ג .והמגיה נל״י ציין להוא בתוספתא סוכה ולא מצאחי שם.
ורמינן
ע ל ה
הא
דתניא
א( שבת סו ,.ג( 1שגת מא:
וש״ג[ ,ג( ]שס וש״ג[,
ד( ]צ״ל רתניא[ ,ה( שס כב.
כט :מו :ןתוססתא פ״ב
ססחי׳ קא .מנחות מא,[:
י(!שבח קו ,[:י( ולעיל נא,[.
מ( ]שבח מח ,[:ט( כפי׳ ר׳
נחנאל .כצ״ל,
גליון הש״ס
פתני' ואינה ננררת .עיין
שבח ז ף פא ע״ב חיס׳
ד׳׳ה והאר״י:
לעזי רש״י
ויביי״ר.
ברכת-דגים.
מוסף רש״י
עגלה ש ל קטן .לצחק בה
ולטלטלו
עליה,
טמאה
מדרס .הואיל ופעמים
שיושב עליה )שבת סו.(.
מתכוין
דבר שאין
מותר .ואף על גנ דקעביד
חריץ והר תולדה דחורש או
כונה 1שבח כב ו.
ה ד ח עלך •ום טוב
אין צדין פרק שלישי ביצה
מםורת הש״ם
א( שנת קו] :תוספתא פ׳׳ג[,
ב( שנת קו .ע״ש ,ג(!שנת
ד(
קו,[:
וש׳׳נ[,
נשס
ה( ]שנת קו :קיג .עירוני!
ס .ע״ז לנ[:׳ ו(]וע״ע תוס׳
שנת קו :ל׳׳ה הלכה[,
הגהות הב״ה
)א( גם׳ וחכ׳׳א צפור למגלל
וצני לבית לגינה) :ב( תוס׳
ל׳׳ה כל היכא וכו׳ ושיעור
גובה היה להם נכתליס:
ד״ח
)ג(
וכו׳
ותניא
הרלסיאות פ ט ו ר וא״ת וכו׳
לאמר התס ר ש ב ״ ג מחיסר
צילה:
מוסף רש״י
של
ביברין
ושל
חיה
עופות .קרפיפות מוקסין,
צדין
אץ
טוב.
מהם
ביום
לאי
ניצול
אלמא
ועומל קא חשיכ ליה ,ש״מ
המכניסו
צילמו
אין
לנינר
ושבת קו.::
זו
ואץ
נותנין לפניהם מזונות.
כיון להן מוקצה לא מצי
למטרת עלייהו :שם .:הא
יהודה.
ר׳
ר׳
צלי]
יהודה
למתניתץ
צילה
ההיא לאין
לא
על
היא,
חשינ
שיכניסו
1שם( .הצד
לה
לנית
צפוד.
שהכניסו,
על
למגדל.
משטיי׳׳ר נלע״( ,חייב לזו
היא צירתו ,אנל אס הכניסו
לנית אינו ניצול נכך ,שיוצא
לו דרך חלונות ;שם ק ו ( .
לבית.
וצבי
משהכניסו
בפגיו,
וצני גיצול
לניתו
אנל
וגעל
הכניסו
אס
לגיגה או לחצר אי! זו צילה
1שם קו.!:
עופות
אלא
אעופות קשיא .להא כץ
לר׳ יהולה נין לרבנן צפיר
למגלל
!שם(.
קאמרי
בביבר מקורה .הוי גיצול
ושם(.
דרור.
בצפור
מתני׳ לקתני צפור לכית
לא ,כצפור למר עסקינן,
שדרכה לליר בנית כנשלה
ונשמטת מזרת לזרת נשם(.
השתא
להבי.
דאתית
לאוקמינהו מרוייהו כרבנן
שחיא.
ושם.:
שוחה
שהוא
ושם(.
מרוצה,
לאחוז
עוקצי.
כה
פיאוח
להשמט בהן!:שש .ואידך.
כל
מי
שאינו
מכלל
כן
;שם.1
דפליגי.
והא
אוקימגא לרבנן נמי בביבר
קטן
ומאי
אמרי ו ש ש .
ללא
טון
עליה
הלכחא כומיה !שם! נין
חלוקין נין לא חלוקי! הלכה
כמוחו ! ע ״ ! לב .(:גמרא
זמורתא
גמור
אומר
תהא.
השמועה
בלא
בעלמא
נזמירה
צורך
)שם:
נתמיה ,אביי תלמידו של
רב
וקא״ל
יוסף
אתה
מלמלגי לומר הלכה כמותו
ותהא כזמר בעלמא ,לאי
אין חולקי! הלכה למה לי
וע״ז לב.(:
רבינו הננאל
ש ל
ביברין
עופות
מהן
חיח
ושל
כיו״ט
אחיה
אעופות.
קשיא
הייב,
צדין
כוי,
קשיא
קשיא
עופות
ומפרקיגן
מחניתין
ש״מ
לביברין
שנה
חיה
דגין
ושל
אין
דר׳
פטור,
בברייחא
ר׳
יהודה
שאינה
כל
היא,
חיה
ציהה.
צדין,
דתגן
כי
שחיא
וכיון
בפי
בבית
שלענין
הכיברין
לר׳
אליעזר
נגמרח
שבח
אומר
צידחה,
פטור
יהודה
כוי,
שאינו
כיער
ר׳
והמכניסח
כצדוי,
חשובין.
יהודה
בביח
אסור
ומתניתין
אומר
הצד
ש צ ד
לצוה
צפור
]חייב[,
אוחו
דקחני
אבל
ביו״ט
אבל
צדין
למגדל
צד
מן
והכניסו
וצבי
הצבי
הביברין,
חיה
לבית
מחוסר
שהביא
מן
לפיכך
הביכרין,
אבל
צ י ד ה מ ו ח ר .מתני'
לא
שמערב
ל ר ״ ג כוי.
מן
יו״ט
מצודות חיה ועופות ודגים לא יטול מהן
אמר רב יהודה
ה ר ש ת ו ת כוי.
ניצודו,
]הא[
אמר
ותריצנא
ספק
ש מ ו א ל אין
הכי,
נעשו
ר׳
שמעון
כמי
שנצודו
חלכח
בן
כדייג.
אלעור
ביו״ט
אא״כ ידוע
איכא
אומר
ואסור.
ד א ב מיי׳ פ״י מהלכו׳
שכת הלכה י יכו סמג
לאין סה טוש׳׳ע א״ס סי׳
שנח סעיף א:
ה ג ד מיי׳ שס הלכה כ:
ו ה מיי׳ פ׳ינ מהל׳ ימו
הלכה ז סמג שס טור
ש״ע שס סעיף יכ וסי׳ תצז
סעיף ז:
ו ו מיי׳ שס הלכה ה ]ופ״י
מהלכות שכת הלכה כל[
טוש״ע שס סעיף ז:
ז ח מיי׳ ס׳׳ב מהל׳
ח
יו״ט
דמחני
בא
אמר
רב
הלכה ח
תצז סעיף ג:
לעזי רש״י
ארון כלים.
מישטיי״ד.
רבינו חננאל
לחכמים
דר׳
הוא
למגדל
ולחצר
וצבי
לגינה
נגמרה
וחייב
וקתני
בשבח,
לחצר
ביברין
הוא
כאשר
כל
מותר
לצוד
כך
וחנן
הצד
ולביברין
צידתו
ולביברין,
דומיא
שבחצר
אותו
מה
ביו״ט,
שבביברין
הוא
אסיקנא
דחצר,
מה
כל
צדוי
לא
דפליגי עליה
יהודח,
צפור
)המשך(
קודם
עופוח
לכן.
אעופוח
בביבר
קשיא ,מחניחין
מקורה
וחוא כבית ונגמרה
צידתו,
בביבר
וברייתא
שאינו
מקורה
כיון
צידתו,
יחכן
ש ל א נגמרה
שאינו מקורה
)שיפחח(
כן
אחרי
שירצה,
ואי
]שיפרח[
בכל
לפיכך
קשיא
בין
ר׳
רבנן
הצד
בשבת
שעה
צדין.
אין
דהא
לך
יהודה
ובין
צפור
לביח
פטור
הוא,
שלא
נגמרה
צידתו,
והנה
הבית
מקורה
הוא ,ו א ע פ ״ כ אינה
וכיון
צידה,
ביו״ט
דבשכת פטור,
אפור
חלוקתם
ושאני
ממנו.
לצוד
בצפור דרור הוא,
צפור
עופוח,
מ ש א ר
דרור
דשאר
עופוח
כיון
שניכנסין
בביבר
מקורה
נגמרה צידחן,
אבל
צפור
דרור
אינה
מקבלח
מרות,
ואין
נגמרח
צידחה
בחד
שיהיא
במגדל.
אלא
כגון
פירוש
ואינו
צריך
ביני.
כל היכא
דכתלין
לפוש
ביני
דנפל טולא
אהדדי.
בעת
פירוש
שהחמה
צל
עד
ריצה
אחת
כותל
כותל
ביבר
המערבי
מגיע
המזרחי,
וחוא
רשב״ג
אומר
קטן.
דמי
היכי
במזרח,
מחוסר
ואסיק׳
]צידה[.
ואע״פ
לבלובן
דבאין
לערב,
יוני
כגון
שובך
ויוני
עלייה,
רבעי
דבויי
להו,
אסור
ביו״ט,
אבל
מהן
לצוד
אוווין
וחרנגולין
ויונים
אע״ג
דצדין
דבאין
לבלובן
ומזונותן
עליו,
חרדסיות,
אותן,
כיון
לערב
ולבוא
לבלובן
בעו
חן,
דבויי,
ואין
אדם
לצודן[,
אמר
דכל
לא
תרבות
מבני
בורחין
כשרואין
בי
לצודן
א( ] מ נ י ח י ן
צדין
ביו״ט.
רב
שמואל
מיהא
דבני
אלא
באין
כיון
מהן
יהודה
הלכה
מהוסר
שאמרנו
אמר
כרשב״ג,
צידה
אסור,
בענין
ושאינו
שנצודו מעיו״ט .ספק
אסור ,ו מ ע ש ה כגוי
שוחטין
הביברין
ביו״ט
יו״ט,
בידוע
לח
ומצאן
סמג
לאדן עה טוש׳׳ע א״ח סי׳
שוחט׳
לא
יהודה
אין
כל היכא דנפלי טולא מן הכתלים .ושיעור )» היה להם גובה
המחוסר צידה .שצדך לצולו :גמ׳ הצד צפור .מן החוץ על
בכתלים של ביברין :כל שאומר הבא מצוהה ונצוהנו כוי.
שהכניסו למגלל עץ שקודן מישטיי״ר או הצל צבי מן החוץ על
וא״ת והרי אמרינן לעיל שיעור אחר ופ״ה לאילי ואילי חל שיעורא
שהכניסו לבית בשבת :חייב .לטון להכניס צפור למגדל ונעל לפניו
הוא ולוחק הוא לאס כן אמאי מפרש אוחו פעם אחרת והלא פירש
הרי הוא אפוז ועומל ונגמרה צילתו וכן צבי לבית ונעל בפניו .אבל
לעיל היכי למי ביבר גלול וכו׳ לכך
צפור שהכניס לבית ונעל בפניו פטור
נ״ל ללעיל מיירי בבהמה וחיה והכא
שיוצא לו לרך חלונופ ואין כאן צילה
המחוסר צידה אםור ושאינו מהוםר צידה
מייד בעופות ואע״ג ללעיל קאמר
או צבי שהכניסו מן החוץ לביבר ונעל
א
מותר :גמ' ורמינחו >ביברין של חיה ושל
הא בביכר מקורה מכל מקום לא
לפניו אין זו צילה :וחכמים אומרים
עופות אין צדין מתם ביום טוב ואין נותנין
פירש שיעור הביבר ככמה לא הר
צפור למגדל .היא צילתו כאשר אמרת
לפניתם מזונות קשיא חיה אחיה קשיא עופות
מחוסר צילה והשחא ניחא לפדך
אבל צבי אין צריך עד שיכניסנו לבית
אעופות בשלמא חיה אחיה לא קשיא חא
דאף לגינה ולחצר ולביבר הוי צידה
עלה מאווזין ותרנגולין:י>
ומתניתין דקחני צדן מן הביבדן
ר׳ יהודה הא רבנן דתנף ר׳ יהודת אומר תצד
ותניא הצד אווזין ותרנגולין ויוני
ביום טוב רבנן היא דאמרי משנכנס
וא״מ
הרהיםאות ) ג ( .
צפור למגדל וצבי לבית הייב לבית הוא
לביבר הוא נצוד ועומד ובדימא ר׳
והא קיימא לן כל פטורי לשבת פטור
דמחייב אבל לביברין לא וחכמים אומרים
יהודה :אלא מופוס קשיא .דהא
אבל אסור מררבנן ומתניתין נמי
א
צפור למגדל וצבי )א( לגנח ולחצר ולביברין
כולהו מודו דאין צידתן אפילו לבית:
מולה לפטור אבל אסור מלרבנן ר״ל
אלא עופות אעופות קשיא וכי תימא הא נמי
מקורה .שיש לו גג :הכא .דקתני
לפי מה שפירשתי במתניתין ניחא
לא קשיא הא בביבר מקורת תא בביבר
גבי שבת צפור למגדל ולא לבית:
לגזרינן מזונומ גזירה שמא יבא לצול
שאינו מקורה והא בית דכביבר מקורה דמי
בצפור דרור .שדרה בבית כבשדה
מהן לאם כן ע״כ צריך לומר לאסור
שיודעת להשמט בזויות הכית לכל צד
ובין לרבי יהודה ובין לרבנן צפור למגדל אין
מן הפורה לאס אינו אסור אלא
ולכך נקראת דרור על שם דירה
מלרבנן לא הוה גזרינן ליתן מזונות
לבית לא אמר רבה בר רב הונא נ הכא
שדרה בכל מקום :השתא דאסית
משוס שמא יצולם להוי גזירה לגזירה
בצפור דרור עסקינן שאינה מקבלת מרות
להט .דעופות אעופות לא קשו
אי נמי סמיך אההיא לחנן פ׳ האורג
דתנא דבי ר׳ ישמעאל למה נקרא שמה
אהדדי ולא דחיקא לאוקומי מתני׳
כמסכת שבת )לף קו :ושם( לאמר
צפור דרור שדרת בבית כבשרה השתא
בפלוגתא דתנאי חיה אחיה נמי לא
התם ר״ג מחוסר צילה הצל
דאתית לחכי חיח אחית נמי לא קשיא הא
תוקמא כתנאי אלא פרוייהו כרבנן
לחוכו פטור להא מחוסר צילה ןוא״כן
בביבר קטן חא בביבר גדול תיכי דמי ביבר
ומפניתין בביבר קטן וכן ההיא דשבת
הצל מחוט חייב והכי פריך הואיל
וברייתא דקתני אין צדין בביבר גדול
קטן היכי דמי ביבר גדול אמר רב אשי נ כל
ואוקמח מחוסר צילה ררוצה לומר
ויש לה להשמט .ורשב״ג אף בביבר
כל שאומר הבא מצולה ונצורנו א״כ
היכא דרהיט אבתרה ומטי לה בהד שחיא
קטן סליג אס צ״ל הבא מצודה אי
היט קאמרת הכא הצל אווזין ותרנגולין
ביבר קטן ואידך ביבר גדול אי נמי כל היכא
נמי לאו לאפלוגי אתא אלא לפרושי
פטור הא שפיר חשיכ מחוסר צילה
דאיכא עוקצי עוקצי ביבר גדול ואידך ביבר
כדלקמן :בחד שחיא .בפעם אחת
כיון שצריך לומר הבא מצולה
דכתלי
קטן אי נמי יכל תיכא דנפלי טולא
שהוא שוחה עליו לתפשו אין לו
ונצולנו ובמחוסר צילה הצל מתוכו
אתדדי ביבר קטן ואידך ביבר גדול :רשב״ג
להשמט ממנו :מוקצי מוקצי .זרות:
חייב והבא הוי הצל מתוכו:
אומר לא כל הביברין שוין וכו׳ :ג>אמר רב
מפלי מולא דההלי אהדדי .מרוב
אלא
קטנו וקצרו :הלכה מכלל דפליגי.
יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה
רבנן עליה למימר כל הביברין שיין
ה
כרבי שמעון בן גמליאל ייאמר ליה אביי הלכה מכלל דפליגי «אמר ליה
בתמיה והא אוקימנא בביבר קטן
ומאי נפקא לך מינה אמר לית גמרא גמור זמורתא תהא :זה הכלל כל
משוס דנצוד ועומד :מאי נפקא לך
חמחוםר צידח וכו׳ :חיכי דמי מחוםר צידה אמר רב יוסף אמר רב יהודה
מינה .אי אמינא הלכה כ״ש דאי לא
אמר שמואל ה כל שאומר הבא מצודה ונצודנו אמר ליח אביי וחא אווזין
פליגי הלכתא היא :אמר ליה גמרא
גמור זמורסא ההא .משל שוטים הוא ותרנגולין שאומרים הבא מצודת ונצודנו ותניא י הצד אווזין ותרנגולין ויוני
הרדיסאות פטור אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל הללו באין לבלובן
כמו זבון וזכין מגרא אקד )3״מ לף מ>:
כך גמרא גמור אומר לתלמיד שוטה
לערב והללו אין באין לבלובן לערב והרי יוני שובך ויוני עלייה דבאין
למוד הן אמת הן שבוש ויהא לך
לבלובן לערב ותניא הצד יוני שובך ויוני עלייה וצפרים שקננו בטפיחין
לזמר ושיר :הבא מצודה .כלומר
בבירות חייב אלא אמר רבה בר רב הונא אמר שמואל הללו באין לבלובן
שצדך לבקש חחבולות לפסשו והיינו
לערב ומזונותן עליך וחללו באין לבלובן לערב ואין מזונותן עליך רב מרי
שיעורא דביבר גדול דלעיל ואידך
אמר הני עבידי לרבויי והני לא עבידי לרבויי כולהו נמי עבידי לרבויי לבלובן
ביבר קטן .ורב אשי שעדנהו לעיל
׳מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום
קאמרינן דעבידי לרבויי:
בחדא שיעורא ורב יוסף בהאי
טוב לא יטול מתן ביום טוב אלא אם כן יודע שנצות מערב יום טוב ומעשה
שיעורא :הרדיסאות .על שם מקומם
ר״א ע״ש הורדוס והן הגדלים בבתים:
בגכרי אהד שתביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני
לכלובן .סל שמקננין בו כמו ככלוב
לקבל תימנו :גמ׳ מעשת לסתור חסורי מחםרא ותכי קתני חספק מוכן אסור
מלא עוף )ירמיה ה( .אווזין ותרנגולין
ורבן גמליאל מתיר ומעשח נמי בגכרי אחד שחביא דגים לרבן גמליאל ואמר
באין לערב לכלוב ונוח למפשן שם
מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה
הלכך ה ד הן כנצודין ועומדים ומותר
כר״ג ואיכא דמתני לה אהא דתניא ספק מוכן ר״ג מתיר ורבי יתושע אוםר
לצודן אפילו חוץ לבלובן :יוני שובך
אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יהושע ואיכא דמתני לת אתא דתניא
ויוני מלייה .יוני הבר הן ושטין
שוחטין
ואוכלין בחוץ :במפיחין גבירוס גרס.
כמין פטן נוחנין בחומוח הבירומ והמגדלים לקנן שם עופומ הבר :ומזונוסן מליך .הלכך כבהמה הן וחשיבי מזומן :הני מבידי לרצויי .יוני
שובך עשויין להשמט ולברוח מפני בני אדם :לכלובן קאמרינן דמבידי לרבויי .פורחין עד קינן וצריך לעלות אחריהן וגס שם נשמטין ממנו
ויורדין :מתני' מוסרין הן .בגמ׳ פריך מעשה לסתור :אלא שאין רצוגי לקבל הימנו .שאני שונאו :גמ׳ ממשה לסתור .בממיה וט דרך
המדברים לומר דבר ומביאין מעשה אחריו להכחיש דבור הראשון :ספק מוכן .כלומר וזו שאמרנו לא יטול מהן מספק דהיינו ספק מוכן וספק
מוקצה ואסור לאו דברי הכל היא אלא פלוגמא דרבן גמליאל ור׳ יהושע היא לקמן בשמעתין מייתינן לה בברייתא :דמסני לה .להא לשמואל דאסר
ספק מוכן :אהא .מאן דמתני אמתניתין אמר אין הלכה כר״ג דלא שייך למימר הלכה כר׳ יהושע משוס דלא תני ליה לדר׳ יהושע במתניתין:
מתני׳
נפקא לך מינה .כל שכן
פליגי
כד.
עין משפט
נר מצוה
אחא
דהניא
המצודות
יהודה
אמר
שנתקלקלו
שמואל
הלכה
מן
מערב
כר״ש
בן
אלעזר.
א( כ״נ דצ״ל.
כד:
עין משפט
נר מצוה
אין צדין פרק שלישי ביצה
מסורת הש״ם
ט א מיי׳ סייג מהל׳ יי״ט
אלא
בכוורי דאד־מי וכוי .דודאי נצודו מערב י״ט וקרי ליה בני
שוחטין מן הנגרין .שוחנוין חיות מן כיכרים לפי שנצודיס ועומדים.
י ב מיי׳ ס״כ מהל׳ יו״ט
כדכרי הכל ומשמע דלא אמיא אלא כרכן גמליאל דמפיר ספק מוכן
נגרים :אבל לא מן הרשתות .מצא חיה במצודתו ספק נצוד היום
הלכה ח טוש״ע א״ח
סי׳ ח צ ז סעיף ג :
הלכה י סמג לאוין סה
עה טוש״ע א״ח סי׳ תקטו
שכה
סעיף א ]ה וסי׳
סעיף ו ז ח ן :
!^ 10
;
מאי
במתניתין,
לקבל,
רב
את
אדם
המדרש
האנא
כי
מותרין
מותרין
אנא
בכי
והדרי
לא
)כי(
הוה
חמן
ולא
ולא
הדר
שמעה
מיניה
ביה.
דאמר
מותרין
מדזא
דתניא,
דורון
לישראל
מותרין,
בני
גוי
ואי
שהביא
אפילו
דגץ
בני
יומן
אמרת מותרין
בני
מי
יומן
ולטעמיך
יומן ב ט ל ט ו ל מי
הכא
כלומר
דאדימי,
שנתנן
ואמאי
יומן,
יומן.
שרו,
בדבש
בהן ,ו פ י ר י ד כ ב י ש י
בירקא,
בני
בכוורי
כגון
וכיוצא
קרי
דאינון
אמר
רב
להו
כעין
בני
פפא הלכתא
שהביא דורון לישראל,
אם
מאותו
יש
במחובר
בערב
עד
לאכילה
באכילה.
אלא
גוי
למאן
ופירות
לאכילה,
שרו
מדרשא
]בי[,
ומותבינן
מפולמין
יתבי
לקבל,
דהוינא
שמעתה
אחת,
וכצפרא
כיה,
לוי
ימנע
הדר
ואמר
אסורים
שישהא
ואם
ןהמין[
לקרקע,
אין
אפילו
לאכול
בכדי
במינו
מהן
שיעשו,
במחובר
לקרקע,
הבאים
בחוך
התחום
מוחרין,
והוץ
לחחום
אסורין.
והבא
בשביל
לאכול
ישראל
אותו
זה
ישראל
פרש״י
שלא
כדי
ממלאכת
ימה
שיעור
י״ט
מבית
הוינא
לאכילה,
בבדי
הזה חול ובשני ימים טובים של גליות
אפילו שעה
אמר
ולערב
אםודין
שיעשו.
דקתני
עצמו
ולוי
גמליאל
ספק
מוחרין אם היה )א( חול הרי היום
אל
ר׳
כרבן
דמפיר
מוכן:
ולערב ראשון קאמר דממה נפשך הן
אמר מותרין
ולעולם
לכן נראה לי דאין ודאי שהוא מערב י״ט אלא ספק והשתא אתיא
לקיטתן
רבינו הננאל
מותרין
יומן כך פרש״י ולא נהירא דפשיטא דמותרין לטלטל ואתיא
מוהר
אחר.
נלקטו ואס היה היום קדש הרי הלילה
מיירי והביא ראיה מביצה דלעיל <לף
ל:
ושס>
שנולדה בזה
מותרת בזה
ומההוא טביא דאתציד ביוס ראשון
ואכלו אותו ביום שני בעירובין <לף
לט :ושס> כן פרש״י ורבינו יצחק הלוי
והגאונים אוסרין עד מוצאי wליל
יום טוב שגי ומפרש בכדי שיעשו
לילה הראויה לעשיה ומיהו בתשובפ
רבינו
מאור הגולה מצאמי
גרשום
כמותי וגס רבינו קלונימוס איש רומי
בקי בכל הש״ס שלח לי כתב מעיר
גרמיז״א כמוחי והקשה הר״י לפרש״י
דפירש דלכך בעינן כדי שיעשו כדי
שלא יהנה ממלאכת יוס טוב א״כ
המבשל בשבת בשוגג י(אמאי יאכל
הא נהנה ממלאכת שבת אלא ודאי
אין זה הטעם אלא הטעם שמא יאמר
לנכרי לך ולקט ומזה הטעם אסורים
עד מוצאי י״ט האחרון בכדי שיעשו
דאי אמרת דמותרין במוצאי יום טוב
ראשון חיישינן שמא יאמר לנכרי בי״ט
ראשון לך והביא כדי לאכול מהן
בשני ואם
ע״כ לילה
כן
הרארה
לעשיה קאמר ומה שהביא רש״י ראיה
נמביצה וכו׳ יש לדחות אומה דהתס
נולדה מאליה מן השמים וגס ראיה
שהביא מההוא טביא דעירובין )לף
לט :ושס•
המצודות
לומר
יש
פרוסות
דמיירי
מעי״ט
נצודו וכללא הכי הוא
שהיו
ומאליו
דדבר הבא
מאליו או דבר מוקצה הבא בידים
שהביא נכרי בשביל עצמו או בשביל
נכרי אחר ונתנן לישראל בי״ט ראשון
מותר בשני אבל אם הכיאו בשביל
ישראל מן המחובר אסור עד מוצאי
שואל
לא
<שנמ
יספוד
לף
בהן
קנא:
עד
ושסן
הוא
חלילים
טוב
למח
ומשמע
מחוץ
התם
לחחוס
שיעשו רש לומר דשאני התם דאוושא טפי מילפא דהכל יודעין
שהובאו בשבילו ואיכא למגזר טפי ויש חלוק בין מת לדברים אחרים
כדאמר החם עשה קבר לאביו בי״ט לא יקבור בו עולמיח אע״ג
דדברים אחרים מותרים בכדי שיעשו אחר שבת או אחר יו״ט
ואומר הר״ר שמואל מאייבר״א דספק חוץ לחחוס מותר והביא ראיה
מעירובין )לף מה (:גבי מיא בעיבא מיבלע כליעי וכו׳
וקאמר
דהוי ספק אס באו חוץ לחחוס ״וסיפא דבריימא לקולא ורבי יהודה
היה אוסר במחובר ובצידה אפי׳ לא הביאו בשביל ישראל רק בשבילו
או בשביל נכרי אחר ולא משמע כן גבי מרחצת בשבת דשרי )שבת
ל ף קכב (.הואיל ואיכא נכרים בעיר ואין סברא לחלק בין דבר אכילה
לדבר אחר ואומר הרר״י די״ט שחל להיות בה׳ בשבת ובע״ש או
בא׳ בשבת ובב׳ בשבת הבא ביום ראשון שרי ליום שלישי ולא בעינן
הרארה לעשיה דשני ימים קודם לא שייך שמא יאמר לנכרי ויש
להחמיר בדבר )׳(ובכדי שיעשו דאמר לפי׳ התוס׳ כדי שיתלשו ויובאו
ממקום שצד אותם גס יש לספק אס הביא קופה מלאה פירות
אם צריך להמתין כדי שילקטו באדם אחד או בכמה בני אדם(:
הבא
שיש
שנתקע
חיה
האחר:
בראש
שודאי נתקלקלו בי״נו וכגון שבדקן
משחשכה ולא היו מקולקלין ועכשיו
מקולקלין ולהט פריך הא גופה קשיא:
היא בא ומצאן שנחקלקלו מערב יום
טוב בידוע שמערב יום טוב נצודו
ואס יש לחוש ולומר שנתקלקלו ביום
טוב כגון שלא בא ומצאן מאתמול
מקולקלין הרי הן כאילו ידוע שביום
טוב נצודו :הלכה כרי שממון .דאמר
ספק מוכן אסור והיכא דבא ומצאן
מקולקלין מאממול יש לסמוך דנצודו
יום:
מבעוד
בטלטול דכולי
לקבל.
האי לא אחמור בספק מוכן דלחסרו
בטלטול אבל באכילה לא שרינהו רבן
גמליאל :ולוי אמר מוסרין באכילה.
קאמר רבן גמליאל .ולאו דסבירא לרב
ולוי כותיה אלא מלחיה הוא דמסרשי:
לחים
מפולמים.
בלע״ז:
אמ״י
מותרין .והא על כרחך רבן גמליאל
הוא דמיקל :שפיר .ואע״ג דלאו ספק
הוא אלא ודאי מוקצה איכא למימר
בטלטול .ולקמן פריך עלה
דמחיר
פירות בני יומן בטלטול מי שרי נהי
דמיקל רבן גמליאל בספק מוכן בודאי
שאינו מוכן מי מיקל :אלא בכוורי
דאדימי.
אדומים
ואדמומית
שם:
אותן
שלא
שחחח
ופירי
לחייהן
נס
דכבישי
ליחן
שבודקין
בירקי.
כשלקטוס טמנום מיד בירק שלא יברח
לחלוחן.
בכבשא
מוכן
כבישי
)חולין
נינהו
טמונין
צג.(:
דף
דניכרין
רישא
כמו
והני
שמעי״ט
ודאי
הן
ואשמועינן דאע״ג דדמו לבני יומן לא
חיישינן למראית העין .ורבותי פירשו
כוורי דאדימי מנותחין הן כמו אדמויי
אדמוה
<ע״ז
לח>:
דף
וקשיא
לי
מוקצה ואפילו לרבי שמעון יש מוקצה בגרוגרות וצמוקים ומחובר
כגרוגרות וצמוקים דמי מדלא לקטן מאתמול אקצינהו מדעתיה ולא
תחלוק במחובר נין שלו בין של נכרי :ולמרב אסורין בכדי שימשו.
כדי שלא יהנה ממלאכת יו״ט .והא דקאמר ולערב אסורים ככדי
שיעשו הא לאחר כן מותרים אפילו לערב ראשון נמי אע״ג דליל
יו״ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו ומוחרין ממה נפשך אס הלילה
חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קדש הוא נמצא שנלקטו
כחול כן דעחי נוטה רש לי ראיות הרבה מההוא בר טביא דעירובין
) ל ף לט >:ומביצה שנולדה בזה שמותרת בזה )לעיל ד ף ל >:אלמא האחד
חול הוא וממה נפשך מותר .ולא זכיתי לשאול אפ פי רבי׳ יעקב
בדבר זה ט היו נוהגים בו היחר במקומינו והיה לי דבר פשוט
ולאחר פטירתו של רבי שמעתי את רבי׳ יצחק הלוי שהוא אוסר
עד ליל מוצאי יו״ט שני וכל אנשי עירו כמותו וגס הלכות גדולות
אוסרים כן ודנתי לפניו ולא הועיל לי הדבר וכל טעמו אינו
אלא
מדנקט
צריך
להמתין
אומו והלילה חול
קדש שיעשו
שיעשו כלילה
בכדי
ותדע
״לערב
הראויה
שיעשו
מדלא
הראשון
משוס
לעשיה
שמא
קאמר
היום
קאמר לערב של שני
קאמר
ובתשובח
ואני
רבי׳
היה
אסורים
גרשום
בכדי י הגולה מצאתי כמותי גס עחה בא אלי מכתב מגרמיי״ש
מאמי לשם אדם גדול זקן ויושב בישיבה מן רומא ושמו
שבא קלונימיס
ר׳
ובקי
בכל
)א( תופ׳ ל״ה ולערנ כו׳
הש״ס
והורה
כן
ונחלק
עליהן:
חוץ
הרי
אס היה היום מול
בחול נלקטו ואס היה הייס
קדש) :כ( נא׳׳ד יהגאוניס
אוסרין עד מוצאי יו״ט שגי
כצ״ל ותיבת ליל נמחק:
ה״ג מממא דבא ומצאן הא ספק אסור
א״נ :מאי למימרא :אם יש מאותו המין במחובר אסורין .משום
בכדי
הגהות הב״ח
הכי קאמר כוי .וכולה חדא מילתא
הוץ
בכדי
לו
ממקום
וסימן
נתקלקלו ביום מוב .ע״כ הכי משמע
ב
לישראל אחר אפילו בו ביום וקשה לרבי׳ יהודה דאמרינן בפרק
שמתפרקח
השני נתק
ב
דלא החמירו אלא בדבר שנעשה בו מלאכה דה״נ הקילו שמותר
מתוך
ומתנתקת
לצאת המצודות מתקלקלוח כולן וראשו
א
פירש שאין במינו במחובר הבא מחוץ לתחום לא בעינן כדי שיעשו
מוצאי
אחד
א
יום טוב שני בכדי שיעשו ואס לאו
הביאו
ספק נצוד מאחמול :בא ממי״מ .למקום שהיו פרוסים והן באורך
מיל או חצי מיל וכשחיה נופלפ בראשו
>שוחטין מן הנגרין ביו״ט אבל לא מן הרשתות
ומן המכמורות רבי שמעון בן אלעזר אומר
בא ומצאן מקולקלין מערב יום טוב בידוע
שמערב יום טוב נצודו ומותרין בא ומצאן
מקולקלין ביום טוב בידוע שביום טוב נצודו
ואסוריז הא גופה קשיא אמרת בא ומצאן
מקולקלין מערב יום טוב בידוע שמערב יום
טוב נצודו טעמא דבא ומצאן מקולקלין
הא ספיקא אסורין אימא סיפא בא ומצאן
מקולקלין ביום טוב בידוע שביום טוב נצודו
טעמא דבא ומצאן מקולקלין הא ספיקא מערב
יום טוב נצודו ומותרין הבי קאמר בא ומצאן
מקולקלין מערב יום טוב בידוע שמערב
יום טוב נצודו ומותרין הא םפיקא נעשה כמי
שנצודו ביום טוב ואםורין אמר רב יהודה
אמר שמואל הלכה כרבי שמעון בן אלעזר:
ואמר מותרין הם :מותרין למאי רב אמר
מותרין לקבל ולוי אמר מותרין באכילה אמר
רב > לעולם אל ימנע אדם עצמו מבית
המדרש אפילו שעה אחת דאנא ולוי הוינן
קמיה דרבי כי אמרה לתא שמעתא באורתא
אמר מותרין באכילה בצפרא אמר מותרין
לקבל אנא דהואי בי מדרשא הדרי בי לוי
דלא הוה בי מדרשא לא הדר ביה מיתיבי
נכרי שהביא דורון לישראל אפילו דגים
המפולמין ופירות בני יומן מותרין בשלמא
למ״ד מותרין לקבל שפיר אלא למאן דאמר
מותרין באכילה פירות בני יומן מי שרו
באכילה ולטעמיך פירות בני יומן מי שרו
בטלטול אלא בכוורי דאדימי ופירי דכבישי
בירקא עסקינן ואמאי קרי להו בני יומן
שהן כעין בני יומן אמר רב פפא תלכתא
טוב
נכרי שהביא דורון לישראל ביום
אם יש מאותו המין במהובר אסור
ולערב נמי אםורין בכדי שיעשו ואם אין
מאותו המין במחובר תיך התהום מותר
שאין במינו במחובר חוץ לחחוס אסורין תוך התחום מוחרין ור״י
מיום
ועל שם שעושין שם ניגרי מיס וחריצין לשתות החיות שם קרי להו
א( ]תיספתא סייגן ,כ(!שבת
פג:ן ,ג( אלמא לערב
הראשון כצ׳׳ל ,ד( ]לעיל ח,1:
ה( עיין רש״א ,ו( יספק
כצ״ל,:
לנריהס להקל
(tגליון ועי׳ מהר״ס,
לעזי רש״י
אמ״י
לחים,
]מושטיד״אן.
טריים.
]גרמייש״א[,
במערב
גרמיי״ש
וודמס
גרמניה(.
)עין
אין צדין פרק שלישי ביצה
מסורת הש״ם
חון לסחום אסורין .לא שמעתי טעם מקובל בדבר לאי משוס מוקצה
א( ]עירונין מ ,[.נ ( ]תוסס׳
ס״אן,
ג(
ססחיס
מו,:
דכולי
ודף
קמח.
דייה
אמאי מוחר לישראל אחר ואי משוס שנעשה בו איסור בשבילו א״כ
ד( ]עי׳ חוס׳ שנח קכז .דייה
לישראל אחר נמי אסור דנכד שהדליק את הנר בשבת חנן )שכת לף
קככ (.אם בשביל ישראל אסור ולא חלקו בינו לחברו ר״ל דגבי איסור
אחקין[,ה(חוליןט,.י(רש״ל
מ״ז (t ,כס״א נוסף :זימון,
תחומין
ח( ן עי׳ נ״מ ח ,[.ט( ]וע״ע
חוס׳ שנח קכב .ד״ה ואסן,
קב:־ן ,ל( ן ועי׳ תיס׳ פסחיס
ד״ה
לו.
ותיס׳
מכירו( :הסוכר אמס המים .סותמה
ופוס׳ חולין לז .סד״ה השתא
יעודשסקכ.ד״המה להנך[,
שלא יכנסו בה דגים מבחוץ משתחשך
ואח אלה הכין והזמין על ידי מעשה
זה:
הגהות הב״ה
המשחמר ואין
בפרדס .מקוס
הולד יוצא שאינו יכול לכרוח וקל לצודו
)א( תום׳ ל׳׳ה המקושרי!
ואינו
וכו׳ כאן הגבהה .נ״ב כלומר
צריך
דהא
זמון
מפני
הכא
שהיא סתומה ואין יכולין לצאת קרי
דמשוס מיענוע לאו הגכהה
היא:
להו מוכנים ולקמיה פריך דזמון גדול
הגהות מהר״ב
מדברי רבינו .רב דשלשתן רב הונא
הוא זה שעושה מעשה לשם הזמנה:
ורב
רנשבורג
א| גם׳ אמר ר״נ וכי׳ החס
חסלא
עי׳ שיטה מקובצת ופ״י:
ורב
לרב חסלא חבדן
נכנס
למחלוקוח
נפל
ברברבתא.
גלולות
שירבו
באיכא
לאמרי
מסיים
הגהות מהר״י
לנדא
דקרי
תלמידם של רב
הוו:
לא קא עביד מעשה .נ״ב
נחמן
ליה
חברין.
רב
חסלא:
עליו
בזאח.
ולקמיה
ראשו
מפסקא
קושיא אלא
למחלפי
מלתא
חסלא
רב
ברבה בר רב הונא :נפל בר חברין.
א[ תום׳ ד״ה המקושר !
,
רב הונא חבריה הוה
וכו׳ דהבטה קונה בהפקר.
כס״א כחוב לחבטה יהוא
רב
טעוח סופר:
בדה
ורבה
בר
קרי
וצפור דרור .שזימנה מבעול יוס צריך
לקשור
להיות
בכנפיה
לה:
ומצא לפני הקן שאסורין .כדמחרצינן
מוסף רש״י
את זו ולא זימן את זו ולמחר כא ומצא
ולא
במזומנת
במקומן
אלא
דחיישינן
שמא מקן
בדף
הבולט לפני הקן ובחברתה לא מצא
שאסורין
כלום
שאינה
דברים
באו
מזומנת
לכאן:
דרור .קטנה היא והאס והבת שוות:
והמקושרים.
להם:
בכנפיהם
והמנומנמים.
הוא
לשם
ובכל מקום שאינו מחובר :מוסרים.
בי״ט:
ה
והמנומנמים.
הנמצאים בכל מקום אף בחול אסודן
למוצאן משום גזל שהראשון שקשרן
נענען קנאן
או
בהגבההח(:
נקנה
בהגבהחס
בה.
שהסקר
בולד
אינו
אבל
עליה
שהיא
אמה
על זה
אסרינן
שהובאו
המקושרין
בשבילו:ט(
אסורים
רס סעיף י:
ט ו ה מיי׳ ס״כ מהלכוח
יו״ט הלכה ז סמג
לאוין עה טוש׳׳ע א״ח סי׳
בב׳׳מ
נזל.
מפני
חצז סעיף ח:
ט ז ו מיי׳ ס״א שס הלכה
ינ סמג לאדן עה
טוש״ע א״ח סי׳ תצח סעיף
ו:
פרש״י שהראשון קנה אוחן בהגבהה.
ולא נהירא דלא שייך כאן הגבהה)א(
אלא כדאמרי׳ 1י(להבטה קונה בהפקר
א
הואיל
כאץ
ומתעסק
בשהה
בהן
הוא
קצת:
*ז ז מיי׳ ס״ה שס הלכה
ה סמג שס טוש״ע שס
סעיף ו:
יד! ח מיי׳ ס״א מהל׳
שחיטה הלכה יג סמג
עשי! סג טוש׳׳ע י׳׳ד שי׳
כה סעיף א ]וסעיף ג
כהג״ה[:
הסמוכה ובו׳ .תימה
אמאי לא משני לעיל כן וי״ל
אמורא היה לו לפרש דבריו והואיל
ולא פירש
בחזקת
מייד בין בסמוכה וכוי:
עומדת.
איסור
איסור
בחזקת
פרש״י
אבר
מן
החי ולא נהירא דאם כן למה לי עד
במה
שיודע
נשחטה
דחזינא
כיון
רבעו חננאל
שממה א״כ לא שייך בה איסור אבר
מן המי
שייך אלא
ואיך
דאיסור אבר מן החי לא
נ״ל
מחיים לכן
דחזקת
בן
איסור ר״ל בחזקת שלא נשחטה עד
דרחמנא
זבוחה
זימון:
צדכה
בולד:
בדידה.
למיר.
בסמוכה
ודעחיה
ידע כה
מתני׳
עלויה:
רבינו הננאל
אמר
אמר
רבה
רב
בר
אמת המים
רב הסוכר
מערב
יו״ט ולמחר חשכים
ומצא
מותרין.
ואמר
רבינו
דהוא
לרב
אותן
רב
נלמד
בפרדס
פירוש
בח
דגים
חסדא
חיה
מדברי
שקינתח
אינה צ ר י כ ה זימון,
הבנים
שלה
רב
חסדא.
הונא,
הונא
חדגים
ואבטליון,
הקטנים
בר
חיה
חברין,
חברין.
בידים,
השרויין
חכא
שקינתה
רבה
פירוש
גבי
בפרדס
בקן
בר
ברברבתא,
חיה
מוכנים
רב
כלומר
שקינתה
צריכה
הן,
הונא,
זימון,
לפיכך
דרב
אין
חונא
בקושיות.
בפרדס
וצפור
צריך
לא
ורב
התם
עשה
דרור
זימון.
חסדא
בהסוכר
מעשה
צריך
אמר
חברים
אמת
כלום.
לקשור
רב
נחמן
היו
המים
ועוד
בכנפיה,
נפל
לרב
חברין
נהמן.
עשה
מעשה,
ההניא
עדוח
כדי
שלא
ברברבתא,
קורא
והיה
וכאילו
זימן
שאין
מקריבין
ובצל
מראשו
בחזקת
מפי
שמעיה
אומר
חחליף
באמה,
מקום
היתר
העולח
שנראה
עומרח
למזבח
אלא
רעבחן
אלא
א ח ר ה פ ש ט ת ח ו ח .ואסיק• הני מ י ל י ל ע נ י ן מ ו ס ר
מעלין,
עד שיודע לך
כיוצא
שנטרפה
ובמה נטרפה ,והאוכל
אפילו כזית חי מבית טביחתח ,ואוקימנא
שטובתת
אכילתה,
כלומר
א(מעדא
בו כר,
אבל
איסורא
והוא
ליכא,
כדתני ר׳ חייא מ ב י ת ט ב י ח ח ה
אהר
ה פ ש ט
וניתוח
כדרב הונא
ונדחו
דבריו.
גזירה
ויתלוש,
המקושרים
בכל
מקום
גזל.
ופרקינן
כל
אםורין
דתניא
אינה
צריכה
הסמוך
משום
יומא
בפרדם
עילויח,
צריכח
אין,
דאסוחי
מינה.
זימון,
הקטנה,
ואי
מסח
והני
דעתיה
מילי
באם
צידה
בעיא.
פתני'
מסוכנת כוי.
כגון
גוססת,
בשר
כוס
שחוט
מחר קודם
פירוש
האמור
וזהו
כוס,
ישחוט
לא
בבת
אבל
מעלייתא
לא
לה
שאינו סמוך לעיר,
זימן
לא,
דחוו
ודעחיה
דחניא
אי
לא
קשיא,
בפרדס
וחא
כלומר
שחמות,
ביו״ט,
אוחח
אלא
אם
נשאר
שחוח
ביום
כדי
שיאכל
הימנה
כזית
צלי
עקיבא
חי
רמי
מבעוד
אומר
מבית
למדה
יום,
אפילו
טביחתה.
אמר
כתיב
בתורה
את
העולה
תורה
דרך
שלא
יאכל אדם
אחר
ה פ ש ט וניתוח,
כדחניא לא
בהמח
ר׳
כזית
בר אבא
והפשיט
יאכל
שנשחטה
עקיבא קאי כוותיח,
ממש ,כלומר קודם
ועלתה
אסורין,
יעלה
לעיר,
דאמר
מוחרין,
משום
בהמה
מ מ נ ה א י ן ב ו איסור ,ודי
ובמערות
זימון,
אורח
והמקשר
והמנוענעים
הא
ודרך ארץ,
שלא
בבורות בטפיחין
ש מ א
ומותרת על שיולע לך אמת שהיא טרפה :מביס טביחתה ממש .קולם הפשט :שמוכחת אכילתה .מכני מעיה שהמאכל מתחתך ומתעכל שם:
וצפור
מרות
באמה,
בשיחין
בריאה או בבני מעים ויש לתלותו לאחר שחיטה ולהכשיר ובקודם שחיטה ולאסור העמידנה על חזקתה שהיחה בה קודם שנמצא בה ספק זה
דרור
מקבלת
ובאילנות
חזקתה ואסורה עד שיודע לך ברור שנשחטה כראוי ומשנשחטה כראוי הרי היא בחזקת היתר דסתס בהמות אינן טרפות ואם נמצא בה נקב
ואינה
לקשור בכנפיה
והמנענע
טרפות :לאפיקי מדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקס איסור .אבר מן החי עומדת .ונפקא מינה שאם אירע ספק בשחיטפה נעמידנה על
חיה שקינתה
מותר,
תחליף
איסור ולמימר לאסור לאכול ממנה עד שינחחה שמא ימצא לה סימן טרפה בסתר והחזיק לנו הבהמופ בספק טרפות אף קודם שראה בהן
הונא
מותרין
שהן
שאינה
גמ׳ הפשט ונסות .פי׳ הכתוב בעולה שהיא אכילת גבוה וה״ה יש ללמוד לקצבים כאכילת הדיוט :מאי קמ״ל .דרך ארץ או
אבל
ותרנגולים
זימון,
צריך
שקיננו
ויוני
בפרדס
כזית צלי הימנה :מביה טביחתה .שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד :לא יביאנה במוט ובמוטה .בשני בני אדם משוס דאוושא מלתא היא
שאסורים,
ובכורות,
אדם,
צריכה
הקן
וכיוני
וצפרים
ברשות
מסוכנת.
בייש
שובך
הרדסיות
שהוא ירא שתמות ואינו צדך לה שכבר סעד סעודתו אלא מחמת הפסדו הוא שוחט :לא ישחומ אא״ה .יודע שיש שהות ביום לאכול
ומזלזל בי״ט:
ביוני
אווזין
ח
ר׳
לפני הקן
עלייה
אורח
שמעון
מודין
בטפיחין
'(בהמה בחייה לאו לאברים עומלח:ל(
בעיא
על שןימן בתוך
ומצא
שחוט ואכול ובזה ניחא אפילו למ״ד
בהמה
אלעזר
בד׳׳א
ואכלח
)המשך(
דלא
והתניא
וב״ה
שיודע לך וכו׳ ומשוס איסור שאינה
אמר תזבח
תפרש
דמון.
אורה
צריך זמון שאינה יכולה לברוח ודעתיה
גדולה
מדרבנן לא אחמור כולי האי ודי אי
,
זמון והוא מכירן :בבסיס ובבורות.
והמקושרים
חחומין
אסורא
גןו
אמורים .דבעינן זמון :צפור
מאתמול
איסור
דליכא
אלא
ה
במה
סימן י(
לישראל אחר וחירץ רש״י דשמא גבי
סעיף ו:
י ד ד מיי׳ פט׳׳ו מהל׳
אנידה הלכה ו סמג
עשץ ע י טוש״ע ח״מ סי׳
ובשיחין
ובבתים
בבורות
ותמנוענעין
ובמערות מותרין ובאילנות אםורין שמא יעלת ויתלוש יותמקושרין והמנוענעין
בכל מקום אםורין משום גזל אמר רב נחמן לא קשיא הא בה הא באמה אמח
ממון םגי לח צידת מעליותא בעיא אלא אמר ר״נ בר יצחק אידי ואידי
בדידה הא בגנה הסמוכה לעיר הא בגנח שאינח םמוכח :מתני ,בהמה
מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממגה כזית צלי ר״ע
אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה ייישחטה בשדה לא יביאנה במוט
ובמוטת אבל מביא בידו אברים אברים :נמ אמר רמי בר אבא תפשט
ונתוח בעולה והוא הדין לקצבים מכאן למדח תורד .דרך ארץ שלא
יאכל אדם בשר קודם הפשט ונתוח )לאפוקי( מאי קמ״ל אילימא לאפוקי
מדרב הונא >דאמר רב הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד
שיודע לך במח נשחטח נשחטה בהזקת היתר עומדת עד שיודע לך
במה נטרפת ותאנן תנן מתניתין כדרב חונא דתנן ר״ע אומר אפילו כזית
חי מבית טביחתת מאי לאו מבית טביחתה ממש לא ממקום שטובהת
אכילתה והא תני רבי חייא מקום טביהתה ממש אלא רמי בר אבא
לה כפ׳׳ק )לף cשהיו שני קנין וזימן
בהמה מסוכנת .ורוצה
לשוחטה ניו״ט שלא חמוח
ופסחים מו.(:
ויססילנה
לאכול ממנה כזית צלי.
זהי קל שננישוליס ,שיהא
שהות ניוס כלי להפשיט
ילצלית
כזית
ולחתוך
ולאכול ,ואי איכא שהוח כי
האי שרי ואע״ג ללא אכיל
מינה ופסחיס מו .1:בהמה
בחייה בחזקת איסור
שהרי אסורה
עומדת.
משוס אבר מ! החי ,הלכך
אס כילד ספק בשחיטחה
ובאת להעמידה על חזקחה,
שהרי בכל ספק אתה אומר
העמל לבר על חזקתו
שהיה מחחלה ,שאינך יכול
להוציאה ממנה על ידי
אומר
נמצאת
ספק,
שבהמה זו אסירה ,שהד
בחזקת איסור היתה חחלה
ימספק אתה בא להחירה
שמא נשחטה כראד ,אל
תחירגה מספק על שיילע
לך שנשחטה כראר וחוליו
טוש״ע שס סעיף ט:
יג ג מיי׳ שם טוש״ע שס
אסור וליכא חלוק כין אותו ישראל
נ
חבדן:
סימן
אסורין כדאמד׳
<שכת
דף
תצז שעיף ה:
' 2ב מיי׳ שס הלכה ה
נכד שהדליק הנר אם בשביל ישראל
קככ(.
ב
מתלמידו של
י א א מיי׳ פ״כ מהלכות
יו״נו הלכה ח סמג
לאדן עה מוש״ע א׳׳ח סי׳
ראשון בשביל שנעשה בהן איסור בשבילו אס כן לישראל אחר נמי
א
מוחר לאחר דליכא למגזר בה שאינו
שבועות כד .דייה האוכל
בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר .תימה מה טעם זה
חוץ לתחום אסור >והבא בשביל ישראל זח
מותר לישראל אחר אמר רבח בר רב חונא
אמר רב תסוכר אמת המים מערב יום טוב
ולמחר תשכים ומצא בת דגים מותרין אמר
רב חםדא מדברי רבינו גלמוד חיה שקננח
בפרדם אינח צריכח זמון אמר רב נחמן נפל
חברין ברברבתא איכא דאמרי אמר רבה
בר רב הונא מדברי רבינו נלמוד חיה שקננח
בפרדס אינה צריכח זמון אמר רב נחמן נפל
בר חברין ברברבתא א! התם לא קא עביד
מעשח חכא קא עביד מעשח ולא בעיא
זמון והתניא חיה שקננה בפרדם צריכח
לזמן וצפור דרור צריך לקשור בכנפיה כדי
שלא תתחלף באמה וזו עדות שהעידו מפי
שמעיח ואבטליון תיובתא ומי בעיא זמון
והתניא ״אמר ר״ש בן אלעזר מודים בית
שמאי ובית הלל על שהזמינן בתוך הקן
ומצא לפני הקן שאםורין במה דברים אמורים
ביוני שובך ויוני עליה וצפרים שקננו
בטפיחין ובבירה אבל אווזים ותרגגולים ויוני
תרדסיאות וחית שקננת בפרדם מותרין ואין
צריכין זמון וצפור דרור צריכת לקשר בכנפיח
כדי שלא תתהלף באמה וחמקושרים
שמא ישלח בשבילו והבא בשביל זה
י•
,
נר מצוה
אי הוי מוקצה אפילו לישראל אחר אסור ואי אסור לישראל
א
נראה לי מחוץ לחחוס אסולין גזירה
י( ]ב״מ נ .יקיח ,[.כ( ]חולין
האוכל
דרבנן לא אחמור בולי האי
ודיין אס אסרוהו על זה י()טעם אחר
הבא
ך ף•
י-
עין משפט
וגוי,
ארץ
בשר
אלא
כשם
אדם
שום
כהלכתה
דחנן
ר״ע
ה פ ש ט וניחוח .וזה
שאמר
טביחחח
ממש.
השמועה
מקום
א( נערוך ערן טבח איחא שמעכלח אח המאכל היינו בבני מעיין שננלקה כבר ע״ש.
כה:
עין משפט
נר מצוה
אין צדין פרק שלישי ביצה
מסורת הש״ס
אורח ארעא .ולא משום איסור טרפה :כדתניא .מצימ אף תנאים
א !טוש׳׳ע א״מ סימן קע אורח ארעא קמ״ל .פי׳ רש״י ולאו משוס איסור טרפה תימה
סעיף ט[:
שמלמליס הלכות דרך ארץ שלא יראה אלם עצמו על הבריות כרעבתן
דבסמוך משמע שיש איסור בדבר דקאמר נטיעה מקטע
יט ב טיש״ע א״ח סי׳ קע
רגליהון דקצביא ר״ל דודאי ליכא איסור דמשנשחטה היא עומדמ אף זה הממהר לאכול קולס הפשט נראה כרעבחן :בצל .ציכול״ה:
סעיף ח:
מעליו .מצל העלין :חצובא מקטע רגליהון דרשימיא .עשב ששרשיו
כ ג מיי׳ פ״ה מהלכות כחזקת היתר מיהו אס נמצאפ טריפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג
יו״ט הלכה ג סמנ
נוקבין דורלין בעומק ואין מתפשט
ולא כאונס שלא היה לו למהר כל כך:
לארן עה טוש׳׳ע א״ח סי׳
לצללין כלל ומטעין אוחו בין גבולי
באילנות .סרש״י ולא
חקככ סעיף א ]וסי׳ שא וצלף
אורח ארעא קמ״ל כדתניא א>אלא יאכל אדם
סעיף יחן:
שלוח ובו חיחס יהושע לישראל את
ידענא מאי עזופיה ופי׳
שום ובצל מראשו אלא מעליו ואם אכל
הארץ״( מקמע רגלי הרשעים ליום
ד ןטוש׳׳ע א״ח סימן בתוספתא משום דעושה ג׳ פירות
תקככ סעיף כ[:
ח״ז רעבתן כיוצא בו ב לא ישתח אדם כוםו
הלין שגוזלין וחומסים ומשיגין גבול
כ א ה ו מיי׳ שס טוש׳׳ע עלין אביונות וקפריסין ועוד שטוען
ב,
רבנן
תנו
גרגרן
ח״ז
שתח
ואם
אחת
בבת
ואין למלין ממנו :נטיעה מקטע
או״ח סי׳ תקכנ סירות בכל יום ׳(מה שאין כן בשאר
סעיף נ :
השותת כוסו בבת אחת ח״ז גרגרן שנים דרך
ערלה
דקצביא .נמיעח
רגליהון
אילנופ ועוד פי׳ ר׳יי דעזותו הר
שאמרה חורה להמחין שלש שנים
א ח שלשה מגסי הרוח ואמר רמי בר אבא
ממה < ( ששורין ביין מן הקסריסין
מלאכול פירוח מקמע רגלי הקצבים
שהיא עזה כדאמר בסטוס הקטרת
חצובא מקטע רגליהון דרשיעיא גמיעה
תורה אור השלם
הממהרין לאכול קולם הפשמ ונחוח
יין קפריסין למה הוא בא ששורין כו
מקטע רגליהון דקצביא ודבועלי נדות
י ש ר א ל
ויספו ב נ י
.1
ופעמים שנמצאח טרפה וכן לבועלי
ל ע ש ו ת ה ר ע ב ע ע י י י הצפורן כדי שתהא עזה ולא כפרש״י
תורמוסא מקטע רגליהון דשנאיהון של
ויעבדו א ת ה ב ע ל י ם ו א ת
נלוח שממהרין ואינם יכולין להמתין
שפירש בכריתות )לף י (.שהוא יין
א ל ה י
ה ע ש ת ר ו ת ו א ת
ישראל שנאמר 1ויוסיפו בגי ישראל לעשות
על שמטבול :תורמוס .מין קטנית
הבא ממקום קסרס:
צידון
א ל ה י
א ר ם ו א ת
ואת
הבעלים
את
ויעבדו
ת׳
בעיני
הרע
עגול כמין עלשה ורחב כמעה קטנה
ו א ת א ל ה י מ ו א ב ו א ת שאני ילתא דבעיתא .וא״ת והא
ו א ת
בני ע מ ץ
א ל ה י
תעשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון
והוא מר מאל על ששולקין אוחו
לא התירו אלא ט יש בה
ויעזבו
פ ל ש ת י ם
א ל ה י
שבע פעמים ״(ונעשה מתוק וטוב על
צורך רכים כדאמרינן לעיל וי״ל דלמא ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת
א ת ין ו ל א עבדוהו:
שיאכל למטעמים בקמח סעולה:
אלתי פלשתים ויעזבו את ה׳ ולא עבדותו
ש ו פ ט י ם י ו נמי הלכה לצורך רבים שבת ראש
מקטט רגליהון דשונאי ישראל .לכחיבי
. 2ו י א מ ר י ן מ ס י נ י ב א הגולה היתה והיו רכים צריטס
ממשמע שנאמר ויעזבו את ה׳ איני יודע
ח ר ת מ ש ע י ר ל מ ו הופיע
שבעה ע״ז בהאי קרא ולבסוף ויעזבו
ד״י
ו א ת ה )י( ממנה :ב כ ו ר שנמל לבור
פ א ר ן
מ ה ר
שלא עבדוהו ומה ת״ל ולא עבדוהו א״ר
אח ה׳ .החורמוס הזה לאחר שהטריח
מ ר ב ב ת ק ד ש מ י מ י נ ו א ש אומד ובו׳ .נ״ל דמיירי בבכור שהיה
הזה
כתורמוס
אפילו
הקב״ה
אמר
אלעזר
ך ת למו:
את בעליו שבע פעמים הוא חוזר
ד ב ר י ם ל ג ב בו מום קבוע מאתמול אך שלא
״ששולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו
למוטב והן הטריחו את בוראן להביא
הראה לחכם מבעול יום לאי נפל ביה
S
בקנוה סעודה לא עשאוני בני תנא משמיה
עליהן פורעניות ולהכעיסו בשבעת
מומא בי״ט וראי לא הוה שרי רבי
הננאל
רבינו
אלה ולא חזרו בהן :מאי ולא
דר״מ מפני מה נתנה תורה לישראל מפני
יהולה להוי מוקצה מחמח איסור ללא
כבת
כוסו
השותה
תייר
עבדוהו .לשון קבלה הוא שהוא קובל
שתן עזין תנא דבי ר׳ ישמעאל 2מימינו אש
א ח ת ה ר י ז ה ג ר ג ר ן ,ש נ י ם הוה לעתיה עליה מאחמול ור׳ יהולה
עליהם הקליחוני והקניטוני שבע
מגסי
ש ל ש ה
ארץ,
ד ר ך
שנפל
בכור
וה״ק
מוקצה
ליה
אימ
דת למו אמר הקב״ה ראויין הללו שתנתן
עשב
חצובה הוא
חרוח.
פעמים כבשול החורמוס ואחרי כל
מבעול
לחכם
הראהו
שלא
אך
מוס
כו
להם דת אש איכא דאמרי דתיהם של אלו
ש ב ו תיחם יחושע חחומין
זאח לא נחשבתי בעיניהם :שהן
ל י ש ר א ל א ת ה א ר ץ ,ו ב ו ק ע יום ונפל לבור בי״ט ירר המומחה
לישראל
תורה
נתנה
י׳)לא(
שאלמלא
אש
עזים .ונתנה להם חורה שיעסקו
מכוון
ויורד
ד ר ך וכו׳ לרואין מומין בי״ט ס״ל לרבי
נ כ ו ח ה ע ד ח ת ה ו ם ,ו א ם יהורה ר״ש אומר אין זה מן המוכן אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם
בה והיא מתשח כחם ומכנעת לבם:
יגזל א ח ד מ ש ד ה חבירו,
והייגו דאמר ר״ש בן לקיש ג׳ עזין הן ישראל י(דסיהן של אלו .מנהגם של אלו אש
ע״כ
וו
שימצאו
עד
חופרין
החצובח ומתפרסם הגולן
שהם עזים כאש :מימינו אש דת
באומות כלב ה> בחיות תרנגול בעופות וי״א
הנכנס ל ש ד ה חבירו ,ולא
למו .מימינו נתן להם התורה מפני
ל מ ד ו מ א ל ו ה ד ב ר י ם ,אף עז בבתמח דקת וי״א אף צלף באילנות :שחטח בשדח לא יביאנח במוט:
שאש דת למו והרבה מקראות חסרים
לשפ יל כ ךר שה וע יאם ,מ ק טכ לע ו רמ גרל י הז הם ת״ר י>גאין חסומא יוצא במקלו ולא תרועת בתרמילו יואין יוצאין בכםא אחד
כזה :עזים .קשים להנצח אנדרי״ש
ע ש ב ה ש ד ה ש ל א נ ז ה ר חאיש ואחד חאשח איני וחא שלח ר׳ יעקב בר אידי זקן אחד היה בשכונתינו
בלע״ז :צלןז באילנות .לא ידעתי
בא ימלצךו ח ,ו א י ל וךא יאנ ול א ניווטרהד והיה יוצא בגלודקי שלו ובאו ושאלו את ר׳ יהושע בן לוי ואמר אם רבים
מהו עזות שלו :אין הסומא יוצא
נ כ ו ח ו ,ו ה ר ש ע י ם נ צ ט ו ו צריכין לו מותר וסמכו רבותינו על דברי אחי שקיא דאמר אנא אפיקתיה
במקלו .דהוי דרך חול ואיכא זלותא
דרך
ומניחין
ומפירין
די״ט :ואין יוצאין בכסא .שטוענין
י ש ר ה ו מ ע מ י ק י ן ו ע ו ש ק י ן לרב חונא מחיני לשילי ומשילי לחיני ואמר ר״נ בר יצחק אנא אפיקתיח למר
ה
מקטעח
וחומסין .נטיעה
אותם בני אדם והס יושבין בקתדרא:
שמואל משמשא לטולא ומטולא לשמשא תתם כדאמר טעמא אם היו רבים
נדות
דבועלי
רגליהון
בגלודקי .סלדייסטו׳יל :צריהין לו.
ו ג ם ל ק צ ב י י א .כ ל ו מ ר צריכין לו מותר א״ל רב נחמן לחמא בר אדא שליח ציון כי םלקת להתם אקיף
לבית המדרש לדרשה :מותר .להוציאו
מ ו צ י א א ד ם כ מ ה ה ו צ א ו ת וזיל אסולמא דצור וזיל לגבי דר׳ יעקב בר אידי ובעי מיניה כםא מח אתון
בו,
וכיוצא
ונוטע כרם
בו מביפו לבית המדרש :אפיקסיה.
לרבי
ו מ מ ת י ן ל ו ש נ י ע ר ל ה בית אדאזל לתתם נח נפשיח דר׳ יעקב בר אידי כי סליק אשכחיה
בכסא :מהיני לשילי .מקומות סמוכין
]עד[ ש נ ת רביעית ,ואח״כ
א ו כ ל מ מ נ ו ,ו ה ר י ה ן זרקא א״ל כסא מה אתון ביה א״ל הכי אמר ר׳ אמי ובלבד שלא יכתף מאי
ואין חחוס שבת ביניהם :לחמא בר
ב ש נ י ע ר ל ה מ מ ת י נ י ם ובלבד שלא יכתף אמר רב יוסף בריה דרבא באלונקי איני והא רב נחמן אדא .כך שמו :שליח ציון .רגיל
היה לעלוח לירושלים :אקיןז .הרבה
דש באר יש תצוו ר נםד והה מאו יהנ יו ר םמ .מ ות ימ ןי שרא לה לילתא למיפק ״אאלונקי שאני ילתא דבעיתא אמימר ומר זוטרא
בשבילי אח הדרך להקיף ההר ולך
ל ה ע ד ש ת ט ה ר ,ו א י נ ו י מכתפי לתו בשבתא דרגלא משום ביעתותא ואמרי לה משום דוהקא
וו,
מוסר מנטיעה
לוקח
דרך סולס מעלות הר של צור ששם
בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראת
דצבורא:
פ״ון,
א( 1ל״א רנה
ג ( ססחיס סו :ןמס׳ ל״א
רבה פ״ו[! (1 ,כרטח לח:ן,
ד( ]עי׳ מיס׳ מגילה כא .ר״ה
חיס׳
אלמלא] ,ה( ]עי׳
ומאי[,
נכורומ ח .ל״ה
ו( ןחוססמא ס״נ[ ,י( ס״א
נאלונקי ,ח( ג״נ נו ,.ט( עי׳
מ ״ ר ]נראשיח! פ׳ י״א
תורמיסין צריכין להמתיק,
י( ]ל״ה רחיהן אחר ד״ה
מימינו[ ,נ ( ןכלאיחא שנח
ל[.׳
א
א ל א בועלח
הקצב
יכן
עד
בימי
ממתין
אין
ש ת כ ש ר
אלא ממהר
בהמתו,
ואוכל
בדיקתה.
תורמוסא
רגליהון
דשונאי
כלומר
אינן
אע״פ
כמה
־ישראל
־יצאו,
ראויין
ישראל.
מר
אוחו,
אלא
אותו
עד שתמתיק,
לכחחילה
חיינו
כחורמוס
ש ח ט
מקטע
ושולקין
פעמים
קודם
שהוא
משליכין
נוברין
נדתח.
דאמר
הזח
שתנתן
בהמה
פשעו
מתני׳
אם
יושב רבי יעקב בר אילי :מה אתון
ביה .מה אחס אומרים בו :כי סליק .כלומר ט מטא לא״י לאחר שעבר אח צור :אלונקי .שנבואיל״ש בלע״ז שנוחן זרועו על כחף חבירו וחבירו
על כתפו וזה בכסאו יושב על זרועותס למתחזי לרך חול ופרהסיא ולהוליך למקום רחוק טפי משנושאיס בין יריהן בכסאו :ילתא .שס אשחו
של ר״נ :דבעיתא .ליפול :בשבתא דרגלא .שדורשין :מכתפי להו .בבית המדרש על מקומם :משום במתותא דצבורא .שהיו נבעתים מן
הצבור העומדים על רגליהם מפניהם והיו יראים ליפול :משום דוחקא .שעומדים על רגליהן וטורח צבור הוא הלכך מכתפי להו עבדיהם
וחלמידיהס ומוליכין אוחן מהר למקומן :מתני׳ בכור שנפל לבור .בכור בזמן הזה אין נשחט בלא מוס מפני שקדשים הוא דמאליו הוא קדוש
והשוחטו כשהוא תם הוי שוחט קדשים בחוץ וענוש ברח :שנפל לבור .וירא פן ימוח שם :מומחה .בקי במומין להבחין בין מוס קבוע למום עובר:
אם
אפילו
ע ש ו
ל א
ל ח ן
ביו״ט
בני
ד ת
כוי.
א
בשדה,
1ז,
שנאמר
לא
אברים.
א י ש
ת ״ ד
ואשה,
אין
איני
חסומא
ו ה א
יוצא
ההוא
מפגי
יביאנה
במקלו
זקן
א( ע י ׳ נ ע ר ו ך ע ל ן ג ל י ג ד ק א ו ע ר ך גלולקיא.
נתנה
מ ה
מימינו
במוט
וחרועח
]שהיה
א ש
תודה
דה
ובמוטה
בתרמילו.
יוצא[
לישראל,
למו.
כדרך
ש ל ש ה
שעושה
תרגום
א( כ ג ל ד נ ק י
מפני
ילקוט
ש ל ו ,
עזין,
ש ה ן
הן
עזין
א ל א
בהול,
חרמיל.
פירוש
ואין
בטייח
א מ ר
ישראל
מביאה
יוצאין
מכפה.
הללו
הקב״ה
באומות
בידו
כוי.
אברים
בכסא,
אריב״ל
וקושרו
שע״ג
מע״ג
אחד
למטה,
אם
חטאח.
ומחירו
המכה,
המכה
נ פ ל
מחויר־ן
ומגלח
א מ ר
בשבת,
ואם
אספלניח
ק צ ח
ר ב
ל א
אותה
רטייה,
יהודה
ש פ ר ש ה
יחזיר
וא״צ
בשבח,
ומקנח
הלכה כרי
מ ן
לומר ל ת ת
ר׳
פי
האגד
מחזירה
יהודה
המכה,
יהודה.
מתני'
עם
האגד,
לכתחילה
אומר
הוחלקה
ורטייה
עצמה
בכור
שנפל
בשבת.
ס ו ף
למטה
ל א
לבור
ר׳
)א( תום' ז״ה וצלף וכו׳
לעזותו הוי ממה ש ע ו ש י ן
יין מן (3):דייה שאני וכו׳
צריכים לה הס״ל:
לעזי רש׳׳י
ציכול״ה
בצלצל
אנדרי״ש
עזי-רוח.
יהודה
פלדייסטו״ל
מתקפל.
כיסא
שנבואיל״ש.
מושב.
ר ב ע ו ח נ נ א ל )המשך(
צריכין
רבים
וכן אמר
ל ו
אחי
הונא
]לרב
ומשילי
ל מ ר
לשילי
מהיני
ואמר
בר׳ יצחק אנא
שמואל
לטולא,
אנא
אפיקתיה
לה־נ׳,
ר״נ
אכתיפיי[
)וןמשמשא
ומטולא
ואסיקנא
מותר.
שקיא
כתפתיה ,כלומר
הני
לשמשא.
משום
מילי
דרבים צריבין לחן ,וכל מי
שחרבים צריכים ]לו[ שרי.
נמי
וכסא
ש ל א
ובלבד
ש ר י
־כחף
פירוש
באלנקי.
שמענו
מרדעח
נחמן
ש ל
ש ר א
למיפק
לילחא
דבעיתא
תיישב
אלא
ל ה ו
ומשום
חפול,
מרימר
וכן
מכתפי
הוו
בשבתא
באלנקי,
דריגלא
ומשום
)דדוחקא(
ולא
לישיבה
באלנקי.
זוטרא
רב
אשתו
באלנקי,
ש מ א
ו מ ר
שהיא
בחפים.
דעתה
ביעחותא
)וןדוהקא
ןאו[
דצבורא .ירושלמי הלכחא
ב״ש
לא
מוציאין
אומרים אין
את הקטן כר ,רב חונא
הורי
לאינתתיה
גלותא
ר ב
זה,
בדבר
טועה.
טועין
חונא
ו ר ב
ב ר
מטען
מיעול
בדיה
בסדיניה
מידרוש
כשבתא.
שבת
אנשים,
אין
מיישא
כן
בכסא
ואחד
ח ״ ח
דריב״ל
ו ל א
יוצאין
נשים
אפילו
בכסא,
בעי
אין
אחד
דריש
למיפק
חסדא
תנן
לצבורא
תוספתא
במסי
יוצאין במוך ובספוג
המכה,
שעל
יכרוך
ובלבד
עליהן
שלא
ח ו ט
משיחה.
יוצאין
השום
ובקליפת
או
בקליפח
בצל
ש ע ״ ג המכה ,ואם נפל לא
יחזיר,
וא״צ
יתן
עירובין,
דוהקה
]איערי״ש[.
]פלדישטו״ל[.
באיספלנית
מפני
]ציבו״ט[.
ב צ ל קטן.
לומר
לכתהילה
יוצאין
יוצאין
יקנח
הגהות הב״ח
בשבת.
באגד שע״ג
ובמלוגמא
תייר
למעלה,
רטייה
שלא
המכה
וברטייה
שפירשה
למעלה
שממרח,
והממרח
אומר י ר ד
מומחה
דוחקת
חייב
ויראה
מסורת הש״ם
א( שנת מו,:נ(]לקמן לו,[.
ג( או להוה ליה .כצ״ל
מהר׳׳מ,
ד( ]לקמן לו,[.
ה( רש׳׳א וע׳ רש׳׳ל שמחק
מן ועכר ואסקי׳ עד משוס
דענר
יאסקי׳,
הנשיא[,
ו(
ןצ״ל
אין צדין פרק שלישי
ביצה
כו.
ע״כ לא בעי למימר לאין זה מן המוכן שהוא מוקצה דהא ר״ש ליח
אם יש בו מום .על כרחך ר׳ יהולה מוקצה אית ליה ובמום הנופל
ליה מוקצה אלא ה״פ כל שאין מומו ניכר שלא ראהו חכם מעי״ט ולא
בו ביום טוב לא ש ד ללאו לעמיה עלרה מאתמול וה״ק בכור בעל
היה נולע אם היה קבוע אין זה מן המוכן כלומר אין היתרו היתר
מוס שלא הראהו לחכם מנעול יום להתירו ונפל לבור בי״ט ירל
לאין מוכן להכשיר לאין רואין מומין בי״ט וטעמא משום לנראה
מומחה רראה מוס שהיה נו אתמול אם מוס קכוע הוא יעלה רשחוט
כמתקן או כלן את הלין שהוא אסור
משום למוקצה ליכא למאתמול לעתיה
משוס שבות ע״כ פירש רש״י וקשה
עלרה :אין זה מן המוכן .לאו משום
אם יש בו מום יעלת וישחוט ואם לאו לא
לאין זה מן המוכן משמע לאפילו
מוקצה אסר ליה להא לימ ליה
א
ישחוט «ר׳ שמעון אומר כל שאין מומו ניכר
בקרו חכם כיון שלא נולע שהוא מום
מוקצה אלא לפי שמתירו כי״ט נראה
מבעוד יום אין זה מן המוכן :נמ׳ במאי
קבוע מאתמול אוסר ר״ש ולפ״ה
כמתקנו ג(להוה ליה כלן לין לגזור
קא מפלגי אי נימא ברואין מומין קמפלגי
משמע לוקא לאינו מוכן להכשיר
ניה משוס שנות י( וה״ק אין התרתו
דר׳ יהודה םבר רואין מומין בי״ט ור׳ שמעון
לכתחלה הא ליעבל שפיר למי וע״ק
היתר ואינו מוכן להכשר :גמ׳ אי
לבשבת מוכח בהריא בפרק כירה
נימא ברואין כוי .להא ולאי משום
םבר א אין רואין מומין בי״ט ולפלגו ברואין
מומין דעלמא בכור שנפל לבור אצטריכא )שבת דף מ ו :ושם( למטעס מוקצה
מוקצה לא הר טעמייהו לאיסכא
קאמר לפריך מהכא לר״ש אית ליה
שמעינן להו אלא משום ראיית מום
ליה סד״א משום צער בעלי חיים לערים
מוקצה והא לימ ליה מוקצה לר״ש לכן
לר״ש סנר אין רואין טון להוה ליה
ולסקיה ״כר׳ יהושע קמ״ל אי הכי לא ישחוט
נ״ל למטעס מוקצה קאמר לאין זה
טושנ ודן לין :לפלגו במלמא .נלא
לא יעלה וישחוט מבעי ליה לא צריכא
מן המוכן ואפילו עבר וכקרו מ״מ
נפל לנור :למרים .לומר ודאי ימצא
ב דעבר ואםקיח םד״א לשחטיה קמ״ל
אסור משום מוקצה וסליגי ברואין
נו מום :ולסקיה כרבי יהושמ.
