‫גיליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬ ‫חדשות העמותה ‪ /‬תמי בן‪-‬אור‬ ‫‪4-3‬‬ ‫תלמידים מתעדים‪ :‬סיפורו‬ ‫של עמנואל גורביץ’ ‪ /‬יוני שריץ‬ ‫‪5‬‬ ‫שואה‪ ,‬גבורה ותקומה ‪ /‬דב פלד‬ ‫‪7-6‬‬ ‫מצעדת המוות לחטיבת גולני‬ ‫‪9-8‬‬ ‫‪ /‬דב פלד‬ ‫ליקוי החמה תם ‪ /‬איתי דרור‬ ‫‪11-10‬‬ ‫דור שני בצל השואה ‪ /‬ענת‬ ‫שמואלי‬ ‫‪12‬‬ ‫במלוא שיעור קומתו ‪ /‬יעקב‬ ‫ברזילי‬ ‫‪13‬‬ ‫מדור ספרים‪“ :‬חרב בנכר“‬ ‫‪14‬‬ ‫יצחק פרינץ יקיר העיר רמת‬ ‫גן ; “אין האור ניכר אלא‬ ‫מתוך החושך” ‪ /‬שרה יודפת‬ ‫‪15‬‬ ‫בעלי תפקידים באלומה‬ ‫‪16‬‬ ‫‪www.alumash.org.il‬‬ ‫חברי המערכת‬ ‫עורכת אחראית‪ :‬עדי שגב‪-‬בשן‬ ‫עורכות‪ :‬לאה סלע‪ ,‬שמחה דוידיאן‪ ,‬ברוריה צוק‬ ‫מעצבת גרפית‪ :‬קורל הרשקוביץ‬ ‫איורים‪ :‬פרץ ויינרייך‬ ‫הפקה‪ :‬תמי בן‪-‬אור‪ ,‬דב פלד‬ ‫גיליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬ ‫‪2‬‬ ‫יש להפעיל את הדור השני‪ ,‬הדור השלישי והדור הרביעי‬ ‫שיהיו פעילים כבר מהיום‪ ,‬וימשיכו להנחיל את זיכרון‬ ‫מורשת השואה‪ ,‬בשיתוף פעולה עם גורמים רבים ובדרכים‬ ‫יצירתיות‪ ,‬העשויות לתרום להפנמה‪ .‬זה פועלנו היום‬ ‫בעמותת אלומה‪ ,‬ונקיים קשר ושיתוף פעולה עם כל‬ ‫ארגון שיוכל לתרום להגשמת מטרותינו‪.‬‬ ‫חדשות העמותה‬ ‫בתקופה האחרונה אנו חווים את השינויים ואת‬ ‫ההתקדמות החשובה ביותר בשלב זה‪ ,‬לקראת מימוש‬ ‫תמי בן‪-‬אור יו”ר העמותה‬ ‫מטרות העמותה‪ .‬שנת הלימודים תשע“ד החלה‪ ,‬ואנו‬ ‫שוקדים עם התלמידים על פיתוח פרויקטים חדשים ועל‬ ‫המשך פרויקטים קיימים‪ .‬לראשונה מצטרף לתיכונים‬ ‫ולתנועות הנוער בית ספר יסודי סורקיס‪ ,‬ועוד ידינו נטויה‬ ‫עמותות רבות עוסקות בהנצחה נקודתית של השואה‬ ‫לצרף בתי ספר תיכונים נוספים ואף את החטיבות‪.‬‬ ‫באמצעות אנדרטאות או על ידי מתן שם לכיכר‪ ,‬לפארק‬ ‫או לרחוב‪ .‬גם בדרכים אלה תורמים לזיכרון עד‪ .‬ואולם‪,‬‬ ‫הידע‪ ,‬ההבנה וההפנמה של השואה‪ ,‬שחשוב שיישמרו‬ ‫בעקביות מדור לדור‪ ,‬יוכלו להכות שורשים איתנים אך‬ ‫ורק במקור חינוכי‪ ,‬במוסד מובנה‪ ,‬עצמאי‪ ,‬שימשיך לפעול‬ ‫גם לאחר פרישתו של הדור הראשון מהעולם‪ .‬אם אנו‪,‬‬ ‫החברים מן הדור הראשון‪ ,‬האנשים האותנטיים “שהיו‬ ‫שם“‪ ,‬נשפיע על שרשרת דורות ההמשך כבר מעכשיו‪,‬‬ ‫תוך כדי העברת המסרים והמסקנות‪ ,‬רק אז הם‪ ,‬הדורות‬ ‫הבאים‪ ,‬יוכלו להיות לנו לפה‪ .‬לא די בהרצאות בבתי ספר‪.‬‬ ‫תמי בן‪-‬אור‪ ,‬דב פלד ונציגות הדור הצעיר בערב ההוקרה למתנדבי כפר סבא‬ ‫‪3‬‬ ‫ב‪ 1-‬באוקטובר ערכנו ערב התרמה לעמותה‪ ,‬שבמסגרתו‬ ‫נהנינו ממופע משותף של שני הרכבים מוזיקליים‪ :‬צמד‬ ‫רעים‪ ,‬אחד ההרכבים הוותיקים בישראל למוזיקה‬ ‫יהודית וחסידית‪ ,‬ושלמה בר והברירה הטבעית‪ ,‬מחלוצי‬ ‫המוזיקה האתנית בארץ‪ .‬המופע‪“ ,‬שרים שורשים“‪ ,‬היה‬ ‫מרשים ביותר וחיבר בין מזרח למערב‪ ,‬חיבור שהדגיש‬ ‫את העובדה כי כולנו בני עם אחד‪ ,‬בעלי שורשים דומים‪.‬‬ ‫בתום המופע היינו עדים לרגע מרגש במיוחד‪ ,‬כאשר‬ ‫בוגרי “ניצן“ הגישו לאמנים רקפות ושרו עמם שיר אחרון‪.‬‬ ‫תמי בן‪-‬אור יו”ר העמותה‬ ‫ב‪ 23-‬באוקטובר התקיים ערב הוקרה מטעם ראש העיר‬ ‫ומועצת ארגוני המתנדבים בכפר סבא לכבוד מתנדבי‬ ‫העיר‪ .‬כ‪ 80-‬ארגונים ואלפי מתנדבים מחבקים את העיר‬ ‫בתחומים שונים‪ ,‬והעיר מחבקת אותם בחזרה‪ .‬התאספנו‬ ‫בשעה ‪ 18:30‬בפארק כפר סבא‪ ,‬שם ארגונים רבים‬ ‫הקימו דוכנים שבהם הציגו את מטרתם ופועלם למען‬ ‫תושבי העיר‪ .‬גם אנחנו באלומה הקמנו דוכן במהלך הערב‪,‬‬ ‫בישיבה שהתקיימה אצל מנכ“ל העירייה מר אשל ובו חילקנו עלונים והצגנו מצגת מרהיבה על פעילות‬ ‫ארמוני בתאריך ‪ 16‬בספטמבר ‪ ,2013‬השתתפו מר העמותה‪ .‬תלמידים מתיכון כצנלסון ייצגו בדוכן את‬ ‫אשל ארמוני‪ ,‬מנכל העירייה‪ ,‬גב‘ נסיה שטרסבורג‪,‬‬ ‫הדור הצעיר של העמותה ועשו זאת בהתלהבות ובאהבה ‪.‬‬ ‫מנהלת פרויקטים‪ ,‬גב‘ רינה פז‪ ,‬מקשרת העמותה‬ ‫מול העירייה‪ ,‬מר דב פלד‪ ,‬יו“ר ועדת הפרויקט‪ ,‬מר אנו מבקשים לגייס לעמותה חברים חדשים בני‬ ‫בני ברינדט‪ ,‬סגן יו“ר העמותה וגב‘ תמי בן‪-‬אור‪ ,‬יו“ר הדור השני‪ ,‬הדור השלישי והדור הרביעי‪ ,‬וכן לגייס‬ ‫העמותה‪ .