השמש - Hassidout
בעזהי''ת
ספר
חם השמש
והוא ספר כולל
ביאורים וחידושים ופלפולים
בש''ס ובדברי הפוסקים ראשונים ואחרונים
שאלות ותשובות חקרי הלכות ובירורי דינים
להלכה למעשה
על הלכות חופה וקידושין
בהשתתפות מרנן ורבנן גדולי התורה ועמודי ההוראה
לכבודו של החה''ש
חסידא ופרישא ,איש רב פעלים לתורה ולתעודה,
אשר הקים אהלה של תורה ,והעמיד תלמידים הרבה,
אוצר כלי חמדה ,איש האשכולות,
כליל תפארת המידות והמעלות
הרב החסיד
רבי מסעוד חי חביב
זצ''ל זי''ע
פעיה''ק ירושלים תובב''א
שנת ''וישכן באהלי שם'' (תשע''ד) לפ''ק
א
מודעה רבא לאורייתא
חלק גדול מהמאמרים
רואים אור לראשונה
ומתפרסמים לראשונה
לעילוי נשמת החה''ש בנש''ק
הרה''ח ר' מסעוד חי חביב זצ''ל
אשר עסק כל ימיו
להרבצת התורה והיהדות
ולא החזיק טיבותא לנפשיה
יה''ר שיהיה מליץ יושר
עבור משפחתו ידידיו ותלמידיו
ובעד כל עם ישראל אכי''ר.
ניתן להשיג ספר זה
וכן ספרי שו''ת ''ריח השדה'' על ד' חלקי השו''ע
וספרי ''חם השמש'' על הל' אבלות ועל הל' כשרות
וקובץ ''תורת חיים'' על הל' כתיבת ס''ת
אצל הרב יעקב חביב
כתובת :צבר 555כוכב יעקב 22699
טל25..69..92.20 – 29.22..92.29 :
השמש
חם
תוכן הענינים
ברכת השער
............................................................................................................................יב
פותחים בברכה .......................................................................................................................טו
הקדמת מילין לזכר אבא מארי זצוק''ל
ברכת האבות
בדין חרם דרבנו גרשום שלא לישא שתי נשים
..........................................................ל
הגאון הרב משה חביב זצוק''ל
הראשל''צ ורבה של ירושלים
ברכת המלך
מנהגי נישואין מבית הרב ..................................................................................................לד
כ''ק אדמו''ר מליובאוויטש זצוק''ל
ברכת שמים
כשרות הכתובה שחתם העד עם תואר ''בן הרב''
..................................................מב
כ''ק אדמו''ר מצאנז קלויזנבורג זצוק''ל
בדין הדר עם אשתו וכתובתו פסולה
...........................................................................מה
כ''ק אדמו''ר מאונגוואר זצ''ל
ג
השמש
חם
בדין שהוסיפו שם על שמו לענין שטר
הכתובה ........................................................מט
הגאון הרב יצחק יעקב ווייס זצ''ל
ראב''ד לכל מקהלות האשכנזים עיה''ק ירושלם ת''ו
בדין שהוסיפו שם על שמו לענין שטר הכתובה
.......................................................נד
הגאון הרב משה הלברשטאם זצ''ל
חבר הבד''צ העדה החרדית ירושלים
מדיני פנים חדשות בשבע ברכות
לחו''כ .......................................................................נז
הגאון הרב אברהם דוד הורוויץ זצ''ל
אב''ד שטראסבורג
בדין לברך ברכת חתנים לב' חתנים ביחד
................................................................סב
הגאון הרב מאיר בראנדסדארפער זצ''ל
חבר הבד''צ העדה החרדית ירושלים
בדין תענית חתן וכלה ביום החופה ועוד ענינים
......................................................סד
הגאון הרב שלום משאש זצ''ל
הרב הראשי וראב''ד ירושלים
בדיני טבעת הקידושין ..........................................................................................................סז
הגאון הרב אליהו הכהן כ''ץ זצ''ל
רבה הראשי וראב''ד באר שבע
ברכת ציון
בדין גרושה לכהן כשעד אחד מהקידושין פסול
........................................................עג
הראשל''צ הגאון הרב עובדיה יוסף זצ''ל
נשיא מועצת חכמי התורה
מתי מותר לערוך חופת נידה ...........................................................................................פב
הראשל''צ הגאון הרב מרדכי אליהו זצ''ל
הרב הראשי לישראל מלפנים
ד
השמש
חם
בדין גרושה מנישואין פיקטיביים להתירה לכהן
.....................................................פד
הראשל''צ הגאון הרב אליהו בקשי דורון שליט''א
הרב הראשי לישראל מלפנים
מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לשני בנישואין אזרחיים
.........................................צ
הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט''א
הראשון לציון הרב הראשי לישראל לשעבר
בדין שבע ברכות לחתן וכלה
...........................................................................................צד
הגאון הרב יצחק יוסף שליט''א
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ברכת התורה
בדין כתיבת שטר כתובה של חללה
.............................................................................צח
הגאון הרב משה שטרנבוך שליט''א
ראש אב בית דין לכל מקהלות האשכנזים
מה היא הגדרת מאורסת בימינו .....................................................................................צט
הגאון הרב נפתלי הירצקא פרנקל שליט''א
חבר הבד''צ העדה החרדית ירושלים
בדין שהוסיפו שם על שמו לענין שטר הכתובה
.........................................................ק
הגאון הרב אלחנן היילפרין שליט''א
גאב''ד ק''ק רדומישלא
בדין גירושין לחומרא להתירה לכהן
............................................................................קב
הגאון הרב דוד לאו שליט''א
הרב הראשי לישראל
בענין הנ''ל .................................................................................................................................קד
הסכמתו של הראשל''צ הגאון הרב עובדיה יוסף זצ''ל
נשיא מועצת חכמי התורה
ה
השמש
חם
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
................................................................................קה
הגאון הרב שאול ברייש שליט''א
אב בית דין ציריך
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
.................................................................................קח
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
..............................................................................קיא
הגאון הרב מאיר מאזוז שליט''א
ראש ישיבת ''כסא רחמים'' בני ברק
כתיבת שם בכתובה מיהודי מאם ולא מאב
.............................................................קיג
הגאון הרב יהושע מאמאן שליט''א
חבר בית דין הגדול לערעורים ירושלים
בדין דרישת ממון עבור נישואין .....................................................................................קטו
הגאון הרב אליהו אברז'ל שליט''א
אב''ד ביה''ד הרבני האזורי ירושלים
רבה של שכונת בקעה ירושלים
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא
לכהן ........................................................................קיט
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
.......................................................................קלב
הגאון הרב אליהו אברז'ל שליט''א
אב''ד ביה''ד הרבני האזורי ירושלים
רבה של שכונת בקעה ירושלים
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
........................................................................קלג
הגאון הרב ציון בוארון שליט''א
חבר ביה''ד הגדול
ו
חם
בת ישראלית מספק נכרי לכהן
השמש
....................................................................................קלה
הגאון הרב יחיה טובול שליט''א
רב ואב''ד ק''ק ליאון
כתובה שנכתבה בשם שאינו מוחזק
..........................................................................קמה
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
בדין מילה ''וקנינא'' בשטר הכתובה
...........................................................................קנב
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
כתובה של בתולה לאשה שיש לה ילדים
.................................................................קנה
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
בדין כתיבת ראשי תיבות בכתובה
.............................................................................קנח
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
בענין הנ''ל ...............................................................................................................................קסא
מכתב של הגאון הרב אליהו אברז'ל שליט''א
אב''ד ביה''ד הרבני האזורי ירושלים
רבה של שכונת בקעה ירושלים
בדין ג' חדשי הבחנה בגיורת הרוצה להינשא
הגאון הרב אשר זעליג וייס שליט''א
רב קרית טשכנוב
אב''ד לממונות ירושלים
ז
.........................................................קסג
השמש
חם
בדין חודשי הבחנה בגרושה הרוצה להינשא
.........................................................קסה
הגאון הרב יצחק רלב''ג שליט''א
הרב המורשה לנשואין בירושלים
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
בענין הנ''ל ................................................................................................................................קסו
הסכמתו של הראשל''צ הגאון הרב עובדיה יוסף זצ''ל
נשיא מועצת חכמי התורה
היתר נישואין לרוצח שנשפט למאסר עולם
.............................................................קסז
הגאון הרב רצון ערוסי שליט"א
רב ואב"ד לממונות קרית אונו
שטר כתובה שחתום עליו רק עד אחד
........................................................................קעג
הגאון הרב רצון ערוסי שליט"א
רב ואב"ד לממונות קרית אונו
בדין חופה וקידושין עם עדים קרובים
.........................................................................קפג
הגאון הרב אריה רלב''ג שליט''א
רב הראשי ואב''ד ק''ק אמשטרדם
בדין שטר כתובה לגרושה שהיא בתולה
.................................................................קפט
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
בדין שטר כתובה לגרושה שהיא בתולה
..................................................................קצה
הגאון הרב אליהו אברז'ל שליט''א
אב''ד ביה''ד הרבני האזורי ירושלים
רבה של שכונת בקעה ירושלים
בדין שכתבו כתובה של בתולה לבעולה
הגאון הרב ירמיה מנחם הכהן שליט''א
אב בית דין פאריס
ח
...................................................................קצז
השמש
חם
מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לשני בנישואין אזרחיים
.........................................ר
הגאון הרב יצחק רלב''ג שליט''א
הרב המורשה לנשואין בירושלים
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
בענין חשש מאומץ לרישום נישואין
...............................................................................רו
הגאון הרב עזרא בצרי שליט''א
אב בית הדין הרבני האזורי ירושלים
אב בית הדין למדינת ספרד
בענין הסכם ממון קדם -נישואין ................................................................................ריא
הגאון הרב אברהם צבי שיינפלד שליט''א
אב בית דין הרבני האזורי ירושלים
בדין פירעון של כתובה מוגזמת
....................................................................................רכב
הגאון הרב ציון אלגרבלי שליט''א
חבר ביה''ד הגדול לערעורים ירושלים
ערך הכתובה בימינו ..........................................................................................................רלב
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
אמירת 'סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
.............................................רמב
מכתב של הגאון הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט''א
רב ואב''ד כפר חב''ד
אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
.............................................רמו
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
כמה ממנהגי חב''ד בחופה ...............................................................................................רנט
הגאון הרב יוסף שמחה גינזבורג שליט''א
רב אזורי עומר
ט
השמש
חם
בדין שכתבו כתובה של בתולה לבעולה
..................................................................רסב
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
סידור חו''ק שלא ברשות המד''א
..................................................................................רסו
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
חשש לזיוף בשטר הכתובה
...............................................................................................ער
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
נוסח כתובה עם שבועה חמורה
....................................................................................רפא
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
בענין קידושין בטבעת .......................................................................................................רפה
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
מנהג שבירת הכוס תחת החופה
..................................................................................שיט
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
ברכת הנהנין
וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו את כל אשר צוה ה'
הנהלת בתי הדין הרבניים
י
..............................................שמ
השמש
חם
מכתבי תנחומין .....................................................................................................................שמג
בית הדין הרבני האזורי ירושלים
הרבנות הראשית לישראל
ברכה אחריתא
הבונה .......................................................................................................................................שנח
על אודות החה''ש הרב מסעוד חי חביב זצ''ל
יא
השמש
חם
ברכת השער
ישמחו השמים ותגל הארץ .זה שיר שבח לבורא כל הנבראים.
אשר ברא בעולמו הכל ולא החסיר בהם פרטים.
ברא בחכמה אור וחושך אש ומים .תלה אדמה תוך שמים.
עץ ופרחים ריחניים .אויר וחמה בין מחנים .עופות שרצים ודגים.
חיות ובהמות ברא אותם נקבות וזכרים.
ושם עליהם האדם ראשון הנבראים.
אדם לעמל יולד נכתב בכתובים ,שני עמלים הם,
אינם דומים רק מתחברים,
אחד עמל בדברי תורה ,ואחד עמל בדרך ארץ,
הרוצה שיעמל בדרך ארץ נותנין עליו עמל דרך ארץ,
למה הוא דומה ,לנוד שנתמלא מים,
נשפך והלך לו ,לאחר שעה אין בו בנר כלום,
והרוצה שיעמול בדברי תורה נותנין עליו עמל דברי תורה,
ועליו הכתוב אומר נפש עמל עמלה לו,
למה הוא דומה לאיסקופה התחתונה שהכל דשין עליה,
וקורה שהכל עוברין תחתיה ,ואילן שהכל יושבין בצלו,
וכנר שעושה מאור עינים לרבים.
כי האדם לא נברא אלא לעבוד,
שנאמר'' :בזעת אפיך תאכל לחם'',
אם זכה עובד האל ,ואם לא זכה עובד בני אדם.
וכן אמרו ,תנו רבנן ,אדם לעמל נברא,
שנאמר'' :כי אדם לעמל יולד''.
ואיני יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה,
כשהוא אומר'' :כי אכף עליו פיהו'' ,הוי אומר לעמל פה נברא.
יב
השמש
חם
ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה,
כשהוא אומר'' :לא ימוש ספר התורה הזה מפיך'' הוי אומר לעמל תורה נברא.
''כי ששת ימים'' מגיד שהיה שקול כנגד כל מעשה בראשית,
''וינח ביום השביעי'' וכי יש לפניו יגיעה
והלא כבר נאמר'' :הלוא ידעת אם לא שמעת נותן ליעף כח'',
''בדבר ה' שמים נעשו'' מה ת"ל וינח ביום השביעי,
אלא כביכול הכתיב על עצמו,
שברא את עולמו לששה ימים ונח ביום השביעי,
והרי דברים ק"ו אם מי שאין לפניו יגיעה,
אדם שכתוב בו אדם לעמל יולד על אחת כמה וכמה,
שבת הוא לה' נכבד הוא משאר ימים .קראתו חמדת הימים.
בחר בנו מכל העמים .והבדילנו מן התועים .ישראל קודש הילולים.
נתן לנו תורת אמת אמון שעשועים .לעמול בה לילות כימים.
שרפים העומדים .מקבלים אותיות התורה העולים במרומים.
סתרו עבים .סביבו להבים .רכובו כרובים .המשבחים ומפארים.
נוצר חסד לאלפים .סובל עליונים ותחתונים.
לכן יתגאה אדון האדונים אמרו לא-לוהים.
אשרי איש שלא ישכחך ,ובן אדם יתאמץ בך .אשרי אדם מצא חכמה.
ואדם יפיק תבונה .אשרי איש ירא את ידוד במצותיו חפץ מאד.
אשרי אדם עוז לו בך מסלות בלבבם .לב אדם יחשב דרכו ,וה' יכין צעדו.
יראו העיניים וגילו הלבבות עד מקור נשמתם .נר ה' נשמת אדם.
יגילו אנשים הרודפים דעת וחפץ נפשם .התגלות יחודו של מלך העולם.
ולא יקנא לבם במעשה האדם ותחבולותיו באשר הוא שם.
סוף הכל הוא יתברך מלך העולם .אשר יביא במשפט על כל נעלם.
יום בוא עת פקודתם .ומה תהיה אחריתם.
רק ערל הלב משמוע תוכחת חיים .לחשוב שלעד הם קיימים.
כי יצרם משכם בחלקת שפתיו גנבם .לשלוט בהם ולהעבירם.
ולא חרדו כי הוא שונאם .ואף אחר זה מקלקל בדינם.
יג
השמש
חם
אך בזאת יתהללו .ובדרכי ה' בלבם יגבהו.
להשכיל ולידע מציאותו .שאין כמוהו ואין זולתו.
קראנו לספר ''חם השמש'' וכדברי הרוקח אשר המה ידועים.
לרמז שמו של אבינו רוענו זצ''ל לעמוד לזכותו לחיי העולמים.
אשר אור שמשו וחמימותו מאיר עלינו.
כשמש ומגן בזריחתו ובשקיעתו.
ומובא בספרים הקדושים שהשמש מראה על השלימות.
כאור שבעת הימים אשר אין בו מעוט.
והוא בחייו חימם כל הסובבים במילים ובמעשים.
כאור השמש בגבורתו בחסד ובאהבה ומלא רחמים.
ואהבתו לתורה כחם השמש החדיר בלב צאצאיו בכפלי כפלים.
אוצר כלי חמדה איש האשכולות .פה מפיק מרגליות.
כליל תפארת המידות והמעלות .מהולל בכל התשבחות.
אבי אבי רכב ישראל ופרשיו .ירחם ה' עלינו ברחמיו.
ובבטחון בה' אנחנו מתחזקים .למצוא נחמה בזמנים קשים.
בהסתלקות אבינו כתר המשפחה לגנזי מרומים.
באור זרוע לצדיק המאירים כספירים .אשר לארץ וחוצותיהם נמצאים.
שצדיקים מגינים על העולם במיתתן יותר מבחייהן לחיי העולמים.
להעלותם בקדושה ובטהרה עד שורש השורשים.
ויקומו לתחייה בתחיית המתים .כאשר כולם יעמדו לקץ הימים.
''ב''ה כ''ח שבט לשנת ''אודך בקהל רב בעם עצום אהללך'' לפ''ק (תשע''ד)
פה עיה''ק ירושלם תובב''א
יד
השמש
חם
פותחים בברכה
הקדמת מילין לזכר אבא מארי זצוק''ל
חסידא קדישא ופרישא הרב מסעוד חי ע''ה
אזמר בשבחין ,בשבע ברכות מתברכין ,חתן וכלה בעת הקידושין ,וממשיכים
בשבעת ימי המשתה על כוס יין ,ובהם טמונים סודות עמוקים ,אשר מהווים
מפתח לקיום חיי זוגיות שלמים ,שמחים ומאושרים .ברכה בכלל ,עניינה
המשכת אורות עליונים ,אשר נותנים כח ועזרה משמים ,לעבודת האדם
בעולם לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.
כמו בכל חלקי התורה ,כך גם בברכות ,קיים סוד עמוק ונסתר אשר מבטא
חכמה אלוקית .תורת הסוד מאפשרת לנו לגלות ולחשוף את טעמה המתוק
והכמוס של כל ברכה ,את כוונתה הפנימית המענגת ,ועל ידי כך לבנות קשר
זוגי עמוק ,יציב ונצחי בבנין עדי עד.
בודו''
ש ַה ּכֹל ּ ָּב ָּרא לִ ְכ ֹ
עולָּ ם ֶ
'' ּ ָּבר ּו ְך ַא ּ ָּתה אֲ דֹנָּי אֱ ל ֵֹהינ ּו ֶמלֶ ְך ָּה ֹ
הברכה הראשונה מבטאת את התכלית האלוקית שהיא נקודת הייסוד בחיי
היהודי " -שהכל ברא לכבודו" .כאשר האדם זוכר בכל רגע בחייו את
תכלית בריאתו -שעליו לגלות בכל פרטי חייו את השלימות האלוקית ואיך
שבעצם אין עוד מלבדו -הוא מפנה כל מחשבה ,דיבור ומעשה לקב"ה.
על ידי כך משתחרר מהרגשת היישות שלו ,אשר חוסמת ואינה מאפשרת לו
לנהל מערכת יחסים זוגית ,מתוקנת ובריאה.
בית שנבנה על גבי יסודות יציבים וחזקים ,סופו להתקיים ולהיות בנין עדי עד.
כאשר הזוג מפתח את התודעה ומעורר בו את הזיכרון שבניית ביתו אינו
לצורך עצמו בלבד ,אלא בונה הוא את ביתו מתוך הכרה אמיתית שהבית וכל
אשר נעשה בו הוא "לכבודו" ,לכבוד הקב"ה -אזי הוא מתחבר למימד פנימי
עליון ,אשר מאפשר לו להתעלות מעל עצמו האנוכי והאגואיסטי למקום
שמתאחד עם השני.
טו
השמש
חם
הברכות השניה והשלישית מבטאות שני רבדים כלליים שקיימים במציאות
ובנפש האדם – הרובד הנסתר והרובד הגלוי ,ובלשון הזהר -עלמא
דאיתכסייא ועלמא דאיתגלייא .העולם ,כשמו כן הוא ,מעלים ומסתיר על
השלימות האלוקית ,החבויה בתוך המציאות הגלויה והחסרה והאדם בעבודתו
צריך להוציאה מהעלם לגילוי.
עולָּ םֹ ,יוצֵ ר ָּה ָּא ָּדם.
ּ ָּבר ּו ְך ַא ּ ָּתה אֲ דֹ ָּני אֱ ל ֵֹהינ ּו ֶמלֶ ְך ָּה ֹ
בתורה מתואר שאדם וחוה נבראו שניהם בגוף אחד ולאחר מכן הפרידם
הבורא זה מזו .התואר "אדם" שבסיפור הבריאה מתייחס לאדם וחוה יחד ,כפי
שהם עדיין מחוברים בשלימות בגוף אחד " -יוצר האדם" .ברכה זו מלמדת
אותנו שלמרות שבגלוי נראה שהאיש והאשה הם שתי נשמות נפרדות בשני
גופים ,האמת היא שאמנם הגופים מחולקים אך הנשמה היא אחת.
בעולם הרוחני ,לפני ירידת הנשמה לגוף ,נשמת האיש ונשמת האשה היא
בעצם נשמה אחת טהורה ושלימה ורק בירידתה לעולם הגלוי ,היא מתחלקת
לשני חצאי נשמה ומתלבשת בשני גופים -בגוף האיש ובגוף האשה.
עמוק בתודעה נמצא הכח שמניע את הזוגיות ,האנרגיה הפנימית הגנוזה ,והוא
שבפנימיות כל אחד מחפש בקשר את עצמו ,ו"עצמו" הוא האחד שמורכב
משני בני הזוג יחד .עמוק בתוכנו ישנה איכות פנימית שאינה רואה שניים.
בברכה זו אנו מאחלים לעצמנו שנתפוס את מהות הקשר שבעצם אנחנו מהות
אחת.
שר י ַָּצר ֶאת ָּה ָּא ָּדם ְּב ַצלְ מוְּ ,בצֶ לֶ ם
עולָּ ם ,אֲ ֶ
ּ ָּבר ּו ְך ַא ּ ָּתה אֲ דֹ ָּני אֱ ל ֵֹהינ ּו ֶמלֶ ְך ָּה ֹ
לו ִמ ּ ֶמ ּנ ּו ִּבנְ יַן עֲ ֵדי ַעדָּ ּ ,בר ּו ְך ַא ּ ָּתה אֲ דֹ ָּני ֹיוצֵ ר ָּה ָּא ָּדם.
יתו וְ ִה ְת ִקין ֹ
ְ ּדמ ּות ּ ַת ְבנִ ֹ
כמו בברכה השניה גם ברכה זו נחתמת ב"יוצר האדם" ,אך תוכן הברכה
מבטא שלימות אחרת לגמרי -שלימות המגיעה לאחר עבודה ומאמץ .האיש
והאשה ,למרות שיודעים שבאמת הם נשמה אחת ,אינם מרגישים זאת
ותחושת חסרון ממלאת את עולמם .אותה תחושת חסרון היא זאת שנותנת
מקום להתנהגות שלילית ,לבעיות ולקשיים .הכח לו אנו זקוקים בכדי
טז
השמש
חם
להתמודד עם אותן בעיות טמון בברכה השלישית ,אשר מזכירה לנו שהבורא
יצר את האדם ,למרות חסרונותיו הגלויים ,בצלמו ,בצלם דמות תבניתו .כפל
הלשון מדגיש שהאדם נוצר בצלם אלוקים .כלומר ,שגם כאן בעולם הגלוי,
למרות תחושת המוגבלות האנושית שלו ,חבוי בו מימד אלוקי בלתי מוגבל,
ובכוחו יכול להתמודד ולהצליח בבניית הקשר ובחיים בכלל.
בהמשך מלמדת אותנו הברכה שהתקין לו ממנו בנין עדי עד ,שכאמור,
האשה (אשר היא ביתו) הותקנה לו ממנו .האיש חסר (בגלוי) ,כי חלק ממנו
ממש נמצא אצל האשה .חיבור אמיתי אל האשה מתאפשר רק כאשר הוא
מכיר בכך ששלמותו נמצאת בה .הכרה זו ,שיש בה מה שאין בו ולהיפך,
מאפשרת לבני הזוג לפתח מערכת יחסים של וויתור ,הקשבה ,ונתינה הדדית
אמיתית.
תו ָּכ ּה ְּב ִשׂ ְמ ָּחהָּ ּ ,בר ּו ְך ַא ּ ָּתה אֲ דֹ ָּני
ֶיה לְ ֹ
שׂ ֹושׂ ּ ָּת ִשׂ ישׂ וְ ָּתגֵל ָּהעֲ ָּק ָּרהְּ ,ב ִק ּב ּוץ ּ ָּבנ ָּ
ֶיה.
ְמשַׂ ּ ֵמ ַח ִצי ֹּון ְּב ָּבנ ָּ
ברכה זו מגלה לנו את הסוד הגדול הטמון בכוח השמחה עד שכאשר היא
מופיעה ,אפילו עקרה (במובן הרוחני) יכולה ללדת .כל הולדה מבטאת יצירת
דבר חדש ,הבא מתוך חיבור של שניים .כמו הולדה גשמית ,המבטאת
התמזגות וחיבור אמיתי ,כך גם האהבה שבין בני הזוג היא פרי ההתחברות
האמיתית ביניהם.
באהבה יש שתי דרגות כלליות :אהבה זוטא (קטנה) המבטאת אהבה טבעית
הבאה ללא כל עבודה ומאמץ מצד בני הזוג ואהבה רבה (גדולה) הבאה
אחרי עבודה ויגיעה אמיתית .הבעיה באהבה הקטנה שטבעית היא ולכן
עלולה להוביל בסופו של דבר לנפילות ומשברים .באהבה זו כל אחד מבני
הזוג מרוכז עדיין בעצמו ואוהב לא את בן זוגו ממש ,אלא את מה שמקבל
ממנו .ולכן ,כאשר מפסיק לקבל -מפסיק גם לאהוב .זו היא אהבה התלויה
בדבר וממילא כאשר בטל הדבר -בטלה האהבה .לכן קרויה האשה
בקשר זה -עקרה -שאין הקשר בין בני הזוג מוליד אהבה חדשה ואמיתית.
בקשר זה כל קושי חיצוני בחיים מרעיד ומטלטל את אהבתם ולכן גם עלול
שלא להחזיק מעמד חס וחלילה .האהבה הרבה לעומתה ,היא תוצאה של
יז
השמש
חם
מאמץ אמיתי להתחבר אל בן הזוג עצמו ולא אל הדבר שמקבל ממנו .עבודה
של התמקדות בעיקר ולא בטפל.
כאשר כל אחד מבני הזוג "יוצא מעצמו" ומפתח כבוד הדדי ,וויתור ,ויכולת
לראות את השני באמת ,תיוולד אהבה אמיתית ,נצחית ובלתי מוגבלת -קשר
מבוסס ויציב אשר יעמוד בעוז כנגד כל בעיות וטלטלות החיים .אמנם הסוד
הגדול הטמון בברכה זו הוא ,שגם אם מסיבה כזאת או אחרת לא בוצעה
עבודה כלל או שאין היא בשלימות עדיין ,והאהבה היא רק "זוטא" -אהבה
טבעית -למרות כל זאת ,באמצעות השמחה ניתן יהיה ''לדלג" כביכול על
תהליך העבודה וליצור בבת אחת חיבור אמיתי ועצמי בין בני הזוג.
ברכה זו מגלה לנו שבשמחה טמון כוח עצום של גילוי עצם הנפש וממילא גם
של עצם הקשר -גילוי המאפשר אפילו לעקרה ללדת .כלומר ,שגם בני זוג
שלא השכילו להוליד אהבה וקשר אמיתי מתוך עבודה ויגיעה ,יוכלו להגיע
לחיבור והתמזגות אמיתית מתוך שמחה .השמחה תעטוף אותם ,תגן עליהם
ותאפשר להם לדלג מעל כל מכשול הנקרה בדרכם המשותפת .בפנימיות
נפשם ,בעולם הנסתר ,הרי הם נשמה אחת ממש ,מחוברים ומאוחדים .שם
האיש והאשה הם בתכלית השלימות ,החיבור שם אינו תלוי בדבר אלא
חיבור עצמי ובלתי מוגבל .והשמחה ,אשר בטבעה פורצת גדר ,היא זאת
שמגלה את אותו חיבור עצמי ואת אהבתם הנצחית גם פה בעולם הגלוי.
שַׂ מח ְּתשַׂ ּ ַמח ֵר ִעים ָּהאֲ ה ּו ִביםּ ְ ,כשַׂ ּ ֵמחֲ ָּך יְ ִצ ְיר ָּך ְּבגַן ֵע ֶדן ִמ ֶ ּק ֶדםָּ ּ ,בר ּו ְך ַא ּ ָּתה אֲ דֹ ָּני
ְמשַׂ ּ ֵמ ַח ָּח ָּתן וְ ַכ ּ ָּלה.
ברכה זו מוסיפה ומעצימה את סוד השמחה ואת עומק החיבור שפועלת בין
בני הזוג .ביחסים שבין האיש והאשה ישנם שני רבדים כלליים .יחס של
חברות (רעים) המבוסס על שכל קר ויציב ,ויחס של אהבה (האהובים)
המבוסס על רגש חם ומשתנה ,ויש בזה מה שאין בזה.
המעלה ביחס של חברות ,כפי שכותב הזוהר הקדוש ,היא שבני הזוג הם
"תריין רעין דלא מתפרדין" -שני חברים שאינם נפרדים לעולם .היחס היציב
והקבוע נובע מתוך תודעה שכלית ,אשר בטבעה מופשטת מהמציאות
הרגשית -חוויתית ,המאפשרת להם לראות את המציאות כפי שהיא ללא
יח
השמש
חם
נגיעה אישית ומעורבות רגשית וממילא מונעת משברים .אך למרות יציבותו
הרבה של קשר זה ,חסר בו הביטוי האמיתי של קשר זוגי -הרי הוא חום
הרגש והאהבה.
ביחס של אוהבים לעומת זאת ,שהוא ביטוי שלם יותר של קשר זוגי ,עיקר
הקשר הוא רגש חם ,הבוער בעוצמה ומקשר את בני הזוג בלהט האהבה.
בניגוד ליציבות ותמידיות הקשר הנמצאת בשותפות השכלית והקרה ,כאן
הקשר נתון תמיד לעליות וירידות -מצד טבעם של הרגש ושל האש ,לעלות
ולרדת .כאמור ,עיקר היחס שבין איש לאשה צריך להיות מתוך רגש חם של
תשוקה ואהבה .אמנם בקשר כזה נמצא גם התרחקות של בני הזוג אחד
מהשני ,אך דווקא מתוך אותה התרחקות נבנה הקשר ומתעצם עוד יותר.
הסיבה לאותה תנועת ירידה ועליה שקיימת בעולם הרגשי של בני הזוג ,בניגוד
ליציבות שבקשר השכלי החברי ,היא תחושת היישות שקיימת בחוויית הרגש.
במימד השכלי אני פחות חווה את עצמי ואילו במימד הרגשי עיקר החוויה היא
הרגשת עצמי .אותה חווית יישות הנמצאת ברגש ,שורשה היא בחטא עץ
הדעת .לפני החטא האהבה שבין אדם לחוה היתה שלמה -חמה יציבה
ובוערת כאש השמן הבוער בקול דממה דקה ,ואילו לאחר החטא ,האהבה,
כמו אש המדורה ,לפעמים גם שורפת ומרעישה.
וזהו הסוד העצום הטמון בשמחה .השמחה ,אשר בכוחה לגלות את עצם
הנפש ,בכוחה גם להביא לחיבור ההפכים הבלתי אפשרי הזה -שהאיש
והאשה יהיו רעים האהובים .השמחה מביאה לכך שהקשר שלהם ,תהיה בו
הבעירה הפנימית של אש האהבה ויחד עם זאת תישאר יציבה ,תמידית ואף
מתגברת ללא שום ירידה .ולכן מבקשים אנו מהקב"ה " -שמח תשמח רעים
האהובים" -שישמח את החתן והכלה בשמחה אשר תבטל את תחושת
היישות העצמית ,תחשוף את מהות נשמתם ותחבר את הזוג באהבה של רשפי
אש תמידית ונצחית כפי שהיה בגן עדן מקדם.
ּ ָּבר ּו ְך
ִ ּגילָּ ה,
יִ ּ ָּש ַמע
שר ּ ָּב ָּרא שָּׂ שׂ ֹון וְ ִשׂ ְמ ָּחהָּ ,ח ָּתן וְ ַכ ּ ָּלה,
עולָּ ם ,אֲ ֶ
ַא ּ ָּתה אֲ דֹ ָּני אֱ ל ֵֹהינ ּו ֶמלֶ ְך ָּה ֹ
לום וְ ֵרע ּותְ .מ ֵה ָּרה אֲ דֹ ָּני אֱ ל ֵֹהינ ּו
יצה ,וְ ֶח ְדוָּ ה ַ ,אהֲ ָּבה וְ ַאחֲ וָּ ה ָּש ֹ
ִר ּנָּהּ ִ ,ד ָּ
קול
קול ָּח ָּתן וְ ֹ
קול ִשׂ ְמ ָּחהֹ ,
קול שָּׂ שׂ ֹון וְ ֹ
צות יְ ר ּו ָּשלָּ יִ םֹ ,
ְּב ָּע ֵרי יְ ה ּו ָּדה ּו ְבח ּו ֹ
יט
השמש
חם
לות חֲ ָּתנִ ים ֵמ ֻח ּ ָּפ ָּתם ּונְ ָּע ִרים ִמ ִּמ ְש ּ ֵתה נְ גִ ינ ָָּּתםָּ ּ ,בר ּו ְך ַא ּ ָּתה אֲ דֹנָּי
קול ִמ ְצהֲ ֹ
ַּכ ּ ָּלהֹ ,
ְמשַׂ ּ ֵמ ַח ָּח ָּתן ִעם ַה ַּכ ּ ָּלה .
בברכות הקודמות ראינו את חשיבותה העצומה של השמחה אשר מאפשרת
מעין "דילוג" על שלב העבודה ואשר יוצרת אהבה בוערת ויציבה בין בני הזוג,
גם אם לא השלימו עדיין את עבודתם .ראינו שהשמחה בטבעה חושפת את
השלימות העצמית של האדם וממילא גם את שלימות הקשר .פעולתה של
השמחה מובנת .אך אינו מובן כיצד בכלל תהיה שמחה אם שלימות עדיין אין.
הרי כידוע ,שמחה היא תוצאה של שלימות .השמחה מגיעה בעקבות השלמת
חסרון ,ואם עדיין חסר ,והראיה לכך שישנה עוד עבודה ,איך ניתן כלל להגיע
לשמחה שפורצת גדר ?
אך העניין הוא ,וברכה זו מגלה לנו זאת ,שהקב"ה ברא ששון ושמחה תחילה,
לאחר מכן ,חתן וכלה ,ורק אח"כ -גילה ,רינה ,דיצה וחדוה ,אהבה ואחוה,
שלום ורעות .סה"כ עשר (מספר המבטא שלימות) לשונות של שמחה .כלומר,
הקב"ה ברא את האדם ואת עולמו שלם ,ורק אחר כך בחטא עץ הדעת
נשבר העולם ,הופיעה תחושת היישות ,ואז גם החלה עבודת ביטולו .תכלית
כוונת הבריאה ,מלמדים אותנו חז"ל ,היא שנתאווה הקב"ה להיות לו יתברך
דירה בתחתונים -שהאדם בכוח עבודתו ויגיעתו יתקן את שנשבר בחטא עץ
הדעת ויגלה את השלימות הפנימית שלו ושל העולם.
כאשר נזכר האדם ,כי שלם הוא בעצם וכך גם עולמו ,שמחה גדולה ממלאת
את ליבו והיא הנותנת את הכוחות לעבודתו .אם כך ,השמחה שעוד קודמת
לעבודה ,היא בזכות הידיעה וההכרה שאת השלימות העצמית אין צריך
להשיג ולרכוש ,אלא כבר קיימת היא בתוכי ויש רק לגלות ולחשוף אותה .ואז
ממילא ,כאשר העבודה מגיעה ממקום של רגיעה ,בטחון ושמחה ,איכות
העבודה היא לעין ערוך טובה יותר ואז גם חודרת השמחה לכל פרטי
המציאות .וכמו שבברכה ישנן עשר לשונות של שמחה ,כך גם השמחה
חודרת למציאותם של החתן והכלה המורכבת מעשר ספירות .עוד מגלה לנו
ברכה זו את הסוד הטמון באישה עצמה .שבאמת אשת חיל עטרת בעלה -
האשה היא זאת שבפנימיות סובבת ומקיפה כעטרה את בעלה ולמעשה
משפיעה היא לו .היום בעולם של גלות האיש הוא הדומיננטי -הוא הזן,
המפרנס ,הוא המשפיע וכך גם בחופה מקדש הוא בקול את האשה ואילו
כ
השמש
חם
האשה נשארת שותקת .בגאולה ,תצא האשה משתיקתה ,ואז ישמע בהרי
יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה ,קול חתן ,אך גם קול כלה.
האשה בצניעותה השקטה מבטאת את אותן מעלות גנוזות הצנועות בכל אדם
את אותה שלימות עצמית חבויה ונסתרת.תפקידם האמיתי של בני הזוג הוא לא רק להשלים אחד לשני את מה שחסר
באחר ,אלא מתוך אותה עבודה של נתינה והשלמה ,להגיע גם לחשיפת
מעלתו העצמית של כל אחד ואז ממילא גם יתרוממו ,ישתוו ויגלו שבעצם הם
אחד ממש .ואז משמח הקב"ה את החתן עם הכלה ,בניגוד לברכה הקודמת
שם משמח חתן וכלה (עם ו' החיבור) ,שם הכלה טפלה לחתן ,כאן עומדת
הכלה עמו במעמד שווה ממש .וכמו ביחסים בין האיש והאשה כך גם היחס
בין הקב"ה וכנסת ישראל ,המשולים כידוע ,לחתן וכלה.
עולָּ ם ּ ,ב ֹו ֵרא ּ ְפ ִרי ַה ָּ ּג ֶפן
ּ ָּבר ּו ְך ַא ּ ָּתה אֲ דֹ ָּני אֱ ל ֵֹהינ ּו ֶמלֶ ְך ָּה ֹ
היין עליו מברכים את ברכת בורא פרי הגפן מבטא בפנימיותו את השמחה,
שהרי יין ישמח לבב אנוש .מוצאים אנו ביין שתי תכונות הופכיות לחלוטין -
מצד אחד יין המשמח ומצד שני יין המשכר .כאשר שותים יין של מצוה,
מגיעים לרוממות רוח ,לאהבה ,לחיבור ולהתמזגות .אך כאשר השתייה היא
לשם שתיה גרידא ,היא עלולה להפוך לשיכרות הרסנית ,המביאה לנפילת
רוח ,לריחוק ,לניתוק ולחוסר הרמוניה.
וכמו ביין כך גם בשמחה -ישנה שמחה אמיתית אשר את מעלותיה הרבות
ראינו בברכות הקודמות וישנה שמחה אחרת -שמחה של שכרות אשר
מפילה ומנתקת .לדוגמא ,כאשר האדם חווה לפתע בחייו הצלחה כזאת או
אחרת ,הוא מרגיש סיפוק עצמי ובצורה טבעית הוא נהיה שמח .שמחה זו
מלווה לעיתים גם בהרגשת רוממות ועליונות על הזולת ,ואז עלול הוא לפגוע
ולהשפיל וממילא להתנתק ולהסתגר בעולמו ה"מוצלח" .לשמחה כאמור,
תכונה לפרוץ גבולות ,ולכן ,שמחה המשכרת גורמת לפריצת גבולות האחר
ללא התחשבות ,ואז פוגעת והורסת.
מהו אם כך הגורם הפנימי המכריע את איכות השמחה -מתי תהיה היא יין
המשמח ומתי יין המשכר? שורש ההבדל נעוץ במקור ממנו נובעת השמחה.
כא
השמש
חם
שמחה היא תוצאה של התבוננות בטוב .כאשר אני רואה הצלחה והשלמה
מופיעה שמחה.
ועניין של חתן וכלה על פי הקבלה מרמז על השאיפה שכולנו
אליה – עניין ייחוד קודשא בריך ושכינתא .הקב"ה נקרא חתן
נקראת כלה .הענף הגשמי המהווה את החיבור בין הבורא
שהם כנסת ישראל ,הוא עניין חתן וכלה .לכן ,עניין חתן וכלה
שכן ,איחוד חתן וכלה נמשך מהשורש הגבוה ביותר במציאות.
אמורים לקוות
וכנסת ישראל
ובין הנבראים
חשוב כל כך.
זוהי המטרה והמגמה של כל עבודתנו בתורה ובמצוות -להשכין את הקב"ה
בתוכנו .כפי שכתוב בזוהר הקדוש בענין מעמד הר סיני המשול לחתונה,
הקב"ה נקרא "חתן" מלשון ירידה ,שנאמר "וירד ה' על הר סיני" ,והמושג חתן -
מלשון "נחות'' ,שיורד ומנחית עצמו לקראת כנסת ישראל ,שהיא השכינה
הקדושה .כנסת ישראל נקראת "כלה'' מלשון "ויהי ביום כלות משה להקים
את המשכן" ,ועניין זה מרמז על גמר ,סיום .כוונת הדברים היא לגמר התיקון
שלנו ,הנבראים ,בהכיננו את עצמנו לקראתו יתברך.
וכן מדובר בפסוק (ישעיהו פרק סב) ''ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך''.
על התשוקה והגעגועים של הבורא יתברך אלינו ,כנסת ישראל ,הנבראים ,על
גודל השמחה והחדווה שיש לבורא בזמן שהנבראים שבים ומתחברים עמו,
ועושים כל ההכנות וההכשרה כדי להשתוות אליו .רק אז כאשר הנבראים
מתכוננים לאיחוד עם הבורא תוך כדי השוואה אליו בבחינת "מה הוא רחום
אף אתה רחום ,מה הוא חנון אף אתה חנון" ,רק אז הבורא מוכן להתחבר
ולהתגלות אליהם ,כמו בדימוי ''ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך''.
וזה הספר הרביעי שרואה אור ויוצא לזכותו ולזכרו של אבא מארי ראש ונזר
המשפחה בנש''ק אראלים ותרשישים הרב מסעוד חי זצ''ל שנתבקש לישיבה
של מעלה ,ביום חמישי פרשת ''טהרה'' ,ח''י אדר התש''ע ,והוא בן ס''ב שנים,
ונשמתו הטהורה עלתה לשמי מרומים ,ובחד קטירא איתקטר ביה בקוב''ה.
וכתב רבנו המאירי (חידושים על מס' יומא דף ל''ח ע''ב) מצוה לאדם שיספר
בשבחן של צדיקים כל זמן שמזכירם ,כדי לקרב שאר בני אדם למעשיהם.
כב
השמש
חם
ורבנו דוד בנו של רבי יהודה החסיד ע''ה כתב בספרו לבנת הספיר (דף מ''ג
ע''ד) מצוה גדולה לשבח את החכם והצדיק דכתיב ''אמרו צדיק כי טוב'' כי
טוב לעולם ,כי בסיבה הזאת ילמדו בני אדם חכמה וגם תחזקנה ידיהם ,ויאחז
צדיק דרכן ,וטהור ידים יוסיף אומץ.
והשל''ה הק' (שער האותיות אות ח') כתב'' :והשבח המעולה העולה על כולם
הוא שבח מעלות התורה וכן לשבח הצדיקים אנשי מעשה כדי לעשות קנאת
סופרים ואז תרבה חכמה''.
ורבי שמואל אוזידה ע''ה כתב בספרו מדרש שמואל (מסכת אבות פ''ג
משנה ז') כשיושבים ומספרים במעשה הצדיקים במעלותיהם ובמידותם ועד
היכן הגיעה חשיבותם וצדקותם ,חשוב זאת כלימוד ספרי מוסר ושכינה שרויה
ביניהם ,כי על ידי זה השומע ישתוקק ללמוד ולעדות כמעשיהם.
למדנו מכל זה עד כמה מוטל עלינו לרומם את קרנם של עובדי ה' ולומדי
תורתנו הק' בעיני המון העם כדי שעל ידי זה ירצו להדמות אליהם ולזכות על
ידי זה לקיים את יעודם עלי אדמות.
ואין לשער כמה בכוחו של כבוד שרואים הילדים שמנחילים לחכמים,
להשפיע על נפשם הטהורה לרצות אף הם לגדול במעלות התורה.
בוא וראה במעשה מופלא בספר נחלת אבות (ח''ב עמ' ת''צ) לרבנו הוד יוסף
משאש זצ''ל שראה בספר עתיק שאב''ד של ביה''ד הגדול שבבל רבי נפתלי
חדידא ע'' ה הלך בילדותו ללמוד תוררה בזכות הכבוד הגדול שראה שנוהגים
ברב בעירו טוניס רבי יצחק אלחייק ע''ה'' .זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור
שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך'' (דברים לב ז).
מובא בספרים הק' כי מעלת ההספד אינו רק לזכות הנפטר בבי''ד של מעלה,
אלא גם כדי לזכות את הנפטר במצוות נוספות ,גם לאחר פטירתו ,כי הרי
צדיקים במיתתן קרויים חיים ,הואיל ומעשיהם ופעולותיהם שעשו בעוה''ז
ממשיכים להשפיע על התנהגות בני אדם החיים .וכשמספרים שבחי הנפטר
''והחי יתן אל לבו'' ''ישמע חכם ויוסף לקח'' ומוסר ,נמצא הנפטר זוכה בזה
כג
השמש
חם
שממשיך לזכות את הרבים ,על דרך מה שאחז''ל תלמיד חכם שאומרים
שמועה מפיו בעוה''ז שפתותיו דובבות בקבר.
''עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם'' .הנה על אבא מארי זצ''ל ,יש
הרבה מה ללמוד ממידותיו ,מהנהגותיו ומאורח חייו ,אשר הם לדוגמא.
ואפשר לומר עליו שהוא היה מיוחד במידת החסד ואהבה לזולת בלי גבול,
וקנה לעצמו שם טוב בעוה''ז מכל אדם.
נביא כאן מקצת מהנהגותיו ,כדי שיוסיף לזכות בזה שמזכה את הרבים,
סידרנו אותם לפי א-ב .יה''ר שימליץ טוב עלינו ועל כל עם ישראל וזכותו תגן
עלינו אכי''ר.
אהוב – היה אהוב על כל מי שהכירו ,ואהב כל אדם באשר הוא ,בין אם זה
ישראל או להבדיל מאומות העולם .היה אדם נוח ,וחביב לסביבתו ,בכל
מקום שהיה ,תמיד הראה את עצמו מרוצה וטוב לו ,מסתפק במועט ואינו
דורש כלום לעצמו ,ואינו מכביד עצמו על אחרים.
בית הכנסת – היה נזהר בכבוד בית הכנסת ,וכשהיה נכנס לבית הכנסת היה
נכנס בשתיקה ,ובסיום התפילה היה יוצא בשתיקה .מראשוני באי ביהכנ''ס
היה ומאחרוני היוצאים היה .לומד ומתפלל בהתמדה ובכוונה .במשך קריאת
התורה היה עומד ליד הס''ת ,כמעמד הר סיני ,ושומע בהתלהבות כל מילה
של הפרשה ,וזאת עשה עד יומו האחרון .בתפילות של ימים נוראים ,היה
נשאר כל התפילה בעמידה ,כמלאך ה' צבאות ,כשעל פניו רואים קדושה
ואורה.
גמילות חסדים – היה גומל חסד בגופו ובממונו ,היה ראשון לכל דבר
שבקדושה ,ותורם לכל מטרה .היה נדבן ומפזר צדקה בלי הגבלה .אהב
לעזור ולסייע ,וכל נדכא ידע שהוא הכתובת לעזרה ולתמיכה .היה מבקר
חולים ואסירים כל ימי שישי ובערבי חג .בחגים אם בראש השנה היה יוצא
לתקוע בשופר ,לחולים ולאסירים ,ואם בחג הפסח היה מחלק להם את
המצות ,וכך שבכל חג היה מביא להם שמחה אהבה וחיזוק.
כד
השמש
חם
דיבור – כל דיבור היה בנחת ובחכמה ,וזאת אף בזמן שהיה צריך להוכיח
וכדומה .לכל אחד ידע מה להגיד ,והיה מחזק כל אחד בדברי חיזוק ודברי
אהבה .היה משתדל מאד בשמירת הלשון ,והיה נזהר ממה שהיה מוצא מפיו.
הלכה – היה מקפיד מאד בכל הלכה ודקדוקיה .וכן היה לומד את הלכה
באופן תדיר ,וכל מה שלמד השתדל לקיים קלה כבחמורה ,וזאת עד יומו
האחרון .ובזמן שהיתה עולה שאלה בהלכה ,היה פותח ספרים ומברר ,ושואל
וחוקר עד כדי בירור ההלכה.
ותרן – היה ותרן בממונו ועל כבודו ,וכל שיכל לעשות בו צדקה וחסד
ומעשים טובים היה עושה .כל ימי חייו נתן לכולם בראשונה ,ולעצמו היה
משאיר לאחרונה .בהיותו מנהל בית ספר היה משלם עד העובד האחרון והיה
מחשב לעצמו בסוף .ויתר על משכורת גדולה על כבוד וצרכי עולם הזה ,וזאת
כדי לקדם את היהדות ,בהפצת תורה ומצוות.
זריזות – כל מצוה היה זריז לקיים אותה ולא התעצל בה .היה מקדים בקניית
המצוות ולא ממתין לרגע האחרון .היה קונה מצוות ועליות לתורה ,ברווח ,והיה
מכבד מתפללים אחרים שיעלו במקומו .היה זריז לקיום מצוות ושמח מאד
ומתלהב מכל קיום מצווה ,ומשנה לשנה היו אצלו כאילו קיים אותה בפעם
ראשונה בחייו.
חינוך – אבא מארי זצ''ל היה איש חינוך ברמ''ח אבריו ושס''ה גידיו .היה חי עם
זה כל ימי חייו ,העמיד אלפי תלמידים ,בנה מוסדות חינוך ,וכל כולו היה
חינוך .חינך בניו ובנותיו לתורה ויר''ש .היה מחנך דגול וגם בחינוך נכדיו
ונכדותיו היה שם דגש והיה מסור בחינוכם.
טהרה – חסידא ופרישא שהיה מקפיד כל בוקר להרבות בטהרה וקדושה
יתירה .היה הולך למקווה בכל זמן ,חורף וקיץ ,וזאת גם לפעמים בהיותו חלש
מאד .היה רואה בזה יסוד גדול ,של תורה ותפילה וקיום המצוות בקדושה
ובטהרה.
כה
השמש
חם
יחס – יחסו לזולת היה להפליא ,לא היה מבדיל בין קטן לגדול ,לכל אחד
התייחס בכבוד ובאהבה .היה לו יחס חם וקרוב לבניו ובנותיו נכדיו ונכדותיו
אהב את ילדיו בלי שום הגבלה .רגיש ואוזן קשבת לכל צרכיהם .דאג
למשפחתו במסירות .דוגמת מופת לכבוד אשתו ,אהב אותה יותר מגופו ,היה
לו יחס מיוחד כלפיה .היה לו מנהג קבוע לקנות לאמא תחי' מתנות לכל
הזדמנות ,ולכל יום הולדת ולכל חג היה קונה תכשיט יוקרתי ,והיה אומר
שכך יראו הילדים וכך יעשו.
כיבוד הורים – היה מקפיד בציווי זה בכל כוחותיו .היה מדבר על אביו זצ''ל
בכבוד רב ומספר עליו גדולות .כשהיה מזכיר את שמו היה כולו רועד ונרגש.
אחרי פטירת אביו זצ''ל ,עמד הוא כראש המשפחה ,לחנך ולתמוך וגם לחתן
אחיותיו .היה כולו מסור לאמו ע''ה והיה מקפיד בהקפדה גדולה לדאוג לכל
מחסורה ולהיות איתה בקשר תמידי .הוא היה דוגמא למופת בקיום מצות
כיבוד הורים.
למדן – היה מתמיד גדול ,ויושב שעות אין ספור מול הספרים הק' ולומד בהם
בשמחה ובאהבה .ידע להעביר את לימודו לאחרים בהבנה גדולה ובמילים
פשוטות ,היה לו חוש מיוחד בהסברה וכשהיה מוסר שיעור דבריו היו ברורים
כמים טהורים .כל שבת קו' היה חוזר על אמרותיו ושיחותיו הקד' של כ''ק
אדמו''ר מליובאוויטש בתענוג גדול.
מחלוקת – השתדל מאד לברוח מן המחלוקת ,היה איש של שלום ,כשהיה
מרגיש שח''ו יכולים להגיע לויכוח ולמחלוקת היה מוותר על הכל ,העיקר לא
להגיע לאש המחלוקת.
נתינה – היה נותן ורק נותן .נותן בלי מחשבה לקבל בחזרה ,הנתינה שלו
הייתה בלי גבול .נתינה מהטוב .נתינה בסתר .נתינה בלי פרסום .נתינה בחיוך.
נתינה באהבה.
סור מרע ועשה טוב – בכל הליכותיו בחיים היה מקיים את הפסוק ''סור
מרע ועשה טוב'' ,דברים שהיה מצליח להפוך מרע לטוב ,היה הופך .ואם לא
היה מקום להפוך אותו לטוב ,אזי היה בורח מהרע ,ומתחבר רק לטוב.
כו
השמש
חם
ענוותן – לא מחזיק טיבותא לנפשיה .ענוותן כהלל ואין גומרין עליו את ההלל.
היה נחבא אל הכלים ,והתרחק ככל שיכל מן הכבוד .פעל ועשה רבות עבור
הקהילות היהודיות בצרפת ,ואת השבחים העדיף שיתנו אותם לאנשים
אחרים .כל אותן שנים שעמד כראש קהילה ,היה פועל בסתר בלי פרסום
ובורח מהכבוד.
פרנסה – היה מקיים ''פרנסה מן השמים'' בטחונו בהשי''ת היה גדול ,וידע שרק
מאיתו יתברך הפרנסה ,ולכך לעולם לא דאג ,והיה מחלק רוב כספו לצדקות
ולמעשה חסד ולא מפחד על ממונו ועל יום המחר.
צדקה – מעשה הצדקה שעשה רבים מספור .היה נותן צדקות לכל מי
שמבקש .תמך בכל כחו בארגוני צדקה ,בתמיכה חד פעמית או בהוראות
קבע במשך שנים .מעלת הצדקה היתה חשובה אצלו ביותר.
קידוש ה' – אנשים בסביבתו ,גם אלה שעדיין אינם שומרי תו''מ ,היו
מתפעלים ממעשיו וממידותיו .גם להבדיל הגויים ,שהכירו אותו ,או שעבדו
תחתיו ,ראו בו כאב רחום ואוהב .בשעת הלוויה של אבא מארי זצ''ל ,עמדו
שם גדולי הרבנים ,ולצידם ,המבדיל ,גויים שהכירו אותו והעריצו אותו ובאו
לחלוק לו כבוד.
רצון – כלל גדול עמד לעיני אבא מארי זצ''ל ,והוא שאין דבר העומד בפני
הרצון ,ובכל שלב של חייו לחם ,יגע והגיע ,וקיים לעצמו ''יגעת ומצאת''.
גם בזמנים קשים הראה לכל המשפחה שע''י הרצון יכולים להצליח ,וב''ה
בכל תפקידיו בתחום הציבורי ובתחום החינוך הצליח ,כי רצונו היה גדול.
שבת – שמור וזכור הקפיד על שניהם כאחד .היה מכין את הנרות מבעוד יום.
מקפיד על כניסת השבת ומזהיר את המשפחה שלא לעבור מעבר לזמן .היו
מרגישים אצלו בשבתות ובימים טובים ,קדושה יתירה מזיו נשמה יתירה .היה
מרבה בשירה ובדברי תורה ובלימוד'' ,ישמח משה במתנת חלקו''.
תורה – על אף התחייבויותיו בענייני הציבור ,הן בהיותו עומד בראש הקהילות
היהודיות בצרפת ,והן בהיותו עסוק בחינוך הנוער היהודי ,היה קובע לעצמו
כז
השמש
חם
עתים לתורה ,ולא היה מפספס את קביעות לימוד תורה ,וזאת במשך שנים.
כל הזדמנות שהייתה לו ,היה יושב ולומד.
יהי רצון שמקצת שבחיו יהיו לתועלת הרבים ,ללמוד וללמד ,לשמור ולעשות,
ויהיו לעילוי נשמת אבא מארי זצ''ל אכי''ר.
הכותב בצפייה לישועת ה'
יעקב בן אמו''ר ועט''ר הרב מסעוד חי חביב
פעיה''ק מקום הקודש והמקדש
כח
ברכת
האבות
כט
חם
בדין חרם דרבנו גרשום שלא לישא שתי נשים
השמש
הגאון הרב משה חביב זצוק''ל
הראשון לציון אב''ד ור''מ ירושלים תובב''א
הרב משה חביב ,נולד בשנת ה'תי"ד בסלוניקי שביוון ,לאביו רבי שלמה חביב ,נצר
לאחת המשפחות המיוחסות ביותר בעם ישראל ,ממגורשי ספרד וחתנו של ר'
זרחיה גוטה .אילן היוחסין של משפחתו מגיע עד רבי יוסף חביבא ,בעל "נימוקי
יוסף" על הרי"ף .בין בני משפחתו מדורות קודמים נמנים גם רבי יעקב חביב ,מחבר
הספר "עין יעקב" על אגדות התלמוד ובנו רבי לוי חביב ''המהרלב''ח''.
בצעירותו ישב בקושטא והיה ראש הישיבה שיסד רבי משה בן יעיש .בשנת תכ''ט
בהיותו בן חמש עשרה שנה ,עלה רבי משה לירושלים ,שם למד בישיבתו של רבו
המובהק רבי יעקב חגיז זלה''ה בעל הלכות קטנות ,שבחר בו כחתן לבתו .לאחר
שזו נפטרה בצעירותה ,נשא לאשה את בתו של החכם רבי יהונתן גלנטי זלה''ה,
אביו של הראשון לציון וראש הישיבה ,רבי משה גלנטי זלה''ה ,הנודע בכינוי "הרב
המג"ן" .שתי בנותיו נישאו לרבנים המפורסמים :החכם רבי מכיר כולי ,אביו של
רבי יעקב כולי מחבר הספר "ילקוט מעם לועז" .החכם רבי משה ישראל ,שד"ר של
קהילות צפת וירושלים .כבר עם הגעתו לירושלים והוא עודו נער ,נודע רבי משה
בכישרונותיו הברוכים .וחכמי ירושלים כגון :רבי חזקיה די סילוה מחבר הספר "פרי
חדש" ,רבי אפרים נבון בעל ה"מחנה אפרים" ואף רבו הרב יעקב חגיז ,ראו בו
כאחד מגדולי הדור ונשאו ונתנו עמו בהלכה .בין שנת ת''ל לשנת ת''מ ,נשלח
בשליחות חכמי ירושלים לארצות הגולה .עם פטירת גיסו ,הרב המג"ן בשנת
ה'תמ"ט ( ,)0692התמנה במקומו כראשון לציון וכראש ישיבה .ובבית דינו שימשו
כדיינים :רבי יעקב מולכו ,רבי יום טוב צהלון ורבי יוסף בר יוסף מחכמי ירושלים.
אם כי כבר בעודו נער צעיר לימים ,נודע רבי משה חביב בגאונותו הרבה וידיעתו
רחבת ההיקף בכל חלקי התורה ,הרי שעיקר התמחותו בפסיקה ההלכתית הייתה
בדיני אישות ,בפרט בתחום הסבוך של התרת עגונות .הוא אף חיבר שני ספרים
בנושא זה; "גט פשוט"" ו"עזרת נשים" ,הנחשבים עד היום כספרי יסוד הלכתיים
בדינים אלו .רבי משה ,כתב ספר נוסף בשם "שמות בארץ" מפרי תורתו וחידושיו
על התלמוד ,המחולק לשלושה חלקים" :יום תרועה" – חידושים על מסכת ראש
השנה" .תוספת יום הכיפורים" – חידושים על מסכת יומא" .כפות תמרים" –
חידושים על מסכת סוכה .ספר השו"ת שלו טבע בים ,אך למרות זאת נתפרסמו
ממנו תשובות רבות במספר קבצים ,ביניהם "קול גדול" בשנת תרס"ז בירושלים.
עוד בטרם מלאו לו ארבעים ושלוש נפטר הרב חביב והוא לא זכה להוציא לאור את
ספריו שנותרו בכתב יד .אולם ,כשגדל נכדו רבי יעקב כולי שהתגורר אז בצפת,
ל
חם
הרב משה חביב
השמש
עמל הוא רבות בהגהתם ועריכתם לדפוס .בעת ההיא עדיין לא היה קיים בית דפוס
בארץ ישראל ורבי יעקב נאלץ לנסוע במיוחד לקונסטנטינופול שבטורקיה ,על מנת
להדפיסם .הוא אכן הגיע לשם בשנת ה'תע"ד ( ,)0.0.אך רק בשנת ה'תפ"ב
( ,)0.99כעשרים וחמש שנה לאחר פטירתו של המחבר ,יצאו לאור הספרים בסיועו
של "החכם השלם רבי חיים אלפאנדרי" .רבי משה חביב ,כיהן עד יומו האחרון
כראשון לציון ,וחכם באשי וכריש מתיבתא בעיה''ק ירושלים והוא נפטר בשנת
ה'תנ"ו ומנוחתו כבוד בעיה''ק ירושלים ת''ו .ת.נ.צ.ב.ה
לעילוי נשמת אמו''ר ועט''ר ראש ותפארת המשפחה בנש''ק נצר קודש
גאונים וקדושים בוצ''ק חסידא ופרישא הרב מסעוד חי חביב זצ''ל צאצא
ישיר למשפחה מפורסמת בייחוסה ששורשיה וזקניה קדושי עליון ,גזע
אראלים ,אליהם השתייכו בין השאר גאוני ארץ ובהם ה''נימוקי יוסף'',
מהר''י חביב בעל ''עין יעקב'' ,מהרלב''ח רבה של ירושלים ,והראשל''צ רבי
משה חביב ,הגר''א חביב ראב''ד טריפולי .יה''ר שזכות אבותינו אבות
המשפחה יגן עלינו לטובה ולברכה ,בברכת שפע ברכה והצלחה בגשמיות
וברוחניות אמן.
בדין חרם דרבנו גרשום שלא לישא שתי נשים
ואחר כך הלך למקום אחר ונאבדה
הכתובה ,וכתב לה אחרת ,אינו יכול
לישא אחרת כיון שנשאה על תנאי רבנו
גרשום .וכל שכן כשהיה בפירוש התנאי
בכתובה וכו' יע''ש .ומשמע הא לאו הכי
יכול לישא אחרת ,ולא אמרינן שחרם
רבנו גרשום חל עליו גם במקום אחר.
בדין מי שיצא ממקום שנוהג חרם דרבנו
גרשום שלא לישא שתי נשים ,למקום
שמקילים ,אסור לישא שתי נשים .משום
דחרם דרבנו גרשום הוא כחרם בית דין
הגדול ,שעליהם ועל זרעם ,ואקרקפתא
דגברי מנח ,בכל משום שהולכים .כך
כתב הר''ן ז''ל בתשובתו (סימן מ''ח) .ופסקו
מור''ם בי''ד (סימן רכ''ח ס''ט).
וכתב הש''ך (י''ד סימן רכ''ח ס''ק פ''ג) דצריך
לומר דמיירי שלא היה דר במקום תקנת
רבנו גרשום רק שנשא אשה לשם ,והלכך
לא חל עליו תקנת רבנו גרשום .ועיין מ''ץ
ועיין הר''ם אלאשקר (סימן מ''ט) ,ומבי''ט
סימן ק''ד) במי שנשא אשה במקום תקנת
רבנו גרשום ,והתנה שלא ישא עליה,
(ח''א
לא
חם
(ח''א דף ט''ז ע''ג)
ומבי''ט
בדין חרם דרבנו גרשום שלא לישא שתי נשים
ומהרש''ך
השמש
מדעתה ,סתמו כפירושו ,ואפילו הוליכה
למקום אחר יע''ש.
(ח''ב סימן צ''ז)
(סימן קכ''ו).
ועיין תשובת הרשב''א ,שכתב מרן הב''י
כל שנשא במקום שאין מגרשין אלא
משה ן' חביב
לב
ברכת
המלך
לג
חם
מנהגי נישואין מבית הרב
השמש
כ''ק אדמו''ר מליובאוויטש זצוק''ל
אור עולם מופת הדור רבן של ישראל
לזכותו של הרב החסיד ר' מסעוד חי חביב זצ''ל ,אשר היה דבוק וקשור כל
כולו לכ''ק אדמו''ר ,מסר את עצמו להוראותיו ,לבקשותיו ולשליחויותיו הרבות.
יהי זכרו ברוך.
מנהגי נישואין מבית הרב
א .מנהג הכלל ומנהג הפרט
שהם ימסרום לאלה שעדיין לא יודעים
אודותם ,שגם הם יתנהגו כן.
מנהגי בית הרב מחולקים לשתים:
א .מנהגים כלליים ,מנהגים שפרסמו
ברבים.
ב .מנהגים פרטיים ,מנהגים שנהגו
בחשאי.
ובדוגמת כללות תורת החסידות ,שאינה
עבור כתה או חלק מבני ישראל ,אלא
עבור כל בנ"י (כדברי כ"ק מו"ח
אדמו"ר,בשם אדמו"ר הזקן סה"ש תרפ"ט ע' .27
תש"ד ע' .39ע' .369אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"י
ע' דש .לקו"ש ח"ט ע' ) 933כן הוא גם בנוגע
למנהגי ודרכי החסידות.
בשנים האחרונות לחיים חיותו בעלמא
דין גילה כ"ק מו"ח אדמו"ר (כ''ק אדמו''ר
הריי''צ מליובאוויטש זי''ע) ,ריבוי מנהגים,
גם מאותם מנהגים שנהגו בחשאי .בהכירו
את היחס ,את הרצון לקיים את דבריו,
והפרסום שיקבלו הדברים ,לא היה זה
סתם ענין של "דרוש וקבל שכר" סוטה דף מד
ע''א אלא ענין של הוראה בנוגע לפועל.
והגם שמבואר בקונטרס העבודה
שאין להיתפס להידורים שלא שייכים
אליהם ,ומה גם שלפעמים ישנו גם חשש
שיעשה מההידור עיקר ,ועל העיקר לא
ישים לב כדבעי ,מ"מ ,אותם ענינים שגילו
והגיעו אליו ,בהשגחה פרטית ,קרוב
לודאי שזוהי הוראה מלמעלה שעניינים
אלו שייכים אליו (וכמובן – צריך
להבטיח ,שלא יהיה החשש האמור).
פרק ז
והיינו ,שכל אלה שהגיעה אליהם הודעת
המנהגים ,יתחילו גם הם ,לאחרי הכנה
במדה ידועה ,להתנהג כן בפועל .וגם – על
יסוד ה"כלל גדול בתורה" קדושים יט ,יח
ובתו"כ ופרש"י עה"פ "ואהבת לרעך כמוך",
והטענה שכיון שעדיין אינו בשלימות
בענינים פחותים יותר ,אינו שייך לענינים
לד
חם
כ''ק אדמו''ר מליובאוויטש
נעלים .הרי המענה על זה במכתבו של
כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ראה "מבוא"
לקונטרס ומעין ע' ( 77על זה ש"סמוך לפלטירי'
שלך לא הורשת" ספרי עקב יא ,כד )" :בהדי
כבשא דרחמנא למה לך" ברכות יו"ד ,סע"א.
כל ענין שמזדמן לידו ,צריך לעשותו .אילו
לא היה הדבר שייך אליו ,לא היו מזמינים
לו מלמעלה דבר זה .ובפרט אותם
הענינים שהרבי גילה אותם ,כנ"ל ,באופן
של פרסום והפצה עד ל"חוצה".
השמש
אליו ראה סה"ש תש"ד ע' ,332ואילו עתה
נתפשט המנהג אצל כל החסידים כדבר
פשוט ראה סה"ש תרצ"ו ע' ,39ועד – כפי
ששמעתי – שיש בתים שגם נשי ובנות
ישראל מהדרות ליטול ידיהן באופן
האמור ,הידור שבכמה חוגי בנ"י ,לא
הגיע לעת עתה (אפילו לרבנים) ,הגיע
אליהן ,כיון שגדלו ונתחנכו בבית חסידי.
וכאמור ,שמנהגי החסידות הם כמו תורת
החסידות ,והרי גם בנוגע לתורת
החסידות השתדל כ"ק מו"ח אדמו"ר
בשנים האחרונות לפרסם מאמרים
ושיחות באידיש (שבהם נתבארו ענינים
בתורת החסידות ובמנהגי ודרכי
החסידות) ,באומרו שכוונתו שיהיו
הדברים מובנים גם לנשי ובנות ישראל.
ב .מנהג של יחידי סגולה
וכללות הענין בזה ,שיש ענינים שפעם היו
עושים אותם רק רבותינו נשיאינו ,ובכך
היו מוציאים ידי חובה את כלל ישראל,
אבל עכשיו ,לאחרי שרבותינו נשיאינו
גילו ענינים אלו ,צריך כאו"א לעשותם
בעצמו.
ונקודת הדברים ,שההנהגה בדרכי ומנהגי
החסידות ,ובכללם גם מנהגי בית הרב,
הוא ענין השייך לכל ,ועוד זאת – שענין
זה מסייע גם לגרש את החושך כפול
ומכופל שבעולם ,שהרי תניא פי"ב יז ,א .חובת
הלבבות שער יחוד המעשה פ"ה ''מעט אור דוחה
הרבה חושך'' ,אפילו מעט אור ,בבחינת
"פתחו לי כחודה של מחט" ראה שהש"ר פ"ה,
ב ,אבל מעט אור עכ"פ מוכרח להיות,
יהיה ענין זה ,איפוא ,ה"מעט אור" שידחה
את החושך.
וענין זה הוא בהתאם להחידוש של
חסידות חב"ד ,שלא להסתמך על
הרביים ,אלא שתהיה גם העבודה בכח
עצמו ראה תורת מנחם – התוועדויות ח"ב ע' .737
וזהו שמצינו כו"כ ענינים שבעבר היו
עושים אותם רק יחידי סגולה ,ולא כולם
(מפני שכאשר עושים ענין מסויים צריכים
להיות שייכים אליו ,וכנ"ל) ,ואילו עתה,
לאחרי שנתפרסמו הדברים ,ה"ז נתפשט
ונתקבל אצל כולם.
ג .מנהגי החתונה
האמור לעיל הוא בנוגע למנהגים בכלל.
ובפרט בנוגע למנהגי חתונה ,הרי זה
בודאי נוגע לכל ,שהרי בנישואין צריך
להתגלות כח האין סוף ראה לקו"ת שה"ש מ ,א.
ולדוגמא ,המנהג בנטילת ידים לסעודה
לשפוך מים על כל יד ג"פ ולאחוז את
הספל במגבת ,הנה כאשר פעם שאל
מישהו אם לנהוג כן ,ענו לו שאין זה שייך
לה
חם
מנהגי נישואין מבית הרב
ב"דור ישרים יבורך" תהלים קיב ,ב ,וכיון
שהתגלות כוח האין סוף נמשכת ע"י
נשיא הדור ,לכן נוגע יותר שתהיה
ההנהגה במנהגי בית הרב.
השמש
לחתונת בנותיו ,היה כתוב זמן החופה
בשעה החמישית בערב.
הן כשהייתה החתונה בחורף והן
כשהייתה החתונה בקיץ ,כתבו תמיד זמן
החופה בשעה החמישית בערב.
ד .נוסח ההזמנה
החופה עצמה נערכה אמנם בלילה,
בחתונתי נערכה החופה בשעה מאוחרת
ביותר ,בגלל טעם חיצוני ,אבל ה"קבלת
פנים" ,דייקו שתתחיל בשעה החמישית.
הדיוק במנהגי החתונה ,כבכל המנהגים
בשני סוגים הנ"ל ,שהם מדויקים ביותר,
הוא עד כדי כך שדייקו אפילו בנוסח
ההזמנה.
ו .זמן כתיבת הכתובה
קודם חתונת גיסתי הרבנית שיינא עם הרה"ח ר'
הארענשטיין הי"ד ציוה כ"ק
ָ
מנחם מענדל הכהן
מו"ח אדמו"ר שיעתיקו את נוסח ההזמנה,
מההזמנה ,לחתונה שלנו .ובמענה
לשאלתי ,השיב כ"ק מו"ח אדמו"ר שנוסח
זה הוא מההזמנה לחתונה שלו ,וכנראה
שכן היה גם בחתונות שלפנ"ז.
את הכתובה כתבו לא סמוך לחופה ,אלא
מבעוד יום ,וגם קבלת הקנין וחתימת
העדים היו מבעוד יום ,ובעת החופה
הייתה רק מסירת הכתובה .ולהעיר,
שע"פ דין יכול להיות שעבוד הכתובה גם
כמה ימים קודם הנישואין.
בנוסח ההזמנה ישנם ארבע פיסקאות ,וד'
האותיות שבראשי הפסקאות הם אותיות
אהבה.
ז .החופה
כ"ק מו"ח אדמו"ר לא רצה שישימו לב
לכך ,כדי שלא תהיה יניקה לחיצונים,
אבל לפועל שמו לב ,ולא הייתה דעת כ"ק
מו"ח אדמו"ר נוחה מזה.
השושבינין שמוליכים החתן והכלה
להחופה ,הנה בחתונה שלי לא היה
אאמו"ר נוכח ,אבל גם בחתונה של
גיסתי ,היו שושביני החתן אבי החתן
ואבי הכלה ,כ"ק מו"ח אדמו"ר (אבי
הארענשטיין
ָ
הכלה) ,והרה"ח ר' משה
(אבי החתן).
בנוסח ההזמנה של החתונה ,נוסח
ההזמנה לחתונתו של הרבי ,ובמילא כן
הוא גם בנוסח ההזמנה ששלח הרבי
ושושביני הכלה ,אינני יודע ,אבל כנראה
שגם שם היה עד"ז ,אם החתן ואם הכלה.
ה .זמני הקבלת פנים והחופה
לו
חם
כ''ק אדמו''ר מליובאוויטש
תחת החופה ,סובבו (עם הכלה) הורי
החתן והכלה .בעת שמוליכים את החתן
באדעקעניש" ,ואח"כ לחופה ,וכן בעת
ל" ַ
שמוליכין את הכלה להחופה ,מנהג בית
הרב שמנגנים כסדר ניגון אדמו"ר הזקן
הידוע (בן ד' הבבות).
השמש
לכאורה היתה הטבעת צריכה להיות של
כסף ,מכמה טעמים:
א) לשון המשנה ריש מס' קידושין הוא "בכסף
ובשווה כסף".
ב) ע"פ קבלה צ"ל טבעת של כסף.
נוהגים ללבוש קיטל תחת החופה אלא
שלובשים אותו תחת מלבוש העליון כדי
שיהיה בלי בליטה .וביום כפורים דשנת
החתונה אין לובשים קיטל ,כיון שכבר
לבשו ביוכ''פ דיליה דשנה זו ,הוא יום
חתונתו.
ג) קידושין הו"ע של אהבה
תו"א ר"פ וישב ,שזהו"ע כסף ,מלשון ויצא לא ,ל
"נכסוף נכספת" ,אבל בפועל היו
הקידושין בטבעת של זהב .טעם הדבר
יחשוב כל א' כרצונו ,אבל בכל אופן ,כך
היה (כ"ק מו"ח אדמו"ר היה אומר :כך
שמעתי).
ראה תניא רפ"נ.
משתדלים שבשעת הקידושין לא יהיה
בכיסו מטלטלי זהב או כסף או מטבעות.
וכן שלא יהיה שום קשר עליו היינו
שמתירים את העניבה ,ושרוכי המנעלים
וכיו''ב.
הטבעת ,הייתה חלקה ,היינו ,שלא היה
חרות על גבה שום דבר .ישנם כאלה
שנוהגים לחקוק על הטבעת את יום
הנישואין ,ובודאי שענין זה לא צריך
להיות בשעת הנישואין ,מטעמים אחרים,
אבל כ"ק מו"ח אדמו"ר דייק שלא יהיה
חקוק שום דבר ,עד שצוה שיגררו את
ראבע" (חותמת-מבחן ע"ד סוג
ה" ּפ ָ
הזהב).
ומובן שכל זאת נוסף על ההנהגות
המקובלים בכל תפוצות ישראל בנוגע
לשאר העינינים כמו תפלת מנחה
בתוספת על חטא וכו'.
ח .הקידושין
את הטבעת מתחיל החתן לענוד על
אצבע הכלה באמירת התיבות "הרי את",
ולאמירת התיבה האחרונה" ,וישראל",
מסיים ענידת הטבעת היטב ,ומסיר את
ידו ,שבזה יוצאת הטבעת מרשותו
ונעשית שלה.
הקידושין היו בטבעת של זהב ראה אג''ק כ"ק
אדמו"ר ח"ג ריש ע' תכט .תורת מנחם – התוועדויות ח"ב
ס"ע 757ואילך.
בספר אוצר חילוף מנהגים (מכת"י) בין
בני א"י ובני בבל ירושלים תש"ב ,ולאח"ז שם
תשל"ג ,והובא גם בים של שלמה למהרש"ל
סוף ב"ק סעיף כה ,איתא שמנהג בני א"י
לקדש בטבעת.
נוסף על המנהג לקדש בטבעת ,נוהגים גם
כן שהחתן עונד את הטבעת על אצבעה
של הכלה בעת או מיד לאחרי אמירת
''הרי את מקודשת''.
לז
חם
מנהגי נישואין מבית הרב
הרוחני של החתונה
ח"ב ע' .736
ולכאורה לשם מה צריכים לענוד את
הטבעת על אצבע הכלה ,מספיק שהכלה
תקבל את הטבעת בידה.
השמש
תורת מנחם – התוועדויות
הייתה מונחת על סף דלת חדר היחוד כף
של כסף ,והציווי היה שלא לדרוך עליה,
אלא רק לעבור על גבה.
והביאור בזה הוא שהקידושין בטבעת הם
''בכלי דהוה כלבוש'' ,ומכיון שמוכח
בתוספתא דקידושין (פרק ב') דאם קדשה
בכלי לא הוה קידושין עד שתשתמש
בהכלי ,לכן יש צורך לענוד את הטבעת
על אצבע הכלה ולא רק לתת בידה ,כי
ע''י שמשתמשת הכלה בטבעת ,היא קונה
אותה ומתקדשת בה.
הסדר היה שבתחילה נכנסו גם
המחותנים (אף שנקרא "חדר היחוד"),
וע"פ ציווי כ"ק מו"ח אדמו"ר השתמטו
אחד אחד מן החדר .כ"ק מו"ח אדמו"ר
מזג בעצמו כוס חמין (תה) להחתן והכלה
(לשבור את הצום) ,ויצא גם הוא מן
החדר.
ט .שבירת הכוס
יא .גיל השידוכים
לשבירת הכוס תחת החופה – לא לקחו
(בחתונה הנ"ל) כוס בפני עצמו ,אלא
הכוס שבו קידשו ואמרו הברכות ,לאחרי
שנתנו להחתן והכלה לטעום ממנו ,נתנו
למישהו (שמו היה משה אהרן) לשתותו,
ואח"כ שברו כוס זה.
והנה ,הענין דתוהו ותיקון אצל כאו"א
בפרטיות הוא ,קודם הנישואין ואחרי
הנישואין .הענין ד"לשבת יצרה" כפשוטו,
קאי על ענין הנישואין ,ונמצא ,שהזמן
שקודם הנישואין הוא בבחינת תוהו,
והזמן שלאחרי הנישואין הוא הסדר
דתיקון.
י .חדר יחוד
והרי בודאי צריך להיות הזמן שקודם
הנישואין ,ויש בו מעלה וכו' ,אבל
התכלית היא בהזמן שלאחרי הנישואין,
ואילו הזמן שקודם הנישואין הוא רק
בתור הכנה להזמן שלאחרי הנישואין.
כשהוליכו את החתן והכלה לחדר היחוד,
חדר היחוד היה באחד מחדרי הישיבה.
גם הקבלת פנים נערכה באחד מחדרי
הישיבה .והחופה נערכה בחצר הישיבה,
תחת כפת השמים ראה אג''ק כ"ק אדמו"ר חי"ט ע'
תיג .הסעודה – נערכה במקום אחר [כ"ק
אדמו"ר אמר בבת שחוק" :אויף ַא
מעריקאנ'סטן אופן"] ע"פ רצונו של כ"ק
ַ
ַא
מו"ח אדמו"ר שבישיבה יערך רק החלק
וזהו הטעם שהסדר בליובאוויטש בכלל
ובישיבת תומכי תמימים בפרט ,כפי
שהנהיגו המייסד והמנהל בפועל ,כ"ק
אדמו"ר מהורש"ב נ"ע ,ובנו כ"ק מו"ח
לח
חם
כ''ק אדמו''ר מליובאוויטש
אדמו"ר ,אינו כמו בכמה ישיבות
שהבחורים לומדים עד גיל מבוגר ביותר
(ל' שנה וכיו"ב) ,אלא בשנות העשרים
המוקדמות צריכים להתעניין ולעסוק
בשידוך כפשוטו למטה מעשרה טפחים,
מטעם הנ"ל ש"לא תוהו בראה לשבת
יצרה".
השמש
לכולם צמאון לחסידות כמו שהיה אצל
אדמו"ר האמצעי .מסתמא יש חילוקי
דרגות בזה ,אבל בכל אופן ,מצד הענין
ד"לשבת יצרה" ,יש להשתדל שיבוא
הדבר בפועל בהקדם.
יב .מנהגי בית הרב שייכים
לכל ישראל
ולכן ,הנהגתו של בן עזאי יבמות דף סג ע"ב
שלא נשא אשה בגלל שנפשו חשקה
בתורה ,לא הייתה רצויה ,כיון שזהו סדר
הנהגה של תוהו.
דובר לעיל שמנהגי בית הרב שייכים לכל
ישראל ,שכן ,מנהגי ודרכי החסידות הם
כמו תורת החסידות ששייכים לכל
ישראל .וכללות הענין בזה ,שאצל כאו"א
מישראל צריך להיות הן גליא דתורה והן
פנימיות התורה ,שהם בדוגמת גוף
ונשמה ראה זח"ג קנב ,א.
וזאת אע"פ שידוע
שע"י לימוד התורה המשיך נשמות
הגרים ,והיינו ,שאצלו לא היה ענין של
תוהו ממש ,אלא שאעפ"כ לא היה זה
אמיתית ענין התיקון.
ראה שער הגלגולים הקדמה לד
בעת סעודת החתונה (בי"ד כסלו תרפ"ט)
הלך כ"ק מו"ח אדמו"ר סביב השולחנות
וחילק משקה לכאו"א בברכה .בגשתו
למקום עמידת תלמידי הישיבה ,צוה
להמשגיח לחלק משקה לכל אחד
מהתלמידים ,ואמר בפניהם שיחה
שהתחלתה במארז"ל ברכות דף סג ע''ב "אין
התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו
עליה" ,ובין הדברים אמר" :תדעו תמימים
שעליכם לבטל עצמכם מכל וכל ,תלמדו
תורה ביגיעה ,גם בנגלה ,וכן תלמדו
חסידות ,ואז הנני מברך אתכם וכו'".
וראיה לדבר – שכניסתו לפרדס ("ארבעה
נכנסו לפרדס . .בן עזאי") לא הייתה כמו
אצל רבי עקיבא חגיגה יד ,סע"ב שנכנס
בשלום ויצא בשלום.
ועל אחת כמה וכמה בנוגע לאלה שלא
שייכים למדרגתו של בן עזאי שהמשיך
נשמות ע"י לימוד תורתו ,בודאי צריך
להיות אצלם הענין ד"לשבת יצרה"
כפשוטו ,ובמילא צריכים להשתדל
שיבוא הדבר בפועל ממש ,ובהקדם.
לאדמו"ר האמצעי הציעו כמה שידוכים,
ואמר ,שיבחר בשידוך שיוכל לבוא אל
הפועל בהקדם יותר ,כיון שמשתוקק כבר
לשמוע את מאמרי החסידות שיאמר
אדמו"ר הזקן בהחתונה( .כ"ק אדמו"ר
אמר בבת שחוק) אינני יודע אם יש
לימוד התורה צריך להיות הן נגלה דתורה
והן תורת החסידות ,שכן ,נגלה וחסידות
הם כמו גוף ונשמה ,ולכן צריכים להיות
שניהם יחד .כשם שאי אפשר שתהיה
נשמה בפני עצמה ,אלא צריכים שתהיה
גם מציאות הגוף ,כך בהכרח שיהיה גם
לט
חם
מנהגי נישואין מבית הרב
לימוד נגלה דתורה כדבעי ,ועד"ז לאידך,
כשם שאי אפשר שתהיה מציאות הגוף
בפ"ע ,אלא צריכים גם נשמה ,כך בהכרח
שיהיה גם לימוד תורת החסידות והנהגה
בדרכי החסידות ,שזוהי נשמת התורה,
שנותנת חיות גם בהגוף דתורה.
השמש
מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה
זח"ג עג ,א.
וכדי לקשר לא רק את הגליא דישראל עם
הגליא דקוב"ה ,אלא גם את הסתים
דישראל עם הסתים דקוב"ה ,לא מספיק
לימוד הגליא שבתורה שמקשר את
הגליא דישראל עם הגליא דקוב"ה ,אלא
צריך להיות גם לימוד סתים שבתורה,
שמקשר את הסתים דישראל עם הסתים
דקוב"ה ראה אג''ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' תקלה
ובאופן שהסתים מאיר גם בהגליא (ע"ד
האמור לעיל בנוגע להתלבשות הנשמה
בהגוף).
ולהעיר מהמובא בנצו"א שמדברי הזהר (שם) "אינון
דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא כו'",
משמע שאותן שאינן יודעין סודות התורה לא עמדו על
הר סיני .וכבר כתב על זה החיד"א (נצו"א שם) "לא תהא
כזאת ,אלא ר"ל שאינם המאמינים בסוד ,אמנם
המאמינים ולא ידעו אינם בכלל זה".
בדוגמת התלבשות הנשמה בגוף שאינה
כמו דבר טוב המונח בתוך קליפה,
שהקליפה רק קולטת ריח טוב אבל אינה
משתנית ,אלא באופן שהגוף עצמו נעשה
דבר חי ראה המשך תער"ב ח"א ע' תכה.
חתונה בכלל אצל כל איש פרטי ,הוא
ענין כללי .אבל אצלי ,הרי ע"י החתונה
הוכנסתי אח"כ בענינים כלליים'' .זה היום
שבו קישרו אותי עמכם ,ואתכם עמי'',
וביחד נתייגע ונביא את הגאולה
האמיתית והשלימה.
והענין בזה ,שההתקשרות דבני ישראל
עם הקב"ה היא ע"י התורה ,שישראל
מ
ברכת
שמים
מא
חם
כשרות הכתובה שחתם העד עם תואר ''בן הרב''
השמש
כ''ק אדמו''ר מצאנז קלויזנבורג זצוק''ל
שר התורה ועמוד ההוראה
הגה''ק רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצוק''ל נולד ברודניק בד' בשבט תרס''ה לאביו
האדמו''ר הגה''ק רבי צבי הירש זצ''ל ,אב"ד רודניק ,והוא נכדו של הגה''ק בעל ה"דברי חיים"
מצאנז זי''ע .עוד בבית אביו הפך הנער הצעיר למופת ואגדה ,בכישרונותיו הנעלים ,בהתמדתו
בלימוד התורה ,ובתפלתו וקדושתו .בהיותו בגיל בר מצווה נבחן על הש"ס .בהיותו בן ארבע
עשרה התייתם מאביו ,שממנו למד את עיקר תורתו .באותה שנה גם הוסמך להוראה ע''י הגה''ק
האדמו''ר מאוסטרובצה ומהגאון האדיר רבי מאיר אריק זצ''ל .עלה על כסא הרבנות ברודניק.
נשא בזוו''ר בתו של בעל ה''עצי חיים'' הגה''ק רבי חיים צבי טיטלבוים זצ''ל ,אשר העיד עליו כי
יודע בע''פ כל תוספות שבש''ס .בן עשרים ושתים שנה ,נתמנה לאב''ד ק''ק קלויזנבורג ,שם
הרביץ תורה ברבים והנהיג את עדתו בנועם ובכוח התורה .בזמן השואה הנוראה שיכל ל''ע את
אשתו הרבנית ואת אחד עשר ילדיו ,לנגד עיניו נרצחו רבים מתלמידיו ובני עדתו ,אך אמונתו
הלוהטת חיזקה את רוחו הקדושה .בהיותו במחנות השמדה הקפיד במסירות נפש על קלה
כבחמורה והמשיך בלימוד והפצת התורה בתנאים הנוראים .אחרי השואה עבד במסי''נ לחזק
את כל עניני היהדות ,ויסד רשת של מוסדות ''שארית הפליטה'' ,פעולותיו הנשגבות הפכו
לאגדה ,והלא הם חרוטים על לבותיהם של כל ניצולי המחנות .בשנת תש''ז בנה את ביתו
מחדש עם הרבנית בתו של הגה''ק רבי שמואל דוד אונגר זצ''ל ,אב''ד נייטרא .הוא הגיע
לארה''ב והמשיך שם בהפצת תורה וחסידות .בשנת תשט''ז יסד את שכונת צאנז בנתניה.
בשנת תש''כ עלה לארה''ק והתיישב בקרית צאנז ויסד שם תורה ויר''ש .כמו כן הקים שכונה
בירושלים ,בתי מדרשות ומוסדות מפוארים .גולת הכותרת של מוסדותיו היא ''מפעל הש''ס
בהיכלי התורה'' ארגון כלל עולמי ,ללימוד כל הש''ס והשו''ע ,ע''י אלפי בני תורה בארה''ק
ובעולם .חלק מחידושיו התפרסמו בספר שפע חיים ודברי יציב .נתבש''ם ליל ש''ק פרשת חקת
ט' תמוז תשנ"ד .ת.נ.צ.ב.ה.
מאמר זה לעילוי נשמת החסיד הדגול פאר המעלות בנש''ק
הרב מסעוד חי חביב זצ''ל יה''ר שימליץ טוב עלינו ועל כל ישראל.
כשרות הכתובה שחתם העד
עם תואר ''בן הרב''
הנה מה שכתבת בעדים על הכתובה
ושאר שטרות שחתמו ''בן מוה''ר'' וכדו',
אי פסול אפילו בדיעבד ,והבאת בזה
מהצפנת פענח.
ב''ה ,קרית צאנז ,כ''ח טבת תש''ל
לכבוד הרב פנחס וידער שליט''א
מב
חם
כ''ק אדמו''ר מצאנז קלויזנבורג
השמש
בנחלת שבעה סי' מ''ה סעיף כ''ב אות א' ושם
כתב דהיינו טעמא כמו שתיקנו חז''ל כמה
דברים כדי שלא לבייש וכדי שלא ליתו
לאנצויי וכו' וה''נ כן ,דנהי דאי כתב בן
החכם וכו' לא מיפסל בכך בהנהו בעלי
זרועות וכו' ,תקנו שגם במי שמוחזק לכך
אין כותבין ''בן מהר''ר'' ,ומהשתא לא
ליתו לאנצויי ולא ירע בעיני בעלי זרועות
עיי''ש.
א .הנה מקור הדבר בהלכות גיטין לגבי
שם המגרש ,והוא בטור אהע''ז סי' קכ''ט
מהרמ''ה ,והני ספרי דפלגי יקרא לבעלי
זרועות וכתב פלוני החכם או רב או
נשיא ,אע''ג דלא קרו ליה אינשי הכי
ואיהו נמי לאו בר הכי ,אין זה שינה שמו,
והגט כשר עיי''ש .וכ''ה ברבינו ירוחם
וכמ''ש בב''י שם.
ובדרכי משה אות ט' כתב ,ובסדר גיטין
שלנו ס''כ דלכתחילה לא יכתבו שום רב
או חכם אלא כותבין ''פלוני בן פלוני''
אע''פ שאחד מהן חכם או רב ,וכן כתב
מהר''י מינץ עכ''ל .והוא בתשובות מהר''י
מינץ בסדר הגט סי' ל''ב דף ל''ה טור ב' .וכן
הוא בשו''ע שם סעיף ז' וברמ''א .אך בסדר
הגט שבשו''ע לא הביאו לגבי המגרש.
ולא הבנתי לפי זה מ''ש בדרכי משה
בסדר הגט סעיף י''ז שהניח בצ''ע למה נהגו
לכתוב מהר''ר וכו' ,בודאי שאינו מזיק
בדיעבד וכו' דהאי לאו שם האיש הוא
וכו' ,מכל מקום לכתחילה לא היה מזיק
כשהיה כותבו כדי להכירו היטב בשם
שעולה בו לספר תורה ועיי''ש.
והרי בדרכי משה בסי' קכ''ט הנ''ל,
שהביא דלכתחילה לא יכתבו שום חכם
או רב ,נראה דזה גופא משום בעלי
זרועות וכמ''ש בנחלת שבעה .ואולי דזה
שייך רק במגרש ,משא''כ בעדים
החותמים מאי לאנצויי שייך.
ולגבי העדים ,בסימן ק''ל סעיף י''א ברמ''א,
גם לא יחתום עצמו או אביו בשם רב או
חכם רק ''פלוני בן פלוני עד''.
ובסדר הגט סעיף ס''ב ''אבל אינו כותב בן
מהר''ר או בן החבר ,וכן נוהגין ,ועיי''ש.
וכן בלבוש בסדר הגט ס''ק נ' ובסדר הגט
לה''ר מיכל בסדר גט ראשון סי' קס''ו
עיי''ש ,ובברכת המים שם בסימן כ''ו ס''ק ג'
דלענין דיעבד אין לכתוב גט אחר אפילו
אם אפשר בקל עיי''ש.
אך שם בד''מ בסדר הגט כתב דהמנהג
פשוט שלא כותבים לא בן מהר''ר או בן
הקדוש וכו' לא בעדים ולא בבעל ודלא
ככל בו והגהות אלפסי פ' הזורק עיי''ש.
וההגהות אלפסי הוא בשלטי הגבורים
דף מ''ב ע''א מדפי הרי''ף אות ג' הנ''ל ,וקאי על
המגרש ולא הזכיר מהעדים .וכן בכלבו
סימן ע''ו לא מצאתי לגבי עדים ,אלא מ''ש
דף מ''ז טור ד' מטופס הגט מלשון הרב רבי
ב .ובבית שמואל סי' קכ''ט ס''ק י''ג לגבי
הבעל ,תמה למה אין כותבין רב וכו' וכן
כתב השלטי הגבורים בפ' הזורק וכו'
ונראה דלסימן כותבין ''רב'' אם יש עוד
אחר בעיר דשמו כך הוא ולא נקרא בשם
רב ,וכ''כ בנחלת שבעה עיי''ש .והוא
מג
חם
כשרות הכתובה שחתם העד עם תואר ''בן הרב''
יצחק ז''ל לגבי הבעל ''אנא פלוני ברבי
פלוני'' עיי''ש.
השמש
ומדקדקין ביותר ,לזה לא כתבו ''רבי''
כהמנהג דלכתחילה .אבל אם יכתבו בגט
ולא בכתובה ,יש לחוש.
וע''כ דמ''ש הד''מ מהגהות אלפסי והכל
בו ,קאי על מה שכתב מקודם לא בעדים
ולא בבעל ,וע''כ דהך צ''ע שכתב שם קאי
אבעל ,ועכ''פ גם על הבעל ,ודו''ק .וחידוש
שהב''ש הנ''ל לא הזכירו להך דרכי משה.
וכל זה שייך בשם הבעל ,אבל בעדים
לא שייך זה ,ולהכי גם בכתובה יכתבו
לכתחילה בלא ''רבי'' ו''מוה''ר'' וכמ''ש
שם בנחלת שבעה סי' מ''ה סעיף כ''ב.
ושם בסימן י''ב סעיף ט''ז כתב שהיה ראוי
לכתוב בכתובה המכונה או דמתקריא כל
אחד כפי הראוי וכו' ,עיי''ש שסיים בצ''ע
שלא ראה נוהגין להזהר בזה ,עיי''ש.
ואפשר שלכך לא הזכירו בשו''ע בסדר
הגט לגבי הבעל וכנ''ל ,מהאי טעמא גופא
דהנחלת שבעה והב''ש דבשני יוסף בן
שמעון לסימנאה כתבינן ,משא''כ בעדים
בכל גוונא לכתחילה לא ,ודו''ק.
ומ''מ בדיעבד ודאי דשפיר דמי וכנ''ל.
ועיין בגט פשוט סימן קכ''ו סק''ט לגבי כתב
אשורית בעדים מ''ש מהתומת ישרים סימן
ק''ח עיי''ש ,ובב''ש סי' ק''ל סק''א בסופו דהעיקר
כשתינוק חריף יכול לקרות כשר עיי''ש.
ובסימן קכ''ה ס''ק י''א מהטו''ז שם ס''ק י''ז
בחתימת עדים אם אירע טעות באיזה
אות מותר אפילו לכתחילה למחוק כל
האות ולכתוב על המחק עיי''ש.
ג .ובנחלת שבעה ריש סימן י''ב בנוסח
הכתובה'' ,רבי משה בר אברהם וכו' בת
רבי מאיר וכו''' עיי''ש .ואולי חשש להנך
בעלי זרועות שבגט יכתבו ''רבי'' ,ואם
בכתובה לא יהיה נזכר יחשבו שזה אחר,
ובודקין מכתובה לגט ,כמ''ש בנחלת
שבעה שם בסימן י''ב סעיף ט''ז דיש לדקדק
בכתובה בכל דבר שמדקדקים בגט וכו'
שיהא נלמד מספר כתובה עיי''ש .ובב''ש
שמות נשים אות פ' ,ולהכי כותבין ''רבי''
בכתובה.
ואם כן אף שלכתחילה נזהרין גם
בכתובה בחתימת העדים שלא לכתוב
''בן מוה''ר'' ,מכל מקום לפסול ,מאן דכר
שמיה ,וז''ב.
ואם יכתבו בגט בלא ''רבי'' כהמנהג ,אף
שבכתובה נכתב ''רבי'' לא יחשבו שזה
אחר ,שיאמרו דכיון דגט חמיר טובא
יקותיאל יהודה הלברשטאם
מד
חם
כ''ק אדמו''ר מאוגוואר
השמש
כ''ק אדמו''ר מאונגוואר זצ''ל
אב''ד וראש ישיבת בית שערים
הגה''ק רבי מנשה קליין זצ''ל המכונה ''מנשה הקטן'' נולד בגלילות אונגוואר בהרי קרפט
ביום א' ניסן תרפ''ג לאביו הגה''ק רבי אליעזר זאב הי''ד .הגה''ק המנחת אלעזר זי''ע היה
המוהל שלו וצוה לאביו שיתנו לו את השם ''מנשה'' ע''ש הנשיא של יום הברית ח' בניסן.
בגיל שתים עשרה הלך ללמוד בישיבתו של אב''ד אונגוואר הגאון רבי יוסף כהנא זצ''ל,
שמינה אותו למסור שיעורים בישיבה .עם פרוץ המלחמה בשנת תרצ''ט חזר לביתו והיה עם
משפחתו בגטו .בערב חג השבועות נשלח יחד עם משפחתו במחנה ההשמדה אושביץ,
ובניסים גדולים וחסדי שמים ניצל ממוות ונדר שיקדיש את חייו להפצת התורה .בשנת
תש'' ו הגיע לניו יורק ושם הקים את קהילת אונגוואר ואת הישיבה והכולל ''בית שערים.
בשנת תשמ''ג החל לבנות את קרית אונגוואר בעה''ק ירושלים שהפך למרכז של תורה
וחסידות .הגאון זצ'' ל הוא מגדולי הפוסקים שבדורנו וחיבר עשרות ספרים להלכה ולמעשה
ועל צבאם שו''ת משנה הלכות .נתבש''ם ערב ראש השנה תשע''ב ומנוחתו כבוד בעיה''ק
צפת ת''ו ת.נ.צ.ב.ה.
מאמר זה מוקדש ומוקטר לזכרו ולע''נ של הרב מסעוד חי חביב ע''ה
בדין הדר עם אשתו וכתובתו פסולה
הנה ראיתי לכתוב הלכה למעשה ,בענין
כתובה אשר לא נכתבה כהוגן ,ולפעמים
אם הכתובה פסולה אז הו''ל בכלל ''הדר
עם אשתו בלי כתובה'' והו''ל בעילתו
בעילת זנות כל ימי חייו'' ,עיין רש''י
כתובות דף נ''ז ע''א וגם גורם לשאר ענינים.
ברם נראה מהא דכתובות דף י''ז וטוש''ע
אהע''ז סי' ס''ו ס''א ואפילו אם ירצה לייחד לה
כתובה במעות או בשאר מטלטלין אין
שומעין לו ,אלא צריך שיכתוב לה שטר
על עצמו בדמי הכתובה ,ויהיו כל נכסיו
משועבדים לה.
והנה מה שעל ידי כתובה נפסולה הוי ליה
בעילת זנות ואיסורא נמי ,לכאורה נראה
דבר זר ,כיון דקידש אשה כדת וכדין ,וגם
כתב לה כתובה ,אלא שפסולה הכתובה,
למה יגרע נחלתו ,להיות בעולתו בעילת
זנות.
והרמ''א ז''ל החמיר ,דאפילו על עדים אין
לסמוך רק בשעת הדחק ,ומיד שיש לו
פנאי לכתוב ,צריך לכתוב לה כתובה.
וכ''ש שאין לסמוך עלייהו לכתחילה (טור
ומהרי''ק שורש מ''ד ומרדכי ריש כתובות)
ואפילו כתב לה כתובה ונאבדה או מחלה
מה
חם
בדין הדר עם אשתו וכתובתו פסולה
לבעלה כתובתה או כתבה לו התקבלתי
כתובתי ,צריך לכתוב אחרת בעיקר
הכתובה ,שאסור לאדם לדור עם אשתו
שעה אחת בלא כתובה.
השמש
הרי אפילו בזמן התנאים ואמוראים כבר
היו אנשים מיוחדים בקיאין בהלכות גיטין
וקידושין להתעסק בזה ולא היה יד כל
אדם ממשמש בהם ,וכבר מורגלא בפום
האחרונים ז''ל רבים העוסקים ומועטים
היודעין ,וכל שכן בזמן הזה.
והב''ח הוסיף דאפילו בשעת הדחק ,אין
לסמוך על עדי קנין אלא בהדפסת
מטלטלין ,וכן כשנמצאת הכתובה פסולה
בענין הדפסת מטלטלין ,עד שיכתוב לה
כתובה ,ואם אסור לדור עמה ,ואפילו
להתייחד עמה ,לפי דעת הב''ח ,ויש
להאריך בדברים.
ויש לדייק בלשון התוס' ד''ה אפי' פירוש
אדם שנתמנה אגיטין וקידושין וכו'
וברש''י ד''ה אפי' מי שכיחא הא או לא
שכיחא שיהא אדם נותן גט או קידושין
לאשה ואינו מפרש ,ואשר נראה דבשו''ע
אבהע''ז סי' מ''ט ס' ג כתב כל מי שאינו בקי
בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק
עמהם להורות בהם ,שבקל יכול לטעות,
ויתיר את הערוה .ודייק מינה הט''ז בבאה''ט
אות ב' דוקא להורות אסור ,אבל לסדר
קידושין דאין שם להורות ,מותר ,לאינו
בקי ,וכן בבי''ש.
על כל פנים עצם כתיבת הכתובה לאשתו
הוא לא דבר רק הוא ,ולא כמו שחושבים
אחרים ,שהוא גדר של שטר ,ומאי כולי
האי ,ואפילו ימצא השטר פסול ,מ''מ כיון
דאיכא תקנתא דחז''ל ,בענין כתובה,
ממילא לא הפסידה כלל וסמכה דעתה,
ולכן מותר לדור עמה כיון שכתב לה
כתובה ,אבל האמת אינו כן ,דכיון
שהשטר פסול ,אסור לדור עמה ,הגם
שבאמת תוכל לגבות אפילו בלי שטר.
האמנם בשו''ת שבו''י ח''ג סי' קט''ז כתב
דאפילו לסדר קידושין אסור ,ולהכי נקט
הש''ס לא יהא לו עסק משמע כל
התעסקות בענין גיטין וקידושין .וכן
משמע מתשובת הרי''ו סי' פ''ה ובתשובת
הגאון בעל כנ''י שדבר זה הוא תקנת רבני
צרפת בימי ר''ת שגזרו שלא יסדר שום
אדם קידושין כי אם מי שנבחר לרב או
מורה צדק בקהלתו ,ומי שיעבור על אלה
וכו' ,וע''ש .ובפת''ש הביאם להלכה ,ועיין
נוב''י תשובה סי' פ''ג וע''ש .ונראה דלזה דייקו
התוס' אדם שנתמנה אגיטין וקידושין,
דלקידושין נמי דוקא מי שנתמנה על זה
כתקנת חכמי צרפת.
אמנם ברבות הימים והדורות ירדו מטה,
ובפרט לאחר החורבן שנחרבו הקהילות
והרבנים ודייניהם נהרגו על קידוש ה',
וכולם פשטו יד בסידור קידושין ומועטין
הבקיאין בהלכותיהן ואמרו ז''ל קידושין דף ו'
ע''א כל שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין
לא יהא לו עסק עמהם ואפילו לא שמיע
ליה ,הא דרב יהודה אמר שמואל ,ופרש''י
בטיב גיטין בהלכותיהם .ובתוס' פירוש,
אדם שנתמנה אגיטין וקידושין צריכין אנו
להודיעו הא דרב יהודה אמר שמואל,
שלא יכשל בה.
מו
חם
כ''ק אדמו''ר מאוגוואר
ובתוס' שם ד''ה לא יהא פי' בקונט' וכו' והר''ר
עזריאל פי' שלא ידבר עם הנשים על
עסקי קידושין לקדשם ,נראה לכאורה
דפליגי בזה רש''י ותוס' אמנם כד דייקנן
נראה דגם רש''י מודה לעצם הדין ,איברא
דכן כתבו התוס' להדיא בד''ה אפילו
שפי' אדם שנתמנה אגיטין וקידושין וכו'
וכן משמע מתוך פירוש הקונטרס ע''כ.
מבואר דהתוס' פי' דזה גם דעת רש''י.
השמש
מצוה שקבלו עליהם בקטטה כגון עריות
וכו' ,עדיין עושין אותה בקטטה ,דליכא
כתובה דלא רמי בה תגרא'' .וצריך
ביאור למה תלה הקטטה בכתובה ,היה
לו לומר ''דליכא קידושין'' או ''דליכא
נשואין דלא רמי בהו תיגרא'' ,וגם לשון
''דלא רמי בה'' היה לו לומר ''דלא רמי
בהו תיגרא''.
ואשר נראה שחכמינו זכרונם לברכה
תקנו נכתובה ,שלא תהא קלה בעיניו
להוציאה שראו קטטות בנישואין ולכן
תקנו שמעון בן שטח וסייעתו להכניס
הקטטות בהכתובה וכל שהאשה תקבל
כתובה שיכתוב לה בעלה ,הקטטות
ישארו וימתקו על ידי הכתובה ,ואם לא
יכתבו לה כתובה ,אז ח''ו יעוררו
הקטטות ,ואסור לה לדור עם בעלה בלי
כתובה כבעלת מריבה וכיוצא בו.
ומ''ש רש''י ז''ל להיות דיין בדבר דמינה
דייקו דרק לגיטין באו להורות ,הנה
באמת בסמוך שם ד''ה אפי' תיקן זה
וכתב שיהא אדם נותן גט או קידושין
לאשה ,ואינו מפרש ,וא''כ כלל גם
קידושין בזה .על כל פנים מבואר
באחרונים דאינו בקי גם לסדר קידושין,
אסור.
האמנם נראה להוסיף דבזמנם על כל
פנים היה סופר מיוחד לכתוב כתובות,
ותוספת כתובה וכיוצא בה ,והיה הכל
תלוי בסופר .ועכשיו שהמסדר קידושין
הוא גם כותב הכתובה ,א''כ הוא גם דיין
בדיני ממונות ,שצריך להיות בקי גם
מזה ,לבד כי אמרו חז''ל דאסור לאדם
לחיות עם אשתו בלא כתובה ,ואם לא
יהא בקי בכתיבת השמות או בשאר
עניני הכתובה ,וכתב כתובה פסולה ,אם
כן דר בלא כתובה כל ימי חייהם ,וכמה
מכשולות יכול לגרום בזה.
ומדוייק בזה לשון ''וליכא כתובה דלא
רמא בה תיגרא'' כלומר דחכמינו זכרונם
לברכה בכוונתם וחכמתם הכניסו כל
התיגרות ומחלוקת בשטר הכתובה ,ועל
ידי זה ישרה שכינה ושלום בבית.
ולכן אפילו לאחר שנשאה כדת וכדין
אם אבדה כתובתה או מצאו בה פסול,
אסורה לדור ,עד שיכתבו כתובה
אחריתא.
ואולי זה נמי הפירוש ''כל שאינו יודע
בטיב גיטין וקידושין'' שהיה לו לומר
''כל שאינו יודע בהלכות גיטין וקידושין''
וכמ''ש רש''י בהלכותיהן ,ולפמ''ש
ופעם אמרתי בדרך רמז מה שאמרו
בשבת דף ק''ל ע''א ''תניא רשב''ג אומר כל
מצוה שקבלו עליהם בשמחה כגון מילה
וכו' עדיין עושין אותה בשמחה ,וכל
מז
חם
בדין הדר עם אשתו וכתובתו פסולה
שצריך המסדר והעוסק בקידושין להטיב
אותם שיהיה לטובה.
השמש
בית ,ראשונה ביקש שיביאו לו הכתובה
לראות אם נכתבה בכשרות ,כי זה
סיבה לקטטות או לשלום בית.
וכן שמעתי בשם הגאון מנאסאד זצ''ל
שאם באו אליו זוג לדון בענין שלום
מנשה הקטן
מח
חם
הרב יצחק יעקב ווייס
השמש
הגאון הרב יצחק יעקב ווייס זצ''ל
ראב''ד לכל מקהלות האשכנזים עיה''ק ירושלים ת''ו
הגה''צ רבי יצחק יעקב ווייס זצ''ל נולד בדולינא בח' אדר א' תרס''ב לאביו הרה''ג רבי יוסף
יהודה זצ''ל .בתחילת מלחמת העולם הראשונה ברחה משפחתו למונקאטש .עוד בהיותו נער בן
חמש עשרה שנים כבר הפליא את גדולי הדור בידיעותיו המעמיקות בתורה ,וכבר אז החל
לקבל סמיכת חכמים כשהראשונה שבהם ניתנה לו ע''י בית דינו של הגה''ק המנחת אלעזר
ממונקאטש זצ''ל אח'' כ נעשה לתלמידו המובהק של הגאון רבי שמעון גרינפלד זצ''ל בעל שו''ת
מהרש''ג והגאון בעל גליוני הש''ס הגאון רבי שמואל ענגיל זצ''ל שהסמיכו אותו להוראה.נשא
לאשה את בתו של הגר''פ צימטבוים ראב''ד גרוסוורדין ונתמנה בתרפ''ט לדיין של
העיר.במלחמת העולם השניה התחבא בבונקרים ואח''כ ברח לרומניה והסתתר שם .אחרי
המלחמה חזר לגרוסוורדין וכיהן בה כאב''ד ועסק הרבה בהתרת עגונות( .למעלה מ 933עגונות)
וראה בזה זכות גדולה והיה אומר ''אולי בזכות זה זכיתי להיות אב''ד עיר הקודש'' בשנת תש''ח
עבר לאנגליה ושימש שם כגאב''ד מנשסטר למעלה מעשרים שנה והדפיס את ספריו שו''ת
מנחת יצחק אשר מהוים ספרי יסוד בבתיהם של מורי ההוראה ורבני הדור .בי''ט טבת תש''ל
התמנה כסגן ראב''ד של העדה החרדית בירושלים ובכ''ו מנח''א תשל''ט נתמנה לראב''ד
עיה''ק .כל גדולי ישראל מכל החוגים השכימו לפתחו וקיבלו את פסקיו ,הכל ראו בו את עמוד
ההוראה ,והעריצוהו כגאון וצדיק שריד לקדושים אשר בארץ המה .נתבש''ם בי''א סיון תשמ''ט
ומנוחתו כבוד בעיה''ר ירושלים ת''ו ת.נ.צ.ב.ה.
דברי תורה אלו מוקדשים להאי חסידא קדישא ופרישא
הרה''ח רבי מסעוד חי חביב זצ''ל
בדין שהוסיפו שם על שמו
לענין שטר הכתובה
כש"ת רבי משה הלברשטם שליט"א
(זצ''ל) ,דומ"צ פעיה"ק.
בס"ד ,ירושלים עיה"ק ת"ו ,יום ג' וישב
כ"א כסלו יום הצלת רבה"ק רבשכה"ג
מרן מסאטמאר זי"ע ועכי"א שנת שבת
הארץ תשמ"ז לפ"ק.
אחדשה"ט וש"ת באהבה רבה כראוי
וכמשפט.
שלו' וכט"ס אל כבו' ידינ"פ הרב הגאון
הגדול המפו' פק"ה מגדולי בעלי הוראה
מט
חם
בדין שהוסיפו שם על שמו לענין שטר הכתובה
הן כל יקר ראתה עיני בגי"ה שקבלתי
לנכון.
השמש
שחותמת כך או בביהכ"נ במי שבירך
מזכירין את שם העריסה ,או שנקרא כן
עכ"פ אצל מיעוט אנשים נתפשט המנהג
לכתוב רק את שם העריסה ,ואם כותב גם
שם שהכל קורין בדמתקריא בודאי עושה
כהלכה ,אלא שאין כן המנהג כנ"ל ,אבל
בודאי אין לכתוב את שם העריסה והשם
שהכל קורין אותו ביחד וכו' עכ"ל שם.
על דרך אשר נשאל כמה פעמים באחד
שהוסיפו לו שם על שמו ,וכיצא בזה
כמובן בהוסיפו "לה" שם על שמה ,או
מחמת חולי ,או לסגולה לבנים וכיו"ב,
מה הדין לענין שטר כתובה שלו .אם
צריך לשנות ולהוסיף גם את השם
החדש שניתוסף לו ,ואת"ל דצריך ,האם
סגיא בתיקון הכתיבה או צריך לכתוב
כתובה חדשה.
ועל זה רצה כת"ה להוכיח בנדון שאלתו,
בהוסיפו לו שם על שמו הראשון ,לא
בעינן למיחש ,דהא הוא הרי נשאר בשמו
הראשון ,רק הוסיפו לו עכשיו שם חדש,
ולא מצי למיעבד תקלה ,משא"כ התם
בשם שנשתקע ויבואו לכותבו בגט ,כיון
דנכתב כן בכתובה ,ואם כן אפ"ל דהכא
בנד"ד בהוספת שם אין צריך כתובה
חדשה ,לאו כללא הוא ,דאם קורין אותו
בב' השמות ,ועולה לתורה וכן חתימת ידו
הוא בב' השמות ,ודאי דצריך לכתוב בגט
את ב' השמות ,אמנם כשחותם ועולה
לתורה בב' שמות ,ובפי העולם נקרא רק
בשם אחד ,אזי כותבין ב' השמות בעיקר,
והשם שנקרא בפי העולם בדמתקרי ,ועוד
יש בזה כמה חילוקי דינים ,ובמיוחד בשם
שנשתנה ע"י חולי כמבואר בשו"ע אהע"ז סי'
קכ"ט סעי' י"ח ובפוסקים ,וכמבואר באורך
בס' אהלי שם כלל חמישי עייש"ה .
ומבקש שאשיב לו תשובה מאהבה כדת
מה לעשות ,כיון דהדבר נוגע להלכה
למעשה כמובן.
הנה שמחתי לראות מדי עברי על דבריו,
שבס"ד ספרי מנחת יצחק שגורים לפניו,
והביא בשפה ברורה כל דברינו הנוגעים
לשאלתו במו"מ רחב כדרכה של תורה.
והנה כת"ה רצה להוכיח דלפי מש"כ
בספר נחלת שבעה סימן י"ב אות ט"ז דיש
לדקדק בכל דבר שמדקדקים בגט ,כדי
שאם ח"ו יקרה מקרה שיגרש א' את
אשתו ולא יהיו יודעים דקדוק כתיבת
שמו וכו' יהא נלמד מספר כתובה וכו',
והביא מה שהארכתי בזה בדברינו מנח"י
ח"ז סי' קי"ז דאין כן מנהג העולם.
ומכל מקום שפיר הביא כת"ה מש"כ
בנחלת שבעה (הנ"ל) ,ועל אף שכתבתי
בעניי בספרי מנח"י ח"ז סי' קי"ז וח"ח סי' קכ"ז
דלפי זה היו צריכים לדקדק בכל דבר
שמדקדקים בגט לכתוב בשמות המכונה
או דמתקריא ,אבל אין כן מנהג העולם,
וכמ"ש מספר טיב גיטין אות פ' סק"ג וז"ל:
והבאתי מה שמצאתי בזה לימוד זכות
מהגאון בית אפרים ז"ל שמות נשים אות פ' סק"ג
ודנתי שם באשה שקורין לה בשם אחר
משם העריסה ,ומסקנתי שם בזה"ל :והנה
אם שם העריסה לא נשתקע כגון
נ
חם
הרב יצחק יעקב ווייס
ומעולם לא שמענו שיכתוב כן הת"ח
באגרות או הסופר בכתובה ,וא"כ אין
לסמוך על הכתובה בגט כלל עיי"ש.
וכאשר כבר ציין לזה כת"ה כנ"ל ,וכן מה
שכתבתי בח"ז שם ללמד זכות על מה שלא
נזהרים בכתובות וכותבים אף שם שכבר
נשתקע לגמרי ,שעפ"י הלכה היו צריכים
לכתוב כתובה אחרת ,כמבואר באהלי
שם כלל ב' אות ג' ,די"ל דלא הוי בלא כתובה
דאפשר להביא עדים שכן היה שמה
מקדמת דנא וכו' עיי"ש.
השמש
הכתובה פסולה ונמצא משהה את אשתו
בלא כתובה עיי"ש באורך.
וא"כ יש לעורר כשכתובים בכתובה שם
החדש ,צריך להיות עכ"פ אחר שכבר
הוחזק בעיר באותו שם ,וצריך עיון כמה
זמן צריך לזה ,וכת"ה הביא מה שמצא
בשם ספר אהל אברהם להגר"א
קארפעלעס סי' ט"ז ,דהזמן בזה הוא
שלושים יום ,וכ"מ מדברי השו"ע חו"מ סי'
מ"ט סעי' ג' ,וברמ"א אהע"ז סי' ק"כ סעי' ג
דבשלושים יום הוי הוחזק בשם זה עיי"ש,
ואכתי צ"ע להלכה למעשה בזה עכ"ד .
אכן כל זה אינו אלא לימוד זכות ,אבל
ברור דעפ"י הלכה היו צריכין בכה"ג
לכתוב כתובה חדשה ,וא"כ כמו"כ בנד"ד
לענ"ד צריכים לכתוב כתובה חדשה
בהוספת שם החדש.
הנה ז"ב דכתיבת הכתובה החדשה צ"ל
אחר שכבר הוחזק בעיר באותו שם ,וכמה
זמן צריך שיהיה הוחזק שם החדש ,הנה
כדברי כת"ה מה שהביאו הפוסקים דהזמן
בזה הוא שלושים יום ,כן מפורש בספר
גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק צ"ג שאחרי האריכות
בענין מי ששינו את שמו מחמת חולי
דשם השינוי עיקר וכו' כתב וז"ל :ויראה לי
דכל תוך שלושום יום הוי ספק אי הוי
מוחזק בשם השני ,ומשיעברו שלושים יום
אחרי שינוי השם ,ובהמשך שלושים יום
קרו לי' בשם שני משלושים יום ואילך הוי
פשוט דהוי מוחזק בשם שני עכ"ל.
ובלאו הכי הרי שפיר הוכיח כת"ה דלפי
מש"כ באהלי שם כלל ב' אות כ"ג ומובא
בדברינו ח"ח סי' קכ"ז וז"ל :כיון דאסור
להשהות את אשתו בלא כתובה ,א"כ
לאחר שנשתקע שמו הראשון וקנה לו שם
חדש ,והרי הכתובה כמאן דליתא ,א"כ
הוא צריך לכתוב לה כתובה חדשה עכ"ל.
ואם כן לפי זה בנשתנה שמו או שמה
הוי כתובה הראשונה כפי שאינו ,וכיון
דאסור להשהות אשתו בלא כתובה,
צריך לכתוב כתובה חדשה עם שם
הנוסף.
והובא ג"כ בתשו' כתב סופר
עיי"ש שנו"נ בענין זה באיזה אופן הוי
חזקה כמו בנד"ד .וכעי"ז יעוין בתשו'
חת"ס אהע"ז ח"ב סי' כ"ז שמחלק בשינוי השם
בשם איש לבין שם אשה עיי"ש היטב,
ועי' בתשו' יד סופר סימן' ב' מזה ,וגם הביא
שם מדברי הפוסקים עיי"ש.
אהע"ז סי' ק"א
ועל מה שנסתפק כת"ה לפי המבואר
בתשו' הרא"ש כלל ט"ו ס"ד דאם שינו לו שם
ונכתב בכתובה שם החדש של החתן או
הכלה לפני שהוחזק בעיר באותו שם ,הרי
נא
חם
בדין שהוסיפו שם על שמו לענין שטר הכתובה
וכתב עוד כת"ה דמסתפקנא לן עוד בזה,
דיש לעיין אם נפסוק בנידו"ד דצריך
להוסיף שמו החדש ,האם אפשר לתקן
הכתובה הישנה או דצריך לכתוב
כתובה חדשה ומתוקנת בדווקא.
השמש
לתורף ,אבל מהר"ם מינץ
ע"א מדפה"ס כתב בשם אגודה דאם טעה
בשם החתן או הכלה או שלא הזכיר
שמותן ושם המדינה פסולה ,ואין תולין
ביני חיטי גם שם העיר אין כותבין ביני
חיטי ,וכתב עוד בשם מהר"ם דהיכא
דטעה הסופר וכו' או בשמות האבות או
בשמות החתן והכלה דאין מועיל תיקון
כלל לקיים אותה בסוף ,רק לכתוב
כתובה אחרת ,ואפשר דבכתובה
החמירו ,ונ"ל הטעם דבשטר אף אם לא
כתב זמן כלל כשר וכן אם לא נזכר שם
המלוה כשר ,וכן אם לא נכתב שם העיר
נמי כשר ,כדאיתא בחו"מ סי' מ"ט סעי' ז' בהגה
שם ולכן אם כתבו ביני חיטי וקיימו נמי
כשר וכו' ,משא"כ בכתובה דלא סגי
בלאו הכי שצריך להזכיר שם החתן
והכלה ,וגם צריך להזכיר שם העיר מטעם
שאכתוב לקמן וכו' ,וע"כ אין לו תקנה
אפילו אם מקיים אותו לבסוף וכו' עכ"ד.
סי' ק"ט בדף ק"א
דהנה בספר אגודה שם מבואר דאם אירע
טעות בשם החתן או הכלה או שהושמט
שם החתן או הכלה אי אפשר לתקן
כתובה זו ,אלא צריך לכתוב כתובה
חדשה ,וכן הורה בשו"ת מהר"ם מינץ סי'
ק"ט ,ובתשו' שמש צדקה הנ"ל .ועיין עוד
בספר נחלת שבעה סי' ג' סי"ז ,ובאמת
מלשון הגאונים בעל נחלת שבעה ואהלי
שם ז"ל שהעתיקו בספרי משמע דצריך
לכתוב בשם שנשתנה "כתובה חדשה",
ואולי הלשון לאו דוקא ,לפי"מ שראה
מביאים מתשו' בית דוד סי' מ"א ומתשו'
שבט בנימין סי' רפ"ו דגם שם החתן והכלה
אפשר לתקן כדרך שמתקנים טעויות
אחרות שבכתובה ע"ש ,ויותר מזה העלה
בתשו' בית דוד הנ"ל חו"מ סי' ט' דאם החתן
חותם בעצמו על שטר הכתובה ,יועיל
אליבא דכו"ע ע"ש ,וצ"ע בכל זה להלכה
למעשה איך לעשות עכת"ד .
וכן כתב הנחלת שבעה שם סעי' כ"ב :ואף
אם טעה בכתובה יוכל לקיים קודם שריר
וקיים ,זולת מה שכתבתי למעלה דאם
טעה בשם החתן והכלה וכו' עכ"ל.
ובהוספת מ"מ קצת.
הנה בספר נחלת שבעה סי' ג' אות י"ז דעת
שפתיו ברור מללו דבכה"ג דוקא צריך
לכתוב כתובה חדשה ,ואעתיק תמצית
דבריו :אם טעה הסופר בגופו של שטר
דהיינו שם הלוה והמלוה והמעות נפסל
השטר אם לא קיימם ,וכו' ,אבל אם קיימם
כשר ח"מ סי' מ"ד הל' הלואה סעי' ה' ,ומקור דין
זה הוא מהתוספתא דבבא בתרא פרק י"א
סעי' ה' ,והובא בב"י בהל' הלואה סי' מ"ד שם
דף ע" עיי"ש ,וא"כ אין חילוק בין תופס
וכמו כן נתראיתי בהגהות עזר מקודש
מהגה"ק מבאטאטש זצ"ל עה"ג בשו"ע אה"ע הל'
כתובות סי' ס"ו סעי' י' שכתב בזה"ל :היה טעות
בכתובה שהיה לו לכתוב אשר עבר בשם
אבי החתן ,וכתב אברהם עבר ,ותקנתי
מתיבת אברהם תיבת אשר ב"פ ,ומכל
מקום הוא בתורף דבר שיכול להזדייף,
ולא עשיתי קיום על מחק זה ,מכל מקום
נראה שאין בזה חשש בדיעבד אחר
נב
חם
הרב יצחק יעקב ווייס
החופה ,כיון שיודע שאין בעיר אשה
אחרת ששמה ושם אביה כן ,ושנישאת
ביום ההוא שם ,כמו שכתוב בכתובה,
ושיהיה שם בעלה כן ,ורק ע"י שם אביו
יהיה גרעון גוביינא ,פשיטא שאין גרעון
גוביינא בזה ,והרי היה קנין סודר שהוא
כתוב היטב" ,ומצד שאין מקיימים
בכתובות" סמכתי עצמי על זה הנ"ל וכו'
עכ"ל.
השמש
הוא ,כיון דכתיבת שם מעכב כמבואר,
ובס' עזר מקודש הנ"ל ,הרי כתב
בפשיטות שאין מקיימים בכתובות.
ובזה שפיר נכון בכה"ג שהוסיפו לו או
לה שם על שמם ,לכתוב כתובה חדשה,
ובמקום "שכתבו דאשתכח טעותא",
יכתבו "שהוסיפו לה על שמה" כנלענ"ד.
והנני בזה מברכו בהצלחה רבה בהוראה
לזכות את הרבים לדעת הדרך ילכו בה
והמעשה אשר יעשון מתוך בריאות הגוף
וחיי נחת מיו"ח הי"ו.
והנה על אף דהנחלת שבעה כתב זה רק
בטעה ,מה שאינו כן בנד"ד ,דבשעת
כתיבה לא הוי טעות ,רק אח"כ עפ"י
סיבה ניתוסף לו או לה עוד שם ,מ"מ
האי טעמא שכתב הנחלת שבעה בטעה,
שייך ג"כ לענין הוספת שם ,דחד טעמא
ידידו עוז דושת"ה,
יצחק יעקב ווייס
נג
חם
בדין שהוסיפו שם על שמו לענין שטר הכתובה
השמש
הגאון הרב משה הלברשטאם זצ''ל
חבר הבד''צ העדה החרדית ירושלים
ראש ישיבת ''דברי חיים'' טשאקאווע
הגאון הרב משה הלברשטאם זצ''ל נולד בתאריך ח בניסן התרצ"ב ,בעיר טשאקאווא
שבגליציה ,לאביו האב''ד הגה''צ רבי יעקב זצ''ל שהיה נינו של הגה''ק בעל הדברי חיים
מצאנז ,ומאמו הרבנית מרת אידל דינה ע''ה בתה של הגה''ק ר' שלום מוסקאביטש זצ''ל.
בהיותו בן שלוש עלה לארץ ישראל עם אביו ומשפחתו .בבחרותו למד בישיבת בית אברהם
ואחר כך בישיבת חכמי לובלין בבני ברק ,אצל יבלחט''א הגאון הרב שמואל הלוי וואזנר
שליט''א .בשנת תשי"ב נישא לבתו של הרב הלל שלזינגר ,מאנשי היישוב הישן בירושלים.
נסמך להוראה על ידי הגאון הרב פנחס אפשטיין זצ''ל ראב"ד העדה החרדית ,ונקשר
במיוחד אל הגאון הרב יצחק יעקב ווייס זצ''ל ,גאב"ד העדה החרדית .במשך כעשרים שנה
הורה בישיבת "בית יוסף צבי" של דושינסקי .בשנת תשכ"ב מונה לראש ישיבה בישיבת
"דברי חיים" – טשאקאווא .תשובותיו בהלכה לשואלים מכל רחבי תבל נקבצו בספרו
החשוב שו''ת ''דברי משה'' .בשנת תשכ''ז התמנה כמו''צ בביד''צ של העדת החרדית
בירושלים ,כאשר מהווה לשכת ההוראה שלו וגם ביתו ,תל תלפיות שרבים נהנים ממנו
עצה ותושיה .בכ' באלול תשנ"ו ,במהלך הלווייתו של גאב"ד העדה החרדית ,הוכתר
בצוותא עם ידידו הגאון ר' מאיר בראנדסדארפער זצ''ל כחבר בד"ץ של העדה החרדית.
הרב הלברשטאם שימש בתפקידים רבים .עמד בראש כולל חבת ירושלים ,התומך בעניי
ארץ ישראל .שימש כסמכות הרוחנית העליונה של ארגון הצלה ישראל ,של בית החולים
ביקור חולים ושל המרכז הרפואי שערי צדק .הרב הלברשטאם היה ידוע בהתמחותו בנושאי
רפואה והלכה ובמיוחד בנושא הפוריות לאור ההלכה .נלב''ע ביום כח ניסן תשס"ו מנוחתו
כבוד בעיה''ק ירושלים.
מאמר זה מוגש לזכר האי חסידא ופרישא כמוהר''ר מסעוד חי חביב זצ''ל עסק כל
ימיו לטובת הכלל ולטובת הפרט להגדיל תורה ולהאדירה.
בדין שהוסיפו שם על שמו
לענין שטר הכתובה
באשה שהוסיפו לה שם על שמה ,או
מחמת חולי ,או לסגולה להיפקד בזרע
הנה על דבר מה שנשאלתי כמה פעמים
באחד שהוסיפו לו שם על שמו ,וכיוב''ז
נד
חם
הרב משה הלברשטאם
של קיימא וכיו''ב ,מה הדין לענין שטר
כתובה דידהו ,האם צריכים לשנות
ולהוסיף גם את השם החדש שניתוסף
להם ,ואת''ל שצריך ,האם סגיא בתיקון
הכתובה לבד ,או דבעינן לכתוב כתובה
חדשה.
השמש
''אם שם העריסה לא נשתקע וכו' מ''מ
נתפשט המנהג לכתוב רק את שם
העריסה ,ואם כותב גם שם שהכל קורין
בדמתקריא בודאי עושה כהלכה אלא
שאין המנהג כנ''ל ,עכ''ל.
ואכתי יש לדון לענין נידו''ד דאיירינן
שהוסיפו עוד שם ,אולי ליכא למיחש כלל
לחששא דנחלת שבעה שיטעו בכתיבת
הגט ,דהא הוא מוחזק מעתה שפיר בשתי
השמות ,משא''כ התם דאיירינן לענין שם
שנשתקע או לענין כינוי וכנ''ל ,ואם כן
אפשר לומר דהיכא בנידון דהוספת שם
אין צריך כתובה חדשה ודו''ק.
הנה שטר כתובה שטעו בשמותם של
החתן או הכלה ,הרי הוא פסול ,כמש''כ
בספר אגודה כתובות פ''ב סי' כו וז''ל ''ואם
טעו בשמותם של חתן וכלה או שלא
הזכיר שמותם הרי היא פסולה'' עכ''ל.
וכן פסק בתשובות שמש צדקה סי' ד
ומבואר בספר נחלת שבעה סי' יב סעיף טז
דיש לדקדק בכתיבת השמות בכתובה
בכל דבר שמדקדקים בגט ,שיהיו
נכתבים באופן נכון ומדוקדק ,כדי שאם
ח''ו יקרה מקרה שיגרש אחד את אשתו
ולא יהיו יודעים דקדוק כתיבת שמו ,יהא
נלמד מספר כתובה .ולפי זה היה ראוי
לדקדק לכתוב בשמות ''המכונה'' או
''דמתקריא'' כל אחד כפי הראוי עכ''ל.
ועיין עוד בהגהות חוסן ישועות על
קיצש''ע סי' קמז ,יעוייש''ה.
ואולם לפי מה שכתב באהלי שם כלל ב
אות כג וז''ל'' :ועוד נראה לי כיון דאסור
להשהות את אשתו בלא כתובה אם כן
לאחר שנשתקע שמו הראשון וקנה לו שם
חדש והרי הכתובה כמאן דליתא אם כן
הוא צריך לכתוב לה כתובה חדשה בשם
החדש'' עכ''ל.
ועל פי זה דן לנכון מרן המנח''י זצ''ל חלק ח'
סי' קכז דבנשתנה שם האשה הנכתב
בכתובה צריך לכתוב כתובה אחריתי,
יע''ש בדבריו היקרים ,וא''כ הוא הדין נמי
בנידון דידן לכאורה כיון שניתוסף לו שם
חדש ,יש לכתוב כתובה חדשה ,ואולי י''ל
דעכ''פ הרי הוא נקרא נמי בשם הראשון
הכתוב בכתובה ,וממילא לית לן בה,
וצ''ע.
והלום ראיתי למרן המנחת יצחק זצ''ל
בספרו ח''ז סי' קיז על דבר כתיבת כינוי
בשמות הכתובה ,והביא את דברי נחלת
שבעה הנ''ל ,אך העיר דאין כן מנהג
העולם לכתוב כן ,ושוב מביא שמצא בזה
בספר טיב גיטין מבעל בית אפרים ז''ל,
שמות נשים אות פ' סק''ג ע''ש .ומסיק ללמוד
זכות שאינם נזהרים בזה ,דל''ה כמו בלא
כתובה דאפשר להביא עדים שהיה
מקדמת דנא בשעת כתיבת הכתובה,
ומ''מ העלה שם להלכה למעשה ,בזה''ל:
ובזה איכא לדון עוד בנידון דידן ,לפי
המבואר בתשובת הרא''ש ז''ל כלל ט''ו ס''ד
דאם שינו לו שם ונכתב בכתובה שם
נה
חם
בדין שהוסיפו שם על שמו לענין שטר הכתובה
החדש של החתן או הכלה לפני שהוחזק
בעיר באותו שם ,הרי שטר הכתובה פסול
ונמצא משהה את אשתו בלא כתובה,
עי''ש באורך.
השמש
הישנה ,או דצריך לכתוב כתובה חדשה
ומתוקנת בדווקא.
והנה בדברי ספר האגודה שהזכרנו לעיל,
מבואר דבאירע טעות בשם החתן או
הכלה או שהושמט שמם ,אי אפשר לתקן
כתובה זו ,אלא צריך לכתוב כתובה
חדשה .וכן הורה בשו''ת מהר''ם מינץ
סימן ק''ט וכן הובא בתשובות שמש צדקה
שהזכרנו לעיל ,ועיין עוד בנחלת שבעה
סימן ג סי''ז ובפרט לפמ''ש מביאים מתשו'
בית דוד סימן מ''א ותשובות שבט בנימין
סי' רפו דגם שם החתן והכלה אפשר
לתקן כדרך שמתקנים טעויות אחרות
שבכתובה ,עי''ש .ויותר מזה העלה בתשו'
בית דוד הנ''ל חו''מ סי' ט דאם החתן חתום
בעצמו על שטר הכתובה ,יועיל בזה
אליבא דכו''ע ,וצ''ע בכל זה להלכה
למעשה איך לעשות.
ואם כן יש לעורר כשכותבים בכתובה
שם החדש ,צריך להיות עכ''פ אחר שכבר
הוחזק בעיר באותו שם ,וצריך עיון כמה
זמן צריך לזה.
ומצאתי בספר נישואין בהלכה שהביא
בשם ספר אהל אברהם להגר''א
קארפעלעס סימן ס''ז שכתב ,דהזמן בזה
הוא שלשים יום ,וכ''מ מדברי השו''ע
חו''מ סימן מט סעי' ג וברמ''א ז''ל אהע''ז סימן
ק''כ סעי' ג דבשלשים יום הוי הוחזק בשם
זה ,עיי''ש .ואכתי צ''ע להלכה ולמעשה.
והנה תו מסתפקא לן בזה ,דיש לעיין אם
נפסוק בנידון דידן דצריך להוסיף שמו או
שמה החדש ,האם אפשר לתקן הכתובה
משה הלברשטאם
נו
חם
הרב אברהם דוד הורוויץ
השמש
הגאון הרב אברהם דוד הורוויץ זצ''ל
אב''ד שטראסבורג -צרפת
חבר הבד''צ העדה החרדית ירושלים
הגאון הרב אברהם דוד הורוויץ זצ''ל ,נולד בעיירה בולישוב שבגליסיא בשנת תרע''ג ,לאביו
הגאון ר' שלמה זלמן לייב פרידלנדר חתנו של אב'' ד גראסורדיין הגאון רבי פנחס חיים הלוי
הורוויץ זצ''ל מח''ס בית פנחס .מגזע הש''ך ובעל המאור זיע''א .למד אצל סבו ואח''כ נעשה
לתלמידו המובהק של כ''ק אדמו''ר מויזניץ זצ''ל בעיר גראסורדיין .לפני השואה ישב כאב''ד
בעיר גראסורדיין ושמו התפרסם כפוסק גדול .בזמן השואה איבד את אשתו וחמשת ילדיו
הי''ד והצליח בחסדי ה' לצאת מכבשן האש .אחרי השואה עמד יחד עם הגר''י וייס זצ''ל בעל
המנחת יצחק בבי''ד מיוחד להתיר עגונות שבעליהן לא חזרו מהמחנות ,כמו כן הקים יחד
עם כ''ק אדמו''ר מצאנז קלויזבורג זצ''ל ''ועד ההצלה' -שארית הפליטה'' .בשנת תש''ח הגיע
לשטראסבורג והתקבל לגאב''ד של העיר ,שם הקים אהלה של תורה מקוואות מערכת
כשרות ,בי''ד לעניני גיטין וקידושין ,והתחיל להוציא לאור ספר שו''ת קנין תורה .בשנת
תשל'' ח אחרי שלושים שנה של רבנות ודיינות פרש לגמלאות ועלה לא''י ,שם התקבל ע''י
ידידו הראב''ד המנחת יצחק לשבת כחבר בי''ד בביה''ד העדה החרדית .הרב הורוויץ היה
מגדולי הדיינים והפוסקים שעמדו על משמרת הדת כצור החלמיש .נלב''ע ביום ו' אלול
תשס''ד .ת.נ.צ.ב.ה.
מאמר זה הוא לע''נ ולזכותו של האי גברא רבא ויקירא ,אשר הקים קהילות בערי
צרפת ,ובמשך שנים עמד כיו''ר ועד הקהילה של עיר שטראסבורג ,בנה מקוואות
והקים בתי כנסיות ובתי מדרשות ,הרה''ח עוסק בצ''צ באמונה הרב מסעוד חי
חביב זצ''ל .יהי זכרו ברוך לנצח.
מדיני פנים חדשות בשבע ברכות לחו''כ
דהגרי''ש ז''ל בהג''ה ציון וירושלים פ''ח
דנדרים סוה''א כתב דבליל ר''ה כו''ע מודו
דמצוה לאכול ,א''כ י''ל דחוזר אם שכח
יעלה ויבוא ,בלילה ואז ודאי דהוי פנים
חדשות ובדעת המג''א לא מצינו לחלק.
א .פנים חדשות ביו''ט של ר''ה
ובפורים
הנה לדעת הפוסקים שבראש השנה מצוה
להתענות ,א''כ יש לומר דלא הוי פנים
חדשות לענין שבע ברכות בראש השנה,
ובפרט לדעת המג''א סי' קפ''ח דאין צורך
לחזור אם שכח יעלה ויבוא בר''ה .אך
הנה הלשון בד' המג''א סי' קפ''ח סק''ז אינו
מבורר כ''כ ,שדעתו לא לחזור אם שכח
נז
חם
מדיני פנים חדשות בשבע ברכות לחו''כ
יעלה ויבוא ,אף שכן העתיקו האחרונים
בשמו ,ועיין בישועות יעקב שהעתיק
מהמג''א שמפלפל אם צריך לחזור ,וטעם
הספק משום דדעת קצת פוסקים דמצוה
להתענות בר''ה ,ע''ש.
ב .מי נחשב פנים חדשות
הנה על דבר פנים חדשות לשבע ברכות
שקורין לשכן בעלמא ואין מדקדקין
שיהיה אדם חשוב שראוי להרבות
בשבילו כמובא בשו''ע ובערוך השולחן,
דקשה לומר שכל אחד ואחד מקרי אדם
חשוב כנראה בחוש.
הרי דלא ברור כ''כ בדעת המג''א ,ועכ''פ
גם הישועות יעקב שם ,דעתו דבליל ר''ה
בודאי חוזר אם שכח יעו''י ומסתמא
נמשך אחריו הגרי''ש ז''ל אף שלא הביאו.
והנה בטוש''ע ל''נ כלל אדם חשוב ,רק
בב''ח סי' סב הביא בשם המרדכי בשם
ר''ת דפנים חדשות קרוי אדם חשוב,
שהוא כבוד החתן ודרך להרבות
בשבילם.
והמט''א סי' תקפ''ג וסימן תקצ''ז דעתו שצריך
לחזור אף ביום ,ולענין פנים חדשות לא
אדע למה תלוי אם חוזר ביעלה ויבוא.
והרי לך פורים דג''כ אינו חוזר אם שכח
על הניסים בבהמ''ז לרוב הפוסקים ,עיין
מג''א סי' תרצ''ה ס''ק ט ואפילו הכי כתב
בבאה''ט אהע''ז סי' סב ס''ק י בשם כנה''ג
לספק אם פורים מקרי פנים חדשות.
ובחופת חתנים
פשיטא דהוי כפנים חדשות.
סי' ח' אות ט''ז
השמש
אולם הב''ש סק''י בהביאו דברי הב''ח לא
העתיק הך דאדם חשוב .והפת''ש סקי''ד
בשם הזכל''א כתב רק למעוטי אשה,
וה''ה עבדים וקטנים שאין ראוין למנותן
לעשרה ,ומזה דסתם בנ''א מקרי ראוי
להרבות בשבילו כשמזמינים אותו.
שביום י''ד
ומה שאמרנו דקשה לומר דכל אחד ואחד
מקרי אדם חשוב עיין בשו''ע או''ח סי' תעב
ס' ד ברמ''א דכל הנשים שלנו מיקרי
חשובות לענין היסבה ,ועם כל זאת לא
נהוג להסב.
ובספר שולחן העזר סי' י''ב סקי''א בשם כמה
אחרונים שגם ביום ט''ו הוי פנים חדשות
אז ,דאז לא מזכירין כלל בבהמ''ז ,ושם
כתב בסוף ס''ק י''ד לענין ערב יו''כ דמצוה
לאכול רק דאין חיוב שמחה.
ומכל שכן דסתם אנשים הגונים מיקרי
ראוין להרבות בשבילם אם מזמינים
אותם ,ומסתברא עכ''ז למעט הארחי
פרחי החוזרים על הפתחים בשביל אוכל
ופרוטות כמ''ש הפת''ש יו''ד סי ס''ט סקי''ג
בשם הסול''מ דבמקום שמקילים לכבוד
אורחים אין אלו בכלל דהם רק בכלל,
ולענ''ד יתכן לפ''מ שנסתפק בשו''ת
רעק''א ז''ל סימן ט''ז אם נשים מחוייבות
באכילת ערב יו''כ ,ואם נחזיק אפילו
מספק דאין מחוייבות ,א''כ להכלה אין
חיוב ,ולא שייך בלעדה השמחה דשבע
ברכות.
נח
חם
הרב אברהם דוד הורוויץ
צדקה לבד ,והוא הדין כאן לענין פנים
חדשות.
ג .דברי
חדשות
תורה
במקום
השמש
ואולי י''ל על פי המדרש רבה ב''ר י''א ב'
אינו דומה אור פניו של אדם כל ימות
השבת ,כמו שהוא בשבת ,וזהו הפנים
חדשות דשבת.
פנים
והתוס' סיימו ,דמרבין לכבוד השבת
בשמחה ובסעודה ,וכל זאת בשני סעודות
הראשונות דעושין בגדלות .אבל בסעודה
שלישית דיוצאין במיני תרגימא ,כמבואר
באו''ח סי' רצ''א אין נחשב פנים חדשות.
הנה בענין שבע ברכות לחו''כ ,בזמן
שאין פנים חדשות אם יש לסמוך על זה
שיאמרו דברי תורה בעת המסיבה.
לפי מה שכתב הרמ''א
דעכשיו נוהגים לומר ז' ברכות בסעודה
שלישית מחמת שרגילים לדרוש,
והדרשה הוי פנים חדשות ,ולפי זה י''ל
דהוא הדין בחול מזי''מ .ויש שכבר עשו
מעשה כן .ומע''כ צווח ע''ז ,דמדברי הב''ח
משמע דרק בסעודה שלישית דשבת,
שמרבים בשמחה ובמנות ,ועקרי הקהל
באים לסעודה לכבוד הדרשה שדורש
החתן .ושוב שואל ,אם בני הספרדים
יכולים לסמוך על זה בסעודת שלישית,
כיון דבשו''ע אין מזה.
אה''ע סי סב ס' ח
ועיין בפתחי תשובה שם שהביא מדעת
הרמ''ע מפאנו דגם סעודת שלשית מקרי
פנים חדשות ,על פי הסוד בספר הזהר.
וכ''כ בס' עבודת ישראל סוכות דהסברא
נותנת שבסעודת שלשית אפילו דליכא
פנים חדשות ,מברכין שבע ברכות,
דממה נפשך ,אם השבת הוי כפנים
חדשות בסעודת שחרית אע''ג דהיתה ג''כ
קדושת שבת פנים חדשות בליל שבת,
מ''מ אמרינן ,כל סעודה קדושה אחריתי
היא .וכמבואר בדברי האר''י ז''ל ,לכן
מהראוי לברך גם בסעודת שלשית ,שיש
בה עלייה לכ''ע כנודע .עכ''ד.