לשחטיה הא תם חוא לא צריכא תפל ביח
מומין וגס פליגי במוקצה מיתורא
דאמר נפרק משילין)לקמן ל ף לז (.אותו
לקתני אין זה מן המוכן והא לפריך
ואפ ננו שנפלו לנור מעלה את
מומא והא מוקצה הוא אלא תפל ביח מום
הכא בגמ׳ לפלגו כרואין מומין בעלמא
הראשון ע״מ לשחוט ואינו שוחט
עובר מערב יום טוב ותשתא הוה ליה מום
ר״ל ללא נפל לבור ולעולם כלישנא
וחוזר ומעלה את השני רצה זה שוחט
קבוע מהו דתימא דדעתיה עלויה ונשחטיה
למתניתין למוקצה וכן הא דקאמר
רצה זה שוחט :אי הכי .דנפילח נור
קמ״ל :ת״ר בכור תם שנפל לבור ר׳ יהודה
בגמרא מהו למימא כיון ללעתיה
דנקט לאשמועינן דלא יעלהו נקט
חנשיא אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו
עלויה נשחטיה קמ״ל ר״ל לאסור
ליה ואס לאו לא יעלהו מנעי ליה
מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט אמר
משום מוקצה ואפילו אם בקרו בליעבל
דהא עיקר משוס העלאה נקט לה
לו ר׳ שמעון בן מנסיא ג הרי אמרו אין רואין
אף לד יהולה כיון שלא היה בו מום
ושחיטה פשיטא לן :לא צריהא
קבוע מאחמול ור״ש אסר אפילו אס
דטגר ואסקיה .ומשמעותא דלא
מומין ביום טוב כיצד נולד בו מום מערב
היה בו מוס משוס מוקצה כלפירש׳
לסקיה מרישא ש״מ דקתני ירד
י״ט אין מבקרין אותו בי״ט נולד בו מום
ללא כאלא בר אוכמי וא״מ מ״ש
המומחה רראה ולא קתני יעלהו רראה
בי״ט
לבכל לוכתא מחמיר רבי יהולה טפי במוקצה מרבי שמעון ר״ל
והדר אשמועינן אחדתי דאי ענר ואסקיה ולא מצא נו מוס לא
לטעמא רבה אית ליה הואיל לס״ל לרואין מומין ביום טוב וידוע
ישחוט :דנפל ביה מומא .השמא וה״ק אס יש נו מוס הקנוע
שמום קבוע היה מאתמול א״כ אין כאן מוקצה להא מאתמול לעתיה
מעי״ט יעלה וישחוט ואס לאו דלא היה מעי״ט אלא היום אפילו
עלרה אכל לר״ש אית ליה לאין רואין מומין הלכך לאו לעמיה עלרה
עבר והעלהו לא ישמוט :והא מוקצה הוא .אי מאממול לא הוה ביה
מוס כלל פשיטא דלא ישחוט דהא אשמעינן רבי יהודה בבמה דובתי
מאתמול על כן אסור אפילו אס בקרו בדיעבד:
דאיח ליה מוקצה :קמ״ל .דאי לא הוה קבוע מערב י״ט לא ישחוט
תנו רבנן בכור תם שנפל לבור ה״נ .לר׳ יהולה הנשיא לימ ליה
משוס דמוקצה מחמח איסור הוה אי נמי משום דעבר ואסקיה:
מוקצה רקאמר אם יש בו מום קבוע ואפילו אס נפל בי״ט
בכור סם שנפל לבזר גרסינן בבדיתא .דלית להו מוקצה להנך תנאי
יעלה רשחוט ולית להו להני תנאי מוקצה בבכור ללעולם לעמו עליו
בבכור דכל שעתא דעתיה עלרה שמא יפול בו מוס :ירד מומחה.
שמא יפול בו מוס ואס לאו שאין בו מוס מאליו לא ישחוט וא״ת
ולא לעדס ולסקיה:ר׳ יהודה הנשיא הוא רבי ולאו היינו רבי יהודה
פשיטא והא תס הוא ר״ל לא יעלה בהערמח שחיטה כלפירש׳ לעיל
דמתניתין דסתם ר׳ יהודה הוא ר׳ יהודה בר אלעאי :אם יש בו
ועל ר׳ יהולה למפני׳ לא כעי לשנרי הכא ללא בעי לשנרי שנויא
מום .אפילו נפל בו היום :ימלה וישחוט .דלית ליה מוקצה בבכור:
לחיקא ולא יעלה בהערמת שחיטה קאמר הואיל לאית ליה שנרא
ואם לאו .ועבר ואסקיה לא ישחוט אפילו נפל בו מוס לאחר
אחרינא לר׳ יהולה איח ליה מוקצה בבכור וצדך לאוקומי בבעל
העלאה וקנסא הוא משוס דעבר ואסקיה מ ]א״נ[ לא ישחוט לא יעלה
מוס ע״כ להא אית ליה מוקצה אבל לרבי יהולה הנשיא ללית ליה
בהערמח שחיטה קאמר דלא ישחוט לא אצטדך דהא חס הוא
מוקצה בבכור להא בתם שנפל לבור מייד לא מצי לשנרי הכי שנפל
ומתניתין דלא שנינן הט משוס דמתניתין לא מצינן לאוקומה בתם
בו מום קבוע בי״ט כלמשני לרבי יהולה במתניפין עול פרש״י פי׳
משום דרבי יהודה מוקצה אית ליה ולא מצי למימר אס יש בו מום
אחר ללא גרס תם בברייתא אלא ה״ג בכור שנפל לבור וכו׳ אס יש
שנפל בו בי״ט יעלה רשחוט וטון דע״כ בבעל מום תוקמה לא
בו מום קבוע שילוע בו מוס מערב י״ט ישחוט ואם לאו אלא נפל
אצטריך לשנויי סיפא בשנרא דחיקא ולמימר דלא ישחוט לא יעלה
בו מוס היום לא ישחוט אפילו אס העלהו משוס להר מוקצה ולרבי
קאמר דהא מצי לשנרי שפיר כדשנינן דאשמעינן ואם לאו דלא היה
יהולה נשיאה אית ליה מוקצה ולא פריך הש״ס כלפריך הש״ס לעיל
קבוע מבעוד יום דאפילו עבר ואסקיה לא ישמוט ואע״ג דאחעביד
לרבי יהולה למתני׳ פשיטא למוקצה הוא לולאי לרבי יהולה למתני׳
ליה מום קבוע השתא :לשון אחר לא גרס בבדיתא בכור תם
פ ד ך שפיר רמאי אצטריך לאשמועינן אי משום מוקצה בהרבה
אלא ט מתני׳ גרסינן בברייתא בכור שנפל לבור .ומתוקמא הכי
מקומות שמעינן לרבי יהולה למתני׳ אימ ליה מוקצה אבל ארבי
בכור שנפל לבור ר׳ יהודה הנשיא אומר ירד מומחה רראה דלא
יהולה הנשיא אצטדך לאשמועינן )לרבי יהולה( לאיפ ליה מוקצה
נערים ונסקיה מעיקרא :אם יש בו מום .אס ימצא בו מום הידוע
ותימה לבשלהי מכלתין )לף מ (.מספקא ליה לרבי יהולה הנשיא אי
שהיום לא נעשה יעלהו וישחוט ואס לאו אלא נפל בו מוס היום
אית ליה מוקצה ואמאי לא פשיט ליה מהכא וי״ל ללא פסיק להוכיח
אפילו העלהו לא ישחוט ולרכי יהודה י( נשיאה ליכא למפרך כדםרטנן
מהכא לאיכא לפרושי פ ד לישני כלפי׳ ללחל אית ליה מוקצה ולחל
לעיל פשיטא דלא ישחוט דהא מוקצה הוא דאילו לדידה אצטריך
לימ ליה מוקצה ומספקא ליה אי כהאי לישנא אי כהאי לישנא לכך
דהשתא הוא דאשמעינן דאימ ליה מוקצה :א״ל ר׳ שממון בן מנסיא
לא היה לו להוכיח מהכא :ן ו ע ״ ע חוססוח שכח מה :ל״ה לדבריו[:
הרי אמרו .רבומינו דורופ שלפנינו אין דאין מומין דר״ש בן יוחי
אלא
מדורות שלפניהם היה ורבי תלמידו היה כדאמר במסכת עירובין <לף צא (.ובמסכת שבת )לף קמז >:א״ר כשהיינו לומדים מורה אצל ר׳ שמעון
בחקוע היינו מעלין לו שמן כו׳ וקאמר ליה ר׳ שמעון בן מנסיא לרבי הרי נחלקו בה דורות שלפנינו ונזיל לפומרא :נולד בו מום ממי״מ .רבי
שמעון בן מנסיא מפרש מלחיה דר׳ שמעון בן יוחי וה״ק הרי אמר ר״ש בן יומי אין רואין מומין כיצד נולד בו מום מערב י״ט אין מבקרין אוחו
לכתחלה אבל אס עבר וכקרו שוחטו שהד אינו מתקן כל כך שקרוב היה בין השמשות להיות מתוקן שלא היה מחוסר אלא ראיית חכם:
בי״ט
עין משפט
נר מצוה
א ב ג מיי׳ פי׳נ
כב
מהלכות יו״ט הלכה
ג שמג לאדן סה טור שו״ע
א״ס סי׳ תצח
]יטוש״ע
סעיף
ט
י׳׳י סימן שיכ
סעיף ג[:
רבינו חננאל
יש
אס
בו
כו׳.
ברואין
מומין
פליגי,
והאי
לבור
אוקימנא
ביום
טוב
דקתני
גפל
איצטריך,
צער
משום
ליעדים
יהושע,
בגו
בעלי
חיים
וליסלקיח
כר׳
דחגי
אוחו
שנפלו
יהושע
אומר
הראשון
ואינו
לבור,
מעלין
את
על מנת
אח
דלא
קמ״ל
יהושע.
לשוחטו
צריך
ומערים
השני
כוי,
עבדינן
כרי
ולא
יעלה
הוה
ואגב
חדא
חרא
לא
למיתנא,
קמ״ל
תרתי,
ואי
יעלה,
עבר
ישחוט,
ביח
ואסקיה
ואע״ג
דנפל
מום
קבוע
חשתא
והוה
ואח
ר׳
שוחטו,
ומעלה
לא
סד״א
ליה מ ע ר ב יו״ט
עובר,
דתימא
מהו
מום
כיון
דהוה
ליה מ ע ר ב יו״ט
מום
עובר,
הוה
ליה
והאידנא
קבוע,
מום
הוה
דעתיה
מאתמול ולאו מוקצה
הוא,
תם
קמ״ל.
ת״ר
ר׳
יהודה
שנפל לבור,
הנשיא
אומר
במומין
לו
עלויה
בכור
הרי
מומין
מערב
אותו
ירד מי שבקי
ויראה
אמרו
כוי.
אין
מבקרין
כיו״ט ,נולד בו
יו״ט
ביו״ט,
אין
נולד
אמרו
מום
מבקרין
בו
מום
בו:
עין משפט
נר מצוה
בי״מ .ואם נולד בו מוס בי״ט בזו היה ר״ש בן יוחי אומר אין זה
דאחזו .כין השמשות :ואדחו .בשנת שנפלו עליהן גשמים ותפחו
מן המוכן ואפילו עבר וכקרו לא ישחוט שהוא כמתקנו לגמרי :ושוין
והדר אחזו ששזפתן השמש וקא מיכעיא לן הך שעחא דאתקצו מי
כוי .אבל בזו היו מודים חולקים שלפנינו ר׳ יהודה ור״ש שאס נולד
אסרה להו כולי יומא או לא :נימא האי בכור מעיקרא .כין השמשוח
היום ומומו עמו שזה מן המוכן שאין בזה משום תקון ומשוס דין שלא
הוה חזי לשחוט את אמו והוא נאכל כין תם כין כעל מום לפי שאין
היתה כו חזקת איסור מעולם וכדמוקי
בכור קלוש אלא בלידתו לכחיב
לה לקמן כגון דיתבי דייני התס:
אשר יולל בבקרך וגו׳ )דכריס ט:0
6
א
בי״ט ר׳ שמעון אומר אין זה מן המוכן יושוין
אבא תגי .על אביו קאמר :מבוקר.
אדחיה ליה .שהיה בחזקת בכור
שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן
דרבה
ושוחטו לכתחלה :כוסיה
מומו:
תם ואסור עד שיראה
דרש רבה בר רב הונא נולד הוא ומומו עמו
מםתברא .דלכתחלה שרי :מדקתני
דיסבי דייני התם .כשנולד וכפוטרו
מבקרין אותו בי״ט לכתחלה א״ל רב נחמן
לה בתלתא בבי .בברייתא דלעיל
אח הרחם ראו את מומו דלא
בדרבי שמעון בן מנסיא :אין
הוקצה כלל :היה אוכל בענבים
אבא תני נ אם עבר ובקרו מבוקר ואת אמרת
מבקרין .לכתחלה משמע :אין זה
והותיר .רבותא נקט דלא תימא
מבקרין אותו לכתחלה אמר אביי כותיה
מן המוכן .משמע אפילו דיעבד אינה
כיון דאוכל והולך לא ליבעי הזמנה
דרבה בר רב תונא מםתברא מדקתני
הכנה ועוד מדפלגינהו לתרי בבי:
וכן מפרש כפרק שלישי דשכת
תלתא בבי נולד בו מום מערב יום טוב
שזה מן המוכן אפילו לכתחלה .קאמר
בכירה שהסיקוה )לף מה :(.ענבים
אין מבקרין אותו ביום טוב לכתחלה
למוכן לבקרו דאי בדיעבד קאמר
יבשין קרוין צמוקים ותאנים שנתיבשו
הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי נולד בו
ומאי מוכן מוכן לשוחטו קאמר אמאי
קמין גרוגרות :אפרסקין .סרשקי״ש
מום ביום טוב ר׳ שמעון אומר אין זה מן
סלגינהו לתלתא בבי למנייה להך סיפא
בלע״ז :חבושין .קדויינ״ץ :אי דאחזו.
בהדי רישא ולערבינהו ולתנינהו הכי
בין השמשוח :למה לי הזמנה .הא
המוכן דאפילו דיעבד נמי לא והדר תני
ודאי כיון דחזא בהו דיבשו דעחיה
נולד בו מוס מערב יום טוב או ושוין שאם נולד <א> ומומו עמו שזה מן המוכן
שנולד הוא ומומו עמו אין מבקרין
עלוייהו שהרי לא הוקצו אלא ליבשן:
דאפילו לכתחלה נמי והא כי אתא רב אושעיא
אותו ביוס טוב דלהוי משמע לכחחלה
ואי דלא אחזו כי אזמין להו מאי הוי.
אתא ואייתי מתניתא בידיה בין שנולד
הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי:
הא לא חזי לאכילה ולא מהניא להו
בו מום מערב י״ט ובין שנולד בו מום בי״ט
ואייתי מתניתא בידיה ג>גרסינן :חכמים
הזמנה דהיה ליה כמזמין עצים ואבנים
חכמים אומרים אין זה מן המוכן ואלא קשיא
אומרים אין זה מן המוכן .אפילו
לאכילה שאין בריה אוכלחן :וכי
הך החיא אדא בר אוכמי חיא דמשבש ותני
דיעבד והא ר׳ שמעון היא דשמעינן
הימא דלא ידמ אי חזו אי לא חזו.
ליה אין רואין מומין וטון דבהנך
וט חימא הך הזמנה דקחני כגון
אמר רב נחמן בר יצחק מתני׳ נמי דייקא
תרתי ערב ותני להו איכא למימר
דטורח הוא לו לעלוח אליהן ולראוח
דקתני ר׳ שמעון אומר כל שאין מומו ניכר
דנולד הוא ומומו עמו דשרי דיעבד
אם יבשו אס לאו ואינו יודע אם ראוין
מערב י״ט אין זת מן תמוכן מאי אין מומו ניכר
קאמר כרב נחמן וקשיא לאביי
אס לא ראוין ומכין בהזמנה ואומר
אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא צריכא
דסייעיה לרבה בר רב הונא מהך:
הריני אוכל מהן למחר אם ראוין הן
למימר אלא דלא אתחזי לחכם מערב י״ט
ואלא קשיא ההיא .דלעיל דמסייעא
ואשמעינן אי לאו דאזמינהו מאתמול
ליה לרכה ואהי מנייהו סמטנן :אם מום קבוע אם מום עובר קתני מיתת אין זח
טון דלא הוה ידע שהן ראדן לא
מן המוכן שמע מינה בעי מיניה wחלל מרבא
ההיא .דלעיל :אדא בר אוכמי הוא.
הוה אמרינן דעתיה עלוייהו ואסורים
לאכול אפילו מצאן ראוין :והאמר רב
חכם אחד שהיו מטרין בו שהיה sי ש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצח לחצי שבת
גורס משניוח ומשכח ומשבשן :דיקא.
כהנא מוקצה .של גרוגרוח וצמוקין:
היכי דמי אי דאחזי בין השמשות אחזי אי
כי הך דאייתי רב אושעיא :אי גימא
שיבש .מבעוד יוס :ואין הבעלים
דלא אחזי לא אחזי לא צריכא דאחזי והדר
שאין מומו י( .מאתמול כלל שלא היה
מכירי! בו .אין הבעלים יודעים שיבש
ארחי והדר אחזי מאי א״ל יש מוקצח איתיביח
כו שום מוס :צריכא למימר.
שלא בדקוהו מבעוד יוס ולמחר
ושוין שאם נולד ומומו עמו שזה מן חמוכן
בתמיה וכי צריך היה רבי שמעון
מצאוהו שיבש היה מאתמול :מותר.
ואמאי נימא האי בכור מעיקרא הוה חזי אגב
לומר לר׳ יהודה בן מחלוקתו כן והלא
דכי אסקיה מעיקרא לא אקצייה אלא
אמיח אתיליד ליח אדחי ליה אחזייה לחכם
רבי יהודה אית ליה מוקצה ונהי דרואין
ליבש והרי יבש והוכן מבעוד יום כך
מומין סבירא ליה האי מיהא אסור
פירש רב אחאי בשאלתותה* שלו :אלא
אשתרי ליח אמר אביי ואיתימא רב ספרא
דמוקצה הוא :אין זה מן המוכן.
לאו דאחזו ואדחו והדר אחזו .ע״כ
כגון דיתבי דייני תתם איכא דאמרי אמר ליח
אפילו דיעבד ומהשתא על כרחיך
לא מתוקמא הך הזמנה אי לאו להט
ג
אין מוקצח לחצי שבת לימא מםייע ליה
ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה
דאזמין להו דאם ידחו למחר ויתקנו
ושוין שאם נולד ומומו עמו שזח מן חמוכן
מן המוכן בדיעבד קאמר :יש מוקצה
לבו ביום יאכל מהן :ה״ג אלא מאי
והא בכור מעיקרא הוח חזי אגב אמיה
לחצי שבס .משוס חצי שבת אס
יש מוקצה כי אזמין להו מאי הוי.
אתיליד ליה אדחי ליח אחזייח לחכם אשתרי
הוקצה בחציו מי הר מוקצה לכולי
הזמנה דקודס הקצאה מאי מהניא
ליה אמר אביי ואיתימא רב םפרא כגון
שכת אס לא :היכי דמי .מכדי סתם
בלאו הזמנה נמי מוכנין ועומדין הן
מוקצה היינו גרוגרות וצמוקין שמעלה
והאיסור בא אחרי כן :ה״ג אלא דאחזו
דיתבי דייני התם ת״ש ״היה אוכל בעגבים
אותן על מנת ליבשן ומקצה אותן
ולא אחזו .בהט עסקינן שיבשו ולא
והותיר ותעלן לגג לעשות מהן צמוקין
לכך ומשמתחילין ליבש אין ראוין
כל צרכן :דאיכא אינשי דאכלי ואיכא
בתאנים והותיר והעלן לגג לעשות מהן
לאכילה עד שייבשו לגמרי והא חצי
דלא אכלי .ואצטריך ליה לגלרי
גרוגרות לא יאכל מהן עד שיזמין מבעוד יום
שבת דקא אמרח היט מספקא לך:
דעתיה אי אכיל אי לא אכיל :תא
ובשאר
וכן אתח מוצא באפרסקין ובחבושיז
אי דאחזו .שנגמרה מלאכתן בין
שמע .דאין מוקצה לחצי שבת :מפולין
כל מיני פירות היכי דמי אי דחזו למה ליה
השמשוח אחזו ואין כאן אפילו חצי
ומרשים .שאנו מבשלין ביום טוב:
הזמנה אי דלא חזו כי אזמין להו מאי הוי וכי
שבח בהקצאה כלל :ואי דלא אחזו.
דמעיקרא .בין השמשוח :חזו לכוס.
בין השמשות ודאי אסורין דאין כאן
חיץ .כל דכר הנאכל חי קרי אכילתו
תימא דלא ידע אי חזו אי לא חזו ותאמר רב
הכנה מבעוד יום ומאן דאית ליה
כוסס :אדחו להו .כל זמן שרוחחין:
כהנא ימוקצה שיבש ואין חבעלים מכירין
מוקצה הכנה מבעוד יום בעי
גמר
בו מותר אלא לאו דחזו ואדחו והדר אחזו
כדכמיב ביום הששי והטנו אמ
ואי אמרת אין מוקצה למה להו הזמנה אלא
אשר יביאו ושמות נח( :לא צריכא
כ נ א ב מיי׳ פ״נ מהל׳
יו״ט
ד
הלכה
טור
ש״ע א״ח סי׳ תצח סעיף
ט:
ב ד ג טיש״ע א״ח סי׳ שי
סעיף ג ןוסימן רעט
סעיף ה[:
כה
ד טוש״ע א״ח סימן
שי סעיף ל:
כו
ה טוש״ע שס סעיף
רבינו חננאל
רבן
ביו״ט
אין
אומר
ושוין
זה
שאם
עמו
רב
ביו״ט
ביו״ט.
א מ ר
אביי
מבקרין
נולד
שפיר
ביו״ט
אין
דאפילו
ושוין
עמו
דאיעבד
נולד
מום
בו
שמעון
זה
אומר
מן
המוכן,
ד־עבד
לא,
נמי
שאם
נולד
שזה
מן
ןדאפי׳
ומומו
המוכן
לכחחלה
להא
ודחינן
דאייתי
ר׳
הושעיא
שנולד
וכין
חכמים
מן
בו
בו
מערב
אומרים
ומוקים
כוותיה,
אין
ודייק
לה
שמעון
ניכר
למתני•
דליכא
ר׳
כל
שאין
מערב
יוי׳ט,
למימר
כל
דקתני
שאין
דלא
כלל
האי
הוה
מומו
מום
ביה
מערב
ןדקשיא
אלא
ר׳
מדקתני
אומר
מומו
ותני
ביו״ט
המוכן,
נחמן
נמי[,
ממתניחא
שנולד
ניכר
אין
ביו״ט
הא
ר׳
בו
יו״ט
לכתהילה,
זה
תלתא
אותו
דמי,
בין
כוותיה
מדקתני
מערב
יו״ט
עמו
לכחחילה
כברייתא,
מום
הונא,
ומומו
אוחו
מסתברא,
בבי
המוכן.
בר
מבקרין
ומומו
מן
רבה
נולד
המוכן,
נולד
שוה
ד ר ש
שמעון
מן
יו״ט,
פשיטא[
לעולם
הוא,
דהוה
ביה
יו״ט
ולא
ניכר
להכם
אי
מום
עובר
אי מום
קבוע
הוא.
בערב
מום
וקתני
ש״מ
]בלשון[
חכמים,
דהלכתא
כוותיה.
בתלמוד
•מפורש
עובדא
אתא
וסבר
אמי
•הודה
כרי
ור׳
א״י
קומי
ר־
למימר
ר׳
שמעון
יהודה,
אושעיא
הלכה
אייתי
קפרא
דבר
מדרומא
יחכמים
ותנא,
אומרים
מומו(
!שאין
ניכר
מערב
התירו
טוב
יו״ט,
ולא
אלא
ביום
מוכן,
אינו
ביה.
תלחא
כל
]שמומו[
מומחה
יחזר
ר׳
מתנ־תא
וקיבלה
והא
דתניא
אוקימנא
בבי
־ אדא
בר
אוכמי
ד מ ש ב ש
וחני,
כלומר
1
משובשח
סמכינן
היא
עלה.
ולא
בעא
מיניה
חלל
מרבה
י ש
לחצי
שבת.
כגון
ענבים
שבת
ראויין
לילי
שהיו
לאכילה,
כמשו
ענבים
ולא
ונדחו,
:ל
דיום
כיון
היום
הוו
מוקצה,
אמר
מוקצה
וענבים,
בר
אגב
הוא
סרטי
אמו,
מוכן.
אין
אלא
אייר
נולד
שמסריחות
ביו״ט
ופירק
ב( שכח מה ,.ג( צ״ל כגרסא,
ד( מומי ניכר מאתמול כצ״ל,
ה( !פרשח נשלח סייס מזן,
הגהות הב״ח
)א( גמ׳ נולד הוא ומומו
עמו כצ״ל יכן ככל העמור:
) (5שם כעי מיניה רב הלל
מרבה יש:
גליון הש״ם
נמ'
נרחח,
אכיי,
כגון
בינתים.
ביקר
איתיביה
חכם
דיתבי
מומו
]דייני(
ושוין
שאם
והתירו
חזר
כמקום
שנולד
נולד
ומומו
]ונראה[,
בו
זה
עמו
וקתני
תבכור.
שזה
הרי
מוכן.
והא
האי
זה
מוכן,
וא״ח
ובעת
צאתו
מרחם
כי
דבשר
יש
אמו
היה
מוקצח,
ראו
זה
שאינו
ויש
מי׳
מפולין
בר
אכילה
שאינו
ועדשין,
מאי
אוכל,
כי
הוי.
אם
ופרקינן
גילה
כעת
כגון
דעתו
שהן
ת ד ח ו
לאוכלן
יבישיי
ולא
נראו
כמות
שהן
ראו־ן
לכוס,
לגמרי,
ןהרי
עודנו
יש
בני
גלי[,
לא
בקידרא
אדם
זימן
נדחו
מוקצה
חוס׳ דייה בעודן עליו ודף
מד
ד״ה יש
ע״ב חוסי
עליה ובחולין דף טי ע״כ
חוס׳ דייה כגון:
לעזי רש״י
פירשקי״ש.
קדויינ״ץ
אפרסקים.
]קודוינ״ץן.
חבושים
)פירור.(.
מוסף רש״י
ושוין.
ר׳
שמעון
שנחלקו
ור׳
יהודה
נרואין
מומין ביו״ט ,שאם נולד.
היום ,הוא
ו מ ו מ ו עמו
שזה מ ן המוכן .ומומר
לבקר
מומו
דמי
ניר׳ט ,ללא
כממקן נ־י׳׳ט,
אחחזק
דלא
!שנת
באיסורא
קלו (.דאפילו האוסר בנולד
ביוס
נו
משוס
מוס
למוקצה היה נין השמשוח
מחמח איסור קלשיס נחון,
אנל אס נולל היוס ומומו
עמו מוכן הוא ,שלא נאסר
מעולם ,להא
אמו
במעי
היה מוכן אגב אמו ומומר,
לככיר איגו קלוש על שיזלל
וכשגולר הרי
עמו
מומי
וראוי לישחט בחון !חולי:
נא ! .דיתבי דייני התם.
וראוהו נשעח לידה מיל
)שבת קלו .;.היה אוכל.
רבוחא
להוה
אשמע־נן
אטל
אע״פ
ואזיל
לאסקינהו
מטין
לעתיה
אסח
ואקצן !:שבת חה.>.
וכן
אתה מוצא כוי .ואע״ג
להני חזי כל שעחא יאפילו
נשתהו לא נתקלקלו מיהו
הואיל
אסירי.
ואקצינהי
תבושין .קויינ״ן !•שח!.
רבעו
חננאל)המשך(
המום
והתירוהו
איכא
דאמדי
אמר
לו,
ליה,
ושוין
ומומו
עמו
היה
שאם
מהן
שיזמין
לגג
צימוקין,
לא
בשבת
עד
מוכנים
וכן
בזמן
כעת
יהיו
ולא
אפרסיקין
מיתוקמא
דאיחזו
והדר
שהיה
אע״פ
וא״ת
ראוי
שנדחה
ונראה
)רוצה(
אם
אלא
מאי
וכי
!נדחה[
כמותן
מוקצה
ועדיין
הן
למה
להומין,
מוקצה,
יש
על
שהן
דבר
עכשיו,
אצלו.
לא
חור
עומד
ןהצריךן
מזמין
כל
לאכילה
בכשרותו
)נראה(
אלא
ואידחו
איחזו,
דבר
כי
איתיביה
ויאמר
לשבת,
מלכוס,
נולד
בענבים
מהן
שהותירו
אותן
נימא
מסייע
והעלן
יאכל
ולא
אין
אוכל
לעשות
כוי.
מיד.
מוקצה
כוי.
והותיר
שאוכלין
נתברר
יש
לחצי
שנת .עיי שכת מג ע״א
ה
ליה
מפני
א( שנח קלו .חולין נא,:
מאי יש מוקצה כי אזמין להו מאי חוי לא צריכא דאחזו ולא אחזו דאיכא
אינשי דאכלי ואיכא אינשי דלא אכלי אזמין גלי דעתיה לא אזמין לא גלי
דעתיה אמר רבי זירא ת״ש מפולין ועדשים דהא פולין ועדשים מעיקרא חזו לכום שדעתו בקדרח אדחו לתו
גמר
השתא
ירושלמי
משום
שמואל
איך
לא.
מאי,
בתחלת
להו
אי
תאנים
-אוי
צ־מוקין
]חזי[
מוקצה.
אסור
בסוף
לאכילה
דהא
אסירי,
רוח
ונעשו
שנדחו
ואע״ג
י ש
בהן
כמו
—אויין
לא
צימוקין
נשבה
היום,
מוקצה
ואינן
אין צדין פרק שלישי ביצה
מסורת הש״ם
ת ״ ש
נתבשלו,
מםורת הש״ם
א( ]עירוני! מו :בכורות
יא,[.כ(]מי״ק כג .חולין נ,[.
ג( נשס ונלה מס ,[.ד( ]ג״ג
לא :ע׳׳ז! ,[:ה( ]בערוך פי׳
מלשון ויטע אשל כלומר
אילגוח גבוהים והיינו חכמים
גלולים כלכחינ הנה אשור
אח בלמו! ]יחזקאל לא[
וכדאמרינן
קיב.
פסחים
הרוצה ליחנק יתלה כאילן
גדול[ ,ו( בכורות כח ,.ז( ]שם
ע״שן ,ח( נלף נו:ן ,ט( לפי
ג׳ מהר״מלעיל]כו[.צ״לאו
כלן דן ,י( עי׳ גיטין מא.
גקרא
לשם
גאה,
שפיר
נ( ואייל לשאגי המס להר
כמו גמרו ג י ד אלס לגילו
להפדחס מעליו להא שדגן
קלרוח
לכיה״ש
אע״ג
רותחופ הן לגפ׳ טרה)שסז
קאמר אס היי עליו גה״ש
אסור לטלטלו יא״כ לא הוי
כגמרו כיד אלם יי״ל רהתס
מייד כוי .כצ״ל מהרש״א,
צ( ]עירוגי! מז .כתוכות גז,[.
מ( ]ועי׳ תיס׳ יגמות לז .דיה
מי עגיל ותוספות ג״ק ל:
ל׳׳ה וחכמים וחוס׳ ג״מ עב.
ל״ה קוגסין וחוס׳ ג״ג צל:
שילהי ל״ה וחכמים ותיס׳
בכורות
כח.
ר״מ
ל״ה
ותוספות זבחים קל .ל״ה
אמר ר׳ עקיבא(,
לעזי רש״
טייל״א.
קרום
שמצמצם
את הראיה.
בעין
מוםף רש״י
אמר מאן דהוא .אלם
אחל מאן דהוה !;מריק כב(.
אחל מן התלמידס ולא היו
זכורין אלי שסידרו הגמרא
מי הוה )חוליו נ.ן .באשלי
רברבי.
וחזקים,
חבלים
ויש
עבים
אומדס
נאילנוח גדולים ,כמו ויטע
אשל !ע״ז ז> .ו א ת ר כך
הראה את מומו .לאחר
שחיטה
ונמצא
) ב כ ו ר ו ת כח .:
קנוע
אין צדין פרק שלישי ביצה
כז.
אלא גמדו בידי אדם לא מנעיא לן ו כ ו י .וא״ח אמאי אין מוכיח
גמר להו נשולייהו .אשתרו ולא אמרינן שעה אחת היו מוקצות
מההיא דכוסין את הסל לפני האפרוחין כדי שיעלו וירדו
רדחו :ולטממיך .דמשוית להו לרחיחתן תורת מוקצה וילסת מינה
וקאמר ]שבת מג [.מופר לטלטלם פי׳ אחר שירדו מומר למלטל הסל
דאין מוקצה לחצי שבמ :הקשי לך .מהשתא דלא תוכל לחרן היאך
אע״פ שהיה אסור כשעלו האפרוחים עליו כחצי היום אלמא אין
אנו אוכלים שום קדרוח בלילי שבחוח דעל כרחך המוקצה לבין
מוקצה לחצי שבת הר״ל דשאני התם
השמשוח מוקצה לכולי יומא והרי
דהוי כמו גמרו בידי אדם שבידו
בין השמשומ כל הקדרות מסולקות
גמר בשולייהו חזו להו אמר ליה אביי
להפריחם מעליו דהא שרינן קדרות
מרוחחות מן הכירה ואכלינן מנייהו
ולטעמיך תמשי לך קדרות דעלמא רהא סתם
אע״ג דכין השמשות רותחות הן ועוד
לאורמא :אלא מידי דגמרו בידי אדם
הן
קדרות דעלמא בין השמשות רותחות
יש לומר דהתס מיירי לענין טלטול
לא קא מבמיא לן .דכיון דבידו
ולאורהא אכלינן מינייהו אלא גמרו בידי אדם
דפשיטא ליה דאין מוקצה לחצי שבת
למקנו בו ביום לא מקצה ליה מדעחיה
לא קא מבעיא לן כי קא מבעיא לן גמרו
מפני דחייתו הלכך פולין ועדשים
והכא קא בעי לענין אכילה:
אינם ראייה לכאן ומהאי טעמא נמי
בידי שמים ר׳ יהודה נשיאה הוה ליה ההוא
אלא ר׳ מאיר קנםא קא קנים.
שרינן קדרות של בין השמשוח :כי
ופסיק רכינו יצחק דהלכה
בוכרא שדריה לקמיה דר׳ אמי םבר דלא
קא מבמיא לן גמרו בידי שמים.
כרבי יהודה דקבעי התם בבכורות
למחזייה א״ל רבי זריקא ואיתימא רבי ירמיה
ע״י חמה דכיון שאין בידו לתקנו מסח
)לף כח :ישסו סתמא דש״ס אליבא
א>ר׳ יהודה ור׳ שמעון הלכה כר׳ יהודה חדר
דעתיה מניה :הוה ליה ההוא בוכרא.
דר׳ יהודה ואע״ג דר׳ מאיר ור׳ יהודה
שדריה לקמיה דרבי יצחק נפחא םבר דלא
והיו לו בביתו כהניס סמוכין על
ל( הלכה כרבי מאיר בגזרותיו היינו
ר׳
למחזייה א״ל ר׳ ירמיה ואיתימא ר׳ זריקא
שלחנו ואוכלין ככורות :רבי יהודה
ודאי בגזרותיו אבל לא בקנסוחיו״(:
יהודה ור׳ שמעון הלכה כר׳ יחודח א״ל רבי
ור׳ שממון הלכה הרבי יהודה .הכי
ועל
כיילינן להו בעירובין )לף מ ו : ( :אמר
אבא מאי טעמא לא שבקתינהו לרבנן
ליה .ר׳ זריקא לר׳ אבא :ואה מה
למעבד עובדא כר׳ שמעון א״ל ואת מה בידך א״ל הכי אמר ר׳ זירא הלכה
בידך .דשבקת לרבי יהודה ובעיח
כר׳ שמעון אמר נימאן דהוא ״אזכי ואםק להתם ואגמרה לשמעתא מפומיה
למעבד כר׳ שמעון ממי שמעת דהלכה
דמרה כי סליק להתם אשכחיה לר׳ זירא א״ל אמר מר הלכה כרבי שמעון
כר׳ שמעון בזו :אמר מאן דהוא.
א״ל לא אנא מםתברא אמרי מדקתני במתניתין ר׳ שמעון אומר כל שאין
אחד מן התלמידים מי שהוא ולא נודע
מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן וקתני לח בברייתא בלשון חכמים
שמו :אזכי ואסק .יהי רצון שאזכה
ש״מ מסתברא כוותיה מאי הוי עלה אמר רב יוםף ת״ש יידתליא ה ( באשלי
לעלוח לארץ ישראל למקום שרבי
זירא שם דהוא מרה דשמעתא דאמרי
רברבי דאמר רבי שמעון בן פזי א״ר יתושע בן לוי א״ר יוסי בן שאול אמר
משמיה הלכה בר׳ שמעון ואגמרה
רבי משום קהלא קדישא דבירושלים ר׳ שמעון וחבריו אמרו הלכה כרבי
לשמעתא מפומיה :אנא מסתברא
מאיר אמרו והא אינהו קשישי מניה טובא אלא בשיטת ר׳ מאיר אמרוה
אמרי .כן אמרתי דמסמברא כרבי
דתנןי׳ חשוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו ר׳ יהודה מתיר ורבי
שמעון אבל לא שמעתי שהוקבעה
מאיר אומר אחואיל ונשחט שלא על פי מומחח אסור אלמא קםבר ר׳ מאיר
הלכה למעשה כמותו :בלשון חכמים.
ראיית בכור לאו כראיית טרפת ראיית בכור מחיים ראיית טרפה לאחר
דקחני לעיל״( אחא ואייתי מתניתא
שחיטה ומינת ראיית טרפה אפילו בי״ט ראיית בכור מערב י״ט א״ל אביי אטו
בידיה בין שנולד בו מוס מעי״ט בין
שנולד בו מוס בי״ט חכמים אומרים
התם ברואין מומין פליגי בקנסא פליגי דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי
כו׳ ור׳ שמעון הוא דקאמר הכי וקרי
יוחנן ״בדוקין שבעין כולי עלמא לא פליגי דאםור משום דמשתנין כי פליגי
ליה חכמים :באשלי רברבי .בחבלים
במומין שבגוף רבי מאיר םבר גזרינן מומין שבגוף אטו מומין שבעין ור׳
גדולים וגסים שקשין לינתק כלומר
יהודה סבר לא גזרינן אמר רב נחמן בר יצחק מתניתין נמי דיקא דקתני ר׳
חכמים גדולים אמרוה ואין נוחין
מאיר אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור שמע מינה קנםא הוא
לבטל דכריהם :ר׳ שממון בן מנסיא
דקא מנים שמע מינה אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה ביומא
וחביריו .אותן שאמר עליהן הרי
טבא לא הוה חזי אתו ואמרו ליה לרבי אמי אמר להו שפיר קא עביד
אמרו אין רואין מומין בי״ט :אמרו
הלכה כר׳ מאיר .בבכורומ .השמא
דלא חזי איני והא רבי אמי גופיה חזי רבי אמי כי חזי מאתמול הוה חזי
ובי״ט
משמע שמעידין קהלא קדישא על ר׳
שמעון בן מנסיא שאומר עוד דבר זה .ומפרש רב יוסף אמרו בממיה וכי אפשר שקהלא קדישא אומרים דבר זה על ר׳ שמעון בן מנסיא
וחבידו אמרו הלכה כר׳ מאיר ועבדינן כותייהו :והא אינהו קדימי וקשישי מיניה טובא .קהלא קדישא דאמרה רבי להא שמעתא משמייהו
קשישי מר׳ שמעון בן מנסיא טובא דהא ר׳ שמעון בן מנסיא בימי רבי וכניו היה כדתנן באבות ןפ״ו ה״ט[ אמר ר׳ שמעון בן מנסיא אלו שבע
מדות שמנו חכמים בתלמידים כלן נתקיימו ברבי ובבניו ולעיל נמי אפלוג בהדיה והיכי אמרו ההוא קהלא קדישא הלכה משמיה דר׳ שמעון
בן מנסיא דקחני ר׳ שמעון וחביריו אמרו הלכה כר׳ מאיר :אלא .הכי אמור קהלא קדישא ר׳ שמעון בן מנסיא ומכריו שאמרו אין רואין
מימין בשיטת ר׳ מאיר אמרוה .וכן אפשר שהזקנים נפנו לעחס על דברי הבחורים ואמרו דברי פלוני נוטין אחר דברי ר׳ פלוני שהיה לפניו:
השוחט את הבכור .קולס שהתירו חכם ואח״כ הראה את מומו לחכם :אלמא קסבר ר׳ מאיר ראיית בכור .אינה קלה כראיית טרפה
לאחשבוה רבנן וכל עצמה של התרת בכור חלדה בה שאף שחיטמו אסורה קולס שיראנו ואינו לומה לראיית טרסה שהתירו לבלקה אחר
שחיטה :ומינה .וממנה למלו ר׳ שמעון בן מנסיא ומכיריו ואמרו כיון לחשיבא כולי האי הוה ליה כמתקן ״(וכלן לין ואסור לראותו בי״ט
ואע״פ שהטרפה נבלקת בי״ט והיינו תליא באשלי רברבי שאמרו קהלא קלישא להא לר׳ שמעון כר״מ אזלא וקמו להו ר׳ שמעון בן יוחי ור׳
מאיר בחלא שיטתא וה״ל ר׳ יהולה יחיל ואין לבריו של אחל במקום שניס :אמר ליה אביי .לרב יוסף :אטו .ההיא לר״מ לככור ברואין
מומין לאחר שחיטה סליגי ומשוס טעמא דחשיכותא אמרה ר״מ למלחיה והא קנסא קניס כדמסרש ואזיל ואילו אדם אחר שחטו וכסבור שהוא
ניתר מפי מומחה אפילו ר״מ מודה דרואין :בדוקין .טייל״א כמו הנוטה כדוק שמיס )ישעיה מ> אס מוס זה דוק שבעין :כולי מלמא .אפילו ר׳
יהודה מודה דאסור מפני שמשחנה לאחר המיתה רש דוק שנראה לאחר שחיטה מוס קבוע שאילו ראהו לפני שחיטה היה נראה עוכר :במומין
שבנוןז .כגון נקצצה אזנו נשברה ידו דלא נשחנה בשביל השחיטה :מהני׳ .דבכורוח נמי דיקא דמשום גזרה קאסר ליה וקנסא קניס כדי שלא
ירגיל עוד מדלא קתני ר״מ אוסר דנהר משמע דאסורו תלוי בגופו שאין ראייחו לאחר שחיטה כלום אלא הואיל ועבר ושחטו שמע מינה זהו טעמו
של דבר מפני שהקיל לשחטו ותלה ר״מ הדבר ברשעו של כהן זה שהקיל בו :אמי ורדינאה .נאה היה ועל שם ורדים היה נקרא׳( .ולי נראה מאותו מקום
ששמו ורדינה כדאמרינן בעירובין <לף מט (.שנקרא מאנשי ורדינה ואנשים צקניס וצרי עין בממונן היו :מאתמול הוה חזי .אס קבוע אס עובר:
ובי״ט
עין משפט
נר מצוה
כי
פ״ג
מיי׳
כנורות
מהלכות
הלנה ד סמג עשין ריא
טוש״ע י״ל סי׳ שי תעיף
א:
רבינו הננאל
בשולן
נגמר
מבשלין
הנה
אין
אביי
ביו״ט,
מוקצה.
א׳׳ל
ולטעמיך
כל
לך
תיקשי
קרירות
השמשות
בין
נראו,
אותן
ואנו
דבין
רותחות
דאינון
ה ש מ ש ו ת ואין
לאכילה,
ולמחר
מינייהו,
אלא
בידי
שגמרו
לא
אילו
דודאי
ר׳
כל
אדם
כגון
קמיבעיא
מוקצה,
כי
לן
שמים,
אוכלין
דבר
לן
אין
קמיבעיא
ראויות
גמרו
ולא
בידי
איפשיטא.
יהודה
הוה
גשיאה
ליה
בכור,
שדריה
לר׳
אמי
כיו״ט
לבקרו,
סבר
דלא
למיהזיה.
ירמיה
ר׳
יהודה
ירד
והא
תני
במחניתין
מומהה
ויראה,
ור׳
כר׳
שמעון
יהודה.
למתניחין
ביו׳׳ט
ברואין
ור׳
ר׳
רצה
ר׳
שמעון
אוסר,
לבקר
לו
שאמר
מומין
אינך
לר׳
מניח
שמעון
דאמר
מומין,
א״ל
ואה
מה
הכי
אמר
כרי
ביו״ט,
ירמיה
אמי,
א״ל
ירמיה
למה
לר•
נפחא
לא
כמו
לר׳
יצחק
אמי
ולר׳
לעשות
כר•
רואין
אין
ירמיה
ר׳
בידך,
א״ל
ועירא
שמעון.
מסתברא
לה
גפחא
ר•
אבא
מומין
יהודה
יצחק
ואמר
הלכה
ואוקימנא
פליגי,
מחיר
ר׳
ר׳
ור׳
יהודה
וכן
אייל
הלכה
ואסיקנא
מדקתני
קאמר,
ר׳
אושעיא
במתניתא
דאייתי
בהדיה
דרי
שמעון
בלשון
ש״מ
הוי
הא
הכמים,
הילכתא כותיה.
עלה,
ר׳
ת״ש
שמעון
והביריו
הזמן
מדאשכחן
בן
ואמרו
רתנן
בבכורות
כמה
ליטפל
אח
ר׳
מאיר
ש ל א
ואח ״כ
מחיר,
אטו
אסור.
בכור
כוי.
אייל
בראיית
כיו״ט
בגזירת
שבעין
מומין
שמשתנין
וקנסא
ר׳
לאו
התם
מומין
ר׳
ונשחט
מומהה
ראיית
אביי
הראה
קסבר
טריפה
מומין
חייב
חשוחט
יחודח
ע״פ
מאיר
פליגי,
שבגוף
פליגי,
לאחר
אטו
מפני
מיתה,
הוא
דקא
קניס
התם.
אמי
ורדינאה
היה
רואה
בכור
ביו״ט,
שפיר
עביד
הוה
בעיו״ט
שואלו
]בפרק[
אלמא
כראיית
אמי
כרי
אומר חואיל
ודייקינן
לא
מאיר,
בבכור,
מומו,
מאיר
ישראל
הבכור
מאיר
באותו
ק ו ד ם ר׳
הלכה
עד
מנסיא
שהקדימו
שהיו
מאי
מומי
ואייר
דלא
אמי
חוי.
רואה
איך
ר׳
מומין
ולמחר ביו״ט
נפל
ר׳
בו
הוה
מום.
עין משפט
׳ י •
נר מצוה
-
כ ה א מיי׳ פ״ב מהלכות
יו״ט הלכה
טור
ג
שו״ע א״ח סי׳ חצח סעיף
ט נוטוש׳׳ע י״ל שי׳ שיב
סעי׳ ג:
ב מיי׳ ס״ב מהל׳
כט
גכורוח
ח
הלכה
טוש״ע יי״ל סי׳ שיג סעיף
א:
ל
ג מיי׳ פ״ב מהלכיח
יו״ט הלכה טז טוש׳׳ע
איית סי׳ מקיח סעיף ו:
לא
ד
לב
ה
שס:
מיי׳
ו מיי׳ שס טוש״ע
שם:
לג
ז ח מיי׳ פ׳׳ד מהל׳
יו״ט הלכה יט סמג
לאדן עה טוש׳׳ע א׳׳ח סי׳
תק סעיף א:
רבינו חננאל
רבה
וכן
בעיו״ט,
לבקרו,
הוה
ואייתו ליה
רישיה
וחוא
ואמר
למומא,
האידנא
ותא
למחר,
ביה
שערי
הוצא
לאכול
פרטיה
כלומר
הקוץ
א״ל
לא.
גרמת
ליה,
וגרמא
לן,
יהיה
לגרום
מניין
יהיה
מום,
ויתן
בחמה
מום
מעצמו.
לא
מכאן
שמתח
סתם
לא
כו׳.
יזיונה
יזיזנה
משנה
סתמא
דתנן
הדילועין
וו
וקתני
ממקומה,
שמעון,
לא
לימא
דלא
כרי
מחתכין
את
הבחמח
לפני
הנבלה לפני הכלבים.
ואמרינן
אפילו
שמעון,
מתניתין
ביו״ט,
ומודה
בשהיו
בערב
ומחו
דאמר
בשמתה
ר׳
שמעון
יו״ט
כחיים
שאסורין
למר
משמיה
מודי
]בבעלי
דרכא
שמעון
ר׳
חיים
שאסורין[,
הלוק
ר׳
חניחא
אמימר
אפילו
תימא
ביו״ט
לטלטלן.
בר
כלב
ל ג ר ו ם לו• סועי'
ממקומה
ואת
באזנו
כל
היא,
תנן
שלא
שיבוא
ת״ל
שאסור
אבל
שאסור
לו
כו
אם
מותר
כדי
ויטלנו,
שלא
לאוכלו
בצק
גדי
לא
לי
מום,
במומו,
ש ל
מום
אין
בו
יביא
דאסור
דתגיא
בו
יש
שפהו,
אייל
את
יהיה
דרמו
דהוצא,
שעורים,
בו,
א״ל
הכניס
בין
חתך
נפל
מומא,
מאחורי
ודילמא
אתא
איך
חוי
ראשו
זיל
למחר,
האי
מנא
ליה
א׳׳ל
בכור
חייף
בכור
דלי
שמחו
אלא
היה
למ״ד
ר׳
שמעון
בבעלי היים
שמתו
ביו״ט,
שמותר
לטלטלן
וליחנם
לפני
הכלבים,
איכא
מאי
תרגמא
בבחמת
קדשים
קבורה,
יזיזנה
מתני׳
ממקומה.
קדשים
עליה
דומיא
קדש
ואמריגן
דבהמח
החלה,
דחלה,
אף
בהמה
1
עביד אמר רב מביא שתי בהמות ומעמידן
זו אצל זו ואומר זו כזו תניא נמי הכי > לא יאמר אדם לחברו הריני עמך
בםלע הריני עמך בשתים אבל אומר לו חריני עמך למחצה ולשליש ולרביע:
דקתני
מה
לכתחלח ביו״ט אבל נמנין עליח מערב יום
טוב ושוחטין ומהלקין ביניהם :נמ׳ מאי
אין נמנין אמר רב יהודה אמר שמואל אין
פוסקין דמים לכתחלה על הבהמה ביו״ט היכי
מרומה אטו קדשים»:
]בבהמת קדשים .ורבי מדמון
שהיה מסופק דס״ד
דשרי משוס בזיון קדשים[ :ח״י
גריפת
לא
היא,
ועל
מתני׳
להאכילה
דייקא
רועי כהנים אין נאמנים וצריך להביא
עדים שמאליו בא לו :ההוא גברא.
כהן היה :דלי מיניה .נשא עיניו:
הוצא .גדר של קוצים :הוה שדיין
שערי בהן גיסא דהוצא .שעורין
היו מושלכים מעבר לגדר והבכור
היה לעבר השני :ופרטיה לשפוסיה.
קרע שפחיו .והיא שנויה במומי
הבכור שפמו שנפגמה ל> שלעולם הוא
ניכר :אס גרמה ליה .מדעח נחח
השעורים שם שנחשדחס על הבכורות
מפני טורח הגדול והיציאה שהוטל
עליו שישראל אינו מטפל בו אלא
שלשה חדשים ונותנו לכהן :לא יהיה.
קרי ביה לא יהיה :ה״ג מום לא יהיה
בו אין לי אלא כוי .אי כתב מוס ולא
כתכ כל לא היה לו לאסור גרמא
אלא נחינת מוס ממש אבל עכשיו
אמר מוס לאסור נחינת מום ממש
גרמא:
ואמר כל מוס לאסור
מתני׳ חלה שנטמאת .אינה רארה
לכהן היום דהא באטלה אסורה
לעולם ובהסקה או לחתה לכלבו כי״ט
אסור דאין מבערין קדשים טמאים
מן העולם ביו״ט ואפילו ע ״ י אכילח
בהמה לקי״ל״( שאין שורפין קדשים
בי״ט ולא תימא דוקא שריפה משוס
דהבערה שלא לצורך היא דהא אין
מדליקין בשמן שרפה ביו״ט הבערה
לצורך היא דהדלקח נר ביו״ט צורך
אכילה היא ומוחרח אפילו הט בשמן
שרפה לא והוא שמן מרומה שנטמאת
דגזרת הכמוב היא שאין קדשים
טמאים מחבעריס ביו״ט דרחמנא
אחשבה להבערמן דכמיב באש ישרף
) י ק ר א ז( הלכך מלאכה היא :גמ׳
ואס הנבלה לפני הכלבים .וכשנחנבלה
בשבת קאמר מדפליג רבי יהודה עלה
ואמר אם לא הימה נבלה מע״ש
אסורה לפי שאינה מן המוכן :בבעלי
חיים .בהמה בריאה בין השמשוח:
שמתו .בי״ט :שאסורים .וכי שריא
במסוכנת בין השמשות דדעתיה
עלויה להאכילה לכלבים :בבהמס
קדשים .שאסורה בהנאה וטעונה
קבורה ואינה נפדית דבעיא העמדה
והערכה אי נמי אין פודין קדשים
להאכיל לכלבים ואפילו למאן דאמר
פודין בי״ט לא פרקי לה הלכך לא
חזיא :אלא טטמא דקדשים .כיון
דדיקא ממני׳ למתנייה דומיא דחלה על
כרחך שמעינן מינה דדוקא כקדשים
נקט ופרטנן אלא טעמא דקדשיס
בחמיה :הא דחולין שריא .לכלבים
ולא מחסרא משום מוקצה :הניחא
מתני׳
שטעונח
לפיכך
נמי
ו ן ן ל ההלה שנטמאת לא יזיזנה ממקומה .פרש״י דלמאי חזי אי
לאטלה הא טמאה היא אי להסקה תחת תבשילו אין שורפין
קדשים בי״ט וכ״ת יריצנה לפני כלבו כדאמרינן בפסחים )לף לב .ושס!
גכי חרומח חמץ ומריצה לפני כלבו ר״ל דנמינה לכלבו אע״ג דאין
כאן שום טורח זהו ביעורו וכשם שאין
שורפין כך אין מבערים דרחמנא
א ובי״ט שיולי קא משייל היכי הוה עובדא כי
אחשכה להכערמו אע״ג דהר לצורך
הא דההוא גברא דאייתי בוכרא לקמיה
כדאמר אין מדליקין בשמן שרפה
דרבא אפניא דמעלי יומא טבא הוה יתיב
ביו״ט ואע״פ שהוא צורך יו״ט להדליק
רבא וקא חייף רישיה דלי עיניה וחזייה
לצורך אכילה וקשה דהא דאין שורפין
למומיח א״ל זיל חאידנא ותא למחר כי אתא
קדשים ביו״ט היינו טעמא משוס
למהר אמר היכי הוה עובדא א״ל הוה שדיין
טורח מלאכה לעשות אש ולעסוק
בשריפחו אכל הכא כשנוחן החלה
שערי בהך גיםא דהוצא והוה איהו באידך
לפני כלבו אין באן שום טורח מלאכה
גיסא בהדי דבעי למיכל עייל רישיה ופרטיה
לכן נ״ל דלכך אין נותנה לפני כלבו
הוצא לשפותיה א״ל דלמא את גרמת ליה
משוס דמצופה בשרפה כדאמר בשבת
א״ל לא ומנא תימרא דגרמא אסור אידתניא
<לף כה >.כשם שמצוה לשרוף הקדשים
1מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא נ>יהיה בו
שנטמאו כך מצוה לשרוף אמ התרומה
מום במניין שלא יגרום לו על ידי דבר אחר
שנטמאת אבל גכי תרוממ חמץ
שלא יביא בצק או דבלה ויניח לו על גבי
דקאמר מריצה לפני כלבו לא מיירי
כשנטמאה אלא משום ביעור חמץ
האזן כדי שיבא תכלב ויטלנו ת״ל יכל מום
ולכך אינה צריכה שריפה וכן משמע
י>גבהמה
ג ( אמר מום ואמר כל מום:
בחמורה לף לג (:דחשיכ לה לתרומה
שמתה לא יזיזנה ממקומה ומעשה ושאלו
טמאה בהדי הנשרפין וקאמר הנשרפין
את רבי טרפון עליה י ועל החלה שנטמאת
לא יקברו ומ״מ קשה דהיט מדמה
ונכנס לבית המדרש ושאל ואמרו לו לא
תרומה לקדשים למימר שאין שורפין
יזיזם ממקומם :נמ׳ לימא תנן םתמא דלא
מרומה ביו״ט אימא שאני שריסת
כר׳ שמעון ה ( )דתנן( ר׳ שמעון אומר י׳מחתכין
קדשים דלית בהו צורך הדיוט כלל
לכך אין שורפין אבל תרומה דצורך
את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני
הדיוט להסיק תחת תבשילו אימא
הכלבים ׳>ר׳ יהודה אומר אם לא היתת נבלת
ישרפנו בי״ט תחח תבשילו דהא איכא
מערב שבת אסורה אפילו תימא ר׳ שמעון
צורך אוכל נפש ותירץ רבינו יצחק
דתחת תבשילו הואיל ואיח ביה נמי מודה ר׳ שמעון בבעלי היים שמתו שאםורין
״•חניחא למר בר אמימר משמיה טידרבא
צורך גבוה בטל ליה צורך הדיוט אצל
דאמר מודה היח רבי שמעון בבעלי חיים
צורך גכוה והוי כאילו כולו של גבוה
שמתו שאםורין שפיר אלא למר בריה דרב
וראיה מדלעיל ) ל ף יט (.דאמרינן
נדרים ונדבות אין קרבין ביו״ט
יוסף משמיה דרבא דאמר חלוק היה רבי
שלמים
ואפילו שלמים ואמאי והא
שמעון אפילו בבעלי חיים שמתו שמותרים
צורך הדיוט אית בהו אלא ודאי בטיל
מאי איכא למימר התרגומה זעירי בבתמת
ליה חלקו אצל חלק גבוה והוי כאילו
קדשים דיקא נמי דקתני עליה ועל חחלה
כולם לגבוה הכא נמי גבי מרומה
שנטמאת מה חלת דקדישא אף בתמת
נימא הט וקשה לפי זה דא״כ צליית
דקדישא אלא טעמא הקדישא תא דחולין
פסחים היכי דחיא י״ט הא אית כיה
שריא חניחא למר ברית דרב יוסף משמיה
צורך גבוה כי אס צלי אש ואמאי לא
בטיל ליה אצל מצוח גבוה את מה
דרבא דאמר חלוק היח ר׳ שמעון אף בבעלי
שיש להדיוט אלא ודאי י״ל דאין
חיים שמתו שמותרין שפיר אלא למר בר
קושיא מטעם זה דמצוח גבוה לא
אמימר משמיח דרבא דאמר מודח חיח רבי
בטלה חלק דהדיוט וגבי שלמים שאני
שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין מאי
דעיקר הקרבה בשביל גבוה וכהניס
איכא למימר חכא במאי עסקינן יבמםוכנת
ובעלים משל גבוה קא זכו ומה שאין
יי אין נמנין על הבהמה
שורפין אח החרומוח היינו גזרה ודברי חכל:
למשנחנו
ואסור
לכלבים,
ובי״ע שיולי קא משייל .פעמים שהיה טרוד בעיו״כן ומשראה המומין
אומר לו לך עכשיו ובא למחר והיה שואלו על המום איך בא לו
מפני שנחשדו כהניס על הככורומ להטיל כהס מוס כדמנן )בכורות
ל ף לה (.כל המומין הראויים לבא בידי אדם רועי ישראל נאמנים
למימר.
זעירי
אק צדין פרק שלישי
ך *•
ביצה
מסורת הש״ס
כ
עליה
חלה
קדש.
ח
מתני׳
טעמא
מינה
־דייקינן
למר בריה דרב יוסף כוי .איכא
הא
בהמת קדשים,
־היא
ב ה מ ה ר ה ו ל י ן ש מ ת ה למימר מחני׳ דדיקא לאשמועינן דחולין שריא ר׳ שמעון היא דלית ליה מוקצה :אלא למר בריה דאמימר .מני לא ר׳ יהודה ולא ר׳ שמעון:
ב י ו ״ ט מ ו ת ר ל ט ל ט ל ה הכא במאי עסקינן במסוכנת .לעולם ר׳ שמעון היא ומתני׳ במסוכנת לשרי ר׳ שמעון בה ואמר מחתכין את הדלועין כו׳ הלכך מעמא
שמעון,
דרי
אליביה
ה נ י ח א ל מ ״ ד ח ל ו ק ה י ה לקלשיס לא יזיזנה הא לחולין שריא :מתני׳ אין נמנין .בגמ׳ מפרש מאי היא :אבל .שוחמ הוא המבח בלא פסוק רמים ומחלקין אותה
בספר עזרא נחמיה יג> :היכי עביד.
)
0
להם למיה :גמ׳ sאין פוסקין דמים .למקח וממכר בשבח וביו״ט אסור
יפסוק
ולמחר
כיניהס
חיים
בבעלי
שמעון
ר׳
ש מ ת ו ש מ ו ת ר ל ט ל ט ל ן ,לקחני שוחט הוא ומחלקין ביניהן היכי עביל שילעו למחר כמה היתה שוה לפסוק למיה :מביא .להם ביו״ט שחי בהמומ שוומ
היה
מודי
למ״ד
אלא
ויאמר ראו שזו כזו ולמחר שמין את הנותרת :הריני ממך .נמנה על בהמה זו בסלע והיינו כשמואל לאמר אין פוסקים לה למיס ביו״ט:
s
מתני׳
מאי
שאסורין
למימר.
מתני'
ואוקימגא
אין
ומחלוקת(
נמנין
איכא
במסוכנת
על
]ומהלקים[
מערב
הבהמה
בלא
יו״ט
בתחילה
פסיקת
דמים.
ומתה
ביו׳׳ט
תניא
ביו״ט,
כוי.
נמי
דכיון
אוקמה
הכי
לא
דמסוכנת,
רבה
יאמר
אין
אדם
ל! נראה לצ״ל לטון למסיכנת הימי .מעיו״ט דעחיי .עליה מאתמיצ יכ״ה נרי״ף כאן ע״ש.
מתה
נמנין
מאתמול
לפסוק
לחבירו,
לה
הריני
ואפילו
היאא(.
דמים,
עמך
אבל
בסלע,
לר״י.
נמנין
הריני
ומתניתין
עליה
עמך
ואומר
בשהיב,
בבהמת
זו
כמו
שנמצא
קדשים,
זו
פוסק
ולפיכך
שמכרה
דמים,
לא
יזיזנה.
הא
מערב
ןיו״טן,
ודמי
אלא
אומר
לו
דהולין
הריני
אותה
דברי
הכל
הבהמה
למהצה
או
שרי
לטלטלה.
ידועים,
ושוחטים
לשליש
או
לרביע.
(6בכירות לגנןמנחומ מ,[:
נ ( ]שם בבכורות לד .איתא
ימן וכ״א בשאלתות פ׳ בא
סי׳ מדן ,ג> 1שס כככירימ
איתא אחד מוס יאחד כל
מוס[,ד(שכתקנו,:ה(]צ׳׳ל
דמניאן ,ו( לעיל כ .י :ע״ש
שנח קט :ע״ש ,ז( פסחים
נו ,:ח( שבח מה ,:ט( ןדרב
יכ״א שם ן ובאמת צ״ל דרגא
וכ! הוגה שס ,י( שכח קמח,:
כ( ]תוסס׳ ס׳׳נן ,ל(!בכורות
לט ,[.מ( ושבת כג :כד,[.
נ( ועי׳ רש״י לקמ! לז .ד״ה
משוס
וממכר[,
מקח
] (Dיע׳׳ע חיס׳ שכח כד:
ל״ה לסי וססחיס מי .ד׳׳ה
לא חקראן,
תורה אור השלם
ו.
יקריב
זבח
לין
ל פ ל א
גדר
ו א י ש
ל נ ד ב ה
ב ב ק ר
או
ש ל מ י ם
א ו
ב צ א ן
כ ל
בי
ת מ י ם
מום
ל א
לרצון
יהיה
יהיה
בו:
ויקרא
כב
בא
גליון הש״ם
רש״י
אי; פוםקץ
ד״ה
וכוי .עי׳ רש״י לקמן דף לז
דייה
ע״א
וממכר:
מקח
משוס
בםפר
בא״ד
עויא .כלישנא דש״ס סוכה
דף לז ע״א וכן בעזרא וכו׳
בנחמיה
וזהו
ועי׳
ח׳
סנהל׳ דף צג ע׳׳ב:
מוסף רש״י
מום
אמר
כל
ואמר
מום .כלומר מוס לא יהיה
בו מצי למיכתב וכתיב כל
מוס ,לרבות כולם )מנחות
נו.{:
את
מהתכין
הדלועין .התלושי! ומיהו
סתמן לאו למאכל נהמה
קיימי
!שבת
אלא לאדס
קנו (:ולא אמריגן מיקצין ה!
לבהמה למאכל
!:שם קנה:ו
טרמא
אדם
ילא
ללאו
הן
אמרינן
הוא
צירן
)לעיל ב ו .ואת הנבלה.
שנחננלה
השמשית
ובין
היום
עומלת
היתה
לאלם
ואפייה
מחחכין
)שבת
קנו!
יאע״ס
שנמגבלה
לבין
בשנת,
השמשות לא היתה עומלת
לאטלמ כלכיס ,אפילו הכי
שרי ,ללית לן מוקצה כשכת
! ל ע י ל נ ! .מודה היה ר׳
שמעון.
דאע״נ
דאמר
מחתכין
הגבלה
לפגי
הכלבים ,הני מילי נמסוכגח
דדעחיה
עליה
מאתמול
לכלבים ,אבל מודה
הוא
בבעלי
חיים,
כלומר
בבריאים
שמחו
שאסורין
!:שנת מה•(.
אין צדין פרק שלישי ביצה
מסורת הש״ם
א( ]לקמןכט ,[.ג( כ״מ כג:
חולין צה ,:ג( נכורומ לא,.
ר( לקמן לו :מגילה ו :שכת
ס:קכל.קלז:ןתוסס׳ מגילה
ס״א[ ,ה( ןהך לר״י ליתא
כמשגה ולכן שפיר גרסיגן
ו(
לתגיא[,
ס.
]יגמות
כחובות סח ,[.ז( ]לכריס ינ[,
ח( ]כמדבר יח[ ,ט(!שמות
יס׳
הגהות הב״ת
)א( גם׳ דתנן אין בין יוס
טוב לשבת:
לעזי רש״י
]אגוישיי״ו־[.
אגוייזי״ר
להשחיז.
מוסף רש״י
אתלת קרנתא .כשהיה
שולח כשר לאשתי כיל נכד
עושה החתיכה כת ג׳
קרגות )ב־נז כ ג 0או :משוס
סימן שלא יגגבו ממנה
אנשי ביתו :ח ו ל ץ צה.>:
המוקדשין.
פסולי
קדשים שנסל בהן מוס,
להקדש .אס
הנאתן
מוכדן אותן ביוקר הנאת
הקדש היא )בכורות לא.
הב־ח:
וני׳
הנאה
טובת
להקדש הוא( .ושוקלין
מנה כנגד מנה בבכור.
שאס יש לו חתיכת נשר
חולין שנשקלה בליטרא יכול
לשקול בשר בכור כננדה
)שסו .אבל משיאה .לשון
השחזה )בראשית בז ג(.
אין בין י ו ״ ט לשבת.
להיות מותר לכתחילה ניוס
טוב מה שאסור כשכת ,אכל
לעגין עונשין יש הרנה,
שזה בסקילה ובכרת וזה
בלאו נדדא )מנילה ז.!:
רבינו חננאל
וחכמים
]םתני'[
אין
משגיחין
כל
עיקר.
אל
מאזנים,
בתריטא,
בשר.
אמר
והוא
שנראה
יהודה
רב
אומן
טבח
ביד.
בשר
כאלו במאונים
שוקל,
כיון
כמה
ש י ש
חוא
דמשער
בידיו
והוא
אומן
בו
והאי
וכמאזנים
המשקל
מכוון
חשוב .ירושלמי
לא
הטבח
שוקל
יהא
ויניח ,ש י ד ו כליטרא,
חותך
אלא
ונותן
בידו
לזה
)השוקל(
במים.
לעשות
בית
פירוש
כדי
ולזח.
שיהיה
המקום,
ביו״ט.
אבל
הונא
ביד
מקום
אותו
וכשרוצה
אוחו
באוחו
נקרא
כית
כעושה
כלי
מילי
שרי.
מותר
בבשר.
לו
וחוא
והני
אסור
תולה
ממנו
שנראה
לשקול[
יד
המקום,
לחתוך
וכן
רב
עושין
באותו
בסכין,
]אסור
אמר
יה,
יתנחו
לשקול
ת ר א ה
בכף
התליא
אמר
אסור
מן
כשוקל
שמואל
בידו
שמואל
לשומרו
העכברים
תני
בכף מאזנים
אמר
אפילו
בזה
אומרים
בסכין,
אמר
רב
לעשות
סימן
הונא
דהוה
בבשר,
כרב
מחתך
ליח
הבשר
ביניהן.
אתלת
מתני׳ ר׳ יהודה אומר שוקל אדם גשר .טבח המוכר בשר במשקל אע״פ שאסור לשקול בליטרא דהיינו מעשה חול מותר הוא
לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופץ סכין גדול שקוצבין בו בשר דאיכא שנר ולא הוי מעשה דחול :אין משגיחין .אין מעיינין :גמ׳ מאי
כל מיקר .מאי אמא לרברי האי כל עיקר נימא וחכמים אוסרין :אפי׳ לשמרו מן המכברים .אין נומנין אומו כמאזנים התלרין כימד גכוה:
והוא דהליא בסריטא .בטבעת שחולין אומן בה כששוקלין דמחזי כנותנו לשם משקל :טבח אומן .שיודע לכוין משקל כנגד משקל בידיו :אסור
לשקול בשר ביד .לאחוז הליטרא
בידו אחת והבשר בידו אחרת ולכרן
י /א>ר׳ יהודת אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד הקופיץ וחכ״א
דבחול נמי כיון דאומן הוא בכך
א אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר :נמ׳ מאי כל עיקר אמר רב יהודה אמר
אורחיה הט :במים .שיש לו שנחוח
:
ב
שמואל אפי׳ לשמרו מן העכברים אמר רב אידי בר אבין והוא דתליא
וסימנים בבלי ונותנין בו מים
בתריטא ואמר רב יהודה אמר שמואל יטבה אומן אםור לשקול בשר ביד
והסימנים מודיעין אוחו כמה המיס
ואמר רב יהודה אמר שמואל ה טבח אומן אםור לשקול בשר במים ואמר רב
עולין למעלה בשביל ליטרא בשר
שבבר שיערו לכך :ביה יד .נקב לאחוז
חייא בר אשי יאםור לעשות בית יד בבשר אמר רבינא ׳ובידא שרי אמר רב
בו :ובידא שרי .לנקוב באצבעו שרי
תונא ח מותר לעשות סימן בבשר כי הא 3ידרבה בר רב תונא מחתך לת אתלת
דלאו דרך חול הוא אבל בסכין דרך
קרנתא ר׳ הייא ור״ש ברבי שוקלין מנה כנגד מנת ביום טוב כמאן לא כרבי
חול הוא .כשמוכר בשר עושה בו ביח
יהודה ולא כרבנן אי כר׳ יהודה האמר שוקל אדם בשר כנגד הכלי או כנגד
יד ונוחנו ללוקח להוליכו לביתו וכי״ט
הקופיץ כנגד הכלי אין כנגד מידי אחרינא לא אי כרבנן הא אמרי אין משגיחין
צריך לשנות לעשוח היכר שאין מקח
בכף מאזנים כל עיקר אינהו דעבוד כר׳ יהושע דתניא ר׳ יהושע אומר שוקלין
וממכר מותר בו :סימן בבשר.
מנה כנגד מנה ביום טוב אמר רב יוסף הלכה כר׳ יהושע הואיל ותנן בבכורות
שלא יחליפהו הנושאו :אהלת קרנתא.
כשהיה משלח הבשר לכיתו 0ה
כותית דתנף טפםולי המוקדשין הנאתן להקדש יושוקלין מנה כנגד מנה בבכור
A
היה רגיל לעשות כל חחיכה
א״ל אביי ודלמא לא היא עד כאן לא קאמר ר׳ יהושע הכא אלא דליכא בזיון
בעלח שלש קרנות וככר £ A
קדשים אבל התם דאיכא בזיון קדשים לא אי נמי עד כאן לא קאמרי רבנן התם
היו מטרין אנשי ביחו שזה היה
אלא משום דלא מחזי כעובדין דחול אבל חכא דמחזי כעובדין דחול לא
סימן שלו :ר׳ חייא ורבי שממון
למימרא דקפדי אהדדי והא הנתו שב בניתא דאתו לבי רבי ואשתכח חמש
גרבי .כשהיו חולקין בשר ביניהם היו
מנייהו בי ר׳ הייא ולא קפיר ר״ש ברבי אמר רב פפא שדי גברא בינייהו אי ר׳
שוקלין אומה מנה כנגד מנה ביו״ט:
כ אין משחיזין את
חייא ור׳ ישמעאל בר׳ יוסי אי ר״ש ברבי ובר קפרא:
כנגד כלי אין .דכחול לאו הכי אורחיה
אבל מנה כנגד מנה כך דרך כל
הםכין ביום טוב אבל משיאה על גבי הברתה :נמ׳ אמר רב חונא לא שנו
גככורוס
החולקין :הואיל וסנן
אלא במשחזת של אבן אבל במשחזת של עץ מותר אמר רב יהודה אמר
בכור
ולמכור
כותיה .דאסור לשקול
שמואל תא דאמרת של אבן אסור לא אמרן אלא להדדה אבל לחעביר
בעל מום ששחטו כהן בליטרא שלא
שמנוניתה מותר מכלל דבשל עץ אפילו לחדדה נמי מותר איכא דמתני
לעשות מעשה חול בקדשים דבזיון
לת אסיפא בשל עץ מותר אמר רב יהודה אמר שמואל תא דאמרת בשל עץ
הוא וקתני דמנה כנגד מנה ויודע
מותר לא אמרן אלא לתעביר שמנוניתה אבל להדדה אסור מכלל דבשל אבן
כמה משקל ראשונה ושוקל כנגדה
אפילו להעביר שמנוניתה אסור איכא דמתני לה אמתניתין אין משחיזי
מומר אלמא לאו עוכדא דחול חשיכ
ליה :דסנן פסולי המוקדשין הנאתן
את הסכין ביו״ט אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא להדדה אבל
להקדש ושוקלין מנה הנגד מנה
להעביר שמנוניתח מותר מכלל דע״ג חברתח אפילו לחרדת נמי מותר ואיכא
בבכור .סיפא דמחני׳ נקט .ורישא הכי
דמתני לח אםיפא אבל משיאח על גבי חברתה אמר רב יהודה אמר שמואל
אימא כל פסולי המוקדשין נמכרים
לא שנו אלא לתעביר שמנוניתח אבל לחדדח אסור מכלל דבמשחזת אפילו
באטליז ונשקלים כליטרא חוץ מן
לחעביר שמנוניתח אסור מאן תנא דבמשחזת אסור אמר רב חסדא דלא כר׳
הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים
יהודח )א( יידתניא אין בין יו״ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר׳ הייחודח מתיר
אבל פסולי המוקדשין הנייתן להקדש
אף מכשירי אוכל נפש א״ל רבא לרב הםדא דרשינן משמך הלכה כרבי
ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור .וכן
פירושה כל קדשים בעלי מומים
יהודה אמר ליה יייהא רעוא דבל כי הני מילי מעלייתא תדרשון משמאי
שנפדו כמומן אף על פי שעדיין
אמר רב נחמיה כריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא
מקצת קדושה עליהן שאסרן הכתוב
מעבר
בגיזה ועבודה כדאמרינן בבכורות )לף טו(.
חזבחי( ולא גיזה וכו׳ אפילו הכי נוהגין מעשה חולין בהן בזו שנשחטין באטליז ונמכרין
באטליז בליטרא חוץ מן הככור והמעשר שהניית מכירמן ביוקר אינה להקדש אלא לבעלים לפי שאין להם פדיון במומם להיוח
דמיהן נכנסין לקדושתן דבבכור נאמר לא תפדה מ ובמעשר נאמר לא יגאל )ויקרא ס> אלא נאכלין לבעלים במומן הלכך אין
נוהגין בהן מעשה חולין במטרח בשרם כשנפל בהן מום ושחטום הבעלים בעלים דבכור כהן וכעליס דמעשר ישראל אכל שאר פסולי
המוקדשים הניימ מכירחן כיוקר להקדש היא ואע׳׳פ שכבר נפדו קודם שחיטה דהא קודם פדייה אין נשחטין דכעי העמדה והערכה אפי׳ הכי
הניימ מטרתן ביוקר להקדש שלפי מה שיודע שהנאתו יפה הוא מוסיף פדיונו מתחלחו לפיכך מכזין אוחו למוכרו כאטליז שהכל סונים שם
ליקח בשר :ושוקלין מנה כנגד מנה .כשמוכרו בתוך הבית אלמא ט האי גונא לאו משקל הר :לא היא .לא סבירא להו לרבנן דבכורות כר׳
יהושע בי״ט ולא ר׳ יהושע ס״ל כככור דשרי :ע״כ לא קאמרי רבנן הסם אלא דלא מביד ממשה דחול .דהחס מכירה היא ואין דרך לשקול
בשר הנמכר במנה כנגד מנה :אבל הכא .גבי רבי חייא ור״ש ברבי קא עבדי עובדין דחול דהא חלוקה היא וכן דרך כל החולקין ולא
סבירא להו לרבנן דככורוח כר׳ יהושע :ומי קפדי אהדדי .ר׳ חייא ור״ש ברבי לחלוק בשר במשקל והלא מווחרין זה לזה ונוטלין זה
משל זה משוס חבה :דהנהו שב בניסא .שבעה דגים שבאו לרבי ונמצא שנטל רבי חייא חמש והוליכן לביתו :ולא קפיד רבי שמעון
ברבי .לומר משל אבי הוא נזון יותר ממני :אי ר' חייא ור׳ ישמטאל בר׳ יוסי .היו אומן שחלקו שהן היו רגילין ליקח זה עם זה
אי ר״ש ברבי ובר קפרא :מתני׳ אין משחיזין .אגוייזי״ר בלע״ז :אבל משיאה מל גבי חברסה .דמשני מדרך חול :גמ׳ משחזת
של אבן .דמחקנח ליה שפיר דמחזי כמחקן בחול :מכלל דבשל ען כוי .גמרא קא דייק מדאוקי רב יהודה איסורא בשל אבן
בלחדדה מכלל דבשל עץ אף לחדדה שרי דמאי דאסר רב הונא בשל אבן שרי דכוומה בשל עץ :איכא דמתני לה .להא דרב יהודה:
אסיפא .דמלתיה דרב הונא :איהא דמחני לה .להא דרב יהודה אממני׳ ולאו אמלחיה דרב הונא :לחדדה .הד חקון .להעביר שמנוניח
אינו אלא כהדחה כעלמא :ממיר אןז מכשירי אוכל נפש .וטעמא משוס דדריש יעשה לכסט( לכל צרטכם :דרשינן משמך .נדרוש משמך:
מתנ
מתני׳
מעכר
קרנתא.