‬בישיבה הועלו וסוכמו הנושאים הבאים אוהדים‪ ,‬שלטובת העם יתמכו במטרותינו ויהיו‬ ‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬ ‫חדשות העמותה‬ ‫• סיכום קצר המתאר את תהליך השתלשלות העניינים‬ ‫‬ ‫שותפים במימוש החזון הקדוש והחשוב של העמותה ‪.‬‬ ‫• הצגת מטרת הפגישה והדגשת הצורך בסיום התהליך המייגע‬ ‫של הדיונים‬ ‫• מנכ“ל העירייה מר אשל ארמוני הציע להגיש לעמותה‬ ‫מסמך התחייבות‪ ,‬חתום על ידי ראש העיר מר יהודה בן חמו‬ ‫ומנכ“ל העירייה מר אשל ארמוני‪ ,‬שעניינו הקצאת הקרקע ברח‘‬ ‫נורדאו לטובת המרכז הלימודי להנחלת מורשת השואה והגבורה‬ ‫לדורות הבאים‪ .‬אנו בתהליך תכנון הצעדים הדרושים ליישום הצעת‬ ‫המנכ“ל‪ ,‬שהבטיח לטפל בנושא ולהגיש את המסמכים מיד בתום‬ ‫החג‪ .‬עם תחילת קבלת התרומות‪ ,‬יושלם תהליך הקצאת הקרקע‬ ‫• אדריכל העיר יגיש לעמותה את מפת השטחהמוקצה ‬ ‫ויציין את גבולות השטח ואת מס‘ הגוש והחלקה‪ .‬המסמך יוגש‬ ‫בעברית ובאנגלית‬ ‫• עמותת אלומה מודה על שיתוף הפעולה בהקמת ‬ ‫הפרוייקט החשוב לנו‪ ,‬לעם ולתפארת כפר סבא‬ ‫‪4‬‬ ‫בוגרי ניצן מצטרפים לשירה בערב ההתרמה לעמותה‬ ‫תלמידים מתעדים‬ ‫סיפוריהם של ניצולי שואה מתועדים‬ ‫על ידי תלמידי תיכון‬ ‫יוני שריץ‪ ,‬תלמיד כיתה י‘‪ 4‬בבית ספר תיכון גלילי‬ ‫בכפר סבא‪ ,‬מתעד את סיפורו של עמנואל גורביץ‘‬ ‫עמנואל נולד בשנת ‪ 1941‬בצ‘רנוביץ שבאוקראינה‪.‬‬ ‫בגיל שלושה חודשים נלקח עם הוריו‪ ,‬סבו וסבתו ועם‬ ‫דודו‪ ,‬דודתו ובתם לטרנסניסטריה (חבל ארץ בדרום מערב‬ ‫אוקראינה)‪ ,‬למחנה הריכוז מוגילב‪ .‬עמנואל גדל במחנה‬ ‫הריכוז‪ ,‬וחי בו עד תום המלחמה‪ .‬לעמנואל אין זיכרונות‬ ‫רבים ממחנה הריכוז‪ ,‬אך הוא זוכר שחי בחדר קטן עם‬ ‫כל משפחתו ושבקצה החדר הייתה מיטה ועליה שכבה‬ ‫אישה חולה‪ .‬עוד הוא זוכר שמעברו השני של קיר החדר‬ ‫היו רוצחים יהודים‪ .‬סבו‪ ,‬סבתו‪ ,‬דודתו ובתּה לא שרדו את‬ ‫השואה‪ .‬לאחר השואה חזר עם הוריו לאוקראינה ומשם‬ ‫עבר לבוקרשט שברומניה‪ .‬לאחר שסיים את התיכון פנה‬ ‫ללימודי רפואה בתור עוזר רפואי‪ .‬הלימודים היו אמורים‬ ‫להימשך שלוש שנים‪ ,‬אך בתום שנתיים של לימודים‪,‬‬ ‫כשהביע את רצונו לעלות לישראל‪ ,‬גורש מהאוניברסיטה‬ ‫בשנת ‪ 1961‬עלה עם הוריו לישראל‪ .‬בישראל למד‬ ‫באולפן בקיבוץ במשך חודשיים ועזב כי לא הרגיש שהוא‬ ‫לומד עברית‪ .‬הוא שירת בצבא כחובש במשך חצי שנה‪.‬‬ ‫לאחר מכן למד רפואת רנטגן ולאחר שנים למד ניהול‬ ‫‪.‬‬ ‫רפואי‪ .‬עם הזמן השתפרה העברית שלו‪ .‬עמנואל התחתן‬ ‫עם עולה חדשה ילידת מלבורן שבאוסטרליה‪ .‬הוא חי‬ ‫שנה בברזיל (שם חי דֹודֹו)‪ ,‬וארבע שנים באוסטרליה‪.‬‬ ‫יש לו שלושה ילדים‪ ,‬שישה נכדים והשביעי בדרך‪.‬‬ ‫יהדות צ‘רנוביץ‘ (באדיבות ויקיפדיה)‪ :‬בעבר הייתה‬ ‫בצ‘רנוביץ אוכלוסייה יהודית גדולה‪ .‬רבים מן היהודים‬ ‫הגיעו לצ‘רנוביץ בתקופת המשטר האוסטרי‪ ,‬שהיה‬ ‫סובלני בהשוואה למשטרים באזורים הסמוכים‪.‬‬ ‫האוכלוסייה היהודית הייתה מגוונת מאוד‪ :‬רפורמים‪,‬‬ ‫בהנהגת הרב אליעזר אליהו איגל וממשיכיו‪ ,‬שכונו‬ ‫בשם “ההולכים קדימה“‪ ,‬אורתודוקסים‪ ,‬בהנהגת הרב‬ ‫בנימין וייס‪ .‬וממשיכיו‪ ,‬שכונו “העומדים“‪ ,‬מתבוללים‬ ‫בתרבות הגרמנית‪ ,‬ציונים‪ ,‬קומוניסטים ובונדיסטים‪.‬‬ ‫היהודים בצ‘רנוביץ דיברו בשפה שהתבססה על הגרמנית‬ ‫הווינאית ותובלה לפעמים במילים ובביטויים ביידיש‬ ‫האוכלוסייה החרדית דיברה בעיקר יידיש‬ ‫ובסלאבית‪.‬‬ ‫‘‬ ‫על חשיבותה של יהדות זו אפשר ללמוד מכך שבין‬ ‫השנים ‪ 1805-1784‬שימש הרב חיים טירר‪ ,‬מגדולי‬ ‫תנועת החסידות‪ ,‬הידוע גם בספרו “באר מים חיים“‪,‬‬ ‫כרבה של העיר (ובשל כך נודע שמו כרבי חיים‬ ‫מצ‘רנוביץ)‪ ,‬ומכך שב‪ 1908-‬נערכה בעיר‪ ,‬ביוזמת נתן‬ ‫בירנבאום‪ ,‬ועידת הסופרים היהודים של שפת היידיש‪,‬‬ ‫שהכריזה על היידיש כעל השפה הלאומית של היהודים‬ ‫בשנים ‪ 1914-1912‬היהודי סאלו וייסלברגר היה ראש‬ ‫העיר‪ .‬ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ‪ 50-‬אלף‬ ‫יהודים‪ ,‬יותר משליש מאוכלוסיית העיר‪ .‬העיר התרוקנה‬ ‫כמעט לגמרי מיהודים במהלך השואה‪ ,‬ובשנים שלאחר‬ ‫מכן‪ ,‬כשהותר ליהודי ברית המועצות לשעבר להגר‬ ‫לישראל ולעולם המערבי‪ .‬כיום חיים בעיר כ‪ 5,000-‬יהודים‬ ‫בלבד‪ .‬עשרות בתי כנסת שקקו חיים בצ‘רנוביץ בתקופת‬ ‫הזוהר שלה‪ .