סוכה פרק ראשון סוכה
םוכה פרק ראשון םוכה
מסורת הש״ם
א( ]לקמן ז [:עירובי; נ,.
ב( ]צ״ל שלש[ ,נ( ]לקמן
»,[:
עירובין
ד(
נ,.
ס( ]צ״ל למעלה מעשרים
כוי[ ,ו( ]צ״ל לגפישין מיליה
וכ״א נעירוכין נ ,[.ז( שס
, jח( נלקמן ז (P ,[:נלקמן
י(
ל,[:
וע׳׳ב[,
(5
ו,[:
]לקמן
בס״א:
ל(
יתלוחיה ,מ( ]הן לגלולו
פי׳ אגלו עייל לאימא לקמן
לז .מגללי הושענא וגזה
כוונו הסוס׳ למאי למסיק
לקמן
לעולם
לג:
לאגל![,
בפר
תורה אור השלם
.1למען ידעו דרתיכם
כי בסכות הושבתי את
בני
בהוציאי
ישראל
אותם מ א ר ץ מצךים אני
י; אלהיבם:
.2
ויקרא כג מג
וסכה תהיה
מחרב
יומם
לצל
ולמחסה
ולמסתור מזרם וממטר:
ישעיהו ד ו
.3בסבת תשבו שבעת
כל
;מים
האזרח ב י ש ר א ל ישבו
ויקרא כג מב
בסבת:
מוםף רש״י
דתני תקנתא .לתני ימעט
פגא
ולא
פסול
וערובין
נ . ! .סוכה דאורייתא.
לטעמא לילה לאורייתא
כלאמרינן מלמען ידעו
תני
לורותיכס 1ש.(0
וכבר
הואיל
פסולה.
מימות משה ניפנה מלה זו
ובאו חכמים לפרש לך שאס
לא עשה כן פסולה ,שייך
למימני בה לשון פסלות
ואף על גב למהניא בה
פקנתא ,כל כמה ללא
מתק! לה איקריא פסולה
:ש ש .מבוי דרבנן .לכל
עיקריה לרבנן הוא לא
שייך למימר ביה לשון
ססלוח ,שהרי כאן התחילו
מבוי
עסקי
להראותן
יחורותיו ומאי פסול שיין
למימר ,אכתי לא הוליעון
רבנן שיעוריה בהט דל־תני
אס לא עשה ק פסול ושם!.
תני
כדאורייתא נמי
תקנתא .בעלמא במידי
אחרינא <שס( .דנפישי
מילתה .לקחני ושאין לה
שלש לפנות ושאינה גבוהה
עשרה ושחמתה מרובה
מצילחה <שס> .פסיק ותני
פסולה .להשמא מצי כייל
ותני להו כולהו כחלא,
לאי הוה חני תקנתא
לא הוי מצי לערנינהו
וצמחנינהו ,לנשאין לה
שלש לפנות בעי למימני
יעשה לה דופן ,ונשאינה
גבוהה געי למימני יגביה,
ובשחמחה מרובה מצילחה
יוסיף על סככה ,ואמר
מר )ססחיס ג (:לעולם
ישנה אלס למלמילו לרך
קצרה
;ערובין ב:.י.
הסר )לקמן נו.!:
דל.
ף
סוכה .ורבי יהודה מכשיר .בגמרא״( מפרש פלוגחייהו :ושאיגה
סוכה .מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מנוי
גבוהה טשרה .בגמרא ט( מפרש טעמא :שלש דפגוה.
דתני תקנתא .והא ללא פריך מאי שנא גבי הדס זמני
נמי בגמרא ( יליף להו :ושחמהה מרובה מצלסה .המועט בטל
פסולה ומקנמא לתנן בפרק לולב הגזול )לקמן לף לב (:או שהיו
ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה :גמ׳ מבוי
ענביו מרובין מעליו פסול ואס מיעטן כשר ללא פריך אלא מסוכה
שהוא גבוה .מבוי שהוא סחוס משלש
ומבד שלינס שוה לענין גבוה ושינה
צללין וראשו פחוח לרשומ הרבים
לשון משנתו ועול לגבי הלס אצטריך
וחצירומ פמומומ לו ויוצאומ ובאוח
למימני מקנמא לס״ל אמינא כיון
לרשוח הרבים ה ד הוא רשוח היחיל
״(לגלולו בפסול תו לימ ליה מקנמא:
לבני חצירוח ואסרו חכמים להוציא
דאורייתא תני פסולה .לאי
מרשוחו לרשוח חבירו בלא עירוב
ימעמ
הוה מני
שהחצירוח כל אחח רשוח לעצמה
חיישינן לילמא טעי איניש לומר ימעט
והמבוי רשוח לכולן והצדכו בו שיחוף
לכחחילה וליעבל כשרה ולקלק בלשונו
להשחחף כל החצירוח בפח או ביין
ללמא אמי לילי איסורא לאוריימא
ולהניח השיחוף באחח מן החצירוח.
ומני פסולה אע״ג ללא הוי לישנא
ולפי שאין לו מחיצה רביעיח וקרוב
מעליא כמו ימעט אבל במבוי לרבנן
הוא להיומ לומה לרשוח הרבים הצדכו
לא חייש ומנא ימעט שהוא לישנא
א ( א שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה
היכר בראשו הפחוח לרשומ הרבים
מעליא כלאשכחן בריש פסמים )לף ג(.
פםולה ורבי יהודה מכשיר ושאינה 2גבוהה
או לחי זקוף או קורה מכוחל לכוחל
שעקס הכמוב כמה אותיומ שלא
נ(
ג
עשרה טפהים ושאין לה )שלשה( דפנות
ואס גבוהה הקורה מעשרים אמה:
להוציא לבר מגונה מפיו ובקונטרס
יושהמתה ״מרובה מצלתה פםולה :גמ' תנן
ימעט .ישפיל :איבו צריך .והחס
לא פירש כן אי נמי יש לומר ללשון
התם י ( ה מבוי שהוא גבוה ה(מעשרים אמה
מפרש טעמא :סוכה מדאורייהא.
ימעט משמע מומרא לרבנן בעלמא
ימעט רבי יהודה אומר אינו צריך מאי שנא
לעשדם אמה לילה ילפינן מלאורייחא
ופסולה משמע לאוריימא ובפרק במה
גבי םוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי
נאמרה
שנשניח המשנה
וקולם
מלליקין )שבת לף כ (.3לאמרינן נר
שיעורה מסיני :הגי פסולה .שייך
חנוכה שהנימה למעלה מעשרים אמה
דתני תקנתא סוכה דאורייתא תני פסולה
למיחני בה לשון פסול כלומר לא
פסולה כסוכה וכמבוי אגב זמנן כסוכה
מבוי דרבנן תני תקנתא ואיבעית אימא
מבוי.
וכהלכה:
כחורה
נעשיח
נקט נמי גבי נר חנוכה פסולה א״נ
בדאורייתא נמי תני תקנתא מיהו סוכה
לכוליה מלרבנן למלאודיחא סגי ליה
אי הוה חני ימעט הוה משמע כמומ
י( )דנפישי מילתה( פסיק ותני פסולה מבוי
בשלש מחיצומ ואינו צדך לקורה זו
שהימה מללקח ישפילנה וזה אינו למאן
דלא נפיש מיליה תני תקנתא מנה״מ ייאמר
אלא מדרבנן :הגי הקגהא .ללא
לאמר הללקה עושה מצוה ואפי׳ למ״ל
רבה דאמר קרא 1למען ידעו דורותיכם כי
שייך למחני בה לשון פסול למאן
הנחה עושה מצוה חיישינן להרואה
בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים
פסלה קולם שנשניח משנה זו ה ד
אומר לצורכו הוא מלליקה כלאמרינן
היא חחלמ הוראחו ומצוחו :ואיבטיה
גבי הלליקה בפנים והניחה בחוץ:
אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה
אימא בדאורייהא גמי .שייך למימר
אמר רבה אמר קרא למען ידעו
מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה
חקנחא :סוכה מפישי מילהה .ואין
בו׳ .קצח קשה ללישנא קמא
משום דלא שלטא בה עינא רבי זירא אמר
לומין חקנוחיהן זו לזו וצריך לשנוח
רבריש עירובין )לף ג (.גבי מקצמ
מהכא 2וסוכה תהיה לצל יומם מהורב עד
הלשון לכל מקנה וחקנה כגון בגבוהה
סוכה במוך עשרים לאמר רבה הסוכה
עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה
ימעט וכשאינה גבוהה יגביה ושאין
פסולה הא שלטה בה עינא כיון לאין
מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה
לה שלש לפנומ יעשה לה ושמממה
חללה עשרים ורבה גרס המס כי
אלא בצל דפנות א״ל אביי אלא מעתה
מרובה יוסיף סכך הלכך פסיק ומני
הכא להא רבא פליג החס ואמר זה
פסולה למצי למיכללינהו לכולהו בהך
וזה כשר חלל סוכה חנן חלל מבוי מנן
העושה סוכתו בעשתרות קרנים הכי נמי
רש לומר להא מפרש החס טעמא
פסולה לקיימא לן)פסחים לף ג 0ישנה דלא הוי םוכה א״ל התם דל עשתרות קמים
אלם למלמילו לרך קצרה :מגוי לא
משוס לסוכה לביחיל קא הוי׳ לא קא
איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל
נפיש מיציה .באומה משנה :למען
מלכר וזימנין למישחקיל מלחחח
סוכה ורבא אמר מהכא 3בסוכות תשבו
ידמו .עשה סוכה שישיבמה ניכרמ
עובי הסכך הנכנס למוך עשרים
שבעת ימים יאמרה תורה כל שבעת הימים
לך לכמיב ילעו כי בסוכומ הושבמי
וקיימא כולה למעלה מעשרים ורבינא
צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד
צרמי לישב .הכי לריש ליה ואע״ג לאין
נמי למשני סוכה ראורייחא אחמירו
עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי
יוצא מילי פשוטו להיקף ענני כבול
בה רבנן מ״מ משמע למלאוריימא
מיהו לרשינן ליה ללרשה :דלא שלמא
כשרה :כי עביר ליה דירת קבע
למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה
בה עיגא .שאינו רואה אמ הסכך
שפיר דמי .לאע״ג ריש לפרש קרא
דירתו דירת עראי אלא דירת קבע א״ל אביי
וסוכה היינו סכך כשמה :וסוכה
בלירה שאינה ראויה אלא לשבעה
אלא מעתה עשה מהיצות של ברזל וםיכך
ההיה לצל .משמע אין סכך אלא
למעוטי קבע משמע ליה קרא לאמא
על גבן הכי נמי דלא הוי סוכה א״ל הכי
העשוי לצל :אלא בצל דפגוה .שהצללין
לשיעורא לאורויי לך מלמ גובהה כלו׳
קאמינא לך עד כ׳ אמה דאדם עושה דירתו
מגיעין זה לזה ממוך גובהן של לפנומ
בסוכה שאפשר לעשומ עראי וא״מ
דירת עראי כי עביר ליה דירת קבע נמי נפיק
ואין צדך סכך .ולקמןי( מוקי פלוגמייהו
וכיון ללא חיישינן אלא שמהא רארה
למעלה מכ׳ אמה דאדם עושה דירתו דירת
לר׳ זירא בשאין בה אלא ארבע על
לעשוחה עראי ואע״פ שעושה אוחה
ארבע לקים להו לרבנן דבהאי שיעורא
קבע א״כ אמאי אמר )תענית לף ב(.
קבע כי עביד ליה דירת עראי נמי לא נפיק
ליכא צל סכך אלא צל של לפנומ:
גשמים סימן קללה בחג והלא יכול
כולהו
טשהרוה קרנים .שני הריס גלולים והשפלה ביניהם וממוך גובה
לקבוע הנסרים במסמרים שלא ירלו גשמים בסוכה ואפילו חימצי
ההדס אין חמה זורחמ שס בשפלה :דל דפטה ליכא צל סוכה.
לומר לאסור משוס גזרח חקרה כי היכי לאמר לקמן בפירקין
שחמה באה מחחחי׳ נמצא שמה בטל :שבטה ימים .סוכה של
)לף יל (.גבי פלוגחא רר״מ ורבי יהולה רמסככין בנסרין לאי
שבעה וחו לא להיינו עראי ודייה במחיצומ קלוח :למטלה מעשרים.
מכשרמ בהו אחי למימר מה לי לסכך בזה מה לי לישב תחח חקרת
צריך לעשוח יסולוחיהל( ומחיצוחיה קבועין שלא חפול :טד עשרים
ביחי וביחו ודאי פסול מלאורייחא לסוכה אמר רחמנא ולא בימו
אמה דאדם טושה כוי .שפיר למי לולאי יש בכלל קבע עראי
של כל ימוח השנה מ״מ כיון ללא אסור אלא מלרבנן לא שייכא
והד עשה כחורה ועל כרחך לא הקפילה חורה על העראי אלא לשם
למימר שהגשמים סימן קללה וי״צ לנהי ללא חיישינן בלפנוח אי
שיעור לחח לך שיעור בגובהה שחהא יכולה לעמול ע״י יחילוח עראי:
עביל להו קבע מ״מ בסככה שעיקר הסוכה על שס הסכך לא
,
כולהו
מיחכשרה על לעביל לה עראי ומה״ט נמי ניחא לרבי זירא ללדש
מלכמי׳ וסוכה מהיה לצל הא כמי׳ נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירלו גשמים למוכה אלא ולאי משוס לבעינן סככה עראי וא״כ הוה ליה קבע:
כרבי
עין משפט
נר מצוה
א א מיי׳ ס״ל מהלכות
סוכה הלכה א סמג
עשי! מג טוש״ע א״ח סי׳
תרלג סעיף א:
כ כ מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ח:
נ ג מיי׳ שס הלכה נ סמג
שס טוש׳׳ע איית סימן
נזיל סעיף נ:
ד ד מיי׳ שס פ״ה הלכה
יט וסמג שס טוש׳׳ע
א״ח סי׳ תילא סעיף א:
ה ה מיי׳ פי״ז מהלכות
שנת הלכה יל סמג
עשין דרבנן א טוש״ע א״ח
סי׳ שסג סעיף כו:
ו ו מיי׳ ס״ו מהל׳ סוכה
הלכה ה סמג עשי! מג
שו״ע א״ח סימן תרלט
סעיף א:
רבינו חננאל
סובה ש ה י א גבוה מ ע ש ר י ם
אמה פסולה
מכשיר.
ור׳
ותנן
יהודה
בעירובין
מבוי שהוא גבוה מעשרים
ימעט,
אמה
מבוי
מאי
דקתני
תקנתא,
כלומר י מ ע ט זה
יוריד
שנא
הגובה,
הקורה
מעשרים
אמה
המבוי
ויתקן
והוכשר.
סוכה תני
נמי
למטה
פסולה,
גבי
ושנינן
ולגבי
לתני
סוכה
סוכה
ימעט.
שפסילותה
בגובה מדאורייתא ,ונפישי
מילהא ,תני פסולה .מכוי
מדרבנן כוי.
שהוא
לבאר
מנין
פוסל
כי
ובאו
הגובה
אמר
בסוכה .ר ב ה
מ ה א ,ל מ ע ן ידעו דורותיכם
כי בסוכות ה ו ש ב ת י
בני
כל
ישראל.
את
סוכה
שאינה ידועה ד ה א י סוכה
ד מ צ ו ה ה י א ,אינה סוכה.
ולמעלה מעשרים אמה אק
אדם
יודע
דלא
שלטא
בסוכה
שדר
עינא,
ביה
זירא
לפיכך פסולה .ו ר ׳
] א מ ר א( מ ד כ ת י ב [
תהיה ל צ ל
וכת׳
וגר,
וסוכה
יומם
]כי
מחורב
בסוכו[ת
הושבתי א ת בני
ישראל,
אמה[
ולמעלה מעשרינם
אין אדם י ו ש ב ב צ ל סוכה
אלא
בצל
דפנות.
ודחי
אביי
אלא
מעתה
מקום
שאין החמה זורחת כגון
ע ש ת ר ו ת קרנים ,א ם י ע ש ה
ב א ו ת ו מקום סוכה
סוכה
צל
משום
מפני
אינה
שם
שאין
ושני
חמה.
ה ת ם ד ל ע ש ת ר ו ת קרנים
החמה
המונעים
ונמצא
צ ל ס ו כ ה ,ה כ א אם ת ס י ר
הדפנות ת מ צ א נ( כ ל
צל
הסכך במקום א ח ר רחוק
מזה המקום
כי
הסכך
שהוא
הוא
תחת
מיצל,
ר נ א א מ ר מ ד כ ת י כ בםכת
תשבו
ימים
שבעת
בלבד,
ימים,
שמע
ו׳
מינה
דירת עראי בעינן ,ו ל מ ע ל ה
מ ע ש ר י ם אמה ודאי דירת
קבע
היא
ואינה
עראי ,לפיכך פסולה.
דירת
אבל
ל מ ט ה מכי אמה ד מ ש כ ח ת
דעביד
לה
עראי
אע״ג
איניש
דעביד
דירת
לה
מעין דירת קבע כשרה.
א(
כ״ז
גיפף
עפ״י
והמוקף גסוגרייס הוא
כפ״י
ע״פ
השערה.
נ ו נראה למילה זו מיוחדת.
ב:
רבינו חננאל
כולהי הני אמוראי כרבה
לא אמרי משום דםבירא
להו מדהאי ידיעה דכת׳
בה
ליתא
קרא,
ידיעה
למאן דיתיב בסוכה דצריך
היושב שיעור ידיעתו כי
יושב
של
בסכך
אותה
סוכה ,אלא ידיעה לדורות,
הדורות
כלומר
כיון
הבאץ
שרואין
שעושץ
סוכות ומניחין בית דירתם,
בימות
ויושבין
החג
בסוכה ,שואלין מפןנןי מה
עושין
ומגידין
כן
מעשה
אבותיהם
להן
יציאת
מצרים .ודר׳ זירא סוכה
לימות המשיח היא .כלומר
ישיבת ישראל בשלוה בלי
פחד ,או אפילו במדבר
במקום שאין שם לא חומה
ולא
אלא
ואין
עיר,
לחמה
או
חוששין
לזרם
מטר ,וסוכה לצל ולמחסה
דיי ,ולא נלמד ממנה דין
סוכה של מצוה .ומשני
ר׳ וירא אי הכי ליכתוב
חופה בלשון כיסוי ,כלומר
דבר המכסה והמסתיר מן
השמש ומן המטר ,אמאי
כתיב בלשון סוכה ,ללמדך
כי גם סוכה של מציה
בעינין זה היא מצוותה.
)כרבה(
ןכרבא[ נמי לא
אמרי משום קושיא דאביי
כוי .הא דאמר ר־ יאשיה
אמר רב מחלוקת תנא קמא
דמתני• ור׳ יהודה ,כשאין
דפנות מגיעות לסכך ,אלא
העמד דופן ]יי[ טפחים או
יותר תחת הסכך והשאר
הניחו
בלא
שיהא
כדי
האויר
נכנס
בו.
למעלה
מכ׳
אמ׳
היא.
וקיימא
אכל אם
אפי׳
דופן,
מגיעות לסכך
כשרה ,כרבה דאמר משום
ידיעה
כרבה
כרב
דהאא( כל
)הונא(
לן
מיליה
עביד .והא
דאמר רב הונא משמיה
דרב ,מחלוקת בשאין בה
אלא
ד׳
ד׳
על
אמות
כוי .והא דאמר רב חנן
דרב,
משמיה
כשאינה
מחלוקת
מחזקת
אלא
ראשו ורובו ושולחנו כר,
דבריהן פשוטץ הן .נמצאו
שמועות שלשתן משמיה
דרב,
ואמרינן
בשלמא
שמועה דרבי יאשיה לא
פליגא אשמעתא דרב הונא
ורב חנן ,משום דלא אורי
אלא הכשר בדפנות אבל
בשיעור משך לא אורי .ויש
מי שגורס פליגא ,ופשוטה
היא .אלא רב הונא ורב
חנן בר רבה נימא בהכשר
סוכה פליגי ,אליבא דרב.
לא
ושנינן
הכשר
כולי
סוכה
עלמא
במחזקת
ראשו ורובו ושלחנו ,ובהא
פליגי ,מר סבר רב חנן
בר רבה במחוקת ראשו
ורובו פליגי ,אבל אם היא
רחבה יתיר מזה השיעור
אפילו גבוהה מכי אמה
אפילו לתייק כשר ,וכ״ש
לר׳
סבר
יהודה.
ורב
הונא
מכדי ראשו ורובו
ושלחנו עד ד׳ אמות על
ד׳ אמות פליגי ,יתר מד׳
אמות על ד׳ אמות ,אפילו
גבוהה מכי אמה כשרה
לדברי הכל .ומותבינן מהא
דתניא סוכה שהיא גבוהה
מכ׳
אמה
פסולה,
ור׳
יהודה מכשיר עד ארבעים
וחמשים
אמה,
םוכה פרק ראשון םוכה
אמר ר׳
יהודה מעשה בסוכת הילני
המלכה שהיתה גבוהה מכי
אמה )והיה( ]והיו[ זקנים
נכנסין אצלה ולא אמרו
כולהו .הנך אמוראי :כרבה לא אמרי .ליליף מלמען ילעו :ההוא.
כרבי זירא לא אמרי .הא ללא קאמר משוס קושיא לאביי
לאו ביליעה לישיבח סוכה קא אמר אלא ביליעוח לורוח הבאין
כלקאמר על רבא משוס לרבי זירא שט לאביי שפיר:
היקף סוכות ענני כבול הנעשה לאבות :לימוה המשיח .אוחס סוכות
וכיון דדפנות מגיעות לסכך מישלט שלטא ביה עינא .ולא למי
יהיו לצל לעונג ולמסתור אבל סוכת מצוה אינה לצל :הרהי .לאין
לנר חנוכה וקורח מבד ללא חשיב היכר למעלה מעשרים
שם סוכה אלא העשרה לצל לההיא
אע״פ שהקורה על גגי כחלים להתס
לימוח המשיח משוס לעשרה לצל
כמו
קורה טפח לא שליט בה עינא
כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות
קררה סוכה :משום קושיא דאביי.
יש בה
בסוכה לרחבה טובא:
היא כרבי זירא נמי לא אמרי ההוא לימות
לעשה מחיצוח של ברזל ושינויא לא
יותר מארבע אמות אפילו למעלה
המשיח הוא דכתיב ור׳ זירא א״כ לימא קרא
משמע להו הואיל וקרא לאו לוקא
מעשרים כשירה .לבסוף מסיק לרב
וחופה תהיה לצל יומם ומאי וסוכה תהיה
עראי נקט לא ילפינן מיניה שיעורא:
הונא סבר מראשו ורובו ושולחנו על
לצל יומם שמעת מינה תרתי כרבא נמי
כמאן .מהנך אמוראי ללעיל אזלא הך
ל׳ אמוח סליגי יוחר מל׳ אמוח כשרה
כוי :מחלוקה .ל ד יהולה ורבנן:
לא אמרי משום קושיא דאביי כמאן אזלא
וחימה וט נכשיר ברחבה משהו יחר
משלט שלטא בה טינא .לרך לפנוח
מל׳ אמוח אם היחה גבוהה מעשדס
הא דאמר ר׳ יאשיה אמר רב מהלוקת בשאין
לאי טעמא משוס עראי הוא או משום
אפילו טובא הא ולאי אין כאן צל סוכה
דפנות מגיעות לםכך אבל דפנות מגיעות
צל בלפנוח מגיעוח לסכך אמאי מולו
ר״ל ללעולס צדך הרוחב לפי הגובה
לםכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה
רבנן :ה״ג מחלוקה גשאין בה אלא
לפי חשבון ל׳ אמוח לעשדם אי נמי
עינא
בה
שלטא
דלא
משום
דאמר
כרבה
כמאן
ארבט אמוה טל ארבט אמות אבל
קים להו לרבנן לאפילו בגובה אלף
וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא
יש בה יוהר פו :משום צל .לאי
אי אפשר שלא יהא כאן צל סכך
בה עינא כמאן אזלא הא דאמר רב הונא
משוס משלט עינא בטפי מלי אמוח
פורחא אס היחה רחבה יוחר מל׳
ג>פורתאי( לא שלטא בה עינא :הכי
אמר רב מהלוקת בשאין בה אלא ארבע
אמוח כלאשכחן בפרק יוה״כ)יומא לף
גרסינן מחלוקה צשאיגה מחזקה אלא
פ (:גבי כותבת הגסה למייתבא לעתא
אמות על ארבע אמות אבל יש בה יותר
כדי ראשו כוי .ואס חאמר קשיא לרב
לאמדנן כולי עלמא טובא עוג מלך
מארבע אמות על ארבע אמות אפי׳ למעלה
אדרב אמוראי נינהו ואליבא לרב
הבשן פורתא :כרבי זירא דאמר מעשרים אמה כשרה כמאין כרבי זירא דאמר
)* כמאן דלא כחד .מהנך ללעיל
משום צל .אבל כרבה דאמר משוס
משום צל הוא וכיון דרויהא איכא צל סוכה
למפרשי טעמא לעשרים אמה לאי
מישלט עינא לא לאפילו רחבה טובא
כמאן אזלא הא דאמר רב חנן בר רבה אמר
משום משלט עינא בשיעורא ריוחר
לא שלטא בה עינא:
רב מחלוקת כשאינה מחזקת אלא כדי ראשו
מכלי ראשו ורובו ושלחנו)נמי( לא שלטא
כמאן דלא כהד .ולבד רב חנן
וצל נמי ליכא ומחיצוח קבע נמי בעיא:
ורובו ושולחנו אבל מחזקת יותר מכדי ראשו
בר רבה צדכה טעמא דש
ראשו ורובו .לרך סעולתן בהסיבה
ורובו ושולחנו אפי׳ למעלה מעשרים אמה
מפרשים משוס להוה ליה לול של
היתה על מטות ומסובין על צל שמאלם
כשרה כמאן דלא כחד בשלמא דרבי יאשיה
חרנגולין טון לגביהה וקטינה כולי
ואין אוכלין זקופין רושבין כמונו לפיכך
האי אבל מחזקח טפי מכלי ראשו
פליגא אדרב הונא ורב חנן בר רבה דאינהו
הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי
נפקא מכלל לול של חרנגולין לאקרדי
יהיב
קא
לא
ואיהו
במשכא
שעורא
יהבי
קא
קטנה שראשו נכנס בה ושלחנו ולא
דר׳
סוכה .הכי גר״ח :בשלמא
שעורא במשכא אלא רב הונא ורב חנן בר
רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו:
יאשיה דרב הנן ודרב הונא לא פליגי
סבר
דמר
קמיפלגי
סוכה
בהכשר
נימא
רבה
למשכא .למשך הסוכה לאמר בין
אדר׳ יאשי׳ דלא יהיב שיעורא למשכא
גלולה בין קטנה לא נחלקו אלא בשאין
הכשר סוכה בארבע אמור; ומר סבר הכשר
כוי .וכחב רבינו חננאל ויש שגורסין
לסנוח מגיעוח :אלא רב הובא ורב
םוכח במחזקת ראשו ורובו ושולחנו לא דכולי
פליגא :עד ארבעים והמשיט אמה.
חגן .לאמד טעמא לרבנן בשיעורא
עלמא הכשר םוכה ראשו ורובו ושולחנו
ט האי גוונא קחני גבי מבד בדש
למשכא הוא ומר אמר ל״א ומר אמר
עירובין <לף ב (:ולא חיקשי ללא לייק
והכא בהא קמיפלגי דמר סבר במחזקת ראשו
ראשו ורובו ושלחנו :גימא בהכשר
הכא השחא חמשים כשרה ארבעים
ורובו ושולחנו פליגי אבל יותר מראשו ורובו
פליגי
וברחבה
בארכה
סוכה.
מיבעיא כללייקינן בדש אלמנה
ושולחנו ד״ה כשרה ומר סבר מראשו ורובו
לחרווייהו איח להו לכי פליגי רבנן
ניזוניח )כתובות ל ף צו (.גבי אלמנה
ושולחנו עד ד׳ אמות פליני אבל יותר מד׳
בסוכה המצומצמח בשיעור הכשר
ששהחה שחים ושלש שנים ולא חבעה
אורך סוכה פליגי ובטפי מיהא מנשרי
אמות דברי הכל כשרה מיתיבי סוכה שחיא
מזונוחיה איבלה מזונוחיה ובסוף ב״ק
אפילו היא גבוהה לטון לרויחא איכא
גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי
) ל ף קיח >:גבי לוקחין מן הרועים
צל סכך או טעמא אחרינא להכשירה
יהודה מכשיר עד ארבעים והמשים אמה
ארבע וחמש צאן ארבע וחמש גיזין
לרב הונא סבר אי אפשר להעמיד
להחס ניחא להוי זו ואין צדך לומר
8אמר רבי יהודה א ( מעשה בהילני המלכה
מחלוקחן בפחוחה מל׳ אמוח לאם כן
זו משוס הט קשיא ליה אבל קשיא
אמה
מעשרים
גבוהה
סוכתה
שהיתה
בלוד
בלאו גבוהה מעשדס אמה פסולה
מההיא לפרק בנוח כוחיס )צלה לז0
אמרו
ולא
לשם
ויוצאין
נכנסין
זקנים
והיו
להכשר סוכה בארבע אמות כרבי
גבי קישוי לקאמר רבי מאיר אפילו
ג(
לה דבר אמרו לו משם ראייה אשה היתה
לאמר לקמן הט <דף ג :>.אבל יוחר
ארבעים וחמשיס יוס ופדך עלה
מכדי ראשו כו׳ כשירה .וטעמא
ופטורה מן הסוכה אמר להן והלא שבעה
השחא חמשים מקשיה ארבעים
לפסול למעלה מעשדס לא ידיע לן
בנים הוו לה ועוד כל מעשיה לא עשתה
מיבעיא דש לומר לאיכא לשנויי הכא
כלאמרן לעיל להך לא כחל :ומר
אלא על פי חכמים למה לי למיתני ועוד כל
כי ההוא לישנא למשני בדש מפנין
סבר בכדי ראשו ורובו ושלחנו .וכן
)שבת לף קס (.ארבע וחמש כלאמד מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים
ביותר על ל׳ אמות פליגי בגובה
איגשי וה״ה אפילו טובא אבל לגבי
הכי קאמר להו כי תאמרו בנים קטנים
וטעמא משום צל אבל ביותר מל׳ לא
קישד לא שייך לשנויי הכי ללא
דשבעה
כיון
הסוכה
מן
פטורין
וקטנים
היו
פליגי לטון דרויחא איכא צל :מיחיבי.
מיסחבר שיטהר קישוי לעולם וכן פרק
הוו אי אפשר דלא הוי בהו חד שאינו צריך
להנך אמוראי לפרישו לפלוגחא למחני׳
במה אשה יוצאה )שס ס :ושס> גבי סנלל
כלמפרש ואזיל :קטן שאיגו צריך
לאמו וכי תימרו קטן שאינו צריך לאמו
המסומר שנשחיירו בו ל׳ וחמש פשיטא
לאמו .אמדנן לקמן ) ל ף כח (.לחייב
8מדרבנן הוא דמיחייב ואיהי בדרבנן לא
ליה ללא שרינן טובא ובריש אע״פ
לחנכו במצוח סוכה :מדרבנן .שהזקיקו
משנחה ת״ש ועוד כל מעשיה לא עשתה אלא
)כתובות u:גבי משהה אלם אשחו ב׳
להרגיל אח הקטן למצוה שהוא ראוי
וג׳ שנים בלא כחובה ועול החם )לף
ע״פ חכמים בשלמא למ״ד בשאין דפנות
לה כדי שיהא מחונך ורגיל למצוח:
ס .ושם( גבי יונק חינוק והולך אפילו
מגיעות לסכך מחלוקת דרכה של מלכה
משום
ארבע וחמש שנים בהני שייך לומר
לישב בסוכה שאין דפנות מגיעות לסכך
מסורת הש״ס
א(
]היסס׳
נ( ]שבח כט :ישס נסמן[,
ג(
מונן
]חיגח פורתא אין לו
ה״ה אפילו טובאה(:
לא
לה דבר .ירושלמי אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה מצווה במצות ,ואמר להם והלא ז׳ בנים היו לה תלמידי חכמים .אית לך למימר בסוכת מלכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו ,אלא כשאין הדפנות
מגיעות לסכך ,דכך אורחייהו דעתירייא למעבד דפנתא קלילן די יהא קרורא עייל .פי׳ מן קדר הלכתי בלא חמה .דייקינן מינה ,דלא מייתי ראיה מסוכת הילני המלכה אלא בדבר שחלקו והביא סיוע לדבריו ,עכשיו אם
תאמר כשאין הדפנות מגיעות לסכך חלוקתם שפיר)י( ,שדרך המלכה לישב בסוכה כעין זו.
או ]עי׳ נרי״ף שט ואיכא מ׳׳ד הלכחא כרנה לכל מילי כרנ עגיל יפשוט שטיון על דנינו הרי׳ח ז״ל[.
ואולי צ״ל נמי לא
שלטה כה[ ,ד( נס״א נוסף:
נמי ,ה( ]וע׳׳ע תוס׳ שנת
ס :ל״ה השתא ונעירונץ
נ :ל״ה עד ובכתונות נז.
ל״ה שחיס ולף ס .ל״ה
ר׳׳י וננ״מ מה .ל׳׳ה השתא
וננלה לז :ל״ה ארנעיס[,
הגהות הב׳׳ח
)א( רש״• ל׳׳ה כמאן ללא
הל׳׳א
עס
ל״ה
ראשו
ורובו:
8
משום
רפ׳׳א[,
גליון הש״ם
גמ׳ אר״י מעשה בהילנ•
המלכה .עיין עירוני! לף
ע״א
צו
ועיין
מיכל
תל״ה
נראנ״! סימ! פ״ז:
שם מדרבנן הוא דטחי״כ.
יומא
עיין
ל״ה
במ״י
סנ ע״א
דף
בן
שמנה
ונמ״ש שם היחה מחנכתם
למצוה בעלמא וק״ל ואיך
אמרי׳ נסוגיי׳ וכ״ח קטן
שא״צ לאמו מלרבנן הוא
למחייב ואיהי בלרבנן לא
אשגחה ת״ ש ועול וכוי .הא
אפי׳ מלרבנ! לא מיחייבה
איהי לחנך אותם וצע״ג:
תופ׳
ד״ה יש כה וכוי.
ל6י חשבון ד״א לעשרים.
עי׳
תשובת
תשב״ן ח״א
סימן קכו:
מוסף רש״י
מ ש ם ראיה בתמיה !לקט!
סוכה פרק ראשון םוכה
מסורת הש״ם
א(
ס״א אמר רכ הונא,
נ(
לקמן :r
כרכות יא.
כח .עירוני! יג] (1 ,:לקמן
עירוני!
ז:
תוסס׳
ג:
פ״נ ה״נן ,ד( ]אולי צ״ל
אלא[ ,ה( נס״א :דלקמן,
ו( ]ע״נ[) 0 ,אלא שנעה
כצ״ל מג׳׳א וט״ז רסי׳ מרלל
ע״ש[ ,ח( נצ״ל ושכח[,
רבינו חננאל
לדברי
אבל
שאומר
פליגי
מי
<ה(כל
בסוכה
קטנה
דרך
מלכה
וכי
לישב
בסוכה
קטנה.
ושנינן,
בסוכה
שהיתה
עשויה קיטוניות היתה כוי.
ואסיקנא
צריכה
הלכתא
שתהא מחוקת ראשו ורובו
ושולחנו.
ליה
ואמרינן
אבא
ר׳
ואמר
רב
שמאי
היא
אמר
הא,
מני
הונא
בית
ולא
תזת
מינה .ואקשינן עלה ממאי
בית שמי ובית
דחלוקת
הילל בסוכה קטנה ,דתנן
שהיה
מי
בסוכה
ורובו
ראשו
ושלחנו
הבית,
בתוך
בית שמי פוסלין
ובית
הילל
מכשירץ.
דייקת
מינה
בית
הנה
הילל מכשירין אע׳׳פ שאץ
מחזקת אלא ראשו ורובו
בלבד ,ובית שמי פוסלין.
א>]דילמא[ בסוכה גדולה
פליגי ,וכיון דיתיב אפומא
דמטללתא
הבית.
ושלחנו בתוך
לעולם
ואוקימנא
בסוכה גדולה וכי דאמרין,
מדקתני
במשגתינו
שהיה
מי
ראשו ורובו ,ולא
מי
קתני
בסוכה
שהיה
שאינה מחזקת אלא ראשו
ורובו .ודחינן להאי סברא
דקשיא
משום
ואם
לן
איתא שסוכה גדולה היא
וכשרה,
על
ומש׳ום
פי
שיושב
ושולחנו
הסוכה
בתוך הבית פליגי ,אי הכי
לא
ידי סוכה היה
יצא
להן לומר ,אלא מדקתני
פוסלין שמע מינה בסוכה
פליגי .ואמרי׳ אי
קטנה
הכי דבסוכה קטנה פליגי,
מי
ליתני
בסוכה
שהיה
שאינה מחזקת אלא ראשו
ורובו בלבד ב״ש פוסלץ
מי
כוי,
סתם
שהיה
למה לו .ותריצנה בתרתי
פליגי
וקטנה,
בגדולה
וחםורי מחסרא והכי קתני,
שהיה
מי
ראשו
ורובו
בסוכה ושלחנו בבית ,או
שאינה מחזקת ראשו ורובו
ושלחנו,
פוסלץ
ב״ש
וב״ה מכשירין .וקיימא לן
כבית שמאי .והני מתנייתא
דקתני חדא ,מחזקת ראשו
ורובו ושלחנו כשרה ,רבי
עד
אמר
בה
שיהא
ד׳
על ד׳ אמות .ותניא אידך
כל
שאין בה ד׳
ד׳
על
וחכמים
אמות
אמות
פסולה,
אומרים
אפילו
אינה מחזקת אלא ראשו
ורובו
קמייתא
כשרה.
כב״ש
ואוקימנא
ובתריתא
כב״ה .פשוטות הן .מאן
תנא להא דתנו רבנן בית
שאץ בו ד׳ אמות צל ד׳
אמות,
פטור מן המזוזה
ומן המעקה .כר.
א( כך הגיה הגדיש הכהן
וצ״ל 5ל״ו.
ג.
משום אוירא .רוח שהוא שולט בה מפני החום :אלא למ׳׳ד כקנונה
פליגי .אבל בגלולה אפילו רבנן מולו :וכי דרכה של מלנה .והלא
נערותיה ומשרחיה מסובים עמה :לקינווגיוה שגה .סוכה גלולה
לבני מסיבת׳ וקיטונית קטנה בתוכה לצניעות והיא בקיטוניח יחבא
ואע״ג לפסולה לא איכפת לן לאשה
דאמר לך מני ב״ש היא ולא
פטורה מן הסוכה :ודגי יהודה סגר
תזוז מינה כוי .בסדר
משום אוירא אלא למאן דאמר בםוכה קטנה
כוי .וא״ח לרב חנן דמוקי פלוגתא
רב עמרם פסק בששה מקומות
מחלוקת וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה
כשאינה מחזקח אלא כרי ראשו ורובו
הלכה כב״ש חלא האי לסוכה צריכה
קטנה אמר רבה בר רב אדא לא נצרכה אלא
ושולחנו הכא טון לבניה גבה הרא
שחהא מחזקח ראשו ורובו ושולחנו
לסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות וכי
לה גלולה ומולו בה רבנן ומאי ראיה
ואילך במנחות פרק החכלת )דף מ.
דרכה של מלכה לישב בסוכה העשויה
של רבי יהולה י״ל לשולחנה בחוך
ושס> גבי סלין בציציח ב״ש סוטרין
הסוכה הגלולה היחה וגניה על
קיטוניות קיטוניות אמר רב אשי לא נצרכה
וב״ה מחייבין עול לשם כמה חוטין
השולחן היו יושגין ראשן ורוכן ולא
הוא נוחן ב״ש אמרי ל׳ ובה״א ג׳
אלא לקיטוניות שבה רבנן סברי בניה בסוכה
כמסובין הן ולאי( כזקופין .ולי נראה
עול התם כמה תהא משולשלת ביח
מעליא הוו יתבי ואיהי יתבה בקיטוניות
לודאי לרב חנן קשיא והאי חירוצא
שמאי אומרים ל׳ ובה״א ג׳ בכל הני
משום צניעותא ומשום הכי לא אמרי לה
לרב הונא הוא וכן עיקר לשיעור
עבלי כב״ש ואילך במסכת ברכות
דבר ור׳ יהודה סבר בניה גבה הוו יתבי
ראשו ורובו אמדנן לקמן ראינו אלא
פרק אלו לברים )לף נא (:בש״א
ואפ״ה לא אמרי לה דבר א ( אמר רב שמואל
ז׳ טפחים ואי אפשר לשבעה בניס
מכברין ]אח[ הניח ואח״כ נוטלין ליליס
בר יצחק א הלכה צריכה שתהא מחזקת
בשבעה טפחים :ככ״ש .לאי כג״ה
ואמדנן בגמ׳ בכוליה פירקין הלכה
לא געי שולחנו כדלקמן בפרק הישן
ראשו ורובו ושולחנו א״ל רבי אבא כמאן
כב״ה בר מהך עול החם בסוף
<לף כח :(.ודיקא גמי גרסינן .וליקא
פירקא גבי מי שאכל י״ושתה ולא בירך
כב״ש א״ל אלא כמאן איכא דאמרי אמר
נמי כללקמף( גגלולה פליגי והוא יושג
למייחי בגמרא עובלא לרבה בר בר
רבי אבא דאמר לך מני א״ל ב״ש היא ולא
על הפתח מבחוץ וראשו מושככ לתוכה
חנה לאשכח יונה ללהבא וחל תלמיל
תזוז מינה מתקיף לה רב נהמן בר יצחק
ושולחנו לפני גופו בבית :מדקהני.
לעבל כב״ש ואשכח ארנקי ואילך
ממאי דב״ש ובית הלל בסוכה קטנה פליגי
גבי פלוגחא מי שהיה ולא אייד
חלמיל לעבל כב״ה ואכליה אדה
דלמא בסוכה גדולה פליגי וכגון דיתיב
איהא.
ואם
לסוכה:
בשיעורא
וקצח קשה הא רקאמר החם בכוליה
אפומא דמטולתא ושולהנו בתוך הבית
לבשיעורא לסוכה סליגי ליתני סוכה
פירקין הלכה כב״ה בר מהך ושמא
המחזקת ראשו ורובו ושולתנו כשרה
דבית שמאי םברי מדינן שמא ימשך אחר
משוס לב״ה נמי מולו ללכחחילה
ושאינה מחזקת אלא כלי ראשו ורובו
מיהא עבלינן כב״ש ועל מה שפסק
שולהנו ובית הלל סברי לא גזרינן ודיקא נמי
ב״ש פוסלין כר :אמר מר !ונורא
בהך להכא כב״ש אין להקשוח מהא
דקתני ״מי שהיה ראשו ורובו בסוכה
דיקא נמי .לגקטנה פליגי ובשיעורא
לאמדנן פ״ק לברכות )לף יא (.לאמר
ושולחנו בתוך הבית ב״ש פוסלין ובית הלל
לפוסלין ומכשידן על כרחך אסוכה
רב יוסף עשה כלבד ב״ש לא עשה
מכשירין ואם איתא מחזקת ואינה מחזקת
מהלד :אלא לא גרסינן .והט גרסינן
ולא כלום ומייתי ראיה מההיא מילתא
מיבעי ליה ובסוכה קטנה לא פליגי והתניא
לעולם גסרהי פליגי :פטור מן
לסוכה מעשה ברבי יוחנן התורני
מחזקת ראשו ורובו ושולהנו כשרה רבי אומר
המזוזה .כולה מפרש טעמא לקמןי(:
שחלה והלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה
ואינו נחלנו .אלא פולהו לעולם
עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות
לבקרו ומצאוהו שהיה יושב ראשו
ויוצא ביובל אם לא גאלו כשאר קרקע
ורובו בסוכה ושולחנו בחוך הביח
ותניא אידך רבי אומר ״כל סוכה שאין בה
בלא בנין :מעורכי המלחמה .מי
אמרו לו זקני ב״ש א״כ הייח נוהג
ארבע אמות על ארבע אמות פסולה וחכ״א
האיש אשר בנה בית חלש וגו׳
כל ימיך לא קיימת מצות סוכה כל
אפילו אינה מהזקת אלא ראשו ורובו כשרה
) ל ב ד ם :0ואין מערגין גו .לרך
ימיך ומסקינן התס להלכה כרבי
ואילו שולהנו לא קתני קשיין אהדדי אלא
בתיהם להיופ פחוחין לחצר והרבה
יוחנן החורני לההיא פלוגחא בסוכה
לאו ש״מ הא ב״ש הא ב״ה אמר מר זוטרא
בחים פחוחים לחצר אחת והן יוצאין
גלולה כלמסקינן לבחרחי פליגי
מתניתין נמי דיקא מדקתני ב״ש פוםלין וב״ה
לרך חצר לרשות הרבים נמצא החצר
בההיא הלכה כב״ה אבל הכא בסוכה
רשוח לכולן והכחיס כל אחל מיוחל
מכשירין ואם איתא בש״א לא יצא וב״ה
קטנה ובהא הלכה כב״ש מיהו
לגעליו ואמרו חכמים אין מוציאין
שמעחין להחם חימה היכי לייק מינה
אומרים יצא מיבעי ליה ואלא קשיא מי
מרשוח לרשוח גלא עירוג שיערג
לעשה כב״ש לא עשה ולא כלום
שהיה לעולם בתרתי פליגי פליגי בסוכה
כל הרשויוח להיוחס רשוח אחח
לראיה למייחי בעשה כב״ה מייד
קטנה ופליגי בסוכה גדולה וחםורי מיהםרא
וחיקנו ליחן כל ביח וביח שבחצר
ועול וט צדך ראיה על זה היכא
והכי קתני מי שהיה ראשו ורובו בסוכה
סח וכולן בסל אחר ומניחין אוחו
להלכה כב״ה שאם עשה כב״ש לא
ושולחנו בתוך הבית ב ב״ש אומרים לא יצא
באחל מן הבתים ונעשים כולם כאילו
עשה ולא כלום וצ״ל ראיצטריך התם
וב״ה אומרים יצא ושאינה מחזקת אלא כדי
ל ד ן באוחו ביח וכל הנחים לירה
לאיתדי היכא לב״ה מתמידס מלרבנן
אחח ואשמעינן הכא לביח שאין בו
ראשו ורובו בלבד ב״ש פוסלין ובית הלל
וב״ש מוקמי לה אלאורייתא ולא
ל׳ על ל׳ אין צריך ליתן את הפח:
גזדנן אס עשה כלבד ב״ש לא יצא
מכשירין מאן תנא להא דתנו רבנן בית
ואין משחהפין גו .שתיקנו חכמים
ילי חובתו אפי׳ ראודיחא כלאשכחן
שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות
על כל חצר הפחוחה למבד כדרך
לב״ש היכא ליחיב אפיחחא למטללחא
ה
ג
פטור מן המזוזה יומן המעקה ואינו מטמא
שחיקנו עירוב לבחי החצר שיהו
לגזרי שמא ימשך אחר שולחנו וקאמרי
נוחנין גשיחוף ואס ביח קטן זה בנגעים י ואינו נהלט בבתי ערי הומה ׳ואין
לא קיימת מצות סוכה מימיך לאפי׳
חוזרין עליו מעורכי המלחמה ואין מערכין
פחוח לחצר שבמגוי ואין גיח
מראורייתא לא קייס ומלבית שמאי
בו ואין משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב
אחר פחוח לה אין משתחפין בו
בית שאין בו ד׳
נשמע לב״ה:
אין צדכה ליחן בשיחוף :ואין
אמות .בירושלמי חשיב שאין טובל
ואין
מטחי! גו עירזג .החצר לאחר
למעשר והנולד מן הבית מותר ליכנס בו ועול הוה ליה למימר
שגבו אוחו מן הבתים:
לענין פתח גית אג של נערה המאורסה:
ואין
ואין מניהין בו עירוב .ללא חזי ללירה ואפי׳ לשמואל לאמר סרק מי שהוציאוהו ) ע י מ ג י ן ל ף מ ט .ושם( עירוג משוס קנין
לא מיקנו רשוחייהו בשביל ביח ללא חזי ללירה ולכווחיה אשכחן החם שמואל גופיה לאמר ביח שמניחין בו עירוג אין צדך
ליתן פת מאי טעמא כולהו הכא לייד ואף על פי לאית ליה עירוב משוס קנין ומקנו אהדלי משוס למנחי עירובן בביתו:
ואין
לא נצרכה אלא לקיטוניות שכה .מה שדחק בקונטרס לרב חנן
בר רבה מה ראיה לרבי יהודה הא אי אפשר לשבעה בנים
בשבעה טפחים לאו פירכא היא דדילמא ארוכה טובא אבל לא היחה
רחבה י( שבעה טפחים ובניה באוחו אורן הוו יחבי:
עין משפט
נר מצוד!
ז
מיי׳
א
סוכה
סייד מהלכות
א
הלכה
סמג
עשין מג טוש״ע א״ח סימן
מרלל סעיף א ]ר 3אלפס
פ״נ לף רמג:[.
ח ב מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ל:
ג מיי׳
ט
מווזה
ס״ו מהלכות
הלכה כ
סמג
עשין ככ טוש״ע י״ל סי׳
רפו סעיף יג:
י
ד מיי׳ פי״א מהלכות
הלכה
רוצח
א
סמג
עשץ ענ ]טוש״ע חו״מ סי׳
ת 0סעי׳ ג[:
ה מיי׳ פי״ל מהל׳
יא
טומאת צרעת הלכה ו
סמג עשי! רלט:
יכ
ו מיי׳ פי׳׳נ מהלכות
שמטה
ינ
הל׳
סמג
עשי! קנל:
ע
ז
מיי׳
מלכים
פ״ז מהלכות
הל׳
ה
סמג
עשין קכ ]כל הדינים אלו
מן אות ל׳ על כה המה
נרנ אלפס עירובין פ״ו לף
קטז .ועול ננ׳׳נ פ׳׳א לף
קס:
ועול כהלכות מזוזה
לף עא:[.
ג:
עין משפט
נר מצות
א מיי׳ פ״א מהלכות
יד
עירובי! הלכה נח סמג
עשין ח מוש״ע א״ח סי׳
שסו סעיף ג:
ב מיי׳ שס הלכה יז
טו
סמג שס טוש׳׳ע א״ח
סי׳ שפו סעיף א:
ג מיי׳ שם הלכה נוז
טז
סמג שם מוש״ע א״ח
סימן שסו סעיף ג:
ד מיי׳ שס פ״ל הל׳ ח
יז
סמג שס טוש״ע א״ח
סי׳ שע סעיף א:
ה מיי׳ שס ס״א הל׳
יה
טז סמג שם טוש׳׳ע
א״ח סי׳ שסו סעיף ג:
״ט
כ
ו מיי׳ שס הלכה
סמג שס טוש״ע א״ח
סימן שפו סעיף א:
ז מיי׳ סכ״ח מהלכוח
שנח
לאין
כא
r
סה
הלכה
סמג
ב
א״ח
טוש״ע
סימן שצח סעיף ו:
ח ט מיי׳ פ״א מהל׳
שמיס הלכה ל סמג
עשי! סב טוש״ע ח׳׳מ סימן
קעב סעיף ח:
י מיי׳ שס ס״ב הלכה
כב
א טוש׳׳ע שם סעיף
א:
כ מיי׳ ס״ל מהלכות
כג
סוכה הלכה יג טוש״ע
א״ח סימן תרלג סעיף ג:
רבינו חננאל
ואוקימנא
לרבנן
אפילו
דמכשרי בסוכה במחזקת
ראשו ורובו ,משום דהיא
דירת עראי ,אבל בית דהיא
אפילו רבנן
דירת קבע,
מודו )0שאינו בית דירה.
לא מקרי בית דירה עד
בו ד׳ אמות על
שיהא
ד׳ אמות וכל שכן ]יותר
מ[די .אמר מר פטור מן
המזוזה ומן המעקה כוי.
הני הא בהדיא כתיב בהו
קרא בית ,מזוזה ,שנאמר
וכתבתם על מזוזת ביתך.
מעקה ,שנאמר כי תבנה
חדש.
בית
שנאמר
אינו
ימכור
כי
נחלט,
בית
מושב וגוי .וכתיב בערכי
המלחמה ,מי האיש אשר
בנה בית חדש .בנגעים,
כתיב כנגע נראה לי בבית.
מערכין
ואץ
ואין
בו
משתתפין בו ואין מניחין
בו
עירוב.
דאין
דכיון
מאי
בו
טעמא,
ארבע
אמות על ארבע אמות לאו
דירה היא .אבל שיתופי
מבוי מניחין בו ,וקיימא
לן עירובי חצרות בבית
שבחצר
בחצר
ושיתופי
שבמבוי,
מבוי
)והא(
ובית שאין בו ד׳ אמות,
לא גרע מחצר שבמבוי.
ואין עושין אותו עיבור בין
שתי עיירות ,משום דאתקן
ולא חזי לדירה,
לדירה
אבל בורגנין חזו למלתיהו.
האחין
ואין
וחשותפין
חולקין בו .ואוקימנא אץ
בו דץ חלוקה כמו בית,
שיש בו חלק בחצר .כי
הא דאמר רב הונא חצר
מתחלקת לפי פתחיה ,רב
חסדא אמר נותן ד׳ אמות
לכל פתח ופתח והשאר
חולקץ
בית
כשוה .הני מילי
דקאי
לדירה,
אבל
האי כיון דלמיסתר קאי
לית ליה מידי בחצר .היתה
גבוהה מכי אמה ומיעטה
בכרים וכסתות,
סוכה פרק ראשון
סוכה
מסורת הש״ם
ואין עושין אוחו עיבור כין שהי מיירוה .לתנן במסכת עירובין )לף
ואין עושק אותו עיבור בין שתי עיירות .תימה האי בית מאי
נז >.נותנין קרפף לשתי עיירות אס יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו
עבילתיה לר״מ לאמר פרק טצל מעברין )עירובין לף נז.
שבעים אמה ושיריים עושה קרפף לשתיהן להיוח אחת .שתי עיירות
ישם( נותנין קרפף לזו וקרפף לזו בלא בית כך היא וכן לרבנן
המובדלות זו מזו קמ״א אמות ושליש רש באמצע בית נמצא אותו בית
אליבא לרב הונא לבגמרא ולחייא בר רב לאמר קרסף אחר
בתוך שבעים אמה וד׳ כופתים לשתיהן
לשחיהן אוחו קרפף אינו צריך ביח
נעשה אותו בית כעיבור להן כאשה
ואי כשיש יוחר ממאה וארבעים
ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין
עוברה שכריסה בולט ומצטרפת
ואחח אמה ושליש אמה בין שחי
האהין והשותפין הולקין בו לימא רבי היא
להיוח שחיהן כאחח ללן באחת מהן
עיירוח להוא שיעור שני קרפיפוח
ולא רבנן אפילו תימא רבנן עד כאן לא
שיהו שחיהן לו כל׳ אמוח ומונה
שעכשיו מצטרף ביח זה לצרפן לכשיש
קאמרי רבנן איהתם אלא לענין םוכה דדירת
אלפים מחוצה להן ואס יש ביח
בו ל׳ חשיב למעט האדר ולצרפן ואי
עראי היא אבל לגבי בית דדירת קבע הוא
פחוח מל׳ אמוח אינו חשוב לצרפן:
ליח ביה ארבע אמוח לא חשיב והוי
ואין האחין או השוהפין חולקין בו.
כמאן לליתא ואין העיירות מחחברוח
אפי׳ רבנן מורו דאי אית ביה ד׳ אמות על ד׳
קס״ל השחא שאין יכולין לכוף זה
בין לרב הונא בין לחייא בר רב א״כ
אמות דיירי ביה אינשי ואי לא לא דיירי ביה
אח זה לחלק לפי שאין בו כלי לזה
מה לו להזכיר שתי עיירות הוה ליה
אינשי :אמר מר פטור מן המזוזה ומן
וכלי לזה :לימא רבי היא .ללא
למימר ואין עושין אותו עיבור לעיר
המעקה ואין מטמא בנגעים ואינו נהלט
חשיב סוכה בציר מל׳ אמוח :ולא
אחת טון שאין בו ל׳ אמות לאי הוה
בבתי ערי הומה ואין הוזרין עליו מעורכי
רבנן .לט היכי רמכשרי בסוכה
בו ל׳ אמוח וקאי לחוך שבעים אמה
המלהמה מ״ט דבית כתיב בהו בכולהו ואין
אלמא לירה היא והוא הלין לכל מילי
ושיריים הוה מתעבר עם העיר
מערכין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין
לבית :כולהו ביה כחיב בהו.
למלול מן הבית לשל עיר אחת
מזוזות ביתך )לבריס 0כי תבנה
יכולין לעשות בורגנין ללכת במקום
בו עירוב מ״ט דלא חזי לדירה אעירובי
ביח חלש <שס » ( ובא אשר לו הבית
שירצו כלאמרינן בפרק עושין פסין
חצירות אין מניחין בו אבל ב שיתוף מניהין
)ויקרא יל( ט ימכור בית מושב )שס
<שס לף כא (.אתיתו מברניש לבי
נ
בו מ״ט דלא גרע מחצר שבמבוי >דתנן
״עירובי חצירות בחצר שיתופי מבוי במבוי
והוינן בה עירובי הצירות בהצר והתנן יי הגותן
עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו
עירוב י והדר שם אינו אוסר אלא אימא
עירובי חצירות בבית שבהצר י ושיתופי
מבואות בחצר שבמבוי והאי לא גרע מחצר
שבמבוי ׳ואין עושין אותו עיבור בין שתי
עיירות דאפי׳ כבורגנין לא משוינן ליה מ״ט
בורגנין חזו למילתייהו והאי לא חזי למילתיה
ואין האחין וחשותפין חולקין בו טעמא דלית
ביה ד׳ אמות הא אית ביה ד׳ אמות הולקין
אין חולקין את ההצר עד שיהא
והתנן
בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה
אלא אימא אין בו דין הלוקה ייכהצר דאמר
רב הונא חצר לפי פתחיה מתהלקת ורב
חסדא אמר י נותן לכל פתח ופתח ארבע
אמות והשאר חולקין אותו בשוה דהני
מילי בית דלמהוי קאי יהבינא ליה הצר
האי דלמיםתר קאי לא יהבינן ליה
חצר :היתה גבוהה מעשרים אמה ובא
למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט
ואע׳׳ג
כנישתא ללניאל להד תלתא פרסי
אמאי סמטתו אבורגנין הא אבוה
ראימך אמר אין בורגנין בבבל נפק
נ
אחד ליה מתוותא למיבלען בשבעים
אמה ושידים ואומר רשב״ס לגרסינן
ה
הכא ואין עושין עיבור לעיר וכן
משמע בירושלמי לגרסינן ואין עושין
אוחו חיבור לעיר ור״ת מקיים גירסח
הספדם ומפרש לאין נוחנין לזה הבית
לין עיבור שבין ב׳ עיירוח ללרבנן
לעיר אחפ בפני עצמה אין לה קרסף
כלאמדנן )שס לף נז (.לא אמרו
קרפף אלא בין שחי עיירוח ואס היה
ה(ח
לזה הביח ל׳ אמוח היה לו לין עיר
אחח לחח לו קרפף כמו לעיר והיינו
נותנין לביח זה ולעיר שאצלו ב׳
ט
קרפיפות כמו בשתי עיירות לרב הונא
ולחייא בר רב קרפף אחל לשתיהן
לעל כרחך לאו לוקא נקטי רבנן
שחי עיירוח להוא הלין עיר ובית
אלא אגב לנקט ר״מ עיר נקטי רבנן
שחי עיירוח להא לחייא בר רב
:
ראמר קרפף אחר לשחיהן על כרחך
לא נקטי רבנן שתי עיירות לווקא
להוא הלין עיר ובית לע׳׳י בורגנין
המובלעים בחוך שבעים אמה ושידים הולך כלמוכח פרק עושין
פסין <שס לף כא (.ומיהו אין נראה שיחשב בית כעיר לגמד ליחן
קרפף לבית אחל בפני עצמו לר״מ ולרב הונא אליבא לרבנן ליחן
לשני בחים בלא עיר קרפף לזו וקרפף לזו ואע״פ שלחייא בר רב
אליבא לרבנן הד ביח כעיר לגמרי שנוחנין לשני בחיס בלא עיר
קרפף אחל לשחיהן לאי לאו הט עיר שאין לה חומה במה יחחברו
הבחיס ליחשב אחח אס לא על ילי למיבלען כל אחח ואחת בתוך
שבעים אמה ושידס של חברחה לאין סברא להצריך שיגיע זו לזו:
כה(
אשר
בנה
ביח
חרש
)לבדם
כ(:
גרסינן אין מערבין ואין
הט
משההפין גו ואין מניחין בו עירוב
דלא חזי לדירה עירוגי חצירוה אין
מניחים גו אגל שיהופי מגואוח מניחין
לדירה.
חזי
דלא
כוי:
גו
וטעמא לעירובא מפרש בעירובין
<לף מט (.משום רירה לביח שנוחנין
בו הפח של עירוב הוי כאילו כולן לרין
בחוכו ונמצאח כל החצר משחמשח
לביח אחל הלכך ביח לראוי ללירה
בעינן ופת נמי אינו צריך ליתן כיון
ללא מיקרי לירה אין הלר בו אוסר
על בני חצר שאין רשותו כלום:
דלא גרע מחצר .שאינו מקורה
והאי נמי סלק הקיפו וקרויו כמי
שאינו נמצא שיחוף עומל בארר
החצר ותכן )עירובי; ל ף פ ה ( :לשיחוף
נוחן באדר החצר .משוס לעירוב
החצר לצירוף הבחיס הוא להיוח
כולם כלרים בביח אחל הלכך בעינן
בית הראוי לרירה ושיתוף המבוי
אינו אלא לצרף החצרות וחצרות לאו
לירה נינהו והלכך לא בעי לירה
אלא באדרא של חצר ליו ובמקום
משתמר דהיו כל החצרות כולן כאילו חשמישן להיוח אחל :מי
מיננור לא גרסינן .לאי משום נטירוחא חרדיהו נטירוחא בעו ועול
רבחצר מנטר הוא בכלי ומעירוב פריך לבעיא בית לירה כרמוכח
לקמן .אלא הט גרסינן עירוגי חצירוח כחצר וההנן הנותן אה
עירוכו כוי .עירוב הגבוי מבחי החצר ונחנו בביח שער היינו ביח
קטן שלפני שער החצר או מבפנים או מבחוץ ושומר הפחח יושב
שם :אכסדרה .שלפני הביח שקורין פורטק״א :מרפסה .עלייה
ארוכה על פני החצר י( על פני רשוח הרבים ובה פחחים הרבה
לפי מחיצוחיה ודיורין בכל אחת ואחח ועושין מרססח ארוכה לפני
ואע״ג
הפחחים כאורך עלייה וכולן עולים בסולם אחל למרפסח ולרך המרפסח נכנסין דוצאין כולן .מרפסח אלויי״ר סולם אשקל״א :אינו
עירוכ .ללא חזי ללירה שכל היוצא ונכנס עובר עליו :אלא הכי קאמר עירוגי חצירוה גגיס שכחצר .והאי בחצר לקחני לאו באדרא אלא
באחל הבחיס שבה ולאפוקי ביח שבחצר אחרת שאין מצרפן .ושיתופי מבואות לקחני במבוי ה״נ קאמר באחת החצרופ שבמבד ולאפוקי חצר
שבמבוי אחרח :כורגנין .צדף שעושין מן ערבה וקנים לשומד פירוח או לציילי עופוח וחניא בעירובין בטצל מעברין ) ל ף נ ה 0בורגנין
מתעברין עמה :למלסייהו .ללינח לילה לאלם אחל :הא לא חזי למלסיה .לכל בית עשוי ללירח קבע חמיל :הכי קאמר אין גו
דין חלוקה כחצר .ומהו לין חלוקה כלרב הונא ורב חסלא :חצר מהחלקה לפי פחחיה .חצר שהיו בתיס פתוחין לה וחלקוה שני
אחין ביניהם זה נטל שלשה בחיס קטנים וזה נטל כנגלן ביח גלול אם באו לחלק אדרא של חצר זה שנטל שלשה בחים הקטנים
נוטל ג׳ חלקים כמנין שלשה פחחים וזה נוטל רביע לפי שהחצר עשוי ליציאה וביאה שלרך החצר נכנסין ויוצאין מן הבחים לרה״ר
וממיסין משאוחיהן ופורקין לפני פחחיהס לפיכך חצר מחחלקת לפי הפחחים :ורכ חםדא אמר .אין צדך ליפן לכל פחח אלא ל״א
כנגלן מן הפחח והלאה ורחבן ברוחב הפתח ואפילו הוא רחב י׳ אמוח נוטל ל׳ אמוח במשך וכנגל כל רחבו לסרק משאו .וביח
קטן זה הפחוח מל׳ אין לפחחו לין חלוקה ליטול בחצר לא כרב הונא ולא כרב חסלא :דהני מילי .לשקיל חלק בחצר ביח ללמיהוי
קאי ומבעי ליה לחצר לפרק משאו :היהה גגוהה מעשרים .פיסקי שמועוח הן של כל בני הישיבה שהיו במלרשו של רב אשי שסילרו הגמרא:
ובא למעטה .למעט גובה חללה מכ׳ ונוחן בקרקעיחה להגביה :לא הוי מיעוט .שאין סופו להניח שם כל ז׳ מפני הפסל ממונו:
ואע״ג
(6וצ״ל הנא[ ,ג( ]נדצ׳־ל
למניאן ,ג( עירוגץ שה,:
ד( ]שסו ,ה( ג׳׳ב יא ,.י( י״ג
מזצר 0 ,בס״א נוסף :או,
לעזי רש״י
פורטק״א )פורק״א(.
אכסדרה.
אלויי־׳ר )אלידוי׳׳ד(.
מדפסת.
אשקל״א )דיגרי״ד(.
מדרגות.
מוסף רש״י
חצר
פתחיה
לפי
מתחלקת .היפה לו חצר
וכה שני נחים ואחל מהן
סחוחין
לחצר,
לו
ולכית
שני
פתחים
אין
השני
פתוח לחצר אלא פתח אחל
וחולק נכסיו על פיו ונותן
האחל לראונן
ננו והשני
לשמעון וחצר לא חילק ,אס
נאו לחלוק את החצר וה
שיש לו שני פתחיס ביכול
שני
חלקיס
נחצר
ואחיו
נוטל חלק אחל )ב־ב י א ו .
לכל פתח ופתח ארבע
אמות .ברוחב החצר להלן
מן הפתח כנגל הרוחב כפי
רוחנ הפחח <שס(.
מסורת הש״ס
נכרכות
(6
מל,[.
לה:
ג(
עירונץ
אהלות
ג(
פסחיס
עח:
מ״ז,
פט׳׳ו
לאהלות
]מוספתא
פט״ו ה׳׳ה עירוני) עט,[.
ד( לקמן יז״
•s״o״S
גליון הש״ם
ד״ה
תום׳
וכוי
והוצין
מצטרף כוזרי סכך כשר.
עי׳ לקמן לף ט ע״נ מוס׳
ל״ה הא קא מצטרף:
מוסף רש״י
בית .שטומאת מת נתוכו
ומילאהו עפר או צרורות
וניטלו מנוטל והר טומאה
שאין
רצוצה
אהל
לה
לעצמה ונוקעת ועולה על
לרקיע והמאהיל על הגג
טמא
וכל
לה
טומאה
טפח
אהל
שאין
נוקעת
ועולה על הרקיע כלאמר
נסרק מי שמחו
נכרכות
)ערוכיו עוז .(:לא ביטלו
לא.
נוקעת
שיש
<שס
נטל ואין הטומאה
למעלה
לה
אהל
עט.(.
עתיד
מן הגג,
לעצמה
ואין
תבן
מלאוהו
לפנותו.
חנן דולעין אנו שאינו צריך
לו מכל מקוס לא ניטלו
נסירוש ,הרי הוא כעפר
כעפר
סתם.
יולעין
אי
אס
לא,
עפר
שאין
עתיל
לפנותו
לסתמיה
ועתיד
אנו
נטל,
לפנותו.
רולעץ אנו שיסנהו ללאו
הוא,
סממא
כסתם
תכן.
לסחמא
לא
הוא
הרי
אנו
שאין
יולעין אס יסנהו אס לאו,
)שם.1
נטיל
בית שנפחת וםיכך ע ל
גגו נפחת נאמצעו
גביו.
רחוק מן הלפנות לכל צל
וסיכן על הפחח נאמצעו
ונמצא תקרת הניח ,שהיא
פסולה משוס תעשה ולא
העשר,
מן
בין
מפסקת
לפנות לסכך כשר ,אם י ש
מ ן הכותל לסיכוך ד׳׳א
פסולה.
נאמר
לא
אמות
לנארנע
מסיני
למשה
לופן עקומה ,אנל נסחומ
כשרה ,הלכה למשה מסיני
רואי! תקרת הניח כאילו
היא הדופן שגעקס למעלה
ואין כאן סכך פסול לפסול
הסוכה ולא יישן מחת זה
)לקמן י ז ו .
רבינו חננאל
אע׳׳ג
לא
דביטלן
הוי
מיעוט ,בטלה דעתו אצל
כל אדם שאץ אדם נותן
במקום עפר ואבנים ,כרים
וכסתות .תבן וביטלו הוי
מיעוט
וביטלו,
וכל
כגון
עפר
שכן
שהסכים
שלא ליטלו משם לעולם.
תבן
עתיד לפנותו
ואין
ועפר םתם ,מחלוקת ר׳
יוסי ורבנן ,לר׳ יוסי בטל
לרבנן
לא
דתנן
בטל.
בית שמילאו עפר ]נ״א:
תבן[ או צרורות וביטלן,
דייקינן
וביטלן
מדקתני
מינה
מכלל שאם לא
ביטלו מפורש אלא בסתם
אינן מבוטלים .ותני עלה,
ר׳ יוסי אומר תבן ואין
עתיד
לפנותו ,הרי הוא
כעפר סתם וביטלו .עפר
ועתיד לפנותו ,הרי הוא
כסתם תבן ולא
ש״מ
לפנותו
תבן
לתנא
ואין
ביטלו.
דידן
עתיד
לא
בטל ,לר׳ יוסי בטל ,וכן
עפר סתם לר׳ יוסי בטל,
לתנא דידן דקתני צרורות
םוכה פרק ראשון סוכה
ך
י •
ואןן״ג דבטלינהו כטלה דעתו אצל כל אדם .לא למי לארנקי דפ׳
ואט־׳ג דבטלינהו .לכל שבעה בטלה לעחו אצל כל ארם ואין ביטולו
חלון )עירובין לף עט (.לאיכא למאן לאמר לאפילו ארנקי
ביטול :סבן וביטלו .בפיו לשבעה :הבן ואין מהיד לפנוסו .ולא
מבטל איניש :בית שמילאהו תבן או צרורות וביטלו בטל .כך
יצטרך לפנוחו כל ימי החג ומיהו לא בטלו ממש בפיו :או טפר.
היא הגירסא בכל הספדם כאן ובפרק חלון )שם לף פס (:למייחי לה
נחן בו סחס ואין ידוע אס עחיד לפנוחו אס לאו :מחלוקה ר׳ יוסי
אמחניחין ל ח pשבין שחי חצירוח
כוי .וכן עפר ואין עחיל לפנוחו יש
מלא קש או חבן מערבין שנים ואין
בו מחלוקח לבטיל ל ד יוסי מסחמא
ואע״ג דבטלינהו ]לכולהו[ משום א(דבטלה
מערכין אחר מלא עפר או מלא
ואפי׳ לא בטלו בפיו ולרבנן לא בטיל.
דעתו אצל כל אדם א תבן ובטלו הוי מיעוט
צרורוח מערכין אחר ואין מערכין
והא לנקט עפר סחם משום כחו
וכל שכן עפר ובטלו תבן ואין עתיד לפנותו
שנים והיא משנה במסכח אהלוח
דר׳ יוסי לאפי׳ סחס ללא י ד ע אי
ועפר םתם מחלוקת ר׳ יוםי ורבנן דתנן ״בית
פט״ו ולא כתב שם תבן אלא עפר
עחיל לפנוחו אי לא אמר לבטיל אבל
בשמילאהו תבן או צרורות וביטלו מבוטל
או צרורות ומשום למייתי לה הכא
חבן ראוי לבהמה ולהסקה או לטיט
ובעירובין אתבן טעו להגיה הספדם
הלכך ספמיה לא בטיל אפילו לרבי
ביטלו אין לא ביטלו לא ותני עלה ״רבי יוםי
תבן במקום עפר ולא גרסינן נמי
יוסי :הט גרסינן ביה שמילאהו הבן
אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר
במסכת אהלות וביטלו בטל אלא
או צרורוס וביטלו .ולענין אהלופ
סתם ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם
טומאה בוקעת ועולה טומאה בוקעת
חנן לטומאה שיש לה אהל חלל טפח
תבן ולא בטיל גהיתה גבוהה מעשרים אמה
רורלת והיא היא להא בהא תליא
אינה בוקעח למעלה מן הגג אבל
והוצין יורדין בתוך כ׳ אמה אם צלתם מרובה
אלא שלרך הש״ס לקצר משניות של
טומאה רצוצה שאין לה חלל טפח
מחמתם כשרה ואם לאו פםולה היתה גבוהה
סלר טהרות כשמביאם ואין ]לומר[
הימנה לגג שכנגלה על לרקיע
י׳ טפהים והוצין יורדין לתוך י׳ סבר אביי
להך למייתי נהכא[ ברייתא היא
טמא לבוקעח ועולה וכן הלכה למשה
לאין לו להביא מן הברייתא טון
מסיני .והלכך בית שיש בו מת או
למימר אם חמתם מרובה מצלתם כשירה
שיכול להביא מן המשנה וזה לשון
כזית מן המת ימילאוהו תבן או
א״ל רבא יהא דירה םרוחח חיא ואין אדם דר
המשנה בית שמילאהו עפר או צרורות
צרורות וביטלו הרין רצוצה ובוקעת
בדירה םרוהה יהיתה גבוהה מעשרים אמה
וביטלו וכן כרי של תבואה וגל של
אבל לא ביטלו הד כמאן לפנייה דש
ובנה בה איצטבא כנגד דופן
איצטבא ב א מ צ ע
צרורות אפי׳ כגלו של עכן אפילו
לה חלל :הבן ואין טהיד לפנוהו הרי
האמצעי על פני כולה ויש
טומאה בצל הכלים טומאה בוקעת
הוא כסחם טפר ובטיל .ופליג בין
בה הכשר סוכה כשרה יומן
ועולה בוקעת רורלת פי׳ לפי שהם
אחבן בין אצרורוח לצרורוח היינו
הצד אם יש משפת איצטבא
מבוטלים והא לקאמר תבן ואין
עפר וקאמר ח״ק לצדך ביטול וא״ל
עחיר לפנותו ועפר סתם מחלוקת
ר׳ יוסי תבן אם ירוע שאינו עחיר
לכותל ד״א פסולה פחות
רבי יוסי ורבנן אע״ג לבמחניחין
לפנוחו ה ד הוא בטל מאליו וצרורוח
מארבע אמות כשרה מאי
לאהלות לא אייד רבנן מידי בחנן
עחיל
אפי׳ ספמא ללא יליע אי
קא משמע לן דאמרינן דופן
מכ״ש הוא לילע ליה טון לבעפר
לפנוחו אי לא מסחמא בטל אלא א״כ
עקומה תנינא ״בית שנפהת
וצרורות מצרט רבנן ביטול כ״ש
ילוע לעתיל לפנופו לההיא הד כסחם
וםיכך על גביו אם יש מן
בחנן וכן פרק חלון )שם עט (.קאמר
תבן ולא בטיל .אלמא לתבן וביטלו
הכותל לסיכוך ד״א פסולה הא פחות מכאן
מאן חנא אהלוח רבי יוסי היא ופדך
עפר וביטלו כולהו מולו לבטיל תבן
כשרה מהו דתימא התם הוא דהזיא לדופ
אי רבי יוסי איפכא שמעינן ליה בין
סתם ועפר ועתיל לפנותו לכולי עלמא
אתבן בין אצרורות פ ד ך מטעמא
לא בטיל תבן ואין עמיל לפנותו ועפר
אבל הכא דלא חזיא לדופן אימא לא קמ״ל
לפדשית אע״ג ללא קתני תבן
טוצא בו או אפי׳ עפר סתם מחלוקח
זהיתה גבוהה מכ׳ אמה ובנה איצטבא
במתני׳ לאהלות והא לפשיטא לן
ללרבי יוסי בטיל :והוצין .של סכך
באמצעיתה אם יש משפת איצטבא ולדופן
הכא לתגן וביטלו הוי מעוטא אפי׳
ראשיהן התלדין :אם צלסם .של
ארבע אמות לכל רוה ורוה פםולה פהות
לרכנן לייק לה מלקתני במתניתין
אוחם הוצין מרובה מחמתם אי הוי
מארבע אמות כשרה מאי קא משמע לן
לאהלות אפילו כ ד של תגואה
שקלח ליה לסכך העליון :כשרה.
דאמרינן דופן עקומה היינו הך מהו דתימא
למהני ביטול כ״ש גתגן והא לקאמר
למנינן עשדם מהן ולמטה :סבר
דופן עקומח מרוח אחת אמרינן אבל כל דוה
עפר סחם מחלוקת רגי יוסי ורבנן
אביי למימר .לט היט לבגובה
הוי מצי למימר לגעפר ואין עחיל
לא ממעטי להכשיר היכא שחמחן
ורוח לא קא משמע לן חהיתה פחותה מי׳
לפנוחו נמי פליגי ללרגנן לא גטיל
מרובה מצלחן בנמוכה נמי לא
טפחים וחקק בה כדי להשלימה לעשרה
אלא א״כ גטלו ואין עחיל לפנוחו
ממעטי לפסול ואם חמחן מרובה
אם יש משפת חקק ולכותל ג׳ טפחים פסולה
לאו היינו כיטלו כלמוכח הכא אלא
האמצטי.
דופן
כשרה:
מצלחן
פחות
עפר סחס לאפילו גסחס קכטיל ולא חש להאריך
משוס ר׳ יוסי נקט
לסחם סוכה 3ח שלשה לפנוח ט מחניחין והרביעיח היא כולה
פחח :טל פני כולה .שמגיעין 3׳ ראשי האיצטבא לב׳ לפנוח
לומר חגן ועפר שאין עחיל לפנוח ועפר סחס מחלוקפ:
הצללין ואיצטבא הוא בנין אבנים וטיט אם יש בה באיצטבא
והוצין יורדין בתוך כ׳ .וא״ת כשצלחו מרוגה מחמחו אמאי
שיעור הכשר סוכה קטנה שבעה טפחים ומשהו להיינו ראשו
כשרה הא אי קלשת היו ההוצין נופלין כלאשכחן
ורובו ושלחנו :כשרה .כל הסוכה שיש לה ג׳ לפנוח והאי הכשר
געירוגין )לף ג (.גגי מקצת סכך כתוך כ׳ ומקצת סכך למעלה
סוכה אפי׳ מן האיצטבא והלאה רמנינן חללה מראש האיצטבא
לפסלינן הסוכה לכי קלשת לה הוי לה חמתה מרובה מצלתה
ומעלה ונמצא לופן אמצעי כולו כשר ולפנוח הצללים ברחב
ועל כורחין פי׳ לפי שלא יכול להחקייס הסכך בחוך עשדם
האיצטבא הוכשרו בה ה ד כאן סוכה קטנה כשרה ואמדנן לקמן
למחמח קלישותו יבא הרוח ויפזר או יפול לאין לפרש אפילו
)לף יט (.פסל היוצא מן הסוכה נילון כסוכה ומסרשינן ליה אס יש
היה מתקיים כך הוה ליה חמחו מרובה שבזה לא היו מכשירין
הכשר סוכה ביחל ועול יש כסוכה משם והלאה פסל היינו סכך
אינך אמוראי להתס טון לאין צלתה מרובה אלא על ילי
העשד בפסולת גורן ויקב שזהו דרכן ליעשוח ויוצא מהכשר סוכה
סכך של מעלה מכ׳ הוה ליה סכך פסול *מצטרף גהלי סכך
שאין לו הכשר רפנוח נידון כסוכה הלכך כל הסוכה כמוח שהיא
כשר ויש לומר להכא יש לנו להכשיר יותר שיש רוכ הוצין
גלולה כשרה :מן הצד .כגון אס בנה האיצטבא על פני אחר
וראדין הן להתקיים כקל כך אם היה שס לכר הסומכת:
פחות
מלופני הצללים :אם יש משפה איצטבא ולכוסל .השני שהרחיקו
ממנו ל׳ אמוח :פסולה .ללא הוכשרו באיצטבא זו אלא שחי לפנוח אופו שסמוך לה מן הצד והאמצעי שראש האיצטבא מגיע
לו :פחוה מד׳ אמוח כשרה .שאף הוא הוכשר על ילה לקי״ל )לקמן לף ו (:הלכה למשה מסיני למכשרי סוכה על ילי עקימח
לוסן על ארבע אמוח חסר משהו ומאין סכך העליון המחובר ללופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו ועקום על כנגד שפח
האיצטכא .וכאן מוללין אח גובהן משפח האיצטבא ולמעלה ואף על פי שמחחחיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשו אינו כלה
ע״כ זהו גובה חללה והרי נחמעט חללה מחחתיו :ביה שנפחה .גגו וגגין שלהם חלקים הן ושדן ולא משופעים ונפחח
הגג באמצעו :וסיכן־ .בסכך כשר על סי הפחח ונמצא סכך הכשר מופלג מן הלפנוח לכל צל :פחומ מארבט אמוח כשרה.
שלופני הבית נעשין לה לפנות והתקרה פסולה המפסקת בינתיים רואין אותה כאילו היא מן הלוסן ונעקס הדופן על כאן ואין
כאן סכך פסול אלא לופן ומחובר לסכך כשר :ההם הוא .לאמר לופן עקומה משוס ללופן לילה חזי ללופן לאינו גבוה
מכשיעור ואין צדך לעקמו אלא כדי לקרבו לסכך :אבל הכא דלא חזי לדופן .ועקימוחו משום לליחחזי למיהד לופ! הוא לא
אמר קא משמע לן :וחקק בה .גומא באמצע :כדי להשלימה לטשרה .כנגד הגומא ובאוחה גומא הכשר סוכה באורך ורוחב:
פחוח
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ ס״ל מהל׳
כד
סוכה הל׳ יג טוש״פ
או״ח סי׳ מרל״ג סייר:
ב מיי׳ שס וסמג עשין
כה
ס״נ
שם
וטוש׳׳ע
ומיי׳ סכ״ז מהל׳ טומאת
מת הלכה ג:
כ 1ג מיי׳ ס׳׳ל מהלכות
סוכה הלכה יג וסמג
כז
וטוש״ע שס סעיף נ :
ד מיי׳ ס״ה שס הלכה
טיש״ע שס סעיף
נ
ט:
כה ה מיי׳ פ״ל שס הלכה
יל טוש׳׳ע שם סעיף
ה:
כט
,
סעיף ו:
ל
לא
ו מיי שס טוש״ע שם
ז מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ו:
ח מיי׳ שס הלכה טו
טוש׳׳ע שס סעיף י:
רבעו חננאל
וביטלן,
לא
)הפשר(
דסתמא
מכלל
בטלי .היתה גבוהה
מב׳ אמה והוצין יורדין
לתוך כ׳ רואים אם צילתן
של הוצין הללו מרובץ
מחמתן ,כשרה ,דחשבינן
אלו ההוצין הן הן הסכך.
היתה גבוהה עשרה טפחים
והוצין יורדין לתוך עשרה
טפחים ,א( דחה רבא דברי
אביי ואמר דירה סרוחה
היא ופסולה .היתה גבוהה
מעשרים
בה
ובגה
]אמה[
איצטבא כנגד
האמצעית
על
דופן
כל
פני
הסוכה ,ויש כזו האיצטבא
ז׳
טפחים
הכשר
שהן
סוכה קטנה כשרה .בנה
האיצטבא
זו
הצד,
מן
אם יש משפת איצטבא
ולכותל ד׳ אמות פסולה,
פחות מיכן כשרה .מאי
קמ״ל דופן עקומה ,תנינא
שנפחת
בית
גביו
וסיבך
על
אם יש בין בוחל
לסיכוך ד׳ אמות פסולה.
ודחינן שאני התם משום
דבדוכתיה
היא,
דופן
דפחות
מכ׳
סעליא
אמה
היא ,אבל הכא שזה הדופן
גבוה יותר מכי אמה ,ולגבי
זו
היא
הסוכה
אימא
דופן
לא,
פסולה
קמ״ל.
היתה גבוהה מעשרים אמה
ובנה בתוכה באמצעיתה
האיצטבא ,אם יש משפת
האיצטבא ולכותלי הסוכה
ד׳ אמות ריוח לכל רוח
פסולה ,פחות מד• אמות
כשרה .ואתא
דמכשירץ
לאשמעינן
דופן
עקומה
ואפילו מכל רוח .היתה
פחותח מי׳ וחקק בתוכה
להשלימה לי׳ טפחים ,אם
יש משפת חקק ולכותל ג׳
טפחים ןפסולה[,
א( נראה למסר נלנרי רטנו
וצ״ל וסנר אניי צמימר לאס
חמתם מרונה מצלתס כשירה
ודמה רגא וכוי.
ד:
עין משפט
נר מצות
ל כ א ב מיי׳ פ״ל מהל׳
סוכה הל׳ יא טוש״ע
א״ח סי׳ חרל סעיף ו:
רבעו חננאל
פתות מיכן כשרה .ולא
דומה
לדופן
דלא
אמות,
עקומה
מיפסלא
דלגבי
בד׳
אלא
הדופן
עקומה הדופן מיהא איתיה
ולקרוביה
עד
הלכך
דבעינן,
הוא
אמות
ד•
כעקומה חשבינן לה .אבל
הכא דלית לדופן ולשוי
לדופן קאתי ,פחות מג׳
טפחים כלבוד דמי וכשרה,
ג׳ טפהים פסולה .היתה
מס׳
גבוהה
עמוד
ובנה
אמה
גבוה
באמצעיתה
עשרה טפתים ,ויש בזה
הכשר סוכה ,סבר אביי
למימר גוד אסיק מחיצתא.
כלומר הבן בלבך כאילו
חתכתה והעלית מחיצות
מזה העמוד .ודחה רבא
ואמר
מחיצות
בעינן
הניכרות וליכא .תנו רבנן
ד׳
נעץ
וסיכך
קונדסין
על גבן ,ר׳ יעקב מכשיר
וחכמים פוסלין .ואסיקנא
אליבא דרב הונא ,פליגי
באמצע הגג והוא הדין
על שפת הגג ,ר׳ יעקב
סבר גוד ,פירוש משוך,
מלשון וימשכו ומתרגמינן
ונגידו .כלומר משוך אסיק
מחיצתא ,כדאמרן לעיל.
ורבנן סברי לא .א( והאי
דפליג
ורייקינן
בארץ,
מינה באמצע הגג פליגי,
להודיעך כחו דר• יעקב
דמכשיר,
כח
דלעולם
דהתירא עדיף ליה .פירוש
קונדיסין ,קורות של עץ
כגון עמודין הן .ואם הן
שאם
עבים
טפח
בהן
יחקקו
לכאן
יש
וטפח
לכאן ,וכשתעמידהו בזוית
סוכה נראה
ממנו
טפח
לרוח אחרת וטפח לרוח
אחרת הסמוכה ,נידון כשני
)דיומדין( ]עמודין[ .פירוש
יון קורץ לשנים
בלשון
דיו ,נמצא פי׳ דיומדין שני
עמודץ ,כלומר שני פסץ
ושל טפח טפח עומדין.
תגו רבנן נעץ ד׳ קונדיסין
וסיכך על גבן ,ר׳ יעקב
אומר
שאילו
רואץ כל
יחקקו ויחלקו ויש בהן
טפח לכאן ]וטפח לכאןן
נירון משום דיומד .שהיה
ר׳
יעקב
סוכה
אומרים
אומר
טפח.
עד
דיומדי
וחכמים
שיהו
שתי
דפנות כהלכתן ושלישית
אפי׳ טפח .ופשוטות הן.
פיםקא
ושאינה גבוהה
עשרה טפחים .אתמר רב
•ר־
״אמרי
יוחנן
לה
כולי
מתנו
ור־
חנינא
סדר
מועד
חביבא
רב
כל כי האי גוונא זוגא,
חלופי( חלופי ר׳
וזווא
ועייל
יוחנן
יונתן.
ר׳
ארון ט׳ טפחים וכפורת
טפח ,הרי עשרה ,וכתיב
־נועדתי לך שם .כלומר
כיון
יש
שמצאנו כי הארון
בו
עשרה
טפחים,
וכתיב השמים שמים לה׳
והאח
נתן
לבני
אדם,
:מצא למעלה מארון רשות
אחרת.
•(( נ״ל דצ״ל והאי דפליגי
•:נרייתא אחריתי מען נאק
לייקינן מינה.
סוכה פרק ראשון ם וכה
פחות משלשה .כלכול הלכה למשה מסיני וחשביכן ליה כאילו החקק
פחות משלשה טפחים כשרה .מכאן קשיא לפי מה שפי׳ בקונט׳
לבול ומגיע על הכוחל .לכול סניף אפושטי״ץ בלע״ז לכר שמאריכין
בריש פרק שני לגיטין )לף טו (:גבי גילור חמשה ומחיצה
אותו על ילי סניפין כדי לסנוף חקק על חקק :התם ראיתיה לדופן
חמשה אין מצטרפין לאם היה חדץ עמוק חמשה ומקיפו מחיצה
פחות מארבע אמות .התם לאיכא שס לופן עליו לכל לופן שאינו
חמשה אין מצטרפין להיות בתוכו רשוח היחיל הא אשכחן הכא לענין
פחוח מי׳ שמו לופן ואפילו גבוה עד
סוכה רמצטרפין וכן בפ״ק לשבח 1לף
לרקיע הלכך על ארבע אמוח חסר
>:rגבי ביח לאין פוט עשרה לאם
פחות משלשה טפהים כשרה מאי שנא
משהו אגמריה רחמנא למשה רופן
חקק בו ארבעה על ארבעה חשיב
חתם דאמרת פחות מארבע אמות ומאי שנא
עקומה :הכא .פחות מי׳ אין שס
טליה רשוח היחיל מיהו ההיא איכא
חתם
הנא דאמרת פחות משלשה טפחים
לופן עליו אלא השתא הוא לבעינן
ללחוח שחקק ארבעה בעומק עשרה
ראיתיה לדופן פחות מארבע אמות םגיא
לשוייה לופן הלכך במה שאינו לופן
ועול מקשה רבינו חס מהא לאמר פ׳
הבא לשוויי לדופן פהות משלשה טפחים אין
לא אגמרי׳ רחמנא להא לופן עקומה
בחרא רעירובין )לף צ ט 0ובשבח פרק
אגמרי׳ והאי לאו לופן הוא והלכך
הזורק <לף צט (.לבור וחולייחה
אי לא לא היתה גבוהה מעשרים אמה ובנה
פחוח מג׳ טפחים בכל רוכמא לבול
מצטרפין לעשרה ועול אמרינן בסוף
בה עמוד שהוא גבוה עשרה טפהים ויש בו
הוא שפיר למי ואי לא לא :ובנה בה
פרק כל גגות ) ע י מ ב י ן צג (:גבי שחי
הכשר סוכה סבר אביי למימר גור אסיק
עמוד גבוה עשרה .רחוק מן לפנוח
חצירופ זו למעלה מזו רש גילול חמשה
מחיצתא א״ל רבא בעיני! מחיצות הניכרות
הרבה ובו הכשר סוכה שיש בראשו
ומחיצה חמשה למולה רב חסלא
א
וליכא ת״ר נעץ ארבעה יקונדיסין וםיכך על
שבעה 0ומשהו על שבעה ומשהו :גוד
בחחחונה הואיל ורואה פני עשרה
גבן ר׳ יעקב מכשיר וחכמים פוסלין אמר
אסיק מחיצתא .של עמול שמבחוץ
למערכת שנים ולא מערבח אחל אלא
רב הונא מהלוקת על שפת הגג דר׳ יעקב
סביב הגביהה עשרה סביבוח ראשו
יש לומר לגילול חמשה ומחיצה חמשה
והרי יש בהן גובה י׳ וחשובה סוכה
לענין שחי חצירוח זו למעלה מזו איירי
סבר אמרינן גור אסיק מחיצתא ורבנן םברי
על ראשו ולופני העמול לופנוחיה על
ולענין עליונה כלמוכח סוגיא לכל
לא אמרינן גוד אםיק מחיצתא אבל אבאמצע
ילי גול אסיק וסכך של מעלה כשר
גגוח ולענין עירוב אי נמי לענין תל
הגג דברי הכל פסולה ורב נחמן אמר
לה לאינו למעלה מכ׳ מראש העמול:
ברשות הרבים גבוה חמשה והקיף על
באמצע הגג מחלוקת אינעיא להו באמצע
מחלוקת על שפת הגג .למחיצת הבית
גביו מחיצה חמשה ללא חשיב רשות
הגג מהלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל
חחחיה כנגל בין הקונליסין ואיכא
היחיל לענין שבת וא״ת ויחשבה רשוח
ב
כשרה או דלמא בין בזו ובין בזו מהלוקת
למימר גול אסיק והכא לא אמרינן
היחיל מטעם לאי בעי מנח עליה
תיקו מיתיבי נעץ ד׳ קונדיםין בארץ וסיכך על
לבעינן מחיצות ניכרות :אגל באמצע
מילי ומשחמש כראשכחן בריש חלון
הגג .שאין תחתיה מחיצות סביב
)שס דף עח .ושם( גבי עמול ברשות
גבן ר׳ יעקב מכשיר וחכמים פוסלין והא ארץ
לברי הכל פסולה ולא לייה בארבעת
הרבים גבוה עשרה ורחב ארבעה
דכאמצע הגג דמי וקא מכשיר רבי יעקב
הקונליסין להיות לה שם ד׳ מחיצות:
ונעץ בו יחל כל שהוא מיעטו ואם
תיובתא דרב הונא תיובתא ועוד באמצע
הכי גרסינן ורב נחמן אמר באמצע
מילאו כולו ביחלוח חשיב כולו רשוח
הוא דפליגי אבל על שפת הגג דברי הכל
הגג מחלוקת .ועל ילי הקונליסין ר׳
היחיל הואיל ואי בעי מנח ליה מילי
כשרה *לימא תיהוי תיובתיה דרב הונא
יעקב מכשירה וכגון שהן רחב טפח
ומשחמש ולייק לה מהא לאמר רבי
בתרתי אמר לך רב הונא פליגי באמצע הגג
לכל צידיהן לאיכא שם מחיצוח טפח
יוחנן בור וחוליא מצטרפין לעשרה
והוא הדין על שפת הגג והאי דקמיפלגי
מצפון ללרוס ושם מחיצות טפח ממזרח
כלומר וט היכי למצטרפי לעשרה
למערב בכל אחח ואחח כללקמן ורבנן
לענין עומק הוא הלין למצטרפי
באמצע הגג להודיעך כחו דר׳ יעקב דאפילו
סברי לא מתכשרא אלא בשתי מחיצוח
לארבעה לענין רוחב לממחני׳ לשבח
באמצע הגג נמי מכשיר ת״ר ״נעץ ארבעה
כהלכתן כשיעור משך סוכה ובשלישית
המוצא
פרק הזורק )לף צט (.ובפרק
קונדיםין בארץ וםיכך על גבן ר׳ יעקב אומר
אפילו טפח :אבל בשפת הגג דברי
חפילין )עירובין לף צט >:לקחני חוליית
רואין כל שאילו יחקקו ויחלקו ויש בהן טפח
הכל כשרה .לאמרי׳ גול אסיק :דכי
הבור שהן גבוהין עשרה ורחבין ל׳
לכאן וטפח לכאן נידונין משום דיומד ואם
אמצע הגג דמי .לאין מחיצות תחתיה
דייק לה ר׳ יוחנן וכי היט לקחני
לאו אין נידונין משום דיומד שהיה רבי יעקב
לנימא גול אסיק :תיובחא דרב הונא.
עשרה קחני נמי ל׳ ואמאי חשיב רשוח
אומר דיומדי םוכה טפח וחכמים אומרים עד
ראמר אבל באמצע לברי הכל פסולה:
היחיל הא לא משחמש ליה ברוחב
באמצע הגג הוא דפליגי .הש״ס הלר
שהאויר מפסיק אלא מאי איח לך
שיהו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפה:
ודייק ממתניתא לאותבי תיובתא
למימר למנח ליה מילי ומשפמש ה״נ
ושאינה גבוחח עשרח טפחים :מגלן אתמר
אחריחי :בתרתי .חלא למאי לאמר
וי״ל להכא מיירי בחל שהוא רחב
רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מתנו
באמצע הגג לברי הכל פסולה ומחני׳
הרבה בעשר אמות או בעשרים כעין
״בכולה סדר מועד כל פ׳ האי זוגא חלופי
קחני לבה סליגי וחלא למאי לאמר
חצר ללא שייך להחשיבו רשות היחיל
י
רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן >ארון תשעה
מחלוקת על שפת הגג ואנן מצינו
מטעם דאי מנח עליה מילי אלא ברבר
ה ( וכפורת טפה הרי כאן עשרה וכתיב
למילק ממתני׳ לבשפת הגג לברי הכל
צר כעין עמול רוחב ל׳ וא״ח בפ״ק
1ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת
כשרה :כל שאילו יחקקו ויחלקו.
לשבח <לף ז (:גבי כיח שאין חוכו
בקונליסין עגולין קא אמר רואין כל
עשרה וחקק בו להשלימו לעשרה
ותניא
שיש בעוביין כל כך שאילו יחקק וינטל עובי עיגולן וירבעוס ויחלקו
אמאי לא מחלק כי האי גוונא אס יש משפח חקק ולכוחל שלשה טפחים
ויש בהן טפח לכאן וטפח לכאן ולאחר שירבעוס יחלקוס מבפנים
ויש לומר ללא למי רשות שבת שהוא למנוע רגל רכים לסוכה לבעינן
ויעשו אוחס כעין מרזבים שלנו שיש להם שחי לפנוח שאס אפה זוקפן
מחיצות סמוכות לסכך :ניעי׳ תוס׳ שבת ז :ל׳׳ה ואס[
אחל מלפנותיה עומד ממזרח למערב והשני מצפון לדרוס :נידון משום
סבר אכיי למימר גור אסיק מחיצתא .לבסוף מסיק בעינן מחיצוח
דיומד .אתה לנו להכשיר כרין שאמרו חכמים לענין פסי ביראות
הניכרוח ולא למי לסיכך על גכי אכסלרה שאין לה סצימין
בעירובין <לף יז 0שניתרין בארבעה ליומלין ועל שם שיש לכל
לשילהי פירקין <לף יח >:לפי חקרה חשיב שפיר מחיצוח הניכרוח:
אחל שחי מחיצות קרי להו ליומלין ליו עמולין שני עמורין:
אבל על שפת הגג כשרה לדברי הבל .לחשיכ מחיצוח ניכרוח
שהיה רבי יעקב אומר דיומדי סוכה דיו בטפח .ולא כשל פסי
טפי מעמול משוס לניכרוח בביח:
דיומדי סוכה טפח .והא לבעינן אמה גבי פסי ביראוח פרק
עושין פסין )עירובי! לף יז >:גבי מחיצות שבח החמירו:
עשרה טפחים מנלן .והא לבעינן נמי גבי שבח מחיצה
עשרה מהכא ילפינן:
ביראות שהצריכוס אמה לכאן ואמה לכאן ועל כרחיך הא לרבי
יעקב לאמר יחקקו ויחלקו בעגולין קאמר לאי במרובעין לא אמר
אלא יחלקו רהכי אמרי להו בעירובין :שהים כהלכתן .באורך כל
הסוכה וברחבה אחל לארכה ואחל לרחבה :ושלישיה אפילו טפח.
להכי אגמריה רחמנא למשה מסיני רבשלישיח סגי ליה בטפח:
יו״ל
רב ורבי חנינא ורבי יוחנן ורב חביבא מהנו .להך מילחא ללקמן :בכולי סדר מועד .כל היכא לאמרינן האי זוגא כי הללי בשמעחא
איכא אמוראי למחלפי רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן :ארון תשעה .גובהו לכתיב ]שמות כה[ ואמה וחצי קומחו ואמה בת ששה טפחים:
וחניא
מםורת הש״ם
גי׳
א(
קונטסין
העריך
נטי׳׳ח ,צ( ]מוספת׳ ס״א
ה״טו ,ג( שגת גל :מגילה
ז ,.ו ( שנת צנ .עירוני! ד:
סגהדרין ז ,.ה( נלה ט,:
ו( ועי׳ רש״א מ״ש על רש׳׳י
ללעיל ע״א ל״ה אס יש
נה[,
תורה אור השלם
ונועדתי
.1
שם
לך
ודברתי
אתף
מעל
הבפרת
מבין
שני
הבךבים
א ש ר על אוץ
הערת
את
א.צוה
אותך
ישראל:
אשר
כל
בני
אל
שמות כה כב
גליון הש״ם
גם׳ לימא תיהו׳ תיוכתיה
דד״ה
כעין
בתרתי.
זה
לקמן לף נא ע״א גיטין לף
מא ע״נ:
לעזי רש״י
אפושטי״ץ .נוסף.
מוסף רש״י
בכולה
סדר
מועד כל
זה
ארנע
כי האי זוגא .שהוזכרה
שס
זוג
חכמיס הללו
חלופי
ר׳
של
ומגילה ז.(.
יוחנן.
יש
מחליפין ר׳ יוחנן ומעייל
,
ר׳ יונתן <שבת נד:ן .הרי
כאן
עשרה.
גיבה
הקרקע !סנהדרין ז.׳.
מן
סוכה פרק ראשון
מסורת הש״ם
א( נשנמ פח ,[:נ( רש״ל
האמר ,ג( נר״ה ל :וש״נ[,
ד( ]שנח שג ,[:ה( ]וע׳׳ע
תוס׳ ע״ז יח .ל״ה הוגה
שנועות לה .ר״ה
ותוס׳
כאלף[ ,ו( ]רשנ׳׳ס רש״ש[,
ז( ]ועי׳ מוס׳ יומא כה .ל׳׳ה
נוטל[ ,ח( נצ׳׳ל ומגנעוח
תעשה להס[,
תורה אור השלם
השמים שמים ליי
.1
ו ה א ר ץ נתן לבני אךם:
תהלים קטו טז
.2וירד ין ע ל הר סיני
א ל ר א ש ההר ף ק ך א יי
א ל ר א ש ההר
לנישה
ד ע ל משה:
.3
שמות יט כ
ועמדו רגליו ביום
על
ההוא
אשר
הזוזים
הר
ירושלם
על פני
מקדם ונבקע הר הזיתים
מחציו מזרחה ף מ ה גיא
מ א ד ו מ ש חצי
גדולה
צפונה
ההר
נגבה:
.4
וחציו
זכריה יד ד
ובלשה
אל
גנלה
האלהים ויקרא אליו ץ
ההר
מן
כה
לאניר
תאמר לבית יעלןב ותגיד
לבני ישראל:
שמות יט ג
ויהי המה
.5
הלוף
הלכים
ודבר והנה ר כ ב
א ש וסוסי א ש ויפרדי בין
שניהם
אלקהו
ויעל
בסערה השמים:
מלכים ב ב יא
•6מאחז ?ני כסה פךשז
איוב כו ט
עליו עגנו:
.7ו ע ש ו ארון עצי שטים
אמתים
ארכו
והצי
ואמה וחצי ךחבי ואמה
וחצי קמתו:
שמות כה י
ועשית
לו מסגרת
.8
טפח סביב ןעשית זר זהב
למסגרתו סביב:
שמות כה כה
.9ולקח מדם הפר והזה
באצבעו ע ל פני הכפרה
קדמה ולפני הבפךת לזה
פעמים
שבע
באצבעו:
מן הדם
ויקרא טז יד
מוסף רש״י
מרובה
תפשת
תפשת .כל מקוס שתמצא
לרסס
שני
חופש
אחד
מדונה ואחל חופש מועט,
טונ לך לתפוש אח המועט,
היה
שאפילו
לתפוש
לך
אח המרונה ותתפוש את
המועט תסיסחך מפיסה,
שיש נכלל המדונה המועט,
אנל אס חתפוש המרונה
והיה לך לתפוש המועט,
נמצאת שתפשת שלא כלח
יז.
!חגיגה
ערכץ
וכעי־ז
ד :ו ר א ה ח ו ל י ו קלח .ה ו ב א
במוסף
ו־ה
רש־י
ד.!:
מלמעלה
יו״ד
ה״א
וקדש
ל מ ״ ד מלמטה.
כלומר השס שלס נשיטה
עליונה וקלש למ״ל נשיטה
תחתונה,
שאר
מן
שלא
להקליס
אותיות
למעלה
השס,
שיטין
מאחר
היו,
ורטנו
ששני
הלה
שונה קולש לה׳ מלמטה
)צ׳׳ל :קולש מלמטה לה׳
מלמעלה.
מסוה״ש( והיא
היא ו ש ב ת סג.(:
ף•
יי•
יו״ד ה״א מלמעלה .אע״פ שיו״ל ה״א שם גמור אין זה הוגה
ותניא מטולם לא ירדה שכינה למטה .וקרא כחיב לעל כפורח ירל
שם באותיותיו אם מזכיר שתי אוחיוח כיון לאינו מזכירם
ש״מ למעלה מעשרה מיפסקא רשוחא :למטלה מטשרה טפחים.
לשס שם שלם ועול ההוגה שם באותיותיו פירש בקונטרס שלורש
חירוצא הוא :שפירש שדי מזיו שכינסו .פרשז נוטריקון קא לריש:
אותיות של שם בן ארבעים ושתים ואעפ״כ נזהרין בכל השמותה:
מדת קומתה לא נתנה .מלת עוביה היא קומתה שהיא היפה לארון
קדש למ״ד מלמטה .י״מ למטה
ככסר תיבה :מסגרת .שפה כעין
ממש זה למעלה מזה ולא
לבזבזין סביב השלחן :תפשת מרובה
ותניא ר׳ יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה
מיסתבר לאין זה כלרך קריאתו אלא
כוי .כל לבר שמשמעו מרובה ומועט
למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר
יש לפרש זה שלא כנגל זה קלש
אס תפשת אח המועט יפה פפשח
1השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם
למייל בחחילת שיטה התחתונה ושם
לכציר מהכי לא משמע ואס ימצא
ולא ירדה שכינה למטה והכתיב וירד ה׳ על
שהיה לך לתפוס המרובה הרי
הר סיני למעלה מעשרה טפהים והכתיב
הוסיפו לך ולא נטלו ממה שבילך
ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים
כלום ואם תפשת המרובה לא תפשת
למעלה מעשרה טפחים ולא עלו משה
שאתה נראה כשקרן בלבריך ושמא
המועט יש לך לתפוס ואתה הרכית
ואליהו למרום והכתיב ומשה עלה אל
לחסוס חסרו לך ממה שבילך והיינו
האלהים למטה מעשרה והכתיב ויעל אליהו
לא תפשת אבל כשתתפוש המועט אם
בסערה השמים למטה מעשרה והכתיב
יוסיפו טוב ואס לאו מה שתפשת
מאהז פני כסא פרשז עליו עננו ״ואמר ר׳
תפשת ומשל הוא :וגילן* מצין .שהוא
תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו
מועט ממסגרת :קדש למ״ד מלמטה
עליו למטה מעשרה מכל מקום מאחז פני כםא
גרסינן :אני ראיתיו ברומי .שהכניסוהו
כתיב אישתרבובי אישתרבב ליה כסא עד
לאוצר המלך כלאמרינן במעילה
)לף o rבבן תלמיון :תכשיט.
עשרה ונקט ביה בשלמא ארון תשעה דכתיב
מלבוש לאלם :מזר .של ארון או
ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו
של מזבח או של מסגרת .זר אינו כלי
ואמה וחצי רהבו ואמה וחצי קומתו אלא
אלא תיקון כלי לקשטו :מסגרת נמי
כפורת טפח מנלן דתני רבי חנינא כל הכלים
הכשר .קישוט שלחן הוא :למטה
שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן
היתה .מרגל לרגל היחה נחונה
ומדת רחבן ומדת קומתן כפורת מדת ארכה
בראשם ולף השלחן מונח עליו :הניחא
ומדת רחבה נתנה מדת קומתה לא נתנה
כוי .פלוגחא במנחוח )לף צ ו : ( :מאי
איכא למימר .אליליף מינה נילף מזר:
צא ולמד מפחות שבכלים שנאמר ועשית
ואין פנים .של אלם פחותין מטפח:
לו מסגרת טפה סביב מה להלן טפח אף
בר
כאן טפה ונילף מכלים גופייהו תפשת מרובה
לא תפשת ״תפשת מועט תפשת ונילף מציץ דתניא י> ציץ דומה כמין טס
של זהב ורחב ב׳ אצבעות ומוקף מאזן לאזן וכתוב עליו ב׳ שיטין יו״ד
ה״א מלמעלה וקדש למ״ד מלמטה וא״ר אליעזר בר׳ יוסי אני ראיתיו ברומי
וכתוב עליו קדש לה׳ בשיטה אהת דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיט
ונילף מזר דאמר מר זר משהו דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי אי
הכי מסגרת נמי הכשר כלי הוא מסגרתו למטה היתה הניהא למאן דאמר
מסגרתו למטה היתה אלא למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה מאי איכא
למימר האי הכשר כלי הוא אלא דנין דבר שנתנה בו תורה מרה מדבר שנתנה
בו תורה מדח ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה כלל רב הונא
אמר מהכא על פני הכפורת קדמה ואין פנים פהות מטפה ואימא כאפי
דבר
2
3
4
5
א(6
7
8
א
9
לא
סוכה
כסוף שיטה עליונה:
מסגרתו למטה היתה .משמע
לא
ללליליה
מכאן
היחה מסגרח הכשר כלי שלא היחה
מסגרת בשלחן אלא ברגל היחה
מונחת בראשה ולף השלחן מונחת
עליה ולא כמו שמפרש ר״ת ללמאן
לאמר למטה היתה מחוברת נמי
בשלחן משום לקשי׳ ליה הא לאמר
ר׳ יוחנן פרק שחי הלחם)מנחות לף צו(:
למאן לאמר למטה היתה טבלא
המתהפכת טמאה ובפרק אלו מומין
) נ ט ר ו מ דף לח (.לא משכחת טומאה
לאורייחא לאין לו תוך בכלי שטף
אלא בהנך לחזו למלרסות ובפרק
המוכר את הביח )3״ג לף סו (.גבי
רף של נחתומין מסקינן שאני פשוטי
כלי עץ לרבנן ולא מיסחבר למימר
לאחא כמאן ראמר מסגרחו למעלה
היחה ללההוא נמי אמר במנחוח )לף
צו (:טבלא המפהפכח חיבעי ומחוך
כך היה לוחק רבינו חס ללמאן לאמר
מסגרחו למטה היחה היה לה בית
קיבול מלמטה והיינו מתהפכח שאם
היתה מתהפכת היה לה בית קיבול
מלמעלה ולכך טמאה טפי משאר
פשוטי כלי עץ וזה לא יחכן כלמוכח
הכא וצריך לומר להא לאמרינן גבי
לף של נחחומין לרבנן היינו כמאן
לאמר מסגרתו למעלה היתה למלרבנן
טמאה ומלאורייתא תיבעי ור׳ אליעזר
למיקל משוס לשמא מלאורייתא
טהורה א״נ ההוא שנויא לפ׳ המוכר
אח הביח ללא כרבי יוחנן ומסקנא
לא קאי וכן פירש שם רשב״אי( לההיא
מסקנא לא קיימא ועול י״ל להא
למיבעיא לן בטבלא המתהפכת היינו משוס למשמשת אמ האלם ומשמשי משמשי אלם כרתניא בחורח כהנים פרשח ויהי ביוס השמיני
כלי עץ יכול אף הסולס והקולב והנחוחא והמנורה ח״ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא אח השלחן ואת הטבלא ואת הלולבקי
ח״ל כל כלי ריבה מה ראיח לרבוח אח אלו ולהוציא אח אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת״ל שק מה שק מיוחל שמשמש אלם ואת משמשי
אלם אף אני מרבה אח השלחן ואת הטבלא ואח הלולבקי שמשמש אלס ואח משמשי אלס ומוציא אני אח הסולם שמשמש אלם ואינו
משמש אח משמשי אלס וקולב והנחוחא והמנורה שמשמש אח משמשי אלם ואינו משמש אלם ועל כרחין כשאין ראדן למררס מיירי מללא
נקט מטה כסא וספסל ועול להוי מצי לרבויינהו ממשכב וכשאין להם ביח קיבול נמי מיירי מללא קאמר מה שק מיטלטל מלא וריקן ומיבעיא
לן במנחוח )שס( אי לרשה גמור׳ או אסמכחא בעלמא משוס לעל כרחיך אפילו למ״ל מסגרתו למטה אע״פ שכל הלרשוח צריכומ ההיא
לת״כ לרברי משמשי אלם ומשמשי משמשי אלם והשלחן הטהור אצטריך ללמל שמגביהין אוחו לעולי רגלים מ״מ לענין טבלא לאו לרשה
גמורה לטבלא המתהפכפ נפקא לן משלחן הטהור והשתא לף של נחתומין לפשיטא לן שהיא מלרבנן אינה משמשת אלס ומשמשי אלם והא
למשמע בכל לוכפא לפשוטי כלי עץ אפילו טומאה לרבנן ליח בהו כלמשמע בריש חולין )לף ג .ושס> רקאמר טמא במוקלשין שבלק
קרומיח של קנה ושחט בה ועל כורחין כשעשאה כלי מיירי לעולה טעונה כלי ובפ׳ בכל מערכין )עירובי! לף לא (.לשקיל ליה בפשוטי כלי
עץ ובפרק כל הכלים )שבת לף ק כ ג 0גבי קנה של זיפים רפריך בגמרא פשוטי כלי עץ הוא ובפ״ק לשבח )לף U Pכלי עץ וזכוכיח פשוטיהן
טהורין אפילו מררכגן לומיא לכלי זכוכימ ולקמן בפירקין )לף י ב 0לאמר סיככה בחצים זכרים כשירה ואי מקבלי טומאה אפילו מלרבנן
הוו ססולין לסיכוך לאפילו מטלניוח שאין בהן שלש על שלש ואניצי פשפן פסלינן אף על גב ללא מקכלי טומאה כל הני לא למו ללף של
נחחוס מחמפ שהלפין רחבין וראוי להניח עליהן לבר גזרו עליהן ללמו לביח קיבול כלפירש בקונטרס במנחות )לף צו (:למהאי טעמא
טמאה טבלא המחהפכח מלאורייחא למ״ל מסגרחו למטה היחה ואי הוה מצי למימר לף של נחחומין הוה כטבלא המשמשח אלס
ומשמשי אלם כל שכן לניחא טפי ללא למו לכל הני לאפילו מלרבנן טהורין:
ואל יוניה ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מרה .והא לאמר לעיל לציץ רחב שתי אצבעוח אין זה אלא מלרבנן משוס לכחיב )שמות כת( על
מצחו שיעור מצחו וסחס מצח רוחב שחי אצבעוח ומיהו ריב״א מפרש י( הציץ היה מונח בראש משוס לקשיא ליה מאי שנא גבי כהן
גלול לקראה מצנפת כלכתיכ )שס מ י ( ושמת המצנפח על ראשו וכחיב )ויקרא wובמצנפח בר יצנף ואמר פ״ק לגיטין )לף ז .ישם( בזמן
שהמצנפת כראש כהן גלול תהא עטרה כראש כל אלם וככהן הליוט קראה מגכעות כלכתיכ )שמות כח> יי()ועשית להם מגכעות( אלא ולאי
משונוח היו זו מזו לשל כהן הליוט גלולה משל כהן גלול שהציץ היה לוחה אותה וכן התפלין כלאמרינן בסרק שני לזבתיס )לף יט (.שערו
היה נראה בין ציץ למצנפח ששם מניח חפלין וכהן הליוט אע״ג להוה ליה נמי חסלין היה יכול להניחם במקום שכהן גלול מניח אח
הציץ
עין משפט
נר מצוה
ל ג א מיי׳ פ״ט מהלכות
כלי המקדש הלנה א
שמג עשץ קעג:
רבינו חננאל
ותניא ר׳ יוסי אומר מעולם
לא ירדה שכינה למטה.
והכתיב
ולא,
ה׳
וירד
על הר סיני ,והא כתיב
ועמדו רגליו ביום ההוא.
למעלה
ושנינן,
טפחים .ולא
ואליהו
מעשרה
עלו משה
והכתיב
למרום,
ומשה עלה אל האלהים,
וכתיב ויעל אליהו בסערה
השמים.
ושנינן,
למטה
מעשרה.
והכתיב
מאחז
פני כסא פרשז עליו עננו,
ר׳
ואמר
מלמד
נחום
שפירש שדי מזיו שכינתו.
ושנינן פרשז עננו עליו,
מכל מקום מאחז פני כסא,
מכלל שיש שם אחיזת יד.
שרבב לו הכסא
ושנינן
ואחז בו ,אבל משה לא
עלה אלא למטה מעשרה
טפחים .בשלמא ארון ט׳
טפחים דכתיב ביה אמה
וחצי קומתו ,כל אמה ו׳
טפחים נמצא קומת הארון
ט׳ טפחים ,אלא ]כפורת[
מנא
לן.
ואסיקנא
מפחות
יליף
שבכלים,
דכתיב
המסגרת,
והוא
ועשית
לו מסגרת טפח .ואקשינן
ונילף מציץ ,דתניא ציץ
כמין
דומה
של
טס
זהב רחבו שתי אצבעות
מקיף מאוזן לאוזן וכתוב
עליו שתי שיטין י׳היו׳ה׳
מלמעלה
למטה,
וקודש
ואמר
רבי
למ״ד
יוסי
אני ראיתיו ברומי וכתוב
עליו קודש לה׳ בשיטה
אחת.
ודחינן
וזד
ציץ
תכשיטין ,ואין מ י ן כלי
מתכשיט.
מסגרתו
והכשר
ואפילו
למעלה
כלי
הוא,
למ״ד
היתה
מכל
מקום נתנה תורה בעיקר
השלחן מדה ,ונתנה תורה
בעיקר הארון מדה ודומה
זה לזה ,לאפוקי ציץ חד
דלא נתנה תורה בהן מדה
כלל .רב הונא אמד כפורת
טפח מהכא ,דכחיב על
פני הכפורת קדמה,
ף* •
עין משפט
י י •
נר מצוה
ל ד א מיי׳ פי׳׳ל מהלכות
מאכלות
לה
אסורות
הלכה נ :
ב
פרק
מיי׳
מהלכות
ט״ז
טומאת
צרעת הלכה ז:
גליון הש״ס
גמ׳ שיעודין חצ־צין .עי׳
לקמן לף לל ע״א רש״י
ל׳׳ה עשר:
רבינו חננאל
וכתיב אל )פני( הכפורת
יהיו פני הכרובים ,וגמירי
דאין פני הכרובים פחותין
מטפח .ירושלמי מנא לן
דלמעלה
אהרת,
ר׳
מעשרה
ר׳
רשות
אבהו
שמעון
בשם
לקיש,
בן
ונועדתי לך שם ,וכתיב
ראיתם
אתם
מן
כי
השמים דברתי עמכם ,מה
דבור האמור להלן רשות
דבור האמור
אחרת אף
כאן מעל הכפורת רשות
אחרת.
ואקשינן
טפחים
זולתי
ממאי
דחלל הסוכה בעינן עשרה
אימא
הסככה,
טפחים
עשרה
בהדי סככה הן .ושנינן
תנא מבית עולמים גמר
לה ,דכתיב והבית אשר
בנה המלך שלמה וגר,
ודברים פשוטין הן .נמצאו
הכרובים על גבי הכפורת
במשכן
בשליש
עומדים
הכית שהוא כ׳ טפחים,
)דילמין
]דל
עשרה
מיניה[
טפחים
וכפורת כדאמרינן,
לארון
פשו
להו עשרה ,וכתיב והיו
הכרובים
כנפים
פורשי
למעלה סוככים בכנפיהם,
כנפי
נמצאו
למעלה
הכרוכים
מעשרה
וקרי
עשרה
זולתי
להו סככה,
כי הללה
שמע מינה
ממאי
הסככה .ואקשינן
דכנפיהן למעלה מראשיהן
פורשין,
היו
החלל
שנמצא
טפחים,
עשרה
דלמא בהדי רישיהו הוו
ונמצאת
קיימו
)למעלה(
ושנינן
הסככה
עשרה.
מכלל
פורשי
מדכתיב
כנפים למעלה ,שמע מינה
למעלה מראשיהן .הניחא
לר׳
מאיר
היו
בבינוניות,
במסי
דתני
כלים בפרק י״ו כל האמות
ומפורש
)מהאמה( ]שם כי האמה[
של משד ,היתה קטנה,
ואחרת היתה יתירה עליה
חצי אצבע ,ואחרת יתירה
עליה חצי אצבע ,נמצאת
האמה שהיא ששה טפחים
וחצי אצבע היא הבינונית,
שיש פחות הימנה חצי
אצבע ואחרת יתירה עליה
חצי אצבע .אלא לר׳ יהודה
דפליג עליה
דרי מאיר
טפחים
ושל
ה׳,
ומחצה,
כי
דאמר אמה של בנין ו׳
כלים
נמצא ארון שבעה טפחים
כלי
הוא,
וכפרת טפח הרי ח• וחצי,
נשארו קומות הכרובןים[
י״א טפחים וחצי ,א( הנה
צריכין
להיות
שיעורי
י״א טפחים וחצי הסוכה.
ושנינן לד׳ יהודה גמרא
גמיר לה שיעור דסוכה י׳
טפחים ,דאמר רב חייא
בר אשי אמר רב ,שיעורין,
חציצין ומחיצות ,הלכה
למשה מסיני .מחיצות הא
דאמרן שיעור מחיצות של
סוכה עשרה טפחים הלכה
למשה מסיני .הניחא לר׳
יהודה דצריך הלכה ,אלא
סוכה פרק ראשון סוכה
מסורת הש״ם
הציץ דיש מקום בראש שראד להניח בו שני תפלין כדאמרינן בריש
המוצא חפילין)עירובי! ל ף צ ה 0ואע״ג דגבי ציץ כחיב מצח ני>ומחרגמינן
י>כין עינוהי ואמרינן פרק האומר )קידושי! שו (.גבי ינאי המלך הקם
להם בציץ שבין עיניך והאי בין עיניך משמע כמו בין עיניך דכחיב
גבי פפלין שהכל בגובה של ראש
ריש להקשוח חפוס אח המועט והרי
ומיהו אינו מחישב כל כך משוס
אחה שקרן בלבריך :ונילןו מפני
דבר יוכני תפשת מרובה לא תפשת תפשת
לתפלין יליף בסוף הקומץ רבה
הכרובים .לזוטרי מטפח :היינו פני
מועט תפשת ואימא כאפי דציפרתא חוטר
)מנחות ל ף ל ז 0בגזרה שוה שבין עיניך
כרוב היינו אדם .הלא שניהן שרן
טובא אמר רב אחא בר יעקב רב הונא פני
בגובה הראש מלא חשימו קרחה
ולמה חלקם הכחוב .ומשני לעולם
פני גמר כתיב הכא אל פני חכפורת וכתיב
בראשם במקום שער ומ״מ אפילו
כרוב נמי פני חינוק הוא וזהו חילוקס
התם 1מאת פני יצהק אביו ונילף מפנים של
היה ציץ על המצח ממש מ״מ היה
פני אלם אפי רברבי פני הכרוב אפי
צריך לקשור הציץ והחפלין מאחורי
זוטרי :וממאי דחללה משרה .כיון
מעלה דכתיב 2כראות פני אדהים ותרצני
ראשו והיו שניהם לוחץ שם את
דמארון וכפורח ילפח עשרה ממאי
תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט
המצנפת והא לאמרינן בפרק ראשון
לחללה עשרה לבל מעובי סככה
3
תפשת ונילף מכרוב דכתיב אל הכפורת
ליומא ) ל ף י ב 0לבגלי כה״ג ביה״כ
ללמא בהלי סככה כי ארון וכפורח:
יהיו פני הכרובים אמר רב אהא בר יעקב
כשרין לכהן הליוט אע״ג לבבגלי לבן
בשליש הביח היו עומדין .שהיו
גמירי אין פני כרובים פחותין מטפח ורב הונא
כחיב מצנפח בשאר בגלים איירי חוץ
הכרובים שעשה שלמה עומדין בארץ
נמי מהבא גמיר ומאי כרוב א״ר אבהו
מן המצנפח ומיהו בלשון גמ׳ אשכחן
על רגליהם וכתיב קומת הכרוב עשר
א״ל
א( כרביא שכן בבבל קורי! לינוקא רביא
לקרי מצנפמ לההיא לכהן הריוט
נמצא קומתו כלה בשליש גובה הבית
לאמרינן בפ׳ בראשונה )שם כה .ושם(
נ1אביי אלא מעתה דכתיב 4פני האחד פני
שהוא שלשים אף כאן במשכן כשהיו
גבי פייס שנוטל מצנפתו של אחל
הכרוב ופני השני פני אדם היינו כרוב היינו
הכרובים שעשה משה על הכפורת
מהם ועול קשה ללא היה ציץ ביוה״כ
היה גבהן כלה בשליש גובה הבית:
אדם אפי רברבי ואפי זוטרא וממאי דחללה
בבגלי לבן ולמה קרי ליה מצנפת ושמא
משכן כמה הוי .גבהו :הלהיה כמה
עשרה בר מםככה אימא בהדי םככה אלא
אעפ״כ היתה קטנה כמצנפת של כל
הוי עשרים .נמצא גובה הכרובים כלה
5
מבית עולמים גמר דכתיב והבית אשר בנה
השנה ]ועי׳ תוסהות עירובי! צה :ל ״ ה
לסוף עשרים טפחים מן הארץ והן
מ ק ו ם ד .תפשת מדונה לא המלך שלמה לה׳ ששים אמה ארכו ועשרים
עומלין על הכפורת :דל עשרה טפחים
רהבו ושלשים אמה קומתו וכתיב 6קומת
תפשת .יש מפרשים לפי שמלה
דארון וכפורה .ללעת מראשם > של
מדוכה אין לה סוף וכאן אי אפשר
הכרוב האחד עשר באמה וכן הכרוב השני
כרובים כמה הוי נמצא מראשם של
לומר כן לעל כרחיך לא אפשר ללמול
בשליש
כרובים
עולמים
בבית
מצינו
מה
ותניא
כרובים עד רגליהם עשרה טפחים:
אלא מפנים שיכולין ליכנס במשכן
וכסיב סוככים בכנפיהם .אלמא
הבית הן עומדין משכן נמי כרובים בשליש
וכן בפרק קמא לר״ה ) ל ף ל :ושם>
מכנסיהם ולמטה על הכפורח קרוי
הבית הן עומדין משכן כמה הוי עשר אמות
ובחגיגה ) ל ף יז (.גבי עצרפ ליש לה
סכך וכנפיהם למעלה לגבהן היו
דכתיב 7עשר אמות אורך הקרש כמה הוי
תשלומין כל שבעה ליליף מחג המצוח
פריסוח אלמא חחח כנפיהם עשרה
להו שיתין פושכי תלתיה כמה הוי עשרים
ופריך ונילף מחג הסוכות ומשני חפשח
טפחים חלל ער הכפורת וקרי ליה
להו
פשו
וכפורת
דארון
עשרה
דל
פושכי
מרובה לא חפשח והתם יש לרבר סוף
סוכה :וממאי דגדפייהו עילוי רישייהו.
ועול מוכח בהליא בחורח כהניס
עשרה וכתיב 3והיו הכריכים פורשי כנפים
פריסי להוה ליה חללה עשרה :להדי
לכחיב )ויקרא ט ו ( ט יזוב זוב למה
למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת קרייה
רישייהו .בשוה לראשם להוה ליה
ימים רבים ימים שנים יכול ימים
עשרה עם עובי הכנפים :הניחא
רהמנא סככה למעלה מעשרה ממאי
הרבה אמר ר׳ עקיבא כל שמשמעו
לרבי מאיר דאמר .במסכפ מנחוח
דגדפינהו עילוי רישייהו קיימי דלמא להדי
מועט ומשמעו מרובה חפשח מרובה
) ל ף צז :>.כל האמוה .שבמשכן בין של
רישייהו קיימי אמר רב אהא בר יעקב למעלה
לא חפשח חפשח מועט חפשח רבי
כלים בין של בנין היו נמלדוח
כתיב ואימא דמידלי טובא מי כתיב למעלה
יהורה בן בתירה אומר שחי מלוח
בבינונית שהיא אמה בח ששה טפחים.
למעלה הניחא ג ( לר׳ מאיר דאמר כל האמות
אחח מלה כלה ואחת מלה שאינה כלה
והיא קררה בינונית מפני שיש בת
מוללין במלה כלה ואין מוללין במלה
היו בינוניות אלא לר׳ יהודה דאמר אמה של
חמשה קטנה הימנה והיא אמת יסול
שאינה כלה אמר רבי נחמיה וכי
בנין ששה טפחים ושל כלים המשה מאי
וסובב ואמת הקרנות ואמת ריבוע
למה בא הכחוב לפחוח או לנעול והלא
של מזבח הפנימי כלאמר במנחות
איכא למימר ארון וכפורת כמה הוי להו תמניא
לא בא לנעול אלא לפחוח אס אחה
tooמהאי קרא ואלה מלוח המזבח
ופלגא פשו להו חד םרי יפלגא אימא סוכה
אומר ימים עשרה או אינו אלא מאה
באמות אמה אמה וטופח וגו׳ ויש
עד דהויא חד םרי ופלגא אלא לרבי יהודה
או מאתים או אלף או ריבוא וכשאחה
גלולה הימנה חצי אצבע כלתניא
אומר ימים שנים פתחת וזהו פירושו הלכתא גמירי לה דאמר ר׳ חייא בר אשי אמר
בפסחים <דף פו (.שתי אמות היו
רב לשיעורין חציצין ומהיצין הלכה למשה
של תפשת מרובה לאס אתה תופש
בשושן הבירה אחח יפירה על של
את המועט אין מוציאין אותו מילך
דכתיב
נינהו
״דאורייתא
שיעורין
מסיני
משה חצי אצבע שתי אמות ב׳ מקלוח
שהמועט בכלל המרובה אבל באח
8ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמוז ארץ
עשויין למלור בהן האמות .שושן הבירה
לחפוש המרובה אומר לך הבא ראיה
ה(
מקום הוא על חומת שער מזרחי של
זית שמן ודבש ואמר רב חנין כל הפסוק הזה
וטול ורבי יהולה בן בתירה בא ללמול
הר הבית ושושן הבירה מצויירת בו.
לשיעורין נאמר חטה לבית המנוגע דתנן
ממנהג העולם שתופסין את המלה
הניחא לר״מ שהשוה כל האמות איכא
י1בהנכנם לבית המנוגע וכליו על כתפיו
כלה ומניחין את המדה שאינה כלה
למילף כלילפח לל י׳ לארון וכפורח
וסנדליו וטבעותיו בידו הוא והן טמאין מיד
אף כאן תופסין החשכון המועט שיש
פשו להו עשרה מכנסיהם על מקום
לו סוף ור׳ נחמיה כא ללמול מדרך
היה
מושבם :מאי איכא למימר .אי מינה
המקראוח שלא כא לסחוס אלא לפרש והכא גכי חשלומין צריטן
ילפח בעי חללה חל סרי ופלגא לארון וכפורת פמניא ופלגא הוא להוו
כולן לטעמיה של רכי עקיכא] :ועי׳ ת ו ס פ ו ת יומא עב .ל ״ ה נעביל[
וכיון לכרובים בשליש הביח עומדין דהיינו לסוף עשרים פשו חד סרי
בשליש הכית הן עומדין .לקומת הכרוכים עשר אמוח
ופלגא חחח כנפיהם :לרבי יהודה .ללא מצי יליף מקראי כל שיעור
והכית שלשים אמות והא לכתיכ )מלכים א ו( ולפני
מחיצה הלכחא גמירי לה מסיני וגמירי לבציר מעשרה לבר מסככה לאו
הלביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחכ ועשרים אמה קומתו
מחיצה היא ובהט הויא מחיצה :שיעורין .של איסורין כגון כזית לכל
היינו משפת הכרובים ולמעלה כלאיתא בפ׳ המוכר פירות )ב״ב צט:ו
אטלת איסור וככותבת ליום הכפוריס :חציצין .שהחציצה פוסלת בטבילה:
ולא כמו שפירש בקונטרס בפירוש מלכים )שס> לעליית בית קלשי
ומחיצין .הלכוח מחיצה :לשיטורין נאמר .הפסוק מלבר בשבחה של
]ועי׳ ת ו ס פ ו ת יומא .35ל ״ ה ועשרים[
הקלשיס נמוכה משל היכל:
ארץ ישראל שאפילו ברברי תורה צריטן לשער בפירותיה איסורין
שבתורה :כליו טל כהפיו .שאינו לבוש בהן :וסנדליו וטבטוהיו בידו.
גפן
ייבר יומי .עוף גלול הוא מאל ובבכורות )דף נז >:אמרינן פעס
אחת הטילה בר יוכני ביצה במקומנו וטבעה ששים כרכים ושיברה
ש׳ אחים :פגי פגי גמר .ג״ש גמר ובציפרחא לא כחיב פני:
חפשה מרובה .במקום שאחה שומע אף המועט במרובה לא תפשת
ח
אחוזין בילו טבעותיו לומיא לסנדליו :טמאין מיד .בלא שהייה לכתיב
)ויקרא יל(
והבא אל הבית יטמא וכולהו בא אל הבית קרינא בהו
היה
ג( ושם
א( חגיגה יג,:
איחא ר״ס לאביי[ ,ג( ולקמן
ו :כלים פי״ז מ״י עירובין
ד :מנחות צז.ו ,ד( עירוגין
ל ,.ה( שס בלכוח מא,.
ו( שס חולין עא :נגעי׳ פי״ג
מ״מ ,ו( הגלה זו היא לרך
לרש ויש לה סול למבינים,
ח( בס״א :גופן ,מ( ןצ״ל
הא מחרגמינןו ,י( ןבחרגוס
אונקלוס אימא בית עינוהי[,
תורה אור השלם
ויהי
.1
כלה
כאשר
יצחק לברך את •עקב
ויהי אף יצא יצא יעקב
פני
מאת
אביו
יצחק
ועשו אחיו בא מצירו:
בראשית כו ל
.2וייאמר יעקב א ל נא
אם נא מצאתי חן בעיניך
ולקחת מנחתי ילידי כ
על כן ראיתי פניך בראת
פני אלהים ותרצני:
בראשית לג י
.3והיו הכרכים פרשי
כנפים
למעלה
בכנפיהם
סבבים
הבפךת
על
ופניהם איש אל אחיו
הכפרה
אל
הכרכים:
פני
יהיו
שמות כה כ
.4וארבעה פנים לאחד
פני האחד פני הכרוב
השני
ופני
פני
והשלישי
אדם
אריה
פני
ןהךביעי פני נשר:
יחזקאל י יד
והבית
.5
בנה
אשר
המלך שלמה ליי ששים
ארבו
אמה
ושלשים
ךחבו
קומתו:
ועשרים
אמה
מלכים א ו ב
.6קומת הכרוב האחד
ע ש ר באמה וכן הכרוב
השני:
.7
מלכים א ו כו
עשר
הקרש
האמה
רחב
האךזד:
.8
אמות
ואמה
ארך
וחצי
הקרש
שמות כו טז
א ך ץ חטה ושערה
וגפן ותאנה ורמון א ר ץ
זית שמן ודבש:
דברים ח ח
מוסף רש״י
כרביא .סט תינוק !חגיגה
יג .>:היינו כרוב היינו
אדם .מה הן פני כרוב
מה
פני
הן
וט
אדם.
לא אחל הן 1שם! .אפי
רברבי
זוטרא.
ואפי
האחל פני גלול והאחל פני
ישסו.
כ ל האמות
קטן
טפחים
אלס,
היו בינוניות .באמה בת
ו׳
לכל
ויש גלולה ממנה ,כלאמר
בטצל צולין )פסחים סו(.
שחי
אמומ
כשושן
היו
הבירה ,אחח יחירה
על
של משה חצי אצבע ואחת
חצי אצבע,
יתירה
עליה
אצבע
) ע ו ו נ י ! ד .:::אמה
נמצאת יתירה על של משה
של
בנין.
הקרשים
אמות
כגון
!שם:׳
והיריעות
הבית
חומת
או:
כגון
ושל
כלים .כגון אמוח
ימזנח העולה ימנחות צ!.:.
הארון והמזבחות והשלח!
ע ר ו ב י ן שם ו כ ע י ״ ז מנחות
שם> .שיעורין.
לכל
חכמים
לנר,
שנתנו
כגון
כזיח לס חלב סיגול ונותר
וכזית מן
באהל
למפרש
חציצה
המת
ושאר
לקמן,
הפוסלת
ומחיצין
הלכות
שמטמא
שיעורי!
הציצין.
בטבילה,
מחיצה
שחהא גגיהה עשרה וכן
שאר הלכותיה )ערובין ד..:.
הלכה
למשה
מסיני.
לר׳ מאיר מדאורייתא היא ,כדאמרן ארון ט׳ טפחים וכפורת טפח הרי עשרה והכרובים סוככים על הכפורת .ושנינן לד׳
אלו כלשה נשאלו בביח המלרש מנין להם מן התורה והשיבו שהלכה למשה מסיני הס ושמען השומע וסדרן כסלר ששמען
ואקשינן שיעורין דאורייתא נינהו ,דכתיב ארץ חטה ושעורה ,אמר ר׳ חנין כל הפסוק הוה לשעורין נאמר ,חטה דתנן
מא >.וכל אלו משערין בהן לברים אחרים וערובין ד:.׳ .הנכנס לבית המנוגע .כחיב ודקרא יל( והבא אל הבית יטמא על
מאיר מדאורייתא גובה הדפנות ,אתאי הלכתא לגוד אסיק מחיצתא ,ולדופן עקומה ד׳ אמות ,ופחות מגי כלבוד דמי.
)לקמן ל ד ו .כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר .להוליע שבחה של א״י שיש בה סירות ששיעורי תורה נתלין בהן )ברכות
בנגעים פרק י״ג מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפו וסנדליו וטבעותיו בידו ,הוא והן טמאין מיד כר.
הערב ולא כתיב כביס בגלים ,והאוכל נביח יכבס בגליו )שסו נשוהא שיעור אכילה ,ואפילו לא יאכל ,מלכתיג בסיםיה והשוכב
כבית :בס אמ בגליו ,הלכך הנכנס בו ונושא את בגליו עמו שלא כלרך מלבושו ,אין אלו בגליו וטמאים מיל שאף בהן אני
א( צ״ל הנה צריך להיות שיעור הסונה י״א טפחיס וחצי.
קורא והבא אל הבית ,יכשהוא לבוש בהן בעינן שהייה וברכות מא:.׳ .וסנדליו וטבעותיו בידו .בקומצו שלא כדרך מלבוש
!חולין עא >:שאינן מלובשין בו לרך מלבוש ,לומיא לכליו על כתפיו ו ע ו ו נ י ! ד.!.
סוכה פרק ראשון
מםורת הש״ס
אהלות
(6
מ״ג,
ס״נ
ב( שבת קינ :כלים פי״ז
עירוני!
מ״א
מ.
ד:
נרכות מא ,.ג( ]בברכות
מא :וכן נילקוט ליתא[,
ו ( נננרכוממא :אימא אמר
ר״י נר חנינא[ ,ה( ]נכרכות
מא :אימא מלרננן וקרא
אסמכתא וכוי[,
]עי׳
י(
פסחים קט ,[.ז( עיריכין ל:
פסחים קט .ע״ש ]חגיגה
יא (P ,[.נלה סו .ןנ״ק
סנ .עירונין ל :ושם אי׳
נר רנ הונא[ ,נו( ]ויקרא
יל[ ,י( ]מצורע פרק ה[,
כ(
]צ״ל
צ״ל נהכי ,ל(
יוסף ואיתימא[,
מוםף רש״י
לבוש
היה
וכן
כליו.
כולם לרך לנישת! קררין
נגליו ונטלי! אצלו ,ונתינ
ננית
והאוכל
ולרשינן
נגליו
את
יכנס
נתורת
כהניס מקרא להאי אוכל
לאו אכילה ממש הוא אלא
שישהא כלי שיעור אכילה,
ובביאה נלא שהייה אינו
מטמא בגלים )ערובין ד.(.