למימרא
כח.
רב
דקפד
חייא
אהדדי
ורבי
שלא
שמעון
ברבי
יטול
אחד
היו
מהן
שוקלין
יותר
מגה
מחברו,
כנגד
והא
מגה
ביו״ט,
מוותרין
ו וו
כשחולקין
להדדי,
עין משפט
נר מצוה
ל ד א ב ג ד ה מיי׳ פ״ד
מהלכות יו״ט הלכה כ
סמג לאדן עה טיש״ע א״ח
סימן מק סעיף כ:
ל ה ו ז ח מיי׳ פ׳׳ג שס
הלכה ו טוש׳׳ע א״ח
שס סעיף ג:
לו
ט מיי׳ ס״א מהלכות
לז
י מיי׳ ס״א מהלכות
איסורי מזכח הי״כ:
ככורות הלכה יח סמג
לאד!
שמג
לה
כ מיי׳
י״ל
טוש״ע
סימן שו סעיף ו:
לאדן
ס״י מהל׳
יו״ט הלכה ט סמג
עה
טוש״ע
א״ת
סימן תקט סעיף כ:
כה:
עין משפט
נר מצוה
פ״ד
ל ט א ב מיי׳
מהלכומ יי״ט הל׳
ט סמג לאוין עה טוש״ע
א״ח סימן חקט סעיף נ:
מ ג ד מיי׳ שס סמג שם
טוש״ע א״ח סי׳ חצח
סעיף א:
מ א ה ו מיי' וסמג שס
טוש״ע א״ח סימן
חקט שעיף נ:
מ כ ז ה מיי׳ פ״א מהל׳
יו׳׳ט הלכה ל ה סמג
שס טיש״ע א״ח סימן חצה
סעיף א:
מ ג ט י מיי׳ פ״ד שס
הלכה ח סמג שס
טיש״ע א״ח סימן תקט
סעיף א:
מ ד כ ל מ טיש״ע א״ח
סימן חקיח סעיף ג:
מ ה נ מיי׳ שם הלכה כא
סמג שס טיש״ע א׳׳ח
סימן חק סעיף א:
לעזי רש״י
אשפויינטי״ר
]אישפוינטיי״ר[.
להקהות
את התוד של שפוד.
רבינו חננאל
סכינא
ועבורי
דדיקלא
אפומא
או
דריחיא
אפומא
ל ח ד ד ה הלכה ואין
כן.
מורין
לחכם
להראות
סכין
רב
מרי
ביו״ט.
בריה
דרב כיסא
אסר־.
אמר
תלמידי
שרי ורבנן
יוסף
רב
חכמים
לעצמן
רואין
ומשאילין
לאחר־ם.
)או(
סכין
]אי[
שעמדח
פסקה
דוחקא,
שרי
בפומא
דריחייא
בפומא
בהן,
דרש
רב
חסדא
וגריפת
ר׳
יהודה
ורבנן,
אין כין י ו ״ ט
יהודה
נפש
מתיר
נפש.
דת״ק,
אף
נפש
לכל
וגוי,
מכה
נפש
כתב
והכלבים.
ולא
תימא
דאפילו
נפש
מכשירי
מילי
צרכיכם
מערב
יו״ט
יהודה
נפש,
אמר
שנדצף
דאחא
אמר
שמואל
שצלה
שפוד
שפוד
לתקנו
לטלטלו
אהבה
בידיה.
בו כשר,
אם
ממנו
אסוד
רב
מלכין
בר
אדא
ש ו מ ט ו ומניחו
זו־ה כוי.
אע״פ
דיכיל
ביו״ט .רב
ואיתימא
רב
וכן
הבשר
אמר
ר׳
הוא
ואע״נ
הוציא
אמר רבינא
שאין בו בשר מותר
לטלטלו,
ברה״ר,
מ י ד י ד ה ו ה אקד[•
הלא
מטלטל־ן
קוץ
אותו
בצ־ד־
יזוקו
השפוד
ברה״ר
ומניחין
רה״ר,
בו
לא
פירוש
שמועות
בנידה,
גומות
לרב
כדי
רבים,
גרע
כך
מקוץ.
מעבר לסכיגא אפומא דדקולא .משפשף סכין על פי הסל :הלכה.
גריפת תנור ונירים .פר״י )י> אשורי גומות ולא נהירא דאם כן
כרבי יהודה ומומר כל איש לעשות אבל אין מורין לרבים כן שלא
לא הוי דומיא דהני אחריני דחשיבי משוס דהוי תקון
יזלזלו אף כשאפשר לעשותו מבעוד יום דכל הני דשריגן כגון
כלי לכן נ״ל דמיירי כמנור חדש ועדיין יש בו אבניס ועפר שלא
שנתקלקלו ביו״ט או שהיה אממול טרוד כדאמרינן לקמן דלא המיר
פינו וכשיסיר אומס אבנים ועפר הרין כמו גמר מלאכמן וחייכ
ר׳ יהודה אלא במכשירין שאי אפשר
משום מכה בפטיש דכל גמר מלאכה
לעשומן מערב יו״ט :מהו להראות.
חייב משוס מכה בפטיש ומכל מקום
מעבר לםכינא אפומא דדקולא ואמרי ליה
הטבח סכין לחכם בי״ט לבדוק
קשה דבלא טעמא דמשוס מכה
לחדדה קא עביר מר או להעביר שמנוניתה
שהטילו חכמים י« על הטבחים להראות
בפטיש תיפוק ליה דהוי אסור משום
ואמר לי להעביר שמנוניתה וחזיתי לדעתיה
סכין לחכם קודם שישחוט שוס בהמה
מוקצה דאפר ואכניס שכתוכו מוקצות
דלחדדה קא עביד אוקםנ:ר הלכה ואין מורין
ומהו לעשוח כן בי״ט מי מחזי
הן ומכאן אומר ריצכ׳׳א דטלטול
כן ואמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר בוהוה
כעובדא דחול דאוושא מלתא שדעתו
מוקצה התירו משום אוכל נפש ומכאן
למכור באטליז או לא מחזי :רואה
יש להביא ראיה למה דאמר כפ״ק
קא מעבר סכינא אשפתא דרחיא ואמרי ליה
לעצמו .בביתו סכין שלו דלא אוושא
<דף יב :ס( :רבינא אמר וכו׳
לחדדה קא בעי מר או להעביר שמנוניתח
מלמא :שממדה .מחריסוח שלה
מידי דהוה אקוץ כרשות הרבים.
ואמר לי להעביר שמנוניתח וחזיתי לדעתיה
שאינה חותכת יפה אבל לא נפגמה:
דשרי לטלטל אצדדים אע״ג דהוי
דלחדדה קא עביד וקסבר הלכה ואין מורין
מותר לחדדה ביו״ט .ואע״ג דמאתמול
מלאכה וקשה דמשמע הכא דרבינא
כן איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם ביום
ומשלשוס התחילה לקלקל ולילך דלא
איח ליה מוקצה מדקאמר מידי דהוה
טוב רב מרי בריה דרב ביזנא שרי נורבנן
הוה ליה לאסוקי אדעתיה מאתמול
אקיץ ברה״ר דאי לאו הכי הוה אסור
אסרי ורב יוסף אמר י תלמיד חכם רואה
דסבר לא צריכנא אבל נפגמה
מטעם מוקצה ובפרק מי שהחשיך
מאתמול לא הוי שרי דמוכחא קלקול
)שבת דף קנז.ו משמע דאית ליה כר׳
לעצמו ומשאילה לאחרים ואמר רב יוסף
שלה והוה ליה למעבד מאתמול :והני
שמעון דלימ ליה מוקצה דפליגי התם
הםכין שעמדה מותר לחדדה ביום טוב יוהני
מילי דפסקא אגב דוחקא .אבל אם
רב אחא ורבינא חד אמר לקולא וחד
מילי »« חוא דפםקא אגב דוחקא דרש רב
אינה חותכח כלל אסור לחדדה
אמר לחומרא ובכל מקום ע( רב אחא
חסדא ואיתימא רב יוסף אחד סכין שנפגמה
דטרחא יתירא הוא :אחד סכין
לחומרא ורבינא לקולא וי״ל דהבא
קאמר רבינא אליבא דרב יהודה אמר ואחד שפוד שנרצם ואחד גריפת א ( תנור וכירים
שנפגמה ואחד שפוד שנרצם .גי״ט
ביום טוב באנו למחלוקת ר׳ יהודה ורבנן
אשפויינטי״ר בלעי׳ז שנשבר ראשו:
שמואל דאסר שפוד לטלטלו אבל איהו
דתניא נ>אין בין יו״ט לשבת אלא אוכל נפש
ואחד גריפת תנור .שנפל לתוכו מן
ס״ל דשרי אבל קשה מדשמואל
הטיח שלו ולא היה יודע מכעוד יוס:
אדשמואל דהתם פרק מי שהחשיך
בלבד ר׳ יחודח ׳מתיר אף מכשירי אוכל
באנו למחלוקת ר' יהודה ורבנן.
אמר כר׳ שמעון דלית ליה מוקצה
נפש ג>מ״ט דת״ק אמר קרא 1הוא לבדו יעשח
למחלוקתן
זה
בדבר
נכנסנו
גבי כרכי חוזי והכא משמע דאית
לכם הוא ולא מכשיריו ור׳ יהודה אמר קרא
שממחלוקחן אנו יכולים ללמוד שאף
ליה מוקצה וי״ל דשאני שפוד דלאחר
י(
לכם לכם לכל צרכיכם ות״ק הא כתיב לכם
אלו ממכשירי אוכל הן :שפוד שנרצן*.
מלאכתו אין כאן מורת כלי עליו ולהט
ה,
אמר לך ההוא לכם ולא לנכרים ואידך נמי
נמעך שדרסו עליו ונעקם אבל לא
אוסר שמואל דיש עליו תורת ״(מוקצה
הא כתיב הוא אמר לך כתיב הוא וכתיב לכם
נשבר :אסור לתקנו ביו״ט .שהרי
ולעולם ס״ל כרבי שמעון] :גם
ולא קשיא ח כאן במכשירין שאפשר לעשותן
יכול להשתמש בו כמו שהוא וטרחא
אקושיא דרבינא יש למרץ כך .ת״ין:
דלא צריך הוא :ואע״ג דמפשיט
איכא כינייהו שפחות .גבי משנה
מערב יו״ט כאן במכשירין שאי אפשר לעשות
בידיה .שמתפשט בידים ואינו צריך
אתמר בכתובות ) ד ף סא>:
מערב יו״ט אמר רב יהודה אמר שמואל
להכות עליו בפטיש :שפוד שצלו
וא״ת א״כ נימא אסר מקלה דהיינו
ט שפוד שנרצף אסור לתקנו ביו״ט פשיטא
בו .בשר ביו״ט :אסור לטלטלו.
שמעתא במכומ ) ד ף כא >:דלרב
״לא צריכא דאע״ג דמפשיט בידיה ואמר רב
מיד לאחר שנצלה הצלי לפי שנמאס
פפא רב מלכיו אמרה ולרב חיננא
כ
יהודה אמר שמואל שפוד שצלו בו בשר
ומוקצה וכבר נעשה צורך יו״ט :שומטו
רב מלטא אמרה וי״ל דה״פ שפחופ
אסור לטלטלו ביו״ט « רב «1ו אדא בר אהבה
ומניחו בקרן זוית .שומטו מלפניו
ושכנגדה פירוש האמצעימ דהיינו אפר
אמר רב מלכיו ישומטו ומניחו בקרן זוית אמר
מהר כגרירא וטלטול מן הצד עד
מקלה אי נמי ה״פ מתניתין ומתניפא
שיעבירו מלפניו לקרן זרת אבל לא
דוקא רב מלטא ולא רב מלכיו אבל
רב חייא בר אשי אמר רב הונא והוא שיש
טלטול גמור :שרי לטלטולי .בטלטול
שמעממא יש מהם רב מלכיו ולעולם
עליו כזית בשר רבינא אמר מ אף על פי שאין
גמור ולסלקו שלא חוקו בו אנשי
רכ מלטא אמרה אותה שמעתא
עליו בשר מותר לטלטלו מידי דהוה ייאקוץ
ביתו :מידי דהוה אקוץ ברה״ר.
דאפר מקלה ולכך אינו נותן סימן
ברשות חרבים ייאמר רב חיננא בריה דרב
דאמר בפרק כירה שהסיקוה !שנת
רק למתניתא:
איקא שפוד שפחות וגומות רב מלכיו בלורית
דף מנ (.דמותר להוליכה פחות פחות
שמואל
אפר מקלה וגבינה רב מלכיא רב פפא אמר
מד׳ אמומ עד שמסלקנה לצדי רה״ר
כדי שלא תזיק :שפוד שפחות וגומות
מתניתין ומתניתא רב מלכיא שמעתתא רב מלכיו וסימניך מתניתין מלכתא
רב מלכיו .אלו שלש הלכות רב מלכיו
נ לא יאמר אדם לטבח שקול
מאי בינייהו איכא בינייהו שפחות:
אמרן ולא רב מלכיא מפני ששמותיהן
אע״פ
שאין
מלכתא
מתני׳
לי בדינר בשר אבל שוחט ומחלק ביניהם:
מלכין
נמ׳ היכי עביר כי הא
דבםורא
דומין זה לזה ויש שמחליפין שמועה
של זה בשל זה נחנו בהם סימן לסדר השמועומ .שפוד הא דאמרן .שפחוח משנה היא בבחובומט( ר״א אומר אפי׳ הכניסה לו מאה שפחות
כופה לעשות בצמר שהבטלה מביאה לידי זמה ואמר רב מלכיו הלכה כר״אי> .גומומ שמעחא היא'( ולא נאמרה על המשנה ולענין שתי
שערות דאס נמצאו לה גומומ של מקום שער אע״פ שאין שם שער גדולה היא «( וחולצת דאין גומא אא״כ היה בה שער אלא שנשרו:
בלורית .במס׳ ע״זל( ועל ברייתא נאמרה הא דרב מלטא לפרושא לברייתא דת״ר כותי המסתפר מישראל טון שהגיע לבלוריתו שומט את ידו
מפני שהכותי כשהוא מסחפר מניחה לשם ע״ז ואמר עלה וכמה אמר רב מלטא שלש אצבעות לכל רוח ורוח לכל סביבותיה לא יגע שאם יגלח
וילך עד הבלורית נמצא מניח לו בלוריתו ותיקנה לו לשם ע״ז :אפר מקלה .שמעתא היא במסכמ מכות״( אמר רב מלטא לא יפן אדם אפר מקלה
על גבי מכמו מפני שנראה ככתובת קעקע :גבינה .אפירושא דמתניתין אתמר במס׳ ע״ז<( מפני מה אסרו גבינות במשנתנו ואמר רב
מלטא מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר :מחניתין ומתניתא רב מלכיא .אסימנא דאתנח ברב מלטא פליג רב פפא :שפחות.
דמתניתין היא ומשרת ליה ברב מלכיו לאו דידיה היא דבל מתניתין ומתניתא דאימ בהו רב מלטא אמר פירושן אבל שמעחתא דאמרת ברב
מלכיו כגון שסוד וגומות דידיה כינהו :מתני׳ שקול לי בדינר בשר .שאסור להזכיר שם דמים :אבל שוחט .הוא בלא פסוק דמים והן
חולקין ביניהן :גמ׳ היכי עביד .כשאינו רוצה ליקח כל הבהמה ולא מחצה ולא שליש ולא רביע אלא כדינר או כשנים מה יאמר לו:
ש פ ו ד הא
שערות.
אמר
וגומות ש מ ו ע ו ת הן ,והן
היא.
א( לקמן לנ .:ב( ן מגילה ז :
וש״נן ,ג( !שס ע״שן,
ד( ןשס :סוכה מ .נ״ק קנ:
מכות יג.ן ,ה( ןלעיל כ:
מנ,[.
ושמן ,ו( ןשנת
ז( מכות כא .כתונות סא:
ע״ז כט .נדה נכ ,.ח( ןחולין
יז :יח.ן ,ט( ןלף נכו,1:
י( ן כתובות שא :ן ,כ(!גדה
ננ.ן ,ל( ןדף כט.ן (» ,ןלף
כא ,[.נ( ןלה ,[:ש( ןצ״ל ח.
ושם ד״ה אייר יהודה וע״ע
חוס׳ לקמן לא :ד״ה א״ר
זיראן!(»,פסחים עד :חולין
צג :ן ,פ( ן עיין נמור״ס
לעליון,
(
ש ל רב מלכין.
ש א מ ר מתניתא
]שפוד[
לך
אבל
לעשותן
אסור
ביו״ט.
ומי
אפשר
אפילו
למ־פשטיה
שלא
והני
שאי
ומיעטן.
אותו
ואפילו
שאפשר
אוסר,
כקרן
דייק
מערב יו״ט,
מכשירין
יהודה
הגוים
יהודה
אוכל
לעשותן
דהא
למעט
מכשירין
לבדו
כדכתיב
בהמה,
ור׳
לכל
מ״ט
אשר יאכל
משמע,
לכם,
ר׳
מכשירי
דייק א ך
בהמה
זה
בלבד,
ואסיקנא
נפש
לכם
וכיריים
לשבת
אוכל
לכל
שנרצם
תנור
דתניא
לא.
סכין
ושפוד
מחלוקת
אוכל
לחדירה
או
במשחזת
שנפגמה
אלא
אגב
דדיקולא או כיוצא
אבל
אין צדק פרק שלישי ביצה
מסורת הש״ס
מתני׳
דאמרן.
ואילו
שפחות
שפחות
שמועות
בלורית
ש ל
אפר
ב ל ב ד ל ר ב מלכין א־כא
לא
יאמר
אדם
א( נלאה לצ״ל וצר״ח נריה דרנ איקא לרנ מלכא היא.
לטבח
ב כ ת ו ב ו ת א פ י ל ו ה כ נ י ס ה ל ו ק׳
רב
מלכיה,
מקלה
בלורית וגבינה
וגבינה
רב מלכיה,
ב־נייהו ש פ ח ו ת ,
מכור
לי
בדינר
רב פפא
בשד
שפחות כופה
לעשות בצמר.
גומות
אפר
במםבח
מכות.
ב מ ס כ ת ע״ז.
שאילו כולן
אמר
אבל
מקלה
מ ת נ י ת א נינהו,
אבל
)שפחה(
א(
אמר
ש פ ח ו ת רב מלכיה היא,
שוחט
ומחלק
ביניהן.
ורב
היכי
עביד
בסורא
תורה אור השלם
וביום ה ר א ש ו ן
. 1
ק ד ש
וביום
מ ק ך א
ק ד ש
מ ל א כ ה
ב ל
אף
בהם
ה ו א
נ פ ש
לכם:
מ ק ר א
ה ש ב י ע י
יהיה
ל א
לכם
י ע ש ה
אשר י א כ ל
ל ב ד ו
לכל
י ע ש ה
ש מ ו ת יב
טז
הגהות הב״ח
)א( נמ׳ והגי מיל־ דסשקא
כצ״ל וחיבח הוא גמחק:
) (5שם אמר רנ מלטי אמר
רב אדא בר אהבה שומטו
ותניחי כצ״ל) :ג( -ש״• דייה
שסיד שפחוח וכי׳ גדולה
היא ואינה ממתנת דאין
גומא) :ד( תום׳ ד״ה גריפת
וכו׳ סר״י משום אשוייי:
הגהות הגר״א
]א[ גמרא רנ אדא נר
אהבה אמר רב מלכיי .נ״נ
ט״ס הוא וצ״ל כהיפך רב
מלכיו אמר רב אדא בר
אהבה וכ״ה בכל המקומות
)שבמסורת הש״ס! יהרי״ף
והרא״ש גרסי רב מלטי
ואיתימא ראג״א:
מוסף רש״י
שאפשר
במכשירין
לעשותן מערב יו״ט.
כגון סכין שנפגם מערב
שאי
יי״ט •:מגילה ־ .,
סכין
כגון
אפשר.
שנפגמה כיו״ט ישסו .רב
פפא אמר .אשימנא לרב
לקאמר
פליג,
מלטו
שפחות רב מלכיו ליתא,
לכל מתגי׳ ימחנ־תא להכא
רב מלטא פרשינהו ,אבל
שמעתחא לאמר ברב מלכיו
מולינא לך •כהונות סא..:
מתניתין ומתניתא .הנך
אפירושא
לאיתמר
רב
למחניתין יברייחא,
מלכיא ,שמעתתא .הנך
לאיתמר שמעחתא באפי
נפשייהו ולא אסירישא
למחניתין ,רנ מלכיו :ע״ז
כט .וכעי״! מכות בא ׳
ירנ
פפא מחליף שפחית לרב
מלטא ואפר מקלה לרב
מלכיו ! נ ז ה ננ י׳ כלומר
משנה לשפחות לאוקמח
כרב מלטי ,רב מלכיא
אמרה ,ימחניחא לקאמר
לאו ליקא ,אלא לנשימנא
לרב מלטי ליחא מחני׳
ושמעתתא רב מלכיו ומה
השמעתית
שנשאר מן
בשימנו של רב מלכיו,
דהיינו שפיל וגומות ,רב
מלכי׳ אמרינהי ,והיינו לקאמר איכא בינייהו שפחות ילא קאמר שפחות ואסר מקלה ,אלא שפחית גרילא מגרעינן ילרנ מלטי
כדקאי קאי ;מכות בא .:וסימנך .שלא תחליף בגירסא ,מתניתין מלכתא .לגבי שמעמא הייא מתניתא מלכתא ,להא מינה
מוחגינן חיובחא לשמעחא ,וסימניך מלטא לשון נקנה ,אבל מלטי לשין זכר ; נ ת ו נ ו ת סא •:משניוח ינרייחוח עיקר הן ,והיינו
סימן מי ששמו לימה לנקבה מוקמינן כולהו מתגייתא להוי נמי לשון נקנה אליביה ,יהייני רב מלטא ששמו לומה לנקבה,
ומשמעותו של שם נמי משמע לשין מלכוח ,יהייני משטיח ונרייחוח שהן עיקר ילא שמעתוח .ואית למפרש איכא בינייהו שפחות
ואסר מקלה למשמע שפחות ושכנגלה !:מכות בא >.
אין צדין פרק שלישי ביצה
מסורת הש״ם
א( ]לעיל כח.ן ,נ ( נ׳׳ק צל,:
נ(
פ״ג[,
!תוססת׳
ד( ]ישעיה סאן,
הגהות הב״ח
במשנה אף
)א(
עשה
כמועל
כן וכו׳ אף נחול
עשה כן:
הגהות הגר״א
המלות .נמחק:
לעזי רש״י
אאורשי״ר
קצף.
]אדורשי״ר[,
לחרוך.
מוסף רש״י
ש ו ק ל אדם ב ש ר כנגד
הכלי .טבח המוכר בשר
במשקל,
לשקול
מעשה
אע״פ
שאסור
בליטרא
דהיינו
מומר
חול,
הוא
לשקול כנגד הכלי ,ו כ ע ד
הקופיץ.
שקוצנין
סכין
גדול
נו כשר,
דאיכא
שינר ולא הוי מעשה חול
כח.;.
)לעיל
משגיהין.
;שם!.
אין
אין
מעיינין
בורות
שיחין
ומערות .להכניס בהן מיס
לשתות ,דהוי דגר הצריך
מהן
לכל ויהנו
הנגזלים
רבינו חננאל
אמרי
בסורא
כוי,
כי
פירוש
כי
תרטא,
ידוע
פלגו
תרטא.
אומרים
כי
חלקא.
לזה
והוא
באותו
וכן
תרטא
נוחן
דבר
מקום,
ולזה
ובנרש
חלקא
היו
ופלגו
אוזיא
וכן
אותו
כלי
ריבעא
כולן ש ם
הידוע
ב מ ק ו מ ם ] .מתני [
אומר
ביום
,
אדם
טוב
מלא
אבל
לא
אוקמה
מלא
לחבירו
כלי
לי
במדה
שמואל
לי
שמכיל
כלי
זח
כוי.
חא
דחנן
זה
אע״פ
מידה יהועה,
כלי
שמכיל
עשוי
ל ה ש ה מ ש ב ו בביתו,
אבל
לא
לא
בכלי
בו
קפיז
כגון
המיוהד
אהם
שאינו
ל ה ש ת מ ש
בלבד,
למדוד
עשוי
שהוא
למכירה
אבל
למדוד
לבני
עשוי
והוא
במידה,
בו
אלא
קפיו
כגון
למדוד
ולקנייה
דברי
תייק.
יהודה
למימר
העשוי
שמכיל
כאילו
רבי
אפילו
כלי
ל ה ש ת מ ש בו,
כיון
מידה
למלאותו
לחברו
בו
אילו
ואתא
ידועה
אסור
ולתת
ביו״ט,
מודד
אותו
שנמצא
ומוכר
ר׳
ואקשינן
וכי
מחמיר
בשמחה
בסורא אמרי .דרכן לומר לטבח תן לי תרטא או פלג תרטא ובנרש
במדה ומכר ממנה עד שמכר חשבונו נמצא כל הנוחר בחבית על ידי
אמרי חלקא או פלג חלקא ובפומכדיחא אמרי אוזיא .כל הטכחין היו
ברורין שהרחיח היין כשמוציאו ומעלה אופיא אישקומ״א בלע״ז ואין
מנחחין בהמוחיהם כשוה כך וכך נחחים מן הבהמה ולאומן הנחחיס
המדה מלאה והן נקראין ברורין לפי שמבררין אוחן מן היין כששוחה
קרו להו בסורא תרטא ובנרש חלקא ובפומבדיחא אוזיא ובנהר פקוד
אי נמי על דקלישי וזיגי ושמן יש בו מצוי מפני שמודבק בשולי המדה
רבעא :מתני׳ אבל לא במרה.
ובדפנותיה וכיין שכימי ברורין ולא
בגמ׳ מפרש לה ומאי פלוגחייהו:
כשמן :וחבריו כנסו כוי .כדפרישיח
אדבםורא אמרי תרטא ופלגו תרטא בנרש
שהיה ממלא מדותיו כוי .שאין
בברורין :לפני הגזברים .של הקדש
אמרי חלקא ופלגו חלקא בפומבדיתא אמרי
מודדין כיו״ט :אן* בחולו של מועד
לעשוח בהן צרכי הקדש אם ירצו.
אוזיא ופלגו אוזיא בנהר פקוד ובמתא מחסיא
מושה כן .בגמ׳ מפרש טעמא .ולא
והס לא הקדיש וה כסבורין אין יכולין
,ב אומר
אמרי רבעא ופלגו רבעא:
גרסינן במתני׳ מפני ברורי המדוח
להקדיש שאינו שלהס אי נמי יכולין
אדם לחברו מלא לי כלי זה אבל לא במרה
ואית דגרס ליה והן העלאמ הרתיחוח
הוה ליה גזל בעולהי( :אמרו להם
ר׳ יהודה אומר אם היה כלי של מדח לא
ובגמרא מפרש :מפני מצוי המדיה.
חכמים אין אחם זקוקין לכך .הואיל
כשהיה מוכר שמן היה לו מדות הרבה
ומתחלה לא נתכונתם לגזול שהלקוחות
ימלאנו מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה
ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לאיש
מוחלין על ידי טרדן ומרוצתם שאינם
ממלא מדותיו מערב יו״ט ונותנן ללקוחות
ואיש במדה לעצמו ומממצוח והולכות
יכולין לשהומ עוד וידעי וקא מחלי:
ביו״ט אבא שאול אומר אף במועד )* עושת
למוך כליהן כל הלילה :גמ׳ המיוחד
אף אנו אין רצוננו לכך .לזה ליהנוח
למדה .שמודד ומוכר בו :העומד כן 1*1מפני בדורי חמדות וחכמים אומרים אף
משל אחרים :אמרו להם .חכמים
בחול עושה כן מפני מצוי תמדות :נמ׳ מאי
למדה .שכשישבר זה כא זה חחתיי
א״כ אין לכם לעשות הקדש אלא
אבל לא במדה אמר רב יחודח אמר שמואל
אבל עדיין לא מדד בו :ואהא רבי
לעשות בהן צרכי רבים שהרי משל
אבל לא בכלי חמיוחד למדה אבל כלי
יהודה למימר .כיון דהוא עצמו מדה
רבים היה רהנו הבעלים מהן:
ולכך עשוי וכדי מדה מחזיק לא ימלאנו
ואין יודמ למי גזל .שגזל אנשים
העומד למדה ימלאנו ואתא ר׳ יחודח למימר
דמחזי שסיר כמודד ומוכר כעוכדין
הרבה :שיחין ומערות .שממכנסין
אפילו כלי העומד למדה לא ימלאנו אלמא
דחול :כלי וקופיץ אין עומדין לכך:
בהן מיס ושוחין מהן .ובב״ק )לף נ>:
גבי שמחת יום טוב ר׳ יחודח לחומרא ורבנן
כדעבדין בחול .במאזנים פעמים
מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי
א
לקולא ותא אפכא שמעינן לתו דתנן >רבי
שאין הליטרא $פניו וכיון שיודע משקל
מערה :אדבריה .הנהיגו ומטייל
יחודח אומר שוקל אדם בשר כנגד תכלי
כליו שוקל בו :לא קא עביר כעובדין
עמו במבואומ העיר :לא ימדוד אדם
וכנגד הקופיץ וחכמים אומרים אין משגיחין
דחול .דעדיין לא יצא טכעו של כלי
קב שעורין .אפילו ליחן לבהמחו
בכף מאזנים כל עיקר אלמא ר׳ יהודה לקולא
זה למדה :שם מדה .רבעא או לוג
שנראה כמודד למכור :אבל קודר
אלא כך יאמר לו סחס כלי זה מלא
הוא .בקב עצמו נוקב ככרי וממלאו
ורבנן לחומרא קשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה
לי :הכא לא קא עביד כדעבדין
שלא כדרך מדה לחח בידו לחוכו:
קשיא דרבנן אדרבנן דר׳ יחודח אדר׳ יהודה
סע
בחול .שדרך לקוחות לומר חן לי לוג
קודר .לשון נוקב :נחתום .מבשל
קשיא התם בשאינו עומד למדה חכא
לא
ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך
קדרוח נמי קרוי נחמוס :יקדיח.
בעומד למדה דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא
מקח אלא כדרך הלואה או מחנה
ישרוף אאורשי״ר בלע״ז :בעין יפה.
התם קא עביד כדעבדין בחול הכא לא קא
ואע״ג דמיוחד למדה :עבידי אינשי
שיעור חלה אחד מכ״ד לכהן וכשאינה
דמקרבי חמרא .לחכריהם :במנא
עביד כדעבדין בחול רבא אמר מאי אבל לא
יודעמ מדת עיסתה היא מקמצת
דכילא .של מדה :הנא אן« במועד
ואומרת אין כאן כל כך אבל כשיודעת
במרה ג שלא יזכור לו שם מדח אבל כלי
מושה כן מפני במול ביס המדרש.
מדמ עיסתה יודעת מה תפריש ועינה
חמיוחד למדה ימלאנו ואתא ר׳ יהודה למימר
שהיה חכם גדול ובאים רבים לשאול
יפה בה :תנא דבי שמואל .בתוספמא
כלי המיוחד למדח לא ימלאנו אלמא גבי
הימנו ובמועד רבים עוסקים כתורה
שסידר שמואל מתנאים שלפניו כמו
שמחת יום טוב רבי יהודח לחומרא ורבנן
שאין טרודים במלאכה והיה ממלאן
שסדרו רבי חייא ורבי אושעיא וכמו
לקולא והא אפכא שמעינן לחו דתנן רבי
כלילה שאין זמן כית המדרש כדי שיהא
שסידר רבי את המשנה :השתא דאמר
יהודה אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי
פנוי ביום .ולמאן דגרס במתני׳ מפני
שמואל אסור .והוא שנה במשנתו
כרורי המדות מפרש הכי מפני בטול
וכגגד הקופיץ והכמים אומרים אין משגיחין
מומר שמואל בשמעתיה דאמר אסור
בימ המדרש של באי מועד לא יהיה
הלכה למעשה אתא לאשמועינן שהבא
בכף מאזנים כל עיקר אלמא ר׳ יהודה לקולא
פנוי לשהוח ולברר מדותיו שלא ירתיחו
לשאול הלכה לעשומ מעשה מורץ לו
ורבנן לחומרא קשיא דר׳ יהודה אדר׳ יהודה
לפיכך ממלאן בלילה :הוא כנס כוי.
אסור ואי חזינן איניש דעביד לא מחינן
השיא דרבנן אדרבנן דר׳ יהודה אדר׳ יהודח
משנחן יין בחבית כך וכך לוגין
בידיה דהלכה דמומר ואין מורץ כן:
מתני
]א[ כמשנה מסני ברירי
אישקומ׳׳א.
כט.
לו.
יהוהה
יו״ט
ל״ק תתם בשאינו מיוחד למדה הכא מיוחד
למדה דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא חתם
אין
קא עביד כדעבדין בחול הבא לא קעביד כדעבדין בחול דעבדי אינשי דמקרבי חמרא במנא דכילא ושתו:
מעשה באבא שאול בן בטנית :תנא אף במועד עושה כן מפני בטול בית המדרש תנו רבנן הוא כנם
שלש מאות גרבי יין מברורי תמדות וחבריו כנםו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המרות והביאום לפני הגזברים
לירושלים אמרו לתם אי אתם זקוקים לכך אמרו לחם אף אנו אין רצוננו בכך אמרו לחם חואיל ותחמרתם על
עצמכם עשו מחם צרכי רבים דתניא >גזל ואינו יודע למי גזל יעשח בחם צרכי רבים מאי נינתו אמר רב חסדא
בורות שיחין ומערות אדבריה רב חםדא לרבנא עוקבא ודרש > לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו ביו״ט
אבל קודר הוא קב או קבים ונותן לפני בחמתו ואינו חושש יוחנחתום מודד תבלין ונותן לתוך קדרתו כדי שלא
יקדיח תבשילו אמר רב ירמיח בר אבא אמר רב מודדת אשח קמח ביו״ט ונותנת לתוך עיסתה כדי שתטול חלה בעין
יפה ושמואל אמר יאסור והא תנא דבי שמואל מותר אמר אביי השתא דאמר שמואל אסור ותנא דבי שמואל מותר
ינ
ג
ה
שמואל
עין משפט
נר מצוה
א
מ1
פ״ל מהל׳
מיי׳
יו״ט הלכה כא סמג
עה
לאוין
א״ח
טוש״ע
סימן מק סעיף א:
מ ז ב ג מיי׳ שס סמג שס
טוש׳׳ע
סימן
א״ס
תקח סעיף ג וסימן שכג
סעיף א:
ד נטוש״ע ח״מ סימן שסו
סעיף כ[:
ט ח ה מיי׳ שס הלכה כנ
סמג שס טיש״ע א״ח
סימן תקיז סעיף ל ]וסימן
שכל סעיף כן:
ו
מט
יסמג שס
מיי׳
סימן
טוש״ע א״ח
חקל סעיף ד:
נ ז מיי' וסמג שם טוש׳׳ע
א״ח סימן תקו סעיף א:
חננאל)המשך(
רבינו
ורבנן
]מקילין[,
איפכא
שמעינן
רבי
דתנן
שוקל
אדם
הכלי
אומר
ב ש ר
כנגד
ופרקינן
דרבי
יהוהה
אדרבי
קשיא,
התם
עומד
להו,
יהודה
כוי.
יהודה
בכלי
למלאות ולתת
הכא
בכלי
העומד
ידועה
נמי
למדה
ואסור.
דאמרי
בכף
משום
במאזנים
כך
פעמים
שנותן
בכלי
לפיכך
ובלבד
ש ל א
מדה.
שאול
ממלא
רבה
אמר
ותכמים
באבא
שהיה
מיצוי
המרות.
כן
יעשה
תנא
יין
כוי.
בהן
צרכי
ואינו
גזל
מ מ י גזל ,ילך
צרכי
הן
שיהין
ויעשה
אילו
צבור,
צבור
ומערות.
ד׳
אלעזר
בר
חמא
בורות
ירושלמי
אמר
מלא
לזעירא
לי
מנא
ולמחר
ליח.
אדבריח
רב
ש ם
דבריו
כלומר
לרבנא
ויתן
לפני
באומד
ואינו
אנן
מכילין
חסדא,
אדם
א מ ר
ודרש
שעורים
ב ה מ ת ו ,א(
קב
רב
משום
מידה.
מודדת
אשה
בו,
דלישה
רבעים
ועוד
חמשת
חלחה
ושמואל אמר
ואסקה
רתנא
ואמר
דבי
דכיון
נו מסכמח
שתיטול
אביי
אבל
או
ללוש
דידעה
יפה.
בפיו
קביים
ה ו ש ש
קמח
כדי
הדין
עוקבא,
ימדוד
אף
מפני
חוא
גרבי
דתניא
בהן
יו״ט
אומרים
בחול
צרכי
לו
מערב
עושין
צבור,
אדם
בוטנית
ש׳
יין
ושותה
מעשח
כן
ואסיקנא
הכא
יזכור
מדותיו
בינם
בשביל
מדה
מוחר.
סכום
חול
אבל
ש ל
יודע
עיקר,
מעשה
אסור,
כוי.
משגיחין
כל
שעושה
ושוקל
לרבנן
אין
מאונים
לא
לא
שאינו
ב מ ש ק ל ידוע לפיכך
מותר,
לו
והא
ואמר
בעין
אסור.
השתא
שמואל
שמואל
מותר
אסור
א ן אילי צ״ל אכל ליטול נ א ו מ ל
קג
אי ק ג י ס מ י ת ר ואינו חושש
כר.
נ> איני
מ ו נ ן יאילי צ״ל
ועוד
היא מ ס כ מ ת ליטול חלחה יכו׳.
כט:
עין משפט
נר מצוה
נ א א ב ג מיי׳ סייג
מהלכות יו׳׳ט הלכה
יד סמג לאדן עה טוש״ע
א״ח סימן מקו סעיף כ:
נ כ ד ה ו ז מיי׳ פ״ד
מהל׳ יו״ט הלכה כג
כד סמג לאדן שס טוש׳יע
א״ח שימן שכג סעיף ג ד
וסימן חקיז סעיף א:
א ח מיי׳ פ״ה מהלכות
יו״ט הלכה א סמג
לאוין עה טוש״ע א״ח
סימן שנג סעיף ה וסי׳
חקי סעיף ח ןטן:
רבעו חננאל
שמואל
אתא
הלכה
לאשמועינן ,ולאפוקי
מתניתא
ד ר ש
הוא
רבה
זוטי
דאתא.
בר
הונא
רב
בנהרדעא
שונין
קמח,
שניה
ביו״ט.
רב
הלכה
כלומר
פעם
אמר
להו
חמא
שקילא
אמרו
אחורי,
דבריך
כלומר
הטובים
במקום
צר־כין
כבר
כמה
שדי
שיחחה
קוצים.
להוראתך
וראה
צא
כברות
בנהרדעא
בנפה
כל
סובבות
כוברת
אחת
ובכברה.
יוסף
דרב
דביתהו
היתה
באהורי
כוברח
הנפה,
בנפה
כלומר
מחופכת
וחקמח
חזי
ליה
טיבוחיך
וכי
על
פיה
על
א״ל
גבה,
דאנא ריפחא מעלייתא
כעינא,
כלומר
לנפוח
דרב
כדרכו.
ואמר
רב
רמי
לא
לא
אדם
לחנוני
ואגוזים
בעל
בבית
עושה.
אומר
לחיות
ת׳׳ר
הרגיל
טכה
לו תן
נחחום
אחת
לי
כוי.
הרגיל
ואומר
אחד
או
וכן
אצלו
ביצים
אפרסקין
אהד,
גב
וכן
חן
לו
קלוסקא
אצל
חנוני
ואומר תן
לי
אגוזים
י׳
נ׳
ב׳ דמונים א ת ר ו ג
ובלבד
יזכור
שלא
סכום
מקח.
פירוש
לו
יש לך
עלי א()ני(
יאמר
תן
כסף
נעשח
והו
לי
לך
בכסף
עלי
פירוש
סכום
ב׳
לא
אחר
כספים,
מקח.
סכום
מנין יאמר לו י ש לך
אגוזים
אחרים
תן
הרי
הדיז
לי
כוי.
ובקופה
מאח.
לך
אץ
כדי
לא
ע כ ש י ו נ•
יש
עלו
חמביא
על
שכן
או י ר ך א ח ת כוי.
אצל
תבן
לי
דרך
הולך
אצל
אחד
ביצים
מונח
ואומר
ככר
לו
תן
הבית
אהם
אילו
אביה
במנין
בתוך
של
היא
ביתו.
אצלו
בתו
אבא
היה
אגבח
בשינוי.
אשי
ראתה
כ׳
ודביתחו
כלומר
בר
לי
מוחר
אשי חות נחלח
דפתורא.
נ׳
למעשה
יין
צדק
ממקום
יביאם
אבל
בסל
מביא
כתיפיו לפניו.
יפשיל
הקופה
לאחוריו
שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן .פי׳ דאם יבא שום אדם
אין שיכין קמח .שרקדו מאתמול ובא לשנותו בנפה ליפותו אין שונין
לשאול לנו כיצד יעשה אומרי׳ לו הוראה לאסור אבל אס
לאפשר לו מאחמול :שיכין .לליכא טרחא ולבר הנראה הוא שזו היא
אנו מאין שום אדם שנוהג היתר בדבר אין אנו צדטן למחות בו ולפי
פעס שניה ואין זה כמרקל לברור :תני תנא קמיה דרבינא אין שונין.
זה לא פליג שמואל ארב רתרריהו מולו לאסור למעשה מיהו בה״ג
ואפילו נפל לתוכן צרור או קיסם אלא בולק הקסמין והצרורות ובוררן
פירש ושמואל הלכה למעשה אתא
ביליו :כל שכן דאםור .למחזי
לאשמועינן ופליג אכרייפא ופליג ארב
כבורר ובורר אב מלאכה היא כהרקלה
א
שמואל יחלכח למעשה אתא לאשמועינן תגו
רש שפוסקין כשמואל ואע״ג להלכה
והשונה אינו מרקל שהד נראה שהכל
א
רבנן אין שוגין קמח ביום טוב משום רבי
כרב באסורי מ״מ מראמר סממא
יוצא ואין כאן סובין :לאבא .לחכרי:
פפיים ור׳ יהודה בן בתירא אמרו שונין ושוין
להש״ס שמואל הלכה למעשה אחא
שקילא טיבוחיך .אין אנו מחזיקין
שאם נפל לתוכן צרור או קיםם ששונין תני
לאשמועינן משמע להלכה כותיה רש
לך טובה בכך נטולה היא טובתך
תנא קמיח דרבינא אין שונין קמח ביום טוב
פוסקין כרב משום להלכה כרכ
ומוטלת על הקוצים .נדבותיך גרי״ר
כאסורי וכ״ש הכא להא תנא ]לכי[
הדרן
נפות:
מהולתא.
בלע״ז:
אבל נפל צרור או קיסם בורר בידו אמר ליח
שמואל כותיה לרב ואומר הר״ר
בנהרדעא .שכולן יודעות שמותר:
כ״ש דאםור דהוה ליה כבורר דרש רבא בר
שמואל מאייבר״א לאפי׳ למ״ל להלכה
אגצא דמהולתא .באחורי הנפה כדי
רב תונא זוטי אפתחא דנהרדעא שונין קמח
כרב מ״מ אסור לנו בזמן הזה למלול
לשנות :רפתא ממליסא .אי את
ביום טוב אמר לחו רב נחמן פוקו ואמרו ליח
משוס ליטול חלה כעין יפה ללוקא
צדכה לשנוח דשונין קמח ביום טוב:
חזי
לאבא נ>שקילא טיבותך ושדי אחזרי פוק
בימיהן שהיו מפרישין חלה אחת מכ״ל
אגבא דפהורא .אחורי השלחן שיש
כמת מתולתא הדרן בנהרדעא דביתתו דרב
ונומנין לכהן שייך לומר למומר משום
לו חוך שקורץ טורנדוייר״א והיא
יוםף נהלא קמחא כ אגבא דמהולתא אמר לה
עין יפה אכל אנו שאין מסרישין כי
היתה שונה הקמח על אחוריו משוס
אס מעט אפילו מעיסה מרוכה ואותו
שנוי :הא דידן .זו אשתי ברתיה
״חזי דאנא רפתא מעליתא בעינא דביתהו דרב
מעט נמי אינו נאכל אלא נשרף אין
דרמי בר חמא היא :מרא דעובדא.
אשי נחלא קמחא גאגבא דפתורא אמר רב
למלול ללא שייכא סברא לקאמר
מדקדק במעשיו :רועה .זה המגדל
אשי תא דידן ברתיח דרמי בר חמא ורמי בר
הכא כלי שתטול חלה כעין יפה אלא
כהמומ ופעמים שמוכר מהן :הרגיל
חמא י>מרא דעובדא חוח ואי לאו דחזיא מבי
יש לנו לשער מאומל שתהיה בריוח
אצלו .שממוך שרגיל אצלו מאמינו
יחולך אדם
נשא לא חוח עבדא:
כשיעור משוס הכרכה וכן בפסח נמי
וניתנו לו בלא פסוק דמים :פטם.
אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי ביצים
יש ליזהר מלמלור ביום טוב למצומ
המפטם עופות .לשון משמין :סכום
ואגוזים במנין שכן דרך בעל חבית לחיות
וצריך לעשוח פחוח מהשיעור ולא
קביס:
או
קב
סכום
מדה.
ימלול במלה שעשה למלור בחול
מונח בתוך ביתו :נמ תייר ה > ה חולך אדם
מקח .דמים:
בצמצום אלא יסחומ או יוסיף אס
אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי
אבל נוטלה בידו.
א(
א ח ל ת ן לי נ כ ס ף
אוזר נעשה
ל ן עלי כוי.
הגהות הב״ח
)א( רש״־ ד״ה יכן יכו׳
דגגאי יי״ט הוא שנראה:
) (3תום' ד״ה המכיא וכו׳
ר׳׳ל דהחס מיירי בשבת
שאיני יכול:
אגבא
המלה קטנה:
דפתורא.
פ״ה
אחוד
השלחן כמו אגבא דמהולמא
ואפשר לפרש ע״ג השלחן ממש וחשיב
שנר לפי שדרך לרקד בעריבה ומ״מ
אין להתיר תחלמ הרקדה על ידי
שנוי דהא אשונין דברייתא קאי
ורשב״ס פירש דע״י שנר אין לחלק
ויש לסמוך עליו לענין להתיר לשפחה
נכרית תחלת הרקדה ע ״ י שנר אבל
אנו לעצמנו אין לסמוך:
אצל חנוני הרגיל אצלו .כין הוא
נכרי בין ישראל דאין לחלק
רק היכא דאיכא חששא דמחובר או
נולד :שלא יזכיר לו סכום מהה.
פי׳ רש״י קב או קבים וסכום מקח
שלא יאמר לו פן לי אגוזים בדינר
אחד או בשנים וקשה י״דפשיטא
אחד או טלח אחד אצל טבח הרגיל אצלו
ואומר לו תן לי כף אחת או ירך אחת אצל
פטם תרגיל אצלו ואומר לו תן לי תור אחד
או גוזל אחד אצל נחתום תרגיל אצלו ואומר
לו תן לי ככר אחד או גלוםקא אחת ואצל
חנוני תרגיל אצלו ואומר לו תן לי עשרים
ביצים או חמשים אגוזים עשרח אפרםקין
וחמשת דמונים ואתרוג אחד י ובלבד שלא
יזכיר לו סכום מדה ר׳ שמעון בן אלעזר
אומר ׳ובלבד שלא יזכיר לו םכום מקח:
הדרן עלך אין צדין
לעזי רש״י
גרי״ר
]גרי׳־ד[.
טובה.
טורגדוייר״א
]טורנידויר״א[.
שולחן(
הדרן עלך אין צדק
המביא .ממקום למקום .בחוך
החחוס או ע״י ערוב:
לא יביאם בסל ובקופה .לחח שלש
וארבע בתוך קופה רשאס משוס
דנראה כמעשה דחול לשאת משאות:
אבל מביא מל כספו .אחת או שמיס
דמוכח דלצורך י״ט :או לפניי .כידו:
והן המוליך אס התבן .להסק או
לבהמה לא יפשיל קופה לאחריו דגנאי
יו״ט י> שנראה כממכוין למלאכה רבה
או להוליך למקום רחוק כדרך מול:
א
ומתחילין
המביא ״כדי יין ממקום למקום לא יביאם בםל ובקופה אבל
מביא תוא על כתפו יי או לפניו וכן המוליך את תתבן
לא יפשיל את חקופח לאחוריו אבל מביאה הוא בידו ״ומתחילין
בערמת
דאסור ועוד אמאי קאמר סכום
מלה ה״ל למימר וכלבל שלא יזטר מדה ותו לא לכן נ״ל כר״ח דגריס סכוס מנין וקאי אלעיל וה״פ אמרת דילך אדם אצל חנוני הרגיל
אצלו ראמר לו תן לי ה׳ אגוזים או י׳ אפרסקין ובלבל שלא יזכיר סכום מנין שלא יאמר לו תן לי י ׳ אגוזים וכבר נתת לי ל׳ ואם
כן אני חייב לך מ׳ בין הבל אבל רבי שמעון אומר ובלבל שלא יזטר סכום מקח שלא יאמר ט( לו תן לי אגוזים בששה פשיטין וכבר
נחח לי כך ואם כן אני חייב לך מכל י״ב פשיטין אכל סכום מנין שד ׳(וכן איתא בתיספחא ובה״ג מכאן יש ליזהר שלא להזכיר
אפילו סכום מנין לפי שלומה למקח וממכר:
הדרן עלך אין צדין
חמביא כדי יין וכו׳ לא ־כיאם כםל .ותימה לאמדנן כשכפ פ׳ מפנין ) ד ף קט :ושם( מפנין ל׳ קופומ או ה׳ וכ״ש שיהא מותר בי״ט וי״ל
להמם מייד <> שאינו יכול להוציא לחוץ ואין רואין אותו וע״כ מותר והבא מייד ביו״ט שיכול להוציאו לחוץ ורואין אותו וע״כ יהא
אסור שהרואה אומו אומר לצורך חול מביא אומס ולהט אסור ומ״מ קשה לאמר אבל הוא מביא על כחפו אלמא משמע למרבה בהלוכא עליף
וקאמר החם במסכמ שבמי( למעוטי בהלוכא עליף ויופר טוב להביאן בסל או בקופה בפעם אחמ מלהכיאן כל אחת בפני עצמה וי״ל רלמה לפי׳
ניחא להמס מייד בשבח ללא הר כעובלי לחול שאין מטלטל כי אס מזרת לזדח באוחו ביח ולכך קאמר למעוטי כהלוכא עליף טפי משוס טרחא
יתירא אבל הכא מייד ביו״ט משוס טרחא יתירא לא קפלינא אלא משוס למחזי לעכיל כעוכלי לחול וא״כ עליף טפי לאפושי כהלוכא רעשה
לרך שנוי כי היט ללא למחזי לעביל כעובלי לחול ופעמים נמי לאסור לאפ ושי בהלוכא אע״ג לממעט במשאוי טון שאין משנה מלרך חול:
י
נ ר א ה דצ׳׳ל יש ל ן ע ל י כ ס ף
א( ]נרכוח כד .יש׳׳נן,
נ ( !שנת סג :מוכות גג:
ב״ק פג .כ״מ סג:ן,
ג( ]לקמן לג ,[:י ( ]שנח לו:
חולין קי.ן ,ה(!תוספתא ס״ג
ועיין תוססות דהכא ל״ה
שלא יזכירו ,ו( כירוש׳ ל״ג
או (t ,ן שכת קנז.ן ,ח( וזה
קשה לפי׳ רש״י דמחשיכ זה
למקס וממכר קשה סשיטא
משא׳׳כ לסי׳ ר׳׳ח דלא גחשכ
למקח רק אס מזכיר סך הכל
אכל אס אומר תן לי נדיגר
סתס לא נחשנ למקח לא קשה
סשיטא דהא קמ״ל דכסתס
שרי ועיי רש״א ומהר״מ,
ט( עי׳ כהר״ן דלא גריס ליה,
׳(!עי׳תוס׳שנתקמנגדי׳ה
כני חגירה ומיס׳ נ״מ עה.
דיה כני וכיין ,כ( דף קכז,.
מתני׳
הוא
המוליך
לא
אין צדין פרק שלישי ביצה
מסורת הש״ס
ללרו
הכרת
ושל
חלק
ש א פ ש ר להפרידו.
מוסף רש״י
הלכה למעשה .להורות
על
מרא
המעשה 1ע״ז
עד(.
דעובדא.
מלקדק
טיגים
!חולי!
כמעשיו :שבת ל ! ! זהיר
כמעשים
קי(.
המביא פרק רביעי ביצה
מסורת הש״ם
א( ]כעירוגין סג .וכססחיס
ה :כחג רש״י ד׳׳ה מחוזא
עירו של רכאן ,ב( ןגירסת
הרי״ף כדגלא וכן הוא כערוך
ערך רגל[ ,ג( עי׳ שכת קמת,.
ד( שגת קכח :ןוש״נ[,
ה( ]עי׳ גמהר׳׳ס לובלין[,
קמח,:
ו( לקמן לו :שגמ
ז( שגת קמא .וקמח,:
ח( ]צ״ל רגה אילס גרי״ף ס׳
תולין וגרא״ש שס סי׳ יג
וככ״י סי׳ שסה הגירסא
רנא[ ,ט( ננ״גס ,[:י( ]עי׳
חוס׳ שגת גה .ד״ה ואף
ותוס׳ ג״ג ס :ד״ה מוטכ
ותיס׳ ע״ז ד .ד״ה שהיה[,
ע״ש[,
נ( נשגח קמח:
קנז,[.
ןשגש
ל(
מ( ]להתקיים .רש״ש[,
נ( ]רקרא כג[ ,ס( לאו
מוהר״ס,
לאוצר .כצ״ל
» ( ואע״פ שאינו להקל כצ׳׳ל,
ש( צ׳׳ל לגווה .רש״ל,
צ( שאיגס יכולים לצמצם
לעכדי איסורא ,ק( מזידין
יתוספת זה לא הוגרר .כצ״ל
ועיין גהרא״ש פ׳ גתרא
דומא ]סי׳ ח[ מהר״מ,
ר( ]ועי׳ תוס׳ ר״ה ט .ל״ה
ורגי עקיכא כוי[,
ומסחילין בערמת התבן .להסק ואע״פ שלא זמנה מכע״י ולא היה
דדרו ברגלא .פי׳ כעמר שקורים פורק״א ועשר כמין רגל ללרו
שבמוקצה .רחכה שאחורי הכמים קררה מוקצה על שם שהיא מוקצה
להקל כפ״ה וקשה לכסוף פ׳ האומנין <3׳׳מ לף פג (.משמע למשאו
רגיל להסיק ממנה .והשמא משמע ללית ליה מוקצה :אבל לא במצים
לאחור ואין נכנסים רוצאין כה תליר ושם נוחנין עצים וכל לבר שאין
לעמו ליטול על זמן מרובה .וכגמרא
פריך סיפא לרישא להשחא משמע
לאימ ליה
אפשר
הגהות הב״ח
)א( רש׳׳•
דייה
וכו׳ ושנר בעלמא
הוא
דמנין וכו׳ ט נפיל
בגו
ולהצניע (5) :תום׳ ל״ה
מיא אתי:
הרבה
כגון
וצריך
שזמן
הרכה
להכיא
אורחים
כיחל
יחיל נושא על כחפו בחול בטורח
אס בא לשאח אוחו בי״ט לצורך י״ט
כגון חביח או שק מלא פירוח ישאנו
בי״ט .כרגלא עתר שקורין פורק״א
כלרט נושאי מלח למכור מפני שצריך
לשנומ וכשהוא משנה ישנה להקל
משאו ולא להרבוח טורח בי״ט ועחר
זה נוח הוא לשאת בו משא כבל
וכשנושא
משנה
חבית
בו
להקל
משר
הוא:
חכיח
הנשאת
בכתף
שרגילין
לשאמ
דדרו
גדולה
ברגלא.
אותה כרגלא :לדרו באגרא .ישאוה
בני
בי״ט
בשני
דדרו
באגרא.
דהיינו
במוט
אדם
שנר
נמי
על
להקל:
כמוט על כתפיהם
לדרו בי״ט לאותו משר באכפא כמוט
בידיהם משום
שנוי .ואע״פ שאינו
בשנויו:
סודרא .קל
להקל מ״מ שנוי הוא ואינו מרבה
טורח
ואינו
כעלמא
הגהות הגר״א
גמ׳ ואם אי
מוחר :דדרו בדוחקא .משאר שאלם
הוא
]א[ גמ׳ נדוחקא .נ״נ
כדוחקא
הרמנ״ס פי׳
גגו
במוט .נרנלא על
על
נאגרא
מאחודו.
הכתף .באכסא נילו לפניו
הערוך פי׳ בע״א] :ב[ שפ
זמגין
תכסייה בנכתמא
דמססיק כו׳ כצ״ל )ועי׳
רש״א ומהר״ם(:
מוקצה:
לשנוה.
כמפיהס
נסריס
נפרוס
מכביד
ולהצנע:
ושנוי )א(
אי
ואם
הוא
אפשר
לשנוס .שאין לו סודר לכסותו :מליין
מיא .שואבות מים מן הנהר :תכסייה
בנכהמא .כסר של עץ העשר לכדץ:
זמנין דמפסיק .שצריך לקושרו שלא
יפול בדרך וזמנין דמפסיק בהליכתו
ואמי למקשריה וקשר העשוי להמקיןמ(
אב מלאכה
הוא:
דמטמיש
במיא.
שנשרה במים :אין ממפחין .משום
שיר או משוס אבל :ממפחין .ידיו
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ נמ׳ זמנין דנפיל ואתי
לאתרי .נ״ב עיין מהר״ס
לובלין דלא גרס זה ועיין
שיטה מקובצת דגריס זמנין
דמתבר
ואמי
לאתרי
ושברים אסורין מצד טלטול
ועיין במג״א סי׳ תקי ס״ק
ט״ז:
זו לזו :מספקין .כף על ירך :מרקדין.
ברגל .וכולם נאסרו משוס שבומ גזרה
שמא יחקן כלי שיר בפרק משילין
)לקמן
דף
אפומא דלחיא .לחי
לו:(:
המתיר במבר בשכח :דלמא מגנדר ליה
חפן .ברה״ר חוץ ללחי :ואתי לאתויי.
מחוך
שאינו
במבר מקורה להכיר
שזה רה״ר וזה רה״י ומביאו :וקא
מגנדר חלבייהו ומייתי להו לא גרסי׳:
ולא אמרינן להו ולא מידי .ואע״ג
מוסף רש״י
בעצים
לא
אבל
שהגיחס
שבמוקצה.
ביחו
שאחוד
ברחבה
הסתיו.
והקצס לימות
מיקצה ,רחבה שאחורי
בחיס ,שהקצה אחורי ביחו
להכגיס שם לבר לאוצר
זמנין
)שכת ק1ז.(.
דמפסיק .טין דמצרכח
ליה טסוי קטר ליה נכד,
ואתי
דמיפסק
וזימנין
למקטריה ,והיא קשר של
קיימא דאסיר מדאורייתא
ושם קמח .!:ואתי לידי
סחיטה .ידקאמר )לעיל(
נפרוס סודרא עלרה ,בדבר
אין
יבש קמיירי )שם.:
מטפחין .ניד ;לקמ 1ל ו ו
על הלב ) ש נ ת קמח( .ואין
מספקץ .על ירך )לקמן
ל.
דעברן
ואינהו
אדרבנן
יתכן:
דאמור
הנח
לא
להם.
ליחיב
בדבר
שהרגילו בו ולא יחזרו בהם :מוטב
שימשו שוגגין ואל ימשו מזידין .לעבור
כשידעו ולא יניחו בכך :והני מילי.
דהנח להס לישראל :בדרבנן .היכא
דארגילו
אדרכנן
למעבר
כי
הנך
דמטפחין והנך דיפבן אפומא דלחיא:
הוספת יום הכפורים .שצריך להחחיל
ולהמענומ מבעוד יום דאורייחא היא
דנפקא לן
)יומא
לף
פא(:
כאגרא כין שנים
כמוט על כפפיהם
שנוי והר
להיינו
כבל נושאין כקל כרגלא מכאגרא אלא נראה לאפילו מככיל יותר
מכל מקום לא חיישינן כיון למשנה
בערמת תתבן אבל לא בעצים שבמוקצה:
גמ׳ תנא אם אי אפשר לשנות מותר
אתקין רבא איבמחוזא דדרו wבדוחקא
לדרו >ברגלא דדרו ברגלא לדרו באגרא
דדרו באגרא לדרו באכפא דדרו באכפא
נפרום םודרא עלויה ואם לא אפשר שרי
דאמר מר אם א״א לשנות מותר יאמר
ליה רב חנן בר רבא לרב אשי אמור רבנן
ייבמה דאפשר לשנויי משנינן ביומא טבא
והא חני נשי דקא מליין חצבייהו מיא ביומא
טבא ולא קא משניין ולא אמרינן להו ולא
מידי אמר ליה משום דלא אפשר היכא
ליעבד דמליא בחצבא רבת תמלי בחצבא
זוטא קא מפשא בחלוכא דמליא בחצבא
זוטא תמלי בחצבא רבח קא מפשי במשוי
wתכםייח בנכתמא א( זמנין דנפיל ואתי
י לאתרי תקטריח זמנין דמפםיק ואתי
למקטריה תפרום סודרא עלוית זמניז דמטמיש
במיא ואתי לידי םהיטה הלכך לא אפשר
א״ל רבא בר רב חנין לאביי ייתנן אין
מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין וחאידנא
דקא חזינן דעבדן חכי ולא אמרינן לחו ולא
מידי אמר ליה ולטעמך חא ׳ידאמר י)רבא(
לא ליתיב איניש אפומא דלחיא י דלמא
מגנדר ליח חפץ ואתי לאתויי )ד׳ אמות
ברח״ר( וחא חני נשי דשקלן חצבייחו ואזלן
ויתבן אפומא דמבואת ולא אמרינן לחו
ולא מידי אלא יהנה להם לישראל יי מוטב
שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין הבא נמי הנח
להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו
מזידין יוהני מילי בדרבנן אבל בדאורייתא
לא י ולא היא לא שנא בדאורייתא ולא שנא
בדרבנן לא אמרינן להו ולא מידי דהא
תוספת יום תכפורים דאורייתא הוא ואבלי
ושתו עד שחשכה ולא אמרינן לתו ולא מידי:
יומתחילין בערמת תתבן :אמר רב כהנא
זאת אומרת מתחילין באוצר תהלה מני ר׳
שמעון תיא דלית ליה מוקצת אימא סיפא
אבל לא בעצים שבמוקצה אתאן לד׳ יתודת
דאית ליה מוקצה הבא * בארזי ואשוחי
עסקינן דמוקצח מחמת חםרון כים ואפילו
רבי שמעון מורת איכא דמתני לה אסיפא
אבל לא בעצים שבמוקצת אמר רב כתנא
זאת אומרת יאין מתחילין באוצר תחלה מני
רבי יתודח תיא דאית ליח מוקצת אימא
רישא מתחילין בערמת חתבן אתאן לר״ש
דלית ליה מוקצה ׳התם בתבנא םריא תבנא
םריא חא חזי לטינא דאית ביה קוצים:
א
ב
נ
ג
ה
ח
:
ט
מלרך מול וכן נמי פירש הקונטרס
גבי
ללרו
מוענימס אפ נפשוחיכס כמשעה׳( :ואללי
ושתו מד שחשכה גרס .ולא גרס משחשכה :באוצר .בלבר האצור
ללרו
»( ואפילו נמי אין להקל מכל מקום
שנוי הוא:
דמל יא
בחצבא
בחצבא
תמלי
רבה
זוטא הא קא
מפשא בהלוכא .וא״מ מאי פריך והא
מפשא
והא
כהלוכא
אמרינן
לעיל
להא
מפיש
מיא
ואתי
ראפ ושי כהלוכא שפיר למי כשיעשה
שנר
לרך
לומר
ויש
כהלוכא ושנוי נמי ליכא לבחול נמי
עכלינן הט:
זמנין
המטמיש
ליהי
בהו
וא״ת
םהיטה.
א״ס שס:
ד ג )מיי׳ פי״ז מהלכות
שכת( טוש״ע א״ח סי׳
שסה סעיף ה:
ה ד מיי׳ ס״א מהלכות
שכיתת עשור הלכה ז
סמג לאוין סה עה טוש״ע
א״ח סי׳ תרח סעיף כ:
ו ה מיי׳ ס״נ מהלכוח י״ט
הלכה יא טוש״ע א״ח
סי׳ תקיח סעיף ז:
ו מיי' שס וסכ״ו
ז
מהלכות שנת הל׳ טו
טוש״ע א״ח סי׳ שלג סעיף
א:
ח ז ח מיי׳ ס״נ מהל׳
י״ט הלכה יא טוש״ע
א״ח סי׳ חקיח סעיף ז:
לעזי רש׳׳י
קלשון.
.
שספוס כולו ופיו צר ולכך לא חיישינן
לסחיטה ועי״ל להכא מיירי בסחיטמ
מיס לאסורה משוס לכון וא״כ
נ פ ל ) ג ( בגוויה מיא אתי לילי סחיטה
אבל המס מיירי ביין לסמיטה שלו
אסורה
לש
משום
ט
וא״כ
נפיל
״(לארעא הולך לאכול ולא חיישינן
לסחיטה:
מטסחין.
אין
פ״ה
משום שיר או משום אכל ולא נהירא
לחפוק ליה לאסור משוס צער ואפי׳
המועל
בחול
בפ׳
כלאיתא
ואלו
מגלחין )מו״ק לף כח >:ולקמיה )לף לו(.
תנן
מפרש שמא יחקן כלי שיר:
אץ
ואין
מטפחץ
מרקהין.
ומיהו ללילן שרי ללוקא כימיהן שהיו
כקיאין לעשומ כלי שיר שייך למגזר
אבל ללילן אין אנו כקיאין לעשוח
כלי שיר ולא שייך למגזר:
ואכל• ושתו עה השנה כוי.
שיעור למוספמ יוה״כ
מלהצריך להפסיק מבעול יום להא
ולאי לא היו אוכלים ממש עד חשכה
צ( לעברי איסורא מלאוריימא ואעפ״כ
קאמר מוטב שיהיו ישראל שוגגין ואל
יהיו
הוברר
(Pמזידין
ל
התם
השעור
ובפי׳
ולכך
החוספמ
יש
בתבנא
קוצים.
וגם
לא
ליזהר
ולהפסיק מבע״י:י(
סריא
ראית
אינו
ביה
ראוי
למאכל בהמה וקאי להסקה ואפילו
רבי יהולה מולה וא״מ מאי שנא
מעצים
שבמוקצה
לקא
אסר
רבי
של
תבן
יהולה אע״ג לחזיין להסקה ר״ל ללא
למי
ללוקא
גבי
אוצר
תנא
אי
לשנות
לא הקצה לעתו למה שראוי עחה
ללא הקצה לעתו כי אם ממאכל בהמה
ועמה הוא ראוי להסקה ומזה לא
הקצה לעתו אכל אוצר של עצים הקצה לעתו ממה שראוי עתה:
על
א פ ש ר
מותר
כדרכו.
לעשות
רבא
במחוזא ,הכתפין
את
לו
אתקין
הנושאין
הקנקנים
יעמםו
כדוחקא,
אותן
הווסת,
וכי
לשנות
מותר.
בשינוי
אפשר
אי
רבה
א״ל
בר
רב
חנן ל א ב י י ] א מ ו ר רבנן[
כל
לשנויי
ד א פ ש ר
חיכא
והא
משנינן,
ממלאוח
א״ל
מי
תמלא
כמה
סיפוקה,
בקטן,
שצריכה
פעמים
מי
שואבת
כדי
שהיתה
בכלי הגדול
אחת .מי שדרכה
בקטן
שינוי,
למלאוח
בשאיבה,
לשאוב
נשי
בלא
שדרכה
גדול
מרבה
הני
מים
פעם
למלאות
תמלא בגדול ,מרבח
ככובד
משאוי,
תכסחו,
שיפול
חכיסוי
פעמים
תוספת יוה״כ דאורייתא היא
משמע ליש
אם
בכלי
פרש״י שמא ימקן כלי שיר
דהא
רבינו הננאל
ט
למאכל בהמה וסממיה לעצים ולא לאכילה והיינו לאוצרס( :לטינא .לטיט ללכון לכנים :ראיה ביה קוצים .ואין יכול לגבלו ביליו וברגליו:
)שם .:בארזי ואשוחי .ארז זכר וארז נקגה שעומדין לגגין ;שבת קח.!.
ה וסי׳ מקי סעיף י:
ג ב מיי׳ שס הל׳ ב טוש״ע
לילי סחיטה וי״ל ללעיל מיירי בחבית
אשוחי .ארז נקבה :דמוקצה מחמת חסרון כיס נינהו .שלמיה יקרין :דמהני לה .ללרב כהנא :סבנא סריא .נרקכ ומסריח שאין ראוי
דליכא הטרא :שבת קנזא ;.לפי שאין גיכר כל כך גין מגוי לרה״ר 1שם קמחי( .ואתי לאתויי .חסן המתגלגל תוך ד׳ אמות
ב א מיי׳ פ״ה מהל׳ יו״ט
ה״א סמג לאדן עה
טוש״ע א״ח סי׳ שבג סעי׳
והא
שהיה מוקצה לאוצרו לזמן ארוך כהאי גוונא לסתמא אוצרין אותו לכהמה :ארזי ואשוחי .אין אלם מסיק אותן לעומלין לכנין:
ל ו ו או :כף אל כף ,משוס אכל !:שנת ש ש .ואין מרקדין .כרגל ,וכול) לשמחה ולשיר )לקנו! שסו .אפומא דלחיא .של מכיי
נר מצוה
אמר נפרוס סולרא עלויה ולא חיישינן
כ
ח
באגרא
באכפא
עין משפט
וצריכח
תקשרהו,
לעמסו,
פעמים
שיחחוך
וצריכא
לקשר,
תכסהו
בסודר,
פעמים
שינשר
)המים(
]הסודר[
במים
ביו״ט,
ותסהיטהו
הלכך
אפשר
לא
ולפיכך שרי .תוב א״ל
אין
מטפחין
ואין
ואין
מספקין
מרקדין.
מספקין
בחמתו,
את
פירוש
סיפוק
שבא
כדכחיב
ויספוק
טיפוח
לרצונו.
כפיו.
והאידנא
חוינן
קא
דקא
עבדי
ולא
להו
ולא
מידי.
וליטעמיך
לא
תנן
ישב
הא
להו
אמרינן
א״ל
דאמר
אדם
רבה
בפי
ש ל
מבוי
ליה
ח פ ץ ח ו ץ למבוי ואתי
לאיחוי ,
הזינן
אפומא דליחיא
אמרינן
אלא
מיגנדר
והאידנא
,
דיחבי
דילמא
הלחי
לחו
חנח
שיחו
ולא
להן
שוגגין
וחני
מזידין.
אבל
ולא
מידי,
לישראל
ואל
מילי
יהו
בדרבנן
לא
בדאורייתא
שבקינן
לחו.
נוסחא
אחרינא
ל ״ ש
בדרבנן
בדאורייתא,
ול״ש
תוספת
הוא
עד
יוה״כ
אכלו
וקא
חשיבה ולא
ולא
בערימת
כהנא
דאורייתא
וקא
שתו
אמרי
להו
מידי.
התבן.
לר׳
דהא
מתחילין
אוקמה
שמעון
רב
דלית
מתני׳
ליה מוקצה ,וסיפא רקחני אבל לא בעצים שבמוקצח ,בארזי ואשוחי ,כלומר אלו העצים קורוח הן ומוקצה מחמח ]חסרון[
כים אפילו ר׳ שמעון מודה שאסור .איכא דמתני להא דרב כהנא אסיפא ,אבל לא בעצים שבמוקצה ,ואוקמה רב כהנא לר׳
יהודה
דאית
ליה מוקצה,
ורישא
דקתני מתחילין
בערימת התבן
בתיבנא
סריא
דלא
עבדו מיניה
אוצר.
המביא
ל:
עין משפט
נר מצוה
פרק רביעי ביצה
מסורת הש׳׳ם
מתני׳ אין נוטלין מצים מן הסוכה .כגון בפסח או בעצרת
מ א מיי׳ פ״ב מהלכות ע ד מוצאי י״ט האחרון .עד שיחחיל יום החול וא״ת החינח י״ט
יו״ט הלכה יל וס״ו
ויושב בסוכה בגנה או כפרדס אין נוטלין עציס מן הסוכה אלא מן
שמיני מוקצה הוא משוס דהוי ספק שביעי וגס ביום תשיעי
מהלי סיכה הל׳ טי סמנ
י( שוכה ט ,.ה( שגת כג.
מותר
הרבה
קנים
שנתנוח(
עב
הוא
אס
משמע
השמא
לה.
הסמוך
לכולי
נמי
אתקצאי
השמשוח
לבין
ואחקצאי
הואיל
עליו
מוקצה
שס
עשין מג טיש״ע א״ח סי׳
מה .סוכה י! .תיסס׳ סיכה
ס״אן 0 ,סיכה מי :ע״ש,
ליטול מהם ובגמרא פ ד ך הא סתר אהלא דכיון דבטליה לגבי סכך
תקיח סעיף ח וסי׳ חרלח יומא ושפיר אמדנן מוקצה מחמת יוס שעבר במוקצה מחממ מצוה
ז( ןשס מס ,[.ח( גמ׳׳א:
סעיף א:
כל פורתא דשקיל מניה סתירה הוא:
כגון הבא בעצי סוכה אבל נהגו
י ב מיי׳ סי׳ב מהלכות
שנתני כי .ט( ןיע״ע תיס׳
גמ׳ סמוך לדפנות .קנים הנזקפים
יי״ט שס טיש״ע א״ח העולם כשחל חשיעי של חג בע״ש
שגת ככ .ל״ה סיכה ן,
א ו א אין גומלין עצים מן הסוכה אלא
סי׳ תקיח סעיף ח:
סביבות לדפנות כיון שלא נארגו עם
שאין מסמפקין מהן בשבח שהוא
מן הסמוך לה :נמ׳ מאי שנא מן הםוכה דלא
י א ג טור ש״ע שס
הדופן לא בטלי לגבי דופן ואינו
עשירי ומאי טעמא אי משום סמירמ
נהג״ה:
דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי קא םתר
דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו תורה אור השלם
־כ ד מיי׳ פ״ה מהל׳ שבתאהל לא שייך בפירומ ואי משוס
ב
מאי
שמואל
אמר
יהודה
רב
אמר
אהלא
הלכה
ופב״ה
הלכה ינ
ד ב ר א ל בני י ש ר א ל
ו .
ארוג לפיכך הכל שוה העליון כחחתון
דאמקצאי בין השמשות דמשיעי מ ד
כג ופכ״ו הל׳ יל סמג
לאמיר ב ח מ ש ה ע ש ר יום
םמוך סמוך לדפנות רב מנשיא אמר אפילו
סכך הוא :אפילו חימא כשאין סמוך
לאוי! סה טוש״ע א״ח סי׳ מגו כה״ג לא אמדנן דבתשיעי נמי
ה ש ב י ע י הזה חג
ל ח ד ש
לדפנות .אלא סמוך לסכך :וכי
תימא כשאין םמוך לדפנות כי תניא ההיא
רסה סעיף ג וסי׳ רעט לא נאסר אלא מטעם מגו וי״ל
ןמים
ש ב ע ת
הסכות
סעיף א:
ויקרא כג לד
ליי:
תניא .מתניתין באסודיתא חבילות
דהיינו טעמא משום הכנה דהואיל
גבאסורייתא <*> נ>תניא ר׳ חייא בר יוםף
״ג ה מיי' פ״י מהלכוח
של קנים שנתנן על הסכך מדלא התיר
והוא
תשיעי
שהוא
אסור
היה
ובע״ש
קמיה דר׳ יוהנן אין נוטלין עצים מן הסוכה
סיכה הלכה טי סמג
אגדן לא בטלינהו לגבי סכך אלא
שס טיש״ע שם סי׳ תרלח י״ט אס היה נאכל בשבת היה מכין
אלא מן הםמוך לת ור׳ שמעון מתיר ושוין
הגהות הב״ח
סעיף א:
להצניעם שם :בברייתא נמי גרסינן
י״ט לשכת והוי כעין נולד כיון שכא
בםוכת החג בהג שאסורה ואם התנה עליה
״ר ו ז מיי' שס הל׳ טז
)א( גפי תני ר׳ חייא כר
אלא מן הסמוך לה :ורכי שמעון
עתה ראויות שלו ולא בא בי״ט ומזה
טוש׳׳ע שס סעיף נ :
יוסף) :ב( שם אמר רכ
הכל לפי תגאו ורבי שמעון מתיר והא קא
מתיר .אפילו מן הסכך .ולקמן פ ד ך
מנשיא אמד ש מ ו א ל סיפא
ט ו ח מיי׳ שס הל׳ טי הטעם יש נזהרין כשחל שמחת תורה
טוש״ע שס סעיף א׳
אתאן כצ״ל וכן כתוספות:
םתר אהלא אמר רב נחמן בר יצהק הכא ליה והא סתר אהלא :שהיא אסורה.
אחר השבת מלאכול האתרוג באותו
נהגי׳ה:
)ג( תום׳ ר״ה אכל וכר יכן
אפילו בחוש״מ כדיליף לקמן :ואם
לטעמיה
שמעון
ור׳
עסקינן
נופלת
בסוכה
ט ז ט מיי׳ ס״ז מהל׳ לילנ יום דהואיל ובשבת היה אסור שהוא
בשבת מ ש מ ע דקאמר
ג
נופלת.
י״ט:
לפני
עליה.
התנה
הואיל:
דלית ליה מוקצה דתניא >ימותר השמן
הלכה כי כ! סמג עשין שמיני ועוד כי היה ראוי לברך בו
מל טוש״ע שס סי׳ תרסה
שנפלה בי״ט דליכא סתירת אהל.