‬כיום‪ ,‬בית הכנסת המרכזי משמש בית קולנוע‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬ ‫שואה‪ ,‬גבורה ותקומה‬ ‫על היהודים שסירבו ללכת כצאן לטבח‪ ,‬לחמו‬ ‫בנאצים והשתתפו במאבק למען המדינה שבדרך‬ ‫כתב‪ :‬דב פלד‬ ‫אייר‪ :‬פרץ ויינרייך‬ ‫העם היהודי‪ ,‬שיצא לגלות לפני כאלפיים שנה‪ ,‬התפזר בין‬ ‫העמים ושרד‪ ,‬למרות האנטישמיות‪ ,‬הגזרות‪ ,‬הרציחות‪,‬‬ ‫העינויים‪ ,‬עלילות הדם‪ ,‬הפוגרומים‪ ,‬מסעי הצלב‬ ‫והאינקוויזיציה‪ .‬המאה ה‪ ,20-‬שסימנה התקדמות מדינית‪,‬‬ ‫מדעית‪ ,‬טכנולוגית וכלכלית‪ ,‬אופיינה בנפילה של משטרים‬ ‫מונרכיים ופיאודליים ובהשתתה של משטרים דמוקרטיים‪,‬‬ ‫אך מדינות דמוקרטיות ומתקדמות אפשרו את עלייתם‬ ‫של משטרים אפלים‪ ,‬שניצלו טכנולוגיות חדשות והקימו‬ ‫מנגנונים לכיבוש ולהשמדה המונית‪ .‬במלחמות כיבוש‬ ‫אכזריות ועקובות מדם ובמחנות השמדה נהרגו‪ ,‬הומתו‬ ‫ונרצחו שישים מיליון בני אדם‪ ,‬ביניהם כשישה מיליון‬ ‫יהודים‪ ,‬כשליש מבני עמנו באותה עת‪ .‬הטענה הייתה‬ ‫שכולם הלכו כצאן לטבח‪ ,‬אך לא כך היא‪ .‬בתנאים הבלתי‬ ‫אפשריים של מעטים מול רבים‪ ,‬של סגר ורעב‪ ,‬של חוסר‬ ‫במשאבים לרכישה של כלי נשק ‪ -‬היו גילויי גבורה‪.‬‬ ‫יהודים הצטרפו לפרטיזנים‪ ,‬לחמו בשורות הצבא הרוסי‬ ‫ולחמו בשירות צבאות בנות הברית‪ .‬במחנות ההשמדה‬ ‫ובגטאות‪ ,‬דוגמת גטו ורשה‪ ,‬יהודים גילו התנגדות עילאית‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫מאות בחורים ובחורות מהתנועות הציוניות קמו להילחם‬ ‫עם אקדחים ובקבוקי מולוטוב מול טנקים ותותחים‪ ,‬נגד‬ ‫חיילים נאצים ומשתפי פעולה שעלו עליהם במספר‪.‬‬ ‫המורדים גילו נחישות והחזיקו מעמד במאבקם‪ ,‬עד‬ ‫שהגרמנים שרפו את הגטו עד אחרון הבתים שהיו בו‪.‬‬ ‫חלק מהלוחמים הצליחו לברוח דרך תעלות הביוב‪,‬‬ ‫להצטרף לפרטיזנים ולהמשיך להילחם ולהכות בכובשים‬ ‫דעת הקהל מתעוררת‬ ‫מדי פעם עולה השאלה האם מדינת ישראל הייתה קמה‬ ‫אילולא הייתה השואה‪ .‬נראה שאין על כך תשובה מוחלטת‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬אין ספק בעיניי שהלחץ של מאות אלפי “שארית‬ ‫הפליטה“ שישבו במחנות העקורים בגרמניה בתמיכת‬ ‫אונר“א‪ ,‬או של אלו שניסו את מזלם והגיעו באניות רעועות‬ ‫לחופי הארץ‪ ,‬נתפסו על ידי הבריטים והוחזרו לקפריסין‪,‬‬ ‫השפיע השפעה מכרעת על החלטת האו“ם בכ“ט‬ ‫בנובמבר ‪. 1947‬‬ ‫שואה‪ ,‬גבורה ותקומה‬ ‫מהגיהנום הנאצי למלחמת השחרור‬ ‫סיפורה של “אקסודוס“ (יציאת אירופה‪ ,‬תש“ז)‪,‬‬ ‫שעליה הגיעו ארבעת אלפים וחמש מאות ניצולים‬ ‫ממרחבי אירופה שהמוסד לעלייה ב‘ ריכז‪ ,‬ממחיש‬ ‫זאת‪ .‬הבריטים הצליחו לעצור את האנייה אחרי מאבק‬ ‫והביאו אותה לחיפה‪ .‬בנוכחותם של אמיל סנדסטרן‪,‬‬ ‫השופט השוודי שהיה יושב ראש ועדת חקירה של האו“ם‬ ‫לעניין ארץ ישראל‪ ,‬העבירו הבריטים את המעפילים‬ ‫בכוח לשלוש אניות גירוש‪ ,‬שהיו אמורות להחזיר אותם‬ ‫לאירופה כאשר אנשי הוועדה ראו כיצד הבריטים גוררים‬ ‫את המעפילים‪ ,‬אמר אחד מחבריה שזוהי העדות הטובה‬ ‫ביותר לצורך בהקמת מדינה יהודית לאחר הסרת המנדט‬ ‫הבריטי‪ .‬בדין וחשבון שהגישה הוועדה למוסדות האו“ם‬ ‫בתחילת ספטמבר ‪ ,1947‬היו המלצות לבטל את המנדט‬ ‫הבריטי בארץ ישראל ולהקים בחלק ממנה מדינה יהודית‪.‬‬ ‫העברת שלוש אניות הגירוש לצרפת ואחר כך לגרמניה‬ ‫תועדה על ידי אלפי עיתונאים‪ ,‬עוררה את דעת הקהל‬ ‫בעולם וקוממה את נשיא ארצות הברית הארי טרומן ושר‬ ‫דב פלד נולד באושמיאנה‪ ,‬פולין‪ .‬לאחר פרוץ מלה“ע‬ ‫החוץ שלו ג‘ורג‘ מרשל‪ ,‬שניסו להתערב לטובת המגורשים‪.‬‬ ‫השנייה נרצחו בני משפחתו על ידי הנאצים בעיירת‬ ‫מולדתו ובמחנות ריכוז‪ .‬פלד צעד בצעדת המוות‬ ‫לטרייזנשטט‪ ,‬שם שרד עד לשחרור המחנה בידי הצבא‬ ‫האדום‪ .‬הוא הצטרף לשורות ההגנה‪ ,‬עלה ארצה‬ ‫והשתתף בקרבות לשחרור המדינה‪ .‬סיפור הצטרפותו‬ ‫לכוחות הלוחמים מפורט בעמוד הבא ‪.‬‬ ‫הנכונות של המעפילים לסבול ולעמוד איתן אל מול‬ ‫הקשיים הפיזיים והטלטלות התבטאה גם בהשתלבותם‬ ‫במלחמת השחרור ובמאבק למיסודה של המדינה‬ ‫שבדרך – מדינה שסבלם היה‪ ,‬כנראה‪ ,‬אחד הגורמים‬ ‫להקמתה‪ .‬אלוף (במיל‘) שיקה גביש‪ ,‬יו“ר עמותת דור‬ ‫הפלמ“ח‪ ,‬אמר‪“ :‬כמעט כל לוחם שני במלחמת תש“ח‬ ‫היה ניצול שואה“‪ .