אכילת פרס .ל׳ ביציס הן
מזין סעודה בינונית .פרס
לשון
ששיערוהו
פרוסה,
נחצי ככר האמור נעירונ
לנעינן מזון נ׳ סעולות,
וחנן התם )שם סנ 0חציה
לנימ
פת
נה
המנוגע )שם
חטין.
נפח
אץ
שעורין
ויו.
שוהה
:שסו.
מיסב .שהייה זו נהסינה
שיערוהו,
כנאכלת
ולא
נעמידה והולך ונא שהוא
שוהה באכילתו יוחר ;שמו.
ואוכלה בלפתן .שנאכלח
מהר !שם! .ואינו מטמא
שים
באהל.
בלא
עצס
נשר על שיהא שס שלרה
אי
שלימה
או
גילגולח
רונ ננינו נ׳ שיקיים ירך
אחת או רונ מניינו קכ״ה
אנריס ! ש ש .כדי רביעית
יין לנזיר .לחיינו מלקיח
אכל חרצנים וזגיס
ישמן
ולולנין כשיעור רניעיח יין
חיינ ואין שיעור רניעיח
יין
לפי
ורניעיח
שהיין
קלישין ויש
שדן,
מיס
והמיס
עב
נרניעיח
יין
ייתר ממה שיש נרניעית
מיס ,כלאמרינן בשנת )עז(.
גני
רביעית
שיכול
לס
לקרוש ולעמול על כזית
היה לגוש כליו .לאיקרו להו בגליו :היא טמא מיד .לכתיבמ( והבא
גפן נדי רביעית יין לנדר .פי׳ בקונטרס כלי רביעיח בשאר
אל הבית יטמא :והן טהורין טד שישהה .לכתיב )ויקרא יל( והאוכל
איסורי נזיר לאיכא למאן לאמר במס׳ נזיר )לף לל (:ללולבין
בבית יכבס וגו׳ ודרשינן בת״כי( אין לי אלא אוכל ושוכב אוכל בלא
ועלין וחרצנין מצטרסין לשיעור רביעיח יין לאס יחנם לכוס מלא
שוכב שוכב בלא אוכל לא אוכל ולא שוכב מניין ת״ל יכבס בגדיו
יין ויצא ממנו רביעיח יין ואינו לומה המשער בכוס מלא יין למשער
ריבה שתי פעמים כתיב יכבס בגדיו
בכוס מלא מיס ליין עב ואינו ממהר
ואס סופנו לרבות הכל מה ת״ל
לצאח אלא נברץ ונגלש על שפח הכוס
״היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו
והאוכל ליפן שיעור לשוכב כדי אכילה
יוחר מן המיס ובריש עירובין )לף ל(.
באצבעותיו הוא טמא מיד והן טהורים עד
שאין טעון מכוס בגדים עד שישהה
פי׳ בקונטרס גפן כלי רביעימ יין
שישהה בכדי אכילת פרם פת הטין ולא פת
כלי אטלה וגופו טמא מיד דהכי
לנזיר לחייבו מלקוח משמע שרוצה
שעורין מיםב ואוכל בליפתן שעורה דתנן
כתיב והבא אל הביפ יטמא ולא כפיב
לומר אס שחה רביעיח יין ואין זה
א>בעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו
כיבוס בגדים והאוכל בבית דהיינו
מענין האחרים למשערינן בהו מילחא
שוהה כלי אטלה יכבס בגליו :אכילה
אחריחי וכמו שפירש כאן עיקר וכי
מטמא באהל ג גפן כדי רביעית יין לנזיר
האי גוונא חניא בחוספחא לנזיר
פרם .חצי ככר שיערו חכמים אותו תאנה י כגרוגרת להוצאת שבת רמון דתנן
למזון שחי סעולוח לעירוב לחנן
כיצד הוא עושה מביא כוס מלא יין
ג ( ה כ ל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים 1ארץ
בעירובין)לף פב (:חציה לבית המנוגע:
ומביא זיח איגורי ונוחן לתוכו ושופע
י(
ג(
זית שמן )ודבש( א ר ץ שכל שיעוריה כזיתים
פה תטין .שהייחה מועטח משל
אם שחה כיוצא בו חייב ואם לאו
כל שיעוריה םלקא דעתך הא איכא הני
שעורים :מיסג .להיינו לרך אטלה.
פטור דברי ר׳ עקיבא ר׳ אלעזר בן
דאמרינן אלא אימא שרוב שיעוריה כזיתים
מי שהוא מיסב הוא עסוק באטלה
עזריה אומר אינו חייב עד שישחה
דבש ׳־ככותבת הגסה ביום הכפורים אלמא
ואינו טרול בלבריס אחרים :טצם
רביעית והשחא סוגיא דשמעחין כר׳
כשטורה .מן המת :ואינו מטמא באהל.
אלעזר בן עזריה ואין לחוש בכך
דאורייתא נינהו ותסברא שיעורין מי כתיבי
כשיעור זה על שיהא שלרה או גולגולת
להכי נמי ההיא לעשר רביעיח לפרק
אלא היהלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא
שלמה או רוב מנין אבד אלם:
שלשה מינין )נזיר לף לח (.כווחיה
2
הוא חציצין דאורייתא נינהו דכתיב ורחץ
גפן .מה שיערו בו :כדי רביטיס יין.
ואע״ג לאמרינן החם בפלוגחא לא
ז(ז
״)את בשרו( במים שלא יהא דבר הוצץ
בשאר איסורי נזיר דאיכא למאן
קמיירי לא חייש בהו אע״ג רפליג
בינו לבין המים כי אתאי הלכתא לשערו
לאמר במסכח נזיר ) ל ף לל >:לחרצנים
עלה רבי עקיבא ובנזיר נמי איכא
כדרבה בר בר הנה ח ( דאמר רבה בר בר חנא
ולולבין ועלין מצטרפין לשיעור רביעית
בפלוגתא בפ׳ ג׳ מינין <לף לל (.לחנן
חנימא אחת קשורה הוצצת שלש אינן
יין שאם יתנם לכוס מלא יין על
ואינו חייב על שיאכל מן הענבים
שיצא ממנו רביעית יין .ואין לומה
כזימ משנה ראשונה אומרח על
חוצצות שתים איני יודע שערו נמי דאורייתא
המשער בכוס מלא מים למשער ביין
שישחה רביעיח יין ר׳ עקיבא אומר
נינהו דכתיב ורחץ את בשרו במים את
משוס ליין עב הוא ואינו ממהר לצאת
אפילו שרה פתו ביין דש בו לצרף
הטפל לבשרו ומאי ניהו שערו כי אתאי
אלא נברץ ונגדש על שפת הכיס יותר
כזית חייב ואמרינן בגמ׳ נלף לח[:
ט
הלכתא לכדרבי יצחק דאמר רבי יצהק
מן המיס :האנה .מה שיערו בה:
ת׳׳ק מלמה להו איסורי נזיר לשתיה
דבר
כגרוגרה להוצאה שבה .שיערו בכל
ובאטלח עלין ולולבין נמי בעי רביעית
האוכלים :כל כלי בטלי בהים שיטורן .בנקביהס :כרמון .לעד
כמו בשחיה ור׳ עקיבא סבר כיון ראמר קרא וענביס לחים ויבשים
שניקב כמוציא רמון שם כלי עליו ומקבל טומאה לפי שבעל הביח חס
לא יאכל מה אכילה בכזיח אף כל בכזיח כלומר אף שחיה וקצח קשה
על כליו וכשהוא מוציא זיחים הוא משפמש בו רמוניס .אבל כלי אומן
לגירסא זו להיכא אשכחן למצריך רביעיח במילי לאטלה וצריך לומר
שעומד לימכר טהור בנקב כל שהוא :רוב שיטוריה כזיהים .מח
למשמע ליה לכי קתני על שיאכל מן הענבים כזיח ה״ה בשחיה
ונבילה ואיסור חלב ודם ופיגול ונוחר וטמא וגיד הנשה :דבש.
ומשנה ראשונה לאומרת על שישתה רביעית ה״ה באכילה אלא מר
כל מיני מתיקה קרויין לבש וחמריס מיני מחיקה הן :כוהבה.
נקיט אכילה משוס ריליף מיניה לענין שחיה ומר נקיט שמיה משוס
תמרה :ליום הכפירים .ללא כתיב ביה אכילה אלא אשר לא תעונה
ריליף מיניה לענין אטלה ור״ח גריס שם בנזיר ח״ק לא מרמה להו
)ויקרא 0 0מילי למייתב לעתיה ומפקע ליה מעינד :מי כחיבי.
לכל איסורי נזיר לאטלה וכן מצא בספר ישן רש ספרים שכחוב
כלום כחיב בחורה עצם כשעורה וביח המנוגע בחטין וכן כולם:
בהן ולא מלמי להו לאיסורי נזיר לשחיה והכל אחר אבל לאכילה
ה״ג בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ כוי :נימא אחה קשורה .ומקפיל
ניחא טפי פי׳ משנה ראשונה מחלקח בין אטלה לשחיה ולא ילפינן
עליו חוצצת למיהדק שפיר ולא עיילי בה מיא ואמדנן לקמן גזדנן
מהללי ולגירסא זו הויא אכילה בכזית לכולי עלמא ובשמעחין גרס
על מיעוטו המקפיר :שלש אינן חוצצוה .לפי שהשער קשה ולא מיהלק
ר״ת כזית יין לנזיר ואתיא ככ״ע ובמילי לאכילה וקשה לפי׳ ר״ת
שפיר ועיילי ביה מיא :אה הטפל לבשרו .יהא במים .הטפל הלבוק:
למאי נפקא מינה למשערינן אותו זית בכוס מלא יין לכן יכול לשער
משוס לסמיך ,אנל מידי
לקליש לא הוה
רניעית
היא
תאנה
ליליה כזית )ברכות מא.(.
כגרוגרת.
ינישה ובה שיערו כל אוכל
שנת
אלס לעני! הוצאח
לחנן )שנת עו 0המוציא
נגרוגרח
אוכלין
ד•! .שיעורן
;ערובין
כרמונים.
ניקב כמוציא רמון טהור,
נחים
נעלי
חסיס
על
כליהם ,הלכך גיקנ כמיציא
קטניות
לזיתים,
מצניעו
ניקכ כמוציא זית משתמש
לאגחיס ,ניקנ כמוציא אגוז
משתמש נו רמוניס ,אנל
של אומן
לא
הר
העומד למכור
נהכי
שיעוריה
ו ב ר כ ו ת מא :ו כ ע י ״ ז ע ר ו ב י ן
שם׳ .שרוב
שיעוריה
כזיתים .אכילח חלנ ולס
ונוחר וסיגול וטמא יננילה
ונהמה טמאה יכשר המח
להאהיל
ומגע
ו ע ר ו ב י ן שם;.
נניליח
דבש.
כל
לנש האמור נמורה לנש
חמריס,
וכלאמר
ם וכה
ו.
לבר
במים כמו יין במקום שישימו הזית איגוד בין ביין בין במיס שם
ישימו כמו כן החרצנים והזגים ואס נעמיל שמעחין במילי רשחיה כיון לאמדנן לחייב בשותה מה שמפיל שיעור כזיפ מן היין להוא
לבר מועט הא פשיטא לטון לשתה יין לשעודה ׳()מהכא( לאי אפשר לשערו אלא ביין וקצח משמע בירושלמי לנזיר כפר״ח לאכילה לכולי
עלמא בכזית לקאמר התם משנה ראשונה ער שישתה רביעית יין להוו לרשינן שכר שכר מה שכר שנאמר להלן רביעית אף שכר האמור
כאן רביעיח חזרו לומר לא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית :כל נלי נעלי בתים שיעורן נרמונים .גבי כלי עץ
מיפניא פי״ז לכלים אבל בכלי חרס חנן פ׳ שלישי לכלים ]מ״א[ העשוי לאוכלין שיעורן סיחים העשוי למשקים כו׳ והא לאמר בסוף המצניע
)שנת ל ף צ ה 0חמש מלוח בכלי חרס ניקב כמוציא זיח טהור מלקבל זיחיס ועריין כלי הוא לקבל רמוניס היינו אם יחלו לרמונים אבל סחמו
כמוציא זית :שייעודן ידמונים .במס׳ כלים פ׳ י״ז ן מ ״ ל [ חנן הרמוניה שאמרו שלשה אחוזים זה בזה ולא שיהא צריך נקב גלול כל
כך כלי שיצאו שלשתן בבח אחח אלא אחל לבל להא אמר בסוף המצניע )שבת ל ף צה:ן כמוציא רמון משמע רמון אחל ללא קאמר רמוניס
ועול בפ׳ אלו קשרים <שס ל ף ק י ב 0ובפי עושין חסין ) ע י מ ב י ן ל ף כל (.לבעי חזקיה ניקב כמוציא זית וסחמו וחזר וניקב כמוציא זית יסתמו על
שהשלימו למוציא רמון מהו הוה ליה למינקט ניקב כמוציא רמון וסתמו וחזר וניקב כמוציא רמון וסחמו על שהשלימו לשלשה רמוניס מהו
ונראה לפרש להא לנקט שלשה רמוניס אחוזים לאע״פ שמוציאם זה אחר זה אין נוחין לצאת לרך נקב צר כמו שהיה יוצא זה אחר זה בפני עצמו
עול יש לפרש לנקט שלשה אחוזים זה בזה משוס לרמון לגלל יחילי בפני עצמו או שנים גלולים יותר מלאי והגללים ארבעה אחוזים קטנים
יותר מלאי אבל הגללים שלשה בינונים ומשערים בהן ] :ו ע ״ ע ת ו ס פ ו ת שבת ק י ב :ל ״ ה ע ל ו ת ו ס פ ו ת עירובין ל :ל׳׳ה ש י ע ו ר ן [ :אלא הלנתא
נינהו וקרא אםטנתא נעלמא .מכאן קשה לגירספ הספדם לבפ׳ בחרא ליומא ) ל ף פ .ושם( רא״ר יוחנן שיעודן ועונשין הלכה למשה מסיני
ופריך שיעודן מיכחב כחיבי ארץ חטה ומשני אלא אימא שיעודן של עונשין וקשה לאותה גירסא למאי קפדך מיכתב כחיבי הא מסיק הכא
לקרא אסמכתא היא ועור מאי קמשני אימא שיעודן של עונשין הלא על השיעור הקשה מיכתב כתיבי ועול לבכל לוכחא רמייחי האי קרא
לשיעורין מייתי כולה מילתא לר׳ חנן להכא ומתוך כך ג ד ס התם בקונטרס עונשין מיכתב כתיבי אלא אימא שיעודן של עונשין ובפ׳ טצל
מברכין )ברכות ל ׳ מא .ושס> משמע קצח )א( לרשה גמורה לאמר רב ל()חמא אמר( ר׳ יצחק כל המוקלם בפסוק זה מוקלם לברכה שנאמר ארץ
חטה וגו׳ והלר אמר ופליגא לר׳ חנין לאמר ר׳ חנין כל הפסוק לשיעורין נאמר ושמא למאי למסיק החס ואילך שיעודן מי כחיבי לא פליגי:
התס
לבר
<נכוריס פ״א מ״ג> אין
מביאי! בכורים כי אס מזי המינין ולא מתמרים שנהריס ולא מפירות שנעמקיס ,אלמא פשיטא ליה לתנא לתמרים מזי המינין
עין משפט
נר מצוה
ל ו א מיי׳ פט־׳ז מהלכות
טומאת צרעת הלכה ו:
ב מיי׳ פ׳׳ג מהלכות
לי
טומאת מת הלכה ב
נופ״נ הלכה י[:
ל ח ג מיי׳ פ״ה מהלכות
נזירות הלכה 3סמג
לאדן מ :
ד מיי׳ סי״ח מהל׳
לט
שבת הלכה א:
ה מיי׳ פ״ו מהלכות
מ
כלים הלכה ב:
ו מיי׳ פ׳׳כ מהלכות
טא
שביתת עשור הלכה
א סמג לאוין סט טור ש״ע
א׳׳ח סי׳ מריב סעיף א:
ז מיי׳ פי״א מהל׳
מב
איסורי ביאה הלכה
טז
מקואות
ופ״א מהל׳
הלכה ינ סמג לאוץ קיא
ועשין רמת טוש״ע י״ד סי׳
קצת סעיף א:
מ ג ח ט מיי׳ ס״א מהל׳
מקואות
]ופ׳׳ב
שס
הל׳ טי[ טוש׳׳ע שס סעיף
תורה אור השלם
א ר ץ הטה ושערה
.1
וגפן ותאנה ורמון א ר ץ
זית שמן ודבש:
דברים ח ח
ןדדה ביום השביעי
.2
ינלח את כ ל שערו את
ר א ש ו ואת זקנו ואת גבת
ואת
עיניו
יגלה
שערו
כל
וכבס את בגדיו
ורחץ את ב ש ר ו במים
ויקרא יד ט
וטהר:
הגהות הב״ח
) (6תום׳ דיה אלא הלכתא
וכר משמע קצת דדרשה
גמורה היא לאמר:
רבינו חננאל
מצאגו
בפסוק
שכתוב
והבא אל הבית והאוכל
בכית והשוכב בבית ,היה
]לו[ לומר והבא אל הבית
ואני
ודיו,
הבא
אומר
טמא ,האוכל והשוכב לא
כל
שכן.
בתורת
ותניא
כהנים אם סופנו לרבות
אע״פ
הבא
אוכל
שאינו
שוכב
ולא
לא
מה
ת״ל אוכל ושוכב ,אלא
ליתן שיעור להבא כדי
אכילה בשכיבהא( .וכמה
שיעור אכילה ,כדי אכילת
פרס פת הטין ולא פת
שעורין,
ואוכלה
מיסב
בלפתן .ושניגן במס׳ פרה
פרק
כיוצא
ראשון
בו
אחד האוכל בבית המנוגע
פרס ,משלש לקב .אמרו
לו
לסאה,
מי״ח
להם כך
אמר
שמעתי םתם.
אמר בן עזאי אני אפרש
כשאתה אומר משלש לקב
אין
בו
חלה
וכשאתה
אומר מי״ח לסאה מיעטתו
חלתו.
שעורה,
כשעורה
מטמא
ומפורש
במס׳
ובמשא
ולא
עצם
במגע
כאהל,
אהלות.
גפן ,כדי רביעית יין לנזיר.
ואמרינן עשרה רביעיות
הן.
תאנה
כר.
ושנינן
לעולם הלכתא ,והאי קרא
דכתיב ארץ חטה ושעורה
וגו׳
אסמכתא
בעלמא.
חציצין דאורייתא נינהו,
דכתיכ ורחץ את בשרו
במים,שלא יהא דבר חוצץ
בינו ובי• המים .ודחינן מן התורה חציצת כשרו ,כי אתאי הלכתא לשערו .שערו נמי דאורייתא ,דכתיב ביה ורחץ
להיינו לנש )ערובין ד ן .ש ל א יהא דבר ח ו צ ץ כינו לבין המים .נשרו נמים משמע שיגע נשרו למיס !ב־ק פב.(.
את בשרו ,ודרשינן את הטפל לבשרו ומאי נינהו שערו .ואמרינן נימא אחת קשורה חוצצת ,שלש אינן חוצצות משום
ש ל ש אינן חוצצות .ללא מיהלקי שפיר ועיילי נהו מיס !שסו.
דאמר ר׳ יצחק כוי.
לשערו .שתססל נו חציצה וערובין ד .>:נימא אחת קשורה חוצצת .למצי להלוקה שסיר ואץ המיס נכנסין נקשר )שם>.
דמחלחלי ועייל בהו מיא ,שתים איני יודע .אלא כי אתאי הלכתא לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאינו מקפיד ,וכדר׳ יצחק,
א( ר״ל נלרן שכינה והייני שיהא מיסנ ואוכל.
ו:
עין משפט
נר מצוה
מד
א מיי׳ ס״ל מהל׳
סונה הלכה נ
סמג
עשין מג טור שו״ע א״מ
סי׳ חול סעיף נ:
רבינו חננאל
ודברי ר׳ יצחק מפורשץ
בפרק
ביבמות
הערל,
דגרסינן התם ואלא הא
רבא
דאמר
מעוברת
שנתגיירה אין בנה צריך
טבילה ,אמאי אין צריך
טבילה ,וכי תימא משום
דר׳ יצחק דאמר דבר תורה
רובו ומקפיד עליו ]חוצץ
רובו שאינו מקפיד עליו[
אינו חוצץ ,והאמר רב
כהנא לא שנו אלא רובו
אבל כולו אע׳׳פ שאינו
מקפיד חוצץ .ומשני שאני
דהיינו
עובר
רבותיה.
שמעינן מינה דהאי רובו
רוב גופו של אדם הוא.
א( ואתאי הלכתא גזרו על
רובו שאינו מקפיד להיות
הוצץ,משום רובו המקפיד
דבר
שהוא
מיעוטו
רובו
נמי
תורה,
וכן
המקפיד
משוס
מיעוטו
שאינו
המקפיד.
על
מקפיד
ונגזור
משום
מיעוטו
המקפיד כוי ,ודחינן רובו
מקפיד
שאינו
]המקפיד[
ומיעוטו
גזירה
נינהו,
ואין גוזרין גזרה לגזרה.
פי׳ המקפיד ,כגון שעוה
וכיוצא
שיש
בה
דבוק
בבשרו של אדם ומקפיד
עליו להוציאו מעל בשרו,
חוצץ .כדתנן כל המקפיד
נ( להסירו
עליו
חוצץ
וכל שאינו מקפיד עליו
להסירו אינו חוצץ .ושאין
)ע(לה שלש דפנות כוי.
תנו רבנן שתים כהלכתן
ושלישית
ר׳
אפילו
שמעון
טפח,
אומר
שלש
כהלכתן ורביעית אפילו
טפח .במאי פליגי ,רבנן
סברי יש אם
למסורת,
פירוש כמסורת הכתיבה
וחסירין הן ,בסכת בסכת
בסוכות הרי כאן ארבע,
דל חד לגופיה פשו להו
ג׳ ,שתים כהלכתן אתאי
הלכתא גרעתא לשלישית
אטפח.
ואוקימתא
]פי׳[
הלכתא הא דגרסינן בנדה
פרק
תני
ג׳
אושעיא
ועירא דמן חברייא חמשה
]טפח[,
שיעורן
ואלו
הן שליא ושופר ושדרא
ודופן
ואיזוב
שתים
דתניא
הסוכה.
כהלכתן
ושלישית אפילו טפח .ור׳
שמעון סבר יש אם למקרא
ולא
חיישינן
לכתיבה,
דבסוכות בסוכות בסוכות
קרינן ,הרי כאן שש ,דל
חד
לגופיה
קרא
פשו
להו ארבע ,שלש כהלכתן
ורביעית
אפילו
טפח,
אתאי הלכתא ,האי דתני
אושעיא ,גרעתא לרביעית
אוקימתא אטפח .איבעית
אימא כולי עלמא יש אם
למקרא ,וד׳ הם ,ובהא
פליגי תנא קמא סבר סככה
דבר הורה .הלכה למשה מסיני :רובו .רוב שערו מטונף בטיט
ד ב ר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ .י״מ דהכא איירי בשער
או קשור אחח אחח ומקפיד עליו חוצץ :אין מקפיד עליו .הוה ליה
אבל בבשר חוצץ אפילו מיעוטו שאינו מקפיד וקשה לר״ת
בגופיה הואיל ואין סופו ליטלו ובטיל׳( לגביה ולא חייץ :וגזרו על רובו
מהא דאמרינן פרק הערל )יבמות ל ף עח .ושם( נכריח מעוברח
שאינו מקפיד .הואיל והר רוב ולמי במקצח לחציצה דאורייחא :ועל
שנחגיירה בנה אין צדך טבילה ופריך אמאי וט חימא משום דרבי
מיעוטו המקפיד .הואיל ודמי ליה
יצחק האמר רב כהנא לא שנו אלא
בהקפדה) :א( גזרה .לאו הלכה למשה
רובו אבל כולו חוצץ והשחא לעליפא
>6דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ ושאינו
מסיגי הוא אלא גזירה מדרבנן ורובו
הוה ליה לאקשרי רבבשר אפילו משהו
מקפיד עליו אינו הוצץ וגזרו על רובו שאינו
המקפיד לחודיה הוא דהר הלכה
ואפילו אינו מקפיד חוצץ ועול
מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו
למשה מסיני :הא דאמרן .לגובה
מדקיהיב שיעורא בחציצה במסכח
המקפיד משום רובו המקפיד וליגזר נמי על
עשרה :הניחא לרבי יהודה .דלא
מקואוח ) ס ״ ט מ׳׳ה( ומייחי לה בסוף
מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד
נפקא ליה מקראי אצטריך הלכחא:
אלו קשרים )שבת ל ף קיד (.על
לגוד .להיכא לצריך למיגל או גוד
אי נמי משום רובו שאינו מקפיד ״היא גופא
המרלעח רשב״ג אומר עד כאיסר
אחיפ או אסיק כגון אכסדרה
האיטלקי עול מייתי התם של בנאים
גזירה ואנן ניקום ונגזר גזירה לגזירה מהיצין
בבקעה דאמרינן בה פי חקרה יורד
חוצץ
של חלמידי חכמים מצד אחל
הא דאמרן הניחא ״לרבי יהודה אלא לר״מ
וסופס׳( :ולבוד .פחוח מג׳ :דופן
ושל בור משני צדדין ובזבחים בסוף
מאי איכא למימר כי אתאי הלכתא לגוד
עקומה .פחוח מד׳ אמוח :שהים
לס חטאח ) ל ף צ ת 0לם על בגדו
״ולבוד ודופן עקומה :ושאין לה שלש דפנות:
כמין
כהלכחן .מזרחיח וצפוניפ
חוצץ ואס טבח הוא אינו חוצץ רבב
תנו רבנן אשתים ה(כהלכתן ושלישית אפילו
דרומיח
או
גאס
על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא
טפח ר״ש אומר שלש כהלכתן ורביעית
כהלכהן.
ומערביח:
אינו חוצץ וא״ח טון דאחא הלכחא
כשיעור משך סוכה:
אפילו טפח במאי קמיפלגי רבנן םברי יש
לרובו ולא למעוטו א״כ קרא למאי
יש אם למסורה .כמה
אחא דדרשינן בשרו שלא יהא דבר
חוצץ בינו לבין המיס ד״ל דאצטדך
לכית הסתדם כדאיתא בפרק קמא
לקדושין ) ל ף כה :>.ו ר ב י שמעון
סבר יש אם למקרא .כולהו מולו
ללרשינן מקרא ומסורח ללא על חנם
נכחב כן אלא במילחא למיכחשי
אהללי פליגי למר סבר מקרא עיקר
כלאשכחן ר״ע בדש ס נ ה ל ד ן ) ל ף ל(.
לסבר יש אס למקרא ובפ׳ כל שעה
)פסחים ל ף לו (.גבי לחס עוני ללדש
מקרא ומסורת ובפי לולב הגזול)לקמן
ל ף לל (:תנן ר״ע אומר כשם שלולב
אחל ואתרוג אחל כך כו׳ ולרשינן
בגמרא נ ל ף לב [.לולב אחל מלכחיב
כפח חסר ר״ו וכן ר״ש לסבר הכא
יש אס למקרא ובפ׳ קמא לקלושין
) ל ף י ח 0גבי בבגלו בה לריש מקרא
ומסורח ומיהו קשה ללרבי עקיבא
ללא לדש החם אלא מקרא לחול
ואמאי לא לדש חרריהו כר׳ שמעון
כלאמדנן גבי לחם עוני ועול אשכחן
ר״ע לסבר יש אם למקרא ולקמן
כסמוך נ ל ף ז [:מכשיר ר״ע סוכה
בראש הספינה ומוכח שמעחא משום
לקסבר סוכה לירח עראי בעינן אלמא
לא בעי ג׳ כהלכחן לחל טעמא הוא
,
ור׳
סבר סככה
לא בעיא קרא .איבעית
אימא כולי עלמא יש אם
למסורת ,וד׳ הם ,דל חד
לגופיה פשו להו תלת,
תנא קמא סבר כי אתאי
הלכתא למיגרע מהני תלת
חד ולוקמה אטפח ,ור׳
שמעון כי אתאי לטפויי
אהני תלת דופן אחריתי
דאית בה טפח .איבעית
אם למסורת ור׳ שמעון סבר ״יש אם למקרא
רבנן םברי יש אם למסורת בסכת בסכת
בסכות הרי כאן ארבע דל חד לגופיה פשו
להו תלתא שתים כהלכתן ואתאי הלכתא
וגרעתה לשלישית ואוקמה אטפה ר׳ שמעון
סבר יש אם למקרא בסכות בסכות
בסכות ״הרי כאן שש דל הד קרא לגופיה
פשו להו ארבע שלש כהלכתן אתאי הלכתא
וגרעתח לרביעית ואוקמתח אטפח ואי
בעית אימא דכולי עלמא יש אם למקרא
והכא בהא קמיפלגי מר סבר םככה בעיא
קרא ומר סבר סככה לא בעיא קרא ואיבעית
אימא דכולי עלמא יש אם למסורת והכא
בהא קמיפלגי מ״ם כי אתאי הלכתא לנרע
ומ״ס כי אתאי הלכתא להוסיף ואיבעית
אימא דכולי עלמא כי אתאי הלכתא לגרע
ויש אם למסורת והכא טיבדורשין תהילות
קמיפלגי מ״ם דורשין תהילות ומ״ם אין
דורשין תהילות רב מתנה אמר טעמיה דר״ש
מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מהורב
ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר ואותו טפח
היכן מעמידו אמר רב מעמידו כנגד היוצא
לרב
אמרי ליה רב כהנא ורב אםי
ויעמידנו
1
ח>
2
שכחכ
משה
ומסר
בספר חורה לישראל היא האם
והעיקר ולא כמו שהוא נקרא :כסכת
תשבו ישבו בסכת כי כסכות הושבתי
חל מלא וחרץ חסדן :בסכה .משמע
חלא :לגופיה .לאין לורשין תחילוח.
פסוק הנאמר ראשון אינו לררשה
אלא למשמעו אפא :הילכסא .הא
לאמדנן לעיל נה [:הלכה למשה מסיני
להט נמי אתמר ליה הלכתא למחיצוח
סוכה
לופן
למיגרעיה לשלישית
ולמיסגי ליה בטפח :סככה לא בעי
קרא .לממשמעוחא לגופיה נפקא
לסוכה בלא סכך לא מקדיא :דורשין
החילוס .ללרשה הוו להו ארבעה:
למחסה ולמםהור וגוי .ובלא ארבע
מחיצוח לאו מחסה מזרם
הוא שהרוח משיב אח
הזרם דרך דופן הפרוץ:
מקום
היוצא.
כנגד
באיזה
שהמחיצה כלה
שירצה אס השחיס מזרחית
הטפח
יעשה
צפוניח
בסוף הצפונית במקצועו
לצד מערב או כמזרחית לצד דרוס:
ויעמילנו
כדקאמד׳ בההוא שמעפא )י( ל()לרשב״ג( לפליג אלר״ע שרן בסוכה ללירח קבע בעינן א״כ סבר ר״ע יש אס למסורח ומיהו בזה יש לומר
כמו שאפרש לקמן להאי לקאמר כולהו סבירא להו סוכה לירח קבע בעינן לא בשביל שיהו שוין אבל עול קשה להא ר״ע ור״ש דסברי יש אם
למקרא ומחייבי אחחיכה אחפ בפרק לס שחיטה )בכריתות ל ף כ 0 3גבי חתיכה של חולין וחחיכה של קלש בא אחל ואכל אח הראשונה ובא
אחר ואכל אח השניה זה מביא אשם חלוי וזה מביא אשם חלד לבד ר״ע ר״ש אומר שניהם מביאין אשם אחל וכן גבי חלב ושומן אלמא
לא בעינן חחיכה משחי חחיכוח ומאן לבעי חתיכה משחי חתיכוח אמדנן בפרק ספק אכל )שס ל ף י ז 0משוס למצוח״( קדנא ביה ומאן
למחייב סבר יש אם למסורח מצחי( כחיב ואין לפרש ההיא ללס שחיטה כשחי חחיכוח גלולוח שאכל זה מזו כזיח וזה מזו כזיח לחרווייהו שחי
מצוח לעל כרחך טעמא משוס ללא בעי חתיכה משתי חחיכופ כרמוכח החס בשילהי סירקין בגמרא גבי ר׳ יוסי לקאמר חחיכה משחי
חחיכוח איכא בינייהו ואין לומר לטון להוו לכחחילה שנים חשוב מצוח משוס לאיקבע איסורא להא רב נחמן הוא לקאמר הכי בדש פרק
ספק אכל)שס יח (.אבל רבה למפרש טעמא משוס למצות קדנן בה ליח ליה כלל כלמוכח החם ועול קשיא מלר׳ שמעון להאי לישנא לאמדנן
הכא לכולי עלמא יש אם למסורח ובסוף פרק טצל צולין )פסחים ל ף פו >:גבי בביח אחל יאכל קסבר יש אם למקרא ועול קשה ללקמן
) ל ף ט 0פסלינן לכ״ע סוכה חחח סוכה מרכחיב בסכמ ולא אמדנן יש אם למקרא :ן ו ע ״ ע ת ו ס ׳ לקמן לב .ל ״ ה כ פ ת ותוספות סנהלרין ל .ל״ה
בעיא קרא פשו להו תלת,
שמעון
סוכה פרק ראשון סוכה
מסורת הש״ם
ב ח ד ש י ן תחילות קמיפלגי .ומשמע ללכולי עלמא סככה לא בעי קרא ואפילו הכי לל חל לגופיה ולא מוקמינן ליה למנינא למאן
ללא לריש חחילוח ולא כמו שסי׳ הקונטרס בריש סנהלרין)לף ג 0גבי חלחא אלהים כחיבי בפרשה לפי׳ אין רורשין חחילופ משום
לאצטדך למומחה ועול קשיא לפי׳ למאי למסיק הפס ללכולי עלמא אין לורשין חחילוח ואמר »ליה ר׳ יאשיה א״כ נכחוב קרא אל השופט לאי
משופט לא הוה ילעינן מומחה כמו שפי׳ שם בקונטרס עצמו ור׳ »( )יוחנן()עצמו( לישנא לעלמא נקט כלאמד אינשי מאן לאיח ליה לינא
ליקרב לגבי ליינא הרגיל ולא לגבי הליוט וטון למשופט לא ממעט הליוט א״כ הד אחי למניינא אלא ולאי אפילו לא איצטדך למומחה אפילו
הכי לל חל לגופיה לאין לורשין תחילות וכל הני לבדש סנהלדן ) ל ף ל (:רקרנופ קרנפ לטוטפופ לטטפח ועשרה כהגיס לסוף פרק קמא
לסנהלדן ) ל ף יל (:צדך ללקלק ללרשינן כולהו למניינא ולא אמדנן לאין רורשין חחילוח :ו ס ו כ ה תהיה לצל .בירושלמי אמדנן טעמא
לר״ש מן הלא קדיה וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ה ד אחח למחסה ולמסחור ה ד שנים מזרם וממטר שנים ורבנן אמרי מזרס וממטר אחח:
רעמילנו
אימא כולי עלמא כי אתאי הלכתא למיגרע ,והכא בדורשין תחילות קמיפלגי ,פירוש הא קרא חדא דאוקימתא
קבלה בידיגו ומצאנו משורש בתלמוד א pישראל רבנן דקיסרי שמעין טעמייהו דרבגן וטעמיה דר׳ שמעון מהדץ
(6
ד:
עח .נלה סו ,:ב( ]ניצה
]לפיל ה:
ג .ושמן ,נ(
וש״נן ,ד( ]עי׳ שנת צז,[.
ס( ]לקמן ז [:סנהדרין .7
נדה ט] .תוספי ספ׳׳א[,
]קידושין
ו(
וש״נ[,
יח:
ז( נואע׳׳ג דדפנו׳ לא איקרי
סוכה מ״מ מיתורא לקראי
ילסינן ללפנו׳
ינ.
לקמן
רש״י
עי׳
ל״ה
נמשנה
כשדין[ ,ח( ]סנהלרין ל,[:
נו(]סנהלריןג,[:י(נס״א:
כ(
נטיל,
יח,[:
]לקמן
ל( ]צ״ל לר״ג[ ,מ( ננלצי׳ל
למצוות[ ,נ( ננלצ״ל מצות[,
ס(
ע( ]צי׳ל
נצ״ל לך[,
יונתן[,
תורה אור השלם
)מב( בסבת תשבו
.1
שבעת ןמים בל האזרח
בישראל
בסבת:
ישבו
)מג( למען ידעו דרתיבם
כי בסכות הושבתי את
בני
בהוציאי
ישראל
אותם מ א ר ץ מ צ ך ם אני
ץ אלהיכם:
ויקרא כג מב-מג
וסבה
.2
יומם
תהיה
מחרב
לצל
ולמחסה
ולמסתור מזרם וממטר:
ישעיהו ד ו
הגהות הב״ח
) (6רש״• ל״ה ועל מיעוטו
וכוי כהקפדה הס״ל ואח״כ
מ״ה ו כ ל גזרה) :ב( תום׳
ור׳
ל״ה
וכו׳
שמעון
כלקאמרינן נההוא שמעתא
שמעון
דרבי
גמליאל
ורבן
אדר׳
דפליגי
עקינא:
מוסף רש״י
דבר תורה .הלכה למשה
מסיני נתורה
)ערובין ד.>:
שנעל פה
רונ
רובו.
שערו ,שאס יש נו לנר
החוצן כגון לס ינש וליו
וטיט ינש וזפת ינש או
רונו אחת אחת
שקשור
!שם; .ומקפיד
על
שמצטער
שנראשו )שמן.
עליו.
זה
לכלוך
ושאינו
מקפיד עליו .הר כגופו
דהוי
ואע״ג
חיץ !שם(.
על
מקפיד
נרונו
לא
ו ל י ג ז ר נמי
שאינו
מיעוטו
משום מ י ע ו ט ו
המקפיד.
להאי אינו
להללי,
לדמו
מקפיד והאי
אינו מקפיל .אי נמי נגזור
נו ,משום רובו שאינו
מקפיד.
להללי,
ללמי
להאי מיעוט והאי מיעוט
)שס> .היא גופא גזירה.
משוס
רונו
המקפיל
ונגזר
גזירה
לגזירה.
כלאמר 1שםו .ואנן ניקום
הא לאמרינן ככוליה הש״ס
שאין גוזרין גזירה לגזירה,
מהאי קרא נסקא ושמרתם
את משמרתי )רקרא יחו
כולהו ותוספות זבחים מ .ל ״ ה לא נצרכה ותוספות נלה ט ו .ל ״ ה לא ותוספות פסחים לו .ל ״ ה ע ו נ י [ :
לגופיה .ור׳ שמעון סבר דרשינן ליה ,ותנא קמא סבר לא דרשינן ליה .רב אמד טעמיה דר• שמעון מהכא ,זה היה
עירובין
יבמות
עשו משמרת ,כלומר גזירה,
למשמרתי,
משמרח
ולא
לתורתי,
שלא
למשמרת,
יעשו גזירה לגזירה <ביצה
ב .>:שתים.
לפנות של
סוכה ,כהלכתן .שלימית,
ו ש ל י ש י ת אפילו טפח.
כרום י׳ טפחים )סנהדרין
ד .(.י ש אם
כמה
שנמסרה
תינה למשה
למסורת.
כתנ
אנו
של
צריטן
לדורשה ולא לפי המקרא
<מ!:ות ז 0שנמסרה כחיכתו לכחנו חסירה )סנהזרין ד .!.י ש אם למקרא .נתר קרייה אזלינן להיא עיקר !שם; .דכולי עלמא
י ש אם למקרא .וט מלליפ חל נסוכות לגופיה פשו להו ארנעה <שס ד .(:סככה בעיא קרא .פשו להו ג׳ לפנומ וגרעתא
הלכחא לשלישיח ,ודיש סנר סככה לא נעי קרא ,למקרא למללינן לגופיה נסקא ,להא נלא סככא לא מיקרי׳ סוכה !שם!.
קרא ,וסוכה תהיה לצל יומם מחורב) ,למחסה ולמסתור( הרי אחת למעלה כסככה ,למחסה ולמסתור ,הרי שתים
לדפנות ,מזרם וממטר ,רבנן אמרי אחת רבי שמעון אמר שתים .אותו טפח היכן מעמידו ,רב אמר ,כנגד היוצא
א( נראה לר׳ל לאחאי הלכחא לזה דרונ גופו של אדם ומקפיד עליו חוצן.
נו נמשנה שס לימא לחינת להסירו ואולי דרכינו גרס שס.
כדגרסינן בירושלמי רב אמר אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל טפח .אמרו רב כהנא ורב
אסי
סוכה פרק ראשון סוכה
מסורת הש״ם
]ויש
א(
דרומית
גורסי׳
מערבית[,
ויעמידנו מ ג ד ראש חור) .ראש שורה( במקצוע *צפונית ןך—
ויעמידנו
מערבית צפונית דנראה נוטה לב׳ מחיצוח ומיחד כארבע
גיסא ומבטל ליה גבי והרחב מעשר אמות וגבי עור העסלא הנא
מערבית באלכסון או מזרחיח לרומימ כשהמחיצות U
נ(
ז.
בנגד ראש תור .אע׳׳ג לאטוצא בזה אמר פ׳ קמא
דעירובין <לף י 0
אתי
אוירא
דהאי
גיסא
מחיצות .ראש תור הוא תלם מענה של סוף שדה שהתלמיס כלים והולכין
באלכסון זה ארוך מזה מעט :טפח שוחק.
מודדין בד׳ אצבעוח שאינם נוגעוח זו בזו
בסחוח מג׳ סמוך)י()ליה(
ויעמידנו 8כנגד ראש תור 8שתיק רב איתמר
דהר טפח ומשהו :ומעמידו בפחוה
לדופן לא יועיל ליחשב כטפח מחמח
נמי אמר שמואל משמיה דלוי מעמידו כנגד
מג' > .סמוך לאחת הדפנות ופחוח
לבול דהא לכך בעי טפח שוחק כדי
היוצא וכן מורין בי מדרשא מעמידו כנגד
מג׳ כלבוד והרא ליה כמחיצה של ד׳
שיהא רופן זה רחב ארבעה טפחים
היוצא רבי סימון ואיתימא רבי יהושע בן לוי
טפחים ומשך סוכה שבעה נמצא רובו
כלפירש בקונטרס כלי שיהא רוב
אמר א עושה לו טפה שוהק ומעמידו בפחות
של דופן עשוי :כמבוי .המפולש!(
דופן לשיעורו בשבעה טפחים ומשהו
ששחי הדפנוח זו כנגד זו :כשרה.
פהות
משלשה טפהים סמוך לדופן וכל
ועול לקנה מבטל ליה אוירא:
דהא נמי קרי כהלכחן :לכל רוח
ואינה ניתרת אלא בצורת פתח.
משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי אמר רב
שירצה .שהרי יש כאן ארבעה יוצאין
פירוש אלא אס כן עשאו
יהודה סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו
ולאיזה יוצא שירצה יעשנו :מושה
לאותו טפח צורת הפתח על פני כל
טפח מעמידו לכל רוח שירצה רבי סימון
פסי( .דופן גמור של ד׳ טפחים0
הלופן כולו כיצל קנה של חצי טפח
ב
ואיתימא ר׳ יהושע בן לוי אמר עושה לו פס
ומעמידו בפחוח מג׳ סמוך לדופן אצל
אצל היוצא וקנה חצי טפח במקצוע
משלשה
ארבעה ומשהו ומעמידו בפהות
מקצוע .פס ארבעה דכי אמרינן לבוד
שכנגלו וקנה על גביהם להוה ליה
סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן
איכא ז׳ טפחים ארוך כדי סוכה
כאילו כל הדופן סתום לאע״ג דבפ׳
שלמוח
דפנוה.
שסי
קטנה:
כלבוד דמי ומאי שנא חתם דקאמרת םגיא
קמא לעירובין )ל׳ יא (:לא יהבינן
כהלכחן כמין גאם דאין נראוח
שיעורא לקנה של צורח פחח אלא
טפח שוחק ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא
מפולשוח כי האי :אמר רבא ואינה
אפילו קנה משהו מכאן וקנה משהו
פם ארבעה התם דאיכא שתי דפנות כחלכתן
נהרה אלא בצורה הפחח .בעירובין
מכאן וקנה על גביהם אלא שתהא
סגי ליה בטפח שוהק הכא דליכא שתי דפנות
)לף יא aאמר היכי דמי צורת הפחח
בריאה כלי לעמול בה ללת ואפילו
אי איכא פס ארבעה אין אי לא לא אמר רבא
קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על
דלת של קשין גבי סוכה החמירו
ואינה נתרת אלא בצורת הפתח איכא דאמרי
גביהן .והכא קאמר רבא דטפח
דבעינן מחיצות הניכרות:
איכא
חפתח
בצורת
נמי
ונתרת
רבא
אמר
ששנינו בברייחא שמחיר בדופן שלישית
שלא יהא בין קנה לחברו שלשה
אינו מחיר אלא אס כן עשאו לאותו
דאמרי אמר רבא גוצריכא נמי צורת הפתח
טפהים .אין זה כר׳ יאשיה
טפח צורת הפחח על פני כל הדופן
רב אשי אשכהיה לרב כהנא דקא עביד טפח
דבסמוך דבעי מחיצות )י( כסכך צלתו
כולו .כיצד קנה של פצי טפח אצל
מרובה מחמתו:
\* 1שוחק וקא עביד צורת הפתח א״ל לא סבר
היוצא וקנה של חצי טפח במקצוע
אלא
ניתרת
שהשבת אינה
מר להא דרבא דאמר רבא ונתרת נמי בצורת
שכנגדו וקנה על גביהם י( מזה לזה
הפתה א״ל אנא כאידך לישנא דרבא םבירא
בעומד מרובה על
»( הוה ליה כאילו כל הדופן סחוס
הפרוץ .משמע הא כפייז אסור
לי דאמר רבא וצריכא נמי צורת הפתה:
דפתח שיש לו צורח פחח ספימה
והוי מצי לאקשויי מהכא לרכ פפא
מעלייתא היא בפרק קמא דעירובין שתים כהלכתן בו׳ :אמר <צ> רבא יוכן לשבת
לאמר פ״ק דעירוכין )ל׳ ט ו ( :פרוץ
)לף >:3וזהו טפח שאמרו חכמים:
מגו דהויא דופן לענין םוכה הויא דופן
כעומד מומר ובלאו הכי איחוחב
ונהרה נמי בצורה הפהח .משמע
לענק שבת איתיביה אביי ומי אמרינן מגו
התם אף על גב להלכתא כווחיה
דטפח ששנינו היינו כדפריש רבי
והתניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא
דדייקינן
משוס
כלאמרינן התם
סימון לעיל עושה סתימה טפח אצל
ויתירה
טפהים
שלשה
להברו
קנה
בין
יהא
מתניתין כוותיה כלאמר התם ואי
היוצא ואתא רבא למימר דאס עשה
שבת על סוכה שהשבת אינה נתרה אלא
גרסינן הכא שהשבת אינה ניתרת
צורת הפפח על פני כל הדופן בשני
בפרוץ מרובה על העומד אתי שפיר:
בעומד מרובה על הפרוץ ה מה שאין כן
קניס כל שהוא וקנה על גביהם קאי
סיכך
ליה במקום טפח ומכשר ליה כוותיה
בסוכה מאי לאו יתירה שבת דםוכה אסוכה
דאו האי או האי מכשר :וצריכא
ולא אמרינן מגו לא יתירה שבת דעלמא על שבת דסוכה אי הכי ליתני נמי
נמי צורה הפסח .משמע דחרוייהו
יתירה סוכה דעלמא אםוכה דשבת דאילו סוכה דעלמא בעיא טפה שוהק
בעינן טפח אצל היוצא וקנה בזרח
ואילו סוכה דשבת לא בעיא טפה שוהק וםגי בלהי דהא את הוא דאמרת
שכנגדו וקנה שעל גביהם קאי מטפח
סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר ההוא לא אצטריכא ליה השתא מקילתא
זה לקנה של זרח :דקעביד טפח
לחמירתא אמרינן מחמירתא לקילתא לא כל שכן גופא אמר )» רבא
שוחק .אצל היוצא כדרכי סימון :לא
עושה
שוחק.
קנה
י
י(
פס ד׳
בר״ן
ו(
ומשהו,
נוסף:
הגהות הב״ח
)א( גמ׳ אמר רבה וכן
לשבת) :נ( שם גופא אמר
רבה) :ג( דש״• ל״ה אמר
רנא
דה״ל
וכוי
כל הדופן:
כאילו
)ד( ד״ה וכן
לשנת וכו׳ ומוציא הימנה
לניתו .נ״נ וה׳׳ה שמטלטל
יותר
נה
האי
מנארנע
נסמוך
כמי
מאי
ל׳׳ה
לאו) :ה( ד״ה מאי לאו
אפילו וכו׳ אלא כארבע:
) 0תום׳ ל״ה עושה וכוי
נפחות מג׳ סמוך ללוסן
כצ״ל ותינח ליה נמחק:
) (tד״ה שלא יהא וכו׳ לנעי
כמחיצות
צלחו
מרובה
מחמתו כסכך הס״ד:
גליון הש״ם
גפ׳
ראש
כנגד
תור.
מלשון המשנה נלאים פ״נ
מ״ז :שם שתיק רב .כעין
זה ניצה לף ו ע״א ודף לז
ע״נ נ״ק לף יא ע״א נ״מ
לף סט ע״נ:
הגהות הגר״א
] א [ ל״ג שוחק ]כך שמעו
מפיו .ולא נמצא ככ״י ולאו
גושסנקי׳
למריה
ע״ז[:
חחים
רבינו חננאל
ויעמידנו כנגד ראש תור,
כלומר בראש הזויות ממול
זה וזה .כדגדסינן כתחלת
המוכר את הבית בענין
מצר לו מצר אחד ארוך
ומצר
אחד
קצר,
אמר
רב לא קנה אלא כנגד
אותו הקצר ,א״ל רב כהנא
ורב אסי לרב ויקנה כנגד
ראש
תור,
שתיק
רב.
חו ראיה למה שאמרנו.
ואסיק׳
ומעמידו
כנגד
היוצא ,שהוא כנגד קצה
הדופן היוצא ,להראות כי
הוא פתח הסוכה .סוכה
סבר לה מר ונהרה נמי .או האי או
נר מצוה
םיכך
האי :וכן לשבה .אע״פ שצריך לשבת שלש מחיצות ליעשות רשוח היחיד שבת של סוכות מוחר לסמוך על מחיצות הסוכה אס עשה ברה״ר
סמוך לסחחו סוכה דאין בה אלא שחים כהלכתן ושלישית אפילו טפח מכניס ומוציא הימנה לביתו)י( .ואע״ג דבשאר שבתות לא מישתרי אי
נמי בשאר מחיצות שאינן של סוכה לא מישתרו בהט לשכת דסוכה שריא דמימ דההוא טפח אגמריה רחמנא למשה כמחיצות סוכה דליהוי
ליה דופן שלימה לסוכה הוי דופן נמי בשבת דסוכה לענין שבת :דופן סוכה כדופן שבה .כל צידי דפנות שהמירו חכמים לשבת כגון
מחיצה של שחי בלא ערב כדאמר בעירובין )ל׳ טז (:מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפפים ואע״פ שרחב קנה
אינו אלא מלא אצבע ויש בין קנה לקנה שלשה טפחים חסר משהו ואיכא פרוץ מרובה על העומד שפיר דמי דאמרינן לבוד והוה ליה כולו
עומד או של ערב כלא שתי כדתנן התם <שס( מקיפין שלשה חבלים הוי היקף נמי לדופן סוכה ובלבד שיהא זהיר שלא יהא בין קנה לחבירו
שלשה טפחים כשהוא מקיף כי היט דאמר לענין שבת דאס כן נפיק ליה מתורת לבוד ודווקא במקומות הרבה דהוי ליה פרוץ מרובה על
העומד אבל מקום אחד או שני מקומוח הוו להו כפחחיס :שהשבה אינה נהרה .אס יש בה פתחים הרבה שאין בהם צורת הפחח
ורבים על העומל ומבטלי ליה לעומל :מה שאין כן בסוכה .לסגי ליה בשפיס כהלכחן ושלישיח אפילו טפח ואפילו היו לה פחחים בשחי
הדפנות אחד או שנים דכי מצטרפת להו בהלי שתים הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה שריא :מאי לאו .אפילו בשבת שבתוך הפג קאמר דלא
מישתריא לטלטולי והכי קאמר יתירה הלכות טלטול שבת לסוכה אהלכות הכשר סוכה לאכול ולישן ולצאח ידי חובפ סוכה דלענין מיפק ידי
חובתו נפיק ובלבל שלא יטלטל בה אלא <ה ארבעה ולא יכניס מתוכה לבית :לא .הכי קאמר יתירה הלכות טלטול שבת דעלמא אהלכות טלטול
שבת לסוכה ששבת דעלמא אינה נתרמ אלא בעומד מרובה דליכא למימר בה מיגו ושבת לסוכה נתרת משוס מיגו :ואי שבח דעלמא
קאמר אבל שבת לסוכה והלכות הכשר סוכה שוין משוס מיגו לימני נמי יחירה הלכוח הכשר סוכה לעלמא לחול אהלכות הכשר סוכה
לשבח :ואילו סוכה דשבה .אם עשויה כמכוי שחי לפנוחיה זו כנגל זו סגי לה בלחי זקוף אצל היוצא אע״ג לאין רחבו טפח למיגו להוי לוסן
לשבת הוי נמי דופן לסוכה דהא מר משוס לאית ליה מיגו אמר הט ללילך לאמרת לחי משוס מחיצה והזורק למנוי מפולש שיש לו לחי
חייב אלמא מלאורייתא מחיצה היא ומחוכו לרשוח היחיל נהי למלרבנן אסור מלאורייתא מיהא מותר להא מר משוס דאית ליה מיגו אמר
הכי :סיכך על גבי מבוי מפולש שיש לו לחי כשרה .בשבח ולא בחול דמיגו דהוי דופן לשבת למהוי רשות היפיד הוי לופן לענץ סוכה:
ההוא לא אילטריך ליה .לאשמעינן דיחירה סוכה לעלמא אסוכה דשבפ משוס דמרישא שמעינן ליה :דהשהא מקילהא לחמירסא
אמר מיגו .מיגו להוי דופן לסוכה לקילא הר דופן לשבח דחמירא :מחמירהא לקילהא מיגעיא .דמבוי שיש לו לחי זקוף דכשר לסוכה בשבח:
פסי
א מיי׳ פ״ל מהל׳
מה
סוכה הלכה נ טוש״ע
ודהאי
דטפח מחיצה דאורייתא והלכתא גמירי לה לא אתי אוירא ומבטל לה:
לו טפח
עין משפט
א״ח סי׳ תרל סעיף ג:
ב מיי׳ שם הלכה ג
מו
טוש״ע שם סעיף ג:
מי
ג מיי׳ שם הלכה ג
טוש״ע שס וסעיף ב:
ד מיי׳ שם הלכה י
מה
טור שם:
מ ט ה מיי׳ שם הלכה יב
טור ש׳׳ע שס סעיף
ח נ נ א ל )המשך(
רבינו
העשויה כמבוי מפולש ,רב
יהודה אמר אותו הטפח
מעמידו לכל רוח שירצה,
ר׳ יהושע בן לוי אמר
לה
עושה
ארבעה
פס
ומשהו ומעמידו בפחות
מג׳
לדופן,
סמוך
פחות מג׳ סמוך
דכל
לדופן
כלבוד דמי ,דכיון דלית
בה שתי דפנות דבוקות
זו בזו לא סגי לה הדופן
השלישית בטפח אלא בפס
ד׳ ומשהו רהוק מן הדופן
ג׳ חסר משהו ,הכל ז׳
טפחים והן משך סוכה
קטנה
הסוכה
ונכשרת
בכך .אמר רבןא[ אינה
ניתרת הסוכה בענין הוה
אלא בצורת הפתח ,דלא
חיישינן לטפח אם ישנו
ואם אינו .איכא דאמרי
אמר
רבא
נמי
וניתרת
בצורת הפתח ,או טפח או
צורת הפתח .איכא דאמדי
אמר
רבא
נמי
וצריכא
צורת הפתח ,אע״פ שיש
שם טפח ]בעינן[ צורת
הפתח .וכן הלכה ,דהא רב
כהנא עבד בה עוכדא הכי.
שתים כהלכתן ושלישית
אפילו טפח.
אמר רבא
וכן לשבת ,מיגו דהויא
מחיצה לסוכה הויא נמי
מחיצה
עלה
לשבת.
מהא,
אביי
ומותיב
דופן
סוכה כדופן שכת ,כדתנן
מקיפין בקנים ובלבד שלא
יהא
בין
לחבירו
קנה
ג׳ טפחים .יתירה שבת
על הסוכה שהשבת אינה
ניתרת אלא כעומד מרובה
על
הפררץ,
כדגרסינן
תניא
שהוא
בעירובין
ראשון
באחרית
כל
פרק
ארבעה ומארבעה ועד ד׳
אמות ועד עשר אמות,
צריך שלא יהא פרצה בין
זה לזה כמלואו שלא יהא
פרח
כעומד ,ואם היה
פרוץ כעומד כנגד עומד
מותר כנגד פרוץ אסור,
ואם היה עומד מרובה על
הפרוץ אף כנגד הפרוץ נמי
מותר .מה שאין כן בסוכה
שטפח
כדופן סוכה או
פס די ,מתיר )כמו( ]כנגד[
הפרוץ .מאי ייאו יתירה
שבת דםוכה אסוכה ,ולא
אמרינן מיגו דהויא דופן
לסוכה הויא נמי לשבת.
]ודחינן מאי[ מה שאין כן,
בשבת דעלמא .ואקשינן
עליה
אי
הכי
ניתני
נמי יתירה סוכה דעלמא,
דאילו סוכה דעלמא לא
סגי לה בלחי כל שהו עד
שיהא כטפח ,ואילו שבת
דעלמא סגי לה בלחי כל
שהו ,כדתנן לחיים שאמרו
גובהן עשרה טפחים רחבן
ועביין
הוא
כל
דאמרת
שהו.
סיכך
ואת
על
גבי מבוי שיש לו לחי
כשר .ודחי דכא הא לא
אצטריך למיתנא ,השתא
דופן סוכה דהיא קילתא
הויא דופן לשבת החמורה,
מידי ראיתיה דופן לשבת
החמורה לא כל שכן דתהוי
דופן לסוכה ]הןקלה.
עין משפט
נר מצוה
נ א ב מיי׳ שס הלכה י
טוש׳׳ע שס סעיף ו:
ג שס סעיף א:
נא
נב ד מיי׳ פ׳׳ל מהלכות
סוכה הלכה ז סמג
עשין מג טוש׳׳ע א״ח סי׳
חרלל סעיף נ :
רבינו חננאל
וכן אמר רבא סיכך
על גבי ]פסי ביראות[
כשרה ,מיגו דהוץ הגי
לשבת
מחיצות
פסין
לסוכה.
מחיצות
הp
שמועות
שלש
נמצא
דרבא ,שתים בשבת ואחת
ופשוטות הן.
כסוכה.
ושחמתה מרובה מצלתה.
ת״ר חמתה מחמת סכך
ולא מחמת דפנות ,וכן
הלכתא .אמד אביי ,רבי
ור׳ יאשיה ור׳ יהודה
ובית שמאי ור׳ שמעץ
ורבן גמליאל ור• אליעזר
ואחרים ,כולהו סבירא
להו סוכה דירת קבע
בעינן .ודברים פשוטץ
הן .והא דתניא העושה
סוכתו בראש הספינה או
בראש העגלה רבן גמליאל
פוסל ור׳ עקיבא מכשיר,
שיטה הם ואין הלכה
כמותם .וקיימא לן ליתא
הא דאחרים דאמ׳ סוכה
העשויה כשובך ,ולא כר׳
יוחנן דאמר סוכה העשויה
ככבשן .ושמעתייהו כרבי
סלקא דבעי סוכה שיש
בה די אמות על ד׳ אמות
ולית הלכת׳ כוותייה .אמר
)רבא( ]ר׳ יוחנן[ סוכה
העשויה עגולה ככבשן,
אם יש בהקיפה כדי לישב
כ״ד כני אדם כשרה ,ואם
לאו פסולה .כמאן כרכי
דבעי סוכה שיש בה ד׳
על די .ואקשינן למה לי
כולי האי ,מכדי גברא
באמתא יתיב ,י״ב סגי,
דהא שמעינן ליה לר׳ יוחנן
דאמר בעירובין ,מהאי
קרא ויעש את הים מוצק
עשר באמה משפתו עד
שפתו עגול סביב והמש
באמה קומתו וקו שלשים
באמה יסוב אותו סביב,
שמעינן מינה שכל מי שיש
בהיקפו שלשה טפחים יש
בו רוחב טפח .בי״ב סגי,
כיץ דאית בהיקפו י״ב
נמצא חללו ד׳ על ד׳.
ז:
םוכה פרק ראשון םוכה
מםורת הש״ם
םיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה .כין למ״ל כפ״ק רעירוכין
)לף יב >:למי משום היכרא כין למ״ל משוס מחיצה קשה מה
ענין סוכה רכעי מחיצוח לאורייחא למכוי ררכנן למלאורייחא כלא
לחי שרי וי״ל למיירי כלחי טפח כלאמרינן לעיל למעמילו כפחומ מג׳
סמוך ללופן להיינו מלרכנן וכשכת
שרי על ילי מיגו ואפילו כסמוך ללופן
א םיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשרה ואמר
אכל אין לפרץ לטפח סוכה מדרכנן
ב
)א( רבא םיכך על גבי פסי ביראות כשרה
ומלאורייחא ככל שהוא להא כפרק
וצריכא דאי אשמעינן מבוי משום דאיכא
המפלח מלה לף ט (.קחשיכ דופן
שתי דפנות מעלייתא אבל גבי פסי ביראות
סוכה בהדי חמשה ששיעורן טפח
דליכא שתי דפנות מעלייתא אימא לא ואי
ואמרינן החם דלא חשיכ קורה טפח
משוס דהד מדרכנן ולא חשיכ אלא
אשמעינן פסי ביראות משום דאיכא שם
הנך לכחיכן ולא מפרש שיעורייהו
ארבע דפנות אבל םיכך על גבי מבוי דליכא
וא״ח ומכוי זה אס יש כו ג׳ מחיצוח
שם ארבע דפנות אימא לא ואי אשמעינן
גמורות מיפוק לי דכלא לחי הסוכה
הני תרתי מהמירתא לקילתא אבל מקילתא
כשרה דקיימא לן כרכנן דאמרי
לחמירתא אימא לא צריכא :ושחמתה
שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח
מרובה מצלתה פסולה :ת״ר המתה מחמת
ובקונטרס פי׳ דמיירי כמכר מפולש
סיכוך ג ולא מחמת דפנות רבי יאשיה אומר
ולא יתכן דא״כ לא מישחד כלחי
וקורה אלא לר׳ יהולה וכולהו אמוראי
אף מחמת דפנות אמר רב יימר בר שלמיה
כרמן כפ׳ קמא לעירוכין )לף י נ 0
משמיה דאביי מ״ט דרבי יאשיה דכתיב
ואמרינן כסוף חלון )שם לף פא(:
1וסכות על הארון את הפרוכת פרוכת מחיצה
וכסוף כל גגות <שס לף צה (.לאין
וקא קרייח רחמנא סככה אלמא מחיצה
הלכה כרכי יהולה במחיצות ד״ל
כסכך בעינן ורבנן ההוא דניכוף ביה פורתא
ללעולם מייד במבוי סחוס מג׳
דמהזי כסכך אמר אביי רבי ור׳ יאשיה א>ורבי
רוחוח ומייד כגון שסיכך לצד הלחי
יהודה ורבי שמעון ורבן גמליאל ובית שמאי
ולפנים לצד הבחיס לא סיכך דהשתא
אין לזו סוכה אלא שתי מחיצוח
ורבי אליעזר ואהרים כולהו םבירא להו סוכה
סיבך ע״ג פסי
ולחי אחד:
דירת קבע בעינן רבי דתניא נ ( רבי אומר כל
מחיצה
דהוי
מיגו
בשרה.
ביראות
סוכה שאין בה ארבע אמות על ד׳ אמות
לענין שבת ואע״ג דלא החירו אלא
פסולה רבי יאשיה הא דאמרן ״רבי יהודה
לעולי רגלים ולעולי רגלים)י( לא התירו
דתנן ״סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ׳ אמה
אלא לבהמתם אבל אדם מטפס ויורד
פסולה רבי יהודה מכשיר ור׳ שמעון דתניא
מטפס ועולה כדאמדנן פרק עושין
ה ( ב׳ כהלכתן וג׳ אפילו טפח רבי שמעון אומר
פסין )שם לף כא >.מ״מ כיון
דמדאודיתא שרי בכל ענין אמדנן
ג׳ כהלכתן וד׳ אפילו טפה רבן גמליאל
מגו ואפילו מדרבנן לא אסרי משוס
דתניא י* העושה סוכתו בראש העגלה או
ממבוי
מצות סוכה וט עביד צדכותא
בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ור׳׳ע
שיש לו לחי ומפסין לא חייש למימר
מכשיר בית שמאי דתנן ׳>מי שהיה ראשו
האי טעמא דפשיטא ליה טעמא
ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית
מחיצה היא ומדיה
דמצוה:
פסי ביראוה .כפרק שני לעירובין <לף o rח נ ן ! «
להתירו חכמים משום עולי רגלים לעשות לכיראות ־
שכרשות הרכים פסין ארכעה כמו ליומלין ורואין
כאילו יש מחיצה מזה לזה ונמצא הכור מוקף מחיצות ^
מחוכה ל ת ו ך ^
וממלאין מחוכה
המחיצה ואס סיכך על גכן כשרה כשכת
לסוכות למיגו להד דופן לשכת הוי רופן
לסוכה ואע״ג לכעינן שתים כהלכתן:
וצריכא .לרכא למימר הנך תלת
שמעתמא לאשמועינן לאמרינן מיגו:
דאי אשממינן מבוי .הוה אמינא
התם הוא למכשרינן לסוכה ע״י מיגו
לאיכא שמי מחיצות מעלייתא :פסי
ביראוח .איכא שם ל׳ ליומלין נוכףן
לארכע הרוחות שנים לכל מחיצה
אמה מכאן ואמה מכאן שהליומרין
רחכין אמה לכל צל :ואי אשמועינן
הנך הרהי .ולא אשמעינן הך לאמרינן
לעיל וכן לשכת הוה אמינא מחמירתא
לקילמא הוא לאמר מיגו :חמסה
מחמה סכך .פוסלח כה ולא חמתה
מחמפ לפגות :פרופה מחיצה היא.
דכתיכ )שמות כ 0והכלילה הפרוכת
לכס וגר :ורבנן .אמרי לך מאי
וסכות לאמר רחמנא :ליכוןז בה.
למעלה פורתא כעין גג יעשה
ממקצתה :דירה קבע .רארה להשתמש
קכוע ונראית ככית :שלש כהלכהן.
ופרשינן טעמא למעלה )לף ו 0למחסה
ולמסחור מזרס :בראש הספינה.
שהיא גכוהה מאל כספינוח הים שהן
גרולוח והרוח כאה ועוקרחה .וכראש
העגלה נמי כיון לניילי מחחזי כעין
עראי :ב״ש פוםלין .לראוי לחשמיש
כעינן :כמין צרין* .גגה ולפנומיה
כאין כאחל כעין כוורח שאין גג ניכר
לכל והלפנוח לכל :או שסמכה
לכוחל .עשה קנים ארוכים וסמך
ראשו אחר מוטה על הכוחל וראשו
אחר מוטה על הארץ לגגה ולופנה
אחל שאין לה גג ואין נאה ללירה:
שמאי פוםלין ובית הלל מכשירין רבי אליעזר
עגולה :ככבשן .עגולה
כשובך.
רהמנא סבבה .מהא דנפקא לן
דתנן ח(העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה
דלית ליה כאחרים :כדי לישב בה
מחיצוח לעיל מבסוכוח וקרייה רחמנא
לכותל רבי אליעזר פוסל לפי שאין לה גג
מכפגיס:
הקיפה
סכיכות
כוי.
סככה לא מצי דדש דהתם לא דרשינן
וחכמים מכשירין אחרים דתניא אהרים
כמאן .כעי ר׳ יוחנן סוכה גדולה כל
אלא מייתורא ותדע דכולהו מודו
כך כרכי לאמר ד׳ אמות כעינן
אומרים םוכה העשויה כשובך פסולה לפי
דלא בעינן למחיצות פסולת גורן
כחמיה לעל כרחך לית לן תנא
שאין לה זויות אמר ר׳ יוהנן יסוכה העשויה
ויקב :כולהו םבירא להו סובה
למפיש כשיעורא לסוכה כווחיה וכי
דירת קבע בעינן .על כרחיך אין
ככבשן אם יש בהקיפה כדי
כעי רכי יוחנן כולי האי אליכא למאן
שדן דהא רבי בעי ד׳ אמוח ולב״ש
לישב בה כ״ד בני אדם כשרה
אמרה :באמהא יהיב .כל אחל
סגי בכדי ראשו ורובו ושולחנו ודכוותיה
דאמר
כרבי
כמאן
פסולה
לאו
ואם
מקומו אמה נמצא הקיפה כ״ל אמומ
ביבמוח פרק ר״ג )לף נא (:כולהו
כל סוכה שאין בה ארבע אמות
וקיימא לן )עירובין לף י ג :ן כל עגול
סבירא להו מאמר קונה קנין גמור
על ארבע אמות פסולה מכדי 3ייגברא
שיש כהקיפו ג׳ טפחים יש כרחכו
והא דחשיב הכא ר׳ יהודה לאו משום
טפח לכתיכ )לה״נ ל( כיס שעשה
באמתא יתיב י ( כל שיש בהקיפו שלשה
לאסיקנא לעיל טעמא דרבנן דפסלי
שלמה עשר כאמה משפתו אל
טפחים יש בו רוחב טפה בתריסר םגי
דבעו דירמ עראי דהא אביי להכא
שפתו עגול סכיכ וקו שלשים כאמה
הוא מקשה לרבאמ דאית ליה ההוא
הני
אמוח רוחכ שלשים אמה היקף אלמא
טעמא אבל מ״מ אמח הוא דלמעלה מכי לא קיימא אלא אם כן עשאו
יסוב אוחי סכיכ לעשר
הכא נמי כמדסר אמוח היקף סגי מ ה ד פוחיא ארכעה:
קכע ואמדנן נמי כפרק הישן )לקמן לף כא >:רכי יהודה לטעמיה
הני
לאמר סוכה לירת קכע כעינן ודייק מהא למכשיר למעלה מכ׳
ש״מ לרגיל לעשות סוכתו לירת קבע :העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה .לקמן ל()מפרש( כפרק הישן )לף כ : 3ושם>
במתני׳ לקחני כשרה גרסינן בראש העגלה אבל הכא בברייחא בפלוגחא לר״ג ור״ע אור״ח ללא גרסינן ליה וכן ר״ח לא גרס ליה
שבראש העגלה לא פליגי להא מסקינן בפרק הישן )לקמן לף כג (.לפליגי ביכולה לעמול ברוח מצויה ליבשה ואינה יכולה לעמול ברוח
מצויה ליס ומיהו יש ללחוח לכי האי גוונא אמר יכולה לעמול ברוח מצויה לארץ ואינה יכולה לעמול ברוח מצדה שבראש העגלה טון
לניילא ולא מיסתבר כלל לאלא מעמה ליפלגו בסוכה שבראש העגלה כיון לניילא מתחזיא כעראי ועול קשה לבראש הספינה נמי
ניילי ולמה »> לי משום לאינה יכולה לעמול ברוח מצויה ליס ומיהו יש ליישב כמו שאפרש לקמן בדש הישן )לף כא (:נכל״ה שאין[
גבי סוכה שסמכה בכרעי המטה :אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה .לסוכה לירח קבע בעינן ואחרים היינו ר׳
מאיר והא לאמר ר״מ לקמן )לף ח (:שתי סוכות היוצרים זו לפנים מזו החיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה בשאר ימות השנה קאמר לאילו
בחג טון לקסבר דירת קבע בעינן חייבח במזוזה כלמוכח פ״ק ליומא <ק> י (.למהאי טעמא מחייב רבי יהולה סוכח החג בחג במזוזה:
כמה
(6ולקמן נא ,[:ב( ולעיל j
וש״נ[ ,נ( )יומא י :לקמן
ולעיל נ,[.
ד(
נא,[:
ה( ]לעיל ו :וש״נ[ ,ז( לקמן
כג] (t ,.לעיל Jוש׳׳נ[,
ח( לקמן יט :ע׳׳ש ,מ()עי׳
חוס׳ נ׳׳נ קא .ד׳׳ה ורחנןן,
י( עירוני] יג :יל .ננ״נ : r
אהלוח פי״נ מ״ו[](? ,לעיל
נ ,[.ל( רש״ל מ׳׳ז,
תורה אור השלם
.1ושמת שם את ארון
העדות וסכת ע ל הארן
את הפרכת:
שמות מ ג
הגהות הב״ח
) (6גט׳ ואמר דכה סיכן:
)ג( תום׳ ד״ה סיכן ע״ג
פסי וכו׳ ולעולי רגלים נמי
לא התירו) :ג( ד״ה העושה
וכו׳ ולמה ליה למימר
משוס דאינה:
מוסף רש״י
דתנן סוכה שהיא גבוהה
למעלה מעשרים אמה.
שאינה ראדה ליעשות אלא
נמסיצמ קנע )יומא י•( .ב׳
כהלכתן .מזרחית וצפונית
נמין גאס ,או דרומיח
ומערנית .כהלכתן ,כשיעור
! ל ע י ל ו. :
משן סוכה
ו ש ל י ש י ת אפילו טפח.
נרוס י' טפחים )סנהדרין
סוכתו
ד .;.העושה
ב ר א ש העגלה .למטלטלא
ולא קניעא ,או בראש
הספינה .שהוא מקום גנוה
של ספינה והים גנוה
מאד ואין הריס מקיסין
והרוח שולטח שס ועוקרחה
)לקמן כב .>:כמין צריף.
כוך של ציידץ שאורנין
נה אח העופות ועשר
ככוורת שמשפעת והולכת,
שגגו וקירוחיו אחד :ייקחו
יט .!:או שסמכה לכותל.
הטה ראשי קניס על הכוחל
וראשו אחל על האק 1שם.1
לפי שאין לה גג .שאינו
ניכר מהו גג ומהו כותל,
לאהל משופע לאו אהל
הוא ,אלא אס כן יש
נו טפח זקוף ,כלקתני
ננרייחא )שם! .כל ש י ש
בהקיפו ש ל ש ה טפהים.
שצריכה חוט ארוך ג׳ טפחים
להקיפה סנינ ,נילוע שיש
נה רוחנ טפח אס תחלק
(
)ערובין
יג.(:
מסורת הש״ם
א( עירוני) עו ,:ג( ]עירוני!
גז .נ״נ ] (< ,[:bpעירוני!
עו ,[:ו( צ״ל נמס׳ מדות
וכ׳׳ה נתוספומ
נ״נ מ.
והיא משנה נמס׳ אהלות
פי״נ מ״ו,
סוכה פרק ראשון
סוכה
ח.
הגי מילי .לבהיקף ג׳ איכא רווחא טפח :בטיגולא .רוחב טפח יש
כמה מרובע יתר על העגול רביע .אין להוטח לבר זה מהא
בו והוא עגול וכל עגול אין רחבו אלא באמצעו ואנן בעינן ל׳ אמוח
לטבלא מרובעח של שלש על שלש וחוט של שתים עשרה
מרובעות שיהא ארבע בציליה כמו באמצעה ובריבועא איכא הקיפא
יסוב אוחה וטבלא עגולה של שלש חוט של תשע אמות יסוב אותה
טפי :מכדי כמה מרובע יסר על העיגול רביע .מתני׳ היא י(3ארבעיס
לכל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח כראמר בשמעתין
ותשע מדות והדברים נראין לעיניס
לאין מביאין ראיה מחוט ההיקף
דאילו אמה עגולה חוט שלש אמות
הגלול רביע אצל רוחב המקום לאטו
א
>הני מילי בעיגולא אבל בריבועא בעיא טפי
מקיפה ואמה מרובעמ צריכה חוט
טבלא עגולה של ל׳ על ל׳ אמוח
מכדי כמה מרובע יותר על העיגול רביע
ד׳ לסובבה אמה לבל רוח :גשיססר.
סלקא לעתך שאינה מחזקת אלא
בשיתםר מגי ה״מ בעיגול דנפיק
היקף סגי :ה״מ .לסגי כשיחסר
כטבלא של ג׳ על ג׳ מרובעים לפי
מגו ריבועא אבל ריבועא דנפיק
מהאי טעמא למרוכע יחר על עיגול
שהחוט המקיפו מלתו שוה והלא
מגו עגולא בעיא טפי משום
רכיע :בעיגולא דנפיק מיגו ריבוע.
כשחחלוק טבלא של ג׳
אס היקפת כחוט של ט״ז אמה
על ג׳ מרובע על ג׳
מורשא דקרנתא ״מכדי כל
כקרקע כריכועא ממצא כתוכו ארבע
רצועות לאורך ושלש
אמתא בריבועא אמתא ותרי
מרוכעות ואם היית צריך לעגלו
לא
לרוחב
רצועוח
הומשא באלכסונא בשיבםר נכי
מכפנים ולהוציא קרנות ריכועו אתה
ממצא בה כי אם ט׳
חומשי םגיא לא דק אימור
עוגלו בחוט י״כ ונמצא חיצון יפר על
נשל[ אמה על אמה וטבלא עגולה של
דאמרינן לא דק פורתא טובא מי אמרינן לא
הפנימי רביע אף כאן אם היתה
ל׳ על ר׳ ע״כ יש בה י״ב רצועומ
לרב
דק א״ל מר קשישא בריה דרב חסדא
מרובעת סוכה זו ליה להיות כדי
של אמה על אמה שהרי )אם( ריבוע
אשי מי םברת גברא באמתא יתיב תלתא
שישבו בהיקיפה ששה עשר בני אלם:
של ל׳ על ד׳ כשנחלק ללי רצועות
אגל בריבועא מגו עיגולא בטיגן
של רחב אמה לארכו וכן לרחבו תמצא
גברי בתרתי אמתא יתבי כמה הוו להו
טפי משום מורשא דקרנהא .אבל
בו י״ו רצועות של אמה על אמה
שיתםר אנן שיבםר נכי חומשא בעינן לא דק
עכשיו כשעשה אותה עגולה אס לא
ומרובע אינו יתר על העיגול אלא
אימור דאמרינן לא דק לחומרא לקולא מי
היה הקיפה אלא ששה עשר נמצא
רביע נמצאת אתה אומר שהעגולה
אמרינן לא דק אמר ליה רב אםי לרב אשי
האמצע רוחב הרבה מארבע וציליה
היא י״ב אמה על אמה אלא וראי
לעולם גברא באמתא יתיב ורבי יוהנן מקום
הולטם וכלים על לכלה ואין אתה
אין ראיה מחוט של היקף כלל ועוד
גברי לא קהשיב כמה הוו להו תמני סרי
מוצא בציליה ארבע שאין לה זויוח
תלע לרצועה של ה׳ אמות אורך על
בשיבסר נכי הומשא םגיא היינו דלא דק
ורבי ארבע מרובעות בעי וצריך אמה
רוחב אמה חוט של י׳׳ב אמה מקיפה
לעשוח על כרחך היקף עיגולה גלול
כשחבא לחלקה לרצועוח של אמה על
ולהומרא לא דק ג ( רבנן דקיםרי ואמרי לה דייני
כלי שתוכל לרכע מתוכה ארבע
אמה אין בה אלא חמש אמות והיינו
דקיסרי אמרי עיגולא תפיק מגו ריבועא רבעא
מרובעות שיש להם זויות :מכדי כל
טעמא לפי כשאחה מניח חוט בריבוע
ריבועא
אמהא בריבועא כוי .כשאתה מודד
הולך ומיצר לזרות וכשאתה מניחו
אלכסון שלהם אתה מוצא לכל אמה שבריבוע פוספת שני חומשים כך
בעוגל מרחיב והולך ואס באנו לכוין החשבון למרובע יתר על העגול
שיערו חכמים :בשיבסר נכי חומשא סגי .שהרי אינך צריך להרחיב
נוכל להוכיח בענין זה שחעשה נקולה של משהו ופקיפנה בחוטין
עיגול זה אלא שתמצא בתוכו ד׳ מרובעות וכשאתה מושיב לתוכו טבלא
הרבה סביב זה סיבוב אחר סיבוב על שירחיבו ויגלל רוחב בעוגל
מרובעח יהא חוט העיגול המקיפו נוגע בקרנות הריבוע נמצא עיגול
טפח על טפח ואחר כך חחתך החוטין מן הנקולה ולמטה להיינו
זה רחב מתוכו כמזוית לזוית של ריבוע שהוא חמש אמות ושלשה
מחצי רוחב עיגול ולמטה ואחר שיחתכו יחפשטו כל החוטין מימין
חומשים ודבר עגול כל רחבו שוה כאלכסונו בן אמצעו שהרי אין לו
ומשמאל ונמצא כל חוט הולך ומאריך מחבירו משהו מכאן ומשהו
זויות נמצא תוכו חמשה ושלשה חומשין על חמשה ושלשה חומשין
מכאן על שאחה מגיע לחוט העליון לארכו ג׳
וכל שיש ברחבו טפח בעיגול צריך היקפו שלשה נמצא לחמש אמות
טפחים שהוא חוט החיצון שהוא מסבב טפח על
רחב חמש עשרה אמה היקף ולשלשה חומשין חשע היקף שהן שחי
טפח לכל שיש ברוחבו טפח יש בהיקפו שלשה
אמוח פחות חומש הרי שיבסר נט חומשא פחות חומש :לא דק .ר׳
טפחים נמצאו החוטין הללו סלורין כענין זה כמין
יוחנן במילמיה לצמצם ואמר טפי דכל כמה דהויא גדולה טפי עדיפא:
רצועה רחבה כאמצע חצי טפח והיינו כנגל
לחומרא .אם אמר להוסיף על השיעור דלא חש לצמצם לא הוה
הנקולה מכאן ומכאן כלה והולכת וצרה על משהו
1
קשיא לן אבל השתא לבציר ליה שיעורא והכשיר את הפסולה קשיא ואס באת לחזור ולחלק אותה באמצע היינו כנגל 11
לן מי לא לק במילתיה ללא ליקיל :באמהא יסיג .ואי הוה מצריך הנקולה תמצא שתי רצועוח שכל אחת ארכה טפח
רכי יוחנן להושיבם למוכה ודאי איכא לאקשויי :אלא ר׳ יוחנן מקום
"""""י
ומחצה ומצל אחת רחבה חצי טפח ומצל אחת }
גברי לא קחשיב .כחוך הסוכה אלא סכיכוחיה מכחוץ הוא אומר
כלה על משהו ועתה תצטרף אלו שתי הרצועות ושים הארוך כנגל
להושיבם הרי פיחתנו מן החשבון מרוחב העיגול שתי אמות על שתי
הקצר ממצא רצועה ארבה טפח ומחצה על רוחב חצי טפח תחלוק
אמות שכשאתה סובבו במוט סביבו מבחוץ היקפו עשרים וארבע
אותה לשלש רצועות חמצא בה שלש רצועוח מחצי טפח על חצי
אתה מוצא בתוכו שמונה על שמונה דכל שיש בהיקפו שלשה יש טפח ואילו רצועה מרובעת של טפח כשתחלק נה שתי וערב תמצא בה
כרוחכו טפח ועכשיו שהדפנות מפנימה למושבן אינו רחב אלא ששה
ארבע רצועות של חצי טפח על חצי טפח הרי לך מרובע יתר על
על ששה להא גברא באמתא יתיכ והוצאח לך אמה מזה ואמה מזה
העיגול רביע :כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכםונה.
לכל צל :כמה הזו להו סמני םרי .בהקיפה יש שמונה עשר להא
אין החשבון מכוון ולא לק דאיכא טפי פורתא שאם תעשה ריבוע
רחבה ששה על ששה :ולחומרא לא דק .שהוסיף מעט על השיעור
של עשר על עשר וחחלק אותו שתי וערב נמצא בתוכו ארבעה
ולא צמצמו ומיהו פורתא הוסיף ללא הרחיבו בתוכו יותר על שיעורו
ריבועים של חמשה על חמשה חזור וחלוק אותם ריבועים לאלכסוניס
אלא שני חומשין להיינו שליש מששה חומשין שהוסיף בהקיפו וליבא
ההולך לצל אמצע של ריבוע גלול תמצא
לאקשויי כדאקשת לעיל טובא מי לא דק :ורבנן לקיסרי אמרי .לעולם
בריבוע הפנימי חמשיס אמה שהרי הוא
מקום גברי בעינן ללהוי לתוכה עשרים וארבע אמות :דטיגולא מגו
חציו של חיצון שהרי חלקת הריבועים של
ריבוטא ריבטא .מפיק מן הריבוע כשאתה עוגל את המרובע מתוכו:
ה׳ על ה׳ כל אחל לאלכסונו ואם לא היה
בו אלא לפי חשבון אמתא ותרי חומשי
אבל
להיינו ז׳ על ז׳ נמצא לאין בו חציו של חיצון לריבוע של שבעה על שבעה אין בו אלא ארבעים ותשע רצועות
של אמה על אמה וראוי להיות חמשיס להא הוא חציו של עשרה על עשרה רעולה למאה רצועוח של אמה על אמה:
רבי יוחנן מקום גברי לא קחשיב .על חנם לחק ליישב לברי ר׳ יוחנן לעל כרחך מקום גברי קחשיב לשמעינן
ליה בהליא בעירובין בריש חלון )לף עו (.לאמר חלון עגול צריך שיהא בהקיפו כ״ל טפחים ולא מיתרצא אלא כלייגי לקיסרי וכו׳:
ריבועא
ןןו׳ 111
1 1ןןןן
1,
א( לפניני שס מיידי המשנה נקירה ולא גמרזנ ואולי לגי׳ אמרת היה לו לרניני ו״ל שס.
רבינו חננאל
ודחינן הני מילי כעיגולא,
כלומר לא תמצא חללו ד׳
אמות אלא באמצע בלבד,
אבל בצדדין אינך מוצא ד•
אמות .ותנן באהלות כמה
יהא בהיקיפה ויהיה בה
טפח א( במרזב ,במרובעת
ארבעה ,שהמרובע יותר
רביע
העיגול
על
י( ואמרינן מיכדי ]כמה
מרובע יתר[ על העיגול
רביע .בי״ו גברי סגי,
דהא משכחת ד׳ על
ד׳ אמות .ודחינן הגי
מילי דמרובע יותר על
העיגול רביע ,בעיגולא
תפיק מיגו ריבועא ,אבל
ריבועא דנפיק מיגו עיגולא
בעינן טפי משום מורשא
דקרנתא .ראינו לרבינו
הגאון פירש ואמר אינך
מוצא ד׳ על ד• אמות ,אלא
]אם[ יש בעיגולו י״ו אמה
והי שבועים ושני שלישי
שבוע חסר מעט .ותוב
אמרינן מכדי כל אמתא
ותרי
אמתא
בריבועא
חומשי באלכסונא ,כלומר
אפי׳ אם תעשהו באלכסון
במתיחת זויותיו תמשוך
בהם ,ומורשא דקרנתא לא
יוסיף יותר על כל אמה
]אלא[ שני חומשין ,י״כ
אמה )י״ב( ]כ״ד[ חומשין,
משום שתרבעהו ותוציא
כקרנותיו,
מורשאות
חומשין,
כ״ד
נמצאו
הנה ה׳ אמות פחות
חומש ,ושתים עשרה ,הנה
י״ז אמה פחות חומש.
וזהו שאמרו בשיבסר נכי
חומשא סגי .כלומר בזה
השיעור בי׳׳ז נכי חומש
בעיגולא תמצא ד• על ד׳
אמות ,אחרי שתמשוך מהן
מורשא דקרנתא .ודחינן
לא דק ,כלומר הוסיף
על שיעור ולא דיקדק.
ומתמהינן אימור דאמרינן
לא דק פורתא ,טובא מי
אמרינן .וחזרנו לחשבון
אחר .כלומר אין כל אדם
ישיבתו אמה ,אלא מקום
שתי אמות ישיבת ג׳
אנשים הן .אי הכי בכמה
אמות יושבין כ׳׳ד בני
אדם ,בי״ו אמות ,ואנו
בשבסר נכי חומש בעינן.
ושנינן לא דק ,הוסף
אמה אחת פחות חומש.
ואמרינן אימור דאמרינן
לא דק להומרא ,וזה
קולא היא כי בי״ו אמה
הסוכה פסולה היא .ואתה
הכשרת אותה .ושגינן
באמתא
גברא
לעולם
יתיב ,ור׳ יוחנן מקום
גברי לא קחשיב ,פירוש
בני אדם הללו חשבם
ר׳ יוחנן במקום דופן,
וכשישב אדם נמצא ירכו
עד שוקו אמה ,והיושב
כנגדו אמה .כשיהיה ח׳
אמות בעיגול ,נמצא מקום
ישיבת זה אמה ומקום
היושב כנגדו אמה אחרת,
כשתוציא מכלל השמונה
אמות <ב(מקום ישיבתם
נמצא פנוי ביניהם שש
אמות ,וכל עיגול שיש
בתוכו שש אמות קו
יסובבהו י״ח אמה ,ודי
לנו בי״ז נכי הומש ,נמצא
שהוסיף אמה וחומש,
ושנינן לחומרא הוסיף,
והיינו לא דק ולחומרא
לא דק.
נ( ע״פ כסנ יל והמוקף נסוגרייס נ״נ דצ״ל.
ח:
עין משפט
נר מצוה
נג
סזש״ע א״מ סי׳
א
חרלו סעיף ג:
ב מיי׳ פ״ו מהלכות
נד
מזוזה הלכה נו סמג
עשי! כג טוש׳׳ע י״ל סי׳
רפו סעיף ינ:
נה
ד ה מיי׳ פ״ה
ג
מהלכות סוכה הלכה
ט סמג עשין מג טוש׳׳ע
א׳׳ח סי׳ מרלה:
רבינו חננאל
וגרסינן בפרק חלק שבין
שתי חצרות ,אמר ר• יוחנן
חלון
שיהא
עגול צריך
בהיקיפו כ״ד טפחים ומהן
שנים
בתוך
ומשהו
י׳
שאם ירבענו נמצא משהו
בתוך יי .למה לי כולי
מכדי
האי
שיש
כל
בהיקיפו ג׳ טפחים יש בו
רחב טפח בי״כ טפחים
סגי.
ושנינן
כוי,
ואסיקנא
אבל
בעיגולא
חומשא
הגי
סגי.
מילי
בריבועא
בי״ז נכי
ושנינן
ר׳
יוחגן ד אמר בדייני דקיסרי
דאמרי ריבועא דנפיק מגו
עיגולא
ואקשינן
פלגא.
והא ליתא לדייגי דקיסרי,
לטעותא
ושנינן
דקיסרי
קאמר.
דדייני
דקיסרי
דדייני
נמצאת
שמועה דרי יוחנן אליבא
אמורה.
אמר ר׳ מאיד משום ר׳ לוי.
שתי סוכות של יוצרים
כוי .פשוטה היא .תנו רבנן
סוכת גוים ,סוכת נשים,
סוכת בהמה ,סוכת כותים,
סוכה מכל מקום כשירה,
ובלבד שתהא עשויה לצל
ומסוככת
כהלכתא.
וכן
סוכת רועים ,סוכת קייצין,
סוכת
סוכת
בורגנים,
שומרי פירות ,סוכה מכל
מקום
כשירה.
וכיוצא
בהן
ואסיקנא
סוכת גויס וסוכת נשים
חיובא
עשויה
כהלכתא
נינהו
לצל
דלאו
אם
בני
היא
ומסוככת
כשירה,
וכל
שכן סוכת רועים וקייצים
ובורגנין
ושומרי
פירות
דבגי חיובא נינהו שסוכתפ
כשירה.
סוכה פרק ראשון
סוכה
מסורת הש״ם
אגל ריגוטא מגו עיגולא פלגא .כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה
ריבועא תפיק מגו עיגולא פלגא .פירש בקונטרס כשאתה
מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו להיינו תילתא לכוליה הלכך
מרבע בתוך העיגול אחה נוטל ממנו חצי השיעור
לשש עשרה ריבוע צ ד ן העיגול המקיפו סביב להיוח עשרים וארבע:
הנשאר בו להיינו חילחא לכולה הלכך לשש עשרה ריבוע צריך
ולאו מילהא היא .להא ראינו ללא הר שיעורא כולי האי אלא שיהא
העיגול המקיפו סביב להיות כ״ל ולבר תימה הוא זה מה ענין זה
רחב כשיעור אלכסונו של מרוכע
אצל זה אלא יש לפרש דבועא מפיק
וכל אמתא בדבוע אממא ותד
עוגל
מגו עיגולא פלגא מרופבו של
ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא ולא היא
חומשי באלכסונו :שסי סוטה של
מחזיק רוחב הדבוע נמצא זויומ של ההא קהזינן הלא הוי כולי האי :א״ר לוי
יוצרים .כך היה לרך של יוצד כלי
ריבוע המגיעין על העיגול כפליים
על רוחב הריבוע לקא סבר כל משום ר״מ א שתי סוכות של יוצרים זו לפנים
מרס בימיהן עושין להם שתי סוכות
מזו הפנימית אינה סוכה בוהייבת במזוזה
זו לפנים מזו בפנימית הוא רר
אמתא בריבוע תרי אמוח באלכסונה
והחיצונה םוכה ופטורה מן המזוזה ואמאי
ומצניע קררוחיו ובחיצונה הוא עושה
ותימה היאך טעו במרה רבי יוחנן
מלאכתו ומוציא קררוחיו למכור:
תהוי חיצונה כבית שער הפנימית ותתהייב
ודייני לקיסד למאחר שלא מללו
פנימיס אינה סוכה .אם בא לישב
הרבר היאך עשו בלל על לבר שאינו
במזוזה משום דלא קביע 8 ( 6תנו רבנן גגנב״ך
כתוכה בחג לשם סוכה ואע״ג ללא
ויש לומר לקכלה בילס לשון זה של
סוכת גויס סוכת נשים סוכת בהמה סוכת
בעינן סוכה לשם חג להא כבית הלל
דבוע מגו עיגולא פלגא והוא אמת
כותים סוכה מכל מקום כשרה ובלבד
קיימא לן למכשרי סוכה ישנה
לענין המקום ולא לענין אורך החוט
כהלכתה
מאי
כהלכתה
מסוככת
שתהא
במתניתין <דף מ (.הכא אינה סוכה
המקיף והרוחב למקום הריבוע
שבתוך העיגול מתמעט חצי של אמר רב חםדא י והוא שעשאה לצל סוכה
ללא מינכרא מלמא ללשס סוכה הוא
דבוע להוא תילתא דכולי עיגול מכל מקום לאתויי מאי לאתויי סוכת רקב״ש
לר בו להא כל ימות השנה לייר
התם ורוב תשמישו וסעולמו ושינמו
דתנו רבנן יםוכת רקב״ש סוכת רועים סוכת
תלע שאס תעשה דבוע של עשר
שם :וחייגה במזוזה .לעולם משוס
על עשר וחחלקנו שתי וערב ותחזור
קייצים םוכת בורגנין סוכת שומרי פירות
לכל לירתו בה :החיצונה סוכה.
ותעשה ריבוע גפנים לאלכסונה
סוכה מכל מקום כשרה ובלבד שתהא
ויוצא בה ילי חובתו ואין צריך
מסוככת כהלכתה מאי כהלכתה אמר רב
לסותרה ולעשותה לשס חג כביח הלל
חסדא והוא שעשאה לצל סוכה מכל
ומשוס היכירא למצוה ליכא למיסר
מקום לאתויי מאי לאתויי סוכת גנב״ך
לכיון לכולה שמא לאו הכא לייר
האי תנא דגנב״ך אלימא ליח גגב״ך
והשתא לייר בה איכא היטרא:
ופטורה מן המזוזה .לעולם ללאו
משום דקביעי וקא תנא מכל מקום לאתויי
לירה היא שאינה עשויה אלא לצאת
רהב״ש דלא קביעי והאי תנא דרקב״ש
ולבא לרך שם ולהכניס שם תגרים:
אלימא ליה רקב״ש דבני חיובא נינהו ותנא
והיהוי כביה שטר הפגימיה .לקי״ל
של ריבועים קטנים כענין שפירשתי מ״מ לאתויי גנב״ך דלאו בני היובא נינהו:
במנחות בהקומץ רבה )לף לג0
לעיל נמצא דבוע פנימי חציו של
מתני׳
לחייב במזוזה מלרבנן .בית שער
חיצון ואס תעשה עוגל של עשרה על
פורק״א בלע״ז שלפני הבית :משום דלא קביט .לא זו ולא זו לבר
עשרה בחוך ריבוע החיצון יהא העגול בין שני הריבועים וזה הוכחנו
קבוע ואין הפנימית חשובה להיות לה בית שער :סוכה גויס.
שמרובע יתר על העיגול רביע אם כן העיגול יחר על הדבוע
שעשרה ללור בה בימות החמה :סיכה מ״מ .אפילו פחותה מאלו
הפנימי חציו של פנימי להיינו <()תילתא לעגולה דהיינו( רביע של
ולקמיה מפרש מאי היא :מאי כהלכהה .מאי אתא לאשמועינן לאילו
דבוע חיצון וקצת תימה ללא נקט דבועא לנפיק מגו)א( עיגולא להיינו
שתהא צלחה מרובה מחמתה ובלבר שכשר לסכך בו פשימא אנוו
תילחא מכל העגול כי היכי מקט עיגולא לנפיק מגו ריבועא ריבעא
משום רדעא במילי אחרנייתא שלא נעשית לשם סוכה תתכשר אף
להיינו דבעא מכל הדבוע לכך יש לפרש להנך תרי מילי קיימי
כפסולות :אמר רב חסדא .האי כהלכתה לקאמר הוא שמסוככח יפה
לאייד כעין שפירשחי שעושה עיגול בחוך דבוע וחוזר ועושה דבוע
למוכחא מלתא שעשייתה הראשונה לצל היתה ולא לצניעות בעלמא
אחר בחוך אוחו עיגול ואחא למימר שנחמעט
לאע״ג לסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן ולצל הוא
העוגל רובע של דבוע החיצון וריבוע פנימי
למיקריא סוכה שסוככח מן החורב :רקב״ש .סימן רועים קייציס
נתמעט מדבוע חיצון פלגא ורובע ופלגא קיימי
בורגנין שומרי פירות .ולקמן פ ד ך מאי גריעותייהו להני מהנך ללעיל
אדבוע מיצון ואם תאמר והלא ריבוע של שבעה
ל ק ד ליה סוכה מכל מקום :רוטים .שעשו סוכה בשלה לישב בתוכה
על שבעה אס תעשה בו עוגל של שבע על שבע
מפני השרב ושומרים צאנם :קייצים .שומרי קציעוח השטוחין בשלה
אמות ותחזור ותעשה בתוך העוגל ריבוע של אלכסונו שבעה
לייבש :בורגני! .שומד העיר .וכולן ישראלים הם אבל סוכה זו לא
כמלת העוגל הוה ליה ריבוע פנימי חמשה על חמשה
לשם חג נעשיפ :סוכה מכל מקום .לאפילו פחות מאלו והיינו הנך
לפי חשבון של אמתא ותרי חומשי באלכסונה ומשכחת לה
ללעיל כלמפרש לקמן להאי חנא חשיכי ליה הני משום לישראלים
בריבוע פנימי יחר מחציו של חיצון ליש בפנימי כ״ה רצועוח
כינהו וחייכין כסוכה וראויה סוכתן להכשיר יותר מסוכת גנכ״ך גויס
של אמה על אמה ובחיצון לא משכחת אלא מ״ט ויש לומר
נשים בהמה כותים שאין חייבין כסוכה :אלימא .חשוכה להכשיר:
שזה תלד במה שהוכחנו לחשבון של אמתא ותד חומשי אינו
סוכה רקג״ש לא קביטי .פעמים רועין כאן ופעמים רועין כאן
מכוון לאיכא טפי וא״כ אין בדבוע הפנימי ה׳ על ה׳ לאם היה
כשאכלו את המרעה וכן קייצים כשיבשו הולכין להם וסותדן סוכתן:
כו ה׳ על ה׳ היה אלכסונו עולה טפי מזי :ו ודחוי חיצונה בית
שער לפנימית ותתחייב במזוזה .ובית שער חייב במזוזה כלתניא
מתני׳
בהקומץ רבה )מנחית לן לג >:כית שער אכסלרה ומרפסת חייכין במזוזה ותימה לגפרק קמא ליומא )לף יא :ושם( אמדנן לממעטינן
להו ממזוזה מדכתיב בית מה ביח מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין ללירה ויש מחלקין בין פתוחין לביפ ולפחוחין לגינה וקשיא לאס
כן הוה ליה לשנרי הכי התם במנחות )ש (0לפדך אלרב חסלא לאמר אכסלרה פטורה מן המזוזה וצ״ל הא לאורייתא הא לרבנן והא
ללא משני התם במנחוח למשמע ליה לרב חסלא פטורה לגמד קאמר אפילו מדרבנן:
סוכת כותים .כל הנך לקחשיב הכא אמר בשמעחין ללאו בני חיובא כינהו לקסבר ג ד אדומ הן והא לאמר סרק שני ליבמות
)לף כל (:דאחד גרי אדות ואחד ג ד חלומות הלכה כולם גדם הני מילי כשנתגיירו לגמרי אבל ג ד כוחים כחיב כספר
מלכים <ב (pאת ה׳ היו יראים ואת אלהיהס היו עובדים ומאן דאמר כותים גרי אמת קסבר דאחר כך ניתקנו:
סוכה
א( מנחומ מכ ,.ב( ]מהר״ס
מוחק זה[,
הגהות הב״ח
)א(
תוס'
ל״ה
ריגועא
מפיק וכי׳ וקצת מימה וכר
מגו עימלא תילתא דהיינו
תילהא מכל העיגול:
גליון הש״ם
גט׳ תנו רבנן גנב״ך .ע׳
גינךן לף מה ע׳׳נ חוש׳
ל״ה כל:
לעזי רש״י
פורק״א .אכסדרה.
סוכה פרק ראשון
מסורת הש״ם
א( ניצה ל ,:ג( ]לקמן ,[:0
ג( מנחות מנ ,:ד( ]לקמן
,[:0ה( י״ג :שנותרו,
ו( ]צ״ל ומי[ ,ז( ]צ״ל ומי[,
ח( ]צ״ל לולב[,
מתני׳
סוכה ישנה .כלמפרש שעשאה קולס לחג שלשים יום ולא
פירש שהיא לשם חג :ביס שמאי פוסלין .לבעו סוכה לשמה וזו
סתם נעשית .ואילו תוך שלשים לחג הוה טון לשואלין בהלכוח החג
קולם לחג שלשים יום סתם העושה לשם חג הוא עושה אבל קולם
סוכה
תורה אור השלם
.1דבר א ל בני ישו־אל
לאביר בחמשה ע ש ר יום
להךש השביעי הזה חג
הסכות שבעת ןניים לץ:
ויקרא כג לד
.2חג הסכת תעשה
יביים
שבעת
לך
באספך מגרגך ומיקבך:
דברים טו יג
תעשה
גדלים
.3
ל ך על ארבע כנפות
כסותך א ש ר תכסה בה:
דברים כב יכ
.4דבר א ל בני ישראל
אלהם ועשי
ואמרת
להם ציצת ע ל כנפי
בגדיהם לדרתם ןנתנו
ע ל ציצת הכנף פתיל
במדבר טו לח
תכלת:
הגהות הב׳׳ח
)א( תום׳ ד״ה ואס עשאה
וכר ונפרק ארנעה אחין
ונפ׳׳ק כצ״ל ותינמ קשיא
נמחק) :ג( דייה מנין וכו׳
לחיילא קדושה עלייהו
אימקצאי) :ג( ד״ה ההוא
וכו׳ שלא נודעה לרביס
מכפרת כו׳ לאמר עולא:
גליון הש״ם
גם׳ מנץ לעצי סוכה .עי׳
לקמן לף לז ע״נ רש״י ל״ה
אסור להריח:
כשרה.
גמ׳
לבית
איצטדך:
שמאי
סוכה לשם חג .לכתיב סוכות
לה׳ לשם מצות המלך :על החגיגה.
שלמי חגיגה שם שמים חל עליהם
לאוסרן על לאחר הקטרת אימורין
חכו
כעבל
בהו בתר הכי משלחן
פרס:
הנוטל
חג.
גבוה
חגיגה:
חג הסוכוס העשה .סוכות תעשה
לחג סרס המקרא ולרשהו :בחולו של
אס
מועד.
עשאה
לא
מחחילה:
פלוגתא לרבי אליעזר בפרק הישן
)לקמן : > : 0וסרטנן לבית הלל ללא
בעו לשמה נימא גבי ציצית נמי לית
להו לרב יהולה אמר רב :עשאה.
לציצית :מן הגרדין .פרניי״ש שתולין
בסוף הטלית מותר האריגה וגדל שם
הציצית מינה ובה :מן הקוצין .חוטין
שנמקוה בשתי וקושרים אותן ותלדין
לראשיהן בבגד לאחר שנארג
וקד
להו קוצין על שם שבולטין כקוצים:
מן מימין .כגון טלית שתפרוה או
שעשו בה אימרא במחט וראשי חוטי
התפירה מלדין בה ומהן גללו הציציח:
פסולה .הואיל ומלדין ועומדים כל
אלה בבגד ולא נתלו בה לשם ציצית
לאו עשיה לשמה היא :מן הםיסין.
פקעיות כדודות של חוט לומשיי״ש:
כשרה .הואיל וכשנפלו בבגד לשם
ציצית נתלו עשיה לשמה היא דטדה
לשמה לא
בעינן
שאין
טדה
מן
העשיה :כי אמריהה קמיה דשמואל.
מוסף רש״י
כך ח ל שם שמים על
הסוכה .על עצי סוכה
ליאסר כהנאה כל שנעה
הואיל והוקצו למצוה )לקחו
ל ז . 0שבעת ימים לה׳.
משמע כל שנעה לה׳
הוא הקלש !ניצה ל.(:
אין ע ו ש י ן סוכה בחולו
ש ל מועד .מי שלא ישנ
נסוכה יו״ט הראשון 1לקמ1
לציצית,
בז .(:עשאה.
הקוצץ .הנקצציס
מן
היינו חוטץ התלדין בסוף
היריעה שקורין פרוקי״ש
וקוצצים אומס מן הנגד,
ל״א להכי קרי להו קוצץ,
שיוצאץ מן הנגל כקוצי!
!מנחות מ נ . 0ו מ ן הנימין.
היינו אומן שיוצאין מן
הנגל נמסירה !שם( .מ ן
הגרדין .פרינ״ש )שס>.
פסולה .כל זמ! שמחונרי!
לנגל לנעינן עשייה לשמה,
והאי תלד ועומל נה )שםו.
רב יהודה תלמידו של רב ושל שמואל
היה לאחר פטירתו של רב היה אומר
שמועות
משמו
כך
אמר
לי
רב
וכשהרצפי דברים לפני שמואל נחלק
לבר חבריא אמרין טפח רבי יוסי אמר כל שהוא ומאן
לאמר כל שהוא ובלכל שתהא על פני כולה ובתר הט איתא החס
מצה ישנה פלוגתא לבית שמאי וב״ה א״ר לברי הכל הוא מטון שלא
עשאה לשם פסח לבר ברי הוא שלא
עליו .מ״מ תרדיהו עשיה לשמה בעו:
מתני' סוכה ישנה בית שמאי פוסלין ובית
הלל מכשירין ואיזו היא סוכה ישנה כל
שעשאה קודם להג שלשים יום אבל אם
עשאה לשם הג אפילו מתהילת השנה כשרה:
גמ' מ״ט דבית שמאי אמר קרא הג הסוכות
שבעת ימים לה׳ םוכה העשויה לשם חג
בעינן ובית הלל ההוא מיבעי ליה לכדרב
ששת >דאמר רב ששת משום ר״ע מ נ ץ
לעצי סוכה שאםורין כל שבעה ת״ל חג
הסוכות שבעת ימים לה׳ ותניא רבי יהודה
בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על
ההגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר
חג הסוכות שבעת ימים לה׳ מח חג לה׳ אף
םוכה לה׳ ובית שמאי נמי מיבעי ליה לחכי
אין הכי נמי אלא מאי טעמייהו דבית שמאי
כתיב קרא אחרינא חג הסוכות תעשה לך
שבעת ימים סוכה העשויח לשם חג בעינן
ובית הלל ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה
בהולו של מועד ובית שמאי םבירא להו
כרבי אליעזר דאמר ״אין עושין םוכה בחולו
של מועד ובית הלל לית להו דרב יהודה
אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב עשאה
מן ״הקוצץ ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן
הסיסץ כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל
אמר לי אף מן הםיםץ נמי פסולה )אלמא(
דבעינן טויה לשמה ה״נ נבעיא סוכה עשויה
לשמה שאני התם דאמר קרא גדילים תעשה
לך לך לשם חובך הכא נמי חג הסוכות תעשה
לך לך לשם חובך ההוא מיבעי ליה ״למעוטי
גזולה התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה
התם כתיב קרא אהרינא ועשו להם משלהם:
מתני׳
א
1
8כ
א
2
ג
3
4
אלמא לא גרסינן .אלא ה״ג אן 1מן הסיסין פסולה דבעינן נוויה
לשמה דמאן דגרס אלמא משמע דהאי דמומיב קאמר לה ואם
כן לא מותיב אלא מדשמואל ולאו מילתא היא דרב נמי עשיה
לשמה
בעי:
למעוטי
גזולה.
דבעינן
תעשה
לך
משלך:
מתני׳
u
•
ם וכה ישנה כית הלל מכשירין .בירושלמי תני צריך לחלש בה
שלשים סתמא לאו לחג :וביס הלל
מכשירין .ללא בעינן סוכה לשם חג:
עין משפט
לקלק בה:
ואם עשאה לשם חג
ובו׳ .אפילו לבית הלל נפקא מינה
שאין צריך לחלש בה לבר ואפילו לא
נפקא מינה אלא לב״ש יש לו לחנא
טעמא לב״ש אחא לאשמועינן אלא
היכא לפליגי תנאי אליבא לב״ש ולא
נפקא מינה
לבית הלל
מ י ד בפלוגתא אליבא
אליעזר
ט ההיא לרבי
למילה )שבת ל ף קלה (.ובפרק ארבעה
אחין)יכמות ל ף כח .ושם() > קשיא ובפי
במקומם:
מנין
מלאודיחא
ולרשה
םובה
לעצי
שאסורים כל שבעה .משמע לאסירי
גמורה
היא
מלפדך והא קרא להט הוא ראתא
ותימה רבפרק טרה )שבת ל ף מה(.
משמע שהוא מלרבנן למייתי התם
ראיה לרבי שמעון אית ליה גבי נר
ממוך שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו
מהא לתניא לאין נוטלין עצים מן
הסוכה בי״ט ור׳ שמעון מתיר ושרן
כסוכח החג בחג שהיא אסורה ובפ׳
המביא כלי יין)ביצה ל ף ל :ושם( מייתי
לרשה להכא ואפילו הט משמע התם
בסוף
שמעתין
ללא
אסירא
אלא
מטעם מוקצה לקאמדנן עצי סוכה
למיילא קלושה) 0איתקצאי לשבעה ר״ל
להאי לאסור מלאודיתא היינו בעולה
קיימת אסור ליטול ממנה עציס אבל
משנפלה לבטלה מצותה לא אסירא
אלא מלרבנן והא לסדך בביצה )שס>
י(וט מהני ביה מנאה היינו משום
לטון ללא מהני ביה מנאי בעולה
קיימת כשנפלה נמי לא יועיל למיגו
לאיתקצאי
בין
השמשות
אימקצאי
לשבעה ומשני לסיפא אתאי לסוכה
לעלמא והלר פ ד ך מנדי סוכה למהני ביה מנאה ומשני באומר איני
כולל מהם כל בין השמשות ללא הוקצו למצותו ולא למו לעצים שהם
עיקר המצוה ועל כרחך בולל מהם ויש בהם סתירת אהל ואע״ג
למעיקרא ילע האי טעמא אורחא להש״ס לפרש לבדו לרך קשיא
ותירוץ ור״ת מפרש לעציס של כלי הכשר סוכה מיילא קלושה עלייהו
ואההיא לביצה קשיא מפרק במה מלליקין)שבת ל ף כב .ושם( למשמע לנרי סוכה אסורין משוס בזוי מצוה ולא משום מוקצה ובמקומה פירשנוה:
הגיגה לה׳ אף סוכה לה׳ .קסבר רבי יהורה בן בתירא לאי לאו משום חגיגה מוקמינן לה לסוכה לשם מג:
ההוא
מיבעי ליה
למעוטי גזולה .תימה תיפוק ליה משום להוה ליה מצוה הבאה בעבירה למהאי טעמא פסלינן ״(אתרוג הגזול ביום טוב שני לקמן
בדש לולב הגזול ) ל ׳ כט (:ובההיא שמעמא גופא קשיא לקאמר בשלמא בי״ט ראשון בעינן לכם משלכם אלא בי״ט שני אמאי ומשני
משום רהוה ליה מצוה הבאה בעבירה והשמא אס כן ל״ל לכס משלכם ומיהו המס איכא לשנדי לאיצטדך למעוטי שאול אבל גבי סוכה
ליכא לשנויי הט לרבנן לאמרי לקמן פרק הישן )ל׳ מ (:לאלם יוצא ילי חובתו בסוכה של חבירו ונפקא להו מלכתיב כל האזרח בישראל
ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישכ כסוכה אחת ד״ל דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאודימא אלא מדרבנן ומיהו קשה
מפרק הניזקין
גבי חטאמ גזולה שלא נודעה לרבים wדאמר עולא בגמרא בין נודעה כין לא נודעה אינה מכפרת מאי
טעמא דיאוש כדי לא קני ושמעינן ליה לעולא דיאוש כדי קני גבי עורות של בעל הביח וגנב וגזלן )ב״ק ל ׳ קיל (.ואומר ר״ח דטעמא
לעולא בגיטין משום מצוה הבאה בעבירה אלמא לאודיתא היא ומיהו בלאו הכי לא יתכן להא בהדיא קאמר עולא משוס דיאוש לא קני
ועוד דבפרק מרובה )שס ל ׳ סז (:דדש רבא בהליא ליאוש לא קני מרכתיב קרבנו ולא הגזול אלא נראה לההוא להגוזל בתרא לאו
יאוש כדי הוא דאיכא יאוש ושינד השם כדקאמר התם במרובה )שם ס ו ( :דמעיקרא קרי ליה משכא והשפא קרי ליה אברזא ואע״ג דגבי
קרבן נמי איכא שינד השם כלאמר התם נ ל ף סז [:למעיקרא חולין והשתא הקלש מכל מקום ממעט מלכמיב קרבנו טון לקודם הקדש
לאו שלו הוא ואף על גב לחל עליו הקלש מחמת
לעזי רש״י
פירגיי׳׳ש .ציציות
)חוטים היוצאים מן
האריגה בסוף הבגד(.
לומשיי״ש )לומישיל״ש(.
פקעות )של חוט(.
א
קמא לביצה ) ל ף ז (:וכולן פירשנו
מהני מנאה במאי לאסיד מלאוריימא הוא הלין ללא מהני במאי לאסיר מלרבנן ולא מפליג נמי תנא בין צדך לסוכה בין לא צריך
)גיטין ל ׳ נה .ושם(
נו א מיי׳ פ״ה מהצמח
סוכה הלכה ט טוש״ע
א״מ סי׳ מרלו סעיף א:
נז ב מיי׳ פ״ו מהלכות
סוכה הלכה טו סמג
עשין מג טוש״ע א״ח סי׳
תרלח סעיף א:
נ ח ג מיי׳ פ׳׳א מהלכות
ציצית הלכה יא סמג
עשי! טו טוש״ע א׳׳ח סי׳
יא סעיף ה:
לפרש במה נחלקו ולא שייך לאקשויי
ואסירי מלאודיתא אבל היותר מכלי הכשר לא מיתסד אלא מלרבנן והא לפריך נמי 0וט מהני ביה מנאה משום למסתמא כי היכי ללא
מה
נר מצוה
שינד השם לאתי השתא לא חזי להקרבה לבעינן קרבנו בשעה
שמקריש:
הא
רבינו חננאל
פיפקא סוכה ישנה בית
שמאי פוסלין ובית הלל
מכשירין .מתני׳ כשלא
עשאוה לשם סוכה של
גרסינן
לפיכך
מצוה,
בירושלמי תני צריך לחדש
בה דבר ,חברייא אמרי
טפח ר׳ יוסי אומר כל שהו.
מאי טעמייהו דבית שמאי
דכתיב חג הסוכות תעשה
לך שבעת ימים ,סוכה
העשויה לשם חג בעינן,
ובית הלל האי קרא מיבעי
להו לעושה סוכה כל
שבעה ואפילו בחולו של
מועד .ואסיקנא )לב׳׳ה(
]לד״ה[ עצי סוכה אסורין
כל שבעה ושם שמים
חל על הסוכה .ואקשינן
ובית הלל לית לה ו הא
דרב יהודה ,דאמר עשאה
לציצית מן הצמר שנסכך
בקוצים ונמרט ,או מן
החוטים של גרדי ,או מן
הנימין פסולה .מן הםיסין,
פיר׳ הן פקעיות כשרה.
כי אמריתה קמיה דשמואל
אמר לי אף מן הפקעיות
נמי פסולה ,דבעינן טויה
לשמה .ובסוכה אמאי לא
בעו בית הלל לשמה.
ושנינן שאני התם לגבי
גדילים
דכתיב
ציצית
תעשה לך לשם חובה ,לכך
בעינן עשייה שהיא הטויה,
לשם גדילים ,למעוטי
מי שלא נטוה לשם
גדילים .ועשו להם ציצית,
דייקינן האי דכתיב להם
משלהם למעוטי גזול,
אבל גבי סוכה דליכא קרא
אתרינא למעוטי גזולה,
ודרשינן חג הסוכות תעשה
לך למעוטי גזולה ,אבל
עשויה לשמה לא בעינן
לדברי בית הלל .וקיימא
לן בהא כשמואל דבעינן
טויה לשמה.
ט:
עין משפט
נר מצוה
:ט
ב ג מיי׳ פייה
א
מהלכוח סוכה הלכה
ינ סמג עשין מג טוש״ע
א״ח סי׳ חרט סעיף א:
ס ד ה מיי׳ שם הלכה כנ
סמג שם טוש״ע א״ח
סי׳ חרכח סעיף א:
רבינו חננאל
כ2תגי' העושה סוכתו תחת
האילן כאילו עשאה בתוך
הבית
כאילן
ופסולה.
מחמתו,
שצלתו
אוקימנא
מרובה
שהיא
מפני
:סוכה תחת הסוכה ,אבל
אם היה ]אילן[
מצלתו,
מרובה
שחמתו
שאינו
rשוב כסוכה ,וחתך ]את[
הנוף הנתון על גבי הסכך
כשרה .כיוצא בו הדלה
עליה
את
]פי׳
הגפן
על
ואת
הסוכה[
הדלעת
ואת הקיסום ,וסיכך על
גבן פסולה ,דמצטרף סכך
פסול,
יהדלעת
סכך
]פי׳[
זה
הגפן
והקיסוס ,בהדי
כשר
]של
סוכה[
לפיכך פסולה .אס קצצן
כשרה
ואפילו לכתחלה,
ולא גזרינן היכא רקצצן
אטו ]היכא[ דלא קצצן.
סוכה על גבי סוכה כוי .תנו
־־בנן בסוכות תשבו ,בסכת
חסר כתיב ,דמשמע סוכה
אחת
ולא
שתים,
מיכן
אמרו לא בסוכה שעל גבי
סוכה ולא בסוכה שתחת
האילן ולא בסוכה שבתוך
הבית.
פעמים
פעמים
פעמים
כשרה
אמר
ר׳
ששתיהן
ירמיה
כשרות
ששתיהן פסולות
שהתחתונה
והעליונה
פסולה
פעמים שהעליונה כשרה
והתחתונה פסולה .וכולן
פשוטות הן.
סוכה פרק ראשון
סוכה
מסורת הש״ם
הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר .לפי שהאילן מחובר
מתני׳ כאילו טשאה בחוך הגיס .ופסולה כדתניא בברייתא בגמ׳:
ובעינן דבר תלוש דומיא דפסולח גורן ויקב ואם הסוכה
הסחסונה פסולה .דשני סככין יש לה וקרא פסיל סוכה מחת סוכה
שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה מחמתה לאו מיסתבר
כדלקמן :אם אין דיורין .בגמרא ני [.מפרש לה :גמ׳ למה לי למיהני
שתיססל משוס צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי
כאילו טשאה גחון הכיס .מההוא קרא דנפקא לן תוך הניח נפקא
צלמה מרובה אלא כשאין צלתה
לן תחת האילן ולמה לי למימלי האי
והא
מרובה אלא מחמת הפסול איירי
בהאיך :הא קא מצטרף סכך פסול.
מתני׳ *העושה םוכתו תהת האילן כאילו
דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה
מחובר סכך פסול הוא דכתיב
עשאה בתוך הבית סוכה על גבי סוכה
מרובה משוס דא״כ מאי למימרא
)לגרים נ״( באספך מגרנך ומיקבך
העליונה כשרה והתהתונה פסולה ר׳ יהודה
דהשתא נמי דמשני בשמבטן קא
ממה שאמה מאסף מגרנך עשה
אומר אם אין דיורין בעליונה התהתונה
פריך מאי למימרא ותדע דגני מקרה
סוכתך בפסולת גורן כגון קשין
כשרה :גמ' אמר רבא ב לא שנו אלא באילן
סוכתו בשפודין או בארוכות המטה
ובפסולת יקב כגון אשכולות ריקניות
מכשירין לקמן )לף טו (.בשיש ריוח
וזמורות אלמא תלוש בעינן ומהני צל
שצלתו מרובה מחמתו אבל המתו מרובה
ביניהן כמוחן ואע״ג דלא מהני בהו
האילן לצל הסכך להשלים צלתה
מצלתו כשרה ממאי מדקתני כאילו עשאה
חבטה לבטל ברוב כיון דמינכרין ולא
של סוכה :גשחכטן .השפיל ענפיו
בתוך הבית למה לי למיתני כאילו עשאה
מיערבן דהאי לחודיה קאי)א( ולא אמרי׳
למטה מעורבין עם סכך כשר ואין
בתוך הבית ליתני פםולה אלא הא קמ״ל
דתפסול משוס מצטרף סכך פסול
נראין בעין וסכך כשר רבה עליו
דאילן דומיא דבית מה בית צלתו מרובה
דכיון דכי שקלת ליה סגי בכשר ועוד
ומבטלה דמדאורייתא כל מילי בטל
מחמתו אף אילן צלתו מרובה מחמתו וכי
אמרינן לעיל 1לף ל aהיתה גבוהה
ברובא כדתנן במתני׳ )לקמן לף יא(.
המתו מרובה מצלתו מאי הוי חא קא
מעשרים והוצין יורדין למוך עשרים
אס היה סיכוך מרובה מהן כשרה:
אס צלתם מרובה מחמתם כשרה
מאי למימרא .למה ליה לרבא
מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמר רב
והא דאמדנן בסמוך חחתונה כשרה
למימר כשרה ולמתניתין למה ליה
פפא גבשחבטן אי כשחבטן מאי למימרא
ועליונה פסולה כגון שהתחמונה
למימר כאילו עשאה בתוך הבית
מחו דתימא ניגזור חיכא דחבטן אטו היכא
צלתה מרובה מחמפה והעליונה
לאשמועינן דלא פסול אלא דומיא
דלא הבטן קמ״ל דלא גזריגן הא נמי תנינא
חמתה מרובה מצלמה וקיימי תרוייהו
דבית האי לאו תחת שני סככיס הוא
א(
הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת
במוך עשרים דמשמע הא קיימא
דכיון דחמתו מרובה לענפיו מועטין
הקיסוס וםיכך על גבן פםולה ואם היה
עליונה למעלה מעשרים תחתונה נמי
וסכך כשר רבה עליו מהיכא תיתי
סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה היכי
פסולה משום דמצטרף סכך פסול
למיפסל לאו משוס שני סכטס איכא
בהדי סכך כשר המס מיירי כשאין
דהא חל סככא הוא ולאו משוס
דמי אילימא בשלא חבטן הא קא מצטרף
התחתונה צלתה מרובה אלא מחמת
מחובר איכא דהא בטל ליה ברובא.
סכך פםול עם סכך כשר אלא לאו כשחבטן
עליונה וכי האי גוונא הוה מצי
שמע מינה מהכא שמסככין על קני
ושמע מינה דלא גזרינן מהו דתימא חני מילי
לאשכוחי שתיהן פסולות אי קיימא
הגג שקורין לט״ש אע״פ שסמוכומ זו
בדיעבד אבל לכתהילה לא קמ״ל :סוכה
עליונה למעלה מעשרים אלא דמשכח
לזו בפחוח מג׳ כיון שחמתן מרובה
1(3
ע״ג םוכה וכו׳ :ת״ר )בסוכות( תשבו יולא
לה שפיר וא״מ טון דאין תחמונה
מצלתן ואומר רבי דזהו השיעור
בסוכה שתהת הסוכה ולא בםוכה שתחת
צלחה מרובה אלא מחמת עליונה
כשהקגיס והאויר שביניהן בשוה
האילן ולא בסוכה שבתוך הבית אדרבה
אמאי כשרה הא לקמן בריש הישן
כדאמרינן )לקמן דף ככ >:כזוזא מלעיל
)לף מ (.אמרינן סוכה המדובללת
כאסתרא מלתחת ובעוד שהן הכסוי
בסוכות תרתי משמע אמר רב נהמן בר
והקנים בשוה אין צריך לנענע אבל
כשרה ומפרש שמואל בגמרא קנה יצהק בםכת כתיב אמר ר' ירמיה י פעמים
עולה קנה יורד וקאמר אביי לא שנו
אם הקנים רבה נוטל אחת מבינתיס.
ששתיהן כשירות פעמים ששתיהן פסולות
אלא שאין בין זה לזה שלשה אבל יש
וכל לשון חבטה שבהש״ס לשון השפלה
פעמים שתחתונה כשרה והעליונה פםולה
בין זה לזה ג׳ פסולה וי״ל דהא אמר
והמפרש חבטה תלישה או שליפה
פעמים שתחתונה פסולה וחעליונח כשרה
רבא התם דאפילו יש בין זה לזה
טועה דאי מחובר הוא מאי אהני ואי
פעמים ששתיחן כשירות חיכי דמי כגון
שלשה אס יש בגגו טפח אמרינן חבוט
תלוש הוא הא קתני או קצצן מכלל
שתחתונה חמתה מרובח מצלתח והעליונה
רמי ורבינו תם מפרש דלמעלה
דרישא מחוברים ועוד אי תלוש הוא
מעשרים לא חשיב סכך פסול מאחר
צלתה מרובה מחמתה אמאי לא
צלתה מרובח מחמתה וקיימא עליונה בתוך
שאין הפסול אלא מחמת גובה שקשה
הלא נפלו על הסכך וגבי הדלה
עשרים פעמים ששתיהן פסולות היכי דמי
לו הא דקאמרינן תחתונה כשרה
עליה אמאי בעי סיכוך הרבה מהן:
כגון דתרוייחו צלתן מרובח מחמתן וקיימא
ועליונה פסולה איצטריך ליה מהו
אטו היכא דלא חגטן .דאיכא משוס
עליונה למעלה מעשרים אמה פעמים
דתימא נצטרף סכך פסול בהדי סכך
מחובר דמצטרף סכך פסול לכשר
והעליונה
כשרה
שתחתונה
פסולה
כשר שדחק בקונטרס לפרש דאע״ג
דאינו מעורב ביניהם ולחודיה קאי
היכי
דקיימא עליונה בתוך כ׳ מהו דתימא
ולא בטיל :הדלה .הריס ופשט עליה
ניגזר למיפסל חחתונה משוס דזימנין דקיימא עליונה למעלה מעשרים
כעין ללית שקורץ טרייל״א :קיסוס .עשב המתפשט מאד ושרשיו
דלא מסיק אדעמיה למיחש אתחתונה משוס צירוף פסול עם כשר
כאילן ועיקרו כאילן וקורין לו אילר״א ומתפשט ועולה על החומות:
ומדחזי לעליון ט חמתו מרובה סבר כמאן דליתיה דמי ולא פסיל
פסולה .משוס מחובר :היכי רמי .סיכוך הרבה מהן למכשיר
לתחתונה קא משמע לן דלא גזרינן הא אטו הא ודוחק הוא זה
ליה בביטול אי ללא חבטן ללא בטיל אמאי כשירה :הא קמצטרף.
ועוד דמהאי טעמא הוה מצי למימר שתיהן כשרות אצטריך ליה
ונמצא מסכך במחובר ואף על פי שהוא רחוק ומובלל מרבה הוא
וגריס ר״ת תחתונה כשרה והעליונה פסולה היכי דמי כגון דעליונה
את הצל וצריך להיות צלתה מרובה מחמתה לבל מזה :אלא
חמתה מרובה מצלתה ותחתונה צלחה מרובה מחמתה וקיימא חחתונה
דחבטן׳ .דבטיל אגב כשר והוה ליה כוליה כשר :דיטבד .רקתני
בתוך כ׳ כלומר אבל העליונה לא חיישינן בכל ענין דקיימא ואפילו
הדלה :ה״ג שחיה! כשירות היכי דמי כגון שהחחהונה חמחה
למעלה מעשרים לא מיפסלא התחתונה בהט והיינו דקאמר הש״ס
מרוכה מצלהה וטליונה צלחה מרובה מחמהה וקיימא טליונה
מהו דתימא ליצטרף סבך פסול בהדי סכך כשר כלומר שיחשב סכך
במוך טשרים שחיהן פסולות ה״ד כגון דחרוייהו צלתן מרובה
פסול מחמת דקיימא העליונה למעלה מעשרים קמ״ל דכי האי גוונא
מחמה! וקיימא טליונה למטלה מכ׳ החסונה כשרה וטליונה פסולה
לא חשיב סכך פסול ובריש עירובין <לף ג .ושם> משמע קצת כפירוש
היכי
ר״ת גבי מקצת סכך בתוך כ׳ ומקצת למעלה מעשרים אף על גב דאי שקלת לההיא יהא חמתה מרובה מצלתה משמע התם דכשרה
משום דעכשיו הויא לה צלפה מרובה מחממה ומיהו גבי הוצין יורדין פירשנו לעיל דאפילו חשיב סכך פסול כשרה דמיירי כשצלתה
מרובה מחמתה מה שבתוך עשרים והא דקאמרינן <ש (0אי קלשת לה ויהא חממה מרובה מצלתה היינו לפי שלא יכול להתקיים
הסכך שבתוך עשרים למחמת קלישוחו יבא הרוח דפזר או יפול :בםכת .ואפילו למאן דאמר יש אס למקרא מודה דלא לחנם
נכתב המסורת כלפרישית לעיל)לף י :(:תחתונה כשדה .כבר פירשתי לעיל:
אמר
לקמן יא,.
א(
נסכח[,
!צ״ל
ב(
תורה אור השלם
.1בסבת תשבו שבעת
האזרח
בל
ימים
בישךאל ישבו בסבת:
ויקרא כג מב
הגהות הב״ח
)א(
תום'
ל״ה הא קא
מצטרף וכו׳ והאי לחודיה
קאי והאי להודיה קאי
ולא אמרינן:
לעזי רש״י
לט״ש .פסיסים.
טרייל״א .גפן המוגבה על
כלונסאות.
אידר״א )י־דד׳־א( .קיסוס
וצמח מטפסן.
מוסף רש״י
טרלי״ד
הדלה.
נלע״ז
:.לקמ! יא ! .ואת הקיסוס.
איר״א גלע״ו והוא נדלה
מ פ ן ישם ..פסולה .שאין
מסככין במחונר ,יאמר מר
)לקמן ינ «..נאססך מגרנך
ומיקבך ,כפסולת גורן ויקב
הכחינ מדבר !לקו 11יא.!.
ואס היה סיכוך הרבה
מהן.
ימבטלן ברוכ,
או
שקצצן .אף לאחר שסככה
כהן ,ולא
עשייתה
אמרינן תחילת
נפסול
ופסולה
סוכה פרק ראשון
מםורת הש״ם
א( אהלות פ״ג מ״ז ]נדה
נ(
נו,[.
זתנן[,
נצ״ל
ג( ביצה ל :שבת כנ .מה.
]תוספתא
ה״ל[,
פ״א
ד( ]סי׳ אשכולות של עננים
כרותין
שה!
זמורה.
עס
ערוך[ ,ה( ]ע״כ שייך ללף
ט ,[:ו( ]שסירש״י .רש״א[,
הגהות הב׳׳ח
)- (6ש״י ל״ה היט למי
ול״ה שתיהן ול״ה תחתונה
כשרה הל״א:
מוםף רש״י
על
טפח
טפח.
טפח
אהל
טפח
ברום
קט!
אורך
שהוא
וטפח
ורום חללו
רוחנ
מביא
טפח,
את
הטומאה .אס נזית
נצל
כלי
מן
נצל
המת
זה
זה
הוה
וכלי
טמא
מחמת אהל המת !:נדה מ.(.
וחוצץ
אס
בפני הטומאה.
טומאה
ונלי
חחחיי
על גניו הכלי טהור ,ולהט
נקט על רוס טפח לאי היה
רומו
חלל
מטפח
פחוח
הרא טומאה רצוצה וכנגלו
למעלה
כלאמרינן
על
טמא
לרקיע
נהעור והריטנ
)חולין קנו (.ולענין אסרי
נמי
טומאה
ללאו
לא
אהל
הוא
שם! .סיככה
לסיכה
!נדה
כהלכתה.
)שבת
ועיטרה.
ל.!:
מייחי
מה.(.
!ביצה
יפה
פיארה
בקרמין.
ניריעוח של צנעים שקורין
אונריי״ץ
ובסדינין
למיס
1שבת
כב.!:
פשתן
!ביצה
המצויירין.
של
ל .!::אפרסקין .סירסיק״י
נלע״ז )שבת נזה.!.
רבינו חננאל
כיון
ששנינו
העליונה
וכמה
בין
כשרה והתחתונה פסולה,
אמרי׳
יהא
סוכה לסוכה ,כמה יהא
בין
חלל
לסכך
סכך
ותהיה התחתונה פסולה.
אמר
רב
הונא
טפח.
רב
חסדא
טפח,
שכן מצינו באהלי טומאה
ד׳
טפחים,
אמר
מצינו
שלא
מקום פחות מדי טפחים.
אמר
ושמואל
עשרה
טפחים ,כהכשרה ,כלומר
אין התחתונה פסולה עד
בעליונה
שיהיה
הכשר
סוכה .ודייקינן מדברי ר־
דתני
יהודה
אין
]אם[
דיורין בעליונה התחתונה
כשרה ,ואוקימנא כשאינה
לדירה,
ראויה
קמא
דתנא
שאין
העליונה
לדירה
לשמואל.
]ראויה[
אבל
סבר
כשרה,
ושנינן
מכלל
אע״פ
ראויה
קשיא
אין
לדירה מרווחת,
ראויה
לדירה
על
סוכה
עין משפט
נר מצוה
אמר רב הונא טפח .אע״ג דלקמן פרק הישן 1לף כ נ 0אמרינן
)*> היכי דמי כגון שהסחהונה צלמה מרובה מחמסה והעליונה חמסה
מרובה מצלחה וקיימי סרוייהו בחון כ׳ עליונה כשרה וסחחונה
חבוט רמי הכא לא שייך:
פסולה היכי דמי כגון דסרוייהו צלסן מרובה מחמסן וקיימא עליונה
שלא מצינו מקום פחות מד׳ .היינו לענץ רשות היחיד וכרמליפ
בסוך כ׳ פשינוא החסונה כשרה ועליונה פסולה איצנוריכא ליה מ״ד
כדפירש בקונטרס ולענין גובה נמי אשכחן בריש חלון
ניגזר דילמא מצטרןז סכך פסול כוי.
)עימבין ד ף עו (.ליחשב כפחח:
ול״ג בהא סיומא וכגון דקיימא
פירס עליה סדין מפני החמה.
היכי דמי כגון שהתחתונה צלתה מרובה
עליונה כר .ופירושו שסיהן כשרומ
הגאונים
בתשובת
כתוב
מהמתה ועליונה המתה מרובה מצלתה
ה״ד כגון שהחחחונה חמתה מרובה
הא דקתני פירס עליה סדין מפני
וקיימי תרוייהו בתוך עשרים ופעמים
דסכך דידה כמאן דליתיה הוא
החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה
שהעליונה כשרה ותהתונה פםולה ה״ד כגון
דתרוייהו מתכשרן בסכך העליון
היכא דחמחה מרובה מצלחה בלא
דתרוייהו צלתן מרובה מהמתן וקיימא
והוא דקיימא עליונה בתוך כ׳ לארץ
סדין אבל אס יש צלתה מרובה
דהוי סכך כשר אף להכשיר חחתונה:
עליונה בתוך עשרים פשיטא תהתונה כשרה
מחמתה כשרה ואין הסדין פוסלתה
שהיה! פסולוה כוי וקיימא עליונה
והיינו כמו שפירשתי 0לעיל דאין
ועליונה פםולה איצטריכא ליה מ״ד ניגזר
למעלה מכי .לגגה של תחתונה
מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר
דילמא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר
שהיא קרקעיתה של עליונה :חחהונה
כיון דבלא פסול צלמה מרובה
קמ״ל כמה יהא בין םוכה לסוכה ותהא
כשרה ועליונה פסולה ה״ד כגון
וכענין זה מפר״ח מפני החמה
תחתונה פםולה אמר רב הונא טפה שכן
שהחחהונה צלהה מרובה כוי .דסכך
שמייבשת את הסכך ומחוך כך היה
מצינו באהלי טומאח טפח א > נ ( )דתניא( אטפח
של עליונה לאו סכך הוא ולא מיפסלה
נעשה חמתה מרובה וכן תחתיה
על טפה ברום טפה מביא את הטומאה
חחחונה משוס סוכה חחח סוכה
מפני הנשר ואם היו עלין נושרין היה
ועליונה פסולה משוס דחמתה מרובה
וחוצץ בפני הטומאה אבל פהות מרום
חמתו מרובה והסדין מונען מליפול
מצלמה וכגון דקיימי פרוייהו במוך
וכיון שהסדין גורס שעל ידו צלמו
טפח לא מביא ולא חוצץ ורב הםדא ורבח
כ׳ לארץ דאי עליונה למעלה מעשרים
מרובה מחממו פסול אבל לפירוש
בר רב חונא אמרי ארבעח שלא מצינו מקום
אף תחמונה פסולה משוס דמצטרף
הקונטרס קשה דלמה יפסל מפני
]חשוב[ פחות מארבעה ושמואל אמר
סכך פסול בהדי כשר משוס דסכך
שמגין על האדם מפני החמה ומן
ב עשרה מאי טעמא דשמואל כהכשרה כך
למעלה מעשרים פסולה אבל כי קאי
הקיסמין מאי שנא מלנאוחה ועוד
פסולה מה הכשרה בעשרה אף פסולה
בתוך כ׳ ליצטרף ובלבד שלא יהא
מצינו לקמן פרק הישן ) ד ף ס >:בר׳
בעשרה תנן רבי יהודה אומר אם אין דיורין
דתפסיל
מחמתה
צלתה מרובה
יוחנן ברבי אילעי כשהגיעה חמה
תחתונה משוס סוכה תחת סוכהה:
בעליונה התהתונה כשרה מאי אין דיורץ
למרגלוחיו עמד ופרס עליו סדין:
ה״ד דסחהונה פסולה .משום סוכה
עד
אילימא דיורין ממש אטו דיורין קא גרמי
תחת סוכה :וקיימא עליונה בהוך
אלא לאו מאי אין דיורץ כל שאינה ראויה
כי .לגגה של תחתונה דהוא קרקעיתה
לדירה והיכי דמי דלא גבוה עשרה מכלל דתנא קמא סבר אע״פ שאינה
דעליונה :פשינוא .דכי חד מנייהו
ראויה לדירה פםולה כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא גאם אץ התהתונה
חמתה מרובה לאו סוכה תחת סוכה
יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה התהתונה כשרה מכלל דתנא קמא
היא ומאי אשמעינן רבי ירמיה:
החסונה כשרה ועליונה פסולה
סבר אע״פ שאינה ראויה לקבל פסולה איכא בינייהו דיכולה לקבל על
אילטריכא ליה .כדקיימא עליונה
ידי חדחק :מתני ,יפירם עליה סדין מפני ההמה או תהתיה מפני הנשר
בתוך כ׳ :מ״ד ניגזר .למיפסל
או שפירם ע״ג חקינוף פסולח אבל פורם חוא על גבי נקליטי חמטח:
תחתונה משוס זמנין דקיימא עליונה
גמ׳ אמר רב הםדא ה לא שנו אלא מפני הנשר אבל לנאותה כשרח פשיטא
למעלה דלא מסיק אדעתיה למיחש
מפני הנשר תנן מ״ד הוא הדין דאפילו לנאותה והאי דקתני מפני הנשר
אתחתונה משוס צירוף פסול עם כשר
אורהא דמילתא קתני קמ״ל לימא מסייע ליה גייםיככה כהלכתה ועיטרה
ומדחזי לעליון חמתה מרובה סבר
בקרמין ובסדינין המצוירץ ותלה בה אגוזין שקדים אפרםקץ ורמונים ״פרכילי
כמאן דלימיה הוא ולא ססיל לתחתונה
קמ״ל דלא גזרינן הא אטו הא:
ענבים ועטרות של שבולין יינות שמנים וסלתות אסור להסתפק מהן
עד
וכמה יהא .הפסק בין סכך לסכך
ותפסול תחתונה משוס סוכה תחמ סוכה דלא נימא חד סוכה הוא :טפח .אבל בציר מטפח חד סככא הוא :טפח טל טפח ברום טפח
מביא אה הטומאה וחוצץ בפני הטומאה .הלכה למשה מסיני הוא אבל פחוח מטפח לא מביא ולא חוצץ לא מביא את הטומאה ]אס[ טומאה
תחת ראשו אחד וכלים תחת ראשו שני והיא קורה ארוכה ורחבה טפח ורארה להביא טומאה לא מייתי משום דליכא רום הפסק טפח
ממנו ולקרקע ולא חוצץ אס יש כלי על גבה כנגד הטומאה אפילו עד לרקיע טמא דטומאה רצוצה שאין לה אהל טפח בוקעת ועולה:
שלא מצינו מקום חשוב .להיות רשות לעצמו לא כרמלית ולא רה״י פחות מארבעה כדאמר ביציאות השבת )לף ז (.והכא נמי לאו רשומ
לעצמו היא לאקרויי סוכה חחת סוכה :כהכשרה כך פסולה .משום שתי סוכות פסלה קרא וכי לית בה בעליונה הכשר סוכה לאו סוכה
היא ולא פסלה :אי נימא דיורין ממש .שאין בה אדם :אטו דיורין גרמי .מכל מקום סוכה תחח סוכה היא :אלא לאו שאינה ראויה
לדירה והיכי דמי דלא גבוה י׳ מכלל דה״ק כוי .וקשיא לשמואל מדרבנן :כי אתא רב דימי אמר אמרי גמטרבא .האי אין ראויה לדירה
דקאמר ר׳ יהודה לאו בשאין גבוה קאמר דא״כ לת״ק נמי כשרה אלא כשאין בריאה וחזקה לקבל כסחוח וכריס של עליונה ולישן חחתונה
כשרה מהאי טעמא דשמואל דכהכשרה כך פסולה וכיון דעליונה לא חזיא למידר בה שהרי אין תחתונה מקבלתה לא פסלה :ופרכינן מכלל
דה״ק סבר כיי .סוף סוף שמע מינה דרבנן לימ להו דשמואל והוא הדין לשאינה גבוהה כר :ומשני איכא ביגייהו כוי .דרבנן סברי
כיון דיכולה לקבל בדוחק שם סוכה על העליונה ומיפסלא החחמונה ורבי יהודה סבר טון דליכא משמישא להדיא לאו שס סוכה עלה
דעליונה :מתני׳ הנשר .שלא יהו עלין וקיסמין נושרין על שולחנו וסדין דבר המקכל טומאה הוא ופסול לסכך כדלקמן ) ל ף יא:>.