אס אמי אליהו ואמר דעברו לאלול
שבנר ושבקערה אסור ורבי שמעון מתיר מי
סעיף כ:
וטעמא דת״ק משוס מוקצה דהא בין
א״כ אס היה אוכל אותו בשמחח
דמי תתם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו
השמשות הימה קייממ ומוקצה היא
הגהות הגר״א
התורה כדאמרן הוי שבת מכין לי״ט:
הכא אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו
מחמת איסור סתירה אבל הסמוך ] א [ גמ׳ אף סוכה לה׳ ולא
אמר רכ מנשיא כריה דרבא
רבעו חננאל
והתניא כוי כצ״ל ושננתייס
רעועה
בםוכה
הכא
יצחק
בר
נחמן
רב
אמר
לה לאו מוקצה הוא דלית ביה משוס
שיפא אתאן לסוכה דעלמא
ונ״נ
כעגוליס
מוקפים
]מתני'[ א י ן נ ו ט ל י ן ע צ י ם
בסוכת
ושויז
עלויה:
דעתיה
דמאתמול
עסקינן
סתירה :מוסר השמן שבנר ושבקערה.
הרי״ף ל״ג לה | :נ | רש"־
מ ן ה ס ו כ ה א ל א מ ן ה ס מ ו ך וכוי .מצי נמי למסרך דלמאי דס״ל
דייה אכיי .אכל עצי כוי.
לה .אוקמה ש מ ו א ל דאין
החג בחג שהיא אסורה ואם התנה עליה תכל נר קרוייזיי״ל .מותר השמן שנותן בנר
נ ו ט ל י ן ל א מ ן ה ס ו כ ה דהר מוקצה מחמח איסור לא אשכחנא
נ״נ אכל הרי״ף מפרש
או בקערה שמן הניתן להדלקת הנר
ו ל א מ ן ה ד פ נ ו ת ע צ מ ן דמהני ביה מנאה אלא דאינו חושש לפי תנאו :ומי מהני בה תגאי י׳והאמר רב
דהמסקנא דאס התנה קאי
ששת משום ר׳ עקיבא ה מנין לעצי סוכה של שבת וכבה המומר יש בה משום
אסיכת החג ונאומר איני
אוהלא.
דסתר
משום
למפרך משוס דאינו נשאר במסקנא
נילל ימ״ש אנל עצי סיכה
אלא מ; העצים הסמוכים
מוקצה ואסור :אדם יושב ומצפה
1
ל ד פ נ ו ת ש ל ס ו כ ה ז ו .אלא נקט האמת :אבל עצי
שאםורין כל שבעה שנאמר חג הסוכות
דחיילא קדישה כשלא אמר
אימהי תכבה נרו .שיודע שסוסה
איני כילל יעי• חיס׳ ד״ה
מנשה
ו ר ב
א ו ק מ ה סוכה החל קהושה על״הו אתקצאי
בתירא
בן
יהודה
ר׳
ותניא
לה׳
ימים
שבעת
אמר ינר״ן )ינמלחמות
כלומר
באיםורייתא.
לכבות הלכך בין השמשות דעתיה
דמה
הבא
דמשמע
וקשה
לשכעה.
ומהרש״או:
ג
״
ע
ת
ו
ל
י
ב
ה
ו
ל
ל
ה
ת
ו
נ
הדפ
אומר מנין שכשם שחל שם שמים על על המותר :הכא אדם יושב ומצפה
ח ב י ל ו ת ה י ו ש א י נ ן ע ש ו י ו ת שעצי סוכה אסורין היינו מטעם
ת״ל
הסוכה
על
שמים
שם
חל
כך
חחגיגח
כוי .בממיה וכי נביא הוא ויודע
ל א ה ל ו מ ו ח ר ל ה ס ת פ ק מוקצה וכן »( משמע בשבמ )לף מה.
מהן .תני קמיה דרי יוחנן
שעמידה ליפול למחר :בסוכה רעומה.
חג תםוכות שבעת ימים לח׳ מח חג לה׳ אף
א י ן נ ו ט ל י ן ע צ י • מ ן ושס> הואיל והוקצה למצומו הוקצה
לעזי רש״י
דמסיק אדעפיה דנפלה ולמחר נפלה
דרבא
בריה
>
»
מנשיא
רב
אמר
w
לה׳
סוכה
ה ס ו כ ה א> ו ל א מ ן ה ס מ ו ך לאיסורו ולעיל קאמר מה חג לה׳ אף
קרוייזיי״ל ]קרוישו״ל[.
הלכך לרבי שמעון מוקצה ליכא
מתיר.
שמעון
ל ה ור׳
סיפא אתאן לםוכה דעלמא אבל סוכה דמצוה
מנורה .א ו ב ר י י ״ ץ
ו א ק ש י נ ן ל ר ׳ ש מ ע ו ן ו ה א סוכה לה׳ אלמא דאסודן מדאורייחא
דאמדנן דעמיה מאממול עלויה
כדים
]אובריי׳ץ[.
ה
>ותתניא
לא
דמצוה
וסוכה
תנאה
בה
מהני
לא
לשם
חג
מה
שאמר
דמה
ר״ת
ותירץ
רב
ופריק
ס ח ר אהלא.
מקושטים בדוגמאות
ולמ״ק לא אמדנן דעתיה עלויה
נ ח מ ן כ ס ו כ ה ש נ פ ל ה אף סוכה לשם היינו לסי שיעור סוכה
צבעוניות.
״סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין
כשום מידי דלא חזי כין השמשות:
לטעמיח
ור״ש
עסקינן,
ד ל י ת ל י ה מ ו ק צ ה ,ד ת נ י א כגון 3׳ דפנופ ושלישיפ אפי׳ טפח
המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים
לה׳ .משמע כל שבעה לה׳ הוא
ש מ ן
מותר
ש ב נ ראבל אי עביד דפנות שלמות יותר
ורמונים ופרכילי ענבים יינות שמנים וםלתות
הקדש :על החגיגה .שלמי חגיגה
אסור להסתפק
ושכקערה
מוסף רש״י
משיעור סוכה לא נפיק מקרא ועל
ן
נ
י
ד
מ
א
ו
.
ר
י
ה
מ
ש
״
ר
ו
מהן
ליאסר משהוקדשו :חג .חגיגה:
ועטרות שבלים אסור להסתפק מהן עד
א ץ נוטלין עצים מ ן
מ י ד מ י ה ת ם כ י ו ן ש ס ו פ ו היומר קאמר שאסור מטעם מוקצה
סיפא .דקחני ואס המנה עליה
נפסח ועצרת
הסוכה.
מוצאי יום טוב תאחרון של חג ואם התנה
ל י ב ב ו ת מ צ פ ה א י מ ת י ור״י פירש דודאי כל זמן שהסוכה
מסוכה העשויה לצל יאפילו
אסוכה דעלמא קאי וארישא דברייחא
תיכבה ,יסתפק מן השאר,
עליחם חכל לפי תנאו אביי ורבא דאמרי
מיקצה
משום
נפלו,
ה כ א ] ו כ י [ ה י ה י ו ד ע בעמידה שייך בה מה חג לה׳ אף סוכה
קא מהדר דאיפלגו בה ח״ק ורבי
דאיחקצאי מחמח סחירח
תרוייהו ׳באומר איני בודל מהם כל בין
ה ס ו כ ה ו נ ת ןלה׳ אבל כשנפלה לא שייך בה מה
שתפול
שמעון דקמני אין נוטלין עצים מן
אהל ניו״ט ,אלא מן
השמשות דלא חלה קדושה עלייהו ח אבל
ב ד ע ת ו ל ה ס ת פ ק מ מ נ ה .חג וכו׳ ואס כן היה יכול לחרוצי הכא
הסמוך לה .אס סמך
הסוכה ואוקימנא כשנפלה ומשום
ופירק ר ב נחמן ב ר יצחק
חנילוח עצים אצל לופנה
ל א ת י מ א ב ס ו כ ה ב ר י א ח מה שעצי סוכה אסורין מקרא דלעיל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצאי
מוקצה וקאמר אס המנה עליה מבעוד
מוקצה,
איסור
ליכא
מהניתין
א ל א
שנפלה,
ללעתיה עילויה מאתמול
ב ס ו כ ה ר ע ו ע ה ע ס ק י נ ןמה חג היינו כשהיו כעמידה אבל לשבעת ומאי שנא מתא דאתמר יי הפריש יום שאם תפול מחר יסיקנה הכל
למישקלינהו למחר ללא
האמח
נקט
אלא
מותדן
כשנפלו
לפי תנאו :ועטרה .יפה בסדינין
דעתיה עילויה.
דמאתמול
שבעה אתרוגים לשבעת הימים אמר רב כל
סתר נהו אהלא ישנת
ו ש ו י ן ת י י ק ד ב ר י י ת א ו ר ׳ דכשנפלו נמי אסורין מטעס מוקצה:ט(
ובקרמין המצויידן .קרמין בגדי צכעונין
מה .!.ו ר ׳ ש מ ע ו ן מתיר.
אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר ורב אםי
בחג
בסוכת חחג
שמעון
כ ל אחת ואחת יוצא כה ואוכלה
אס נפלה ללית ליה מוקצה
שק ו ד ן אובריי״ץ .סדינים לבנים של
ש א ס ו ר ח ואם חתגח עליה
אמר ט כל אהת יוצא בה ואוכלה למחר התם
) ש ש .ו ש ו י ן בסוכת התג
לאלתר
דוקא
לאו
לאלתר.
ל פ י תגאו .ואקשינן
הכל
וםלתות.
שמנים
יינות
פשתן:
בחג .שהיקצה למצותה
י>דמפסקו לילות מימים כל חד וחד יומא מצוה
ו כ י ו ן ר ח ל א י ס ו ר א ד ח ג דהא אחרוג של יום ראשון אסור כל
בכוסות של זכוכית לנוי :הכל לפי
למצותה כל שגעה !שם.•:
באפי גפשיה הוא הכא רלא מפסקו לילות
ע ל ה ה י כ י מ צ י מ ת נ י ע ל ה ,היוס עד למחר ולא פליג רב ורב
ש כ ש ם ש ח ל שם שמים
תנאו .מדקחני אסור להסחסק מהן
ו ה א משמיה דרי עקיבא
ע ל החגיגה .שלמי חגיגה
אסי אלא בשאר ימים:
דמי:
אריכתא
יומא
כחדא
יומי
כולחו
מימים
סוכה
לעצי
מני־ן
אמרו
ש״מ בטלי להו לגבי סוכה והוי להו
א( !שנת מה.ן ,ב( ]שם
מה .ן ,ג( שגת מי .מי,:
מתני׳
שאםורין
שנאמר
ב ל
שבעה
חג הסוכות
שבעת
וחניא
מנין
ימים ל ה ׳ ,
שכשם
שמים
ש ח ל ש ם
ע ל ההגיגה כ ך ח ל
ע ל הסוכה,
שמים
שם
שנאמר
ח ג הסוכות
לה׳ ,ח ג
לה׳
וסוכה לחי.
ופירק
ןרב[
בריה
מנשיא
דשמואל,
משמיה
דקהני ו א ם
אינה
בסוכה
טובים,
וכסדינין
מתניתא
בשאר
סיפא
עליה
אלא
ימים
מתני׳
ועלה
אמרינן ח כ ל ל פ י חנאו.
כוי.
עד ואסור להסתפק מהן
זו
ןדמעיקרא[
והא
התנה
בסוכת ה ח ג
דרוניא
מ!
מתני׳
כסוכה וקאמר דתנאי מהני :אביי
ורבא דאמרי חרוייהו .דלא דמו לסוכה לענין תנאה ואע״ג דכטלי לגכה דכי מהני תנאה באומר מבעוד יום איני כודל מהס מהיות כוחי
וזכותי כהס ליטלן כל שהות אורך של בין השמשות של ערב י״ט הלכך בשעת ביאת היום שהימה קדושה צריכה לחול עליהם לא חלה לפיכך לא
הוקצה אבל עצי ]בז סוכה שאינו יכול להתנות עליהם תנאי זה שהרי על כרחו יבדל מהם בין השמשות משום דסתר אהלא ובין השמשות ספק י״ט
הוא חלה קדושה עליהו ועל ידי קדושה זו הוקצו לשבעה :ומאי שנא מהא כוי ,.דלא אמר באתרוג דמשוס בין השמשות קמא ליתקצי כל שבעה אלא
לחד יומא מכי אחני עליה לחד יומא :דאהמר הפריש כוי יוצא בה .כיומה :ואוכלה לאלתר .קסבר למצותה אתקצאי והרי נעשימ מצוחה :ורב
אסי אמר יוצא בה ואוכלה למחר .דכיון דאתקצאי לכין השמשות אתקצאי לכולי יומא .והא עצי סוכה נמי כיון דאתני עלייהו ליהנוח מהן
בחולו של מועד כהפדשה ליום ראשון דמי ומשום דבין השמשות קמא קדיש קא אמרת דאתקצאי לשבעה :דמפםקי לילות מימים .שאין מצותו בלילה:
ואקשינן
וסוכה דחג
לא
עד מוצאי יו״ט האחרון
ב א ו מ ר איני נ ב ד ל מ א י ל ו ש ח ל י ת י בסוכה זו כ ל בין
דעבדה חלה עלה
קדושה ,אתקצאי
מהני בה
תנאה,
והתניא
סיככה
כהלכתה
ועיטרה
ש ל חג ,ואם החנה עליהן ה כ ל ל פ י חנאו .ופרקינן
השמשוח,
דלא
חלה עלייהו מעיקרא
קדושה,
בקרמין
א ב ״ ודכא
שקורין גלינשק״ש
הכל
לפי
תגאו.
אבל עצי סוכה
סרס ;סוכה ט .;.מה
חג
לה׳ .חגיגה !שסו .סככה
כהלכתה .לסיכה !שכת
מה ׳ .ועטרה בקרמים.
פיארה כיריעיח של צכעיס
שקורין איכריי״ן ישם כנ!.
מעשה אורג !סוכה י .1
המצויירין.
ובסדינין
שצורתן נילטה כגין מעשה
ריקם אי מעשה אורג
שם> .אפרסקים .פירסק״י נלע״ז ושבת מה ..:.יינות שמנים .נותנין ככוסות של זכוכית לגוי יסוכה י י!.
יפגין לאמר א־ני נולל מהם כל בין השמשות של יום טונ הראשון ללא חל קדושה עלייהו ,ותנאה אחרינא
לא מהני בהו •סוכר .י :וכעי״ז ש נ ת נ נ
כ ל ש ב ע ה .וכי ל א א מ ר כהני ע י ט ו ר י ן איני ב ו ד ל מ ה ן כ ל בין ה ש מ ש ו ת נאסרו,
א י ת מ ר ה פ ר י ש ש ב ע ה אתרוגים לז׳ הימים ,א מ ר ר ב כ ל א ח ח ו א ח ת יוצא בה ו א ו כ ל ה ל א ל ת ר ו א פ י ל ו לר׳ אסי ל א א מ ר א ל א י ו צ א כ ה היום ו א ו כ ל ה ל מ ח ר ,א ב ל ש ב ע ה ימים לא אמר .ופרקינד התם ג ב י
שרי,
א ( ע י י נ ת י ס ׳ ש נ ח מה .דייה ולא.
שס שמיס חל עליהם
לאיסרן ער לאחר הקטרח
אימירין ,לזכי גהי כחר הכי
משלחן גגיה כעגל הנוטל
אבל
בסוכה
שחייב
לישב
בה
בלילות
כבימים,
כל
שבעה
ימים
כיומא
חדא
אריכא
דמי.
א ת ר ו ג מפסקי לילות ד ל א
מיחייב בהו ולכיכר
מסורת הש״ם
המביא
פרק רביעי ביצה
/
עין משפט
נר מצוד.
יי*
א( ]תוספתא פ״ג[ ,ב( לעיל מתני׳ מביאין עצים .התלושים מן השלה שבתוך החחוס ביו״ט:
מץ הקרפף ואפילו מן המפוזר .תימה הא הר מעמר דהוא אב
נ :שנת קנז ,.ג( ני׳ רש׳׳א מן המכונס .אס כנסו מערב י״ט לגלי לעמיה לעלייהו סמיך ואינו
מלאכה וי״ל דלא שייך עמור אלא במקום שגדיליס שם
ולא משמע הכי,
מוקצה אכל המפוזדן מוקצין :ומן הקרפן* .שהוא משתמר ומוקף
איבעיא להו היכי קאמר
כרמוכח בפרק כלל גלול )שכת דף
סביב אפילו מפוזרים שבו לא הקצה מרעמו :סמוך לעיר .ממש:
כל שסמוך לעיר והוא האית ליה פותהת ובו׳ .אכל לא גרס ר׳
אפילו בהוך תחום שכת .בסופו:
יוסי לקולא או לחומרא רא״כ משמע
הגהות הב״ח
)א( תום' ד״ה איכעיא להי גמ׳ יחידאה היא .רבי שמעון בן
למספקא ליה לרבי יוסי שמא הוא
מביאין עצים מן השדה מן המכונס
וכוי .ר׳ יוסי אומר ואפילו אלעזר קאמר לה לאמר ביח הלל
מחמיר יומר מת״ק ולא היא להא
ומן הקרפף אפי׳ מן המפוזר איזהו קרפף כל
כתוך תחוס שנת לטעמיה :הכי שרו ופליגי רבנן עליה :כמפוזרין
במלתיה לרבי יהולה נמי מספקא
שסמוך לעיר דברי ר׳ יהודה ר׳ יוםי אומר
דמו .ואפילו לא פזרתן הרוח למסממא
ליה היכי אחמר אלא ה״ג היכי קאמר
כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו בתוך תחום
לא סמכה לעתיה סכר מכלר להו
וכו׳ והכי פי׳ כל שסמוך לעיר וגס
לעזי רש״י
זיקא :ואי אתנח מנא מלייהו .שבת :נמ* אמר רב יהודה אמר שמואל אית ליה פותחח וכעי רכי יהולה
איישי׳׳ש ]איש״אן.
להככילן שפיר למי לסמכה לעתיה:
תרתי לחומרא לאע״ג לסמוך בעי
א אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף
קרדום ש ל עושי אוכפים.
]בישאגו״דן.
בידגוא״ה
רכי יוסי לקולא או לחומרא קאמר לא
פוחחת והא ללא פי׳ ברבריו פותחת
והא אנן תנן מן הקרפף ואפילו מן המפוזרים
כ ל י ש ל נגרים ש ת ו ה ך
גרסינן להא מלתיה לרכי יהודה נמי
משוס לקסבר סתם קרפיפות יש להן
א
מתניתין יחידאה היא דתניא >א״ר שמעון בן
משני צדדיו .ש י ג ׳ ׳ ה
מבעיא לן היכי אממר וה״ג אבעיא
פותחת ואתא רבי יוסי למימר הואיל
משור.
]שיר״א[,
אלעזר לא נחלקו בית שמאי ובית תלל על
ד ו ל ו י י ר ״ א ] ד ו ל י ד ו י ר ״ א [ .להו היכי קאמר כל הסמוך לעיר
ואית להו פוחחת ואפילו רחוק מן
.
(
י
ז
ר
ג
ן
י
ע
מעצר )מ
המפוזרים שבשדות שאין מביאין ועל
והוא דאית ליה פותחה ואתא ר׳
העיר נמי וא״כ שמעינן מלתלי מעמא
ש ר פ ״ א .מגל ,מזמרה.
נחלקו
מה
על
שמביאין
שבקרפף
המכונםין
יוסי למימר כיון דאית ליה פותתת
לאינו סמוך שרי בפוחחת מכלל
על המפוזרים שבקרפף ועל המכונסין
אפי׳ בהוך תחום שבה גמי או דלמא
לסמוך שרי אפילו בלא פוחחח ותרתי
ה׳׳ק הל שסמוך לעיר בין דאית ליה
לקולא קאמר רבי יוסי בסמוך בלא
שבשדות שבית שמאי אומרים לא יביא
מוסף רש״י
אין מבקעין עצים .פותחת בין דלית ליה פותחה ואתא
פותחמ או באינו סמוך בפותחת או
ובית הלל אומרים יביא אמר רבא ב עלי
ניו״ט ,לא מ ן הקורות .רבי יוסי למימר אפי׳ בתוך תחום
ללמא ר׳ יהולה סבר כל שסמוך בין
קנים ועלי גפנים אף על גב דמכנפי להו
הסדורות וו על גנ וו
שבת ודוקא דאית ליה פותחת אבל
אית ליה פותחמ בין לימ ליה פוחחמ
יקרקע ועומדות למין
ומותבי כיון דאי מדלי זיקא מבדר להו
ולעיל ב ::שואר של הקירות דלית ליה פותחת אפילו סמוך למיר
שרי לקס״ל השתא לסתס קרפיפות
מנא
אתנה
ואי
ואםורין
דמו
כמפוזרים
המוקצית זסלורות לננין נמי לא תא שממ מדקהני רבי יוסי
לית להו פותחת ואתא ר׳ יוסי למימר
מן
ולא
,ש נ ת קנו.,..
מאתמול עלייהו שפיר דמי :איזתו קרפף
שנשברה אומר כל שנכנסין לו בפותחת ואפילו
רבעי פותחח אפילו בסמוך כ״ש
הקורה
וכו׳ :אבעיא להו היכי קאמר כל שםמוך
ביו״ט .הישנה שנשכרה בתוך תתום שבת ש״מ רבי יוסי הרסי
ברחוק אבל סמוכה בלא פוחחת
היוס ומהשתא להסקה לקולא קאמר .והכי פי׳ היכי קאמר
אינה מועלפ כלום ע״כ פרש״י והקשה
לעיר וחוא דאית ליח פותחת ואתא ר׳ יוסי
קיימא ואפילו הכי אסור
היאיל ונין השמשית לא ממני׳ כל שסמוך לעיר והוא דאית
השר מקוצי נהי לר׳ יהורה תלי נועמא
למימר כיון דאית ליח פותחת אפילו בתוך
איתכן להכי !שס> ואע״ס ליה פותחת מפחח שמשחמר והאי
כסמוכה לוקא אבל פוחחת אינה
תחום שבת נמי או דלמא תכי קאמר כל
שעומלת מעכשיי להיסק ,דלא מנא ליה בהדיא משום דקא סבר
מועלמ כלום מ״מ לרכי יוסי אמאי
הואיל ונין השמשות לאו
שסמוך לעיר בין דאית ליה פותחת בין
להט קיימא ,כיון לאתקצאי סממן יש להן פוחחת ואסתס קרפיפומ
לא לייק כלפי׳ לעיל ללישנא קמא
אפי׳
למימר
יוסי
ר׳
ואתא
פותהת
ליה
דלית
לנין השמשות אתקצאי אמרה למלחיה ואחא רבי יוסי למימר
למלתלי רכי יוסי טעמיה לשד
לכולי יומא ; ל ע י ל נ.;:
בתוך תחום שבת ודוקא דאית ליה פותהת
כיון דאית ליה פותחמ לא בעינן סמוך
בפוחחת כאינו סמוך מכלל לבסמוך
אבל לית לית פותחת אפילו םמוך לעיר נמי
וממילא דאי לית ליה פוחחת כעינן
מועיל בלא פוחחת להשתא ללישנא
סמוך ואשמד בהכי מדתלא שריותא
קמא לרבי יהולה לבעי תרתי קאמר
לא ת״ש מדקתני ר׳ יוסי אומר כל שנכנסין
כשאין סמוך כפותחת מכלל דסמוך
ללרבי יוסי סגי במלא כ״ש להאי
לו בפותחת ואפילו בתוך תחום שבת
לישנא לקאמר השתא ללרבי יהולה
כלא פותחת נמי שרי ומיקל כתרתי ש״מ רבי יוםי תרתי לקולא קאמר ש״מ
דרבי יהודה בעי תרוייהו ורבי יוסי
סגי בחלא בסמוך בלא פוחחת ותירץ
אמררב םלא אמר רבי ירמית גהלכה
סבר בחדא סגי באיזו שתהא שם:
לע״כ לא מצינן למימר לרבי יוסי
גיאין מבקעין
כרבי יוסי לתקל:
או דלמא .כל שסמוך לעיר דקאמר
תרתי לקולא אית ליה בהאי לישנא
עצים לא מן תקורות ולא מן הקורה
ת״ק בהכי תלא טעמיה כיון דהר
כלאמר ללישנא קמא להואיל ולהאי
שנשברה ביו״ט ואין מבקעין לא בקרדום
סמוך בין דאיפ ליה סוחחמ בין דלית
לישנא צ״ל לרבי יה ולה לא קפיל
ליה ואחא רבי יוסי למימר הטעם
אפותחת ולא ס״ל לסתם קרפיפות
ולא במגרה ולא במגל אלא בקופיץ :נמ׳
תלוי בפותחת בין סמוך בין רחוק
אית להן סוחחמ אלא כל שסמוך בין
והאמרת
והט קאמר כל שנכנסים לו בפותחת הוא דמותר ואפילו הוא בפוך אימ ליה פוחחח כין לית ליה פוחחת אם כן לא היה לרבי יוסי
תחוס שבת דלא מתלי טעמא בסמיכה כלל :תרתי לקולא קאמר.
לממני כל שנכנסים וכו׳ אלא הכי הוה ליה לממני רבי יוסי אומר
כלומר מדרבי יוסי נשמע לרבי יהודה דלאו תרוייהו בעי ורבי יוסי אס יש לו פומחפ אפילו אס היה בסוף החחום שרי הא אס
כתרתי אקיל דמכשיר בסמוך בלא פותחת ובפוחחמ בלא סמוך
סמוך שרי בלא פותחת ומלנקט כל משמע ליש קרסיפות לאין
דשמעינן לרבי יהודה דקאמר כל שסמוך לעיר כין דאית ליה פותחת
להן פוחחת רבי יוסי ולאי תלי טעמיה בפוחחמ לוקא בין סמוך
בין דלית ליה פותחת וא״ל רבי יוסי כל שיש לו פוחחמ אפי׳ הוא בתוך
בין רחוק אבל ללישנא קמא ניחא למצינא לפרושי לרבי יוסי
החחוס ואי סמוך לא בעי פוחחת דאי רבי יוסי בפותחת תלא טעמא
חרמי לקולא אמר וניחא לשון כל שנכנסין למאי אמרח הוה ליה
דאפילו הוא סמוך בעי פותחת לא הוה ליה לסיומי ואפילו בתוך
למפני אס יש לו פוחחמ אררבה אי הוה קאמר הכי הוה
חחוס שבח אלא הכי הוה ליה למימר רכי יוסי אומר כל שנכנסין לה
משמע לרכי יהולה לא קמיירי כפוחחת וליתא לעל כרחך רבי
כפותחח דכיון דהוה חני כל הוה משמע דצדך פוחחח סמוך או
יהולה בפותחמ איירי אבל ללישנא לכל שנכנסין לו בפותחח
רחוק למה לי דסייס ואפילו בתוך תחוס שבת אלא לאשמועינן דלא
משמע למיירי בפותחת שאס תמצי לומר ללא מייד רבי
בעי פוחחת אלא למשרי שאין סמוך ורבי יהודה דלא בעי חרמי
יהולה כפוחחמ אס כן רבי יוסי אי אמר תרתי לקולא קשיא
נמי מדשא דרבי יוסי שמע מינה מדנקט כל שנכנסין לה בפוחחת
ליה למאי כל למשמע לאיירי רכי יהולה כפותחת אלרבה
כיון דכולהו פותחת אית להו הכי אבעי ליה למתני רבי יוסי אומר
רבי יהולה לא מייד בפותחמ אלא הוה ליה למתני אם יש לו
אפילו כתוך חחוס שכת :מתני׳ אין מבקטין עצים לא מן הקורות פותחת ג( והכי משמע לקמן מתוך פירוש רש״י תא שמע מלקתני
כוי .לפי סוגיא של גמרא היא מתפרשת :לא בקרדום .סחס קרדום
רכי יוסי וכו׳ להבי משמע מלנקט רבי יוסי לישנא לכל הנכנסין
עשוי כמין כלי אומנות שעושין כו אוכפות וסרגות שקודן איישי״ש
ובסיפא למלתיה אצטריך לסייס ואפילו בתוך תחוס שכמ ש״מ
ויש שעשוי כעין כלי האומן שקורין בידגוא״ה שראשו הקצר דומה לרבי יוסי תרתי לקולא קאמר לאי רבי יוסי בפותחת תלי טעמיה
לקרדומות שלנו וראשו השני דומה לכלי אומני אוכפות וסרגות לוקא ואפילו הוא סמוך בעי סוחחמ לא הוה ליה לסיומי ואפילו
הסוסים :ולא במגרה .שיג״ה כעין סכין מלאה פגימות וממהר
במוך המחוס אלא הכי הוה ליה למימר רבי יוסי אומר כל שנכנסין
לקוץ בו עצים וכלי אומן הוא :מגל .דולוייר״א או שרס״א .וכולן
בה בפותחת רמאי אמרח לאצטדך לסיומי רבי יוסי אומר )א( בחוך
כלי אומן הן ונראה כעושה כו מלאכה לפיכך אסור :אלא בקופיץ .סתם
חחוס שבת לטעמיה להתיר בפותחת אפילו רחוק מלישנא לכל
קופיץ הוא סכין של קצבים דומה לקרדומות שלנו שאינן כלי אומן ויש
הנכנסין נפקא וכו׳ להכי קאמר כל הנכנסין בפוחחת שרי
שעושין כו שני ראשין והשני דומה קצת לקרדוס האוכפות כדשמעינן
אפילו ברחוק אמאי מסיים בלבדו אפילו בתוך חחום שכפ
מיניה כגמרא ומיהו סתמיה לאו למלאכת אומן הוא :גמ׳ אלא ש״מ ללא בעי לרחוק אלא לוקא למשרי שאינו רחוק
י ז א מיי׳ פ ״ נ מהלכות
י״ט הלכה יל טוש״ע
א״ח סי׳ מקא סעיף ג:
״ח ב מיי׳ שס הלכה טי
טוש״ע שס סעיף ל:
י ט ג מיי׳ שס הלי יל
טיש״ע שס סעיף ג:
מתני'
מתני׳
והאמרת
וה״ח
רבינו חננאל
מתני' י
מ ן
מביא־ן
השדה
ו מ ן
המכונס.
מ ן
אפילו
הקרפף
המפוזר .א מ ר
אמר
עצים
ר ב
יהודה
שמואל אין
עצים
מ;
אלא
שבקרפף.
והא
מ ן
שבקרפף.
יחידאה
שמעון
נחלקו
בייש
המפוזרים
דתניא
אלעזר
לא
וב״ה
על
שבשדות
כוי,
נתן
בתוספתא.
חולק
עליו
א מ ר
רבא
ועלי
שבקרפף,
גפנים
אע״ג
ומותבי,
מתני׳
אייר
קנים
כיון
מדלי
להו
הקרפף
ןופרקינן
ב ן
ויקא
עליה
המפוזרים
היא[.
ור־
המכונסין
ןתנן[ מ ן
ואפילו
ע ל י
מביאין
ואקש־נן
אנן
דמכנפי
דאי
ל ח ו
כמפוזר־ן
אתי
ומברר
דמו ואסירי.
ואי
אחנה
דלא
ליבדרינהו זיקא
איבעיא
לר׳
קאמר
יהוהה
קרפף
כ ל
והוא
ר׳
וכעי
שרו.
ד׳
דשמע
ליה
דאמר
איזהו
שסמוך
לעיר
פותחת.
תרתי,
יהודה
לעיר ופותחה,
ואמי
בחרא
סגי,
ר׳
כל
מנא
יוסי
דאית ליה
סמוך
ל ו
עלייהו
ל ה ו
לקולא
מן
יוסי
ש י ש לו
פוחחת
אפילו
סמוך
לעיר.
אלא
אינו
בתוך התחום
ברחוק
והיינו
שרי,
ר׳
דלמא
בעי
נמצא
יוסי
והוא
תרתי
וחיינו
בפוחחח,
יוסי
סמוך
דבעי
ופותחח
לעיר
לחומרא.
מדוקיא
הדא
לעיר
ל ו
לר־
או
בלבד,
ר•
שנכנסין
כ ל
לקולא.
יהודה
סמוך
וא״ל
שבח
ופשטינא
דמהניתין
שנכנסין ל ו
דקתני
בפותחת,
נמצא
דר•
יהודה
בעי
תרתי,
ואמר
ליה ר׳
יוסי
כ ל
שנכנסין
ל א
ל ו
חיישינן ל י ה
הוא
ר׳
רחוק
יהודה
שרי,
בלבד
דבעי
תרתי אי
שנכנסין ל ו
ליה
ואפילו
דאי
סמוך
בעי ,ו ר ׳
יוסי
הכי
בפותחת
למיתני ,א ל א
לקולא
אייר
בפותחת
ש״מ .אמר רב
ס״ד
לעיר
הוא
והוא
הוה
ש״מ
סלא
זכאי ה ל כ ה כר׳ יוסי.
םתנ־׳ א י ן מ ב ק ע ־ ן ] ע צ י ם
לא[
מ ן
הקורות
כוי.
עין משפט
נר מצוה
׳
כ א מיי׳ פ״ג מהלכות
יו״ט הלכה יג שמג
לאוין עה טוש״ע א״ח סי׳
חקא סעיף א:
ב א ב ג מיי׳ שס פ״ד
שם
הל׳ י׳ סמג
טוש״ע שם:
ד מיי׳ ס״כ מהל׳
כב
יו״ט הל׳ ט טוש״ע
א״ח סי׳ חקימ סעיף ט:
כ ג ה מיי׳ פכ״ו מהל׳
שגח הל׳ כ טוש׳׳ע
א״ח סי' שכח סעיף יז:
כ ד ו טוש״ע א״ח סי׳
שיד סעיף י:
כ ה ז טוש״ע שס סעיף ז
ןוסי׳ חקיט סעיף ג[:
כ ו ח טוש״ע שס סי׳
חקיט סעיף ג:
רבינו חננאל
וסיפא
קחני א ל א
בקופק
קשיא
רישא
מבקעין,
אסיפא.
אין
ותרצה
שמואל
מן
הקורות
מבקעין
מן
ולא
הקורה
אבל
ביו״ט,
שנשברה
וכשהן
לא
בקרדום
ולא
במגירה
אין
ולא
במגל
בקופיץ.
אין
הסוור
מן
מן
הקורה
ט ו ב
מבקעץ
מן
קורות
ולא
שנשברה
ביום
שאינן
מן
לפי
ולא
והני
מילי
והוא
הפנימי
בזכרות
בקרדום.
בנקבוח
אבל
היוצא
מותר.
מן
נמצא
הקרדום
הצד
הרחב
והצד
הצר
מותר,
אסור
ופשוטה היא.
שהוא
בית
ונפחת
חפחת.
מ ל א
אומר
בתחילח
לר׳
פוחת
קא
והא
מאיר
ע״ג
דליבני.
סדורים
אחד
ואינן
ואקשיגן
נחמן
אוהלא.
באוורא
לבנים
בניין.
והאמר
הני
מבנ־ינא
ליבני
ש ר י
כשבתא
רב
דאייחור
לטלטולינהו
הואיל
למיוגא
וחויין
עלייהו
ודאי
שרגינהו
אקצינהו.
וירא
ר׳
]טוב[
תונא
אמרו ולא
בשבת,
כלומר
אמר
נחמן
שרגינהו
אלא
בשבת,
ש ר י
דשרגינהו
ואמר
אילו
הלבנים
הכי
פוחת
ביו״ט
לא
שמואל
מתיר
]תרות[
שבקרקע
)חרותים(
טמונות
בהן,
חתומין
וצרורין,
אותן
הקשרים
מתיר
שבהן
החותמות
וחתומין,
א ח ד
שבקרקע
מפקיע
עצמן
ולא
ש ב ח
ואחד
א( ] מ י ת י ב י
חסר
קשורין
אבל לא
החוחמוח
מחיר
אמר
וכיוצא
ופיחן
ומפקיע
אמרו
וחביות
בקרקע
חופמוח
ר״מ
בשבח.
כגון
יו״ט,
ביו״ט.
לכתהילה
חותמות
חוחך,
מאיר
אלא
ונוטל
אבל
אקצינהו
ור־
נמי
אומר
רב
פוחת,
נוטל
תניא
ופריק
ביום
לא
כלומר
אף
ונוטל,
סתר
חבירו
אף
ונוטל.
בתחילה
ופרקינן
לא
פירות
ממקום
ר ״ מ
פוחת
פי׳
]מתני'[
נוטל
אקשינן
א(
שלו,
הרחב,
ש ל ו
אחוריו,
זה
תגיא
נמי
ש ל
המוכן.
יו״ט
מבקעין
מבקעין
הכי
הקורה
מערב
מבקעין,
אלא
שנשברה
חותמוח
בשבת
וצ״ל
כאן
מתיר
מימיני
שבקרקע מהיר נשבח
ניר׳כי
וכו׳
וחותך
וכי׳.
קחני
מתיר
מיהא
מ
•
•
המביא פרק רביעי ביצה
מםורת הש״ם
וה״ק כל הנכנסין וכו׳ היכא אמרינן דבעי פוחחת היינו למשרי רחוק !האמרה רישא אין מבקעין כלל .י( סברה לטעמא לממני׳ לאו משוס
אבל סמוך שרי בלא פוחחמ ש׳׳מ דר׳ יוסי תרחי אמר לקולא ומדרכי
מוקצה תנא כרישא אין מכקעין עצים אלא משום מלאכה וטרחא
יוסי נשמע לרבי יהודה דבעי פרחי לחומרא דמדנקט בדבריו כל
והכי קאמר אין מבקעין עצים לא מן הקורומ הנשכרים מערכ י״ט
הנכנסין א״כ שמעי׳ לרבי יהודה דבעי מרמי דאל״כ לישנא דכל קשה
ועומלין להסק ולא מן הקורה כר וזו ואין צריך לומר זו קמני והיינו
ומאי אמרמ האי כל דקאמר לטפויי
למומבי׳ והאמרת רישא אין מכקעין
כל הקרפיפות דבעינן שיש להן
כלל והלר תני דבקופיץ שרי :מסורי
והאמרת רישא אין מבקעין כלל אמר רב
פותחת הא ר׳ יוסי מרפי לקולא אמר
מחסרא כוי .וטעמא לרישא משום
יהודה אמר שמואל הםורי מהםרא והכי
א״כ הו״ל למיתני אס .כך פירש
מוקצה :סואר של קורוס .המושכבומ
קתני א אין מבקעין <א> מן הסואר של קורות ולא
לארץ של כנין :ולא מן הקורה
רבינו שמשון מקוצי:
מן הקורה שנשברה ביו״ט אבל מבקעין מן
שנשברה ביו״מ .ואע״ג להשתא
והאמרת רישא אין מבקעיץ
הקורה שנשברה מערב ירט :וכשהן מבקעין
להסקה קיימא כין השמשות לאו להכי
בלל .קסבר הש״ס
קיימא :תניא נמי הכי .כשמואל
אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל ולא
דטעמא דמתני׳ משוס דאע״פ דהוו
לטעמא למתניתין משוס מוקצה :לא
מוכנים להסקה אין מבקעין מטעם
במגרת אלא בקופיץ תניא נמי הכי אין
מבקעין עצים לא מן תסואר של קורות ולא שנו אלא בנקבות שלו .כראש הרחכ
מלאכה וטרחא ימירא והיינו זו ואין
שקוצצין כו העץ לרחכו לרמי למלאכת
צריך לומר זו דאפי׳ עומדים להסק
מן הקורה שנשברה ביו״ט לפי שאיגו מן
אומן :אבל בזכרות שלו .כראש
מערב יו״ט אסולין כל שכן קורה
המוכן :ולא בקרדום :אמר רב היננא בר
הקצר שמכקעין כו עצים מותר:
שנשברה ביו״ט עצמו והיינו הא
שלמיא משמיה דרב לא שנו אלא בנקבות
פשיטא אלא בקופי; הנן .וקופיץ
דמוחבי׳ והאמרח אין מבקעין וכו׳
כן פירש רש״י :אבל קרדום שלו אבל בזכרות שלו מותר פשיטא בקופיץ
כולה זכרית היא :ואיכא דמהני לה.
להא לרב חיננא אסיפא למתניתין
וקופיץ מדהאי גיסא שרי האי ניסא תנן מהו דתימא ה״מ קופיץ לחודיה אבל
ובאתריה להא לממני לה להא לרב
נמ־ שרי .ופירשו התוספומ דאין אנו
קרדום וקופיץ אימא מגו דהאי גיםא אסור
חיננא אסיפא היו עושין לקופיץ זכרות
בקיאין בקרדום היאך הן נעשין ולכך
האי גיסא נמי אסור קמ״ל ואיכא דמתני לה
ונקבומ כמו שעשוי כלי אומן שקורין
יש לנו לאסור לבקע עצים רק ביד:
אסיפא אלא בקופיץ אמר רב חיננא בר
בילגוא״ה :פשיטא ולא בקרדום סנן.
ונפחת נוטל ממקום הפחת.
ג
שלמיא משמיה דרב לא שנו אלא בזכרות
משוס לכולו נקבות וממילא שמעינן
מאליו
נפחמ
פרש׳׳י
שלו אבל בנקבות שלו אסור פשיטא ולא
לכי שרו קופיץ משום זכרות הוא
וא״מ אמאי נוטל ממקום הפחח הא
בקרדום תבן מהו דתימא ה״מ קרדום אבל
רשריוה :מהו דתימא ה״מ .לאסר
הוה מוקצה בין השמשות דאסור
קרלוס לחוליה לכוליה נקכות ואינו
קופיץ וקרדום אימא מגו דהאי גיםא שרי
לפחמו ביו״ט מדרבנן ומגו דאמקצאי
עשוי לכקע אלא לכלי אומן אכל מי
א ( יבית
האי גיםא נמי שרי קמ״ל:
כין השמשוח אחקצאי לכולי יומא ופירש
שחוא מלא פירות ונפחת נוטל ממקום הפחת שיש לו שני ראשין אחר זכרומ כקופיץ
כקונט׳ דטון דאינו אסור ) 0אלא
ואחל נקבומ כקרלוס אימא למוכחא
מדרכנן לפחוח כדמוקים ליה בגמרא
ר׳ מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל:
מלפא ללכקע הוא וכי היט להאי
באוירא דלבני השתא דנפחמ שרי
נ
רב
>אמר
אהלא
סתר
קא
והא
אמאי
נמ׳
גיסא שרי האי גיסא נמי שרי קמ״ל:
למיכל מינייהו דבמוקצה דרבנן לא
נחומי בר אדא אמר שמואל באוירא דליבני
נוטל
מאליו:
ונפחה.
מתני׳
אמרינן מגו דאמקצאי לכין השמשומ
ה
איני ״ותאמר רב נחמן הני ליבני דאייתור
ממקום הפחת .ולא אמרי׳ מוקצין
וכו׳ והכי אמר גבי טבל בשלהי
מחמח איסור הן לאין יכול לפחחו
מבנינא שרי לטלטולינהו בשבתא הואיל
פרקין שהוא מוכן אצל שבת הואיל
כיו׳׳ט ואסח לעחו מינייהו לטון
וחזי למזגא עלייהו שרגינהו ודאי אקצינהו
ואס עבר ומקנו מתוקן דלא הוי
מוקצה אלא מדרבנן ולא אמר מגו אמר רבי זירא ייבירט אמרו אבל לא בשבת ללא הוה סחיחחו איסורא לאורייחא
כלמוקמינן לה באררא ללבני לאו
דאתקצאי וכו׳ ולא נהירא דאמר
תניא נמי תכי רבי מאיר אומר אף פוחת
מוקצה נינהו כלאמר גבי טבל בשלהי
גבי שבת <לף מג (.גבי סל לפני
בשבת
לא
אבל
אמרו
ביו״ט
ונוטל
לכתחלה
פרקין » ד ף ל ד ( :שהוא מוכן אצל שכת
האפרוחים מגו דאתקצאי אע״ג דאין
אמר שמואל ׳־חותמות שבקרקע מתיר אבל שאס עבר ומקנו מתוקן :אן« פוחת
שם מוקצה אלא מדרכנן וכן גבי
ה
גלגל מוכני שיש עליה מעוחי( ואומר לא מפקיע ולא חותך >׳ שבכלים מתיר
להתחלה .כרמפרש טעמא בגמרא:
ח
גמ׳ באוירא דליבני .סלור של
ומפקיע וחותך אחד שבת ואחד יו״ט מיתיבי
הר״ר משה דלא אמרו אלא כשהמוקצה
אבנים בלא טיט :דאייתור מבנינא.
חותמות שבקרקע בשבת מתיר אבל לא
אינו מסתלק מן העולם כגון מעות
שנשחיירו לו לאחר שגמר בנינו :שרי
מפקיע ולא חותך ביום טוב מתיר ומפקיע
שע״ג הכר שאף על פי שנטלם עדיין
לטלטולינהו .למעחה לאו לבנין קיימי
הן כעולם אכל כטכל מיד שתקנו
וחותך הא מני ר׳ מאיר היא דאמר אף
אלא למזגא עלייהו וחורמ כלי עליהן:
הטבל מסמלק המוקצה מכל וכל וא״ת
פוחת לכתחלה ונוטל ופליגי רבנן עלית
שרגינהו .סדרן זו על זו גלי לעמיה
והא אמרינן בחולין )לף יל .ושס(>
רבנן
פליגי
ומי
כרבנן
דאמרי
ואנא
שמקצן לבנין ואסור לטלטולינהו ומתני׳
השוחט בשבת אסור באכילה ליומא
עליה בהותמות שבקרקע והתניא מודים
נמי נמסר מררבנן שהרי מטלטלן:
ונסכין חבריא למימר ר׳ יהודה היא
אייר זירא ביו״ט .התיר ר״מ טון
חכמים לרבי מאיר בחותמות שבקרקע
דמגו דאתקצאי לכין השמשות שהיתה
למלרבנן הוא לאסור ומשוס שמחת
שבשבת מתיר אבל לא מפקיע ולא
חיה אסורה ואע״ג דעכשיו כשנשחטה
יו״ט שרי שהרי מותר בו אובל נפש
חותך ביום טוב מתיר ומפקיע וחותך
נסתלק המוקצה מן העולם וי״ל כיון
אבל לא לשבת משוס טלטול כרב
דבין השמשוח הימה מוקצה מחמת
הוא
נחמן :חוהמוה .פרמלורי״ש :חותמות שבקרקע .כגון ללחומ פמחי
חסרון מלאכה דאורייחא אמרינן מגו אע״פ שהמוקצה נסמלק מן
בורות ומערה הסגורים כקשרי חכליס :מתיר .אמ הקשר להא לאו
העולם ומ״מ קשה דהכא הפחת הוי כעולם דומיא דמוכני שיש
עליה מעות דהוי המוקצה בעולם אף על פי שאין כאן שהוא קשר של קיימא הוא שהרי להתיר תמיל הוא עשוי :אבל לא מפקיע.
החבל לסתור עבותו וגדילתו :ולא חותן .דהא סתירה היא ויש
כמקום אחר ה״נ גכי הפחת הכי איתא לכנ״ל דאתיא האי
סתירה כמין של קרקע :ושל כלים .כגון תיבה הנעולה ע״י קשר חבל
סממא כרבי שמעון דלית ליה מוקצה וא״ת מאי קאמר לעיל
מפיר ומפקיע וחותך דאין סתירה ככלים :מימיבי חוסמות שבקרקע
בריש מטלתין <דף ב >:גכי יום טוכ סתם לן מנא כרבי יהודה
כו׳ כיו״ט ממיר ומפקיע וחותך .אלמא חוחמומ הקשורים אין
והא הכא סתם לן חנא כרבי שמעון ויש לומר דאין זה סתמא
בהן משוס סתירה מדאורייחא וכשכח מדרכנן הוא דאסור:
דסממא הוי אם היה יכול לומר דברי רבי שמעון ולא קאמר אם
מתני׳
כן הוה סמס לן תנא כוומיה אבל הכא לא היה יכול לומר
הוא
דברי רבי שמעון דהא רישא קאמר נוטל ממקום הפחח דמשמע דוקא בדיעבד אבל לכמחלה לא יפחומ ולא מצי למימר דכרי רכי
שמעון מדהא סבירא ליה אף פוחת לכתחילה אבל לעיל ניחא דקאמר גבי יו״ט סתם לן מנא כרבי יהודה דלא מייד אלא
במוקצה וא״כ היה יכול למימר דברי רבי יהודה ומדלא קאמר א״כ סחס לן תנא כווחיה :אמר ר׳ וידא ביו״ט אמרו .סי׳
דהמירו מוקצה משום אוכל נפש אכל לא כשכת מכאן יש ראייה לריצכ״א שפירש לעילט( דטלטול מוקצה התירו כיו״ט משוס אוכל נפש:
אין
א( !עירובי! לד ,[:נ ( ןשם
ע״ש ן,
קכד,:
ג( שבח
י ( ]עירובי] לד ,!:ה( ןעי׳
תוס׳ שבת קמו .ד״ה מתיר
יתוש׳
עירובי! לה.
געי[ ,ו( ]צ״ל
ל״ה
סברוהן,
(1נשס מד ,[:ח( דדלמא ס״ל
כר״מ דאף פוחת לכחחלה
כצ״ל ונ״ה גמיש׳ ישנים.
מהרש״א ,נו( ןדף כח :ד״ה
גריפחן,
הגהות הב״ח
)א( גט׳ אין מכקעין עצים
לא מן הסואר של קירות:
)ב( תום׳ ד״ה ונפחת וכו׳
שאינו אסיר לפחות אלא
מדרבנן כדמוקי:
לעזי רש״י
]בישאגו׳׳ד[.
כידגוא״ה
כ ל י ש ל נגרים
צדדיו.
משני
שחותך
פרמדורי״ש
סגירות.
]פירמידורי״ש[.
מוסף רש״י
שלו
בזכרות
אבל
מותר .היאיל ואין דרך
חיל לגקע גו :האורה ח״א
סי• סח( .ונפחת .מאליי
אפילו ניי״ט עצמו ,נ ו ט ל
ולא
הפחת.
ממקום
מוקצה
משוס
מיחסר
וסחמא כר״ש )ערובין לד.;:
א ף פוחת לכתחילה.
כדמוקי לה באררא לליכנא,
דלאו סתירת אהל הוא
!שם( .דאייתור מבנינא.
שהשלים בנינו וניתותר
ומהשחא לא קיימא לבנין
אלא לישנ עליהס וחורח
כלי עליהם ! ש ב ת קכד.(:
שרגינהו .אי סדרן זו על
זו וראי אקצינהו לצורך בנין
שבכלים
אחר ! ש ם . :
מתיר ומפקיע וחותך.
דאין חתיכה אסורה אלא
נמחיבר אבל הכא מקלקל
הוא ושרי )ערובין לה.(.
רבינו
אבל
ח נ נ א ל )המשך(
לא
חותך,
מפקיע
ביום
ומפקיע
ט ו ב
וחותך[,
מיהא
קתני
חותמות
שבקרקע
מתיר
וחוחך,
ביו״ט
לשמואל
קשיא
חותמות
דאמר
שבקרקע
אבל
לא
חוחך
א ח ד
יו״ט.
הא
ולא
מתיר
מפקיע
ולא
ואחד
ש ב ת
ופריק
ברייתא
טוב
מתיר
שמואל
ביום
דקחני
מפקיע
והותך
לר׳
היא,
דאמר
אף
מאיר
פוחת
לכתחילה
ומשוי
הפקעח
חוחמוח
כ מ ו
פתיחח
שבקרקע
הבית,
בבית
ונוטל,
כ ש ם
כך
מתיר
להפקיעם
דאמרי
פתיחת
שמתיר
בתותמות
ואנא
ביו״ט,
כרבנן
דאםרי
הבית.
ואמרינן
ו מ י פליגי רבנן עליה,
מאיר,
בחותמות
שבקרקע
מודים
חכמים
]והחניא
לר׳
מאיר
שבקרקע[
אבל
ולא
מחיר
דר•
בחותמוח
ש ב ש ב ת
לא
חוחך,
ומפקיע
מחיר
מפקיע
ביו״ט
וחותך.
לב.
המביא פרק רביעי ביצה
מםורת הש״ם
אין פוהתץ את הנד .פירש רש״י ליטול אחד מן הגולמים של יוצר
א( שנת קמו .עירוכין לה .הוא דאמר כי האי הנא .שמואל דאמר לעיל דאפי׳ כיו״ט אינו מסקיע
ולחחוכ אגרופו כחוכו ולחקוק נר שעושה כלי וחימה א״כ פשיטא
]תוססתא לשבת פט״ו[ ,דאמר כי האי תנא דאמר נמי בחוממומ שבקרקע דאפילו כיו״ט אין
ב( ]לקמן לג [.שבת ]כת[:
דאסור דאפילו אין עושה כלי גמור מ״מ אסור להחחיל אח הכלי
כט .קכל :קמג .ע״ש ,מפקיע :סרצס לך רישא .דמלחא דשמואל כחותמות שבקרקע
וע״ק מאי קא אמר עלה כגמרא מאימתי מקכלין טומאה משעה
ג( תוספתא לכליס סייג ,דמסייע ליה האי תנא :סיפא קשיא .דאמר שמואל ושל כלים אפילו
ר( ]בתוספתא ר׳ יהודה!,
שנגמרה מלאכמן הואיל והר כלי והא
בשכת מתיר ומפקיע וחותך והאי תנא
ה( עדיות ס״ב מ״ה ע״ש,
כיון דהר קודס אפייתו כתנור אס
ו( ברכות כז] (t ,:רש״ש תני ושל כלים בשבת מתיר אבל לא
תוא דאמר כי תאי תנא דתניא חותמות
כן הוי כלי אדמה וכלי אדמה אין
מ״ז[ ,ח( עי׳ תד״ט ספ׳׳ד מסקיע ולא חותך :הא מני רבי נחמיה
דכליס ,ט( ]מצורע מטלתא
שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך
מקכלין טומאה לכן נראה לפרש דאין
היא .כלומר לעולם מוחר להפקיע
דוביס סרשמא ג[ ,י( ]נקרא
מתיר
בשבת
ושבכלי
יו״ט
ואחד
שבת
אחד
פומתין את הנר שכך רגילין לשוס
כתיב וכלי חרש[ ,כ( ]ודף ולחתוך דאין בהם משוס סתירה ולהאי
אבל לא מפקיע ולא תותך ביום טוב מתיר
כאררו קודם אפייתו קש או דכר
לח ,[:ל( בתורת כהגיס עיין מנא גופיה אס יכול להפקיע ולנתק
רש״י ויקרא טו יב] (»,חולין
אחר כדי לשמור הארר כשעת אפייה
קכד :ועיין תוס׳ שבת סל :כידו שד והא דקאסר משוס טלטול
ומפקיע וחותך תרצת לך רישא אלא םיפא
שלא יפלו המחיצות יחד רסתוס הארר
ד״ה שטהורים ורש״י שס סטן קאסר ורכי נחמיה היא דאמר
קשיא חא מני ר׳ נחמיח חיא א ידאמר כל
ולאחר אפיימו קצמ מסלקין אומו
ל״ה ולין ועול רש״י ב״ק כערוכין )לף לה (.אפי׳ חרווד ואפילו
תכלים אין ניטלין אלא דרך תשמישן אי רבי
כה :ד״ה פכין[ ,ג( ]גיטין
דכר שכתוכו ועל זה קאמר אין פוחחין
טלית אין ניטלין אלא לצורך תשמיש
שא ,[:ס( ]נדה דף ה,[:
נחמיח מאי איריא שבת אפילו יום טוב נמי
אמ הנר כלומר שאין מסירין מה
שהן מיוחדין לו וסטן לאוכלין הוא
שבות
בין
נחמיה
לר׳
לית
שניא
תימא
וכי
שבתוכו דהר כמו גמר כלי ונגמרה
דמיוחד ולא לחוממות וכהא לא
שבת לשבות יום טוב ומי שניא ליח וחתני
מלאכתו ולפי שרגילין לאחר שסלקו
סכירא ליה לשמואל כווחיה :אי הכי.
גליון הש״ם
חדא >5אמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי
מה שבמוכו שמחזירין אותו למנור
נם׳ אד״• ד׳ מאיר היא .דרבי נחמיה היא :שבוה שגה.
כדי לצרפו היטב קאמר בגמרא מאן
עיין ר״ש פ״ב מייד לכליס :דטלטול שבוח הוא ולא החמיר
כלים ותניא אידך מםיקין בין בכלים בין
פנא דפחיתמ נר מנא הוא וקאמר
בטלטול יום טוכ כבשל שבח :מסיקין
בשברי כלים ותניא אידך אין מסיקין לא
ר״מ היא דקאמר דמקכלין טומאה
בכלים .דמי טלטול נמיי> נינהו
בכלים ולא בשברי כלים ומשני לא קשיא
לעזי רש״י
כשסלק מה שמשימין כתוכו אע״פ
ומטלטלן נמי להסיקן :אין מםיקין
הא ר׳ יהודה הא ר״ש תא ר׳ נחמית תרי תנאי
קרוייזי״ל ]קרוישו״לן.
שלא החזירו אותו עדיין למנור אלמא
בשברי כלים .שנשברו בי״ט דהשתא
נ אין פוחתין
ואליבא דר׳ נחמיה:
דפחיממ נר היינו גמר כלי ורבי
לא חזו לטלטול ואי משום דחזו להסקה
ג
עושין
ואין
כלי
עושח
את הנר מפני שהוא
יהושע קאמר משיצרפו ככבשן דאינו
אחמול לא להט קיימי :מסיקין בין
פחמין ביום טוב יואץ חותכין את הפתילת
כלי עד שיחזיר אותו לתנור כדי
בכלים הוי .דלימ להו מוקצה :אין
מוםף רש״י
לצורפו אס כן לדידיה פחיתה
מסיקין בכלים .ביו״ט מםיקין לא בכלים .דאין ניטלין אלא
ר׳ יהודה אומר חותכח באור :נמ ,מאן
ראוין
שהד
לטלטל לצורך חשמישן וכ״ש בשבד כלים
תנא דפחיתת נר מנא הוא 8אמר רב יוםף ר׳
הוה שריא:
ויטלטלס ויתגס לתוך האור
)שבתקכד .(:ואין מסיקין דנולד הוא .והא רבי נחמיה היא
ג
אלפסין הרניות טהורות באהל
מאיר תיא דתניא יכלי חרס מאימתי מקבל
בשברי כלים .דהוו להו ומציעחא ר״ש וקמייתא רבי יהודה
המת .פי׳ רש״י קערות
טומאה משננמרת מלאכתו דברי ר מאיר
מוקצין ילא חזו לטלטול וש״מ ביו״ט א״ר נחמיה דהא הסקה
של עיירות ואינן מקפידין על כלים נאים
)שם> או :בשברי בלים
ר׳ יהושעיי אומר ימשיצרפו בכבשן א״ל אביי
שנשברו גו ביוס דהוו להו גיו״ט קאי :הרי סנאי .חד אמר
ומיד כשנפשט הכלי של חרס אוכלין
ממאי דלמא עד כאן לא קאמר ר׳ מאיר התם
גולל ושם כח :קנזג .(.שני ליה שבות שבת משבוח י״ט וחד
כה ואין מממינין עד שתתחקק
להזיע .נכנס להזיע מחסח
אלא דחזי לקבולי ביה מידי אבל הכא למאי
נתן אמר לא שני ליה :מתני׳ אין
ומצרף באש והן טהורין כאהל המח
חוס גיח המרחץ ולא
עליו מיס ,וקודם גזירה .פוחתין את הנר .ליטול אחד מן
אמר
דאמרי
איכא
פשיטי
ביח
לקבולי
חזי
שאין להם תוך ובעינן כלי פחוח
הדעה
עד שלא גזרו על
הביצים של יוצר ולחחוב אגרופו
רב יוםף ר׳ אליעזר בר׳ צדוק היא דתנן
וטמאומ במשא הזב דהזב מטמא כלי
לחוכו לחקוק נר קרריזי״ל בלע״ז מפני
ה
חרס כהסט כדנפקא לן ל( מכלי חרס
>אלפסין חרניות טתורות באהל תמת וטמאות
שעושה כלי :ואין עושי! פחמין.
אשר יגע בו איזהו מגעו שהוא
במשא תזב ר׳ אליעזר בר׳ צדוק אומר אף
דאינהו נמי כלי נינהו לצורסי זהכ
ככולו הוי אומר זה הסטו דלא בעינן
טתורות במשא תזב לפי שלא נגמרת
רבינו חננאל
ופמילה נמי כלי היא להדלקה שצריכה
תוך ומימה דהואיל דאין להם תוך
כי
דאמר
הוא
]ופרקינן
מלאכתן א״ל אביי דלמא עד כאן לא קאמר
ה א י ת נ א ד ת נ י א ח ו ח מ ו ח עשייה ותקון :חותכן באור .כגמרא
היכי מטמא כהסט הא אמרינן ״(כל
רבי אליעזר ברבי צדוק התם אלא דחזי
ש ב ק ר ק ע מ ת י ר א כ ל ל א מפרש מאי שנא אור מסכין:
שאינו בא לכלל מגע אינו כא לכלל
מ פ ק י ע ו ל א ח ו ת ך א ח ד גמ' דפחיתה נר מנא הוא .קודם
לקבולי ביה מידי אבל הכא למאי חזי
הסט לכך פי׳ ר״ח ערניות יש להן
ש ב ח ואחד יו״ט .ושבכלי
כ ש ב ת מ ח י ר א ב ל ל א שצרפו בככשן :משנגמרה מלאכתן.
פוחתין
אין
רבנן
תנו
פשיטי
ביה
לקבולי
תוך אלא שמכוסומ למעלה ועומדומ
מ פ ק י ע ו ל א ח ו ת ך ב י ו ״ ט חקיקחם :משיצרפו .משיחזקם ע״י
ליפתח ואותם של כסריס אין מקסידין
את הנר ואין עושין אלפסין הרניות ביום
מ ח י ר ו מ פ ק י ע ו ח ו ת ך [ .ה א צירוף האור ככבשן .מצרף כלשון חכמים
ואוכלין כך עליהן וטהורות באהל
כשמואל,
דלא
]סיפא[
טוב רבן שמעון בן גמליאל מתיר באלפסין
ד ש מ ו א ל א מ ר ח ו ת מ ו ח מחזק ומקשה כלי חרס וכלי מתכות כדכר
פתיל
צמיד
כלי
דהא
המת
חרניות מאי הרניות אמר רב יתודת ערניות
ע
י
ק
פ
מ
ו
ר
י
ת
מ
ם
שבכלי
המחזקן בין)3יד( ןבמיס[ כין באורה:
טהור באהל הממ ומיהו טמאים
ואחד
יו״ט
אחד
וחותך
מאי ערניות אמר אביי צעי חקלייתא ואין
וממאי .דס״ל לר״מ כנר כשאר כלי
ש ב ת .ו א ו ק מ ה ש מ ו א ל לר׳
ליפחח
ועומדין
הואיל
בהסט
עושין פחמין פשיטא למאי חזי תני רבי
נ ח מ י ה ד א מ ר א פ י ל ו ט ל י ת חרס בשלמא שאר כלי חרס גדולים
כדאמדנף( גבי צמיד פתיל שמא
ו א פ י ל ו ת ר ו ו ד א י נ ו נ י ט ל הס ואס אינן ראויין למים וליין ולדבר
חייא לא נצרכח אלא למוסרן לאולייריז לבו
תסיטס אשמו וקאמר נמימ כלי
לצורך
אלא
בשבת
ת ש מ י ש ן ,ל פ י כ ך א ס ו ר לח מפני שממחן חזו מיהו לדבר יבש
ביום ובו ביום מי שרי ייכדאמר רבא להזיע
צמיד פתיל נצול כאהל המת ואינו
ס כ י ן כגון פירוח אכל נר קטן הוא וט לא
ליטול
בשבת
נצול כמעת לעת שכנדה:
וקודם גזרה הכא נמי להזיע וקודם גזרח :ואין
ל ה פ ק י ע א ו ל ח ת ו ך ב ח ,חזי למלמיה למאי חזי ומשני חזי לקכולי
וקטמא
דתני
דהאי תגא
ואליבא
חותכין את הפתילה לשנים מ״ש בםכין דלא
ד ש נ י ל י ה ל ד י נ ה מ י ה ב י ן כיה פשיטי :איהא דאמרי אמר רב
דקמתקן
מתני׳
דשבת
לשבות
דיו״ט,
אבל
ןסיפא(
]רישא[
דהא
מתניתא
שבות
ליה
מסייע
דקתני
)סיפא(
חוחמוח
אבל
לשמואל
]רישא[
שבקרקע
לא מפקיע ולא
אחד
ש ב ת
כשמואל.
פוחתין
ואחד
מתיר
חוחך
יו״ט
]מתני׳[
את
חנר
אין
מפני
ש ע ו ש ח כלי .ואםרינן
תנא
דפתיחת
הנר
מאן
משוי
ליח מנא ,א מ ר רב יוסף
מאיר
חיא,
מאימתי
מאיר
דתנן כלי
חרס
מקבל טומאה.
אומר
ר׳
משחיגמר
ר׳
יוסןי .מתני׳ דקתני פחיתח הנר מנא הוא ר״א ברבי צדוק היא דאמר לפני חקיקה לאו מנא הוא אבל חקיקה משר ליה מנא:
אלפסין חרניות .מפרש לקמן קערות של בני עיירות שאינן בני כרכים גדולים ואין מקסידין על כלים נאים ומשנפשטה הקערה
של חרס אוכלין כה כשר ואין ממחינין עד שחחחקק ותצרף ככבשן :טהורות באהל המת .דלגבי אהל המת בעינן חוך לכלי
חרס דכתיב וכל כלי פחוח ן נ מ ד ב ר יט> משמע דיש לו פחח וכן לכל טומאמ מגע :וטמאות במשא הזב .שהזכ מטמא כלי
חרס כהסט לנפקא לן כתורמ כהנים^מוכל כלי חרש אשר יגע בו הזב וגו׳ )ויקרא כוי( ודרשינן התם זה הסטו וכיון דמטמי ליה
הסט מאכראי לא כעי תוך וקסכר ת״ק כלי נינהו הואיל ומשתמשין כהן כמוח שהן הלכך מקכלין טומאה כדכר הראוי לטמאן:
ר״א אומר .אין להס שוס טומאה דלאו כלי נינהו :לפי שלא נגמרה מלאכסן .חקיקתן הא נחקקו מטמאומ .מדאפלוג כאלססין
אלמא לר״א חקיקה משרא להו מנא :דחזי לקבולי מידי .משנחקקו ומיהו קודס חקיקה לא לסופן ליחקק :לאוליירין .מחמי חמין
ומרחצאוח ואע״ג דלצורך י״ט הן עושין :מי שרי .להחם והלא גזרו על הרמיצה במסכת שבת )לף מ.י>> ואפילו הוחמו מכעוד יום
וכל שכן להחס חמין לא הומר מעולם :להזיט .מכניס הפחמים לתוכו ובני אדס נכנסין ומזיעין .וקודם שגזרו על הזיעה נשנית משנה זו:
מלאכחו,
וכיון
ש פ ח ת
לו
מקום
לצוק
כתוכו
שמן,
כבר
נגמרה
מלאכתו.
וחכ״א
עד
קלוריחא
שרי
)מינה(
]מושיףן
ומכחל
מינה
ביו״ט.
א״ר
נר מצוה
א מיי׳ פ״נ מהלכות
כז
יי״ט הלכה ינ סמג
לאוין סה טוש״ע אי׳ח סי׳
תקא סעיף ו:
ב ח ב מיי׳ פ״ל מהלכות
יו״ט הלכה ח סמג
לאוין עה טוש״ע א׳׳ח סי׳
תקיד סעיף ו:
כ ט ג מיי׳ שס הל׳ ז סמג
שס טוש״ע שס סי׳
תקג סעיף א:
ל ד מיי׳ וסמג שס טוש״ע
א״ח סי׳ חקיד סעיף ח:
ה מיי׳ סט״ ו מהל׳
לא
כלים הלכה א:
רבינו חננאל
שיצרפנו
לקבל
כאן
שהוא
שמן,
בתוכו
פירוש
אין
ודחה
פתוח
מוציקין
עד
בכבשן
שיצרפנו
ויכשר להדליק
בו.
אביי להא ד ר כ יוסף
ואמר,
דילמא
קאמר
עד כאן
ר׳
ומקבל
משום
בגויה
טומאה,
אלא
דלא
ולאשחמושי
עד
חאי
שיצרפנו
השתא
לאנוחי
הוי
חזי
ביה
בכבשן,
התם
מלאכתן
דאע״ג
למיכל
לא
מאיר
משנגמרה
כלי
)המשך(
ככבשן.
זה הנר אע״פ
חזי
מיהא
בגויה מידי.
נר
קודם
הכא
שיצרפנו
ב כ ב ש ן ל מ א י חזי .ופרקינן
נמי
הכא
פתח
כיון
חזי
פשיטי.
חכי
ש ע ש ה
לקבולי
אשי
רב
כיה
מתני
לח
ר״א
בד׳
אמד רב יוסף
צדוק
]חיא[ ,דתנן
טהורות
באהל
חרניות
המת וטמאות ב מ ש א
ר׳
לו
אלפסין
אלעור בר׳
צדוק
ב מ ש א
הזב,
אף
לפי
ש ל א נגמרה
פירוש
מלאכתן,
אילו
חירויות
הזב,
אומר
טהורות
אלפסין
הן,
סתומות
דתניא אין פוחחין הלפםין
סתומים,
רשב״ג
גרסיגן
מחיר.
בירושלמי
לפםין
סתומין
מעיו״ט
לא יפחתם
מפני
תני
שעשאן
ביו״ט
שהוא כמכשיר
ביו׳׳ט,
חמן
]כלי[
ורשב״ג
תנינן
מתיר,
אלפסין
ועל
חרוניות שהן טחורות
דיחידאה
אתייה
כסתמא
דתמן,
דתמן
וקי״ל
כלי
אינו
שנאמר
אכל
סתום
פחוח,
כלי
מטמא ב מ ש א
אע״פ
שאין
הוא
ור׳
צדוק
אלעור
אומר
שיפתח,
אינו
ברי
עד
כלי
ופתיחתו
גמר
היא
מלאכתו.
צעי
פירוש
קדירות
חקלייתא.
בעלי כפרים .ירושלמי
בשם
בא
בקעת
בשביל
רב
מכבין
בכותל
ש ל א
פירוש
תסכסך.
מלשון ליהכה
נירו
תני
אין
אבניו,
את הבקעת
לחוס
עליה,
שלא
בשאין
בשביל
ואם
חעשן
הקדירה
ש ם
יהודח
סומכה
וסכסכה
בשביל
הביח
או
מותר ,א ״ ר חנינה
שם
אויר
אבל
אויר,
משליכה
עושין
פחמין
ודיו.
אפילו
לאוליירין
לחמם
המרחץ
שצריכין
בו
כדי להזיע ,שהיתח
קודם
גזירה
ירושלמי
א״ר
אנן
יש
לאויר
אין
כן
המת
הזב כי
כלי
ר׳
דהכא.
באהל
וכל
פתוח,
של
ודיחידאה
ח ר ש
מ ט מ א
כוי,
דחכא
כסתמא
לשימור
דקמחקן
מנא
עין משפט
שנויה
מותר.
נסא
אמרין
כאן
ביום
ויאות
הדא
לרפואה.
לב:
עין משפט
נר מצוה
ביצה
המביא פרק רביעי
מסורת הש״ם
ל ב א מ י י ׳ ס ״ ל מ ה ל ׳ וקטמא שרי .פרש ״ י לגבלו ולטוס בו דלאו כר גכול הוא
דקמהקן מנא .אחת היתה ועושה אותה שתים :נפי שהי גרות.
י ו ׳ ׳ ט הל׳ ו ט ו ש ״ ע
ותימה דאמרינן בשבת ) ד ף יח (.דאפילו בנתינת מיס
נימן שני ראשיה במוך שחי נרוח אס צדך להדליקן כאחמ ומדליק
א״ח ס י ׳ ח ק י ד ס ע י ף ח :
ל ג ב מ י י ׳ ש ס הלכה ג על »( העפר בעלמא הוא חייב משום מגבל דקאמר התם אחד
באמצע דלא מוכמ דלמקוני מנא מטין אלא להדלקה בעלמא :לעדויי
ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף י :
נותן את האפר ואחד נותן אח המיס האחרון חייב ר״ל דהכא ר״ל
חושכא .כשהיא נעשית בראשה פחם מעבירה :לעדו״ .להסיר:
ל ד ג ד מ י י ׳ שם הל׳ ז קטמא שרי כלומר וקטמא שרי
חושכא .סחס המחשיך אורה :נאמרו
ט ו ש ״ ע שס ס ע י ף ט :
ה ! מ י י ׳ פ י ״ ט מהל׳ א י ס ו ד לסתום הסדקים של תנור שלא יוציא
ביד.
מממכה
בידינו:
בפסילה.
דקמתקן מנא באור נמי קא מתקן מנא תני
ביאה הל׳ יז ו פ ״ י מהל׳ האור כמו שהוא יבש כלא נתינת
תקון כלאחר יד הוא :יורדי גיהנם
מ ת נ ו ת עניים הל׳ ג ! :
ר׳ חייא ״חותכה באור בפי שתי נרות אמר
מיס עליו ועוד יש לומר דה״פ וקטמא
הן .שאינן מרחמים לעשות צדקה:
ל ה ו מ י י ׳ ס ״ ד מהל׳ י ו ״ ט
א ב
את
מוחטין
י
רב
אמר
אבא
בר
נתן
רב
הלכה ח וסכ׳׳ג שרי כגון שגבלו מערב יום טוב
עםקא• סחורה להשתכר למחצית
מהלכוח שכח הל׳ ו ס מ ג
תפתילח ביום טוב מאי־ מוחטין אמר רב
שכר :מזוני .שאל מהם מזונוח מיזן
)י( ושד כלא ׳(ןגיכול[:
ל א ר ן ע ה ט ו ש ״ ע א״ח סי׳
נמי לא זינוהו :ונתן לך רחמים.
חנינא בר שלמיא נ>)משמית דרב( לעדויי
חקח ס ע י ף א 1יסי׳ ש מ מלמטה למעלה אפור .משוס
שחרחס על הכריומ :כאשר נשבמ
דהוי דרך כנין וכן
סעי׳ י ג ! :
חושכא תני בר קפרא ״ו׳ דברים נאמרו
לאבותיך .מי שיש לו רחמים מזרעו
ל ו ז מיי׳ ס ״ ג מהצכוח הוי טעמא דכולן וא״ת היט מסדרין
בפתילה ג׳ להחמיר וג׳ לחקל לחחמיר ג אין
י ו ״ ט הל׳ י ט ו ש ״ ע
של אבות :במדו .כנגדו כמו שכת
שלחן שאין לו רגלים על גבי ספסלים
א ״ ח ס י ׳ חקז ס ע י ף ד :
גודלין אותה לכתהלה ביו״ט ואין מהבהבי
כעדו )איוב א( .כלומר חשך פרוס
ל ז ח מיי׳ ש ס פ ״ ד הלכה שלו דמתחלה משימין הספסלים ואח״כ
אותח באור ואין חותכין אותה לשנים להקל
לפניו הכל עליו כחשך :נכון בידו.
י א ט ו ש ״ ע א״ח ס י ׳ משימין עליהם אח השלחן י״ל להואיל
חקנ סעיף ג:
יממעכת ביד ושורת בשמן וחותכת באור
מזומן אצלו :מי שאין לו אלא חלוק
ל ה ט מ י י ׳ שס פ ״ ה הלכה ואין להם מחיצומ שרי וכל הני מייד
אמר
אבא
בר
נתן
רב
ואמר
נרות
שתי
בפי
אחד .אין יכול לככסו וכנים מצערין
ג ש מ ג שם ט ו ש ״ ע לאית להו מחיצוח לצללים המגיעוח
א״ח סי׳ מקכנ סעיף ד :
אומו :דמטיין במניה .מפלה את
רב עתירי בבל יורדי גיהנם תם כי הא
לארץ ומימה לאמר בשבת ) ד ף לו:
ל ט י מיי׳ ש ס ס ״ ג הלכה
כליו מן הכניס :מתני׳ אין שוברין
י ט י ש ״ ע א״ח ס י ׳ ושם( מחזידן קלרה על גבי כירה
דשבתאי בר מרינום אקלע לבבל בעא מנייתו
תקז סעיף ד :
אה החרס .כשצולין דגים על
והחס ) ל ף לח >:קאמר מאן לאיח
עםקא ולא יהבו ליה מזוני־ מיזן נמי לא זינוהו
מ כ ל מ מ י י ׳ שס ט י ש ״ ע
האסכלא שקורין גראדיל״א בלע״ז
ליה מחזירין ראפילו בשבח מחזירין
אמר תני מערב רב קא אתו דכתיב יונתן
שס ס ע י ף ז:
חותכין קנים או קש שכלים או שובדן
מ א נ מ י י ׳ ס ״ ד שס הלכה וי״ל לכל הנך אינן אסולין אלא
ה
תבריות
על
המרתם
כל
י>
ורחמך
רחמים
לך
חרסים או חותכין נייר ושורין במים
י ג ן ש ״ ע א״ח ס י ׳ ש י נ היכא שמתקן האהל והמחיצוח אבל
בידוע שחוא מזרעו של אברחם אבינו וכל
וסודדן הנייר על גב האסכלא מפני
ס ע י ׳ י ט ו ר שס סי׳ ש ט י ן :אם עשה האהל בלא מחיצוח שרי
ס מיי׳ שס הל׳ יד
מב
מי שאינו מרהם על הבריות בידוע שאינו
שהמתכת מתחמם ושורף את הדג:
ס מ ג ש ס ט י ש ״ ע והתם גבי טרה המחיצות היו עשויות
מליח .דג :ואין גורפין תנור והירים.