‬בחוברת “תקומה“ שהופקה לקראת‬ ‫אירועי שנות ה‪ 60-‬למדינת ישראל‪ ,‬צוינה תרומתם של‬ ‫שורדי השואה למדינה‪ ,‬והיא נפתחת במילים אלה‪“ :‬זהו‬ ‫סיפורם של אלה ששרדו את הגיהינום הנאצי‪ ,‬מהנוראים‬ ‫ביותר שידע המין האנושי‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬בחיוניות מופלאה‬ ‫שקשה להסבירה‪ ,‬התפרצו אל החיים‪ ,‬לחמו ובנו את‬ ‫מולדתם כלקח מן השואה‪ ,‬עדות לתרומתם פזורה ברחבי‬ ‫ישראל ובכל תחומי חייה“‪ .‬נראה שכך הם תרמו בסבלם‬ ‫ובעוצמתם להקמת המדינה ‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬ ‫מצעדת המוות לחטיבת גולני‬ ‫כ‪ 20-‬אלף יהודים יוצאי אירופה וצפון אפריקה גויסו להילחם במלחמת השחרור‪ .‬רובם‬ ‫המכריע היו ניצולי שואה‪ .‬דב פלד‪ ,‬ניצול שואה ולוחם בשורות ההגנה‪ ,‬מביא את סיפורו‬ ‫האישי ונזכר במי שלחם למען המדינה אך לא זכה להכירה‬ ‫כתב‪ :‬דב פלד‬ ‫אייר‪ :‬פרץ ויינרייך‬ ‫הספר “חרב בנכר“ של יהודה בן‪-‬דוד עוסק בעיקרו‬ ‫בפעולות של “ההגנה“ על אדמת אירופה וצפון אפריקה‪,‬‬ ‫מתום מלחמת העולם השנייה ועד אחרי קום המדינה‬ ‫(עוד על הספר בעמ‘ ‪ .)14‬תחילה הייתה מטרתה‬ ‫העיקרית להדריך בני נוער מקרב שארית הפליטה‬ ‫להגנה עצמית ולעזור למוסד לעלייה ב‘ בעניין ההעפלה‪,‬‬ ‫ובהמשך היה תפקידה לגייס לוחמים בגיוס חוץ לארץ‬ ‫(גח“ל) ולהכשיר אותם‪ ,‬כדי שיוכלו להצטרף לכוחותינו‬ ‫במלחמה נגד צבאות ערב‪ ,‬שרצו להכחיד את המדינה‬ ‫הצעירה בראשית דרכה‪ .‬הודות לתגבורת המסיבית‬ ‫הזאת‪ ,‬חזרו צבאות ערב לארצותיהם בלי שהשיגו‬ ‫את מטרתם‪ ,‬והמדינה הצעירה המשיכה להתקיים‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ברצוני לספר קצת על הפעילות הנ“ל היות שהייתה לי הזכות‬ ‫להשתתף בה ואף לקבל את עיטור לוחמי המדינה (על“ה)‪.‬‬ ‫אחרי ארבע שנות גיהינום – גטאות‪ ,‬מחנות עבודה‪ ,‬מחנות‬ ‫ריכוז וצעדת המוות שהובילה אותי לטרזיינשטט שבצ‘כיה‪,‬‬ ‫שוחררתי עם שאר הניצולים על ידי הרוסים ב‪ 8-‬במאי‬ ‫‪ .1945‬לאחר שהבראתי ממחלת הטיפוס וחזרתי‬ ‫לכוחותיי‪ ,‬יצאתי למסע מפרך שבסופו הגעתי ללודג‘‪ ,‬פולין‪.‬‬ ‫שם פגשתי מכרים אשר הגיעו מהעיירה שלי אושמיאנה‬ ‫שליד וילנה‪ ,‬והם אמרו לי שאין טעם לחזור הביתה כי‬ ‫איש לא נותר בחיים‪ .‬החלטתי להצטרף לתנועת הנוער‬ ‫“דרור“ ולהמשיך עמה לארץ‪ .‬בסוף ‪ 1946‬קיבלנו הוראה‬ ‫לעבור את הגבול הצ‘כי ומשם להמשיך לברטיסלאבה‬ ‫והלאה לווינה‪ ,‬עד שהגענו למחנות העקורים בגרמניה ‪.‬‬ ‫מצעדת המוות לחטיבת גולני‬ ‫מטה ההגנה מגייס לוחמים‬ ‫זמן קצר לפני שהקבוצה שלנו הייתה אמורה לעלות על‬ ‫ה“אקסודוס“‪ ,‬ביקש מטה ההגנה באירופה מכל התנועות‬ ‫הציוניות לשלוח מתנדבים לקורס מדריכי הגנה‪ .‬אני‬ ‫התנדבתי לקורס‪ .‬זה היה קורס המדריכים השני שהתקיים‬ ‫בווילבאד‪ .‬מתכונת הקורס הייתה דומה לזו של קורס‬ ‫המדריכים שהיה נהוג בפלמ“ח‪ ,‬והמדריכים בו היו בחלקם‬ ‫הגדול שליחים מהארץ‪ ,‬יוצאי הפלמ“ח והבריגדה היהודית‪.‬‬ ‫בקורס הזה הכרתי את מישקה (משה שמוקלר) ז“ל‪,‬‬ ‫שאת סיפורו בקיצור הוצאתי מהספר‪ .‬הוא היה הפרטנר‬ ‫שלי בתרגילי הקפא“פ (קרב פנים אל פנים) והג‘ודו‪ .‬שנינו‬ ‫גמרנו את הקורס בהצטיינות‪ ,‬המשכנו להדריך בקורסי‬ ‫מדריכים בהוכלאנד ולאחר מכן נשלחנו להדריך נוער‬ ‫בשני מחנות עקורים בגרמניה‪ ,‬שאליהם הוחזרו מעפילי‬ ‫“אקסודוס“ על ידי הבריטים – אני בווילמסהפן ומישקה‬ ‫באמדן ‪.‬‬ ‫אימוני נשק וקפא“פ‬ ‫תחילה עסקנו בהדרכה של מאות בני נוער הצמאים לאימוני‬ ‫הגנה‪ ,‬אך לקראת ההכרזה של האומות המאוחדות בכ“ט‬ ‫בנובמבר‪ ,‬קיבלנו הוראה להתחיל בגיוס ובהדרכה של‬ ‫לוחמים‪ .‬גייסתי מחלקה‪ ,‬ואימנתי אותה בשימוש בנשק‬ ‫“על יבש“‪ ,‬באמצעות תת‪-‬מקלע שמייסר ואקדח שעמדו‬ ‫לרשותי‪ .‬באפריל ‪ 1948‬קיבלתי הוראה לצאת לנמל מרסיי‬ ‫שבצרפת עם המחלקה שלי‪ ,‬ואתנו יצאה גם המחלקה של‬ ‫דב פלד קיצוני משמאל‪ ,‬מישקה (משה שמוקלר) ז“ל קיצוני מימין‬ ‫מישקה‪ .‬שם קיבלנו מסמכים של שליחים החוזרים לארץ‪,‬‬ ‫וצירפו לכל אחד מאתנו בת זוג‪ .‬קראו לזה עלייה ד‘‪ .‬עלינו על‬ ‫האנייה “קדמה“‪ ,‬ובסוף אפריל (חול המועד פסח‪)1948 ,‬‬ ‫הגענו לחיפה‪ .‬למזלנו הנמל שוחרר באותו שבוע על ידי‬ ‫חברי ההגנה‪ ,‬והם קיבלו אותנו במקום האנגלים‪ .‬הגברים‬ ‫הלכו כולם אחריי לצבא ולבנות ניתנה אפשרות ללכת לאן‬ ‫שרצו‪ .