הנה כדין צווח ,דח''ו לעשות כן בחול,
כשאין פנים חדשות לסמוך על דרשה
בלבד ,ולא אשתמיט לשום אחד
מהפוסקים שיאמר כן.
והובא בספר טעמי המנהגים
תתקצ''ג ומסתמא היה כ''ז בסברת רבינו
הרמ''א ז''ל ,להכריע דאפילו דבסעודת
שלישית אין עושין סעודה גדולה ,מ''מ
בהצטרף לזה מה שרגילין לדרוש לכן הוי
כפנ''ח ומברכין .ובסידור דהגר''י עמדין
ז''ל הצריך דגם בשחרית יהיה דרשה
עכ''פ ,וע''ש.
אישות קונ''א סי'
והפשוט הוא ,דהתוס' בכתובות
כתבו ,דשבת חשבינן פנים חדשות,
דאמרינן במדרש ''מזמור שיר ליום
השבת ,אמר הקב''ה ,פנים חדשות באו
לכאן נאמר שירה'' ,ע''כ.
דף ז' ע''ב
נט
חם
מדיני פנים חדשות בשבע ברכות לחו''כ
והטעם שעל ידי הדרשה מתעלה הסעודה
שלישית להיות כמו סעודות הראשונות
של שבת להיות פנים חדשות.
השמש
נמשכה סעודה יום ז' עד ליל ח' דאין
יכולין לברך שבע ברכות ע''ש.
אך כאן ,כיון דגם הלילה הוי ג''כ מז' ימי
המשתה ,מהני עכ''פ מה שמאריכין
בדרשה להיות נמשך להיום ,בצירוף
שיטת הר''ן דפנים חדשות דהלילה מהני
להסעודות דכל היום.
וכעין שכתב הים של שלמה
המובא במג''א סי' רכה סק''ד לענין סעודת
בר מצוה ,דאם הנער דורש הוי סעודת
מצוה אפילו אם אינו באותו היום שנולד
וע''ש.
פ''ז דב''ק
אבל בימות החול דאין מכל אלו
הסברות ,וכמו שביארו ,דאפילו להר''ן
אין מברכין כל הלילה וכל היום אלא א''כ
הפנים חדשות עמדו שם כל שעת
הברכות ,כיון דעיקר השמחה בשבילם.
עיין בערוך השולחן סי' כ''ז ,וא''כ התינח
הפנים חדשות דליל שבת וכהסבר הנ''ל
ממאור פניו של אדם בשבת ,נשאר לכל
השבת ,משא''כ בחול ,אין שום סמך על
הדרשה בלבד ,ונאמר לי ,שכ''ה בספר
ברכת הבית בסופו שפסק כן להדיא.
ולפי עניות דעתי דאם כי הב''ח הביא
דהחתן דורש ,וכן העתיקו בחכ''א
וקצש''ע ,אבל מלשון הרמ''א שרגילין
לדרוש ,י''ל ,מה שבלאו הכי רגילין
לדרוש בסעודה שלישית בצאת השבת,
ואם כן לאו דוקא החתן ,דכמה פעמים
שאינו בר הכי ,ואין לביישו בשביל זה.
ולפי עניות דעתי י''ל עוד ,דבאמת הביא
הרמ''א בסעיף ז' מדעת הר''ן פ''ק דכתובות,
דפנים חדשות סגי בשביל לילה ויום ,ואין
צורך בכל סעודה .ומזה הטעם ס''ל למרן
המחבר ,דגם סעודת שחרית דשבת הוי
פנים חדשות ,דאפילו אם בחול לא קיי''ל
כד' הר''ן וכמ''ש הח''מ וב''ש ,רק דצריך
פנים חדשות בכל סעודה וסעודה ,אבל
בסעודת שחרית דשבת מצטרף לזה
שמחת הרבות המאכלים שנוהגין.
ומה שכתב עוד מענין שתיית הכוס דשבע
ברכות של סעודה שלישית בש''ק ,הנה
כבר הביא דעת העזר מקודש ,שמתיר
להמברך לשתות ,ובההגהות חכמת
שלמה לאו''ח סימן רצ''ט סק''ה כתב גם כן
דנתפשט המנהג ששותה המברך,
ובליקוטי מהרי''ח סדר נשואין כתב ממנהג
היטב לב זי''ע ,דהמברך היה שותה וגם
הכלה ,דנשים אין מחויבות כ''כ
בהבדלה ,אבל לא החתן ,ונהרא נהרא
ופשטיה.
אבל בסעודת שלישית אפילו אם ירבו
בה בסעודה ובמנות כדעת הב''ח ,מ''מ
כיון שרגילין לאחר בה ,ועפ''י רוב
כשמגיעין לבהמ''ז וז' ברכות כבר יצא
היום ,ולענין ז''ב אין הולכין כ''כ בתר
התחלת הסעודה ,כמבואר בפת''ש שם
סוס''ק יב בשם השע''ת וגו''ר לענין אם
וכן מה שכתב אם בני הספרדים יכולין
ג''כ לסמוך ע''ז בסעודת שלישית
לברך שבע ברכות ע''י הדרשה ,כיון
ס
חם
הרב אברהם דוד הורוויץ
דלא הוזכר רק ברמ''א ,לענ''ד ,כיון דלא
פליגי להדיא ,וכפי הסברה הנ''ל ,י''ל
דגם מרן המחבר יודה לזה ,דאפשר
במקומו לא היה המנהג לדרוש ,ממילא
יש לסמוך על זה לכולי עלמא.
השמש
פשט המנהג ,כ''ז דוקא בלא פנים חדשות
ובלא רגילין לדרוש.
ועיין בשד''ח
הא דקיבלנו הוראות מרן בשו''ע ,היינו,
למה שבא מפורש בדב''ק ,אבל מה
שאינו כתוב מפורש בדבריו ,רק ממה
שהשמיט הדין בשו''ע ,בכה''ג לא נאמר
קבלנו עלינו הוראת מרן עכ''ל .ואולי גם
נ''ד בכלל זה ,כיון דלא מיירי כלל מענין
פנים חדשות בסעודה שלישית ומרגילין
לדרוש.
כללי הפוסקים סי' י''ג ס''ק ל''א בד''ה
וזה פשיטא דמש''כ הרמ''א מקודם,
דעכשיו נהגו במדינות אלו לברך שבע
ברכות בסעודה שלשית ,ואפשר משום
דרגילים לבוא פנים חדשות ,דבזה בודאי
יודה המחבר ,דפנים חדשות בכל סעודה
מברכין ,א''כ ה''ה גם במה שכתב
הרמ''א ,וי''א הטעם דרגילין לדרוש,
והדרשה הוי כפנים חדשות ,דגם בזה
יודה ,ומ''ש אבל לא בסעודה שלשית וכן
אברהם דוד הורוויץ
סא
חם
בדין לברך ברכת חתנים לב' חתנים ביחד
השמש
הגאון הרב מאיר בראנדסדארפער זצ''ל
חבר הבד''צ העדה החרדית ירושלים
רב דק''ק תולדות אברהם יצחק
רב שכונת בתי אונגרין והסביבה ירושלים
הגאון הרב מאיר בראנדסדארפער זצ''ל ,נולד באנטוורפן -בלגיה ,בכ"ה באלול תרצ"ד,
לאביו רבי שלמה ז''ל חתן הגאון רבי ישכר שלמה טייכטל זצ''ל ,בעל "שו"ת משנה שכיר".
בשנת תש"ה ,עלתה המשפחה לא''י ,וגרה בקיבוץ חפץ חיים .בסוף שנת תש"ו התיישבו
בשכונת בתי אונגרין שבירושלים ,שם נמנו עם תלמידיו המקורבים של כ''ק אדמו"ר שומרי
אמונים זצ''ל ובנו כ''ק אדמו''ר תולדות אהרן זצ''ל .הרב בראנדסדארפער למד בישיבת
"בית יוסף צבי" דושינסקיא ולמד שם בחברותא עם הגאון הרב משה הלברשטאם זצ''ל ,עמו
נסמך להוראה בשנת ה'תש"ך על ידי הראב''ד הגאון הרב פנחס אפשטיין זצ''ל .לאחר מכן
עברו השניים ללמוד בצוותא בישיבת בית אברהם -סלונים .לאחר נישואיו המשיך את
לימודי רבנות ודיינות בישיבת מיר ובכולל תרביצ"א .על רבותיו נמנו הגאב"ד הרב משה
אריה פריינד זצ''ל ,הגאון הרב יששכר דב גולדשטיין זצ''ל ,ויבלחט''א הגאון הרב שמואל
וואזנר שליט''א .בחודש ניסן תשכ"ז התמנה בצוותא עם ידידו הגר''מ הלברשטאם זצ''ל
כמו''צ מטעם העדה החרדית וכרבה של שכונת בתי אונגרין .באותה שנה התמנה כרב ק''ק
תולדות אהרן .בשנת תשל"ב התמנה עלי ידי הגאון המנחת יצחק זצ''ל ,כרב אחראי ופוסק
של מערכת השחיטה של בד"ץ העדה החרדית .בכ' באלול תשנ"ו ,במהלך הלווייתו של
גאב"ד העדה החרדית ,הוכתר בצוותא עם ידידו הגר''מ הלברשטאם זצ''ל כחבר בד"ץ של
העדה החרדית .מעבר לתפקידו כדיין וכאחד מחשובי פוסקי ההלכה ,שימש הוא גם כמוהל
מבוקש .חיבר את ספר השאלות ותשובות "קנה בושם" ,בו פסיקות ודיונים הלכתיים בד'
חלקי השו''ע .נלב''ע ביום כ' אייר תשס"ט .ת.נ.צ.ב.ה.
תשובת הגאון זצ''ל ניתנה ע''י בנו הגאון ר' משה שליט''א שמסר לנו אותו לפרסום,
לעילוי נשמת הרב החסיד מפיץ ומרביץ תורה ,הקים אהלה של תורה ויראת שמים
בצרפת ,הרב מסעוד חי חביב זצ''ל.
בדין לברך ברכת חתנים לב' חתנים ביחד
של אחר ,אי סגי לברך ברכת חתנים
אחת לשני החתנים ביחד ,או דעדיף
לברך לכל חתן וחתן בפני עצמו.
הנה על דבר השאלה איך נוהגים להלכה
ולמעשה אם החתן בתוך שבעת ימי
המשתה שלו משתתף בסעודת נשואין
סב
חם
הרב מאיר בראנדסדארפער
הנה גופא דמילתא מפורש בשו''ע אבן העזר
סי' ס''ב סע' ג' דאם יש שני חתנים יחד
מברכים ברכת חתנים אחת לשניהם,
אלא שהרמ''א שם כתב בשם הגהות
מיימוניות פי''ד דאישות דאין לברך לשני
חתנים ,משום עין הרע ,אמנם היינו דוקא
בחופה אחת ,אבל בסעודה אם אכלו
כאחד ,מברכים אפילו להרבה חתנים
ביחד ,כמו שמסיק הרמ''א שם להדיא
דכן נוהגין לעשות לכל אחד חופה בפני
עצמו ולברך לכל אחד ,אבל לאחר
הסעודה מברכין להרבה חתנים ביחד אם
אכלו ביחד.
השמש
אלא דמ''מ אכתי יש מקום לחלק בזה בין
סעודת נשואין לסעודת שבע ברכות
בעלמא ,על פי דברי הפתחי תשובה שם
ס''ק ו' שהביא משו''ת הרדב''ז ח''א סי' תמ''ח
דהיכא דחתנים גופייהו מקפידים בהכי
שאין רוצים בברכות בשותפות ,שפיר
דמי לברך לכל אחד בפני עצמו ,ואין כאן
משום אפושי בברכות ,ומוציאים את
האחר לבית אחר ומברכים ,וחוזרים
ומברכים לזה ,וכן עשה הוא ז''ל למעשה,
יעו''ש.
והמעיין בתוך דברי הרדב''ז יראה דעתו
להדיא דבמקום דליכא קפידא מצד
החתנים ,עדיף טפי לברך ברכה אחת
לשניהם משום דאין ראוי לאפושי
בברכות ,היכא דאפשר בברכה אחת,
יעו''ש .ומובא כל זה בספר שלחן העזר
סימן ח' סע' ז יעו''ש.
הרי מבואר דדוקא בחופה אחת אין
לברך ברכת חתנים אחת לשני חתנים
ביחד ,אבל בסעודה שפיר דמי לברך
לשניהם ביחד.
אלא דמכל מקום ספוקי מספקא ליה
דאולי שאני סעודת נשואין מסעודת שבע
ברכות בעלמא שעושים אותו לכתחילה
לשני החתנים ביחד .משא''כ סעודת
נשואין שמיועד להחתן שמתחתן כעת
ונעשה דייקא לכבודו ,אולי אינו מן הראוי
לברך לשניהם יחד.
ומכל מקום הרי על כל פנים מבואר
מדברי הרדב''ז דאפילו הכי היכא
דחתנים גופייהו מקפידים בהכי שאין
רוצים בברכות בשותפות ,שפיר דמי
לברך לכל אחד בפני עצמו ,וסתמא
דמילתא דבסעודת נשואין שהוא מיועד
דווקא לחתן זה ,הוא מקפיד יותר שלא
לברך גם לחתן אחר שבא להשתתף
בשמחתו ,ואם כן אינו מן הראוי לברך
לשניהם ביחד ,אם לא באופן שהדבר
ברור שלא מצא הקפידא מקום לחול כלל.
ומכל מקום נלענ''ד דלפי החילוק שכתב
הרמ''א לחלק בין חופה לסעודה עפ''י
דברי ההגהות מיימוניות דאינו אלא
משום חשש עין הרע ודוקא בחופה אחת
חששו לזה ,ולא בסעודה אחת ,אם כן
ליכא לכאורה שום סברא לחלק בין
סעודת נשואין לסעודת שבע ברכות
בעלמא.
הנלענ''ד כתבתי ,ויעזור השי''ת שלא
נכשל בדבר הלכה ,ונזכה לאסוקי
שמעתתא אליבא דהלכתא ,אכי''ר.
מאיר בראנדסדארפער
סג
חם
בדין תענית חתן וכלה ביום החופה
השמש
הגאון הרב שלום משאש זצ''ל
הרב הראשי וראש אבות בתי הדין לירושלים
מלפנים הרב הראשי וראב''ד למדינת מרוקו
הגאון הרב שלום משאש זצ''ל ,נולד לאביו הגאון רבי מימון זצ''ל בעל ''אוצרות השמים'',
בעיר מקנאס במרוקו ,בכ''ב שבט תרס''ח .בצעירותו למד אצל הגאון רבי יצחק אסבאג
זצ''ל ,ומתוך שקידה נפלאה עלה ונתעלה במעלות התורה .בתש''ט נתמנה לראב''ד של עיר
קזבלנקה ואח''כ לרבה הראשי וראב''ד לכל מדינת מרוקו .שימש בתפקיד זה במשך
שלושים שנה ,עד שנת תשל''ח ,עלה ארי מבבל ,לכהן פאר כרב הראשי וראש אבות בתי
הדין לעיה''ק ירושלים ת''ו .הרב משאש זצ''ל היה מגדולי עמודי התורה שבדורנו ,גאון חכמי
צפון אפריקה ,בפסיקותיו ובהליכותיו .נלב''ע בי' ניסן תשס''ג .ת.נ.צ.ב.ה.
לעי''נ הרב מסעוד חי חביב זצ''ל אשר עסק כל ימיו להגדיל תורה ולהאדירה ,מסור
לכלל עם ישראל ,במרומים ימליץ טוב בעד עם ישראל ,ויעורר רחמים מרובים,
שנזכה בקרוב לגאולה השלמה אכי''ר.
בדין תענית חתן וכלה ביום החופה
בדין כוס של שבע ברכות וברהמ''ז
מנהגי החתונה במרוקו
זרח והאיר לנגד עיני .ספר יקר מכל יקר.
ספר ריח השדה .מעשה ידיו להתפאר.
של הרב האברך המצוין בחכמתו
ובתורתו .הרב המופלא .וכתר שם טוב
עולה .חריף ובקי .הרב יעקב חביב
שליט''א .רב ומורה צדק בשכונת קרית
משה בירושלים ת''ו.
ובהשתדלותו .מצא דברים חדשים אשר
לא שזפתם עין .ומוציא להם מקורות
מש''ס ופוסקים .ראשונים ואחרונים .ומן
המדרשים .מנתח ומברר כל ענין .בשפה
ברורה ובנעימה .ומגיע להשיב לשואלו
דברים ברורים אחר חיפוש מחיפוש .לא
מניח פנה.
הספר מלא וגדוש בתשובות יקרות.
עניינים אשר שאר מחברים לא נותנים
בזריזותו
והוא
כלל.
לב
להם
נהניתי מאד מדבריו .ועברתי על כל
הספר .וראיתי את בקיאותו ופלפולו.
סד
חם
הרב שלום משאש
וקיים בעצמו .יגעת ומצאת.
שמצאת .ולפלא טבא אמרינן יישר.
האמן
השמש
ברכות על כוס אחד של ברכת המזון
כדעת מרן ז''ל אהע''ז סי' סב ס' ט שפסק כן
כיש אומרים בתרא .וגם כתב שכן פשט
המנהג.
דרך לימודי ,ראיתי לדבר במה שדיבר
בהם המחבר בפנים.
ומה שהביא המחבר בפנים (שו''ת ריח
השדה) בשם החיד''א בספר חיים שאל
ח''ב סי' ל''ה אות ב' שעינינו הרואות שהמנהג
בארץ ישראל ובמצרים להצריך שני
כוסות .ויתכן שלרוב קדושתו וטירדת
לימודו לא דקדק מר''ן השו''ע וסבר
שהמנהג כן ,ואינו כן .כבר כתבתי בחלק
ד' הזה שעדיין לא נדפס להראש''ל הגר''ע
יוסף שליט''א (זצ''ל) שהביא דברי
החיד''א אלו .ואמרתי שקשה לי מאד
לומר דברים אלו של החיד''א על מר''ן
הקדוש .וכתבתי שמי שנוהג כמר''ן ז''ל
וכמנהג שלו כמו מרוקו ועוד אין
להאשימו .כיון שיש לו על מי לסמוך.
תענית חו''כ ביום חופתם
א .בענין תענית של החתן ,שכתב בסימן
ל''ב משם הרב הנאמ''ן שליט''א שלא
לבטל מנהג זה .כי הוא מנהג ותיקין .גם
אני הצעיר כתבתי כן בשו''ת שמ''ש ומגן
ח''ב סי כ''א אות ג' נגד היביע אומר ונתיבי
עם .שכתבו שגם אלו שעלו מחוץ לארץ
לארץ ישראל יבטלו מנהגם והכי עדיף
טפי .וכתבתי שלקוצ''ד מי שנהגו
להתענות אינם ראוים לבטל מנהג טוב
ויפה להכנס לחופה בקדושה ובטהרה.
ובפרט שהיום כל החופות נעשים בלילה.
שעה או שעתיים אחר השקיעה .ויכולים
לצום כל היום .ויאכל וישתה קודם
החופה .וגם אם יעשו חופה קודם
השקיעה .הרי הם אוכלים תיכף ומיד
אחרי החופה.
וגם רבינו הטור ומר''ן ז''ל ורבי משולם
סוברים כן .וגם מנהג שלהם היה כן .וגם
הרמ''א כתב אבל במדינות אלו נוהגים
כסברא ראשונה ע''ש .משמע דדוקא
במדינות אלו של אשכנז וגם צרפתים היו
אשכנזים .אבל בספרד שהם אנשי ארץ
ישראל .הנה הטור העיד על מנהג ספרד.
וגם מר''ן שהוא ספרדי הלך אחריו .ואף
שכאן נשתנה המנהג .עכ''כ מי שיעשה
כדעת מר''ן ומנהגו .ונמשך אחר אבותיו
במרוקו שלא שינו המנהג מימות מר''ן
ז''ל .קדוש יאמר לו.
כוס של ז' ברכות ושל ברהמ''ז
א .בפנים בסימן לד .בדין שבע ברכות
של שבעת ימי החופה .אם יעשו אותם על
כוס אחד או שני כוסות .עיין בספרי שמש
ומגן ח''ב חאה''ע סי' כ''א אות ד' שכתבתי
שמנהגינו במרוקו היה לעשות כל שבע
סה
חם
בדין תענית חתן וכלה ביום החופה
מנהגי החתונה במרוקו
השמש
ב .ובדידי הוה עובדא שהתעניתי ביום
שלישי .והשלמתי הצום עד הלילה .ונכנס
בי רגש גדול .והוא מנהג טוב ויפה .לעורר
האדם ביום חתונתו וביום שמחת לבו.
במקום גילה שם תהי רעדה .וכתבתי שגם
מי שאינו נוהג להתענות .ורוצה להתענות,
תבא עליו ברכה .והכלה לעולם לא
נתענית .שכך היה המנהג.
א .ובמרוקו היינו עושים החופה תמיד יום
רביעי .כמו שהובא בש''ס ריש כתובות.
בתולה נשאת ליום הרביעי .ותמיד עושים
אותה בבוקר .אחרי שמתפללים תפילה
חגיגית בבית הכנסת של החתן .וכל
הקרובים באים להתפלל עמו .ואחר
התפילה כל בית הכנסת הולכים משם
ישר לבית הכלה .שהיא כבר מקושטת.
ושם עושים החופה .ומשם מוליכים אותה
לבית החתן .בשירות וזמירות בשוק בכל
הדרך .ואם יש קרובים בדרך .מתעכבים
אצל כל בית .ומוציאין להם חלב וכו'.
וכשמגיעים לבית החתן עושים סעודה
קטנה בעוגות וביצים וממתקים .ובשעה
שתים עשרה מתחילין הסעודות יומם
ולילה עד צאת השבת ועוד .והתענית של
החתן היה ביום שלישי קודם יום החופה.
ואני מסיים בברכה להרב המחבר.
שישגה כחו וחילו בתורה .ויזכה לחבר
עוד ספרים טובים כאלו .בבריאות
איתנה ונהורא מעליא אמן.
החו''פ בירושלים עיה''ק
ביום ט''ז אדר א' תשס''ג לפ''ק
ע''ה שלום משאש ס''ט
סו
חם
הרב אליהו הכהן כ''ץ
השמש
הגאון הרב אליהו הכהן כ''ץ זצ''ל
רבה הראשי וראב''ד באר שבע
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
הגאון הרב אליהו הכהן כ"ץ נולד בט"ו שבט תרע"ו בצ'כוסלובקיה ,לאביו הגאון הרב
אברהם אהרן הכהן כץ זצ''ל אב''ד ק''ק נייטרה ,ולאמו פראדל ע''ה .הגר''א כ''ץ ישב כרב
ואב''ד בערים נייטרה וקושיצה .במלחמת העולם השניה ברח להונגריה מאימת הנאצים.
לאחר מלחמת העולם השנייה כיהן כרב ואב"ד של קהילת סלובקיה וברטיסלבה .הרצה
בישיבת בודפשט והקים את ישיבת דומונקוס .בשנת תשכ''ח עלה לארץ ישראל .כיהן
כרבה של באר שבע במשך כ 55-שנים .כן כיהן כחבר במועצת הרבנות הראשית לישראל.
הרב כ''ץ נודע בדרשותיו המקוריות ובגימטריה שאותה שילב בדבריו .הרב כ''ץ ערך את
מחזור ליפסיא ,ו השתתף בכתיבת מספר ערכים באנציקלופדיה היהודית .הגדול מחיבוריו
הוא ספרו בהלכה שו''ת באר אליהו .בשנת תשנ"ה הוענק לו אות "יקיר באר שבע".
הרב כ''ץ נפטר ביום ח' בכסלו תשס"ה .ת.נ.צ.ב.ה.
מאמר זה הוא לזכותו ולזכרו של האי גברא רבא ויקירא הקים תורה ועבודה
וגמילות חסדים בערי צרפת הרה''ח ר' מסעוד חי חביב זצ''ל ,זכותו יגן עלינו ועל כל
ישראל אכי''ר.
בדיני טבעת הקידושין
א .בספרו שו''ת ריח השדה
ל''א בענין קידושי האשה בטבעת ,ואציין
רק למה שמשמע קצת מהחינוך מצוה תקל''ט
שהטבעת היא בנוסף לעצם הקידושין
להיות ביד האשה למזכרת שהיא נשואה
ואשת איש.
בעה''ש ביום שלישי לסדר" :מה טובו
אהליך יעקב" שנת "וברכה לראש" לפ''ק
באפרת תצ''ו
חלק אהע''ז סימן
לכבוד הגאון רבי יעקב חביב שליט''א
רב ודומ''ץ עיה''ק ירושלים תובב''א
והארכתי בזה בתשובה שכתבתי לרב
הממונה על מחלקת הנישואין בעירנו עיר
האשל ,בדבר כלה אשר זמן קצר אחרי
החופה אבדה לה טבעת הנישואין והיא
הנה לחיבת הכותב והכתוב ,ראיתי
להעיר כמה הערות בדברי כת''ר .והוא:
סז
חם
בדיני טבעת הקידושין
חוששת לסימנא מלתא ,איך להרגיע את
רוחה ונפשה מרה לה.
השמש
ובאמת אחרי עיון עלו בידי לכאורה
שלשה צדדי איסור שכל אחד ואחד כדאי
לעצמו למנוע לכתחילה בשימוש בטבעת
כזו לקידושין .והם:
ראשית צריך לומר להם כדברי הנביא
ירמיה י''ב "מאותות השמים אל תחתו כי
יחתו הגויים מהמה'' ,ואף כי צדיקים
ממונם חביב עליהם ,וגם יעקב אבינו חזר
אפילו על פכים קטנים ,אך לא חשש
לסימן רע וכדומה "כי איש תם" "תמים
תהיה עם ה' אלוקיך" ,והברכות שברכו
את החתן והכלה ביום חופתם בוודאי
תתקיימנה ,ויהיו בעלי אהבה ואחוה
ושלום ורעות ששון ושמחה גילה ורינה
ודיצה וחדוה לאורך ימים ושנים.
דבר ראשון ,ערכו כמו טבעת עם אבן
יקרה ,והרי אין מקדשין בדבר שיש צורך
לשומו ,היינו הערכתו ,גם הפיתוח הנ''ל
גורם להערכת שומא ,ומנהגנו להשתמש
רק בטבעת פשוטה לפי דעת ר''ת ,אם כן
ראוי להמנע גם מטבעת חקוקה בשמות
ותאריך.
דבר שני ,היא שחקיקה בטבעת משווה
אותם כעין מטבע ,כי מה משנה אם
טבועה בצורות או רק כתב בעלמא,
ובפרט לדעת הרמב''ם הלכות מ''ש פ''ד ה''ט,
שכתב ''שאינו מטבע אלא בכסף מפותח
שיש עליו צורה או כתב'' ,הרי שאינו
מחלק לענין מטבע ,בין צורה או כתב,
ועל זה אנו דנים אם חקיקת הכתב עושה
הטבעת כמטבע או לא .וגם מה שכתב
הרמב''ם ''שיש עליו'' אפשר לפרש שאין
חילוק בין עליו או בתוכו ונקט רק לישנא
ד''עליו'' כי כך היה נהוג במטבעות ,אך
באמת לא משנה ,וגם כתב בפנים
הטבעת עושה אותה מטבע ,ואחרונים
מביאים דעת המרדכי שמדרבנן אסור
לקדש במטבעות.
ומ''מ כמובן שעל החתן לקנות לה טבעת
אחרת ,כדי שיהיה לה לסימן ולאות
שהיא נשואה .וכמובן שאין לחזור ולומר
לה שזו טבעת קידושין שהרי היא
מקודשת ועומדת ,ואבדן הטבעת לא גרע
מאומה ממעמדה כנשואה ,אלא רק
הטבעת יהיה לאות ולסימן עבורה על
נישואיהם.
ב .והנה על ענין טבעת הקידושין חדשים
מקרוב באו ,ודבר חדש על ידם ,שהחתן
נותן להכלה טבעת קידושין עם פתוחי
חותם וחתום בה שם החתן ותאריך יום
כלולותם ,יום הנשואין.
דבר שלישי ,אולי ע''י חקיקת השם
והתאריך מפסיקים בין הטבעת עצמה,
ובין יד הכלה ויש בזה משום חציצה כי
בדרך כלל לא עושים חופת נידה ,ושמים
הטבעת באצבע הכלה ולא על בתי ידיה,
היינו הכפפה.
והרי שאלה היא בהלכה האם מותר
ויאות להשתמש בטבעת כזו לקדש אשה
כדת מו''י בלי שום פקפוק וחשש ,או יש
בחקיקה זאת דבר שעבורו כדאי למנוע
בה לכל הפחות לכתחילה.
סח
חם
הרב אליהו הכהן כ''ץ
ואם נצרף כל ג' חששות הנ''ל ביחד
בודאי יש לחוש ולא להשתמש בטבעת
חקוקה לכתחילה.
השמש
כשהכלה מקבלת את טבעת הקידושין יש
בזה אולי משום בזיון ורמת רוחא לקבלה
בכפפה ועל כן הנח להן לישראל אם אין
נביאים הן בני נביאים הן ,אך כל זה לענין
שלא לקדש לכתחילה בכפפה ,ואך מזה
אין שום ראיה שיש לחוש בטבעת חקוקה,
ובפרט אפילו הייתה חציצה אסורה
בקידושין ג''כ לא היה אסור לקדש בה כי
הכתב שקוע ,ובשום אופן אין לדון עליו
משום חציצה.
אחר העיון בכל החששות הנ''ל ,נראה
שאין בהן ממש ואפילו ביחד אינן כדאין
לאסור טבעת הנ''ל לקדושין.
ואתחיל במאי דסיימנו מטעם חציצה,
א''א לדון בזה ,כי רק באם היה על
הטבעת דבר אחר שאפשר לומר שאינו
מעיקר הטבעת ואינו בטל אליה ,אז יש
בזה חשש חציצה ,וזה גם כן צריך להיות
דווקא בפנים הטבעת ועי''ז אינה נוגעת
באצבע הכלה ,אך בכתב וחקיקה אין
מזה אפילו שמץ מנהו ,ואיך נדון א''כ על
איסור חציצה.
ועכשיו נדון משום חשש ''מטבע'' ,ונראה
שגם מצד זה אין טעם לאיסור.
בספר אבני מלואים
כותב :כתב בית שמואל ז''ל ,לקמן
כתבתי דאין מקדשין לכתחילה במטבע''
ע''כ .ועיין ב''ש סי' לא סק''ה ז''ל ,:וכתב
המרדכי דאין מקדשין במטבע והיינו
מדרבנן אין מקדשין ,עכ''ל .ובש''ס משמע
דמקדשין במטבע ע''ש .וכן באשה
שחטפה מעות.
אבה''ע סי' כ''ז אות ב'
ובפרט ,מי אמר לנו שמה שנהוג להסיר
הכפפה בשעה שהחתן מוסר להכלה
הטבעת ואומר לה ''הרי את מקודשת לי
בטבעת זו כדת משה וישראל'' אנו עושים
משום חציצה ,אדרבה ,כתוב מפורש
בספרי גדולי הפוסקים האחרונים להיפך,
עיין בשדי חמד ואסיפת דינים מערכת חתן
וכלה אות כ''ו בסופו ,שדעתו שאין שום חשש
בנתינת הטבעת על יד הכלה בהפסק בתי
הידים ואין זה דומה ''לקבלת הגט ולא
לכל מילי איתקש יציאה להויה'' ע''ש.
אמנם מדברי הב''ש נראה שכיון להך
שכתב במרדכי גבי דעתא אצורתא
וכמ''ש ,ולפי מ''ש גם המרדכי סובר
דמקדשין במטבע ,וגם בערוך השלחן סי'
כ''ז סעיף ב' ג' כותב :י''א ,שאין לקדש
לכתחילה במטבע (ב''ש) והטעם כמו
שאין קונין בחליפין במטבע משום
דדעתיה אצורתא דמטבע ,חשיבותה היא
מפני הצורה ,והיא עבידא דבטלה,
כשהמלך גוזר לעשות צורה אחרת (ב''מ
מ''ה ע''ב) ובקידושין נמי נימא דדעתא של
האשה הוא על הצורה( ,הג''ה במרדכי פ''ק
דקדושין) ואין בזה שום טעם כלל והרי
ואם כי בעיקר הענין שנהגו בלי כפפה יש
לעיין בפסחים דף נ''ז ע''א ברש''י דה''מ כריך
ידיה בשיראי ,שכתב'' :וחציצה פוסלת ועוד
דבזיון הוא'' .הרי שאפילו במקום שאין
איסור משום חציצה מ''מ יש בזיון לעשות
הפסק בין ידיו ובין דבר המצוה ,וה''ה גם
סט
חם
בדיני טבעת הקידושין
קדושי כסף ילפינן מלשון קיחה כמ''ש,
ועיקר קיחה הוא במטבע''.
השמש
שיבוטל ,ואין אפילו לדעת המרדכי
איסור או חשש לקדש בה ,רק אם למשל
ירדה על דעת חמישים ,ונמצאת פחות,
היא מוטעית למפרע ,לא כן בטבעת
חקוקה ,על ידי החקיקה לא יכולה לטעות
כך ,וזה ברור.
ולא זכיתי להבין קושיתו ,כי בזמן האבות
לא היו מטבעות עם צורה ואין בראיתו
שום ראיה ,ודו''ק.
ונבוא לדון עכשיו על החשש הראשון
שהזכרנו שבדבר שצריך שומא .לפי ר''ת
תוד''ה והלכתא בקדושין דף ט ע''א אין מקדשין בו
לכתחילה.
ולהבין כוונת המרדכי שמתנגד לקדש
במטבע של צורה ,וכפי שהבאנו לעיל,
הקשו עליו קושיות עצומות וכמעט נראה
שאין לדבריו מובן ,ואך המעיין במאירי
קידושין בדף ז (לפי' הגמרא) יראה שהוא כותב
כך'' :ויש אומרים שהמקדש במטבע אינו
כלום'' ,לשון זה בוודאי צריך תיקון ,וכי
איך אפשר לומר ''אינו כלום'' ,היינו
אפילו בדיעבד ,ואין חוששין לקדושין .זו
חומרא דאתיא לידי קולא.
וכן באמת יש לחוש באבנים יקרות שלא
כל אדם בקיא בהערכתן ,ואפשר שיהיו
הבדלים גדולים בין הערכת האשה ובין
שומת בקיאים ,אבל בחקיקת טבעת זו
דבר קטן ואין להשוות לדינו של ר''ת ,וזה
ברור.
אך האמת תורה דרכה שצ''ל לנכון
''כשר'' תחת ''כלום'' ,ומבאר המאירי
''מפני שהוא שוה יותר מכדי דמיו מצד
הצורה ונמצא דעתה אצורתא וצורתא
עבידא דבטלה ,ואין הדברים כלום''.
ובפרט לדעת הרמב''ם בדברים שהאשה
מתאוה להם אינם צריכים שומא ,ולקבלת
טבעת שחקקו עליה תאריך הנשואין
והשם ,בודאי מתאוה לה ,וזה כבודה ,ואין
לדמותו לאבן יקרה בתוך טבעת .עיין
בהרמב''ם הלכות אישות פ''ז הל' י''ח וע''ש.
הרי לפנינו דעתו של המרדכי מובאה גם
במאירי אפילו שהוא מתנגד לה ,מ''מ
למדנו משם את עיקר הכוונה שאינה כמו
שחשבו סתם בכל מטבע ,אלא ''שהוא
שוה יותר'' ,והיינו אותן המטבעות
שהצורה קובעת את שווין יותר מכפי
משקל הכסף שיש בהם ,או כדומה.
ואל תשיבני שר''ת ,והרמב''ם חולקים,
ולדעת הרמב''ם אין חילוק בין שיראין
לטבעת זה נכון .מ''מ הסברה אמיתית,
ויש להסתייע ממנה ובפרט לפי מנהגנו
שמראים לעדים הטבעת ושואלים אם
היא שווה פרוטה ,אין שום חשש.
ואם כן שווין רק משום הצורה בערך
שנקוב עליהן ,היוצא מזה שלא בכל
מטבע של צורה מדובר ,ועכשיו לשאלתנו
אין בכתב החקיקה בטבעת שום ערך
אחר שהסרנו החששות ברצוני להביא גם
ראיות להתיר ,מצאתי בשלחן העזר סי' ח'
ס''ב עמ' מב שהביא מקורות ומנהגים בענין
ע
חם
הרב אליהו הכהן כ''ץ
הקידושין דוקא בטבעת ובין השאר מביא
מגאון בישראל שכתב בזה''ל'' :ומנהגינו
לחקוק על הטבעת צורת ה' והוא מנהג
יפה'' ע''ש .הרי מפורש שהיה מנהג
לחקוק על הטבעת ,ומה משנה אם
חוקקים ממבפנים או מבחוץ.
השמש
גם לפי סברה זאת החקיקה רק מוסיף
לרעיון הנ''ל ומחזקת הקשר ביניהם.
ולכן מסתימת הפוסקים שלא דיברו
מטבעת שיש עליה חותם ולא חילקו בין
יש ובין אין ,משמע שאין בזה שום חשש
ופיקפוק.
חוץ מזה יש סברה וגם רעיון יפה מחקיקת
השם והתאריך בטבעת .עיין בספר
החינוך מצוה תקל''ט שכתב ''ומהיות מיסוד
המצוה מה שזכרתי נהגו ישראל לקדש
בטבעת להיות בידה תמיד למזכרת'' .ומי
לא יבין מעצמו שאם השם של הבעל
ותאריך הנשואים חקוקים בטבעת הכלה
שזה מוסיף למזכרת והיא תבין חובתה
לגבי בעלה וישכון שלום ושלוה ביניהם.
כי בעצם השם ''טבעת'' בא דווקא ע''י
האותיות החקוקות ומשוקעות בה
לחותמת או לפעמים גם בולטות ורק
אחרי כן הושאל שם ''טבעת'' לכל מיני
עיגולים.
אם כן ברור שטבעת שימשה גם
לחתימה והיו בה אותיות חקוקות או
בולטות ואם יש איזה חשש לקדש
בטבעות כאלו ,היו הפוסקים אומרים
את זה ומזהירים שלא לקדש בה,
סתימתם חתימה לאמת הדעת ,שאין
בזה שום פיקפוק.
ועיין עוד בספר לקוטי מהרי''ח
התנהגות יום החופה דף ריז סוף ע''ב שכתב ''משום
דטבעת הוא דבר המחבר שני דברים
כאחת ,כמו שמצינו גבי קרש להמשכן
שלכל שני קרשים היה טבעת מלמעלה
לחברם יחד ,וכן טבעת החושן והאפוד,
לכן מקדשין ג''כ בטבעת לרמז שע''י
קדושין אלו יהיה חיבור איש ואשה'' .הרי
חלק ג'
ואסיים בברכת כהן באהבה
הרב אלי' כ''ץ
רבה ואב''ד באר שבע
עא
ברכת
ציון
עב
חם
הרב עובדיה יוסף
השמש
הגאון הרב עובדיה יוסף זצ''ל
הראשון לציון
נשיא מועצת חכמי התורה
הגאון האדיר זצ''ל נולד בבגדאד בי''ב תשרי תרפ''א לאביו רבי יעקב זצ''ל בהיותו בן ארבע
עלתה משפחתו לא'' י והתיישבה בשכונת בית ישראל בירושלים שם למד בת''ת בני ציון,
מנעוריו התבלט בכישרונו ובלהיטותו לתורה .את יצירתו הספרותית הראשונה כתב בגיל
תשע ,הערות על הספר ראשית חכמה .בשנת תרצ'' ג בהיותו בן שתים עשרה עבר ללמוד
בישיבת פורת יוסף והיה לתלמידו המובהק של הראש הישבה הגאון רבי עזרא עטייה זצ''ל.
בשנת ת''ש בהיותו בן עשרים הוסמך לרבנות ודיינות ע''י הראשל''צ הגאון רבי בן ציון מאיר
חי עוזיאל זצ''ל ושימש כדיין בביה''ד העדה הספרדית בירושלים .בשנת תש''ז עבר לשמש
ברבנות מצרים עד שנת תש''ט שאז חזר לא''י וישב על מדין בביה''ד האזורי בפ''ת בהרכבו
של הגאון ר' ראובן כץ זצ''ל ,באותה תקופה כתב את ספרו חזון עובדיה על הל' פסח,
ובשנים תשי''ד ותשט'' ז הוציא לאור את שני הכרכים הראשונים של יצירתו המרכזית שו''ת
יביע אומר'' ,המשתמשת כאורים ותומים לעולם הפסיקה של ימינו .בשנת תשח''י עד
תשכ'' ה כיהן כדיין בביה''ד הרבני בירושלים ובתשכ''ה היה לחבר ביה''ד הרבני הגדול.
בשנת תשכ''ט נבחר לכהן כרב הראשי וכראב''ד תל אביב יפו .בז' חשוון תשל''ג נבחר לרב
הראשי לישראל ומאז ועד יומו האחרון הנהיג את עם ישראל בפסיקותיו בכל תחומי התורה,
ובפסיקותיו על שאלות חמורות בעניני יוחסין ועגונות ,שהגיעו מכל קצווי תבל ,הגאון זצ''ל
נחשב הוא לאחד מפוסקי הדור .הוציא עשרות ספרים והם :שו''ת יביע אומר ,שו''ת יחוה
דעת ,חזון עובדיה ,לוית חן ,טהרת הבית ,מאור ישראל ,הליכות עולם ,טבעת המלך ,ענף עץ
אבות ,ושימש עשרות שנים כנשיא מועצת חכמי התורה .נתבש''ם בג' מרחשון תשע''ד,
ומנוחתו כבוד בעיה''ק ירושלים ת''ו .ת.נ.צ.ב.ה.
מאמר זה הוא לעילוי נשמת ולזכותו של החכם השלם פה מפיק מרגליות חכו
ממתקים וכולו מחמדים תהילתו בקהל חסידים ,אשר הרביץ תורה ,והקים מוסדות
תורה ברחבי צרפת ,הרב הגדול מעוז ומגדול ,רבי מסעוד חי חביב זצ''ל ,יה''ר
שימליץ טוב על משפחתו ועל כל עם ישראל אמן.
בדין גרושה לכהן כשעד א' מהקידושין פסול
י"ב ניסן תשס"ח והתגרשה בבית הדין
בחיפה בג"פ ביום ה' ניסן תשס"ט.
המבקשת חייתה בארה"ב בדרך אישות
ללא חופה וקידושין עם כהן ונולדה לה
בס"ד י"ח סיון ה'תשע"ב
בפנינו בקשה להיתר נישואין לכהן.
המבקשת גב' א.כ נישאה כדמו"י ביום
עג
חם
בדין גרושה לכהן כשעד א' מהקידושין פסול
בת שהיא כיום בת חמישה חודשים
ומבקשת להינשא לאותו הכהן .המבקשת
טוענת להיתר נישואין היות ואחד מעדי
הקידושין אותו ייחד הבעל היה גיסו ,בעל
אחותו .מסדר הקידושין היה העד שני.
בית הדין הודיע לה כי עליהם להיפרד עד
לבירור סופי וכעת היא בחזקת איסור .אב
המבקשת ביקש כי נזרז את ההליכים
היות והם חיים בנפרד וקשה לאב
הקטינה לא לראות את הבתו היות והוא
גר במרחק של 353ק"מ ממקום מגוריה
של האישה בארה"ב .בית הדין דיבר עם
אחיו של הכהן שחי בארץ והלה אמר
שהוא נושא כפים והוחזק בכהונה .הבעל
הראשון ,הרב מסדר הקידושין והגיס
הוזמנו לעדות בבית הדין והתקבלו
העדויות .התברר מתוך דברי העד הכשר
וכן מתוך דברי הבעל כי הבעל הזמין את
גיסו לעדות ולא מסדר הקידושין ,הגיס
מלבד היותו קרוב בקרבת אישות לדבריו
הינו נוסע בשבת ,בית הדין לא קיבל על
כך עדות .בסמוך לחופה ,נכח כמנגן
אורגן ,אחיו של העד הכשר מסדר
הקידושין שהוא ג"כ יהודי שומר תו"מ,
אולם לא ברור אם הוא ראה את מסירת
הטבעת כך שגם אם נבטל את יחוד
העדים ותהיה כת אחת יפסלו העדים
הכשרים מצד קורבת שני האחים .מסדר
הקידושין והגיס חתמו על הכתובה לפני
החופה .צורף לתיק בית הדין וידאו של
החופה ,שאר הנוכחים מלבד כשלושה
היו ללא כיסוי ראש ,תלבושת הנוכחים
והכלה עצמה הייתה בבחינת הרחק מן
הכיעור והדומה ,כך שקשה לצפות
שהנוכחים יהיו מכשרי ישראל.
השמש
א .הנידון שבפנינו הוא על כשרות
הקדושין .אם תמצא לומר שלא היו
קידושין ,יש לדון מצד פסלות לכהונה
מדרבנן משום קול גירושין מאחר
ונתגרשה בגט כשר ואיכא דשמע בגיטה
ולא שמע בהכרזה כמבואר ברמ"א אה"ע
סי' ו' סע' א' בשם תשובת הרשב"א סי' תק"ן.
היות והצדדים הם ספרדים לא חיישינן
לשיטת הסמ"ג החושש לקידושי עד אחד.
ב .קרבת המבקש היא קרבת חתנות מן
האב שלדעת הרמב"ם הוי רק דרבנן
ולדינא קייל"ן קידושין בפני פסולי עדות
דרבנן הם קידושין מן התורה .אולם
לדינא פסקו רוב הפוסקים והשו"ע מכללם
שפסולי חתנות פסולים מדאורייתא
כאשר הרמ"א בסי' ל"ג סע' ב' שהביא את
דעת הרמב"ם השמיט קרובי חתנות וכתב
רק קרובים מן האם ,וכן תמה ג"כ
הרעק"א בתשובה .אמנם מסקנת הרעק"א
שדברי הרמ"א הם רק לכתחילה ולא
בדיעבד ,ובזה יש להוסיף שנידון דידן
הוא רק איסור כהונה דאורייתא ולא
איסור אשת איש דחמיר טפי.
אולם יעוין בזכר יצחק ,שהצדיק את דברי
הרמב"ם דלא כתשב"ץ והש"ך וש"פ
שחולקים על הרמב"ם .אלא שאף אם
נחשוש לדברי הרמב"ם יש להתיר על פי
השיטות שקידושין בפני פסולים מדרבנן
בטלים מן התורה וכן כתב בתשובת ר"י
בן הרא"ש .גם לדברי הגט פשוט
שבאיסור אשת איש לא מתירים מדין
ספק ספיקה אבל באיסור כהונה מתירים
כמו שמצאנו גבי אלמנת עיסה .מה עוד
שהריב"ש ,החוות יאיר ,הגר"א בביאורו
עד
חם
הרב עובדיה יוסף
השמש
לשו"ע חו"מ,וכן הרעק"א בגליון ,כולם פוסקים
דלא כרמב"ם.
חו"מ סי' ל"ד בסי' ג'
קידושין ויעו' בית יוסף
שיטות בפסלות עם הארץ.
ג .כן יש לצרף כאן היות העד פסול
בעבירה ,אמנם לא נתקבלה עדות לפוסלו
בעבירה .אלא שגם אם יתקבלו עדי פסול,
יש צדדים להחמיר .ראשית ,דברי
התומים סי' פ"ז שפסולי עבירה נפסלים רק
מכאן ולהבא מקבלת העדות .וגם שמא
פסולי עבירה בזמן הזה ,הם שוגגים
וכשרים מדאורייתא יעוי' באחיעזר ח"ג סי'
כ"ה ומה שמקל שם להכשיר גט החתום
בעדים מחללי שבת החתומים על גט ,הוי
חומרא בנידון דידן שבאים לפסול.
לדעת קצוה"ח סי' לו בעדות הנעשית
לכתחילה ,כגון ,עדות קיום אין ביד
הפסולים לפסול את הכשרים נגד רצון
של המקדש ,אמנם כל זה במקום
שהמקדש לא ייחד עדים .בנידון דידן,
הבעל זמן את העד הפסול ,גיסו ,ונאמר
לבעל שייחד עדים והיה בדעתו שהם יהיו
העדים בדווקא ולא אחרים .אם כן ,על
מנת להכשיר את העדים האחרים צריך
לבטל את דיבורו ולהעמיד אומדנה
חדשה שרוצה דווקא שהכשרים יהיו
עדים כנגד דיבורו המפורש.
ד .העדים הוזמנו להעיד בבית הדין,
תחילה העיד העד הפסול ולאחר מספר
ימים העד הכשר .לשיטת הבית הלל יש
להחשיב את טענת האישה לקידושין
בפני פסולים ,כהכחשה וא"כ נפסלים
העדים למפרע ולשיטת הבית שמואל גם
לשיטת התוס' שצירוף לא פוסל למפרע
וכן דעת החת"ס אה"ע סי' ק' .מצאתי
בתשובת הרדב"ז חלק ב' סי' תש"ז שפסל
הקידושין בנתכוון הפסול להעיד להדיה,
ולשיטת הרמב"ם רק אם יש ספק אם
אינם
להעיד
מתכוונים
הפסולים
מצטרפים אבל בהתכוונו להצטרף
נפסלים ג"כ הכשרים.
אלא שאין לנו ראיה על פסלות שאר
העדים אלא דברי המסדר קידושין שדרכו
תמיד לומר שהמקדש ייחד עדים ויפסול
עדים אחרים והוא אינו רק עד אחד.
יש ג"כ לדון להחמיר מדברי תשובת
החת"ס אה"ע ח"א אבן העזר סי' ק' שבאנן סהדי
לא נפסלים ע"י צירוף קרוב או פסול,
למרות שדבריו הם להחמיר ולהצריך
קידושין שניים לכתחילה ,ולא לאסור
בדיעבד כבנידון דידן .ועוד שכל הרואים
יתכן שהם פסולי עבירה וקורבה ,מלבד
שני אחים כשרים ,וא"כ אין לנו ידיעה
זולת העדים הפסולים ,ומנלן לחשוש
לעדים כשרים במקום פרוץ ,וכל ידיעתנו
שיש אנן סהדי הוא על פי פסולים .יש
להעיר על דברי החת"ס מכל עדי עריות,
שדי שיראו כמנאפים ,דהוי אנן סהדי,
ואעפ"כ נפסלים קרובים ופסולים ,ומאי
בנידון דידן ,רוב המצוים בחתונה אינם
שומרי תו"מ והם פסולים ,ואם תמצא
לומר שהיו שם כשרים שמא לא ראו את
נתינת הטבעת .יש לציין שמצאתי בתש'
הרדב"ז שפסל עמי הארץ גם כעדי
עה
חם
בדין גרושה לכהן כשעד א' מהקידושין פסול
השמש
שנא מכיסוי פני הכלה שהביא בשם ספר
המקנה.
אישות ונולדה ילדה ,הגם שאין כאן
קידושין בפועל.
ה .יש להוסיף כי בנידון דידן היות ונגלה
לנו כי העד שיוחד היה פסול מדין קורבה,
ולדברי העד הוא גם מחלל שבת
בפרהסיה ,הרי שיש רעותה באנן סהדי,
ואפשר שהמסדר קידושין טעה גם
בבירור הבעלות של הטבעת הקידושין
ושאר דינים הפוסלים את הקידושין.
הרב יצחק רפפורט
דיין ביה"ד הרבני בחיפה
*******
בס"ד
אור ליום י"ד תמוז תשע"ב
לכבוד הרב הגדול מעוז ומגדול הדיין
המצויין רבי יצחק רפפורט שליט"א,
אב"ד חיפה
ו .יש להוסיף ,שיש מקום לומר
שבנישואין שבהם הצדדים אינם שומרי
תו"מ קיימת כיום רעותא באנן סהדי ,זאת
היות ויש מסדרי קידושין שעושים שלא
כדין מייחדים בדווקא עדים פסולים או
שאר פסולים משום חשש זנות על אף
שהברכות הן לבטלה ויש כאן משום
גניבת דעת ופגיעה בשורש קדושת
ישראל ,יעוי' אבני מילואים סי' מ"ב ס"ק ו'.
אולם מאחר ובפנינו פסולים ורעותות
ניכרות שהמסדר קידושין לא בירר אם
העד שומר שבת או קרוב א"כ גם הידיעה
הכללית שהיו קידושין כדין הורעה וצ"ע.
אחרי עטרת החיים והשלום וכט"ס.
קבלתי שאלתו שאלת חכם אודות מרת
א.כ שהתגרשה בביה"ד בחיפה ,אלא
שבקידושיה ייחד הבעל את עדי
הקידושין ואחד מהם היה גיסו .ומלבד זה
גיסו היה מחלל שבת בפרהסיא .והאשה
הנ"ל היתה אח"כ עם בן זוג כהן ללא
חופה וקידושין ונולד להם בת ובן .ועתה
ברצונם להנשא זל"ז כדמו"י.
ז .בדברי הרמ"א בסי' ו' איירי כאן
בספרדים ,ויש שרצו להקל כנגד הרמ"א.
יש לדון שראיית הרשב"א היא ממקום
שאמרה נתקדשתי והוא כופר וגירשה
שנאסר בקרובותיה שאפשר שהיו עדים
והלכו למדינת הים מה שאין כן במקום
שהתברר שלא היו קידושין כלל ,יעוין
בית שמואל שם סק"ג.
ונחלקו הדעות בין חברי ביה"ד .לדעת
הרוב יש כאן צדדים רבים להתיר אותה
לכהן כיון שבקידושיה היה רק עד אחד
כשר ,והזוג הם ספרדים שהולכים אחר
פסקי מרן ,שפסק המקדש בעד אחד אין
חוששין לקידושיו ,ולא חיישינן לדעת
הסמ"ג שמחמיר בקידושי עד אחד ,ובנוגע
להעד שהוא גיסו של המקדש רוב מנין
ובנין ס"ל שהוא פסול מדאורייתא ,ורק
לדעת הרמב"ם אין פיסולו אלא מדרבנן.
ח .נקודה נוספת :יש להתייחס לנידון
דידן כדיעבד היות וחיו יחדיו בדרך
עו
חם
הרב עובדיה יוסף
ואין להחמיר באיסור כהונה כיון שמדינא
לא היתה צריכה גט מן הדין.
השמש
רבני האחרונים שאין לחוש לסברא זו
כלל ,ובהוזמנו השנים לעדות קידושין
ונמצא אחד מהם קרוב או פסול אין כאן
קידושין כלל .ושכן כתב בשו"ת אביר
יעקב (חאב"ע סי' כד) .ע"ש .וכ"כ בשו"ת
תעלומות לב (ח"ד סי' יג ד"ה ואף) ע"ש.
הדיין האוסר חושש לדעת הרמב"ם,
שהעד שהוא דרך חתנות אינו פסול אלא
מדרבנן ,והיתה צריכה גט .וגם יש לחשוש
לדעת החתם סופר (סי' ק') דס"ל שתתקיים
העדות באנשים הכשרים שנמצאים שם,
והגט היה מוכרח מן הדין ,ונפסלה
לכהונה.
ונראה לתת טעם נכון לזה ע"פ מ"ש רש"י
(קידושין סה ע"ב) דלמ"ד דחושש בקידושי עד
אחד לפי שבדיני ממונות עד אחד מחייב
שבועה ,לפיכך עדותו חשובה גם לענין
קידושין .והנה מרן הבית יוסף (חו"מ סי' לו)
הביא בשם הרשב"א בתשובה שנשאל
בעדים שנמצא בהם קרוב או פסול ,אם
משביעים על עדות הכשרים ,והשיב,
נראה לי שעדותם בטלה לגמרי ,ע"ש.
וכ"כ בחידושי הריטב"א (מכות ו' ע"א בד"ה א"ר
יוסי) .וכ"כ המאירי (סנהדרין ט' ע"ב בד"ה דיני
ממונות) ושכן כתבו גדולי הדורות (הרשב"א)
ע"ש .וכ"כ הנימוקי יוסף (סנהדרין פ"ג דף ז' ע"ב
מדפי הרי"ף).
הנה מש"כ כת"ר שהספרדים הולכים
אחר מה שפסק מרן שהמקדש בעד אחד
אין חוששין לקידושיו ,אין צורך בזה
שכבר כתב מרן בשו"ת בית יוסף (סי' ב' דף
יא ע"ב) שאפילו לדברי הסמ"ג והמרדכי
שמחמירים להצריך גט בדין המקדש בעד
אחד ,הני מילי כשהיה עד אחד בלבד
אבל אם היו שני עדים ונמצא אחד מהם
קרוב או פסול אין כאן עדות כלל ,לפי
שעדותם בטלה .וכ"כ רבינו ירוחם בשם
הרמ"ה ,שהמקדש בפני שני עדים ונמצא
אחד מהם קרוב או פסול ,מותרת להנשא
לכתחילה בלט גט .וכן הוא בב"י אב"ע
(סו"ס מב) .גם בכנה"ג (סי' מב בהגב"י אות יג)
הביא להקת גדולי אחרונים שפסקו כן,
מהם מהר"ם פדואה (סי' לד) ,מהרשד"ם
(חאב"ע סי' רכ) ,משפט צדק (ח"ב סי' עד),
משפטי שמואל (סי' פג וקכד) ,ועוד .ע"ש.
ואפילו להתוס' במכות
שכתבו דבדיני ממונות אם נמצא אחד מן
העדים קרוב או פסול העד השני לא בטל
לגמרי ,אלא מחייב שבועה ,כתב הכנה"ג
(סי' לו הגה"ט אות א') בשם מהר"א קפסאלי
שהתוס' לא כתבו כן הלכה למעשה שלא
כתבו כן אלא לדעת ר' יוסי ,אבל למאי
לדקיי"ל כרבי דס"ל שאף בדיני ממונות
אם נמצא אחד מהעדים קרוב או פסול
עדותם בטלה ,גם שבועה אינו חייב.
(ו' ע"א ד"ה אמר ר' יוסי)
וכ"כ בשו"ת שער אשר
צד סוף ע"ד) שאע"פ שכתב הרמ"א (סי' מב
ס"ב) ,שאם נמצא אחד מהעדים קרוב או
פסול ,הוי עכ"פ בנתקדשה בעד אחד,
לחוש לסברת הסמ"ג שחושש לקידושין
במקדש בעד אחד ,מ"מ כבר הסכימו כל
(חלק אב"ע סי' לא דף
וכן מצאתי בחידושי הריטב"א
ע"א ד"ה א"ר יוסי) שכתב דר' יוסי ס"ל כמש"כ
רש"י שסברא היא שאין לדון כן אלא
(פ"ק דמכות ו'
עז
חם
בדין גרושה לכהן כשעד א' מהקידושין פסול
השמש
בדיני נפשות כדכתיב והצילו העדה ,אבל
בממון למה יפסל הכשר מפני שנמצא עם
הפסול ,הלכך עדותו קיימת לחייב
שבועה .ומיהו רבי ס"ל דשפיר ילפינן דיני
ממונות מדיני נפשות ,וכשם שבדיני
נפשות בטלה העדות לגמרי אף בדיני
ממונות אם נמצא אחד מהם קרוב או
פסול אין העד הכשר קם לשבועה .וכ"כ
הגאונים .ע"כ .ושוב ראיתי שכל זה
מתבאר בשו"ת נודע ביהודה (מה"ת חאב"ע
סי' עו) ,ובנחל יצחק (סי' לו ס"ב) ,ובשו"ת
אחיעזר (ח"א סי' כה אות יא) עיי"ש.
והבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתת בי"ד,
ומ"ש שהם מדברי סופרים ,דס"ל שכל
דבר הנלמד בהיקש או בגזרה שוה נקרא
מדברי סופרים .וע"ע בלחם משנה שם.
וע"פ זה כתב בשו"ת שב יעקב (סי' כא),
שהמקדש בכסף בפני קרובי האם או
קרובי אישות הקידושין בטלים ,דממה
נפשך אי ס"ל להרמב"ם דקרובי האם
פסולים מה"ת ,הרי אין לחוש לקידושין
כלל ,ואם הם מדברי סופרים ,גם קידושי
כסף הם מדברי סופרים ואין לחוש
לקידושין עיי"ש.
והנה בעיקר דברי הרמב"ם
עדות ה"א) ,שקרובי האם וכן הקרובים דרך
אישות פסולים מדבריהם ,כתב בשו"ת
הרשב"ץ (ח"א סי' קנא) שאף לדעתו המקדש
בפניהם אפילו קידושין דאורייתא אינם
קידושין כלל .ולא כתב כן הרמב"ם אלא
מפני שכל מדרשי חכמים קרויים מדברי
סופרים ,וחס ליה לרבינו שיאמר שהוא
ממדרש חכמים הוא מדרבנן ולא
מדאורייתא ,אלא שקרויים מדבריהם
לענין שאינם נכללים בתרי"ג מצות
שנאמרו למשה מסיני .אבל לעולם הוא
מודה שהם מן התורה .ע"כ .וכ"כ הש"ך
(חו"מ סי' לג סק"א) ,שנ"ל עיקר שגם הרמב"ם
סובר בקרובי האם וקרובי אישות הם
כדין תורה לכל דבר ,ולא נפקא מנייהו
מידי לענין דינא ,ונמצא שהם פסולי
לעדות מן התורה.
ואע"פ שהגאון רעק"א (סי' צד) יצא לחלק
דשאני קידושי כסף שנלמדו בגזירה שוה
דקיחה קיחה משדה עפרון ,והוי דין תורה
ממש .הנה הגאון הראש"ל ישא ברכה
בשו"ת שמחה לאיש (חאה"ע סי' כב דף סג ע"ד)
כתב ע"ז שבמחכ"ת לא ראה מ"ש
הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' קמד) שכל
דבר הנלמד מהיקש או מגזירה שוה הוא
דין תורה .ומ"מ מדברי סופרים קרינן ביה
וכו' .ולפי"ז יפה כתב הגאון שב יעקב.
והממה נפשך במקומו עומד ,והוא כראי
מוצק ,ולית נגר דיפרקיניה .ע"כ .וע"ע
בשו"ת מהרש"ם (ח"גסי' נ' אות ב') ודו"ק.
(פרק יג מהלכות
והנה בשו"ת יביע אומר
הבאתי מה שהחמיר בזה הגאון קצות
החושן (סי' לו סק"ו) ,שבעדי הקידושין אין
המקדש מתכוין אלא על עדות המזומנים
הכשרים לעדות .וכ"כ בספרו אבני
מלואים (סי' מב סק"ו) ,וע"פ דבריו החמיר
הגאון חתם סופר (חאה"ע סי' ק') שתתקיים
העדות בעדים הכשרים הנמצאים שם,
שאע"פ שאע"פ שייחדו עד פסול
לקידושין ,לאו כל כמינייהו להפסיד
(חלק ח' חאה"ע סי' ג')
והנה גם בקידושי כסף כתב הרמב"ם
מהל' אישות ה"ב) שהם מדברי סופרים ,וכתב
הרב המגיד דמ"מ דינם ממש כדין תורה
לגמרי ,וכמש"כ שהאשה שנקנית באחד
משלשה דברים אלו נעשית מקודשת,
(פ"א
עח
חם
הרב עובדיה יוסף
הקידושין ,שהחתן והכלה בודאי שהיה
דעתם ורצונם על עדים כשרים ,עיי"ש.
השמש
שם קרובים ופסולים ,ואע"פ כן הקידושין
קיימים ,ותירץ ,דה"ט משום דסתמא לא
כיוונו הקרובים להעיד .ומוכח שם
התכוונו הקרובים להעיד הקידושין
בטלים.
אולם בחידושי הריטב"א (קידושין מג .בד"ה
איתמר) כתב ,דכל היכא דאיכא באותו
מעמד של הקידושין כשרים ופסולים
צריך לייחד עדים כשרים ,דאי לאו כיון
דאיכא עד פסול ביניהם עדות כולם
בטלה .ואע"ג דבעלמא אמרינן דאי אמרי
למחזי אתינן תתקיים העדות בשאר ,הני
מילי בדיני ממונות ובדיני נפשות שאין
העדות מתקיימת אלא בבי"ד ,אבל
בקידושין אין העדים באים לאמת הדבר
בלבד ,אלא אפילו ידעינן דהכי הוי
קושטא דמילתא שקידשה ,אינה מקודשת
בלא עדים שגזירת הכתוב היא שאין
לקידושין קיום בלי עדים ,והיכא דאיכא
צירוף עדות עמהם עדות כלום בטלה.
ולכן צריך לייחד עדי הקידושין .כן הורה
רבינו הלכה למעשה עכ"ל .ומוכח אם לא
ייחד עדים לקידושין ,לא אמרינן שכוונתו
לעדים כשרים ,אלא הקידושין בטלים.
ולפי"ז אם ייחד עדים ונמצא עמהם אחד
מהם קרוב או פסול הקידושין בטלים.
וכן העלה הגאון הנצי"ב בשו"ת משיב
דבר (חאה"ע סי' לא) ,שהביא דברי הריטב"א
בשם רבו הנ"ל ,וכתב ,דס"ל שבקידושין
אפילו אם לא כיוונו העדים הפסולים
להעיד כלל ,פוסלים הם את עדות
הכשרים שנמצאים שם ,כיון שמעשה
הקידושין הוא קיום הדבר ,שאין קידושין
בלא עדים ,ולכן אינם חלים אלא בייחוד
עדים כשרים בלבד ,ולאפוקי ממ"ש
האבנ"מ וקצוה"ח ,שבקידושין דעת
הבעלים אינה אלא על הכשרים לעדות,
והוא תמוה ,ודבריו הם היפך ממש מדברי
הריטב"א ורבו .והרי כל הראשונים הקשו
בדין קידושין הנעשים במעמד קרובים
ופסולים ,ולא תירצו דבקידושין דעת
הבעלים על הכשרים בלבד ,אלא ודאי
דפשיטא להו שכוונת העדים הפסולים
פוסקל הקידושין והוי כמקדש בלא עדים.
ולכן צריך להזמין ולייחד עדים כשרים
עיי"ש .וכן הגדול ממינסק בשו"ת אור
גדול (סי' לח אות ה') כ"כ ,וסתר דברי האבני
מלואים וקצוה"ח .ע"ש.
וכבר השיג כן הגאון מלובלין בשו"ת
תורת חסד (חאה"ע סי' יג ,דף מד ע"ד) ,דמאי
דפשיטא ליה להחתם סופר להלכה
ולמעשה כדברי האבני מלואים והקצות
החושן ,אנן חזינן שדעת רוב הראשונים
אינה כן ,שדברי האב"מ הם דלא כהתוס'
והרא"ש והסמ"ק שהקשו שאיך תמצא
קידושין כשרים שנעשים בפומבי ,ולא
תירצו שכוונת החתן לעדים הכשרים .וכן
מוכח מדברי הרמב"ן (ב"ב קיג ע"ב) שהקשה
ממעשים שבכל יום בקידושין שנמצאים
גם הגאון בעל שדי חמד בשו"ת אור לי
ע' אות יח) הוכיח במישור שכן דעת הגאון
מהרימ"ט בחידושיו על הרי"ף (פרק האיש
מקדש בד"ה והא דכתב) ,שבמיחד עדים
פסולים בטלה כל עדות הקידושין לכו"ע,
ואין כאן קידושין כלל .וכדפשיטא ליה
למהרי"ו .וכן ביאר בדעתו בשו"ת גבעות
(סי'
עט
חם
בדין גרושה לכהן כשעד א' מהקידושין פסול
עולם (סי' יא) .וגם הגאון מהר"א אלפאנדרי
(שם סי' יב) הסכים לדברי הרב גבעות עולם,
שהאמת היא כדברי מהרי"ו דס"ל דלא
הוו קידושין כלל ,וכדעת הגאון מהרימ"ט
הנ"ל .ע"ש.
השמש
חתן וכלה ,ולכן אף אם העדים המיוחדים
לקידושין נמצאו פסולים תתקיים עדות
הקידושין בשאר העדים הכשרים.
ובמחכ"ת לא עיין יפה בפוסקים שבאמת
מכל הראשונים מוכח דכל שנתייחדו
עדים לקידושין ונמצא אחד מהם קרוב או
פסול הקידושין בטלים.
גם הגאון רבי ישעיה יוסף פונטרימולי (בעל
פנים למשפט על חו"מ) מר בריה דרבינא הגאון
בעל פתח הדביר ,בתשובה שהובאה
בשו"ת אור לי (סי' ע' דף עג ע"ג) הביא דברי
החתם סופר שלא נפסלו המוזמנים
הכשרים ,על ידי יחוד העדים שנמצאו
פסולים .וכתב ע"ז ,שאין הפוסקים מודים
לו ,כמו שיראה המעיין בכל תשובות
האחרונים שביטלו הקידושין כאשר
העדים המיוחדים לקידושין נמצאו
פסולים ע"ש.
וכן פסק להדיא בשו"ת מהר"י וייל
וז"ל :שכיון שייחדו עדים אלו לקידושין
ונמצאו פסולים פשיטא דקידושין אלו לא
הוו קידושין .ואע"פ שנעשו בפני המון עם,
ושם היו הרבה עדים כשרים ,ליכא למימר
שתתקיים העדות בשאר ,שמכיון שייחדו
עדים אלו לקידושין היתה כוונתם שאלו
יהיו עדים ולא אחרים .וכן מוכח מדברי
הרא"ש (פ"ק דמכות ו,א) וכו' ע"ש .וכבר ראינו
להגאון מלובלין בשו"ת תורת חסד (חאה"ע
סי' יג) שהשיג כן על דברי החתם סופר,
כאמור .וכן מבואר בדברי הגאון הנצי"ב
והגדול ממינסק הנ"ל .וכ"כ בשו"ת
מהרש"ך (ח"א סי' כה) ,שכל שנתייחדו
העדים לקידושין ועשו מהם עיקר עדי
הקידושין ,נתבטלו כל שאר האנשים ואם
נמצא אחד מהם קרוב או פסול אין לחוש
לקידושין הללו .ושוב מצא שכן כתב
מהרי"ו ,שע"י ייחוד עדים אם נמצאו
פסולים אע"ג דאיכא התם הרבה כשרים
לא אמרינן שתתקיים העדות בשאר ,אלא
נתבטלה כל העדות ,ולא חיישינן
לקידושין ע"ש.
(סי' ז')
גם בשו"ת עין יצחק (ח"ב סי' סד אות ח') כתב,
שכל שנמצאו עדי הקידושין פסולים לא
מהני עדות האחרים הכשרים שלו הוזמנו
לעדות .ודמי למה שכתב האבני מלואים
(סי' מב סק"ז) בשם מהרי"ט בעדים כשרים
שהיו נחבאים אחורי הגדר ועדי הקידושין
נמצאו פסולים ,שאין ממש בקידושין,
משום דבעינן עדים מקיימי דבר במעשה
הקידושין ע"ש .וכן פסקו עוד להקל כמה
מגדולי האחרונים ע"ש.
אמנם רשום אצלי כי הרה"ג רי"ש
אלישיב נר"ו (זצ''ל) השיב בתשובה
להרה"ג ר' דניאל לוי הרב בציריך ,שיש
לקיים הקידושין ,ולאסור את הולד לבא
בקהל( ,ראה יביע אומר חלק ח' סי' ג' אות ט') .וכל
סמיכתו הייתה על דברי החתם סופר
(חאה"ע סי' ק') ,שבעדי הקידושין כוונת החתן
על העדים הכשרים שנמצאים במזמוטי
גם בשו"ת נאמן שמואל (סי' עט) כתב וז"ל:
ואין ספק כי מה שהחזן מביא הכתובה
לחתימת העדים חשיב ייחוד העדים
לקידושין והזמנתם ע"י החתן כי החזן
שלוחו ושלוחו של אדם כמותו .וכן בעת
פ
חם
הרב עובדיה יוסף
הקידושין מראה להם החזן את טבעת
הקידושין ובודאי שאין לך ייחוד עדים
גדול מזה .ונפסלו כל שאר העומדים שם
להעיד על הקידושין ההם ע"ש .וכ"כ
בשו"ת כרם שלמה (סי' כא) שאין חילוק
בזה בין אם ייחד את העדים החתן עצמו
ולבין כשהוזמנו מעצמם ,שלעולם
נתבטלה בזה עדות הכשרים ,כדברי
מהרי"ו ע"ש .וכן פסק להקל בשו"ת פרח
מטה אהרן (ח"ב סי' קיז) ועי' בשו"ת מהר"ם
אלאשקר (סי' טז דף מג ע"ב בד"ה ואם אמרו),
שכתב שכל שזימונם לעדות קידושין,
הדברים מראים שהיא עדות ,ואם פסולים
הם ,פוסלים גם את האחרים ע"ש.
השמש
ולפי"ז בנד"ד אף שנתגרשה בגט פיטורין
לא נפסלה לכהונה מאחר שע"פ הדין לא
הוצרכה לגט ,וכמש"כ הגאון הגאון בעל
לחם משנה בשו"ת לחם רב (סי' לג) שאף
שנראה שהרשב"א סותר עצמו בזה ,מ"מ
נראה שיש להקל מאחר שרבו המתירים
כמש"כ המרדכי בשם ר"י הלבן והר"א
ממיץ להקל .וכן עיקר( .ועמש"כ בשו"ת
יביע אומר חלק י' חאה"ע ס"ס טז) .הלכך הלכה
כרוב חברי בית הדין שפסקו בנ"ד
להקל.
ולרווחא דמילתא יש לצרף לכל הנ"ל
מ"ש הרמ"א בדרכי משה (א"ח סי' תנג)
שבזמן הזה אין לנו כהן ודאי .וכ"כ המג"א
בשם מהרש"ל ,דחיישינן שמא נתחללה
אמו .וכן פסק בשו"ת מהרשד"ם והשבות
יעקב והגאון יעב"ץ .ודבריהם נכונים
ואמתיים למי שיעיין בספר חסידים (מקיצי
נרדמים סי' תרל) .ע"ש.
ואע"פ שהגאון מהריב"ל הוכיח להחמיר
בזה עי' בשו"ת עטרת חכמים (חאה"ע סי' יד
דף סח ע"ב ד"ה אגב) ,שדחה לנכון ראיתו ע"פ
דברי הריטב"א (בקידושין מג,א) ע"ש .וע"ע
בשו"ת פני יצחק אבולעפייא (חלק ה' חאבה"ע
סי' ז' ,דף עו ע"א) ,ובשות תעלומות לב (ח"ד סי'
יג ,דף כ' סע"א) .ודו"ק.
בכבוד רב
עובדיה יוסף
פא
חם
מתי מותר לערוך חופת נידה
השמש
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ''ל
הראשון לציון והרב הראשי לישראל
מיסד ביהמ''ד לרבנים ודיינים ''דרכי הוראה'' ירושת''ו
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ''ל נולד בעיר העתיקה בירושלים בכ"א אדר א' ה'תרפ"ט ,לאביו
הגאון המקובל רבי סלמאן אליהו זצ''ל בעל ''כרם שלמה'' ,ולאמו מזל ע''ה נכדת אחותו של
ה"בן איש חי" ,מצעירותו עסק בלימוד התורה ובקיום המצוות ,ונהיה לתלמידו החביב של
מרן הגאון הרב עזרא עטייה זצ''ל ראש ישיבת פורת יוסף ושל הגה''ק רבי צדקה חוצין זצ''ל.
למד דיינות אצל הראשל''צ הגאון רבי יצחק נסים זצ'' ל והיה לדיין הצעיר ביותר בארה''ק.
כיהן כדיין בבית הדין בבאר שבע ,משם עבר לבית הדין בירושלים ,ואח''כ לבית הדין
הגדול לערעורים .בכ' אייר תש"ך הורה לו מורו ורבו הראשל''צ הגר''י נסים זצ''ל לטפל
בעניין העלאת עצמותיו של מרן החיד"א ,מהעיר ליוורנו שבאיטליה ,להר המנוחות
בירושלים .בשנת תשמ''ג נבחר לתפקיד הראשון לציון והרב הראשי לארה''ק ,יחד עם הרב
אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ''ל ,במשרה זו שנשא בה עשר שנים התגלה כגאון אדיר בכל
מקצועות התורה בנגלה ובנסתר .הרביץ תורה ברבים בדרכי נועם בארץ ישראל ובחו''ל.
הרב זצ'' ל הוא מגדולי פוסקי הדור אשר השיב לשואלים הרבים את המעשה אשר יעשון
בשמחה ובסבר פנים .הרב זצ''ל הקים את בית המדרש "דרכי הוראה" בירושלים ,המכשיר
אברכים לרבנות ודיינות ולהנהגת קהילות בארה''ק ובעולם .חיבוריו :דרכי טהרה ,ספר
הלכה ,שו"ת מאמר מרדכי ,דברי מרדכי .נפטר בכ"ה בסיון תש"ע ,ומנוחתו כבוד בהר
המנוחות בירושלים בסמוך לקבר החיד''א הקדוש .ת.נ.צ.ב.ה.
תודתנו נתונה למכון הוצאת כתבי הרב בראשות בנו הרה"ג יוסף אליהו שליט"א,
ראש מוסדות ''דרכי הוראה'' ,על אישור פרסומו לעילוי נשמת הרב החסיד מפיץ
ומרביץ תורה הקים אהלה של תורה ויראת שמים בצרפת ,הרב הגדול ר' מסעוד חי
חביב זצ''ל.
מתי מותר לערוך חופת נידה
ואם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך''.
וכן פסק בשו''ע אה''ע סימן ס''א סעי' ב ''כשר
הדבר שלא תינשא עד שתטהר''.
הנה על דבר זוג המבקש מהרב לערוך
להם חופה קודם שבעה נקיים.
הנה כתב הרמב''ם פרק י' הלכות אישות הל' ו
''ולא תינשא נדה עד שתטהר ,ואין
מברכין לה ברכת חתנים עד שתטהר,
ואם רוצים לדעת חומרת הענין של חופת
נדה ,עיין בספר טהרת ישראל סימן קצ''ב
פב
חם
הרב מרדכי אליהו
סעי' ל''ח שנהגו שאם קידש כלה שהיא
נידה ,לאחר שטובלת לפני ביאה,
מקדשה שנית ,לפני שני עדים כשהם
בצינעא[ .ראה עוד בזה שו''ת חיים שאל
ח''ב סי' לח אות מב ,ושיורי ברכה יו''ד סי' קצב
סעי' ה' ,וגט מקושר סי' קי''ט דף ב ע''ג] .הגם
שאין אנו נוהגין כן ,הזכרנו זאת כדי לא
להקל ולזלזל בחופת נידה.
השמש
בפרהסיא[ .וראה עוד שו''ת בית יהודה
חלק אבה''ע סי' ג''ל ,ושו''ת ישא ברכה סי' ד,
וכרם שלמה חלק אבה''ע סי' פו].
לסיכום ,יש לעשות כל מאמץ שיתחתנו
רק לאחר שבעה נקיים וטבילה ,ואין
להקל ראש בזה.
אולם במקרים מיוחדים ,מותר לעשות
קידושי נדה ,ויזהירו את החתן והכלה
שכל אחד יישן בדירה נפרדת ,או בשני
שומרים[ .ראה שו''ע יו''ד סימן קצב סעי' ד,
וסימן שמ''ב סעי' א' ,ובנו''כ שם].
אולם בשעת הדחק ,ורק לאחר פסק של
רב ,ולאחר שמסבירים להם את חומרת
ביאת נדה ,ומסבירים להם דיני פרישה
שלא יהיו ביחד עד שעת הטבילה ,או
שיגורו בנפרד או בשני שומרים ,אז רק
מותר לערוך חופת נידה .וראה לשער
המפקד טו ע''ב וע''ש.
יש אומרים כשמקדשה כשהיא נדה לא
יתן את הטבעת לא באצבעה ולא בידה.
עיין באר היטב סימן סא ס''ק ח ולאוצר
הפוסקים סי' סא סעי' ב ס''ק ז באורך.
אולם בשום פנים ואופן לא לעשות זאת
כמנהג ,אלא במקרים יוצאים מן הכלל.
מרדכי אליהו
הראשון לציון
הרב הראשי לישראל לשעבר
אך אנו נוהגים כדעת השדי חמד
חתן וכלה אות כו שאף כשהכלה איננה
טהורה נותן לה טבעת קידושין באצבעה
כדי שלא יהיה הלבנת פנים לכלה
ח''ז מערכת
פג
חם
בדין גרושה מנישואין פיקטיביים להתירה לכהן
השמש
הגאון הרב אליהו בקשי דורון שליט''א
הראשון לציון והרב הראשי לישראל מלפנים
ראש בית מדרש להוראה ''בנין אב'' ירושלים
יהיו נא דברי התורה האלה קודש לעילוי נשמתו המופלאה של הרב הגדול
עוסק במלאכת קודש איש רב פעלים לתורה ולתעודה הרב מסעוד חי חביב זצ''ל.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
בדין גרושה מנישואין פיקטיביים
להתירה לכהן
הבנים שמגדלים יחד ,וקשה עליהם
הפרידה ,לאחר שנים שחיו יחד.
בא אלי יהודי כהן שהתקרב ליהדות
ושומר תורה ומצוות ,ונפשו בשאלתו.
בהיותו חופשי הכיר בחורה שהתגרשה
ברבנות בתל אביב ,ומכיוון שלא התירו
לו ככהן לישא גרושה ,נשא אותה
בנישואין אזרחיים והתחתן באולם ע״י
רב רפורמי מבלי שחבריו ידעו דבר ,ואף
במשפחה לא ידעו שהבחורה גרושה ,כיון
שלמעשה לא חיה עם איש לפניו ,אף
שנתגרשה.
וכמי שנקרא כהן שאל אותי לפי שעה אם
יעלה לדוכן ויעלה לתורה .בשלב הראשון
הצעתי לו שיתפלל בבית כנסת אשכנזי
בו נוהגים שלא עולים לדוכן רק במוסף
של מועדים כבני חו״ל ,ובמועדים ישתמט
מלעלות לדוכן .באשר לעליה לתורה,
הבהיר לי שאם ישתמט מלעלות ככהן
יתגלה סודו שאינו נשוי כהלכה,
והסכמתי עמו כיוון שמוחזק ככהן שיעלה
לתורה ,לפי שאין איסור בדבר.
לאחר שנולדו להם שלושה ילדים ,זכו
והחלו להתקרב ליהדות ולשמור תורה
ומצוות ,ומחנכים את בניהם בחינוך
חרדי .כשהחלו להיוודע לדיני התורה
וחומרתם ,פנו אלי כדת מה לעשות ,היות
והוא כהן ואשתו נתגרשה .גם הבעל וגם
האשה רוצים לחיות רק בהיתר
ובקדושה ,ומאידך עיניהם ולבם על
ובס״ד שניהם ,הבעל והאשה ,התחזקו
בתורה ויראת שמים ,ונפשם בשאלתם
אם יש להם היתר לחיות יחד ,ומה דין
הילדים כשיגדלו ,אם יחשבו ככהנים או
כחללים .ברור גם להם שכהן אסור
בגרושה ,ואין עצה ותבונה כנגד האיסור,
פד
חם
הרב אליהו בקשי דורון
השמש
הדין אסורה לכהן ,כפי שפסק הרמ״א
ס״א שאפילו ריח הגט פוסל לכהונה.
והוסיף שם :״ואפי׳ לא נתגרשה רק משום
קול קידושין בעלמא,אע״פ שהוא ברור
שאין ממש באותם קידושין ואין נותנין גט
רק מכח חומרא בעלמא ,אפילו הכי
פסולה לכהונה'' .וא״כ גם אם אין כאן
קידושין ,יש כאן גירושין שנעשו בבית דין
ופסולה לכהונה.
גם אם חיים ביחד ויש להם ילדים .אולם
לדבריהם הנישואין של האשה עם
הראשון ,לא היו נישואין מעשיים ולא חיה
עמו חיי אישות כלל ,ונתקדשה לו רק כדי
להפטר מהצבא ,ובכדי להינשא שנית
נתגרשה ממנו ברבנות ,ולא היו מודעים
לכך שכהן אסור בגרושה.
סי׳ ו
כששמעתי הדבר וראיתי במצוקתם ושזכו
בס״ד להתקרב ליהדות ,אמרתי ״הבא
ליטהר מסייעין בידו'' ,ומצוה עלינו למצוא
הפתח או לפחות להבהיר לו ברורות מה
מעמדם ואת המעשה אשר יעשון.
אולם יש לברר אם הלכות אלו נאמרו
בתורת ודאי או בספק ,ואם רק מחומרא
דאשת איש או גם לגבי איסור לאו של
כהן לגרושה ,ואם יש למצוא הפתח
במצב הקשה שלפנינו.
כשבררתי העובדות ,התברר שאכן
הקידושין הראשונים היו פיקטיביים,
מבלי כל רצון להינשא זה לזה,
כשהמטרה היחידה הייתה להפטר
מהצבא ,ואכן עוד באותו יום לאחר
החופה וקידושין ברבנות ,כל אחד הלך
לדרכו ולא חיו חיי אישות.
והנה ,בחיפוש אחר חיפוש ,מצאתי
שכבר דנו האחרונים במצבים דומים,
והתירו לכהן לשאת גרושה שנישאה
בנישואין פיקטיביים ,ויכולים אנו
להתלות באילנות גדולים .אולם כיוון
שיש שאסרו הדבר ,ואין לדמות מילתא
למילתא ,אמרתי לברר הנידון אם אפשר
להתיר לכהן דידן להישאר עם אשתו ,או
שיש מקום לאסור עליו במצבו לחיות
עמה.
אולם לכאורה אין בעובדות אלה בלבד
להתיר אותה לכהן ,הן מצד הקידושין והן
מצד הגירושין .על קידושין מעין אלה פסק
הרמ״א אה״ע סי׳ מב ס״א ״אפילו אומרת שלא
כיוונה מתחלה רק לשחוק בעלמא ,אפילו
הכי הוי מקודשת ,ואין הולכים בענין
והוכחות
אומדנות
אחר
קידושין
המוכיחות שלא כיוונה לשם קדושין''.
לפ״ז כיון שעשו מעשה קידושין גמור
באמירה בפני עדים ברבנות ,הרי זו
מקודשת ,ודברים שבלב אינם דברים.
ותחילה יש לברר אם בקידושין אלה דינה
כמקודשת או מקודשת מספק ,או שיש
מקום לבטל הקידושין שלא היה בהם
ממש ,וזאת לאור בירור העובדות.
האשה שהוריה נסעו לחו״ל גויסה לצבא,
בכדי לפטרה מהצבא הסכים בן דודה
שתינשא לו בחו״ק ברבנות .הבחור
מבוגר ממנה ויש לו בעיות רפואיות
זאת ועוד ,גם אם לא ייחשבו הקידושין
ואינה אשת איש ,כיוון שהתגרשה בבית
פה
חם
בדין גרושה מנישואין פיקטיביים להתירה לכהן
ונפשיות ,ומסיבה זו לא התחתן עד היום
כשתים עשרה שנה .החופה נערכה
ברבנות מבלי כל קרובים וידידים ,רק על
ידי מנין מזדמן במקום ,ולאחר החתונה
ברבנות כל אחד הלך לדרכו .בדרך כלל
בחורה צעירה נישאת לפחות במעמד
קרוביה ,וכאן נישאה ללא כל קרובים
וידידים ,והוכיח סופו על תחילתו שלא
נתקשרו זה לזה אפילו באותו יום ,ומזה
מוכח שהקידושין לא נעשו לשם קידושין
אלא כדי להפטר מהצבא ,ואכן מאותו
יום נפטרה מהצבא .לקרובים ביותר
ולידידים אמרו שאין בדעתם להינשא זה
לזה ,והדבר נעשה לשם פטור מהצבא
בלבד ,ואפשר להחשיב הודעה זו
כמסירת מודעה שלפני הקידושין.
השמש
ב .והנה דברי הרמ״א שהזכרנו שגם
כשאומרת שכוונה לשם שחוק אפי׳ הכי
מקודשת ,ואין הולכים אחר אומדנות
והוכחות ,מקורם בתשובת מהר״ם,
שכתב שם ,הטעם שאין הולכין אחר
אומדנא ,משום חומרא דא״א ,והוסיף עוד
טעם דאשה בכל דהוא ניחא לה ,דטב
למיתב טן דו ,ואין הוכחה ברורה שאינה
רוצה בקידושין.
מכאן דייקו שגם לדעת מהר״ם כשיש
הוכחה ברורה ומוכחת שלא רצתה
בקידושין אפשר לבטלם ,ועכ״פ אינה
מקודשת מדאורייתא ,ורק מחומרא דא״א
מקודשת שלא ללכת אחר אומדנות .וזה
לשון החזון איש סי׳ נד אות ג על דברי
המהר״ם :״דלא כללא כייל המהר״ם שאין
אומדנא מועלת בא״א ,דלא הושיבו ב״ד
על כך לא בגמרא ולא בב״ד של מהר״ם,
ועיין ברשב״א קידושין דף נ׳ ע״א בשם התוס'
דמהני גילוי דעת אף בגט וה״ה לקידושין,
אלא כוונת מהר״ם שלא לסמוך על
הכרעת הדעת להתיר א״א לומר שיש כאן
אומדנא דמוכח ,דמי יערוב לנו לזה וכו,
אבל אם באמת הוא אומדנא דמוכח,
ודאי אין כאן קידושין ,דאין חילוק בין
קידושין לשאר מילי'.
כן ביקשתי לברר של מי הייתה הטבעת,
ואם קידש אותה בכספו ,או שגם בזה לא
נהגו כשורה ,והתברר שהבחורה השאילה
טבעת מחברתה לצורך הנישואין .וברור
לה שלא נתכוונה לקנותה או להקנותה
לו ,רק נתנה לו הטבעת ,ולא זכור לה כלל
ששאלו אותה או את החתן של מי
הטבעת וכדומה.
לפ״ז יש לדון אם האשה מקודשת ,כיון
שברור באומדנא דמוכח שלא היה רצון
כלל להתקדש ,והוכיח סופו על תחילתו
שהיה זה לצורך אחר ולא לשם קידושין,
וכן מצד זה שהטבעת לא הייתה של
החתן ,וגם אין כאן אומדנות בלבד ,אלא
הצהרה מקודמת של החתן והכלה למספר
אנשים שאינם רוצים להתקדש כלל אלא
רק להיפטר מהצבא.
והנה בפחד יצחק שם הביא דברי
האחרונים ,ובראשם החכם צבי ,שבכל
ענין בקידושין לא אזלינן בתר אומדנות
והוכחות אפי׳ באומדנא דמוכח ,אולם גם
לדבריהם הטעם הוא כפי שכתב המהר״ם
עצמו משום חומרא דא״א ,משמע דהוי רק
מקודשת
ואינה
מדרבנן
חומרא
מדאורייתא.
פו
חם
הרב אליהו בקשי דורון
ואמנם ראיתי בערוך השולחן שדייק דברי
הרמ״א שמקודשת משמע בתורת ודאי,
ולא רק מספק מחומרא דא״א .ועיין שם
שכתב לבאר החילוק בין כל התורה
דסמכינן על אומדנא דמוכח ,ואף
בדברים שבלב ,אם הדברים ברורים,
כגון שהם בלבו ובלב כל אדם לא הוי
דברים ,אבל בקידושין גם באומדנא
דמוכח קיימא לן שאין הולכים אחר
המחשבה כלל אלא רק על פי הדברים.
לפי שבקידושין אם עשו הקידושין בינם
לבין עצמם אינם קידושין ,ורק קידושין
במעמד העדים הם קידושין ,והעדים אין
להם ידיעה על דברים שבלב ,לכן אין
להתחשב כלל במחשבת המקדש אלא
בדיבורו.
השמש
בקידושין כדי להירשם כנשואה ,ושניהם
מצהירים שלא רצו להינשא כלל ,ועשו
זאת לצורך היתר הכניסה לארץ .לאחר
שעלתה האשה לארץ נישאה בארץ לאיש
אחר ,וכשנודע הדבר לבית הדין ציוו
למקדש הראשון שיוציאנה בגט ,ונסתפקו
אם מותרת להישאר תחת בעלה שנישאת
לו לפני הגט מהראשון ,ודן שם בתשובה
שמסתבר להתירה לו ,שאומדנא דמוכח
שלא היו אלה קידושין כלל.
ואולי יש לדון שקידושי אונס הם ,שנעשו
רק לצורך היתר עליה וכדומה .אולם
להלכה כתב ״אלא שאין דעתי נוטה
להורות היתר שתישאר תחת בעלה ,אך
קשה לגזור עליהם גירושין מעיקר הדין
מחשש גט מוטעה שאולי יש מקום להתיר
שאין כאן קידושין כלל .וראוי לפייס
אותם שיתגרשו''.
אולם גם בערוך השולחן הביא דברי
הגר״א שאינה אלא ספק מקודשת ,וכך
הסיק הלכה למעשה ,ועיין באוצר
הפוסקים סי׳ מד ס״א שאספו כעמיר גורנה
דברי הפוסקים בזה ,ודעת רוב הפוסקים
שעכ״פ אינה מקודשת מהתורה אלא
כלשון המהר״ם מחומרא דא״א.
הגאון ר׳ בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ״ל דן
בשאלת אותה האשה בספרו ״משפטי
עוזיאל״ סי׳ מט ולאחר שבירר שאין כל
ספק שהקידושין נעשו שלא על מנת
לקדש ,סיים שם :״לפ״ז אף שהב״ד חששו
לכל צד לחומרא והצריכו גט ,מ״מ לענין
השאלה אם מותרת לבעלה השני ,כיון
שלפי עדותם אין כאן קידושין כלל האשה
מותרת לבעלה השני''.
וראיתי בשו״ת עזרת כהן להגרא''י קוק
זצ״ל סי׳ מב שכתב שהלשון חומרא דא״א
מורה שאין כאן אפילו קידושי ספק או
קידושין מדרבנן ,אלא שלחומרא הנהיגו
הדבר שלא תינשא וינהגו בה כא״א,
ונפק״מ לענין איסורים אחרים ,כאשה
שנבעלה ,וכתב להתיר.
עכ״פ שני הרבנים לא התירו האשה ללא
גט ,אף שברור שהקידושין היו
פיקטיביים ,ודנו רק בנישואיה לשני
לאחר גט.
ג .והנה הרב קוק זצ״ל דן שם באישה
שביקשה לנסוע לארץ ישראל ,ובכדי
לקבל רשיון כניסה לארץ נישאה
פז
חם
בדין גרושה מנישואין פיקטיביים להתירה לכהן
אולם באוצר הפוסקים מובא שנידון דומה
התיר בתשובה הר״י וינטרוב זצ״ל בירחון
״הפוסק'' ,״שנתן תשובתו התייחס גם לגט
שחייבו לתיתו לאשה אם מותרת להינשא
לכהן'' ,וכתב שם :״ואף שב״ד חששו
לאיסור א״א וסידרו גט ,אין לנו להחמיר
מלהתירה לכהן ,כי אנו דנים על
הקידושין ,ואם אין קידושין ממילא אין
כאן גט״.
השמש
לכהן בלי חשש ,ואף שכתב הרמ״א
שאפילו לא נתגרשה רק משום קול
הקידושין בעלמא אפילו הכי פסולה
לכהונה ,וא״כ בנ״ד נמי אף סידרו הגט,
אבל נראה דהגט נעשה על פי הוראת
בית דין שצריכה גט ,ולא עלה על דעתם
להקפיד על קבלת הגט ,ונתברר שלא
הייתה צריכה גט ואין לאוסרה לכהן''.
ואמנם באוצר הפוסקים שם הביאו
אחרונים שהחמירו בקידושין לצורך עליה
וביניהם אפרקסתא דעניא ושו״ת אהלי
אהרון .עכ״פ בנידון דידן שהכהן כבר חי
שנים עם הגרושה הפיקטיבית הנ״ל ,ויש
להם ילדים וקשה הפרידה ,כדאי הוא
הגרצ״פ פרנק זצ״ל לסמוך עליו בשעת
הדחק ,שפסק במפורש שבגירושין
פיקטיביים גמורים גם אם נתגרשה
מותרת לכהן.
א״כ לפי פסק זה גם בנדון האשה
שלפנינו ,שמוכח שלא היו קידושין שלא
רצו להתקדש כלל ,וגם הקידושין היו
פסולים שהטבעת הייתה שאולה ,כיון
שקידושין אין כאן גם גירושין אין כאן,
ותהא מותרת לכהן.
ד .והנה הגרצ״פ פרנק זצ״ל דן בשאלה זו,
והובאו דבריו בחידושיו על הטור אה״ע סי׳ ל
ולאחר שדן בדבר כתב הלכה למעשה
שכיוון שהיו הקידושין פיקטיביים וברור
שלא היו קידושין ,גם אם נתגרשה
לחומרא מותרת לכהן ,ואין חשש גם
לריח הגט .ואלו דבריו :״אף שהרמ״א
אומר שאין הולכים בכל ענין הקידושין
אחר אומדנות ,הנה בתשובת מהר״ם
הובא בב״י שהוא משום חומרא דא״א,
אם כן משמע שבמה מה שנוגע לאיסור
א״א מחמירין ,אבל מה שנוגע לאיסור
אחר אזלינן בתר אודמנא'' .ועיין שם
שחילק שהרמ״א מחמיר רק באומדנא
שבאה לאחר מכן ,אבל אם מוכח בשעת
הקידושין שהיו פיקטיביים אינם קידושין
כלל ,משום שהעדים שראו לא ראו
קידושין .ומסיק שם :״וא״כ בנידון דידן
נמי שלא היתה טבעת שלו ובודאי לא
נתכוון להקנות טבעת ,יש להתירה גם
אולם כיון שמיראי הוראה אני ,ועל אף
שמדובר בבעלי תשובה הבאים להיטהר
שיש לסייע בידם ,מאחר שיש גם
מחמירים בדבר התייעצתי כדת מה
לעשות עם מרן הג״ר עובדיה יוסף
שליט״א( ,זצ''ל) והצעתי לסמוך על
תשובת הגרצ״פ פרנק בנידון.
אולם דעתו הייתה ,שאף שאין לאסור
עליהם לחיות לפי שברור לשניהם שאינה
גרושה ,כיון שיש כאן חשש של גרושה
משום ריח הגט ,אם תינשא יגרמו
הנישואין איסור חמור יותר ,משום
שלהלכה גרושה אסורה לכהן בין אם
נישאה בין אם בא עליה בזנות .אולם דעת
הרמב״ם איסו״ב פי״ז ה״ב והחינוך ,שאיסור
גרושה לכהן מן התורה הוא כשקידש
פח
חם
הרב אליהו בקשי דורון
ובעל ,שנאמר ״לא יקחו'' ,אבל אם חי
עמה ללא קידושין אינו לוקה .ואף
שאסורה לכהן גם ללא קידושין ,אולם יש
שאומרים שללא קידושין אסורה רק
מדרבנן ,ועיין בדבר שמואל סימן ז שדן
בזה אם אסורה מן התורה או מדרבנן.
השמש
ברכה ,וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה
כנדה ,אין איסור זה מעכב כדי להפרידם
לאחר שיש להם ילדים.
באשר לבנים ,אם האשה אסורה כגרושה
הרי הם חללים ואינם כהנים .אולם כיון
שהגרצ״פ והרב קוק ועוד כתבו
שהחומרא בקידושין שנעשו בצחוק
שהיא משום חומרא דאשת איש ,אינה
אלא באיסור א״א להתירה ,אך לא
באיסור גרושה לכהן ,ולא באיסור
שאסורה לבעל ,כך גם לדין הבנים יש
לדון שהאשה לא התקדשה ,ובניה
כהנים .והגם שהוריהם לא נישאו ,בן כהן
גם ללא נישואין כהן הוא.
עכ״פ ודאי שאם קידש הכהן האיסור
חמור יותר ,שלוקה מן התורה ,וא״כ עדיף
שלא ינשאו .ועוד ,לפי שמלבד חשש
לריח הגט ,כיוון שידוע שהוא כהן
והגירושים היו ברבנות ורשומים שם
כגרושים ,יוודע הדבר ויאמרו התירו
גרושה לכהן ,ויש דעות שמשום זה אסרו
ריח הגט ,למ״ד שאינו מן התורה אלא
אסמכתא .ועל כן הכריע בנידון ששב ואל
תעשה עדיף .והסכים עמי שיוכלו לחיות
זה עם זה על סמך הפוסקים שהתירו,
ועדיף שלא ינשאו מחדש מחשש לדעת
הרמב״ם ,ואף שחיים ללא קידושין וללא
אליהו בקשי דורון
הראשון לציון
ראש מוסדות ''בנין אב'' ירושלים
פט
חם
מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לשני בנישואין אזרחיים
השמש
הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט''א
הראשון לציון הרב הראשי לישראל לשעבר
לע''נ החה''ש הרב מסעוד חי זצ''ל חביב
אשר הקים אהלה של תורה ומעשים טובים במדינת צרפת
מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לשני
בנישואין אזרחיים
וראיתי שהזכיר דברי החזו''א ע''ה
הגרש''פ
בתשובה שכתב למו''ר
שטיינברג ע''ה והובא בספרו אור הנר
סי' קמ''ט וגם מ''ש בזה הגאון מהר''ש טנא
ע''ה ,אב''ד ת''א יפו ת''ו ,וכבר הבאתי כל
זה בשו''ת שמע שלמה ח''א חאה''ע סימן ב'
ע''ש באות ג' ,שהערתי ע''ד הגר''ש טנא
ז''ל ,וזכרוני שהכנתי מכתב לשלוח לו
בענין ,ועד שכמעט העברתי לו ,נודע כי
נח נפשיה דמר ,יהיה זכרו לברכה,
והתשובה ההיא כתבתיה להגאון מוהר''מ
מלכה זצ''ל הרה''ר וראב''ד דפ''ת ת''ו,
שנשאל מב''ד לונדון ,באשה שנתקדשה
וגם נתגרשה אצל הריפורמים ,ורוצה
לינשא לכהן ,ודנתי בענין נישואין
אזרחיים וגם בריפורמים.
בעהית''ש
מוצש''ק חיי שרה כ''ה מרחשון התשס''ט
לכבוד ידידי הרה''ג יצחק רלב''ג שליט''א
חבר מועצת הרה''ר לישראל
הרב המורשה לנישואין בעיה''ק ירושלים
החיים והשלום ורוב ברכה עד בלי די,
קיבלתי את תשובתו אשר כתב בענין
גרושה שהתקשרה עם כהן באזרחי,
ואח''ז התגרשו בג''פ בב''ד בא''י ,אם
מותרת לשוב לבעלה הראשון ,דלא
נחשב הקשר האזרחי אלא כזנות בעלמא,
ולא הוו נישואין.
רק הסתפק מצד הגט שנעשה לחומרא,
ונו''נ בדבר בדברי הפוסקים ראשונים
ואחרונים ,עד גדולי זמנינו בטוטו''ד,
והעלה להתיר .וענותו תרבני שהוא
מבקש חות דעתי העניה בענין.
וע''ש שכתבתי שב''ד דשם יבדקו איך
נעשו קידושיהם ,כי שמעתי שאינם שוים
במעשיהם וכל אחד עושה העולה על
רוחו ,וכי יש מקומות שיש לחוש להחמיר,
וגם אם יראו שצריך גט לחומרת אשת
איש ,יש מקום להקל להתירה לכהן.
צ
חם
הרב שלמה משה עמאר
דאיסור אשת איש הוא במיתת ב''ד ,אבל
גרושה לכהן איסור לאו הוא .וכמו שפסק
מרן רבינו עובדיה יוסף שליט''א בשבתו
בראש בית דין הגדול ,דגם כשמצריכים
גט בנישואין אזרחיים לחומרא ,עכ''פ אין
בזה איסור מחזיר גרושתו משנישאת,
שהוא איסור לאו ,והובא ביבי''א ח''ו ריש
חאהע''ז ע''ש באורך ובעומק כיד ה' הטובה
עליו ,וכן העלה כבר כבוד הרה''ר
לישראל הגר''י הרצוג ע''ה בהיכל יצחק
ח''ב סימן ל''ג בענין אחד לבעל ואחד לבועל
ע''ש .וקודם לזה הבאתי דברי הרדב''ז ז''ל
ח''ג סימן תקע''ד – תקמ''א וע''ש בכל זה.
השמש
וכבר עמדתי על ענין זה בשו''ת שמע
שלמה ח''ג חאה''ע סימן י''ז בכהן שגירש את
אשתו ,וחזרו וחיו יחד בבית אחד איזה
זמן ,והיה חכם אחד שרצה להצריך גט
אחר ,משום הא דתנן המגרש את אשתו
ולן עמה בפונדקי וכו' .והעליתי דבזה
לכו''ע אין צריך גט .ובתחלת הדברים
דנתי בדברי הפוסקים ,במקום שיש עברה
באותה ביאה ,אי גם בזה אומרים אין
אדם עובר על ביאת פנויה ומכוין לשם
קידושין .או כיון דחזינן דלא איכפת ליה
מלעבור עברות כמו איסור שבת ,או נדה
וכיוצ''ב ,א''כ אין אומרים בו שמכוין
לקידושין ,אלא תולים שעשה לשם זנות
רח''ל.
עוד ציינתי מדברי שרידי אש בענין
נישואין אזרחיים .ע''ש .וכמובן צירפתי
שם ענין כהני זה''ז ,וכל מה שדברו בזה.
וכאן כת''ר הוסיף בצדק את ענין היותם
כהן וגרושה שא''א להם לינשא זל''ז
כדמו''י ,וממילא לא שייכת אצלם החזקה
דא''א עובב''ז .וצריך להוסיף דאדרבה
חמיר טפי כשמכוונים לקידושין ,דשיטת
הרמב''ם ז''ל הל' איסורי ביאה ריש פרק טו''ב דאין
לוקין על פסולי כהונה אלא דרך נישואין,
שכן כתב בהלכה ב' שם ,כל כהן שנשא
אחת מן השלש נשים גרושה זונה וחללה
בין כ''ג ובין כהן הדיוט ,ובעל לוקה ,ואם
בא עליה דרך זנות ,אינו לוקה משום זונה
או גרושה וחללה ,שנאמר לא יקח ,עד
שיקח ויבעול .עכ''ל .וע''ש בהלכה ג' בדין
כ''ג באלמנה .וא''כ עד שאתה אומר אין
אדם עושה בעילתו בעילת זנות ,מפני
חומרת העברה דזנות ,אמור אינו עושה
בעילת קידושין בגרושה ,שאז עוונו חמור
יותר ויש בו מלקות ,ובמקרה זה בזנות
קיל טפי שאינו לוקה.
וע''ש שהזכרתי דעת רעק''א ז''ל בשם
שלטי גבורים ,דגרושה שנשאת לאחר
והתאלמנה ,ושבה ונתיחדה עם הראשון,
אינה צריכה גט ,דאם יבעלנה לשם
אישות ,לוקה משום לא יוכל בעלה
הראשון וגו' .ועדיף ממ''ש הרדב''ז ז''ל,
בבא עליה בנדתה ,דשם בכל גוונא יש
איסור נדה .ומהר''י לבית הלוי סימן ט' כתב
דבמגרש כהן ,אין אומרים א''א עובב''ז,
דבלא קידושין לוקה חדא ,ועם קידושין
לוקה שתים.
עוד כתבתי שם ליישב קושית רעק''א ז''ל
על הריב''ש ,בענין נדה ,שכתב דאם
התיר עצמו לכרת ,איך יחוש לאיסור
פנויה ,והקשה עליו ממחזיר גרושתו
דאיכא דם חימוד ,וכתבתי דלאו כו''ע
ידעו איסור דם חימוד ,ועל כן שייך לומר
בו עדיין ,שאינו עושה בעילת זנות ,וגמר
ובעל לשם קידושין .ודמי למ''ש רעק''א
צא
חם
מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לשני בנישואין אזרחיים
במתגלח בתער שלא נפסל לעדות משום
דאין העולם יודע חומרת האיסור הזה,
וחושבים שזו רק חומרא בעלמא .ובאות
ג' הוכחתי שהכנה''ג מסיק בסוף דבריו,
דבכהן אינה צריכה גט ,וכן הוכחתי
ממהר''ם אלשקאר ,גם השד''ח הכריע
שכנה''ג מסיק דאינה צריכה גט שני,
וע''ש עוד באורך מזה .עוד דנתי בדברי
האבני מילואים ,והעליתי שגם הוא מודה
בכהן דאינה צריכה גט ,שאם יתכוין לשם
קידושין ילקה ,וע''ש.
השמש
עוד הוכחתי באות י' ,מהרמב''ם ז''ל
גירושין פ''י הי''ז שכתב :המגרש את אשתו,
וחזר ובעלה בפני עדים ,קודם שתנשא
לאחר וכו' .ומה בא לאפוקי במה שכתב,
קודם שתנשא לאחר .אם בעודה נשואה
לאחר ,ודאי לא צריכא למימר שהיא
אשת איש ולא תפסי בה קידושין כלל.
אלא בע''כ דבא לאפוקי גם אחר
שנתאלמנה או נתגרשה מהשני ,דגם בזה
שעתה היא פנויה ,אם בא עליה בעלה
הראשון בפני העדים ,א''צ גט ,דעדיין יש
בה איסור לאו דלא יוכל בעלה הראשון
לשוב לקחתה .וכיון שיש בה איסור אין
אומרים בזה שאין אדם עושה בעילתו
בעילת זנות ,וגמר ומקדשה בביאה זו,
אלא תולים ביאתו בזנות בעלמא .והיא
ראיה נכוחה בס''ד.
הלכות
עו''כ באות ה' שם דהגאון בעל ערך
השלחן מיפשט פשיטא ליה ,שבכל מקום
שיש איסור אין אומרים אין אדם עובב''ז.
עו''כ שם ,דהערוך השלחן כתב בשם
הריב''ש סי' ו שלרוב הפוסקים לא אמרי'
שצריך גט אלא במקום שיש עדי יחוד.
ובאות י' שם ,הבאתי דברי האור שמח
הלכות גירושין פ''י הל' י''ט ,ודנתי בדבריו,
והעליתי שגם הוא יודה בכהן ,משום
שאינו יכול לקיימה וגם יש חומרא בכהן
מנדה ,שבכהן האיסור קבוע ולא חולף.
ועוד הוספתי לדקדק מלשון הרמב''ם ז''ל
בהלכות גירושין ,וגם בהל' אישות,
שכותב שחזקה שאין אדם עובב''ז ,והרי
בידו לעשותה בעילת מצוה .ותוספת זו
שהוסיף וכתב ,והרי בידו לעשותה בעילת
מצוה ,לא נזכרה בש''ס ,ועל פי רוב
הרמב''ם ז''ל נמנע מלכתוב מה שלא נזכר
בש''ס וצריך להבין תוספת זו מה טיבה.
ובודאי שבא לשלול כל היכא שאין בידו
לעשותה בעילת מצוה ,וכגון גרושה לכהן,
ואלמנה לכהן גדול .דבאלה וכיוצא בהן,
לא צריכה גט.
וכן הבאתי דברי הגאון באר יצחק דלא
שייך לומר א''א עובב''ז באלמנה לכהן
גדול ,ובפרט להרמב''ם ריש פרק טו מהא''ב
דלא לוקה באלמנה לכ''ג אא''כ קידשה.
ובאות ט' עמדתי על מה שדקדק ידידי
הגר''צ בוארון שליט''א מלשון הרמב''ם
ספ''ז מה''א .וכתבתי שכבר עמד על זה
הרד''ך ז''ל ,וע''ש שהערתי בדב''ק,
והוכחתי מהחת''ס בחידושיו לגיטין ,דכל
שיש איסור אפילו מדבריהם כגון דם
חימוד ,לא אמרינן ביה חזקה זו .והיה
בהעלם מעיני קדשו דהרב באר יצחק.
וא''כ באלה שעוברים כל העברות,
ומסוגלים לנסוע עד למדינת הים ,כדי
לינשא באיסור ובהפקר ,ועוד שהיא
גרושה והוא כהן .וגם שלא היו עדי יחוד
ממש ,דאע''ג דהריב''ש ז''ל סימן קצ''ג
החמיר בשם הרא''ה בזה ,מ''מ איהו
צב
חם
הרב שלמה משה עמאר
גופיה כתב בסימן ו' דהרא''ה יחיד בזה,
אבל לרוב הראשונים אין צריך גט אלא
בשהיו עדי יחוד ,ועיין בגוף התשובה סוף
אות ה' מ''ש בזה.
השמש
עד שנעשו להם כהיתר ,ולא מבחינים בין
טוב ובין רע ,ולא חלי ולא מרגישים ,בזה
י''ל דכו''ע יודו שאין לומר בהם שאין
עושים בב''ז .ועוד דאלה שנסעו לחו''ל
להתחתן באזרחות ,זה מראה שאינם
חפצים בנישואין כדמו''י ,ואע''ג דהלכו
לרבנות ולא קיבלום ,מ''מ ידעו היטב
היטב שאין אפשרות לינשא כדמו''י .ולא
עצרו בעד עצמם ורצו בעברה ,וגם עשו
מעשה.
ועוד יש חיזוק גדול מתשובת השאגת
אריה ,בסוף ספרו סימן ב' שכתב דבזה''ז לא
יודעים קידושי ביאה ,וע''כ לא חיישינן
שקידש בביאה ,ולא אמרינן אין אדם
עובב''ז ,מאחר שאין יודעים שאפשר
לקדש בביאה ,איך יעלה על דעתם
לעשות ביאה זו ביאת קידושין ,במקום
שהיתה סתם ביאה של עברה .ואם בדורו
של השאגת אריה כך ,קל וחומר בן בנו
של ק''ו לאנשי דורנו זה ,דור יתום ה'
ירחם.
ואשר ע''כ מכל האמור ,נלענ''ד דצדק
כת''ר בתשובתו ,שיש מקום להתירה
לשוב לבעלה הראשון .ויעשו חופה
וקידושין בטהרה כדת משה וישראל.
בברכת התורה ובידידות,
עוד הוספתי סברא דגם החולקים וס''ל
שגם במקום שיש עבירה אמרינן
שהתכוונו לקידושין ,הני מילי בעבירה
באקראי ,כגון שאותה ביאה היתה בזמן
נדותה ,אבל בעוברים עברות בקביעות
שלמה משה עמאר
ראשון לציון הרב הראשי לישראל
צג
חם
בדין שבע ברכות לחתן וכלה
השמש
הגאון הרב יצחק יוסף שליט''א
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
נשיא בית הדין הרבני הגדול
לע''נ ולכבודו של החה''ש מקים אהלה של תורה ויר''ש בערי צרפת ,מסור ונתון
לכל דבר שבקדושה הרב מסעוד חי זצ''ל חביב
בדין שבע ברכות לחתן וכלה
בפתיחתה הזכרת ה' ,ובכולה אין
מלכות ,וכשאומרה בלא סמוכה
לחסירתה היאך יצא .וצ''ל שכיון שהיא
סמוכה לחבירתה שיש בה שם ומלכות,
כשאומרה בפני עצמה נמי חשיבא
כאילו יש בה שם ומלכות ,ע''כ.
הנה על דבר מנהגינו לחלק את שבע
הברכות לחופה ולסעודה ולכבד כמה
תלמידי חכמים לברך את שבע
הברכות ,להרבות כבודה של תורה,
ונשאלת השאלה האם ראוי לנהוג כך
להלכה או שצריך שאדם אחד יגיד
אותם ברצף ובלי הפסקה.
וכן הוא במגן אברהם ,ובשלחן ערוך
הגאון רבי זלמן זצ''ל ריש סימן ס' ,ואם כן
הכי נמי יש לומר דרשאים לחלקם
לכמה בני אדם .וכיוצ''ב כתבהרשב''א
בתשובה סימן שי''ז שי''ח דאהבת עולם
מעיקרא נתקנה כן ,ולא ברכה הסמוכה
לחבירתה היא ,ע''ש.
הנה לכאורה נראה שהברכות שאינם
פותחות בברוך והוה ליה ברכה
הסמוכה לחבירתה ,ראוי לברכם אדם
אחד ,עם הברכה הקודמת להם שהיא
פותחת בברוך ,שאם לא כן הוה ליה
כאומר ברכה בלי מלכות שאינה ברכה.
כמבואר בברכות דף מ ע''ב ובשולחן ערוך
או''ח סימן ריד וע''ש.
וכן מוכח מדברי התוס' ברכות דף מו ע''א
שכתב וא"ת ברכה אחרונה להקורא
בתורה אמאי צריכה לפתוח בברוך ,הא
סמוכה לחבירתה לברכה ראשונה .וי"ל
לפי שהיו רגילים שלא היו מברכין רק
הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה
אחרונה ואיכא הפסק גדול בין ראשון
לאחרון ,ואף בתר כן שתיקנו שתיהן
אולם בכסף משנה פ''א הל' ק''ש הל' ח אהא
דתנן בתמיד ,אמר להם הממונה ברכו
ברכה אחת ,מאי היא ,ומסקינן אהבת
עולם שאין סדר ברכות מעכבות .כתב
וז''ל'' :ומ''מ יש לתמוה דכיון דקיי''ל כל
ברכה שאין בה שם ומלכות אינה
ברכה ,וברכה הסמוכה לחבירתה אין
צד
חם
הרב יצחק יוסף
לכל א' וא' משום הנכנסים ומשום
היוצאים שוב לא זזה ממקומה .ע"כ.
השמש
שהוא אחר .וכמ"ש התבואות שור יו"ד סי'
א ס"ק נט לגבי ברכת אירוסין ,שהברכה
עצמה לא נתקנה בשביל המקדש עצמו
אלא על הנועדים בבית האירוסין ,וא"צ
שהמברך יתכוין להוציא המקדש י"ח
ושהמקדש יכוין לצאת וכו'.
ומוכח דדוקא משום שיש הפסק גדול
ביניהם בקריאת כל הפרשה עם שבעה
עולים ,הצריכו שתהיה האחרונה
פותחת בברוך ,אבל מה ששני בני אדם
מברכים ברכות התורה אין בכך כלום
להצריך שכל אחד יפתח בברוך להזכיר
שם ומלכות .והכי נמי הכא אע"פ שאינה
פותחת בברוך רשאים לחלקם לכמה
בני אדם כמספר הברכות.
ואף למה שכתב הנודע ביהודה
חאה"ע סי' א ,שהרמב"ם בתשובת כתב
שאם אחר מברך ברכת אירוסין הוי
ברכה לבטלה ,רק החתן עצמו מברך,
אפשר שלא כתב כן אלא על ברכת
אירוסין ,אבל לא בברכת נישואין שהם
ברכת השבח ,אף לד' הרמב"ם,
וכדמוכח בהר"ן פ"ק דפסחים דף ז ע''ב ד"ה
ולענין ,דמשום הכי נהגו לברך אחר
שתכנס לחופה .אבל הרמב"ם כתב
שצריך לברך אותם קודם נישואין ,ולא
מפני שהן בכלל בר' המצות שמברך
עליהן עובר לעשייתן ,שהרי ברכות
השבח הן וכו' .עכ"ד .ומיהו הב"י ר"ס סב
כתב בדעת הרמב"ם דהיינו טעמא
משום דהוי כברכת המצות שצריך
לברך אותם עובר לעשייתן .וכו' .העולה
מכל הנ"ל שאין לחלק שבע ברכות
לשבעה אנשים נפרדים .עכת"ד.
תנינא
ואמנם בשו''ת הר צבי או''ח סימן ס' פסק,
שאין לחלק השבע ברכות לכמה בני
אדם ,שהטעם של הכסף משנה הנז' אינו
מספיק אלא לענין דיעבד ,אבל
לכתחלה אין להקדים אהבת עולם
ליוצר אור .ואם כן בברכת חתנים אין
להתיר לחלק לכתחלה את שבע
הברכות לשבעה אנשים מפני ברכות
שוש תשיש ושמח תשמח שאינן
פותחות בברוך .וסיים ,וראיתי מי
שמצדד להקל בזה ,והביא ראיה
מברכות לד העובר לפני התיבה וטעה
יעבור אחר תחתיו ,מהיכן הוא מתחיל
מתחלת ברכה שטעה זה .הרי שמתחיל
בברכות אמצעיות ג"כ שאינן פותחות
בברוך .אבל לדעתי יש לדחות שמלבד
דהתם הוי טורח ציבור וחשיב כדיעבד,
גם י"ל דבחזרת התפלה הרי הש"צ
מוציא הרבים י"ח ,וחשיב כאילו כל א'
בירך ברכות הראשונות ושפיר יכול
אחר להשלים ,משא"כ בשבע ברכות
נישואין שהיא מצוה על הנועדים ,ולא
להוציא י"ח את החתן והכלה או מי
ומרן אאמו''ר הכ''מ בשו''ת יביע אומר
חלק ד חאבהע''ז סימן ז העיר על דבריו ,דמה
שהעיר על הכסף משנה מתשובת
הרשב"א ,כבר העיר מזה החיד"א
בקצרה בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' מג אות ב
ע"ש .ומה שהאריך בדעת הרמב"ם אם
דין ברכת נישואין כברכת אירוסין
לענין זה ,יותר הוה ליה להעיר ממה
שכתב רבינו אברהם בן הרמב"ם,
צה
חם
בדין שבע ברכות לחתן וכלה
והובא בריש ספר מעשה רוקח
ע"ד וז"ל ,ואין ראוי שיברך ברכת
האירוסין כי אם המקדש או שלוחו
שמקדש לו (וכ"ה בחבורו ספ"ג מה' אישות
הכ"ג) .לא הדיין ולא זולתו ,וקצת
הממונים טועים ומברכים אותה על צד
ההיקש משבע ברכות של נישואין ,והוא
טעות ,לפי ששבע ברכות הם שבח
להשי"ת ,ותפלה בעד החתן והכלה
וישראל ,ולכן ראוי שיברך אותם הגדול
של הנמצאים שם .אמנם זאת הברכה
היא ברכה על המצוה ואין ראוי שיברך
אותה אלא עושה המצוה .עכ"ל .הא קמן
שהרמב"ם עצמו מחלק בין ברכת
אירוסין לז' ברכות של הנישואין.
השמש
ועל כל פנים אנן בדידן דחזינן סמוכין
דקשוט למנהג זה שנהגו לחלק השבע
ברכות לשבעה אנשים ,על פי דברי מרן
הכסף משנה וסיעתו ,נראה דסמכינן
שפיר בעשה דכבוד תורה להתיר בזה
גם לכתחלה.
ח"א ד"א
וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר
אות ה שהעלה גם כן לקיים המנהג בזה.
וכיוצא בזה כתב בשו"ת הלל אומר
חאה"ע סי' סב .והנח להם לישראל אם אינם
נביאים בני נביאים הם ומנהגם תורה
הוא .וכמבואר כל זה בשו''ת יביע אומר
הנ''ל וראה עוד בחלק ה חאהע''ז סי' יב
וע''ש.
ח"ו סי' ב ענף א
המורם מכל האמור:
וכן המשיך אח"כ הרב אברהם בן
הרמב"ם שם בזה"ל :והמנהג הפשוט
שיברך אלו הז' ברכות הגדול
שבנמצאים שם כמו שזכרנו ,ואין ראוי
שיברך אותם החתן ,לפי שהם ברכה לו,
ואין ראוי שיברך אדם ברכה כזו לעצמו.
וכזה הועתק בשם אבא מארי ז"ל שכעס
על החתן שבירך ברכות אלו לעצמו,
וזכר סיבת כעסו מה שזכרתי .עכ"ל.
נוהגים לחלק את שבע הברכות הן
בחופה והן בסעודה לתלמידי חכמים,
להרבות כבודה של תורה ,ואין בזה
כל חשש ,ואין צריך להחמיר בזה כלל.
וכן נהגו כל גדולי רבני הספרדים.
אך ראוי שכל הרבנים המוזמנים לברך
יעמדו סמוך למקום החופה ,למעט
בהפסק ככל האפשר.
וסיוע לדעת הרמב"ם הללו ,מדברי
הזוה"ק פר' תזריע דף מד וע''ש .וא"כ
מוכרחים לומר שאין דין ז' ברכות
כשאר ברכות המצות ,שאינם אלא
שבח והודאה להשי"ת .ואף מרן הב"י
שכתב בדעת הרמב"ם דהוי כברכת
המצוות שצ"ל עובר לעשייתן ,הדר
תבריה לגזיזיה ,במה שהביא אח"כ דעת
הר"ן פ"ק דפסחים הנ"ל .כיעו"ש.
ויש מקומות שנהגו לכבד בברכה את
קרובי המשפחה שאינם ת''ח ובעת
מחמת
תיבות
בולעים
הברכה
ההתרגשות ,וראוי למנוע הדבר.
יצחק יוסף
הראשל''צ והרב הראשי לישראל
צו
ברכת
התורה
צז
חם
בדין כתיבת שטר כתובה של חללה
השמש
הגאון הרב משה שטרנבוך שליט''א
ראש אב בית דין לכל מקהלות האשכנזים
סגן נשיא העדה החרדית ירושלים
לזכר עולם בהיכל ה' לכבודו של הרב החסיד הדגול ר' מסעוד חי זצ''ל
בדין כתיבת שטר כתובה של חללה
לאישות משא''כ חללה) .ועוד לענ''ד
לחשוש שיקרעו למטה שתישאר
ככהנת ,וחשודה היא על כך.
הנה על אודות כתובה של חללה מה
עליו לציין בכתובה .הנה לדעת הגר''א
שטרן שליט''א שלגבי חללה לכתוב
בכתובה ''איתתא'' שדבר זה משונה,
ואז ישאלו וכשיבדקו את התיק יראו
שהיא חללה .אמנם אין בדבר זה שום
תקנה ,שאפילו אם ירגישו מ''מ לא
יטריחו לברר ברושם הנישואין ,ובפרט
אם הם בחו''ל תשאר התקלה.
ונראה דרך הנכון לכתוב שתי
כתובות ,דהכתובה שקורין לא נזכר
כהונה כלל אצלה או אביה ,אבל תיכף
לאחר החופה מחליפים לה כתובה
ומוסרים לה אחרת להחזיק אצלה,
ושם רושם ''פלונית חללה בת פלוני
הכהן'' ומה שקיבלו ממנה ברבנות
רושמים למטה אישור שהיא חללה ,ואם
כן אצלה בכתובה הלוא רשום מפורש
שהיא חללה ,ואצל הקהילה שמונח
כתובות ,רשום גם שהיא חללה ,ויצאנו
מכל מכשול ושלום בישראל( .ועיין
ברמ''א שם בספק כהונה כותבים שני
גיטין)
וביתר אינה תקנה כלל ,ובדרום
אפריקה היות שרוב רובם הנשואות
בעו''ה אינן בתולות ,דקדקתי לכתוב
בכל אשה ''איתתא'' (והשיעור מאתיים
כותב שמוכן לכך) .אבל עכ''פ
''איתתא'' ''זו'' לא כדאי.
ועצת הרב ווזנר שליט''א ,לכתוב למטה
הערה חתום בעדים שהיא חללה ,לענ''ד
אינה תקנה ,שיש פוסלים בגט גם
בדיעבד אם לא כתוב שהוא כהן
וכמבואר בשו''ע אבה''ע ברמ''א קכ''ט
ס''ק ז (ואולי כאן החיוב יותר ,שלכתוב
כהן אולי לא מעכב שאינו נוגע כ''כ
והנני מצפה בכליון לישועת ה' ורחמי
שמיים מרובים.
משה שטרנבוך
צח
חם
הרב נפתלי הירצקא פרנקל
השמש
הגאון הרב נפתלי הירצקא פרנקל שליט''א
חבר הבד''צ העדה החרדית ירושלים
רב ד''חוג חתם סופר''
דברי תורה הנ'' ל מסרתי לידי ידידי הרב הגאון מו''ה יעקב חביב שליט''א ,המקום ינחם
אותו בתוך שאר אבילי ציון וירושלים ,על פטירת אביו זצ''ל הרב מסעוד חי זצ''ל ,שהי'
מקים עולה של תורה בכמה מקומות בחו''ל ,והכניס תורה ויר''ש בעדרי צאן ,ותהא נשמתו
הטהורה צרורה בצרור החיים ,ולהחיות בתחיית המתים ,ברחמים אמן.
מה היא הגדרת מאורסת בימינו
ועיין גליוני הש''ס קידושין דף ו ע''א ''הרי את
ארוסתי'' ,שהביא ראיה מגמרא גיטין
דף מ''ג ע''א מאי ''מאורסת'''' ,מיוחדת''.
הנה על דבר המנהג שנוהגין הרבה
אנשים כשגומרים שידוך ,ומפרסמים
מודעה בעתון על כך שהחתן פלוני
והכלה פלונית מאורסים ,ונשאלתי אם
זה נכון ,מאחר שיש מפקפקים ,שלשון
''מאורסים'' משמע שמקודשת ,ולכן
כותבין רק באו בקשרי שידוכין.
ובפרט שהיום ידוע לכל שהמודעה בעתון
כותבין בשעת השידוכין ,על כן נראה
שאין שום חשש שיאמרו שכבר מקודשת.
ויש עוד ראיה מלשון השו''ע או''ח סימן תצ''ג
סעיף א' שגם שידוכין נקרא אירוסין ,שכתב
דמותר לארס ולקדש בימי הספירה.
ולארס ע''כ היינו שידוכין.
ובאמת נראה שאין בזה שום חשש,
מאחר שידוע ומפורסם שהכוונה
לשידוכין .וכן מצאתי בשו''ת הרא''ש כלל
ל''ה אות י''ב דלשון העולם לקרות למשודכת
לבד ''ארוסה'' אף שלא נתקדשה עדיין.
וכן מצאתי ראיה מכתובות דף ח ע''א לענין
ברכת ''אשר ברא ששון ושמחה'' שברך
רבינא משעת אירוסין ,והיינו משעת
שידוכין וע''ש היטב בפירוש רש''י .אלמא
שגם בימי חז''ל קראו ''שידוכין''
''אירוסין'' ,והנלענ''ד כתבתי.
ועיין בשו''ת הרשב''א ח''ג סימן ד דאדם
קורא לחתן ''חתני'' משעת אירוסין,
אפילו משעת שידוכין.
נפתלי הירצקא פרנקל
צט
חם
בדין שהוסיפו שם על שמו לענין שטר הכתובה
השמש
הגאון הרב אלחנן היילפרין שליט''א
גאב''ד ק''ק רדומישלא -קאשוי
מסרתי דברי תורה אלו בידי הגאון ר' יעקב חביב שליט''א דיין ומו''צ בירושלים ת''ו
בנו של המנוח הרה''ח ר' מסעוד חי חביב זצ''ל ,שנלב''ע בח''י אדר תש''ע ,והשאיר
ברכה ,בנים ובני בנים ,זרע קודש ,עוסקים בתורה ובחסידות .וממשיכים את דרך
אבות המשפחה מרן העין יעקב ובנו הרלב''ח זיע''א.
בדין שהוסיפו שם על שמו
לענין שטר הכתובה
נלמד מספר כתובה וכו' ,ולפי זה היה
ראוי לדקדק לכתוב בשמות המכונה או
דמתקריא כל אחד כפי הראוי עכ''ל.
הנה על דבר מה שנשאלתי באשה
שנקראת מעריסה בשם ''אילה'' ואחר
שנישאת והוצרכה לנתח ברחמה
נתוסף לה שם ''רוחמה'' ונקראה
לברכת מי שברך ובפתקא לצדיקים
בשם ''רוחמה אילה'' והבעל נפשו
בשאלתו האם עליו לכתוב כתובה
חדשה עם שתי השמות ,כי שמע שיש
נוהגים כך.
וכמו כן בספר אהלי שם
כתוב שמכיון שאסור להשהות את
אשתו בלא כתובה ,אם כן לאחר
שנשתקע שמו הראשון וקנה לו שם
חדש והרי הכתובה כמאן דליתא א''כ
הוא צריך לכתוב לה כתובה חדשה
בשם החדש.
כלל ב' אות כג
והנה בשטר כתובה שטעו בשמותם של
החתן וכלה או שלא הזכיר שמותם,
כתב ספר אגודה כתובות פ''ב סי' כו,
שהכתובה פסולה.
וראיתי שעל פי דברים אלו ועוד כתוב
בתשובות מנחת יצחק להגאון מוהריי''ו
זצ''ל גאב''ד עדה החרדית ירושלים ח''ז
וכתוב בספר נחלת שבעה סי' יב ס' טז דיש
לדקדק בכתיבת השמות בכתובה בכל
דבר שמדקדקים בגט שיהיו נכתבים
באופן נכון ומדוקדק כדי שאם ח''ו יקרה
מקרה שיגרש אחד את אשתו ולא יהיו
ידועים דקדוק כתיבת שמו וכו' יהא
סימן קיז ובח''ח סימן קכד וביותר באריכות בח''י סימן
קלב שיכתבו כתובה חדשה.
ואם כי ידענא כי הגאון הנ''ל היה
מוסמך מכקמו''ז זצ''ל ,והיה אהוב עליו
כבבת עינו ,אמנם לפי עניות דעתי
מקורות הפוסקים מדברים באם היה
ק
חם
הרב אלחנן היילפרין
טעות בשעת הכתובה ולא הזכירו שם
הנוסף החדש ,מה שאין כן בנידונינו
שהכתובה הייתה בצדק.
השמש
מסטראפקוב זצ''ל מירושלים שהיה בן
ביתו ומשמשו בהוראה של זקנו הגאון
א''ש
מוה''ר
והטהור
הקדוש
מסטראפקוב זי''ע אם יודע מנהג זקנו
זצ''ל בעת ששינה שמו מעריסה ''שלום''
בהוספת שם ''אברהם'' לעת חליו
בזקנותו נקרא ''אברהם שלום'' ,על דבר
כתובה חדשה.
והכי כל שטר חוב שהשתנה גם המלוה
יפסלו השטר עוד מלגבות ואם הלוה
יטען שאין המלוה זה האיש הנזכר
בשטר הרי לעולם יכול המלוה לברר
שרק מחמת הוספת שם אחר כך יש שם
אחר ,וראיתי שהוזכרה הערה זו בשו''ת
מנחת יצחק.
והשיבני כברור בעיניו שלא כתב לו
כתובה חדשה שאילולי כן היה יודע מזה
ועל ידו היה נעשה הדבר.
ולכן איני מבין מדוע להפסיד להאשה
שעבוד הכתובה הראשונה שלה ע''י
כתיבת כתובה חדשה.
ומענין לענין הסיבה למה הוסיפו את
השם ''אברהם'' היתה משום שהמחלה
אירעה בפרשת וירא והאדמו''ר זצוק''ל
אמר שהקב''ה שלח מלאך רפאל
לאאע''ה לרפאותו ,כן אוסיף השם
''אברהם'' וישלח ה' גם לי מלאך
לרפאני .ומזה בשעת הצורך מוסיף אני
בהסכמת צדיקים שם ''אברהם'' לשם
החולה.
ולרווחא דמילתא יכול להבעל עכשיו
לומר בפני עדים כשרים מעשה השינוי
ויאשרו בחתימת ידם כדת וכדין
באופן שלא יעלה שום ספק על כשרות
הכתובה מזמן הראשון ,ודי בזה.
כששמעתי מספק של המנחת יצחק
זצ''ל אמרתי בלבי מעשה רב,
ושאלתי למעכ''ק ש''ב ומחותני הרב
הק' אלחנן היילפרין
קא
חם
בדין גירושין לחומרא להתירה לכהן
השמש
הגאון הרב דוד לאו שליט''א
הרב הראשי לישראל
נשיא מועצת הרבנות הראשית לישראל
לכבוד מכובדנו היקר והנעלה הרב הגאון ר' יעקב חביב שליט''א רב ודומ''ץ בעיה''ק
ירושלים ת''ו ,הנני מגיש לו פס''ד זה ע''מ לפרסמו בספר שמוציא לאור לע''נ אביו
הרב מסעוד חי חביב זצ''ל אשר בשם ''חם השמש'' יכונה ,יה''ר שיפוצו מעיינותיך
חוצה ,להגדיל תורה ולהאדירה.
בדין גירושין לחומרא להתירה לכהן
תחילתם של הנישואין הכישלון היה ברור
ומהדהד .השניים ,לפי עדות שניהם לא
מימשו את נישואיהם באופן נורמלי
והבעל אף הודה בפניי שהוא סובל
מקשיים פיזיים ונפשיים רבים .האישה
טענה ,והבעל סתר זאת ,שאין בינה לבין
בעלה שום יחסים נורמלים שבין בעל
לאשתו ,אשר על כן הושטתי להם סיוע
בסיום נישואיהם המצערים.
ה' שבט תשע''ב
לכבוד מרן הגאון הראשון לציון
רבי עובדיה יוסף שליט''א (זצ''ל)
ירושלים ת''ו
אחדשכת''ר כיאות
אבקש בדחיפות את חוות דעת כת''ר
בנידון.
ראיתי מכתבו של רופא גניקולוג מבני
הקהילה המוכר לי כאיש מקצוע מאד
אחראי ורציני שבדק את האישה קרוב
מאד לגירושיה והעלה שהנישואין לא
מומשו ,על כל המשתמע מכך .יש לשקול
בכובד ראש אפשרות של קידושי טעות
בעניין האישה שהוטעתה טוטאלית
בקשר למצבו הגופני והנפשי של הבעל
ובאופן קשה וקיצוני במיוחד'' עכ''ד.
הופיעה בפני הגב' מ.ש ,חברת הקהלה
היהודית בקוסטה ריקה ,המבקשת
להינשא לכהן ,עם מכתב עדות מרב
הקהילה הרב גרשון מילצקי שליט''א
שמכיר אותה ואת הוריה כחברי קהילתו.
הוא מעיד:
''מצבה העגום של הגברת בעקבות
נישואיה לבעלה היה ידוע במשך תקופת
נישואיה הקצרה .מספר פעמים פגשתי
את בני הזוג ולמרבה הצער ,מרגע
אציין כי הגברת נתגרשה בבית דינו של
הרב דוד לרפילד שליט''א ממיאמי ביץ'
קב
חם
הרב דוד לאו
השמש
ארה''ב ,המוכר ברבנות הראשית לעניני
גיטין ,ולא נאמר בתעודת הפטור אלא
שהבעל גירש את אשתו ,ללא אזכור
שהגט הוא לחומרא בלבד.
לכן הסיק הלחם רב שאע''פ שהרא''ש
בתשובה וכן הרשב''א בתשובה אחרת
לא משמע כן ,מ''מ הואיל והוא דין דרבנן
אזלינן לקולא.
אבקש להציע לפני כת''ר כי לפי עדות
הרב שמעיד כי מן הרגע הראשון היו
קשיים פיזיים ונפשיים מצידו ,ואף לא היו
יחסי אישות ביניהם ,לכאורה הגט שניתן
יכול שלא לפוסלה מכהונה מפני שלא
היה צורך בכך מעיקר הדין.
גם הרעק''א על הרמ''א שאסר ,ציין לעיין
בתשובת לחם רב ,ומכך נראה שלא סבר
לאסור כשיטת הרמ''א.
יש לציין עוד שברמב''ם פי''ז מהל' איסורי ביאה
הי''ח כתב שכל מי שאינה ראויה ונחלצה
לא נפסלה מכהונה.
אלא שברמ''א אבהע''ז סי' ו בשם הרשב''א
כתב שאפילו רק משום קול קידושין
בעלמא ,אע''פ שברור שאין ממש
בקידושין אלו ,וכל מה שנותנים גט זה
משום חומרא בעלמא ,למרות זאת פסולה
לכהונה.
כתב בהגהות הר''י די קאסטרו
שאם הוברר שלא הייתה צריכה גט אין
לאוסרה לכהונה ולא להצריכה להמתין ג'
חדשים .כן נראה משו''ת פרי צדיק סי' כג
אע''פ שבערוגת הבושם סי' ו סבר להחמיר.
סי' ו ס''ד
עוד אפשר לצרף את שיטת הב''ח שהביא
הט''ז (שהוא עצמו חלק על זה) שאם
נישאת לא תצא ,והמדובר הוא באישה
שהופיעה עם כהן שאינו נחזה כשומר
מצוות ומבקש לשאתה.
אבל החלקת מחוקק שם ס''ק ב כתב
שבהגהות מרדכי הביא כמה דעות
שכשרה לכהונה ,וכן הביא הבית יוסף
סי' יג מתשובת רשב''א שכשרה לכהונה
אף על פי שנתן גט שאינו צריך על פי דין,
והוא היפך התשובה שהביא הרמ''א.
אפשר לצרף לזה את הספיקות שכהני
זמנינו אינם אלא כהני חזקה ,וא''כ יש
לדון האם אפשר להתירה לכהונה.
וכבר העיר על כך הלחם משנה בשו''ת
לחם רב סי' לג ,והביא את דברי המרדכי
פרק האומר בקידושין שר' אליעזר מביהם
סובר שגט שניתן שלא מן הדין פוסל
לכהונה וחלקו עליו ר''י הלבן והרא''ם
והר''מ בר ברוך והתירו.
לתשובת כת''ר אצפה,
בברכה נאמנה
הרב דוד לאו
קג
חם
בדין גירושין לחומרא להתירה לכהן
**************************************
תשובה של הראשל''צ הגאון
הרב עובדיה יוסף שליט''א (זצ''ל)
**************************************
השמש
וצירוף הספק של כהני זמנינו הוא יתד
שלא תמוט ,וסיוע רב לספק זה בספר
חסידים הוצאת מקיצי נרדמים סי' תרל וע''ש.
אשר על כן אף ידי תכון עמו ,יפה דן
יפה הורה בכחא דהיתרא .ויגדיל תורה
ויאדיר.
ח' שבט תשע''ב
עיינתי בפסק הדין שערך כת''ר בטוב
טעם ודעת ובשו''ת יביע אומר חלק ו' חאה''ע
סי' א דנתי בכל האמור כאשר עיני כת''ר
תחיזנה מישרים.
עובדיה יוסף
קד
חם
הרב שאול ברייש
השמש
הגאון הרב שאול ברייש שליט''א
אב בית דין ציריך
מאמר זה הוא לע''נ ולזכותו של האי גברא רבא ויקירא הרה''ח עוסק בצ''צ באמונה
הרב מסעוד חי חביב זצ''ל .יהי זכרו ברוך לנצח.
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
הברית ,ומשום דהוי ברכת שבח והודאה,
ואפה''כ מבואר בטור יו''ד סי' רס''ה דרק
במקום שאין אב יכול אחר לברך ,אבל
כשיש אב ,הברכה שייך לו ,וא''כ הוא
הדין בברכת אירוסין ,הברכה שייך
להחתן לברך אותו ,השבח והודאה.
בספרא דאבא מארי ז''ל שו''ת חלקת
יעקב אה''ע סי' פב דן במקום שאין מרא
דאתרא למי שייך סידור קידושין לצד
החתן או לצד הכלה .והביא מהרמב''ם
(בתשובה המובא בנוב''ת אהע''ז סי א) שברכת
אירוסין היא ברכת המצוות ,והחתן הוא
המברך .ודעתו היא דאם אחר מברך הוי
ברכה לבטלה .ובאמת גם החינוך מצוה
תקנ''ב הביא דבר זה מהרמב''ם וחולק עליו
דמ''ש מכל ברכות המצוות דאחר יכול
לברך.
וכן כתב להדיא בשו''ע אבה''ע סימן לד
שהחתן מברך ,והרמ''א שם מביא וי''א
דאחר מברך וכן נוהגין ,והטעם מבואר
בטו''ז וב''ש שלא לבייש מי שאינו יכול
לברך.
והנה הרא''ש פ''ק דכתובות דעתו ,דאינו
ברכת המצוות ,וסובר נמי דכל ענין של
קידושין אינו ממנין תרי''ג מצוות ,דהרי
רשאי אדם ליקח פילגש ולהוליד ממנה
בנים ומקיים בזה מצות פריה ורביה ,וע''כ
הוי רק ברכת שבח והודאה שהבדילנו מן
העמים ליקח אשה כשרה ,ונתקן לברכה
בשעת קידושין .ולדבריו לכאורה אין
לחתן עדיפות בברכה זו מאיש אחר.
והנה הכריע הרמ''א דאף על פי שהיא
ברכת המצוה ,אפה''כ אחר מברך ולא
כדעת הרמב''ם דהוי ברכה לבטלה ,אלא
כדברי החינוך .ובאמת שיטת הרמב''ם
צ''ע ,דמה שונה מכל ברכת המצוות
דאמרינן אעפ''י שיצא מוציא.
ונראה על פי דברי הטו''ז יו''ד סי' א' ס''ק י''ז
דזה דווקא במצוות שהוא עצמו מוכרח
לקיימה כמו אכילת מצה והוא אינו יכול
לברך או שהוא אילם ואינו יכול לברך
לכן ההכרח שאחר יברך בשבילו.
ברם נראה דגם להרא''ש שייך הברכה
להחתן ,דהרי גם ברכת ''להכניסו בבריתו
של א''א'' ,דעת הר''ת שמברכים לאחר
קה
חם
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
משא''כ במצוה כמו הפרשת תרומה
דאמרינן במשנה דאילם אינו תורם משום
שאינו יכול לברך ,ומשמע אפילו אם יש
אחר שאפשר לו לברך מ''מ לא יתרום.
והיינו כיון שיכול ליתן המצוה לאחר,
שיהיה התורם והמברך ,לא נחלק המצוה
לזה ,והברכה לזה.
השמש
המחבר והוא שאינם יודעים לקדש
בעצמם ,וזו גם דעת התרומת הדשן סי'
תקפ''ה במ''א שם ס''ק ג לענין תקיעת שופר
היכא שהתוקע כבר יצא ותוקע עבור
אחר ,וסובר התה''ד כיון שהמצוה היא
השמיעה ולא התקיעה לכן השומע צריך
לברך ולא התוקע ,וזה כדברי הטו''ז שאין
לחלק ,המצוה לזה ,והברכה לזה .מ''מ
סיים התה''ד שאין נוהגין כן .וכן מביא
המשנה ברורה סי' רע''ג ס''ק כ מהפר''ח.
ובביאור הלכה כתב שם שגם הטור
שכתב והוא שאינם יודעים ,אין הכוונה
דאם יודעים בעצמם אינו יוצא ,רק
ללמדנו בא ,שהוא על כל פנים מצוה
לכתחילה.
ואינו מבואר להדיא בטו''ז אם דעתו
שהוא מעיקר הדין שאין דין ערבות רק
במקום שא''א בענין אחר או שזה רק
לכתחילה ,עכ''פ דעת הרמב''ם שבמקום
שאפשר לו לברך בעצמו לא נאמר כלל
ענין של ערבות ,והמברך בזה ברכה
לבטלה .וכ''כ הב''י סי' רע''ג דהא דאמרינן
כל הברכות אע''פ שיצא מוציא ,ה''מ
להוציא את שאינו בקי אבל לא להוציא
את הבקי ,והביאור הלכה שכתב עליו
שדבריו צע''ג לא הזכיר מהרמב''ם בענין
ברכת חתנים.
ועיין בספר תהילה לדוד
שהאריך בזה והסיק דאינו אלא בגדר
מוטב .ועיין שם שהביא בשם הגה''ק
מבארדיטשוב כשהיה לו ספק בברכת
התורה ,בירך להוציא אחר .ולפי''ז בהא
סלקינן דבכל מקום יכול אחר לברך
ולהוציא את המחוייב.