או שפירס טל גבי קינון* .כלומר או אפילו לא פירסו מפני הנשר אלא לנר על מטתו :טל גגי קינון! .הן ל׳ קונזיסין לד׳ רגלי המטה
וגבוהין ומניח כלונסוח מזה לזה על גביהן ופורס עליהן סדין ומרחיקן מן הסכך דהשתא לא משוס מסכך בדבר המקבל טומאה מיפסלא
דהא לאו לסכוט שטחם התם :פסולה .משוס דאינו יושב בסוכה דאהל מפסיק ביניהם :אבל פורס הוא טל גבי נקליט׳ המטה .שאינן
אלא שנים והן יוצאין באמצע מטה אחד למראשוחיה ואחד לרגליה ונותנין כלונסא מזה לזה ופורסין עליו סדין והוא משפע לכאן ולכאן
ומשוס דאין לה גג טפח רחב למעלה לא מיקרי אהל :גמ׳ ל״ש אלא מפני הנשר .דשויה סכך להגין הלכך מפסיל משוס מקבל טומאה:
אבל לנאותה .אין שם סכך עליה וכשירה .ד״מ טעמא דפסולה משוס שני סככים ואי אפשר דא״כ לרב חסדא לא מפסיל אלא אם כן
מופלג ד׳ דהא איהו אמר לעיל ארבעה וטון דמיפלגי ד׳ תו לא מצי למימר אבל לנאותה כשרה דהא איהו פסיל לקמן נע״ג[ בנדי סוכה
המופלגין ד׳ מן הסכך משוס שני סכטן :בקרמין המצויירין .מעשה אורג כגון בגדי צבעונין שקורין אובריי״ן :ובסדינים
המצויירין .שצורתן בולטת כגון מעשה רוקם או מעשה אורג שקורץ גלינשק״ש :יינוה שמנים .נותנין בכוסות של זכוטת לנוי:
הכל
ס א א מיי׳ פי״ג מהלכו׳
טומאת מפ הלכה א:
ס ב ב ג מיי׳ פ׳׳ה מהל׳
סוכה הלכה כנ סמג
עשי! מג טוש׳׳ע א״ח סי׳
תרכח סעיף א:
ם ג ד ה מיי׳ שם הלכה p
סמג שס טושי׳ע א״מ
סי׳ תרכט סעיף יט וסימן
תרם סעיף ד:
ו מיי׳ ס׳׳ו מהלכות
םד
סוכה הלכה טז סמג
טוש׳׳ע
שס
סימן
א״מ
תרלח סעיף נ :
לעזי ר ש״י
אובריי״ן )אוברי״ץ(.
בדים מקושטים
בדוגמאות צבעוניות.
גלינשק״ש
)גוגילישקי׳׳ש( .קישוטים
רקומים בולטים.
ח נ נ א ל )המשח
רבינו
]דיי טפחים
יד־ הדחק,
דירה
ע״י
כל
שאין
היא.
הדחק[
וכן אהא דאמרי׳ במערבא
)העליונה(
יכולה לקבל
]התחתונה[
כרים וכסתות של עליונה.
שנויא הכא והכא
כולי
חדא ,התם לדירה והכא
על
לקבל,
הדחק.
ידי
פ י ם ק א פרס עליה סדין
מפני החמה או תחתיה
הנשר.
מפני
טרפין
יהון
דלא
דםוכה נתרין על
המטעמים בעידנא דאכול.
או שפרס סדין על גבי
הקינופות ,שהן ד׳ קינופות
בד• קצות המטה פסולה.
פורס
אבל
על
הוא
נקליטי המטה ,שהן שנים
באמצע המטה ,כדגרסינן
בירושלמי רב ביבי בשם
ר׳ יוחנן שכן הוא עושה
חלל באצילי ידו ,כלומר
אם הוא
ומעמיד
ושתי
מכוסה
שתי
ידיו
בסדין
זרועותיו,
עומדות
על
גופו והסדין עליהן ,נמצאו
זרועותיו
בולטין
מצדדין
ועולין
המטה
כנקליטי
והסדין עליהם .לפיכך על
גבי
נקליטין
בזרועותיו
פירש
גאון
כשרה
כי
קינופות
ד׳
הן
חשובין.
עמודין
עומדין
במטה,
עמודים
ברוחב
ופורסין
ועליהן
עליהן
בכבל
שני
עשויין
בפאת
מלמעלה
סדינין,
ד׳
ונקראין
טראמה .נקליטין,
עמודין
כפתח
מסגרתה,
המטה
משני
עומדין,
העשוי
שהיא
צדדין.
אמר רב חסדא זה ששנינו
פסולה דווקא מפני הנשר
אבל
לנאותה
כשרה.
ואתינן לסיועי מהאדתניא,
סיככה כהלכתה ועיטרה
בקרמין ובסדינין המצוירין
ותלה בה אגוזים אפרסקין
כוי ,אסור להסתפק מהן
סוכה פרק ראשון
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״ה מהל׳
םה
סוכה הלכה יח סמג
עשי! מג טוש׳׳ע א״ח סי׳
תרלל סעיף ג:
ס ו ב מיי׳ שס סמג שס
ש״ע א״ח סי׳
טור
מרכט סעיף יט:
ם ז ג מיי׳ שם הלכה כג
סמג שס טוש״ע א״ח
סי׳ תרמ סעיף נ :
רבינו חננאל
מוצאי
עד
טוב
יום
האחרון ,ואם התנה עליהן
בשעה שעיטרה ,על מנת
שיסתפק
מהן
המועד,
מהן
כל
מותר
אפילו
ימי
להסתפק
טוב.
ביום
קתני מיהא עיטרה בקרמץ
ובסדינין ,כרב חסדא .ודחי
רב אשי דלמא כי מכשר
תנא
האי
הצד,
בעיטרה
אבל תהת
מן
הסכך
פסולה ודלא כרב חסדא.
עבדיה דרב אשי איטמישא
כתנתיה במיא ,ושטחה על
גבי סוכה כדי להתייבש,
ואמר
ליה
אותה,
הסר
שלא יאמרו הרואין אותה
על גבי סכך הסוכה ,בבגד
פשוטה
מסבכים.
סוכה
א( ]נויי
היא.
המופלגין
ממנה ד׳[ .פירוש הסדינין
שמעטרין
שאינן
הסוכה
דבוקות
בהן
בדפנות
אלא א(]מרוחקין די ,ר•
נחמן אמר כשרה רב חםדא
ורבה בר רב הונא[ אמרי
פסולה ,וקיימא לן יחיד
ורבים הלכה כרבים .אמר
רב יהודה אמר שמואל
מותר לישן בכילה בסוכה
אע״פ
גג
שיש
טפח,
לכילה
ובלבד
תהא גבוהה י׳
ואקשינן
זו
שלא
טפחים.
ממתני•
עליה
דקתני הישן)במטה( ]תחת
המטה[
בסוכה לא יצא
ידי חובתו .ומשני כמטה
גבוהה
קנופות
טפחים,
נקליטין
טפחים .והרי
י׳
דאינן גכוהין י׳
בהדיא
רתניא
וקינופות
שנים
די ,פירס על גבי קינופות
פסולה ,על גבי נקליטין
כשרה ,ובלבד שלא יהו
נקליטין גבוהין מן המטה
י׳ טפחים .מכלל דקינופות
אע״פ
גבוהין י•
שאין
טפחים פסולה .ודחי שאני
קינופות
ואפילו
דקביעי
פחות
דקביעי
אהל
דקביעה
ואמר
סוכה
על
במטה,
מי׳
הן.
גבי
כיון
וחרי
]סוכה[
כהכשרה
כך פוסלה ,כלומר אינה
עד מוצאי י״ט האחרון של חג .לקמן כפ׳ לולכ וערכה )לף מ ו :ומס(
מפרש מאי שנא מאמרוג דשד כיוס טוכ האחרון ומסיק משום
דסוכה אי אתרמי ליה סעודתא כין השמשומ כעי למיכל כסוכה
ומיגו דאיתקצאי לכין השמשות איתקצאי לכולי יומא אכל אתרוג לא
חזי כין השמשות דמעיקרא קדים
נפיק כיה ואף על גכ דממ״נ מוקצה
הוא כין השמשות דשמא יום הוא
והר שכיעי של חג לא שייך כי האי
כמיגו
כשמיני
לאוסרו
גוונא
דאיתקצאי לכין השמשות מאחר דלא
נאסרה אלא מחמת יום שעכר וכן
משמע כפ״ד )שם( גכי הפדש ז׳
אתרוגים לז׳ ימים דאמדנן התם
דכל אחח ואחת יוצא כה ואוכלה
למחר ולא אסדנן למחר אף על גכ
דאימקצאי כין השמשות משוס ספיקא
דיוס שעכר ומהאי טעמא גכי שכת
רום טוכ כפ״ק דכיצה )לף ל (.דאמר
רכ נולדה כזה אסורה כזה מפרש
טעמא משוס הכנה ולא כעי למימר
מיגו דאימקצאי אע״ג דרכ כרכי
יהודה סכירא ליה דאית ליה מוקצה
וכן שני ימים טוכים של גליות דנולדה
כזה מומרמ כזה וכפרק ככל מערכין
)עירוכין ל ף לו (.גבי לגין של טכול יום
שמלאוהו מן החבימ של מעשר טכל
ואמר ה ד זה תרומח מעשר לכשתחשך
דבדו רףמין ואם אמר ערבו לי בזה
לא אמר כלום משוס דסוף היום
של ע״ש קונה עירובו או משום דבעינן
סעודה הרארה מבעוד יום הא אם
תתילת יום של שבת קונה עירוב
ולא בעי סעודה הראויה מבעוד יום
הוי עירוב ולא אמדנן לאו ראויה
היא בשבת מיגו דאיתקצאי בין
השמשות משוס יום שעבר וכל הני
לא דמו לסוכה דאסרינן משוס דאי
איתרמי ליה סעודמא בין השמשות
אף על גב דלא מיחייב למיכל בה
שאני
אלא משוס ספיקת יום שעבר
סוכה דמכל מקום חייב למיכל בה
מחמת מה שיהיה ומאן דאסר התם
אחרוג אפילו בשמיני ופירש שם
בקונטרס מיגו לאסור בין השמשוח
בשמיני משום לספק יום לשביעי
הוא איתקצאי לכולי יומא אלמא
אהני מיגו לאיתקצאי משוס יום שעבר
לאסור בשמיני לא יתכן לאסילו רב
אסי ראסר ביצה פ״ק לביצה )לף ל(:
בשני ימים טובים של גליות לא אסר
אלא משוס למספקא ליה אס קלושה
אחת הן או לא אלא היינו טעמא
משום לגזר אתרוג אטו סוכה ומיהו
סוכה
מסורת הש״ם
הכל לסי הגאו .וכגון לאמר איני כולל מהם כל כין השמשות של יוס
טוכ הראשון ללא חל קלושה עלייהו והכי מוקים לה כמסכת כיצה
כהמכיא )לף ל (:וחנאה אחרינא לא מהני כהו .קתני מיהח סלינין
והיינו סייעתא :דילמא מן הצד .ללפנות קאמר אכל למעלה אימא
עד מוצאי יום טוב האהרון של הג ואם התנה
עליהם הכל לפי תנאו דלמא מן הצד אתמר
נרי סובה אין ממעטין בםוכה אמר רב אשי
ומן הצד ממעטין מנימין עבדיה דרב אשי
איטמישא ליה כתונתא במיא ואשתטהא
אמטללתא אמר ליה רב אשי דלייה דלא
לימרו קא מםככי בדבר המקבל טומאה והא
קא חזו ליה דרטיבא לכי יבשה קאמינא לך
אתמר נויי סוכה חמופלגין ממנח ארבעח רב
נהמן אמר כשרה רב חםדא ורבה בר רב
הונא אמרי פסולה רב הסדא ורבה בר רב
הונא איקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו רב
נחמן בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה
טפחים אשתיקו ולא אמרו ליח ולא מידי אמר
להו הדור בהו רבנן משמעתייהו אמרו ליה
אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכה אמר
רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילח
בסוכה אע״פ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה
עשרה תא שמע הישן בכילה בסוכה לא
יצא ידי חובתו הכא במאי עסקינן כשגבוהה
עשרה מיתיבי הישן תחת המטח בםוכח לא
יצא ידי חובתו הא תרגמה שמואל במטה
גבוחח עשרח ת״ש או שפירס על גבי קינופות
פסולה התם נמי דגביהי עשרח וחא לא קתני
הכי דתניא נקליטין שנים וקינופות ארבעה
פירם על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין
כשרה ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן
המטה עשרה מכלל דקינופות אף על פי
שאין גבוהין עשרה שאני קינופות דקביעי
והרי סוכה על גבי סוכה דקביעא ואמר
שמואל כהכשרה כך פסולה אמרי התם
דלמפםל סוכה בעשרה הכא דלשויי אוהלא
בציר מעשרה נמי הוי אוהלא אמר רב
תחליפא בר אבימי אמר שמואל הישן
בכילה ערום מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא
קריאת שמע מיתיבי הישן בכילה ערום לא
יוציא ראשו הוץ לכילה ויקרא קריאת שמע
הכא במאי עסקינן כשגבוהה עשרה ה״נ
מםתברא מדקתני סיפא הא למה זה דומה
לעומד בבית ערום שלא יוציא ראשו הוץ
להלון ויקרא קריאת שמע שמע מינה
א
כ
א(
ג
נ,
ובית
לך אפילו לנאומה נמי מסכך כמקכל
טומאה ק ד לה :אין ממטטין .קרמין
הפרוסין למעלה לנוי אין ממעטין
כגכוהה מעשדם להכשירה דלאו מין
סככה נינהו דאי סכך הוו הוה
מיפסלה משום מקכל טומאה ולא
לפוסלה משום פחותה מי׳ :ומן הצד
ממטטין .לה משיעור ז׳ טפחים
דהא אינה מחזקת ראשו ורוכו
ושולחנו :איטמישא .נישורה כמיס:
והא קחזו לה דרטיבא .שהיא לחה
ומוכחא מילחא דלנגכה שטחוה ולא
לסכך :לכי יבשה קאמינא לך.
דפשקלה :גויי סוכה .סדינין הסרוסין
חחפ סכך לנוי :פסולה .משוס
אהל מפסיק ואשחכח דלא גני
כסוכה ולרכ נחמן טון דלנוי סוכה
יהכינהו כטלה לגכה :רב נחמן .אכ
כימ דין היה ונגיד ומצרה ככית ראש
גולה ועושין על פיו :שלוחי מצוה
אגן .להקכיל פני ראש גולה דחייכ
אדם להקכיל פני רכו כרגל ופטרינן
כדחנן לקמן ) ל ף כה (.שלוחי מצוה
פטודן מן הסוכה :כילה .הפרוסה
סכיבוח המטה ואע״פ שיש לה גג
שאין גגה משופע כשל נקליטין אלא
שוה כשל קינופוח :והוא שאיגה
גבוהה טשרה .מן המטה דכציר
מגוכה עשרה לאו אוהלא הוא :הא
לא קסגי הכי .ככדימא דמפרש להו
כגוה דהט חנא נקליטין שנים
כדפירשמי לעיל נ( יוצאין כאמצע המטה
למראשותיה ולמרגלותיה :דקביטי.
אכל טלה לא קכיעה כחזקה כקינופות
הלכך ט לא גכוהה עשרה לא חשיכ:
ההם דלמפסל סוכה .קאחייה משום
סוכה חחח סוכה :כהכשרה כך
פסולה .כל כמה דלא מקדיא עליונה
סוכה לא מיפסלא תחתונה :הכא
דלשזייה אוהלא .שלא ישן תחתיו אכל
שאר הסוכה כשרה :בציר מטשרה
נמי הוי אוהלא .היכא דקביעא:
וקורא קריאה שמט .דטון דלאו אהל
הוא לא אמדנן למקום שרוכו שם
ראשו נזרק וליתסר משוס לא
יראה כך ערות דכרי( אלא ה ד
הוא כמוציא ראשו חוץ לתלוקו:
ה׳׳ג
אין ראיה מרב אסי למאי לגריס לקמן פ׳ לולב וערבה )לף מו >:הפדש שבעה אתרוגים לשבעה ימים רב אסי אמר כל אחת ואחמ יוצא
בה ואוכלה למתר לקסבר לכולי יומא איתקצאי ופו לא ושרי ליה למחר ולא אסר ליה במיגו לאיפקצאי לפיכך לותק המלמול לפרש טעמא
גבי ביצה משוס למספקא ליה והפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים לקאמר רב בפ׳ לולב וערבה כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלמר
אע״ג לרב כר׳ יהולה סבירא ליה לא אסר למיכלה ביומא במיגו לאיחקצאי ללמצוחה לחולה איתקצאי ותו לא והיכא למיקלע שבמ במוצאי
יום טוב של חג נוהגין איסור להסתפק מנויי סוכה על מוצאי שבמ ולכאורה שד למאיזה טעם נאסור נאי[ משום לקלושה אחת היא שבת
ויום טוב האמר רב פ״ק רביצה )לף ל (.הלכה כארבעה זקנים ואליבא ל ד אליעזר ראמר שמי קרושומ הן ואי משום הכנה מה הבנה
יש כאן :נויי סובה .קרמים הפרוסים למעלה לנד אין ממעטין בסוכה גבוהה מכ׳ להכשירה ללאו מין סככה הוא לאי סככה הוי הוה
מיפסל משום דמקבל טומאה ולאו לפוסלה משוס פחומה מי׳ בך פירש בקונטרס ולא דמי להוצין יורדין למוך י׳ לפסלינן לעיל )לף ל(.
משום דירה סרוחה דשאני הכא דלנד עשדין :שלוחי מצוה אנן .וכגון שהיו מתבטלים מן המצות אס היו מחזרין אחר סוכה
אחרת :ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה .מן הדין אפילו גבוהין י׳ שרי דלא משיבי אהל להפסיק כיון דאין
בגגו טפח להא בשילהי פירקין ) ל ף יט >:מסקינן לכן הלכה סוכה העשויה כמין צריף פסולה לפי שאין לה גג דשפועי אהלים לאו
כאהלים למו ומינה רייק רכ יוסף כגמרא רמוחר לישן כטלח חתנים כסוכה והא ראסדנן הכא גבוהין עשרה היינו מלרבנן ולוקא בנקליטין
לקכיעי אכל טלח חמניס ללא קכיעי אפילו גכוה י׳ שריא כי היט להחמירו כקינופומ לאסור אפילו אין גכוהין י׳ משוס לקכיעי וככילמ חחנים
דלא קכיעי שד אפילו כיש לה גגי( וכדאמדנן לאידך לישנא לנקליטין לגכי טלה קכיעי אי נמי כהט פליגי הנך ח ד לישני ועל כרמך כהא פליגי
הנך פרי לישני ללא אפשר לומר לפליגי כיש לה גג ואינה גכוהה י׳ לללישנא כפרא אסור להא כהדיא כגמרא חרגמא שמואל
למתניתין להכאי( כגכוה י׳ :מוציא ראשו הוץ לכילה וקורא ק״ש .לא חייש שמואל ללכו רואה אפ הערוה נכת״ק מ ר כ ו ת כ ל :כ ה : [ :
אי
]לקמן
(6
ע״ש[,
כו.
ב( לקמן כ ,:ג( ןע״א[,
ד( נלנריס נג[ ,ה( ]אולי
צ״ל גג עשרה] ,ו( ]נלצ״ל
להישן(,
הגהות הב״ח
)א( תוס׳ ל״ה על מוצאי
דשאני סוכה למכל
וכו׳
מקוס
כין השמשות
וכו׳
דשמיגי משום:
מוסף רש״י
ואם
עליהם.
התנה
נמס׳ ניצה )ל (:אוקימנא
נאומר איגי נולל מהן כל
השמשות
נין
יו״ט
של
ראשון,
קיליש
חל
ללא
עלייהו קלושה נלל ,אנל
אחר
תנאי
אינו
!:שבת כב.(.
מועיל
הישן תחת
המטה בסוכה לא יצא
ידי חובתו .לאהל מפסיק
כינו לסוכה ,ועיקר ישינח
הסוכה אטלה שחיה ושינה
)לקמן כ.(:
רבעו חננאל
)המשך(
עליונה חשובה אהל עד
שיהא בה חלל י׳ טפחים.
ודחינן התם לגבי סוכה
על גבי סוכה דלמפסלא
לסוכה קאתי ,בעי שמואל
י׳ טפחים ואמר כהכשרה
כך
פוסלה,
אבל
הכא
קא
בעי,
בבציר
מי׳
נ( בכילה דלשוויה אהלא
טפחים לא הוי אהלא .הא
דאמר שמואל הישן בכילה
ערום ,מוציא ראשו חוץ
לכילה וקורא קריית שמע.
אוקימנא כשאינה גבוהה
י׳
טפחים,
וכי
הכילה
אמרינן חזינא לה כמאן
דהביטא
רמיא על גופו
היא וכלבוש חשוב ,אבל
אס היא
יוציא
לא
]לכילה
עשרה
ראשו
טפחים
חוץ
ויקרא ,למה זה
דומה לעומד בבית ערום
שלא
יוציא ראשו חוץ[
לחלון ויקרא .דייקינן מינה
מדקתני
למה
דומה
זה
לעומד בבית ,דבית אע״פ
שאינה גבוה עשרה טפחים
אסור להוציא ראשו חוץ
לחלון ויקרא שם,
א( נראה פשוט לחסר וכצ״ל.
נ(
לפי
סוגיית
הגמרא
אקינוסופ קאי ללשוויה אהלא
היכא יקניעא כמו קינופות
ננציר מי׳ נמי הוי אהלא.
ולנרי רטנו צ״ע.
סוכה פרק ראשון סוכה
מסורת הש״ם
א( ]לקמן נא ,[:ב( לקמן
כ,:ג(נלעילט,[:ו(]נ״ק
קנ .ע״ז ז ,[.ה( ]מנחות
מג ,[.ו( ואין גנוהיס י׳
מ״מ לא חשינ גג טון לאין
גנוהיס יי .כ״ה נס״א,:
] (tצ״ל אמד[,
101
^
g
הגהות הב״ח
)א( במשנה כל דבר שהוא
מקנל טומאה:
גליון הש״ם
רש״י ד״ה לפרזומא כו׳
אכל כסות לילה חייב .עי׳
נשער המלך פ״ג מהלנות
ציצית:
מוסף רש״י
אתי
לא
ומבטל
ארעי
אהל
קבע.
אהל
להסיר שס הסוכה מכאן
)לקמן כא .>:הדלה עליה.
ופשט
הריס
שקורין
ללימ
עליה
כעין
טרייל״א
)לעיל ט .>:ואת הקיסוס.
עשנ
מאל
המתפשט
ושרשיו כאילן ועיקרו כאילן
וקורין לו אילר״א ומתפשט
ועולה על החומות ושם(.
תכלתא
רמי
דאינשי
לפתומי
ביתיה.
היה
מטיל ציצית לכגל שממכסה
נו אשמו ;מנחות נזג>.
רבינו חננאל
א( ]דאי[ בית נמי בדאית
ביה
לי
י׳
טפחים
למימר,
אלא
למה
שמע
מינה אפילו פחות ]מ[י׳
טפחים כיון דקבוע אהלא
הוא ,דלא גרע מקינופות.
לישנא אחרינא אמר רב
יהודה אמר שמואל מותר
לישן בכילת התנים בסוכה
לפי
שאין
לה
גג,
ואע״פ שגבוה י׳ טפחים.
מיתיבי
חתנים
הישן
כוי.
בכילת
ואסיקנא
נקליטין לגבי קינופות לא
קביעי ,נקליטין לגבי כילה
קביעא .דרש דכא בר רב
הונא מותר לישן בכילה
בסוכה ,ואע״פ שיש לה גג
ואע״פ שגבוה י׳ טפחים.
כמאן כרי יהודה דאמר
נוהגין היינו שהיינו ישנים
תחת המטה בסוכה כוי.
קסבר לא אתו אהלי עראי
ומבטלי אהלי קבע ,לא
שנא כילה ולא שנא מטה
לא מבטלי סוכה .חדלה
עליה את הגפן ואת הדלעת
כוי .יתיב רב יוסף וקאמר
הא דתנן או שקצצן כשרה,
אמר רב עלה וצריך לנענע
אחר שקצצן ,כלומר צריך
א( כ׳׳נ לצ״ל.
עין משפט
־א.
ה״ג וכיס נמי אט״ג דלא גגוה טשרה כיון דקבימ הוי אוהלא דלא
אי קביעי להוי כקינופות .אע״פ שזה יש לה גג וזה אין לה גג מ״מ
גרט מקינופוס .והן מלתא שמעתא באפי נפשה הוא ללא תימא בית
לא חשיב גג כיון לאין גבוהין עשרה ובשניהם אימ ביה מלא
ככילה לאי לא גבוה לישתרי להוציא ראשו חוץ לחלון :כילס חסנים.
לריעוחא דנקליטין אין לה גג וגבוה עשרה וקינופוח יש לה גג
אינה כשאר טלה ואין עושין לה גג והיא סביבומ המטה וגגה
י(ואין גבוהים י׳ :מותר לישן בכילת התנים בסוכה אע״פ שיש
משופע כשל נקליטין :ליהוי כקינופוה.
לה גג ואע״פ שגבוהה עשרה .אין
וליפסלא אף בפחומ מי׳ :לגבי קינופוה
הלכה כן לאמרינן בסוף פירקין
ובית נמי אע״פ שאין גבוה עשרה כיון דקביע
לא קביטי .לחשוב כמותה ליפסול
) ל ף י ט 0אביי אשכחיה לרב יוסף
אוהלא הוא דלא גרע מקינופות ל״א אמרי
אף בפחוח מי׳ :לגבי כילה קביטי.
לגני בכילפ ממנים בסוכה אמר כמאן
לה אמר רב יהודה אמר שמואל א מותר לישן
הלכך אינהו פסלי בי׳ אפילו לית להו
כר״א משמע ללא שרי אלא בלא גג
בכילת התנים בסוכה לפי שאין לה גג אע״פ
גג וטלה לא פסלה אפילו בי׳ ט ליפ
ואמר בפרק הישן )לקמן ל ף ט (.רב
שגבוהה עשרה מיתיבי הישן בכילה בסוכה
לה גג :כר׳ יהודה .לקמן מפרש
שרא ליה לרב אמא ברללא למיגני
בפרק הישן :גוהגים הייגו ישגים
בכילח חמנים בסוכה משוס בקי
לא יצא ידי הובתו הבא במאי עסקינן בשיש
סחס המטה .דמטה לגבי סוכה אהל
כלומר למצטער פטור מן הסוכה
לה גג ת״ש בנקליטין שנים וקינופות ארבעה
עראי הוא שמסלקין אומה ממקום
משמע להא לאו הכי אסור בשיש לה
פירם על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין
למקום :דלגבה טשויה .לשכב על
גג או כאילך לישנא לשמואל בגבוה
כשרה ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן
גבה ולא מחמיה להיומ לו אהל הלכך
עשרה ואע״פ שאין לה גג:
המטה עשרה טפהים הא גבוהין מן המטה
לאו שם אהל עליה וטעמא לאו משום
דרב עמרם חםידא רמא תכלתא
עראי הוא אלא לאו שמה אהל :אבל עשרה פםולה אע״פ שאין לה גג שאני נקליטין
ביתיה.
דאינשי
לפחומא
דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות לגבי
כילה דלסוכה טשויה .ולאהל הלכך
וכן רב יהולה פרק המכלת )מנחוח
שם אהל עליה ואע״ג דעראי הוא
קינופות לא קביעי לגבי כילה קביעי דרש
ל ף מג (.לקסברי לילה זמן ציציפ ולא
לא מיפקע שמיה קמ״ל רבה דטעמא
רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה אע״פ
מצומ עשה שהזמן גרמא הוא ונשים
דרבי יהודה המס כוי :מתני׳
חייבומ כרבנן לפרק המכלמ )שס>
שיש לה גג אע״פ שגבוהה עשרה כמאן כר׳
הדלה .טרלי״ד בלע״ז :קיסוס.
א(
לאמרי הכל חייבין בציציח נשים
יהודה דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל
איר״א בלע״ז והוא נדלה כגפן:
ועבליס ור״ש פוטר בנשים וכווחיה
נ
אהל קבע דתנן >א״ר יהודה נוהגין היינו
פסולה .שאין מסכטן במחובר דאמר
קי״ל מללחיק גמרא בריש פרק שני
לישן תחת המטה בפני הזקנים ולימא הלכה
מר ) ל ף יב (.באספך מגרנך ומיקבך
לזבחים ) ל ף יח >:לאוקומי תנאי המם
כרבי יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודח הוה
בפסולת גורן ויקב הכמוב מדבר:
כולהו כר׳ שמעון לממעט כסות לילה
הרבה מהן .ומבטלן ברוב :או
אמינא הני מילי מטה דלגבה עשויה אבל
ומרבי כסות סומא ועובלא לר׳ יהולה
שקצצן .אף לאפר שסככה בהן ולא
כילה דלתוכה עשויה אימא לא קמ״ל טעמא
בר אילעאי פ׳ במה מלליקין )שכח
בפסול
עשיימה
ממילמ
אמדנן
ל ׳ כה :ושם( שהיו מלמיליו מפבין ממנו
דרבי יהודה דלא אתי אהל עראי ומבטל
יליף
1ע״ב[
בגמרא
כוי.
הכלל
זה
ופסולה:
כנפי כסותן לאמרינן ואינהו סבור
אהל קבע לא שנא מטה ולא שנא כילה:
לה :ואין גידולו מן האר; .כגון עורות
גזרה משוס כסומ לילה ואיכא טעמא
מתני' ג ( ג הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת
בהמה ואפילו לא מקבלי טומאה כגון
אתרינא פ׳ המכלמ )מנחות מ ( :ומלנקט
ואת הקיסום וסיכך על גבה פסולה יואם היה
שמחוסדן מלאכה :גמ׳ ויסיב .רב
האי טעמא שמע מינה להוא עיקר
סיכוך הרבה מהן ה או שקצצן כשרה זה הכלל
יוסף וקאמר הט הא דתנן או
ועול בפרק במה מלליקין ) ש ת 0C3
שקצצן כשרה אמר רב עלה נהי דאין יכל <* שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ
גבי האי לפריך לכי היכי למרבי שאר
צריך לחזור ולסותרה כולה אבל צריך
אין מםככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה
בגליס לענין טומאה נרבי נמי לענין
הוא לנענע קצת אותם שהוסככו
ציצית מאשר מכסה בה ומשני לההוא
וגידולו מן הארץ מסככץ בו :נמ' יתיב רב
במחובר לאחר קציצתן דתהוי להו הך
מיבעי לרבות כסות סומא ומייתי
יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר או שקצצן
כעשייה לאי לא פסולה משום מעשה
ברייתא לר״ש שמע מינה לכן הלכה
כשרה ואמר רב יצריך לנענע אמר ליה רב
סוכות
ולא מן העשוי 1שם[ דהכי משמע
וסתם ברייתא לס״ק לקלושין)לף לל:
הונא הא שמואל אמרה ייאהדרינהו רב יוסף
תעשה כשאתה עושה אומה מהא
ושם( גבי מצומ עשה שהזמן גרמא
לאפיה ואמר ליה אטו מי קאמינא לך דלא
ראויה לסוכה ולא מן העשר בפסול
לקחשיב ציצית ועול לרבנן לר״ש מוקי
שאינו ראר לסוכה ואתה ממקנו
אמרה שמואל אמרה רב ואמרה שמואל
פרק התכלח )מנחות ל ף מ ג ( :וראיתם
בתיקון מועט ט האי דמכשר לה
אמר ליה רב הונא הכי קאמינא לך דשמואל
אותו לכרתניא וראיתם וזכרתם ראה
בקציצה ולא הדר סמר לה ומיהו
מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלרה
אמרה ולא רב דרב אכשורי מכשר כי הא
נענוע קרוב לסתירה הוא שמגביה
בה ואיזו זו קריאמ שמע אלמא קסברי
דרב עמרם חסידא ה>רמא תכלתא לפרזומא
כל אחד לבדו ומניתו ותוזר ומגביה
קריאת שמע לאורייחא וקיימא לן
דאינשי ביתית תלאן ולא פסק ראשי חוטין
אמ מבירו ומניחו :אהדרינהו רב
לקריאת שמע לרבנן בפ׳ מי שמתו
שלהן אתא לקמיח דרב חייא בר אשי אמר
אכשורי
בכעס:
לאפיה.
יוסן«
)ברכות ל ף כא (.ומיהו מזה אין ראיה
ליה הכי אמר רב מפסקן והן כשרץ אלמא
מכשר .בלא נענוע דקסבר קציצחה
להא רב יהולה לאמר ק״ש לרבנן
זו היא גמר עשייחה .והיט דמי
פסיקתן זו היא עשייתן הכא נמי קציצתן זו
ואשכחן לרמא מכלפא לפרזומא לאינשי
מעשה ולא מן העשר כגון החוטט
היא עשייתן וסבר שמואל לא אמרינן פסיקתן
בימיה לפרק הפכלפ והוא לריש כאילן
בגדיש לעשות לו סוכה נטו [.שהסיכוך
זו היא עשייתן והא תני שמואל משום ר׳ הייא
תנא ללריש וזכור מצוה אחרמ
היה מאליו ואינו נוגע בו לעשות
הטיל לשני קרנות בבת אחת ואחר כך פסק
ואיזו זו כלאים ועור יש ראיה מפרק
שום מעשה אלא פותת אחת מדפנותיו
ראשי חוטין שלהן כשרין מאי לאו שקושר
שני לברכות )לף יל (:לאמר רכ יוסף
העומרים
ונוטל
לעומקו
ונכנס
כמה מעליא הא שמעתא לבמערבא
ואח״כ פוסק ח לא שפוסק ואח״כ קושר פוסק
מאליה
נעשימ
והסוכה
ומשליך
)אמרי( לא י()אמר( מצות ציצימ בלילה
ואחר כך קושר מאי למימרא מחו דתימא
דופנותיה וסככה אבל זה שקיצצן זהו
ומסיק ראתתולי הוו מתחלי וכיון
מעשה שלה שנגמר בהכשר :רמא
בעינן
למחחלינן גמרינן משמע מהא ללילה
סכלסא .הטיל ציצית :לפרזומא דאינשי ביסיה .לטלית אשתו
לאו זמן ציצימ :פסיקתן זו היא עשייתן .גרע עשאה מן
לקסבר לילה זמן ציצית הוא וראיתם אותו ) ב מ ל ב ר ט ו ( פרט לכסות
הקוצים ומן הגרלין ללעיל ) ל ף ט (.לאף על פי שעושין אמד כן
סומא אבל כסות לילה מייב והרא מצות עשה שלא הזמן גרמא
הציצימ לגמד לא משבינן ליה עשיימן משוס לבעינן מלייה לשם מצוה:
ונשים חייבות :סלאן .לציציות במפוח הטליח חוט אחל כפול ל׳
פסולין
8
ומוחבו בכנף ועולנו חוט א׳ טפלו והד הן שמנה כפלים ופוסק ראשין שלהן ונעשין שמנה חוטין ורב עמרם שכח ולא פסקן על שעשה
כל הגדילים וקשדהם ונמצאת עשרן בפסול דאין בה אלא חוט אחד ואמא לקמיה כו׳ :הטיל לבי קרגוה בבה אחה .שעשה ארבע
כפלים ארוטן כשיעור שתי ציציות וחוחב ראשו אחד בכנף זה וראשו אפר בכנף זה וכפף הראשין עד שהגיעו זה לזה לאמצע ארכה:
מאי לאו קושר .עשה הגדיל בזו ובזו ואחר כך פסק אמצעה ונעשו שתים ואע״פ שנעשו בפסול דכולה קודם שנפסקה חוט אחד הוא:
בעינן
נר מצוה
א ]טוש״ע אריח סי׳ תרכז
סעי׳ נ [ :
ם ח ב מיי׳ פ׳׳ה מהלכות
סוכה הלכה כג סמג
עשי! מג סור ש״ע א״מ
סי׳ חרס סעיף ג:
ס ט ג מיי׳ שס הלכה יב
סמג שס טוש״ע א״מ
סי׳ תרכט סעיף יג:
ד מיי׳ וסמג שס טור
ע
מרט
ש״ע א״מ סי׳
סעיף א:
ע א ה מיי׳ שס טור ש״ע
שס סעיף נ :
ע ב ו מיי׳ שס הלכה א נ
סמג שס טוש״ע א״ח
סי׳ תרכט סעיף א נ :
ז מיי׳ שס הלכה יב
עג
סמג שס טוש״ע א״ח
סי׳ תרכו סעיף נ :
ע ד ח מיי׳ ס״א מהלכות
ציצית הלכה יל סמג
עשין ט :
g
anו ^
לעזי רש״י
טרלי״ד )טרייליי״ר(.
להגביה גפן על כלונסאות.
איר״א )יידר״א( .קיסוס
)צמח מטפס(.
רבעו חננאל
)המשך(
מעשה לשם סוכה בסכך
עצמה.
ליה
אמר
רב
הונא ,שמואל אומר צריך
לנענע אף על פי שחתכם,
רב
אבל
בלא
מכשר
אלא
נענוע,
אפילו
כיון
שקצצו והוציאו מתורת
מחוברין דיו .כי הא דרב
עמרם חסידא תלה ציצית
בטלית בני ביתו ,זה פי׳
בפרוזמא דאינשי ביתיה,
ותלאם קודם שחתך ראשי
החוטין
מזה,
זה
החוטין
ויפריד
לקמיה
אתא
דרב חייא בר אשי אמר
ליה הכי אמר רב מפסיק
ראשי חוטין וכשירין .ש׳׳מ
מדקאמר רב גבי ציצית
פסיקתן זו היא עשייתן,
כך שמע מינה דגבי סוכה
קציצתן מן הקרקע של
גפן ושל דלעת ושל קיסם
עשייתן.
היא
ואקשינן
על שמואל מיהא
ר׳
חייא,
הטיל
לשתי
קרנות,
הקרן
כמתחיות
דתני
ציצית
והחוטין
מתוחין מזה הקרן לזה
חוטין
במסכת ,ואחד כך פיסק
באמצע ונתפזרו הקרנות
שנמצא
כשירין,
בכל
קרן ציצית כמצותן .הנה
בפסיקה בלבד ]כשרץ[,
דלא בעינן מעשה אחר,
אלא אמרינן זה מעשה
הוא חשוב .ודחינן לההיא
דתני
ר׳
חייא,
כגון
שקישר ועשה מעשה אחר
שפסק ביניהם .והא אתא
לאשמעינן ,מהו דתימא
עין משפט
נר מצוה
יא:
סוכה פרק ראשון
סוכה
ע ה א מיי׳ שם טוש׳׳ע פס ולין לעולם .כולהו אמוראי וכולה שיטמא כשמואל ולא אמר
בעינן כנן* כשעה פתיל .בשעה שסותלו שתולה בו הפתילים בעינן
א״ח סי׳ יא סעיף
כנף אחל ולא שנים :לעולם .ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור
קציצמן זו עשיימן וגבי סוכה צריך נענוע:
וקשיא לרב :וסיכן על גבן פסולה .ול״ג בברייחא אס היה סיכוך
דשלפינהו שלופי .קצמ קשה דהא מפרש טעמא בבריימא
הרבה מהן או שקצצן :דשלפינהו שלופי .פשחן מן האילן ער שניתקן
משוס מעשה ולא מן העשוי וי״ל אסמבמא בעלמא
ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך
תורה אור השלם הוא אי נמי הכא מייד כשנפשח
ששוכבין ראשי פשיחמן אצל האילן
. 1חג הסכת תעשה ל ך ומעורה בקליפה ואין יכול להחיומ
בעינן כנף בשעת פתיל וליכא קמ״ל מיתיבי
לא הר עשיה מעלייא :מ״מ הלאן
שבעת ימים באספך לה כי ההיא דפ׳ העור והרוטב)חולין
תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן פסולץ
ניגרני־,־מיקבך:
ואח״כ פסק קשיא לרב .למכשר:
ל ף ק ם ( :דאע״ג דחשיב כמלוש מ״מ
דברים טז יג
אמר
דרב
ותיובתא
לעולם
פםולין
לאו
מאי
כהנאי .אי אמרינן קציצמן זו היא
.2ולקחתם אגדת אזוב טון דלא נקצץ לגמד לא אמדנן זו
לך רב מאי פםולין פסולין עד שיפסקו
עשייתן או לא :עבר וליקטן .ענבי
וטבלתם בדם א ש ר בסף היא עשיה :דברי ר״ש בן
והגעתם א ל המשקוף
ושמואל אמר אפסולין לעולם וכן אמר לוי<*
ההדס דתנן לקמן )ד לב (:אס היו
ו א ל שתי המזוזת מן יהוצדק .חנא היה ואפשר שזה הוא
ענביו מרובין מעליו פסול דהוה
פסולין לעולם וכן אמר רב מתנה אמר
הדם א ש ר בסף ואתם הנזכר בכמה מקומות בש״ס א״ר יוחנן
ליה מנומר ולא הדר הוא ואס
ל א תצאו איש מפתח משוס ר״ש בן יהוצדק ואין זה הוא
שמואל פםולין לעולם איכא דאמרי אמר רב
ביתו ע ד בקר:
מיעטו כשר ואין ממעטין בי״ט
שמות יב כב דפרק זה בורר )סנהדרין ד ף ט(.
מתנה בדידי הוה עובדא ואתאי לקמיה דמר
דמתקן מנא להכשיר אמ הפסול
.3ולקחתם לכם ביום דקרנהו דש לקיש רועי בקר ואמר
שמואל ואמר לי פסולין לעולם מיתיבי תלאן
וקתני בבריימא עבר על דברי
הראשון פרי ע ץ הדר להו ר׳ יוחנן אי קדנכו רועי צאן מאי
ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פםולין ועוד
כפת תמרים וענף ע ץ
חכמים שאמרו אין ממעטין בי״ט
נחל עבידנא לכו דלא הוה מהדר ליה
ועךבי
עבת
א(
1
חעשוי
מן
ולא
תעשח
םוכח
גבי
תניא
ולקטן בי״ט פסול :םברוה .רבנן
י; הכי אלא מוחה היה על כבוד רבוט(:
לפני
ושמחתם
אלהיכם שבעת ימים:
מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת
לבי מדרשא דבעו למישמע מינה
מסובה
לולב
כמילף
והכא
ויקרא כג מ
לבלקיטתן זו היא גמר עשייתן
הדלעת ואת הקיסום וסיבך על גבן פסולה היכי
קמיפלגי .והא דאיפלגו
.4עזי וזמךת יה ויהי לי
פליגי :דכולי מלמא .תרדיהו הנך
לישועה זה אלי ואנוהו בעבר וליקטן ולא איפלגו בליקטן
דמי אילימא בשלא קצצן מאי איריא משום
אלהי אבי וארממנהו:
תנאי סבירא להו :לולב צרין אגד.
מערב י״ט דבעי לאשמועינן אין
תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דמחוברין
שמות טו ב
לאגוד שלשה המינין כאחד ושייכא
. 5ו א ד יעלה מן ה א ר ץ דיחוי אצל מצות כדאיתא בפרק לולב
נינהו אלא בשקצצן וקתני פסולה וש״מ דלא
בה עשיה :וילפינן לולב מסוכה.
והשקה את כל פני הגזול)לקמן ד ף לג >.א״נ משוס דמעי״ט
דרב
אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ותיובתא
האדמה:
בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה
בראשית כ ו היה יכול לתקן לכתחילה להמיר אוגדו
.6למען ידעו דרתיבם
אמר לך רב הכא במאי עסקינן דשלפינהו
מעשה והקפידה תורה על העשוי
כי בסכות הושבתי אה ולחזור ולאוגדו אי נמי כדפי׳ בקונטרס
שלופי דלא מינכרא עשיר; דידהו מכל מקום
בפסול אף לולב כן :לא ילפינן לולב
בני ישראל בהוציאי לקמן מקט פלוגמייהו בי״ט למימר
מסוכה .לפסול בה את העשר:
תלאן ואח״כ פסק קשיא לרב קשיא לימא
אותם מ א ר ץ מ־לרים אני דבתר אוגדיה פליגי דהא בי״ט לא
יי אלהיכם:
נ>
ואיבעיס אימא .אס הוה סבירא
ויקרא כג מג אגיד ליה :לקיחה לקיחה לא
כתנאי עבר וליקטן פסול דברי רבי שמעון
להו לתרוייהו לולב צריך אגד ושייכא
ילפינן .בריש קדושין ) ל ף ב (.ילפי׳
בר יחוצדק וחכמים מכשירין סברוח דכ״ע
ביה עשיה דכולי עלמא ) 0דילסינן
קיחה קיחה משדה עפרון אבל הכא
״לולב צריך אגד וילפינן לולב מםוכח דכתיב
לולב מסוכה למיפסל ולקיטמן לאו
רבעו חננאל
לא ילפינן גזירה שוה דלקיחה:
גבי םוכה תעשח ולא מן חעשוי מאי לאו
זו היא עשייתן :ר״ש סבר לולב
בעינן ענף נוטף בשעת
הכא
לחגיגה.
סובה
מקיש
בהא קא מיפלגי דמאן דמכשיר סבר אמרינן
נתינת פתיל בכנף הבגד
צרין אגד .לאגוד שלשה המינים
מייתי קרא דחג הסוכות
וליכא ,דהוא מתוח הוא
גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וגבי לולב
ושייכא ביה עשיה ועל כרחך מבעוד
ואינה ענף נוטף ,קמ״ל תעשה לך ולעיל ) ד ף ט (.דאסדנן
יום אגדו עם ענביו וכי לוקטו בי״ט
דלא חיישי׳ .ת״ש תלאן
נמי אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן ומאן
ולא פיסק ראשי חוטין עצי סוכה משום דאיתקש לחגיגה
הוה ליה מן העשוי :לא ילפינן.
דפסיל םבר לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו
שלהן פסולה .מאי לאו מייתי קרא דחג הסוכות שבעת ימים
לא למדוה ואין אדם דן גזירה שוה
היא עשייתן וגבי לולב נמי לא אמרינן
פסולה לעולם .ומשני רב לה׳ :וגידולו מן הארץ .בדש
פסולה עד שיפסיקו .ולוי
מעצמו אלא א״כ למדו מרבו ורבו
תני פסולה לעולם .אסר רב בכל מערכין )עירובין ל ף ס ( :גבי
לקיטתן זו היא עשייתן לא דכ״ע לא אמרינן
מרבו עד משה רבינו ושמא מקראות
מתנה בדידי הוה עובדא מעשר שני דכתיב ונתתה הכסף
גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן ״והבא
הללו לא לדרוש גזירה שוה נכתבו:
ואמר שמואל פסולה בבקר ובצאן חשיב בהמה גידולו מן
דמכשר
מאן
קמיפלגי
מסוכה
לולב
במילף
לעולם .ואע״ג דמשני רב
ואנוהו ההנאה לפניו במצוה .סוכה
בהדלה על הגפן וכו׳ הארץ אבל בפ׳ השוכר אמ הפועלים
סבר לא ילפינן לולב מסוכה ומאן דפםיל
נאה לולב נאה ציצית נאה :ואד
דלשלפינהו שלופי ןדלא[ )ב״מ ל ף פט (.גבי דיש ובפ״ק דקדושין
יעלה מן האר; .שמע מינה עננים
סבר ילפינן לולב מםוכה ואב״א אי םבירא לן
מינ]כ[ירא עשיה דידהו ),ל ף יז >.גבי הענקה לא חשיב
ולפיכך קתני פסולה כר,
גידולי קרקע כינהו וסוכה מעננים
דלולב צריך אגד כולי עלמא לא פליגי
קיימא לן פסול לעולם ,בהמה גידולי קרקע דלגבי דבר
ילסינן שהרי זכר לענני כבוד הוא
דילפינן לולב מסוכה והבא בהא קמיפלגי
חרא דהא לוי ושמואל היוצא מן הקרקע ממש כגון דיש
פליגי עליה דרכ והם
הושבמי
בסוכות
ט
כדכתיב
רבים לגביה ,ותוב דהא וגידולין לאו יוצא מן הקרקע היא
מר סבר צריך אגד ומר סבר אין צריך אגד
וממרגמינן ארי במטלות ענניי :אין
הקרקע:
מן
גדילה
שהיא
אלא
ואתינן
עלתה ליה בקושיא.
ובפלוגתא דהני תנאי דתניא לולב בין ־׳אגוד
מקבל טומאה .דלא נאמרה טומאה
דרב
שמעתא
לאוקמי
א י
כתנאי ,ר׳ שמעון ברי צדוק
בין שאינו אגוד כשר ר׳ יחודח אומר אגוד
אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם וזה
דאמ׳ עבר וליקט ביום
איננו אחד מאלה :טנני כבוד היו.
טוב הענבים של הדס ,כשר שאינו אגוד פםול מ״ט דרבי יהודה יליף להיחח לקיחח מאגודת אזוב
שהושיבה
שאמר הכתוב
סוכות
3
2
כיון שהיו ענביו מרובין כתיב התם ולקהתם אגודת אזוב וכתיב הכא ולקחתם לכם ביום הראשון
דמיעטן
אע״פ
מעליו,
במדבר :סוכות ממש .מפני החמה
היום בפסילתו עומד .מח לחלן באגודח אף כאן נמי באגודח ורבנן לקיחח מלקיחה לא ילפינן
בשעת חנייתן היו עושים סכות :מאי
וילפינן לולב מסוכה ,כמאן אזלא הא דתניא לולב מצוח לאוגדו ואם לא אגדו כשר אי ר׳ יהודח
איכא למימר .מי יאמר לנו שלא היו
תנא קמא דפסיל כשמואל
ולוי ,חכמים שמכשירין כי לא אגדו אמאי כשר אי רבנן אמאי מצוד ,לעולם רבנן היא ומשום
מסוככות בכלים ובגדים ועורות :כי
כרב דאמר
קציצתן לאזו שנאמר 4זה אלי ואנוהו ייהתנאה לפניו במצות :זה הכלל כל דבר
חגיגה .בל בהמה לרבי יוחנן גדולי
היא עשייתן .ודחינן
כולי עלמא ,והן תנא שמקבל טומאה כוי :מה״מ אמר ריש לקיש אמר קרא 5ואד יעלה מן הארץ
קרקע הן שמן הקרקע גדילים וניזונין
קמא וחכמים.
אבל דגים ומלח וכמהין ופטדומ לאו
)ו>כולהו מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אף םוכה דבר שאין
סבירא להו גבי סוכה
גידולי קרקע נינהו וגבי מעשר קרינן
בעינן מעשה לשם סוכה מקבל טומאה וגידולו מן הארץ הניחא למ״ד ענני כבוד היו אלא למ׳׳ד םוכות
דמוכח ,דקיימא לן תעשה
להו לבהמות גידולי קרקע דאמר קרא
ולא העשוי ,ולא אמרינן ממש עשו להם מאי איכא למימר דתניא 6כי בסוכות הושבתי את בני
)לברים י ל ( ונתמה הכסף בכל אשר
עשייתן.
קציצתן זו היא
ישראל ענני כבוד היו דברי ר׳ אליעזר ״ר״ע אומר סוכות ממש עשו להם הניחא
מאוה נפשך וגו׳ מה הפרט מפורש
אלא בהא פליגי ,תנא
1
קמא סבר ילפינן לולב לר״א אלא לר״ע מאי איכא למימר כי אתא רב דימי א״ר יוחנן אמר קרא הג
פרי מפרי וגידולי קרקע וכו׳ .ומיהו
מסוכה ,כשם רלגבי
קציצתןסוכהזו הסוכות תעשה לך מקיש םוכה להגיגה מח חגיגח דבר שאינו מקבל טומאה
טון דלא קמה מילמייהוי״( דרבי יוחנן
לא אמרינן
היא עשייתן ,כך גבי וגידולו מן הארץ אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ
דהא פרכינן עלה אי מה חגיגה בעלי
לולב לא אמרינן לקיטתן
אי
חיים וכו׳ רלפינן טעמא מגרנך
ומיקבך לא סמכינן עלה לאכשורי לסכך בעורות דנהי דגידולי הארץ איקרי על שם שהארץ מגדלמן במרעה ופרנסה אבל גידולים מן הארץ
לא אקד אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות דתניא בהשוכר את הפועלים )כ״מ ד׳ סט (.פועלים אוכלין בדבר שגידולו מן הארץ וגמר
מלא חחסוס שור בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ כו׳ יצא החולב והמחבץ והמגבן אלמא לאו גידולין מן הארץ ק ד להו תנא:
פסולח
מסורת הש׳׳ם
]לקמן ינ .טו .לג,[.
א(
ג( לקמן לג .ע״ש ,ג( ]לקמן
ל :וש״נ[ ,ד( ]לקמן לג,[.
שס
ה(
פ״ב
]תוססת׳
הי״א[ מנחות ,.0ו( ]נזיר
נ 1:שגת קלג:
פרשת
מכילתא
ןנמ״כ
נשלח(1 ,
איתא ר״א אומר פונת ממש
היו ור״ש אומר ענני כנוד
היון ,ה( ןמילמיה יענ״ץ[,
ט( ]וכן כחנו חוס׳ נדה י.
ד״ה אמר ועי׳ חוס׳ ע״ז
נט .ד״ה לאמר וכו׳ ן,
הגהות הב״ח
)א( גמ׳ לוי ו ש מ ו א ל אמר
פסולי]
)נ(
אימא
לעולם וכן
אמר:
לכ״ע
ילפי
דש״׳ ל׳׳ה
וכו׳
ואינעיח
לולנ:
מוסף רש״י
תעשה ולא מן העשוי.
נפסול »לקמ 1י נ .נ1ו ל ג ! .
עבר
לעינני
וליקטן.
הלס שהיו מרוני! מעלי!
אס
ותנ!
כשר
מיעט!
ואין ממעטין כיו״ט משוס
שנות ,שלומה למחקן כלי
ומכשירו ואס ענר ומיעט!
פסול .׳לקמן ל ג ו.
רבעו חננאל
)המשך(
וו היא עשייתן ,וחכמים
הני
סכרי
סוכה
מילי
אבל לולב אמרינן לקיטתן
זו היא עשייתן .איבעית
אימא בהא
קמא סבר
אגוד,
פליגי
תנא
זו
היא
לולב
ואגודתו
צריך
לולב
עשייתוא(,
ויליף
אין
צריך
איגוד
דהני
תנאי,
מסוכה .וחכמים אומרים
לולב
זהו
ולקיטתו
וכפלוגתא
עשייתו.
חכמים דמכשרי אם מיעטו
כתנא קמא דתני לולב בין
אגיד בין לא אגיד כשר.
ואוקימנא נמי להא דתניא
סתמא ,לולב מצוה לאוגדו
אגדו כשר,
לא
דמכשרי
כרבנן
אגוד,
כשאינו
אבל מצוה לאוגדו משום
זה אלי ואנוהו .ותנא קמא
דתני עבר וליקטן פסול,
כרי יהודה דתני אגוד כשר
שאינו אגוד פסול .וסוגיא
זה
כרבנן.
דבר
הכלל
שאינו מקבל כוי .פירוש
אליבא דר׳ אליעזר דאמר
הא ןדןכתיב כי בסוכות
הושבתי ,אותם סוכות ענני
כבוד היו.
סוכה
בעינן
כעין אותם הסוכות ,מה
ענני
עולים
כבוד שהן
מן הקרקע ואין מקבלים
טומאה ,כדכתיב ואד יעלה
מן ה א ^ הנה הענן שהוא
גדולי קרקע ואינו ככלי
המקבל טומאה ,אף סוכה
בעינן,
כמו כן
אלא לר׳
שפיר.
עקיבא
סוכות ממש היו,
ליה דבר
דאמר
שגידולו
מנא
מן
הארץ ואינו מקבל טומאה.
ואתינן
מהאי
לפרושא
קרא מדכתיב חג הסוכות,
ופשטינן חג דכתיב הכא
בהמה
ואיתקש
שחוגג בה הוא,
סוכה
לחגיגה,
מה בהמה גידולי קרקע
ואינה מקבלת טומאה אף
סוכה כמותה,
א( אולי צ״ל ולכ! לא אמרינן
ללקיטתן זהו עשייתן.
סוכה פרק ראשון סוכה
מסורת הש׳׳ם
] (6ר״ה יג ,[.נ( לקמן טו,.
ג(
יא:
]לעיל
ד( ]לעיל יא,[:
וש׳׳ג[,
תורה אור השלם
.1תג הסבת תעשה לך
שבעת
באספך
;מים
נלגךנך ומיקבך:
דברים טז יג
.2
ישמיעו
ואשר
ויעבירו קול בכל עריהם
ובירושלם
ההר
לאמר
והביאו
צאו
זית
עלי
ועלי ע ץ שמן ועלי הדס
ועלי
תמרים ועלי
עבית
לעשת
ככתוב:
עץ
סכת
נחמיה ח טו
גליון הש״ם
גט׳ ואימא יין קרוש .עי׳
דף
יומא
ד״ה
ע״נ תיס׳
עי
נסה״ל:
גמר שכר
שם חביל־ קש .עיין מייל
פרק י״ד הלכה ד מהל׳
טומאת צרעת :רש׳׳י ד׳׳ח
צאו
בםסר
ההר
עזרא.
פסוק
פסוק
הוא
זה
ננחמי׳ וכן נרש״י נחומש
לג
לנריס
מציגו
כ״י
בעזרא
ודוגמתו
ותק להם
והוא בנחמיה ט וכן בביצה
לף טו ע״נ נרש״י ל״ה
משמנים
אכלו
לשון
וכן
הש״ס לקמן לף לז ע״א וכן
בעזרא אומר צאו ההר חהו
ע״ס לברי חז״ל סנהלרין
לף
מילי
צג
ע״נ
לעזרא
מכלי
נחמיה
חכליה אמרינהו:
כל
בן
מוסף רש״י
בפסולת
הכתוב
הכמוב
גורן
ויקב
מדבר.
שלמלך
לעשות
סכך
של
סוכה בססילמ גורן ויקב,
כגון קשין חמורות ,לבר
שאין מקבל טומאה ו מ ו ל ו
מן האק )ר-ה יג.(.
יב.
פסולה גורן .קשין :פסולה יקב .זמורומ ואשכולומ דקניס :גורן
אי מה חגיגה בעלי חיים .לעיל )לף ט (.גגי הא לילפינן איסור
טצמו ויקב טצמו .הקשין עם התכואה ואשכולומ עם הענכיס דהוה
הנאה לא שייך לאקשרי הכי:
ליה דבר המקכל טומאה האוכל :יקב כתיב .דמשמע לאחר שנעשה
בפסולת נודן ויקב הבתוכ מדבר .רכי יוחנן לא יליף מענני
יין :קרוש .קפד :הא מילהא הוה בידן .עד השמא היינו סכודן
ככור מפרש כירושלמי לין כלעחיה ולין מ־עחיה רכי
לידע טעם משנמנו מן המקרא הזה
יוחנן אמר עננים למעלה היו כלומר
דבפסולח הכמוב מדבר דאי אפשר
מן השמים הן כאין ואין זה גידולו מן
אי מה הגיגה בעלי היים אף םוכה נמי בעלי
לסבך ביין :ואסא רבי ירמיה.
הארץ לקמני מפניפין ור״ל אמר
חיים כי אתא רבין אמר ר׳ יוחנן אמר קרא
שהזטר לנו יין קרוש הגא משניר:
למטה היו ר׳ יוחנן מלמי להו כארס
1
א* באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן
ושדא ביה נרגא .קצצה גגחן כלומר
המשלח לחכרו חכימ וקנקנים ודש
ויקב חכתוב מדבר ואימא גורן עצמו ויקב
השיג פשוגה ניצחמ :רב אשי אמר.
לקיש מלמי ליה כמאן לאמר לחכדה
עצמו א״ר זירא יקב כתיב כאן ואי אפשר
שפיר משמע פסולת מקרא דכפיג
שלח קופפך וסב לך חיטין והכי נמי
כאספך מגרנך משמע שאמה אוספו
לסכך בו מתקיף לה רבי ירמיח 8ואימא יין
איתא ככראשיח רכה ) פ ר ש ה יג( ר׳
ונוטלו מן הגורן וגורן הוא האוכל
יוחנן אמר אין עננים אלא למעלה
קרוש הבא משניר שהוא דומה לעיגולי
ומה שאמה אוסף וכורר מתוכו הוא
שנאמר וארו עם ענני שמיא דש
דבילה אמר רבי זירא הא מלתא הוה בידן
הפסולפ :צאו ההר .פסוק הוא
לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה
ואתא ר׳ ירמיה ושדא ביה נרגא רב אשי
כספר עזרא לעשות סוכות ולא הזכיר
שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ
אמר מגרנך ולא גורן עצמו מיקבך ולא
כאן אלא דגר שאינו מקכל טומאה
על לעחיה לרכי יוחנן לאחל שטכל
2
יקב עצמו רב הםדא אמר מהכא צאו ההר
וגידולו מן האק :היינו טלי הדם
את חכירו כחכימ של יין וקנקנים על
והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדם
היינו טן טגוה .מהו זה ומהו זה
דעחיה לר״ל לאחר שאמר לחכירו
להזכיר שניהם גמקרא הלא אחל
ועלי תמרים ועלי עץ עבות היינו הדס היינו
חן לי סאה חיטין אמר לו הכא לי
הם לההלס הוא עץ עגות על שם
קופמך וכא מלול כך אמר הקכ״ה
עץ עבות אמר רב חםדא הדם שוטה לסוכה
שהעלין מורכגין זה על זה כמין
לארץ איימי ענני וקכיל מיטרא:
ועץ עבות ללולב :מתני׳ 8א חבילי קש
עכותומ ושרשרומ :הדס שוטה .שאינו
רבי זירא הא מלתא הוה
אמר
וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מםככין בחן
כשר ללולכ לפי שאין עכותו עשרה
וכו׳ ואתא דכי ירמיה שדא
בוכולן שחתירן כשרות גוכולן כשרות לדפנות:
של שלש שלש עלץ :מתני׳ וחבילי
ביה נרגא .משמע לרכי זירא לא
גמ׳ א״ר יעקב שמעית מיניח דרבי יוחנן
זרדין .מין קנים הם שעושין זרדין
מוקי ליה לקרא כפסולת גורן ותימה
תרתי הדא הא ואידך נ»חחוטט בגדיש לעשות
טדיל״ש כלע״ז ואוגדין אומס וכעודן
דבפ״ק לר״ה <דף יג (.לדש חג
למין כהמה אוכלמן ולט יכשי עומדים
לו םוכה אינה םוכה חרא משום גזרת אוצר
האסיף מאי אסיף קציר ופריך רכי
להיסק :אין מסככין בהן .כשהן
חנינא מי מצית אמרמ מאי אסיף
והדא משום תעשה ולא מן העשוי ולא
קשודן וכגמרא מפרש טעמא :וכולן.
קציר והכתיכ מגרנך ומיקכך כפסולת
ידענא הי מינייהו משום אוצר והי מינייהו
כשרין
כסכך:
ששנינו
הפסולץ
גורן ויקכ הכתוכ מדכר אמר רכי
משום ״תעשה ולא מן העשוי א״ד ירמיה
לדפנוה .דכל סוכה הכמוכ סכך
זירא הא מלתא הוה כידן ואתא רכי
ניחזי אנן דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר׳
משמע דדופן לא איקד סוכה ולנפקא
חנינא ושדא כיה נרגא אלמא מודה
יוהנן מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים
לן )לעיל ל׳ ו (:דפנומ מכסכת כסכמ
ר׳ זירא דבפסולת גורן ויקכ הכתוכ
והבילי זרדין אין מםככין בהן פעמים שאדם
כסכומ מייפורא דקראי ילפינן ולא
מלכר וי״ל להכא נמי מודה כה רכי
ממשמעותא הלכך סוכומ מעשה
בא מן השדה בערב וחבילתו על כתפו
זירא ולא קאמר אלא ללא ילע לשנרי
כאססך מגרנך אסככה הוא דקאי:
קושיא ר ד ירמיה :חבילי זרדין.
ומעלה ומניהה על גבי סוכתו כדי ליבשה
גמ׳ שמטימ מר׳ יוחנן הרהי .פי׳
חכילה
לאין
כירושלמי
מפרש
ונמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה ״תעשה
טעם שני דכדם האמורים כמשנתנו
פחוחה מעשרים וחמשה קנים:
ולא מן העשוי מדהא משום גזרת אוצר
שמעמי ממנו :חדא הא .דחכילין
אין
הא משום תעשה ולא מן העשוי ורבי יעקב
מ״ט לא מסכט כהו וחדא הא דתנן
הך דרבי חייא בר אבא לא שמיע ליה אמר רב אשי אטו הבילי קש וחבילי
כמחניחין החוטט כגדיש לעשומ לו
עצים משום גזרת אוצר איכא משום תעשה ולא מן העשוי ליכא
סוכה נוטל מן העומרים למטה סמוך
לארץ ונכנס לתוכו ועושה חלל
וחחוטט בגדיש משום תעשה ולא מן העשוי איכא משום גזרת אוצר
כשיעור סוכה וסכך עשוי ועומד
ליכא ור׳ יוחנן אמר לך הכא דקתני אין מסככין בהן לכתחלח הוא
מאליו אינו סוכה ופירש לי ר׳ יוחנן
8
דאין
טעמיה כחלא מינייהו אמר טעמא משוס גזרמ אוצר למלאוריימא כשרה היא ורכנן הוא לגזור שאם אמה אומר כן אין אלם עושה סוכה אלא
הולך ואוכל דשן כאוצרו כמקום שלא נשממש שם כל ימומ השנה והוא עשר ועומל ולא לשם סכך של צל לנהר שם סוכה עליה ואפילו שם סוכה
שאינה של חג אלא ככימ כעלמא וכחלא מינייהו פירש טעמא לפסולה מלאוריימא משוס מעשה ולא מן העשר :ולא ידטנא הי מינייהו .פירש
לי ר׳ יוחנן משום גזירמ אוצר והי מינייהו משוס מעשה ולא מן העשוי :נחזי אק .ונשמעה ממה לאמר ר׳ יוחנן בלוכמא אחדחי :פעמים
שאדם בא מן השדה .כל ימומ הממה :ומניחה ע״ג סוכה .שיש לו כל ימות השנה למקנהו ומניח החכילין שם לייבשן ולא לסכך וכשמגיע
החג נמלך עליהם לסכך :וההורה אמרה העשה ולא מן העשוי .כפסול וזה שנסכך שם שלא לשם סכך אפילו לצל אלא לייכש אין שם סוכה
חל עליו והלכך גזור רכנן שלא יסככו כחכילין אפילו הוא מטילן עליה לשם סוכח החג גזירה משום חכילין דכל השנה דאיכא פסול דאודיתא
אלמא טעמא לממנימץ להכא משום גזירמ אוצר היא ומררכנן .כל לבר שאדם מקצה ומכניס לקיום קרי אוצר וחכילין שאדם מכניס כל
ימומ הקיץ לימוח חורף ק ד אוצר :ומדהא משום גזרה אוצר .שמע מינה הך לחוטט כגליש פסולה מלאוריימא משוס מעשה ולא מן העשר
היא דהא שמעיה ר׳ יעקכ לד יוחנן כחדא מינייהו פסולה דאודיפא :ורבי יעקב .דלא ידע לפרושי הי מינייהו פסולה דאודימא והי
מדרכנן :הן דרבי חייא .דמפרש כהדיא לא הוה שמיע ליה :אמר רב אשי .מקשי אדרכי יעקכ :אטו .מרוייהו טעמי מי ליכא למימרינהו
כשמי המשניות :חבילי קש משום גוירה אוצר איכא .מלרכנן :משום המשה ולא מן העשוי .דאוריימא ליכא כממיהה מי לא משממע נמי
מתניתין לכאותס שנימנו שס כל ימוח החמה קאמר ללא נמלך עליהם לסיכוך להויא לה היא גופה פסולה לאוריימא ומהיכא שמע ר׳ יוחנן
למתניתין להכא לאו מדאוריימא קאמר :וחיטט בגדיש נמי משום העשה ולא מן העשוי איכא משום גזירה אולר ליכא .מי לא מצינן למימר
נמי לאפילו סחר הכל כלפי מעלה ונענע עומדן שעל הסכך וחזר והניחן לשם סוכה קא פסיל ליה ממנימין מלרכנן משוס גזירת אוצר
לזימנין ללא מנענע ונעשין מאיליהן כלאמרת גכי מכילים לפסלת להו אפילו מניחן שם לשס סכך מלרכנן משוס גזירה לכל ימופ השנה לאוצר
ומהיכא דייק רכי יוחנן הנך טעמי דמוקי להך מדאורייתא והך מדרכנן :אמר לך .ר׳ יוחנן מתניתין גופייהו דייקי כוותאי ממנימין להכא קתני
אין
עין משפט
נר מצוה
ע ו א מיי׳ ה״ה מהלכיי!
י סמג
הוכה הלכה
עשין מג טוש׳׳ע א״יו סי׳
תרכט סעיף טו:
ע ז ב מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ת:
ע ח ג מיי׳ שס פ״ל הלכה
טז וסמג שס טוש״ע
א״ח סי׳ תרל סעיף : 6
לעזי רש״י
טוייל״ש )טודילי׳׳ש(.
קנים ,גבעולים.
רבינו חננאל
ואיפשיטא
ונדחית.
מדכתיב
באספך
]וןמיקכך,
מגרגך
בפסולת גורן
ויקב הכתוב מדבר ,וגדחית
גם וו .ודקדק רב אשי
מדכתיב
מגורן
ןמןגרגך
ולא
ש״מ
עצמו,
גורן
וכן מיקב ולא יקב עצמו,
למעוטי יין קרוש וכיוצא
וגמצא
בו.
דרבי
קשיא
ירמיה דחויה ,ועמד לדברי
ר׳ עקיבא בפסולת גורן
ויקב.
]אמר[
רב חםדא
מהכא צאו ההר והביאו
עלי זית ועלי עץ ]שמן[
הדס
ועלי
ועלי
ועלי
עץ
הני
גדולי
תמרים
לעשות
עבות
]סוכות[ ככתוב ,כהני ,מה
מקבלי
כוותיהו.
קרקע
טומאה
ולא
כל
אף
הדס
ואסיקנא
הוא עבות ,מאי היא עבות
]ל[לולב ,שאר מיני הדס
לסוכה.
קש
]מתני[
וחבילי
ר׳
אמר
יעקב
מר׳ יוחנן
מתני׳ ,הא
מסככץ
דקתני
פי׳
עצים
כוי.
שמעתי
דאמר בהלץ
דקתני
בחבילות
החוטט
חוטט
חכילי
כמו
]אץ[
והא
בגדיש,
חופר,
כדגרםינן כפא דחט נגרא
בגויה
נשרוף
חרדלא.
החוטט בגדיש לעשות לו
סוכה
אינה סוכה .חדא
פסולה משום גזירת אוצר,
וחדא פסולה מדאורייתא
מדכתיב תעשה ,ולא מן
העשוי ,ולא ידענא לפרש
הי מינייהו דאורייתא והא
מינייהו מדרבגן .ופשטנא
הני
חבילות
דקתני
מסככין לכתחלה,
אין
״ב:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״ה מהל׳
עט
סוכה הלכה ה סמג
עשין מג טוש״ע א״ח סי׳
חרכט סעיף ג:
ב מיי׳ שס הלכה ד
E
טוש״ע שס סעיף ל:
רבינו חננאל
הא
משום
הא
דיעכד
שפיר
גזרת
מדאורייתא
כדמפרשה
דמי,
אוצר,
כשרה.
מה
מפני
אמרו חבילי קש וחבילי
עצים וחבילי ורדים אין
מסככין
בהן,
וחבילתו
על
שאדם
בא
פעמים
השדה
מן
כתפו
כוי
עד ונמלך עליה לסיכוך,
גזרה )שמא( ]שלא[ לסכך
עתה
שהביאם
בחבילות
היום .אטו חבילות )שמא(
אצלו
]שהיו[
ליבשם
להניחם
ועל
ונמלך
זה
תעשה
והאי
מונחות
עליהם
עכשיו
לסוכה,
אמרה
]תורה[
בהחוטט
אינה
ולא
מן
העשוי.
סוכה .שמע מינה דאפילו
מדאוריתא פסולה משום
ולא
תעשה
העשוי.
מן
אמרי משמיה דרב סיככה
בהיצין
אלו
זכרים
עצים
הן,
כשרה,
והן
עשוין לעשות מהן הצים.
ואם העצים הללו נכנסין
בברזל,
]לסכך[
כשרץ
בהן,
)לעשות(
אבל
אם
חקוקים והן נכנסין בהן,
כיון שיש להם חלל כדי
ליכנס בו החץ ולמלאותו
עכשיו
שיש
כיון
בו
בית קבול חשובין ככלים
ומקבלין טומאה ,ופסולין
הן לסיכוך .כמשנתנו שאין
מסככין אלא בדבר שאינו
מקבל
טומאה.
העומד
לטויה.
אניצי
פשתן ,פשתים דדיק ונפיץ
פשתי
דייק
העץ
הוצנין,
דליתיה לא
ולא נפיץ.
הושני,
לא איפרשא היכי נינהו.
שושי ושואצרי ,שמות עצי
השדה,
ושוצרי
שריחם רע.
מפורש
סוכה פרק ראשון
סוכה
מסורת הש״ס
אין מסכבץ בהן .כתחילה משוס גזירת אוצר לא גרסינן לכתחילה
אין מסככין כהן ולא קתני אינה סוכה משמע מדאורייתא סוכה היא
דדיעכד נמי לא מהני מדרכנן מדקאמר הא מדאורייתא שפיר
הלכך על כרחך כמניחן עכשיו לשס סכך קאמר ומדרכנן ולא ממלך
דמי משמע אכל מדרכנן לא וא״מ והא גכי דכר המקכל טומאה ואין
על המונחין ועומדין דפסולה מדאורייתא וגכי מוטט כגדיש קתני
גידולו מן הארץ קתני מתניתין )לעיל ד ף יא (.אין מסככין כו אף על
אינה סוכה משמע לגמרי אינה סוכה לפסולה מדאוריימא אלמא כשלא
גכ דדיעכד נמי אינה סוכה אפילו
נענע הסכך לשס סוכה קאמר אכל
מדאוריימא ד״ל דשאני המס דליכא
נענע כשר דהא אסיק אדעתיה ותיקן
דאין מםככין משום גזרת אוצר הא דאורייתא
למיטעי ומהא דקמני מתנימין ואם
וליכא למיגזר כה משוס זימנא אחריתי
שפיר דמי התם דקתני אינה סוכה אפילו
היו מותרות כשרות לא מצי למידק
שהרי המעוות תיקן וכל שכן שלא
דיעבד מדאורייתא נמי אינה סוכה א ( אמר
מידי דאפילו חחילמו הניחן לייבשן
יעוות :סככה בחיצים .כיח יד של
רב יהודה אמר רב אםככה בחיצין זכרים
מהני המרמן כאלו הוא נענוע
חצים פלקיי״ש כלע״ז :זכרים .כעין
כשרה בנקבות פםולה זכרים כשרה פשיטא
דלעיל :בהיצים זכרים בשרה.
שלנו שתוחכין אותה ככית קיכול של
לא דמו לשאר פשוטי כלי עץ כמו
חץ :כשרה .דאע״ג דכליס נינהו
מהו דתימא ניגזור זכרים אטו נקבות קמ״ל
דף של נחמומין דפרק המוכר את
פשוטי כלי עץ אין מקכלין טומאה:
נ ( )אמר מר( בנקבות פםולה פשיטא מהו
הכיח )ב״ב ד ף סו (.דמקכל טומאה
נקביה .שיש נקכ כראשו והחץ עשוי
דתימא בית קבול העשוי למלאות לא שמיה
מדרכנן דהני אפילו מדרכנן טהורין
כמרצע ונמס לתוך הנקכ הוו להו
קיבול קמשמע לן אמר רבה בר בר הנה
כדפרישית לעיל )דף ה (.גכי מסגרתו
מקכלין שככלי עץ וראויין לקכל
א״ד יוהנן ג > ב םככה באניצי פשתן פםולה
למעלה הימה :בנקבות פסולה.
טומאה ופסולה :העשוי למלאות.
בהוצני פשתן כשרה והושני פשתן איני יודע
קצמ מימה טון דעשוי למלאומ ה״ל
מילוי עולם שלא להתרוקן עוד :אמר
מהו והושני עצמן איני יודע מה נפשך אי
גולמי כלי עץ דטהורים כמו קמא
רבה בר בר חנה .שמעתי ג׳ דכריס
מר׳ יוחנן השנים פירש והשלישי השיכ
דייק ולא נפיץ הושני קרי ליה אבל תרי
דסכינא עד שלא שם הכחל:
איני יודע :סככה באניצי כשהן
ולא דייק הוצני קרי ליה או דלמא תרי
דתימא בית קיבול העשוי
מהו
פסולה .שכן ראויה ליטמא כנגעים
למלאות לא שמיה בית קיבול
ולא דייק נמי הושני קרי ליה אמר רב יהודה
כדאמר ככמה מדליקין )שבח ד ף C 0
קמ״ל .משמע מהכא דשמיה קיבול
הני שושי ושווצרי מםככין בהו אביי אמר
האונץי( של פשתן משיתלכנו מ<פי׳ אניצי(
וקשה לפירוש הקונטרס לסוף ארכע
בשושי מסככין בשווצרי לא מםככין מ״ט כיון
לאחר שתיקנו כמסרק שקורין צרכי״ש
מיתות וסנהדרין ד ף סח (.גכי כדור
דסרי
ועשאן אונץי( שקורץ רישט״א :בהוצני
ואימום דפירש שם כקונטרס דנחלקו
פשק .שמעתי מר׳ יוחנן כשרה דהיינו כשהוא כהוצין שלו כמו שגדל
ר׳ אליעזר וחכמים כסדר טהרות דחכמיס אומרים אין מקכלין טומאה
ולא נשרה כמי המשרה ולא נופץ כמכתשמ :והושני פשתן איני יודע.
לסי שכלי עור אין מקכל טומאה אלא אס כן יש לו כיח קיכול דאיתקש
אם כשרה או פסולה :והושני עצמן איני יודע .מאי קרי ר׳ יוחנן
לשק והאי הואיל וקיכולו נעשה למלאות ולהיומ מילואו לתוכו עולמית
הושני :מה נפשך .לפרש כהס :שמא דייק .כמכתשת ולא נפיץ
לא שמיה כימ קיכול ור׳ אליעזר אומר מקכלץ טומאה דשמיה כימ
כמסרק קרי הושני ואמר כהו איני יודע :אבל הרי .שרר כמי המשרה:
קיכול ולפירושו אמיא מסקנא דשמעתין כר׳ אליעזר ורכי אליעזר
ולא דייק .הוי ככלל הוצני כי ההוא דלא מרי ולא דייק וכשרה :אז
שמוחי הוא ודוחק לומר דהט קאמר קמשמע לן דכי האי דחיצין
דלמא הרי ולא דייק נמי הושני קרי להו .ואף הן ככלל ספיקא ולא
שמיה כיח קיכול לפי שפעמים שנוטלין הכחל מן העץ ועוד קשיא
הוי; פשיטא ליה להכשיר אלא כדלא תרי ולא דייק :שישי .פליי״א
מהא דתניא כמס׳ כלים פ׳ י״ח )מ״ח> התפילין ד׳ כלים ואין לך עשוי
כלע״ז :שיוצרי .ארניז״א כלע״ז .שרשי ושווצרי מיני ירקות .ורכי מכיר
למלאות יותר מתפילין ובסנהדרין י( הארכתי וכמסכת כלים סרק כ״ו
פירש שיוצרי ארכ״א שקורין פלקיר״א והוא שעליו רחכין וגדל כיעריס:
1מ״ב( אמתנימין דצרור המעות ר׳ אליעזר מטמא וחכמים מטהרין:
מםככין בהם .שאינם מקכלין טומאה לפי שאינן מאכל אדס:
באניצי פשתן .סי׳ בקונטרס שכך ראוי ליטמא בנגעים כדאמר
8
פ׳ במה מדליקין )שבח ד ף : 0ישם! האונץ של פשתן
דסרי
משיפלבנו פירוש אניצי פשחן לאחר שמקנו במסרק שקורין צרינ״ש בלע״ז משמע שר״ל שהפשתן עצמו מטמא בנגעים קודס טוויה ולפירושו
אתיא שמעתין כרבי יהולה לפלוגתא היא במסכת נגעים פרק י״א )מ״ח> ומייתי לה בפרק במה מדליקין )שם! דתנן שתי וערב מטמא
כנגעים מיל לכרי ר״מ רבי יהולה אומר השתי משישלק והערב מיל והאונץ של פשמן משיתלבנו ופמיהה היאך פשתן מטמא בנגעים לשוס
תנא הא שתי וערב כתיב ועול לנמצא רכי יהולה מיקל טפי מרכי מאיר כשתי ומחמיר כאונץ וכי תימא כאונץ לא פליגי ושמעתין ככולי
עלמא אכתי מאחר דנראה לטמא בנגעים כשהוא אונץ היאך יוצא שתי מילי טומאה על שישלק ועול לאמרינן בפרק במה מרליקין )שסו
סומכוס אומר סיככה בטווי פסולה מפני שמטמא בנגעים כמאן כי האי תנא דתנן ומייתי ממנימין דנגעים משמע בהדיא דאין מטמא
בנגעים אלא טווי ומיהו בההוא שמעתא גופא פי׳ בקונטרס אונץ של פשתן שלא נטוה ורוצה לומר דפליגי ועוד קשיא דקאמרינן התם אמר
אביי ר׳ שמעון בן אלעזר וסומכוס אמרו דבר אחד רבי שמעון בן אלעזר הא דאמרן דקתני התם ר׳ שמעון בן אלעזר אומר כל היוצא מן
העץ אין בו משוס שלש על שלש ומסכטן בו חוץ מפשמן והשתא היאך אמרו דבר אחד הא מיפלג פליגי לסומכוס טווי קאמר ור׳ שמעון
בן אלעזר קאמר פשתן אפילו קודם טוויה וכי מימא דלאו דוקא פשתן כמו לענין שלש על שלש מכל מקום מנלן דאיירי בטויי טפי מבאונץ
מאחר דאשכחן רבי יהודה דמטמא אונץ בנגעים לכך נראה כמו שפירש בערוך דאונץ הוא מטוה של פשתן ושתי וערכ דקאמר ר״מ היינו
בצמר שניכר בו מהו ערב מהו שתי שזה טווי כלפי היד וזה טווי כלאחר יד אבל דפשמן הכל שוה ואין ניכר ורבי אליעזר בפ״ק דמסכח ע״ז
) ד ף c rדאייתי ליה מרי קיכורי ואמרי ליה הי דשתיא הי דערבא יש לפרש בשל צמר שהדבר ניכר אי נמי בשל פשתן ולבקיאין כגון רבן
של טרסייס ניכר איזה ראוי לשתי ואיזה ראוי לערב ואניצי פשתן נמי אומר ר״ת שהוא מטוה ור״ש בן אלעזר וסומכוס כטווי דווקא מיירי
אבל קשה דבמס׳ נדרים פ׳ ר׳ אליעזר אומר פותחין )דף סו:ן דאמרינן שמא שערה נאה דומה לאניצי פשתן ׳()ואינה ראויה כלל( ועוד תניא
בספרי <תרשת תצא( יבול לא יביא גיזי צמר ואניצי פשתן ויחחמם בהן ת״ל שעטנז משמע דאניצי פשמן דומיא דגיזי צמר שלא נטוה ועוד
סוגיא דשמעחין מוכחא דהוא פשפן שלא נטוה ודייק ונפיץ מדקאמר בהוצני פשתן כשרה בהושני פשתן איני יידע ומשמע דמספקא ליה בתרי
ולא דייק ודייק ולא נפיץ מכלל ללייק ונפיץ פשיטא ליה לפסולה והיינו אניצי לכן נראה לאניצי פשמן ולאי לאו טווי הוא ואע״ג דאינו מטמא
בנגעים הואיל וקרוב הוא לטומאה גזור בהו רבנן לפוסלו לסכך כלאשכחן לקמן )טי (.דאיכא דפסיל נסרים משופין משוס גזירת כלים ואפילו
מאן דמכשר התם מצי למיססל הכא והא דקאמר סומכוס סיככה בטור פסולה מדאורייתא קאמר והוא הדין כשאין טווי מדרבנן כדקאמר ר׳
שמעון בן אלעזר חוץ מפשמן דמשמע פשתן כגון אניצי ואמרו דבר אחד דקאמר משוס דלר׳ יהודה דאין מטמא בנגעים עד שימלבנו לא מיפסלי
אניצי לסוכה כיון דרחוקין מטומאה אבל סומכוס קאמר סיככה בטור דמשמע מיד ואפילו תימצי לומר דפסיל ר׳ יהודה מדרבנן קודם ליבון
כמו ר״ש בן אלעזר קודם טוויה על כרחך סומכוס מדאורייתא קאמר מדקאמר מפני שמטמא בנגעים והא דלא קאמר ר׳ שמעון בן אלעזר
יסומכוס ור׳ מאיר אמרו דבר אחד בסדר המשנה אין כתיב דברי ר׳ מאיר במס׳ נגעים וכ״ש דניחא טפי הא דקאמר כמאן כי האי תנא
ולא קאמר כמאן כר״מ ועוד משוס דר׳ מאיר לא איירי בסיכון אע״ג דהא בהא תליא דטון דמטמא מיד א״כ יפסול לסכך מדרבנן באניצי
פשתן ולעולם אוניץ של פשמן דר׳ יהודה טווי כדפירש הערוך וצ״ע ועוד י״ל דרבנן דסליגי עליה לסומכוס סברי סיככה בטור כשרה אע״ג
למטמא בנגעים לקסברי דלא שייך למילף מפסולת גורן ויקב לפסול בדבר המטמא בנגעים מאחר דאין מטמא בשאר טומאות והיינו אמרו
דבר אחד במה שאין מסככין בדבר המטמא בנגעים דליכא למימר דחוץ מפשמן דקאמר ר״ש בן אלעזר בבגד פשתן איירי וכרבנן כמו אין בו
משוס שלש על שלש דהיינו בגד דהא לאו מלתא היא דבההוא נמי ה״ק כל היוצא מן העץ אין בו משוס שלש על שלש חוץ מן היוצא מן הפשתן:
אפהותא
א( ] לקמן טו (5 ,[.רש״ל
מ״ז ,ג( ]תוספי פ״א ה״ג[,
ד(
נס״א :האמין ,אונין,
ה( רש״ל מ״ז ,ו( ]לפנינו
כסנהדרין לא נמצא נתוס׳
אריכות וקיצור ועי׳ גפי׳
הר״ש כליס פכ״ו מ״ג .ועי׳
תוס׳ שכת נכ :ל״ה היא
של אלמוג וכוי
לאמרינן
כיח קיבול וכוי לא שמיה
קיכול
גית
ליישב
ומצוה
ללחי שהחליטו תוס׳ להכא
וגס הר״ש נשאר קושיות
תוסס׳ בשבת וי״ל קצת[,
(1ר ׳ מ מ״ז,
גליון הש״ם
תום׳
ה״ה מהו
דתיםא
כוי משטע מהבא רשמיה
קיבול .עיין תשובת שבות
יעקב ח״א סי׳ לג:
לעזי רש״י
פלקיי״ש )פליקי׳׳ש(.
קני חיצים.
צרבי״ש )צירי׳׳ש(.
מסרק לפשתן.
ריטש״א )רישיט״ש(.
אגודות פשתן.
פלי׳׳א .שרך.
ארנייז״א .לענה.
ארב״א )אירב״א(
פליקר״א )פוליקייר״א(.
עשב.
סוכה פרק ראשון םוכה
מסורת הש״ם
א( חולין סנ :פרה פי״א
נדו ספרי פ׳ חקת ]נגעיס
פי״ל מ״ו[ ,נ( ]פי׳ אזונ
שיש נו צנע כמו כחל .ערוך
ערך כחל ג[ ,ג(
שנת קט:
פרה פי״א ]מ״ט ע״ש[,
ו( נס״א :ונזקפין ,ה( ]צ״ל
ללי׳ יוסי נשמע לרבנן[,
הגהות הב״ח
)א( נטי שניק לה ונסיק:
)צ( שם רני יוסי אומר אזוב
שתחילתו:
שם
)ג(
והחניא אזוב שתחילתו:
גליון הש״ם
גמרא
מחלוקת
שנים
ד״י ורבנן בוי .לא זכיתי
להנץ מה ראיה מחבמיס
מלמנשירין נליענל למקרי
אגל הא נלא אגלו כלל
ג״כ כשר נליענל כלקתני
נמחני׳ לא פסקן ולא אגל!
נשר .ונתיש׳ הקשו לאמאי
וכו׳
כשר
נמי״ט
וננ׳׳מ
להגדיש
הונא
הוי רק
אסמכתא א״נ רק למצוה
יהיה איך שיהיה טון ללא
אגלי כשר ליעמ־ מהיכן
נשמע לאגל שניס שמיה
אגל וצ״ע:
מוסף רש״י
אזוב ולא אזוב יון .וכל
אלו
אזוב
מין
אלא
הן
שיש להן שס לוד )תוליו
סב .(:מצות אזוב ש ל ש ה
קלחים.
ואין
לאגודה
אגילה
ובהן
נתינ
פחית
שלשה
מגי,
גבעולין.
ככל קלח ג׳ גנעולין ,קנים
כעין
לקיס
קנניס
של
)שבת קט.(:
רבינו תננאל
א( היזמי
מיני
והיגי,
קוצים הם .כיון שנמשכת
ומתייכשין נושרין עליהן
המטעמים
ועליהם
על
מסככין
בהם,
חיישינן
מינייהו
ונפיק
ושביק
פירוש
הצואר של
עצמם ,ולפיכך אמרו אין
נקטה
דלמא
דעתיה
לסוכה .אפקותא דדיקלא,
דקל
שנחתך מן הדקל והחריות
עמו
מסככין,
דבוקים,
ולא גזרינן משום חבילות,
דהגי
איגוד
אגידתן
בידי שמיס הוא ,כלומר
ברייתן כך היא .ואע״פ
שחוזר
אינן
ואוגדן,
דומין לחבילות הנאגדין,
מפני שכל החריות הללו
שעיקק באפקותא כאחד
מהן חשובין ,וקיימא לן
אגד בחד לא שמיה אנד.
דוקרני דקני ,עיקר הקנים
שנתלשו
הרבה
ויש בהן קנים
דבוקים
בעיקרן,
מסבכים בהן .דינם כדין
האפקותא.
שמועות
משמיה
כיון
שהזכיר
של רב חסדא
דרי
רב
שילא,
שם
לווי
אבונא
הזכיר
בר
נמי
מרריאתא והאזוב שיש לו
פשוטה
היא.
יג.
דסרי ריחייהו .מבאיש דחם :היזמי והיגי .מיני סנה :מסרי
אפקותא דדיקלא .מוצא הדקל כשהוא סמוך לקרקע יוצאין
טרפייהו .נושרין עלין שלהן :אפקוהא רדיקלא .מוצא הדקל
בו רוקרנין הרבה סביב ואע״ג לאגילי שהם מחוברים
כשהוא סמוך לקרקע יוצאים בו דוקרנין הרבה סבינ סביב :ואט־׳ג
בענפי האילן יחל כך פירש בקונטרס ואין זה אצוופא לליקלא לפרק
דאגייי .שמחוברין ענפי האילן יחד ודמי לחבילין דאמרן אין מסככין
כל שעה )פסחים לף לט .ושם( לההוא עשב הגלל סביב הלקל ויוצאים
בהן :ואט״ג דהדר אגיד להו איהו.
בו משום מרור ואי מן הלקל הוא
הא אמר המס מה מצה מן הזרעים
הענפים של מעלה כדי להשכיבן מפני אדםרי ריהייהו שביק <*> להו ונפיק אמר רב הנן
שממפצלין לכאן ולכאן ונוקסיןי( למעלה
ואפשר להיינו ערקבלין לסוף עושין
בר רבא הני היזמי והיגי מםככין בהו אביי
ואין סותמים הנקב :אגד בחד לא
פסין ) ע י מ ב י ן לף ט ( :למפרש התם
אמר בהיזמי מסככינן בהיגי לא מםככינן
שמיה אגד .כל דבר יחידי המחובר
בגמרא אצוומא חריוחא ופי׳ שם
לה
מאי טעמא ב כיון תתרי טרפייהו שביק
יחד ואוגדו בפני עצמו אינה אגודה
בקונטרס שהוא סיב הגלל סביב
ונפיק אמר רב גידל אמר רב ג האי אפקותא
עד שיפן דבר אחר עמו ויאגדס יחד:
הלקל וצדך לומר למין זרע הוא
דוקרי דקני .כעין אפקופא דדיקלא
ומיהו מלפנן בסרק לולב הגזול)לקמן
דדיקלא מםככין בהו אע״ג דאגידי אגד בידי
אלא שזה של קנים וזה של דקלים:
שמים לא שמיה אגד אע״ג דהדר אגיד לף לו (:אין אוגלים אמ הלולב אלא
מילי
קנים ודוקרנים .משמע מ ד
במינו ואמר רבא בגמרא אפילו בסיב
להו איגד בהד לא שמיה אגד אמר רב
ודוקרנים כמו יחפור בדקר )ביצה לף
ואפילו בעיקרא לליקלא שמע מינה
הסדא אמר רבינא בר שילא הני דוקרי דקני
נ (.פל״א בלע״ז :קנים של דוקרנים.
לאין זה עשב אלא מן הלקל עצמו
מםככין בהו אע״ג דאגידי נינהו אגד בידי
שיוצאים בגזעס במין דוקרנים הרבה:
הוא ואין זה ערקבלין:
שמים לא שמיה אגד אע״ג דהדר אגיד להו
מסככין בהן .ולא משווינן להו
מרריתא דאגמא .פי׳ בקונטרס
איגד בהד לא שמיה אגד תניא נמי הכי
כמכילה :מרריסא דאגמא .חזרת
חזרפ של אגס ואין
של אגם :אזוב .כל היכא דכמיכ
קנים ודוקרנין מםככין בהן קנים פשיטא
משמע כן בפרק כל שעה )פסחים לף
אזוכ דדש ליה הט :ולא כל אזוב
אימא קנים של דוקרנין מםככין בהן ואמר
לנו (.לאמרינן רבינא אשכחיה לרב
מרור
שיש לו שם לווי .הכא נמי
אחא בדה לרבא להוה ממזר
רב הסדא אמר רבינא בר שילא יהני
כמיכ ולא מררמא דאגמא דהוא שם
אמררימא אמר ליה מאי לעתיך אי
מרריתא דאגמא אדם יוצא בהן ידי הובתו
לווי :כל שנשהנה שמו קודם מהן
משום ל מ ד ד טפי והאנן מנן חזרמ
בפסח מיתיביה א ( ה אזוב ולא אזוב יון ולא
הורה .שיש כו מכמה מינין וכל
אלמא אין זה חזרמ אלא מין אמר
אזוב ״כוהלי ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי
אחד שם לווי לו כמו אזוכ כוחלימ
הוא ששמו מררימא ויש ממנו שמגדל
ולא אזוב שיש לו שם לווי אמר אביי כל
וקודם ממן מורה היה זה שמו וכאמה
באגס ושורש שלו נקרא תיעה בפרק
מקומומ
תורה והקפידה שכתוכ ככמה
תורח
ובאת׳
תורת
מתן
קודם
שמו
שנשתנח
אלו טרפוח )חולין לף נט .ושם( מאי
אזוכ ולא נכתכ כאחד מהן אחד
וחקפידח עליח בידוע שיש לו שם לווי והני
חיעה עיקרא דמרדפא:
משמומ הללו ש״מ אסתם אזוכ קפיד
לא נשתנח שמייחו קודם מתן תודח כלל
משום דשכיחן באגמא .כי האי
רתמנא :הני .מררימא לא נשתנה
גוונא משני רבא פרק
רבא אמר הני מרריתא םתמא שמייהו וחאי
שמס קודם מתן תורה וכשניתנה
אלו טרפומ )חולין לף ס (:3גגי סודן
דקרי להו מרריתא דאגמא משום דמשתכה
תורה לא היו קרדין אלא מרור סמס
של רחג׳ ואביי נמי אף על גב
באגמא אמר רב חםדא איגד בהד לא שמיה
וכשהזטר מרורים אף זה היה
דמשני הכא והחס שינויי אחדני מכל
אגד שלש שמיח אגד *שנים מחלוקת ר׳ יוסי
במשמע :לא שמיה אגד .לא לענין
מקום מודה לרבא דהא כפרק אותו
חבילה לסכך ולא לענין אגודמ
ורבנן דתנן ״ מצות אזוב שלשח קלחים ובחן
ואמ בנו )שם לף ס (.מכשידן עזי
אזוב :שלשה קלחין .שרשין :ובהן
אזוב
מצות
אומר
יוסי
רבי
גבעולין
שלשת
דבאלא לגבי מזבמ:
שלשה גבטולין .גבעול לכל קלח.
שלשת גבעולין ושיריו שנים וגרדומיו כל
תימה
אגד.
שמיה
בשלש
גבעול הוא קנה האמצעי שהזרע
שחוא קא סלקא דעתין מדשיריו שנים תחילתו
)ס״ג
דבמסכת אבות
בראשו כקנבוס ופשתן :רבי יוסי
מ ״ 0משמע דפחוח מחמשה לא שמיה
נמי שנים והאי דקתני שלשח למצוח ומדרבי
אומר .לקמן מפרש פלוגתייהו:
אגד דתנן עשרה שיושבין ופוסקין
יוסי שלשה למצוה לרבנן שלשה לעכב
שיריו .אם נפל האחד לאחר זמן
במורה שכינה ביניהן שנאמר אלהים
וחתניא ר׳ יוםי אומר אזוב « תחילתו שנים
גרדומיו.
בשנים:
כשדם
שידו
נצכ בעדח אל ומנין אפילו חמשה
כשמזין בו פעמים הרבה מחוך
ושיריו אחד פסול ואינו כשר עד שיהא
שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה ומנין
שגבעוליו רטס משתבדם וכל שהוא
תחילתו שלשח ושיריו שנים איפוך לר׳ יוסי
שאפילו שלשה שנאמר בקרכ אלהיס
המשמייר באגודה כשר ובלבד שישמייר
וחתניא
למצוה
ישלשה
לרבנן
לעכב
שלשה
ישפוט ואימ ספדס דגרסי איפכא
מכל אחד ואחד כל שהוא שתהא שם
׳אזוב « תהילתו שנים ושיריו אהד כשר ואינו
דממשה נפקא לן מבקרב משום
אגודמו קיימת :קא סלקא דטהיה.
דאעדמ דדשיה דקרא קאי ובלשון
פםול עד שיהא תהלתו ושיריו אהד שיריו
דהא דאמר רב חסדא שנים מחלוקמ
בקרב משמע אמצע כלומר בחצי עדה
אחד פסול הא אמרת שיריו אהד כשר
רבי יוסי ורבנן הכי מפרש פלוגמייהו
דהיינו חמשה ישפוט ושלשה נפקא לן
והט שמעינן לה דמדשידו שנים לר׳
אלא
מואגודפו על א ק יסדה ובפ״ק
יוסי חחילחו נמי שנים דיעבד :למצוה .לכפמילה :ומדרג
דברכות <לף ו (.לא משמע כן דאמר המס מנין לעשרה שמתפללין
יוסי.
ששטנה ביניהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לשלשה
בעי שלש מיהא למצוה מכלל לרבנן לאמרי שלשה לעכב דאי אינהו
שיושבין בדין ששטנה ביניהם שנאמר בקרב אלהיס ישפוט ולגירסא
נמי למצוה ולא לעכב מאי אמא רבי יוסי לאיפלוגי ומאי ממלוקת
קמייחא ניחא ושמא דאף על גב דבעלמא חשיבא אגודה בשלשה
דקאמר רב פסדא דלרבי יוסי שמיה אגד ולרבנן לא שמיה אגד :אזוב
האי קרא לואגולמו על אלץ יסלה לא מיתוקס אלא בחמשה משוס
שהחילהו שנים .פסול וכן אזוב שלשה ונפלו שנים מן האגודה
דכחיב אף ידי יסדה ארץ וביל יש בה חמש אצבעות:
ונשחייר אחד פסול :ואינו כשר כוי .כלומר אין תחילתו כשר אלא
מצות אזוב שלשה קלחים .גבי אזוב לפרה לא כתיב אגולה
בשלשה דכציר מהט לאו אגודה היא ואין שירים כשרים אלא בשנים:
אלא גבי אזוב לפסח מצרים כתיב ובסיפרי ) פ ר ש ח חקח(
איפוך .סברא דידן דאמרן לעיל קא סלקא דעחיה דנפרשה לרב
יליף בג״ש לקיחה לקיחה מה להלן שלשה דאין אגודה בפחופ
חסדא הכי דלר׳ יוסי שלשה לעכב כדמפרש הכא בהדיא ומכלל דשלשה
משלשה אף כאן שלשה ורבנן דלא ילפי לעיל גבי לולב לקיחה
י()לרבנן שמע רכי יוסי( דקאמד למצוה ולא לעכב :והסניא.
לקיחה למכשרי כשאינו אגול קסבד דמאזוב לאזוכ נאמרה גזרה
בניחוחא :לרבנן לא גרסינן .שאין זו לשון גמרא ומיהו על כרחך
שוה ומימה דאי גזרה שוה היא הא קמני סיפא דהך משנה כסוף
רבנן קאמד לה דהא ר׳ יוסי שלשה לעכב שמעינן לה :אזוב שהחילהו
פרק אחד עשר דפרה לא אגדן כשר ומ״ש מלולב לרבי יהודה דתניא
שנים .כשר :ושיריו אחד .נמי כשר :ולא פסול .בתחילפו עד שיהא
אגוד כשר שאינו אגוד פסול משום דיליף לקיחה לקיחה:
אמד .וקס״ד דסיפא נמי הכי מיפרשא ואין שידו פסולים עד שיהא
ובהן שלשה גבעולין .גבעול אחד לכל קלח וקלח דאי שלשה
אתד ולהט פ ד ך שיריו אתד סלקא דעמיך ליססל והא קמני כשר:
לכל קלח וקלח אס כן היינו ר׳ יהודה דקתני סיפא ר׳
אלא
יהודה אומר שלש על שלש ומשנה זו שנרה באורך במסכת פרה )סי״א מ ״ ט ( אלא שהגמרא קצרה :וגרדומיו כל שהוא .בפרק
התכלמ )מנחוח לף לה (:דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשדן וגרדומי אזוב כשדן אגב מכלמ נקט אזוב דגרדומי אזוב מנינא
דמשנה היא במסכמ פרה )שם( אי נמי משום אזוב דמצורע איצטריך:
ירקות
עין משפט
נר מצוה
א ב מיי׳ שס הלכה
פא
נ טוש״ע שס סעיף
יל :
ג מיי׳ פ״ה מהלכות
פב
סוכה
]כווש׳׳ע
יא
הלכה
סעיף
א״ח שס
טו[:
ד טוש״ע א׳׳ח סימן
it
מעג סעיף ה:
ה מיי׳ פי״א מהל׳
פד
פרה הלכה ה:
ו ז שס הלנה ל:
פה
לעזי רש״י
פיל״א .יעה.
ח נ נ א ל )המשך(
רבינו
נ( ]השיב
במוירתא
אביי
דאנמא ואמו נל שנשתנה שמו
קודם מתן תורה ,ובאתה תורה
והקפידה עליו זהו שם לווי .סבר
אב״ שאין עליך לדוק בדוקיא
הזו אלא בדברים שנשתנו שמותן
קודם מתן תורה ובאתה תורה
והקפידה עליו ונקרא בה .פי׳
בתורה כשם השני שנשתנה אליו
ולא נקרא בשם הראשון ,בנון
1ה זזוששין לשם לווי ואין
כשר אלא שנקרא סתם .ודברים
שנשתנה שמן אין אנו יודעים
אותן אלא זה רבותעו הודיעונו
שלא נשתנו שמן ,ובשמועה
באלו טופות בתורין של רחבה!.
אמר רב חםדא אגד בחד
לא שמיה אגד כדאמרן,
שלשה הוי איגוד ,שנים
מחלוקת ,רבגן סכרי הוי
איגוד
לא
הוי
ור׳
סבר
יוסי
איגוד.
ולקחתם
דכתיב
אזוב,
אגודת
וכתיב ולקח אזוב וטבל
במים,
לקיחת
רלפינן
אזוב ג( ]מלקיחת אזוב(,
כלומר דבעינן איגוד .ותנן
במסכת
פרה
י״א
פרק
מצות אזוב שלשה קלחים
ובהן שלשה גבעולים ,ר׳
יהודה אומר של שלשה
שלשה.
אזוב
בו
שיש
ג• קלחים מפסגו ואגדו.
ולא
פםגו
אגדו
אגדו,
ולא פסגו ,לא אגדו ולא
פםגו
אומר
שירים
]כשר[.
ר׳
שלשה
יוסי
גבעולים,
וגרדומיו
שנים,
כל שהוא .ואוקימנא לר׳
יוסי ג׳ גבעולים לעכב,
כלומר
גאגדין
השנים
לפיכך
ל( אינן
פםולין.
לרבנן למצוה שלשה ואם
עשה שנים כשר .כדתניא
אזוב לרבנן תחלתו שנים,
ושיריו אחד כשר ,ואינו
פסול
אלא
עד
שיהא
אחד כשיריו .ירושלמי אין
חבילה פחות מכ״ה.
א( מד׳ תינו נראה לגריס
גדנרי אניי דגס נהיזמי אין
מסככין וללא כגי׳ לילן וצ״ע.
נ(
כנת״י להלן לג .הועתק
פירוש זה השייך לסוגיי! ונכמנ
שם ״זס מצאתיו נצל הדף״.
ולכאו׳ אינו מחאיס ללשונו
של רנינו ונראה יוסר שזה
פירוש
מנחוין
]ולכן
נכחנ
נאות שונה[ דש לעיין היטב.
ג( נראה צ״ל לקיחה לקיחה
מהחס כלומר וכזי.
ד> נראה רצ״ל לשנים אינן
נקראים אגודה לפיכך פסולין.
סוכה פרק ראשון
עין משפט
נר מצוה
פ ו א מיי׳ פ׳׳ה מהלכות
סוכה הלכה יא טוש״ע
א״ח סימן מרכט סעיף טז:
פ ז ב ]מיי׳ ס״ה הל׳ ג[
שם סעיף ינ:
פ ח ג מיי׳ פ׳׳ה מהלכות
פט
צ
טומאמ אוכלי! הל׳ ו:
שס
ד
ז:
הלכה
ה ו מיי׳ ס״ה מהל׳
סוכה הלכה
סמג
ג
עשי! מג טיש״ע א״ח סי׳
תרכט סעיף י:
ז מיי׳ ס״ח מהלכוח
צא
כליס הלכה י:
רבינו חננאל
דמחוזתא.
איסורייתא
פירוש אגודות של עצים
שקושרין
למוכרן
אותן
במספר כך וכך אגודות.
צריפי דאורבני .פי׳ צריפין
שמסככין אותן במורביות
של
וק ושדין
ערבה,
את ראשיהן א( ]ומשלשליו
אותן[ מהנה ומהנה בגג,
וקושרין
למטה
ראשי
התקשר
עוד
שלא
קצותן
יפרדו .פי׳
כדכתי׳
]מעדנים[
כימה.
מעדנות
ואלו הקשרין אין עשוין
ליטלטל
בכלים
ותנן נמי
בהן.
פרק כ״א
)המחיצות(
בענין
]המחצלות[
וכן המתיר ראשי מדנץ
טהורה.
ונשתיירו
לארכה
נהלקה
שלשה
בה
מעדנים של ששה )ששה(
טפחים
ירקות
טמאה.
פוסלין הסוכה ,מאי טעמא
כיון
דלכי
יבשי
פרכי
ונתרי כמאן דלתניהו דמי,
ואותו
מקום
המסוכך
בירקות כאויר הוא ,ואע״פ
שעכשיו מסוכך הוא ,ואם
יש בו ג׳ טפחים פסולה.
אמר ר׳ אבא אמר רב הונא
הבוצר ענבים לדורכן לגת
אין לו ידות ,כלומר אין
רצון הבוצר בגת להיות
בענבים ידות,ולדורכן הוא
בעי והידות שואבץ היין.
ורב מנשיא בר גמדא אמר
רב התא ,הקוצר לסיכוך
אין לו ידות .ואסיקנא מאן
דאמר קוצר לסיכוך אין
לו ידות ,כל שכן בוצר
שודאי אין לו ,אבל דר׳
אבא דאמר בוצר אין לו
ידות,הנימיליבוצר דניחא
ליה דלא להוי להן ידות
דלא נמציה לחמריה ,אבל
קוצר לסיכוך יש לו ידות
א( נצ׳׳ל ונ׳׳ה נעריך ערך
צרף א׳ ע״ש.
סוכה
מסורת הש״ס
אלא .אתחלתו קאי והכי קאמר אין תחילתו פסול עד שיהא הוא
ירקות שאמרו חכמים .בפסח שאדם יוצא בהן ידי מרור חזרמ
כשיעור שיריו דהיינו אחד אלמא לרבנן שלשה דקאמרינן לעיל למצוה
ועולשין וממכא וחרחבינא דקוח הן מאד טינב״ש בלע״ז
דאי לעכב הא מני לא רבי יוסי ולא רבנן :איסורייסא דסורא.
הלכך אין חוצצין בהן בפני הטומאה אס סיכך בהן גג ומדרבנן הוא
חבילי קנים שהיו עושין למכור בשוק ומוכרין אומס במנין :מסככין
דגזור רבנן עלייהו שלא יסמכו עליהן לחוץ מפני הטומאה דלמא סמכו
בהן .ואין בהם משום גזרת אוצר
עלייהו נמי לכי יבשי ומיהו מדאורייפא
דכל ימומ השנה לסי שאין דרך
חייצי דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל
אלא אימא עד שתחא תחלתו כשיריו אחד
אלא למנינא
באגדם:
להצניעם
אדם נינהו ולכי יבשי אין חציצחן חציצה
א
דרש מרימר חני איםורייתא דםורא מםככין
שימכרו
עד
אגדינהו
בעלמא.
כדמפרש דמפרכי ונפלי ומביאין אח
בחו אע״ג דאגדן למנינא בעלמא חוא דאגדן
והלוקחן לייבשן מחיר אגדן הלכך
הטומאה בעודן לחין דכל כמה דלא
א״ר אבא חני צריפי דאורבני כיון שהותרה
המסכך בהן לשם סוכה אינו צריך
יבשו אהל הוא מדאוריימא כדפירש
ראשי מעדנים שלהן כשרין והא אגידי
להחיר אגדן :צריפי .כמין כוך
בקונטרס ומה שהוזקק לפרש מדרבנן
מתתאי אמר רב פפא דשרי להו )ואמר(
עגול ככובע ונחבאים בחוכו ציידי
דאי חשיבי אהל מדאוריימא הוא לענין
מענפי
דאורבני .עשוי
עופות:
הבאה אס כן לענין חציצה נמי ואי
רב הונא בריה דרב יהושע א ,אפילו תימא
ערבות וגודלין אותו מתחפיו פיו רחב
לא חשיבי אהל לענין חציצה אם כן
דלא שרי להו כל אגד שאינו עשוי לטלטלו
ולמעלה קושרין ראשי הנצרים בחבל
לענין הבאה נמי לא דלא דמי להנהו
לא שמיה אגד א״ד אבא אמר שמואל ירקות
קשר אחד כעין כלי מצודות שצדין
דחשיב בפרק שמיני דאהלומ )מ״א(
שאמרו הכמים אדם יוצא בהן ידי הובתו
דגים קטנים שעושין בגומא שקורץ
גבי מביאין ולא חוצצין דהחם היינו
בפסה מביאין את הטומאה ואין הוצצין
יונק״ש אבל אין בצריף שלשה וארבעה
טעמא משוס דדבר המקבל טומאה
:
בפני הטומאה ופוםלין בםוכה משום אויר
בתי אריגה כמו שיש למצודה :ראשי
אינו חוצץ מפני הטומאה אבל לא
מ״ט כיון דלכי יבשי פרכי ונפלי כמאן
מעדנים .קשר העליון .מעדנים כמו
שייך למיחלי טעמא בהכי דהא מפרש
דליתנהו דמי ואמר רבי אבא אמר רב
)איוב ל ח ה
התקשר מעדנות כימה
טעמא משום דכי יבשי מפרכי ונפלי
מססאי .לצד פיו הוא קלוע :דשרי
ולא מסמבר למימר דאסוכה לחודה
הונא גהבוצר לגת אין לו ידות ורב מנשיא
להו .מתיר ראשי החוט שהוא קלוע
קאי דלכאורה אכולה מלתא קאי ועוד בר גדא אמר רב הונא י הקוצר לסכך אין
בו ואינו צריך להפקיע הקליעה:
דאי בהכי מלי טעמא מממנימין
לו ידות מאן דאמר קוצר כל שכן בוצר
שאינו עשוי לטלטלו .כגון זה
דאהלומ שמעינן ליה דקחשיב אוכלין
דלא ניהא ליה דלא נימצייה להמריה מאן
שמשהתיר קשר העליון אם אתה
טמאין אלא ודאי מדרבנן הוא דאין
דאמר בוצר שאין לו ירות אבל קוצר יש
מטלטלו הוא ניתק מאליו שאין לו
חוצצין הכא והא דלא חשיב להו גבי
לו ידות דניחא ליה דליםכך בהו כי היכי
אלא פיו קלוע כמין גדיל לאחוז את
הנהו דאהלומ משוס דהתס מדאוריי׳
דלא ליבדרן נימא דרב מנשיא בר גדא
הנצרים :ירקוס שאמרו חכמים.
והכא מדרבנן אבל קשה דהיכי מצי
תנאי היא דתניא ה סוכי תאנים ובהן תאנים
בפסח שאדם יוצא בהן ידי מרור
למימר דלאו מאכל אדם נינהו הא
חזרת ועולשין ושאר חברותיהן דקות
אמרינן בפרק כל שעה )פסחים ד ף
פרכילין ובהן ענבים קשין ובהן שבלים
הס טינב׳׳ש בלע״ז הלכך אין חוצצין
למ >:מה מצה שנקחמ בכסף מעשר
מכבדות ובהן תמרים כולן אם פסולת מרובה
בפני הטומאה אם שיכך בהן גג
אף מרור כו׳ ומהאי טעמא ממעט
על האוכלין כשרה ואם לאו פסולה אחרים
ומדרבנן הוא דגזור עלייהו שלא
הרדסני דאין יוצאים בו ידי מרור
אומרים עד שיהו קשין מרובין על הידות
יסמכו עליהן לחוץ בפני הטומאה
כדפירש שם בקונטרס דהרדפני אינו
ועל האוכלין מאי לאו בהא קא מיפלגי
דלמא סמט עלייהו לכי יבשי נמי .מיהו
נקח בכסף מעשר דאינו מאכל ואנן
דמר סבר יש להן ידות ומר םבר אין להן
בעודן לחין חוצצין מדאורייתא משום
בעינן אוכלין דומיא דיין ושכר ובקר
ידות לרבי אבא ודאי תנאי היא לרב מנשיא
דלא מקבלי טומאה דלאו מאכל אדם
וצאן והגהה הימה שהגיה הר׳ יהודה
בר גדא מי לימא תנאי היא אמר לך רב
נינהו »()דאי מקבלי טומאה לא חייצי
בפירוש רש״י דלא מקבלי טומאה
בפני הטומאה( ולכי יבשי אין חציצתן
משוס דלאו מאכל אדם נינהו ואינו כן
מנשיא דכולי עלמא סברי הקוצר לםכך
חציצה כדמפרש דמפרכי ונפלי:
אלא מאכל אדם הן ואפ״ה חייצי אין לו ידות והכא במאי עסקינן י כגון
ומביאין את הטומאה .בעודן לחין
מדאורייחא כל זמן שלא הוכשרו כדחנן
שקוצצן לאכילה ונמלך עליהן לסיכוך אי
וכל כמה דלא יבשי אהל הוא
במסכח אהלוח פ״ח ) מ ״ א ( גבי
קוצצן לאכילה מאי טעמייהו דרבנן וכי
מדאורייתא :ופוסלין בסוכה משום
מביאין וחוצצין קחשיב אוכלין טהורין
תימא קםברי רבנן כיון תמלך עליהן
אויר .כשיעור שאויר פיסל בה דהיינו
דהיינו שלא הוכשרו וגבי מביאין ולא
לסיכוך בטלה ליה מחשבתו ומי בטלה
בשלשה טפחים כדאמרינן לקמן
חוצצין קא חשיב אוכלין טמאין דהיינו
בפירקין <לף יז.ן אויר בשלשה .ולא
שהוכשרו וכן מוכח בהדיא פרק לא
ליה מהשבה בהכי והתנן נ «כל חכלים
משערינן להו לפסול כשיעור שאר
יחפור <ב״ב ד ף י ט :ושס> בשמעתין
יורדין
סכך פסול דאוכל הראוי לקבל טומאה הוא וסכך פסול אינו פיסל אלא
דרקיק ודווקא בתלושין עסקינן דאלו מחוברין לא מביאין ולא חוצצין
בארבעה טפחים באמצע וארבע אמומ מן הצד אלא כי אויר דיינינן
כדתנן בפ״מ דאהלות )מ״ה( אלו לא מביאין ולא חוצצין הזרעים
להו לחומרא ובשלשה :הבוצר לגת .הבוצר ענבים לדרוך אותם אץ
והירקומ המחוברים לקרקע חוץ מן הירקות שמנו חכמים כלומר גבי
להם ידומ להביא העץ טומאה על האוכל לפי שאינו צריך לבית
מביאין וחוצצין דקחשיב התם בריש פרק ח׳ האירוס והקיסוס ררקות
אחיזה ולא ניחא ליה בהן וכי אתרבו ידות לטומאה בהעור והרוטב
חמור ודלעמ יווניפ דהנהו אפילו מחוברין חייצי דקביעי וקיימי ואין
)חולין ד ף קיח (.הני מילי ביד הצריכה או בכלי או באוכל :הקוצר
הרוח מנענען אבל שאר ירקות המחוברין מחנענעין ברוח והוו להו
לסכך .אין הקשין מביאין טומאה על האוכל דלא ניחא ליה
כטלימ וספינה שהיא שטה על פני המיס ואפילו בעידנא דלא ניידי
בחיבורין דאוכל בסכך לא מיבעי ואי לאו דפסולת מרובה עליו
ואין מביאין ואין חוצצין מדקתני בסיפא קשר את הספינה בדבר שהוא
הוה פסיל לה לסוכה :מאן דאמר .דקוצר לסכך אין לו ידות:
יכול להעמיד כבש אמ האבן על גבי טלית מביאה את הטומאה הא
כל שכן בוצר .לגת דלא ניחא ליה בהנך ידות :דגמצייה
לאו הכי לא אבל כשהן תלושין ומונחין בחלון או כנגד ארובה חייצי
לחמריה .מוצצות את היין ומפסידות :דלא ליבדרן .ניחא
ושאר ירקות כדאמרינן בפרק לא יחפור )ב״ב ד ף כ .ושם( עשבים
ליה באוכל המחובר בהן שאם יכדיל ראשי שכלים מן הקשים
שתלשן והניחן בחלון או שעלו מאיליהן בחלון ממעטין:
שמא יתפזרו וילכו לאיבוד :נימא דרב מנשיא .דאמר קוצר
דלא ליבדדן .פ״ה שאס יבדיל ראשי שיבולים מן הקשין יתפרדו
אין לו ידות תנאי היא :סוכי תאנים .ענפי תאניס:
וילכו לאיבוד וי״מ שיכבידו ראשי שבלין על הקשים ולא
פרכילין .זמורות :מכבדות .ענפי דקל :כשירין .לסכך :על
ימסרדו הקשיס מעל הסוכה ברוח :אם פסולת מרובה על
הידית .כדי בית יד סמוך לאוכל אף הוא צריך ביטול שגס הוא
האוכלין בשרה .אבל אוכל מרובה פסולה אע״ג דאמר בפרק העור
מקבל טומאה :לרבי אבא .דאמר בוצר אין לו ידית אבל קוצר
והרוטב )חולץ ד ף קכט .ושס> בית שסיככו בזרעים טיהרו משוס
יש לו ודאי מנאי היא על כרמיה מבעי למימר אנא דאמרי
דבטלינהו יש לחלק בין בית לסוכה דבסוכה לא בטילי דעביד דסמר
כאחרים דאמרי יש לו דאילו תנא קמא לא מיתוקס כוותיה דהא
לה אחר החג אי נמי כעינן דלא מקכלי טומאה כשעח סיכוך משוס
אמר אין לו ואי בקוצר לאכילה ונמלך לסיכוך כל שכן דהוה ליה
מעשה ולא מן העשוי אי נמי המס כשעשה כהן שינוי מעשה דכמחשכה
למימר יש לו וקאמר אין לו הלכך לא מיתוקמא כרבי אבא:
לא סלקי מטומאה והכא כשלא עשה כהן שינוי מעשה כדמוכח כחר
אלא לרב מנשיא .דאמר קוצר לסכך אין לו מי מידחיק לאוקמי
הכי דפריך אי הכי מ׳׳ט דרבנן דמה שמניחן ע״ג הסוכה לא חשיכ שינוי
מילתיה כתנאי ולמימר אנא אמרי כתנא קמא ואחרים פליגי או
מעשה וכן בפרק לא יחפור )ב״ב ד ף י ט :ישם( דאמר רקיק אינו
מוקמינן למתניתין כקוצר לאכילה ונמלך לסכך ומשוס הכי אמרי
ממעט בחלון כדקאמרינן התם משוס דלא מבטל ליה ופריך ומיפוק
אחרים דיש לו ידות אכל כקוצר לסכך אחרים מודו נמי דאין
ליה דהוי דבר המקבל טומאה דלא מהני ביטול בלא שינר מעשה:
לו :ומי בטלה מחשבה .קכלת טומאה כהכי ואפילו לא
נטמאו
קודם
שנמלך מיהו ירדה להן חורח קבלת
כל
טומאה
על
יזי
מחשבה
ראשונה
ומי
בטלה
קמייתא במחשבה
בתרייתא:
יורדין
וצ״ל
א(
אפילו[,
אמר
נ( שבת נכ :ולף נח :כלים
מ״ט
סכ״ה
נט.
קדושי]
ןמנמוח סט ,[.ג( רש״ל מ״ז,
לעזי רש״י
יונק״ש )יונקיירי״ש(,
אגמון.
טינבי״ש .דקות ,רזות.
ח נ נ א ל )המשך(
רבינו
דניחא ליה לסכוכי בהן.
כתנאי
לימא
פי׳
סובי,
אמירי ,תאנים ובהן תאנים
פרכילין ובהן ענבים קשין
שבולים
ובהן
תמרים,
ובהן
מכבדות
אם
כולן
פסולת מרובה על האוכלין
כשרה ואם לאו פסולין,
אחרים אומרים עד שיהו
קשין
ועל
מרובין על הידות
האוכלין .מאי לאו
בהא קמיפלגי ,תנא קמא
סבר הקוצר לסיכוך אין לו
ידות ,לפיכך תני עד שיהא
פסולת מרובה על האוכל
בלבד .ואחרים סברי יש לו
ידות וידות כמו האוכל הן
ופסולין הן לסיכוך ,לפיכך
עד שיהא
פסולת
]תני[
הידות .ר׳ אבא
!דןאמר
על
מרובה
ועל
האוכל
בוצר אין לו ידות אבל
קוצר יש לו ידות ,כתנאי
הוא ,דהא תנא קמא אמר
אין לו ידות .לרב מנשיא
נמי תנאי הוא ,דהא אחרים
אומרים יש לו ידות .ודחה
לא לעולם אפילו אחרים
מודו דהקוצר לסיכוך אין
לו ידות ,והכא כגון שקצר;
לאוכלה ,שצריך להיד כדי
להיות תופש בהן אוכל,
כמו
לפיכך
האוכל
הן
השובין להכניס הטומאה.
וכבר פירשנוהו דין הידות
בפרק העור והרוטב .וכיון
שקצרן
שנמלך
לאכילה
עליהן
אע״פ
מאכילה
לסיכוך ,תורת הידות לא
זזה מעליהן .ואקשינן אי
הכי
בטלה
אפילו
לרבנן
טומאה
לא
מינייהו,
דהא קיימא לן דלא בטלה
טומאה
במחשבה ,אמאי
מטהרי .דתנן בפרק כ״ה
בכלים כל הכלים
מסורת הש״ם
(6
ג(
עוקצי!
פ״א
מ״ה,
ס״א ל׳׳ג ,ג( ]שס[,
י( ]צ״ל אלעזר[ ,ה( ]צ״ל
אלעזי[ ,ו( יגמות סל] .ושם
אי׳ אמר ר׳ יצחק[] (t ,צ״ל
אלעור[ ,ח()לקמן טו .לו,[.
נו( ולקמן יז ,1:י( לקמן יו,:
נ( 1צ״ל משחישכ[ ,ל( ]צ״צ
יצחק לה׳[ (0 ,נעי׳ רש״י
תענית כה .ל״ה מסא[,
הגהות הב״ח
)א( גפרא בשינוי מעשה
שהמעשה מ ב ט ל מיל
מחשבה
ומיל
מעשה
ומחשבה אינה מבטלת
לא מיל מעשה) :ב( רש׳׳•
ל״ה שהמעשה מנטל:
מוסף רש״י
י ו ר ד י ן לידי טומאתן.
לילי תורח טומאה ישבח
נמ .::במחשבה .מאחר
שחישב עליו שיטחנו כמוס
שהוא עכשיו ולא יוסיף
חיקו! אחר ,הוא גמר
מלאכחן ומקבל טומאה
נשם נב >:כגון עור מתוקן
סתמו למנעלים עומל ואינו
מקבל טומאה על שיעשו
עליו
חישב
המנעלים,
לעשותו שלחן ,לאיני חסר
שוס מלאכה ,להשחא מיל
ראוי לשלחן ,מקבל טימאה
מיל !מנחות סט !.וכגון
גולמי כלים ,לאמר בהכל
שוחטי! )חולין כה (.כל
שעתיל לשוף לשנן ולגרר,
ואמר החס לאכחי חסרי!
מלאכה הוא וטהיריס ,יאס
חישנ עליה שלא לשוף ושלא
לשנן ,הניאחו מחשנה
גמר מלאכה
זו לילי
מכאן ולהבא !קדושי! נט.!.
ואין עולין מטומאתן.
ממורת טומאה שירלה לה!
ואע״פ שעליי! לא נטמאו,
משנמלך עליה! אי! עולי!
מלקבל טומאה ושבת נח.!::
אלא בשינוי מעשה.
שיעשה בה מעשה לקלקלם,
שישברס או ינקבס ,יכ!
על שלא קבלו טומאה
אין עולי! ממירת קבלח
טומאה שירלה במחשבה זי
אלא בשינוי מעשה ,על
שיחחיל לשוף לשבץ ולגרר
יקדושיו נט >.מאחר שחישב
על העיר לעשות שטיח,
ירד לילי טימאה ,ואס
חזר וחישב עליי לרציעוח
וסנדלים לא בטל מתירת
כלי ולא טהר בכך על
שיתן בו איזמל ,להוי שינוי
מעשה !שבת נב .!:מעשה
מעשה
מיד
מוציא
ו מ י ד מחשבה .החחיל
לשוף ביטל מהם תורת גמר
מלאנה לשס נלי נין שירל
להו ע״י מעשה שהחליק!
יגילה לעתו שאי! מחיסרי!
עול חיקו! ני! שילל להי
ע״י מחשנה !:קדושי] נט־>.
מחשבה אינה מוציאה.
חישנ עליה! לשיף לשנן
אחר שחישנ עליהן שלא
לשוף שלא לשנן אין יוצאי!
מילי ממשנתן הראשונה
!שמי .כעתר .פל״א נלע״ז
! י ב מ ו ת סד .ו ע י ״ ש ב ה ג ה ו ת
הב״ח.:
סוכה פרק ראשון
סוכה
עין משפט
נר מצורו
יד.
יורדין לידי טומאה במחשבה .׳(מי שחשב עליו שזה יהא גמר מלאכמן כגון שעיבלו לררגש או ללולבקי כיון שעיברו מקבל טומאה ואלמלי
עיבלו לרצועומ וסנללין אין מקבלים טומאה על שיגמרו למלאכמ הסנללין :ואין טולים מטומאסן .ממחשבת תורת קבלת טומאה אין
עולין במחשבה כגון עיבלו לשלחן וללרגש וחישב עליו לרצועות וסנללין אין מחשבמו מבטלמן מתורת קבלת טומאה :אלא גשיטי
מטשה .על שימן בו איזמל< :׳( מטשה מבטל מידי מטשה .אפילו עשה בו מעשה מוטח מתחילה לשלחן כגון שקיצצו סביבותיו ליפומו
כיון שנתן איזמל בו לחמבי לסנללין
מבטל מעשה ראשון וכל שכן שמוציא
כל ידות האוכלין שכםםן כגורן
יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין
מידי מחשבה שלא היה בה מעשה:
פ״ק
טהורות .משנה היא
מטומאתן אלא בשינוי מעשה <א> מעשה
וכי הימא הני מילי .דלא מבטלין
לעוקצין ) מ ״ ה ( :בעתר .בפרק
מוציא מיד מעשח ומיד מחשבה מהשבה
בחריימא לקמיימא בכלים דחשיבי
הבא על יבמתו )יבמוח ד ף סד (.פי׳
אינה מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד
ומשיצא עליו שם כלי במחשבה אינה
בקונטרס עמר פל״א בלע״ז ולא ימכן
מהשבה וכי תימא הני מילי כלים דחשיבי
נוחה להפקיע שמה :שבססן .לקמיה
לבלא ידומ נמי יכול להפך בה את
אבל ידות דלצורך אכילה נינהו במהשבה
מפרש מאי היא :טהורוס .דגלי
המבואה והיא נקראמ רחמ שמטהרין
דעחיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו
נעשח ובמחשבה םלקא והתנןא( א כל ידות
בה אמ המבואה מ ן ה מ ו ז שלה
מלקבל טומאה הידות האלה עוד ולא
נ
כלכתיב )ישעיה ל( אשר זורה ברתת
האוכלין שבםםן בגורן טחורות י)ור׳ יוסי
הביאה טומאה על האוכל עד שיגיע
ובמזרה וכאן פירש פורק׳׳א וכן עיקר״(:
מטמא( בשלמא למאן דאמר בססן התיר
טומאה באוכל עצמו :ור׳ יוסי מטמא.
אי
אגודן שפיר אלא למאן דאמר מאי בםםן
טעמא מפרש לקמן :בשלמא למאן
בםםן ממש מאי איכא למימר הכא נמי שבםםן ממש אי הכי מאי טעמייהו
דאמר .האי בססן היינו שהתיר
דאהרים דאמור כרבי יוסי דתנן ״רבי יוסי מטמא האי מאי בשלמא התם
אגדן של עומרין לשון מתבוססת
טעמא דרבי יוסי חזיא לכדרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן להיש
בדמיך )יחזקאל ט 0מתגוללת כלומר
טון שהתיר אגלן השבלין ממגוללין
הואיל וראויות להופכן בעתר אלא הכא למאי חזיא חזיא לכי סתר למנקט להו
בגורן לפי שנוחין להתפזר .או לשון
בגילייהו גופא כל ידות האוכלין שבםםן בגורן טהורות ורבי יוסי מטמא
כנה למתרגמינן ואת כנו וית בסיסיה
מאי בםםן רבי יוחנן אמר בססן ממש ר׳ ״)אליעזר( אומר התיר אגדן בשלמא
)שמוח ל( כלומר הכנו ללשן :שפיר.
לרבי ה>)אליעזר( דאמר בםםן תתיר אגדן חיינו דמטמא רבי יוסי אלא לרבי
לא קשיא לך לאליביה מצימ למימר
יוחנן דאמר בססן ממש אמאי מטמא רבי יוסי א״ר שמעון בן לקיש הואיל
לקיימי רבנן כוותיה טון שהתיר אגלן
וראויות להופכן בעתר י׳א״ר ״)אליעזר( למה נמשלה תפלתן של צדיקים
ללא הוי אלא כמחשבה בעלמא לגלי
כעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף
לעחיה ללא ניחא ליה בילות שלהן
שאין הילות רארות לשבלין אלא כלי
תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב״ה ממרת אכזריות למדת רהמנות:
לאוגלן בהס והאי מוכח ללא בעי
מתני' ח>מםככין בנסרים דברי רבי יהודה ורבי מאיר נ אוסר ט ( נתן עליה נסר
לאוגדן :אלא למאן דאמר בססן ממש.
שהוא רחב ארבעח טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תהתיו :גמ׳ אמר רב
שלשן לילות ברגלי בהמה או במקבת
ג
מהלוקת בנםרין שיש בהן ארבעה דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי
כמו בשמך כבוס קמינו )חהליס מ ד (
יהודה לית ליה גזרת תקרה אבל בנסרין שאין בהן ארבעה דברי הכל כשרה
בוססו את חלקמי )ירמיה י (3והכא
ושמואל אמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל
לאיכא מעשה רבה הוא לאמר לקא
פםולח אין בחן ארבעח ואפי׳ פחות משלשה הא קנים בעלמא נינהו א״ר פפא
מטהרי רבנן אבל במחשבה לא אמר:
מאי איכא למימר .אי בקוצר לאטלה
הכי קאמר יש בהן ארבעה דברי חכל פםולח פחות משלשה דברי הכל כשרה
מוקמת לה לההיא ללעיל מאי טעמא
מ׳׳ט קנים בעלמא נינהו כי פליגי משלשה עד ארבעה מר סבר כיון דליתנהו
לרבנן :הכא נמי .פלוגמא לאחרים
שיעור מקום לא גזרינן ומר םבר כיון דנפקי להו מתורת לבוד גזרינן תנן נתן
ורבנן כשבססן ממש כשנמלך לסיכוך:
עליח נסר שחוא רחב ארבעח טפחים כשרח ובלבד שלא יישן תחתיו בשלמא
האי מאי .בשלמא גבי פלוגתא רר׳
לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעח מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי חכל
יוסי לקא מיירי בגורן איכא למימר
פםולה משום הכי לא יישן תחתיו אלא לרב דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת
טעמא לרבי יוסי לאע״ג לבססן חזו
אבל אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה לר׳ יהודה אמאי לא יישן תהתיו מי
למיהוי ילוח וניחא ליה שיהו מחוברומ
באוכל כמו שהן .כוססות מרציא״ה
סברת דברי הכל היא סיפא אתאן לרבי מאיר תא שמע י׳שני סדינין מצטרפין
בלע״ז :הואיל וראויות להפך .ראשי
שני
השבלים :בטתר .על ילי הילות .עמר פורק״א .ואלמלא הילוח אין נוחין להפכן בה לממוך שהם קצרים יוצאין מבין ב׳ עוקציה של
עמר ונשמטין ממנה והוא כשבססן תחלתן לא לבטלן נתכוון אלא לרככן :אלא הלא .דבעי להו לסכך :למאי חזי .ילות אוכלים
משבססן ואינן אגודות בהן :בגילייהו .בקשין שלהם יאחזום וינטלו ראשי השבלים עמהס :משום הפי מטמא רבי יוסי• לקסבר
מעשה זוטא לא בטלה תורת ידומ מינייהו .שאלתי את מ ו ד מגופה דמשנה דמייתי אגב גררא בשמעמין מי שייך למיתני גופא כדגר׳
במימרות האמוראים ואמר לי רבי משוס דהך משנה מן הטהרומ שאין מהס שוס גמרא בעולם ולא מפורשת כשאר המשניות לפיכך
נוהג הש״ס לומר גופא כדי לפרש :למה נמשלה כוי .אגב דאמר הואיל ורארות להפך כעמר נקט נמי הא מלתא למה נמשלה כו׳
דכתיב ויעתר ל()אל ה׳( <3ראשיח כה> ויעמר לו )שס> :מתני" מסככין בנסרים .בגמרא מפרש סלוגתייהו :נתן טליה נסר שהוא
רחב ארבטה .בגמרא מפרש מאן קתני לה :ובלבד שלא יישן תחהיו .מסר רחב ד׳ סכך פסול הוא כדאמר בגמרא לרב אליבא דר׳
מאיר ולשמואל לדברי הכל וסוכה כשרה וכגון דיהביה אצל הדופן לסכך פסול אינו פוסל מן הצל אלא בל׳ אמות לאמרינן דופן עקומה:
גמ׳ מחלוקת בנסרים שיש בהן ארבטה .שרוב תקרות הבית עשרות מהן :ר' מאיר .דפסיל אית ליה גזרת מקרה אי מכשרמ בהו
אתי למימר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת קורות בימי אף היא בנסרים מקורה וההוא ולאי פסול לסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל
ימות השנה :אבל בנסרים שאין בהם די .שאין רוב תקרות עשויות מהן :דברי הכל כשרה .ללא למי לתקרה ללגזור בהו :כשאין בהן ד׳
מחלוקת .בההוא מכשר ר׳ יהולה משוס לאין רוב תקרות עשויות מהן לא גזרינן בהו ור׳ מאיר חייש למיעוט שיש מיעוט העושין תקרה מהן:
אין בהן ארבטה .קפסיל ר׳ מאיר :אפילו גפחוחות משלש .בתמיה :הא קנים בטלמא נינהו .וא״כ במאי מכשר :א״ר פפא הכי קאמר.