‬נשארנו ללון בטכניון‪ ,‬ולמחרת העבירו אותנו דרך‬ ‫כביש ואדי מילק לתל אביב‪ ,‬שם קיבלנו מדים ונשלחנו‬ ‫לחטיבת גולני ‪.‬‬ ‫השתתפתי ברוב הקרבות של החטיבה עד שחרור אילת‪.‬‬ ‫לאחר השחרור מהצבא הגעתי לכפר סבא‪ ,‬כיוון שהייתה‬ ‫לי כאן דודה‪ .‬בעת המפגש הראשון של כל מי שהשתתף‬ ‫בפעילות ההגנה באירופה שאלתי על מישקה‪ .‬סיפרו לי‬ ‫שהוא הגיע לארץ קצת אחריי‪ ,‬ישר לחטיבת גבעתי‪ ,‬ונפל‬ ‫בקרב על יד בית ג‘וברין‪ .‬הוא לא השאיר אחריו זכר‪ ,‬כיוון‬ ‫שכל המשפחה שלו הושמדה בשואה‪ .‬יהי זכרו ברוך ‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬ ‫ליקוי החמה תם‬ ‫הרהורים בעקבות סרטה של טלי שמש‪“ ,‬מועדון בית הקברות“‪ :‬כיצד תיראה החברה‬ ‫הישראלית לאחר שיסתלק מן העולם אחרון ניצולי השואה ?‬ ‫כתב‪ :‬איתי דרור אייר‪ :‬פרץ ויינרייך‬ ‫זקניה החביבים של טלי שמש‪ ,‬הנפגשים פעם בשבוע‬ ‫בהר הרצל וסוחבים עמם את כיסאותיהם המתקפלים‪,‬‬ ‫מתווכחים‪ ,‬מתקוטטים ומשלימים רק לקול המשרוקית‬ ‫הצורמני שמפעילה זקנה חייכנית – העלו דמעות‬ ‫בעיניי‪ :‬זה היה כאילו פגשתי את משפחתי האובדת‪.‬‬ ‫שוב לפתע הוחוור לי שמשפחתי רחבה בהרבה מהזכור‬ ‫לי ושמתקיימת זיקה אנושית אמיתית ביני ובין שכניי‪.‬‬ ‫אחת מגיבורות הסרט‪ ,‬לנה‪ ,‬הדעתנית אך ‪.‬‬ ‫הצנועה‪,‬‬ ‫הצנועה אך המתנשאת‪ ,‬החזקה אך החלשה‪ ,‬היא‬ ‫העתק מדהים של הפולניּות של דודותיי‪ :‬הרים‬ ‫וגאיות של הערכה עצמית וביטול עצמי‪ ,‬המצטלבים‬ ‫בתאוות נקם בעולם‪ ,‬רצוי בקרובים ובבני משפחה ‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫ליקוי החמה תם‬ ‫גם זה וגם זה תהליך אטי‪ .‬לא במקרה צילמה הבמאית‬ ‫את הזקנות מתרחצות בים המלח – פעם המקום העמוק‬ ‫ביותר בקופת החיסכון של הקרן הקיימת‪ ,‬והיום – ים גווע‪.‬‬ ‫את מדינת ישראל הזו החליפה מדינת הייטק‬ ‫דורסנית‪ ,‬שכלכלתה מפוארת אך ֲענִ ּיֶ ָיה גוועים; שבה‬ ‫הערבות ההדדית האמיתית בין בני אדם היא הידיעה‬ ‫הוודאית ששכנך יתנכל לך ו“יביא לך עורך דין“;‬ ‫מדינה שהיחסים בין הממשל ובין אזרחיו כבר מזמן‬ ‫פשטו את הרגל ואיבדו כל טיפת אמון וכבוד הדדי‬ ‫וכשיסתלק אחרון ניצולי השואה מחיינו אדע שתהליך‬ ‫ההתייתמות שלי הגיע לקצו‪ .‬זה יהיה כאילו יקום‬ ‫הרצל אט אט ממשכבו‪ ,‬ינער את האבק שדבק‬ ‫בחליפתו במאה ומשהו שנות ציונות‪ ,‬יעבור באטיות‬ ‫ממאוזן למאונך ויכריז‪“ :‬זהו סופה של מדינת ישראל‬ ‫ליקוי החמה תם“‪.‬‬ ‫ולעומתה מיניה‪ ,‬לשעבר היפה‪ ,‬שקל לנו לתאר אותה‬ ‫בדמיוננו עולה על חשמלית בוורשה כשספר חבוק בחיקה‬ ‫וסרטים צבעוניים מתבדרים מתלתליה – שכאב העבר‬ ‫אינו מרפה ממנה וששתיקתה היא כהד עמום לדברנותה‬ ‫הבלתי נלאית של חברתה הגוערת בה ללא הרף ומנגחת‬ ‫אותה על כל צעד ושעל – שתיקתה חזקה מאלף מילים‪.‬‬ ‫מיניה שרויה בעולם שמעבר למילים וכל שהיא יכולה‬ ‫לעשות בעולם הזה הוא להדביק חרקים מפלסטיק‬ ‫על עלים ירוקים רעננים כמתנדבת של החברה להגנת‬ ‫הטבע‪ .‬מיניה היא אֹודה שקטה למוראות המלחמה‪,‬‬ ‫למוראות החיים – ופניה החכמות והשקטות מביעות‬ ‫צער של השלמה על תקוות שנגוזו ועל הזמן שחלף‪.‬‬ ‫היא לא באמת משתתפת ב“מועדון בית הקברות“;‬ ‫היא משקיפה עליו מלמעלה‪ ,‬קלה כנוצה‪ ,‬ניצולת שואה‬ ‫שאהבתה נתונה לצמחים ולחרקים מפלסטיק‪ .‬מיניה‬ ‫שרויה במקום שניטשה כינה “מעבר לטוב ולרוע“‪ ,‬אותו‬ ‫מקום השמור לצדיקים גמורים או לנבלים מוחלטים ‪ .‬איתי דרור‪ ,‬דור שני לשואה‪ ,‬הוא סופר ועורך‪ .‬ספרו‬ ‫כמה דומה היא לאמי‪ ,‬שכתבה ביומן זיכרונותיה שביום “כוכבים מעל ג‘נין“ יצא בהוצאת כרמל‬ ‫שהייתה צריכה לעזוב את בית הפולנייה שהסתירה‬ ‫אותה מכיוון שהייתה ביקורת פתע של הגסטאפו‪ ,‬והלכה‬ ‫לכל המכרים של הוריה בעיר הזרה‪ ,‬וראתה כיצד דלת‬ ‫אחר דלת נטרקת בפניה – דלתו של הרוקח‪ ,‬דלתו של‬ ‫הסנדלר‪ ,‬דלתה של האלמנה – כמה אהבה גם היא‬ ‫חיות וצמחים! באותו לילה נורא כשהסתתרה בת‬ ‫השמונה בשיחים בקור הפולני הצורב חיממו אותה‬ ‫אוזניהם הארוכות של ארנבות‪ .‬בני האדם גירשוה‬ ‫לעזאזל‪ .‬אך מי יכול לשפוט אותם? ודאי שלא אני‬ ‫הביוגרפיה של שתי נשים פשוטות ומופלאות אלה‬ ‫הזכירה לי נשכחות‪ :‬הזכירה לי את טעמה של מדינת‬ ‫ישראל כשעוד שאפה לטוב‪ ,‬כשהתקיימו בה ערבות‬ ‫הדדית‪ ,‬חמלה על חלשים וזיכרון היסטורי‪ .