:
א
ף
י
ע
ס
נ
ק
ת
סי׳
ח
״
א
מזרעו של אברהם אבינו ואמר רב נתן בר
מתחלה וכן פר״ח גבי ביעתא כגון
אס נפל לתוכו מן הטפל והטיח אין
שיש ביצים מכאן וביצים מכאן ואי על
אבא אמר רב כל המצפה על שלהן אחרים
גורפין אומו דמתקן מנא הוא ואפיא
גכיהן והאור תחת אוירן ולא כפי׳ רש״י
עולם חשך בעדו שנאמר 2נודד הוא ללחם
כרבנן דאמדי> מכשירי אוכל נפש
תורה אור השלם שפי׳ ביצים שמסלרין על גכי אסכלא
איח ידע כי נכון בידו יום חשך רב חסדא
אסירי :מכבשין .משכיכין את האפר
.1ו ל א י ד ב ק ב י ך ף לטון לליכא מחיצופ לא הר כעין בנין
ה
מאומה מן החרם למען
אמר אף חייו אינן חיים ת״ר >ג׳ חייהן אינם
והעפר שיהא חלק משפילו ומשווהו
ן ש ו ב י ן מ ד ו ר ו ן א פ ו ו נ ת ן אלא נרא׳ כלפדש ס>וגס פוריא לא מייד
חיים ואלו הן המצפה לשלחן חבירו ומי
שלא יגע בפח שמדובקיס בדפנוחיו
ורחמך
רחמים
לף
כגון
נשבע
כאשר
והרבך
שאשתו מושלת עליו ומי שיםורין מושלין
וישרפו .מכבשין פרימבר״א :מקיפין.
דברים יג יח
לאביתיף:
מקרבין זו אצל זו כמו ל( אין מקיפין
. 2ג ר ד ה ו א ל ל ח ם א י ה בגופו ויש אומרים אף מי שאין לו אלא חלוק אחד ות״ק אפשר דמעיין
בריאה )חולין ל ף נ (.וכמו לחרוס
־אין שוברין את תחרם ואין חותכין חנייר לצלות בו
ן ך ע כ י נ ב ו ן ב ן ד ו י ו ם במניח:
איוב ט ו כג
חשף:
שלא מן המוקף )גטין ד ף ל >:היינו
מליח י ואין גורפין תנור ובידים אבל מכבשין ואין מקיפין שתי חביות
סמוך וכמו מקפח וקורא לה שס
לשפות עליהן את הקדרח י>חואין םומכין את תקדרת בבקעת וכן בדלת
מליהם
)נדה דף ע& :>:לשפות
רבינו הננאל
ט ואין מנתיגין את הבהמת במקל ביום טוב ורבי אלעזר בר׳ שמעון מתיר:
קדרה .והאור כין שחי החכיות:
הפתילה
חותכין
ואין
בר
חייא
רב
תני
וכירים
תנור
גורפין
ואין
מנא
מתקן
דקא
משום
מ״ט
נמ׳
לשפוס .להושיכ .כל הושכח קדרה על
כו׳.
ביו״ט
לשגיפ
ו א ו ק י מ נ ה ח ו ת כ ה כ א ו ר יוםף קמיה דרב נחמן ־ואם אי אפשר לאפות אלא אם כן גורפו מותר
האור קרי שסימה כשאין לו כלי
בחל שקורץ טרפיי״ד או שאין לו כירה
בש פה יי תשהת י נפ רתו יתל .ה ו פ י ׳א רכו גכ והן דביתחו דר׳ חייא נפל לה אריחא בתנורא ביומא טבא אמר לה ר׳ חייא
מ כ נ י ס ק צ ה ה פ ת י ל ה ״חזי •דאנא רפתא מעלייתא בעינא חיא״ל רבא לשמעיה טוי ל י ) א ( בר אווזא של חרס חלולה .ואסר לה משוס דדמי
ב פ י הנר ,וקצתה חאחרת
לבנין ומדרבנן משוס דמתחזי כאהלא:
ב פ י נ ר א ח ר ת ו מ ד ל י ק ה ואזדהר מחרוכא א״ל רבינא לרב אשי אמר לן רב אחא מתוצל דמר שרקין
ואין םומכין קדרה בבקמח .קסבר
ב א מ צ ע ו מ נ ת ק ת ,ו נ מ צ א ו לית תנורא ביומא טבא אמר ליה אנן כארקתא דפרת סמכינן לוהנ׳׳מ
לא נפנו עצים אלא להסקה לפיכך
ש ת י נרות דולקין .מוחטין
שתי
ה פ ת י ל ה ב י ו ״ ט ] מ א י « הוא דצייריה מאתמול אמר רבינא -׳וקטמא שרי :ואין מקיפין
אצל כל משמיש :וכן
מוקצין הן
מ ו ה ט י ן ! ע ד ו י ח ש כ ה .חביות :אמר רב נחמן 1אבנים של בית הכםא מותר לצדדן ביום
בדלת .השתא משמע וכן אין סומטן
בקצה
המתעבה
פירוש
ה פ ת י ל ה כ מ י ן ג ח ל ת טוב איתיביה ט*רבח לרב נחמן אין מקיפין שתי חביות לשפות עליהן
קדרה בדלמ וכגמרא»( פריך עלה :ואין
מנהיגין את הבהמה במקל .ברשופ
ול מח ות תע ככהב .תהנאי ו ר בה ,ר קמ ופ רת אר את הקדרה אמר ליה שאני התם משום דקא עביד אהלא א״ל רבה
הרבים .השמא קס״ד משום דאין
ב פ ת י ל ח ג ׳ ד ב ר י ם זוטא לרב אשי אלא מעתה בנה אצטבא ביו״ט דלא עביד אתלא הכי
משתמשין כעצים שלא נעשו כלי מערב
לא וה חח המ י ר ,ל ב ח חאיילן ה בג יו וד״ל יט ,ן נמי דשרי א״ל התם בנין קבע אסרה תורה בנין עראי לא אסרה תורה וגזרו
יום טוכ דלא נמנו אלא להסקה:
ו א י ן מ ה ב ה כ י ן א ו ת ה רבנן על בנין עראי משום בגין קבע והכא משום כבודו לא גזרו ביה רבנן
גמ׳ ואם אי אפשר לו כי׳ מותר.
באור ,ואין חותכין אותה
ב ש נ י ם .ו ג י ד ב ר י ם ל ה ק ל ׳יאמר רב יהודה ם תאי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אםור
כר״י :אריחא .חצי לכינה ונמק
ושורה
ביד,
ממעכה
וכ!
שחנודהס היו קטנים ופיהן למעלה
בשמן ,וחותכה באור בפי
ש ח י נ ר ו ח .א מ ר ר ב מכומל המנור :רפסא מעלייתא במינא .כלומר גרפי התנור :נווי לי אווזא .צלה לי אווז כתנור
ע ש י ר י כ ב ל י ו ר ד י ן ל ג י ח נ ם .ומולה הצלי לתוכו וסופם פיו והוא נצלה :ואזדהר מחרוכא .שלא יתחרך .כלומר גרוף את המטר שלא יהא בו בשוליו לכר גבוה
כ י ה א ד ש ב ת י א י ק ל ע כמו אריח או אבן שהוסק כתנור שנוגע כצלי ושורפו :דמר .רכ אשי :שרקין ליה הנורא .עכלי ארוני טחין סכיכומ כסוי סי
נמי
ואמר
כוי.
לבבל
כ ל ה מ צ פ ה ל ש ל ח ן ח ב י ר ו החנור בטיט שלא יצא חומו כשהצלי בחובו שהרוח קשה לצלי וחימה לן מלחא משום לגבול טיט מוללה ללישה הוא :ארקסא דפרס סמכינן.
ע ו ל ם ח ש ך ב ע ד ו ,ש נ א מ ר על שפתו של פרת אנו נסמכים כלכר שאין אנו צריכים לגבל טיט ששפת פרח טיט מגובל הוא :והוא דלייריה מאתמול .עשה בו
איה
ללחם
חוא
נודד
סימן ונחקו לצל אחר :וקטמא שרי .לגבלו ולטוח בו ללאו בר גבול הוא :אבנים של ביס הכסא .אבנים גלולות שמצללין אותן להיות כמין
)דבדם(
ג׳
ת״ר
יגר.
א י נ ם ח י י ם .מושב חלול רושבין עליהם בשדומ במקום המיוחד לביח הכסא :דקא טביד אהלא .שיש לו גג אבל הכא ליכא גג :אצטבא .כסא של
שחייחן
ה מ צ פ ה ל ש ל ח ן ח ב י ר ו ,מין למיס וטיט :בנין עראי .שאינו להתרףם :והכא .גבי בית הכסא משוס כבוד הבריות לא גזור :האי מדורתא .היסק גדול שעושין
־מי ש א ש ת ו מ ו ש ל ח עליו,
• מ י ) ש א י ס ו ר י ן ( ] ש י ס ו ד ן [ לפני שרים כדרך כנין עושין לו כמלים מד׳ רוחומ וסודרין עצים למעלה ודומה לאהל :מלמטה למעלה .לסדר העצים של כתלים חחלה
ב ג ו פ ו ,ו פ ש ו ט י ן ה ן .א י ן לעשות עליהם הגג אסודן שדרך כנין הוא :מלמעלה למטה .להחחיל מחלה מן הגג ואח״כ יסדרו תחתיו עצי הכתלים שרי:
מתני׳
s
שוברין
ואין
חרס
חותכץ
א ( ! ג י ׳ הערוך מוהטין ועיין
כשבת צ , [ .ב ( ] נ ה ר א ״ ש ל י ת א
ו כ ן ב ע ר ו ך ע ר ך ה ט ליתא
אלא הכי איתא מ א י מ ו ה ט י ן
ע ר ו י י חשוכי[ ,ג ( ! ת ו ס פ ת א
פ ״ ג ן ,ד( ו ש ב ת ק נ א :ו ע ״ ש
אמנסגיר׳ רש״י דהכאדגרס
בד״ ה כאשר נ ש כ ע לאבותיך
מ י שיש לו ר ח מ י ם וכו׳ אתיא
שפיר להכא מכאשר נשכע
לאבוחיך
ה(
!ססחיס
נייר
כוחר.
אנן
לצלות
בו
ש ר ק ץ
ארקתא
מליח
ליה
דפרת
ביו״ט,
תנורא.
סמכיגן
משום
דמתקן מנא.
פירוש
טחין
לה.
כלומר
פי
אין
התנור
אנו
ואין
גורפין
תגור
ונירים,
בטיט
כאשר
נותנין
הפת
גובלין
טיט
ביו״ט,
אלא
ואם
או
אי
הצלי
נוטלין
אפשר
לו
בתוכו.
מן
העפר
לאפות
א ״ ל
רב
אא״כ
א ש י
המלוחלח
גורפו
לרבינא
א ש ר
על
משום
בונה,
שנמצא
רב יהודה האי
עושה
מדורתא
גבן[ ,אבל אם א ח ז ה ע ץ
כמין
)ממטה
כירה
ועליה
הקדירה אהל ,אבל
למעלה( ןמלמעלה
למטה[ שרי.
אבנים
לבית הכסא
פ י ר ו ש ד ר ך בנין,
ל מ ע ל ה ונתן א ח ר תחחיו ועוד א ח ר תחהיו ע ד
שמגיע
קיג:
ולעיל כ ט , [ :
י(
שנת
ח(
ק מ , : 3ט ( ] 3ס ״ י הגי׳ ר ב א [ ,
כ( ]לעיל
י( עירוני! ק א ״
כח:ן,ל(1עיי! חוי״ט למוחק
מ ל ת א י ! [ ,מ( ן ל ק מ ! לג.ן,
נ( רש״ל• ס ״ א צ י י ד ה ו ע י י ן
ס( ן ו ע ״ ע ת ו ס ׳
בהרא״ש,
שבח ל ף קלח .ל ״ ה כ ס א [ ,
הגהות הב׳׳ח
) א ( ג ם ' ט י לי אווזא כצ״ל
)נ( ש ם
וחינח ב ר נמחק:
ו ה נ ״ מ רצייריה כצ״ל וחיבח
ה ו א נ מ ח ק ) :ג( ת ו ם ' ל ״ ה
וקטמא
על
וכו׳
כעלמא ה ו א :
האפר
גא״ד
)ד(
שגבלו מ ע י י ״ ט ו ש ר י ק בלא
גבול:
גליון הש״ם
דייר
,״ש"•
םוםכי;
ואין
וכו׳
א צ ל
כ ל
תשמיש.
עיין
לקמן
רף
ע״ב
ברש״י
לג
יטול:
ד״ה ל א
לעזי רש״י
]גרדי״ל[.
גראדיל״א
אסכלה.
פרימבר״א.
לדחוק.
טרפיי״ד
]טריפיי״ד[.
)בעלח
חצובה
ש ל ו ש רגלייםן.
מוסף רש״י
חותכה
שתי
באור בפי
נ ר ו ת .שאם היחה ארוכה,
ע ל י ל י שיגוי מ ו ת ר לחחכה,
שמכניס קצה הפתילה כ פ י
ה נ ר אל קצה ןצ״ל וקצה(
השני ג פ י נ ר א ח ר ומלליקה
ומחנחקח
ונמצאו
שתי נ ר ו ת ד ו ל ק י ן
!האורה
סט!.
האי
גאמצע
סי׳
ח״א
מדורתא.
היסק
מלמעלה
העציס
גלול,
ל מ ט ה .לאחוז
העליונים
ולתת
גארר
מלמטה,
חחתוניס
ש ר י .נ י ו ״ ט ל א י ן זה בנין
אהלים ,מ ל מ ט ה
לתת
אסור.
למעלה
החחסוניס
חחלה לצללי! ב ר ב ו ע כ ל ר ך
שעושי! לפני ה ש ר י ס ו ל ס ל ר
עליונים למעלה להיינו כ ע י ן
בגין אהל י ג נ ו ,א ס י ר .הכי
ג ר ס י נ ן מלמעלה למטה ש ד
מ ל מ ט ה למעלה א ס ו ר ו כ ך
מצאתי
הגאונים
בתשובת
ו כ ן ע י ק ר :ערוב•! ק א ! .
רבינו
)המשך(
חננאל
ש פ ת נהר ש ה ו א כעין
טיט
התנור,
וזה
טחין
ובו
חטיט
פי
שבשפח פרח
מערב
אוחו.
ואפר
יו״ט
מכינין
כירה
מוחר
שאינו
בו
מקיפין
מיכן
ב׳
ואחת
לגבל
בן
ולטוח
גיבול.
חביות,
מיכן
הקדירח.
אין
אחת
לשפות
ירושלמי
ל צ ד ק אחח כנגד אחה.
]אסור כגון שנתן עצים
למטה
ע״ש
ו ב ח ו ס ׳ ש ס [ 0 ,שבח קכד,.
עליהן
מותר
קדרישן,
בקרקע כיון
אמר
בארץ ואחרים
שאינה ד ר ך בנין
על
מותר.
מסורת הש״ם
! (6סוכה מ .נדרים סכ :נייק
קנ.ן ,ב( ]שכת נד ,(:ג( שכת
קמג ,.ד( ]לעיל לנ .וש׳׳נ[,
ה( ]שכת קמכ ,[:ו( שנת
פא ,:ז( ]כמשנה שנמשניות
ליתא ועי׳ תיי״ט ,1ח( ]צ״ל
יקיפס[,
]ע״כ[,
ט(
י(ןמשלפניו[,כ( צ״לנסירוש
נמצא
ספר יצירה .שכן
מפורש כסי׳ לספר יצירה לר׳
שכמי
הרופא
דונולו
מלומנרדיא זצ׳יל ,ל( ]ע״נ[,
מ( נצ״ל אכולי[,
הגהות הב״ה
)א( כםשנה ולא מן העפר
ולא מן המיס כצ״ל ותיכות
גמחק:
ולא מן הרעפים
)ב( דש״־ ד״ה וחכ״א כו׳
לחצון שניו אנן אית לן כצ״ל
ותינת
נמחק:
מאתמול
)ג( תום' דייה מלמטה וכו׳
האי פרווגקא אסלגא לכונא
שרי
סובא
אכוליה
אסירא והתס:
גליון הש״ם
פתני׳ ולא שן הי־עפ־ם.
כרי״ף ורא״ש ליתא ועיין
כתר״ט :תום׳ דייה דרש
כוי ודוחק הוא לומר .עיין
מהרש״א
תשוכת
ועיין
מהרשד״ס מ״א סי׳ י״ד:
לעזי רש״י
טרפי״ד
תצובה
]טריפיי״ד[.
)בעלה
רגליים(.
פורגי״ן
]פורגו״ן[.
גחלים.
שפוד לתתיית
בורגיי״ר
]פוריי״רן.
שניו.
שלוש
לחצוץ
את
לומברדיא״ה
]לונברדיא״ה(.
)איוור
לומברדיה
בצפון איטליה(.
]טיולי״ש[.
טייבלו׳׳ש
מוסף רש״י
שמסיקין ככלים .כיו״ט
שהרי
לטלטל
רארין
רטלטלס רתנס לתוך האור
)שבת קכד .(:ואין מסיקין
בשברי כלים .דהוו להו
מוקצין ולא חוו
או:
1שם(
לטלטול
כליס
בשברי
שנשכרו כו כיוס דהוו להו
נולד
קמג >
:,שם בח•
להשחא לא חזו לטלטול ואי
משוס דחזו להסקה אחמול
לא להט
קיימא
:לעיל
לב .:.טוי לי בר אווזא.
כיוס טוב,
לשונרא.
ושדי
מעיה
אלמא
מטלטל
להו משוס שונרא ,ואע״ג
דהאידנא לא חזי לאדס,
דלאו אורח ארעא למיכלא
כיוס טוכ ,ומיהו מאתמול
לאדס הוו
קמב.!:
קיימי
סיון
!:שבת
דמסרחי.
מעייא אי מצנע ליה עד
אורתא ,מאתמול דעתיה
עלויה.
וכין
לשונרא,
השמשות נמי מוכן לכהמה
הוה ! ש ם קמנ.;.
אדם קיסם
קסמין
נוטל
משלפניו.
המוטלין על
גבי
קרקע ילא אמרינן מיקצין
נינהו !:שבת 3א .1ל ח צ ו ץ
בו
שנץ
שיניו.
ליטיל הבשר
השיניס
ולחצוח
ניניהם 1שם ,ושם לחצותו.
המביא פרק רביעי ביצה
עין משפט
לג
וכן כיעתא .ביצים גסות הנתונוח ע״פ כלי חלול כעין טרפי״ל
כגון מטה שלנו שאין לה מחיצומ אלא שיש לה מחיצומ אך תימה
או על האסכלא אין מושיכין את הכלי תחלה ואח״כ יסלר עליו
דאמר כשכמ)לף קלט (:האי פרוונקא»()אפלגא( דכוכא »> אסירא והמס
אלא יאחזנו בידו ויושיב הביצה עליו ואח״כ יושיב הכלי על הגחלים
המחיצות היו עשויות ככר וי״ל דשאני התס הואיל ורחכ הכוכא
שלא יעשנו כסדר בנין :וכן קדרה .שמושיבין על 3׳ חביוח לא
יותר מדאי נעשה כאהל פרש״י דרכ יהודה דהכא ס״ל כרכי יהודה
י«יקיפנה חחלה ואח״כ יושיב הקדרה
דאוסר מוקצה ודכר שאין מתכוין
עליהם אלא העליונה ימלה כאדר
אכל אנן ס״ל כר״ש ודכר שאין
א
וכן ביעתא וכן קדרח וכן פוריא וכן חביתא
ראחזנה בידו ויסדרו החביות תחמיה
ממכרן מוחר ודוחק הוא לומר לכל
ראי? םומכין את תקדרח בבקעת וכן בדלת
סביכ :וכן פוריא .מטות השרים
הני מילמא דלא כר״ש אלא נראה
שסורקין אותן ומחזידן לא יזקוף בדלת ם״ד אלא אימא וכן תדלת :תנו רבנן
לומר דאפילו ר״ש מודה דהרא הכא
אין סומכין את חקדרת בבקעת וכן תדלת
הכרעים תחלה לתת הארוכות בכרעיס
אסור דהא דא״ר שמעון דכר שאין
א>לפי שלא נתנו עצים אלא לחםקה ורבי
ואח״כ יפרוס העור למצע ששוכבין
ממכרן מומר היינו כגון שעושה
עליו אלא סורס העור תחלה ראחזוהו
דכר שאין ממכרן לעשומו אכל הכא
שמעון מתיר ואין מנהיגין את הבהמה במקל
כני אדם כידיהם ואח״כ יכיאו
מחמין לעשוח מה שהוא עושה:
ביו״ט ור׳ אלעזר בר׳ שמעון מתיר לימא
והלכתא ינשתא שדי רטינא
הארוכוח ויקשרו הרצועוח של עור ר׳ אלעזר בר׳ שמעון כאבות םבירא לית
בהן ואח״כ יזקפו הכרעים ויתנו
פרש״י
אסור.
דלית ליה מוקצה לא בהא אפילו ר׳ שמעון
חניחא.
וכן
לתוכן:
הארוכות
דהלכתא אקבע אליכא דמאן דאית
מודה משום נ>דמחזי כמאן דאזיל לחנגא:
חביומ שמסדדם באוצר ומושיכין
ליה מוקצה ולא נתנו עצים אלא
חזרא רב נחמן אםר ורב ששת שרי ברטיבא
אחח על גבי שחים :בדלת ס״ד.
להסקה אכל אנו דקי״ל כר״ש שרי
כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגי
ומי זה הסומך קדרה בדלח והלא
אפי׳ חזרא רטיכא ודוחק הוא לומר
חשבר :אימא וכן הדלה .אץ סומטן
דר״ש פליג אמאי דפסיק הש״ס ר״ל
ביבשתא מאז דאםר אמר לך לא נתנו
אותו בבקעת :ור״ש מסיר .דליח
דאפילו לר״ש דנהי דאית ליה שנחנו
עצים אלא לתסקח ומאן דשרי אמר לך
ליה מוקצה :בהא אפי׳ ר״ש מודה.
עצים שלא להסקה היינו בדבר הראר
מת לי לצלות בו מת לי לצלות בנחלתו
כלומר הך פלוגמא לאו במוקצה היא
להסקה אבל רטיבא אין רארין להסקה:
איכא דאמרי ביבשתא כולי עלמא לא פליגי
ואפי׳ ר״ש מודה כמ״ק דאסור ולא
דרש רבא ובו׳ .פירש רש״י
דשרי כי פליגי ברטיבתא מאן דאםר דלא
משוס מוקצה אלא נראה כמוליכה
דכר׳ יהודה ס״ל וע״כ לא
תזי לתםקת ומאן דשרי אמר לך תא
ממקום למקום שהוא צריך להנהיגה
תכנס ליטול אוד דלא נתנו עצים
חזי לחיםק גדול בותלכתא יבשתא שרי
הרבה כגון למכור בשוק :חנגא.
ודומק הוא לומר
אלא להסקה
מחול ועל שם שבני אדם סובבים
דהש״ס קיימא דלא כהלכתא אלא
רטיבתא אסור ג ידרש רבא ג אשה לא תכנס
והולכים בשוק כעין סובבות במחולומ
ודאי דאפילו ר׳ שמעון מודה דאסור
לדיר העצים ליטול מהז אוד ואוד שנשבר
קרו ליה חנגא :חזרא .ענף עץ
אסור להסיקו ביו״ט י>לפי שמםיקין בכלים
משוס דהוי כמקוני מנא:
שהוא חד כקוץ וראוי לחקעו בצלי
פירש״י
ושדי מעיה לשונרא.
ואין מםיקין בשברי כלים למימרא ה ,דרבא
כמין שפוד ולצלוח כו :ר״נ אסר.
דלרכי יהודה הוה אסור
כר׳ יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה
כיו״ט משום דמוקצה נינהו לטלטל
לטלטלן ליתן לחתול דמאתמול מוכן
והא אמר ליה רבא לשמעיה טוי לי בר
שלא עשאו לכלי מבעוד יום :ברטיבא.
לאדם הוה ולא לכלבים וא״ר יהודה
אווזא ושדי מעית לשונרא תתם כיון דמםרחי
שאינו ראוי לטלטלו אסי׳ להסקה
דאס לא הימה נבלה מעיו״ט אסור
דכ״ע לא פליגי דאסור :מה לי
ר׳ אליעזר
מאתמול דעתיה עלויה:
לימן לכלבים וגם אינו ראר לימן
לצלוח בו .לחחכו לחוט :מה לי
אומר יעוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ
לאדם לסי שאין דרך בני אדם לאכול
לצלות בגחלחו .הרי ראוי לטלטלו
בו שיניו ומגבב מן חחצר ומדליק שכל
בני מעיס ביו״ט לכלאו הכי יש להם
לעשותו גחלת וצולה בה :והלכתא
הרכה לאכול וא״מ וכי משוס שאינו
מה שבהצר מוכן הוא וחכמים אומרים ימגבב
כוי .הך הלכתא אליבא דמאן דאית
ה
אוכל מהן הוו מוקצין א״כ היכי
ליה מוקצה אקבע .אכל אנן כר״ש משלפניו ומדליק אין מוציאין את האור לא מן
מטלטלין כשר חי דחזיא לכוס במסכת
תעצים ולא מן תאבנים ולא מן)א( תעפר י>8ולא
ס״ל בין במוקצה בין בדבר שאינו
שכח )לף קנח (.הא אינו אוכל מהן
מתכרן וכר׳ יהודה כמכשירי אוכל מן תרעפים ולא מן תמים י ואין מלבנין את
משוס שיש לו הרכה לאכול וי״ל
נפש וכולהו שרו בין חזרא בין סמיכח
הרעפים לצלות בהן :נמ׳ אמר רב יהודה
דמיירי שככר הסריחו ולא הוי חזי
ומדורחא
קדרות והקפח חכיוח
אוכלי
לאדם ולד יהודה היה אסור ומשני
וקדרה וכל האמוראים שאסרו אמ אלו למעלה מלמידי דרב הוו
כיון דמסדמי כלומר כיון דודאי מסריחי דעתידין להסריח דעתו לכלכים:
ורב סבר לה כרבי יהודה במוקצה ואנן קיימא לן כרבי שמעון:
רבי אליעזר אומד נוטל אדם קיסם משלפניו .פירש״י לאו
דרש רבא כוי .דכרבי יהודה ס״ל :לדיר .דיר עצים :אוד.
דוקא משלפניו דה״ה משלאחדו נמי דקמני כל מה שבחצר
עץ לעשות אוד לתנור פורגי״ן כלע״ז וטעמא משום דלא נתנו
מוכן הוא אלא נקט משלפניו משום רבנן דפליגי אח׳׳כ דשרו
אלא להסיק אא״כ נעשה כלי מבעוד יום :ואוד שנשבר .ביו״ט:
דוקא להדליק אבל לחצוץ בו שניו לא ותימה דהא משמע בפרק
ושדי מעיה לשונרא .השלך כני מעיס לחמול ולר׳ יהודה אסור
המוציא )שכת לף פ א :ושס> דדוקא קתני דבעי התם אבנים של בית
לטלטלו ולחחו לחמול דמאתמול מוכן לאדם היה ולא לכלכיס דקאמר
הכסא מהו להעלותן אחריו לגג וקא פשיט ליה לשריא ופריך
אס לא היתה נכילה מע״ש אסורה :כיון דמסרחי .אס יניחם
מימיני ר״א אומר נוטל אלס קיסס משלפניו ללוקא משלפניו אבל
לצורך מחר והיום לא היה צריך להם מאתמול דעתיה עלריהו להשליכם
ככל החצר לא ואת אמרת ליכול להעלות לגג וי״ל ראה״נ לולאי
לחמול :מתני׳ נוטל אדם קיסם משלפניו .ממה שלפניו
לוקא קאמר כלמשמע המם ואף על גב רקאמר כל מה שכחצר
בביח :לחצו; בו שיניו .ליטול בשר החוצץ בין שניו כורגיי״ר
מוכן הוא היינו לוקא גכי אכילה משוס לאלם קוכע לו מקום
בלע״ז .ומשלפניו לאו דוקא ללר״א אף מן החצר נמי דקאמר כל מה
לאטלפו והיה לו להכין אבל גבי אש לא שייך לפעמים שאינו
שכחצר מוכן הוא ורישא לא אתא לאשמועינן אלא היתר טלטול
עושה מרורה כיו״ט וכן מחלק המם כין אכניס לקיסם:
עצים אף שלא להסקה דאפלוג רבנן בה כדלקמן ט( בברייחא בגמרא
וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק .פרש״י לכתרתי
והא דנקט משלפניו משוס רבנן דפליגי דאפילו משלפניו להדליק
ולחצוץ
משלפניו
דוקא
להלליק
לאפילו
פליגי
אין לחצוץ לא :מגבב .קסמין דקין וקשין מן המצר ומדליק בהן:
שניו אפילו משלפניו לא לעצים לא נמנו אלא להסקה וקשה
וחה׳׳א מגבב משלפניו ומדליק .אבל מן החצר לא הואיל ודקין הן
לפירושו לחכמים סכירא להו ללא כהלכמא לפליגי כפלוגמא ררכי
וטורח לקוששן מאתמול לאו להט קיימי ודקאמרמ נוטל קיסם׳( לחצוץ
שמעון ורבי יהולה לכן נ״ל לטעמא לרכנן ללכך אסור לחצוץ
שניו )י()מאממול( אנן אית לן דאף משלפניו לא יטול אלא להדליק
שניו גזירה משום שמא יקטום וכן מסיק נמי בגמרא:
דלא נתנו ]אלאן להסקה ובתרתי פליגי :ואין מוליאין את האור
פטור
משוס דמוליד :מן המים .נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונומנו כממה כשהשמש מס מאד והזכוטת מוציאה שלהבמ ומביאין נעורת
ומגיעים בזכוכית והיא בוערת כך שמעתי ׳(בסיוט יוצר שיסד אחד מגאוני לומכרדיא״ה :מן המפר .קרקע קשה כשחוסדס אותה
מוציאה אור כעץ גרגישמא שלנו ממקום מחפורמ שלה :רטפים .טייבלו״ש :אין מלבנין .באור .ובגמראל( מפרש טעמא :גמ׳
s
מתני׳
אוכלי
נר מצוה
מיי׳ פ ״ ז מהל׳
מג א
יו׳׳ט הל׳ טו טוש׳׳ע
א׳׳ח סי׳ תקב סעיף א וסי׳
שטו סעיף ו:
מ ד ב מיי׳ שס ס״ב הלי״ג
טוש״ע שס סי׳ תקב
ס׳׳ג גהג״ה:
מ ה ג מיי׳ ס״י שס הלכה
יא סמג
עה
לאדן
טוש״ע א׳׳ח סי׳ תקז סעיף
ג:
מ ו ד מיי׳ ס״כ שס הלכה
יל סמג שס טוש״ע
או״ח סי׳ תקא סעיף ג:
מ ז ה מיי׳ פ״ד שס הלכה
א' סמג שס טוש״ע
אריח סי׳ תקכ סעיף א:
מ ה ו מיי׳ שס ס״ג הלכה
יא טוש׳׳ע א׳׳ח סי׳
תקח סעיף א:
רבינו חננאל
וכן
אס
ביצים
מבקש
בענץ
עושה,
לצלות
הזה
אוחז
אחרת
ונוחן
]פוריא[
תחתיה.
א ת
סומכין
את הקרשים
הרגלים.
אין
וכן
בבקעת,
אלא
עצים
אין
שמעון
שמעון
אינו
זה,
בהמה
ש ל א
נתנו
ור׳
ואסיקנא
מתיר
אבל
ביו״ט
משום
סומכין
להסקה,
מתיר.
כגק
וכן
הקדרה ש ל א תפול
בבקעת,
ד ל ת
העליונה
אוחז
ומניח
הוא
ר׳
אלא
להנהיג
ב מ ק ל אוסר,
שנראה
כהולך
לדרך
רחוקה.
פירוש
חיזרא
ממיני
קוצים.
מ ה ו
ליטול
מ ה ן
עץ
כמין
שפוה
לצלות
בו
צלי.
ואסיקנא
יבישא
ד ר ש
והילכתא
ש ר י
רטיבא
דכא
לא
אסור.
תכנס
א ש ה
לבין
העצים
ליטול
מהן
ע ץ
להכינו
אוד,
שנמצאת
ואוד
עושה
ש נ ש ב ר
ב ו
להסיק
כלי.
ביו״ט
ביום,
אסור
שמסיקין
בכלים
ואין
מסיקין
בשברי
כלים.
למימרא
כר״י
דרבא
באיסור
רבא
לי
סבירא
שברי
א מ ר
ב ר
מעיה
מע״ש
מ ן
אליעזר
קיסם
ומגבב
וחכ׳׳א
דלא
ר׳
לא
היתה
אסורה
לפי
המוכן.
מוכן
הוא,
מאתמול
בדעתיה
למשדינה
]מתני׳[
כ
נוטל
אדם
אומר
לחצוח
מ ן
כרי
יהודה
דמסרחי
לשונרא.
ושדי
ודחינן
נמי
דכיון
הוה
אווזא
אם
שאינה
התם
לשמעיה
דתנן
אומר
נבלה
כלים,
והא
טוי
לשונרא
יהודה,
ליה
ב ו
שיניו
חחצר
ומדליק.
מלפניו
מגבב
ומדליק.
לג:
עין משפט
נר מצוה
מיי׳ פי״א מהל׳
מטא
שנח הלכה ח סמג
לארן עה טוש׳׳ע א׳׳ח סי׳
שכב סעיף ד וסי׳ חקיט
סעיף ד:
נ ב מיי׳ שם טוש׳׳ע א״ח
סי׳ שכב סעיף ה:
ג ]מיי׳ שס הלכה זן:
נ א ד מיי׳ שס סכ׳׳ג הל׳
כ סמג שס טוש״ע
או׳׳ח סי׳ שיד סעיף א:
נ ב ה מיי׳ סי״א שס הלכה
ז סמג שם טוש״ע א׳׳ח
סי׳ שככ סעיף ד:
נ ג ו טוש״ע שס סי׳ שיד
סעיף א:
רבינו הננאל
רב
א מ ר
בחמה
יחודה
אין
תיקון.
אוכלי
בחן
משום
ומוחבינן
עליח
מטלטלין
בשמים
ע צ י
להריח ולהניף להולה
כי
ופרקיגן
בקשין.
נינהו.
כוי.
חניא
ההיא
קשין בני
מלילה
הכי
ואוקימנא
מוללו
ומריח בו,
קוטמו
ומריח
בו,
בד״א
כרכין,
אבל
בקשין
לא
ואם
קטמו
פטור
יקטמנו
אבל
אסור ,ל ח צ ו ת בו שיניו
יקטמנו ואם
חטאת.
קטמו
תני
חייב
חדא
ומריח
כו,
ברכין.
וחניא
יקטמנו
ואוקימנא
קוטמו
ואוקימנא
לא
אידך
בקשץ.
ואקשינן בקשין אמאי
והא חנן
שובר אדם
לאכול
רבח
לא,
חביח
ממנה
גרוגרות
ש ל א
•חכוין
ובלבד
לעשוחה
כלי,
ורבץ
ועוד
הא
רב
אדא
יהודה
הוה
בני
אמרי
ד ר ב
מ פ ש ח
ויהיב להו
אלווחא
פישחי פישחי ,פירוש
קציעוח
דהוו
לקתתא
בחן,
קשין
דנגרי
ופרקינן
דתני
עצי
שמעשנין
ואע״ג
וחזו
וחציני.
אלא ל א ק ש י א
קוטמו
דתני
רבנן.
לא
אליעזר,
אומר
דתניא ר׳
משלפניו
והא
וחכ״א
ל א
האבוס
ש ל
ר׳
אליעזר
אדם
לחצות
קיסם
בו שיניו,
יטול אלא
בהמה,
ש ל א
יקטמנו
שנטל
לפניו
שנטל
מן
בהמה,
ואם
בשבת,
ממה
בין
ובין
מה
האיבוס
של
לחצות
קטמו
בשוגג
) מ ן ד ב ר י ר׳
בין
ביו״ט בין
ב מ ד ד
אליעור.
אחד זח
אלא
דלת
חייב
ביום ט ו ב
וחכ״א
ואחד
שבות,
אליעזר דקחני חתם
לחצות
שיניו
יקטמנו
לא
לחריח
ולפחוח
דאמרי
לחצות
ב ו ר ל ח
משום
ואם
קטמו
אסור,
ורבנן
אפילו
ב ו
הכא
לכחחילח
בו,
פטור
ר׳
קטמו
בו דלח חייב חטאת,
אבל
זה
ב ש ב ח אינו
משום
בו
מן
ושוין
ב ו שיניו ולפתוה ב ו
חטאת,
הא
יקטמנו
נוטל
לוקה
לא
קטמו
שיניו
אינו
ולפחוח
חייב
הבא
שבות,
אלא
קוטמו
לחריח
בו
פירוש
במוסתקי
כמו
קציעות
מהודקין
בתוך
החבית.
פיסקא
אין
מוציאין
העצים
ולא
לכתחילה.
אור
ולא
מן
מ ן
העפר
מן
לא
האבנים
ולא
מן
המים,
מ ״ ט
דמוליה
ביו״ט.
ואין
מלבנים
חרעפים
לצלוח
עליהן
ופירוש אין
מצרפין
בשר,
הקרירות
באש ,ואוקמה
המביא פרק רביעי ביצה
מסורת הש״ם
פ ט ו ר אבל אסור קא קשיא לי חיינ חטאת מבעיא .פרש״י
אוכלי בהמה .כגון קש ועלי קנים אין נהם משוס תקון כלי ומותר
חשוכה גדולה חזרמ להשיכני דאפי׳ פטור אכל אסור
לקטום ולמקן קש של שכלין כשכמ לחצוץ שניו :להכין* .וונטליי״ר
קא קשיא לי כ״ש דחייב חטאח קא קשיא לי אכל לא קשיא כלל
משוס הכלא :ומוללו .כין אצכעוחיו להוציא ריחו :ולא יקטמנו
דהחם מיירי כקשין שאינן ראויין למאכל כהמה וקשה מאי מאריך
להריח בו .שיהא מקום הקטימה לח וריחו נודף גזירה ללא לימי
כלשונו השחא פטור אכל אסור קא
לקוטמו לחצוץ כו שניו להמם כלי
קשיא לי לשני ליה לאלחר החם מייד
כלי משר ליה ואיכא איסורא לאורייחא:
א
אוכלי בהמה אין בהן משום תקון
כקשין וע״ק דמשמע דכקשין מחסר
הטור .דאינו לשם כלי :חייב חטאת.
איתיביה רב כהנא לרב יהודה א>כמטלטלין
לרב יהודה ובסמוך ממיר רב יהודה
נשכח רש עצי כשמים שהן אוכלי
אף להריח דאמר דמפשח רהיב עצי בשמים לחריח בהן ולהניף בהן לחולה
כהמה ואפ״ה חייכ :אייל .רכ
ומוללו ומריח בו ולא יקטמנו להריח בו ואם
אלותא וכו׳ ואר״ת דגרסי׳ כגרסא
יהודה השמא פטור אכל אסור קא
קטמו פטור אבל אםור ג לחצוץ בו שיניו לא
דר״ח דגריס א״ל וה״פ דרב יהודה
קשיא לי כלומר משוכה גדולה חזרמ
להשיכני אס מצאת כריימא אומרח
משיב לרב כהנא פשיטא דהבדיתא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת א״ל חשתא
נשנית בטעות דהא הא דקאמר פטור
לחצוץ כו שניו פטור אכל אסור אף
פטור אבל אםור קא קשיא לי חייב חטאת
אבל אסור קא קשיא לי דאדרבה
היא היחה חשוכה לדכרי שאני אומר
מבעיא אלא כי תניא החיא בקשין קשין
מותר לגמרי ואפי׳ לכתחלה חייב
מומר לכחחלה וכל שכן שהכאח לי
בני מלילח נינחו חםורי מחםרא ותכי קתני
חטאת מבעיא כ״ש דנשנית כטעות
חיוכ תטאת אכל אינה חשוכה דכי
מוללו ומריח בו קוטמו ומריח בו בד״א
טון דקתני חייב חטאת וא״ל רב
מניא ההיא כעצי כשמים קשין שאינן
ברכין אבל בקשין לא יקטמנו ואם קטמו
כהנא לרב יהודה מצינן לשנרי לך
ראויין למאכל כהמה :קוממו ומריח
פטור אבל אסור לחצוץ בו שיניו לא יקטמנו
דהבדיתא מייד בקשין שאין ראויין
בו .ואפי׳ לכחחלה דהא אף לחצוץ
כלל למאכל בהמה ולכך זהו דלהריח
כו שניו שרי אלא אורחא דמילחא
ואם קטמו חייב חטאת תני חדא קוטמו
פטור אבל אסור לחצוץ כו שניו חייב
נקט שאין דרך רכין לתקנן לחצוץ:
ומריח בו ותניא אידך לא יקטמנו להריח בו
בקשין אמאי לא .להריח כו מי גזור
חטאח אבל לדידך קשה דבקשין נמי אמר רבי זירא אמר רב חםדא לא קשיא
קא אמרת דמוחר להריח כדקאמר
רבנן כשאין מחכרן לכלי אטו מחכוין:
תא ברכין תא בקשין מתקיף לח רב אחא
מפשח רהיכ אלומא וכו׳ ומ״מ רב
והתנן שובר אדם חבית .מגופה שיש
בר יעקב בקשין אמאי לא מאי שנא מתא
יהודה לא הוה מודה ליה דרכ יהודה
כה גרוגרות ואוכל ובלבד שלא
דתנף ישובר אדם את תחבית לאכול ממנת
ס״ל דלחצוץ שניו פטור אכל אסור
יחכרן ליפוח השבירה להיוח לה לפה
גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי
ולהריח מומר אפי׳ לכחחלה אף על
שחהא עוד כלי :הוה מפשח.
איישבריי״ר בלע״ז כשמסעף
ועוד תא רבא בר רב אדא ורבין בר רב
גכ דקשין הן להריח מותר:
ענפיס מעץ גדול כמו רפשחני )איכה
אדא דאמרי תרוייהו כי הוינן בי רב יתודת
כי הרנן בי רב יהודה הוה מסשח
ג ( עשה לי גדר כסעיפוח בענפי
*חוח מפשח ויתיב לן אלותא אלותא אע״ג
לן בוי .ומייד להדח כדמסיק
עצי היער סביבומ דרכי כדי שלא
דסכר כרכנן דאמרו המס גכי לחצוץ
דחזיא לקתתא דנרגי וחציני לא קשיא חא
אצא כדרך שעושין בני היעריס
שניו פטור אבל אסור ולהדח מותר ר״א תא רבנן דתניא ר״א אומר נוטל אדם
מפשח.
פליישי״ץ :הוה
שקודן
אפי׳ להתחלה ולא גזרו שמא יקטום
קיםם משלפניו לחצוץ בו שיניו וחכ״א לא
לן מן החלושין :אלוהא .מקלוח
וא״ח למה נמנעו כשחל יו״ט במ״ש
יטול אלא מאבוס של בהמה ושוין שלא
גדולים כמו ולא כאלה ולא כרומח
מלהדח בשמים משוס שמא יקטום
כמסכח שכמ ) ד ף שג :>.ואמ״ג
והא לא חיישינן כדמוכח הכא אליבא יקטמנו ואם קטמו לחצוץ בו שיניו ולפתוח
דחזיא לקתסא דנרגי וחציני .שהיא
בו הדלת בשוגג בשבת החייב חטאת במזיד
דרכ יהודה דס״ל כרכנן וגס אין שייך
קשה וראוי לעשומ ממנו כיח יד
ביו״ט םופג את הארבעים דברי ר״א וחכ״א
לפרושי טעמא משוס אש גיהנס
לקרדום ולפסל שקורין דולויי״ר והוא
ולכך
ולהסדח
לשרוף
שמתחיל
*אחד זח ואחד זת אינו אלא משום שבות
היה שוברה להריח :לא יטיל אלא
מכרטנן ככל מ״ש דעלמא וכשחל
פטור
חכא
חטאת
חייב
תתם
דקאמר
ר״א
מן האבוס של בהמה .דדבר הראוי
יו״ט כמ״ש אז אין האש מממיל אבל אסור רבנן דקא אמרי חתם פטור אבל
לאטלה מוכן לכל צורך אבל עציס
לשרוף ולהסריח ולכך לא מכרכינן
אסור חכא מותר לכתחלה ולית ליח לרבי
הואיל ודרכן לדבר האסור כגון
דהא גס כיו״ט שוכת דא״כ גס
לעשות כלים לא המירו לטלטלן אלא
אליעזר תא דתנן שובר אדם את חחבית
כמוצאי יו״ט אמאי לא מכרטנן
להסקה :שלא יקטמנו .אקיסם קאי:
לאכול ממנת גרוגרות ובלבד שלא יתכוין
אבשמים וגם אין לפרש דהא דמכרכינן
לעשות כלי אמר רב אשי כי תניא החיא אחד זה ואחד זה .אחד שכת ואחד
אבשמיס במ״ש משוס נפש ימירה
יום טוכ :אינו אלא משום שבות.
שאבד ומריח הבשמים ומישב דעמו
יבמוסתקי :ומגבב מן חחצר :ת״ר מגבב
דקטימה תקון כלאחר יד הוא ולא
עליו וכשחל במ״ש אז אינו מפסיד
מן חחצר ומדליק שכל מח שבחצר מוכן
מקון מעליא הוא אלא א״כ מחמכו
נפש יתירה דביו״ט איח ליה נשמה
צבורין
צבורין
יעשר.
שלא
ובלבד
הוא
וממחקו כסכין .והשחא קא מהדר
יתירה דא״כ במוצאי יו״ט אמאי לא
ורבי שמעון מתיר במאי קא מפלגי מר
לחרוצי קושיא דלעיל הא דמני לעיל
מכרטנן אכשמיס ואי ליכא הני טעמי
כקשין לא יקטמנו להריח ר׳ אליעזר
סבר מחזי דקא מכניף למחר וליומא אחרינא
א״כ מ״ט דמכרכינן אכשמיס כמ״ש
דאמר בקוטס לכלי חייכ חטאת הכא
ומ״ם קדרתו מוכחת עליו :אין מוציאין
ר״ל דלעולס טעמא דמכרט׳ אכשמים
גבי קוטם להריח סטור אבל אסור
את תאור וכוי :מ״ט משום דקא מוליד
כמ״ש הר משוס נשמה ימירה וכי״ט
גזירה שמא יקטמנו לכלי והא דרב
ליכא נשמה יתירה א[ וא״ת אמאי לא
ביום טוב :ואין מלבנין את תרעפים:
יהודה דמפשח להריח כרבנן דאמרי
מברטן אבשמים כשמל יו״ט להיומ
א״ר
חנה
בר
בר
רבה
אמר
עביד
קא
מאי
כקוטס לכלי סטור אבל אסור הכא
כמ״ש כיון דיש לו מאכלים חשובים
מפני
עסקינן
הרשים
ברעפים
הכא
יוהנן
להריח מותר לכתחילה :וליה ליה
וטובים מישכ דעתו ממילא כלא דח
שצריך
לרבי אליטזר כוי .והא הכא דכי
בשמים > :כי תניא ההיא במוםתקי.
ממכרן לעשוח כלי איכא חיוכא דאוריימא וכי לא ממכרן
מזופפח ורעועה פירש רש״י דלא חיישינן למקון כלי דהואיל ורעועה
לא מור רבנן לכתחילה :כי תניא ההיא .דמומר :במוססקי.
הרבה יחוס עליה דשמא יקלקל החבית ועושה נקב לכל הפחומ
חבימ שבורה שמדבקין שבריה בשרף של עץ שקורין ש׳׳ף
שיוכל וה״ר יצחק פירש כמסכת ערובין)לף לד :ישם בל״ה ואמאי( דטון
שעושין הימנו זפת וקורין אוחו ריישינ״א ורימו דומה לריח לבונה
שהם מדוכקים כזפת ואין החתיכומ שלמות לא הוי שום חקון כלי:
ובלשון ערבי קורין אותו מוסתק״י ומדבקין בו קערומ חרס
הכא
וכיון דרעועה היא ליכא למגזר בה שלא יתכוון לעשות כלי:
כידו
ג
הנשכרים כך אמר לי רכי שמואל המכונה חסיד מן
ר׳
יוחנן
דמחכוין
לבודקם אם
מקבלין האור,
כלומר אם נגמרה מלאבחן ולא
יתבקעו.
ברכשט״א
שצריך
א( ]תוספתא שבת פ״ון,
כ( שבת קמו ,.נ( ]וע״ע
תוס׳ ססחיס קב :ל״ה רבן,
גליון הש״ם
גם׳ הוה
בלישנא
שנפשמ
לשביעית:
מפשח.
דמתני׳
פ״ל
וכן
אילן
מ״ו
וחכ״א
שם
אחד וה ואהד זה .עיין
שבת דף קמו ע״ב רש״י
ד׳׳ה שמא יקטום:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ תום׳ דיה כי הדק וכר
וכיו״ט ליכא נשמה יתירה.
נ״ב עיין רשכ״ס בפסחים
דף קב ע״ב בד״ה ושמואל
אמר ינה״ק וכו׳ בסה״ד:
לעזי רש״י
]וינטי״ר[,
ונטליי״ר
להניף באוויר .א י י ש ב ר י י ״ ר
ןאישינבריי׳׳ר[.
לגזום,
לדלל .פ ל י י ש י ״ ץ
] פ ל י י ש י י ״ ר ן .לכופף.
]דולידויר״א[.
דולויי״ר
מעצד )מעי; גרזן( .ש י י ף .
אשוח .ר י י ש י נ ״ א
] ר י ש י נ ״ א ן .שרף-עץ.
כ ר ב ש ט ׳ י א .ברכסטרו)עיר
בארגוניה שבספרד(.
מוסף רש״י
ש ו ב ר אדם את החבית.
מלאה גרוגרות ,כסכין או
בסייף,
לאכול
גרוגרות.
ממנה
דאין במקלקל
שוס איסור בשבת ,ו ב ל ב ד
ש ל א יתכוין
לעשות
כלי .לנוקגה יפה בפחח
נאה :ש נ ת קמו.!.
מסורת הש״ם
המביא
פרק רביעי ביצה
יי •
(6חולץ דף נו(3 ,נשס :שצריך לבודקן .אס יוכלו לקבל מלבונה הלכך ביו״ט לא דלמא פקעי
הכא בקדרה חדשה עסקינן .ומשוס לבון רעפים נגעו בה רש
וע״שן ,ג( ןתוספ׳ שגת פי״ב ואשחכח דטרח שלא לצורך :ואמרי לה שצריך לחסמן .להקשומס.
נזהרים שלא לבשל בחחלה בקדרה חדשה ולא היא דהכא
ע״ש[ ,ד( ]תוספי פ״גן,
ה( ]תוסס׳ שס[ ,ו( שס ,כהסק ראשון הס מתחזקין וממקשיס הלכך אע״ג דלצורך יו״ט נמי
בקדרה רקניח דאז שייך בה לבון רעפים ששוסמה קודם שמביא
ז( שס ,ח( צ״ל ליגוגן ,הוא דהא צולין עליהם מיהו טון דכהסק זה נעשה כלי אסור:
המיס אכל כשמבשלין בה מאכל לא שייך בה לבון רעפים:
ט( ]לעיל כח ,[:י( ]אולי צ״ל סנן הסם .באלו טרפות :דרסה
מולגין ההאש והרגלים .אבל כל
איירו[ ,כ( ]ועי׳ חוס׳ מגילה
וטרפה בכותל .אדס שדרס על העוף
גופו של גדי אסור הואיל
כח .ד״ה ועוד[,
שצריך לבדקן ואמרי לה מפני שצריך
או שזרקו ומבטו בכותל :או שרצצסה
רכול בהפשט הקלה לעשומ טפי:
אלחסמן תבן תתםא> בדרםה או שטרפה בכותל
בהמה ומפרהסס .ואינה יכולה לעמוד:
ואין מפיגין אותן בצונן כהי להםמן
או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושתתח מעת
ושהתה מעס לעס .יום א׳ שלם
ואם בשביל לאפות הרי זה
גליון הש׳׳ם
לעת ושחטת כשרת ג יא״ר אלעזר בר ינאי
רש״י דייה ואץ חוטשץ ושחטה כשרה :ה״ג א״ר אלעזר בר׳
מותר .ותימה דאמר לעיל אסור לחסמן
משום ר׳ אלעזר בן אנטיגנום גצריכח בדיקת
נוי דאץ זה קורע ע״מ ינאי משום ר״א בן אנטיגנוס צריכה
אע״פ שהוא עושה נמי כדי לצלות
לתפוי .קשה צי הא מ״מ
אסור מלרכנן ואמאי לא בדיקה .כי שהמה מעת לעמ נמי
עליהם ר״ל דשאני כין רעפים לתנור
בעא מיניח ר׳ ירמיח מרבי זירא מתו לשחטח
כתג רש׳׳י כפשוטו להא צריכה בדיקה לאחר שחיטה שמא
דפנור )שאני( טון דהוא עושה ע״י
ביום טוב מי מחזקינן רעותא ביום טוב
קיי״ל כר״ש דרכר שאין
משקין שאני דאינו ודאי חוסמן:
מתכרן מותר ופסיק רישיה נשמכרו רוכ צלעוחיה או נשכרה יאו לא אמר לית תנינא אין מלבנין את
לא הר דהא הוי רק חשש השדרה ונפסק החוט שלה או אחד
ואין אופין בפורני ההשה שמא
חרעפים לצלות בתן ותויק בת מאי קא עביר
שמא תקרע:
משאר מיני טרפוח .ושהייה דמעת
תפחת .וא״ח והא אמרינן
ואמר רבח בר בר חנח א״ר יוחנן חכא
לעת אצטריך דאי לא שהתה אע״פ
לעיל ואם כשכיל לאפות מוחר ר׳׳ל
ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבדקן
שבדקה ולא מצא סימן טרפות טרפה
דהכא שאני כפורני שהוא גדול רש
לעזי רש״י
מתנינן
לחםמן
שצריך
מפני
אנן
לית
אמר
טרפומ
שזו היא אחת משמנה עשרה
לחוש יותר שמא פפחת:
קומיבר״א ]קונמובר״א[.
שאבדה
אבדם
רסוקי
ונקרא
לת :תניא ״אחד מביא את תאור ואחד מביא
אין נופהין במפוח כוי .פירש ר״י
לבחוש.
מחפרקין כולן ואע״ס שאין רושם
את העצים ואחד שופת את תקדרת ואחד
מדלא מפליג כין מפוח של
ניכר כה וזהו סימנה אם שהמה מעמ
אומנין וכין מפוח של כעל הכימ ט
מביא את חמים ואחד נותן בתוכו תבלין
לעח כידוע שלא נתרסקו אבדה
היט דמפליג בשל אומן בין מפוח
ואחד מנים כולן חייבין וחתניא אחרון תייב
דקיס להו לרבנן מסיני דרסוק אבדם
לשפופרמ משמע דכל המפוחין
וכולן פטורין ה ל א קשיא תא דאייתי אור
אינה חיה מעת לעת אבל שאר מיני
אסורים אפילו של בעל הכית נמי
מעיקרא תא דאייתי אור לבסוף בשלמא
טרפה חיה כל שנים עשר חדש :מהו
רש ליזהר שלא לנפח בו כלל מיהו
את
כולהו קא עבדי מעשת אלא שופת
לשחטה ביו״ט .מי חיישינן הואיל
העולם נהגו בו הימר ע״י להפכו
וצדכה בדיקה ואיתיליד בה רעוחא:
הקדרה מאי קא עביד אמר רבי שמעון בן
מלמעלה למטה ואומר מ״ו הר״ר פרץ
מי מחזקינן רעוסא .כגוה משוס
לקיש חכא בקדרח חדשה עסקינן ומשום נ״ע דיש לדחומ מה שפיר׳ מדלא
חשש איסור מלאכה ביו״ט דלמא
מפליג וכו׳ דשמא הא עדיפא ליה
לבון רעפים נגעו בת :ת״ר י>תנור וכירים
משחכח טרסה ונמצא שוחטה שלא
דכולי כשל אומן קא מיירי:
חדשים חרי חן ככל חכלים חנטלין בחצר
לצורך .כשלמא שאר כהמומ אע״ג
ועוד אמר ר׳ אליעזר עומד אדם
דמחמדנן אנפשין וכדקינן מיהו אבל י אין סכין אותם שמן ואין טשין אותן
בוי .פרש״י דמשוס דקאמר
במטלית ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחםמן
סמכינן ארובא ורוכ כהמוח אינן
ר״א חרא לעיל גבי נוטל אדם קיסם
ואם בשביל לאפות תרי זת מותר :תנו רבנן
טרפומ הכא מאי :ביו״ט .כלומר משוס
קאמר הכא ועוד אחריחי לקולא
ז
ה
חומר מלאכה כיו״ט :מפני שצריך
ומהבחבין
תרגלים
ואת
הראש
את
מולגין
>
והקשה רש״י הא אפסקו במילי טובא
לבדקן .וחיישינן דלמא פקעי .אלמא
אותן באור אבל אין טופלין אותם בחרסית
באין מוציאין האור והיינו במלחא
מחזקינן רעוחא משוס חומר יו״ט
ולא באדמת ולא בםיד ואין גוזזין אותן אחריתי דלא י( אמרו בה רבי אליעזר
שלא ללבנן :מפני שצריך לחסמן.
ח
ורבנן וא״כ לא שייך ביה למימר ועוד
במספרים ואין גוזזין את הירק בתספורת שלו
ולא משוס חשש פקיעה אלא דודאי
דהכי מוכח בעירובין <דף כג .ושם(
ט אבל מתקנין את תקונדם ואת תעכביות
משר ליה מנא בהסק זה :שופס
דכל היכא דאססקוה בדבר דלא
יומסיקין ואופק בפותי ומחמין חמין באנטיכי
את הקדרה .מושיבה רקנימ על
איירו כה לא שייך למימר ועוד ע״כ
כ ואין אופין בפותי חדשה שמא תפחת :ת״ר
האור :מגיס .מנער בכף שקורץ
נראה לפירוש רש״י דהגרסא מהמשנה
ל
קומיכר״א :כולן חייבין .מביא אמ
בשפופרת
נופחין
אבל
במפוח
נופחין
אין
י>
משוכשת היא כספרים והא דאמר
האור משוס מבעיר אמ הגחלמ
אותו
מחדדין
ואין
חשפוד
את
מתקנין
ואין
ר׳ אליעזר עומד אדם כו׳ יש להיות
דכשהוא מוליכה היא מחלבה מרוח
ת״ר ׳>מאין מפצעין את תקנת לצלות בו
קודם ההיא דאין מוציאין וכו׳ וקשה
הליכתו .ומביא את העצים לאור משום
:
דא״כ גם סדר הגמ׳ אינו כמשסט
מליח אבל מפצעין את תאגוז במטלית
מבעיר .שופמ קדרה לקמיה מפרש
ור״מ אומר דהיכא דהוו מרריהו
י /ועוד
ואין חוששין שמא תקרע:
מאי עביד .נומן מיס ותבלין ומגיס
לקולא שפיר קאמר ועוד אע״ג
משום מבשל שאף הוא אב מלאכה :אמר רבי אליעזר עומד אדם על חמוקצח
דאפסקו במילי אחריני והא דאמרינן
ערב
דאייתי אור ממיקרא .כולהו עבדי מעשה
בעירובין דלא שייך למימר ועוד
כדפרישית :דאייה אור לבסוף .איהו הוא דעבד והנך לא עכדי מידי:
היינו היכא דהוו חדא למומרא וחדא לקולא <(והא דאפסקוה זהו לפי
בקדירה חדשה מסקינן .שמתנין אותה רקנית על האור לחסמה:
שרוצה לשנומ מילי דאור גבי הדדי:
ומשום לבון רעפים נגעו בה .משום הך גזירה גופה שאסרו ללבן
ואומר
רעפים נגעו גס כזו :חדשים .וכ״ש ישנים :הרי הן ככל הכלים הנטלין .בשבת בחצר דחזו למימב בגריהו מידי :אין סכין אוסן שמן.
להחליקן ולצחצחן :טשין .שפין :ואין מפיגין אומן .לאחר הסקן אין מפיגין הסקן כצונן לחסמן שממקשין ע״י הצונן .וכולהו משוס דמתקן
מנא :ואם .להפיגן בשביל לאסוח שהוסקו הרבה וחושש שלא משרף הפח מומר :מולגין .ברוחחין :אין טופלין אותם .בסיד להסיר
שערן דהר דרך העבדנין :ואין גוזזין אותן במספרים .דמחזי כצריך לשער :ואין גוזזין הירק .המלוש שיש בו ראשי עלץ נרקבין
וכמושין אין גוזזין אותן בתססורת שלו שגוזזין בה מן הממובר דמאן דחד סבר שלקטן היום :קונדס ומכביוס .מיני ירקוח הן שיש
טורח כמקונן :פורני .הן חנוריס שלנו הגדולים ופיהם בצדם ולא חיישינן לטרחא אס יש לו אובלין הרבה דלא סגי ליה במנור :שמא
ספחת .ע״י שחדשה היא ונמצא טורח שלא לצורך :אין נופחין במפוח .דמחזי כאומן עושה מלאכה :ואין מתקטן את השפוד.
ודלא כר׳ יהודה .ט( אי נמי בנרצם מערב י״ט ודברי הכל :אין מפצעין אס הקנה .לממ קרומיותיו תחח המליח על האסכלא
דאין זה קורע על
שעושה כלי דכל מידי דעכיד להשתמש כו הר תקון כלי :ואין חוששין שמא הקרע .ואפי׳ נקרעת לא אכפת לן
מנת למסור :מתני׳ ועוד אמר ר׳ אליעזר .משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה והדר אמר אחדמי קאמר ועוד .וקשיא לי בגוה והא
אפסקוה רבנן במילי טובא באין מוציאין את האור והנך דבהדיה והיינו מלחא אחרימי דלאו מלמיה ואמאי לא אותביניה בעירובין <לף כג(.
גבי ועוד דר׳ יהודה בן בבא דאומביה מר״א דסוכה ושנינן לא אססקוה אלא כמלתיה ואלו אותכיניה מהא לא הוה ליה לשנרי הכי ואומר אני
שגרסת המשנה שלא כסדר :עומד אדם על המוקצה .הצריך הזמנה והזמנה מועלח לו כגון אחזי ולא אחזי דאמר באין צדין )לעיל לף ט:(:
עין משפט
נר מצוה
נ ד א מיי׳ פ׳׳ג מהל׳ י׳׳ט
הל׳ יא טוש׳׳ע א׳׳ח
סי׳ מקח סעיף א:
נד! ב ג מיי׳ פ״ט מהל׳
שחיטה הלכה כ סמג
עשי! סג טיש׳׳ע י״ל סי׳
נח סעי׳ נ ג:
נ ו ד מיי׳ פ״כ מהל׳ י״ט
הלכה ל סמג לאדן עה
טוש׳׳ע א׳׳ח סי׳ חצח סעיף
ח:
נ ז ה מיי׳ ס״ט מהל׳ שבת
הלכה ד:
נ ח ו מיי׳ ס׳׳ג מהלכות
י״ט הל׳ יא סמג
לאוין עה טיש״ע א״ח סי׳
מקז סעיף ה:
נ ט ז מיי׳ שס הלכי ז סמג
שס טיש״ע א״ח סי׳
חק סעיף ל:
ם ח ט מיי׳ וסמג שס
טוש׳׳ע א״ח סי׳ תקי
סעיף ו ז:
ם א י מיי׳ שס הלכ׳ יא
טוש״ע שס סי׳ תקז
סעיף א:
ח ג כ מיי׳ שס הלכי י
טוש׳׳ע א״ס שס:
ם ג ל מיי׳ פ״ל שס הלכה
ז טוש׳׳ע א״ח סי׳
תקכ סעיף א:
ם ד מ מיי׳ שס הלכה ח
טוש״ע א״ח סי׳ תקח
סעיף א:
ם ה נ ]מיי׳ סכ״ל מהל׳
שגת הלכה כל[ טור
ש״ע שס סעיף ב:
רבינו הננאל
ואמרי לה מפני שצריך
להסמן ,לסתום הנקבים.
ואתינן למפשט מיהא דתנן
דרסה או שטרפה בכותל
או שרצצתה בהמה והיא
מפרכסת ושהתה מעת לעת
ושחטה כשרה .ותני עלה
ריאלעזרבן אנטיגנסאומר
משום ר׳ אליער בן ינאי
אפילו שהתה מעת לעח
וכיון
בדיקה,
צריכה
דצריכה בדיקה לא שחטינן
לה ביוי׳ט כשם שאין
הרעפים,
מלבנים
ואוקימנא משום דצריך
לבודקן .ודחה ר׳ זירא
ואמר אנן מפני שצריך
לחסמן מתנינן לח .ת״ד
אחד חמביא את האור,
ואחד שופח קדירח חדשה
בלא מים ,ומשוס ליבץ
נגעו בה .ואחד נחן בה
מים ,ואחד נחן בה בשר
ואחד נתן בה תבלין ,ואחד
מגיס בח כולן חייבין ,והוא
שהיה אור מקודם לכן
שכולן עשו מעשה ,הנותן
מדליק,
משום
עצים
,
והנוחן מיס משוס מחמם,
והנוחן בשר משום מבשל
כר .ואם לא הביא האור
אלא אחר כולן ,אינו חייב
אלא הנוחן האור בלבד.
ת״ר תנור וכיריס חדשים
נטלין בחצר כשאר הכלים,
אבל אין סכין אוחן בשמן,
ואין טשין אוחן במטלית,
ואין מפיגין אותן בצונן
לחסמן כדי לתקנם ,ואם
בשביל לאפות מוחר .ת״ר
מולגין את הראש ואת
הרגלים .פירוש מרחיחין
להעביר
בחמין
אוחן
השיער מעליחן .ומחבחבין
8
אוחן באור ,אבל לא
טופלין אותם בחרסיח ולא
באדמח ,ואין גוזרין אותן
במספרים .ואץ גמזין הירק
אבל
בתספורת שלו,
מתקנין את חקינרם ואת
העכביות .ומסיקין ואופין
ערכ
אבל נופחין בשפופרת .ואין
בפותי ומחמץ חמין באנטיכי .פירוש אנטיכי כדחנן אנטיכי אע״פ שגרופה אין שוחץ ממנח ,וחני מילי בשבת אבל ביו׳׳ט מוחר .ואין אופץ בפורני חדשה שמא חפחת .ת״ר אין נופחין באור במפוח ,על המוקצה ערב שבת כר.
מתנ
מתקנין השפוד ואין מחדדין אותו ,ואין פוצעין קנח לצלות בו מליח ,אבל פוצעין אגוזים במטליח ואין חושש משום קריעח .אלו כולן פשוטוח הן וחלכוח הן .םתני׳ א״ר אלעזר עומד אדם
£.ך.
עין משפט
יי
נר מצוה
ם ו א מיי׳ ס״ג מהל׳ י״ט
הלכה ט:
מיי׳ פ״ה מהל׳
שו ב
מעשר
כא
הלכה
]ש״ע י״ד סי׳ שלא סע•׳
קיק:
ם ח ג מיי׳ שס פרק ד
הלכה יא:
ם ט ד מיי׳ ס״ג שס הלכה
ג:
ע ה מיי׳ סכ״ג מהל׳ שכת
הלכה טו וסכ״ה הלכה
כה:
רבינו הננאל
ב ע א
מיניה
נחמן,
דבר ש ל א
דכא
]מלאכחו[
הן ולא
מרב
נגמרה
פגין
ועדיין
נתחייבו
במעשר,
כדתנן
מאימחי
הפירוח
חייבין
במעשר,
חתאנים
כוי,
ונכנסח
משיבחילו
ונכנסה לענגה
השכח
הראוי
דבר
ואפילו
ל ו
לכל
בשבת,
אילו הפגין וכיוצא
בהן,
הקישואין
וכגון
קודם
שיפקסו ,והאבטיהין
קודם
אע״פ
שישלקו,
נתהייבו
ש ל א
דלעניין
כיון
למעשר,
עונג
הן ,כמו שנגמרה
לענין
אוכל
מלאכתן
מעשר דמי,
או לא.
לעשר,
קובעת
כי
וחייב
לעשר.
אינה
שבת
אייל
האי
עליה ש ב ת
קובעת,
וחייב
גוונא
ואקשינן
קובעת
כ ש ם
וחצר
שהחצר
קובעת א ל א
בדבר
מלאכתו,
דתנן
שנגמרה
ב מ ע ש ר ו ת פ ר ק ג• ה מ ע ב י ר
תאינים
לקצות
בחצירו
חביתו
בניו
ובני
מ ה ן
עראי
שכת
לא תקבע אלא
שנגמרה
)לך(
ופטורין,
מלאכתו.
תלמוד
ש ש ב ת
ואמרינן
]אנן[ נמי
דלאו
ב ת
מדקתני
משום
עשורי
היא,
למיכל
מיניה
בשבת ,הא
בשאר
שבועי
אסור
לאכול
עד
שיעשר
משום
בשבת
קבעה.
דשבת
לאו משום
אלא משום
אני
אמירחו
־־גלי
כמה
דשבת
מלאכתו.
בחול
קבעה,
דפירש
היא
שהוא
למעשר,
ופרקינן
אוכל
דעחיה
גמר
שבת
ש ״ מ
ולפיכך ש ר י
שני
אדם
ע ר ב
ודייק־נן
אפילו
ועוד
עומד
המוקצח
בשביעית,
אף
תנינא,
אליעזר
כוי,
מיכן
למעשר
בדבר ש ל א נגמרה
מלאכתו.
ע ל
קובעת
המוקצה
א״ר
בדבר
ערוך
ה ו א בידינו
ואפילו
כך
אמר
]ליה[
א ת
אוכלין
ואמר
למחר,
שקבעחו,
דגמרה
עכשיו
בהכי
היא
והאי אפילו
אמירתו
ואמאי
קובעתו
ל א
חני
•
המביא פרק רביעי ביצה
ואומר מכאן אני נוטל .מקשה כירושלמי מחלפא שטמייהו מ ״ ש
לעיל י«קאמר לא יטול אא״כ נענע והכא קאמר דכאמירה
כעלמא סגי דהא ר״א שמומי הוא ]א[ וי״ל דלא קשה דלא מחלפא
שטתייהו דמוקצה דכעלי חייס ט( עדיף ומחמירין טפי אכל קשה
דמחלפא שטתייהו דכ״ה דלעיל קאמר
דכאומר ׳(מכאן אני נוטל למחר סגי ערב שבת בשביעית
והכא קאמר דכעי שירשום ויש לומר
דשאני הכא דאקצייה כידיס:
תינוקות שטמנו ובו׳ .ואע״ג
שיכולין לאכול אכילמ
עראי עד שיראו פני הכימ או פני
החצר מ״מ אכילמ שכח חשוכה ועראי
שלו קכע וכיון שטמנו י>כשכח לאכול
הוקכעו אע״פ שעכר שכת ונקט
תינוקות לרכותא אע״פ שאין להם
מחשכה גרידא מעשה יש להם:
בניו ובני ביתו אוכלין אכילת
עראי .פי׳ כירושלמי דוקא
כניו אכל איהו גופי׳ אקכעינהו דגלה
כדעחו להניחם שם ל(כך:
הא בשאר שני שבוע לא .דשכח
אקכעינהו וכללא דשמעחין כל
היכא דר״ל שקוכע קוכע כלא ראיימ
פני הכימ כמו אם הכניסן דרך
״>)שעריס( ]דרך גגוח וקרפיפוח[:
אי הב־ מאי אריא שבת אפי׳ בחול
ערב שבס בשביעית .שאין מעשר נוהג כה ואין מחוסר אלא הזמנה.
וה״ה כמעושר וכשאר שני שכוע אלא אורחא דמלחא נקט לסמם
מוקצה לאו מעושר הוא דגרוגרות וצמוקים הן סחס מוקצה ואין
מילין לעשר קולס גמר מלאכה :ואומר מכאן אני נוטל למחר.
ואומר מכאן אני אוכל
למחר וחכמים אומרים ע ד שירשום ויאמר
מכאן ועד כאן :גמ׳ תנן התם > תינוקות
שטמנו תאנים מערב שבת ושכחו ולא
עשרו למוצאי שבת לא יאכלו אלא אם כן
עשרו ותנן נמי י>המעביד תאנים בחצרו
לקצות בניו ובני ביתו אוכלין מהן יעראי
ופטורים בעא מניה רבא מרב נחמן שבת מתו
שתקבע מוקצה למעשר בדבר שלא נגמרה
מלאכתו מי אמרינן כיון דכתיב וקראת
לשבת עונג קבעה ואפילו בדבר שלא נגמרת
מלאכתו או דלמא בדבר שנגמרה מלאכתו
קבעת בדבר שלא נגמרת מלאכתו לא קבעת
א״ל שבת קובעת בין בדבר שנגמרת מלאכתו
בין בדבר שלא נגמרה מלאכתו א״ל ואימא
שבת דומיא דחצר מח חצר אינה קובעת
אלא בדבר שנגמרת מלאכתו *אף ישבת לא
תקבע אלא בדבר שנגמרת מלאכתו א״ל
לימוד ערוך תוא בידינו שהשבת קובעת
בין בדבר שנגמרה מלאכתו בין ברבר
שלא נגמרת מלאכתו אמר מר זוטרא בריה
דרב נחמן אף אנן נמי תנינא ועוד אמר רבי
אליעזר עומד אדם על המוקצח ערב שבת
בשביעית וכו׳ טעמא דשביעית דלאו
בר עשורי הוא הא בשאר שני שבוע הכי
נמי דאםור מ״ט לאו משום דשבת קבעה
לא שאני התם כיון דאמר מכאן אני אוכל
למחר קבע ליה עלויה אי הכי מאי אריא
שבת אפילו בחול נמי הא קמ״ל דטבל יימוכן
חוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן
א
א
ב
ג
נמי .אי הכי דטעמא משוס
דקכעי׳ כדכורו אפילו כחול נמי וכ״מ
משוס דאצטריך לאשמועינן הכנה
ומכאן אני נוטל לפיכך נקט שכמ
והא ממני׳ קמשמע לן מרמי דדכורו
קוכע ואשמועינן דין הכנה דא״כ
לשמעינן כחול דכורו קוכע דהוי
רכומא טפי ופלוגמא דהכנה לשמעינן
כמקום אחר כפירומ מחוקניס אס
כנסן לאוצר)א( כצריך שירשום ולומר
סגי לומר מכאן אני נוטל משמע
מלנקט שכמ לענין טכל דשכמ קוכע
ה
כטכל כשאר ימי שכוע א״נ ה״פ
לשמעינן כחול ללכורו קוכע וכהכנה
לפלגו פלוגחא לכ״ה וכ״ש גכי
גוזלוח כלאיחא לעיל ולא נהירא כלפרישיח לעיל ללא שייך פלוגחייהו
ככעלי חיים :הא קמ״ל הטבל מוכן הוא אצל כוי .לכך נקטינהו
לענין שכח לאגכ אורחיה להכנח שכח אשמועינן חלוש אחר
להיכא להזמינו לשכת לאינו אסור אלא משום מעשר המעורכ) 0ואם
כא ארס ומקנו ממוקן ולא אמרינן הואיל ונמקצה כשכיל מעשר שכמוכו
נחקצה לכל היום הואיל והגכהת תרומומ ומעשרומ לא הוי אלא מלרכנן
והכי לייק ליה מלחני עומל אלם על המוקצה וכו׳ משמע הא כשאר
שני שכוע לא יעמול לכחחלה הא אס עכר ותקנו ממוקן אכל אי
ס״ל לחנא רמשום איסור מוקצה לא חקנו כשעכר ומקנו הט הל״ל
העומל על המוקצה ע״ש כשכיעימ ואומר מכאן אני נוטל למחר הרי
הוא מן המוכן ולייקינן מינה הא כשאר שני שכוע אינו מן המוכן:
מםורת הש״ם
ג
1
עד
כרירה:
כהכי דיש
וסגי
כרירה:
דאין
כסימן
שירשום.
גמ׳ סינוקוס שטמנו חאנים .כשדה
או כגנה לאכילח שכח ושכחו ולא
עשרו כו׳ לא יאכלו .ואף על גכ דקי״ל
אין הטכל מחחייכ כמעשר לאוכלו
אכילת עראי עד שיראה פני הכית
או פני החצר ככ׳׳מ כהשוכר את
הפועלים )לף סח (.אכילח שכת
חשוכה ועראי שלה הרי הוא קכע
והרי הוטמנו לאכילת שכת והוקכעו.
והאי מ ק ט תינוקומ רכומא היא
דאשמעינן דיש להם מחשכה ע״י
מעשה המוכיח וכדאמרינן כהכל שוחטין
)חולין דף יג >.ומאניס דכר שנגמרה
מלאכחן הוא אא״כ חשכ עליהן
לקציעומ או לגרוגרומ ושמעינן מינה
כדכר שנגמרה מלאכחו שכמ קוכעמ
למעשר כלא ראיימ פני הכימ וכדכר
שלא נגמרה מלאכמו לא שמעינן
אי קכעה אי לא קכעה :ותנן
המעביר תאנים .השוטח מאנים
כחצרו :לקלות .ליכשן לעשוח מהן
קציעוח ולאחר שנעשו קציעוח דורסן
כעגול :בניו ובני ביתו אוכלין מהן
עראי ופטורין .מלעשר דאין חצר
קוכעח כראיימ פנים אלא כדכר
שנגמרה מלאכחו .ומכעיא ליה לרכא
שכח מי הוה כחצר או עדיפא מיניה:
מהו שתקבמ מוקצה למעשר .מוקצה
היינו לא נגמרה מלאכמו :בדבר שלא
נגמרה מלאכתו .לישנא ימירא הוא
והוא פי׳ של מוקצה ונכתכ כספרים:
כיון דכתיב וקראת לשבת מוגג .כיון
דאקרי אכילה דידיה עונג קכעה
שאין כה עוד שם עראי אלא שם
והלא
קכע :שבת קובעת .אם יחדה לשכת
אסורה אף למוצאי שכח ואס לא יחדה לשכת כשכת אסור לכל
שאכילתה לעולם קכע היא קרויה אכל למוצאי שכמ מומר כדלקמןי(:
על המוקצה .וסתמיה לא נגמרה מלאכתו עד עתה :שביעית
לאו בר עשורי היא .נפקא לן כמטלת׳ 0מואכלו אכיוני עמך ויתרם
מאכל חימ השדה )שמות כג( מה חיה אוכלת שלא כמעושר אף אדם אוכל
שלא כמעושר :הכי נמי דאסור .לאכול למחר משוס מעשר :מאי
טממא .כשאר שני שכוע לא הא כשאר שני שכיעימ לא קכע
למעשר כלא ראיית פני הכיח ואפי׳ ככיח אינו נקכע אלא ככניסמו
דרך שערים כדאמרינן כהשוכר את הפועלים <ב״מ לף סס (.וזה
כשנכנס לא נקכע דהא לא נגמרה מלאכתו ואמר לעיל דאין חצר
קוכעמ אלא כדנגמר וכיח וחצר שרן כדאמרי׳ המס כהשוכר ואמאי
נקט מחנימין שכיעימ למיסר שאר שנים לאו משום קכיעומ דשכת:
והלא
בחול א ל א בע״ש ,קמ״ל
ד ט ב ל מ ו כ ן ה ו א א צ ל שאני ההם כוי .לאיהו אחשכה כלכורו שקראה אטלה :אי הכי .לטעמיה משום לכודה הוא :מאי אריא שבס .מאי אריא לאשמעינן
ש ב ת ,ש א ם ע ב ר ו ת י ק נ ו הך כשכח לשמעינן כחול וכסדר זרעים והכא ליפלגו כהכנה דגוזלות כדאפלגו כ״ש וכ״ה ככרירהי( :הא קמ״ל דטבל מוכן הוא כוי.