סימן ח ס''ק ג
וכבר כתבנו שהרמ''א שכתב שאחר
מברך ברכת אירוסין הוא שלא כדברי
הרמב''ם ,ולכאורה הוא נמי שלא כדברי
הטו''ז דהרי עכ''פ לכתחילה גם לדברי
הטו''ז צריך לברך בעצמו ,אך באמת
דברי הרמ''א עולים יפה לשיטת הטו''ז
דכיון שנתקן שאחר יברך משום שלא
לבייש את מי שאינו יודע ,א''כ הוי כמו
שאינו יכול לברך בעצמו ולכן אחר
מברך ,אבל לדברי הרמב''ם דהוי ברכה
לבטלה בודאי א''א לתקן שאחר יברך
משום שלא לבייש את מי שאינו יודע
לברך.
והקשני חכם אחד בדברי הרמ''א שכתב
שנוהגים שאחר מברך ,התינח אם הוא
ברכת המצוות יכול גם אחר לברך ,אבל
להרא''ש שהוא ברכת הודאה איך יתכן
שאחר יברך.
והשבתי דחזינן בברכת להכניסו דהוי נמי
ברכת שבח והודאה ואפילו הכי אם אין
אב גם אחר יכול לברך ,וא''כ הוא הדין
כאן כיון דחשו שלא לבייש את מי שאינו
יודע ,נעשו כולם כמי שאינם יודעים
לברך ושפיר יכול אחר לברך.
ובאמת מפורש כדברי הטו''ז בשו''ע או''ח
סי' רע''ג ס' ד במקדש לאחרים ,שכתב
קו
חם
הרב שאול ברייש
על כל פנים נתבאר שלכולי עלמא
הברכה שייך לחתן והוא יכול לכבד את
מי שירצה ,וא''כ צריך טעם למה נהגו
היום שדווקא להרב אב''ד שייך ברכה זו.
השמש
רק לרב אב''ד ממילא הוא נמי המברך
ברכת אירוסין.
אבל באמת זה אינו ,דהרי הטו''ז וב''ש
כתבו בטעם שאחר מברך כדי שלא
לבייש את החתן שאינו יודע ,ולמה לא
כתבו משום תקנת ר''ת ,א''ו שר''ת לא
התקין רק שבלי רשות והורמנא של
האב''ד אין לסדר קדושין וצריך לכל
קדושין הסכמתו ,אבל אמירת הברכה
בודאי שייך להחתן כשם שנתינת הטבעת
ואמירת ''הרי את מקודשת'' שייך רק לו.
ועלה בדעתי על פי דברי תשובות כנסת
יחזקאל סי' ע''ב שכתב בזה''ל ''אמנם אם
אדם יעלה על רוחו לסדר קידושין בלא
רשות והורמנא האב''ד הקהלה או
המדינה ,העולה על רוחו היה לא תהיה
כזאת בישראל וכבר קמו רבנים על הא
מילתא ולבשו בגדי נקם החרם תחרימו
וירדנה וכל גאוני ארץ ,קבלה בידיהם
מרבני צרפת ,קבלו מן ר''ת שגזר ואמר
לבל יסדר קדושין כי אם שנבחר לרב
בקהל או מדינה ,ע''ש.
ונראה שמכל מקום טעם המנהג שהרב
אב''ד הוא המברך יסודו נמשך מתקנת
ר''ת ,דאעפ''י דמשום אותה התקנה לא
היו נוטלים הברכה מן החתן כיון שהיא
שלו ,אבל אחרי שכבר נלקח ממנו מטעם
שלא לבייש ,מעתה נתנוהו להרב אב''ד
כיון שבלתי רשותו והסכמתו א''א לסדר
קדושין ,ועל ידי שהוא המברך יתפרסם
שהיה בהסכמתו ,והוא נכון.
ונראה בטעם התקנה משום דאמרינן כל
מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא
יהיה לו עסק עמהם ,ואף שכתב זה משום
שאין זה הוראה ,היינו מדין הגמרא ,אבל
ראה ר''ת התקלות והמכשולים שבאו ע''י
שעסק הקידושין הם מסורים ביד כל ,על
כרחך קם ועשה ותיקן תקנה זו .ומעתה
לפי אותה התקנה שסידור קדושין מסור
שאול ברייש
קז
חם
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
הנה להבין זאת היטב יש להבין מהי
הגדרתה של ''ברכת האירוסין'' האם היא
מוגדרת כברכת המצוות או שהיא
מוגדרת כברכת השבח.
ב''ה יום ג' כ''ב אייר תשס''ח
פעיה''ק ירושלים תובב''א
לכבוד מעלת ידידנו היקר והנעלה
רבי יוסף סרוסי שליט''א
מיושבי בית המדרש ''אור תורה''
ע''ת פאריז
ומצינו להרמב"ם שברכת אירוסין היא
ברכת המצוה של הקידושין ,כדין כל
המצות שמברכים עליהם עובר לעשייתן.
וכן הביאו בהלכות אישות פ"ג הל' כ"ג וז"ל:
"כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י
שליח צריך לברך קודם הקידושין ,או הוא
או שלוחו ,כדרך שמברכים על כל
המצות ,ואח"כ מקדש ,ואם קידש ולא
בירך לא יברך אחר הקידושין ,שזו ברכה
לבטלה היא ,מה שנעשה כבר נעשה" .וכן
פסק הרי"ף בתשובה סי' רצג וכן הביא
הרא"ש בתשובה כלל כו סי' א וכן כתב הרמב"ן
פסחים דף ז ע''ב בשם הרי"ף והרמב"ם.
והביאו הרב המגיד שם.
אחדשה''ט באהבה רבה,
הנה על דבר שאלת כב' במה שראית
כמה נוהגים לתת לחתן לברך בעצמו את
ברכת האירוסין ,משום שהברכה היא
שלו ,ואם כן מצוה בו יותר מבשלוחו,
ושאלת למה נוהגים היום לתת אותו
למסדר קידושין ,ומה המנהג הנפוץ בזה.
קח
חם
הרב יעקב חביב
וכתב מרן בבית יוסף אהע''ז סי' לד שכיון
שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים
לדעה אחת הכי נקטינן .וכן המנהג פשוט
בכל ארץ ישראל ובמלכות מצרים .עכ"ל.
וכן פסק בשלחן ערוך שם שאם החתן
מקדש ,הוא בעצמו יברך את ברכות
הארוסין ,ואם השליח מקדש ,יברך
השליח את הברכות.
השמש
שכתב הסמ"ג שאחר יברך אותה כי היא
ברכה בשבח כללות עם ישראל ,ועדיף
שאחר יברכנה ,ומהטעמים שנביא לקמן.
וכן פסק הרמ''א שאחר מברך ולא החתן.
והנה בספר מעשה רוקח הובאו דברי
רבנו אברהם בן הרמב"ם ,בזה"ל :ואין
ראוי שיברך אותה כי אם המקדש או
שלוחו שמקדש לו ,לא דיין ולא זולתו,
וקצת ממונים טועים ומברכים אותה ,על
צד ההיקש משבע ברכות של נישואין,
והוא טעות ,לפי ששבע ברכות אינם אלא
שבח להשי"ת ותפלה בעד החתן והכלה
וישראל ,ולכן הראוי שיברך אותן הגדול
שבנמצאים שם ,אמנם זאת הברכה היא
ברכה על המצוה ,ואין ראוי שיברך אותה
אלא עושה המצוה .ע"כ .ובאמת על פי
דבריו משמע שברכת האירוסין היא
ברכה שעל החתן לומר בעצמו ,ולא ניתן
לאמרו ע''י איש אחר.
אולם לדעת הסמ"ג ברכה זו היא ברכת
השבח ,שהרי כתב בדבריו שם עשין מח
דאין מברכין ברכה זו אלא לאחר
הקידושין .והרמ''א שם סובר כדעתו של
הסמ''ג שבכל אופן אחר מברך ולא
החתן.
ולפ''ז הרמב"ם לשיטתיה אזיל דס"ל
שברכה זו היא ברכת המצוות ,ולכן עדיף
שיברכנה החתן כי ברכה זו מתיחסת
אליו בפרטיות ,והוי ככל ברכת המצוות
שמברך עליהן ועובר לעשייתן .ועיין
בחידוי הריטב"א פסחים ז ע"ב שנתן טעם
בדבר דכל המצוות מברך עליהן עובר
לעשייתן כדי שיתקדש תחלה בברכה
ויגלה ויודיע שהוא עושה אותה מפני
מצות השי"ת ,וממילא היינו נמי טעמא
שיש על עושה המצוה לברך .ועיין
בביאור הגר"א על השו"ע שם סק"א שכן
ביאר את דברי הרמב"ם.
אמנם מצינו שהרמב"ם בתשובת פאר
הדור סי' ח כתב" :וגדולי החכמים בעירנו
מברכים תחלה על כוס אחד ברכת
אירוסין ,וטועם כדי שלא תהיה ברכתו
לבטלה ,ואח"כ נותן לה הקידושין" ,נראה
שלא הקפידו אלא כשאחר מברך מבלי
שיכוין להוציא את החתן בברכתו ,אבל
אם המברך מכוין להוציא את החתן ידי
חובת הברכה ,וגם החתן מתכוין לצאת
בברכתו ,שפיר דמי.
ולדעת הסמ"ג על אף שיש מצות עשה
במעשה הקידושין ,מ"מ לגבי הברכה היא
נחשבת כברכת השבח ולא ברכת
המצוות ,ואפשר דהיינו מטעמא דלעיל
המוזכר בר"ן ריש כתובות שא"א לברך כאן
על מצות הקידושין כיון שמצות האירוסין
אינה שלימה ער הנישואין .וזאת הסיבה
וכן הובא בתשובת הגאונים שערי צדק
שער א' סי' מה שאין צריך שהחתן עצמו
יברך ,מידי דהוה אשליח צבור הפורס על
שמע ,ובכל מקום שלוחו של אדם כמותו.
ע"ש .ובמיוחד שמצינו לגדולי הפוסקים
קט
חם
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
שמוטב שברכת האירוסין יגיד אותה
המד''א וזאת מכמה טעמים :א .שלא
לבייש את מי שאינו יודע ,כמובא
באורחות חיים הל' קידושין סי' כא ובהגהות
סמ"ק מצוה קפג ובכל בו הל' אישות ובדרישה
אבה"ע סי' לד אות א וע"ש .ב .מאחר שהחתן
ליבו טרוד אולי לא יכוון כדבעי וטעם זה
הביאו המנהיג הל' ארוסין סי' קי ע"ש.
השמש
וכמ"ש הלחם משנה פ"ג מהל' אישות מ"מ אין
קפידא בזה ,כל שהמברך מכווין להוציאו
ידי חובה ,ומה שמקרין אותו מלה במלה
גרע טפי .ולכן הנהגנו מכאן ולהבא שלא
יברך החתן ברכת אירוסין ,אלא אחר
היודע.
ובספר נהר מצרים להגר''א בן שמעון
זצ''ל דף קפא ע"ב כתב ,שאף במצרים
אתריה דהרמב"ם נהגו שמסדר הקידושין
הוא המברך ברכת האירוסין ,כי הן רבים
עתה עמי הארץ ,ומסדר הקידושין הוא
כשלוחו של החתן לכל דבר הקידושין
וברכתן.
ובאמת מטעמים אלו המנהג הנפוץ
וכמדומני המקובל בכל קהילות ישראל
לתת לרב המסדר את הקידושין לברכת
ברכת אירוסין .ואם בזמן הקדמונים היו
נוהגים שהגדול שבקהל מברך ברכת
אירוסין ,כל שכן בימינו זה שכך נהוג
לעשות .ועיין בדברי הב''ש והט"ז שם סימן
לד בשם הרש"ל ,שהוא כדי שלא לבייש
מי שאינו יודע לברך בעצמו .וכן כתב
הכנה"ג שם הגה"ט אות ב בשם הסמ"ק ,וע''ש.
אשר על כן המורם מהאמור :שההלכה
הנפוצה ברוב קהלות ישראל בא''י
ובחו''ל שמסדר הקידושין הוא המברך
ברכת האירוסין ולשם כך מזהירים את
החתן לכוון לברכת האירוסין שאומר
מסדר הקידושין לצאת ידי חובה .אמנם
ראיתי בכמה קהילות שתפסו את שיטת
הרמב''ם ובנו רבי אברהם וכדעת מרן
השו''ע שמקפידים שהחתן בעצמו
מברך ,וכמדומני שכך המנהג של ק''ק
ג'רבא ,וק''ק תימן.
וראה עוד בזה מה שהובא בשו"ת ויקרא
אברהם חאה"ע סי' ח שבעירו היה המנהג
שהחתן בעצמו מברך ברכת אירוסין,
והיה קשה הדבר עליו ,שלפעמים
כשהחתן עם הארץ צריך להקרותו מלה
במלה ,ומה גם בהזכרת השם ,ובכל
המקומות בא"י ובסוריא ובמצרים המנהג
שהחזן מברך ,משום דקי"ל שלוחו של
אדם כמותו ,וכמ"ש בתשובות הגאונים
שערי צדק שער א' סי' מה ומה שנראה
מדברי הרמב"ם שהחתן עצמו מברך,
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
קי
חם
השמש
הרב מאיר מאזוז
הגאון הרב מאיר מאזוז שליט''א
ראש ישיבת ומוסדות ''כסא רחמים'' -בני ברק
ראש רבני ק''ק תוניס
ד' שבט התשע''ג
לכבוד הרה''ג ר' יעקב חביב שליט''א תודה רבה על הספר ''חם השמש'' בהלכות
כשרות ששלח אלי ,לזכרו של מר אביו גברא רבא ויקירא הרה''ג החסיד ר' מסעוד
חי חביב זצ''ל יישר כח בברכה רבה .נאמ''ן.
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
הרחמים
ועוד.
לכבוד ידידנו הרה''ג הדיין המצוין
כמה''ר ר' יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
עמוד ע''ג
וכ''כ בס' קול יעקב
ח''ב
וכן היה המנהג בטריפולי -לוב בימים
קדמונים כמנהג ג'רבא (כי הם קרובים
מאד במנהגיהם כידוע) ובוטל מלפני
כמאה שנה ע''י הגאון ר' אברהם חיים
אדאדי ז''ל כמבואר בשו''ת ויקרא
אברהם אה''ע סי' ז' כי ראה בזמנו שלפעמים
החתן עם הארץ וצריך להקרותו מלה
במלה וגם בהזכרת השם ע''ש.
שלום וברכה
הנה מנהגנו שהחתן עצמו מברך ברכת
אירוסין וכדברי הרמב''ם פ''ג מהלכות אישות
הכ''ג ועוד .וכן פסק מרן בש''ע ר''ס לד וכ''כ
הפת''ש שם בשם הנוב''י דברכת האירוסין
על החתן לברך ,ומה שנהגו שהמסדר
קידושין מברך ,הוא כדי שלא לבייש את
עמי הארץ ,ועכ''פ עיקר הברכה היא
להוציא את החתן .וכ''כ הרד''ל בפירושו
לפרד''א פרק י'ב בהגהות אות ח' דברכת
אירוסין עדיף טפי שהחתן יברך בעצמו
ע''ש.
מה שאין כן בעיר עז לנו אי ג'רבא שעד
התקופה האחרונה ב''ה כולם יודעי ספר
כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' לא
חששו לעמי הארץ ,ונוהגים ללמד לחתן
בערב יום חופתו לשנן בע''פ ברכת
האירוסין לומר אותה בלי גמגום.
וכן העידו על מנהגנו זה שני צנתרות
הזהב מרן מוהרמ''ך בס' ברית כהונה אה''ע
מערכת הקו''ף אות ג' ומוהרח''ך בס' מדות
קיא
חם
בענין על מי מוטל ברכת האירוסין
ועיין להרב בן איש חי
שהזהיר מאד למברך ,לכוין להוציא את
החתן י''ח ,וכן לחתן לכוין לצאת י''ח
הברכה ,ובלא זה הויא ברכה לבטלה
לדעת הרמב''ם ע''ש.
השמש
אירוסין ועל כוס הנישואין ללא הפסק.
וגם בא''י בזמננו שאין לך פשוט
בישראל שאינו יודע לברך בעצמו
לפחות מתוך הספר ,עדיף לכאורה
להנהיג שהחתן יברך בעצמו כדעת
הרמב''ם ובנו ר' אברהם ומרן הש''ע
ועוד כמה ראשונים.
ש''א שופטים אות ב
וכשהחתן עצמו מברך פלטינן מכל זה,
וארווח לן תו שלא יברך הרב המסדר
קידושין שתי ברכות בפה''ג על כוס
נאמן ס''ט
קיב
חם
הרב יהושע מאמאן
השמש
הגאון הרב יהושע מאמאן שליט''א
חבר בית דין הגדול לערעורים ירושלים
מאמר זה ניתן לידידי היקר והמהולל הדיין המצויין הגאון רבי יעקב חביב שליט''א
יפרח כשושנה ,לזכר ולעילוי נשמת מו''ר אביו הדגול הרב מסעוד חי זצ''ל
כתיבת שם בכתובה מיהודי מאם ולא מאב
וסיים עלה הרב הנ''ל ,וזל''ה'' :וא''כ
מדבריו נלמוד שגם לכתובה הכי הוא,
דכבר הבאתי למעלה דבריו דהקשן יחד
וכמ''ש למעלה סעיף הקודם לזה וק''ל''
עכד''ק עי''ש.
הנה על דבר מה שנשאלתי בבחור
שנולד מאם יהודיה ומאב גוי ,איזה שם
יכתבו לו בכתובה.
הנה בסה''ב פעמוני זהב (כשמו כן הוא)
להגאון הקדוש כקש''ת וכמוהר''ר המלאך
רפאל אנקאווה ע''ה ,ושם בקונטריס
תיקון סופרים ,המחובר לטהור דף קע''ח ע''ב,
אות קצ''א ואות קצ''ב דבר בקדשו בענינים
כיוצא בזה איך לכתוב בגטו ,ובאות
קצ''ב דבר בקדשו בענין כתובה של ממזר
או ממזרת או בן פנויה ,והביא דברי
הרשב''ש ע''ה סי תע''ה וזל''ה'' :ולענין מי
שנתעברה אמו ואמרה שנתעברה
מישראל ,נאמנת לומר לכשר נבעלתי
להכשיר את בנה ,כדאיתא פ''ב
דכתובות ופרק בתרא דקידושין ,אבל
להאמינה שיהיה בן פלוני לא נאמינה,
וטוב הדבר לקוראו בשם אמו ,כרב מרי
בר רחל שהיתה אמו בת מר שמואל ע''ה,
ונתעברה מגוי ,והיו קורין אותו על שם
אמו ,וא''כ יכולים אנחנו לכתוב בגט בבן
ממזר ובבן פנויה שלא נודע לנו מי הוא
אביו ,לכנותו בשם אמו'' ,עכל''ה של רבנו
הרשב''ש ע''ה.
וא''כ יש בידינו ב' אפשרויות ,או לכתוב
פלוני בן פלונית ,כרב מרי בר רחל
וכמש''ל ,או לא לכתוב כלום רק שמו
ושם משפחתו.
שהרי אפילו בגט קי''ל דשם אביו או אבי
האשה אינו מעכב ,כמ''ש מר''ן מלכא
ע''ה בשו''ע סי' קכ''ט ס''ט ,וזל''ה'' :אם לא
הזכיר שם אבי האיש או שם אבי האשה
כשר'' ,עי''ש.
אמר הימ''ן ,ולך נא ראה מ''ש שם בפתחי
תשובה אות י''ט ואות כ' ומשם באר'ה לענין
הגיטין ואין כאן מקום להאריך בזה ,רק
לתוספת טובה הערתי הערה זו כאן ,ע''ה
הימ''ן.
וראה בבאר היטב שם אות י''ג שכתב וזל''ה
והיכא דאנו מסופקין בשם אבי המגרש
קיג
חם
כתיבת שם בכתובה מיהודי מאם ולא מאב
או בשם אבי האשה אנו כותבין שם
המגרש או המתגרשת לבד .עיין הרש''ך
ח''ג סי' ע''ח ,וכן כתב מהר''ם מלובלין
סי' קי''ח ,וכנה''ג דף קנ''א ע''א ,עי''ש ,ע''ה
הימ''ן.
השמש
בסיכום .אמרתי לשואל ,או לכתוב שם
החתן על שם אמו ,כמו רב מרי בר רחל,
וכמ''ש ,או לכתוב רק שם החתן דוקא,
עם כינוי המשפחה שיש לו בתעודת
זהות שלו .וצויי''מ ,וימ''ן.
יהושע מאמאן נר''ו
קיד
חם
הרב אליהו אברזל
השמש
הגאון הרב אליהו אברזל שליט''א
אב בית דין הרבני האזורי ירושלים
רבה של שכונת בקעה ירושלים
מאמר זה מוגש מוקטר לכבוד האי גברא יקירא רב פעלים לתורה וליראה הרה''ג
מעו''מ הרב מסעוד חי חביב זצ''ל ,ת.נ.צ.ב.ה אכי''ר .ונמסר לידי בנו ידידי ואהובי
הדיין המצויין הגאון רבי יעקב חביב שליט''א.
בדין דרישת ממון עבור נישואין
בנים שאינם מהוגנים .אבל בלאו הכי
שאינה פסולה עליו אלא שנושאה משום
ממון מותר (הריב''ש סימן ט''ו) ע''כ.
בס''ד כ''א מנ''א תשע''ב
לכבוד האברך החשוב שוקד באהלה של
תורה משכיל ונבון רבי י' .ט .שליט''א
ולכאורה דברי הרמ''א נסתרים מהמשך.
שכתב שם ומי שפסקו לו ממון הרבה
לשידוכין וחזרו בהם לא יעגן כלתו משום
זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו ,ומי
שעושה כן אינו מצליח ואין זווגו עולה
יפה .כי הממון שאדם לוקח עם אשתו
אינו ממון של יושר .וכל העושה כן מקרי
נושא אשה לשם ממון .אלא כל מה שיתן
לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליחו
ע''כ.
שלום רב,
שאלתני הואיל ואתה נמצא עתה
בתקופה של שידוכין .וראשי הישיבה
לא מסכימים אלא לשידוכין שיש בהם
ממון ונדוניה הראויה ולפעמים סכומים
גדולים שאין כמעט אפשרות להורי
האשה לעמוד בזה .והרבה שידוכין
ממש ברגע לפני הסוף מתבטלים.
ושאלתה אם אין איסור בדבר זה ,ואולי
חוסר בטחון ואמונה בהקב''ה שהוא זן
ומפרנס לכל.
וא''כ קשיא רישא לסיפה דברישא כתב
שדוקא אם פיסול הוא דאסור ובלאו הכי
שרי .והכא משמע מפורש דגם ללא פסול
אסור לקחת אשה משום ממון.
תשובה :איתא בגמ' קידושין דף ע' ע''א אמר
רבה בר רב אדא אמר רב כל הנושא
אשה לשום ממון הויין לו בנים שאינן
מהוגנים וכו' ע''כ .וכתב הרמ''א בשו''ע
אהע''ז סימן ב' סעיף א' בשם הריב''ש וז''ל כל
הנושא אשה פסולה משום ממון הויין לו
כבר עמד בזה החלקת מחוקק שם ס''ק א
והשיב דהא דאמרינן דמותר לישא אשה
לשם ממון כשאין פיסול היינו אם נותנים
לו ממון ברצון טוב ,אבל בלאו הכי אסור
קטו
חם
בדין דרישת ממון עבור נישואין
לעכב נישואין ,שהעיכוב מלשא אשה
בשביל חמדת ממון גורם לו להוליד בנים
זרים עכת''ד ע''ש.
השמש
אדם את בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל
ותאמר בפלוני אני רוצה ע''כ .ובשו''ע
אהע''ז סימן ל''ז סעיף ח' כתב הרמ''א שם י''א
דנוהגין בזמן הזה לקדש בנותינו הקטנות
משום שאנו בגלות ואין לנו תמיד סיפוק
כדי צרכי נדוניא גם אנו מתי מעט ואין
מוציאין תמיד זווג הגון ע''כ .ומפורש כן
בתוספות גמ' קידושין דף מא ע''א ד''ה אסור
לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה שכתבו
ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפילו
קטנות היינו משום שבכל יום ויום הגלות
מתגבר עלינו ואם יש סיפק ביד אדם
עכשיו לתת לבתו נדוניא שמא לאחר זמן
לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה
לעולם .ע''כ.
ונראה להביא ראיה לדבר מהא דאיתא
בגמ' כתובות דף נב ע''ב הא קא משמע לן,
דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי ,כי היכי
דקפצי עלה ואתו נסבי לה .ועד כמה?
אביי ורבא דאמרי תרוייהו :עד לעישור
נכסי .וברש''י שם ויתן לבתו נדוניא יפה
ע''כ .ופסק הרמב''ם פרק כ' מהלכות אישות
הלכה א' וז''ל :צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו
מעט לבתו כדי שתנשא זו ,וזה הוא
הנקרא פרנסה ,וכו' ,ואם היה עשיר הרי
זה ראוי שיתן לה כפי עושרו וכו' ,האב
שמת והניח בת אומדין דעתו כמה היה
בלבו ליתן לה לפרנסתה .ואם היה ידוע
וכו' ,נותנים לה מנכסיו עשור לפרנסתה.
ע''כ .ובשו''ע אהע''ז סימן קיג סעיף א' הרי שיש
מצוה מדברי חכמים שיתן אדם ממון
מנכסיו לבתו כדי שתנשא ,והיינו דאיירי
מרצון ואין בזה משום נושא אשה לשם
ממון דשם איירי שלא ברצון טוב .ודו''ק.
הרי מבואר דאעפ''י דאסור לקדש בתו
כשהיא קטנה אבל אם יש לו נדוניא עתה
מותר לו לעבור על איסור זה ,כדי
לקדשה ,ולא לדחות .ולכאורה הרי בזה
נראה שזה שנראה הוא לשם ממון והרי
ח''ו אין זווגם עולה טוב ,אלא ודאי שאם
הנתינה היא מרצון וסיוע בנישואין אין זה
נושא אשה משום ממון ,ודו''ק.
ובגמ' קידושין דף ט ע''ב איתא ,אמר רב
גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך
וכך לבתך כך וכך עמדו וקידשו קנו הן הן
הדברים הנקנים באמירה ע''כ .ונפסק כן
ברמב''ם אישות פרק כג הלכה י''ג ובשו''ע אהע''ז
סימן נ''א סעיף א' עיין שם.
ולפי זה יושבו דברי הרמב''ם
תלמוד תורה הלכה ו' וז''ל'' :מי שנשאו לבו
לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר
בכתרה של תורה לא יסיח דעתו לדברים
אחרים ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם
העושר והכבוד כאחד ,כך היא דרכה של
תורה וכו''' ,ע''כ .ולכאורה זה סותר מה
דפסק בהלכות דעות פרק ה' הלכה י''א וז''ל:
''דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה
המפרנסת אותו תחילה ואח''כ יקנה בית
דירה ,ואח''כ ישא אשה ,שנאמר מי
האיש אשר נטעם כרם ולא חללו ,אשר
פרק ג' מהלכות
הרי ענין הנדוניה היה קיים לעולמים.
ובגמ' קידושין דף מא ע''א איתא אמר רב
יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את
בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר
בפלוני אני רוצה ,ע''כ .ופסק הרמב''ם פרק
ג' מאישות הלכה י''ט מצות חכמים שלא יקדש
קטז
חם
הרב אליהו אברזל
בנה בית חדש ,אשר ארש אשה ,אבל
הטפשים מתחילים לישא אשה ואח''כ
תמצא ידו יקנה בית ואח''כ בסוף ימיו
יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן
הצדקה .וכן הוא אומר בקללות אשה
תארש בית תבנה כרם תטע ,כלומר יהיו
מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח דרכיך''
ע''כ.
השמש
עם בתו של עשיר גדול והפריז לו סך
עצום וגם התנה להחזיקו על התורה שנים
הרבה .ואחרי חתונתו פשט לו הרגל
וצרור הכסף לקח בידו ולא השאיר להם
מאומה ,ואח''כ חזר הבורח למקומו
ומאומה אין לו לפרנס הזוג והא צורבא
צווח וכו' דדוקא בממון הרבה הוא דהוי
משום ממון אבל בנדון דידן שמבקש
צורך הפרנסה בלבד כפי שהבטיחם אין
בו משום נושא לשם ממון .ומסיק שם
דהרהורי עבירה קשים מעבירה ואל
ישגיח על הממון אלא ישא לשם שמים,
וכי לא ידעי רבנן מאי ''השלך על ה'
יהבך'' ע''כ.
ואם יעשה כל הדברים האלו לפרנסה
ובית איך לא יסיח דעתו .אולם הרמב''ם
מדגיש ענין העושר יסח מזה דעתו ואם
לוקח אשה לשם עושר אין זווגו עולה יפה.
אבל בשביל פרנסה ותחזוק הבית זה לא
נחשב חמדת ממון ובזה שני ההורים
מסייעים בידם כמה אתה נותן לבתך
וכמה אתה נותן לבנך.
ועיין עוד בספר ערוך השלחן
סעיף א הנושא אשה מפני ממונה הויין לו
בנים שאינם מהוגנים וכו' אבל אם נשא
אשה כשרה לשם ממון שאלמלא ממונה
היה נושא אחרת אין בזה עוון ואדרבא
ראוי לעשות כן אם הוא תלמיד חכם
דעי''ז לא יצטרך להיות טרוד הרבה
בעניני העולם וכן נוהגים אנשים ישרים
ליקח ת''ח לבתו וליתן לה ממון הרבה
ולהחזיקו על שלחנו כמה שנים שישב
וילמוד ואין לך מצוה רבה מזה ובשכר זה
מצליחים בעסקריהם ,ע''כ ,עיין שם.
אהע''ז סימן ב
וכן נראה מפורש בהר''ן
ובמסכת סוטה דף ב' בכל יום ויום בת קול
יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני שדה
פלונית לפלוני( ,ובסוטה נאמר בית פלוני
לפלוני) וכתב הר''ן שם שדה פלונית
לפלוני ,פירוש פוסקת נדוניא שאדם
פוסק עם בתו הכל נגזר קודם יצירת
הולד .וכן מפורש במאירי סוטה עיין שם.
הרי שהנדוניא של האשה גם היא חלק
ממה שבת קול מכרזת .וא''כ מה שייך
בזה חמדת ממון או משום נושא אשה
לשם ממון ,הרי דנדוניא שהיא לפרנסת
הבית אין בו משום נושא לשם ממון ורק
כאשר מדובר בממון מהרבה ומעגן אשתו
בשביל זה הוי לשום ממון ואין זווג כזה
עולה יפה.
מועד קטן דף י''ח ע''ב
והנה כדברים האלה כתב בספר חסידים
סימן שפא אחד אמר לחכם רוצים לתת לי
אשה ומיוחסת לי ואין להם ממון לאביה
ולאמה לתת לנדוניא וגם אין לי במה
להתפרנס ואני דואג פן אצטרך לגנוב או
לעשות עולה ורוצים לתת לי במקום אחר
שאינה מיוחסת כל כך רק אינם פסולים
לבא בקהל .אמר לו החכם כיון שאין לך
ואם תקח אשה במקום עוני הרי תצטרך
ועיין עוד בשו''ת חתם סופר חאהע''ז סימן ק''נ
אודות האי צורבא מרבנן אשר התחתן
קיז
חם
בדין דרישת ממון עבור נישואין
מיד לקבל מן הגבאי ולא יתן לך כדי
פרנסה ותצטרך ללכת מעיר לעיר וכל
ימיך ברעד ובדאגה ולא תוכל ללמוד
מפני הדאגה ,טוב שתקח במקום עושר
ולא תצטרך לגנוב ולעשות עולה ,ואם מן
השמים נגזור ,בניך יהיו טובים ועשירים
יהיו קרוביך שמחים שיתחתנו בהם כיון
שאתה לוקח לשם שמים כדי שלא
תחטא .ע''כ.
השמש
המורם מכל האמור:
א .רשאי החתן להתנות עם הורי הכלה
שיספקו להם דברים נחוצים לנישואין
ודירה סבירה שזה חלק גדול להצלחת
הנישואין .ואין בזה משום נושא אשה
לשם ממון משום הואיל וכוונתו כדי
שיוכל לעסוק בתורה.
ב .אבל אם הוא רוצה ממון באופן מוגזם
ביותר ממה שהם צריכים ,הרי זה בגדר
נושא אשה לשם ממון והוי ליה בנים
שאינם מהוגנים.
ועיין ברכי יוסף אהע''ז סימן ב' אות ג' שהביא
דברי הספר חסידים ובמקור חסד על ספר
חסידים ס''ק א' שם .הרי מבואר משם שאם
יש לפניו הצעת שידוך וכוונתו לשם
שמים שיוכל ללמוד תורה בלא דאגה אין
זה בגדר נושא אישה לשם ממון ,עיין שם.
ג .ראוי מאד שההורים יעשו כל מאמץ
לסייע בידי הזוג והיו הדברים מקדם
ומעולם .שהן הן דברים הנקנים
באמירה.
ע''ה אליהו אברז'ל
קיח
חם
הרב יעקב חביב
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
כדאי שכל אחד יחפש בכוון אחר
ושהבחורה תמצא בחור אחר שאינו כהן,
אבל עמדו ע''כ שאם יגיעו לפירוד הם
יפלו לדיכאון ומשבר נפשי רח''ל וגם
התעורר חשש רפואי רציני בהיותה
הבחורה חולה מאד בתקופה שניסתה
להפסיק את הקשר עם החתן ,והפסיקה
לאכול והייתה מקיאה כל הזמן עד חשש
לסכנה ,ובהיות שאינם רואים חיים אם
לא ביחד ובמיוחד שכבר התחתנו
באזרחית בצרפת ,וחיים כבר בחיי
אישות כנשואים ,ואין אפשרות להפרידם
בהיותם קשורים בקשר של קיימא.
ב''ה כ''ח אייר התשע''ב
פעיה''ק ירושלים תובב''א
פסק דין
הנה על דבר הבחור י.כהן וכלתו ל.ס
אשר מכירים אחד את השני זה כו''כ
שנים ואדוקים ומחוברים זה עם זה בפתיל
צמיד וגם התחתנו אזרחית וחיים כבר
כנשואין זל''ז לכל דבר וענין ,וכיום הם
מבינים כי טובתם הרוחנית היא שהקשר
והנישואים שלהם יהיו כדת וכדין ,ולכך
רצונם הגדול הוא להינשא בחופה
וקידושין כדמו''י .אמנם כאשר באו
להירשם לנישואין התעוררה השאלה
בהיותו הבחור כהן והבחורה מאם יהודיה
ומאב גוי ,וניסינו להסביר להם בכל תוקף
והנה אחרי שקיבלנו עדויות ע''כ שאכן
הם אדוקים ושחיים ביחד זה כמה זמן,
וזאת כפי עצתו של מו''ר הגר''ש משאש
זצ''ל והובאו דבריו בכתב יד שנמצא
תחת ידי ,התבררו ע''י עדים שאכן כן,
קיט
חם
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
והבחור והבחורה חיים כבר כאיש ואשה
וקשורים הם יחד ,ואחרי שקיבלנו את
המסמכים המאשרים את הנישואין
האזרחיים ממדינת צרפת ,אמרנו נעיין
בדברי רבותינו הפוסקים לראות האם
בכגון זה אפשר להתירם להינשא כדמו''י.
השמש
כדמו''י ,ואהבה ביניהם גדולה וחזקה ,אין
מקום להפרידם ,אלא אדרבא צריך
לקרבם ולעודדם בדרך של תו''מ,
ובמיוחד שהיום הם מתחזקים בתורה
ומצוות ,ורצונם לבנות בית יהודי בטהרה
ובשמירת ההלכות ,אשר ע''כ אשתדל
למצוא פתח להיתר ושיוכלו להינשא זע''ז
בחו''ק ,וזאת רק אם יסכים איתי פוסק
גדול.
כמו כן קיבלנו עדויות וגם נוכחנו לראות
בעצמנו כי לדאבוננו החתן בעצמו אביו
ומתברר שכך גם סבו אינם שומרי תו''מ
כלל ומחללי שבת בפרהסיא ועובדים
בשבת וביו''ט וכמובן שלא יודעים כלל
ולא שומרים כלל על דיני כהונה ודיני
טומאה וטהרה ,וכך לא עולים לדוכן ולא
שומרים את עצמם מכל דיני כהונה,
ובכך חוץ מהשם הנקרא ''כהן'' אין שום
הוכחה על כהונתם וע''כ שלא התחללו.
וקיבלנו עדות ע''כ מעדים כשרים,
ובמיוחד מעד נאמן אשר הוא ג''כ שכנו
הקרוב אליו רבי נ.ז שיחי' ,ומעד נוסף
שהוא ראש קהלה חשובה בשם רבי א.כ
שיחי' שהוא מכיר את סב החתן מלפני
חמישים שנה.
א .ולהקדים איתא בגמ' יבמות
בר קפרא ועיילי זקני דרום דאמרי עכו''ם
וכן עבד הבא על בת ישראל הוולד כשר.
אמר רבי יהושע הוולד כשר אבל פגום
לכהונה .וכן נפסק להלכתא שעכו''ם
ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר בין
בפנויה בין באשת איש.
דף מה ע''א
וכתב הרי"ף שם דף טו ע''א ואיכא מרבוותא
דמסיימי בה דהא דאמרינן הוולד כשר
הני מילי לישראל אבל לכהונה הוולד
פגום ,דאי ברתא היא אסורה לכהן וחזינן
לרבוותא אחריני דפסקי דלא מסיימי
הוולד פגום ואנן מספקא לן אי הוי פגום
אי לא .והרב המגיד כתב פרק ט"ו הל' אסו''ב
ה"ג שגם הרמב"ן יבמות דף מה ע''א ד"ה והא
ובספר הזכות על הרי"ף שם העלה הדבר בספק,
וכתב ואם נשאה אין מוציאין מידו והוולד
ספק חלל.
יש לציין כי לדאבוננו הגדול הקהילה
היהודית בצרפת ,סובלת מהתבוללות,
וכמעט אין משפחה שאין בתוכה עכו''ם,
ובכך יש חשיבות גדולה כאשר בחור
יהודי מהקהילה מתחתן עם בחורה
יהודיה מהקהילה כדמו''י ובחו''ק ,ולא ח''ו
להשאירם שיתבוללו בין הגויים ,ובכך
אף שבנדון אחר היינו יכולים להפרידם
כי ב''ה לא חסר בחורים ובחורות מבני
ובנות ישראל הק' ,אמנם כאן שמכירים
זה כו''כ שנים וקשורים אחד לשני כזוג
נשוי ובמיוחד שנשואים הם באזרחית ולא
מוכנים לחשוב שלא יוכלו להתחתן
והרא"ש סי' ל כתב על דברי הרי"ף איני
רואה כאן מקום שיפול בה ספק מדקאמר
לעיל דף מה ע''א סתמא דתלמודא וכולהו
אמוראי מודו דהולד פגום לכהונה קל
וחומר מאלמנה ,וכיון דקל וחומר לית ליה
פירכא ליכא מאן דפליג עליה.
קכ
חם
הרב יעקב חביב
ופסק הרמב''ם הל' איסו''ב פרק טו הל' ג ''עכו"ם
ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר בין
פנויה בין באשת איש בין באונס בין
ברצון'' .ומרן הב''י אהע''ז סי' ד ס' ה העלה את
ג' השיטות הנ''ל ,ועל שיטת הרמב''ם
כתב בזה''ל'' :והרמב"ם סתם וכתב הוולד
כשר ,משמע דפשיטא ליה שאינו פגום''.
היינו שמרן הבין היטב מדברי הרמב''ם
שהוולד אינו פגום כלל ,וכשר הוא
לכהונה בלי שום חשש.
אשר ע''כ מצאנו ג' שיטות בדבר :שיטת
הרמב''ם :בחורה שנולדה מאם יהודיה
ומאב גוי היא כשרה אף לכהונה .שיטת
הרי''ף :היא כשרה אבל לגבי כהונה
מספקא ליהו בכך ,ובכך אם נשאת לא
תצא ,וכן פסק הרמב''ן .שיטת הרא''ש:
היא כשרה אבל אסורה לכהונה.
והנה מרן פסק בשו''ע אהע''ז סי' ד ס' ה ובס' יט,
וכן בסי' ז' ס' יז שעכו''ם ועבד שבאו על בת
ישראל בין בפנויה בין באשת איש הוולד
כשר ופגום לכהונה .והחלקת מחוקק שם
ס''ק ג כתב ואם נשאת הבת לכהן לא
תצא ,וכן הבית שמואל שם ס''ק ג כתב
שלפסק הלכה אם נשאת לכהן לא תצא,
שהרי לדעת הרמב''ם הבת כשרה לכהן
אף לכתחילה ולדעת הרי''ף והרמב''ן
בדיעבד אין מוציאין מידו ,ובכך אם
נשאת לא תצא .ובמיוחד שלדעת
הריטב''א סוף פרק האומר הביא בשם מורו
ז''ל שמתירים להלכה בלי שום חשש
אותה הבת להינשא לכהן גם לכתחילה
וכ''כ הנימוקי יוסף וע''ש .היינו שהח''מ
והב''ש הבינו ופסקו להלכה שלדעת מרן
שהוולד פגום לכהונה ,היינו כ''ז
לכתחילה ,אבל בדיעבד אם נשאת לא
השמש
תצא והוולד כשר .ועיין בשו''ת לך שלמה
חאבהע''ז סי' ה שהבין כן בדעת מרן השו''ע,
וע''ש.
וראיתי להוסיף עוד צד להקל בנד''ד
והוא בענין חזקת הכהנים שבזמננו,
וכדברי הגאון יעב''ץ שו''ת שאילת יעב''ץ ח''א
סי' קנה שהעלה להלכה דיש לפקפק בחזקת
כוהני זמנינו שאינם בודאי כהנים ,וכן
כתב עוד בספרו מור וקציעה סי' קכח וע''ש.
גם הרב פתחי תשובה הל' פדיון בכור יו''ד סי'
שה ס''ק יב הביא בשם שאילת יעב''ץ שבזמן
הזה צריכים הכהנים להחזיר את כסף
פדיון הבן לאבי הבן כי שמא אינם
כהנים ,ואינם רשאים להוציא ממון זה
ממנו .וגם נראה לו שלצאת ידי כל ספק
האפשרי ,יש ג''כ על האב לפדות בכורו
מכל כהנים שיוכל למצוא ,דילמא מתרמי
ליה כהן מיוחס ודאי .וגדולה מזו הצריך
מה''ט שגם בן הכוהנת והלוויה יש
לפדותו עכשיו מספק( .אמנם על דין זה
חלק עליו החת''ס) .היוצא מדבריו
שהכהנים שבזמננו אינם כהנים ודאיים
אלא הם בספק ,א''כ אם נצרף עוד כמה
ספקות,יש לומר שבס''ס יש להקל .ועיין
עוד בשו''ת בית אפרים או''ח סי' ו ובשו''ת
מנחת אלעזר ח''ג סי' נו ובשו''ת לחם שלמה
או''ח סי' מ אות ו שדנו בזה שכהנים בזמנינו
אינם בוודאי כהנים.
ובהיותי בזה ראיתי את מה שכתב הגאון
מהר''ד מקארלין זצ''ל בשו''ת שאילת דוד
קונטרס דרישת ציון וירושלים שבזמן הזה שיש
גם חשש של זרות ,יש עוד מקום שלא
לסמוך על חזקת הכהנים ,ולכך בזמן הזה
כל האומר כהן אני ,עולה לתורה ונושא
כפיו ליכא חזקה כלל לסמוך עליה בדבר
קכא
חם
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
של תורה ,כאשר בזה''ז לא רק חשש
חללות איכא אלא חשש זרות ,ולענין זה
לא מהני הא ''שברך ה' חילו'' וע''ש .וכ"ש
אם נסתמך ע"ד המהרשד"ם דס"ל שכהני
זמנינו שאין להם כתב היחס אינם כהנים
ודאים ,וכבר מילתי אמורה שבספר
חסידים סי' תרל יש סיוע גדול לדבריו .אף
שרבו האחרונים שחלקו עליו בזה ,וכמ"ש
הרב עבודת השם הנ"ל ,וכן בשו"ת חוט
השני סי' יז כתב לדחות דברי המהרשד"ם
בזה ,מ"מ הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת
האלף לך שלמה חאהע''ז ס"ס לח כתב
בנידונו ,שעל פי דברי המהרשד"ם
שהכהנים בזה"ז הם רק ספק כהנים ,י"ל
בנ"ד דהו"ל ספק ספיקא ,שמא אינו כהן
ושמא וכו' ,ושוב דחה דהוי ספק ספיקא
בתרי גופי וע"ש .משמע דאי לאו הכי היה
סומך על דברי מהרשד"ם .אמנם במה
שכתב המהרשד"ם שכהני זמנינו שאין
להם כתב היחס אינם כהנים ודאים ,רוב
האחרונים לא הסכימו למהרשד"ם בזה,
וכן כתב המהר"ץ חיות במנחת קנאות דף
ט ע"ב ,וע"ע בישועות יעקב או"ח סי' שמג
ובשו"ת רב פעלים ח"ב חאו"ח סי' לט וע''ש.
השמש
לכהונה בין בפנויה בין בנשואה ,דהכי
אפסיקא הלכתא בגמרא כריב"ל שנכרי
ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר,
ורק מדרבנן הוולד פגום ,כדאמר רב יוסף
דכולהו אמוראי דמכשרי מודו בהכי,
ואע"ג דמסיימי בה בגמ' יבמות דף מה ע''א
קל וחומר מאלמנה ,מה אלמנה לכהן
גדול שאין איסורה שווה בכל בנה פגום,
זו שאיסורה שווה בכל אינו דין שבנה
פגום .מ"מ לאו קל וחומר מעליא הוא,
דאיכא למפרך מה לאלמנה לכהן גדול
שלוקה עליה שתים בביאה שנייה ,אחת
משום אלמנה ואחת משום חללה ,באיסור
מוסיף .תאמר בזו שאין כהן לוקה עליה
משום חללה ,אלא משום זונה שנבעלה
לפסול לה .וכל היכא דמפרך ק"ו ,בכל
דהו מפרך ,אלא מדרבנן ,וק"ו כל דהו
לאסמוכי ליה חומרא בעלמא סגי.
וכן פסק המהרש"ל בספר ים של שלמה
יבמות פרק החולץ סי' לח שהקל וחומר
שבגמרא הנ"ל שהבת פגומה לכהונה
אינו אלא אסמכתא בעלמא ,שהרי יש
לומר בן זכר מנכרי ועבד הבא על בת
ישראל יוכיח ,שאין דינו כחלל זכר,
כדאיתא בירושלמי וכן מבואר בחידושי
יבמות דף מה ע''א ובחידושי
הרשב"א
הריטב"א והמאירי שם .אלא ודאי שאינו
אלא אסמכתא בעלמא ,ואינה פגומה
אלא מדרבנן.
והנה על אף שרוב הפוסקים לא סמכו על
דבריו של המהרשד''ם שכהני זמנינו
שאין להם כתב היחס אינם כהנים ודאים,
מ''מ מצאנו שלדעת הרבה פוסקים
אחרונים ,במקום שיש כבר ספק אפשר
לצרף את דברי מהרשד"ם כסניף להקל.
וכן פסק הראשל''צ הגר''ע יוסף שליט''א
בספרו יבי''א חלק ז' אהע''ז סי' ט וע''ש .וראה
עוד בספר שמש ומגן ח''ג אהע''ז סי' מט וע''ש.
וכן הוכיח במישור הגאון רעק"א בתשובה
סי' צא שבע"כ צ"ל שהקל וחומר שבגמ'
אינו אלא אסמכתא בעלמא ,שאין ראיה
מאלמנה לכ"ג שיש בה איסור לאו מן
התורה ,ואילו בדין נכרי הבא על בת
ישראל ליכא איסורא דאורייתא כלל,
וחזי הוית בשו''ת הרמ"ע מפאנו
שפסק ,שמעיקר הדין הוולד כשר אפי'
סי' קכד
קכב
חם
הרב יעקב חביב
וכמ"ש התוס' יבמות דף טז ע''ב .אלא ודאי
שעיקר הקל וחומר הוא רק לענין עבד
שאיסורו מן התורה ,וכמ"ש התוס' יבמות
שם ,ובנכרי הוי הקל וחומר דרך אסמכתא
שהשוו חז"ל נכרי לעבד.
השמש
ועיין בתשובת הגאון רעק"א סי' צא שהזכיר
סברת הבית מאיר הנ"ל ,וסיים ,שקשה
להקל נגד הרמ"א בתשובה שמחמיר בזה.
ועיין בשו"ת חתם סופר חאה"ע סי' י ובשו"ת
הגאון רעק"א סי' קה ובשו"ת בנין דוד סי' ח.
ובתשובת הרב בעל לבושי מרדכי שם.
ועכ"פ יש צדדים להקל ,ובפרט לפי מש"כ
בשו"ת יביע אומר ח"ו חאו"ח ס"ס כב,
שמדברי ספר חסידים ס"ס תרל יש סיוע
גדול לסברת מהרשד"ם הנ"ל שאין
הכהנים בזה"ז נחשבים כהנים ודאי.
וכ"כ הגאון בית מאיר חאה"ע סי' ד וע"ע
בשו"ת עמודי אור סי' ג אות ח ובשו"ת בית
יצחק אה"ע סי' כו .ולפ"ז מהני שפיר ספק
ספיקא אף בתרי גופי .וכמ"ש הגאון
מהר"י טייב בספר ערך השלחן חו"מ ח"ג
בקונ' ספר הזכרון מע' ס' אות יא דאע"ג דס"ס
בתרי גופי לא אמרינן ,באיסור דרבנן
מקילים בכל ספק ספיקא .כדקי"ל באו"ח
סי' תצז דספק מוכן מותר ביו"ט שני משום
ספק ספיקא ,שמא מוכן הוא ,ושמא יו"ט
שני חול הוא ,אלמא דעבדינן ס"ס בתרי
גופי בדרבנן .ואע"ג דמגילה נמי הויא
מדרבנן ,ולא מהני ביה ס"ס בתרי גופי,
הרי כתב הרא"ם שם דשאני מגילה
דתקנתא דרבנן היא ,וכל דתקון רבנן
כעין דאורייתא תקון ,ומה"ט לא מהני בה
ס"ס בתרי גופי .ע"ש .וה"נ כיון שעיקר
האיסור אינו אלא מדרבנן שפיר סמכינן
על הס"ס בתרי גופי להקל .ובזה ניחא גם
דברי מהרשד"ם הנ"ל ,דבאיסור שבויה
דרבנן שפיר מהני ס"ס בתרי גופי.
ומצאתי להגאון רבי אברהם ריוח בשו"ת
ויען אברהם חאה"ע סי' עט שהאריך למעניתו
בדין גוי הבא על בת ישראל וילדה בת
ונישאת לכהן ,אם תצא ,ומסקנתו שלא
אמרו שהיא פגומה לכהונה אלא לענין
לכתחלה ,אבל בדיעבד לא תצא ,ובפרט
לפי מ"ש הגאון רעק"א שכל האיסור אינו
אלא מדרבנן וא"כ הו"ל ספיקא דרבנן
ולקולא .וכ"כ החלקת מחוקק סי' ז ס"ק כו
והבית מאיר סי' ה .וסיים ,וזכור אזכור מה
שהוגד לי מרב אחאי גאון הראב"ד הרה"ג
המשמ"ח אליקים נר"ו ,מזה כמה שנים,
דהוה עובדא בעי''ת אספי יע''א בכהן
שנשא בערכאות הצרפתים בתולה
שנולדה מישראלית שנבעלה לגוי,
והורה הרה"ג מרא דאתרא להתירה
להינשא לכהן בחופה וקידושין כדמו"י,
והסכים על ידו מורנו ורבנו עטרת
ראשנו ראש הרבנים מופת הדור
אנקווה,
רפאל
המלאך
כמהר"ר
המרפ"א ,זצוק"ל .וצ"ל שטעמם לפי
שהנישואין שעל ידי הערכאות הצרפתיים
אי אפשר להפרידם זה מזה ,ותמיד הם
קשורים יחדיו זל"ז ,ונחשב הדבר
ועיין עוד בתוס' ובחידושי הרשב"א
במסכת קדושין דף סו א .ולפי מ"ש הבית
מאיר סי' ו סע' יז שיש לצדד ולומר דע"כ לא
אמר שמואל ואת לא תעביד עובדא עד
דאיכא רוב כשרים ,אלא בחשש איסור
תורה ,אבל להכשיר הבת לכהונה שאינה
פגומה מגוי אלא מדרבנן ,אף ברוב
פסולים יש להכשירה.
קכג
חם
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
כדיעבד ,ולכן התירו להם להינשא
כדמו"י ,ועוד חזון למועד לדעת על מה
אדני ההיתר הטבעו ,כיון שיצאו מפה
קדשו של אדמו"ר עט"ר הנ"ל ,עכ''ל.
השמש
לצור מחצבתם בשמירת שבת וכשרות
וטהרת המשפחה ושאר המצוות''.
ויש תחת ידי ששה פסקי דינים של מו''ר
ועט''ר הגאון הגדול מהר''ש משאש זצ''ל
רבה וראב''ד ירושלים עיה''ק תובב''א,
שהתיר בשופי לבחור כהן שקשור עם
בחורה שנולדה מאב גוי ומאם ישראל
שהיא יהודיה כשרה להינשא זל''ז
כדמו''י ,ובמיוחד אם הם מאורסים
וקשורים בעבותות אהבה ועומדים
לנישואין ,ופסקו כן להלכה בע''ת פאס-
מרוקו ,ושכן פסק הרב המשמח רבנו
הגדול מהר''מ אליקים זצ''ל ,ורבנו
המלאך רפאל אנקאווה ראש רבני מערב,
והסכים לפסוק כן להלכה ולמעשה על אף
שעדיין לא התחתנו רק שהם קשורים זל''ז
הגדול
הפוסק
לחתונה,
ומוכנים
הראשל''צ הגאון רבי עובדיה יוסף
שליט''א .הובאו כל הפס''ד בספרו של
הגר''ש משאש זצ''ל שו''ת שמש ומגן ח''ד
סימן נט -ס -סא -סח -ע -עג ,וע''ש
באריכות בטוב טעם ודעת.
וכיוצא בזה כתב הגר"י ארנברג בשו"ת
דבר יהושע ח"ג חאה"ע סי' ח שבמקום צורך
גדול יש להתיר להם להינשא בחו"ק
כדמו"י .וכן פסק הגאון הגדול הראשל''צ
רבי עובדיה יוסף שליט''א והובא בספרו
שו"ת יביע אומר חלק ז חאה"ע סי' ט והצטרף
לפס''ד של ביה''ד הרבני של ת''א להתיר
בנדון כנד''ד ,וע''ש.
והנה לא פעם שמעתי ממו''ר ועט''ר הגאון
הגדול מהר''ש משאש זצ''ל ,שכאשר
רואים שהבחור והבחורה העומדים
להתחתן קשורים ודבוקים אחד לשני או
שנשאו כבר בערכאות או שהבחורה היא
בהריון מהבחור ,או כאשר חוששים
שהבחור או הבחורה לא ימצאו זיווגם ,או
ששוב תהיה ירידה בתו''מ ,ושרואים
שהיום הם מתחזקים יחד בתו''מ ,בכגון זה
עושים את הכל כדי למצוא להם היתר
להינשא יחד.
וכן הורה להתיר בכגון זה הראשל''צ
הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט''א
והובא בספרו שמע שלמה חאבהע''ז סי' ח
והובאו בעוד פס''ד מבית הדין הגדול
(הדיינים הגאונים ש.מ עמאר ,ש.
דיכובסקי .ע .בר שלום) תיק מספר
933733655-35-3וזאת אף שהחתן הוא
בן למשפחת כהנים מזה שלשה דורות
אמנם בהיותם בקשר בר קיימא התירו
להם להינשא.
ובאמת אפשר למצוא את גישתו של
הגר''ש זצ''ל בספריו הק' תבואות שמש,
ושמש ומגן ,ולדוגמה אחת עיין בשמש
ומגן ח''ג חאב''ע סי' נה בדין פגומה לכהונה
שהבחורה דבוקה לבחור הכהן וקשה
להם להתפרד ,והתיר הגאון זצ''ל בזה
והביא חבל פוסקים המתירים ,והוסיף
מתשובתו של הראשל''צ הגאון רבי
עובדיה יוסף שליט''א בדין של זוג
מצרפת שלא היו נשואים רק דבוקים יחד
''והסכים שיעשו להם חו''ק ,ויקרבו אותם
וכן פסק הגאון מהר''א אברג'ל שליט''א
אב''ד ירושלים בכוחא דהיתרא בפס''ד
שיש תח''י בתיק ל .כהן וד.א והצטרף
קכד
חם
הרב יעקב חביב
איתו הגר''ד בירדוגו דיין בביה''ד הרבני
ת''א.
השמש
שליט''א מיום ג' סיון תשע''ב אשר פונה
הוא בתיק שנפתח ברבנות של פאריז
והוא על אודות בחור כהן העומד לינשא
לבת ישראלית שאביה נכרי ,ומאחר
שקשורים מאד והכינו את הכל ע''מ
להינשא ,העלה להתירם לינשא כדמו''י.
וכן פסק הגאון מהר''צ בוארון שליט''א
חבר ביה''ד הגדול בתיק מ .כהן וק .ר
מי''ג אב תשס''ד והעלה להתיר להינשא
כדמו''י ,בהיותם קשורים זל''ז ,והצטרף
איתו הראשל''צ הגרש''מ עמאר שליט''א.
ויש תחת ידי כתובה שנכתבה ע''י הגאון
ר' גדליה נדל זצ''ל ,רב שיכון חזון איש
בבני ברק ,ותלמידו המובהק של מרן
החזון איש זצ''ל ,שערך קידושין לבחור
כהן שנשא לבחורה מאם יהודיה ומאב
גוי ,וממעשה רב למדנו שבמקום הצורך
יש להקל ולהתיר.
וכן פסקו להתיר דייני חיפה בתיק מספר
333673933-35-3מיום כ''ו סיון תשס''ז
וזאת בהיותם ביחד זה שלוש שנים .ועל
החתום חתמו הדיינים הגאונים הגר''ח
הרצברג הגרי''ש גמזו והגר''מ בלייכר
שליט''א.
ואני בעצמי זכיתי לקבל תשובה בכתב
יד (מיום כ' אדר א' תשס''ג) ממו''ר ועט''ר
הגאון הגדול מהר''ש משאש זצ''ל רבה
וראב''ד ירושלים ,כאשר הם אדוקים
ומחוברים זה עם זה בפתיל צמיד מותרים
להינשא זל''ז כדמו''י משום דהו''ל כאלו
כבר נשואים בדיעבד .והצטרף הגאון
מהר''י טובול שליט''א אב''ד ליאון בזה''ל:
''הנה בעצם הנידון הנ''ל כבר הארכתי
בעניותי בספרי שו''ת מראות ישרים ח''א
סימן כ והעלנו להיתרא בהסכמתו דגאון
עוזינו בעל היביע אומר שליט''א .כיעו''ש,
והנני בזה כיהודה ועוד לקרא''.
וכן פסקו להתיר בית הדין הרבני הגדול,
הדיינים הגאונים הראשל''צ הרב שלמה
משה עמאר והרב ציון בוארון והרב ציון
אלגרבלי שליט''א בתיק מספר 92939713
תיק כהן .א ומ .י מיום ה' שבט תשע''ב,
בנידון שהחתן הוא יהודי מאביו ואמו,
ואביו כהן מיוחס ,ורצונו של המבקש
להינשא כדמו''י עם בת מאם ישראלית
ומאב גוי ,ואותם המבקשים חיים
ביחד כשלש שנים .והעלו שם להתירם
להינשא וזאת בסמך מה שהביא היבי''א
ח''ז והוסיפו בסוף הפס''ד ''למרות
שבנידון היביע אומר מדובר בכהן שיש
עליו פקפוקים ,מ''מ דון מינה ואוקי
באתרין שיש לצרף מצב שקשורים
ביחד בעבותות אהבה למעלה משלוש
שיטת
בצירוף
כדיעבד.
שנים,
המהרשד''ם שכהני זמננו הם ספק
כהנים''.
ב .והנה ראיתי להוסיף עוד צד להקל
בנד''ד והוא בייחוסו של אותו בחור
שנושא את השם כהן ,כאשר מדובר
בבחור שבא ממשפחה חילונית שאינה
שומרת תורה ומצוות ,וקיבלנו עדות
ע''כ מעדים כשרים ,ובמיוחד מעד נאמן
אשר הוא ג''כ שכנו הקרוב אליו ה''ה
וכן הובא לפניי פס''ד מהגאון הראשל''צ
נשיא בית הדין הגדול הגרש''מ עמאר
קכה
חם
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
רבי נסים זאווי שיחי' ,מזכיר בי''ד של
פאריז .כאשר האב של הבחור מחלל
שבת בפרהסיא ,עובד בשבת ,וגם אבי
של אביו (סב החתן) לא היה שומר
שבת וגם לא שומר על תו''מ כלל,
וכמובן שדיני כהונה אינם מכירים כלל,
ובאמת כל מה שמקשר אותם עם ענין
הכהונה ,הוא מכך שהאב שמע מאביו
ע''כ שהוא ממשפחת כהן ,ואמר זאת
לבנו שאמר לבנו ,ולכך מי אומר שאכן
הוא בכלל כהן וגם מי אומר שלא
התערבו חללים במשפחה ולהחשיב
אותו בחור המבקש להינשא כחלל ,או
כספק כהן ולצרף זאת לס''ס להקל.
השמש
כללי קדושת ישראל .ועוד במיוחד ע''פ
דעת הפוסקים כאשר האם של המבקש
למדה באוניברסיטה של גויים ושם תולים
לומר שלא שמרה על עצמה וחיישינן
לחללות וכדברי האגר''מ.
והנה בשו''ת דבר יהושע ח''ג אה''ע סי' ז דן
על אדם שסיפר לנכדיו שזוכר שאביו
נשא כפיים ואפ''ה אבותיו לא התנהגו
בכהונה ואינו יודע טעם הדבר .וכתב
דכיון שלא אמר מפורש שהוא כהן אלא
שנשא את כפיו אין זה אוסרו בגרושה
ואין בזה שויא אנפשיה ,נהי נמי דהבן
שראה את אביו צריך לחוש לכהונה
מאחר שיודע בעצמו שהוא כהן בן כהן
מ''מ אינו בגדר שויא אנפשיה ,הואיל ולא
העיד על עצמו שהוחזק לכהן רק על אביו
ואין בן מעיד על אביו וממילא בניו אין
צריכים להחזיק בכהונה כיון שאביהם לא
נשא כפיו ולא עלה לתורה ראשון ונחשב
בעיני העולם כישראל ומה שלא הלך
לבית הקברות לא חשיב הוחזק .ובפרט
שכל הידיעה היא שסבו סיפר שאביו
נשא כפיים אבל לא העיד כן בבי''ד וכבר
העלה בשו''ת דברי חיים דכל שלא היה
בדרך הודאה רק סיפור דברים בעלמא,
לא מקרי הודאת בעל דין עכ''ד .אשר ע''כ
כל שכן בנד''ד שאין כאן הוחזק כלל כיון
שגם האב של המבקש לא שומר כלל
מצוות וממילא אין לחוש לאמירתו כלל
ע''כ שאמר לבנו המבקש שיש שמועה
במשפחה בהיותם כהנים.
וכאמור ,המבקש הוא בחור חילוני שכעת
מתחזק והוא בן להורים חילוניים ,וגם סבו
של המבקש אינו שומר תו''מ ומחלל
שבת ,ולא רק זאת אלא גם לא מקיימים
את הלכות כהונה .יש לציין שהמבקש
אינו מצהיר על עצמו שהוא כהן באומרו
''אני כהן'' וכן אביו של המבקש אינו
מצהיר על כהונתו ובכך אין כאן חלות
של שויא אנפשיה וכפי שהובא בשו''ע
אה''ע סי' ג ס' א אלא אומר כדבר כללי
יודעים ע''כ שאנחנו ממשפחת כהונה,
וזאת כאשר אין למבקש מושג מה זה
אומר ''כהן'' מבחינת הנהגה יום יומית.
והנה כשנוסיף לדברינו צד גדול להתיר
למבקשים להינשא והוא על צד הכהונה
של המבקש ,כאשר יש הרבה ספקות ויש
מקום לומר שאין לנו עדות ע''כ שהוא כהן
וכמו שנפרט בהמשך .ואפילו אם נאמר
שיש מקום לתלות שהוא כהן ,הרי יש
לתלות לפי הפרטים שהובררו לפנינו
שיש מקום לחללות כאשר לא שמרו על
והנה כל ידיעתו של המבקש על אודות
הכהונה הוא מפי סבו ,והרי גם אם סבו
בא להעיד בפנינו שהוא ''כהן'' אין בכך
כלום ,כי מאחר שאינו מקיים תו''מ ועובר
קכו
חם
הרב יעקב חביב
על איסורי תורה ,הרי אין לו נאמנות
בכלום ,ולכן אינו נאמן לומר על נכדו
שהוא כהן .וא''כ בטלה העדות בטלה
הכהונה.
השמש
הרבה להסתפק על כהונתו מכיון שאביו
עובר עבירות ואינו שומר תו''מ ,וכמובן
שגם על איסורי כהונה לא שמר ,וא''כ
איך אפשר להאמין לברנש כזה .הלכך
פסק להלכה ולמעשה שאין לאביו שום
נאמנות ,ולכן אותו בעל תשובה אינו כהן
ואין אביו נאמן לומר שהוא כהן ומותר
הוא להישאר עם אשתו הגיורת .ומה
שנחרת על המצבה של הסב סימן מוכר
של כהונה ,אין בכך שום ראיה ,שהרי מי
שביקש שיעשו זאת זה אותו הבן ,והכל
נעשה על פיו ,מאדם שאינו כשר ,א''כ אין
ראיה מכך.
ודברים ברורים מצאתי בשו''ת אגרות
משה אהע''ז חלק ד סי' יא שפסק שם בדין של
יהודי אחד שהחזיק עצמו לכהן ונתברר
שכל ידיעתו היא מאביו שבעת שקראו
אותו לשמחת הבר מצוה אמר שהוא כהן,
אבל אביו אינו שומר תורה כלל .ודן הוא
שם שמצד אמירתו לאוסרו בפסולי
כהונה מדין שוויה אנפשיה חתיכה
דאיסורא אין לאוסרו ,מכיון שהחזקת
עצמו לכהן הוא ע"פ אמירת אביו שאין לו
נאמנות ,לכן אינו צריך לגרש את אשתו
הגיורת ,שהיא גיורת בצדק וזהירה בכל
דיני התורה ורשאי לחיות עמה כמו כל
ישראל בגיורת ,כי איננו כהן.
וגם אין הוכחה ע''כ שכתוב ''כהן''
בכתובה אב המבקש לומר כי הרי זה
הסתמכות וכפי שהובא בשו''ע אבה''ע סי' ו
ס' ב שמשטרות מעלין לכהונה ובכך אם
כתוב בשטר פלוני כהן לוה מפלוני מנה
ועדים חתומים עליו הרי זה בחזקת כהן
ככהני זמן הזה .הנה אין זה שייך לנד''ד
כאשר בזמנינו אין הרב המסדר חו''ק
בודק את יחוס הכהונה כאשר רושם את
הכתובה אלא רושם כפי שאומרים לו
והעדים כלל אינם קוראים אותה קודם
שחותמים ,ואף אם ישמעו בהקראת הרב
המס''ק תואר ''הכהן'' על החתן ,כלל לא
ובפרט לפי מה שהובא
יבררו זאת.
בשו''ת עונג יו''ט סי' קנז והפלאה לכתובות
דף כד שאם בשטר כתוב ''פלוני בן פלוני
הכהן'' לא מהני לבן ,דהרי יתכן שהוא
חלל ,וכך אמנם יש לכתוב בכתובות חלל
דזו עדות רק על אביו ואינה מועילה ביחס
לבנו .וכן הובא בספר אבני משפט ח''א
סי' ג להגר''מ רלב''ג שליט''א והסכים עמו
הגרז''נ גולדברג שליט''א שהוסיף שם
שבזמנינו אין מעלין משטרות ליוחסין
ובהיותי בזה ראיתי מה שנפסק בשו''ת
בית אבי חלק ה סי' קלד אשר נשאל בענין
בעל תשובה שהיה נשוי לנכרית ואח''כ
אותה נכרית נתגיירה ,ואותו בעל תשובה
אומר שאביו כהן באמת ,אך דא עקא
שהוא נולד להורים פורקי עול תורה
לגמרי .הבעל תשובה דנן נתגדל בבית
הוריו ריק מכל זיק של יהדות כמו תינוק
שנשבה בין הגויים .והנה אחר הגירות
נשא הבע''ת דנן את הגיורת בחופה
וקידושין ,אמנם אביו של אותו בע''ת
צועק שהוא כהן והוא מחזיק את עצמו
לכהן וזאת אע''פ שאינו מקיים שום
מצווה .וגדולה מזו מצאנו שעל קבר אביו
(דהיינו סבו של הבע''ת) נחרת על המצבה
סימן של כהונה ,והשאלה האם חייב הוא
לגרש את אשתו הגיורת .ופסק שם שיש
קכז
חם
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
שהרי כותבים כהן ע''פ עצמו ,וביותר
שהעדים אינם שואלים את החתן עצמו
אלא המסדר קידושין חוקר והם סומכין
עליו ,ומעולם לא ראינו שעדי כתובה
יודעים או מבררים אם החתן או המגרש
הוא כהן ,ולכן אין כאן אלא מה שהוא
אומר על עצמו שהוא כהן .וכאן אין הוחזק
שהרי לא נהג דיני כהונה ,וגם יתכן
שמסדר הקידושין כלל לא שמע מהחתן
אלא מאחר ואין כאן שויא ,וגם ניתן
לצרף שאולי האימא הייתה פרוצה
בעודה פנויה ונבעלה לגוי בעודה חיה
בסביבה של פורקי עול ובמסגרת של
הצבא או במסגרת הקיבוץ ,וא''כ הבן
הוא חלל.
השמש
לכהן שפסק בזה''ל :לא יקדים חכם
ישראל לכהן עם הארץ לברך לפניו דרך
חוק ומשפט ,אבל לתת לו החכם רשות
שיברך ,אין בכך כלום ,אבל כהן ת"ח
מצוה להקדימו ,שנאמר :ויקרא כא ,ח
''וקידשתו'' לפתוח ראשון ולברך ראשון.
וכתב ע''כ המג''א שם ס''ק ד וז''ל :וצ"ע למה
אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך
מילי ,ויש ליזהר בזה מאחר שמדאורייתא
הם ,ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי
הכהונה וכמ"ש סוף סי' תנז וע''ש עכ''ל.
וראה עוד בשו''ע יו''ד סי' שכב ס' ה על מה
שכתב הרמ''א בענין חלת חו''ל ,שאין
נוהגים להפריש האידנא אלא חלה אחת,
שנשרפת .ואין מפרישין את החלה
הניתנת לכהן .שהטעם מפני שהאידנא
שאין אוכלים חלה בא''י ,גם בשאר
ארצות אין מפרישין החלה הניתנת לכהן.
דבכה''ג לא אמרו שלא תשתכח תורת
חלה .וראה ביאור הגר''א .וכתב הט''ז שם
ס''ק ה ע''פ דברי הרש''ל פרק כל הבשר וז''ל:
''אין אנו נותנין חלה לכהן קטן ,וכל שכן
לגדול שטבל לקריו ,משום שאין לנו יחוס,
ואין אנו יודעין איזה כהן אמיתי.
והארכתי בפרק הפרה סי' לה .וכמו שכתב
מהרי''ו שאותן האופין וכו' ,דאין אנו
נוהגין לתת חלה לכהן קטן משום דלא
מחזקינן בזמן הזה בכהן וודאי ,עכ''ל
הט''ז.
והנה אף למי שרוצה לפקפק ולהחמיר יש
לצרף דעת הפוסקים דס''ל שכהנים בזמן
הזה אינם כבני חזקה .וכן כתב המהרש''ל
בים של שלמה פרק ה דמס' ב''ק סי' לה שבזמן
הזה יש לאסור חרמים לכוהנים ,אפילו
אם פירש שהם לכהן ,כי בזמן הזה אין לנו
יחוסי כהונה כמו שהיה בזמן התנאים
והאמוראים ,שהיו עדיין נזהרים בתרומות
ובטהרות ,וכעת מרוב אריכות הגלות
והגזרות והשמדות והגירושים ממדינה
למדינה נתבלבלו ,והלוואי שלא נתבלבל
ונתערב זרע קודש בחול ,אבל זרע כוהנים
ולווים קרוב לוודאי שנתבלבלו רובם או
מחציתם בזרע ישראל .ומטעם זה נהגו
בזמן הזה שלא לתת חלה בחוץ לארץ אף
לכהן שטבל לקריו ,משום דלא מחזיקינן
ליה בכהן ודאי .וכן כתב המהרי''ל וייל סי'
קצג עכת''ד.
ואנכי הרואה לדברי הגאון יעב''ץ
שאילת יעב''ץ ח''א סי' קנה שהעלה להלכה דיש
לפקפק בחזקת כוהני זמנינו שאינם בודאי
כוהנים .וכן כתב עוד בספרו מור וקציעה
סי' קכח וע''ש .גם הרב פתחי תשובה בהל'
פדיון בכור יו''ד סי' שה ס''ק יב הביא בשם
שו''ת
וכיוצא בזה כתב המגן אברהם על דברי
מרן השו''ע או''ח סי' רא ס' ב בחיוב קדימה
קכח
חם
הרב יעקב חביב
שאילת יעב''ץ שבזמן הזה צריכים
הכוהנים להחזיר את כסף פדיון הבן
לאבי הבן כי שמא אינם כוהנים ,ואינם
רשאים להוציא ממון זה ממנו .וגם נראה
לו שלצאת ידי כל ספק האפשרי ,יש ג''כ
על האב לפדות בכורו מכל כוהנים שיוכל
למצוא ,דילמא מתרמי ליה כהן מיוחס
ודאי .וגדולה מזו הצריך מה''ט שגם בן
הכוהנת והלוויה יש לפדותו עכשיו מספק.
(אמנם על דין זה חלק עליו החת''ס).
היוצא מדבריו שהכוהנים שבזמננו אינם
כוהנים ודאיים אלא הם בספק ,א''כ אם
נצרף עוד כמה ספקות ,יש לומר שבס''ס
יש להקל .ועיין עוד בשו''ת בית אפרים
או''ח סי' ו ובשו''ת מנחת אלעזר ח''ג סי' נו
ובשו''ת לחם שלמה או''ח סי' מ אות ו שדנו
בזה שכוהנים בזמנינו אינם בוודאי
כוהנים ,ובמקום שיש עוד כמה ספיקות
על צד כהונתם יש להקל ולא להחשיבם
ככוהנים.
והנה מרן בשו''ע אהע''ז סי' ב ביאר שכל
המשפחות בחזקת כשרות עומדות .אמנם
חזקת כהונה אינו דומה לחזקת ישראל,
שלכשרות ישראל יש חזקה לכולם ,אבל
לכהונה אין שום חזקה בסתמא אא''כ
מוחזק בחזקה ודאית ,ולכך אמרו חז''ל
''מכירין ישראל ממזרין שביניהן ואין
מכירין חללין שביניהם'' .ולפ''ז רואים
שחמירא חזקת כהונה יותר מחזקת
ישראל.
ומשום הכי פסק מרן בשו''ע שם סי' ג ס' א :מי
שבא בזמן הזה ואמר :כהן אני ,אינו נאמן.
ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו ,ולא
יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו
ע''כ .אמנם הרמ''א כתב שם :וי"א דנאמן
השמש
לקרות בתורה ראשון ולישא את כפיו
בזמן הזה ,שאין לנו תרומה דאורייתא
שנחוש שמא יעלו אותו לתרומה ,וכן
נוהגין האידנא בכל מקום ,שאין נוהגין
בתרומה בזמן הזה ,וליכא למיחש למידי
ע''כ.
וכתב ע''כ הט''ז שם ס''ק ג שנ''ל שאין היתר
זה שכתב הרמ''א אלא במקום שאין
חשש שמא בא גוי על אמו באונס ועשאה
זונה ופסלה לכהונה .אמנם אם יש חשש
ע''כ ,הרי גם על כהונתו חוששין להחשיבו
כחלל .א''כ היוצא מדברי הט''ז שגם
להרמ''א שהיקל בענין להעלותו לתורה
ושישא את כפיו ,בנדון כשלנו כאשר
הורי המבקש הם לא שומרים תו''מ ולא
נזהרים בקדושת ישראל ,לכאורה יש
מקום לחשוש לדברי הט''ז שמא כהן
פסול הוא ונתחלל.
והנה על אף שהזכרנו לעיל שרוב
הפוסקים לא סמכו על דבריו של
המהרשד''ם שכוהני זמנינו שאין להם
כתב היחס אינם כוהנים ודאים ,מ''מ
מצאנו לדעת הרבה פוסקים אחרונים,
במקום שיש כבר ספק לגבי הכהונה,
אפשר לצרף את דברי מהרשד"ם כסניף
להקל .וכן פסק הציץ אליעזר ח''ז סי' עז וכן
פסק הראשל''צ הגר''ע יוסף שליט''א יבי''א
חלק ז' אהע''ז סי' ט .וא''כ ה''ה בנד''ד שיש
עוד כמה ס''ס וכדברינו לעיל ,יכולים
לצרף ג''כ דעתו של המהרשד''ם.
ועיין עוד בספר שמש ומגן
להגאון מהר''ש משאש זצ''ל ,שפסק בדין
גביית עדות לענין כהונה ,שאם יש לפנינו
ס''ס האם הוא כהן או לא ,יכולים לצרף
ח''ג אהע''ז סי' מט
קכט
חם
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
את סברת המהרשד''ם להלכה ולמעשה,
ולומר שהכוהנים שבזמנינו אינם כוהנים
ודאים ,ובמיוחד שמצאנו סיוע גדול
לדבריו בספר חסידים .ועל סמך זה התיר
לספק כהן להינשא למשודכתו שאביה גוי
והאמה יהודית ,כדת וכדין .והצטרף עמו
להתיר הגאון רבי עזרא בצרי שליט''א
אב''ד ירושלים ת''ו.
השמש
דנתי באריכות להתיר נישואי כהן לאשה
שהייתה נשואה אזרחית ושקבלה ג''פ
והצטרפו איתנו להיתר הגאון ר' דוב
ליאור שליט''א ראב''ד קרית ארבע
והגאון ר' אברהם אלמליח שליט''א (ז''ל)
אב''ד ירושלים עם הצטרפותו של הגאון
הראשל''צ הרב מרדכי אליהו זצ''ל.
כאשר נוסיף על דברינו שבתיק שהובא
לפניי ע''י הגאון מהר''י רלב''ג שליט''א
חבר מועצת הרבנות הראשית והרב
המורשה לנישואין בירושלים מחודש תמוז
תשס''ט וענוותו תרבני שביקש ממני לעיין
בדבריו ולתת חוו''ד הלכתית והוא בדין
הדומה לנד''ד בכהן המבקש להינשא עם
גיורת ,ושם העלתי חלק ממה שכתוב כאן
וגם הרב הפוסק שליט''א הביא צדדים
אשר הובאו כאן ,והתרנו אותה גיורת
להינשא והצטרפו על הפס''ד להתיר
הגאון הרב שלמה שלוש שליט''א ראב''ד
חיפה והגאון הרב אליהו אברזל שליט''א
אב''ד ירושלים ת''ו .ואף שבאותו פס''ד
העיר באריכות הגר''ש שלוש שליט''א
שיש קושי לעשות ס''ס כאשר מדובר בב'
גופים ועוד כאשר ב' הספיקות לא באים
יחד ,הנה ע''פ דברינו שנראה בהמשך יש
מקום לעשות ס''ס כזה.
והנה שיטת המהרשד''ם היא לא דעת
יחיד אלא דעתו היא כדעת רב האי גאון
וכפי שהובא בספר חסידים הוצאת מקיצי
נרדמים סי' תר''ל שהביא מרבינו האי גאון
שעלה בסוכות לירושלים ביום הושענה
רבא והיה מקיף את הר הזיתים שבע
פעמים והיו הולכים לפניו כהנים לבושים
סירקון ומעילים יפים במרחק כמאה אמה.
ואחריו העם רחוקים ממנו מאה אמה והיה
צוחק ,ושאלו צדיק אחד לסיבת הצחוק
א''ל :שכאשר אני עולה כל שנה להר
הזיתים מתלווה אלי אליהו ושאלתיו מתי
אתי מר א''ל אם תקיף את הר הזיתים עם
כהנים יבא המשיח ולקחתי אתי את כל
הכהנים ובסוף א''ל שכל הכהנים אין
אחד כשר חוץ מאחד מוכה ופצוע וצנוע
ע''ש.
הרי לפ''ז פשוט הוא שכאשר יש ס''ס
משתמשים בדבריו של המהרשד''ם א''כ
בנד''ד אפשר בקלות להתיר דהרי לא
נאמן בכלל מפי אביו שלא שומרי תורה
ומצוות ולא יודע ערך כהונה וגם מי
שירצה להתעקש הרי יש כאן ס''ס לצרף
דעת המהרשד''ם שכהני זמנינו אינם
מוחזקים ככהנים.
ובצאתי מן הקודש הגיש לפניי ידידי
הגאון מהר''י רלב''ג שליט''א ,חבר
מועצת הרבנות הראשית והרב המורשה
לנישואין בעירנו עוז ,מקום הקודש
והמקדש ,פסק דין מנומק בטוב טעם
מחודש שבט תשע''א על דבר בחור כהן
להתירו לגרושה ,ואביו של אותו בחור
אינו שומר תו''מ ,והאם של הבחור למדה
עד גיל 35בבתי ספר של נכרים ,ואף
ראה פס''ד
ח''ב (בר-או) מיום ב' כסלו תשס''ה ובו
הרואה אור בעז''ה בשו''ת ריח השדה
קל
חם
הרב יעקב חביב
שיש עדות של דוד המבקש (שהוא שומר
תו''מ) ע''כ שהם כהנים ,וגם שיש סמל של
כהונה על מצבת משפחתם .העלה הגאון
מהרי''ש שכטר שליט''א חבר בד''ץ ק''ק
צאנז ומחשובי הפוסקים ,שאפשר להתירו
להינשא לגרושה.
והסתמך על מעשה שעשה הראשל''צ
הגאון מהר''מ אליהו זצ''ל בכך שהתיר
האח של המבקש הנ''ל ,להינשא עם
גרושה והסתמך ע''כ שאביו אינו שומר
תו''מ ,ואינו נאמן להעיד על כהונתו
לאוסרה בפסולי כהונה וכפי שפסק
הגאון מהר''מ פיינשטיין זצ''ל .והוסיף
הגרי''ש שכטר ,מן דיליה ,באריכות
נפלאה וסמך ידו על צד גדול שדנו
הפוסקים.
ועל הצד הזה אני בא היום להשתמש גם
בפס''ד שלנו ,לתלות בחזקת חלל ,וזאת
מאחר שנודע לנו בחקירה ודרישה כי
האם של המבקש למדה באוניברסיטה עד
לפני הנישואין עם בעלה .ועל כגון זה
פסקו גדולי האחרונים שאם האם או אם
אביו למדו בבית ספר עם גויים ובפרט
באוניברסיטאות אז גם אם הם בחזקת
כהונה ,י''ל שאמם נפסלה לכהונה,
וממילא הבנים הם בחזקת חללים ,ואינם
כהנים כשרים .וכן דעתם של הגאון
השבט הלוי והגאון העמק תשובה וכן
הובא בשו''ת ישיב יצחק.
השמש
בשו''ת קובץ תשובות ח''ב סי' קמז לומר
שבנות החופשיים יש חשש גדול
שפסולים הם ,ובכך אותן נשים הרחוקות
מתו''מ החשש שמא נתערבו בהם גויים
הוא חששא גדולה יותר ממה שהיה
בדורות הקודמים .ולכן מסתבר בנד''ד
שאפילו הוא ממשפחת כהנים ודאי
נתחללה קדושתן והם בני חללים .ועיין
להגאון מהר''מ שטרנבוך שליט''א
ראב''ד הבד''ץ עדה החרדית בספרו
תשובות והנהגות ח''ג סי תט ומשם בארה.
ומה שאמרנו שגם אם שם משפחתו ''כהן''
מ''מ אין לחוש לכהונתו ,מצאנו להגאון
בעל העמק תשובה ח''ב סי' צז על אודות
יהודי בעל תשובה אשר שם משפחתו
''כהן'' וכמה דורות אבותיו לא שמרו
תו''מ ,ונשא גיורת אין חוששין שמא
לייחס אחר משפחות אמן דליכא רובא
מעיקרא כלל ,באופן דודאי הדברים
מוכיחין דשם כינוי משפחה אין מחייב
כלל לחוש לכהונה.
המורם מהאמור להלכה ולמעשה ,כי
הבחור י .כהן והבחורה ל.ס ,יכולים
להינשא כדת משה וישראל ,ע''פ כל
הצדדים המובאים לעיל ,וזאת אם יסכים
איתי פוסק גדול.
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
וחיזק את ידיו ע''פ פסיקתו של הגרי''ש
אלישיב שליט''א (זצ''ל) הובאו דבריו
קלא
חם
השמש
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
הגאון הרב אליהו אברזל שליט''א
אב בית דין הרבני האזורי ירושלים
רבה של שכונת בקעה ירושלים
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
ובפרט שכן הורה זקן מרן הגר''ש משאש
זצ''ל בשו''ת שמש ומגן ח''ג סימן נ''ה והסכים
עמו מרן הגר''ע יוסף שליט''א והרש''ל
הגר''ש עמר שליט''א בשו''ת שמע שלמה
חאהע''ז סימן ח וע''ש
ב''ה י' סיון תשע''ב
פסק דין
הזוג הנ''ל רשאים לינשא כדמו''י אעפ''י
שהוא כהן והיא בת לאם יהודיה ולאב
נכרי .אפילו הכי שרי לאחר שהתברר
שהם קשורים בעבותות וגם נישואין
באזרחי.
וכן האריך בזה ידידי הגאון הרב יעקב
חביב שליט''א דיין ומו''צ פעיה''ק
ירושלים ,ואסף איש טהור כל אשר
נאמר בזה ישר חיליה לאורייתא.
ואעפ''י דמרן השו''ע אבהע''ז סימן ד' ס''ה פסק
דהויא פגומה לכהונה ,מ''מ הרי כתבו
הפוסקים דבדיעבד שרי כהרמב''ם ,וכן
פסקו ויען אברהם חאבהע''ז סימן ע''ט וע''ש.
אשר ע''כ הזוג הנ''ל רשאים לינשא
כדמו''י דהוי כדיעבד לאחר שקשורים זה
זמן וזמנים ונישואין באזרחי.
הרב אליהו אברג'יל
אב''ד
קלב
חם
הרב ציון בוארון
השמש
הגאון הרב ציון בוארון שליט''א
חבר ביה''ד הגדול לערעורים ירושלים
יהי רצון שדברי תורה אלו יהיו לעילוי נשמתו של החכם השלם מזכה הרבים הרב
מסעוד חי חביב זצ''ל .במלאות שלשים יום לפטירתו .אשר עסק עשרות שנים
בחינוך הטהור לתורה ולתעודה במדינת צרפת .תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
ויעמוד לגורלו לקץ הימין ויהיה מליץ יושר על הכלל ועל הפרט אכי''ר.
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
פסק דין
הדין עכו''ם ועבד הבעב''י הולד כשר
לכהונה ורק מדרבנן הוא פגום .וכן כתב
מהרש''ל בפ' החולץ סי' ל''ח ושכ''כ
הגרעק''א בתשובה סי' צ''א.
אודות הבחורה ג.ד א .בת לאם יהודיה
ואב נוכרי אשר קשורה עם בחור כהן,
בשם ל .ד .כהן ,והם קשורים ואדוקים זב''ז
כמה שנים ,וכאשר באו להנשא ברבנות
בצרפת נאמר להם שאסורים להנשא
זל''ז.
ואחרי זה הביא מה שכתב בספר ויען
אברהם ריוח שלא אמרו שהבת פגומה
לכהונה אלא לכתחילה אבל בדיעבד לא
תצא ,כיון שכל האיסור אינו אלא
מדרבנן.
והנה למעשה האי דינא כאשר כבר
נישאו באזרחית או אפילו רק אדוקים
זב''ז בלא שום נישואין כבר דשו ודנו בזה
רבותינו האחרונים ורבני זמננו לאורך
ולרוחב והוא קמחא טחינא ואין צורך
לחזור על צדדי הדיעות.
ושהגיד הגאון המשמ''ח אליקים דהוה
עובדא בכהן שנשא בערכאות בחורה
שנולדה מגוי ,והורה הרה''ג מרא דאתרא
להתירם להנשא .והסכים עמו הרב
מופה''ד ראש הרבנים ר' מאיר פניזיל
זצ''ל ,דע''י שנישאו בערכאות והם
קשורים זב''ז חשיב בדיעבד.
וכבר האריך בזה עמוד ההוראה ר'
עובדיה יוסף נר''ו בספרו יביע אומר ח''י סי'
ט''ו והביא מש''כ בברכ''י סי' ד שהנמוק''י
והרב בנימין זאב והרמ''א בתשובה סי' ס''ט
כתבו שדעת הרי''ף כדעת הרמב''ם
שהבת כשרה לכהונה ,ואח''ז הביא מה
שכתב הרמ''ע מפאנו סי' קכ''ד דמעיקר
ושכיו''ב כתב הרב רפאל אנקווה בשו''ת
תועפות ראם ,וחלק עמ''ש באגר''מ
ב' לאסור ,ושיותר נכון לסמוך על
הפוסקים המתירים ולקרבם לצור
מחצבתם לתורה ומצוות.
א''ה סי'
קלג
חם
דין בת יהודיה מאב גוי להינשא לכהן
וכיוצא בזה כתב הגר''י ארנברג בשו''ת
דבר יהושע ח''ג א''ה סי' ח' שבמקום צורך
גדול יש להתיר להם להנשא בחו''ק
כדמו''י.
השמש
וכבר האריך בזה הרה''ג הרב יעקב
חביב (רי''ח) נר''ו ,אשר הביא התיק
בפני ,בפסק דין ארוך ויפה בענין זה בו
אסף כעמיר גרנא דעות הפוסקים עד
רבני זמננו.
ובשו''ת שמש ומגן להגר''ש משאש זצ''ל
ח''ג סי' נ''ח מיקל אפילו בלא נישאו
בערכאות אלא שהם אדוקים זב''ז ,ושיש
להתירם להנשא זל''ז בשופי .וכן כתב
בכמה פסקי דין בכתב יד.
סוף דינא שהבחורה ג .ד .א מותרת
להנשא לבחור ל .ד .כהן ,אך בתנאי
טהרת
שמירת
עליהם
שיקבלו
המשפחה.
וע''ז בעה''ח כ''ט אדר תשס''ט
וגם ביבי''א בתשובה הנ''ל כתב דכיון
שהם מאורסים נחשב קצת כדיעבד .ועיין
עוד להראשל''צ הגרש''מ עמאר נר''ו
בספרו שמע שלמה ח''ה סי' ח שגם הוא
מסיק להיתרא.
ציון בוארון
אב''ד
קלד
חם
הרב יחיה טובול
השמש
הגאון הרב יחיה טובול שליט''א
רב ואב''ד ק''ק ליאון והמחוז -צרפת
ד''ת זה מוגש ע''מ לפרסמו בספר שהוקדש ונכתב לעילוי נשמת נזר החסד ואהבה
לזולת ענוותן כהלל הרה''ח ר' מסעוד חי חביב זצ''ל אשר הקים בתי מדרשות ובתי
כנסיות בצרפת המדינה וקידש שם שמים ברבים ,תהא נשמתו עדן ויקום לתחיית
המתים עם ביאת גוא''צ.
בת ישראלית מספק נכרי לכהן
הנ"ל לא הודיע באופן רשמי אצל אנשי
העיריה ,על היכרותו בבת הנ"ל שהיא
בתו ,ואינה רשומה בספר המשפחה אלא
על שם אמה ,ולא הוזכר כלל שם אביה,
ואעפ"י שבמשך הזמן כבר הודיע האיש
הנ"ל לבתו ,שהוא אביה ,וכדברי אמה,
מ"מ מעולם לא הצהירה באופן רשמי,
שהיא בתו ,אצל אנשי השררה האזרחית,
ויש לנו איפה לדון האם גם בכי האי
גוונא ,הבחורה הזאת אסורה לכהונה או
לא ,וביותר תישאל השאלה אחרי
שבאמת יש ספק אמיתי על האיש הנ"ל
האם הוא נכרי או לא ,כי הדבר נוטה
יותר לומר שהוא יהודי ,שהשם משפחה
שלו הוא "ליבוביץ" ,והוא מניצולי השואה
האיומה ,שבהיותו ילד הופקד בתקופת
המלחמה בידם של כמה משפחות
נכריות ,ואעפ"י שהוא בעצמו בהתחלה
לא רצה לגלות כלום על העבר שלו ,בסוף
הוא אמר שהוא "יהודי פולני" ,ורק שגדל
כל הזמן מנותק לגמרי מהיהודים
ומהיהדות.
כ"ד טבת תשע"א ,ליאון
פנה אל בית דיננו הבחור "מ .כהן" אשר
הוא עכשיו משודך עם בחורה אחת
שלדברי האמא שלה שהיא יהודיה ,אביה
הוא נכרי ,והם רוצים לערוך חופתם בעוד
כמה שבועות ,אבל הרי כבר פסק מרן
הש"ע באבה"ע סימן ד' סעיף ה' וסעיף י"ט דנכרי
שבא על בת ישראל ,אעפ"י שהולד הוא
כשר לבא בקהל מ"מ הוא פגום לכהונה,
מיהו אחרי החקירה והדרישה נתוודע לנו,
שהדבר הזה שיתכן שאביה של הבחורה
הנ"ל הוא נכרי ,לא נתברר כלל על פי
איזה מסמכים ,שבאמת הוא נכרי ,ורק
האשה היא היא שאומרת ,שהיא חושבת
מבלי שום ודאות שהוא נכרי ,וגם היא
אומרת רק שבצעירותה הרתה לזנונים
מהאיש הזה ,וממנו נולדה לה בת ,שזאת
היא הבחורה הנ"ל ,אבל מעולם לא היתה
נשואה [באזרחות] אליו ,ולא היתה חיה
עמו בקביעות בדירה אחת ,ככל איש
ואשתו ,ועד היום קושטא הוא שהאיש
קלה
חם
בת ישראלית מספק נכרי לכהן
השמש
ולכאורה נראה דשפיר יש מקום לפתוח
בהיתרא בזה ,דהנה גרסינן ביבמות מ"ה
ע"א ,אמר רבי יהושע בן לוי עובד כוכבים
ועבד הבא על בת ישראל הולד מקולקל,
מקולקל למאן ,אילימא לקהל הא אמר
רבי יהושע הולד כשר ,אלא לכהונה
דכולהו אמוראי דמכשרי מודו שהולד
פגום לכהונה ,מק"ו מאלמנה ,מה אלמנה
לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה
פגום ,זו שאיסורה שוה בכל אינו דין
שבנה פגום ,ואקשינן ע"ז מה לאלמנה
לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת
ותרצינן ,הכא נמי ,כיון שנבעלה פסלה,
דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון ,מנין
לעובד כוכבים ועבד הבא על הכהנת ועל
הלויה ועל הישראלית שפסלוה ,שנאמר
"ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה" וכו'
[ויקרא כ"ב ,י"ג] מי שיש לו אלמנות
וגירושין בה יצאו עובד כוכבים ועבד
שאין להם אלמנות וגירושין בה ,ע"כ ,הרי
מבואר הכא דבת ישראלית מנכרי
פסולה לכהונה ,ומשמע דהוי פסול
מדאורייתא ,מדאתיא לן מק"ו מבן
אלמנה לכהן גדול ,שהוא פסול
מדאורייתא ,וכן פסק להלכה הרא"ש ז"ל
ביבמות פרק ד' סימן ל'.
אמוראי דמכשרי מודו שהולד פגום
לכהונה ,והכא נמי אף דאמרינן רק
דהלכתא הולד כשר מ"מ דינא הוא
שהולד פגום לכהונה ,וזוהי דעתו דהרא"ש
ז"ל ,והרי"ף ז"ל ס"ל דאכתי הוי ספק,
דשמא עד כאן לא אמרו דכולהו מודו
שהולד פגום אלא בזמן שעדיין לא ידענו
שאפילו מאשת איש הולד כשר ,אבל
השתא דנקבעה הלכתא דאפילו מאשת
איש הולד כשר ואינו ממזר ,על כרחך
דהוא משום דאפקריה רחמנא לזרעיה
דעכו"ם ,דזרמת סוסים זירמתם ,וא"כ הכי
נמי י"ל דגם לכהונה אינו פגום ,כן יוצא
מתוך דברי הים של שלמה על יבמות פרק
ד' סימן ל"ח בביאור שיטת הרי"ף ז"ל .ע"ש,
ועל אודות הך ק"ו דעבדינן מאלמנה
לכה"ג ,כתב הים של שלמה ,דק"ו פריכא
הוא חדא דא"כ נילף מיניה נמי שהאשה
שהאלמנה
כמו
מתחללת
עצמה
מתחללת ,ועוד דבן זכר יוכיח שאינו
פגום ,אע"ג דמאלמנה לכה"ג הבן זכר
הוא חלל ,ועל כרחך שכל הך ק"ו אינו
אלא אסמכתא בעלמא ,וכל הדין שהולד
פגום אינו אלא מדרבנן ,ולא תיקנו אלא
שאם היא בת ,היא פסולה לכהונה ,אבל
אם הוא בן אינו פוסל את בתו לכהונה.
ומיהו הרי"ף ז"ל נקט לדינא שהדבר ספק,
והיינו טעמא משום דבמסקנת הסוגיא
ביבמות מ"ה ע"ב לא אמר תלמודא אלא
"והלכתא עובד כוכבים ועבד הבא על בת
ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת
איש" ,ע"כ ,ואם איתא שהולד פגום
לכהונה ,אמאי לא אמרינן הכי להדיא
בהך הלכתא שהולד פגום ,אלא דמ"מ
מספקא ליה להרי"ף ז"ל משום הא
דקאמר תלמודא שם בעמוד א' ,דכולהו
ולפי"ז מתורץ מה שהקשה בהגהות הג"מ
שמחה מדעסויי ,הנדפסים בסוף המסכת,
לפי מה שכתבו התוספות דף מ"ה ע"א ,ד"ה
יצאו ,דביאת עכו"ם היתר היא מדאורייתא,
דא"כ היאך שייך ק"ו דהכא ,ע"ש ,ולהנ"ל
אין הכי נמי י"ל דכל הק"ו כאן הוא רק
סמך מדרבנן ,וכן מצאתי בשו"ת הגאון
רעק"א ז"ל סימן צ"א ,שנקט באמת דהך ק"ו
מאלמנה ,הוא רק מדרבנן ,וכן כתב הבית
מאיר ,מובא באוצר הפוסקים סימן ד' סעיף ה'
קלו
חם
הרב יחיה טובול
אות ח' ,ונסתמך ע"ז ג"כ בשו"ת חלקת
יעקב חלק ג' סימן כ"ב אות י"ב ,ע"ש[ .ולעיקר
קושיתו דהג"מ שמחה מדעסויי ,יש לומר
דבאמת לא קאמרי התוס' ,דביאת עכו"ם
שריא מדאורייתא ,אלא כשהיתה נעשית
פעם אחת במקרה ,אבל היכא שהעכו"ם
חי חיי אישות בקביעות עם הישראלית,
זהו איסור מדאורייתא משום לא תתחתנו
בהם ,ולענין זה אתי שפיר הק"ו].
השמש
אבל אם נשאת אין מוציאין אותה ,ואי
נימא דהך ק"ו הוא דאורייתא אף דלדינא
ס"ל להרמב"ן ז"ל דהדין דבת ישראלית
מנכרי פגומה לכהונה הוא ספק ,וכשיטת
הרי"ף ז"ל ,מדהויא פלוגתא דאמוראים
ואין הכרע לדבר ,הא הויא ליה ספיקא
דאורייתא ,והיאך יתכן שאם נשאת אין
מוציאין אותה ,והכי מבואר בשו"ת חלקת
יעקב חלק ג' סימן כ"ב אות י"ב ,דלדעת הרמב"ן
ז"ל והרשב"א ז"ל והמאירי ז"ל וים של
שלמה ובית שמואל והמגיד משנה ,דאין
מוציאין מידו ,א"כ לדידהו ודאי אינו ספק
חלל מה"ת ,דאל"כ צריכין להוציא מידו
אף בדיעבד ,ע"ש .וא"כ מאחר שכל הך
ק"ו הוא רק מדרבנן ,תו לא קשיא קושית
הקרבן נתנאל ,דיש לומר דאע"ג דמפורש
בקידושין ע"ב דמקרא אתיא לן דאין פסול
חלל כי אם מפסולי כהונה ,מ"מ ס"ל
להרמב"ן ז"ל דזהו דוקא מדין התורה,
אבל מדרבנן שפיר שייך שיהיה פסול
חלל אף משאר איסורי ביאה ,וכדגמרינן
מק"ו דאלמנה.
ולפי"ז שפיר ניתן מקום לתרץ גם כן מה
שהקשה טובא הקרבן נתנאל בפרק ד'
דיבמות סימן ל' אות קטן ס' ,על הרמב"ן ז"ל
דס"ל דכיון דגמרינן ק"ו מאלמנה ,א"כ
הדין הוא דהוי כאלמנה גם לענין בן זכר
שיהיה פגום ,דכמו שבאלמנה גם בנה
הזכר הוא פגום ,הכי נמי בישראלית
לנכרי ,בנה הזכר הוא פגום ,ואם בא על
הכהנת ועל הלויה וישראלית בתו פסולה
לכהונה כבת חלל זכר ,דפסולה לכהונה
לעולם ,וע"ז תמה הקרבן נתנאל וז"ל,
"ותמהני על המאור הגדול שכל הש"ס
ערוך לפניו ,הלא ש"ס ערוך בקידושין ע"ז
ע"ב דיליף רבא מקרא דאין פסול חלל כי
אם מפסולי כהונה ,שאפילו כהן שבא על
אחותו לא עשאה אלא זונה ולא חללה,
וכו' ,ע"ש.
ובדעת הרמב"ם ז"ל נראה בפשוטו
דסבירא ליה דבת ישראלית מנכרי
כשרה לגמרי ואף לכהונה ,שהרי כתב
בסתמא בהלכות איסורי ביאה פרק ט"ו
הלכה ג' בזה"ל "גוי ועבד הבא על בת
ישראל הולד כשר ,בין בפנויה בין באשת
איש ,בין באונס בין ברצון" ,ומדסתם
ונקט שהוא כשר ,ולא הזכיר כלום בנוגע
לכהונה ,מוכח דשיטתו היא שהוא כשר
לגמרי אף לכהונה ,מיהו יעויין ברמב"ם
ז"ל הלכות איסורי ביאה פי"ג ה"ח שכתב
בזה"ל" ,היה נשוי לישראלית גיורת ויש
לו בנים ,ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי,
נאמן לפסול את עצמו ואינו נאמן לפסול
ומיהו לפי מה שנתבאר יש לומר דבאמת
גם הרמב"ן ז"ל ס"ל דכל הך ק"ו מאלמנה,
אינו אלא אסמכתא בעלמא ,והדין
דאתיא לן מיניה ,דבת ישראלית מנכרי
היא פגומה אינו אלא מדרבנן דמן התורה
ק"ו פריכא הוא ,ודבר זה מוכרח מגוף
דברי הרמב"ן ז"ל ,שהרי אית ליה בהדיא
דאעפ"י דבת ישראלית מנכרי פגומה
לכהונה ,מ"מ זהו דוקא לענין לכתחלה,
קלז
חם
בת ישראלית מספק נכרי לכהן
את הבנים ,וחוזר וטובל בבי"ד" ,ע"כ,
ודבריו ז"ל תמוהים דכיון דאית ליה דגוי
הבא על בת ישראל הולד כשר ואף
לכהונה ,וכמו שנתבאר ,א"כ אפילו אם
נאמין לו לגמרי ,ואפילו לענין בניו ,מאי
הוי ,דלעולם הא ליכא שום פסול בולדות
אף שאביהם הוא גוי ודאי ,וכבר עמד בזה
הרב המגיד על הרמב"ם ז"ל שם.
השמש
לכהונה ,ועיין ג"כ בשו"ת הגרעק"א
צ"א דהכי סבירא ליה בדעת הרמב"ם ז"ל,
ויעויין בספר ערוך לנר על יבמות מ"ה ע"א ד"ה
שהולד פגום ,שכתב דאין דברי המל"מ הנ"ל
מוכרחין ,ע"ש.
סימן
ולעיקר קושיתו דה"ה ,דלאיזה ענין כתב
הרמב"ם ז"ל שהגר אינו נאמן לומר
נתגיירתי ביני לבין עצמי ,ולפסול את
בניו ,והלא בלא"ה נכרי שבא על בת
ישראל ,הולד כשר לגמרי אף לכהונה,
לכאורה היה אפשר לומר שהנפקא מינה
מזה היא לענין מצות יבום ,דהנה בטעמא
דמילתא בהא דעכו"ם הבא על בת
ישראל ,הולד כשר ,כתב הנמוקי יוסף
ביבמות ט"ו ע"א מדפי הרי"ף ז"ל ,דהוא משום
"דרחמנא אפקריה לזרעא דעכו"ם,
וכביאת בהמה חשיב ,והולד נגרר אחר
האם וכאילו כולו ישראל ,דבן בתך הבא
מן העובד כוכבים קרוי בנך" ,ע"כ,
ומבואר בזה דבאמת אין הבנים
מתייחסים אלא אחרי האם שלהם בלבד,
ולא אחרי האב שלהם כלל ,ולפי"ז דינא
הוא דהאחוה הקיימת בבנים אלו ,לא
הויא אחוה אלא מצד האם ,ולא מצד
האב ,שהרי אינם מתייחסים כלל אחרי
האב ,וא"כ לענין מצות יבום ,אין האחד
יכול לייבם אשת אחיו ,שהרי אינם אחים
אלא מן האם ולא מן האב ,ולענין מצות
יבום הא בעינן דוקא שיהיו אחים מן
האב ,וכדאיתא ביבמות י"ז ע"ב ול"ט ע"ב,
ובש"ע סימן קנ"ו סעיף א' ,וזהו דאמרינן שאינו
נאמן לפסול את הבנים ,והיינו שאין
אנחנו מאמינים לו שהוא נכרי ולפסול
הבנים אהדדי למצות יבום.
והמשנה למלך כתב לתרץ ,דאפשר
דבאמת דעת הרמב"ם ז"ל היא דגוי הבא
על בת ישראל ,אף שהולד כשר לקהל,
מ"מ הוא פסול לכהונה ,וע"ז קאמר
הרמב"ם ז"ל ,דאינו נאמן לפסול בניו,
ע"ש ,ומוכרחין איפה לדחוק דמה שכתב
בפט"ו ה"ג ,שהולד כשר ,היינו רק לקהל,
ולא לכהונה ,ובאמת שהדברים דחוקים
טובא ,והנכון יותר שדעת הרמב"ם ז"ל
היא שהולד כשר לגמרי אף לכהונה,
דמאחר דמפורשת לפנינו סוגיא שלמה
ביבמות מ"ה ע"א וע"ב ,בנדון זה האם הולד
הוא פגום לכהונה או לא ,היאך יתכן
שהרמב"ם ז"ל יעלים עינו מזה ולא יכתוב
במפורש מה הדין בזה ,ורק ממשמעות
דבריו ,בהא דכתב שהגר אינו נאמן הוא
דנרמז לנו דעתו ז"ל לדברי המל"מ ,אלא
ע"כ מוכח מדכתב הרמב"ם בסתמא
שהולד כשר ,ולא הזכיר כלום לענין
כהונה ,שדעתו היא שהוא כשר לגמרי אף
לכהונה ,וכן כתב מרן הבית יוסף בסימן
ד' ,בדעת הרמב"ם ז"ל ,דכיון דסתם וכתב
הולד כשר משמע דפשיטא ליה שאינו
פגום ,ע"ש ,וכן נקט הרש"ל בים של
שלמה יבמות פרק ד' סימן ל"ח ,בדעת הרמב"ם
ז"ל שהולד כשר לגמרי אף לכהונה ,וכן
כתב הבאר היטב סימן ד' בשם האחרונים,
שהרמב"ם פסק בפשיטות שהולד כשר
קלח
חם
השמש
הרב יחיה טובול
והנה דעת הרמב"ן ז"ל בספר הזכות על
הרי"ף ז"ל וכן בחידושיו על יבמות,
דלדינא נקטינן דבת ישראלית מנכרי,
הדבר ספק אם היא פגומה לכהונה או
לא ,ולכן אעפ"י שלכתחלה לא תנשא
מ"מ בדיעבד אם נשאת לא תצא ,וזהו
כשיטת הרי"ף ז"ל שפסק דלא הוי אלא
ספיקא ,וכן כתב הרשב"א ז"ל דמספיקא
לא מנסבינן בתו לכהונה ,ואם נשא אין
מוציאין מידו [כן כתב בשו"ת
חלקת יעקב ח"ג סימן כ"ב אות י"ב בשם
הרשב"א ז"ל ,מיהו נראה טפי שלא כתב
כן הרשב"א ז"ל אלא לשיטתיה דהרמב"ן
ז"ל ,ואיהו גופיה פליג עליה וס"ל שהיא
פסולה לכהונה] וכן כתב המאירי ז"ל ,וכן
כתב הרש"ל בים של שלמה פ"ד סימן ל"ח
ובתשובותיו סימן י"ז ,שאם נשאת לא תצא,
וכן פסק הבית שמואל בסימן ד' ס"ק ב',
וכ"כ רש"י בתשובה סימן י"ח הביאו הב"ש
בסימן ז' ס"ק ל"ט ,וכן כתב בקרבן נתנאל
פ"ד סימן ל' אות קטן ע' שכן הוא האמת שאם
נשאת לא תצא .ע"ש .ובודאי מסתברא
מילתא דלכל הני רבוותא ז"ל צריך לומר
דכל הך ק"ו מאלמנה אינו אלא אסמכתא
בעלמא ,והפסול לכהונה דבת ישראלית
מנכרי אינו אלא מדרבנן ,דאי הוה פסול
מדאורייתא אמאי אם נשאת לא תצא,
ואף אי לא הוי אלא ספיקא במילתא
דאורייתא אמאי לא תצא ,ומוכח דאינו
אלא דין דרבנן ,וגם שאינו אלא בתורת
ספק ולא בתורת ודאי ,שאל"כ אמאי לא
תצא.
וגם בדעת מרן הש"ע שפסק בסתמא
בסימן ד' סעיף ה' וסעיף י"ט ובסימן ז' סעיף י"ז
שבת ישראלית מנכרי היא פגומה
לכהונה ,כבר כתב בחלקת מחוקק סימן ז'
ס"ק כ"ו ,דמלשון פגומה משמע דלכתחלה
לא תנשא לכהונה אבל חללה ממש לא
הוי ,ע"ש ,נמצא שגם דעת מרן הש"ע ,מה
שכתב שהבת היא פגומה ,אין זה אלא
בתורת ספק ולא בתורת ודאי ,והכי
מסתברא ,דמאחר דדעת הרמב"ם ז"ל
מפורשת שבת ישראלית מנכרי כשרה
לגמרי אף לכהונה ,וכמו שכתב הבית
יוסף בסימן ד' ,ודעת הרי"ף ז"ל היא דהוי
ספיקא ,היאך נימא שהש"ע יסתום לגמרי
דלא כוותיהו ,ויתפוס לגמרי כשיטת
הרא"ש ז"ל דאית ליה שהבת פסולה
לכהונה מדאורייתא ,ובאמת אפשר
דטעמיה דהש"ע שפסק שהולד הוא פגום
לכהונה ,הוא משום דכיון דלהרמב"ם ז"ל
הוא ודאי כשר אף לכהונה ,ולהרא"ש ז"ל
הוא ודאי פגום לכהונה ,ולהרי"ף ז"ל הוא
ספק ,א"כ הדין הוא באמת דהוי ספק,
וס"ל להש"ע דהוי ספיקא דאורייתא
ולחומרא ,ולכן פסיק ותני בסתמא דהולד
פגום ,ולעולם אינו פגום אלא בתורת ספק
ולא בתורת ודאי .ועל כל פנים מכיון
דנקטינן לדינא ככל הנך רבוותא ז"ל
דלעיל שאם נשאת לא תצא ,על כרחך
מוכח מזה דמאי דהוי פגום לענין
לכתחלה ,זהו רק מספק.
ב .בהיתרא
דכהונה
דס"ס
אפילו
ביוחסין
וא"כ נראה דשפיר שריא בחורה זו דנ"ד
לכהונה ,שהרי באמת ליכא שום ראיה
והכרח שהאיש הזה שהוא אביה ,הוא
נכרי ,ואדרבה הדברים מטים יותר לומר
שהוא יהודי ,שהוא נקרא בשם משפחה
שהוא שם יהודי מובהק ,דהיינו שם
"ליבוביץ" ,והוא מניצולי השואה ,שכפי
קלט
חם
בת ישראלית מספק נכרי לכהן
מה שמספר על עצמו הוא גדל בהיותו
ילד ,בתקופת שנות הזעם ,אצל כמה
משפחות נכריות ,בתור בן מאומץ ,ואע"פ
שבהתחלה כששאלוהו על מוצאו ומקורו,
לא רצה לדבר כלום על אותם שנים של
חושך וערפל ,מ"מ בסופו של דבר הוא
גילה והעיד על עצמו שהוא "יהודי פולני",
ואפילו נאמר שאין להחזיקו בתור יהודי
וודאי מכח דבריו הללו ,ונימא שאין לנו
ראיה ברורה על יהדותו ,מ"מ גם ראיה
גמורה על נכריותו נמי אין לנו ,באופן
שמידי ספיקא לא נפקא .ובודאי דשפיר
מצינן לצרף ספק זה לעצם הספיקא
דדינא ,האם בכלל בת ישראלית מנכרי
היא פגומה לכהונה או לא ,וכבר נתבאר
דהכי נקטינן באמת לדינא ,שהדין דבת
ישראלית מנכרי היא אסורה לכתחלה
לכהן אלא בתורת ספק ולא בתורת ודאי.
השמש
מהני לולד ,וכמו שביאר הגאון שב
שמעתתא ,ש"ב פט"ו לדבריו דהנמוקי יוסף
סוף פרק אלמנה לכ"ג ,דחזקה דגופא של
האם ,היינו חזקת היתר דידה לבא בקהל,
מסייע לה נמי לבתה ,וכמ"ש הר"ן ז"ל ס"פ
המדיר ,ויעויין עוד בשב שמעתתא ש"ב
פי"ט ,וכן הובא בשו"ת רב פעלים ח"ג אבה"ע
סימן א' ,ע"ש ,ועיין ג"כ בב"ש סימן ד' ס"ק מ"ג
דשפיר מהני ס"ס להכשיר הולד.
[ואין להקשות דהיכי מהני ס"ס ביוחסין,
להתיר הולד לקהל ,והלא כל הסברא
דס"ס היא רק מדין רוב ,דבכל ספק
ספיקא איכא רוב צדדים להטות הדין
לצד אחד ,וכמו שכתב הרשב"א ז"ל
בתשובותיו סימן ת"א ,וא"כ הלא אנן קיי"ל
דלענין יוחסין לא אזלינן בתר הרוב,
משום דמעלה עשו ביוחסין ,וכמבואר
בדינא דפנויה שנתעברה וילדה ,שאם
אינה לפנינו לבודקה ,כדי לידע ממי
נתעברה ,או שהיא שוטה או אלמת ,הרי
זה ספק ממזר ,כן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות
אי"ב פט"ו הי"ב ,ובטור סימן ד' ,ובש"ע סימן ד'
סעיף כ"ו ,ובב"ש ס"ק מ"ג ,ואיתא בקידושין
ע"ד ע"א ,דהא דצריכין אנו דוקא לבודקה,
זהו אפילו ברוב כשרים אצלה ,ואם היא
בעצמה אינה יודעת למי נבעלה ,אפילו
ברוב כשרים אצלה הולד הוי ספק ממזר,
וכן מפורש בהדיא בב"ח סימן ד' ,ע"ש ,דלא
אזלינן בתר הרוב לענין יוחסין ,ואמאי
איפה סמכינן אספק ספיקא שהוא ג"כ
מדין רוב .הא לא קשיא ,דטעמא דתיקנו
דלא למיזל בתר הרוב לענין יוחסין ,הוא
משום דחיישינן שמא איהי אזלא לגבי
הבועל ,והוי לה קבוע דכמחצה על מחצה
דמי ,ואע"ג דכתב הטור בסימן ו'
דמסתמא הלך הבועל אצלה ,מ"מ מכיון
וא"כ נמצא שיש כאן לפנינו ספק ספיקא,
חדא ספק האם אביה של הבחורה
דנדוננו הוא נכרי או לא ,ואפילו אם
תימצי לומר שהוא נכרי ,אכתי ספק שמא
הדין הוא כדעת הני רבוותא דאית ליהו
דבת ישראלית מנכרי מותרת לגמרי
לכהונה ,ובספק ספיקא שפיר יש להתיר
בחורה זו לכהן ,וכעין מה שכתב רבינו
יעקב וויל בשו"ת מהרי"ו סימן ע"ד ,והובא
להלכה בדרכי משה סימן ד' אות ז' ,דשפיר
שרינן הולד לבא בקהל מכח ספק ספיקא,
וכן כתב בפתחי תשובה סימן ד' ס"ק ט"ז בשם
הבית מאיר דשפיר סמכינן אספק ספיקא
להכשיר הולד ,ע"ש ,ואף למאי דהצריך
הגרעק"א ז"ל בתשובה סימן ק"ג ,צירוף דחזקת
כשרות של האמה דמהניא לולד ,ביחד
עם הס"ס ,הנה גם בנ"ד אית לה לאשה
החזקת כשרות שהיא מותרת לכהונה ,וזה
קמ
חם
הרב יחיה טובול
דשייך במציאות דאיהי אזלא לגביה,
משו"ה החמירו חז"ל דבכל גווני לא
אזלינן בתר הרוב ,וא"כ הא כ"ז לא שייך
אלא לענין הרוב ,דשפיר שייך במציאות
שמעלת הרוב תהא בטלה היכא דאזלא
איהי לגביה ,אבל בענין ס"ס הרי בכל
גווני לעולם איכא רוב צדדים להיתרא,
ושוב מצאתי דכעין זה תרצו באוצר
הפוסקים סימן ד' ס"ק ס"א אות א' ,וכן כתב
לתרץ הרב השואל בשו"ת בנין עולם סימן
ה' מובא באוצה"פ סימן ד' ס"ק מ"ה אות ב',
וקלסיה בעל הבנין עולם .ע"ש.
ומה עוד שהרי הרשב"א ז"ל בתשובה
ת"א הוכיח דס"ס לא רק דמהני מדין רוב
אלא שהוא עדיף מרוב ,והיינו מההיא
דכתובות י"ד ע"א באלמנת עיסה ,והיא
משפחה שנתערב בה ספק חלל ,דאע"ג
דרבי יהושע ס"ל דפנויה שזנתה אסורה
לכהונה אפילו ברוב כשרים ,מ"מ
באלמנת עיסה דהוי ס"ס מכשיר ,הרי
דס"ס עדיף מרוב ,ומזה הוכיח הרשב"א
ז"ל דכי היכי דרוב מהני נגד חזקת איסור,
הכי נמי ודאי דס"ס מהני נגד חזקת
איסור ,ע"ש ,ולפי"ז ודאי י"ל דעד כאן לא
החמירו חז"ל דלא למיזל בתר רובא,
משום מעלה דיוחסין אלא ברוב גרידא,
אבל בס"ס שהוא עדיף מרוב שפיר מהני
להתיר אפילו ביוחסין ,וכדחזינן דהכי
נקטי לדינא בשו"ת מהרי"ו סימן ע"ד,
והדרכי משה סימן ד' אות ז' ,והב"ש סימן ד' ס"ק
מ"ג ,והפתחי תשובה בסימן ד' ס"ק ט"ז בשם
הבית מאיר].
סימן
מיהו תקשי על זה ,דעל כרחך צריך לומר
דכל הא דחזינן דשפיר מהני ס"ס ביוחסין,
זהו דוקא ביוחסין דישראל ,אבל ביוחסין
השמש
דכהונה אף בס"ס אין להתיר לענין
לכתחלה מיהא ,שהרי כן כתב הרמב"ם
ז"ל הלכות אי"ב פי"ט הכ"ג וז"ל "משפחה
שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה
משפחה אסורה לכהן לכתחלה ,ואם
נשאת לא תצא ,מפני שהן שתי ספיקות"
ע"כ ,הרי דלענין לכתחלה לא סמכינן
אספק ספיקא ביוחסין דכהונה [ועיין מה
שכתב הנוב"י קמא סימן ז' ,דהיכא שאין
הנדון על האם וכגון שמתה ,וכל הנדון
הוא על הולד לחוד ,שפיר סמכינן על
הרוב להכשיר ,ואף דבכתובות ט"ו מבואר
דבעינן תרי רובי ליוחסין ,זה דוקא יוחסין
דכהונה ,אבל לא יוחסין דישראל ,ע"ש.
מובא בפ"ת סימן ד' ס"ק מ"א ,ואף דהבית
מאיר ,והקהלות יעקב להגאון מליסא,
והחמדת שלמה ,ציינם שם הפ"ת הרבו
לחלוק על הנוב"י ,מ"מ יעויין בשו"ת
חלקת יעקב ח"ג סימן ו' ,שישב לנכון דעת
הנוב"י מכל השגותיהם עליו] ,וא"כ
בעניננו דמיירי ביוחסין דכהונה ,לכאורה
דינא הוא שלא יהנה הך ס"ס דעבדינן.
ונראה דזה אינו ,דעד כאן לא אמרינן
דלענין יוחסין דכהונה אפילו ס"ס לא
מהני ,אלא בגוונא שהנדון הוא באיסורא
דאורייתא ,וכההיא דאלמנת עיסה
שהנדון הוא באיסורא דחלל ,שהאיסור
הוא מה"ת ,אבל היכא שהנדון הוא רק
באיסורא דרבנן ,ודאי מסתברא דשפיר
מהני ס"ס אפילו ביוחסין דכהונה ,וא"כ
הלא כבר נתבאר דלענין איסורא דבת
ישראלית מנכרי ,רובא דרבוותא סבירא
ליהו שהאיסור הוא רק מדרבנן ,שהרי
דעת הרי"ף ז"ל והרמב"ן ז"ל והרשב"א
והמאירי ז"ל ורש"י ז"ל בתשובה סימן י"ח,
דבת ישראלית מנכרי ,אם נשאת לכהן
קמא
חם
בת ישראלית מספק נכרי לכהן
לא תצא ,וכן כתב הרש"ל ז"ל בים של
שלמה פ"ד סימן ל"ח ,והב"ש סימן ד' ס"ק ב' ,וכן
כתב הקרבן נתנאל פ"ד סימן ל' אות קטן ע' שכן
הוא האמת שאם נשאת לא תצא ,ועל
כרחך צריך לומר דכל אלו הפוסקים ז"ל
סברי דהך ק"ו מאלמנה אינו אלא
אסמכתא בעלמא ,והפסול לכהונה דבת
ישראלית מנכרי אינו אלא מדרבנן ,דאי
הוא פסול מדאורייתא אמאי אם נשאת
לא תצא .וכן כתב בשו"ת חלקת יעקב חלק
ג' סימן כ"ב אות י"ב ,דלדעת כל רבותינו ז"ל
הללו דסברי שאין מוציאין מידו ,א"כ
לדידהו ודאי אינו ספק חלל מה"ת ,דאל"כ
צריכים להוציא מידו אף בדיעבד .ע"ש.
והכי נקטו הגרעק"א ז"ל בתשובותיו סימן
צ"א ,והבית מאיר מובא באוצר הפוסקים
סימן ד' סעיף ה' אות י"א או"ק ה' דפסול דבת
ישראלית מנכרי לכהן אינו אלא מדרבנן.
ובכי האי גוונא דאינו אלא איסור
מדרבנן ,שפיר מהני ס"ס להתיר אפילו
לכתחלה ואפילו ביוחסין דכהונה ,ובאמת
דהכי מסתברא מילתא ,דכיון דלהלכה
נקטינן הכי שאין האיסור הזה אלא
לכתחלה אבל בדיעבד לא תצא ,א"כ אין
לנו ראיה לאסור אלא בודאי בת נכרי
אבל בספק לא ,דהיכא דאמור אמור,
וכזה ראיתי בחדות יעקב תנינא סימן ט',
מובא באוצר הפוסקים סימן ד' ס"ק מ"ז,
דבדבר שרק לכתחלה אסור ,במקום
שאמרו אמרו ,ובמקום שלא אמרו אין
לאסור ,וא"כ בעניננו שלא אשכחן
שאסור גם בספק מנכרי ,דינא הוא שאין
לאסור ,ואפילו לכתחלה שרי בספק
מנכרי.
קמב
השמש
ועוד נראה לי בעניותי ,דמאי דאמרינן
דביוחסין דכהונה לא שרינן אפילו בס"ס,
זהו דוקא בס"ס דומיא דאלמנת עיסה,
שהשני ספקות הם במציאות ,כגון בספק
חלל שנתערב במשפחה ,אבל בס"ס
ואחד מהספקות הוא ספק מכח פלוגתא
דרבוותא יתכן שפיר דגם ביוחסין
דכהונה שרי בס"ס ,שהרי כנודע ס"ס
שספק אחד הוא מחמת פלוגתא ,הוא
עדיף מס"ס שהשני ספיקות הם במציאות,
וכדאשכחן בהא דקיי"ל שאין לעשות ס"ס
לכתחלה בידים ,וכמבואר בשו"ת
מהרשד"ם ז"ל חיו"ד סימן מ"ה ,ובמג"א או"ח
סימן תס"ז ס"ק ב' ,וכבר פסק מרן הש"ע ביו"ד
סימן נ"ז סעיף כ"א ,כהדין דמיירי ביה
המהרשד"ם ז"ל הנ"ל.
מ"מ בספק שהוא תלוי בפלוגתא
דרבוותא ,שפיר עבדינן הס"ס אפילו
בידים ,וכמבואר בהדיא בדברי הרמ"א
ז"ל יו"ד סימן נ"ז סעיף כ"א ע"ש ,וכתב בשדי
חמד כללים מערכת הסמ"ך כלל ל"א בד"ה נחזור,
בשם ספר תורת השלמים ,שהטעם בזה
הוא ,דבספק פלוגתא דהוא ספק גדול
שיש לנו לתלות באילן גדול כמאן
דמתיר ,לכן מתירין אף דעושה ספק
ספיקא בידים ,וע"ש עוד בשדי חמד ,וא"כ
בעניננו נמי ,אף דחזינן בס"ס דאלמנת
עיסה דלא שרינן ביוחסין דכהונה ,אין
להביא ראיה מזה לענין ס"ס שספק אחד
תלוי בפלוגתא דרבוותא ,דשאני ס"ס
דאלמנת עיסה שהשני ספקות הם
במציאות.
חם
הרב יחיה טובול
השמש
כרבן גמליאל ,ואפילו בתה כשרה דשאני
התם דאיכא טעמא דאשה מזנה ,בודקת
ומזנה ,ומסתמא לכשר לה נבעלה ולא
לפסול לה ,ועוד דמוקמינן לה בחזקת
כשרות ,ואימר לכשר נבעלה ,ע"ש ,והנה
בעניננו ,לולא דבריה ,טפי יש לנו לומר
שנבעלה לכשר לה ,דהיינו לישראל ,בין
מצד אשה מזנה בודקת ומזנה ,ובין מצד
חזקת כשרותה ,נמצא דכשהיא מעידה
שנבעלה לזה שאומרת עליו שהוא נכרי,
הרי זה כנגד פשטות הדברים ,וא"כ שפיר
הוי ספק דשמא באמת נבעלה לישראל.
ג .כשאומרת שנתעברה מנכרי ,האם
שייך להסתפק שמא נתעברה מישראל
ודע דנראה הדבר ברור ,שאין מקום לומר
שאעפ"י שהאשה אומרת בנ"ד שהיא
נתעברה מנכרי ,עדיין יש ספק שמא
נתעברה מישראל ,מטעמא שאין לאשה
שום נאמנות לקבוע זהותו של העובר,
ולומר שמפלוני נתעברה ,וכהא דאיתא
בש"ע אבה"ע סימן קנ"ו סעיף ט' ,וז"ל "מי שזינה
עם אשה בין פנויה בין אשת איש
ונתעברה ,ואמר זה העובר ממני הוא,
ואפילו היא מודה לו ,הרי זה ספק וחולצת
ולא מתייבמת" ,ע"כ ,הרי מבואר בזה
דאעפ"י שהוא והיא מודים שהולד הוא
ממנו ,אפי"ה לא מהימנינן להו ,ולעולם
מספקינן שמא נתעברה מאחר ,והכא נמי
בעניננו ,אעפ"י שהיא אומרת שנתעברה
מנכרי ,וגם הנכרי מודה שממנו נתעברה,
אפי"ה עדיין יש ספק שנתעברה מאחר
שהוא ישראל .וכן כהא דאיתא ברמב"ם
ז"ל דמייתי הב"ש בסימן קנ"ו ס"ק ט"ו,
דאפילו לא דיימא מאחרים ,נמי לא
מהימנינן ליה לבועל שאומר שהולד הוא
ממנו ,ומשום דאמרינן דכשם שהפקירה
עצמה לבועל הזה ,הכי נמי הפקירה עצמה
לאחרים ,ע"ש ,ודכוותה נמי י"ל בנ"ד
דכשם שהפקירה עצמה לזה שאומרת
עליו שהוא נכרי ,כך הפקירה עצמה
לאחרים ,ושמא מישראל נתעברה.
כל זה אינו ,דעד כאן לא אמרו הרמב"ם
ז"ל והרא"ש ז"ל דלא מהימנינן ליה לבועל
שהוא ממנו ,וג"כ עד כאן לא אמר מרן
הש"ע דלא מהימנינן לא לאשה ולא
לבועלה שהוא ממנו ,אלא משום דליכא
שום רוב המסייע לדבריה ,אבל בגוונא
דידן שהאשה נמצאת בעיר ,שרוב העיר
ורוב סיעה הם נכרים ,באופן שכשהיא
אומרת שמאיש פלוני שאומרת עליו
שהוא נכרי היא נתעברה ,נמצא שהרוב
מסייע לה ,ודאי דינא דמהימנינן לה
שבאמת מנכרי נתעברה ,לדבריה שהוא
נכרי ,ובמיוחד שרוב הפרוצים בעריות
נכרים הם ,וכמו שכתב בספר אבני צדק
סימן ב' ,מובא באוצר הפוסקים סימן ד' ס"ק
קל"ו אות ז' ,דרוב מזנים גוים .ע"ש .ואפילו
אם היה רק רוב גרידא שנתעברה מנכרי,
מבלי שגם היא אומרת שמנכרי נתעברה,
נמי הוה אזלינן בתר הרוב ,לאסור הולד
לכהונה ,אעפ"י שאיסור זה אינו אלא
לכתחלה ,והכי מבואר להדיא בשו"ת
חתם סופר אבה"ע ח"א סימן ה' ,שאם ברור
שזינתה במקום רוב גוים ,ואין כאן שכונה
לישראל ,היה הולד פגום לכהונה
ויעויין ג"כ בתשובות הרא"ש ז"ל
סימן א' ,שכתב דמי שבא על אשה
והולידה ,אינו נאמן שהולד ממנו ,ושאין
להקשות מההיא דכתובות י"ג ע"א ,היתה
מעוברת ,מה טיבו של עובר זה ,מאיש
פלוני וכהן הוא ,דקיי"ל שהיא נאמנת
כלל פ"ב
קמג
חם
בת ישראלית מספק נכרי לכהן
לכתחלה ,ע"ש .ויעויין ג"כ בספר אורח
חיים סימן כ"ד מובא באוצר הפוסקים סימן ד'
ס"ק מ"ז אות א' ,דהיכא דכשרות הולד היא
על פיה שהיא אומרת שהוא מגוי פשיטא
שפסול לכהונה.
השמש
אבל שפיר יש ספק שאבי הנידונית הוא
ישראל ,משום שגם לדבריה של האמא
שנתעברה מפלוני ,אין שום ודאות
שהפלוני הזה הוא נכרי ,ואדרבה הדברים
נוטים לומר שהוא ישראל ,ומידי ספיקא
לא נפקא וכמו שנתבאר.
ואף בדעת האור זרוע דאית ליה בהלכות
יבום וקידושין סימן תרנ"ז בענין אשה
שזינתה וילדה ואמרה לכשר נבעלתי
ולאחר גירושין ,וזו לשונו "ומה שאמר
הרב שהוא ספק ספיקא ,ספק מגורשת
ספק אינה מגורשת ,את"ל אינה מגורשת
שמא מעכו"ם נבעלה ,אינו נראה דרוב
מצויין אצלה ישראל הן" עכ"ל ,הנה אף
לדעה זו דהאור זרוע ,נראה דבנ"ד יודה
שפיר האור זרוע דאזלינן בתר רוב העיר
שהם נכרים ,והולד יהיה אסור לכתחלה
לכהונה ,דעד כאן לא קאמר האור זרוע
דרוב מצויין אצלה ישראל הן ,אלא משום
שגם האשה ,כך היא טוענת שנבעלה
לישראל אחרי שנתגרשה מבעלה ,אבל
בנ"ד שהאשה אדרבה היא אומרת שהיא
נבעלה לנכרי ,וגם רוב העיר ורוב סיעה
הם נכרים ומה עוד שרוב הפרוצים
בעריות נכרים הם ,ודאי דדינא הכי הוא
דאית לן למינקט כדבריה שמנכרי הוא
שנתעברה ,באופן שאם יש מקום
להסתפק בעניננו שנתעברה מישראל ,לא
שייך מקום לספק זה ע"י שנימא דשמא
נתעברה מאחר שהוא ישראל ,ולא מזה
שאומרת עליו שנתעברה ממנו ,ושאומרת
עליו שהוא נכרי ,זה אין להסתפק ,מאחר
ורוב העיר נכרים ,צריך למיזל בתר רובא,
מסקנא דדינא:
ולכן דינא הוא שהבחורה דנדוננו שפיר
היא מותרת לינשא אפילו לכתחלה
לכהן ,משום שאין לנו שום בירור כלל
שאביה הוא נכרי ,ואדרבה הדברים
נוטים יותר לומר שהוא יהודי ,ובודאי
מידי ספיקא לא נפקא ,וכיון שכל הדין
דבת ישראלית מנכרי אינה אסורה
לכתחלה לכהן ,אינו אלא בתורת ספק
ולא בתורת ודאי כלל ,לכן בצירוף
הספק דשמא אביה יהודי ,הו"ל ספק
ספיקא ושרי אפילו לכתחלה ,במיוחד
דדעת רובא דרבוותא היא שאף מאי
דאסרינן לכתחלה בת ישראלית מנכרי,
לכהן ,אין זה אלא איסור מדרבנן ,וא"כ
בספק ספיקא מהיכי תיתי לאסור אפילו
לכתחלה ,וביותר דעסקינן בספק ספיקא
שספק אחד הוא תלוי בפלוגתא
דרבוותא ,דעדיף מספק ספיקא שהשני
ספקות הם במציאות ,שפיר יש להתיר
אפילו לכתחלה.
יחיה טובול
קמד
חם
הרב יחיה טובול
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בדין כתובה דאישתכח בה טעותא
ובדין של שם שאינו מוחזק
ב''ה י''ט סיון התשע''ג
פעיה''ק ירושלים תובב''א
לכבוד מעלת הדיין המצויין
הגאון רבי יצחק גוגנהיים שליט''א
רבה הראשי לעיר פאריש
אחדשה''ט כמשפט לאוהבי שמו,
מכתבו של כת''ר הגיע אלינו ואכן עשינו
כדבריו ושלחנו את בני הזוג למחלקת
הנישואין ומעמד האישי של בית דין
פאריש בניהולו של הרב שלמה אסוס
שליט''א ,על מנת שינפיק להם תעודות
הנדרשות לרישומם לנישואין ברבנות
הראשית לירושלים.
ומדי עוברי במסמכים ,ראיתי את
הכתובה של הורי החתן משפחת ז ,.וגם
ישבו אצלי ודיברתי איתם ,והנראה
לענ''ד שעליהם לעשות כתובה חדשה
דאישתכח בה טעותא ,וכפי שנראה
בהמשך ,ובקשתי אם אכן נראה לכת''ר
כדברינו האם כת''ר יועיל בטובו לקבל
אותם ולכתוב להם את הכתובה ,מדובר
ב''ה באנשים שומרי תו''מ והם גרי צדק
המקפידים על קלה כבחמורה.
ואלו הנקודות העולות אחרי עיון בגוף
הכתובה שבפנינו:
קמה
חם
בדין כתובה דאישתכח בה טעותא
השמש
צריך להיות כתוב'' :חמשת אלפים ושבע
מאות וחמשים ותשע'' עם וא''ו החיבור,
שהרי הלכה היא בדיני כתובה שיש וא''ו
החיבור בין כל פרטי השנה .וכן הוא לשון
התורה (במדבר א,מו) ''שש מאות אלף
ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים'' וכן
בפרשת מטות (במדבר לא,לו) ''ותהי המחצה
חלק היוצאים בצבא מספר הצאן ,שלש
מאות אלף ושלשים אלף ושבעת אלפים
וחמש מאות'' ותירגם אונקלוס שם ''תלת
מאה ותלתין ושבע אלפין וחמש מאה''
ובפסוק מג שם ''ותהי מחצת העדה מן
הצאן ,שלש מאות אלף ושלשים אלף
שבעת אלפים וחמש מאות'' ותירגם
אונקלוס שם ''תלת מאה ותלתין ושבעא
אלפין וחמש מאה'' .ובאמת בדקדוק
מצינו כמה צורות של וא''ו החיבור ,וכפי
שכתב האבן עזרא (שמות א,ד) שבלה''ק
תיתכן וא''ו החיבור בששה אופנים .אחת
מהצורות והיא כמקובל בעברית החדשה
שהוא''ו החיבור הוא רק בסוף המשפט,
וכמו ''אודם פטדה וברקת'' .ויש צורה
אחרת ,אחרי כל מילה ,וכמו ''החיתי
והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי
והחיוי'' .והובא בספר טללי אורות עה''ת
שמות לא ,ג בשם הגרי''ז סולוביציק זצ''ל,
שהחילוק בין שתי הצורות שהזכרנו הוא
האם אנחנו מסכמים דברים או מוסיפים
דברים .אם רוצים לכתוב רשימת כמה
דברים שהם פרטים כל אחד לעצמו ,אז
חותמים את רשימת כל הפרטים בוא''ו
על הפרט האחרון ,אבל כל פרט הוא
בפני עצמו .אבל אם רוצים לחבר
ולהוסיף כל דבר על הקודם לו ,גם זה
ונוסף עליו גם זה ונוסף עליו גם זה ,אז
יבוא וא''ו החיבור בכל מילה ומילה .וכמו
שאומרים בתפלה ''ויציב ונכון וקיים''.
א .בכתובה שלהם כתוב'' :בשלשה
ועשרים לחדש אייר''.
צריך להיות כתוב'' :בשלשה ועשרים
יום לחדש אייר'' .שהרי הדין הוא שצריך
לכתוב ''יום'' או ''ימים'' ,ועין בפת''ש אהע''ז
סמן קכ''ו סק''ו שעד יום ד לחודש יש לחוש,
וכפי שהובא בתשובת מהר''ם כ''ץ ,דכיון
שכתוב בגט ''ברביעי בשבת בשלשה
לירח פלוני'' איכא למיטעי שלשה
שבתות לירח'' .ומשמע דמחמשה ואילך,
הוי כשר .וכן הובא בספר ויחי יוסף דיני
גיטין סי' קכ''ו דמאחד ועד ה' פסול ,דאיכא
למיטעי בשבועות .וכ''כ בספר אגרת
שבוקין עמ' ה בשם ספר קול אליהו ח''ב
אבהע''ז סי' יא דפסול.
וגדולה מזה מצינו לכו''כ פוסקים
שאוסרים בכל תאריך של החודש לא רק
עד יום ד' לחודש ,ואם השמיט תיבת ימים
או תיבת יום פסול ,ראה בספר גרש
ירחים למהר''ח הכהן סי' א' אות ח שכתב
בזה''ל :אבל אני מצאתי בחידושי דינים
מרבני עה''ק ירושת''ו משנת הרס''ט אשר
נמצא בכת''י והזכירו החיד''א במחזיק
ברכה או''ח סי' רז ובסי' רמ''ב ויור''ד בסי' ס''ו
ונדפס בסו''ס חיים וחסד ושם באות ק'
כתב ,וז''ל ''גט אחד היה כתוב בו ''בשני
בשבת בעשרה לחודש ניסן'' ולא היה
כתוב ''בעשרה ימים'' ,ופסלו כמה''ר
יעקב ,עכ''ל .והנה אף שמדובר בגט אבל
ידועים דברי הנחלת שבעה להיזהר בדיני
כתובה כבדיני גיטין.
בכתובה שלהם כתוב'' :חמשת
ב.
אלפים ושבע מאות חמשים ותשע''
קמו
חם
הרב יעקב חביב
וכפי שמצינו בגמ' קידושין דף מו ע''א ''בזו
ובזו ובזו'' אם יש שווה פרוטה בכולן
מקודשת .דכיון שאמר בוא''ו החיבור
נתכוין לצרף את כולן .אשר ע''כ במנין
השנים שכתוב בכתובה בוודאי שחייב
לכתוב הכל בוא''ו החיבור שהרי רוצים
לחבר כל מספר ולהוסיף אותו מספר על
הקודם לו והיינו ''חמשת אלפים ועליהם
עוד שבע מאות ועליהם עוד חמשים
ועליהם עוד תשע'' ,ופשוט הוא.
השמש
''ז'' הוא שם משפחתו השימושי ,הנה לכל
היותר נחשיב אותו ככל שם כינוי ויכתבו
זאת בסוגריים אם רוצים.
על ''אברהם אבינו'' אין תואר של ''רב''
או של ''ר'' ומסיימים את שמו עם הכינוי
''עליו השלום'' וכדברי המשנה באבות פ''ה
משנה ג ''עשרה נסיונות נתנסה אברהם
אבינו עליו השלום'' וכן מובא בספרי
ע''ה''.
''א''א
ואחרונים
הפוסקים
ובאמת ''עליו השלום" הוא ביטוי קדום,
הנמצא כבר במשנה אבות שהזכרנו.
באזכרת צדיק מובא במשנה הביטוי "זכר
צדיק לברכה" ,וכן הובא במשנה יומא פ"ג
משנה י"א "על הראשונים נאמר ''זכר צדיק
לברכה'' ,ועל אלו נאמר משלי י ,ז לעומת
"זכרונו לברכה" שהוא ביטוי מאוחר
יותר ,שנמצא בגמרא ,קידושין לא ע"ב
לאמירה של בן כשמזכיר את אביו
שנפטר לפני י"ב חודש" ,מכאן ואילך
אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא''.
ומאוחר יותר נאמר על כל נפטר ,לאו
דווקא בן על אביו ,כגון כשרש"י ראש השנה
דף כ ע"ב ד"ה למאי מזכיר את רבי סעדיה גאון
הוא מוסיף" :זכרונו לברכה" .כשמזכירים
שמות מן המקרא מוסיפים" :עליו השלום"
כגון "אברהם אבינו ע"ה"" ,משה רבינו
ע"ה'' ובכך פשוט שנוהגים לכתוב
בכתובה ''ע''ה'' אחרי ''אברהם אבינו''.
ג .בכתובה שלהם כתוב'' :איך ר' אליהו
ז .בר ר' אברהם אבינו''.
צריך להיות כתוב'' :איך ר' אליהו בן
אברהם אבינו ע''ה'' .שהרי שמו הפרטי
של הגר הוא ''אליהו'' והשם ''ז'' זה לא
שמו הפרטי אלא שם המשפחה שהוא
קרוי בו .והרי לגבי גר לא כותבין כלל שם
משפחה ,שהרי שם משפחה ''ז'' הוא על
שמו של אביו הביולוגי שהוא יהודי
שנשא לגויה וכעת אותו גר ''אליהו'' אין
לו שום יחס לאביו היהודי ואין שם
משפחה זו שייך אליו שהרי לגר אין
''משפחה'' כלל אלא הוא כקטן שנולד
דמי .ומה עוד שבנד''ד היינו יכולים
לטעות ששם זה ''ז'' זה עוד שם פרטי,
בהיות שאחרי ''א''א ע''ה'' לא כותבים
כלום.
שהרי גם מה שנוהגים בזמנינו לכתוב את
שם המשפחה וכפי שהובא באגרות
משה ,אינו מן הדין אלא רק כדי שידעו
לזהות יותר בנקל ובביטחון את החתן או
הכלה ,וא''כ מי שהוא גר עצם הדבר
שכותבין לו ''בן אברהם אבינו'' כבר
מזהה אותו בוודאות שמדובר ב''אליהו
הגר'' .ואפילו אם נאמר ששם המשפחה
ד .בכתובה שלהם כתוב '' :ויהיבנא
ליכי מהר גיורתיכי כסף זוזי מאה''.
צריך להיות כתוב :ויהיבנא ליכי
מהרייכי כסף זוזי מאה'' וכך אנו נוהגים
לכתוב כאן בעיה''ק ירושלים ת''ו ,ומה
שרוצים להזכיר שהסכום הזה הוא
בהיותה הכלה גיורת הנה דבר זה לא
קמז
חם
בדין כתובה דאישתכח בה טעותא
צריך כלל ,שהרי כבר הוזכר כמה פעמים
בכתובה שהכלה גיורת בהיותה רשומה
''בת אברהם אבינו'' ואחרי כל פעם
שמזכירים את שמה מוסיפים ''גיורתא
דא'' ובכן מובן שהסכום של מאה
שקיבלה זה בהיותה גיורת.
והנה גם אם רוצים לכתוב זאת בכתובה
חייב לכתוב כך ''ויהיבנא ליכי כסף
גיורותיכי'' כי הרי דין ''מהר'' הוא רק
לבתולה ,אז איך הוא ייתן לגרושה או
חלוצה או גיורת או מי שאינה בתולה את
''המהר'' .וזאת גם הסיבה שכותבים
''מהר'' חסר וי''ו משום שבתורה הובא
''כמהר הבתולות'' חסר וי''ו .אבל בגיורת
כמו באלמנה או גרושה לא כותבין
''מהר'' רק ''כסף'' וכן הובא בנחלת
שבעה סי' יב ס''ק כט וכן הובא בלבוש
ס' ו ובשו''ת מהר''ם מינץ סי' קט
שם
הגה''ה יד שרק בכתובה של בתולה
כותבים ''ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי''
אבל בכתובה אלמנה כותבים ''כסף
ארמלותיכי'' ,גרושה ''כסף מתרכותיכי''
חלוצה ''כסף חלוצתיכי'' גיורת ''כסף
גיורותיכי'' והוא משום שמצינו ''מהר'' רק
בבתולות .א''כ מחזי כשקר כשאומר
''מהר'' למי שאינה בתולה.