‬לכן התמונות‬ ‫שבהן מצולם קברו של הרצל כשהזקנים חולפים על‬ ‫פניו באטיות היא תמונה שחזקה מאלף מילים‪ ,‬כמו‬ ‫הרגע שהירח מסתיר את השמש ונוצר ליקוי חמה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫מרים אויפרט ובנותיה‬ ‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬ ‫דור שני בצל השואה‬ ‫דור שני בצל השואה‪ :‬ענת שמואלי‬ ‫אמי מרים נולדה בפולין בשנת ‪ ,1935‬וילדותה עברה‬ ‫עליה שם‪ .‬אני בתה הבכורה (‪ ,)54‬ויש לי שתי אחיות‪:‬‬ ‫נירית (‪ )50‬ושרון (‪ .)44‬בילדותנו מעולם לא סיפרה‬ ‫לנו אימא דבר על קורותיה בשואה‪ .‬היה זה מתוך רצון‬ ‫להגן עלינו‪ ,‬לא להפגיש אותנו עם הזוועות שחוותה‪ .‬הבית‬ ‫היה מלא שמחה ועברה עלינו ילדות נהדרת ונורמלית‪.‬‬ ‫מעולם לא הרגשנו שאימא מגבילה אותנו‪ .‬היינו ואנחנו‬ ‫עדיין הדבר הכי חשוב לה בחיים‪ ,‬וכול שהיא רצתה‬ ‫היה לשמור ולהגן עלינו‪ .‬אימא מתקשרת לכל אחת‬ ‫מאתנו לפחות ‪ 4-3‬פעמים ביום ועדיין שואלת‪ ,‬למרות‬ ‫גילנו‪ ,‬אם אכלנו ואיך אנחנו מרגישות‪ .‬אותה דאגה יש‬ ‫לאימא גם לגבי תשעת נכדיה‪ .‬מבחינתה‪ ,‬אושר גדול‬ ‫זה לראות אותם מצליחים‪ ,‬מבלים ומאושרים‪ .‬יש לה‬ ‫חושים חדים ביותר לגביהם‪ .‬בבית היה תמיד שפע של‬ ‫אוכל וכמובן שאסור היה לזרוק אוכל‪ .‬זה משהו שהושרש‬ ‫אצלנו עוד בילדות והוא נשאר עד היום‪ .‬תמיד היה חשוב‬ ‫שיהיו כמה מנות בארוחה ושנסיים הכול מהצלחת‪.‬‬ ‫הדאגה לבריאותנו מאז ומתמיד הייתה בראש מעייניה –‬ ‫בצילומי ילדות שלנו יש תמיד מטפחת על ראשנו שמא‬ ‫נצטנן‪ .‬דבר אחד שידענו היה שהיא התחבאה ביער בבור‬ ‫של תפוחי אדמה לאחר שאנשים טובים הבריחו אותה‬ ‫מהגטו‪ ,‬ובעצם הצילו אותה‪ .‬כשהיינו נערות הגיעו אלינו‬ ‫לביקור פולנים מבני המשפחה שהצילו אותה‪ .‬אימא‬ ‫מצאה להם כאן עבודה‬ ‫ותמכה בהם כספית ‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫מרים אויפרט‬ ‫לפני כעשר שנים החליטה אימא להוציא ספר על‬ ‫השואה‪“ ,‬הנדר“‪ ,‬ורק אז גילינו בעצם את מה שעברה‬ ‫בתקופה הנוראית ההיא‪ .‬נסענו אז עם אימא לפולין‪,‬‬ ‫לטיול שורשים‪ ,‬ועברנו בכל המקומות שבהם שהתה‪.‬‬ ‫אז היא גם סיפרה לנו שהייתה זו החלטה מודעת שלה‬ ‫לבנות חיים עם בן זוג שלא חווה אותן חוויות של השואה‪.‬‬ ‫כשקראתי את הספר של אימא עברתי זעזוע‪ .‬לא הבנתי‬ ‫איך אפשר לעבור זוועות שכאלה‪ .‬לא האמנתי שדברים‬ ‫איומים כאלה יכולים לקרות‪ .‬אמי אישה חזקה‪ ,‬והיא‬ ‫שרדה בגבורה ‪.‬‬ ‫אבי נפטר בשנת ‪ ,1981‬ואמי ממשיכה להרצות ולספר‬ ‫את סיפור חייה במסגרת פרויקט “משואה“ בבתי ספר‬ ‫ובארגונים שונים‪ .‬אני מעריצה את אמי על הדרך שבה גידלה‬ ‫אותנו ועל האופן שבו תמכה בנו ודאגה לנו מאז ועד היום ‪.‬‬ ‫”הנדר”‬ ‫הספר “הנדר“ הוא סיפור ילדותה של מרים אויפרט‬ ‫(מניה ברגר) מגיל ‪ 4‬עד גיל ‪ .10‬זהו סיפור ההישרדות של‬ ‫משפחה בפולין בזמן הכיבוש הנאצי‪ ,‬מ‪ 1939-‬עד ‪.1945‬‬ ‫מניה נולדה בכפר הקטן נגושין שליד העיירה דמביצה‪,‬‬ ‫פולין‪ .‬בדמביצה הוקם גטו ליהודים‪ ,‬שחוסל בשנת ‪1942‬‬ ‫כאשר אחרוני היהודים שנותרו בו הועברו למחנות‬ ‫השמדה‪ .‬משפחתה של מניה הצליחה לשרוד תוך כדי‬ ‫בריחה ומעברים למקומות מסתור שונים‪ :‬יערות‪ ,‬בורות‪,‬‬ ‫מרתפים ומחבואים בגטו עצמו‪ .‬מניה ומשפחתה עברו‬ ‫חוויות קשות של פחד נורא ורעב קיצוני‪ ,‬ומניה אף איבדה‬ ‫את יכולתה לדבר וללכת לתקופה ממושכת‪ .‬בהמשך הספר‬ ‫מתוארת תקומתה של המשפחה ועלייתה לארץ ישראל ‪.‬‬ ‫מרים (מניה) מספרת כיום את סיפורה במוסדות של‬ ‫יד ושם‪ ,‬בבתי ספר‪ ,‬לחיילים וכן לקבוצות של אנשים‬ ‫המעוניינים לשמוע את סיפורה‪ .‬הספר כתוב בצורה‬ ‫מרגשת ביותר‪ ,‬וקריאתו זורמת‪ .‬הוא מתאים לגיל ‪12‬‬ ‫ומעלה‪ ,‬ואפשר למצוא אותו בספריות של מוסדות בארץ‬ ‫וגם במוזיאון השואה בוושינגטון ובאוניברסיטת הרווארד‪.‬‬ ‫קֹומתו”‬ ‫”ּב ְמל ֹא ִׁשעּור ָ‬ ‫ִ‬ ‫מאת‪ :‬יעקב ברזילי‬ ‫ליאנוש קורצ‘ק‬ ‫”א ָּתה ל ֹא ַחּיָב“– ָא ְמרּו לֹו‬ ‫ַ‬ ‫”א ָבל ֲאנִ י רֹוצֶ ה“ – ִה ְת ַע ֵּקׁש‬ ‫ֲ‬ ‫וְ עָ לָ ה לָ ַרּכֶ ֶבת‬ ‫ַ‬ ‫”ּב ִּׁשעּור ַה ָּבא יְ לָ ִדים ‪,‬‬ ‫נְ ַׁשּלֵ ב יָ ַדיִ ם“ – ָא ַמר‬ ‫וְ ִה ְת ַח ְּבקּו ‪.‬‬ ‫ּוכְ ֶׁש ָּבעֲ רּו ‪,‬‬ ‫ּכְ אֹותֹו ִׂש ַיח קֹוצָ נִ י‬ ‫יאנוש קורצ‘ק וילדי בית היתומים‪ .