מיבעיא
ולא
מתוקן,
ב ש ב י ע י ת ד ל א ו ב ת ע ש ו ר י להט נקט גכי שכמ לאשמועינן מלחא אחריתי אגכ אורחיה דאצטדך לאסלוגי כהכנה תנא נמי הא כהדיה דכשאר שני שכוע אינו אסור
ו
ל
י
פ
א
א
ל
א
,
י
ר
ש
היא
משהזמינן אלא משום מעשר כלכד אכל הכנה איתא שאס כא אדם אחד ועכר ותקנו מחזקן ומותר לאכול ולא אמדנן לא מהניא ליה הזמנה
אם
שבועי
שני
בשאר
א מ ר ב מ ו ק צ ה מ י כ ן א נ י כל זמן שלא נחקן דהא מוקצה מחמח איסור טכל הוא ואסחיה מדעמיה קמ״ל כיון דהגכהח מרומה ומעשר מדאורייחא כשכת שרי אין זה
א ו כ ל ל מ ח ר ,מ ו כ ן ה ו א מוקצה מחמח איסור והט שמעינן ליה מממנימין מדקחני עומד אדם על המוקצה לכחחלה כשכיעיח ולא מצי למידק מינה איסור כשאר
־ ח י י ב ב מ ע ש ר ,ו א ם ע ב ר שני שכוע אלא הכי קאמר הא כשאר שני שכוע לא יעמוד ויאמר כן דקכע ליה כדכוריה ומחייכ כמעשר ולמחר אטל ליה כטכליה דאי ס״ל
׳תיקנו מ ו ח ר ל א כ ו ל ממנו
למנא דאיסור מוקצה נמי לא פקע מיניה הכי הוה ליה לממני העומד על המוקצה ערכ שכח כשכיעית ואומר מכאן אני אוכל למחר הרי זה
בשבת.
מן המוכן ודייקינן מיניה הא כשאר שני שכוע אינו מוכן אי נמי עומד אדם על המוקצה ע״ש כשכיעימ ואומר מכאן אני אוכל למחר
והרי זה מן המוכן ודייקינן מינה הא כשאר שני שכוע אינו מוכן אכל השחא לא שמעינן מדיוקא ממסר משוס מוקצה אלא משוס מעשר:
והלא
א( מעשרות פרק ד מ״כ,
נ ( מעשרית פרק ג מ״א
ולקמן לה ,!:ג( ]תיגת עראי
לימא במשנהן ,ד( ולקמן לה.
שגת מג ,[.ה( ןדף לה,[.
]משפטים
ו(
כן,
פרשה
] (1לעיל י ,[.ח( ]לף י.ן,
נו( נעי׳ לעיל ג .מוד״ה דלמא
גמפרשי הש״שז ,י( ]זה וזה
כצ׳׳ל וכן אי׳ גירושלמי(,
כ( ]שטמנו לאכול גשגת
כצ״ל[ ,ל( יש מוחקין תיגת
כך ר״ג שצ״ל שהניחם שס
כך ר״ל חחלה כשהניחם היה
ע״מ שמה שירצו לאכול לא
יהא מוקצה ,מ( רש״ל,
תורה אור השלם
א ם
.1
מ ש ב ת
ת ש י ב
ר ג ל ך
ע ש ו ת ח פ צ י ך ביום
קדשי
ענג
ו ק ך א ת
ין
ל ק ד ו ש
מעשור.
ח פ צ ך
ל ש ב ת
מ כ ב ד
וכבדתו
ד ר כ י ך
ו ך ב ר
מ מ צ ו א
ךבר:
ישעיהו נח
יג
הגהות הב׳׳ה
)א( תום׳ דייה אי הכי וכו׳
אס כנסן לאוצר ל מ ר צ ר י ך
שירשום ו ל מ ר סגי לומר
וכו׳
דכ״ה:
בפלוגתא
)ג( דייה הא וכו׳ המעורכ
בו ואס גא:
גליון הש׳׳ס
נמ׳ אף שבת לא תקבע.
עיין פסחים דף קה ע״א:
הגהות הגר״א
| א [ תום׳ ד״ה ואומר כו׳
שמוחי הוא ימשני דמוקצה
לנ״ח עדיף ימחמירין טסי
ומקש׳ דמיחלפי שיטמייהי
דנ״ה דלעיל קאמרי גאומר
זה וזה אני ניטל למחר סגי
והכא קאמר דנעי שירשום
ומשני דשאני הכא דאקצי׳
נידיס כצ״ל ונ״ג ואף שי״ל
דהוא הוא הלשון לסי דנרי
רנא שס )לף י( מ״מ אין
משמעוח
דגעי
הלשין
שירשים:
מוסף רש״י
כיון
לשבת
דשנח
דכתיב
וקראת
עונג
קבעה.
עוגג
איקרי
מכל
שהוא הר עונג !ישבת לד(.
ואפילו אכילת ארעי דשגח
חשוגה
קכע
למעשר
!פסחים קה .,:.דטבל מ ו כ ן
הוא א צ ל שבת .שאץ גו
מיקצה אלא
איסורו יאס
גא אלס ועגר על לגרי
שאסור
לתריס
גשכח
יחיקגו
מחוקן
חכמיס
ומותר
לטלטלו
ולאוכלו
המביא
מסורת חש״ם
פרק רביעי ביצה
^ ך •
י י
1
והלא מותרו חוזר .ולרבי אליעזר אפי׳ נמל הרכה מן המכל
א( מעשרות פ״ד מ׳׳ג ,והלא מותרו חוזר .היכי מצימ למימר דקביעוחא משום לבורא הוא
כחול לא הר קכיעות כלמוכח כסמוך כרכר הראר
ב( ]תיבת עשרה לית׳ והלא אפי׳ נוטל הרבה מן הטבל כחול ונומן לפניו למחזי לקכיע ליה
במשגה[ ,ג( מעשרות סייג
להחזיר מותר וכל שכן ללבורו אינו קובע:
מ״ל ,ד( ]לעיל לל :וש׳׳נ[ ,באכילה מרובה אס לכר הראר להחזיר המוחר אחר אכילחו
רישא במעטן טהור וגברא טמא דלא מצי למהדר .וא״ת
ס( תרומות סייח מ״ג ,ו( ]לא למקום שנטלו משם הא שמעינן ליה לרבי אליעזר לאמר לא קבע
יגמור מתניתין רבי גתן
והרי נטמאו זימי המעטן כשנטל
כנטילה קמיימא וכל שכן בלבורא בלא
לתניא ר׳ גתן אומר כו׳ כצ׳׳ל
ותלא מותרו חוזר ושמעינן ליה לרבי אליעזר מהן וי״ל דלא טמא אלא מקום מגעו
מהר׳׳מ[ (1 ,תיספתא מעשה לא מקבע :מטטן .כלי גלול
ויכול לסלקו מלמעלה שלא יגע
למעשרות ס׳׳ג וישם אימא שצוברין כו אמ הזימים כלי שיחחממו
דאמר כל חיכא דמותרו חוזר לא קבע דתנף
המעביר ע׳׳שן ,ת( ]לקציעות
באחרים ומ״מ אינו ראוי להחזיר
ויתבשל שמנן במוכן רהא נוח
א
הגר׳׳א[ ,ט( ]דף לד,[:
אתת
אחת
טובל
המעטן
מן
זיתים
תנוטל
המותר לפי שמחערביס הטהורים
י( ןע״ב[ (5 ,דלעולס אפי׳ להוציאו בבית הבל :טובל אחת אחת
נ
במלח ואוכל ואם טבל ונתן לפניו >עשרה
מותרו חוזר קובע כצ״ל,
עם הטמאים כך פ״ה אי נמי כגון
במלח ואוכל .בלא מעשר ולא
אמרינן טבולן במלח משד ליה קבע חייב ר״א אומר מן המעטן טהור חייב מן
שנטלו בפשוטי כלי עץ או שנמן לו
מוחזדין
והלא הן
חברו:
המעטן טמא פטור מפני שהוא מחזיר את
הואיל ואחח אחח אוכלן מיל :מן
הגהות הב״ח
ועומהין .ללא נטלן אלא בלבורא
המטטן טהור חייב .לעשר שאין
המותר והוינן בה מאי שנא רישא ומאי
)א( גם׳ ולא כשאמר יגמור
בעלמא ואין לך חזרה גלולה מזו
לה
כלמוקי
מותרו
להחזיר
ראוי
שנא םיפא וא״ר אבהו רישא במעטן טהור
כצי׳ל ותיכות ר׳ אליעזר
לאפי׳ בראר להחזיר לא מקבע כ״ש
נמחק) :ג( תום׳ ל״ה ולא לקמיה בגכרא טמא שנטמא כמגעו
וגברא טמא דלא מצי מהדר ליה סיפא
כ ש א מ ר ר׳ אליעזר יגמור וכשמחזירן ממערבין הטמאים עם
בלא נטל כלל:
בשבח יגמור אלא כו׳ וא״ח
במעטן טמא וגברא טמא דמצי מהדר ליה
הטהורים ומטמא השמן וכיון לאין
אלא אמר רב שימי וכוי .וראי לר׳
כצ״ל) :ג( ־ ״ ה אחד
שבת ראוי להחזיר מוחרן ולאי כי מתניתין נמי במוקצה טהור וגברא טמא
וכו׳ איגו קוכע אלא כצ״ל
אליעזר קובע שבמ אפילו
נמחק:
ותיבות אינו קוכע
שקלינהו מעיקרא אלעתא למיכל דלא מצי מהדר ליה וחלא מוחזרין ועומדין
כלא נגמרה מלאכמו כמו גבי מרומה
קא
ר״א
אשי
בר
שימי
רב
אמר
אלא
הן
קכע:
אטלת
ושריה
שקלינהו
לכולהו
אבל לרבנן למתירין גכי תרומה לא
מן המטטן טמא פטור .מפני שראוי
אמרת רבי אליעזר לטעמיה דאמר תרומה
ילעינן גבי שבמ:
להחזיר המומר וכי שקלינהו מעיקרא
תא שמע מסיפא .ללא פליגי
קבעה וכ״ש שבת דתנך פירות שתרמן עד
כרישא אלעמא למיכל פורחא ואהלורי
רבנן אלא לוקא בברירה:
שלא נגמרה מלאכתן ר״א אוסר לאכול
מומר שקל :מאי שנא רישא .לאין
]שאני התם כיון דאמר מבאן[.
כ
יכול להחזיר משום רמעטן טהור מחן עראי וחכמים מתירין ת״ש מסיפא
והבא לא שייך למפרך והלא
וחכ״א עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן
והא אפשר להיוח גס אס האלם
מוחרו חוזר רלרבנן לית להו הך
טעמא דע״ש בשביעית דלאו בר עשורי
טהור :וא״ר אבהו .כולה בגברא
קובע:
מותרו
׳(ללעולס
סברא
טמא מתוקמא רישא למעטן טהור הוא הא בשאר שני שבוע רבני עשורי
<> רבי אליעזר אומד יגמור בשבת
לא מצי למהלר .וא״מ הרי נטמאו
נינהו אסורים מ״ט לאו משום דשבת קבעה
אלא כו׳ .וא״ת מ״ש
דמי המעטן כשנטל מהן לא טמא
אני
כאן
ועד
מכאן
דאמר
כיון
התם
שאני
לא
מתינוקות שטמנו דלמוצאי שבת לא
אלא מקוס מגעו ויכול לסלקן משם:
יאכלו ויש לומר להחם יחלום לאכילת
אוכל למחר קבע ליה אי הכי מאי אריא
ה״ג רישא במטטן טהור וגברא טמא
שבת אבל הכא לא יחלום לשכת כפי׳
שבת אפילו בחול נמי הא קמ״ל יידטבל
דלא מצי למהדר סיפא בגברא טמא
רש״י אי נמי להמם מיירי בתאנים
מוכן חוא אצל שבת שאם עבר ותקנו
ומעטן טמא דמלי למהדר :ומשנינן
לנגמרה מלאכתן אכל הכא מיירי
מתוקן ורמינהי ה ,היה אוכל באשכול ונכנם
מהני׳ נמי .דקכע כדכוריה כמוקצה
כאשכול שלא נגמרה מלאכתו:
מגנה להצר ר״א אומר יגמור רבי יהושע
טהור וגכרא טמא עסקינן דלא מצי
אהד שכת )!(אינו קובע ו כ ו ׳ אינו
והלא
ופרכינן
מותרו:
למהדר
אומר ; ל א יגמור חשכת בלילי שבת ר״א
קובע אלא בדבר שנגמרה
נטלן
לא
והלא
ומומדין.
מוחזרין
אומר יגמור ר׳ יהושע אומר ילא יגמור ייחתם
מלאכתו .ואם תאמר מאי נפקא
אלא דבורא בעלמא הוא וכיון דכי
כדקתני טעמא ר׳ גתן אומר לא כשאמר ר״א
מינה כיון לאינו קוכע אלא כלכר
נטלן ואפשר במזרה מהניא ליה חזרה
שנגמרה מלאכתו וי״ל לנפקא מינה
יגמור בחצר יגמור אלא יוצא חוץ לחצר ויגמור
ולא מקכע כי לא אפשר בחזרה נמי
לקוכע אפיי קולם ראייפ פני הכימ:
ולא כשאמר )* ר״א יגמור בשבת יגמור אלא
ולא נטלן אלא דכורא כעלמא אין לך
וכלין
לאפוקי מההלל.
שבת
ממתין למוצאי שבת ויגמור כי אתא רבין א״ר
חזרה כזו דאפילו משקל נמי לא
הוא להו״מ למנקט לאפוקי
ה
חצר
ואחד
תרומת
ואחד
שבת
אחד
יוחנן
שקלינהו :ה״ג אלא אמר רב שימי
מלרכי אליעזר לאמר קוכע אפי׳
בר אשי כוי .אלא לעולם שבח הוא
בדבר
אלא
קובעין
אין
כולן
מקח
ואחד
כלכר שלא נגמרה מלאכמו ומשוס
דקכעה כמחני׳ וכי מסלקח ליה למר
שנגמרת מלאכתן שבת לאפוקי מדתלל דתניא הכי לא נקטיה משוס ללאו רכומא
זוטרא מסייעתיה דלא לסייעיה לאכוה
״המעמר פירות ממקום למקום ״׳לקצור וקדש
הוא לבלאו הכי אין הלכה כמומו
מממני׳ הכי תסלקיה :ר״א קא
רשמומי הוא ומ״מ קאמר בסמוך
עליהן היום א״ר יהודה הלל לעצמו אוסר
תרומה לאפוקי מררבי אליעזר ללא
אמרה .מניה מיימימ סייעמא דשכמ
חצר
אשכח תנא דאמר תרומה קובעמ במעשר בלבר שלא נגמרה
קבעה אף בשלא נגמרה מלאכסן :ר״א לטממיה דאמר מרומה
ב
מלאכחו אלא רבי אליעזר:
קובעת .דכר שלא נגמרה מלאכמו שאם הגביה מרוממי נאסר לאכילמ
עראי עד שיפריש שאר מעשרוח :וכ״ש שבה .דחשיכא אכילמה.
אבל רכנן אימא לך כי היכי דפליגי כמרומה פליגי כשכת :ה״ש
מסיפא .דלא אפלוג רבנן עליה אלא לענין ברירה אבל מודו ליה
וקדש
עליהן
היום א ״ ר
יהוהה ה ל ל
עצמו
אוסר,
ומדקאמר
וקדש
עליהן
ע א א מיי׳ פ״ה מהל׳
מעשר הל׳ יח:
ע ב ב מיי׳ שס פ״ג הלכה
ד:
ע ג ג מיי׳ פ״ד שס הלכה
יי ]טוש״ע י ״ י סי׳
שלא סעי׳ צב!:
ע ד ד מיי׳ פ״ה שס הלכה
)כ >3ן כ כג טוש״ע
סימן שלא
יו׳׳י
הדרן עלך המביא
ע ה ה מיי׳ פ״ג שס הלכה
ג ןטוש׳׳ע י״ל סימן
שלא סעיף פג[:
רבינו חננאל
ואקשינן
אליעזר
דדבר
שלא
נגמרה
מלאכתו
]הוא[,
ר א ם
נגמרה
איריא
קדשח ש ב ת
א( שם
מחייב
בדבר שלא
והלא
מה
מכדי
אכילחו
א צ ל
העיקר
שישאר
שנטלו
ממנו ע ד
שתגמר
מלאכת
ה כ ל
כאחח,
מחזירו
ושמעינן
ליה
דכי האי
דתנן
אליעזר
לר׳
קבע,
גוונא ל א
במעשרות פרק
זיתים
הנוטל
פטור
טמא
א ת
מ ן
שמחזיר
מפני
המותר.
לרישא
ואוקימנא
ט מ א ,
וגברא
לאהדורי
טהור
ד ל א
מ ה
מצי
שישאר
מ ן הזיתים ,וסיפא
טמא
די,
המעטן
במעטן
וגברא
לו
במעטן
דאכיל
טמא,
מאי
דאכיל ומאי דאשתייר
ליה
להו
ויתיא
מ ן
למעטן
ופרקינן
מתניהין
במעטן
והלא
מוחזרין
כלומר
טמא.
מתניתין
עדיין ל א
הן,
בחן
נגע
בלבד
דיבור
מיכן אני נ ו ט ל ל מ ח ר .
אמר רב
שימי ב ר
אליעזר
כשיאמר
ש כ ן
אוכל
אני
למחר.
שחרמן
דתנן
פירות
בי,
עד ש ל א
מ ל א כ ת ן ר•
לאכול
מתירין.
נגמרח
אליעזר
מהן
עראי
אוסר
וחכמים
ת ״ ש
וחכ׳׳א
וכל
מיכן
פרק
מסיפא
עד שירשום ויאמר
כענין
כוי.
ופשוטה
הראשון
היא.
העמדנו
הנה
טעמא
משום
אליעזר
דר׳
מיכן
דאמר
אוכל למחר קבעה
עילווה.
ש ב ח
אליעזר
דתנן
היה
אדר׳
אוכל
מגינה
אומר
ונכנס
להצר,
יגמור,
ר־
יהושע
יגמור.
חשכה
אומר
בלילי
אליעזר
אליעזר
ר׳
י ג מ ו ר כוי .הנח
אוכל
כיון
באשכול
שבח וחשכה
בלילי
כאילו א מ ר
מיכן
אני
נוטל,
בידו
חאוכל
אליעזר
שתופס
כיון
ואוכל,
יגמור
וא״ר
קבעח
ולא
ומשגיגן התם כדחני
ר׳ נתן
ב י ר ו ש ל מ י א(,
נתן
ל א
אליעזר
ימחץ
אליעזר
מוצאי
שבת
לא,
ש״מ
אכל
משום
כי
יוחנן
ח צ ר
מקח,
האי
א ח ד
ואחד
כולן
א ל א
מלאכתו.
בשבח
דקבעח
לה
גווגא.
א״ר
ש ב ח
ואחד
תרומה
ואחד
אין
בדבר
קובעין
שנגמרח
ש ב ת
מהלל,
דתניא
פירות
ממקום
נגמרה
יגמור,
אומר
ע ד
ויגמור,
ר׳
שהתתיל
בהיתר
ש ר ׳
דתגי
ש א מ ר
משום
באשכול
ש ב ת
חי,
ר׳
ל א
א ל א
אליעזר,
כאשכול
ש ב ת
ר׳
ורמי
לה
דר׳
בתרומות פרק
שבת.
ר׳
דאמר
תרומה קובעת,
במעשרוח
אני
אשי
לטעמיה
אפילו
בחול
נמי
ועומדין
א ל א
אמר
פטור.
טהור וגברא
ואקשינן
כלל,
מהדר
ולפיכך
שבת,
מלאכתו מ א י
אמאי
ר׳
נגמרה
מלאכחו,
מערב
אפילו
סעיף
:[Tp
שהיה
חצר
היום ,ש מ ע
•
אומר
דדוקא ע״ש בשביעית הא כשאר שני שכוע אסור משום מעשר :דמבל מוכן הוא לוי .כדפרי׳ .והכא לא מצי למפרך והרי מותרו חוזר כדפריך
לעיל אליבא דר״א משום דרבנן שמעינן להו דאפילו מוחרו חוזר דחיילא עליה קכיעומא הלכך איכא לממלי טעמייהו דרבנן במתני׳ נמי
משום דאיהו קבעיה ולא משום שבמ :ורמינהי .דר״א אדרבי אליעזר :היה אוכל באשכול .וסמס אשכול לאו גמר מלאכה היא דסמס
ענכיס לדריכה קיימי :ונכנס מגנה .שלקטס משם וכא לו לחצר :ר״א אומר יגמור .אס רצה לגמור כחצר יגמור אכילחו דאין חצר
קובעמ דבר שלא נגמרה מלאכתו :רבי יהושמ אומר לא יגמור .קסבר חצר קובעמ דבר שלא נגמרה מלאכמו :הכי גרסינן חשכה לילי
שבת רבי אלימזר אומר יגמור .אס רצה לגמור ט היכי דאמר בחצר אמר כשכמ יגמור אכילמו דאין שבמ קובעת דבר
שלא נגמרה מלאכתו וממנימין אוקימנא טעמא דר״א דבשאר שני שבוע לא משוס דשכת קכעה דמשום דכוריה לא מצינא למימר
דהא לרכי אליעזר מותרו חוזר :הט גרסינן רבי נתן אומר לא כשאמר רבי אליעזר יגמור בחצר יגמור אלא יצא חון
לחצר ויגמור ולא כשאמר יגמור בשבס יגמור אלא ימהין הוי .ותרוייהו אדרבי אליעזר קאי דאית ליה לרבי אליעזר שבמ
קבעה ומיהו למוצאי שבמ יגמור דלא דמיא למינוקות שטמנו תאנים דתנן בהו לעיל ט( למוצאי שכת לא יאכלו דהתס לאכילת
שכח יחדוס הלכך קבעה עלייהו אבל זו לא יחדה לשכת .יש ספרים שהיא כמובה בהס בשבוש וכן גרסינן לה במשנה
למסכת מעשרות דרכי נתן כתוספתא דמעשרות הכי איתמר :ואחד מקח .אס מכרן להכירו קודם גמר מלאכה לא אמרינן
אחשבינהו בהט ואצטריכא ליה לרבי יוחנן לאשמועינן משוס לאיכא למאן לאמר קבעה כללקמך( :שבה .איצטריך לרכי יוחנן
למימר :לאפיקי מדהלל .רלית הלכתא כוחיה אלא כרבנן לפליגי עליה :הלל למצמו .הלל לכלו אוסר משמע לכל לורו חלוקין עליו:
מינה
עין משפט
נר מצוה
לאפוקי
המעביר
מלאכחו
למקום
אסור.
נ פ ״ מ הלנה נ ׳ והוא ת ו ס פ ח א ל ח מ מ ו ת
פ״ז.
עין משפט
נר מצוה
סי׳ שלא סעי׳ פג[:
ע ו ב מיי׳ פ״ה מהל׳
מעשר הלכה ד:
א ג מיי׳ פ״ה מהל׳ י״ט
הל׳ ה טוש״ע א״ח סי׳
תקכא סעי׳ א:
ב ד טוש׳׳ע שס סי׳ שלח
סעיף ז:
ג ה מיי׳ סכ״ה מהל׳ שבח
הלכה כג טוש״ע שס
וסי׳ מקכא סעיף כ:
ד ו מיי׳ שס הל׳ כד
טוש׳׳ע א״ח סי׳ שלח
סעיף ת וסי׳ תקכא סעיף
ג:
ה ז מיי׳ פ״ז מהל׳ כיאת
מקדש הלכה ט סמג
לארן שח:
ו ח מיי׳ ס׳׳ה מהל׳ גזירומ
הל׳ יל:
ז ט מיי׳ סי״א מהל׳ כליס
הלכה ח:
ה י מיי׳ פכ״כ מהל׳ שכח
הלכה כ סמג לארן סה
טוש״ע א״ח סי׳ שא סעיף
מה:
ט כ מיי׳ ס״ל מהל׳
מחנוח ענייס הל׳ א:
* ל מיי׳ סכ״א מהל׳ שבח
הלכה ב וסכ״ו הל׳ טו
סמג לאיי! סה טוש״ע א״ח
סי׳ שלג סעיף א:
חצר
מדרי,
תאנים
בניו
לקצות
אוכלין
מהן
מלאבחן,
עלח
בר׳
גמר
והואיל
קציעות
אוכלץ
ופטורין,
תני
א( מ ח י י ב ו ר ׳
יוסי
יחודח
לאפוקי
דתנן
תרומח
פוטר.
מדד׳
פירות
תרומח
ופטור
ועדיין
עראי
ר׳
ביתו
עראי
שקציעתן
לא
בחצירו
היא
עשאן
מחן
דתנן
ובני
שתרם
עד
מלאכתן,
שלא
ר׳
לאכול
אליעזר,
מחן
חפירות
מחן
נגמרה
אליעזר
אוסר
מן
עראי
שחוציא
כי
תרומה,
מהן
התרומה
קובעתם
ואוסרתם,
וחכמים
מקח
מתירין.
מדתניא
לאפוקי
הלוקח
פירות
מעם
הארץ
שבני
אדם
דורםין
אוכל
ומעשרן
דמאי.
תלת,
שמע
עראי
מהן
מינה
שמע
מינה
אדם
שבני
נגמרה
ממקום
דורסין,
מלאכתו
שהרי
אוכל
ממקום
מהקתני
לא
נדרסו.
נזוקתני
מכלל
קבע,
שחמקח
בדבר
אפילו
קובע
שלא
נגמרה
מלאכחו.
]דגרס
בירושלמי
במעשרוח
ר׳
יוסי
אומר
]אוכל
בשם
)כל
לא
עדיין,
מהן עראי ולא
בהדיא
ר׳
פ״ב
אילא
מעשר
מהן[ עראי
שני(
]משום[
)מעשר
שני(
נגמרה
מלאכתו[.
ושמע
עמי
הארץ
מדקתני
מעשרן
רוב
מינה
מעשרין,
הדרן עלך המביא
כדטיכלא
שלא
דבר
הדרן עלך המביא
יימשילין פירות דרך ארובת ביו״ט ׳י י אבל לא בשבת ומכסים פירות
בכלים מפני חדלף וכן כדי יין וכדי שמן ״*יונותנין כלי תחת
תדלף בשבת :גמ' אתמר רב יחודח ורב נתן חד תני משילין וחד תני
משחילין אמר מר זוטרא מאן דתני משילין לא משתבש ומאן דתני משחילין
לא משתבש מאן דתני משילין לא משתבש דכתיב כי ישל זיתך ומאן
דתני משחילין לא משתבש דתנן י״חשחול וחכםול שחול שנשמטת ירכו
כםול שאחד מירכותיו גבותח מחברתת אמר רב נחמן בר יצחק מאן
דתני משירין לא משתבש ומאן דתני משחירין לא משתבש ומאן דתני
מנשירין לא משתבש מאן דתני משירין לא משתבש דתנןי׳ רבי ישמעאל
אומר נזיר לא יחוף ראשו באדמה מפני שמשיר את השער ומאן דתני
משחירין לא משתבש דתנן י השחור וחזוג של ספרים אע״פ שנחלקו
טמאין ומאן דתני מנשירין לא משתבש דתנן ליי מי שנשרו כליו במים
מחלך בחם ואינו חושש אי נמי מתא דתנן ״> איזחו לקט תנושר בשעת קצירת:
תנן משילין פירות דרך ארובה ביו״ט עד כמת א״ר זירא א״ר אםי ואמרי לח אמר
רבי אםי א״ר יוחנן כאותח ששנינו ״למפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל
תבואת מפני חאורחים ומפני בטול בית תמדרש ודלמא שאני תתם דאיכא
בטול בית המדרש אבל תכא דליכא בטול בית המדרש לא א״נ תתם תיינו
טעמא דארבע וחמש קופות שרי משום שבת ידחמירא ולא אתי לזלזולי
כיח אבל יו״ט דקיל ואתי לזלזולי ביח כלל כלל לא אי נמי לאידך גיםא תתם
חיינו טעמא דליכא חפםד ממון אבל חכא דאיכא חפסד ממון אפילו טובא נמי
ג
רבינו הננאל
המעביר
י י•
חצר .אצטריך לאשמועינן לאפוקי מהאי חנא דקחני ר׳ יעקכ מחייכ דלימ הלכמא כוופיה אלא כרכי יוסי כרכי יהודה דפוטר :ה״ג מקח
כדתנן הלוקח תאנים כוי .אצטריך לאשמועינן דהלכמא כי הך ולא כאידך ממני׳ דפליגי עליה לקמיה :הלוקח תאנים מטם הארץ במקום
שרוב בני אדם דורםין .שרוב בני המקום עושין תאניהם קציעות ודורסים אותם בעגולים הוו להו סתם תאנים דבר שלא נגמרה
מלאכתו :אוכל מהן עראי .דאין מקח קוכע כדכר שלא נגמרה מלאכתו וכולהו כשלא ראו פני הבית קא מיירו :וממשרן דמאי .כשבא
לעשרן מעשרן דמאי כדין כל הלוקחים
מעם הארץ שאין צריך להפריש
מספרים.
של
והזוג
השחור
חצר לאפוקי מדרבי יעקב דתנף המעביר
תרומה ללא חשידי עלה ולא אמרינן
פ׳׳ה שחור מער שאין
תאנים בחצרו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין
הגי ולאי לא מעשרי דק ולס גמר
בימ יד שלו מחובר ופורקין אוחו
מחן עראי ופטורים מן תמעשר ותני עלח
מלאכה לא עשרינהו עס הארץ
לפעמים ואף על פי שנמלקו מקבלין
רבי יעקב מחייב ור׳ יוםי בר׳ יחודח פוטר
רקסבר האי מנא יש שמעשרין קולס
טומאה שראוין למלאכחן כל אחד
תרומת לאפוקי מדרבי אליעזר דתנן ניפירות
גמר מלאכה ומלה הנוהגמ היא ומלינן
לעצמו וקשה דכית יד למאי חזי לעצמו
אוםר
שתרמן עד שלא נגמרת מלאכתן ר״א
ביה לקולא :רוב עמי האר; מטשרין
ונראה דשחור נמי הוי מספרים אלא
הן .מלאזלינן לקולא לקאמר מעשרן
לאכול מחן עראי וחכמים אמתירין מקח
שהן קטנים וזוג של מספרים הוא
למאי וחומרא בעלמא היא לאממור
גדול מן השחור ושני סכינים לזה
ג>)כדתנן( חלוקח תאנים מעם ה א ח במקום
לאפרושי מספיקא שאר מעשרומ
ולזה והקטנים נקראים שחור על שם
שרוב בני אדם דורםין אוכל מתן עראי
שנמשלו עליהן :ולאפוקי מהא דחנן.
שמשחירין את השער אלמא לשון
מקח
ש״מ
תלת
מינת
שמע
דמאי
ומעשרן
אלרבי יוחנן קאי רבי יוחנן לאמר
השפלה הוא:
אינת קובעת אלא בדבר שנגמרת מלאכתו
לעיל מקח אינו קובע בלבר שלא
מי שנשרו כליו בדרך .כאן משמע
וש״מ י׳ רוב עמי חארץ מעשרין חן וש״מ
נגמר מלאכמו אמא לאשמועינן
שהוא לשון נשירה מלשון פירומ
מעשרין דמאי מעמי תארץ אפי׳ בדבר שלא
להלכתא כי הא לאמרי׳ לעיל ולאפוקי
הנושרין ולא כמו שפירש רש״י כפרק
מקח:
היינו
המחליף.
מהך:
נגמרת מלאכתו ולאפוקי מתא דתנך חמחליף
*(חכימ )שנת דף קמו :ושם( לשון שרייה
לקצות .להיינו לא נגמר :חייב.
פירות עם חבירו זת לאכול וזת לאכול זת
ומיהו לכך קאמר הכא ]א״נן כהא
למקח קכע אפי׳ כשלא נגמר:
דמנן איזהו לקט זה הנושר כשעת
לקצות חת לקצות זח לאכול וזח לקצות חייב
לאכול חייב .זה שלעמו לאכול חייכ
קצירה דהאי איכא לדמויי ולפרושי
ב
פטור:
לקצות
חייב
לאכול
אומר
יתודת
רבי
ללליליה גמר מלאכה הוא:
לשון שרייה כדפירש הקונטרס(?:
1
א ]מיי׳ ס״ג מהלכוח
מעשר הל׳ ד טוש״ע י״ד
לאפוקי
המביא
. 1-.L
פרק רביעי ביצה
משילין פירוה דרך ארובה .מי
ה
שיש לו חמין ושעורין
שמוחין על גגו להחיבש וראה
גשמים ממשמשין ובאין החירו לו
למרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והן
נופלין לארץ דליכא מרחא יחירא.
ודוקא ארוכה דכל ארוכה מלמעלה
לממה היא כמקרמ הגג אכל חלון
כגון גג שמוקף מחיצה וחלון בכותל
וצריך להגכיהו עד החלון ולהשליכו
לא מרחינן כדלקמן״( :ומכסין את
הפירות .ולא אמרינן מורח שלא
לצורך יום טוב הוא דשרו ליה רכנן
משום הפסד ממון :דלןז .גשמים
הנוטפים מן הגג :וכן כדי יין .נמי
מכסינן מפני הדלף :תחת הדלןז.
לקכלו כתוכו מפני מנוף הכימ:
לא משתבש .דכולהו לשון
גמ׳
השפלה נינהו :כי ישל זיהך .אילן
זית יפיל את פירותיו ולא יגיעו
לבשול :הכסול והשחיל .מומין בככור
משוס שרוע שאחד מאבריו גדול
ממבירו :שנשמטה ירכו .אלמא לשון
1
5
ח
כ
ט
כ
ס
התם
השפלה הוא :שאחד מירכותיו גבוהה .מקום חבורה ככסלים והוא כוקא דאטמא גכוה למעלה מן הכסלים וקרוכ לגג האליה יומר
מחבירו :אדמה .גלייש״א :מאן דתני .כלומר אי הוה מנא דמני הכי לא משמבש :השחור .מער על שם שמשחיר את השער.
אלמא לשון השפלה הוא :והזוג של מספרים .יש להן שני סכינין להבי מקרו זוג רש להן חליומ ופורקין אומן זה מזה :אע״פ
שנחלקו .מקבלין טומאה שראוין למלאכה כל אמד לעצמו :שנשרו .נפלו במים :מהלך בהן .והן ממנגבין והולכין ואינו
חושש שיחשדוהו שכבסן :עד כמה .יהא בהן דלא אמרינן מרחא יחירא הוא :מפני האורחים .שזימן לאכול ואין מקום להסב:
בטול ביה המדרש .שאין למלמידים מקום לישב :ודלמא .המס הוא דשרינן כולי האי דאיכא במול בימ המדרש והוא הדין
לכבוד אורחים אבל משוס הפסד ממון לא שרו רכנן כולי האי>» :אי נמי לאידך גיסא .יש לחח טעם לצד אחר שיחירו כאן יוחר משם:
התם
דמאי
ואין
מעשרן
ושמע
מינה
מ ע ש ר ץ עמי הארץ
ודאי.
אפילו
בדבר
ש ל א נגמרה
מלאכתו,
הלוקה
לקצות
דהא סירות הללו לא נגמרה מלאכתן ,ולא מהייבינן ליה לעשו־ינהו ודאי
לא
נגמרה
מ ל א כ ת ו וקתני חייב,
שמע
מינה
דסבר
דמקה
מ ה ״ ב
אפילו
אלא
בדבר
דמאי מספק .אי נמי
ש ל א
נגמרה
מקה
לאפוקי
מדתנן זה
ל א כ ו ל וזה
לקצות חייב,
הנה
מלאכתו.
ה ד ק זןלך המביא בדי יין
מ ש י ל ץ
כולם
אן
פירות אבל לא
טעם
אחד
בשבת.
הוא
פירוש
מלשון
משילין
הורדה
משלשלין.
ושילשול.
מ א ן דתני משילין
ירושלמי
תני
לא
היה
משתבש,
שם
גי׳ ר נ י נ י ר נ י מ ח י י ג ו כ ״ ה ב י ר ו ש ל מ י פ ״ נ ל מ ע ש ר י ת י מ י ה י שם לא מ י י ר י ב ה ע ב י ר ן לקצות ו צ ״ ע .
בזה ק ו ש י ו ת
דכתיב כי י ש ל זיתך.
חלון
משחילין
דרך
נ> אינו מ י ב ! ילולי
]ומאן
חלון.
דתני[
מ ש ח י ל ץ
מ ש י ל ץ
]לא
פי־ות,
משתבש[,
כמה,
דחנן
כאותה
ה ש ח ו ל והכסול.
ששנינן
אפילו
ד מ ס ת פ י נ א י ״ ל ל ג י ׳ ר ב י נ י היה א ס י ר לאכיל ע ר א י ו כ ״ ה נ ח י ס פ ת א
שחול
ד׳
ה׳
ש נ ש מ ט ה יריכו כוי .וכן
קופות
ש ל
תבן
משירין
ושל
ומשתירץ
תבואה
כוי.
פ ״ נ ובירושלמי ש ס ו ש פ י ר ג ר ס רבינו לאפיקי מ ל ח נ י א התיישב
ה ש מ ״ ק כאן ו מ פ י ב ו ת וקחני ע ר מ ע ״ ש שלא נ ג מ ר ה מ ל א כ ח י ה י א ה ג ה ה מאיזה ת ל מ י ל שהיה לפניו ה ג י ׳ ל י ל ן ו ל ר י ק .
מסורת הש״ם
א( לעיל דף לד :מעשרות
ס״ג מ״א ע״ש] (3 ,מעשרות
פ״נמ״לן,ג(ןצ״לכדמניא[,
ד( ן שבת יג .כג .כתובות כד.
גינוי! שא .מנחות לא.ן,
ה( מעשרומ פ״ב מ״ח,
ו( ולקמן לז .שבח קכד.ן,
(tבירושלמי ל״ג אבל לא
בשבת ,ח( לקמן לו .שנת דף
מג ,.נו( ככורות דף מ,.
י( גזיר דף מכ ,.כ( כלים פי״ג
מ״א ,ל( שכת דף קמו,:
מ( פאה ס״ד מ״י ,נ( שכת
קט ,:ש( ןלעיל כ :לקמן
לו ,[.ט( ]דף לו ,!.פ( !עי׳
ים של שלמהן ,צ( ]צ״ל במה
אשה ד׳ שה.ן ,ק( ןוע׳ חוס׳
שבח קמו :ל״ה מין,
תורה אור השלם
.1
זיתים
גבולך
י ש ל
יהיו
ושמן
זיתך:
בכל
ל ף
ל א תסוך
כי
כח
מ
דברים
לעזי רש״י
גלייש״א.
טיט
)אדמה
גבילהן.
מוסף רש״י
המעביר תאנים בחצרו.
השוטח חאניס בחצרו,
לקצות .ליבש! לעשוש מהן
שגעשו
קציעוח ולאחר
בעגול
דורסן
קציעוח
)לעיל לד .::ופטורים מן
חצר
דאין
המעשר.
קובעח בראייח סניס אלא
בדבר שגגמרה מלאכחו
!שם(.
ה ד ק עלך המביא
דרך
מ ש י ל י ן פירות
ארובה ב י ו ״ ט .פירוח
השטוחים על הגג לייבשן
וראה גשמיס ממשמשים
ובאין ,משילן לארץ דרך
ארובמ הגג ,דלא טריחא
מילחא דגופלין מאליהן
ושנת קבד .!.שנשמטה
יריבו .כגון דלא איעכל
גיניה )גיד שבראשו( דאי
איעכל גיביה טריסה נמי
הר כלאמריגן באלו טרסוח
)חולין נל >:האי בוקא
דאטמא דשף מדוכחיה
טריפה יהגי מילי דאיעכול
גיכיה ובכורות ם .(.גבוהה
מחברתה .מקוס בוקא
דאטמא של ירך זו עלה
למעלה על הגב יותר
מי
!שם.::
מחברתה
ש נ ש ר ו כליו במים.
שנפלו למיס בשבת !שבת
ארבע
מפגין
קחו:׳.
ו ח מ ש קופות .אס צריך
שס
להושיב
למקומן
אורחים להסב בסעודה או
ולא
חלמיליס לדרשה,
לשנת
חיישינ! לטרחא
ושבת
קכו:ו.
ולא
אתי
ל ז ל ז ו ל י ביה .אי מקילין
בה חדא קולא לא אתי
לאקולי בה טסי :ל ע י ל ב:ו.
מסורת הש״ם
משילין פרק חמישי ביצה
לו.
עין משפט
נר מצוה
א( ]שכת ק ט , [ :ב( ר ש ״ ל הסם סנן כוי .כלומר ועוד שאלה אמרמ :שלא יגמור אה האוצר.
בדטיבלא .וא׳׳ת והא אמרי׳ לעיל בסוף המניא <דף לל >:לטכל
מ ״ ז ,ג( ] ל ע י ל ג :ל ה , [ :
מוכן הוא שאם עבר ומקנו ממוקן ובסרק כירה
אם לא היו שם אלא ארבע או חמש קופומ שהמירו לו כמקום שיש
ד( ]צי׳ל מ ג י א [ ,ס( ] ג י ׳
הלכה ט ו ט ו ש ״ ע א ״ ס ס י מ ן
<שבת מג (.נמי לא חשכי ליה מכטל כלי מהיכנו כיון דחזו א׳׳כ אכמי
ה ע ר ו ך א א ר א [ ,ו( ש ג ת מ ג .יופר כאן לא המירו לפנומן כולן ולגלומ אח הרצפה דלמא הר בה
שלג ס ע י ף א :
״ ב ב ג מיי׳ ס ״ ה מהל׳
מקשי לן דטבל אין אוירא דלבני לא וי״ל דעולא יאמר לך דמ״מ
] כ ל הסוגיא ע ״ ש כמה גומא ומשוה לה :והכא הנן .כלומר ועוד יש לשאול :כאוהו הגג.
קגד:
ש י ג ד י ס [ ,ז( ] ש כ ת
י ו ׳ ׳ ט הלכה ה ט ו ש ׳ ׳ ע
וש׳׳נ[ ,ח( לעיל ל ה :ש ג ת שהארובה כגג שהפירות כו :אין
חשיכ ליה כדבר שאינו ניטל כיון
א״ס סימן סקכא ס ע י ף א:
דכשכמ מיהא לא חזי כל כמה דלא
ד מ י י ׳ ס כ ״ ה מהל׳
יג
מ ג , .ט( ש ג ת מ ג , .י ( שס ,ממלטלין .בפירומ שבגג שבא להשילן התם תנן א>אבל לא את האוצר ואמר שמואל
שכת הלכה כ ג כ ה
נ ( ש ג ת ע ה .ק ג .ק י א :קח .מפני הגשמים קא מיירי ואפילו
מקנו דאסור לפנומו כשכח כדחנן
מאי אבל לא את האוצר א אבל לא יגמור את
ק כ :קלג .ק מ ג .סוכה ל ג :
ט ו ש ״ ע א״ח שס ס ע י ף כ
כתובות ו .ב כ ו ר ו ת כה ,.בגגומיהן של שני בתים ששרן שאין זה
בפרק מפנין )שם קט (:אבל לא אמ
ו ס י מ ן שלח ס ע י ף ז :
הבא
גומות
לאשויי
אתי
דלמא
כולו
תאוצר
ל( ]צ׳׳ל ו כ ד ר ך [ ( » ,שייך גבוה מזה שיהא שם טורח עלייה
הטבל :במאי אוקימתא .פרש׳׳י
פכ״ה
מיי׳
ו
ה
יד
לע״כ.
מהלכות שכת הלכה
ררידה :בחלונוס .כגון אס מוקף מאי תתם הוא בשבת דאםור משום דחמיר דלא אשכחנא דמוקי לה כרבי יהודה
כ ל כה טוש׳׳ע א״ס סי׳
התם
דלמא
או
דמי
שפיר
דקיל
טוב
יום
אבל
מחיצה ואין כו ארוכה אכל יש חלון
בהדיא אלא מדדחיק נפשיה כי פריך
שלח ס ע י ף ח ו ס י מ ן ת ק כ א
כמחיצה לחצר או לכימ לא ישלשלם
והא מוקצומ נינהו ולא קאמר רבי
דאיכא בטול בית המדרש אמרת לא תכא
סעיף ג:
לעזי רש״י
ט ו ז ח מ י י ׳ ס כ ״ ה שס
שמעון היא אלמא משמע ליה דאתיא
כשקין דרך החלון כמכל מפני שיש דליכא בטול בית תמדרש לא כל שכן ותכא
הלכה כ ה ט י ש ׳ ׳ ע א״ח
אגוד״ש ]אגודי״ש[ .חד.
ומשם
לחלון
הגג
מן
להעלות
טורח
כרבי יהודה:
תגן משילין פירות דרך ארובה ביו״ט ואמר
סימן שטז סעיף ל :
לארץ :סולמוה .כל מדרגה קרי
ט ז ט מ י י ׳ ס׳׳א שס הלכה
אלא
רב נהמן לא שנו אלא באותו תגג אבל
ו טוש׳׳ע א״ח סימן
סולם ואף הכבשים שלנו :ואפילו
נ
מוסף רש״י
שלז ס ע י ף א :
אוירא דלבני .לכנים הסדורים מגג לגג לא ותניא נמי תכי אין מטלטלין מגג לגג אפי׳ כשגגותיהן שוין
פורסין מ ח צ ל ת ע ל גבי
תתם מאי ב>)כל שכן שבת דחמירא או דלמא( הכא הוא דאםור משום יום
א ב נ י ם .מ פ ג י הגשמים ומוקצים לכנין וגשמים נוטפים
טוב דקיל ואתי לזלזולי בית אבל ג>שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי בת
שלא י מ ח ו א ו לא י ק נ ל ו T Pומפירא שלא ימוחו מומר לטלטל
רבינו חננאל
גמיס
ששררות
מאחר
) ש ב ת מג .(.מ ק ו ת ל ו ת .כלים לצרכן ולכסותן ולא אמרינן
דליכא
תתם
לא
אמרת
פירות
תפםד
דאיכא
תכא
מה
דלמא
או
דמי
שפיר
הבא א מ ר רב נחמן לא
ר א ש ן ח ד ו ר א ר ו ת לקינוח הואיל והן עצמן אין נטלין אף הכלי
שגו אלא באותו הגג
תפםד פירות לא כל שכן תכא י>)תנן( ג לא ישלשלם בחבל בתלונות ולא
אפילו
ל ג ג
א ב ל מ ג ג
ד ה ו י ד ג ר הניטל !שם( .לא ינטל לצרכן :ור׳ יצחק אמר.
בטול
דליכא
דאםור
תוא
טוב
ביום
חכא
מאי
חתם
סולמות
דרך
יורידם
עלייהו.
למזגא
דחזי
שוין ל א ,ותניא
גגותיהן
להשען ,שכל ה ס ב ח ן כ ך דוקא סירות הרארן לטלטול הוא
הבא
דלמא מ י ה כ י .ותוב
ג
בית תמדרש אבל שבת דאיכא בטול בית תמדרש שפיר דמי או
ן
ע
ש
נ
ו
קצח
כ
ש
ו
י
היחה,
תגיא ל א י ש ל ש ל ם ב ח ב ל
דשרו רכנן לטלטל כלים לצרכן אכל
חכא דאיכא חפםד פירות אמרת לא תתם דליכא תפסד פירות לא כל
יורידם
ו ל א
בחלונות
קצת ע ל שמאלו ;שם( .מידי דלאו בר טלטול אין כלי ניטל
שמעון
רבי
מודה
ד ר ך סולמוח ,חחם משום
ה
שכן תיקו :ומכםין את הפירות :אמר עולא י ואפילו >אוירא דלבני ר׳
ב פ ס י ק ר י ש י ה ו ל א לצרכו :אלא לדבר הניטל .לצורך
מאי,
ביטול בית חמדרש
יצחק אמר פירות הראוין ואזדא ר׳ יצחק לטעמיה יידאמר ר׳ יצחק אין כלי
ולא
אסיר,
א ו
ש ר י
י מ ו ת .כ א ו מ ר א ח ת ו ך ר א ש דכר הניטל :ואיידי דסגא רישא.
ג ה מ ה ז ו כשכת ואיני רוצה
מכסין פירות
איפשיט.
סירוח הראוין דעל כרחך כדחזי
אין
פירות
בכלים
תפירות
את
מכסין
תנן
בשבת
חניטל
לדבר
אלא
ניטל
שממות ל ט ו ן לאי א פ ש ר
בכלים מפני הדלף .ר ׳
מטלטל
שהרי
למנקט
אצטריך
לטלטול
חשיכ
שלא ת מ ו ת כ מ ת כ ו ץ
ממש,
יצחק א מ ר פירות
אוירא דלבני לא הוא הדין דאפי׳ אוירא דלבני ואיידי דתנא רישא משילין פירות
שאין כלי ניטל אלא לדבר
ליה ,ו ט א מ ר י נ ן ד כ ר שאין הן עצמן ומשילין נקט נמי לענין
במאי
הבא
שמן
כדי
וכן
יין
כדי
וכן
תנן
תפירות
את
מכםין
נמי
םיפא
תנא
מ ת כ ר ן מותר ,כגון ה י ט
אמר
הניטל בשבת .עולא
ד א פ ש ר ליה כלא א י ס ו ר ,כסוי פירות הרארן ומיהו סיפא לאו
א פ י ל ו א ו י ר א ד ל ב נ י .תגן
עסקינן בטיבלא הכי נמי מםתברא דאי םלקא דעתך כדי יין וכדי שמן דהתירא
כ ג ו ן ג ו ר ר אדם מ ט ה כסא דוקא והוא הדין ללכני :הנן והן כדי
וכן כדי יין וכדי שמן.
יסססל וכלכל שלא י ת כ ר ן יין .מכדי כהני לא איירי לעיל וטון תא תנא לית רישא פירות כדי יין וכדי שמן אצטריכא ליה םלקא דעתך אמינא
פירות אין לבנים
כלומר
לעשות ס ט ן ,ו א ע ׳ ׳ ג לאיכא
לא .ופרקינן א ל ו הכדות
״להפסד מרובת חששו לחפסד מועט לא חששו קמ״ל תנן ״ינותנין כלי
למיחש לילמא ע ג י ל מ ט ן ,דמנן הכא ובא לאשמועינן דברים
חשובין
ט ב ל הן ש ה ן
ה
תהת הדלף בשבת בדלף הראוי תא שמע ט׳פורסין מחצלת על גבי לבנים
ראוין
שאינן
כלבנים
ט ו ן ל ל א מ ת כ ר ן ל ה ט אחדס לכד פירומ היה לו להשמיענו
ל א כ ו ל מ ה ן ה י ו ם .ועוד
ד א ס ש ר לגרירה כלא ח ט ן לכנים וכ״ש אלו :הכי גרסינן הכא
מחצלת
יייפורסין
שמע
תא
עלייתו
למזגא
דחזי
מבנינא
דאייתור
בשבת
ט עניד נמי ח ט ן דהר
א ק ש י נ ן ל ר ׳ י צ ח ק נוחנין
מלאכה ג מ ו ר ה לא מיחייכ ,במאי עסקינן בדטיבלא .כלומר לא על גבי אבנים בשבת באבנים מקורזלות דחזיין לבית תכםא תא שמע ׳פורםין
הנה
חדלף,
כ ל י ת ח ת
אינן פירות ,ופירק ב ד ל ף
אכל ה י ט ד ו ד א י ע ^ כא להשמיעך כי אס טוצא כלכניס
מחצלת על גבי כורת דבורים בשבת בחמת מפני תחמת ובגשמים מפני
מ ו ד ה )סוכה לג.(:
ה ר א ו י ל ה ש ת מ ש ב ח ן .וכן
ל( וכדברך דהנך כדי יין דקא מוסיף
פורסין מחצלת ע ״ ג כוורח
הגשמים ״ובלבד שלא יתכוין לצוד התם נמי דאיכא דבש אמר לית רב
ומני בדטיכלא עסקינן שאסורים
בשבת בחמח
דבורים
עוקבא ממישן לרב אשי התינח בימות החמת דאיכא דבש בימות הגשמים
מפני החמה ובגשמים
בטלטול דאשמועינן ברישא פירוח
נמי
כוורת
כוי .ופירק
מאי איכא למימר לא נצרכא אלא לאותן שתי חלות אותן שתי חלות מוקצות
הראדן דומיא דמשילין והדר נקט
שהן
בדאיכא ד ב ש בגווה
להנך לאשמועינן אף שאין ראוין :הן חכא במאי עסקינן שחשב עליהם אבל לא חשב עליתם מאי אםור אדתני
פ י ר ו ת .ובלבד שלא יתכוין
כשפורש
כלומר
לצוד.
הפסד מועט .גשמים הנוטפין על
ובלבד שלא יתכוין לצוד לפלוג ולתני בדידה במה דברים אמורים שחשב
הכוורת,
ע ל
מחצלת
יין הפסד מועט הוא עד שחחשך
עליתן אבל לא תשב עליתם אסור חכי קאמר אע״פ שחשב עליתן ובלבד
מעט
למחצלת
ירויחה
שנכנסין
לנקב
מחוץ
רסלקס אכל הפירומ מרקיכין :נותנין
שלא יתכוין לצוד במאי אוקימתא כרבי יהודה דאית לית מוקצת אימא
כי
ויוצאין ב ו הדבורים,
כלי החת הדלןן .הרי שהכלי ניטל
חמחצלת
ישלשל
אם
סיפא ובלבד שלא יתכוין לצוד אתאן לרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין
לקבל כו מוקצה כי האי דלא חזי
במקום
הכוורת
בדפני
מותר ותםברא דרבי שמעון והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו נ ( ט מודה רבי
הנקב ,אין הדבורים יכולין
למידי :בדלן* הראוי .שהן צלולין
כצוהה
ונמצא
לצאח
שמעון בפסיק רישית ולא ימות לעולם כולה רבי יהודה תיא ותכא במאי
ורארן לבהמה :על גבי אבנים.
ב ש ב ח א ו ביו׳׳ט ,ו א ע ״ פ
עסקינן דאית ביה כוי ולא תימא לרבי יהודת ובלבד שלא יתכוין לצוד
שנגוכין לכנין וכשהן מפלחלחין צריך
שאין במיני דבורים ניצוד.
אלא
לחזור ולנגכן שאינן מקכלומ אמ הטיט
יפה והבנין שוהה ליבש :מקורזלות .אגוד״ש :לבית הכסא .לקנח :שהי חלות .של צפיחימ מניחין בכוורח כשרודין אומה ומהן פרנסה
לדכוריס כל ימות הגשמים אומן שחי חלומ מותר לכסות .כל דכש הכוורת עשר עליות עליות של חלות :מוקלוה נינהו .לדבורים:
דחשב מלייהו .לאדם :אדהני ובלבד שלא יסכוין לצוד .משמע דלא ימצא לחלק אמ דבריו ולאסור עד שדלג מאיסור טלטול
לאיסור צידה :לפלוג ולהני בדידה .כאיסור טלטול גופיה יכול לחלק אח דבריו ולמצוא צד איסור לדכר כדלא חשכ עלייהו לא
יטלטל המחצלמ לצרכם :הכי קאמר אן 1על פי שחשב עליהם כוי .אף בשחשב בא ללמדך שיש צד איסור כמתכרן לצוד ואף על גכ
דעיקר להצלה מפני הגשמים מכוון :במאי אוקימהא כרבי יהודה .כלומר מדהוה לך למרוצי ארישא הא מני ר׳ שמעון דלימ
ליה מוקצה ומהדרת אשנויי דחיקי למימר משוס שחי החלות כרבי יהודה בעימ לאוקמא משום דרבי יצחק דמותבינן ליה הנך מיוכחא
אית ליה מוקצה כר׳ יהודה :ובלבד שלא יתכוין לצוד .ואף על פי שהוא צדן :דאית ביה כוי .חלונות יש בדפנותיה ואף על פי
שמכסה אמ פיה אינן נצודין אם לא יכסה גם אמ המלונוח ולא תימא ובלבד שלא יתכדן אלא כלכד שלא יעשנה מצודה שלא יסמוס החלונומ:
״(פשיטא .טון דאימ ליה לרבי יהודה דבר שאין ממכרן אסור למה ליה למימני ובלבד שלא יעשה מצודה דהא צידה אב מלאכה היא:
יא
א
מיי׳
פכ״א
שכת הלכה ג
מהו
סהל׳
וסכ״ו
לו:
עין משפט
נר מצוה
משילין פרק המישי ביצה
מסורת הש״ם
יי א מיי׳ ס כ ״ ה מהל׳ אלא אימא ובלבד שלא יעשנה מצודה .פ״ה ובלבד שלא יכסה
מהו דמימא דבר שבמינו נצוד .שדרך לצוד את בני מינו כגון חיה ועוף
סמג
ש נ ת הלכה כ ד
בו כל החלונומ דלר׳ יהודה אסור ולד שמעון מותר וגס
אסור אבל האי דאין במינו נצוד שרי קמ׳׳ל :רב אשי אמר .לעולם
א״ח
טיש״ע
לאוין ע ה
ס י מ ן שלח ס ע י ף ח ו ס י מ ן מעיקרא כי בעי לאוקומי כר׳ שמעון משמע ליה דבכל ענין מייד
כלשנינן מעיקרא דאיכא דבש למאכל אדם ודקשיא לך בימות הגשמים
:
ג
ף
י
ע
ס
א
מקכ
אפילו לעשות כעין מצודה לסחוס כל החלונוח ומימה דהא מודה ר״ש
מי איכא דבש לא קשיא דמי קחני ימוח החמה וימות הגשמים:
ב ] ט ו ש ״ ע א־׳ח ס י מ ן שח בפסיק רישיה ולא ימות והכא ודאי
שופך .לחוץ :ושונה .יחזירנו למקומו
ס ע י ף לז;:
אלא אימא ובלבד שלא יעשנה מצודת
יה ג מ י י ׳ ס כ ״ ו שם הלכה הן נצורות ופירש הר״ר משה מאייבר״א
חחמ הדלף :ואינו נמנמ .מלשנות כל
א
פשיטא מהו דתימא >במינו נצוד אסור שלא
י ג ט ו ש ״ ע א׳־ח ס י מ ן דלר״ש נמי מייד שיש חור קטן ככוורמ
היום אם צריך לכך :בי רחיא
שח ס ע י ף ל ד ו ס י מ ן חקיח אך אינו נראה וא״כ לא הוי פסיק
דאביי דלון( .הדלף היה נופל על
במינו נצוד מותר קמ״ל רב אשי אמר מי קתני
סעיף ה:
ורבי
י מ ד ט ו ש ״ ע שם ס י מ ן שח רישיה ולא ימוח ולר״ש מומר
הרחיס שלו והיו עשוין בטיט ונמוחיס
בימות החמה ובימות הגשמים בחמה מפני
:
ס ע י ף לה
יהודה דאסר אפילו דבר שאינו מתכוין
מפני הגשמים ולא היה מספיק לכלים
חחמה ובגשמים מפני הגשמים קתני ביומי
כ ה ט ו ש ״ ע ש ס ס ע י ף בעי חור גדול שיהא נראה לדבורים
הצריכיס לחח מחח הדלף :זיל מייליה
לד:
ניסן וביומי תשרי דאיכא חמה ואיכא גשמים
לפוריך להתם .לבית שהוא שם דלהוי
לצאמ מן הכוורח:
ו מיי׳ פ ״ א מהלי
בא
בשבת:
חדלף
תחת
כלי
ונותנין
דבש:
ואיכא
י י ״ ט הלכה יז:
כגרף של רעי שיהו מאוסים הרחים
שופך ושונה .למה דס״ד דאיירי
ב ב ז מיי׳ פ כ ׳ ׳ א מהל׳
א תנא אם נתמלא הכלי שופך ושונח ואינו
לך להיות לפני מטתך ואתה מותר
לעיל בדלף שאינו ראוי לו
ש נ ת הלכה י ס מ ג
נמנע בי רחיא דאביי דלוף אתא לקמיה
לטלטלן ולהוציאן לחוץ כדאמר לקמן
לאוין ס ה ט ו ש ׳ ׳ ע א׳׳ח קשה היכי מטלטל ליה הא הוה ליה
דגרף של רעי מומר להוציאו לאשפה:
דרבה אמר ליה זיל עייליה לפוריך להתם
ס י מ ן שלו ס ע י ף א י ס י מ ן ככלכלה והאבן במוכה דאמר בסוף
תקכד סעיף א:
וכי מושין גרן* של רעי להתחלה.
ב ג ח מיי׳ שס הלכה ט כירה )שבת לף מז .ישסו דלית בה
בדלהוי כגרף של רעי ואפקיד ,יתיב אביי וקא
וכי מותר לגרום שיהא הדבר מאוס
ס מ ג שס ט י ש ׳ ׳ ע א״ח ל( פירי וי״ל לשד משום דהוי כגרף
קשיא ליה 3יוכי עושק גרף של רעי לכתחילה
לו כדי שיוציאנו :תיתי לי דעברי
ס י מ ן שלט ס ע י ף א ו ס י מ ן של רעי וכן משמע מדמייחי ליה הכא:
אדהכי גפל בי רחיא דאביי אמר תיתי לי
חקכד שס:
אדמר .תבואני זאת בשכרי שעכרתי
אע״ג
ב ד ט מיי׳ פ כ ׳ ׳ ג שס תיתי לי דעבדי אדמר.
דעברי אדמר אמר שמואל ג גרף של רעי
על ד ב ד רבי :גרף ועביט כלי חרס
הלכה ה ט ו ש ״ ע שם
לאמרינן לעיל פ׳ יו״ט )לף
ישימן שלט ס ע י ף נ ג :
ועביט של מימי רגלים מותר להוציאן לאשפה הן אלא של רעי קרוי גרף ושל מימי
ב ד ] י [ מיי׳ שס הלכה י ד כא :ישס( לאין עושין גרף של רעי
יוכשחוא מחזירו נותן בו מים ומחזירו םבור
רגלים קרר עביט :נותן בו מים
ט ו ש ״ ע אי״ח סי׳ לכחחלה ס״ל לרבה רהכא שרי משוס
ומחזירו .דמוקצין מחממ מאוס הן
מינח גרף של רעי אגב מנא אין בפני עצמו
ח ק כ ד ס ״ א ו ס י מ ן שלט פסידא דבי רחיא או משוס ללא
סעיף ד ]יטוש״ע ח״מ ס ״
ואי לאו אגב מיא לא מצי לטלטלינהו.
לא ת״שג> הדההוא עכברתא דאשתכח בי
מקרו לכחחלה כל כך הכא כיון שהיו
ה סעיף אן:
ולהוציאו הוא דשרו ליה משוס כבודו:
כ ] מ י י ׳ שס ש ״ ע א ה ״ ע הגשמים כבר מזלפין בבית אין כל כך
אםפרמקי דרב אשי אמר להו רב אשי
סבור מינה .מדשמואל היו סבורים
סימן קסט סעיף זן:
לכחחלה כמו מזמנין נכרי:
יכל
נקטה בצוציתה ואפקוה:
ל ] מ י י ׳ שם הלכה ט ן :
התלמידים דדוקא גרף נקט דאגב
ש״טין.
של
חבית
יעשה
שמא
ט
״
ו
מ ] מ י י ׳ ס ״ א מהלכית י
שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום
מנא שרי לטלטל את הרעי אבל בפני
ן
מ
י
ס
הלכה א ט י ש ״ ע א״ח
פ״ה שלוקחין קנים ועושה
מצוה בשבת חייבין עליו ביו״ט ואלו חן משום
עצמו ליטול אמ הרעי או דבר מאוס
חצה ס ע י ף א ן :
חנן
דהא
וקשה
בהן
ושט
חביח
כעין
״(ואלו טהורין בכלי חרס טכלא שאין שבות י לא עולין באילן ח ולא רוכבין על גבי
ממש בידו ויוציאנו לא שרו ליה:
בצוציתה.
בשמיס:
באספרמקי.
בהמה מ ולא שטין על פני המים י׳ ולא מטפחין
לה לבזבזין וחביח של שייטין אלמא
רבינו חננאל
בזנכה :מתני׳ כל שחייב עליו.
ולא מספקין ולא מרקדין ואלו הן משום
דחרס הוא לכן נ״ל שהוא כלי חרס
חדלף
נותנין כ ל י ת ח ת
מלבד סופרים שלא לעשומו בשבת
רשות י לא דנין ולא מקדשין -ולא הולצין
ב ש ב ת .ת נ א נ ת מ ל א ה כ ל י שאין לו פתח ומחוך כך אינו יכול
משום שבות או משום רשות שיש בו
.
ע
נ
מ
נ
ו
נ
ושונה ואי
שופך
ה
להשמקע כמיס לסי שאין המיס יכולין
ולא מיבמין ואלו הן משום מצוה >לא
עשו
י ר ו ש ל מ י א ״ ר הנינא
קצמ מצוה אבל לא מצוה גדולה
המיס:
פני
על
צף
ולכך
לתוכו
ליכנס
יימקדישין ולא מעריכין ולא מהרימין לולא
ומעינות
כנתרות
אותה
וקרוב הוא להיות דבר הרשות ויש
ש ב א ו מ ח ו ץ ל ת ח ו ם ,ו ת נ י והא מצוה קא עביד .פ״ה וה״ל
מגביהין תרומה ומעשר כל אלו ביו״ט אמרו
בו איסור מדברי סופרים :או משום
כן נהרות ומעינות שבאו
למחשבינהו בהדי אינך דסיפא
מ ח ו ץ ל ת ח ו ם ,מ מ ל א מ ה ן ממצוה ומשני לא צדכא דאיכא קל וחומר בשבת ״מאין בין יו״ט לשבת אלא
מצוה .או שיש בו מציה ממש ואסרוהו
בי
ואצ״ל ביו״ט.
בשבת
חכמיס לעשות בשבת :חייבין מליו.
אוכל נפש בלבד :גמ' לא עולין באילן
ר י ח י י א ד א ב י י ד ל ו ף .א י י ל לעדיף מיניה ולכך אינו מצוה כל כך
שלא לעשותו ביו״ט :ואלו הן .דברים
גזרה שמא יתלוש ולא רוכבין על גבי בחמח
ר ב ה ע י י ל י ה ל פ ו ר י י ך ה ת ם דומיא דהני דסיפא ולפי זה יכול
דלף
בי היכי דליהוי האי
שאסורין משוס שבות שהטילו עליו
גזרח שמא יצא חוץ לתחום שמע מינה
כ ג ר ף ש ל ר ע י ,ו ע ב י ט ש ל להיוח דגם כדליכא דעדיף מיניה
חכמים לשבות מהן ואין בעשייתן
מ י מ י ר ג ל י ם ,ו א פ ק י ד א י י ל אסור וכן פירש נמי גבי לא מקדשין
חיתחומין ט>דאורייתא אלא גזרת שמא יחתוך
שום מצוה :לא עולין כאילן כוי.
־ כ י ע ו ש י ן ג ר ף ש ל ר ע י הא מצוה קא עביד כו׳ ומשני דאית
שמא
גזרת
חמים
פני
על
שטין
ולא
זמורה
אדשקלו וטרו
לכתחילה.
כולהו מפרש כגמרא אמאי גזור בהו
נ פ ל ב י ר י ח י י א ר א ב י י ,ליה אשה ובנים משמע אפילו אין לו
יעשה חבית של שייטין :ולא מטפחין ולא
ואין
רבנן :אין ממפחין .ביד:
א מ ר ח י ת ־ ל י ד ע ב ר י אשה ובנים מ״מ אסור וקשה דאמר
מםפקין ולא מרקדין :ייגזרה שמא יתקן כלי
גרף
אדמר .א מ ד ש מ ו א ל
מספקין .על ירך :ואין מרקדין.
ש ל ד ע י ו ע ב י ט ש ל מ י מ י פרק דיני ממונוח )סנהדרין לף לה(.
ברגל .וכולן לשמחה ולשיר ובגמרא
שיר :ואלו תן משום רשות לא דנין :והא
ר ג ל י ם מ ו ת ר ל ה ו צ י א ן לפיכך אין דנין לא בע״ש ולא בערב
מפרש גזרה שמא יתקן כנגדן כלי
מצוה קעביד לא צריכא דאיכא דעדיף מיניה:
י י א ש פ ה .ת נ י א נ מ י ה כ י יו״ט דהיכי לעביד לדייניה במעלי
או ] ג ר ף ש ל ר ע י ו ע ב י ט ש ל
שיר דקא עכיד מנא :ואלו הן
ולא מקדשין :והא מצוה קעביד לא צריכא
מ י מ י ר ג ל י ם מ ו ת ר ל ה ו צ י א שבתא ולקטליה בשבמ אין רציחה
משום רשות .כלומר שהיה לנו
־ א ש פ ה ן ו כ ש מ ח ז י ר ה כ ל י דוחה שבמ ולא משני משוס דאין
דאית
להחירן משוס שהן קרוכין למצוה ואסרוה חכמים .האי דקרו ליה
:ו ת ן כ ו מ י ם ו מ ח ז י ר ו .לנין משמע החם דבסנהדרין דבסממא ליכא עדיף מנייהו שפיר דנין
רעי
דגרף ש ל
•אסיקנא
רשות משום הנך דבעי לממני בסיפא דהוו מצוה גמורה ולגביהן
מ ו צ י א י ן א ו ת ו א פ ־ ל ו ויש ליישב לניחא ליה להש״ס למימר טעמא לאסור מן המורה ולא
קרי להנך מציעי רשומ ולהנך קמאי קרי שבומ דאיסור שבות
,
י
ל
כ
א
ל
ב
ו
מ
צ
ע
כפני
לאסור אלא מלרבנן ור״ת פי׳ להא מצוה קא עביל ואמאי גזרו כו׳
גמור יש בהן לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן שאין
מההוא עכברתא דאשתכח
ומשני לא צדכא לאית ליה אשה ובנים אבל אס אין לו אשה ובנים
אשי
ד ר ב
כאספרמקיא
כתן לחלוחית מצוה :לא מין .דין :ולא מקדשין .אשה .ובגמרא
ש ק ל ו ה מותר לקדש דמצוה קא עביד וקשה לבפ״ק ליומא בירושלמי גכי
להו
יאמר
מפרש אמאי ק ד ליה רשומ ׳()ומאי טעמא גזור עלייהו( :ולא
כ צ ו צ י ת א ,מ ל ש ו ; צ י צ י ה כהן גדול מחקנין לו אשה אחרת פריך והרי קונין לו קנין
ל ר א ש ,ו א פ ק ו ה ] .מתני'[
מקדישין .הקדשות :מעריהין .ערכך עלי ונותן כפי שנים כמו
ב ל ש ח י י ב י ם ע ל י ו מ ש ו ם כשכח ומשני אין שכוח כמקדש ולשני דשד כיון דמצוה קא עביד
שכחוב בפרשת ערכין !ויקרא : ! 0ולא מחרימין .הרי בהמה זו
ו מ ש ו ם ר ש ו ת דהא כיון שמתה אשמו מצוה לו לישא אשה אחרמ ועוד קא עביד
שבות
חרם וסתם חרמים לבדק הבית :גמ׳ שמא יעלה ויתלוש .דהוי
ו מ ש ו ם מ צ ו ת ב ש ב ת ,מצוה דכתיכ וכפר בעדו ובעד ביתו )ייקרא טז( אלא ודאי י״ל
אלו
עליו ביו״ט.
חייבין
איסורא מדאורייתא דהיינו קוצר שחולש מן המחובר :שמא יצא
ד ן מ ש ו ם ש ב ו ח ל א ע ו ל ץ כפירוש הקונטרס ולא קשיא מההיא לסנהלדן להא קאמר הכא
חון לתחום .מתוך שאינו מהלך ברגליו אינו רואה סימני התחומין:
כ א י ל ן ,ג ז ר ה ש מ א י ת ל ו ש .טעמא שמא יכתוב וכיון דישכו כבר בלין מערב יו״ט וכמכו לבד
שמע מינה תחומין מדאורייתא .מדגזור רכיבה אמו חחומין דאי
י ר ו ש ל מ י א י ן ע ו ל י ן ל א י ל ן המזכין ודברי המחייבים מבעוד יום כדקאמר החס אם כן לא
ב־; ל ח ב ץ י ב ש .ר׳ א ח א
מדרבנן לא הוו אסרי מלתא אחריתא משוס דידיה :שמא יחתוך
ב ש ם ר ב י א מ ר א ס ו ר ל ד ו ש שייך למגזר ועוד י״ל כפירוש ר״ת ולא קשיא מההיא דכהן גדול
זמורה .להכוחה והר קוצר מן המחובר :חבית של שיימין .כלי
ע י י ג ב י ו מ ו ר ה כ ש ב ח .דשמא חד ממרי טעמי נקט והדר מסיק המס בירושלמי דיומא
היא
אילן
שורשי
דיא
של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמדין בו לשוט:
אמר רבי מונא הלא אמר׳ הלין דכונסין ארמלין צריך לכונסן
ב ג ב ו ה ץ ג׳
כרוב,
קולסי
הא מצוה קא עביר .ואמאי ק ד ליה רשות :ולא מקדשין הא מצוה
א ב ל א י נ ן ג ב ו ה י ן ) ב א ר ץ ( מבעול יום שלא יהא כקונה קנין בשבת ואיתא נמי בריש כחובוח
קא עביר .שנושא אשה לפרות ולרבומ ואמאי קא קרי ליה רשות:
] כ א ר ץ ה ם ] .מ פ נ י מ ה בירושלמי ומפרש המס טעמא לעל שלא נ( קנה אינו זכאי במציאתה
שמא
באילן
ע ו ל ץ
אין
י ש כ ח ו י א כ ל א ו י ר ע י ד .ולא במעשה יליה ולא בהפרמ נרדה משכנסה זכאי ככולס ונמצא
לאימ
ולא רוכבין על גבי בהמה
מ ש נ י ש ה ו א מ צ ו ו ה ע ל כקונה קנין בשבת וההוא נמי איכא לאוקמי בשיש לו אשה ובנים ומהאי טעמא לאין מקלשין לפי שנראה כקונה קנין אסור כמו כן לממ גט בשבת»:
כמוהו
כהמחו
שביתת
משוס
א ( ! ש ב ת ק ו :קז:ן ,ב ( לעיל
כ א :ן ש נ ת ק מ ג .ן (< ,ושבת
ד(
קנא:ן,
קמח,:
שבת
לעיל ל.
ה( פסחים ס ו :ן ש נ ת
ק כ ד .קמח:ן ,ו (
תיספות
ןעיין
חגיגה ח.
דיה
מ ש ו ס ן ,י ( שבח ס :
קכד.
מגילה ו :לעיל
קלז:
חוססתא
כח.
ס״א,
דמגילה
ח( ן ע י י ן ת י ס ס י ח חגיגה יז:
דייה לכתיב[ ,ט ( ן ע י ר ו ב י ן
ל ה :ס י ט ה ל:ן,
ןעיין
י(
ת י ס פ ו ח לעיל צ .ל ״ ה תגן ן,
כ ( ר ש ״ ל מ ״ ז ,ל( לליח בה
ולא
פירי
כצ״ל,
וי״ל.
מ(]־ליספ״במ״גן,נ(ןמס
ס(
כצ״ל[,
חוספוח
]ועיי
לעיל יז .ל ״ ה מ ״ ט ו ת ו ס פ ו ת
עירובי! עא .ל ״ ה
יחוספות
ומקני
גיטין ע ז :
ל״ה
ותיזיל ו ת ו ס פ ו ת ב ״ ב
קנו:
ל ״ ה ק ו נ ץ ן,
גליון הש״ס
ד׳׳ה
דש״י
מספקי;
ואי;
ע ל •יק־ .עיין מ ו ״ ק כז ע ״ ב
אבל:
תוד״ה
מוסף רש״י
וכי עושין ג ר ף ש ל רעי
ל כ ת ח ל ה .נהי דכי איתיה
מתני'
מסלקינן ליה
קמן
לאתויי
אבל
אנן
ק מ ן א ו למיזל
לגביה כי היכי ל נ מ א ס עלן
וגסלק־ה
כא. .
מ־ שר־
ולא
(
גבי
רוכבין
בהמה.
לכל תשמיש
ולא
!לעיל
על
הרין
יהוא
קוד!.
•ישבת
מ ט פ ה י ן .י ל י ו זו לזו
מ ש ו ם שיר א י מ ש י ס
! ל ע י ל ל :.א ו :
)שבח
אבל
הלב
על
קמח.!::
מספקין.
ולא
כף
ירך
על
; ל ע י ל ל ! א ו :כ ף אל כ ף ,
מ ש י ם אבל •שבח ש ם .ו ל א
מרקדין.
לשמחה
ברגל :ל ע י ל ל !
! ש ב ת שם׳.
מגביהין
ולא
תרומה
ומעשר.
כמתקן
למחזי
; :י ט י ן נד .:.א י ן ב י ן י ו ״ ט
להיות
לשבת.
לכתחילה
שאסיר
מותר
מה
ביום ט ו ב
בשבת ,אבל
יש
עינשין
בסקילה
לעמן
הרבה,
שזה
יבכרת יזה
בלאי
ג ר י ד א :מ ג י ל ו ,ז .:
&
רנינו
ולא
ח נ נ א ל )המשך(
מרקדין
יעשה
ל א
כלי
גזרה
שיר.
מםפקין
מחמתו,
שמא
ירושלמי
הבא
סיפוק
כדכתיב ויחר
אף
1
שנאמר
יחתוך
זמורה.