שמואל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה כוי :שיטור מקום .דאין רשות בפחות מארבעה :לא גזרינן .משום תקרה דלא משיבי לעשופ
מקרה מהן :כיון דנפקי מתורת לבוד .שאס היה אויר במקום אחד מהס לא מצי למימר לבוד משיבי להיות דומות לתקרה וגזרי׳ :חנן נתן
טליה נסר כוי .קא סלקא דעמיה דברי הכל היא וכשרה וכגון שנמנו מן הצד דאמרינן דופן עקומה ולא חשיב סכך למיפסלה :שני
סדיגין מצטרפין .לארבעה טפחים לפסול בסוכה משוס סכך פסול שסיכך בדבר המקבל טומאה וסכך פסול באמצע פוסל בארבעה:
צג
א מיי׳ פ׳׳ה מהל׳
טומאמ אוכלין הלכה
ח:
צ ג ב ג מיי׳ ס״ה מהל׳
תוכה הלכה ז סמג
עשי) פח טוש׳׳ע א״מ סימן
תרכט סעיף יח:
לעזי רש״י
מדציא״ה )מציידי׳׳ש(.
מובס ,מוכה.
פורק׳־א .קלשון.
רבינו חננאל
טומאתן
ליהי
יורדין
כמחשבה ואין עולין מידי
בשינוי
אלא
טומאתן
מעשה ,מעשה מבטל מיד
ומיד מחשבה,
מעשה
מחשבה אינה מבטלת
לא מיד מעשה ולא
מיד מחשבה .פי׳ עור
היה ,חישב עליו להיות
קטבליא ,במחשבתו נעשה
בו
נגעה
ואם
כלי
טומאה נטמא ,אבל אם
היתה קטבליא וחישב
לעשות עור ,אינה יוצאה
מתורת כלי במהשבה
עד שיעשה בה מעשה.
כדתנן שלחן שנטלה אחת
מרגליו טהורה כוי .איזהו
פירושו כל היורדין לידי
טומאה במחשבה ,אין
עולין מידי טומאה אלא
בשינוי מעשה .וכי תימא
ידות האוכלין במחשבה
סגיא להו ,והתנן בפרק
ראשון בעוקצין כל ידות
האוכלין שבססן בגוק
טהורין ,כלומר הכניסן
לאוכלין ונמלך עליהן
בגורן טהורין ,ור׳ יוסי
מטמא .פסיגא של אשכול
שריקנה טהורה ,שייר בה
גריגיר אחד טמאה .פי׳
בססן פססן ,כדגרסי׳ בע״ז
כיצד מבטלה ,קטע ראש
אזנה ,פסה ,והוא כמו
חתכה .ואמרינן בשלמא
לר׳ אלעזר דאמר להתיר
איגודן ,הנה במחשבה
אליבא
טהורות
נתנן
דרבנן ,שפיר ,אלא לר׳
יוחנן דאמר בססן ממש,
כלומר אין מסתלקת תורת
טומאה מהן אלא בשינוי
טעמיהו
מאי
מעשה,
הכא
דמטהרי
דרבנן
במהשבה בלבד .ושנינן
הכא נמי רבנן דאמרי• אם
פסולת מרובה על האוכלק
טהורה ,שפםסן ממש
דהוא מעשה .ואקשינן
אי הכי מאי טעמייהו
דאחרים דפםלי ,הא עבד
בהו מעשה ובטלינהו.
ושנינן אחרים כר׳ יוסי
סבירא להו ,דאף על
גב דעבד בהו מעשה
סבר הואיל וראוי להפכן
בעתר ,לא בטלה ]תורתן
ידות מינייהו ,אחרים נמי
סברי כיון דלכי סתר
לה לסכך תזו למנקט
להו מגיליהו ,לא בטלי.
תרגום לקושש קש לגבבא
גילי .למה גמשלה תפלת
צדיקים כעתר ,שנאמר
ויעתר יצחק לה׳ ]וגוי[.
מ ת נ י ׳ מסכככין בנסרים
דברי ר׳ יהודה ד׳ מאיר
אוסר .אמר רב בנסרין
שיש בהן ד׳ טפחים
מחלוקת ,ר׳ מאיר גזר הני משום תקרה ,סבר מאן דחזי דמכשרינן בנסרים שיש בהן ד׳ טפתים אתי לאכשורי תקרה ,ור• יהודה לא גזר .ושמואל אמר בשיש בהן ג׳ טפחים מתלוקת ,ר׳ יהודה סבר כיון דלית בהו ד׳
טפחים דאינון מקום לא גזרינן ,ור׳ מאיר סבר כיון דנפקי משלשה דהוא לבוד גזרינן .ואקשינן עליה דרב ממתני׳ ,דתנן נתן עליה נסר שרחב ד׳ טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו .קס׳׳ד מתני׳ דברי הכל היא ,קשיא
לרב דאמר בשיש בהן ד׳ טפחים ר׳ יהודה מכשיר אי הכי לר׳ יהודה אמאי לא יישן תחתיו ,לאו מכלל דסבר ר׳ יהודה דנסר פסול הוא .ומשני רב ,הא מתני׳ לאו דברי ר׳ יהודה היא אלא ר׳ מאיר היא דאית ליה גזרת
תקרה ,ורבי יהודה פליג ואמר כשרה ויישן תחתיו .תא שמע שני סדינין מצטרפין
א( נראה לזהו נתנ לפירוש על סיפא למתני׳ למחשנה אינה מוציאה אפילו מידי מתשנה דהיינו כל היורלין ונוי.
עין משפט
נר מצוה
צד
א מיי׳ ס״ה מהל׳
סונה הל׳ ז טוש׳׳ע
א״ה סי׳ תרפט סעיף יח:
רבינו חננאל
ושני נסרים אין מצטדפין,
ר׳ מאיר אמר נסרין
כסדינין .ואקשינן אליבי׳
דרב ,אם אלו הנסרין בכל
אחד יש בו ד׳ טפחים
למה צריכין צירוף ,ד׳
טפהים ויותר מד׳ דינם
אחד ,צירוף למה לי אף
על גב דלא מצטרפי
פסולין הן .ומשני רב
לעולם דאית בהן בכל
אחד ]ד׳ טפחים ,והאי[
דקתני מצטרפין ש]יש בין
כולם ד׳ אמות שהם[
פוםלין אסוכה כדבעינן
למימר ]סכך פסול[ פוסל
מן הצד בד׳ אמות ,כדתנן
בית שנפחת וסיכך על
גביו כר .תניא כרב סיככה
בנסרין של ארז שאין
בהן ד׳ טפחים כשרה,
יש בהן ד׳ טפחים ,ר׳
מאיר פוסל ור• יהודה
מכשיר .תניא כשמואל
סיככה בנסרין שיש בהן
ד׳ טפחים פסולה ,ושאין
בהן ד׳ טפחים ,ר׳ מאיר
פוסל ור׳ יהודה מכשיר.
והלכה כרבי יהודה.ומודה
ר׳ מאיר שאס יש בין נסר
לנסר כמלא נסר שמניח
פסל ביניהם כוי .ואע״ג
דקיימא לן רב ושמואל
הלכתא כרב באיסורי ,והא
איסורי היא ,אלא כיון
דחזינן רבנן בתראי דשקלי
וטרי בהני נסרין דאית
בהו ארבעה טפהיס אם
הפכן בצדיהן וסיכך בהן
פסולה או כשרה ,ופשט
בה נמי רב נחמן פסולה
ואוקימנא נעשו כשפודין
של מתכת ,שמעינן מיניה
מדפליגי בהפכן על צדיהן
מכלל שאם סיכך בהן
)כרבנן( ]כדרכן[ דברי הכל
פסולה .וסוגיא דשמעתא
לפסילותא ריהטא .והא
נמי דתניא ושאינה מחוקת
ראשו ורובו ושולהנו ,או
ש נ פ pבו כדי שיזדקר
הגדי בבת ]אחת[ ,או
שנתן עליה נסר שרחב
ד׳ טפתים אף על פי
שלא הכניס לתוכה אלא
ג• פסולה .ואוקימנא כגון
)דאית בה כפי( ןדאותבה
בפי[ הסוכה ,והכניס מן
הנסר שלשה בסוכה וטפח
חוץ לסוכה ,דהויא ליה
האי טפח פסל היוצא מן
הסוכה ,וסבר האי תנא
פסל היוצא מן הסוכה
נייק כסוכה.
ד:
סוכה פרק ראשון
סוכה
מםורת הש״ם
שני נסרים אין מצנורפין .לפוסלה לאפילו כולה מסוככת בהן כשרה
אי דאית בהו ארבעה למה להו לאצטדופי .לההוא לישנא דאמר רב
ור׳ יהולה היא :כשלמא לשמואל כוי .מקמא להך פלוגתא נמי בשאין
לקמן דבאמצע פוסל בארבעה פ ד ך דלאידך לישנא דאמר
בהן ל׳ וקאמר רבי יהולה שני נסרים של שלשה טפמים ואע״ג לנפיק
דאפילו באמצע אינו פוסל אלא בארבע אמומ לא קשיא מ י ד :
מתורת לבול אין מצטרפין לפוסלה שאף כולה מסכטן בהן ורבי מאיר
מצטרפיץ לארבע אמות .ולרבי יהולה אין מצטרפין ראפילו
אומר נסריס מצטרפין לארבעה אם
בהן
כולה
מכוסה
באמצע סוכה הן לפוסלה :למה לי
שאם
מאיר
רבי
כשרה :ומודה
שני נסרין אין מצטרפין ר׳ מאיר אומר אף
לאצטרופי .רקא אמר ר״מ נסריס
יש בין נסר לנסר כמלא נסר .אנסר
נסרין כסדינין בשלמא לשמואל דאמר
כסלינין ומצטרפין חרא מינייהו פסלה
שיש בו ארבעה נמי קאי כלמוכח
בשאין בהן ארבעה מהלוקת אבל יש בהן
לה :קנים בעלמא גינהו .להא אמר רב אין
לקמן לפדך מינה לשמואל לאמר
ארבעה דברי הכל פסולה מאי מצטרפין
בהן ארבעה לבד הכל כשרה :לד׳
סכך פסול באמצע פוסל בארבעה
מצטרפין לארבעה אלא לרב דאמר בשיש
אמות מן הצד .למן הצל אין סכך פסול
והכי נמי הוה מצי למימני ומולה רבי
פוסל אלא בד״א דבבציר מהד גמיד
בהן ארבעה מהלוקת אבל אין בהן ארבעה
יהולה והא רנקט רבי מאיר רבומא
לופן עקומה וקאמר רבי יהודה שני
היא כלפירש בקונטרס לאפילו רבי
דברי הכל כשרה ה״ד אי דאית בהו ארבעה
נסרים של ארבעה ארבעה וכן סילר
מאיר למחמיר מולה בהא ועול משום
למה להו לאיצטרופי אי דלית בהו ארבעה
והולך על ל״א אין מצטרפין שאף כולה
לעיקר ומולה אאין בהן ארבעה
אמאי והא קנים בעלמא נינהו לעולם דאית
ראוי לסכך בהן ללימ ליה גזרח חקרה:
לאיפליגו בהו קאי ולוקא נקט בין
בהו ארבעה ומאי מצטרפין מצטרפין לארבע
כשעת הסכנה .שגזרו העובלי כוכבים
נסר לנסר כמלא נסר לאי איכא פחות
אמות מן הצד לישנא אהרינא בשלמא
גזרה״( על המצות :והביאנו נסרים .שאין
אע״פ שסכך פסול בפחות מל׳ ישנים
לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת
הנכרים מכירין שתהא לשם סוכה:
חחמיו היכא למקום הפסול מרובה
ומודה ר׳ מאיר .בין שיש בהן ארבעה
אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פםולה
גרע ומיהו בנסר ארבעה למאי למוקי
בין שאין בהן ארבעה :שאם יש בין
לה לשמואל לקמן בסוכה בת ח׳ אמומ
מאי מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן
נסר לנסר כוי .ולקמן )דף יח (.מוקי
מצומצמומ לכי יהיב נסר ופסל על
הצד אלא לרב בשלמא לר׳ מאיר מאי
לה בסוכה בת שמונה אמות מצומצמות
אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומחחיל
מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן הצד
דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי
מצלה השני ונותן חחלה נסר ואחר כך
אלא לר׳ יהודה דאמר אפי׳ יש בהן ארבעה
גיסא וחוזר ומחחיל מצדה השני ונומן
פסל להוו להו שני פסלים באמצע
כשרה מאי אין מצטרפין קנים בעלמא נינהו
נסר מחלה ואח״כ פסל כמו כן עד
לאיכא בהו הכשר סוכה בשאר
איידי דקאמר ר׳ מאיר מצטרפין אמר רבי
אמצעה הוו להו שני פסלים באמצע
הפסלים לא נפקא מינה מילי בין
והן של שמונה טפחים ואיכא הכשר
יהודה אין מצטרפין תניא כוותיה דרב תניא
כמלא נסר לפחומ ממלא נסר לאי
סוכה ונסרים שבה לא פסלי לה
משוס הכשר סוכה שבאמצע אפילו כל
כוותיה דשמואל תניא כוותיה דרב א(םככה
דאמדנן דופן עקומה עד הפסלים
השאר מכוסה בנסדם על הלופן
בנסרים של ארז שאין בהן ארבעה דברי
האמצעיים :פסל .פסולת גורן ויקב
אמדנן לוסן עקומה ואי משוס להכשיר
הכל כשרה יש בהן ארבעה רבי מאיר
דהוא סכך כשר .והט נמי מצי למימני
שאר הפסלין שבין נסר לנסר הוו להו
פוסל ורבי יהודה מכשיר א״ר יהודה מעשה
ומודה רבי יהודה בהנך דאימ בהו
כבאמצעה ראמר שמואל באמצע
בשעת הסכנה שהביאנו נםרים שהיו בהן
ארבעה דפוסלין שאם יש בין נסר
בארבעה א״כ אינו מועיל וזהו כללו
ארבעה וםיככנו על גבי מרפסת וישבנו
לנסר כר והאי מקט רבי מאיר
של לבר לנסר ופסל כמלא נסר
רבותא היא דאפי׳ רבי מאיר דמחמיר
תהתיהן אמרו לו נ ( משם ראיה אין שעת
בנסדס פחוסים מארבעה אפילו כל
מודה בהא :ומודה רבי יהודה.
הסוכה עשרה כן כשרה אפילו מחמ
הסכנה ראיה תניא כוותיה דשמואל ״סככה
דאף על גב דאיהו מיקל בשאין בהם
הנסדס ואפילו לרבי מאיר להא ליכא
בנסרים של ארז שיש בהן ארבעה דברי
ארבעה מולה הוא בנסר אמד ובו
ארבעה במקום אחל וכי ססיל להו ר׳
הכל פסולה אין בהן ארבעה ר׳ מאיר פוסל
ארבעה שאם נתנו בסוכה מן הצל
מאיר היכא לאיכא מרמי נסדס
ורבי יהודה מכשיר ומודה רבי מאיר שאם
שאע״פ שהיא כשרה מן הצל על ירי
הנסדם
שני
בהללי למצטרפין
יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניה ייפסל
לופן עקומה לא יישן חחתיו :הפכן
לארבעה אי נמי היכא לליכא בין נסר
ביניהם וכשרה ומודה רבי יהודה שאם
על צידיהן .נסרים שיש בהם ארבעה
לנסר כמלא נסר ללא הר מחצה על
שסיכך בהן ולא הטיל רחבן על
נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים
מחצה והיכא מסרים רחבים ארבעה
הסוכה אלא השטבן על צידן שהוא
ויש בין נסר לנסר כמלא נסר לרב
כשרח ואין ישנים תחתיו וחישן תחתיו לא
פחות מג׳ :פסולה .כדמפרש לקמן
לאמר לקמן בין מן האמצע בין מן
יצא ידי הובתו אתמר הפכן על צידיהן רב
דטון דיש שם פסול עליהן נעשו
הצל אינו פיסל אלא בל׳ אמומ
חונא א אמר פסולח ורב חםדא ורבה בר רב
כשפודין של מחכח הפסולין לסכך בכל
מימוקמא הך בדיפא לעבילא כולה
הונא אמרי כשרה איקלע רב נחמן לםורא
ענין שהופק :כשרה .דטעמא משום
הט וכשרה תפמ הפסל ולא פפמ
עול לגביח רב חסדא ורבה בר רב הונא
גזירת תקרה וט האי גוונא לא עבדי
הנסר ולשמואל מימוקמא כששני
אמרי ליה חפכן על צידיחן מחו אמר לחו
אינשי תקרה :עול לגביה רב חסדא
הפסלים באמצע וליכא ארבע אמומ
ורבה .לשאול אולי יאמר כדבדהם:
פסולה נעשו כשפודין של מתכת אמר
על הלופן וכולה פסולה אף מחמ
ושאינה מחזקס כדי ראשו ורובו
הפסלים חוץ ממחמ שני הפסלים
להו רב הונא לא אמרי לכו אמרי ה( כוותי
ושולחנו גרסינן .ול״ג אלא :או שנפרצה
אמרו ליה ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן
שבאמצע לכשרה:
בה פרצה .באחת הדפנות סמוך
מיניה אמר להו ומי ייבעיתו מינאי טעמא
הפכן על צידיהן .אליבא לרב לא
לקרקע :שיזדקר גדי .דהיינו שלשה
ולא אמרי לכו לימא מסייע ליה אינה
פלוגמא
הך
מיתוקמא
טפחים :בבס ראש .בהליא ובריוח:
מחזקת כדי ראשו ורובו ושולהנו או שנפרצה
לאמוראי אלא כרבי מאיר ונרחבים
היכי דמי .לרחב ארבעה ולא הכניס
ארבעה וקיימא לן בפרק מי שהוציאוהו
בה פרצה כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש או
בו אלא שלשה :לאו שהפכן .כולן על
)עימבין דף מו (:ר׳ מאיר ורבי יהולה
צידיהן וסיככה כולה בהן :דאנחה.
שנתן עליה נםר שהוא רהב ארבעה טפחים
הלכה כרבי יהולה אבל לשמואל
ונסר אחד דווקא קאמר :אפומא
אע״פ שלא הכנים לתוכה אלא שלשה
מימוקמא שפיר ככולי עלמא וממוך
דמטללסא .אצל רוח רביעי שאין שם
טפחים פסולה היכי דמיי ״)מאי( לאו כגון
כך נראה להלכה כשמואל אף על גב
דופן דלפקיה מיניה ע״י דופן עקומה
שהפכן על צידיחם לא חכא במאי עסקינן
לבעלמא הלכה כרב באיסורי ועול
דהא אין כאן דופן אלא פתח ואע״ג ללא
כגון דאנחח אפומא דמטללתא דעייל תלתא
לקמן פ׳ לולב הגזול )לף לו (:לקאמר
עיילי׳ כולי׳ לחוך חלל דפנות הצדדים
לגיו ואפיק הד לבר דהוה ליה פםל חיוצא מן
רבי יהולה סוכה אינה נוהגמ אלא
פסול דההוא טפח דאבראי מיחשב נמי
בארבעה מינין שבלולב ופריך מההיא
הםוכה וכל פסל היוצא מן הםוכה נידון כסוכה:
ט סוכה ראלי סכך כשר הוה מופר
בדיתא לתניא כוותיה לשמואל
לישן שם רוצא ידי סוכה דאמדנן
מתני׳
לקתני סיככה בנסרים של ארז ולא
לקמן )דף יט (.פסל היוצא מן הסוכה כי האי גוונא נידון כסוכה:
מיימי מההיא למניא כוומיה לרב שמע מינה הא לשמואל עיקר:
רבי
ממני׳
א( לקמן ת :לז״ ג( ]שנת
כט :ושס נסמן[ ,ג( ]לקמן
ת :לו ,[.ד( ]עי׳ תוספות
לקמן
לו:
ל״ה
ר׳
יהודה[ ,ה( ]נס״א :אמר[,
ו( ]מגילה נג .נזיר יט.
סנהדרין י0 ,[:
]נרש״י
ליתא[ ,ח( נס״א :שגזרו
גוייס שמל,
מוםף רש״י
אין
נסרין
שני
מצטרפין .לפוסלה משוס
גדרת מקרה ,שאפילו כולה
מסוננת כנסריס כשרה ,ר׳
יהולה קאמר לה לאית
ליה מסככין מסרים )לקמ1
י! .!:אף נסרין כסדינין.
סכך
לשיעור
מצטרסין
פסול לפוסלה )שם( .משם
ראיה .נתמיה )לקמן בוז.1.
ומודה ר׳ מאיר .ככל
אלו שהוא פוסל נהן,
ואשיש בהן ד׳ נמי קאי
)לקמן יז:ו.
ם וכה פרק ראשון ם וכה
מםורת הש״ם
טו.
רבי מאיר אומר נוטל אחת מכינתים אכל לא יפקפק .שאין
א( ]לעיל יא :וש״נ[ ,מתני׳ תקרה שאין טליה מטזיבה .סתם מקרה בנסרים שיש
פקפוק מועיל לו ורבי מאיר לטעמיה לאמר אין מסכטן
כ( ]שבת מב .קלה .יבמות בהן ארבעה :מטזיבה .רצפת טיט ולומה לו במקרא בספר עזרא
כת .ב״ק צד ,[.ג( ]לעיל
בנסרים וע״י פסל שבינמים מימכשרא ולשמואל ראמר לקמן <לף י ז 0
יל .וש״נ[ ,ד( ]לעיל י נ ) [ :נחמיה 0ויעזבו אח ירושלים על החומה מלאוה מתוכה עפר להמזיק
ה( ]מר סבר כטל תקרה החומה :ר׳ יהודה אומר .ב״ש וב״ה נחלקו בלבר :ב״ש אומרים.
סכך פסול פוסל באמצע בארבעה מימוקמא כלפריש׳ לעיל דניהוו
לנ״ש כשנוטל אחת מבינתים אס בא לישב חחתיה לשם סובה:
שני פסלים באמצע ואין בו אלא שמנה
ולביח הלל או מפקפק או
נוטל אחח מבינתייס וא״ל מפקפק .סותר ומנענע את כולן
אמומ לרופן עקומה אמרינן על
מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה ר׳ יהודה
ר״מ בין ב״ש בין נ״ה ואח״כ נוטל אחת מבינתיס ונותן
הכמלים ומפקינן להנך נסרים מן
אומר בית שמאי אומרים מפקפק ונוטל אחת
אי נוטל אחח מנינמייס
אין אי לא לא .מהרש׳׳ל[ ,פסל במקומה ולקמן מפרש למה לי
הסוכה אי נמי ס״ל כרב לאמר לקמן
מבעתים ובית הלל אומרים *מפקפק או נוטל
ו( עירובי! טו ,:ו( לעיל יב ,.מרמי :וב״ה אומרים מפקפק .משום
סבך פסול בין מן הצל בין באמצע
אחת מבינתים רבי מאיר אומר נוטל אחת
מעשה ולא מן העשוי ואין צריך לתת
ח( עירובי] טי,:
בארבע אמות הלכך לא פסלי נסרים
מבעתים ואינו מפקפק :נמ׳ בשלמא ב״ה
פסל .ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר
שבינמיס לליכא שיעור פסול ביחל
טעמייהו משום א»תעשה ולא מן חעשוי אי
בנסרים שיש בהן ל׳ לסכך את כולה
כך פירש בקונטרס והלין עמו שפירש
לעזי רש״י
והיינו כרב ושמואל מתרץ לה לקמן
מפקפק עביד ליה מעשה אי נוטל אחת
כן לבמקרה שנסרים שלה רחבים
אישפונדי״ש .לבזכוים,
בגמרא :או נוטל אחת מבינסים.
ארבעה איירי לסתם מקרה כך היא
מבינתים עבד בה מעשה אלא בית שמאי
קרשים )שבשפת המיטה(
ואינו צריך לפקפק לבהט סגי
לאורך.
ומלפסלי נסר ל׳ משוס גזרת תקרה
מאי טעמייהו אי משום תעשה ולא מן העשוי
לאיכא עשיה מעליא :רבי מאיר
אלמא סתם מקרה כך היה וכן מוכח
בחרא םגי אי משום גזרת תקרה בנוטל אחת
אומר נוטל אחת מביגחים .אבל
בגמרא רפריך לשמואל במאי פליגי
מבעתים םגי לעולם משום גזרת תקרח וחכי
לא יפקפק שאין פקפוק מועיל לו
מוםף רש״י
ומסיק לבבטולי מקרה פליגי ללרבי
קאמרי אף על פי שמפקפק אי נוטל אחת
מפקפק .לשון חטיטה ור׳ מאיר לטעמיה לאמר אין מסככין
מאיר אין מועיל פקפוק לנטולי
מבעתים אין אי לא לא אי הכי אימא םיפא
בלבר סחוס לפשסשו ,בנסרים ועל ילי פסל שבינמייס
מקרה שהנסריס ארבעה ולכך בעי
ובלע״ז פוריי״ד )ע־ז לה.(.
לא
אבל
מבינתים
אהת
נוטל
אומר
מאיר
ר׳
סככה בחיצין .ביח יל ממכשרא .ולשמואל לאמר לקמן)דף יז(:
שיטול אחל מבינמיס ומימה אלסריך
של חיציס פלקיי״ש כלע״ז סכך פסול בל׳ באמצע מימוקמא
יפקפק רבי מאיר היינו בית שמאי הכי קאמר
לקמן מבריימא לשמואל לאמר באמצע
)לעיל יבו .זכרים .כעי!
שלנו שחוחבין אוחה בבית כלפדשית לעיל לניהוו שני פסלים
״לא נחלקו ב״ש וב׳׳ה בדבר זה מאי קמ״ל
פסול בארבעה הוה ליה לאקשויי
קיבול של חץ ,כשרה ,באמצע ואין בו אלא ח׳ אמות ללופן
דר״מ אית ליה גזרת תקרה ור״י לית ליה גזרת
ממתני׳ ולשנויי ר״ל משום למתנימין
לאע״ג לכליס נינהו ,פשוטי עקומה אמדנן על הפסלים ומפקינן
לא קמני בהליא נסרים של ארבעה
תקרה והא אפליגו בה הדא זימנא דתנן
כלי עץ אין מקבלי! טומאה
)שם( .נקבות .שיש נקב להו לנסריס מן הסוכה אי נמי סבירא
אלא מכח סמס תקרה:
״מםככין בנסרים דברי ר׳ יהודה ורבי מאיר
בראשו והחץ עשר כמרצע ליה כרב לאמר לקמן )שס> סכך פסול
פרוץ כעומד .נראה להלכה כר׳
אוסר א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן רישא
ונכנס למוך הנקב ,הוו להו בין מן הצל בין מן האמצע בארבע
מקבלי! שבכלי ען וראויין
שני
לאמר סרק
יוסי
בנסרים משופין עסקינן ומשום גזרת כלים
לקבל טומאה יססילה אמות הלכך לא פסלי נסרים
לבכורות ) ד ף י ז :ושם( אפשר לצמצם
נגעו בח ולר״י אמר רב דאמר ״סככה בחיצין
)שם> .אם י ש ריוח שבינחים לליכא שיעור פסול ביחל:
לכל הפחות בילי אלם מלאפליגי
כמותן .לסכך
ביניהן
גמ׳ בשלמא ב״ה טטמיה משום
זכרים כשרח בנקבות פסולח ולא גזר זכרים
שס בסכך כשר )עחבץ
אמוראי הכא בפרוץ כעומל ובפרק
טו .!:החוטט ב ג ד י ש סטשה ולא מן הטשוי .בפסול וכן אטו נסבות הכא נמי לא נגזר נםרים משופין
שני לחולין ) ל ף כמ :ושם( במחצה על
לעשות ל ו סוכה .נוטל
מ! העומרים למטה סמוך מן העשוי לביפ ולא לסוכה שאין שם אטו כלים אלא על כרהך רישא פליגי בגזרת
מחצה כרוב והא לקאמרינן המס גבי
לארץ ונכנס לתוכו ועושה סיכה עליו גזרת תקרה לית להו
תקרה וסיפא פליגי בגזרת תקרה ואפליגי
חלקו לשנים והן שוין לטמאין שניהן
חלל כשיעור סוכה יסכך במסכך בנסרים ואפילו בני ארבעה:
בתרתי זימני ל״ל סיפא ר׳ יהודה )היא( דקא
לפי שאי אפשר לצמצם בכלי חרס
עשר ועימל מאליו :לעיל אלא ב״ש .לבעו תרתי :אי משום
אמר ליה לרבי מאיר אמאי קא אסרת בנסרים
כולהו מולו כדקאמרינן בבכורות )דף
גזרה תקרה .אית להו לאין מסכטן
משום גזרת תקרה האי סברא לבית שמאי יז :ושם( משום לאימ ביה גומות ואין
מסדם משוס הכי לא מהני פקפוק:
לומר לשמעתין אפילו כמאן לאמר אי
והכי קאמרי כוי .כלומר לא מהני הוא דאית להו ובית הלל לא גזרי ואמר רבי
אפשר וקרי פרוץ כעומל מחצה על
פקפוק אלא נטילה אחת מבינמיס
מאיר לא נחלקו ב״ש וב״ה בדבר זה חניחא
מחצה כשלומה לנו שהן שדן אע״ג
ראיכא מעשה מעליא וגזרת תקרה
לרב דאמר מהלוקת בשיש בהן ארבעה דר׳
לשמא אינן שוין להא מפרש טעמא
נמי בטלה לה והאי לאמרי מפקפק
מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי יהודה לית
פ״ק רעירובין ) ד ף ט ו :ושם( ובפי שני
הכי קאמרי המפקפק לא הועיל ונוטל
ליה גזרת תקרה אלא לשמואל דאמר בשאין
לחולין ) ד ף C Mללא הוי כעומל
אחת מבינתיס :ה״ק .ליה רבי
בהן ארבעה מהלוקת אבל יש בהן ארבעה
וכרוב משום להכי אגמריה רחמנא
מאיר לר׳ יהולה לא נחלקו בלבר זה
דברי הכל פסולה םיפא במאי פליגי בביטולי
למשה גלור רונא ושחוט רובא ותיפוק
לב״ה כוותי סבירא להו לאין
תקרה קא מיפלגי ה ימר סבר בטלה בהכי ומר ליה משוס לנלא״ה הוא אסור מספק
מסככין בנסרים ולא מהני פקפוק:
משוס לשמא שייר רונא והא לפריך
סבר בהכי לא בטלה :מתני׳ י• בהמקרה
ומאי קמ״ל .לסמם לממני׳ מאי
נגיטין נפרק הזורק ) ד ף ע ח .ושס>:
אשמעינן בהך פלוגתא למימנייה
סוכתו בשפודין או בארוכו׳ המטה אם יש ריוח
גני לאמו פרוייהו נהלי הללי נארנע
בממני׳ :אמר ר׳ חייא בר אבא כוי.
ביניהן כמותן כשרה ״החוטט בגדיש לעשות
אמומ והא אי אפשר לצמצם אפילו
איפלוג
דשא לאו משום גזרת תקרה
לו סוכה אינה סוכה :גמ׳ לימא תיהוי תיובת׳
תהא הלכה כר״י הגלילי מכל מקום
אלא בנסרים שאינן בני ארבעה אבל דרב הונא בדיה דרב יהושע דאתמר ח>פרוץ
משופין הן וחלקים וראוין למשמיש
לוחק הוא להעמיל המשנה נכך
כעומד רב פפא אמר ימותר ורב הונא בריה
ומשוס גזרמ כלים נגעו בה לפסול
שאין רגילומ להיומ ומסממא לא
דרב יהושע אמר גאםור אמר לך רב הונא
אליבא לרבי מאיר אע״ג לפשוטי כלי
ונפרק
כוונו לנא ננמ אחת
ויוצא
בריה דרב יהושע מאי כמותן בנכנס
עץ נינהו ולא מקבלים טומאה גזר
שנועת העלות )שבועות ד ף לב .ושם(
בהו אטו כלים המקבלים טומאה:
גני
והא
סיפא רבי יהודה )היא( דקאמר
לבית שמאי היא ושבקת בית הלל :ליה לרבי מאיר אמאי קאסרת בנסרים .לעיל ) ד ף יד (.משוס גזרת תקרה הך סנרא
לשמואל דאמר .אבל יש בהן ארנעה לנרי הכל פסולה :סיפא במאי פליגי .הא ולאי סתם
תקרה בני ארבעה הוא וקמכשר רבי יהולה אליבא לבית הלל :בביטולי חקרה .כלומר אמר לך שמואל לעולם בשיש בהן ארבעה ולא
היפה כאן חקרה מחמלה ועכשיו הוא בא לסכך בהו לשם סוכה אפילו רבי יהולה פסיל לגזרינן משוס תקרה שלא יבא וישב חחת קורות
ביתו ראמר מה לי זה מה לי חלשה אבל השתא לזו תקרה היפה ובא לילי מעשה לעשומ לשם סוכה וזה מוכיח שיולע שאמרה תורה מעשה ולא
מן העשוי פליגי רבי יהולה ורבי מאיר אי איכא תו למגזר משוס תקרה או לא רבי יהולה סבר בטולי תקרה לבית שמאי צריך ליטול מנינתיס
לאע״ג דמוטח שבקי במעשה ולא מן העשוי גזרי בה וב״ה סברי כיון לבטלה והוכיח שהמקרה פסולה תו ליכא למגזר ור״מ סבר לא נחלקו כו׳
ואף בה גזרינן :מתני׳ המקרה סוכתו .כמו שאנו עושין שמסלרין כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן :ארוכות .אשפונלי״ש בלע״ז
ובגמרא ן ע ״ ב [ מפרש למקבלי טומאה :אם יש ריוח ביניהן כמותן .בין שפול לשפול על פני כולה דתן שם הפסל וכן על פני כולה ובגמרא פ ד ך הא
אין הכשר מרובה על הפסול :גמ׳ פרוץ כטומד .לענין מחיצוח שבת אחמר .מחיצה שנעשימ בפסין רחבין ג׳ והניח בין פס לפס כמלא סס
רנפקא ליה ממורפ לבול וכן על פני כולה רהוה ליה פרוץ כעומל ולכווחה הכא בממנימין להוה ליה פסול ככשר :בנכנס ויוצא .שיהא פסל
הרוחב כמותן יכול ליכנס וליצא בדוח שבינתיס להשתא הוה ליה פסל שנותן שם מרובה על השסוליס והאדר יופר על השפוליס:
עין משפט
נר מצוה
צ ה א מיי׳ פ״ה מהל׳
סוכה הלכה ח סמג
עשין מג טוש״ע א״ח סימן
תרלא סעיף ט:
׳
והא
צ ו ב ג מיי׳ פ״ה מהל׳
סוכה
טז
הלכה
טוש״ע א״מ סימן תרכט
סעיף נ וסימן תרלא סעיף
ח:
ד ]מיי׳ פט״ז מהל׳ שבת
הל׳ טז טוש״ע א״ח סי׳
שסב סעי׳ ט[:
רבינו חננאל
מ ת נ י ' תקרה שאין עליה
נסרים
שהבית
מפקפק,
פותח
מעזיבה.
מקורה בהן ואין עליהם
טיט.
ומרחיב.
דייקינן בשלמא
בית הלל טעמא מאי משום
תעשה ולא מן העשוי ,וכל
דהו מעשה מכשיר ואפילו
פקפוק ,אלא בית שמאי
מאי
ופשטנא
טעמא.
טעמא דבית שמאי משוס
גזרת תקרה ,ולעולם נטילת
אחת מבעתים בעי ,ואפילו
פקפוק לא סגי עד דשקיל
אחת מבעתים .ואקשיגן
אי הכי ר׳ מאיר דאמר
נוטל אחת מבעתים ואין
צריך לפקפק ,כבית שמאי
היא .ושנינן ר׳ מאיר סבר
בית שמאי
הלל
ובית
שוים דמשום גזרת תקרה,
ומטילה אחת מבעתים,
ואע״ג
פקפוק
דפקפק,
אינו מועיל .ואמרי׳ מאי
קמ״ל והא
מאיר ור׳
איפליגו
יהודה
ר׳
בהא
סברא כחדא זימנא ,דתנן
מסככין בנסרים דברי ר׳
יהודה ור׳
אוסר,
מאיר
ואוקימנא בגזרת ]תקרה[
פליגי .ואתינא לאוקימנא
פלוגתייה
דתנן
בהא
מםככין בנסרין] ,בנסרין[
משופין לשירות ולתיבות
וכיוצא בהן ,ומשוס גזרת
כלים פליגי ,ונדחת .אלא
מתני•
בגזרת
תרווייהו
תקרה פליגי ,וסיפא רבי
יהודה היא דאמר ליה לר׳
מאיר האי דגזרת סיכוך
בנסרים משום גזרת תקרה,
טעמא דבית שמאי ]היא[
דאמר׳ נוטל אהת מבינתים
אע״פ שפקפק ,אבל בית
הלל
בפקפוק
)0אפילו
סגי ,ואמר ליה ר׳ מאיר
בדבר זה שניהן לא גהלקו,
תקרה.
בגזרת
ושמואל
דאמר נסרין כשאין בהן ד׳
מחלוקת אבל בנסרין שיש
כהן ]ד׳[ דברי הכל פסולה,
אלמא ר׳ יהודה נמי אית
תקרה.
אמר
פליגי ,רבי יהודה
סבר
ליה גזרת
לך סיפא בבטולי תקרה
אפילו בפקפוק בטלה וכל
שכן בנטילת נסר מבעתים,
ורבי
לעולם
מאיר סבר
לא בטלה אלא בנטילה.
מתני׳
כשפודין
המקרה
כוי.
מעה לרב
הושעיא(
סוכתו
ואקשינן
הונא
]בדיה
)בר
דרב
יהושע[ עד דאמר בעירובין
פרוץ כעומד אסור לטלטל,
שאינה מחיצה ,והכא תנן
אם יש
)לעשות(
ריוח
]לסכך[
כמותן
בהן
כשרה ,שנמצא הריוח סכך
כשר והשפודין
וקתני
כשרה.
כפרוץ,
ומשני
מאי ריוח ביניהן כמותן
דקתני במתני׳ ,בשיש ריוח
להכניס סכך כשר ביניהן
להכניס ולהוציא ,כלומר
אם יש לו יתרון כמעט
מן השפודין.
טו:
עין משפט
נר מצוה
צ ז א ב מיי׳ פ״ה מהל׳
סוכה הל׳ עז וסמג
עשין מג נווש״ע א״ח סימן
מילא סעיף ח:
ג מיי׳ וסמג שס
צח
מוש״ע א״ח סימן
מרכט סעיף ג:
רבינו חננאל
ודחינן והא ]אי[ איפשר
לצמצם כלומר ,אם תבא
להכניס ביניהן ולהוציא
סכך
כמותם,
כשר
אי
אפשר שלא תדחק השפוד
כמעט מהנה או מהנה,
מצד אחד יתר
שנמצא
ומצד האחר פחות .ושנינן
במעדיף בריוח יתר ממקום
השפוד ,שנביא שם סכך
כשר
כמותו
ולא
ממקומו
ולא
יזוז
ידחוק
השפוד .ובא רבא בטעם
אחר ואמר
שם
ריוח
לעולם
אין
אלא
כמותם
דילמא
בעידנא
בנכנס ויוצא ,מאי אמרת
חיישינן
דסכיך ביניהו דחיק ליה
לסכך פסול כדאמרינן ,אם
היה סכך פסול נתון שתי
נותן הסכך כשר עליהן
ערב ,ולא נמצא מכניס
ביניהם כלום ולא דוחק.
וכך פירוש השמועה .או
בארוכות המטה .ואוקימנא
בארוכה
ושתי
כרעים
דכלי הוא ,וכי הא דתנן
סוכה פרק ראשון םוכה
מםורת הש״ם
)א> והא אפשר לצמצם .קס״ל להאי דקמתרץ בנכנס ויוצא הכי מתרץ
גבי כפרו שניהם כאחת פריך והא אי אפשר לצמצם ומשני רבי יוסי
כל כמותו בנכנס ויוצא הוא סתמא הוא בנכנס ויוצא לאין לרך
הגלילי היא ורבי יוחנן משני אפילו מימא רבנן משמע לאין הלכה
לצמצם ולכוין כמותן ממש לא פחות ולא יותר ופרטנן והא אם ימן
כרכי יוסי הגלילי וכן פרק ל׳ אחין )יבמות ד ף כמ (.גבי אחיוח איני
לעתו לכך אפשר לצמצם וקמני מתנימין כמותן כשרה והוה ליה
יולע מי שנאן אמר אליבא לרבי יוחנן לא סתם לן תנא כר״י הגלילי
פרוץ כעומל :ומשני אמר רבי אמי
לכך נראה לבילי שמים אין הלכה
במעדין* .מפניפין לא אכשר במצמצם
כמומו והני הוו כבילי שמיס אבל בילי
והא אפשר לצמצם א״ר אמי אבמעדיף רבא
אלא במעליף ריוח שבינתיס על
אלם הלכה כמומו כלמוכמ הך
אמר אפילו תימא בשאין מעדיף ב אם היו
רחב השפולין וכמומן לקמני בנכנס
לשמעפין ובפרק שני לחולין <דף כח(.
נתונים שתי נותנן ערב ערב נותנן שתי:
ויוצא :רבא אמר .אפילו במצמצם
רש מימה הא לאמרי׳ פ״ק לעירובין
או בארוכות המטה :לימא מםייע ליה לר׳ אמי
ואם היו נפונין השפולין שמי
<לף ה (:לחי המשוך מלופני של מבוי
בר טביומי דאמר רבי אמי בר טביומי גםככה
נותנן לקנים של סכך ערב לע״כ
) 0למוך המבוי פחות מארבע אמות
רבי
בבלאי כלים פםולה כדאמר ר׳ חנן אמר
אס אינו נותן ראשי הקנים על
אין צריך לחי אחר להתירו ארבע אמוח
בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעים
שפולין הרי הן נופלין לאק והלכך
צריך לחי אתר להתירו וקאמר רב
ה״נ בארוכה ושתי כרעים בקצרה ושתי כרעי׳
הוה ליה כשר מרובה על הפסול
הונא בריה לרב יהושע לא אמרו אלא
חיכא איתמר דר׳ חנן אמר רבי אהא דתנן
ומבטלן :בכלאי כלים .לקמן ]נח [.מפרש
במבוי שמונה אבל במבוי שבעה ניתר
במטלניומ שאין בהן שלש על
בעומל מרובה על הפרוץ רב אשי
מטה
שלש לאף על גב להשתא לא מקבלי טומאה טון למכלי אמו גזור
אומר אפילו במבר ח׳ לא צדך לחי ממה נפשך אי עומל נפיש ניתר
בה רבנן .ארוכות נמי השתא לא מקבלי טומאה ללא חזו למילי
בעומל מרובה על הפרוץ אי פרוץ נפיש נלון משום לחי כלומר א״כ
אלא מכלי קאפו :בארוכה ושתי כרעים עמה .ולקמן נשם[ מפרש למאי
אין בלחי ל׳ אמות מאי אמרמ שוו מרווייהו הוה ליה ספק ללבריהס
חזו :קצרה .אותם אשר ברוחב המטה לצל מראשומיה ומרגלומיה:
וכל ספק לבריהס להקל משמע לאי אפשר לברר הלבר וי״ל לעולם
אפשר למלול ולברר אלא לא הטדחוהו חכמים למלול שס מספק כיון
חבילה
לבין עומל נפיש בין פרוץ נפיש ליכא חשש איסור אלא אם כן הן שרן ומילתא ללא שכיחא היא מכל מקום אס הימה איסורא לאורייתא היה
אסור טון לאפשר למלול ומזה אין להקשומ על רב אשי ט שוו ט הללי לישתרו לקיימא לן פרוץ כעומל מומר להמס קאי על רב הונא
בדה לרב יהושע לסבירא ליה פרוץ כעומל אסור ויש לפרש להני אמוראי לפרוץ כעומר ומחצה על מחצה כרוב מצי סבד כרבנן לאי
אפשר לצמצם אפילו בילי אלם ומאן לשד כשלומה לנו שהפרוץ כעומל משום לאימא עומל מרובה ואמ״ל שהן שוין רחמנא אמר לא
מפרוץ רובא ומאן לאסר משום wלאמר פרוץ מרובה ואח״ל שהן שר! רחמנא אמר גלור רובא וכן לענין מחצה על מחצה לשפיטה
והשפא ניחא טפי ההיא לספק לבריהס להקל כיון לאי אפשר למלול ומיהו קשה למשמע לססיקא לאודימא היה אסור משום חששא
בעלמא שמא הן שוין אף על גב לאי עומל נפיש מותר ואי פרוץ נפיש מותר ואס כן היט לייק נמי פרק שני לבכורות ) ד ף יז :ושם>
מההיא לנמצא הרוג מכוון בין שתי עיירות לבילי אלם אפשר לצמצם התם נמי אף על גב לאי אפשר לצמצם ולכוון מולו רבנן למביאין שתי
עגלומ משום חשש לאודימא משום לשמא הן שוין ועול למאן לאסר פרוץ כעומל לא אסר אלא מטעם לאמר ליה רממנא למשה גלור
רובא ולא מטעם לשמא הפרוץ מרובה ואס כן בההיא ללחי אפילו הוי ספיקא לאורייתא תשתד כיון לבין פרוץ בין עומל נפיש מומר ומהאי
לפדך בשמעמין והא אפשר לצמצם אין ללקלק שוס לבר לרבינו מננאל גדס והא אי אפשר לצמצם וכן ר״ת ולגירסתס נמי אין ראיה שיהא
הלכה כן ללא הוי כמו אי אפשר לצמצם לעלמא אלא כלומר אי אפשר בשים ענין שלא יהא אויר משהו בין הסכך לשפול כשממלא בהכשר
אומו מלא נכנס ויוצא לאינו רוחק כל כך הכשר לקרבו אצל הפסול שלא יהא אויר משהו בין הכשר לפסול ונמצא שאין הכשר מרובה על
האדר ועל הפסול ומשני במעליף כלומר על שבא מן הכשר על השפולים שמכאן ומכאן שנמכסה כל האדר ורבא משני לאפילו מימא אינן
מעליפיס אם היו נתונים שתי נותנן ערב אי אפשר שלא ימכסה כל האדר שהכשר נסמך בפסול אי נמי לווקא שמי וערב מהני לרבא
אבל בענין אחר לא לגזדנן שמא לא יעליף אבל שתי וערב אי אפשר בלא העלפה שלא יפול הכשר ולפי זה לא גרסינן כמו שכתוב ברוב
הספדם אמר רבא אפילו תימא כשאינו מעליף ובפרק קמא לעירובין <לף טו (:אינו בשום ספר ובההיא לסוף בכורות <דף ס:ו ליצאו
שנים בעשירי וקראן עשירי משמע לסבר לה כרבי יוסי הגלילי לאמר אפילו בילי שמיס אפשר לצמצם לאי כרבנן לאמרי אי אפשר לצמצם
אותו שקלם הוי עשירי ואפילו שתק בו והוה ליה כאילו קרא לעשירי עשירי ולאחל עשר עשירי שאין אחל עשר קלוש שלא נעקר שם
עשירי ממנו וכן בההיא לסוף פרק שני לחולין )דף לח (:לתחת אמו פרט ליתום לאוקמינן בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים וכן בפרק
בהמה המקשה )חולין ד ף ע (.גבי הא לבעי רבא הלכו באבדם אחר הרוב ויש ללחות ההיא לסוף בכורות לאפילו סבר אי אפשר לצמצם
כיון לאין יכול להכיר איזה קלס משהו לחבירו ונתכוון לקרוח שניהם עשירי ובבח אחמ קראם לא למי לקרא לעשירי עשירי ואחר כך
לאחל עשר עשירי והא לקאמדנן התם אבל בבת אחח מרווייהו קלשי לא ממש בבמ אמת בצמצום ]אלא[ כרפירשמי ומיהו קשיא לפרק
מי שהוציאוהו )עירובי! ד ף נ (.ופרק שני לקלושין ) ד ף נא (.פריך מהך ויצאו׳ שנים בעשיד לרבה לאמר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת
אחמ אינו ומשמע לקשיא ליה וכיון לבזה אחר זה אין אחרון קלוש בבמ אחמ לא יהא קלוש לא לזה ולא לזה כמו מקלש אשה ואחומה
והיאך יכול להיוח זה ללל קריאמ שם לילה מהכא טון לאי אפשר ליה לצמצם ממה נפשך עשירי מאיליו קלוש ויש לומר למבחרא פריך
היאך הוא קלוש טון לאי אפשר לצמצם אינו קלוש אלא מחממ ליבורו:
והא אפשר לצמצם .קא סלקא לעמך להא לקמתרץ בנכנס דוצא הכי קמתרץ כל כמותו בנכנס ויוצא הוא לאין לרך לצמצם והא כו׳
וקתני מתני׳ כמותן כשרה והוה ליה פרוץ כעומל ומשני אמר ר׳ אמי גמעליף וממני׳ לא אכשר במצומצמין כך פי׳ בקונט׳ וקשה לאין זו
סוגיא להש״ס שאינו אלא כמשיב לאינו חושש בקושיא שלו ללעולס איירי בנכנס ויוצא ד״ל במעריף שמרבה בפסל על שמכסה השפוליס ונמצא
סכך כשר רבה על סכך פסול ומבטלו ובענין זה פי׳ בקונטרס בלרבא אס היו נתונין שתי נותנן ערב ולהאי סירושא קא משמע לן רבא
לבמעליף לא מהני משום לזימנין ללאו אלעתיה לא ירבה בכשר אבל כשמשנה להניח כעין שמי וערב אי אפשר שלא ירבה ומיהו קשה
להאי א(פירושא לאין לומה שימבטל סכך פסול בכשר אע״פ שהכשר רוב כיון לאין מעורבין זה בזה וניכר כל אחל בפני עצמו כמו שפי׳
בקונטרס לכשחבטן רלעיל ) ד ף ט 0שעירבן ואינו ניכר הי ניהו פסול והי ניהו כשר וגירסח ר״ת עיקר לגרס והא אי אפשר לצמצם
כלפרישית וניחא לפי גירסמו ללא קיימא השמא רבי אמי ורבא לשנויי כמאן לאמר פרוץ כעומל אסור ללכולהו קאמדנן הכא הך
פירכא ראי אפשר לצמצם אבל לגירסת הקונטרס קיימי השתא לשנויי כמאן לאמר פרוץ כעומל אסור והיינו ללא כהלכתא לפרק
קמא דעירובין)דף טז >:פסקינן הלכה כמאן לאמר מותר:
בארוכה ושתי כרעים כקצרה ושתי כרעים .סוגיא לשמעתין כרבי נחמיה לרבנן לא מטמאי בארוכה ושתי כרעים למנן במסכת
כלים פרק י״ח )מ״ה( מטה שהימה טמאה מלרס ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה ארוכה ושחי כרעים טהורה ורבי
נחמיה מטמא ולוקא כשכל המטה קיימח וכולה של אלס אחר שסופו לחוור ולחברה אבל אס נאבל מקצתה או של שני בני ארס הואיל
ואין סופן לחזור ולחברה טפי אפילו איכא ארוכה ושמי כרעים קצרה ושתי כרעים טהורה כרפנן במסכח כלים פרק י״ח ) מ ״ ט ו ובפרק
שלשה שאכלו )גרכוח ד ף נ >:מיימינן לה מטה שנגנבה חציה או שאבלה חציה חלקוה אחין או שומפין טהורה החזירוה מקבלת טומאה
מכאן ולהבא והא לתנן המם כרע שהימה טמאה מלרס וחברה למטה שלה טמאה פירשה היא טמאה מררס והמטה מגע מלרס אלמא לכרע
לחוליה טמא היינו לאחר שחברו למטה חוזר לטומאה ישנה אפילו במטה טהורה אבל כל זמן שלא חברו טהורה אע״פ שפירש ממטה טמאה:
מטה
צ״ל
י(
להאי
גירנ
מהרש״א,
הגהות הב״ח
)א( דש״־ ל״ה והא אפשר
הד׳׳א
עס
ד״ה
ויוצא:
)ב(
תוס׳
ומשני
וכו׳ לקתני הכא כנכנס
ד״ה
פרוץ כעומל וכו׳ המשוך
מדופנו של מבר פחות
מל׳ אמות נידון משום
לחי ואין צריך למי אחר
להתירו ארבע אמות נידון
משום מבוי וצריך לחי
אחר להתירו) :ג( בא״ד
ומאן לאסר משוס דאימור
פרוץ מרובה:
םוכה פרק ראשון םוכה
מסורת הש״ם
(6כליס פי״ח מ׳׳ט ,נ( ]עי׳
פי׳ הערוך בערך שד אי[,
ג( ]שבת קנה ,[.ד( ]עי׳
תוספות שבת כו .ל״ה אין
בו[ ,ס( ]לקמן כ 0 ,1.נשס
ע״ש[ ,ו( נשבמ צז .עירוני!
סו ,[:ת(
שס ע״א,
הגהות הב׳׳ח
)א( תום׳ ל״ה ומטהרת
וכו׳ מזזיא למלרסומ אית
כצ״ל ואות ו׳ גמחק:
גליון הש״ם
תנ׳׳ה
גמ׳
איכא
וכו׳
הרפ־ ליה םירמא .כעין זה
לקמן לף לב ע״ב .ר״ה לף
ס ע״ב .ב״ב לף יט ע״א
ודף כו ע״א :תום׳ ד״ה
הלא חיי׳ וכו׳ ואפי׳ הישכ.
עיין גלה לף ס ע׳׳ב תוס׳
ל״ה כמטלניות:
מוסף רש״י
ה מ ש ל ש ל דפנות .מתחיל
לארוג לופט הסוכה נערב
כלפי מעלה ומשלשל ובא
כלפי מטה .משלשל ,מוריל
<שבת צז .וכעי״ז ערובץ
אפ
פי(.
הארץ
מן
גבוה
ש ל ש ה טפהים.
לגליים בוקעים בה הרא
לה חלדה ופסולה )ערובין
שסו .מלמטה
למעלה.
עשרה
טפהים
שגוגעות בקרקע <שס; .אם
גבוה
ואע״פ
כשרה.
מגיעוח לשכך
שאינן
והבא לא
גרס גנוהומ מ! הארץ אלא
אס גנוהוח עשרה טפחים
שמלמטה
<שס( .כשם
למעלה .מכשרח ליה ואף
על גנ ללא מטיא לסכך,
מלמעלה
כך
לי
נאריג
לה
למטה,
עשרה
ואע״פ שאינה מגעח לארץ
בור
:שם!.
שתי
שבין
הצירות .חציו נזו וחציו
נזו ,אין ממלאין ממנה
בשבת .שזה ממלא מרשוח
חנירו !עווני! פו ו.
אוגנו.
בתוך
סי שאינה
אף
בין
על
נוגעת נמים,
קל הוא שהקילו חכמים
לאמר
נמיס
גול
ניה
אחיח למחיצה ונלנל שתהא
נחוך אוגן הנור שחראה
כהפסקה !:שסו.
רבינו חננאל
מיטמאת
מטה
אברים
ומיטהרת אברים .ר׳ חנין
אמר בארוכה ושתי כרעים
בקצרה
כרעים,
ושני
דעדיץ תורת כלי עליה,
דחזיא למיסמכא
ולמיתב
עלה
למיתב
עלה
אגודה
ולמישד
אשלא עלה .פירש גאון
ולמישד
אשלא ,ראויה היא לישב
עליה
או
ולטוות
או
פשתן
נעורת
קנבוס.
]לאש[לא,שכל הנטווה גם
צריך לישב הטווה על גבי
מקום גבוה כדי להפשיל
וירד
למטה,
וכשווקפין
ארוכה)וקצרה( ]או קצרה[
על
גבי
וסומכין
ויושבים
חשובה
שתי
כרעים
עליה,
וככלי
אותה
ואע״פ
]בכותל[
שאינה
מטה על מתכונתה ,לפיכך
מיטמאת אברים ומיטהרת
אברים הללו .ומשום הכי
%*a
״
י •
מטמאת חבילה .משנה היא פרק י״ח לכלים ומטמאפ
מטה
חבילה .ביחל :ומנוהרס חבילה .אם טמאה היא אין טבילה עולה
חבילה כשהיא ממוברח יחל אבל נפפרקה אבר אבר אינה
לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה :למסמכינהו אגודא.
מקבלת טומאה אפילו בקצרה ושתי כרעים ומכל מקום מולה רבי
לקרבן אצל הכותל הרחב כמלא רוחב מטה ונותן עצים מן הכרעים
אליעזר שאס נתפרקה וחזר וחיברה חוזרת לטומאמה כלקאמר
ולכותל למראשותיה ולמרגלותיה :ומשיא אשלי .ונותן חבלים
ומטהרת חבילה אם טמאה היא אין
ומסרג וראויה למשכב ומטמא מלרס:
טבילה עולה לה אברים אברים אלא
שיפא .לישק״א :ושל גמי .יונ״ק:
א ( מטה מטמאת הבילה ומטהרת הבילה דברי
ממקנה ומטבילה וחכמים אומרים
שיריה .כגון נפממה ונשמייר בה:
א
ר׳ אליעזר וחכמים אומרים מטמאת אברים
מטמאמ אברים כלמסיק בארוכה
אט״פ .שפחומה עכשיו מכשיעור
ומטחרת אברים מאי ניחו א״ר חנן אמר רבי
ושתי כרעים כן ריהטא למתני׳ לכלים
לטומאה רמנן )כלים פ ׳ כ״ 1מ״ב( מפץ
ארוכח ושתי כרעים קצרח ושתי כרעים למאי
לכאורה אבל בתוספתא רכליס לא
ששה על ששה :אין מסככין .הואיל
חזיא למםמכינחו אגודא ״ולמיתב עלייחו
משמע הט לתניא כיצל כרע שפירשה
ומכלי קאתו ותחלתה היתה מקבלת
מן הארוכה עס הקצרה רבי אליעזר
טומאת משכב הזב והנלה :גדולה
ומשדא אשלי גופא אמר ר׳ אמי בר טביומי
אומר הרי זה חיבור ואס הטבילה אינה
מסככין גה .ללאו כלי הוא לסתמא
םככח בבלאי כלים פםולח מאי בלאי כלים
חוצצח וחכמים אומרים אינו חיבור
לסיכוך :אן* היא מקבלס טומאה.
״אמר אביי יימטלניות שאין בהם שלש על
ואס הטבילה חוצצח ולפי שיטת
קסבר סתמא לשכיבה וכלי היא:
שלש דלא הזיין לא לעניים ולא לעשירים
הפוספ׳ הט פירושא למחני׳ ומטמאח
אלא שאין שם חלל טפח .גובה במשך
תניא כוותיה דרבי אמי בר טביומי מחצלת
חבילה לכשם כשכולה שלימה אס
אורך ורחב שבעה טפחים כשיעור
של שיפא ושל גמי שיריה אע״פ שנפהתו
נטמא אחל מאבריה נטמאת כולה
סוכה ואח״כ הגליש כל הגריש על
מכשיעורה אין מםככין בהן ה(מהצלת הקנים
כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה
אוחו חלל לעכשיו נעשה שם סכך
ועומלמ עם הקצרה חיבור הוא ואס
מאליו ולא היה עליו שם סכך ממחילה:
גדולה מםככין בה קטנה אין מםככין בה ר׳
נטמאמ הכרע נטמאמ הקצרה והיינו
אבל אם יש שם כוי .חלל טפח אהל
אליעזר אומר י ,אף היא מקבלת טומאה ואין
לקתני בתוספמא רבי אליעזר אומר
הוא נמצא שם סכך על אוחו גליש
מםככין בה :נ החוטט בגדיש :אמר רב
הרי זה מיבור ומטהרת חבילה אס
וכשחוטט בו מלמטה למעלה על
הונא ג לא שנו אלא שאין שם הלל טפח
הטביל הכרע והקצרה ביחל אין
שמגביה אמ החלל לשיעור גובה
במשך שבעה אבל יש שם חלל טפה
הקצרה חוצצח עליה ט היכא ללא
עשרה אין זו עשייחו שהרי אינו ממק ן
במשך שבעה הרי זה םוכה 8תניא נמי הכי
חייצא במטביל אח השלימה וחכמים
אלא הלפנופ ובלפנומ לא אמרינן
חחוטט בגדיש לעשות לו םוכה הרי זה םוכה
אומרים מיטמאת אבדם ולא חבילה
מעשה ולא מן העשוי והרי היא כסוכה
ואס נטמאת הכרע היא טמאה ולא
שפחומה מעשרה וחקק בה והשלימה
וחאנן תנן אינח םוכח אלא לאו שמע מינח
קצרה ואינה חיבור כשלימה והיינו זה
לעשרה :איכא דרמי לה מירמא .לא
כדרב הונא שמע מינה איכא דרמי ליח
לקתני בתוספתא וחכ״א אינה חיבור
מתני להא לרב הונא בלשון לא שנו
מירמא תבן חחוטט בגדיש לעשות לו םוכה
ומטהרמ אברים מטביל הכרע בפני
ולפרושי ממני׳ אלא רמי מתני׳ מירמ׳
אינה סוכה והא תניא הרי זו סוכה אמר רב
עצמה ולא חבילה הכרע עם הקצרה
אברייתא ולרב הונא אשנרא אממר:
הונא לא קשיא כאן בשיש שם הלל טפח
שהקצרה חוצצח עליה ואינה כשלימה
מלמעלה
מתני׳ המשלשל .כל
במשך שבעה כאן בשאין שם הלל טפח
להמטביל מטה שלימה אע׳׳פ שלא
למטה קרי שלשול :מלמטלה למטה.
במשך שבעה :מתנ י /״יהמשלשל דפנות
פירקה טהורה:
שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך
ואורג ובא כלפי מטה :שלשה טפחים
שלשה
הארץ
מן
גבוה
אם
למטה
מלמעלה
משמע
הבילה.
ומטהרת
פסולה .להיינו כלי שיזלקר הגלי
טפהים פסולה מלמטה למעלה אם גבוה
לפשוטי כלי עץ
בבת ראש לאמרן ניד [:פסולה :מלמטה
עשרח טפחים כשרה רבי יוסי אומר כשם
טמאין כגון מטה למזיא למלרסומ
למטלה .שהתחיל לארוג מלמטה
שמלמטח למעלח עשרח טפחים כך מלמעלח
יא( ואימ להו טהרה במקוה והא למשמע
סמוך לקרקע ומגביה ועולה טון
למטה עשרה טפחים :גמ׳ במאי קמיפלגי
פרק רבי עקיבא )שבת ד ף פ ד .ושם(
שהגביה עשרה כשרה ואף על פי שלא
למפץ אין לה טהרה במקוה אומר
מר סבר מחיצה תלויה מתרת ומר םבר
הגיע לסכך :רבי יוסי אומר כשם
ר״ת להמס בשל שיפא ושל גמי והא
מהיצה תלויה אינח מתרת תנן חתם
שמלמטה למטלה .ליו באריגת י׳:
לאמרינן פ׳ טצל הרגל )3״ק ד ף כה:
כך מלמטלה למטה .ליו באריגת
ח(י־בור שבין שתי הצירות אין ממלאין ממנה
ושם( גבי מפץ וקמייתי לה בין לטומאמ
עשרה ואפילו גבוהה הרבה מן הארץ
בשבת אלא אם כן עשה לה מחיצה
ערב בין לטומאמ שבעה למשמע
כשרה וקסבר מחיצה תלדה עשרה
עשרח טפחים בין מלמעלה בין מלמטה
שיש לו טהרה לאמר שבעה ראפילו
מתרח :גמ׳ בור שבין שחי חצירוה.
בין בתוך אוגנו רבן שמעון בן גמליאל אומר
באנו לפרש לללין טומאת שבעה
חציו בחצר זו וחציו בחצר זו ומחיצה
קאמר כלומר להיות אב הטומאה
בית
בין המצירות ומהלכח וחלרה על פי
משוס לאין לך לבר הטמא טומאמ
הבור ואין פתח ביניהם לערב זו עס זו :אין ממלאין ממנה .לא זו
שבעה אלא אס כן הוא אב הטומאה מכל מקום אי לית ליה טהרה
ולא זו לפי שמימי חצר זו מביא לזו :בין מלמטה .סמוך למיס :בין
במקוה אין יכול ליעשות אב הטומאה כלמוכח בשילהי עירובין 1דף
מסיך אוגנו .כלומר בין מלמעלה רחוק מן המים ובלבל שתהא במוך
קל (:אלא צריך לומר לההיא בריימא למפץ בממ מנין משמע למיירי
אוגן של בור למוכחא מילחא לבשביל אוגן המיס נעשימ .ומפרשינן
ליה בכל מפץ בין בשל עץ כגון מחצלת של קנים בין בשל שיפא וגמי
טעמא בעירובין שמחיצה מלרה מתרח במים לקל הוא שהקילו חכמים
ולייקינן פרק אמר רבי עקיבא <שכת ד ף פד (.ממפץ של שיפא וגמי
במים אבל מחיצה החוצצת את המצירות ומהלכמ ע״פ הבור שלא נעשה
ובפרק טצל הרגל)ב״ק ד ף כה 1:לייקינן ממפץ של עץ והא לאימ להו
בשביל המים אינה מתרמ לאין מחיצה תלויה מתרח במים אלא הנעשית
לפשוטי כלי עץ טהרה במקוה אף על גב לקרא לבמיס יובא לבסוף
בשביל להמיר מלוי המיס כגון גזוזטרא שלמעלה מן הים למנן
פרשת שמיני כמיב גבי מקבלי כלי עץ לכתיב מכל כלי עץ או בגל
בעירובין)דף פז (:לעושין לה מחיצה מלר׳ וכגון זו שבמוך אוגן הבור:
או עור או שק מכל מקוס נפקא לן מאילך קרא לכתיב בפרשת
מלין כל מעשה עזים וכל כלי עץ חחחטאו רליכא למימר מה מעשה
בימ
עזים מטלטל מלא וריקן ללא שייך למלרש הכי אלא גבי שק שאין לרך
)בראשית מ >3ולהשיב כספיהם איש אל שקו :דלא חזי׳ לא לעניים ולא
בזבחים פרק לס חטאת ) ד ף צד (.למטלית פחוחה משלש על שלש מהניא
כלסרישיח פרק כ״ח לכלים :אבל אם יש שם הלל טפח .מצינן למימר
לעשותו אלא מלא וריקן שעשוי לשאמ בו משאות כלכתיב
לעשירים .ואפילו חישב עליהן בטלה לעתו והא למשמע
ביה מחשבה ללא למי להתס מחשבתו ניכרת מחוך מעשיו
רב הונא לטעמיה לאמר לעיל ) ד ף י (.גבי בין סוכה לסוכה
8
טפח ושמא מאן לאמר התם ארבעה הכא מולה להא לשמואל לאמר המם עשרה הכא לא שייך:
בין מלמטה בין מתוך אוננו .ויש ספרים שכתוב בהן בין מלמטה מתוך אומו ולא יתכן לאם כן מלמעלה היינו חוץ לבור לאי בתוך
הבור סמוך לשפמו היינו ממוך אוגנו ואס כן היינו כומל שביניהן לקאמר ר״י שמפסיקין בין שתי החצרות ומהלכפ על פי
הבור ועוד דאם כן לא הוי למעלה למ״ק כגון למעלה לרבן שמעון בן גמליאל לפליגי אמוראי סרק טצל משתתפין )עירובין ד ף פו(.
דרב הונא אמר למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור ורב יהודה אומר למטה למטה מן המים ]למעלה למעלה מן המיס[:
בימ
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פכ׳׳ו מהל׳
צט
כלים הלכה יג:
ק
ב ג מיי׳ פ׳׳ה מהל׳
סוכה הל׳ ט טוש״ע
א״מ סימן תרלה:
ק א ד מיי׳ שס פ״ל הלכה
ל
סמג
עשין
מג
טוש״ע
א״מ
סימן
תרל
סעיף ט:
ק ב ה מיי׳ פט״ו מהל׳
שנת הלכה יא ופ״ג
מהל׳ עירוגין הל׳ נא סמג
עשין א טוש״ע א״ח סי׳
שעו סעיף א:
לעזי רש״י
לישק״א .כריך )צמח(.
יוג״ק .אגמון.
רבינו חננאל )המשך(
דאוקימנא למתני׳ כדאית
תורת כלי עליה ,ונדחת
היות סיוע לרמי בר טביומי
דאמר
בבלאי
סיככה
כלים פסולה .ופשט אביי
מטלניות שאין בהן גי על
ג• הלא חזו לא לעניים ולא
לעשירים .ואע״ג
דתניא
גמי
אע׳׳פ
כוותיה דתניא מחצלת של
שיפא
שנפחתו
ושל
שיריה
מכשיעור
בהן,
אין
ושל קנים
יוןתרן
מפככין
גדולה
א( מסככין בהן ,ר׳ אליעזר
אומר אם אינה מקבלת
טומאה.
דייקא
כולא
מתני'
מתניתין כוותיה.
החוטט בגדיש לעשות לו
אמר
סוכה אינה סוכה.
רב הונא לא שנו אלא
שאין חלל טפח
שבעה
טפחים.
במשך
יש
מי
שאומר לא שנו כי אינה
סוכה ,אלא בומן ]שאין!
שם
חלל
שבעה
טפח
טפחים,
במשך
מחודש
עשוי עכשיו לסוכה בהגג,
טפה גובה במשך שבעה,
אבל אם יש טפח שם,
הא קיימא לן דטפח אהל
הוא ,ומשך ז׳ טפחים הוא
משך סוכה קטנה ,וכאילו
עכשיו היא עשויןה[ לשם
החג.
ויש
שאומר
מי
לא שנו אלא שאין שם
חלל אפילו טפח ,בתחלת
גדישת הגדיש עשוי לשם
צל בעלמא ,אבל יש שם
חלל טפח במשך שבעה
טפחים שיעור משך סוכה
קטנה,
ההיא
ונמצאת
עשויה
הסכך
לשם
צל
סוכה בעלמא .וקיימא לן
סוכת רקב״ש סוכת גנב״ך
סוכה מכל מקום כשרה,
וזה שחוטט בגדיש למטה
ומסיר האלומות להשלים
ז׳ טפחים כדי הכשר סוכה,
שפיר דמי ,מאחר שהסכך
לשום
בעלמא
סוכה
נעשית ,ואינה עשויה לשם
אוצר,
דרך
שאין
בני
אדם להגדיש תלוי ,וכיון
שתלה זה נתברר לשם
סוכה הניחו ,לפיכך כשר.
ושאר
השמועה
פשוטה
היא• ]מתני׳[ המשלשל
דפנות מלמעלה למטה אם
גבוהות מן ה א pכוי .תנן
התם בעירובין פרק ח• בור
שבין שתי הצירות כו׳ עד
א( כיה כני׳ ננרייחא לקמן
כ׳ וכן גרס רנינו גס נכאן.
(5דנרי רבינו איני מונן
דנמאי לא דייק מתני׳ כייחיה
וכל הראשיניס
ו׳׳ל פסקו
כוותיה יצ״ע.
ףץ* •
עין משפט
נר מצוה
u
' •
סוכה פרק ראשון סוכה
מסורת הש״ם
בית שמאי אומרים מלמעלה .ליו אס עשאה מלמעלה מתוך אומו:
ק ג א ב מיי׳ פ״ל מהל׳ בית שמא• אומרים מלמעלה ובית הלל אומרים מלמטה .בכל
סוכה הלנה ל סמג
מן הכותל שביניהן .אותה הנעשימ לחוץ בין המצרות ותלויה על פני
הספרים גרסינן איפכא בפ׳ כיצד משממפין )עירובין ל ף ם י : ( .
עשי! מג טוש״ע א״ח סימן
פי הבור ואע״פ שלא נעשימ בשביל המיס רקא סבר ממיצה תלדה
פירסו סלקא דעתך מהיכן הביאום .והלא היה אסור להכניס
מרל סעיף ט:
מתרת בחצרומ אפילו כל טלטול :בשינוס רבי יוסי .רמתניתין:
ולהוציא והא הכל מודים לא גרסינן דמחיצה בלא גג לאו
לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי.
אהל הוא וממיצה כזו מומר לעשות
שתהא מחיצה תלדה מתרת בסוכה
בשבת כדאמרינן בפרק כל גגומ )שס
רבינו תננאל
בית שמאי אומרים מלמעלה ובית הלל
ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה
אמר ר׳ יהודה לא תהא ל ף צל (.אמר להו שמואל נגידו לי
אומרים מלמטה אמר ר׳ יהודה לא תהא
בבור שמהא ממרת בשבת :דרבנן.
מחיצה גדולה מן הכותל גלימא כך פי׳ בקונטרס וכמו כן
שביניהם .פירוש תנא קמא
מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן א ( אמר רבה
הא דאסרינן להביא מימי חצר זו לזו
דמתני׳ סבר המשלשל בפרק כל הכלים )שכת ל ף ק כ ה 0גבי
בשיטת
יהודה
ר׳
יוחנן
רבי
אמר
חנח
בר
בר
למטה,
דפנות מלמעלה
בלא עירוב מדרבנן הוא דמדאוריימא
פקק החלון דהאי חלון למעלה בגג
משלשם מן הסכך עד
רבי יוסי אמרה דאמר מהיצה תלויה מתרת
לא מימסר אלא מרשות היחיד לרשומ
אבל מן הצד לא שייך איסור אהל
קרקעיתה של סוכה ,אם
הרבים :אבל שבת דאיסור סקילה
מגיע הדופן המשולשל והביא ראיה כמו כן מההיא דכל
ולא היא לא ר׳ יהודה סבר לה כר׳ יוסי ולא
הוא .במלאכות דאורייתא מחמירין
קרוב לקרקעית הסוכה הגגות דאמר להו שמואל נגידו לי
ר׳ יוסי סבר לה כר׳ יהודה לא ר׳ יהודה סבר
פחות מג׳ טפחים ,אמרינן
אפילו במידי דרבנן דאימ בה :ואם
)ד׳>כל פחות מג׳ כלבוד גלימא ואהדרינהו רב לאפיה ופריך
לה כר׳ יוסי עד כאן לא קאמר ר׳ יהודה התם
תאמר .כיון דרבי יוסי לא סבר לה
דמי וכאלו בקרקעית לשמואל למה לי למעבד הכי הא אמר
אלא בעירובי חצירות דרבנן אבל הכא סוכה
כרבי יהודה בשכת :מעשה שנעשה
הסוכה הגיע ,לפיכך הוא זה מטלטל עד עיקר המחיצה ומשני
דופן כשר ,אבל אם למעלה
דאורייתא לא ולא רבי יוסי סבר לה כר׳ יחודח
בציפורי .שהתירו בשבת על ידי
מג׳ טפחים פסולה ,שאינו שמואל דעבד לצניעומא בעלמא משמע
בםוכה
אלא
הכא
יוסי
ר׳
קאמר
לא
כאן
עד
ממיצה תלויה כדאמר רב דימי לקמיה:
דופן כשר .אבל אם הדופן דאס היה שמואל אוסר כרב נימא ליה
עולה מקרקעית הסוכה
דמצות עשה אבל שבת דאיםור סקילה לא
על פי מי נעשה .והלא רבי יוסי ראש
במאי דעבד שמואל הכי ולא הוה
ולמעלה ,אם יש בזה
של ישיבמ ציפורי הוה כדאמרינן
הדופן י׳ טפחים אפילו קשיא ליה מידי היכי שרי למיעבד הכי
ואם תאמר מעשה שנעשה בציפורי על פי מי
בסנהדרין ) ל ף לב (:צדק צדק מרדוף
נשאר בין הדופן ובין אלמא לא חשיב אהל בדפנוח מן הצד
נעשה לא על פי רבי יוםי אלא על פי רבי
הסכך יותר מי׳ טפחים
הלך אחר בית דין יפה אחר רבי יוסי
אחריו אויר ,דופן כשר דהא לא קפיד רב על עשיית המחיצה
3
ישמעאל ברבי יוסי ומאי מעשה ׳דכי אתא
לציפורי :לא על פי רבי יוסי נעשה.
הוא והסוכה כשרה .ר׳ אלא משום דקסבר אסור לטלטל
רב דימי אמר פעם אהת שכהו ולא הביאו
שכבר נפטר :אלא על פי רבי
יוסי אומר גם הדופן היורד הסדין למוכה וקשיא לפירוש הקונטרס
מן הסכך אם יש בו י׳
ס״ת מערב שבת למחר פירםו םדינין על גבי
ישמעאל בנו .ומאי מעשה דכי אתא
טפחים ,אפילו נשאר בין מאי הקשה היאך הביאו הסדינים
פירסו
בו
וקראו
תורה
ספר
והביאו
העמודים
רב דימי אמר פעם אממ שכמו
קרקעית הסוכה ובין הדופן דלמא דרך מלבוש הביאום ועוד קשה
םלקא דעתך מהיכן הביאום בשבת אלא
בציפורי ולא הביאו ספר מורה בערב
יותר מיי טפחים כשר ,דלשון חלון שייך בכותל ובגג ארובה
דין דופן העולה ממטה
שבת י(]שהיה דרכן להצניע ספר תורה
למעלה ודין הדופן היורד כדתנן )ביצה ל ף לה (:משילין פירות
מצאו םדינין פרוסין על גבי העמודים והביאו
שוין ,ורואין הדופן היורד
בבמיס מפני הנכרים ואותו הבית
שבדלת
ארובות
וכמו
ארובה
דרך
םפר תורה וקראו בו אמר רב חםדא אמר
התלוי כאלו יורד וסותם.
שהניחו לתוכו[ היה בבימ אחד שבחצר
דפרק בתרא דיומא ) ל ף עו (.היינו
אבימי אמחצלת ארבעה ומשהו מתרת
וקאמר ר׳ יהודה בענין בור
בית הכנסת ובתיס הרבה היו פתוחין
שבין שתי חצירות והבור בארובומ שבגג כמו ארובות השמים
בסוכח משום דופן חיכי עביד תלי ליח
לחצר ולא עירבו או שהיו חצרות
חפור בעוביו של כותל )בראשית ז( ועוד מוכח פרק מי
וכותל המחיצה שבין שתי
באמצע פחות משלשח למטח ופחות משלשח
הרבה סחוחומ לאומו מבוי ובית
ושם(
מל.
לף
)עירובין
החצירות יורד וסותם על שהוציאוהו
דמי
כלבוד
משלשח
פחות
וכל
למעלח
הכנסמ פמוח לו והיה ספר התורה
פי הבור ,ונשאר מקצת דשייך מן הצד עשיית אהל גבי עשיימ
פי הבור פתוח בחצר זה דופן פריך והא אממר עלה הכל פשיטא ״מחו דתימא חד לבוד אמרינן תרי
בחצר שכנגד בימ הכנסמ ולא נשממפו
ומקצת בור מצד האחר
במבוי ואסור להוציא מן החצרות
בהצר האחרת ,שבהן מודים שאין עושין אהל עראי במחלה
לבוד לא אמרינן קמ״ל מית־בי מחצלת שבעח
למבוי ופרסו סדינין על גבי עמודים
ממלאין מים מן הבור ,ביו״ט ובפרק כיצד משממפין )שס ל ף
ומשהו מתרת בםוכה משום דופן כי תניא
שהיו לרוחב המבוי וחלקו אמ המבוי
ואמר ר׳ יהודה רואין וה סו >:גריס בקונטרס כמו שכתוב
ב
ההיא בםוכה גדולה ומאי קא משמע לן
הכותל שעל פי הבור יורד
ולא היו פחוחים מן המחיצה ולפנים
־סותם עד התהום ומחלק בספרים פירסו לכתחלה מי שרי
דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כרבי
אלא בימ הכנסמ וחצר שכנגדו והביאו
המים .נמצאת משנת ר׳ והאמר מר הכל מודים שאין עושין
יוסי אמר רבי אמי פס ארבעה ומשהו מתיר
•הודה ששנה כי הכותל
ספר המורה שהרי שאר החצרומ
אהל עראי לכמחלה בשבמ ונראה
שהוא תלוי בחללו של
בסוכה משום דופן ומוקים ליה בפחות
נסתלקו ואין איסור כאן :מהיכן
בור המחלק בין שתי לר״ת דמן הצד נמי שייך עשיימ אהל
ומתיר
חצירות ,יורד וסותם
פהות
וכל
לדופן
סמוך
טפחים
משלשח
הביאום .והלא היה אסור להכניס
וכל היכא דאמרינן דמחיצה זו מועלת
הבור זה לזה ]וזה לזה[,
ולהוציא .והלא הכל מודים כו׳ לא
על דעת ר׳ יוסי דמתני׳ להתיר חשיב עשיית אהל במחלה כי
משלשח םמוך לדופן כלבור דמי מאי קמ״ל
גרסינן דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא
ששנה כי הדופן ]היורד[ הך דפרסו סדינין והד כדופן שלישי
חא קמ״ל שיעור משך םוכח קטנח שבעח:
ומחיצה כזו מותר לעשות כדאמרינן
מן הסכך ותלוי ,אם יש של סוכה דחשבינן אהל בפרק מי
בו י׳ טפחים ,אע״פ שבין
מתני׳
בפרק כל גגות )עירובין ל ף צל (.אמר להם שמואל נגידו לי גלימא:
הדופן ובין קרקעית הסוכה שהוציאוהו <שס מל (.אבל דופן רביעי אינה אלא תוספמ אהל
סדינין פרוסין .והיו גבוהין מן הארץ דהוה ליה מחיצה תלויה:
אויר הרבה ,הדופן התלוי דבלאו הכי משפריא ורב שהקפיד בפרק כל גגות ושם ל ף צל(.
מחצלת שרחבה ארבעה ומשהו .וארכה כאורך הדופן :מסרת
מתיר הסוכה .ואמרינן אעשיימ מחיצה הקפיל ללליליה כיון לאסור לטלטל לא היה לפרוש
דר׳ ]יוסי[ דמתיר מחיצה
בסוכה .אם תולה אוחה באדר בפחות משלשה סמוך לסכך ופחות
תלויה בסוכה ,בשבת שם סדין בשבמ משוס עשיית אהל והא לפריך שמואל למה לי למיעבל
משלשה לקרקע וכגון שאין הסוכה גבוהה אלא עשרה מצומצמין:
חולק על ר׳ יהודה ואוסר ,הכי הא אמר זה מטלטל על עיקר המחיצה כל שכן דאם היה אסור
יכן ר׳ יהודה חולק ואוסר
מחצלת שבעה ומשהו .אלמא חד לבוד אמרינן ותו לא :בסוכה
לטלטל לטפי הוי קשיא לן היכי שרי למיעבל הכי אלא האמת מקשה
בסוכה ,ופשוטה היא.
גדולה .הגבוהה הרבה שאין יכול לומר בה שני לבודין הלכך בעי
יהמעשה שנעשה בציפרי ומאן לשרי תוספת אהל אפילו באהל שלמעלה מן הגג נמי שרי
מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה סמוך לסכך דהדא לה
בעת ששכחו להביא ספר כדמוכח פרק המוצא מפילין)שם ל ף קב .ושם( גבי הנהו ליכרי להוו בי
תורה מערב שבת ,ומצאו
מחיצה עשרה ותו לא איכסמ לן אם מלויה היא וקמ׳׳ל דמשלשלין מלמעלה
םדינין וסמכו עליהן משום רב הונא ביממא בעו טולא בליליא בעו אדרא ולקמן פ׳ הישן)לף ס ( :
למטה כר׳ יוסי :פס ד' ומשהו מתיר בסוכה .אם גבוה י׳ ורחבה ד׳
מחיצה והביאו ]ספר[ גבי עובדא דרבי אליעזר ששבת בסוכתו של ה)רבי יהודה( ברבי
ומשהו :ומוקי לה בפחות מג׳ סמוך לדופן .השני במקצוע וכי אמרינן
תורה בשבת ,על פי ר׳ אילעאי בקיסרי :מהו דתימא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא
ישמעאל בר׳ יוסי נעשה,
לבוד איכא דופן שבעה וזה משך סוכה קטנה כדי ראשו ורובו:
ולא על פי ר׳ יוסי .אמרינן .ותימה דהא נמי מלפא דפשיטא היא דמכשירין לעיל <לף ז(.
אמר אבימי מחצלת ד׳ קנה קנה פחות משלשה לדופן סוכה כדופן שבת ושמא סלקא דעתך
טפחים ומשהו ,מעמידה
ממני׳
באמצע בפחות מג׳ סמוך
ולדופן( ]לסכך[ ופחות מגי
סמוך לקרקעית הסוכה,
ועולה
לו משום
דופן,
דקיימא לן כל פחות מגי
כלבוד דמי ,ואמרינן תרי
לכוד] ,לבוד[ בסכך ולבוד
בקרקעית הסוכה .ומסקנא
דשמעתא כרי יוסי ,דהא
אותבינן מחצלת ז׳ ומשהו
מתרת בסוכה משום דופן,
יאוקימנא בסוכה גדולה,
ימשלשלין דפנות מלמעלה
לחלק בין שחי לערב ואין להקשוח דחיסגי בשני חבלים שעוביין ימר מטפח ואמרינן לבוד כדאשכחן פרק קמא דעירובין ) ל ף טז:ו דמקיפין
בשלשה חבלים והכא בשנים סגי הא אמרינן התם ללא התירו אלא בשיירא:
כי תניא ההיא בסוכה גדולה .בגבוה הרבה שאין יכול לומר שני לבוד־ן הלכך בעי מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה
סמוך לקרקע כך פירש בקונטרס אבל בכל הספרים גרסינן מאי קמ״ל דמשלשל דפנות מלמעלה למטה כר׳ יוסי לפיכך צריך לפרש
דמעמידה למעלה בפחות משלשה סמוך לסכך ואפילו גבוה הרבה מן הארץ כשרה כרכי יוסי דממניפין דאמר מחיצה תלדה מתרת:
פס ארבעה .בהאי דמעומד שייך לשון פס ולעיל דרחבה לגובה הדופן שייך לשון מחצלת :בפה ו ת משלשה סמוך לדופן .מצומ
סוכה בשמי דפנומ דשיטה דכולהו אמוראי דלעיל בפירקין)לף ו :ן כרבנן דאמרי שתים כהלכתן היינו כמין גאס ואם האחמ מן הדפנומ שלימומ
ונתונה מזרחית מוקי לה להאי פס ארבעה ומשהו לצד דרוס או לצד צפון בפחומ משלשה לדופן מזרחימ ונחשב כסמוס דש כאן שפי דפנומ שלימומ
וחימה למה לי פס ארבעה יעשה פס שני טפחים ויעמידנו סמוך לדופן וירחיק שלשה טפחים פמומ משהו ויעמיד פס אחד של שני טפחים
למטה .ולא עוד שרבי יוסי נמוקו עמו.
ומשהו
א( עירובי! פו ,:נ( והכל
שס ע״ש[ ,ג( ]עירובי! ט,1.
ד( רש״ל ,ה( ]צ״ל יוחנן[,
מוסף רש״י
מן
הכותל
ני!
שמפסקח
ומפסקת
שביניהם.
החצרות
פני
על
הבור
יאע״פ שאינה נכנסת לתוך
אוננו )ערובין פו .(.דאמר
תלויה מתרת.
מחיצה
אף ניכשה ,הלכך במיס נמי
אין צריך שמראה המחיצה
עשרה נשניל המיס ונמוך
אונני הניר :שם פו .!::אבל
דאיסור
שבת
אע״ג
סקילה.
דברשויומ
בל
לינא סקילה,
לרבנן
לתקון
רבנן כעין לאורייתא תקון
)שם( .ואם תאמר .הואיל
ור׳
לית
יוסי
ליה
לגני
מחיצה
)שם! .מעשה
שבת
תלויה
שנעשה
בציפורי .על ילי מחיצה
תלויה כלאמר לקמן ,ע ל
פי מי נעשה .והלא ר׳
יוסי ראש של ציפורי הוה
ועל פיו היו עושין כול!
כלאמר
אמר
ר׳
נסנהלרין
יוסי
)לנ C
לציפורי
!:ערובין שם( .שכחו ולא
הביאו ס״ת .לנית הכנסת
ונחצר אחרת )צ״ל ונחצר
אחת
מעודנת.
שאינם
מהרש״א( הוה והיו מניאין
אוחו
לרך
חצר
שאינה
מעורבח ופרסו סלינין על
גני עמולין להיוח מחיצה
מססקח אצל מחיצוח החצר
מנית שהיה
ספר תורה
מונח נו ועל ניח הכנסת,
וכעין מנוי קטן כלי הילוך
נין סליניס למחיצוח החצר
ולא היו נני החצר אוסרים
שם ,שלא היה פתח פתוח
לו אלא אותו פתח לנלו
והנך סליניס מחיצה תלרה
הואי ישם(.
סוכה פרק ראשון
מסורת הש״ם
א( לעיל ד ,.ג( לקמן יט,.
ג( נס״א :של מיני האומות,
ד( נס״א :סיככו ,ה( נס״א
נוסף :סכך,
מוסף רש״י
בית שנפחת .גגו ,וגג׳ץ
חלקיס
שלהס
ושוי!
הן
ולא משופעים ,ונפחת הגג
נאמצעו,
כסכך
וסיכך
כשר על פי הפחת ונמצא
סכך
הכשר
לכל
סלפנות
מופלג
צל
מן
ילעיל
ד . 1אם י ש מ ן הכותל
לסיכוך
ארבע
אמות
פסולה .הא סחוח מכאן
כשרה ,שלוסני הכית נעשין
לה לפנות והתקרה פסולה
המפסקת
כינתיס
רואי!
אותה כאילו היא מן הדופן
ונעקס הלופן על כאן ואין
כאן סכך פסול אלא דיפן
ומחונר לסכך כשר 1שם(.
וכן חצר שהיא מוקפת
אכסדרא.
וגג אכסלרא
מפסיק כין מחיצות הכתיס
לארי
שסינך
עליו,
אס
יש נרומכ הגג ד׳ אמוח
פסולה ,לתו לא מהני לה
מחיצוח הכחיס )שסו.
סוכה
עין משפט
נר מצוה
ץ .
ומשהו דכוומיה פריך פ״ק דעירובין )לף י >:דאמר רב יהודה מבר
מתני׳ הרחיק הסיכוך מן הדפנות .לאו בגובהה קאמר אלא
שהוא רחב נ ר ו אמה מרחיק שמי אמומ ועושה פס ג׳ אמומ ופריך
כמשכה :פסולה .דאדר פוסל כשלשה אפילו מן הצד .ומכאן אני
ואמאי יעשה פס אמה ומחצה ררמיק שמי אמות ויעשה פס אמה
אומר ומפרש הא דאמרינן שכסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה
וממצה וליכא לשנרי הנא כדמשני החס דאמי אוירא דהאי גיסא ודהאי
להכשיר עד ארבע אמות היינו דחשכינן לסכך כאילו מן הדופן ונעקם
גיסא ומכטל ליה דהכא כל הפחומ
ונכפף למעלה ובאוירא ליכא למימר
מג׳ כלבוד דמי והוה ליה כסמוס
הכי ואיני מפרש רואין את הדופן
מתני׳ אהרהיק את הסיכוך מן הדפנות
דאפילו עשה כל דפנומ הסוכה קנה
כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך
ב
א
שלשה טפהים פסולה > בית שנפהת וסיכך
קנה בפמומ מג׳ כשרה כדמניא לעיל
פסול ומגיע לסכך כשר ומוציא את
על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע
)לף ז (.דופן סוכה כדופן שבח ובלבד
הפסול מן הסוכה דאס כן גס גבי
אמות פםולה 3יוכן הצר שהיא מוקפת
שלא יהא בין קנה לחבירו ג׳ טפחים
אדר נמי נימא הכי :כיה שגפחס
אכסדרה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין
ואין שייך לחלק כלל בין סוכה של
וסיכך כוי .גגו נפחת באמצעו רתוק
ג׳ דפנומ לסוכה של ארבעה ועוד
מן הדפנות לכל צד וסיכך על הפחת
מםכבין בו אם יש תחתיו ארבע אמות
ק שיא טפי דבשני ססין שיש ככל אחד
באמצעו ונמצא תקרמ הבימ שהיא
פסולה :גמ׳ כל חני למח לי צריכא דאי
מצי טפמ ומשהו סגי דמוקי מד
פסולה משוס מעשה ולא מן העשוי
אשמעינן בית שנפחת משום דהני מחיצות
בפמות מג׳ סמוך לדופן ואידך מוקי
מפסקת בין דפנות לסכך כשר:
לבית עבידן אבל חצר המוקפת אכםדרח
בסמות מג׳ סמוך לראשון וי״ל משוס
אם יש מן הסיכוך .הכשר ולכותל ד׳
דמהיצות לאו לאכסדרה עבידי אימא לא
דאמרינן בסוף פ״ק דעירובין)לף נח(:
אמות פסול דבארבע אמות לא נאמר
צריכא ואי אשמעינן הני תרתי משום דםככן
דכל מחיצה שאינה של שמי וערב
למשה מסיני דופן עקומה אבל בפחומ
סכך כשר הוא אבל םוכה גדולה שהקיפוה
אינה מחיצה ואם היו שני פסין שאין
כשרה הלכה למשה מסיני מאין מקרמ
בכל אחד ארבעה הויא לה כמחיצה
הבימ כאילו היא הדופן שנעקס
בדבר שאין מםככין בו דםככה סכך פסול
של שחי :אויר פוסל .כל הסוכה
למעלה ואין כאן סכך פסול לפסול
הוא אימא לא צריכא אמר רבה אשכהתינהו
בשלשה בין באמצע בין מן הצל סכך
הסוכה ולא יישן חחח זה :וכן חצר
לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי ג אויר פוםל
פסול פוסל כל הסוכה בארבעה
המוקפת אכסדרה .כל חצר שבהש״ס
בשלשה סכך פסול פוסל בארבעה ואמינא
באמצע כגון שהוא רחוק מן הכופל
לפני הבתים והבתים פמוחין לו .חצר
להו אנא אויר דפוסל בשלשה מנא לכו
ארבע אמומ דאינו יכול לבטלו משום
זו מוקפת במים מתוכה ופחוחין לה
דתנן הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה
עקימח דופן ונמצא מוצץ בין כשר
סביב מג׳ רוחומיה ולפני הנמים עשו
טפחים פםולה סכך פםול נמי לא ליפסיל
לכשר ודוקא כשמממיל מדופן האמצעי
אכסדראות סביב לשלשה רוחותיה
ומהלך על פני כל הסוכה עד הפחח
והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן
אלא בארבע אמות דתנן בית שנפחת וםיכך
דהשמא חוצץ האדר או הפסול בין
סיכך
לצד החצר ויש עליה תקרה וזה
על גביו אם יש בין חםיכוך לכותל ד׳ אמות
כשר לכשר וליכא ג׳ דפנוח לא לזה
על גבי כל אדרה של כל חצר
פםולח ואמרו לי בר מינח דחחיא דרב
ולא לזה אבל אס ממחיל מן הדופן
שבאמצע היקף אכסדראות ואין דופן
ושמואל אמרי תרוייהו משום דופן עקומח
שבצד ומהלך עד הדופן שכנגדו אס
לסוכה זו אלא מחיצות הבתים
נגעו בה ואמינא להו אנא מה אילו איכא
נשאר מן הכשר לצד הדופן האמצעי
המפסיקומ בין כמיס לאכסדרה
י סכך פסול פהות מארבעה ואויר פחות
כשיעור הכשר סוכה כשרה דהא אימ
ונמצאמ מקרמ האכסדרה מפסקמ
משלשה מאי כשרה מלייה בשפודין מאי
לה ג׳ דפנומ ושל צד הפמח פסולה
סביב כין סכך לדפנומ אס יש ברוחב
והיכא דהאדר או הפסול אין מהלכין
האכסדרה ד׳ אמומ פסולה פמות
פסולה ולא יהא אויר הפוםל בשלשה כסכך
על פני כל הסוכה כגון דאיכא באמצע
מארבע אמומ כשרה דאמרינן דופן
פסול הפוסל בארבעה ואמרו לי אי הכי
סוכה ג׳ על ג׳ אויר או ארכעה
עקומה .דוגמא לדבר קלדשטר״א
לדידך נמי דאמרת סכך פסול פוםל בארבע
על ארבעה סכך פסול אם ממנו ועד
כלשון אשכנז של איזה אומומג( הס
אמות מח אילו איכא סכך פסול פחות מד׳
הדופן האמצעי כדי הכשר סוכה הכל
הגלחיס שיש לה אויר שיש בה עשביס
אמות ואויר פחות משלשת מאי כשרה
כשר בין מה שבצדדין בין מה שלצד
והיקף אכסדרה סביב לו :שהקיפוה.
מלייה בשפודין מאי פסולה לא יחא אויר
הפחח ואפילו מה שיוצא לחוץ לגמרי
סיבבו י> סביב לה סמוך לדפנוח בדבר
הפוסל בשלשה כסכך פסול הפוסל
דהואיל והכל מחובר לשיעור הכשר
המקבל טומאה ובאמצעה נתן הסכך
סוכה הרי זה כפסל היוצא מן הסוכה
כשר :אם יש .מחמ הסכך פסול ד׳
בארבע אמות ואמינא להו אנא האי מאי
דנימר בלא דפנות כדאמרינן ]לקמן[
אמות פסולה אף הסכך כשר לסי שאין
בשלמא לדידי דאמינא ארבע אמות
)לף יט (.דנידונין כסוכה ואפשר אפי׳
לה ממיצומ פמות מכאן כשרה דאמרי׳
משום
אין כדי הכשר סוכה ממנו עד דופן האמצעי מצטרפין זה עם זה
דופן עקומה :גמ' כל הני למה לי .לאשמועינן דופן עקומה בתלת
לכדי הכשר סוכה ואין האויר והפסול חוצצין מאחר שהכשר מממבר
בבי במחניחין ליחני חדא ולשמעינן לכולהו :משום דהני מחילות לביס
יחד דרך הצדדים :אילו איכא םבך פסול פחות מארבע ואויר
עבידן .להיות דופן לבית זה והרי הביפ נעשה סוכה הלכך שדינן
פחות מג׳ מאי כשדה .ואין כאויר שיעור לפסול ואין כסכך פסול
מחיצות בתר סוכה ע״י עיקום :אבל חצר המוקפת אכסדרה
שיעור לפסול אין מצטרפין זה עס זה לפסול כיון דלא שוו
דמחיצוס לאו לאכסדרה נעשו .אלא לבית הלכך ליכא למימר תקרמ
שיעורייהו להדדי כדאמרינן ומיהו היכא דאיכא שני טפחים סכך
אכסדרה עקימת דפנות הללו היא ולא שדינהו לדפנות הכא לצד
פסול ושנים של סכך פסול ואדר מפסיק ביניהם פחות מג׳ איכא
סוכה :סכך כשר הוא .כלומר ממין סכך כשר הוא ופסולו משוס
לססוקי אס שני הפסולין מצטרפין לארבעה לפסול אח הסוכה
מעשה ולא מן העשוי אבל דבר שאין מסככין כו שהוא מין פסול
דשמא כיון לאדר מפסיק בינמים לא מצטרסי או שמא כיון דאין
אימא לא ליכשריה על ילי עיקום :דיסבי וקאמרי .משמיה דרב:
באדר ג׳ מצטרפין ומיהו היכא דליכא בפסולים ד׳ ואויר פחומ
אויר פוסל .כל הסוכה בשלשה :וסכך פסול פוסל .אמ כל הסוכה
מג׳ מפסיק ביניהם אין האדר משלימו לארבעה במה שחושבו
בד׳ :בר מינה דההיא .כלומר הראיה אינה עיקר :דרב ושמואל
כסמום מחממ לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר:
אמרי סרוייהו משום דופן עקומה נגעו בה .להכשיר דאמרינן דופן
הוא ולא סכך ואין כאן ה פסול וכי אמרינן בארבעה כגון באמצע
הבגד
רחוק מן הכותל ד׳ אמומ דאינו יכול לבטלן על ידי עקימת דופן ונמצא חוצץ בסוכה בין כשר לכשר וארבעה הוי מקום חשוב להיומ
חציצה :ואמינא להו אנא .תשובה לדבריהם :ומה אילו איכא סכך פסול פחות מארבעה .ואויר בצידו פחומ משלשה מאי אמריתו ביה:
כשרה .דליכא שיעור סכך פסול :מלייה .לההיא שיעורא בשפודין דאסור לסכך בהן משום מקבלי טומאה והויא בה ארבעה
טפחים מסכך פסול :מאי .אמריתו ביה :פסולה .דאיכא חציצה ארבעה ומחחילה כשהיה אדר שהוא חמור היחה כשרה ועכשו
שנהפך להיומ קל נפסלה :לא יהא אויר .ממור שפוסל בג׳ פוסלה לסוכה זו כסכך פסול שהוא קל שאינו נפסל אלא בארבעה :אמרו
לי אי הכי לדידך נמי .דאמרפ שיעור סכך פסול ד׳ אמומ דלימ לך דטעמא דממנימין משום דופן עקומה אלא זהו שיעורא לפסול אפילו
כאמצע אף זו משוכמך ומה אילו כו׳ ואויר פחומ מג׳ בצדו :בשלמא לדידי דאמרי ארבע אמות .דקתני מתניתין פסולה הא פמומ כשרה:
משוס
קד
א מיי׳ פ״ה מהל׳
סוכה
הלכה
כ
טוש׳׳ע א״מ סימן מרלנ
סעיף כ:
קה ב מיי׳ שס הלכה יל
סמג עשין מג טוש״ע
קו
א׳׳ח שס סעיף א:
ג מיי׳ שס הלכה כ
טוש׳׳ע שס סעיף נ :
קז ד מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ג:
לעזי רש״י
קלוישטר״א .מנזר.
רבינו חננאל
והא דרי אמי ,אסיקנא
שיעור משך סוכה קטנה
ז׳ טפחים .הא דאמור רבנן
דבי רב האויר בסוכה פוסל
]בג׳ טפחים[ ,וסכך פסול
פוסל בדי טפחים ,ואקשי
רבה עליה ומה אילו איכא
סכך פסול פחות מד׳
טפחים ואויר משלימו לד׳
כשרה ,ולא יהא האויר
החמור דפוסל בגי טפחים
כסכך פסול הקל ממנו
]דאינו[ ,פוסל עד שיהיה
בו ד׳ טפחים) .ואמרי׳
להו( ]ואמרו ליה[ לדידך
נמי דאמרת אויר פוסל בג׳
טפחים ,כדתנן הרחיק את
הסיכוך ג׳ טפחים פסול,
סכך פסול בד׳ אמות,
כדתנן בית שנפחת וסיכך
על גביו אם יש בין סיכוך
לכותל ד׳ אמות פסול,
ואילו איכא סכך פסול
פחות מד׳ אמות ,ואויר
פחות משלשה משלימו
לד׳ אמות כשרה ,ולא יהא
האויר ]ה[חמור דפוסל
בשלשה טפחים ,כסכך
פסול דפוסל בדי אמות.
ומשגי רבה לדידי
עין משפט
נר מצות
יז:
ק ח א מיי׳ סנ״נ מהל׳
כלים הלנה א וסכ״ג
הלכה כ:
ק ט ב שם פכ״ג הל׳ ג:
קי
שם
ג
קיא
ד:
הלכה
ג:
ד שס הלכה
ר י ב ה מיי׳ פ״ה מהל׳
סיכה הלכה יל סמג
עשי! מג טיש״ע א״ח סי׳
חרלנ סעיף א:
רבעו חננאל
משום
שוו
שלא
בשיעורייהו,
שיעורו
דאויר
בטפהים
באמות,
והסכך
לפיכך
מצטרפו,
לא
לדידכו
אלא
אידי ואידי טפחים נינהו.
נהי
ולרבה
שוו
דלא
בסוכה גדולה ,אבל בסוכה
קטנה
ז׳
דאין
אלא
בה
נפסלת
טפחים הלא
בדי טפהים סכך פסול.
ומשני רבה התם
לגבי
כיון
דהוי
סוכה
קטנה
בה ד׳ טפחים סכך פסול,
הו־א ליה
דסוכה
רובה
סכך פסול ,ובטל המיעוט,
ונמצאת כאילו כולה סכך
פסול וליכא לסוכה כלל.
ואקשינן לרבה וכל היכא
דלא שוו בשיעורייהו לא
מצטרפי,
כלים
ותנן
בפרק
במסכת
הבגד
כ״ז
מטמא משום שלשה על
שלשה
משום
למדרס,
שלש על שלש לטמא מת,
השק ד׳ על ד׳ טפה־ם
והעור ה׳ על ה׳
מפץ
ו׳ על וי] .פי׳[
הבגד
מטמא
למדרס
בטפהים
אצבעות
ובשיעור שלש
לטמא מת ,והשק שיעור
טומאתו
ותנן
בטפחים.
במעילה פרק ד׳ בסופו,
הבגד והשק השק והעור
העור
מצטרפין
והמפץ,
זה עם זה ,הנה
האי
דשיעור
אע״ג
באצבעות
ושיעור האי בטפחים דלא
שוו בשיעורייהו ומצטרפי.
ומשני רבה שאני התם דקא
מפרש
)בסוכה(
טעמא
]בסיפא[ ,אמר ר׳ שמעק
מה טעם
וטמא
הואיל
מושב.
ותנן בזד ,הענין
בכלים
זה
כ ״ז
פרק
הכלל כל שחיבר לו מן
ממנו טמא,
החמור
מן
הקל ממנו טהור ,המקצע
טפח
מכולם
טפח
על
טמא .ומתמהינן טפח על
ושנינן
טפח למאי חזי,
הואיל וראוי ליטלו על גבי
חמור ,דלא חייש להכי.
בסורא
אויר
מתנו
פוסל
כדאמרן,
סכך
בג׳
פסול פוסל בד׳ טפחים,
וכן הלכתא .בפומבדיתא
מתנו,
אמר
יהודה
רב
אמר שמואל סכך פסול
באמצע הסוכה בארבעה
טפחים מן הצד בארבע
אמות ,ורב)ה( אמר בין
באמצע בין מן הצד בדי
אמות .ומקשינן אדשמואל
תנן נתן עליה נסר שרחב
טפחים
ארבעה
כשרה.
ומשני נסר מן הצד הוא,
יפיכך הסוכה כשרה שאין
נפסלת הסוכה מן
הצד
אלא בדי אמות .ת״ש שני
כדינין מצטרפין שני נסרין
אין מצטרפין ,ר׳ מאיר
אומר
נסרים
מצטרפין
כסדינין .בשלמא לרב מאי
רצטרפין
מצטרפין
לד׳
סוכה פרק ראשון סוכה
מסורת הש״ם
הבגד ג׳ על ג׳ .משנה היא במסכת כלים פרק כ״ז ן מ ׳ ׳ ג [ והט
משום שיטורא ולאו שיטורא הוא .לארכע אמות הוו שיעור לפסול
מיתניא הבגד מטמא משוס ג׳ על ג׳ למדרס ומשום ג׳ על
ובפחות מכאן אינו שיעור לפסול ואין הטעס משוס לופן עקומה אלא
ג׳ לטמא מח השק ארבעה על ארבעה והעור חמשה על ממשה
כך שיעורו לפסול הלכה למשה מסיני כשאר כל השיעורין :האי לאו
ומפץ ששה על ששה שרן למדרס ולטמא מח והשחא הבגד ג׳
שיטורא הוא כיון דלא שוו גרסינן .ולא גרסינן וכיון :אלא לדידכו
אצבעות על ג׳ אצבעומ לטמא ממ
שיטורא דידהו משום
דאמריחו
דמרבינן לה פרק במה מדליקין
הפלגה .להא ארבעה לקאמריתו לא
משום שיעורא ולאו שיעורא הוא האי לאו
<שבת ל ף מ (:מדכתיב והבגד דחזי
תנן להו בממנימין לענין סכך פסול
שיעורא הוא כיון דלא שוו שיעורייהו להדדי
לעניים אבל מדרס מלוי במידי דמזי
והא סברא מנא לכו אתון היינו
לא מצטרפי אלא לדידכו דאמריתו שיעור
לישיבה ובפחות מג׳ טפחים על ג׳
טעמייכו משוס לבכל מקום חשובין
טפחים לא חזי אבל שק ועור ומפץ משום הפלגה מה לי איתפלג בסכך פסול
ל׳ טפחים להיוח מקום חשוב לעצמו
מה לי אתפלג בסכך פסול ואויר אמר ליה
שוין למדרס ולטמא ממ :ותני עלה
אתם אומרים שאף זה מקום הוא
הבגד והשק והעור והמפץ מצטרפין
לעצמו וחוצץ בסוכה זו לעשותה
אביי ולמר נמי נהי דלא שוו שיעורייהו
זה עם זה .משנה היא פרק קדשי
כשמים ואין לפנומ להם מה לי איפפלג
בסוכה גדולה בסוכה קטנה מי לא שוו
מזבח במסכמ מעילה ) ד ף יח.ן וקמני
ששיעורה
קטנה.
כסוכה
כר:
שיעורייהו א״ל התם לאו משום דשוו
סיפא א״ר שמעון מ״ט מפני שהן
מצומצם :מי לא שוו שיטורייהו .על
שיעורייהו להדדי הוא אלא משום דליתיה
ראויין ליטמא במושב והכי מנן
כרחך אחל זה ואחר זה פסולה בג׳
לשיעורא דםוכה הוא וכל היכא דלא שוו
במעילה הבגד והשק השק והעור
טפחים לטון לנפק מתורח לבול חשיב
שיעורייהו להדדי לא מצטרפי והתנן א י א הבגד
העור והמפץ מצטרפין דווקא כסדר
לבצוריה לשיעוריה לסוכה וטון לשוו
שלשה על שלשה נ השק ארבעה על ארבעה
הזה לפי ששיעורן קרובין זה לזה אבל
שיעורייהו לענין שוס סוכה ליצטרפי:
בגד ועור או שק ומפץ דשיעורן
אייל ההם .לשניהם פוסלין בה בגי
העור המשה על המשה מפץ ששה על ששה
רחוקים זה מזה אין מצטרפין ודוקא
לא משוס לשוה שיעורן לפסול אלא
נ ,ותני עלה :הבגד והשק השק והעור העור
חמור מצטרף לקל ולא קל לחמור
משום ללימיה לשיעורא לסוכה :הבגד
והמפץ מצטרפין זה עם זה התם כדקתני
כדתנן המם במסכח כלים ) פ כ ״ ז מ ״ ג (
ג' טל גי .טפחים אם ייחלו למשכב
טעמא אמר רבי שמעון מה טעם הואיל
היה עושה ב׳ מן הבגל ואחד מן
הזב מטמא ליעשופ אב הטומאה
וראוי לטמא מושב כדתנן יהמקצע ״מכולן
השק שלשה מן השק ואחל מן העור
במשכב הזב או במדרסו :הבגד
ארבעה מן העור ואחל מן המפץ טפח על טפח טמא טפה על טפח למאי הזי
והשק .הואיל וממשן קרוב להיות
ואמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי
טהור ממשה מן המפץ ואחד מן העור
שוה :מצטרפין .להשלים אמ הקל
ארבעה מן העור ואחד מן השק ג׳
הואיל וראוי יעליטלו( על גבי החמור בםורא שאס אין בשק ד׳ הבגד שהוא חמור
מן השק ואמר מן הבגד טמא זה הכלל
משלימו אבל השק אינו משלים הבגד
אמרי להא שמעתא בהאי לישנא בנהרדעא
כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא
החמור :שק .מנוצה של עזים עשוי
מתנו אמר רב יהודה אמר שמואל ה סכך
מן הקל ממנו טהור ומתוך הכלל
והוא עב יוחר מן הבגד ואינו מגיע
פסול באמצע פוסל בארבעה מן הצד פוםל
דאמא לרבויי משמע דלאו דוקא קתני
לעוביו של עור :וכן השק והטור
בארבע אמות ורב אמר בין מן הצד בין
מתניתין דמצטרפין כסדר הזה:
מצטרפין .להשלים שק את שיעור
באמצע בארבע אמות תנ־ן הינתן עליה נסר
בדתנץ המקצע מכולן טפח.
העור :מה טטם .מצטרפין הואיל
שהוא רהב ארבעה טפחים כשרה בשלמא
וראויין בשיעור אחד לטמא מושב
משנה היא התס במסכת
הזב :כדתנן המקצט מכולן .מאחד
לרב דאמר בין באמצע בין מן הצד בארבע
כלים )ג״ז שס מ״ד> דמאיזה מהם
אמות משום הכי כשרה אלא לשמואל דאמר מכל אלו קיצע טפח על טפח .מקצע
שיקצע טפח רעשנו טלאי למרלעמ
שמשויהו סביב סביב באזמל וממקנו
באמצע בארבעה אמאי כשרה הכא במאי
של חמור טמא וה״ה להוה מצי למימר
יפה אפילו אין בו אלא טפח על טפח
הואיל ושדין לכי האי לתניא במסכת
עסקינן מן הצד תא שמע ׳ישני סדינין
טמא כדמפרש :הואיל וראוי ליטלו.
מעילה בסוף פ׳ קלשי מזבח ) ד ף יח(.
מאיר
רבי
מצטרפין
אין
נסרים
שני
מצטרפין
לעשותו טלאי ע״ג מרדעת החמור
קיצע מכולן ועשה מהן בגל למשכב
אומר נםרים כסדינין בשלמא להך לישנא
כנגד בית מושב האדם וכיון דשוו
שלש למושב טפח לאחיזה כל שהוא
דאמר רב בין באמצע בין מן הצד בארבע
שיעורייהו באחד מטומאות הזב
כלומר לעשות טלאי למשכב כגון לכר
ליעשות אב הטומאה מצטרפין אף
אמות מאי מצטרפין מצטרפין לד׳ אמות אלא
או לכסת או לשאר לברים המיוחלים
למדרס .ויש מפרשים המקצע מכולן
להך לישנא דאמר רב באמצע בארבעה
למשכב שיעור הטלאי ג׳ טפחים לומיא
יחד שחיבר קיצועיהן שקיצץ כל המינין
היכי דמי אי דאית בהו ד׳ למה להו אצטרופי
דלמושב טפח דהיינו לעשומ טלאי
ועשה מהן טפח על טפח ותפרן יחד
למושב כגון למרדעת של חמור
אי דלית בהו ד׳ קניא בעלמא נינהו לעולם
והראשון נראה לי :בסורא מתנו להא
כדמוכח הכא וכן ההיא דתניא
מצטרפין
מצטרפין
ומאי
ארבעה
בהו
דאית
שמטסא .דרב דאמר סכך פסול
בתוספתא המקצע למשכב אין פחומ
לארבע אמות מן הצד ת״ש ״סככה בנםרין
פוסל בד׳ באמצע :בהאי לישנא.
משלשה ולמושב טפח ולמעמד כל
של אח שיש בהן ד׳ דבריי הכל פסולה אין
דאמר לעיל ]מ״א[ דאשכחינהו רבה לרבנן
שהוא ואותו מעמד היינו אחיזה
דבי רב דיתבי וקאמרי לה :בנהרדטא
בהן ד׳ רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר
למעילה והמס מפרש מאי לאחיזה
מתנו .ללא אמרה רב אלא שמואל
ומודה
אמר ריש לקיש שבן ט( עומד ונוולא
ורב פליג עלה :באמצט גארבטה .למקום חשוב הוא להפליג ולחוץ
במתנימא תנא הואיל וראוי לקוצצי מאניס ופירש בערוך ראוי אומו
שאין הלפנות מועילות שוב זו לזו ונראות כשתי סוכות :מן הצד
משהו לאורגים כשהן מחליקין אמ המטות של אריגה בסובין או בשום
בארבט אמות .אבל פחומ מכאן כשרה למסלקינן להו בפחומ מכאן
לבר כלי לחזק כורך משהו בגל על אצבע ומחליק את הטוי ואותו
בעקימח לופן ובלבל שישתייר הכשר סוכה בכשר אבל ארבע אמות
סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאין החוט מחתכו ואותו שכורך
לא אתמר בהו דופן עקומה :ורב אמר בין באמצט כוי .שזהו
באצבעו קרוי נוולא וראר נמי לקוצצי תאנים אותן שמבקעין אמ
שיעורו לפסול :תנן נתן טליה נסר כוי .קא סלקא דעתך באמצע:
התאנים ומולחין אומן כורטן משהו על אצבען שלא ירבק
שני סדינין מצטרפין .לשיעור סכך פסול לפסול הסוכה משוס
בשומן החאנים:
דבר המקבל טומאה :שני נסרים אין מצטרפין .לפוסלה משוס
אין
גזרת תקרה שאפילו כולה מסוככת בנסרים כשרה .רבי יהודה קאמר לה דאימ ליה ויד [.מסככין בנסרים :רבי מאיר אומר אן« נסרים.
מצטרפין לשיעור סכך פסול לפוסלה :ה״ג בשלמא להך לישנא דאמר רב בין באמצט בין מן הצד בארבט אמות מאי מצטרפין כוי .לקא
סלקא לעמך באמצע קאמר ולרב איבעי לן לאוקמה בנסרים שיש בהן ל׳ כלאוקי רב לעיל נשם[ פלוגמייהו לרבי יהולה ורבי מאיר ורבי מאיר
לטעמיה לאמר אין מסככין בנסרים ומאי מצטרפין לקאמר רבי מאיר מצטרפין לארבע אמומ לשיעור סכך פסול :אלא להך לישנא דאמר
רב באמצט גארבטה טפחים .כלאשכחינהו רבה לרבנן לבי רב לאמרי הכי האי מצטרפין לרבי מאיר היכי למי לבעי צירוף אי לאית בהו
ארבעה למה להו צירוף ואי ללית בהו ארבעה קנין בעלמא נינהו להא רב הוא לאמר בשמעתא ללעיל בנסרים שאין בהן ארבעה לברי
הכל כשרה .ולשמואל ליכא לאומובי מינה לשמואל לטעמיה לאמר בנסרים שאין בהן ל׳ מחלוקמ ומוקי להא בנסרין שאין בהן ארבעה
ומאי מצטרפין מצטרפין לארבעה טפחיס לללידיה ליכא למיסרך קנין בעלמא נינהו :י״ ומודה רבי מאיר .בכל אלו שהוא פוסל
כה!
עט.
א( שנח עי .ע״ש
כליס פכ״ז מ״נ ,ב( מעילה
יח ,.ג(
מ״ד,
כלים שס
ד( ]צ׳׳ל לטלאי כ״א נערוך ן,
שס,
ה( ולעיל יד ,[.ו(
(tשס :ולקמן לז ,.ח( ו שייך
לקמן ע״א[ (p ,ובגמרא
ורש״י יתוש׳ שם נמעילה
איתא שכן
לנוולה
עמל
וע״ש שפירושי נוולה היא
אריגה[,
מוסף רש״י
הבגד
שלשה
על
שלשה.
לטומאת
מררס
הזנ ליעשוח אנ הטומאה
! ש ב ת ע ו • ..הבגד והשק
השק
והעור
והמפץ
עם
העור
מצטרפין
הנגד
זה.
זה
שהוא
מטמא ג׳ אצנעיח על ג׳
אצנעות ,והשק שיעורו ל׳
טפחים
הנגל
על
טפחים,
ל׳
מצטרף לשק שקל
הימנו לארנעה על ארנעה,
יכן כל אחל ואחד מצטרף
לקל הימנו ,לשק מצטרף
לעור לחמשה על חמשה,
ל 7
והעור
לששה
מס
על
ששה ,דהיינו לקל הימני,
אכל לא הקל עם החמור,
תני
דלהכי
הכי
להו
הנגד והשק השק והעור
מצטרסין
כי׳
זה
זה :מעילה יח .1
וראוי
אס
הואיל
לטמא
צירף
עם
מושב.
יחד
משנים
לטלאי מרלעח של חמור
כשיעורו צענין מושנ הזנ,
אס
קצע
מהן
משנים
ותקן טפח על טפח לישב
מיטמא
עליי,
אנ
ליה
הטומאה נמושנ הזב .ש נ ת
ע י ! .ליטלו
גבי
על
החמור .שאיני מקפיל אס
הוא
מינין
משני
שני סדינין
לארבעה
!שם.:
מצטרפין.
לפסול
טפחים
נסיכה משוס סכך פסול
שסיכך
נלנר
טומאה,
המקנל
וסכך
נאמצע
פסול
נארכעה
פיסל
נסרים
! ל ע י ל יד ...שני
אין מצטרפין .לסיסלה,
לאפילי
כהן
מסיככח
כילה
כשרה,
יהולה
יד
היא ושם(.
רביבו חננאל
בין
אמות
)המשך(
באמצע
מן הצד ,אלא
בין
לשמואל
באמצע למה לי מצטרפין,
אי אית בהו
בלא
ד׳
מצטרפין פסול הוא ,אי
בהו
דלית
קנים
ד׳
בעלמא נינהו .ומשני מאי
מצטרפין
דאית
דקתני,
לעולם
ד׳
טפחים,
בהו
ומצטרפין לד׳ אמות מן
הצד .ורב פפא אכרע׳ לה
לשמעתא קמי הא ,דכל
דהוו
היכא
הנסרים
די
טפחים בין לר׳ מאיר וביי
לר׳ יהודה אין
מסככין
בהן משום גזרת תקרה,
וכל היכא דלית בהו ג׳
על ג׳,
כקנ־ם
בעלמא
נינהו ולדברי הכל כשרה,
אבל
היכא
דאית
בהו
]מג׳ן ועד ד׳ פלוגחא דר׳
מאיר ור׳ יהודה ,ר׳ מאיר
פוסל ור׳ יהודה מכשיר.
והלכה כר׳ יהודה .ת״ש
סיככה בנסרים שיש בה
ד־ טפחיםא(,
או חסר כאן וצ״צ ר׳ פסילה
אין נהס ד׳ טסהיס ר״מ פיסל
ור״י מכשיר ימידה ד״מ יכי׳.
םוכה פרק ראשון
מםורת הש׳׳ם
א( עירובין יל .לקמן כב.
]תוספתא
ה״ו[,
עירובין
ב(
ס׳׳א
ס״י
אהלות
מ״א ]ע״ש[ ,ג( ע״ז לט,.
ו( עירובין צג .צה ,.ה( י״ג:
תלין
בס״א:
יההיא ,י(
טהורים שאינן באהל,
הגהות הב״ח
אמר רב הונא
)(6
גם׳
וכו׳
אלא
אמות
שמנה
מצומצמות (5):ר ש " לי׳ה
,
מן הצל .נ׳׳ג ס״א ה ״ מ
מ ן הצד הוא דאמרינן
לאויר
כשמיעטו
מיעוט
דאויר
אמרינן
ביה
הוי
הנשאר
לבוד מן
ה צ ד אבל אם י ש אויר
באמצע ו מ י ע ט ו עד
ג׳
פליגי
פחות
אי
ביה
הוי מ י ע ו ט :
מוםף רש׳׳י
ומודה
מאיר .בין
רבי
שיש בהן ארבעה בין שאין
ארבעה
בהן
פסל
שמניח
גורן
פסולת
) ל ע י ל יז.(:
ביניהם.
להוא
רקב
סכך כשר ,והכי נמי מצי
למיתני ומולה ר׳ יהולה
בהנך לאית נהו ארבעה
לפוסלין ,שאס יש בין נסר
לנסר
ר׳
כוי,
והאי
מאיר
לנקט
היא,
רבותא
לאסילו ר׳ מאיר למתמיר
מולה בהא ;שם( .ואיכא
הכשר
באמצע.
סוכה
לט יהיב נסר ופסל על
אמצעה מהאי גיסא ומוזר
ומממיל מצלה השני ונותן
תחילה
נסר
כך
ואתר
פסל כמו כן על אמצעה,
הוו
כאמצע
שני
להו
והן
פסליס
שמונה
של
טפחיס ואיכא הכשר סוכה,
ונסריס שבה לא פסלי לה,
לאמרינן ליפן עקומה על
הפסלים האמצעיים )שם(.
חילק,
צחנתא.
לבב
נחרא.
דבב
הנהר
שס
!:ע״ז לט.ן .דרדיפי מיא.
בכח
מקלחץ,
לבלנ״ש
דג
טמא.
בלע׳׳ז !שם( .דלא מרבה
טינייהו
קרקעית של אותו הנהר
אין
לגיס
מגלל
;שם( .סיבך
אכסדרה
פצימץ.
טמאים
על
שיש
שתי
גבי
לה
לפנות
שיש לה כהלכתה לאורכה
כמבר,
ועשויה
שלישית
ובלופן
קכועין
ורביעית
עמוליס לקרני הזרות רש
להס
או:
טפח ) ע ר ו ב י ן צג(.
עמולין קבועי; במחיצופיה
פחות מגי 1שס צה >.
רבינו חננאל
מודה ר׳ מאיר שאם יש
בין
נסר
כמלוא
לנסר
נסר שמניח פסל ביניהן
וכשרה ,ומודה ר׳ יהודה
נתן
שאם
נסר
עליה
שרחב ד׳ טפחים כשרה.
בשלמא לרב דאמר לעולם
בד׳
אמות
משום
כשרה.
אלא
טפחים
פסולה
באמצע
דאמר
הכי
לשמואל
בארבעה
קשיא.
ומשני רב הונא בדיה דרב
אליבא
יהושע
דשמואל,
הכא בהא מתני׳ בסוכה
שאין בה אלא ח׳ אמות על
ח׳ אמות מצומצמות שהן
ושמונה טפחים
ארבעים
היא ,וכגון דמסכך בה נסר
ופסל
גיסא,
ונסר ופסל מהאי
ונסר
ונסר
ופסל
ופסל מהאי גיסא דהוו להו
שני פסלין באמצע ,שיעור
שני
פםלין
טפחים,
ח׳
סוכה
יח.
אין לבוד באמצע .היינו למעלה לדפנות מכשירין לעיל )לף ז(.
בהן ואשיש בהן ד׳ נמי קאי :אמאי כשרה .ככל אחת מהנסריס
קנה קנה פחות מג׳ ומקורת מבר פריך שפיר דהיינו נמי
שיש שיעור לפסל היכא דליכא למישרייה בדופן עקומה וזו כולה
למעלה ופריך בין למאן לאמר פ״ק דעירובין )לף יב (:קורה משוס
מבולבלת בהן ואס גלולה היא אותם שחוץ לארבע אמומ פוסלות
היכרא בין למאן לאמר משום מתיצה וא״ת אס אין לבול באמצע א״כ
בה :שאין בה אלא שמונה אמזס מצומצמוה .לא פחות ולא יותר
צלתה מרובה מחמתה תיפסל על
שהן ארכעים ושמונה טפחים וכגון
שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית
נסר
שהתחיל בה מב׳ צלליה ליהב
ומודה רבי מאיר שאם יש בין נפר לנםר
שלא יהא בה נקב לאו פרכא היא
בדשא והלר פסל ונסר ופסל ונסר
כמלא נסר שמניח פםל ביניהם וכשרה
להכא מיידי כשהאויר מהלך על פני
ופסל מהאי גיסא ה ד כ״ל טפחים
בשלמא למ״ד בין באמצע בין מן חצר בד׳
כולה וצסיכוך נחלקו לשנים והא לאין
הרי סיכוך על אמצעה וחוזר ומחחיל
אמות משום חכי כשרח אלא למאן דאמר
סכך פסול פוסל בפחות מארבעה
מצלה השני ועושה כמו כן והוו להו
באמצע בארבעה אמאי כשרח אמר רב
ואע״ג דאין לבוד באמצע לא למי
שני פסלים כאמצע לאיכא הכשר
הונא בריה דרב יהושע הכא בםוכה דלא
לאויר דהא מה נפשך יחר משלשה
סוכה והרי ח׳ טפחים הן הלכך
הרי יצא מתורת לבוד ואפילו הכי
כשרה על ילי אומן שני פסלים ומחח
הויא אלא שמנה <א> מצומצמות עסקינן ויהיב
אינו פוסל לפי שאינו חשוב להיות
הנסדס לא יישן והסוכה אינה נפסלח
נסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא
כהן לאמד׳ לופן עקומה על הפסלים
חוצץ ומפסיק בינחיס:
ונםר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי
האמצעים להא פמומ מארבע אמות
אין בארובה פותח טפח טומאה
גיסא דהוו להו שני פםלין באמצע ואיכא
הוא .וא״מ בנסדם ופסלים הפחומיס
בבית כנגד ארובה טהור
הכשר םוכה באמצע אמר אביי אויר
מר׳ לא ממכשרא בשנים האמצעים
טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו
שלשה בםוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין
לזימנין רליכא הכשר סוכה ולרבי
טהור .כסיפא גרסינן כי רישא
בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים
מאיר ראמר אף בשאין בהן ארבעה
ובדברים אחרים יש ביניהם חילוק
אין מסככין בהן היכי ממכשר בשיש
במסכת אהלוח פרק י׳ והכא לא מייפי
הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט והני
כין נסר לנסר כמלא נסר ההיא י( כולה
לה כולה שדרך הגמרא לקצר משניות
מילי מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב
כשרה ואף תחת הנסרים להא ליכא
א
של סדר טהרומ:
אחא ורבינא חד אמר י ש לבוד באמצע
ל׳ במקום אחל והיכא פסיל ר׳ מאיר
םיכך על גבי אכסדרה שיש לה
וחד אמר אין לבוד באמצע מ״ט דמ״ד יש
היכא לאיבא תרמי בהללי לקסבר
פירש
במשנתנו
פצימין.
לבוד באמצע דתניא א ( ב קורה חיוצאח מכותל
שני נסרים מצטרפים לארבעה :הוי
בקונטרס )לעיל לף יז (.מצר המוקפת
זח ואינח נוגעת בכותל אחר וכן שתי
מיטוט .וכשרה ללאו שיעור אויר יש
אכסדרה מצר זו מוקפמ בתים
קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאח
ולא שיעור סכך פסול יש :בסוכה
ופתוחים לה סביב משלש רוחות ולפני
קטנה .שיעור מצומצם :בקנים הוי
מכותל אחר ואינן נוגעות זו בזו פחות
הבתים עשוין אכסדראות סביב לג׳
מיטוט .לאמדנן לבול ואין כאן
משלשה אינו צריך להביא קורה אחרת
רוחות והאכסדרה פתוחה היא ואין
ואף
אויר :גשפודין לא הוי מיטוט.
לה דופן לצד החצר וזה סיכך על גבי
שלשה צריך להביא קורה אהרת ואידך
על גב דלא מזה ולא מזה יש שיעור
אוירה של חצר ואין דופן לסוכה זו
שאני קורות דרבנן מאי טעמא דמאן דאמר
לפסול מיהו טון דאיכא ג׳ טפמיס
אלא מחיצומ הבמיס המפסיקות בין
אין לבוד באמצע דתנן >3גארובה שבבית
בהלדי דנפקי מהכשר סוכה משיכי
הבמיס לאכסדרה ונמצא מקרמ
טמא
כולו
בבית
טומאה
טפה
פותה
ובה
באפי נפשייהו ולא מצטרפין בהדה
האכסדרה מפסקמ סביב בין סכך
מה שכנגד ארובה טהור טומאה כנגד
לאשלומה לשיעורא וליתיה לשיעורא
ללפנות ואם יש ברוחב האכסדרה ד׳
לסוכה :ו מ י מילי .דאויר פחות מג׳
ארובה כל הבית כולו טהור אין בארובה
אמות פסולה פחות מל׳ אמות כשרה
לבול ואינו פוסל כסוכה 0):מן הצד.
פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור
לאמרינן לופן עקומה לוגמא ללבר
ראמרינן ה ד הוא כלכול מן הלופן:
קלויישטר״א של האומות שיש לה ארר
טומאח כנגד ארובח כל חבית כולו טחור
באמצט .אויר בפחות מג׳ שלא
שיש בה עשבים והקיף האכסלרה
ואידך שאני הלכות טומאה דהכי גמירי
כסמוך לדופן :קורה היוצאה .להתיר
סביב לה וכשיש בתקרמ האכסלרה
להו דרש רבי יהודה בר אלעאי בית שנפחת
המבר ונתונה על רוחכ פחח המבוי
ארבע אמות רש לצל הסוכה פצימין
וםיכך על גביו כשרה אמר לפניו ר׳ ישמעאל
מכותל לכותל חו אינה מגעמ לשני
לאכסלרה עמולים כמין חלונומ
ברבי יוםי רבי פריש כך פירש אבא ארבע
הכמליס :וכן ב׳ קורוה כוי .ועל כרחך
וביניהן פמומ משלשה כשרה לאמרינן
כאמצע אויר פחומ מג׳ שלא כסמוך
אמות פסולה פהות מארבע אמות כשרה
כה לכול וכשאין בה פצימין פליגי
ללופן :שאני קורה .לכל איסור
דרש רבי יהודה בר אלעאי אברומא שריא
לאביי אמר כשרה לאמדנן פי מקרה
טלטול מבר והלכומ עירוב דרבנן הוא
יורל וסומס להוא עוביין של נסרים
אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי
למדאודיתא לא בעי תיקון הלכך
שבמקרה עובי ראשיהם הכלה לצל
פריש כך אמר אבא של מקום פלוני אםורה
הקילו בה הט דהם אסרו והס התירו
הסוכה יורל וסותם מכל צל ורבא
של מקום פלוני מותרת כי הא דאמר אביי
אבל סוכה דאורייתא אי לא קים לן
אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה
האי ג>צחנתא דבב נהרא שריא מאי טעמא
לבוד באמצע הלכה למשה מסיני לא
יורל וסומס כלמפרש טעמא לקמן כך
אילימא משום דרדיפי מיא והאי דג טמא
מצינן לאכשורה :ארובה .בגג היא:
פירש כקונטרס והא לאיצטריך ליה
כנגד ארוגה טהור .כלים שתחמיה
כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאים
לאשמועינן שיש לה פצימין לכשרה על
טהורים שאינו אהלי( המת אלמא אין
דמליחי
משום
אלא
דקאי
חזינן
קא
וחא
ילי לבול משוס ללאילך לישנא
לבוד כאמצע למהר כוליה כסתום:
קפסיל רבא וקסבר ללא אמרינן
מיא וחאי דג טמא כיון דלית ליח קילפי
מאהיל
כל הביס כולו טהור .שאין
הכא לבול לפי שהפצימין לחלל
לא מצי קאי וחא קא חזינן דקאי אלא
על הטומאה כלום :אין בארובה
האכסלרה נעשה ולא לאויר החיצון
משום דלא מרבה טינייהו דג טמא אמר
פוסח טפח טומאה בביס כנגד
ולמאי
רבינא והאימא דשפכי נהר איתן ונהר
ארובה טהור טומאה כנגד ארובה
גמרא להתם אםירא י>אתמר יסיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה
כל הבית כולו טהור .סיפא גרסינן
כי רישא ובדברים אחריס יש כיניהס
שאין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר הפסולה אביי אמר כשרה
חילוק במשנה דאהלות והכא לא
הוא
פסל
]ושליש[
היוצא
מזה
סוכה הלכה כ מוש״ע
א״מ סימן תרלנ סעיף ב:
קיד
טוש״ע
הסוכה
שיעור
נידון
שלשה
כסוכה.
נסרים
סכך
ושני
כשר
פסלין
כדאמרן מאי פסל ]וכוי[ קנים
היוצאים מן הסוכה
בית
על
באמצע ח׳
וכן
מן
טפחים
הצד
שהן
האחר,
אמה
ותנן
ושליש,
ושלש
שנפחת
אמות
וסיכך
כוי,
לבוד
ואם
כשרה,
אמרינן
באמצע.
פירי
לבוד
ודחי
לחיים,
באמצע
שאני
ושאין
למה
הלכות
לה
הבית
טומאה
פצימין,
טהור
דהכי
אלא
הלא
גמירי.
סיכך
מאהיל
אתמר
על
גבי
על
סיכך
הטומאה,
כותלי
על
בתים
הלכה
כי
סימן
שסג
א״מ
סעיף כא:
ג מיי׳ פט־׳ז מהל׳
קט1
טומאת מת הלכה א
סמג עשי! רלא:
קטז
ה
ד
פ״ל
מיי׳
מהלכות סוכה הל׳
ח ט סמג עשין מג טוש״ע
א״מ סימן מרל סעיף ח:
רבעו חננאל
)המשך(
גביו אם יש בין כותל
לסיכוך ד׳ אמות פסולה,
שמע מינה ד׳ אמות פסולה
הא
פחות
כשרה,
מד׳
וזהו אחד מן המחיצות
והיא דופן עקומה דקיימא
לן
הלכה
אליבא
מסיני
למשה
דר׳ מאיר .וכיון
שהיא
ג׳
מהאי
אמות
גיסא,
ושליש
אמות
וג׳
ושליש מהאי גיסא ,וסכך
כשר באמצע ח׳ טפחים
שהן שיעור סוכה ,רואין
כאילו הן שני פסלין )הן(
שהן באמצע היא הסוכה,
ואילו
הנסרים
מזה
הצד
חשובין
והפסלין
הצד
ומזה
ודנין
כדפנות,
אותן כאילו כדופן עקומה,
לפיכך היא הסוכה כשרה.
ומצאנו
אותו
בירושלמי
ר׳
כתיב
ר׳
חמא
וסכת
בר׳
לוי
על
מפורש
בשם
הנינא,
הארן
את הפרוכת מיכן שהדופן
קרוי סכך ,ומיכן שעושין
דפנות
שמקבל
בדבר
טומאה,
כגון
הפרוכת
מקצתו
עומד
ומקצתו
שהיא דופן .ואפילו דופן
עקום נקרא דופן ,וראיה
לזה הפרוכת ,וכשר הוא.
ומפני מה אמרו ח׳ אמות
מצומצמות,
פסלין
שיבאו
כדי
באמצע,
דבוקין
שאם יוסיף יפסד החשבון,
ואם יהיה הסכך ד׳ אמות
פסול .וקיימא לן כשמואל
בהא ,דהא סוגיא דשמעתא
בנותיה .וכן המקרה סוכתו
בארוכות
בשפודין
או
מוקמינן
להו,
המטה כענין הזה ,בהא
עקומה,
בדופן
שנפחת
כבית
וכחצר המוקפת אכסדרה,
כן סוכה המוקפת בדברים
שאין מסככין בהן ,כגון
השפודין וארוכות המטה
וכיוצא בהן .אויר פחות
מג׳
בצדדין,
טפחים
אמרינן כלבוד דמי ,כדתנן
הרחיק
את
הסיכוך
ג׳
טפחים מן הדפנות פסולה
הא
פחות
אמרינן
מג׳
כלבוד דמי וכשרה .אויר
פחות מג׳ באמצע ,פליגי
בה רב אחא ורבינא ,חד
אמר
גמר
לבוד
יש
מקורה
לה
באמצע
]נ״א:
מן הקורה[ ,דתניא קורה
היוצאה מכותל זה ואינה
נוגעת בכותל זה שכנגדו,
וכן
שתי
אחת
קורות
יוצאה מכותל זה ואחת
מכותל זה ,ואינן נוגעות
וו אצל זו ,אם יש ביניהן
פתוח פחות מג׳ טפחים
אין
צריך
מג׳
כלבוד דמי ,שלשה
אחרת,
להביא
דאמרינן
קורה
דפחות
צריך להביא קורה אחרת
עליהם,
לסתום
והחולק
שביניהן.
הפתוח
דוחה
שאני קורה דמדרכנן היא,
אבל
התורה
סוכה
לא
שהיא
אמרינן
מן
בה
לבוד באמצע .דתנן ארובה
כתוך
פותח
הבית ובה
טפח ,טומאה כבית כנגד
ארובה טהור ,טומאה כנגד
אמרינן
גבי
ב מיי׳ סי״ז מהל׳
שבת
מייתינן לה כולה וזהו ראש הפרק ארובה שבפוך הבימ :הכי נמירי להו .מסיני לאין לבול כאמצע ומהלכה לא גמרינן מילי אחרימי
אלא ההוא דאתמר ביה :רבי פריש .את דבריך :אברומא .מין לגיס קטנים ואין שרצין ניכרין כהן :של מקום פלוני
אסורים .ששרצין גדילין באותו נהר ומרוב קוטנס אין יכול להפרישם שאינן ניכרים :של מקום פלוני מותרת .שאין אותו נהר
מגלל שרצים כרמסרש :צחנסא .מין לגיס קטנים :דבב נהרא .הנהר בב שמו :רדיפי מיא .קלות וממהרות לרוץ :חוט
השדרה .נותן בח באדם ובהמה ודגים להיות שדרתו עומדת בבריאות :והא קחזינן דקאי .בכמה נהרות הרלופין במימיהן:
קילפי .קשקשים :דלא מירכי טינייהו דג טמא .אין טיט של אותו נהר מגדיל ומשקיץ שקצים ורמשים :והאידנא כוי .שהוסבו
למוכן עכשיו והם מגללין שקצים ומהן יורדין לאומו נהר :סיכך טל גבי אכסדרה שיש לה פצימין .כגון חצר המוקפמ אכסדרה כדפרישי׳
כמתניתין וסיבך באררה של חצר וסמך הסכך על שפת קירוי של אכסלרה ואין מחיצות פנימיות מועילות לסוכה ליש כתקרמ האכסלרה
יותר מארבע אמומ אבל לצל הסוכה יש לאכסלרה פצימין עמולין כמין חלונות וביניהם פחות פחות משלשה כשרה דאמרינן בהו לבוד:
והנסר הוא סכך פסול ,נמצאו שני ]הפסלים[ שהן קנים,
הצד
קיב א מיי׳ פ׳׳ה מהלכות
אמרינן
וכל פסל הוא סכך כשר,
מן
עין משפט
נר מצוה
אלא
שמע
אכסדרה
אחרים,
מיניה
שיש
אביי
לה
אמר
אין
דין
פצימין
כשרה,
עין משפט
יח:
נר מצוד.