‬מתוך ויקיפדיה‬ ‫ֹלהים‬ ‫ְּפנֵ י ֱא ִ‬ ‫ֻמ ְס ָּת ִרים ָהיּו ‪.‬‬ ‫יעקב ברזילי הוא משורר‪ ,‬סופר ומתרגם ישראלי‪ ,‬יליד‬ ‫הונגריה‪ ,‬העוסק בכתיבתו בעיקר בשואה ‪.‬‬ ‫יעקב ברזילי על שירו‬ ‫בשואת עמנו היו לנו לא מעט גיבורים‪.‬‬ ‫אחד מהם הוא יאנוש קורצ‘ק‪ ,‬רופא‪ ,‬סופר‬ ‫ומחנך‪ ,‬שקיבץ סביבו ילדים יתומים בגטו‬ ‫ורשה ועסק בטיפול בהם ובחינוכם כל‬ ‫עוד עמד הגטו על תלו‪ .‬ביום השילוח לתאי‬ ‫הגזים באושוויץ העלו הנאצים את הילדים‬ ‫לקרון בהמות‪ ,‬ואמרו לקורצ‘ק שהוא אינו‬ ‫חייב להצטרף אליהם‪ .‬את חייו רצו לתת לו‬ ‫במתנה‪ .‬קורצ‘ק התעקש ללכת עם יתומיו‪.‬‬ ‫הם הלכו שלובי זרוע אל מותם וק‘ורצק אתם‪.‬‬ ‫יאנוש קורצ‘ק‪ .‬הלך עם‬ ‫יתומיו למחנה ההשמדה‬ ‫טרבלינקה‪ .‬מתוך ויקיפדיה‬ ‫‪13‬‬ ‫גליון מס’ ‪ | 9‬נובמבר ‪2013‬‬ ‫מדור ספרים‬ ‫”חרב בנכר”‬ ‫יהודה בן דוד כותב בפתיחת הספר‪“ :‬הספר ‘חרב‬ ‫בנכר‘ מעלה פרקים מעלילות ה‘הגנה‘ באירופה בשנים‬ ‫שבין תום מלחמת העולם השנייה לבין תקומתה של‬ ‫מדינת ישראל ובמיוחד בתקופה מאי ‪ - 1947‬יולי‬ ‫‪ ,1948‬בה עשיתי בשליחות ה‘הגנה‘ בארצות אירופה‪.‬‬ ‫את פעילותה של ה‘הגנה‘ בקרב שארית הפליטה ניתן‬ ‫לחלק לשני שלבים‪ .‬האחד – עד אוקטובר ‪,1947‬‬ ‫כאשר עיקר המאמץ התרכז על העברת המאבק לאדמת‬ ‫אירופה וגיבוש הארגון שם; והשני – עם התקרב מועד‬ ‫ההצבעה ההיסטורית בעצרת האומות המאוחדות‪,‬‬ ‫בנובמבר ‪ 1947‬ולאחריה‪ ,‬כאשר המאמץ הופנה למען‬ ‫הכשרתם וגיוסם של לוחמים‪ ,‬העלאתם ארצה בכל דרך‬ ‫שהיא‪ ,‬כתגבורת ליישוב היהודי בארץ ישראל במלחמת‬ ‫הקוממיות‪ .‬אי אפשר לחוש את אווירת התקופה ולהעריך‬ ‫נכונה את עבודת ה‘הגנה‘‪ ,‬מבלי לשים את עיקר הדגש‬ ‫על הציבור שבקרבו ולמענו פעלה‪ ,‬שארית הפליטה‬ ‫של יהדות אירופה‪ ,‬אשר החלה לנוע על פני דרכיה‬ ‫החרבות של היבשת מיד עם מיגור גרמניה הנאצית;‬ ‫מבלי להתייחס אל הארגונים‪ ,‬הקבוצות והמוסדות‪ ,‬כמו‬ ‫ה‘בריחה‘‪ ,‬קבוצות ה‘נקם‘‪ ,‬ארגון המחתרת היהודית‬ ‫בצרפת ‘הצבא היהודי‘‪‘ ,‬המוסד לעלייה‘ ומוסדות התנועה‬ ‫הציונית‪ ,‬אשר התגבשו ופעלו לפני ששליחי ה‘הגנה‘ הגיעו‬ ‫לאירופה‪ .‬לכן‘פלשתי‘ לצורך הבנת העניינים לתקופה‬ ‫שתחילתה שלהי מלחמת העולם וסיומה סוף ‪”.1948‬‬ ‫‪14‬‬ ‫”ישמש נא הספר ‘חרב בנכר‘ גלעד לניצולי מחנות‬ ‫המוות‪ ,‬אודים אחרונים למשפחותיהם וקהילותיהם‪,‬‬ ‫שנפלו בדרכם אל חופי הארץ המובטחת ולאותם‬ ‫שהגיעו ונפלו על הסף ובמערכות מלחמת‬ ‫העצמאות ובדמם הוסיפו קדושה לאדמת המולדת‪”.‬‬ ‫מישקה ז“ל‪ ,‬חברו של דב פלד – שכתב שני מאמרים‬ ‫לגיליון זה – מוזכר בספר‪“ :‬מישקה‪ ,‬הוא משה שמוקלר‪,‬‬ ‫שאם כי בפרוץ המלחמה היה נער צעיר‪ ,‬בן ארבע‪-‬עשרה‬ ‫בלבד‪ ,‬חש בגודל האסון המתקרב‪ .‬למרות התנגדות הוריו‬ ‫יצא מזרחה‪ .‬נדד בדרכים‪ ,‬סבל רעב וקור‪ .‬לבסוף התגלגל‬ ‫עד לפאתי המזרח‪ ,‬לוולודיבוסטוק‪‘ .‬מיד עם תום המלחמה‬ ‫יצאתי לדרך הארוכה בחזרה מערבה‪ .‬הגעתי לעיירתי מיר‪,‬‬ ‫אך לא מצאתי איש מבני משפחתי‪ .‬החלטתי בו במקום‬ ‫להמשיך בדרך ולהגיע לארץ ישראל‘‪ ,‬סיכם בקצרה‬ ‫את סיפורו‪ .‬מישקה הצטרף ל‘הגנה‘ וסיים בהצטיינות‬ ‫את המחזור השני בבית הספר למדריכים‪ .‬הוא עלה‬ ‫ארצה עם ראשוני המתגייסים ונפל במלחמת השחרור‪”.‬‬ ‫מחבר‪ :‬יהודה‪-‬בן דוד‬ ‫באדיבות הוצאת משרד הביטחון‬ ‫יצחק פרינץ ‪-‬‬ ‫יקיר‬ ‫העיר רמת גן‬ ‫יצחק פרינץ נולד ב‪ 1931-‬בסרנץ‘ שבהונגריה‪ .‬הוא גדל‬ ‫במשפחה אמידה ונהנה מילדות מאושרת‪ ,‬עד שהחלה‬ ‫האנטישמיות‪ .‬הוא סבל מזריקת אבנים‪ ,‬ממכות ומכינויי‬ ‫גנאי כגון “יהודי מלוכלך“‪ ,‬וגזרות הנאצים מיררו את‬ ‫חייו ואת חיי משפחתו‪ .‬כשנכבשה הונגריה על ידי הצבא‬ ‫הגרמני‪ ,‬עברה המשפחה לבודפשט מתוך תקווה ששם‬ ‫לא יאונה להם כל רע‪ .‬בינואר ‪ 1942‬נלקח אביו למחנה‬ ‫עבודה ברוסיה ולא חזר‪ .‬ביוני ‪ 1944‬עברה משפחתו לגטו‬ ‫וכמו כולם חויבה לענוד את הטלאי הצהוב‪ .‬מאוחר יותר‬ ‫ברחו בני משפחתו מהגטו למנזר הכרמליטים‪ ,‬שהסתיר‬ ‫אותם מחשש שייתפסו באחת מביקורות הגרמנים‪.‬‬ ‫ברחו בני המשפחה לבוּדה‪ ,‬שם הסתתרו במקלט‪.‬‬ ‫באחת ההפגזות הקשות ברח פרינץ אל סבתו‪ ,‬ואצלה‬ ‫התחבא עד לשחרור העיר על ידי הצבא האדום ‪.