וכן הביא הראבי''ה
שאין כותבין ''מהר'' לאלמנה .כן בנוסח
הכתובה של רב האי גאון וכן כתב מהר''י
מינץ סוף סדר חליצה דף מ''ד טור ב והובאו
דבריו בכנה''ג הגה''ט אות לו וע''ש .ועיין
בספר אפריון לשלמה מהרב יהודה אריה
דינר פרק יד עמ' קכט שהעלה כך להלכה
שלא כותבים ''מהר'' רק אצל בתולה
ואצל השאר כותבין ''כסף'' המיוחד לה.
סי' תתקי''ט ח''ד עמ' רצז
השמש
וכן נוהגים בכל קהילות האשכנזים
לכתוב את הכסף המיועד.
ומצינו לדעת כמה פוסקים שבכל אלו
חוץ מבתולה כותבים ''מוהרייכי כסף
זוזי'' ובכן גם לגבי גיורת יכתבו כך .וכן
כתב הרמב''ם פ''ד מיבום וחליצה הל' ד וכתב
שם המ''מ ''שתיקון נאה הוא'' .וכן פסק
התשב''ץ ח''ג סי' שא וכן הובא בשער
המפקד ובספר נתיבי עם וכן כתב בשבט
בנימין סי' עה ושכן המנהג באיזמיר,
וכן נוהגים הספרדים שבכל המצבים
כותבים ''מוהרייכי'' מלבד אצל הבתולה
שכותבים ''מהר בתוליכי''.
ה .בכתובה שלהם כתוב'' :ודין נדוניא
דהנעלת ליה מבי נשיה''.
צריך להיות כתוב :או ''ודין נדוניא
דהנעלת ליה'' בלי לכתוב כלום ,או אם
לא רוצים שאיר חלל ריק בכתובות
המודפסות כגון בנד''ד צריך לכתוב ''ודין
נדוניא דהנעלת ליה מדנפשה'' .שהרי
ההלכה היא שגיורת אין לה יחס לא
לאביה ולא לאמה ,והנדוניא אינו לא
"מבי אבוה" ולא "מבי נשי" ,והרי הדין
הוא שכותבים ''מבי נשי'' רק בדין בתולה
שהיא יתומה מאב ויש לה את האם .ועיין
בספר נטעי גבריאל הל' נשואין פרק כז ס' א
שכתב'' :לבתולה שאין לה אב אין כותבין
''מבי אבוה'' אלא ''מבי נשי'' ,ואם אין לה
אב ואם ,משמיט לגמרי תיבות אלו'' ,ודין
נדוניא דהנעלת ליה בין בכסף'' והוא ע''פ
מה שנפסק בשו''ע אה''ע סי' סו ס' יא וכן הובא
בב''ש שם ס''ק כד וכן הובא בשו''ת מהר''ם
מינץ סי' קט ס''ק יד וע''ש .ובסעיף ב' כתב
''בכתובת אלמנה או גרושה ,אם נתן לה
אביה הנדוניא יש לכתוב ''מבי אבוה''
קמח
חם
הרב יעקב חביב
ואם לאו יש לכתוב ''דהנעלת ליה'' סתם.
ובהערות למטה הביא שכן הובא בנחלת
שבעה סי' יב אות מא וכן בדברי שאול
בקונטרס חלק לשבעה דף כב ע''א וכן בקיצור
שו''ע בנוסח הכתובה ,ובמלאכת חרש
ח''ט אות נו בשיירי כנה''ג אות נב ועיין
במהרי''ל הל' נשואין אשר לדעתם לעולם יש
לכתוב ''דהנעלת ליה'' סתם ,וכן כתב
האבני האפוד אות י''ב ועל זה סיים הגאון ר'
גבריאל צינער ''ולפי זה בגיורת לכולי
עלמא יש לכתוב ''דהנעלת ליה''
סתם .ועיין בספר סדר קידושין ונישואין
פ''ג ס''ק כ' ''אם לא קיבלו מבית אביהם וכן
גיורת גם כשיש לה הורים כותבים
''דהנעלת ליה'' בסתם'' .ועיין אריכות
גדולה באוצר הפוסקים סי' סו ס' יא ס''ק נא אות
ח' שבעיר סלוניקי ועוד מקומות נוהגין
לכתוב סתם ''דהנעלת ליה'' בכל אופן,
וכן הוא בנוסחי הרמב''ם והר''ן ולכל
חפץ ,וכן הביא בהנישואין כהלכתם פרק
יא הע' 973שכן הוא באחד מנוסחי כתובות
שבקהילות אשכנזים שבירושלים.
ו .יש לציין עוד נקודה חשובה שקשור
לדיני שטרות כולל שטר כתובה ,שבכל
מקום שיש חלל ריק בגוף הכתובה או
בגוף השטר צריך להעביר קו על מנת
שלא ניתן לזייף ,והרי בכתובה שלפנינו
השאיר המס''ק בכמה מקומות חלל ריק,
שניתן לזיוף.
אלא יש להדגיש כאן שתי נקודות
חשובות והם העיקר ,שעליהם נלענ''ד
חייבים לעשות כתובה דאישתכח בה
טעותא:
השמש
א .בכתובה שבפנינו טעה המס''ק
והשאיר חלל ריק ולא כתב שמו של
החתן בקנין ,כאשר הקנין הוא
מהמדברים הכי חשובים שיש בשטר
כתובה וכפי שנסביר לקמן ,ובמקום זאת
כתב המס''ק ''וקנינא מן ר' ---------
--בר ר' אליהו בן אברהם אבינו חתןדנן''.
והנה בנוסחאות רבות של הכתובות
חוזרים לכתוב עם הקנין שוב את שמות
החתן והכלה ושם אבותיהם דהיינו
''וקנינא מפלוני בן פלוני חתן דנן לפלונית
בת פלוני כלתא דא'' ובנדון שלנו
''גיורתא דא'' (דבר שבכתובה שלנו
המס''ק גם שכח לכתוב ''גיורתא
דא'',בסוף) וכן הובא בסמ''ע חו''מ סי' קכג
סק''א שבכל השטרות שעושין קנין סודר,
כותבים אח''כ ''וקנינו מפלוני המקנה
לפלוני הזוכה במנא דכשר למקניא ביה''.
וכן נוהגים בכל הכתובות למנהג
האשכנזים ,וכפי הנוסח שכתוב בראשוני
אשכנז בכל מקום .ובאמת גם בנוסח
הראשונים מחכמי ספרד מצינו שבעת
כתיבת הקנין חוזרים לומר שנית את שם
החתן והכלה ואבותיהם .וכן הוא בנוסח
שבספר השטרות לרב האי גאון ,ובנוסח
הרמב''ם ,והתשב''ץ והר''ן והבנימין זאב,
וכן נוהגים בכתובות הספרדים בצרפת
ובכמה מדינות באירופה.
והסיבה לכך שחוזרים שנית להזכיר את
שם החתן בשטר הכתובה ,הוא מפני שיש
בכתובה שני דברים א .התחייבות
ב .קנין על התחייבות ,ולכן רוצים לבאר
באר היטב בשני המקרים מי הם בעלי
הדבר וכותבים תחילה שחתן פלוני
קמט
חם
בדין כתובה דאישתכח בה טעותא
התחייב לכלה פלונית ולכך כותבים את
שמותיהם ושמות אבותיהם .ושוב
כותבים שנעשה קנין עם החתן פלוני על
ולשם
פלונית
התחייבויות לכלה
כך כותבים את שמותיהם ושמות
אבותיהם.
השמש
אייר תשנ''ט ,כאשר הגיור של הכלה
הנ''ל היה בי''ב אייר של אותה שנה ,היינו
33יום בלבד מיום הגיור ליום כתיבת
הכתובה ,והרי שמה של אותה כלה היה
ונשאר עד היום הזה בשם ''פריסיל'' ושם
זה ''אסתר'' ניתן לה רק בעת מעמד הגיור.
והרי דין הוא וכן הובא בתשובת הרא''ש
כלל טו אות ד וז''ל'' :על גר שרוצה לישא
אשה ,אם יוכל לקרות לעצמו איזה שם
שירצה כגון ''פלוני בן פלוני'' ויכתוב כך
בכתובה .תשובה אותה כתובה אינה
כתובה כיון שלא הוחזק בעיר באותו שם
עד היום הזה ,ונמצא משהא את אשתו
בלא כתובה'' וכמה זמן צריך כדי שיהיה
החזקת שם שלשים יום .היינו כל שם
שאינו מוחזק לתקופת של ל' יום ונכתב
הוא בכתובה הכתובה היא פסולה.
והרי חלק של הכתובה הדן על קנין
התחייבות ,אם לא כתבנו את שם
המתחייב שעשה הקנין כל השטר פסול
מעיקרא וחסר בגוף השטר ,שהרי
הכתובה כוללת התחייבויות עתידיות
שהבעל יפרנס את אשתו ,או ישלם לה
ממון במקרה גירושין הוא חייב לעשות
עליהן קנין באופן מועיל והוא נקרא קנין
''מעכשיו'' ,והוא מודה שקיבל את
הנדוניא וכבר עכשיו הופך להיות בעל
חוב להחזיר אותה אם תתגרש וגם הוא
משעבד את גופו מעכשיו לתשלום כל
שאר חיובי הכתובה .וקנין זה הוא חשוב
ביותר שהרי בכתובה הוא מתחייב על
כסף רב שאינו בידו ,ואינו קצוב ,ועל
הרוב הוא דבר שלא בא לעולם ,ומצד
ההלכה לא מהני בזה אף אם ישעבד את
גופו ,לכן צריך לעשות עם החתן קנין,
שאז נקנה גם בדבר שלא בא לעולם .עוד
סיבה על חשיבות הקנין וכשרותו הוא
כדי שיהא יכולת לגבות את התחייבויות
החתן גם מנכסים משועבדים .אשר על כן
אם לא כתבו את שם מי שעשה הקנין,
ובדין כתובה שמו של החתן ,אין בשטר
זה כלום ,וצריך לכתוב כתובה חדשה,
וזאת אליבא דכל הפוסקים.
וכן הובא בספר כתובה כהלכתה להגאון
ר' שמואל אליעזר שטרן שליט''א דיין
בבי''ד זכרון מאיר ב''ב של הגר''ש ואזנר
שליט''א פרק ו' ס''ק יד ''גר שקרא לעצמו שם
יהודי לאחר שנתגייר אם עדיין לא הוחזקו
בשמם היהודי במשך שלשים יום אין
להשתמש בשם זה .והביא בהערה שם
שכך פסק הגאון הרש''ז אוירבאך זצ''ל.
וראה שם במדור התשובות סימן ו' תשובה
של הגאון מהר''ש ואזנר שליט''א בענין
כתיבת כתובה לגיורת לפני שהוחזק
שמה ,ושם הוא עונה להגרש''א שטרן
שליט''א ,שאם לא עברו ל' יום משינוי
השם לאותה גיורת כותבים לה את שמה
הישן ,ואם כתבו את שמה החדש
הכתובה פסולה.
ב .בכתובה שבפנינו כתב המס''ק שמה
של הכלה ''אסתר בת אברהם אבינו'',
בכל מקום ,והרי החתונה נערכה בכ''ג
וזכורני לפני כמה שנים במקרה
שהתעורר בעיר פאריז ,ובקרתי יחד עם
קנ
חם
הרב יעקב חביב
ידידי הרב שמעון אלבז ,אצל בן דודו
ידידנו הגאון רבי עמנואל שושנה זצ''ל
מנהל הסמינר לרבנים בצרפת ,במקרה
הדומה לנד''ד ,בכלה שהתגיירה בבית
הדין של פאריז אבל עדיין לא עברו ל' יום
על מנת שיהיה מוחזק השם ,מה יהיה
משפט הכתובה ,וענה לנו הגר''ע שושנה
זצ''ל ,שיש לו קבלה מחמיו הגאון הגדול
אב''ד מקודש שאר בשרי רבי רחמים
נאהורי זצ''ל רבה האחרון של עיר בון
באלגיריה ואב''ד פאריש והמדינה,
השמש
והרי בנד''ד אחרי שדיברתי עם גב'
פריסיל ז .וגם עם שאר בני המשפחה היא
אמרה לי שגם אחרי הגיור וזאת עד היום
הזה כולם קוראים לה בשם ''פריסיל''
כולל קרובי המשפחה ושם ''אסתר'' נבחר
רק למעמד הגיור ,היום שהם ב''ה
מתחזקים בתו''מ השם ''אסתר'' נשאר
שימושי למי שברך או לדבר שבקדושה.
א''כ הדבר פשוט הוא שהמס''ק היה צריך
לכתוב את שם הכלה בשם השימושי
שהוא ''פריסיל'' כאשר לא עברו ל' יום
מהשם ''אסתר'' והשם הזה לא מוחזק
אצלה כלל .ולא רק שלא כתב לה השם
המוחזק אלא עקר המוחזק וכתב רק
הלא מוחזק ובכגון זה הכתובה שלפנינו
פסולה וצריך לעשות להם כתובה חדשה
דאישתכח בה טעותא.
(הרה''ג רבי רחמים נאהורי זצ''ל הוא בן דודו של
מו''ר סבי אב אמי הרה''ג רבי יעקב פאריינטי
זצ''ל שניהם נכדיו של הסבא דמשפטים הגאון
רבי יעקב פאריינטי זצ''ל בעל שו''ת שארית
יעקב) שאם אותה כלה מתכוונת באמת
להשתמש באותו שם היהודי שקיבלה
בשעת הגיור ודינה כקטנה שנולדה ,ואז
בזה רוצה לעקור את השם הנכרי שלפני
הגיור ,וכאילו שנולדה מחדש עם שם
יהודי ועוקרת את השם הנכרי ,בכגון זה
יוכלו לכתוב את השם היהודי בכתובה
אבל יחד עם השם השימושי וזאת אפילו
אם לא עברו ל' יום מקריאת השם החדש
היהודי( ,הוי אומר במקרה שלנו ''אסתר
דמתקריא פריסיל בת אברהם אבינו
ע''ה'') ,אבל במקרה שכל קריאת שם זה
הוא רק לצורך הטכס של הגיור ואינה
מתכוונת לעקור את השם הגוי ,וימשיכו
לקרוא אותה בשם הזה גם אחרי הגיור,
חייבים לחכות ל' יום על מנת לרשום
את שמה היהודי בכתובה ,ואם לא עברו
ל' יום יכתבו שמה השימושי שזה השם
הגוי ,ואם לאו הכתובה פסולה ,עד כאן
תשובתו של הגר''ע שושנה זצ''ל בשם
חמיו הדגול אב''ד פאריש זצ''ל.
המחכה לתשובת כת''ר ,ואם נראה
לכת''ר דבריי ,אם יסכים הוא לכתוב
לבני הזוג כתובה חדשה דאישתכח בה
טעותא ,בהיותם גרים בעירכם פאריז,
ושכרו מן השמים.
בכבוד רב ובידידות,
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה,
יעקב חביב
ברוך ה' אחרי שהתקבל מכתבנו זה
סודר לבני הזוג כתובה דאישתכח ביה
טעותא ע''י הרה''ג רבה של פאריז
שליט''א.
קנא
חם
בדין מילה ''וקנינא'' בשטר הכתובה
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בדין מילה ''וקנינא'' בשטר הכתובה
והנה כת''ר ביקש ממני לעיין בנוסח
ולתת הערות ,וענוותו תרבני ולעשות
רצון ידידי ירבו כמוהו בישראל ,נתתי
כמה הערות נכונות ומועילות ,הנלענ''ד.
ב''ה י''ב מרחשון תשע''א
פעיה''ק ירושלים תובב''א
לכבוד ידידי היקר והנעלה הרה''ג הרב
יצחק רלב''ג שליט''א
הרב המורשה לנשואין בירושלים
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
הנה באשר המילה ''וקנינא'' ,שלא תהיה
רשומה בכתובה אלא שהרב המס''ק
יכתוב אותו אחרי שעשו הקנין ,ואמרתי
שכך ראיתי שנהגו לעשות גדולי רבני
חב''ד ,ושכך נהוג אצל כלל החסידים.
וכך הוא בנוסח כתובה של הבד''ץ העדה
החרדית ירושלים ,וכך בנוסח כתובה של
הגרז''ד סלונים שליט''א חבר בי''ד רבני
חב''ד בא''י ,וכך היה נוהג לעשות הגה''ח
ר' זלמן שמעון דווארקין זצ''ל אב''ד
ליובאוויטש בארה''ב ,והגר''ה פעווזנער
זצ''ל אב''ד חב''ד בצרפת .וכך הוא
בנוסח המקובל אצל חסידי חב''ד.
אחדשה''ט כמשפט לאוהבי שמו.
הנה על דבר נוסח הכתובה נחלת שבעה
– חב''ד ,אשר כב' מוציא מחדש עם
תיקונים ודיוקים ,לפי כל דקדוקי ההלכה,
בתוך כלי נאה ויפה ,ודבר גדול עשה
כת''ר שאפשר היום לקבל נוסח כתובה
המתאים לכל סוגי מקרים ,הן לבתולה הן
לגרושה הן לאלמנה והן לגיורת ,דבר
שלא היה לפני זה ,בנוסח כתובה זה.
קנב
חם
הרב יעקב חביב
השמש
נוסח חב''ד אשר השאירו חלל ריק במילה
הנה יסוד הדבר הוא ,שחוששין שהוי
מחזי כשיקרא ,שהרי איך כתוב ''וקנינא''
כאשר עדיין לא עשו קבלת הקנין .וכך
מובא בשלחן העזר סי' ו' סעיף ח' אות ז' שצריך
לכתוב תיבת ''וקנינא'' אחר קבלת קנין.
''וקנינא''.
ובאשר שאלת כת''ר למה לא מצאנו
חשש זה בשאר הנוסחות ובכולם כתוב
כבר המילה ''וקנינא'' .הנה מצינו חבל
פוסקים שלא חששו לכך ,ועיין בשו''ת
מהר''ם מינץ סי' קט שכתב ''אף שיש
שחששו שאם יכתבו כל הנוסח קודם
קבלת קנין נראה אז כשקר ,ובכך היו
משאירים עד לאחר קבלת קנין ,הנה רוב
העולם לא חוששין לכך ,וכותבים כל
נוסח שטר הכתובה''.
ועיין עוד בספר טעמי המנהגים ומקורי
הדינים של הגאון ר' אברהם יצחק
שפרלינג זצ''ל עמוד תי שכותב שם בזה''ל:
את זה ראיתי ונתון אל לבי ,לעורר לב
חכמי הדור אשר בידם למחות ולגזור על
המדפיסים להסיר המכשלה הזאת,
ולהדפיס עבור כל א' וא' הכתובה כמו
שצריך להיות ,או שידפיסו ג''כ כתובות
וישאר מקום פנוי ,ולבתולה יכתוב
''בתולתא'' .לגרושה ''מתרכתא'' לאלמנה
''ארמלתא'' וכו' ,לבתולה ''מהר בתוליכי
כסף זוזי מאתן דחזי ליכי מדאוריתא''
לגרושה ''מתרכתיכי'' .........לבתולה
''בתולתא דא'' לגרושה ''מתרכתא דא''
לאלמנה ''ארמלתא דא'' .ושם בסוף
דבריו כתב ''וצריכים לקבל קנין מן החתן
בפני שני עדים על הכתובה ועל התוספות
כתובה .ואחר קבלת קנין יכתוב אחרי
תיבות ''ודלא כטופסי דשטרי'' תיבת
''וקנינא'' .ובזה ישא ברכה מאת ה' אשר
הרים מכשול מדרך העם.
וכן דעת התשב''ץ ח''ג סי' שא שאף את
תיבת ''וקנינא'' כותבים אותה ,אפילו
שעדיין לא עשו קבלת קנין ,ולא חוששין
למחזי כשיקרא .וכן דעת בעל מנחת
פתים סי' סו סע' א' שלא חוששין כלל לזה,
ובכך בכתובה מודפסת כותבים ג''כ
המילה ''וקנינא'' ולא חוששין.
ואנכי הרואה להגאון ר' בנימין יהושע
זילבר זצ''ל שו''ת אז נדברו ח''ט סי' נו בשאלה
שנשלחה אליו וז''ל'' :המנהג אצלנו (לא
ידעתי אם בא''י נוהגים כן) שתיבת
''וקנינא'' שבכתובה אין כותבים עד
לאחר שעשה הקנין סודר .והמנהג אינו
מובן כלל ,דאם הטעם משום דמחזי
כשיקרא ,איך כותבים ''וכך אמר וכו' הוי
לי לאינתו כדמו''י'' .ואין מסתברא כלל
לומר שטעם המנהג הוא לחשוש לדעת
רש''י והש''ך שו''ע חו''מ סי' ר''ס סע' מח שאין
כותבים תורף אף בשאר שטרות .והגר''ב
זילבר ענה ע''כ בזה''ל :אודות מה שעורר
לנכון מה שיש מדקדקים לכתוב בעצמו
''וקנינא'' ,ועיניו שפיר חזו בחו''מ סי' ר''ס
וכן מובא בספר ''סדר קידושין ונשואין''
הוצאת קה''ת שהוא לקט הלכות ומנהגים
ע''פ מנהג חב''ד .ושם עמ' כח כתב ''אחר
קבלת הקנין מיד החתן בפני העדים,
והעדים קראו או הקריאו לפניהם
הכתובה ,ממלאים תיבת ''וקנינא'',
[בכמה מהכתובות המודפסות הוא
להשלים הקו של הקו''ף] והעדים חותמים
על הכתובה'' .ומצורף עם הספר שטר כתובה
קנג
חם
בדין מילה ''וקנינא'' בשטר הכתובה
ס''א בדעת השו''ע לפסוק דגם התורף
מותר להסופר לכתוב ,דהיינו שם הלוה
המלוה והמעות ,וע''ז מביא הש''ך דהעיקר
כרש''י דאסור .והוא בגיטין דף כו ע''א במה
דאמר ר' אלעזר דהלכה כמותו דמכשיר
אם זה עולה על הטופס או גם על התורף.
ועיי''ש בנתיבות המשפט בשם התומים
דמנהג העולם כהשו''ע .אבל הטופס
לכו''ע כשר לפי ר' אלעזר דנקטינן
כוותיה .ומה שנדפס בכתובה ''וקנינא''
זה בכלל טופס וכשר לכו''ע .וגם משום
מיחזי כשיקרא אנו פוסקים דמותר גם
בעדים ,לכן המחמיר בזה אינו אלא מן
המתמיהין כי אין מקור לחומרא זו.
עכ''ל.
השמש
מיידית ,והמס''ק לא שם לב שלא כתב
המילה ''וקנינא'' .ופעם אחת ראיתי איך
שאחרי חתימת העדים ,המס''ק נזכר שלא
כתב המילה וקנינא ו''התיר'' לעצמו
לכתוב אותו אחרי חתימת העדים ,אשר
ע''כ הוי כחומרא המביאה לקלקול,
ובמיוחד בדורנו שאין כ''כ המושג של כל
מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין וכו'...
הרי יותר טוב שהמילה ''וקנינא'' תהיה
מודפסת כבר בנוסח הכתובה.
ואף שיש כמה שיגידו שכך היה נהוג
בק'ק חב''ד ובנוסח שם שלא לכתוב
''וקנינא'' לפני הקנין ,הנה מלבד שלא
מצאנו שום חשש במה שכבר כתוב
המילה ''וקנינא'' וכדברינו לעיל ,אלא אם
לא יהיה כתוב כבר ,זה יהיה בגדר של
''לפני עוור לא תתן מכשול'' לכל אותם
המס''ק שלא ישימו לב ולא ידעו שעליהם
למלאות את המילה ''וקנינא'' .וזה חשש
בדוק ולכך בכתובות של בד''ץ העדה
החרדית הדביקו מדבקה על העטיפה של
הכתובה שאומרת'' :על הרב המסדר
קידושין שליט''א למלאות לפני חתימת
העדים תיבת ''וקנינא''.
אשר ע''כ דחה מכמה טעמים החשש הזה
לכתוב בעצמו מילה ''וקנינא'' ,כאשר
מנהג העולם כדעת השו''ע שגם התורף
מותר להסופר לכתוב ,ועוד כאשר מילה
''וקנינא'' הוא בכלל הטופס ,שבזה אין
מחלוקת שמותר לכתוב ,ועוד שהחשש
של מיחזי כשיקרא נפסק להלכה שמותר
גם בעדים .לכך לדעתו אין מקום כלל
להשאיר רווח בכתובה במילה ''וקנינא''
ע''מ שימלאו זאת אחרי הקנין דווקא
אלא מדפיסיםאותו בכתובה.
אשר ע''כ חוזר אני מדבריי הראשונים,
וחושב שעדיף שבנוסח הכתובה יהיה
כבר כתוב המילה ''וקנינא'' וזה יציל
ממכשול.
אחרי כל הדברים הנ''ל ,וכשנוסיף ע''כ
שיש חשש שהמס''ק לא ישים לב על
החלל הריק ולא יכתוב המילה ''וקנינא'',
וכפי שנוכחתי לראות בכמה מקרים
שמיד אחרי הקנין העדים חותמים
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
קנד
חם
הרב יעקב חביב
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בדין שכתבו כתובה של בתולה
לאשה שיש לה ילדים
של אותה כתובה האם דינה כדין של
כתובה שנפל בו טעות ועוד כאשר הדבר
הוא טעות של שקר ובכך חייבים לכתוב
כתובה שנפל בו טעות ,או שאפשר להקל
בזה ,ולהשאיר אותם אם הכתובה שיש
בידם .וכת''ר ביקש את חוו''ד בנידון
וענוותו תרבני ,ואמרתי נרשום כמה
נקודות לכת''ר וזה החלי בעזר צורי
וגואלי.
ב''ה י''ד אלול התשע''א
פעיה''ק ירושלים תובב''א
לכבוד ידידי היקר והנעלה הרה''ג הרב
יצחק רלב''ג שליט''א
הרב המורשה לנשואין בירושלים
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
אחדשה''ט כמשפט לאוהבי שמו.
הנה על דבר המעשה שהגיע קדם כת''ר,
על אודות הגב' ש.ס שזה כבר עשרים
שנה שחיה עם בעלה מחוץ לנישואין
והולידה ילדים ממנו ובאו לרבנות
בירושלים לרישום נישואין ולא הצהירו
ע''כ שיש להם ילדים משותפים .וכתבו
להם כתובה של בתולה וחיתנו אותם
כדמו''י ,וכעת נפשה בשאלתה מה דינה
הנה בדין של כתובה מצאנו ג' מקומות
שמודיעים מה מצבה של הכלה אם
כבתולה או לא.
הראשון :כשמזכירים את שם הכלה
וכותבים ''אמר לה לכלה בתולתא'' (ואצל
האשכנזים ה''ה בכל מקום שמזכירים את
שמה של הכלה מוסיפים ''בתולתא דא).
קנה
חם
בדין שכתבו כתובה של בתולה לאשה שיש לה ילדים
השני :כשמזכירים את המוהר ,שאז
לבתולא כותבים ''ויהיבנא ליכי מוהר
בתולייכי''.
השמש
ילדה והודה שהוולד ממנו יכול לכתוב לה
מאתים ,שהרי סו''ס הוא לקח בתוליה.
והשלישית :בגובה המוהר ,במה שהוא
מתחייב אם זה ''מאתים'' ולא מאה ,שזה
עושה ההבדל בין בתולה למי שאינה
בתולה( .ואצל האשכנזים יהיה עוד הבדל
בזה שיכתבו ''דחזי ליכי מדאורייתא''
שזה לבתולה ולמי שאינה בתולה יכתבו
''דחזי ליכי מדרבנן'').
אמנם בזה שכתוב בתחילת הכתובה
''אמר לה לכלה בתולתא'' הרי זה שקר
ודאי ,וזה פוסל את הכתובה שהרי התואר
הזה מתאר מה היא בשעה זו בשעת
כתיבת הכתובה ,ואיך באשה שהביאה
ילדים והיא בטוח בעולה (וזאת אף שהיא
בעולת עצמו) לכתוב שהיא כביכול
בתולה.
ובאמת בכתובה זו התואר הבעייתי
ביותר הוא הראשון ''אמר לה לכלה
בתולתא'' ,שהרי לכתוב לבעולה וזאת
אף כאשר יש לה ילדים תואר ''בתולתא''
זה שקר ויכול גם לצאת תקלה לכהן.
ח''ג סי' כג
והמעיין בשו''ת מלמד להועיל
יראה ,שפסק לפסול כתובה שכתבו
תואר ''בתולה'' כשהכלה היא לא כך,
וכתב ע''ז ''ודאי שאין לכתוב בתולתא''
ואם עשה כן הרי זה מחזי כשקרא.
שהרי בדין של הסכום אם רצה לתת לה
''מאתים'' אין בזה שום בעיה כי הרי חתן
שרצה ליזוק מנכסיו ולתת לבעולה מה
שלא מגיע לה רשאי לעשות זאת ,ובכל
דבר שקשור לממון רשאי אדם לשלם
כרצונו .וגם לכתוב ''מהר בתולייכי''
לבעולת עצמו אף שיש לה כבר ילדים גם
בזה אין חשש כ''כ לפסול את הכתובה.
ובאמת דבר זה מובן היטב ,ע''פ מה
שכתבנו לעיל ,שהרי אם כתבו ''מאתים''
למי שצריכה לקבל ''מאה'' לא מנסים בזה
להפוך מי שאינה בתולה לבתולה ,כי הרי
הסכום הוא לפי מה שרוצה לתת הבעל,
רק שמאתיים הוא שיעור מינימום
שהתורה או חז''ל חייבו לתת לבתולה,
ואמרו שלא חייבים לתת כך למי שאינה
בתולה אבל אם הוא רצה לתת מאתיים
לא עיכב ,ואין בזה שום בעיה .אבל
להפוך מי שאינה בתולה לבתולה
ולכתוב כך בכתובה פשוט שזה מעכב
והדבר הזה הוא שקר והכתובה פסולה.
וכן מצאנו להגאון מהר''ש מורפורגו
בספרו שמש צדקה סי' ה' שיש לבעל
אפשרות לתת לה מאתים ,שהרי הוא
בעצמו השיר בתוליה ,ומאי נפק''מ שלא
עשה זאת בזמן הנכון ,הרי סוף סוף זהו
מוהר הבתולים שלה .ובאמת כך מצינו
על מה שנוהגים שמברכים לכלה כזו,
שבע ברכות בשבע ימי המשתה ,שהרי
דיינינן לה כבתולה ,ובכך אף שכבר
ואנוכי הרואה בשערי אורה
שכתב שם ,שבכתובה בעולה שלא נעשה
בה כל היכר שהיא בעולה כתובה זו
פסולה .והרי בנד''ד כך היה המעשה שלא
עשו שום היכר וכתבו לה כתובה של
ח''ב סי' ל
קנו
חם
הרב יעקב חביב
בתולה וזאת בג' המקומות שהזכרנו לעיל
המובאים בכתובה .ועיין עוד בנחלת
שבעה סי' יב אות כט שבכתובה של גרושה
שלא כתבו בכתובתה שהיא גרושה
הכתובה פסולה.
השמש
מהרייכי כסף זוזי מאה'' ואז אפשר לומר
שמה שכתבו בהתחלה ''בתולתא'' זה
תואר כבוד ,אבל אם לא עשו כן אלא
בהמשך כתבו ככתובה של בתולה
כנד''ד ,הנה אליבא דכו''ע אין זה תואר
כבוד אלא שקר הפוסל את הכתובה.
והנה אף לדעת התשב''ץ ח''ג סי' קעח שבדין
שידוע לנו בבירור שהיא בעולה מישראל,
ובכל זאת הבעל רוצה שיהיה כתוב
''בתולתא'' אין זה מיחזי כשיקרא ,שהרי
אין זה אלא תואר כבוד.
המורם מכל האמור :כאשר טעו וכתבו
כתובה לאשה שיש לה כבר ילדים אף
שאותם הילדים הם מזה האיש שמתחתן
איתה ,הנה אחרי שבשלושת המקומות
ציינו אותה כבתולה גם בתואר גם
במוהר וגם בסכום הרי ודאי שזה שקר
להגיד שבשעת כתיבת הכתובה היא
''בתולתא'' ובכך הדין הוא שצריכים
לכתוב לה כתובה חדשה שנפל בה
טעות ,ולתקן את מעמדה .
הנה לא זאת שדעתו של התשב''ץ היא
דעת יחיד וכבר כל גדולי הפוסקים דחו
אותו וכן הובא ביד אהרן סי סו שבדין של
בעולה גמורה אף בבעולה של ישראל אין
לכתוב'' בתולתא'' ,הרי גם אם היה מקום
להסתמך על התשב''ץ בשעת הדחק אם
היה כתוב ''אמר לה לכלה בתולתא'' הנה
כל זאת דווקא כאשר בשאר הכתובה
היה כתוב ככתובה של בעולה ,כגון
שבהמשך היו כותבים ''ויהיבנא ליכי
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
קנז
חם
בדין כתיבת ראשי תיבות בכתובה
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בדין כתיבת ראשי תיבות בכתובה
ב''ה כ''ז תשרי התשע''ב
פעיה''ק ירושלים תובב''א
שמואל
העלה על כך שלא צריך לכתוב ע''ה
אלא בן או בת אברהם אבינו בלי ע''ה,
וזאת שאם יהיה כתוב בראשי תיבות
יש חשש לכשרות הכתובה.
פסח
לכבוד הרה''ג הרב
בוגומילסקי שליט''א
רב ק''ק "הר סיני" אייוויאיל נוארק,
ניו-ג'רסי ,ארה''ב
א .הנה לא נעלמו מעינינו דבריו של
הערוך השולחן חחו''מ סי' מב סק''ד אחרי
שהביא דברי השו''ע לגבי חשש זיוף
בשטר כתב ''ולכן מהראוי שלא ימצא
שום ר''ת או גימטריה בשטרות'' ,וכן
הובא בספר משפט וצדקה ביעקב ח''ב סי
קא להגאון מהר''י אבן צור זצ''ל ,וכן
הובא בספר פנים במשפט חו''מ סי' מב ס''ז
בשם אזהרות למהר''ח מודעי ז''ל ,וטעם
של אותם פוסקים הוא שחיישינן שמא
יבואו לזייף בשטר וע''י הראשי תיבות
או הקיצור יוכלו לפרש בו משהו אחר.
אחדשכ''ת כמשפט לאוהבי שמו,
הנה על דבר מה שנוהגים לרשום
בכתובה של גר או גיורת צדק ''בן א''א
ע''ה'' או ''בת א''א ע''ה'' וכותבים אותם
בראשי תיבות ושכך הנהוג כאן
בירושלים ת''ו קרתא דשופריא ,ושכך
נוהגים לעשות ברבנות הראשית
והמועצה הדתית בירושלים ,וכת''ר
קנח
חם
הרב יעקב חביב
והנה טעם האזהרה שלא להשתמש
בראשי תיבות או הקיצורים הוא מפני
שהם יכולים להתפרש לדבר אחר,
וחיישינן שמא יבואו לזייף וא''כ דבר
פשוט שבראשי תיבות שאין דרך
לטעות בהם ומפורסמים הם עד מאד אין
שום חשש שמא יבוא לזייף ,ובכך גם
לדעת אותם פוסקים אין קפידא
להשתמש בהם בשטר ,כאשר ידועים
הם ,וה''ה בשטר כתובה.
השמש
''הרה''ג'' או ''ה''ה'' .וכך נוהגים לכתוב
בכתובה בארץ ישראל ''עיה''ק או
''ק''ק'' לפני שם העיר וכן ''תובב''א'' או
ת''ו אחרי שם העיר כירושלים חברון
טבריה וצפת כיון שהם ראשי תיבות
מפורסמים וידועים לכל ,וגם אם כתבו
''י-ם'' במקום ''ירושלים'' או ''ת''א''
במקום ''תל אביב'' שרי.
ובאמת מצינו שראשי תיבות שידועים
לכל לא חיישינן לזיוף וכדברי השו''ע
אבה''ע סי' קכו ס' ד ''כתב בשני רק שני
(בסדר גיטין) ,או שכתב ראשי תיבות,
כגון שהיה לו לכתוב שנים עשר וכתב
י"ב כשר .וכן באחד ועשרים בשנים
ועשרים בשלשה ועשרים וכן כולם'' .וכן
הובא בשלטי גבורים גיטין דף ז על מי
שכתב י''ב במקום ''שנים עשר'' שכשר,
מפני שנודע לכל שהוא שנים עשר.
ודברים מפורשים נפסקו בשו''ע
מב ס' ד וז''ל :צריך ליזהר שלא יכתוב
בסוף שטה משלש ועד עשר ,שמא
יעשה מעשר עשרים ,ומשלש שלשים.
הגה :ואם כתב שלשה או עשרה ,שפיר
דמי ,דהא ליכא למיחש לזיוף .ואם
נזדמן לו בסוף שטה ,מחזיר הדבר
פעמים הרבה ,עד שיבא בתוך שטה .וכן
יזהר שלא יכתוב החשבון באותיות,
כגון ב' או ד' ,שלא יעשו כ"ף או ריש.
הגה :ואם לא עשה כן ,הוי שטר שאפשר
לזייף ,ופסול ,אבל אי כתב גימטרייאות
או ראשי תיבות( ,מדברים) שא"א
לזייף ,כשר .הרי מדברי הרמ''א אם
כתבו בשטר ראשי תיבות מוכרים
ומפורסמים שאין אפשרות לזייף אין
בזה שום חשש והרי הוא כשר.
חו''מ סי'
ובהיותי בזה ראיתי בשו''ת מהר''י
ברונא סי פא שאם כתבו בשטר בפנינו
עדים ''ח''מ'' שהם ראשי תיבות ''חתומי
מטה'' השטר כשר ,כי הכל מבינים את
הכוונה .וכן מצינו בספר שבט בנימין סי
ס''ד שאם כתבו בשטר או בכתובה ''קנין
גו''ש במדל''ב'' שהם ראשי תיבות ''קנין
גמור ושלם במנא דכשר למקניא ביה''
השטר כשר ,כי בראשי תיבות הידועים
אין קפידא.
וכן מוכח מדברי הרמ''א שם סי' מט ס' ז על
מה שנוהגים לכתוב בשטרות שליט''א,
וזאת מאחר שראשי תיבות אלו ידועים
לכל ולא חיישינן .וכן מצינו בשו''ת
שארית שמחה סי נב שאין קפידא לכתוב
בכתובה ''מוהר''ר'' וזאת אע''פ שהוא
ראשי תיבות וזאת מפני שהם ידועים.
ולכן הוא הדין נמי לכתוב בכתובה
וחזי הוית לרבנו הרדב''ז
אלפים שכ''ב במעשה שהביאו לפניו שטר
והיה כתוב בסופו ''ועל זה נק''ש'' ולא
יכל להבין מהו הכוונה של ''נק''ש'' עד
שבא בעל הדבר ופירש שהוא ראשי
תיבות ''נטל קנין שלם'' ,ואמר לו
ח''ה תשובה שני
קנט
חם
בדין כתיבת ראשי תיבות בכתובה
הרדב''ז צריך אתה ללכת עם השטר
לכל מקום שילך לבארו ,כי אני אומר
ראשי תיבות של ''נק''ש'' ''נקרא קטן
שוטה'' וכמה נוטריקון אתה יכול לעשות
במלת ''נק''ש'' ,הלכך אין זה קנין אם
לא יפרשו העדים שהכוונה היא ''נטל
קנין שלם'' .כללו של דבר ראשי תיבות
שלא ידועים ולא מפורסמים אין כותבים
אותם בשטר מפני שיכולים להתפרש
אחרת ,אבל בראשי תיבות ידועים
ומפורסמים לא חיישינן וכותבים אותם
בכל שטר בלי שום פקפוק.
השמש
לטעות בהם ,כראשי תיבות של ''א''א
ע''ה'' אשר פשוט הוא שכולם יודעים
שהכוונה היא אברהם אבינו עליו
השלום ,וכפי שמפורסם בכל ספרי
שמשתמשים
ואחרונים
ראשונים
בראשי תיבות אלו רק לשמו של
אברהם אבינו עליו השלום ,אין כל
חשש להשתמש בו בכל שטר.
ובאמת הנהוג בכל קהילות קודש של
עדות המזרח ובעיקר בכל ערי מרוקו
אשר רובם של הכתובות נכתבו בראשי
תיבות ,והיו סומכין על הרב מסדר
הקידושין שידע לפענח אותם ,וב''ה
הרבנים של עדות המזרח תלמידי
חכמים מובהקים בקיאים בגמרא
ופוסקים ראשונים ואחרונים ,ובכך לא
חיישינן לזיוף או להבנה לא נכונה,
כאשר כולם יודעים כוונת אותם ראשי
תיבות( .ונראה אולי לומר שבענין של
זיוף בזה שיכולים להתפרש הראשי
תיבות לדבר אחר תלוי בזמן ובמקום).
וחמותי ראיתי אור שהדברים נכתבו
בטוב טעם בשו''ת שיח יצחק חאבה''ע סי'
מד שבשטר כתובה של גר או גיורת
יכולים לכתוב בראשי תיבות ''בן א''א
ע''ה'' או ''בת א''א ע''ה'' ואין חשש
שיבינו זאת בהבנה אחרת ,מאחר
שראשי תיבות אלו נמצאים בכל ספרי
הפוסקים ראשונים ואחרונים ובכך גם
בשטר כתובה של גיורת שלא כתבו
''להדא גיורתא'' אבל כתבו ''בת א''א
ע''ה'' בראשי תיבות ,הרי זה מועיל
לדעת שהיא גיורת.
והגיעו לידי כמה כתובות חתומות ע''י
גדולי ומאורי ישראל ,רבי שאול אבן
דנאן ,רבי רפאל הצרפתי ,רבי חיים דוד
סירירו ,רבי רפאל ברוך טולידאנו ,רבי
יוסף משאש ,רבי שלום משאש ,רבי
שמעון הכהן ,רבי יצחק חזן זצוק''ל
ואותם כתובות נכתבו ברובם בראשי
תיבות ונביא לכאן רק חלק מראשי
תיבות של אותם שטרי כתובות :הבחו''ן
(הבחור חכם ונבון) תפב''ו (תפארת
בחורים והדרם) בכהשהט''ו (בן כבוד
השם הטוב) הגמו''ן (הגביר משכיל
ונבון) אמ''ל (אמר לה) עיותו''ן (עיקר
ותוספת ונדוניא) מת''ג (מתנה גמורה)
וראה עוד בתשובה של הגאון רבי משה
שטרנבוך שליט''א ראב''ד העדה
החרדית מובא בספר כתובה כהלכתה מדור
התשובות עמ' שט שלגבי שמות של ''יום
טוב'' או ''חנניה'' אם כתבו אותם
בכתובה בראשי תיבות או בקיצור כגון
''יו''ט'' או ''חנני''' (בלי ה' בסוף) נראה
הוא שפשוט דמדינא מועיל הוא
בכתובה ,ואין בזה שום חשש .ודברי
הגאון הם כדברינו לעיל שראשי תיבות
וקיצור אשר הם ידועים לכל וא''א
קס
חם
הרב יעקב חביב
משב''ו (מתנה שנתן בליבו ודעתו) מ''ב
מ''מ ולאח''מ (מתנת בריא ,מתנה
מעכשיו ,מתנה מחיים ,ולאחר מיתה)
שט''ך (שטר כתובה) קבע''ע (קבלית על
עצמי) מכל שפא''ן (שפר ארג נכסין)
כדו''ך (כדת וכדין) וקב''ע (וקבל על
עצמו) תר''ש (תחת רשותי) מיו''ל (מיד
ולאלתר) עכש''ת (עם כל שאר תנאי)
וקנינו לה לכלתא כתו' דא מיד בעלה
החתן בקש''מ בדל''ב ובח''ה והוה''ג
וחיי''ע חו''ג בס''ך (בקנין שלם מעכשיו,
במנא דכשר למקניא ביה ,ובחומר
השבועה ,והודה הודאה גמורה ,וחייב
עצמו ,חוב גמור ,בסכי כתובה) וזה רק
חלק מהראשי תיבות המובאים בכל
אותם כתובות שהתקבלו והתפרסמו
במשך כל השנים וכל הדורות ואין פוצה
פה ומצפצף ח''ו .אלא כדברינו לעיל
שהדבר היה ידוע לכל ובכך לא
חיישינן ,א''כ הדבר פשוט הוא לגבי
ראשי תיבות ''בן א''א ע''ה'' או ''בת
א''א ע''ה'' שגם מי שאינו לא במשנה
ולא בגמרא ולא בהוראה שיודע
משמעות של ר''ת אלו שהם ''אברהם
אבינו עליו השלום" ,ופשוט הוא.
השמש
אמרו הרבה פעמים נוסח זה ''אברהם
אבינו עליו השלום'' או "א''א ע''ה'' .וכן
שיגרת לשון הדגול מרבבה קכט ס''ק מט
וכן הובאו בכל הפוסקים ראה בשו"ת
הרמב"ם סי' רצג ובשו"ת הרשב"א ח''ד סי' ל
ובשו"ת תשב"ץ ח''ב סי' רלז ובשו"ת
מהר"ם אלשקר סי' עו ובשו"ת בנימין זאב
סי' רעה ובשו"ת רדב"ז ח''ג סי' תקנה ובשו"ת
אבקת רוכל סי' עב למרן השו''ע ,ובשו"ת
בצלאל אשכנזי סי' ד ובשו"ת מהריט"ץ
סי' רלט ובשו"ת אדמת קודש חאה"ע סי' לא
ובשו"ת שאילת יעבץ ח''א סי' קע ,ועוד,
שמשתמשים בלשון זה של ''א''א ע''ה''
משום שמזכירין את הצדיק לברכה.
והסכים איתנו להלכה ולמעשה,
ידידינו הרב הגאון רבי אליהו בר
שלום שליט''א דומ''ץ רמת שלמה
ירושלים ומחבר סדרת הספרים משפט
הכתובה.
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
*************************************
מכתבו של הגאון ראב''ד מקודש
הרב אליהו אברג'יל שליט''א
ב .והנה באשר מה שנוהגים לכתוב
עליו השלום (ע''ה) אחרי שמו של
אברהם אבינו ,וכך נוהגים כאן
בירושלים לכתוב אותו בשטר הכתובה
אחרי שהזכרנו א''א ,ולא חיישינן למה
שלא כותבים ז''ל משום דלא מסמנא
מילתא ,הנה אדרבה יפה הדבר כי
כשמזכירים את הצדיק צריך לברכו,
והוא ע''פ מה שאמרו חז''ל במדרש ב''ר
פרשה מט אות א שאחר שמזכירין את
הצדיק חייבים לברכו ,וחז''ל עצמם
*************************************
ב''ה י''ב כסלו תשע''ב
ראה ראיתי את דברי ידידי ורעי הדיין
המצויין הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
ואכן בראשי תיבות אשר ידועים הם
לרבים ומפורסמים אין כל חשש לכתוב
אותם בכתובה ,וכן נהגו גדולי ומאורי
ישראל מדורי דורות ,וכן נהגו לעשות
קסא
חם
בדין כתיבת ראשי תיבות בכתובה
ולכתוב בראשי תיבות הידועים ,וגם
אלו אשר לא כ''כ ידועים לנו היום אז
בזמנם שהיו כולם מלומדים ויודעים
היטב נהגו אף לכתוב רובה ככולה של
שטר הכתובה בראשי תיבות ואין פוצה
פה ומצפצף ,וכפי שהביא ידיד הגאון
הנ''ל במה שנהגו מאורם של ישראל
אבות בתי הדין בכל ערי מרוקו,
וכ''ש וק''ו ראשי תיבות כמו בן או בת
''א''א ע''ה'' בשביל גר או גיורת
כותבים אותו בשופי בראשי תיבות
ולא מצאנו מי שחשש לזה ,כאשר
ראשי תיבות אלו ידועים ומפורסמים
וידועים לרבים ולא חיישינן שיבינו
אותם בהבנה אחרת.
השמש
כולם על כך שהם גרים (על אף שאין
יחוס גדול מלהיות בנו או בתו של א''א
ע''ה) אבל מאחר שישנם כאלה
שמתביישים לא כדאי להבליט את זה
בכתובה ,וכדמצינו בדברי הפוסקים
שאם לא כתבו ''להדא גיורתא'' מפני
שהכלה מתביישת או מפני כבוד
ההורים הביולוגים ,ורק כתבו בכתובה
''בת א''א ע''ה'' הרי זה מועיל והכתובה
היא כשרה בלי שום עוררין ,וגדול כבוד
הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה,
וכמובא בברכות דף י''ט ע''ב וכ''ש בנד''ד
שקל יותר ופשוט.
ביקרא דאורייתא,
ע''ה אליהו אברז'ל
אב''ד ביה''ד הרבני ירושלים
ויישר כוחו וחילו של ידידי הגאון
שליט''א ,שכתב כן כדי לא לבייש את
החתן או הכלה ושלא יהיה בולט לעיני
קסב
חם
השמש
הרב אשר זעליג וייס
הגאון הרב אשר זעליג וייס שליט''א
רב קרית טשכנוב
אב''ד לממונות ירושלים
ראש ישיבת חוג חת''ס
לע''נ הרב הדגול רבי מסעוד חי חביב זצ''ל ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל.
בדין ג' חדשי הבחנה בגיורת שרוצה להינשא
והנה הרדב''ז
האריך לחלוק על המגיד משנה בזה ,אך
ידוע עד כמה הלכו כל גדולי האחרונים
לאורו של השו''ע בכל מקום ,ובודאי
בשעה''ד גדול כני''ד ,ועוד דמתוך תשובת
הרדב''ז בסוף דבריו משמע דעיקר דבריו
מיירי בשפחה ולא בגיורת ,ובגיורת לא
חלק נחרצות על השו''ע משום דנשמרת
שלא תתעבר עי''ש.
לידי''נ יקירי איש התורה והמעש
הרב הגאון ר' יצחק רלב''ג שליט''א
ח''א סי' קצ''ו הובא בפ''ת שם ס''ק ה
רב שלום עד בלי ירח.
בדבר הגיורת הצדקת שבאה להירשם
לנישואין ,טבחה טבוח ויינה מזוג וכבר
נקבע זמן לנישואיה ,עם אברך בעל
תשובה ,ונתברר שנתגיירה לפני זמן
קצר ולא המתינה עדיין ג' חדשי הבחנה,
מה דינה.
וראיתי באחיעזר ח''ד סי' מח שאכן נקט,
דאף הרדב''ז לא חלק אלא בשפחה ולא
בגיורת ,ובגיורת פנויה מודה לדעת
המגיד משנה והשו''ע דאין צריך להמתין
ג' חודשים ,וכדאי הגאון ר' חיים עוזר
זצ''ל לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק
וכ''ש בשעה''ד גדול.
נראה ברור דיש לאפשר לה להינשא,
דהנה ז''ל המחבר :אהע''ז סי' י''ג ס''ה ''שפחה
וגיורת שהיו נשואות לבעלים בגיותן
ובעבדותן ונתגיירו או נשתחררו צריכות
להמתין'' .מבואר דרק גיורת שהייתה
נשואה צריכה ג' חדשי הבחנה .ואף
דבמקור הלכה זו ביבמות דף ל''ה לא אמרו
דוקא בנשואה ,מ''מ כך חידש המ''מ פ' י''א
מגירושין הל' כ''א וכך נקט השו''ע.
ועיין עוד באגרות משה
שחידש דאם פירסה נדה קודם שנתגיירה
אין צורך להמתין ,כיון שבזה''ז אין אשה
מעוברת רואה דם ,אלא מסולקת דמים
אהע''ז ח''ב סי' ה'
קסג
חם
בדין ג' חדשי הבחנה בגיורת שרוצה להינשא
השמש
היא ,וכיון שפירסה נדה ודאי אינה
מעוברת ,עי''ש.
שליט''א .אך מ''מ בפירסה נדה נראה
דאף לדידיה יש להקל כמבואר באג''מ.
ועיין עוד בשו''ת שבט הלוי
שמפקפק במה שפסק אחד הרבנים
לחדש דאם עשתה בדיקת דם וקבעו
שאין היא הרה יש לסמוך על זה ,ולפוטרה
מחדשי הבחנה ,ואלך רכיל לגלות סוד
שפוסק זה הלא היה הגאון ר' נסים קרליץ
ומשום כל זה נראה ברור דבני''ד
שפנויה היתה וגם פירסה נדה ,יש להקל
כיון דבשעת הדחק הוא ,מאחר שכבר
קבעו זמן לנישואיהם בשעטו''מ.
ח''ח סי' ע''ד
ידידו אוהבו ומוקירו בלונ''ח
אשר וייס
קסד
חם
הרב יצחק רלב''ג
השמש
הגאון הרב יצחק רלב''ג שליט''א
הרב המורשה לנשואין בירושלים
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
לכבוד ידידי ורב חביבי הדיין המצויין הרב הגאון ר' יעקב חביב שליט''א
דיין פעיה''ק קרתא דשופריא ,הנני מעביר לו מאמר זה לכבודו ולע''נ אביו המנוח
הרב מסעוד חי חביב זצ''ל אשר הליכותיו בקודש והנהגותיו וצניעותו היו למופת.
בדין חודשי הבחנה בגרושה הרוצה להינשא
בס''ד כ סיון תשע''ב
לכבוד מרן הראשל''צ פוסק הדור
רבי עובדיה יוסף שליט''א (זצ''ל)
ירושלים
אחדשה''ט וש''ת בהערכה רבה,
נפשם בבקשה להתיר להם להנשא
בדיעבד כדמו''י בתאריך שהם כבר
קבעו .היות וכבר הזמינו אולם שמחות
וביטולו כרוך בהפסד מרובה ,ואף נשלחו
הזמנות לרבים על תאריך הנשואין
שנקבע ,וביטול המועד יגרום להם עגמת
נפש מרובה ,שהרי טבחה טבוח ויינה
מזוג.
כב' הראשל''צ שליט''א (זצ''ל)
והנה נקודות להיתר:
באה לפנינו גרושה שומרת תו''מ
שנתגרשה בתאריך י''ד אייר תשע''ב
וקבעה להנשא בתאריך י''ד מנ''א תשע''ב
כלומר ג' ימים פחות מ -צ''ב יום ,שהם
חדשי הבחנה שקבעו חכמים שיש
להמתין עד שתנשא לאחר.
לדבריהם עשו זאת בשגגה שהיו סבורים
היות ואין לה רחם ואינה יכולה ללדת
(יש ע''כ אישור רפואי) אין טעם הגזירה
לידע להבחין ממי נתעברה מראשון או
מבעל שני.
א .רוב הפוסקים כתבו שחובת חדשי
הבחנה היא מדרבנן.
ב .מה שכתב הב''ח אבהע''ז סימן קס''ג וריש סימן
קס''ד שתשעים יום הם חומרא לכתחילה,
אבל מן הדין די ברובו של ראשון ורובו
של אחרון ואמצע שלם.
ג .המקרה שלפנינו הוא בדיעבד ,והרי
כבר כתב הט''ז ביו''ד
דבמקום הפסד מרובה הוא שעת הדחק
וכדיעבד דמי.
סימן צ''א סק''ב
קסה
חם
בדין חודשי הבחנה בגרושה הרוצה להינשא
נודה מאד לכת''ר
ההלכתית בנידון.
ד .שו''ת הר צבי אבהע''ז ח''א סימן מ דן
במקרה דומה של אשה שנבדקה ע''י
רופאים וקבעו שהיא אינה מעוברת ,אי
מותרת להנשא תוך ג' חודשי הבחנה,
ומסקנתו היא ''לכאורה כיון שאפילו זקנה
וקטנה והפילה ג''כ צריכין להמתין משום
דלא פלוג ,ממילא ה''ה בידעינן ע''י
רופאים ,אלא דיש כלל בתרומת הדשן
ח''ב סימן קס''ד שאיסור משום לא פלוג קיל
טפי מגופא דגזירא ,וצ''ע''.
השמש
על
תשובתו
בכבוד ובהוקרה רבה,
הרב יצחק רלב''ג
הרב המורשה לנשואין בירושלים
וחבר המועצת הרבנות הראשית לישראל
*************************************
וזה תשובתו של הראשל''צ
הגאון הרב עובדיה יוסף שליט''א
*************************************
ה .שו''ת אגרות משה
התיר בדיעבד שאם פירסה נדה ,להנשא
תוך ג' חדשי הבחנה.
אבהע''ז ח''ב סימן ד'
צר לי שאין בידי להתיר ,וכמו שכתוב
ביבמות (דף מג ע''א) בההוא דעבד
סעודת נישואין לתשעים יום ואפסדיה
רבא לסעדותיה.
ו .המציאות של כריתת הרחם לא גרע
מפירסה נדה או מבדיקת רופאים שהיא
לא בהריון .האם אפשר להתיר בדיעבד
במקרה זה שלפנינו.
עובדיה יוסף
קסו
חם
הרב רצון ערוסי
השמש
הגאון הרב רצון ערוסי שליט''א
רב ואב''ד קרית אונו
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
שמחתי לשמוע כי מוציאים ספר לזכותו ולעילוי נשמתו של אותו חסידא ופרישא
הרב החסיד ר' מסעוד חי זצ''ל אשר כשמו כן הוא ''ח''מ'' וחמימותו נגע לליבם של
אלפי ישראל והוא ידע לקרב אותם לאבינו שבשמים .הנני שולח ד''ת זה בידי בני
שיחי' ע''מ לפרסמו בספר קדוש זה ''חם השמש'' וברכתי נתונה לידידי ואהובי
''ברא כרעא דאבוה'' הדיין המצויין הרה''ג ר' יעקב חביב שליט''א שימשיך בדרך
אביו הגדול ללמוד וללמד לשמור ולעשות ,אכי''ר.
תודתנו נתונה לידידנו הרה"ג צפניה ערוסי שליט"א רב ומו"צ במודיעין ,על מסירת סימן זה
מתוך שו"ת רצון יראיו לאמו"ר שיחי' שיצ"ל בקרוב.
היתר נישואין לרוצח שנשפט למאסר עולם
לדעתם ,יש לאפשר לו להתחתן.
והשאלה היא ,מהי עמדת ההלכה בעניין
זה.
שאלה :האם יש לאפשר לרוצח שנשפט
למאסר עולם ,או למספר מאסרי עולם
בשל חומרת מעשהו ,להתחתן? כי
כידוע ,הנאשם שהורשע ברצח יצחק
רבין ז"ל ,מי שהיה ראש הממשלה,
מעוניין עתה להתחתן ובגין זאת פרץ
ויכוח ציבורי בעניין זה ,והוא החל
בקולות גדולות ורמים .יש מהם
שמתערבים ושוללים בתכלית השלילה,
בטענה שזרעו הוא זרע ארור .ויש
הטוענים שאין להפלותו ממחבל ערבי
שטבח משפחה בישראל ונשפט למספר
מאסרי עולם ,ובכל זאת התירו לו
להתחתן .ויש הטוענים ,שגם לאסיר
ואפילו לאסיר עולם ,יש זכויות יסוד של
אזרח .וביניהן הזכות להתחתן ,ולכן
תחילה יש לעמוד ולברר אם רוצח ,גם זה
שאינו בבית סוהר ,מנוע מבחינה
הלכתית לקיים מצוות בכלל ,ומצוות פרו
ורבו בפרט .כי שמא הוא מאוס בפני ה',
ושמא אולי בגין העובדה שהוא שפך דם
האדם ,שנברא בצלם אלוקים ,הוא מנוע
מלהיות שותף לה' ,ע"י שיביא ולדות
לעולם.
כמו כן עלינו לדעת שאם היתה הסנהדרין
קיימת ,רק רוצח שרצח לאחר שהותרה
כדין ,ויש שני עדים כשרים שמעידים
קסז
חם
היתר נישואין לרוצח שנשפט למאסר עולם
שרצח ,הוא היה מוצא להורג .כך שלגבי
רוצח כזה השאלה אינה רלבנטית .ואם
הרוצח רצח בשגגה ברח לעיר מקלט,
ולפי הדין הוא ישב שם עד מות הכהן
הגדול ,הרי רוצח כזה מקיים את המצוות
כרגיל .עד כדי כך שאם הוא רב ,מגלין
תלמידיו עמו .ואם הוא תלמיד ,מגלין רבו
עמו .ואם היה ראוי לשררה ,והציעו לו
בעיר מקלט לכבדו כראוי לו ,עליו לסרב,
והם רשאים לכבדו ,למרות סירובו .וגם
עניין זה של רוצח בשגגה אינו שייך
לענייננו .השאלה לגבי רצחנים שאינם
חייבים מיתת בי"ד ,ושהמלך לא הרגם
מדין מלכות .ונשלחו לבית סוהר לצערם
ולייסרם ,רמב"ם ,רוצח ושמירת נפש ,ב ,ה .האם
רצחנים כאלה מותרים להתחתן בשביל
לקיים מצוות פרו ורבו?
וכן רוצח שהרג משום שחשב שמותר לו
להרוג את הנרצח ,שהדין הוא שאינו
נקלט בעיר מקלט ,ועליו לשמור על חייו
(רמב"ם ,שם ,ו ,י) .האם חייב בכל המצוות
ומצטרף לכל דבר שבקדושה ,ומצווה
שיתחתן כדי לקיים פריה ורביה או לא?
תשובה :בגמרא ברכות לב ,ב ,נאמר:
"אמר רבי יוחנן ,כל כהן שהרג את הנפש
לא ישא את כפיו .שנאמר ,ידיכם דמים
מלאו" .עכ"ל .והרמב"ם ,תפלה וברכת כהנים ,ג,
כתב" :העבירה כיצד? כהן שהרג את
הנפש ,אפילו בשגגה ,אף על פי שעשה
תשובה ,לא ישא את כפיו .שנאמר:
'ידיכם דמים מלאו' .וכתוב 'ובפרשכם
כפיכם אעלים עיני מכם' .וכהן שעבד
עבודה זרה ,בין באונס בין בשגגה ,אף על
פי שעשה אינו נושא את כפיו לעולם,
שנאמר :לא יעלו כהני הבמות" ,עכ"ל.
השמש
יוצא שהרמב"ם פירש את דבריו
הסתומים של רבי יוחנן כמכוונים גם
לרוצח בשוגג ,ולא רק במזיד .ואפילו
עשה תשובה .אבל לא לאנוס .שהרי רק
לעובד עבודה זרה ,הרמב"ם הוסיף
שפסול הוא לנשיאת כפיים ,אפילו אם
עבד ע"ז באונס .וההג"מ שם ,אות א ,כתב:
"וכתב ראבי"ה דההיא במפורסם להרוג.
ומפורסם .שמועד לכך .וכן כתב רבינו
שמחה .דלא איירי אלא בעומד במרדו.
וראייתו מדגרסינן בירושלמי דהנזיקין,
שמא תאמר ,איש פלוני כהן מגלה עריות
ושופך דמים והוא מברכני וכו' ...וכהן
שמל את התינוק ומת מצאתי כתוב
בתשובת רבינו שמשום דנושא את כפיו.
ואפילו אם תמצי לומר דההוא דאין
עומדין בשוגג ,שאני הכא דמכוין לשם
מצוה .ועוד מי יאמר דכלו לו חדשיו .ועוד
שמא הרוח בלבלתו .אחר המילה עכ"ל.
וכן כתב האו"ז ח"ב נשיאת כפים ,סימן תי"ב,
בשם רבו הראבי"ה .וכתב האו"ז ח"א ,שליח
ציבור ,סימן קיב" :ודאי אם היה הורג נפש
במזיד ,אפילו אם אין גואלי הנהרג מונעין
מלהתפלל עמו הצבור עצמם צריכין
להתרחק ממנו כמו שכתב רב שרירא
גאון זצ"ל ,ההורג את הנפש בזמן הזה ,אין
בידינו לעשות לו מאומה .לא להורגו ולא
להפלותו .אלא לימנע שלא להתערב עמו.
ואסור להתפלל עמו ,ולהסתכל בדמותו.
שכן אמרו חכמים ,אסור להסתכל בדמות
אדם רשע .ופסול לכל עדות שבעולם.
עכ"ל .ולא שנא הורג במזיד .ול"ש הורג
בשוגג שיש לימנע ממנו ,אם אינו שב
בתשובה .אבל אם שב בתשובה הרי הוא
צדיק גמור מיד .אע"פ שעדיין לא עשה
שום דין .אלא שצריך טבילה ליטהר
מעבירה שטימאתו" .עכ"ל האו"ז .הנה כי
קסח
חם
הרב רצון ערוסי
כן ,לצורך נשיאת כפיים ,האו"ז בשם
רבותיו פוסל רק כהן שדרכו לשפוך
דמים .אבל כהן שהרג את הנפש במזיק
ולא שב בתשובה ,ואפילו בשוגג ולא שב
בתשובה צריך להתרחק ממנו .ולא
להתפלל עמו .אלא שהאו"ז הסתמך על
רב שרירא גאון ,שפסק שבימינו שאין לנו
סמכות להעניש את הרוצח כל עונש
שהוא .ולכן רב שרירא גאון כתב שיש
להתרחק ממנו .לכאורה ,שאם הרוצח בא
על עונשו בדרך של מאסר .אין איסור
להתפלל עמו .על כל פנים ,גם אליבא
דהאו"ז שכל רוצח בין במזיד בין בשוגג
שלא עשה תשובה ,שאין להתפלל עמו,
הוא רק בגלל שלא שב ,אבל לא שהוא
פטור מן המצוות ,כגון לולב וסוכה
ותפילין וכיו"ב .אלא שלגבי נישואין
אפשר שעל האשה להתרחק ממנו ,כל
עוד לא עשה תשובה .או שמא שכיון
שתכלית הנישואין היא פריה ורביה,
שהרי הרוצח ממשיך להיות בבית
הסוהר ,והאשה ובנה לכשיוולד הם מחוץ
לבית הסוהר ,שאפשר שאין איסור
בכהאי גוונא.
ובשו"ע או"ח קנח ,לה ,פסק" :כהן שהרג את
הנפש לא ישא את כפיו אפילו עשה
תשובה .הגה ,וי"א דאם עשה תשובה
נושא את כפיו .ויש להקל על בעלי
תשובה ,שלא לנעול דלת בפינהם .והכי
נהוג" .עכ"ל .הנה כי כן ,השו"ע החמיר
כהרמב"ם לגבי כהן שהרג את הנפש,
שאפילו הרג בשגגה ,ואפילו שב
בתשובה ,אינו נושא כפיו ,בעוד שלגבי
מומר ,הוא הביא דעת י"א ,שאם שב
בתשובה הוא נושא את כפיו (שם ,לו).
אולם גם לפי הרמב"ם והשו"ע שאסרו
השמש
לכהן שהרג את הנפש בשגגה ,ואפילו
שב בתשובה ,לישא כפיו ,הוא משום
"דאין קטיגור נעשה סניגור" (מ"ב שם ס"ק
קכט .עיין תוס' סנהדרין לה ,ב ,ד"ה שנאמר ,שכתבו כן).
ולכן אין ללמוד מדין זה לקיום שאר
מצוות .שהרי הרמב"ם שם ,ו ,כתב" :כהן
שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים
המונעין את נשיאת כפים ,אע"פ שאינו
חכם ,ואינו מדקדק במצוות ,או שהיו
הבריות מרננין אחריו ,או שלא היה
משאו ומתנו בצדק ,הרי זה נושא את
כפיו .ואין מונעין אותו .לפי שזו מצות
עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת
כפים .ואין אומרין לאדם רשע הוסף רשע
והמנע מן המצות" .עכ"ל .כלומר ,אפילו
מדובר בכהן רשע ,אלא שלא הרג את
הנפש ,ולא עבד ע"ז ,רשאי לשאת כפיו.
ואין הציבור יכול למנעו .כי אין אומרים
לרשע שיוסיף רשע ע"י שימנע מן
המצוות.
והכס"מ שם ציין מקורו מן הירושלמי
שלא יאמר אדם ,איש פלוני כהן מגלה
עריות ושופך דמים ,ואיך יברך ברכת
כהנים .ומפרש רבינו שמדובר בלא נודע
שבאה עריותך או שפך דמים .רק מרננים
אחריו בעניינים אלו ,וא"כ אפילו שהיה
רשע בדרגה כזו שמרננים אחריו שהוא
מגלה עריות ולא שופך דמים ,אינו פסול
לנ"כ ,ואין למנעו מלקיים מצוות .וכן כתב
בב"ח או"ח ,קכח וע''ש.
ומרן בשו"ע שם ,לט ,כתב בקצרה" :לא היו
בו מהדברים המונעים נשיאת כפים ,אף
על פי שאינו מדקדק במצוות ,וכל העם
מרננים אחריו ,נושא את כפיו (שאין שאר
עבירות מונעין נשיאת כפים)" .עכ"ל.
קסט
חם
היתר נישואין לרוצח שנשפט למאסר עולם
וכתב המ"ב שם ,ס"ק קמד" :מרננים אחריו,
אפילו רינון של אמת ,שהוא מפורסם
ברשעותו" .עכ"ל .ועוד כתב שם ס"ק קמו:
"מונעין ,היינו אפילו לא עשה תשובה על
חטאיו" .אין מונעין ממנו לשאת כפיו,
והביא את דברי הרמב"ם שאין אומרים
לרשע שיוסיף רשע על רשעתו וימנע מן
המצוות.
השמש
ניתן לומר שעניין נבוזרדאן אינו ראיה,
כיון שהוא נתגייר כגר צדק .וכבר כתב
בספר החנוך ,מצוה תכה שאע"פ שה' ציווה
להשמיד את שבעת העמים ,וכן את
עמלק ,בכל זאת ה' ברא אותם ,כי מאחר
ויש בחירה חופשית ,אפשר שגם מהם
יצא אדם כשר ,וציין את דברי חז"ל
במסכת ע"ז יב ,ב ,שמבני בניו של עמלק
נולד אנטונינוס שהיה כשר .ובמפורש
אמרו בגמרא ב"ק קיט ,א ,שיהודים
המוסרין יהודים לשלטונות הגויים ,מותר
להרגם ,אבל אסור לאבד ממונם .והסיבה
לכך" ,דילמא הוה ליה זרעא מעליא,
וכתיב יכין רשע וצדיק ילבש" .עכ"ל.
כלומר ,אין לאבד ממונם של המוסרים,
למרות שהורגים אותם ,כדי להשאיר
ירושה לזרעם ,משום שאפשר שיצא מהם
זרע כשר .וראוי הוא לירושה .על דרך
לשון המקרא ,יכין רשע ,וצדיק ילבש .ורק
לגבי משומדים בין הגויים ,היו שאמרו,
שאין לחוש שמא יצא מהם זרע כשר .כי
משורש נחש יצא צפעוני .עיין חידושי
הרמב"ן ב"מ ע"א ,ב .וכן חידושי הריטב"א
שם .ועוד ,וכן דרשו חכמים (עיין תורה שלמה
ח"ח שמות ב הע' צח ,ק) על הפסוק "ויפן כה
וכה" ,שמשה התבונן אם יצא זרע כשר
מאותו מצרי רשע שהכה את העברי ,ורק
כשראה שלא יצא ממנו זרע כשר הרגו.
משמע שאם היה רואה ברוח הקודש
שיצא מאותו רשע זרע כשר ,לא היה הורג
אותו.
והנה אע"פ שהמ"ב שם ,ס"ק קלד ,פסל כהן
מחלל שבת בפרהסיא ,מלשאת כפיו,
שהרי דינו כגוי .לא כן ה'אגרות משה',
או"ח ,ח"א ,לג ,שהתיר ,ו'אגרות משה' ,או"ח,
ח"ב ,ד ,ששמח כשאמרו לו שגם לבוש
מרדכי מיקל בעניין זה .וכן היקל בדבר
הגאון שו"ת יביע אומר ח"ז ,או"ח ,טו ,משום
שבימינו מחללי שבת בפרהסיא הם
עוברים לתיאבון ,והם כתינוקות שנשבו,
וכאומרים מותר ,ושאין לומר להם
להוסיף רשע על רשעתם.
לפי זה רוצח שלא הוצא להורג ,והוא
במאסר ,אין סיבה שלא יאפשרו לו לקיים
מצוות פריה ורביה ,שהרי אין למנוע אותו
ממצוות ,ולגרום לו עבירות .ואין לומר
שזרעו ארור ,שהרי מצינו צדיקים בני
רשעים .רבקה צדקת והיא היתה בת
בתואל הרשע .וחזקיה המלך צדיק היה,
והוא היה בן אחז שהיה רשע מרושע .ומי
לנו אויב וצר ורשע כמו המן ,וחז"ל (גיטין נז,
ב) אמרו" :מבני בניו של המן למדו תורה
בבני ברק" .וכן אמרו שם על בני בניו של
סיסרא .וכן אמרו שם על בני בניו של
סנחריב .ובצאצאי סנחריב אמרו שם:
"מאן אינון? שמעיה ואבטליון" .וכן אמרו
שם על בני בניו של נבוזרדאן ,למרות
שטבח ללא רחם אלפים ורבבות ,אבל
אולם עדיין צריכים אנו למודעי לנוכח
דברי הרמב"ם,
בעניין שופכי דמים" :ההורג נפשות ולא
היו העדים רואין אותו כאחת אלא ראהו
האחד אחר האחד ,או שהרג בפני שני
רוצח ושמירת נפש ,ד ,ח-ט,
קע
חם
הרב רצון ערוסי
עדים בלא התראה ,או שהוכחשו העדים
בבדיקות ולא הוכחשו בחקירות ,כל אלו
הרצחנים כונסין אותן לכיפה ומאכילין
אותם לחם צר ומים לחץ עד שיצרו
מעיהן .ואח"כ מאכילין אותם שעורים עד
שכרשם נבקעת מכובד החולי .ואין עושין
דבר זה לשאר מחויבי מיתת בית דין.
אבל אם נתחייב מיתה ממיתין אותו ,ואם
אינו חייב מיתה פוטרין אותו .שאף על פי
שיש עוונות עריות ,או חילול שבת ,אינן
כשפיכות דמים .שאלה העוונות הם
מעבירות שבין אדם להקב"ה .אבל
שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין
חבירו ,וכל מי שיש בידו עון זה הרי הוא
רשע גמור .ואין כל המצות שעשה כל ימיו
שקולין כנגד עון זה .ולא יציל אותו מן
הדין ,שנאמר אדם עשק בדם נפש .צא
ולמד מאחאב ,עובד עבודה זרה ,שהרי
נאמרו בו לא היה כאחאב .וכשנסדרו
עונותיו וזכיותיו לפני אלוהי הרוחות ,לא
נמצא לו עון שחייב כליה .ולא היה שום
דבר אחר ששקול כנגדו ,אלא דמי נבות.
שנאמר ותצא הרוח ותעמוד לפני ה' זה
רוח נבות .ונאמר לה ,תפתה אם תוכל.
והרי הוא הרשע לא הרג בידו אלא סבב.
קל וחומר להורג בידו" .עכ"ל .הנה כי כן,
רוצח שאנו יודעים בוודאות שרצח ,אבל
חסר משהו כדי לחייבו מיתת בי"ד .או
חסירה התראה .או עד אחד וכיו"ב ביד,
מסבבים את הריגתו ע"י הכנסתו לכיפה.
לא כן מי שעבד ע"ז ,או בא על ערוה ,או
חילל שבת ,שלמרות שיש ודאות שעברו
אותן העבירות ,שהן מאוד חמורות ,וחסר
משהו כדי לחייבם מיתה ,בכל זאת בי"ד
לא מכניסים אותם לכיפה כדי לסבב את
הריגתם ,כי הרוצח משחית יישובו של
העולם .והרוצח הוא רשע גמור .שאין כל
השמש
המצוות שעשה שקולין כנגד עבירת
הרצח .ואם כן ,לכאורה ,לפי זה אין מקום
להתיר לרוצח להתחתן .שהרי אילו היתה
סנהדרין ,היו לכאורה מכניסים אותו
לכיפה ומסבבים הריגתו.
אולם ,כמה תשובות יש בדבר זה .הנה
החזו"א ,על הרמב"ם שם ,כתב" :נראה
דכיפה יש לו חומר של ד"נ בכל עשרה
דברים שנשנו במת"נ ל"ב ,א (=משנה,
סנהדרין ,ד ,א)" .עכ"ל .כלומר ,אין דנין דין
הכנסת רוצח לכיפה ,אלא דווקא
בסנהדרין של עשרים ושלושה דיינים
סמוכים ,וע"י חקירות ודרישות ,ושיש
ללמד זכות .ועוד ,דבר שלא יתכן בימינו
ובוודאי לא ע"י ביהמ"ש שאינו דן לפי דין
תורה .זאת ועוד ,בשו"ת הראב"י אב"ד סי'
קמט ,דן בדינו של אדם שהרג את חברו
כטוב לבו ביין במעשה פורים .וכתב שיש
ללמד עליו זכות ,מצד אחד .ומצד שני,
שיש לגדור גדר ולהלקותו ולבזותו,
במשך שנים עשר חודשים כדין המת,
ודיו .אבל לא להרגו ,ולא להכניסו לכיפה.
כי הדין שכונסין לכיפה הוא דווקא בהורג
נפשות רבות .ולא בהורג נפש אחת.
ושאין לסמוך על הודאת עצמו של
הנאשם כדי להענישו .ולפי זה מי
שהורשע בערכאות ברצח ונידון למאסר,
שאינו מאסר של כיפה ,די בעצם המאסר,
ואין למנעו מלקיים מצוות פריה ורביה.
על אחת כמה וכמה ברוצח שהיה סבור
שמותר לרצוח את פלוני אפילו מצוה יש
בדבר .שזה נקרא אומר מותר .ובגמרא
מכות ז ,ב ,הובאה מחלוקת בין אביי
ורבא .שאביי סובר שהוא אנוס הוא,
ורבא סובר שהוא קרוב למזיד .והרמב"ם,
רוצח ושמירת נפש ה ,ד ,שאם הרג משום שעלה
קעא
חם
היתר נישואין לרוצח שנשפט למאסר עולם
על דעתו שמותר להרוג הוא קרוב למזיד.
והרמב"ם ,מלכים י ,א ,כתב לגבי בן נח" :וכן
אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג ,הרי
זה קרוב למזיד ונהרג .ולא תחשב זו להם
שגגה ,מפני שהיה לו ללמוד ולא למד".
עכ"ל .ומזה נלמד שרוצח שידע שאסור
לרצוח ,אבל הוא היה סבור שיש לנרצח
דין רודף ושמצוה להרגו ,אם סמך על
דעת עצמו ,ואינו בר הכי כדי להורות
הלכה ,הרי הוא קרוב למזיד .אבל אם
מורה הוראה בר סמכא ,הורה לו שלנרצח
יש דין רודף ,אף שהמורה הוראה טעה
בהוראתו ,אבל הרוצח שרצח בחשבו
שיש לנרצח דין רודף יש לו דין שוגג.
ובשוגג אף שהוא בגלות מצווה הוא
לקיים את המצוות בכל אדם ,רק שלא
יצא מחוץ לעיר המקלט ,אפילו לא לדבר
מצווה .אבל בתוך עיר המקלט מצווה הוא
בכל המצוות .צא וראה קין רצח את הבל
אחיו ,למרות שה' כבר ציווה את אדם
הראשון באיסור שפיכות דמים ,רמב"ם,
מלכים ,ט ,א .וה' דן אותו בעונש גלות .לדעת
רס"ג (אמונות ודעות ,מאמר שלישי ,פרק ט) ,בגלל
שלא היו עדים .והרד"ק (בראשית ד ,יב) ,אחר
השמש
שהביא דעתו ,שקין נידון בגלות בגלל
יישובו של העולם ,הוסיף" :ובדברי
רבותינו ז"ל (ב"ר נב ,יב) כל הורג קין יהרג
ולא כדינו של רוצחים דינו של קין .קין
הרג ולא היה לו ממי ללמוד .מכאן ואילך
כל הורג קין יהרג .ואפשר גם כן כי שוגג
היה ,כי האבן או הדומה לה שהכהו בה
לא חשב שימות באותה מכה ...לפיכך
דנוהו דין הורג בשוגג שהוא הגלות".
עכ"ל.
ומדבריו למדנו שני דברים :א .חשיבות
ישוב העולם .ב .שאם יש לדון רוצח כדין
שוגג ,דינו בגלות והוא יפרה וירבה כמו
קין .לכן נראים הדברים שאם הוא
מתחרט ,במיוחד לנוכח העובדה שרבים
מורי ההוראה שהסתייגו מן ההוראה
שהיה לנרצח דין רודף ,הרי שמותר
לאשה להתחתן אתו .ואין עליה איסור
להיות במחיצתו .ודי במה שהוא בעונש
מאסר עולם ,ואין בידינו למונעו מלקיים
מצוות פריה ורביה.
רצון בן ר' יוסף הלוי ערוסי
קעב
חם
הרב רצון ערוסי
השמש
הגאון הרב רצון ערוסי שליט''א
רב ואב''ד קרית אונו
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
שמחתי לשמוע כי מוציאים ספר לזכותו ולעילוי נשמתו של אותו חסידא ופרישא
הרב החסיד ר' מסעוד חי זצ''ל אשר כשמו כן הוא ''ח''מ'' וחמימותו נגע לליבם של
אלפי ישראל והוא ידע לקרב אותם לאבינו שבשמים .הנני שולח ד''ת זה בידי בני
שיחי' ע''מ לפרסמו בספר קדוש זה ''חם השמש'' וברכתי נתונה לידידי ואהובי
''ברא כרעא דאבוה'' הדיין המצויין הרה''ג ר' יעקב חביב שליט''א שימשיך בדרך
אביו הגדול ללמוד וללמד לשמור ולעשות ,אכי''ר.
תודתנו נתונה לידידנו הרה"ג צפניה ערוסי שליט"א רב ומו"צ במודיעין ,על מסירת סימן זה
מתוך שו"ת רצון יראיו לאמו"ר שיחי' שיצ"ל בקרוב.
שטר כתובה שחתום עליו רק עד אחד
בו אשה ,משום שבהמשך המשנה הנ"ל
נאמר" :כתוב בו (=בגט) זוזין מאה דאינון
סלעין עשרין אין לו אלא עשרין .זוזין מאה
דאינון תלתין סלעין אין לו אלא מנה".
כלומר ,אם יש בשטר חוב שני סכומים
שאינם תואמים עניין כספי ,ולא תוכנן
של גירושי אשה .ולכן הדבר פשוט
שהשטר האמור במשנה זו הוא שטר חוב,
או שטר התחייבות וכיו"ב .וכבר כתב
זאת הרמב"ם בפיהמ"ש ,שם" :וכבר
בארנו כי גט ,שם כל שטר ,ולפיכך אמר
כתוב" וכו' .ואם כן ,לפי משנה זו ,שטר
פשוט שלא נהגו לעשותו מקושר עם
כפלים ,אין לו תוקף אם חתום עליו רק עד
אחד .והשטר כשהוא עם כפלים ומקושר,
כמו שהיו נוהגים הכהנים שגירשו
נשותיהם ,לכתוב להן גיטין מקושרים,
שאלה :מהו הדין אם נמצא שטר כתובה
של בני זוג שנישאו לפני עשרות שנים
ושחתום עליו רק עד אחד? האם השטר
פסול ועל הבעל לכתוב לאשתו שטר
כתובה בעל תוקף ,כדי שיהו מותרים
להיות ביחד? כי המקרה שבו מדובר
הוא במשפחות שמוקפות תלמידי
חכמים ,ושעורכי החו"ק והעד שחתם על
הכתובה ,כולם ידועים כת"ח מובהקים,
שנהירים להם דיני חו"ק וכתובות הלכה
למעשה.
תשובה :שנינו במשנה ב"ב י ,ב" :גט פשוט
עדיו שנים .ומקושר שלשה ,פשוט שכתוב
בו עד אחד ,ומקושר שכתבו בו שנים,
שניהם פסולים" .ע"כ .והדבר ברור
שמדובר בשטר עסקי ולא בגט שמגרשים
קעג
חם
שטר כתובה שחתום עליו רק עד אחד
השמש
כדי שאולי בינתיים יתחרטו ,שהרי כהן
שמגרש אשתו ורק לאחר מכן הוא
מתחרט ,הוא כבר אסור להחזיר את
גרושתו .כי הוא אסור בגרושה .וגט
מקושר ,נאמר במשנה ,אין לו תוקף
בפחות משלושה עדים .כלומר ,אם
חתומים עליו רק שני עדים הוא פסול.
שדין הפיסול של גט מקושר שחתומים
עליו רק שני עדים ולא שלושה ,כדין
הפיסול של שטר פשוט שחתום עליו עד
אחד ,ולא שניים .מה שטר פשוט שחתום
עליו רק עד אחד פסול מן התורה ,גם
שטר מקושר ,שחתומים עליו רק שני
עדים פסול מן התורה.
ובגמרא שם קסה ,א ,תמהו על הדין במשנה,
ששטר שחתום עליו רק עד אחד פסול,
בטענה שדין זה הוא פשוט ,ואין צריך
שיישנה במשנה" :בשלמא מקושר
שכתוב בו שני עדים פסול איצטריך.
סלקא דעתך אמינא ,הואיל ובעלמא
כשר ,הכא נמי כשר .קמ"ל דפסול .אלא
פשוט שכתוב בו עד אחד פשיטא .אמר
אביי לא נצרכא ,דאפילו עד אחד בכתב
ועד אחד בפה .אמימר אמר אפשר בעד
אחד בכתב ועד אחד על פה .א"ל רב
אבין לאמימר ,והא דאביי מאי? א"ל ,לא
שמיע לי כלומר ,לא סבירא לי .אלא
קשיא מתניתין .מתניתין הא קא משמע
לן ,בשניים במקושר כעד אחד בפשוט.
מה התם פסולא דאורייתא .אף הכא נמי
פסולא דאורייתא" .עכ"ל .הנה כי כן,
לדעת אביי התנא חידש במשנה ,ששטר
פשוט שחתום עליו עד אחד ,אף שיש עד
שני שמעיד על אותו עניין בע"פ ,הוא אינו
מצטרף ,והשטר פסול .ולדעת אמימר ,עד
בע"פ מצטרף לעד בכתב כדי להכשיר
השטר .מאוחר יותר נדון אם להכשירו רק
שלא יהיה מלווה ע"פ ,ולא יוכל הלווה
לטעון פרעתי ,או גם להכשירו כשטר
שמכוחו יכול המלווה לטרוף נכסים מן
הלקוחות .ומאחר ולפי אמימר ,עד בע"פ
מצטרף לעד אחד שחתום על השטר ,כדי
להכשירו כשטר ,התנא במשנה חידש,
והרמב"ם הכריע כשיטת אמימר ,בכך
שפסק שעד בע"פ מצטרף לעד החתום על
השטר כדי להכשיר את השטר .עדות ד ,ה
וז"ל" :וכן אם היה עד אחד בכתב ,ואחד
על פה מצטרפין .ואם אמר זה שלא כתב
בעדותו ,אני קניתי מידו על דבר זה ,לא
בא המלוה הזה ולא שאל ממני לכתוב,
שניהן מצטרפין ונעשית המלוה בשטר,
ואינו יכול לומר פרעתי" .עכ"ל.
ובפיהמ"ש ,כב ,שם ,כתב הרמב"ם:
"השמיענו שכשם שגט פשוט בעד אחד
פסול מדאוריתא כך מקושר בשנים פסול
מדאוריתא" .עכ"ל.
ובאמת שהרי"ף ,על ב"ב דף עו ,א ,לפי דפי
הרי"ף ,השמיט את דברי אביי והביא
דברי אמימר שהכשיר גט פשוט בעד
אחד שחתום עליו .ועד בע"פ מצטרף עמו,
אלא שהרי"ף לא הביא את הצריכותא
של המשנה לפי ההסבר של אמימר,
שהפיסול של עד אחד בשטר פשוט ושל
שני עדים בשטח מקושר הוא מן התורה.
ובתוספות שם קסה ,ב ,ד"ה הכא כתוב על כך
שהפיסול מן התורה" :לאו דאורייתא
ממש .דגט מקושר מדרבנן הוי ,כדאמר
לעיל .אלא מה שהולד ממזר מדרבנן .כי
היכי דהוי ממזר בפסול פשוט ,קרי ליה
דאורייתא ,ולאו דוקא .ורשב"ם פירש
קעד
חם
הרב רצון ערוסי
פסול דאורייתא דלא גבי מבני תרי .ואין
נראה לרבי .דאפילו אי הוי פסולא דרבנן,
לא היה גבי מבני חרי" .עכ"ל.
אולם הרמב"ם כתב שעד בע"פ מצטרף
לעד החתום בשטר רק כדי לתת תוקף
לשטר ,כמלווה בשטר לעניין שלא יוכל
לומר פרעתי .ומשמע שלא לעניין שיוכל
לטרוף נכסים מכח אותו שטר .וכן כתב
הכס"מ ,שם ,בדעת הרמב"ם .וכן כתב
המאירי ,שם קסה ,א-ב ,וכתב שחכמי צרפת
סוברים שגם גובים בשטר זה מנכסים
משועבדים .והכינוי לרשב"ם ולבעל
העיטור ,המאירי ,ב ,א ,דבריהם.
והטור ,חו"מ ,כא ,א ,כתב" :כתב הרמב"ם,
ואם אמר אותו שלא כתב עדותו ,קניתי
מידו על ההלוואה ,ולא בא המלוה ,ולא
שאל ממני שאכתוב לו שניהם ,מצטרפין.
ונעשה מלוה בשטר גמורה .ע"כ .ואם
אותו שמעיד על פה אומר בפני נמסר
השטר ,הוי השטר גמור לטרוף בו
ממשעבדי" .עכ"ל .ובשו"ע ,חו"מ ,נא ,א,
הועתקו דברי הטור והרמ"א ,שם ,הגיה
וכתב על הדין שכתב הטור .שאם העד
שמעיד בע"פ אומר שבפניו נמסר השטר
הוי כשטר גמור לגבות ממנו ממשעבדי.
"הגה ,ודוקא דיכולין למימר שנמסר ג"כ
לפני עד החתום ,דהוי שני עדים במסירה,
אבל אם לא נמסר רק בעד אחד ,אפילו
היו כאן ב' שטרות ,שכל אחד חתום עליו
עד אחד ונמסר רק לפני ע"א אינן
מצטרפין לטרוף ממשעבדי".
הנה כי כן ,שלפי הרמב"ם והשו"ע ,שטר
שחתום בו רק עד אחד ויש עד בע"פ,
שהעד שבע"פ מצטרף לעד שבכתב,
השמש
לעניין זה שההלוואה תיחשב כמלווה
בשטר ,רק לעניין שאם יאמר הלווה
פרעתי ,לא יהיה נאמן בלי עדים ,לא כמו
המלווה בע"פ ,בפני שני עדים ,שאין
מלווה חייב לפרוע בפני עדים .ואם כן,
לפי זה שטר כתובה שחתום עליו עד אחד
אם יש עד אחד בע"פ מצטרף כדי לגרום
לכך שאם הבעל יאמר פרעתי ,שלא יהא
נאמן בלי עדים .ואע"פ שאין תוקף לשטר
כתובה זה בשביל אחריות נכסים ,שמא
כדי שבעל יהיה מותר להיות עם אשתו,
די בשטר חוב על סכום הכתובה ,גם בלי
אחריות נכסים .ועוד נעמוד על כך.
ומאחר ובמקרה הנדון ,יש אומדנא
דמוכח שהקידושין נעשו כהלכה ,עם שני
עדים כשרים ,הרי שיש עד בע"פ שיכול
להצטרף לעד החתום על הכתובה .ולפי
הטור ,אם העד שבע"פ יכול להעיד על
מסירת השטר לבעל חוב ,הרי השטר הוא
עם אחריות נכסים .ומאחר ,וכאמור ,יש
אומדנא דמוכח שהיו שני עדי קידושין
כשרים ,והם בודאי ראו את מסירת
השטר לאשה ,שהיא הבעל חוב לענין
חוב הכתובה ,הרי ששטר כתובה זה,
אע"פ שחתום בו רק עד אחד ,החוב הוא
בעל תוקף ,ויש עליו אחריות נכסים.
ובנסיבות של מקרה דידן ,הדין כן גם לפי
הרמ"א ,מאחר והשטר הזה נמסר בפני
העד החתום.
אולם ,עדיין השואל ישאל ,שבענין שט"ח
רגיל ,שחתום עליו עד אחד ,תוקפו עומד
למבחן בעת התביעה ,ואם עד מצטרף
לעד החתום ,אז יוכל הנושה להיות מוגן
ע"י כך שהחייב לא יוכל לומר שפרע
קעה
חם
שטר כתובה שחתום עליו רק עד אחד
מבלי שיביא עדים ,ויש שהבעל חוב יוגן
שיוכל לטרוף נכסים .אבל בשטר כתובה,
הוא לא עומד לפירעון בכל עת .כי אם בני
הזוג חיים בשלום ,כבמקרה דנן עשרות
שנים ,אפשר שלא יועמד לגוביינא בשום
שלב ,אם האשה מתה לפני בעלה .ואם
כן ,אפשר שכבר נפטרו כל מי שיכלו
להעיד בעל פה ,והשאלה היא ,אם מותר
לאיש לחיות עם אשתו ,עם שטר שספק
אם ימצא עד בע"פ שיצטרף לעד שחתם.
ועוד נדון בשאלה זו .אבל כבר כעת
ייאמר ,שהרמב"ם ,מלווה ולווה יד ,י ,פסק
שאפילו בלי צירוף עד בע"פ ,יש משקל
לשטר חוב עם עד אחד ,וז"ל" :הוציא עליו
שטר חוב בעד אחד .והלוה טוען פרעתי,
הרי זה מחויב שבועה ,ואינו יכול
להישבע .ומשלם .טען ואמר ישבע לי
שלא פרעתיו ,הרי זה ישבע כמו
שבארנו" .עכ"ל .וכתב המ"מ ,שם,
שמקצת המפרשים הם בדעה ששטר בעד
אחד אינו כלום .אבל דעת הגאונים שעד
אחד החתום על השטר דינו ככל עד אחד,
בדיני ממונות ,שאם הנתבע מכחישו ,על
הנתבע להישבע שבועה דאורייתא.
ולדעת המ"מ ,זו גם דעתו של הרמב"ם.
ולדעת המ"מ ,הרמב"ם פיתח הלכה זו
מכח סברה ,שאם הנתבע לא הכחיש את
העד ,אלא הודה שלווה ,אבל טען שפרע,
הוא אינו יכול להישבע ,כי לא הכחיש
את העד .ומתוך שאינו יכול להישבע,
משלם.
השמש
בלי עד בע"פ ,די בכך ששטר כתוב זה
חתום ע"י עד אחד ,כשר ,שעושה את חוב
הכתובה לבטוח ,שהרי הבעל לא אומר
שלא מתחייב .וגם לא טען שפרע .ואם כן,
חוב של הבעל בכתובה אינו מוטל בספק,
ורק יש חשש שמא בעתיד יטען פרעתי.
ואם יטען כן ,מאחר ועד אחד חתום הרי
לפי הרמב"ם ודעת הסתם בשו"ע ,הבעל
חייב לשלם .כי מתוך שאינו יכול
להישבע משלם .ולפי דעת הי"א ,הוא
יכול לפטור עצמו בשבועה.
נשאלת השאלה ,האם התחייבות הבעל
בסכום הכתובה ,התחייבות שאינה
מוטלת בספק ,אבל היא בלי אחריות
נכסים ,האם דיה כדי להתיר לבעל להיות
עם אשתו .או שמא ,יש צורך בהתחייבות
עם אחריות נכסים ,או במתן משכון מן
הבעל לאשה ,כדי שיהיו מותרים זה לזה.
ואמנם ההלכה אסרה לחיות חיי אישות
בלי שלבני הזוג יהא שטר כתובה.
בגמרא ,ב"ק ,פט ,א ,הקשו מדוע אשה
שהזיקה אינה משלמת דמי הנזק ,הרי
יכולה היא למכור כתובתה בטובת הנאה
ותשלם לניזק .ותירצו" :הא מני ר' מאיר
היא ,דאמר אסור לו לאדם שישהא את
אשתו ,אפילו שעה אחת בלא כתובה,
וטעמא מאי? כדי שלא תהא קלה בעיניו
להוציאה" .ובגמרא ,כתובות נו ,ב -נז ,א,
סיפרו שאחותו של רמי בר חמא היתה
נשואה לרב אויא .ואבדה לה כתובתה,
ובאו לרב יוסף לשאול אותו ,כיצד עליהם
לנהוג .והוא אמר להם" :הכי אמר רב
יהודה ואמר שמואל אלו דברי ר' מאיר,
אבל חכמים אומרים משהא אדם את
אשתו שתים ושלש שנים בלא כתובה".
ובשו"ע ,חו"מ ,נא ,ב ,הובאו דברי הרמב"ם
להלכה ,אלא שהוסיף דעה" :וי"א שגם
שאם טען פרעתי ,נאמן בשבועה" .עכ"ל.
בניגוד להרמב"ם ,שאמר שחייב לשלם,
הואיל ואינו יכול להישבע .לפי זה ,שגם
קעו
חם
הרב רצון ערוסי
עכ"ל .כלומר ,רק לפי ר"מ יש איסור לבני
זוג לחיות חיי אישות בלי שטר כתובה.
השמש
כתובתה" .ואמרו בגמרא ,כתובות ,פט ,א:
"אמר רב במקום שאין כותבין כתובה
עסקינן" .עכ"ל .וכתב רש"י ,שם" ,אלא
סומכין על תנאי כתובה" .וכן כתב
הרמב"ם ,שם בפיהמ"ש ,כלומר ,היו
מקומות שלא נהגו לכתוב שטר כתובה.
כי הם סמכו על כך ,שגם מבלי התחייבות
הבעל במאתיים לבתולה ובמאה לאלמנה
או לגרושה ,הוא חייב מכח תנאי בי"ד
שהוא כמו חוק לכולם .ולכן היא גובה
סכום זה ,גם בלי שטר .וכך נפסקה
ההלכה ברמב"ם אישות טז ,כב ,ובשו"ע
אה"ע ק ,ט ,כתב" :במקום שאין כותבין
כתובה והביאו עדים שכתב לה כתובה,
יש מי שאומר שדינו כבמקום שכותבים,
ואינו גובה בלא כתובה .ויש מי שאומר
שגובה בלא כתובה" .עכ"ל.
אבל לפי חכמים מותר אפילו שנתיים
ושלוש .אלא שאביי הקשה על רב יוסף:
"הא אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה
כרבי מאיר בגזירותיו" .עכ"ל .כלומר,
במקרה הנדון הלכה כר"מ ולא כחכמים
מאחר ומדובר בגזירה .שלא תהא קלה
בעיניו לגרשה .ומחמת קושיא זו ,רב יוסף
חזר בו ,והורה לשואל" :זיל כתוב לה".
עכ"ל .וכך נפסקה ההלכה ,רמב"ם ,אישות,
י ,י וז"ל" :הכונס את האשה ולא כתב לה
כתובה ,או שכתב ואבד שטר הכתובה,
או שמחלה כתובתה לבעלה ,או שמכרה
לו כתובתה ,חוזר וכותב לה כתובה עיקר,
אם רצה לקיימה .לפי שאסור לאדם
לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא
כתובה .אבל המוכרת כתובתה לאחרים
בטובת הנייה ,אינו צריך לכתוב לה
כתובה אחרת ,שלא תיקנו כתובה ,אלא
כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה.
ואם הוציא זה ,משלם כתובה ללוקח
כדרך שהיה משלם לה ,אם לא מכרה".
עכ"ל .וכך נפסקה ההלכה בשו"ע אה"ע סו,
סעיפים א ,ג ,ועיין בסעיף א ובנו"כ ,אם
אסורה גם ההתייחדות של בני הזוג בלי
כתובה ,או רק חיי אישות אסורים.
והסכום המעכב הוא מאתיים לבתולה
ומאה לאלמנה ולגרושה ,אבל התוספת
אינה מעכבת ,כתובות ,נה ,ב ,רמב"ם
אישות ,י ,ז ,חובל ומזיק ,ד ,יח ,שו"ע אה"ע סו ,ט,
שו"ע חו"מ תכד .אולם יש מקומות שלא
נהגו לכתוב שטר כתובה ,והגזירה של
ר"מ לא חלה עליהם .שהרי במשנה
כתובות ט ,ז ,נאמר" :הוציאה גיטה ,ואין
עמו כתובה (=שטר כתובה) גובה
בין כך ובין כך אנו נוהגים בימינו
שכותבים כתובה ,ובלי שטר כתובה
אסור לבני הזוג לחיות חיי אישות ,ויש
אומרים אפילו להתייחד .משום שכיוון
שנהגו בשטר כתובה ,אין האשה סומכת
דעתה בלי שטר כתובה .השאלה היא,
למה התכוונו חז"ל בחובת כתיבת שטר
כתובה ,האם לעצם ההתחייבות של
החתן במאתיים או במנה לכלה ,או דוקא
להתחייבות שיש בה אחריות נכסים.
שהרי כבר אמרנו ששטר כתובה שחתום
בעד אחד ,אם עד בע"פ מצטרף ,הוא רק
שטר שכוחו יפה לעצם ההתחייבות אך
לא לאחריות על ההתחייבות .ולפי
הרמב"ם ,אפילו בלי צירוף עד בע"פ ,יש
תוקף לאותה התחייבות ,אבל בלי
אחריות נכסים.
קעז
חם
שטר כתובה שחתום עליו רק עד אחד
והנה בגמרא ,כתובות ,פב ,ב ,הובאה
ברייתא המתארת את גלגוליה של
הכתובה .שבתחילה היו כותבין לבתולה
מאתיים ,ולאלמנה מנה ,והיו מזקינין ולא
נושאין .ופירש"י שם ,בגלל שלא היה
שעבוד נכסים ,ולא היה להן מהיכן לגבות
דמי הכתובה .התקינו שיניחו דמי
הכתובה בבית אבי הכלה .אך כשהבעל
היה כועס ,היה מגרשה ,כי כבר לא היה
לחתן מה להפסיד .כי הכסף היה כבר
ביד אבי הכלה .וכך היתה קלה בעיניו
לגרשה למרות דמי הכתובה .התקין ר'
שמעון בן שטח ,שכל נכסיו (=של הבעל)
אחראין לכתובה .כלומר ,ייחודה של
הכתובה הוא בכך שיש בה ההתחייבות
על דמי הכתובה ,ולא תשלום במזומן,
אבל התחייבות שיש בטוחות לפרעונה,
בגלל שיש בה אחריות נכסים.
השמש
נכסיו משועבדים לה .והאפשרות השנייה
שיעידו עליו עדים ויקנו מידו שהואחייב לה מנה מאתיים .ועל אפשרות זו
כתב הרמ"א ,שיש לסמוך עליה רק
בשעת הדוחק .ומיד כשיתפנה ,יכתוב
שטר כתובה.
ולהלן נראה מהי עמדתם של הרמב"ם
והשו"ע בעניין זה .אך תחילה נברר אם גם
דברי המחבר בטיבה של האפשרות
הראשונה ,שיש צורך בשטר כתוב ,שיש
בו התחייבות על דמי הכתובה עם שעבוד
נכסים ,היא דעה מוסכמת .כי אם כן ,הרי
במקרה דנן בעניין שטר עד אחד בלבד,
יש התחייבות בלי אחריות נכסים .ולא די
בכך .ואמנם באוצר הפוסקים ,שם ,ס"ק ה,
כתוב" :כתב בבית יעקב כאן ,דאף אם
לא כתב לה אחריות לענין משעבדי ,אין
בעילתו בעילת זנות .דיכולה למחול
אחריות שעבוד .כדמוכח בכתובות ,נא,
א ,דאמרינן ,אם לא כתב לה אחריות,
דגובה ממשעבדי מטעם ,דאחריות טעות
סופר הוא .משמע דאי לא דאחריות טעות
סופר ,לא היתה גובה ,מוכח דלענין
משעבדי לא הוה תנאי בי"ד .דאף דעיקר
כתובה אין יכולה למחול ,מ"מ אחריות
שעבוד משעבדי ,יכולה למחול .ועוד דהא
יכול לכתוב ללקוחות ,דין ודברים אין לי
ממך (כתובות עה ,א) ,אלא דמהני מחילה
דמשעבדי" .עכ"ל .הנה כי כן ,אפשר
שהבית יעקב הבין שדברי השו"ע בעניין
שעבוד נכסים ,הוא רק בשביל לכתחילה
ולא לעכובא .ובאמת שגם באר היטב,
אה"ע סט ס"ק ה ,הביא דעה דומה בשם
המהרשד"ם חו"מ סי' רכה" :וכן אם התנה
עמה בעודה אסורה ,שלא תהיה שעבודי
כתובתה על קרקעות מהני .אולם החזו"א
ואמנם בשו"ע אה"ע סו ,א ,נאמר" :אסור
להתייחד עם הכלה קודם שיכתוב לה
כתובה (ויש מקילין ומתירין להתייחד
בלא כתובה ,ובלבד שלא יבעול) .והבעל
נותן שכר הסופר .ואפילו אם ירצה לייחד
לה כתובתה במעות .או בשאר מטלטלין.
אין שומעין לו .אלא צריך שיכתוב לה
שטר על עצמו בדמי הכתובה ,ויהיו כל
נכסיו משועבדים לה .או שיעידו עליו
עדים .ויקנו מידו שהוא חייב לה מנה או
מאתיים ,הגה .וי"א דאין לסמוך על עדים
רק בשעת הדחק .ומיד שיש לו פנאי
לכתוב צריך לכתוב .כל שכן שאין לסמוך
עלייהו לכתחילה (כן משמע מלשון הטור
וכ"כ מהרי"ק) וכן ראוי להורות" .עכ"ל.
כלומר ,יש לבעל שתי אפשריות:
אפשרות אחת -לכתוב שטר כתובה ובו
החתן מתחייב בדמי הכתובה ,ויהיו כל
קעח
חם
הרב רצון ערוסי
אה"ע סה ,אות י ,הגיע למסקנה אחרת:
"העולה לדינא ,דאם שאינו משעבד
נכסיו ,אין נכסיו משועבדין ,ועבר על
תקנת שמעון בן שטח .ומשמע דהו בב"ז
(=בזה בעילה זנות)" .עכ"ל.
אך אחרי בקשת המחילה מהחזו"א ,יש
לומר ,שאף שבאמת ר' שמעון בן שטח
תיקן שיכתבו אחריות נכסים ,לדמי
הכתובה ,וזהו ייחודו של שטר הכתובה
מימי ר' שמעון בן שטח .ומאז תקנה זו
נחה דעתן של הנשים .אבל מניין לנו
שתקנת ר' שמעון בן שטח היא לעיכובא,
באופן שאם לא כתב אחריות נכסים,
החתן כאילו לא התחייב כלל לכלה,
שבגין כך אסור להם לחיות חיי אישות.
הנה מצאנו במשנה ,כתובות ד ,ז" :לא כתב
לה כתובה ,בתולה גובה מאתיים,
ואלמנה מנה ,שהוא תנאי בית דין .כתב
לה שדה שוה מנה תחת מאתיים זוז ,לא
כתב לה כל נכסים דאית לי אחראין
לכתובתיך ,חייב שהוא תנאי בית דין".
ונמנו שם במשנה שלאחריה עוד חיובים
שהבעל חייב לאשתו ,שהם מתנאי
הכתובה ,כמו פדייתה מן השבי,
רפואתה ,ועוד .ונאמר במשנה שם ,שגם
אם לא כתבם במפורש בכתובה החתן
חייב עליהם .אולם הדין בעניין הכותב לה
שדה שווה מנה במקום מאתיים ,מביא
אותנו לדין הפוחת לבתולה ממאתיים זוז.
שנתבאר במשנה כתובות ה ,א ,כדלקמן" :ר'
יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר
של מאתיים ,והיא כותבת לו שנתקבלתי
ממך מנה .ולאלמנה מנה ,והיא כותבת לו
שנתקבלתי ממך חמשים זוז .ר' מאיר
אומר ,כל הפוחת בתולה ממאתיים,
ולאלמנה ממנה ,הרי זו בעילת זנות".
השמש
עכ"ל .וכתב הרמב"ם ,בפיהמ"ש,
שהלכה כר' מאיר .ובמשנה תורה ,אישות,
יב ,ו-ט ,הרמב"ם פסק להלכה" :התנה
הבעל שלא יתחייב באחד מן הדברים
שהוא חייב בהן ,או שהתנת האשה שלא
יזכה הבעל באחד מן הדברים שהוא זוכה
בהן ,התנאי קיים ,חוץ משלשה דברים,
שאין התנאי מועיל בהן .וכל המתנה
עליהן תנאו בטל .ואלו הן :עונתה ,ועיקר
כתובתה .וירושתה .כיצד? התנה עמה
לפחות מעיקר כתובתה ...תנאו בטל.
שכל הפוחת לבתולה ממאתיים ולאלמנה
ממנה ,הרי זו בעילת זנות" .עכ"ל .והנה
לגבי שעבוד נכסים שהתקין ר' שמעון בן
שטח ,על המאתיים לבתולה כתב
הרמב"ם בפיהמ"ש ,כתובות ,ד ,ז" :אפילו
היה לאדם קרקע באלפי דינרין כולם
תחת שעבוד הכתובה .ואפילו היתה מנה.
וטורפת כל מה שימכור או יתן ,אלא אם
כן סלקה שעבודה .וזו תקנת ר' שמעון בן
שטח בכתובת אשה" .עכ"ל .הנה כי כן.
הרמב"ם מכיר בוויתור של האשה על
שעבוד הנכסים שיש לה עבור דמי
הכתובה .ואין הרמב"ם רואה באותו תנאי
ויתור על שעבוד נכסים ,כתנאי בטל כמו
התנאי לגבי ההתחייבות על עיקר כתובה.
כולם תחת שעבוד הכתובה ,ואפילו היתה
מנה ,וטורפת כל מה שימכור או יתן .אלא
אם כן סלקה שעבודה .וזו תקנת שמעון בן
שטח בכתובת אשה" .עכ"ל .הנה כי כן,
הרמב"ם מכיר בוויתור של האשה על
שעבוד הנכסים שיש לה עבור הכתובה.
ואינו רוצה באותה תנאי כתנאי בטל כמו
בתנאי לגבי עיקר הכתובה.
שם,
גם המאירי הלך בעקבות הרמב"ם בעניין
האפשרות שהכלה תוותר על שעבוד
קעט
חם
שטר כתובה שחתום עליו רק עד אחד
נכסים לדמי הכתובה .בדבריו על
המשנה ,בכתובות ,נא ,א ,בעניין הדין
שנשנה במשנה שכתב לה שדה שווה
מאה במקום מאתיים שהוא חייב לה ,ולא
כתב לה שכל נכסיו אחראין לכתובתה,
המאירי כתב" :ולא עוד אלא אפילו כתב
לה מאתים ושיעבד לה עליהם שדה שוה
מנה ,או שלא הזכיר לה מאתיים ,אלא
שאמר לה שדה זה יהא משועבד לה,
וכתיב ,ואינו שוה אלא מנה ,ולא כתב לה
כל נכסין דאית לי יהון אחראין וערבאין
לכתובתיך ,חייב .ר"ל ששעבודה גם כן
על כל הנכסים .וטורפת ממשעבדי ,לדעת
האומר אחריות טעות סופר הוא .שהלכה
כן .ואם התנה בפירוש שלא יהו שאר
נכסים משועבדים לאותה כתובה ,מכל
מקום גובה כלה מבני חרי .וצריך שתדע,
שאע"פ שבתנאי בי"ד זה שהזכרנו ,ר"ל
עיקר כתובה ,אין תנאי מועיל להפקיעו.
שאר התנאים מיהא תנאי מפקיעם ואין
לך דבר בכל התנאים שהוזכרו ,הן
מאותם שיש לבעל ,הן מאותם שיש
לאשה עליו ,שאין תנאי מפקיעם אלא
שלוש .והם עונה ועיקר כתובה וירושת
הבעל .ר"ל שאם התנה עמה אחר שנשאה
שלא יירשנה תנאו בטל" .עכ"ל .הנה כי
כן ,המאירי הבחין בין שני מצבים :מצב
שבו הבעל כתב לאשה שדה שווה מאה
לכתובתה בת מאתיים ,ולא כתב שעבוד
נכסים .לבין המצב ,שבו הבעל כתב
במפורש ,שרק אותה שדה משועבדת ולא
יתר נכסיו .לגבי המצב הראשון כתב
המאירי שכל נכסיו משועבדים לכתובתה
מאתיים ,כי זו תקנת ר' שמעון בן שטח.
והעובדה שלא כתב את השעבוד
בכתובה .אינה מונעת אותו .כי הוא תנאי
בי"ד .וכיון שאינו יכול לפחות ממאתים
השמש
לבתולה ,ואפילו יתנה במפורש ,תנאו
בטל .לכן כל נכסיו משועבדים למאתים
זוז אלה .אולם המצב השני ,הבעל כתב
במפורש שלא יהיו שאר נכסיו
משועבדים לאותה כתובה .אף ששעבד
רק שדה בת מאה ,לכתובה בת מאתיים,
אין תנאו בטל ,אלא התנאי קיים .ואין
ביאתו ביאת זנות .כי האשה יכולה
לגבות את דמי כתובתה מנכסים בני
חורין .רואים מדברי המאירי במפורש,
שניתן להתנות על שעבוד נכסים כמו
הרמב"ם .והמאירי מצא לנכון להדגיש
שרק על שלושה דברים תנאו בטל ,על
העונה ,על הירושה ,ועל עיקר כתובה.
בעוד שאם התנה על שאר תנאי כתובה,
תנאו קיים .ותימה על הר"א סופר
שההדיר את המאירי ,שכתב ,שם ,עמ' 993
הערה ח ,שלא מצא דבר זה בפוסקים.
כלומר ,הוא לא מצא בפוסקים שניתן
להתנות על שעבוד נכסים והתנאי קיים.
שהרי דרכו של המאירי ,שהוא מביא
בראשית הסוגיא את פירוש המשנה של
הרמב"ם .ושם באותו עמוד ,כתוב לפי
התרגום שהיה בפניו כדלקמן" :הנה אם
היו לאדם אלף דינרין כלם נכנסין תחת
שעבוד כתובה .ואע"פ כתובתה מנה .היא
תטרוף ,כל מה שמכר או נתן ,אם לא
שתמחול בעבורה .וזה תקנת שמעון בן
שטח בכתובת אשה" .עכ"ל .כלומר ,אם
לא שהאשה תמחול את שעבוד נכסים
בעבור כתובתה ,כמו שתרגם הגר"י
קאפח" ,אלא אם כן סלקה שעבודה".
עכ"ל.
יוצא אפוא ,ששיטת הרמב"ם והמאירי,
שהתקנה של ר' שמעון בן שטח היא
והיא ניתנת למחילה,
לכתחילה,
קפ
חם
הרב רצון ערוסי
וכשהאשה מוחלת על תקנה זו ,אין
הביאה ביאת זנות .מאחר והבעל חייב לה
עיקר כתובה ,ויכולה היא לגבותה
מנכסים בני חורין .ודברים אלו עולים
בקנה אחד עם דברי בית יעקב ועם
המהרשד"ם שהובא ע"י הבאר היטב.
ומכאן ,שהכתובה שחתום עליה רק עד
אחד ,שיש בה התחייבות של הבעל
לאשה על דמי הכתובה ,אף שאין תוקף
לאחריות נכסים שכתובה באותה כתובה,
בדיעבד די בהתחייבות בת תוקף של
הבעל לאשה על עיקר הכתובה ,כדי
להתיר את האיש והאשה בחיי אישות.
אולם המחבר ,בשו"ע ,אה"ע סו ,א ,כתב
אפשרות שנייה ,אם לא היתה התחייבות
עם שעבוד נכסים על עיקר כתובה ,והיא
"שיעידו עליו עדים ויקנו מידו שהוא חייב
לה מנה או מאתיים" .עכ"ל .ובמקרה דנן,
יש אומדנא דמוכח שהקנין נעשה בפני
עדים כשרים ,למרות שבשטר הכתובה
חתום רק עד אחד .וכנראה ,היתה סיבה
לכך .משום שכאמור ,מדובר במשפחות
שמוקפות ת"ח מובהקים .ולא היתה זו
שכחה ,אלא כנראה ענין מכוון .משום
שמדובר בבני עדה שנהגו לכתוב מעבר
לשטר הכתובה את פירוט הנדוניא .ואותו
העד שחתם לבדו על שטר הכתובה ,חתם
לבדו גם על פירוט הנדוניא ,בהפרש זמן
של קרוב לשנה .משמע שהדבר היה
מכוון .ואולי משום שהיה מדובר
במשפחה אמידה ,שהנדוניא היתה יקרה,
לא רצו פרסום יתר .והעדיפו רק עד אחד
נאמן עליהם .ואפשר שקיבלו אותו עליהם
כשנים .רק לעניין שטר הכתובה ,להבדיל
מעדי הקידושין שבוודאי היו שנים .אלא
שעל אפשרות זו כתב הרמ"א ,שם ,שאין
לסמוך על הקנין שנעשה בפני העדים רק
השמש
בשעת הדחק .ומיד שיש לו פנאי לכתוב
כתובה ,עליו לעשות כן .והשאלה אם זו
עמדתו של השו"ע ושל הרמב"ם .הרבה
מנו"כ של השו"ע ,שם ,פלפלו בעניין זה,
זה אומר בכה ,וזה אומר בכה ,וקצר
המצע מהשתרע.
והנה ,הרמב"ם אישות י ,ט ,כתב" :אין
פוחתין לבתולה ממאתיים ולבעולה
ממאה וכל הפוחת ,בעילתו בעילת זנות.
אחד הכותב את הכתובה בשטר ,ואחד
שהעידו עליו עדים וקנו מידו ,שהוא חייב
לה מאה או מאתיים .הרי זה מותר .וכן
אם נתן לה מטלטלין כנגד כתובתה ,הרי
זה מותר לבעול ,עד שיהיה לה פנאי
לכתוב" .עכ"ל .ופירש הכס"מ את שיטת
הרמב"ם ,ששתי האפשרויות הראשונות
מותרות לגמרי ,הכותב שטר כתובה ,או
שהעידו עליו עדים וקנו מידו .ורק
האפשרות השלישית ,נתינת מיטלטלין,
מסויגת בסייג עד שיהיה לו פנאי לכתוב.
והגר"י קאפח ,הלך בעקבות הכס"מ,
וביסס פירוש זה.
וגם מצאנו בשו"ת הרשב"ש סי' רצג ,דן
ביישוב קטן של יהודים שהיה בימיו ,ולא
היו באותו יישוב עשרה זכרים .ורובם
קרובים .וגם הרחוקים אינם יודעים
לכתבו .והתעוררה השאלה ,כיצד יכתבו
כתובה בשני עדים כשרים ,כשהם אינם
יודעים לכתוב ולחתום שמם ,וכן כיצד
יברכו שבע ברכות של החופה ,כשאין
עשרה זכרים?
והנה אשר לכתובה ,הרשב"ש הציע
שלוש הצעות :הצעה ראשונה -שיקנו
מיד הבעל שהוא חייב לאשה כך וכך
קפא
חם
שטר כתובה שחתום עליו רק עד אחד
בתורת כתובה .ועל הצעה זו כתב
הרשב"ש" :וזה ,אע"פ שלא נכתב שטר
כתובה ,אלא הקנין בלבד יועיל" .ולגבי
הצעה השלישית -שהבעל יתפיס
מטלטלין לאשה ,במקום הכתובה ,סייג
הצעה זו ,עד שיהיה לו פנאי לכתוב
כתובה במקום שיכולים לכתוב כתובה.
הרי שהרשב"ש והכס"מ והגר"י קאפח הם
בדעה שלפי הרמב"ם ,השיטה שיציגו
עדים ויקנו מיד הבעל על התחייבותו
בדמי הכתובה לאשתו ,היא שיטה
לכתחילה.
השמש
ע"י תלמידי חכמים מובהקים שיודעים
לערוך חו"ק ולכתוב כתובה הלכה
למעשה ,ובכל זאת השטר כתובה חתום
בעד אחד באופן מכוון ,ולא מחמת
שכחה ,הרי אין איסור לבני הזוג לחיות
יחדיו .כי קרוב דבר שמסיבות מסוימות
רצו רק בעד אחד ,וקיבלוהו כשניים .וגם
אם לא קיבלוהו כשניים ,הרי לפי
הרמב"ם שטר כתובה או שטר חוב
תוקף
יש
אחד,
בעד
שחתום
להתחייבות ,רק שחסר שעבוד נכסים,
ובדיעבד העדר שעבוד נכסים בשטר
כתובה ,אינו אוסר על בני הזוג לחיות
יחדיו .כי השעבוד ינתן להתנאה
ומחילה ,על אחת כמה וכמה שבמקום
הנדון ,החתן קיבל בקניין בפני שני עדי
הקידושין את התחייבותו שבשטר
הכתובה .ושיטה זו ,לפי הרמב"ם ,היא
שיטה לכתחילה .כמו כן ,שמאחר
שבמקרה הנדון היו שני עדים שהשטר
כתובה נמסר לכלה ,הרי שלפי הרמ"א,
ההתחייבות שבשטר כתובה היא גם עם
אחריות נכסים.
לסיכום:
אם נמצא רק עד אחד חתום על השטר
כתובה ,יש לברר אם רב שיודע בטיב
גיטין וקידושין ערך את החו"ק ,שאז יש
להניח שהיו שני עדי קידושין ,ושהכל
נעשה כדת וכהלכה ,מלבד שחתם עד
אחד ,ובטעות נשמטה חתימת השני,
ויש לתקן עניין זה .אלא אם כן יתברר
שהעדר החתימה של עד שני ,מלמד
שהקידושין לא התנהלו כהלכה ,שאז יש
לחזור על כל החו"ק ולכתוב שטר
כתובה אחר .אולם אם החו"ק נערכה
רצון בן ר' יוסף הלוי ערוסי
קפב
חם
הרב אריה רלב''ג
השמש
הגאון הרב אריה רלב''ג שליט''א
רב הראשי ואב''ד דק''ק אמשטרדם
אב''ד אגודת הרבנים דארה''ב -וקנדה
לידידי הדיין המצויין הרה''ג ר' יעקב חביב שליט''א דברי תורה אלו הם לזכר אביו
הדגול החח''ם זצ'ל לקראת היארצייט הרביעי ,יה''ר שבמהרה יקום לתחייה עם
שאר צדיקי עולם בביאת גוא''צ.
בדין חופה וקידושין עם עדים קרובים
דרך האם ודרך אישות
האם שני בשני דרך אישות ואמא הוי
פסול דאורייתא והקידושין נתבטלו או
הוי מדרבנן כדעת הרמב"ם הובא ברמ"א
(חו"מ ל''ג) ולכן הוי קידושין.
מעשה בא לפנינו בזוג בעלי תשובה
מבוגר שנשתדכו זע"ז ורוצים להקים
משפחה בדרך ישראל סבא ,אמנם
האשה היתה נשואה ואי אפשר בשום
אופן לקבל גט מבעלה הראשון שנעלם.
ואחר הבירור נתברר שעדי קידושיה
הראשונים שייחדו אותם היו עדים
שומרי תו"מ אבל היו עדים פסולים
מחמת קורבה שהיו קרובים שני בשני
דרך האמא ודרך אישות ,זאת אומרת
עד אחד שני בשני דרך אמם עם אשת
העד השני.
ענף א'
איתא בגמ' במכות (דף ו) דאמרינן להו
למיחזי אתיתו או לאסהודי אתיתו ,אי
אמרינן לאסהודי אתו ,נמצא אחד מהם
קרוב או פסול עדותן בטלה ,והקשו
בתוס'( .ד"ה שמואל) וכן בתוס' ב"ב (קיד ).וכן
ברא"ש (במכות) איך מצאנו ידינו ורגלינו
בגיטין וקידושין שנעשו במעמד קרובים,
ותירץ הר"י שעדותן בטלה דוקא באותם
שבאים ומעידים בבי"ד אח"כ ,אבל מה
שראו בשעת מעשה אינו פוסל .ולפי
שיטה זו של תוס' .ורא"ש ור"י כל זמן
שהפסולים לא העידו בבי"ד ,הקידושין
מתקיימת ע"י הכשרים שנתכוונו להעיד
ויש לנו לברר ראשית מי הם עדי
הקידושין ,האם הקידושין תופסין מחמת
הכשרים בקהל כשו"ת החת"ס (אהע''ז ח''א
סימן ק') ודעימיה או הקידושין רק ע"י
העדים שייחדו כשו"ת מהרי"ו (סימן ז')
ודעימיה ,ואח"כ יש לנו לברר את"ל
הקידושין רק ע"י השני עדים שייחדו,
קפג
חם
בדין חופה וקידושין עם עדים קרובים
או שנמנו להעיד ,ולענין הקרובים אמרינן
כל שלא באו לבי"ד להעיד ,אז מסתמא
לא נתכונו להעיד בשעת הקידושין ,ולא
פסלו הקידושין .וכן היא שיטת הרמב"ן
בחידושיו (ב"ב קי"ג ):וכן הר"ן בחידושיו שם.
השמש
הקידושין ,אלא אפילו לשיטת הר"י
ודעימיה הלא נתכוונו להעיד דלשם כך
ייחדום ,וכך פסק בשו"ת הרשב"א (אלף
קפ"ט).
וכן מבואר בהדיא בשו"ת מהרי"ו
כשייחדו עדים קרובים דנתבטלה
בקידושין אע"פ שהיה במעמד הרבה
שכַ וָונָתם שרק עדים האלו
עדים כשריםֶ ,
הפסולים יהו עדים ולא שאר אנשים ע"ש
והביא ראיה לזה מהרא"ש ומהרשב"ם,
ותשובה זו הובא בשו"ת מהר"י ברונא
(ל"ה) ,וכן פסק בשו"ת ר' יהודה בן הרא"ש
(פ"א ,דף לג ע"ב) וכתב שזה אליבא דכו"ע,
שאפילו לפי התוספות והרא"ש אם הזמין
פסולים הוי גלוי דעת שרק רוצה
שהפסולים יהיו עדים ולא אחרים,
ונתבטלה הקידושין .וכן פסק בשו"ת
מהרש"ך (חלק א' כ"ה) וכתב שכיוון מדעתיה
לדעת שו"ת מהרי''ו הנ"ל.
(ז')
ויש שיטה שניה בריטב"א שם ובריטב"א
קידושין (מג ).ובריטב"א גיטין (יח ):בשם
רבו הרא"ה ע"ש .וכן רש"י וכן הרשב"ם
(ב"ב קיג ):שאם בשעת מעשה כיוונו
הפסולים להעיד אז נתבטלה הקידושין
מטעם נמצא אחד קרוב וכו' .וזה ע''י
ראייתם לחוד ולא בעי הגדתם בפני בי''ד.
ולפי"ז צריך לפרש לסיים ולמנות עדים
כשרים בשעת הקידושין ,כשמקדשין
במעמד קרובים.
וכן הרמב"ם (עדות פ"ה ה"ג והלאה) ס"ל כרש"י
ודעימיה שזמן הראיה בשעת קדושין
קובע ,וכן מסביר הכסף משנה בשיטת
הרמב"ם ,וכן כתב המחבר בשו"ע חו"מ
סי' ל"ו סעיף א' כדעת הרמב"ם רש"י
הריטב"א ורשב"ם ע"ש ,ורק הביא דעת
הרא"ש ור"י ותוס' ,כיש אומרים ,ע"ש.
אמנם נכון הוא ששו"ת חות יאיר (י"ט) לא
ס"ל הא דמהרי"ו ,וכתב אפילו היכא
דייחדו עדים פסולים מכ"מ מתקיימה
הקידושין בכשרים שראו ,דכל בי תרי
יכולים להעיד ,והביא ראיה משו"ת
הריב"ש (תע"ט) שפסקו הרמ"א בהגה"ה
(מ"ב סעיף ד') דהיכא דייחד עדים כשרים
וא"א להם להעיד ,יכולים אחרים שראו
הקידושין להעיד ,וכמו"כ בנ"ד דייחד
פסולים יכולים אחרים שראו הקידושין
להעיד .ואף דיש לחלק בין היכא דייחדו
כשרים להיכא דייחדו פסולים ,אבל
מכ"מ שו"ת מהריב"ל (ח"א ק"א) פקפק
בדינו של המהרי"ו.
והיות שחוששים לשיטת רש"י ורא"ה
ורשב"ם וריטב"א ודעימיה מנהג העולם
להזמין עדי קידושין כשרים ,וכן כתב
ברבינו פרץ בהג' על הסמ"ק (קפ''ג) וכן
נהגו העולם ,וכן הובא בשו"ת מהר"ם
אלשקר (ש''ט) ,ובש"ך (ח"מ ל"ו סק"ח)
ובקצוה"ח (ל"ו סק"א).
ונראה לפי מש"כ דאם יחדו עדים ונמצא
אחד קרוב או פסול ,לא מיבעי לשיטת
הרשב"ם ודעימיה דנתבטלה הקידושין
שנתכוון הקרוב להעיד בשעת מעשה
קפד
חם
הרב אריה רלב''ג
וכן הגאון האבני מילואים (מ"ב סק"ו) כתב
לולי דבריהם של הראשונים היה אומר
דאפילו יחדו עדים פסולים לאו כל
כמיניה לפסול הקידושין ,דכיון בקידושין
צריך עדים לקיים עצם הקידושין לכן
כוונתו של המקדש הוא דווקא על העדים
הכשרים הנמצאים שם שדווקא הם יהיו
העדים ,וכ"כ בקצוה"ח (ל"ו סק"ו).
השמש
וז"ל המכתב של המהרי''ל דיסקין זצ''ל:
"בעזה"י פה עיר הקודש ירושלים תובב"א
יום ג' י"ג אייר כ"ח למטמונים ,תמהר
ישועה לפ"ק,
מהשוכן בציון ובוחר בירושלים ישפיע
ברכה וחיים ,וכל טוב לכבוד הרב הגדול
בתורה ויראה וכו' מו"ה אברהם יעקב
גרשון לעסער ,הרב דביהמ"ד הגדול בני
יעקב בק"ק סיקאגע יצ"ו ,ברכה וחיים לו
ולכל אשר לו כל טוב.
וכן פסק כמוהם שו"ת חת"ס (אהע"ז ח''א סימן
ק') ,דס''ל דכל חופה בזמה''ז לא מיפסלי
צירוף הפסולים ,דכל עדות שהוא ע''י אנן
סהדי אין צריך דין עדות ,והפסולים אינם
מצטרפים ,ע''ש.
ראשית הידיעה היא הבריאה אל כבוד
אדמו"ר הגאון הג' הצדיק פ"ה עה"י נ"י
וכו' מוהר"מ יהושע יהודא ליב שליט"א
דיסקין ודורש בשלום הדר"ג ומברכו בכל
טוב.
ומכ"מ כבר נדחה הגאון החת"ס בשו"ת
משיב דבר (אהע"ז סי' ל"א דף לא ע"ב) ע"י הגאון
הנצי"ב ר"מ דוואלאז'ין עיי"ש ,וכן שו''ת
יביע אומר הראה בכחא דהיתרא דרובן
של הראשונים ואחרונים מודים לפסקו
של המהרי"ו ,דהיכא דיחדו עדים פסולים,
אז נתבטלה הקדושין מטעם נמצא אחד
קרוב או פסול.
את אגרותיו הנעימים לכבוד אדמו"ר
הגאון שליט"א מיום כ' שבט ,ע"ד עסק
ביש בענין הקידושין שקידש א' רע
מעללים לבתולה בת יחידה בלא דעת
אביה ואמה וגם כפי מאמרה לא כיוונה
לשם קידושין .הגיעו כל המכתבי' וגם מה
שכ' דברי חידושי תורה בזה וכל שאלתו
מכל הפרטים באורך כולם הגיעו במועדם
לכבוד אדמו"ר הגאון שליט"א קרוב לחג
הפסח .ומחמת טרדת המועד ואחר החג
סבבו רבות הטרדות ,ע"כ נתאחר תשובת
אדמו"ר הגאון הג' שליט"א עד כה.
ואני הקטן אוסיף נופך משלי ,שאף הגאון
הגדול ש''ב השרף מבריסק רבינו יהושע
ליב דיסקין זצ"ל בתשובה שנכתבה ע"י
אא"ז הגאון רבי אלעזר דן רלב"ג זצ"ל
בהוראת ובשמו של הגאון המהרי''ל
דיסקין זצ''ל (שהיה בכת"י אצל א"א
הגאון רבי חיים יהוסף רלב"ג זצ"ל ויצא
לאור ע"י בני הרב אליעזר דן רלב"ג
שליט"א בספר זכרון ע''ש הרה''ג רפאל
לוין זצ''ל הנקרא ''תפארת רפאל'') לא
חשש לשאר הנוכחים שהיה שם בשעת
הקידושין ,ופסק הלכה למעשה דלא
כשו"ת החת"ס הנ"ל.
ועתה הנני להעתיק להדר"ג את דברי
אדמו"ר בזה .והעיקר בזה אשר הדר"ג לא
יפסוק הדין במקומו בעירו קודם שיתראה
עצמו בהעיר או בהכפר אשר אירע
המעשה ,וייסע לשם ,ויהדר שישיג שמה
שלושה שיהיו כשרים ויבינו מעט בתורה
קפה
חם
בדין חופה וקידושין עם עדים קרובים
ויהיו מאותם היודעים בהעדים כי המה
מחללי שבתות בפרהסי' אשר פסולים
לעדות בדבר הקידושין .ואלו השלשה
(עם הדר"ג שיראה בזה) יקראו לעידי
הקידושין (הפסולים) והעדים יעידו
לפניהם דבר הקידושין שראו בזה האיש
מה שקידש לפניהם ויעידו ככל המאורע
(ולא יחושו על איסור אל תשת ידך עם
רשע להיות עד חמס ,כיון דמהני זה
הקבלת עדות לענין אולי ימצא עוד עדים
שיהי' נקרא נמצא אחד מהם קרוב או
פסול ויבוטלו גם שאר העדים ,ודבר כזה
מצינן גם בגמ' במס' מכות דף ו' א',
דשאלינן להו אי לאסהודי אתיתו) ואח"כ
יבין הדר"ג לאלו השלושה דיינים שידונו
ויפסקו ע"פ ידיעתם שהעדים המה מחללי
שבתות ויפסקו שהקידושין בטילים אפילו
אם יש עוד עדים ששמעו בזה בשעת
הקידושין.
השמש
שמואל (מ"ב סק"ח) דאליבא דתוס' ורא"ש
כל זמן שלא הוגד עדותן בבי"ד ,לא
נתבטלה הקידושין ,ולכן אף בזימן עדים
פסולם כל זמן שלא העידו בבי"ד הוי
כמודים שנתקדשה בפני שנים כשרים,
ואף שאין בי"ד יכול לפסוק על פיהם
מכ"מ הוי כעדים פסולים שמעידים
שנתקדשה בפני שני כשרים והלכו להם
למדינת הים ,והקידושין תופסין .ואף
שבשו"ת בית יעקב (אהע"ז מ"ג) השיג על
הב"ש בזה ,וכן בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד
ק"ג) דחה דברי האחרונים האלו והראה
שהקידושין בטלין ,וכן בשו"ת יביע אומר
הראה לן בכחא דהתירא דאין לחוש
לקידושין כשייחדו עדים פסולים.
מכ"מ לא אכחד להגיד דהאמת יורה
דרכו דיש לסמוך הלכה למעשה על
הצעתו של הגאון ש"ב רבי יהושע ליב
דיסקין מבריסק ,דמועיל לא רק לשיטת
הריטב"א אלא אף לדעת התוס' והרא"ש
מועיל ע"י שיעידו השני עדים בפני בי"ד
דהם העדי קדושין ונתכוונו להעיד והם
קרובים ,ובזה לכו"ע אם נמצא אחד קרוב
או פסול עדותן בטלה והקידושין בטילין.
עפי"ז יוסר כל הספיקות ועדותן נתבטלה
לכו"ע.
כל זה שמעתי מפי הגאון אדמו"ר
שליט"א ,וזה העיצה הטובה שנראה ע"פ
הדין לבטל הקידושין .ונא אחר כן להודיע
לכבוד הגאון שליט"א האיך נפל דבר.
והנני מסיים בברכה ושלום דברי הדורש
שלום תורתו והצלחתו ,מברכו בכל טוב
בתפלת
משה אליעזר דן בהרלב"ג
הכותב וחותם בפקודת אדמו"ר הגאון
שליט"א
וזה הוראה הלכה מעשה נגד שו''ת
החת''ס הנ''ל ,דהיכא דאמרינן אנן סהדי,
אין צריך עדות ,ולא מיפסלי צירוף
הפסולים .ואדרבא לפי הגאון מהרי''ל
דיסקין זצ''ל אחרי הגדת עדות של
הפסולים מהני לבטל הקידושין אפילו
אליבא דשיטת תוס( .מכות ו .ד''ה שמואל)
ורא''ש הנ''ל ודעימיה ,וכ''ש אליבא
דשיטת הריטב''א הנ''ל ודעימיה.
והנה בנ"ד אף דיש גדולי אחרונים
וביניהם בעל נוב"ת (אהע"ז ע"ו) שצידד כך
שבקידושין לא אמרינן נמצא אחד קרוב
או פסול עדותן בטלה ,וכן בשו"ת
הגרעק"א (צ"ד) הביא ראיה מן הבית
קפו
חם
הרב אריה רלב''ג
השמש
אולם הגרעק"א (צ"ד) חילק דאולי בקדושי
כסף דהרמב"ם כתב מד"ס הוי
מדאורייתא ,אבל בקרובי אם או דרך
אישות דהרמב"ם השתמש בלשון
מדרבנן הוי ממש מדרבנן ,ולפי"ז כבר
הלך הממנ"פ ,והקידושין לא נתבטלו.
ענף ב'
וכעת יש לנו לדון במה ששני העדים
שיחדו לקדושין היו קרובים שני בשני
דרך האם ,וכן דרך אישות של עד אחד,
דהיינו עד אחד שני בשני עם אשת העד
השני.
אלא שלמסקנא הגרעק"א החליט דמה
שכתב הרמ"א בשם י"א דהוי קידושין
דרבנן הוא רק לחוש להחמיר שלא בשעת
הדחק ,אבל בשעת הדחק יש לסמוך
להקל כדעת רוב הפוסקים ראשונים
ואחרונים ,ואח"כ מינה כרוכלא דעת
המקילין דהיינו הרמב"ן הרשב"א רה"ג,
הרא"ה הריב"ש ,וכן גדולי האחרונים
דהיינו דברי ריבות (רל"א ,רס"ד) ,המהרשד"ם
(אהע"ז ל"ג) ,המ"ל ושו"ת שיטה מקובצת,
ודעת התשב"ץ (ח"א קנ"א) והריב"ש (י"ד) דכן
דעת הרמב"ם דהוי דאורייתא ,וכן סיים
הגרעק"א בזה"ל ולדינא נלפענ"ד דכדאי
לסמוך בשעת הדחק להקל ,ולא שדעתי
לזוז מפסק הרמ"א ח"ו ,אשר מימיו
נאמנים אנו שותים בצמא ,אלא דהרשות
נתונה לומר דהרמ"א לא חשש להחמיר
רק שלא בשעת הדחק עכ"ל.
ולכאורה השו"ע פסק (חו"מ סי' ל"ג) שקרובי
שני בשני פסולים מדאורייתא ,וכן הסכים
הרמ"א ,רק שכתב בשם י"א דקרובין מן
האם אינם פסולים אלא מדרבנן ,ונ"מ
לענין לחשוש בקידושין.
והנה זוהי שיטת הרמב"ם (עדות פי"ג)
דקרובי האם וכן קרובים דרך אישות הוי
מד"ס ,ולפי"ז בנ"ד לא נתבטלה
הקידושין.
והנה השו"ת שב יעקב (פ"א) הובא בשו"ת
הגרעק"א (קמא צ"ד) יצא לדון בדין חדש,
שאף אם נימא דקרובי אם או דרך אישות
הוי מדרבנן ,ומדאורייתא הוי קידושין,
מכ"מ היכא דקידש בקידושי כסף דג"כ
לרמב"ם הוי מד"ס ,אז וודאי אין לחוש
לקידושין ממנ"פ ,דאם קידושי כסף
דאורייתא ורק נקרא מד"ס דנלמד מי"ג
מדות וכמ"ש הכסף משנה ורוב הפוסקים
בדעת הרמב"ם ,אז ג"כ קרובי אם ואישות
הוי מד"ס דנלמד מדרשה אבל באמת
פסול מדאורייתא והקידושין נתבטלו,
ואם נפשך לומד דקרובי אישות מדרבנן
אז גם קידושין כסף רק מדרבנן,
ומדאורייתא לא הוי קידושין ולא צריך
גט.
ולהלכה כתב המהרשד"ם (אהע"ז ל"ג) שיש
להקל בקידושי קרובי האם משום ס"ס ,ס'
הלכה דפסול מדאורייתא ,ואת"ל כמקצת
גאונים דפסול מדרבנן ס' הלכה כרי"ף
ובעל העיטור שהמקדש בפיסולי עדות
דרבנן אין חוששין לקידושיו ,וכ"כ בשו"ת
דברי ריבות (רל"א) בשו"ת משפט צדק
(ח"א מ"ג ,ח"ב ע"ד) .וכן פסק בשו"ת יביע
אומר (ח"ד אהע"ז סי' ה' אות ט' ,וח"ח אהע"ז סי' ג' אות
ט') שהראה שכן דעת רוב ראשונים
ואחרונים ,ולכן בנ"ד נתבטלה הקידושין
קפז
חם
בדין חופה וקידושין עם עדים קרובים
ע"י קרובי האם ,ובפרט בנ"ד דהוי שעה"ד
יש מקום לסמוך על המקילים ולהחשב
הנישואין כבטלים ע"י העדים הפסולים
מקרובי האם.
השמש
ולכן בנ"ד יש לסמוך על הפוסקים
המקילים כמהרי"ו ודעימיה דאם יחדו שני
עדים אז אין מצטרפים שאר הכשרים
בקהל ,ואם הם פסולים אז נתבטלה
בקידושין ,וכן יש לסמוך על הפוסקים
המקילים המובאים בשו"ת הגרעק"א (צ"ד)
בשני ושני דרך אישות ודרך האמא דהוי
פסול דאורייתא ,ולכן נתבטלו הקידושין.
סיכום
והנה בנ"ד הוי שעת הדחק ובדיעבד,
דמדובר בזוג בעלי תשובה מבוגרים
שמאד קשה למצוא שידוך ,וכבר נתארסו
יחד ,ולהוטים זה אחר זה ,ורוצים להקים
בית נאמן בישראל כזוג שומרי תו"מ
ולהקים משפחה ,ואם דוחים אותם ידכאו
אותם בשמירת מצוות וד"ל ,וכבר הראה
בשו"ת יביע אומר (ח"י אהע"ז סימן י"ד) משורה
של אחרונים דאם כבר נתחברו זל"ז יש
להחשב את זה כדיעבד וכשעת הדחק,
ואף שיש חולקים יש לסמוך על דעת
המקילים ע"ש.
ולהלכה למעשה :יש לעשות כעצת ש"ב
הגאון הגדול המהרי"ל דיסקין זצ"ל
להושיב ב"ד ,ושני העדים יעידו לפניהם
שמינו אותם לעדי קידושין והם ראו
הקידושין והם קרובים שני בשני דרך
האם וע"י אישות ,ואז אפילו אם יבאו
עדים אחרים וג"כ יעידו שראו הקידושין
מכ"מ הוי נמצא אחד קרוב או פסול
ונתבטלה העדות .ולכן יש מקום להתיר
בנידן דידן להנשא ע"י חופו''ק עם
האשה הנ"ל.
אריה רלב''ג
קפח
חם
הרב יעקב חביב
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בדין שטר כתובה לגרושה שהיא בתולה
באה לפנינו שאלה על אודות הבחורה
מ.א הגרה בפאריז ,שבתאריך י''ג תמוז
תשס''ו התחתנה עם בחור אחד בשם א.ד.
החתונה נערכה כדמו''י בעיר פאריז ע''י
רב מוכר מהרבנות הראשית של פאריז.
ביום החתונה באמצע סעודת הנישואין
החתן התפרץ בצעקות וכל הנוכחים לא
הבינו מה קורה ובאותו ערב עזב החתן
את האולם והשאיר את כלתו לבדה,
וחזרה היא לבית הוריה .למחרת החתן
הסביר שהוא לא היה בנוי לחתונה ושהוא
לא מוכן לחיות עם אשה.
הדברים התבררו כאשר לבחור יש נטיות
הפוכות רח''ל( ,הוצגו בפנינו הוכחות
ברורות וחותכות ע''כ) ודבר זה כמובן
שהכלה והוריה לא ידעו על כך מראש,
ועל כגון זה אין לך מקח טעות גדול מזה.
מיד בידעה את כל זה בקשה הבחורה
להתגרש ממנו .ובכן בכ''ג כסלו תשס''ז
התגרשה כדמו''י .יש לציין שע''פ
הבדיקות שנעשו ע''י רופאים ,הבחורה
הנ''ל היא עד היום הזה בתולה ויש תחת
ידינו תיק מיון ממרכז רפואי בילינסון
פתח תקווה ,עם בדיקות שנעשו לבחורה
הנ''ל ,בדיקות גניקולוגית ובדיקות
אולטרה סאונד ,ואותן בדיקות נעשו ע''י
ד''ר אלינה וילקין ופרופסור ישראל
מייזנר והן מראות שהבחורה מ .א
בתולה והבתולים נשארו במלואם בלי
שום חדירה כל שהיא ובלי נוזל באגן.
בדיקות אלו נעשו ב 76ליולי ,7336חודש
אחרי החתונה.
והנה כעת אחרי הרבה קושי וצער מצאה
הבחורה הנ''ל בחור בשם נ.א שלומד
היום בישיבה הנ''ל הוא בחור דתי ויר''ש,
הבחור הנ''ל הוא רווק ולא היה נשוי
לעולם ,ורצונם להינשא ולשם כך פתחו
תיק ברבנות הראשית של ירושלים.
קפט
חם
בדין שטר כתובה לגרושה שהיא בתולה
הבחורה הנ''ל לא סיפרה להרבה אנשים
את מה שהיא עברה ,אבל החתן כן יודע
על הכל (וזאת שמענו ממנו שאכן היא
סיפרה לו את כל מה שהיא עברה ועל
היותה נשואה ליום אחד ובעודה בתולה).
אמנם היות שהבחור הוא רווק וצעיר
ובעיניו מתחתן הוא עם בחורה שלא
הייתה נשואה בעבר ,וגם עבור הוריו
ומשפחתו וחבריו מתחתן הוא עם בחורה
רווקה ,ובמשפחת החתן אינם יודעים כלל
על היות הבחורה נשואה ליום אחד ,וגם
עבור הכלה וחשיבותה ומשפחת הכלה
אינם מוכנים שיהיה לה כתובה של
גרושה ובהתאם לכך לקבל מוהר של
גרושה ,וזאת כאשר לדעתם לא מחשיבים
כלל את הנישואין בהיות שכל זה היה
מקח טעות בהיות הבחור עם נטיות
הפוכות ועוד אחרי התפרצויות ,ובכגון זה
אין הכלה הסכימה להנשא עם אחד כזה
שיש לו מום גדול ,ועוד היותה עד היום
הזה בתולה.