א מיי׳ סי״ז מהל׳
קיז
שנת הלכה לה סמג
עשין א טוש״ע א״ח סי׳
שסא סעיף ג נהגה׳יה:
רבעו חננאל
פי תקרה
וסותם,
יורד
כלומר רואין בדעת כאילו
קצה הסכך יורד וסותם,
כדקיימא
מחיצתא,
אכותלי
לבתים
גוד אחית
לן
ולא
סמכינן
ואחורי
הבתים
העשוים
בתים
נעשין כותלי הסוכה .רבא
אמר פסולה ,לא אמרינן
פי
תקרה
יורד
וסותם
אלא בעינן שלשה דפנות
הנראות
לסוכה.
דרב
לעין
לימא
ושמואל
כי
הן
בפלוגתא
פליגי,
דאתמר אכסדרה בבקעה,
כגון שהעמיד ד׳ עמודים
בבקעה
רב
וסיכך
עליהן,
אמר מותר לטלטל
בכולה ושמואל אמר אין
מטלטלין בה אלא כד׳
אמות .ודחינן לה ,אליבא
דשמואל כולי עלמא לא
פליגי,
סוכה פרק ראשון סוכה
מסורת הש״ס
אמרינן פי סקרה יורד וםוסם .מכל צל :רגא אמר פסולה לא
ולמאי דפי׳ בקונטרס דלאביי פי תקרה יורד וקומם מכל צל קשה
אמריגן פי חקרה יורד וסוסם .כדמפרש טעמא לקמן .פי מקרה
להא לכפר הכי מסיק לכי אפחימ דופן אמצעית ונשתייר כסוכה שתי
עוביין של נסרים בחוק וכף( עובי ראשיהן הכלה לצד סוכה :לדידך
לפנומ זו כנגל זו כמין מבד מפולש לבהא מולי אכיי ללא אמדנן פי
דאמרס פי הקרה אכסדרה יורד וסוסם .תימא הבי נמי בסוכה
תקרה יורד וסותם כ״ש כאן דאין לה לפנוח כלל ומיהו בקונטרס חילק
העשויה באמצע חצר ומסוכן בנסרים
משום להסס מיירי בחצר בלא
עבים שאין רחבים ד׳ ונפחת דופן
אכסלרה לפירש ללילך לאמרמ פי
אמרינן פי תקרה יורד וסותם רבא אמר
האמצעי ושנים מכאן ומכאן קיימין
תקרת אכסלרה יורל וסותם מימא
פםולה לא אמרינן פי תקרה יורד וםותם
מכשרת לה נמי על ידי פי מקרה שלה
נמי בסוכה העשויה בחצר מסוככת
אמר ליה רבא לאביי לדידך דאמרת פי
ותימא בה פי תקרה יורל וסומם:
בנסרים עבים שאין רחבים ל׳ ונפחח
תקרה יורד וסותם אפילו הפחית דופן אמצעי
מודינא לך בההיא .לכיון לאויר
לופן האמצעי ושנים מכאן ומכאן
אמר ליה מודינא לך בההיא דהוה ליה כמבוי
פתוח לנגדו דומיא דמבוי מפולש
קיימין מכשרמ לה נמי על ילי פי
ועשוי לקפנדריא לבקיעת רבים:
מקרה שלה ומימא בה פי חקרח
המפולש לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב
לימא אכיי ורכא .קא סלקא דעתיה
נסרים יורל וסופם אמר ליה בההיא ושמואל קמיפלגי דאתמר א> אכסדרה בבקעה
טעמא דרבא משום דקסבר בחד דופן
מולינא לך כיון לאדר פתוח לנגלה
רב אמר א מותר לטלטל בכולו דאמרינן פי
או בשנים אמרינן יורד וסומם אבל
למיא למבוי מפולש ועשוי לקפנרריא
תקרה יורד וסותם ושמואל אמר אין מטלטלין
בכל צד לא אמרינן :כבקעה .להכי
ולבקעת רבים משמע ממוך פירושו
בה אלא בד׳ אמות דלא אמרינן פי תקרה
נקט בבקעה דממוך שאינה סמוכה
שרוצה לפסול יותר לפי שאויר החצר
יורד וסותם אליבא דשמואל כ״ע לא פליגי
לבית אין לה דפנות שאין עושין דפנות
מקיף סכיכ לסכך מהיכא לתקרת
כי
לשם אכסדרה אבל פעמים שעושין
האכסלרה מקפמ לו משום להאי למי
אופה לפני הביפ ודופן הבית סותמה מאחריה :לא אמריגן פי
טפי למבד מפולש מהאי וסברא משונה היא לפיכך נרא׳ כי)א( מעיקרא
סקרה יורד וסותם .וטעמא מפרש בעירובין ) ד ף צד (:בארבע
פליגי בסיכך על אכסלרה שאין לה פצימין ביש לה שמי לפנות
דפנות לימ ליה אבל אם הימה שם דופן שלימה אימ ליה יורד
כהלכמן כמין גאס מזרח ולרום או מזרח וצפון לאורמא למלתא
וסותם באחרניימא .לימא כו׳ אביי ברב ורבא כשמואל :אליבא ושמואל
למיעבל צניעות קצת ואע״ג לאין כאן שלישית כלל שרי אביי על ילי
כולי עלמא לא פליגי .כך פירוש סוגיא זו בכל מקום שיכול להעמיד
פי תקרה ורבא מקשה לאביי לאילו היו שתים זו כנגל זו ולימא
דברי אחד מהן שלא במתלוקתן של אחרים ודברי השני אינו יכול
לאמצעית אי הוה שרי לה על ילי פי חקרה והאי לנקט הפחית לאו
להעמיד אלא במחלוקת אומר כן .אליבא דשמואל ודאי כדקאמרת הוא
לוקא להוא הלין אם נעשימ כך ממחלה ושמא כשנעשימ בך מתחלה
דרבא לחודיה הוא דאמר כשמואל ואביי אינו יכול להעמיד דבריו
שייך ביה נמי לשון פחימה ואמר ליה אביי בהא מולינא לך ללא
כשמואל ואליבא דשמואל לא פליג אביי למימר כשרה דמה לענין
אמדנן פי חקרה משוס להוה כמבד מפולש ללימ להו לרבנן פי
שבמ למחיצות פי מקרה למלל אכסלרה עבילי שהתקרה לצורך
חקרה כלמנן בסוף כל גגומ )עימבין ל ף צה (.לפליגי בכונה עלייה
אכסדרה נעשימ לא שרי להו שמואל כסתימת פי תקרה כל שכן
על גבי שני בתים ואפילו רבי יהולה לשרי המם הני מילי גכי שבת
לעמן סוכה שלא לשם סוכה נעשה שהרי חוץ למללה של אכסלרה
ראית ליה שתי מפיצות לאורייתא אבל גבי סובה לשלש מחיצות
היא נעשית ומחיצות לצורך תוכן עשדומ ולא לצורך חוצה להן:
לאורייתא מולה למפולשות לא אמרינן בה פי תקרה יורל וסותם
ורבא להוה מקשה סלקא לעתיה לאפילו לרבנן ללית להו פי תקרה
כי
התם אמר אביי כאן פי תקרה יורל וסותם מיגו לשייך לגבי אכסלרה שאינה מפולשמ להוה אמרינן פי תקרה אם היתה צריכה מהני
נמי לגבי סוכה המפולשמ ומיהו לפי מה שפירשמי קשיא למשמע פרק כל גגות )שם ל ף צג (.למפולשת מכשר נמי אביי לאמר ליה רבא
לאביי ולא מצינן מחיצה לאיסור והא סיכך ע״ג אכסלרה שיש לה פצימין כשרה ואלו השוה אמ פצימיה פסולה אמר ליה ללילי כשרה
ללילך סילוק מחיצות היא והשתא יש לה פצימין להתס לא הוי כיש לה פצימין להכא לעל כרחך בההיא להמס סליגי וזהו פי׳
לשמעתין להתס לפי מה שפירש בקונטרס שם לסיכך על גבי אכסלרה שיש לה פצימץ יש לה שתי לפנות כהלכתן לארכה ועשויה
כמבוי ובלופן שלישית קבועים עמוליס בזויות ויש להן טפח כשרה לתכן שתים כהלכפן ושלישית אפילו טפח ואפילו השוה את הפצימין
שכנה שחי מחיצות כמוכה אצל מחיצוח הראשונומ ונמצאו פצימין עומלין בין ב׳ המחיצות מכאן ובין כ׳ הממיצומ מכאן ובמוך האכסלרה
אין נראין פסולה לאין לה אלא שמי מחיצומ ללילי כשרה )» לפליגא עלך בהא מילמא לאפילו אין לה שום מחיצה לאית לי פי תקרה יורר
וסותם לסתם אכסלרה תחוכין לו קורות מלמעלה מעמול לעמול שעליהן נותנין את התקרה והנך קורומ יש להן פה להיינו מקרה שאינה
עגולה אלא מרובעת וללילך נמי לאמרמ פסולה אין כאן ממיצה לאיסור להכא היינו טעמא שסילק מכאן אמ הפצימין ואת המחיצות
הראשונומ על ילי מחיצומ הללו ומעמילה על אלו לבלן והשתא לפי מה שחילק בקונטרס בין מפולשת לאדר החצר למפולשמ לאכסלרה
ניחא אבל לפי מה שפירשמי קשיא וצריך לומר לשתי לפנות להתס לאו במפולשומ זו מגל זו אלא כמין גאס כלפרישי׳ והפצימין
במקום שלישית של טפח וארבע פצימין לארבע זויות של אכסדרה שכן דרך להושיב קורומ מעמול לעמול לבנות עליהם תקרת
האכסדרה ואומן העמודים בולטין בראשי הדפנוח כמקום טפח וכשהשוה פצימה שעשה מחיצוח אחרומ כנגד אומן שמיס במין גאם
מבפנים לפצימין ואינן נראין בתוך הסוכה ומ״מ לאביי כשרה מכח פי התקרה אפילו ליכא מחיצות כלל ומיהו פצימין לשמעמין לפליגי
בהו באידך לישנא מבח לבול צדך לאוקומי כמוקפת פצימין הרבה ואין שם מחיצוח כלל אלא הנך פצימין נעשין מחיצות לסוכה מכח
לבול ואס באנו להשוותה לההיא לעירובין וכיש לה שתי מחיצות והפצימין לזויומ צדכין אנו לומר שיש לכל זדפ שני פצימין סמוכין
זה לזה בתוך שלש ואין בעוכיין טפח אלא מכח לבול וכ״ש לניחא ליה טפי טעמא לרבא למצינן למימר לקסבר לגמיד טפח בלא
לבול ללא אמדנן לבול אלא למחיצוח שלימות ולא למחיצה של טפח:
אכסדרה בבקעה .בפרק כל גגות ) ע י מ ב י ן ל ף צל >:פירש בקונטרס מקט בבקעה משוס לבבקעה הויא אכסלרה פרוצה מארבע
רומומיה ועומלת קיררה על ל׳ יתילות אבל כעיר סתס אכסלראות סמוכות לביפ או לחצר ולופן הבית סותמה
מאמריה ומולה שמואל התם ליורל וסותם וזהו כפי גרסמו לגדס בשילהי כל גגות <שס ל ף צל (:ומי אימ ליה לשמואל פי מקרה יורל
וסומם ומשני ט לית ליה בל׳ אבל בגי אימ ליה ופירש שם כקונטרס כי לימ ליה בל׳ כמקום שצדך לעשומ ארכע מחיצות כסתיממ פי
תקרה כגון אכסלרה אבל בג׳ אס הימה בה מחיצה אחת כהלכפה ופי תקרה לשלש מחיצומ מכשר וקשיא להא מוקמינן הכא אביי כרב
ולעיל קאמר אכיי כההיא מולינא לך משום להוה כמכוי מפולש אלמא לאפילו בשמי מחיצות לית ליה פי תקרה כ״ש היכא לליכא
כלל ואס באנו לחלק משוס לאיסור בקעה רהתם כרמלימ לרבנן אס כן צרבא נמי נימא הט ועול פליגי ר׳ יהולה ורבנן כסוף כל
גגוח )שם ל ף צה (.גבי שמי מחיצומ ברה״ר אי אמדנן פי מקרה או לא וגבי בקעה אמר רב פי פקרה אפילו בלא מחיצומ אם לא משוס
לזה מלאודימא וזה מלרבנן ור״מ גדס איפכא וכן ר״מ ט לימ ליה בשלש כלומר כשאין בו ט אם שלש מחיצות והרביעיח פרוצה במלואה
לסמם אכסלרה כך היא כלאמדנן בשלהי לא יחפור )ב״ב ל ף כה (:עולם לאכסלרה הוא לומה ורוח צפונית אינה מסובבמ ואמר בהקומץ
רבה )מנחופ ל ף כמ >:מפני מה נברא העולם בה״א מפני שלומה לאכסלרה שכל הרוצה לצאת יצא אבל בארבע כשיש שס ארבע מחיצות
כגון שיש ברביעיח שני לחיים ומשהו לאיכא שם מחיצה אע״פ שפרוצה ביתר מעשר אית ליה פי תקרה ורב אפילו פרוצה במלואה ואפי׳
כשתי מחיצות אימ ליה פי מקרה וכלכל שלא יהא מפולש מלקפדך כשלהי כל גגות )עירובין ל ף צל (:גבי וכן בית שנפרץ משתי רוחות
מאי שנא מרוח אחמ לאמדנן פי חקרה יורל וסומם משחי רוחות נמי אמדנן פי תקרה יורל וסותם ומשני רכ כגון שנפרץ כקרן
זרת «( לקירויו באלכסון והלתניא התם לעיל בההוא פירקא )לף צג (.ביח שחציו מקורה וחציו אינו מקורה גפנים כאן מוחר לזרוע כאן לאמרי׳
פי תקרה יורל וסומם אע״ג לליכא המם שם ל׳ מחיצומ אין ללמות כלאים לשבת לאפילו פאות מותר לכלאים כלאמרינן פ״ק לעירובין)לף יא(.
והאי לנקט הכא בבקעה לפי׳ ר׳׳מ יש לפרש מקט בקעה שהוא מקום איסור טלטול לבקעה שהיא כרמלימ א״נ משום לאיירי נמי באכסלרה
שיכגלה שחו מחיצות להתס נמי אימ ליה לרב פי פקרה ובלבל שלא מהא מפולשת כלפדשיח ואי הוה נקיט אכסלרה שבחצר הוה משמע לווקא
כשיש לה שלש מחיצומ לסמם אכסלרה שבחצר מושכח בכל אורך שבחצר או ברומב אלא שהיא על אמצע החצר ופרוצה במלואה לפנים:
אחד
א( עירוכין ]כה .צ [:צד,:
ב( ]והן רש״ש[,
הגהות הב״ח
)א( תום' ד״ה שיכך על
וכו׳
גני
היא
וסברא
לפינך
משונה
ט
נראה
פליגי מעיקרא נסינך על
גבי אכסדרה (3) :בא״ד
לדידי
כשרה
עלך:
)ג( ד״ה
וכו׳
דפליגנא
שנפרץ
אכסדרה
זרת
נקרן
וקירויו באלכסון:
מוסף רש״י
בבקעה.
אכסדרה
אכסדרה מקורה בגג חלק
כעליוח שלנו ואינו משופע
והיא קירוי שככל הש״ס
)ערובץ
הבקעה
כה(.
כרמלימ ,כדאמרינן ביציאוח
השנת )שגת ו (:ואכסדרה
זו
פרוצה
ועומל
רוחותיה
מד׳
על
קיררה
ד׳
יתדות ונותנין ל׳ קורות
מיתל ליתל ועליהן מסלרין
הנסרין ,ואותן הקורות קרי
סי
והאי
תקרה,
מקט
נקעה משום לנעיר סתס
אכסלראוח סמוכומ להקיף
נית או חצר ,ואיכא מחיצה
אחת
שמואל
או
שתים,
המס
ומולה
למטלטלין
סוכה פרק ראשון
מסורת הש׳׳ם
א( לעיל יז ,.נ( ]שנת ננ:
וש״נ[ ,ג( עירוני! ט,:
ד( ]תוספתא פ״נ ה״נ[,
ה( ]אולי צ׳׳ל כהחחלח[,
ו( צ״ל ישן,
הנחות הב״ח
)א( רש״י ל׳׳ה לנראי וכו׳
לשס סונה הפנימית נעשו
אלא:
גליון הש״ם
תום׳ ד״ה לא יהא וכו׳
ונראה כספרים תרשי
התם אויר .עיין עירוני!
לף י ע״נ חוס׳ ל״ה עור
האסלא:
רבינו חננאל
כי פליגי אליבא דרב ,אביי
כרב ,ורבא אמר לך עד כאן
לא אמר רב מותר לטלטל
בכולה ,אלא משום דהני
מחיצות לאכסדרה עמדו
ומגואי
]נ״א :עבידן[
איכא המתיצות ,אבל הכא
דמאבראי ,דלא עבידן
לסוכה ,לא .חלוקת רב
ושמואל בסוף פרק כל
ואקשינן
גגות העיר.
ממתני׳ ,תנן סיבך על
גבי אכסדרה כוי ,אי
אמרת פי תקרה יורד
וסותם אמאי היא פסולה.
תרגמה דכא אליבא דרב
דאביי כשהשוה ,פיר׳
קירוי הסוכה לאכסדרה
ודיבקם ,שאין נראית
תקרת הסוכה הלוקה מן
האכסדרה להיודע שהיא
פי תקרה .והלכתא כרבא
בהאי לישנא ,כי אכסדרה
שאין לה פצימין פסולה
ואם יש לה פצימין כשרה.
וצורת פצימין מיפרשא
לקמן ,נראה מבחוץ ושוה
מבפנים נידון משום לחי,
והיינו פצימא .וגרפינן
בעירובץ פרק מבוי ,אמר
רבה אמר רב הונא
נראה מבהוץ שהוא להי
נידון
מבפנים,
ושוה
משום לחי להתיר הפנימי
ששוה לו ,ומותבינן עליה
הא דתנן חצר גדולה
שנפרצה לקטנה גדולה
מותרה וקטנה אסורה
מפני שהיא כפתחא של
גדולה ,אמאי ,תשרי קטנה
בכותלי הגדולה בנראה
מבהוץ ושוה מבפנים.
ומשני התם במופלגות כוי.
ואסיקנא התם והלכתא
ושוה
מבחוץ
נראה
מבפנים נידון משום לחי.
וגרסינן בירושלמי פרק א׳
]דעירובין[ ,אבני הבנין
היוצאות מן הבנין אס
אין בין אחת לחברתה
ג׳ טפחים א( נידון כלבוד,
והיינו לחי .קרן ווית יוצא
מיכן וקרן זוית יוצא מיכן
נידון כלחיים .כותל הנכנס
ונראה כפס מבפנים ושוה
מבחוץ ,או נראה כפס
מבח pושוה מבפנים,
נידון כלחיים .היה משוך
רואין אותו כאילו הוא
כפם .התיב רב חסדי
והתנן חצר גדולה שנפרצה
לקטנה כוי ,ויעשו כותלי
גדולה כלחיים אצל כותלי
קטנה והותרה קטנה,
ופריק ,תפתר כמשוכין יתר
מעשר וכו׳ .והאי דאמרינן
בשמעתין לגבי פצימין
אמרינן לבוד ,כי האי גוונא
הוא ,כגון דאיכא אבנים
ויש ביניהן פחות משלשה
סוכה
יט.
כי פליגי .אביי ורבא :אליבא דרב .ומילחיה לרבא לא לחיק
לאוקמא בפלוגמא לאפילו אליבא לרב פליג למיפסלה :דמחיצוס.
פי פקרה זה לשם אבסלרה נעשה להיומ לו מחיצה לחלל זה אבל לא
להיות מחיצה לאדר שמוצה להן ואילו ממיצה מעליימא היא הוה סמטנן
עלה אבל לאכשורה ע״י גול אתית לא
לבדאי לא עבידי .פי׳ בקונטרס
לט אגמריה רחמנא למשה לגול אחית
לופן אמצעי זה לא נעשה
כי פליני אליבא דרב אביי כרב ורבא אמר
במחיצה העשרה לחלל שלה אגמריה
לכך וקשה למממנימין שמעינן ליה
לך עד כאן לא אמר רב התם אלא דמחיצות
ולא לחוצה לה .ומיהו היכא ריש לה
לכשר לקמני וכן מצר המוקפמ
לאכסדרה הוא דעבידי אבל הכא דלאו להכי
פצימין אע״ג ללגוואי עבילן לבול
אכסלרה לאס אין מן הכותל לסיכוך
עבידי לא תנן א ( וכן חצר המוקפת אכסדרה
כפחומ משלשה כמחיצה סחומה היא:
ל׳ אמות כשרה אע״ג לממיצומ בימ
ואמאי נימא פי תקרח יורד וסותם ״תרגמה
סנן וכן חצר המוקפת אכסדרה .וגג
לאו לכראי עכילי כלאמרינן לעיל
אכסדרה מפסיק בין מחיצומ הכפים
רבא אליבא דאביי כשחשוח את קירויו
)רף יו (.ונראה לאקניס היוצאים
לאדר שסיכך עליו אם יש כרוחכ
לאחורי סוכה קאי ואית ספרים לגרסי
בםורא מתני לחא שמעתא בחאי לישנא
הגג ד׳ אמוח פסולה דמו לא מהני לה
בהליא מהו למימא הני קנים לגוואי
בפומבדיתא מתני םיכך על גבי אכסדרה
מחיצות הבתים :אליבא דאביי.
עבילי לבראי לא עבילי ס״ל לפוסלה
שאין לה פצימין דברי הכל פסולה יש לח
במקום אביי ובשבילו שמהא משנה זו
לפי שאינה עשויה לצל קמ״ל לכשרה:
פצימין אביי אמר כשרה רבא אמר פסולה
ממורגמת לפי לבריו :כשהשוה את
לא יהא אלא אויר .ופשיטא לכשר
אביי אמר כשרה אמרינן לבוד רבא אמר
קירויו .שעשה קירויו נמוך ולא נמן
לאפילו האויר החמור ממנו
פסולה לא אמרינן לבוד והלכתא כלישנא
ראשי קניס על גבי מקרה שיהא פי
אינו נפסל בשיעור זה אמר ליה רבי
תקרה נראה בה אלא תלאן בשוה לפי
קמא רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא
אבא להט אהני נילון כסוכה
הנסרים שאין חודן נראה בסוכה .כל
לאשמעינן לומר שישנים תחתיו לאילו
מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין
תקרת גגותיהן חלקה ושוה היתה ולא
אויר פחומ משלשה מצטרף להשלים
אמר ליה לא םבר מר הא דאמר רבא יש
שיפוע כעין שלנו אלא כתקרת עליות:
שיעור הסוכה אבל אין ישנים מממיו
לה פצימין כשרה אין לה פצימין פםולה אהוי
להא שמעסא .דאביי ורבא :דברי
כך פירש בקונטרס וקשיא אמאי נקט
הכל פסולה .דטון דתקרה לחלל ליח נראח מבפנים ושוח מבחוץ 1
ר׳ אושעיא סוכה קטנה הא כסוכה
אי נמי נראה מבהוץ ושוה מבפנים Iסוכה
אכסדרה עשויה ולא לאדר שחוצה לה
גלולה נמי איצטריך לאשמועינן
אין פיה נעשה מחיצוח לאדר :יש לה
דאתמר ״ א נראח מבחוץ ו ש ו ה 1ל כ ס ל ר ר ן
לישנים מחמיו ולוחק הוא לומר לנקט
פצימין .בפחומ משלשה :אביי אמר
סוכה קטנה משוס לאשמעינן בה
'6
מבפנים נידון משום לחי ולחי היינו I
כשרה אמרינן לבוד .ואע״פ שהפצימין
מרמי למצטרף וישנים חחמיו ועול
ז(כ
פצימין תנא פםל חיוצא מן חםוכח נידון
לחלל אכסדרה נעשו ולא לאדר החיצון
קשה לכל מקום חשבינן אויר פחוח
כסוכה מאי פסל היוצא מן הםוכה אמר עולא
הדא לה מחיצה דכל פחוח משלשה
משלשה כסמוס על ילי לבול ולא למי
קנים חיוצאים לאחורי סוכה והא בעינן שלש
סחימא מעלייחא היא ושדייה להכא
לסכך פסול פחומ מג׳ לאין שייך
דפנות בדאיכא וחא בעינן חכשר םוכח
ולהכא :ורבא אמר פסולה .דלבוד
לעשוחו כסחוס כסכך כשר מאחר
בדאיכא והא בעינן צלתה מרובה מחמתח
לאו ממיצה היא אלא מהלכה למשה
ליש בו סכך פסול ועול מי יוכל להזהר
מסיני גמירי לה וכי גמירי לה להיומ
בדאיכא אי הכי מאי למימרא מהו דתימא
בסוכה מלאה נקבים שאין צלמה
מחיצה לחלל הנעשה בשבילו אבל
מרובה מחממה אלא משהו שלא ישן
הואיל ולגוואי עבידי ולבראי לא עבידי אימא
למשדייה להכא ולהכא לא :והלכסא
כנגל הנקבים ׳ וכראי כספרים לגרסי׳
לא קמ״ל רבה ורב יוסף אמרי תרווייהו הכא
כלישגא קמא .דרבא ולא כלישנא
המם אויר מצטרף וישנים מחמיו וזה
ג
בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא
במרא דלבוד אמרינן אפילו לאדר אבל
מצטרף ואין ישנים תחחיו כלומר הא
ואזלא חדא דופן בהדייהו מהו דתימא הא
סתיממ פי מקרה לא אמרינן אלא
לאפשיטא לכשר אפילו אויר החמור
לית בח חכשר םוכח קמ״ל רבח בר בר הנה
לחלל :רב אשי אשכחיה לרב כהנא
ממנו אינו נפסל כשיעור זה אררבה
אמר רבי יוהנן לא נצרכה אלא לסוכה
כוי• סוכה זו שתים כהלכתן היו לה
סכך פסול חמור ממנו לאין ישנים
והשלישית סמוכה
דרוס ומזרח
שרובה צלתה מרובה מהמתה ומעוטה
חחמיו והוה אמינא מטעם זה לאין
לאכסדרה ולא היה עושה בה טפח
מצטרף כלמפמה כמר הט מי איכא
חמתה מרובה מצלתה מהו דתימא תפסל
שאמרו חכמים :אחוי ליה .שהיה
מילי ומיהו קשיא מסיככה כשפולין
בחך פורתא קא משמע לן ומאי יוצא יוצא
פצים שבו טסת דותר עומד אצל היוצא
למכשירין בשיש ריוח כיניהן כמומן
מהכשר סוכה רבי אושעיא אמר לא נצרכה
אבל משוך רחבו לאחורי סוכה באורך
ואי אפשר שלא י()ימן( מגל השסולין
אלא לםכך פםול פחות משלשה בםוכה
שהאכסדרה עודף על הסוכה ואינו
לכך צריך לפרש כשיש הכשר סוכה
מתקיף
מטנח ומאי יוצא יוצא מתורת םוכח
נראה למוכה אלא עומד בשוה לדופן
בלא האדר ובלא הפסול ישנים תחמיו
לח רב חושעיא לא יחא אלא אויר ואויר
לאותם
מבפנים.
ושוה
כסופו:
בין בזה כין בזה ולהט נקט סוכה
העומדים בפנים אינו נראה אבל
פחות משלשח טפחים בםוכה קטנח מי
קטנה ובירושלמי לברכות פרק שלשה
לאומם העומדים באכסדרה להלן
שאכלו משמע לאדר מצטרף ואין
פםיל אמר ליה רבי אבא זה מצטרף וישנים
מכנגד הסוכה ואין רואין אמ חללה
ישנים מחמיו כפירוש הקונטרס וז״ל
תחתיו וזה מצטרף ואין ישנים תחתיו ומי
נראה רוחב פצים זה בהתחלתה( דופן
אנן קיימין בסוכה דלפינן מטיט
איכא מידי דאצטרופי מצטרף והוא עצמו
שלישית לסוכה :דאמר מר .לענין
הנרוק לחנינן חמן הרחיק הסיכוך מן
אינו כשר אמר רבי יצחק בן אלישב אין
מבוי שהכשירו בלחי אס נפנו להלן
הלפנומ ג׳ טפחים פסולה פחוח מכאן
מן הפחח ששוה וכלה עובי הלחי עם אורך הדופן שבפנים ונראה
טיט החיב ר׳ יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שמשלים
כשרה מהו לישן תחתיו
שהוא סוף הדופן שאינו בולט כלום לתוך חלל הפתח אבל בולט
במקוה ואין מטבילין בו אף הכא משלים בסוכה ואין ישנים תחתיו:
הוא לצד רשומ הרבים כנגדו או מן הצד וניכר לעומדים מבחוץ
טיט
שאינו מן הדופן :נידון משום לחי .והבא נמי
נילון משוס לופן :והיינו פצימה .זהו פצים שלה :לאחורי סוכה.
חוץ לדופן אמצעי שהוא אחורי׳ של הסוכה :קנים .מן הסכך :והא כמינן הכשר סוכה .שהיא שבעה טפחים דעל כרמך
סוכה באפי נפשה היא ומובדלמ מזו :לבדאי לא עבידי .דופן אמצעי זה לא לכך נעשה וגס שבצדדין חחלתן לשם סוכה
)א( נעשו אלא שהכניס דופן אמצעי לחוק ]אחר[ שראה שהיחה דייה בכך :לפנים מן הסוכה .לצד דופן רביעי הפתוח
ן משוכין דוצאין להלן מאורך דפנות הצדדין :וממשכא ואזלא חד דופן .מדופני הצדדין בהדייהו :מהו דסימא .כיון דלא
ממשיך דופן שני בהדה מוכח מילמא דבאפיה נפשה היא והא לימ בה שבעה טפחים בהכשר סוכה :קמ״ל .דמן סוכה הוא והוי כשמים כהלכמן
ושלישיח אפילו טפח דלא ממשבא עד הרביעיח וכשרה :ה״ג לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה ממסה מרובה
מללתה :ה״ג מהו דסימא תיפסל בהך פורתא :יוצא מהכשר .שאינו מסוכך כהלכות סוכה :מסורס סוכה .שאפילו מין כשר אינו:
לא יהא אלא אויר .ופשיטא דכשר דאפילו אויר החמור ממנו אינו פוסל בשיעור זה :אמר ליה רבי אבא .להט אהני נידון
כסוכה דאשמעינן מנא לומר שישנים תחתיו דאילו אדר סחומ משלשה מצטרף להשלים שיעור הסוכה אכל אין ישנים חחמיו:
טפחים ,אמרינן לבוד ,ובניין הוא ,ונידון משום לחי .רב אשי דאשכח לרב כהנא דמסכך על גבי אכסדרה שלא היו פצימיה
נראין מבחוץ ,ואמר ליה רבא כי האי גוונא פסיל .עייליה ואהוי ליה נראה מבפנים ושוה מבחוץ ואמר ליה היינו פצימא.
א( נראה דצ״ל נידון כלחיים והיינו דאמלינן לנוד קרן זרת ונוי.
אהד ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים .מימה היאך הוא מועיל
בסוכה כיון ללא מינכר מבפנים שלישיח של טפח לאי
משוס מיגו חלא לאטו מי לא עבל רב כהנא סוכה אלא בשבמ ועול
ללשלישימ לאוריימא לא מהני מיגו כלפי׳ לעיל:
5
טיט
עין משפט
נר מצוה
קיח א מיי׳ פי״ז מהל׳
שנח הלכה כנ שמג
עשין א טוש״ע א״ח סי׳
שסג סעיף יג:
קיט ב ג מיי׳ פ״ל
מהלכות סוכה הל׳
ג סמג עשי! מג טוש׳׳ע
א״ח סי׳ תרלא סעיף ז:
מוסף רש״י
המוקפת
חצר
וכן
חצר
כל
אכסדרה.
שנהש״ס לפני הנתיס
לו,
פתוחין
והנחים
חצר זו מוקפח נתיס
לה
ופחוחין
מתוכה
סנינ מג׳ רותומיה ולפני
הנחים עשו אכסדראות
רוחוחיה
סנינ לשלשה
והאכסדרה פחוחה היא
ואין לה דופן לצל החצר
וזה
ויש עליה חקרה
סיכן על גנה כל אוירה
של כל חצר שנאמצע
היקף אכסדראות ואין דופן
לסוכה זו אלא מחיצת
נין
הכתים המפסיקות
נתיס לאנסדרה ונמצאת
תקרת האנסדרה מפסקת
סכינ ני] סכך לדפנות,
אס יש נרוחנ האכסדרה
ד׳ אמוח פסולה ,פחוח
כשרה,
מארכע אמות
דאמרינן לוס! עקומה,
לוגמא ללנר קלוישטר׳׳א
בלשון אשכנז של איזה
אומות ,הס הגלחיס שיש
לה ארר שיש נה עשכיס
היקף אנסלרה סנינ לו
) ל ע י ל י ז ו .נראה מ ב ח ו ץ
ושוה מבפנים .שמשך
כל הלחי לחוץ וחולו
הפנימי נכנס נעוני מחלי
המנר ואינו נראה מנפניס
אלא לומה כמוסיף על
אורך הכוחל אכל מכחוץ
ניכר שאינו מכוחל המנר
שהרי נמשך להלאה מרוחנ
הכותל )ערובין ט:ן .פסל
היוצא מן הסוכה .אס
יש הכשר סוכה כיחל
משס
ועול יש נסוכה
והלאה פסל ,היינו סכך
העשר נפסולח גורן ויקנ,
שזהו לרנן ליעשוח ,ויוצא
מהכשר סוכה ,שאין לו
הכשר לפגות ) ל ע י ל ד.!.
רבינו חננאל)המשך(
וקיימא לן כלישנא קמא
דרבא וכן הלכה .תנא פסל
היוצא מן הסוכה נידון
כסוכה .ואוקימנא קנים
היוצאין מן הסוכה לאחורי
הסוכה ,ויש בהן ז׳ טפחים
שיעור סוכה קטנה .מהו
דתימא הני דפנות הואיל
ולגואי עבידן לבראי לא
עבידן פסולה ,קמ״ל כיון
דלשם צל בעלמא עבידן
כשרה .רכה ורב יוסף
אמרי בקנים היוצאים לפני
הסוכה ,ומשכה ואזלה
דופן אחת בהדייהו ,מהו
דתימא הואיל ושלמה להו
סככא אפלגא דדופן ,האי
סוכה אחריתי היא ,קמ״ל.
דברי ר׳ יוחנן פשוטין
הן .ר׳ אושעיא אמר לא
נצרכא אלא לסכך פסול
פחות מגי בסוכה ,בסוכה
קטנה עסקינן ,ואמאי פסל
יוצא קרי ליה ,מפני שהיא
מהכשר סוכה .ומותבינן
עליה לא יהא אלא אויר,
דלא אשכחן בפוסלי סוכה
פחות הימנו ,וכי אויר
פחות מג׳ טפחים פוסל
בסוכה קטנה .ודחי רבא
אויר פתות מג׳ מצטרף
וישנין תחתיו ,דקיימא לן
כלבוד דמי ,אכל סכך פסול מצטרף לד• אמות מן הצד ואין ישנין תחתיו ,כדתנן נתן עליה נסר שרחב ד׳ טפחים כשרה
ובלבד שלא ישן תחתיו .ויש שמחליף ומפרש .ומתמיה ומי איכא מידי דמצטרף להכשיר והוא עצמו פסול.
עין משפט
נר מצות
־ט:
סוכה פרק ראשון סוכה
מסורת הש״ס
~ כ א ב מיי׳ פ׳׳ד מהל׳ טיט הנרוק יוכיח .פירש בקונטרס כלתנן במסכמ מקואומ <פ״ז
טיט הגרוק יוכיח .שראר להריקו מכלי אל כלי כגון שהוא רך:
סוכה הלכה ז סמג
מ ״ א ( ואלו מעלין ולא פוסלין השלג והברל והכפור והגליל
שמצמרן* .להשלים שיעור מ׳ סאה :והטובל כו .כמ׳ סאה שכולו
עשי! מג נווש״ע א׳יח סימן
טיט כרוק :לא טלסה לו טבילה .להכי מנן במסכת מקואומ )ס״ז
והמלח וטיט הנרוק ומעלין היינו משלימין אבל בפני עצמו לא וקשה
מרלא סעיף י:
מ״א( אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברר והכפור והגליל והמלח וטיט
־ ב א ג מיי׳ פכ״ה מהל׳ למה יוטח הוא זה לאויר נמי בפני עצמו לא ואין זה יוכיח לטיט
כלים הלכה יג:
הנרוק .ומעלין היינו משלימין אשלומי
הנרוק בשעה שהוא משלים חזי
קכב ד ה מיי׳ פייה
אין כפני עצמו לא :מתני׳ כמין
ישנים
לאין
לאויר
למי
ולא
לטבילה
מהל׳ סיכה הל׳ ו׳
א ( טיט הנתק יוכיח שמצטרף לארבעים סאה
צרין« .כוך של ציילין שאורבין גה את
סמג עשי! מג מיש״ע א׳׳ח תחמיו אפילו בשעה שהוא מצטרף
והטובל בו לא עלתה לו טבילה :מתני׳
סי׳ תרכט סעיף ו:
העוסוח ועשוי ככוורת שמשפעמ
ונראה לטיט הנרוק נמי אפילו בשעה
נ>העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל
והולכת שגגו וקירומיו אחל :או
שמצטרף אין מטבילין בו והט תנן
ר׳ אליעזר א פוםל מפני שאין לה גג וחכמים
שסמכה לכוהל .הטה ראשי קנים על
במסכת מקואומ פרק שני )מ״י(
מוסף רש״י
מכשירין :נמ׳ תנא ״מודה ר׳ אליעזר ב שאם
הכותל וראשו אחל על הארץ :לפי
העושה סוכתו כמין מקוה שיש בו ארבעים סאה מים
שאין לה גג .שאינו ניכר מהו גג
הגביהה מן הקרקע טפה או שהפליגה מן
צריף .גגה ידסניחיה כאין וטיט ר׳ אליעזר אומר מטבילין במים
ומהו כותל לאהל משופע לאו אהל
כאחל כעין כוירח ,שאץ גג ואין מטבילין בטיט ר׳ יהושע אומר
חכותל טפח שהיא כשרה מאי טעמייהו
נינר לנל יהלסנוח לכל ,או
דרבנן י י שיפועי אהלים כאהלים דמו אביי הוא אלא אס כן יש כו טפח זקוף
שסמכה לכותל .עשה במים ובטיט באיזה טיט אמרו בטיט
שאם
גמ׳
בבדימא:
כלקמני
קנים אדוניס וסמך ראשי שהמים צפין על גביו ואס היו המים
אשכחיה לרב יוסף דקא גני בכילת התנים
אחל מוטה על הכימל
הגביהה מן הקרקט טפח .אחרדיהו
יראשו אחל מוטה על מצל אחל מולה רבי יהושע שמטבילין
ה
8
בםוכח אמר ליח כמאן >כר׳ אליעזר שבקת
קאי לאמרינן לבול בזקיפה רש שס
הארץ ,לגגה ילוסנה אחל ,במים ואין מטבילין בטיט ואיזה טיט
רבנן ועבדת כר׳ אליעזר אמר ליח ברייתא
טפח זקוף וניכר הצריף שהוא גג וטון
שאין לה גג ואין נאה אמרו בטיט שהקנה יורל מאליו לברי
ללירה ׳ ל ע י ל ז ו.
איפכא תני ר׳ אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין
שיש בו שיעור אהל בזקיפה הוי אהל:
ר׳ מאיר ר׳ יהולה אומר מקום שאין
או אם הרחיקה כוי .אסמכה על
שבקת מתניתין ועבדת כברייתא אמר ליח
קנה המלה עומל אבא אליעזר בן
מתניתין יהידאה היא דתניא העושח םוכתו הכומל קאי אס הרחיק ראש הסמוך
רלעאי אומר מקום שהמשקולות
רבעו חננאל
לכומל מכוחל טפח והיתה סמוכה על
יוררות ר״א אומר היורר בפי החביות
כמין צריף או שסמכה לכותל רבי נתן אומר
יאמרינן טיט הנדוק יוכיח
יתילופ אמרינן לבול ממנה ולכומל
נוי ,טיט דק הניצוק ר׳ שמעון אומר הנכנס בשפופרת
רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים
בשוה ולא בשיפוע והוא הגג :שיפוטי
כמו מים עבים ,כדתנן הנול רבי אלעזר בר צלוק אומר
ג
גדולה
קנים
מהצלת
מתני׳
מכשירין:
ייקוה שיש בו מ׳ סאה
אהלים כאהלים .אע״פ שלא הגביה
נים וטיט ,ר׳ אליעזר הנמלל בלוג ומיהו קשה לאמר ר״ל
עשאה לשכיבה מקבלת טומאה י ואין
ולא הרחיקה כשרה :בכילה חתנים.
;-ומר מטבילין במים ולא פרק ב׳ לזבחים <לף כג (.כל המשלים
מםככין בה לסיכוך מםככין בה ואינה
לפי שאין לה גג טפח שוה לא חשיב
בטיט ,ר׳ יהושע אומר למי מקוה משלים למי כיור ולרביעיח
::מים ובטיט .באיזה טיט
אהל להפסיק :כר׳ אליטזר .לאמר
מקבלת טומאה רבי אליעזר אומר אחת
ניטבילין ,בטיט שהמים אינו משלים ופריך למעוטי מאי
קטנה ואחת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת אהל משופע לאו אהל הוא :ברייתא
־:,פין על גביו ,אם היו אילימא למעוטי טיט הנרוק היכי
נ צד אחד ,מודה ר׳
בריימא
מצאתי
תניא.
איפכא
טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה
יהושע שמטבלין במים למי אי לאין פרה שוחה ושומה ממנו
ששנויה איפוך בשיטתן רבי אליעזר
ואין מטבלין בטיט .באיזה אפילו למקוה נמי אינו משלים והשתא
ואינה מקבלת טומאה :גמ׳ הא גופה קשיא
מכשיר וחכמים פוסלין לפי שאין לה
טיט אמרו בטיט שהקנה אי אימא לטיט רפליגי ר׳ אליעזר ור׳
אמרת עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין
י־רד מאליו דברי ר׳ מאיר,
גג :יחידאה היא .מתניתין לתני
ו ׳ יהודה אומר שאין יהושע הוא טיט הנרוק היכי שביק
מסככין בה טעמא דעשאה לשכיבה הא
הט ר׳ נתן קחני לה להוא יחילאה
לנה מידה עומד כר .כל הני שיעורי ל ד מאיר ור׳ יהולה
םתמא לסיכוך והדר תני לסיכוך מםככין בה אבל חכמים שבלורו היו חולקין עליו
צ ת נ י ׳ העושה סוכתו כמין ואבא אליעזר וכולהו מנאי למקואומ
צריף .פי׳ צריף ,כגון
ואומרים רבי אליעזר מכשיר וחכמים
ואינה מקבלת טומאה טעמא דעשאה לסיכוך
רכונה רחב מלמטה ומיצר ונקט שיעורא לפרה שוחה ושותה
מתני׳ מחללת קנים.
פוסלין:
הא םתמא לשכיבה הא לא קשיא כאן
וערלה עד כאצבע ,נמצא ממנו ללא חנן ושמא כל הנך שיעורי
קשה ואין נוחה למשכב :טשאה
דבנין צר מלמעלה ומשפע
בגדולה כאן בקטנה י ( )בשלמא לרבנן לא
ויורד .פירוש שסמכה להני תנאי בהט תלי טעמייהו למר
לשכיבה .הואיל ויחלה לכך עשאה
קשיא אלא לרבי אליעזר קשיא דתנן( רבי
לכותל ,שעשה סכך סבר לבהאי שותה ובהאי אינה שותה
כלי ומקבלמ טומאה ואין מסכטן בה
ד סוכה צדו אחד למעלה ואין שייך לומר ניחזי אנן לאין כל
אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה עשאה
בכותל והצד האחר בארץ.
כוי :לסיכוך כו׳ ואינה מקבלה
וכשתיהן בעשויה כמין הפרות שוומ והא למשמע בפרק כל
לשכיבה מקבלת טומאה ואין מםככין בה
טומאה .ללאו כלי הוא וכגמרא
צריף ובסמוכה )לגג( הבשר )חולין לף ק ו .ושם( למיס
טעמא דעשאה לשכיבה הא סתמא לסיכוך
פריך סתמא אסתמא :רבי אליטזר
לכותל אין לה גג .ואף על
גב דבמתניתין ר׳ אליעזר שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל
אומר כוי .בגמרא מפרש מאי קאמרי
אימא סיפא עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה
פוסל בהני תרתי אבל גופו לא נפסלו מחממ טיט איירי אלא
ומאי פלוגתייהו להיכא לפריש בהליא
מקבלת טומאה טעמא דעשאה לסיכוך הא
רבנן פליגי עליה ,ואמרינן ממאיס ומסריח ולא חזו לשמיימ
לשכיבה או לסיכוך ולאי אין חילוק
ראי טעמא דרבנן ,ואמרינן
םתמא לשכיבה אלא אמר רבא ־בגדולה כ״ע
שיפועי אהלים כאהלים בהמה אבל אין טיט מעורב בהן
בין גלולה לקטנה להא פירש אלא
לא פליגי ךםתמא לסיכוך כי פליגי בקטנה
דמי .הא פירשה רב יוסף
ולכך כשרים לטבילה:
קטנה נראית סתמא לשכיבה גלולה
דסתנית׳ ר׳ נתן היא העושה סוכתו כמין צ ד ף .בכי
ורבי
לשכיבה
קטנה
םתם
סבר
ממא
תנא
קתני לה ,ויחידאה היא
נראית סממא לסיכוך :גמ׳ כאן
האי גוונא איירי ללאחר
וייא משגחינן כיה .וקיימא
לסיכוך
אליעזר סבר סתם קטנה נמ
בגדולה כאן בקטנה .וסיפא לא למי
דחכמים
כוותייהו
ל;
שמשך השיפוע בגובה עשרה איכא
לרישא לסיפא הכי קאמר ואם קטנה
והכי
כמין
העשויה
בסוכה
לבענין
ז׳
רוחב
סוכה
במשך
עליין
צריף ובסוכה שצידה אחת
היא ועשאה לסיכוך מסכטן בה כוי הא סממא לשכיבה :אימא סיפא
למעלה ואחרת בקרקע ,אחר לא מכשד רבנן להא בעינן גבוה עשרה במשך ז׳ בגובה י׳
כוי .ודר׳ אליעזר ליכא לחרוצי כלמנא קמא להא אחת גלולה ואחת
פסולה ןנ״א :פסולין[ .וכן ואפשר כשיש שם משך ז׳ בגובה י׳ שאף תחת השיפוע שאין גבוה י׳
קטנה קחני :אלא אמר רבא בגדולה כ״ט לא פליגי דסתמא לסיכוך.
הלכה ,ולפיכך היה ישן רב
הסוכה
יוסף בכילת חתנים .אין לה כשרה טון שיש בה )א( ל׳ ברוחב מילי להוה אססל שיוצא מן
כלומר לא תשני רישא בגלולה וסיפא בקטנה ותרוייהו כלפרישי( לאם
גג אינה אהל ,לפיכך אינה לרבה ורב יוסף ללעיל למכשד בקנים היוצאים מלפני הסוכה:
כן לרבי אליעזר לא מיתרצא אלא כל לסיכוך לקתני מתנימין בין
חשובה כסוכה בתוך סוכה
והושיב
לפסול הסוכה .ירושלמי שאם הגביה מן הקרקע טפח .ועשה בנין זקוף טפח
בסיפא למילמיה למנא קמא בין בלרבי אליעזר אסתמא קאי:
עליו ראשו של שיפוע למטה וכן הרחיק מן הכוחל טפח
והכי
שעשה בסמוך לכותל סכך רחב טפח וסמך עליו ראש השיפוע
העליון ומתוך לשון הקונטרס משמע לאופו טפח שהגביה ימהרחיק אפילו הוא אויר כשרה מחשבו כסמוס מטעם לבול לפירש הקונטרס אם
הרחיק ראש הסמוך לכותל מן הכותל טפח והימה סמוכה על יתידות וקצת משמע כן בירושלמי לגרסינן מולה רבי אליעזר לחכמים
שאס היתה נתונה על ארבעה אבנים Mאו שאם היתה גבוהה מן הארץ פותח טפח כשרה:
לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה .לכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן ״(דילפינן ממשכן פרק
במה מלליקין 1ש3ח לף נח .ושם :(.כאן בגדולה כאן בקטנה .לא משוס לתהוי דשא בחלא וסיפא בחלא אלא נקט
ברישא עשאה לשכיבה בכל מחצלומ משוס לאיכא מחצלת לסממא לסיכוך ובסיפא נקט עשאה לסיכוך בכל מחצלות משוס לאיכא מחצלת
דסממא לשטנה :אמר רבא בגדולה כולי עלמא לא פליג׳ דםתמא לכיכוך .ולסיכוך לקתני מתני׳ בין בסוף מילתיה למנא קמא
בין בר״א אסממא קאי והכי קאמר עשאה לשטבה בהדיא מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואס אנו יכולין לומר בה שהוא לסיכוך
והיכי למי כגון ללא פדש מסככין בה ואינה מקבלת טומאה כך פירש בקונטרס ולוחק לפרש ללהט שיירה תנא קמא לקטנה ולא
מנייה משוס לסבר גלולה לווקא הוא ראמרינן בה סתמא לסיכוך הא קטנה סתמא לשכיבה ואתא ר״א למימר קטנה כגלולה וקשיא
להשתא לא פליג ר״א אעיקר מילתיה לתנא קמא אלא אליוקא ונראה לפרש ללא אתא רבא לשנויי אלא מילתיה רר״א אבל מילמיה
למנא קמא לעולם כלשנינן ולסיכוך לקאמר ר״א היינו כלפירש בקונטרס אם יכול לומר שהיא לסיכוך כגון בסתם טהורה ומסכטן בה:
אחת
א( ]זבחיס נכ (5 ,[.לעיל
ז ,:נ( ]תוססת׳ ס״א ה״ו[,
ד( ]שנת קלח ,]:ה( ןוע׳
ד״ה
חוס׳ שנח קמג:
ור׳ יוחנן[ ,ו( רש״ל מ״ז
וגורס אימא סיפא ,ז( י״ג:
נלפריש,
הרחיק
ח( או
נצ״ל ,ט( ועיי מוי״טן,
הגהות הב״ח
העושה
)א( תום׳ ל״ה
סוכתו וכו׳ שיש נה שבעה
נרוחכ מילי דהוה:
גליון הש״ם
ג מ ר א אייל במאי בר״א
רבני.
שבקת
שנח
עיין
לף קמג ע׳׳נ תוס׳ ל״ה
ור׳ יוחנן הגירסא שלהם
כאן אייל שנקח רבנן .יס׳יל
להא דאמרינן כר״א היינו
לר״י השינ כר״א:
הגהות הגר״א
] א [ תוספות סל״ה שאס
גנוהה
ני׳ אנניס והימה
כוי נצ״ל:
רבעו חננאל )המשך(
מודה ר׳ אליעזר לחכמים
שאם היתה
אבנים
ד׳
נתונה
או
גבוהה מן ה א p
על
שהיתה
טפח
כשדה .תנא העושה סוכתו
)בבית( ]כבית[ יער הלבנון
שבירושלים
למי
כשרה.
נצרכה לר׳ אליעזר .שתני"
גדולה
מחצלת
לשכיבה
ואין
עשאה
מקבלת טומאה
מסככין בה
כוי.
ואמרינן הא דגופא קשיא
כר .ושנינן לא
גדולה
םתמא
ואינה
מקבלת
ואם
ואין
לסיכוך
טומאה,
פירש
לשכיבה
קטנה
קשיא
שעשייתה
מקבלת טומאה
מסככין בה,
ואם
סתמא
אבל
לשכיבה
שעשייתה
פירש
לסיכוך מםככין בהן ]נ״א:
הכי
בה[ .ואקשינן אי
אימא סיפא דר׳ אליעזר,
דתנן ר׳
אליעזר
אומר
אחת גדולה ואחת קטנה
עשאה
לשכיבה
מקבלת
טומאה,
בשלמא
גדולה
מקבלת
טומאה,
שמע
פירש כי לשכיבה עשאה
מיניה הא סתמא לסיכוך
כדאמרן ,אלא קטנה קשיא
דהא קחני קטנה עשאה
לשכיבה מקבלת טומאה,
שמע מינה הא
סתמא
לשכיבה.
ומשני
לסיכוך ואת אמרת סתם
קטנה
רבא בגדולה
דברי הכל
דסתמא ]לסיכוך[ ,כיפליגי
בקטנה ,תנא קמא סבר
קטנה לשכיבה ור׳ אליעזר
סבר קטנה לסיכוך.
םוכה פרק ראשון םוכה
מסורת הש״ם
א( רש״ל מ״ז ,נ( ]לעיל
0
נח,[.
ד(
ע״ש[,
1שס
]תוספתא פ״א ה״ז[,
ס( עליות ס״ג מ״ד ,י( נלה
מט ,.ז( י׳׳ג שיהו נעשות,
מ(נס״א:לעשוי,ט(1שנמ
נט,[.
י(
לא[:
]קדושין
]ע׳ כש״ע י״ל סי׳ רמנ
סעיף כחן] (5 ,ליתא שס[,
ל(
מוס׳ שגת כ:
]ועי׳
ל״ה אחל וסוס׳ פסחים
פה .קח :ל״ה אחל ותוס׳
כחוכוח כ :ותוס׳ זגחיס צג:
ל״ה אי הט וחוס׳ מנחות
סג:ל״ה ר״י וחוס׳ קידושין
יכ ל״ה כשס[ ,מ( ]צ״ל
ולקמן אשכחן .מהר״סז,
מוסף רש״י
בגדולה
ללאו
לסיכוך
) ל ע י ל טז.ן.
כל
כלי
המטמא
טמא
מסככין
בה.
הוא,
לסתמא
מדרס מטמא
מת .שאין לך כלי
הראוי למושג הזג שאין שס
כלי עליו וראר לקבל כל
טומאות ,והא לנקט טמא
מת משוס לומיא למלרס
הוא לאב הטומאה הוא,
והר
כל
קאמר
הראר
להיוח אב הטומאה גמלרס
הזב
ראר
להיות
אב
נטמא
באהל המת
)נדה
הטומאה אס נגע במת או
מט.;.
הדין עלך סוכה
ך•
אחת קטנה ואחת גדולה מיכעי ליה .פירש בקונטרס לאיפכא
והכי קאמר .עשאה לשכיבה בהליא מקבלמ טומאה ואין מסככין
גרסינן ובמתניתין גרסינן אחח קטנה ואחח גלולה ופריך
בה ואס אנו יכולין לומר בה שהיא לסיכוך והיט למי כגון ללא
לאחת גלולה ואחת קטנה מיבעי ליה ללרך התנאים בכל מקום
פדש מסכטן בה ואינה מקבלת טומאה .ובגלולה כולי עלמא לא
לההוא רפשיטא ליה תני ברישא כלחנן בר״ה <לף כ ט 0אחל יבנה
פליגי רסממא לסיכוך לבין תנא קמא ובין ר׳ אליעזר מנא
ואתל כל מקום שיש בו בית לין ובבבא
גלולה ואמרינן לסממא לסיכוך ט
קמא )לף oאחר החופר כור ואחל
פליגי בקטנה תנא קמא שיירה
וחכי קאמר מחצלת חקנים גדולח עשאח
החופר שיח ומערה וכמסכח סוטה
לקטנה ולא מנייה משום לסבר
לשכיבח מקבלת טומאח ואין מםככין בח
)לף מג (.אחד הבונה ואחל הלוקח
גלולה הוא לאמרמ בה סתמא
טעמא דעשאח לשכיבה חא םתמא נעשח
ואחד היורש ומובא חנן התם גבי
לסיכוך הא קטנה סממא לשטנה:
כמי שעשאה לסיכוך מםככין בה א()קטנה עשאח
מערכי מלחמה ונראה דאין ראיה
ואתא ר׳ אליעזר למימר .קטנה
לסיבוך מםככין בה טעמא דעשאה לסיכוך הא
מבור ובונה לכאן דהכי נמי חנן
כגלולה לאם עשאה לשטנה כהליא
בסנהלרין )לף לב (.אחד דיני ממונות
מקכלמ טומאה ואין מסכטן כה ואס
םתמא נעשה כמי שעשאה לשכיבה ואין
ואחל ליני נפשוח בררישה וחקירה
יש לומר כה שהיא לסיכוך והיט למי
מסככין בה( ואתא ר׳ אליעזר למימר אהת קטנה
ומנן נמי בפ׳ החולץ )יבמות מא (.גבי
כגון שעשאה סתם מסכטן כה ואץ
ואהת גדולה סתמא כשרה לסיכוך אמר ליה
הבחנה אחל בתולות ׳()ואחל קטנומ(
מקכלת טומאה :אי הכי .לרכי
אביי אי חכי ר׳ אליעזר אומר אחת קטנה
ואחל בעולות ובפרק הבא על
אליעזר קטנה כגלולה אמא לאשמועינן
ואחת גדולח אחת גדולח ואחת קטנה מיבעי
יבמתו )שם לף נ ג 0אחל המערה
אחת גלולה ואמת קטנה כממיה לט
ליה ועוד כי פליגי בגדולה הוא דפליגי ורבי
ואחל הגומר ובפרק המפקיל )ב״מ
מנא הכי משמע לגלולה כקטנה אחא
אליעזר לחומרא דתניא נ>מהצלת הקנים
לף מ (:תניא אחל הלוקח ואחל
לאשמועינן כך כתוכה הגירסא .ולי
המפקיל לפקטים ומפרש התם כי
נראה איסכא לגרסינן כממני׳ אמת
בגדולה מםככין בה ר׳ אליעזר אומר ״אם
היכי למפקיל מקבל פקטים לוקח נמי
קטנה ואחמ גלולה והט פריך אמפ
אינה מקבלת טומאה מםככין בה אלא אמר
מקבל פקטים בכל הני מזכיר הפשוט
גלולה ואחמ קטנה מיבעי ליה .לאי
רב פפא בקטנה כולי עלמא לא פליגי
באחרונה אבל ההיא ליבנה ראיה
כלגרסינן לה לא ילענא פירכא מאי
דסתמא לשכיבה כי פליגי בגדולה ת״ק םבר
היא ללפי מנא קמא שאמר אין
היא לאחח גלולה ואחמ קטנה משמע
סתם גדולה לסיכוך ורבי אליעזר סבר םתם
תוקעין אלא ביבנה קא מהלרי ליה
קטנה כגלולה להט משמע אחח היא
גדולה נמי לשכיבה ומאי עשאה לשכיבה
אחל יבנה ואחל כל מקום שיש בו
הגלולה ואחח היא הקטנה כלומר
דקאמר הכי קאמר םתם עשייתה נמי
בית לין וכן ביבמופ פרק האשה )לף
כמוה היא ואינה חלוקה ללין שני .וכן
קנח (.לקאמרי בית הלל לא שמענו
לרט החנאיס ככל מקום לההיא
לשכיבה עד דעביד לסיכוך ת״ר ד ,א מהצלת
אלא בבאה מן הקציר בלבל אמרו
רפשיטא ליה תנא בדשא ואותו השני
של שיפה ושל גמי גדולה מםככין בה קטנה
להו ב״ש אחמ באה מן הקציר ואחת
כשבא להשמיענו שהוא שוה לו הוא
אין מםככין בח של קנים ושל חילה גדולה
באה מן הזיתים וה״נ הזכיר ת״ק מחצלת
שונה אחריו כלתנן כר״ה )לף כט(:
מםככין בה ארוגה אין מםככין בח רבי
גלולה ועל זה שייך לאהלורי אחת היא
אחל יבנה ואחל כל מקום כו׳ וככבא
ישמעאל בר׳ יוםי אומר משום אביו אהת זו
גלולה ואחת היא קטנה כלומר כמוה
קמא )לף נ >:אחל החופר בור ואחל
ואחת זו מסככין בה וכן היה רבי דוםא
היא הקטנה ואינה חלוקה ללין שניל(:
החופר שיח ומערה כר ובמסכמ סוטה
אומר כדבריו תנן חתם ה ( כל החוצלות
של שיסה ושל גטי .בסיפא פליגי
)לף מג (.אחל הכונה ואחל הלוקח
ר׳ לוסא ורבנן בשל קנים ושל
ואחל היורש ומובא תנן המס גכי
מטמאין טמא מת דברי ר׳ דוםא וחכמים
חילמ משמע בשל שיסה ושל גמי לא
מערכי המלחמה הט :אם אינה
אומרים מדרס מדרס אין טמא מת לא והא
פליגי»>ולא אשכחן בהליא רפליגי בשל
מקבלת טומאה .כלומר אס בפירוש
אנן תנן י* נ כל המטמא מדרס מטמא טמא
גמי לענין מלרס והא ללא תני ליה
אלמא
עשאה לסיכוך אין אי לא לא.
מת אימא ג אף מדרס מאי חוצלות אמר רב
הבא למאן ראמר מאי חוצלומ מזבלי
למנא קמא סחס גלולה לסיכוך ולד
אבדימי בר המדורי מרזובלי מאי מרזובלי
ניחא לאין זה מחצלת ואפילו לריש
אליעזר סתמא לשכיכה :אלא אמר
אמר ר׳ אבא מזבלי ר׳ שמעון בן לקיש
לקיש ראמר מחצלת ממש לא חני
רב פפא כוי .ומאי עשאה לשטכה
אומר מחצלות ממש ואזדא ריש לקיש
לה הכא משום ללא אימשיל הכא אלא
לקמני במילתיה לרבי אליעזר הכי
לאשמועינן במה מכסין ובמה אין
קאמר עיקר עשייתה לשכיבה על
לטעמיה דאמר ריש לקיש הריני כפרת רבי
בקטנה
הילת.
ושל
מכסין:
לתנא
לעביל ליה לסיכוך כוי ומילתיה
חייא ובניו שבתחלח כשנשתכחה תורה
תנן התם בל ההוצלות.
מייד:
קמא הכי מיפרשא כלאוקימנא
מישראל עלח עזרא מבבל ויסדח חזרח
משנה במסכת עליות פרק שלישי
מעיקרא דשא בגלולה כלקמני בהליא
ונשתכהה עלה הלל הבבלי ויסדה הזרה
מיטמא טומאת מת בלאימ ליה
וסיפא כקטנה והכי קאמר ואס קטנה
ונשתכהה עלו רבי חייא ובניו ויסדוה
גלנפא מוקמי לה למשיב בית קיבול
היא ועשאה בפירוש לסיכוך מסככין
וכן אמר רבי חייא ובניו לא נהלקו
ואע״ג לפשוטי כלי עץ הרחבים
בה הא סתמא לשכיבה ואמא ר׳
רבי דוסא וחכמים על מחצלות של אושא
העשויה להניח עליהם לבר כלף של
אליעזר למימר אף גלולה שוה היא
נחתומין מטמאין מלרבנן כלאמר פרק
לקטנה לכי עביל לה סמם הוי עשאה
שחן
)ב״ב לף פי .ושם( הכא היכא ללית להו
לשכיבה ומקבלת טומאה ואין מסככין בה אבל עשאה בפירוש לסיכוך
.
,
המוכר את הבית ,
מסכטן בה ואינה מקבלפ טומאה :שיפה .פווי״ל :גמי .יונ״ק
עלה הלל מבבל ויסדה .שלמל
גלנפא עשוין לסיכוך:
להן רטן הלכך סמס קטנה יש בהן לשכיבה לא שנא גלולה מעשה
משמעיה ואבטליון כלאיחא בפסחים פרק אלו לברים )לף ס ו : ( :
שרשרות שהיא עבה ואינה חלקה לא שנא ארוגה שהיא חלקה והיינו
מזיין
לקמני גלולה מסכטן בה קטנה אין מסככין בה ואין חילוק בין גלולה לארוגה .אכל של קניס הן קשים וכן של חילח לשק ״א והקלח שלה
עב :גדולה .מעשה עבומ וקליעה מסככין בה אפי׳ קטנה לאינה לשכיבה לסי שהיא עבה ואינה חלקה ועץ שלהן קשה :ארוגה אין
מםככין בה .לסממא לשטבה ללא היו רגילין לאורגה אלא לשטבה שמהא חלקה ונוחה :כל המוצלות .לקמן מפרש מאי היא :מטמאות
טמא מה .כלומר כלי הס מן הסמס ומקבלומ טומאה .והאי לנקט טמא מת משום לבעי אפלוגי במלרס שהוא אב הטומאה נקט נמי טמא
ממ שהוא אב הטומאה והכי קאמר המוצלות כלי הס לטומאה אבל אינם מייחלות לשכיבה י( שהן נעשות אב הטומאה במררס הזב ואין אתה מוצא
שיהו אב הטומאה אלא ע״י המת עצמו שיהיו הן טמאות מת לבד ר׳ לוסא :וחכמים אומרים טמאות מדרס .על ילי מלרס נעשות אב
הטומאה לסי שעשויות לשכיבה :מדרס אין טמא מת לא .בתמיה :והתנן כל המטמא מדרס מטמא טמא מת .והוא הלין לכל הטומאומ
כגון נוגע בשרץ ובנבילה .והאי לנקט טמא ממ משוס לבאב הטומאה מייד והכי קאמר בל הנעשה אב הטומאה על ילי מדרס נעשה אב
הטומאה כשהוא טמא מת לאין לך מיטמא מלרס אלא המיוחל לשכיבה וטון לשר״( למשמיש כלי הוא וכל שהוא כלי למלרס מיטמא בכל
טומאה ואפילו הוא פשוטי כלי עץ לילפינן ליה בק״ו כמסכמ שבמ )לף פל.ו מפץ במת מנין ולין הוא כוי .וסיפא לההיא משנה ויש שהוא
מטמא טמא מת ואינו מטמא מררס והיינו מה שהוא כלי אבל אינו מיוחל לשכיבה למטמא בכל טומאות חוץ מטומאמ מלרס שאם שכב עליו
הזב ולא נגע בו טהור דלגבי מדרס מיוחד לכך בעינן כדאמד׳ט( יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכמנו :אימא אן* במורם .שכלי הן ועשויין
לשכיבה :מזבלי .כולו׳׳ס ועשוי לרועה להניחן תחת ראשו ולשכב :הריני כפרה .יסודן הבאין עלי לכפרתו של ר׳ חייא ובניו יהיו ולשון כבוד
הוא זה כשהוא מזטר אביו או רבו לאחר מיתתו צ״ל כך( :כשנשתכחה תורה מישראל .לא נשתכחה כולה קאמר אלא הלכוח שכוחומ מבני בתירא
שהיו ראשי ארץ ישראל כדאמרי׳ בפסחים באלו דברים)לף סו :(.טלה הלל הבבלי .שמיום שגלה יכניה החרש והמסגר עמו הימה ישיבה מצויה בככל:
שהן
עין משפט
נר מצוה
א ]מיי׳ ס׳׳ה מהל׳ סוכה
נווש״ע
הל״ו
סי׳
או״ח
מרכס סעי׳ ו[:
קכג
ג
ב
פכ״ג
מיי׳
כליס
מהלכוח
הלכה א:
לעזי רש״י
פווי״ל )פויי״ל(.
סוג של קנה סוף.
יונ״ק .אגמון.
לישק׳׳א .כריך )צמח(.
בולו׳׳מ )בולזול׳־א(.
שק של רועים )המשמש
להם גם לשכיבה(.
רבינו חננאל
ומקשינן
הכי
אי
ר׳
אליעזר אחת קטנה ואחת
היה
גדולה
כלומר
לומר.
לו
דין הקטנה כדין
הגדולה
לסיכוך.
סתמא
ועוד הא אשכחן בהדיא
דר־ אליעזר לחומרא הוא,
דתניא מחצלת קנים גדולה
מסככין
אליעזר
בה .ר׳
אומר אם אינה
ןמסככין
טומאה
מקבלת
בה[,
אלא אמר רב פפא כולי
עלמא בקטנה לא פליגי
דסתמא לשכיבה ,כי פליגי
בגדולה ,תנא קמא סכר
סתם גדולה לסיכוך ור־
אליעזר סבר סתם גדולה
נמי לשכיבה ,והכי קתני ר׳
אליעזר אומר אחת גדולה
ואחת קטנה ,סתם עשייתן
לשכיבה עד שיפרש לשם
סיכוך .תנו רבנן מחצלת
של שיפה ושל גמי ,גדולה
מסככין
בה
מסככין
קטנה
בה.
אין
ושל קנים
ושל הילף ,גדולה מסככין
מסככין
בה
ארוגה
אין
ברי
יוסי[
אומר
בה) .ר׳ יוסי( ]ר׳ ישמעאל
אביו
אחת וו ואחת זו
מסככין
ר׳
משום
דוסא
בהן,
תגן התם
אומר
וכן
היה
כדבריו.
החוצלות
כל
טמאות טמא מת דברי ר׳
דוםא ,וחכמים אומרים אף
מדרס .כדתנן במסכת נדה
כל המטמא מדרס מטמא
טמא מת .מאי חוצלות,
אמר
ד•
צרות
ואחר כך
פי׳
עושין
אבא
כמץ
מזבלי,
יריעות
תופרק
אותן ועושין מהן כפיפות
וכסויין .ריש לקיש אמר
מאי
מחצלות
חוצלות,
ממש ,דאמר הריני כפרת
ר׳ חייא ובניו ,שבתחלה
נשתכחה
מישראל
תורה
עלה עזרא מבבל ויסדה,
חזרה ונשתכחה עלה ר׳
חייא ובניו ויסדוה .וכך
אמרו ,לא נחלק ר׳ דוסא
וחכמים
על
המחצלות
של אושא
עין משפט
ך*.
נר מצוה
א
י־•
א ב מיי׳ פ״ה מהל׳
סוכה הלכה כג סמג
עשי! מג טוש״ע אי׳ח סי׳
תרם סעיף א:
ב
ג מיי׳ פי׳׳ג מהלכות
טומאת מת הלכה א
סמג עשין רלא:
רבינו חננאל
שהן
ועל
טמאות
של
טבריא שהן טהורות ,ועל
מה
על
נחלקו
שאר
מקומות .ר׳ דוסא סבר
כיון דליכא דיתיב עליהן,
אע״ג דמיטמו טמא מת
לא מיטמו מדרס ,דגרסינן
בנדה
בא
פרק
סימן
התחתון יש שמטמא טמא
מת ואינו מטמא מדרס,
לאתויי סאה ותרקב ,דתניא
על הכלי אשר
והיושב
ישב
עליו
עליו
יכול
הזב,
יכול
כפה סאה או תרקב וישב
ת׳׳ל
יהא
אשר
טמא,
ישב
עליו
הזב יטמא ,מי שמיוחד
לישיבה ,יצא סאה ותרקב
שאם ישב עליהן ,אומרים
לו עמוד ונעשה מלאכתנו.
אומרים
וחכמים
דאיכא
כיון
דמיקרי
ויתבי
עלייהו ,כדאושא
עשויות
שהן
דמיין,
לישיבה.
ואקשינן עלה וכי סבר ר•
דוסא שהחוצלות מקבלי
טומאה ,והתניא וכן היה
ר׳
אומר
דוסא
כדברי
ר׳ ישמעאל כי המחצלות
מסככין בהן בין )ארובה(
]ארוגה[ בין גדולה ,וכל
שמסככין בה אינה מקבלת
טומאה .ושנינן הא דתניא
מיטמאין טמא מת כדאית
להו גדנפא .ומותבינן על
ר׳
שמעון
חוצלות
בן
של שעם
לקיש,
ושל
גמי ]ושל שק ושל ספירא
מטמא
טמא
מת
דברי
ר׳ דוסא .בשלמא למ״ד
מרזובלי של שעם ושל
גמי[ ,חזו לתופרן ולעשות
מהן בנאתא ,פירי כלכלה
ד פ ירי.
של
שק
ושל
ספירה ,חזו לעשות כסוי
לגואלקי וצני] ,פי׳[ שקים
של שער שפרופות .אלא
לר׳ שמעון בן לקיש דאמר
מחצלות ממש,
בשלמא
של שק ושל ספירה חזו
לפרסי ונפוואתא ,פי׳ כמו
נפה וכברה ,כלומר הנה
כלים הן לפיכך מקבלי
טומאה ,אלא של שעם
ושל
גמי
למאי
חוו,
ושני חוו לנזיאתא ,פירוש
בלשון טיית סדנאת ,כסוי
קנקנים של יין .כדגרסינן
לבי נזייתא ריהטא .איכא
דאמרי
בשלמא
סוכה פרק ראשון סוכה
למאן
דאמר מחצלת כוי .תניא
אמר ר׳ חנינא כשירדתי
לגולה מצאני זקן אחד
ואמר לי מםככין בבודיא,
חריץ
הזייץ
לפרסי .מסן לפני הפתח ומקבל טומאה הוא כלאמרי׳ סוף
פרק קמא דביצה )לף יל :ושם( מפני מה אמרו וילון טמא:
לנדיתא .פי׳ בקונטרס לכסות בהן גיגית שעושין בה שכר
ואי אפשר לומר כן דשעס וגמי לא מקבלי טומאה אלא
מתורת כלי עץ דאיפקש לשק ובמסכת
כלים פי״ו ן מ ״ ח [ תנן גבי כלי עור
וכלי עץ זה הכלל העשוי לתיק ממא
ולתיפד מהור ומנן נמי פכ״ו נמ״ו[
במס׳ כליס עור שעשאו מיפוי לכליס
מהור דהא דפליגי התס למשקולמ
טמא ורבי יוסי מטהר משוס דהעשוי
לכסות משקולמ פעמים שמקבלין בו
דבר ור׳ יוסי מטהר משוס דעיקרו
לכסוי וצריך לומר הכא שעושין לקבל
בהן דבר:
מסככיץ
בבודיא.
עשויה היא לקבל ממרים כדאשכחן
בכמובופ פרק נערה )לף נ (:זיל הב
ליה מתמד דעל בודיא וא״ת אס כן
מקבלת טומאה מדרבנן כדף של
נחתומין פרק המוכר את הבית )ב״ב
לף סו (.והיאך מסככין בה ויש לומר
דההיא דאימ ליה גדנפא היא העשויה
לקבל ממרים והך מוקמינן בדלימ
ליה גדנפא דההיא ודאי עשויה
לסיכוך וטהורה:
הדרן עלך סוכה
הישן תהת המטה בסוכה לא יצא
ידי חובתו .בגמרא מוקי
לה שמואל בגבוהה עשרה דפחומ
מכאן לא חשיב אהל להפסיק ומצינן
למימר דשמואל למעמיה דמכשר בפרק
קמא )לף י (.תחתונה כשאין בעליונה
עשרה אבל לאינך אמוראי דפסלי
משוס דעליונה משיבא אהל אע״פ
שאינה גבוהה י׳ הוא הדין דחשיב אהל
להפסיק ושמא ממה שאני כדאמר
בגמרא דהויא לה ממה אהל עראי
הלכך כולהו מודו דבפחות מעשרה
לאו כלום היא :ראיתם טבי
עבדי שהוא תלמיד חכם .עבד כשר
היה כדאיתא נפרק שני דברכות )לף
טז >:ונירושלמי תני שהיה מניח
מפילין ולא מיחו בידו חכמים ופריך
מחלפא שימחי׳ דרבן גמליאל דהא
הבא גבי סוכה מיחו בידו חכמים
מלישב בסוכה שהרי היה ישן תחת
הממה ומשני שהיה עושה כן שלא
לדחוק את חכמים שהיו ישנים בסוכה
ופריך אי שלא לדחוק את חכמים
ישב לו חוץ לסוכה ומשני דרוצה
היה לשמוע דברי חכמים :תנץ התם.
באהלומ פ״ג ]מ״ז[ אחד חור
שמררוהו מיס ארישא קאי דאיירי
בביב שהוא קמור תחת הבימ וקמ״ל
אע״פ שנעשה ע״י מים או שרצים:
יליף
שהן טמאות .אף מדרס דמיוחדות לשכינה הן ולא לתשמיש אחר:
וטל של טבריא .קשות הן ואין לך אדם שוכב עליהן :כיון דליכא
דיחיב טלייהו .אין רוב בני אדם רגילין לייחדן לכך :דמקרי ויתיכ.
ומייחדן לכך :והתניא .לעיל :וכן היה ר׳ דוסא אומר כדבריו .של
שהן טמאות ושל טבריא שהן טהורות על
מה נחלקו על שאר מקומות מר םבר כיון
דליכא דיתיב עלייהו כדטבריא דמיין ומר
םבר כיון דמקרי ויתבי עלייהו כדאושא
דמיין אמר מר כל החוצלות מטמאין טמא
מת דברי ר׳ דוסא והתניא וכן היה רבי דוסא
אומר כדבריו לא קשיא הא דאית ליה
גדנפא הא דלית ליה גתפא מיתיבי חוצלות
של שעם ושל גמי ושל שק ושל םפירא
מטמא טמא מת דברי ר׳ דוסא וחכ״א אף
מדרס בשלמא למאן דאמר מרזובלי של
שעם ושל גמי חזו לכינתא דפירי של שק
ושל ספירא חזו לגולקי וצני אלא למ״ד
מחצלות ממש בשלמא של שק ושל ספירא
חזו לפרםי איונפוותא אלא של שעם ושל גמי
למאי חזו חזו לנזיאתא איכא דאמרי בשלמא
למ״ד מחצלות ממש של שעם ושל גמי חזו
לנזיאתא של שק ושל םפירא חזו לפרםי
ונפוותא אלא למ״ד מרזובלי בשלמא של
שק ושל ספירא חזו לגולקי וצני אלא של
שעם ושל גמי למאי חזו חזו לכינתא דפירי
תניא א״ר הנניה כשירדתי לגולח מצאתי זקן
אהד ואמר לי מםככין בבודיא וכשבאתי
אצל ר׳ יהושע אהי אבא הודה לדבריו
אמר רב הםדא והוא דלית ליה גדגפא אמר
עולא חני בודיתא רבני מחוזא אלמלא קיר
שלהן מסככין בהו תניא נמי חכי מםככין
בבודיא ואם יש להן קיר אין מסככין בהן:
הדרן עלך םוכה
הישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי
.חובתו אמר ר׳ יהודה נוהגין היינו
שחיינו « ישנים תחת המטח בפני הזקנים
ולא אמרו לנו דבר אמר רבי שמעון מעשח
בטבי עבדו של רבן גמליאל שחיח ישן תחת
חמטח ואמר לחן רבן גמליאל לזקנים ראיתם
טבי עבדי שחוא תלמיד חכם ויודע שעבדים
פטורין מן הםוכה לפיכך ישן הוא תחת
המטה ולפי דרכינו למדנו שהישן תהת
המטה לא יצא ידי חובתו :גפ!׳ והא ליכא
עשרה ליתרגמא שמואל במטה עשרה תנן
התם אחד חור שהררוהו מים או שרצים
או שאכלתו מלחת וכן מרבך אבנים וכן
םואר של קורות מאחיל על חטומאה רבי
יהודה אומר כל אהל שאינו עשוי בידי
אדם אינו אהל מאי טעמא דרבי יהודה
יליף
א
נ,
ג
;
ה>ג
מםורת הש״ם
ר׳ יוסי דזו וזו מסככין בה אלמא
לאו כלי הוא לקבל טומאה :גדנפא.
כעין שפה סביב גבוה מעט לקבל מה
שמתנין בה ועשויה לתשמיש לתמ
פירות על גבה :דלית ביה גדנפא.
אפילו כלי לא הויא דלסכך על גבי
אהלים עשויה :שטם .פוויי״ל מין
שיפה :של שק .מנוצה של עזים:
של ספירא .ממה שמסתפר מצואר
הסוס ומזנבו :מטמאין טמא מת.
ולא מדרס לכלי הן ולא לישיבה:
בשלמא למאן דאמר .חוצלומ היינו
מזבלי איכא למימר בכל הני דכי לא
עבידן לשכיבה כלי הס לתשמיש אחר:
של שטם ושל גמי .אף על פי שאין
נארגים היטב ויש הפרש בין בית
ניר לבית ניר :ראויין הן לכנסא
דפירי .פירות גסין שאין יוצאין דרך
נקב קטן :של שק ושל ספירא.
שנארגיס יפה :חזו לגולקי וצני.
כלים כעין שקין שמתנין נהן קטניומ
וסירות דקין :אלא למאן דאמר
מתצלות ממש .שהן פשוטין ואין להן
בית קיבול :בשלמא של שק ושל
ספירא .לר׳ דוסא אע״ג דלאו לשכיבה
ונפוותא.
לפרסי
חזו
עבידי:
לוילון כנגד הפחח כדמתרגם מסך
הפתח )שמות להן פרסא דמרעא:
נפוותא .לנפות בהן הקמח כמות
שהן נותנין עליו קמח וכופלין אותן
וקושרין בראש הכפל כעין בוימי״ל
שלנו :למאי חזיין .אליבא דרבי
דוסא דאמר לאו לשכיבה עבידן
אמאי ממאות שוס מומאה :לנזייסא.
לכסות בהן גיגית שעושין בהן שכר:
חנניה .בן אחי רבי יהושע :כשירדתי
לגולה .כשירד לגולה לעבר שנה
כדאמרינן בברכומ בהרואה )לף ס ג .ו :
בודיא .מחצלת :מסככים .לסתמא
לסיכוך ואינה כלי לתשמיש :קיר.
הוא גדנפא:
הדרן עלך סוכה
הישן .לא יצא .דאהל מפסיק
בינו לסוכה ועיקר ישיבת
הסוכה אכילה שתיה ושינה :נוהגין
היינו כוי .טעמא מפרש בגמרא 0דלא
אמי אהל עראי ומבמל אהל קבע:
מטשה בטבי טבדו .ועבדים פמורין
מן הסוכה דמצות עשה שהזמן גרמא
נשים פמורות וכל שהאשה חייבת
עבד נמי חייב כדאמרי׳ בחגיגה 1לף
ל :(.ולפי דרכינו למדנו .כלומר
אע״פ שלא אמר לנו לשם לימוד אלא
לשיחמ חולין בעלמא שהיה משתבח בעבדו לבדיחותא בעלמא למדנו ע״פ דרך בדיחוחו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו:
גמ׳ סנן התם .באהלות קא חשיב אמ המביאין טומאה :שחררוהו המים .כגון בשפה גבוהה על הנהר והמים חוטטין מתחתיה
ונכנסין ועושין נקב ארוך :או שרצים .כגון חולדות < ( ואישות :או שאכלתו מלחת .שהארץ מליחה ומתבקעת מאיליה :וכן מרבך
אבנים .גדולומ הערוכומ זו על זו ופעמים שהאחת סדורה על גבי השנים והתחתונות שוכבות זו אצל זו ומפרידותי( זו מזו ויש שם אהל טפח:
וכן סואר של קורות .אף הן קורות הערוכות על גבי קרקע זו על גב זו ועומדות לבנין ויש שם הרבה נקבים ביניהם ויש בהן אהל .כל אלו
אס כזימ מת בתוך האהל בראשו אחד וכלים בראשו שני נטמאו באהל המת :בידי אדם .מתכוין לעשותו אהל :אינו אהל .לטומאה:
א
אהל
א( ופי׳ כמו נפה ומרה
ערוך[ ,ב( לעיל י ,:ג( לעיל
יא ,.ד( ולעילי ,[:ה( אהלומ
ס׳׳ג מ׳׳ז (\ ,נלקמן כא:ן,
(1כפרא :ומיפרדות,
הגהות הב״ח
)א( רש״־ ד״ה או שרצים
כגון חולדות ואישות היא
תנשמת
עינים.
בלא
הסייד:
לעזי רש״י
פויי״ל .סוג של קנה סוף.
בויטי״ל )בוריטי״ל(.
ככרה ,נפה.
מוםף רש״י
שהיינו
תחת
ישנים
המטה .דמטה לגני סוכה
אהל ארעי הוא ,שמסלקין
אוחה
למקום
ממקום
:ל ע י ל יא .:
רבינו חננאל !המשיר(
וכשבאתי כוי .רב חסדא
והוא
אמר
ןגדנפאן,
ירושלמי
חנה
וכן
רבה
בשם
במחצלות
אמר
דלית
ר׳
מחצלות
לה
הלכה.
ר׳
בר
אושא
אליעזר
אושא
בר
יוחנן
שנו.
סתם
טמאים
עד שיעשום אהלים ,םתם
מחצלות טבדיא טהורות
עד
לשכיבה.
שיעשום
רבנן הורו כאלו שעל פתח
החנויות שטהורות .הורי
ר׳ אבא ,ארוגה טמאה.
מהו לסכך בה ,מחלוקת ר׳
אליעזר וחכמים .ר׳ יצחק
ברי אליעזר הורי מדוחק
להתיר
ראשי
מעדנים
המתיר
ראשי
מעדנים
ולסכך
בהן,
טהורות
תנינן
)ותמר(
וכן
ן ואת
אמר[ הכן.
הדרן עלך סובה שהיא
גבוהה
תחת המיטה לא
הישן
תרגמה
ידי חובתו.
יצא
שמואל
במיטה
ישן
בסוכה.
עשרה נעשה אהל והישן
בה
אינו
תגן התם באהילות פ ״ג
טפח על טפח על רום
טפח מרובע
מביא
את
הטומאה כוי ,עד אחד חור
שחררוהו מים )או> ןפי׳[
שנקבוהו מים ,או שרצים,
או אכלתןו[ מלחת ]פי׳[
ארץ מליחה ,וכן מדבג של
אבנים ,וכן צבר של קורות
]פי׳ קורות ן צבורות זו על
זו .ר׳ יהודה
אומר כל
שאינו בידי אדם אינו אהל,
ומודה בשקיפין ובםלעין.
מאי טעמא דר׳ יהודה,
הישן תחת המטה פרק שני םוכה
מסורת הש״ם
א( ]שכת מ ,[:ב( ]זגחיס
קיג[.
נ(
פרה
]עי׳
מ״כ,
ס״ג
עירוני!
מוס׳
עט .ל׳׳ה הרי[ ,ו( ]מוס׳
פרה פ״ג ה״נ[ ,ה(
פ״ג
ו(
ה״נ[,
]פרה
]לפרה
פ״נ[ ,ז( ]צ״ל פרק נתרא
לזנחיס לף קיג ,[.ח( ]צ״ל
אחריכם[] (p ,גס הר׳׳ש
הניח לנר זה כתימה ועי׳
ע״ז
ישוב
לאהלוח
נמי״ט
נשם
ספ״ג
מהר׳׳ס[,
י( ]עירוני! ל,[:
אהל אהל ריבה .אהלים טובא כפיבי כפרשמ פרה לרבות אף
העשוי מאיליו :מפני קבר התהום .כל שם קבר המהום וטומאמ
הפהום שבש״ס לשון ספק הוא כתהום שאינו גלוי .מפני קבר המהום
יליף
כא.
אהל אהל ממשכן .וא״פ אי ממשכן יליף אפילו עשר בידי
ארם נמי לא יביא את הטומאה אלא פשתן כלאשכחן פרק
תורה אור השלם
;מות באהל כ ל הבא אל
האהל .־בל א ש ר באהל
יטמא שבעת ןמים:
במדבר יט יד
.2ויפרש את האהל ע ל
המשכן וןשם את מכסה
האהל
מלמעלה
עליו
ב א ש ר צוה ין את משה:
שמות מ יט
הגהות הב׳׳ח
)א( רש"• ד״ה כל עיקר
ולא:
מוסף רש״י
ותחתיהם חלל .שאס יש
קנר מפסיק החלל ושונ אין
טומאה נוקעת למעלה מן
המלל ,אנל טומאה רצוצה
נוקעת ועולה על לרקיע
קיג.(.
הבתים
שם
בניהם
ומגדלות
לפרה.
למשוס למטמאי! את הנהן
טומאת אהלים אלא פשתן רליף בגמרא אהל אהל ממשכן וי׳יל לכל
שכל העיר היו מסופקין שמא יש שם קבר ואין לו למח חלל טפח
המאהילים למטמאים ילפינן בספרי
וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה
בפרשה פרה בקל וחומר ממצורע
לרקיע לכך היו בונין אומה ע״ג טפין
אייליף אהל אהל ממשכן כתיב הכא 1זאת
למניא מנין לעשופ שאר המאהילים
שאפי׳ יש שס קכר מתתמ הרי מלל
התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם
כאהל הממ אמרמ מה מצורע הקל
מפסיק :ומביאין נשים עוברות כוי.
2ויפרש את האהל על המשכן מה להלן בידי
עשה בו כל המאהילים כאהל ממ
משוס ההיא למנן ) פ ר ה פ ״ ג מ״ז(
אדם אף כאן בידי אדם ורבנן אהל אהל
החמור לא כל שכן רלגבי מצורע
מטמאין היו אמ הכהן השורף אמ
ריבה וםבר ר׳ יהודה כל אהל שאינו עשוי
כתיב מושבו ולרשינן במורח כהניס
הפרה ומטבילין אומו מיל להוציא
בידי אדם אינו אהל ורמינהו ג>אהצירות היו
מושכו טמא מכאן אמרו הטמא יושב
מלבן של צלוקין שהיו אומרים במעורב
מחמ האילן וטהור עוכר טמא וא״מ
בנויות בירושלים ע״נ הםלע ותחתיהם חלל
השמש הימה נעשימ וטון לטבול יום
אם כן כי לא עכיל נמי כילי אלם נילף
כשר בפרה עשו בה מעלומ הרבה
מפני קבר התהום ומביאין נשים עוברות
בקל וחומר ממצורע וכי מימא אם
כלי שלא יזלזלו בה תקנו כל מעשה
ויולדות שם ומגדלות בניהם שם לפרה
כן ג״ש מאי אהניא הא איצטריכא
סרה בכלי גללים וכלי אכניס וכלי
ומביאין שוורים ועל גביהן דלתות ותינוקות
ליה ללרשה לפרק כמה מלליקין לכל
ארמה שאין מקבלין טומאה והכהן
יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידיהם
היוצא מן העץ אינו מטמא טומאמ
השורפה הזקיקוהו לפרישמ שבעמ
חגיעו לשילוח ירדו לתוך המים ומילאום ועלו
אהלים ויש לומר למושכו לא משמע לא
ימים ואין אחיו הכהניס נוגעין בו
וישבו לחם ״רבי יוסי אומר ממקומו חיח
ריבוי ולא מיעוט לענין שאינו עשר
כלאמרינן בפ׳ קמא ליומא )לף נ(.
ואמר מר מזין עליו כל שבעה ומקנו משלשל וממלא מפני קבר חתחום ותניא י׳ ר׳
בילי אלם ולרבי יהולה למעטיה
רחמנא גבי ממ ילפינן מצורע הקל
יחודח אומר לא חיו מביאין דלתות אלא
שיהו מינוקומ הללו ממלאין לו מיס
בקל וחומר מממ ללא מטמא ולרבנן
לקרש בהן מי מטאמ ומשוס מעלה
שוורים וחא שוורים דאחל שאינו עשוי
לא מחלק לא הכא ולא הכא ואף
תקנו שיהו טהורים מכל טומאה
בידי אדם חוא וקתני ר׳ יחודח אומר לא
על גנ לסתם סיפרא רבי יהולה
וכתוספתאי( שנינו על שיהו בני
חיו מביאין דלתות אלא שוורים כי אתא רב
אתיא שפיר ההיא לאילן כרבי יהולה
שבעה ובני שמנה שנים מגללין
דימי א״ר אלעזר מודח ר׳ יחודח כמלא אגרוף
לאמר בשמעתין מורה היה רבי
אותן ולא יומר שלא ראו ק ד :
תנ״ח ומורח ר׳ יחודח בשקיפין ובנקיקי
יהולה כמלא אגרוף וא״מ וטון לשאר
ומגיאין שוורים .כשהיו רוצים לילך
חםלעים וחדי דלת דיש בד .כמח אגרופין
המאהילים ילפינן מממ ק״ו ממצורע
ולמלאוח מיס חיים מן השילוח:
וקתני רבי יחודח אומר לא חיו מביאין דלתות
אם כן נימא ליו ולא מטמא עוברים
בידיהם.
אבן
של
וכוסות
כמו קוברי המת שהיו עוברים
אלא שוורים אמר אביי לא חוצרכו לחביא
שכל מעשיה היו בכלי אכניס
באכסלרה ויש שם כלים למצורע עוכר
כדפדשימ :ירדו לסוך המים ומלאום.
דלתות רבא אמר לא חיו מביאין דלתות
אינו מטמא כאהל כלמניא במורמ
קסבר האי מנא מילר בעינן ולא
כל עיקר שמפני שדעתו של תינוק גסת עליו
כהנים וכלמנן כמסכמ נגעים פ׳ י״ג
שישלשל בסבל :מפני קבר הסהום.
השורף אמ הסרה מפני
שאר
הצלוקיס ,עשו נה
מעלות הרנה ,שאי! אחיו
הכהניס
נו
כל
נוגעין
נוגעין
נו
שנעת ימי פרישותו והוו
אלו
תינוקות
)וי״ג :ממלאי! מי חטאת(
ומזי!
גביהן
עליו !שם(.
ועל
דלתות .להפסיק
נין התינוקות לקרקע ,שלא
יאהילו על
קנר החהוס
נצנמס למלאות מיס חיים
לקידוש מן השילוח ושם>.
וכוסות
ש ל אבן .שכל
מעשה סרה ככלי גללים
ננלי אכניס שאין מקנליס
טומאה,
נשמעתא
נלאמר
קמיימא
טעמא
לסלר
יומא )שם ועיי יומא נ.(.
שמא יוציא ראשו או אחד מאבריו ויטמא
בקבר
שמא יש כאן טומאה :אלא שוורים
שכריסם רחבות ותינוקות יושכין עליהם וכדסן מפסיק שאין
המינוקומ מאהילין על הארץ ולקמן מפרש טעמא אמאי לא היו
מביאין ללתות .אלמא אשמעינן רבי יהולה לשלרתן של שוורים שהיא
כעין גג וחלל של בהמה הוא האהל המפסיק ואע״ג לאינו עשוי
בילי אלם :כמלא אגרוןז .אהל שרחב כמלא אגרוף שהוא יותר
מטפח מולה רבי יהולה שאע״פ שאינו עשר בילי אלם חשוב להיוח
אהל רבמלא אגרוף מצינו חשוב למאור שאינו עשוי בילי אלם כלמנן
באהלומ ) פ י ״ ג מ ״ א וכלים פ י ״ ז מ ״ ג ( ובמס׳ בכורות מייתינן לה
בפרק על אלו מומין ) ל ף ל ז 0מאור שלא נעשה בילי אלם שיעורו
להוציא אמ הטומאה לאויר כמלא אגרוף חהו אגרופו של בן אבטיח
וישנו גלול כראש כל אלם וט אר״י לאינו אהל היכא לאין עשר כילי
אלם בטפח קאמר :בשקיפין .סלעים הנופלים ומפפרקין כרוח רש
תור גדול במקום עקירתן :נקיקי .ביקועין :והרי דלת דיש בה
כמה אגרופים .מן הקרקע עד הדלת וקא א׳׳ר יהודה לא היו מביאים
דלתות קא סלקא לעמיה משוס דאין דרך אהל בכך וכל שכן שוורים :כל
עיקר) .א( לא משוס דאינו אהל אלא שלא מהא דעמו של מינוק גסה עליו
פ ד ו ו ״ י בלע״ז שמפוך שאינו ירא ליפול והד הוא בטוח כאילו הוא
בעלייה רחבה ויוציא ראשו מוץ לדלמ ומאהיל לפיכך מביאין שוורים בלי
ללמומ וממוך שהוא ירא ליפול אינו מוציא ראשו להלן מן רחב השור:
בקבר
נר מצוה
ג
א מיי׳ ס״נ מהלנוח
פרה הלכה ז סמג עשי!
רלכ:
במה מדליקין )שגת ל ף ם :ושם( זמנן כל היוצא מן העץ אינו מטמא
,
* . 1את התורה אךם כי
עין משפט
) מ ״ 0ומיימי לה פ״ק לקלושין )לג(:
ויש לומר לק״ו זה אינו אלא גלויי מילתא כעלמא הוא ללא ילפינן
ממשכן למעוטי שאר המאהילים:
ומביאיץ נשים עוברות ויולדות .אע״פ שהיו התינוקות טמאים
בנדה רולדומ לא היו מוששין אלא לשומרן מטומאת
מת דבעיא הזאה ומטומאה היוצא מגופו כגון בעל קרי כדמניא
בפוספתאי( שהיו מגדלין אומן עד שיהו בני שבע שנים או שמנה
ולא יותר שלא יראו קרי וקצת תימה מה מועיל מילוי זה שהיו
ממלאין בתינוקות סוף סוף בעינן איש בשעת קידוש שנותנין האפר
במים או בשעת הזאה לרבי יהולה או לרכנן כלמובמ פרק טרף
כקלפי)יומא לף מ ג ( :ויש לומר למה שהיה יכול למקן ממקנין משום
מעלה לכולה מילתא מעלה כעלמא כלאימא כריש ׳()יומא( )לף ג:>:
ועל גביהן דלתות .מאן לאמר כגיטין )לף ח (:וכנזיר פרק כהן
גלול ) ל ף נה (.וכפ׳ בכל מערכין ) ע י ר ו נ י ! לף ל (:ובפרק בתרא
לתגיגה )לף כה (.לאהל זרוק לא שמיה אהל למוץ כפני הטומאה
מצי למימר לסבר לה כרכי יהולה לאמר בשמעתין לא היו מביאין
ללתות אלא שוודם שכריסותיהן רחבות ואע״פ שגס הס אהל זרוק
מ״מ בלילהו גלי רממנא לתשיבי אהל כללרשינן מלכתיב )איוג י(
ובעצמות וגילים מסוככני ומיהו לר׳ אליעזר ללקמן ולאי קשה
למפרש טעמא לשוורים משום למגינים על הרועה שלהם וקושיא
למטה משני משוס להדא אהל עראי ולהאי טעמא קשה היט
עבלינן למ״ל אהל זרוק לא שמיה אהל לאפי׳ שילה מיבה ומגלל לא מייצי :והתינוקות יושבין .בפוספתא לפרה נפ״ב[ קתני
רהכל שרן שהמינוקומ צדטן טבילה כלומר הכל שרן בין ר׳ עקיבא בין ר׳ יוסי הגלילי שנחלקו לענין הזאה כלתנן במסכמ פרה
פ״ג נמ״ל[ צדטן היו התינוקות להזומ לברי ר׳ יוסי הגלילי ר״ע אומר לא היו צדטן להזומ :ירדו לתוך המים ומלאום .קסכר
האי מנא מילוי ילים בעינן ולא שישלשל בתבל כך פירש בקונטרס ומימה גלולה פירש לככולהו סתמי מוכתי כמסכת פרה ) פ ״ ז משגה
ו ז( שהיו מוליטן חבל כלי למלאות ואפילו נממלא הכלי מאליו משמע לבשר במילוי לתנן במס׳ פרה פ״ה )מ״ז( השוקמ שבסלע אין ממלאין
בה היחה כלי וחברה בסיל ממלאין עול תניא בתוספתא לפרה אמר לפני רבי עקיכא משוס רכי ישמעאל כוסות של אבן היו מלרין
בקרני שוודס טון ששחו שוורים לשתות נתמלאו הכוסות אמר להם אל ממנו מקוס לצלוקיס לרלות ח()אחדו( ונראה לפרש לבהט
פליגי רבי יוסי ורבנן לרבנן סברי משוס ההוא פורחא לא חיישינן לקבר החהום ורבי יוסי חייש :תניא נמי הכי .משמע לכאורה שהיא
בדיתא והיא משנה שלימה במסכת אהלות <פ״ג מ ״ 0סיפא לההיא ללעיל רהט תנן התם רבי יהולה אומר כל אהל שאינו עשר בילי
אלם אינו אהל ומולה בשקיפיס וסלעיםט( :והרי דלת דיש לה כמה אגרופין .תימה היכי סלקא לעמא למקשה שלא יועילו ללתות
והלא בילי אלם הוא למלעת הונחו לשם אהל ועול מאיזה טעם יש לשוורים להועיל יותר מן הללתות ובקונטרס פירש קא סלקא
לעמיה משוס לאין לרך אהל בכך וכל שכן שוורים ולפי זה תיקשי ליה היא גופא וצ״ל לקא סלקא לעתיה לבעלי חיים משיבי להציל
טפי מללתות ליחשב אהל אף על פי שאין לרך אהל בכך ולא שייך טעם זה אלא בלבר התלוי בסברא ולא למאי לילפינן ממשכן:
שדעתו של תינוק גםה עליו .קסבר י( רבי יהולה אהל זרוק שמיה אהל למשמע הא לא מפני שלעפו גסה היו מביאין ללמומ:
ובעצמומ
לעזי רש״י
פריוו׳׳י)פדיבי׳׳ד(.
מכיר ,מורגל.
רבינו חננאל
יליף
אהל
כתיב
אהל,
הכא אדם כי ימות באהל
וכתיב התם ויפרוש את
האהל על המשכן ,מה
להלן
בידי
בידי
אדם.
אדם,
הכא
נמי בעינן אהל העשוי
והתנן
איני
במסכת פרה פ״ג הצירות
היו בירושלים נטויות על
גבי סלע ,ותחתיהן חלול
מפני קבר התהום
כוי.
פי׳ שאם יש שם קבר
תהתיו נעשה חלל זה אהל
ואין טומאה בוקעת ועולה
למעלה מן האהל ,לפיכך
התינוקות
)ה>מתגדלים
באותן חצירות .וכן כשהיו
מוליכין אלו התינוקות מן
החצירות ההן להר הבית
היו מרכיבין אותן על גבי
שוורים ,ועל גבי השוורים
דלתות ,והתינוקות יושבין
מלמעלה ,שאם יש שם
קבר ,הדלתות נעשות אהל
והן מפסיקין בין הטומאה
לתינוקות .ותניא ר׳ יהודה
אומר
לא
היו
מביאין
דלתות אלא שוורים ,והא
שוורים שאינו עשוי בידי
אדם .ומשני ר׳ אלעזר כי
בעי ר׳ יהודה אהל בידי
אדם )ב׳ טפחי( ]בטפח[,
ומודה ר• יהודה כמלוא
אגרוף שהוא יותר מטפח,
כדכתיב באבן או באגרוף,
שאע׳׳פ שאינו בידי אדם,
אהלהוא.מדקתני ]ומודה[
ר׳ יהודה בשקיפין ובנקיקי
הסלעים .והאי דקתני לא
היו מביאין דלתות אלא
שוורים ,אביי אמר הכי
קתני ,לא הוצרכו להביא
דלתות ,דיי להם בשוורים.
רבא אמר חייש ר׳ יהודה,
הואיל
גסה,
ודעת
שמא
התינוקות
יוציא
כוי,
לפיכך אמר אין מביאין
דלתות אלא שוורים.
עין משפט
נר מצוה
ד א ב ג טוש״ע א״מ סי•
תרל סעיף יג:
רבינו חננאל
דרבא.
כוותיה
תניא
ואקשינן והרי מטה דיש
בה כמה אגרופין ,ולא
חשיב ליה ר• יהודה
אהל ומכשיר לישן תחתיה
בסוכה .ודחינן שאני מטה
דלגבה עשויה ,כלומר
הנסרין הנתונות עליה
לישן עליהן )עליהן( על
גביהן נתונות ולא תחתיהן.
ואקשינן אי הכי שוורין נמי
לגבן עשוין ,ושנינן שאני
שוורים פעמים שהרועים
נכנסים תחתיהם בצל מפני
החמה ,ובגשמים מפני
הגשמים ,שנמצאו להם
)כמה( ]כמו[ אהל .אי
הכי מטה נמי מגינה
על מנעלים וסנדלים,
ונדחת זו .ומשני רבא
אלא שאני שוורים ,הואיל
ומגינים על בני מעיים
כסוכה ,שגאמר עור ובשר
תלבישני ובעצמות וגידים
תסוככני .איבעית אימא
ר׳ יהודה לטעמי׳ דאמר
דירת קבע בעינן ,והויא
לה סוכה ]קבע[ ומטה
דירת עראי ,ולא אתו אהלי
עראי ומבטלי אהלי קבע.
והא ר׳ שמעץ נמי דבעי
סוכה דירת קבע ,וקתני
מעשה בטבי עבדו של
רבן גמליאל כוי ,ופליג
על ר׳ יהודה .ואסיקנא
בהא פליגי ,ר׳ שמעון
]סבר[ אתו אהלי עראי
ומבטלי אהלי קבע ,ור׳
יהודה סבר לא .דכי יהודה
ור׳ שמעון מפורשין כפרק
הראשון ,אמר אביי ,רבי
ור׳ יאשיה ור׳ יהודה
ובית שמאי ור׳ שמעון
ורבן גמליאל ור׳ אליעזר
ואחרים ,כולהו סבירא
להו סוכח דירת קבע
בעינן] .מנין שאפי׳ שיחה
חכמים צריכה תלמוד
שנאמר ועלהו לא יבול[.
מצאנו כי עלי האילן
נקראו שיחים ,כדכתיב
תחח אחד השיחים ,וכתיב
וכל שיה השדה ,וכתיב בין
שיחים ינהקו .כמו שנקראו
דברי תורה שיחה ,כדכתיב
והקיצות היא תשיחך.
מיםקא)הסוכך( ]הסומך(
המיטה
סוכתו בכרעי
כשרה .אמר אביי לא
שנו אלא מעמיד ,שנמצא
מחזיק א 1הסכך )אלא דר׳
יהודה( בדבר שאין לו
קבע ,ויש אומרים בדבר
המקבל טומאה .אבל סיכך
על גבי המיטה וכותלי
המיטה הן דפנות ,דברי
הכל כשרה.
א( נראה להלשון מסורס כאן
יכן צ׳׳ל אמר אניי לא שנו
דברי ר״י אלא מעמיד שנמצא
כחדק הסכך נלנר שאין לו
קנע ונוי.
כא:
הישן תחת המטה פרק שני סוכה
מםורת הש״ם
בקבר הההום .כלומר בספק קבר :דיש כמה אגרופים .מן החבלים
ובעצמות וגידים תשוככני .אף על גב דהאי קרא באדם
לקרקע :נוהגין היינו .אלמא אהל עראי לאו אהל הוא :הואיל
כמיב כל שכן בהמה שכריסה למטה כעין אהל:
ולגכה עשויה .לישן על גבה ולא מממיה לפיכך אין לה שם אהל:
למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה .ואע״ג דהאי מצוח עשה
על הרועים .שמכניסין ראשיהן חחח כריסם :להכי נקט גבי מטה
שהזמן גרמא אצטריך לאשמועינן ללא תימא דמייבין
מנעלים וסנלליס לאמרי׳ בבבא בחרא
משוס לכתיב תשבו כעין תלורו
)לף נח (.איזהו מטה של חלמילי
כללקמן כשילהי פירקין <לף :era
בקבר התהום תניא כוותיה דרבא ר׳ יהודה
חכמים כל שאין חחמיה אלא מנעלים
שאין לה קבע « .שמטלטלת
אומר לא היו מביאין דלתות כל עיקר מפני
של בעל הבית בימוח החמה וסנלליס
על ילי המטה ורבי יהולה
שדעתו של תינוק גםה עליו שמא יוציא
בימות הגשמים שנותנם שם כשהוא
לטעמיה לאמר סובה לירמ קבע כך
ראשו או אהד מאבריו ויטמא בקבר התהום
בא לשכב ולישן חולץ מנעליו ונותנן
פירש בקונטרס לפי סברא זו מצינו
אלא מביאין שוורים המצרים שכריםותיהן
תחמ מטתו אבל לתת תחתיה לברים
למימר לפליגי נמי בסוכה שבראש
רהבות והתינוקות יושבין על גביהן וכוסות
אחרים גנאי הוא לו שמרגיל בני
העגלה וגייס שפיר לעיל בפרק קמא
הבית לשםמ( :על גני מעיין .גג
של אבן בידיהן הגיעו לשילוח ירדו ומלאום
)לף ! >:ולקמן בפירקין )לף כג(.
ששלרה׳( שלהן מגין עליהן :תסוכפני.
בראש העגלה גבי פלוגמא לרבן
ועלו וישבו להן על גביהן והרי מטה דיש
אלמא סכך קרי ליה :ואיבטיס אימא.
גמליאל ור׳ עקיבא בראש הספינה
בה כמה אגרופים ותנן ר׳ יהודה אומר
לר׳ יהולה מטה אהל היא אלא היינו
לבראש העגלה נמי פליגי והא למולה
נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני
טעמא לשד משום לסוכה אהל קבוע
רבן גמליאל בראש הספינה לכשרה
הזקנים שאני מטה הואיל ולגבה עשויה
הוא :ולא אתי עראי ומבטל קבע.
היכא ליכולה לעמול ברומ שאינה
שוורים נמי לגבן עשוים כי אתא רבין א״ר
להסיר שם הסוכה מכאן :והא ר׳
מצויה ליבשה כלאמרי׳ לקמן )שסו
אלעזר שאני שוורים הואיל ומגינים על
שמעון דאמר גמי סוכה קגע )א(.
אע״ג למטלטלמ ע ״ י הספינה שאני
דבעי ארבע׳ דסנומ ואמרי׳ בפרק
חרועים בחמח מפני חחמה ובגשמים מפני
ספינה לאורחא בהט וחשיבא קבע
קמא <לף ! >:ר׳ יהורה ור׳ שמעון
אע״ג למטלטלת ואפילו למאן למפרש
הגשמים אי הכי מטה נמי הואיל ומגינח על
ורבן גמליאל ור׳ אליעזר ואחרים
הכא טעמא למתניתין משוס לבר
מנעלים וסנדלים שתחתיה אלא אמר רבא
כולהו סבירא להו סוכה לירת
המקבל טומאה מכל מקום מולה הוא
שאני שוורים חואיל ועשוים לחגין על בני
קבע בעינן וקאמר במתניתין לפי
לפליגי נמי בטעמא ללירת קבע מלע
1
מעים שלחן שנאמר עור ובשר תלבישני
לרטנו למלנו שהישן מחת המטה לא
מללא קאמר איכא בינייהו כגון
ובעצמות וגידים תםוככני ואי בעית אימא
יצא ילי חובתו :משיחתו .לשון שיחת
שסמכ׳ בשילה מיבה ומגלל המחזיקים
א ( ר׳ יהודח לטעמיח דאמר נ>סוכח דירת קבע
חולין ושמחה :מלתא .חלתא אגב
ארבעים סאה בלח שהם כורייס
אורחיה לאזיל לאשמועינן שני לברים
בעינן והוה ליה מטה דירת עראי וסוכה אהל
ביבש ללמאן לאמר לפי שאין לה
שלמלנו הולך בלשונו בלבר שחוכל
קבע הכא נמי אין לה קבע למטלטלת
קבע ג ,ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע
להבין בו לבר חילוש לאי אמרת
ולמאן לאמר לפי שמעמילה בלבר
והא ד׳ר״ש דאמר נמי סוכה דירת קבע בעינן
מלבדו לא שמעינן מינה שתהא שיחת
המקבל טומאה הני טון לבאין
הי)חא( ואתי אהל עראי ימבטל אהל קבע
חולין צריכה לימן לב ללומלה אבל
במלה טהורים כלמנן פרק ט״ו
הי)אין( בהא פליגי מר סבר אתי אהל עראי
השתא אשמעינן לצריך להטות אוזן
לכלים <מ׳׳א( ומיהו קשה ללקמן ילף
ומבטל אהל קבע ומר סבר לא אתי אהל
אף לשיחתן שאף היא סופה להבין
כג (.לפסיל ר׳ יהולה סוכה על גבי
עראי ומבטל אהל קבע :א״ר שמעון מעשה
בה לבר תורה מלבדו משמע לברי
בהמה מאי טעמא משוס לכתיב מג
תורה שהוא מתכוין ללמלן לתלמיליס:
בטבי עבדו :תניא א״ר שמעון משיחתו של
הסכות תעשה לך שבעמ ימים סוכה
צריכה לימוד .צריך לשומעם שיתנו
הראויה לשבעה וזו אינה רארה לפי
רבן גמליאל למדנו שנ ,דברים למדנו
לה לב :ועלהו .דבר קל שבו:
שאין עולין לה בי׳׳ט והשתא תיפוק
שעבדים פטורים מן הםוכה ולמדנו שחישן
מתני׳ בכרטי המט׳ .מטה שלמה:
ליה משוס למטלטלת ע״י בהמה
ולימא
חובתו
ידי
יצא
לא
המטה
תחת
ר' יהודה אומר כוי .טעמא מפרש
ואינה קבע מילי להוה אסומך בכרעי
מדבריו של רבן גמליאל מילתא אגב אורחיח
גמ׳ שאין לה קבט.
בגמרא:
המטה ובירושלמי משמע לטעמא
קמ״ל כי הא יידאמר רב אחא בר אדא
שמטלטלת על ילי מטה ור׳ יהודה
לפי שאין לה קבע שאין לה י׳
ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב
לטעמי׳ לאמר סוכה לירת קבע
טפחים מן המטה על לגג להך פלוגתא
בעינן :שמטמידה כוי .ואע״פ שלא
המנונא אמר רב מנין שאפי׳ שיהת ״תלמידי
לר׳ זירא ור׳ אבא להכא ממני לה
למלנו פסול אלא לסכך הואיל ועיקרו
בירושלמי בר׳ אמי ור׳ אבא וזה
חכמים צריכה ח ( לימוד שנאמר 2ועלהו לא
של סכך אלו מעמילין הוי כאילו
לשונו אמר רבי אמי על שם שאין
,א
יבול :מתני חםומך סוכתו בכרעי המטה
סיכך בלבר המקבל טומאה :אבל
מכרעי המטה לסכך עשרה טפחים
ב
כשרה ר׳ יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד
סיכך טל המטה .ולא סמך הסיכוך
אמר ר׳ אבא משוס שאין מעמידן
בפני עצמה פסולה :גמ׳ מ״ט דר׳ יהודה
בכרעים אלא על גבי יתילות אבל
ברבר טמא הא מני מעשה בירושלים
פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל הד
כל לופני הסוכה אינן אלא מטות
שהיו משלשלין מטומיהן לפני מלונותיהן
אמר מפני שאין לה קבע והד אמר מפני
משלשה צללין לא פסיל ר׳ יהולה
והיו מסכטן על גביהן אין מימא
להא לא גמד׳ פסול מיניה לסוכה אלא
שמעמידה בדבר המקבל טומאה מאי בינייהו
משום שאין מעמילין על לבר טמא
לסיכוך וזה לא הוא ולא מעמילו בפסולי׳
הא לימ ליה טעמא אלא משוס שאין
כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם
ולענין קבע נמי יש קבע לסיכוך:
מכרעי המטה לסכך י ׳ טפחים על
למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש
מתני׳
כאן ירושלמי ואומן של אנשי ירושלים
לה קבע ומאן דאמר
בדבר המקבל טומאה
מפני שמעמידה
הרי מעמידה בדבר
היה עשרה מכרעי המטה לסכך והא
המקבל טומאה אמר
לקתני מתנימין רבי יהולה אומר אם
אביי ג לא שנו אלא סמך אבל םיכך על גב המטה כשרה מאי טעמא
אינה יכולה לעמול מעצמה אסורה
למשמע הא יכולה לעמול כמו שסמכה
למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש לה קבע למאן ׳דאמר מפני
על ימילות כשרה אע״פ שאין מכרעי
שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה:
המטה לסכך עשרה לא חשיב
מתני׳
עראי כיון לאי שקיל לה למטה איכא אויר עשרה והסוכה מתקיימת כלאמר אביי בשמעתין למאן לאמר אין לה קבע הרי יש
לה קכע כלומר אי שקיל לה למטה למטה לחולה קיימא ואין הסוכה נפסלת בשכיל שהכניס בה מטה ומיעט אוירה מילי להוה
אכריס וכסתומ לפרק קמא )לף ג (:לא הוי מיעוט לא לענין עשרה ולא לענין עשרים:
קנה
א( ]יומא י ,[:ב( ]לעיל ז:ן,
ג( ולעיל יא.ן ,ד( ]לעיל
ז ,[:ה( רש׳׳ל מ״ז ,ו( ע״ז
יט :ע״ש ,ו( נס״א הילין
שלו ,ח( ןנע״ז יט :אייזא
תלמיד ועי׳ בפרש״י דהתס
ולהכאן ,ט( ]ורשב״ס מפ׳
ע״א ע״ש ן ,י( נס׳׳א:
גנ שדרה,
תורה אור השלם
.1עור ובשר תלבישני
וגידים
ובעצמות
איוב י יא
תסיבכני:
.2והיה ב ע ץ שתול על
פלגי מים א ש ר פריו יתן
בעתו ועלהו ל א יבול
וביל א ש ר יעשה יצליח:
תהלים א ג
הגהות הב״ח
)א( -ע״י ד״ה והא ר׳
שמעון יכו׳ קנע בעיא
דנעי די) :ב( תופ׳ ד״ה
קנע
לה
שאין
שמיטלטלת ונו׳ דירת
קנע בעיא כך פירש:
מוסף רש״י
שאפילו שיהת תלמידי
חכמים צריכה לימוד.
כדי להתלמד לדנר בלשונם
שהיא כלשין נקיה ועושר
ומרפא יע״! יט:ו .שנאמר
ועלהו לא יבול .ועלהו
הר דנר קל שבאילן ,וכתיכ
לא יבול ,כלומר לא ילך
לאיבוד 1שם;.
מסורת הש׳׳ם
א( צ״ל רכא אמר וכ״ה
כר״ן ,נ( אהלות פי״כ מ״ה,
ג( ]תוספתא לאהלות סי׳׳ג
ה׳׳ו[ ,ד( עירונין יל .לעיל
יח] .ושמן ,ה( ]עירוני! ט.
ז(
יש״נ[,
י(
ורש׳׳א[,
ועי׳
רש״ל
שייך
לע׳׳נ,
ח( גי׳ רש״ל נהן,
הגהות הב״ח
)א(
טפח
לני
נם׳
וכו׳
טפח
בה
בה
אית
לית
וכי
לא
אמריגן:
דאמרינן
רואין
) (3רש׳׳• ל״ה קנה עולה
וכו׳
כל שאילו
וכשרה:
וט׳
» ( ד״ה רנ ול״ה ושמואל
רנ
ול׳׳ה
)ד(
תני
ד״ה
הל״א:
טמא
תחתיה
וכו׳ לנץ העליונה טהור
טומאה:
ואי!
ה״ה
)(5
על גב העליונה) :ו( ד״ה
היו העליונות ול״ה טומאה
הל״א) :ז( ד״ה ניניה! וכו׳
בל״א כ ש י ש בהן פוחח
טפח אנל אץ בהן פותה
טומאה
טפח
ועולה
בוקעת
בוקעת
טומאה
ויורדת הנךל:
רבעו חננאל
]מתני׳[ סוכה מדובללת
ושצילתה מרובה מחמתה
מאי
אמר
כשרה.
רב
וחדא
קתני
במתני׳
מחמתה
כשרה.
שמואל
מדובללת ,ענייה מדלדלת,
והענייה שצילתה מרובה
מאי
אמר
מדובללת
מבולבלת ,קנה עולה וקנה
יורד .ותרתי קתני במתני׳,
קנה
וקנה
עולה
יורד,
ושצילתה מרובה מחמתה
כשרה .אמר אביי לשמואל
קנה
דאמר
עולה
וקנה
יורד ,לא שנו אלא שאין
ביניהן ג׳ טפחים ,דאמרינן
כל פחות מגי כלבוד דמי,
אבל יש ביניהן ג׳ טפחים,
פסולה .רבא אמר
אפי׳
אם יש בין זה לוה ג׳
טפחים אם יש בגגו של
קנה העולה והיורד טפח
כשרה ,מאי טעמא אמרינן
חבוט רמי ,כלומר ראה
העליונה כאילו הן למטה,
ולבוד
הוא הכל .כדתנן
באהלות פרק י׳׳ב קורות
הכית והעלייה שאין עליה
מעזיבה והן מכוונות ,פי׳
זו
על
וו
אינה
יוצאה
התחתונה מכנגד העליונה,
וביניהן בין בתחתונות ובין
בעליונות פתוח תחתיהן.
טומאה תחת אחת מהן
תחתיה
טמא,
כלומר
היא מפסקת ומאהלת על
הטומאה מלעלות למעלה,
והצדדין
מאהילין.
אויר הן ואינן
ואם
הטומאה
היא נתונה על גבי אחת מן
הקורות התחתונות דהיינו
ביניהן ,כל דבר )המאהיל(
הישן תחת המטה פרק שני םוכה
כב.
מתני׳ סוכה המדובללת .לקמן מפרש לה בגמרא :ושלילתה
קנה עולה וקנה יורד .שלא השוה אמ הסכן להשכיב אמ הקנים
מרובה מחמתה כשרה .ליכא לאקשויי מנינא מדא זימנא )לעיל לף
זה אצל זה אלא אחל למעלה ואתל למטה ומתוך כן חממה
כ (.שממתה מרובה מצילמה פסולה אינן לומות זו לזו למיקשיא קשיין
מרובה מצילמה ואשמעינן ממני׳ ראמרינן רואין כל שאילו היו
אהללי כלרמינן להו בגמרא ומשנינן :המטובה כמין בית .שסכך
מושכבין כשוה הימה צילמה מרוכה מחממה כשרה כך פירש
שלה עב מאל :גמ׳ טגייה .שיש
הקונטרס .משמע לפירושו לכשיש
כסככה קנים מעט רש בה אויר
בין זה לזה שלשה לפסולה לאביי
מתני׳ םוכה המדובללת ושצילתה מרובה
הרבה אלא שאין כו שלשה כיחל:
היינו מטעם ממתה מרובה מצילמה
מהמתה כשרה המעובה כמין בית אע״פ
קנה טולה וקנה יורד .שלא השוה
ולא ימכן לכיון לאי קיימה ממה
שאין הכוכבים נראין מתוכה כשרה:
הסכך להשטב הקנים זה אצל זה
בראש כל אלם היתה צילמה מרובה
גמ׳ מאי מדובללת אמר רב אםוכה ענייה
אלא אחל למעלה ואחל למטה ומחוך
אין לפסול בשביל חמה הבא מן הצל
ושמואל אמר בקנה עולה וקנה יורד רב
כך חממה מרוכה מצילחה ואשמעינן
באלכסון ועושה אותה חמתה מרובה
מתנימין לאמרינן )« כל שאילו היו
אלא היינו טעמא משוס ללא חשיב
תני חדא ושמואל תני תרתי רב תני הדא
מסוכטן כשוה היתה צילמה מרובה
סכך להצטרף ט האי גונא כשיש בין
סוכה מדובללת מאי מדובללת מדולדלת
רב תני
כשרה>» :
מחממה
זה לזה שלשה אבל ט ליכא שלשה
שצילתה מרובה מחמתה כשרה ושמואל
חדא .מלוכללת ושצילתה מרובה
בלבול למי והכל אחל:
תני תרתי מאי מדובללת מבולבלת ותרתי
מחמתה אמלא סוכה קיימי :ושמואל
קורות הכית והעלייה .משנה
קתני סוכה מבולבלת כשרה וצילתה מרובה
תני .מתני׳ בתרי סוכות :רב תני
היא כמסכת אהלומ סרק
מחמתה כשרה אמר אביי ג לא שנו אלא
תדא• סוכה שהיא ענייה שהיא
י״ב ומני עלה כריימא היא כך היא
מדוכללת מדולדלת אם צילתה מרובה
בין
שאין בין זח לזח שלשח טפחים אבל יש
שנויה בפוססתא לאהלות במה לברים
מחממה כשרה :ושמואל תני סרתי.
אמורים בזמן שיש י« ביניהן פוחח
זח לזח ג׳ טפחים פםולה א ( אמר רבא יאפילו
סוכה מבולבלמ כשרה דאמרינן רואין
טפח אבל אין י0ביניהן פוחח טפח
יש בין זח לזח שלשח טפחים נמי לא אמרן
ושצילמה מרוכה מחממה מילתא
וטומאה תחתיהן תתתיה טמא על
אלא שאין בגנו טפח אבל יש בננו טפח
אחדמי היא דאשמעינן נמי בסוכה
גביהן וביניהן טהור ביניהן או על
כשרה דאמרינן חבוט רמי אמר רבא מנא
ענייה שיש בה חמה אס צילתה מרובה
גביהן כנגלן ער לרקיע טמא ותחמיהן
אמינא לח דכי אית <* ביח טפח אמרינן הבוט
כשרה :לא שנו .דשמואל דקנה עולה
טהור בל״א בזמן שיש בהן פוחח
וקנה יורד כשרה לאמרינן רואין:
רמי וכי לית ביח לא אמרינן חבוט רמי דתנן
טפח אין בהן פוחח טפח טומאה
אלא דאין בין זה לזה שלשה .דכל
ויורלמ
בוקעח
ועולה
בוקעמ
נ ( ה קורות חבית וחעלייח שאין עליחם מעזיבח
פחומ משלשה חדא היא :שאין בגגו.
והשתא הך בריימא אסיפא לממנימין
והן מכוונות טומאה תחת אחת מחן תחתיח
בקנה העולה רחכ טפח ללאו שם
קאי שהעליונות כבין התתתונות
טמא בין התהתונה לעליונה ביניהן טמא
אהל עליה לאחשובי ולמימר ביה
לכשהתחתונות אין בין זו לזו פוחח
על גבי העליונה כנגדה עד לרקיע טמא
חבוט רמי השפל והשלך אותו על
טפח נמצא לעליונות אין בהן פותח
היו העליונות כבין התחתונות טומאה
האויר שתחתיו להיינו נמי ענין גול
טפח שהן כבין החחמונוח הלכך
אחימ אלא לענין מחיצה להוי חולה
תהתיהן תהת כולן טמא על גביהן כנגדן עד
כשיש טומאה בתחתונות תחחיהן
של מחיצה שייך למימר גול אחיח
טמא שכל אחת ואחמ מביאה טומאה
לרקיע טמא ותני עלה ״יבד״א בזמן שיש
משוך אוחה והורל ולענין המוטל
על כולה הואיל רש ברחבה טפח
בהן טפח וביניחן פותח טפח אבל אין ביניהן
לרוחב ובא לסחוס אויר שייך למימר
וביניהן טהורות כיון לאין בעליונה
פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה
חבטא :אמרינן חבוט רמי .כשגבוה
רוחב טפח לא אמרינן חבוט רמי
טמא ביניהן ועל גביהן טהור אלמא כי
שלשה ויותר לאילו בפחוח מג׳ לאו
ליחשב האויר שבין התחתונוח כסחוס
אית ביה טפח אמרינן חבוט רמי וכי
חבוט הוא שהרי הוא כמושכב עליו:
ועל גבו נמי טהור לחוצצת בפני
ה״ג להך ממנימין באהלומ קורות
רמי
לית ביה טפח לא אמרינן חבוט
הטומאה לטון ליש בו ברומבו טפח
הבית והעלייה שאין עליהן מטזיבה
שמע מינה יתיב רב כהנא וקאמר להא
והרר קאמר בל״א למביאות טומאה
והן מהוונות טומאה תחת אחת מהן
וחוצצין כשיש ברחבן של חחמונה טפח
שמעתא אמר ליה רב אשי לרב כהנא
תחתיה טמא בין התחתונה לטליונה
אבל אין ברחבן טפח בין שהטומאה
וכל היבא דלית ביה טפה לא אמרינן
ביניהם טמא טל גבי הטליונה כנגדה
תחתיהן בין שהטומאה על גביהן
טד לרקיט טמא היו הטליונוס כבין חבוט רמי והא תניא יי קורה היוצאה
מגל הטומאה טמא ומן הצר טהור:
מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה וכן שתי
התחתונות וטומאה תחתיהן סחס
הא
קורות אחת יוצאה מכותל זח ואחת יוצאה
כולן טמא טל גביהם כנגדן טד לרקיט
טמא .וה״פ קורות הבית אותן
מכותל זח ואינן נוגעות זו בזו פחות משלשה אינו צריך לחביא קורת
שוליב״א
שהעלייה עשויה בהן שקורץ
ה
אחרת שלשח צריך לחביא קורח אחרת >רבן שמעון בן גמליאל אומר
קורות העלייה הן שהגג עשוי בהן
פחות
שקורין טרי״ב וגגין שלהן חלקין היו ושרן ומניחין הנסרין מקורה לקורה כמין תקרת עלייה :שאין עליהם מעזיבה .ולא נסרים ומעזיבה
לאו לוקא נקט אלא לסתם היכא לליכא מעזיבה ליכא נסרים :והן מכוונות .העליונות מכוונות מגל התחתונות ומאהילוח עליהן :טומאה
תחת אחה מהן .תחת אחת מהתחתונות :תחתיה טמא .על פני כל אורכה ליש כרומכה טפח כלמפרש לקמן ומביאה אמ הטומאה וכל שאר
הבית מטה ומעלה טהור ואף כנגל אומה הקורה למעלה להיינו בינה לבין העליונה יי( ואין טומאה אלא תחתיה לבל :כין תחתונה לעליונה
ביניהן טמא .כל כלים שבין אותם השתים טמא שהעליונה מאהלת על הטומאה ומביאה את הטומאה על פני כל אורכה תחתיה :ע ל ) י (
הטליונה .ואס טומאה על העליונה :כנגד הטומאה טד לרקיט טמא .שהרי אין לבר חוצץ הימנה ומעלה) :י( היו העליונות כבין התחתונות.
שלא היו מכוונות זו כנגל זו אלא העליונות מכוונות כנגל האויר שבין התחתונות :טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא .לאמרינן בכל
העליונות חכוט רמי והשליכם בין התחתונות והוי כל הבית מקורה והוי אהל אחל וכלמוקי בברייתא שהיה רומכ העליונומ כשיעור אויר שבין
התחתונוח :ותני טלה .הכי גרסינן לה בד״א בזמן שיש בסן טפח ויש ביניהן פוסח טפח אבל אין ביניהן פוחח טפח טומאה תחת אתת
מהן תחתיה טמא ביניהן ועל גביהן טהור .ולא גרסינן אין בהן טפח .והכי פירושא בל״א לכולה מתניתין בשיש בהן טפח כשיש בתחתונות
הללו טפח וביניהן פותח טפח ממוקמא מתניתין שסיר לאמרינן חבוט רמי כשהן מכוונות טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא ותו לא לטון
ריש בה טפח מכיא אמ הטומאה וחוצץ כפני הטומאה הלכך תחמיה טמא ועל גבה טהור .טומאה על גבה תחחיה טהור אפי׳ כנגר הטומאה
לחוצצת .וכשאינן מכוונות כיון ליש ביניהן פותח טפח והעליונות רחבן כשיעור אויר שבין התחתונות כלקתני העליונות כבין התחתונופ שהן
מגל האדר וכשיעורן טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא לאמרינן חבוט רמי אבל אין ביניהן פ ופח טפח נמצא שאין ברוחכ העליונות טפמ
טומאה תחח אחת מהן מן החחתונוח חחמיה טמא וחו לא ללא אמרינן חבוט רמי :ביניהן .כין החחתונות לעליונות י( כשהן מכוונומ טהור
והוא הלין בשאין מכוונות שעל גבה טהור ותחחיה טמא לטון ליש בה טפח מביאה טומאה לכל אורך שחחחיה וחוצצת בפני הטומאה לטהר
על גבה .ומאן לגריס אין בהן טפח טועה לאם כן טומאה מחמ אחמ מהן אין כל ממתיה טמא לאין בה שיעור להביא טומאה ואין על גבה מגל
הטומאה טהור שאין בה שיעור לחוץ וטומאה על גבה מגל הטומאה טמא ומתחתיה נמי טמא לטומאה בוקעת ויורלמ שאין בה
שיעור לחוץ ובתוספתא )לאהלומ פי״גו גרסינן בהליא במסקנא במה לברים אמורים פעם שניה וגרסינן הכי במה לברים אמורים כשיש )י(
פותח טפח אבל אין ביניהן כוי :להא שמטתא .לרבא :״פחות מארבטה כוי .רבן שמעון סבירא ליה פחומ מארבעה לבול בכל לוכתא:
שתי
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״ה מהלכות
ה
סוכה הלכה יט כ סמג
עשי! מג טוש״ע א״מ סי׳
מילא סעיף ל:
ו ב ג ד מיי׳ שס הלכה
כא טוש״ע שס סעיף ה:
ה ו מיי׳ סי״ו מהל׳
ז
טומאת מת הל׳ ו:
לעזי רש״י
שוליב״א )שוליבי״ש(.
קרשים )שבין קורה לקורה,
ומהם עשויה התקרה(.
טרי״כ .קורות הגג.
מוםף רש״י
קורה
היוצאה.
ונתונה
המכר
להתיר
על
רוחכ
מגעת
לשני
פתח המכר מכותל לכותל
וזו
אינה
הכתליס ) ל ע י ל יוז.1.
רבינו חננאל )המשך(
]הנאהל[
עד
באותה הקורה
הקורה
עלייה
של
המכוונת כנגדה טמא .ואם
הטומאה בקורה העליונה,
כל דבר המאהיל על אותה
]הטומאה[
)הקורה(
עד
לרקיע הכל טמא .אם היו
הקורות העליונות רחבות
כשיעור
האויר
התחתונות
שבין
ונתונות אותן
הקורות של עלייה כנגד
האויר שבין קורות הבית,
טומאה תחת אתת מהן,
תהת הקורות התחתונות,
הבית
טמא,
כולו
אץ
הקורות של בית מפסיקות
שהרי
עליונות
נתונות
על
מקצת
באויר שבין קורות הבית,
וכשמאהיל
מאהיל
עלה
מפרשא
הכל.
ותני
על
כברייתא,
במה
בתוספתא,
כלומר
דברים אמורים בזמן שיש
בהן בקורות טפה ,וביניהן
פותח
העליונות
טפח,
כנגד
והקורות
הפותח
טפח ,טומאה תחת אחת
מהן הכל טמא .אבל אץ
בהן טפח ולא ביניהן פותח
טפח,
טומאה
]תהתיהן[
טמא,
תהתיהן
ביניהן
ועל גביהן טהור .אלמא
כי יש בקורה טפח אמרינן
חבוט
טפח
רמי,
לא
אץ
בקורה
אמרינן.
וכן
בסוכה אם יש בגגה טפח,
אע״פ שקנה יורד מחבירו
יותר מג׳ טפחים ,אמרינן
חבוט רמי .ומקשי רב אשי
לרב כהנא ,איני דבמילי
אחתייתא זולתי הטומאה
כל היכא דליכא טפח לא
אמרינן חבוט רמי ,והתניא
בעירובץ פרק מבוי קורה
היוצאה מכותל זה ואינה
נוגעת בכותל כוי ,עד
כב:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פי׳׳ז מהלכות
ח
שנת הלנה כה טוש״ע
א״ח סי׳ שסג סעיף ננ:
ט ב מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף נג:
ג מיי׳ פ״ה מהלכות
י
סוכה הלכה יט סמג
עשי] מג טוש״ע א׳׳ח סי׳
מרלא סעיף א:
ד מיי׳ שס הל׳ כא
יא
טוש׳׳ע שס סעיף ג:
י כ ה מיי׳ פ׳׳ל מהלכוח
סוכה הל׳ ו׳ טוש׳׳ע
א״ח סי׳ תרכח סעיף נ :
י נ ו מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ג:
רבינו חננאל
וכן
קורות
בשתי
המתאימות ולא בזו לקבל
ולא
אריח
לקבל
בזו
אריח ,אם מקבלות אריח
טפח
לרוחבו
צריך
אין
להביא קורה אחרת כר.
פי׳ הקורה המחרה במבוי
צריכה להיות רוחבה כדי
לקבל אריח כדתנן הקורה
שאמרו רחבה לקבל אריח
כר ,אם אינה יכולה לקבל
אריה אינה מתרת ,ושנינן
כזו הברייתא ,ב׳ קורות
המתאימות ,כלומר נתונות
וו בצד וו על פי המבוי,
יש
אם
טפח
בשתיהן
כדי
לרחבו
לקבל
דיי לן
המבוי,
רוחב
אריח
ומתירות
על
וקתני
אלו
שתי קורות שאין באתת
טפח,
מהן
נתונות
היו
אחת למעלה ואחת למטה,
ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר
העליונה
רואין
למטה
היא
כאילו
והתחחונה
כאילו היא למעלה כוי,
הנה אע״פ שאין באחת
מהן טפח אמרינן חבוט
רמי .ושנינן תריץ ואימא
הכי,
ובלבד
אלא
בתוך
שלא תהא
העליונה למעלה מכי אמה
כ׳
התחתונה
והקורה
סמוכה
לה
בפחות מגי ,אי נמי כוי,
כענין
ופשוטה
הראשון
היא .ומדמתרץ אביי ורבא
דשמואל,
אליבא
ש״מ
בתראי,
להו,
סבירא
דאינץ
דכוותיה
דמדובללת
ןדןקתני במתני׳ מבולבלת
ותרתי קתני.
היא
מלמעלה
פי׳
כאן
החמה
דאינון
מלעיל
והצל
בזמן
כי
זוזא
שנקוב
ונראה
הנכנסת
פסולה,
מאותו
כאיסתרא
אבל
מלמטה[.
כהדדי
בסכך
]כאן
נקב
שהוא
בקרקע
בקרקע
אם
יתר.
שוץ
שיעור החמה והצל ,כשרה
היא,
החמה
שלמעלה
מעוטא מן הצל .והמעובה
בית
כמין
הכוכבים
אע׳־פ
נראין
שאין
מתוכה
כשרה .ואסיקנא ,א( כוכבי
המה בעינן .מ ת נ י ׳ העושה
סוכתו בראש העגלה או
כראש
א(
הספינה
ועולין כוי.
נראה
דר״ל
כשרה,
דלכתחלה
נעינן שיהו נונני חמה נראין
לנ׳׳ה לא מבשרי רק נליענד
ונ׳׳ה נירושלמי להדיא ועי׳
ברא״ש ונר״ן.
הישן תהת המטה פרק שני סוכה
שמי קורות המסאימוס כוי .זמנן בעירובין <לף יג >:הקורה שאמרו
הא זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי .וא״מ מאי קושיא
רחבה כלי לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים דיה
אדפדך מרבי יוסי ברבי יהודה ליסייעיה מרבנן דלימ להו
לקורה שפהא רחבה טפח כלי לקבל אריח לרוחבו והחס פריך
רואין להא רבנן פליגי עליה כלמוכמ פ״ק דעירובין ) ל ף יל .ושם(
טפח ומחצה בעי ומשני שבולטמ לשני צילי הקורה אצבע לכל רוח
ראמר אביי רבי יוסי סבר לה כאבוה בחלא ופליג עליה בחרא סבר
ומלבנן בטינא ואם לא היפה לו קורה
לה כאבוה במלא לאימ ליה רואין
רחבה טפמ ונפן שחים זו בצל זו
רש לומר לטעמא לרבנן לאו משוס
פהות מארבעה אין צריך להביא קורה
להיינו ממאימות כעין תאומים :אם
לליח להו חבוט רמי בפחות מטפח
אחרת ארבעה צריך להביא קורה אהרת
מקבלות אריח לרחבו טפח .כשהן
אלא משוס לפסלי קורה המונחמ
א
וכן שתי קורות חמתאימות לא בזו כדי
סמוכות זו לזו אין צריך להביא קורה
באומו ענין שאינה רארה לקבל אריפ
לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם
אחרת ואס לאו שאין שתיהן רחבומ
לבעו רחבה ובריאה ולא אמדנן
מקבלות אריח לרחבו טפח אין צריך לחביא
טפח צדך להביא קורה אחרח:
רואין לפסול קורה הניטלח ברוח
רבן שמטון בן גמליאל אומר אם
ושמי קורומ הממאימוח אפילו בפחות
קורה אחרת ואם לאו צריך לחביא קורח
מקבלות לאורכו שלשה אין צריך להביא
משלשה משוס לראויה לקבל אדח
אהרת רשב״ג אומר אם מקבלות אריח
קורה אחרס .רבן שמעון בן גמליאל
בעו אבל אי הוה להו הכא )נ( ראיין
לארכו שלשח טפחים אין צריך להביא קורה
להקל בא כלומר אפילו אין בהן טפח
אפילו בפחוח משלשה יש לנו ללמול
אחרת ואם לאו צריך להביא קורח אחרת
ואס מושיב על שמיהן אריח לרחבו
מלבד רבי יוסי ברבי יהולה שאפילו
ב
חיו אחת למעלח ואחת למטח רבי יוסי
אינו עומל מרחיקן זו מזו ומושיב
כמופלג שלשה היו אומדס רואץ להא
בר׳ יחודח אומר רואין חעליונח כאילו חיא
עליהן לאורכו ובלבל שיהו בדאומ
לא פליגי י()אלא( במאי ללימ להו
למטח ואת חתחתונה כאילו היא למעלה
לקבל כובלו ואורכו של אריח שלשה:
רואין אלא מטעמא לפרישימ:
ואם לאו .שאינן בריאות לקבלו צדך
ובלבד שלא תהא עליונה למעלח מעשרים
אבל בשלשה כיון דלית ביה טפח
להביא קורה אחרת :היתה אחת
אמה וחתחתונה למטה מעשרה הא זה
אמרינן הבוט רמי.