‬‬ ‫ביוני ‪ 1948‬עלה ארצה‪ ,‬התגייס לצה“ל‪ ,‬השתתף‬ ‫במלחמת השחרור ובמלחמות אחרות‪ ,‬לרבות מלחמת‬ ‫יום כיפור‪ .‬פרינץ‪ ,‬בוגר אוניברסיטת תל אביב בחוגים‬ ‫לגיאוגרפיה ולחינוך‪ ,‬עבר להתגורר ברמת גן ב‪.1960-‬‬ ‫בעיר הוא מילא שורה של תפקידים בהתנדבות‪ ,‬וב‪-‬‬ ‫‪ 1989‬התמנה לתפקיד מנהל אגף החינוך‪ .‬אחת המטרות‬ ‫ששם לנגד עיניו הייתה הנחלת זיכרון השואה לדורות‬ ‫הבאים‪ ,‬ובשל כך הקדיש מזמנו לסיפור קורות חייו בפני‬ ‫תלמידי בית ספר‪ .‬לאחרונה הוא גם מתנדב בעמותות‬ ‫ניצולי שואה – כיו“ר ועדת ביקורת וכסגן יו“ר עמותת‬ ‫יש‪ ,‬וכיו“ר ועדת ביקורת של עמותת אלומה‪ .‬תואר‬ ‫“יקיר רמת גן“ לשנת תשע“ד‪ ,2013 ,‬הוענק לו בזכות‬ ‫פעילותו רבת השנים למען תלמידי רמת גן ובזכות תרומתו‬ ‫להנחלת זיכרון השואה‪.‬‬ ‫חנוכה‬ ‫“אין האור ניכר אלא מתוך החושך“‬ ‫מאת‪ :‬שרה יודפת‬ ‫נרותיי מפזזים בחלוני‬ ‫מזכירים תולדות עמי‬ ‫וחורבן בית מקדשי‪.‬‬ ‫אורותיי זהרורים‬ ‫לי בלחש מספרים‬ ‫מה רבו המתייוונים‬ ‫שפילגו בין האחים‬ ‫ושירתו את הגויים‪.‬‬ ‫לפידיי הנישאים‬ ‫בכוחות מופלאים‬ ‫בזכותכם פך השמן‬ ‫יאיר לעולמים‪.‬‬ ‫חנוכה בגטו ורשה‪ .‬מתוך אתר יד ושם‬ ‫לקהל קוראינו היקר‬ ‫עבור רבים חנוכה הוא חג סמלי‪ ,‬המציין לא רק את‬ ‫ניצחון המכבים על היוונים‪ ,‬אלא גם את הפעמים‬ ‫ושם‬ ‫מתוך אתר יד‬ ‫צריוורשה‪.‬‬ ‫מידיבגטו‬ ‫שבהן נגאל עם ישראלחנוכה‬ ‫ההיסטוריה‪:‬‬ ‫לאורך‬ ‫יציאת מצרים‪ ,‬גלות בבל‪ ,‬נס פורים וכמובן ניצחון‬ ‫החשמונאים‪ ,‬כפי שמתואר בפיוט “מעוז צור“‪ .‬גם‬ ‫לכם‪ ,‬דור ראשון‪ ,‬שני ושלישי של השואה‪ ,‬חג זה‬ ‫צופן משמעות מיוחדת‪ .‬בשנות ה‪ 30-‬וה‪ 40-‬של‬ ‫המאה הקודמת ידעו יהודי אירופה וצפון אפריקה‬ ‫סבל בל ישוער‪ ,‬אך דווקא באותם רגעי אימה הם לא‬ ‫ויתרו על ציון החג הזה‪ ,‬חג האורים‪ ,‬ואולי קיוו כי‬ ‫הנס יחזור על עצמו‪ ,‬והאור יגבור על החושך (ראו‬ ‫תמונות של ציון חג החנוכה בגטו ורשה)‪ .‬בסיום שירה‬ ‫של שרה יודפת המובא כאן‪ ,‬מהדהדות אותן תקווה‬ ‫‪.‬ואופטימיות לעתיד טוב‪ ,‬בטוח ובעיקר מלא אור‬ ‫חנוכה שמח לכולנו‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫עמותת “אלומה“ בעלי תפקידים‬ ‫ומתנדבים ‪2014-2013‬‬ ‫‪90-4722747‬‬ ‫‪952-9474440‬‬ ‫חבצלת השרון ‪ ,8‬כפר סבא‬ ‫תמי בן‪-‬אור‬ ‫יו"ר העמותה‪ ,‬חברת הוועד‬ ‫וההנהלה‪ ,‬יו"ר ו‪ .‬ארגון וחינוך‬ ‫דב פלד‬ ‫מזכ"ל העמותה‪ ,‬יו"ר ו‪ .‬פרויקט‪,‬‬ ‫חבר הוועד וההנהלה‬ ‫‪90-4558950‬‬ ‫‪957-5889077‬‬ ‫הכרמל ‪ ,4144‬כפר סבא‬ ‫‪90-4558724‬‬ ‫‪957-8448479‬‬ ‫בן גוריון ‪ ,9214‬כפר סבא‬ ‫בני ברינדט‬ ‫ס‪ .‬יו"ר העמותה‪ ,‬חבר הוועד‬ ‫וההנהלה‪ ,‬ו‪.‬ארגון‪ ,‬אחראי האתר‬ ‫‪90-4757588‬‬ ‫‪952-5055547‬‬ ‫רעיה שמואלי‬ ‫מזכירת העמותה‪ ,‬חברת הוועד‬ ‫זאביק בונה‬ ‫חבר הוועד וההנהלה‪ ,‬חבר‬ ‫ועדת פרויקט‬ ‫רון פרלמן‬ ‫חבר הוועד‪ ,‬יו"ר ועדת כספים‬ ‫‪90-4750888‬‬ ‫‪957-0844995‬‬ ‫בקעת יריחו ‪19‬ג'‪ ,‬כפר סבא‬ ‫‪90-4554970‬‬ ‫‪952-2589920‬‬ ‫‪90-4555777‬‬ ‫‪957-5449944‬‬ ‫מורדי הגטאות ‪ ,2‬כפר סבא‬ ‫דנה ברינדט‬ ‫מקשרת דור שלישי‬ ‫‪90-4757588‬‬ ‫‪952-7900227‬‬ ‫אלתרמן ‪ ,45149‬כפר סבא‬ ‫רז רונן‬ ‫מקשרת דור שלישי‬ ‫‪90-4555777‬‬ ‫‪957-7555045‬‬ ‫יהושוע בן‪-‬נון ‪ ,49‬תל אביב‬ ‫חיים ליסטק‬ ‫יו"ר ועדת ביקורת‬ ‫‪99-5955957‬‬ ‫‪957-5802905‬‬ ‫הרעות ‪ ,8‬כפר סבא‬ ‫נתליה שוויצר‬ ‫חברת ועדת חינוך‬ ‫‪90-4547982‬‬ ‫‪952-2244984‬‬ ‫מרכוס ‪ ,8‬כפר סבא‬ ‫סשה מייזליק‬ ‫חבר ועדת ביקורת‬ ‫‪90-4795494‬‬ ‫‪959-5255957‬‬ ‫הגאון אליהו ‪ ,42‬רמת גן‬ ‫יצחק פרינץ‬ ‫חבר ועדת ביקורת‬ ‫‪99-5475595‬‬ ‫‪952-9555425‬‬ ‫חבצלת השרון ‪ ,8‬כפר סבא‬ ‫פרץ ויינרייך‬ ‫קריקטוריסט "אלומון"‬ ‫‪90-4722747‬‬ ‫רינה פז‬ ‫מקשרת העמותה‪-‬עירייה‬ ‫רו"ח דרור ישראלי‬ ‫ראיית חשבון‬ ‫סתיו ‪ ,0197‬הוד השרון‬ ‫אלתרמן ‪ ,45149‬כפר סבא‬ ‫דודי רונן‬ ‫חבר הוועד‬ ‫עו"ד יעקב דנאי‬ ‫ייעוץ משפטי‬ ‫מורדי הגטאות ‪ ,2‬כפר סבא‬ ‫העיט ‪ ,019‬כפר סבא‬ ‫‪90-4559954‬‬ ‫‪957-0445745‬‬ ‫‪99-5524442‬‬ ‫‪959-5545599‬‬ ‫‪90-4542202‬‬ ‫‪90-4552049‬‬ ‫‪957-4454299‬‬ ‫עמינדב ‪ ,44‬תל אביב‬ ‫עמק עירון ‪19‬א'‪ ,‬כפר סבא‬ ‫ויצמן ‪ ,479‬כפר סבא‬ ‫אתר העמותה ‪www.alumash.org.il‬‬