השמש
השני :כשמזכירים את המוהר שאז
לבתולה כותבים ''ויהיבנא ליכי מוהר
בתולייכי''.
והשלישית :בגובה המוהר ,במה שהוא
מתחייב אם זה ''מאתים'' ולא מאה ,שזה
עושה את ההבדל בין בתולה למי שאינה
בתולה( .ואצל האשכנזים יש עוד הבדל
בזה שיכתבו ''דחזי ליכי מדאורייתא''
שזה לבתולה ולמי שאינה בתולה יכתבו
''דחזי ליכי מדרבנן'').
ובאמת בכתובה שבנד''ד התואר
הבעייתי ביותר הוא הראשון ''אמר לה
לכלה בתולתא'' ,שהרי לכתוב לגרושה
תואר ''בתולתא'' ולא ''מתרכתא'' (על אף
שהיא באמת בתולה) יכול לצאת תקלה
לכהן ,שהרי נכון שגרושה אסורה לכהן
לכן אם אותה כלה תירצה להינשא לכהן
אם ח''ו תתגרש מבעלה ,הרי היא בכל
מקרה תהיה אסורה לכהן ,אמנם מה יהיה
אם ח''ו תתאלמן מבעלה ,הרי אלמנה
מותרת לכהן וזאת לא ידעו שלפני כן
הייתה פעם גרושה לפני שהתאלמנה,
ובכן זאת סיבה שצריך להיות כתוב
שהיא ''מתרכתא'' ,אבל עדיין נשאר
מקום להחשיב אותה כבתולה ולא
להחשיב כלל קידושיה כאשר אין לך
מקח טעות גדול מזה ,כאשר החתן ברח
באמצע סעודת החתונה ומתברר אח''כ
שיש לו נטיות של משכב זכור רח''ל ,הרי
אין האשה מסכימה להתחתן בכגון זה.
ושאלתם היא שרצונם של החתן והכלה
והמשפחות שהכלה תינשא בחודש טבת
הבעל''ט עם כתובה של הבתולות,
וכעת עומד בפנינו השאלה האם אפשרי
הדבר כאשר הבחורה הנ''ל קיבלה ג''פ
כדמו''י.
הנה בשטר של כתובה מצאנו ג' מקומות
שמודיעים מה מצבה של הכלה אם היא
בתולה או לא:
הראשון :כשמזכירים את שם הכלה
וכותבים ''אמר לה לכלה בתולתא'' (ואצל
האשכנזים ה''ה בכל מקום שמזכירים את
שמה של הכלה מוסיפים ''בתולתא דא'').
והנה עדיין אפשר לומר שכל זה שאמרנו
שמותרת להינשא לכהן ,משום שאין
חלות לקידושין ודינה של המבקשת
כפנויה ,כל זאת דווקא כשלא קבלה גט,
קצ
חם
הרב יעקב חביב
אבל בנד''ד הרי היא קבלה את הגט ,והרי
ידועים דברי הרמ''א אהע''ז סי' ו ס' א וז''ל:
''ואפילו לא נתגרשה רק משום קול
קידושין בעלמא ,אע"פ שהוא ברור שאין
ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק
מכח חומרא בעלמא ,אפילו הכי פסולה
לכהונה'' .ומקור דבריו של הרמ''א הם
מדברי תשובת הרשב"א סימן תקנ .ואשר
ע''כ גם כשהאשה קיבלה את הגט מכוח
חומרא בעלמא ,וזאת מאחר שיצא קול
על קידושין אף שלא היה בהם כל ממש,
פוסלים אותה לכהונה .א''כ אולי בנד''ד
ע''פ דברי הרמ''א לא נוכל להתירה לכהן
על אף שנישואיה עם בעלה בטלים
ומבוטלים.
אלא שעדיין אפשר להעמיד את דברי
הרמ''א ע''פ דברי כו''כ פוסקים ,אשר
העלו את דבריו בצ''ע להלכה ,כאשר
מקור דבריו הוא מתשובת הרשב''א,
והרשב''א בעצמו סותר את דבריו ,וזאת
ע''פ מה שהובא בב''י אהע''ז סי' יג בשמו
שסותר את מה שכתב כאן בתשובה
תק''ן.
ודברים ברורים הובאו בחלקת מחוקק
ס''ק ב ד''ה אפ''ה פסולה לכהונה שהמעיין
בהגהות מרדכי יראה שהביא כמה דעות
שבמקרה שיצא קול קידושין על אותה
אשה לומר שהיא נשואה ,בכל זאת
מותרת היא להינשא לכהן ,ותמוה כאשר
הובאו דבריו של הרשב''א בעצמו בב''י
שם סי' יג ס''ק ג שגם פסק שכשרה לכהונה
אם קיבלה גט שאינו צריך ע''פ הדין ,וזה
ממש הפוך מהתשובה שהביא הרמ''א
כאן בשם הרשב''א ,ובסוף דבריו כתב
שם
השמש
הח''מ שיש לחלק ,ולא פירט איך ובמה
לחלק.
והמעיין בבית שמואל שם ס''ק ג יראה
שכתב לחלק ,שאפשר שבתשו' הרשב"א
סי' תקנ שאני ,שאע"פ שמצד הדין לא היה
צריך לגרש ,וגירש מעצמו ,אמרינן שמא
אמת הדבר שקידש כדת ,משא"כ בההיא
תשובה שהביא הב"י סי' יג ,הרי לא היו
אלא ב' עדים ,והאחד מכחיש ,א"כ תו
ליכא חשש כלל וא"צ גט כלל.
וכיוצא בזה כתב לחלק בשו"ת ריח שדה
סי' כ דף סו ע"ד ,דשאני היכא שיש לחוש
שאמת הדבר שקידשה ,לכן הגט פוסל
אותה לכהונה ,אבל הכא שהבחור הוציא
קול קידושין והיא מכחישתו ואין כאן
עדים ,הגט שנתן לה חספא בעלמא הוא
וע"ש .לפ"ז גם בנד''ד י"ל שמכיון שאין
כאן חלות לקידושין ,והגט הוא כדין
הנותן גט לפנויה דאינו כלום ,א''כ הגט
הזה שקיבלה המבקשת הוי כחספא
בעלמא ,ואין מקום לחוש לקול קידושין
כלל ,ומותרת לכהן על אף שקיבלה גט
לחומרא בידי הבי''ד .ועיין באוצר
הפוסקים סי' ו אות טו שכתב בשם אפי
זוטרי ,שהביא להלכה דברי הריח שדה,
שדווקא בקלא דלא פסיק ורגלים לדבר
שהקול אמת ,וגם היא אינה מכחישה
הקול ,בזה הוא דס"ל להרשב"א שהגט
פוסלה מן הכהונה ,משא"כ במכחשת
הקול ,ואין כאן עדים ,ע"ז כתב הרשב"א
המובא בב"י סי' י"ג שאין בזה אפילו ריח הגט,
וע''ש.
והנה עדיין צריך עיון שהרי בדין של
גרושה שהיא בתולה ,מבואר במשנה
קצא
חם
בדין שטר כתובה לגרושה שהיא בתולה
השמש
אפילו בהנך צורות אע''פ שיש לה
בתולים כתובתה רק מנה.
בכתובות דף יא ע''א ''בתולה ,אלמנה,
גרושה וחלוצה מן הנשואין ,כתובתן מנה,
ואין להם טענת בתולים ,כלומר אשה
שנעשתה אלמנה או גרושה אחרי
נישואין ,אף שהיא עודנה בתולה,
כשבאה להינשא בשנית כתובתה רק
מאה .עוד מבואר שם במשנה ,שאע''פ
שהיא נישאת לשני בחזקת שהיא בתולה,
אם תימצא אח''כ בעולה לא יוכל בעלה
לטעון עליה מקח טעות ,דהיינו שחשב
שהיא בתולה ונמצאת בעולה ,ולא יוכל
להיפטר בגין כך מתשלום הכתובה,
דהדבר ידוע שהיא בעולה כיון שכבר
הייתה נשואה .ע''כ דברי המשנה .ומבואר
שם בגמרא שאפילו כשיש לה עדים שלא
נתייחדה עם הראשון או שנתייחדה עמו
זמן שאין בו שיעור ביאה ,אין לו טענת
בתולים .כלומר אע''פ שהיא מביאה
הוכחה ברורה שעודנה בתולה ,לא
אמרינן שהוא נשאה בחזקת בתולה
וממילא כיון שנמצאה בעולה הוי מקח
טעות ועכשיו אין לה כתובה כלל ,אלא
ודאי נשאה בחזקת בעולה ,ולכן
כשנמצאת בעולה יש לה את המנה שלה,
כמו שכתבו .משמע מדברי הגמרא שבכל
מקרה כותבין לה רק ''מנה'' בכתובה,
אפילו כאשר באו עדים שהיא בתולה.
ומצינו כמה שיטות בראשונים להסביר
את דברי הגמרא ,שאע''פ שיש עדים
שהיא בתולה דינה כבעולה.
הנה על פי כל השיטות שהזכרנו יוצא כי
גם אם באו עדים לומר שהיא בתולה אין
דבר זה מועיל ,לרש''י כיון שעליו
לחשוש שאע''פ כן היא בעולה ,להתוס'
כיון דסבר דלשבחה אומרים כן,
להרמב''ם כיון שלא תיקנו לנשואה
מאתים אפילו אם היא באמת בתולה,
ולהרמב''ן כיון שאין אדם לוקחה אלא
בדמי בעולה .ובאמת מרן השו''ע אבה''ע
סי' סז ס' ב פסק כן להלכה שאפילו באו
עדים שהיא בתולה אין זה מועיל לה.
א .לדעת רש''י שם ''שהרי כנסה הראשון
ועליו לדעת שנבעלה'' .כלומר שאע''פ
שבאו עדים לבעל השני ואמרו לו שהיא
בתולה ,מ''מ היה הבעל השני לחשוש
שהיא כן בעולה ,היינו שמא נבעלה
בהטיה או בהעראה לבד ,וכל שנבעלה
אמנם הב''ש שם ס''ק ב יצא לחדש
שלהרמב''ם אם באו עדים דהיא בתולה
יש לה על כל פנים טענת בתולים שהרי
הוא סמך על העדים ונשאה בחזקת
בתולה .וסובר הב''ש שהברייתא שאף
אם באו עדים להעיד שהיא בתולה אין
ב .לדעת התוס' שם דף יב ע''א ד''ה שאני
שהעדים לא מעלים ולא מורידים בעדותם
זו כיון שברור לכל שהיא בעולה.היינו
שהבעל חושב שהעדים לא מדקדקים
בדברים כאלה ,ואינם יכולים לדעת את
האמת.
ג .לדעת הרמב''ם הל' אישות פרק יא הל' א וב
שחז''ל תקנו תקנה מיוחדת לתת לנשואה
לעולם רק מאה ,כיון שבדרך כלל
הנשואה היא בעולה וחז''ל רצו להשוות
מידותיהן .וכן דעת הרמב''ן הרשב''א
הרא''ה והריטב''א כדעת הרמב''ם
שלאשה כזו אין מאתים על אף שהיא
בתולה משום שאין לה חן של בתולה.
קצב
חם
הרב יעקב חביב
עליה טענת בתולים לא נפסקה להלכה
להרמב''ם ,שהרי הרמב''ם השמיט אותה.
וכן פסק ההפלאה כתובות דף יב ע''א וע''ש.
השמש
ענין שיכול גם לצאת תקלה לכהן .שהרי
בשני המקומות האחרים גם אם היא
בעולה וכתב לה סכום כדין של בתולה
מועיל הדבר ,שהרי בדין של הסכום אם
רצה לתת לה ''מאתים'' אין בזה שום
בעיה כי הרי חתן שרצה ליזוק מנכסיו
ולתת לבעולה מה שלא מגיע לה רשאי
לעשות זאת ,ובכל דבר שקשור לממון
רשאי אדם לשלם כרצונו .וגם לכתוב
''מהר בתולייכי'' לבעולת עצמו אף שיש
לה כבר ילדים גם בזה אין חשש כ''כ
לפסול את הכתובה.
והנה באופן שהבחורה מביאה אישורים
מהרופאים שמצהירים שהיא עדיין
בבתוליה הרי לשיטת רש''י שחיישינן
שהיה לה העראה כיון שהייתה נשואה
א''כ הוא הדין באישורים רפואיים שלא
יכולים לשלול העראה לבד .וכן לדעת
הרמב''ן והרשב''א ודעימיה שהסיבה היא
שכבר הייתה נקראת נשואה ואין לה חן
בתולה ותשלום יותר מבעולה אע''פ
שהיא בתולה ,לא יועיל לזה אישור רפואי
שהיא בתולה .אמנם נשאר לדעת התוס'
שסוברים שהסיבה ששני עדים אינם
נאמנים בענין זה משום צדדי שיודע הבעל
שהם מגזימים לשבח את הכלה כדי
שתשא חן בעיניו ,הנה במסמכים
רפואיים לא שייך חוסר אימון זה ,ולא
מרעים חזקתם במיוחד שהם רופאים
גדולים ומפורסמים ,ועושים זאת כחלק
מעבודה שלהם ,א''כ לפי שיטת התוס'
אם יש בפנינו מסמכים של רופאים
המעידים ע''כ שהיא בתולה ,מעמידים
אותה על חזקתה שהיא אכן בתולה.
ובאמת הוא הדין נמי לדעת הב''ש
שהזכרנו לעיל כפי הבנתו בדברי
הרמב''ם שנשארת בחזקת בתולה
כשמגישה מסמכים של רופאים המעידים
שהיא עדיין בתולה.
וכן מצאנו להגאון מהר''ש מורפורגו
בספרו שמש צדקה סי' ה שיש לבעל
אפשרות לתת לה מאתים ,שהרי הוא
בעצמו השיר בתוליה ,ומאי נפק''מ שלא
עשה זאת בזמן הנכון ,הרי סוף סוף זהו
מוהר הבתולים שלה .ובאמת כך מצינו
על מה שנוהגים שמברכים לכלה כזו,
שבע ברכות בשבע ימי המשתה ,שהרי
דיינינן לה כבתולה ,ובכך אף שכבר
ילדה והודה שהוולד ממנו יכול לכתוב לה
מאתים ,שהרי סו''ס הוא לקח בתוליה.
והנה אף לדעת התשב''ץ ח''ג סי' קעח באופן
שידוע לנו בבירור שהיא בעולה מישראל,
ובכל זאת הבעל רוצה שיהיה כתוב
''בתולתא'' אין זה מיחזי כשיקרא ,שהרי
אין זה אלא תואר כבוד .הנה לא זאת
בלבד שדעתו של התשב''ץ היא דעת
יחיד וכבר כל גדולי הפוסקים דחו אותה,
וכן הובא ביד אהרן סי סו שבדין של
בעולה גמורה אף בבעולה של ישראל אין
לכתוב ''בתולתא'' ,הרי גם אם היה מקום
להסתמך על התשב''ץ בשעת הדחק אם
היה כתוב ''אמר לה לכלה בתולתא'' הנה
והשתא כפי שכתבנו לעיל שיש ג'
מקומות בכתובה שמודיעים את מצבה
של הכלה אם היא בתולה או לא ,ובאמת
התואר הבעייתי ביותר הוא הראשון
''אמר לה לכלה בתולתא'' ,בלי להזכיר
קצג
חם
בדין שטר כתובה לגרושה שהיא בתולה
כל זאת דווקא כאשר בשאר הכתובה
היה כתוב ככתובה של בעולה ,כגון
שבהמשך היו כותבים ''ויהיבנא ליכי
מהרייכי כסף זוזי מאה'' ואז אפשר לומר
שמה שכתבו בהתחלה ''בתולתא'' זה
תואר כבוד ,אבל אם לא עשו כן אלא
בהמשך כתבו נוסח ככתובה של בתולה,
הרי אליבא דכו''ע אין זה תואר כבוד
אלא שקר הפוסל את הכתובה .ובנדון
שלנו אם לא נשאר רמז בכתובה על כך
היותה פעם גרושה ,יכול לצאת קלקול
גדול בענין פסול כהונה.
השמש
ודינה כדין כל הבתולות לענין המוהר,
אמנם יש להזכיר ''מתרכתא'' לענין
החשש לכהונה שמא לא יפנו לחקור
ולחוש אם היא גרושה ,שהרי גרושה
בדרך כלל אינה בתולה ,ותצא תקלה
שיכשירוה לכהונה על פי הכתובה .אבל
באשר שאר הכתובה יכתבו כדין
בתולה לכל דבר ''ויהיבנא ליכי מהר
בתולייכי כסף זוזי מאתן'' ,והנלענ''ד
כתבתי.
והבאתי את דברי ,קדם פוסק הלכה
גדול אב''ד מקודש ,לשמוע את חוו''ד
בענין.
המורם מהאמור :אחרי שראינו את
מסמכים רפואיים המעידים שהמבקשת
מ .א היא עדיין בתולה ,יכתבו בכתובה
שלה'' :אמר לה לכלה בתולתא
מתרכתא מרת א .א .בת ה''ה ש .לבית
מ ''.היינו להדגיש שהיא אכן בתולה
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
קצד
חם
הרב אליהו אברזל
השמש
הגאון הרב אליהו אברזל שליט''א
אב בית דין הרבני האזורי ירושלים
רבה של שכונת בקעה ירושלים
בדין שטר כתובה לגרושה שהיא בתולה
פסק דין
לאחר שהתברר ע''פ מסמכים רפואיים,
שהמבקשת מ.א ,היא עדיין בתולה ,וזאת
על אף שהיתה נשואה בעבר והתגרשה
כדמו''י ,אמנם מאחר שהחתונה לא
החזיקה אפילו לא יום אחד וכפי שהביא
ידידי הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין ומו''צ בק''ק ירושלים ת''ו בתשובה
ארוכה והעלה שיש לרושמה בכתובה
כבתולה.
ויש להוסיף שהרופאים מאשרים שהיא
עדיין בתולה .שהרי אפילו לענין הבחנה
של צ''ב יום בשעת הצורך מקילים
הפוסקים לסמוך על הרופאים בזה .עיין
בשו''ת חיי עולם נטע סימן נב עד סימן ס.
ובשו''ת זרע אמת יו''ד סימן מא .ובבית חדש
אהע''ז סימן קסג .להקל בעת הצורך .אעפ''י
שהוא דינא דגמרא.
קעו .ובשו''ת יביע אומר חלק ז סימן יג.
ובשו''ת דברות אליהו חלק ח סימן פב .ואם
כן ק''ו בנדון דידן.
אשר ע''כ המורם מהאמור הלכה למעשה,
המבקשת מ.א .רשאית לינשא כדמו''י,
עם הבחור נ.א .ויכתבו בכתובתה
''בתולתא מתרכתא'' ,שהרי הכלה היא
בתולה.
ובפרט שהיום עושים תוספת בכתובה
עשרות מונים מסכום של מאתן ואם רצונו
לכתוב לה בכתובה בתולה אין זה מגרע.
ורק במקום חשש נישואין לכהן לעתיד
לבוא ח''ו ודאי להדגיש מתרכתא .דהרי
ריח הגט פוסל כמבואר ברשב''א ומובא
ברמ''א אהע''ז סימן ו סעיף א.
ניתן ביום ל' תשרי תשע''ג
וכן בדין מנקת חבירו .עיין חכמת שלמה
על השו''ע סימן יג .ובשו''ת אגרות משה
אהע''ז חלק ב סימן ט .ובשו''ת תבואות שמש
חלק אהע''ז סימן ק .ובשו''ת המעלות לשלמה
חלק אהע''ז סימן לח .ובשו''ת מהרשם חלק ג סימן
הרב אליהו אברג'יל
אב''ד
*****
קצה
חם
בדין שטר כתובה לגרושה שהיא בתולה
חמישי ב' חשון תשע''ג
השמש
כהלכה ללא סטייה כל שהיא מנקודות
ההלכה ,והכל שריר ובריר וקיים .ויכולים
להנשא כדמו''י.
לכבוד הרב הגאון ר' יעקב חביב שליט''א
דיין ומו''צ בירושלים עיה''ק
באתי עה''ח
כב' הרב הנכבד ,שלום וברכה
יצחק רלב''ג
הרב המורשה לנישואין בירושלים
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
עברתי על פסק הדין שכתבתם בענין
כתיבת הכתובה בתיק מ.א ,ובהחלט
דעתי היא שאני מסכים לכתיבת הכתובה
באופן שהעלית בפס''ד ,והוא הדרך
הנכונה וההלכתית ,לכתוב כתובה
*****
קצו
חם
הרב ירמיה מנחם הכהן
השמש
הגאון הרב ירמיה מנחם הכהן שליט''א
אב בית דין פאריס והמחוז – צרפת
לידידי ורב חביבי הגאון רבי יעקב חביב שליט''א חבר ביה''ד ירושלים ומח''ס ''ריח
השדה'' .אברכו בברכת ניחום האבלים על פטירת אביו הרה''ג ממקימי עולה של תורה
ויהדות בצרפת .ומראשי ומנהלי החינוך פה ,רבי מסעוד חי חביב זצ''ל שמסר נפשו
ממש להמשיך דרך ישראל סבא ,והקים בית מלא תורה ויר''ש .ולזכרו הנני מקדיש
שורות הלכה אלו.
בדין שכתבו כתובה של בתולה לבעולה
הנה על דבר בחורה דתיה שהודתה כי
חיתה פעם עם בחור דתי ,הדבר לא
נודע לאיש מלבד הוריה של הבחורה.
לאחר שנים היא סוף סוף התארסה
לבחור דתי ולבחור הודיעו העניין ,והוא
קבלו .שניהם מבקשים מאד לכתוב להם
כתובה רגילה .לבל יוודע לאיש על
מקרה זה .שאם יוודע הדבר יהיה צער
רב למשפחה ובפרט לחתן ולכלה.
הרב שצריך לסדר הקידושין עומד על
כך כי תכתב כתובה בעולה מנה ,וכו',
והדבר עלול ח''ו לפרק את השידוך.
נשאלת השאלה האם ניתן לכתוב
כתובת בתולה לאשה שהודתה כי
איננה בתולה .ומה הדרך ילכו בה.
להוי ידוע ,כי הוא דבר מוסכם בין הרבה
רבנים חרדיים כיום המסדרים קידושין,
לא לחטט מדי הרבה בנושא זה שהוא
כיום מאד רגיש ופרוץ .וידוע שהרבה
מהבנות החילוניות ,ואפילו כאלה
הנקראות דתיות ,אינן בתולות בשעת
חופתן .אף שלהלכה אלו שהינן בעולות
מהנושא אותן אח''כ ,היות והיא בעולת
עצמו ,ולקח אותה פעם ראשונה בתור
בתולה ,הרי יכולים לכתוב ''ויהיבנא לך
מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזי ליכי
מדאורייתא ,כיון שהוא קיבלה בתולה.
וכן נפסק בשו''ת חת''ס אהע''ז סי' קכ''ה ועוד
הרבה פוסקים .ונלמד גם מדין המפתה,
שנותן כתובה מאתיים עי''ש.
והנה ידוע עד כמה נושא זה הוא רגיש
וכואב וכמובן לא לבייש בת ישראל ,וגם
שעלול ח''ו להיות פירוד מחמתו .ובכך
ננסה למען כבוד המשפחה והשלום
לפשר בדבר ,ומאד אקוה כי הרב הנכבד
יקבל את האמת ממי שאמרו.
ולכן נהוג לגבי אלה שבאו ממקומות
שנישאו שם רק ציוויל (אזרחי) ,ואח''כ
באו לקהילות לסדר להם חופה וקידושין,
ופסקו גדולי האחרונים שאפשר לכתוב
כתובה בתולה מאתיים ,כיון שהוא הוא
שבא עליה בתור בתולה.
קצז
חם
בדין שטר כתובה לגרושה שהיא בתולה
וזאת הסיבה שגם אם ספק שנבעלה קודם
ע''י אחר ,כמובן אם היא כשירה לבעלה,
כותבים להן כתובות רגילות כידוע.
ראשית כי הוא מחייב עצמו את
המאתיים ,ורבי מאיר אמר בפרק אע''פ,
כל הפוחת לבתולה ממאתיים ולאלמנה
מנה ,בעילתו בעילת זנות ,אבל לא כל
המוסיף .ושנית כי הוא הכרח ודבר שא''א
לעמוד בו ,וממילא הוה כדבר מוסכם
וידוע .והוה כמו שאר לשונות שכתבו
ליפוי שטרות ,ויש מהם הרבנ לשונות,
בפרט בכתובות הספרדיות כידוע .ואינם
באים להורות ולדייק על כל מילה
הכתובה בה.
וכבר היו כמה מקרים שאחר שכתבו
כתובה רגילה ,ואחר שחזרו בתשובה
הודתה האשה לבעלה שהיא חייתה עם
אחד כשר קודם ,ושאלו אם צריכים
להחליף הכתובה ,והורו גדולי המורים כי
אינם צריכים להחליף כתובתם בדיעבד
היות והוא התחייב לה מאתיים.
והוא על פי תשובת גדולי הפוסקים ,וכן
שמעתי שהורה הגאון רבי עובדיה יוסף,
ועוד.
ועיין באגרות משה אבהע''ז סימן ק''א במה
שכתב על אלה שנשאו וחיו שנים רק
בנשואי ערכאות ,ואח''כ באו להנשא
בחופה וקידושין שיכולים לכתוב להם
כתובה רגילה .וכן הורה במנחת יצחק ח''ב
סימן רי''א עי''ש באריכות .וכן הוא בעזר
מקדש חאהע''ז סימן ס''ו וע''ש.
אמנם השבות יעקב ח''א סימן ק''ג כתב
דבעולה כה''ג צריכה לצאת עם צעיף על
קצח
השמש
ראשה ולא תלך בראשה פרוע ,כיון
דכתובתה מנה שיהיה סימן לכך .וכן
נראה דעת הב''ח ודעת הדגמ''ר .אבל
הפנים מאירות סימן ל''ה הביאו הפת''ת סימן
כ''א סק''ב חולק עליו וכתב דאין לכוף
בתולה שנבעלה לכסות ראשה בצעיף.
וכתב שכל מה שיתן לה בכתובה מדעתו
הוא ורשות בידו להוסיף לה .ממילא חזינן
דלפי הפנים מאירות אף בנבעלה מאחר
יכול לכתוב לה כתובה מאתיים ככל
הבתולות.
והחתם סופר סימן קכ''ה הביא פלוגתא בין
החלקת מחוקק והתוי''ט אם אפשר
לכתוב בכתובה הלשון ''דחזי ליכי'' ,על
תוספת כזו שמדינא אין לה\ ,רק הוא
הוסיף לה ,ומקורו הוא מתוס' כתובות דף
יב ע''ב לעניין בי''ד של כהנים שהיו כותבים
לבתולה ד' מאות אע''פ שלא כתב בלשון
תוספת רק בלשון עיקר כתובה ,וס''ד
דלא חזי לה .אבל דבר הגון הוא ומנהג
טוב וראוי להיות בכהנים ומשפחות
מיוחסות.
והחלקת מחוקק ס''ל בסימן ס''ו דדוקא
כהנים ראוים לכך ויכולים לכתוב ''דחזי
ליכי'' ,משא''כ בסתם .ושכן משמע
מהר''ן .אבל התוי''ט ס''ל דכל אחד יכול
להוסיף לה ולכתוב דחזי ליכי .ואף
שכנראה הכריע שם החת''ס כהח''מ.
אבל בדיעבד כמו בנד''ד יש להקל.
וכן נראה דגם דעת המנח''י בזה להקל
כהתוי''ט .ואפילו על הנוסח ''מדאורייתא''
ס''ל דיכול לכתוב .דיש לפרש דלא קאי
על הסכום המעות רק על כסף צורי
מדאורייתא שנותן לה עי''ש .והוא ייעץ
חם
הרב ירמיה מנחם הכהן
השמש
בסוף לכתוב בבעולת עצמו ,במקום
''מהר בתוליכי'''' ,כסף כתובתיך''.
''וקנינא'' .וכך יציל כבוד בת ישראל
ותהיה הכתובה כשירה ללא עוררין.
ואחר העיון בכל המובא נלענ''ד להכריע
בנדון כמו שלנו ,שעומדים שני הצדדים
על כך שלא יכתבו דבר שיבייש את
הכלה .והיה ראוי לצאת מן הספק ולכתוב
''ויהיבנא ליכי מהר כבתוליכי כסף זוזי
מאתן דחזי ליכי'' .או יכתבו ''ויהיבנא לך
כמהר בתוליכי'' והיות וכתובה זו היא
ספרדית ,ובין כה אינם כותבים בה
''מדאורייתא'' יהיה הדבר כשר לכו''ע.
שהרי מסכים לתת לה מאתיים כמו
שהיתה שווה בבתוליה ,וזה הלשון
''כבתוליכי''.
וגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה
של תורה כפי שהובא בגמרא ברכות דף
יט ובגמ' שבת דף פא ובגמ' מנחות דף לח
ועוד הרבה מקומות בש''ס .ובפרק אלו
מציאות מ''והתעלמת'' פעמים שאתה
מתעלם משום גדול כבוד הבריות.
דהרי אף על לשון דאוריתא ,לשיטת כמה
פוסקים דס''ל דכתובה הוה רק מדרבנן,
דרשינן הלשון מדאוריתא ,רק על המטבע
כלעיל .כל שכן אם יכתבו'' ,ויהיבנא ליכי
מהר כבתוליכי'' ,או ''כמהר בתוליכי''.
שהרי הוא מסכים ליתן לה מהר כמו
לבתולה ,והוא על דרך הפנים מאירות
שהבאנו לעיל.
וכמדומני שהוא דבר שכמעט אין
מבחינים בו לא בכתיבה ולא בקריאה.
ולהלן בכתובה שכותבים עוד שני פעמים.
כמו ''וצביאת מרת פלונית בת פלוני
בתולתא דא'' ישמיט הלשון בתולתא
וימלא המקום רק עם שם האב .או יוסיף
שם המשפחה כפי שנוהגים היום בכמה
מקומות .וכן יעשה בסוף הכתובה אחרי
וכן הוא בשו''ע באו''ח לענין אבנים
לביה''כ בשבת משום אותו טעם .וכן הוא
לגבי מת ביו''ט שני ,שהתירו להתעסק
בו .וכן בהלכות ציצית ,אם מצא שנפסל
מהלך בו ואינו צריך לפשטו משום גדול
כבוד הבריות.
ושם בגמרא ברכות דף י''ט ע''ב ת''ש גדול
כבוד הבריות שדוחה ל''ת שבתורה,
ואמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין
עצה נגד ה' ,תרגמא רב בר שבא קמיה
דרב כהנא בלאו דלא תסור .אחיכו עליה,
לאו דלא תסור דאוריתא היא ,אמר רב
כהנא גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו
עליה ,כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו
דלא תסור ,ומשום כבודו שרי.
והרבה תוצאות יש בהלכה על כלל זה.
והוא מהדברים שגם בין אדם למקום וגם
בין אדם לחבירו .ועל כן צריך זהירות
רבה בדבר .והנלענ''ד כתבתי.
ירמיה מנחם כהן
אב''ד פאריס
קצט
חם
מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לשני בנישואין אזרחיים
השמש
הגאון הרב יצחק רלב"ג שליט''א
הרב המורשה לנישואין ירושלים
חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל
לכבוד ידידי ורב חביבי הדיין המצויין הרב הגאון ר' יעקב חביב שליט''א
דיין פעיה''ק קרתא דשופריא ,הנני מעביר לו מאמר זה לכבודו ולע''נ אביו המנוח
הרב מסעוד חי חביב זצ''ל אשר הליכותיו בקודש והנהגותיו וצניעותו היו למופת.
מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לשני
בנישואין אזרחיים
י''א מרחשון תשס''ט
וכעת יש לדון:
אשת ראובן נתגרשה ממנו בגט,
וביקשה להינשא לשמעון הכהן ,אך
מאחר והיא גרושה לא הסכימו ברבנות
להשיאם ,והלכו ונישאו בחו"ל ב'נישואי
קפריסין' וחזרו לארץ .לאחר זמן
התגרשה מבעלה השני בבית דין רבני
בגט .וכעת רוצה לחזור לבעלה הראשון.
א .מה דינם של נישואין אזרחיים לענין
זה ,אם נדון אותם כזנות בעלמא ותהא
מותרת לחזור לבעלה ,או מאחר וחיו
ביחד כ'נשואים' אזרחית -הויה ואישות
יש כאן וממילא אסורה לחזור לבעלה.
ב .מאחר וקיבלה גט מנישואין השניים,
יש כאן גרושה לפנינו מנישואין ואסורה
לחזור לבעלה הראשון.
נשאלת השאלה האם מיקרי 'מחזיר
גרושתו' לאחר שנישאת בנישואין
אזרחיים שהיו לה עם השני.
ב .ידוע מה דפליגי האחרונים בדבר
החזקה דאין אדם עושה בעילתו בעילת
זנות האם חזקה זו שייכת גם בנישואין
אזרחיים ,או באופן של הדרים ביחד
כדרך איש ואשה ,כאשר הם אינם שומרי
תורה ומצוות ,האם נדון אשה זו כנשואה
להצריכה גט מכח חזקה זו.
א .הלכה פסוקה היא בשו"ע אה"ע סימן י ס"א:
המגרש את אשתו ואח"כ זינתה מותרת
לחזור לבעלה .וטעם הדבר הוא ד'הויה
ואישות' כתיב במחזיר גרושתו ,כמ"ש
ביבמות יא ע"ב ,וכ"כ בשו"ת מהר"ם
פאדווה סי' יט ובביאור הגר"א שם.
ר
חם
הרב יצחק רלב"ג
השמש
ומצינו רבים המחייבים גט לחומרא :שו"ת
צפנת פענח (תרצה ,כו-כז ,תש א-ד) ,מלמד
להועיל אה"ע כ ,ועוד.
דבעי גט .ובאמת הגרי"א הענקין עצמו
הקל למעשה בשעת הדחק כפי שהעיד
בשו"ת משנה הלכות ח"ז סימן ריד עיי''ש.
אמנם ,רבים הם המתירים בלא גט
ומסתמכים על שו"ת ריב"ש סי' ו ,הובא
ברמ"א אה"ע סי' כו ס"א ,דבנישואין אצל
הערכאות הרי הם כאילו פירשו שאין
דעתם כדמו"י [ולכן ל"ש בזה אין אדם
עושה וכו'] ,ע' מהר"ם שיק אה"ע כא ,בית
יצחק אה"ע ח"א כט אות י ,מנחת אלעזר ח"ג יב,
הגרח"ע (בקובץ אגרות ח"ב לח).
[בנותן טעם להביא את דברי החזו"א [נדפס
בס' ארחות איש] ,בדבר קידושין אזרחיים
עדיין לא נסתיימה ההלכה דכיון שאינם
רוצים בזנות אלא בקשר קניני ואף שנזורו
מדרך התורה כל שעושים קנין המועיל מן
התורה אך שדעתם שיהיה קנין אישי ולא
תוריי ,מ"מ מועיל ,והלכך אם בחוזה היה
חתום הבעל ומסר לה אפשר לחוש
לקידושי שטר ואפשר דאין חסר כאן
לשמה כיון שנכתב לשם כך ,גם בואם
לדירה אחת אפשר שדעתם לאשר קשרם
וקשה להכריע בחמורים כאלה .בכל אופן
אין לפרוץ גדר בזמן הזה שיראו שהיא
נישאת תוך ג"ח ויהיה לעז ותהא פירצה.
וראה בשו"ת עטרת שלמה (קרליץ) ח"ב סי'
ו ,בשם החזו"א ,דאם בועל אותה להיות
אשתו לעולם זה מעשה הקשר איתה
וקנויה לו [ולא זכר אם שמע סברא זו
הלכה למעשה] .ולפ"ז כתב דיש להצריך
בנישואין אזרחיים גט ויש איסור חדר"ג
כלפי הבעל לישא אשה נוספת.
והוסיפו את דברי שו"ת רדב"ז ח"ג סי' שנא:
וחזקה לא אמרו אלא בישראל כשר
שהוא זהיר במצוות דלא שביק היתרא
ואכיל איסורא ,אבל מומר שהוא עובר על
כל התורה כולה והוא פרוץ בעריות
ובגויות איתרע חזקתיה .ועוד שם ,מי
שהוא פרוץ בעריות ורגיל לבוא ביאות
אסורות ,כיון דלא קפיד בהכי לא בעל
לשם קדושין אלא לשם זנות בעלמא
כשאר ביאותיו .וכן משמע מלשון
הרמב"ם בהל' אישות (פרק ז הלכה כג)
שכתב" :חזקה היא שאין אדם מישראל
'הכשרים' עושה בעילתו בעילת זנות"
עיי"ש.
וראה בשו"ת אג"מ אה"ע ח"ג כה ,ח"ד קכ ועוד,
שחשש לכתחילה להצריך גט להדרים
יחד כדרך איש ואשה [כדעת הרב הנקין,
וראה בהקדמה לאג"מ ח"ח הנדמ"ח
ובישורון חלק כ עמוד קסא במו"מ ביניהם],
והיינו לחומרא בעלמא ולא לאסור הבנים
בקהל .וכ"כ בישורון שם עמ' רכז בשם
הגרא"ז מלצר ,קשה להחליט שצריך גט,
ולעשות דורות ממזרים ,אולם בודאי
שענין להבא של איסור אשת איש חמור
ובשו"ת יבי"א ח"ו א ,ח"ח י ,כתב דרוב
הפוסקים אינם מצריכים גט .וכ"כ בשו"ת
שמע שלמה ח"ו סימן יד בשם שו"ת קול
מבשר ח"א סימן ז וכ"כ בשו"ת שמש ומגן
ח"ד סימן צח וע''ש.
וכן דעת האג"מ
(אה"ע ח"א עד-עז ,ח"ב יט ,ח"ג כג,
מה ,ח"ד א ,כט ,עה-עז ,פא ,קיב) .ופליג על
הגרי"א הענקין (כתבים ,ח"ב עד-עה) דס"ל
רא
חם
מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לשני בנישואין אזרחיים
יותר .וכ"כ יבי"א
אה"ע יג].
השמש
גט .וכמ"ש האג"מ אה"ע ח"ב יט ועוד .וכ"כ
בשו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' סו אות טז ע"פ
הפ"ת יז סק"ד בשם הרדב"ז לגבי יבמה
לשוק ,וה"ה לגבי ממזר כמ"ש בשו"ת
רע"א קכד-קכה עיי''ש.
ח"ב או"ח טו ,ח"ו אה"ע א ,ח"י
ג .אמנם ,נראה דאף החולקים המצריכים
גט ,לכאורה יודו שיש להשתמש בסברא
זו במקרה דנן שהיו פרוצים ביותר ואף
שידעו בצורה ברורה שלפי דיני התורה
גרושה אסורה לכהן ואין להם אפשרות
להינשא בארץ ומחמת כן הלכו למקום
אחר להינשא בניגוד ל"דת משה
וישראל" ,ואם כן מעשיהם מעידים שאין
כוונתם כלל לקידושין ,וכעין מ"ש
התשב"ץ ח"ג מז ,כל זמן שלא ראינוהו
מחזר אחר קדושין כדמו"י אין אנו
מחזיקים אותו בחזקה זו שאין אדם עושה
וכו' .וכאן לא רק שאינם 'מחזרים' אלא
הם 'בורחים' ומתחמקים מכך.
ולכאורה אפשר לומר ,היות ובמקרה דנן
הדבר אינו נוגע לאיסור א"א אלא לאיסור
לאו של מחזיר גרושתו לאחר שנישאת,
יש לדונה כאחת שאינה צריכה גט אף
לחומרא כיון שביאתה היא ביאת זנות
ומותרת לחזור לבעלה הראשון וכמ"ש
השו"ע הנ"ל.
ה .אמנם ,למעשה אחר שבית הדין הרבני
הצריך גט ,אם באנו לדון באשה זו,
לכאורה משתנה הדבר לגריעותא ,וכעת
יש לחשוש למה שכתב הרמ"א סימן י ס"א
על דברי השו"ע אם נתקדשה לאחד
וגירשה או מת אסורה לחזור לראשון,
והוסיף הרמ"א "ואפילו לא נתגרשה רק
מכח קול בעלמא" ,והיינו דאסורה לחזור
לבעלה הראשון משום מחזיר גרושתו .וכן
מצינו לענין אחר מש"כ הרמ"א סימן ו ס"א,
דאפילו לא נתגרשה אלא מחמת קול
קידושין בעלמא וניתן גט רק לחומרא
בעלמא אפילו הכי גט זה פוסלה לכהונה.
זאת ועוד ,בנדון הנ"ל שהיא גרושה והוא
כהן ,יש לומר טעם נוסף שכלל לא נתכוון
בביאתו לשם קידושין אלא לשם זנות
[ואין כאן חזקה אין אדם וכו'] ,לפי מש"כ
האחרונים [הובאו בשו"ת רע"א סימן קפב]
לדעת הרמב"ם שלוקה באיסורי כהונה
רק בדרך חתנות ולא בזנות ,א"כ אין הוא
חפץ לקדשה בדרך חתנות ,אלא מבקש
לחיות עמה בזנות בעלמא ,על מנת שלא
ילקה משום איסורי כהונה .וממילא נראה
שכאן לדעת כולם אינה צריכה גט כלל
ועיקר.
ואם כן ,לכאורה בהתאם לפסק הרמ"א
לא נוכל להתיר לה לחזור לבעלה
הראשון שהרי נתגרשה בגט כדמו"י.
ד .והנה מצאנו עוד מה שכתבו האחרונים
שגם לדעת המחמירים המצריכים גט
בנישואין אזרחיים ,אינו אלא משום
'חומרא דאשת איש' ,משא"כ היכא
שהדבר אינו נוגע לאיסור אשת איש אלא
לאיסורי לאוין בלבד ,לדעת כולם א"צ
ובאמת יש לחלק ולומר שאין המקרה
שלפנינו דומה לנדון הרמ"א וזאת משני
טעמים.
רב
חם
הרב יצחק רלב"ג
השמש
ובמקום שניתן גט שלא לצורך כלל כבר
כתב הרשב"א בתשובה [הובא בב"י בסי' יג]:
"כל שהגט אינו גט ,חספא בעלמא הוא
ואינו פוסל לכהונה שלא נתגרשה אלא
מאיש שאינו אישה וכו' גט זה שנתן שגעון
בעלמא היה ואין בו ממש ולא חיישינן
ליה לכלום ולא אוסרה לכהונה וכל שכן
להצריכה ג' חדשים".
א .ברמ"א מיירי במקרה שיצא קול על
אשה שנתקדשה קידושין גמורים ומחמת
קול זה הצריכו הבית דין לבעל לתת גט,
ועל כן אסר הרמ"א לאשה זו לחזור
לבעלה הראשון ,כי כלפי העולם היא
נקראת בשם גרושה שהרי נתגרשה
מקידושין גמורים .אבל לעומת זאת
במקרה שלפנינו שהיו נשואים זה לזה רק
בנישואין אזרחיים בלבד ,לסוברים
שאינה צריכה גט מנישואין שכאלו,
לדבריהם אין זה נוגע כלל לדברי הרמ"א,
ולפיכך נתינת גט שכזה שלא לצורך
[לדעת רוב הפוסקים] אין הדבר מעלה
ולא מוריד.
ובטעם זה מיושב מה דלכאורה יש
להקשות ,היות ולמעשה בנישואין
אזרחיים מנהג בתי הדין להחמיר
ולהצריך גט ,וכן במקרה שלפנינו ניתן
גט ,א"כ כיצד נימא שמתן הגט לא יאסור
את האשה לבעל הראשון ,שהרי לכאורה
לא גרע ממש"כ הרמ"א בענין גט הניתן
משום קול .אלא שמכיון שלא היה צורך
בגט זה ,א"כ אינו אוסר על בעלה לשוב
ולקחתה שהרי אין כאן 'גרושה' לפנינו
אלא ביאת זנות בעלמא ומתן הגט לא
מעלה ולא מוריד שהוא "שגעון בעלמא",
כמו שכתב הרשב"א שם.
ויש לסברא זו בית אב בדברי הח"מ
בסי' ו סק"ב והב"ש סק"ג ,עי"ש שלא כל
אופן של מתן גט נכלל בדברי הרמ"א של
'יצא קול' אלא רק במקרה שיצא קול על
קידושין גמורים שהיו ,אלא שאין לפנינו
עדים ואנו מסופקים על עצם הקידושין.
וממילא בנדון נישואין אזרחיים שהיודע
ש"נתקדשה" יודע שהיה זה באופן של
נישואין אזרחיים ולא בקידושין גמורים,
ולכך נישאו בקפריסין ,אם כן אין מקום
לומר שיש כאן קול של 'גרושה' לפנינו.
ונמצא שגם למצריכים גט בנישואין
אזרחיים ,כאן מכיון שמדובר בגרושה
האסורה לכהן ,ועדיף להם שלא להיות
נשואים בכדי שלא לעבור באיסור לאו
בדרך חתנות ,לכך יודו שהגט ניתן שלא
לצורך ולכן אין לפנינו דמיון לדברי
הרמ"א.
ב .יש להוסיף שאף לדעת האחרונים
דס"ל שיש לתת גט מנישואין אזרחיים,
כאן אף הם יודו שהגט שניתן היה שלא
לצורך ,וזאת משום שאף שבאופן כללי
בנישואין אזרחיים מנהג בתי הדין לתת
גט לחומרא ,מ"מ כיון שבמקרה שלנו של
כהן וגרושה שעשו "מעשה" של נישואין
אזרחיים בקפריסין בניגוד לדעת הרבנות,
לא היה מקום לבית הדין המגרש
להצריך גט.
וכעין זה כתב בשו"ת הר צבי
וסימן לג בענין אשה שנישאה לצורך קבלת
מסמך וקיבלה גט שלא היה נצרך
(לדעתו) שאין בזה משום ריח הגט
האוסרה לכהונה .קל וחומר שאין בזה
משום חשש דברי הרמ"א של גט הניתן
אה"ע סימן ל
רג
חם
מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לשני בנישואין אזרחיים
משום קול שתהיה אסורה לחזור לבעלה
הראשון .וע' בשו"ת שערי ציון (בוארון)
אה"ע ח"א סימן ב.
השמש
הנראה אם לא נתיר להם את הדבר
כדמו"י ילכו ויחיו יחד באיסור.
וזאת מחמת הטעמים דלהלן:
ו .בשו"ת יבי"א ח"ו סימן י ,כתב דבר
מחודש ,דהרמ"א בשלש מקומות אזיל
לטעמיה וסובר שגט הניתן מחמת קול
וחשש לחומרא אחר שניתן דנים אותו
כגט ואותה כגרושה לכל דבר .והם :א.
בסימן י ס"א לענין מחזיר גרושתו .ב.
בסימן ו ס"א ,לענין גרושה לכהן .ג .בסימן
יג ס"ט לענין חדשי הבחנה.
א .רוב הפוסקים סוברים שא"צ גט
מנישואין אזרחיים ,דהיינו שלא היתה
מקודשת לשני ולא מגורשת ולא היתה
כאן מעולם 'הויה ואישות'.
ב .גם המצריכים גט בנישואין אזרחיים,
כאן יודו שאין צורך בגט כיון שבמעשיהם
העידו שאין חוששים ל"דת משה וישראל"
ולא קיימת לגבם החזקה של אין אדם
עושה וכו'.
ומכיון שדברי הרמ"א בסימן י' הם ע"פ
תשובת הרשב"א ,ויש סתירה בדברי
הרשב"א כמו שהאריך הב"י בסימן יג,
והזכירו בקצרה הח"מ ו סק"ב והב"ש סק"ג.
והשו"ע ס"ל כרשב"א בתשובה השניה
שהביא הב"י ולא חייש לכך ,לכן בכל
מקומות אלו הולך לשיטתו ואינו מביא
כל חשש בגט הניתן מחמת קול ואילו
הרמ"א לשיטתו חשש בכל מקומות לגט
הניתן מחמת קול או גט לחומרא.
ג .בנישואי גרושה לכהן ,יש אומרים
שאינם רוצים בחלות נישואין כדי לא
ללקות על איסורי כהונה ועדיף להם
לחיות בזנות ולא בדרך חתנות.
ד .אמנם ,לאחר שניתן הגט במקרה
שלפנינו ,יש לדון בכך ממקום אחר ,לאור
דברי הרמ"א של גט שניתן מחמת קול.
אלא שכבר נתבאר שאין הדבר עומד
בסתירה לדבריו כאמור.
ומכיון שבני הזוג במקרה שלפנינו ,הם
מעדות המזרח הנוהגים כפסקי השו"ע ,יש
מקום להקל להם בדבר זה ולא להחשיבה
כגרושה מחמת גט זה הניתן לה לחומרא
שלא לצורך.
ולפיכך נלע"ד יש מקום בדיעבד
להתירה לחזור לבעלה הראשון וזאת
בתנאי שיסכימו עמהם תלמידי חכמים
גדולי התורה.
ז .סוף דבר ,יש מקום לדון להתיר
לאשה זו לחזור ולהינשא בשנית לבעלה
הראשון שנקדשה ונתגרשה ממנו
כדמו"י ,ובפרט שיש להם ילדים
משותפים מנישואיהם הראשונים ונחוץ
הדבר לטובת גידול הילדים .וגם כפי
ועדיין יש להשוות את הדברים עם מש"כ
בשו"ת הרא"ש סי' לה אות יד [מקור הרמ"א
בסימן י] ,פשיטא שהיא אסורה כי היודע
שנתגרשה מה יודע שהגירושין לא היו
אלא לרווחא דמילתא .ובפרט לפי מש"כ
רד
חם
הרב יצחק רלב"ג
בסוף אות א ,יתכן שיש בזה קול הגט,
כיון שיש אחרונים שאין מסכימים
לסברת הרע"א ,וממילא אמרינן ''אין
אדם עושה' אף שעל ידי כך האיסור
כהונה חמור יותר ,וצריך לכל הפחות גט
לחומרא והדרינן לדין גט הניתן מחמת
קול.
השמש
א .כאן לא היה צריך לתת גט ,ואינו נדון
כקול על מקרה מסוים.
ב .השו"ע אינו הולך בשיטת הרמ"א,
ולדבריו גט שניתן מחמת חומרא אינו
אוסרה לכהונה ,וכמו כן אינו אוסרה
לחזור לבעלה הראשון.
יצחק רלב''ג
רה
חם
השמש
בענין חשש מאומץ לרישום נישואין
הגאון הרב עזרא בצרי שליט''א
אב בית הדין הרבני האזורי ירושלים
אב בית הדין למדינת ספרד
לע'' נ החכם השלם דגול מרבבה הרב הגדול מעוז ומגדול רבי מסעוד חי חביב זצ''ל
אשר הקים אהלה של תורה בערי צרפת והעמיד תלמידים הרבה ,ת.נ.צ.ב.ה.
מאמר זה ניתן לבנו ידידי הגר''י חביב שליט''א דיין ומו''צ בעיה''ק ירושלים ת''ו.
בענין חשש מאומץ לרישום נישואין
ג .האם לפי הבדיקה לבדה בתיק האימוץ
היה נקבע הדבר שהוא כשר לבוא בקהל
או שנערכו בירורים נוספים של הצהרת
וחקירת האמא וכדומה ,לקבוע את
כשרותו לבוא בקהל.
ב''ה ט' כסלו תשע''א
לכבוד הגאון רבי עזרא בצרי שליט''א
אב''ד בירושלים
שלום וברכה ,אחדשה''ט וש''ת
ד .האם שכיח היה הדבר שנתגלו ממזרים
או ספק ממזרים בבדיקה שנעשתה על
כשרות המאומצים או שזה היה מיעוט
בלבד.
הנדון :מאומצים
כידוע כת''ר היה ממונה במשך שנים
מטעם הראשון לציון ,על נושא בדיקת
הרבניים
הדין
בבתי
המאומצים
בירושלים ,לפיכך אנו פונים אל כב'
בשאלות דלהלן:
תודה על תשומת הלב ,נודה לכת''ר על
תשובותיו בנדון.
בכבוד רב
הרב דוד בנינו
מנהל אגף הנישואין
הרה''ר והמועצה הדתית ירושלים
א .האם נכון הדבר לברר על כל חתן
וכלה אם הם מאומצים אם לאו ,מלבד
ההצהרה הרגילה שהם מוסרים בשעת
רישום הנישואין.
*****
ב .כידוע לכת''ר ,שלא כבעבר ,היום
בתעודת הזהות אין כל קוד לגלות האם
המבקש1ת מאומצים.
רו
חם
הרב עזרא בצרי
בס''ד י''ד כסלו תשע''א
השמש
והטור ממשיך וכותב ''ולי נראה דלישנא
דכל המשפחות בחזקת כשרות אינו
משמע כדבריו דאיירי במאן דלית ליה
חזקה ,ורבנו תם פירש שאין בדיקה אלא
לכהונה''.
לכבוד ידידי היקר והחשוב
הרב דוד בנינו שליט''א
מנהל אגף הנישואין
הרבנות והמועצה הדתית ירושלים
הרמ''א בשו''ע אבה''ע סימן ב' סעיף ה' כתב
''משפחה שנתערב בה פסול (ממזר) ואינו
ידוע לרבים כיון שנטמעה נטמעה והיודע
פסולה אינו רשאי לגלותה אלא יניחנה
בחזקת כשרות שכל המשפחות שנטמעו
בישראל כשרים לעתיד לבוא ומ''מ כשר
הדבר לגלות לצנועין ,ודוקא משפחה
שנטמעה ונתערבה ,אבל כל זמן שלא
נתערבה מגלין הפסולים ומכריזים עליהם,
כדי שיפרשו מהם הכשרים''.
שלום וברכה
קבלתי מכתבך היקר מיום ט' כסלו
בשאלות להלכה ולמעשה בעירנו
ירושלים תובב''א.
א .במסכת קדושין דף עא ע''א איתא
''דאמר ר' יצחק משפחה שנטמעה
נטמעה'' פירש רש''י ''דכל משפחה
שנטמעה דאין להפרישה ולהרחיק ולברר
ספק מטעמיהם מי נטמע מי לא נטמע
אלא יניחום והם ספק והם כשרים לעתיד
לבוא''.
כשנעיין בספרי האחרונים אחר השו''ע
נראה שהבית שמואל סי' ב' ס''ק ט על מ''ש
בשו''ע אבל אשה הבאה לינשא אינה
צריכה לבדוק שלא הוזהרו כשרות לינשא
לפסולים .פשט השו''ע הוא לענין איסורי
כהונה שכהנות יכולות לינשא לפסולי
כהונה .אבל הב''ש הבין שגם לענין
ממזרות מדובר ,וכתב וז''ל'' :לפירוש
רש''י שהבאתי בסמוך דליכא עדות גמור
שנתערב ממזר שפיר ,אבל לרמב''ם
דאיכא עדות גמור ,קשה ,למה אין צריך
בדיקה הלא היא מוזהרת שלא תשא
ממזר וכו' ,ואפשר כל אחד מהמשפחה
הוא ספק ממזר ומן התורה כשר לכן היא
דאינה מוזהרת על חלל וכו' לא החמירו
חז''ל דצריכה בדיקה משום חשש ממזר
כמ''ש רש''י וכו' כן הוא לפירוש הרמב''ם
אפילו איכא עדות גמור (הכוונה
למשפחה לא לאדם פרטי) אין צריך
בדיקה .מיהו בעל המאור במלחמות ה'
ופסק הטור באבן העזר סימן ב' ''משפחה
שנתערב בה ספק פסול אין צריך לרחקה
שכלם טהורים לעתיד לבוא ,במה דברים
אמורים לישראל ,אבל כהן לא ישא מהן''.
וכל הארצות סתמן בחזקת כשרות הן
עומדות ואיש או אשה שיבא לינשא אין
צריך לבדוק אחריהן כלל ,אבל רש''י
פירש איש שבא לישא אשה צריך לבדוק
אחריו קודם שישיאוהו .וכ''כ הרמ''ה,
ופירוש כל המשפחות בחזקת כשרות
היינו מאן דאית ליה חזקת כשרות אין
צריך לבדוק אחריו .אבל מאן דלית ליה
חזקת כשרות כגון שאין משפחתו ידועה
צריך ראיה ליוחסין''.
רז
חם
בענין חשש מאומץ לרישום נישואין
חולקים עליו (על הרמב''ם) וסבירא להו
משום חשש ממזר צריכה היא לבדוק
אחריו ,ומכ''ש כשיש עדים שנתערב
ממזר ,וכן הוא לרש''י ,לכן פירש רש''י
דליכא עדות גמור משום דס''ל כשיש
עדות גמור צריכה היא לבדוק אחריו ויש
להחמיר''.
השמש
הנה כתבתי שנסמוך על הצהרה רגילה
שמוסרים בשעת רישום הנישואין .ודאי
שיש לסמוך על הצהרה זו ומדוע נחפש
ונבדוק לא נצטוינו לחפש במשפחות
ממזרות ולחשוש בכל משפחה שלא יצא
עליה קול ולא העיד עד אחד או שני עדים
שנתערבו במשפחה ממזר ודאי למה
לבדוק ,לא ראיתי בפוסקים שלמדתי
ספריהם עד היום שיאמרו שצריך בדיקה.
ובאוצר הפוסקים סי' טז סק''ב כתב דכ''כ
בארץ צבי בשם האחרונים שיש להחמיר
כמ''ש הב''ש.
אולם כיון שבירושלים עסקינן ושם ישבו
כסאות למשפט גם בגלותנו בתקופת
השו''ע היה הרלב''ח בירושלים ומאז דור
אחר דור כהנו בירושלים גדולי עולם כמו
הרב משה ן' חביב ז''ל מחבר ספר גט
פשוט ואחריו מהרי''ט אלגזי וכו' וכל
הראשונים לציון הידועים בספריהם לא
היה דור שלא היו בירושלים בתי דינים
של גדולי עולם ויש לראות איך נהגו הם.
וכל זה כשיש עדות או קול אבל סתמא
לחשוש לממזרות במשפחות לא מצינו
בפוסקים שיחוש לזה.
ובדיקה זו לראות אם הוא מאומץ הוא
מחשש ממזרות ולא מצינו בפוסקים
שיחששו בסתם משפחות ,לממזרות.
ופשוט שאם תבדוק ותראה שמנהג
ירושלים היה לבדוק אם מאומצים אין
בכחנו לשנות המנהג אף שהוכחתי
להלכה שאין צריך בדיקה אסור בהחלט
לשנות המנהג.
מה נאמר כיון שאומץ אתרע חזקתיה
מיתר המשפחות ,הנה אילו היה שרוב
המאומצים הם ממזרים שייך לומר אתרע,
אבל כיון שרוב ככל המאומצים לא
ממזרים בכל הארץ לא רק בירושלים,
ואת זה אני יודע כי כהנתי גם בבית דין
רחובות ובבית דין אשדוד ,וגם ידוע לי
מכל הרכבי בית הדין בחיפה בתל אביב
ויתר המקומות שרוב המאומצים כשרים.
הנה מי שאומץ ,הנוהג לבדוק מדוע אומץ
ופוסקים אם להכשירו ,אבל לבדוק כל
משפחות עם ישראל אם הם מאומצים
מכל הפוסקים משמע שאין צריך לבדוק.
ואם לא נהגו בכך אין צורך לעשות דבר
שלא צריך על פי פסיקת הפוסקים
שהבאנו ,זוהי מסקנתי להלכה ולמעשה
על שאלתך הראשונה.
ב .ובאמת זוהי גם תשובה לשאלתך
השניה כי לא מפריע לנו שאין היום קוד
לגלות מי מאומץ אין הלכה שמחייבת
אותנו לגלות מי מאומץ.
אלא שיש לומר קימא לן כל מה שאפשר
לבדוק בודקים ולא סומכים על הרוב וכו'
א''כ מה נפסיד שנבדוק.
רח
חם
הרב עזרא בצרי
השמש
ממזר ,אין זה הולד אלא ספק ,אפי' אם
מודה אותו פלוני שנבעלה לו ,שכשם
שזינתה עם זה כך זנתה עם אחר .ואם
אותו פלוני הוא כשר ,הולד כשר .ומ"מ
אין אנו מחזיקים אותו בבנו ודאי ליורשו,
אם אינו מודה שהוא בנו .אבל חוששין
לדבריה ואסור בקרובות אותו פלוני''.
לומדים שהפנויה נאמנת להכשיר ולא
לפסול.
ג .ועתה אבוא לשאלתך השלישית ,דע
שאחוז ניכר מתיקי האימוץ באים במקום
שאין כל חשש ממזרות ,והוציאו את
הילדים משני הורים כשרים שנשאו
ברבנות כדת וכדין ,משום שאין בכחם
לגדל ילדיהם ,כיון שהם חולי נפש או
שמאכזרים כמו שידוע לצערנו ממקרים
רבים היום על עולליהם ,ושלטונות הרוחה
אחר פסק דין מבית משפט מוציאים את
הילדים מההורים ונותנים לאימוץ.
כשבאים תיקים אלה לפנינו רואים בתיק
אם נבדקה האם בזמן שבאה למסור את
ילדה לאימוץ ואמרה לפני העובדות
הסוציאליות שמטפלות באימוץ הילד
ממי נתעברה ,שמו ומספר תעודת זהות
שלו ,אני הייתי בודק דרך משרד הפנים
כל הפרטים עליו ורואה שאינו ממזר,
שהרי אחר כך נישא כדין ברבנות
לאחרת ,וגם לא קרוב משפחה ערווה
דאורייתא ,א''כ ברור שהולד כשר ודי
בזה ולא צריך יותר חקירת האם או עדות
עדים.
מקרים אלה די לנו בעיון בתיק האימוץ
ובפרוטוקול בית המשפט ופסק דינו ואין
צריך לנו במקרים כאלה ודומה להם
בהזמנת האמא או עדים כדי לקבוע
כשרות הילד.
אחוז אחר של תיקים הוא מפנויות שהרו
והתבישו לגדל הילד ולא רצו שידעו
שילדו מחמת ביזיון למשפחה לחברים
לשכנים וכיוצא.
כי תקנה גדולה תקנו רבותינו בדורות
שעברו לא לקדש אשה אלא סמוך
לחופה ,כך שאין לנו היום ארוסות כפי
שהיה בזמן התלמוד ומה שקוראים היום
למי שנשתדכה ''ארוסה'' זה שם בעלמא
כיון שהסכימו ביניהם להנשא זה לזה,
אבל אין היום מי שיעשה קדושין לפנויים
ופנויות רק בעת החופה אירוסין ונישואין
יחד כידוע .על כן כולם בחזקת פנויות.
בחלק קטן מתיקי האימוץ היה כתוב
שהאשה מסרבת או שאינה יודעת ממי
התעברה ,במקרים אלה הייתי מזמין את
האם ,כי התיקים גלויים לפנינו ויודעים מי
האם האמיתית של המאומץ .והייתי
שואל אותה שמא הייתה לה סיבה אז לא
למסור את שם הנואף ועכשיו השתנו
הנסיבות וזה סודי לא יכתב בתיק
האימוץ רק לנו מבחינה הלכתית תמסור
את האמת .ברוב ככל הפעמים הייתה
משתפת פעולה ומוסרת למי נבעלה,
ובבדיקה פשוטה וקצרה ידענו אם ניתן
להכשיר ,ורוב ככל הפעמים יצא שהולד
כשר.
ודין פנויה שנתעברה נפסק בשו''ע אהע''ז
סימן ד סעיף כו וז''ל'' :פנויה שנתעברה וילדה,
אם אינה לפנינו לבדקה או שהיא שוטה
או אלמת ,ואפי' אם אומרת :של פלוני
הוא ואנו מכירים באותו פלוני שהוא
רט
חם
בענין חשש מאומץ לרישום נישואין
השמש
ד .זו תשובתי לשאלתך השלישית והיא
גם לשאלתך הרביעית כפי שתראה
שכללתי והשבתי לשתי התשובות יחד.
ולשאלתך הרביעית לא רק שלא היה
מיעוט רק מיעוטא במיעוטא כאמור.
הקושי היה לנו בבדיקת אשה חולת נפש
שלא אחראית לדבריה ,או שקרנית
שברור לנו שעונה תשובות לפי מה
שחושבת שאנחנו רוצים לשמוע ,וכיון
שלא יודעת הלכה הרבה פעמים חושבת
שמה שאומרת זה יכשיר את ולדה אבל
זה להיפך.
ושוב אני חוזר למה שכתבתי וכמו שאמר
שלמה בחכמתו ''אם לא תדעי לך היפה
בנשים צאי בעקבי הצאן'' דבר שהוא
ספק יש ללכת אחרי זקני וגדולי דורות
שעברו לראות איך נהגו ולהמשיך לנהוג.
והנה אם היתה פוסלת בדבריה ,כגון
שאומרת שנתעברה ממי שהוא ערווה
עליה אביה או אחיה למשל הרי אינה
נאמנת לפסול ,אולם הוא ספק ממזר,
ומכניסים אותו לפסולי חיתון.
וב''ה בירושלים יש לנו מסורת וכתובה
בספרים ויש ללכת אחר המסורת ולא
לשנות דבר ממנהג ירושלים ,בין להקל
בין להחמיר.
עכ''פ לא אוכל לפרט לך פרטי פרטים
דינים רבים שיש בזה כי יש תיקים שיגענו
עליהם חודשים .ולכן בקשנו שיביאו לנו
לבירור תיקי אימוץ שלא בזמן שנמצאים
בלחץ של נישואין אלא לפני כן ואז
מדריכים אותם כי יש שיש שאסורים
לכהן ועדיף שידעו ולא יצאו עם כהן.
זאת תמצית תשובתי ,ומ''מ פירטתי מה
שכתבו הפוסקים כאמור.
ובטוחני שהרבנים והדיינים שבאו אחרי,
אחר שב''ה יצאתי לגמלאות ימשיכו
במסורת הנהוגה.
על כל פנים מיעותא דמיעותא הם תיקים
אלה והרוב משפחות שאין צורך בזימון
והצהרת האם לפני בית דין .ובמקום
שצריך במיעוט ,הזמנו ,וב''ה ברוב ככל
המקרים רוב ככל המאומצים היו כשרים
לבוא בקהל.
בברכת התורה
עזרא בצרי
רי
חם
הרב אברהם צבי שיינפלד
השמש
הגאון הרב אברהם צבי שיינפלד שליט''א
אב בית דין הרבני האזורי ירושלים
הנני מוסר מאמר זה בידי ידידי הרב הגאון ר' יעקב חביב שליט''א ,לעילוי נשמת
מו''ר אביו הרב מסעוד חי חביב ז''ל ,איש רב פעלים לתורה ולתעודה ,אשר הרביץ
תורה ומצוות בצרפת ,והעמיד תלמידים הרבה בתורה ויראת שמים ,יה''ר שיהיה
מליץ יושר עבור משפחתו וקרוביו ועבור כל עם ישראל.
בענין הסכם ממון קדם -נישואין
לבחון ,האם הסכם 'קדם נישואין' יביא
להן מזור.
לפני כמה שנים ,הועלו כמה הצעות בענין
הסכמי קדם-נישואין בפני מועצת
הרבנות הראשית לישראל ,בראשות
הרבנים הראשיים הגאונים הרב אברהם
א' שפירא ז''ל והרב מרדכי אליהו ז''ל,
וביום טו באד"א תשמ"ו ניתנה החלטה
חד משמעית ,לדחות אותן הצעות.
א .סיבות לעגינות בימינו
.0בעלים שאינם חוששים מפסקי דין
לדעתי ,הנשים העגונות באמת ,נמצאות
בשתי קבוצות:
.3אלו שנשואות לעבריינים או חולי נפש
(כולל נרקומנים אלכוהוליסטים וכדו').
.7אלו שבעליהן ברחו לחו"ל (או שעלו
בגפן לארץ) ,ומקום הבעל אינו ידוע.
כ -2שנים לאחר מכן ,יסדו הרבנים
הראשיים הגאונים הרב ישראל מאיר לאו
שליט''א והרב אליהו בקשי-דורון
שליט''א ,קבוצת-חשיבה ,ובה מוותיקי
הדיינים ,שנתבקשה לבדוק הלכה
למעשה כמה רעיונות בנושא מניעת עיגון
של נשים .למיטב ידיעתי לא התקבלה
החלטה לאשר נוסח של הסכם שמתאים
להלכה.
לנשים אלה ,הסכם הנישואין המוצע ,לא
יביא תרופה .הבעלים הללו אינם חוששים
מפסקי הדין ,ההוצאה לפועל אינה
מרתיעה אותם ,וגם לא האיום במאסר.
כאשר מטכסים עצה למצוא פתרון לבעיה
כל שהיא ,יש לאפיין תחילה את הבעיה
ולהגדירה .לפיכך עלינו לבדוק תחילה ,מי
הן הנשים העגונות שמערכת בתי הדין
מתקשה למצוא להן פיתרון; ואח"כ
שמא תאמר ,לפחות תקבל האשה
בינתיים מזונות גבוהים ,מן המוסד
לביטוח לאומי ,על סמך התחייבות הבעל
בהסכם -גם זה איננו נכון ,מפני
ריא
חם
בענין הסכם ממון קדם -נישואין
שלבסוף ,כאשר הבעל מתרצה להתגרש,
הוא תובע ,בדרך כלל ,שהאשה תיטול
על עצמה את פרעון כל חובו לביטוח
הלאומי.
השמש
מקרה אופייני היה בבית דיננו לפני כמה
שנים .שליח ביה"ד הצליח לאחר
מאמצים מרובים ,למצוא בעל שברח
לחו"ל מפני בעלי חובות .הבעל הסכים
לשלוח גט לאשתו ,אלא שדרש את
חלוקת הדירה ,וקבלת המחצית הרשומה
על שמו .ביה"ד הזמין את האשה ובישר
לה שיש לה אפשרות להשתחרר
מעגינותה .כששמעה האשה ,שעם קבלת
הגט תצטרך להפרד מרכושו של הבעל,
הודיעה לביה"ד ,שאינה מעונינת בקבלת
הגט.
.9תביעות כספיות של נשים
בשאר המקרים נמנע סידור הגט בין
הצדדים ,ברובם הגדול ,בגלל תביעות
כספיות ,ובמעט מקרים ,בגלל הילדים
והחזקתם .חלק ניכר מ'מסורבות הגט' היו
יכולות להתגרש זה מכבר ,לו היו מוכנות
להסתפק במה שמגיע להן מן הרכוש
המשותף על פי ההלכה .אך כאשר יחד
עם הגט הן דורשות מעבר לכך ,אי אפשר
לקרוא להן 'עגונות' .והרי גם האומרת,
'מאיס עלי' לדעת הרמב"ם ,או לתקנת
'דינא דמתיבתא' אינה יכולה לתבוע
1
כלום מרכוש הבעל בנוסף לגט.
הוא הדין באותם מקרים בהם מחוייב
הבעל בבית המשפט במזונות גבוהים
עבור הילדים ,והאשה תובעת שהבעל
ימשיך לשלם סכומים אלה גם לאחר
הגט .הבעל מצידו מוכן לגרש ,אלא
שהוא דורש הפחתת המזונות .קשה
לקרוא למצב זה 'עגינות'.
1
[טענה זו ,שאין מקום לסייע ביד האשה לזכות
ברכוש שאינו מגיע לה לפי ההלכה ,ובמיוחד
כששורשי הסכסוך נעוצים בעניני רכוש ,לדעתי
אינה נכונה" .הלכת השיתוף" ,שעליה כתבתי
בתחומין יח-יט ,אינה בניגוד להלכה .הסכם קדם-
נישואין יכול לכלול גם הסכמה קנינית מראש,
שרכוש בני הזוג יחולק בשווה .ואכן ,בזמנו
פורסמה חוברת בהוצאת משרד הדתות (תשל"ו,
,)3325שכותרתה" :הצעות להסכמים להסדרת
יחסי הממון בין בני הזוג ,בהתאם לחוק יחסי ממון
בין בני זוג תשל"ג ."3329חוברת זו נכתבה ע"י
היועץ המשפטי לבתי הדין דאז ,הר"ש מירון,
בהתייעצות עם רבנים ודיינים מובהקים .למיטב
הבנתי ,אין שום בעיה הלכתית בהסדר מוקדם של
יחסי הממון בין בני זוג .כך שגם שאלו שאינם
מקבלים את דעתי ,יסכימו לשימוש בהצעות
שבחוברת הנ"ל ,ואולי בניסוח שונה במעט- .
הערת הר"ש דיכובסקי]
יש לזכור שעל פי ההלכה ,דין מזונות
הילדים מעל גיל 6הוא מדין צדקה,
ובודאי שאי אפשר לקחת מאדם את רוב
משכורתו לצדקה .כמו כן ,במזונות
הילדים אין דין 'עולים עמו' ,ואינו חייב
לפי כבודו ,אלא לפי צרכיהם הבסיסיים.
כך שברוב המקרים ,אין חיוב המזונות
לילדים שנעשה בביהמ"ש ,שלא
בהסכמת הבעל ,עולה לפי ההלכה 2.כמו
2
על פסיקת מזונות על ידי ביהמ"ש שלא לפי
ההלכה ,וממילא גם שלא לפי החוק ,העיר גם
הר"ש דיכובסקי במאמרו הנ"ל.
[תקנת הרבנות הראשית משנת תש"ד לא רק
שהעלתה את גיל חיוב המזונות (לגיל ,)35אלא גם
ריב
חם
הרב אברהם צבי שיינפלד
כן ,יש מקום לטענת הבעל ,שהוא מבקש
לספק חלק מצרכי הילדים (ביגוד
וכדומה) ישירות ,ובכך לחזק את הקשר
בינם לבינו.
השמש
בעיה אופיינית אחרת שבגללה 'נתקעים'
תיקים ,היא שאלת הערבויות והשיפוי.
לא מעטים הם המקרים שביה"ד טורח
ומפשר בין הצדדים ,ומביאם להסכם
כולל ,בענין הרכוש ומזונות הילדים וכו'.
ואז תובע הבעל להבטיח שלא תוגש נגדו
תביעה חדשה להגדלת מזונות הילדים
לאחר הגט .הוא דורש סעיף שיפוי ,וכן
ערבים שיניחו את דעתו .בהרבה מקרים
מתחמקות הנשים ,בעצת באי כוחם,
מהכללת סעיף שיפוי וערבות .הטענה
הרווחת בפיהן היא ,שאין מי שמוכן
לערוב להן על כך .אולם למעשה ,מטרתן
היא להשאיר את הדלת פתוחה להגיש
תביעות בעתיד.
בכל המקרים הללו הסכם קדם-נישואין
לא ישנה דבר .רוב רובם של התיקים
ה'תקועים' הוא בגלל דרישות כספיות
שאין דעת ביה"ד נוחה מהן ,אם בחלוקת
הרכוש ואם בשיעור המזונות .ברור
שבכגון זה ,לא יפעיל ביה"ד את סעיפי
ההסכם נגד הבעל ,והמצב ישאר
3
כמקודם.
העלתה את איכות החיוב :לא מדין צדקה ,אלא
מדין חיוב גמור .כך כתבו הרבנים הראשיים דאז,
והבאתי זאת בהרחבה במאמרי ב"תחומין" טז עמ'
.36-39אשר לדין "עולים עמו" -לדעתי ,גם
במזונות ילדים יש להתחשב בתנאים הסביבתיים,
על מנת שהילד לא יקופח ביחס לחבריו באותו
מקום .צרכיו הבסיסיים של ילד הגר בשכונת
יוקרה עולים על הצרכים של ילד הגר באיזור
פיתוח .וכי ילדינו יסכימו להסתפק במה שאנחנו
או אבותינו הסתפקנו בזמנו?! דור דור וילדיו .וגם
באותו הדור א"א לספק לילד רק בגד ללבוש ולחם
לאכול ,ותו לא - .הערת הר"ש דיכובסקי]
כיצד נתייחס לבעל שמוכן להתגרש ,אך
תובע שיפוי וערבויות 4,האם הוא ייקרא
סרבן גט ,ואשתו תחשב עגונה בגין כך?
לצערי ,רבים המקרים בהם הפרו נשים
התחייבותן שלא לתבוע הגדלת מזונות
לאחר הגט ,ובתי המשפט עצמם נותנים
5
יד לכך.
4
[בתי המשפט נוהגים היום שלא להתחשב
בערבויות ושיפויים בענין מזונות .יש לכך טעמים
משפטיים שונים ,והעיקרי שבהם הוא :תקנת
הציבור .רובם של השיפויים נועדו להנציח עושק
לקבע
ּ ֵּ
וקיפוח של הילדים ,כאשר האב מבקש
במסמרות את חיובו הזעום למזונותיהם ,או את
השתמטותו מכל חיוב .אסור שבתי הדין יתנו יד
לעושקים למיניהם - .הערת הר"ש דיכובסקי]
3
[קיימת קבוצה גדולה של "מסורבות גט" שאינן
עגונות מן הסוג המתואר בסימן יז בשו"ע אהע"ז,
וכן אינן עגונות בגין דרישות כספיות מוגזמות
מצידן .המאפיין העיקרי של קבוצה זו הוא
"עקשנות יתר" או "נקמנות" .כאשר הצד המעכב
יודע שלעקשנות יש מחיר כספי ,קיים סיכוי
לשינוי .בקבוצה זו נכללים גם אלו שרוממות שלום
הבית בגרונם ,חרף העובדה שהנשואין "מתו"
מזמן ,ואין שום סיכוי ממשי להחיות את שלום
הבית .עבור אלו יש תועלת בהסכם קדם נישואין.
-הערת הר"ש דיכובסקי]
5
כבר עמדתי על חומרת הענין בפס"ד שכתבתי
בנושא זה (פד"ר ,כרך טו ,עמ' .)333-393וראה גם
מאמרו המקיף של הרב אוריאל לביא" ,האם יש
חשש בכשרות הגט כשהבעל הוטעה בהסכם
הגירושין" ,קובץ שורת הדין ,כרך ב ,עמ' קמו-קצ.
ריג
חם
בענין הסכם ממון קדם -נישואין
השמש
שזינתה ,וגם אינו חייב במזונותיה .אם כן,
גם למקרים אלה ,שלצערי אינם מעטים,
לא יביא הסכם הנישואין פתרון .7וראה
מאמרו של הר"ד בירדוגו ,דיין ביה"ד
האזורי בנתניה" ,האם כופין בעל לגרש
את אשתו שזינתה?" (קובץ שורת הדין ח"ז עמ'
שנה-שעד) ,ומסקנתו :אין לכפות בעל בשום
כפיה ,וגם לא במזונות מעוכבת ,ויש רק
לשכנעו בדברי הסברה נאותה ,שיטה
אוזנו ולבו לקבל דברי חכמים".
.5נשים שבגדו
קבוצה אחרת של נשים "עגונות" ,הן אלו
שבגדו בבעליהן ,והבעל מסרב לתת גט
עד שיתמלאו תביעותיו הממוניות ,או
בענין הילדים.
הלכה פשוטה היא ,שאשה שזינתה
הפסידה כל זכויותיה שעל הבעל (שו"ע
אה"ע קטו,ה) .ולענין זה נראה ,שגם סעיף
בהסכם ,שהבעל מוותר על טענות
שעשויות לפוטרו מן החיוב ,לא יחול
במקרה כזה .ראשית ,משום ש'אומדנא
דמוכח' שעל דעת שתזנה תחתיו לא
התחייב .6לא יעלה על הדעת להזכיר
התחייבות מפורשת גם למקרה כזה ,גם,
משום שאין לעשות תקנה לפרוצות,
ובמיוחד בדור פרוץ כשלנו.
ב .קנסות להבטחת מתן גט
בענין קנסות שאדם קונס עצמו (מרצונו
החופשי) אם לא יגרש ,כותב הרמ"א (אה"ע
קלד,ד) ,שהפוסקים חלוקים בדבר ,האם
נחשב לאונס ,ולגט מעושה .וכן כתב שם,
ש"טוב לחוש לכתחילה ,ואם גירש
מעצמו הגט כשר".
לאמיתו של דבר ,אפילו יתחייב אדם
במפורש מזונות לאשתו שזינתה ,אין
ההתחייבות תקיפה .הרי זה כמו הנושא
אשה שאסורה עליו ,שאפילו ידע זאת
בעת הנישואין והסכים להתחייב לה
כתובה ושאר תנאי כתובה ,מכל מקום
קנסו אותה חז"ל שלא תקבל מזונות
בחייו ,כדי שלא תתעכב אצלו (יבמות
פה,א; שו"ע אה"ע קטז,א).
אך כבר
המכשירים
8
ביארו האחרונים ,שגם
את הגט ,היינו דווקא
7
[אשה מזנה מפסידה את זכויותיה ,אבל מצד שני
אינה מפסידה את זכותה לגירושין .גם אם אין
מחייבים את הבעל בגט ,כדעת הרע"א ,בודאי
שעליו לגרש את אשתו ,ועיכוב הגט בגלל דרישות
כספיות אינו לפי ההלכה .למה לא נסכים שהסכם
קדם נישואין בין הצדדים יחול גם על עיכוב הגט
במקרים אלו? ומה עם תקנת הציבור ,ותקלה של
אשת איש? יש לזכור ,שברוב המקרים שני
הצדדים מנהלים חיים כפולים .ולא פעם האשה
אינה עומדת בלחץ הנפשי ,כתוצאה מבגידת בן
זוגה .למה נגן עליו ,כשהוא החל בפירוק חיי
המשפחה ,גם אם אין הצדקה למעשיה של האשה?
-הערת הר"ש דיכובסקי]
במשך כל השנים נוהגים בתי הדין
כפסיקתו של רעק"א (דרוש וחידוש ,סוף ח"א,
כתבים דף צא) ,שאין לכוף בעל לגרש אשתו
6
ראה פסק הדין שכתבתי בענין זה " -נסיבות
מיוחדות בחלוקת רכוש" ,קובץ שורת הדין ,כרך ג,
עמ' קלו-קמג.
8
שו"ת רבי בצלאל אשכנזי (מחבר שיטה-
מקובצת) סי' טו; בית-מאיר על שו"ע אה"ע קלד,ד;
ריד
חם
הרב אברהם צבי שיינפלד
כשבשעת סידורו הבעל אכן נותן אותו
ברצונו החופשי ,ולא מחמת הקנס
שהתחייב .אבל אם הבעל מתחרט ואינו
רוצה לגרש ,ומאיימים עליו על ידי הקנס
שהתחייב ,זה לכו"ע הוי גט מעושה,
ופסול אפילו בדיעבד .וראה שו"ת
מכתב-מאליהו סי' כ שכתב ,שכן דעת
כל הפוסקים פרט למהרי"ק; והמהרי"ק
עצמו אינו מביא דברי הרשב"א שמחמיר,
וכנראה שלא ראהו; ואילו היה רואה
אותו ,אפשר שהיה מודה בדבר.
השמש
לגרש ,וכפוהו לגרש -כי אז נחשב
הדבר גט מעושה ממש.
לכן ,גם לדעת המכשירים ,יש להשאיר
את האפשרות והסמכות לביה"ד,
להפחית את ההתחייבות לפי יכולת
התשלום שתהיה בזמן התביעה.10
ג .מסירת מודעה
עוד יש לדעת ,שהבעל יכול למסור
מודעה לפני החתימה על ההסכם .הוא
יכול להודיע לעדים ,שהואיל והאשה
אינה מסכימה להינשא לו ,אלא אם כן
יחתום על ההסכם ויתחייב במזונות
הגבוהים ,לכן הוא מודיע מראש
שחתימתו היא באונס ,ואינו מתכוון
להתחייב כלל .דוגמא לדבר יש במס'
בבא בתרא מ,ב" :ההוא גברא דאזל
לקידושי איתתא" .ונחלקו הפוסקים ,האם
באונסא דנפשיא יש צורך במסירת
מודעה (טור חו"מ סי' רמב) .מכל מקום מסירת
מודעה תועיל.
מכאן ,שיש לבחון כל הצעה בענין זה,
לפי חומר איסור אשת איש דאורייתא.
שאם הגט אינו גט ,האשה נשארת אשת
איש ,ובניה מן השני ממזרים.9
ראוי להביא כאן גם את שיטת המבי"ט
(שו"ת ח"ב סי' קלח) ,שהאריך בדיני אונסין
כדין ושלא כדין ,ומסקנתו כדעת
המכשירים ,שאם ההתחייבות נעשתה
כדין ,והבעל מגרש כדי להיפטר
מהתחייבות זו ,הגט כשר .אמנם הוא
מוסיף ,שאם ידוע בעת שנותן את הגט,
את
לשלם
אמצעים
לו
שאין
ההתחייבות ,ומשום כך הוא נאלץ
אין אפשרות לכלול בהסכם גם ביטול
מודעות ,ופסול עדים ,שהרי כאשר אונסו
ידוע לכל ,הכלל הוא שהמודעה קיימת
והביטול שלה בטל (ראה נחלת-שבעה סי'
מג ד"ה ועוד נ"ל) .מכל מקום מידי ספיקא לא
נפקא ,כך שמחמת המחלוקות אי אפשר
משכנות-יעקב סי'ן לח -הובאו דבריהם בפתחי-
תשובה אה"ע קלד,י.
9
משום כך אין לדמות לשטרות התחייבות שנהגו
לעשות בחליצה ,כמבואר בנחלת-שבעה סי' כג.
שם מדובר באיסור יבמה לשוק ,ולא באיסור אשת
איש ,ואין הבנים ממזרים .ואכן ,גם על שטרות
בטחון לחליצה יש מפקפקים -ראה בית-מאיר
אה"ע סי' קסה ,ד"ה אם לא שפירשו.
10
מכאן שכל הצעה לאשר את הסכם קדם-
הנישואין בבית המשפט תשמיט את הבסיס
לכשרות הגט ,גם לפי דעת המקילים .גם הר"ש
דיכובסקי שולל הצעה זו בתחילת פרק ב של
מאמרו הנ"ל.
רטו
חם
בענין הסכם ממון קדם -נישואין
יהיה לחייב למעשה את הבעל במזונות,
אם ימסור מודעה.11
השמש
ה .גט מעושה כשהאונס אינו
ישיר על הגט
ד .שלום בית
בפרק ב ממאמרו (סעיפים )9-7דן הר"ש
דיכובסקי במחלוקת הפוסקים כשהאונס
אינו באופן ישיר על הגט .בענין זה ראה
מאמרו המקיף של הר"י גולדברג ,דיין
ביה"ד האיזורי תל אביב" :אונס שאינו על
הגט אלא על דבר אחר" ,בקובץ שורת-
הדין ח"ז עמ' שמג-שנד .מסקנתו היא,
שאם הזכירו את ענין הגירושין בעת
הכפיה על הדבר האחר ,והבעל נתן גט -
גט זה נחשב ל'גט מעושה' .אפילו לא
הזכירו זאת בדיבור ,אלא שידוע בבירור
שהמטרה העיקרית בכפיה על הדבר
האחר ,היא הגירושין ,גם אז נחשב ל'גט
מעושה'.
כינונו של הסכם קדם-נישואין עלול
לגרום למחלוקת ולמריבות בין בני הזוג,
בדיוק הדבר ההפוך שרצו להשיג מכונניו.
רבים מהעוסקים בנושא זה מציינים
לדבריו של ה"ר משה פינשטיין באגרות-
משה אה"ע ח"ד סי' קז ,אולם ראוי להביא את
סוף דבריו במהדורת תשמ"ה שיצאה
בחייו.
הוספת דבר זה [בשטר התנאים] מותר,
והגט לא יהיה גט מעושה .גם יש תועלת
להצילה מכבלי העיגון .אבל טוב שיראה
את החתן והכלה ויכירם היטב אם יש
לחוש מצד טבעם ,שתנאי כזה יגרום
למחלוקת ומריבות ביניהם ח"ו.
גם אם יש דעה בפוסקים ,שלפיה ניתן
להכשיר את הגט בנסיבות כאלה ,הרי
משום חומר איסור אשת איש דאורייתא
אין לסדר גט בתנאים כאלה ,שהרי
לדעת הפוסקים שהגט אינו גט ,האשה
נשארת אשת איש ,ובניה מן השני
ממזרים .גם אם בשעת הדחק ובמקום
עיגון גמור ,מצרפים דעות אלה כסניף
להיתר ,בודאי שאין ראוי לעשות תקנה
כללית לציבור בעניני אישות שאינה על
דעת כל הפוסקים.
נמצא שגם לדעתו ,אין מקום לתקנה
כללית בעבור הציבור כולו לערוך הסכמי
קדם-נישואין ,כי לעתים הסכם כזה יגרום
בעצמו למחלוקת ולמריבות בין בני
הזוג.12
11
[נהוג לבטל את כל המודעות לפני הגט .בסדר
הגט יוצרים הפרדה מוחלטת בין הגט ובין כל
הסדרי רכוש ,אחרת היו חלילה נפסלים גיטין
רבים ,כי רבות תחבולות בלב איש .בדרך זו יש
לנהוג על מנת לסכל מסירת מודעא - .הערת הר"ש
דיכובסקי]
שלום .לא הכתובה ולא הסכם ממוני מפרים את
השלום .הדברים שכתב הר"מ פיינשטיין בוודאי
היו טובים ומועילים לשעתם (תש"ם) כעצה טובה,
אך לצערנו השתנו הדברים מאז ,ולא לטובה- .
הערת הר"ש דיכובסקי]
12
[למה לא נחשוש שכל כתובה שיש בה סכום
משמעותי תגרום להפרת שלום הבית ,שמא האשה
תתן עיניה בממון? התשובה היא :שלום בין בני
הזוג תלוי ב"אהבה ואחוה ושלום ורעות" -כשישנן
אהבה ואחוה ורעות ,יש גם שלום; ובהעדרן אין
רטז
חם
הרב אברהם צבי שיינפלד
השמש
בתורת-גיטין מדובר בבני זוג נשואים,
שהגיעו לפשרה על גירושין ,ויש חשש
שהבעל יחזור בו .הצעתו היא ,שהבעל
יקבל בקנין סודר ,שמוחל לה על החיובים
שיש לו עליה ,והוא ישאר בחיוביו.
ממילא ירצה הבעל לתת הגט ,כי אין לו
שום שיעבוד על אשתו ,בעוד הוא נשאר
בחיוביו כלפיה .זהו הסכם הנעשה אחר
הנישואין ,כשכבר יש לבעל זכויות
במעשי ידי אשתו ובנכסי מילוג ,ולא לפני
האירוסין (=הקידושין).
ו .התחייבויות שונות של הבעל
.0התחייבות בקנס בין יגרש ובין
לא יגרש
בפרק ג 13ממאמרו מציע הר"ש
דיכובסקי ,בהסתמכו על דברי תורת-
גיטין ,שהבעל יתחייב בקנס לגרש לזמן
קבוע ,בין יגרש ובין לא יגרש .הצעה זו
אינה מעשית :ראשית ,בעל תורת-גיטין
עצמו כתב את הצעתו לפי התשב"ץ,
ואילו לדעת הפוסקים האחרים שהבאתי
למעלה ,כל שהבעל נותן את הגט מחמת
האונס נחשב לגט מעושה .בנוסף לכך
יוכל הבעל למסור מודעה כמו שכתבתי
למעלה.
.5התחייבות למזונות גבוהים
בפרק ג 19דוחה הר"ש דיכובסקי בצדק
את ההצעה שהבעל יתחייב למזונות
גבוהים ,כיון שהתחייבות כזו כרוכה ב'גט
מעושה' .זאת בנוסף לאפשרות שהבעל
ימסור מודעה ,כנזכר בתחילת דברי .כיון
שנדחתה הצעה זו ,יש להתפלא כיצד
חוזר הר"ש דיכובסקי ומעלה אותה שנית
בסעיף ,5כ'זרז' לגירושין.
.9מחילת הבעל על חיובי אשתו
כלפיו
בפרק ג 17העלה הר"ש דיכובסקי את
האפשרות למחילת הבעל על חיובי
אשתו כלפיו .את ההצעה הזו מזכיר בעל
תורת-גיטין לבני זוג הנשואים זל"ז; אין
היא מעשית בהסכם קדם-נישואין.
להלכה ,אין אדם יכול למחול על דבר
שלא בא לעולם (שו"ת הר"ן סי' כג; רמ"א
חו"מ רט,ד) .ולכן ,לא יתכן למחול על זכות
למעשה ידים שלא זכה בה עדיין ,שהרי
אינה אשתו.13
..פירוק השותפות הממונית
בפרק ג 13מציע הר"ש דייכובסקי לעגן
בהסכם קדם הנישואין את פירוק
השותפות הממונית עוד לפני הגט .הדבר
ישמש ,לדעתו" ,זרז גדול לסידור הגט".
על הצעה זו באה תגובתי הנזכרת במאמר
(פרק ד) ,שהנפגעות העיקריות מהסכם
כזה תהיינה הנשים .ברוב המקרים
הבעלים הם הדורשים את פירוק השיתוף,
ע"מ לאלץ את האשה להסכים לגירושין.
ההסכם יסייע לבעל לפרק את השיתוף,
ויעמיד את האשה חסרת אונים .על כך
השיב הר"ש דיכובסקי (פרק ה סעיף .)3
13
ראה פד"ר ח ,עמ' 9-6בענין מחילה על דבר
שלא בא לעולם ,והאם יש הבדל בין מחילה בע"פ
למחילה בכתב.
ריז
חם
בענין הסכם ממון קדם -נישואין
השמש
הצעתי עוסקת בבני זוג שנישואיהם
הגיעולסוף הדרך ,לפי כל קנה מידה,
ושביה"ד הרבני קבע כי אכן הנישואין
מתו ...גם אם לא ניתן מבחינה הלכתית
לקבוע חיוב בגט -יש לעשות הכל על
מנת להביא קץ לסיבלם של הצדדים.
כאשר מגיעים למצב כזה ,אין נפקא מינה
לסעיף ה"אשמה" .גם אם הבעל או האשה
אשמים במצב שנוצר -הרי לאחר
מעשה ,וכאשר קיים מצב בלתי הפיך,
חושבני שראוי לשניהם להעדיף מצב של
"ברור לו מיתה יפה" ,ולא של "ירעו עד
שיסתאבו...
פסיקה בדרך זו ,מרוקנת מתוכן את
תקנת רבינו גרשום מאור הגולה ,שלא
לגרש אשה בעל כרחה .15וראה שו"ת
ישועות-יעקב סי' עז ,שכותב" :לכן נלפע"ד
דגם זה בכלל תקנת רגמ"ה ,מבלי לעשות
דבר שעי"ז יבא לגרש את אשתו בעל
כרחה ".זו גם מסקנת פסה"ד של ביה"ד
האיזורי חיפה ,בהרכב הדיינים ,הרבנים:
י"נ רוזנטל שליט"א; ע' הדאיה זצ"ל; וב'
רקובר שליט"א -פד"ר ז עמ' .333-339
וראה פס"ד ביה"ד הגדול באותו ענין,
בהרכב הדיינים ,הרבנים :הראשל"צ י'
נסים זצ"ל; י"ש אלישיב שליט"א; וב'
זולטי זצ"ל -שם ,עמ' .339-337ופד"ר יג ,עמ' 723-
גישה זו אינה מקובלת עלי לחלוטין,
ולענ"ד גם אינה עומדת במבחן ההלכה.
לפי גישה זו ,מעמיד ביה"ד את עצמו
'אפוטרופוס' על הצדדים (או אחד מהם),
והוא מתיימר לדעת יותר טוב מן הצדדים
עצמם מה טוב עבורם .לא מקובל עלי
שביה"ד "יברור מיתה יפה" לאותו צד
שאינו אשם בגירושין .כאשר בעל נותן
עיניו באשה אחרת ,אין שום סיבה להקל
עליו את הגירושין ,ולסייע לו בכך על ידי
פירוק השיתוף בנכסים עוד לפני סידור
הגט ,ובכך למעשה לכוף על האשה את
הגט.14
.763
הר"א אטלס ,אב"ד חיפה ,האריך
במאמרו "תום לב -הבסיס בתביעה
לשלום בית" (שורת הדין כרך ה ,עמ' קלא-
קנד) בהבאת דברי הפוסקים ,בנדון בני זוג
שאין סיכוי לשלום בית ביניהם ,באשמת
הבעל -האם ניתן לכוף על האשה
להתגרש? הוא מסכם:
אולם ,כדי שלא יצא מתחת ידינו מכשול
ח"ו ,שנגרום לערעור תקנת חדר"ג ,ובפרט
בזה"ז ,שהדור פרוץ מכל וכל ,לכן ,יש
לומר לצדדים ,כי האשה חייבת לקבל גט,
והבעל חייב לפצות את האשה בגין
14
[כאשר יש קביעה משפטית ש"הנישואין מתו",
ובני הזוג אינם מסוגלים להתיר עצמם מבית
האסורים ,אזי יש "מצוה לגרש" -לא רק על
הצדדים ,אלא גם על ביה"ד .כאשר יש שביב של
סיכוי לשלום בית ,צריך לעשות הכל ללבות את
הניצוץ .אולם ,כשהכל מת ,מה בצע להשלות את
הצדדים ,ובפרט את האשה ,לשוא .והאם אין
לחשוש לתקלות חמורות ולעבירות מצד שני
הצדדים? אינני שולל שימוש בפסיקת "פיצוי נאות"
-וכך אני נוהג למעשה ,כשהאשה אינה אשימה -
אבל כל זה בכפוף לסידור גט - .הערת הר"ש
דיכובסקי]
15
[אינני סבור שרגמ"ה התכוון ליצור מצב של
"בור ברשות הרבים" ,וחשש כבד לגילוי עריות -
וזאת המציאות בימינו ,לצערנו הרב - .הערת
הר"ש דיכובסקי]
ריח
חם
הרב אברהם צבי שיינפלד
השמש
מעשיו ודרכו הנלוזה .על הצדדים להגיש
הסכם גירושין לא יאוחר מ -93יום ממתן
פס"ד זה ...ובמידה שהבעל יהיה מוכן
לפצות את האשה באופן שיניח את דעת
ביה"ד ,ביה"ד יתרה באשה שאם תסרב
לקבל גט ,תפסיד את מזונותיה וכל
זכויותיה מהבעל ,לאחר שיפקיד בביה"ד
את דמי הפיצוי וישליש גט.
ואני תמה ,הרי הוא עצמו שלל ,בצדק,
בסעיף ,9התחייבות במזונות גבוהים
מטעם 'גט מעושה' .והרי כל חיוב מזונות
שאינו על פי הדין כפי שהוא מציע (כגון
שיש לאשה מעשי ידים ,או כשהפסידה
זכותה למזונות בגלל מעשיה) הוא ממש
כמו חיוב מזונות גבוהים שמשמעותם 'גט
מעושה'.
דברים אלה הם ברוח דברי ביה"ד הגדול
בפסה"ד הנ"ל (פד"ר ז) ,שכאשר ברור
שהאשה כבר אינה חפצה בשלום בית,
ועיכוב הגט הוא מתוך נקמנות ,גם אז יש
להבטיח לאשה פיצוי נאות ,על התנהגות
הבעל כלפיה ,ואשמתו בפירוק המשפחה.
ובלי הפקדת הפיצוי ,אין היא מפסידה
כלום מזכויותיה.
אני גם מפקפק מאד אם תהיה נכונות
להתחייבות כל כך גורפת של ה'בעלים
לעתיד' .התחייבות כזו חושפת אותם
לתביעת מזונות ,ללא שום קשר למצבה
הכלכלי של האשה או לזכויותיה על פי
הדין .ומי יהיה שוטה לחתום על
התחייבות בלתי מוגבלת כזו?!
יתר על כן :יש בהצעה זו הפרה מוחלטת
של האיזון שיצרו חז"ל בין הזכויות
והחובות ההדדיות שיוצרים הנישואין,
והתעלמות מכל ההלכות הקושרות את
החובות והזכויות אלו באלו .הרי זו היא
לשון הרמב"ם ,הל' אישות יב,א-ד:
הצעת הר"ש דיכובסקי לעגן את פירוק
השיתוף בהסכם קדם-נישואין ,ולבצעו
ללא קשר לגירושין ,חושפת את האשה
למצב בו תיאלץ להתגרש ללא קבלת
שום פיצוי מהבעל בגין מה שעולל לה.
אין עוול משפטי גדול מזה ,ואין זו אפילו
'מיתה יפה'.
כשנושא אדם אשה ...יתחייב לה בעשרה
דברים ויזכה בארבעה דברים .והעשרה,
שלשה מהן מן התורה ...ושבעה מדברי
סופרים ...והארבעה שזוכה בהן כולם
מדברי סופרים ...ועוד תקנו חכמים ,שיהיו
מעשה ידי האשה כנגד מזונותיה ופדיונה
כנגד אכילת פירות נכסיה...
.5עיקול חלק הבעל בשותפות
לטובת המזונות
בפרק ג 15מציע הר"ש דייכובסקי לשלב
בהסכם יחד עם פירוק השיתוף גם
התחייבות של הבעל למזונות ,למרות
שלפי הדין אין הוא חייב בכך .בנוסף הוא
מציע לעקל את הכספים שיקבל הבעל
ממימוש הנכסים המשותפים ,ומכנה זאת:
'זרז נוסף'.
ההצעה גם מרוקנת מתוכן את כל הלכות
'עוברת על דת' ו'מורדת' ,שכן איזו
משמעות יש ל'הכרזת מורדת' כאשר כל
הזכויות ברכוש ובמזונות ישארו על כנן?
ריט
חם
בענין הסכם ממון קדם -נישואין
אך חמורה מכך היא ההצעה לעקל את
רכושו של הבעל -לא להבטחת מזונות
כדין ,אלא כדי לכופו להתגרש .זה הרי
ממש 'גט מעושה' .בפד"ר ב עמ' סה
ואילך ,האריך הר"א גולדשמידט זצ"ל
בבירור מקור ההלכה של צו עיקול
נכסים ,והתנאים הנדרשים לכך .מסקנתו
היא ,שניתן לעקל נכסים להבטחת מזונות
של חצי שנה מראש ,ולא יותר .מכאן,
שכל סכום מעבר לכך ,שיעוקל כדי לאלץ
את הבעל לתת גט ,הוא כפיה ממש ,והגט
בטל.
השמש
ראוי לזכור ,שעל פי החוק לתיקון דיני
משפחה (מזונות) תשי"ט - 3353סעיף
(7א)" ,אדם חייב במזונות בן זוגו לפי
הוראות הדין האישי החל עליו ,והוראות
חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".
משמעות הדבר היא ,שבבני זוג יהודים
חובת המזונות של הבעל לאשתו וילדיו
היא במסגרת ההלכה היהודית .ההצעה
מבקשת ליצור סוג חדש של חיוב
מזונות ,מכח הסכם קדם-נישואין,
גם כאשר אין חיוב כזה על פי הדין .חיוב
כזה מחוץ לגבולות ההלכה וחוק ,יגרום
לאנדרלמוסיה רבה במערכת המשפטית,
שאף אחד לא ימצא בה את ידיו ורגליו.
המוזר הוא ,שבהצעה נאמר" :אפשר
להצמיד לכך סייג ,שחיוב מזונות זה
יעשה לפי שיקול דעתו הבלעדי של
ביה"ד" -ואני שואל :על מה יתבסס
שיקול דעת זה? כיום שיקול דעת ביה"ד
הוא בתחומי ההלכה והגדרים שקבעו
חז"ל והפוסקים .יש מסגרת לחובות
ולזכויות ,וביה"ד צריך לבחון את המקרה
הנדון לפי מקורות ההלכה .אבל כאשר
החיוב הוא שלא במסגרת ההלכתית,
ואדם מתחייב גם כשעל פי הדין אינו
חייב ,לפי מה ישקול ביה"ד בבואו
להפעיל את החיוב? האם הכוונה היא
ליצור 'שולחן ערוך חדש' ,הבנוי על
16
סברות ואומדנות של חכמי דורנו?
ז .מעורבות ביה"ד בפירוק השיתוף
בפרק ה 17מציע הר"ש דייכובסקי,
"שפירוק השיתוף ייעשה רק על פי פסיקה
של בי"ד רבני ממלכתי ...הסכמים אלה
יופעלו על ידי ביה"ד בלבד ,וניתן לכלול
בהסכמים סעיף מפורש שיגביל את
תוקפם להפעלה בידי ביה"ד הרבני ולא
בידי ערכאה אחרת."...
ראשית ,אינני מאמין שניתן להסביר
לבני זוג חילוניים מדוע עליהם להקנות
להבטחת חיוב קיים שמקורו בהתחייבות ,ולא
להבטחת מזונות .חידושו של הר"א גולדשמידט
זצ"ל ,שאין לעקל לצורך מזונות של יותר מחצי
שנה ,אמור רק בחיוב מדין מזונות ,שעילתו
מתחדשת כל יום ,ולא בחיוב ממוני שעילתו טמונה
בהתחייבות חוזית .אין כאן שו"ע חדש ,אלא
שימוש בשכלם הישר ובנסיונם של הדיינים
לפתרון בעיות קשות .גם זה חלק מכלי הדיינים,
ועיין רמב"ם פכ"ד מהלכות סנהדרין בענין
האומדנא של הדיין - .הערת הר"ש דיכובסקי]
16
[אינני מבין מה הפסול בהתחייבות שתופעל לפי
שיקול דעתו של בית הדין .סביר שביה"ד לא יפעיל
סעיף זה ,כאשר בני הזוג בשלום ,או כשיש סיכוי
לשלום .אולם במצב של "מות הנישואין" ,למה לא
להשתמש בכך? כמובן ,צריך בי"ד חכם ,שידע
לפעול כשצריך ,ולא לפעול כשלא צריך .שאלת
מחבר המאמר ,מיהו השוטה שיסכים לחתום על
התחייבות כזו ,יכולה להשאל גם על ה"שוטה"
שמתחייב לאשתו סכום עתק בכתובתה .ההצעה
לעיקול אינה נוגדת שום הלכה ,כי מדובר בעיקול
רכ
חם
הרב אברהם צבי שיינפלד
סמכות בלעדית בעניני הרכוש לביה"ד
הרבני בהסכם קדם נישואין .אך גם אם
יעשו כך ,מה ימנע את מעורבות בתי
המשפט בפירוק השיתוף ,כאשר תוגש
בקשה כזו בפניהם ,שלא מכח ההסכם?
הרי על פי החוק אין אדם יכול לשלול את
סמכותו החוקית של בית משפט מוסמך.
האפשרות להקנות סמכות בלעדית
לביה"ד לפני הנישואין גם היא אינה
ברורה מבחינה חוקית ,שכן בני הזוג
עדיין אינם נשואים.
השמש
של בני הזוג .דבר אחד ברור :עורכי הדין
ימצאו כר נרחב לפעילותם (על חשבון
בני הזוג) ,והתסבוכת המשפטית תלך
ותגדל .כך תוחמץ המטרה העיקרית של
ההצעה" :להביא את הצדדים לסיום
הפרשה ,גם כשאין חיוב בגירושין".
סוף דבר :אינני רואה שום תקנה
בהסכמים אלו ,והנזק בהם רב מן
התועלת עשרת מונים .וזה מלבד
הספיקות ההלכתיים בכשרות הגט.
וה' יאיר עינינו בתורתו ,ויצילנו משגיאות,
שלא נטעה בדבר הלכה.
איננו יכולים לדעת מראש ,איזו פרשנות
משפטית תתפתח סביב הסכמים כאלה,
והשימוש שביהמ"ש יעשה בהם ,כשהוא
מפעיל את שיקול דעתו באומדן דעתם
אברהם צבי שיינפלד
רכא
חם
בדין פירעון של כתובה מוגזמת
השמש
הגאון הרב ציון אלגרבלי שליט''א
חבר ביה''ד הגדול לערעורים ירושלים
לכבוד ידידי הגאון רבי יעקב חביב שליט''א דומ''ץ בעיה''ק ירושלים ומחבר ספרים
יקרים וחשובים .הנני שולח לכם מאמר זה לע''נ אביו הדגול זצ''ל שהכרנו וידענו
עליו ועל מעשיו המרובים להגדלת התורה במדינת צרפת.
בדין פירעון של כתובה מוגזמת
דיון והכרעה בענין כתובה מוגזמת כבר
נכתב באריכות בפד"ר כרך ט"ו ע' 733ואילך,
שורת הדין ח"ח ע' רמג וע' ער ,ובספר עיונים
במשפט אהע"ז ח"א סי' כד ,ויעו' עוד בפסה"ד
ביה"ד הגדול תיק 93733213העולה מהמקובץ
הוא ,שישנם שני טעמים עיקריים על מנת
לפטור את הבעל מחיוב כתובה מוגזמת:
לפנינו ערעור על החלטת ביה"ד האזורי
טבריה שבה חויב הבעל לדעת הרוב
בדמי כתובה בסך ,₪ 93.333בעוד
הינו
בכתובה
שנכתב
שהסכום
.₪39,333,333לדעת המיעוט ,יש לחייב
את הבעל במלוא הסכום ,ותשלום החוב
יהיה בהתאם ליכולתו הכלכלית.
המערערת תובעת שביה"ד יקבל את דעת
המיעוט שמחייב את המשיב בכתובה
מוגזמת ,ובתור פשרה מוכנה להתפשר
על שליש מהסכום.
א .מדין אסמכתא ,כמבואר בגמרא
מסכת בבא מציעא קד ע"ב" :ההוא גברא
דקבל ארעא מחבריה ,אמר :אי מוברנא
לה יהיבנא לך אלפא זוזי .אוביר תילתא.
אמרי נהרדעי :דינא הוא דיהיב ליה תלת
מאה ותלתין ותלתא ותילתא .רבא אמר:
אסמכתא היא .ואסמכתא לא קניא.
ולרבא ,מאי שנא מהא דתנן :אם אוביר
ולא אעביד אשלם במיטבא? התם לא קא
גזים ,הכא כיון דקאמר מילתא יתירתא –
גוזמא בעלמא הוא דקגזים".
המערערת מפנה לאמור בכתובת
הצדדים" :וקנינא מיד החתן הנזכר קנין
גמור ושלם במנא דכשר למקני אביה
מעכשיו כראוי וכתקנת חכמים ז"ל על כל
הנזכר למעלה .וגם נשבע שבועה חמורה
בתקיעת כף על דעת המקום ברוך הוא
ועל דעת הנשבעים באמת לאשר ולקיים
את כל הכתוב עליו בשטר כתובתא דא
בלתי שום שינוי ותמורה ותחבולה כלל
ועיקר ".ולטענתה יש לחייב את הבעל
לקיים את שבועתו.
ופירש"י" :לא גזים – אינו מקבל עליו דבר
גוזמא אלא כמשפט ,ולאו אסמכתא היא,
דהכי אפסדיה".
רכב
חם
הרב ציון אלגרבלי
כך נפסק בשולחן ערוך ,חושן משפט,
שכח סע' ב "לא עבדה ,אלא הובירה כולה
או מקצתה ,שמין אותה כמה היא ראויה
לעשות ,ונותן לו חלקו שהיה מגיע לו .ואם
התנה עמו :אם אוביר ולא אעביד אשלם
אלף זוז ,הרי זו אסמכתא ואינו חייב
לשלם אלא נותן כפי מה שראויה לעשות
בלבד ".וכן נפסק שם בסי' ר'ז סע' יג.
השמש
הרי שהתוס' נקטו שהחיוב חל ואין כאן
משום אסמכתא ,וכפי שכבר הוכיחו
ביה"ד האזורי בנימוקי דעת הרוב ,שסכום
מאה ליטרין בזמנם היה סכום שאפשר
להשיגו ,וכך כתבו שם שם" :אבל
התוספות אינם עוסקים בהתחייבות
מוגזמת ,כי הסכום של מאה ליטרין שווה
למאה מנה ,כמבואר ברש"י שמות כה' ,לט':
"המנה הוא ליטרא ששוקלין בה כסף
למשקל קולוניא".
סי'
אמנם יש להבחין בין התחייבות על סכום
שאין ברשות החתן ביום החופה ,אך
מדובר בסכום אשר באופן רגיל יוכל
החתן לצבור במשך השנים .במקרה זה
אין לראות זאת כאסמכתא ,וכפי שהקשו
התוספות מסכת כתובות נד ע"ב" :אם רצה
להוסיף אפי' מאה מנה מוסיף -תימה
דעכשיו נהגו שכותב חתן לכלה מאה
ליטרין אע"פ שאין לו שוה פרוטה
דבשלמא כשיש לו הוא משעבד נכסיו
לזה החוב והואיל ונתחייב אפילו נאבדו
אלו הנכסים וקנה אחרים הם משתעבדים
אע"פ שאין אדם מקנה דבר שלא בא
לעולם מ"מ אדם משעבד דבר שלא בא
לעולם כיון דכתב ודעתיד אנא למיקני
כדאמרינן במי שמת (ב"ב קנז ע"א) ,אבל
אותו שאין לו היאך ישתעבד נכסיו
שיקנה אחרי כן כיון שלא נתחייב לה
היינו דבר שלא בא לעולם ,ושאל ר"י
לרבי אליהו והשיב לו ,דמצינו כענין זה
בפרק השוכר את הפועלים (ב"מ צד ע"ב),
דתניא מתנה שומר חנם להיות כשואל
ופריך במאי בדברים ומשני בשקנו מידו,
משמע בכל ענין אע"פ שאין מקנה לו שום
נכסים אלא שמשעבד גופו לזה החוב
מעתה ולכשיהיו לו נכסים חל שעבודו".
סכום זה שווה לסכום של מאתיים זקוקים,
שנעשה למנהג קבוע במדינות אשכנז,
כמבואר בתשובות מהר"ם מרוטנבורג
(דפוס קרימונה ,סי' צה)" :על אשר שאלת ,כמה
הוא מאה ליטרא ,שכותבין בכתובה?
אודיע לך שבוירצבורג נותניןליגבות
מאתיים זקוקים מהלכות מדינה".
עולה מכאן ,שמאה ליטרין ,אינם סכום
מוגזם ,שהרי המהר"ם מעיד "שבוירצבורג
נותנין ליגבות מאתיים זקוקים" ,משמע
מדבריו ,שהיה מקובל לגבות מהבעלים
סכום של מאה ליטרין במלואו ,הרי
שסכום זה אינו מוגזם ובלתי סביר.
יוצא אם כן ,שהתוספות עוסקים
בהתחייבות סבירה ,בסכום שיש בכוחו
של החתן במשך ימי חייו לאגור ,ועל
נכסים אלו יחול בעתיד שעבוד הכתובה:
"ולכשיהיו לו נכסים ,חל שעבודו מעתה".
לעומת זאת ,התחייבות על סכום שבדרכו
של עולם כנראה שהחתן לעולם לא יוכל
להשיגו ,כבנידון דנן שבו החתן התחייב
על סך ,₪ 39,333,333בזה בפשטות כולי
עלמא יודו שהוי אסמכתא.
רכג
חם
בדין פירעון של כתובה מוגזמת
והנה צריך להבין מדוע בהתחייבות על
סכום סביר אין חסרון של אסמכתא .הרי
מצד הדין החתן לא מחויב ליתן תוספת
מעבר לעיקר כתובה ,ואם כן לכאורה
ניתן היה לדמות את הדבר ל"אם אוביר
ולא אעביד אשלם אלפא זוזי" ,שהוי
אסמכתא למרות שאלף זוז הינו סכום בר
השגה.
השמש
ל"ח דאפילו רקק בבגדיו פטור .והא דכתב
הרא"ש פרק החובל סי' ט"ו דיותר בושת
בדברים מבושת חבלה ,היינו לענין תקנה
וסייג שתקנו לקנסו ע"ש ,והכא לא שייך
תקנה זו דלא תיקנו אלא לבעלי הלשון.
ומה שכתבו התוספות ושאר הפוסקים
שהוא כדאי לדמי בושת ,היינו משום
דכבר נתחייב בקנין אלא שהוא
אסמכתא ,וכדי לסלק אסמכתא סגי לה
בכל דהו בכדי שיהיה גמר ומקני .וכן גבי
אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא נמי
אין בו משום חיוב דלא הוי אלא מניעת
ריוח ואינו חייב בזה ,אבל אם מתחייב
עצמו בכך מהני לסלק אסמכתא כיון
שהפסיד על ידו ולכן גמר ומקני .כן כתבו
תוספות כהאי גוונא בפרק האומנין ב"מ
פב ,א ד"ה לא ובפרק שבועת העדות שבועות
מג ,ב ד"ה מתני' ,גבי אבד קתא אבד אלפא
זוזי ,דמיירי במפרש ולא הוי אסמכתא
כיון שחבירו הפסיד על ידו ע"ש .ואע"ג
דמזיק אינו חייב אלא בכדי שוויו ,אלא
כיון דעל כל פנים הפסיד לחבירו ,גמר
ומקני בכל חיובו ,והתם אינו צריך קנין
לכך דמחילה אינה צריכה קנין ואינו אלא
לסלק אסמכתא .ואע"ג דכתב מוהרי"ק
סי' כט וזה לשונו" :אפילו לא עבדי קנס
אפילו הכי קרוב הוא בעיני דחייב לשלם
דמי בושת ע"ש ,לא כתבו בלשון ברור,
וכבר כתבנו דמדינא ודאי אין בו משום
בושת דאינו אלא כשעושה מעשה בגופו".
לשם ביאור הדבר נראה שקודם יש
להסביר את החילוק שבין התנאי – "אם
אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא" לבין
התנאי של – "אשלם אלפא זוזי" .שהרי גם
במקרה שהמתחייב אומר "אשלם
במיטבא" ,הרי הוא מתחייב לשלם על
מניעת רווח וגרמא ,שמצד הדין הוא פטור
מלשלם.
ביאור הדברים נמצא בדברי קצות החושן
סי ר'ז ס"ק ז" :ומיהו קנין צריך .כתב הש"ך
סקכ"ד וז"ל ,ולפענ"ד דבשידוכין כ"ע מודו
דלא בעי קנין ,וכן משמע להדיא ממ"ש
תוס' ב"מ סו ,א ד"ה ומניומי והפוסקים שהוא
כדאי שיתחייב החוזר בו קנס לדמי
הבושת וכו' ,והוי כמו אם אוביר ולא
אעביד אשלם במיטבא שם קד ,א ,וכן הוא
להדיא (בהגהת) [ב]מרדכי דמציעא סי'
שפ"ט בשם סמ"ג עשין פ"ב קנט ,ע"ג גבי מלמד
דאעפ"י שלא הקנה חייב בקנס ,ואפילו
מאן דס"ל דמשחק בקוביא דבעי קנין
(עיין לעיל סעיף י"ג) מודה הכא".
היינו ,החילוק בין "אשלם במיטבא" לבין
"אשלם אלפא זוזי" ,הוא כאשר המתחייב
מסלק את חסרון גמירות הדעת שיש
באסמכתא ,שאז האדם גומר בדעתו
להתחייב לשלם עבור ההפסד שייגרם
לחבירו ,אף שמדינא אינו חייב לשלם.
ואינו נראה ,דודאי דין בושת גמור ליכא
גבי שידוכין ,דבושת אינו חייב עד
שיעשה מעשה בגופו ,וכדאיתא פרק
החובל ב"ק דף צ"א ע"א והמבייש בדברים
פטור .ומבואר בטור ושו"ע סימן ת"ך סעיף
רכד
חם
הרב ציון אלגרבלי
ונראה שזה גם הביאור בהתחייבות החתן
בתוספת כתובה ,היינו ,במקרה בו הבעל
מגרש את אשתו שלא ברצונה ושלא
באשמתה אלא מרצונו ,הרי שאז נגרם
לאשה מחמת הגירושין צער ,בושת ,ופגם
– מעמדה פוחת ,ועליה להתחיל את אורח
חייה מחדש .אף שמדינא אין לחייב ממון
על כגון זה ,אך מאחר שדעתו של החתן
ליתן תוספת כתובה אם יגרום לאשה את
הדבר ,הרי שהדבר מועיל לסלק את
חסרון האסמכתא ,כמו ב"אשלם
במיטבא".
השמש
כדון כשפסק מן האירוסין ,פסק מן
הנישואין! רוצה הוא ליתן כמה
בתשמישה שהוא ערב".
בקרבן העדה מפרש את קושיית
הירושלמי" :והכי פירושו :איך יתחייב
בתוספת זו? הא הוי הוספה בטעות ואינה
כלום" .בקרבן העדה בסוגיה זו ,לא פירש
מהי הטעות ,אבל בד"ה "במה הוא
מתחייב לה" ,כתב" :וכן הוא לקמן פרק
הנושא" .כוונתו לסוגיה שם בהלכה א',
שם נידונה טעות דומה" :הנושא את
האשה ופסקה עמו כו' :במה הוא מתחייב
לה? לא כן רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש
תריהון אמרין הכותב שטר חוב על חבירו
בחזקת שהוא חייב לו ונמצא שאינו חייב
לו ,אינו חייב ליתן לו! רבי שמעון בן
לקיש אמר עשו אותה כתוספת כתובה".
אמנם קשה לקבוע מהו הסכום שיחשב
כאן בדומה ל"אשלם במיטבא" ,והדבר
גם שונה מאדם אחד למשנהו .כדברי
הגמרא בהחובל" ,הכל לפי המבייש
והמתבייש" ,אך יש לנו לכל הפחות ראיה
מהתוספות בריש פרק אע"פ ,שמאה
ליטרין השווה למאתיים זקוקין הינו בגדר
"אשלם במיטבא" .עם זאת ,נראה שסכום
דמיוני של ₪ 39,333,333כבנידוננו הינו
בגדר "אשלם אלפא זוזי" והוי אסמכתא.
בקרבן העדה שם ,מפרש מהי הטעות,
בנושא אשה ומתחייב לזון את בתה" ,הא
הוי תנאי בטעות ,שהיה סובר שחייב לזון
את בת אשתו ,או שהיה סבור שלא
יגרשנה חמש שנים" .אם כן ,הטעות היא,
שסבר שלא יגרשנה חמש שנים ,זו
התחייבות התלויה בדבר מסופק ,והרי
היא אסמכתא! זו גם הטעות הנזכרת
בפרק אע"פ בתוספת כתובה ,כי
ההתחייבות תלויה בגירושין שהיא דבר
מסופק ,וסבר שלא יגרשנה! כשם
שהירושלמי מקשה על שתי ההלכות הנ"ל
בשתי הסוגיות ,בסגנון דומה ,כך גם
התירוץ בשתי הסוגיות דומה :בפרק
אע"פ מתרץ הירושלמי ,שיש לחתן הנאה:
"רוצה הוא ליתן כמה ,בתשמישה שהוא
ערב" .בקרבן העדה בד"ה "ומשני רוצה
הוא ליתן" ,מפרש" :רוצה הוא ליתן
והנה מצינו עוד טעם לסלק חסרון
ה"אסמכתא" שבכתובה ,והוא בירושלמי
בריש פרק אע"פ ,בתוספת משום הנאה
דחיבת ביאה או חיבת נישואין ,כמבואר
בקרבן העדה שם ,והדברים הובאו בפסק
דין ביה"ד האזורי .אבל קושיה זו נשאלה
כבר בירושלמי כתובות פרק ה' ה"א" :אף על
פי שאמרו בתולה גובה מאתים כו' :במה
הוא מתחייב לה? לא כן רבי יוחנן ור'
שמעון בן לקיש תריהון אמרין הכותב
שטר חוב על חבירו בחזקת שהוא חייב לו
ונמצא שאינו חייב ליתן לו רוצה הוא
ליתן כמה ,וליקרות חתנו של פלוני .עד
רכה
חם
בדין פירעון של כתובה מוגזמת
הרבה ,בשביל הנאה שיש לו מבעילה
ראשונה שבעל" .וכן כתב בפני משה ד"ה
שהוא ערב לו" :ומחמת חיבת הביאה גמר
ומקני" ,כך גם תירוץ הירושלמי בפרק
הנושא הוא" :עשו אותה כתוספת
כתובה" .בקרבן העדה מפרש זאת" :דתנן
לעיל בפרק אע"פ :אם רצה להוסיף מאה
מנה יוסיף ,וחייב ליתן לה ,דמשום חיבת
נישואין גמר ומקני ,אף זה שחייב עצמו
בשעת החופה ,וגמר ומשעבד נפשיה".
השמש
הדבר שערב ,כגון שא"ל :כל מה שתתן לו
תן לו ואני ערב ,או :מכור לו ואני ערב,
או :הלוהו ואני ערב ,להרמב"ם אין זה
הערב חייב כלום .וכל הבאים אחריו חלקו
עליו ,והכי נקטינן".
אבל הסמ"ע שם ס"ק כה' כתב בזה''ל" :דאף
המחייבים בעלמא בהמקנה דבר שאינו
קצוב ,מודו הכא דפטור .כיוון דנצטרף לו
עוד ריעותא לאסמכתא דערבות .ואע"פ
דכל אחד בפני עצמו אמרינן דקנה ,מ"מ
בהצטרפן יחד ,לא קנה".
עולה מתירוץ הירושלמי בפרק הנושא,
שההתחייבות בתוספת כתובה ,אינה
נחשבת לאסמכתא ,משום שקיימת
ההנאה של חיבת חופה ,ואגב הנאה זו
גמר להתחייב בלב שלם .על כוחה של
הנאת המתחייב ,לסלק חסרון אסמכתא,
יש ללמוד גם מהסוגיה ב"ב קעג ע"ב,
העוסקת בדין אסמכתא בהתחייבות
הערב" :אמר אמימר :ערב דמשתעבד -
מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי ,לרבי יוסי
דאמר :אסמכתא קניא -ערב משתעבד,
לר' יהודה דאמר :אסמכתא לא קניא -
ערב לא משתעבד .אמר ליה רב אשי
לאמימר :הא מעשים בכל יום ,דאסמכתא
לא קניא וערב משתעבד! אלא אמר רב
אשי :בההוא הנאה דקא מהימן ליה -
גמר ומשתעבד נפשיה ".אמנם לא נתבאר
בירושלמי האם סברא זו של בההיא
הנאה שמסלקת את חסרון האסמכתא
האם מועילה גם להתחייבות ממונית
גדולה יותר מערך ההנאה.
עולה מדבריו ,שההנאה שיש לערב,
מסלקת את חסרון האסמכתא ,רק אם לא
מצטרפת ריעותא נוספת ,אבל בתרתי
לריעותא ,אין ההנאה מועילה לסלק את
חסרון האסמכתא .דבריו אלה נאמרו
ביחס לחסרון דבר שאינו קצוב ,השנוי
במחלוקת הרמב"ם ושאר הפוסקים .מכאן
יש ללמוד בקל וחומר ,שהתחייבות
מוגזמת בכתובה ,נחשבת לאסמכתא,
כיוון שיש בה תרתי לריעותא :א .בכל
כתובה יש חשש אסמכתא -אילמלא
ההנאה של חיבת ביאה -כמבואר
בירושלמי; ב .החיוב הוא מוגזם.
לכן ,גם המחבר שפסק ,שערב מתחייב
בדבר שאינו קצוב ,חולק רק בדבר שאינו
קצוב ,כי נימוקו מפורש ,משום שכל
הפוסקים חולקים על הרמב"ם .לעומת
זאת התחייבות מוגזמת ,אינה שנויה
במחלוקת ,שהרי האומר" :אם אוביר ולא
אעביד ,אשלם אלפא זוזי" ,פטור ,משום
שזו אסמכתא .לכן בכתובה מופרזת,
כיוון שיש בה תרתי לרעותא ,לכל הדעות
פטור .אבל גם את"ל שדין תרתי
ביה"ד האזורי בנימוקיו מציין למחלוקת
השו"ע והסמ"ע בסי' קלא סע' י"ג וכך הם
כותבים שם" :בשולחן ערוך חושן משפט
סימן קלא סעיף יג ,נפסק" :מי שלא פירש קצב
רכו
חם
הרב ציון אלגרבלי
לריעותא ,שנוי במחלוקת המחבר
והסמ"ע ,רשאי הבעל לטעון קים לי כדעת
הסמ"ע.
השמש
הנאה דמהימניה וכמ"ש לעיל סעיף (ב')
[א'] [סק"ד] ע"ש".
וכן דעת התומים כאן ס"ק ז' ז"ל" :הש"ך
בס'ק כ' הסכים כהב"ח דבעי קנין כמ"ש
בתשובת הרשב"א דהיה קנין ובאמת
הב"ח כתב דבעי קנין בבי"ד חשוב לסלק
אסמכתא והרשב"א דכתב קנין כוונתו
לב"ד חשוב ואין זה במשמע בתשובה רק
נזכר קנין לחוד ועכצ"ל דדעת הרשב"א
כדעת הראב"ד לקמן קל"א סע' י"ב וכנראה
מדברי הרמ"א דאין בערבות משום
אסמכתא ...ולפי"ז אנן דקיי"ל לעיל סי מ'
כרמב"ם כנראה מסתימת השו"ע והרב
יפה השמיט הרב פה קנין דלדעת
הרמב"ם דמתחייב בדברים בדבר שאינו
חייב אין צריך קנין בעת מסירת החפץ
ובדברים מתחייב וא"ש ודו"ק".
והנה יש לדון בדבריהם שלכאורה יש
מקום לחלק ולומר שדברי הסמ"ע
מדברים בתרתי לריעותא משני סוגים
ושני שמות ,ריעותא של אסמכתא
וריעותא של דבר שאין לו קצבה ,אבל
בנדון דידן מדובר בשני רעותות מאותו
שם היינו אסמכתא ,ויתכן לומר שבזה גם
הסמ"ע יודה לשו"ע שלא הוי אסמכתא.
בנוסף ,מה שכתבו שהבעל יוכל לטעון
קים לי כהסמ"ע הרי הצדדים הם בני
עדות המזרח ולדידם אין לומר קים לי
כנגד דעת מר"ן.
ואולם מצינו במקום אחר בדיני ערב
שנחלקו הפוסקים בדבר .בשלחן ערוך,
חושן משפט ,סי' קכט סע' ח ,ברמ"א" :מי ששאל
חפץ מחבירו ואמר לו :אם לא אחזירנו לך
לזמן פלוני אתן לך דמים כך וכך ,והעמיד
לו ערב בעד הדמים ,אף על פי שלגבי
השואל הוי אסמכתא ופטור ,הערב חייב
לשלם (תשובת רשב"א אלף נ) .ועיין לקמן
סוף סימן קל"א סעיף י"ב".
אמנם הש"ך ס"ק כ' הסכים לדעת הב"ח
שכתב בדעת הרשב"א דבעינן קנין ובב"ד
חשוב כדי לסלק את האסמכתא כאן .וע'
אמרי בינה חו"מ ח"ב דיני קנינים סי' ב' שביאר
דבריו וז"ל" :ובאמת לא אדע למה לא
יכול לחייב א"ע בהאי הנאה דמהימן ליה
ומשאיל החפץ ובעד הנאה הזאת דחשיב
ככסף למה לא יהיה בידו לחייב א"ע אך
על יותר מכדי שוויו דדומה לקונה חפץ
השווה ה' בעד י' ומשך החפץ במקום דלא
הוי הנאה הכי נימא דלא יהיה מחויב
לשלם ...אך י"ל אם מחייב א"ע הא הוי
אסמכתא רק דהתורה חייבו להערב
מטעם בההיא הנאה דקא מהימן ליה וזה
מסלק האסמכתא וע' מחנ"א דיני ערב סי' א'
שזה מסלק האסמכתא ובההיא הנאה גמר
ומשעבד לכן לא מהני רק נגד שנהנה
ובעד זה יכול לחייב א"ע אף ביותר ומ"מ
הרי שלדעת הרמ"א בשם הרשב"א הערב
יכול להתחייב על דמים יותר מערך
ההנאה שעל פיו משאיל לו את החפץ .וכן
סובר בפשטות הסמ"ע שם ז"ל" :הערב
חייב לשלם .הטעם ,משום דבערבותו אין
שינוי לערבות דעלמא ,דהא לא ערב לו
אלא אם לא ישלם לו השואל ישלם לו
הוא ,וכל ערבות דעלמא אף דהיא
אסמכתא ילפינן מקרא דנשתעבד בההיא
רכז
חם
בדין פירעון של כתובה מוגזמת
לא גמר ומשעבד א"ע רק לפי ערך הנאה
ואף לדעת הסוברים דרק ע"י הנאה
משתעבד דאם לא כן הוי דברים לחוד
מ"מ הא הוי אסמכתא גם כן ורק נגד מה
שהיה לו הנאה גמר ומשעבד את עצמו,
וקצת י"ל דדין זה תליא במחל' הפוסקים
באומר לחבירו זרוק מנה לים ואחייב אני
לך".
השמש
בכלל אלפא זוזי שיעבודא משעבד
נפשיה ומיחייב ביה"
הרי שלדעתו חייב לשלם במקרה כזה על
כל פנים כשיעור במיטבא .כנגד כך כתב
הרא"ש" :ולא הבנתי ראיותיו הא דאייתי
ראיה ממתניתין ליתא דבמתני' כתב ליה
אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא
ואי לא כתב לא מחייב מידי מדתלי
טעמא שכן כתב לו אבל הכא דאמר
יהיבנא לך אלפא זוזי לא כוון אלא
להגזים לא שיעבד עצמו לכלום דאי
אפשר לחלק דבריו ולומר על מאי דגזים
לא שיעבד עצמו ועל השאר שיעבד אלא
כל דבריו כמאן דליתנהו דמי ואין כאן
שיעבוד של כלום".
א"כ הרי לפנינו מחלוקת הפוסקים האם
הנאה מסלקת את האסמכתא אף ביותר
משיעור ערך ההנאה ,ואז הבעל יוכל
לטעון קיימא לן כדעת הש"ך והב"ח.
והנה הרי"ף והרא"ש נחלקו לגבי
התחייבות בסכום מוגזם ,כ"אם אוביר
ולא אעביד אשלם אלפא זוזי" ,האם חייב
לשלם לכל הפחות "כמיטבא" .הרי"ף
כתב בנידון" :ההוא גברא דקביל ארעא
א"ל אי מובירנא לה יהיבנא אלפא זוזא
אוביר תילתא אמרי נהרדעי בעי למיתב
ליה תלת מאה ותלתין ותלתא ותילתא
רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא
קניא ורבא מ"ש מהא דתנן אם אוביר ולא
אעביד אשלם במיטבא התם לא קאמר
מילתא יתירתא הכא כיון דקאמר מילתא
יתירתא גוזמא בעלמא קאמר .ומסתברא
לן דמיחייב ליתן מאי דאוביר בשוה דלא
קאמר רבא דהוי אסמכתא אלא מאי
דגזים אבל שיעור מאי דאוביר לא הוי
אסמכתא ויהיב ליה דתנן שמין אותה
כמה היתה ראויה לעשות ונותן לו דכיון
דשיעור מאי דאוביר בשוה הוא דיהיב
שיעבודא שיעבד נפשיה וגמר ומקני ה"נ
מאי דאוסיף על שיעוריה דראויה לעשות
הוא דהוי אסמכתא ולא שיעבד נפשיה
אבל שיעורא דראויה לעשות דאיתא
הרי שלדעת הרא"ש אינו חייב כלום,
מיהו מסיים הרא"ש את דבריו שם" :ונ"ל
כדבריו ולאו מטעמיה אלא כדפרישית
לעיל שכיון שנהגו לכתוב בו אף אם לא
כתב מיחייב לשלם מאי דאפסיד הלכך
ה"נ כשתסלק דבריו העמידו על דינו
וישלם מאי דאפסיד".
בשלחן ערוך ,חו"מ סי' שכח פסק המחבר
כדעת הרי"ף ז"ל" :לא עבדה ,אלא
הובירה כולה או מקצתה ,שמין אותה
כמה היא ראויה לעשות ונותן לו חלקו
שהיה מגיע לו .ואם התנה עמו :אם אוביר
ולא אעביד אשלם אלף זוז ,הרי זו
אסמכתא ואינו חייב לשלם אלא נותן כפי
מה שראויה לעשות בלבד".
והרמ"א שם לא הגיה דבר ,אולם בסע' א
שם על דברי השולחן ערוך" :המקבל שדה
מחבירו ,ולא עשתה ,אם יש בה כדי
רכח
חם
הרב ציון אלגרבלי
להוציא סאתים יתר על ההוצאה ,חייב
המקבל ליטפל בה שכך כותב לבעל
הקרקע :אנא אקום ואזרע וכו' ואעמיד כרי
לפניך ותטול חלקך וכו'" הגיה על כך
הרמ"א" :אפילו לא כתב כך ,כמאן דכתב
דמי (המגיד פרק י"ח דשכירות ובית יוסף
בשם התוס' והרא"ש)".
השמש
כל אפשרות לפרעו ,לפי הנתונים
הכלכליים של החתן ,ולפי כללי
ההסתברות ,לא יוכל לפרוע את
הכתובה ,גם אם יפרע אותה בתשלומים
במשך כל ימי חייו .לכן ההתחייבות
נועדה למטרה של כבוד בלבד ,הן
לכבודה של האשה ,והן לכבודו של
הבעל ,שמראה את עצמו כנדיב גדול .גם
לכלה ולכל הנוכחים מסביבו ,לא היתה
אשליה ,שהבעל יהיה מסוגל לעמוד
בהתחייבותו ,וידוע לכל שהתחייבות
מסוג זה חסרת כל משמעות מעשית,
ונועדה לכבוד בלבד".
מדבריו אלה לא ברור האם הרמ"א
התכוון לפסוק כדעת הרא"ש בכל דבריו,
שכן בסע' ב הוא לא הגיה דבר על דברי
השלחן ערוך ,ולא הביא את תחילת דברי
הרא"ש שנחלק על הרי"ף ,וכתב שאינו
חייב כלום ,ולכאורה משמע שבזה מסכים
לדעת הרי"ף .אלא שבסע' א הביא את
מסקנת הרא"ש שחייב לשלם "במיטבא"
אף שלא כתב כיון שכך נהגו ורק בזה
ככונתו לפסוק כהרא"ש או שאפשר לומר
שהרמ"א התכוון לפסוק כהרא"ש בכל
דבריו.
בנוגע לענין השבועה שנכתבה בכתובה,
יעויין בפד"ר הנ"ל כרך טו ,המביא שישנם
כמה וכמה צדדים וטעמים לומר שאינו
חייב מכח השבועה:
א .לא ברור שהחתן נשבע בפיו ,וכך
בדרך כלל נוהגים שאינו נשבע בפיו .א"כ
יש כאן רק הודאה שנשבע (ואם היה
כותב לשון "אני נשבע" ,נחלקו הפוסקים
בזה יעיין בפתחי תשובה יו"ד סי' רלב ס"ק ח),
ובהודאה על שבועה פסק הרמ"א ,ביו"ד
סי' רלב סע' יב ,מובא שמי שכתב בשטר
שקיבל עליו שבועה אין עליו חיוב
שבועה.
עכ"פ לענייננו אין בזה נפק"מ ,שכן
הצדדים במקרה זה הם בני עדות המזרח,
אשר הולכים בשיטת המחבר ,וגם לדעת
הרמ"א ,מכיון שכך נוהגים ברוב ככול
הכתובות הספרדיות ,לכתוב תוספת
כתובה ,הרי זה כמקום שנהגו לכתוב
וחייב עכ"פ לשלם כמיטבא.
ב .מח' הסמ"ע עם הש"ך והט"ז האם מהני
לשון קיבל עליו בשבועה במקום
אסמכתא הובא בנתיבות המשפט ביאורים
סימן רז ז"ל" :עיין סמ"ע ס"ק נ"ד דאף דידעינן
דלא קיבל עליו מהני ,ע"ש .וזהו לשיטתו
[ס"ק נג] דס"ל דהשבועה מחזק הקנין דגמר
והקנה ,מהני ג"כ כשציוה לכתוב שקיבל
בחרם חמור ובשבועה דאורייתא,
טעם נוסף לפטור את הבעל מחיוב
כתובה מוגזמת ,הוא מתוך ההנחה
שהבעל לא כתב זאת אלא לכבוד
בעלמא ,וכפי שכותב ביה"ד האזורי:
"קיימת אומדנא דמוכח ,שהחתן בשעת
הנישואין ,לא התכוון לעמוד בהתחייבותו
לפרוע סכם גבוה מאד .כי ההתחייבות
בכתובה ,נקבעה בסכום הזוי ,שאין לחתן
רכט
חם
בדין פירעון של כתובה מוגזמת
דאמרינן ג"כ דגמר והקנה ,אבל להט"ז
והש"ך [ס"ק כז] ,דס"ל דאין השבועה מחזק
הקנין ואין עליו חיוב רק לקיים השבועה,
ודאי דכשלא קיבל עליו רק שכתב כן
בשטר ,אין עליו חיוב שבועה ,כמבואר
ביו"ד סימן רל"ב סעיף י"ב בהג"ה".
השמש
וגדולה מזו אמרו בהתחייבות בת אשתו
בכתובה או בזמן הנישואין ,למרות שהוא
דבר שאינו קצוב שמהני ,עיין רמב"ם.
וגדולה מזו ,עיין שו"ת מהר"י בסאן ,שדן
שיכול להוריש1לתת ממונו מעבר להלכה
לנולדים לו בדומה לתקנות טוליטולא,
למרות שהחיוב מתייחס למי שלא בא
לעולם .עיין שם ,שדן בחיובים השונים
שיש בהן כמה גריעותות ,שבדיני
הקניינים ,שיש לומר שבמסגרת הכתובה
תופסים ,היות והכתובה מבטלת כל
הגריעותות שבקניינים .בדומה לדין "הן
הן הדברים הנקנים באמירה" ,המאיין את
הצורך בקניין הוא הדין שההתחייבות
בדבר שאינו קצוב ולמי שלא בא לעולם
(ונראה שהוא הדין לאסמכתא) תופסת
במסגרת ההן הן הדברים הנקנים
באמירה או במסגרת הכתובה.
ג .יש לברר האם היתה תקיעת כף ,וגם
אם היתה ,יש מקום לומר שבהתחייבות
בסכום דמיוני אינו אלא כמו הנודר מכל
פירות שבעולם ,שכין שאינו יכול לעמוד
בזה אין הנדר חל ,ויהיה תלוי במח'
הפוסקים אם תלה את הדבר בתנאי
שיכול לקיים את התנאי האם השבועה
חלה.
ד .בנוסף יש לצרף דעת הש"ך
בשם מהרי"ו ,שתקיעת כף מחייבת רק
אם נעשתה בינו לבין האדם שלו מתחייב
ובנידונינו גם אם היתה ת"כ הרי היא לא
נעשתה בין החתן לכלה אלא בין החתן
לרב המסדר קידושין .ומכל הלין לא
נראה שיש לחייבו מכוח שבועה.
סי' רז ס"ק כג,
יחד עם האמור ,מאחר ולביה"ד האזורי
יש לו על מי להסתמך ,לא אתקע את
עצמי לדבר הלכה .בשים לב שיש לדון
בשאלה המתעוררת בצורך בזמננו
בכתובה ,מאחר ובין כה האשה לא קלה
בעיניו להוציאה ,לאור חרגמ"ה והמנהג
שלא לגרש בעל כורחה .וכן לאור חוק
יחסי המעניק שוויון זכויות מעבר להלכה,
כך שיש ספק שמא החיוב בטעות מצד
הדרישה מהרבנות לכתוב כתובה .וכן לא
מן הנמנע שהחיוב המוגזם בא מלחץ
קרובי משפחה בניגוד לדעת שני בני הזוג
שכנגזר מהאמור שיש לפשר.
בנוסף לאמור ,יש בהחלט מקום לומר
שבכתובה לא שייך דין אסמכתא ,מכיון
שהחיוב הוא לא בדרך קנס .כן יש לומר,
שהחיוב מתחיל מזמן קבלת הקניין על
הכתובה ולא לאחר גרושין ,בדומה לחיוב
מעכשיו שאפילו באסמכתא בדרך קנס
מתבטל דין האסמכתא .קל וחומר
בכתובה גדולה ,שנראה שלא נכנסת
בגדר אסמכתא (ויתכן שנכנסת בגדר
דבר שאינו קצוב) .ומה גם כשההתחייבות
באה על רקע ההיא הנאה שנשאת לו ,לא
שייך אסמכתא בכתובה גדולה ,ובפרט
כשהחיוב נעשה על דעת אשתו.
נראה
האמור
לאור
מסקנה:
שהתחייבות החתן בסכום מוגזם ודמיוני
אינה מחייבת אותו במלוא הסכום
רל
חם
הרב ציון אלגרבלי
הנזכר ,אך לכל הפחות יש לחייבו לפי
הערך של "במיטבא" ,וכפי ערך ההנאה,
ומובא לעיל.
השמש
אולם בנידוננו כיון שהתחייב בסכום
דמיוני של ,₪ 09,222,222אין לנו גילוי
דעת מצדו מהו הסכום ,לכן נראה שיש
לחייבו לכל הפחות בסכום ,₪ 092,222
שזהו סכום דמי מחיה לשנה.
אולם ,מכיוון שקשה להעריך מהו הסכום
והדבר משתנה מאדם לאדם ,ואילו היה
החתן מתחייב בסכום סביר ,היינו
אומרים שכך הערכתו לשיעור של
"במיטבא".
ציון אלגרבלי
רלא
חם
ערך הכתובה בימינו
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
ערך הכתובה בימינו
וזאת בשל ההתערבויות של גורמים
חיצוניים שלא פעלו בדרך הטובה ,ולא
נשאר אלא להפרידם זה מזה בגט פיטורין
כדמו''י .ומאחר כי האשה עומדת ע''כ
לקבל דמי כתובתה ,וזאת שלא תהא קלה
בעיניו להוציאה ,ואין ע''כ התנגדות מצד
הבעל לשלם לה דמי כתובתה ,הנה
שאלת כת''ר היא מה הוא ערך הכתובה
בימינו ,וכן מה הנהוג בבתי דינים כאן
באה''ק ,לגבי נתינת דמי הכתובה לאשה
ע''י בעלה ,בשעה שבאה להתגרש.
ב''ה יום ה' ג' אייר תשס''ה
פעיה''ק ירושלים ת''ו
לכבוד הרה''ג הרב יוסף האוזי שליט''א
חבר בי''ד ועד רבני ליובאוויטש פאריש
אחדשה''ט כמשפט לאוהבי שמו.
הנה על דבר מה שסיפר לי כת''ר אשר זה
כבר כמה חודשים שמנסה בכל
האפשרויות והדרכים למצוא דרך של
שלום בית בין בני הזוג א.ד .שיחי' ואשתו
ר .שתחי' ,מפאריז -צרפת ,וזאת ביחד
עם עמיתיו בבית הדין ,אמנם על אף כל
ההשתדלויות שפעלו בנושא זה כה
חשוב ,לדאבוננו הגיעו למסקנה כי היום
אין דרך להחזרת השכנת שלום ביניהם,
ענף א
כתובה מדאורייתא או מדרבנן
בגמ'
מחלוקת
מצאנו
ולהקדים:
היא
הכתובה
האם
ובראשונים
מדאורייתא או מדרבנן והובא במס'
רלב
חם
הרב יעקב חביב
כתובות דף י ע''א שלשיטת רשב''ג כתובה
היא מדאורייתא ,אמנם חכמים סוברים
שכתובה היא מדרבנן .ופרש''י שם טעמו
של חכמים שכתובה מדרבנן ולא הוי
מדאורייתא ,וז''ל :חכמים תקנו לאשה -
כלומר אי הואי כתובתה דאורייתא לא
הוי נאמן להפקיעה אלא בעדות ידועה,
אבל כתובתה חכמים תיקנוה ,הם אמרו
והם אמרו ,הם שתיקנוה אמרו שהוא
נאמן להפסידה אף בטענת פתח פתוח
עכ''ל .ומשום הכי הם סוברים שכתובה
היא מדרבנן.