לא
למטלה ואחת למטה .כשהושיבן זו
השתא אסיקנא לבטפח אמדנן מבוט
וזח בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי אע״ג
אצל זו לא נתנם בשוה אלא זו
רמי אפילו בשלשה ותימה לבפרק
דלית ביח טפח א״ל תריץ ואימא חכי
נמוכה וזו גבוהה :רואין את הטליוגה
קמא לעירובין ) ל ף ט .ישס> אמדנן
מעשרים
למעלח
עליונה
תהא
שלא
ובלבד
כאילו היא למטה .בשוה לזו או את
גבי היתה קורתו משוכה או מלרה
אלא בתוך עשרים והתחתונה סמוכה לה
הממתונה כאילו היא למעלה אצל
כגון שנעץ שתי יתילות עקומות על
בפהות משלשה אי נמי בלבד שלא תהא
מברתה) :י« ובלבד שלא תהא טליונה
שני כומלי מבר שאין בגובהן שלשה
למטלה מטשרים .לארץ לאינו מקום
תחתונה למטה מעשרה אלא למעלה
ואין בעקמימותן שלשה וקא משמע
להכשר קורה :ולא תחסונה למטה
מעשרה ועליונה סמוכה לח בפחות משלשה
לן לאמרינן לבול וחבוט ולמה לי
מטשרה .לארץ שאין מחיצה בפחות
שאין בגובהן שלשה כיון לקורה רחבה
אבל שלשח כיון דלית ביח טפח לא אמרינן
מעשרה :הא זו וזו בתוך טשרים.
טפח אפילו בגובה שלשה נמי אמדנן
חבוט רמי :ושצילתח מרובח מחמתח
אפילו העליונה סמוכה לשפמ עשדם
חבוט רמי ויש לומר ללא למי לבלאו
תנן
וחא
פסולח
הדדי
כי
הא
כשרה:
והחחמונה לשפמ עשרה קא סלקא
הט פיקשי לן הפס בלאו טעמא
באידך פירקין א(ושחמתה מרובה מצילתה
לעמך למכשר אלמא אמדנן חבוט
לפבוט רמי לימכשר האי מבוי טון
ג
פסולה הא כי הדדי כשרה לא קשיא כאן
רמי בפחומ מרוחב טפח :ס ר ץ הכי.
לאין הקורה למעלה מעשרים אלא
כלומר רואין רקאמר פחות מג׳ הוא
מלמעלה כאן מלמטה אמר רב פפא היינו
היינו טעמא כראמרינן המס לבעינן
ובלבל לקחני הט קאמר ובלבל שלא
דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא
קורה על גבי מבר ואפילו הר קורה
חהא עליונה כר :כאן מלמטלה
משום מחיצה כעינן היכר קצפ ולא מלתחת :מעובה כמין בית :ת״ר י המעובה
ט
כאן מלמטה .הא ללייקינן
חשיב היכר כלל אלא אס כן הוי
כמין בית אע״פ שאין חכוכבים נראין מתוכח
הללי פסולה למעלה קאי כשיש
במוך שלשה ט ההיא להמס להניח
בית
מתוכה
נראיז
המה
כוכבי
אין
כשרה
בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו
מבחוץ ואפילו סמוך לכומל:
מכשירין:
הלל
ובית
פוסלין
שמאי
מצומצם פסולה לפי שחממ האויר
כאן מלמעלה כאן מלמטה .הא
מתני׳ ההעושה סוכתו בראש העגלה או
נראיח בארץ רחבה הרבה מן הצל
ללייקינן ט הללי פסולה
של סכך והא ללייקי׳ ט הללי כשרה
בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב
למעלה קאי בשיש בין קנה למבירו
נקט שיעוריה מלמטה שחמה וצל
יבראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין
כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי
שרן בילוע שהקנים רחבים מן האויר:
עולין לח בי״ט ג ( שתים באילן ואחת בידי
שחמפ האויר נראיח בארץ רחבה מן
כזוזא מלטיל כאססירא מלסחס.
אדם או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרח
הצל של סכך והא ללייקינן כי הללי
כשהנקב רחב כשיעור זוז חממו
כשרה נקט שיעוריה מלמטה שהחמה
ואין עולין לח ביום טוב שלש בידי
מרובה למטה כשיעור סלע :כוככי
והצל שרן בילוע שהקנים רמבים מן
בי״ט
לח
ועולין
כשרה
באילן
ואחת
אדם
חמה .כשהחמה זורחמ עליה ואין
האויר :מכזוזא מלעיל כאיםתרא
זהרוד חמה נראין מחוכה אין זו
זה
מלתחת .כשנקב רומב מלמעלה
לומה לסוכה אליבא לבית שמאי :מתני׳ הטושה סוכתו בראש
כשיעור זוז חממה ממכה מלמטה כשיעור סלע כך פירש בקונטרס
הטגלה .אף על גב רמטלטלא ולא קביעא .ובראש הספינה שהוא
והקשה ר״פ לרכ פפא גופיה להכא איח ליה פ׳ קמא לעירוכין )לף
מקום גבוה של ספינה והים גבוה מאל ואין הרים מקיפין והרוח
ט ו 0פרוץ כעומל מותר והתם נמי ססקינן הלכחא הכי ועול קשה
שולטת שס ועוקרתה :כשרה .ללירמ עראי סגי בה :וטולין לה
לאמר פרק קמא לקידושין )לף יא (:לעבלי אינשי לקרו לפלגמא
ביים טוב .ומשוס לבעיא למיתנא סיפא ואין עולין תנא דשא ועולין:
לזוזא איסתרא אלמא לאיספרא פמומ מזוזא ומפרש רבינו תם כאן
בראש האילן .מיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך :כשרה.
מלמעלה מי שמולל האדר מלמעלה ט הללי כשרה לפי שהוא עומל
לחולו של מועל ואף ביום טוב אס עבר ועלה לה יצא ילי חובתו:
כפרוץ אכל העומל מלמטה כארץ ומעיין כלפי מעלה ולומה כי
ואין טולין לה ביום טוב .לגזור בה רבנן ג( לאין עולין באילן ואין
הללי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב כי זוזא לומה כעיניו קטן
משממשין בו שמא יחלוש :שחים באילן ואחה בידי אדם .סמך
כאיסמרא מחמפ שהוא רחוק ממנו וראיה ללבר ונהי בעינינו כחגבים
קרקעית הסוכה רובו באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות
) ג מ ל ב ר יג> וכוכב גלול בשמים לומה בעינינו כקטן כלמוכח בפרק
ואחמ עשה בידי אדם בארץ וסמך קצת קרקעית הסוכה באמצע הדופן
המוכר אמ הספינה )ב״ב ל ף ע ג : 0 ( .שתים באילן ואחת בידי
והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה או שחים בידי אדם ואחמ באילן
ארס .סמך קרקעימ הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן
שמי מחיצוח ואחמ עשה בילי אלס בארץ וסמך קרקעימ הסוכה
הואיל
באמצע הלופן והגביה הלופן ממנו ולמעלה עשרה או שמיס בילי אלם ואממ באילן הואיל ואס ינטל האילן נופל קרקעימ הסוכה
שאינה יכולה לעמול כסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב למשתמש באילן כך פירש בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי
שהחשיך )שבת ל ף קנל :ישם( ללייק מהכא לצללים אסורין לאמרינן מאי לאו לחק ביה באילן ואנח ביה קנים באילן להוי להו צללין ומשמע
למיידי שהאילן לפנוח לסוכה וקנים של סוכה נסמכין על האילן ואס יכנס בה ביום טוב גזרה שמא יניח חפצו על הסכך וכן פירש שם כקונטרס:
למניא
מםורת הש׳׳ם
א( לעיל ב ,.כ( שכת קנל,:
ג( )ביצה לו ,[:ד( רש״ל
לפ״ל מהרש״א
מ׳׳ז ,ה(
הכל ל״א וק״ל ,י( ]וע״ע
כ״נ
תוס׳
ל״ה
קסז.
ומשוס[,
הגהות הב״ח
)א( רש״י ל״ה וכלכל ול״ה
ולא
הל״א:
תחתונה
)נ( תום' ל״ה הא זה וכו׳
אי הוה להו הכא רואין
אפילו:
מוםף רש״י
מארבעה.
פחות
סכירא
שמעון
ככל לוכחא
כלכול
ט.!.
ר׳
למי
סחות
מל׳
)ערובין
ושחמתה
מצלתה.
ליה
מרובה
כטל
המועט
ברוב והרי הוא כמי שאינו
ועל שס הסכך קרויה סוכה
:לעיל נ.!:
שתים
או
בידי אדם ואהת באילן.
גני
בגי
שתים
סוכה
לפנות
תכן
ואס
כהלכתן
שכשירה
עשה
והשלישי
עשה באילן ,כשרה ,לפנוח
לא איכסח לן אס מחוברות
הס,
וה״ה
שתים
בחד
כולן
אס
נקגעוח באילן ,והא לנקט
רבוחא
אלס
אשמועינן לאפילו הכי אין
לה
עולין
ולישן
לאכול
נאותה סוכה ביו״ט ,משוס
שסככה
גלוסניה
קשור
ונשען עליה והוא משתמש
על סככה ונותן כליו ונמצא
משתמש כאילן .כל כניסה
לסוכה נקיט כלשון עלייה
כמסכת סוכה ,לסי שרונן
עושין סונותיהן כראש גגן,
לנכמה
הני
אין
לינתין
תכן
מטריחין
נה
אוחו
לעלוח )לקמן
נט(.
אמר
מוריל
הוא
את
להם העלום לסוכה <כו>:
אכל
הכליס 1מח(.
וכן
:ש ב ת קנד.:-
הרנה
הישן תחת המטה פרק שני םוכה
מסורת הש״ם
א( לעיל ז ,:ב( ]צ״ל נרות
דיס
מצויה
מוספות
העושה
והר״![,
כך
לעיל
גירסת
ז:
וכ״ג
ג(
ל״ה
הרא״ש
מ,[:
]לקמן
ד( עירוני! מל ,.ה( ]שס
נוו ,[:י( 1שס[] (1 ,יומא
יג,[.ת( ]לףכל ,[:ע( ]צ״ל
שעשאו
גולל[,
]צ״ל
י(
שלישי[,
כ(
]וע״ע תוס׳
ברכות
יט:
מדלגין
ל״ה
תורה אור השלם
.1חג הסכת תעשה לף
שבעת
;מים
מגו־נף ומיקבך:
באספף
דברים טז יג
מוםף רש״י
בראש
הספינה.
שהיא
גבוהה מאל ,כספיגות היס
שהן
גלולות והרוח באה
ועוקרתה ) ל ע י ל ז:ו.
ף%
1
־י״•
דתניא העושה סוכתו בראש הספינה .שפיר גריס כברייתא
הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה שאינו יכול לעמוד
בראש העגלה דפליגי נמי בראש העגלה כדפרישי׳ לעיל
כסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביוס טוב דמשתמש באילן:
) ל ף כ א :ב ל ״ ה שאין( ולא כמו שפי׳ ר״ת כפ״ק ) ל ף :1ושם בד״ה
גמ׳ לא פלום היא .דאפי׳ לירמ עראי לא הויא :שאינה מצויה
ה ע ו ש ה ( :ן$ל גבי בהמה .פ״ה נתן דלמומ על כ׳ סוסים להיומס
דיבשה .הוי כרוח מצויה דים :יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה
קרקעימ הסוכה ועשה למעלה מחיצומ
דיבשה .דהיינו רוח מצויה דיס דכולי
וסיכן רבי יהודה פוסל ומכאן קשה
עלמא כו׳ אף ע״ג דאינה עומדח
זה הכלל כל שינטל האילן ויכולה לעמוד
לפ״ה דמתנימין דלעיל )לף כ א 0גבי
כרוח שאינה מצויה דים דאסי׳ למאן
בפני עצמה כשרה ועולין לה ביום טוב:
סמן סוכמו ככרעי המטה כדפי׳
דבעי סוכה דירח קבע איכא :על
א
גמ׳ מני מתניתין רבי עקיבא היא דתניא >
לעיל ד״מ דהבא לאו במיטלטל הסכן
גבי בהמה .כגון נתן דלתוח על שני
העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל
על גבי הבהמה דא״ב למה לי קרא
סוסים והס קרקעית הסוכה ועשה
פוסל ור״ע מכשיר מעשה ברבן גמליאל
לר׳ יהודה מיפוק ליה משוס דאין
למעלה מחיצות וסכך :הראוי׳ לשבעה.
לה קבע כדפרישימ לעיל אלא העמיד
ור״ע שהיו באין בספינה עמד ר״ע ועשה
והשתא דגזור רבנן אין עולין לה
סוכה על ד׳ קונדסיס וסמן עליהן
נמצאת שאינה ראויה ליום ראשון:
סוכה בראש הספינה למחר נשבה רוח
הסכן והכניס שם הבהמה ועשה
ולא פסין לביראות .דתנן בעירובין
ועקרתה אמר לו רבן גמליאל עקיבא היכן
עליה קרקעימה ומחיצותיה עד לסכן
)לף enעושין פסין לביראות ארבע׳
א
סוכתך אמר אביי דכולי עלמא היכא
דלא חזיא לשבעה דאין עולין על
דיומדין לבור שברשות הרבים והכור
דאינח יכולח לעמוד ברוח מצויה דיבשה
עמוק עשרה דהוא רה״י ואין יכול
גבי בהמה ביום טוב:
לא כלום היא יכולה לעמוד כשאינה מצויה
למלאות ממנה אלא אס כן מוקף
ם וכה הראויה לשבעה .מהאי
דיבשה כ״ע לא פליגי דכשרה כי פליגי
מחיצומ ומפני בהמות עולי רגלים
טעמא נמי היה פוסל
בדיכולה לעמוד ברוה מצויה דיבשה ואינה
התירו המחיצופ בארבעה דיומדין
בסוכה על גבי אילן :ורבי יהודה
לארבע פיאות ואמר ר׳ מאיר דלא
יכולח לעמוד ״)ברוח שאינה מצויה דיבשה(
מכשיר .בשלא סמן הסוכה על גבה
עבדין חדא מהנך בבעלי חיים וטעמא
איירי דא״כ הרא לה כסמכה בכרעי
רבן גמליאל סבר סוכח דירת קבע בעינן
מפרש לקמן :ולא גולל לקבר .כלומר
המטה :ולא גולל לקבר .כשהממ
וכיון דאינח יכולח לעמוד ברוח מצויה דים
אם עשאוהו כיסוי לארונו של ממ אין
מונח בקבר מניחין על הקכר אכן
לא כלום היא ר״ע סבר בםוכח דירת עראי
שם גולל עליו לטמא דאמרי׳ בכהמה
גדולה לסתום את חללה והוא נקרא
בעינן וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה
המקשה דגולל מטמא במגע וכמשא
גולל כדמוכח במסכת אהלות פרק
דיבשה כשרה :או על גבי גמל בו׳ :מתני׳
ובאהל דתניא )חולין ל ף עב (.על פני
ט״ו נמ׳׳ח[ דתנן קורה שעשאה גולל
מני רבי מאיר היא דתניא העושה סוכתו
השדה לרבות גולל ודופק :ור׳ יוסי
לקבר בין מוטה על צידה בין עומדת
הגלילי .מפרש לקמיה״( טעמא :גזרה
על גבי בהמה ר״מ מכשיר ורבי יהודה פוסל
אין טמא אלא כנגד הפממ ועוד
תניא במוספתא דאהלומ נ פ ט ״ ו ע ״ ש [ גל
שמא המות .הבהמה ביום טוב ותפול מ״ט דרבי יחודח אמר קרא 1חג הסוכות
ואין כאן דופן ונמצא בטל ממצות
של צרורות גולל »>לקבר הנוגע במוט
תעשה לך שבעת ימים ג ( סוכה הראויח
סוכה ולקמיה נפל [.פריך ובגולל דקולא
עד ארבעה טפחים טמא דברי רבי
לשבעה שמה סוכה םוכה שאינה ראויה
היא מאי טעמיה :קשור .דליכא
יהודה ומכמיס אומרים אינו טמא
לשבעה לא שמה סוכה ורבי מאיר הא נמי
למיחש שמא חברח :דכולי עלמא.
אלא סדר הפנימי צורכו של קבר
מדאורייתא מחזא חזיא ורבנן הוא דגזרו בה
בין לאביי בין לרבי זירא מכשיר
משמע דנקרא גולל מה שסותם החלל
ייעשאה לבהמה דופן לםוכה ר״מ פוסל
רבי מאיר :דאי נמי מייס .ויפול
ועוד פניא בתוספמא דאהלומ סוף
יש בנבלמו עשרה :מיסה לא שכיחא.
ור׳ יהודה ג מכשיר שהיה ה>רבי מאיר אומר
פרק '()שני( שמי אבניס גדולופ של
ואפילו רבי מאיר לא פסיל :והאיכא
ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר
כל דבר שיש בו רוה היים אין עושין אותו
רווחא .דביני כרעי שהיא פירצה
המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה
לא דופן לםוכה ולא לחי למבוי ולא פםין
ואפי׳ כשהיא חיה :דעביד ליה.
אחת מהן המאהיל על גבי שניה
לביראות ולא גולל לקבר 0משום רבי יוסי
גדר בין רגליה :בהוצא ודפנא.
טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא
הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו גיטי
הוצא לולבי דקל .דפנא ענפי עץ
מכל הני משמע שתממ הגולל כולו
נשים מ״ט דר׳ מאיר אביי אמר שמא תמות
שקורין לורי״ר וגדל בו פרי שקורין
חלל ואע״ג דבפ׳ בהמה המקשה )חולין
רבי זירא אמר שמא תברח בפיל קשור כולי
רבעה .רובצת :אשלי.
באיי״ש:
לף עב (.נפקא טומאת הגולל מדכמיב
חבליס :הא מסיחה באשלי מלעיל.
עלמא לא פליגי דאי נמי מיית יש בנבלתו
על פני השדה דמשמע דאין דבר על
ואס ממות אינה נופלת :זימנא דמוקי
גבי הגולל ועומד מגולה על פני
י׳ כי פליגי בפיל שאינו קשור למאן דאמר
לה פחות מני כוי .פעמים שאין
השדה זימנין דאינו מגולה ט ההיא
שמא תמות לא חיישינן למאן דאמר גזרח
בגובהה של בהמה אלא שבעה ומשהו
דגל של צרורומ דאינו טמא אלא סדר
שמא תברח חיישינן למאן דאמר גזרח שמא
וסוכה עשרה דקאי לה בפמומ
הפנימי ודופק הנזכר בכל מקום עם
תמות ניחוש שמא תברח אלא בפיל שאינו
משלשה סמוך לסכך ואמרינן לכוד:
הגולל הס אבנים שהגולל נשען עליהם
וכיון
קשור כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בבחמח
בדמנן פרק 3׳ דאהלומ נמ״ל[ ואיזהו
קשורח למ״ד גזרח שמא תמות חיישינן למ״ד
גזרח שמא תברח לא חיישינן ולמאן דאמר גזרת שמא תברח ניחוש שמא
תמות י מיתה לא שכיחא וחאיכא רווחא דביני ביני דעביד ליח בהוצא
ודפנא ודלמא רבעה דמתיהה באשלי מלעיל ולמאן דאמר גזרה שמא תמות
נמי חא מתיחח באשלי מלעיל זמנין דמוקים בפחות משלשה סמוך לסכך
וכיון
(
עין משפט
דופק אמ שהגולל נשען עליו אבל
דופק דפקין טהור דפעמיס מניחין
אבן לסמוך אומה שהגולל נשען עליה
והיא גקראמ דופק דפקין וצריך
לדקדק הא דאמר פ׳ העור והרוטב
)חולין לף קט (:דגולל מטמא במגע
ובאהל היכי דמי בשלמא מגע אפשר
מן הצד אלא באהל מאי אריא משום גולל פיפוק ליה משוס שהקבר סתום ותניא בנזיר פ׳ כהן גדול )לף נ ג 0או בקבר זו קבר
סתום דאמרי׳ טומאה בוקעת ועולה בוקעמ ויורדמ ואין לומר דאיצטריך היכא דאין הממ בקבר דאי לימיה אם בן לא מטמא משום גולל
דאפי׳ ט איתיה ויש מקום לטומאה לצאת לא מטמא ואין לומר נמי כגון דבולט חוץ לקבר דהא מה שחוץ לקבר טהור כדקאמרינן אין
טמא אלא כנגד הפחח דהא דקתני סיפא עשה ראשה גולל לקבר אין טמא אלא עד ארבעה טפחים ההיא כשנתנה על הקבר מעומד
איירי דכולה בנגד הפחח ועד ארבעה דקמני היינו בגובהה דומיא דההיא דגל של צרורוח לרבי יהודה ומיהו מצינן למימר דאיצטריך
למאהיל על הגולל בנגד מחיצומ הקבר שהגולל מונח עליהם דאע״פ שאין מאהיל כנגד חלל הקכר טמא משוס דמאהיל על הגולל דאם
אין שם גולל טהור׳( :כפיל קשור כולי עלמא לא פליגי .לשון הש״ס משונה באן משאר מקומומ דרבי זירא ואביי מרוייהו מפרשי טעמא
דרבי מאיר והוה ליה למימר מאי בינייהו והוא מפרש והולך בלשון פליגי :ולמאן דאמר שמא תמות ניחוש שמא תברח .דאע״ג דלמאן דאמר
שמא מברמ נמי על כרחך ר׳ יהודה דמכשר לא חייש מ״מ אביי אליבא דר״מ דחייש למיתה דלא שטחא כ״ש דיש לו לחוש לשמא תכרח דשטחא:
דתניא
נר מצוה
א כ מיי׳ פ״ל מהל׳
יד
סוכה הל׳ ה מוש״ע
א״מ סי׳ מרכס סעיף כ:
ג מיי׳ שם הלכה עז
טו
טוש׳׳ע א״מ סי׳ תרל
סעיף יא:
לעזי רש״י
לוריי״ר .דפנה.
ביי״ש .גרגירים
)ובפרט פירות הדפנה(.
רבינו חננאל
ואוקימנא ביכולה לעמוד
ברוח מצויה דיבשה ואינה
יכולה לעמוד ברוח מצויה
ור׳
דיס,
היא,
עקיבא
דאמר סוכה דירת עראי
בעינן ,וקיימא לן כוותיה.
פיסקא בראש האילן או
על
ואין
הגמל
גבי
לה
עולין
כשרה,
ביום
טוב .ואוקימנא לר׳ מאיר,
דתניא העושה סוכתו על
בהמה,
גבי
מאיר
ר׳
מכשיר ,ור׳ יהודה פוסל,
משום דבעי סוכה דחזיא
לשבעת
ליה
כדכתיב
שבעת
יכול
ימי
בסכות
ימים,
לעלות
החג,
והא
לה
תשבו
אין
ביום
טוב ,דתנן אלו הן משום
לא
שבות
עולין
באילן
ולא רוכבין על גבי בהמה.
ור׳ מאיר אמר לך ,הא
נמי מדאורייתא חזיא ורבנן
גזרו
בה.
לבהמה
ת״ר
דופן,
ר׳
עשאה
מאיר
פוסל ור׳ יהודה מכשיר,
שהיה ר׳ מאיר אומר כל
דבר שיש בו רוח חיים
אין עושין אותן לא דופן
לסוכה ולא לחי למבוי כר.
מאי טעמא דר׳ מאיר ,אמר
אביי גוירה שמא תמות
כוי.
משום
גוירה פוסל
מכלל דדופן מעליא הוא,
והא איכא רווהא דמכריסה
ועד ארעא .ושניגן דעבד
לה בהוצא ודפנא ,ומשום
שלא תרבע תחתיה ,תלאה
בחבלים כוי.
כג:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״ט מיזלנות
טז
מרומה הלכה נ :
יו
שס
ב
א:
הלכה
מוסף רש״י
אסורה לאכול בתרומה
מיד .בת ישראל הנשואה
לכהן,
בשבילו,
שאוכלת
אסורה מיל ,לכל שעתא
חיישיק
אלמא
עכשיו
ימות,
תיישינן
למיתה
!גיטין כת .(.הלוקח
הכותים.
מבין
יין
קולס
שגזרו על יינם כלמסרש
כשחיטת
וסמס
חולין,
כותים לא מפרשי תרומה
לזה
ואין
לתוכן
כלים
להפריש
מרומה
ומעשר
)ערובין לו(:
בערב
או:
שנת בין השמשות כלחגיא
בתוספתא
פ״ז(
)למאי
וקלש עליו היום ואין לו
לשתות
מה
פנאי
לו
ואין
בשבח
להפריש
!ביק
גירי
אמת
סט !:ובומיס
חשיב להו ואין א״י נפקעח
מקלושתה על יליהס והס
משולים
המעשרות
על
ועל התרומה ,ולא בעמי
האק
שרובן
מעשרין
וכולן
מסרישי!
תרומה,
אנל
חשוליס
כותים
הנל והלוקח
ולאי
לעשר
ואשמעינן
מהם
על
צריך
יגיטין כה(.
לנוחים
הכא
חשילי אחרומה כלקמני שני
לוגין שאני עמיל להפריש
כו׳)חוליו יד .>.שני לוגין
שאני
להפריש.
עתיד
תרומה מן המאה )ערובין
קז .>.הרי הן .כתוכו <שם(.
תרומה.
ואחר
גלולה,
כך עושה ממה שנשתייר
מאה מלות ,מפריש עשרה
למעשר
ונשתיירו
ראשון
תשעיס מלוח ומפריש מהן
תשעה למעשר שני)מעילה
כב .(.ומיחל .מעשר שני
שהוא ינול לתקן מיל כלא
הסרשה ,לאחר שקרא עליו
יחללנו
שס
מקום
ננל
שהוא על המעוח )ערובין
מוציא
לז(.
על
לחולין
לו נניח,
פנאי
שני
מעשר
מעוח
למה
לתקן
שיש
שיש
יחקן,
לו
להא
נאמירה נעלמא סגי ;ב״ק
הואיל ויכול לתקנו
סט :ו
נאמירה נעלמא ולימר הרי
מחולל
הוא
מעות
על
שיש לי נמוך הניח ,לא
התירו לו מנמיס לשתותו
ולסמוך על הנרירה ,אנל
בתרומה
ושאר
סמכינן
אנרירה
ולאחר
השנת כשיפרישם
אמרינן
הלנר
הונרר
מעשרות
שזו
היא
המרומה וזה לא שתה אלא
מולי! )חולין יד .(.ושותה
מיד.
ולאחר
זמן יפריש
המרומה והמעשר ואמרינן
הונרר הלנר שזהו מרומה
)ערובין לז (.למאחר שקרא
שם יצא
לו
מילי
טנל,
ונשהוא מוציא יי! לשחיימו
הוא הננרר לחולין ולכשיהיו
לו
כלים
הוציא
מן
הנול לתרומה הוא הנכרר
לתרומה רש כרירה )גיטי!
כה (:וישתה ממנו לאלתר,
אלא שיזהר שיותיר בכלי
שיעור התרומה והמעשרות
)מעילה כב(.
וכשיהיו לו
כליס יפריש כס התרומה
והמעשר )יומא נו.(.
הישן תהת המטה פרק שני ם וכה
מסורת הש״ם
דתניא הלוקח יין מבין הכותים .ברייתא היא למפני בה
וכיון דמייתא כיוצא .מתמעטת רטריי״ט והוה ליה שלשה ובטיל ליה
פלוגתא לתנאי ומשנה אחרת היא במסכת למאי פרק
לבוד ואין כאן דופן :ולאו אדעתיה .אינו נותן לב לתקנה דאינו
שביעי ןמ״ל[ וסממא כר״מ ובמטהר יינו של כותי איירי או קולס
לכר :הרי זה גינויך .ירא שלא ימות פתאום או בעיר אתרת
שגזרו על יינן כלאיתא פ״ק לחולין)לף ו (.ואע״ג לר׳ יוסי ורבי שמעון
ותיזקק אשתו לחליצה ונותן לה גט כשהוא בריא ואומר לה גט זה
להכא שמעינן להו במנחות פרק רבי
יהא לגרשיך שעה אמת קודם מיתתי:
ישמעאל ) ל ף סו (:לכותים גרי
אסורה לאכול כתרומה מיד .אס
וכיון דמייתא כווצא ולאו אדעתיה ומי אמר
אריומ הן מ״מ אפשר לכשגזרו על
הוא כהן והיא ישראלית דשמא זו
אביי ר״מ הייש למיתה ור׳ יהודה לא חייש
יינן של נכרים לא גזרו על של כותים
היא השעה שקודם למיתתו והרי היא
א1
והתנן *בת ישראל שנשאת לכהן והלך
טון לפרושים מע״ז יותר משאר
מגורשת ממנו אלמא מיתה שטמא
בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בהזקת
נכדם ומחזיקים בתורה שבכתב
וחיישינן לה :ואמר אביי גיסינן:
שהוא קיים ורמינן עלה ג ( ב הרי זה גיטיך שעה
אע״פ שגזרו על פתן כמו כן למ״ל
הלוקח יין מכין הכותים .קודם שגזרו
ג ד אמפ גזרו על פתן ולא גזרו על
עליהם כדאמרינן בהכל שוחטין )חולין
אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה
יינן על שגזר רבי מאיר בפרק קמא
מיד ואמר אביי לא קשיא הא ר״מ דלא ל ף ו.ה אומר שני לוגין שאני מסיד
שני ל וגץ שאני עתיד
לחולין:
להפריש .מן המאה לחרומה הרי שס
הייש למיתה הא רבי יהודה דחייש למיתה
להפריש .בע״ש בין השמשות איירי
תרומה קרוי עליהם במוכו וכגון
ג(
דתניא הלוקה יין מבין הכותים אומר שני
כרקתני בתוספתא י( הלוקח יין מבין
שהגיע לילי שבת ]או[ אין עמו כלים
לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה
הכותים בע״ש ושכח להפריש ולא
טהורים להפריש לתוכן מרומה ומעשר.
עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני
ששכח על שקלש היום לאס כן אפילו
והאי מקט כותים אשמעי׳ דגרועין
ומיחל ושותה מיד דברי רבי מאיר
לקרומ לו שם אסור כלמוכח בכמה
הן מעמי הארץ והלוקח מהן צריך
לוכמי לאין מקנה לטבל בשבמ אלא
לעשר ולאי ולא למאי ואף על
רבי
באיסור לאמדנן פרק טרה )שנת ל ף מג (.טבל מוכן הוא אצל
התרומה נחשלו :ומיחל .מעשר שני שהוא יכול לחללו ומחללו בחוכו
שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ובפי מי שהחשיך )שם ל ף קנל>:
על מעות שיש לו בתוך ביתו :ושותה מיד .וסמכינן אברירה
היפה בהמתו טעונה טבל ועששית אסור לפורקה ולא מסתבר
וכשיבא לביתו יפריש ואמרינן יש ברירה שאלו הן מעשרן ומרוממן:
למימר דבל הני ד יהודה ורבי יוסי ור׳ שמעון דאסד ועול ראמדנן
אוסרין
סרק שני לביצה <לף C Pהמעשר בשבמ בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשמע נמי בפרק הניזקין )גיטין ל ף נל (.דאתיא נמי כר״מ ואי הוה
שרי למיכל בתנאי שאני עמיל להפריש לא היה ראוי לקונסו אפילו עבר ומיקן ולא מייד נמי בעול יום אלא שאץ שהומ ביוס כלי
להפריש לאס כן נימא מעשר שני בצפונו או בלרומו ויחללנו וישתה כמו גבי למאי אלא ששכח על בין השמשומ איירי לאסור להפריש
כלתנן פרק במה מלליקין )שבח ל ף לל (.ספק חשיכה אין מעשרין את הולאי ופירות כותי ולאי לאף על גב לאמרינן פרק שלשה שאכלו
)ברכות רף cmהני כותאי עשורי מעשד כראוי לטון לכתיב באורייתא מיזהר זהיד ה״מ כשרוצין לאכול אבל למכור לא חיישי אלפני עור ללרשי
ליה כפשטיה ומשום גוזל את הכהן ואמ הלוי נמי לא חיישי להוה ליה ממון שאין לו תובעין ועול משוס ללא הוברר חלקם ועול כללרשינן
פרק השוכר את הפועלים )3׳׳מ לף פ ח ( :עשר תעשר ואכלת ולא מוכר ולקרומ שם ט האי גוונא דאומר שאני עמיל להפריש מופר לכולי
האי לא גזור בין השמשות אפי׳ בולאי וכי האי גוונא לתני הכא קמני במסכת דמאי פרק ז׳ נ מ ״ ה ן גבי פאניס של טבל אבל בהא
ללמאי לא תני הני להכא ובטבל ולאי תני תרומה גלולה מה שאץ כן בלמאי ללא נמשלו עמי הארץ על תרומה גלולה והא ללא תני
הכא למחר ולא גבי ה למאי פרק ז׳ וגבי מזמן חברו <שם מ״א( לקתני התם שאני עמיל להפריש למחר משום לבמזמן אין מפריש אלא
מה שאוכל והוא הלין נמי גבי מי שיש לו תאנים של טבל שיכול להפריש מה שאוכל בשבת אלא לפי שירצה לתקן אמ המופר הכל
בבח אחת לא קפני למחר ללצורך חול אסור להפריש ובהליא אמדנן בירושלמי פ״ז ללמאי רבי ינאי הוה ליה תנאי ולאי שאל רבי חייא
רבו מהו מתקנא בשבתא א״ל למען תלמל ליראה את ה׳ אלהיך כל הימים אפילו בשבת פירוש תנאי ולאי שהיה לו טבל ולאי שהתנה
עליו מערב שבת מה שאני עמיל להפריש יהא מעשר אלמא בהליא לשרי וקצת מימה בעובלא להאשה רבה )יבמות ל ף צג (.לרבי
ינאי גופיה מעשר מפירא לביתיה שלא מן המוקף וקרא שס והפריש בשבת מן המוקף כעובלא לירושלמי ושמא ההוא הוה בדשא ואכתי
לא ילע אי שרי אי נמי היה צריך לכולה כנמא לפיד ועול לאין מתנה על ולאי שביל חבירו כלאימא בירושלמי ללמאי לאמר מה בין
למאי לולאי למאי אלם מתנה על לבר שאינו ברשותו ולאי אינו מתנה אלא על לבר שברשותו והא לאין קורא שס הכא לתרומת מעשר
ולא גבי תאנים טבל ואלו גבי מזמן ובההיא ללמאי אשכחן שהוא קורא שם לתרומת מעשר משום לגבי למאי למעשרן והן שלו מתקן
המעשר כדי לאכול אבל כאן שהוא ודאי צריך ליתן י( ללוי )א( ולהט לא קתני הבא מעשר בצפונו או בדרומו כלקתני גבי למאי משוס
לקביעומ מקום כהפרשה וחנן פרק במה מלליקין )שבח ל ף לל .ושס> ספק משיכה אין מעשדן אמ הודאי אבל מעשרין את הרמאי
ומתניתין בה״ש ולהט נמי לא קתני הכא ומחלל על המעות כלקתני גבי למאי אלא קתני ומיחל ושותה והיינו ממחיל ושומה לאי מחלל
על המעות ושותה ליתני מחלל על המעות כלקתני בכולהו ועול כאן לאמר שאני עפיל להפריש סתם ולא קבע לו מקום בצפונו או
בלרומו אין יכול לחללו כלתניא בפוספמא למעשר שני מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום בצפונו או בלרומו
רבי שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים על שיאמר לצפונו או ללרומו ומייתי הפס עובלא לרשב״ג ור׳ יוסי ור׳ יהולה שנכנסו אצל
בעל הבימ לסיב והיה מעשר בזה הענץ אמרו לו השכרת המעות ואיברת הנפשות ורבי שמעון נמי לאמר קרא שם לא אמר אלא
דוקא כשאומר בתוכן דהיינו נמי פלוגתייהו לר״ש ורבנן במסכת תרומות <פ״ג מ״ה> האומר תרומת כרי זה בתוכן ותרומת מעשר בתוכן
ר״ש אומר קרא שם ומפרש פרק בכל מערכין )עירובי! לף ל׳ (:דלוקא כשאומר בתוכן למשמע באמצעיתו דקכע לו מקום אלא בירושלמי
עלה דההיא דמרומומ פרק ששי משמע דבתוכן לאו דוקא ושם פירשפיה ועוד על כרחיך צדך להפריש דהא קאמר שאני עתיד להפריש
ואס היה שותה בלא הפרשה נמצא שותה טבלים למפרע כמו באס יבקע הנוד דשאני עתיד להפריש אכולהו קאי כדמוכח בתוספפא
דקתני עשרה הבאים אחריהם תשעה הבאים אחריהם ובשבת אין מפרישין כדפרישית :עשרח מעשר ראשון תשעה מעשר שני .לאו
דוקא דכבר הפריש מן המאה שני לוגץ למרומה גדולה ונמצא חסר מהנך עשרה ותשעה מעשר של שני לוגין דהיינו חומש הלוג וכן גבי
תאנים למסכמ למאי )פ׳׳ז מ ״ ה ( ומיהו ימכן שהפריש שנים ממאה ושנים להא זמנץ למפריש נמי אחד מששים כדתנן במסכת תרומופ
פרק רכיעי נמ״ל[ תורם כלעת בעל הבימ »( אחל מששים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו מרומה כלאמרינן ככתובות פרק אלמנה
)לף ק (.לאיכא תורם בעין רעה רש מפרשים משוס לכותים שמא הפרישו תרומה גלולה והשאר לא הפרישו ולכך אין מממעט
שיעור המעשר ולא ימכן לומר כן בתאנים של טבל למסכח למאי פרק שביעי ועור יש מפרשים משוס למטה אחת פוטרת את הכד
אינה ממעטת את המעשר אפי׳ כשמרבה בתרומה וגם זה לא יתכן כלל :דברי ד״מ .משמע הכא לר״מ אית ליה ברירה רלמאן ללית
ליה ברירה אסור כלמוכח שמעתין בכמה לוכתי ותימה לבפרק יש בכור ) ב ט ל ו ת ל ף מח (.משמע למססקא ליה לרבי מאיר אס יש ברירה
אס לא גבי פלוגתא לר״מ ורבי יהולה לאס לא נתנו על שחלקו ומפרש בגמרא לסבירא ליה כרב אסי לאמר האחין שחלקו מחצה
יורשין ומחצה לקוחות וטעמא משום למספקא ליה כלמוכח פ״ק לבבא קמא ) ל ף ט (.וי״ל לשאני הבא שמברר בלבריו כשאומר שאני עתיד
להפריש וכן צדך לומר משוס רבי יהולה רמוקי ליה התם רכא כרב אסי ובריש כל הגט )גיטין ל ף כה (:קאמר רבא גופיה לבין רבי יהולה ורבי
שמעון אית להו ברירה וטעמייהו הכא משום בקיעת הנול וכן צריך לומר נמי ללא מיקשה ללשמואל אלשמואל בסוף ביצה <לף לז (:גכי שנים
שלקחו חבית ובהמה בשותפומ לקאמר שמואל אף חבית אסור משוס לאין ברירה ובפי מי שאחזו )גיטין ל ף ע ה 0אמדנן אתקין שמואל בגיטא
לשביב מרע אס ימות יהא גט ואס לא ימות לא יהא גט ולכי מיימ הוי גיטא אלמא יש בריר׳ לכי האי גוונא לייקינן פרק כל הגט )שם לף כה:
ישם( בדשא אמילתיה דר׳ יהודה דמה היא באותן הימים והטעס פי׳ שם בקונט׳ משוס לאין זה תנאי כשאר תנאים לעלמא שאלם ממנה בגט
שכילו לקיימם ודעמו לקיימם כשמתנה עליהם ולכשנתקיים הפנאי הר גט למפרע בלא טעמא דבדרה אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא
ספק והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משוס ברירה לא הוי גט והא למשמע פרק בכל מערכין!עירובי! ל ף ל! 0גכי שני רמוניס כשאמר אם ירלו
גשמים היום יהא זה תרומה על זה ואס לאו יהא זה תרומה על זה להוי תרומה היינו למאן לאית ליה בדרה אי נמי התס חשיב טפי משוס למתנה
בין
(6
כמ,.
גיטין
ג״ז
כ(
שס ונלריס ג :יבמות סט,:
ג(
סט :דמאי פ״ז
ב״ק
מ״ל יומא נה :עירובי! לו:
מעילה כב .חולי! יל .גיטי!
כה .כס] .תוסס׳ למאי פ׳׳ח
ה״ה[,
ד(
]ללמאי פ״ח
ה״ה[ ,ה( גי׳ רש״א טבל
ולמאי ,ו( עיין מהרש״א,
הגהות הב״ח
)א( תום׳ ל״ה שני לוגין
וכו׳ אבל כא! שהוא ולאי
צריך ליתן ללר והא דלא
קתני (5):ד״ה עשרה וכו׳
תורם
כדעת
ואם
אינו
של
הבית
בעל
דעתו
יודע
בעל הבית תורם
בבינונית אחל מחמשים
פיחח עשרה:
לעד רש״י
דיטריי״ט .מתכווץ.
רבינו חננאל
ואקשינן וכי אמר אביי
כי ר׳ מאיר חייש למיתה
יהודה
ור׳
לא
חייש,
והתנן בגיטין פרק ג׳ בת
ישראל שניסת לכהן והלך
בעלה למדינת הים ,הרי
זו אוכלת בתרומה בחוקת
שהוא קיים .ורמינן עלה,
הרי זה גיטך שעה אתת
קודם מיתתו אסורה לאכול
כתרומה מיד .ומשני אביי,
הא דקתני אוכלת ,ר׳ מאיר
דלא חייש למיתה ,והא
דקתני אסורה לאכול ,ר׳
יהודה דחייש למיתה .דתנן
הלוקה יין מכין הכותים,
פי׳ בערב שבת ולא הספיק
להפריש ,אומר שני לוגין
שאני עתיד להפריש הרי
הן תרומה וכר .הנה ר׳
מאיר
מתיר
דלא
חייש
לבקיעת הנוד ,ור׳ יהודה
דחייש לפיכך אוסר.
הישן תחת המטה פרק שני
מסורת הש״ס
)עירובי!
א(
וש׳׳נ[,
לו:
ג( ]שם לז :וש״נ[ ,ג( יומא
נ .יד ,.י ( עירובי! טו .ע״ש,
ה( רש״א ,ו( רש״א,
אוסרין.
ואמרינן גזרה שמא יבקע הנוד ולא יבא לידי ברירה
בין ירדו ללא ירדו ומיהו טעם זה לא יתכן גבי אם בא חכם נמי מתני
למיממ אדם ור׳ מאיר לא חייש :איפוך .לא שנינהו אביי כדקאמרח
שט >:דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן בההיא דכל המתלקט ובההיא דאחין
ונמצא שוחה טבליס .אלמא ר׳ יהודה חייש לבקיעמ הנוד וכל שכן
מהך דסוכה דר׳ יהודה לא חייש ור׳
מוסף רש״י
יבקע
שמא
והוברר שלא היה
עמיל
לנא לילי הפרשה ושמה
למפרע
טנליס
יד !:שהרי
המרומה
מ >.
צא
מעולם
;חולי1
הונררה
לכשיבקע.
)גיטין
נעיין
נלנר לאוסרו ,כלומר ללא
חיישינן להני ללא שניח,
לאי נעי מסר ליה לשומר
)ערובין
לז:
חולין
וכעי״ז
יד !::נשינא לילי נך ולאי
טנליס שתה אנל אין לחוש
לנך
ללא
שטח
לינקע
יגיטין מ .׳ .מטמא משום
גולל.
אס
עשאו
גולל
לקנר מטמא לעולס נאהל
כממ עצמו ואפילו
גיטל
משס למניא נפרק נהמה
המקשה )חולין ענ(.
ונל
אשר יגע על פני השלה
לרבות גולל ודופק )ערובין
טו .(.ור׳ מאיר מטהר.
יטעמא רר׳ מאיר מפרש
נמסכח סוכה )כאן( משוס
לקסנר כל מחיצה העומלח
נרוח חיים אינה מחיצה
וערובין
.(:10
מאיר
דבקיעת
חייש:
נול
קשיא
ארבי
דרבי
דסוכה:
מאיר
דלית ליה ברירה .ואפי׳ אינו נבקע
אסור :לכשיבקע .נבין בדבר כלומר
דלא
לה:
חיישינן
לו.
מחקינין
מזמנין לכהן גדול מערב יוה״כ :שמא
סמוס אשתו .וכמיב )יקרא ט 0וכפר
בעדו ובעד ביתו ביתו זו היא אשתו:
בכפרה .בכפרפ יום הכפורים עשה
בו מעלה זו שחשש בה במידי דלא
חייש
ופרכינן
בעלמא:
למ״ד
בין
טעמא דר׳ מאיר משוס שמא חברח
כין למ׳׳ד משוס שמא חמומ חרריהו
מפרשי
מאיר
לרבי
דמדאורייתא
מחיצה היא ורבנן גזור שמא תברח
או
תמות
תינח
גבי
מבוי
סוכה
וביראומ דר׳ מאיר למומרא אבל גבי
גולל ר׳ מאיר מקיל וכיון דמדאורייתא
בטיל היאך יכול לטהרו מידי טומאת
גולל אלמה מנן בעירובין דבר שיש
בו רוח חייס מטמא משוס גולל ור׳
מאיר מטהר .וה״ה דמצי למיסרך
ממחניחא דלעיל דקחני ולא גולל לקבר
אלא
ועוד
מממני׳
משוס
אלימא
דקתני
ליה
לאקשויי
מטהר
בהדיא
בידו
לנפחו:
לשון קולא :רוח חיים לאו בידי אדם
הוא שהרי אין
רוח
העומדת ברוח .על ידי רוח :לאו
מתיצה היא .דעיקר עמידתה דבר שאין
בו ממש הוא :דאוקמה בנוד תפוח.
סמך הדופן על המד תפוח ברוח:
הרי
דבריו בפירוש ה ]וסומך להתברר ע״י
רבי יהודה ורבי יוסי ור׳ שמעון אוסרין איפוך
ר״מ הייש למיתה ור׳ יהודה לא הייש למיתה
דתניא עשאה לבהמה דופן לסוכה ר״מ פוסל
ורבי יהודה מכשיר קשיא דרבי מאיר אדרבי
מאיר אמר לך ר׳ מאיר מיתה שכיהא בקיעת
הנוד לא שכיהא אפשר דמםר ליה לשומר
קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה טעמא דר׳
יהודה לאו משום דחייש לבקיעת נוד אלא
משום ידלית ליה ברירה ולא חייש ר׳ יהודה
לבקיעת נוד והא מדקתני יםיפא אמרו לו
לר׳ מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד
ונמצא זה שותה טבלים למפרע ואמר להו
לכשיבקע מכלל דהייש רבי יהודה לבקיעת
הנוד התם ר׳ יהודה הוא דקאמר לרבי מאיר
לדידי לית לי ברירה אלא לדידך דיש ברירה
אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד אמר ליה
לכשיבקע ולא חייש רבי יהודה למיתה והא
תנן ר׳ יהודה אומר אף יאשה אהרת מתקינין
לו שמא תמות אשתו הא איתמר עלה אמר
רב הונא בריה דרב יהושע מעלה עשו
בכפרה בין למאן דאמר שמא תמות בין למאן
דאמר שמא תברח מדאורייתא מחיצה
מעליא היא ורבנן חוא דגזרו בח אלא
מעתה לרבי מאיר תטמא משום גולל אלמה
תנן י>רבי יהודה מטמא משום גולל ורבי
מאיר מטחר אלא אמר רב אחא בר יעקב
קסבר ר״מ כל מחיצה שעומדת ברוח אינה
מחיצה איכא דאמרי אמר רב אחא בר
יעקב קםבר רבי מאיר כל מחיצה שאינח
א
נ
ג
א
מאי
עשויח בידי אדם אינח מחיצח
בינייהו איכא בינייהו דאוקמה בנוד תפוח למ״ד מחיצח עומדת ברוח
אדם
אינח מחיצח חרי עומדת ברוח למ״ד אינה עשויה בידי
הרי
תנאו[ ניחא ליה למימר לעולם דכל
הנלקט כדקחני ועוד ניחא ליה למימר
לעולם לא פיפוך ועוד דאפי׳ הוה
מחלק אכתי קשה ליה מההיא דאמר
ר׳ יוחנן בריש כל הגט
אחרון
כה (.אף
)גימין
לף
אינו פוסל משוס
דאין ברירה אע״פ שמברר בדבריו
כשאומר
שארצה
איזו
בו
אגרש
ומיהו כי מצריך בריש כל הגט מרי
דר׳
מילי
הוה
יוחנן
למימר
ליה
צריכומא דמההיא דלקוחומ הן לא הוה
שמעינן דאף אמרון אינו פוסל מטעם
דפרישימ ועוד יש לומר דהא דדייק
ליה לרבי יהודה ברירה מיהא דלכי
מיית הוי גיטא היינו משוס דמוקי
פרק מי שאחזו )שם לף ע ג 0באומר
מעח שאני בעולם דהיינו שעה אחח
קודם
שלא
מיתתו
השעה
היפה
מבוררמ ולבסוף כשמת אמרי׳ הוברר
הדבר שאוחה שעה אחמ הימה ולפי
טעם זה אין לדקדק מדשמואל ומכל
מקום פי׳ הקונט׳ אמת דהא בריש כל
הגט )שם דף כה>:
ע״מ
בועלך
בההיא
שירצה
דבכל מערכין
דהריני
אבא
דף
)עימבין
דאס בא חכם למזרח
ובההיא
בההוא
לו(:
אע״ג דהוי
פנאי משמע דלא מהני למאן דליח
ליה ברירה ואס חאמר דהכא לא
חייש
אחין
ר״מ
למיתה
)יבמות
לף
ובפרק
תנן
נו(.
ארבעה
ד׳ אחין
שניס מהן נשואין שתי אחיות ומתו
הנשואים אחיות הרי אלו חולצות ולא
מתייבמות ומפרש המס בגמרא משום
דקסבר
דדילמא
לבטל
אסור
אדמייבס
חד
יבמין
מצומ
אידך
מיימ
וקבטלת מצות יבמין וההיא משנה
רבי
מאיר כדמוכח
בפ״ב
דיבמות
)לף יח (.משוס לסמם ממני׳ ר״מ ויש
לומר דלכולי עלמא חיישי׳ התם למיתה דלאחר שייבם לאחת פעמים שממתין השני זמן גדול מלחלוץ ומלייבם וחיישינן שמא ימות בינחייס
אבל שמא ימומ בזמן מועט לא חיישינן בבקיעת הנוד דהכא וא״ת והא לא חייש ר״מ לשמא מת דזמן מרובה בפרק כל הגט
)גיטין
לף
כח(.
דקתני בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת היס אוכלת בחרומה בחזקת שהוא קייס ואביי לא מפליג המס בין שמא ממ לשמא
ימות וסוגיא דשמעתין דפרק שני דיבמות כאביי דמשמע דקיבלה אביי מרבה וי״ל דאביי מדמה פרק כל הגט חששא דשמא ממ דזמן מרובה
לשמא ימות לאלפר דמאן דחייש להאי חייש להאי אבל פשיטא דלא לגמרי מדמי שמא ממ לשמא ימות לאלתר דהא רבי יהודה דחייש
לשמא ימופ לאלחר גבי בקיעח הנוד ואס מימצי לומר דחייש נמי לשמא מח לאלחר א״כ אשמ כהן שיצא בעלה מפחח בימה לא תאכל
במרומה מטון שנתעלם בעלה מעיניה וצריך שיהא בעלה תמיד לפניה בשעה שהיא אוכלת :ר ב י יהודה ורבי יוםי ור״ש אוםרין .הא
דבעי למימר בשמעמין ובעירובין )לף לו (:ובגיטין )לף כה (.ובמרובה )ב״ק לף שט (.טעמא דר׳ יהודה משוס דלית ליה ברירה אע״ג
דקתני כהדיא משום כקיעמ הנוד דכוותי׳ אשכחן טוכא שאין הגמרא חושב עיקר טעם אותו טעם המפורש במשנה פרק התערובות
0בחיס
לף עז>:גפי אברי ממימה שנמערבו באברי בעל מוס ובפרק שלישי דשבועות )לף
כא>:
גבי שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייכ
דברי ר״ע ובפרק שני דמכות )לף יז (.גבי כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר׳ שמעון אומר כל שהוא וא״ת אי רבי יהודה לית ליה ברירה
אלמא סבירא ליה כר׳ יוחנן דבריש כל הגט
)גיטין
לף
כה(.
ובפרק מעשר בהמה
)בכורות
לף
נז.ו
דאמרינן האחין שחלקו לקוחות הן וממזירין
זה לזה ביובל אס כן היאך מצא ידיו ורגליו בבימ המדרש דלא משכחפ דמייחי בכורים אלא חד בר מד עד יהושע בן נון דבפרק החובל
)ב״ק לף צ (.אימ ליה לר׳ יהודה קנין פירומ לאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום או יומיס וכן נמי לר׳ יוסי דמספקא ליה החם אי כקנין
הגוף דמי או לאו והכא ליח ליה בדרה וט האי גוונא דייק בסוף השולח בגיטין )לף ממ (.וי״ל דמדין יום או יומיס אין ללמוד בעלמא
אלא גבי מילי דעבד לחוד דהתס כתיבי קראי דכספו ותחת ידו ומהאי טעמא לא מייתי לה בהשולח
ט מייתי ההיא דשדה אחוזה
לף
דמכר הוא דאמר רחמנא
ועוד יש לומר דדוקא ר׳ יוחנן הוא דאית ליה הך סברא דמשוס ללקוחות הן
דאע״ג דאין ברירה אין מחזידן כדקאמד׳ בדש כל הגט
)שם
לף
יה
כה(.
מחזידן זה לזה אבל אינך אמוראי הוו
ובפרק מעשר בהמה
)בכורות
נז(.
אמד
דליהדרי׳ ביובל ירושה ומתנה לא ור׳ יוחנן לא קשיא מרבי יהודה דהוה מפרש טעמא משום בקיעת הנוד מיהו לא יתכן טעם זה
לר׳ יוסי דע״כ לית ליה כמו שאפרש וא״ת דהכא לית ליה לר׳ יוסי בדרה ובפרק מי שאחזו
)גיטין
לף
נג>:
אית ליה בדרה דמנן
ר׳ יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולט מיית הוי גיטא ולמאן דמחלק כריש כל הגט )שם לף כה (.כין תולה בדעת עצמו לתולה
בדעת אחדס ניחא ורבא דלא מפליג המס מפרש טעמא י( ]משום בקיעת הנוד ורכה מפרש טעמא 1פרק ככל מערכין
)עימבין
לף
לז>:
משוס
דכעינן ראשית ששידה ניכרין ומיהו אכמי קשה דכפרק ככל מערכין )שם( משמע דלית ליה ברירה לר׳ יוסי גבי מעשר שיש לי בבית
מחולל על סלע שתעלה כידי מן הכיס ר׳ יוסי אומר לא חילל ויש לחלק משוס דכההיא דמי שאחזו הדכר עומד להתכרר כודאי שהרי או יחיה או
ימופ ויש ליה בדרה טפי מההיא לסלע שמעלה כידי מן הכיס שמא לא יתכרר הדכר לעולם דכי האי גוונא נוכל לתרץ דשמואל אלשמואל:
מלמול
מיי׳
א
פ״י מהל׳
טומאת ממ הל׳ ל:
שחלקו לקותות הן ולא מחלק בין זו לזו משוס דכל המתלקט מברר
ולאו מהלוקח יין שנינהו אביי אלא
מאיר.
נר מצוה
התם בכל ענין ותשיב ליה ברירה והא דפריך במרובה )3״ק לף
אלא איפכא שנינהו אביי הא דלא חייש ר׳ יהודה והא דחייש ר״מ
הנוד.
ם וכה
כד.
עין משפט
רבינו חננאל
ושנינן איפוך ואימא הכי,
הא מתני׳ דקתני אוכלת
היא
בתרומה ,ר׳ יהודה
דלא חייש למיתה ,והאי
דקתני אסור לאכול,
מאיר
דתניא
דופן
דחייש
עשאה
לסוכה,
ר׳
למיתה.
ר׳
לבהמה
מאיר
פוסל ור׳ יהודה מכשיר.
ואסיקנא ר׳ מאיר למיתה
חייש ,לבקיעת נוד
חייש.
לא
לר׳
ואסיקנא
יהודה ,לעולם לא חייש
למיתה ,ואמאי אסר ביין
משום דלית ליה ברירה,
מי
פי׳
לנו
יברר
ודאי היין הנשאר
התרומה והמעשר,
אותו ששתה
הוא
כי
הוא
שמא
היה
התרומה והמעשר .וכבר
פירשנוהו בשחיטת הולין
לפיכך
ובכמה מקומות,
לא הארכנו בה עכשיו.
וזה שאמר לכשיבקע הנוד,
הוא
אם ישאב וישתה
שותה טבלין שכבר נקרע
הנוד ,אבל כל זמן שהנוד
קיים אינן טבלין ,ראמרינן
הנה
התרומה
והמעשר
בנוד .א( הא דתנן ביום
הכיפורים ר׳ יהודה אומר
אף אשד ,אחרת מתקינין
לו
שמא
תמות
אשתו,
מעלה עשו בכפרה) .איכא
דאמרי אמר ר׳ אחא בר
יעקב וכוי[ ,פי׳ הבהמה
מחיצה בידי שמים
היא,
ועמידתה ברוח היא.
א( נראה דצ״צ לדבריו לר״מ
קאמר והא דתנן ונוי.
עין משפט
נר מצוה
כד:
הישן תחת המטה פרק שני םוכה
מםורת הש״ם
יט א מיי׳ פ״א מהל׳ תלמוד לומר וכתב לה מכל מקום .וא״מ אימא וכתב כלל
הרי עשויה בידי אדם .דרות זה בידי אדם בא :ספר .וכתב לה
גירושין הלכה ו וס״ל
ספר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ועוד
ספר כריתות :אין לי אלא ספר .קלף :מניין לרבות כל דבר.
הל׳ ג סמג עשי! נ טוש״ע
אה״ע סי׳ קכד סעיף כ :האמר כסוטה כפרק היה מכיא ) ל ׳ יז (.אין כומכין לא על הלוח
לכותבו עליו כגון לוח עץ ועלה זית :וכתב מכל מקום .דמצי
כ ב מיי׳ פ״ח מהלכות ולא על הנייר ולא על הדיפמרא אלא על המגילה שנאמר כספר
למיכתב ונתן בידה ספר כריתות :אי הוה כסב .וכחב לה כריתות
גירושי! הלכה יא סמג והכא נמי כמיכ ספר והכא נמי הוה
בספר כלקאמרת דהאי ספר קלף
שס טוש״ע אה״ע סי׳ קמג
ליה למיפסל כל דכר חוץ ממגילה
הוא :השתא דכסב ספר .אין זה
סעיף כ:
הרי עשויה בידי אדם :איאמר מר משום
בא ג מיי׳ שס טוש״ע שס ואין לחלק כין ספר לכספר ועוד
קלף ואין הכתוב מדבר שיהא נכתב
רבי יוםי הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו
סעיף כא:
דהכא נמי אמרינן ורבנן נמי אי בחב
עליו אלא דברי הגט קרר ספר ספירת
בב ד מיי׳ סט״ז מהל׳
גיטי נשים מ״ט דר׳ יוםי הגלילי דתניא 1 ( 3םפר
שכת הלכה טו סמג כספר כדקאמרמ משמע שאז היה
דברים כריתות דברים שיהו כורתין
אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר תלמוד
עש א טיש״ע א״ח סי׳ לו לרכופ כל דכר שאין כו רוח חיים
ומפרילין ביניהן :ורבנן .כיון דספר
שסב סעיף א:
לומר וכתב לה מכל מקום אם כן מה ת״ל
וי״ל דגבי סוטה דכתיב )במלבר ה(
לאו קלף הוא האי וכתב לה לא
כג ה מיי׳ ס״ד מהל׳
םפר לומר לך מה םפר דבר שאין בו רוח היים
סוכה הלכה ה וכתב את האלות בספר הוה כלל
אצטריך לרבות כל דבר דמהיכא
טוש״ע א״ח סי׳ חרל סעיף וסרט אבל הכא ונתן בידה חזר וכלל
תיתי לך לייחד דבר לכתיבתו דאיצטריך
ואינו אוכל אף כל דבר שאין בו רוח חיים
אע״ג דבברייתא לא מייתי כללא
לאשמועינן שכל דבר כשר לך :ואינה
ואינו אוכל ורבנן א אי כתב בספר כדקאמרת
]מיי׳ סט״ז מהל׳ שכת
בפרא דכוומה אשכמן בפ״ק דקדושין
מתגרשת בכסןו .לימן לה כסף
הל׳ כדן:
השתא דכתיב ספר לספירת דברים בעלמא
לי
אין
בברייתא
דקתני
0
א
כ
׳
ל
)
לשם גירושין ולומר הרי את מגורשת
הוא דאתא ורבנן האי וכתב מאי דרשי ביה
אלא מרצע מניין לרבות הסול והסירה
בו כדרך שנתן בקידושין ואמר הרי
ההוא מיבעי להו ״בכתיבה מתגרשת ואינה
תורה אור השלם והמקדח והמכתב ח״ל ולקחת לרבות
אמ מקודשת בו :ואיתקש יציאה
מתגרשת בכםף ם״ד אמינא הואיל ואיתקש
.1בי יקה איש אשה כל דבר הניקח ביד ומוכחא הסוגיא
להויי׳ .ויצאה מכימו והלכה והיתה
ובעלה והיה אם ל א
בכםף
יציאה להויה מה הויה בכםף אף יציאה
דמכלל וסרט וכלל דריש דונתת
לאיש אחר )לברים : 0 0מה הוייה.
תמעא חן בעיניו כי מ צ א
קמ״ל ורבי יוסי הנלילי האי םברא מנא ליה
בה ערות דבר וכתב לה באזנו ובדלח חזר וכלל :מה ספר
כשמהווה עצמה לאיש אפשר בכסף
ספר כריתת ונתן בידה שאין כו רוח חיים3 .פ׳ בכל מערכין
כדנפקא לן בקידושין ) ל ף ב (.קימה
מספר כריתות נפקא ליה ייספר כורתה ואין
ושלחה מביתו:
שני
) ע י ת ב י ן ל ף 0 0גבי מעשר
קיחה משדה עפרון :מספר כריהות.
דבר אהר כורתה ואידך ההוא מיבעי ליה
דכמיב בבקר ובצאן נקט צד של פרי
מדסמך כריתות לספר :לדכר הכורת.
לדבר הכורת בינו לבינה כדתניא ה > :הרי זה
מפרי וגדולי קרקע ולעיל בפ״ק
שפהא ספירמ דכריס כורממ ביניהם
גיטיך על מנת שלא תשתי יין ג ועל מנת שלא
) ל ׳ י א 0נקט מה חגיגה דבר שאין
ולא יהא תנאי האוגדה יחד :אין
רבעו חננאל
תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל
הא דקתני אין כותבין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ בכל
זה כריתות .דכל ימיה קשורה בו
שלשים יום הרי זה כריתות ואידך מכרת
גיסי נשים על מי שיש אחד כפי מה שדומה לחכמים ענין
שמחמתו צריכה לעמוד שלא לילך:
בו רוח חיים או על מי
כריתות נפקא ואידך כרת כריתות לא דרשי:
שהוא אוכל ,דדייק מספר .הראוי לו :ורבנן האי וכתב מאי
הרי זה כריתות .דיכול לבא לידי
ורבנן דוחים הכי ,אי הוה עביד ליה .אף ע״ג דאיצטדך לשמה מתני׳ י׳ העושה םוכתו בין האילנות
הפרדה לסוף שלשים הלכך מעכשיו
כתיב וכתב לה בספר ,תרי קראי כמיבי וא׳׳פ ולרבי יוסי
מותרת לינשא מן התורה :מכרה
והאילנות דפנות לה כשרה :גמ׳ אמר רב
הוה שמעינן מינה האי
סברא ,השתא דכתיב ספר ,הגלילי אמאי צריכי תרריהו דמההיא
כריתות .דמצי למיכפכ ספר כרמ:
אהא בר יעקב יכל מהיצה שאינה יכולה
לספירת דברים בעלמא
רש
ופרט
כלל
שפיר
דרשינן
דלשמה
מתני׳ בין אילנות .בארץ ולא
לעמוד ברוה מצויה אינה מחיצה תנן יהעושה
)גיטין ל ׳ פז(.
הוא דאתא כוי .ואידך לומר דכפ׳ המגרש
סמכה עליהן אבל הן דופנותיה:
מכרת כריתות כוי ,פי׳
סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה
היה לו לכתוב וכתב לה דרשי׳ וכמב לה ולא לה ולפברתה:
גמ׳ שאינה יכולה לעמוד ברוח
במאי
הכא
ואתי
קאזיל
והא
כשרה
ואינה
מתגרשת
ספר כרת ,מאי טעמא בכתיבה
מצויה .שהרוח מוליכה ומכיאה:
כתיב כריתות כוי .ואידך
עסקינן בקשין והאיכא :ופו דעביד ליה
בכסף.
מתגרשת
בקשין .אילנוח זקנים ועכיס :הא
כרת כריתות לא משמע
בהוצא ודפנא אי הכי מאי למימרא מהו
ליה ,כלומר טעם אחד הך דרשה לרבא אבל לאביי נפקא
איכא נופו .שהולך ובא ופעמים שאף
דתימא ניגזר דלמא אתי לאשתמושי
הוא .אמר רב אחא ליה מסברא בריש קדושין ) ל ׳ ה(.
הנוף מן הדופן :דעכיד ליה .אורג
בר יעקב כל מחיצה
שאינה יכולה לעמוד בדוה יאמרו כסף מכניס כסף מוציא יאמרו
הנוף כמין מחיצה שלא יניענו הרוח:
באילן קמ״ל ת״ש היה שם אילן או גדר ״או
לאביי
ומ״מ
קטיגור
יעשה
סניגור
לאשסמושי באילן .להניח עליו כליו:
מחיצה.
אינה
מצויה,
מחיצת הקנים נידון משום דיומד התם נמי
ואקשי׳ עלה ממתני׳ נמי איצטריך וכתב לה שבכתיבה
היה שם .בפסי ביראות קאי היה
מ ש ן ם ף^ביך ליך; ב ה ן צ א ן ך פ נ א ת ״ ש ח( ו אילן
דתנן העושה סוכתו בין
האילנות והאילנות דפנות מתגרשח ולא בחליצה דבריש מסכת
באחת הפיאות אילן שעוביו אמה לכל
לה כשרה ,והני ניידי ואזלי קדושין ) ל ׳ ג 0דריש לה מספר )א( המיםך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ
צד :או גדר .מרובע אמה על אמה.
שלשח טפחים מטלטלין תחתיו אמאי הא
ואתו .ומשני באילנות כורחה ואין דבר אחר כורמה וההיא
כל גדר סמס של אבנים הוא וצריך
חזקים וקשים דלא ניידי
קא אזיל ואתי חתם נמי דעביד ליח בהוצא
שנינו ,ונופה עביד ליה דרשה כרכי יוסי הגלילי היא כדמשמע
שיהא אמה על אמה כדי לחלקו לשמי
בהוצא ודפנא ,כלומר הכא וקצת מימה דלא נקיט החס
מחיצוח אמה למזרח ואמה לצפון או
ודפנא אי הכי ניטלטל בכוליה אלמח אמר רב
נועץ הוצא ודפנא וקושר
לענין חליצה הך דרשא דבתב דהויא
ט(
לדרוס :דיומד .ב׳ עמודים שהיו
הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו
הנוף בהן כדי שלא יהא
מתנודד והולך ובא .והאי כרבנן וי״ל דאורחא דהש״ס הכי
מחיצה לכאן ולכאן שבכך הקילו חכמים
אלא
קמ׳׳ל ,דלא חייש דילמא בכל דוכתא להביא דרשה הפשוטה לכאורה כדאשכחן פרק החובל
עליהם :המיסך מל הארן .נופו גדול מאד וראשי הנוף כפופין
אתי לאשתמושי באילן
המחובר לקרקע .ת״ש )3״ק ל ף פז (.דמייתי שבח נעורים לאביה גבי חבלה ובריש קדושין
סביב על הארץ :מטלנןלין תחתיו .דאמרינן לבוד ומחיצה זו
מהא דתניא גבי פסי <לף ג 0משמע דבנעוריה בית אביה בהפרת נדרים כתיב וכן
גבוהה עשרה מבפנים שהנוף ארוך הוא ובגובה האילן הוא :אי
)נלה
ביראות ,היה שם גדר בפרק אמד דיני ממונומ )שנהלרין ל ף ל ל 0ובפרק בא סימן
הכי .דעשרה בידים היא וראוי׳( לדור תחמיה ולשמור שדה עשאה
או אילן או חיצת קנים
נידון משום דיומד ,ושני ,ל ף נ .ושם( דדריש נגעים אין רואין אומן אלא ביום מביום הראות
וכיון דמוקף לדירה הוא :ליעלטל ככוליה .כלומר יטלטל בו
החם ]נמי[ דעביד בהוצא בו בשר חי יטמא כדאביי דפרק קמא דמועד קטן ) ל ף ח .ושם(
כל כמה שהוא גדול אלמה אמר רב הונא אין מטלטלין בו כלל
ודפנא .ת״ש מהא דתנן ושביק דרשה דרבא דדריש דבחיב לי ולא לאורי וכן פרק הקורא אמ
בסוף עירובין אילן המיסך
אלא
על ה א ^ אם ]אין! נופו
גבוה מן ה א pג׳ טפהים המגילה למפרע )מגילה לף כ (.דדריש ולא מוהלין אלא ביום מדכתיב וביום השמיני ימול ובפרק ר״א אם לא הביא )שבת לף קלכ .ושם( מפיק
מטלטלין תחתיו .ומשני ליה מבן שמונת ימים ולא לילות וביום מוקי לה ביום אפילו בשבת :על מגת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה בריתות .תימה והא
התם נמי דעכיד בהוצא
ודפנא .אי הכי מחיצה אס מת י()אביו( לא חשיבה תו בית ׳()אביו( כדתנן בנדרים פרק השותפין )ל׳ מו (.קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרו
מעליא היא ,אמאי אמר לאחר מותר ר״ל דבית אביו קררין כל יוצאי חלציו של אביו ואע״פ שמת כדאשכחן גבי תמר שהיתה בתו של שם וכתיב)בראשית לח> שבי אלמנה
רב הונא בריה דרב יהושע בימ אביך וכבר מפ אביה כדמוכחי קראיל( :ואידך מכרת כריתות נפקא .קשיא לרבינו מס דבפ׳ המגרש )גיטין לף פ ג 0קאמר על
התם ,אין מטלטלין כתוכו
רבנן דרבי אליעזר כרת כריתות לא דרשי ור׳ יוסי הגלילי בכלל דרבנן רש לומר דלא קאמר לא משמע ליה אלא לא דריש לההיא דרשה:
והא איכא נופו דעביד לה בהוצא ודפנא .מימה דבפרק קמא דעירובין )לף טו (.דאמר רבא מחיצה העומדת מאליה לא שמה
מחיצה ופריך מהכא ומשני בשנטעו מתחלה לכך הא על כרחך מוקמי לה הכא דעביד ליה בהוצא ודפנא ומו לא צריכין
לנוטעו ממחלה לכך ר״ל דבין הכא בין המם דייק משוס דמשמע ליה דאיירי בכל ענין בין היכא להוי רוב הדופן מעץ האילן הקשה
שאין הולך ובא ברוח בין הר רוב הדופן מן הנוף ופריך התם מן הקשה והכא פ ד ך מן הנוף והא דפריך הכא אי הכי מאי למימרא ולא משני
דאשמעינן מחיצה העומדמ מאליה שמה מחיצה ולא נטעו מחחלה לכך דכך הוא מסקנא דהתס דכולהו מודו במחיצה לא חשיב זה
חילוש משום לקיימא לן כאביי בלחי העומל מאיליו לשמיה לחי וכל שכן מחיצה:
קמה
א(
נ( ג״ז
עירוני] טו,:
שם וגיטין נא ,:ג( קדושין
ה ,.ד( עירוני] טו :ןגיטין
נא :קידושי] ג :ה .יד,].
ה( ]עירוני] טו :יומא יג.
קידושין
ו(
גיטין
ה .ן
טו,.
עירוני!
פג,:
שס
ו(
ודף יט ,:ח( עירוני! טו.
צט ,:ט(
ג״ז שס :ע״ש,
י( נס״א :ודאי ,נ( ןצ״ל
ל(
אניהז,
מוספות
ועיי
עירוני! טו :ד״ה ע״מן,
הגהות הב״ח
)א( תום׳ ד״ה ננתינה ונוי
דריש לה מספר כריתות
נורתה
ססר
דנר
ואין
אחר:
מוםף רש׳׳י
וכתב
ספר.
ספר
לה
כריתות ,ספר משמע קלף
)ירמיה לו> ואני
כלנתינ
כותנ על הספר נדיו ,והדר
קרי ליה
כדכתיכ
מגילה
)שס( אחרי שרף המלך את
המגילה )ערובין טו .(:מנין
לרבות כל דבר .שיכחונ
הגט
עליו ) ש ש .
לה
וכתב
מכל מקום .מדלא
ונח!
כתנ
כריתוח
ספר
כידה <גיטי 1כא .::אי כתב
בספר כדקאמרת .משמע
יכחונ נקלף ומצית למימר
דני רני מוכחכ לה דומיא
דקלף
אי
הוא
הוי
דרני
כתיב
<שס:ו
וכתנ לה
כריתות בספר ,הוה משמע
מגילה ,אכל השתא דכחיב
האי
ספר,
ספירת
ספר
דכריס הוא ,והכי משמע
וכתב לה
כריתות,
דברי
אבל לא קכע לו
לכותבו
מקום
משמע
וממילא
ככל מקום שירצה יכתננו
ו ע ו ו נ י ! טו .1:האי וכתב
דרשי ביה .לדידהו
מאי
לא אצטריך לרנוח כל דנר,
שהרי
קנע
הנחונ
שמעינן
וגיטי!
לא
דבר לנתינתו ומונתן ספר
בריתות
דספר
לאו
שם!
לא קנע ליה קלף
וננל
קלף
כיון
משמע,
דנר
למכתנ
ממילא הא
משמע,
וכתנ
לכתוב
דכר,
ולמה
לרנומ
ונתן
ליה
נל
לה
ספר כריתות ,־עווני] שם!.
ואינה מתגרשת בכסף.
אס אמר לה הילך פרוטה
והתגרשי
שם!.
בה
לי
ואיתקש
!גיטיו
יציאה
להויה .והיחה לאיש אמר,
היינו קדושין ;ערובין שם>
שמהוה בהן עצמה לבעל
יגיטין שם! .לדבר הכורת
לבינה .שלא יטיל
בינו
חנאי
בגט
אלא
דברי
וערוב ]
,
בו
שיקשרם יחד
תנאי
הבדלה
שם;׳
יהו
שלא
יהא
המקשרם
יחד
אלא מנאי הכורח ומבדיל
כיניהס ! ג י ט ץ שם׳ .,לעולם
זה
אין
כריתות.
שכל
ימיה היא נאגדת כו לקיים
תנאי זה מחממו ! ק ז ו ש י ו
ה .(.דהא כל ימיה קשורה
בו שמחמתו היא נמנעח
מלשתות
יין,
הבדלה,
אבל
ותנאי
זה
מלוי והולך לעולם ואין זה
מכאן
ועד
שלשים יום הרי זה כריתות
מיד ,שהרי דנרי הנדלה הן
לסוף שלשים יוס ומותרת
מיד לאיש אחר ;ערובין שם;
דהיא תקייס תנאו וחלך,
שאפשר דנריס הללו לנא
לידי הנדלה
מכרת
מצי
)קדושין ה.(.
כריתות.
למיכתנ
ספר
דהוה
כרת
דמשמע ספר כורחה ,והך דרשא אחריתי מייחורא דלישנא )שם> .או מהיצת הקנים .חיצח הקנים קנים מחוברים ,חיצת שהיו נטועים כסדר ממיצה )ערובין טו .לגירסת חיצת! שעשאן לכאן ולכאן כעי! דיומד ישם י .>:0דיומד.
דיו עמודי! ,עמוד אחד נראה כשנים ,שעשאו כמחב ונוטה אחד ממחיצוחיו לדרוס ואחד למערכ ,דכי עגיד ד׳ דיומדין לד׳ הפאות יש לכל מחיצה ב׳ אמות עומד ,אמה מכאן ואמה מכאן )שם סו .(.אילן המיסך ע ל הארץ.
שמפו נוטה למטה מכל צדדיו סביב <שםצט (:נוסו נוטה סמוך לארץ ,ראש הנוף בפחוח מג׳ לקרקע ,ועיקרי במקום שמחובר לאילן גבוה עשרה ;שם ט ו ו .מ ט ל ט ל י ן תחתיו .דאמרינן לבוד והרי יש כאן מחיצה עשרה !שם צ ט . :
(
הישן תהת המטה פרק שני םוכה
מםורת הש״ם
כה.
קמה קצורה ושבולות מקיפות אותה .אע״ג למוקי לה במסקנא
א( עירוכין טו ,.נ( כרכות אלא אס כן אינו הוה אלא כשיעור כית סאחיס כחצר המשכן
דעכיד לה בהוצא ודפנא לא שייך כאן לאקשרי אי הכי
יא .ע״ש טז .ע״ש ,ששיעור זה נתנו חכמים לכל היקף שאינו ללירה ואס גלול הוא מכאן
<( כתוכות ו :מו״ק טו.
ניטלטל ככולה כדאקשי לעיל דהמס כאילן המסכך על הארץ שיש
ע״ש )שמחוח פ״ו ,(:הוי כרמלית ואין מטלטלין בו אלא במון ארכע אמותיו של אלם
נו סכך וחשיכ כמוקף לדירה אכל הכא ליכא סכך אלא אדר ואפי׳
י( ]סוטה מד ,[:ה( ]לקמן והאי טון לבילים הוקף וללידה אפילו הוא יומר מבימ סאמיס
ט 0 ,[.נשם[ ,ז( ]ע״ש[,
הקיף ולכסוף פתח לא חשיכ מוקף
ליטלטל ביה :שתשמישה לאויר.
לדירה כדאיתא פרק עושין ססין
אינה עשרה רירה זו אלא לצורן ארר
אלא בית םאתים משום דחוי דירת שתשמישיח
)עירוגין ל ף כ ל : ( .שלוחי מצוה.
שחוצה לה לשמור השלות ואינה
לאויר וכל דירח שתשמישיח לאויר אין
הגהות הב״ח
הולט כדכר מצוה כגון ללמוד מורה
חשובה לירה להחיר היקף גלול:
)א( רש״י ד״ה טריל וכו׳
מטלטלין בו אלא םאתים ת״ש א י א שבת בתל
או להקכיל פני רכו ולפדות שכויין
שבס בסל .קלש היום על האלם
דאינו יכול:
שחוא גבוח עשרח וחוא מארבע אמות עד
פטורין מן הסוכה ואפילו כשעפ
והוא בתל גבוה עשרה וקנה שם
בית םאתים וכן בנקע שחוא עמוק עשרח
פנייתן כך פי׳ כקונטרס וכן משמע
שביתתו :והוא מארבע אמות מד
כגמרא מ דקאמר הולט לדכר מצוה
וחוא מארבע אמות עד בית םאתים וכן
ביס סאסים .גדול הוא מארבע אמות
מוםף רש״י
פטורין מן הסוכה כין כיוס וכין כלילה
אלא בית סאתים .אס אבל אינו יותר על בית סאתיס :וכן
קמח קצורח ושבולות מקיפות אותח מחלך
ומשמע אע״פ שאין הולכין אלא כיום
היה הקיסו יוחר על כיח בנקע .גומא העשרה מששת ימי
את כולח וחוצה לה אלפים אמה אע״ג
סאחיס ,אין מטלטלין כו
דאי דאזלי כיממא וכלילה אפי׳ לדכר
אלא בארבע אמות ואפילו בראשית ווליא״ה :וקמה קצורה.
דקאזיל ואתי חתם נמי דעביד ליח בחוצא
הרשות נמי פטירי כלקמני ככרייתאי(
נטעו מתחילה לכך ,דהר באמצעה :ושבולוס .גבוהות עשרה
ודפנא :מתני' א שלוחי מצות פטורין מן
ועוד עוכדא דרכ פסלא ורכה כר רכ
מוקף לדירה יערוביו צ .>:0מקיפות אומה סביב .כל הני ממיצות
לאויר.
שתשמישיה
חםוכח חולין ומשמשיחן פטורין מן חםוכח
הונא דגנו ארקמא דסורא ותימה
אינה לדור כה ממיד נינהו להיקף בית סאמיס ולא ליומר
אוכלין ושותין עראי חוץ לםוכח :נמ' מה״מ
אס יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין
אלא להסתיפר ״ ™ מכאן דלא נעשית לדירה הלכן מהלן
דאטו אדם שיש לו ציצימ ככגדו
ב>דת״ר 1בשבתך בביתך פרט לעוםק במצות
י
,
.
י
,
השדה ! ש ם ק .!.שבת
ותפילין כראשו מי מיפטר ככך משאר
שחוא אמ כולה למחר ופוצה לה אלפים
עליו היי
שסקדש
בתל.
ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו
שכיתחו,
וקנה
מצות וכפ׳ אין כין המודר )נלריס
גבוה עשרה .דאמרינן דכל חללה הואיל ושבמ זה באררה
בהכונס את הבתולח פטור ואת חאלמנח
מחיצותיו
אסיק
גול
ל ׳ ל ג 0גכי המודר הנאה דמחזיר
כל סנינותיו והרי הוא מבעוד יום הוה כארבע אמומ של
הייב מאי משמע אמר רב הונא כדרך מה
לו אכידפו אע״פ דמהני ליה פרוטה
מוקף ) ע ת ב י ! מו .1וכן מקום שבימה .ולהט נקט והוא
דרך רשות אף בל רשות לאפוקי האי דבמצוה
דרב יוסף משום דלא שטמא ואי כל
בנקע .אחל מנקיקי מארבע אמומ דאי לא הוה יומר
והוא
הסלעים !שם!.
עסוק מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה וקא
זמן שאכידה ככימו מיסטר מלמיתכ
מארבע אמות ע ד בית מארבע אמות מאי מהלן אמ כולה
בשבת
קרא
לימא
כן
אם
ליקרי
רהמנא
אמר
ריפמא לעני אם כן שטחא היא אלא
סאתים .הואיל ושבת איכא בלא מחיצות נמי ארבע אמומ
ודאי לא מפטר אלא כשעה שהוא
ובלכת מאי בשבתך ובלכתך בלכת דידך
בארר מחיצוחיו נעשית מקום שביתה אית ליה דהיינו שבו
כימו וכולו כארבע אמוחיו
עוסק כה כגון טלית של אכידה
הוא ,הלכך מהלך אמ איש חחפיו וחוצה להן אלפים אמה
חוא דמיחייבת הא בלכת דמצוה פטירת
ושוטמה לצורכה או כהמה שנותן
כולו וחוצה לו אלפים
ואסמוך
ממקומו
איש
יצא
אל
דכפיב
אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי כונם
אמה ,אבל אי הוה טפי
לה מזונומ דלא שטמא שכאומה שעה
רבנן למילף מקום ממקום ומקום מניסה
את הבתולה טריד כונס אלמנה לא טריד
מנית סאמיס אין מחיצומיו
יכא עני לשאול ממנו וצריך לומר
כו׳ כדאמרינן בעירובין <לף נא .(.ומל
מעתה
אלא
דפטור
ה״נ
דטריד
היכא
וכל
דהכא נמי איירי כט האי גוונא דאי
מועילות לו ,שהיקף שאינו מוקף ממיצומ הוא דכל שגכוה עשרה
טבעה ספינתו בים דטריד הכי נמי דפטור וכי
אלא לבית
מיטרדי כקיום מצומ סוכה הוו מכטלי
סאמיס ,להט אמד׳ גוד אסיק מחיצומ שלו והקף
י
נקט מארבע אמות ואילך,
תימא ה״נ ״והאמר ר׳ אבא בר זבדא אמר רב
ממצומ :ובלכתך בדרך פרט
לאס היה פחות מל׳ כהן אמ ראשו :ושבולזס מקיפות.
להתן .ואף על גכ דהוא נמי כמצוה
אמות מאי מהלך אח ואע״ג דאין עומדות כרוח :דעביד אבל הייב בכל המצות האמורות בתורה ג חוץ
ט ד ד איצטדך תרי קראי דאי הוה
כולו איכא ומתיצומיו מאי ליה .למחיצומ השכלים כהוצא ודפנא
מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר הכא טריד
מהני ,נלאו מחיצה נמי
כתיכ חד טון דחתן לאו בהדיא
מקום לכל אלס ל׳ אמוח משכולח לשכולח עד שאגדן וגדלן
טירדא דמצוה התם טריד טירדא דרשות
כתיכ כקרא הוה אמינא לא פטר
.manושיבולות מקיפות יחד סכיכ וממזיקומ זו אמ זו:
יי והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא
אותה .שהניח גבוליה
הכחוכ אלא טורח ועושה מצוה כידיס
מתני׳ שלוחי מצוה .הולט כדרך
2
ושבליס
סביב מלקצור
מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו
או מהלך כמצוה אכל חתן שהוא
גבוהי! י׳ עסקינן <שם( .מצוה כגון ללמוד פורה ולהקכיל פני
טמאים לנפש אדם וגו׳ אותם אנשים מי היו
ארעי
ושותין
אוכלין
יושכ וכטל ואינו עוסק אלא מחשכ
רבו ולפדות שכויים :פנוורין מן הסוכה.
ח ו ץ לסוכה .נסקא לן
נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר׳ יוסי הגלילי
ככעילה לא פטר הכמוכ הלכך מקרא
מבסוכות תשבו ,תשבו כעין ואפי׳ בשעח חנייפן :גמ׳ בשבתך
ימירא אשמעינן דפטור מק״ש דטריד
תלורו ,וכמה היא לירתו בביתך פרט לעוסק במצוה .שאינו
ר״ע
כמתשכת בעילה כך פי׳ כקונטרס וסוגיא דשמעמין משמע דמוכלכחך
של אלס,לאכול כה אטלת חייב בקריאת שמע ולקמן מפרש
קבע שלו ,אבל אטלמ ארע׳
כדרך ממעט האי דכמצוה קא עסיק וכשילהי פ״ק דכרכות ) ל ף יא(.
מאי משמע :ובלכתך בדרך פרע לחתן .ואע״ג דהוא נמי במצוה
הגרסא להפך דגרס התם י( בשבתך פרט לתתן ובלכתך בדרך פרט
אוכל כלא דירתו ,כמו אוכל ט ד ד איצטריכי להו ח ד קראי דאי הוה כחיב חד טון דחמן לאו
לעוסק במצוה וגירסא זו נראה דהט משמע קרא בשבת לידן הוא
מבקש לירה ,וסברא היא בהליא כתיב בקרא הוה אמינא לא פטר הכתוכ אלא טורח ועושה
דמיחייבמ בק״ש ולא בשבמ דמצוה שאמה יושב וממשב בבעילת
שלא הקסיל הכתוב נאטלת מלאכת מצוה ביליס או מהלך למצוה אבל מתן שהוא יושב ובטל
ארעי ,שחיית ארעי נמי
מצוה ובלכמן ממעט עוסק במצוה דמשמע בלכמ דידן ולא בלכמ
כששותה שתים או שלשה ואינו עוסק אלא טריל במפשבת בעילה לא פטר הכמוב הלכך
מצוה וממתן לא הוה ידעינן שאר עוסק במצוה דדלמא שאני מתן
פעמים ,אבל אס קוכע מקרא ימירא אשמעינן לפטור מק״ש לטריל בממשבת בעילה:
שאין נקל לו כל בן להסיר הטירדא מלבו אע״פ שבטירדא דרשומ
סעורתו על היין ,כגון בני מאי משמע .מהני קראי פרט למצוה :כי דרך .הולך בלרך
אלס ששותין בחנרומ כל
מיבעי ליה לימוביה דעמיה ולהסיר מחשבת טרדתו :שחרי נאמר
היום ,אסור )סידור רשייי סחורה :מי לא עסקינן כוי .ו ט אינך יכול לכלול במקרא דרך
רםג( .ובלכתך בדרך מצוה עם הרשומ והא דרך סממא כמיכ ומשמע נמי דרך מצוה בהן פאר .לקמן בשמעחין מפרש מדקא אמר ליה רחמנא ליחזקאל
פארן חבוש עלין אפ הוא דמיפייבת אבל כולי עלמא פטירי והא
פרט לחתן".דאע״ג"לחתן וקאמר רממנא ליחייב לקרומ :אם כן .לכלרך מצוה נמי קאי
דמשמע לישנא שהטעם מלוי משוס דאיקרו פאר ואבל לאו בר פאר הוא
לא לכתוב בלכת בדרך :נוריד .לבו טרול בממשבמ בעילה ומסמברא
יתירה היא׳
קראנמצוה
עוסק
אי לאו
וכשממפאר מראה בעצמו שאינו אבל לא אמא למימר אלא דלא ילפינן
נפקא לן מקרא קמא ,ט פטדה קרא משום טירדא פטדה )א( ואינו יכול לעסוק כשנים
מהכא לפוטרו משאר מצומ דשאני מפילין דאיקרו פאר וא״מ ומאי
דטון דעוסק במצוה לא כאחד :כונס אלמנה לא נוריד .ויכול לקיים אמ שמיהן :אי
כתיב בקרא נהליא אלא
שנא גכי תפילין דאמרינן דדוקא ליחזקאל קאמר ליה ולא לשאר
מיעוטא בעלמא הוא ,לקא משום נוירדא כוי .האי דפדך משמע ליה דטרדחו סוטרתו
אבלים וגבי מלמוד תורה אמרינן פ״ק דמועד קטן ) ל ף טו (.אכל
לרשינן מביתך וממעטינ! לפי שאינו יכול לכוון אמ לכו והלכך אפי׳ טבעה ספינמו דטרוד
אסור בת״ת מלאמר ליה רחמנא לימזקאל האנק דוס דעבדי שאר
מינה עוסק במלאכת מצוה כצערו ליפטר :שנאמר בהן פאר .כדלקמן נע״ב[ ואבל לאו בר פאר
אבלים כיחזקאל ויש לומר לבלברי תורה ששינה כו הכתוב מכ״ע
י הוא וכשמתפאר מראה בעצמו שאינו אבל :חסן נוריד טירדא
׳
אית לן למימר משוס לאבל אסור בלברי תורה אבל במפילין אמאי
הוא ,שמחשב" על עסק דמצוה .ואשמעינן קרא ללא מיחייב להסיר לעמו ממחשבמ מצוה
הוצרן לומר לו שיניח תפילין אם לא בשביל שהייתי סבור לאוסרו:
בתולים ,אי לאו קרא יתירה ראשונה בשביל זו הבאה עליו אלא יעסוק בראשונה וימן לבו להיומ
c
1
ס
ע ש י י
ג ח צ ר ו
ל ל י ר ה
א ו
מ י ע י ל
אינ
נ ש י ה
ואי;י
״
י א י כ א
מ י ר י א
ט ר ד א
י מ
י
א נ ל ח ח
ש ג ה
נ ע מ א
לא אתמעוט )ברכות יא.(.
הכונס את הבתולה
פטור .שטרול נמתשבת
נעילת מצוה 1שם( .מאי
מ ש מ ע .סרט לעוסק
נמצוה )שם> .כי דרך.
בקי בדבר :טירדא דרשות .שאף על פי שהוא חייב לנהוג אבילות
מישאל
של נעילה רחיצה וסיכה להראומ כבול מתו אינו חייב להצטער:
והעוסק במצוה דפנוור ממלוה מהכא נפקא .משבתך בבימך :ויהי אנשים וגוי .בפסח מלבר קרא בשנה השנית ליציאת מצרים:
הט
נשנמך ונלכתך הוקשי ללרך <שס( .מי לא עסקינן כוי .כלומר מנלן לנלרך רשות למולא איירי קרא ,הא קרא לרך סתמא כתינ וממילא משתמע נמי מינה לרך מצוה ואפילו הני אמר רממנא ליקרי )שם( .אלא מעתה.
אי משוס טרלא למחשבה פטרת ליה ,אפילו טבעה ספינתו נמי !שמו .שהרי נאמר בהן פאר .ליחזקאל ,פארך חבוש עליך וגו׳ וטון רנעו פאר ואנל מתגולל נצערו נעפר אין זה פאר !שם וכעי״ז כתובות ו .!:הכא טריד
טידדא דמצוה .וביון לאנן מיעוט בעלמא לרשינן פרט לחמן ,מסחייך אס ממעטת מיניה טרלא למצוה !ברבות יא.!.
עין משפט
נר מצוה
א ]מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ סוכה
הל׳ ד טוש״ע או״ח סי׳
מרמ סעי׳ ז[:
כ ד כ מיי׳ פט״ז הל׳ ד
ופכ׳׳ז מהלכות שגת
הלכה ד וס׳׳ז מהל׳ עירוכין
הלכה ל סמג לאי! סה
ועשי! מ־מן א טושי׳ע א״ח
סי' שצו סעיף כ:
כה ג מיי׳ ס״ד מהל׳
ק׳׳ש הלכה א סמג
עשץ יח טוש״ע א״מ סי׳ ע
סעיף ג:
ב ו ד מיי׳ ס״ד מהלכות
אכל הלכה ט סמג
עשין דרננן כ טוש״ע א״מ
סי׳ לח סעיף ה וטוש׳׳ע
י״ל סי׳ שפ סעיף א וסי׳
שפח סעיף א:
תורה אור השלם
. 1ושננךנם לבניך ודברת
בביתך
בם ? ש ב ת ך
ובלכתך ברי־ך ובשכבך
דברים ו ז
ובקומך:
.2ויהי אנשים א ש ר היו
טמאים לנפש אדם ולא
יכלו ל ע ש ת הפסח ביום
ההוא ויקרבו לפני בלשה
ולפני אהרן ביום ההוא:
במדבר ט ו
לעזי רש״י
ווליא״ה )וליד״א(.
בקעה ,עמק.
רבינו חננאל
סאתים.
מבית
יותר
כדקתני
ושנינן התם
דהויא
טעמא ,משום
תשמישתיה לאויר ,כלומר
אין שם בית ,וכל דירה
שתשמישה לאויר אין
מטלטלין בה יותר מבית
סאתים .ת״ש שבת בתל
שגבוה כוי פשוטה היא.
6יםקא שלוחי מצוה
פטורץ מן המצוה .מגא לן,
דתנו רבגן בשבתך בביתך
במצוה,
פרט לעוסק
ובלכתך בדרך פרט לחתן.
ודייק׳ מדהוה ליה לקרא
למכתב ובלכת בדרך,
דמשמע אע״ג דאזיל לדבר
מצוה חייב ,וכת׳ בלכתך,
דמשמע בלכת דידך דהוא
רשות מיחייבת למקרי
קרית שמע ,אבל בלכת
דמצוה פטירת .שמעינן
מינה העוסק במצוה פטור
מן המצוה אחרת .הא
דתניא פרט לחתן .והוא
דכנס בתולה דטריד טירדא
של מצוה ,ולפיכך פטור.
אבל מאן דטריד טירדא
דרשות ,כגון שטבעה
ספינתו וכיוצא בו ,חייב
בכל מצות .ואפי• אבל
חייב ,דאמר רב אכל חייב
בכל המצות האמורות
בתורה חוץ מן התפילין,
מפני שנא׳ בהן פאר ,והני
מילי כיום ראשון בלבד.
וכן הכונס את האלמנה
חייב לקרוא קרית שמע.
הא מהתם נפקא ,ויהי
אנשים אשר היו טמאים
וגוי ,נושאי ארונו של יוסף
היו דברי ר׳ יוסי הגלילי,
כה:
עין משפט
נר מצוה
בז א מיי׳ פ״ו מהל׳ קרנן
פסח הלנה
עשין רכד:
נ
סמג
כח ב ג מיי׳ פרק ד מהל׳
ט
אנל הלכה
סמג
עשין דרננן נ טוש״ע א״מ
שי׳ לח סעיף ה וטוש׳׳ע
־״ד סי׳ שפ סעיף א וסי׳
שפח סעיף א:
ד מיי׳ פ״ו מהלכות
פט
סוכה הלכה ג סמג
עשין מג טוש״ע א״ח סי׳
חרמ סעיף ה:
ל ה מיי׳ שס טוש״ע שס
ו
לא
ליכ
סעיף ו:
טור
ונ״י שס:
ז )מיי׳ פ״ו מהל׳
תפלה סמג עשין יט
טוש״ע א״ח סי׳ קו סעיף
א( טור א״ח סי׳ לח:
ib
ח מיי׳ פ״ל מהלכוח
מסילין הלכה יג סמג
עשי! כנ טוש״ע א״ח סימן
לח סעיף ז:
רבינו חננאל
ר• יהודה אומר מישאל
ואלצפן היו שנשאו נדב
ואביהוא ,ר׳ יצחק אומר
אפ נושאי ארונו של יוסף
היו ,יכולין היו ליטהר,
ואם מישאל ואלצפן היו,
יכולין היו ליטהר ,אלא
קוברי מת מצוה היו ,וחל
שביעי שלהן להיות ערב
הפסח ,שנא• ולא
יכלו
לעשות הפסח ביום ההוא.
מכלל
המתעסק
במצוה
פטור מן המצוה האחרת.
ושנינן צריכא זו וזו דאי
אשמעינן גבי פסח כוי.
אמר רב זבדא משמיה דרב
אבל חייב בסוכה ,ולא
דמי למצטער דהוא פטור
מן הסוכה .ת״ר חתן וכל
השושבינין וכל בני חופה
פטורין מן התפילין ,ומכל
מצות האמורות בתורה,
וחייבין בקרית שמע.
הישן תהת המטה פרק שני םוכה
מםורת הש״ם
מישאל ואלצפן היו .וא׳׳מ ולמאן דאמר פרק ד׳ מיתות
הכי גרסינן כברייתא כסיפרי ר״ע אומר מישאל ואלצפן היו שנטמאו
)סנהלרין ל ף נב (.דשריפה ממש הואי שנשרפו גופיהן
בנדב ואביהוא ר' יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסן« היו יכולין
וכן נמי דריש כמורמ כהניס אקרא דומאכל אש אופס אמאי נטמאו
היו ליטהר ואם מישאל ואלצפן היו יכולין היו ליטהר אלא מי היו
וי״ל דשמא שלדן היתה קיימת כאילו נשרפו על גבי קטכלא כדאמר
טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח שנאמר ולא
פרק המפלמ מ ל ה ל ף ס 0ממ שנשרף
יכלו וגוי :ואם נושאי ארונו של
שהל שביעי
ושלדו קייממ טמא:
יוסןז או מישאל ואלצפן היו יכולין
ר״ע אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עוםקין
שלהן נערב הפסה .מכאן קשה
היו ליטהר .שהרי באחד בניסן
בנדב ואביהוא ר׳ יצחק אומר אם נושאי
להא דא״ר לוי בשילהי הניזקין )גיטין
הוקס המשכן ושני לו שרף אלעזר
ארונו של יוסף היו כבר היו יכולין ליטהר
ל ף ס .ושס( ח׳ פרשיות נאמרו באותו
אמ הפרה שיזו על טמאי ממ שבהן
אם מישאל ואלצפן היו יכולין היו ליטהר
יום שהוקם המשכן וקא חשיב פרשח
לעשוח פסחיהן בטהרה כדאמר
א ( אלא עוםקין במת מצוה היו א שחל שביעי
טמאים ופירש שם בקונט׳ ויהי
במסכמ גיטין )לף ס (.שמנה פרשיופ
אנשים אשר היו טמאים לנפש וגו׳
נאמרו ביום שהוקם המשכן ופרה
שלהן להיות בערב פסה שנאמר •ולא יכלו
ולא ימכן כדמוכח הבא שהיה בערב
אדומה אחת מהן ובאחד בניסן הוקם
לעשות חפםח ביום ההוא ביום ההוא אין
הפסח והמשכן הוקס באחד בניסן
המשכן והוא ח׳ למלואיס כדקיימא
יכולין לעשות הא למחר יכולין לעשות
ואפילו לר״ע לא ימכן לפי הספרים
לן )שבמ לף פז !:אותו היום נטל עשר
צריכא דאי אשמעינן התם משום דלא
דגרסינן בפסחים 3פ׳ האשה ) ל ף צ(:
עטרות ובו מתו נדב ואביהוא הלכך
מטא זמן חיובא דפםח אבל הבא דמטא זמן
רב סבר לה כר״ע דאמר מישאל
מראש חדש ועד הפסח היו יכולין ליטהר
ק״ש אימא לא צריכא ואי אשמעי׳ הכא
ואלצפן היו שחל שביעי שלהן להיוח
וקרא אמר ולא יכלו ונושאי ארונו
משום דליכא כרת אבל התם דאיכא כרת
בערב הפסח ומיהו אומה גירסא לימא
של יוסף נמי כבר עברו עליהם
אלא ר׳ יצחק גרס הפס ונראה לפרש
עשרה חדשים ויותר שלא נשאוהו
אימא לא צריכא גופא א״ר אבא בר זבדא
פרשת טמאים דשרץ ונבלה וזב וזבה
משחנו כהר חורכ בראש חדש סיון
אמר רב ב ( אבל חייב בכל מצות האמורות
ונדה לפי שהוצרכו ליזהר על טומאת
כדכמיכ ו ש מ ו ת ימו כיום הזה כאו
בתורה =חוץ מתפילין שחרי נאמר בחן פאר
מקדש וקדשיו :משום דלא מ ט א
מדכר סיני ולא נסעו משס עד
2
מדאמר ליח רחמנא ליחזקאל פארך חבוש
ומן חיובא .ואין להקשות מהא
עשרים כאייר של שנה הכאה דכתיכ
עליך וגו׳ את חוא דמיחייבת אבל כ״ע פטירי
)נובחים
דדרשינן בריש טבול יום
רהי כשנה השנית כחדש השני כעשרים
גוה״מ ביום ראשון דכתיב 3ואחריתח כיום
ל ף ק .ושס> דהולך לשחוט אח פסחו
כחדש נעלה הענן מעל וגו׳ ייסעו
מר ואמר רבי אבא בר זבדא אמר רב יאבל
מטמא לממ מצוה מולאחוחו אפי׳
מהר הי :טמאי מס מצוה .לאו מת
לאחר חצות דממ מצוה שאני והא
מצוה דווקא קאמר דאפי׳ מתיהן נמי
חייב בםוכה פשיטא מהו דתימא הואיל
ממ מצוה קרי להו דמצוה להתעסק
דדייק הכא מברייחא דקחני למת <א> וא״ר אבא בר זבדא אמר רב מצטער פטור
מצוה נטמאו לא ממ מצוה ממש אלא
כהן כגון האמורים כפרשת כהניס
מן הסוכה האי נמי מצטער הוא קמשמע לן
כלומר לקרובים כדסירש בקונטרס
! ו י ק ר א נא( שהכהן מטמא כו :שתל
ה״מ צערא דממילא אבל הכא איהו הוא
ולאחר חצות הוא דאינו מטמא
שביעי שלהן .ואע״ג דחזו לאורתא
ליתובי
דקא מצטער נפשיה איבעי ליה
כדקחני המס אמרח לא יטמא אבל
לא אישתרו דקסכר אין שוחטין
דעתיה וא״ר אבא בר זבדא אמר רב יחתן
קודם חצוח יטמא כדקאמרינן החם
וזורקין על טמא שרץ .מכל מקום
והשושבינין וכל בני ההופה פטורין מן הסוכה
ביוסף הכהן שמתה אשתו בערב
שמעינן מיניה דעוסק כמצוה פטור
הפסח ונמנו אחיו הכהניס וטמאוהו
מן המצוה שהרי נטמאו כמתיהן
כל שבעח מ״ט משום רבעו למיחדי וליכלו
בעל כרחו אבל קשה ג()לרבה( דאמר
שכעה ימים לפני הפסח ואף על פי
בסוכח וליחדו בםוכה אין שמחה אלא בחופה
החס אידי ואידי לאחר חצוח כאן
שטומאה זו תעכב על ידס אכילת
וליכלו בסוכח וליחדו בחופח אין שמחח
קודם ששחטו וזרקו עליו כאן לאחר
פסחיהן אלמא מצוה קלה הבאה
אלא במקום סעודח וליעבדו חופה בסוכה
ששחטו וזרקו עליו אלמא מטמא
לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה
אביי אמר משום ייחוד ורבא אמר משום
לקרובים אפי׳ היכא דמטא זמן
העתידה לבא :דלא מטא זמן חיובא.
צער חתן מאי בינייהו איכא בינייהו דשכיחי
מיובא ) 0זמן הפסח מאחר שלא שחטו
כשנטמאו עדיין לא הגיע זמן אכילת
אינשי דנפקי ועיילי להתם למאן דאמר
וזרקו עליו ואין לומר דהיא גופא
פסח :אבל .קרית שמע דמטא זמן
ילפינן מחתן דפטור מק״ש דדלמא
חיובה בתוך החופה והוא ראוי לכך
משום ייחוד ליכא למאן דאמר משום צער
שאני ק״ש דלית ביה כרת כדקאמר
אימא ליחייב :אבל פסח דבכרח הוא
התן איכא א״ר זירא אנא אכלי בסוכה וחדי
הכא ולא אמי מיניה פסח דאיכא
אימא לא .יטמאו במת כל שבעה
בחופה וכ״ש דחדי ליבאי דקא עבידנא
כרמ ומטיא זמן חיובא :אין שמהה
לפני הפסח :צריכא .למיכתכ ביום
תרתי ת״ר חתן והשושבינין וכל בני חופה
א ל א בהופה .משמע מכאן דאס
ההוא לאשמועינן דנטמאו פוך שכעה
ח
יפטורין מן התפלה ומן התפילין וחייבין בק״ש
יצא חתן מחופתו אפי׳ כלמו עמו
לעוסק כמצוה פטור מן המצוה:
משום
והולכים לאכול בבית אחר דאין
מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל כוי.
מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכת חתנים כיון דאין שמחה אלא
דקאמר ליה רחמנא הנני לוקח ממך את מחמד עיניך כמגפה וגו׳ האנק
בחופה ובפ״ק דבתובות ) ל ף ז :ושם( אמרינן נמי מברכין ברכת
דוס מתים אכל לא תעשה לא חחאכל עליה פארך חכוש על ראשך
חתנים בבית חתנים משמע דוקא במקום חופה דהוא בית חתנים
שלא כזרך שאר אכלים לפי שאני עושה אותך אות ומופת לישראל
ומיהו אין ראיה משם דדלמא לאפוקי מדרבי יהודה קא אתי דאמר
שכך עתידין למות מתיהן ואין איש מתאבל עליהם אלמא אכל אסור
אף בבית האירוסין מברכין אותה וצריך לדקדק מה היא חופה דאי
במפילין :והגי מילי ביום ראשון .דעיקר מררא חד יומא כדכמיב
במקום שברכו תחלה ברכח נישואין קרי ליה חופה פעמים שאפי׳
ואחרימה כיוס מר :פשיטא .מאי שנא הא משאר מצומ דאשמעינן
ברחוב העיר מברכין אותה כשהעם מרובין ואין יכולין ליכנס
רב לעיל דאבל חייב בכל המצות :צערא דממילא .שהסוכה מצערחו
בבימ אלא מקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי ליה חוסה ולא מקום
כגון חמה או צינה או סירחא כדכריס שסיכך בהן :מיבעי ליה
העשוי לאקראי בעלמא ושם מברכין ברכמ ממנים כל שבעה:
ליתובי דעסיה .חוכה עליו ליישכ דעמו למצוה :למיחדי .לשמוח:
וחיייבץ כק״ש .כדפירש בקונט׳ דמצות כוונתה אינו אלא פסוק ראשון
משום ייחוד .לסתם סוכה היו עושין כגגותיהן ואין דרך כיאה
ויכולין ליישב דעתן שעה קטנה כדי לקרוא פסוק ראשון:
ויציאה שם לרכיס תמיד מפני הטורח ושמא ירד החתן לעשות
s
חתן
צרכיו ויתייחד אחר עס הכלה :צער חתן .שהמקום צר ופתוח
מצות סוכה ומצות נישואין וכגון שנשא ערכ הרגל אכל כתוך
שאין לה אלא שלש דפנות ובוש לשחק עם כלתו :תרתי .שת
הרגל קיימא לן במועד קטן 1לף ח >:דאין משאין נשיס במועד :פטורין מן התפלה .דבעיא כוונה :ומן התפילין .משוס דשכיחא
שכרות וקלוח ראש :וחייבין בקרית שמט .דמצות כוונתה אינו אלא פסוק ראשון ויכולים ליישב דעתן שעה קטנה כדי לקרוא פסוק ראשון:
משום
א( פסחים צ ,:ג( ברכות יא.
נח :כחוגוח ו :מ״ק טו,.
ג( וצ׳׳ללרכא[,
תורה אור השלם
. 1ויהי אנשים א ש ר דיו
טמאים לנפש אדם ולא
יכלו לעשת הפסח ביום
ההוא ויקרבו לפני משה
ולפני אהרן ביום ההוא:
במדבר ט ו
.2האנק דם מתים אבל
ל א תעשה פארך חבוש
עליך
תשים
ונעליך
ברגליך ולא תעטה ע ל
שפם ולחם אנשים ל א
יחזקאל כד יז
תיאכל:
.3והפכתי חגיכם ל א ב ל
וכל
לקינה
שיריכם
והעליתי על כ ל מתנים
שק ועל כ ל ר א ש קרחה
כאבל
ושמתיה
ואהריתה כיום מר:
יחיד
עמוס ח י
הגהות הב״ח
)א( גם' מהו דחימא הואיל
רבא
ואמר
מצטער:
)ב( תום׳ ד״ה משוס וכו׳
אפילו היכא
דמטא
זמן
חיוכא דפסה כצ״ל וחיכת
זמן הב׳ נמחק:
גליון הש׳׳ם
•״שי"
ד״ה
טמאי
מת
מצוה ו כ ו ׳ שהכהן מםסא
בו .עיין טורי אבן ר״ה דף
טז ע״ב ד״ה חייב אדם:
הישן תחת המטה פרק שני
מסורת הש״ס
א( ]ערכין ג ,[:ב( ]לעיל
י ,(:ג( נחוספ׳ פ״נ ה״ג[,
י ( ]לקמן מ .כח :ערכי!
]לה׳׳ל
לכתוג
ישיכה לרן
עיכונ
ג ,[:ה(
כסוכוח תהיו אלא משכו
היינו
והיינו כעין חלורו תוי״ט
סוף מ״ל[ ,:י( ]תוספתא
ס״ב ה״כ[,
פי׳ שק
]ערון
(t
לפשפש
קורין
בערבי וי״א זבובים קטנים[,
]לקמן
ח( ע״ז ג ,:נו(
,1.0י( נשם[ ,כ( ]נראה
הקלמון
רהיינו רב אשי
לאל״כ אין יצוייר שאביי
שנינ
השינ לו הא אביי
קולס רנא כלאיחא נחונוח
סה .וביום שמת רנא מלל
כלאי׳
רנ אשי
ענ ,[:ל(
מ(
קילושין
כמ,[:
]גיטין
]לקמן מא[:
]עי׳
כג ,:נ(
קילושין ממ:
נמיא[,
ס(
נרטת
חוספומ
סל״ה הא
כג[,
]ויקרא
ע( נדף נז,[.
חגהות הב״ח
)א( תום׳ ל״ה משוס נקי
וכו׳ הלכה כן כלסירשתי:
מוסף רש״י
שלוחי
אנן.
מצוה
להקניל פני ראש
למיינ אלם
להקניל
גילה,
פני
דנו נרגל וסטרינן ,כלתנן
שלוחי
מן
מצוה
הסונה
בר
כדטעים
פטורין
!לעיל
בי
י.;:
רב.
להיינו ככיצה ,לכניצה אוכל
הנאכל ככליעה אמח היא,
כלאמרינן נפ׳ נמרא ליומא
)פ (.מכל האוכל אשר יאכל
!.לקח! כ ו ו.
רבינו חננאל
משום ר׳
שילא
אמרו,
חתן פטור ,וכל השושבינץ
וכל בני החופה חייבין.
תניא ר׳ חנניה בן עקכיא
אומר
ספרים
)מוכרי(
ותפילין
]כותבי[
ומזוזות
הן ותגריהן ותגרי תגריהן,
וכל העוסקים
לאתויי
שמים,
במלאכת
מוכרי
תכלת ,א> שחייבין בקרית
שמע ,ופטורין מן התפלה
ומן התפילין ,ומכל מצות
האמורות
בתורה ,לקיים
דברי ר׳ יוסי הגלילי דאמר
העוסק במצוה פטור מן
המצוה .ת״ר הולכי דרכים
ביום ,פטורים מן הסוכה
והייבים
בלילה.
פטורים
בלילה
וחייבים
ביום
פטורים
ביום
ובלילה,
הולכי
דרכים
בלילה,
ביום ,הולכי לדבר מצוה
כדרב חסדא ורבה בר רב
הונא ,הוו אתו לשבתא
משום ר' שילא אמרו חתן פטור .מקריאמ שמע לטריל ושאר בני
חופה מייבין ולית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה:
סגריהן .הלוקחין מהן כלי למכור ולהמציאן לצריך להם :מוכרי
תכלס .לציציח :הולכי דרכים כיום פטורין מן הסוכה כיום .לכתיב
כסוכות תשבו© כעין ישיבת ביתו כשם
שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך
כסחורה כך כל ימוח המג שאינו יום
טוכ לא הצריכו הכתוכ למנוע:
הולכים לדבר מצוה פטורין כיום
ובלילה .אף על פי שאין הולכין אלא
ודואגים
דטרודים
ביום ומשוס
בממשבמ המצוה ובתיקונים פטורין
מן המצוה :שלוחי מצוה אנן .שבאנו
לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש
גלותא :ארקתא .על שפמ הנהר:
שומרי גנות ופרדסין .אין זזין משם:
כעין תדורו .כדרך שהוא דר בל
השנה בביתו הזקיקתו תורה להנימ
דירתו ולדור כאן כסוכה עם מטותיו
וכלי תשמישו ומצעותיו וזה אינו יכול
להביאן שם מפני הטורמ :פרצה
קוראה לגנב .משל הדיוט הוא ואף
כאן הגנב רואה אומו יושב בסוכה
בלילה והוא נכנס וגונב הסירוח לרוח
אחרח :כריא דפירי .כרי של פירופ
שהוא תמיד לפניו רכול לשומרן ואין
כאן פרצה קוראה לגנב :רבי יוסי
בריבי .יוסי החכם חדף שבדורו
והוא ר׳ יוסי בן חלפתא :למגנא
בכילסא .ואע״פ שיש לה גג וגבוהה
עשרה והר כאילו חוץ לסוכה :משום
בקי .צינצל״ש :סרחא דגרגישסא.
קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית
הסוכה :מצטער .שהסוכה מצערתו:
תרתי או תלת .שתים או שלש
פעמים יתן לתוך פיו מורשייל״ש:
כדטעים בר בי רב ועייל לכלה.
בבוקר כשהולכין לבימ המדרש ודואג
שמא ימשכו השמועומ וטועם מלא
פיו ושותה :ירדם .שמא תחטפנו
שינה וישן קבע :אכל לא שינה קבע.
שמא יפיח בהן :מוסר שינסו לאחר.
אומר לחברו אס ארדם העירני:
ערגיך ערבא צריך .שמא אף הוא
ישכב וישן :בין ברכיו .דודאי לא
ירדס :רבא אמר .לשמא ירדס לא
חיישינן הלכך במפילין שרי וסוכה
היינו טעמא דאסור שינח עראי לפי
שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין
קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם
קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו
אלא מנמנם מעט ודיו ככך הלכך
זו היא שיגמו וגבי פפילין דטעמא
שמא יפיח בהם ולאו משוס איסור
שינה בנייס פורמא לא אמי לידי
הפחה :דגקיט להו בידיה .לא
קבע ולא עראי שמא יפלו מידו:
דמנחי ברישיה .עראי מותר וקבע
אסור שמא יפית :דפרים םודרא
עלייהו .הניחם אצל מראשותיו בין
קבע בין עראי דלא נתנה חורה
למלאכי השרת :וראה קרי .צריך
לסלקן מראשו בעוד הקרי עליו:
ולא
סוכה
כג
התן פטור מקריאת שמע .דטריד ושאר בני חופה חייבין לית להו
להני מנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה כלסירש בקונמ׳
וקשיא לאי לית להו א״כ יתחייב ממן בסוכה ומשמע לבחתן פוטר
יומר מת״ק לכך נראה לקסבר תתן אין יכול לכרן לעתו כלל אפי׳
בפסוק ראשון אבל שאר בני מופה
יכולין לכרן ואקריאפ שמע לחוליה
אמרו א חתן פטור
קאי ובכולהו אחריני מולי למ״ק:
החופה חייבין תניא
ומכל מצות האמורות כתורה.
משום רבי שילא
והשושבינין וכל בני
א״ר הנניא בן עקביא כותבי ספרים תפיל
;ילי?
מאי לאיצטריך למיחשב
ומזוזות הן ותנריהן ותגרי תנריהן
וכל הני אגב רחשבינהו בבריימא קמיימא:
מוכרי
חעוסקין במלאכת שמים לאתויי
ה ולכי דרכים ביום .כל זה
תכלת פטורין מק״ש ומן התפלה ומן התפילין
נפקא מתשבו כעין חלורו
שכשם שאלם בביתו אינו נמנע
ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ר׳
מלצאמ ללרך וכן מצטער לפטרו
יוסי הגלילי שהיה רבי יוםי הגלילי אומר
לעיל מן הסוכה היינו ממשנו כעין
העוסק במצוה פטור מן המצוה ת״ר הולכי
מלורו לאין אלם לר כמקום שמצטער:
דרכים ביום פטורין מן הם וכה ביום וחייבין
והייבין בלילה .כשאלם לן בלילה
בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן
ביישוב :פרצה קוראה
חםוכח בלילח וחייבין ביום הולכי דרכים
לגנב .לאו משוס ללימ ליה לרבא
ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום
ררשה לתשבו כעין מלורו לבריימא
ובין בלילה הולכין לדבר מצוד ,פטורין בין
היא לקמן בפירקין <לף : C M
ואפילו הש בעיניו .אע״פ שאין
ביום ובין בלילח כי חא דרב חםדא ורבה
בו סכנת עין זסכנמ
בר רב חונא כי תוו עיילי בשבתא דרגלא
אבר כסכנפ נפשות אפילו לחלל עליו
לבי ריש גלותא חוו ננו ארקתא דםורא
את השבח כלמוכח פרק אין מעמילין
אמרי ״אבן שלוהי מצוה אנן ופטורין ת״ר
) ע ״ ( לף מז (.גבי עין שמרלה:
שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום
שבפ״ק
ואע״פ
משום בקי.
וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין מן
)לף יא (.לרש רבה בר
חסוכח בלילח וחייבין ביום שומרי חעיר בין ביום
רב הונא מותר לישן בכילת חפניס
אע״פ שיש לה גג ואע״פ שגבוהה
ובין בלילח פטורים מן חםוכח בין ביום ובין
עשרה אין הלכה)א()כרבה( כלסירשתי
בלילה שומרי גנות ופרדסים פטורין בין
שם :תרתי )או( תלת .פירש
ביום ובין בלילה וליעבדי סוכה התם וליתבו
בקונט׳ שמיס או שלש פעמים יתן
אביי אמר ״תשבו כעין תדורו רבא אמר
לפוך פיו מורשי״ל בלע״ז רש ספרים
יפרצה קוראה לגנב מאי בינייהו איכא בינייהו
שכתוב בהן תרמי מלמ ביעי והכל
דקא מנטר כריא דפירי :י הולים ומשמשיהם:
אחל כרמוכח לקמןע( גבי לימא תיהוי
תנו רבנן י* חולה שאמרו לא הולה שיש
תיובתיה לרב יוסף ואביי לשיעור
בית הבליעה כביצה ולבסוף מסיק
בו סכנה אלא אפילו הולה שאין בו סכנת
כלטעיס צורבא מלרבנן ואזיל לכלה
אפי׳ חש בעיניו ואפילו חש בראשו ארשב״ג
שזה מלא פיו להיינו כביצה ושיעור
פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי וחתיר ר׳
זה לוקא בפת לפירי לאו בעו סוכה
יוםי בריבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכת
כלמסיק פרק במרא ליומא )לף ע ט :
רב שרא לרב אחא ברדלא למננא בכילתא
ושס> לקבע לילהו כאכילת עראי לפמ:
בםוכח משום בקי רבא שרא ליח לרבי
אבל שינת קבע לא .והא לאמרי׳
אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום
פרק במה טומנין )שבת לף
םירחא דגרגישתא רבא לטעמיח דאמר רבא מ ט .ושם( תפילין צריכין גוף נקי
כאלישע בעל כנסים ואמר אביי
מצטער יפטור מן חםוכח ותא אנן תנן חולין
שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא ישן
ומשמשיהם פטורים מן הםוכה חולה אין
בהן לאו לשרי אביי לישן להא
מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו
אסר אביי גופיה הכא אלא קסבר
פטורים מצטער חוא פטור משמשיו לא:
אע״פ שאינו זהיר בשינה כאלישע
יאוכלים אכילת עראי חוץ לםוכח :וכמח
מניחן כיון לזהיר שלא יפיח לשינה
אכילת עראי אמר רב יוםף תרתי או תלת
גופה אינה אלא גזרה שמא יפיח:
הלשון
מתוך
בתפילין.
הישן
ביעי א״ל אביי והא זימנין סגיאין םגי ליה
משמע לרבי יעקב שרי
לאיניש בהכי והוה ליה סעודת קבע אלא
אפי׳ שינמ קבע לאי לאו הכי במאי
אמר אביי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה
פליגי ר״ל לכולהו מולו בשינמ קבע
ת״ר אוכלין אכילת עראי חוץ לםוכה ל ואין
לאסיר ופליגי במילמיה לרבי נמן
ישנים שינת עראי חוץ לםוכח מ״ט אמר רב
לבסמוך לשרי לישן בפפילין ביום
אשי גזרה שמא ירדם א״ל אביי אלא הא
שאין לרכו לישן שינת קבע ובלילה
דתניא ישן אדם שינת עראי בתפילין אבל
חולץ אפילו לשינת עראי ללמא ממליך
וישן שינת קבע ור׳ יעקב לא חייש
לא שינת קבע ליחוש שמא ירדם אמר רב
ללמא ממליך:
יוסף בריה דרב עילאי במוםר שינתו לאחרים
מתקיף ליה רב משרשיא ליערביך ערבא צריך
נטלו
אלא אמר רבה בר בר הנה א״ר יוחנן במניח ראשו בין ברכיו עסקינן רבא אמר אין קבע לשינה תני הדא ישן
אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע ותניא אידך בין קבע בין עראי ותניא אידך ״לא קבע ולא עראי
לא קשיא ה א דנקיט להו בידיה חא דמנחי ברישיה הא דפרים םודרא עלויה וכמה שינת עראי תני
רמי בר יחזקאל כדי הילוך מאה אמה תניא נמי הכי הישן בתפילין ורואה קרי אוהז ברצועה
ב
א(ג
ג,ד
ה
הו
ה
ז(
ח
ט
ט(
י,כ
כ(
מ
5
ג(:
ס
ואינו
עין משפט
נר מצרה
א מיי׳ פ״ל מהל׳
לד
ק״ש הלכה א סמג
עשין יט טוש״ע א״מ סי׳
ע סעיף ג:
לה ב טוש״ע א׳׳ח סי׳ לח
סעיף ח:
ג מיי׳ פ״ו מהלכות
לו
סוכה הלכה ד סמג
עשי! מג טוש״ע א׳׳ח סי׳
חרמ סעיף ח:
לז ד מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ט:
לח ה ו מיי׳ שס טוש׳יע
שס סעיף י:
לט ז ח מיי׳ שם הלכה כ
טוש״ע שס סעי׳ ג:
מ ט מיי׳ שם טוש״ע שם
סעיף ל:
מ א י כ ל מיי׳ שס הלכה
ו
עשין
סמג
טוש״ע א״ח סי׳
מג
חרלט
סעיף נ :
מ ב מ נ מיי׳ פ״ל מהל׳
תסילין הלכה טו נח
סמג עשי! כנ טוש״ע א״ח
סי׳ מל:
מ ג ס טוש׳׳ע א״ח סי׳ מ
סעיף ז:
לעזי רש׳׳י
צינצל״ש )צילצל״ש(.
יתושים.
מודשיל״ש .מלוא הפה.
רבינו חננאל )המשך(
דרגלא ,הוו גגו ארקתא
דנהרא ,אמרי אנן שלוחי
מצוה אנן ופטרינן .ת״ר
שומרי העיר כיום ,פטורין
מן הסוכה ביום וחייבין
בלילה.
שומרי
העיר
וחייבין
ביום.
בלילה ,פטורים מן הסוכה
בלילה
שומרי
פטורים
גנות
ביום
ופרדסים,
ובלילה.
חולין ומשמשיהן פטורין
מן הסוכה .ת״ר לא חולה
שיש בו סכנה אלא אפי׳
חולה שאין בו סכנה .ואפי׳
חש בעיניו או
בראשו,
וכן הלכה .ואסיקנא חולה,
הוא ומשמשיו פטורים מן
הסוכה ,אבל המצטער הוא
לבדו
פטור.
ואפי׳ אינו
מצטער אלא משום בקי,
או משום סירחא וכיוצא
בה ,פטור .וכל שכן אם
מצטער
בדבר
שלמעלה
ששנינו
שאוכלין
מאלו .כמה היא אכילת
עראי
pn־ לסוכה ,רב יוסף אמר
שתים ושלש לגימות ,אביי
אמר כדטעים בר בי רב
מידי ועייל לכלה .תני חדא
ישן אדם בתפילין שינת
עראי אבל לא שינת קבע,
בדמנחי ברישיה .ישן בין
קבע בין עראי ,בדמפריס
סודרא
עלייהו .לא קבע
ולא עראי ,בדנקיט להו
בידים .תניא הישן בתפילין
וראה קרי ,אוחזן ברצועה
א( לפנינו נש״ס ונרי׳׳ף הגי׳
פטורין מק״ש ,יאולי לטייס
נפל נדגרי רנינו וקצת י״ל
ע״ס דנרי התוס׳ ד״ה חתן
עין משפט
נר מצוה
מד
א טוש״ע א״ח סי׳
רלא סעיף א:
מה ב טוש״ע א״ח סי׳ י
סעיף טז:
מו ג טוא״ח סי׳ רלא:
מז ד מיי׳ ס״ל מהלכות
תפילין הלכה כא סמג
עשי! ננ טוש״ע א״ח סי׳
מה
מ סעיף ו:
ה ו מיי׳ פ״ו מהל׳
סונה הלנה ו סמג
עשין מנ טוש״ע א״ח סי׳
תרלט סעיף נ :
רבינו חננאל
ואינו אוחזן בקציצה ,פי׳
היא הטבלא ,דברי ר׳
יעקב .וחכמים אומרים
ישן אדם שינת עראי,
והוא כדי הילוך מאה
אמה ,אבל שינת קבע
יותר מזה ]אסור[ .אמד
רב אסור לאדם לישן
ביום יותר משינת הסוס,
והוא שתין נשמי .תניא ר׳
יוסי אומר הילדים ,בזמן
שנשותיהן עמהם ,חולצין
בין ביום ובין בלילה,
ואחר כך ישנים .ואקשינן
ש״מ בעל קרי אסור
בתפילין .ושנינן מפני
שרגלין בטומאה) .ת״ש(
]ש״מ[ בעל קרי אינו
אסוד בתפילין .ת״ר שכח
׳שימש מטתו בתפילין,
אינו אוחז לא ברצועה
ילא בקציצה ,עד שיטול
ידיו ויסירם מראשו ,מפני
עסקניות הן.
שהידים
מעשה שהביאו לרבן יוחנן
בן זכאי לטעום ההבשיל
כר .חניא לא שהלכה כן
אלא שרצו להחמיר על
עצמן .אבל הלכה ,אוכל
אדם אכילת עראי חוץ
לסוכה ,והרוצה להתמיד
על עצמו מחמיר.
כו:
הישן תחת המטה פרק שני םוכה
מסורת הש״ם
ולא יאחז בקציצה .הן תפילין עצמן דפוס מושבן ורצועף( ודומה לו
נטלו במפה .פירש בקונט׳ משום נקיות ובחנם פירש כן לרבי
במס׳ גינרן כהניזקין )לף נח (.ארבעים סאה קצוצי פפילין :לישן
צלוק כהן הוה כלמוכח פ׳ מי שממו )ברכוח לף י ט ( :ובסוף
ביום .מפני ביטול תורה :דמר .רבה בר נחמני :פרפ .דממנו
פרק כל פסולי המוקלשין )בכורות לף לו (.והיה אוכל על טהרמ
למד מדת שינתו שהיה ישן רב ביום כשיעור זה :דרב כרבי .ורב
תרומה דלים שניות הן ופוסלות את התרומה שזו היא אחת מי״ח
למלה מרבינו הקלוש שגדל אצלו:
לבר לבפ״ק לשבת )לף יל (.לאפי׳
ורכי כדוד .כך קבל מאבומיו שזו
פחות מכביצה מקבל טומאה כלמוכח
ואינו אוחז בקציצח דברי רבי יעקב וחכמים
היתה שינמ דוד מלך ישראל :שיסין
פרק שני למס׳ טהרות <מ״א( לתנן
אומרים ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל
גשמי .אלצ״ש :הוה ניים .ביום:
איו בו כביצה הוא טמא והכל טהור:
לא שינת קבע וכמח שינת עראי כדי חילוך
כמיעל מפומגדיתא לבי כובי .דמפ׳
ולא בירך אחריו• סבר לה כרבי
מאח אמח אמר רב א אםור לאדם לישן
י( במקום אחר להוי שיתא פרסי:
יהולה לפרק שלשה שאכלו
הנכנס לישן .שאין כוונמו אלא לישן
ביום יותר משינת חסום וכמת שינת חםום
)ברכות ל ף מ ט ( :ללריש ואכלת ושבעת
ואינו מהרהר לדבר אחר :רצה חולץ.
וברכת אכילה שיש בה שביעה להיינו
שיתין נשמי אמר אביי שנתיח דמר כדרב
חפילין :רצה מניח .לפי שביום אין
כביצה ור״מ פליג ואמר דמכרטן
ודרב כדרבי ודרבי כדדוד ב ורדוד כדסוםיא
דרכו לשמש עם אשמו ולא לישן קבע:
בכזימ ונראה הלכה כוופיה מלאמרי׳
ודסוםיא שיתין נשמי נאביי הוח ניים
בלילה חולץ .אפי׳ לשינמ עראי דלמא
פרק כיצל מברכין )שם לף לח :ושם(
עליה
קרי
כובי
לבי
מפומבדיתא
כדמעייל
מימלך וישן קבע :הילדים .בחורים:
א״ר חייא בר אבא אני ראימי את
רב יוסף 1עד מתי עצל תשכב מתי תקום
למולם חולצין .ואפי׳ ביום :שרגילין
ר׳ יוחנן שאכל זימ מליח ובירך עליו
בטומאה .קס״ד שמא יראו קרי
משנתך ת״ר תנכנם לישן ביום רצה חולץ
תחלה וסוף ועור אמרי׳ פרק שלשה
שהרהור מצוי בהן :לימא קא סבר
רצח מניח בלילח חולץ ואינו מניח דברי
שאכלו )שם לף מח .ושם( א״ר חייא
רכי יוסי כוי .ומיבעי לן למיעבד
בר אבא א״ר יוחנן לעולם אינו מוציא
רבי נתן רבי יוסי אומר חילדים לעולם
כוומיה שהלכה כמומו ברוב מקומומ
רבים ילי חובחן על שיאכל כזית
חולצין ואינן מניחין מפני שרגילין בטומאח
לקיימא לן נימוקו עממגיטין ל ף
לגן וכן אמר רב הונא בר יהולה
לימא קםבר רבי יוסי בעל קרי אסור להניח
ס! :(.שמא יכאו וכו׳ .והא ולאי
משמיה לרב וממוך הירושלמי משמע
תפילין אמר אביי בילדים ונשותיהן עמחן
אסור לבזוחן לנהוג בהו קלומ ראש:
לבבריה לא בעינן כזימ לאפילו
עסקניות הן .ושמא נגעו במקום
עסקינן שמא יבואו לידי הרגל דבר ת״ר
פרילה אחמ של ענב או פרילה אחמ
מתני׳ אוכל פחות
הטינופת:
ישכה ושמש מטתו בתפילין אינו אוהז לא
של רימון טעונה ברכה לפניה
מכביצה .מאכל פחות מכביצה:
ברצועה ולא בקציצה עד שיטול ידיו ויטלם
ולאחדה והכי אימא בירושל׳ בריש
נטלו כמפה .לא נטל יליו אלא
כיצל מכרטן ר׳ יוחנן נסב זיתא
מפני שהידים עסקניות הן :מתני׳ א ( מעשה
כרך במפה יליו משוס נקיות לקסבר
וברך לפניו ולאחריו והוה ר׳ מייא
וחביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את
פחות מכביצה לא בעי נט״י ולא בעי
בר אבא מסמכל ביה ואמר ליה ר׳
מים
של
ודלי
כותבות
שני
ולר״ג
חתבשיל
סוכה ולא בעי ברכת המזון לאחריו
בי
יוחנן בבלאה מה אמ מסמכל
ואמרו 0העלום לסוכת וכשנתנו לו לר׳
לרריש כרבי יהורה )ברכות לף מט(.
לימ לך כל שהוא ממין שבעה טעון
ואכלת ושבעת וברכת אכילה שיש בה
צרור .ה אוכל פחות מכביצה נטלו במפה
ברכה לפניו ולאחריו אימ ליה ומה
שביעה והיינו כביצה אבל לפניו בכל להו
ואכלו חוץ לםוכח ולא בירך אחריו:
צדכא ליה מפני שגרעינתו ממעטתו
בעי ברכה שהרי נהנה ואסור ליהנות
נמ׳ מעשח לסתור חסודי מחסרא וחכי
וליח ליה לרבי יוחנן שגרעינמו
מן העוה״ז בלא ברכה :גמ׳ מעשה
ממעטתו מה עבל ליה ר״י משוס
מחמיר
עצמו
על
לחחמיר
בא
׳׳אם
קתני
לסתור .וכי לרך המלבריס להביא אתר
בדה מילחיה לרבי יוחנן אמרה שכן
והביאו
נמי
ומעשח
יוחרא
משום
ביח
ולית
לבריהם מעשה הסותר לבריהס לקתני
אפילו פרידה אחמ של ענב או פרידה
לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את
דשאי( אוכלין ושותין עראי חיז לסוכה
אחמ של דמון שהיא טעונה ברכה
ומביא מעש׳ ללטעימ׳ תבשיל צריך סוכ׳:
חתבשיל ולר״ג שני כותבות ודלי של מים
לפניו ולאחריו ובהש״ס שלנו יש כעין
הכי
ואמרו
מעשה זה פרק מצד מברכין )שם לף
לח (:דא״ר חייא בר אבא אני ראיתי את ר׳ יוחנן שאכל זיח מליח וברך עליו חחילה וסוף א״ל ר׳ ירמיה לר׳ זירא היכי בדך ר׳
יוחנן אזימ מליח כיון דשקליה לגרעינתיה בצר ליה שיעורא אמר ליה מי סברת כזית גדול בעינן בינוני בעינן וההיא זית דאתא לקמיה
דר׳ יוחנן זית גדול הוה דאע״ג דשקליה לגרעינתיה סש ליה שיעורא והשתא אי הוה עובדא דהש״ס שלנו היינו ההיא דירושל׳ א״כ חולק
על שלנו ולא סמכינן עליה מדלא שני ליה משוס דבריה הוא אבל שמא שני מעשים היו וההיא דירושל׳ היה זית שלם ואכלו עם הגרעין
דהוי בדה אבל ההוא דהש״ס שלנו לא היה בו גרעין שכן סמס זימ מליח בלא גרעין הוא ולא הוה בדה ולהט הוצרך למרץ דגדול
היה וזימ דירושלמי קטן מזימ בינוני היה והרוצה להוציא עצמו מספיקא צדך שיאכל כזית אפילו בדבר שהוא בדה ודוקא לענין
ברכה שלאחדה אבל לפניו מברך אפי׳ פחות מסית בכל דבר דלפניו לא בעינן שיעור דאסור ליהנות בעוה״ז בלא ברכה כדמשמע
מעובלא לר׳ צלוק לקאמר ולא בירך אחריו כלפרי׳ משוס לסבר לה כד׳ יהודה משמע הא לפניו בירך וכן פירש בקונט׳ ואמדנן
בירושלמי בתחלת פרק טצר מברטן כל שאומר עליו שלש ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ וכל שאין אומר עליו ג׳ ברכות
אין אומר עליו המוציא לחם מן הארץ המיכון הרי פחומ מסית לאין אומר עליו שלש ברכות מעמה לא יאמרו לפניו המוציא לחם
מן הארץ הא א״ר יעקכ כר אחא לשאר מינים נצרכא פי׳ לא אתא לחלק בין לבר שיש בו כשיעור ללבר שאין בו כשיעור אלא אחא לחלק
בין פמ לשאר מאכל של חמשת המינים כגון מעשה קלירה שאין מברטן אחריו ג׳ ברכומ וכן כובא לארעא ופמ הבאה כטסנין כי לא קכע
סעולמיה עילויה ופח אורז ולוחן שאין מברכין אחריהם שלש כרכומ אין אומרים עליהם המוציא לחם מן הארץ ואע״ג לבריש טצל מברטן
)שם לף לה .ושס> נפקא לן ברכה בתחלה בק״ו מכסוף כשהוא שכע מכרך כשהוא רעכ לא כ״ש מ״מ לא שייך למימר ליו ובמשהו מברך
בתחלה אע״ג ללא מברך בסוף לאותו ק״ו אינו אלא גלוי מלתא בעלמא לברכה לפניו לאו לאורייתא כלתנן פרק מי שמתו )שס לף כ(:
בעל קרי על המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו וכן בפ׳ היה קורא )שם לף טז .ושם( מניא הפועלים שהיו עושין מלאכה אצל בעל
הבית אוכלין פתן ואין מברטן לפניה אבל מברטן לאחריה שחי ברכומ ולענין שמיה נראה שמברכין אכזימ יין על הגפן ועל פרי הגפן
אע״ג ללגבי יוה״כ לא הוי שיעור חשוב בפחות ממלא לוגמא כראמר פ׳ במרא ליומא <לף ע ג :ושם( לא ילפינן מיניה ברכת היין לאחריו
תלע ללענין אכילה הוי שיעורא ביום הכפורים ככותבת ולענין ברכה מיחייב לאחריו בכזית להלכה כרבי מאיר כרפרישית ואית למ״ל
לענין קילוש לא״צ מלא לוגמא הלכך לברך אמריו נמי יכול להיות ללא בעי מלא לוגמא ומיהו קצת היה נראה ללקלק למולי ר׳ מאיר כשתיה
לכעי ככיצה רכפרק שלשה שאכלו )נימת לף מ ט .ושס> לדש ר״מ ואכלת זו אכילה ושכעת זו שתיה ואכילה בכזית ור׳ יהולה לריש ואכלת
ושבעמ זו אכילה שיש בה שביעה ואי זו זו כביצה וטון לנפקא לן לר״מ שמיה מושבעח א״כ בעי כביצה ללא הוי שכיעה כפחומ ושמא יש
לחלק בין שמיה לאכילה לללמא שביעה בשתיה הוי בפחומ מכביצה וכל הני שיעודן לרבנן נינהו כלמוכח פרק מי שממו <שס לף כ :ושם(
לאמרי׳ הכא במאי עסקינן לאבל שיעורא לרבנן ולענין ברכה ללאחריו לא מצינו שום שיעורא אלא כזית לר״מ וכביצה לר׳ יהולה וקרא
אסמכתא בעלמא למלאוריימא בעינן שביעה גמורה והא לאמרי׳ פרק שלשה שאכלו )שם לף מח (.שמעון בן שטח לגרמיה הוא לעבל
משמע לאינו מוציא אחרים ילי חוכתן על שיאכל כזית הא בסימ לגן מוציא אע״פ שהמלך והמלכה מסממא אכלו כלי שובען לא למי
גדול דרבנן לקטן דרכנן דלא מפיק לאודיחא להא גלול אפילו לא אכל כלל היה ראוי )לה 0להוציא אחדס וכן פירש שס כקונטרס:
א( יומא עט״ ג( נעסרש״י
שבת קגד :ל״ה שמיס
נ י ד אלם ן ,ג( jויטען
יעב׳׳ץ[ ,ד( ולא אלע מקומו
לבקילושין ע :ברש״י ל״ה
בי כוני ובכתובות קיא.