ולא
שטין
למען
ינוח
ע ל פני
שורך
המים
וחמורך
גוירת ש מ א
וגוי.
יעשת
גמרא
חבית
דידן
ש ל
ל א
רוכבין
שי־טץ.
ל א
ע ל
גבי
בהמה
מספקין ולא
גזרה
מטפחין
לאורייחא
ב׳
רגליו
רשות
א• כ״ה הגי׳ ג ״ נ נ ר י ״ ף תניא נחי הכי ג ר ף של רעי וכוי.
ל א
אלא ע ל
דחוינן
כאחת .א ״ ר
דנץ .והא
אצבעתיה
אלעור כ ל
מצוה
קעביד,
דר׳ מ ן ג ו
משמיעי ק ו ל
דאיכא
לקדרבון
אסורין
דעדיף
דידיה.
בשבת,
מיניה .ו ל א
ולא
מרקדין,
ומסקנא
מקדשין,
ריקוד
אקושי
עוקר
אתרעא
בלק
ולא
ויספוק
ר׳
חבריה
הכן
שהוא
וחבריה,
הכן
כי;
אסור ,ו ר ׳
אחור־
דהוה
יונה
ידיהן
איםתכין
שרי,
ביומי
מטפחי;
אחורי
בשבחא.
בהלוליה
והוו
׳דייהו
דרי
שמעו;
ברי ,ה ו ו
מטפחין
אהורי
יד־־הו
בשבחא,
ע ב ר
מאיר
רבי
קלהו;,
א מ ר
הוחרד,
השבת,
קליה
ביתנו,
פריי
ש מ ע
מי
לרדותינו
בתוך
מאיר
רבי
דרבי
וערק,
נפקי;
בתריה,
מיפרי
אפרח
רוחא
פקוליה
קדליה
רבי
דרבי
מ ן
מן
מאיר,
כווחא
וחמא
קדליה
דרי
אוחודי,
א מ ד
ל א
לתורה
אלא
קדליה
דרי
ע ל
אוחוריי.
תרוויהו;
אמרי
אחת
ומניח
כשבתא לא.
דלאו
מ;
זכיתי
דחימית
מאיר
ר׳
על
אודיק
מאיר
ובנים
רבי
הוא
ש מ ע
קליה
ושמע
רבותינו
אמר,
זה ש ב א
בדאית ליה א ש ה
יונה
אוי
אומר
רגלו
ן את
מטפחין טיפוח
לרצונו,
בין
כפיון.
מן
יוחנן
ור״ל
לא
זכינן
אחת,
קיפוץ
ואלו הן
משום
מצוה
קעביד.
משילין פרק חמישי ביצה
מסורת הש״ם
א( יכמות כל לט ,.ב( לעיל
ט״ ג( ]לעיל לה ,[:ד( סירוח
לרך ארובה כצ״ל ,ס( שכת
קיז :קכל .ןתיספמא ס״נ[,
י( ]לעיל כו ,[.ז(!שנת קכד.
ע״ש[,ח(שסקכד:לעיל ינ,.
ט( עירוכין צו ,:י( שס,
כ( ]יבמות סב ,[:ל( ]לקמן
לט (» ,[.ןשס[ ,נ( !עיין
תוספות ב״ב ינ .ד׳׳ה אטו[,
לז.
עין משפט
נר מצוה
דאית ליה אשה ובנים .שני זכדס לב״ש או זכר ונקבה לכ״ה וחו לא
משום מקה וממכר .סרש׳׳י דלמקמ וממכר דמו שמוציאן מרשותו
מיפקד כולי האי כדאמרינן ביכמומ )לף סא >:ומיהא קצמ מצוה איכא
לרשומ הקדש ומקמ וממכר אסור מן המקרא דכמיכ
כדאמרל( בבקר זרע אמ זרעך ולערב אל חנח ידך )קהלת יא> :מלוה
ממצוא מסצך ודבר דבר אי נמי מקח וממכר אמי לידי כמיכמ
בגדול .האחים ליבם ונפקא לן מוהיה הבכור )לברים כ ה ( :שמא
שטרי מכירה ואם תאמר הר לה גזרה לגזרה כולה חדא גזרה:
יכתוב .פסק דין לדינין ושטר אירוסין
ורמינהו משיילין פירות דרך
לקדושין ושטר חליצה לחולצח וכחוכה
ארוכה וכוי .ותימה
דאית ליה אשה ובנים :לא חולצין ולא
ליכמה :משום מקח וממכר .דלמקח
דאמרינן כמגילה )דף ז >:אין כין יו״ט
מיבמין :והא מצוה קא עביר לא צריכא
וממכר דמו שמוציא מרשומו לרשומ
לשכת אלא אוכל נפש בלבד ואמאי
דאיכא גדול א ( א ומצוה בגדול ליבם וכלהו
הקדש .ומקח וממכר א ס ו ר מן המקרא
לא פ ד ך ליה ממשילין נ( וכו׳ וע״ק
טעמא מאי גזרת שמא יכתוב :ואלו הן משום
דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר
אמאי לא פ ד ך לאלמר מב״ה דממירין
מצות לא מקדישין ולא מעריכין ולא מחרימין:
)ישעיה גחן .אי נמי מקח וממכר אתי
הוצאה ביו״ט שלא לצורך ובשבמ
לידי כתיכה שטרי מכירה וא״ח הויא
אסור וי״ל דהתם לא פ ד ך מממני׳
גזרת משום מקח וממכר :ולא מגביהין
לה גזרה לגזרה כולה חדא גזרה
משוס שהיה יודע שהיה יכול לדחות
תרומות ומעשרות :פשיטא תני רב יוםף לא
היא :תני רב יוסןז אפי׳ ליתנם
דהא דקאמר החס אין בין יו״ט לשכת
נצרכא אלא ליתנה לכהן בו ביום וה״מ פירי
לכהן בו ביום .דאיכא למימר לאו
כו׳ ה״מ דברים שהן דאוריימא אבל
דטבילי מאתמול אבל פירי דטבילי האידנא
מוכחא מלתא היא דלמקוני טבלא
מילי דרבנן איכא טובא כינייהו והכא
ב
כגון עיםה ״לאפרושי מינת חלת מפרשינן
מכרן דאין ידוע שיהא הוא צדך
מייד בשבות דרכנן ולכך לא מיימי
ויהבינן לכהן ותני משום רשות איכא משום
לשיריים ורואים שמוליך מרומה לכהן
מהוצאה דאיסורא דאודימא ומ״מ
שבות ליכא והני משום מצוה איכא משום
ומחזי דכולה מלמא משוס שמחמ יו״ט
קאמר שפיר בסמוך הא ב״ש דהכי
דכהן שצריך לה הוא אפ״ה אסור:
מדמה דכיון דב״ש מחמירין גבי הוצאה
שבות ליכא א״ר יצחק לא מבעיא קאמר
והני משום רשות איכא משום שבות
שלא לצורך כך הם מחמירים גבי
לא מבעיא שבות גרידתא דאםור אלא אפי׳
ליכא .אאמצעיתא קאי דקאמר אלו הן
טלטול דרכנן כדמסיק כמסקנא
שבות דרשות נמי אםור ולא מבעיא שבות
משום רשומ וכי אין בהן משום שכומ
דטלטול משום הוצאה הוא דאסור:
דרשות דאסור אלא אפי׳ שבות דמצות נמי
והלא אסרום כדאמרינן כל שמייבין
ושמואל
אםור :כל אלו ביו״ט אמרו :ורמינחו גימשילין
עליו אלמא כלהו לאסורא והני כמראי
י>דרך ארובה ביו״ט אבל לא בשבת אמר רב יוםף לא קשיא הא ר״א הא ר׳
משום מצוה איכא בעשיימו ומשום
יתושע דתניא ה>אותו ואת בנו שנפלו לבור ר״א אומר מעלת את הראשון על
שבומ ליכא לאסרה כשכמ בממיה
והלא אסרום והיכי פלגינהו מנא
מנת לשוחטו ושוחטו ותשני עושת לו פרנסת במקומו כדי שלא ימות ר׳
דמתני׳ דבקמאי אדבר שבות ובאמצעי
יהושע אומר י>;מעלה את הראשון ע״מ לשוחטו ואינו שוחטו וחוזר ומערים
ובתראי לא אדבר שבומ :ה״ק לא
ומעלה השני רצה זה שוחט רצח זח שוחט א״ל אביי ״ממאי דילמא עד
מבמיא כוי .כלומר כולם משוס שבות
כאן לא קאמר ר״א תתם אלא דאפשר בפרנסה אבל הכא דלא אפשר
יש כהן והראשונים איסור יש כהן ואין
בפרנסה לא א״נ עד כאן לא קאמר ר׳ יהושע התם אלא דאפשר לאערומי
כהן לחלוח מצוה והאמצעיים יש כהן
אבל הכא דלא אפשר לאערומי לא אלא אמר רב פפא לא קשיא הא
שכוח ואע״פ שיש כהן קצח מצוה
בית שמאי תא בית הלל דתנך ב״ש אומרים אין מוציאין לא את הקטן
והאחרונים מצוה גמורה הן ואעפ״כ
גזרו עליהן שבוח ולא זו אף זו קחני
ולא את תלולב ולא את םפר תורה לרה״ר וב״ת מתירין דלמא לא תיא עד
לא חימא קמאי הוא דאסירי דה״ל
כאן לא קא אמרי בית שמאי תתם אלא אהוצאה אבל אטלטול לא אטו
שכוח גרידחא כלומר שעבר על
״ייהבהמה והכלים כרגלי הבעלים
טלטול לאו צורך הוצאה הוא:
השבות דאין עם עכירה זו שמץ
י המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים ־כלים
מצוה אלא אפי׳ מצעי דה״ל שבות
המיוחדין לאחד מן האחין שבבית הרי אלו כרגליו ושאין מיוחדין הרי אלו
דאיכא רשות קרבות מצוה גבה נמי
!
כמקום שחולכין חשואל כלי מחבירו מעיו״ט כרגלי השואל ביו״ט כרגלי
אסור :משילין פירות כוי .אלמא גזרו
חמשאיל ח וכן חאשח ששאלח מחברתח תבלין ומים ומלח לעיסתח חרי אלו
שכות על שכת שלא גזרו כיו״ט :הא
ר׳ אלימזר .סיפא דקתני אין כין
כרגלי שתיהן י>ר׳ יחודח פוטר במים מפני שאין בחן ממש :גמ' מתניתין
כ ה א מיי׳ ס״ב מהל׳
יכום וחליצה הלי ו
שמג עשי! )צנ> ןנא[
טיש׳׳ע אה״ע סי׳ קסא
סעיף י
כ ו ב מיי׳ ס״נ מהלכות
יו״ט הל׳ ח טיש״ע
א״מ סי׳ חקי סעיף נ:
כ ז ג מיי׳ שס פ״ב הלכה
ל טיש״ע א״ח סימן
חצח סעיף י:
כ ה ד מיי׳ ס׳׳ה מהלכי׳
יי׳׳ט הל׳ ט טוש״ע
א״ח סימן שצי סעיף נ
כ ה ]ה[ מיי׳ שס הלכה
יא טוש״ע שס ס״ל:
כ ט ו טיש״ע שס ס״ח:
כ ט ] ז [ מיי׳ שס הלכה יז
s
גליון הש׳׳ם
רש״״
ד״ה משום מקה
,־טםכר
וכו׳
אםוי
מן
כן
ע״ב
ד״ה
אין
חםקרא .עיין רש״י לעיל
דף
סיסקין:
מוסף רש״י
הא ר׳ יהושע .הא דתנ!
משילי! לשרי טירחא כיו׳׳ט
משים איכוד ממו! ר׳
יהושע היא שהמיר להעלות
נהמה כהערמה מן הכור
! ש נ ת קכד.ו .אותו ואת
בנו ש נ פ ל ו לבוד .ניו׳׳ט
ראויים
שגיהס
ואי!
לשחיטה ביום אחד !שבת
שוחטו.
ואינו
יזיז:׳.
שמוצא לו עלילה שמא חברו
שמן
ממט !שם.!:
עד
כאן
לא קאמר ר ״ א התם.
!:שם(.
מערימין
דאין
לאערומי.
ראפשר
דמיחזי כמאן דעביל לצורך
יו״ט ,אבל גבי משילין
לדמייי
דליכא הערמה
להתירא לא !שם( .ב ״ ש
אומרים אין מוציאין.
הוצאה שלא לצירך ,דלא
אישתרי לכחחילה ביו״נו
טפי מכשכת אלא אוכל נפש
ושבת
קכד.;:
לא
את
הקטן וגו׳ .כל מילי ללאו
צורך אכילה )לעיל יכ.(.
הבהמה והכלים כרגלי
שהשואל או
הבעלים.
לוקח בהמה או כליס
מחברי ניוס טיב ,אינו יכול
למקיס
אלא
להיליכס
הראשונים
שהנעלים
מיחרין לילך שס ,יאס
עירכי לצפון לא יוליכני זה
ללריס )עתבי 1צז (:כשם
שאין אדם יכיל לילך ניי׳׳ט
אלא על תתיס שכת ,כך
בהמתו אינה יכולה לילך
חוץ לתחום ,וכליו גמי אין
לו רשוח לשגרס חון לחחוס
)האורה ח״א סי׳ סט(.
הרי
אלו כרגלי שתיהן .אין
העיסה הולכח אלא למקום
ששתיהן מותחת לילך שס
ואס עירכה זו לצפון ווו
לדרוס אין עיסה זזה
ממקומה לפי שאין לזו של
צפון אפילו אמה אחת
כשגחגי
וה״מ
כדרוס
אלפים
לסוף
עירובן
! ע ר ו ב ץ צז:׳ .ר׳ יהודה
פ ו ט ר במים .שאין בעלח
המיס אוסרת על בעלת
הקמח כלום !שם׳.
טיש״ע שס סעיף יא:
hח מיי׳ שס הלכה כ
טוש״ע שס סעיף יכ:
רבינו חננאל
ולא
דאמרינן
לייבם.
לא,
דנין
עד
כאן
דמתירין
בעלמא
סקילה
אבל
לא
ומתני•
הוא
ביו״ט,
לא
קשרי
ר׳
דהכא
ונההה.
כרת
בשבת,
א״ר
יהושע
בית
וכרב
כשבת
יוסי
החם
שמאי
פפא
ואין
והוא
אלא
היא,
קי״ל
כרת
שמל,
אן
בחערמח
דתנן
רהא
ביו״ט,
ותו
אין
מוציאין
דקתני
מכות
התני
דמחזי
אין
בין
ביו״ט
מודים
כמעלחו
לא
אח
יו״ט
לשוחטו,
חקטן
ולא
לשבת
אלא
ואין
מכות
חכמים
לר׳
בשבת,
מאיר
אכל
אח
להשיל
הלולב
אוכל
ולא
נ פ ש
וא״ח
בחותמות
פירוח
בחדיא
אח
בלבד
בדברים
שבקרקע
ספר
דברי
ש י ש
כוי.
משום
תורה
בית
בחן
מהו
שלא
לרשות
שמאי
אוכל
לא.
הרכים
ובית
חלל
ובית
הלל
פליגי
הן,
נפש,
להדליק
א י ל י צ ״ ל מ ש י ס ש ג י ת ל י כ א י ה נ י מ ש י ם מ צ י ה א י נ א מ ש ו ס ר ש ו ת ל י כ א כ ו י .ב> כ ת ו ס פ ת א ל מ כ י ל ח י ן
יופסדו
ונדחה
נר
קתני
ותא
ש ל
פ ״ ד ושס
זה,
מתירין.
עלייהו.
משילין
פירור!
א״ר
אבינא
בטלה,
ושני
רב
וטרינן
פפא
לאוקומח
אין
ירושלמי
ביו״ט
תני
לא
כוי,
בית
בין
ולא
ועוד
שמאי
אוסרים
טעמא
יכתוב.
ש מ א
מצוח
ואלו
לא
מעריכין.
ואין
וממכר.
טעמא
מאי
כמקח
מגביחין
ולא
ומעשרות.
דטכילי
מילי
אבל
הני
מאתמול,
דטבילי
הלש
חן
מקדישין
דמחזי
תרומות
דנין
בע״ש
דיני נ פ ש ו ח .
כגון
ביו״ט
עיסה ל א פ ר ו ש י מינה
וכיוצא כה ,מפרשינן
חלה
ויהבינן
ליה
משום
לכהן.
רשות
אין
חני
משום
א( מ צ ו ה ל א כ ו י .ו פ ר י ק
יצחק
לא
מיבעיא
לא
מיבעיא
דאסור,
קאמר,
שבות גרידתא
אלא
דמצוח
אפילו
גי
תנא
דנין
אין
ולא
מקדשין
ולא
ולא
ממאנין
ולא
חולצין
ולא
מייבמין
מקדישין
ולא
רשות,
ולא
מחרימין
תרומה
ולא מגביהין
ק״ו
יו״ט
בין
אוכל
ש ע ש ו
כל אילו
בשבת,
נ פ ש
לא
מעריכין
ומעשרות,
ביו״ט
אין
לשבת
אלא
בלבד.
וכולן
ישראל
אנוסין
בין
בין
שוגגין
בין
מזידין
בין
מוטעין
מה
ש ע ש ה
בשבת,
עשוי
לומר
ואין
ביו״ט.
יוי׳ט
לשבת
נפש
אלא
משילין
ולא
ר•
אותו
היא
לבור
ר׳
לא
כאץ
גבי
אליעזר
ק א מ ר ר•
מעלה
דאיפשר
במקומה,
שהן
בגג
והא
עצי
שהיא
הלל
במקומה
משום
לה
אבל
פירות
אי
גבי
איפשר
אם
אי
בית
שמאי
למילה
נמי
הלל
דטלטול
בשבת
מתירים.
שלא
כן משילן
דשרו.
סקילה
בשמים
בבור
בפרנסה
דמשילין
לביח
אליעזר
אוחה
אלא
נמי
מתניתין
אפילו
דילמא
עד
לו פרנסה
יפסידם
אומר
הראשון
הבהמה
ואינו
שנפל
כוי.
אביי
עושה
ומחנ־תין
בנו
את
ודחי
דהכא
ר׳ י ה ו ש ע ,דתניא
ואה
מעלה
רב יוסף
מתניתין
אליעזר
דמשילין
בין
אוכל
בלבד ,והתנן
קשיא
צריך
אין
פידות כוי .ופריק
ובית
שבות
אסור ,ו כ ״ ש ש ב ו ת
דרשות.
כוי,
ר׳
מגרשין
הכי
שוחקין
בגדול
חני ר׳ חייא
משום
דלא
יו״ט
מצוה
ממונות
משום
דלא
יו״ט לשכת דכל שכות דגזרו על שכת
גזרו על יו״ט ואפי׳ בהפסד ממון ר״א היא שלא המיר להעלומ אומו ואמ בנו מפני הפסד ממון .ורישא דקמני משילין כיו״ט מפני הפסד
ממון ר׳ יהושע היא :אוהו ואה בנו .שאינן מוחדן לשחוט שניהן היום :דאפשר לאערומי .דלא מוכחא מילמא דלהצלמ ממונו מכרן
דהרואה אומר הראשון שהעלה כחוש הוא והשני יפה הימנו :אבל הכא לא אפשר לאערומי .דהכל יודעין שלא יניחם ואינו עושה אלא להציל
ומזלזלין באיסור יו״ט :אין מוציאין אס הקטן וכוי .דלא הומרה הוצאה שלא לצורך וגבי טלטול שלא לצורך נמי גזרינן ואפי׳ גבי הפסד ממון .ולב״ה
דאמרי הוצאה שלא לצורך מוחרח מה״מ בטלטול נמי לא גזור רבנן :אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא .חחילת הוצאה ע ״ י טלטול היא וכל מה
שגזרו אינו אלא משוס הוצאה .והאי דלא גזרו על טלטול כלים ואוכלים מפני שלא יוכלו לעמוד בהן לבטל עונג שבמ ושמחמ יו״ט :מתני׳ הבהמה
והכלים הרגלי הבטלים .אין אדם יכול להוליכה ביו״ט אלא במקוס שבעליה יכולין לילך ואס לא ערב יש לה אלפים לכל רוח העיר ואם
ערכ לצפון גס היא חלך לצפון ולא לדרוס :ושאינן מיוחדין .לאחד מהן אלא לכולן :הרי אלו כמקום שהולכין .למקום שכולן יכולין
לילך מומר להוליך אח הכלים .אבל אס ערב אחד מהם לסוף אלפים לצפון והשאר לא ערכו הוא מעככ על ידם מלהוליכם לדרוס אפי׳
פסיעה אחמ מפני חלקו והן מעככין על ידו מלהוליכס לצפון אלא אלפים שהן מומרין כהן :הרי הוא כרגלי השואל .שהרי קנה
שביתתו אצלו בין השמשומ דבין השמשוח שהוא כניסח היום קונה שבימה :ביו״ט .ואס שאלו ביו״ט משחשכה :הרי הוא כרגלי המשאיל.
לפי שקנה שביתה אצל בעליו :האשה ששאלה מחברהה תבלין .לקדרתה :ומים ומלח לטיסתה הרי אלו .הקדרה והעיסה :כרגלי שתיהן .אין
מוליכומ אומס אלא למקום ששתיהן יכולות לילך דכיון דביו״ט שאלה קנו התבלין או המים והמלח שביתה אצל בעליהן :שאין בהן ממש .אין
ניכרוח לא בקדרה ולא בעיסה הלכך אין מעככוח הולכמן .וכגמ׳ל( מוקי לה במכשיל עבה שאין המיס גיכדס בו .ובמלח לא פליג דמוקמינן לה
כגמ׳מ במלח אסתרוקנימ שהיא גסה וניכרמ :גמ׳ מתני׳ .דקמני המוסר בהמחו לרועה ביו״ט הרי אלו כרגלי הבעלים ולא כרגלי הרועה
קשיא
גדול
גזרה
ריני
ממנו
וכולהו מאי
ירושלמי
מתני"
למתניתין
חולצין
כדאיכא
ולא
אח
מיבמין.
ואין
ביו״ט
]מתני'[
ה ג ״ א ל י ה ן מ ש י ס ר ש ו ת לא ל נ י ן וכוי ולא מ י ב מ י ן ואלו ה ן מ ש ו ס מ צ י ה לא מ ק ד י ש י ן וכוי וכצ׳׳ל.
משילין פרק חמישי ביצה
לז:
עין משפט
נר מצוה
מסורת הש״ם
ל א א ב מיי׳ פ״ה ושמואל אמר אף חבית אסורה .דלית ליה כדרה ומימה דכפרק דלא כר׳ דוכןא :כאן ברועה אחד .שאין כעיר אלא רועה אחד כל
מהלכות יו׳׳ט הל׳
מי שאחזו )גינוי! ד ף עה >:דאמר דאמקין שמואל בגיטא
כני העיר מעמידין כהמתס כרשותו ונקנימל( שכיתתו הלכך כין מוכר
יא סמג עשי! מד״ס א
טושי׳ע א׳׳ח סימ! שצז דשטב מרע אם ימומ יהא גט ואס לא ימות לא יהא גט ולבי מיית
כין לוקח דעמו שלא מקנה הכהמה שכיחחו אצלו אלא כשכיממ
שעיף ה:
הר גיטא אלמא אית ליה ברירה דה״נ דייק כריש כל הגט 1שס דף
הרועה .ומתני׳ כשני רועים דלא ידעינן להי מנייהו הרא לה דעח
ל ב ג מיי׳ שס הלכה יח כה :ושס> וי׳׳ל דהיינו דוקא מולה
כעלים הלכך ה ד הן כרגלי הכעליס
טיש״ע שס סעיף ט:
אס אינם אצל הרועה מכעוד יום:
ל ג ד מיי׳ שס הלכה כ בדעח אחדס אבל תולה בדעת עצמו דלא כר׳ רוםא דתניא ר׳ רוםא אומר ואמרי
טיש׳׳ע שס סעיף י:
דיקא נמי .דממני׳ כשני רועים:
כי הבא לית ליה בדרה:נ(
לה אבא שאול אומר הלוקח בהמה מחברו
ל ג ]ה[ מיי׳ פ״ז מהל׳
שנים ששאלו חלוק .מכעוד יום להיומ
לאיסור מוקצה לא חששו .אנן
טימאת מח הל׳ נ:
מערב יו״ט אע״פ שלא מסרה לו אלא ביו״ט
כרשומ שניהם :זה לילך בו שתריס.
סהדי דכל אמד מנייהו
ל ד ו מיי׳ סי״א מהל׳
א
אקצי דעמיה מחלקו של חכרו ואס הרי היא כרגלי הלוקח והמוסר בהמה לרועה
שמטה ויוכל הל׳ כ:
של יו׳׳ט לכימ המדרש :וזה לילך בו
אע״פ שלא מסרה לו אלא ביו״ט הרי היא
ערבית .של יו״נו לכימ המשחה :עליו
היו רוצין לאכלה כאן אינה אסורה
לצפון .על מנת אותו חלוק להוליכו
כרגלי הרועה אפי׳ תימא ר׳ דוסא ולא קשיא
משום מוקצה לומר כל חלק וחלק יונק
רבינו חננאל
לצפון :זה שערב עליו לצפון מהלך.
משל חברו רש כאן מוקצה ולהוליכה
ב כאן ברועח אחד כאן בשני רועים דיקא נמי
כרגלי
והכלים
הבהמה
ומוליכו לצפון :הרגלי מי שערב
ה ב ע ל י ם כ ו י .א ו ק י מ ג א איש לתחומו אתה אוסר עליהן מפני
דקתני לבנו או לרועה שמע מינה א י אמר
לדרום .מה שרגליו של דרומי יכולין
ב ב ׳ ר ו ע י ם ,ל פ י כ ך ה י א יניקה זאח אם יש לחוש צריך לחוש
רבח בר בר חנח א״ר יוחנן הלכה כר׳ רוםא
לילך לצפון מוליכו זה לצפון ולא יומר:
כ ר ג ל י ה ב ע ל י ם ,א ב ל ה א אף משוס מוקצה כפ״ה וקשה מאי
3
הלוקח
דוסא
ר׳
דתני
׳הלכה
ומי אמר ר׳ יוחנן חכי וחאמר ר׳ יוחנן
וזה שערב מליו לדרום .מוליכו)א( זה
ב ה מ ה מ ח ב י ר ו מ ע ר ב יניקח מוקצה יש כאן והלא חלק מברו
ג
כרגלי
וחבלים
הבהמה
יותנן
משנה
כסתם
לדרום כרגלי מי שערב עליו לצפון
י ו ם ט ו ב ,א ע ״ פ ש ל א מוחר לו לאכול אס נחן לו חברו
חבעלים ולאו אוקימנא כאן ברועח אחד כאן
כמו שרגליו של צפוני מומרומ לילך
נ ח נ ה ל ו א ל א ב י ו ״ ט ,דאמר לעיל ס> משלחין כיו״ט כהמה
הרועה,
כרגלי
הרי היא
לדרוס מוליכו זה ולא יותר מפני חלקו
בשני רועים ת״ר :שנים ששאלו חלוק אחד
א ו ק י מ נ א ב ר ו ע ה א ח ד .חיה ועוף בין חיין כין שחוטין ומפרש
בשותפות זה לילך בו שחרית לבית חמדרש של צפוני .כגון אם נתנו שניהם עירוכן
א ״ ר י ו ח נ ן ה ל כ ה כ ר ב י רבינו שמואל לאיסור מוקצה שהבהמה
דוסא .המוסר בהמחו לבנו
כסוף אלף אמה זה לצפון להיות לו
גדלה ומוסיפה שמנונימ ביוס טוב
וזה ליכנם בו ערבית לבית המשתת ייזת ערב
הוא
הרי
לרועה
או
שלשת אלפים לצפון ואלף לדרוס שהרי
כ ר ג ל י ו .כ ל י ם ה מ י ו ח ד י ם ולא אסרמ להו למיחש להכי אע״ג
עליו לצפון וזה ערב עליו לדרום זה שערב
ממקום ערוכו יש לו אלפים אמה
ל א ח ד מ ן ח א ח י ם כ ר ג ל י ו ,דסכירא ליה כרכי יהודה כמוקצה
עליו לצפון מהלך לצפון כרגלי מי שערב
למקום
מיוחדין,
ושאין
לכל רוח וזה לדרום לסוף אלף להיומ
ש כ ו ל ן ה ו ל כ י ן .ח ״ ר ש נ י ם לאיסור תחומין שחלק כל אחד יונק
מהלך
לדרום
עליו
שערב
וזה
לדרום
עליו
לו שלשח אלפים לדרום ואלף לצפון אין
ש ש א ל ו ח ל ו ק א ח ד ז ה ומתגדל משל חברו חששת לאסרה בכך:
לביח
שחרית
בו
לילך
לדרום כרגלי מי שערב עליו לצפון ואם מצעו
יכולין להוליכן אלא אלף אמה לכל צד
והוינן
בו
לילך
וזה
המדרש
ששניהם מותדס כהס :ואם מצעו
את התחום הרי זה לא יזיזנה ממקומה אתמר
המשתה
לביח
ערביח
מליו אה התחום .מחום שכמ מצפון
ז ה ע י ר ב ע ל י ו ל צ פ ו ן שנים שלקחו חבית ובהמה בשותפות רב אמר יחבית מותרת ובתמת אסורת
לדרום
עליו
עירב
וזה
לדרוס ארבעח אלפים שנים לצפון
ז ה ש ע י ר ב ל צ פ ו ן מ ה ל ך ושמואל אמר חבית נמי אםורח מאי קםבר רב אי קא םבר ה ייש ברירה
ושניס לדרוס ואס נמנו עירובן זה
כ ר ג ל י מ י ש ע י ר ב ע ל י ו אפי׳ בתמת תשתרי ואי קםבר אין ברירה אפילו חבית נמי אםורח לעולם
א( א ר ם
וזה כוי.
לדרום
לסוף אלפיס לצפון וזה לסוף אלפים
רב
י ש ל ו א ל פ י ם א מ ה ל כ ל קסבר יש ברירת ושניא בחמת דקא ינקי תחומין מהדדי אמרי ליה
לדרום ונמצא חחוס שלם ממוצע
רב וס וח .ף ו אא לםף י עמ רק יב ר ל חצ עפ יו ןר כתנא ורב אסי לרב לאיסור מוקצח לא חששו לאיסור תחומין חששו
להפסיק בין שני עירוביהן לא יזוז
אין
ו ח ו צ ה ,י ש ל ו ר ש ו ח שתיק רב מאי חוי עלח ר׳ תושעיא אמר יש ברירח ור׳ יוחנן אמר
ממקומו לא לצפון ולא לדרוס שהצפוני
אין לו לדרום אפילו פסיעה וכן
ולבהדלרךו ם לאצ פל וףן בג ׳ל ב ד ,א ל פו יז הם ברירה וםבר ר׳ תושעיא יש ברירת ותתנן י׳ תמת ״בבית ולו פתחים
הדרומי לצפון שממקום עירובו יש לו
פ י ר ו ש ו כ ג ו ן ש ע י ר ב א ח ד תרבח כולן טמאים נפתח אחד מהן הוא טמא וכולן טהורים חשב להוציאו
אלף,
בסוף
לצפון
מהן
אלפים לכל רוח שהד לכך ערב
ו ה א ח ד ב ס ו ף א ל ף ל ד ר ו ם ,באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה מצלת על חפתחים
שמסמלק שביממו ממקום לינחו וחקנה
נשאר לזה שעירב לצפון
כולן ב״ש אומרים והוא שהשב עליו עד שלא ימות המת וב״ח אומרים אף
במקום עירובו :שנים שלקחו .מעיו״ט
יש
כלומר
בדרום,
אלף
ל ו ר ש ו ת ל ה ל ך א ל ף משימות המת ואתמר עלה ייאמר חיר׳ הושעיא לטהר את תפתחים מכאן
לחלקן ביו״ט :חביה מוסרת .להוליך
מן
לו
שנשארו
בדרום
ה א ל פ י ם ש ב צ פ ו ן .ו כ ן ולהבא מכאן ולהבא אין למפרע לא אפוך ר׳ הושעיא אמר אין ברירת כל אחד חלקו למקום שערב :ובהמה
ני>
רב
ותאמר
ברירה
יוחנן
לר׳
ליח
אית
ומי
ברירת
יש
אמר
יוחנן
ור׳
הדין בחבירו .ואם מיצעו
אסורה .להוליך אלא למקום ששניהם
הולכים :אפי׳ חבית אסורה .דאין
עא יל יל וו לאאת י ז י זה הח וח ו מם ,מ ק ו מה ור .י ׳׳אםי א״ר יוחנן יחאחין שחלקו לקוחות חן ומחזירין זח לזח ביובל וכי תימא כי
ברירה ר״ל חלק שבא לזה היה ראוי
כ ל ו מ ר א ם ע י ר ב ח א ח ד לית ליח לרבי יוחנן ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית ליח ובדרבנן מי אית
לחברו ובין השמשוח קנה חלק זה
נבמד רצ ואם ש הב עס ותףי ק ארלשפ וי תם ו ,לית כ> וחתני איו ר׳ יתודת אומר אין אדם מתנח על שני דברים כאחד אלא אם
שביתת חברו :לעולם קםבר יש
מ ן ה ע י ר ו ש ב ת ב ס ו ף בא חכם למזרח עירובו למזרח למערב עירובו למערב ואילו לכאן ולכאן לא
ברירה .הלכך חבימ מותרת ושאני
אלפים אמה להלך בדרום
והרגן
]עוד אלפים[ אמה ,ואין
ל ו כ צ פ ו ן א פ י ל ו א מ ה בהמה שהיחה בחיים כין השמשוח וכל אבריה בחייה יונקים זה מזה ומשחשכה ינק כל אבר ואבר משל חכרו ואין כאן לברור :ינקי
עירב
אם
וכן
אתת.
ח ב י ר ו ל צ פ ו ן ב ס ו ף א ל פ י ם תחומין .חלקי הבהמה שראוין לשני חחומין :לאיסור מוקצה לא חששו .אכן סהדי דכל חד מינייהו אקצי דעמיה מחלקו של חברו ואס היו רוצים
ה ע ת י ק א ל פ י ם ש ח י ו ל ו לאכלה כאן אינה אסורה עליהם משוס מוקצה לומר כל מלק ינק מחכירו ויש כאן מוקצה ולהוליכה איש לחחומו אחה אוסר עליהם מפני
ב ד ר ו ם ל צ פ ו ן ו ל א נ ש א ר יניקה זו אס יש לחוש צדך לחוש אף משום מוקצה :יש ברירה .וחבית ובהמה מומרין :אין ברירה .ושניהם אסודן :המה בביס כוי.
וכיון
כלום.
כדרום
לו
ש ח ל ו ק ז ה ק נ ה ש ב י ת ה מפורש כפרק קמא :ואסמר עלה א״ר אושעיא .הא דאמרי כ׳׳ה אף משימומ הממ משכ מועלת לטהר כלים הבאים בפחחים
כ ר ג ל י ש נ י ה ן ,ו ז ח א י ן ל ו ממחשכה ואילך הוא דקאמרי אכל כלים דמעיקרא לא דאין ברירה לומר הוברר דקודם שימומ נמי דעחיה להאי פחחא :אפוך.
ב צ פ ו ן כ ל ו ם ר ש ו ח ל ה ל ך קמיימא :לקוחות הן .ולא אמדנן הוכרר לכל אמד חלק ירושתו דרושה אינה חוזרת כיוכל אלא שמא חלק הכא לזה לא היה שלו
בו ,והאחר אין ל ו בדרום
ר ש ו ת ל ה ל ך א פ י ל ו א מ ה והד החליפו חלקיהם והוו להו לקוחומ ומחזירין זה לזה ביובל :בדאורייתא .לעמוד כנגד דכר תורה כגון יובל לא סמכינן
א ח ת ,ל א י ז י ז ה ו מ מ ק ו מ ן ,אברירה :אבל בדרבנן .לעמוד כנגד איסור חחומין דרבנן סמכינן אכדרה הלכך חביח ובהמה מומרים :ובדרבנן מי איה ליה
וזה פירוש אם מיצעו עליו
והחני איו .שם חכם :אין אדם מהנה על שני דברים כאחד .בעירוביף׳( מנן ממנה אדם על עירובו ומניח שני עירובין ששמע
א ת התחום .איתמר שנים
ש ל ק ח ו ח ב י ת ] ו ב ה מ ה [ שעמיר חכם לבא סמוך לעירו במוך ד׳ אלפים לדרוש ברבים ואינו יודע אם למזרח אם למערב אומר אס בא מכם למזרח ערובי
ב ש ו ת פ ו ת ב י ו ״ ט ,ו ו ה שבמזרח יקנה לי שבימה בא למערב ערובי שבמערב יקנה בא לכאן ולכאן אס יבאו שנים למקום שארצה אלך ואברור למחר יהא
ווה
כדרום
לילך
צריך
צ ר י ך ל י ל ך ב צ פ ו ן ,א מ ד ערוכי דכין השמשומ קונה לאוחו רוח למפרע ואי אפשר כן אלא ע״י ברירה דכי בורר למחר אומרים הוברר דבין השמשות נמי
ר ב ח ב י ת מ ו ת ר ת ל ח ל ק ה דעחיה לגבי האי ובא ר׳ יהודה לחלוק ולומר אינו ממנה על שני מכמים לומר לממר אברור דכי בורר למחר מי יימר דערוב של אומו
ו ל י ט ו ל ז ה ח צ י ה ב צ פ ו ן רוח קנה לו בין השמשומ והוכרר למפרע לא אמדנן :אלא אם בא חכם כוי .על חכם אחד ואינו יודע לאיזה רוח יבא אפשר להחנות:
וזה
חציה
הבהמה
חלקו
נמי
אסורה,
המגיעו
האבר,
כולה
בדרום,
ואי
אבל
ואע״ג
מאתמול,
איפשר ש ל א
והוינן
)דאין( ]דיש[
ולמה
כרירה,
אוסר רב,
נשאר מזה
שחלקו
וכיון
משום דקא
ההצי לזה
ההצי
ונוטל זה
ינקי ת ח ו מ י ן
ומזה לוה.
הציה וזה
מהדדי,
ואקשו לרב
אתמול מוקצה היתה ואנו ש ו ח ט י ן אותה ביו״ט ,לאיסור שינק זה
אסורה,
]אושעיא[
וקי׳׳ל כ ר ׳
יוחנן.
י ש ברירה ,והתנן
איתמר רכ
המת
]אושעיא[ א מ ר י ש
בבית ולו פחחים הרבה
אפיך ,ר כ א ו ש ע י א א מ ר אין ברירה ור׳ יוחנן
שחלקו
הרי הן
שהורישו
כלקוחות ומחזירין זה לזה
אביו מתחילה.
וא״ת
ל י ה ב ר י ר ה כ ל ל ,והתני ]איו[ ר׳
שאני ירושה
יהודה
החצי
ברירה ור׳
כולן
פירוש
טמאין
הציה,
]לאיסור[
חששו,
נפתח
ביובל,
וא״ת י ש ברירה ל מ ה מחזירין,
שהיא מן
אומר אין אדם
התורה
מתנה ע ל שני
דברים
י .ע״ש ן ,ח( ןעי׳ תוספות
אמרן,
עירונין סח .ל״ה
ט( ניטין כה .מח .נ״ק סט:
נכורוח ננ :נז ,.י( יש גורסין
רנ אשי עיין נסדר הלירוח,
עירונין לו :חולין יל:
נ(
יומא נו ,:ל( נס׳׳א :ונקנית,
]וע״ע
מ( !דף לו:ן ,נ(
תוססות יומא נו .ד״ה לנרי
וחיססוח ככורוח מח .דייה
דטלין ,ם ( ן ל ף י ד , [ :
הגהות הב״ח
)א( רש״־ ד״ה וזה שעירכ
עליי לדרוס מוליכו לדרוס
כצ״ל ותינה זה נמחק:
מוסף רש״י
הלכה כר׳ דוסא .דאמר
הרי הוא
הרועה
כרגלי
!לקמן מ .:.הלכה כסתם
משנה.
סידר
רני הוא
המשנה וכשראה לכרי חכם
וישרו
ולא
נעיניו
שנאן
הזכיר
סתס
אומרו
שם
עליהן כלי שלא יהו שנדה
מפי יחיד ונראין כאילו נשנו
מפי המרוניס ויעשו כמותן
! ל ע י ל ב .,:.ו ל ו
הרבה.
כולם
פתחים
כולס סחוחיס או
סנוריס
כולם
! ל ע י ל י.ו.
טמאים .כל כלים
המונחים
הפתחים
נחלל
חחח עוני התקרה של פתח
טמאיס ,ואף על פי שאינו
תחח הגג
המת,
המאהיל
שגזרו
טומאה על
על
חכמים
שהוא
מקום
דרך יציאת הטומאה שסופו
לצאת דרך שס .וכאן אין
אגו יידעיס כאיזה ייציאנו
הלכך כולם טמאיס •:לעיל
י (.ופתח שעתיד לצאת נו
מיטמא מיל וטעמא ליכא,
אלא הלכות
הט
טומאה
גמירי לה ,ואפילו חלוגית
של טפח על טפח טמאין,
לטון
סחומין
לכולן
לא
מוכחא מילתא נהי מפיק
ליה וערובין סח .:נפתח
א ח ד מהן .לאחר מיתח
המת !:לעיל י > ולאי כההוא
מפיק ליה
הוא
;ערובין סח!.
טמא.
כלים
כין
רמעיקרא כין כליס דלנסוף
המוכאין לי מגחין ,וכולן
טהורים.
הכל
לדכרי
מוקמינן להי ,למודו הכל
ככלים
מכאן
ילהכא
המינאים
לתוכן אחרי כן
מכחין,
דילאי
בההוא
דנפחח
מסיק ליה
;לעיל
י ! .ארבעה על ארבעה.
שיערוהי
נכך
מחיס
להיצאת
שראר
ולעיל י ו
פחיח מל׳ על
חשינ
להציל
אינו
ד׳
השאר
על
;ערובין סח .(.מצלת ע ל
הפתחים
כולן.
מלטמא
כאילי נפתח ! ל ע י ל י ..:ע ד
ש ל א ימות המת.
נחתא להו
דלא
טומאה אשאר
סחחיס ,אכל משימות המת
ככר
נטמאו
אמרינן
דמעיקרא
הכלים
ולא
הונרר
הדנר
נמי
דעמיה
לאפיקי כהאי סיתחא אלא
נחמא להו טומאה ,יאסילי
הוא
אומרים אף משימות המת .ראמרינן יש נרירה דמאממול דעחיה כהאי פיחחא ולא נחחא טומאה לאחרינא ואפילי כליס
אפילו חביח
דקידס מחשגה טהוטן!שם! יקס״ד דגכרירה סליגי וככלים שהיו נהס גי! מיחה למחשנה ,נ״ש סגרי לא אמרינן הוכרר דמעיקרא
)יוחנן(
דעחיה להט היאי ילא ירדה הטומאה לשאר הפתחים ,יכ״ה סגרי היכרר ,ולמאי לסייד השתא סכירא ל! לגנסחח אחד מהם
וכבר פירשנוהו למעלה .ופירק
נמי היו סליגי גכליס דמעיקרא ,וטהוטן דקא תגי לעיל לדכרי הכל ככלים דמכאן ולהכא ! :ל ע י ל ׳ ! .לטהר את הפתחים מכאן
חששו.
ברירה.
ואקשינן
שלקח
האבר אגב
כלומר
ו ס ב ר ר׳
א מ ר י ש ברירה .ו מ י איח ליה לר׳ יוחנן ברירה ,ו ה א מ ר ר׳ אסי א ״ ר יוחנן האחין
כיון
י .אהלוח פ״ז מ״נ ,י( ]לעיל
הבחמח
שחיק רב .ור׳ יוחנן א מ ר
ולהבא.
ואפילו ג״ה ליס להו הוכרר ואי! מטהרין אלא כלים דלגסוף דלאחר מחשכה ,אכל הראשונים טמאים ,וג״ש מטמאי!
המגיעו
אף האחרונים ,דקא ס ג ד משירדה חירח טומאה לסחחיס לפגי מחשכה גמיתת המת שיג אינו עולה מהס אלא על ידי מעשה
בדרבנן אית ליה ברירה ,ומי
איח
כינון נפתח ,וכנפחח אחד מהס לא פליגי מידי !שם! .האהים שחלקו לקוהות הן ומהזירין זה לזה ביובל .ילא אמרינן
עירובו
כוי.
הינרר הדכר שזה חלק המגיע לכל אחל ,דרושה לא קאמר רחמנא דתיהדר ,אלא אמטנן חלקו של זה היה ראוי לזה יהחליפו
שלקחו נתברר כי זחו חלקו
ולפיכך אין ל ו ברירה א ב ל
קלה:ן ,י( עירונין סח .לעיל
זה
איבריה יונקין זה
א ה ד מ ה ן כוי,
ג(לקמ!
ו(עירוביןנ:ע״ש,ה(]חולין
מעשה ממש ,דסתח ליה להאי ומהני לטהר את האחרים מכאן ילהכא כדקתני לעיל נפתח אחד מהן כו׳ !ערובין סח .!.ו ב ״ ה
מוקצח לא
יוחגן א מ ר אין
וש״נן,
מ,.
כלים הכאין)לשאר פחחיסו שס לאחר מחשכה טמאים ,דטו! דגחחא להי טומאה חי לא סלקא מינייהו גמחשנה על יעגיד להו
נחברר כי כל א ח ד מ ה
הבהמה
א( ]לקמן מ ,[.נ(!שנת מו.
כאחד אלא אם בא חכם
למזרח
והרי הוא כמקח יחיזרי! ימחליסין כיוכל!ב״ק ס ס ! וחוזר ביובל לתחילתו משוס מצוח יוכל והדר שקליה כדמעיקרא )גיטין כה!.
א( ע ״ פ
כת״
וחוזרין וחולקין ;בכורות גב ..::אין אדם מתנה על שני דברים כאחד .להניח שני ערובין אחד למזרח ואחל למערב ,שמא אס יבואו שני חכמיס אחד למזרח ואחד למערכ ,ילומר לאיזה מהן שארצה אלך למחר ,לפי שקנייח
עירונ נין השמשוח היא וכשזה כורר למחר אוחו שירצה לא סמכינן אגרירה לומר הוברר שהעירוב לצד חכס זה קנה שניחה אמש ,אלא על חכס אחד ואינו יודע לאיזו רוח יבא הוא מחנה אס נא למזרח עירובי של מזרח יקנה
ואס בא למערב עירוכי של מערכ יקנה ,ואילו לכאן ולכאן .על שני חבמיס למקוס שארצה אלך ,לא .דאי! ברירה ;יומא נו.!:
משילין פרק חמישי ביצה
מסורת הש״ם
א( ]לקמן מ.ן ,ב( גירשת
רש׳יל אשכחיה לר׳ אנין,
ג(
דיה
מזרח
ומערנ,
י ( ] מ ״ מ נא,[.
והיינן בה כוי .דקא ס״ד זימנין דחכם לא בא עד לאחר כין
והוינץ
או כמוך ד׳ אלפים והוא מטר אילן או גדר לסוף אלפים למקום
חחתיו מבעוד יום ועל ידי כך בא בשבת מחוץ לתחום וקשה
השמשוח כגון שחשכה לו בחוך החחום שבאוחו מקום ביח המדרש
שחשכה לו ואמר שביממי חחחיו ליכול להלך משחשכה ד׳ אלפים
אמומ
מוסף רש״י
מאי שנא לכאן ולכאן.
דמלה עצמו לימר נאיזה
שארצה אלך ,דלא שד ר׳
יהודה ,דאין ברירה .דכי
כריר למחר אמרינן שמא
אתמול ט קנה עירונ לאו
אלא
דעתיה אהך הוה
אאידך !ערובין לו•( מזרח
ומערב נמי .נשלא נא
אלא אחד ,וקא סלקא
לנין
השחא
דעחך
השמשיח עדיין לא כא חכם
למזרח ,שעדיין היה רחוק
מן העירונ )צ״ל העיר(
ששה אלפיס סחומ שחי
הלך
אמות ומשחשיכה
אלפיס ונכנס למוך ארנעמ
אלפים של עיר וזה שהניח
עירוכו וחלה כדעת החכם
ואמר אס יכא למזרח
עירוני למזרח ואס לא ינא
לא לכאן ולא לכאן הריני
ככן עירי ולא יהא עירונ,
ולמחר שמע שנא למזרח,
מי יאמר דנשעח קניח
עירוכ היה דעח החכס
ליכנס לתוך ל׳ אלפים של
עיר ,לילמא לא היה גדעתי
לזוז ולא קנה עירוגו של זה,
ור׳ יהודה קאמר לקני
דאמרינן הוגרר הדגר
שגין
הוכיח
לסופו
השמשות היה לעחו לכאן
•:שם( או :דקס״ד דכין
השמשוח עדיין חכס לא גא
יהיא באלכסון רכיל לכא
משחחשך למזרח ולמערכ
וכא לו לאחל מהן !יומא
חכם.
!־ .:וכבר בא
עסקינן
מחניחין כהני
שככר כא חכם קולס קני!
העירוכ אכל זה לא ידע
להיכן כא ,ואין כאן צריך
גרירה ,שכך מחנה לצד
שהחכם גא יהא עירוגי
קונה ,ואין הדכר חלד ,אלא
גלויי מילתא כשיגידו למחר
שגמזרח גא נמצא שקנה
עירוג המזרחי !חולין יד:ו.
לח.
כלאמר
אחי חכם לההוא אמרא והלר אמא
מי יימר לקנה ההוא עירוכ למפרע
ללמא חכם כין השמשומ לא היה
לעחו
לבא
לכאן
אי
אברירה
לומר
ללמקוס
שיבא החכם
היה חכם
הוברר
עמיר
לא
לבא
סמטנן
רלרוח
וזה
זה
המנה
ערובו
יהא
קונה למפרע :ואייר יוחנן גרסינן:
בא
וכבר
יהודה
חכם.
אם
הא
כא חכם
דאמר
למזרח
רבי
וכו׳
דעל חכם יכול להחנוח בשכבר כא
קודם כין השמשוח עסקינן אך זה
אינו יודע לאיזה רומ בא
רוח
לאוחו
קונה
שבא
דאין
לו
יהא
קנייחו על ידי
וקאמר
ערובי
ברירה
אלא קנייה ולאימ ולמחר גלוי מילמא
בעלמא הוא ללרוח שישמע זה שהיה
בו החכם קנה ערובו .ומלאצטריך
ר׳ יוחנן לאוקמה בשכבר בא חכם
ש״מ ליח ליה ברירה ואפי׳ בחחומין
אלא
לרבנן:
לעולם
לא
תיפזך.
ורבי אושעיא הוא לאמר יש ברירה.
ודקשיא לך לטהר אח הפחחים מכאן
ולהבא:
בדאורייחא.
מח לימ ליה
כגון
טומאח
בדרה ודרך יציאחה
הלכה למשה מסיני כדאמד׳ בסוכה
<לף ו (.דהלכומ טומאה הכי גמיד
להו:
אבל
דהאיך יכול לבא בשבח משני צדי העיר למזרח ולמערב כיון שיש
כעירוכין <לף מט.(:
הלכך היכא לכשעמ קניימ עירוכ לא
בדרבנן.
כגון
תחומין
בה מ״ש בו׳ מורה ומערב נמי אין ברירה .פ״ה לס״ד
דהחכס בא בשבת על ידי אילן או גדר ואמר שביתתי
יומר מד׳ אלפים בינמיים לכן נ״ל
והוינן בה מ״ש לכאן ולכאן דלא דאין ברירה
מזרח ומערב נמי אין ברירה וא״ר יוחנן וכבר
בא חכם אלמא לית ליח לר׳ יוחנן ברירח
אלא לעולם לא תיפוך וכי לית ליח לרבי
אושעיא ברירח בדאורייתא אבל בדרבנן
אית ליח דרש מר זוטרא חלכח כרבי
אושעיא >אמר שמואל ש ו ר של פטם חרי
תוא כתלי כל אדם שור של רועח תרי
תוא כתלי אותת תעיר :יתשואל כלי
מתבירו מערב יו״ט :פשיטא לא צריכא
שלא מסרו לו אלא ביו״ט מתו דתימא
לאו ברשותית אוקמית קמ״ל מסייע ליה
לר׳ יוחנן דא״ר יוחנן השואל כלי מחבירו
מערב יום טוב אף על פי שלא נתנו
לו אלא ביו״ט הרי הוא כתלי חשואל:
יביו״ט כתלי המשאיל :פשיטא י לא צריכא
דתיל ושאיל מיניה מתו דתימא ברשותיה
קא מוקים ליה קמ״ל מימר אמר דלמא
משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה :וכן
האשח ששאלח מחברתה :כי סליק רבי אבא
אמר יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל כי
סליק אשכחיה >לר׳ יוחנן ורבי חנינא בר פפי
ור׳ זירא ואמרי לה ר׳ אבחו ור׳ שמעון בן פזי
ור׳ יצחה נפחא ויתבי וקאמרי אמאי ולבטיל
מים ומלח לגבי עיסת אמר לתו ר׳ אבא
א
:
א
ג
ה
ג
הרי
אית ליה :שור של פטם .שמפטס
שוורים למכור :הרי הוא כרגלי כל אדם .אפי׳ בן עיר אחרת
בדפ״ה בעירובין <דף
לו :י ש ס ג (
(
דלעולס
אינו יכול לבא בשבמ רק מרוח אממ
ומ״מ צריך ברירה
עירי והא
ולמערכ
דקאמר למזרח
לאו דוקא דאם כן יהא משמע דצריך
למזרח משוס מערב ולמערב משום
מזרח אלא רוצה
לומר למזרח
או
למערב נמי אין בדרה דשמא לא יזוז
ממקומו ועוד אמר הרר״ף דיכול להיומ
דהחכם כא משני צדדי העיר כשכמ
ואפילו בלא אילן וגדר כגון שהוא קרוב
לשש אלפים של עיר מצפונה והוא
רוצה להחקרב למוך ד׳ אלפים של עיר
לרוח מזרחיח צפוניח או לרוח מערביח
צפוניח מפני שיש שם מקום יפה
לדרוש ואין נגד העיר ממש מקום
פנוי לדרוש רק בשני מקומומ אלו
ואין האדם מניח ערובו למזרמ ממש
ולמערב ממש אלא ממקרב הוא לצד
החכם כל מה שיכול ומנימ ערובו
לאלפים אמה של רוח מזרח לצד צפון
מערכי
וכן לאלפים אמה של רוח
לצד צפון ונמצא שהוא יכול להחקרב
עד מוך אלפים של מקום שכיממ
החכם שהוא מהלך כל אלכסון של
ד׳ אלפים לצד צפון ע״י ערוכו שמניח
למזרח או למערכ והא דקאמר למזרח
ולמערכ ר״ל למזרח חחומי העיר או
למזרחו של חכם וקל להבין :ואמר דבי יוחנן וכבה בא חכם
אדם שמגדל בהמומ שלו ופעמים שמוכר מהן לשכיניו ומכיריו:
בדעמ עצמו אכל למזרמ ולמערכ דתולה כדעת החכם אית ליה
עירב רועה זה ד׳ אלפים אמה לרוח אחמ אינו מעככ על אחד
בדעמ אמרים והא דקאמר מ״ש היינו ר׳ יומנן דקאמר הכי כדי לבא
אוקמיה ברשומיה דמאן דאמי למחר וזבין ליה :שור של רועה.
הרי הוא כרגלי אנשי אותה העיר .אלפים אמה לכל רוח ואפילו
ברירה ר״ל דר׳ יומנן סבר דאין חלוק בין תולה בדעמ עצמו לתולה
מבני אוחה העיר שלקחו הימנו ביו״ט מלהוליכו לרוח שכנגדה
לחרץ שככר כא חכם וכי האי גונא אשכחנא י()בבבא במרא( דקאמר
הימנו .אבל כרגלי בני עיר אחרח לא דאין לרועה שם סוחר בהמוח
מדמני איו לרבי יוחנן הא ע״כ צ״ל דלרכי יוחנן איח ליה בדרה
שאלו מבעוד יום ברשוחיה קאי :קמ׳׳ל כוי .והשואל דקא מני
דקאמר
אוקמיה :ביו״ט הרי הוא כרגלי המשאיל פשיטא .כיון
וכמה אמר ר׳ יצחק וכו׳ והיינו מילתיה דר׳ יצחק וא״מ מאי פריך
לר׳ יהודה דסבר ליה דאין חלוק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת
אחרים דהט אמדנן בסרק בכל מערכין
)עירובי!
לף
לי :ושם(
המס ממנה אדס על שני דכדס כו׳ ר׳ יהודה אומר אס היה אחד
דרישא
מהם רבו ילך אחר רבו ואס היו שניהם רבומיו למקום שירצה ילך
דלמא .כיון דלא
אדרבה לימא לדאיו מקמיה ממני׳ דממנה אדם על ערובו ומשני התם
ט אמטי
חדא מקמי תרתי כו׳ והקשה ר״י החם אדרבה ליתא לדאיו וההוא
כדכורא כעלמא מוקמינן וסיפא נמי הט אימא דאפילו דכורא לא
דאית ליה בדרה וקאמר עלה בגמרא לימא לממני׳ מדמני איו ופדך
אמי ואמר לי איניש אחדנא אשכח :כי סליק רבי אבא .כשרצה
משום דחניא הלוקח יין מבין הכותים פי׳ מסייע ליה לדמנא איו סמי
הוה אלא
ביו״ט:
מימר
אמר .האי משאיל:
לעלומ או כשהיה כדרך אמר מפלה זו :יהא רעוא.
להמם :אימא מילתא .דשמעתמא :דהסקבל .למכמי המקום שלא
דהלוקמ דלית להו ברירה משום דחנן בפרק מי שאחזו
לבטל איסור חחומין דמים ומלח דזוטד לגבי עיסה דנפישא :אמר
ולכי מיימ הר גיטא ןודייקינן מינה דאימ ליה לר״י ברירה[ ותנן נמי
על עיסה זו וכי מי שגמערב לו כו׳ יאכל הלה זה שהרוב שלו:
מתני׳ אית להו בדרה לר״י וא״כ סמי מרמי מקמי מלמ ומשני
)גיטין
דף
אכוש :כי סליק .כלומר כי מטא להמם :אמאי .כרגלי שמיהן
עג (.מה היא
להו רבי אבא .ומשוס דחלקה של זו מועט בה יאבד שמה מלקרומ
בעה״ב שאמר מה שלקטו עניים היום יהא הפקר אלמא כולהו הני
וחדי
באומן הימים הרי היא כאשמ איש לכל דבריה
לעולם אימא לדאיו דכולהו מתניתין איירי בתולה בדעמ אמרים
ומשום הכא אימ להו ברירה אבל איו מייד במולה בדעמ עצמו
ואס כן לר׳ יוחנן דליח ליה הך חילוק על כרחך אימ ליה דלימא לדאיו מקמי הך חלח מחני׳ ומאי פ ד ך לר׳ יוחנן מדמני איו ושמא
משום דבעי למרץ לעולם לא מיפוך הקשה קושיא קלה אע״ג דשמא לר׳ יוחנן לית ליה דאיו עוד מירץ הר״ר שמשון משא״נז דאפי׳ ליחא
לדאיו דר׳ יהודה לא אמרה מ״מ חד מנא מעלמא אמרא ולכך מיישב ר׳ יוחנן הבדיחא שכבר בא חכם כו׳ ואס כן פריך שפיר:
ולבטיל
לה
יו״ט הל׳ כ:
ב מיי׳ שס הל׳
לו
טו
טוש״ע או״ח שי׳ שלן
סעי׳ ו:
ל ז ג מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ז:
ל ה ד ה ו ז מיי׳ שס הל׳
יז טוש״ע שס סעי׳
יא:
יכא חכם לא כאן ולא כאן הריני כבני
תולה כדעמ עצמו לחולה כדעח אחרים לכאן ולכאן לא משוס דמולה
בדבורא בעלמא ולא משך מכעוד יוס וקמ״ל כיון דאסמכיה ברשומיה
א מיי׳ פ״ה מהל׳
דשמא לא יזוז
שכא לכאן ע״י עירוכ מוליכו למקומו דטון דאורמיה לזכוניה מאתמול
כמו פטם שיכירוהו בני עיר אחרח ליקח הימנו :פשיטא .דכי
נר מצוה
ממקומו דהא קאמר ואס לאו שלא
אלמא לית ליה לר׳ יוחנן ברירה .וא״מ לישני ליה דיש מלוק בין
אלפים דמאממול אוקמיה ברשוח בני העיר לפי שרגילין ליקח
עין משפט
מים ומלה לגבי עיסה .פרש״י הואיל ועיסה נפישא וחימה הא הוי דכר שיש לו מחידן שאפי׳ כאלף לא כטיל וי״ל דה״מ מין כמינו
אבל מין כשאינו מינו כי הכא כטל שפיר והכי מפרש בהדיא בירושלמי ועוד דלא דמי לשאר איסורים דהדבר פלוי בטעם אבל הכא
איסור ממומין חלד בשם בעלים על החפץ וככאן שם כעל העיסה עלויה ולא שס כעלמ המיס והמלח ולכך יש לו להמבטל אע״ג דיהיב טעמא
ולא בטל בשאר איסורים ורבי אבא מהדר להו דאין שם כעלמ המים והמלח כטל מכאן כמו שאין שם בעל הקב בטל בעשרה קבין דנפישי:
הד
רבינו חננאל
ומקשינן
ולכאן
עלה
דלא,
מ ״ ש
דאין
למזרה
ומערב
ברירה.
ופריק
אין
לעולם
אם
ברירה,
נמי
ר•
ברירה,
בא
ולמה
למזרח
למזרח,
בא
שכבר
לעולם
אין
יוחנן
חכם
עירובו
לכאן
משום
חכם.
לא
וחזרנו
חיפוך,
ור׳
אושעיא
הוא
דאיח
ליה
ברירה,
וכי
איח
ליה
ברירה
אבל
בדרבנן
בדאורייתא ליח ליה.
זוטרא
מ ר
חלכח
אושעיא.
ש ל
ש ו ר
ביו״ט
כל
אמר
פטם
ש ש ח ט ו
אדם,
הוא
כרגלי
משום
דאית
וכל
איניש
קלא
דעתיה
כר׳
שמואל
הרי
ליה
דרש
מאתמול.
עילויה
אבל
שור
ש ל
ר ע י א(
כרגלי
אנשי
אותה
העיר.
השואל כלי מחבירו מערב
יו׳׳ט,
לו
אע״פ
אלא
הוא
שלא
ביום
כרגליו.
ביו״ט
דשאיל
ליה
טוב
אבל
הוא
כרגלי
ואע״ג
מיניה
אמרינן
דרגיל
תדיר
כמאן
שכיחה
י( וכולן
דמשאיל
חרי
חמשאיל
קנו
חן
כרגלי
ואין
לשואל
)להלך(
הכלי[
אלא
שמותר
ולא
דמשאיל
מעיו״ט דמי.
ברשותא
הרי
השואל
הרי
המשאיל,
נחנו
רשוח
]להוליך
במקום
לילך.
למשאיל
חאשה
ש ש א ל ה
מחברתה
תבלין
ומים
לעיסתח
חן
חרי
ר׳
כרגלי
יחודה
שאין
מפני
אשכחינהו
היתבי
וקא
וקאמרי
ומלח
ר׳
שתיחן.
פוטר
במים
בהן
ממש.
אבא
הוו
לרבנן
במתניתין
מים
וליבטלו
לגבי העיסה כי
אמר
הרוב.
לחו
היא
אבא
ר׳
א( ג י ׳ ר נ י נ ו ש ו ר של ר ע י
הרי
הוא כרגלי אותה ה ע י ר ןונ׳׳ה
הגי׳
נרי
יהוא
מלשון
א׳ ה׳
נו
אולי
לשואל
הן
המאירי
דל
המקרא
ועשרים נ ק ר
צ״ל
וכלי
כאן[
נמלכים
רעי.
נרשותא
קני ש נ י פ ה ק מ ״ ל ל ה ר י
כרגלי המשאיל וכוי.
לה:
עין משפט
נר מצוה
רכט סעיף כ:
ג ן מיי׳ פ״א מהלכוח אניח
הטימאוח הלכה יזן:
מ א ד מיי׳ פי״י מהי
מא״ס הל׳ נ סמג
לאוין קמא:
רבינו חננאל
כי
הכי
המעט
ברוב,
חטין
קב
הבירו
שהקו
עליו.
וכי
קבין
של
בי׳
יאכל
וחדי.
הלה
אמר
מלבושיכם
שחשחקו
א״ר
על
לקהתי
מין
כשאינו
בחיט-ן
דם
ליה
דהוו
)ולא
מינו
]ובטיל[,
נמי
אין
לא
שנחערבו
משום
בטיל(
עבוד
למח
חיטין
בשעורין
כר.
שפיר
עליח
אמר
להן
דברי
אושעיא
דאחיכו
בטל
שנתערב
חיטין
אולר׳
דם
בטיל,
הא
לרבנן
מין
במינו
בטל
ברוב.
אמר
ליה
מבטל
יהודה
ולא
רב ס פ ר א לדי
שפיר
משה
לא
קאמר
להו
הא
שמיעא
דאמר
רבה
קטוספאה
הבורר
משמיה
שהוא
כיון
כמות
ולפיכך
ובייש
חטין
אילו
המים
כך
והמלח
ללוקח
חייב
לו,
בחיטין.
כיון
בהן
ללוש
שעתידה
העיסה,
תתקיים
לישה
ביטלתם
ווה
לזה .אייל אביי
לרב
ולא
דומה
וכי
אלא
במים
ולא
ספרא
ממון
לממון
שני
שיש
ליה
לו
שאין
למר
תובעין
תובעין.
לו
מי שנתערב לו חיטין
בחיטין,
צרור
או
מי
מגרנו
דודאי
ידמו
לא
של
חבירו
בטל,
והאיך
למי
לו
תובעין
ואין
השאילם
בטל.
אלא
חסדא
לעולם
ואקשינן
הא
דאמר
במסכח
ג׳
פרק
לשחוטה
נבילה
שאי
ש ת י ע ש ה נבילה,
דכי
למה
איסורא
איח
וממונא
פירוש,
נבילת
בחתיכות
בטלה
לה
בטלה .ופריק
בטיל
בטיל.
בשר
מנחות
בטלה
נבילה
חובעין
רב
אפשר
בשחוטה
הא
שבורר
שכבר
דודאי
לא
שהיה
]מוכר[
לשלם
כגון
של
דמי
בצרורותיו
ביטלו,
בין
דרב,
לו
כלומר
)מורח(
לא
חייא
מגורנו
משלם
חיטין,
לא
ברי
צרור
חבירו
אושעיא
להו,
חתיכת
שנתערבה
בשר
שחוטח,
טומאת
הנבילה
)מן(
]בין[
ואינן
מטמאה במגע )ולא(
אפילו
כי
ההתיכות
]נוגע[
לעולם
לא
חשחוטה
במגע
במגע
להיות
כנבילה
ובמשא,
לעולם
דלית
הפקר
יוחנן
שביחה.
שכיחה
ברובה.
לטמא
וכי
היכי
ליה ת ו ב ע י ן
בטל,
לית
מהן,
והא
להו
בן
נכסי
תובעין
נורי
דקנו
ופרקינן נחי
דקנו
מיבטל
אביי
משוס
לטמא
ובמשא,
היכא
ואייר
יתכן
כולן
להיות
כנבילה
השהוטה
כל
באהת
לא
אמר
בטלי
לעולם
משילין
הרי שנתערב לו קכ כו׳ .ואם מאמר האי פרכא אמאי המתין
וחדי .וישמח כדכר שלא עמל כו כך זו אין שמה כטל מכאן הואיל
להקשומ אומה עד כאן דהא בכל דוכמא דקאמר חד בחרי
וקנו המיס שכימה אצלה .דהא לא קשיא לן משום שהשאילתן לה או
כטיל מצי למפרך הכי וי״ל דלא מצי למפרך בעלמא הכי דאין לדמומ
נמנמן כממנה יהא מומר דהא אמר כיו״ט הרי הוא כרגל המשאיל
איסור לממונא אכל הכא כמתני׳ ממונא אע״ג דאיכא איסור תחומים
דכתר כין השמשומ אזלינן וט קשיא להו משוס מעוטא ורוכא קא
מ״מ איסור החחומיס אינו בא אלא
קשיא להו :גולהיכו שקלי .מלכושכס
משוס דעת הבעלים דבעלמא בשאר
לקחמי שאמס משחקים עלי :גולהא.
הרי שנתערב לו קב הטין בעשרה קבין הטין
אסירי חד בתרי בטיל אבל הבא הכי
מכריך נאה שממעטף כו חחמ טליחו
של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עליה אמר
פריך דודאי מי שנחערב לו קב חטין
וכשיושכ מעכיר טלימו וזה נראה:
לתו גולתיכו שקלי הדור אחיכו עליח אמר
כו׳ משוס בטול לא פקע שם בעלים
מאי שנא חטין בשעורים דלא קאמר
רב אושעיא שפיר עבוד דאחיכו עליה מאי
ה״נ משוס בטול לא פקע שם בעלים
להו .למי שנמערכ לו קכ חטין כי׳
שנא חטין בשעורים דלא קאמר להו דהוה
וקנו מיס ומלח שביתה אצל בעליס
קכין שעורין של חכירו יאכל הלה
וחדי מכלל דסכירא ליה כה דודאי
ליה מין בשאינו מינו ומין בשאינו מינו בטיל
ולא בטיל:
יאכל וחדי דטון דשאינו מינו הוא
וחדי .רשמח לבו בדבר שלא עמל
חטין בחטין נמי נהי דלרבי יהודה לא בטיל
כטל מועט כמרוכה :חמין בחמין
בו כך זו אין שמה בטל מכאן
לרבנן א מבטל בטיל אמר ליה רב ספרא
נמי כוי .פלוגחא דרכי יהודה ורבנן
הואיל וקנו המיס שבימה אצלם והא לא
א
ימשה שפיר קאמרת ולא שמיע להו הא
במנחומ בהקומץ רכה »דף כב:>.
קשי׳ דמשוס שהשאילמו לו ]או נמנמה[
דרב
משמית
קטומפאה
חייא
רבי
דאמר
אמר רב ספרא .לרב אושעיא :משה.
בממנה יהא מותר דהא אמר ביו״ט
נ>בהבורר צרורות מנתו של חברו חייב לשלם
ביקרא דמשה קא משמבעי( :שפיר
הרי הוא כרגלי המשאיל דבמר בין
נמי
לו דמי חטים אלמא כילא חםריה הכא
קא אמרח .בחמיה כלומר אמאי קא
השמשות אזלינן וכי קשיא להו משום
מודיח להו כחוכא ולאקשויי אמחני׳:
כילא חםריה א״ל אביי ולא שני ליח למר
מעוטא ורובא קשיא להו לשון הקוני:
ולא שמימ להו .להנך רכנן דמקשו
נהי רלר׳ יהוהה לא בטיל לרבנן
בין ממון שיש לו תובעין לממון שאין לו
אמתני׳ הא דאמר וכוי :משלם לו
מבטל בטיל .מכאן נראה
תובעין א״ל וליטעמיך הא דאמר רב חםדא
דמי חמין .שאין דרך לבוררן והן
דהלכה כרכנן מין כמינו כטיל שפיר
ג׳גנבלה בטלה בשחוטה לפי שאי אפשר
נמכרין במוך החטין :אלמא כילא
דהא סחמה דהש״ס קאמר הכי:י(
לשחוטה שתעשח נבלח שחוטה אינה בטל׳
חםריה .מפני שחסר מדמו מחחייב
הכי נמי דכי אית ליה בעלים לא
שחוט׳
שתעשח
לנבלה
שאפשר
לפי
בנבלה
לו ואע״ג דלא מידי שוו וכ״ש מיס
בטיל .פרש״י אלא ודאי כטל
הכי נמי דכי אית לה בעלים לא בטלה וכי
ומלח דלא בטלי במעוטייהו דמידי
וא״ח והא רב ספרא אתא לקיי׳ תירוץ
דטעמיה הוא משום חיובא דממונא
תימא תכי נמי ותא תניא א״ר יוחנן בן נורי
דרבי אבא ור׳ אבא קאמר דאפילו
לא בטיל במיעוטא :אמר ליה אביי.
ייחפצי הפקר קונין שביתה אע״פ שאין
אין לו חובעין לא בטיל כמו במחנימין
לרב ספרא והיכא ממרצא ממנימין
להם בעלים דומין כמי שיש להם בעלים
כ״ש הכא שיש לו והיכי מייחי ראיה
כהט :ולא שני ליה כוי .וממני׳ ממון
דאפילו יש לו מובעין בטל ואדרבה
א״ל מי קא מדמית איםורא לממונא איםורא
שאין לו מוכעין היום הוא דאושלמינהו
מקשי ליה לנפשיה וי״ל דבשלמא רב
אביי
מאי
וטעמא
בטיל
לא
ממונא
בטיל
ניהלה עד לאחר יו״ט ואין לה בעיסה
ספרא לא קשה ליה דשאני איסורא
אמר גזרת שמא תעשת עיסת בשותפות רבא
זו אלא איסור שבימה משום ממונא
מממונא אע״ג דיש לו מובעין והכא
ה
אמר >יתבלין לטעמ׳ עבידי וטעמ׳ לא בטיל
המעורב בה וכיון דמעוטא ברובא
מיירי באסור נבלה שנמערבה בשמוט׳
הוא וממון שאין לו מובעין הוא לא
ורב
כו׳ לכך בטל אע״ג דיש לו חובעין
השיב ממונא ולבטל :אמר ליה .רב ספרא לאביי ומשום דאין לו
ורב ספרא מיימי הכי אלמא מידי דשייך ביה ביטול יש לו מובעין
פובעין פקע שם ממונא מיניה ונוח ליבטל וכי טעמא לבטול ברוב
אין מועיל כלל לומר הואיל ויש שם בעליו עליו אינו בטל אלא
בבעלים ולא בעלים קאי :ולמממיך הא דאמר רב חסדא גבלה
מבטל שסיר אלמא לא מליא מילתא כלל כתוכעין אם כן מחניחין
במלה בשחומה .אליבא דר״י אמרה במנחומ דאמר מין במינו
נמי אע״ג דאין לו מובעין כיון דלא שייך ביה בטול דממונא הוא
לא בטיל מין כשאינו מינו בטיל וחני רבי חייא נבלה ושחוטה
ואסור מחומין בא על ידי הבעלים ושם בעליו עליו קנו שביתה אצלו
בטלומ זו בזו לר״י ואשמעינן רבי חייא דכי אמר ר״י היכא דאפשר
ולא שייך בו בטול :וכי תימא הכי נמי הלא שייך והתני׳ דבי
לי להיומ במוחו אבל אי אפשר לו להיוח כמוחו מין כשאינו מינו
יוהנן בן נור• אומר הפצי הפקר בו /אלמא אע״ג דאין לו מובעין
הוה ובטל ופריש רב חסדא דהאי אפשר ולא אפשר דרבי חייא
קנו שבימה במקומן וא״מ מאי פריך מר׳ יומנן בן נורי הא פליגי
בחר המבטל דהוא רובא אזלינן דאס אפשר לו להיומ כמועט
רבנן עליה דרכי יוחנן ואכן ס״ל כרבנן דאמרי לא קנו שבימה אלא
בהלכומיו הוי מין במינו ואי לא הוי מין כשאין מינו .הלכך כזיח
כרגלי המוצאן הואיל ולית להו תוכעין הכי נמי במתני׳ נימא
נבלה שנתערבה בהרבה זיתיס של שחוטה בטלה כמי שאינה שם
הט וי״ל דהט מייתי דעד כאן לא פליגי רכנן עליה דר׳ יוחנן כן
והנוגע בהן אין טמא דמין כשאין מינו הוא דאי אפשר לשחוטה שהוא
נורי אלא היכא דאין שייכוח הכעליס כלל כגון חפצי הפקר דקנו
המבטל להיומ מטמא במגע ובמשא כנבלה אבל שחוטה שנמערבה
שבימה במקומן אבל היכא דיש להם שייכומ הכעליס כגון במחני׳
בנבלה דרובה נבלה אין השחוטה בטלה להיומ הנוגע בהן טמא
אפי׳ רכנן מודו דאזלינן כמר כעלים אפי׳ היכא דליכא חובעין השמא
ודאי לשרוף חרומה על מגעו לפי שאפשר לנבלה שהוא המבטל
ומדרבי יוחנן נשמע לרבנן דכי היכי דלרכי יוחנן חפצי הפקר קנו
שחעשה טהורה כשחוטה דלט מסרחה ואינה ראויה לגר שוב אין
שבימה במקומן אע״ג דאין להן מובעין לרכנן נמי היכא דהיו להם
קרויה נכלה :הכי נמי .דאי הוו לה כעלים לא כטלה :וכ״ת הכי נמי
תובעין אע״ג דהשתא ליח להן קנו שבימה במקומן:
והסניא .דמשוס דלאו בעלים לא פקע חשיבומא דממונא :דאמר
רבא אמר עבידי כוי .פ״ה דאביי יהיב טעמא לעיסה ורבא שני
רכי יוחנן חפצי הפקר .הנמצאים קונין שבימה והמוצאן מוליכן
קדרה ולא פליגי ודוחק לכן נראה דאביי שני עיסה וה״ה
ממקום מציאחן אלפים לכל רוח ואינו מוליכן למקום שערב שם דיש
קדרה שמא תעשה בשוחפומ ורבא שני קדרה והוא הדין עיסה דמלח
להם שביתה לעצמן .אלמא חשיבי בלא כעלים ושפיר מנן בממני׳
יהיב טעמא בעיסה ומים משיבי דעיקר העיסה נעשית ממיס:
דאע״ג דאין לו תובעין לא לבטול :ר׳ יוחנן בן טרי אומר כוי.