השמש
תהא קלה בעיניו להוציאה ,ה"נ תקינו
שלא יהא לה כדי שתהא קלה בעיניו
להוציאה עכ''ל.
ומצינו אותה מחלוקת האם כתובה
מדאורייתא או מדרבנן בין רבי מאיר
וחכמים הובא שם בגמ' דף נו ע''ב שרבי מאיר
סובר שכתובה היא מדאורייתא ,וחכמים
סברי שהוי מדרבנן .ולדעת רבי מאיר
לגבי אלמנה על אף שכתובתה מדרבנן,
מ''מ עיקרה של כתובתה מדאורייתא.
והנה דעת הגאונים היא כשיטת חכמים,
שכתובה מדרבנן ,וכן הובא ברי''ף סוף מס'
כתובות דף סה ע''ב שכתובה מדרבנן .וכן
כתב המאירי שם דף י ע''א וכן דעתו של
הרשב''א ,ודעתו של רבינו יונה ושל תוס'
רי''ד ,הובאו דבריהם בשטמ''ק כתובות דף י
שכתובה מדרבנן ולא מדאורייתא וע''ש.
וכתבו התוס'
חכמים תיקנו וז''ל :משמע דכתובה דרבנן,
וכן בפרק האשה רבה יבמות פט ע''א גבי אין
לה כתובה קאמר מאי טעמא תקינו לה
רבנן כתובה שלא תהא קלה בעיניו
להוציאה כו' ,אלמא סתמא דהש"ס סבר
דכתובה דרבנן .וקשה דנהגו לכתוב
בכתובה כסף זוזי מאתן דחזו ליכי
מדאורייתא .ואומר ר"ת דסמכינן
ארשב"ג דמתני' דפרק בתרא דף קי ע''ב
דמייתי לה נמי בסמוך ,דאמר נותן לה
ממעות קפוטקיא ,דקסבר כתובה
דאורייתא ,וקי"ל כרשב"ג במשנתנו .ועוד
אומר ר"י דלא קיימא לן כר"נ דאשכחנא
רב אשי דהוא בתראה דפליג עליה
כדמתרץ לקמן ברייתא דף יב ע''א תני כל
שלא מושמש אינו יכול לטעון טענת
בתולים ,אלמא דחייש לשמא משקר ,ולא
אמרינן חזקה אין אדם טורח בסעודה
ומפסידה .וכן פירש רבינו יצחק בן רבינו
מאיר ,דרב אשי פליג אדרב נחמן .והא
דאמרינן בהאשה רבה יבמות פט ע''א מ"ט
תקינו רבנן כתובה ,ה"פ מ"ט תקינו רבנן
כתובה היכא דתקינו כגון באלמנה ,שלא
שם ד''ה אמר רב נחמן אמר שמואל
אמנם מצאנו עוד דעה והיא דעתו של
הרמב''ן חידושי מס' כתובות שם שאפילו
שאמרינן שכתובה היא מדאורייתא
וכשיטת ר''ת שהזכרנו לעיל ,מ''מ מאחר
והתורה לא נתנה קצבה ,לכן יתן לפי
שיעור כסף מדינה.
והנה הרמב''ם הל' אישות פרק י הל' ז פסק
בזה''ל :וצריך לכתוב כתובה קודם כניסה
לחופה ואחר כך יהיה מותר באשתו,
והחתן נותן שכר הסופר ,וכמה הוא כותב
לה ,אם היתה בתולה אין כותבים לה
פחות ממאתיים דינרים ,ואם בעולה אין
כותבים לה פחות ממאה דינרים ,וזה הוא
הנקרא עיקר כתובה ,ואם רצה להוסיף
לה אפילו ככר זהב מוסיף ,ודין התוספת
ודין העיקר אחד הוא לרוב הדברים,
רלג
חם
ערך הכתובה בימינו
לפיכך כל מקום שנאמר בו כתובה סתם
הוא העיקר והתוספת כאחד ,וחכמים הם
שתיקנו כתובה לאשה כדי שלא תהיה
קלה בעיניו להוציאה עכ''ל .משמע שגם
הוא פסק להלכה שתקנת הכתובה היא
מדרבנן שלא תהיה האשה קלה בעיני
בעלה.
השמש
ואנכי הרואה לדברי הרא''ש
סי' יט שאחרי שהביא את דברי ר''ת,
הביא הוא את דברי רב נחמן המובא שם
בגמ' ,שכתובה היא מדרבנן ,ושבאמת
כך היא דעתו של הגאונים ,דהוי מדרבנן,
ומגבין לה כסף מדינה ,שהוא שמינית של
כסף צורי .ואפילו שיש שכותבים ''דחזו
ליכי מדאורייתא'' מודים הם שכתובת
אשה מדרבנן ,אלא שחכמים תיקנו כסף
דאורייתא ,משום שלא תהא קלה בעיניו
להוציאה ,ואסמכוה אקרא ''כמוהר
הבתולות'' .ומשום הכי נהיגי למכתב
''דחזו ליכי מדאורייתא'' ,שלא יטעו לומר
שכיון שמדרבנן היא ,לא תגבה אלא כסף
מדינה ,ודברים של טעם הם .והכותב
''כסף זוזי מאתן דחזו ליכי'' לא הפסיד,
על אף שלא כתב ''מדאורייתא'' עכת''ד.
היינו מדברי הרא''ש למדנו שאע''פ
שחכמים תקנו חיוב כתובה ,מ''מ הם
תקנו לפי ערך של כסף צורי וזאת שלא
תהא קלה בעיניו להוציאה.
פ''ק דכתובות
ועל הערך שתקנו חכמים לגבי כתובה,
כותב הרמב''ם שם הל' ח שזה כסף מדינה
ששווה הוא של ז' חלקים של נחושת וחלק
א' של כסף .וז''ל :דינרים אלו לא תקנו
אותם מן הכסף הטהור ,אלא ממטבע
שהיה באותן הימים שהיה שבעה חלקים
נחושת וחלק אחד כסף ,עד שיהיה בסלע
חצי זוז כסף ,ונמצאו מאתיים דינרים של
בתולה ,חמשה ועשרים דינר של כסף,
ומאה של בעולה ,שנים עשר דינר ומחצה,
ומשקל כל דינר שש ותשעים שעורות,
כמו שביארנו בתחילת עירובין ,והדינר
הוא הנקרא זוז בכל מקום ,בין שהיה מן
הכסף הטהור ,בין שהיה ממטבע אותן
הימים עכ''ל.
והנה רבנו הב''ח אבה''ע סי' סו ס' ו הביא
נפק''מ להלכה בין דעתו של ר''ת לדעתו
של הרא''ש ,שלפי ר''ת אם שכחו לכתוב
בכתובה ''מדאורייתא'' הרי היא גובה רק
כסף דרבנן ,היינו בכסף מדינה .אמנם
לדעת הרא''ש אף אם לא כתבו או
ששכחו לכתוב ''מדאורייתא'' בכתובה,
גובה כסף בשיעור דאורייתא ,היינו כסף
צורי .שהרי הרא''ש העלה להלכה
ששיעור הכתובה הוא בכסף דאורייתא,
וזאת בין שכתב ''דחזו ליכי מדאורייתא''
בין שלא כתב ''מדאורייתא".
וכתב הריב''ש סי' סו סימן קנג שהסכימו ע''כ
כל הגאונים ,ושכן דעת כל הפוסקים
האחרונים שכתובה היא מדרבנן וגובה
מכסף מדינה.
אמנם על אף שלדעת כל אותם ראשונים
ופוסקים ,שתקנת הכתובה היא מדרבנן,
מ''מ מצאנו שלדעת ר''ת המובא בתוס'
שהזכרנו לעיל ,כתובה לאשה היא
מדאורייתא ,וכן מובא בפסקי תוס' שם אות
מ שלדעת ר''ת תקנת הכתובה היא
מדאורייתא.
ולפ''ז מדברינו יוצא שיש כאן ד' שיטות
לגבי תקנת הכתובה ,וכן על שווה הכסף.
רלד
חם
הרב יעקב חביב
א] לדעת הגאונים הרי''ף והרמב''ם ועוד:
תקנת הכתובה היא מדרבנן ,ולכן גם
השווה כסף הוא בכסף מדינה.
השמש
ושל זו וזו כסף מדינה ,נמצא כתובות
בתולה הם שלשים ושבעה דרהם וחצי
כסף צרוף ,וכתובת אלמנה מחציתם,
שהם י"ח דרהם וג' רביעים כסף צרוף
עכ''ל.
ב] לדעת ר''ת :הכתובה היא מדאורייתא,
ולכן אף שווה הכסף הוא בכסף צורי.
אמנם הרמ''א שם חולק עליו ,ולדעתו
משערים את הכתובה בכסף דאורייתא,
וזה שמרן פסק שמשערים ע''פ כסף
מדינה ,הוא משום שסבר כדעת הרי"ף
והרמב"ם והר"ן והר"ם ,שסבירא להו
שכתובות בתולה אינה רק זוזי דרבנן,
שמאתיים של בתולה עולין ששה סלעים
ורביע .אבל לדעת יש פוסקים ,הנה
מאתיים של בתולה ומנה של אלמנה
משערים בזוזי דאורייתא ,והוא שמונה
פעמים יותר ,וכתבו דלכן נהגו לכתוב
בכתובה ''דחזו ליכי מדאורייתא''.
והמנהג לכתוב לבתולה :דחזי ליכי
מדאורייתא ,אבל לא לאלמנה .וסיים
שכל זה במקום שאין מנהג ,אבל במקום
שיש מנהג ,מה שגובין הולכין אחר
המנהג.
ג] לדעת הרא''ש :על אף שהכתובה היא
תקנת רבנן ,מ''מ שווה הכסף הוא לפי
כסף צורי.
ד] לדעת הרמב''ן :על אף שהכתובה היא
מדאורייתא ,מ''מ שווה הכסף הוא בכסף
מדינה.
והנה מרן הב''י אבה''ע סי' סו ס' ו אחרי הביאו
שיטת הראשונים ושאר הפוסקים בענין
האם כתובה היא מדאורייתא או שהיא
מדרבנן ,ובאיזה כסף היא מקבלת ,הביא
במסקנת דבריו בזה''ל :והשתא כיון
דהרי"ף והרמב"ם והר"ן ור"מ וכל הגאונים
סוברים דכתובה דרבנן ,ומשערין אותה
בכסף מדינה ,לא שבקינן כל הני רבוותא
משום ר"ת והרא"ש ,וכל שכן להוציא
ממון .ומיהו אם כתוב בכתובה זוזי מאתן,
או ק' מכסף צרוף ,בהא ודאי גובה
הבתולה ש' דרה"ם ,והאלמנה ק"ן דרה"ם,
הכל מכסף צרוף ,וכמבואר בדברי הרב
המגיד .ומיהו היכא שלא הזכיר כסף
צרוף ,וכתב זוזי מאתן דחזו ליכי
מדאורייתא ,איכא לספוקי אי מגבינן לה
מכסף צרוף ,וכדכתב הרא"ש ,והדעת
נוטה דלא מגבינן לה אלא כסף מדינה,
דיד בעל השטר על התחתונה עכ''ל.
והנה היה מקום לחשוב שדעת הרמ''א
היא שלא רק הכסף של הכתובה היא
מדאורייתא אלא אף עצם החיוב של
הכתובה היא מדאורייתא ,והוא כשיטת
ר''ת ,וחולק על מרן בשני דברים :א]
כתובה מדאורייתא ,ב] שווה הכתובה
היא בכסף דאורייתא היינו כסף צורי.
ולדעת מרן :א] כתובה מדרבנן ,ב] שווה
הכתובה היא בכסף מדינה .וזאת כי
הרמ''א הביא להלכה את שיטת ר''ת
ליכי
''דחזו
בכתובה
וכותבים
מדאורייתא'' ,א''כ יכול להיות שסובר
ג''כ כדעת ר''ת שכתובה היא
ופסק מרן להלכה שם וז''ל :כמה שיעור
הכתובה ,לבתולה ק"ק ,ולאלמנה מנה,
רלה
חם
ערך הכתובה בימינו
השמש
מדאורייתא ,ולכך צריך לתת לה בכסף
צורי ולא בכסף מדינה.
בזוזין מאתן של תורה ,כלומר בכסף
צורי''.
אלא הח''מ שם ס''ק כו וכן הב''ש
פסקו להלכה בהבנת דברי הרמ''א
שלדעתו ג''כ כתובה היא מדרבנן ,ואינו
חולק על דברי מרן ,רק שלדעת הרמ''א
שיעורו של הכתובה הוא בכסף של תורה,
היינו כסף צורי ,ולא כסף מדינה כשיטת
מרן .היינו כדעת הרא''ש ,שהזכרנו לעיל
שכתובת אשה מדרבנן ,אלא שחכמים
תקנו כסף דאורייתא משום שלא תהא
קלה בעיניו להוציאה.
ומשום הכי כתב המהרי''ט
דף י שהמנהג נפוץ באשכנז ובצרפת וכן
בקונסטנטין לכתוב בכתובה ''דחזו ליכי
מדאורייתא".
חידושי כתובות
שם ס''ק יד
ובשו''ת מהרשד''ם סי' קכז כתב שהמנהג
בסלוניקי שהיו כותבין בכתובות ''דחזו
ליכי מדאורייתא" וזאת מטעם שממ''נ אם
ההלכה היא שכתובה היא מדאורייתא,
אז בזה שכותב ''מדאורייתא'' הוא עושה
ואם ההלכה היא שכתובה היא
טוב,
מדרבנן ,גם בזה הוא עושה טוב ,כשכותב
''דחזו ליכי מדאורייתא'' והכוונה בזה הוא
שהבעל יפרע את הכתובה מנכסיו ,כאילו
היא מדאורייתא.
והנה לפ''ז למדנו שבין לדעת מרן ובין
לדעת הרמ''א אין מחלוקת שעצם תקנת
הכתובה היא מדרבנן ,רק עיקר המחלוקת
מהו שווה של כסף הכתובה ,ולדעת מרן,
וכן הוא מקובל לכל קהילות ספרד ,אותם
מאתיים זוזים הם מכסף מדינה ,שהם
עשרים וחמשה זוזים כסף טהור .אמנם
לדעת הרמ''א ,וכן המקובל בקהילות
אשכנז ,מאתיים זוזים הוא מכסף צורי,
היינו מאתיים זוזים כסף טהור.
וכן מצאנו בנוסח הכתובה של רב האי
גאון מובא בפסגה שנת תרנז חוברת א דף מו ,וכן
בספר השטרות למהר''י ברצלוני שטר לו,
וכן בספר העיטור אות כ ערך כתובה ,ובשו''ת
בנימין זאב סי' נ ,ובשו''ת מהר''ם מינץ סי'
קט ,ובמהרי''ל הל' נשואין ,ובנחלת שבעה סי'
יב שנוהגים לכתוב בכתובה ''דחזו ליכי
מדאורייתא'' ,וכדברינו לעיל.
והנה לפי דברינו למדנו שבכתובה של
אשכנזי ,על אף שעצם הכתובה היא
תקנת רבנן ,מ''מ לגבי הכסף נותנים לה
כשווה מדאורייתא היינו בכסף צורי ,א''כ
מובן מה שנוהגים לכתוב ''דחזו ליכי
מדאורייתא'' לומר שאותם זוזין הם
במאתן של תורה.
אמנם בכתובה של ספרדי לא כותבים
''דחזו ליכי מדאורייתא'' ,שהרי לדעת מרן
אין שום צד לא בתקנת הכתובה וגם לא
אלא
מדאורייתא,
שהוא
בכסף
שהכתובה היא מדרבנן ,ושווה הכסף הוא
בכסף מדינה .וכן מצאנו שכתב התשב''ץ
ח''ג סי' שא שמאחר שכל חיוב כתובה הוא
מדרבנן ,לא כתבינן ''מדאורייתא'' בנוסח
הכתובה.
וכן מצאנו שפירש האורחות חיים
כתובה אות א בשם הראב''ד ,שמה שנהגו
לכתוב בכתובה ''דחזו ליכי מדאורייתא''
פירוש הדברים ''הריני מחייב עצמי לך
ח''ב הל'
רלו
חם
הרב יעקב חביב
וגדולה מזו כתב בעל המכריע
שהדבר מגונה עד מאד לבוא ולכתוב
בכתובה ''דחזו ליכי מדאורייתא''
ומהדרין ליה רבנן ,ומן בני א''י נקטוהו
להא מילתא ,ואתון השתא מן מעשיכם
כמנהגים שלנו ,וכתלמוד שלנו הרי מיבעי
לכון למיעבד ,ולסילוקי מן כתובות
דוכרין ''מדאורייתא'' ,אלא כתבו ''דחזי
ליכי'' סתם.
השמש
ענף ב
ערך הכתובה
סי' מב
והנה באשר משקלו של כל זוז ,כתב
הרמב''ם הל' אישות פרק י הל' ח היינו תשעים
ושש שעורות כמובא בהל' עירובין .לפ''ז
לדעת מרן ,ושכן מנהג הספרדים,
מאתיים זוזים מכסף מדינה שהם בעצם
עשרים וחמשה זוזים של כסף טהור ,א''כ
36שעורות כפול 75זוזים של כסף טהור
יוצא לנו 7,333שעורות של כסף טהור.
ולדעת הרמ''א ,וכן מנהג האשכנזים36 ,
שעורות כפול 733זוזים של כסף טהור
יוצא 33,733שעורות של כסף טהור .וכן
הובא בחלקת מחוקק אבהע''ז סימן סו ס''ק כא
וע''ש.
ואנוכי הרואה להגאון מוהר''ר רפאל
אהרן בן שמעון זצ''ל ,ראב''ד מצרים,
בספרו נהר מצרים הל' כתובה אות טו
שהמנהג המקובל בערי מצרים והוא
כמנהג ירושלים וארץ ישראל ,וכן מדינות
ספרד ,שאין כותבים בכתובה ''וחזו ליכי
מדאורייתא'' ,וזאת אפילו לבתולה.
ועל אודות משקל השעורה של כסף טהור
במידת זמננו ,כתב החזו''א סי' סו אות כא,
וכן הובא בפסקי הלכות ח''ג דף כה ,שהוא
3.35גרם של כסף טהור ,ולפ''ז לדעת מרן
שמאתיים זוזי מדינה הם במשקל של
7,333שעורות כסף ,יוצא שהם שווים
ל 7,333כפול 3.35גרם ,היינו 373גרם של
כסף טהור ,וזה השווה של הכתובה
לספרדי .אמנם להרמ''א שמדובר
במאתיים זוזים צורי ,היינו 33,733
שעורות כסף טהור ,יוצא שהם שווים
ל 33,733כפול 3.35גרם ,היינו 363גרם
של כסף טהור ,שזה השווה של הכתובה
לאשכנזי.
ובהיותי בזה ראיתי להגאון הראשל''צ
רבי עובדיה יוסף שליט''א שפסק בספרו
יביע אומר ח''ג סי' יב שלא נכון לכתוב
''מדאורייתא'' בשטרי כתובות של
ספרדים ועדות המזרח ,דנקטינן דכתובה
היא מדרבנן ,וכך משמע מפסיקת מרן
בשו''ע שאין לכתוב אלא "דחזו ליכי"
בלחוד ,ואף שהאשכנזים היוצאים ביד
רמ''א ויש להם על מה שיסמכו לכתוב כן
וזאת אף בא''י ,אנן בדידן והם בדידהו,
ואפילו בעיר שנתיסדה מקרוב ע''י
אשכנזים ,מ''מ כיון שיש קהל ספרדים
בפני עצמו ,יש להורות להם כדעת מרן
שהוא מרא דאתרא בא''י ,ואין לכתוב כי
אם "דחזו ליכי" בלבד ,והכותב ''דחזו
ליכי מדרבנן'' לא הפסיד.
והוסיף
הטהור
עשרה
הסכום
רלז
ע''כ הרב החזו''א שם שבכסף
המצוי בימינו ,יש בו סיג של שש
אחוז ,הלכך צריך להוסיפו על
במשקל הגרם של כסף .היינו
חם
ערך הכתובה בימינו
השמש
שבכתובה של ספרדי ששווה הוא 373
גרם כסף טהור כשנוסיף 36%יוצא
ששווה 393.7גרם של כסף טהור.
ובכתובה של אשכנזי כשנוסיף 36%על
363גרם של כסף טהור יוצא ששווה
3,339.6גרם של כסף טהור.
הזה הנקרא עיקר הכתובה הנה נשאר עוד
שני חלקים שכתובים בכתובה ועליהם
הבעל חייב ג''כ לשלם והם :א] סכום
הנדוניא שהאשה הכניסה לבעלה.
ב] תוספת כתובה שהבעל מוסיף לאשתו
כפי רצונו או כפי הנהוג.
ואותו משקל יוצא ג''כ אם משערים
בשיעור של ''דרהם'' ,היינו כל דרהם
שווה 9.7גרם .ולפ''ז לדעת מרן
שבכתובה של בתולה שווה הכתובה היא
של 92.5דרהם ,לפ''ז 92.5דרהם של
כסף כפול 9.7גרם של כסף טהור ,יוצא
373גרם של כסף טהור .ולדעת הרמ''א
שמדובר בכסף צורי ,שהוא שמונה
פעמים משקלו של כסף מדינה ,היינו 92.5
כפול 9יוצא 933דרהם היינו 933כפול
9.7גרם כסף טהור יוצא 363גרם של
כסף טהור .אמנם לדעת הגרא''ח נאה
בספרו שיעורי תורה סי' ג ס' מד משמע
שמשער שיעור של דרהם ל 9.735גרם
של כסף טהור ,ולפיכך לכתובה של
ספרדי שווה הכתובה היא 92.5כפול
9.735יוצא 373.3925גרם של כסף טהור.
ולכתובה של אשכנזי 933כפול 9.735
היינו 363.5גרם של כסף טהור( .ראה
בהליכות עולם ח''א עמ' רפח ובח''ה עמ' רכג
שהחזיק שמשקל הדרהם לא יותר מג'
גרם ושמצווה לפרסם ברבים ועיי''ש).
והנה על אותם ב' חלקים שהם הנדוניא
והתוספת ,מצאנו שהביאם התוס' ב''ב דף
מט ע''ב במפורש ,וז''ל :כותבין בכתובה
בסדר זה ,תחלה מנה ומאתים ,ואח"כ
נדוניא שמביאה עמה דהנעלת ליה ,ואחר
כך וצבי חתן והוסיף לה מדיליה כו' עכ''ל.
הרי לפ''ז דינא דגמ' במפורש שמלבד
עיקר הכתובה שחייבים לכתוב ושעליו
לשלם לאשתו ,צריך
הבעל מתחייב
להוסיף גם סך הנדוניא וסך תוספת
כתובה ,שעליהם ג''כ הבעל מתחייב
לשלם.
ומצאנו שגם בנוגע לסך הנדוניא וסך
התוספת יש מחלוקת בין מרן הב''י
להרמ''א האם כותבים אותם בהתאם
למה שהאשה הכניסה לבעלה .או שלא
קשור למה שהכניסה ,ואפילו שלא
הכניסה כלום ,כותבים סך נדוניא ,וסך
תוספת ,שווה בכל הכתובות.
והנה הטור שם סו''ס סו אחרי שהביא כל
שיטות הראשונים בענין זה ,כתב בזה''ל:
ועכשיו נוהגין לכתוב בכל הכתובות
בשווה ,תוספת ,ונדוניא ,אפילו לא
הכניסה כלום ,ומגבין אותה לפי תקנת
הנישואין עכ''ל .היינו שתפס העיקר
להלכה ,שבכל הכתובות נוהגים לכתוב
סכום השווה ,ולא ע''פ מה שהאשה
הכניסה לבעלה.
והנה כל מה שדנתי עד עכשיו היה על
עצם תקנת הכתובה וכן על התחייבות
ושווה עיקר הכתובה ,שעליו יחייב הבעל
לשלם לאשתו כשירצה להתגרש ,ואותו
סכום של עיקר הכתובה הוא של מאתיים
זוזים ,ועליו יש חילוק במקומכם בין
האשכנזיים לספרדים .אמנם מלבד חלק
רלח
חם
הרב יעקב חביב
אמנם ע''כ כותב מרן הב''י שם ס' יא שמה
שכתב רבנו הטור ''ועכשיו נוהגין לכתוב
בכל הכתובות בשווה'''' ,הנה זה היה
מנהג מקומו ,וכן נוהגים האשכנזים
לכתוב בכתובה ת' פרחים ,בין לא
הכניסה לו כלום בין הכניסה לו יותר,
אבל אין כן מנהג מקומותינו ,אלא לפי
מה שמכנסת כל אחת ,כך כותבין לה''.
ובאמת כך כתב הד''מ שם אות טו שכן
המנהג הפשוט בין האשכנזים ,ובמדינות
אלו ,שכותבין ד' מאות לבתולה ,בין
הכניסה בין לא הכניסה .וכן פסקו בשו''ע
להלכה.
השמש
הספרדים שבירושלים ,שהתוספת כתובה
שהבעל מוסיף משלו ,נותנים אותה
במידה שווה לגודל הנדוניא שהכניסה
האשה.
והנה על ערך ומשקל של אותם מאתיים
זקוקים כסף שהבעל מתחייב לשלם
לאשתו ,ושיכולה היא לגבות אותם
כשתתגרש ,נחלקו בהם הפוסקים ,כאשר
מטבעות הללו נשתנו בערכם ובמשקלם
בכל דור ,ולפעמים הוסיפו על משקלם
ולפעמים נפחתו ,ולכך נוהגים לקבוע
אותם לפי זמנם.
אמנם מצאנו שדעתו של הגר''א
סק''ד בהל' פדיון הבן ,ושכן הובא בהל'
כתובות אהע"ז סי' סו ס''ק יב ובאמת כך דעתו
של המהרי''ו סי' יד ,שבכל דור קובעים את
ערכם של הזקוקים מיסודם ,ולכך ה''ה גבי
המאתיים זקוקים כסף שבכתובה ערכם
נקבע בהתאם לערך של מאתיים הזקוקים
שנקבעו מיסודם.
ועל אודות מה שנוהגים לכתוב בכתובה
של אשכנזי שסכום הנדוניא שהכניסה
האשה לבעלה הוא בסך ''מאה זקוקים
כסף צרוף'' ,ושע''כ הוסיף הבעל משלו
עוד מאה זקוקים כסף צרוף ,היינו מדין
תוספת כתובה ,סך הכל מאתיים זקוקים
כסף צרוף .כך כתב הב''ח שם ס''ק י
שהמנהג במדינות אלו ,לכתוב שתי
מאות זקוקין כסף לבתולה בשווה לכולם.
וכן הובא בדרישה שם וכן הובא במהר''ם
מינץ סי' קט וכן כתב הנחלת שבעה סי' יב
שכך המנהג התפשט במדינת פולין,
לכתוב סכום קבוע לכל הכתובות ,בסך
של מאתיים זקוקים כסף צרוף ,ושכן
המנהג היום בכל ק''ק של האשכנזים.
יו''ד סי' שה
וע''פ דברי הגאון ,קבע הרב החזו''א,
אות כא שמשקלם של המאתיים זקוקים
כסף צרוף הוא 52,633גרם של כסף
טהור ,היינו חמישים ושבעה ק"ג ושש
מאות גרם של כסף טהור.
סי' סו
אמנם לדעת הגרא''ח נאה זצ''ל בספרו
שיעורי תורה סי' ג ס' מד הביא את דברי
הדרישה שהזכרנו לעיל ,שכתב שבפוזנא
ובליטא נקבעו ערך מאתיים זקוקים כסף
פי ארבע ממאתיים זוזים בכסף צורי.
ולפ''ז מאחר שע''פ חישובו מאתיים זוזים
כסף צורי היינו 363.5גרם של כסף טהור,
לפ''ז 3כפול 363.5יוצא 9,936גרם של
כסף טהור ,היינו שהמאתיים זקוקים כסף,
אמנם לדעת מרן הב''י ,ושכן המנהג בכל
ק''ק הספרדים ועדות המזרח ,שלא
כותבים אותם בשווה ,אלא שכותבים
הנדוניא וכן התוספת ע''פ מה שהאשה
הכניסה לבעלה .וע''כ כתב הגר''א בן
שמעון זצ''ל ראב''ד מצרים בספרו נהר
מצרים שם אות ה שהמנהג בקהילות
רלט
חם
ערך הכתובה בימינו
השמש
הם שלושה ק"ג ושמונה מאות וארבעים
ושש גרם של כסף טהור.
של בעל השטר על התחתונה ,כאשר
חשיבות דמי הכתובה היא מדאורייתא.
והנה רובם של פוסקי זמנינו הביאו
להלכה כדברי הגרא''ח נאה זצ''ל ,וכך
אמר לי הגאון ר' בנימין אדלר שליט''א,
חבר בד''ץ אגודת ישראל באה''ק ,ומח''ס
הנשואין כהלכתם .וכך פוסק להלכה
הגאון ר' שמואל אליעזר שטערן שליט''א,
חבר בד''ץ זכרון מאיר ב''ב ,ושכן הובא
בספרו כתובה כהלכה ,והגאון החשוב ר'
ציון אלגרבלי שליט''א ,אב''ד ירושלים
ת''ו אמר לי שכך היום המקובל בבתי
דינים באה''ק.
ולחיבת הקודש נביא את דבריו בענין
פסקי דין רבניים שם (אותו פס''ד ניתן הוא בחודש תמוז
תשמ"א) וז''ל:
''מאחר וכאן מדובר בכתובה ובתוספת
כתובה שדינה ככתובה עם כל קולי
כתובה שנדון בה ,אבל סכום שנכתב בו
נגבה כדינו ככל שטר ,עיין שו"ע אבה"ע
סי' ק' סעי' ה' וש"ס כתובות ק"י ע"ב ,ועיין
בתוס' בכורות מ"ט ,אם כתובה שכתוב
בה דאורייתא ,כיצד מחשבים את
הסכום ,ועיין ברמ"א אבה"ע סי' ס"ו בזה.
וכתובה דנן מורכבת מ -ג' חלקים,
מאתיים זוז דאורייתא ,ועוד מאה זקוקים,
ועוד מאה זקוקים ס"ה מאתיים זקוקים
כסף צרוף .ודין כתובה שנפרעת רק בעת
הגירושין ,וע"כ ביום הגירושין צריך
לחשב כמה שווה כסף טהור שעל פיו
מחשבים את הזוזים והזקוקים .ועיין בתוס'
בכורות שם בענין שיטת ר"ת ,ועיין בהגאון
מוילנא בסי' ס"ו חישוב הזקוקין בתיאום
עם חישוב השקל לפדיון הבן .וכן
בפירושו של הגאון ביו"ד סי' ש"ה ,ועיין
בחזון איש אבה"ע סי' ס"ו אות כ"א באורך
בשיטת חישוב הזקוקין עם השינויים
שחלו מזמן לזמן .ולפי דברי התוס' שם,
היתה תקופה שחישבו אותו מברזל
ולעיתים חישבו מזהב ,ועיין בנחלת
שבעה סי' י"ז ובסי' ב' ובספר שעורי תורה
לגרא"ח נאה עמ' קל"א ,בסיכום לפי חישוב
שקל של תורה הוא כעשרים גרם כסף
טהור ,ולפי חישוב שכל מאתיים זוז הם
שלשים ושבעה וחצי דרהם כסף צרוף
שו"ע סי' ס"ו סעי' ו' וזה זוזי דרבנן ואם זה
מחושב לכסף צורי יוצא פי שמונה
וכשנוסיף ע''כ מה שפסקו בזה הגאון
מהר''י קאפח זצ''ל ,חבר ביה''ד הגדול,
ויבלחט''א נשיא של ביה''ד הגדול דאז,
הגאון הראשל''צ רבי עובדיה יוסף
שליט''א (זצ''ל) ,והובאו דבריהם בפסקי
דין רבניים חלק יא עמ' שסב שיש כלל בידינו
''שיד בעל השטר על התחתונה'' ,לפיכך
אנו נותנים לבעל ליהנות ממחלוקת
הראשונים והאחרונים ,וישלם לפי הערך
הזול בקירוב ,בשווה של מאתיים זקוקים
כסף .היינו לפי דברינו כשיטת הגרא''ח
נאה זצ''ל ,ולא כהחזו''א זצ''ל.
אמנם שם בפס''ד הובאה דעתו של הדיין
השלישי הגאון הראשל''צ רבי מרדכי
אליהו זצ''ל שחולק עם עמיתיו הגר''י
קאפח זצ''ל ויבלחט''א הגר''ע יוסף
שליט''א (זצ''ל) ,ולדעתו חל על הבעל
לשלם את המאתיים זקוקים כסף,
כשיעורו של החזון איש זצ''ל .שלפי דעתו
של הגר''מ אליהו ,שיטת החזו''א היא
עיקרית בענין זה ,ובזה לא אמרינן שידו
רמ
חם
הרב יעקב חביב
משלשים ושבעה וחצי דרהם ,והוא בערך
כקילו כסף טהור .וחישוב זה מאתיים
זקוקים לפי הגאון ולפי סיכום החזו"א שם,
יוצא כחמישים ושבע ק"ג ושש מאות גרם
כסף טהור .ולפי האמור יוצא שהבעל
חייב לשלם לאשה ביום מתן הגט סך
השוה לחמישים ושמנה קילו וחמש מאות
גרם כסף טהור .ועיין להגר"א ביו"ד סי'
ש"ה שאם כותבים זקוק ,הכוונה לזקוקים
הראשונים שכל זקוק הוא ט"ז קיסר (י"א
לוט קיסר הם זקוק אחד פולין באותה
התקופה) .ועיין לט"ז .וכתב החזון איש
במקום שאין זהוב נמשך מהשתלשלות
הזהב הקדום וכתבו זקוק ,הכוונה זקוק של
ט"ז לוט כסף צרוף ,וכדברי הרמ"א בסי'
ש"ה .ולפי זה עתה חזר הדין לקדמותו
לעשות חישוב הזקוק כדינו מעיקרא .ועיין
חתם סופר סי' רפ"ט .ולפי השער כיום
שווי כל קילו כסף טהור הוא כ ארבעים
אלף ל"י ,אם ישלח לה את המעות כיום
יוכל להשלישם בביה"ד ,או שיעשו
חשבון ביום מתן הגט''.
אמנם כמו שהזכרנו לעיל לא הסכימו עם
הגר''מ אליהו רוב דייני ההרכב ,ולכך
פסקו שם כדעת הרוב ,שנותנים לבעל
שבא להתגרש ליהנות ממחלוקת
הראשונים והאחרונים ולשלם את
המאתיים זקוקים כסף לפי הערך הזול,
המובא בפוסקים .ובמיוחד לאחר
שהזכרנו לעיל דעת הפוסקים היום ,ושכך
נוהגים בבתי דינים לתפוס את שיטת
הגרא''ח נאה זצ''ל עיקר בענין שווה
המאתיים זקוקים כסף שבכתובה ,שהם
שלושה ק"ג ושמונה מאות וארבעים ושש
גרם של כסף טהור.
השמש
והגאון מוהר''ר זלמן נחמיה גולדברג
שליט''א ,חבר ביה''ד הגדול ,אמר לי
שאפילו לאלו שמשערים שיעור הזקוקים
כדברי הגרא''ח נאה זצ''ל ,מ''מ צריכים
לקחת בחשבון עוד שלושה תוספות והם:
א] צריך להוסיף ע''כ שש עשרה אחוז על
המידה ,שהרי הכסף המצוי בימינו יש בו
סיג שש עשרה אחוז.
ב] מאחר שמחיר הכסף נקבע הוא
בבורסות העולם ,לכך צריך ג''כ להוסיף
ע''כ דמי תיווך וייבוא.
ג] והנהוג בא''י להוסיף ג''כ מס ערך נוסף.
המורם מהאמור
כשהבעל הוא זה שדורש ע''כ לגרש את
אשתו ורוצה לדעת מה הוא סכום
הכתובה שעליו לשלם וזאת כולל
תוספת כתובה.
ומאחר שנשא את אשתו עם כתובה
כדעת הרמ''א (נוסח של הנחלת שבעה
כמנהג חסידי חב''ד) ,לפ''ז לענין
מאתיים זוזים כסף צורי ,וכן לענין
מאתיים זקוקין כסף צרוף ,ישלם הבעל
לאשתו כשיעורו של הגרא''ח נאה זצ''ל
שהזכרנו לעיל .ונכון להוסיף ע''כ כדברי
הגרז''נ גולדברג שליט''א תוספת של
שש עשרה אחוז יותר בשביל הסיג ,וכן
את דמי התיווך והיבוא ,ולהוסיף ג''כ
מס ערך נוסף ,והכל יעשו כמידת הכסף
של יום נתינת הגט ,וזאת כפי שקונים
אותו בבורסה של המקום ,ובנד''ד
בבורסה של צרפת.
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
רמא
חם
בדין אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
השמש
הגאון הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט''א
רב ואב''ד כפר חב''ד
הנני מקדיש דברי תורה אלו לע''נ החסיד הדגול שליח של הרבי ,אוצר כלי חמדה מסור
ונתון בלב ונפש למבצעי קודש של כ''ק אדמו''ר נשיא דורנו ,הרה''ח ר' מסעוד חי חביב
זצ''ל .ויה''ר שבמהרה נזכה לקיום הייעוד ''הקיצו ורננו שוכני עפר'' והוא בתוכם ,בגאולה
השלמה תיכף ומיד ממש.
א .בדין הגדרת החופה כרשות בפני עצמה
ב .בדין אמירת ''סברי מרנן''
על הכוס של ברכת האירוסין
הנהגה זו אינה מפורשת בספרי הפוסקים,
ויש לעיין איזו הלכה מחודשת ניתן ללמוד
ממנה.
בס"ד
במשך השנים תש"ד – תשכ"ג ,סידר כ"ק
אדמו"ר קידושין לכמה עשרות זוגות .חדי
העין היו יכולים להבחין כי הרבי נוהג
בעת סידור הקידושין בכמה הנהגות
קודש מיוחדות שאינן כתובות במפורש
בספרי הפוסקים והן בבחינת חידוש.
לקמן נעסוק בשתי הנהגות כאלו.
בהשקפה ראשונה ,הנהגה זו מבוססת על
ההלכה הידועה סימן ר"ו סעיף ח; סימן רפ"ד סעיף
יב; ולשון רבינו בסידור בברכת קידוש לבנה .ובעוד
מקומות שכל דבר שמברך עליו ,צריך
לאוחזו בידו בעת הברכה ואם אינו יכול
לאוחזו ,מביט עליו לפני הברכה .וכך
לפני שמברכים את ברכת האירוסין ,יש
להביט על החופה שמברך עליה.
חלק א
דין החופה כרשות בפני עצמה
אולם ,קשה ליישב כך .שכן ברכת
האירוסין לא הולכת על החופה ,אלא על
החתן וכלה ומצות הקידושין הנעשית
בטבעת ,כך שאין צורך להסתכל על
החופה דווקא.
א .העומדים סמוך לחופה הבחינו כי לפני
שכ"ק אדמו"ר החל לברך את ברכת
האירוסין ,הרים ראשו הק' והביט בחופה,
ואחר כך החל לברך הברכה.
רמב
חם
הרב מרדכי שמואל אשכנזי
השמש
קידוש או לחם משנה ,אזי השומע אינו
צריך לאחוז את הכוס והלחם בידו ,אלא
המברך אוחז ,והשומע יוצא מממנו ידי
חובת האחיזה .וגם כאשר השומע אינו
טועם מכוס המברך ,אלא מחזיק כוס
לפניו וטועם ממנו ,בכל זאת אינו צריך
לאחוז את הכוס בידו בשעת הקידוש,
אלא יוצא מהמקדש ידי חובת האחיזה.
ובלשונו סימן קצ סעיף ה " :אף על פי שמצוה
מן המובחר שכל המסובים יטעמו מכוס
המברך ,אין צריך לטעום מכוס המברך
[דוקא] ,אלא יכול כל אחד ליתן כוסו
לפניו [ולשתות ממנו אחרי הקידוש]".
ב .נראה לומר בדרך אפשר ,שהנהגה זו
מלמדת ענין אחר :מובא בפוסקים,
שהחופה היא רשות בפני עצמה (ולכן יש
שכתבו ,שכאשר החתן מכניס את הכלה
תחת החופה ,הוא מכניסה כביכול לתוך
בית וכך מקיים את מצות הנישואין) .ויש
לומר ,שהרב מסדר הקידושין צריך לוודא
לפני החופה שהוא עומד תחת החופה
ממש ,ולא לצידה ,וכך הוא עומד עם
החתן וכלה באותה רשות .אבל אם לא
עומד תחת החופה ,הרי עומד ברשות
אחרת מזו של החתן וכלה.
והצורך בזה הוא כדי שהרב יוכל
להוציאם ידי חובת אחיזת הכוס.
יתר על כן :נראה מלשונו שענין זה הוא
בדוקא .היינו שאפילו אם אדם מקדש רק
עבור השומע ,והמברך עצמו אינו יוצא
ידי חובת הקידוש (כגון שמקדש עבור
אדם שאינו יודע לברך בעצמו) ,בכל זאת
המברך הוא זה שאוחז את הכוס בעת
הקידוש ,ולא השומע .ובלשונו סימן תפד
סעיף א " :יקח כוסו של אחד מבני הבית
ויברך עליו בורא פרי הגפן וקידוש היום
ושהחיינו ,ויחזיר להם הכוס וישתו" .היינו
שהמקדש אוחז את הכוס בברכה ,ונותן
להם שישתו .ובפשטות ,הטעם לכך הוא,
שיהיה ניכר שהוא מקדש על הכוס .אבל
אם הכוס תהיה בידו של השומע ,לא יהיה
ניכר שברכת הקידוש נאמרה על הכוס.
הנה סדר עריכת הקידושין הוא ,שהחתן
והכלה אינם מברכים בעצמם את ברכת
הגפן וברכת האירוסין ,אלא הרב מסדר
הקידושין מברך עבורם ומוציאם ידי
חובת הברכה .וגם הוא אוחז את הכוס
בעת הברכה ,ומוציאם ידי חובת אחיזת
הכוס ביד בעת הברכה.
ג .והנה ,בנוגע לכך שהוא מוציאם ידי
חובת אמירת הברכה ,בפשטות יכול
להוציאם גם כשעומד ברשות אחרת.
אמנם ,בנוגע לכך שמוציאם ידי חובת
מעשה אחיזת הכוס ביד ,יתכן לדייק
מלשון רבנו בשולחן ערוך ,שניתן לעשות
זאת רק כשהמברך עומד באותה רשות
עם האדם שיוצא ידי חובה .אמנם אם הם
עומדים בשתי רשויות ,הרי השומע צריך
לאחוז הכוס בעצמו.
אמנם במקום אחד ,רבנו כותב באופן
אחר :רבנו דן במקרה שאחד רוצה לקדש
עבור חברו שנמצא בבית אחר ,ורבנו
כותב שהוא יכול להוציאו ,אמנם הוא
מוסיף שהשומע הנמצא בבית אחר -
אוחז את הכוס בידו .ובלשונו סימן ריג
סעיף א " :ביין קידוש והבדלה ,פוטר אחד
ובהקדים :רבנו כותב בכמה מקומות,
שכאשר אדם יוצא מחברו ידי חובת
רמג
חם
בדין אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
את חברו אפילו בעמידה ,ואפילו אין
עומדים במקום אחד ,אלא כל אחד
בביתו .שאחד מקדש או מבדיל בביתו
ומתכוון להוציא שכנו ושכנו שומע על
הכוס שבידו ושותה" .ולכאורה ,מדוע
השומע צריך לאחוז כוס בידו ,והרי
ההלכה בקידוש היא ,שהשומע יוצא
מהמברך ידי חובת האחיזה?
השמש
אלא ,נראה שהיות שהוא נמצא בבית
אחר ,צריך להוציא עצמו ידי חובת
האחיזה בכוס בסימן רעג סעיף ה ,עוסק בענין זה של
קידוש עבור הנמצא ברשות אחרת ,ולא מזכיר שהשומע
צריך לאחוז הכוס בידו .אולם ,לכאורה ,לא האריך וסמך
על מה שכתב כאן.
ולכן כדי להימנע מהשאלה הזו ,עדיף
שהרב מסדר הקידושין יוודא לפני
אמירת הברכות שהוא עומד תחת החופה
ממש ,באותה הרשות עם החתן וכלה.
(הדברים אמורים גם ביחס לכל
המכובדים באמירת שבע ברכות נישואין,
שעליהם להקפיד על כך).
ואולי ניתן ללמוד מפשטות דברי רבנו,
שכאשר השומע נמצא ברשות אחרת
מהמברך ,אזי יכול לצאת רק ידי חובת
אמירת הברכה ,אבל אינו יכול לצאת ידי
חובת מעשה אחיזת הכוס ,וצריך לאחוז
כוס בעצמו.
חלק ב
בדין אמירת ''סברי מרנן''
על הכוס של ברכת האירוסין
וטעם הדברים הוא ,שבנוגע ליציאה ידי
חובת הברכה ,חכמים הקילו וקבעו שיכול
לצאת גם ברשות אחרת .כיון שלמעשה
הוא שומע את המקדש ,ו'שומע כעונה'.
אמנם בנוגע ליציאה במעשה אחיזת
הכוס ,הרי אם הם באותה רשות –
מצטרפים זה לזה ואם אינם עומדים
באותה הרשות – אינם מצטרפים ראה בספר
אמירת ''סברי מרנן'' על כוס האירוסין
הנה הנהגה נוספת הבחינו בה העומדים
בקהל (וניתן לשומעה גם בהקלטות של
עריכת הקידושין) ,שלפני אמירת ברכת
האירוסין כמדומה שאמר רק לפני ברכת האירוסין
ולא לפני ברכת הנישואין .ויש לעיין בזה עוד כ"ק
אדמו"ר אמר בלחש "סברי מרנן".
תורת שבת סימן רעג סעיף ה' ,שכתב חילוק כעין זה בין
הוצאת חברו ידי חובת ברכת המצוות ,להוצאה בברכת
הנהנין.
ד .ואין לומר ,שהטעם שרבנו מצריך
שהשומע יאחז את הכוס בידו הוא ,שכך
השומע יוכל לטעום מהכוס מיד אחרי
הברכה ,ולא יצטרך לחכות עד שיביאו לו
הכוס מהמברך שנמצא בבית השני וזה
הפסק מיותר .שהרי בשביל זה מספיק
שהמברך יניח הכוס לפניו בעת הקידוש,
כמו שהובא לעיל מלשון רבינו בסימן קצ,
ומדוע הוא גם צריך לאחוז הכוס בידו?
גם הנהגה זו היא מחודשת מאד .שכן
רבנו הזקן בסידור ב'ברכת אירוסין ונישואין' לא
מביא לומר "סברי מרנן" .ויש לעיין בטעם
הדברים.
להבנת הדברים לפענ"ד ,יש להקדים
ולדון מה הסיבה שרבנו הזקן לא הזכיר
בסידור לומר "סברי מרנן".
רמד
חם
הרב מרדכי שמואל אשכנזי
א .הנה חכמים תיקנו ,כי כאשר אדם
מברך על היין ומתכוון להוציא עוד
אנשים ידי חובה ,הוא צריך לומר
בתחילה "סברי מרנן" .כלומר" :תנו
דעתכם לברכה לצאת ידי חובתכם" סוף
סימן קעד וכך נוהגים בקידוש והבדלה ,וכן
בקידוש על הפת ספר המנהגים עמוד 79ולפני
הזימון בברכת המזון רק שם אומרים "ברשות
מרנן" .ראה סימן קסז סעיף יט.
[זאת ועוד :בשולחן ערוך משמע ,כי צריך
לומר "סברי מרנן" -דוקא כאשר הוא
מתכוון להוציא אנשים אחרים בברכה.
אולם ,אם מקדש רק לעצמו ,לא צריך
לומר זה .שכן ,אינו צריך לקרוא כאן לאף
אחד .אולם מנהג חב"ד ,לומר תמיד
"סברי מרנן" ואפילו כאשר מקדש רק
לעצמו .והטעם לכך על פי קבלה ,להשלים
ע"ב תיבות לסדר הקידוש ספר המנהגים שם].
אמנם למרות זאת ,לגבי ברכת אירוסין
ונישואין ,רבנו לא מביא בסידור לומר
"סברי מרנן" ,ואף שכתב בעצמו בשולחן
ערוך לגבי קידוש והבדלה ,שכאשר
מתכוון להוציא אחרים ,אומר "סברי
מרנן".
ואולי יש לומר ,שרבנו אינו מביא זה
בסידור -לא בגלל שאמירת "סברי
מרנן" אינה שייכת לכאן ,אלא -שאין
בזה צורך כאן לכתחילה .והטעם בזה:
אמירת "סברי מרנן" נועדה לרכז את
השומע לברכה ,ולומר לו אני לא מתכוון
לברך רק עבור עצמי ,אלא גם עבורך,
השמש
ולכן תתרכז בברכה .אולם כל זה נדרש
כאשר אדם מברך גם עבור עצמו וגם
מוציא חבירו בברכה .אולם במקרה
שאדם מברך רק עבור חברו ,אפשר
לומר שלא צריך לומר "סברי מרנן" .כי
בוודאי שחבירו מרוכז בברכה ,שהרי כל
הברכה נאמרת בשבילו.
ולכן בברכת אירוסין ונישואין ,שהברכה
לא נאמרת בשביל הרב מסדר הקידושין,
אלא כל הברכה נאמרת רק בשביל החתן
וכלה ,לא הצריכו לומר "סברי מרנן".
ואולי לכן רבנו הזקן לא מזכיר בסידור
לומר "סברי מרנן".
ב .ולפי זה צריך לומר בדרך אפשר ,כי
כ"ק אדמו"ר כן אמר "סברי מרנן" -מפני
שרצה להחמיר בעצמו ולוודא שהחתן
וכלה כן מכוונים לבם לצאת ידי חובת
הברכה (או שהוא על פי קבלה).
אמנם בכל זאת ,אמר "סברי מרנן"
בלחש .שכן ,הקריאה הזו נועדה רק
לאוזני החתן וכלה ,ולא לכל הקהל .שכן,
רק החתן וכלה צריכים לכוון לבם לצאת
ידי חובת הברכה ולא כל הנאספים
שאינם חייבים בברכה זו.
ואכן ,לאחר שאמר בלחש "סברי מרנן",
החל לומר בקול גבוה את "ברכת הגפן"
כדי שישמע כל הקהל ,ויהיו עשרה עונים
"אמן".
מרדכי שמואל אשכנזי
רמה
חם
בדין אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בדין אמירת ''סברי מרנן''
על הכוס של ברכת האירוסין
את הדברים באופן שהכל יעלה יפה,
ובכך נוכל להבין את מנהגו של הרבי
בעת סידור קידושין ,לומר ''סברי מרנן''
בלחש.
ב''ה מוצש''ק אור לט''ו כסלו תשס''ה
פה ירושלים עיה''ק תובב''א
לכבוד הגאון החסיד
מוהר''ר מרדכי שמואל אשכנזי שליט''א
רב ואב''ד כפר חב''ד
ולהקדים הנה הבית חדש
כתב שמלבד ברכת היין שבתוך הסעודה
שבהן נהגו לומר "סברי מרנן" ישנם עוד
כמה מקומות שנוהגים לומר ''סברי מרנן''
בשעה שמברכים על הכוס ,ואחד מהם
הוא בסידור קידושין וז''ל :נשמע דכל
מקום שמברכין על היין אומרים ''סברי
מרנן'' ואפילו אינו בתוך הסעודה ,ולפ''ז
כשמברכין ברכת אירוסין וברכת נישואין
בחופה לפני בית הכנסת אומרים ג''כ
''סברי מרנן'' .וכן ראיתי ממורי הרב
(או''ח סי' קעד ס' ט)
אחדשכת''ה ,כיאות לערכו הרם.
ראתי את מה שכתב כת''ר על אודות
אמירת "סברי מרנן" בברכת ארוסין
ונישואין ,ומה שנהג בזה כ''ק אדמו''ר,
וכן בענין מנהג אנ''ש באמירת ''סברי
מרנן'' כשמברכים ביחידות ,והדברים
נכתבו בטוב טעם ,ולחיבת הקודש
אמרתי להוסיף נופך על דבריו ולהעמיד
רמו
חם
הרב יעקב חביב
הגדול מהר''ר הירש שור ז''ל ,ושכך קיבל
מהגדולים ,וכן אנכי נוהג עכ''ל.
השמש
אם ליטול רשות או לא ,אלא שבבהכנ''ס
היה לגנאי כשהיה אומר להם "סברי",
כלומר תנו דעתכם ,דמסתמא מכוונים,
וכן בחופה (עומדים ומכוונים) .משא''כ
כששותים יין בבית,שאין מכוונין כ''כ והם
טרודין ,צריך לומר ''סברי'' כנ''ל ,עכ''ל.
אבל המגן אברהם (שם ס''ק יז) כותב על
דברי הב''ח בזה''ל :והאידנא לא נהיגי
הכי ,ונראה לי דווקא במקום שנוטלין
רשות אומרים על היין "סברי" במקום
"ברשות" ,אבל בחופה ומילה שאין נוטלין
רשות אין לומר "סברי" כלל עכ''ל.
יוצא מדבריו שההבדל הוא אם זה נעשה
בבהכנ''ס שאז הדבר ידוע דהם עומדים
ומכוונים למה שהמברך אומר ,ולכן אין
צורך למברך לומר לקהל "סברי" .אבל
בבית אינם עומדים ומכוונים כ''כ ,לכן
צריך להזכיר להם ע''י אמירת סברי.
אמנם האליה רבה (ס''ק יז) כותב על דברי
המג''א וז''ל :ומשמע דכל מקום שמברכין
על היין אומרים "סברי" אפילו אינו בתוך
הסעודה וכדברי הרמ''א וכן כתב הב''ח,
ואפילו בחופה וברכת אירוסין ונישואין,
ואפילו כשמברכין בבית האבל .וכתב
השיירי כנסת הגדולה (סימן קסז) ,דאומרים
''סברי'' עיין שם .ובמדינותינו לא נהיגי כן
בחופה ומילה וקידוש בבית הכנסת.
ומג''א כתב הטעם (למה לא נהגו בחופה
ומילה בבהכנ''ס) כיון שאין נוטלין רשות
שם .וקשה הא גם בתוך הסעודה א''צ
ליטול רשות כמו שהזכרתי עכ''ל.
אבל על הטעם דהאליה רבה וכן על
שאלתו על דברי המג''א ,כותב הספר
פלאים וכן התוספת שבת (סי' קעד ס' ח) דמה
ששאל הוא על המג''א דלפ''ז הוא הדין
נמי ביין שבתוך הסעודה שגם כן אין
נוטלין רשות ,ואפילו הכי אמרינן ''סברי''
אינו .אלא דבאמת י''ל שביין שבתוך
הסעודה אע''פ שאין נוטלין רשות ,מ''מ
צריך לומר ''סברי'' והוא משום שאין
אכילה בלא שתיה ,כמו שכתוב בספר
תניא (סימן כד) ,ולכן בזה אע''פ שלא נוטלין
רשות מ''מ צריך לומר משום דהוי כעיקר
התקנה ,לכן אין ראיה ממה ששאל
האליה רבה .וכן מצינו בליקוטי מהרי''ח
(סדר קידוש דף לד) דמחלק הוא באותו חילוק
שמחלק המג''א הנ''ל וע''ש.
משמע שלדעת רבינו המג''א הטעם דלא
אומרים "סברי" במילה וחופה ,הוא משום
דלא צריך ליטול רשות ,ולפ''ז הוא הדין
נמי ביין שבתוך הסעודה דלא צריך
להגיד ''סברי'' וליטול רשות ,מאחר
שבסעודה לא צריך ליטול רשות .והרי
להלכה אחד המברך לכולם אומר הוא
''סברי מרנן'' אפילו שזה בתוך הסעודה.
ולאור דברים אלו כתב האליה רבה
דהטעם הוא לא כמו שחשב המג''א ,אלא
שצריך לדייק מדברי השכ''ג שכתב
דווקא "והוא בבהכנ''ס" .וז''ל הא''ר :ולי
נראה משום שהכוונה פה הוא לא קשור
וכן בליקוטי תשובות הגאונים שבסוף
ספר כל בו ,שאלה לרבנו האיי גאון ז''ל,
מנהג ספרד לומר ''סברי מרנן'' לפני
קידוש והבדלה וברכת אירוסין ונישואין
וברכת המילה שעל היין ,ויש לו סמך
בשם רבותינו הצרפתיים ,לפי מה ששנינו
רמז
חם
בדין אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
בגמ' סנהדרין (דף מג ע''א) היוצא ליהרג
משקין אותו יין וכו' ,ע''כ אמרינן ''סברי
מרנן'' שיהיה בדעת רבותינו שזה הכוס
לחיים ולא למוות וע''ש.
והמנהג הנהוג היום הוא שלפי
הספרדים :אומרים ''סברי מרנן'' גם
בברכת אירוסין ונשואין ,ובברכת
המילה .והטעם לזה ,מביא הכף החיים (סי'
קעד ס''ק דן) וז''ל :דזה שאמרינן סברי מרנן
על כוס יין הוא לא רק משום דחובה הוא
ליטול רשות מהאחרים ,אלא שיש לזה
טעם בסוד ,ולכן אפילו במקומות דלא
צריך ליטול רשות ,כגון אירוסין קידושין
ומילה ,אפילו הכי מכיון שיש טעם לפי
הסוד ,לכן לא פליג עכ''ל.
והטעם לזה ע''פ הסוד כותב הוא אותו
בחלק או''ח (סי' קסז ס''ק קח) ,והוא משער
הכוונות דרוש א דשבת דף עא ע''ד ,דיש
טעם בסוד לשני תיבות אלו ''סברי מרנן''.
שס''ר דסברי גמטרי' עשר הויו''ת
פשוטות ,דחמישה חסדים ,וה' גבורות,
והב' ד"סברי" ב' כוללים דחסדים
וגבורות .והיו''ד ד"סברי" עשרה כוללים
שלהם" .מרנן" גמטרי' ש''ם והיא ע''ד סוד
שם של שמע שהוא גמטרי' רפ''ח ושם
ביין ,וכן כתוב בסודות של הרש''ש ז''ל.
ור''ל דמילת "סברי" יכוון למתק ה'
גבורות בה' חסדים כידוע שהיין רומז אל
בחי' גבורה וצריך למתקו.
יוצא מדבריו שאין חילוק בברכת היין,
בין כשהוא צריך ליטול רשות בין שלא
צריך ליטול רשות ,וצריך לומר לפני
הברכה ''סברי מרנן''.
השמש
אבל לדעת האשכנזים :לא אמרינן ''סברי
מרנן'' במקום דלא צריך ליטול רשות כגון
מילה ,אירוסין ,קידושין .וכך מביא
המשנ''ב (סי' קעד ס''ק מד) וז''ל :משום דרק
במקום שצריך נטילת רשות אומרים על
היין ''סברי'' במקום רשות ,אבל כשאין
נוטלין רשות אין לומר ''סברי'' כלל עכ''ל.
וליתר הבנה מסביר הוא בשער הציון (שם
אות נב)'' :דהרי שם לא רק דלא צריך ליטול
רשות ,אלא אדרבה בעל הברית ,וכן בעל
החתונה ,מכבדים אותו לברך ,ולכך אין
צורך בכלל שיבקש מאחרים רשות ,אלא
נראה הוא כמזלזל בכבוד בעל השמחה
שכבדו אותו לברך''.
וכ''ק אדמו''ר תפס את ב' השיטות
כאחד ,דהיינו שמעיקר הדין לא צריך
לומר ''סברי מרנן'' שהרי בסידור
קידושין לא צריך נטילת רשות כאשר
רק החתן בלבד צריך לכוון את לבו ולא
כל הנאספים בקהל .אמנם מצד שני ע''פ
הסוד כל מקום שמברכים על הכוס
אמרינן ''סברי מרנן'' וזאת כדי למתק ה'
גבורות בה' חסדים כידוע שהיין רומז אל
בחי' גבורה וצריך למתקו ,כמבואר
בכה''ח דלעיל .א''כ ה''ה נמי בברכת
הקידוש שתחת החופה נהג הרבי לומר
''סברי מרנן '' ,ומן הסתם גם בברכת
הנישואין נהג כן .והטעם של האמירה
בלחש הוא שמצד הדין אין מקום
לאמירת ''סברי מרנן'' בשעת סידור
קידושין ,רק ע''פ הסוד יש מקום לאמרו
וכדברינו לעיל.
ב} במה שנהגו בקרב אנ''ש לומר נוסח
''סברי מרנן'' גם כשהם מברכים ביחידות.
הנה מנהג נכון הוא ,ויסודתו בהררי
רמח
חם
הרב יעקב חביב
קודש ,וכן ראוי לכל אחד לנהוג .וכך כתב
הרב היעב''ץ בספרו מור וקציעה (או''ח סימן
קעד) וז''ל :ונהגתי ג''כ לומר ''סברי מרנן''
אפילו בשתותי יחידי ,והוא מפני
המלאכים המלווין את האדם עד ביתו,
וגם הם עונים אמן אחרי ברכתו,
כדאשכחן במס' שבת (דף קיט ע''ב) גבי
כניסת שבת ,ש''מ דשייכי נמי
(המלאכים) בעניית אמן עכ''ל.
וכן הביא בסידורו ''בית יעקב'' בסדר
הנהגת ליל שבת בסדר הקידוש ,ש''מרנן''
גימטריה שם הוי-ה ש-די ,והוא שבכתבי
האר''י ז''ל האריך בסוד הענין ,ונסתייע
ג''כ ממה שכתבתי לעיל בהלכות סעודה,
דאפילו יחיד צריך לומר ''סברי'' .אמנם
אינו אומר ''רבנן'' אם לא ברבים עכ''ל.
וכן מצינו שהשל''ה הק'
ד''ה סוד נוסח הקידוש) הביא בשם ספר לקט
שכחה ופאה ,דאפילו ביחיד יאמר ''סברי
מרנן'' .וכן הביא את זה בסידורו בסדר
הקידוש וע''ש .והטעם דגם ביחיד צריך
לומר ''סברי מרנן'' הביא הוא שם ,בשם
לקט שכחה ופאה ,שזה כדי להשלים
בסדר הקידוש ,למספר ע''ב תיבות .והוא
הטעם המובא בתיקוני זוהר .דהיינו
שנוסח ה''סברי מרנן'' לא קשור אם יש
עוד אנשים איתו או שהוא מברך לבד,
אלא שהעיקר הוא שעפ''י הסוד צריך
להשלים למספר ע''ב תיבות ,הילכך אף
ביחיד הדין כן.
השמש
הפנים חדשות שמגיעים אליו בביתו,
מברך להם ''סברי מרנן'' .וזה ששבת הוא
נחשב לפנים חדשות ,כך מצינו בענין
שבע ברכות שאחרי החתונה ,שבשבת
לא צריך שיביאו אנשים להיות הפנים
חדשות ,מאחר שהשבת בעצמו נחשב
כפנים חדשות .וכן כתב בזה''ל :אני
מסכים שבכל פעם שמברך איזה ברכה
בשבת ,יאמר ''סברי מורי'' ,לכבוד פנים
חדשות עכ''ל.
יוצא מהטעם השני שהביא השל''ה הק',
שלאו דווקא על הקידוש כשמברך
ביחידות צריך לומר ''סברי מרנן'' ,אלא
גם על כל ברכה וברכה שמברך הוא
במשך השבת ,צריך להקדים לברכה
נוסח ''סברי מרנן'' .וזה לכבד שבת
המלכה הנחשבת לפנים חדשות.
(מס' שבת דף ר ע''ב
עוד טעם כתב השל''ה הק' (שם) שזה
שאומר ''סברי מרנן'' גם כשמברך
ביחידות ,הוא קשור לזה ששבת המלכה
נחשבת כפנים חדשות ,ולכן לכבוד
וכן הביא המעבר יבק (מאמר שפת אמת פרק
לו) ,שהטעם למה שאומרים ''סברי מרנן''
גם כשנמצאים לבד ואין אחרים איתו,
הוא כשאומרים ''סברי מרנן'' ,זה כנגד
אותם כוחות הקדושים ,שמזמנים שם
בסעודת שבת.
וכך מצינו בליקוטי מהרי''ח (דף לה) שכתב
לחזק המנהג שנהגו לאמרו גם ביחיד.
וז''ל :ועיין בסדר היום ,דיש חושבין
תיבות אלו ''סברי מרנן'' להשלים הע''ב
תיבות ,וכן נראה לכאורה מדברי
התיקונים תיקון כד ,ומטעם זה כתב
הסידור השל''ה שגם ביחיד יאמר ''סברי
מרנן'' וע''ש .וצ''ל דהכוונה יהיה על
המלאכים השומרין אותו ,ולכן לכוונה זו
אין לומר ''סברי מרנן ורבנן'' ,או ''סברי
רמט
חם
בדין אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
מרנן ורבותי'' ,וכדומה .כי אין לומר יותר
משתי תיבות עכ''ל.
השמש
**************************************
מכתב תשובה שקבלנו
מהגאון מהרש''מ אשכנזי שליט''א
רב ואב''ד כפר חב''ד
**************************************
יוצא מדבריו ב' נקודות חשובות:
א] גם אמרינן נוסח ''סברי מרנן''
כשמברך ביחידות ,וזה בשביל המלאכים
המלווים אותו עד הבית.
ב''ה כפר חב''ד
יום ט''ו לחודש כסלו שנת תשס''ה
לכבוד מע''כ הגאון מהר''י חביב שליט''א
דיין ומו''צ בעיה''ק ירושלם ת''ו
ת''ח ות''ח על ההערות.
ב] צריך לומר אותו בנוסח מלא ,דהיינו
''סברי מרנן'' ,לא להמעיט ולא להרבות,
כדי שהב' התיבות האלו יצטרפו לחשבון
של ע' תיבות של הקידוש ,ובסך הכל
יהיה ע''ב תיבות שהוא גימטריה ''ביין'',
וגם בגמטריה של "ויכלו" וזה סוד גדול
בענין הקידוש .ובזה חולק הוא על הרב
היעב''ץ דסובר שהמברך ביחידות ,אומר
רק את הנוסח של ''סברי'' ,ואינו מוסיף
לזה ''מרנן'' אלא ברבים.
מאד נהניתי אשר כב' הרחיב את היריעה
בהבנת מנהג כ''ק אדמו''ר ,בטוב טעם
ודעת.
אך לא מצאתי במכתבו למה שהזכרנו
בכתבה שם ,שאם אומרים סברי גם
ביחיד ועם כל הכוונות שהוזכר ,מדוע
למנהגנו שמברכים בפה''ג על כוס ב'
וכוס ד' בליל פסח ,לא מצאתי מי שהעיר
האם אומרים גם סברי מרנן.
אשמח לקבל תגובת כת''ר בענין.
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
ועלה בדעתי ש''סברי'' ניתקן רק בתחילת
הברכות כמו בקידוש והבדלה וכיו''ב,
אבל בליל פסח שברכת בפה''ג באה
לאחר ברכת ''אשר גאלנו'' ולאחר ברכת
ישתבח אין טעם לומר ''סברי מרנן'' לפני
ברכת בפה''ג לאחר הברכות הנ''ל.
ואולי ימצא מי שהעיר בזה וישמחנו.
בכבוד ובתודה
מרדכי שמואל אשכנזי
רנ
חם
הרב יעקב חביב
**************************************
מכתב תשובה שחזרנו אליו
**************************************
השמש
אמנם במחילת כת''ר מנא להו לחלק כך
בין אם ברכת הכוס באה בתחילת
הברכות שאז אמרינן ''סברי'' לבין אם
היא באה בסוף הברכות כמו בליל הסדר
שאז אין טעם לאמר ''סברי'' ,הרי כל
האמירה של ''סברי'' היא על עצם הברכה
של ''בפה''ג'' ,ולכן גם בקידוש ובהבדלה
כשמגיעים לאמירת ברכת הגפן אומרים
לפנ''ז ''סברי'' ,ואין זה קשור כלל אם זה
בתחילת הברכות או בסוף ,ובאמת קשה
לחלק כך כאשר לא מצאנו חילוק כזה.
ב''ה יום א' כ''ב כסלו תשס''ה
פה ירושלים עיה''ק תובב''א
לכבוד הגאון החסיד
מוהר''ר מרדכי שמואל אשכנזי שליט''א
רב ואב''ד כפר חב''ד
אחדשכת''ה ,כיאות לערכו הרם.
וגדולה מזו הרי מדינא דגמ' ,ושכך נפסק
להלכה ,הרי כל ענין האמירה של ''סברי
נאמרה גבי ברכת יין שבתוך הסעודה
(והוא כדי שיפנו בית הבליעה כדי לשמוע
את הברכה ,או לפי הירושלמי שאין
משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט,
וגם שבאמירה זו ''סברי'' הוי כנוטל רשות
מהמסובים ,ובכך מכוונים את ליבם
לצאת ידי חובה) ואח''כ מצאנו בפוסקים
שכך המנהג לאומרו בקידוש .ולכן גם מה
שנוהגים לומר ''סברי'' בכוס של סידור
קידושין ,הוא לא כדי לבקש רשות או כדי
שהקהל יכוונו את לבם לברכה שהרי
בכוס זה אין צורך בכך ,אלא הוא משום
שע''פ הסוד צריך למתק הגבורות ע''י
החסדים ,וכמו שהזכרנו במכתב הקודם.
ולפ''ז לא שייך לחלק בין אם זה לפני
הברכות או שזה אחריה ,שהרי אין הדבר
קשור לכך ,אלא כל פעם שמברכים על
כוס של מצווה צריך לומר לפנ''ז ''סברי''.
וגם לפי אותם גדולים המצריכים לברך
גם ביחיד שזה בשביל המלאכים המלווים
את האדם ,א''כ לא שייך לטעמם ,הבדל
שכתב כת''ר.
קבלתי מכתב כת''ר מתאריך ט''ו כסלו,
ובו הוא עונה לי שהיה לו הנאה גדולה על
האופן והדרך אשר בו הסברתי והעמדתי
את מנהגו של כ''ק אדמו''ר באמירת
''סברי מרנן'' בסידור קידושין ,וכן על
המנהג הנפוץ בקרב אנ''ש לומר את
''סברי מרנן'' גם ביחידות ,ות''ח על כך.
ובאשר מה שכותב כת''ר שעדיין צ''ע
למנהגנו (שהוא מנהג הרמ''א) לברך על
כל כוס בנפרד בליל הסדר ,שלפ''ז למה
לא נהגו לומר לפני כל כוס ''סברי מרנן''
כדין כוס הראשון שהוא של הקידוש.
וכת''ר העלה במכתבו אפשרות לתרץ
זאת ולחלק בין אם ברכת הכוס באה
בתחילת הברכות כמו בקידוש והבדלה,
לבין עם הכוס בא לאחר הברכות כמו
בסוף ברכת ''אשר גאלנו'' או אחר ברכת
ישתבח ,שאז לא אמרינן ''סברי מרנן''
ובכך יש מקום לחלק בין אמירת ''סברי''
שנהג כ''ק אדמו''ר לומר בשעת סידור
קידושין לבין זה שלא מצאנו מנהג דומה
גבי שתיית הד' כוסות בליל הסדר.
רנא
חם
בדין אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
ובמיוחד אחרי שמצאנו לדעת כמה
פוסקים שנביא בהמשך דברינו ,שאמירת
''סברי'' נאמרת גם ביחיד ועל כל כוס
שהוא לדבר מצווה ,א''כ אין מצווה גדולה
מאשר מצוות ד' כוסות בליל הסדר
(שמובא בספרים שהיה מקום לברך
ברכה מיוחדת של ''בא''י אקב''ו לשתות
ארבעה כוסות" כמו שמברכין על המרור
על אף שבזמן הזה הוא מדרבנן .ועיין
באבודרהם כמה תירוצים ע''כ) .ולפ''ז לא
שייך לחלק כדברי כת''ר .אלא האמת
יורה דרכו שבאמת גם לגבי ד' הכוסות
צריך לומר ''סברי'' לפני ברכת הגפן,
ובכך מקיימים את דברי הסוד המובא
בכתבי האריז''ל והרש''ש ,ולעשות זאת
בקול נמוך כמנהג כ''ק אדמו''ר בסידור
קידושין.
השמש
אמנם לדעת רב כהן צדק ורבינו זרחיה
הלוי בעל המאור ורבינו יונה והרא"ש
והטור ,יש לברך ''בורא פרי הגפן'' על
כוס הראשון של הקידוש ,ואין צריך
לברך ''בורא פרי הגפן'' על כוס שני,
משום שנפטר בברכת בורא פרי הגפן
שאמר בכוס הקידוש ,ואין ההגדה
מפסקת בין הכוסות .וכן יש לברך בורא
פרי הגפן על כוס שלישי של ברכת המזון,
מאחר שברכת המזון נחשבת לסילוק
והיסח הדעת .כמבואר בגמ' פסחים דף קג
ע"א וע''ש.
והנה על יסוד אותה מחלוקת כתב הב''י
שם וז''ל :ומה שכתב רבינו בשם אבי
העזרי סי' תקכה שיש לברך אחר ראשון
ואחר שלישי ורביעי ,כלומר אחר שלישי
ואחר רביעי ,וטעמו שכיון שמפסיק בין
כוס לכוס שלא בעניני אכילה ושתייה
צריך לברך אחריו .מה שאין כן בין שני
לשלישי שאין מפסיק ביניהם אלא
בסעודה ,וברכת כוס שני פוטרת היין
שבתוך הסעודה ,הילכך אין לברך אחריו.
ומה שכתב בשם ר"ח שערי תשובה סי' קא
''שכוס של קידוש ושלפני ברכת המזון'',
טעמו דכולה חדא סעודתא היא ,מתחיל
מכוס של קידוש ומסיים בכוס של ברכת
המזון ,הילכך אין לברך בינתיים כלל,
אבל אחר כוס של ברכת המזון מברך
שכבר נגמרה הסעודה .ואחר רביעי
פשיטא שצריך לברך שהוא גמר השתיה.
ומה שכתב ''כיון שיש לו כוס לברך עליו''
דמשמע שאם לא היה לו כוס לברכת
המזון היה צריך לברך אחר כוס שני ,הוא
על פי אותם שרצו ליישב סברתו של
הרי"ף לומר דדוקא באין לו יין לשתות
בתוך המזון הוא דקאמר דצריך לברך
ולהקדים :הנה על דבר מה שמנהג
האשכנזים הוא לברך לפני כל כוס של
הארבע כוסות בליל הסדר ,הנה בדבר זה
נחלקו הגאונים ,והובאו דבריהם בטור
או''ח סי' תעד שלדעת רב נטרונאי גאון ורב
עמרם גאון צריך לברך על כל כוס וכוס
''בורא פרי הגפן'' ,הואיל וכל כוס הוא
מצווה בפני עצמה .וכן דעת רבינו שרירא
גאון ורבינו האי גאון ,והובאו דבריהם
בספר מאה שערים לרבינו יצחק אבן
גיאת עמ' צט ,ובשו"ת הגאונים שערי
תשובה סי' קא .וכן דעתו של הרי"ף .ושכן
פסק הרמב"ם הל' חמץ ומצה פ''ח הל' ה והל' י.
וכן כתבו התוספות בגמ' פסחים דף קג ע"ב.
וכן פסק הראבי"ה ח"ב עמ' קסד והאור זרוע
הגדול ח"ב דף ס' ע"א שצריך לברך בפה''ג
אחרי כל כוס מארבעת הכוסות ,כי כל
כוס מצווה בפני עצמה הוא.
רנב
חם
הרב יעקב חביב
אחר כוס שני ,וכבר כתבתי שדחה
הרא"ש דבריהם .ואדוני הרא"ש הל' פסח
בקצרה קלה הסכים לדבריהם בברכה
אחרונה .כלומר אבל לא בראשונה שהוא
ז"ל סובר שאין מברך אלא בכוס של
קידוש וכוס של ברכת המזון כמו שכתב
בסמוך .ודעת הר"ן דף כד ע''א והרב המגיד
פ"ח ה"ה מסכמת לדעת הרא"ש לענין ברכה
אחרונה ,וז"ל הרא"ש בתשובה כלל יד אות ה
בסוף דבריו ,הילכך נראה דאין לברך
אלא על כוס ראשון ושלישי וברכה
אחרונה אין לברך כי אם על כוס רביעי.
וכן מצאתי כתוב בשם ה"ר יונה סוף סדר
פסח וכן ראוי לעשות דהממעט בברכות
לא הפסיד ,דברכות אינן מעכבות ,אבל
המרבה מפסיד ,דהויא ברכה לבטלה
עכ"ל.
השמש
משתייה ,שהרי כשבירך על כוס א' היה
יודע שישתה עוד כוס ,הילכך לא בעי
לברוכי על כל כסא וכסא.
אמנם הרמ''א חולק עליו וכך הוא מנהג
הנפוץ אצל האשכנזים ,שהיא כדעת רוב
הגאונים ,לברך בורא פרי הגפן על כל
כוס וכוס ,וז''ל שם :והמנהג בין אשכנזים
לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס,
אבל ברכה אחרונה אין מברכים רק אחר
האחרון בלבד .וכן דעת רוב הגאונים
עכ''ל.
והנה המג''א שם ס"ק א נתן טעם למה
הרמ''א חשש כדעת אותם פוסקים
להצריך לברך אחרי כל כוס כאשר עצם
אמירת ההגדה לא גורמת להפסק בין כוס
הראשון לשני כמ"ש בסי' קע"ח .אלא
הטעם שהצריך לברך ,הוא שכל חדא
וחדא הוי מצוה בפ"ע ,ולכך מברכים על
כל אחד ואחד בפני עצמו.
וכ"כ הרשב"א בתשובה ח"א סי' עב וכך
פשט המנהג עכ''ל .יוצא מדברי הב''י
שאין לברך אלא על כוס ראשון ושלישי,
משום דספק ברכות להקל.
וכן פסק אדמו''ר הזקן בשולחנו הזהב שם
סע' ב והוסיף ליתר הבנה ,שמאחר שחז''ל
תקנו לשתות ארבעה כוסות דרך חירות,
וכל כוס בפני עצמו הוא חירות ומצווה
נפרדת ,לפיכך אינם מצטרפים זע''ז
להיפטר בברכה אחת ,אלא צריך לברך
על כל כוס בפני עצמו ,ברכת בפה''ג.
וכן פסק מרן בשו''ע שם ''שותה כוס שני
ואין מברך עליו לא ברכה ראשונה ולא
ברכה אחרונה ,שאין מברכין בורא פרי
הגפן כי אם על כוס של קידוש ועל כוס
של ברכת המזון ,ואין מברכין על הגפן
כ"א אחר כוס רביעי'' .וכתב הכף החיים
שם ס''ק א על דברי מרן השו''ע ,שכך הוא
המנהג הנפוץ אצל הספרדים.
ורבנו הט''ז שם ס''ק א נתן עוד טעם לדבר,
שכיון שחז''ל תקנו ד' כוסות ,הוי כמתנה
בפירוש בשעת הברכה שאין בדעתו
לשתות מחמת ברכה זו אלא כוס זה,
ולכך כאשר הוא צריך לכוס אחר אזי
חייב הוא לברך עליו.
וליתר הבנת שיטת מרן שלא להצריך
לברך על הכוס השני והרביעי ,כותב
המשנ''ב שם ס"ק א שאע"ג שארבעת
הכוסות שתקנו רבנן ,כל א' מצוה בפני
עצמה היא ,מ"מ כיון דליכא היסח הדעת
רנג
חם
בדין אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
והמשנ''ב שם ס"ק ד הביא שילוב של טעמים
למה הצריכו לברך על כל כוס בנפרד,
והוא מדברי הגר''א זצ''ל שלדעתו
משהתחיל להגיד את ההגדה אסור
לשתות ,ולהכי הוי הפסק לאצרוכי ברכה
בכוס שני .ואפילו אם נאמר שאין זה
נחשב להפסק לענין ברכה ,וכמו שמצינו
במקום אחר סי' קע"ח ס"ו ,עדיין נשאר לנו
את הטעם שהביא המג''א שכיון דכל
חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע יש לברך על
כל כוס ברכה בפ"ע.
השמש
והנה מאחר שהדבר תלוי ע''פ המנהג,
מצאנו כי אצל חלק מהעדה התימנית
שנהגו לעשות כדעת הרמ''א ולברך לפני
כל כוס ברכת בפה''ג ,וזאת לצאת אליבא
דדעתו הגדולה של הרמב''ם שפסק כן.
וכך נפסק להלכה במהרי''ץ שהמנהג הוא
לברך כל כוס בנפרד משום שכל חדא
וחדא הוי מצוה בפני עצמה.
והנה כעת נעמוד על שאלת כת''ר אם
אמרינן ''סברי מרנן'' גם ביחיד ,מדוע
למנהגנו שמברכים בפה''ג גם על כוס ב'
וכוס ד' בליל פסח ,לא מצאנו מי שיאיר
אם אומרים גם ''סברי מרנן''.
אמנם עדיין היה מקום לעיון לשיטת
הרמ''א המצריך לברך על כל כוס לומר
שאולי במקום ספק יותר טוב למעט
בברכות מאשר להרבות ,שהרי הכלל
אומר שספק ברכות להקל ,ובמיוחד
אחרי שראינו בדבריו של הרא''ש
בתשובה כלל י"ד סי' ה' שהעיקר שלא לברך
אלא על כוס ראשון ושלישי ,שהממעט
בברכות אינו מפסיד ,שברכות אינן
מעכבות ,אבל המרבה בברכות מפסיד,
דהו"ל ברכה לבטלה.
היינו דשאלת כת''ר היא שאם נוהגים
לומר ''סברי מרנן'' גם על הכוס שאינו
בתוך הסעודה (שהרי מדינא דגמ' אם
הוגש יין בתוך הסעודה אע''פ שקבעו
אותה סעודה בחבורה וא' יכול להוציא
בברכתו את כולם עכ''ז כל א' מברך
לעצמו ,הואיל וטרודים הם באכילה
לבלוע ,ואין שמים לבם לשמוע את
הברכה מפי המברך .אבל כשא' אומר
''סברי מרנן'' הרי בכך זה מועיל ביין
שבתוך הסעודה ,משום שבאמירה זו הם
מניחים לאכול כדי לשמוע הברכה
ולענות אמן) כגון על הכוס שבסידור
קידושין ,וזאת אם כדברי הב''ח או''ח סי' קעד
ס' ט שלדעתו גם כשמברכין ברכת אירוסין
וברכת נישואין בחופה לפני בית הכנסת
אומרים ''סברי מרנן'' ,ושכך קיבל
מהגדולים .או כדעת המג''א שם ס''ק יז שלא
נהגו לומר ''סברי'' בחופה ובמילה משום
שאז לא צריך ליטול רשות ,הרי מ''מ גם
לדעתו היה מקום לומר ''סברי'' והוא מדין
ובאמת התשובה לכך נמצאת היא בדברי
הרמ''א עצמו ,שכתב ''והמנהג בין
האשכנזים לברך'' דהיינו שכל הענין
לברך אחרי כל כוס הוא משום מנהג,
והרי במקום מנהג לא אמרינן את הכלל
של סב''ל ,וכמ"ש בשו"ת חסד לאברהם
חלק או"ח סי' יח .ועיין עוד בשו"ת רב פעלים
ח"ב חלק או"ח סי' ז בענין זה וע''ש .וזה גם
הטעם שרבנו הזקן כתב ''שבמדינות אלו
נוהגין לברך'' לומר שהדבר תלוי במנהג,
וכל עדה תאחז במנהג שנהגו בקדמת
דנא ,ולא חוששין לאותם הנוהגים כך,
משום סב''ל.
רנד
חם
הרב יעקב חביב
שגם המברך ביחידות ושלא צריך ליטול
רשות מאחרים אומר הוא ''סברי מרנן'',
ושכן נוהגים לעשות בקידוש של שבת
אפילו ביחיד ,א''כ למה בליל הסדר
כשכל א' מברך לעצמו מצד חיוב מצווה
ומצד החירות ,כאשר כל כוס הוא מצווה
לעצמו ,הרי על אף שאז אין צורך ליטול
רשות מ''מ מצד מה שאמרו שגם ביחיד
הוא אומר ''סברי'' היה מקום לומר זאת
לא רק בכוס הראשון שהוא בעצם הכוס
של הקידוש אלא גם בכוס השני והשלישי
והרביעי היו צריכים לומר אותו .ולפי
הספרדים היה מקום לומר אותו לא רק
בראשון אלא גם בכוס השלישי ,שלדעתם
מברכים על הכוס השלישי מאחר
שברכת המזון נחשבת לסילוק והיסח
הדעת .וא''כ איך זה שלא מצאנו מנהג
כזה.
השמש
אלא מוכרחים לומר שיש כאן עוד שלב
והוא שנוהגים ע''פ הסוד לומר ''סברי''
כשמברכים על כוס יין ,וזאת ע''פ דברי
האריז''ל בשער הכוונות ,שזה כנגד
החסדים והגבורות ,וכמו שהביא הכה''ח
שהזכרתי במכתבי הקודם .ובכך לא רק
בכוס של קידוש אמרינן ''סברי'' אלא גם
בכוס של סידור קידושין ושל ברית מילה
ושל ברהמ''ז ,וכן בארבעת הכוסות של
ליל הסדר לפי האשכנזים ,ולפי הספרדים
על כוס הראשון והשלישי ,וכן על כל כוס
של ברכה ושל מצווה.
ועינא דשפיר חזי להגאון מהר''ח פלאג'י
זצ''ל בהגדה של פסח חיים לראש סדר
''קדש'' שכתב טעם יפה לאמירת ''סברי
מרנן'' ,ומדבריו יוצא שגם המברך יחיד,
בכל כוס של ברכה ושל מצווה ולאו
דווקא בכוס של קידוש של שבת ,אומר
לפני ברכת הגפן ''סברי מרנן''.
הנה כדי לתרץ זאת צריך לעמוד על
הטעם למה נהגו לומר ''סברי'' גם ביחיד
ובמכתבי הקודם לכת''ר הזכרתי את
דברי השל''ה הק' בענין ,וגם את דברי
היעב''ץ ,ושדברים דומים מצאתי בספר
מעבר יבק ובדברי הליקוטי מהרי''ח .והרי
המעיין שם בדבריהם ובטעמיהם יראה
שהטעם לאמירת ''סברי'' גם ביחיד הוא
קשור דווקא לשבת ולקידוש .שלדברי
המהרי''ח הוא כדי להשלים מנין הע''ב
תיבות .או כדברי היעב''ץ מפני המלאכים
המלווין את האדם עד ביתו בשבת ,או
כדברי השל''ה הק' ששבת המלכה
נחשבת כפנים חדשות ,וכדי לכבד אותם
הוא אומר ''סברי מרנן'' .הרי לפ''ז הטעם
הזה מועיל רק לגבי הקידוש ,ולא שייך
זאת לשאר הברכות שאומרים על הכוס.
והוא ע''פ מה שכתוב בספר שם משמואל
בראשית דף יג עמוד א בשם אביו מהר''מ
פלאג'י ז''ל דהטעם שיוסף פתר לשר
המשקין את חלומו בטוב ,כי אותיות
''גפן'' הוא היפך אותיות ''נגף'' .לכן יש
ששותה וטוב לו ,ויש ששותה ורע לו .וזהו
מה שכתוב בתנ''ך ירמיה ב ,כא ''ואיך
נהפכת לי סורי הגפן נכריה'' וגם
תהילים פ ,ט ''גפן ממצרים תסיע תגרש
גויים ותטעה ,פנית לפניה ותשרש
שרשיה ותתמלא ארץ'' ,רצונו לומר
שהפכת הפנים של גפן ואז תגרש
לגויים ,ותשרש לישראל .וא''כ זהו מה
שאמר שר המשקין ליוסף ''והנה גפן
לפני'' שראה בחלומו שהגפן הוא כסדר,
ולא בהיפוך .ולכן פתר לו יוסף חלומו
רנה
חם
בדין אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
בטוב .ועל כן כשאנו שותים יין של
מצוה ,שהוא לטוב לנו ,קודם שנברך
''בורא פרי הגפן'' צריך לומר ''סברי
מרנן'' ,כלומר תנו דעתכם בשתיה זו
שאנחנו מברכים בפה''ג שלא נהיה נהפך
לנגף .ועל זה אמרו במסכת ברכות דף נג
ע''ב גדול העונה אמן יותר מן המברך,
לפרש שיחותיו לומר לחיי ,שיהיה לחיים
טובים כסדרו של גפן ולא יהפך לנגף
אלא חמרא וחיי.
השמש
ויכווין לפטור בברכה זו גם את הכוס
הרביעי ,ויזהר לשתות בהסיבה ואומר
''סברי מרנן'' ברוך אתה ה' ...בפה''ג .וכן
בהגדה קבוץ חכמים להגאון בעל הזבחי
צדק מבגדאד ,בכוס השלישי כתב וז''ל:
יכוין המברך בברכת ''בפה''ג'' לפטור
כוס רביעי ואומר ''כוס ישועות אשא,
ובשם ה' אקרא ,סברי מרנן ברוך אתה ....
בפה''ג'' .וכן מובא בהגדה של פסח
''מעשה חי''א'' לרבנו חיים יהושע אלעזר
הכהן חמצי ,מגדולי רבני איזמיר שבדור
הקודם.
למדנו מדבריו כלל גדול ,שעיקר ענין
אמירת ''סברי מרנן'' הוא לא קשור
לאמירת הקידוש אלא שכך נוהגים לומר
בכל יין של מצווה שהוא לטוב ,לומר
''סברי מרנן'' שיהיה לגפן ולא לנגף ח''ו.
וא''כ מתחזקת השאלה למה לא מצאנו
אמירת ''סברי מרנן" בכוס שני שלישי
ורביעי של ליל הסדר ובמיוחד שיש מקום
לאמרו ביחיד ,בין לפי טעמו של מהר''ח
פלאג'י או לפי מה שמובא ע''פ הסוד
כדברי האריז''ל והרש''ש למתק את
הגבורות הנמצאים ביין.
ובסידור האריז''ל הגדה של פסח לרבנו
שבתי זי''ע ,על סדר הכוונות של הכוס
השלישי אחרי הנוסח של ''הריני מוכן
ומזומן לקיים מצות כוס שלישי מארבע
כוסות'' ,וכן אחרי הנוסח של ''לשם יחוד''
מביא את האמירה של ''סברי מרנן''
שאומרים לפני ברכת היין ,ושם מסביר
באריכות את סדר הכוונות של אמירת
''סברי מרנן'' שהוא בגי' עשר הויו''ת דה'
חסדים דז''א וה' גבורות דנוק' והם גי' ס''ר
ד''סבר''י'' ,ו''מרנן'' הוא בגי' שם'' וע''ש.
ובהיותי בזה יצאתי לחפש בנוסחאות
ההגדה של הפוסקים הקדמונים לראות
האם התייחסו לדברינו הנאמרים לעיל,
ומה גדלה שמחתי כאשר מצאתי לגדולי
הפוסקים הספרדיים ,שמלבד שבכוס
הראשון שהוא של הקידוש שאמרינן
''סברי מרנן'' אלא שגם בכוס השלישי
שלדברי מרן צריך לברך ,כתבו שלפני
ברכת בפה''ג כל א' אומר ''סברי מרנן''.
וכן מובא בהגדה של פסח של החיד''א
הק' שמחת הרגל שיצא בליוורנו לפני
מאתים וחמש עשרה שנה שכתב וז''ל:
ואחר כך יברך הגפן על כוס השלישי
מדבריהם יוצא שאכן בנוסח הקדום של
האגדה של פסח היה כתוב על אודות
האמירה של ''סברי'' לפני ברכת הכוס,
וזאת על אף שכל המסובים מברכים על
הכוס באופן נפרד ,ושאין מקום לבקש
רשות או להוציא ידי חובה ,אלא שכל
יחיד מברך ע''פ טעם הסוד שבאמירת
''סברי מרנן'' .ואם לדעת מרן היו מברכים
אחרי כל כוס ,אזי באותם נוסחאות היינו
מוציאים אמירת ''סברי'' אחרי כל כוס.
רנו
חם
הרב יעקב חביב
ועל דבר זה שאלתי לידידי הגאון רבי
רצון ערוסי שליט''א ,רבה של קרית אונו
וחבר מועצה הרה''ר ,מה ידוע לו על נוסח
האגדה של עדה התימנית כאשר לדעתם
מברכים על כל כוס כמנהג האשכנזים,
האם ידוע לו על אמירת ''סברי'' לפני
ברכת הגפן והאם נהגו לאמרו לפני כל
כוס.
השמש
מקומות שהתייחסו לענין אמירת ''סברי''
בד' כוסות וע''ש.
יוצא לנו מדבריו שמעיקר הדין צריך
לומר ''סברי'' לפני כל כוס ולא מספיק מה
שאמרו אותו בכוס ראשון שהוא של
הקידוש ,ושכן יש לו קבלה ע''כ שנהגו
לאומרו ושכן רשום בנוסחאות קדמונים,
ומפני מה הוציאו אותו מהנוסחאות
שבימינו.
וענה לי שזכור לו ששאל ע''כ ,למו''ר
הגר''י קאפח זצ''ל אשר היה ידוע כדייקן
נפלא ,והיה בקי גדול במנהגי ובנוסחאות
של ק''ק תימן .ואמר לו שיש בידו
נוסחאות של הגדה של פסח מלפני ארבע
מאות שנה ,ושם ראה שלפני כל כוס
מהד' כוסות היה כתוב לפני ברכת הגפן
האמירה של ''סברי''.
המורם מהאמור:
מעיקר הדין כל האמירה של ''סברי
מרנן'' הוא בברכת היין שבתוך הסעודה
ונהגו לאומרו גם בקידוש או בכל ברכת
על הכוס שצריך ששאר האנשים יתכוונו
לצאת ידי חובה ,או במקום שצריך
ליטול רשות .אמנם נהגו לאומרו גם
ביחיד ,ולפי כמה פוסקים נהגו לאומרו
על כל כוס של מצווה לומר שיהיה הכוס
לברכה ולחיים טובים .וע''פ הסוד יש
לאומרו כדי למתק את היין דהיינו
למתק את הגבורות ע''י החסדים .ולפ''ז
יש לאומרו כל פעם שמברכים על כוס
של מצווה ,כמו בסידור קידושין ובד'
כוסות שבליל הסדר.
והנה כדי לחזק את דברינו ,הקב''ה אנה
לידי שהובא אלי ספר אגדתא דפסחא עם
פירוש עץ חיים של ק''ק תימן ,והוא נוסח
מקורי של אגדת פסח לקהלות התימניים,
ובו רשום כל מנהגי תימן בליל הסדר.
ובהערות שם של הגר''י רצאבי רשום
שיש קבלה בידי הגאון הישיש רבי נסים
סאלם זצ''ל שהיה ידוע כבקי גדול במנהגי
תימן מימי קידם שצריך לומר ''סברי
מרנן'' בכל כוס וכוס של הד' כוסות,
כאשר כל כוס מצווה בפני עצמו ,ולא
מספיק באמירת ''סברי'' בכוס ראשון,
לכל הכוסות .והביא הגר''י רצאבי חיזוק
לדברים אלה ממה שכתב האבודרהם
בטעם לאמירת ''סברי'' ,וכן בהגש''פ של
מהר''ח פלאג'י בענין לאומרו ביחיד ,וכן
בהגדה שלימה ,בהערות וציונים ,בענין זה
שצריך לאומרו בד' כוסות ,וכן הביא עוד
ולמדנו ממנהג כ''ק אדמו''ר שכדי שלא
יראה כדבר שנוגד להלכה כאשר אין
בכוס של חו''ק כדי ליטול רשות מהקהל
או להוציא אותם ידי חובה ,וכן גבי ד'
כוסות של ליל הסדר כאשר כולם
חייבים לשתות את הד' כוסות ושכל
אחד מברך לעצמו ומוציא את עצמו ידי
חובה ,אזי מעיקר הדין אין מקום
רנז
חם
בדין אמירת ''סברי מרנן'' על הכוס של ברכת האירוסין
לאמירת ''סברי'' ,ולכך כדי לצאת
מדברי האריז''ל והרש''ש אומרים אותו
בלחש באופן ששאר המסובים או הקהל
לא ישמע ויחשוב שצריך לכוון בכך,
ובכך הנראה לפענ''ד שיש מקום רב
לנהוג כך גם בסידור קידושין וגם בליל
הסדר ולומר את ה''סברי'' בלחש.
השמש
.....................................................................
אחרי ששלחתי את המכתב הנ''ל
להגרמ''ש אשכנזי אב''ד כפר חב''ד
התקשר אלי והודה לי על החידושי תורה
ובירך אותי ברוב ברכות על כך שב''ה
זכיתי להעמיד את מנהג כ''ק אדמו''ר על
תילו ואשר יסודתו בהררי קודש.
.......................................................
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה,
יעקב חביב
רנח
חם
הרב יוסף שמחה גינזבורג
השמש
הגאון הרב יוסף שמחה גינזבורג שליט''א
רב אזורי עומר
לידידי היקר והנעלה הגה''ח הרב יעקב חביב שליט''א ,מאמר זה הוא לזכותו ולע''נ
של מו''ר אביו זצ''ל הרה''ח ר' מסעוד חי זצ''ל ,אשר היה מסור בלב ונפש לכל דבר
שבקדושה בכלל ,ולכל מבצעי הקודש של כ''ק אדמו''ר נשיא דורנו בפרט ,גדול
הכאב והקושי למשפחתו לידידיו ולכל עם ישראל'' .והחי יתן אל לבו'' להמשיך
בעבודתו קודש עד ביאת משיח צדקנו.
על אודות מנהג חב''ד
בענין כיסוי ראש של הכלה
ובענין ההקפות שתחת החופה
חלק א
מתי הכלה צריכה לכסות את
ראשה.
התשובה לכך היא שבפשטות דעת
הפוסקים היא ,שלאחר 'חדר הייחוד'
נעשית הכלה 'נשואה' וחייבת בכיסוי
הראש.
הנה יש שאלה נפוצה בקרב אנ''ש חסידי
חב''ד ,מאימתי הכלה מכסה את ראשה,
ומה נהוג לגבי חבישת פאה בחופה
ובחתונה ,והאם הכלה חובשת פאה כבר
בחופה או רק ביום שאחרי.
אמנם בדורות קודמים נהגו רבותינו
ובעקבותיהם החסידים ,להקל ,כדעה
היחידה ,שהיא דעתו של מהר"י הלוי,
שהיה אחיו של הט"ז שו"ת מהר"י הלוי סי' ט
שניתן להמתין עם כיסוי הראש עד למחר.
וראה עוד בספר מנהג ישראל תורה ח"ד
עמ' קנז וע''ש.
והנה מצד אחד ,שמענו שיש נוהגים
שהכלה חובשת פאה ביום שאחרי
החתונה .מאידך ,שמענו מהמבוגרים יותר
שבעבר לא היה נהוג כן ,ולדבריהם כן
נהגה הרבנית ע"ה.
אבל ככל ידוע מפי הרה''ח ר' שניאור
זלמן גורארי' ז"ל ,שבחופת הרבי
בווארשה היה כבר כיסוי ראש אחרי חדר
הייחוד( .וגם אם זה אירע מפני
שבווארשה נהגו איסור בדבר ,הרי כולנו
רנט
חם
כמה ממנהגי חב''ד בחופה
השמש
כיום ב'וארשה' ,כי היום כל הרבנים
מחמירים בזה).
סביב החתן .ולמה יש הנוהגים שהכלה
מסתובבת רק שלוש פעמים.
ובאמת כך לימדה הרבנית ע"ה את בתו
של רש"ז גורארי' ,הרבנית אסתר
שטרנברג ,כמופיע מפיה בקונטרס
שהוציא הרר"ד קרץ ע"ה לחתנים.
הנה בקהילות אשכנז נהוג ,שקודם ברכת
אירוסין ,מקיפות השושבינות עם הכלה
תחת החופה סביב החתן שבע פעמים.
ומצינו שיש נוהגים שמקיפות שלוש
פעמים בלבד .ואצל הספרדים אינם
נוהגים בזה כלל.
וכן דרש מזכירו של הרבי הרב חודוקוב
ז"ל ,מהחתן האחרון שהרבי סידר לו
קידושין( ,ר' שמואל לו) שהכלה תחבוש
פאה כבר בחופה .ראה עוד בספר מקדש
ישראל עמ' 733וע''ש .ולכאורה ,אין אחרי
זה ולא כלום.
ולפי מנהג חב"ד כפי שמובא בספר
המנהגים עמ' 26גם השושבינין ,הן האנשים
והן הנשים ,יסובבו את החתן ביחד עם
הכלה.
בשעת ההקפה נוהג הציבור לשיר ולזמר.
עם גמר ההקפה ,הכלה נעמדת לימין
החתן .ככלל נאמר ,שהקפה זו היא סגולה
לחיים טובים.
ויש שלימדו בנותיהם כדי לקיים מרז"ל
"בתולה יוצאה בהינומא וראשה פרוע",
לחבוש פאה לקראת החופה ולהוציא
תלתל אחד החוצה ,ולהכניסו בחזרה
בחדר הייחוד.
והנה ''ההקפה'' ,היא על שם הפסוק
לא,כא)" :כי ברא ה' חדשה בארץ ,נקבה
תסובב גבר" .על הפסוק הזה אמרו
בגמרא במסכת יבמות דף סב ע''ב" :כל
השרוי בלא אישה ,שרוי בלא חומה"
(שמשמרתו מן החטא).
(ירמיה
וראה בקובץ אהלי שם גיליון ט' עמ' שה
מהר"ר יהושע מונדשיין ,על ההנהגה
בעבר (ושאף ההונגרים המחמירים נהגו
כן .וכנראה לא ידע עכ"פ חלק מהמובא
לעיל) ,ואף הוא עצמו (בפולמוס שהיה
בנושא ב'הערות וביאורים' דאהלי תורה)
סיים ,שבפועל הוא דאג לכך שבנותיו
כיסו ראשן מחדר הייחוד כיוון שכאן
באה"ק נזהרים בזה.
על פי הסוד'' ,ההקפה'' ,משמעותה,
שהכלה מוסרת את ה'מקיף' (הכוחות
הנעלים ביותר) שלה כדי לבנות בית
נאמן בישראל; בקידושין נותן לה החתן
טבעת עגולה ,וזו התמסרותו מצד ה'מקיף'
שלו לבנות בית נאמן בישראל; והחופה
היא ה'מקיף' שנותן להם הקב"ה ,שזה
יהיה "בניין עדי עד" .ראה בספר תורת
חיים לאדמו"ר האמצעי ,וישב ,דף ע בסופו.
ובשער הכולל פל"ה ס"ה .ובאג"ק לאדמו"ר
חלק ב
ההקפות תחת החופה
יש שאלה נפוצה שנשאלתי בכמה
חתונות ,מהו טעם המנהג שלפני
הקידושין מסתובבת הכלה שבע פעמים
רס
חם
הרב יוסף שמחה גינזבורג
מהוריי"צ כרך ח עמ' קעח .ובתורת מנחם –
התוועדויות' ח"ג עמ' 739וע''ש.
הטעמים לשלוש פעמים :בתורה נאמר
שלוש פעמים "כי ייקח איש אישה";
הנביא הושע (ב,כא-כב) אמר שלוש
פעמים "וארשתיך" ,שהבטיח הקב"ה
לכנסת ישראל ,האישה נקנית בשלוש
דרכים ,והבעל מתחייב לאשתו שלושה
דברים.
השמש
שבע פעמים :כנגד שבע החופות שעשה
הקב"ה לאדם וחווה בגן עדן ,או כנגד
שבע הברכות הנאמרות בנישואין.
המספר שבע כולל את כל הדרגות ,ולכן
יש לנו שבע הקפות גם בהושענא רבה
ובשמחת תורה.
וראה עוד הנישואין כהלכתם פי"ח סנ"ד.
וספר טעמי המנהגים עמ' תי ואוצר טעמי
המנהגים עמ' תמג ובספר נטעי גבריאל
להגר''ג צינער ,הל' נישואין פי"ז ס"ה ,וש"נ וע''ש.
יוסף שמחה גינזבורג
רסא
חם
בדין שכתבו כתובה של בתולה לבעולה
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בדין שכתבו כתובה של בתולה לבעולה
שדבר זה מחזי לשקרא .ואותו ת''ח אמר
לו שכל הדבר הזה הוא בדיעבד גדול
ושקשה לסמוך ,ומאחר שידידי שליט''א
הוא רב אחראי הרבו כמותו בישראל,
שאל את חוו''ד ,ואמרתי נקצר ועוד חזון
למועד ,וזה החלי בעזר צורי וגואלי.
ב''ה י''ז טבת התשע''ב
פעיה''ק ירושלים תובב''א
לכבוד ידידי הנעלה
הרב ר' דוד בנינו שליט''א
מנהל אגף הנישואין
הרבנות הראשית ירושלים ת''ו
והנה ראשית כל בהיות מוסד ממשלתי
והוא כפוף לחוקי המדינה ,צריך שיקול
דעת איך לעשות שח''ו לא יגרום הדבר
לחילול ה' ומהומות ,אבל כמובן שאם
ההלכה כדברי אותו חכם ושאכן אין דרך
אחרת נשקול ולעשות בחכמה ותבונה.
אחדשה''ט כמשפט לאוהבי שמו
הנה על דבר שאלתו ברישום הכתובה
של בחורה רווקה אבל בעולה שזה
לדאבונינו דבר מאד נפוץ ,ונפשו
בשאלתו אחרי ששמע מפי ת''ח חשוב
שאם כתבו ''להדא בתולתא'' ''מאתן''
''מוהר בתולייכי'' ,ולא עשו כל היכר
שהיא בעולה הכתובה פסולה ,ובאמת
באשר הסכום וגם המוהר אם ירצה החתן
נותן הוא יותר ואין דבר זה מעכב ,ומה
שמפריע זה לכתוב ''להדא בתולתא''
והנה הלבוש אבה''ע סי סז סעיף ב' הביא ב' יש
אומרים בדין כתובה בעולה ,דעה אחת
שצריכים לכתוב ''בעולה'' כדי לפרסם
שנבעלה ושמא אסורה לכהן דנבעלת
לפסול לה ,דעכשיו הרוב פסולים אצלה,
שהרי יש גויים הרבה .והביא דעה שניה
רסב
חם
הרב יעקב חביב
שיכתוב סתם ''להדא פלונית'' ולא
כותבין ''בעולה'' כי גנאי הוא לה .וכן פסק
מהר''ם מינץ סי קט ס''ק ג וכן דעתו של
הנחלת שבעה סי' יב אות ט''ו והובא בפת''ש
שם ס''ק ח וכן דעתו של השערי אורה ח''ב
חוברת ה' ובפרחי אזוב שאלה ד' שבוודאי לא
לכתוב ''בעולה'' דכיון שיש סימן בזה
שכותב סתם ולא ''בתולתא'' א''כ למה
לביישה על מגן .ועיין בכנה''ג שם אות מ''ג
שכתב שבכתובה של בעולה יכתוב
''כלתא דא''.
השמש
והנה כאן בארץ ישראל תולים בתרי רובי
ישראל ,ובכך אם הדבר לא יפורסם
שהייתה עם גוי דבר שבד''כ הבחורה
מספרת לפני זה לחתן ,והדבר מגיע לאזני
הרב ,ואפשר לתלות שגם אם היא בעולה,
היא נבעלה ע''י יהודי מדין רוב ישראל.
והנה גם בבחורה שידוע לנו שחיה זה
הרבה שנים עם חבר יהודי מסויים וכעת
רצונם להתחתן והדבר ברור שאותה
בחורה אינה בתולה ,הנה האריך בזה
בעל שמש צדקה סי' ה וזאת אף שכבר
ילדה יכול לכתוב לה ככתובה של בתולה
לכל דבר וענין והגם שלע''ע אינה בתולה
מה איכפת לן בזה ,שהרי דווקא בגרושה
וחלוצה דייקינן לכתוב ,שמא ימות בעלה
השני ותנשא לכהן ,אבל בזו דליכא האי
חששא ולא נפיק מינה חורבא ,מדרך
המוסר חייבים אנו לחפות עליה בכל מה
דאפשר ,וזה איסור גמור לגלות חרפתה
בקהל ולפרסמה.
והנה רבנו התשב''ץ ח''ג סי' קעח כתב
שאם הבחורה נבעלה לישראל וכעת
באה להינשא ,יכתוב בכתובה ''להדא
בתולתא'' כרצון הבעל ,ולא חיישינן בהא
למחזי כשקרא .ועל דבריו של התשב''ץ
מצאנו מחלוקת בפוסקים האם צריך
עדות ע''כ שנבעלה רק לישראל ויד גוי
לא נגעה בה או דאמרינן שלא צריך
לעדות ובכל הבעולות שרי לכתוב
''בתולתא'' .הגאון שבט בנימין סי' רעג
סובר שדעת התשב''ץ הוא דווקא אחרי
שנתברר הדבר ע''י עדים שגוי לא פגע
בה ולא נבעלה אפילו שלא כדרכה אמנם
לדעת הגאון היד אהרן הגה''ט אות טו הבין
שהתשב''ץ כתב בסתם ובכך בכל
''להדא
לכתוב
אפשר
הבעולות
בתולתא'' .ובאמת כך המשמעות של
האגרות משה או''ח ח''ד סי' קיח שאם הבחורה
נבעלה מישראל כשר שכשירה לכהונה,
אפשר לכתוב ''להדא בתולתא'' שהרי
הדבר אינו נוגע לענין איסור אלא לענין
סך הממון ,ובכך אם החתן יודע אפשר
לכתוב כתובת בתולה.
ובאמת מצאנו שהמהרש''ם הובא בחלק ז' סי'
קנב במעשה על אודות בחורה שנבעלה
וכעת מפחדת לספר זאת לחתן הורה
הגאון לכתוב ''להדא בתולתא'' וזאת אף
שהחתן אינו יודע ומעלים ממנו שהכלה
בעולה ,ובאשר הפסד ממון של מאתים
יונח בבי''ד כתב בעדים ובחתימתה
שפוטרת את הבעל מחיוב יותר ממה
שמגיע לה ,וגם יזהירוה בבי''ד שאסורה
לכהן .והנה כ''ש כאשר היום מגיעים
החתן והכלה וברוב ככול המקרים ידוע
לחתן וכלה את מעשיהם הראשונים,
ובכל זאת מוכן לתת לה ''מאתן'' וגם
להוסיף לה ,הרי אין כאן הפסד ממון,
רסג
חם
בדין שכתבו כתובה של בתולה לבעולה
השמש
ואפשר לכתוב ''בתולתא'' מפני כבודה
וכבוד המשפחה וכבוד הציבור.
הכתובה לפני הרב שמסדר הקידושין
וכתוב בכתובה ''בתולתא דא''.
ועיין להגאון מהר''ם שטערנבוך שליט''א
ראב''ד העדה החרדית בספרו תשובות
והנהגות ח''ה סי' שמ שכתב בזה''ל'' :ולענ''ד
בזמנינו בבעלות תשובה ,אין לחשוש
כלל ,שכל אחד יודע שבעו''ה בגיל צעיר
מצוי שכבר נכשלין בזנות ,ואם החתן
אינו שואל אותה היינו מפני שאינו רוצה
לביישה ,אבל יודע או עכ''פ מסופק שהיא
בעולה ,ואם מוותר ע''כ שנטמאה בחילול
שבת ובעוד עבירות חמורות ,ראוי לו
לוותר גם על הפגם זה ,ותולים שבחר בה
מפני מעלותיה ואינו מעוניין לחטט
בעברה ולביישה ,ואם כן אם אינה
מספרת לו ,אין זה נקרא שמרמה אותו.
ופי''ז נראה שמוכן לתת לה מאתיים ככל
בתולה ואינו רוצה שתתפרסם כבעולה,
וכשם שאנו כותבים ''כסף זוזי מאתן דחזי
ליכי מדאורייתא'' אנו מפרשים שמתכוון
לתת לה ביוקר כשיעור זוזי בדאורייתא,
אף כאן שכותב ''בתולתא'' ומתכוון
שנותן לה כבתולה אף שאינה בתולה,
והכתובה לא פסולה ,עכת''ד.
והנה בנד''ד גם מי שממלא את הכתובה
לא יודע וגם אין צורך לבדוק מה מצבה
של בחורה שהביאה תעודת רווקות
לבדוק האם היא רווקה או לא וכדברינו
לעיל וגם כיום החתן והכלה דואגים לקבל
את הכתובה ולהעבירה לרב ,ובהרבה
מקרים הרב בעצמו בא לקחת את
הכתובה וזה לא עובר בידי האב של
הכלה ,וגם אם זה עובר אין מקום לחשוב
שהאב יבדוק מה כתוב וגם שיבין את
המשמעות ,אלא מעביר זאת ישירות לרב
בלי לראות מה כתוב וסומך על הרב
שיעשה את עבודתו בענין מליאת
הכתובה ,ואינו מתערב בזה כלל.
אשר ע''כ מפני כבודה של הכלה ,אפשר
לכתוב ''בתולתא דא'' בלי שום חשש וגם
בלכתחילה וזה לא התפקיד של הרבנות
לבדוק האם היא בתולה או בעולה אלא
א''כ הדבר נראה לעין כגון כריסה בין
שיניה ,או שהיא באה ומספרת שנבעלה
לגוי ,ואז בחכמה גדולה ובלא רעש יכתוב
''כלתא דא'' שזה גם לשון כבוד ויוסיף
עוד תוארים ''אילת חן'' וכך נוהגים
לעשות וב''ה אין פוצה פה ומצפצף.
ועיין בשו''ת ברכת ראובן שלמה
חאבהע''ז סי' סט שנשאל האם בכתובת
בעולה כתבו ''בתולתא דא'' חיישינן
לשקר ממש .וכתב בזה''ל'' :נהי היום
כמעט כל טופסי הכתובות קונים אותן
כשכבר מודפס בהן לשון ''בתולתא דא''
וממלאים רק שם הכלה והחתן וגם מי
שקורא את הכתובה תחת הכתובה אינו
יודע שהיא בעולה ואינו אומר שקר אלא
קורא מה שכתוב בכתובה עכ''ל .ובסוף
חשש בכל זאת לאבי הכלה כשמביא
ח''ד
וגדולה מזו הובא בספר נתיב הכתובה
פרק ה' שהורה להלכה ולמעשה הגאון ר'
יצחק זילברשטיין שליט''א שבכתובה של
רווקה שהיא בעולה יכתוב ''בתולתא''
וזאת מפני הכבוד וכפי שפסק מהר''מ
פיינשטיין זצ''ל .ואם חיישינן שנבעלה
לגוי יכתוב באופן שיהיה רמז שאסורה
לכהן ולהשמיט ''דחזי ליכי מדאורייתא''
רסד
חם
הרב יעקב חביב
ולהשמיט תיבת ''מדאורייתא'' ולכתוב
''דחזי ליכי מדרבנן'' או לכתוב ''כסף
כתובתך'' .עכ''ל .ובאמת יש חכמה גדולה
בדבריו כי הרי רק הת''ח יבינו ובכך קהל
הציבור והחתן והכלה והוריהם ישמעו
''בתולתא'' ושכתבו שהיא בתולה ולהם
זה העיקר.
השמש
כתובה של בתולה ,ואותה בחורה היא
בעולה ,הכתובה כשרה בלי שום ספק
כלל .רק אם הדבר ידוע ומפורסם כגון
שבאה לספר או שידוע שנבעלה ע''י גוי,
גם אז יכול לכתוב ''להדא בתולתא'' רק
יכתוב ברמז בכתובה וכדברינו לעיל.
המורם מהאמור
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
אם כתבו לבחורה רווקה ''בתולתא דא''
וגם ''מאתן'' וגם ''מוהר בתולייכי'' כדין
רסה
חם
סידור חו''ק שלא ברשות המד''א
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
סידור חו''ק שלא ברשות המד''א
לכתוב לו הנלענ''ד ,וענוותנותו תרבני,
ולעשות רצון ידידי כתבתי הנלענ''ד ,וזה
החלי בעזר צורי וגואלי.
ב''ה יום ה' כ''ד אייר תשס''ח
פעיה''ק ירושלים תובב''א
לכבוד ידידי היקר והנעלה
הרה''ג ר' יעקב זרביב שליט''א
רב ומו''צ ק''ק ליובאוויטש ייער
חבר ועד רבני ליובאוויטש צרפת
ולהקדים :כתב מהר''י קולון זצ''ל
שורש קע ''אם בא חכם אכסנאי לעיר אין לו
לקפח שכר הרב הדר שם לעשות חופות
וקידושין וליטול השכר הבא מהם ,הואיל
והוא פרס הרב הדר שם .אבל מותר
לעשות החופה ולתת השכר לרב הקבוע''.
היינו יש חשש שבא השני ומקפח פרנסתו
של הראשון ובכך הוי כגוזל את השני
ומשיג את גבולו .ואכן הרמ''א יו''ד סי' רמה
ס' כב פסק להלכה כדברי המהרי''ק
באיסור זה.
מהרי''ק
אחדשה''ט כמשפט לאוהבי שמו.
הנה על דבר מה שסיפר לי כת''ר ,אשר
במקומו ובעירו חדשים מקרוב באו ,לא
שערום אבותינו ,אשר רוצים לפרוץ
פריצה בתקנת הקדמונים ,שאין רשות
לכל רב שיהיה ,לסדר קידושין שלא
ברשות המד''א ,והגדרת המד''א הוא מי
שידוע לציבור ,והקהל קיבלו אותו ופוסק
להם בענייני הלכה ,וכת''ר ביקש ממני
והנה מדברי הרמ''א למדנו ,שכל האיסור
היינו דווקא ברב אורח אבל ברב שגר
שם משמע שרשאי להיות מסדר קידושין
רסו
חם
הרב יעקב חביב
אף שע''י כך מקפח את שכרו של המד''א,
וכן מדבריו משמע שגם ברב אורח אם
הוא נותן את השכר למד''א רשאי לסדר
את הקידושין ,שהרי לדבריו החשש הוא
דווקא באיסור של מקפח פרנסתו ומשיג
את גבולו ,ולדבריו דין זה דווקא ברב
אורח אבל ברב שגר שם ג''כ ,הרשות
בידו לסדר קידושין אף שלא ברשות
המד''א.
השמש
במקומו ,משיג גבולו של המד''א וגוזל את
הציבור אנשי הקהילה.
וגדולה מזו כתב הנו''ב
שאף במקום שאין מקפחים את שכרו של
הרב ,כגון שהרב לא מקבל משכורת של
אנשי העיר או מאנשי הקהילה ,מ''מ נהגו
שאין רב אחר מסדר קידושין שלא
ברשותו של הרב המקומי ,ואם עושה
זאת פוגע בכבודו ,ורק אם המתינו והרב
המד''א לא הגיע עד בוא השמש ,אז אין
להשגיח על כבוד הרב בזה ,במקום שלא
עשה כהוגן ,שלא בא בזמנו ,וגם לא שלח
אחר במקומו ,ונותנים לאחר לערוך את
החופה והקידושין .ועיין בפת''ש שם ס''ק יב
שהביא את דבריו להלכה וע''ש.
ח''ת חאהע''ז סי' פג
אמנם המעיין בדברי הש''ך שם ס''ק טו יראה
שכתב ,שכל מה שפסק הרמ''א היינו
מדינא אמנם מצד המנהג יש למחות
בכל מי שמקפח את שכרו של הרב,
ומצד המנהג אין נפק''מ אם זה רב אורח
או רב שגר באותה עיר ,ובשניהם המנהג
הוא דיש למחות .ועיין בבאר היטב שם ס''ק
יב שהביא את דברי הש''ך.
וחזי הוית להגאון הריב''ש סי' רע''א שכל מי
שהחזיק אפילו מעצמו באיזו שררה או דין
קדימה אין נוטלין אותו ממנו לתתה
לאחר גדול ממנו כיון שכבר זכה זה ,אלא
א''כ הוא עם הארץ והאחר ת''ח .אבל כל
שהמחזיק בה ת''ח אין מסלקין אותו,
אע''פ שהבא ליטול גדול ממנו ,כי אע''פ
שהחכמים ראוי להם לברוח מן השררה
אבל כשנתמנו בה היו מקפידים שלא
להסתלק ממנה .וכל שכן אם אותו הרב
נתמנה ע''פ הציבור שאין מורידין אותו.
וכן פסק להלכה הרמ''א שם ''כל שקיבלו
הקהל עליהם ,וכ''ש אם עשו ברצון
השררה ,אין לשום גדול בעולם להשתרר
עליו ולהורידו''.
ואנכי הרואה בגליון מהרש''א שם ד''ה אבל
מותר לעושת חופה שכתב בזה''ל :אבל נהגו
שלא לסדר קידושין בלי רשות רב העיר,
וכן הובא בתשובתו של הנו''ב מ''ת חאהע''ז
ספ''ג ,ועיין בדברי הש''ך כאן סס''ק טו .ועיין
בתשובת מהר''י ויי''ל שיש תקנה קדומה
שלא לסדר גט בלי רשות החכם ע''ש סימן
קכט עכ''ל.
והנה גם רבנו החת''ס חיו''ד סי' רל פסק
להלכה ולמעשה שבימינו אשר מקבלים
רב בקהילה וקוצבים לו שכרו גם עבור
שיהיה מסדר קידושין ,חל אסור לשום
אדם לא משנה אם הוא רב אורח או רב
שגר באותו מקום ,לסדר קידושין במקומו,
שהרי בזה שיש רב מד''א שאחראי על כל
עניני הקהילה בשאלות ותשובות ,הרי
כלול בתפקידו להיות המסדר קידושין.
ובכך אם יבוא כל רב שיהיה ויהיה מס''ק
ובאמת מצאתי בכנסת יחזקאל
שהביא את תקנת הקדמונים שאין לערוך
חופה וקידושין אלא ע''י הרב המקומי או
לכל הפחות ברשותו ,והביא שהגדרתו
של הרב המקומי הוא ,מי שבאים אליו
סי' עב
רסז
חם
סידור חו''ק שלא ברשות המד''א
לשאול באו''ה והוא אחראי על כל
השאלות של המקום ,והוא גם עורך את
החופה וקידושין.
השמש
ובהיותי בזה ראיתי בשו''ת דברי מלכיאל
ח''ד סי קיט שמלבד כל מה שכתבו הפוסקים
בענין איסור לסד''ק במקום שיש מד''א
הנה יש כאן אסור גוזל את ברכת אירוסין
השייכת לרב המקומי.
אשר ע''כ אותה הגדרה מצויה אצל
כת''ר אשר הוא האורים ותומים של
מקומו וסביבתו ,ויודע אני מקרוב שכל
שאלה חמורה מאנשי סביבתו מופנית
אליו ,ובכך אף שלא עשו לו הכתרה
רשמית מ''מ חלה עליו הגדרת השו''ע
''כל שקיבלו הקהל עליהם'' .ודבר חמור
עד מאד למי שיקום לעשות מעשה כזה,
ואין הבדל אם הוא רב הגר במקום או לא,
וזאת כאשר חייב לתת למד''א לערוך את
הקידושין או לכל הפחות לקבל את
רשותו .ובמיוחד כאשר תקנה זו היא
מתייחסת לר''ת וגדולי הרבנים שחיו
בזמנו בצרפת ,ואין זה רק מנהג אלא
עיקר הדין.
ומצאנו חבל נביאים ,מגדולי הפוסקים
אשר מפיהם אנו חיים ,כהגאון ר' חיים
מצאנז זצ''ל ח''א יו''ד סי' נא והגאון הלבושי
מרדכי תניינא סי' נ והגאון שואל ומשיב
תליתאי ח"א סי' רלט שאם רב אחר עשה את
סידור הקידושין בלי הסכמתו של רב
המקום ,אותם קידושין פסולים וצריך
לערוך קידושין שניים .ונצטט דבריו של
השואל ומשיב שם וז''ל'' :ובפרט בעירו
שיש תקנה ואיסור מהרבנים הגאונים,
אשר גזרו באיסור ,א"כ פשיטא
שהקידושין אשר יסדר איש מבלעדי
כת"ר ,יהיה מי שיהיה ,הם פסולים ,ועיין
מהרי"ט סי' קלח עכ"ל.
ולחשיבות העניין נביא את לשונו הק' של
הכנסת יחזקאל שם ''איך אדם יעלה על
רוחו לסדר קידושין ,בלתי רשות והורמנא
המד''א של הקהילה ,העולה על רוחו לא
תהיה כזאת בישראל ,וכבר קמו רבנים
על הא מילתא ,ולבשו בגדי נקם להניף
ולהריק חרב מנדנה ,החרם תחרימו
וירדנה ,וכל גאוני ארץ קבלה בידיהם,
מרבני צרפת ,קבלו מר"ת שגזר ואמר
לבל יסדר קידושין כי אם שנבחר לרב
בקהילה או במדינה ,ומי משלחי עקלתון
נחש בריא יריח אף יצריח יתן ריח הפה
ויעבר על אלה ,מוחרם הוא מפיהם ומפי
כתבם מאמר קדישין חליצה ופרישן''
עכ''ל .ועיין עוד בשו''ת מהר''מ מינץ סי' קיט
ובשו''ת מהר''י מברונא סי' רעז סי' עב שפסקו
כן להלכה.
וחמותי ראיתי אור בדבריו של הגה''צ
ממונקאטש זצ''ל מנחת אלעזר ח''ב סי' לט (וידוע
כי כ''ק אדמו''ר נשיא דורנו ,אמר עליו שהוא מגדולי
הפוסקים) אחרי שהביא דבריו של השבות
יעקב ח''ג סי' קכא שחלילה לסדר הקידושין
בלי רשות הרב של המקום והוא חרם ר''ת
ושאר גאונים על זה .וגם אחרי שהשואל
ומשיב פסק שאותם הקידושין פסולים גם
בדיעבד אם נעשו בלתי רשות הרב
מד''א ,הביא הגאון ממנוקאטש זצ''ל בשם
רבני קשישאי זצ''ל גדולי עולם שציוו
לסדר הקידושין עוד הפעם כשנעשו פעם
ראשונה בלי רשות הרב ,ושדברי הגאון
שואל ומשיב המה תקנה גדולה למיגדר
מילתא ולהציל מתערובי עריות ואיסורי
רסח
חם
הרב יעקב חביב
השמש
הפקרות בישראל ,וכמובן מכמה טעמים
פרטיים של דת תוה''ק עכ''ל.
המורם מהאמור
ובאמת תקנה זאת התקבלה בכל
תפוצות ישראל ,ועשו גדר ואין פורץ,
מדורי דורות ,שרק הרב של המקום
עורך החופה והקידושין ואין רשות לרב
אחר לעמוד על מקומו ,וכפי שהעיד ע''כ
הגאון מרא דארעא דישראל מהר''י וויס
זצ''ל ,ועיין בספרו מנחת יצחק ח''ז סי' קיב
וע''ש.
רב העיר והמקום עורך את החופה
והקידושין של אנשי המקום .הגדרתו של
רב המקום והקהילה ,היא שאנשי
הציבור באים אליו בשאלותיהם,
ומפורסם הוא בכך .אין לערוך חופה
וקידושין בלי רשותו ,והעושה זאת פורץ
את תקנת הקדמונים .ולפי דעת כו''כ
מגדולי הפוסקים ,הקידושין שעשה
פסולים ואינם חלים ,וזאת אף בדיעבד,
וחייבים לערוך קידושין שניים.
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
רסט
חם
חשש לזיוף השטר
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בדין כתובה דאישתכח בה טעותא
וחשש לזיוף השטר
ונביא אותם בקיצור:
ב''ה כ''ב תמוז התשע''ב
פעיה''ק ירושלים תובב''א
.0כתב כב' בכתובה'' :עשרים וחמשה
יום'' .היה צריך להיות כתוב'' :חמשה
ועשרים יום'' והוא משום שבכתיבת ימי
החודש יש לכתוב מקודם את מספר
הימים הקטן (האחדות) ואח''כ את מספר
הימים הגדול (העשרות).
לכבוד הרב מ.מ.פ שליט''א
אחדשה''ט כמשפט לאוהבי שמו,
הגיע לפני שטר כתובה של אליעזר
וטאניא ב .שיחי' מעיר גענף שנכתבה
ונערכה על ידי כב' ביום כ''ה אלול
תשס''ה( ,כאשר כב' היה המס''ק) ועל
פניו נראה שנפלו שם כו''כ טעויות אשר
כמה מהם מכשירים את הכתובה
לבדיעבד גדול ,ובאשר מקום חתימת
העדים היא שאלה על כשרותה של אותה
כתובה כאשר יצטרכו לעשות כתובה
דאישתכח בה טעותא.
ואע''פ שבכתיבת השנים יש לכתוב את
המנין הגדול קודם ,צריך לחלק שלגבי
מנין ימי החודש אחרי מספר הימים אומר
שהם ''ימים'' ,משא''כ בשנים מקימים
לומר ''שנת'' לפני מספר השנים .ובהכי
מתיישבת הלשון טוב יותר ,כי עד עשרה
ימים הננו אומרים ''ימים'' בלשון רבים
ולא ''יום'' ואז היה צ''ל ''עשרים וחמשה
ימים'' .והט''ז סי' קכו ס' ז נתן בזה סימן לזכור
רע
חם
הרב יעקב חביב
והוא ''ימים אחדים'' (כמו שכתוב בתורה
''וישבת עמו ימים אחדים'') היינו שבימים
יש לכתוב את האחדים קודם.
ובענין כשרות הכתובה :עיין ברמ''א
אה''ע סי' קכו ס' ה שכתב דאם כתב בגט את
מנין המרובה קודם ,הגט כשר .וכתב ע''ז
הלבוש שם ס' ד דכל זה דוקא מעשרים
ולמעלה אבל מעשרים ולמטה עד עשרה
כגון שכתב עשרה ואחד במקום אחד
עשר וכו' ,יש קפידא שאין זה צחות
הלשון .והובאו דבריו בב''ש שם ס''ק טז.
אבל המעיין בדברי המהר''י וייל סי עא
יראה שאינו מחלק וגם מעשרים ולמעלה
כגון בנד''ד שנכתב ''עשרים וחמשה יום''
''אין לפוסלו לכל הפחות בדיעבד'' .היינו
לפי המהר''י וייל אם נכתב כך ''עשרים
וחמשה יום'' כשר בדיעבד.
.9כתב כב' בכתובה'' :לבריאת עולם
שאנו מונים כאן'' היה צריך להיות כתוב:
''לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן'' הוי
אומר השמיטו את ''למנין'' ובמקום ''שאנו
מנין'' נכתב ''שאנו מונים''
ובענין כשרות הכתובה :הנה בכל
הנוסחאות כתוב ''למנין שאנו מנין כאן''
(חוץ מכתובות התימנים שכתוב
''למניינא דרגילנא למימנה ביה'' אבל גם
אם הלשון הוא בארמית המשמעות היא
אותו דבר) .ועיין בנחלת שבעה סי' יב ס' י
שכתוב ''מנין'' בלא וי''ו אחרי המם ,שכן
כתב הכלבו בהל' גיטין ומהר''ם מינץ
ושאר אחרונים ,וכתב הלבוש סי' קכו ס' י
הטעם הוא ,דלא לישתמע לשון הונאה,
כמו השטן ואומות העולם ''מונין'' את
ישראל .מ''מ הדין הוא שאם השמיט
השמש
תיבות ''למנין שאנו מנין'' הגט כשר וכ''ש
לגבי כתובה ועיין בשד''ח אסיפת דינים מע' גט
סי' יט שבמצרים אין כותבין ''למנין שאנו
מנין'' כלל ומשמיטים ענין זה לגמרי
ומסתברא שאין לעכב את הגט מפני זה.
ועיין בספר ויחי יוסף דיני גיטין סי' קפט ע''א
שכתב דמשמע מהפת''ש סי' קכז אות טז
שכשר בכה''ג .ועיין עוד בספר אגרת
שבוקין עמ' יד וע''ש .היינו שיש מקום
להכשיר.
.5כתב כב' בכתובה'' :זשענעוו
דמתקריא גענף'' היה צריך להיות כתוב:
''גענף דמתקריא זשענעוו'' שהרי
מקדימים את ''גענף '' ל''זשענעוו''.
ובענין כשרות הכתובה :הנה נפסק
ברמ''א אה''ע סי קכח ס' ג שאם יש לעיר שתי
שמות אחת נקראת כפי ישראל ואחד
בלשון כותי ,שם שקורין לו ישראל עיקר,
וכותבין כפי משמעות לשונם .ועיין
בפת''ש שם ס''ק יב שהביא את שו''ת גבורת
אנשים סי' א ושו''ת פנים מאירות ח''א סי' יח
ושו''ת נו''ב סי' פ''ז ,כשיש שני שמות ערים
מה צריך להקדים וע''ש .וגם במקום שיש
לו שני שמות ,האחד יהודי והאחד גוי,
והשם הגוי מפורסם כעת יותר גם בפי
היהודים ,גם משעה שהשתמשו בשם
היהודי ועד עתה לא הייתה הפסקה של
ישוב יהודי באותו מקום ולא הפסיקו
להשתמש בשם היהודי ,יש לכתוב בו את
השם היהודי ,אע''פ שהשם החדש והגוי
מוכר וידוע יותר .וכן הובא בשו''ת בית
יוסף דיני גיטין וגירושין סי' א בשם ''חאלב''
שנקראה ''צובא'' בעבר ,והיום נשתנה
שמה ל''חאלב'' והיא מפורסמת כך בפי
הבריות ,בכל העולם וגם בפי היהודים,
רעא
חם
חשש לזיוף השטר
השמש
מ''מ כותבים בגט בכתובה ובשטר
''צובא'' .וע''ש עוד .והרי בנד''ד בפי רוב
של העולם היהודי נקראת העיר ''גענף''
ועל כן יש להזכיר בתחילה שם ישראל
כזה ''גענף'' ,מאידך בלשון הנוכרים בעיר
ובמוסדות רשמיים נקראת העיר ונכתבת
''זשענעוו'' .ובאמת כך הנהוג לכתוב
בגיטין ''גענף דמתקריא זשענעוו מתא
דיתבא על נהר ראן ועל נהר ארוו ועל מי
מעינות'' ועיין באריכות בספר באר שרים
ח''א סי' ו של אב''ד גענף הגאון רבי אברהם
יפה שלעזינגער שליט''א שכך קבע
בכתיבת גיטין בעירו ומשם בארה .ועיין
בשו''ת קול מבשר להגר''א ראטה ח''ב סי'
כד שנוסח הכתובה דקדקו בו רז''ל מאד
ויש לדקדק בנוסח שיהיה דווקא כפי מה
שכתבו הקדמונים ולא לשנות ממנו כלל.
ועיין בשו''ת שמש צדקה סי' ד שיש לדקדק
בכתובה גם בחסרות ויתירות כתיקונם.
ועיין בספר פחד יצחק ערך כתובה ד''ה כתובה
ונוסחה שכתב בזה''ל'' :כדאי לכתוב
הכתובה עם כל הדקדוקים המצטרכים
שאנו יכולים לכותבה והיה ראוי לנו
לכתחילה לכתוב בה כל המילים הדומות
לאותן שנכתבות בגיטין עם אותם
הדקדוקים בעצמם .עכ''ל .וא''כ לדעת כל
אותם הפוסקים שמקפידים לכתוב את
הכתובות כדין של גט ,הסדר של שם
העיר שנכתב בכתובה ,הוא מעכב.
ולכן לא נוהגים לכתוב ''דמתקרי'' או
''דמתקריא'' בכתובה ,וכן הובא בספר
טיב גיטין שמות נשים אות פ ס''ק ג בזה''ל:
''לעולם לא שמענו שיכתוב הסופר
בכתובה ,דמתקרי או דמתקריא'' .וכן
נפסק בשו''ת בנין ציון ח''ב סי קעשאף אם
נשתקע השם העברי וכולם קוראים אותו
בשם לע''ז ,אין לכתוב בכתובה אלא שם
העברי בלב ולא כותבים ''דמתקרי'' .ועיין
בשו''ע חו''מ סי' מט ס' א שנפסק לענין שטרות
שאין צריך לכתוב החניכה והוא שם
שמלוים אותו לשם העצם .ועוד נפסק שם
שאף אם יש לאחד שני שמות אין צריך
לכתוב אלא שם העיקר .ועיין בערוך
השלחן שביאר כוונת השו''ע .וכן נפסק
בשו''ת מנחת יצחק ח''ז סי' קיז שאין המנהג
לכתוב בכתובה ''דמתקריא'' אלא כשיש
ספק בכתיבת השמות .וכן הובא בשו''ת
אגרות משה חו''מ ח''ב סי' ע אות ב שלא יכתבו
בכתובה ''דמתקרי'' או ''דמתקריא'' כמו
שנוהגים לעשות בגט .וכן הובא בספר
אהל אברהם להגר''א קארפעלעס זצ''ל סי'
סז שאין כותבים בכתובה כל שמות
וכינויים כמו בגט .וראה מה שכתב
הגר''ש פליסקין זצ''ל הובאו דבריו בקובץ
הפרדס שנת תש''ל חוברת תשרי סי' ה שכל
חומרות אלו לכתוב ''דמתקרי'' או
''דמתקריא'' וכו' עלולות להביא לידי
קולות ,וקרוב לודאי לידי בלבול.
..כתב כב' בכתובה'' :אליעזר בן יהודה
דמתקרי לעאן דמתקרי לעא'' היה צריך
להיות כתוב'' :אליעזר בן יהודה''.
ב .כפי שהזכרנו לעיל הרי אביו של החתן
היה אדם שעולה לתורה ,ונקרא בפי כל
בשם ''יהודה'' .ועוד זאת שכאן השם כינוי
של שמות נכרי הוא לא של החתן אלא
של אביו ,וידוע שבשם של האב פחות
מקפידים וזאת גם לענין גיטין שהרי נפסק
בשו''ע אה''ע סי' קכט ס' ט ''אם לא הזכיר שם
ובענין כשרות הכתובה :א .לא נוהגים
לכתוב בכתובה שם כינוי וכל שכן אם יש
לו שם יהודי והשם הכינוי הוא שם נכרי
רעב
חם
הרב יעקב חביב
אבי האיש או שם אבי האשה כשר''.
והוסיף הרמ''א שם ''וכל שכן אם הזכיר
שמו ולא הזכיר שם כינוי שלו'' .ועיין
בשו''ת מנחת יצחק ח''י סי' קלג שאף לאלו
שמחמירים לכתוב גם את הכינויים
בכתובה ,אין זה אמור אלא בשמותם של
החתן והכלה עצמם ,אבל בשמות
אבותיהם אין צורך להחמיר בכך .וכן
הובא להלכה בספר כתובה כהלכה של
הגר''ש שטרן פ''ו ס''ק י וע''ש.
השמש
כותבים השם Léonהאשכנזים ''לעאן וכן
מובא בגט מסודר דף קט ועיין עוד שם בסי' יז
ס' יג שע''פ הכללים ,אות אל''ף מורה על
התנועה שיש להקמץ הגדול ,לפי מבטא
ליטא ואשכנז ,מורה על תנועת Oהבאה
בהברה נמשכת למשל ''מאזעס יאזעף
לעא'' .אבל אצל הספרדים יכתבו אותו
''ליאון'' ,וכן הובא בהרבה מקומות ונביא
רק מקצתם :בספר אהלי שם שמות אנשים
אות ל' וכן בספר שם ועבר דברי נחום אות ל סי'
פו וכן ספר רב דגן מזכרת שמות הגטין סי' ג אות
קנט וכן בספר מנחת אהרן ח"א שמות אנשים
אות י' וכן בספר קב נקי שמות אנשים ,לקוטים
אות ל וכן בספר חגור האפד ובספר יפה
ללב ,ובשו''ת בית אבי ח"ג סי' קנ שמות אנשים
אות י' ובספר חיים ושלום ח"ב סי' ס"ד וכן נהגו
בבתי דינים באה''ק ובחו''ל ,ביניהם,
בה''ד הרבני ירושלים בראשות הרב
וולדינברג ,בה"ד הרבני פ"ת בראשות
הרב אוחנונא ,בה"ד הרבני ת"א בראשות
הרב עבו ,בה"ד הרבני ת"א בראשות
הרב אביטן ,בה"ד הרבני חיפה בראשות
הרב חזן ,וכן נוהגים בתי הדין בצרפת.
.5כתב כב' בכתובה'' :דמתקרי לעאן
דמתקרי לעא'' .והנה אף לדעת מי שסובר
שיש מקום לכתוב אצל אב החתן שמות
כינוי היו צריכים לכתוב ''דמתקרי ליאון
ודמתקרי ליאו''.
א .הרי מדובר בחתן ספרדי ,כאשר אביו
מצרי ואמו ממרוקו ,ודבר פשוט וכלל
ידוע לכל עם ועדה שבשמות בגט או
בכתובה כותבים לספרדי בכתיבה שונה
מאשכנזי וכן להיפך .ובכן כאן בחתן
ספרדי צריך לכתוב ''ליאון'' שם זה לע''ז
צרפתי שכוונתן אריה ,הברתו ל' בסגו''ל
ואח''כ א' בתנועת ONהצרפתית .ולכן
כתיבת שם זה לבני ספרד ''ליאון'' וכפי
שהביא מר''ן השו''ע אבה''ע סי' קכט ס' טז ''אם
השם השני יוצא משם העברי כגון יהודה
ליאון כותבין יהודה דמתרקרי ליאון''
והוסיף הרמ''א שם ''כי ליאון הוא פירוש
אריה ויהודה נקרא כך על שם גור אריה
יהודה'' .וכן מובא בספר שם חדש אות ל
שמות הלועזים כי שם Léonנכתב לספרדי
''ליאון'' ואצל האשכנזים מבטא הסגול,
רומזים אותו באות ע' כי כן נהגו בכתבים
ואגרות כשכתבו לשון אידיש באותיות
התורה ולא ביו''ד כמנהג בני ספרד .ולכן
ב .גם השם השני ''ליאו'' כך כותבים אותו
בשביל ספרדי ,והברתו הראשונה ל'
בסגו''ל ואח''כ אלף בחול''ם ספרדי,
שהוא הקמץ אשכנזי .ולכן אצל האשכנזי
כותבים ''לעא'' וכן הובא בספר גט מסודר
דף קט אמנם אצל הספרדי ,הובא בשם
חדש אות ל' שמות הלועזים ''ליאו'' שם עצם
בפני עצמו ,ומובא במזכרת גיטין החדש
של בית דין של מצרים סי' שצח ונכתב כזה
( Léoבנד''ד אבי של החתן הוא יליד
מצרים) .וכן מובא ברוב המקורות
שכתבנו בסעיף הקודם שכך נוהגים
לכתוב לספרדי.
רעג
חם
חשש לזיוף השטר
השמש
נשים דף קיג שאות הנו''ן מעורבת עם היו''ד
והוא שם בפני עצמו אע''פ שנולד ע''י
קיצור מן שם ''טאטיאנא'' .ועל שם
''טאטיאנא'' כתב שם שהוא מלשון רוסיא
הטי''ת השניה היא מעורבת עם אות יו''ד.
ובכן שם Tania - Tanyaנכתב כך .וכן
השם Tatyanaנכתב כך .ויש שכתבו
אותו בלי אלף אלא ''טניא'' וכן הביא
הרב פנחס גאלשמידט אב''ד מוסקובה
בספרו זכרון בספר שמות נשים אות ט אשר
מביא את כל שמות הרוסיים ושם ''טניא''
הוא שם קיצור של ''טאטיאנא'' וכותבים
''טניא'' בלי אל''ף מפני שיש אשה
שנקראת כנ''ל אבל כשהטי''ת בקמץ .וכן
כתב הרב פערלאוו בספרו גט למעשה
עמוד ק''ד שכותבין ''טניא'' ללא אל''ף אחר
הט''ית וכתב הטיב גיטין לקו''ש אות מ' שאם
כתב אותו עם אל''ף ''טאניא'' גם זה
מועיל ,אמנם יותר טוב ללא אלף משום
שיש גם שם מאניא בקמ''ץ .וכתב ע''כ
הרב גאלדשמידט שכאן ברוסיא לא
שמעתי שישתמשו בשם כזה לאיש .אמנם
כל החשש של אות אל''ף יכול להיות
במנהג בני אשכנז שרומזים לחול''ם
הספרדי באות אל''ף ,ואילו לבני ספרד
שרומזים לו באות ו' הרי אם יכתבו את
''טאניא'' באלף להנקרת בפת''ח אין בזה
שום חשש ואדרבא עדיף לכותבו באל''ף.
אמנם רוב בתי הדין בא''י לא עושים את
החילוק ומצינו שגם לספרדי וגם לאשכנזי
כותבים ''טאניא'' עם אות אלף .וכן הובא
במזכרת גיטין של ביה''ד של ת''א
בראשות הרב ציוני'' ,יונה דמתקריא
טאטיאנא ודמתקריא טאניא'' וכן נהגו
לכתוב בשם ''טאניא'' בביה''ד של
ירושלים ,בראשות הרבנים הגאונים
אליעזר ולדנברג ,יוסף קאפח ,ויוסף כהן
.6כתב כב' בכתובה'' :ב ''...היה צריך
להיות כתוב'' :למשפחת ב ''...וזאת על
מנת שיבינו ששם ''ב ''...זה לא שם פרטי,
אלא שזה שם משפחה ,ואז נדע יותר
פרטים על החתן ,וכפי שהובא בשו''ת
אגרות משה חאה''ע סי' קעה ''בכרכים גדולים
יש בזה מעלה ועדיפות להזכיר שם כינוי
המשפחה ,שהרי אפשר שיש עוד שם
כזה ,ובשמות הרגילים אולי הוא כודאי
שיש עוד שמות כאלו בעיר ,שאז הוא
כחשש פסול מדין שני יוסף בן שמעון
בעיר אחת ,ויהי שם המשפחה לסימן וכו',
בכתובה ושאר שטרות שאין כותבים כל
השמות שבכרכים ,מצוי שיהיה עוד שם
כזה ,הוא עדיפות לכתוב שם המשפחה
שיהיה זה לסימן'' .ומשום הכי נוהגים
בימינו לכתוב פלוני בן פלוני למשפחת
פלונית וכן לכלה .וכן הובא בספר כתובה
כהלכתה פ''ו ס' כג וכן בספר הנשואין
כהלכתם של הגר''ב אדלר פרק יא ס' עא
שצריך לכתוב לדוגמה ''חיים בן יעקב
למשפחת גולדמן'' אמנם מ''מ אם לא
כתב ''למשפחת'' לא צריך לכתוב כתובה
חדשה.