אסור לצאת כ י לא סייש
ועי׳ מיטין ל ,[.ה( ]לעיל
נה,1.
8
ואמרו
תורה אור השלם
.1עד בלתי עעל תשכב
מתי תקום משנתך:
משלי ו ט
גליון הש׳׳ם
דש״י ד״ה כםיעל ובו׳
דמפרש במקום אחר .עיין
ביהודה
נולע
בתשובת
מהלורא תנייגא חא״ח סי׳
כ:
לעזי רש״י
אלצ״ש )אלייני״ש(.
מוםף רש׳׳י
העלום
לסוכה.
כל
כניסה לסוכה נקיט כלשון
עלייה נמסכת סוכה ,לסי
שיונן
ניאש
סוטתיהן
עושי!
גג] ושבת קוד ו.
נטלו במפה וכוי .שלשה
קולין נהג נו ,אחת שלא
נטל י ד ו אלא נמפה כ י ן
ידו משום אנינות הלעת
וחיץ לסוכה אכלי ולא נירך
אחריו :יומא עם.:.
מסורת הש״ם
הישן תחת המטה פרק שני סוכה
מ .
א( ]לעיל ט ,[.ב( ]עירוכין הט גרסינן נימא סיהוי תיובתיה דרב יוסןו .לאמר לעיל י( תרתי
ואמרו העלום לסוכה .בפ׳ במרא דיומא ) ל ף עט >:מייתי
כג ,[.ג( ]לעיל ט .וש׳׳נ[ ,תלמ :ואגיי .לאמר כלטעיס בר בי רכ דהיינו כביצה דכביצה
ממני׳ דהכא בהאי לישנא לא מפני שהלכה כן אלא
ד( ]לקמן מז .פסחיס קכ,[.
ה( יומא ענו ,:ו( נדף ט ,[.אוכל הנאכל בכליעה אחמ הוא כלאמד׳ בפ׳ בתרא ליומא )לף
שרצו להחמיר על עצמן וכשנמנו לר׳ צדוק כד היינו משוס דממרצינן
] (tעי׳ תוס׳ יומא עט .פ (.מכל האוכל אשר יאכל :הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה.
מתנימין הט מיימי לה הש״ס כאילו משנחנו שנויה כך:
ד״ה הא כתבו ישוב נכון
אכל סוכה אפי׳ כביצה נמי לא:
הא כביצה בעי נם״י לאכילה .ולא
על זה ותוס׳ חולין קז .ד״ה
וכגמרא
סעודות.
מאי לאו[ ,ח( ]ועי׳ תוס׳ מתני׳ י״ד
מישתרי כמפה דחיישינן דלמא
ואמרו העלום לסוכה וכשנתנו לו לרבי צדוק
ברכות מט :ד״ה אינעי[ ,מפרש טעמא :אין לדבר קצבה .אם
נגע כדמסיק פ׳ כל הבשר )חולין ל ף
אוכל פהות מכביצה נטלו במפה ואכלו
נו( ]וע״ע חוס׳ פסחיס קז:
רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא
קז >:ומיהו מימה דהא ר׳ צדוק כהן
ד״ה עיני[,
חוץ לסוכה ולא בירך אחריו הא כביצה בעי
אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה :חון
היה כדפדשי׳ וא״כ אפי׳ ככיצה ש ד
א
יוסף
>דרב
תיובתיה
תיהוי
לימא
סוכה
מלילי י״ט הראשון .שאינו רשאי
במפה כלא נט״י כדאמר שמואל המס
ואביי דילמא פהות מכביצה נטילה וברכה
תורה אור השלם להמענומ כדיליף כגמרא :ישלים.
התירו מפה לאוכלי מרומה ולא
. 1מעות ל א יוכל לתקן סעודחו זאח בי״ט האחרון כשמיני
לא בעי הא כביצה בעי נטילה וברכה:
המירו מפה לאוכלי טהרומי(:
לא
וחסרון
יובל עצרמ ואע״ס שאינו כסוכה ובגמרא
תשבו כעין תדורו .כירושלמי
מתני׳ רבי אליעזר אומר ארבע עשרה
קהלת א טו
להמנות:
ואילך
מכאן
גמ׳
עלה:
ך
ד
פ
יליף בגזרה שוה נאמר
םעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת
.2בראשן בארבעה
ע ש ר יום לחדש בערב רשות .דהט ילפינן לה כפ׳ כמרא
כאן תשבו ונאמר להלן ופחח אהל
ביום ואחת בלילה אוחכ״א אין לדבר קצבה
תאכלו מ צ ת ע ד יום דפסמים ) ל ף קכ (.ששמ ימים תאכל
מועל תשבו יומס ולילה שבעת ימים
חוץ מלילי ירט ראשון של חג בלבד נ ( ועוד
האחד ועשרים לחדש מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי
מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה
בערב:
שמות יב יה רשומ אף ששה רשומ לפי שהשביעי אמר ר׳ אליעזר מי שלא אכל ]לילי[ יום טוב
אמ הלילומ כבימים אף ישיבה האמורה
בכלל שבעת ימים מאכל מצומ )א(
חראשון ישלים לילי יו״ט חאחרון של חנ כאן עשה בה לילומ כבימים וטעמא
ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות
וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל
לרבנן מפרש ר׳ יוחנן בשס רבי
הגהות הב״ח
)א( ־ש״י ד״ה מכאן וכו׳ האמור בו אינו חובה אלא אס באמ
ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח
זח נאמר 1מעות לא יוכל לתקון וחסרון
חאכל מצות היה רצא:
לאכול תהא אטלמך מצה ולא חמץ
ונאמר ט״ו בחג מה ט״ו הנאמר
לא יוכל לחמנות :נמ׳ מ״ט דר׳ אליעזר
ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד
בפסח לילה הראשון חובה ושאר
תשבו ״כעין תדורו מח דירח אחת ביום ואחת
על הכלל כולו יצא :והסם גופיה
כל הימים רשות אף ט״ו הנאמר בחג
בלילח אף םוכח אחת ביום ואחת בלילח ורבנן
מוסף רש״י
מנלן .דלילה הראשון מיהא חובה:
לילה הראשון חובה ושאר כל הימים
ב
לילה הראשון חובה
לא
בעי
אי
אכיל
בעי
אי
דירח
מח
כדירח
חייב
סעודות
י״ד
אליעזר
ר׳
והאמר
רשוח חבדיא בעו אי מה להלן ער
מכאן ואילך רשות.
אכיל אף סוכח נמי אי בעי אכיל אי בעי
שאס רוצה יכול לאכול כשר אדם לאכול כסוכה .וטון דביום
שיכנס למצה כשהוא מאוה אף כאן על
בלא לחס או להתענות אחרון לא בסוכה יתיב ואס ישב
לא אכיל אי חכי אפי׳ לילי יום טוב ראשון
שיכנס לסוכה בתאוה ר׳ זירא בעי
!:פסחים קכ.ו .תרגימא .בה לשם מצוה עובר על בל
אי מה להלן על שיאכל כזית לגן מצה
נמי א״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יחוצדק
לפח] ! י ו מ א ע ט ו .
תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא
נאמר כאן חמשח עשר ונאמ׳ חמשה עשר בחג אף כאן על שיאכל כזימ לגן בסוכה:
הכא :אמר בירא .שם מכם:
אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל.
המצות מה להלן יי לילה הראשון חובח
חזר בו ר' אליעזר .אצל חכמים
רבינו חננאל
כלל לאי אכיל חייב לאכול
מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון
ואקשינן מדר׳ )יצחק( לומר שאין לדבר קצבה ואס רצה
בסוכה כלאמדנן לעיל ומשמע הכא
חובה מכאן ואילך רשות ותתם מנלן אמר קרא
]צדוק[ ד<ר(]כ[שנתנו לו להתענות יחענה חוץ מלילי יום
לבי״ט לא הר חובה ואי בעי לא
אוכל פתותמככיצה ,אכלו
2בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו הובה:
חוץ לסוכה במפה בלא טוב הראשון ובהא מיהא פליג
אטל כלל חוץ מליל י״ט הראשון ולפי
נטילת ידים ובלא ברכה .עלייהו דקסבר יש לה משלומין כמו
ארבע
אליעזר
א״ר
והא
אליעזר:
א״ר
ועוד
זה אם טעה ולא הזכיר של י״ט
דיקינן מינה הא כביצה שיש משלומין לקרבנומ יום ראשון
עשרה סעודות הייב אדם לאכול בסוכה
בברכמ המזון אינו צריך לחזור והא
בעיא סוכה ,וקשיא לרב
יוסף דאמר שתים ושלש אף בי״ט האחרון :אילימא בריפסא.
אחת ביום ואחת בלילה אמר בירא א״ר
לאמד׳ פ׳ שלשה שאכלו)ברכות ל ף מט(:
לגימות היא אכילת עראי כלומר תאמר שסעודח י״ט האחרון
שבמומ וי״ט ללא סגי ליה ללא אכיל
אמי חזר בו ר׳ אליעזר משלים במאי אילימא
שאוכלין הוץ לסוכה ,שהוא סועד בלחם ולפמן וצורכי
אס טעה חוזר לא מימוקמא אלא
ולאביי ראמר כדאכיל
בריפתא סעודה דיומיח קא אכיל אלא מאי
בר בי רב ועייל לכלה .הסעודה חהא חשלומין לראשון:
בלילי י״ט הראשון של פסח ובלילי
ישלים ישלים במיני תרנימא תניא נמי הכי
ושניגן לעולם אפי׳ כביצה סטודחא דיומיה קאכיל .ומאי היכר
י״ט הראשון של חג והא דאשכחן
אם השלים ה(במיני תרנימא יצא שאל
לא בעיא סוכה ,אלא יש כאן שמהא לשם סעודה ראשונה
דייקינן ממתני• דקתני
בפי ב׳ דביצה ) ל ף ט ו ( :ובפי אלו
פתות מכביצה ,הא כביצה הלא דרכו לסעוד היום :במיני
אפוטרופוס של אגריפם המלך את רבי
דבדם בפסחים <לף סח >:גבי י״ט
בעי נטילת ידים ,ובעי סרגימא .לאמר שסילק יביאו פרפראומ
אליעזר כגון אני שאיני רגיל לאכול אלא
חלקהו חציו לה׳ וחציו לכס חציו
ברכה .וקיימא לן הכי.
א( ירושלמי ר׳ אבדמא ומעדנים לפניו כגון פירות וכסנין
אחת
םעודח
שאוכל
מחו
ביום
אחת
םעודח
לאכילה וחציו לבית המדרש דברי
סרגימא.
מכושלומ:
מלחאהוה דמיך אחנותיה ,וקפלוטומ
ר׳ יהושע אפשר בבישרא ופירי לאין
ואפטר אמר לו בכל יום ויום אתח ממשיך
עבר ר׳ חייא בר אבא פרונגו״ש :תניא נמי הכי .דבהט
בהן ברכמ המזון ולא בעי הזכרת
וחזייא ,אמר ליה זיל דמוך
כמח פרפראות לכבוד עצמך ועכשיו אי
גו מטללתך] .ר׳ יצחק היא סעודה לאשלומי ואע״פ שאינו
י״ט אבל לילי י״ט הראשון של חג
אתת ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך
בר מריון הוה שושביניה חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות
לא סגי בלא פת כיון לילפינן מחג
ועוד שאלו כגון אני שיש לי שתי נשים
דחד בר נש ,שאיל לר׳ של לחס ובשר :אם השלים כוי.
המצות אע״ג ללר׳ אליעזר אמדנן
ליעזר ,א׳׳ל זיל דמוך גו
מטללתך[ וכן אמר ר׳ יוסי .וכ״ש אם קבע סעודה שניה בלחם
אחת בטבריא ואחת בציפורי ויש לי שתי
בשאר ימים אס השלים במיני
ר׳ ועירא סליק לגזורה ,וכשר :אפוטרופוס של אגריפס.
סוכות אחת בטבריא ואחת בציפורי מהו
תרגימא יצאה :והא א״ר אליעזר
פי׳ לשבוע הבן דר׳ אילא,
ממונה על שלו ורב ביתו שקורין
לא
לו
אמר
ואפטר
לסוכת
מסוכה
שאצא
ולא קיבל עליו מטעים
י״ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה.
מירי ,עד דמיפני מוסף ,שקל״ק :מהו שאופל סעודה אחת
אהא דמשליס בי״ט האחרון פ ד ך
שאני אומר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל
שבח
ג( או משום שאין
כיום .בסוכה ואפטר :פרפראות.
דליכא סוכה :הזר בו ר׳ אליעזר.
לתלמידי חכמים להניח
מצותה של ראשונה תניא ר׳ אליעזר אומר
אפ
הפוממים
מעדנים
ביתו )בערב( ]ברגל[ ,מיני
אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה
תני כל שאומרים עליו בני מעיים להיות לבו משוך
אין
ואס רצה להתענות יתענה חוץ מלילי י׳׳ט הראשון וכהא מיהא פליג
״
1
^ .
^
בזו :כיטל
שלש ברכות לאחריו אומד שאצא מסוכה לסוכה .לאכול ולישן היום בזו ולמחר
עלייהו לקסבר יש לה תשלומין כמו שיש משלומין לקרכן י״ט ראשון
לפניו ברכת המוציא,
כל שאין אומרים עליו מלוחה של ראשונה .אפי׳ ימים שעברו עליו כבר איבדן למפרע
אף בי״ט אחרון כך סי׳ בקונטרס ולישנא דשליס ואס השלים לא
שלש כרכות לאחריו אץ ואינו מצוה כדיליף לקמן שצריך לישכ כל ז׳ בסוכה אחת:
משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י״ד סעודות
ועול טון לממצה ילפינן לא מצינן שיהא תשלומין למצה של לילה
אין
א( נ״ל דצ״ל דהיינו אכילה
נסוכה .בלילה הראשון חונה הראשון של ססמ ועוד דמשמע קצמ בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודת י״ט הראשון של חג כמו גכי מצה והכא אמד׳ דשליס כמיני
מכאן וכוי.
מרגימא ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר׳ אליעזר כסעודה אחח לכך נראה לפרש חזר בו ר׳ אליעזר
(5ננתה״י הונא הירושלמי
להלן כת א׳ לפני המשנה דמי ממה שהיה מצדך סוכה ולעולם י״ד סעודופ בעי ובירושלמי משני אמר ר׳ אמא למצוה חשובה כלומר לכממילה צדך לאכול בסוכה
שהיה ונוי והעתקתיו כאן ואס לא אכל משלים כשמיני כלא סוכה :במיני תדגימא .סי׳ כקונטרס כגון פירומ וכיסנין וקפלוטומ מבושלין ואי אפשר לומר
מפני הענין.
כן דהא רבא מסיק פ׳ ס׳ דיומא ) ל ף ע ט :ושם( דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס״ד פירות בעי סוכה לישליס בפירומ ודחי
ג( צ״ל או משוס דלא היי
עסקיה טעם כלום עד דמפני באתרא דלא שטחי פירות ואיבעי׳ אימא מיני מרגימא נמי מיני פירי נינהו מ״מ משמע דאי פירי לא כעי סוכה אין השלמה מועלת כפירות ומיני
מוסף וכי׳ .ונ״ה שס תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דבדס שמלפתין כהן את הפת ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת דשאני
בירושלמי.
המס דילפי׳)שבת ל ף קיז (:מדכמיב מלמא היום גבי מן שהוא במקום פמ ואפי׳ באנו להשוומס לא נפיק בפירומ כדפריש׳ דלא מהני גבי סוכה»(:
א
ח
ר
ה
פ
מ
ן י א כ
:
מ
ה
ו
מהו
עין משפט
נר מצוה
מט א ב מיי׳ ס״ו מהל׳
תוכה הלכה ז סמג
עשי! מג נווש׳׳ע א״ח סי׳
תרלט סעיף ג:
לעזי רש״י
פרונגו״ש )פדגו״ט(.
מטעמים.
שקל״ק )שינישק״ל(.
ממונה על משק הבית.
רבינו חננאל )המשך(
אומרים עליו המוציא.
התיכון פחות מכביצה אין
אומרים )לפניו( )עליון
ג׳ ברכות ,מעתה אין
אומרים לפניו המוציא.
ושני ר׳ אחא ,לשאר
המינין נצרכה .כלומר ,כל
מין שחייב אחריו ג׳ ברכות
אומרים לפניו המוציא.
מתני׳ ר׳ אליעזר אומר
י״ד סעודות חייב אדם
לאכול בסוכח אחת ביום
ואחת בלילה ,וחכמים
אומדים אין לדבר קצבה,
יום
אינו חייב אלא
טוב הראשון בלבד .כר־
שמעון כן יהוצדק ,דאמר
עשר
נאמר ןבןהמשה
בחג המצות אכילת מצה,
ונאמר בחמשה עשר בחג
הסוכות ישיבה כעין דירה,
מה חג המצות אכילה
בלילה הראשון חובה
שנא׳ בערב תאכלו מצות,
הכתוב קבעו חובה ,אף
בחג הסוכות ישיבה כעין
דירה ,ג( באכילה בסוכה,
מכאן ואילך רשות דמצוה.
ועוד אמר ר׳ אליעזר מי
שלא אכל בלילי יום טוב
הראשון .והא חיוב־ מחייב
ליה לאכול בכל יום שתי
סעודות ,והנה חייב בשאר
הימים ,וכל שכן בלילי
יום טוב הראשון .אמר ר׳
אסי חזר בו ר׳ אליעזר.
ואסיקנא כי וו השלמה,
במיני תרגימא .תניא ר׳
אליעזר אומר
עין משפט
נר מצוה
נ
מיי׳
א
ף* •
•
u
פ״ו מהלכות
סוכה הלכה טו סמג
עשין מג טוש״ע א״מ סי׳
תרלז סעיף א:
ב מיי׳ פ״ה מהלכות
נא
סוכה הלכה כה סמג
עשי! שם טוש״ע א״מ סי׳
תרלז סעיף נ:
ג מיי׳ ס״ה מהלנות
נב
ת״מ הלנה ז:
ד מיי׳
נג
שנת
סנ״נ מהל׳
סמג
הלנה ל
לאדן סה טוש״ע א״ח סי׳
שיג סעיף א:
רבינו חננאל
אין יוצאין מסוכה לסוכה
וחכמים
כר.
יוצאין
מסוכה
]ועושין
של
אומרים,
לסוכה
סוכה[
מועד.
בחולו
ועוד
אמרו
חכמים אע״פ שאמרו אין
יוצא
אדם
חבירו,
בלולבו
של
יוצא
הוא
אבל
בסוכתו של חבירו .שנאמר
כל האזרח בישראל וגוי,
מלמד שכל ישראל ראויין
לישב כסוכה אחת .והאי
דכתיב תעשה לך ,למעוטי
גזולה אבל שאולה כשרה
היא.
ת״ר
כרי
מעשה
אליעזר ששבת בסוכת ]ר׳[
יוחנן בן אלעאי ,הגיעה
חמה כשפת הסוכה ,אמר
לו מהו לפרוש עליה סדין,
אמר לו אין שבט מישראל
שלא העמיד שופטים כר.
הגיעה חמה במרגלות ר׳
אליעזר,
ר׳
עמד
יוחנן
ופרס עליה סדין .הפשיל
ר׳
אליעזר טליתו ויצא.
ואסיקנא שבת היתה ,שלא
היה ר׳ אליעזר יוצא מביתו
ברגל .ולמה לא השיבו,
מפני שלא אמר דבר שלא
שמע מרבו מעולם .ואמאי
פשט
לא
דתנן
פקק
ליה
מדידיה,
החלון
ר׳
אליעזר אומר כזמן שתלוי
וקשור פוקקין בו.
הישן תחת המטה פרק שני סוכה
מהו דתימא כיון תפלה אחריתי היא .יש ספרים שכתוכ כהן
אין יוצאין מסוכה לסוכה .לאכול בזו ולישן בזו או היום בזו ומחר
קמ״ל כיון ׳()לבלילי׳( קעביל איהי היא משמע לפי שכונה
בזו :ואין עושין סוכה כחולו של מועד .מי שלא ישב בסוכה י״ט
הראשון :עשה סוכה לשם חג של שכעס הימים .שמעמ מינה דאין
אומה באומן עצים :כל האזרח בישראל ישבו בםובות .משמע
עושין סוכה במולו של מועד דאינה לשבעה ושמעינן מינה דאין יוצאין
סוכה אחח לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי אפשר שמהא
מסוכה לסוכה דאם ק לאי סוכה
של כולם ללא מטי שוה פרוטה לכל
לשבעה היא :פשיטא .דהא סוכח
אחל אלא על ילי שאלה כך פירש
אין יוצאין מסוכה לסוכה א ( ואין עושין סוכה
שבעה היא :מהו דסימא האי אחריסי
כקונט׳ ועל חנם לחק לטון לכתב
א
בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין
היא ואינה לשבטה קמ״ל .הואיל וישב
לך למעוטי לשומפין משמע כלמוכח
מםוכה לסוכה ועושין סוכח בחולו של
בה בי״ט וזו להשלים היא סוכח שבעה
כראשיח הגז )חולין ל ף קלו (.גבי
מועד ושוין שאם נפלח שחוזר ובונה בחולו
קרינא ביה שמשלומין לראשונה היא:
מרומה וחלה ופאה וטובא לקא חשיב
של מועד מ״ט דר׳ אליעזר אמר קרא 1חנ
לכם משלכם .להוציא את הגזול ואמ
התם ואפי׳ אחרוג נמי לכמיב ביה
השאול :כל האזרח ישבו בסכס
תסוכות תעשח לך שבעת ימים עשח י ( םוכח
לכם לשון רבים אמרינן כיש נוחלין
כתיב .דמשמע סוכה אחח לכל
)ב״ב ל ף ק ל ז 0האחין שקנו אמרוג
הראויה לשבעה ורבנן חכי קאמר רחמנא
ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי
בתפיסת הבית ונוטלו אחל מהם
עשה םוכה בחג ושוין שאם נפלה שחוזר
אפשר שיהא לכולן ללא מטי שוה
רוצא בו אם יכול לאכלו כגון לאיכא
ובונה אותח בחולו של מועד פשיטא מהו
פרוטה לכל חד אלא ע״י שאלה:
אתרוג טוצא בו לכל חל וחל יצא
דתימא האי אהריתי היא ואינה לשבעה
כינתיים .בחולו של מועד :וקטן
ואס לאו לא יצא ללכס משמע שיהא
קמ״ל תניא ר׳ אליעזר אומר כשם שאין
שנתגדל .צמחו לו ב׳ שערות במועד
כולו שלו ולא מקצמו ולא למי לבגליכס
אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של
ואתא האי כל לרבויי שעושה סוכה
לפרק
ומרומותיכס
ועריסומיכס
בחולו של מועד מה שאין כן במחדב
חג בלולבו של חבירו דכתיב 2ולקחתם לכם
ראשית הגז )חולין ל ף קלו (.לשל
קודם לכן כדאמר ר׳ אליעזר לעיל:
ביום חראשון פרי עץ הדר כפות תמרים
שותפין בכלל והא לכתיב לכס לשון
ורבנן כיון דאמרי עושין סוכה בחולו
רבים משום לאיבעי ליה למיכתב
ג( משלכם כך אין י׳ אדם יוצא ידי חובתו
של מועד .ואפי׳ מי שמחויב קודם
ולקחמס לשון רבים ללרשינן סרק
בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות
לכן ולא עשה מו לא איצטריך האי
לולב וערבה )לקמן ל ף מג (.שתהא
ב
וחכמים
משלך
ימים
שבעת
לך
תעשח
לרבויי דכ״ש הוא :ברגל .י״ט ראשון
לקיחה לכל אחל ואחל *)ומרבינן(
אומרים אע״פ שאמרו אין אדם יוצא ידי
והלך אצלו מערב י״ט :אינך משוכסי
סוכה אחת לכל ישראל שמע מינה
חובתו ביום טוב חראשון בלולבו של חבירו
הרגל .הואיל ולא עמדת בבימך אצל
ללא לרשי לך למעוטי שאולה ומוקמי
אשחך :משבח אני את העצלנין.
אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו
ליה למעוטי גזולה ומיהו קשה הא
אע״פ שלא בשביל הרגל מתעכבים
דכתיב 3כל חאזרח בישראל ישבו בסוכות
גבי ציצימ מרבינן לשותסין מלכתיב
שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין
מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה
בגליהס וממעטינן שאולה מלכתיב
מחמת עצלות אעפ״כ משבחן אני:
לף
כסותך בפ׳ ראשימ הגז )חולין
אחת ורבנן האי לך מאי דרשי ביה מיבעי
מדוע אס הולכה וגוי .בעלה של
קלו (.וא״כ הכא נמי נילרוש הכי
ה
כל
כתיב
שאולח
יאבל
גזולח
למעוטי
ליה
שונמית אמר לה כשאמרה לו אלכה
לעל
נימא
הקונטרס
ולפירוש
האזרח ור׳ אליעזר האי כל האזרח מאי
וארוצה עד איש האלהיס ואשוכה:
כרמך יוצאין בשאולה מלמרבינן סוכה
עביד ליה מיבעי ליה לגר שנתגייר בינתים
הא דאזיל ואתי כיומיה .ומשמח
אחמ לכל ישראל ומימה ללר׳ אליעזר
שמחת החג עם אשתו חייב להקביל
וקטן שנתגדל בינתים ורבנן כיון שאמרו
לבעי סוכה שלכם אין שנים יוצאין
פני רבו כגון עיר שבתוך החחוס
עושין םוכח בחולו של מועד לא אצטריך
כסוכה א׳ לעולם ויהא צריך לכל בני
או על ידי עירוב :ששבת בסוכתו
קרא ת״ר מעשה בר׳ אלעאי שחלך להקביל
הביפ סוכה לכל אחל וא׳ ושמא הוה
של יוחנן כוי .לקמיה פריך הא אמר
פני ר׳ אליעזר רבו בלוד ברגל אמר לו אלעאי
מרבי מלכתיב תשבו כעין תלורו
ר׳ אליעזר משבח אני את העצלנין:
()שותפין> שיכולים לישב יחל כסוכה
אינך משובתי הרגל שהיה ר׳ אליעזר אומר
מהו שאפרוש עליה סדין .לצל שלא
אחמ ומה שנהגו כל הקהל לקנות
מבתיהן
יוצאין
שאין
העצלנין
את
אני
משבח
תשוזפך השמש מי אסור משוס מוסיף
אתרוג בשותפוח לצאח בו לעמן
ברגל דכתיב 4ושמחת אתה ״וביתך איני
על אהל עראי בשבת או לא :אין לך כל
להקנות כל א׳ חלקו לחבירו בשעה
ג
שכט כוי .השיאו לדבר אחר כדאמרי׳
והאמר ר׳ יצחק מניין ״שחייב אדם להקביל
שהוא מברך על מנת להחזיר לכשכיל
5
לקמן ) ל ף כח (.שלא אמר דבר אחד
פני רבו ברגל שנא׳ מדוע את הולכת
שנשממף בו לא גרע מממנה על
שלא שמע מפי רבו :שלא העמיד שופט.
אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש
מנמ להמזיר לשמה ממנה:
מושיע את ישראל .אומן שהיו משממ
ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה
פ ק ק החלון .פירשנו לעיל בפרק
יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך
לא קשיא חא דאזיל ואתי ביומיח חא דאזיל
קמא ) ל ף טז (:גבי שכחו
יהושע מאפרים אהוד מבנימין גדעון
ח,
ולא הביאו ספר מורה:
אליעזר
בר׳
מעשח
ת״ר
ביומיח
אתי
ולא
ממנשה הרי מבני רחל שמשון מדן
כל
ששבת בגליל חעליון בסוכתו של יוחנן
ברק מקדש מנפמלי הרי מבני בלהה
אבצן זה בועז מיהודה עלי מלוי תולע
ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון והגיע חמה לםוכה אמר לו מחו
מיששכר אלון הזבולני מזבולן אלו
שאפרוש עליה סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא
מפורשים אכל עתניאל ויפתח ושמגר
העמיד ממנו שופט חגיע חמח לחצי הסוכה אמר לו מהו שאפרוש עליה
ויאיר ועבדון לא ידעמי שמות שבטיהן
סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים
ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי
של
שבט יחודח ובנימין חעמידו מלכים על פי נביאים חגיע חמה למרגלותיו
מפורש :הגיע חמה .מתפשטת
ר׳ אליעזר נטל יוחנן םדין ופירש עליח חפשיל ר׳ אליעזר טליתו לאחוריו ויצא
ומתקרבת אצלם :מלכים על פי
ט ( לא מפני שחפליגו בדברים אלא מפני י ( שלא אמר דבר שלא כ ,שמע מפי רבו
גכיאים .שאול ודוד ע״פ שמואל:
ויצא .שלא ״(רצה להתיר את הדבר:
לעולם היכי עביד הכי והאמר ר׳ אליעזר אין יוצאין מסוכה לםוכה רגל אחר
לא מפני שהפליגו בדברים .מה
הואי וחאמר ר׳ אליעזר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל שבת
שהשיאו לדבר אחר לא הפליגו הימנו
הואי ותיפשוט ליה מדידיה דתנן ליפקק החלון ר׳ אליעזר אומר בזמן שקשור
ולדחותו שלא ללמדו תורה נמבוון
ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו י וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין
אלא שלא אמר דבר כוי :אין יוצאין
ע
התם
מסוכה לסוכה כוי .והיאך הניח שבת שבתוך הרגל את סוכתו שהימה בלוד שהיה דר בלוד כדמניא <סנהלרין ל׳ לג >:אחר ר׳ אליעזר ללוד
רגל אחר היה .כגון עצרת והיו יושבין בסוכה משוס אויר :ותפשוט ליה מדידיה .שלא תפרוש עליה סדין לאסור להוסיף על אהל עראי :שקשור
ותלוי .שם כל שעה :פוקקין גו .טון למתוקן ועומל לכך אין זה לא בונה ולא מוסיף :ואם לאו אין פוקקין כו .למוסיף הוא על סתימת אהל:
התם
מסורת הש״ם
] (6לעיל ט.ו ,ב( ]לעיל
כג,[.
ג(
לה.
מא:
כט :ל.
]לקמן
לח,[.
ססחיס
ד( ולקמן לא ,[.ה( ]לעיל
ט ,[.ו( ועיין חוס׳ פסחים
קט .ל״ה שנאמר ושמחתן,
(tר״ה טז ,:ח( ותוסס׳
סי׳א ה״ה ע״ש[ ,מ( ויומא
י(
סו:ן,
כס,[.
]לקמן
(5כרכות מ :וסוף מס׳
כלה ועי׳ מג״א סי׳ קנו,
ל( שגת קכה :קלו :עירוכין
מל ,.מ( שלא יאמרו התיר
הלנר
את
נס״א,
כ״ה
נ( וצ״ל לגלילהן D )[5,״ ל
ימלמרכינן
ורש״ל[,
עי׳
ע(
מהר״ס
מ״ז
רש״ל
ועי׳ רש״א,
תורה אור השלם
. 1חג הסכת תעשה ל ך
שבעת
באספך
ימים
מגךנך ומיקבך:
דברים טז יג
ולקחתם לכם ביום
.2
ע ץ הךר
הראשון פ ר י
כפת
תמרים וענף
עבית
וערבי
ושמחתם
עץ
נחל
יי
לפני
אלהיכם שבעת ןמים:
ויקרא כג מ
.3בסכית תשבו שבעת
ימים
האןךח
בל
בישראל ישבו בנזלת:
ויקרא כג מב
ונתתה הכסף בכל
.4
א ש ר תאיה נפשך בבקר
ובצאן וביין ובשכר ובכל
אשר
נפשך
תשאלך
ואכלת
שם
אלהיך
ושמחת
וביתך:
.5
לפני
אתה
דברים יד כו
ויאמר
הלכת
יי
מרוע
את
אליו היום
לא
חידש ולא שבת ותאמר
מלכים ב ד כג
שלום:
מוסף רש״י
ואין
בחולו
עושין
של
סוכה
מועד .אס
לא עשאה מתחילה ) ל ע י ל
ט..:.
וכו׳
לכם
ולקחתם
לכס
משלכם.
משלכס משמע )לקמ! מא.(:
לא
שהפליגו
מפני
בדברים .יהסרישו לדנרים
אמרים
כאדם
המתכרן
ללחות כשאינו יודע להשינ,
אלא יודע היה אכל לא אמר
דכר שלא שמע מ ר נ ו ! י ו מ א
סו .>:פקק ההלון .כגון
ארוכת הגג !:שבת קלו.::
בזמן
שקשור
ותלוי.
שאינו נגרר כארץ ,שהחכל
שהוא קשור נו אינו מגיע
לאלץ !שמ
לאו
אין
קנה.(:
ואם
פוקקין
בו.
דמחזי כמוסיף על הננין
;שם> דדמי לכונה ,שמוסיף
על סתימת הכית ,ואע״ס
שארעי הוא
שהרי יחזור
וישמחנו !ערובי! מז.ו.
מסורת הש״ם
הישן תחת המטה פרק שני סוכה
כח.
א( מגילה מ ,:ב( ]יומא הסם מבטל ליה .להאי פקק לגבי חלון וחשיכ ליה מכותל עצמו הלכך הר מוסיף אכל סדין אכן סהדי דלא מכטיל ליה לגבי סוכה וסופו
נ( ]לעיל כז,[:
יט,[:
ליטלו הלכך לא פשיטא לרבי אליעזר דליהר מוסיף :אינן אלא מפי השמועה .כממיה :הזקקסוני .כלומר מזקיקוני לומר דבר כו׳
ד( ססמיס קט .ע״ש שהוא
ר״ע ,ה( נ״נ קלל ,.ו( ]עי׳ אגיד לכם אמ מדוחי וזו אחמ מהן :שיחס חולין .דכרי הכאי ושחוק כלומר מה שספק כידי לא מפני '()שטרחתי( ככל אלה ואי אפשר
סנהלרין יא .ומה שנלפס שאמרו רבותי דבר בבימ המדרש ולא שמעמיו ומה שלא שמעתי לא אומר שכך היא מדחי :בלא הורה .בלא גירסא שהיה הולך ושונה
שס בגליו! נשס רש״ל
למומק זה[] (t ,נס״א :תמיד :חוץ מערבי פסחים .מפני
חלמולן ,ס( ]נערך סח עשיימ פסמיהס ומפני התינוקות
עוף שפורח עליו מיד נשרף.
כל
התם הוא דמבטל אבל הבא דלא מבטל
כתנ הערוך עני! נפלא שלא ישנו כך מפורש בססמיס <לף
כנתינתם
שמחים
שהלבריס
לא ת״ר מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל
ע״ש[ ,ע( כרכות יא.
עירובי! יג :לעיל ג .ז ,:ק ט : ( .וערבי יום הכפורים .שצריך
כסיני שנתנה מורה כאש וכענין זה
העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות
י( ]שנח כט :וש״נ[ ,לאכול מכעוד יוס :משנה >« .כגון
מצינו כמדרש כעוכדא דרכי אליעזר
כ( ערכי! נ ] :עירונין
סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי
משנה וכריימא של ששה סדרים:
ורכי יהושע שהיו מסובין כסעודה
ינמוח טו,.
סב ,[.ל(
יוסי
ר׳
שמעתי
לא
לתם
אמר
עשר
שמונה
הסנאים
שהיו
סכרא
היא
זו
גמרא.
מ( ]קדושין לל ,[.נ( ]צ״ל
וליהטה האש סביבם ק(:
בר׳ יהודה אומר חילוף הדברים שמונה
שלא טרחתי[ ,ס( נס״א :אמרוניס מדקדקים כדכרי הראשונים
היא
נינהו .הלכתא
הלכתא
לקלוק ,ע( נס״א :חלמול,
פ( ]לעיל ה :ולקמן לל ,[.הסמומיס לפרשם ולימן בהן טעם
עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר
גרסינן לשון יחיד דחדא
צ( עי׳ נערוך ערך סמ כמו שעשו האמוראים אמר המנאים
מינייהו הלכתא ותו לא וכריש כנות
להם לא שמעתי אמרו לו כל דבריך אינן
פירוש ע״ז ,ק( ]עונלא שפירשו דכרי הפנאיס שלפניהן וקבעו
כותים )נלה ל ף לב (.גכי אין לי אלא
אלא מפי השמועה אמר להם הזקקתוני
1ו כחני חוספוח חגיגה
טו .ל״ה שונו וכו׳ כשם בהן גמרא ואומו דיוק* שבימי התנאי׳
אשה נקט לשון רכים לפי שמסופק
לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי א( מימי
הירושלמי ע״ש[,
נקרא הש״ס»( :הלכות .הלכה למשה
על שניהם הי מינייהו הלכתא:
לא קדמני אדם בבית המדרש א ולא ישנתי
עקומה
ודופן
ולכוד
גוד
כגון
מסיני
השוה
בבית תמדרש לא שינת קבע ולא שינת
שיעודן»(חציצין מחיצין עשר נטיעות
עראי ולא הנחתי אדם בבית חמדרש ויצאתי ב ולא שחתי שיחת 0חולין ולא
תורה אור השלם ערבה וניסוך המיס :דקדוקי סורה.
.1להנחיל אהבי יש דברי אוחיוח שבאין לדרוש בהן
אמרתי דבר ״שלא שמעתי מפי רבי מעולם אמרו עליו על רבן יוחנן בן
ואערתיהם אמלא:
דברם ומעוטיס כגון האזרח להוציא
זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ג ולא חלך ד׳ אמות בלא תורח ובלא
משלי ח כא
.2בסכה תשבו שבעת הנשים שדקדקה המורה בלשונה
תפילין ולא קדמו אדם בבית חמדרש ולא ישן בבית חמדרש לא שינת
האזךה לכתוב אוח ימירה ללמד :דקדוקי
בל
ימים
קבע ולא שינת עראי י ולא הרהר במבואות המטונפות ולא חניח אדם
בישראל ישבו בסבת:
סופרים .שהוסיפו לדקדק אחר
ויקרא כג מב
בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא
.3דבר אל בני י ש ר א ל מעשה הבריות ולהחמיר ולעשות
פתה אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע
איש או אשה כי יעשו סייג ואזנים לתורה וגזרו גזרומ
מפי רבו מעולם י>ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש ה הוץ מערבי
מכל חטאת האדם להרחיק את האדם מן העבירה
למעל מעל ביי ואשמה
ודכוותה בבכורות ) ל ׳ ל >:גר הבא
פםחים וערבי יום הכפורים ובן היה ר׳ אליעזר תלמידו נוחג אחריו תנו
הנפש ההוא:
אין
אחד
מדבר
חוץ
עליו
חורה
לקבל
ה(
במדבר ה ו
רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה
מקבלין אותו ר׳ יוסי אומר אפילו
עליהן שכינה י>כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה
דקדוק אמד מדקדוקי סופרים :קלים
כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן
הגהות הב״ח
בק״ו
דברים הלמדין
וחמורים.
רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא חניח מקרא
)א( גט׳ גשיס פטורות ויום שנימנו לדון מעצמן לכל אדם ולא
הכסוריס (3) :רש׳׳־ ד״ה
ומשנה ״גמרא חלכות ואגדות דקדוקי תורח ודקדוקי סופרים קלים וחמורים
משגה כגון .ג״כ והרשנ״ס פירשו כלום בסיני :וגזרות שוות.
וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי תשרת ושיחת שדים
נס׳ י״נ דף קלד האריך דברים הלמדן מ״ש :תקופות .חשכון
נסי׳ נרייתא זו נניאיר הילוך ממה ולבנה :וגיממריאוס.
ח( ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר
יותל מפרש״י כאן:
דברים הלמדין בלשון גימטריא כגון
גדול מעשה מרכבה דבר קטן תויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר
)ירמיה כה( שש״ך בבל בא״ת ב״ש
1להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול
כשדים גשם נא( לב קמי בא״ת ב״ש
גליון הש״ם
שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב
נפי כל לרבות את סהדה מנון )לקמן ל ׳ נ ב 0בא״ט ב״ח
נו(
ועוםק בתורח כל עוף שפורח עליו מיד נשרף :מתני׳ מי שחיח ראשו
הקטנים .עיי! פסחים דף וכן לפי מנין האומיוח כגון סתם
ורובו בםוכח ושולחנו בתוך הבית י ב״ש פוסלין וב״ה מכשירין אמרו
ה(.
ל׳
)נזיר
מנ ע״כ תוס׳ ד״ה מאן נזירומ שלשים יום
שמעת:
להם ב״ה לב״ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב״ש וזקני ב״ה לבקר
מקדוש יהיה יהי״ה כגימטדא שלשים
הוו :שיתת מלאכי השרת שיתס שדים
את רבי יוחנן בן חחורנית ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בםוכה
שיחס דקלים .לא ידענא מאי היאצ(:
ושולחנו בתוך חבית ולא אמרו לו דבר אמרו לחם ב״ש יימשם ראיח
מוסף רש״י
ח ו ץ מערכי פסחים .כדי משלות כוכסין ומשלות שועלים.
אף הם אמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך
שישנו התינוקות ביוס ילא שיסדו קדמונים לתת אמתלא לחוכחמס
נלילה נשעת הגדה ;פסחים ופולין אומן כמכסים וכשועליס כגון י נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה כ ( ח קטן שאינו צריך לאמו חייב
ק . ( 0ראויים שתשרה יסנהלרין לנו (.מאזני צדק אבות בסוכה מעשה לי וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וםיכך
עליהן שכינה .אלא שעו!
על גבי חמטח בשביל קטן :נמ׳ מח״מ דת״ר אזרח זח אזרח מ ( 2האזרה
הדור גורס ואין הדור אכלו בוסר :הויוס דאביי ורבא.
להוציא את הנשים 8כ ל לרבות את הקטנים אמר מר האזרח להוציא את
ראוי לכך )רשב״ם ב״ב כל איבעי׳ להו לאביי ורבא הוה
שתעמוד להם
קלד>.
חמה כיהושע .ולמשה מספקא להו ובכולן נתן את לכו ונתן
חנשים למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע וחתניא חאזרח לרבות
דנסקא
ממה
עמדה
נמי
בהן טעם ובימי אמוראים נשחכחו:
את חנשים חאזרחיות שחייבות בעינוי אלמא אזרח גברי משמע אמר
לן כמס׳ ע״ז »כה (.אחל
אמל ,אלא משוס דאין כשדן* .שהיו מלאכי השרמ ממקבצין
רבה הלכתא נינהו ואםמכינהו רבנן אקראי הי קרא והי הלכתא ותו קרא למח
חשוכי! כל כך כמשה חלאן סביכיו לשמוע דכד תורה מסיו:
לי הלכתא למה לי הא םוכה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן
בתמיה:
ראיה.
משם
כיהושע 1ב־ב שם! .גמרא .מתני׳
סכרת המשניות כעץ שאנו
גרמא נשים פטורות יא( יום הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר
בגמרא:
מפרש
מפרשי! עליהן לא שנו כו׳ נשים ועבדים.
רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא 3איש או אשה
האזרת .בבני ישראל ישבו
חסורי מחסרא כו׳ !:שם( .גמ׳
הלכה
הלכות.
!;שם!.
מסיני
למשה
ואגדות.
מדרשי פסוק כגון חנחומא
ונראשית רנה ויקרא רכה
!שם;.
וי״ו
דקדוקי
לוזה
לכס
תורה.
הטמא
)רקרא יא( למרנינן מיניה
לס השרץ !שם! .ודקדוקי
נגון
סופרים.
שגזרו
חכמים
קלים
וחמורים.
לילי
שלא
איסור חורה
גזירוח
ינא
!שם(.
שאלס
לן מעצמו ושפן .וגזרות
שוות.
כגון
יליף
קיחה
קיחה משלה עסרון ושם,
השוה
כסוכות :אזרח זה אזרח .אי הוה
כתיכ אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים :כתיב האזרח .מיומן שבאזרחים להוציא את הנשים :לרבות את
הקטנים .לקמן רמינן מתניפא עלה :בעינוי .יום הכפודם דכתיכ ]ויקרא טז[ תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר
אלמא ה׳ לרכויי אתא :אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי .הנך מרי מילי ליכא למידרשינהו למרוייהו מקראי
דאס זו ה׳ לרכות אף זו ה׳ לרכות ואס זו למעט אף זו למעט אלא על פי הלכה שנאמרה למשה מסיני כאחד מהן לחילוף
נאמרו שני דבדם הללו זו לחיוב וזו לפטור וחדא מינייהו לאו ממשמעומא אלא רבנן אסמכינהו אקראי מדא ממשמעותא וחדא
אסמכמא בעלמא דאלו קרא חילופא משמע ולמילתא אחריתי אתא :ה״ג הי קרא והי הלכתא ותו למה לי קרא למה לי הלכסא.
הי קרא הי מינייהו ממשמעומא והי לאו ממשמעותא דקרא דאלו קרא חילופא משמע אלא מהלכמא הוא דאממר ותו למה לי קרא
למה לי הלכתא לא כסוכה לפטור ולא בעינר לחיוב :נשים פטורות .בפ״ק דקדושין ) ל ׳ לל (.מפרש :ויום הכפורים .לא מעשה
הוא וכרמ הוא וכל מצות לא תעשה בין זמן גרמא בין לא זמן גרמא נסקא לן בקדושין ) ל ׳ לה (.מדרב יהודה דחייכומ:
אמר
עי• ק ד ו ש ץ ב .(.תקופות.
עין משפט
נר מצוה
נד א מיי׳ סייר מהל׳ ת״ם
הלכה ט סוש״ע י״ד
סי׳ רמו סעיף טז:
נה ב מיי׳ שס טוש׳׳ע שס
סעיף יז ושם סעיף כה
כהג״ה:
ג מיי׳ סייר מהלכות
נו
תפילי! הלכה כה:
ד מיי׳ פ״ג מהלכות
נז
א״מ
ק׳׳ש הלכה ל טוש״ע
סי׳
סעיף
פה
כ
וטוש׳׳ע י״ל סי׳ רמו סעיף
נח
כו נהג״ה:
)מיי׳ ס״ז מהל׳
ה
מצה( סמג עשי! מא
א׳׳ח
טוש״ע
מעכ
סי׳
סעיף א:
ו מיי׳ פ״ו מהלכות
נט
סוכה הלכה ח סמג
עשי! מג טוש״ע א״מ סי׳
תרלל סעיף ל:
ם ז מיי׳ שס הלכה א סמג
שס
סי׳
טוש״ע א״מ
תרמ סעיף א:
ח מיי׳ שם טוש״ע
םא
שם סעיף נ :
רבינו חננאל
דילמא התם משום דמבטל
לפקק
ליה
אסר
החלון
שאינו
את
קא
תלוי,
אבל הכא דלא מבטל ליה
לסדין אימא לא תיבטל,
נמצא
ספק.
הדבר
וכן
שאלו שלשים הלכות את
ר׳
י״כ
אליעזר בענין סוכה,
אמר
השיב
להן,
לא
להן
י״ח
שמעתי.
אמרו לו כל דבריך אינן
אלא מפי השמועה .אמר
להן הזקקתוני לומר דבר
שלא שמעתי מפי רבותי.
ובא להודיע שלא נתרשל
בשימוש
אמר
בית
מימי
המדרש
קידמני
לא
אדם לבית המדרש ,ולא
ישנתי בו שינת קבע ולא
ולא הנחתי אדם
עראי,
בבית המדרש ויצאתי ,ולא
שחתי שיחת חולין .ולא
אמרתי דבר שלא שמעתי
שהיה נוהג ר׳
מרבותי.
אליעזר כמנהג רבן יוחנן
בן זכאי בכל אלו .והיה
עוד רבן יוחנן בן זכאי
נוהג ,לא הלך ד• אמות
בלא תורה ובלא תפילין,
ולא
מצאו
יושב
אדם
דומם אלא שונה ,ולא פתח
אדם דלת לתלמידים אלא
הוא ,מכלל שהיה משכים
ומקדים ,ולא אמר הגיע
זמן לצאת מבית המדרש
חוץ מערבי שבתות וימים
טובים .ת״ר פ• תלמידים
היו לו להלל הזקן ,ל׳
מהן ראוין שתשרה שכינה
עליהן כמשה רבינו ,ול׳
מהן שתעמוד להן המה
כיהושע בן נון ,ועשרים
בינוניים .הגדול שבכולם
יונתן
עליו
בן
כל
עוזיאל,
עוף
אמרו
שפורח
עליו באויר בשעה שהיה
עוסק בתורה מיד נשרף,
זיו השכינה היה
כלומר
במושבו .קטן שבכולן רבן
יוחנן בן זכאי אמרו עליו
זכאי
על רבן יוחנן בן
שלא הניח מקרא ,משנה,
תלמוד,
הלכות ,ואגדות,
סופרים,
וחמורין,
דקדוקי
תורה,
ודקדוקי
שוה,
תקופות,
קלין
וגזירה
וגימטריא ,שיחת מלאכים,
שדים,
ושיחת
משלות
דקלים,
ושיחת
שועלין.
משלות כובסין ,דבר גדול
מעשה מרכבה ,דבר קטן
הויא
דאביי
הקושיות
ורבא,
שהיו
נושאין
ונותנין בה עכשיו
ודכא,
פי׳
אב״
פשוטות וסדורות
מולל הלכנה <ב״ב שסו .וגימטריאות .כגון אנכי אנא נפשי כתכית יהכימ ,ירט יראה ראתה נטתה ישם .עי• שבת קה .!.שיחת
היו ומכוונות ביד רבן יוחנן בן זכאי ,א( וכך היו מתעסקין בהן .מ ת נ י ' מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כוי .נשים ועבדים וקטנים
שנני אלם רגילים ללנר על הלקליס כלכתינ נשלמה )מלכים א ל( וילנר על העצים ;ב״ב שסו .משלות כובסין .צורך יש נה
ואקשינן למימרא דאזרח בין איש ובין אשה משמע ,והתניא בעינן ]יום[ הכיפורים האזרח לרבות הנשים האזרחיות לענוי,
ליחזקאל !שם( .הויות דאביי ורבא .שהקשו משגיות וגרייתות טוכא ותירצום )שם( .להנחיל אוהבי יש .עולמות ,וכל כך
אקרא ,כלומר חדא קרא וחרא הלכתא .ואמרינן איזו היא קרא ואיוו היא הלכתא ,ותו בהא תרתי בסוכה שהנשים פטורות
מלאכי השרת .להשניעס ו נ -ב שם; .ושיחת שדים .להשניעס ונפקא מינה לעשוח קמיע לרפואה )שסי .ושיחת דקלים.
ללמול לגרי תורה ,כלכחיב )קהלת ינ> תק! משלים הרגה וכתיב )משלי א( להבין משל ומליצה ! ב י ב שם; .מעשה מרכבה.
למה ט אוצרומיהס מלאים כל טוב ,לברי מורה וחכמה ישמו .ג ד ו ל ש ב כ ו ל ן ע ל אתת כמה וכמה .להבין לנר מחוך
לגר יותר רוחר !שנו .:ב ״ ש םוסלין .לראוי לחשמיש בעינן ! ל ע י ל ז .;:קטן שאין צריך לאמו ה ״ ב בסוכה .מחנכין
ליה מלרננ! ! ע ו ו נ י ) פ נ • לחיינ לחנכו כמצות סוכה ׳.לעיל נ .,;:ופיחת את המעזיבה .טיח ,טיט שעל התקרה .ינמ1ת טי .
בשביל קטן .דסבירא ליה לשמאי קטן הצריך לאמו חיינ כסוכה !שם׳.
פטורים כוי .מנא לן שהנשים פטורות ,דתנו רבנן ,אזרח ,הייתי אומר אזרח בין איש בין אשה ,האזרח ,להוציא את הנשים.
אלמא אי לאו דמרבי להן לנשים מהאזרח מתוספת ה״י ,אזרה גברי משמע נשי לא משמע .ומשני רבה הלכתא היא ואסמנוה
וביום הכיפורים שהנשים תייבוה ,אין צריכות לא קרא ולא הלכתא .ישיבת סוכה מצות עשה שהזמן גרמא הוא ,וקיימא
לן כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ,אי יום הכיפורים נפקא לן מהא דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת,
או אינו מינן יאול׳ רצ״ל ואח״נ נשתכחו מהן וכן סרש״י וכימי האמוראים נשתכחו.
עין משפט
נר מצוה
כח:
הישן תחת המטה פרק שני
סוכה
מסורת הש״ם
אמר אניי לטולם סוכה .לפטורי הלכתא היא לאלו קרא חיונא
םב א מיי׳ פ״ו מהל׳ השוה הכתוב אשה לאיש .וא״ת פ״ק לערכין )ל׳ ד >:לאמר
סוכה הלי א טוש״ע
קמרבי לאזרח גברי הוא למשמע והי לרבות את הנשים הוה לן
אין לי אלא איש שהעריך אשה שהעריכה מנין וכפ׳ ל׳
א״מ סי׳ מרמ סעיף כ:
למלרשיה כללרשינן ביום הכפוריס אלא שהלכה למשה מסיני
םג ב מיי׳ שם הל׳ ה סמג מימומ )סנהדרין ד ף סו (.גכי מקלל אכיו ואמו לאיצטריך לן איש
פוטרתן ולקתני האזרח להוציא את הנשים אסמכתא בעלמא הוא
עשי! מכ טוש״ע א״ח איש לרבומ אשה ללריש לה מלכתיב איש תרי זימני לאין מיעוט
סי׳ תרלט סעיף א:
ועיקר קרא לרבויי אתא כללקמן.
אחר מיעוט אלא לרבות תיפוק ליה
פ ד ג מיי׳ שס הל׳ ט
ולקשיא לך למה לי הלכתא לפוטרן
נגמר
בפ׳
וכן
לאיש
אשה
מלהשוה
טיש״ע שם סעיף ד:
א ( השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין
הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא
הלין <שס ל׳ מו >:אין האשה נתלית
שבתורה אמר אביי לעולם םוכה הלכתא
איצטריך ס״ל כוי :רבא אמר אצטריך.
מלכתיב איש ולא אמרי׳ השוה אשה
ואיצטריך ם״ד אמינא תשבו כעין תדורו מה
מה המס נשים חייבות באכילת מצה
לאיש וי״ל ללענין פרשה שנאמרה
רבינו חננאל
דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו
ואף ע״ג למצה מצות עשה שהזמן
השוה הכתוב אשה לאיש ,כלשון זכר הוא ראמרינן השוה הכתוב
לכל עונשין שבתורה.
קמ״ל רבא אמר איצטריך ם״ד אמינא יליף
גרמא רנפקא כרר״א בפסחים )דף
אשה לאיש לאהא מייתי לה בריש
ומשני אביי סוכה הלכתא,
חמשח עשר חמשה עשר מחג המצות מה מג >:שנאמר לא תאכל עליו חמץ
ואצטריך סד״א תשבו תמורה )ל׳ ג >:והכא גבי אזרח אבל
שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בבל
כתיב ,ודרשינן תשבו כעין היכא לכמיכ איש ממעטינן אשה
להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ״ל
תדורו ,מה דירה איש
תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה
ואשתו אף סוכה איש ומיהו קשה לבפ׳ שור שנגח ארכעה
והשתא דאמרת םוכה הלכתא קרא למה לי
ונשים ישנן במצות לא תעשה להיינו
ואשתו חייבין ,קמ״ל אשה וחמשה ) נ ״ ק ל ׳ מל >:אמר שור שור
לרבות את הגרים םד״א 1האזרח בישראל
אכילח חמץ :והשתא דאמרת סוכה
פטורה .רבא אמר סד״א שבעה להביא שור האשה גבי שור
נילף ט״ו ט״ו מהג
אמר רחמנא ולא את הגרים קמ״ל יום
לפטורא הלכחא היא .ולאו ממשמעותא
המצות ,מה ט״ו דהג שהמימ והחם לא כחיב ביה שור איש
לא
נפקא
רב
אמר
יהודה
מדרב
הכפורים
לאילו ה׳ לקרא רבוייא היא קרא
המצות נשים תייבות אף אלא לכמיב ביה וגס בעליו יומת
למה לי כלומר אמאי אתא ה׳ לסוכה:
ט״ו דהג הסוכות נשים וזה אינו אלא לשון זכר ושמא יש בו
נצרכא אלא לתוספת עינוי םד״א הואיל
חייבות ,קמ״ל דלא .וקרא
לרבות את הגרים .שחייבים בסוכה:
דכתיב בסוכה האזרח ,שוס ימור שהיימי ממעט ממנו אשה
ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש
מדרב יהודה נפקא .ולמה לי קרא
לרבות הגרים .ומדסוכה אי לאו לרביי׳ רחמנא אי נמי משוס
ומאזהרה לא נתחייבו נשים כלל קמ״ל:
הכפורים
הלכתא יום
ה׳ להאזרח לרבויי נשים לעינוי:
שהנשים הייבות בעינוי ללרשינן בפרק ל׳ וה׳ 1שס ל ף מל(.
אמר מר כל לרבות את הקטנים והתנן
שהצריך הכמוב
לתוספת עיגוי.
קרא ,למה לי בהא נגיחה למיתה נגיחה לנזקין הוה ילפי׳
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ל״ק
להתחיל ולהתענות מבעול יום :הואיל
קרא הא אמרן השוה מימה מנזקין לבחיב בהו כי יגח
הכתוב אשה לאיש לכל
כאן אבקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא
ומעטיה קרא .מלאו וכרת לכתיב
לרבות הגרים.
איש ט>:
עונשין שבתורה .ושנינן שור
13
בעינוי ו ו י ק ר א כגן בעצם היום הזה
כי אתא קרא לחיובינהו לס״ל ישראל ולא גרים כי האי גוונא
הגיע להינוך קטן שהגיע להינוך מדרבנן
לנשים בתוספת עינוי,
על עצמו של יום ענוש כרת ואינו
אשכחן פרק כל המנחות באות )מנחימ
הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא:
והוא בין השמשות של
ענוש כרת על תוספת עינוי ומאזהרה
יום הספורים .סד״א הואיל ל ף ס א :ישס> גבי תנופה לאמרי׳ אין
ג
קטן שאינו צריך לאמו כוי :יהיכי דמי
נמי אימעוט בפרק בתרא ליומא <דף
ומיעטה קרא להאי תוספת לי אלא בני ישראל גרים ועבליס
קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי ר׳ ינאי כל
פא (.נשים נמי למעטי ללא ליחייבו
מכרת ,דכתיב כי כל הנפש משוחררים מניין ת״ל המקריב וכן
אשר לא תעונה וגר ,על
שנפנח ואין אמו מקנחתו רבי ״)שמעון( אומר
ביה אפילו למצות עשה בעלמא:
ושם(
)ינמומ ל ף ע ל :
עצמו של יום חייב כרת בפרק הערל
ה
כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא י]אמא[
קטן שהגיע לחינוך .משאינו צריך
ולא על תוספת ,מעינוי ובספ״ק לכרימומ ) ל ף crלבר אל
לנשים,
נמי מיעטנהו
לאמו :אסמכתא בעלמא נינהו .וקרא
קמ״ל האזרח ,לרכות בני ישראל אשה כי מזריע אין לי
גדולים נמי קרו אלא יי)אימא( כל שנעור ואינו
לרבי אליעזר כלאית ליה לרבות גר
הנשים האזרחיות לעינוי .אלא בני ישראל גיורפ ושפחה
קורא אמא אמא :מעשה וילדה כלתו כוי:
שנתגייר בינתיס וקטן שגלל לעושים
פ י ם ק א כ ל קטן שאינו משוחררמ מניין ת״ל אשה ותימה
מעשח לסתור חםורי מהסד׳ והכי קתני ושמאי
צריך לאמו חייב בסוכה.
סוכה בחולו של מועל מה שאין שאר
)סנהלרין
ותניא נמי כל האזרח ,לבפרק אלו הן הנחנקין
מחמיר ומעשח נמי וילדה כלתו של שמאי
ישראל עושין או לרבנן כלאית להו
כל לרבות הקטנים ,והתנן ל ף פ ו .ישסו גבי גונב נפש אמרינן
חזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה
שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת
נשים ועבדים וקטנים בני ישראל למעוטי למי שחציו עבל
פטורים .ושנינן הא דתני
הימים
שבעת
כל
מתני׳
חקטן:
בשביל
ולהכשיר סוכה שאולה :הכי גרסינן
קטנים פטורים ,בקטן וחציו בן חורין אבל כולו משוחרר לא
אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ירדו
כל שניעור משנתו ואינו קורא אמא.
שצריך לאמו ,והא דתני ממעט מבני ישראל וכן בפרק כנות
קטנים חייבין ,בקטן שאינו
שאינו כרוך אחריה לקרותה בכל שעה
כומים מ ל ה ל ף לל (.בני ישראל
גשמים מאימתי מותר לפנות משתםרח
צריך לאמו .ואסיקנא קטן
שניעור :ופרכי׳ ]אמא[ גדולים נמי
מטמאין
הנכרים
ואין
בזיבה
מטמאין
שאינו ]צריך[ לאמו ,כגון
המקפה משלו משל למה הדבר דומה
קרו .כלומר שאינו קורא לאמו הוא
שנפנה ואין אמו מקנחתו ,בזיבה אבל גרים ומשוחררים לא
לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו
או ניעור ואינו קורא
דקרית ליה אין צריך לאמו הא אס
אימא אימא שתי פעמים .ממעטי וכן במנחות בפ׳ שמי מלות
נ
הימים
שבעת
ל
כ
ת״ר
נמ׳
פניו:
על
קיתון
קורא אמא צריך לאמו קרית ליה
ואפי׳ קטן שהגיע לחינוך ) ל ף צג .ושס> כני ישראל סומכין
אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו
אפילו גלול שאינו צריך לאמו רגיל
מדרבנן הוא דמחייב ליה .ואין הנכרים סומכין אבל גרים
אי הכי כל האזרח למאי
לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות״
לקרותה כשניעור :אלא כל שניעור
אתא ,ואמרי׳ לר׳ אליעזר ומשוחררים סומכין וכפ״ק לערכין
ואינו קורא אמא אמא .שאינו כרוך
מיבעי ליה לגר שנתגייר ) ל ף ה (:כני ישראל מעריטן ואין
מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה
אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו
בחולו של מועד שחייב הנכרים מעריכין ושמא ככל הני יש
מה״מ ״ידת״ר 1תשבו כעין תדורו מכאן אמרו
ולישב
סוכה
לעשות
אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו
בה .וכן קטן שהגדיל .שוס רבוי למרכינן גדם ומשוחררים׳(:
כל שבעת הימים עושה אדם םוכתו קבע
כל
להו
מבעי
ולרבנן
הוא :מעשה לסתור .דהא קטן
כאן בקטן שהגיע לחינוך .כגון
וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן
האזרח מלמד שכל ישראל
הצריך לאמו הוא ואמאי פיחת וסיכך:
קטן שאינו צדך לאמו אע״ס
בסוכה
לישב
ראויין
לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושות׳
מתני׳ סוכתו קבע .להיות כל
אחת .ומפורשין דברי ר׳ למתניתין קתני לה בהליא לרך הש״ס
ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה איני והאמר
עיקר דירתו בה :מאימתי מותר
אליעזר ורבנן למעלה כך .להקשות ולתרץ כן ולכוותי׳ ס״ק לחגיג׳
מתני׳ כ ל שבעת הימים
לפנות .הימנה ולירל :משתסרח
עושה אדם סוכתו קבע ) .ל ף ל .ושם( לרדש כל זכורך לרבות
רבא מקרא ומתנא במטללתא ותנוי בר
המקפה .משתתקלקל המקפה .כל
מחרש
חוץ
והתנן
ופריך
הקטנים
ג
ומצעות
יש לו כלים נאים
ממטללתא ל״ק הא במגרם הא בעיוני
תכשיל קפוי לא רך ולא עכ קרוי
נאות מעלן בסוכה ,שוטה וקטן ומשני כאן בקטן שהגיע
בסוכה
ושותה
אוכל
מקפה :משל לעכד כוי .כלומר גשמים היורליס כמג סימן קללה
ומשנן בסוכה .ואוקימנא לחינוך להיינו כלמנן המס כל שאינו יכול לאחוז כילו של אביו
הס משל לעכד כר :ושפך לו קיתון .של מיס על פניו וכגמרא
למגרס א>ולעיוני בסברא ולעלומ מירושלים להר הכית ואס יכול לעלות היינו הגיע
ןכט [.מפרש מי שסך למי :גמ׳ ומשנן כסוכה .סוכר למודו ומחמכו
דצריך קבע ,בסוכה ,לחינוך וקס״ל למקשה לכל קטן מרבי משוס לקרא סתמא כתיב
וכן מקרא ומשנה ,אבל
על בוריו לעמול )א( להיינו שמעמא דאמוראי וסברא של טעמי משנה
תנויי לארהוטי לישנא מרבינא להו ולכוותה בריש בנות כוסים 1נלה ל ף לכ .ושם( לאי
וברייתא מה טעם זה חייב וזה סטור זה אסור וזה מותר :מקרי
דגמרא ,בר ממטללתא לאו משום לבת שלש שנים רום אחל לענין כיאה הלכתא הוה
ולא חיישינן.
ומפני .לקרות שבכתב ולשנות משניות הערוכות ושגורות כפה:
מרבי אפי׳ בת יום אחל מלכתיב ואשה משום לקרא סממא כמיב
במטללתא .כסוכה :וחטי .הש״ס להוא סברא לטרוח ולשנן וכן
והשתא הגיע לחינוך לאמרינן בכל לוכמא אין כולן שרם אלא
שמעתא לאמוראי שאינן כאומ אלא מכלל לקלוקי שהן למילין מתוך
א( אולי דצ׳׳ל למגרס דלא בעי כל אחל לפי עניינו להכא אמרי׳ באין צדך לאמו וגבי חגיגה
לכרי משנה דמדמו מלתא למלתא :בר ממטללתא .אס ירצה
קביעות א״צ סוכה ולעיוני שיכול לעלות ובסוף לולב הגזול )לקמן ל ף מכ (.גבי לולב ביולע
למצטער הוא ומצטער פטור מן הסוכה והאויר יפה לו להרחיכ
נסברא וכו׳ יעי׳ גר׳׳ן דהגיא לנענע וגבי ציצית ביולע להתעטף וגבי תורה ביולע ללבר:
פירוש זה נשם י״מ.
לעתו .קא סלקא דעתיה מנוי היינו משנן :הא למיגרס כוי.
תשבו כעין תדורו .רבא נמי למפרש טעמא אחדנא גבי
כלומר תרי גווני שינון הוו למיגרס גמרא הכרורה לו ככר והיינו
שומרי גנומ לעיל ) ל ף מ (.לא פליג אהא ברייתא
שמעתא צריך סוכה והיינו משנן :לעיוני .כר ממטללמא:
המשניומ
בסוכה .לבאר טעס
כלפרישימ שם :ומשנן
והיינו הש״ס ופריך והא תנוי לבר ממטללמא לפי שצריך
כי
מחשכה ורוחכ אויר ומשני לכגמרא נמי יש עיון י( כגון לבר פלוני אסור ומותר אכל לעיוני כטעמים בר מסוכה:
8
מנא
א( ינמות פד :תמורה נ :
נייק טו .ססחיס מג .קדושין
לה :נדה ממ ,:ב( וחגיגה
עירונין סב,.
ד ,[.ג(
ד( ןצ״ל שמעון בן לקיש ן,
ה( רש״ל ,ו( רש״ל מ״ז,
(tועיי ברש׳׳י שנח קנד:
ד״ה שחיסן ,ח( ולעיל נו.
וש׳׳נן ערכין ג ,:ט( ןוע׳׳ע
חוס׳ נ״ק טו .ד״ה השוה
ונדף מד :ד״ה שורן,
י( ווע״ע מוס׳ סנהדרין
פו .ד״ה בני ינמנחות סא:
ד״ה אין לין ,כ( ויש נלא
עיון רש״שו,
תורה אור השלם
.1בסבת תשבו שבעת
האזרח
בל
;מים
בישראל ישבו בסבת:
ויקרא כג מב
הגהות הב״ח
ד״ה ומשנן
)א( יע
כסוכה י
לעמוד עליו
דהיינו
גליון הש״ס
תום׳ ד״ה השווה
וכי׳
בלשו׳ יכר הוא דאמ־י'
השוה .עיין תיס׳ יומא דף
מג ע״א ד״ה ונח!:
מוסף רש״י
ל כ ל עונשין שבתורה.
לאו וכרח ,אנל עשה לא
הוי עונש ,הלכך מצות
עשה שהזמן גרמא נשיס
פטורות ,אנל לא תעשה בין
שהזמן גרמא נין שלא הזמן
גרמא נשיס ח״נות :יבמות
פד••! מכאן שהנשים חיינוח
על נל ל״ת שכתורה שהרי
עונשן מלקוח !פסחים מג ו.
ואינו קורא אמא אמא.
דאחיא
דלא צוח עד
לקמיה הוי אינו צריך
לאמו :ע י ו נ י ו 9נ .>.מעלן
לסוכה .כל מיסה דסוכה
נקיט בלשון עלייה כמסכח
סוכה ,לסי שרונן עושי!
סוכוחיהן נראש גגן :שבת
קנדי .:כעין תדורו .כדרך
שהוא דר כל השנה ננימו,
להניח
תורה
הזקיקחו
דירתו ולדור כאן בסונה
עם מטוח־י יכלי תשמישי
ומצעוחיו :ל ע י ל ם ! .
מסורת הש״ם
א( ]צ״ל לרנא ורמי וכן
העתיק כע״י[ וכעל סה״ד
הגיה דרמי נר ממא ט
הוי קיימא וכוי ,נ( ]לקמן
מס ,[.ג( ]תוספתא פ״כ[,
י( נעי׳ פרש״י שכת קנד:
ד״ה שתיס מ י אלם[,
ה( מטלפא ס׳ נא ,י( שנת
קנו ,.ז( נמס׳ ד״א פ״נ[,
ח( ]נערוך אימא פלסטר[,
הגהות הב׳׳ח
)א( תום׳ ד״ה ואמרי ונו׳
וצריך לאכול שם ניו״ט:
מוסף רש״י
אי אפשי בשימושך.
כלומר כשהגשמים יורדים
לסוכה הכל יוצאין ונראה
חסן
הקנ״ה
שאין
שנשתמש לפניו!תענית נ.ו.
הלח עלך הישן
רבינו חננאל
כי הא דרבא בהדי רמי,
כי הוו קיימי מקמי רב
חסדא ,הוו מרהטי לישנא
דגמרא ,והדר יתבי ומעייני
בסברא .אמר דכא מאני
משתיא במטללתא ,מאני
בר
מכלא
ממטללתא.
שרגא שרי בסוכה גדולה,
בסוכה קטנה p nלסוכה.
ירדו גשמים מאמתי מותר
ליפנות כוי .תנא משתסרת
המקפה של גריסין .וכן
אי
הוה
נשיב
זיקא
וקא מייתי ציבי באפיה,
מותר ליפנות .ת״ר היה
אוכל בסוכה וירדו גשמים
וירד ,ופסקו גשמים ,אין
מטריחין
אותו
לעלות
א( עד שיאור ויעלה עמוד
השחר .ירושלמי לא סוף
דבר שחסרח מקפת גריםין,
אלא אפי׳ מקפח כל דבר.
תני כשם
שמפנין מפני
הגשמים ,כך מפנים מפני
השרב ומפני היתושין .רבן
גמליאל ור׳ אליעזר היו
נכנסין ויוצאין כל הלילה.
חד מתלמידיהון דר׳ מנא
הורי
לחד
מן
קרובוהי
תשיא יצא אק מטריחין
אותו לחזור ,ולא שמע הא
הישן תחת המטה פרק שני סוכה
כט.
מנא דמיכלא .קערות לאחר שאכלו כהן צריך להוציאם מן הסוכה
כי הא כוי .לבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא ואיכא עיון
משוס מיאוס כך פירש כקונטרס וי״מ כגון קרירות ואגני
בטרמא :כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא .במר לאגמרינהו
דלישא וטעמא לכעין מדורו כעינן והני אין רגילין להיומ בכימ רירה
שמעתתא :מרהטי בגמרא .מה ששמעו מפיו דבר פלוני אסור דבר
אלא בית יש להם לכדס וכן סירש בה״ג כגון קדרי ושסודי וכי טר וכי
פלוני מומר :והדר מעייגי בסברא .מה טעמו של דבר ואס יש
תסי :ואמרי לה בר טמטללתא.
להשיכ כלום :מאני משסיא .כוסות:
אין שרגא מעניינא דאתריס דמנא
במטללסא .לפי שאינן מאוסים:
א
כי הא >)דרבה( בר המא כי הוו קיימי
דמיכלא בר ממטללמא היינו בשעה
מאני מיכלא .קערומ לאחר שאכלו
מקמיה דרב הםדא מרהטי בגמרא בהדי
שאין משתמש בהן דבשעת סעודה
כהן צריך להוציאן :לכר ממטללסא.
הדדי והדר מעייני בםברא אמר רבא נ>אמאני
אוכל בקערה בסוכה אבל שרגא
חוץ לסוכה :חצבא .כד של חרס
במטללתא מאני מיכלא בר
משתיא
בעודו דולק ומשממש לו לאורו אסור
ששואבין בו המיס :ושחיל .דלי של
ממטללתא הצבא ושהיל בר ממטללתא
כדמוכח לקמן סרק לולב וערבה )ל׳
עץ :שרגא .נר של מרס שקורץ
ושרגא במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא ממ .ושם( דמנן גבי שביעי של חג
קרושיי״ל :סוכה קטנה .של שיעור
גמר מלאכול לא יתיר סוכתו משום
מצומצם ז׳ טפחים אסור להניחן
ולא פליגי ב הא בסוכה גדולה הא בסוכה
דאי ממרמי ליה סעודתא אכיל בגווה
בתוכה :מקפה של גריםין .ממהרת
קטנה :ירדו גשמים :תנא גמשתסרח המקפה
אבל מוריד את הכלים מן המנחה
מעט :ציכוסא.
לקלקל בגשמים
של גריסין אביי הוה קא יתיב קמיה דרב
ולמעלה מפני כבוד יום שמראה
קסמין של סכך היה משיר על המאכל:
יוסף במטללתא נשב זיקא וקא מייתי ציבותא
כמכין עצמו לקראתו למקום שיסעוד
רב יוסף מאניני דעת הוה דמניא
אמר להו רב יוסף פנו לי מאני מהבא אמר
שם הלילה ואמרינן בגמרא אין לו
בפ׳ ערבי פסחים )פסחים קיג >:שלשה
ליה אביי והא תנן משתסרח המקפה אמר
מקום להוריד כלי וצריך לאכול )י«
חייהן אינן חייס הרממנין והרחחנין
בה ביום טוב האחרון מה יעשה
ואניני הדעפ שאינם יכולין לסבול
ליה לדידי כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח
ויוכימ שאינו כמוסיף על המצוה
שוס דכר מיאוס ואמר רכ יוסף
המקפה דמי לי ת״ר ״יהיה אוכל בסוכה
לעשות סוכה שמונה ימים מדליק
כולהו איתנהו בי :וירדו גשמים.
וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות
בה את הנר ומדחשיב לה היכירא
וירד מן הסוכה לגמור סעודתו ככית
עד שיגמור סעודתו ההיה ישן תהת הסוכה
בשעמ הדלקה שמע מינה לאסור
וכשישכ לו פסקו גשמים אין מטרימין
וירדו גשמים ״וירד אין מטריחין אותו לעלות
בחג ושמא היינו טעמא דמשוס
אומו להפסיק ולעלומ עד שיגמור:
עד שיאור איבעיא להו עד שיעור או עד
דמוקמינן בסוכה קטנה וחיישינן שמא
איבעיא להו עד שיאור .עד שיעלה
שיאור ת״ש עד שיאור ויעלה עמוד השחר
תשרף סוכמו ומלע דהדלקה דוקא
עמוד השמר :או עד שיעור .משינמו
מרלא נקט מעייל את הנר כלנקיט
הא אס הקיץ אפילו היה במצי הלילה
תרתי אלא אימא יעד שיעור ויעלת עמוד
התם מעייל בה מאני מיכלא:
יקום משינתו ויעלה רשן כסוכה:
חשחר :משל למה הדבר דומת :איבעיא
תא שמע עד שיאור ויעלה עמוד
להו מי שפך למי ת״ש דתניא ישפך לו רבו
הדרן עלך הישן
השחר .ועל כרמיך עד שיעור הוא
קיתון על פניו ואמר לו אי אפשי בשמושך
דמניא בה דאל״כ מאי ויעלה עמוד
ת״ר בזמן שההמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו משל למת תדבר דומה
השחר :סרסי .בממיה שני דברים
למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניה פנם לפניהם כעס עליתם
אלו הן סותרים זה את זה שיאור
ואמר לעבדו טול פנס מפניחם וחושיבם בחושך תניא רבי מאיר אומר כל
משמע שהאיר לו המזרח ועלה עמוד
השחר משמע קודם לכן :אלא .על
זמן שמאורות לוקין םימן רע לשונאיחם של ישראל מפני שמלומדין במכותיחן
כרמך שיעור קחני וה״ק עד שיעור
משל לסופר שבא לבית הספר ורצועת בידו מי דואג מי שרגיל ללקות
משיעלה עמוד השחר לאפוקי אם
ה(
בכל יום ויום הוא דואג תנו רבנן בזמן שחחמה לוקה סימן רע לעובדי
הקיץ משינמו כלילה דאין מטריחין
כוכבים לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין
ואס עלה השחר ולא ניעור אין מקיצין
ללבנה ועובדי כוכבים לחמר ,לוקח במזרח םימן רע ליושבי מזרח במערב
אותו :מי שפך למי .עבד לרבו והט
סימן רע ליושבי מערב באמצע הרקיע םימן רע לכל העולם כולו פניו
קאמר משל לעבד שהיה עושה לרבו
דומין לדם הרב בא לעולם לשק היצי רעב באין לעולם לזו ולזו חרב
עבדומ שאינו עוכדו כהוגן כך בידוע
שאין ישראל עובדין כשורה או דלמא
וחיצי רעב באין לעולם לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא ביציאתו ממתרת
הכי קאמר ושסך לו רבו קיתון על
לבא וי״א חילוף הדברים ואין לך כל אומח ואומח שלוקח שאין אלחיח
פניו לומר צא מלפני דאי אפשי
לוקח עמח שנאמר 1ובכל אלחי מצרים אעשח שפטים ובזמן שישראל
כשמושך ררידמ גשמים היא שפיכמ
2
עושין ״רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר כח אמר ח׳ אל
קימון ומכל מקום סימן קללה הוא
דרך חגוים אל תלמדו ומאותות חשמים אל תחתו כי יחתו חגוים מחמח
ומיהו פירושא דממנימין מיבעיא לן
עובדי כוכבים יחתו ואין ישראל יחתו ״ת״ר בשביל ארבעח דברים חמח לוקח
שפיכמ הקימון מאי היא ישיבת
על אב בית דין שמת ואינו נםפד כהלכה ועל נערה המאורסח שצעקח
הסוכה או ירידת גשמים :בזמן
שהחמה לוקה כוי .משוס דאיירי הכא
בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אהין שנשפך דמן כאהד
בסימני קללה נקט לה :והניח פנס.
ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין על כותבי ח>)פלסתר( ועל מעירי עדות
לנטירנ״א :והושיבם בחשך .כך
שקר ועל מגדלי בהמה דקה בא״י ועל קוצצי אילנות טובות ובשביל ד׳ דברים
כשהממה לוקה אינה מאירה כל כך:
נכםי בעלי בתים נמסרין למלכות על משהי שטרות פרועים ועל מלוי ברבית
מפני שמלומדים במפוסיהם .כל מיני
ועל
פורעניות הבאין בעולם יש להם לישראל ללאוג ולומר לא בא סימן זה אלא בשבילנו יומר משאר אומות מפני שהן רגילין ללקומ יומר מכולם:
משל לסופר .מלמל תינוקומ :ורצועה בידו .להכומ :מי דואג .אי זה מהן ירא שרגיל ללקות :לוקה במזרח .בבקר כשהממה במזרח :באמצע
הרקיע .בחצומ היום כשעומדמ בראש כל אדם :לשק .עשוי מנוצה של עזים והוא דומה לשחור :חיצי רעב .משמירין פנים :לקה בכניסתו.
בשקיעתו :פורענות שוהה לבא .כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלומ היום :ביציאתו פורענות ממהרה לבא .בדרך שמיהר הסימן לבא:
ויש אומרים חילון* הדברים .לקה בכניסתו ערבימ פורענומ ממהרמ לבא שהסימן כשם שאין לו שהומ לשמש ביום שסמוך לשקיעתו הוא כך
אין שהות לפורענות לבא .כיציאחו שחרימ פורענוח שוהה לכא כשם שיש לחמה עוד שהות ביום :אלהיה .שרה המלץ כעדה כגון סמאל שהוא
שר של עשו :אל דרך הגוים אל תלמדו .לעשומ כמעשיהם ומשתעשו רצונו מאומומ השמים אל תתמו :בשביל ד׳ דברים .לא שמעתי טעם
בדבר :מאורות .ירח וכוכבים :כוסבי פלסתר .שטרומ מזויפים ומכמבי עמל לשום דופי על אדם לכמוב כשמו מה שלא צוה :מגדלי בהמה
דקה .מחריבין אמ הארץ שאין יכולין לשמרם מלרעות בשדה חביריהם :ועל קוצצי אילנות טובוס .ואפילו הן שלהן שמשחיתין הן ונראין כבועטין
בהקב״ה ובברכתו שמשפיע טובו :על משהי שטרות פרועים .אצלם כלי לחזור ולגבות פעם אחרת :ועל מלוי ברביס .שמלוין בעלי במים
לישראל ברביח וכחיב)משלי כח> מרבה הונו בנשך וחרביח לחונן ללים יקבצנו ואמרינן בב״מ )ל׳ ע ( :כגון שבור מלכא שחונן בהן עניי נכרים:
ועל
עין משפט
נר מצוה
פה א כ מיי׳ ס׳׳ו מהל׳
סוכה הלכה ה טור
ש״ע או׳׳מ סי׳ מרל׳׳ט
ס״א:
פו ג מיי׳ שס הלכה ו
טוש״ע שס סעיף ה:
םז ד מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ו:
םח ה ו ו מיי׳ שס
טוש״ע שס סעיף ז
וכהג״ה:
תורה אור השלם
. 1ועברתי ב א ך ץ מצרים
בלילה
הזה
מאדם
יעי
והכיתי
בל בכור ב א ר ץ מעךים
ובכל
בהמה
מצרים
אלהי
אעשה שפטים אני ןץ:
.2
שמוח יב יב
בה
ץ
אל
השמים
אל
אמר
דרך הגיים א ל תלמדו
ומאתות
כי ידוה.־
תחתו
מהמה:
הגרם
ירמיהו י ב
לעזי רש״י
ק ר ו ש י ״ ל .מנורה.
פנס.
לנטירנ״א.
רבעו חננאל )המשך(
דרבן גמליאל ור׳ אליעזר.
פ י ם ק א לעבד שבא למזוג
בוס ]לרבו[ ושפך הקיתון
בפגיו .תנא אמר לו אי
אפשי בשמושך .תני מפני
ד׳
דברים
לוקק
כעלי
ונמסרין
בתים
למלכות.
על שמשהין בידם שטרות
פרועין,
ושפוסקין
ושמלוין ברבית,
צדקה
נותנין,
ואינן
בידו
ושספק
למחות ואינו מוחה .בזמן
שמאורות לוקין סימן רע
לאומות ,משל למה הדבר
דומה למלך שעשה סעודה
]וכו׳[.
שהחמה
בזמן
לוקה סימן רע לאומות,
שהאומות
לבנה
מונין
לוקה
לחמה.
רע
סימן
לשונאי ישראל ,שישראל
מונין ללבנה .לקו במזרה,
סימן
במערב,
רע
באמצע,
לבני
לבני
לכל
מזרה.
מערב.
העולם.
לקה כמין דם ,חרב בא
לעולם.
כמין
רעב
שק,
בא לעולם .לקה בכניסתו,
שוהה
פורענות
לבוא.
ביציאתו ,פורענות ממהרת
לבוא .ויש אומרים חילוף.
ובזמן שעושין רצון מקום,
אין
מתיראין מכל אלו.
שנאמר ,ומאותות השמים
אל תתתו וגוי ,הגוים יהתו
ולא
ישראל יחתו .ת״ר
בשביל
ד׳
דברים
חמה
לוקה ,על אב בית דין שמת
ולא
נספד כהלכה ,ועל
נערה המאורסה שצעקה
בעיר ואין מושיע לה ,ועל
משכב זכור ,ועל שני אחים
שנשפך דמן כאחת .ועל
ד׳ דברים מאורות לוקין,
על
כותבי
פלסטר ,ועל
מעידי שקר ,ועל מגדלי
בהמה גסה ,ועל קוצצי
אילנות טובים.
א( נראה דחסר כאן וצ״ל עד
שיגמור סעודתו היה ישן תפח
הסוכה דרדו גשמים רדד אין
מטריחי!
אותו
לעלות
שיאור כוי.
עד
כט:
עין משפט
נר מצוה
הישן תהת המטה פרק שני סוכה
מסורת הש״ם
א א מיי׳ ס״ח מהלכות לולב יבש פסול .ומפרש כגמרא משום לאיתקש לולכ לאתרוג
וכבל שהיה ספק בידם .של בעלי בתים הללו למחות ביל עוברי
לולנ הלכה א סמג
לכמיכ כיה הלר ולא כמו שפירש הקונטרס משום לכמיכ
עבירומ שבדורם שדבריהם נשמעים מחמת עושרם והבריות יראים
עשין מד טוש״ע א״ח סי׳
)שמות ט ו ( זה אלי ואנוהו לאין ואנוהו אלא לכחחלה ולא מיפסל כהכי מהם ולא מיחו :ועל שפוסקין .בעלי במים הללו צלקה ברבים
חרמט סעיף א:
ב ב מיי׳ וסמג שס טוש״ע כלמוכמ פ׳׳ק )לעיל לף יא (:לאמרי רכנן לולכ מצוה לאוגלו משוס שנא׳
שימנוהו לעניים י()והס( ולא נומניס :לטמיון .שנטממין וכלים מאליהם:
א״ח סי׳ מרמה סעיף זה אלי ואנוהו לא אגלו כשר והאי
כובש .שמלמהו בלך ושוב :עושק.
ה:
ג ג מיי׳ וסמג שס טוש״ע יכש רהכא אין לפרש כמו יכש לפרק
לגמרי גוזל שכרו :ועל גסוס הרוח.
ועל שהיה ספק בידם למחות ולא מיהו ועל
א״ח סי׳ חרמט סעיף ג :אין מעמילין ) ע ״ ז לף כט >:לפנן
שממגאיס ומשתררין על אמיהס
שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין אמר
ד ד מיי׳ שס הלכה ג סמג החרצנים של נכרים יכשיס מותרים
בשכיל עושרן:
א
שס טוש״ע א״מ סי׳
רב בשביל יארבעה דברים נכסי בעלי בתים
ומפרש כגמ׳ יכשיס לאחר שנים עשר
תרמה סעיף ו:
הדרן עלך הישן
יוצאין לטמיון על כובשי שכר שכיר ועל
ה ה מיי׳ שס הלכה ט חלש להא אמרינן לקמן )לף לג (.גכי
עושקי שכר שכיר ועל שפורקין עול מעל
סמג שס טוש״ע א״ח הלס יכש יבשו רוכ עליו ונשחייר
לולב הגזול .לולב כף של ממרים
סי׳ חרמט סעיף א ג:
שם שלשה בלי עלין לחין כשירין
צואריחן ונותנין על חבריהן ועל גםות הרוה
והלר תני הלס וערבה
אלמא אין היבשוח חלד בשנים עשר
באפי נפשייהו :גזול .פסול ולקחתם
וגםות חרוח כנגד כולן אבל בענוים כתיב
מלש אלא יש לומר יבשות להכא כמו
לכם כמיכ משלכם :יכש .לבעינן
רבינו חננאל
1וענוים יירשו ארץ ותתענגו על רוב שלום:
ועל ד׳ דברים ממון בעלי יבשות אזן בכור למנן בפרק על אלו
טו(
)שמות
מצוה מהולרת לכפיכ
בתים יורד לטמיון ,על מומין )בכורות לף לז (.רבי יוסי בן
ואנוהו :של אשירה .אילן שעובלין
הדרן עלך הישן
עושקי שכר שכיר ,ועל
שמהא
המשולם אומר יבשה על
אומו ע׳׳ז« ובגמראיז* מפרש טעמא :ושל
כובש שכר
שכיד,
ועל
פורק עול מצוארו ונותנו
בצואר חבירו ,וגסות הרוח
כנגד כולן .ופשוטין הן.
ה ד ק עלך הישן
לולכ
הגזול
והיבש
כוי .ואוקימנא
היבש משוס דבעינן הדר
וליכא .גוול נמי ביום טוב
ראשון כתיב לכם ,והאי
לאו שלכם.
עיר הנדחת .משוס ללשרפה קאי
נפרכמ כצפורן:
לולב אחגזול ב וחיבש פםול נ ( ג ש ל אשירה
דכתיב )לברים יג> ואת כל שללה
נקטם ראשו .לכאורה מיירי כשני
ושל עיר חנדחת פסול י נקטם
תקבוץיי( ולולב בעי שיעור ד׳ טפחים
עלין האמצעיים היוצאין
ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר
כללקמן ) ל ף לב (:וכיון דהאי לשרפה
מראש השלרה אכל קשיא לכגמרא
״רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה ציני קאי אין שיעורו קיים לכשרוף למי:
)לף לב (.קאמר רכי יהושע כן לוי
ניטלה התיוממ פסול והן אומן העלין הר הברזל כשירות יי לולב שיש בו שלשה
נקטם ראשו .פסול ללא הוי הרר:
טפהים כדי לנענע בו כשר :גמ׳ ה קא פסיק
נפרצו עליו .משלרה ואינם מחוברין
האמצעיים והא אפילו כנקטס ראשו
ותני לא שנא ביו״ט ראשון ולא שנא ביום אלא על ילי אגולה ט חופיא שקורין
פסול כל שכן נטלו לגמרי וצריך לומר
אשקוב״א לאו הלר הוא :נפרדו
רנקטס ראשו מיירי כרוכ העלין
טוב שני בשלמא יבש הדר בעינן וליכא
עליו .מחוברין הן בשלרה אלא
לרכי
העליונים אי נמי אצטריך ליה
אלא גזול בשלמא יום טוב ראשון דכתיב
שלמעלה הן נפרלין לכאן ולכאן כענפי
יהושע כן לוי לאשמועינן ניטלה רסלקא
ה>
2
לכם משלכם אלא ביום טוב שני אמאי
אילן :יאגדנו מלמעלה .אס נפרלו
לעחיה לחשיכ הלר טפי מנקטס אי
לא א״ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי
עליו יאגדם שיהו עולין עס השדרה
נמי ניטלה אחמ מן המיומת לכנקטם
כשאר לולבין :ציגי הר הברזל .מפרש
משום
לא מיפסלה אא״כ נקטמו שחיהן:
בגמרא נלב.ן ציני לקלים :כשרוח .לולכין שלהן ואע״פ שעלין שלהן קטנים
נפרצו עליו .כרוכ עלין איירי כלתניא כתוספמא )פ״ב> ופי׳
מאד ואין עולין עם ארכה של שדרה :כדי לנענע בו .מפרש
כקונטרס שנפרצו מן השלרה שלו ואינן מחוכרין אלא
בגמרא ]לב [:שלשה טפחים תהא השדרה כנגד אורכו של הדס וטפח
על ילי אגולה משמע שרוצה לומר שנמלשו לגמרי מן השלרה ולא
יותר כלי לנענע לבעינן נענוע כללקמן ) ל ף לז (:מעלה ומוריד מוליך
משמע כן כגמ׳ לאמרינן נפרצו לעכיל כי חופיא והעלין שנתלשו
ומביא לעצור רוחומ רעומ וטללים רעים :גמ׳ קפסיק ותני.
מן השררה הוצי מיקרו כלאמרינן כגמרא )לף ל! (:אמר רכה לא
פסול :לא שנא בי״ט ראשון .לחיוכיה מלאוריימא :לא שנא בי״ט
׳()ליגול( איניש לוליכא כהושענא למשחיירי הוצי והר חציצה כלומר
שני .לליתיה כנטילת לולכ אלא מלרכנן לכיוס הראשון כמיכ ]ויקרא כג:1
אס ארוך הוא יומר מלאי מן הערכה וכא לקצץ מחחת לא יקצץ
בעולו באגולו למשתיירי עלי הלולב כשנמלש מן השלרה על ילי גשלמא יבש .פסול כלרכנן נמי כיון למצוה הוא משוס זכר למקלש
כעינן הלור מצוה :אמאי לא .מהיכא מימי למיפסליה:
הקציצה ומן ההוצין עושין חופיא כלאמרינן בהגוזל קמא )ב״ק לף צו(.
האי מאן לגזל לוליבא מחבריה ועכלינהו הוצי קני מעיקרא לוליבא
שנאמר
והשחא הוצי הוצי ועבלינהו חופיא קני מעיקרא הוצי והשחא חופיא והיינו שחלק כל עלה ועלה לשנים לפי שבל עלי הלולב כפולים ועמל
ותלק אותם שכן לרך לעשות חופיא :קפסיק ותני לא שנא בי״ט ראשון ול״ש בי׳׳ט שני .משמע ללייק מלקמני סמס ולא מפליג ומימה
הא אמרינן לקמן )לף ל ל 0ניקב וחסר כל שהוא פסול אע״ג דכי״ט שני כשר כלאמרינן לקמן )לף ל ו 0בגמ׳ לר׳ חנינא מטכיל ביה ונפיק
ביה ומוקי ממני׳ בי׳׳ט ראשון ואי לייק מדקמני גזול ולא קמני שאול הא לקמן בסוף הסוגיא דייק רב נחמן בר יצחק הט אכל הכא )א( לא
אסיק אלעתיה ואי משוס לקתני גזול לומיא ליכש הכי נמי גבי נקב קתני עלתה חזזית על רובו למפסיל אף בי״ט שני משוס הלר
ומיהו בירושלמי משמע קצמ למשוס תזזית לא מיססיל אלא בי״ט ראשון למסיק עלה רבי יצחק בר נחמן בשם ר׳ שמואל כל הססולין אינן
פסולין אלא כי״ט ראשון כלכל תמן אמרין רוכו מצל אחל חוטמו כרוכו והיינו במקום אחל לאמרינן לקמן )לף לה (:גבי חזזימ ומיהו אי
יום ראשון לווקא על כרמך הלר הוא ולא מיפסיל אלא משום למשיכ כמסר ולא מסתכר כלל וי״ל רר׳ חנינא לית ליה האי קפסיק ותני
כמו שמואל לשמעמין למוקי ממנימין לגזול בי״ט ראשון ומכשיר בי״ט שני אי נמי ברישא למשנה שייך ללקלק מלמני סמס ולא מפליג
אבל כולהו אחריני איילי ללא מפליג ברישא לא מפליג בסיפא ושונה לבריו סמס אף על פי שיש לחלק:
בעינן הדר וליבא .משמע דפשיטא ליה לבעינן הלר לכולהו יומי ולכס משלכם לא מיחוקס אלא בי״ט ראשון וכן ולקחמס לממעטינן מיניה
חסר רבעינן לקיחה תמה לא מיפסיל אלא בי״ט ראשון כרקאמרינן לקמן בפירקא )לף לו:ו ר׳ חנינא מטביל ביה בי״ט שני ונפיק
ביה ומימה מאי שנא זה מזה הא כולהו בהלי הללי כתיבי בחל קרא ולקחמם לכס ביום הראשון פרי עץ הלר ואי משום למשמע ליה להני
לכתיבי מקמי ביום ראשון עליה קיימי אבל הלר בתריה כמיב אכמי קשיא מלכתיב ולקחמס לרשינן בהקומץ רבה )מנחות לף ( . 0ולקמן
בפירקין )לף לל (:לארבעה מינין שבלולב מעכבין זה אח זה לבעינן לקיחה תמה ובשילהי פירקין )לף מא >:ובריש לולב וערבה )לקמן ל׳ מג(.
לרשינן נמי מלכתיב ולקחחס לשון רבים שחהא לקיחה לכל אחל ואחל מדלא כתיב ולקחת לשון יחיל כי היט ללרשינן פרק רבי ישמעאל
)מנחות לף ס ה 0ספירה לכל אחל ואמל מלכתיכ וספרתם ואם כן בשאר הימים תיסגי במין אחל ובלקיחה של אחל בשביל כולם לכך נראה
להיינו טעמא משוס ליום ראשון לאורייתא בגבולין ושאר יומי לרבנן זכר למקלש כלאיחא בריש לולב וערבה )לקמן לף מל (.הלכך בעיקר
הלקיחה כגון ל׳ מינין ולקיחה לכל אחל מקון כשאר יומי כעין לאורייתא וכן בהלר משום הלור מצוה אבל בחסר ובשאול לא מקון
ובגזול סלוגמא לשמעתין לרבי יוחנן סבר למקון משוס מצוה הבאה בעבירה ושמואל סבר ללא תקון למתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול:
משוס
א(
]לח,[:
)גינףן לג(.
ב( ]עי׳ תופ׳ לקמן לא:
ז״ה שלן ,ג( ולקמן לא,[.
ד( ]לקמן לנ :לז [:מנחות
מב ,.ה( ולעיל : 0וש״נן,
ו( רש״ל מ״ז ,ו( נס׳׳א:
ח(
גויס,
לא:ן,
]לקמן
מ( כמ״א מסף :ושרפח,
י( וצ״ל ל־גחן,
תורה אור השלם
.1
ארץ
וענוים יירשו
והתענגו ע ל ריב שלום:
תהלים לז יא
.2ולקחתם לכם ביום
הראשון פרי ע ץ הךר
כפת תמרים וענף
עבת
ושמתתם
וערבי
לפני
עץ
נחל
אלהיבם שבעת ימים:
יי
ויקרא כג מ
הגהות הב״ח
)א( תום' ד״ה קפסיק וחני
וכוי אנל הכא עדיין לא
אסיק אדעחיה:
לעזי רש״י
אישקוב״א .מטאטא.
מוםף רש״י
נקטם
הגכוה
ראשו.
שכו ,אם נחתך ראש שני
עלין הגנוהין מכולן קורא
ראשו
:סידור ר ש ״
,
סי•
ו ע ט . :הדר בעינן מצוה
הדורה
נעינן,
ימזטר שס
:לקח!
שמיס
לו:ו.
הואיל
עליו
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
מסורת הש״ם
א(
]נרכות
ב(
נ״ק סז,.
וש״נ[,
מז:
ג( הגזול.
רש״ל ,ד( ]לעיל ס :וש״נ[,
ה( ]צ״ל אמר רנא ונהרא״ש
נ״ק ס״י ססי׳ טו גריס רנ
אשי[] 0 ,צ׳׳ל אונכרי פי׳
לשון פרסי עושי מלאכמ
הנשיא .ערוך[,
]ועי׳
י(
תוס׳ לעיל ט .ל״ה ההוא[,
ח( שלו .רש״א ,ט( ]וע״ע
תוס׳ שכת קכח .סל״ה ונתן
וכוי[ ,י( ]צ״ל אוונכרי[,
תורה אור השלם
.1
הנה
ואמרתם
מתלאה והפחתם אותו
אמר ין צבאות והבאתם
ואת הפסח ואת
גזול
החולה
את
והבאתם
המנחה הארצה אותה
מידכם אמר יי:
מלאכי א יג
.2דבר אל בני י ש ר א ל
ואמרת אלהם אךם כי
יקריב מכם קרבן לין מן
הבהמה מן הבקר ומן
הצאן
קךבנבם:
את
תקריבו
ויקרא א ב
.3בי אני 7אהב משפט
שנא גזל בעולה ונתתי
פעלתם
וברית
באמת
עולם אכרות להם:
ישעיהו סא ת
הגהות הב״ח
)א( תום' ד״ה הא קנייה
ניאוש וקדנא ניה מכם
)נ( כא״ד
משלנס ונו׳:
והא דשמעינן ליה לעולא
נצ״ל ותינת לעיל נמיוק:
גליון הש״ם
ד״ה
משום
כוי
תום׳
של
אשירה.
זהי
אינו
לימן
טעס לשמואל דלא
וא״ת לקמן דפםלינן לולב
די״ל
קושיא כ״כ
דצריך
ס״ל למצוה הנאה נענירה
וענ״פ
ניו״ט
כתופי
וכו׳
ב׳
דרננן
דמ״מ אשירה פסול משוס
ועדיפא
להקשות דלמה
לי
יש
קרא
מן הנקר להוציא הנענד
תיסוק ליה
משוס מציה
הנאה נענירה:
עין משפט
U
י •
משום דהוה ליה מצוה הבאה כעבירה .והלתניא לקמן פ׳ לולב
שנאמר והבאסם גזול וגוי .לאשכחן קרא לאוסר להביא מצוה בעבירה:
וערבה <ל׳ מג (.לכס משלכם להוציא את השאול ואת
מה פסח אין לו הקנה .לאתר זמן להקריבו שהרי מוס קבוע עולמית
הגזול משוס שאול איצטריכא רבלאו לכס נפקא לן גזול משום מצוה
הוא :אןו גזול .ילסינן מינה לאין לו תקנה לאתר זמן ואפילו ביאוש
הבאה בעבירה לאע״ג לקרא גכי קרכן כתיב הוא הלין ככל מצומ
לשמעינן ליה למריה למייאש ואמר ור ציה לחסרון כיס ואע״ג ללענין
להר לאודית׳ כלמוכח בדש הגוזל קמא
מקני אמרינן בבבא קמא !סח (.לקני
משום דהוה ליה א ( מצוה הבאה בעבירה )ג״ק ל׳ צל (.גבי הרי שגזל סאה של
ליה ביאוש והד ליליה אפ״ה אקרובי
מיטין וטמנה ואפאה והפדש ממנה
למזבמ לא :שוגא גזל בעולה .בעולומ
נ ( שנאמר 1והבאתם גזול ואת הפםח ואת
מלה לאין זה מברך אלא מנאץ וא״ת
שאמם מביאין לי אני שונא את הגזל
החולה גזול רומיא דפםח מה פסה לית ליה
לקמן ) ל ׳ לא (:לפסלינן לולב של
שאתם גוזלים אותם ואע״פ שהכל
תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא א לא שנא
אשרה ושל עיר הנלחת משום למיבתמ
שלי ואף מתחלה שלי היתה :אסמר
לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש בשלמא
שיעודה תיפוק ליה משוס מצוה
נמי .לטעמא לממני׳ בגזול כי״ט
הבאה בעבירה ומו אמאי שדנן ללאו
לפני יאוש 2אדם בי יקריב מכם אמר רחמנא
שני משום מצוה הבאה בעבירה :לא
אשרה למשה ר״ל ללא רמי לגזל
שנו .לגזול פסול :מסוך שיוצא בשאול.
ולאו דידיה הוא אלא לאחר יאוש חא קנייה
למחממ עבירמ הגזל באה המצוה
להא בי״ט שני לא כתיב לכס למעוטי:
ביאוש אלא לאו משום דהוה ליה מצוד ,הבאה
שיוצא בו אבל הני אמו מחממ עבירה
לעולם גי׳׳ט ראשון .ולא תילוק
בעבירח וא״ר יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוהי
שנעשית בו מי נפיק ביה ומיהו יש
כללייק׳ הא שאול כשר לכ״ש לשאול
מאי דכתיב 3כי אני ח׳ אוחב משפט ב שונא
ספרים לגרסי׳ לקמן ) ל ׳ לה (.אמתני׳
פסול ומתני׳ לא מיבעיא שאול קאמר:
עובר
גזל בעולה משל למלך בשר ודם שהיה
לאמרוג של אשרה מ״ט משום להוה
אימא ססם גזילה .מיל ואע״ג ללא
על בית המכם אמר לעבדיו תנו מכם
ליה מצוה הבאה בעבירה וגירסא
שמעינן לאייאש :יאוש בעלים הוא.
משובשמ היא אלא טעמא משוס
למוכסים אמרו לו והלא כל תמכם כולו שלך
שהד כפניו הוא גוזלו מילו ואין בח
למיכתת שיעוריה לאמרוג נמי בעי
להציל :קמ״ל .לעל לשמעינן לאייאש
הוא אמר להם ממני ילמדו כל עוברי דרכים
שיעור כאגוז או כביצה לאף על גב
לא קני ליה למימר אמר השמא הוא
ולא יבריחו עצמן מן המכם אף הקב״ה אמר
לאמרינן לקמן <ל׳ לא (:טעמא משוס
למקיף מינאי למחר מפסינא ליה
אני ה׳ שונא גזל בעולה ממני ילמדו בני
ללא גמר פירא מכל מקום בעינן
כלינא :אוונכרי .מ ג ד כל לבר
ג
ויבריחו עצמן מן יהגזל אתמר נמי אמר רבי
למינכר לקיחתה למהאי טעמא
להשמכר בו כגון כלים קטנים מחטין
אמי יבש פםול מפני שאין הדר גזול פסול
פסלינן לקמן ) ל ׳ לה (.פלפלין ומיהו
ומסריקופ ולולבין וקורץ מרצי״ש:
משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה
מימה בפרק כל שעה )פסחים ל ׳ לה>:
כי זבניחו אסא מנכרים .כשפקנו
לתניא אין יוצא ילי מצה בטבל ולריש
ופליגא דר׳ יצחק דא״ר יצחק בר נחמני אמר
הלס מן הנכרים לאגול בהן להושענא:
ליה מקרא מיפוק ליה משוס מצוה
ליגזזו איגהו .הם יחתכוהו מן
שמואל לא שנו אלא ביום טוב ראשון אבל
הבאה בעבירה לקא אכיל איסורא
המחובר ויתנוהו לכם :מאי טעמא
ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי
נר מצוה
ו א מיי׳ פ״ח מהל׳ לולנ
הלכה א טוש״ע א״מ
ז
ח
סי׳ תרמ״ט סעיף א:
ב מיי׳ פ״ה מהלכות
איסורי מזכח הלכה ז
סמג לאוין שיט:
ג טוש״ע א״מ סימן
תרמט
א
סעיף
כה ג״ ה:
8
סתם עכו״ם גזלי ארעסא מישראל
ונפיק ילי מצהי(:
בנזול מתיב רב נחמן בר יצחק לולב תגזול
כינהו .ושמא אומו קרקע מישראל הוה:
כי יקריב מכם אמר רחמנא ולאו
וחיבש פסול תא שאול כשר אימת אילימא
וקרקע
דיד־ה הוא .תימה לבמרובה
בי״ט ראשון הא כתיב לכם ״משלכם וחאי
) כ ״ ק ל ׳ ס ו ( :ממעט גזול מלכתיב
לאו דידיה הוא אלא לאו ביום טוב שני וקתני גזול פסול הי)רבא אמר( לעולם
קרבנו והכא ממעט ליה מלכמיב מכס
ביום טוב ראשון ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שאול דלאו דידיה הוא אבל
ואע״ג לאיכא למוקי לה המס בגזל
גזול אימא סתם נזילה יאוש בעלים הוא וכדידיה דמי קא משמע לן אמר
קרבן לחכריה מ״מ קשה למאן ללא
מוקי ליה הכי ועול קשה להמס משמע
להו רב הונא להנהו ייאוונכרי ג כי זבניתו אסא מעכו״ם לא תגזזו אתון אלא
ללפני יאוש לא צריך קרא ללדש
לגזזוה אינהו ויהבו לכו מאי טעמא םתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו
קרבנו ולא הגזול וקאמר ה״ל אילימא
וקרקע
לפני יאוש למה לי קרא ועול קשה
להא מכם לרשינן בפ״ק למולין)ל׳ ה .ושם( מכס ולא כולכם להוציא את המומר מכם ככס חלקמי ולא באומות ואע״פ שיש לומר לרישא לקרא
מיימי הכא ומקרבנכס לסיפא לקרא קא לריש כמו שמפר״ת גכי לא תתחתן לסוף האומר כקלושין ) ל ׳ ס ח :ושס> לא משמע כן כלל וי״ל להא
לקאמר במרוכה לפני יאוש למה לי קרא משוס ללסני יאוש אין יכול להקליש והד הוא חולין כלאמדנן גזל ולא נמיאשו הכעלים שניהם
אינם יכולים להקליש לאיש כי יקליש את בימו אמר רחמנא מה ביתו ״(ברשותו כלאי׳ במרובה )3׳׳ק ל ף ס ח ( :ואפילו מאן לפליג לא פליג אלא
בבעלים אבל בגזלן גופיה מולה לאין יכול להקדש והא רמיימי הכא קרא למכס אע״ג למביתו נפקא אורחא לגמרא בהכי למייתי מכם
משום לאי לא כתיב בימו הוה מוקמינן מכם להך לרשה אבל השתא לכתיבי הני קראי אייתר ליה מכם להוציא אמ המומר ולבכם חלקמי
ולכוותה אשכחן פרק אחל ליני ממונות )סגהלרין ל ׳ ל ל :ישם> ללרשי׳ נגעים ביום מלכתיב וביום הראות בו ובפ״ק למועל קטן ) ל ׳ ח(.
מוקי לה לחתן ליש יוס שאתה רואה רש יום שאץ אתה רואה וביום נפקא לן מלכתיב כנגע נראה לי ולא לאורי וכן בשילהי פרק שני למגילה
) ל ׳ כ .ושס> ללא מוהלין אלא ביום לכתיב ביום השמיני ובפרק ר״א למילה ) ש ג ת ל׳ קלב (.מוקי ליה ביוס אפילו בשבמ ולילה ממעט מלכמיב
בן שמונת ימים ועול איכא לכוותייהו כלובתי טוכא»> :חא קנייה ביאוש .וקרינא ביה )א( לכס משלכם משמע לקסבר ר׳ יוחנן יאוש כלי
קנה וקשה לבמרובה )ב״ק ל ׳ סח (:קאמר ר׳ יוחנן לחשלומי ארבעה וממשה חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ואי יאוש קני אמאי חייב
שלו הוא טובח שלו הוא מוכר לכי האי גוונא לייק המס לעיל)לף ס ז 0רכ ששמ אמילמיה לרכ לקאמר כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעמא
ועול לבהגוזל במרא )שם ל ף קמו (.שמעינן בהליא לר׳ יוחנן משמיה לר׳ ינאי לשינוי רשות ואח״כ יאוש לא קני ויש ספרים לגרסינן הבא
הא קנייה וחו לא ואפילו גרסינן ביאוש יש לפרש להכי קאמר הא קנייה ביאוש ושינוי השם כלאמדנן במרובה )שם ל ף סז (.הגנב והגזלן
הקלשן הקלש ואפילו למאן לאמר יאוש לא קני משוס להא איכא יאוש ושינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקלש וא״מ א״כ מאי פ ד ך התם
אביי לרבא לאמר יאוש קני מלכתיב קרבנו ולא הגזול ואמאי לחיק לשנרי לגזל קרבן לחבריה הא ממה נפשך הפס קני לאיכא יאוש ושינוי
השם ומ״מ מיפסיל להקרבה משום מצוה הכאה כעכירה כלאמרינן הכא וכמו בן קשה כסוף ההיא שמעתתא ללייק רכא ליאוש כלי לא קני
מלכתיכ קרבנו ולא הגזול ועולא נפקא ליה החס מגזול לומיא לפסח ללית ליה תקנתא וי״ל לאם אימא ליאוש כלי קני הוי שלו קולס
הקלש ותו לא חשיכ מצוה הכאה כעכירה וכן מוכמ לקמן כשמעתץ גכי ׳()נכרי( וליקנינהו כשינוי השם משמע לאי קנו ליה מצו נפקי כיה
ולא חשיכ מצוה הכאה כעכירה אכל אי יאוש כלי לא קני ועל ילי הקלשן קא קני ליה לאיכא יאוש ושינוי השס השתא אז חשיכ מצוה
הכאה כעכירה וככולה שמעחין ללא חשיכ מצוה הכאה כעכירה היכא לקני ליה מצינן למימר לקני קולם כאגולה אפילו למאן ללא כעי
אגל הא קני ליה קולס י״ט לאכחי לא חל חיוכ מצוה ואי נמי אפילו כי״ט ללא למי למקדש לחל קנין והקלש כיחל והא לשמעינן ליה
)»( לעיל לעילא כהגוזל כפרא )שם ל ף קיל (.גכי פלוגתא לר״ש ורכנן כעורות של גנכ ושל גזלן אי סתס גניכה יאוש כעלים או סתם גזלה
קאמר לקאמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע לכד הכל קני התם איכא יאוש ושינוי השם כלאמרינן כההיא שמעתא למרוכה )שם ל ף סו(:
למעיקרא קרו ליה משכא והשתא קרו ליה אברזא והא למשמע בריש הגוזל קמא )שם ל ף צל (.בההיא לגזל סאה לאף על גב לשינר קונה
חשיב מצוה הבאה בעבירה אף על פי שקנאו בשינוי מעשה קולס שבא לילי חיוב חלה החם לימויא בעלמא הוא אי נמי שאני ברכה
לאיכא נמי הזכרה לשם שמים ולפי שיטה זו צריך ליישב סוגיא להניזקין )גיטין ל ף נה (.לאמר עולא לבר חורה בין נולעה בין לא נולעה
אינה מכפרת וסוגיא להגוזל במרא וסוגיא למרובה ור״ת מפרש בענין אחר משוס קשיא לעולא אלעולא והרבה הארכתי במרובה
ובפרק הניזקין )שס ל ף נ ה : ( .מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול .הכא לווקא שהוא מלרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה:
וקרקע
לעזי רש״י
מרצי״ש )מירצייר״ש(.
מוכרי סדקית ,רוכלים.
רבינו חננאל
ובשאר הימים נמי לפני
יאוש א( דהא אינו שלכם,
לאחר יאוש משום דהוה
ליה מצוה הבאה בעבירה,
שנאמר כי אני ה׳ אוהב
אתמר
וגוי.
אמר
נמי
ר• אםי ,יבש פסול לפי
שאינו הדר,
גזול פסול
משום דהוה ליה מצוה
הבאה בעבירה .ור׳ יצחק
ואמר,
פליג
ביום
מילי
הני
אבל
טוב ראשון,
משני ואילך ,מתוך שיוצא
בלולב שאול יוצא נמי
בגזול אתר יאוש .מיתיבי
על ר׳ יצחק ממתני׳ דקתני
לולב הגזול והיבש פסול,
ודייקינן מינה גזול פסול,
הא שאול כשר ,ושאול
כשר לא משכהת ביום
טוב ראשון דהא בהדיא
כתיב לכם למעוטי אפיי
השאול ,אלא משני ואילך
השאול כשר ,ואפילו הכי
פסול.
גזול
ומשני
רב
אשי מתגי׳ לעולם ביום
ראשון ,ואיצטריך סד״א
שאול ודאי לאו דידיה,
אלא גם גזול אימא סתם
גזילה דייאוש בעלים היא,
וקנייה ביאוש ודידיה הוא,
קמ״ל
דלא.
כדאמר ר•
חייא לאונכרי ,פי׳ כגון
ניבית של נשיא הממונה
בצרכיו,
וכיוצא
בנשיא
אנשים חשובין ,הממונין
בצרכיהן נקראין ןאונכרי[.
אמר להו כי זבניתו אסא,
ליגזו אינהו אסא ,כי היכי
דליהוי יאוש בידיהו דגוים
ושינוי
רשות
בידייכו,
דגוים גזלני נינהו
או המר תמוה דהא ניו׳׳ט
שני לא נעי לנס רק הטעם
משוס מצוה הנאה נענירה
ואולי דאתה טייס נפל ננאן
וצ״ע.
נ( נראה
דצ״ל פי׳
נגון
הממונה נניפ הנשיא כצרכיו
וכיוצא משיא וכוי.
ל:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פי״נ מהלטח
ט
י
גזילה הלכה
סמג
עשי! עג טוש״ע מ״מ סי׳
ש״ס סעיף ה:
רבינו חננאל
וקרקע
ואוקימנא
אינה
דאונכרי
בהושענא
אפיי
היא
)גולוה(
גופייהו
נגזלת.
בהושענא
גופייהו,
אבל
גזולה
אפי•
דבעלי בתים,
]גזזוה[
אונכרי
כשירה
כוי.
מאן
דםבר
ואסיקנא לולב אין צריך
אגד.
ואפי׳
שרי
ליה
דצריך אגד] ,כיון[ דאי
התר
לכמות
שהיה ,אינו שינוי ,דקיימא
לן שינוי התוזר לברייתו
אינו שינוי .ושינוי השם
אינו שינר
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
מםורת הש״ם
וקרקע אינה נגולה .כלומר אינה קנרה לגזלן כשום יאוש דלעולס
וקרקע אינה נגזלת .כלומר אינה קנדה לגזלן בשום יאוש דלעולם
במזקמ בעליה היא למקראי נפקא לן בהגוזל כתרא )ב״ק קיז(:
היא בתזקמ בעלים דמקראי נפקא לן בהגוזל בתרא
בניזקין אבל משנתלש הפרי הוי גזל והמולשו הוא גוזלו הלכך לגזזוה
)ב״ק ל ף קין :ושם( כדפירש בקונטרס והדין עמו י(דאי יאוש מועיל
הן מן המחובר רמנוה לכם שיהיו הן הגזלנין ואמם לוקמין אומה
בקרקע מאי נפקא ליה מינה במאי דאינה נגזלמ אי קודם יאוש אפילו היתה
מהם והכעלים נמייאשו כבר מכל
נגזלח לא קני ואי לאחר יאיש הרי
הפירוח והוי יאוש אצלם ואחר כך
קונה ביאוש וכן מוכיח בשמעפיף* א> וקרקע אינה נגזלת הלכך לגזזוה אינהו כי
הוא משמנה מרשומן לרשופכם.
גבי פלוגפא דר׳ אליעזר ורבנן דפליגי היכי דליהוו יאוש בעלים בירייהו דידהו
וקסבר יאוש גרילא לא קני אכל
ושינוי הרשות בידיים םוף םוף כי גזזו אוונכרי
«
M
דקרקע
יאוש ושינוי רשומ קני ואי נמי קני
ש ^ ן א ל ם י ן צ א י ל י ח ן 3ת ן 3ס ו כ ת ו ליהוי יאוש בעלים בידייהו ושינוי הרשות
מצוה הבאה בעכירה הוי אס אמס
ש ל ח 3י ר ו ן ה ש ח א א ,ל פ ט < א ו ש ה א בידן לא צריכא בהושענא דאוונכרי גופייהו
חחמכוה מן המחובר תהיו אתם
אפילו מטלטלין אין נגזלין אלא ודאי וליקניוה בשינוי מעשה קא םבר 3׳לולב אין
גוזלים :בידייהו דידהו .אוונכרי:
צריך אגד ואם תמצי לומר ״לולב צריך
לאחר יאוש ומיהו אין משם ראיה
בידן .לילן הלוקחין אומן מהן
אגד שינוי ההוזר לברייתו הוא אושינוי החוזר
דאם היפה סוכה מטלטלין כגין
ולדידן לאו מצוה הבאה בעבירה
ש ה ו צ י א י מ ס י כ ת י ש ב ר א ש ה ע ג ל ה לברייתו לא שמיה שינוי וליקניוה בשינוי
דאוונכרי גופייהו .באותם
היא:
ובראש הספינה לא היה יוצא בה Pהשם דמעיקרא הוה ליה אםא והשתא
בו:
שהם קונין לצורכם לצאת
קודם יאוש בין לאחר יאוש משום
שאגד
מעשה.
בשינוי
ליקניוה
שלשת המינין יחד דשינוי מעשה
^
דממעטי׳ בפרק )0קמא( )לף ט(.
נמי קני :החוזר לברייסו מתיר אגדן והרי הן כבראשונה:
מדכתיב לך גבי סוכה לך להוציא את הגזולה ולפני יאוש נמי לא
הושענא
חשיכא כשאולה דמטלטלין הנגזלין לאו ברשומ בעלים קיימי אבל
1
נ
קרקע במזקמ בעליה עומדת ויש לדקדק מהא דתניא בחזקת הבמיס )ב״נ לף מג >:מכר לו אמ הבימ מכר לו שדה אין מעיד לו עליה מכר
לו פרה מכר לו טלימ מעיל לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקמערער דלא לחיל שמעון לאסהודי
ללוי לניחא ליה להלרא אבל פרה וטלית לא הדרי להוי יאוש ושינוי רשומ משמע בהליא לבקרקע לא מהני יאוש וט תימא משוס לקא סבר
א( ולקמן לא .נ״ק צה,[.
ב( ן לעיל יא :לקמן לג .סנה׳
פח ,[:ג( ]סנהדרין שמ
לעיל יא :לקמן לא .לג .לו,:
ד( ועי׳ חוס׳ נ״מ סא .ד״ה
לאו
אלא
וכוי[,
דמל
ה( ]לקמן לא ,[.ו( )צ״ל
הישן דף (t ,[:0רש״א,
הגהות הב״ח
)א(
תום׳
ד״ה
וקרקע
אינה
וכו׳
וקוצר
כדרכו
אפילו לאחר
ולא ישכור
המועד .נ״כ פירוש קוצר
לאט
כדרכו
ולא
לאנו
ישכור פועלים אפילו נמשך
הקצירה עד לאחר המועד
לאחר
וגס
לא
המועד
ישכור אלא אס כן ניקש
ומצא פועלים כשכר הידוע
שיקצרו כדרכם שאז ודאי
לא
אס
סועליס
ישכור
חיישינן משוס משהה כלאיס
ככרס הא לאו
הט לא
חיישינן משוס משהה כלאים
וק״ל (3) :בא״ד כרה״ר
סטור
מכח
כגזל קרקע וכו׳
וה
יש
לי
לחיינ
כנוטע למוך:
יאוש כלי לא קני ושינוי רשות לא שייך כקרקע הא טעמא ליאוש לא קני משוס לכאיסורא אתא לידה כלמפרש במרובה )3״ק לף סו(.
והכא גכי קרקע נמי כבר נחיאש קולם שהחזיק כה הלוקח כמו גבי פרה וטלימ ובירושלמי לכלאים סוף פרק שכיעי משמע ליש יאוש לקרקע
ל פ ד ן ויש קרקע נגזלח א״ר לר אעפ״כ יש יאוש לקרקע ומיהו יש ליישב ללעולם אין יאוש ולאיסור לרבנן משום כלאים איירי לחנן המס
<פ״ז מ ״ 0
האנס שזרע אמ הכרס ויצא מלפניו קוצרו ואפילו כמועל על כמה יהא נומן לפועלים על שליש ימר מכאן קוצרו כלרכו והולן
אפילו לאחר המועל מאיממי נקרא אנס משישקע ואמרינן עלה בגמרא דרושלמי אבא בר יעקב כשס ר׳ יוחנן טני ממני׳ מומר לקוצרו
אפילו במועל על כמה יהא נותן לפועלים על שליש רב הונא ורב ששת חל אמר על שליש לשכר וחל אמר על שליש ללמים מאימתי נקרא
אנס משישקע א״ר אחא נשתקעו הבעלים ולא נתיאשו אסודן לבר מורה נמיאשו הבעלים ולא נשמקעו אסורין מלבד סוסדס ויש קרקע
נגזלת א״ר לוי אעפ״כ יש יאוש לקרקע על כאן ירושלמי והט פירושו מומר לקוצרו אפילו במועל למלאכה אסורה חוץ מלבר האבל שוכר
פועלים אפילו לרן פרסום וקוצר וכזדעת האנס לא נאסר הכרם לאין אלם אוסר לבר שאינו שלו ונותן לפועלים על שליש לשכר היינו
שמרכה להם כשטרומ שליש יומר ממה שהיה ראר לימן להם כלאמר רב הונא בפ״ק לב״ק ) ל ף ט .ישם( במצוה על שליש ומאן לאמר
ללמיס היינו שנותן להם שליש שרים של כל הסירות אבל יתר מכאן לא יוסיף וקוצר כלרכו ולא ישכור אפילו לאתר המועל )א( מאימתי
נקרא שס אנס על הכרס ליחשב כשלו שיאסר בזריעתו משישקע שם בעלים ממנו ונקרא על שם האנס ואע״ס שלא נתיאשו הבעלים ללא
אמרו ווי ליה לחסרון טס לאנן סבד למיאשי ואפילו אמד ללא מיאשי נעשה כצווח על ספינמו שטבעה ביס ומיתסרא לאורייתא בזדעת
האנס אבל נתיאשו ולא נשמקעו לא מימסר מלאודימא לקרקע אינה נגזלמ אבל מררבנן אסור ו ס ד ן רש קרקע נגזלת כלומר לאסור
אפילו מלרבנן ומשני ליש יאוש לאסור מלרבנן משוס כלאים אבל מלאודיתא אין יאוש מללא אסור מלאודיתא ומיהו היכא לנשתקע שם
בעלים אפילו מלאודימא יש יאוש מלהר איסורו לבר חורה ועול יש לפרש בענין אחר שנשתקעו הבעלים ולא נתיאשו איסורו לבר תורה
לא ממממ זריעמ האנס קאמר אלא שהלן לו האנס ונשאר הכרס לפני הבעלים ולא עקרו ממנו הכלאים והוסיף מאפים איסורו לבר תורה
מחמת הבעלים שמקיימים כלאים ללילהו הוי כיון ללא נתיאשו אבל נפיאשו ולא נשמקעו מלרבנן ואיכא פירט טובא ללשון זה וראשון עיקר
ובמסכח ערלה פ״ק חניא בירושלמי בשם ר׳ שמעון בן אלעזר נוטע לרבים חייב בנוטע בפון שלו ברשופ הרבים פטור ) 0בגזל קרקע
ויש קרקע נגזלת א״ר אילעי אע״פ שאין קרקע נגזלת יש יאוש לקרקע וכולה מלתא תמוה להא מתניחין להחם קחני הגזלן שנטע חייב
ומו מאי קא פ ד ן אבדיתא רש קרקע נגזלמ למשמע משוס לנגזלמ רש יאוש פטור מן הערלה אלרבה מכח זה יש לי לחייב בנוטע
לתון שלו ועול מלמי נוטע ברשומ הרביס לגזל קרקע ונטעה והיינו כלא יאוש לומיא לרשות הרבים לאין שיין בו יאוש ואס י(]ממקנה[
היא ליש יאוש צ ד ן לאוקמה כשנשתקעו שם הבעלים :כי גזזו אוונכרי נסי ניהוי יאוש כעלים בידייהו דידהו .וא״ת ההוא יאוש שלא מלעת
הוא ללא ילע ביה נגזל בלוקמ וקיימא לן בדש אלו מציאות )כ״מ ל ף כג (:לייאוש שלא מלעת לא הוי יאוש ר״ל ללא מיקרי יאוש שלא מלעמ אלא
שינוי
היכא לבא לילו קולס שילעו הבעלים שנאבל מהס אבל הנא ילעי בה ונמיאשו מקולס אלא לאין יאוש לקרקע:
ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי .ואע״ג לקני מלרבנן כלאיתא בריש הגוזל קמא
)ב״ק
לף
צג(:
בגוזל עצים משופין כגון נסרים
ועשאן כלים טון למלאוריימא לא קני לא נפיק הבא ומיהו מההיא סבתא )לקמן לף לא (.משמע גכי סוכה לנפיק אע״ג ללא
קני אלא מטעם מדש אלא יש למרץ המם משום תקנת השבים והכא באגולת לולב בעלמא לא שיין תקנת השכים לנקיל להמיר אגולו ומה
שנקצץ מן המחובר לא משיב שינוי מעשה כיון ללא נשמנה שמו בכך למעיקרא אסא והשתא אסא כלאשכחן בריש הגוזל קמא ) נ ״ ק לף צו(.
האי לגזל ליקלא מחבדה וקטליה אע״ג לשליא לארעא לידה לא קני׳ מאי טעמא למעיקרא ליקלא מיקרי והשמא נמי ליקלא מיקרי
ואע״ג לפסק לחיותא גרע מכחשא ללא הלר או מבהמה והזקינה לחשיב שינוי אע״ג ללא נשחנה שמס ומשלם כשעמ הגזלה וכן עצים
וליקניוה
ושיפן אבנים וסיפמן צמר וליבנן בדש הגוזל קמא ושם לף צג:>:
בשינוי השם .תימה הא אמדנן לשינוי מעשה המוזר לברייתו לא שמיה שינוי והוא הדן בשינוי השם כלאמרינן במרובה
)כ״ק לף upגבי מדש לשינוי החוזר לבדימו בשינר השם לא שמיה שינר ר״ל לסריך הכא אליבא לרב יוסף למסיק התם
שינרא אחרינא ועול י״ל בשינוי השם לליכא שינר מעשה בהריה לא קני בחוזר לבדימו כמו מריש לכמו שהוא בנאו בבירה לא חשיב שינוי
מעשה אבל הכא לאגלו ה ד חשיב שינוי מעשה בהד שינוי השם וקני אע״ג להרר למלתיה וא״ת ועוצבא להתם ) ל ף סו Gטון רלית בה
קיצוע ואין כה אלא מחשכה א״כ שינוי השם לידה חוזר לבדיתו הוא ואמאי קני ר״ל להמס איכא יאוש בהד שינוי השם להיכא לליכא יאוש
אין ממשבה מטמאתו כלקחני לסי שלא נחייאשו הבעלים ועליף שינוי השם החוזר לקני עם יאוש כלאשכחן גכי עוצכא משינוי מעשה החוזר
לבדימו לאסילו עס יאוש לא קני כלמסיקנא הכא והשתא ניחא הא לקאמדנן התס שינוי השם כשינוי מעשה למי להיט למי להללי והלא
שינר מעשה לחודה כלא יאוש קני כלמוכח ככמה לוכתי במרובה <שס לף סו (.ובהגוזל קמא <שס ל ף צג (:ואילו שינר השם לא קני אלא בהלי
יאוש כלמוכח ההיא לעוצבא אלא היינו טעמא משוס לעוצבא חוזר לברייתו אבל היכא ללא הלר קני לחוליה לאההיא לגנכ טלה ונעשה איל
עגל ונעשה שור סדך התם לעיל)לף סה (.וליקנינהו בשינוי השם ולא יתחייב ארבעה וחמשה ומשני שור בן יומו קרר שור איל כן יומו קרוי
איל משמע לאי לאו הכי קני כשינוי השם לחוליה והשמא יש כמה דנים בלכר לשינוי מעשה שאינו חוזר וכן שינוי השם שאינו תוזר קני
מלאוריימא אע״ג ללא נמייאש ושינוי מעשה החוזר קונה בלא יאוש מדרבנן כלמשמע כריש הגוזל קמא )שם לף צל (:וטעמא משוס תקנת
השביס ושינר השס דהלר למלחיה בלא יאוש לא קני כלל חוץ מלענין מריש משוס חקנמ השביס וכל בנין קרקע וטוצא בו כלמוכח שמעחא
לההיא סבחא )לף לא (.לצווחא אלמא לא נמיאשה ואמר רב נחמן אין לה אלא למי עצים וא״מ הא רסדך הכא לקנינהו בשינוי השם
תקשי ליה אמתני׳ דלולב הגזול )לעיל לף כ ט 0וי״ל דמחני׳ איכא לאוקמא בשגזלו אגודה לליח ביה לא שינוי השם ולא שינר מעשה:
אי
מוםף רש״י
לולב צריך אגד .לאגוד
שלשה המינין כאחד י ל ע י ל
יא.>:
לולב הגזול פרס שלישי םוכה
מםורת הש׳׳ם
א( לעיל כז ,:ב( ]לעיל ל:
כמ,[:
נ״ק 5ה ,[.ג( ]לעיל
ד( ]לקמן לנ ,[.ה( לקמן
לו 0 ,:שם] (1 ,לעיל ל:
פ״נ[,
וש״נ[ ,ח( ]תוסס׳
נו( רש״א,
הגהות הב״ח
)א( תום׳ ד״ה אנל ונו׳
נראש
הספינה
דהיא
עצמה) :ב( בא׳׳ד בחצירו
של שמעון ש ל א מדעתו:
גליון הש״ם
לא
יביא
לא
גט׳
פריש .עי׳ נטורי אנן
נר״ה
מליאיס
נאנני
הרי:
ד״ה
כח
דף
רש״י ד״ה מחלוקת כוי.
וכל הטהובר .עי׳ תשו׳
סניס מאירוח ח״נ סימן
קעא ונדנריו כ׳ המ״א
ססי׳ חרלו :תום׳ ד״ה
אבל נזל .כיון דלא קיימא
ברשותו של ראובן וכוי
ולכך אין קרקע נגזלת.
תמוה לי הא אמרינן יצאו
ענדים שהוקשו לקרקעות
א״נ אס גזל ענדיס והכניסן
לניתו אין נגזלים ושטפס
נהר אין חייב נאחריוחן
הרי אף דאין קיימין
נרשות נעלים והס נרשוח
הגזלן ואפ״ה אין נגזלות
וצע״ג :שם ד״ה ור״י
םכר וכו׳ כ׳׳ש היקשא.
עי׳ ר״ה דף לד ע״א
נרש״י ד״ה ה״ק אי לאו
ג״ש .וסנהדרין דף עג
ע״א נרש״י ד״ה היקשא.
ומנחות דף סנ ע״א רש״י
ד״ה זאת אומרת:
מוםף רש״י
יאגדנו מלמעלה .אס
נפרדו עליו יאגדם שיהו
עולי! עס השדרה כשאר
לולכין ) ל ע י ל כ ט . 0אפילו
שגדל
אוליר״ה
בסיב.
סביב הדקל ונכרך סכינו
נלוצני גפנים )לקח! לו.!:
בעיקרא דדיקלא .לחתוך
ממנו נצרים וקולסן עד
שראויין לאגד ,וטעמא דר׳
הדר
יהודה לאו משוס
הוא ,להא אוקימנא דלא
נעי הלר ,אלא משוס לנעי
מינו )לקנזו לו.(:
עין משפט
/
<
r
.
הושענא קרו לה .על שם שרגילין לאוגלן להושענא בחג :והמסכן
אי קרקע נגזלת .אמס הוא דר׳ אליעזר סבר כן דשמעינן ליה הכי
כגון שחקף אח חבירו בחזקה והוציאו מסוכחו המרה בקרקעו של
גזל עצים וסיבך בהן .אין זה לא גזולה ולא שאולה דקננהו
ברשות הרכים .הא נמי גזל הרבים :מחלוקה .הא רפסיל ר׳ אליעזר
נגזל וכל המחובר לקרקע ה ד הוא כקרקע :ור׳ אליעזר לטעמיה.
אבל
8
לאמר סוכה שאולה אין יוצאין בה
3פ׳ הישן)לעיל מ (:הלכן ממה נפשן
זו פסולה :אי קרקע נגזלס .כלומר
אס יש על הקרקע מורפ גזל כשאר
מטלטלין לעמול כחזקמ הגזלן :סוכה
גזולה היא .ור׳ אליעזר לדש מעשה
לן משלן ולא גזולה ולא שאולה:
ואי אינה נגזלת .ובל הימים ברשות
בעליה היא הרא לה שאולה .ופלוגתא
היא בהגוזל)3׳׳ק לף קיו cאיכא למ״ל
קרקע נגזלמ ללדש ריבוי ומיעוט
ואיכא למ״ל קרקע אינה נגזלמ ללדש
ורבנן לעעמייהו.
ופרטי:
כללי
לאמרי יוצא אלם בסוכה שאינה שלו
בשאולה וס״ל לקרקע אינה נגזלת
לרבנן הוא לאמרי בפ׳ הגוזל )שם(
לקרקע אינה נגזלת ופליגי עליה
רר״א נמי כהא לגזילת קרקע הלכן
שאולה היא .וה״ה נמי לה״ל לר״נ
למימר לר״א לטעמיה לאמר בהגוזל
)שם( קרקע נגזלת וסוכה גזולה היא
למייאשי בעלים מינה כשאר מטלטלין
לה״ל קרקע בחזקמ גזלן ורבנן
לטעמייהו לאמרי קרקע אינה נגזלת
ושאולה היא אלא אי אמר הכי הוי
משמע למורי ר׳ אליעזר בשאולה ואנן
קים לן בהישן )לעיל לף כ! aלאף
בשאולה פסיל הלכן אמר לה רב נחמן
ממה נפשן כלומר א״נ הוה סבירא ליה
לר׳ אליעזר קרקע אינה נגזלת כרכנן
אפ״ה פסיל לה משוס שאולה :אבל
גזל עצים וסיכן בהן .אין זו לא
גזולה ולא שאולה לקננהו בשינוי
מעשה ושינוי השם ועול משום תקנת
השבים אינו צ ד ן לסתור בנינו אלא
יחזיר למים .ולאמדנן בפ׳ הישן)שם>
למולו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה
המחוברת לקרקע ולא בגוזל עצים
ומסכן בהן אלא בגוזל סוכה העשויה
בראש העגלה ובראש הספינה להיא
עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע
ואין עליו להחזיר למים אלא כמו
שהיא בנויה לאין כאן משום תקנת
השביס שהד לא טרח עליה לבנותה
ולא הוציא עליה יציאוח הלבן גזולה
היא :ממאי .לבגזילת קרקע פליגי
ובטעמא לשאולה :ההיא סבתא.
לגזלו ממנה עבד ריש גלותא עצים
וסככו בהן :צווחה .צווחה להחזיר לה
עצים עצמן :לאגוהא .לאברהם אכינו
יליד ביתו שמנה עשר ושלש מאות:
פטיתא .קולנית היא זו :אלא דמי
עצים .לתקנמ חכמים היא זו על
המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול
הנגזל את למיו ולא חייבוהו לקעקע
את בנינו מפני תקנת השביס במס׳
גיטין )ל׳ K . Wעבדו רבנן הקנסא.