ל ט א מיי׳ סט״ו מה׳
אסירות
מאכלות
הלכה ינ סמג לאוין קמא
טוש״ע י״ד סי׳ צח סעיף
]אן נ וסי׳ קט סעיף א:
מ ב מיי׳ פי״ח מה׳
מכירה הל׳ יג סמג
לאיי! קע טוש׳׳ע ח״מ סי׳
לו
פרק חמישי ביצה
מסורת הש״ם
מ׳
ולא בהדיא תנן לה הכי אלא מדבריו שמענוה 3פ׳ מי שהוציאוהו
)עיריבין דף מ ה : ( :אייל .אביי לרב ספרא אכמי מחני׳ לא ממרצא דאפי׳ יש לו מוכעין איכא לאקשויי ליבטל מדמייחית על זה הבורר
צרורומ מי קא מדמימ איסורא לאפסודי ממונא איסורא אמור רבנן לבטיל ברובא אבל ממונא לא בטיל מועט ברוב להיוח קנוי ממון
המועט לבעליו של מרובה ומתני׳ נמי לא קאמרי׳ דלפקע רוב ממונא אצל חברחה להפסיד אלא איסור חחומין שיש לה בה הוא דקשיא לן
דלבטל :וטעמא מאי .הש״ס בעי לה דטון דלאו מירוצא נינהו הנך שנויי טעמא דממני׳ דלא בטיל מאי הוא :ה״ג אביי אמר כוי ורבא
אמר כוי .ולא פליגי אלא מר שני עיסה ומר קדרה :אביי אמר גזרה שמא העשה עיסה בשותפות .אי אמרמ מיס ומלח לא אסרי עלה
אמי למימר נמי בעיסח שוחפוח דיוליכוה כל אחת ואחח למקומה :ורבא אמר כוי .ולא סליג אדאכיי אלא מר שני חדא ומר שני חדא:
שיש
ים
ומלח
בטילין
לגבי עיסה,
ומתניתין
גזירה
היא
ש מ א
לטעמא
א( צ״ל נהי ללר׳ יהודה אין לס מנעל לס ולא נטיל יכו׳.
יעשו
עיסה
עבידי,
בשוחפות,
וטעמא
לא
כיון
בטיל,
דידעי
כי הנח
כי
חוא
משאלת
בעצמו
מים
לא
ומלח
נתערב.
העיסה
ההיא
כרגלי
שתיהן,
כ׳׳ש
העושה
בשותפות.
רבא
אמר
תבלין
ומלח
א(]שנתקא:יש״נ[,ב( נ״ב
דף צג :ע״ש ,ג( מנחות דף
כג .ןכטרוח כנ .ע״ש ן,
ד( עירוני! ל־ לח :מה :מז:
ודף צז ,:ה( ןחולי! ו.ן,
ו( ןנשוכה לט .פרש״י משה
גדול הדור ונחולי! צג.
סרש״יחלמיד חכסן ,ז( ןועי׳
תוס׳ ססחיס ל .ל״ה אמר
וחיס׳ חילי! צז .ד״ה אמר
רבאן,
מוסף רש״י
משה ש פ י ר קאמרת.
כלימר רנינו נדורו כמשה
נדורו !שבת קא 0או :גדול
!:סוכה לט.ו או:
הדור
תלמיל חכם !חולי! צג.:.
הייב ל ש ל ם לו דמי
שהרי הפחיתו
הטים.
במלה דאיהו הוה מזכי!
ליה עם החטין ,לעפרוריח
מקנל ליקמ ,אכל לחזיר
ולערנ איני יכיל דהשתא
עושה עולה נידיס יכתינ
לא תעשו עול ,וגס ליקח
לא מחיל אלא מה שנתערנ
מעצמו עס החכואה נעל
כרחו של מוכר ,יכשכירר
הצרור ומשליך חוץ היזק
כידיס הוא ,שאות! צרורוח
היו שוי! לו כמו חטיס
!רשב״ם ב״ב צ ד ׳ .נבלה
בטלה בשחוטה .אם יש
שחי חתיכות שחוטה ואחת
נכלה
ואי!
ידיע
איזיהי,
כטלה בה! ,שאם נגע כאחח
מחתיכיח
דאמרינ!
איגי
שמיטה
טמא
היא
)מנחות בג (.דמי! כשאינו
מינו כטל והאי מי! כשאינו
מינו הוא ;בכורות כג ו.
ש א י א פ ש ר לשחוטה
שתעשה נבלה .והוה ליה
מין כשאינו מינו וכטל
למרי הכל !מנחות שם!.
ו ש ח ו ט ה אינה בטילה
בנבילה .אס יש שחי
ואחת
ננילה
חתיכוח
אינה
ניניה!,
שחוטה
כטילה ,ואס גגעה אחח
מה! כתרומה אינה נשרסח
עליה אלא מולי! דשמא זו
!שם!.
השחוטה
היא
לנבילה
שאפשר
שחוטה.
שתעשה
לקמיה מפרש טעמא דרנ
חסדא דאזיל נחר מנטל,
והיאיל ואי אפשר לרוכ
להייח כמיעט הוי כמין
כשאינו מיני ילא אזלינן
נחר נטיל ,דאף על גנ
להיוח
למיעט
דאפשר
כמרינה הר כמין כשאיני
מיני !שח! .חפצי הפקר
ק ונין שביתה .כלים שאין
להס נעלים וחשיכה להס
נמקים אחד ,אע״ג שלא
נחכיין להס אדס להקנותן
שכיחה
קוני!
שכיחה,
נמקומן ואין אדם יכול
לטלטל! משס יומר מאלסיס
לכל רוח יאסילו עירכו לצד
אחר
) ע ר ו ב י ן מה.!:
משילין פרק חמישי ביצה
מםורת הש״ם
א( לעיל ג] :יגמומ פנ .כ״מ
נג ,[.ג ( ר׳ יהידה פוטר גץ
כמיס גין גמלח לא קשיא
כצ׳׳ל רש׳׳ל ,ג( ]שהוא קשה
ולכך מלח לא גטל אכל מלח
אסחרוקציח
נטלה.
רסה
שהוא
גן[,
ערוך ערך
ד( עירוני; צז ,:ה( ירושלמי
ורי״ף ורא׳׳ש ל׳׳ג נכא זו
דהמוציא וכוי ,ו( ]חוספח׳
ס״ד[ ]ושס חשיכ כהדי הנך
מכרכי! על השלהכח ואין
מגרכין על הגחלח ע״ש[,
ז( ןכרכית נג .תוספחא שנח
פ״י[ ,ת( שכח סט ,:ט( שס
פג .ג״ג כ ,:׳(עירינין מה,.
נ ( שם מו .מח .שנת קנא:
ןתוספתא ס״י[ ,ל( ]צ״ל
רנה[ ,מ(
שאיג!
]פי׳
נוגעים[ ,נ( נדריס ה .מז,:
] (Dפסחים ו ,[.ע( ן דף מו,[.
גליון הש״ם
דייה
תום׳
וכוי
משום
וא״ת .עיין נר״ש פ׳־ו מ״ג
דשניעית:
מוםף רש״י
דבר
וכל
מתירין
לא
שיש
אפילו
באלף
בטיל.
דמדאורייחא
לו
ואע׳׳ג
נשרי
חד
כטיל ,דכחינ אחרי רניס
להטיח ,אחמור רננן הואיל
ייש לו מחירין לאחר זמן לא
יאכלני
כאיסור על
ניטול
ולטיל ג•(.
ידי
כדי
ל ב ש ל ביצה קלה .כנר
מפורש)שנת פ (:שזי ניצת
חרנגילת שהיא קלה לכשל,
ולא כשיעיד כל כיצה שיערי
אלא כגריגרת מניצה קלה
! ש ב ת פט .>:חרס
כדי
ליתן בין פצים להכירו.
כשמסדרין פצימין ועמודים
וקורות ועושין סואר של
קירות על הארז ויש חלל
כין זה לזה .סומק ממחתיי
שלא יחעקס !שם פב ו אי:
פצימי
חלונות
שנכוחל
מרחיקי! זה מזה כרוחכ
החלון ליכנס האורה נין כל
אחד ואתד ונותן כחומה
למטה ולמעלה חרס רחנ
נין זה לזה וטח
כטיט
יהחרס עכ והיי שס נאנן
:ב ״ ב כ:ו .בור ש ל יתיד
כרגלי היחיד .נעל הכיר,
ואס לקח מהס אדס אחר
אין
יכול
להוליכן
אלא
'׳־־י•
שיש לו מתירין .למחר יוליכוה או היום יאכלוה כאן :סדומיס .דקה
משום דהוי דבר שיש לו מתייק וכל דבר שיש לו מתירין
היא מאד ובטלה .ומלע שהסלומימ לקה היא לאמדנן)חולין לף קה(:
וכוי .ואם תאמר והא ןפרישיתן לעיל ללא שייך לכר
מפני מה אמרו מים אחרונים חוכה מפני שמלח סדומית יש שמסמא שיש לו ממירין אלא במין כמינו וי״ל לאין הכי נמי ללא אמרינן ליה
אמ העיניס אלמא דקה היא מאד ונדכקמ כיד ואינה ניכרמ:
אלא במין במינו והכא נכי מחומין שאני לחמירי כאילו הוי מין
ואין במלין המים בקדרה מפני
במינו בעלמא כיון לממונא הוא
ועי״ל לטון להעיסה אינה נלושה
רומבה .הניכר לעיניס ומתנימין פוטר ורב אשי אמר א>משום דהוי ליה דבר שיש
במים תנן לא שנא עיסה ולא שנא
אלא ע״י המיס והקלרה נתקנה
לו מתירין ובל דבר שיש לו מתירק אפילו
קדרה דמתנימין בתרתי איירי מדקמני
בשכיל המכלין אם כן כשערב זה
באלף לא בטיל :רבי יהודה פוטר במים:
תבלין דהיינו לקדרה :מבה .מבשיל
בזה הוי כאילו מין אחר:
עכה שאין רוטכו ניכר והוי כעיסה :מים אין מלח לא א! והא הגיא ר׳ יהודה
הקדש דלא בדילי אינשי גזרו
אומר נימים ומלח בטלין בין בעיםח בין
מתני׳ ושלהבה .כגון הדליק נר
לבפ״ק
וקשה
רבנן.
בשלהבת חברו אינו מעכב באיסור
בקדרה לא קשיא חא ״במלח םדומית חא
לפסחים )לף ו (.קאמר אם של הקלש
תחומין :מועלין בה .הנהנה ממנה
במלח אםתרוקנית והתגיא ר׳ יהודה אומר הוא אין צריך לכסותו מפני שכללים
מביא אשם :ושלהבה לא נהנין.
ממנו אלמא משמע להקלש בלילי
יימים ומלח בטלין בעיםה ואין בטלין בקדרח
לכחחלה מדרבנן ואם נהנין לא
מיניה וי״ל לאין הט נמי ללגבי חולין
מפני רוטבה לא קשיא הא בעבה הא
מועלין אין חייבין קרבן מעילה דליח
בללין ממנו אבל לגבי ע״ז לא בלילי
אחגחלת כרגלי הבעלים
ברכח:
ביה ממשא :המוציא שלהבת פמור.
מיניה :ותיפול! ליה משום מנא.
ושלחבת בכל מקום נ גחלת של חקדש
מפרש בגמרא :גמ׳ גחלת של מ״ז.
וא״ת ולבטיל מנא אגב שלהבת
שנאמר ולא ידבק בידך מאומה מן
מועלין בה ושלהבת לא נהנין ולא מועלין להט אמר בשבמ פרק המצניע )לף
החרס )דכריס יג( אסור בגחלחו
ה>המוציא גחלת לרה״ר חייב ושלהבת פטור:
צג (:סחומ מכשיעור ככלי פטור אף
ומומר בשלהבתו :מאי שנא של מ״ז
על הכלי להר הכלי כטל אגכ האוכלין
גמ׳ ת״ר ייחמשה דברים נאמרו בגחלת
דשרי .לגמרי דאפילו מדרבנן לא
וי״ל לשאני הכא לליכא חשיבוחא
חגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום
גזור בה דקתני מותרמ ובשל הקדש
בשלהבח לבטל הכלי לגבה לליח
גחלת של תקדש מועלין בת ושלחבת לא
קתני לא נהנין :הקדש לא מאים
בה ממש:
ג
נתנין ולא מועלין גחלת של ע״ז אסורח
ולא בדילי אינשי מיניה .כולי האי
והחנן
ושלתבת מותרת המוציא גחלת לרשות
כע״ז דבדילמא דהקדש לאו משוס
חרבים חייב ושלהבת פטור יחמודר חנאח מחבירו אםור בגחלתו ומותר
מאיסותא אלא משום אסורא ונהי
דבעלמאמ אמדגן לגבי חולין בדילי
בשלהבתו מאי שנא שלחבת ע״ז דשריא ומאי שנא דחקדש דאםירא ע״ז
אינשי מהקדש אבל לגבי ע״ז לאו
דמאיםה ובדילי אינשי מינה לא גזרו בה רבנן הקדש דלא מאים ולא בדילי
בדילומא היא :הל שהוא .בלא שיעור :אינשי מיניה גזרו בית רבנן :התמוציא גחלת לרשות הרבים חייב ושלהבת
הא דתני חייב כשהוציאו בקיסם.
פטור :ותא תניא ׳יחמוציא שלתבת כל שחוא חייב אמר רב ששת כגון שהוציאו
דטון דיש לו דבר להדבק בו חשוכה
בקיםם ותיפוק ליח משום קיםם בדלית לית שעורא דתנך ״חמוציא עצים כדי
היא בכל שהוא .וממנימין דקמני סטור
לבשל ביצה קלה אביי אמר כגון דשייפיה מנא משחא ואתלי בית נורא
כדאוקימנא לקמן בדאדייה אדרי
ותיפוק ליח משום מנא בחספא ותיפוק ליה משום חםפא בדלית ליה
שהיחה דולקח ברשוח היחיד סמוך
לרשומ הרבים ונפח בידו ונמק שלהבח שעורא ט>דתנן חרם כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי ר׳ יהודה אלא הא
והפריחה לרשוח הרבים :וסיפוק ליה
דתנן תמוציא שלתבת פטור חיכי משכחת לה כגון דאדייה אדויי לרח״ר:
משום קיסם .אמאי חני המוציא
׳״בור של יחיד כרגלי תיחיד ושל אנשי אותת תעיר כרגלי אנשי אותת
שלהבח בל שהוא חייב בלאו שלהבמ
העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא :גמ׳ רמי ליה רבא לרב נחמן
נמי חייב משום קיסם :בדלית בה
שימורא .להוצאח שבח :ביצה קלה .תנן בור של יחיד כרגלי חיחיד ורמינתו ^נתרות תמושכין ומעינות הנובעין
שהיא קלה לבשל מכל הביצים ושיערו הרי הן כרגלי כל אדם אמר ל>)רבא( תכא במאי עסקינן י״במכונםין ואתמר
נמי א״ר חייא בר אבין אמר שמואל במכונסין :ושל עולי בבל כרגלי הממלא:
חכמים זו ביצח חרנגולח :אביי אמר
הא רסני חייב הגון דשייפיה למנא
אתמר מילא ונתן לחבירו רב נחמן אמר כרגלי מי שנתמלאו לו רב ששת
משחא כוי .ומשוס דיש לה דכר
אמר ט כרגלי הממלא במאי קא מיפלגי מר סבר בירא דהפקרא הוא ומר סבר
להאחז כו היא חשוכה אכל כקיסם בירא דשותפי חוא איתיביח רבא לרב נחמן ״י הריני עליך חרם המודר אסור
לא סבירא ליה לאביי משום דמועט
הרי
s
מתני׳
מתני׳
למקוס שזה יכול להוליכן ,הוא וממהר לכבוח .אי נמי רכומא אשמעינן אכיי ואפי׳ כחספא כעלמא נמי שאינה נאחזח כל כך חשיבא הוצאה :חרס .לענין הוצאח
ואס עירנ הוא למזרח אין
יכיל זה להוליכן חוץ לעיר שכת :כדי ליתן בין פצים לחבירו .פצים כמו פצימי סמחיס )סוכה דף יח (.ופצימי חלונוח )3״ב לף יב >.הקכועיס כחומה והן של
נצד מערכ אפילי פסיעה עץ וסודרין אוחס למטה ולמעלה ומשחי רוחומ ופעמים שהן קצרין ברוחב ומושיבין שנים זה בצד זה וצריך להושיבן בשוה שלא
אחת ו ע ת ב י ! מה .::נהרות
יהא זה נמוך מזה ולא יהו עקומים וכשהאחד נוטה נותן לחחחיו חרס או אבן להשוותו או בשאין די ברוחב שניהם מבדילן זה
ומעיינות
המושכין
הנובעין הרי הן כרגלי מזה מעט ונותן חרסים דקים כיניהס :אלא הא דתנן .מחני׳ פטור היכי משכחמ לה :ומשני דאדייה אדויי .כמו וידו אכן בי
כ ל אדם .משוס דמידי )איכה ג> :מתני׳ כרגלי היחיד .אין מוליכין המיס אלא כרגלי בעל הבור :כרגלי אותה העיר .אלפים לכל רוח חוץ לעכורי׳:
דנייד הוא ולא קני שכיחה,
ואע״פ שכא מחין לתחיס ,ושל עולי בבל .העשרין לעובד דרטס באמצע הדרך ועשאוס בני הגולה לשמומ בעלומס :כרגלי הממלא .מפני שהוא הפקר
כל אדס מוליכן למקיס והפקר נקנה בהגבהה ואם בא אחד ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגליו ולית ליה דרבי יוחנן דאמר חפצי הפקר קונים שביתה
שעירנ לו לילך ;שבת קכא ;:לעצמן כמקומן .וכ״ת א״כ הוה ליה למימר הרי הן כרגלי כל אדם ואמאי קמני כרגלי הממלא קסבר יש ברירה להממיר ואמרינן הוברר
כיון דגיידי לא קנו שכיתה
ואפילו הן של יחיל אינן דמאממול נמי הוברר ללהאי גברא חזו וברשומיה קיימי ובעירוכין )לף מה (:נמי דלא כרבי יוחנן כן נ ו ד ממוקמא :גמ׳ נהרות
כרגליו)ערובין נזו > .הריני המישהין .היינו סחס נהרות שיש להם משך להלאה ממקום מקור נביעתן :ומעינוס הנובעין .ואין יוצאין מגומות נביעומן לימשך הלאה:
עליך חרם .נכסי יהיי הרי הן כרגלי כל אדם .אין להם שום שבימה לא במקומן ולא כרגלי הבעלים ולא כרגלי הממלא אלא כל אדם מוליכן ברגליו דכל מידי דנייד
עליך חרס ,ה מ ו ד ר אסור.
אגל המדיר מותר !נדרים לימ ליה שכימה והכי מפרשי׳ בעירובין כפרק מי שהוציאוהו״( :מילא ונתן לחברו .וכגון שמילא לצורך מבירו דאי מלאו לעצמו הא מנן בהדיא
כרגלי הממלא :כרגלי מי שנהמלאו לו .דנעשה זה שלוחו וקנה לו :רב ששה סבר בירא דהפקרא הוא .והמגביה מציאה לחכרו לא קנה
חברו כדאמרינן בבבא מציעא בשנים אוחזין )לף י (.דהוי חופס לבעל חוב במקום שחב לאמריס אלא המגביה קנה .ורב גחמן סכר
כירא דשותפי הוא לא הפקירוהו כני הגולה אלא נמנוהו לכל ישראל שיהיו שומפין כו וכשאמר זה לחבירו למלאות לו מחלקו והלך בשלימוחו
נעשה שלוחו ואין זה מגביה מציאה :המודר אסור .מי שהוטל עליו הנדר אסור ליהנות מזה שנדר הנדר דה״ק ממוני עליך הקדש:
ע״ז ח י א מוחרח .ו ח מ ו צ י א ש ל ה ב ת ל ר ח ״ ר ,כגון ש נ פ ח ב פ י ו ו כ י ו צ א בזה ודחה ה ש ל ח ב ת מ ר ש ו ת חיחיד ל ר ש ו ח ה ר ב י ם פטור .וזה פ י ר ו ש דאדייה אדויי .א כ ל אם הוציא
משל
שיעור
עץ
יחיד
כל
כדי ל ב ש ל ביצה קלה ,או
שפא משחא בחספא פתות
מ מ ה ש ר א ו ־ ל ת ת ו בין פצים להכירו,
דולקח וכיוצא באילו חייב ,ואינו פ ט ו ר ב ש ל ה ב ת
כ ר ג ל י ו .ו ר מ י נ ה י נהרות ה מ ו ש כ י ן ו מ ע י נ ו ת ה נ ו ב ע י ן כ ר ג ל י כ ל אדם ,ו ה א ס ת מ א קחני ד א פ י ל ו ] ש ל [ י ח י ד ,וקתני כ ר ג ל י כ ל אדם ,ואייל
אדם.
ושל אגשי העיד כרגלי אנשי אותה העיר
אמר כרגלי הממלא ,קםבר בירא
ושל עולי
בבל כרגלי חממלא.
דהפקירא הוא והממלא הוא
איחמר מילא מים מבור
של עולי
הזוכה בהן .איחיביח רבא ל ר ב נחמן מיהא
בבל תחנם לחבירו,
דתנן בנדרים פרק
אלא בזמן
ש ל ה כ ח בקיסם
ד א ד ״ ה אדויי
רב נחמן ל ר ב א מתניתין במכונסין ,כגון
רב נחמן
יו״ט
טיש״ע
הלכה
א׳׳ח
שצז
סימן
סעיף יג:
מעילה הלכה יג:
מ ד ג מיי׳ ס״ז מהלכות
ע״ז הלי י
טוש״ע
יו״ד שימן קמנ סעיף א:
מ ה ד מיי׳ פ׳׳ו מהלכות
נד ריס
טוש״ע
הלכה
יא
סימן
רכא
יריד
סעיף יב:
מ ו ה מיי׳ סי״ח מהל׳
שנת הלכה ה:
מ ז ו מיי׳ שס הלכה ד:
מ ה ז מיי׳ פ״ה מהלכות
יי״ט הל׳ יד טוש״ע
אי׳ח סי׳ שצז סעיף יד:
מ ט ח מיי׳ שם טיש״ע
שס סעיף טי:
נ ט מיי׳ שס טוש׳׳ע שס
סעיף טז:
נ א י מיי׳ פ״ה מהלכות
נדרים הלכה א סמנ
לאדן רמכ
י״ל
טיש״ע
סימן רכד סעיף א:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
א[ גמרא יהא תניא ר׳
אומר מיס
יהודה
כטליס
כין
ימלמ
כין
כעיסה
כקדרה .צ׳׳ל ר״י פוטר כין
כמים וכין כמלח כך גרסת
מהרש״ל וזי היחה גרסת
רש״י
בד׳׳ה
נטלין
ואין
רבעו חננאל
רב א ש י א מ ר
מ ח ר
דבר
העיסה
זו
מותרת
והויא
לה
ש י ש ל ו
מתירין
ולא
בטיל
אפילו
יחודח
באלף.
פוטר
בחן
שאין
נבלעין
יהודה
כלומר
לר׳
ואקשינן
מ ל ח
ל א
בטיל,
ר׳
יהודה
אומר
והתניא
מים
במים
ר׳
מפגי
ממש.
הן.
ומלח
בעיסה
בטילי;
בין
ופרקינן
ביי
בקדירה.
לא קשיא מתניתין
במלח
סדומיח
נימוח
במים
שישחק,
שאינו
א ל א
ברייתא
איסתרוקנית.
יהודה
עד
במלח
והתני
אומר מים
ר׳
ומלח
בטילין
בעיסה ואין בטילין
בקדרה
מפני
רוטבה.
כלומר
בעיסה
ואינן
נבלעו
ניכרין ולפיכך בטלו.
הנה ה מ י ם ניכרין.
וברוטב
ופרקינן ה א
בקדרה
והא
דחניא
ברוטב
עבה,
אי;
בטלין
דחניא
ברכח.
כטלין
חגחלת
הבעלים,
כגון
כרגלי
שלהבת
א ב ל
המדליק
מנר
לנר
וכיוצא
ב ו ־
כרגלי
כל
אדם,
כלומר
אין
מ מ ש
ח•
לקנוח
דברים
גחלת
ב
שביתה.
נאמרו
ת׳׳ר
בגחלת,
הבעלים,
כרגלי
גחלת
ש ל
הקדש
הנהנין
ממנה
מועלין בה,
וגחלת
ש ל ע״ו
אסורה,
גחלת
לרה״ר
והמודר
הנאה
אסור
בשלהבת
מדליק
מותר,
אדם,
שהוא חתיכת
יהמוציא
חייב,
מחבירו
בגחלתו,
ומוחר
שלו,
כלומר
מנרו
בו
וכיוצא
והרי הוא כרגלי
כל
ו א ם ה י א ש ל הקדש־
נהנין ו ל א מיעלין,
ואם
עץ ,א ע ״ פ דליכא בהאי
כ מ ו ש פ י ר ש ח י ל מ ע ל ה ] .מתני'[
בור
של
כ ה ן .א( ה נ ו ב ע י ן כ ר ג ל י
ד ש ו ח פ י נינהו ,ו מ ח ל ק ו נתן ל ו .
ל ש מ ע ו ן הריני עליך ח ר ם
עז
מ ג ב מיי׳ ס״כ מהלכות
מי ג ש מ י ם בדותיות וכיוצא
א ו מ ר כרגלי מי ש נ ח מ ל א ו לו ,קסבר בירא
השותפין שנדרו הנאה זה מזה ,א מ ר ראובן
מ ב א מיי' פ״ה מהל׳
לא
ה ד
או פתילה
עין משפט
נר מצוה
ורב
ש מ ע ו ן המודד אסור ,אם
א ו צ״ל א נ ל מ י ס ה מ נ ע י ן
ששת
אייל
נוי.
עין משפט
•
י
נר מצוה
u
]והתנן
נ ב א מיי׳ פ״ז מהל׳
כ
הלנה
נלריס
טוש״ע י״ל סימן רכל
הכא
סעיף א:
נ ג ב מיי׳ שס הלכה ל
רמב
סמג לארן
טוש׳׳ע י״ל סימן רכו סעיף
א:
ליל
ה ר י
ראובן
עליך
ושניהן
אסורין,
ש ל
בדבר
)ואסור(
דמגביה מציאה למברו לא קנה חכרו
למימר אני זכימי לעצמי אבל כשנטלה
]ואסורין[
העיר.
אילו
ש ל
עולי
ש ל
הן
הדרך,
ש ל
הריני
בדבר
בבל ,ה ר
אותה
ה ן
העיר
הרחבה
ובה״כ
ובית
והתיבה
והספרים.
האי
אמרת
בבל
בור
שנדרו
אסורין
מזה
ופרי־
לרחץ
בזה
מ י ם מתוכן,
אםור.
ש י ש
משלו
גרספ הספרים וה״פ מר סבר המגביה
ואקשינן
וסבר
רב
ה ם הם
וכי י ש
ברירה,
והתנן
סוף פרק
ראשון,
חולין
האחין
שכבר
חלקו
חייבין
בקולבון,
דכיון
וחנן
נעשו
חבירו
ולא גרסינן מר סבר קנה חכרו וכו׳ לא״כ קשיא לר״נ אלר״נ
ידו
על
דמכעיא לפרושי הכא ר״נ סבר קנה חברו
המגביה מציאה לחברו לא קנה מברו בהגבהמו של זה ולא קנה
המגביה דלאו אדעתיה למקני אלא מי שנממלאו לו קנאן כמשיכה
ופטור
ממעשר
]בהמה[,
דכיון
דחלקו
וחנן
כשיקבלו שיבאו לרשותו ודעתו לקנומ דכי אמדנן לא קנה כל זמן
ועל
חייב
הרי
הן
הלקוח
או
דקאמר כרגלי מי
שנממלאו לו וכשנים אוחזין רכ נחמן ורכ חסדא אמרי מרריהו
כרחוקין,
בקולבון
כלקוחות,
לפיכך הן כרגליו י()לישנא אחדנא במגביה מציאה למכרו קא מפלגי
ופטורין
בהמה.
השוקל
5
נשתתפו
פירוש
דחלקו
יד
פ ר ק
אחרון
ולבסוף
חייבין
׳ לגס הוא לא קנה ללא נתכוון לקנות וא״כ ה ד הן הפקר כל זמן
שלא כאו לילי מי שנתמלאו לו ולכשיבאו לילו יזכה בהן מן ההפקר
וחן
חלקו,
בקולבון
ממעשר
כרגלי הממלא ור״נ ס״ל לא קנה חברו והשחא ניחא ההיא לב״מ
פרק
כדתנן
אמדנן המגביה מציאה לחברו קנה חברו למגו
לזט לנפשיה זט נמי לחבריה והואיל ואמי מכחו לין הוא שיהא
פטורין
בהמה,
בבכורוח
למאיזה טעם
השותפ־ן
בקולבון
ג
מציאה לחברו קנה חבירו היינו רב ששמ ולכך קאמר כרגלי הממלא
פרק
ובבכורוח
ממעשר
דיכוליס
אמרינן
המים
אחרון,
איכא הרכה מיס
אחרים
לו
בעצמן
ראשון,
לרב
שסיר
שנחמלאו לו דלא הוי חב לאחדם דהא
כל
ש ש א ב
שחייבין
נחמן
דקנה
ב
ה
מי
למלאומ ועוד אומר ר״ת דיש לקיים
חלקו
בשקלים
לאחרים
רב נחמן דלא קנה אבל הכא אימ
ל י ר דליה
כלומר
ובשחיטת
דאחריס לא
ימצאו המציאה אח״כ לפיכך קאמר
למלאוח
מחלק
נהמן
במקום שחב
הוא ר ו ח ץ
א ב ל
ממלא.
טעמא משום דהוי מופס לבעל חוב
הנאה
ר ב
שזה
לא קשה מידי דשאני החס דקאמר
לחצר.
בכל הבאר
א ח ד
לישב גרסח הספרי׳ ומה שהקשה רש״י
השותפין
הבאר
בחוכו,
בלא מתכרן לכ״נ לרשב״ס לפרש שיש
עולי
הוא
נחמן
דהא
אין סברא לרב ששח שיקנה המגכיה
אמאי
ליכנס
ואסור,
ודוחק הוא למחוק גרסת הספרים ועוד
ואי
ש ל
והתנן
זה
קכלה מידו הלכך הוי כרגלי הממלא
המרחץ
דשותפי
מותרין,
מציאה לחברו קנה המגכיה ממלה וזה
שבאמצע
דברים
ג
שנממלאו לו ורכ ששמ אמר מגביה
הלשכות
והבאר
א ל ו
משנמנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה
ש נ י ה ןלא אמר כלום לכך הוי כרגלי מי
עולי
אותה
והעורות
לא הגכיה לקנות לו כדתנן החס ואם
בבל
דברים
נ
היינו כשעורה ביד המגביה לפי דמצי
מותרין
הבית
והוא קנאם
כמשיכה ללעחו היה לקנות ואע״ג
רבינו הננאל
א ת ה
המגביה ללא היה
בלעחו למקני והר הפקר על שבאו
מי
יחל רברו
<במלבר
ל> ורשאי הוא לאסור עצמו כממון מכרו :ומוסרין
בדברים של עולי בגל .שעשו כני הגולה לפי שהפקירום לכל ישראל
ונמנום להם ולא להיומס שומפין בו
א
לחברו קמפלגי ומו לא וה״פ רב נממן
שנממלאו לו
שהן לבדק הכימ הלכך הנולר אסור ליהנומ משל המולר לכמיכ לא
א
נראה לרש״י לה״ג במגביה מציאה
לא קנה
הרי אהה טלי חרם .הכי קאמר ליה הרי ממונך עלי כסתם חרמים
>הרי אתה עלי חרם הנודר אםור הריני עליך
ואתה עלי שניהם אסורים זה בזה ומותרין
בשל עולי בבל ואםורין בשל אותה העיר ואלו
תן דברים של עולי בבל תר תבית הלשכות
ותעזרות ובור של אמצע הדרך ואלו הן של
אותה העיר יא( הרחוב ובית תכנםת ובית
חמרחץ ואי אמרת בירא דשותפי תוא אמאי
מותר והתנן י השותפין שנדרו הנאה זח
מזח אסורים ליכנם לחצר לרחוץ בבור
<» לרחוץ ח״נ וחכא במאי עסקינן למלאות
מר מדידיח קא ממלא ומר מדידיח קא
ממלא וסבר רב נהמן יש ברירה ותתנן
> חאחין חשותפין כשחייבין בקלבון פטורין
ממעשר בתמח וכשחייבין במעשר בחמח
פטורין מן תקלבון ואמר רב ענן לא שנו
אלא שחלקו גדים כנגד טלאים וטלאים
כנגד גדים אבל חלקו גדים כנגד גדים
וטלאים כנגד טלאים אומר זהו חלקו חמגיעו
משעה ראשונה לכך ורב נחמן אמר י אפילו
חלקו גדים כנגד גדים וטלאים כנגד טלאים
אין אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה
לכך אלא דכולי עלמא בירא דהפקרא היא
wאלא הכא י׳ במגביה מציאה לחבירו קא
מיפלגי מר סבר קגה ומר םבר לא קנה:
מתני׳ ימי שתיו פירותיו בעיר אחרת וערבו
<> להביא אצלו מפירותיו
בני אותה העיר י
לא יביאו לו ואם ערב הוא פירותיו כמותו
מכרו זכה מן ההפקר טון דמגכיה
ע ל י
פשוט
במגביה מציאה לחברו קנה חבירו קמפלגי .לרב נממן
נחמן בפ״ק לב״מ )לף י .ושס> דמגביה
חרם,
הנודר
מטעם
מציאה לחברו לא קנה חברו אלא
סעיף א:
נ ז ו מיי׳ פ״ה מהלכוח
יו׳׳ט הלכה יג טיש״ע
א׳׳ח סימן שצז סעיף יז:
אסור,
המרמץ
שומפין אלא זאמ
כו׳ והקשה רש״י דבהדיא קאמר רב
סבר
ככורות הל׳ י:
נ ו ה מיי׳ סי״ז מהל׳
גזילה ואנידה הלכה ג
טוש׳׳ע ח״מ סימן רסט
השותפין .מגופיה הוי מצי למידק לאשר כה׳׳כ וכיח
יומר[ :ת״י
אימ ליה קנה מכרו ולכך קאמר כרגלי מי שנממלאו לו
נ ד ג מיי׳ ס׳׳ו מהלכוח
ככורוח הלכה י ופ׳׳ג
מהלכות שקלים הלכה ל ה:
נ ה ד מיי׳ ס״ו מהלכות
ואתה ע ל י
משילין פרק חמישי
•
ביצה
שביד המגביה אמר דיכול לומר לו אני אזכה לעצמי כה חמלה
מסורת הש״ם
א( נדרים ה .מז ,:ב( גדריס
מה :נייק נא :כ׳׳כ נז,:
ג( חולי! כה :בכורות נו:
ןשקליס פ״א מ״ז[ ,ד( ןכ״מ
ח .י.ן ,ה( ס״א כמעוח,
ו( כס״א :נטלו ,י(רש״ל מ׳׳ז,
שיהא להם כח לאסור זה חלקו על
זה :של אוסה העיר .שהן לרין בה
מפני שהן
מפני
מסקינן
שוחפין בהן וזה אסור
מלקו של זה :ההא
למלאוס .הא לקתני
של אמצע הלרך
משמיש
הומרו
במאי
ובור
מומרין לא לכל
כגון
לירל
ולרחוץ
כמוכו לכירא לשומפין הוא וכשהמירו
למלאומ מימיו המירו דסמכינן אכרירה
ואמרי׳ מר מדידיה קא ממלא מיס
שעלו בכדו הן המכוררין מן השמים
למלקו:
האחים
השוספין.
אמיס
בקלבון
פטורין
מממשר
בהמה
שהן שומפין בירושמ אביהן :כשחייבין
הגהות הב״ח
)א( נם׳ של אותה העיר
הרחבה ובית המרחץ
ובית הכנסת ואי כצ״ל:
)ג( שם לרחוץ כנור הט נמי
כצ״ל וחינח לרחוץ נמחק:
)ג( שס להסקרא היא והכא
נמנכיה כצ״ל וחינח אלא
נמחק ) :ו ( שם כמשנה
וערכו כני אותה העיר לבא
אצלו לא יביאו לו
מכירותיו ואס ערכ הוא
כצ״ל:
כמוהו
פיריתיו
) (5רש״־ ל״ה אי! אומרים
וכו׳ מודרי הנאה והכא
וכשחייבין במעשר בהמה פטורים מן
הקלבון .כל
ישראל
הוזקקו
לחח
ממצימ השקל לקרכנוח צכור והטילו
חכמים עליהם להוסיף מעה קטנה
להיומ קלכון לפרוטרוט מפני שהן
חצאי שקלים חמיכומ
דקומ
ונומין
גליון הש״ם
תום׳ דייה הבא בםנכ־ה
ובו׳ דגם הוא לא קנה.
עיי ע״ז דף סכ ע״א
תוספות ל״ה לקונו:
לאכד ופעמים שמחליפין אותן ה>3מניס
ונוחנין הקלכון כחלוף ואף כשמצטרפין
שנים לחח שקל שלם הטילו עליהם
מוסף רש״י
אסורים ליכנס לחצר.
שני קלכונים שלא לפחוח מחכריהס
כחצר של שניהן ,דכל חד
ולמעט אמ ההקדש אכל האכ שוקל
אסור כדרישת הרגל של
חכירי ,יקא סכר אין
בשביל שני כניו שקל שלם ופטור
כרירה ,דאימור האי לחלק
מקלבון שני :מעשר בהמה נוהג
חכירו עייל והאי לחלק
חכירו עייל ת ז ר י ם c n n
בכל שנה בולדומ הנולדים ועדר של
שכל זמ! שלא חלקו אח
שוחפין פטורים הולדומ ממעשר
החצר ,נכנס כל אחל כחלק
כדחניא כככורוח <דף נו >:כל פטר
חנירו וקם ליה כלא יחל
לנרי ,שהרי גהנה מחכירי,
שגר כהמה אשר יהיה לך )שמות יג(
שעומד כחצרו וושב״ס ב״ב
מי
ח .>:כשחייבין בקלבון.
ולא של שומפומ ופרכינן והא בבכור
שחלקו כנכסי אכיה! ואחר
כתיב ומשנינן אס אינו ענין לבכור דאימיה בשומפומ דכמיב
כך נשתתפו ואס שוקלי!
וככורות כקרכס וצאנכם )לברים יכ( מנהו ענין למעשר יכול אפי׳סלע שלם לשני חצאי
שקליהס כאחל יהו חייכי!
קנו כמפיסח הכיח כגון אחין שלא הספיקו לחלוק ירושחן על
לחח כל אחד ואחד מעה
שנולדו להם ולדות מ״ל יהיה .הלכך אחים שהן שומפין ששומפומן
קטנה לקלבון ,להא שני
לאחר חלוקה כגון שחזרו ונשחחםו חייבין בקלבון כשאר שנים
ממונוש הן והרי הן כשאר
כני אדם שהשוקל שקלו
הממחכרין לשקל שלם ופטורים ממעשר כהמה דשוחפין בעלמא
גוחן עמו קלכו! ,יההוא
נינהו דבטלה לה מפיסח הביח וכשחייבים במעשר כהמה כגון
קלכון להכרע ,וי״א לחילוף,
שאין שני חצאי סלע יוצאי!
שנשמתפו משנפלה להם הירושה דקיימא מפיסמ הבימ פטורין מן
כסלע כלא חילוף מועט,
הקלבון כאילו היה אביהן קייס שממונן אחד ופוטרן יחד :ואמר
והואיל ורונ כני אלס נוחנין
רב מנן לא שנו .דבשביל חלוקה בטלה חפיסמ הבימ מנייהו :אלא כל אחד מחציח הסלע
וקלכונו עמו ,כי מצטרסי
כשחלקו .על פי שוס כדמים גדים כנגד חישיס זקניס או כנגד
נמי שנים ויהני סלע שלם
טלאים דבטלו 0מהן שם ירושה ונחנו בה חורח לקוחוח וכי חזרו
יהכי נמי קלנון ,והני אחי!
ונשמחפו הוו להו כלקח זה בשלו וזה בשלו מן השוק ונתערבו ואין
שחלקו וחזרי ונשחחפו
דהכא הן כשאר שוחסין
כאן עוד שס תסיסת הבית אלא שם שותפומ אבל מלקו טלאים
נקלנו!
דעלמא וחייכי!
כנגד טלאים וגדיס כנגד גדים דזהו משפט ירושה לכל אחד חלק
אבל משנמנה לו קנה דמנן המס אס משנמנה לו אמר אני זכיתי
כה תחלה לא אמר כלום ורב ששח סבר קנה המגביה ומידו קבלה בכל מין ומין אומרים זה חלקו המגיעו דיש כדרה ועדיין שם
!בכורות ט . : :
פטורין
פטור
במתנה
שנותן ל ו
כל
בהמה.
ממעשר
יורשים עליהן וכשמזרו ונשממפו חזרה מפיסח הביח למקומה .ויש
מ מ ע ש ר ב ה מ ה .ו ש ח י י ב י ן זה הלכך כרגלי הממלא ואימ דגרס כמו שכתוב בספרים ומפרש
הנולדים להס כל ימי
פומריס הטעם משום לקומוח דחנן הלוקח פטור ממעשר בהמה
שהשותסוח
שותפותם,
ב מ ע ש ר ב ה מ ה ,ש ע ד י י ן הכי רב נממן סבר קנה חברו משנתן לו רב ששמ סבר לא קנה
בהמה
וירשו
ל א חלקו,
כהמה
ממעשר
פוטר
)בכורות דף c wוטעות הוא בידס דכשהולדות לקומין הן פטורין
חכרו אלא המגכיה לשון הקונטרס(:
א ו קנו ועדיין ל א חלקו,
ננכורות כפרק כתרא )ני:ו
מלהתעשר אבל הלוקח עשר בהמות וילדו חייבין במעשר והכא
,
ה
מ
ה
ב
ר
ש
ע
מ
ב
חייבין
אלא
יהיה לך ולא של שותפות,
והתס מוקי ליה להאי קרא
ד ת נ ן ק נ ו ב ת פ י ס ת ה כ י ח לגמד פטר להו :אין אומרים כוי .ופטור .אלמא אין ברירה אלא על כרמך לרכ נחמן כירא דהפקרא הוא מדאשתרו כיה מודד
ואם לאו פטורין,
הייבין
כמעשר ,ואע׳׳ג דכככורות
ו פ ט ו ר י ן מ ן ה ק ו ל ב ו ן ,הנאה )ה גכי מילא ונחן לחכרו :במגביה מציאה לחברו קא מפלגי .לא גרסינן במגביה מציאה קנה חכרו קמסלגי ולא גרס מר
בהו.
וחולין
כתינ
כ י מ מ מ ו ן א ח ד ה ב י א וסכר קנה חכירו כו׳ דאס כן קשיא דרב נחמן אדרב נחמן דאבעי לן לפרושי הבא דרב נחמן סכר קנה חכרו דקאמר כרגלי מי
במעשר
וכשחייבין
לא
עדיין
כי
חסלע,
בהמה .כגון אס לא תלקו
שנממלאו לו ובשנים אוחזין )ב״מ לף י (.אמדנן רב נחמן ורב חסדא לאמרי מרריהו המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו אלא ה״ג
חובת
היתה
חלקו ,כ ך
כמעשר
חייכי!
מעולס
אס
אלא
זה
של
בהגבהמו
חבירו
קנה
לא
עלמא
ולכולי
מפלגי
קא
למכרו
מציאה
במגכיה
ופי׳
לא.
וחו
מפלגי
קא
לחברו
מציאה
במגביה
אחים
קולבון ,א ם ח י ו
כהמה לעשר כל הגולדיס
ו ל א חלקו וקנו מ ת פ י ס ת
קנה המגביה אם לא קנה סליגי רב נחמן סבר לא קנה המגביה ללאו אלעמיה למקני אלא מי שנממלאו לו קנאס כמשיכה כשיקבלם כשבאו להם כל ימי שוחסוחס,
הביאו
]אם[
הבית )או(
דאמר החס יכול אפילו קגו
ש נ י ה ן ס ל ע פ ט ו ר מ ן לרשומו ודעמו לקנומ דכי אמר לא קנה חכרו כל זמן שהוא כיל המגכיה אמדנן ליכול לומר אני אזכה בה לעצמי אבל משנתנה לו קנה
כחסיסח הכית חלמוד לומר
החם
ואמרינן
הקולבון,
לחנן החם ןדף ט ! :ואס משנחנה לו אמר זכיחי בה חחלה לא אמר כלום ורב ששח סבר קנה המגביה חחלה ומידו קבלם זה הלכך כרגלי הממלא .יהיה !שם( .פטורין מ ן
הקלבון .לגמרי ,ששוקלין
לא
ב ב כ ו ר ו ת פ ט ו ר י ן ב ז ה ואימ לגרס כמו שכמוב בספרים ומפרשין הכי רב נחמן סבר קנה חבירו משנמן לו ורב ששח סבר לא קנה חברו אלא המגביה:
ובזה ,ש ח ל ק ו ב ב ה מ ה ולא
נין שניהם שקל שלס,
ח ל ק ו ב כ ס פ י ם ,א ( א ע ״ ג יביאו .מפירותיו הואיל והוא לא ערב לשם להכל כרגלי הבעלים :ואם מרב הוא .ללכת לשם :פירותיו כמוהו .ומומר להכיאס:
שממון אניהס נחזקחו
מי
עומד ,ואכיהס השוקל על
מתני׳
בהמה
דחלקו
ממעשר
טלאים
ש ל
בהמה,
אין
עולי
אדעתא
נחמן.
שחיו
גלו
אלא
אומר
בבל
לו
בזמן
הוא
שחלקו
חלקו
הפקירא הוא,
דחבריה
ת״ש מ י
דעחייהו
זה
דלמיפלג
המגיעו
ובמגביה
קמגבהה לה ,קנה
שזימן לו
משעה
מציאה
קהני
ועירבו בני
ראשונה
לחבית
חבירו .וכן
אורהים כוי
פ י ר ו ת י ו בעיר אחרת
קיימי
גדיים
ול־חייבו
כנגד
בקולבון
טלאים כוי,
מיהא אם
אותה
ורב
לכך,
פליגי,
שמעחא
קמ״ל.
סלקא
נחמן
והנה
רב
בשנים
זיכה ל ה ם
העיר
א( צ״ל וקמ׳׳ל דאע״ג לחלקו בנהמה סד״א דגלו דעחייהי יכו׳.
לבוא
נחמן
ואמר
אמר
רב
נחמן
סבר
אוחזין
יוליכו
אצלו .לא
רב ענן
אפילו
לא
חלקו
לית ליה
המגביה
עמהן.
גדיים
מציאה
בטלית.
ופירק
יביאו לו
שנו
ורב
]אם[
ברירה.
חלקו
כנגד
גדיים
ופרקינן
להכירו,
האחין
כיון
וטלאים
דכ״ע
באר
אלא
דבשעת
ש ש ת סבר ל א קנה,
רב ש ש ה
זיכה
מפירותיו .ואם
פטורי;
כנגד
הגבהה
וקי״ל
ש א נ י ] .מתנ*'[
עירב
פירוחיו
כרב
מי
כמוהו.
נטי או על אחל מכני עירו ושוטרי כשלו ,סטור מן הקלכון ,לחנן נשקלים ןפ״א מ״ז( השוקל על יל עני או על יד שכנו או על
יד כן עירי פטיר ,ינניו נמי אין מצות שקליהס עליו יהיה ליה כשכנו וכין עירו וחולי! כה .!:לא שנו .דהויא שוחסוח להיפטר
ממעשר נהמה כי חזרו ינשתתסו ,אלא שחלקו .גשומא ,גדים כנגד טלאים וטלאים כנגד גדים .לפי שריה! ,דהתס
ליכלו למימר זה חלקי המגיע בשעת מיתת אביהם ,דידאי כשעח מיחה זכה זה בחצי הנלייס ובחצי הטלאים וזה כחצי הגדיים
ובחצי הטלאים ,הלכך השתא קנין הוא ,שזה קינה מזה ,והיללית שישנם בשעת חלוקה פטורין ממעשר נהמה משוס לקוח ,ואיתן
העתידים לגא סטירי! משיס שיחפוח !בבורות נו .!:אבל חלקו גדים כ ע ד גדים וטלאים כנגר טלאים .אמרינן יש ברירה
יזה חלק המגיע לכל אחד ממיתח אביו ועדיי! ירישה היא ישם ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפי הדרא לה חסיסח הניח כמרישא
ולא שוחפוח הוא ,הלכך וללוח שישנן כשעח מלוקה אינ! פטורי! משוס לקיח ילא העחידי! לכא סטירי! משוס שיחפיח :שם(.
אפילו חלקו כוי .אין כרירה והיי מרישא לקוחית יהדר שותסי! :שס.1
משילין
מסורת הש״ם
א(
נ״ק מז :גט :כ״מ פא,:
ג( ]שכת קכח ,[.ג( לעיל לח,.
ד( ולעיל לז (5 ,[:לעיל לז,.
ו( שכת מה :קנז ,.ז( שכת
]תוספתא
מה:
ח( שכת מה,:
—
פ׳׳ל[,
^ 01׳
מוסף רש׳׳י
אם הכניס ברשות בעל
החצר תייב .משנה היא
כפרק שור שנגח את הסרה
שהכניס
נקדר
)מז.ן
קדרותיו ושכרן שורו של
כעל הכית או הכניס שורו
ונגחו שורו של כעל הבית
או שהכניס סירותיו ואכלתן
כהמחו ,כעל החצר תייכ
כנזקו ,דכי אמר ליה עול,
עול ואגטר לך קאמר ליה,
והוא הדין הגח סממא
כשוק )ב״מ פא:ו .רבי
איגו
לעולם
אומר
חייב .לעול ומינ ונטר לן
קאמר ,וה״ה להנח סממא
בשיק )שם( .ש ו ר ש ל
שמסטס שוורים
פטם.
למכור ,הרי הוא כרגלי
כל אדם .אפילו כן עיר
אחרת שכא לכאן ע ״ י
עירוב ,מוליכו למקומו,
דכיון כאורחיה לזגוניה,
מאממול אוקמיה כרשוחיה
למאן דאמי למחר וזכי! ליה
הבהמה
:ל ע י ל לח.:.
כרגלי
והכלים
שהשואל אי
הבעלים.
לוקח כהמה או כלים
מחגרי גייס טוכ ,אינו יכול
למקים
אלא
להיליכס
הראשיניס
שהגעליס
מותרי] לילך שס ,ואס
עירנו לצפון לא יוליכנו זה
לדרוס )ערובי) צז >:ואס לא
ערכ יש לה אלסיס לכל רוח
העיר :ל ע י ל לז :.כשם שאין
אדם יכול לילך כיו׳׳ט אלא
עד חחוס שנת ,כך כהמתו
אינה יכילה לילך חוץ
לחחיס ,וכליי נמי אין לי
רשיח לשגרס חוץ לתחום
ח״א
והאורה
סט(.
סי׳
אין משקין ושוחטין.
דרך להשקוח נהמה לסני
ניחה
שחהא
שחיטה
חה!:
)שבת
להפשיט
אורחא דמילחא נקט !:שם
קנז .>.את המדבריות.
מה1:
ושם
הנרייתומ
שרועות נאסר תמיד ולנות
נתון החחוס ושח קח.(.
פצעילי תמרה .תמרים
הנלקטים קולס בישולן
בסלים
אותס
יכינסין
והן
מלילכין
שעישין
מתגשלות מאליהן ,מהי
לאכול מהן קידס בישולן,
מי מילה כהן דמוקצומ הן
ננרינרית יצימוקין אי לא
;שבת מה.(:
רבעו חננאל
איתמר
אצל
המפקיד
חבירו ,רב
חמופקדין
כרגלי
אודו
בב״ק
את
המפקיד.
לימא
לטעמייהו
ברשות,
שור
שנגה
אם
בעל
אומר
הכניס
הצר
חייב,
בכולן
אינו
עד שיקבל עליו
חביח
לשמור,
רב
אמר
הלכה
הונא
הלכה
רב
לר׳
אנא
עד
פירשנוהו
קיבל
בעל
ואיחמר
אמר
כחכמים,
אמר
לך
ושמואל
דתנן
הפרה,
חייב
אמר כרגלי
אצלו
בפרק
רבי
פירות
רב
ושמואל
כרבי,
אמר
דאמרי
אפילו
כוי,
וכבר
כאן
מ.
פרק המישי ביצה
מי שזמן אצלו אורחים .מעיר אחרמ ויבואו אצלו על ידי ערוב :לא יוליכו .לאחר סעודה מנות בידם לביתם לסעודת הלילה :אלא אם כן
זהה להם .ע״י אחר :מנותיהם ממרב יו״מ .שמסרס כעל הכימ זה לאדם אמר במשיכה ואמר לו זכה במנומ הללו לפלוני ולפלוני דזכין
לו לאדס שלא כפניו והיו שלהם מכעוד יום לילך כרגליהם :גמ׳ אם המיס ברשות .שורו וקדרותיו ופירוחיו לחצר חברו בעל חצר
חייב מזקין ורישא דהך ממני׳ בבבא קמא דכי אמר ליה עול עול ואנטר קאמר ליה :לימא .הך פלוגמא דהכא כי הך אזלא משום
דאמר רב הלכה כרבנן דקיימי
כרשומיה לענין שמירה הוא הדין
לחחומין :אמר לך רב .כהך אנא
דאמרי אפי׳ לרבי דאילו רבי לא פליג
אלא בדלא פריש אלא עול סחמא
אמר ליה וסבר רבי עול וחנטר אמ
קאמר ליה אבל מפקיד פירומ דהכא
לאו בסממא עסקינן אלא בדקביל
לנטירומא :ושמואל אמר אנא דאמרי.
כהא אפי׳ לרכנן עד כאן לא קאמרי
רכנן החם דקיימי כרשומ כעל מצר
אלא לענין שמירה דכיון דסכירא להו
דמסתמא עול ואנטר לך קאמר ליה
כ״ש דכעל השור מינח ניחא ליה
דמוקי שורו ברשוחו דכעל מצר
לשמרו דאי מזיק האי שור לבעל חצר
לא מימייכ עליה אכל הבא לענין
חחומין מי נימא ליה לאיניש כו׳ :סנן
ואם מרב הוא פירוסיו כמוהו .אלמא
כרגלי המפקיד נינהו :שיחד לו קרן
זוית .דאושליה כיחא הלכך כרשות
המפקיד הן אבל הכא דמשכן שומר
וקבל עליו שמירתן הרי הן כרגליו:
אא״כ זכה .וט זכה מיהא מוליכין
והד בידו הופקדו לאחר זטה וש״מ
כרגלי המפקיד הן :זכה שאני .שהד
כל עצמו לא עשה אלא להוציאו
משביממו ולהעמידו בשכימה שלהן
וברשומן :הלא בשרא בעברא דדשא.
ככיח אושפיזכניה שנמנו לו טבמי
העיר מבעוד יום והוא היה כן עיר
אחרמ שמערבין לו לבוא לכאן :ה״ג
א״ל אם אס הליה ויל שקיל ואי
אינהו הלו לך .לצרכך לא משקול
מפרש
ולקמיה
לעירך
להוליכן
טעמא ואזיל :שאני מברא דדשא.
כלומר שאני הכא דמלינהו איהו
גופיה בעברא דדשא והס לא קכלוהו
מידו לשמרו דכמי שיחד לו קרן
זוימ דמי :א״ל רב הלל לרב אשי
ואי אינהו תלו ליה לא שקיל והאמר
שמואל שור של פטם הרי הוא כרגלי
כל אדם .אלמא כיון דאוקמיה
כמחשכמו כרשומ כל מי שיקנהו
מומר הקונה להוליכו למקומו והכא
נמי הא כרשותיה אוקמיה במחשבמו
ברשומ כל מי שיקמנו :אייל רבינא
לרב אשי ואי אינהו הלו ליה לא
שקיל והא״ר יוחנן הלכה הר׳ דוסא.
דאמר הרי הוא כרגלי הרועה אלמא
טון דאין רועה כעיר אלא הוא ואנן
סהדי דכל מי שיש לו כהמה דעמו
שמהא כרגליו אמדנן כמריה אזלה וכל
מ״י ]אלא אם pזכה להן .מימה
ל״ל זכה אפי׳ בירר
חלק כל אחל ואחל נמי כגילי להוה
אשואל לאמרינן לעיל <דף למ (.אע״פ
שלא נתנו לו אלא כיו״ט וכו׳ וי״ל
דשואל לעחיה טפי אכלי מאורחים על
]תנץ ואם עירב הוא
מנוח[:
פירותיו כמוהו .מרישא לקמני ואס
ערבו בני אומה עיר לא יכיאו לא
מצי למילק לאיכא למימר ללא ערבו
מי שזמן אצלו אורתים לא יוליכו בידם
מנות אלא אם כן זכת להם מנותיתם מערב
יו״ט :נמ׳ אתמר תמפקיד פירות אצל חבירו
רב אמר כרגלי מי שהפקידו לו ושמואל
אמר כרגלי המפקיד לימא רב ושמואל
דאזדו לטעמייהו דתנף׳ אם הכנים ברשות
בעל ההצר הייב רבי אומר לעולם אינו חייב
עד שיקבל עליו בעל תבית לשמור ואמר
רב חונא אמר רב חלכת כדברי חכמים
תמרה.
פצעילי
הנפקדים[:
ושמואל אמר חלכח כרבי לימא רב דאמר
פ״ה תמרים שאינם ממבשלין כאילן
כרבנן ושמואל דאמר כרבי אמר לך רב אנא
לעולם וגודרין אומן מן הדקל ועושין
דאמרי אפי׳ לרבי עד כאן לא קאמר רבי התם
להם חומלומ וכונסין למוכן ומתבשלומ
אבל
אלא דבסתמא לא קביל עלית נטירותא
ומכעיא לר״ש מהו לאכול מהן ביו״ט
הכא הא קביל עלית נטירותא ושמואל אמר
ולא נהירא דפצעילי ממרה לא משמע
הכי אלא פירושו דהוי פגי ממרה
אנא דאמרי אפי׳ לרבנן עד כאן לא קאמרי
שסופן להיות נגמרין ומתוקין יפה יפה
רבנן התם אלא דניחא ליה לאיניש דניקום
ועדיין לא נפכשלו ופוצעין אותם אחת
תורית ברשותיח דבעל חצר דאי מזיק ליה
לשנים בסכין ומעלין אותן לגג ליבשן
לא מיחייב אבל חכא מי ניחא ליה לאיניש
ולא הוו כגרוגרומ וצמוקין דלא דמינהו
דליקום פירית ברשותיה דחברית תנן ואם
בידים דלא היו רארן מעולם:
ערב הוא פירותיו כמותו ואי אמרת כרגלי
הדרן עלך משילין
מי שהפקידו אצלו כי ערב הוא מאי הוי
וםלימא לה מסכת ביצה
אמר רב חונא אמרי בי רב כגון שיחד לו
קרן זוית ת״ש מי שזמן אצלו אורתים לא יוליכו בידם מנות אא״כ זכח להם
מנותיתם מערב יו״ט ואי אמרת כרגלי מי שתפקידו אצלו כי זכת לתם ע״י
אהר מאי הוי ה״נ כיון שזכה להם ע״י אחר כמי שיחד לו קרן זוית דמי
ואיבעית אימא זכח שאני רב חנא בר חנילאי תלא בשרא בעברא דדשא
אתא לקמיה דרב הונא א״ל אי את תלית זיל שקיל ואי אינחו תלו לך
לא תשקול ואי איתו תלא מי שקיל והא >רב הונא תלמיד דרב הוה ואמר
רב כרגלי מי שחפקידו אצלו שאני עברא דדשא דכמי שיחד לו קרן זוית
דמי א״ל רב חלל לרב אשי ואי אינחו תלו ליח לא שקיל >והאמר שמואל שור
של פטם הרי הוא כרגלי כל אדם א״ל רבינא לרב אשי ואי אינתו תלו לית לא
שקיל וחאמר י>רבח בר בר חנח א״ר יוחנן הלכה כר׳ דוםא א״ל רב אשי לרב
כהנא ואי אינתו תלו ליה לא שקיל והתנף הבהמה והכלים כרגלי הבעלים אלא
שאני רב חנא בר חגילאי דגברא רבה תוא וטריד בשמעתיה וה״ק ליה אי את
תלית אית לך םימנא בגוויה ולא מםחת דעתך מניה זיל שקול ואי אינתו תלו לך
מםחת דעתך ולא תשקול :מתני׳ י• י אין משקין ושוהטין את תמדבריות
אבל משקין ושוחטין את תבייתות אלו חן בייתות תלנות בעיר מדבריות
הלגות באפר :נמ׳ למח לי למימר משקין ושוחטין מילתא אגב אורחיח
קמ״ל ידלשקי אינש בתמתו והדר לשהוט משום סרכא דמשכא ״ת״ר
י אלו תן מדבריות ואלו תן בייתות מדבריות כל שיוצאות בפםח ורועות
באפר ונכנסות ברביעת ראשונת ואלו תן בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ
לתחום ובאות ולנות בתוך התחום רבי אומר אלו ואלו בייתות חן אלא
אלו חן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות לישוב לא בימות
ההמת ולא בימות הגשמים ומי אית ליה לרבי מוקצה והא בעא מינית
ר׳ שמעון בר רבי מרבי ״יפצעילי תמרה לר״ש מהו א״ל ׳אין מוקצה לר״ש
א
ב
ג
נ
ג
אלא
שכן הכא דאוקמוה בהדיא ברשוחיה ואדעחא דידיה חלו ליה :כרגלי הבמלים .וכיון דלצרכו מלאוה שם הוה ליה איהו בעלים:
אלא שאני רב חנא בר חנילאי כוי .וטעמא לאו משום חחומין אלא רב הונא דאורי ליה הכי מלמידיה דרכ הוה ורכ אמר
כשחיטח חולין )חולין לף צה (.כשר כיון שנמעלס מן העין אסור ואפי׳ חלד ביחד בביח ישראל ורב חנא אגב טרדא דשמעמיה משכח
שאר עסקיו :וה״ק ליה .רב הונא :אי אה תלית .מידי לעביל איניש ביליה לא מנשי ולא מסח לעחיה :ואי אינהו תלו לך.
אמה לא היה לעמך לכך והם אינם זהירים בשלך ואסחו לעחייהו ולא חשקול .לשון אחר משום מוקצה :מתני׳ אין משקין
ושוחטין את המדבריות .משוס מוקצה ובגמרא מפרש אמאי נקט משקין :גמ׳ מלהא אגב אורחיה .דמנא דה״ל לאורויי בבהמוח
מי מותרח ומי אסורה נקט אורחיה בלישנא דמשמע מינה מילתא חדתי בדרך ארץ :משום סרכא דמשכא .שחהא נוחה להפשיטה
שהוא נדבק יוחר מדאי בבשר :ונכנסות .לישוב :ברבימה .במרחשון :פלמילי המרה .תמרים שאין מתבשלות באילן לעולם
וגודרין אותן מהאילן ועושין להן חותלות הן כלי כסות ממדס וכונסין אומן למוכן וממבשלומ :מהו .לאכול מהן ביום טוב:
אלא
במקומו .ו ה א דחנן א ם ע י ר ב פ-רוחיו כמוהו ,ד ש מ ע י נ ן מינה כ ר ג ל י המפקיה ,א ו ק מ ה ר ב
להיות מופקדין אצלו ,לפיכך ברשות בעליו עומדין .רב חנא
בר חנילאי תלא בישרא בעיברא
בדיחד להן ]קרן ווית[
ולא
דדשא ,והפקידו אצל
בעל
ורועות
אילו
הן
באפר
ואין
מדבריות,
נכנסות
והא
בישוב
בעא
מיניה
לא
ר׳
בימוח
שמעון
החמה
בר׳
ולא
מרי
בימות
פצעילי
הגשמים.
תמרה
לר׳
ומקשינן
שמעון
ומי
מהו.
אית
עין משפט
נר מצוה
מיי׳ פ״ה מהל׳
נח א
יו״ט הלכה ינ טוש׳׳ע
א״ס סימן שצז סעיף יח:
נ ט ב מיי׳ פ׳׳ג מהל׳ נזקי
ממון הלכה יד ]ופ׳׳ז
הלכה ה! סמג עשי! סו
טור ש״ע ח״מ סימן שצג
סעיף א ]וסימן שצט סעיף
ה ועי׳ כהג׳׳ה כסימן רצא
סעיף ג:
Dג מיי׳ ס״ה מהלכות
יו״ט הלכה יג טוש״ע
א״ח סי׳ שצז סעיף יז:
ד ו מיי׳ ס״כ
םא
מהלכות יו״ט הל׳
נ סמג לארן עה טיש׳׳ע
א״ח סימן תצז סעיף נ
וסימן תצח סעיף ג:
ה ןטוש״ע י׳׳ד סימן לט
סעיף יכ וש״ך שסן:
ם כ ז מיי׳ סכ׳׳ו מהל׳
שכת הלכה יד סמג
צאוין סה טוש״ע א״ח
סימן שי סעיף כ:
רבינו חננאל
בערב
הבית
ביו״ט
יו״ט,
רב
הוגא,
לגבי
מהו
ואייל
ולמיול
אייל
בתהום
שלי,
תלית
ליה
אגת
בעיברא
דדשא
מילתא
לגבי
למישקליה
היום
אי
מוכחא
דלא
מריה
דאמר
)המשך(
ואתא
אפקדתיה
ואע״ג
דביתא,
רב כרגלי המופקדין
בכי האי גוונא
אצלו
רב
דהוא
ואי
אנת
כרגלי
המפקיד,
אפקדתיה
תלו
ואינהו
ואקשיגן
מורי
לא
גבייהו
תשקול.
וכי האי גוונא
אי
אינהו תלו ,ו ה א מ ר ש מ ו א ל
ש ל
שור
כל
פטם
אדם,
עליה
דכיון
אדם
דעתיה
כל
עילויה,
וכ״ש
קנה.
אייל
אשי
כרי
שכבר
זה
רבינא
או ו א י
שקיל,
כרגלי
דמכרוי
הוו
לרב
איהו
ו ה א ״ ר יוחנן
דוסא
בהמה
הלוקח
מהבירו
אע״פ
אלא
ביו״ט
כרגלי
הרועה,
ברועה
מעיו״ט
נתנה
אשי
לרועה
הרי
הוא
ואוקימנא
אחד.
אייל
לרב
אינהו
הלכה
דאמר
שלא
תלי
רב
כהנא
תלו
ואי
שקיל,
לא
והתנן
ה ש ו א ל כלי מחבירו
מערב
יו״ט כרגלי השואל,
אע״פ
הנה
המשאיל
הן.
שהן
כרגלי
ואסיקגא
הונא
בר
הכי
בשמעחיה
גלי
חלא
אלא
רב
רב
חנא
גברא
הוא,
וטריד
אי
דעחיה
איהו
דכי יחיב
שקיל ליה ולא
דעחיה,
ואי
חייש
נו
השואל
קאמר,
חנילאי
סימנא
ברשות
דלמא
מסח
אינהו
תלו
מחלפי
ליה
ומסח דעתיח מיניח .מי
שזימן
אצלו
יוליכו
בידם
זכה
להן
יו״ט.
אורחין
מנוח
אא״כ
במנותיהן
מערב
]מתני׳[
ושוחטין
משקין
אין
המדבריות
משקין
אבל
ושוחטין
חבייתות.
למח לי
משקין,
את
למיתנא
מילתא
אורחיה
אגב
קמ״ל
איניש
דלישקי
והדר
מ״ט
לא
דכי
ג>.
מ ש מ ט א
מדבריות
בא׳]פר[
לישחיט,
איכא
םירכא
ת״ר
הן
אלו
שיוצאות ורועות
ונכנסות
]ב[פסח
ברביעה
]ראשונה[,
בייתיוח
ורועות
חוץ
לתחום
בחוך
ובאות
תתחום.
אילו
אלו
שיוצאות
ואילו
הן
ולנוח
אומר
ר׳
בייתות
חן,
מדבריות שיוצאות
ליה
לר׳
מוקצה
כלל
דקתני
ליה
אין
מוקצה
לר׳
שמעון
ואמר
אן נראה לצ״ל ואי אינהי תלי ליה לא שקיל .גן נראה לרניני ז״ל ס״ל לטון דמסח לעפיה מיניה אשיר משוס תחומין וכן פי׳ הרב כמאירי ז״ל נשם המפרשים ו״ל ואולי דכיון על רנינו ו״ל .גן כ״ה גי׳ הרי״ף ז״ל ועיי נשייך יו״ל סימן ל״ט ש׳׳ק ל״נ.
מוסף רש״י
אלא גרוגרות וצימוקין
תרחי,
דאיכא
בלבד.
דדחינהו גידיס ולא תזו
ושבת מה!:
הדרן עלך מסכת ביצה
משילין פרק חמישי ביצה
מ:
אלא גרוגרות וצמוקק בלבד איבעית אימא הני נמי
כגרוגרות וצמוקין דמי ואיבעית אימא לדבריו דר״ש
קאמר ולית לא ס״ל ואיבעית אימא לדבריהם דרבגן
קאמר להו לדידי אין מוקצה אלא לדידכו אודו לי מיהת
תיכא היוצאות ורועות בפםח וגכנםות ברביעה ראשוגה
דבייתות הן ואמרו ליה רבנן לא מדבריות תן:
רבינו חננאל
אלא בגרוגרות וצמוקין .שהן מחחלה ראויין לאכילה והוא לחה
אוחן כיליס להעלותן ליכשן ושוב אינן רארין על שייכשו אכל אלו
לא לחה אותן כילים ואיכא לאכיל מנייהו הכי .קא סלקא לעתיה
מלפריש ליה מילחיה לר״ש אלמא כר״ש ס״ל :איבמית אימא הני.
מלכדות שאין נכנסות לישוכ כלל כגרוגרוח וצמוקין למיין שמקצה אוחן
מאצלו ביליס :ואיבמיח אימא .אין מוקצה לר״ש קאמר ליה אבל ללילי
יש מוקצה :ואב״א .מתני׳ ללבריהס לרבנן לאית להו מוקצה קאמר להו:
אלא
תן .חוספתא :מי
שנהגו
אבל
לחלק
אצלו אורחים לא יוליכו בידם
שזימן
אגוזים וקליות
מדיחין את הכלים
שלנין
בתוך חתחום ,רבי
עילויה,
ואפילו הא
בטורלס יוליכו,
בנחרג(
מנות א ל א אם כן ויכה לה; ע ל ידי א ח ר מנותיהן
בניו ובני ביתו קטנים
ושפין כלי כסף
בקרקטין.
א ץ
אומר אילו ואילו שיצאו ח ו ץ לחחום
דאמר רב נחמן עז לחלבה
הולכין ע מ ו
חפין את
לביה
הכלים
א ע ״ פ ש א ץ נכנסין
ו ר ח ל ל ג י ו ת ה ו ת ר נ ג ו ל ת ל ב י צ ת ה ל(
דביום
ט ו ב
קיימא לן
האבל
ולבית
מ ע ר ב יום טוב ,מ ה הן מוציאין
המשתה
בנתר כיום טוב ,אבל
לחוך החחום אלא
למקום
מדיהין
אותן
שנהגו ,ולא יתן
במלה
כרבי יהודה ,הני
מילי
ממנותיו
לבנו
ב ש ב ת ואין צ ״ ל ביו״ט .א ל ו הן
מ ש ה ש כ ה מ ו ח ר ל ש ו ח ט ן ביום טוב .ואילו הן
ק י י מ א ל ן כ ר ב י ,־תורי ד ר י ד י א ו ת מ ר י
כגון
ובמורסן
מביח המשתה חתיכה
נולד
ומוקצה
מחמה
דעסקא
באנו
איסורו
ולבתו ש ל בעל הבית
נמי
דמו.
מדבריות הרועות
למחלוקת רבי יהודה
וכיוצא
באלו ,א ב ל הני
ורבי
כולן שרי
ואיבעית
ביום
דר׳
לא
וליה
איבעית
דרבנן
אימא
שמעון
סבירא
ליה.
לדבריהם
אימא
קאמר להו,
לדידי
אין
מוקצה,
לדידכו
דאית
לכו
מוקצה
אודו לי
מיהא
דהיכא
דיוצאות
ונכנסות
ברביעה
דבייתות
הן ,ואמרו לו לא
מדבריות
ואין
מ ת ג ר ד ץ נ !
ונכנסות
באפר לעולם .מיהא שמעינן דכל מידי
שמעון הא בהדיא קיימא לן
וצימוקין
קאמר
שמעון בן גמליאל
בפסח
אימא
כגרוגרות
לדבריו
מפני האיבה .אין ח פ ץ
מדבריות היוצאות
איבעית
בלבד.
הדרן עלך משילין מידות וםליקא מסכת ביצה
א ( ד ק ל ו ס ת א ו ב י צ ה מ ת ו ב ל ת ,ר•
גרוגרות
וצימוקים
הני
הלכחא
ברכיעה,
בפסח
אומר מקום
ביום
בייתוח
טוב
כל
דחזי לאינש דעתיה
כרבי שמעון ,ואף ע ל פי
טוב.
א( בתיספחא שפ״ל הגי׳ חתיכות וגלוסקמא ומצה מתובלת ( 5 .גחיססתא כאן הגי׳ ואין מדיחי] אח הכלים בנתר ניו״ט אבל מדיחי] אותן נמלו! ונמורסן יכו׳ וע״ע נשנת לף נ׳ ע״א וגג״י או״ח ס״ס .שכ״ג ילו״ק היטנ .גן כתוספתא ספ״ד איחא
ואין שפין כלי כשף נקרחטין ימיהי רביני אפשר לגריס נמיספחא רשפין כלי כשף וכו׳ יכ״ה נירישלמי ניצה פיל הלנה ג׳ ינירישלמי שס הגי׳ נקרטיקין כמש״כ רנינו ינ״ה נמוסף העריך נערך גרתיקון ובערך קרטס ע״ש .לו נראה דצ״ל ותרנגולת
לניצפה ותירא לרריא ותמרי דעסקא באנו צמחליקח ר״י ור״ש קיי״ל לשרי רהא נהליא לןיי״צ יכו׳ ועי׳ גרי״ף שהביא ללעח רניני ע״ש היטנ.
הדרן ע ל ך משילין פ י ר ו ת וסליקא לה מםכת ביצה
אהר השלמת המםכתא יאמר זה ויועיל לזכרון בעזרת השפ יתברך
הדרן /נלך מסבת ביצה ןהךךך עלן .ך;גתן 7גלך מסבת ביצה ודעתך עלן .לא נתנשי מינך מסבת ביצה ולא תתנשי מינן לא
בעלמא הדין ולא בעלמא דאתי:
יאמר כ ן שלשה פעמים ואחר כ ך יאמר:
יהי רצון מלפניך יי אלהינו ואלהי אבותינו שתהא תורתך אבלנותנו בעולם הזה ותהא עמנו לעולם הבא .ךונינא בר פפא ךבלי
בר פפא נחמן בר פפא אדואי בר פפא אבא מרי בר פפא רפךם בר פפא ךביש בר פפא סוךהב בר פפא אדא בר פפא דרו בר
פפא:
ה/נךב נא יי אלהינו את דברי תורתך ^פינו ובפיפיות עמך בית ישראל .ונהיה בלנו אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל
בלנו יךךעי ק1מף ולוקלךי תורתך :בלאויבי תחבבלני בלצותיך בי לעולם היא לי :יהי לבי תבלים בךוקיך למען לא אבוש :לעולם לא
אשבח פקודיך בי בם חייתני :ברוך אתה יי למדני ךוקיך :אמן אמן אמן סלה ועד:
מודים אנהנו לפניך ין אלהינו ואלהי אבותינו ששמת וחלקנו ?ליושבי בית הכלךךש ולא שכלה חלקנו מיושבי קרנות .שאנו
משכימים והם כלשביכלים .אנו בלשביבלים לדברי תורה והם משכימים לךבךים בטלים .אנו עכללים והם עמלים .אנו עכללים
ומקבלים שבר והם ןגכללים ןאינן בלק^לים שכר .אנו רצים והם רצים .אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת .שנאמר
ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים ובלךבלה לא יחצו יבליהם ואני אבטח בך:
יהי רצון בללפניך יי אלהי בשם שזגזךתני לםים מסבת ביצה בן תעזךני להתחיל מסכתות וספרים אךוךים ולסיבלם ללמד וללכלד
לשמור ולחשות ולקים את בל דברי תלמוד תורתך באהבה .חכות בל התנאים ואמוראים ותלכלידי חכמים יעמוד לי ולזרעי
שלא תמוש התורה כלפי ומפי זךעי וזרע זךעי עד עולם .ותתקים בי בהתהלכך תנךוה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא
השידוך .כי בי יךבו יבליך ויוסיפו לך שנות חיים :אורך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד :יי עוז לעמו יתן יי יברך את עמו
בשלום:
יתגדל ןיךנקךש שמה רבא .בעלכלא ךהוא עתיד לאתחךתא ,ולאךדא בלתיא ,ולאסקא לחיי עלכלא ,ולבלבנא קךתא דירושלם,
ולשכלל היכליה בגוה ,ולמעקר פולחנא נוכךאה כלאךעא ,ולאתבא פולחנא דשבליא לאתריה ,וימליך קוךשא בךיך הוא
בכללכותיה ףקךיה ,ןןיצכלה פךקנה ויקרב כלשיההו^ .הליכון וביומיכון ובחיי ךכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ,ואכלרו אכלן.
יהא שמה ךבא מברך לעלם ולעלבלי עלמיא .יך1ברך וישתבח ויתפאר ויתרוכלם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שכלה ךקךשא
בךיך הוא .לעלא כלן כל ברכתא ןשיךתא תשבדותא ונחמתא ךאכליךן בעלכלא ,ואמרו אכלן :על ישראל ועל רבנן ,ועל תלכלידיהון
ןעל כל תלבליךי תלכלידיהון ,ועל כל מאן ךעקזקין נ^אוריתא ,די באתךא )קדישא( הדין ןדי בכל אתר ואתר ,יהא להון ולכון
שלכלא רבא חנא ןחקךא ןךחכלי וחיי אריכי ומזוני ךויחי ופךקנא כלן קדם אבוהון ךי בשמיא ואךעא ןאכלרו אכלן :יהא שלמא ךבא
כלן שכליא וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל ,ואכלרו אמן :עושה שלום בכלרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל
ואכלת אמן:
*(
**(
פי׳ הגוץ ע ל זה
בסיומא וסוף
תמצא
ב ס פ ר החיים
שחיבר אחי הגאון
תשובת הרמ״א ז״ל וכן
בסוף
מהר״ל מפראג
יש״ש בב״ק
ב ס פ ר זכיות ח ״ א
כתוב רמזים על הזכרת
פ״ג,
ש מ ו ת הללו.
© Copyright 2024