..כתב כב' בכתובה'' :תני'ה דמתקרי
טאטיאניא'' היה צריך להיות כתוב:
''טאניא דמתקריא טאטיאנא'' שהרי שם
''תני'ה'' לאשה ,שנכתב כך אינו מן
המצוי ,אלא השם מצריך להיות ''טאניא''
ויש שכותבים אותו ''טניא'' ובאמת שם
זה הוא שם לע''ז רוסי הברתו ראשונה ט'
בפת''ח ואח''כ נ' בשו''א נח ,שנשמע
אחריו מעין יו''ד משום רכות הנו''ן,
ואח''כ אל''ף בפת''ח .ובכן כתיבת שם זה
''טאניא'' וכן הובא בספר גט מסודר שמות
רעד
חם
הרב יעקב חביב
זצ''ל .אמנם במזכרת גיטין של ביה''ד
פתח תקוה בראשות הרב דוד אוחיון,
כתב שם ''טטיאנא דמתקריא טניא''
אמנם במזכרת גיטין של ביה''ד של חיפה
ואשקלון נוהגים לכתוב ''טאניא'' עם אלף
וכך עשינו .בנדון שלנו הכלה היא גיורת
ממוצא רוסי אמנם בעלה ספרדי והולכים
אחרי הבעל.
ב .שם ''טאטיאנא'' ,כפי שהזכרנו לעיל
הוא שם לע''ז רוסי ,והברתו ט' בפת''ח
ואח''כ ט' בשו''א נח שנשמע אחריו מעין
יו''ד משום רכות הטי''ת ,ואח''כ א'
בפת''ח ונ' בפת''ח .וכן סידר בספר גט
מסודר שמות נשים החדשים אות ט' וכן הובא
בספר זכרון בספר שמות נשים אות ט' ולא כפי
שנכתב בכתובה שכתב כב' ''טאטיאניא''
שזה שם שונה לחלוטין כששם אות יוד
בין הנון לאל''ף.
ג'' .דמתקרי'' כותבים לזכר'' ,דמתקריא''
כותבים לנקבה ,כידוע ופשוט .ולא כפי
שכב' כתב ''דמתקרי'' לנקבה .ועיין בשדי
חמד מערכת גט סימן ו' ס''ק שמתירים בדיעבד
אם כתב ''דמתקרי'' לנקבה ,ויותר
החמירו אם כתבו ''דמתקריא'' לזכר.
והביא מכתב מרבני אודיסה אשר שפכו
סוללה על מסדר הגט לפי ששמעו שהיה
כתוב למגרש ''דמתקריא'' .וכן הובא
בפסקי מהרי''א ,על כך שצריך להקפיד
לכתוב ''דמתקרי'' לזכר ו''דמתקריא''
לנקבה .ועיין עוד בספר שם אריה סי' ח דף
יא ועיין עוד בשו''ת שואל ומשיב ח''ג סימן
ט''ו בגט שנכתב על שם אבי המגרש
''דמתקריא'' אפשר דכשר בדיעבד.
ובדיעבד שכתבו באשה ''דמתקרי'' יש
להכשיר.
השמש
.9כתב כב' בכתובה'' :בת אברהם
אבינו ז''ל'' היה צריך להיות כתוב'' :בת
אברהם אבינו עליו השלום'' .ודבר נפוץ
וידוע ושכן נמצא בכל ספרי הפוסקים
ראשונים ואחרונים ''אאע''ה'' ומקור
הביטוי היא במשנה אבות פ''ה משנה ג:
ֲש ָרה נִ ְסיוֹ נוֹ ת נִ ְתנַסָ ה ַא ְב ָרהָ ם ָא ִבינ ּו עָ לָ יו
ע ָ
הַ ָשלוֹ ם וְ עָ מַ ד ְבכֻ לָ ם ,לְ הוֹ ִדיעַ כַ מָ ה ִחבָ תוֹ
שלוֹ ם .ובאמת
של ַא ְב ָרהָ ם ָא ִבינ ּו עָ לָ יו הַ ָ
ֶ
''עליו השלום" הוא ביטוי קדום ,הנמצא
כבר במשנה אבות שהזכרנו .באזכרת
צדיק מובא במשנה הביטוי "זכר צדיק
לברכה" ,וכן הובא במשנה יומא פ"ג משנה י"א
"על הראשונים נאמר ''זכר צדיק לברכה'',
ועל אלו נאמר משלי י ,ז לעומת "זכרונו
לברכה" שהוא ביטוי מאוחר יותר,
שנמצא בגמרא ,קידושין לא ע"ב לאמירה של
בן כשמזכיר את אביו שנפטר לפני י"ב
חודש" ,מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה
לחיי העולם הבא'' .ומאוחר יותר נאמר על
כל נפטר ,לאו דווקא בן על אביו ,כגון
כשרש"י ראש השנה דף כ ע"ב ד"ה למאי מזכיר
את רבי סעדיה גאון הוא מוסיף" :זכרונו
לברכה" .כשמזכירים שמות מן המקרא
מוסיפים" :עליו השלום" כגון "אברהם
אבינו ע"ה"" ,משה רבינו ע"ה'' ובכך
פשוט שנוהגים לכתוב בכתובה ע''ה ולא
ז''ל ,על אף שדבר זה לא מעכב.
בכתובה'' :מהר
כב'
כתב
.2
מתרכותיכי'' היה צריך להיות כתוב:
''כסף גיורותיכי'' כי הרי דין ''מהר'' הוא
רק לבתולה ,אז איך הוא ייתן לגרושה או
חלוצה או גיורת או מי שאינה בתולה את
''המהר'' ,וזאת גם הסיבה שכותבים
''מהר'' חסר וי''ו משום שבתורה הובא
רעה
חם
חשש לזיוף השטר
''כמהר הבתולות'' חסר וי''ו .אבל בגיורת
כמו באלמנה או גרושה לא כותבין
''מהר'' רק ''כסף'' וכן הובא בנחלת שבעה
סי' יב ס''ק כט וכן הובא בלבוש שם ס' ו
ובשו''ת מהר''ם מינץ סי' קט הגה''ה יד שרק
בכתובה של בתולה כותבים ''ויהיבנא
ליכי מהר בתוליכי'' אבל בכתובה אלמנה
כותבים ''כסף ארמלותיכי'' ,גרושה ''כסף
מתרכותיכי'' חלוצה ''כסף חלוצתיכי''
גיורת ''כסף גיורותיכי'' והוא משום
שמצינו ''מהר'' רק בבתולות .א''כ מחזי
כשקר כשאומר ''מהר'' למי שאינה
בתולה .וכן הביא הראבי''ה סי' תתקי''ט ח''ד
עמ' רצז שאין כותבין ''מהר'' לאלמנה .כן
בנוסח הכתובה של רב האי גאון וכן כתב
מהר''י מינץ סוף סדר חליצה דף מ''ד טור ב
והובאו דבריו בכנה''ג הגה''ט אות לו וע''ש.
ועיין בספר אפריון לשלמה מהרב יהודה
אריה דינר פרק יד עמ' קכט שהעלה כך
להלכה שלא כותבים ''מהר'' רק אצל
בתולה ואצל השאר כותבין ''כסף''
המיוחד לה .וכן נוהגים בכל קהילות
האשכנזים לכתוב את הכסף המיועד.
ומצינו לדעת כמה פוסקים שבכל אלו חוץ
מבתולה כותבים ''מוהרייכי כסף זוזי''
ובכן גם לגבי גיורת יכתבו כך .וכן כתב
הרמב''ם פ''ד מיבום וחליצה הל' ד וכתב שם
המ''מ ''שתיקון נאה הוא'' .וכן פסק
התשב''ץ ח''ג סי' שא וכן הובא בשער
המפקד ובספר נתיבי עם וכן כתב בשבט
בנימין סי' עה ושכן המנהג באיזמיר ,וכן
נוהגים הספרדים שבכל המצבים כותבים
הבתולה
אצל
מלבד
''מוהרייכי''
שכותבים ''מהר בתוליכי''.
השמש
המהרי''ל הל' נישואין סי' יז שסובר שגם
בכתובה לאלמנה יכול לכתוב ''מהר
ארמלותיכי'' ובגרושה ''מהר מתרכותיכי''
אמנם זה יכול לתרץ מה שכתב כב'
''מהר'' ולא ''כסף'' ,על אף שכב' לא רשם
זאת על כתובה מודפסת ,אלא כב' בעצמו
הכין את הכתובה מיוחדת מהמחשב,
כאשר היה יכול לכתוב ''כסף'' במקום
''מהר'' ,אבל מה שתמוה אך נתנו לגיורת
''מהר של הגרושה'' הרי ''מהר
מתרכותיכי'' שייך לאשה גרושה לא
לגיורת רווקה ,א''כ הדבר הוא כמחזי
לשקר כאשר כותבים ''מתרכותיכי''
במקום
לגרושה,
היא
שהכוונה
''גיורותיכי'' ,שהכוונה היא לגיורת ,שהרי
הכסף שנתן החתן הוא עבור היותה גיורת
לא ח''ו גרושה.
.02כתב כב' בכתובה'' :זוזי מאה''
במקום ''כסף זוזי מאה'' הנה כדברינו
לעיל אם היה כותב כב' ''ויהיבנא ליכי
כסף גיורותיכי זוזי מאה'' אז היה מזכיר
גם את המילה כסף וגם הסכום ,אבל אם
כותב הוא ''ויהיבנא ליכי מהר זוזי מאה''
מזכיר את הסכום בלי להדגיש את המילה
''כסף''.
.00כתב כב' בכתובה :באמצע
הכתובה ''תני'ה דמתקרי טאטיאניא בת
אברהם אבינו ז''ל'' ''אליעזר בן יהודה
דמתקרי לעאן דמתקרי לעא'' וזאת כאשר
היה צריך להיות כתוב :השמות הפרטיים
של החתן והכלה בלבד ורק בהתחלה
ובסוף לכתוב עם שמות האבות .ובאמת
כך כתב הנחלת שבעה סי' יב אות ע ובפרק
ג' ס' א וז''ל'' :ועוד דכבר ידעינן דמשה הוא
והנה בכתובות הנדפסות עם המילה
''מהר'' יכול להשאירו ולסמוך על דעת
רעו
חם
הרב יעקב חביב
החתן ולא אברהם שהרי זה שלש רגלים
הזכיר שמו לבדו ''וצבי ר' משה חתן דנן''
''וכך אמר ר' משה חתן דנן אחריות''
''קבל עליו ר' משה חתן דנן'' הרי הזכיר ג'
פעמים שמו לבד בלא שם אביו ,שהרי
אין צריך לכתוב שמו ושם אביו כי אם
בתחילה ובסוף קודם וקנינא ,ע''כ ליכא
למטעי כלל'' ,עכ''ל .ובאמת כך הוא
הנוסח של המהרי''ל והתשב''ץ שבפעם
הראשונה שכותבים את שמות החתן
והכלה בכתובה וכן בפעם האחרונה יש
להוסיף לשמם גם את שם אביהם .אבל
באמצע השטר כותבים רק את שם החתן
והכלה בלבד .וכן הובא בספר הנשואין
כהלכתם פרק' יא אות סד ובסדר קידושין
ונישואין (חב''ד) פ''ג ס' ז וע''ש .ואף שמצינו
שמנהג פולין שכותבים בכל פעם שם
החתן ואביו ושם הכלה ואביה ,מ''מ מנהג
חב''ד מדורי דורות אינו כן ,וכן ראיתי
אצל גדולי רבני ליובאוויטש ושכן נהגו
הרב זלמן שמעון דווארקין זצ''ל והרב ש''ז
גרליק זצ''ל וכן היה נוהג הגה''ח ר' הלל
פעווזנער זצ''ל רבה של ליובאוויטש
צרפת ,ובדידי הוה עובדא.
השמש
''לבתולה שאין לה אב אין כותבין ''מבי
אבוה'' אלא ''מבי נשי'' ,ואם אין לה אב
ואם ,משמיט לגמרי תיבות אלו'' ,ודין
נדוניא דהנעלת ליה בן בכסף'' והוא ע''פ
מה שנפסק בשו''ע אה''ע סי' סו ס' יא וכן הובא
בב''ש שם ס''ק כד וכן הובא בשו''ת מהר''ם
מינץ סי' קט ס''ק יד וע''ש .ובסעיף ב' כתב
''בכתובת אלמנה או גרושה ,אם נתן לה
אביה הנדוניא יש לכתוב ''מבי אבוה''
ואם לאו יש לכתוב ''דהנעלת ליה'' סתם.
ובהערות למטה הביא שכן הובא בנחלת
שבעה סי' יב אות מא וכן בדברי שאול
בקונטרס חלק לשבעה דף כב ע''א וכן בקיצור
שו''ע בנוסח הכתובה ,ובמלאכת חרש
ח''ט אות נו בשיירי כנה''ג אות נב ועיין
במהרי''ל הל' נשואין אשר לדעתם לעולם יש
לכתוב ''דהנעלת ליה'' סתם ,וכן כתב
האבני האפוד אות י''ב ועל זה סיים הגאון ר'
גבריאל צינער ''ולפי זה בגיורת לכולי
עלמא יש לכתוב ''דהנעלת ליה'' סתם.
ועיין בספר סדר קידושין ונישואין (חב''ד)
פ''ג ס''ק כ' ''אם לא קיבלו מבית אביהם וכן
גיורת גם כשיש לה הורים כותבים
''דהנעלת ליה'' בסתם'' .ועיין אריכות
גדולה באוצר הפוסקים סי' סו ס' יא ס''ק נא אות
ח' שבעיר סלוניק ועוד מקומות נוהגין
לכתוב סתם ''דהנעלת ליה'' בכל אופן,
וכן הוא בנוסחי הרמב''ם והר''ן ולכל
חפץ ,וכן הביא בהנישואין כהלכתם פרק
יא הע' 973שכן הוא באחד מנוסחי כתובות
שבקהילות אשכנזים שבירושלים .ועיין
בקובץ הערות וביאורים אוהלי תורה שנת
תשע''א במאמרו של הרב ברוך
חב"ד
קהילת
רב
אבערלאנדער
בבודאפעסט ,שכתב שם מאמר שלם על
כשרות הכתובה ,ובענין גיורת כתב
בזה''ל :והבחנתי בעוד בעיה .בכל
.09כתב כב' בכתובה'' :דהנעלת ליה
מבי נשי בין בכסף'' היה צריך להיות
כתוב ''דהנעלת ליה בין בכסף'' ולהשמיט
מבי נשי שהרי ההלכה היא שגיורת אין
לה יחס לא לאביה ולא לאמה ,והנדוניא
אינו לא "מבי אבוה" ולא "מבי נשי" ,והרי
הדין הוא שכותבים ''מבי נשי'' רק בדין
בתולה שהיא יתומה מאב ויש לה את
האם.
ובענין כשרות הכתובה :הובא בספר
נטעי גבריאל הל' נשואין פרק כז ס' א וז''ל:
רעז
חם
חשש לזיוף השטר
הכתובות הנדפסות נמצא" :ודין נדוניא
דהנעלת ליה מבי _____" ,במקום הרווח
יש להשלים" :אבוה 1נשא" ,כפי הנפסק
ברמ"א אה"ע סי' סו סי"א" :כשהאב קיים
ומשיא בתו כותבים :ודין הנדוניא
דהנעלת ליה מבי אביה; וכשאין האב
קיים כותבין :מבי נשא" .אבל הרי גיורת
לא שייך לכתוב לא אבוה ולא נשא ,וכן
בגרושה או אלמנה כותבים סתם ,ראה
נחלת שבעה סי' יב אות מא ,וא"כ מן הראוי
לא להדפיס בכתובה "מבי" .ובכתובה
שנדפס בו "מבי" הצעתי לכתוב "מבי
עלמא" .אבל כשדיברתי על זה עם ידידי
הגר"י כהן אב"ד פאריז לא ניחא ליה בזה,
שהרי מבי עלמא משמע קצת שלקחה
משל אחרים ברשות או שלא ברשות ,ועל
כן עדיף לכתוב" :מבי ביתא" ,שכוונתו
שהביאה הדברים מביתה שלה .וזה
כמובן רק בכתובה המודפסת מכבר,
אבל ודאי שלכתחילה אין לחדש
נוסחאות חדשות וכדאי להשמיט ה"מבי"
ולכתוב סתם "דהנעלת ליה" ,עכ''ל .והרי
כאן כב' היה יכול להשמיט את המילים
האלו בקלי קלות כאשר לא מדובר בסוג
כזה של כתובה מודפסת שיש כבר כתוב
''מבי'' שהרי בכתובה שבנד''ד כב' דייק
לכתוב אותה במיוחד על המחשב ,ותמוה
איך כתב כב' ''מבי נשי''.
השמש
.0.המילים ''הכל שריר וקים'' אינם
נמצאים עד סוף השורה ויש חשש של זיוף
השטר ובמיוחד שלא עשו קו עד הסוף.
ובאשר חתימות העדים .0 :יש רווח של
שתי שורות בין השטר לבין חתימות
העדים ,וחיישינן לזיוף . 7 .בין חתימה
לחתימה יש מרחק גדול של שורה
וחיישינן לזיוף .והנה שונה מכל מה
שכתבנו לעיל שאולי היה מקום להכשיר
בדיעבד ,כאן בענין החתימות של העדים,
יש מקום גדול לפסול הכתובה ,כי הרי דין
הוא שכתובה שהעדים חתמו בה רחוק
שתי שורות מסיום דברי השטר ,אע''פ
שחיוב הכתובה הוא מתנאי בית דין
ואע''פ שיש בה קנין ,מ''מ היא פסולה.
והוא הדין נמי בכתובה שהמילים ''הכל
שריר וקיים'' לא נגמרו עד סוף השורה
ובכך יש מרחק של כחצי שורה ועוד
שורה למטה ,שאז יש בפנינו שורה וחצי
מסיום השטר ,שהדין הוא שזה ג''כ
פסולה .ודין זה הוא גזירת הכתוב ,שכל
שטר העשוי להזדייף פסול ,ואפילו אם
מוכח לנו שלא הזדייף בינתיים .וכן בדין
שהעד השני השאיר שורה ריקה של רווח
בין חתימת העד שלפניו לבין חתימתו
שלו חיישינן לזיוף גם בעד אחד ולא מהני
שיטייטו עכשיו את אותו חלל בקוים
כלשהם .ובשביל שתי בעיות אלו יש
מקום גדול להחשיב את הכתובה
כפסולה.
.05למה השמיטו את שם המשפחה של
החתן כשמזכירים אותו בפעם האחרונה
אחרי הקנין ,וכדין שכתבו בפעם
הראשונה (משפחת) ''ב ''...הוא הדין
בפעם האחרונה.
הצד ההלכתי :מובא בגמרא בבא בתרא דף
קסב ע''ב ''הרחיק את העדים שני שיטין מן
הכתב פסול'' ורבותינו הראשונים נתנו
טעם לדין שעדים שחתמו רחוק ב' שורות
מגוף השטר הוא פסול .לדעת הרשב''ם:
רעח
חם
הרב יעקב חביב
חיישינן שמא יזייף דבר בשורה שלפני
האחרונה וישאיר את השורה האחרונה
ריקה ,או יחזור בה מעניינו של שטר,
וממילא אף שאין למדים משורה אחרונה
שבשטר ,הנה היו לו ב' שורות לזייף,
וילמדו מהשורה שלפני האחרונה שהיא
מזוייפת ,ונמצא ששטר זה עשוי להזדייף.
לדעת התוספות והובא בש''ך סי' מה שגם
בזמנינו שנוהגים לכתוב בסיום כל שטר
''שריר וקיים'' ,מ''מ יש לחוש שמא ימחק
את השריר וקיים הראשון ויכתוב במקומו
דבר אחר ,ואח''כ יקיים ויכתוב בסוף
שריר וקיים ,ועדיין ישאיר שורה רווח או
יחזור מעניינו של שטר ,וממילא תוכל
לצאת תקלה בשטר כזה והוא פסול כדין
שטר העשוי להזדייף .לדעת המרדכי
הרא''ש הרשב''א הרב המגיד הביאום
הב''י והב''ח והסמ''ע סי' מה שם שיש
לחשוש שיחתוך את כל השטר העליון ואז
ישארו לו ב' שורות ריקות ועדים חתומים
תחתיהם ויכתוב כל מה שירצה בשורה
הראשונה וישאיר שורה ריקה רווח ,או
יחזור בה מעניינו של שטר ושוב יהיה
לפנינו שטר שמותר לגבות בו ויגבה שלא
כדין והוי שטר העשוי להזדייף ופסול.
מכל הני טעמי שטר שהעדים חתמו בו
במרחק של שתי שורות מגוף הכתב,
שטר זה הוא פסול ,וכן נפסק להלכה
והובא בשו''ע חו''מ סי' מה ס'ו ובאה''ע סי' קל
ס' א מצד עדי חתימה .והנה גם כאשר
המרחק הוא של שורה וחצי ,וכפי
שהגדרנו למעלה כגון שמילים ''שריר
וקיים'' לא הגיעו עד סוף השורה ,השטר
פסול ,וכמבואר בדברי התוס' שם ד''ה אבעיא
וע''ש .והנה אף אם אנחנו רואים לפנינו
שהשורות שהשאירו לא נזדייפו כלל ,כי
נשארו ריקות עד עכשיו ,מ''מ מובא
השמש
בדברי הראשונים כי שטר זה פסול ,וזאת
אפילו אם העדים עצמם מעידים שאכן כך
היה השטר בתחילתו ולא נעשה בו כל
שינוי מחתימתם על שטר זה ועד עתה,
מ''מ הוא פסול .ומצינו להלכה שני
טעמים ,לדעת ההשלמה ב''ב פ''י אות א
''אפילו העדים לפנינו ומעידים שהרחיקו
שני שיטין ואין בן שום זיוף ,אפילו הכי
השטר פסול ,דלא הוי כמילוה בשטר,
מפני שאנו רואים העדים שאין בקיאים
בשטרות ,ויש לחוש שמא טעו ג''כ
בדברים אחרים'' .ולדעת הרשב''ם קסב ע''א
ד''ה הרחיק הביא טעם נוסף לפסול והוא
''שכל שטר שלא נעשה כתיקון חז''ל הוא
פסול'' והביאו בסמ''ע שם ס''ק יג בביאור
הלכה זו .ונפקא מינא ,שלטעם זה ,אפילו
כשהדים מעידים שלא נזדייף כלל ,אלא
כך יצא מתחת ידם הרי השטר פסול.
והוא כלל גדול בשטרות ששטר העשוי
להזדייף אפילו מוכח לנו בעדים שלא
נזדייף הוא פסול ,כיון שלא נעשה כתיקון
חכמים ,וממילא הוא חספא בעלמא ולא
''שטר'' שחז''ל נתנו לו תוקף ועומדים
מאחריו להכשירו .ועיין בשו''ת הרדב''ז
ח''א סי' יד ששטר העשוי להזדייף יש
לפוסלו למעשה בין כשכנגדו טוען פרעתי
ובין כשהוא טוען ''לא היו דברים מעולם''
וע''ש .ובאשר הדין של העד השני שחתם
במרחק של שורה מהעד הראשון הנה על
אף שלשיטת הריב''ש סי' מט והובא בב''י
וברמ''א שם ס' כ שיש להכשירו מ''מ לדעת
הראשונים שחוששין לזיוף של עד אחד,
אין להשאיר לכתחילה אפילו רווח שורה
אחת ריקה בין חתימות העדים .איך
שיהיה כאשר עומד בפנינו שטר כתובה
שיש רווח של שתי שורות בין השטר לבין
רעט
חם
חשש לזיוף השטר
השמש
חתימות העדים ששטר זה הוא פסול
אליבא דכו''ע.
שלעזינגער שליט''א ,אב''ד גענף ,והנראה
בעיניו יעשה.
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
**************************************
ובכן כמה ימים אחרי שהגרא''י
שלעזינגער שליט''א קיבל את מכתבינו
הזמין את בני הזוג וסידר להם כתובה
דאישתכח בה טעותא ,כדת וכדין.
**************************************
נ.ב :נבקש בזאת להעביר את מכתבי
לכבוד המד''א הגאון ר' אברהם יפה
רפ
חם
הרב יעקב חביב
השמש
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
נוסח כתובה עם שבועה חמורה
ב''ה כ''ה תמוז תשס''ז
פעיה''ק ירושלים תובב''א
לכבוד הגאון רבי יוסף בוכריץ שליט''א
מו''ץ בע''ת פאריש -צרפת
אחדשה''ט כמשפט לאוהבי שמו.
הנה ע''פ בקשתו שלחתי אליו את
הכתובה נוסח עדות המזרח שנערכה ע''י
ידידנו הרב דוד בנינו שליט''א מנהל אגף
הנישואין של המועצה הדתית ירושלים
ת''ו ,מצורף עם הסכמות של גדולי ישראל
ובראשם מרן הראשל''צ הגר''ע יוסף
שליט''א (זצ''ל) ,אשר אמר עליה ''כזה
ראה וקדש''.
ומתוקן ,רק שלבוא ולחייב כל רבני עדות
המזרח להשתמש בנוסח זה כאשר יש
בסופו שבועת החתן שהיא שבועה
חמורה ובתקיעת כף ,לא נראה לענ''ד,
ולדעתו אף יכול להביא לידי מכשול
רח''ל ,ובדבר שאין אנשים יכולים לעמוד
לא גוזרים עליהם .ובמכתבו אלי הביא
כמה טעמים לדבר :
א] למה להכניס את האדם בסכנה
חמורה שהרי חומרת איסור שבועת שווא
היא חמורה מכל התורה כולה כמובא
במס' שבועות דף ל''ט ובדברי הרמב''ם הל'
שבועות ואם בנדרים החמירו כ''ש
בשבועה ,ובשבועה חמורה.
ב] מדובר בשבועה שחלה על כל מה
שכתוב בכתובה ''אפלח ואוקיר ואיזון
ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה יתיכי
כהלכת גובראין יהודאין'' ומה יהיה עם
אמנם כת''ר חזר אלי ואמר לי שאכן
הנוסח הוא מהודר ביותר והוא שלם
רפא
חם
נוסח כתובה עם שבועה חמורה
אותם קשי יום שהם מחוסרי פרנסה
אחרים
וחסדי
צדקות
ומקבלים
שנשותיהם חסרות כל וטוענות ע''כ
שהבעל לא מפרנס כראוי ,וכן מה עם
אברכי כולל שלא מביאים כל הצורך
ושאין בידי משפחתם לעזור ,והרי ע''כ
נשבע בשבועה חמורה ואינו מקיים.
השמש
ו] ובמיוחד שלא מצינו מוזכר ענין
השבועה חמורה ותקיעת כף לא בנוסח
הכתובה של הרמב''ם הל' יבום וחליצה
פ''ד הל' לג וגם לא בכתובה המובאת בספר
חופת חתנים ,וגם בק''ק מרוקו לא נהגו כן
וגם במכנס ביטל ענין זה של שבועה
בנוסח הכתובה הגאון המלאך רבי רפאל
בירדוגו זצ''ל ,גם מנהג תוניס כפי שהביא
הרב הנאמ''ן שלא לכתוב שבועה
בכתובה וכן המנהג בתימן כפי שהביא
מהר''י רצאבי ,ובכל הכתובות נוסח
אשכנז בא''י ובחו''ל שלא מזכירים כלל
שבועה ולא תקיעת כף א''כ איך נכניס
את עצמנו בדבר כה חמור ולרשום
בכתובה שתהיה לאחידה נוסח שבועה
חמורה ותקיעת כף.
ג] מה עם אלו שיש להם פרנסה בשפע
אמנם לא מכבדים את נשותיהם כראוי
ועוברים על שבועה חמורה ''ואוקיר''.
ד] מה עם אלו שיוצאים לפרנס את
המשפחה או שיוצאים למטרות אחרות
לחו''ל ואפילו לזמן מועט ,ועושים זאת נגד
רצון האשה שלא מסכימה שהבעל צריך
לצאת לחו''ל ,והרי ע''י כך הבעל עובר על
שבועה חמורה.
הנה לכל שאלות כת''ר יש תשובה
ובעז''ה אשיב על דבריו ,וזה החלי
בעזרת ה' צורי וגואלי:
ה] אם נגיד שרוצים בכך לקיים דברי מרן
הובא בשו''ע אבהע''ז סי' א' ס' יא וכן בסי' קסט ס'
מו ''טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים
על מי שישא אשה על אשתו'' ומכאן
רוצים להכניס בנוסח הכתובה שבועה
חמורה ,הנה מרן דיבר רק על חיוב שלא
ישא אשה אחרת על אשתו ולא על שאר
חיובי הכתובה ובכך למה לנו להשביע
אותו על הכל בשבועה חמורה כאשר
עלול להיכשל בהם ולעבור על שבועתו.
וגם על חשש מרן שלא ישא אשה על
אשתו הנה היום יש את החוק האוסר הן
בא''י והן בחו''ל והעובר עליו עונשו הוא
מאסר בפועל ,א''כ גם על זה אין לחשוש
כלל וא''כ פשוט שלא נכשל ולא נכשיל
בחורים צעירים ולהשביע אותם שבועה
חמורה.
א] ענין השבועה בכתובה הוא מנהג
וקדמונים ,ואם הראשונים כמלאכים
תיקנו אותה שבועה ולא חששו ''להכניס
את האדם בסכנה חמורה ,שהרי חומר
איסור שבועת שווא היא חמורה מכל
התורה כולה'' סימן שרצו לקבוע זאת
לשעה ולדורות ,ורצו לתת חיזוק לדברי
חכמים ביסוד חיובי הכתובה שלא יהיו
בנות ישראל הפקר .ומי לנו גדול
מהרדב''ז זצ''ל ח''ד סי' רצב שכתב על ענין
להשביע החתן על כל תנאי הכתובה .וכן
המבי''ט ח''ב סי' ז ובנו המהרי''ט ח''א סי' ס
ומהריב''ל הובא ביד אהרן סי' א וכן פסק
המהרשד''ם יו''ד סי' כז שנשבעין בשבועה
חמורה ומהר''י עייאש חו''מ סי' ד והרב
רפב
חם
הרב יעקב חביב
החיד''א בספרו שו''ת חיים שאל
שנשבעין בשבועה חמורה .ואם גדולי
ואדירי התורה לא חששו לכך וקבעו
לשעה ולדורות איך נבוא אנחנו לערער
על דבריהם ,דברי נבואה.
השמש
עשה הבעל מעשה שאינו ראוי למחילה
מצד אשתו הנה אם זה דבר שמסתמא לא
נשבע אדעתא דהכי ,אמרינן שאדעתא
דהכי לא נשבע ,ואם זה דבר שבד''כ
נשים מוחלות ואשתו לא מוכנה למחול
אמרינן שבטלה דעתה אצל כל נשים,
ואם זה דבר שאינו מתקבל על הדעת ג''כ
אמרינן שאדעתא דהכי לא נשבע ,ובכך
פשוט הוא שלא נחשוש שיעבור בקלות
על ''ואוקיר''.
ח''ב סי' לח
ב] למה נתעוררה הבעיה כעת הרי גם
והמבי''ט
הרדב''ז
של
בתקופתם
ובתקופת הרב החיד''א גם היו אנשים
עניים מרודים ורובם תורתם אומנותם
ובכל זאת לא חששו להשביע את החתן
בשבועה חמורה וכדברי כב' ''שהיא
חמורה מכל התורה כולה'' ,א''כ למה
לבוא לחשוש כעת דבר שהם לא חששו.
ואדרבה היום המצב עם המלגות בכולל
וגם עם הבטחת הכנסה ושהמשפחה
עוזרת אין מי שלא יכול להביא ברכה
לביתו ,ועוד כאשר ב''ה נשות האברכים
צדיקות שמסתפקות במה שיש ובכך לית
מאן דפליג שבענין זה לא יקיים הבעל
דברי שבועתו .ובאמת כוונת ''אפלח
ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר
ואכסה יתיכי כהלכת גובראין יהודאין''
שיתנהג עם אשתו בדרך כבוד ויתן לה
מזונות ולא ימשכן תכשיטיה ,ולא יזלזל
בה ולא ינהג איתה מנהג שפחה.
ד] ראשית כל מי שרוצה לצאת לחו''ל הן
לענין פרטי והן לענין פרנסה צריך לקבל
אישור והסכמה מאשתו ,ואם אינו עושה
זאת הרי הוא עבריין ולא רואה סימן
ברכה ,ועוד זאת שיש דין של היוצא
לדרך בעניין חיוב עונה ,ובכך פשוט
שצריך הסכמת אשתו .ובעצם דבר גדול
עשו רבותינו ז''ל בענין השבועה חמורה
שלא יצא בלי הסכמת האישה והוא
בעניין אלו הבורחים מביתם ומוכנים
להשאיר את נשותיהם בלי דמי מחייה,
וגם קורא לפעמים שהבעל לא מעוניין
לחזור הביתה ,והרי כאשר עשה שבועה
זה מחייב אותו לפחות לקבל הסכמת
אשתו .ולא מדובר באשה רעה שלא תיתן
לבעלה לצאת לכמה ימים לראות את
משפחתו בחו''ל ,או מי שצריך לפרנס את
אנשי ביתו וצריך לנסוע מפעם לפעם,
שעל כגון זה מסתמא שלא נשבע אדעתא
דהכי ,ובכך אינו עובר על שבועתו.
ג] גם בחיוב לכבד את אשתו ''ואוקיר''
הכוונה כמו שהסברנו שלא ינהג מנהג
זלזול שיתנהג איתה כשפחה ,אמנם פשוט
שאם פעם אחת לא נהג איתה במנהג
כבוד לא עבר על ''ואוקיר'' וכ''ש כאשר
מתפייס הוא עם אשתו ומוחלת לו ,שאינו
עובר על ''ואוקיר'' .וגם במידה שהאשה
לא מוכנה למחול הנה דרך התורה היא
שצריך להיות מוחל ויותר רך ,ואפילו אם
ה] כמו שהזכרנו לעיל יסוד המנהג הוא
מרבותינו הקדמונים ולמדו זאת מדברי
מרן השו''ע להשביע את החתן בשבועה
חמורה שלא ישא אשה על אשתו ,ובכך
רפג
חם
נוסח כתובה עם שבועה חמורה
אם חששו זאת גדולי הפוסקים הראשונים
איך נבוא לערער אחרי פסיקתם.
השמש
את החתן שבועה חמורה ותקיעת כף .וגם
גדולי הפוסקים מבני אשכנז שבדורנו לא
התנגדו ע''כ שחתן ספרדי ישבע וכן מצינו
אצל הגאון הפוסק מהרש''ז אויערברך
זצ''ל שכל מי שנהג לישבע ימשיך במנהגו
כי מנהג קדמון ויסודו מהררי קודש.
ו] המעיין בדברי מהר''ש חזן בספרו נוה
שלום הל' אישות ס''ב יראה שמנהג להשביע
את החתן בשעת החופה הוא מנהג קדום
מזמן הרמב''ם ,וזה שכב' כתב שלא
מצאנו מנהג זה בק''ק מרוקו אינו כן שהרי
המעיין בשו''ת משפט וצדקה ביעקב ח''א
סי' סט להגאון רבי יעקב אבן צור זצ''ל
אב''ד בפאס שבמרוקו יראה שנהגו
להשביע את החתן .ומה שלא מצינו
שבועה זו בנוסח כתובת בני אשכנז פשוט
הוא בגלל שהרמ''א לא הזכיר זאת כמו
שהזכיר מרן על אודות השבועה ולולי
זאת פשוט שכל בני אשכנז היו משביעין
אשר ע''כ דבר גדול עשה ידידנו הרה''ג
ר' דוד בנינו שליט''א שהכניס את נוסח
השבועה ותקיעת כף בכתובה של עדות
המזרח להחזיר עטרה ליושנה והסתמך
על דברי ראשונים ואחרונים שמימיהם
אנו שותים ,וזכות הרבים תלוי בו.
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
רפד
חם
השמש
הרב יעקב חביב
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בענין קידושין בטבעת
הכלה ,ואותה טבעת היא נחשבת
לאמצעי קידושין ,ואומר לה "הרי את
מקודשת לי בטבעת זו כדת משה
וישראל" .וכאן יש לנו לעמוד ולברר:
יום ראשון ד' שבט תשס''א
פעיה''ק ירושלים ת''ו
לכבוד ידידי הטוב והנעים
הרה''ג ר' משה עמאר שליט''א
פאריז ,צרפת
א) מהו מקור נתינת הטבעת תחת החופה.
ב) מהו יסוד התקנה לקדש בטבעת.
ג) מאימתי התחילו להשתמש בטבעת
לקידושין
ד) האם החו''כ צריכים הם לדעת ערכו
של הטבעת.
ה) מהו הסדר לנתינת הטבעת.
אחדשה''ט כמשפט לאוהבי שמו.
הנני בזה להשיב על שאלת כבודו והוא
בענין מקור המנהג בכל תפוצות ישראל
לקדש את האשה בטבעת דווקא ,אף
שיכולה להתקדש בכסף או שווה כסף.
ושאלת כת''ר היא דמה ראו על ככה
לראות חשיבות מיוחדת לקדש ע''י
טבעת ,ולא בשאר אמצעי קידושין.
חלק א
מקור נתינת הטבעת
הפעם הראשונה שבה מובא ענין של
נתינת טבעת לשם קידושין היא בספר
בראשית כמ''ש בראשית לח ,יח " :ויאמר מה
ולהקדים :הנה התפשט המנהג בכלל
ישראל דהחתן תחת החופה עונד טבעת
עשויה מזהב או מכסף באצבעה של
רפה
חם
בענין קידושין בטבעת
הערבון אשר אתן לך ,ותאמר חותמך
ופתילך ומטך אשר בידך ,ויתן לה ויבוא
אליה ותהר לו" .דהיינו כשיהודה רצה
לבא על תמר היא ביקשה ממנו לתת לה
את חותמו ,פתילו ומטהו ,ורק אז הסכימה
היא .ופרש''י שם חותמך ופתילך( :תרגם
אונקלוס) עזקתך ושושיפך (פירוש) טבעת
שאתה חותם בה ,ושמלתך שאתה
מתכסה בה .וכן פירש הרשב''ם שם פסוק יח
חותמך :טבעתך.
השמש
וכן מצינו בפירושו של הריב''א
יח ,וכן הוא בספר היובלים שם ,דכתבו הם
פירוש על הפסוק וז''ל" :ויאמר אין מאומה
בידי בלתי אם טבעתי על האצבע ונזם
אזני ומטי אשר בידי" ואז קידש אותה
יהודה ע''י טבעת שהיתה לו ע''כ.
פרק לח פסוק
וכן מובא בכתבי יד של רבותינו בעלי
התוספות בספרם מושב זקנים שם וז''ל:
חותמך זה הטבעת שאתה חותם בה
וקדשני כדת משה וישראל ,וקדשני בשני
עדים ,דאדם חשוב אינו הולך בלא שני
בני אדם עמו עכ''ל.
ואולם בעל דעת זקנים מבעלי התוס'
מסביר זאת במפורש יותר שם ס''ק יז וז''ל:
ויש מפרשים שבא עליה בקידושין (ולא
משום זנות) וכן מפרש מה תתן לי כי
תבוא אלי ,כלומר במה תקדשני ,ויאמר
אנוכי אשלח גדי וגו' ותאמר אם תתן
ערבון וגו' ויאמר וגו' ותאמר חותמך
ופתילך וגו' פירוש טבעתך שאתה חותם
בה ,ואז קידש אותה בטבעת.
מכל הנ''ל משמע דהראשון המובא
בתורה שקידש ע''י טבעת הוא יהודה
שקידש את תמר כלתו בטבעת.
אמנם יש שרצו לומר דמצינו כזאת עוד
לפני קידושי תמר ויהודה ,דנהגו לקדש
ע''י תכשיטים .וכן מובא בפרשת חיי
שרה בראשית כד ,כב גבי יצחק ורבקה "ויהי
כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש
נזם זהב בקע משקלו ,ושני צמידים על
ידיה עשרה זהב משקלם" .ואח''כ מובא
פסוק כג "ויאמר בת מי את וגו'" .דהיינו
אליעזר ,כשלוחו של אברהם ,בא לקדש
את רבקה ,ומביא הוא תכשיטים בתורת
קידושין.
ושואל הדעת זקנים לפירושו של רבי
משה וכי מה הועילו הקידושין והרי
צריכים עדים ,דהרי לפי פירוש זה שקידש
יהודה את תמר ע''י טבעת ושזה היה לשם
קידושין ולא לשם זנות ,מה זה מועיל הרי
צריכים שיהיו ב' עדים איתם שיראו
שהוא קידש אותה ,ואפילו שניהם מודים,
כדאיתא במס' קידושין (דהיינו אפילו
שהחתן והכלה מודים שעשו קידושין אין
זה מועיל אם אין שם איתם ב' עדים שראו
אותם) .וי''ל דמסתמא אדם חשוב כיהודה
לא היה יוצא לדרך בלא שנים רעהו ואחר
עמו ,וכמו תלמיד חכם ,ואז קידשה
בפניהם ע''כ .דהיינו לפירוש זה של הדעת
זקנים ,יהודה קידש את תמר ע''י טבעת,
וזאת הוא עשה לפני ב' עדים שליוו אותו.
וכן מובא במדרש הגדול שם על המילים
נזם זהב וז''ל :למה נתן לה ,לקידושין.
יכול נתן לה קודם שידע בת מי היא ,ת''ל
ואשאל אותה ואומר בת מי היא ואתן
הנזם על אפה ,דבר הלמד מסופו,
שמתחילה שאל ואח''כ נתן עכ''ל .דהיינו
שלפני שאליעזר נתן לרבקה אותם
רפו
חם
הרב יעקב חביב
תכשיטים כדי לקדשה ליצחק רבו ,שאל
אותה בת מי היא.
השמש
אפשר לומר שהוא נתן לה אותם בתור
מתנה (או אפילו בתור הודאה מזה שהיא
עזרה לו ונתנה לו וגם לגמליו לשתות) .וזה
מובן לפי סדר הפסוקים ,דקודם נתנה
היא לשתות לגמלים ,ואז כתוב "ויקח
האיש (אליעזר) נזם זהב וכו'" .ורק אח''כ
כתוב "ויאמר בת מי את וכו'" .וכן פירש''י
על הפסוק ויאמר בת מי את :דלאחר
שנתן לה שאלה בת מי את ,לפי שהיה
בטוח שבזכותו של אברהם הצליח
הקב''ה את דרכו .וא''כ אפשר לפרש
שמה שאליעזר נתן לרבקה היה בתור
מתנה .וכן הסביר המדרש אגדה וע''ש.
ומצינו מפורש באור זרוע הגדול ח''א סימן
שצט וז''ל :אלא לומר לך שלא לשם מתנה
נתכוון ,אלא אמר העבד בלבו זאת גרמה
שאני עתיד לברך את השם כדכתיב
"ויאמר ברוך ה' א-לוהי אדוני אברהם".
הילכך יש לי ליתן לה עשרה זהובים וכו'
ולא היתה לשם מתנה אלא לפרעון
הברכה עכ''ל .דהיינו שאליעזר נתן
לרבקה אותם תכשיטים בתורת פרעון
ולא בתורת קידושין .אמנם נשאר לנו
דלדעת המדרש הגדול אותם תכשיטים
היו בתורת קידושין .א''כ לדעתו גם יצחק
(ע''י אליעזר) קידש את אשתו רבקה ע''י
תכשיטים].
וכן פירש הרשב''ם שם על המילים ויקח
האיש נזם זהב וז''ל :יש לומר שאחר
ששאל "בת מי את" נתן לה כמו שכתוב
בפנינו ,אלא שלא להפסיק סדר דבריו
ותשובת דבריה ,לכן הקדים מעשה נתינה
שנתן לה עכ''ל.
ולהבין מה הכריח למדרש הגדול לומר
שאותם תכשיטים שנתן אליעזר לרבקה
היו בתור קידושין ,צריך להקדים זאת
מכמה פסוקים שלפני זה בראשית כד ,ב
"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל
בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי".
ופירש שם המדרש הגדול תחת ירכי:
שתהא ידך עם יוצאי ירכי ,ותהא ידך
במקום ידי ,ותלך לבקש לו אשה .מכאן
אמרו אחד המקדש את אשתו מעצמו
ואחד המקדש ע''י שליח הרי זו מקודשת,
משום דשלוחו של אדם כמותו בכל מקום
ע''כ.
ומזה מוכרח לומר שגם כאן כשאליעזר
הביא אותם תכשיטים לרבקה ,היו
מתורת קידושין (ולא מתורת מתנה) .ולכן
חייבים לומר שקודם כל שאל אותה מי
היא ,ורק אח''כ נתן לה את התכשיטים
בתורת קידושין ,דהרי ידוע דהרוצה
לקדש את האשה צריך שיהיה דעת
שניהם בזה.
חלק ב
יסוד התקנה
לקדש את האשה בטבעת
ענף א :מקדשין בכסף או בשווה כסף
[אמנם מצינו דהרבה מהראשונים לא
מפרשים כן ,ולדעתם לא מוכרח לומר
שאליעזר בא עם התכשיטים כדי לקדש
אותה בתור שלוחו של אברהם .ולכן
שנו חכמינו ז''ל במשנה הראשונה של
מסכת קידושין דף ב ע''א האשה נקנית
רפז
חם
בענין קידושין בטבעת
בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי
דרכים .נקנית בכסף בשטר ובביאה.
בכסף ב''ש אומרים בדינר ובשווה דינר,
ב''ה אומרים בפרוטה ובשווה פרוטה ע''כ.
ופרש''י בכסף ובשטר :מפרש בברייתא
בגמ' לקמן נותן לה כסף או שווה כסף
ואומר לה "הרי את מקודשת לי" ע''כ.
השמש
לקדש בכסף או בשווה כסף ,ע''כ .דהיינו
אע''פ שמצאנו דיש ג' דרכים לקדש את
האשה ,וזה גם ע''י שטר או ע''י ביאה,
והיינו חושבים שיותר טוב לקדש אותם
בב' דרכים אלו שהם מן התורה ,מ''מ
כבר נהגו כל בית ישראל לקדש את
האשה לא ע''י שטר ולא ע''י ביאה אלא
ע''י כסף או שווה כסף.
ומכאן כתב הרמב''ם להלכה
פ''ג ה''א וז''ל :כיצד האשה מתקדשת :אם
בכסף הוא מקדש אין פחות מפרוטה כסף
או שווה פרוטה ,אומר לה הרי את
מקודשת לי וכו' ונותן לה בפני עדים
והאיש הוא שאומר דברים שמשמען
שקונה אותה לו לאשה והוא שיתן לה
הכסף עכ''ל.
הלכות אישות
וכן כתב מרן בב''י אהע''ז סי' כז ס' א ,וכן פסק
הוא בשו''ע וז''ל :בכסף כיצד ,נותן לה
בפני שנים פרוטה או שווה פרוטה ,ואומר
לה "הרי את מקודשת לי בזה" ע''כ .דהיינו
מרן כתב להלכה שהדרך להיום לקדש
את האשה היא כמו שפסק הרמב''ם,
כלומר ע''י שנותן לה פרוטה או שווה
פרוטה ואומר לה "הרי את מקודשת לי".
ולא נהגו לקדש ע''י ביאה או ע''י שאר אף
שהם קידושי תורה.
וכתב המגיד משנה שם :אם אמר לה "הרי
את מקודשת" ולא אמר "לי" ,כתבו
הרמב''ן והרשב''א ז''ל ,וכן הרבה
מהמפרשים ,שאינה מקודשת .והוכיחו כן
מן הסוגיא פרק קמא דקידושין משום
ידיים שאינן מוכיחות ולא הוויין ידים
עכ''ל.
ענף ב :רמז לטבעת בתלמוד
והנה דבר פלא הוא שהיום בכל תפוצות
ישראל בין אצל הספרדים בין אצל
האשכנזים נהגו לקדש בטבעת עשויה
מזהב או מכסף ,ולא מצינו דמקדשים כמו
שפסק מרן ע''י כסף או שווה כסף .אמנם
מנהג זה לקדש בטבעת לא הובא כלל
בתלמוד ,דהרי בכל אמצעי קידושין
המפורטים בגמרא קידושין ,לא מצינו
מובא אודות הטבעת ,וגם הרמב''ם לא
מזכיר אודותיה.
ושם בהלכה כ' כתב עוד הרמב''ם אחרי
שפירש שיש ג' דרכים לקידושין ,וז''ל:
המקדש בביאה הרי אלו קידושי תורה,
וכן מתקדשת בשטר מן התורה כשם
שגומר ומגרש ,שנאמר "וכתב לה ספר
כריתות וכו'" ,אבל הכסף מדברי סופרים,
שנאמר "כי יקח איש אשה" ,ואמרו
חכמים לקוחים אלו יהיו בכסף ,שנאמר
"נתתי כסף השדה קח ממני" עכ''ל.
ומצינו בגמרא קידושין דף מח ע''א דמובא
שם כעין הבנה אודות קידושי טבעת ,וכן
מובא שם :תניא עשה לי שירים נזמים
וטבעות ואקדש אני לך ,כיון שעשאן
ובהלכה כ''א כתב וז''ל :אע''פ שעיקר
הדבר כן הוא ,כבר נהגו כל ישראל
רפח
חם
הרב יעקב חביב
מקודשת ע''כ .ומדברי הגמ' משמע דיש
שנהגו להשתמש בטבעת כדי לקדש.
אמנם גם זו אינה ראיה ,דהרי מדובר שם
שהוא לא מקדש אותה ע''י הנזמים או ע''י
הטבעות ,אלא הוא מקדש אותה ע''י
המלאכה שעושה בשבילה ,ובמקום
שהיא תשלם לו על עבודתו ,הוא מקדש
אותה ,א''כ גם מפה אין ראיה דנהגו
לקדש ע''י טבעת .וכן כתב במפורש רש''י
שם ואקדש אני לך :בשכר פעולתך,
שהזהב משלה הוא .דהיינו שהזהב שבו
הוא משתמש לעשות אותם תכשיטים
שייכים לאשה ,ורק הוא הצורף .וכן
מבואר ברש''י מסכת בבא קמא דף צט ע''א
(דאף שם מובא מאמר זה) וז''ל :עשה לי
שירין צמידין משלי ואקדש לך בשכר
פעולתך עכ''ל .א''כ כל מה שמובא בענין
נזמין וטבעות ,לא לענין קידושין ע''י
טבעת דיברה הגמ' אלא לענין שכר
מלאכה.
וכן מובא ברמב''ם הלכות אישות פ''ה ה''כ וז''ל:
הרי את מקודשת לי במלאכה זו שאעשה
עמך ועשה ,אינה מקודשת אלא אם כן
נתן לה פרוטה משלו ע''כ .א''כ חוזרת
השאלה מהיכן נובע המנהג היום בכל
תפוצות ישראל שהקידושין יהיו ע''י
טבעת דווקא.
ענף ג :מקור המנהג לקדש בטבעת
הראשון שמזכיר ענין הזה דמקדשין
בטבעת ומשתמשים בה כאמצעי קידושין
הוא התיקוני זוהר תיקון חמישאה עמוד לד וז''ל:
ובגינה אתמר לגבי כלה תהא לי מקודשת
בטבעת זו עכ''ל .וכן מובא עוד תיקוני
עשיראה עמוד מה וז''ל :ובגין דטבעת איהי
השמש
יו''ד כגוונא דא בה אתקדשת כלה ,וצריך
לאעלא לה באצבעא דילה עכ''ל .דהיינו
לפירוש התקוני הזוהר יסוד הקידושין הוא
ע''י טבעת דווקא.
והנה הרואה בדברי הגאונים יראה שגם
בתקופתם נהגו חלק מהעם לקדש ע''י
טבעת ,וכן מובא בתשובת הגאונים סימן
סה עמוד 935בשם רב שרירא גאון וכן בשם
רב האי גאון ,וז''ל :במקומנו מאן דמקדש
בטבעת ומברך ז' ברכות ,ויש מי שמאחר
אותה (דהיינו מאחר נתינת הטבעת) עד
יום כניסתה לחופה עכ''ל .ודברים דומים
מצאנו ג''כ בספר חמדה גנוזה סימן קסב
בשערי צדק עמוד יח ,ובאוצר הגאונים על מס'
כתובות חלק התשובות סימן סא וע''ש.
וכן נפסק להלכה בשו''ע
בהגה ,דכתב הרמ''א וז''ל :וכן נוהגין
לקדש בטבעת ,ויש להם טעם בתיקוני
הזוהר עכ''ל .והדגיש זאת יותר בספרו
דרכי משה על הטור שם וז''ל :נהגו ג''כ
לכתחילה לקדש בטבעת ויש לו טעם
בתיקוני זוהר עכ''ל .משמע דדברי
התיקוני זוהר נתקבלו ע''י הגאונים ,וכן
פסק הרמ''א להלכה .ומכאן נהגו להיום
להשתמש באמצעי קידושין מטבעת
עשויה מזהב או מכסף.
אהע''ז סי' כז ס' א
ענף ד :טעמי המנהג לקדש בטבעת
דווקא
א .טבעת למזכרת לנישואין
כתב בעל החינוך מצוה תקנב וז''ל :נצטוינו
לקנות האשה באחת משלושה דרכים
קודם הנישואין ,ודרכים אלו בארו חכמים
רפט
חם
בענין קידושין בטבעת
שהם בכסף או בשטר או בביאה וכו'
ומהיות מיסוד המצוה מה שהזכרתי נהגו
ישראל לקדש בטבעת להיות בידה תמיד
למזכרת ,ואע''פ שבשוה פרוטה לבד
אפשר לקדש אותה מן הדין עכ''ל .א''כ
ראינו דגם החינוך מביא אותו מנהג דנהגו
לקדש ע''י טבעת ,וכתב טעם ע''ז דע''י
הטבעת הנמצאת תמיד על ידה יהיה לה
למזכרת שהיא מיוחדת ומקודשת לבעלה
במשך כל חייה.
השמש
לזה בהתחברות ויחוד כשר וקדוש,
בקדושה ובטהרה עכ''ל.
וכן מצינו כתוב באגרות הרמ''ז
דמצייר הוא שם הטבעת בציור מרובע
מבחוץ ומביא מראה מקום שם מהתיקוני
זוהר ע''ש.
דף ל ע''ב
ד .טבעת לברית נצחית
והנה הכתר שם טוב עמוד תריב מביא עוד
טעם למה שנהגו לקדש בטבעת והוא
משום שטבעת היא עגולה ,ואין לה לא קץ
ולא סוף .כך הוא לברית שבין האיש
לאשה בשעת הקידושין ,היא ברית עולם
שלא יהיה לה קץ וסוף.
ב .טבעת להראות שהיא נשואה ולא
פנויה
והנה מצינו עוד טעם למה שנהגו לקדש
את האשה בטבעת ,והוא ממה שמובא
בספר נחלת שבעה סימן יב :ומה שמקדשין
בטבעת הוא מפני שהאצבע מופשט
וארוך להראות בו שהיא נשואה ואינה
פנויה עוד עכ''ל.
ה .האשה שומרת את האיש
הבית חתנים עמוד יד כותב שמצאנו פסוק
בירמיה לא ,כא ובו נאמר "נקבה תסובב
גבר" .דהיינו שהאשה היא מסביב לבעלה
ומגנת עליו ושומרת אותו .ומכאן למדנו
יבמות דף סב ע''ב ד"השרוי בלא אשה שרוי
בלא חומה".
משמע דלדעתו הטעם לא משום שזה
מזכיר לעצמה כמו שפירש החינוך ,אלא
הטעם הוא בשביל האנשים מבחוץ שלא
יודעים שהיא נשואה ,וכשהם רואים שיש
לה טבעת ,וזה דבר שקל לראות ,יודעים
הם שהיא נשואה.
וכוונת הדברים דהאשה היא כמו חומה
ושומרת שלא יעבר על בעלה כל דבר רע
וכל נגע ומשחית ,ושומרת אותו מן
החטא .וזה הטעם של הטבעת שמסביב
לאצבע היא.
ג .טבעת לסימן טוב ולמזל טוב
בספר ישב רוחו להריא''ז מרגליות זצ''ל
כתוב וז''ל :לאהבת ידידים אעתיק כאן
מש''כ הזה''ק דיש לתקן הטבעת קידושין
שתהיה עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ,
וזה כתקנת מו''ר רבינו צבי מזידיטשוב
זצוק''ל .דהוא לסימן טוב ולמזל טוב שלא
יהיו שני הפכים חלילה ,אלא יולידו זה
ו .טבעת כמספר קידושין
והנה התשב''ץ קטן סי' תסז מצא רמז לדבר
דהרי "טבעת" בגמטרי' "קידושין" (אע''פ
דיש הבדל מספר אחד ,שכידוע אינו
רצ
חם
הרב יעקב חביב
מפסיד את הרמז בדבר) ,ולכן ראו
חשיבות מיוחדת לקדש ע''י טבעת דווקא.
השמש
בפירוש כסא אלימלך על תיקוני הזוהר
הטעם למה נהגו לקדש בטבעת עשויה
מזהב דווקא.
ז .שלשלת היוחסין
עוד טעם מצאנו בספר מטעמים
אות לא שבשרשרת ישנם טבעות רבות
משולבות זו בזו ,וידוע כי כל הדורות
הנמשכים זה אחר זה הם כמו טבעות
בתוך השרשרת כי זה נולד מזה וכו' ולכן
נקרא שלשלת היוחסין ,וכל אחד הוא כמו
טבעת הקבועה בשלשלת ,ולכן מקדש
את אשתו בטבעת לרמוז לה שתזכה
להיבנות ממנו ותלד בנים ובני בנים
עוסקים בתורה ובמצוות ,ושח''ו לא
תיפסק השרשרת.
מערכת חו''כ
וכן מצאתי בסידור מהרי''ק סדר קידושין
הסבר יפה ע''פ הסוד ,וז''ל :סוד הקידושין
שנותן החתן טבעת שלו על אצבע
האמצעי של הכלה והוא מימין החתן ,הוא
סוד סתום וחתום ,ועליו נאמר "כבוד
אלקים הסתר דבר" .ואבאר לך כ''ז
בקיצור גמור וברמיזה ואם תשכיל תבין
וכו' ע''כ .ומבאר הוא שם על יסוד
ההגדרה של "אור מקיף" וע''ש.
לפי דברי אותם מקובלים משמע
דקידושין ע''י טבעת הוא יסוד גדול
בחיבור זו''נ והוא יסוד לבנין עדי עד.
ח .הטבעת באור תורת הנסתר
מצינו דגדולי המקובלים ז''ל האירו את
הענין באור תורת הנסתר והקבלה .וכן
כתב בעל נגיד ומצוה עמוד לד דמסוד
הקידושין נעשה באשה סוד אור מקיף
ע''כ .דהיינו שע''י קידושין שמקדש האיש
את האשה ע''י הטבעת נרמז בה הגדרת
דאור מקיף.
וכן מבואר בספר מקבציאל מובא בספרו
בא''ח שנה ראשונה פר' שופטים אות ח להרי''ח
הטוב זצ''ל ,על חשיבות הקידושין ע''י
טבעת (והוא ע''פ מה שכתב רבינו האר''י
ז''ל בשער טעמי המצוה פרשת כי תצא בענין
אור מקיף) שמצוה מן המובחר לקדש
בטבעת כסף ,דע''י שהטבעת מקיפה את
האצבע ,יש בה רמז נכון לאור המקיף
הניתן לה ע''י קידושין .ולכן נהגו לחקוק
על הטבעת צורת ה' ,והוא מנהג יפה .ועיין
ענף ה :חילוק בין אם הקידושין הם
בסמיכות לנישואין או לאו
והנה נשאלת השאלה אחרי שראינו
שהתקוני זוהר ,וכן הגאונים ,וכל אותם
גדולי הקבלה ,מסבירים החשיבות שיש
בקידושין ע''י טבעת ,א''כ איך זה
שהרמב''ם דידוע שלמד גם כן תורת
הנסתר (וכן מצינו בכו''כ מקומות בספרו
יד החזקה דמביא את ההלכה כשמקורה
היא מספרי קבלה .וכדברי כ''ק אדמו''ר
מליובאוויטש ביחידות בשנת תשנ''ב
לראשל''צ רבי מרדכי אליהו שליט''א
(זצ''ל) דמספרו של הרמב''ם משמע דגם
למד וגם ידע חכמת הקבלה) וכן היאך
מרן הב''י לא כתבו כלל על אותו מנהג!
ואפילו אם נאמר שע''פ הנגלה ,כדמשמע
מגמ' קידושין ,האשה מתקדשת בכסף
רצא
חם
בענין קידושין בטבעת
ובשווה כסף ולא מוזכר על קידושי
טבעת ,אמנם מאחר שמצאנו למרן הב''י
דלא רק שלמד אלא גם כתב ועסק
בתורת הנסתר (כדמוכח בספרו מגיד
מישרים המיוסד על הפרד''ס) ,א''כ היאך
נעלם ממנו מה שכתב התקוני זוהר בענין
חשיבות לקדש בטבעת?
השמש
קידושין .והנה מכיון שכעת המנהג
שמקדשים בשעת החופה ,היינו שאין
הפסק זמן בין הקידושין (אירוסין)
לנישואין ,וכדמשמע גם בסידורו של
אדמו''ר הזקן שם הכותרת "ברכת
אירוסין ונישואין" ,מפני שהנישואין הם
בסמיכות ממש לאירוסין ללא כל הפסק
בענין אחר ,הרי אם יקדש בכסף נמצא
שתיכף ומיד לאחרי האירוסין בעת
החופה והנישואין יש לבעל את הפירות
דכסף קידושין ,כדין נכסי מלוג שהפירות
לבעל .ומכיון שכן לא יצא הכסף מידו
לגמרי דהרי יש לו את הפירות (ודומה
הוא להמקדש בספר תורה שלו דאינה
מקודשת שהרי יש לו עדיין את הזכות
דהיינו הפירות בקיום המצוה דכתיבת
הס''ת ואת זה הוא לא יכול לתת לאשה)
ובמילא לא הוי קידושין.
על שאלה גדולה זו משיב כ''ק אדמו''ר
מליובאוויטש בספר שערי הלכה ומנהג
חלק אהע''ז סימן מ ,ואת זאת על פי תורת
הרוגוצובי וז''ל :על דברי הרמב''ם הלכות
אישות פ''ג ה''א "אם בכסף הוא מקדש" כותב
הרוגצובי צפנת פענח על הרמב''ם שם והמנהג
שמקדש בטבעת ולא בכסף ,ונ''ל דהנה
עיין בירושלמי פרק ה דנדרים דהמקדש תורה
שלו אינה מקודשת ,וטעם כמ''ש הר''ן פ''א
דקידושין גבי מנה אין כאן דבדבר שלא יצא
מידו לגמרי לא הוי קידושין ,דגבי קידושין
צריך ליתן לה הכל הצורה והחומר,
ובס''ת אינו יכול להקנות הצורה דהרי
קיום המצוה דכתיבת ס''ת נשאר לעולם
בידו (ואת זה לא יכול הוא לתת לה) ולכן
לא הוי קידושין .והנה כעת המנהג
שמקדשים בשעת החופה ,ותיכף היא
נשואה ,וא''כ יהא לו בכסף קידושין
פירות ,וא''כ לא הוי קידושין ,לכך
תתקדש בכלי דהוי כלבוש ע''כ לשון
הגאון הרוגצובי זצ''ל.
ולכן צריכים לקדש בטבעת שבזה לא
שייך ענין של פירות ,וממילא לא נשאר
לבעל חלק בזה ,דמכיון שנתן את הטבעת
לאשה שיהיה לבוש עבורה ,שוב אינו
יכול להשתמש בזה ,כי:
א] טבעת יכולה להיות על אצבע של אדם
אחד בלבד ,וממילא בזמן שהאשה עונדת
את הטבעת אין יכול הבעל לעונדה.
ב] אפילו כאשר האשה מסירה את
הטבעת מאצבעה ,אין יכול הבעל
לעונדה מפני האיסור ד"לא ילבש גבר
שמלת אשה".
ועל זה מבאר כ''ק אדמו''ר מליובאוויטש
כוונתו של הגאון בהסבר מופלא ,וז''ל
הק' :ביאור הדבר ,נתינת הקידושין
צריכה להיות באופן שהדבר כולו יהיה
שייך לאשה ,ולא ישאר לאיש מאומה
בדבר זה .משא''כ כאשר נשאר הדבר,
אינו יוצא מידו לגמרי דאז לא הוי
אמנם כ''ז הוא בימינו כאשר הקידושין
הם בסמיכות לנישואין ,משא''כ בזמנו
של הרמב''ם (ואפשר דגם בזמנו של מרן
רצב
חם
הרב יעקב חביב
הב''י היה כן) כאשר היה הפסק זמן של
י''ב חודש בין הקידושין לנישואין (דהיינו
י''ב חודש שנותנים לבתולה לפרנס את
עצמה כמבואר בכתובות דף נז) שוב אין
צורך לקדש בלבוש (בטבעת) דווקא,
אלא יכולים שפיר לקדש בכסף ,מכיון
שבמשך כל י''ב חודש שבין האירוסין
לנישואין שייך כסף הקידושין לאשה
בלבד ,ולבעל אין בו ולא כלום ,מכיון
שרק בעת הנשואין זוכה בפירות ולא
לפני כן ,עכ''ל.
השמש
ענף א :המנהג כבר בתקופת בית שני
אמנם החקירה מוליכה אותנו עד תקופת
בית שני ואת הדרך עושה לנו רב סעדיה
גאון ,והוא למד את זאת מכתבי הקודש
בפירוש על הנ''ך נחמיה ז ,מו ,ושם יש רמז
בפסוק ללימודו .בספר נחמיה מובא
שורה ארוכה של משפחות עולי בבל,
שחזרו מביתם לישראל ויהודה עם עזרא
הסופר ונחמיה בן חכליה .וכלשון הפסוק
שם ו" :אלה בני המדינה העולים משבי
הגולה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל,
וישובו לירושלים וליהודה איש לעירו".
ובתוך אותה שורה של משפחות שנגלו
מובא משפחה בשם "בני טבעות" .וכך
מובא פסוק מו" :הנתינים ,בני צחא בני
חשפא בני טבעות" .ומפרש שם המצודת
דוד :הנתינים :הם הגבעונים ונקראו
נתינים ע''ש שנאמר בם יהושע ט ,כז "ויתנם
יהושע ביום ההוא חוטבי עצים וכו'".
יוצא מדבריו הק' תירוץ נפלא לשאלתנו
והוא שמחלקים בין תקופת הרמב''ם ומרן
הב''י שאז היה הפסק זמן בין הקידושין
לנישואין .הילכך היו יכולים לקדש ע''י
כסף או שווה כסף דכל הזכות של אותו
כסף היה לאשה בלבד .אמנם בתקופתנו
דסומכין הקידושין לנישואין ,צריכים
לקדש את האשה ע''י דבר שיהיה לה ורק
לה הבעלות והזכות בלי שיהיה לבעל
זכות ע''ז לא בקרן ולא בפירות .ולכן ראו
בטבעת אמצעי הכי טוב לקידושין ,והוא
מהב' טעמים שהזכרנו לעיל.
ועל משמעותו של כינוי משפחה זו מפרש
רב סעדיה גאון בפירושו לעזרא ונחמיה
המיוחס אליו פירוש הרס''ג נחמיה עמוד ל
קוראים אנו "בני טבעות" שקלקלו
אבותיהם וכו' קודם שיכניסו לחופה והיו
סומכין על קדושי טבעות ומקלקלין עם
ארוסותיהן בלא כתובה ע''כ.
חלק ג
מאימתי התחילו להשתמש
בטבעת לקידושין
מדבריו משמע שהוא מייחס אותו מנהג
לאותה משפחה "בני טבעות" .וא''כ יוצא
לנו שכבר בתקופת בית שני נהגו כבר
אצל הרבה לקדש את נשותיהם בקידושי
טבעת.
והנה תאריך מדויק למה שנהגו לקדש
ע''י טבעת קשה מאוד לקבוע ,דהרי מצד
אחד בתקופת האבות ראינו שהיה נהוג
לקדש ע''י תכשיטים ,אמנם מאחר שעד
תקופת רשב''י לא ראינו מפורש כתוב
ע''ז ,א''כ קשה מאוד לקבוע תקופה
מסויימת.
ודברים דומים לדברי הרס''ג מצינו
במסכת כלה פרק א בפירושו של הראב''ן
רצג
חם
בענין קידושין בטבעת
שם .אמנם כותב הוא דמהפסוק בנחמיה
לא מתברר האם משפחת "בני טבעות"
הביאו את אותו מנהג של קידושין
באמצעות טבעת לבבל ,או שקיבלה
אותו מתושבי ישראל ויהודה ע''כ.
השמש
את נשותיהם ע''י הטבעת ,וזה נגד המנהג
של אנשי בבל.
ואפשר לומר יותר מזה דכעיקרון נראה
שאותו מנהג הגיע מא''י ,וזאת מתקופת
התנאים ,ושם מקור התהוותו ,ועל זה
מעידה לנו העובדה שהענין מוזכר בזוהר
של רשב''י שמקום מגוריו היה בא''י.
אבל מה שבטוח הוא שהשם כשלעצמו
מורה לנו שכבר בני בבל השתמשו
בטבעת כאמצעי קידושין בעודם בגלותם,
דהיינו בגלות בית ראשון ,אלא שמשפחה
זו ראתה בטבעת כקידושין גמורים ,כמו
שמודגש בפירושו של הרס''ג שהזכרנו.
והנה במחזור ויטרי (מיוחס לרבינו
שמחה ,תלמידו של רש''י) חלק א סימן רפז
מצינו פיוט יפה שאומרים אותו לכבוד חג
השבועות ,והוא מכוון לתקופה יותר
רחוקה "מעמד הר סיני" ,ושם מביא ג''כ
על אודות קידושי הקב''ה עם כנסת
ישראל וזה ע''י אמצעי טבעת ,וז''ל :ארעא
רקדא ,שמים זמרו ,כד אריס (כשקידש,
כשנשא אשה) קיריס לברתיה דיעקב,
במיפקה לחירו .באצבעה הב לה חמש
עזקן דנהירו ועל כל עיזקא ועיזקא ארבע
טבעין דבהירו עכ''ל.
נשאר לנו לברר האם אותו מנהג התקבל
אך ורק בבבל או שגם בישראל נהגו כן,
וכן מאיפה נובע אותו מנהג.
ענף ב :מאיפה נבע המנהג
והנה רבנו הרש''ל בספרו ים של שלמה
סוף מסכת בב''ק דף קח מביא כל חילוקי דינים
בין בני ארץ ישראל ובין בני בבל ,שהם
מפוזרים בתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי
וכן בתוספתא ובכל הפוסקים קדמאי
ובתראי .וכתב שם ס''ק כה וז''ל :בני בבל
אינם רואים בטבעת לקידושין (דהיינו
שאינם מקבלים כאמצעי קדושין
הטבעת) ,אמנם בני ארץ ישראל רואים
הם בטבעת לקידושין (שמקבלים הם
הטבעת לאמצעי קידושין) עכ''ל.
א''כ יוצא לנו מדברי הפייטן שגם במעמד
הר סיני הקב''ה קידש כנסת ישראל
באמצעות טבעות .מכל הנ''ל מה שבטוח
הוא שמתקופת הגאונים הדבר הזה נהיה
נפוץ בעם ישראל.
וכן מצינו בתשובות הגאונים
שכתב רבי האי גאון ז''ל על אותו מנהג
וממנו אנו שומעין גם על התאריך
שהתחילו לנהוג כך ,בעיר אחת שבבבל
שהיתה ארץ מגוריו וז''ל :היו יודעים כי
הפסד גדול אצליכם בזה שיש לכם מנהג
לקדש אשה שלא בשעת הכתובה או
שטר אירוסין וכו' .וממאה שנה לא נשמע
בבבל כזאת ,ואין יודעים כלל עיקר דיני
ח''א סימן קיג
א''כ לפי דבריו אותו מנהג התקבל הוא
רק בתוככי אנשי א''י ,ויכול להיות
שהשם שקיבלה אותה משפחה היה לה
כבר לפני גלות בבל כשהיו בא''י ,או
נאמר שהם היו היחידים בבבל שמקדשים
רצד
חם
הרב יעקב חביב
קידושין אשה שלא בשעת כתובה.
ובכורסאן (שם מקום) היה מנהג מכמה
שנים ,יותר ממאה שנה ,מנהג לקדש
בטבעות עכ''ל .ומכאן ואילך ,בתקופת
הדורות מובא יותר מפורש בחלק מספרי
רבותינו הראשונים דנוהגין לקדש ע''י
טבעת.
ענף ג :השתלשלות המנהג
השמש
בשומא דידיה מקודשת עכ''ל .א''כ
כשהוא הזכיר ענין של קידושי טבעת
מביא דווקא טבעת עשויה מזהב.
וכן מביא המרדכי מנהג לקדש בטבעת
של זהב וז''ל אות תפח במס' קידושין :נהגו העם
לקדש בטבעת של זהב בלא אבן יקרה
בתוכה ,משום דרוב בני אדם אינם
בקיאים בשומא עכ''ל.
והנה הזכרנו לעיל דמתקופת הגאונים
התחיל המנהג ללבוש צורה ,ושכן מובא
המנהג בספרי רבותינו הראשונים.
הלכות אישות פרק ז
ועיין ההגהות מיימוניות
אות ה בענין שומא בטבעת עשויה מזהב
וע''ש.
וכן מביא ר''ת בתוס' מסכת קידושין ד''ט ע''א
ד''ה והלכתא שיראי וכותב וז''ל :ולפיכך נהגו
לקדש בטבעת שאין בה אבן עכ''ל .וכן
מובא בפסקי הרא''ש שם פ''א ס''ק ח וז''ל:
ולכן נהגו לקדש בטבעת עכ''ל.
וכן מביא בעל הנחלת שבעה סימן יב
שמנהג הוא לקדש את האשה בטבעת
זהב תחת החופה ,והחתן משים את
הטבעת על ידה הימנית של הכלה,
באצבע הסמוך לאגודל ע''כ .וכן עמא
דבר.
וכן הוא בספר האורה לרש''י עמוד קעח ,וכן
מובא במחזור ויטרי חלק ב סי' תסו ,וכן
בספר החינוך מצוה תקנב .וראה
להאבודרהם ולהרוקח סי' שנא ועוד.
אמנם יש לציין דבר מעניין מאד דבכל
אותם מקומות מוזכר רק דנהגו לתת
טבעת ,משמע דסתם טבעת ולאו דווקא
טבעת עשויה מזהב ,אלא כל טבעת
שתהיה.
והנה גם על זה מצאנו שהתוספות ר''י
הזקן במסכת קידושין ד''ז ע''ב מביא לענין
בקיאות בשומא של הדבר שבו האיש
מקדש את האשה ,וכותב שם וז''ל:
ומכאן יש להוכיח שאם קדשה "בטבעת
זהב" כיון דדבר חשוב הוא ובקיאי כ''ע
וכך נהגו בתפוצות ישראל לקדש את
האשה בטבעת של זהב או של כסף ואין
שום פקפוק במנהג הזה .ומנהג חב''ד
לקדש ע''י טבעת זהב חלקה שלא יהיה
דבר חרות בה אפילו לא החותמת של
האומן או הסימן שזה זהב טהור.
וכן מובא בשערי הלכה ומנהג
אות מ וז''ל :ומנהג בית הרב לקדש בטבעת
של זהב ,וכן ראיתי נוהגים גם אנ''ש
והחסידים .ואותה טבעת של זהב חלקה
שלא יהיה חרות בה גם לא בפנים שום
דבר עפ''י הוראת כ''ק אדמו''ר מוהריי''צ
נ''ע שאמר ע''ז כך שמעתי .וי''ל שהוא
עפ''י תקוני זוהר ת''ה ,תה''י תכ''א ע''כ.
חלק אהע''ז
רצה
חם
בענין קידושין בטבעת
השמש
מכיון שאותה אשה המתקדשת אינה
בקיאה בשומא ,א''כ חיישינן שמא לא
תסמוך דעתה על מה שהוא נתן לה כדי
לקדש אותה ,וזה אפילו אם הדבר באמת
שווה הוא .ולפי סברתו צריך לעשות
שומא ואם לאו לא הוי קידושין .ולפרש''י
אותו שומא צריכים לעשות קודם
הקידושין ,ולהודיע לה על השווי של
הדבר לפני שהוא מקדש אותה.
חלק ד
האם צריך לדעת ערך הטבעת
ולהקדים :איתא במסכת קידושין
וז''ל :ההוא גברא דאקדיש בשיראי ,רבה
אמר לא צריכי שומא ,רב יוסף אמר
צריכי שומא .אי דאמר לה בכל דהו ,כולי
עלמא לא פליגי דלא צריכי שומא ,אי
דאמר לה חמשין ולא שוו חמשין ,הא לא
שוו .כי פליגי דאמר חמשין ושוו חמשין,
רבה אמר לא צריכי שומא דהא שוו
חמשין ,רב יוסף אמר צריכי שומא כיון
דאיתתא לא בקיאה בשומא ולא סמכה
דעתה עכ''ל.
דף ז ע''ב
ולדעת תוס' ר''י הזקן פירש הוא דמה
שרבה אמר דלא צריכה לעשות שומא
אם אמר לה חמשין ושוו חמשין ,הכוונה
היא דדווקא בדבר כמו שיראי אמרו,
אבל בדבר אחר גם רבה מודה שצריך
לעשות שומא .וז''ל שם :בקצת פירושים
נמצא דדווקא בשיראי אמר כן רבה ,והוא
משום שבשיראי הואיל וכולם בקיאים
בשומא דידה דדבר חשוב הוא וסמכא
דעתה דאשה נמי בקיאה בהך שומא
(דהיינו שכל מה שאמר רבה שלא צריך
שומא דיבר הוא בדבר כשיראי שכולם
בקיאים בשווי שלו א''כ סומכים אנו ג''כ
לומר שגם האשה המתקדשת יודעת היא
שווי של דבר ולכן לא צריך שומא) אבל
במידי אחריני שאין ידוע שוויה כ''כ
בעולם ,מודה הוא רבה לרב יוסף דצרכי
שומא ע''ז .ומכאן יש להוכיח שאם קדשה
בטבעת זהב כיון דדבר חשוב הוא ובקיאי
כו''ע בשומא שלו מקודשת .ובלבד שלא
יהא בה אבן דהרי היא לא בקיאה
בשומת האבן ולא סמכה דעתה עכ''ל.
דהיינו יסוד המחלוקת בין רבה ורב יוסף
הוא דמה שהאיש נותן לאשה בתור
קידושין באמת שווה הוא את המחיר,
כגון שהדבר שווה חמישים זוז וכשנתן לה
באמת התכוון הוא לזכות לה ולקדש
אותה בשווה של חמישים זוז .ופרש''י שם:
צריכי שומא :וכיון שלא שמאום תחלה
אינה מקודשת כדמפרש ואזיל .אי דאמר
לה בכל דהו :התקדשתי לי בהן כמו שהן
(ולא פירט הוא מה השווה) דלא צריכי
שומא דבציר מפרוטה לא שוו .אי דאמר:
התקדשתי לי בחמישים זוז והרי לך אלו
בדמיהם .ושוו חמשין :מיהו לא שמאוה
בקיאים קודם לכך עכ''ל.
לפ''ז עיקר המחלוקת היא שלרבה מכיון
דהדבר שווה באמת מה שהוא אמר לה,
לא צריך לעשות שומא ,כי זה באמת
שווה מה שהוא נתן לה בתורת קידושין.
אמנם לדעת רב יוסף נכון הוא שהדבר
שנתן לה שווה באמת אותו מחיר ,אמנם
משמע מכאן דבדבר שכולם יכולים
לדעת את ערכו וחשיבותו ,לא צריך
לעשות שומא .וזה גם אם לא ברור לנו
שמא אותה אשה המתקדשת לא יודעת
רצו
חם
הרב יעקב חביב
בבירור מה השווי ,אלא דסמכינן דמכיון
שבדבר הזה כולם בקיאים בשומא שלו,
וזה דבר מפורסם (כמו טבעת זהב) ,א''כ
סמכינן ג''כ לומר שהיא יודעת את ערכו.
אמנם אם אינו כ''כ מפורסם ולא כולם
בקיאים בשומא שלו ,כגון טבעת שיש
עליה אבן יקרה כיהלום ,מכיון שלא כולם
בקיאים בערך של האבן חיישינן שמא לא
סמכה דעתה על הקידושין ,ולכן צריך
לעשות שומא ולדעת הערך של הדבר .וזה
לפני הקידושין ,ואם לאו אין קידושיה
קידושין.
השמש
דדווקא שיראי וכיוצא בו אמרו ולא כל
דבר .וז''ל שם :ואומר ר''ת דאתא
לאשמועינן דדווקא שיראי הוא דלא
צריכי שומא לפי ששומתן ידוע קצת ואין
רגילין לטעות בו כ''כ ,אבל שאר דברים
כגון אבנים טובות ומרגליות שיש שאינן
טובות אלא מעט ,ורגילין לטעות בהרבה
יותר משווים ,צריכי שומא משום דלא
סמכה דעתה ,ולפיכך נהגו העולם לקדש
בטבעת שאין בה אבן עכ''ל.
וכן פסק הרא''ש שם פ''א ס''ק ח דדווקא
שיראי הוא שלא צריכי שומא לפי
ששומתן ידוע קצת ואין רגילים לטעות בו
כ''כ ,אבל שאר דברים כגון אבנים טובות
ומרגליות אין בקיאים בשומתן ופעמים
שטועין בהן הרבה ,צריכים שומא משום
דלא סמכה דעתה ,לכן נהגו העולם לקדש
בטבעת שאין בה אבן עכ''ל.
וכן נפסק בסוף סוגית הגמרא
"והלכתא שיראי לא צריכי שומא" .ופירש
שם תוס' ר''י הזקן וז''ל :נראה דעתו דווקא
שיראי וכיוצא בהן שהיא מתאווה להן
ומעכבתן לעצמה ואינה רוצה למכרם
(אח''כ) ,סמכא דעתה .אבל במה שאינה
מתאווה להם שמא דעתה למכרם ולא
סמכא דעתה שמא לא תמצא שווין.
ומשום הכי פסק הגמ' "והלכתא שיראי
לא צריכי שומא" וכתב דווקא שיראי ולא
אמר והלכתא מאני (דברים בכלל) לא
צריכה שומא .אמנם יש עוד מ''ד דאמר
דהוא הדין לכל מילי דלא מצריכין שומא
וזה שכתב הוא בסוף והלכתא שיראי לא
צריכי שומא ,וכתב דווקא שיראי ולא
שאר דברים אין ראיה ,אלא משום
דעובדא דאיפליגו בו רבה ורב יוסף היה
מדובר בשיראי ,ולכן נקט הוא שיראי.
אמנם לאו דווקא הוא אלא הוא הדין נמי
בשאר דברים עכ''ל.
ד''ט ע''א
והוסיף הגה''ה אשר''י שם וז''ל :קידש
בטבעת שנראה לעדים וגם לצורף (דהיינו
האומן ,שהאשה מאמינה בדבריו מאחר
שיש לו בקיאות בענין) שהיא של זהב,
ולאחר חצי שנה נמצא שהטבעת היא
מנחושת אינה מקודשת .אמנם אין
להפקיעה אותה בלא גט ע''כ.
מדבריהם אנו רואים עד כמה צריכה
האשה בשעה שמקבלת טבעת הקידושין
לשים את לבה ודעתה עליה ,דאם לאו אין
קידושיה קידושין .ובדבר שהערך שלו לא
כ''כ מפורסם ויכולים לטעות בשויו
חייבים לעשות את השומא לפני
הקידושין.
אמנם לדעת ר''ת המובא שם בתוס'
והלכתא שיראי משמע דמסביר הוא פסיקת
הגמ' כפירוש הראשון של תוס' ר''י הזקן
ד''ה
רצז
חם
בענין קידושין בטבעת
וכן הוסיף הרשב''א
פ''א ד''ט ע''א וכתב הוא וז''ל :ודווקא בשיראי
ששומתן ניכרת ,אבל אבנים טובות
ומרגליות שאין שומתן ניכרת ויש אחת
שווה כפלי כפלים מחברתה ,בהא אין
הלכה כמותו אלא צריכה שומא דשמא
טועה היא בשומתה ,וסבורה היא ששווה
יותר ,ואפילו אמר לה בכל דהו (דהיינו
שמקדש אותה בכל שהוא) אינה מקודשת
וצריך שומא משום דלא סמכה דעתה ע''ז
עכ''ל.
השמש
נתינה ,אבל מקודשת לאחר שומא ע''כ.
והי''א השני דסובר דצריך שומא אפילו
אם קידש אותה באבן סתם ולא אמר לה
ששווה נ' זוז ,מסביר הח''מ ס''ק ג דהוא
דעת הר''ן בשם ר''ת ,דלדעתו לעולם היא
טועה ,אפילו אם הוא אמר לה אני מקדש
אותך בכל שהוא ,טועה היא בדעתה
וסוברת היא שהאבן הזה שווה סך גדול
ע''כ.
בחידושיו על מסכת קידושין
והוסיף הרמ''א בהגה שם וז''ל :ואם קידשה
בטבעת שיש בו אבן או בסתם טבעת
ונמצא של נחושת ,אע''פ שאין דרך
לקדש בכך חיישינן לקידושין ,ואפילו
אמרו העדים תחת החופה שהוא של זהב
ונמצא נחושת ,אע''ג דלענין דינא נראה
דלא הוי מקודשת אפ''ה יש להחמיר
לענין מעשה ע''כ.
וזה הטעם שלהיום נהגו לקדש עם דבר
שכולם יודעים פחות או יותר מה ערכו,
כגון טבעת זהב ,ולא לקדש עם טבעת
שיש עליה אבן יקרה.
וכן מצינו שכתב כן הריטב''א בחידושיו
קידושין ד''ט ע''א דאבנים יקרות רק אדם
שהוא אומן בקי בהם ,וסתם אדם אינו
בקי בהם ,וכן אין לקדש בהן וע''ש.
והבית שמואל שם ס''ק ד הסביר את דברי
הרמ''א וז''ל :אפילו הכי יש להחמיר
לענין מעשה .ואע''ג דאם הוא הטעה
אותה אינה מקודשת ,שאני הכא דהוא
לא הטעה אותה אלא העדים ע''כ .דהיינו
דמכיון שהעדים הם אלו שאמרו תחת
החופה דאותה טבעת היא של זהב,
ונמצא אחר זמן שהם טעו בדבר והתברר
שאותה טבעת היא מנחושת מ''מ
הקידושין הם קידושין טובים.
וכן פסק מרן השו''ע אהע''ז סי' לא ס' ב וז''ל:
י''א דאם קידשה בדבר שאין בקיאין
בשומתן ופעמים טועים בהם הרבה כגון
אבנים טובות ומרגליות וכיוצא בהם,
ואמר לה התקדשתי לי באבן זו ששווה נ'
זוז ,צריך שומא דלא סמכה דעתה .ויש מי
שאומר שאפילו קידשה באבן סתם ולא
אמר לה ששווה נ' זוז צריכה שומא .ולכך
נהגו לקדש בטבעת שאין בה אבן עכ''ל.
יוצא לנו דצריך לעשות שומא לאותה
טבעת ,וזאת אחרי שטעמו החתן והכלה
מכוס של ברכה ,ואז מוסר החתן את
הטבעת לרב המסדר קידושין ,והרב
מראה אותה לשני עדי קידושין ושואל
אותם האם לפי דעתם טבעת זו שווה לכל
פחות פרוטה אחת ,והם עונים כן או לא.
וכתב החלקת מחוקק שם ס''ק ב שצריך
שומא משום דלא סמכה אדעתה ,ואם לא
שמו קודם הקידושין ושמו אח''כ ,לדעת
רש''י אינה מקודשת כלל ,ולדעת
הרמב''ם אינה מקודשת למפרע בשעת
רצח
חם
הרב יעקב חביב
וכן מביא הרמ''א בשו''ע שם סי' לא ס' ב בשם
הארחות חיים וז''ל :נוהגין תחת החופה
לשאול לעדים אם הטבעת שווה פרוטה
כדי שתידע הכלה שאין מקדשה רק
בשווה פרוטה עכ''ל.
ג) הרב המסדר קידושין צריך לשאול
את החתן האם הטבעת שבו הוא רוצה
לקדש היא שלו פרטי או שהיא שאולה.
ענף ב :טעמים לטבעת זהב בלא אבן
עליה
והטעם לזה כתב החלקת מחוקק שם ס''ק ו
משום דלרווחא דמילתא שואלין לעדים
כדי שתידע דלהכי שואלין ,אף אם ימצא
אח''כ של נחושת מ''מ שווה הטבעת שווה
פרוטה ,והוא מקדש אותה רק בשווה
פרוטה ע''כ .א''כ באופן הזה בטוחים אנו
שהקידושין טובים מאחר שבין כך השווי
של הטבעת שווה לכל הפחות פרוטה,
ודעתה עליה.
וכן צריך עוד שהרב המסדר קידושין
ישאל את החתן האם הטבעת שהוא רוצה
לקדש בה את אשתו היא שלו או שהיא
שאולה .כמובא בבאר היטב שם סימן כח ס''ק
לו וז''ל :כל המסדר קידושין צריך ליזהר
לשאול את החתן אם הטבעת שלו היא או
אם שאל הטבעת .ואם שאל הטבעת צריך
לשאול אותו אם הודיע למשאיל שרצונו
לקדש בו עכ''ל.
מכל האמור יוצא ג' נקודות למעשה:
א) לקדש בטבעת שאין עליה אבן.
ב) צריך שיהיה תחת החופה ב' עדים
ושהרב המסדר קידושין ישאל אותם
האם הטבעת הזאת שווה פרוטה ,ואם
היא כן שווה פרוטה צריכים הם לענות
"כן" בקול רם ,ובכך הכלה שומעת מה
שהם יגידו.
השמש
א .לא תסמוך דעתה עליה
אבודרהם ריש הלכות קידושין כתב טעם דאין
מקדשין בטבעת שיש בה אבן (וזה כמו
שהזכרנו לעיל מדברי התוס' בקידושין)
והוא מפני שאפשר שהיא סמכה דעתה
על האבן שהיא שווה יותר משהיא סבורה
והוו להו קידושין בטעות ואינה מקודשת.
ב .לא תשים עיניה באבן יותר מבטבעת
דברים דומים כתב הכל בו
דהטעם הוא דחיישינן שמא תשים הכלה
עיניה באבן יותר מבטבעת עצמה,
ותחשוב שהיא אבן טובה .ואם תמצא
אח''כ שהאבן פשוטה ולא שווה כלום,
יהיו הקידושין בספק.
סימן קמג
ג .קשר של קיימא
הנחלת שבעה ס''ק יב נתן לזה טעם יותר
עמוק ,שבא לרמז לנו שע''י הטבעת
מתחברים החו''כ בקשר של קיימא .וכמו
שאותה טבעת אין לה לא ראש לא תוך
ולא סוף ,אלא שהיא עגולה ,כך היא
החתונה שמתחברים החו''כ בקשר של
קיימא שאין לו לא ראש לא תוך ולא סוף,
אלא שהדבר הוא נצחי .וזאת כשכל הזמן
ההתחלה והסוף מחוברים יחד.
רצט
חם
בענין קידושין בטבעת
ד" .את בתי נתתי לאיש הזה"
השמש
בשם כנסת הגדולה וז''ל :דלא יתן החתן
את הטבעת הקידושין על ידה ואח''כ
יאמר "הרי את מקודשת וכו'" ,דהוי
כמקדש במלוה .אלא יאמר הוא "הרי את
מקודשת לי" ואח''כ יתן הטבעת על ידה
עכ''ל .משמע דצריכים לומר נוסח
הקידושין ואז לענוד את הטבעת.
ומצינו עוד טעם לדבר ,והוא מובא במקור
מנהגים ערך קידושין סימן עב שנתן רמז יפה
לזה שמקדשים בטבעת שאין בה אבן
עליה דכתיב דברים כב ,טז "את בתי נתתי
לאיש" :את בתי נתתי ר''ת אבן ,לאיש
רמז "לא-יש" .דהיינו לא שמים אבן על
הטבעת אלא מקדשים עם טבעת שאין
בה אבן.
וכן מובא בספר שולחן העזר בשם ספר
המקנה סימן כז שמסדר הקידושין צריך
ליזהר שיגמור החתן את אמירתו קודם
שישים את הטבעת בידה ,מטעם שאם
נותן סתם חשבינן שנתנה לה לשם מתנה,
ותו אינו יכול לחזור תוך כדי דיבור ,דלא
אתי דיבור ומבטל מעשה ע''כ .דהיינו
שאם נותן לה את הטבעת לפני שאומר
לה שזה לשם קידושין ,יכול להיות שהיא
תחשוב שהוא נותן לה אותה בתור מתנה
ואז לא יועיל שהוא יגיד לה אח''כ "הרי
את מקודשת לי בטבעת זו".
חלק ה
מהו סדר נתינת הטבעת
והנה ראינו לנכון לחלק את סדר נתינת
הטבעת לד' ענפים והם:
א) האם צריך החתן לענוד את הטבעת על
האצבע של הכלה תחת החופה או
שמספיק שיתן לה את הטבעת בידה?
ב) במידה שצריך לענוד את הטבעת על
האצבע ,על איזו אצבע מדובר?
ג) מה שאמרו שצריך לענוד על האצבע,
האם צריך שהטבעת תהיה על האצבע
שלה ממש בלא דבר חוצץ ,או שמספיק
שנמצא על האצבע אפילו שחוצץ ע''י
בית יד וכדומה?
ד) מהו סדר הקידושין ונוסח האמירה.
ומצינו ראיה יותר מפורשת שלא מספיק
רק לתת או לזרוק את הטבעת ביד הכלה
ולומר לה "הרי את מקודשת לי וכו'" אלא
שצריך לענוד לה אותה על האצבע.
וזאת מצינו לענין חופת נדה ,שכתב רבי
יהודא אשכנזי זצ''ל בספרו באר היטב על
השו''ע אהע''ז סי' סא ס''ק ח וז''ל :הכנסת
הגדולה כתב דעכשיו נוהגין לישא נשים
נדות אפילו בלתי הודעה לחתן שהיא
נדה .מיהו בדרשות מהרי''ל כתב דאם
אינה טהורה אינו נוגע בה (כשהוא עונד
לה הטבעת על האצבע) אך מניח מעצמה
ליפול באצבע עכ''ל.
ענף א :לענוד הטבעת או לתת אותה
בידה
המנהג הוא שהחתן עונד את הטבעת על
אצבעה של הכלה בעת אמירת "הרי את
מקודשת לי" ,או מיד אחרי האמירה .וכן
מובא בספר חופת חתנים דיני חופה סימן י
ש
חם
הרב יעקב חביב
דהיינו אע''פ שבדרך כלל אם הכלה
טהורה עונד החתן את הטבעת על
אצבעה של הכלה ,מ''מ בימי טומאתה
שאסור לגעת בה ,מניח הוא שהטבעת
תיפול על אצבעה בלי שיגע בבשרה.
השמש
אסור כל מין קריבה וכו' .וגדולה מזאת
מבואר בדברי היש מפרשים שהביא ה''ה
הלכות אישות פ''ד והביא דבריו מרן הב''י סוס''י זה
שמפני חשש איסור זה ,הוא שאסר
הרמב''ם לקדש אשה נדה ,שעל מה
שכתב הרמב''ם דאין ראוי לקדש את
הנדה ,כתב שטעמו שמא יגע בבשרה,
והרמב''ם בכל אותו פרק לא מיירי בכונס
את אשתו רק במארס לבד ,וחשש שמא
יגע בבשרה ,ומשמע דאף אם נזקק אותו
שלא יתן כסף קידושיה בידה ממש אלא
ע''י זריקה לרשותה וכיוצא ,באופן
המועיל על פי דין לענין קידושין ,בכל
זאת חיישינן שמא יתן בידה ויגע בבשרה.
ולזה כתב המהרי''ל דאף דאנן נקטינן
דיכול לקדש את הנדה ,מ''מ צריך שלא
יגע בבשרה דמאי דלא קיי''ל כהרמב''ם
(ופסקינן כאותם פוסקים המובאים
ברמ''א) היינו שלא לאסור קידושי נדה
(בכלל) אף אם אין נוגע בבשרה ,משום
חשש שמא יגע בבשרה ,אבל ליגע
בבשרה ודאי א''א להתיר (וזה לכו''ע)
עכ''ל .והביא ראיה מדין רופא שאשתו
נדה והיא חולה ,והראיה שהביא הש''ך
יו''ד סו''ס קצה הוא דמצינו היתר ברופא,
דהרי רופאים ישראלים ממשמשים
הדופק של אשה אפילו אשת איש אע''פ
שיש רופאים אחרים ,א''כ מצינו דאיסור
נגיעה באשה נדה היא לאו דווקא באשתו
אלא כל הנשים שוו בזה ,ולכן לדעתו אין
ראיה ממה שהביא הבאה''ט דלפני שנתן
לה הטבעת וגם כשעונד לה אותה ,היא
עדיין לא אשתו ,דהרי בלי זה אסור לו
לגעת בה משום איסור נדה הנהוג בכל
אשה שבעולם.
אמנם בעל הבאר היטב חולק הוא על
המהרי''ל וכותב וז''ל :ואנן לא נוהגין כן
אלא שהחתן בעצמו נותן הטבעת
באצבעה (אפילו אם הכלה נדה) דקודם
שקדשה בטבעת לא הוי אשתו ומיד
כשקדשה עם הטבעת ,מרחקה הכלה
מהחתן אם היא נדה עכ''ל.
דהיינו לדעתו אין עדיין חלות של איסור
בשעה שהוא מניח לה את הטבעת ,דהרי
לפני כן היא עדיין לא אשתו ,ואחרי
שהניח לה הטבעת מרחיקים אותם והיא
יושבת עם הנשים והוא עם האנשים.
אמנם מה שכתב הבאר היטב להתיר
לחתן לענוד את הטבעת על אצבעה של
הכלה אע''פ שהיא נדה מכיון שהיא עדיין
לא אשתו ,צעק על זה בעל השדי חמד
מערכת חתו''כ אסיפת דינים ס''ק כו ,ודוחה הוא
בשתי ידיו את הטעם הזה להתיר .דהרי
ענין של נדות לא מצינו רק אצל אשתו,
אלא גם אצל נשים בעלמא מצינו שאסור
לגעת בהן משום שהם נדות .וכן מביא
הוא וז''ל :ובעניותי איני מבין דבריו (של
הבאה''ט) דהרי המהרי''ל חשש משום
קריבה לנדה דכתיב "ואל אשה בנדת
טומאתה לא תקרב" דדרשינן מיניה כל
מיני קריבה וכו' .ולכו''ע אסור מדרבנן כל
מין קריבה ונגיעה .ומפורש בתשובת
הריב''ש סימן תכה דלאו דווקא באשתו נדה
[חששו] ,אלא בכל אשה נדה דעלמא
שא
חם
בענין קידושין בטבעת
מכל הנ''ל משמע דבלאו הכי סתם חתן
צריך לענוד הטבעת באצבעה של הכלה
כשהוא אומר לה "הרי את מקודשת לי".
השמש
ומצאנו שמהר''ם מינץ
מתייחס גם כן לפרט הזה ,ונותן ג''כ טעם
למה נהגו לענוד על אצבע זו דווקא ,וז''ל:
ואחר ברכת אירוסין מיד בלי הפסקה יקח
המברך הטבעת לידו ומברר שני עדים
טובי הקהל והחשובים שבהן וצדיקים
שבהן שהם בוודאי כשרים להעיד שלא
יהיו קרובים זה לזה לא להחתן ולא
להכלה או שום שאר פסול הפסולים
להעיד ,ומראה הטבעת לאותם העדים
שהוא שווה פרוטה ויזהיר העדים שיראו
נתינת הטבעת לאצבע הכלה .וצריך
החתן לקדש בימין דידיה וגם בימין הכלה
ובאצבע הסמוכה לאגודל שנקרא "אצבע"
ישים הטבעת .ואין להקשות היה לו לקדש
באגודל כי אין מעבירין על המצוות (דהרי
האגודל הוא האצבע הראשון שהחתן
פוגש וא''כ היה צריך לקדש בו דהרי אין
מעבירין וכו') וי''ל הטעם הוא דאין דרך
הנשים לשאת הטבעת באגודל כי היא
דרך אנשים ,והוי קצת בכלל לא יהיה כלי
גבר על אשה עכ''ל.
שו''ת
ומצינו ביאור יפה על הטעם שעונדים
הטבעת על אצבע הכלה ,והוא מתורתו
של כ''ק אדמו''ר מליובאוויטש בשערי
הלכה ומנהג חלק אהע''ז דף קכה וז''ל הק':
לשם מה צריכים לענוד את הטבעת על
אצבע הכלה ,הרי מספיק שהכלה תקבל
את הטבעת בידה .והביאור בזה
דהקידושין בטבעת הם (בהגדרה) "בכלי
דהוה כלבוש" ,ומכיון שמוכח בתוספתא
דקידושין דאם קדשה בכלי לא הוה
קידושין עד שתשתמש בהכלי ,לכן יש
צורך לענוד את הטבעת על אצבע הכלה
ולא רק לתת בידה ,כי ע''י שמשתמשת
הכלה בטבעת היא קונה אותה
ומתקדשת בה עכ''ל.
דהיינו אם החתן רק נותן לה הטבעת הרי
זה כמי שנתן כלי לקידושין ,וכל עוד
שהאשה שקיבלה את הכלי לא
משתמשת בו לא חל עדיין הקידושין .לכן
כשהוא עונד לה הטבעת -שזה בעצם
עיקר ההשתמשות של הטבעת להיות על
האצבע -לפ''ז הרי יכולים לחול מיד על
אותו כלי (שהיא הטבעת) חלות
הקידושין.
סימן
קט
וכן הובא בספר מהרי''ל
דהמנהג הוא שתוחב לה הטבעת באצבע
הסמוכה לאצבעה ,ובמידה והכלה אינה
טהורה אינו נוגע בה ,ולכן נותן לטבעת
ליפול מעצמה לראש האצבע והיא או א'
מן העומדים מהדקין לה בחוזק לאצבעה
שלא יפול .וכ''כ המהרח''ץ בשו''ת חיים
ושלום ח''ב סי' יט דכן המנהג וע''ש.
הלכות נישואין ס''ק ה
ענף ב :על איזו אצבע מדובר
והנה רבינו אהרן אלפאנדארי זצ''ל
בספרו יד אהרן אהע''ז סי' כז ס''ק ד כתב וז''ל:
מראה הטבעת לעדים ויזהיר לעדים
שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה
ויקדש בימין דידיה וגם בימין הכלה
הנה בעל הרוקח
כתב בזה''ל :כשנותן לה טבעת באצבע
שני שסמוך לגודל אומר תהא לי
מקודשת בטבעת זו כדת משה וישראל
עכ''ל.
הל' אירוסין ונשואין סימן שנא
שב
חם
הרב יעקב חביב
ובאצבע הסמוך לגודל שנקרא "אצבע"
ישים הטבעת ,ואחר הקידושין יאמרו
הקהל בסימן טוב .וכן הוא מנהגנו להשים
טבעת הקידושין באצבע הסמוך לגודל
הנקרא "אצבע" ,וכן הוא מנהג כל ספרד
אשר שמענו שומעים עכ''ל .דהיינו מנהג
ישראל הוא ששמים הטבעת על האצבע
הסמוכה לאגודל ביד הימנית של הכלה.
השמש
ובאמת כך המנהג נפוץ בכל קהילות
ישראל לשים הטבעת בידה הימנית של
הכלה ,באצבע הסמוכה לאגודל הנקראת
"אצבע".
והנה מצאנו כמה טעמים למה שנהגו
דווקא לענוד על אצבע זו והם:
א .שלא יהיה ככלי גבר
ועל דבריו של הרב יד אהרן שכתב דכן
הוא מנהג ספרד וכו' תמה הרב מהר''י
פאלאג'י בספרו יפה ללב אהע''ז סימן כז ס''ק ד
שהוכיח הוא מדברי התיקוני זוהר תיקון
החמישי "דאז יתן לה הקידושין שהם ג'
כריתות באצבע האמצעי הנקרא אמה,
וזה מעומד" .וכן כתב בספר אור צדיקים
דף י ע''ג שיכרוך ג' כריכות באצבע
האמצעית שהיא אמה עכ''ד.
הזכרנו לעיל הטעם שהביא המהר''ם מינץ
למה נהגו לענוד באצבע הסמוכה לאגודל
ולא באגודל עצמו משום שדרך הגברים
לשים על האגודל ,וכדי שלא יהיה נראה
ככלי גבר על אשה לכן נהגו לשים אותו
על אצבע הסמוכה לו.
ואפשר לומר לפי דבריו שכל היסוד של
פירושו הוא דהרי אין מעבירין על
המצוות א''כ באצבע הנזדמן ראשון צריך
לקיים בו את מצות הקידושין ,ומאחר
שבאצבע הראשונה שהיא האגודל יש
בזה משום איסור ,לכן כדי שלא לעבור
על "אין מעבירין" ,האצבע השנית כבר
מקיימים בו את המצוה ,והוא האצבע
הסמוכה לאגודל.
יוצא שלדעת מהר''י פאלאג'י מאחר
שבזוהר הק' מובא שעונד טבעת
הקידושין באצבע האמצעית הנקראת
"אמה" ,א''כ פשוט הוא שכן צריך לנהוג
ולא כמו שכתב הרב יד אהרן.
והרי''ח הטוב זצ''ל בספרו בן איש חי
ראשונה פרשת שופטים ס' ט כתב דבאמת
הנראה מדברי התיקונים דלפי הסוד ראוי
לשים הטבעת באצבע השלישית
הנקראת אמה ,אמנם מ''מ מנהג באגדד
הוא לשים הטבעת באצבע הסמוכה
לאגודל הנקראת אצבע ,ושכן נוהגים
בירושלים ת''ו לשים הטבעת על האצבע
הסמוכה לאגודל.
שנה
ב .דרך נשים בכך
והנה רבנו החבי''ב בספרו כנה''ג
כז הגה''ט אות ד מביא טעם נוסף למה החתן
עונד דווקא על האצבע זו ,והוא שבדברים
אלו הולכים אחר מנהג העולם ,ומאחר
דדרך נשים הוא לענוד טבעות ביד ימינה
וגם על אצבע זו דווקא ,לכן גם בשעת
קידושין יעשה כן.
שם סימן
שג
חם
בענין קידושין בטבעת
ג .אצבע השימושית ביותר
השמש
שם ה' והם" :תורת ה' תמימה וגו'"" ,עדות
ה' נאמנה וגו'"" ,פקודי ה' ישרים וגו'",
"מצוות ה' ברה וגו'"" ,יראת ה' טהורה
וגו'" .וכשמתחיל תיבות אלו מהאגודל,
יבא שם ה' ברוך הוא על האצבע הסמוכה
לאגודל .וידוע כי במצות הקידושין יש
יחוד ה' והוא :הטבעת עצמה כנגד י' ,יד
החתן שתופסת אותה בחמש אצבעות
כנגד ה' הראשונה ,אצבע הכלה כנגד
אות ו' ,והיד שלה שפושטת לקבל
הקידושין כנגד ה' האחרונה .וכמו שכתוב
משלי יח ,כב "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון
מה'" .וכיון שנעשה בזה יחוד שם הויה,
לכך יניח באצבע הסמוכה לאגודל שהיא
כנגד שם הויה.
הנחלת שבעה סימן יב מבסס את דבריו
ע''פ מה שמצא מובא בספר תולדות
יצחק ,וכן מרבינו בחיי פרשת צו ,שכל א'
מחמש אצבעותיו של האדם משמשת
לחוש אחד מחמש חושים ,ואותה אצבע
היא לחוש המישוש .ומאחר שאצבע זו
היא השימושית ביותר ובה מראים
האותיות לתינוקות ,וכן מה שביד החזן
בעת קריאת התורה כל האצבעות שוות
שהן מכונסות תוך היד זולת זו האצבע
הסמוכה לאגודל שהיא מופשטת וארוכה
להראות בה האותיות ,וכן כשמראין דבר
באצבע מראין בזו האצבע ,ולכן מקדשין
בזה האצבע השנית שהיא נראית לעין
יותר משאר האצבעות .וגם ביד ימינה
שהיא היד היותר העסקנית בחלקי
השימוש בין בגוף בין בחוץ לגוף.
המורם מהאמור:
יש ענין גדול וחשוב בנתינת טבעת בידה
הימנית של הכלה דווקא ,ושהחתן יתן
ג''כ מידו הימנית ,ולענוד אותה באצבע
הסמוכה לאגודל הנקראת "אצבע".
וזה הטעם ששמים בה הטבעת כדי שיראו
הכל שהיא נושאת טבעת קידושין וידעו
שהיא מקודשת ולא יקפצו עליה אנשים
לקדשה.
ומ''מ אם נתן החתן את הטבעת על אצבע
אחרת של הכלה ,וה''ה אם נתן את
הטבעת לידה השמאלית ,אין שום חשש
בדבר והרי היא מקודשת גמורה.
ד .כנגד שם ה' ברוך הוא
הרב הבן איש חי
ט מביא טעם ע''פ הסוד למה החתן צריך
לענוד הטבעת דווקא באצבע זו .והוא ע''פ
מה שמובא בספר קמח סולת דבמזמור
שבתהילים אומר דוד המלך ע''ה תהילים יט,
ב "השמים מספרים כבוד א-ל" ובאותו
מזמור נזכר חופת חתן וכלה דכתיב שם יט,
ו "והוא כחתן יוצא מחופתו" .ויש חמישה
פסוקים שם אשר תיבה שניה שלהם היא
שנה ראשונה פר' שופטים סעיף
וכן כתב הערוך השולחן שם סי' זך ס' ד דכ''ז
אינו לעיכובא אלא להידור וסימן ברכה,
דהרי אפילו אם נתן הוא לתוך חיקה או
לרשותה מקודשת היא בלי שום פקפוק.
וכ''כ השלחן העזר סי' ח ס' ב שאין קפידא
אם החתן טעה על האצבע או על היד או
על שניהם יחד .מ''מ אם החתן מצטער
ודואג ע''ז שמא לא יהיה סימן ברכה
שד
חם
הרב יעקב חביב
וכיוצ''ב ,יכול הוא לחזור ויקדשה שנית
בצינעא אבל לא בפרהסיא דלא נפיק
מיניה חורבא ,וכן פסק בעל חיים ושלום
ח''ב סימן יט וע''ש.
השמש
ויש בזה מעין קשר של הקב''ה עם כנסת
ישראל ,וכמ''ש בזוהר פר' פנחס דף רל ע''ב.
וזהו ענין אמירת פסוק הושע ב ,כא
בעת כריכת
''וארשתיך לי לעולם"
רצועת תפילין של יד על האצבע,
ובתפילין צריך להיות על היד ממש בלי
שום חציצה .ולכן גם בקידושין שהם מעין
קדושת כלל ישראל צ''ל בלי שום חציצה.
ענף ג :האם צריך לענוד על האצבע בלי
חציצה
א .בחופה שהכלה טהורה
והביא עוד טעם לדבר והוא משום
שהקידושין מצוה רבה הם ,ולכן כשיש
דבר חוצץ הוי בזיון למצוה ,כמו שמצינו
בגמ' פסחים דף נז ע''א אודות יששכר איש
כפר ברקאי שנענש על שכרך ידיו
בשיראי וע''ש .ולכן מנהג ישראל שלא
לקדש בטבעת על בית יד שלה וזאת
תורה ואין לשנות.
והנה על דברי הבאר היטב שהביא
מדרשות מהרי''ל וממהר''ם מינץ שצריך
להראות הטבעת לעדים ,וכן להזהירם
שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה ,וכן
שהחתן יקדש בימין דידיה וגם בימין
דכלה ,ושישים הטבעת באצבע הסמוכה
לאגודל ,כתב הכרם שלמה סימן פו מובא
בפת''ש שם שיש להקפיד שלא תהא חציצה
בין הטבעת לאצבע .ולכן אם הכלה
לובשת בתי ידים צריכה להסיר הבית יד
של ידה הימנית כדי שהחתן יענוד
הטבעת על האצבע בלי שום דבר חוצץ
בין הטבעת לאצבע.
אמנם רבנו חיים חזקיהו מדיני זצ''ל ,רבה
של חברון ,חולק על דבריו ,וכן מביא
בספרו שדי חמד ח''ז מערכת חו''כ ס''ק כו וז''ל:
וראיתי באיזה חופות של האשכנזים
שבעירנו שהכלה לובשת לכבוד בתי
ידים לבנים ובשעת נתינת הטבעת
באצבע ,אומר לה הש''ץ להסיר הבית יד
שתקבל הקידושין .ואני הייתי מסדר
הקידושין כנהוג ולאו אדעתאי לומר לו
שלא יעשה כן ,ואדרבה לפי מה שהבאתי
מדברי הרב זרע יצחק שכתב תקנה לכלה
שתפרוס מפה על ידה לקבל הקידושין
מיד ,אדרבא הכי עדיף שתקבלנה כל
הכלות ביד מעוטפת בבית יד שאם לא
טהורה היא הרי נוגע בבשרה ממש ,וכיון
שעושות כן כל הכלות לכבוד בעלמא אין
כאן משום הרגש ופירסום שאיננה
טהורה .ואילו הייתי שם אזהירנו שלא
והראיה לדברי הכרם שלמה היא ע''ד מה
שמובא בהל' גיטין ע''פ מה שפסק הרמ''א
אהע''ז סי' קלט ס' יד דלכתחילה אין לגרש ע''י
שיתן הגט לתוך חצרה או מלבושיה אלא
לתוך ידה ממש ,ואתקיש הויה ליציאה.
ולכן אם הכלה לובשת בתי ידים צריכה
היא להסירם קודם הקידושין.
ומצאנו עוד טעם למה צריך לענוד
הטבעת בלי שום חציצה ,והוא ממה
שכתב בעל הדברי מלכיאל שו''ת ח''ה ס' ח
שמה שנהגו לקדש בטבעת מבואר
בתיקוני הזוהר ,וכן פסק הרמ''א ר''ס כז.
שה
חם
בענין קידושין בטבעת
יעשה עוד כן ,והנח להן לבנות ישראל
יעשו בזה כרצונן עכ''ל.
השמש
בלתי דבר חוצץ בין יד ליד .ובמיוחד
דנוגע ע''פ הסוד דשימת טבעת הקדושין
לתוך אצבע הכלה הוא ענין נורא ונשגב
מאד ,וסודו רם ונשא כמובא בתיקוני
הזוהר ,ובכך איך יערב אל לבם החתן
והכלה ,איש ואשה שזכו ושכינה ביניהם,
אשר בהתקדשם זה לזה בטבעת ובאצבע
ובימין הם רומזים במעשיהם נאים,
וחוצפא היא כלפי שמיא לגשת אל הקדש
בידים מכוסות ,הס כי לא להזכיר .וע''כ
מנהגם של ישראל תורה היא ,וזר זהב
סביב ומקיף למנהגם להקפיד להסירם
מעל ידיהם ולא יעבור עכת''ד .מכאן
רואים דנהגו בני ישראל קדושים ,לקדש
בידים מגולות ,ושלא יהיה דבר חוצץ
בשעת הקידושין.
וממשיך עוד שם וז''ל :זאת להודיע כי
אשר היה פשוט בעיני דאין שום חשש
בנתינת טבעת הקידושין בידה ע''י בתי
ידים ,ואדרבה נכון לנהוג כן .וחשבתי
להזהיר את הש''ץ שלא יצוה להסיר
הבית יד מהכלה כנז''ל .הנה עתה
נתכבדתי בספר שמחה לאיש די שדר לן
המחבר מר ניהו הרב הגדול תנא
דירושלמא גאון יעקב יש''א ברכה יצ''ו,
וראיתי שם חלק או''ח סי' ד שכתב שבעיר
בוקרשט נוהגים לקדשה בבתי ידיה,
ושהרב הגדול מוהר''י פראג יצ''ו אמר
דלא נכון לעשות כן וצריך שלא יהיה דבר
חוצץ כמ''ש הרב כרם שלמה וכו' .ומסיק
דאין לחוש לדברי הרב הכרם שלמה,
וכתב דהשואל הרב המובה''ק איש
ירושלים עשה מעשה שלא להצריך
להוציא הבית יד שלא להטריח את
הצבור ,שלפעמים הבתי ידים אדוקים
בבשרה מחמת הזיעה ובקושי וטורח
להוציאם עכ''ל.
והנה הרב נהר מצרים לא חילק הוא במה
החתן מקדש ,ולכן בין אם זה ע''י טבעת
או בין ע''י כסף או שווה כסף לא צריך
שיהיה דבר חוצץ בין יד ליד.
אמנם הרואה בדברי הרי''ח הטוב זצ''ל
יראה דיש קצת סתירה בדבריו ,וכן הובא
בספרו בן איש חי שנה ראשונה פר' שופטים ס''ז
וז''ל :ונהגו פה עירנו באגדאד כשמקדש
בכסף או בזהב שכורכין יד הכלה
במטפחת משי ,ומקבלת כסף הקידושין
בידה בהיותה כרוכה ,וטעם המנהג הזה
הוא לס''ט שתקבל כסף קדושיה ביקרא,
ע''ד שאמרו בטעם המפה על השלחן
בשבת כשמסדרין עליו פת לחם משנה,
וכדי שלא תהיה נראית כעניה המקבלת
צדקה בידה .ועיין כרם שלמה מה
שהקפיד בזה לכתחילה משום חציצה,
ובספרי הק' מקבצאל כתבתי בענין זה
ולפ''ז יוצא מדברי הרב השדי חמד
דמקדשים אפילו אם הכלה לובשת בתי
ידים ולא חוששין כלל שלא יהיה דבר
חוצץ וחולק הוא לדעת כל הפוסקים
שהזכרנו ,ובראשם הכרם שלמה ,שאין
לחוש לדבריו כלל.
אמנם רבינו אהרון בן שמעון מביא
בספרו נהר מצרים דף קפג דיש להיזהר
להסיר בתי ידם של החתן והכלה מעל
ידם הימנית כדי שהחתן ישים טבעת
הקידושין מידו לידה או כסף הקידושין,
שו
חם
הרב יעקב חביב
השמש
עכ''ל .א''כ מדבריו משמע דלא חוששין
לענין חציצה בנתינת קידושין.
שבטבעת כשהחתן נותן לכלה אין להם
חציצה בידיהם.
והנה בהמשך דבריו כתב סעיף ח על אודות
לקדש בטבעת וז''ל :ופה עירנו בימים אלו
נתפשט יותר המנהג הזה לקדש בטבעת,
אך עדיין יש רבים שמקדשים בכסף וזהב
שנותנו לידה .וכשמקדש בטבעת אין
נוהגים לכרוך היד במטפחת ,וגם מצד זה
נמצא שיש עדיפות בטבעת עכ''ל.
ומאחר דבזמנינו נהגו בכל תפוצות
ישראל לקדש אך ורק ע''י טבעת ,לכן
כמובן שכשעונד החתן את הטבעת על
האצבע של הכלה אין על היד הימנית
שלהם שום חציצה.
ב .אם הכלה היא נדה איך החתן עונד
לה את הטבעת
לפ''ז משמע דכן הוא פוסק כדעת כל
אותם פוסקים שהזכרנו ובראשם הכרם
שלמה דחוששין שלא יהיה חציצה בשעת
נתינת הקידושין .וא''כ היאך שלגבי
קידושין ע''י מטבע של כסף או של זהב
לא חשש לדברי הרב כרם שלמה
ומקבלת כסף הקידושין בידה בהיותה
כרוכה .וא''כ מוכרחים לחלק בין אם
הקידושין הם ע''י מטבע או ע''י טבעת.
ואת זאת אע''פ שמדברי הנהר מצרים לא
משמע לחלק בזה ,ושלדעתו בכל מצב
צריך שיהיה קבלת הקידושין בלא
חציצה .אמנם להרי''ח הטוב זצ''ל
כשמקדש הוא ע''י מטבע כדי להראות
שאינה מקבלת קידושיה ככסף של
צדקה ,וכן כדי להראות את החשיבות של
נתינת הקידושין ,מוכרחים לעשות זאת
בשינוי וגם בכבוד ,ולכך הכלה מקבלת
היא כשיש לה מטפחת של משי על ידה
שזה בגד של כבוד .אמנם כשמקדש ע''י
טבעת דאז לא נראה כמקבלת צדקה ,וגם
שעצם הנתינה הוא בדרך כבוד ,לכן
כמובן שבשעת הנתינה לא יהיה דבר
חוצץ על ידה .ולכן סיים שיש עדיפות
בנתינת טבעת מנתינת מטבע ,והוא
הנה על אופן נתינת הטבעת בקידושי נדה
רבו הדיעות ,ונביא כאן בקצרה עיקרן,
והם:
א] כמו שהזכרנו לעיל המהרי''ל הוא ראש
המדברים בענין הזה ,וכתב דאם הכלה
אינה טהורה לא יגע בה כשעונד לה
הטבעת אך מניח מעצמה ליפול באצבעה
בלי שיגע החתן בידה .ובשביל זה סובר
הוא דצריך להודיע לחתן שכלתו היא נדה
ובכך ידע הוא איך להתנהג כשיקדש
אותה ע''י הטבעת ,שיניח אותה בראש
האצבע בזהירות עד שתפול הטבעת
מעצמה לאצבע.
ב] אמנם מצאנו שהבאר היטב אהע''ז ס''ס
סא ס''ק ח חולק על דברי המהרי''ל ,ולדעתו
החתן נותן הטבעת באצבעה כרגיל ולא
חוששין משום נגיעה בנדה ,מאחר דקודם
שקידשה בטבעת לא הוי אשתו ומיד
כשקידשה עם הטבעת מרחקה הכלה
מהחתן ,ולכן אין לחוש לדברי המהרי''ל.
וכך דעתו של הרב בנין ציון שו''ת סימן קלט
שחולק ג''כ על המהרי''ל ולא ראינו
שז
חם
בענין קידושין בטבעת
נזהרים כדבריו ,אלא מאחר דבשעה
שמושיט לה את הטבעת עדיין אינה
מקודשת ואינה אשתו ,וכשהושיט
הטבעת וקדשה פורש ממנה ,הלכך אין
לחוש שיעבור על איסור נגיעה בנדה.
השמש
אחר ,הרי בשניהם יש משום איסור נגיעה
באשה נדה .א''כ מה לי הוא ומה לי אחר.
ואפילו אם נאמר שמתכוון הוא "באחר"
שיהיה אחד מקרוביה כגון אביה או
אחיה ,הנה מלבד זאת שלא משמע כן
מדבריו של מהר''י עייאש דהרי כתב
"אחר" משמע כל אחד שיהיה ,אלא עוד
זאת מי אמר דאין איסור באב אל בתו וכן
אח אל אחותו הגדולה שגם עליהן יש בו
משום איסור נגיעה בבשרן משום ערוה
ומשום נדה.
ותמה על דברי הבאה''ט מהר''י עייאש
בשו''ת בית יהודה ס' לג ,וכן בעל השדי
חמד מע' חו''כ ס' כו ,דהרי מצאנו מפורש
בתשובת הריב''ש ס' תכה דאיסור נדה לאו
דווקא באשתו נדה הוא אלא בכל אשה
נדה דעלמא אסור כל מין קריבה .וכן
מצאנו ראיה בדברי הש''ך יו''ד סי' קצה
בסוף עניני איסורי קריבה כשהאשה נדה
וע''ש .א''כ מדבריהם איך באנו להקל
לאותו חתן לגעת ביד של אשה נדה אע''פ
שהיא עדיין לא אשתו ,והרי מ''מ עובר
הוא על איסור קריבה בנדה דעלמא.
ואפילו אם נאמר שהתכוון הוא "באחר"
שזה יהיה ע''י קטן שלא מוזהר על הנגיעה,
ואע''פ שקטן אינו נעשה שליח לקדש,
מ''מ אומר לנו מהר''י עייאש שע''י שאומר
החתן נוסח קידושין חשוב כמקדשה
בעצמו ,מ''מ גם על זה כותב השדי חמד
דאם זאת היא כוונתו של מהר''י עייאש
הרי הושטת הטבעת ע''י הקטן מעשה קוף
בעלמא הוא ומשום כך דוחה הוא את
שיטתו של מהר''י עייאש.
ומהר''י עייאש שם רצה לומר דמאחר
דהחופה נעשה בפומבי וכל הנשים
עומדות שם וכל הרוצה לראות יבא
ויראה ,א''כ מאחר שיש כאן רבים
המצויים שם אין יצה''ר מצוי ,וא''כ אין
לחוש שמא יבואו לידי מכשול.
ג] והנה מצאנו עוד שיטה על אופן נתינת
הטבעת בקידושי נדה ,וכך היא דעתו של
הגאון מהר''י עטייה בספרו זרע יצחק סי' טז
שישנה תקנה אחרת ,והיא שהחתן יזרוק
טבעת הקידושין ולא תגע בה ידו וכן
שהכלה תניח מפה על ידה ,שאז אפילו
בהנחה לא יעבור על איסור נגיעה כיון
שיש הפסק ע''י דבר אחר ,א''כ לא יגע
בבשרה ממש ושרי .ואע''פ שיש אוסרים
לזרוק דבר לאשתו נדה ,וכמ''ש הרב
כנה''ג יו''ד סי' קצה ס''ק טו ,מ''מ נסמוך על
דברי המתירין ,ובפרט שיש לומר שלא
אסרו זריקה לאשתו נדה אלא לדבר
ומכוח דברים אלו כתב מהר''י עייאש
זצ''ל דאם הכלה נדה הדרך הטובה היא
שיתן לה הטבעת ע''י אחר ,והחתן יאמר
נוסח הקידושין ונחשב לקידושין ע''י
עצמו.
אמנם גם על דעה זו של מהר''י עייאש יצא
נגדו בחריפות הרב השדי חמד דהרי מה
לי אם החתן הוא זה שנותן הטבעת ביד
הכלה שהיא נדה ומה לי אם זה אדם
שח
חם
השמש
הרב יעקב חביב
וטעמו מכיון שעדיין לא נתקדשה ואינה
מותרת עדיין לבא עליה ,לית לן בה אם
יגע בידה .וסיים הוא שכן הורה מורו רבנו
שמחה ,ועבד עובדא בנפשיה.
הרשות ,אבל חתן הבא לקיים מצוה ליתן
הקידושין בעצמו מידו לידה משום חיבוב
מצוה ולא ע''י שליח ,אפשר דהכל מודים
שיכול ליתן ע''י זריקה ואין כאן בית
מיחוש .ועוד דיש מקום לחלק שלא דמי
לאשתו נדה דהא אכתי לאו אשתו ,דהרי
תהיה אשתו רק כשתקבל הקידושין ועד
שיאמר לה הנוסח ,ואז מהרגע שזרק לה
עד שמגיע אצלה אינו עובר על שום
עבירה מאחר שמיד יפרוש ממנה.
המורם מהאמור:
פסקינן באופן האחרון דהיינו כדעת האור
זרוע ,ושכן פסק הגאון רבי דניאל טירני
זצ''ל בספרו עיקרי הד''ט סי' כא אות ד,
ושכתב דלא להחמיר בזה כדי שלא
לפרסם הדבר בעיני הקרובים הנצבים
עליהם שהכלה איננה טהורה.
אמנם גם על דברי מהר''י עטייה חלק הרב
השדי חמד ,והביא כמה ראיות דגם
באופן הזה אינו מקובל לעשות כך וע''ש.
ובסוף דבריו אחרי הביאו כמה ראיות
לדברי הבאה''ט כתב השדי חמד וז''ל:
ולפי הנראה ברוב המקומות פשט המנהג
שלא לחוש לנגיעה זו כמו שנוהגים בעיר
הזאת ,ויש להם על מה לסמוך עכ''ל.
משמע דלדעתו יכול הוא לתת הטבעת
כרגיל ולא חוששין לאיסור נגיעה בנדה.
וכן דעת החינא וחסדא ח''א בהשמטות ,ושכן
הסכים מרן החיד''א בשו''ת יוסף אומץ
ס''ס פה ,דמאחר דאיכא תרתי שהוא כרגע
כמימריה ,ושגם רבים מצויים שם ,ואיכא
נמי אימת צבור עליהם ,ועוד שברכת
חתנים הוי ככל דבר שבקדושה ,ומש''ה
צריכה עשרה (דאכל בי עשרה שכינתא
שריא) ואיכא ביעתותא דשכינה ,לכן
במעמד כזה אין לחוש כלל להרהור של
היצה''ר .ולכן יכול לתת לה הטבעת
כרגיל ושיזהר שלא לגעת בה ביותר.
ויש להוסיף שלפי האופן של מהר''י
עטייה ,הרי אם הכלה תקבל הקידושין
כשידה מכוסה הרי זה כחומרא הבאה
לידי קולא מאחר שהזכרנו כבר לעיל
שיטת הסוברים ,ובראשם הכרם שלמה,
שלא יהיה חציצה ביד החתן והכלה
בשעת קבלת הקידושין ,ושכן המנהג
הוא .א''כ לדבריו הרי היא תקבל את
הקידושין כשידה מכוסה ויש בזה משום
חציצה.
וכשנוסיף לדברינו את הטעם של העקרי
הד''ט דאם הדבר מתפרסם שהכלה היא
נדה יש בושה גדולה לכלה ולמשפחתה,
הילכך אין לך מידה יפה מן הצניעות ולכן
נוהגים כרגיל .ובמיוחד שהבאנו דגם
השד''ח חזר מדבריו וסיים בסוף שכן
המנהג ויש להם על מה שיסמכו .א''כ
בוודאי דאין להחמיר בזה.
ד] ומצאנו עוד שיטה לדין הזה ,והיא
דעתו של רבינו האור זרוע ס''ס שמא
שיקדש כרגיל ע''י נתינת הטבעת
באצבעה ,רק שיזהר שלא ליגע בבשרה.
וכן פסק הגאון הראשל''צ רבי עובדיה
יוסף שליט''א (זצ''ל)
יבי''א חלק אהע''ז ח''ה ס''י
שט
חם
בענין קידושין בטבעת
דבדין הזה מותר לחתן לתת את טבעת
הקידושין באצבעה ואין צורך לעשות
שינוי לקדשה ע''י זריקת הטבעת לידה או
ע''י שהכלה תפרוס סודר על ידה וכיוצ''ב,
אלא שיקדשנה כנהוג .אמנם מ''מ נכון
להיזהר עד כמה שאפשר שלא יגע
בבשרה בשעה שנותן לה הטבעת ,אלא
יתן טבעת הקידושין בראש האצבע והיא
תכניסה לתוך האצבע ,ומיד בגמר
הקידושין יסלק ידו ממנה.
השמש
אמנם גם בכה''ג נהגו לצאת ידי כל
הדעות ולקדשה שנית בטהרה .והטעם
של קידושין שניים הוא מחשש של מקח
טעות ,דהרי יכול הבעל לטעון אילו הייתי
יודע שלפי הרמב''ם חופת נדה אינה קונה
לא הייתי מקדשה עכשיו ,אלא הייתי
מחכה עד שתטהר ואז הייתי מקדש
אותה .וזה הטעם שמקדש אותה שנית
כשתטהר כדי להוציא מחשש הזה.
והביא שם עוד טעם לדבר ,דהרי מלשון
הכתוב דברים כד ,א "כי יקח איש אשה
ובעלה" חזינן דעיקר מצות קידושין לקדש
אשה אשר ראויה לו עכשיו .ולא כשאינו
יכול לבא עליה בשעת קידושין .ולכן
לדעת השבות יעקב ח''א ס' לד חייב החתן
להמתין אם יוכל לקיים המצוה ביותר
הידור .א''כ אין ראוי לקדשה בנדתה כיון
שיכול לקיים המצוה בהידור כשתטהר.
וזה הטעם כשיש חופת נדה דטוב לקדשה
שנית אחר שתטהר דכיון שקידשה
בנדתה לא קיים עיקר המצוה של
קידושין .ולזה אף שהקידושין תופסין
ומקודשת לו ,מ''מ יש מקום לחזור
ולקדשה כדי לקיים המצוה כתיקונה
עכת''ד.
ג .בחופת נדה האם יש ענין לחזור
ולקדש שנית לאחר שתיטהר
והנה על אודות הענין הזה נחלקו גדולי
הפוסקים .ישנם שסוברים דמאחר
שלהרמב''ם חופת נדה אינה קונה ,לכן יש
לחשוש לדבריו .הילכך כשהכלה טהורה
חוזר החתן לקדשה שנית אע''פ דכבר
היא מקודשת מהקידושין הראשונים.
אמנם יש פוסקים שסוברים דח''ו לעשות
כן דהרי עי''ז שעושה כן מוצאים לעז על
הקידושין הראשונים ,ויחשבו שאותה
אשה לא היתה מקודשת מהקידושין
הראשונים ורק מהקידושין השניים היא
מקודשת.
ולכן נהגו בק''ק צאנז לקדש בפעם שניה
אם אירע שעשו חופת נדה .וכן אמר לי
הגה''ח ר' שלום אייזנברגר שליט''א,
דומ''ץ ק''ק צאנז ירושלים דכך מקובל
לעשות.
והנה כ''ק אדמו''ר הדברי יציב זצוק''ל
כתב שו''ת חלק אהע''ז סי' עט דלכתחילה לכל
הדיעות ודאי דאין לקבוע החתונה שיהיה
בימי נדתה ,ורק אם אירע הדבר כשכבר
הגבילו החתונה ,וכדי שלא לבייש החו''כ
והמשפחה שלהם ,וכן כשיש מקום הפסד
מרובה מכל מה שהכינו לצרכי החתונה,
אפשר לסמוך על שיטות המתירין דחופת
נדה קונה.
אמנם הגאב''ד מערלוי שליט''א חולק על
שיטה זו מובא בשו''ת דברי יציב הנ''ל ולדעתו
מה פעולה זו לקדש בפעם שניה עוזרת,
דהרי כבר תפסו קידושין הראשונים ,מה
שי
חם
הרב יעקב חביב
יעשו עכשיו קידושין שניים .ויתירה מזו
הרי זו חומרא הבאה לידי קולא כשרואים
דפעולת הקידושין השניים יכולים להוציא
לעז על הראשונים ויבא מזה קלקול.
השמש
ויתירה מזו כתב שו''ת מהרש''ם
דהרוצה להחמיר ולקדשה שנית לאחר
שתטהר הרי הוא נוהג במנהג שטות.
ואע''פ דמבואר ברמב''ם דאין ראוי לקדש
נדה היינו מצד חסידות ולא מדינה.
חלק ג אות ג
ובמיוחד דמצאנו להריב''ש סימן פב בענין
אדם שקידש ע''י שליח אין לו לקדשה
פעם אחרת בשעת החופה כדי שלא
להוציא לעז על הקידושין הראשונים ואתי
למשרי אשת איש לעלמא ,שבעולם
יסברו שקידושין ע''י שליח אינם כלום.
וכן הביאו התשב''ץ הקטן ס' תנ .א''כ ה''ה
נמי בקידושין ראשונים בחופת נדה אם
יבואו לקדשה בפעם שניה זה יוציא לעז
על הקידושין הראשונים ויבא קלקול מזה.
וכן כתב בעל שו''ת לבושי מרדכי
אות ב וע''ש .מ''מ הביא הוא דהרוצה לחזור
ולקדשה בצינעא אין לחוש .וכן הובא
בשו''ת מהר''ם פדאווה ס''ס עז .וכן עשה
מעשה הגרח''פ בשו''ת חיים ושלום ח''ב סי'
יט דאם זה באופן שאין לחוש מפני
הרואים שיטעו ,ובכגון שמודיעים לעדים
שהקידושין הללו נעשים על צד היותר
טוב וע''ש.
סימן רמג
ואחרי בירור אמר לי הגה''ח ר' שלום
איזנברגר שליט''א ,דכן דעתו של מו''ר
הגה''צ הדברי יציב זצוק''ל ,דלא יעשו
זאת ברוב עם ובפרהסיא אלא שיקחו
בקידושים השניים ב' עדים ושיסבירו להם
דרוצים לקדש אם כל ההידורים ולכן
מקדשים בפעם שניה.
וכן פסק הגאון הראשל''צ רבי עובדיה
יוסף (שליט''א) זצ''ל יבי''א אהע''ז ח''ה סימן י
ס''ק ה וכדרכו בקודש האריך להביא
ראיות חזקות כדברי הגאון מערלוי
שליט''א דנמצא מוציא לעז על הקידושין
הראשונים פן יאמרו דאין קידושין
תופסים בנדה .והביא דברי התשב''ץ
הקטן ס' תנ וכן הארחות חיים עמוד סג וכן
דברי הכנה''ג ס' לא הגה''ט אות ה דכל מקום
שאין צריך לקדשה פעם אחרת אין לומר
שיחזור לקדשה פעם אחרת ,על צד היותר
טוב ,דנפיק מינה חורבא מפני הרואים
דאתו למיטעי בעלמא במקדש קידושין
כה''ג ,ויאמרו שאינם קידושין.
אמנם גם על זה כתב הראשל''צ הגר''ע
יוסף (שליט''א) זצ''ל דשב ואל תעשה
עדיף ,דהיינו אפילו אם רוצה להחמיר
ולחזור ולקדשה פעם שניה בצנעא לא
יעשה כן.
ובאמת העולם לא נהגו לחזור ולקדש
בחופת נדה וכן נפוץ בכל קהילות
ישראל ,אמנם הרוצה להחמיר על עצמו
ולעשות זאת בצנעא כשיקח ב' עדים
ושיסביר להם למה הוא מתנהג כזאת ,יש
לו על מי לסמוך.
ובענין אותו מנהג לחזור ולקדש בשעה
שתטהר ,יצא נגדו מהר''ש קלוגר ז''ל
בחכמת שלמה אהע''ז סי' סא וכתב שח''ו לחזור
ולקדשה לאחר שתטהר וע''ש.
שיא
חם
בענין קידושין בטבעת
והגאון מהר''י קאפח זצ''ל ,מגדולי רבני
תימן ,הביא בביאורו על הרמב''ם הל'
אישות פ''י אות ח דמנהג בני תימן לדקדק
ולחשב שלא תהיה חופת נדה ,אך אם
אירע אונס לאחר שקבעו והכינו את
סעודת החתונה ואי אפשר להחליף את
הזמנים ,יקיימו את החופה אע''פ שהכלה
נדה ,ולא חוששין לעשות קידושין שניים.
השמש
להשיא לבנו אשה .ולכן מוכרח לומר
דנותן לו בתור מתנה גמורה.
אמנם מ''מ מצאנו להחמיר בזה דאם
הטבעת קנה אותה אבי החתן צריך
להקנותה לחתן כדי שתהיה שייכת לו
ויוכל לקדש בה קידושין ודאיים ללא
פקפוק.
וכן מובא בספר שומר אמת סימן לד סעיף כז
להגאון מהר''א אדאדי זצ''ל דנזהר מאד
ע''ז מיום שראה מה שכתב על ענין הזה
בעל הנשמת כל חי סימן טוב דצריך
שהטבעת תהיה לחתן בקנין גמור .וכן
פסקו כל גדולי הפוסקים.
ענף ד :סדר הקידושין
א .הטבעת משלו
והנה פסק מרן בשו''ע
המקדש אשה בממון חברו אינה
מקודשת .ומטעם זה כתב המהר''ם מינץ
ס' קט דיש להיזהר שהטבעת תהא של
החתן דווקא ,ואם החתן נער ואביו שם,
צריך לשאול לאב אם נתן הוא הטבעת
לבנו במתנה גמורה ואם לאו אין קידושיו
קידושין.
אהע''ז סי' כח ס' יז
ולכן פסק הבית שמואל סי' כח ס''ק מט דעל
הרב המסדר קידושין לברר קודם נתינת
הקידושין האם הטבעת קנה או זכה אותה
החתן כדין ,ואם זכה אותה האם עשה הוא
קנין גמור.
ב .נוכחות העדים
אמנם נחלקו עליו הגאון מהרח''פ בשו''ת
חיים ושלום ח''ב צג שהעלה דאפילו
לסברת הפוסקים הסוברים שמתנה
שנותן האב לבנו הסמוך על שולחנו לא
קנה ,שאני הכא בקידושין דכל שלזכותו
שיקיים המצוה כתיקנה ,גמר ומקנה .ולכך
אין צורך לשאול לאב האם מקנה הוא
הטבעת לבנו.
והנה המהרי''ל במנהגיו הל' נישואין ס''ק ח כתב
דקודם מסירת הטבעת לכלה מראה
מסדר הקידושין לעדים את טבעת
הקידושין האם היא שווה פרוטה ואומר
להם הרב "ראו זה הטבעת מסתמא היא
שווה פרוטה" והעדים משיבין הן.
וכן פסק הגאון ר' אליהו חזן זצ''ל בספרו
נוה שלום אות לו דיני ברכת חתנים דבן הסמוך
על שולחן אביו ,והאב נותן לו טבעת
קידושין כדי שיקדש אשה מסתמא דגמר
ונתן לו לשם מתנה ,ואין לחוש ולשאול
אותו ע''ז .ובמיוחד דמצוה על האב
ומרן הב''י הביא שם סי' לא ס' ב בשם
הארחות חיים הל' קידושין סי' יג דאם קדשה
בטבעת ואח''כ נמצא שאינו של זהב אלא
של כסף מוזהב או של נחשת ,אומר הר''ם
שהקידושין פסולים אלא אם כן אמר "הרי
את מקודשת לי בטבעת זו במה ששווה,
שיב
חם
הרב יעקב חביב
ואפילו אינה שווה אלא פרוטה .שלכך
נהגו העולם לומר לעדי הקידושין בשעת
הקידושין "טבעת זו שווה פרוטה" בפני
האשה שאם יהיה אף מנחשת אין זה
טעות משהודיעו לה ,ע''כ.
השמש
וכן פסק הכנה''ג סי' לא הגה''ט ס' ג וכן מובא
בשו''ת שארית יעקב אהע''ז סי' יח .והרב
ערוך השולחן אהע''ז סי' לא ס' ח אחרי הביאו
דברי הרמ''א כתב שבארץ מגוריו ליטא
אין נוהגין לשאול לעדים .אמנם מ''מ כבר
פשט ההלכה בכל מקום ומקום דשואלין
לעדים אם הטבעת שווה פרוטה ושהעדים
צריכים להשיב כן ,וכדברי הרמ''א
שהזכרנו.
ומצאנו דברים דומים בהגהות מיימוניות
תשובות השייכות לסדר נשים סימן כ וז''ל שם :על
אדם א' שקידש תחת החופה והעדים
שראו את הטבעת נראה בפניהם של זהב,
גם הצורף נראתה בעיניו כך ,וקרוב לחצי
שנה אח''כ נמצאת של נחושת .מטיבותיה
דמר נ''ל כיון דהעדים ראוה בשעת
הקידושין בפני האשה ואמרו שהיא של
זהב אעדים קא סמכה .והו''ל כאומר לה
"התקדשי לי בדינר של זהב ונמצא של
כסף" דאינה מקודשת עכ''ל.
והוסיף על זה הפרי אליהו
דצריך שהמתקדשת תשמע את הדברים
האלה כדי שתדע היא דאינה מתקדשת
אלא בשווה פרוטה בלבד .ולכן אפילו אם
תטעה בערכה של הטבעת מאחר דדעתה
בשעת קבלת קידושין על ערך של שווה
פרוטה הרי נתקדשה בדעת זו.
שו''ת אהע''ז סי' עה
וכן כתב המהר''ם שיק
שצריך לייחד עדים בשעת הקידושין
שיראו הנתינה מידו ליד הכלה .כלומר
שתחת החופה יקרא המסדר קידושין
לעדים שיבואו לראות איך החתן עונד
הטבעת באצבע הכלה שיהיו עדים על
הנתינה .וכן הביא בעל השארית יעקב
שו''ת אהע''ז סי' יח וע''ש.
ולכן זה הטעם שהעדים צריכים גם לומר
בשעת הקידושין טבעת זו "שווה פרוטה"
ולא לומר ''טבעת זו מזהב או מכסף''
וכיוצ''ב .שלא תהיה דעת האשה ע''ז ,רק
שתדע שלפחות זה שווה פרוטה ,ועל דעת
זה היא מתקדשת.
שו''ת חו''מ סי' נז
וכן פסק הרמ''א שם סי' לא ס' ב וז''ל :ומ''מ
נוהגין תחת החופה לשאול לעדים אם
הטבעת שווה פרוטה כדי שתדע הכלה
שאין מקדשה רק בשווה פרוטה עכ''ל.
המורם מהאמור:
העדים חייבים להיות נוכחים תחת
החופה :א] כדי להעיד על ערך הטבעת
ובכך הכלה תדע על דעת מה היא
מתקדשת .ב] וגם חייבים הם לראות עצם
הנתינה מידו לידה.
והוסיף החלקת מחוקק שם ס''ק ו דכל זה
לרווחא דמילתא דשואלין לעדים כדי
שתדע דלהכי שואלין אף אם ימצא אח''כ
של נחושת ,מ''מ שווה פרוטה ,והוא
מקדש אותה רק בשווה פרוטה.
וכן כתב הרשב''א חלק א תשובה סי' תשפ
דצריכים העדים לראות את הנתינה לידה
שיג
חם
בענין קידושין בטבעת
או לרשותה ,ואם לא ראו אע''פ ששמעו
שקידש ,הקידושין אינם קידושין.
השמש
בשם הגאון בעל דרך המלך זצ''ל
שהמנחת חינוך זצ''ל בעת שהיה מסדר
קידושין היה נוהג להזהיר להחתן שיכוון
בשעה שנותן לה הטבעת לכוונת המצוה
של קידושין ובכך לצאת ידי חובה ,ושגם
הכלה תכוון היא ג''כ לצאת ידי חובה.
וכן פסק הרמ''א אהע''ז סי' מב ס' ד וז''ל:
וצריכים העדים לראות הנתינה ממש
לידה או לרשותה ,אבל אם לא ראו
הנתינה ממש לידה אע''פ ששמעו שאמר
התקדשי לי בחפץ פלוני ואח''כ יצא
מתחת ידם אינן קידושין עד שיראו
הנתינה ממש עכ''ל .וכן פסקו המהר''ם
מינץ סימן קט ,והרב יד אהרן הגה''ט סי' כז אות
ד וע''ש.
וזה הטעם שכתב הפמ''ג
דהחתן והכלה צריכים שיהיה דעתם
מיושבת בשעת מעשה הקידושין דהרי
צריכים הם לכוון ולהוציא את עצמם ידי
חובה.
או''ח סי' תקעב ס''ק א
ומשום זה כתב החכמת אדם
דאפילו בימים שאין החו''כ מתענים לא
ישתו משקה המשכר אפילו מעט דהרי
צריכים שיהיו בישוב הדעת בשעת
הקידושין .ולכן נוסח הקידושין צריך
החתן לאומרה בשפה מובנת לו ולכלה,
דהרי חייב הוא לכוין שנותן לה הטבעת
לשם קידושין .ולכן צריך להזהירה
שתשים לבה למה שהחתן אומר,
ושתקבל את הטבעת מידו לשם
הקידושין.
ג .כוונה בקידושין
כלל קכט ס''ב
המקדש והמתקדשת צריכים הם להבין
משמעות לשון הקידושין דהיינו שידעו
דעי''ז שהחתן נותן לכלה את הטבעת הרי
היא נקנית לו ובכך נאסרת היא לכל
העולם.
ומובא בספר טיב קידושין
דהעיקר שיבינו את עיקר ענין הקידושין,
ולא בהכרח שיבינו הם פירוש המילים
של לשון הקידושין ,ולכן אם הם מבינים
את התוכן הכללי מספיק.
סי' כז ס''ק י
ומשום זה כתב הרב הבן איש חי
ראשונה פר' שופטים סעיף ה שצריך להזהיר את
הכלה שתראה את פני החתן המקדש
אותה ,ותשים לבה בעת נתינת הטבעת
לידה ,ותקבלנה לשם קידושין כי יש כלות
שהן ביישניות הרבה ובשעת הקידושין
כמעט קרובות הן להתעלף ,ואין הכלה
שמה לבה למה שאומר לה החתן בשעת
הקידושין ועל מסירת הטבעת לידה ,ולכן
צריך להזהירן בזה.
שנה
וכן הביא בעל אמרי דוד סימן כט והוסיף
שלכן מסדר הקידושין צריך הוא קודם
מעשה הקידושין להסביר לחתן וכלה
תוכן ענין וקנין הקידושין ,וכשהחתן יקדש
את הכלה ידע על מה הוא מקדש אותה
וכן הכלה כלפי החתן.
המקדש והמתקדשת צריכים הם לכוון
לקיים בזה המצוה של קידושין .ומסופר
בספר שלחן העזר סוף חלק ב בהשמטות דף קכח
שיד
חם
השמש
הרב יעקב חביב
דרבנן מקדש .ופירש''י אדעתא דרבנן
להיות קידושין חלין כדת משה וישראל
שהנהיגו חכמי ישראל.
ד .סדר נתינת הקידושין
לפני נתינת הטבעת לידי הכלה צריך
שהחתן יאמר לכלה שהוא מקדש אותה
לו לאשה בנתינת הטבעת לידה ,דהרי
אם יתן קודם הטבעת ורק אח''כ יאמר את
הנוסח אינה מקודשת .וכתב היפה ללב סי'
כז ס''ק ב בשם הלבוש דהטעם דאינה
מקודשת הוא משום שמה שנתן לה
תחילה זה היה שלה ולא מתן ע''ד לקדש
אותה ,רק להחזיר דבר השייך לה .ולכן
מה שיאמר לה אח''כ לאו כלום הוא ולכן
אינה מקודשת .אלא צריך שיחזור ויקח
הטבעת מידה בחזרה ויחזור ויאמר לה
הנוסח של הקידושין ואח''כ יתן הטבעת
לידה ואז היא מקודשת .ולכן החתן לוקח
את טבעת הקידושין בידו הימנית והכלה
פושטת אצבעה הסמוך לאגודל שעל
הימנית ,וכן מושיטה אצבעה על דעת
לקבל טבעת הקידושין מהמקדש.
והוסיפו התוספות שם ד''ה כל דמקדש ולכן
אומר בשעת קידושין "כדת משה
וישראל" .וכן פירש''י בגמ' יבמות דף צ ע''ב
ד''ה אדעתא דרבנן דהיינו שתולה הוא את
קידושיו בדעת חכמים דהרי "כדת משה
וישראל" אומר הוא בשעה שהוא מקדש
אשה.
וכן מובא בגמ' כתובות דף ג ע''א תוס' ד''ה
אדעתא דרבנן וע''ש .ועיין עוד בזה בגמ' גיטין
דף עג ע''א וכן בגמ' בבא בתרא דף מח ע''ב
וע''ש.
וכן מצאנו בתוספתא כתובות פרק ד ה''ט וז''ל:
משתכנסי לבתי תהוי לי לאנתו כדת
משה וישראל .והגר''א שם בהגהותיו עשה
תיקון סופרים ובמקום לכתוב "משתכנסי"
כתב "לכשתכנסי" .והוא ע''פ מה שמובא
בירושלמי כתובות פ''ד ה''ח וע''ש.
והטעם שצריכה היא להושיט כתב
בשו''ת משיבת נפש סימן לו דצריכה היא
לעשות מעשה המוכיח שמתרצית
לקידושין .ואח''כ החתן פונה לכלה
ואומר לה בקול רם הנשמע היטב לה
ולשני העדים נוסח הקידושין.
וכן מצאנו בכל בו סימן עה דכשמקדש
החתן את הכלה יאמר לה "הרי את
מקודשת לי בכסף זה או בדבר פלוני
כדת משה וישראל".
וכתב המהר''ם מינץ שו''ת סימן קט דהכלה
לא עונה שום דבר אחר אמירת החתן
אלא עצם שתיקתה הרי זה נחשב שקבלה
היא את הקידושין.
ובאבודרהם
מפרש את הטעם שנהגו לומר בנוסח זה
דווקא ,והוא משום דמקודשת פירושו
מזומנת .ולכן הרי זה כמו שאומר לה
תהיה לי מזומנת כדת משה .וכוונה של
"כדת משה" היינו בזמן שתהיה טהורה
ולא בזמן שתהיה נדה .וכוונת המלה
"וישראל" היינו כדת שנהגו בנות ישראל
הלכות
ה .נוסח הקידושין
והנה מצאנו יסוד לנוסח הקידושין בגמ'
גיטין דף לג ע''א והוא דכל דמקדש אדעתא
שטו
ברכות
בברכת
אירוסין
חם
בענין קידושין בטבעת
דאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות
עליו ז' נקיים.
השמש
מקודשים לשמים :להיות לשמים .ופשטא
דמילתא "מקודשת לי" מיוחדת לי
ומזומנת לי עכ''ל.
וכן מצינו בתשובות הרמב''ם
דהטעם שנוהגים לכתוב בכתובה
שתטבול בכל עת שתצטרך לנידותה,
הוא מאותו טעם שאומר לה בשעת
הקידושין "כדת משה וישראל" דהיינו
כדת שהנהיגו לבנות ישראל לטבול בכל
עת שתצטרך.
ומצאנו עוד פירוש להבנת הנוסח של
הקידושין ומובא בפירוש הראב''ן אהע''ז
סימן כז דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש,
ושמא אירע ביניהם איזה דבר שנצרך
להפקעת קידושין ,לכן תיקנו לומר "כדת
משה וישראל".
סימן קצד
והנה מצינו כמה וכמה חילוקי דיעות
בנוסח עצמו .לדעת הרמב''ם הלכות אישות
פ''ג ה''ה עיקר הנוסח הוא שהחתן אומר
לכלה "הרי את מקודשת לי בזה" ,וכן
פסק מרן השו''ע אהע''ז סי' כז ס' א וע''ש.
אמנם הרמ''א חולק והביא דברי הכל בו
שהזכרנו לעיל דצריך להוסיף בסוף "כדת
משה וישראל" ושכן נוהגים.
המגיד משנה על הרמב''ם הביא שם בשם
הרמב''ן והרשב''א וכן דעת כמה מפרשים
דאם אמר לה "הרי את מקודשת" ולא
אמר "לי" אינה מקודשת .דהרי ידים
שאינן מוכיחות לא הוויין ידים .הילכך
חייב הוא לומר "הרי את מקודשת לי"
ואם לאו לא מועיל.
ומצאנו מובא בספר נחלת שבעה סימן יב
הסבר אחר שכוונת המילים "כדת משה"
הוא לרמז לנו את הפסוק המובא בתורה
דברים כד ,א "כי יקח איש אשה ובעלה"
(ומאחר דהתורה נקראת "תורת משה"
כמו שמובא "זכרו תורת משה עבדי" לכן
כשאומר החתן בנוסח "כדת משה" זה
מיד מרמז לנו על הפסוק המובא בתורה
המדבר על הקידושין) .וכוונת המילה
"וישראל" היינו דת ישראל שהוא ע''י
כסף או שטר ע''כ.
וכתב הריב''ש סימן קט ,וכן הר''ם אלשיך
סימן קד שמנהגנו עכשיו לומר "הרי את
מקודשת לי בטבעת קידושין זו כדת משה
וישראל".
אמנם הרמ''ט חלק א סימן רצא כתב
דלכתחילה צריך לומר "הרי את מקודשת
לי בטבעת זו" אבל בדיעבד אם לא אמר
כך לא מעלה ולא מוריד .והוא דווקא
שאומר לה "הרי את מקודשת לי" .אבל
אם אמר לה "תהא לי מקודשת" ,אז צריך
לומר "בזה" דווקא.
וכוונת המילים "הרי את מקודשת לי":
"מקודשת" הוא מלשון הקדש על כל
האדם" ,לי" בשבילי כאילו הוא אומר הרי
את מקודשת ואסורה על כל העולם
בשבילי .וכן מצינו בתוספות קידושין ד''ב
ע''ב ד''ה דאסר לה וז''ל :דהרי את מקודשת לי
כלומר להיות לי מקודשת לעולם בשבילי
כמו שמצינו בנדרים דף מח ע''א הרי הם
ותבט עיני בסדר רב סעדיה גאון
שהביא שם הנוסח דלקמן" :אריסת לי
עמוד צז
שטז
חם
הרב יעקב חביב
ומקודשת לי אנתי פלוניתא בת פלוניתא
לדידי פלוני בהדין כסא ובמה דאית בה".
ואח''כ לוקח את הכתובה ומוסרה לאשה
ואומר "סבי כתובתיך בידיך דאיתעלין
בה לרשותי כדת משה וישראל".
השמש
ומ''ש "כדת משה וישראל" הכוונה היא
דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש דהיינו
על דעת שהנהיגו חז''ל בישראל הוא
מקדשה שיהיו הקידושין קיימין לפי דברי
חז''ל ויהיו בטלין לפי דברי חז''ל ע''י גיטין
שהסדירו חז''ל.
ובספר האורה מיוחס לרש''י חלק ב סי' ג
מובא דהנוסח הוא "תהא מקודשת לי
בטבעת זו כדת משה וישראל" .וכן ניתן
להסיק מלשון ספר הפרדס שם עמוד פז
שכתב ג''כ כלשון הנ''ל .וכן מובא
במחזור ויטרי חלק ב סי' תסו בלשון זה .ועיין
בספר הרוקח סי' שנא שכתב דהלשון הוא
"תהא לי מקודשת בטבעת זו".
ובא וראה מה שכתבו המקובלים זצ''ל על
עצם הנוסח הנ''ל שמכיל בו ל''ב אותיות
שהם כנגד ל''ב נתיבות החכמה .ועיין
באריכות יותר בסידור קול יעקב להצדיק
המקובל רבי יעקב קאפיל זצוק''ל ובו
האריך בסדר ובנוסח הקידושין.
ובדרך מוסר השכל מצאתי מובא בספרי
מוסר דהטעם למילים "משה וישראל"
דווקא הוא מפני שבנ''י נדדו במדבר
ארבעים שנה ובמשך כל השנים הללו היו
להם כל מיני דין ודברים ,ויכוחים מריבות
וכן שעות קשות עם משה רבנו ,ובכל זאת
לא נפרדו ונשארו תמיד יחד .ואת זאת
באנו ללמד לבני הזוג בשעת הקידושין
שלמרות הכל צריכים הם להישאר במשך
כל ימי חייהם יחד.
אמנם הנוסח המקובל בימינו הוא "הרי
את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה
וישראל" .וכן מביאו המנהיג סימן קד ,וכן
מובא בתשובת הרשב''א חלק א אלף קפו,
ושכן כתב הארחות חיים חלק ב עמוד נז
וע''ש.
ואע''פ שמדברי מרן השו''ע סי' כז ס' א
משמע שמספיק שיאמר החתן "הרי את
מקודשת לי בטבעת זו" ולא צריך להוסיף
"כדת משה וישראל" ורק הרמ''א הוא זה
שכתב להוסיף זאת ,מ''מ פסקו של
הרמ''א התקבל בכל תפוצות ישראל.
ומצאנו ג''כ ע''פ הדרוש כמה פירושים
לנוסח הקידושין וכן מובא בספר מילתא
בטעמא ערך סידור קידושין דתיבת ''הרי''
עולה בגמט' 735שהוא כמנין "מעקה",
שהאשה הכשרה מצילה את בעלה מן
החטא .וע''ז נאמר ירמיה לא ,כא "נקבה
תסובב גבר" שרומז לשמירה כמו המעקה
שמסובב את הגג .וזהו פירוש הפסוק
דברים כב ,ח "כי תבנה בית חדש (האשה)
ועשית מעקה (זה השמירה) לגגך (אלו
התאוות) ולא תשים דמים בביתך (היינו
לא תתחייב מיתה בידי שמים) כי יפול
וגם בקהילות ספרד נהגו לאמרו .וכן
מובא בספר נהר מצרים דיני חופת חתנים סעיף
י וכן פסק בעל הבן איש חי פר' שופטים סעיף ו
שכתב דיאמר תחילה "הרי את מקודשת
לי בזה כדת משה וישראל" ורק אח''כ יתן
לה כסף הקידושין ,אבל לא שיתן לה
כסף הקידושין ואח''כ יאמר לה דברים
הנזכרים משום דהוי כמקדש במלוה.
שיז
חם
בענין קידושין בטבעת
הנופל ממנו" (היינו שלא תהא אשתך
מפלת נפלים ח''ו וכן שלא ימותו בניך
הרכים ח''ו) וע''ש.
ומצאתי פירוש יפה בתשב''ץ קטן סימן תסז
דידוע שכל המנהגים שנשתמרו בידינו
לסדר הנישואין הם בדמיון למעמד קבלת
התורה בהר סיני ,שבו היה מראה ה'
יתברך עצמו כחתן נגד הכלה שהם
ישראל .וזה הטעם שהחתן מתחיל אמירת
נוסח הקידושין באות ה' כשאומר לכלה
"הרי את מקודשת …" ,והאות ה' כנגד
חמישה חומשי תורה .וזה שהכתובה
מתחילה באות ב' (ביום) הוא כנגד
התורה המתחילה ג''כ באות ב'
(בראשית).
השמש
א''כ רואים אנו עד כמה חשוב נוסח זה
של הקידושין וכן כל הדברים והפרטים
הקשורים למעמד החופה .שהקידושין
שבין איש לאשה הם כאותו מעמד של
הקידושין שבין הקב''ה לכנסת ישראל.
וכשם שבשעת מתן תורה כשהקב''ה בחר
בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הוא
קידש אותנו והבדיל אותנו מכל שאר
האומות שבעולם ,כן הוא בקידושי חתן
וכלה.
ונסיים בדברי הוד כ''ק אדמו''ר
מליובאוויטש שכתב בליקוטי שיחות חלק
כב עמוד 67דהטעם לכך שמתן תורה נקרא
''יום חתונתו וביום שמחת לבו'' הוא
דלפני מ''ת היתה גזירה שעליונים לא
ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו
לעליונים ,וכמובא במדרש תנחומא שמות
טו ,ובמ''ת שאז היתה החופה והקידושין
של ישראל וקוב''ה ,נתבטלה הגזירה
ונעשה חיבור ויחוד של הקב''ה וישראל
כפי שהם בעולם למטה .וזהו הכוונה של
שמחת לבו .ומשמחה זו לשמחת עולם
בביאת גואל צדק בב''א.
וכן זה שבמתן תורה שמענו ז' קולות
וכמבואר בתהילים מזמור כט ''קול ה' על
המים'''' ,קול ה' בכוח'''' ,קול ה' בהדר'',
''קול ה' שובר ארזים'''' ,קול ה' חוצב
להבות אש'''' ,קול ה' יחיל מדבר'''' ,קול
ה' יחולל אילות'' ,זה כנגד הז' ברכות של
הנישואין האמורים תחת החופה .וכשם
שיש ארבע עשרה הזכרות של שם ה'
בעשרת הדברות כן נזכר ארבע עשרה
פעמים שם ה' בז' ברכות של הנישואין
וע''ש.
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
שיח
חם
השמש
הרב יעקב חביב
הגאון הרב יעקב חביב שליט''א
דיין בעיה''ק ירושלים ת''ו
בן המנוח זצ''ל
''אבי אבי רכב ישראל ופרשיו'' ,מעיין החכמה ,חוט החסד ,לבושו צדקה וענווה ,ציון
במרר תבכה וירושלים תתן קולה ,על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה .נפלה
עטרת ראשנו ונזר תפארתנו ,דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ,ונשבה ארון האלוקים,
הוא אבי ,הוא ראשי ,מורי ורבי ,אהובי ,חמדת לבבי ,עיני עיני ירדה מים כי רחק
ממני מנחם משיב נפשי .ובתפילה לה' הרופא לשבורי לב ,שנמצא נחמה בנחמת
ציון ובנין ירושלים.
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
ועל כן כתבו התוס' שם ד''ה אייתו כסא וז''ל:
מכאן נהגו לשבור זכוכית בנשואין עכ''ל.
הנה על דבר מה שנוהגים בכל קהילות
ישראל בלי יוצא מן הכלל ,לשבור כוס
תחת החופה ,הנני בזה לברר ולהעלות
את הדברים ממקור מנהגם ועד
השתלשותם להיום.
חלק ב
טעמים לשבירת הכוס
חלק א
מקור המנהג
הנה מספר רב של טעמים נאמרו למנהג
זה ,ואפשר לחלק אותם בשלוש קבוצות
והן:
ולהקדים :איתא במסכת ברכות דף ל ע"ב:
מר בריה דרבינא עבד הלולא לבריה
חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא ,אייתי
כסא דמוקרא בת ארבע מאה זוזי ,ותבר
קמייהו ואעציבו .רב אשי עבד הלולא
לבריה ,חזנהו לרבנן דהוו קא בדחי
טובא ,אייתי כסא דזוגיתא חיורתא ותבר
קמייהו ואעציבו עכ''ל .ופרש''י כסא
דמוקרא :פירוש כוס של זכוכית לבנה.
א] טעמים שמטרתם לרמוז לנו לא
לשמוח יותר מדי ,או להזכיר לנו על
אירועים עצובים.
ב] טעמים שמטרתם להזכיר לנו דברים
משמחים ,ושגורם לנו הוספה בשמחה.
שיט
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
השמש
ג] טעמים שאינם קשורים עם השמחה רק
שמזכירים לנו דברים אחרים.
ברעדה ,במקום גילה שם תהא רעדה
עכ"ל.
ענף א :טעמים שמטרתם להזכיר על
אירועים עצובים
ודבר מעניין שבספר שישו ושמחו
מצאנו מהטעם הנ''ל מקור לדין שמחה.
וכן כתב שם :ולפ''ז קצת שמחה יש
בשבירת הכוס ע"ד הגמ' שם והוא רמז
דאסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה''ז.
ד"אז ימלא שחוק פינו" תהלים קכו ,ב כתיב,
דהיינו שהשבירה באה להזכיר שעוד
יבוא הזמן שהשמחה תהיה הרבה יותר
גדולה (שמחת הגאולה) וחשובה מזו
(מהחתונה).
עמ' פא
במקום גילה שם תבוא רעדה
המשנה ברכות דף ל ע''ב אומרת "אין
עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש".
והגמרא שם שואלת מנא הני מילי? והגמ'
מגיעה לדברי רב נחמן בר יצחק וז''ל:
מהכא תהילים ק ,ב "עבדו את ה' ביראה
וגילו ברעדה" מאי וגילו ברעדה ,א"ר
אדא בר מתנא אמר רבה במקום גילה
שם תהא רעדה .אביי הוה יתיב קמיה
דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא אמר
וגילו ברעדה כתיב ,א"ל אנא תפילין
מנחנא .ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דר' זירא
חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה "בכל
עצב יהיה מותר" כתיב ,א''ל אנא תפילין
מנחנא .ואח''כ מביאה הגמ' את המקרה
שלנו דמר בריה דרבינא עביד הלולא
לבריה וכו'.
וכן מצאנו דברים מפורשים יותר בספר
שלחן של ארבע דף קב ע''א לרבנו בחיי
וז''ל :לפיכך יש מנהג בקצת קהילות
במקום השמחות וסעודות של מצווה,
לשבור שם כלי זכוכית ואשישי ענבים,
להעציב השמחים ,ושתתערב עם השמחה
רעדה ,ואין לך שמחה גדולה כשמחת
התורה לישראל בהר סיני במעמד
הקדוש ,וכתוב עליו כמחולת המחנים,
וכבר ידעת כי שם נשתברו הלוחות עכ''ל.
והנה לפי זה כתב הרמ''א בשו''ע
תקס ס' ב וז"ל :יש מקומות שנהגו לשבור
כוס בשעת החופה ,או לשים מפה
שחורה ,או שאר דברי אבלות בראש
החתן עכ''ל.
ועל פי זה כתב המחזור ויטרי סי' תעא וז''ל:
ומטיח הכוס של זכוכית בכותל ושוברו,
משום שנאמר משלי יד "בכל עצב יהיה
מותר" ,ועוד כתיב תהילים ק ,ב "עבדו את ה'
ביראה וגילו ברעדה" ,ודרשו רז''ל ברכות
דף ל ע''ב במקום גילה שם תהא רעדה
עכ"ל.
או''ח סי'
ובאמת למד הוא זאת מדברי הכל בו
הלכות תשעה באב עמ' רמז דמקשר מנהג זה ,עם
החובה להתאבל על חורבן הבית ,וכן
כתב :צריך אדם לזכור בכל שמחותיו
אבלות ירושלים שנאמר תהלים קלז ,ה "אם
אשכחך ירושלים וכו' על ראש שמחתי".
וכן כתב הרוקח
וז''ל :ומה ששוברין כלי זכוכית בנשואין,
לפי שנאמר בו עבדו את ה' ביראה וגילו
הל' אירוסין ונישואין סי' שנג
שכ
חם
הרב יעקב חביב
ועל כן פשט המנהג לשבור הכוס אחר
שבע ברכות עכ''ל.
והטעם שהגמ' מזכירה ומדייקת דווקא
"כסא דזוגיתא חיורתא" מסביר מהר''ב
רנשבורג זצ''ל מס' ברכות דף ל ע''ב וז''ל :וכפי
שראינו בתוס' ב''מ דף כט ע''ב שאחרי
החורבן נתמעטה הזכוכית ,וממילא
בשברו כוס זה שנהיה נדיר אחרי
החורבן ,הזכיר לנמצאים את חסרון הבית
וחורבנו עכ''ל.
וכן מובא עוד הסבר לדבר והוא מספר
מטעמים החדש ,בשם הרד''ל על פרקי
דרבי אליעזר וז''ל :שני שערים היו בבית
המקדש והשער של החתנים היה עשוי
מזכוכית לבנה ,ולכן בחתונה שוברים
זכוכית לבנה זכר לחורבן עכ''ל.
והנה מצאנו עוד מנהג שהיו נוהגים
לעשות לחתן תחת החופה זכר לחורבן,
והוא ע''פ מה שמובא במסכת ב''ב דף ס
ע''ב וז''ל" :אם אשכחך ירושלים תשכח
ימיני תדבק לשוני לחכי וכו'" ומקשה
הגמ' :מאי על ראש שמחתי אמר רב יצחק
זה אפר מקלה שבראש חתנים .א''ל רב
פפא לאביי היכא מנח לה במקום תפילין,
שנאמר ישעיה סא "לשום לאבלי ציון לתת
להם פאר תחת אפר" עכ''ל.
ופרש''י ד''ה אפר מקלה :אותו אפר בא
מכירה השרופה באש ,וזהו כוונת מקלה.
ועוד פירש שם פאר תחת אפר ,שמכלל
שהיו רגילין ליתן אפר זה על ראש
החתן במקום פאר דהיינו תפילין כדכתיב
יחזקאל כד "פארך חבוש עליך" .וכן כתב
הרי''ף בסוף מסכת תענית וע''ש.
השמש
והנה רבנו הרמב''ם
כתב בזה''ל :וכשהחתן נושא אשה לוקח
אפר מקלה ונותן בראשו מקום הנחת
התפילין ,וכל אלו הדברים כדי לזכור
ירושלים ,שנאמר "אם אשכחך ירושלים
וכו'" עכ''ל.
הלכות תעניות פ''ה הי''ג
ואותה הלכה נפסקה בטור ובשו''ע בב'
מקומות:
א] בהלכות תשעה באב
ושם כתב הטור וז''ל :ותקנו להניח אפר
בראש חתנים במקום הנחת תפילין עכ''ל.
והוסיף עליו מרן הב''י בשם הכל בו וז''ל:
יש מקום שנמנעו שלא לתת אפר מקלה
בראשי חתנים מפני שאין העם מוחזקים
כלל בהנחת תפילין ולא יהיה להם האפר
תחת פאר ,וחששו ג''כ שמא לא יהיה ג''כ
פאר תחת אפר .ולכן נהגו לעשות זכרון
אחר במקומו ,שנותנין מפה שחורה על
ראש החתן והכלה .ועל זה פשט המנהג
לשבר הכוס אחר שבע ברכות עכ''ל.
או''ח סי' תקס ס' ב,
והוסיף הדרכי משה שם אות ב "ובעירנו
נהגו בשתיהן ,נותנים אפר על ראש החתן
וגם החתן משבר הכוס שמברכין עליו
ברכות אירוסין ,ולכן נהגו לברך ברכת
אירוסין על כוס של חרס".
ולפ''ז פסק מרן בשו''ע שם וז''ל :כשהחתן
נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן
בראשו במקום הנחת תפילין עכ''ל .אמנם
לדעת הרמ''א נהגו לשבור כוס בשעת
החופה או לשים מפה שחורה או שאר
דברי אבילות בראש החתן מאחר
שחוששין לדברי הכל בו שמא העם לא
שכא
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
השמש
מוחזק בהנחת תפילין ולא שייך אצלם
האפר תחת פאר.
להגר''ש קורח אהע''ז עמ' קל ס' ה ,וכן בשו''ע
המקוצר למהר''י רצאבי חלק ג עמ' קמז וע''ש.
ב] בהלכות קידושין אהע''ז סי' סה ס' ג ,הביא
רבנו הטור את מנהג אשכנז שבשעת
הברכה נותנים לחתן אפר בראשו במקום
התפילין ,ובספרד נוהגים ליתן בראשו
עטרה עשויה מעלה זית לפי שהזית מר,
זכר לאבילות של ירושלים ,ונהרא נהרא
ופשטיה.
והגאון מהר''י קאפח זצ''ל בספרו הליכות
תימן שער החמישי כותב שאותה תקנה
שהחתן כשנושא אשה לוקח אפר מקלה
ונותן בראשו במקום הנחת תפילין היא
תקנת תנאים ואמוראים ,וזוהי שפסקוה
ראשונים ,ולא היתה מעולם שום תקנה
אחרת תחליף לתקנה זו.
ולפ''ז פסק מרן השו''ע שם ס' ג וז''ל :צריך
לתת אפר בראש החתן במקום הנחת
תפילין זכר לאבילות ירושלים דכתיב
"לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר" עכ''ל.
וממשיך לכתוב שם שחכמינו ז''ל לא קבעו
שעה מסוימת להנחת האפר ,לא בעת
האירוסין ולא בעת שבע ברכות
בנישואין ,ובוודאי לא קבעו בראשיתן או
בסיומן .חז''ל הניחו את העיתוי לשיקולה
של כל קהילה להזכיר את חורבן ירושלים
בראש השמחה ,כלומר בעת השיא של
השמחה.
והרמ''א שם כתב שיש מקומות שנהגו
לשבור כוס אחר שבע ברכות ,וזהו מנהג
שנוהגים במדינות אלו שהחתן שובר
הכלי שמברכים עליו ברכת אירוסין ,וכל
מקום לפי מנהגו.
מדברינו יוצא דהמנהג לפי מרן השו''ע
לא היה לשבירת הכוס כמו שהוזכר
ברמ''א ,אלא בהנחת האפר על ראש
החתן ,וכדברי הגמ' והרמב''ם שהזכרנו
לעיל.
ומעניין הוא דמלבד מכמה קהילות
בודדות כמו בקהילות תימן ,לא מצאנו מי
שנוהג כדברי מרן בזה .אלא המנהג
לשבירת הכוס תחת החופה אחרי השבע
ברכות הוא המנהג שהתפרסם בכל
קהילות ישראל.
ומצאנו כמה עדויות אודות מנהג קהילות
תימן ,וכן מובא בספר עריכת שלחן
לפיכך לפי מנהגי טקסי החתונה בתימן
שיא השמחה והרוממות הנפשית הוא
בערב האירוסין ,לאחר שהחתן חוזר עם
עשרות מלוויו מסעודת האירוסין שסעד
בבית חמיו ,בעת שפושט בגדי זהב
ולובש בגדי לבן שבהם הוא הולך שוב
לבית חמיו לטקס האירוסין ,ברגע
שהמשוררים מצויים בשיא להט שירתם
בשיר "אפתחה שיר בש-די מחסי" ,וכל
הקהל עומדים על רגליהם ,ברגע
שמלבישים לחתן את הכובע החדש
ושרים את ההלל המיוחד לרגע זה,
ו"הללויה עטרך בחתונה" ,באותו רגע
מכניסין שבר כלי חרס ובו מעט אפר,
ולפתע מושלך הס מוחלט באולם .כל
השירה ,הריקוד והרוממות נידמים,
ונעלמים כל הפיות ,ואז תופסת את
שכב
חם
הרב יעקב חביב
מקומם רצינות ורכינת ראש .אחד
השושבינים שבידו האפר ניגש אל החתן
העומד ברגעי שיא שמחתו ,והרב טובל
קצה אצבע ימינו באפר ומניחה במקום
הנחת תפילין .באותה שעה כל אדם ולו
הקשוח ביותר נרעדים מורשי לבבו ,ולא
יתכן שיהרהר ברגעים הללו כי אם
בחורבן ירושלים ובמצבנו בין העמים.
חלף רגע קטף ושוב חוזרות השמחה
והעליצות למקומן ,וחוזרים למזמוטי חתן
וכלה.
השמש
והלצים ,שנשתכחה מהם מטרת שבירת
הכוס והפכה למעשה שמחה וצחוק פרוע
עכ''ל.
וכן ראיתי מובא בספר יהדות חבאן
להרב סעדיה מעטוף שכתב שהמנהג
במקומם שהיו מלבישים החתן בבגדי
צבעוניים ושמים על ראשו רצועת נייר
אדומה מבריקה ,ולאחר שהלבישו אותו,
קשטוהו ובשמוהו ,שמים על ראשו קצת
אפר והוא אומר "אם אשכחך ירושלם
וכו'" .וזה היה במקום שבירת הכוס.
ויתירה מזו כותב הגר''י קאפח זצ''ל שם
דאת המנהג לשבור כוס תחת החופה,
הפכו אותו היום למעשה צחוק וקונדס,
וכמובן שאין מקום ללמוד ממעשה דגמ'
גבי מר בנו של רבינא למנהג של היום,
משום דלא דמי השבירה דשם לשבירה
שנוהגים בימינו .ועל כן מתאר את המנהג
הנהוג להיום ,וז''ל :בוא וראה עתה מה
היא שבירת הכוס בימינו .מביאים כוס
השווה כמה פרוטות ,ולא עוד ,אלא
שמחפשים כוס סדוקה ,אשר לא תצלח
למאומה .עוטפים אותה להסתירה מעין
רואים במסוה שלא יתפזרו השברים,
וכבר התריע על כך הרנ''א אשכנזי בספר
"מעשה אפרים" (איזמיר תרט''ו) חלק אהע''ז סי' ה,
על שמביאים כוס פגומה ורעה כדי
לשברה ,והרע לו מאד על כך וחרה אפו
בהם .גם אחרים התריעו על כך ,כפי
שהובא בשדי חמד מערכת ז אות יב .כל
הצער הזה בבני אדם רציניים ,והלצים מה
הם עושים? הם הפכו את המנהג הזה
למעשה קונדס ,מחפשים כוס עבה שאין
החתן יכול לשברה ,ובכך לעורר צחוק
האספסוף על חולשתו ואי יכולתו לפצח
הכוס .הצד השוה שבכולם ,הרציניים
לפי כל האמור המנהג הפשוט בכל
קהילות תימן הוא כדברי מרן השו''ע
לשים על ראש החתן במקום הנחת
התפילין מקצת אפר ,ולא היו שוברים
כלל כוס תחת החופה.
והמנהג להיום בק''ק תימן שאלתי אותו
להגאון רבי רצון ערוסי שליט''א ,רבה
דקרית אונו ,ואמר לי בזה''ל :בתימן נהגו
רק בנתינת אפר בראש החתן בעת
הלבשתו .אמנם כאן בארץ ישראל דומני
שרק מיעוט ,ואני בכללם שומרים על
מנהג זה .אבל בתוך החופה והרבה מן
המיעוט הזה ,נוהגים בנתינת האפר וגם
בשבירת הכוס.
נחזור לעניננו הראשון והוא במה שנהגו
לשבור כוס תחת החופה משום דבמקום
גילה שם תבוא רעדה.
והנה המהרש''ל בספרו ים של שלמה
כתובות א אות יז מחבר את שני הטעמים
האלו של גילו ברעדה וזכר לחרבן ,וכותב
וז''ל :והזכוכית שמשברים תחת החופה,
שכג
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
י''א זכר לאבלות ירושלים ,כלומר וגילו
ברעדה כבההיא דכתיב בריש אין
עומדין ,רב אשי עביד הילולא וכו' עכ''ל.
וכן מובא בשדי חמד מערכת חו''כ כלל ז אות יד
דהתפקיד של הרעדה הוא לזכור בחרבן
וז''ל :שלא ידעו כי במקום גילה שם תהא
רעדה לזכור חרבן ביתנו עכ''ל.
ב .מזכיר לאדם ד''מעפר באת ואל עפר
תשוב"
והנה המהרש''א בחידושיו על מסכת
ברכות דף לא ע''א ד''ה כסא דמיקרא כותב וז''ל:
ופירשו בו הרמז שהוא כלי חשוב מאד
ועיקר צורתו ועשייתו מעפר ,ושבירתו זהו
מיתתו ,וכן האדם נוצר מעפר ועומד
למיתה תמיד לשוב להיות עפר עכ"ל.
והקשה עליו הצל''ח ברכות דף לא ע''א וז''ל:
והנה במה שכתב דשבירתו הוא מיתתו
אני תמה דמאי איריא כלי זכוכית ,הלא
כל הכלים אמרינן ששבירתן זוהי מיתתן
וכו' ,ואם כוונת המהרש''א דכל הכלים
כשנשתברו יש להם תקנה א''כ אדרבה
גם בכלי זכוכית דמה בזה לכל הכלים
עכ''ל.
א''כ לפ''ז מהו ההבדל בין כלי זכוכית
לשאר הכלים ומדוע בכלי זכוכית דווקא
מזכיר לנו ענין המיתה?
ולזה נראה להסביר ע''פ דברי הרב
החיד''א זצ''ל המובאים בספרו פתח
עינים ח''א ברכות שם ,וז''ל :לפי שהכל
למיתה הם עומדים כזכוכית דלישבר
עומד עכ''ל .דהיינו שנכון הוא שכל
השמש
הכלים יש להם שבירה ,ויש להם תקנה,
אבל הכלי השבור ביותר שיזכיר לנו את
ענין השבירה זה כלי הזכוכית ,ולכן הוא
זה שיותר מזכיר לנו את יום המיתה.
ג .מזכיר לנו את שבירת הלוחות
והנה על הפסוק שמות לא ,יח "ויתן אל משה
ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות
העדות" ,כותב רש"י ע"פ דברי חז"ל נדרים
דף לח ע''א ככלתו חסר כתיב ,שנמסרה לו
תורה במתנה ככלה לחתן.
וע''ז כותב הים של שלמה כתובות דף יז וז''ל:
והזכוכית שמשברים תחת החופה וכו' ,על
דרך הכוונה הראשונה (דמדמים למתן
תורה) ,נראה שהוא רמז לזכור קידושין
הראשונים שמשה שיבר הלוחות.
ומצאנו להתשב''ץ הקטן בפסקיו סי' תסו
שמביא הרבה דברים הדומים בחתונה
ובמתן תורה וע''ש.
וכן מביא השל''ה הק'
ד''ה שש מעלות לכסא בשם הרקנאטי וז''ל:
תקנו לשבור הכוס בשעת החופה ,פירוש
כדי לתת למידת הדין חלקו ועל ידי כך
ועולתה קפצה פיה .וכן הענין היה במתן
תורה שהיו ישראל ככלה לחתן ,קטרג
השטן בנתינת הלוחות ,כי היה ירא כי
כשיהיו הלוחות בישראל אז יתבטל
מציאות השטן שהוא המוות ,ושלטה העין
הרע שלו בהסתת העגל ואז נשתברו
הלוחות עכ''ל.
שכד
דף פה ע''א פר' שופטים
חם
הרב יעקב חביב
השמש
ענף ב :טעמים שמטרתם להזכיר על
אירועים משמחים
תהלים נא ,יט "לב
רוחו ,כמ''ש
אלוקים לא תבזה" עכ''ל.
א .להזכיר שיש לאדם ענין בתחיית
המתים -עוה''ב
וכן כתב השמחת חיים עמ' לג וז''ל :וע''כ
משברים הזכוכית ללמד לחתן דעת,
ולרמוז לו שישבר תאוותיו ואל יכנוס
עצמו לפח ,שהיצה''ר כורה לו ואורב לו
להפילו עכ''ל.
והנה מצאתי בספר מטעמים עמוד מו,
המבסס את דבריו על דברי המדרש
בראשית רבה ,שבעוה''ז הנשמה נתנה
ע''י נפיחה כמו שכתוב בראשית ב ,ז "ויפח
באפיו נשמת חיים" ,ולכן מתים .ולעתיד
לבא הנשמה תהיה ע''י נתינה ,ע''פ
הפסוק יחזקאל לז ,יד "ונתתי רוח בכם
וחייתם" .ואז בתחיית המתים החיים יהיו
נצחיים .ולכן לוקחים את כלי הזכוכית
שנעשה בנפיחה ומסמן את עולמנו הזה
ושוברים אותו לרמוז שעתידה להיות
תחיית המתים.
ב .להזכיר שיש לאדם תקנה
ודברים דומים מצאתי לרב החיד''א
בספרו פתח עינים ח''א ברכות שם וז''ל :ומה
כלי זכוכית שנשברו יש להם תקון ,גם
האדם אשר ימות יש לו תקון ויזכה לעולם
הבא עכ''ל.
ובדומה לזה כותב הצל''ח
וז''ל :והנלענ''ד שהאדם דומה בכל דבר
לכלי זכוכית שיצירתו מן העפר כמוהו,
וכי נשתברו יש להם תקנה ,גם האדם כי
נשתברו ע''י פשעו יש לו תקנה בתשובה.
וגם אין להם שוב טהרה ,אם נטמאו רק
בשבירה ,ששבירתם היא טהרתם וכו',
וכך האדם אין לו טהרה אם נטמא
בעוונותיו אין לו שום טהרה רק שבירת
ברכות דף לא ע''א
נשבר ונדכה
ג .אין אשה אלא לבנים
על הפסוק בראשית ל ,כג "אסף אלוקים את
חרפתי" מביא רש''י את המדרש רבה
עג ,ה וז''ל :ומדרש אגדה ,כל זמן שאין
לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה,
משיש לה בן תולה בו ,מי שבר כלי זה,
בנך עכ''ל .והוא על דרך מה שמובא בגמ'
תענית דף לא ע''א :תנו עינכם למשפחה,
שאין אשה אלא לבנים עכ''ל .והאגרא
דשמעתא מובא באוצר מנהגי ישורון ערך חופה,
רוצה לחבר מדרשים אלה יחד ששבירת
הכוס בחתונה נועדה להראות שמטרת
האשה לבנים ,שאז יהיה לה במי לתלות,
וז''ל :ולהורות דאין אשה אלא לבנים,
שוברים כלי חרס דיהיה לה במי לתלות
עכ''ל.
ד .כנגד מדת הדין ,וכן עין הרע
והנה בספר שישו ושמחו עמוד פא מביא
בשם האור החכמה שמאחר שאנו רוצים
שיהא שורה המזג הטוב ,הבא מחכמתו
יתברך בחתן וכלה ,רק מחמת רבוי עם
שיש בחופה ,אולי יש עין הרע ח''ו ,ע''כ
שוברים הכוס שישלוט עין הרע על הכוס,
והוא החלק לסט''א ,שרוצה תמיד בחרבן
ופירוד.
שכה
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
וכן מובא בספר מטעמים חדש
שהביא רמז מהפסוק תהלים קכד ,ד "הפח
נשבר ואנחנו נמלטנו" .וכן אלה הם
הדברים שהבאנו מהשל''ה הק' פר' שופטים
בשם הרקנטי ,על כן תיקנו לשבור הכוס
בשעת החופה לתת למידת הדין חלקה,
כי מי שעלה למעלה וגדולה ,אז מתגרה
בו השטן ועולה ומקטרג .דהיינו דמכיון
שהחתן בזמן חתונתו דומה למלך ,לכן
מצד מעלתו משאר בני אדם ,יש חשש
שידבק בו היצר הרע והסט"א ,לכן
שוברים את הכוס.
השמש
ומסביר המהרש''א שם וז''ל :כלי מונח
אדבר שמקבל פעולת מה ,וקודם
שנבעלה אינה מקבלת פעולת ההולדה,
כגולם הזה שאינו מקבל פעולת דבר ,עד
אחר שנבעלה נעשית כלי לקבל פעולת
ההולדה ,וכיוצא בזה שאמרו דאין לזכר
קורת רוח רק מאשתו ראשונה ,אמרו כאן
שגם הנקבה אינה כורתת ברית רק
לאישה הראשון ,שעשאה כלי ,ואמר
בדמיון "בועליך עושיך וכו' ,כמ''ש "אלכה
נא אל אישי הראשון" שהוא עשנו כלי
לקבל פעולת התורה ,וקודם מתן תורה
לא היו ישראל רק כגולם שלא היתה להם
פעולת תורה ומצוות עכ''ל.
אות לד
ענף ג :טעמים שמטרתם להזכיר
על אירועים שונים
דהיינו כשם שבמתן תורה הושלמנו
לקבל התורה ,כך האשה כשמתחתנת
לראשונה מושלמת לפעולת ההריון,
ושבירת הכלי באה לסמן שעד עתה לא
היתה מוכנה לפעולת ההריון וכעת נעשית
"גמירות הכלי" לפעולה זו.
א .הבעל עושה את האשה כלי
הטעם הזה מובא בספר מטעמים חדש
עמ' כה אות י וז''ל :לרמז לה שעד עכשיו היא
נחשבת שבר כלי ,כי "אין אשה כורתת
ברית אלא למי שעשאה כלי ,וכן הובא
בגמ' סנהדרין דף כב ע''ב וע''ש עכ''ל.
ב .לא משמחים מספיק החתן והכלה
ולהבין את הטעם הזה באר היטב ,אקדים
בדברי הגמ' בסנהדרין דף כב ע''ב :אמר רב
שמואל בר אוניא משמיה דרב ,אשה
גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי
שעשאה כלי ,שנאמר ישעיהו נד ,ה "כי
בועליך עושיך ה' צבאות שמו'' עכ"ל.
ומפרש רש''י שם וז''ל :גולם היא :קודם
שנבעלה .גולם :כלי שלא נגמר קרוי גולם,
כדתנן גולמי כלי עץ טמאים עכ''ל .דהיינו
שהאשה קודם שנבעלה איננה שלימה
עדיין.
בספר מטעמים עמ' מז אות לט כתב
"שצנצנת" הוא בגמטריא חמש פעמים
"קול" ושוברים את הצנצנת לרמוז
שעברנו על חמש "קולות" כאשר לא
שמחנו כל צרכנו את החתן והכלה .וז''ל:
טעם ששוברים דווקא צנצנת תחת
החופה ,משום שצנצנת בגמטריא חמש
פעמים "קול" ,כי מי שאינו משמח חתן
וכלה עובר בחמישה קולות ,ועל כן
שוברים ,כי בעוונותינו הרבים נעדר
מאיתנו החמישה קולות עכ''ל.
שכו
חם
הרב יעקב חביב
ג .אזהרה דלא יאבד מעותיו
השמש
פירוד ח''ו? ולכן צריך לומר שלסברת
הגר''א באמת לא שוברים את הכוס של
הנישואין שמראה על בנין עדי עד ,אלא
שוברים את הכוס של האירוסין
(שלשיטתו כמו שנבאר את זה בהמשך
יש שני כוסות תחת החופה).
והנה מובא שם אות נ עוד טעם לשבירת
הכוס תחת החופה והוא "על דרך צחות",
לפי שמסתמא קבל החתן הזה נדן איזה
מעות רוביל כסף ,ובוודאי בדעתו שיעשה
איזה מסחר ,כך מרמזים לו שלא יאבד
מעותיו ,כמובא בב''מ דף כט ע"ב "הרוצה
לאבד מעותיו ישתמש בכלי זכוכית"
עכ''ל.
וכן מופיע בתשובות מהר''ם מינץ
וז''ל :ונ''ל קצת טעמא ,כיון דיש עתה שתי
כוסות ,טוב ליקח לשבר כוס של אירוסין,
כי כוס של נישואין אתיא לגמר הזיווג,
ומברכין "והתקין לו ממנו בנין עדי עד",
לכן אין סברה לשבר כוס של נישואין,
שמורה ח''ו על שבירת הבנין ,כי אמרינן
סימנא מילתא היא עכ''ל.
סימן קט
ד .עדיף לגרש מלבטל התנאים
והנה מצאנו טעם שונה לחלוטין משאר
הטעמים שהזכרנו עד כה ,ומובא הוא
בשם הגר''א בספר שערי רחמים עמוד מא
שמסביר מדוע בתנאים שוברים כלי חרס
ובחתונה שוברים כלי זכוכית ,וכן הוא
כותב :ואמר בשם הגר''א זצ''ל שזה הטעם
ששוברים בשעת תנאים כלי חרס ,כשם
שכל חרס שנשבר אין לו תקנה ,כך אין
תקנה לבטל התנאים כי אם שישאנה
ויגרשנה ,וזה הטעם ששוברים בחופה כלי
זכוכית שאע''פ ששבר יש להם תקנה
עכ''ל .דהיינו שעדיף לגרש בגט מאשר
לבטל את התנאים לפני החתונה.
ולכן לביאור הגר''א אפשר לומר שרצו
חז''ל לרמוז שאם יש צורך ח''ו ,עדיף
לבטל ע''י שבירה ,וכדי שלא יתרע מזלו
מסמנים זאת בכוס של אירוסין ,ואחריה
שותים כוס של נישואין לסמן על הבנין
השלם.
ה .סימן ברכה לבנין עדי עד
ונסיים בדברי ברכה והוא ע''פ מה שהיה
נהוג בכמה מקומות לשבור את הכוס עם
קצת יין בתוכו .וכן מובא בהראב''ן סימן
קעז והוא משיג על המנהג הזה עם כמה
השגות ,ואחת מהן היא דחוששין לאיסור
בל תשחית ,וז''ל :ועוד יש לי תימה שנהגו
לבזות כוס של ברכה ,ולשופכו הכל
לאיבוד עכ''ל.
וכן הרחיב את ההסבר הזה הכתר ראש
ארחות חיים אות קטו וז''ל :אמר רבנו שיותר
נכון הגט פיטורין את אשתו כשלא תמצא
חן בעיניו שהתורה התירה ,מלבטל
התנאים בתקיעת כף ,דכיון שנעשה
תקיעת כף הוא מן השמים ובהדי כבשי
דרחמנא למה ליה עכ''ל.
והתשב''ץ הקטן פסק תפז כתב וז''ל :ומה
שאנו שופכים כוס של ברכה על פני
הבית ,סימן טוב הוא שישפיע להם
אבל באמת צריך ביאור דהרי למה דווקא
בחתונה בעת החיבור מראים סימן של
שכז
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
הקב"ה ברכה שנאמר מלאכי ג ,י "והריקותי
לכם ברכה עד בלי די" עד שיבלו
שפתותיכם מלומר די ,וכן מסבירה הגמ'
במסכת שבת דף לב ע''ב וע''ש עכ''ל.
והנה מצאנו שני מקומות בהם מביאים
חשיבות הברכה ,והם:
א) מסכת יבמות
אשה שרוי בלא ברכה".
דף סב ע''ב
"השרוי בלא
ב) מסכת עירובין דף סה ע''א "כל בית שאין
היין נשפך בו כמים אין בו סימן ברכה".
ולכן ממילא שופכים יין לסמן שכעת
נכנסה ברכה לביתם של בני הזוג הזה.
וכן כותב הנהר שלום דף קסד ,וכך מובא
בספר שישו ושמחו עמוד פא וז''ל :לכן תיכף
שנושא אשה שוברים הכוס של אירוסין,
או נישואין אם קצת יין שבו ,לסימן טובה
וברכה ,שמהיום והלאה כבר יהיו לו
ברכה עכ''ל.
וזה הטעם שנהגו לשבור כוס עם קצת יין.
וזה ג''כ מתאים לביאור שביארנו בדברי
הגר''א ,שאם שוברים את הכוס שוברים
את הכוס של האירוסין שלא יראה היפך
מבנין עדי עד .ואם ישבור כוס של
נישואין התנאי הוא שיהיה בו קצת יין
שיש בו סימן ברכה.
חלק ג
מי שובר את הכוס
השמש
מנהגים .לפי כמה דעות החתן בעצמו
שובר את הכוס ,ולפי דעות אחרות אביו
של החתן הוא השובר ,ולפי עוד דעות
הרי זה מסדר הקידושין בעצמו ששובר,
ולפי דעה נוספת משמע דאפילו אחד
מאנשי הקהל יכול לשברו.
והרי מהמקרים המובאים בגמ' בברכות
דף ל ע''ב שוברי הכוס היו אבות החתנים
וכמוזכר שם אודות מר בריה דרבינא ,או
רב אשי.
ומשום הכי מסיק השדי חמד כלל ז באסיפת
דינים מערכת כ אות יב ד''ה זכר לחרבן וז"ל:
ומסתברא דלאו דווקא שהחתן עצמו
ישבר אלא שוברין לפני החתן ,כמו שהוא
המנהג אצלנו שאחד מהעומדים בחופה
משבר את הכוס ,וממקומו הוא מוכרע,
שהרי מנהג זה נתפשט מההוא דאמרינן
ר''פ אין עומדין וכו' ,והרי בההוא עובדא
לא היה המשבר החתן עצמו עכ''ל .ואחר
כך מביא מדברי הרוקח ז''ל שכתב
שהחתן עצמו שובר .וסיים בעל השד''ח
שם בזה''ל :ואף שאין סברא לומר שיהא
זה לעיכובא ,אבל כך הוא המנהג עכ''ל.
והנה הרמ''א בשו''ע או''ח סי' תקס ס' ב כותב
וז''ל :ויש מקומות שנהגו לשבר כוס אחר
שבע ברכות עכ''ל .ובשו''ע אהע''ז סי' סה
ס' ג הוסיף וז''ל :וזהו מנהג במדינות אלו
שהחתן שובר הכלי שמברכין עליו ברכת
אירוסין עכ''ל.
וכן מובא בשו''ת מהר''ם מינץ
ירושלים סי' קט עמ' תקלו וז''ל :ואחר ברכת
הנישואין נותן ליד החתן הכוס של ברכת
אירוסין ויזרוק אותו לכותל וישבר עכ''ל.
הוצאת מכון
והנה על אותו הפרט מי שובר את הכוס
תחת החופה ,מצינו בזה כמה חילוקי
שכח
חם
השמש
הרב יעקב חביב
וכן מביא המהרי''ל
וז''ל :והרב החזיק בידו הכוס ,ואחר כך
נתן את הכוס ביד החתן והפך החתן את
פניו לאחוריו ,ועמד נגד צפון ,וזרק את
הכוס אל הכותל לישבר עכ''ל.
הלכות נישואין עמ' תסו
וכן מובא במנהגי וורמיישא חלק ב עמ' לד
לרבי יוזפא שמש זצ''ל וז''ל :והחתן זורקו
לראש האבן בצורת הארי ,אשר שם תחת
הברייט אוז ,ושוברו שם עכ''ל.
וכן הוא בשו''ת מהר''ם מינץ
356שמביא ממנהגי נישואין עמוד מג וז''ל:
והשמש נותן ביד החתן הצנצנת של
ברכת אירוסין והחתן זורקו לראש האבן
בצורת ראש אריה העומד בכותל של
מזרח עכ''ל.
סימן קט הערה
מכל אותם ראיות משמע דהמנהג הוא
שהחתן בעצמו שובר את הכוס בשעת
החופה.
אמנם ראיתי בספר חופת חתנים עמוד לד
שכתב וז''ל :והמברך שופך את היין אחר
ברכת אירוסין ושובר את הכוס בכלי
העומד על הקרקע לפני הכלה לזכרון
ירושלים עכ''ל .דהיינו שמסדר הקידושין
הוא זה ששובר את הכוס.
וכן מובא בספר יפה ללב
ששבירת הכוס אינה על ידי החתן כי אם
ע''י המברך עצמו שהוא החזן ,ושובר
אותו אחר הברכה של ברכת האירוסין
ואחר ששתו.
ח''ב סי' סה ס' ז
לפי דבריהם למדנו שהרב המסדר
קידושין שובר את כוס ולא החתן.
וראיתי עוד שיטה בדבר ,והוא מספר
מטעמים החדש עמ' כד אות ה שמחלק בין
התנאים לחתונה וכתב וז''ל :טעם למנהג
שבתנאים המחותנים משברים הכלים,
ובעת החופה החתן משבר את הכלי
תחת החופה ,או הרב או השמש לפי
שאז בתנאים עוד החתן לא קנה שום
קנין ,ואצלו אין עוד שום שמחה ,ואם כן
לזכר בעלמא המחותנים שוברים .אבל
בעת החופה שאז השמחה היא של עצמו,
ועל כן
ובמקום גילה שם תהא רעדה,
מוטל עליו לשבור הכלי זכר לחורבן
עכ''ל.
דהיינו לשיטתו כל אחד יכול לשבור את
הכוס ואין חילוק בין החתן עצמו בין
המסדר קידושין או אפילו א' מהקהל כמו
השמש .אמנם מ''מ המנהג התפשט בכל
קהילות ישראל שהחתן בעצמו שובר את
הכוס וזאת ברגלו דווקא.
חלק ד
יוקר הכוס
ענף א :מה הערך של אותו כוס
והנה בגמרא ברכות
סוגי כוסות:
דף ל ע''ב
הוזכרו שני
א) כסא דמוקרא ,כמו שאומרת הגמ'
"אייתי כסא דמוקרא בת ארבע מאה
זוזי" .דהיינו שהיה שווה הרבה כסף
בסכום של ארבע מאות זוז.
ב) ואילו בכוס השני הגמ' אומרת רק
"אייתי כסא דזוגיתא חיוורתא ותבר" .ולא
שכט
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
מפרטת את השווי של הכוס .רק שהגמ'
במסכת בבא מציעא דף כט ע''ב אומרת
"ואמר רבי יוחנן מי שהניח לו אביו מעות
הרבה ורוצה לאבדן ילבש בגדי פשתן,
וישתמש בכלי זכוכית ,וישכר פועלים
ולא ישב עמהם וכו'" ,ואומרת הגמ' כלי
זכוכית בזוגיתא חיורתא .לפי דברי הגמ'
יוצא שגם סוג של כוס הזה היה יקר .וכן
מסביר שם העין יעקב על הגמ' שהרוצה
להיעצב ישברו הכוס ,ויאבד מעותיו ,ואז
יהיה עצוב.
השמש
וכן משמע ג''כ מדברי המהרש''א
לא ע''א בפירוש כסא דמוקרא וז''ל :פירשו בו
הרמז שהוא כלי חשוב מאד ,ועיקר
יצירתו ועשייתו מעפר עכ''ל .משמע שסוג
הכוס הזה הוא כוס מיוחד שעולה יקר.
ברכות דף
אמנם בזמננו נהגו לשבור כלי רגיל ,והוא
על פי מה שמובא בראבי''ה
וז''ל :ונוהגים לשבר זכוכית בבית החתונה
וכו' .וכולם בשווה כדי לא לבייש מי שאין
לו עכ''ל.
ברכות ס' צא
דהיינו שיכול להיות שאין לכל אחד
אפשרות לכלים יקרים ,לכן כדי שלא
לבייש מי שאין לו כסף לכלים יקרים,
כולם ישברו בשווה .דהיינו שכולם ישברו
כלי פשוט ולא כמו שהיה בתקופת הגמ'
ששברו כוס יקר מאד.
ובאמת מאיפה בא היוקר הזה כ''כ ,בכוס
מסוג כסא דמוקרא ,משאר כוסות
בעלמא.
הנה ביאור הדבר מצאנו במפורש בספר
הערוך ערך כסא וז''ל :פירוש אחר כסא
דמוקרא מלשון "בנקרת הצור" .כלומר
כוס זכוכית חקוקות צורות שהוא יקר
מאד עכ''ל .דהיינו שכל היוקר הוא בא
מצד הצורות החקוקות שהיו על הכוס
הזה ,וזה היה עושה כל היוקר שלו משאר
כוסות.
ענף ב :האם יש צורך בזה''ז לכוס יקר
כבר בימי הראשונים מצאנו שלא
השתמשו בכוס יקר לצורך השבירה .וכך
מצאנו בראב''ן סימן קעז באחת מתמיהותיו
על המנהג הזה וז''ל :ותימה לי אם על דבר
זה הנהיגו הראשונים לשבר בנשואים כלי
זכוכית ,מה עצבון יש בזה שאינו שווה
אלא פרוטה עכ''ל.
ועל סוג הכוס הזה" ,כסא דזוגיתא
חיוורתא" שואלים התוס' מסכת בבא
מציעא דף כט ע''ב ד''ה בזכוכית לבנה וז''ל :וא''ת
והא אמרינן בפרק עגלה ערופה סוטה דף מח
ע''א דמשחרב בית המקדש בטלה זכוכית
לבנה .וי''ל דלא בטלה לגמרי קאמר אלא
דלא שכיחא דהא רב הונא תבר זכוכית
חיוורתא בחופת בנו עכ''ל .ולכן לפ''ז
סבור לומר דמכיון שלא היתה כל כך
מצוי לכן בזמניהם היה באמת יקר.
למדנו מדבריו שאפילו לאלו ששוברים
את הכוס הרי מה העצבות כולי האי הרי
בין כך לא שוברים כוס שעולה כ''כ יקר
שמביא לאנשים עצבות .משמע שכבר אז
בזמנו של הראב''ן זצ''ל ,לא היו שוברים
כוס יקר ,אלא סתם כוס ששווה לכולם
בין עשיר בין עני.
של
חם
הרב יעקב חביב
השמש
אבל בשו''ת מעשה אברהם
כתב על זה וז''ל :ראיתי שנוהגים שאחר
שבירכו בכוס יפה של זכוכית מביאים
כוס אחר ישן ופגום לשברו ,וחרה אפי
בזה שהואיל ועיקר טעם המנהג משום
שמסתמא בההיא שעתא בדחי טובא
ושוברים הכוס כדי שיעצבו (כההיא
עובדא דברכות) אדרבה היה לו לשבור
כוס יפה ויקר למען יעצבו וייחר בעיניהם,
ומה הועילו בתקנתם לשבור כוס ישן
ופגום שאינו שווה כסף ולא יעצבו
מאומה ,ולכן יזהרו בזה מכאן ולהבא
עכ''ל .מדבריו משמע שגם בזה''ז צריך
לשבור כוס יקר דווקא.
מ''מ לכל האמור נראה שלהיום לא צריך
בכוס יקר ומספיק בכלי זכוכית רגיל,
וכמו שכתב הראבי''ה זצ''ל .וכן פסק
הראשל''צ הגאון רבי עובדיה יוסף זצ''ל
בספרו יביע אומר חלק ד אהע''ז סי' ט ס''ק ד
וז''ל :ומכ''ש לפ''מ שנוהגים כיום לעטוף
הכוס בשקית נייר בכדי שלא יתפזרו
רסיסים באולם ויבאו לידי נזק .ומכיון
שאין הכוס נראה לעין אין להקפיד שיהיה
דבר יקר ,אלא מספיק בסתם כוס עכ''ל.
דהיינו דמאחר שבין כך אין הקהל רואה
את הכוס א''כ אין נפק''מ אם הכוס יקר
או לא .והמנהג להיום הוא לשבור כוס
פשוט.
וכן המהר''ח פלאג'י בספר מועד כל חי
סימן י אות צו כתב להעיר על מה שיש
שמחליפים כוס הקידושין בכוס אחר
פחות הערך או קצת שבור כדי שלא
לאבד כוס חשוב ,שלא יפה הם עושים
מכיון שהטעם הוא משום זכר לחרבן,
כמ''ש "אם לא אעלה את ירושלים על
ראש שמחתי" .וכן מה שנהגו לקחת כלי
חרס (מצד חוסר חשיבות) כותב שם:
היותר טוב לקחת כוס זכוכית ,והוא ג''כ
לפי הטעם שכשם שהזכוכית שנשבר יש
לו תקנה וע''ש.
חלק ה
אופן שבירת הכוס
אהע''ז סי' ה
וראיתי שבנו מהר''י פלאג'י בספרו יפה
ללב ח''ב בברכות שם הולך בעקבות אביו
זצ''ל ומביא ראיה מהגמרא ברכות דף ל ע' ב
וז''ל :החרה החזיק אחריו ,מההיא עובדא
דתבר כסא דמוקרא בת ת' זוז ש''מ
שצריך כוס יקר וחשוב עכ''ל .יוצא
שלדעתם צריך לכל הפחות ,שיהיה כוס
יקר כדי שיזכרו לחרבן ,ובכך יתעצבו
וייחר בעיניהם.
ענף א :היאך היו שוברים את הכוס
והנה מצינו חילוקי מנהגים היאך היו
שוברים את הכוס ,האם היו זורקים אותו
על הכותל ,או שוברים אותו עם הרגל.
ומצאנו שבימי קדם המנהג היה שהיו
זורקים את הכוס על קיר וכך לשברו ,שאז
השבירה הזאת היתה עושה יותר רושם,
ועצם השבירה הייתה חלק מהטקס.
וכן מובא במחזור ויטרי עמ' 593סי' תעא וז''ל:
ומטיח הכוס של זכוכית בכותל ושוברו
עכ''ל .וכן מביא רבינו המהרי''ל בהל'
נישואין וז''ל :נותן הכוס ביד החתן וזורק
את הכוס אל הכותל לישבר עכ''ל .וכך
מביא ג''כ המהר''ם מינץ שו''ת סימן קט וז''ל:
ואחר ברכת נישואין נותן ליד החתן הכוס
שלא
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
השמש
של ברכת אירוסין ויזרוק אותו לכותל
וישבר עכ''ל.
יקח החתן הכוס הקטן וישברנו בכותל
עכ''ל.
וכותב ע''ז הרב נטעי גבריאל
וקידושין פ''ו הע' ד וז''ל :ואולי הכוונה ,שידוע
בספרי היסטוריה שבימים ההם היה אבן
מיוחדת בחצר בהכנ''ס ששם זרק החתן
את הכוס אחר הברכות עכ''ל.
אבל מ''מ בימינו המנהג הפשוט הוא
שהחתן דורך עם רגלו על הכוס ובכך
שוברו .וכך מובא בספר הנשואים
כהלכתן פרק ד סעיף ע וז''ל :החתן שובר את
הכוס על ידי דריכה ברגלו הימנית עכ''ל.
וכך באמת הביא המעיר בשו''ת מהר''ם
מינץ סי' קט הערה 356וז''ל :והשמש נותן
ביד החתן הצנצנת של ברכת אירוסין
והחתן זורקו לראש האבן בצורת ראש
אריה העומד בכותל של מזרח עכ''ל.
מעניין להביא כאן דברי הכף החיים
סי' תקס ס''ק כא שמציין דברי מרן השו''ע
שנוהגים לקחת אפר מקלה ,וכתב על זה
''ועכשיו לא נהגו לעשות שום גם אחד
מאלו הנזכרים בסעיף זה ,אלא לשבר את
הכוס בשעת חופה אחר ברכת הז'''.
חלק נישואין
וכן הוא כותב שם בהמשך התשובה וז''ל:
והאי סדר כתובה ומנהג נישואין סדרתי
בהיותי באשכנז בק''ק בנבערק ,ואחר
שבאתי למדינת פולנד לק''ק פוזנו ראיתי
שיש שינוים .וכן יש מקצת מנהגים מה
שאין כן במדינתינו וכו' .ואחר ברכת
הנישואין יתן לידי החתן כוס של ברכת
אירוסין ויזרוק אותו בפניו וירמוס אותו
ברגליו עכ''ל.
משמע שכבר בתקופתו היו חילוקי
מנהגים .בכמה קהילות היו רק זורקים את
הכוס ,ובקהילות אחרות אף רמסו אותו
ברגליהם.
והנה רבנו הרי''ח הטוב זצ''ל בספרו בן
איש חי פר' שופטים אות יא כותב לזרוק את
הכוס כדי לשבור אותו ,וז''ל :אחר
הקידושין שובר החתן כוס א' לזכרון
ירושלים וכו' .ופה עירנו נוהגים ששובר
החתן כוס קטן חדש ,מאלו הכוסות
ששותין בהם קהוו'א והם חרס וכו' .ואז
וכן הביא שם באריכות רשימה של
מנהגים ע''ז ,כגון איזה כוס נהגו לשבור,
והאם מותר בכלי חרס או דווקא כלי
זכוכית ,וכן האם צריך כלי יקר או
שאפשר להחליף בכלי רעוע ושבור,
ובסוף דבריו פסק "נמצא דכמה מנהגים
יש בזה ונהרא נהרא ופשטיה" דהיינו
כוונתו לומר שכל אחד ינהוג במנהגו בזה.
ענף ב :שבירה באיזו רגל
והנה כאמור שבירת הכוס היא ע''י הרגל
הימנית ,וכן כתב הנשואים כהלכתם פרק ד
סעיף ע ע''י רגלו הימנית כנ''ל .והוא שכל
המצוות נעשות ע''י צד הימין .חוץ
מקשירת הנעליים שהיא ע''י צד השמאלי
מצד מצות קשירת תפילין שנעשה ביד
שמאלה.
ודבר מעניין שבספר שולחן העזר סי' ח אות
כד מובא כו''כ טעמים אודות שבירת
שלב
חם
הרב יעקב חביב
הכוס ברגל הימינה ,וז''ל :במדינתנו נוהגין
שהשמש מניח הכוס תחת רגל החתן
והחתן משברו ברגלו ,ועל פי רוב ברגל
ימין .וחיפשתי ולא מצאתי מקור או סמך
למנהגינו זה ,ואפשר לומר הטעם על פי
המבואר דמעמידין הכלה לימין החתן על
שם הכתוב תהלים מה ,י "נצבה שגל
לימינך" ,ואכן האר''י הק' כתב דזה היה
לפני החורבן ,אבל כעת אחר החורבן יש
להעמיד החתן בימין הכלה על שם
הכתוב איכה ב ,ג "השיב אחור ימינו" .וכ''ז
מובא שמנהג להעמידם כמו קודם
החורבן .וע''ז מאחר ששבירת הכוס כפי
שכתב הרמ''א אות תקס וכן באהע''ז סי' סה היא
משום זכר לחורבן ,על כן שובר בימין
לרמז כי ימינו אינו על מקומו והשיב אחור
ימינו עכ''ל.
השמש
במנהג בעלזא בס' עזר מקודש
שמביא שם לשבור ברגל ימינה דווקא.
עמוד קנב
ומנהג חב''ד בשבירת הכוס היא על הכוס
שבירכו עליו את הברכות ,וכן שהחתן
דווקא הוא זה ששובר את הכוס ולא
אחר ,וכן שיעשה זאת ברגלו הימנית.
חלק ו
מספר הכוסות שתחת החופה
הנה מצינו כמה חילוקי מנהגים אודות
הכוסות שמשתמשים לצורך ברכות
האירוסין והנישואין .יש שנוהגים להביא
שני כוסות נפרדים ,ויש שנוהגים להביא
רק כוס אחד וששותים ממנו לאחר ברכת
האירוסין ושוב אח''כ מוזגין לתוכו יין
לצורך ברכות הנישואין (שבע ברכות).
והביא שם עוד טעם לדבר וז''ל :ועוד יש
לומר דבא הכתוב דברים יא ,ו "ואת כל
היקום אשר ברגליהם" ,ופרש"י זה ממונו
של אדם שמעמידו על רגליו .אם כן הרגל
רומז על הממון ,וכן כתוב בראשית ל ,ל
"ויברך ה' אותך לרגלי" .והאשה אפשר
מעתה סומכת רק על בעלה בברכת
ביתה ,צמרה ,ופשתה ,על כן מראה כי
תמיכה על רגלו הונו ורכושו הם ככלי
זכוכית הנוחים לשבור עכ''ל.
והנה המחזור ויטרי סימן תעא מביא שנהגו
להשתמש רק בכוס אחד .וכן הוא ממנהג
הראשונים להשתמש רק בכוס אחד ,גם
לברכת האירוסין וגם לברכת הנישואין.
וכן מובא בספר האורה לרש''י ח''ב עמ' 323
וע''ש באריכות.
ויש שנהגו לקחת מלכתחילה ב' כוסות,
א' לאירוסין וא' לנישואין .וכן מובא
בשו''ת מהר''ם מינץ סימן קט וז''ל :ולבתולה
לוקחים שני צלוחיות שפיהם צר עכ''ל.
וכן הוא מביא בהמשך הסימן וז''ל :ואז
יקח המברך כוס אחר לברך ברכת
נישואין ז' ברכות עכ''ל.
וכן והוא מנהג צאנז ,וכך מובא בשמחת
חיים עמוד פ דאחר גמר ברכת הנישואין
שובר החתן ברגל ימינו כוס זכוכית
אפילו שלם ,זכר לחורבן המקדש ויאמר
"על נהרות בבל וכו'" או על כל פנים
הפסוק "אם אשכחך וכו'" .והעומדים שם
מברכים ברכת "מזל טוב" וע''ש .וכן הוא
וכן כתב המהרי''ל בהל' נישואין
וז''ל :ומזומנים שני כוסות ,אחד לברכת
עמוד תסו
שלג
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
אירוסין ,ואחד לברכת נישואין עכ''ל .וכן
מובא במנהגי וורמיישא ח''ב עמ' לד וז''ל:
השמש מביא עמו טלית ושני צנצנת
מלאים יין עכ''ל .משמע שהוא היה כבר
מכין אותם ,א' לאירוסין וא' לנישואין.
וכן מביא הרמ''א בשו''ע אהע''ז סי' סה ס' ג
וז''ל :וזהו מנהג נוהג במדינות אלו שהחתן
שובר הכלי שמברכין עליו ברכת אירוסין
עכ''ל .משמע מדבריו שיש פה עוד כוס
אחר שבו מברכין עליו ברכת נישואין.
וכן דייק הפרמ''ג או''ח סי' תקס משב"ז ס"ק ד
מדברי הרמ''א שם סעיף ב וז''ל :ומדקדוק
לשונו ששוברין כוס אירוסין אחר ז'
ברכות ,משמע דלוקחין ב' כוסות ,אחד
לברכת אירוסין ואותו שוברין לאחר ז'
ברכות ,וכוס שני לברכת נישואין עכ''ל.
והנה העיקרי הד''ט או''ח ס''ס כז כתב
שבעירו נוהגים לשבור ב' כוסות אחד
אחר הקידושין והשני אחר ברכות
הנישואין .משמע מדבריו שיש לנו פה ב'
כוסות ,ומן הסתם א' לאירוסין וא'
לנישואין.
השמש
והנישואין .אבל לדעת אלו שסוברים
שמביאים שני כוסות ,א' לברכת אירוסין
וא' לברכת נישואין ,לפ''ז איזה מהשני
כוסות החתן שובר.
והנה בזה גם כן מצינו חילוקי מנהגים,
והוא :לדעת רבינו החבי''ב בספרו כנה''ג
אהע''ז הגב''י סי' סה נוהגים לשבור כוס
האירוסין דווקא ,וז''ל :ובעיר קושטא נהגו
לשבר כוס של אירוסין ולא של נישואין
עכ''ל .ובהמשך מביא עוד מנהג שונה
וז''ל :ובזמנינו זה ראיתי מנהגים שונים פה
תיר''א (שם מקום) שנהגו לשבר ב' כוסות
של אירוסין ושל נישואין" עכ''ל.
וכך מצינו ג''כ בספר עיקרי הד''ט
כז שראינו לעיל .וכן במנהגי וורמיישא ח''ב
עמ' לה ,מביא שהשמש היה נותן ביד החתן
הצנצנת של ברכת האירוסין והחתן זורקו
עכ''ל.
או''ח סי'
נמצא שהמנהג היה לשבור כוס של
האירוסין ולא של הנישואין ,שזה קשור
עם הבנין עדי עד כדלעיל .או שלכל
הפחות לא היו שוברים את הכוס של
הנישואין בנפרד ,אלא שניהם ביחד גם
של האירוסין וגם של הנישואין.
וכן הביא את המנהג הזה לשבור את שני
הכוסות הרב בית עובד דף קצח ,וכתב
שמהר''ם מינץ כתב שטוב לשבור כוס
של אירוסין ולא של נישואין ,הואיל וכוס
הנישואין בא לגמר הזיווג אין סברא
לשוברו ,שמורה ח''ו על שבירת הענין.
עוד מצינו מנהג אחר ומובא בפרמ''ג
והוא שיש נוהגין לשבור כוס אחר מהצד,
כוס שאינו לא של האירוסין ולא של
הנישואין.
ולפ"ז יוצא שלדעת הראשונים משתמשים
רק בכוס אחד לאירוסין ולנישואין,
והדבר פשוט הוא ששוברין את הכוס הזה
שאמרו עליו את ברכות האירוסין
וכן מובא בלקוטי מהרי''ח
קלג שנהגו לשבור כוס שאינו קשור לא
לברכת האירוסין ולא לברכת הנישואין
אלא כוס שלישי.
שם
שלד
ח''ג סדר נישואין דף
חם
הרב יעקב חביב
וכך פסק הראשל''צ הגאון רבי עובדיה
יוסף זצ''ל יביע אומר אהע''ז חלק ד סימן ט וז''ל:
ומנהגינו לשבור כוס של זכוכית אחר
המוכן לכך מראש ,מיד לאחר גמר
ברכות הנישואין ,ונהרא נהרא ופשטיה
עכ''ל .דהיינו שיש כוס שלישי מוכן ,עטוף
בשקית נייר ,וכן הוא מנהג העולם.
וראיתי שהמנהג אצל חסידי חב''ד הוא
לקחת כוס אחד בלבד ,והוא משמש גם
לברכת אירוסין וגם לברכת נישואין,
ומברכים עליו פעמיים "בורא פרי הגפן",
ושותים ממנו פעמיים פעם אחת אחרי
ברכת אירוסין ופעם אחרת אחרי ברכת
נישואין ,ואח''כ נותנים לשתות את כל
היין שבכוס לסיימו ,ובכך לא לעבור על
איסור בל תשחית .ואותו הכוס שובר
החתן ברגלו הימנית .יוצא שלמנהג חב''ד
אין כוס אחר לשבור כמנהג העולם.
חלק ז
איסור בל תשחית בשבירת
הכוס
והנה מצינו בכמה מקומות בש''ס על
אודות חומרת איסור שבירת חפצים,
משום שעובר בזה על איסור בל תשחית.
וכן מובא בגמ' קידושין דף לב ע''א וז''ל :רב
הונא קרע שיראי באנפי רבה בריה אמר
איזול איחזי אי רתח אי לא רתח ,ודלמא
רתח וקעבר "אלפני עור לא תתן מכשול,
דמחיל ליה ליקריה ,והא קעבר משום "בל
תשחית( .מתרצת הגמ') דעבד ליה
בפומבייני עכ''ל .ופירש''י בפומבייני:
במקום התפירה שאינו נחסר מדמיו
השמש
עכ''ל .מכאן למדנו שיש משום איסור בל
תשחית בבגדים.
ומצאנו שיש ג''כ משום בל תשחית
בכלים ,וכן מובא בגמ' שבת דף קכט ע''א
וז''ל :אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל
הקיז דם ונצטנן עושין לו מדורה אפילו
בתקופת תמוז ,שמואל צלחו ליה תכתקא
דשאגא ,רב יהודה צלחו ליה פתורא
דיונה ,לרבה צלחו ליה שרשיפא .וא''ל
אביי לרבה והא קעבר מר משום "בל
תשחית"( .מתרצת הגמ') א''ל בל תשחית
דגופאי עדיף לי עכ''ל .ופרש''י צלחו ליה:
לא מצאו עצים מוכנים להיסק ביום הקזה
וצוה ובקעו כסא של תדהר שהוא מעולה
בדמים ,וכן צלחו ליה שרשיפא :דהיינו
ספסל .מכאן למדנו שאף בשבירת כלים
כגון כסא או ספסל יש בו משום איסור בל
תשחית.
אמנם מ''מ איך אפשר להביא ראיה
מאיסור בל תשחית מהא דרבה .מאחר
שאנו יודעים שבחולה שיש בו סכנה
בשבת דוחה את הכל ,וגם איסור בל
תשחית .א''כ איך שאל אביי לרבה והא
קעבר מר משום בל תשחית.
וכזה הרגיש המהרש''א שם דף קכט ע''א
ותירץ שמדובר פה במקרי שהיה בחול,
ואין חולי יכול לדחות איסור בל תשחית.
וכן כתב וז''ל :א''כ קשה דהאיך בא אביי
למימר והא קעבר משום בל תשחית ,הא
אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש
ואפילו שבת הוא דוחה ,אבל בכל
נוסחאות גמ' שלפנינו לא גרסינן איתמר
נמי ,אלא גרסינן אמר רב חייא וכו' הקיז
דם ונצטנן וכו' .ומלתא באנפי נפשיה
שלה
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
היא ,ולא איירי בשבת כלל אלא בחול,
והוי כחולה שאין בו סכנה עכ''ל.
השמש
פלאג'י במועד כל חי ,ומהר''י פלאג'י
ביפה ללב ,דיצאו נגד השוברים כלים
סדוקים ,וכתבו דמכיון שכל המנהג הוא
זכר לחורבן ,הרי שיש צורך לעצב
האנשים ע''י שבירת דבר יקר דווקא,
ושכך משמע מהגמרא ברכות.
וכן פסק הרמב''ם בהל' מלכים פ''ו ה''י וז''ל:
ולא האילנות בלבד ,אלא כל המשבר
כלים וקורע בגדים וכו' ומאבד מאכלות
דרך השחתה עובר בלא תשחית עכ''ל.
ועל קושיית הבן יהוידע כבר תירץ
המהר''ץ חיות בחידושיו על מסכת
ברכות דף לא ע''א וז''ל :אע''ג דהשובר כלים
עובר בבל תשחית עיין שבת קכט ע''א ,וכן
הרמב''ם הל' מלכים פ''ו ה''י ,י''ל כיון שעשה כן
משום סיבה שיהיו עצובים לא שייך בל
תשחית בכה''ג עכ''ל.
א''כ לפ''ז מה יהיה בנדון שלנו לגבי
שבירת כוס תחת החופה ,האם לא
נחשוש ג''כ לאיסור בל תשחית .ובשאלה
הזאת הרגיש הרי''ח הטוב זצ''ל בספרו בן
יהוידע על מס' ברכות דף לא וז''ל :קשה איך
יאבד כלי יקר כזה ולא חשש לבל
תשחית ואע''ג דימצא כלי חרס פשוט
הצבוע ע''י אומן ונראה כמו כסא דמוקרא
השוה ת' זוזי מ''מ אי אפשר לומר כך,
ונ''ל דמיירי שהיה סדוק ועומד להשבר,
ואינו ניכר לרואים והם חשבו שהוא שלם
ששווה ת' זוזי עכ''ל .דהיינו שמשום איסור
בל תשחית לא יכולים לשבור כוס שלם
ויפה אלא א''כ הוא סדוק ,ובין כך עומד
להישבר.
וכן מובא במאירי ר''פ אין עומדין שכתב וז''ל:
ואם הרבו בשמחה יותר מדאי ראוי
ליחידים שבהם להוכיחם ,והותר להם
לעשות איזה דבר שלא כראוי כדי למנוע
רוב שמחתם שלא להשתקע בה יותר
מדאי ,כגון שבירת כלים נאים וכיו''ב
מדברים המעציבים עכ''ל.
וכך פסק להלכה המשנ''ב
וז''ל :ויראה לשבור תחת החופה כוס
שלם ,ואין בו משום בל תשחית ,כיון
שעושים כן לרמז מוסר למען יתנו לב
עכ''ל.
סי' תקס ס''ק ט
אבל כבר העירו על הפירוש הזה ,שמהגמ'
משמע ששבר כוס שהיה שלם .וכן כתב
הרוב דגן לרבנו הגר''י עטייא זצ''ל קונטרס
אות לטובה סימן ל וז''ל :מהסוגיא נראה
שצריך שיהיה הכוס יקר הערך ,ויהיה בו
הפסד מרובה כדי שיהיה דבר הראוי
ליעצב בו ,כל אחד לפי שיעורו ,אבל בני
אדם שמביאים כלי חרס צבוע ומשברים
אותו נראה ודאי דלאו מילתא היא הועיל
ואין ליעצב עליו עכ''ל.
וכן מובא בספר ערוך השלחן
ס' ה וז''ל :וזהו מנהג שנוהגין במדינות אלו
שהחתן שובר הכלי שמברכין עליו ברכת
אירוסין ונהרא נהרא ופשטיה .ואין בזה
משום בל תשחית ,כיון שעושין זה מפני
זכירת ירושלים ,והשי''ת יזכינו לראות
בבנינה אמן ואמן עכ''ל.
אהע''ז סי' סה
וכן ראינו לעיל מה שהביא המעשה
אברהם אהע''ז סי' ה ,וכן כתבו מהר''ח
שלו
חם
הרב יעקב חביב
משמע מכל הנ''ל דבמידת הצורך ,כגון
בנדון שלנו שעושים זאת לזכר חורבן בית
המקדש ,לא חוששין אז על איסור בל
תשחית מאחר שיש טעם מיוחד לאותו
מעשה ,ולא הוי סתם מעשה של תירוף
וכיוצ''ב.
השמש
בשעת התנאים להבהיל ,וכן למעט
השמחה ,ולזכור חורבן בהמ''ק .וכתב ע''ז
וז''ל :ועתה אחרי שדשו בה רבים מעמי
הארץ ,נהפך להם מיגון לשמחה ,שבשעת
שבירת הקדרות ,פיהם ימלא שחוק
וחוכא ואיטלולא ,ותבקע הבית לקולם
מרוב השחוק ,ולא ידעו כי במקום גילה
שם תהא רעדה ,לזכור חורבן ביתנו,
ולשמחה מה זו עושה .ואי איישר חילי
אבטליניה כי טוב העדר הטוב ממציאות
האינו טוב עכ''ל.
וכן העלתי מכבר בקובץ חידושי תורה
"אמת ליעקב" שנת תשנ''ח קובץ תשיעי בענין
הידור וכיבוד לרבו ולת''ח :שאצל נשיא
או מלך לא חוששין על איסור בל
תשחית ,ולכן "עוקרין על המלכים",
שמלך שמת עוקרין סוס שהיה רוכב עליו,
וכן ה"ה לנשיא שמת ,שורפין את מיטתו
וכל כלי תשמישו ,ולא חוששין לאיסור
בל תשחית ,משום שיש פה כבוד המלך
והנשיא ,וע''ש באריכות.
וכן מובא בספר בית עובד דף קצח ע''א דמה
שנהגו לומר ב"סימן טוב" כשמשברים את
הכוס ,טעות הוא כי שבירת הכוס זכר
לחורבן ,ולכן טוב שיאמר החתן "אם
אשכחך ירושלים תשכח ימיני".
חלק ח
קריאת ה"מזל טוב" אחרי
שבירת הכוס ע"י הקהל
וכן כתב הגאון הראשל''צ בעל משפטי
עוזיאל זצ''ל אהע"ז סי' פט ס' ג וז''ל :נהפך
מנהג הזה בעוונותינו הרבים למן
התהדרות של גבורה ,שהחתן דורך בכוח
על הכוס ומשברו לרסיסים ,וכל הקוראים
ממלאים פיהם שחוק ואומרים "סימן
טוב" ,והוא הפך כוונת התקנה ,ומוטב
היה לבטל המנהג לגמרי ,מלשנות דמותו
בצורה כזאת שנפש היפה סולדת הימנו,
אלא שהמצוה שלא לומר דבר שאינו
נשמע עכ''ל.
כבר הזכרנו לעיל דישנם הרבה טעמים
לשבירת הכוס ,אולם הטעם שהוזכר
בהלכה והוא מובא ברמ''א או"ח סי' תקס ס' ב,
וכן שו''ע אהע"ז סי' סה ס' ג בשם הכל בו,
הוא משום זכר לחורבן הבית .ולפ''ז
נשאלת שאלה גדולה מהו הטעם שנהגו
לומר "מזל טוב" ,אחרי שהחתן שבר את
הכוס ,והרי זה לכאורה היפך כוונת
התקנה של שבירת הכוס.
ועל כל הנ''ל כותב הגאון הראשל''צ רבי
עובדיה יוסף זצ''ל יביע אומר חלק ד אהע''ז סימן ט
שמה שכתבו השד''ח והמשפטי עוזיאל
שאם היה באפשרותם לבטל המנהג היו
מבטלים אותו ,לא יכולים לעשות זאת
מאחר שמנהג שבירת הכוס תחת החופה
יסודתו בהררי קודש .וז''ל התשובה:
והנה כבר נתעורר ע''ז בזה בעל השדי
חמד אסיפת דינים כלל ז אות יב והביא הוא מה
שכתב הפמ''ג סימן תקס בשם המלבושי
יו''ט בנוגע למנהג שבירת קדירת חרס
שלז
חם
בענין מנהג ישראל לשבור כוס תחת החופה
והנה לבטל כליל מנהג שבירת הכוס בעת
הנישואין ,אינו נכון בעיני ,הואיל ועכ''פ
יסודתו בהררי קודש ועיין בשו''ת שאל
האיש וכו' .ואם יש מקומות שהפכו
ללענה משפט ,הרי בכמה מקומות עדיין
עושים זאת בהדרת קודש ,כי לא אלמן
ישראל תלי''ת .ולפענ''ד אפשר לתקן
הדבר ,ולהחזיר עטרה ליושנה בכל אתר
ואתר ,ע''י שהרב המסדר קידושין יתן
הוראה לחתן לפני שוברו הכוס שיאמר
בקול רם "אם אשכחך ירושלים תשכח
ימיני" .ואז לאט לאט יבינו הקהל הרקע
לשבירת הכוס ,ולא יעשו מזה מהתלה
חוכא ואטלולא ,והכל על מקומו יבוא
בשלום עכ''ל.
אמנם מ''מ מנהג החסידים בכל מקום
ומקום לומר בפשטות "מזל טוב" ,וכן
מובא בספר שמחת חיים עמוד פ לחסידי
צאנז דכותב בפשטות שאחר גמר ברכת
הנשואים שובר החתן וכו' ,והעומדים שם
מברכים ברכת "מזל טוב" .וכך מובא
בעוד כמה מקומות במנהגי חתונה ,וכן
השמש
הוא במנהגי חסידי בעלזא כמו שמובא
בספר עזר מקודש עמוד קנב וע''ש.
ונזכה כבר לחתונה הגדולה עם בנין
בהמ''ק השלישי ,וכפירש''י בשיר השירים
ג ,יא ד''ה ביום חתונתו על הפסוק "ביום
חתונתו" שהכוונה בזה ליום מתן תורה,
ששם היו השני שושבינין משה ואהרן
שושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא.
וכן מביא התשב''ץ הקטן סי' תסז שכל
המנהגים של חתן וכלה ,אנו לומדים
אותם ממ''ת ,שהקב''ה היה מראה עצמו
כחתן נגד כלה שהם ישראל ,ולכך
מכניסין אותם תחת החופה כ"ויתיצבו
בתחתית ההר" .וזאת נזכה בגאולה
האמיתית והשלימה ,ויקויים בנו הפסוק
"מהרה ישמע בערי יהודה ובחוצות
ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן
וקול כלה" בב''א.
שלח
המצפה לישועת ה' ולהרמת קרן התורה
יעקב חביב
ברכת
הנהנין
שלט
שמ
שמא
שמב
שמג
שמד
שמה
JERUSALEM COLLEGE OF TECHNOLOGY
Machon Lev • Machon Naveh • Machon Tal • Machon Lustig
אדר תש''ע
בס''ד
ז''ל A RAV MASSOD CLAUDE HABIB
NOTRE AMI DE MEMOIRE BENIE
Voilà un homme qui a dédié sa vie à D. et aux hommes,
Il a justifié son existence, don de D., et il a réussi en somme,
Il a justifié son nom, donc son âme dans le ciel,
Et qu'il prie pour nous dans la lumière de l'Eternel,
Nous prions pour lui et pour sa descendance,
Il a vécu son immanence et a atteint la transcendance.
בתורה ,קיימים אישים – הנקראים בשם,
כי הם הצדיקו את שמם בחייהם.
יש אחרים שעוד לא הגיעו למצביהם
ומצביעים עליהם במספר קבוצתי.
בפרשת 'שמות' רק שתים עשרה האחים
מוזכרים בישראל – בשמות מפורשים,
כי הם כבר הצדיקו את שם נפשותיהם.
שבעים הנפשות צאצאי יעקב – נשארים
אנונימים – עד פרשת 'ויגש' :וכשירדו
שם כל אחד בשם נקראו.
יחד ליוסף ,אז ָׁ
ישעיה הנביא משווה את בני ישראל ,לכוכבים ,שסופר הא-ל באהבה,
ונותן להם לכולם בצבאם – שם אחד'':במספר צבאם לכולם בשם יקרא''
ודוד בתהילים מאשר שהא-ל מונה אותם ככוכבים,
אלא שבשמות נקראים כל אחד ואחד'' :מונה מספר לכוכבים ,לכלם שמות יקרא''
Un ami, Prof. HG.Mendelbaum
שמו
שמז
שמח
שמט
וזה נוסח המצבה
פ''נ
בעלי אבינו סבינו רוענו ועטרת ראשנו.
איש החסד והאמת חסידא ופרישא.
רב פעלים לתורה עבודה וגמ''ח.
קשור לכ''ק אדמו''ר מליובאוויטש.
דאג למשפחתו במסירות .דוגמת מופת לכבוד אשתו.
אהב את ילדיו בלי שום הגבלה .רגיש ואוזן קשבת לכל צרכיהם.
אור לעיננו בהיר הוא בשחקים .האדם הגדול בענקים.
אוצר כלי חמדה איש האשכולות .כליל תפארת המידות והמעלות.
פה מפיק מרגליות .אהוב ונחמד לשמים ולבריות.
מגזע קדושים מרן העין יעקב זצ''ל.
עסק כל ימיו בצ''צ באמונה במסירות נפש.
העמיד תלמידים הרבה איש חינוך מסור.
לא מחזיק טיבותא לנפשיה.
ענותן כהלל אין גומרין עליו את ההלל.
דודי ירד לגנו ללקוט שושנים ונשבה ארון האלוקים.
כי נח נפשיה בפתע פתאום .כרעם וכברק באמצע היום.
הרה''ח ר' מסעוד חי ב''ר יעקב חביב ז''ל זי''ע
ציון במרר תבכה וירושלים תתן קולה.
על כי הוסרה המצנפת והורמה העטרה.
נתבקש בישיבה של מעלה בחודש הגאולה.
ח''י אדר לשנת ''דור ישרים'' (תש''ע) לפ''ק.
ת.נ.צ.ב.ה
שנ
"ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות"
(ישעיה נו ,ה)
מנוחה נכונה בישיבה עליונה תחת כנפי השכינה
במעלת קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים
את נשמת האיש הכשר
אהוב לשמים ואהוב לבריות
הקים בית של תורה ויראת שמים
רבי יהודה בן רבי אליעזר ז''ל
נלב''ע י''ב מרחשון תשס''ט
ואת נשמת זוגתו
האשה הכשרה והצנועה
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה
מרת פרחה בת רבי יהודה ע''ה
נתבש''ם ט' ניסן תשס''ט
למשפחת בהר
מלך מלכי המלכים ברחמיו ירחם עליו ויחוס ויחמול עליו
וילווה אליו השלום ועל משכבו יהא שלום
בכלל הרחמים והסליחות ,אמן
נדבת משפחת בהר אליעזר וזוגתו שיחיו
יהי רצון שזכות המצוה וזכות לימוד הספר תגן על המשפחה
וימלאו כל משאלות לבם לטובה ולברכה
שנא
מנוחה נכונה בישיבה עליונה תחת כנפי השכינה,
במעלת קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים
את נשמת האשה הכשרה והצנועה
פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה
מרת פרחה בת רבי משה ע''ה
למשפחת אוחנון
נתבש''ם י''ב טבת תשע''ד
מלך מלכי המלכים ברחמיו ירחם עליו ויחוס ויחמול עליו
וילווה אליו השלום ועל משכבו יהא שלום
בכלל הרחמים והסליחות ,אמן
נדבת משפחת רבה יוסף ורבקה
יהי רצון שזכות המצוה וזכות לימוד הספר תגן על המשפחה
וימלאו כל משאלות לבם לטובה ולברכה
******
לעילוי נשמת
רבי יצחק בן שושן ז''ל
רבי לאו משה חי בן פורטונה ז''ל
רבי חיים קלוד בן פורטונה ז''ל
רבי יצחק איב בן שאבא ז''ל
ולעילוי נשמת האיש הכשר והנעלה
נפטר בצעירותו אהוב מאד למשפחתו
רבי יצחק פייאר ז''ל בן מסעודה בן שושן
ת.נ.צ.ב.ה
******
לעלוי נשמת
רבי חיים שמבה ז''ל
מרת כוכבה שמבה ע''ה
מרת מרים בת כוכבה שמבה ע''ה
רבי ניר בן מרים סבג ז''ל
ת.נ.צ.ב.ה
שנב
לעילוי נשמת
הגאון המפורסם מגדולי רבני צרפת
עסק כל ימיו להרביץ תורה
ולהורות לישראל את המעשה אשר יעשון
מוהר''ר יעקב הלוי זצ''ל פולטורק
בן ר' אהרן יוסף הלוי ז''ל
רב ואב''ד ק''ק ליאון צרפת
וראב''ד בד''ץ ''יורו משפטיך ליעקב'' ירושלים ת''ו
ת.נ.צ.ב.ה
******
לעילוי נשמת
האיש הכשר נעים הליכות
בנש''ק גאוני ומאורי ישראל
רבי יוסף בן רבי משה ז''ל פינטו
נלב''ע ל' כסלו תשע''ד
נדבת חתנו כבנו הרב רון משה וזוגתו שתחי' שעיה
אשר זכו לטפל באביהם במסירות ובאהבה
וקיימו מצוות כיבוד אב בהקפדה ובהידור
******
לעילוי נשמת
רבי חיים בן ר' ניסים ז''ל אלטאבי
ת.נ.צ.ב.ה
נדבת בנו ר' שמשון שיחי' אלטאבי
******
לעילוי נשמת
רבי יוסף בן רחמה ז''ל אדרעי
רבי מרדכי בן חנה ז''ל אדרעי
ת.נ.צ.ב.ה
שנג
לעילוי נשמת
נסיכתנו בתנו הקטנה שנקטפה בטרם עת
החיילת בצבאות ה' חיה הדסה אסתר נעמי ע''ה
שנתבש''ם כ''ט שבט תשנ''ט
ואחותה בתנו היקרה אוהבת ורודפת שלום
רבות חיזקה וקירבה ליהדות ולחסידות
מרת חנה לאה ע''ה
שנתבש''ם כ' אייר תשע''ד
זכרם לא ימוש מלבנו לעד והקיצו ורננו שכני עפר
תכף ומיד ממש בביאת גואל צדק בבא''א
נדבת ר' דניאל ומלכה יוכבד שיחיו קמינסקי
******
לעילוי נשמת
האיש הכשר רבי אברהם בן רבי מסעוד ז''ל טובול
האיש הכשר רבי מסעוד בן רבי חיים ז''ל דרעי
מרת פערלא בת רבי יעקב ע''ה שוקרון
מרת פייגא בת רבי יעקב ע''ה פלוטקין
ה.ב.צ.נ.ת
נדבת ר' משה ואסתר טובול
******
A notre épouse, maman et mamie, notre Reine, notre Phare :
Gisèle Zarhi bat Yaakout vé bat Chalom Benchétrit épouse Lascar
demeurera à jamais une très grande Tsadéket animée par l’amour, la bonté,
la générosité, l’élégance et la noblesse d’âme. Nous la sentons encore se
pencher vers nous afin de murmurer un mot tendre ou proposer une douceur.
Les mots nous manquent pour chanter la louange digne de ses midot!
Alors nous prions très fort que D. l’Eternel Tout Puissant
lui octroie l’honneur de la faire siéger près de Son Trône.
Que les mérites de Maman retombent en pluie de bénédictions sur notre famille
et sur tout le peuple d’Israël avec la venue prochaine du Machiah !
Amen ken yehi ratson!
שנד
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה
הוא יברך את השם הטוב רבי אליהו זאווי שיחי'
ואת זוגתו וילדיו ומשפחתו שיחיו
הקב''ה ימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה
בגשמיות ורוחניות בבריאות ובהצלחה ונאמר אמן
******
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה
הוא יברך את השם הטוב רבי שלום שארל מסיקה שיחי'
וזוגתו וכל משפחתו שיחיו
הקב''ה ימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה
בגשמיות ורוחניות בבריאות ובהצלחה ונאמר אמן
******
מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה
הוא יברך את השם הטוב הבחור הנחמד קיליאן קרייף שיחי'
ואת אמו ואת כל משפחתו שיחיו
הקב''ה ימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה
בגשמיות ורוחניות בבריאות ובהצלחה ונאמר אמן
******
Je remercie le Rav Haviv Yaacov de m’avoir associé à cet ouvrage
Et j’en profite pour souhaiter à ma chère et tendre épouse
Charlette Sarah,
Longue vie auprès de son mari,
Et pour mes enfants
Shirley Déborah, logan David et Bradley Ilan,
De faire un mariage heureux
Et une vie pleine d’amour, santé et réussite
! Sous la protection de D. Barouh Hachem
Roland Avraham Lafond Aronovici
שנה
לזכרון עולם בספר לעילוי נשמת
רבי יעקב בן רבי מסעוד ז''ל חביב
נלב''ע ר''ח טבת תשל''ג
וזוגתו מרת קוקה בת ר' שמעון ע''ה חביב
נתבש''ם עש''ק ער''ח טבת תשס''ט
רבי יעקב בן מרים ז''ל פריינטי
נלב''ע ח' כסלו תשנ''ג
וזוגתו מרת מעיינה בת כמיסה ע''ה פריינטי
נתבש''ם ז' מנחם אב תשנ''ז
הרה''ח ר' חיים שמעון ב''ר יעקב זצ''ל חביב
נלב''ע ט' אלול תשס''א
רבי יעקב בן רבי יוסף ז''ל סבג
וזוגתו מרת קוקה בת רבי חי הכהן ז''ל סבג
רבי שלמה בן רבי מסעוד ז''ל בן שושן
רבי משה בן אורה בואנה ז''ל בן טולילה
מרת מסעודה בת מזל טוב ע''ה בן טולילה
רבי שמואל בן מסעודה ז''ל בן טולילה
רבי יהודה בן מסעודה ז''ל בן טולילה
מרת מזל טוב בת מסעודה ע''ה בן טולילה
רבי יוסף בן אליה ז''ל סייג
מרת אורה בואנה בת מסעודה ע''ה סייג
מלך מלכי המלכים ברחמיו ירחם עליהם ויחוס ויחמול עליהם
וילווה אליהם השלום ועל משכבם יהא שלום בכלל הרחמים והסליחות ,אמן
שנו
ברכה
אחריתא
שנז
השמש
חם
הבונה
במילה זו אפשר להגדיר את מפעל חייו של השליח הדגול הרה''ח ר' מסעוד חי חביב
זצ''ל שנלב''ע ביום ח''י אדר תש''ע בעיר פאריס צרפת .הוא הגבר אשר הקים קהילות
רבות ברחבי צרפת ,בערי ניס -שטראסבורק ופאריס ,ובסוף ימיו בעיר מונטריאול
אשר בקנדה .הקים ובנה אוהלה של תורה בתי מדרשות בתי כנסיות מקוואות ,ובתחום
של החינוך בנה בתי ספר לתפארת ,פעל והפיץ אור התורה והחסידות בכל רחבי
צרפת ,והיה חלק גדול מהמהפכה הצרפתית ''ופרצת''.
הייחודיות שלו הייתה באיכות עבודתו והייתה מוגדרת ''עבודת השלמות'' ,כאשר היה
יורד עד הפרטים הקטנים בצורה מסודרת ולא היה משאיר פינה וזווית בעבודתו,
אומנות עם הרבה חכמה .ועוד זאת כאשר יראתו קודמת לחכמתו ,ביר''ש ובמסירות
נפש לכל דבר שבקדושה .היה אוהב לעזור ולסייע לכל נדרש ,מדת החסד הייתה אצלו
בלי הגבלה.
הרב מסעוד חי ע''ה נולד בתוניס בשנת 3332לאביו הרב יעקב חביב זצ''ל ,צאצא
ישיר למשפחה מפורסמת בייחוסה ששורשיה וזקניה קדושי עליון ,גזע אראלים ,אליהם
השתייכו בין השאר גאוני ארץ ובהם ה''נימוקי יוסף'' ,מהר''י חביב בעל ''עין יעקב'',
מהרלב''ח רבה של ירושלים ,מהר''ם חביב בעל ''גט פשוט'' ,הגר''א חביב ראב''ד
טריפולי ומגדולי חכמי לוב ועוד רבים וטובים.
את ילדותו עשה הרב מסעוד חי ע''ה בתלמוד תורה בתוניס ,וברבות הימים עבר
לפאריס ועשה כמה דוקטורט בכלכלה ובמתמטיקה ויצא בין הראשונים מבית הספר
הגבוה של ניהול ושיווק וכלכלה בעיר פאריס.
אחרי שסיים את לימודיו התחיל בקריירה בעולם של כלכלה וניהול עסקים וחברות
ידועי שם עולמי ,דבר שהוביל אותו לארה"ב ,שם בתקופה קצרה הצליח לעמוד
כמנכ''ל של חברות גדולות ומפורסמות ,ועמד לפניו עתיד בעולם העסקים.
אמנם החיים שלו ייקחו נקודת מפנה עיקרית עם הפגישה הפרטית שלו עם הרבי,
כשישב אצל הרבי ביחידות ארוכה ובו סיפר לרבי על הדרך שעשה ועל ההצלחות,
ובאופן בלתי צפוי הרבי ביקש ממנו לשים את הכישרון שלו ויכולת שלו בשרות של
הקהילה היהודית בצרפת .וברגע זה התחיל מסכת ארוכה של שליחויות בתחום
הציבורי מול הרשויות בצרפת כאשר הרב מסעוד חי ע''ה נשא בתפקידים ממשלתיים
שנח
השמש
חם
בקרב ''הקונסיסטאר'' וארגון גג של הקהילות היהודיות בצרפת וגם עבד בשיתוף עם
הרשויות בהיותו קרוב לראשי ערים בצרפת .תחילה בעיר ניס בהיותו המזכ''ל של
הקהילה וכל האזור ועבד לצד הנשיא מר טשוקריאל ,יחד עם הרב הראשי של עיר ניס
והמחוז הרב יהושע קלינג ז''ל ,בעקבות הנעילה של עשר שנים של עבודה קשה ,בעיר
ניס ,חתם בעיר חותמת שאי אפשר למחקו כאשר הקים עולמה של תורה וגמילות
חסדים והוא היה היזם הראשי של הפרויקט הגדול של בניית המרכז היהודי ''מישלי''
כולל מרכז לנוער ולילד היהודי ,עמד על היצירה של הרדיו היהודי הראשון ''רדיו שלום
ניצן''בעיר ניס והעיתון היהודי היחידי ''ניצן מגזין'' ,בניית המקווה ,ושאר צרכי הקהילה
כעמותת החסד ,עולם חסד יבנה.
לא נח ולא שקט גם בערבי שבת ובמועדי ישראל ,בפורים ובפסח ביקר אסירים יהודים
ודאג שיוכלו לקיים מצות משלוח מנות ומצות מצה שמורה בליל הסדר ,בימים נוראים,
דאג ללכת בגופו לחיזוק רוחם של האסירים ולתקוע לפניהם בשופר ,והכול בשמחה
ובטוב לבב .עם הזמן נהפך הוא לאבי האסירים היהודים .דבר זה קיבל תוקף גדול
אצלו אחרי שקיבל עידוד רב מהרבי.
הרב מסעוד חי ע''ה זכה לשבת שעות ארוכות ב'יחידות' אצל הרבי ולקבל ממנו תדרוך
בכל מה שקשור לענין הכלל והפרט בענייני שליחות בקרב הקהילה ובתחום של הפצה
וחינוך .כמו כן זכה לקבל מאות מכתבים מהרבי ,שכותב אליו בחמימות ובהערצה
גדולה'' .בעל מרץ ורב פעלים''.
בשנת 3399אחרי התייעצות עם הרבי ,הרב מסעוד חי ע''ה עוזב את קהלת ניס ולוקח
את הכיוון של הקהילה היהודית של עיר שטרסבורק ,שם מחכה לו עבודה מרכזית
כאשר נהיה יד ימינו של מר ג'אן קהאן ,נשיא הקהילה היהודית ושל איגוד הקהילות
היהודיות של צרפת .עם הזמן הרב מסעוד חי ע''ה ,נהפך להיות הכתובת בעיר ובאזור
לכל עניין יהודי ,והיו פונים אליו לפעול מול הרשויות לקבל אישורים מלגות ותמיכות
לכל מוסדות התורה.
הרב חביב ע''ה הצליח לאחד את כל הפלגים בלי יוצא מן הכלל באהבה ובכבוד .לצד
הפעילות והעסקנות היה מקריב שעות רבות בלימוד התורה ובשיעורים לרבים היה
נואם בחסד עליון ,בשפה ברורה ובהבנה גדולה .האהבה העצומה שלו לתורה השפיעה
על כל העיר וכל האזור והיה משתמש בכל הכלים ע''מ לפרסם את התורה והמצוות,
ולפרסם תורת החסידות .בשבילו ,התקשורת הייתה כלי להרבות ולחזק את התורה,
ולשם כך ,נתן חלק חשוב בפעילות הרדיו היהודית המקומי ,וכן ביומן של הקהילה,
היוצא כל שבוע .ההקרבה שלו לזולת בלי הגבלה הייתה ,ולשם כך לא היסס לבקר
בכל הקהילות הקטנות במחוז אלזאס ,לספק להם כל דבר שבקדושה .ההתלהבות שלו
שנט
השמש
חם
למפעל התורה הביאה את הרשויות למנות אותו להיות הרב של עיר בישווילר במחוז
אלזאס.
האהבה שלו ושאיפתו לעלות לא''י הייתה כל כך עזה ,ורצה להמשיך את עבודתו
הציבורית בא''י ,וכששאל זאת לרבי ענה לו הרבי ע''כ ''שעליו לעשות את מקום
עבודתו בצרפת כא''י'' .הרב חביב ע''ה הבין מתשובת הרבי שעליו לעבוד בשיתוף
פעולה עם המוסדות בא''י ולקשור את הקהילות היהודיות בצרפת עם ארץ ישראל.
לפני יציאתו מעיר שטרסבורק לעיר פאריס ,עבד עם שרי הממשלה על מנת לחבר את
עיירות שטרסבורק ורמת גן ,ולשם כך השפיעו יחסיו הטובים עם העירייה של
שטרסבורק ,וידידו מר ג'אן אהלאר ,סגן ראש עיר ,ומר דניאל הופאל ,נשיא של
המועצה הכללית .ב''ה הצליח במשימה זו ותרם לכך תרומה גדולה עד היום.
בשנת 3333חזר לפאריס אחרי שקיבל ברכתו של הרבי ,לקחת חלק מהנהלת רשת
בית ספר ''סיני'' ליובאוויטש .שם יכירו אותו כמחנך דגול ,כאשר במשך 35שנים
יעמוד לקידום החינוך בעיר ,לעזור לתלמידים גם לאלו שלא הצליחו בלימוד ,להתקדם
בחיי היום יום ולבנות את עצמם ,להיות יהודים יראי שמים ומקיימי תורה ומצוות.
לכל אותם מאות תלמידים ,היה מסור להם והיה נותן את כל כוחותיו ע''מ שיצליחו,
היה מחנך אותם לאהבת ישראל ולאהבת ה' ובכך הקים דור שלם של צעירים וצעירות
ששומרים היום תורה ומצוות ושבנו משפחות נאמנות בישראל .גם לאלה שהיה להם
קושי בלימוד עזר להם ופתח בפאריס בית ספר מיוחד '' תיכון טכנולוגי'' הראשון מסוגו
בקהלה היהודית בפאריס ,ואותו הוביל עם הצלחה מופלגת .בהצלחתו השיג שותפות
עם ה''מכון לב'' בירושלים ,וקיבל הכרות ממשרד החינוך בישראל .המסר שלו לאותם
צעירים וצעירות הוא להצליח בלימודים ולבנות בית נאמן בישראל ,ולעלות לארץ
ישראל .הודות זה ב''ה יש היום מאות יהודים צעירים שחיים בארץ ישראל בתוך
הקפדה של תורה ומצוות.
בשנת 7336נהיה המנהל החינוכי של בית הספר הוותיק והגדול בעיר פאריס ,בית
ספר ''לוסיאן דה הירש'' וגם שם השפיע בכוחות עילאיים בהרבצת התורה ,בקרב בני
הנוער .בשנת 7333ע''פ בקשת ארגון הקהילות הספרדיות של מדינת קנדה ,נסע
למונטריאול לעבודת הערכה של בית ספר היהודי שם.
הרב מסעוד חי זצ''ל החדיר אצל בניו ובנותיו אהבה לחינוך ומסירות לזולת ,והם
מקדשים את עצמם במשימות אלה ,חלקם בצרפת וחלקם בארץ ישראל .למרות
מסירותו לפרט ולכלל בהיותו עוסק בצרכי ציבור בכל שעות היום והלילה ,היה מוצא
את הזמנים להקדיש למשפחתו ,והיה בעל ואב למופת ,ראש ועטרת המשפחה.
שס
השמש
חם
בשנים אחרונות ,הביע רצונו הגדול להמשיך בשליחותו בארץ ישראל לצד בנו הרב
יעקב חביב דיין בירושלים ,אבל דבר זה לא יצא לפועל ,השאיר אחריו ברכה ,אשתו
הרבנית תליט''א ושמונה ילדים ,הרבה נכדים ,זרע קודש אשר ''כל בניך לימודי ה'',
מאות תלמידים וידידים אשר ממשיכים בעבודתו הגדולה להכין את העולם לביאת
המשיח.
אשתו ,ילדיו ומכיריו ממשיכים בעבודתו בהתפתחות מוסדות תורה לזכרו ,ובפרסום
תורה וחסידות ,והתחילו בפרויקט חשוב לאחד כל הפלגים בעם ישראל ולרכז אותם
תחת אוהל אחד ,אוהלה של תורה ,בפרסום סדרת ספרים בהלכה ,בהשתתפות גדולי
ישראל שמפרסמים דבר הלכה ,אשר חלקם רואים אור בפרסום ראשון ,לעילוי נשמת
הרב מסעוד חי ע''ה.
שסא
השמש
חם
1988 – 1991
Communauté Israélite de Strasbourg :
Secrétaire Général .
Secrétaire Particulier de Monsieur Jean KAHN Président de la C.I.S et du CRIF.
1991 – 2006
Directeur Réseau Scolaire Sinaï.
Fondateur du Lycée Technologique Sinaï Garçons
16 divisions (garçons et filles) des classes de B.E.P.
aux Classes de Première et Terminales S.T.G. de B.T.S.
Comptabilité et Gestion, Informatique.
Obtention d’un Partenariat avec L’Université d’Etat
J.C.T (Ma’hon Lev d’Israel) Validé par Madame LIVNAT
ancienne Ministre de l’Education Israélienne
2006 – 2007
Chef d’Etablissement du Groupe Scolaire
Lucien de Hirsch (Paris)
2008
Mission d’évaluation (audit) d’un groupe scolaire juif à Montréal (Canada) à la
demande de la Fédération Séfarade du Québec.
שסב
השמש
חם
Parcours Professionnel
Juin 1970
DIPLOME DU D.E.S.C.A.E.F (Diplôme d’Etudes Supérieures Commerciales
Administratives De l’Ecole Supérieure de Commerce)
Option : Finances – Comptabilité.
Rang de sortie : 9ème sur 1500 au concours national
1970 – 1972
Mayfair Packing Co. : (San José, California, U.S.A.) : Distribution de fruits secs
et des sodas sur le continent américain.
1972 – 1975
François Agnelotti : Création d’une entreprise de fabrication et de distribution
de conserves alimentaires.
Maître Auxiliaire au Lycée d’Etat Paul Eluard à Saint Denis (Région Parisienne)
Professeur Principal des Classes de Terminales G2 et G3 (anciens S.T.T.)
1975 – 1978
Générale de Restauration (Filiale du Groupe J.BOREL Int.)
Directeur de L’Agence Paris-Sud : 27.000 repas/jour.
1978 – 1988
Consistoire Israélite de Nice:
Secrétaire Régional du Consistoire de Nice et de la région.
שסג
השמש
חם
Pendant la Chiva, on trouva, écrit par l'un de ses amis, un petit mot qui
laisse à méditer sur sa personnalité:
Messaoud, mon ami, mon frère
Nous avons fait partie de cette génération qui pensait et pense
toujours que l'on pouvait, que l'on devait refaire le Monde, amener
la Vérité et La justice sur la Terre afin que celle-ci soit a l'image de
D'. Que la délivrance était immédiate.
Tu m'as montré l'exemple dans combien et combien de chemins, ton
amour du Prochain était infini, et quand tu m'appelais par mon
prénom et me disait "Itshak", j'entendais, je comprenais ce que tu
me disais" Itshak, mon ami, mon frère.
Ta vie est un Exemple mais je ne laisserais pas rentrer dans la
légende, car tu es toujours avec nous et parmi nous, même si c'est
difficile à vivre et difficile à croire.
(Article paru dans le journal Hamodia n° 115)
שסד
השמש
חם
connaissait ni sentiment de rivalité, ni volonté de garder jalousement les
« secrets » d’un projet réussi.
Eduquer n’était pas pour lui un métier. C’était une philosophie. Ni
horaires, ni efforts n’étaient comptés quand il s’agissait de la réussite d’un
élève. Chacun devait avoir sa chance.
En bon « père juif », la réussite scolaire des jeunes n’était pas son seul
souci, sa seule préoccupation. Lui tenait aussi à cœur leur avenir, leur
bonheur : « réussissez, fondez un foyer et installez vous en Israël ! ».
Ainsi, on peut aujourd’hui compter des centaines de jeunes qui ont réalisé
ce projet, leur rêve, son rêve.
Une anecdote illustre bien quel sorte d’éducateur fut Rav Habib : un
matin d’épreuve du Bac, Rav Habib fait les cent pas devant le centre
d’examens, un livre de Téhilim à la main et cette prière à la bouche :
« Hachem, fait réussir mes enfants ! »
Par la suite, il prit la tête pour un an du groupe scolaire Lucien de Hirch
et termina son parcours d'éducateur par une mission d'évaluation d'un
groupe scolaire juif à Montréal à la demande de la fédération séfarade du
Québec.
Il transmit à sa famille son amour pour l'éducation et pour la
communauté, son épouse et la plupart de ses enfants se vouant
actuellement à ces tâches en France comme en Israël.
Malgré ses lourdes tâches, en digne chef de famille, il sut toujours trouver
du temps pour ses enfants, répondant à leurs besoins, leur prodiguant ses
précieux conseils, avec amour et patience. Ces dernières années il prépara
son alya mais ce rêve ne put malheureusement pas se réaliser.
שסה
השמש
חם
Jusqu’à son départ de Strasbourg, il travailla sans relâche et avec succès au
jumelage des villes de Strasbourg et Ramat Gan, grâce à son influence et
ses bonnes relations avec la mairie de Strasbourg ainsi qu'avec son ami J.
Oehler, adjoint au maire et Mr Daniel Hoeffel, président du conseil
général.
En 1991, il retourna s'installer à Paris toujours accompagné par la bra’ha
du Rabbi, afin d’endosser de nouvelles responsabilités au sein de la
direction des institutions scolaires Sinaï.
Là, une nouvelle facette du Rav Habib se révéla, celle de l'éducateur.
Pendant 15 ans il sera à l'écoute des élèves, se donnant entièrement pour
leur réussite tout en les guidant spirituellement et moralement.
Il fut un père dévoué pour tous ces jeunes gens. Voyant qu'il manquait de
structure pour les jeunes en difficulté, il fonda le Lycée Technologique et
Professionnel Sinaï qu'il dirigea avec succès.
Cette aventure commença avec quelques élèves qui n’avaient plus de
cadre scolaire. Alors, Rav Habib releva le défi : remise à niveau, passage
en seconde, le Baccalauréat et pour certains, des diplômes universitaires.
En l'espace de quelques temps, ce lycée devint une référence pour tout
Paris. Il obtint un partenariat avec l'université d'Etat J.C.T. qui fut validé
par la ministre israélienne de l'éducation.
D'autres directeurs d'école vinrent prendre conseil auprès de lui dans
l'intention de créer une structure semblable. Et lui, dans sa volonté
d'aider, les conseillait de la meilleure manière car il ne
שסו
השמש
חם
Son passage marqua Nice et sa région avec la création de la première
radio juive de Nice, Radio Chalom Nitsan, et de son journal Nitsan
Magasine.
De même il réalisa le projet de construction du centre Michelet de
l'oratoire de sa salle des fêtes et de son mikvé.
A la demande du Rabbi, il fut l'aumônier des prisons de Nice et sa région
sans aucune rémunération.
En 1988, il devint le bras droit de Mr Jean Kahn, président de la
Communauté Israelite de Strasbourg et du CRIF.
Toutes les actions qu’il mena au sein de la communauté, furent à son
image : sincères, altruistes et imprégnées d’un respect et d’un amour
profond des mitsvot ainsi que des textes sacrés.
Il considérait les médias comme un outil pour propager et renforcer la
Thora. Son investissement auprès de la radio et du journal de la
communauté de Strasbourg le prouve.
Toujours dévoué, plein d’allant et d’idéal, il n'hésitait pas à se rendre dans
toutes les petites communautés alsaciennes afin de faire vivre la Thora et
il fut nommé Rabbin à Bischwiller.
Souhaitant s'installer en Israël afin de concilier son travail communautaire
avec son attachement à la Terre, il demanda une Bra’ha au Rabbi de
Loubavitch, qui, en guise de réponse lui enjoigna: "Fais de ton endroit
Eretz Israël".
La perspective de travailler en collaboration avec Israël tout en restant en
France s’ouvrit à lui, et dès lors il ne cessa d’œuvrer dans cette direction.
שסז
השמש
חם
Le bâtisseur
Ce mot-clé résume toute la vie de Rav Messaoud Haï Habib za"l qui
nous a quittés ce 18 Adar.
Ce jour là, le monde juif pleurait la disparition de l'un des fondateurs des
communautés juives en France. Rav Messaoud Haï Habib quittait ce
monde à l'âge de 62 ans, laissant derrière lui son épouse, ses 8 enfants, de
nombreux petits-enfants, 3 soeurs et un frère ainsi que de très nombreux
élèves et amis à travers le monde.
Le Rav Habib, né en 1947, obtint avec succès son diplôme d'études
commerciales à Paris (HEC) en finances, comptabilité et gestion.
Par la suite, il s'installa en Californie où il prit la direction de l'entreprise
de distribution Mayfair Packing Co. sur le continent américain.
De là il retourna à Paris où il prit la tête du groupe de distribution
François Agnelotti. Puis il dirigea la générale de restauration J. Borel
pendant plusieurs années.
Sa vie prit un tournant le jour où il rencontra en visite privée le Rabbi de
Loubavitch qui, l'entendant retracer son parcours, lui conseilla de mettre
toutes ses facultés au service de la communauté juive.
A cette époque la famille de son épouse habitant Nice le mit en contact
avec le Grand Rabbin J. Kling et après un court entretien, en présence du
président Tchoukriel, il œuvra au sein du Consistoire de Nice pendant 10
ans.
שסח
השמש
חם
lieu se fonder sur la Torah et les Mitsvot, afin qu’ensuite les bénédictions de
joie et la réjouissance viennent consacrer l’union éternelle du couple.
A la lumière de ce qui précède, il apparaît que chacun a l’impérieux devoir
d’aider les deux futurs époux à établir un tel édifice éternel et qu’il serait
tout a fait erroné d’estimer qu’il s’agit là d’une affaire personnelle dans
laquelle on ne saurait s’immiscer. À l’évidence, si une personne cherche à
causer du mal à elle-même ou à ses enfants – ce qu’à Dieu ne plaise –, nul
ne considérera le fait de l’empêcher de commettre son acte comme une
immixtion dans sa vie privée. De façon analogue, lorsque la possibilité nous
est offerte de procurer à autrui un acquis durable, c’est un élémentaire
devoir d’y œuvrer et la chose est d’autant plus impérieuse lorsque l’acquis
est éternel.
Je vous adresse mes vœux sincères pour la poursuite de vos louables
activités destinées à aider les jeunes couples à fonder d’authentiques
maisons juives, illuminées par le respect des lois et des règles de la Pureté
Familiale. Puissiez-vous le faire avec beaucoup d’inspiration et avec
toujours davantage de succès.
Avec ma bénédiction.
M. Schneerson
*******
© Chabad.org
השמש
חם
Certes, ce n’est pas un système à toute épreuve. Cela demande toujours
beaucoup d’efforts, de compromis et de sacrifice de la part de chacun des
conjoints. Considérez que ce n’est qu’une pièce dans le puzzle. Cependant,
en ce qui concerne notre question, l’idée est que...
La raison pour laquelle la kétoubah n’est pas équilibrée est qu’elle a pour
vocation de protéger les femmes, non les hommes. En bref, les Sages ont
vu que les femmes couraient un certain risque et ils sont intervenus pour
remédier à la situation !
*******
Les fondations d’un édifice éternel
Une lettre du Rabbi de Loubavitch
27 Mar ‘Hechvan 5726 (1965)
Institut juif pour futurs époux
5200 Côte S. Catherine #7 Montréal P.Q. Canada
Votre lettre m’est parvenue avec quelque retard. Je vous remercie également
d’y avoir joint des documents relatifs à vos activités. J’espère que vos
efforts ne visent pas uniquement à maintenir vos activités à leur meilleur
niveau d’efficacité mais encore à les étendre de temps à autre. Car, faut-il le
rappeler, le mariage juif est une institution appelée binyane adei ad, un
édifice éternel. Pour y parvenir il est indispensable que tous les éléments de
l’union de deux époux soient conformes aux injonctions de notre Torah,
laquelle est appelée Torat ‘haïm – Torah de vie –, car elle n’est pas
seulement la source de la vie éternelle dans le Monde Futur, mais elle
constitue encore le guide authentique dans la vie d’ici-bas.
L’analogie entre le mariage et un « édifice éternel » n’est pas qu’une
allégorie ; elle est porteuse d’une idée et d’un message. Ceux-ci sont que de
même que pour toute construction, la première étape de l’édification
consiste à s’assurer de la qualité et de la durabilité de la fondation, faute de
quoi, tous les efforts investis dans tous les éléments du bâtiment (murs,
toiture, décorations) seraient vains, de même le mariage juif doit en premier
שע
השמש
חם
Alors une femme comprend pourquoi cet homme qui avait si passionnément
besoin d’elle hier semble être aujourd’hui dans un monde dans lequel elle
existe à peine. Le ballon a éclaté et a besoin de temps pour se remplir.
Et un homme comprend que la passion d’une femme ne peut pas être
allumée comme une lampe électrique, mais plutôt comme un feu de camp
qui nécessite attention et soin pour démarrer, et plus de soin encore lorsque
ses flammes commencent à monter, et encore plus de précautions s’agissant
de ne pas abandonner à leur sort des braises ardentes.
Revenons à la kétoubah.
La kétoubah est un dispositif mis en place par les Sages pour agir sur ce
déséquilibre et introduire une certaine mesure de parité au sein de la
relation.
Comme nous l’avons dit, la femme recherche la sécurité, et ce, pour de
bonnes raisons. En voilà une autre que je n’ai pas encore mentionnée : une
récente enquête sociologique (Family Structure, Father Closeness, and Delinquency) a
démontré que plus les adolescents ont une relation de proximité avec leur
père et moins ils sont sujets à la violence. Une autre étude (Family Structure,
Father Closeness, and Drug Abuse) a mis en évidence que la proximité avec le père
était un facteur majeur de réduction du risque de toxicomanie chez les
jeunes, alors que la proximité avec la mère n’a pas d’impact significatif.
Sans surprise, la proximité avec le père est la plus grande dans ce qu’on
appelle les « familles intactes ».Ainsi, même si vous êtes autonome de
nature, si vous voulez des enfants sains et équilibrés, vous aurez le plus de
chances d’y arriver en étant un père dévoué et présent.
Or, si de nombreux hommes sont heureux de pouvoir sustenter une famille,
la protéger et être un père, tous ne sont pas pour autant programmés pour
tenir ce rôle à la perfection toute leur vie. À un moment donné, le
conquistador en lui pourrait se réveiller et dire : « Il est temps de s’extraire
de cette roue de hamster et d’avancer dans la vie. »
C’est ici qu’intervient la kétoubah, un contrat de mariage qui dit en
substance : « Voici tes obligations envers ta femme tant que tu es marié, et
voici les pénalités dont tu devras t’acquitter si tu veux la quitter. » Quelles
sont ces obligations ? Lui prodiguer nourriture, habillement, affection et un
foyer, et accomplir tout ce qui est attendu d’un mari dans la société dans
laquelle tu vis. Quelle est la pénalité pour le divorce ? Ce que la plupart des
hommes regretteront le plus : beaucoup d’argent.
השמש
חם
Certes, on nous répète sans cesse que l’homme et la femme sont deux
moitiés d’un tout et que ce tout n’est entier que lorsqu’ils sont réunis dans la
sainte et mystique union du mariage. C’est quelque chose qui s’opère
lorsqu’ils travaillent dur sur eux-mêmes pour dépasser leur ego et découvrir
« l’autre » dans cette relation. S’ils s’abandonnent à leurs instincts premiers,
enseignent les Sages, l’homme et la femme sont comme deux feux opposés
et ils se réduiront mutuellement en cendres.
Considérez le verset de la Genèse qui décrit la première femme comme étant
« un partenaire contre lui ». Littéralement, cela signifie qu’elle est partenaire
à parts égales. Mais ce phrasé inhabituel a suscité chez nos Sages une
lecture plus profonde : « S’il le mérite, elle sera une partenaire. Sinon, elle
sera contre lui, pour faire la guerre. » L’enjeu est bien là : pour que le
mariage soit une affaire d’amour et non de guerre, les êtres humains doivent
s’élever au-dessus de la nature.
Comment se fait-il que quelque chose d’aussi beau que l’amour puisse
détruire ? Le maître ‘hassidique, Rabbi Chnéour Zalman de Lyadi (Likoutei
Torah, Chir HaChirim, "Al Kol Kevod ‘Houppa") explique que c’est parce que l’amour
d’un homme pour une femme et l’amour d’une femme pour un homme sont
deux opposés. L’amour d’un homme, dit-il, coule comme de l’eau, alors que
l’amour d’une femme brûle comme un feu.
Son fils, Rabbi Dov Ber, Drouchei ‘Hatouna expliqua cela ainsi : la passion
d’un homme s’accumule comme l’eau derrière un barrage, cherchant
désespérément un passage pour finir par jaillir en un flot inondant. Mais une
fois le flot passé, la passion se dissipe, jusqu’à ce que le réservoir derrière le
barrage se remplisse à nouveau.
La passion d’une femme suit un schéma contraire. Elle est comme un feu
qui doit être allumé avec du petit bois, entretenu et attisé jusqu’à ce qu’il
soit assez fort pour prendre sur les bûches, et ce n’est qu’à ce moment qu’il
brûle de lui-même. Si d’aventure ce feu échappe à ses limites, il brûle et
brûle et ne peut jamais être satisfait, jusqu’à ce qu’il n’y ait plus rien à
brûler.
Deux opposés donc, complètement déphasés l’un par rapport à l’autre. La
seule solution, dit Rabbi Chnéour Zalman, est que l’homme et la femme
découvrent un lien plus profond, quelque chose qui les dépasse tous deux.
Lorsque chacun s’extrait de son petit soi et ressent ce que c’est que d’être
l’autre.
שעב
השמש
חם
en quête de sécurité et de stabilité, de sorte qu’elle puisse construire un
foyer et une famille. Un homme entre dans un mariage comme un
conquérant qui acquiert un nouveau territoire. Une fois marié, il ne lui faut
pas longtemps pour commencer à chercher de nouveaux territoires : dans le
cadre de son travail, dans le vaste monde, voire même au-delà.
Alors, qu’est-ce qui force l’homme à procurer à sa femme cette stabilité ?
Qu’en est-il de l’amour, de la passion dont le Créateur nous a dotés pour
unir un homme et une femme ?
Il y a cinq cents ans, le grand maître kabbaliste, Rabbi Moché Cordovéro
écrivit (Tomer Deborah) des mots sur la passion humaine qui paraissent avoir
encore des années lumières d’avance sur nous. La passion d’un homme pour
une femme, écrit-il, ne provient pas réellement de sa masculinité. C’est en
fait le morceau de femme resté dans l’homme lorsqu’ils furent séparés l’un
de l’autre dans le Jardin d’Éden. C’est pourquoi s’il utilise cette passion
pour son propre plaisir, celle-ci se retournera finalement contre lui et le
détruira. C’est dans ce cas que nous l’appelons « le yetser hara », le
mauvais penchant.
Un autre grand kabbaliste, Rabbi Yichaya Halévi Horowitz (Chnei Lou’hot Haberit,
Beassara Maamarot, Maamar Chevii § 6) écrivit que rien de ce que D.ieu a créé n’est
mauvais en soi. Ce n’est qu’à travers l’action de l’homme qu’une chose peut
être rendue mauvaise. Même le yester hara, s’il est dirigé vers son véritable
but, élèvera une personne et son monde. Quel est alors le véritable but de
ces passions ? De pousser l’homme à embellir la Chekhinah (la Présence
Divine) et lui faire une demeure en ce monde. En d’autres termes, si, de par
cette passion, il va construire un foyer pour sa femme, lui prodiguer de
l’affection et lui acheter de beaux bijoux – et qu’il le fait avec la conscience
qu’elle représente la Chekhinah, car elle est la Mère de la Vie –, alors il
sublime ses passions et révèle l’image de D.ieu en lui.
« Ainsi, écrit-il, il convient à un homme de ne s’adonner à aucun plaisir, si
ce n’est ceux par lesquelles son épouse est embellie à ses yeux. »
C’est ainsi que les choses sont censées être : l’amour réunit l’homme et la
femme. Le mariage procure la sécurité dont la femme a besoin. Et l’amour
continue à pousser chacun des époux à apporter à l’autre ce dont il ou elle a
besoin.
Mais ceci arrive lorsque les passions sont maîtrisées et canalisées.
השמש
חם
Avez-vous déjà ressenti une intuition spontanée, vous sentant tout d’un coup
en paix avec vous-même et avec tout l’univers ? Ou une inspiration
soudaine qui vous amène à considérer la vie sous un jour nouveau ? Il arrive
en effet que, de temps à autres, nous recevions un influx d’énergie
supplémentaire de notre âme d’en haut. Cela peut arriver n’importe quand,
mais le plus souvent ce sera lors d’un évènement important comme une
naissance, un anniversaire, une Brith Mila, une Bar/Bat Mitsva ou un
mariage. C’est précisément dans ces moments de joie que nous sommes
capables de voir au-delà des apparences et de ressentir la vérité profonde de
la vie.
Lorsque nous souhaitons à quelqu’un mazal tov, nous lui adressons une
bénédiction dont le sens est : « Puisse cette goutte d’inspiration de ton âme
d’en haut ne pas se perdre, mais au contraire avoir sur toi un effet positif et
durable afin que, désormais, tu vives ta vie avec une conscience accrue des
bénédictions qui la jalonnent et que tu sois prêt à en recevoir encore plus. »
En d’autre mots : un bon mazal !
*******
Pourquoi le mariage juif semble-t-il
tellement unilatéral ?
Question :
Je ne lis pas l’araméen, mais j’ai appris que la kétoubah est entièrement
consacrée aux obligations du mari vis-à-vis de sa femme et ne dit rien
des obligations de la femme. Pourquoi le mariage juif est-il tellement
unilatéral ?
Réponse :
Expliquons à quoi sert une kétoubah et pourquoi elle a été créée et nous
comprendrons la raison de son unilatéralité.
Comme tout anthropologue vous le confirmera – de même que tout bon
conseiller matrimonial, les hommes et les femmes n’abordent pas le mariage
sur le même pied. Une femme n’a pas le choix que de faire plus attention.
Lorsque l’homme met un jeton en jeu, elle en met vingt. Il a tout à gagner,
elle a tout à perdre. Alors, tout naturellement, une femme aborde le mariage
שעד
השמש
חם
Le nombre sept représente les six facettes du monde matériel couronnées
par la dimension spirituelle qui les fait vivre. Les jeunes mariés s’engagent
ainsi à fonder leur foyer sur des bases solides, comme celles qui ont précédé
la Création du monde, en y introduisant la participation divine.
La ‘Houppa, ouverte des quatre côtés, représente le désir des jeunes mariés
que leur maison soit placée sous la protection de D.ieu et qu’elle soit
ouverte aux invités, d’où qu’ils viennent, à l’image de la tente d’Abraham
qui était ouverte dans les quatre directions.
*******
Que signifie « mazal tov » ?
On a toujours cru que Mazal Tov signifiait “félicitations!”. Réellement cela
veut dire “bonne chance”. Comment expliquer cela alors que le peuple juif
n’est pas soumis au mazal - la chance ?!
Le Talmud semble se contredire lui-même sur ce sujet. On peut y lire : « Le
jour de votre anniversaire, votre mazal est fort », alors qu’ailleurs, le
Talmud enseigne : « Le peuple juif n’est pas soumis au mazal »!
Le terme mazal signifie littéralement « une goutte qui coule d’en haut ». Si
ce mot peut avoir différentes connotations suivant le contexte dans lequel il
est employé, celles-ci sont toutes rattachées à cette définition basique :
quelque chose qui coule d’en haut.
Les signes du zodiaque sont appelés mazalot. La tradition juive enseigne
que les constellations ont une influence certaine sur le destin des hommes et
des nations ici-bas. Ainsi, le mazal est l’influence qui découle (“coule”) des
étoiles. (Au fil des siècles, un “bon” ou un “mauvais” mazal en est venu à
signifier, dans le langage courant, la bonne ou la mauvaise fortune plutôt
que le destin). Lorsque le Talmud déclare que nous ne sommes pas sujets au
mazal, cela veut dire que nous ne sommes pas limités à notre destin et qu’il
nous est possible de modifier notre sort par nos actions.
Le mot mazal porte un autre sens, plus pertinent pour comprendre
l’expression mazal tov : “Mazal” est le terme employé par la mystique juive
pour désigner la racine de l’âme. Les mystiques enseignent, en effet, que
seul un reflet de notre âme habite notre corps tandis que l’essentiel de celleci, le mazal, reste en haut et nous “éclaire” de loin.
השמש
חם
perruque ou d’un autre couvre-chef, de la même manière que la fiancée se
couvre le visage sous la ‘Houppa).
Ces instants sous la ‘Houppa sont d’une puissance de nature à marquer toute
la vie. Et les pensées et les prières de la mariée à ce moment ont une force
redoublée, car une aura divine les enveloppe.
*******
Pourquoi la kala tourne-t-elle sept fois
autour de son ‘hatan sous la ‘houppa
Dans les communautés ashkénazes et ‘hassidiques, il est de coutume que la
jeune fille accompagnée de sa mère et sa belle-mère tourne sept fois autour
du marié avant le début de la cérémonie. Cette coutume est basée sur le
verset (Jérémie 31, 21) : « La femme encerclera l’homme » que le Talmud
commente ainsi : « quiconque n’a pas de femme n’est pas protégé d’une
muraille ». A la fin de ces tours, la mariée se tient debout à la droite du
jeune homme.
Selon la Kabbale, cette coutume d’encercler le marié symbolise le fait que la
jeune fille consacre dorénavant ses forces spirituelles les plus élevées (makif
- littéralement « qui entourent », c'est-à-dire transcendantes) afin de
construire un foyer solide à l’intérieur du peuple juif.
Durant la suite de la cérémonie, le marié lui passe au doigt la bague qui est
également circulaire, symbolisant le fait que lui aussi consacrera toutes ses
forces spirituelles à cette construction. D.ieu lui-même les y aide en les
protégeant par une ‘Houppa qui représente le makif que D.ieu leur accorde
afin que leur famille soit éternelle.
On explique le chiffre sept par le nombre de ‘Houppot que D.ieu a érigées
pour le mariage de Adam et Hava dans le jardin d'Eden ainsi que par le
nombre de bénédictions récitées lors du mariage.
Les sept tours rappellent aussi ceux que l’homme fait tous les matins avec
les Téfilines autour de son bras : de même qu’un homme démontre ainsi son
amour pour D.ieu, de même il établit un lien très fort avec son épouse.
Le nombre sept rappelle le processus de sept jours nécessaire à la Création
du monde. Durant ces sept jours, la terre a tourné sur elle-même sept fois.
שעו
השמש
חם
sous la ‘houppa, qui représente l’embrassement du couple par la lumière
transcendante de D.ieu, qui leur donne ainsi les forces de transcender les
limites du soi et de s’unir dans l’édifice éternel du mariage.
*******
Pourquoi une mariée porte-t-elle un voile ?
Au sujet d’une coutume juive liée au mariage : quelle est la signification du
voile que porte la mariée ? Y a-t-il une explication juive à cette coutume ?
La célèbre statue de Moïse réalisée par Michel-Ange le représente avec des
cornes sur son front. Savez-vous pourquoi ?
Ce Moïse « cornu » résulte d’une fameuse erreur dans une traduction
grecque d’un verset de la Torah : il y est écrit que, après sa descente du
Mont Sinaï, le visage de Moïse rayonnait de lumière divine. Or, comme les
termes hébraïques pour « rayonnait » et « cornes » ont les mêmes lettres, ce
verset fut jadis traduit en grec « Et Moïse avait des cornes ». Sur la base de
cette fausse traduction, de nombreuses œuvres d’art médiévales le
représentent avec des cornes, la plus connue étant la sculpture de MichelAnge.
La Torah poursuit en relatant que le visage de Moïse était si brillant de
sainteté que personne ne pouvait en soutenir l’éclat. Il devait donc porter un
voile chaque fois qu’il s’adressait au peuple pour atténuer cette lumière
divine (cf. Exode 34, 29-35).
C’est également pour cette raison que la mariée porte un voile. Sous la
‘Houppa, au moment où ils s’apprêtent à s’unir pour ne plus faire qu’un, les
âmes des deux fiancés connaissent une élévation incommensurable. Et c’est
chez la fiancée que cette élévation est la plus révélée et perceptible. Elle
rayonne alors d’une sainteté unique. La ché’hina, présence divine, brille sur
son visage.
Cette lumière est si intense qu’elle doit être voilée, tout comme celle qui
émanait du visage de Moïse. La sainteté a besoin d’intimité.
(Même après le mariage, cette sainteté ne quittera jamais la mariée. La
Kabbalah nous enseigne que, bien qu’elle ne luise plus sur son visage, une
partie de cette lumière demeure sur sa chevelure. C’est la raison mystique de
la pratique juive qui veut que les femmes mariées se couvrent la tête d’une
השמש
חם
Selon les termes du Tanya, elle « pénètre notre réalité, de la tête aux pieds,
jusqu’à son intériorité et jusqu’à l’intérieur de son intériorité » : elle est
aussi essentielle (et même encore plus essentielle) à notre existence que la
lumière intérieure. Et pourtant, bien qu’elle imprègne notre être, elle nous
échappe et nous dépasse, nous tenant dans son étreinte tout en se dérobant à
nos tentatives de la saisir et de la définir.
L’âme de l’homme, qui fut créée à l’image de D.ieu, émet elle aussi une
lumière intérieure et une lumière transcendante. Elle se manifeste par
l’intermédiaire de facultés limitées et définies telles que ses sens, ses talents,
l’intelligence et les sentiments. Mais elle présente aussi des aptitudes
« transcendantes » telles que la volonté, le désir, la foi et la capacité
d’abnégation. Ce sont là des pouvoirs supra-rationnels et supranaturels qui
défient les contraintes de la physique et de la raison, et même les axiomes de
l’intérêt personnel et de l’auto-préservation.
Trois cercles
Le mariage est le projet le plus supra-rationnel et supranaturel entrepris par
l’homme. Car le principe selon lequel deux personnes deviennent « une
seule chair » viole toutes les lois de l’ego et de l’identité ainsi que la règle
existentielle de base qui dit que un et un font deux. Ainsi, c’est dans le
mariage que nous imitons le plus D.ieu, en créant la vie et en rendant le
temporel éternel (en se reproduisant, l’homme et la femme créent non
seulement un enfant, mais également le potentiel de cet enfant d’avoir luimême des enfants, et pour ceux-ci d’en avoir à leur tour, etc à l’infini).
Quand deux deviennent un, ils transcendent leur finitude, mettant en œuvre
la seule faculté humaine qui soit infinie et divine.
Le mariage requiert donc la mise en œuvre des pouvoirs transcendants de
toutes les parties impliquées. Il y a trois partenaires à un mariage –
l’homme, la femme et D.ieu – et chaque partie apporte à l’ensemble la
dimension supra-existentielle de son existence.
Un mariage se compose ainsi de trois cercles:
Le cercle féminin, le cercle masculin et le cercle divin. La cérémonie du
mariage commence avec le cercle de la mariée autour de l’époux. Elle fait
sept tours autour de son futur mari, l’enveloppant de la lumière
transcendante de son âme, s’engageant dans un lien qui transcende la raison
et l’ego. Le marié fait ensuite de même en encerclant son doigt d’un
anneau, par lequel il la consacre comme sa femme. Et tout cela se produit
שעח
השמש
חם
Les bénédictions prononcées sous la ‘houppa invoquent le nom de D.ieu sur
le couple, et amènent D.ieu au sein de l’union comme un partenaire à part
entière. Vous êtes dorénavant mariés, non seulement parce que vous l’avez
choisi, mais parce que D.ieu l’a déclaré.
Sans ‘houppa, vous pouvez avoir l’amour, la fidélité et la famille, mais ce
ne sera pas sacré. Ce n’est qu’en vous tenant sous la ‘houppa et en vous
mariant selon la tradition que votre union deviendra sacrée. Ce n’est
qu’après le mariage que votre amour sera béni du sceau divin de l’éternité.
*******
Les trois mystères du mariage
L’anneau, le cercle et le toit
Basé sur les enseignements du Rabbi de Loubavitch
Le cercle marque la limite entre la zone définie qu’il contient et
l’incommensurable étendue à l’extérieur ; entre le mesurable et l’infini ;
entre le connu et l’insondable. De fait, le cercle lui-même est un mystère, sa
valeur ne se révélant que dans l’énigmatique π, qui n’est pas un nombre
mais une série de chiffres qui s’étendent à l’infini.
Dans les enseignements de la Kabbale, le cercle représente la lumière
transcendante qui encadre notre réalité. La Kabbale distingue deux types de
lumière divine : une lumière intérieure et pénétrante (or penimi), et une
lumière universelle et transcendante (or makif).
La lumière intérieure représente un flux d’énergie divine qui s’adapte aux
paramètres de nos vies. Les mécanismes de la nature, par exemple, ou les
rouages de l’histoire, sont en vérité des influences divines sur notre
existence ; toutefois, ce sont des influences divines qui ont pris une forme et
une nature que nous pouvons appréhender et intérioriser. La Torah, qui est
la sagesse et la volonté divines rendues palpables par l’esprit humain et
réalisables par le comportement humain, est un autre exemple (quoique plus
élevé) de lumière intérieure.
Et puis il y a les manifestations supranaturelles et supra-rationnelles de la
lumière divine. Nous appelons cela des miracles, des mystères de l’existence
ou des expériences incroyables. Nous ne pouvons pas les comprendre ou les
assimiler, mais seulement les accepter et nous y soumettre. Cela ne veut pas
dire que la lumière transcendante est extérieure à notre être.
השמש
חם
Pourquoi se marier?
Dans le monde actuel, le mariage est-il encore pertinent ? Contrairement à il
y a cent ans, un couple peut vivre aujourd’hui sans être marié. Que lui
manque-t-il ?
Le mariage est plus pertinent aujourd’hui qu’il ne l’a jamais été. Jadis, le
mariage était une évidence. Aujourd’hui, c’est un choix. Tous les vieux
arguments en faveur du mariage ont fait faillite, et il ne nous reste qu’une
seule raison valable de nous marier. Nous pouvons enfin nous marier pour la
bonne raison. En effet, ce qui était autrefois considéré comme de bonnes
raisons pour se marier est aujourd’hui complètement hors de propos. En
voici quatre, parmi les plus classiques :
Afin que nous puissions vivre ensemble. Comme vous le faites remarquer
dans votre question, cette raison n’engage pas les très nombreux couples qui
vivent heureux ensemble sans être mariés.
Pour que nous puissions avoir des enfants. À nouveau, il est possible
d’avoir des enfants et d’être de merveilleux parents sans être mariés.
Pour que notre engagement soit solide. Voilà qui est charmant : nous nous
marions pour que ce soit encore plus difficile de se quitter. Comme c’est
romantique.
Pour que notre relation soit officielle. Vous pouvez atteindre cela en
mettant une annonce dans le journal disant « Nous sommes officiellement
ensemble. » Vous n’avez pas besoin qu’un traiteur serve du carpaccio dans
une salle des fêtes pour que votre relation soit officielle.
Alors que nous reste-t-il ? Si ce n’est pas pour vivre ensemble, pour fonder
une famille, pour s’engager mutuellement ou pour officialiser notre union,
pourquoi se marier ?
Il y a une seule raison : Le mariage rend une relation divine. Se marier
signifie que quelque chose de supérieur à vous deux vous relie l’un à l’autre.
Un mariage effectue quelque chose qui ne pourrait pas arriver autrement :
D.ieu est introduit au sein de la relation.
Jusqu’à ce qu’ils soient mariés, l’engagement des fiancés l’un envers l’autre
est un engagement humain, avec toutes les limites liées à la condition
humaine. Nous ne pouvons pas voir l’avenir, nous ne pouvons pas savoir ce
qui risque de changer et ce qui peut survenir, et nous commettons des
erreurs. La ‘houppa élève cet engagement au-dessus des limites humaines.
שפ
חם
השמש
© Copyright 2024