ליטול דמיו :מפני תקנת מריש .ולא
אמדנן אין כאן הפסד מרובה ויספור
בהגוזל בחרא )ב״ק דף קיז cאלא רוצה ליישב דבריו בכל ענין:
בשינוי מעשה ושינוי השם ועול משוס תקנמ השביס אין
הושענא מעיקרא נמי לאסא הושענא קרו
ליה ת״ר םוכה גזולה והמםכך ברשות הרבים
ר׳ אליעזר פוםל וחכמים מכשירין אמר רב
נחמן מחלוקת כשתוקף את חבירו והוציאו
מסוכתו ורבי אליעזר לטעמיה דאמר אין
אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו אי
קרקע נגזלת סוכה גזולח חיא ואי נמי ״קרקע
אינה נגזלת סוכה שאולה היא ורבנן
לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו
בסוכתו של חבירו וקרקע אינה נגזלת וםוכה
שאולח חיא אבל גזל עצים וםיכך בחן דברי
הכל אין לו אלא דמי עצים ממאי מדקתני
רומיא דרשות הרבים מה רשות הרבים קרקע
לאו דידיה הוא סוכת נמי לאו קרקע דידיה
הוא ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן
אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש
גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי צווהה ולא
אשגח בח רב נחמן אמרה ליה איתתא דהוה
ליח לאבוחא תלת מאת ותמני םרי עבדי
צווחא קמייכו ולא אשגהיתו בה אמר לחו
רב נחמן פעיתא חיא דא ואין לח אלא דמי
עצים בלבד אמר רבינא האי כשורא
דמטללתא דגזולה עבדי ליה רבנן תקנתא
משום תקנת מריש פשיטא מאי שנא מעצים
מהו דתימא עצים שכיחי אבל האי לא
שכיחא אימא לא קמ״ל יהני מילי בגו שבעה
אבל לבתר שבעה הדר בעיניה ואי חברו
בטינא ואפילו לאחר שבעה נמי יהיב ליה
דמי תנא יבש פםול רבי יחודח מכשיר אמר
רבא מחלוקת בלולב דרבנן סברי מקשינן
לולב לאתרוג מה אתרוג בעי הדר אף לולב
בעי הדר ור׳ יהודה סבר לא מקשינן לולב
לאתרוג אבל באתרוג דברי הכל הדר בעינן
ובלולב לא בעי ר׳ יהודה הדר והתנן ״רבי
יהודה אומר יאגדנו מלמעלה מ״ט לאו משום
דבעי הדר לא כדקתני טעמא רבי יהודה
אומר משום ר׳ טרפון כפות תמרים כפות ואם
היה פרוד יכפתנו ולא בעי הדר והתנן מאין
אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי
יהודה מאי טעמא לאו משום דבעי הדר
לא דהא אמר רבא ״אפילו בםיב ואפילו
בעיקרא דדיקלא ]ואלא[ מאי טעמא דרבי
יהודה התם דקא םבר ״לולב צריך אגד
ואי מייתי מינא אהרינא הוה להו המשה
מינין ובאתרוג מי בעי רבי יהודה הדר
ותתניא ™ ארבעת מינין שבלולב כשם שאין
פוהתין מהן כך אין מוסיפין עליהן לא מצא
אתרוג ל א יביא לא פריש ולא רמק ולא
דבר אהר י כמושק כשרין יבשין פםולין ר׳
יהודה אומר אף יבשין וא״ר יהודה מעשה
א
א(
ב
ג
י(
8
בבני
נר מצוה
לו עליו לסמור אח בנינו אלא יחזיר
למיס והא לאמרינן בפרק הישן)לעיל
דף כ ז 0למורו רבנן בגזולה לאו
בגוזל סוכה המחוברמ לקרקע ולא
כגוזל עצים וסיכן בהן אלא בגוזל
סוכה העשויה בראש העגלה או בראש
הספינה )א( והיא עצמה נגזלח שאינה
מחוברח לקרקע ואין עליו להחזיר
למיס אלא כמו שהיא בנויה לאין בה
משוס חקנת השכים שהרי לא טרח
לבנומו ולא הוציא עליו יציאות הלכן
גזולה היא כן פי׳ בקונטרס ועל חנם
למק למלכמיב לן לממעטינן גזולה
בפרק הישן )לעיל דף c oוגזל עצים
וסיכן בהן שינוי החוזר לבריימו הוא
ומלאורייתא לא קני ומשום מקנח
מריש היינו מלרבנן וקרא מימוקס
מלאוריימא ואפילו ט( ]מדרבנן[ בלא
עגלה וספינה איכא לאוקומיה קרא
כגון בראוכן שכנה סוכה בחצרו של
שמעון )י( מלעתו וכא שמעון ותקף
אמ ראובן והוציאו מסוכמו לאין עליה
תורת שאולה ט ו ן ללא קיימא ברשומו
של ראובן ולא למיא לקרקע לבחזקת
הבעלים עומלת ולכן אין קרקע
נגזלת :ור״י סבר לא מקשינן לולב
לאתרוג .סי׳ בקונטרס לא הוקשו
ללמול זה מזה ולא ניתן לילרוש
מעצמו מכל י״ג מלומ שהתורה
נלרשת כהן אלא קל וחומר ומימה
גדולה פי׳ דאפילו סמוטן להיינו שני
מקראות הסמוטן זה לזה ניתנו
לידרש מן התורה כדאמרן בדש יבמות
)לף ל (.סמוטן מן התורה מנין
שנאמר סמוטם לעד לעולם עשוים
כאממ וישר כ ל שכן היקישא דהיינו
שני דברים המוקשים כפסוק אחד
ואפילו לר׳ יהולה ללא דדש סמוטן
אלא היכא למוכח ומופנה כלאמרינן
המם מ״מ בהיקישא מולה אלא כל
המלוח אלם לן מעצמו חוץ מגזרה
שוה לאין לן אלא אם כן למלה מרבו
והכא בסברא פליגי ליש לכדס שאין
להקישה לאותו לכר ושמא קסבר
לא שיין לשון הלר אלא כפירות:
אין אוגדן את הלולב אלא במינו.
8
8
מימה היט כעי למימר משום
לבעי הלר והא פסל במתניתין
)ל׳ לו (:בגימוניומ של זהב שהיו
עושין משום נוי ושמא הוי מצי
למימר וליטעמין:
לא מצא אתרוג לא יביא לא דמון
ולא פריש .יש ללקלק מכאן
ראם לא מצא כשר מברן בפסול
מרנקט פדש או רמון ויש ללחות
אבל יש ללקלק לשרי כמו לולב
פסול לרבנן בשעמ הלחק:
הואיל
י א ב מיי׳ פייה מהלכות
סמג
סוכה הלכה כה
עשין מג נווש״ע א״מ סימן
יא
תרלז סעיף ג:
ג ד מיי׳ ס״א מהל׳
סמג
גזילה הלנה ה
עשי! עג טוש״ע ת״מ סימן
שס סעיף א:
יב ה מיי׳ פ׳יז מהל׳ לולנ
הלנה ה סמג עשי! מד
טוש״ע א״מ סימן מרנא
יג
סעיף יג יד:
ו מיי׳ פ״ס מהלכות
לולנ הלנה א סמג שס
נמוש״ע א״ח סי׳ תרמו
ס״נ[:
סעיף ו וסי׳ תרמז
לעזי רש״י
קורוני״א )קודוינ׳׳ץ(.
חבוש )פרי(.
פלצידי״ש .נובלים.
רבינו חננאל
אסא
נמי
דמעיקרא
ליה.
קרו
דהושענא
ר׳
מחלוקת
אסיקנא
אליעזר וחכמיס בסוכה
חבירו
גזולה ,בתוקף
ר•
מסוכתו,
והוציאו
אליעזר פוסל וחכמים
מכשירין .אבל גול עצים
וסיכך בהן ,אין לו אלא
דמי עצים בלבד .פי׳
אמר
פעיתא ,צעקנית.
רביגא גזל כשורא וסיכך
בה ,עבדו רבנן תקנתא
בה ,כדתנן במס׳ גיטין
ועל מריש הגזול שבנאו
בבנין שנוטל דמיו מפני
תקנת השבים ]והנ׳׳מ בגו
שבעה אבל בתר שבעה
הדר בעיניה[ .ואי חבריה
בטינא ,כלומר קבעה
בטיט להיותה שם ,אין
מחייבינן אותו להסירה
ולההזירהא( ,אלא נותן
את דמיו ודיו .תנא אין
אדם יוצא ידי חובתו
בלולבו של חבירו ביום
טוב ראשון ,אלא אם כן
נותנו לו במתנה גמורה.
ומעשה ברבן גמליאל
וזקנים שהיו באים בספינה
ולא היה להם לולב ,לקה
רבן גמליאל לולב באלף
זוז זהב ,וכיון שיצא
בו נתנו במתנה גמורה
לחבירו וחבירו לחבירו
כוי .תנא יבש פסול ,ור׳
יהודה מכשיר .אוקמה
רבא מחלוקת ר׳ יהודה
ורבנן ,בלולב ,דד׳ יהודה
מכשיר ביבש ולא כעי
הדר בלולב .והאי דקתני
אין אוגדין את הלולב אלא
במינו ,לאו משום דבעי
הידור בלולב ,אלא משום
דר׳ יהודה סבר לולב צריך
אגד ,ואי אגיד ליה במין
אחר זולתי מין הלולב הוו
להו ה׳ מינין ,לפיכך תני
אין אוגדין את הלולב אלא
במינו .ואפי׳ סיב וכיוצא
כו שהוא ממיני דקל כשר
לאגד בו .והא דתניא וכולן
כמישין כשירין ,יבישין
פסולין ,ר׳ יהודה אומר
אף יבישין כשירין.
א(
נראה
דצ״ל
להסירה
ולהתזירה אפילו לאחר זי.
סוכמו למצוה משר ליה כל שבעה כבנין קבע :פשיטא מאי שנא מעצים .ראמרן לעיל גזל עצים וסיכן בהן אין לו אלא למים :עצים שכיחי.
לקנומ בלמים שיתן לו זה הלבן משוס מקנמ השביס לא אטרחוהו לגוזל להא נגזל מצי מיטרח ומזבן :ואי חברה בטיגא .הוה ליה כשאר
בנין קבוע :מה אתרוג בעי הדר .כלכמיכ כיה :לא מקשינן .לא הוקשו ללמול זה מזה ולא נימן ללרוש מעצמו מכל י״ג מלות שהתורה
נדרשת בהן אלא ק״ו :אגל אתרוג דברי הכל בעי הדר .להלר כתיב כיה ולא דרשינן ליה לרכי יהודה אידור לשון יווני כדדדש ליה בן
עזאי לקמן ) ל ׳ לה :(.כפוה .לשון אסירה כדתנן ) מ ט ס ל׳ כ כ 0כופת שתי ידיו על העמוד :אין אוגדין אס הלולב .האי לולב היינו הושענא
כולהו שלשה המינים יחל :אפילו בסיב .הגלל סביבופ הלקל ונכרך סביביו כעין לולבי גפנים :ואפילו בעיקרא דדיקלא .מן הקליפה
ואע״פ שאין מראיהן לומה למראה הלולב ובלכל שיהא מאותו המין דטעמא דר׳ יהודה התם לאו משוס הדר הוא :אלא משום דקסבר לולב
צריך אגד .הלכן כל הנאגל עמו הוי מן המצוה ונמצא עובר בבל מוסיף אס יאגל מין חמישי :פריש .קורוני״א :כמושים .פלצירי״ש:
בבני
לא:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״מ מהלכות
T
לולנ הלכה
סמג
א
עשין מל טור ש״ע א״ח
סי׳ מרמט סעיף ג:
ב מיי׳ שס הלכה ג
טו
וסמג
טוש״ע
שס
א״ח סימן תרמה סעיף ז:
טז ג מיי׳ שם טוש״ע שס
סעיף ט:
רבינו חננאל
בשאר מיני לולב בלבד,
אבל
אפי׳
ר•
באתרוג
אמר
מר
יהודה מודי דבעינן הדר,
פסול.
והיבש
שבלולב,
ארבעת
מינין
כך אין
מוסיפין עליהן.
כשם שאין פוחתין מהן
פשיטא,
מהו
הואיל
ואמרו
לולב
שאינו
הלכך
האי
אלו
קאי
דתימא
]חכמים[
בין
אגוד
ובין
לא
צריך
אגד,
אגוד
יתירא
א( כשר,
דמוסיף
הארבעה
ולא
על
לחודיה
ביה,
מיפסיל
קמ׳׳ל דפסיל ,אין מוסיפין
עליהן ואין פוחתין מהן.
לא
יביא
ולא
אתרוג
מצא
ולא
פריש
דבר אחר.
האתרוג
לא
רמון
פשיטא
בעינן ,כדקיימא
לן דאתרוג הוא פרי עץ
הדר שכתץוב[ .איצטריך
דתימא
מהו
מצא
לא
אתרוג לייתי דבר אחר ,כי
היכי דלא לישתכח תורת
אתרוג ,קמ״ל דלא .מאי
טעמא חיישינן דלמא אתי
למיסרך
ואע״ג
ראיתיה
כי
האי זה
לאתרוג מייתי דכר אחר,
האי
אמרי
וזה
פוטר
ונפיק
פוטר
מיניה חורכא ,הילכך אסיר
דבר אחר זולתי אתרוג.
איני דר׳ יהודה בעי הדר
באתרוג,
אתרוג
יהודה
דרבא
האי
והתניא
יבש
בהדיא
פסול,
מכשיר.
ור׳
תיובתא
תיובתא .ואסיקנא
דפסיל
בהידוק
יהודה
ר׳
ובקטן
ככרתן,
שהוא כאגוז ,לאו משום
דבעי
הדר,
משום
אלא
דלא גמר פירא .והאי דכעי
ר׳ יהודה באתרוג גדול כדי
שיאחוז
והלולב
משום
משום
האתרוג
שניהן,
כידו אחת .לאו
דבעי הדר ,אלא
דאית
ליה
הא
דרבא דאמר לולב בימין
ואתרוג
ומנץ
בשמאל,
דשקיל לולב בשמאל ובעי
לאהדוריה
לימין,
ואם
האתרוג גדול מזה השיעור
דלמא
בעידנא
המחליף
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
מסורת הש״ם
הואיל ואמר ר׳ יהודה לולב צריך אגד אי מייתי מינא אחרינא
בבני כרכין .שאין לרין על מקום פרלסין ואין לקלים מצויס שס :אי
האי להודיה קאי והאי להודיה קאי .תימה כ״ש לרבנן
מייסי מינא אחרינא .ולא אגיל ליה נהליה :פיון דאמר רבהי( אסרוג
דמשמע לעיל דלר׳ יהודה משום דצריך אגד אי אגיד ליה ממין אחר
בשמאל ולולב בימין .משום להכא חלמ מצומ ואתרוג חל מצוה
הוה ליה חמשת המינין אבל לרבנן דאין צריך אגד לא דהאי לחודיה
וזימנין דמחלפין ליה שנוחני; לו אמרוג בימין ולולכ בשמאל וצריך
להפכן מיל ליל ולאחוז האמרוג והלולב
קאי והאי לחודיה קאי והכי נמי
באחמ מיליו על שיפליף ואי הוה
אמרינן בהדיא בפ׳ אלו הן הנחנקין
בבני כרכין שהיו מורישין את לולביהן לבני
גלול יומר מלאי שמא יפול מיליו
)סנהלרי! ל ף פ ח ( :גבי כל המוסיף
א(
בניהן אמרו )להם( משם ראיה אין שעת
ויפסיל שיארע בו נקב :שנים בידו
גורע לאי סבירא לן לולב אין צדך
הדחק ראיה קתני מיהת רבי יהודה אומר
אחת גרסינן3 .׳ אתרוגים בידו אפפ
אגל האי לחוליה קאי והאי לחוליה
אף יבשין כשרין מאי לאו אאתרוג לא אלולב
שבמקום הא׳ יאחז הלולב כשיהפכן:
קאי ר״ל רהכא מייד כשנותן אופו
אמר מר כשם שאין פוחתין מהן כך אין
הדר באילנו משנה לשנה .מהכא
חוץ לאגל לר׳ יהולה»( וא״ת א״כ לא
הואיל
מוםיפין עליהן פשיטא מתו דתימא
שמעינן לאמרוג אמר קרא שאין פרי
יחשב תוספת האי מינא אחרינא
אחר עושה כן :לולב של ט״ז.
ואמר רבי יהודה ג ( לולב צריך אגד ואי מייתי
לקמיימי כמו לרבנן ללעיל לאין צדך
ששימשו בו לע״ז לכבל לפניה קרקע
אגל וי״ל ללא למי לכשיאגלו שלא
מינא אחרינא חאי לחודיה קאי והאי לחודיה
אי נמי שעבולתה בלולב להעבירו
במינו אין לו ליחשב כמוסיף משוס
מאי קמ״ל אמר מר לא מצא אתרוג לא יביא
לפניה או לזרקה בו :לא יטול.
לאין זה כלרך גלילמן ומינים שבלולב
לא רמוז ולא פריש ולא דבר אחר פשיטא
למאיס לגבוה :ואם נטל כשר.
כעינן כעין גלילתן כדלקמן )לף מה(:
מהו דתימא לייתי כי היכי שלא תשכח תורת
ואע״ג לאיסורי הנאה הוא למצומ
אבל לרבי יהולה לבעי אגל יש לו
אתרוג קמ״ל זימנין דנפיק חורבא מיניה
לאו ליהנומ נימנו כלומר אין קיום
ליחשב כמוסיף באגולתו לכל אגול׳ שלא
ראתי למםרך ת״ש אתרוג הישן פםול ורבי
מצומ הנאמ הגוף אלא עבולמ עבל
כלרך גלילתו והכא אפילו לרבי יהולה
יהודה מכשיר תיובתא דרבא תיובתא ולא
לרבו :באשרה רמשה .אותם שהיו
קאמר «> למייתי מינא אחדנא ונקט
בשעת כיבוש א״י שהצריכן הכתוב
בעי הדר והא אנן תנן ״הירוד! ככרתי רבי
ליה כדרך גדילתו לאפילו חוץ לאגל
שרפה כדכתיב )לברים יכ> ואשריהם
חשיב כמוסיף וכ״ש לרבנן והא לקאמר
מאיר מכשיר ורבי יהודה פוםל לאו משום
פשרפון באש ולולב צריך שיעור והאי
בסנהדרין »לף סח >:למ״ד אין צריך
רבעי הדר לא משום דלא גמר פירא תא
כמאן למיכפפ שיעוריה כיון דלשרפה
אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי
שמע ״שיעור אתרוג קטן רבי מאיר אומר
קאי :נסדק .נסלקו ראשי העלין :כפון«.
היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע
כאגוז ר׳ יהודה אומר כביצה לאו משום דבעי
ראשו כפוף כאגמון דומות לאיש גבן
דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר
ה>
הדר לא משום דלא גמר פירא ת״ש ובגדול
והזקן שראשיהן שחין וכפופין למטה:
על בל פוסיף והשפא ניחא דח״ק
כדי שיאהוז שנים בידו אחת דברי ר׳ יהודה
דר׳ יהודה דקמני ד׳ מינים שבלולב
קריז
רבי יוםי אומר אפילו אחד בשתי ידיו מאי
אין מוסיף עליהן ומסממא היינו
רבנן בר פלוגמייהו דלא בעו אגד
טעמא לאו משום דבעי הדר לא כיון יידאמר < #רבה לולב בימין ואתרוג
ואס״ה איכא בל מוסיף והיינו כגון
בשמאל זימנין דמחלפי ליה ואתי לאפוכינהו ואתי לאיפסולי ואלא לרבי
דנקיט ליה דרך גדילמן:
הירוק בכרתי .משמע שמראהו
ל( ויר״ד
שקורץ
כצבע
בלע״ז וההיא לברכות משמע קצת
שלומה לאירנל״א בלע״ז לתנן התם
פ״ק ) ל ף ט 0משיכיר בין מכלמ
לכרתי משמע למעט מש ונין זה מזה
יהודה הא כתיב הדר ההוא ״הדר באילנו משנה לשנח :של אשרח ושל
לולב של ע״ז לא יטול
עיר הנדהת :ושל אשרה פםול והאמר רבא
ואם נטל כשר הכא באשרה רמשה עסקינן טידכתותי מיכתת שיעוריה דיקא
נמי דקתני דומיא דעיר הנדהת שמע מינה :נקטם ראשו :אמר רב הונא
לא שנו אלא נקטם אבל נםדק כשר ונםדק כשר והתניא לולב כפוף
קווץ
מ(א
:
ג
ובמנחות ס׳ התכלמ )לף מג (:אמדנן לתכלת לומה ליס וים לומה לרקיע וזהו כעין צבע שקורץ ״(אירנל״א בלע״ז אבל בירושלמי משמע
שהוא צבע ויר״ל כעין עשבים לאההיא לבין תכלת לכרמי מסיים ליה תכלמ לומה ליס וים לומה לעשבים ועשבים לרקיע ובפרק אלו
טדפומ )חולין לף cmמשמע לירוק למי לחלמון של ביצה שהוא כעין צבע 0יאל״ה בלע״ז לאמרינן כגון ביעתא טרפה ופריך אלא ירוקה
לכשרה היכי למי ככרתי וכן משמע 3פוספתא לנגעים» שלומה לשעוה לתניא ירוק שבירוקים ר׳ אלעזר אומר כשעוה וכחורמל סומכוס
אומר ככנף טווס »( ובמרוץ של לקל וכן משמע בפ׳ ב׳ לנלה )לף יט (.גבי׳ ה׳ למים טמאים באשה למנן הירוק עקביא בן מהללאל מטמא
ואמרינן התם מנין ללם נלה שהוא אלום משמע לאין לטמאות באשה אא״כ נוטה למראה אלמומימ ובכל הצבעים שזכרמי אין בהן נוטה
למראה אלמומימ אלא צבע יאל״ה בלע״ז וקרא נמי מוכיח שהוא הנקרא ירוק כלכתיב )מהליס סחו ואברופיה בירקרק חרוץ ובספר המחברמ
פי׳ מנחם שהוא זהב הבא מן החוילה ולונש פי׳ חרוץ זה אבן טובה ופלוגתא לאמוראי היא לאמרינן בבראשיח רבה ) פ ׳ מ״ג( אקרא
רוירק את חניכיו ריש לקיש אמר שהודקן באבנים טובות ומרגליומ כמה ראמ אמרת ואברומיה בירקרק חרוץ פי׳ שלא יהו להוטין אחר
הממון ויתעסקו בהצלת נפשות ר׳ לוי אומר בפרשת שוטרים הוריקן כמה לאת אמרמ מי האיש הירא ורך הלבב כלומר מעבירות שבילן
ונתביישו במה שהוזקקו לחזור ואמרינן בשילהי ד׳ נדרים )ל׳ לב (.וירק אמ חניכיו רב ושמואל חל אמר שהודקן בפורה בפרשת שוטרים
וחל אמר שהוריקן בזהב פי׳ קרא לבירקרק חרוץ קלדש וזהב לומה לצבע ׳׳אל״ה»( ומיהו אמרוג עיקרו לומה לשעוה ואותם אתרוגים הבאים
לפנינו ירוקים ככרפי כשרים אפילו לר׳ יהולה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפילו במלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה לולאי גמר
פריים :שיעור אתרוג קטן .אין זו פלוגתא לאמרוג הבוסר לפליגי בה ר״ע ורבנן לקמן בפירקין )ל׳ לו (.להא אפילו גלול כאגוז
וכביצה פסיל ליה ר״ע ל( משוס ללאו בר זריעה לטעם אחל ולפי טעם שני משום לבעי הלר והאי להכא אפילו לא בעי הלר פסיל ליה משוס
ללא גמר פירא ולא כמו שפי׳ בקונטרס לקמן אתרוג הבוסר כפול הלבן לההוא שיעורא אממר גבי ענבים לבגמר בישולם נמי קטנים
הס אבל אפרוג שהוא פרי גלול אפילו יותר מכביצה כוסר הוא כשסופו ליגלל יותר הרבה והכא כשאין סופו ליגלל יומר לאפילו ר״ע לפסיל
המס הכא מכשיר בכאגוז למר וכביצה למר לחשיב גמר פ ד אבל פחומ מכאן לא חשיב גמר פרי אע״פ שאין סופו ליגלל יותר דש
לברים הרבה שלעולם לא יבואו לילי בישול ס ד ומצוי הוא בענבים שיש מהם שלעולם כוסר עול יתכן לאפילו רבנן למכשירי המם פסלי
הכא בפחות מכאן לאתרוג הבוסר חשיב פירא טפי ובפ״ק למעשרות בירושלמי תני אמרוג הבוסר ר״ע אומר פרי וחכמים אומרים אינו
דבר הדר באילנו משנה לשנה .ק( בן עזאי הוא ללריש הכי לקמן בפירקין )ל׳ לה (.ויש שם לרשות אחרופ :ה ש ל אשרה ושל
פד:
עיר הנדחת פםול .בסוף כיסוי הלם )חולין ל׳ פ ט .ושם( ראמר רבא מצומ לאו ליהנות נימנו ומכסין בעפר עיר הנלחפ ופריך מהא
לתניא שיפר של ע״ז אס תקע לא יצא ולולב של ע״ז אס נטל לא יצא היה מצי לאקשויי ממתנימין לקמני של אשרה פסול אלא ניחא ליה
לאתרי מברייתא משום דאסיק מעיקרא גבי לולב ושופר תקע יצא נטל יצא :באשרה רטשה דכתותי מיכתת שיעוריה .וכן ברייתא
לסוף כיסוי הלם )חולין ל׳ פ ט .ושם( לאם נטל לא יצא וכן צדך לתרץ אשופר לקתני התם תקע לא יצא ובפ׳ ראוהו ב״ל ) ר ״ ה ל׳ כח .ושס>
כשופר של ע״ז לא יתקע ואם תקע יצא וכן בפ׳ מצות חליצה )יבמומ ל׳ ק ג :ישם( אמר רבא בסנדל של ע״ז חליצתה כשרה ולא אמדנן למכתת
שיעודה להנהו בע״ז לנכד ליש לה ביטול וההוא לקתני לא יצא בע״ז לישראל שאינה בטילה עולמית וא״ת ע״ז לנכרי נמי מדאגבהה
קנייה ונעשה של ישראל כלאמדנן בפ׳ כל הצלמים )ע״ז ל׳ מב (.גזדנן ללמא מגבה לה והלר מבטל לה ר״ל כגון שהגביה על מנת שלא לקנות
להא
א( ]צ״ל לו[ ,ב( נלקמן לג.
ר׳ יהודה אומר אגול כשר
שאינו אגוד פסול וש״נ[,
לקמן לד ,:ר(
ג(
ה( 1שס[,
ושמ,
י( לקמן לז,:
(tולקמן לה ,[.ת( חולין
סט .ע״ש ,ט( ןעי׳ מוס׳
לה.
לקמן
לפין,
ד״ה
י( כס״א :רכא (5 ,ןוע״ע
סנהדרין סח :ד״ה
חוס׳
שכחכו
אי
ר״ח
גירסת
כסוגיא דהכא[ ,ל( וכל״א
מ( וכל״א כלוי״א,
גרי״ן,
נ( כל״א געל״כ (D ,נסרק
א[] (» ,כתוספתא אימא
וכחוץ[,
ס(
חולין
]וע״ע תיס׳
מז:
אלא
ד״ה
ירוקה[ ,צ( ]לקמן לו .ועי׳
נמהר״מ[,
גי׳ רש״ל
ק(
ר׳ אכהו ,ר( ]שיין לעיל
במשנה כט,1:
הגהות הב׳׳ח
)א( נם׳ כיון דאמר רבא
אתרוג
בשמאל ולולב
בימין
זימנין) :ב( תום׳
ד״ה הואיל וכוי לר׳ יהודה
קאמר דאי מייתי מינא:
מוסף רש״י
משם
ראיה.
!לעיל
כוז.{.
נחמיה
בכרתי.
כרישים סור״י !:לקמן לד.>:
שלא יהא גדול
ובגדול.
יומר מדי ישס;.
רבעו חננאל )המשך(
משמאליה
ליה
לימיניה
נפיל מידיה ומפנים ואתי
לאיפסולי ,לפיכך מצריך
להיות
שיעור
נטילת
דכתי׳
באורייתא
הדר,
שניהם בידו אחת .והאי
דריש ביה ר׳ יהודה פרי
ההר באילנו משנה לשנה,
ומאי ניהו אתרוג .ירושלמי
היבש פסול,
המתים
ר׳
וגוי.
יהודה
דכחיב לא
תני
היבש
בשם
כשר,
שהרי בכרכי הים מורישין
לוןלביהןן לבניהן .אמרו
לו ,אין למידין מן הדחק.
בעון קומי ר׳ בון ,מה בין
קטום נ( ליבש הצוציתו,
אמר להן זה הדר וזה אינו
הדר .של אשירה .אוקימנא
באשירה דמשה ,דלשריפה
קאי .אבל שאר אשירות
לא יטול ,ואם נטל כשר.
נקטם ראשו פסול .אכל
אם נסדק ולא נפרד כשר,
והאי דתניא
א( גי׳ רנינו הלזי הובא גש
נחוס׳ סנהדרין פח ע׳׳נ ד״ה
אי נשם רנינו ע״ש.
13בירושלמי איפא סתמא מהי
גינו לינש ומפרש רנינו דקאי
על האינעיא דיבש ציציתו מהי
יכן פי׳ הפ־׳מ שס ודלא
נהק״ע.
לולב הגזול פרס שלישי םוכה
מםורת הש״ם
א(
]הוא
כלי
כו
שיש
שני ראשים וכן לולנ ששני
הוצי! העליונים שהן תיומת
אס נסרלו 1ה מזה .ערוך
המנק[,
כערך
]כ״ק
ב(
צו ,[.ג( נכב״ק אימא ר׳
מתון[] ,ככ״ק אי׳ ר׳ מתון[,
י( כ״קצו ,:ה( ]לעיל לא,[.
ס״א מתמעך (1 ,גי׳
ו(
מהר״ס ומיהו על כרחך,
ח( נוע״ע מוס׳ לקמן לג
ע״א ד״ה נקטם ומוססות
ע״ז מז .ד״ה אשרה[,
תורה אור השלם
ולקחתם לכם ביום
.1
הךאשון
ע ץ הדר
פרי
כפת
תמרים וענף
עץ
עבת
וערבי
נחל
ושמחתם
יי
לפני
אלהיכם שבעת ימים:
ויקרא כג מ
.2דרכיה דרכי נעם ובל
נתיבתיה שלום:
משלי ג יו
גליון הש״ם
תוס׳ ד״ה באשרה רטשה
חליצתה
וכוי
ביי״ט
ולולב
כשרה
עי׳
שני.
עירוכין פ ע״כ תד״ה אבל
קורה:
מוסף רש״י
התיומת.
האמצצעי
היא
כף
העליון
<ב־ק צו.(.
תימד
תיומת
כפות.
לשון אסירה ,כדתנן)מכות
ככ 1:כופת שתי ידיו על
העמוד
כופרא.
שיש
כהן
!לעיל
לא
מדות של דקל
עוקצין
קוצים ;כתובות י.:.
כעין
לב.
קוון .שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין :עקום דומה למגל.
דהא במנעל שאינו שלו תנן ׳ חליצתה כשרה ולולב בי״ט שני ובשמעמין
חדא מלפא היא :חרות .קשה שנעשה מדומ שכן דרך הלולב עליו
הוה מצי לשנויי לממני׳ בי״ט ראשון ולא הוה צריך צאוקמי באשרה
נושרים בימומ הגשמים והשדרה מחקשה ונעשה עץ :דומה לחרות.
למשה אלא משוס לקתני לומיא לעיר הנלחת ואפילו בי״ט שני ור״ת
התתיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ :אמר רב פפא .הא דקחני
מפרש לכולהו בע״ז לנכרי וכאן קולס ביטול וכאן לאמר ביטול ולאחר
סדוק פסול לאו שנסדקו ראשי עלין
ביטול נמי לכתחלה לא יטול ולא
הימנק.
או שדרה :אלא דעביד פי
ימקע למאיס לענין מצוה לפי שהיה
א
קווץ סדוק עקום דומה למגל פסול חרות
פויצפו״ר של בחל של סוסדם שיש
עליו שס ע״ז וכן לא מחלוץ בו
פסול דומה להרות כשר אמר רב פפא
לו שני ראשים וראשו א׳ מפוצל כך
לכפחלה ואפילו אס מימצי לומר
ב דעביד א(כהימנק עקום דומה למגל אמר
גדל הלולב כמין שמי שדראומ מחצית
לשרי לכסות לכתהלה בעפר ע״ז כמו
רבא ג לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו
עלין לכאן ומתצית עלין לכאן :לאחריו.
בשל עיר הנלחת לא למי מסר
ברייתיה הוא אמר רב נחמן ילצדדין בלפניו
שגעקס לצד שדרה :מלפניו .לצד
לחליצה והא למשני הבא באשרה
שכנגד השדרה .שדרה זהו צד העשוי
למשה ולא משני בלנכרי וקולם ביטול
דמי ואמרי לה כלאהריו דמי ואמר רבא
כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות
משום למשנקצץ הלולב מן הלקל
ה האי לולבא דסליק בהד הוצא בעל מום
נתבטל ובפרק מצות חליצה )יבמות
מחובדן בה מכאן ומכאן ואמצעה הוא ופסול :י נפרצו עליו כר :אמר רב פפא
חלק ועולה כמקל :דסליק בחד הוצא.
ל׳ קג >:מסליג בין סנדל של ע״ז
נפרצו דעביד כי חופיא נפרדו דאיפרוד
שכל עליו מצד אחד :כי חופיא.
לסנדל של תקרובת ע״ז לאין לו ביטול
אשקוב״א שבו מכבדן אמ הבית אפרורי בעי רב פפא 5י נחלקה התיומת מהו
ולא מפליג בשל ע״ז גופיה בין קולס
תא שמע דאמר ״)ר׳ יוחנן( אמר ר׳ יחושע בן
ועושין אומה מעלין של לולב המלושין
ביטול בין לאחר ביטול אגב אורחיה
לוי ניטלה התיומת פסול מאי לאו חוא הדין
מהשדרה ואוגדן מהן הרבה ביחד:
קא משמע לן רמקרובח ע״ז אינה
דאיפרוד איפרודי .ראשיהן נפרדין
בטילה עולמימ ובההיא לראוהו בימ
נהלקה לא ניטלה שאני דהא חסר ליה איכא
כענפי דקל ואין י(מצומצמין עם
לין קשה טפי רמפליג רבא המס בין
דאמרי אמר גי)ר׳ יוחנן( אמר ריב״ל י׳ינהלקה
השדרה אבל מלמטה הן ממוברין
שופר של ע״ז לשופר של עיר הנלחמ
חתיומת נעשח כמי שניטלח חתיומת ופסול:
בה :נחלקה התיומה .שני עלין
לבשל ע״ז גופיה היה יכול לחלק בין
ה(
ר׳ יחודח אומר :תניא ר׳ יחודח אומר משום
עליונים אמצעים ששם השדרה כלה
קודם ביטול בין לאחר ביטול י(ועל כלחך
1
ר׳ טרפון כפות תמרים כפות אם חיח פרוד
נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד
צדך לאוקומה לאחר ביטול כפירוש
יכפתנו אמר ליח רבינא לרב אשי ממאי
העלין שלמטה מהם :סיומת .לפי
ר״מ לפמ״ש שם ברוב ספרים רב
דהאי כפות תמרים דלולבא הוא אימא
שמדובקין כמאומיס :חרוסא .ענף
יהודה דאי קודם ביטול הא רב יהודה
הלקל משנתקשה שמי שנים ושלש
דאמר החס לעיל בשופר שלמים לא
חרותא בעינא כפות וליכא ואימא אופתא
רוצאין בו לולבין הרבה שנשרו עליהן
יצא דמצות ליהנות ניתנו ומיהו צריך
כפות מכלל דאיכא פרוד ותאי כפות ועומד
ונמקשו גס הס ונעשו עץ זה סונה
לומר דמ״מ רבא גרס ולא רב יהודה
לעולם ואימא כופרא אמר אביי 2דרכיח
לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר
דהא מפרש המם טעמא דשוסר של
דרכי נועם וכל נתיבותיח שלום כתיב אמר
אילנות :בעינן כפוס .שאס היה
עיר הנדממ לא יצא משוס דכתותי
לית רבא תוספאה לרבינא ואימא תרתי
פרול יכפמנו והרי זה פרול ואין אתה
מיכתמ שיעודה ולרב יהודה הוה
כפי דתמרי כפת כתיב ואימא חדא להתוא
יכול לכופתו שיהו ענפיו הפרוליס
ליה למימר משוס למצות ליהנות ניתנו
כף קרי ליה :ציני הר הברזל כשרה:
כאן וכאן נכפמיס ומממעכים אצל
ומיהו קשה לבפרק כל הצלמים )ע״ז
אביהם שהן מחוברין בו לפי שקשין
ח אמר אביי לא שנו אלא שראשו של זה ל ׳ מז >.בעי ר״ל המשמחוה ללקל
הן :ואימא אופסא .אשטיל״א מעיקר
לולבו מהו למצוה ומסיק רב לימי
מגיע לצד עיקרו של זה אבל אין ראשו
הלקל שהוא חלק ואין ענף יוצא ממנו
באשרה שבטלה קמיבעיא ליה יש
של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול תניא
לכאן ולכאן שאין לך כפוח הימנו:
לחוי אצל מצוח או אין לחוי אצל מצומ
נמי הכי ציני הר הברזל פסולה והא אנן
כפות .משמע שפרול מפחלה ואמה
ומוכחא מלמא לשום אמורא לא
תנן כשרה אלא ש״מ כאביי שמע מינה
כופתו :ואימא כופרא .היינו נמי
פשיט ליה הא מלתא לבעי למיפשטא
ואיכא
עץ כעין חרותא אלא עליין בן שנה
מלרבי יוחנן ומלרב פפא ומשני לרב
או שתי שניס ולא נתעבה עצו ואתה יכול לכפות ענפיו על ירי אגול
פפא גופיה קמיבעיא ליה וקיימא בתיקו והשתא לפי׳ ר״ת הא אשכחן
ולזקפן למעלה לאוגדן עם אביהן :דרכיה דרכי נועם .ואלו עשוין
רבא לאמר הכא אס נטל יצא אלמא אין לחד אפילו לקולא ומיהו
כקוצים ויוצאין בהן עוקצין הרבה ומסרטין את הידים :תרתי כפי
י״ל להא ]לאמר רבא[ ליצא כשבטלה מערב י״ט והא למיבעי לן
דתמרי .תמריס עצמן דרכן להיות הרבה תלוין ביחד במכבדות שלהם
אי יש לחוי כשביטל בי״ט לאז שייך לחוי כלמוכח לקמן בפירקין
וקורי! להם כף טרוק״א :כפת כתיכ .חדא :כן* קרי ליה .וכי ) ל ף לג (.לבעי ר׳ ירמיה נקטם ראשו מערב י״ט ועלתה בו חמרה
כתיב כפפ על שם כפות אס פרודה ואין לשון זה נופל אלא על
בי״ט אבל עלתה בו תמרה בערב י״ט לא חשיב לחוי והוא הלין
]עלי[ הלולב :ציני הר הברזל .לולכין שלהן העלין מועטין בשדרה
בבטלה מערב יו״ט וללישנא קמא לפדשית לע״ז לנכד אפילו בלא
מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ועוד שקטנים הן לארבן
ביטול יוצא כגון בי״ט שני ללא בעי לכס קשיא להתם באשרה
ופעמים שאין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה:
לנכד מייד ליש לה ביטול ואפילו הכי משמע ללא יצא מלחשיב לה
דחוי וכי חימא לבי״ט ראשון הוא לחשיב ליה לחוי לפי שלא היה
ואיבא
שלו קולס ביטול א״כ מי שנתנו לו לולכ כי״ט לא יצא ואע״ג ללא למי כולי האי לשל ע״ז אין תקנה בשום ענין מ״מ כיון דמשוס איסור
ע״ז לאיכא השתא לא מיססיל אין לנו לחושבו לחוי מחממ שאינו שלו ונראה לפרש לרבא שרי אפילו בע״ז של ישראל ובאילן שנטעו
ולכסוף עכלו וכרבנן לסליגי עליה לרבי יוסי בר׳ יהולה כפרק כל הצלמים )ע״ז ל ף מח >.לשרו להדוט אלא אס כן נטעו מחחלה לכך
ללרשינן תחמ כל עץ רענן אלהיהס ולא עץ רענן אלהיהס ואפילו כי״ט ראשון אס נטל יצא לשרי להליוט ולכס קרינא ביה ומתנית׳
לשל אשרה פסול כשנטעה ממחילה לכך והיינו אשרה למשה רבההיא מוקי רכנן קרא לואשדהס פשרפון כאש )לברים יב> לאסור אפילו
להליוט ובעיא לכל הצלמים כאשרה לנכרי מטעה מחחלה לכך ואח״כ כטלה אס יש לחוי או לא מיהו ללישנא קמא להתס לקאמר כי
חיבעי לן באילן שנטעו ולבסוף עבלו ואליבא לרבנן לשרו להליוט מהו לענין מצוה מאיס כלגבוה או לא הוה מצי למיפשטא מלרבא מלקאמר
אס נטל יצא אלא רבא סבירא ליה כרב לימי למסיק ליש לחוי קמיבעיא ליה אבל בהא פשיטא ליה ליצא וא״ת תיפשוט לאין לחוי ממתניתין
לענביו מרובין מעליו ואם מיעטן כשר ואין ממעטין בי״ט ואמר בגמרא הא עבר ולקטן כשר היכא לאשחור מאתמול ללא פסלינן ענביו
מרובות אלא כשחורות אכל ירקות לא וכי אשמור מאממול לחוי מעיקרא במחלח י״ט לא הוי לחוי אלמא אין לחוי אצל מצות וי״ל לשאני
התם לבילו לתקן לנהי לאסור למעט מ״מ בילו למעט אבל גבי ע״ז אין בילו לבטל לאין ישראל מבטל ע״ז של נכדי״ :נקטם ראשו.
5
פירושו בריש פירקין :קרוץ .פי׳ כקונטרס שיוצאין כשלרה שלו עוקצים כמין קוצים ובערוך פירש ענין צמיתה:
דעביד כי חופיא .פירושו בממני׳ :נהלקה התיומת .לא מייד שנסלקו בראשו עלין שבראש השלרה לכולהו הכי איתנהו אלא
כדפירש בקונטרס שני עליו עליונים אמצעיים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השלרה ער העלים שלמטה ובה״ג פי׳
נחלקה המיומת ההוא גכא דהוצא היכא דדביקו אהדדי ההוא דמתייס בהו ומשר להו חד אי כנפרצו עליו דמי פסול אי כנפרדו עליו דמי כשר:
דרכיה דרכי נועם .רבא לא היה שם משוס הכי לא מיימי הכא קרא דהאמת והשלום כדלקמן :בפת כתיב .בהאי כולי עלמא
מולו ליש אם למסורת וצריך טעמא ] :ע י ׳ מ ה שחילצו בפסחים לו .ל ״ ה עוני קרינן ביה ו ט ׳ ו ע ׳ ׳ ע תיס׳ לעיל ו :ל ״ ה ו ר ׳ ש מ ע י ן [ :
שררו
עין משפט
נר מצוה
יי א מיי׳ פ״ס מהל׳ לולכ
הל׳ ג טור ש״ע א״מ
סימן תרמ״ה סעיף ח:
יח ב מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ז:
יט ג ד מיי׳ שס טור ש״ע
שס סעיף ח:
ה מיי' שס הלכה ד
כ
טוש״ע שס סעיף ג:
ו מיי׳ שם הלכה ג
בא
טוש״ע שס סעיף כ:
ז מיי׳ שם הלכה ר
כב
טיש״ע שם סעיף ג:
כג ח מיי׳ שם טוש״ע שס
סעיף ד:
לעזי רש״י
פויצפו״ד )פוינטו״ר(.
מסרט )בעל שני חודים(.
אישקוב״א .מטאטא.
אישטיל״א .גויר-עץ
)מעצם הגזע(.
טרוק״א .אשכול.
רבינו חננאל
סדוק
דעביד
פסול,
כי
המנק .המנק בלשון ערבי
אשיין ,וזה צורתו.
לבד
V
בין
עקום
מצדדיו
מלפניו
פסול,
בין
ואינו
כשר אלא אם עקמומיתו
)דהיינו(
מאחריו
כברייתו[.
]דהיינו
בלבד
וכן
הלכה .תניא לולב כפוף
חרות
כווץ
אכל
פסול.
דומה לחרות ,כגון שנפרדו
עליו ,כשר הוא .אמר רבא
לולב העולה בחד הוצא,
אין הוצין עולין
כלומר
מזה הצד ומזה הצד ,בעל
מום הוא
ופסול .נפרצו
עליו
פסול.
בה.
דעביד
שנחרו
מן
השדרה והן )הן( תלויין
פי׳
ההוצין
כשנהתכין
כי
הופיא,
שבשדרה
מן
השדרה,
קמא
הוצין
נקראין הופיא ,כדגרסינן
בהגוזל
ועבדינהו
והוא
הופיא.
כעין שבירה מעין פירצה.
נפרדו.
כעין
שנפרדו
פתיחת
ההוצין
החריות,
ולא ניתק אחה מחבירו,
כשר .הלא תראה ששנינו
אם היה
פרוד
מכלל
שהפריה
בלבד.
אמר ר•
יכפתנו,
אין
בו
אלא כעין פתיחת הוצין
יהישע
בן לוי נחלקה התיומת,
)פי־
שבראש
הלולב(,
נעשה במי שניטלה ופסול.
דהוצא
פי׳ תיומת ,גבה
רמתיים להו לשני צידי
העלה ומשוי להו חד ,כי
כל אתת כפולה לישנים
ותאומה מגבה ,אם נפרדו
ההוצין זה מזה ועמד כל
אחד כשהוא כפול לשנים
והתיומות
שלהן
קיימת,
כשר .ואם נחלקה התיימת
שלהן הרי הן כאילו נפרצו
העלין ופסול.
עין משפט
נר מצוה
י
J
•
•
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
מסורת הש״ם
ואיכא דרמי צהו מירמא .לממני׳ וברייתא ואגב רמיא דידהו אתמר
כד א מיי׳ פ״ז מהלכות שדרו של לולב .בדימא דפ׳ המפלמ )צלה לף ט .ישם( מסייעא
לולכ הלכה ח סמג
לאביי לשנוייהו :שתי תמרות .שני לקלים :גיא בן הנם .סמוך
ליה לר׳ פרנך דמני אושעיא זעירא דמן חברייא חמשה
עשין מד טוש״ע א״מ סי׳
לירושלים :שיהא לולב יוצא למעלה מן ההדס .כשם שהוא גבוה
שיעורן טפח וקא משיב שדרו של לולב ושמואל לא פייש דלא מיפניא
תרנ סעיף א:
במינו מכולן :שדרו .לבל <> שהעלים ארוכים למעלה לאחר שכלתה
כה ב מיי׳ שם טיש׳יע בי ר׳ חייא ורבי אושעיאי( :צא שהן שלשה להדס והשאר ללולב.
שס סעיף כ:
השדרה שאין עוד עלין דבוקין ועולין
כו ג טוש״ע שס סעיף א :פירש הקונטרס והרביע שהוספ׳
בו :אימא וכדי לנענע .ומה שיוצא
כ 1ד מיי׳ פ״ח מהלכות בלולב יהא כטפח ) 0כאלו ויש ספרים
8ואיכא דרמי ליה מירמא תנן ציני הר הברזל
למעלה מן האגד הוא המנענע :למר
לולנ הלכה א סמג שכתוב בהדא וטפח ללולב ובכל ענין
כשר והתניא פסולה אמר אביי לא קשיא
עשי! מד טוש״ע א״מ סי׳
כדאית ליה כוי .לשמואל טסח עם
שנפרש לא מיתוקמא ההיא ׳(נדתניא[
תרמט סעיף א:
זה
של
עיקרו
לצד
מגיע
זה
של
שראשו
כאן
עליו ולד יוחנן טפח שדרה :מאי
כה ה מיי׳ וסמג שס )נדה ד ף ט (.ממשה שיעורן טפמ כר׳
כאן שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של
לאו בהדי עלין .ותיובחא דר׳ יוחנן:
טוש״ע א״מ סי׳ טרפון דטפח דלולב אינו שוה
תרמו סעיף ו:
זה א ( אמר רבי מריון אמר ר׳ יהושע בן לוי
באמה בת תמשה .קא סלקא דעתיה
כ ט ו מיי׳ שס הלכה ה לאחריםמ :דולבא .עץ ערמון
להט קאמר צריך להיות הלס וערבה
ואמרי לה תני רבה בר מרי משום רבן
קשטניי״ר קלוע הוא כך פי׳ בקונטרס
טוש״ע שם סעיף נ :
ל ז ה מיי׳ שס ס״ז הלכה
אמה 3ח חמשה טפחים :שרא ליה
ובפרק אס אינן מכידן ן ר ״ ה לף כג.
יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגיא בן הנם
נ טוש״ע שם סעיף ג:
מריה .ימחול לו רבונו כלומר צדך
ושם! חשיב ליה גבי עשרה מיני ארזים
ועולה עשן מביניהם וזהו ששנינו ציני הר
הוא לבקש מחילה על לבדו :עבות
קשטניי״ר
זה
דאין
חס
רבינו
ואומר
הן
הברזל כשרות וזו חיא פתחה של גיהנם:
שלשה לא משכחינן .שלשה טפחים
דרכי
שאינו קלוע :דרכיה
מוסף רש״י
רב
לולב שיש בו שלשח טפחים :אמר
אין אנו יכולין למצוא שיהא עבות
ש ד ר ו ש ל לולב .זהו נועם .והאי מברז אח הידיס כקוצים
א
וערבח
הדם
שיעור
שמואל
אמר
יהודה
כראוי קלוע כמין קליעה ולומה
צד העשר נשדרה של שראשי עלין עשוין חדין כמחט:
שלשה ולולב ארבעה כדי שיהא לולב יוצא
לשרשרמ כללקמן ורוב הארוכין הלס
וזה
אהכו.
והשלום
נהמה ,שהחוליות והצלעות האמת
מחוברות כה מיכן ומינן
שוטה הם והוא אומר לנו באמה
מן ההדם טפה ורבי פרנך אמר רבי יוהנן
אינו לא אמח ולא שלום
גדל
הלולנ
כן
כמו
יוב
בת חמשה ומטדח על ישראל :כי
מחיצות ועליו עולי] מיכן שהוא עשוי לסם המומ כך פירש
שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח
חלק
ואמצעו
]ומיכן[
אתא רב דימי .פרשה ללר׳ טרסון
הקונטרס ועל חנם הוזקק לומר
תנן ״לולב שיש בו ג׳ טפחים כדי לנענע בו
ועולה כמקל ,ואותה שדרת
ואמר דהא דר׳ טרפון חומרא זוטא
האמצעית צריך שתהא טעם בפני עצמו אכל קרא דכל חד
כשר אימא וכדי לנענע בו כשר מר כדאית
היא דאיהו נמי שלשה קאמר אלא
יוצאה למעלה מן ההדס שייך אתרוייהו ומפוך פירושו משמע
ליח ומר כדאית ליח תא שמע שיעור חרס
שמשער בטפחים גדולים וה״ק ליה
והערכה טפח לכד מה דהירדוף היינו הרדופני בפרק אלו
למעלה
ארוכי!
שהעלין
וערבה שלשה ולולב ארבעה מאי לאו
למנא קמא הטפחים האלו יהו גדולים
לאחר שכלמה השדרה טרפות )חולין לף נח >:אחוזת לס
בהדי עלין לא לבד מעלין גופא י׳ שיעור הדם
שיהו חמשה מהן ממלאין אמה בינונימ
שאי! עוד עלי! מדוכקין והמעושנפ ושאכלה הרלופני שהוא
שהן ו׳ טפחים בינוניים :אמה בת
וערבה שלשה ולולב ארבעה ר׳ טרפון אומר
ועולין ס !סידור ו ש י ״ ם״ סס המות לבהמה ואי אפשר לומר
ר ע ג ! .צריך שיצא מן
ששה .חחוך בטפחים גדולים ועשה
)פסחים
כן כלמוכח כס׳ כל שעה
באמה בת המשה טפחים אמר רבא שרא
ההדס טפח .לנד אורך
הימנה חמשה חלקים ובהן תשער
חשיכ
לקא
מרור
גבי
ושם!
לט.
ף
7
זמן
העלין ,שדרה קרי כל
ליה מריה לר׳ טרפון השתא עבות שלשה
שלשה להלס וטפח יותר ללולב :והשאר
שהעלין הולכין ומתחכרין
בהן
יוצא
שאלם
ירקומ
גבי
הרלופני
לא משכחינן בת חמשת מבעיא כי אתא רב
ומוסיסין ואחר שכלתה
ללולב .רביע ה שהוספת ללולב יהא
השדרה גונהין אורך העלין ילי חובתו בפסח והירלוף פסל התם
דימי אמר אמה בת ששה טפחים עשח אותח
בטפח גלול כאלו :כמה הוו להו.
למעלה )נדה כ י ( .אימא משוס למה מצה מין זרעים אף מרור
בת חמשה צא מהן שלשה להדם והשאר
להלס וערבה תלפא טפחים בינוניים
ו כ ד י לנענע בו .שלשה מין זרעים אלא היינו ללא חשיב לא
השדרה
תהא
טפחים
ללולב כמה הוו להו תלתא ותלתא חומשי
ותלתא חומשי :לא דק .שמואל
כנגד אורכו של הדס נועם ולא שלום לפי שראשי עליו
בשיעוריה ונקט שלשה :אמה בת
קשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר רב
וטסח יותר כדי לנענע ,מלין ועוקצין אמ הילים והאי טעמא
חמשה טפחים .בינוניים חלוק אותה
דכעינן נענוע כדלקמן לא הוי מצי למימר גבי מרור שיכול
יהודה אמר שמואל שיעור הדם וערבה
)לז >:מעלה ומוריד מוליך
לששה חלקים בטפחים קטנים ובהן
ולאכול
ומכיא לעצור רוחות רעות לכומשו או להסיר עוקציו
שלשה והתם אמר רב הונא אמר שמואל
שיעור שלשה להלס וארבעה ללולב
וטללים רעיס ! ל ע י ל כט .(:אבל הכא גבי נטילמ לולב צריך כל
הלכה כרבי טרפון לא רק אימר דאמרינן
ענביו מרובות מעליו
ורבי טרפון לקולא והכי משמע מלחיה
המינים כלרך גלילמן:
פסול .דהוה ליה מנומר
לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן לא דק
בברייחא דקאמר ליה לחנא קמא
ולא הדר הוא !׳לעיל יא .!.תל תא טרפי בחד קינא .שלשה
כי אתא רבין אמר גאמת בת חמשח טפחים
אוחן שלשה טפחים שאנו משערין
ואין מ מ ע ט י ן ביו״ט.
עלין בקן אחל ויוצאין
משוס שנוח שלומה למחק!
עשה אותה ששה צא מהן שלשה לחדם
בהן וסתם שלשה טפחים חצי אמה
נלי ומנשירו ;לקמן ל נ 1ממוך עוקץ אחל כלסירש בקונטרס
הן טפחים הללו קטנים יהיו ולא יהו
והשאר ללולב כמה הוי להו תרי ופלגא םוף
דממק! מנא להנשיר אח וכן פירש ח ד וחל שני עלין בעוקץ
הפסול!לעיל יא.!:
אלא חצי אמה באמה בת חמשה :לא
םוף קשיא דשמואל אדשמואל לא דק והיינו
אחל ועלה אחל מלמטה ועולה ורוכב
דק .שמואל בשיעור )» שלשה דסגי
לחומרא לא דק דאמר רב הונא אמר שמואל
על השנים וחומרא גלולה הוא לאינו
בפרי ופלגא כר׳ טרפון :מתני׳
הלכה כרבי טרפון :מתני' י חרם חגזול
מצוי ושמא בחל קינא מיקרי כשהם
רבעו חננאל
נפרצו עליו .נשרו :ענביו .פ ד
ה
כל לולב שיש בו שלשה סמוכים ולבוקיס זה בזה אע״ס שכל
תנדחת
עיר
ושל
אשרה
של
פסול
והיבש
שבו שדומה לענב :גמ׳ ענןן ען
טפחים כדי לנענע בו אחל בעוקצו ״()ומיהו( מלמא בקינא
פסול נקטם ראשו נפרצו עליו י או שהיו
עבות .שכולו ענף שהעץ מחופה
כשר .אמר רב יהודה חל הוו ימבי כלאמר פרק הכונס
כשר
מיעטן
ואם
פסול
מעליו
מרובות
ענביו
אמר שמואל שיעור הדס
בעלין ע׳׳י שהן עשויין בקליעה
וערבה ג׳ ולולב די ,כדי )3״ק לף נח (.שלשה לקלים )י( בשורה
ושוכבין על אפיהן :ואימא זיסא.
ואין ממעטין בי״ט :גמ׳ תנו רבנן 1ענף עץ
שיהא לולב יוצא מן ההדס אחת וכמו כן שלשה עלין ׳(]אינן[
כולו עלין ארוכים ורצופים ומתוך שהן
טפח .ואקשינן ממתני׳ כל
עבות שענפיו חופין את עצו ואי זה הוא
מעוקץ אחלי(:
לולב שיש בו ג׳ טפחים
מרובין מכסין את העץ :בעינן עבות.
וכוי .ומתרצינן אימא וכדי
ואימא
הוי אומר זה הדם ואימא זיתא בעינן עבות
מעשה שרשרת שיהו מורכבין זה על
לנענע בו כשר .מר כדאית
ליה ומר כדאית ליה .גופא וליכא ואימא דולבא בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא ואימא הירדוף אמר אביי
זה :דולבא .עץ ערמון קשטניי״ר
3
2
קלוע הוא אבל אין עליו רצופין לכסות
שיעור הדס וערבה שלשה דרכיה דרכי נועם וליכא רבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו תנו
טפחים ולולב ארבעה,
כל עצו :הירדוןז .כמין קליעה עשדין
ר׳ טרפון אומר באמה רבנן קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדס רבי אליעזר בן
עליו :דרכי נועם .והאי מברז בריז
בת ח׳ טפחים .אמר
רב יעקב אומר ענף עץ עבות עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה הדם
הונא שרי ליה מריה לר׳
אמ הידיס כקוצים שראשי עליו
טרפון ,השתא עבות ג׳ תנא עץ עבות כשר ושאינו עבות פםול היכי דמי עבות אמר רב יהודה ׳והוא
עשויין מדין כמחט :האמת והשלום
טפחים שהן חצי אמה
בת דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא רב כהנא אמר אפילו תרי וחד רב אחא
לא משכחינן .באמה
אהכו .וזה אינו לא אממ ולא שלום
חמשה טפחים ,מאילו בריה דרבא מהדר אתרי והד הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא אמר ליה
שהוא עשוי לסם המות :תלתא תלהא
הטפחים הגדולים שהן הגי
טפחים ,חצי אמה ושלשה מר בר אמימר לרב אשי אבא יילההוא הדס שוטה קרי ליה ת״ר נשרו רוב
בתר קינא .שלשה עלין בקן אחד
יוצאין מתוך עוקץ אחד :תרי וחד.
חומשי טפח ,מי משכחינן .עליו ונשתיירו בו מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת הא גופא
)באמה בת הי( .א(חא
שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד
דרב דימי דאמר באמה בת קשיא אמרת נשרו רוב עליו כשר והדר תני ובלבד שתהא עבותו קיימת
מלמטה ועולה ורוכב על השנים:
אותה
ששה טפחים עשה
כיון דנתרי להו תרי עבות היכי משכהת לה אמר אביי משכהת לה
א
]הי[ ,כלומר חלוק הטפח
באםא
השישי על ה׳ טפחים ,יבא
]לןכל אחד טפח וחומש
טפח ,צא מהם ג׳ להדס
וטפח ללולב ,נשאר מן
מהדר אתרי וחד .אף על גב רחלחא
בחד קינא כל שכן דכשר הואיל ונפק מסומיה דרב כהנא :אבא לההוא .דחד וחד הדס שוטה ק ד ליה :רוב עליו .מרי מכל עבות:
אסא
עירוני!
א(
נדה
צ(
כט:ו,
יט.
נו,.
ד(
ע״ש,
ולעיל
ג(
פ״נ
ותוסס׳
ה״טו ,ה( !נס׳׳א :רניעי[,
ו( ]וע״ע תוס׳ נדה ט .ד״ה
שדרה[ (t ,ר׳׳מ ,ח( ועי׳
תוס׳ שסו ,ט( גי׳ ר״מ יכן
או כמו ,י( ד״מ ,כ( ןוע״ע
תוספות נייק צנ :ד״ה גבי[,
תורה אור השלם
ולקחתם לבם ביום
.1
פרי
הראשון
הךר
עץ
כפית תמרים וענף
עבית
עץ
וערבי
ושמחתם
נחל
יי
לפני
אלהיכם שבעת ןמים:
ויקרא כג מ
.2דרכיה דךכי נעם וכל
נתיבתיה שלום:
משלי ג יז
ביה אמר יי עבאות
.3
צום
וצום
הרביעי
החמישי וצום השביעי
וצום העשירי יהיה לבית
יהוךה ל ש ש ו ן ולשמחה
ולמיעדים טובים והאמת
והשלום אהבו:
זכריה ח יט
הגהות הב״ח
יש׳׳•
)א(
לנד
ד״ה
מעל־ן
ד״ה
)ב(
דסגי:
שהעלים:
לא
בשיעורא
שדרו
יכו׳
דק
שלשה
ונקט
)נ( תום׳ ד״ה צא
וכו׳
מהן
כאלו:
נטפח
גדול
ד״ה
תלתא
)ו(
וכו׳ שלשה דקליס ב ש ו ר ש
אחד וכמו כן:
גליון הש״ם
ואיכא
גם׳
ליה
דימי
מייימא .כעין זה לעיל דף
מ
ע״א ד״ה דף כו ע״כ
כ״כ דף יט ע״א ודף כו
ע״א:
לעזי רש״י
קשטיניי״ר .עץ-ערמון.
רבעו חננאל )המשך(
טפחים באמה בת ו׳׳ו שהן
הצי אמה ,ולחכמים באלו
הטפחים ,נ> שיעור ןהדס[
חצי אמה ג׳ טפחים .וג׳
חומשין .חכא אמר שמואל
הלכה כר׳ טרפון דאמר
ג׳ שהן חצי אמה ,והתם
אמר שיעור הדס וערבה
ג׳ כרבנן ,דאמר• ג׳ באמה
בת ה־ טפחים שהן חצי
אמה וגי חומשין .ושנינן
היינו דלא דק שאמר גי וגי
חומשין .והא הלכה היא
ג׳
בלבד ,וזהו לחומרא
לא
דק .ג( ירושלמי תני
הדס
ד׳,
והערבה
ייכרב
באמה
ג׳
ולולב
דימי
דאמר
בת ה׳
דברי ר׳
טרפון ,וחכמים
אומרים
באמה בת ו׳׳ו .על דעתיה
דרי טרפון פושכין רכרבץ,
על דעתיה דרבנן פושכין
דקיקין .לולב טפח ,שדרו
של
לולב
היוצא
צריך
מן ההדס
שילייא
להיות
טפח,
טפח .ת״ר וענף
עץ ,עץ שענפיו חופין את
עצו ,הוי אומר זה הדס כוי.
ת״ר
קלוע כמין קליעה
ודומה לשלשלת זהו הדס.
ר• אליעזר בן יעקב אומר
עץ עבות ,עץ שטעם עצו
ופריו שוין ,ואיזה זה הדס.
האמה של ה׳ טפחים אחד חומש .ואמר שמואל הלכה כרי טרפון דאמר באמה בח ה׳ ]ולמעלה אמר שעור הדס וערבה
תנא עבות כשר ושאינו עבות פסול .היכי דמי עבות ,אמר רב יהודה כגון דקאי תלתא תלתא טרפי בחד קינה .ורב הונא
ג׳ טפתיםן .ושנינן לא דק ,אמר ג׳ ושיעורו יתר .ומתמהינן אימור דאמרינן דלא דק לחומרא ,אבל זה לקולא הוא,
אמו׳ אפי׳ תרתי וחד .רב אחא בריה דרבה מהזר אתרי והד ,הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא .אמר לה מר בר אמץמר[
כי החובה ג׳ טפהים וג׳ הומשי טפה כר׳ טרפון ,והוא אמר שיעור הדס וערבה גי טפחים כתכמים .ומתרצינן לה
לרב אשי ,אבא להאי דקאי תרי וחד ,הדס שוטה קרי ליה ,ולא הוה מבשריה ללולב .כדאשכחן בעזרא הכתיב הדס וכתיב
)כדרבא( ]כדרבין[ דאמר ,אמה בת ה• עשה אותה ששה .פי׳ ,אמה )כ(שאמר תנא קמא שיעור הדס וערבה ג׳ ,השיב
עבות ,ואמר רב חסדא הדס ]שוטה[ לסוכה ,ועץ עבות ללולב .ת״ר נשרו רוב עליו ]וןנשתיירו בו מיעוט כשר .ובלבד
ר׳ טרפון בתימה ,באמה בת ה׳ טפחים אתה אומר ,אינם אלא ג׳ באמה של ו״ו טפחים .כמה הוו להו לר׳ טרפון ג׳
שתהא עבותו קיימת .פירשה אביי
או נראה דצ״ל ט אתא רנ דימ׳ אמר נאמה וכוי.
נו אילי צ״ל ילחכמיס גאלו ג׳ טפחים שהן שיעיר חצי אמה של ג״נו.
גו ננה״י הונא הירושלמי להלן אחר ד״ה ת״ר נשרי וכוי והעתקתיו כאן מפני הענין.
ה׳ דברי ר״ט וחנ״א נאמס נח ו׳ על דעתיה ונו׳ פושרין רנרנין ןכרנ דימי לעיל ל״נ כי[ על דעתיה דרנגן וכי׳ כצ״ל.
דו לכאורה היה נראה מתחלף הפינות כאן וצ״ל ולולנ ד׳ נאמת נפ
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
מםורת הש׳׳ם
א( ]לקמן לד ,[.ב( חולין פז.
ע״ז מז״ נ( לעיל יא) :ע״ש
ונחוס׳ שס ד״ה דגרי ר״ש
כן יהוצדק[ ,ד( נצ״ל כרכי[,
ה( ]לעיל ל :ושם נסמן[,
] 0לעיל יא :ושס נסמן[,
] (1שם[ ,ח( מנחות מ .לעיל
]לעיל לא :תוספתא
יא:
ס״כ הי״א[ ,מ( מנחות ס.
לעיל יא ,:י( ]לקמן לה,[:
כ( בס״א :כלום ,ל( נס״א:
]וע״ע תוס׳
אתנאה ,פ(
זכמיס לד :ד״ה כל שכילו
ועוד שס נט .ד״ה עד שלא
ותוס׳ מנחומ נט :ד״ה כל[,
הגהות הב״ח
)א( נטי אי שלשה מקומות
אמר
כשר
רכא
שנים:
ס׳
מומין
)כ( רש״־ ד״ה רכינו רכ.
ננכורות
נ״נ
אלו דף מה ונן נפרק נא
דף מט איכא נמי
סימן
כהאי סוגיא אמר רנ מסדא
דנר זה רנינו הגדול אמרו
יהיה
המקום
וסרש״י
נו׳
נעזרו
רנינו רנ ואע״ג
דנפ׳ המולך דף מה קאמר
אתא
ט
יצחק
רנ
נר
א״ר
לימי
משוס
אנלימי
רבינו אמרו נכד וענד הנא
על כת ישראל הולל ממזר
רכינו רכי היינו
וסרש״י
להתס
משוס
אפשר
אי
לסרש רנינו רכ לרכ הולל
כשר אית ליה ונס״ק דר״ה
דף יט סרש״י נמי
סוף
רכינו רכ:
גליון הש״ם
גמ׳ יש דחוי אצל מצות.
סוטה
עיי!
תוס׳
דף טו ע״כ
נתאכמו:
ד״ה
שם אר״ח דבר יה רכינו
אמרו.
הגדול
זה
כעין
לקמן דף לה ע״כ:
מוסף רש״י
אלא
שחזר
מז.>.
אבל
ונתגלה.
לאחר שטסהו הרוח 1ע־ז
הזר
לא
ונתגלה פ ט ו ר מלכסות.
דהא מכוסה
ועומד הוא
פז.(.
הזר
)וזולץ
ונתגלה
סי
אמאי
הא
לכסות.
חייב
אידחי ליה
כשטסתו הרוח ,טון דכל
שלא
נתגלה
סטור
) ע ־ ז נח(.
דהא
כסהו
זמן
אין
דהוי
מלכסות אידמי ליה מטסר
ונתגלה
סטור
)הולין פז.(.
אצל
מלנסות
מצות .אין אמרינן
דחר
מצומ,
אצל
וט
אמרינן דחוי נפסול קרנן
הוא דאמרינן <ש•( .עבר
ולקטן.
ענר
על
דנרי
חכמיס שאמרו אין ממעטי!
ניו״ט וליקטן ניו״ט ) ל ע י ל
יא .>:לא
מסוכה.
העשוי,
ילפינן
לולב
לפסול נה את
לא
ילפינן
לא
למדוה ,ואין אדס דן גזירה
שוה מעצמו אלא אס נן
למלו מרנו ורבו מרנו עד
משה רכינו ,ושמא מקראומ
הללו לא לדרוש גזירה שוה
נכחנו )שם ו כ ע י ־ ז ב ס י ד ו ר
ר ש ״ י סי׳ ועג>.
י י״•
ואימא הב• נמי .תימה מאי ס׳׳ד למיפסליה משוס שס לווי
אסא מצראה .גדל על המיצר של שדה וממוך שיש לו מקום פנוי
מ י ד הלס כתיב בקרא הא אפי׳ הירלוף מכשרינן אי
הוא משביח ומצליפ .לישנא אמדנא אסא מצראה הדס מצד:
לאו משוס לכתיב לרכיה לרכי נועם:
שלשה בדי עלין למין .שלשה בדין ובכל בד ובד שלשה עלין למין
נקטם מערב יו״ט ועלתה בו תמרה ביו״ט מהו .אף על פי
דבבציר משלשה עלין לא הוי עבומ :ובראש כל אחד .שיהו עלין
שבקונטרס הזכיר נראה ונלפה הא
הלחין בראשי הבדים אבל באמצעם
להכא לפר מעיקרא הוא כיון
לאו הדר הוא :ועלסה בו המרה.
באםא מצראח דקיימי שבעח שבעה בחד
לבתחלת יו׳יט לא חזי כלמוכח לקמן
כמין ממרה כעין הנמצא בעלי ערבה
קינא דכי נחרי ארבעח פשו לחו תלתא אמר
גבי אשמור מעיו״ט ונהי לגבי קלשים
פעמים בעלין לבוק כמין פרי ירוק
אביי ש״מ האי אםא מצראה כשר להושענא
פשיטא לן לרמר מעיקרא הר רחוי
וצובעין בו הנשים צעיסיהם :ועלתה
פשיטא מהו דתימא א(הואיל ואית ליה שם
גבי מפריש נקבה לססחו בפ׳ מי
בו סמרה ביום טוב .משנאגל לבפלוש
לווי לא מתכשר קא משמע לן ואימא הכי נמי
שהיה טמא )פסחים ד׳ צח .ושם( וגבי
נמי סלקא ביה :יש דחוי אצל מצות.
בהמה של שני שותפים בפ״ק לזבחים
כלומר׳( נוהגת תורת דהוי אצל מצומ
עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום ת״ר א יבשו
)ל׳ יב .ושם( ובפ״ק לקדושין)ל׳ ז .ושם(
כשם שנוהגת אצל קרבנומ דאם נראה
רוב עליו ונשארו בו שלשת בדי עלין לחין
גבי מצוה מיבעיא לן וכי מימא הא
ונלתת משנשחט׳ אמרת ידתה דתו
כשר ואמר רב חםדא ובראש כל אחד ואחד:
לאסקינן גבי אשמור מפשוט ללחר
לא הלר חזי הכא נמי הואיל ונלחה
נקטם ראשו :תני עולא בר חיננא נקטם
מעיקרא לא הוי לחר לא למיין להכא
כשנקטס מו לא הלר מיחזי בעלייח
ראשו ועלתח בו תמרח כשר בעי רבי ירמיח
כלפרישנא לעיל לשאני המם לבילו
ממרה .והשמא לא לייק כין לח ר
נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתח בו תמרח
ללקט ואפי׳ בקלשים מכשירין מה״ט
מעיקרא לנראה ונלחה להאי לנקטס
ביו״ט מחו 8י ש דחוי אצל מצות או לא ותפשוט
במסכח זכחיס פ׳ כל הפסולין)לף לל:
מעיו״ט לא נראה מעולם :כסהו.
ושם( רמנן גכי קכל הכשר ונמן לפסול
אלם ללם חיה או עוף :לא שנו.
לית מתא דתנן נ*בכסהו ונתגלה פטור מלכסות
יפדר לכשר ופריך כגמ׳ וליהוי לחוי
לכסהו הרוח חייכ לכסוח אלא שחזר
כםחו חרוח הייב לכסות ואמר רבה בר בר
ומשני רב אשי כל שבילו לא הר למר
ונחגלה :הואיל ואידחי .על ילי הרוח
חנח א״ר יוחנן ג לא שנו אלא שחזר ונתגלה
ומיהו לא לגמרי למי להאי לינא להא
מטסר של מצוה כלקאמר לכי לא
אבל לא חזר ונתגלח פטור מלכסות וחוינן בה
נראה ונלחה הוא ולקמן מסקינן ללא
נמגלה פטור מלכסות :אידחי .לעולם
חואיל
כי חזר ונתגלח אמאי חייב לכסות
פפשוט מיני׳ נראה ונלחה חוזר ונראה
ואפילו נמגלה :ואמר רב פפא ג ד :
ואידחי אידחי ואמר רב פפא זאת אומרת אין
אע״ג לבילו ללקטן וכן בההיא להפריש
דרב פפא גופיה .האי דוקא דרב
דחוי אצל מצות דרב פפא גופא מיבעיא ליח
קרבן והמיר לח לבילו לחזור ואפילו
פפא מיבעיא לי׳ לר׳ ירמיה :מיפשט
הכי אמדנן פ״ק לזבחים )ל׳ י ב :ושם>
פשיט ליה .למנא דמנא כסהו הרוח
מיפשיט פשיט ליח דאין דחוי אצל מצות לא
הואיל ונלחה ילחה עול אמר בזבחים
חייב לכסות לאין דחוי :לא שנא
שנא לקולא ולא שנא לחומרא או דלמא
פרק קלשי קלשיס )ל׳ נט .ישם( כל
לחומרא .כי הכא למחייב ליה בכיסר
םפוקי מםפקא ליח לחומרא אמרינן לקולא לא
הקלשיס שנשפטו על שלא נפגם
משוס טעמא לאין למר :ולא שנא
אמרינן תיקו ״לימא כתנאי עבר ולקטן פסול
המזבמ ואמ״כ נפגם המזבפ פסולין
לקולא .כי ההיא רר׳ ירמיה לאי
דברי רבי אלעזר י ( )בן( צדוק וחכמים מכשירין
להואיל ונלחה ילחה אע״פ שבילו
אמרי׳ אין לחר הר כשר ואס יש לחוי
םברוח דכ״ע ?>לולב אין צריך אגד ואת״ל צריך
למקן וצדך לחלק בלבריס והא למלמי
הר פסול ואמד׳ אין למר ומכשרינן:
אגד לא ילפינן לולב מסוכה דכתיב בח תעשח
הכא ההיא לכיסוי הלם לבילו לגלוח
או דלמא מספקא ליה .למנא ומספיקא
מכל מקום היה לו לחשבו לחוי הואיל
למומרא הוא דמחייכ ליה ככיסוי שמא
י>ולא מן העשוי מאי לאו בהא קמיפלגי דמאן
ונפטר מלכסומ לא נחחייב להוציאו מן
אין דחוי :אבל לקולא .כגון לענין
דפסיל סבר אמרינן יש דחוי אצל מצות ומאן
הלחר כלי לחזור ולכסות והא למייחי
ממרה :לא אמרינן .אלא ססלינן
דמכשיר סבר לא אמרינן יש דחוי אצל מצות
לימא כמנאי מעכר ולקטן הוה מצי
שמא יש לחר או אין דחוי :עבר
לא דכ״ע לא אמרינן יש דחוי אצל מצות
ללמרי למ״ל המס אין למר משוס
ולקטן .לעינבי הלס שהיו מרובין
>והכא במילף לולב מסוכת קא מיפלגי מר
לבילו למקן אכל הכא לאין בילו
מעלין ותנן ]לב [:אם מיעטן כשר ואין
סבר ילפינן לולב מםוכח ומר סבר לא ילפינן
לתקן יש לחוי» :והכא במילף לולב
ממעטין ביו״ט משוס שבות שלומה
מסוכה קמיפלגי .והוה מצי לאשמועינן
למתקן כלי ומכשירו ואס עבר ומיעטן
לולב מםוכח ואיבעית אימא אי םבירא לן
פלוגתייהו בליקטן בהיתר כגון מערב
פסול כדמפרש טעמא ואזיל :סגרוה.
לולב צריך אגד דכ״ע ילפינן לולב מסוכה
יום טוב לאחר שאגלן והא לנקט
רבנן דכי מדרשא דכעו למימר דהך
והכא בלולב צריך אגד קא מיפלגי ובפלוגתא
פלוגתייהו בליקטן באיסור כגון ביו״ט
פלוגחא ביש דחוי ואין דחוי היא:
1
דהני תנאי דתניא ״ לולב בין אגוד בין שאינו
לאשמועי׳ לאפילו הכי חכמים מכשידן
דכ״ע .רבנן ור׳ אלעזר בר׳ צדוק:
אגוד כשר ר׳ יהודה אומר אגוד כשר שאינו
לאין לחוי:
לולב אין צריך אגד .ולא שייך ביה
אגוד פסול מאי טעמא דר׳ יהודה יליף לקיחה
עשיה דלוקי טעמא דר׳ אלעזר
שנים
לקיהה מאגודת אזוב כתיב הכא 1ולקהתם
דפסל משום מעשה ולא מן העשר
כפסולות וא״נ צדך אגד אפ״ה משום
לכם ביום הראשון וכתיב התם 2ולקחתם אגודת אזוב מה להלן אגודה אף כאן
מעשה ולא מן העשר לא מיפסיל דהא
אגודח ורבנן לית לחו לקיחה לקיהה מאן תנא להא דת״ר ילולב ט>מצוה לאוגדו
בדידיה לא כמיב מעשה :ולולב
ואם לא אגדו כשר מני אי רבי יהודה כי לא אגדו אמאי כשר אי רבנן מאי
מסוכה לא ילין* .הלכך מהשמא ליכא
מצוה קא עביד לעולם רבנן ומצוה משום 3זה אלי ואנוהו :או שהיו ענביו
למיפסליה אלא משוס דמר דטון
מרובין 8 :אמר רב הםדא דבר זה י>רבינו הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו
שאגדו כפסול ונקרא עליו שם לולכ של
לא שנו אלא במקום אהד אבל בשנים או שלשת מקומות כשר )א> א״ל דכא
מצוה כשעח לחוי נלחה לעולם ואע״ג
שנים
כר׳
יהודה
כי
לא
אגדו
אמאי
כשר,
ואי
כרבנן
מאי
מצוה.
לעולם
כרבנן,
ומצוה
משום
זה
אלי
פי!
או
שהיו
ענביו,
פי׳
נר מצוה
א טוש׳׳ע או״ח סי׳
לא
תרמו סעיף ס:
ל ב כ ג מיי׳ סי׳׳ל מהל׳
סמג
שמיטה הל׳ ז
עשי! סל טוש׳׳ע יו״ל סי׳
כמ סעיף יא:
ד מיי׳ ס״ז מהלכות
לג
לולכ הלכה
סמג
ו
עשין מל טוש״ע או״ח סי׳
תמא סעיף א:
תורה אור השלם
ולקחתם לכם ביום
.1
הךאשון
ע ץ הדר
פרי
כפת
תמרים וענף
עבית
וערבי
ושמחתם
עץ
נחל
ין
לפני
אלהיבם שבעת ןמים:
ויקרא כג מ
.2ולקחתם אגדת אזוב
וטבלתם בדם א ש ר בסף
והגעתם
המשקוף
אל
ואל
שתי
הדם
א ש ר בסף ואתם
לא
מן
המזוזה
תצאו איש מפתח
ביתו ע ד ביקר:
שמות יב כב
.3עזי חמרת יה ויהי לי
לישועה זה אלי ואנוהו
אליהי אבי וארממנהו:
שמות טו ב
רבינו חננאל
באםא
שעליו
מצראה,
צרין וקיימי שבעה בקינה,
ונתרי ד׳ מינייהו דאינון
רובא ונשתיירו תלתא ,כיון
דקרינא ביה עבות כשרה,
דאינון
ואע״ג
א( פשיטא,
מיעוטא.
כיק
סד״א
דקרו ליה אסא מצראה,
שם לווי הוה ,קמ״ל עץ
עבות אמר רחמנא מכל
ת״ר
מקום.
עליו
יבשו
ונשתיירו
בדין
רוב
]ג׳
בו
עליןן לחים כשר.
אמר רב חסדא ובראש כל
אחד ואחד .נקטם ראשו
של
בו
פסול,
הדס
תמרה
עלתה
עלתה
כשר.
ביום טוב מאי ,ואמרינן
מאי
קמיבעיא
יש
ליה,
דיחוי אצל מצות או לא.
דאם נראה ונדחה ונראה,
כיון
נדחה,
שנדחה
או
דילמא כיון שחזר ונראה
כשר ,דהא חזר לכשרותו.
ואמרינן תפשוט ליה מהא
דרב
אומרת
דאמד,
פפא
אין
זאת
אצל
דיחוי
מצות .ואמרינן היא גופא
מיבעיא ליה ,הא דרב פפא
פשיטא ליה דאין דיחוי
אצל מצות לא שנא לקולא
ולא
שנא
לחומרא,
דילמא
לחומרא
ואתינן
למיפשטא
או
פשיטא
ליה לקולא מספקא ליה.
מהא
דתניא עבר וליקט הענבים
מן ההדס פסול דבר־ ר׳
שמעון בן צדוק ,וחכמים
מכשירין.
דכולי
ואסיקנא
עלמא
לא
דיחוי
אין
אצל מצות ,ולולב צריך
ללא נראה ונלחה הוא אלא למר מעיקרא .והאי לנקיט סלוגמייהו במיעטן ביום טוב משוס לסממא בתר לאגדה הוא להא ביום טוב
לא אגיל ליה ואי לא צריך אגל איצטדך למינקט ביום טוב משוס לאי לאו לקלש היום אכחי לא חל עליה זמן מצוה ולא שם מצוה
למקרייה דחוי :ומאן דמכשר סבר .אין דחוי לענין מצוה אלא לענין קדושה כגון קרבנות :לא דכ״ע לא אמרי׳ יש דחוי במצוה.
וטעמא דמאן דססל משוס מעשה ולא מן העשר הוא דקסבר לולב צדך למיגד ושייך ביה עשיה והכא במילף לולב מסוכה פליגי:
ילפינן .בבנין אב הואיל וזה בעשיה וזה בעשיה מה זה ולא מן העשוי אף זה ולא מן העשר :ואנוהו .התנאהל( לפניו :רבינו.
) 0רב :במקום אי .שהענבים כולן ביחל ומיהו מרובין הן על העלין שבכל ההדס :הכי גרסינן לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים
ושלשה מקומות פשר אמר ליה רבא שנים ושלשה מקומות הוה ליה מנומר ופסול .הכי גרסינן לה לקמן לענין עלמה מזזיח באתרוג:
מנומר
ואנוהו.
עין משפט
אגד ,ובמילף לולב מסוכה
פליגי כר ,עד והבא בלולב
צריך אגד ,ובפלוגתא דהני
תנאי,
אגוד
כשר,
אגוד
פסול.
אזלא
צריך
לולב
דתניא
בין
בין
שאינו
כשר
שאינו
אגוד
הא
דתניא
לולב
ר׳
יהודה
ואסיקגא
לאגדו,
מרובות
לא
מעליו
אגוד
אומר
כמאן
אגדו
פסול.
פירותיו
א( נראה דחסר נד׳ רכינו אמר אכיי ש״מ האי אסא מצראה כשר להושענא.
לג:
עין משפט
נר מצוה
לד א ב ג ד מיי׳ ס״ח
מהלכומ לולב הל׳ ה
סמג עשי! מד טור ש״ע
אריח סי׳ חרמו סעי׳ כ:
לה ה טיש״ע או״ח סי׳
מרנא סעיף א:
לו ו מיי׳ פ״ח מהל׳ לולב
הל׳ א סמג עשין מד
טוש״ע אי׳׳ח סי׳ חרמט
סעיף א:
ז מיי׳ שס סמג שם
לז
טוש׳׳ע
סי׳
אי״ח
חרמז סעיף ב:
לח ה מיי׳ שס סמג שם
סוש״ע
סי׳
או״מ
חרמט סעיף ג:
לט ט מיי׳ שס הלכה ו
סמג שם טיר ש״ע
או״ח סי׳ מרמז סעי׳ ב:
רבעו חננאל
יאיקימנא בענביי שחירות
אי
אדימית ,אבל
אם
היי יריקית מינא דהדס
אינין ,יכשר .אם מיעטן
הענבים
לאלי
דמעטינהי
מיקמי
אימת,
כשד.
אי
דליגדיה פשיטא.
אלא בתר דאגדיה ,ש״מ
דיחיי מעיקרי איני דיחיי.
לעילם
דאגדיה,
בתר
ולילב אין צריך אגד ,ואגד
הזמנה
מערב יום טוב
היא ,והזמנה לאו מילתא
היא .פיסי אין ממעטין
]ביו״ט[.
הא)י(
בראשחור
אלו
ומיעטן כשר,
עבר
ואוקימנא
הענבים
מערב יום טוב,
דיחוי
מעיקרו לא
וש״מ
הוי
דיחוי .ולא מוקמינן לה
בדאשחור
טוב,
ביום
ינראה תדחה חוזר ינראה
לא )מיבעיא( ]מיפשטא[
לן .ת״ר אין ממעטין ביים
אליעזר
טיב ,משים ר׳
כר־ שמעין אמרו ממעטין.
כגין
שמלקטן
ימשום הכי לא
לאכילה
אמרינן
מתקן מנא היא ,יסבר לה
כאביה דאמר דבר שאין
מתביין מיתר .יהיא דאית
ליה הישענא אחריתי ,ואי
לא אמרינן איערימי קא
מערים .תנא הותר איגידי
ביום טוב,
אוגדו
כמין
של
הוצא
אגוהה של ירק .פי׳ ,שוזר
שני
ונועצן
קצוות
עצמה
בהושענא
כדי שלא יתפרדו ,וכן דרך
אוגדי ירק .ואמאי לא עניב
ליה עניבה
קשר ,משום
שהיא
חצי
דהאי תנא
סבר ליה כוותיה דר׳ יהודה
כחדא
דעניכה
קשירה
היא ,ובלולב צריך אגד
פל־ג עליה .מתני' ערבה
גזילה ייבישה פסולה כי׳.
ת״ר ערבי נחל אין לי
אלא ערבי נחל ,של בעל
ישל הרים מנין ,ת״ל ערבי
מכל מקים.
לולב הגזול פרס שלישי ם וכה
מםורת הש׳׳ם
מנומר ופסול .ללאו הדר הוא שהד הענבים שחורות והעלין ירוקין.
שנים ושלשה מקומות נמי מתחזי כמנומר ופסול .איח ספרים
מנומר טצ״ש בלע״ז :אלא שהענבים שחורוס .שכבר התחילו
דגרסי אדרבה כדאשכמן לקמן גבי עלתה חזזית ולפי
לייבש ומשחירין ומתחלתן ירוקין הם :מיני דהיס נינהו .שמראיהן
אותה גירסא קשה דכי מסיק אלא אי איממר הכי איתמר הוה
שוה לו ואינו נראה מנומר :ואדומות פשחורומ דמיין .ללאו מין
מצי לאסוקי איפכא אס מעטו כשר לא שנו אלא במקום אחד
ירוק הוא וזהו שמדרותן ולכשייבשו
דאומו מיעוט ענבים הנשארים הוו
מעט יותר יהיו שמודס :דא״ר חנינא.
במקום אמל לכי האי גוונא מסיק
שנים ושלשה מקומות הוי מנומר ופםול אלא
לענין דם נדה :דם שחור .באשה
לקמן גבי חזזימ אבל אי לא גרסינן
אי אתמר הכי אתמר או שהיו ענביו מרובין
אדום הוא :אלא שלקה .לפיכך
אלרבה ניחא למשמע ליה הסברא
מעליו פםול אמר רב חםדא דבר זה א>רבינו
טמאוהו כדפנן )נדה ד ף יט.ו חמשה
שהכל שוה לענין ענבים אע״פ
א
הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו ל״ש אלא
דמים טמאין באשה האדום והשמור
שחלוקין לענין חזזיח:
ענביו שהורות אבל ענביו ירוקות מיני דהדס
כר :פשיטא .אמאי נפסלי׳ לא מן
לעולם בתר דאגדץ וקםבר אגד
העשר יש כאן שהרי נאגד בהכשר ולא
הזמנה בעלמא הוא .זו הוא וכשר אמר רב פפא נ:אדומות כשחורות
משוס דחוי יש כאן שהד לא קרא שם
דמיין דא״ר חנינא האי דם 3ישחור אדום הוא
גירסמ הקונטרס ואימ ספרים לגרסי
מצוה עליה בדחוי :אלא בהר דאגדיה.
וקסבר לולב אין צריך אגל ואת״ל צדך
אלא שלקה :אם מיעטן כשר :דמעטינהו
ואשמעי׳ האי מנא דלולב מסוכה לא
אגל הזמנה בעלמא הוא ולא יתכן כלל
אימת אילימא מקמיה דלאגדיה פשיטא אלא
ילפינן למיפסליה משוס מן העשוי
לאי צריך אגל א״כ מיפסיל משוס
לבתר דלאגדיה דחוי מעיקרא הוא תפשוט
בפסול מיהו משוס דחוי הוה לן
מעשה ולא מן העשר אי ילפינן לולב
מינח דחוי מעיקרא לא הוי׳ דהוי לעולם בתר
למיפסליה שהד נקרא עליו שם
מסוכה כלאמדנן לעיל ) ל ף יא:1:
דאגדיה וקםבר אגד הזמנח בעלמא חוא
אגידתו
בשעמ
פסולה
הושענא
תפשוט מינה דהוי מעיקרא
ומלמכשר ליה ש״מ דחוי מעיקרא לאו
והזמנה בעלמא לאו כלום הוא :ואין ממעטין
לא הוי דהוי .לענין
דחוי הוא ונפשוט מינה פלגא לאיבעיא
ביו״ט :ג הא עבר ולקטן מאי כשר דאשחור
מצומ לוקא כלפירש׳ לעיל ובעיא
לן יש לחוי אצל מצות או אין לחר
לנקטס נמי לא איפשיטא כלפיר׳
אימת אילימא דאשחור מאתמול דחוי
נפשוט מהכא ללמוי מעיקרא לא אמרי׳
נמי לעיל :מודה ר״ש בפסיק
מעיקרא חוא תפשוט מינח דחוי מעיקרא
בה להוי לחוי ולא הר לחוי אא״כ
רישיה ולא ימות .עיקר מילמייהו פ׳ ר׳
דלא הוי דחוי אלא לאו דאשחור ביום
נראה ביו״ט ואח״כ נלחה .כל שנלחה
אליעזר למילה )שבת קלג (.גבי בשר )א(
נראה
מינה
שמעת
הוא
ונדחה
נראח
טוב
קורס יו״ט קרי לחוי מעיקרא :הכי
אע״ג שיש שם בהרמ יקוץ וא״מ
ונדחח חוזר ונראח לא לעולם דאשחור
גרסינן לעולם בסר דאגדי׳ וקא סבר
בסוף פרק ספק אכל )כרימומ ד ף כ:
אגד הזמנה בעלמא הוא .אין אגודתו
מעיקרא דחוי מעיקרא דלא חוי דחוי
ושס 1גבי חוחה גחלים בשבת והובערו
קריאת שם להיות חל עליו שם לולב
תפשוט מינה אבל נראה ונדהה חוזר
מאליהן אמר למאן למחייב סבר לה
פסול לדחות והלכך אפי׳ דחוי מעיקר׳
ונראה לא תפשוט ת״ר אין ממעטין ביום
כלבי יהולה בלבר שאין מתכוין ומאן
אין כאן על שיקדש עליו היום ועודנו
לפטר כר״ש ועל כרחיך פסיק רישיה
טוב משום ר׳ אליעזר בר׳ שמעון אמרו
בפסולו לכיון למטא זמן מצוה ולא חזי
הוא מלמחייב לרבי יהולה לבמילמא
ממעטין ותא קא מתקן מגא ביו״ט אמר רב
ליה מיקרי דחוי אבל מקמי הכי לאו
ללאו פסיק דשיה ליכא אלא איסורא
בר׳
אליעזר
ור׳
לאכילה
שלקטן
כגון
י
אשי
דחוי הוא :הא מעטינהו ביו״ט כשר.
בעלמא וא״כ לר״ש אמאי פטור ר״ל
שאין
דבר
דאמר
כאבוה
לה
םבר
שמעון
ואע׳׳ג לנאגד כבר דהא ביו״ט לא
לאין ממכרן להמס היינו לאין חושש
אגיל ליה ולאשחור ענבים אימח לאילו
מתכוין מותר והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו
בהבערמס לכך פטור לר״ש משוס
ירקות לא פסלי :דחוי מעיקרא הוא.
מודה גיר״ש בפםיק רישיה ולא ימות הב״ע
להוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו
להא מטא זמן מצוה ולא חזי והוה ליה
דאית ליה חושענא אחרית־ ת״ר הותר אגדו
חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה
דחוי מעיקרא :אלא דאשחור ביו״ט.
ביו״ט אוגדו כאגודה של ירק ואמאי יליענביה
לפטור לר׳ שמעון אע״ס לפסיק רישיה
והרי נראה ביו״ט ונדחה כשהשחירו:
הוא וכן הצל חלזון והפוצעו בשילהי
״עניבה
דאמר
היא
יהודה
ר׳
מני
הא
מיענב
ש״מ כוי .בתמי׳ :תפשוט מיניה כוי.
כלל גלול )שבת ד ף עה (.וכן הא למשני
קשירה מעלייתא היא איי ר׳ יהודה אגד
דודאי דחוי מעיקרא עליף מנראה
הכא לאית ליה הושענא יתירא היינו
מעלייתא בעי האי תנא םבר לה כוותיה
ונדחה דמה שלא נראה למצוה מעולם
משוס לאז הוי מלאכה שאינה צריכה
על עכשיו השתא הוא למיתחזי והוי
בחדא ופליג עליה בהדא :מתני׳ ׳־ערבה
לגופה ואע״ג לאפילו לר״ש פטור אבל
כקרבן שהוקלש עכשיו ומתחלתו
גזולה ׳ויבשה פםולה יישל אשרה ושל עיר
אסור הכא שרי משום מצוה ובפ״ק
מחוסר זמן היה אבל נראה למצוה
חנדחת פםולה טנקטם ראשה נפרצו עליה
לכתובות ) ל ף י .וש >0גבי מסוכריא
ונלחה ממנה הוה ליה למר :מתקן
והצפצפה פםולה כמושה ושנשרו מקצת עליה
לנזייתא הארכנו ובקונטרס פירש
מנא .שהיה פסול ומכשירו :שלקטן.
הגדילין
נחל
׳ערבי
ת״ר
גמ׳
כשרח:
בעל
ושל
כאן לכי אית ליה הושענא אחריתי
לענבים הללו מן ההלס על מנת
אין כאן תיקון כלימ:
על חנחל דבר אחר ערבי נחל שעלח שלה
לאוכלן ואינו מתכוין להכשירו :והא
ואחת
משוך כנחל תניא אידך ערבי נחל אין לי
מודי ר״ש בפסיק רישיה ולא ימות.
באומר אחתוך ראש בהמה זו בשבת
אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מניין ת״ל ערבי נחל מכל מקום
אבא
ואיני רוצה שתמות לטון לא״א שלא
ממומ כממכוין חשיב ליה וכי אמדנן לכר שאין ממכרן מומר כגון היכא לאפשר ליה בלא איסור כגון גורר אלם מטה כסא וספסל ובלכר שלא
ימכרן לעשוח חריץ ואע״ג לאיכא למיחש ללמא עביל חריץ טון ללא ממכרן להט ואפשר לגדרה בלא חריץ כי עביל נמי חריץ להר מלאכה
גמורה לא מיחייב אבל היכא לולאי עביל מולי :לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי .ולא צריך להאי הלכך אין כאן מיקון כלי ללא
צדכא ליה לאכשורה ולא למי השתא לפסיק דשיה להמם איכא נטילמ נשמה ממה נפשך והכא ליכא מיקון כלי אבל אי לא הוי אחריתי
משר ליה מנא דהא צדך להט ואע״ג דלא מתכוין להט אסור דהוי פסיק דשיה ולא ימות :הותר אגדו .של לולב גיו״ט אוגלו
בכריכה בעלמא .יכרוך האגל סביב ויתחוב ראשו כמוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים
לקשר של קיימא מאבות מלאכומ הוא וזה של קיימא הוא שאינו חושש להתירו עולמיח :ואמאי .רחקת ליה בכי האי גוונא :ליענביה
מיענכ .והט מקיים טסי ואיסור מלאכה ליכא דעניבה לאו קשירה :ר׳ יהודה היא כוי .במסכת שבת ! ל ׳ קיג (.לתניא חבל ללי שנפסק
אין קושרו אלא עונבו ר׳ יהודה אומר כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יעכבנו :אי ר' יהודה קשר מעליא בעי .כלמניא לעיל
שאינו אגול פסול לגמר מאגודת אזוב והאי לאו אגוד הוא :האי תנא סגר לה כווסיה בחדא .לעניבה קשירה היא לענין שבת :ופליג
עליה .בלולב לאין צריך אגל .שמעינן מהכא לבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגל והאוגלן כאגולה של ירק לאו אגל הוא
ואפילו רבנן לפליגי עליה לר׳ יהולה ואמרי לולב שאינו אגול כשר מולו למצוה לאוגלו כלתניא לעיל משוס זה אלי ואנוהו ואוקימנא
כרבנן :מתני׳ ערבה גזולה ויבשה פסולה .ללולב דלכס אכולהו קאי :של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה .לטון ללשריפה קאי
כפותי מיכתת שיעוריה :צפצפה .מין ערבה ועלה שלה עגול כדאמרינן לקמן ופסיל לה מקרא :כמישה .פלרי״א :ושל בעל .גלילה
בשלה שלא על הנחל ובגמ׳ יליף לכשרה :בעל .קרקע שאינה צריכה להשקות לסגי ליה במטר השמים כדאמרי׳ במשקין בית השלחין
מל׳׳ק ל ׳ ב .>.בעל לישנא למיימבומא כמו כי יבעל בחור במולה )ישעיה סבו ומחרגמינן א ד כמה למחייתב עלס עס בתולתא .והאי לפליג
להו במתני׳ בל׳ בבי ותני לולב באפי נפשיה והלס באפי נפשיה וכן ערבה וכן אתרוג ולא עירב ותני להו משוס ליש בכל אחל מה
שאין בחבירו לאילו ציני הר הברזל לא שייך אלא בלולב וענביו מרובין מעליו לא שייך אלא בהלס וצפצפה לא שייכא אלא בערבה וערלה
ותרומה לא שייכא אלא באחרוג הלכך איצטריכו ארבע בבי :גמ׳ ערבי נחל הגדילות על הנחל .נחלי מיס מצוה בזו ומיהו של בעל
כשרה כדלקמן כדכתיב ערבי לשון רבים :משוך .ולא עגול פרט לצפצפה :ושל הרים .ערבה של הדס ולא צפצפה :ערבי מ״מ .לשון רבים:
אכא
א( לקמן לה ,:ב( חילץ
מ! :נזה כ ,.ג(
שנת עה.
קג .קיא :קח .קכ :קלג.
קמג! .ביצה לו [.נתונות י.
ננורות כה ,.ו( נשנת קיג.
עירובי! צז .קב ,[:ה( ]וע״ע
חוס׳ שנח מא:ד׳ה מיחסו,
תורה אור השלם
.1
ולקחתם לכם ביום
הראשון פרי ע ץ חדר
כפת תמרים וענף
עבת
ושמחתם
ועו־בי
לפני
עץ
נחל
אלהיכם שבעת ימים:
יי
ויקרא כג מ
הגהות הב״ח
)א( תום׳ ד״ה מידה וכו׳
גב־ נשר ערלה אף על גכ:
לעזי רש׳׳י
טצ״ש )טיי״ץ( .מנומר
פלרי״א )פלציד״א(.
כמוש.
מסורת הש׳׳ם
א(
מד .תוספתא
]לקמן
ס״ג ה״ב[ ,ב( לקמן מד.
תענית ג .מו״ק ג :ע״ש
זבחיס קי ,:ג( ]תיססתא
ס״ב ה״ט[ ,ד( ]לעיל לג,[.
ה( שבח לו .ע״ש ,ו( כתובוח
עו :חולין מח :נ] 0 ,:שס
ע״ש,1
ח(
מ״ז,
ר״מ
מ( כס״י חחוכ בעוביו ולא
נו/
תורה אור השלם
ויקה
.1
ויתנהו
הארץ
מזרע
בשדה זרע קח
ע ל מים רבים צפצפה
יחזקאל יז ה
שמו:
גליון הש״ם
ערבי שתים אחת
נמרא
ללולב .עי׳ לקמן דף מג
ע״נ חוס׳ ד״ה והניאו ודף
מה
ד״ה א׳
ע״נ חוס׳
ללולב:
מוסף רש״י
לשופר
של
השנה.
אלא
אין
באיחו
קורי!
ראש
שעם
חצוצרות,
שופר,
תוקעין
אס
או
הארץ
בא
והוא
עם
הארץ לשאול נמה יחקע,
אומרים לו בחצוצרות !שבת
לו.(.
היו
פתורא.
קורי!
לגדול
ולקטנה
סחורתא
אומר.
להוסיף
נשתנו
מתחילה
׳:שס(.
סמורא
אף
ועכשיו
אני
אלרנ
חסדא לומר שגס זה נשתנה
!שם! .בי כסי הובלילא.
מתחילה היו קורי! להמסס
הונלילא ולבית הטסות ני
כסי ,ועכשיו נשתנו .המסס
הוא הסמוך לכית הכוסית
סגלגל
עשר
ונתוכו
כמין
כדור
של
ריחיס
קליסוח
כגלגל
הרכה
קליסות
וקורי! צינפי״ל ודופנו דק
סוף
מאד ,כיח הכוסיח,
הכרס שקירין פאנצ״א רש
בי
עובי
ותוכו
שקורין
עשוי
עוכי כיח
כפולה
גזה
זה
הכיסוח,
ודכוקין
למהט
בית
כמין
דובלון
כוס.
בשומן
דופן
הכפלים
הנמצא
)שם(.
בעובי
הכוסות .מקום יש
כראש הכרס סמוך להמסס
קרוי בית הכוסות ,שהוא
כעין
שפמו
נפולים
נוס
עוכי
רודונלי״ן,
נו
ויש
שני
ודבוקים
ונמצא
סכיב
כסליס
יבלע״ז
מחט
תחונה נאוחו עוני ומחוך
עוניו
אפשר
לה
שלא
נקכחה טלה ;כתובות עו:
ו כ ע י ״ ז ח ו ל י ו מט.!.
לולב הגזול פרס שלישי םוכה
י
1
*
אבא שאול אומר .ערבי לאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא
ואחת למקדש .מימה לטון דלית ליה הלכתא אימא אף בגבולין
ללמלך שצריך שתי מצות של ערבה אחת לאגרה בלולב ואממ למקלש
דמילי מקלש כמיב בקרא:
להקיף אח המזבח כלאמרינן לקמן בפרק לולב וערבה )לף מה:>.
ורבנן למקדש מגא להו .הט כמי מצי למיבעי לאבא שאול של
ורבנן .ללרשי ערבי להכשיר של בעל ושל הרים למקלש מנא להו:
בעל ושל הריס מנא ליה ושמא לימ ליה ולית ליה גמי
עשר נטיעות ערבה ונסוך המים
הא ללרשי רבנן לקמן ערבי נמל
הלכה למשה מסיני .אלו שלשה נשאלו
שמיס אלא סבר ליה כרבי עקיבא
אבא שאול אומר °א ( ערבי שתים אחת ללולב
בבית המלרש מנין להם מן המורה
לאמר הלס אחל וערבה אחמ ואין
ואחת למקדש ורבנן למקדש מנא לחו
והשיבו שהלכה למשה מסיני הס ושמע
הלכה כר״ע כלמוכמ לקמן ולפי זה
חלכתא גמירי לחו דא״ר אםי א״ר יוחנן
השומע וגרסס כסלר ששמעם וכן
צריך ליזהר שלא ליטול ערבה ללולב
נ ( א ע ש ר נטיעות בערבח גוניםוך חמים הלכח
שיעודה וחציצין ומחיצין )לעיל לף ה(:
אא״כ גלילה על הנחל לשמי ררשומ
למשת מםיני ת״ר ערבי נחל הגדילות על
שמען השומע וסדרן כסלר ששמען
לא לרשינן מערבי כללרשינן לקמן
וכן בכל מקום :עשר נטיעות .משנה
וכלררשינן הבא וכל הני מנאי להבא
חנחל פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים א״ר
היא כסלר זרעים )שביעית פ״א מ ״ ו (
וללקמן ממניא גבי הללי בתורת
זירא מאי קראח 1קח על מים רבים צפצפה
עשר נטיעומ המפוזרות בתוך בית
כהנים משמע למר לריש ליה הכי ומר
שמו א״ל אביי ודילמא פרושי קא מפרש
סאה שאין כין זו לזו אלא כמה שיש
לריש ליה הט:
קח על מים רבים ומאי ניהו צפצפה א״כ
בין זו לחברמה ומפסו בימ סאה
קנח שלה כר .טון לפירש סימני
מאי שמו א״ר אבהו אמר הקב״ח אני
שהוא נ׳ אמה על נ׳ אמה מפוזרוח
ערכה הוי סגי אלא להכשיר
אמרתי שיחו ישראל לפני כקח על מים
לאורך ורוחב כשוה הורשין כל בימ
אף שאין כו ג׳ סימנים אלו כגון
רבים ומאי ניחו ערבח וחן שמו עצמן
סאה בשבילן ערב שביעיח על ר״ה
חילסא גילא לפיכך קמני סימני צפצפה
אע״פ שמצוה מן המורה להוסיף מחול
כצפצפח שבתרים איכא דמתני לח לחאי
למימר לוקא הני:
על הקלש כלנפקא לן מבחריש
קרא אמתניתא קח על מים רבים צפצפה שמו
בית הכוסות .סוף הכרס שקורין
ערב
ובקציר משבומ מדש של
פנצא והוא עשוי ככובע וככוס
מתקיף לח ר׳ זירא ודילמא פרושי קא מפרש
שביעימ הנכנס לשביעימ ואסור
ומניא ממט שנמצאפ בעובי ביפ
קח על מים רבים מאי ניחו צפצפת אם כן
לחרוש שלשים יום לפני ר״ה כלאמרי׳
הטסות מצל אחל ע( ולא ניקב נקב
מאי שמו א״ר אבחו אמר חקב״ח אני אמרתי
כשמעמא קמייחא למוער קטן)לף ג(.
מפולש כשרה שהעור סוממו ומגין
שיחו ישראל לפני כקח על מים רבים ומאי
מקראי בנטיעות נאמר למשה מסיני
משני צללין שהנקב מפולש טרפה
ניהו ערבה והן שמו עצמן כצפצפח שבהרים
שמותר לחרוש תחמיהס על ר״ה כרי
ובאותו שקורין עכשיו בית הכוסות
שלא יבשו ואס עשר הן ומפוזרות
ת״ר ג ( ד אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה ערבה
אין חילוק להכשיר מפני שלופנו לק
כהלכתן במוך בימ סאה נאמר למשה
קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק
והוא היה רגיל לקרוח הובלילא כך
שיונקות בבית סאה כולה ומותר
פי׳ בקונט׳ ואס תמצא לומר לאין
צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה
לחרוש את כולן בשבילן אבל אס אינם
סברא שיהא טרפה הואיל ולא ניקב
דומה למגל והא תניא דומה למגל כשר דומה
עשר או שאינן מפוזרות כהלכתן
אלא מצי העור מצינן למימר לכולו
למםר פםול אמר אביי כי תניא ההיא
תורש תחת כל אחת ואתמ כשיעור
ניקב וחיישינן שמא הבריא ט היט
הבחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי
יניקפה לפי חשבון עשר לבית סאה.
לחייש בריש אלו טרפוח )חולין לף מ ג :ו
חילפא גילא כשר להושענא פשיטא מחו
ובאילנות זקנים נאסר ל׳ יום לפני
גבי ישב לו קוץ בושט למאן לחייש
ר״ה כלאמדנן במועל קטן )שם( לר׳
דתימא 7׳הואיל ואית ליח שם לווי לא נתכשר
לספק רמסה והא למנא המם המסס
מקראי
ישמעאל מהלכתא ולר״ע
רהמנא
אמר
נחל
ערבי
נמי
הכי
ואימא
קמ״ל
ובימ הכוסומ שניקבו לחוץ למשמע
וחכמים עשו סייג למורה ואסרו
לבעינן נקב מפולש לאו לוקא למוץ
מכל מקום אמר רב הםדא ה>הני תלת מילי
בשלה הלבן מפסח ואילך וכשרה
מפולש אלא כלומר כלפי חוץ לאפוקי
אשתני שמייחו מכי חרב בית המקדש הלפת׳
האילן בזקנים מעצרמ ואילך ואמרו
נקבו זה לתוך זה והא לקא אמרי׳
ערבתא ערבתא חלפתא מאי נ״מ ללולב
בזקנים מפני שיונקים הרבה שלש
בעובי בית הטסות מצל אחל כשרה
שיפורא חצוצרתא חצוצרתא שיפורא מאי
אילנות יי()ממטע עשרה( לבית סאה
צריך לפרש אומו צל מבפנים כלפי
פתורתא
חשנח
ראש
של
לשופר
מינח
נפקא
הרי אלו מצטרפים וחורשים כל בית
הרעי לאי צל חיצון שכלפי חלל הגוף
סאה כשכילן על עצרמ לפי שכולו צריך
פתורא פתורא פתורתא למאי נפקא מינה
אפי׳ לא ניקב כלל אלא שנמצאת מחט
ונעשימ
להן ויצמה ממורמ שלה לבן
אומר
אני
אף
אביי
אמר
וממכר
למקח
בחלל הגוף טרפה לאמרינן נקובי נקב
שלה אילן ואס אינם שלש חורש לכל
ואמאי ואין נראה לר״מ לומר שתהא
בי כסי חובלילא חובלילא בי כסי
אחל תחתיו לפי חשבון על עצרת
טרפה בלא נקב אלא חצי העובי של
למאי נפקא מינה י׳ילמחט חנמצא בעובי
והשאר אסור מפסח ואילך :ערכה.
המסס נמי מצל אחל בשרה והא לנקט
בית הכוסות אמר רבא בר יוסף ז>אף אני
למקלש לאילו ערבה ללולב מקרא
עובי ביפ הכוסות רבומא קמ׳׳ל אע״פ
אומר בבל בורםיף בורסיף בבל למאי
נפקא :וניסוך המים .לממילין של שחר
שניקכ עור אחל שלם אפ״ה כשרה על
שבעת ימי החג כלאמדנן לקמן בפרק
נפסא
שינקכו שניהם ואיילי לנקט מצל אחל
לולב וערכה <לף ממ (.והמס מפרש טצל מנסכין בין מיס בין
כשרה נקט נמי משני צללין טריפה אף על פי למילפא לפשיטא היא
יין וכל קרבנומ כל ימות השנה אין נסטהס אלא יין חוץ מן החג
אי נמי ס״ל משני צללץ לניקבו שמי העורומ כשרה לפי ששוכב ע״ג
בממיל של שחר שצדך שני ניסוכין :מאי קראה .לצפצפה לגדעומא
המסס ומלובק שם בשומן ומגין שלא יצא הרעי מילי להוה אחלחולח
ולא מינא לערבה היא לנרבייה מערבי מכל מקום :קח על מים
שניקבה ררטס מעמילות אומה והא לנפקא מינה הבא במאי לאישתני
רבים צפצפה שמו .כלמפרש ליה ר׳ אבהו אותו שנשרש ואחוז על
שמייהו היינו נפקותא ללא מטעה מה שאמר מצל אחל כשרה היינו
מיס רבים נעשה צפצפה אלמא גריעותא היא לבחוכחה נאמר
בהובלילא רהיינו המסס שקורין עכשיו בית הכוסומ אבל מה שקורין
בימזקאל :א״ר אבהו גרסינן .ולא גרסינן אלא ולאו לפרושי טעמא
הובלילא להיינו מה שהיו רגילין לקרות בית הכוסות אפי׳ מצל
לממני׳ אלא מלתא באפי נפשה היא הואיל ואיירי בקרא פרשיה:
אחל טרפה הואיל וניקב עור שלם וכן שלא נטעה נמי במשני
ואיפא דמתני להאי קרא אמתני׳ .לתנא לממני׳ גופיה איימיה במתני׳
צללין טרפה להוי במה שקורין עכשיו בימ הכוסות להוא המסס אבל
ולאו ר׳ זירא והך אמקפמא לאביי מתני לה בר׳ זירא ותירוצא דא׳׳כ
מה שקורין עכשיו הובלילא להוא מה שהיו קוראין ממלה בימ הכוסות
מאי שמו מתנו לה בלא גברא :קנה שלה .עץ שלה :ופיה חלק.
אפי׳ משני צללין כשרה כחלחולת שניקכה וירכיס מעמילות אומה:
חודן של עלין פלק ואינו עשוי פגימומ פגימומ :והסניא דומה
נפקא
למגל כשר .מגל קציר פגימותיה כולן נוטות לצד אחד עקומוח
כלפי בימ יל שלה .מסר היא מגירה שקורץ שיג״ה ופגימומיה
הולכוח נוכחו ולהם שני עוקצין אחל מכאן ואמל מכאן כפגימות סטן :ה׳׳ג משכתס לה בחילפא גילא .ולא גרס ומשכחח לה .חילפא
גילא מין ערבה כשרה היא ופיה רומה למגל אבל שאר ערבה פיה תלק :חילפא ערבמא .לאו היינו חילסא גילא אלא צפצפה ועכשיו
נשתנית משמה וקורין לה ערכה :שיפורא .כפוף :תצוצרסא .פשוטה ואינה של איל :פסורתא פסורא .האתת גלולה והאחת קטנה
ושם היו רגילין לקרות לגלולה חלף קטנה ושל קטנה לגלולה :אן« אני אומר .אף אני יש בילי עול אחל שנחחלף שמה :הזבלילא.
צנפיי״ל :בית הפוסוס .סוף הכרס שקורין פנצ׳׳ה והוא עשוי ככובע וככוס ולופנו סכיכ )שפה( לו עכה כשתי לפנות ותניא )חולין
לף נ >:מחט שנמצאח בעובי ביפ הכוסוח מצל אחל חחובה בעוביו ולא ניקב נקב מפולש כשר שהעובי סוממו ומגין משני צלרין
שהנקב מפולש טריפה ובאותו שקורין עכשיו בימ הכוסומ אין חילוק להכשיר מפני שלוסנו לק והוא היה רגיל לקרות הובלילא:
לגיטי
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ ס״ג מהלכות
מ
שמיטה ויוכל הלכה ה
שמג לאוין רסז:
ב מיי׳ ס״ז מהלכות
מא
לולכ הלכה כ סמג
שס וג׳׳י טור או׳׳ח סימן
תרסד:
ג מיי׳ ס״י מהלכות
טב
ממימן ומוספי! הל׳
ו סמג עשי! רה:
ד ה מיי׳ פ״( מהל׳
מג
י סמג
לולב הצ׳ ג
עשי! מד טוש״ע או״ח סי׳
תרמז סעיף א:
ו ]מיי׳ פ״ו מהל׳ שחיטה
הל׳ יכ וס׳׳כ מהל׳ מכירה
הל׳ טו טוש״ע י״ד סי׳ מת
סעי׳ ח טוש״ע ח״מ סי׳
רכד סעי׳ נ(:
לעזי רש״י
שיג״א )שיר״א( .משור.
צינפיי״ל .הקיבה
השלישית של מעלי הגירו
פנצ׳׳א .בטן
)כאן כהוראה מיוחדת
של הקיבה הראשונה
של מעלי הגירה(.
רבינו חננאל
אבא
אומר ערבי
שאול
שתים ,אחת ללולב ואחת
למקדש.
הלכתא
ולרבנן
גמירי לה ,עשר נטיעות
ערבה וניסוך המים ,הלכה
למשה מסיני .תניא אידך
ערבי ]נחל[ ,פרט לצפצפה
שגדילה בין ההרים .ת״ר
איזו היא ערבה ,קנה שלה
אדום ועלה שלה משוך
ופיה חלק ,זו היא ערבה.
איזו
שלה
עגול
היא
לבן
צפצפה ,קנה
ופיה
שלה
ועלה
למגל
דומה
זו היא צפצפה .ואם היא
מין ערבה שקוראין אותה
חילפא גילה ,דומה למגל
כשר ,דומה למסר פסול.
ואסיקנא
היא
חילפא
ערבה,
]גילא[
שתיהן
מין
ערבות הן .מיהו חילפא
היא הדם רע ,כדגרםינן
בנגמר
אסא
הדין
קאי
בחילפא ,אסא שמיה ואסא
קרו לה ,מכלל שהחילפא
הדס רע הוא .א( וכן שופר
]הוא[
חצוצרות
ופתורא
היא פתורתא .אמר אביי
אף אני אומר ,בי הובלילא
היא בי כסי ובי כפי היא
בי הוכלילא ,למאי נפקא
מינה,
למחט
שנמצאת
בעובי בית הכוסות .בין
אם יאמר לך בי הוכלילא
נמצא ,בין אם בבי כסי,
בעובי בית הכוסות הוא.
ובן
שטר
שכתוב
בורסיף ,היא בבל.
בו
אן נראה דמשר מגרי רנינו
וצ״ל א״ר תסדא הגי פלס מילי
אשחני שמייהו מלפחא היא
ערכתא וכן שופר חצוצרות
לד:
עין משפט
נר מצוה
מד א מיי׳ ס״ז מהלכוח
לולב הלכה ז
סמג
עשין מל טוש״ע או״ח סי׳
מרנא סעיף א:
מה ב מיי׳ ס״ח שם הל׳
ה סמג שם טוש״ע
לולב הגזול פרס שלישי םוכה
נפקא מינה לניטי נשים .כלפירש בקונט׳ דקיימא לן בפ׳׳ק
לגיטין ) ל ף ו (.לבבל כארץ ישראל לגיטין לאין צריך
לומר בפני נכתב ובפני נחתם לשטחי מתיבמא ובקיאין לשמה וגס
עלים מצרין לקיימו והיינו מה שקורין בורסיף למשמני שמה ובסוף
במה מלליקין )שבת ל ף ל ו :ושס> פי׳
עול לשון אחר)א( ונפקא מינה לענין
נפקא מינה לגיטי נשים :מתני׳ א ר׳ ישמעאל
שמו ושמה ושס עירו ושם עירה ולא
אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אהד
ימכן לבבל הוא שם המלינה כלאמר
ואתרונ אחד אפילו שנים קטומים ואהד אינו
)קדושין ד ף עא (.א ״ י עיסה לבבל
קטום ר׳ טרפון ב אומר אפי׳ שלשתן קטומים
ואמרי׳ פרק עשרה יוחסין )שם( על
ר״ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד
היכן הוא בבל ואין כומבין שם
לג״טי נשים .דקיימא לן )גיטין ל ף כ(.
שיאמר בפני נכחב ובפני נחמם אי
משוס דאין בקיאין לשמה והמביא
שבקיאין לשמה ועולי רגלים מצרין
מםורת הש״ם
המניא גט מחוצה לארץ צריך
משום דאין מצרין לקיימו ואי
מארץ ישראל אינו צריך לפי
להכיר חמיממ עדים לקיימו.
ואמרי׳ התם ) ל ף ו (.בבל כארץ ישראל
או״ח סי׳ תרמו סעי׳ א
לגיטין לפי שהן בני מורה ובקיאין
וסעיף י וסי' תרמז סעיף
נ:
לשמה ובני ישיבה מצרין לילך וללמוד
מו ג מיי׳ ס״ז שס הל׳ ה
משם תורה מכל מקומות .ובורסיף
סמג שס טיש״ע אריח
סמוך לבבל ואינן בני מורה כדאמרינן
סי׳ חרנא סעי׳ יב:
מהלכות
מז ד מיי׳ סייח
)סנהלרין ל ף קט (.מאי בורסיף בור
לולכ הלכה א סמג
ששפו אמ מימיו ולא נשתייר בו כלום
עשי! מד טוש״ע או״ח סי׳
והמביא משס צריך שיאמר אבל עכשיו
כך חדס אחד וערבח אחת :נמ׳ תניא רבי
המלינה כגט אלא שס העיר:
תרמט סעיף א:
נתחלף שמס הלכך המביא מבבל
מה ה מיי׳ יסמג שם ענף עץ עבות שלשה .פי׳ כקונט׳
ישמעאל אומר 1פרי עץ חדר אחד כפת
טוש׳יע או״ח סי׳
צריך שיאמר ומבורסיף אין צריך:
ענף חל עץ חל עבומ חל
תמרים אחד ענף עץ עבות שלשח ערבי
חרמח סעיף א:
בגמרא
מתני׳ שלשה הדסים.
מט ו מיי׳ וסמג שס
ענף
אוקימנא
לב(:
ף
ל
)
ללעיל
ומימה
נחל שתים ואפילו שנים קטומים ואחד שאינו
סי׳
טוש״ע אי״ח
יליף לה :ואפילו שנים
עץ שענפיו ח ופין אח עציו ולרשינן
חרמט סעיף ג:
קטום ר׳ טרפון אומר שלשת ואפי׳ שלשתן
קטומין .אהדסים קאי .ובגמרא פריך
נ ז מיי׳ שס הלכה ב :נמי עץ עבומ קלוע כמין קליעה וא״מ
קטומים ר״ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג
מה נפשך אי קטום פסול והוא צריך
נא ח )מיי׳ שס( וסמג שם ונימא פרי עץ הלר שלשה ר״ל
טוש״ע אריח סי׳ למלרשא לעץ לרשינן שטעם עצו אחד כך חדם אחד וערבח אחת אמר לו
שלשה ליבעי כולהו שלימים ואי קטום
תרמח סעיף ה:
כשר לכשיר שלשמן קטומים ומשני
ר׳ אליעזר יכול יחא אתרוג עמחן באגודה
נב ט מיי׳ שס הלכה ז
ופריו שרם:
חזר בו ר׳ ישמעאל מחחלמ דבריו
טוש״ע שם סעי׳ ב:
אחת אמרת וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת
ערבי נחל שתים .אפילו נופן
נג י מיי׳ שם הלכה ח
שהיה מצריך שלשה ואמר אפי׳ שנים
כמה הלסיס וכמה ערבופ
תמרים וחלא לא נאמר אלא כפת נומנין
טוש״ע שם סעי׳ כא:
קטומין והוא הדין אי לא מיימי להו
נד כ ל מיי׳ פ״ז שס בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ״ל א(שמעכבין זח את זח ת״ ל ולקחתם שתהא
לגמרי להא קטומים כמאן ללימנהו
הל״ח טיר שו״ע שס צריך אגל אא״כ מוסיף מין אחר
לקיהה תמה ורבי ישמעאל מח נפשך אי
סעיף כנ:
דמי :ר׳ טרפון אומר אפיי שלשתן
כלפרישית בסוף ראוהו בימ לין
שלימין בעי ליבעי נמי כולוזו אי לא בעי
קטומים .דלא בעי הדר בהדס:
)ר״ה ל ף כ ח :ל ״ ה ו מ נ א ( :
שלימין אפי׳ הד נמי לא אמר ביראה א״ר
גמ׳ כפת תמרים אתד .משמע
מהאי
לקיהה תמה.
שתהא
רבינו חננאל
דכפת כתיב :טנןו .חד עץ פד
טעמא נמי פסלינן אמי חזר בו רבי ישמעאל אמר רב יהודה
כמושה
ערבה
פתני׳
עבות חד :ואפילו שנים קטומים.
אמר שמואל הלכה כרבי טרפון ואזדא שמואל
ו]ש[נשרו מקצת עליה אמרוג מסר משוס לאין זה לקיחה
אהלס קאי :יכול יאגדם כולן .ואף
לטעמיה דאמר להו שמואל להנהו דמזבני
ושל כעל כשרה ]וכוי[ .ממה וביום שני לא חיישינן אף על גב
ישמעאל
ר׳
חלוקת
האמרוג עמהס אמרמ וט נאמר
ור׳ טרפון במשנתנו ,לקפלינן אארבעה מינין וטעמא אםא אשוו וזכינו ואי לא דרישנא לכו כרבי
וכפמ ממרים לניהר משמע ר׳׳ו
ר׳ ישמעאל אומר ג׳ פירשמי בריש פירקין ) ל ף כ ט :ושם
טרפון מ״ט אילימא משום דמימל ולידרוש
מוסיף על ענין ראשון לצרפו עם פרי
ההדםין ואפי׳ ב׳ קטומין
בל׳׳ה בעינן( ובהקומץ רבה )מנחות ל ף
קטומי
תלתא
טפי
דמיקל
עקיבא
כרבי
להו
קטום,
שאינו
ואחד
עץ הלר והלא לא נאמר אלא כסמ
ר׳ טרפון אומר אפיי מ (.מסיק להא למעכבי אהללי לא שנו
שכיח:
לא
קטום
ולא
הד
שכיהי
משמע בפני עצמן הן ולא עם האמרוג
שלשתן קטומין .אמר אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין
וענף עץ מוסיף עליהם וערבי נחל
רב יהודה אמר שמואל ופירש בהלכוח גלולוח אין מעכבין מתני׳ י אתרוג הגזול ה והיבש פסול ־של
הלכה כר׳ טרפון .ואזדא
מוסיף עליהם שנאמר בהן ור״ן לפיכך
אשרה ושל עיר הנדחת פסול ז של ערלה פסול
שמואל לטעמיה ,דאמר ללא תימא על למגבה להו בהלי הללי
נאגלין עם הלולב :שמעכבין זה אס
של תרומה טמאה פסול של תרומה טהורה
להנהו המזבני אסא ,אשוו אלא אי מגבה כל חל וחל למוליה
זבינייכו ,כלומר החישו
זה .אס חסר אחמ מארבעמן אין
צדך
ומכרו בזול ,לא תדקדקו שפיר למי לקיימא לן לולב אין
לא יטול ואם נטל כשר של דמאי ב״ש פוםלין
השלשה מצוה :תמה .שלמה ללריש
על הקונים הרבה ,דאי אגל ולבר מימה הוא לומר כן לטון
וב״ה מכשירין של מעשר שני בירושלים
ולקחת מם :ור׳ ישמעאל .למכשיר
לא דרישנא לכו הלכה
3
כר׳ טרפון דקיימא לן לכולו מצוה אחמ היאך יועילו בזה לא יטול ואם נטל כשר יעלתח חזזית על רובו
שנים קטומים וחל מצריך שלם היכן
כוותיה ,אלא משום מצוה אחר זה ור״מ הגיה בספרו לא שנו
נטלח פטמתו נקלף חנםדק טניקב ״וחםר
חלקן הכמוב אי בעי הרר ניבעי
בעינא שלימין .ארבעה רמעכבין משוס ממה אלא שאין לו
בכולהו ואי לא בעי הלר אפילו בחל
כל שחוא פסול עלתח חזזית על מיעוטו
מינים שבלולב מעכבין זה אכל יש לו ממה הוא אע״פ שלא
את זה ,שנא• ולקחתם
לא נצריך :אמר ביראה .שם חכס:
נטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שחוא כשר
חברו באגלו כלאמד׳ )לעיל ל ף לג(.
לכם ,שתהא לקיחה תמה.
חזר בו ר' ישמעאל .מחחלח דבריו
אתרוג הכושי פסול ״והירוק ככרתי ר׳ מאיר
א( ירושלמי ]חייא בדיה ללא לרשי רבנן לקיחה לקימה ולד
דרב מברך על כל פעם
ומכשר במד ומיהו הדר בעי :הלכה
יהולה ללריש לקיחה משמע ליה
מכשיר ור׳ יהודה יפוסל ה ,שיעור אתרוג הקטן
ופעם .רב הונא לא מברך
כר׳ טרפון .להקל לקטום כשר:
כ
רב
אלא פעם אחת[,
ר״מ אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה
ללא הוי ממה אא״כ אגלו:
אשיו וזכינו .מכרו בשוה ואל מעלו
הונא בשם ר־ יוסף טעמא
ה
טפי.
דמיקל
בר״ע
להו
ולדרוש
> ובגדול כדי שיאהז שנים יי בידו דברי ר׳ יהודה
דר• הונא ,דמאי מדבריהם
על למיהס מפני שמבקשים מכס
ושאר הימים מדבריהם,
מימה הא לא סבירא ל ורבי יוסי אומר אפי׳ אחד בשתי ידיו:
שלשה הלסין ושלימים :ואי לא.
מה דמאי אין מברכ־ן ,אף ליה כר״ע אלא כרבי טרפון ר״ל
משרתו :דרשינא כרי טרפון .למבשר
שאר הימים אין מברכין.
גמ׳
]מתני׳[ אתרוג הגזול כוי .לכל זה מן הדוק שבא להוכיח לשמואל
בקטומין :כר״ע .ללא בעי אלא מל :מתני׳ של ערלה ושל תרומה
לטעמי׳ לכרכי טרפון סבירא ליה לאי מפחיל להו במילי ללא סבר
טמאה פסול .בגמרא ]לה [:מפרש טעמא :לא יטול .בגמרא נשם[ מפרש
א( דנרי ירושלמי אלי שייטס כלי שימכרו בזול היה לו להפחילס מר״ע למיקל טפי ולחי אלרב׳
טעמא :בירושלים .שהיא כשרה לאכילת מעשר שני :לא יטול.
צהסוגיא דלקמן מ״ה ע״ב מפחד טפי מרכי טרפון למלמא קטומין שטחי מחל ללא קטיס ומעולם
כלמפרש בגמרא נשם[ :ואם נטל כשר .שהרי יש בה היתר אכילה אבל חוץ
ע״ש.
לא פשמע לסבר כרכי טרפון ומיהו קשה מפרק כל שעה )פסחים ל ף
לירושלים לא ללכס כתיבי( הראוי לכס :חזזית .כמין אבעבועומ לקומ:
ל (.מקלירומ בפסח לאמר שמואל משהי להו על אחר הפסמ ועביל
נטלה פטמתו .ראש אמרוג מפי רבי׳ יעקב ולוגממו הפטמ׳ של רמון
בהו בין במינו בין שלא במינו ואמרינן ואזלא שמואל לטעמיה ראמר
)עוקצי! פ ״ ב מ ״ ג > :הט גרסי׳ נקלף נסדק ניקב וחסר כל שהוא פסול.
להו שמואל להנהו למזבנו כנד אשוו זבינייכו ואי לא לרישנא לכו
ניקב וחסר כל שהוא חלא מילחא לאילו ניקב ולא חסר שחחב בו
כרבי שמעון כלומר לשרי חמץ לאחר הפסח כי לימיה בעיניה ומשמע
מפט והוציאה כשר כלקתני סיפא :ניטל עוקצו .זנבו כמו
בהליא ללא מפחל במילי ללא סבר ליה ר״ל להפס למה לו להפחילס
בעוקצי מאנים )םנהלרין ל ף מ .ו :הכושי .שבא מארץ כוש ושמור
במילי ללא סבר ליה לבשלמא הכא מצי למימר להיה מפפילס כלי
הוא :כרתי .כרישים פור״י :ובגדול .שלא יהא גלול יומר מלאי:
שימכרו בזול ומהא המצוה מצרה ולא ימנעו בשביל יוקר וא״ת ואי
סבר לה כר׳ טרפון לילרוש להו כוומיה ר ט האי גוונא פ ד ך בפרק
גמ׳
כל שעה )שם( ומשני אחרי׳ לרב הוה ר״ל להכא הניח משום הילור מצוה ובדש בבא במרא ) ל ף ה .ושם( גבי רוניא לאקפיה רבינא מארבע
רומומיו ואמא לקמיה לרבא ואמר זיל פייסיה במאי לאיפייס ואי לא ליינינא לך כרב הונא אליבא לרבי יוסי לאמר הכל לפי מה שגלר מה
שלא רן לו לפי שנתפייס רבינא ומחל לו בפחומ:
ללמלך
א( מנחות מ ,.ב( ועי׳ מוס׳
לקמן לה :ד״ה
עצתה[,
ג( נ״א מסר ,ד( ]לעיל לא:
ועיי תוס׳ שס ד״ה הירוק
ותוס׳ מולי! מז :ד״ה אלא],
ה(] לעיל לא ,[:ו(בד׳׳יבידו
אחת] (t ,ויקרא כגן,
תורה אור השלם
ולקחתם לכם ביום
.1
הראשון פרי ע ץ הךר
כפת תמרים ךענף
עבת
עץ
וערבי
ושמחתם
נחל
ין
לפני
אלהיכם שבעת ימים:
ויקרא כג מ
הגהות הב״ח
)א( תופי ד״ה נפקא מינה
עוד
וכו׳
אחר
לשון
דנםקא:
לעזי רש״י
פור״י )פוריל״ש(.
כרשים )ירק מאכל(.
מוסף רש״י
לגיטי נשים .דקיימא לן
כני ככל
שצריך
כקיאין
לכתוכ גס לשמה ,והמביא
גס משם אין צריך לומר
כפני נכתנ יכפני נחחס,
ארצוח
אין
שאר
וכני
כורסיף היא ככל,
וככל
כקיאין וצריך ,ועכשיו כני
של עכשיו היא
כורסיף
והן עמי הארץ כדאמרינן
בעלמא ) ס נ ה ז ר ץ קט (.כור
שאסי ,שנטלו מימיי ,ואני
אומר
נפקא מינה
נשים
לענין
שינה
שמו
וצריך
לכתוב
שם
ושמה ושם
פסול,
של
עכשיו
שתהא
לגיטי
עירי
ישבת
לקיחה
ועירה
לו.ו.
תמה.
ארנעחן כאחד ;מנחות בז.(.
הלכה כר׳ טרפון .דסבר
אע״ג
דקטוס הדר הוא
; ס ד ו ר ר ש ־ י סי־ ר פ ד ! .
של
דמאי .לקחם מעם הארץ,
וסמס פירוחיהן ספק אינן
מעושרין !לקמן לה•( .כדי
שיאהז
ב׳
שנים
אחרונים
בילו
בידו.
אחח,
שבמקום האחד יאחז הלולכ
כשיהסכן ) ל ע י ל ל א ן.
לולב הגזול פרס שלישי ם וכה
מםורת הש״ם
א( ברכות לו :ע״ש יומא
פא :ע״ש ,ב(
אחד
]צ״ל פרי
כלומר
להצריך
אס
ושלשה
שנים
נאת
כי
היכי למחנכר לקיחה פרי
אחד אמר רחמנא .הרא׳׳ש
נסי׳ י״ד ע״ש[ ,ג( נלעיל
ו( ]צ״ל הדור כן
לא,[:
איחא כערוך ערך הדר ד[,
ה(
ו(
]נערוך איחא הדור[,
ועי׳
ל.
תוססות
משוס[,
ד״ה
לעיל
(tצ״ל
של ,ח( ננכ״מ פ״ו מהל׳
דין ד׳ לא נזכר
ניטריס
נר אנין ונתנ דהלנתא נר׳
חייא דהוה דנו דרני׳ של
רנ אסי[ ,ט( ]צ״ל פסול[,
י( פסחים לח ,.כ( ]שס[,
]לעיל
ל( ]שם לז ,[:מ(
מ :וש״נ[ ,נ( ]ויקרא כג[,
ר״מ
ס(
ומאן
גורס
מלרננן,
מ״ז
דססיל היינו
ע(
קדושין
ומהרש״א
]ועי׳
נג:
מיס׳
איהו
סל״ה
וע״ע חוספוח ננוריח ט:
ד״ה ופנן[,
גליון הש״ם
וה שנח דף סג ע״נ וש״נ:
תום' ד״ה לפי שאין כוי.
עיין חולין דף קטו ע״נ
חוס׳ ד״ה כלאי הכרס:
מוסף רש״י
שהםלפלין
בערלה.
תייבין
)יומא פא:ן.
קטנים
אילן הוא
שבאין
עד
עדיין
קיימים.
בשאר
גדולים
מה
שאין
אילנית,
כן
דאע״ג
דבשאר אילנומ יש נמי בהן
תמימי! ובעלי מומין ,אין
כהן גדולים כשבאין קטניס
! ס ד ו ר ר ש ״ י סי׳ ר צ א ; .
באילנו
משנה
מהכא
שדר
לשנה.
שמעינן
דאחרוג
אמר קרא ,שאין פרי אמר
כן
עושה
שגדל
מיס
ני!
לא.::
ילעיל
על כ ל מים .כל
צריך,
לגשמים,
נין
לשאובין
כשאין
לו
מי גשמים צריך להשקותו
שאוני!
מיס
סי•
)סדור ושי״
וצא׳.
מעשר
מצה
שני
מאיר
של
לדברי ר׳
אין
אדם
יוצא
בה ידי חובתו ביו״ט.
ואסילו לא דריש עוני לשון
)יצא
אנינוח
זה
שאינו
שלו,
ולקמן
נאכל נאנינוח אלא נשמחה!
מצה
בעמן
מי
פריך
כתינ
)פסחים לח.(.
החלה.
מן
מצמבס
פטורה
כדמפרש
דעריסותיכס כמיכ ולא של
גבוה )שם ל ז . 0
רבינו חננאל
ת״ר
פרי עץ הדר ,עץ
שטעם
עצו ופריו שוה,
ואימא
פילפלין ]כדתניא
הוי
אומר
אתרוג.
זה
היה ר״מ אומר ממשמע
שנאמר ונטעתם כל עץ,
איני יודע שהוא עץ מאכל,
מה ת׳יל עץ מאכל ,עץ
שטעם
הוי
עצו ופריו שוה,
אומר זה
פלפלין[,
ללמד שהפילפלין חייבין
בערלה.
ואסיקנא
הדר
באילנו משנה לשנה ,הוי
אומר
אשרה
פסול.
זה
ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה .ללא מימא מין ירק הוא מפני
גמ׳ פרי ען .שהעץ כפרי בטעם שוה :ממשמע שנאמר ונטעתם.
שהוא עץ שפל כמו רומס שאינו גבוה כך פי׳ כקונטרס
וכפיב בסופיה לא יאכל איני יולע לכעץ מאכל משפעי קרא :חייבין
וקשיא ללא כהכי מליא מלמא וכמה עצים שפלים הס שיש להם תורת
בערלה .ללא מימא מין ירק הוא מפני שהוא עץ שפל כמין רופס
שאינו גבוה מן הארץ :לא תחסר פל בה .ולמלך האי עץ מאכל
אילן אלא היינו טעמא משום לאמרינן פ׳ במרא ליומא ) ד ף פ א :
ושם( כס פלפלי ביומא לכיפור־ פטור
לאפילו פלפלין בכלל :ננקוט חדא.
ופריך מהך לפלפלין חייבין בערלה
גרעין אחל :לא מינכרא לקיתתה.
גמ׳ ת״ר 1פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו
ומשני הא ברטיבמא הא ביבשפא
מתוך קוטנה :הדיר .פ ד עץ שלומה
שוה הוי אומר זה אתרוג ואימא פלפלין
וס״ל כיון לסופו ליבש אפילו רטיבתא
אילנו לדר של צאן :אטו פולהו
א
כדתניא >היה רבי מאיר אומר ממשמע
פטורין וא״מ ומנלן לקרא כפלפלין
אילני ליה בהו פירוס גדולים וקטנים.
שנאמר 2ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא
אימא אמרוג ואימא מלמן לאפרוג
והלא כל תפוחי אילן אחד אינן שוות:
עץ מאכל מה ת״ל עץ מאכל עץ שטעם עצו
טעם עצו ופריו שוה כראמר הבא
ה״ק עד שבאים קטנים פוי .כלומר
וכן מלמן כלאמרינן בשילהי פ׳ קמא
ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך
האי גדולים וקטנים לאו של שנה
לביצה ) ל ף יג (.וי״ל אתרוג אין זה
אחמ קאמר אלא גדולים של אשהקד
שהפלפלין חייבין בערלה ואין א״י חםרה
חילוש אס הוא חייב בערלה ותלתן
וקטנים של שנה זו שהאתרוג לר
כלום שנאמר 3לא תחסר כל בה התם משום
מין ירק הוא מלחשיכ כלאים בכרס
וגלל באילנו שתים ושלש שנים וכשבאין
דלא אפשר חיכי נעביד ננקוט חדא לא
כלחנן במס׳ ערלה <פ״ג מ ׳ ׳ 0ומיימי
וחונטין של עכשיו עדין גלולים
מינכרא לקיחתת ננקוט תרי או תלתא
לה בדש ביצה ) ל ף ג (.ובשילהי הערל
לאשמקד קיימין בו :הדר .והיא
נ>)אחד( א אמר רחמנא ולא שנים ושלשה
)יבמות ל ף פ א .ושם( מי שהיו לו חבילי
היא לרבי אלא במשמעומא פליגי מר
פירות חלכך לא אפשר רבי אומר אל תקרי
לדש ליה לשון ד ר ומר לדש ליה
תלתן של כלאי הכרס:
הדר אלא הדיר מח דיר זח יש בו גדולים
לשון לירה :לפי שאין בה היתר
ש א י ן בו היתר אכילה.
לפי
אפילה .ורחמנא אמר לכס י( הראר
וקטנים תמימים ובעלי מומין ה״נ יש בו
ורחמנא אמר לכם הראוי
לכס בכל לרכי הנאתו :לפי שאין
לכס בכל לרכי הנאחן ואף על גב
גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין אטו
בה דין ממון .שאינו שוה פרוטה
לגבי תרומה טמאה לרשינן פ׳ במה
שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימין
לאיסורי הנאה הוא הלכך לאו שלכם
מלליקין )שבת ל ף כה (.מלכתיב לך
ובעלי מומין אלא הכי קאמר עד שבאי
הוא :קא סלקא דמתיה מאן דבעי
שלך חהא להסיקה חחמ מבשילך כיון
קטנים עדיין גדולים קיימים ר׳ אבהו אמר אל
היתר אפילה .אי הוי כיה היפר
לנטמאת ואסרה הכתוב שייך לררוש
תקרי הדר אלא )הדר( דבר ״שדר באילנו
אדלה כגון מעשר שני כירושלים לא
לך דליה לגבי שאר הנאות כמו לכס
הדר
תקרי
אל
אומר
עזאי
בן
לשנה
משנה
בעי דין ממון דאע״פ שאין ממונו
ללולב ללא שייך ביה אכילה וא״ת
לרבי מאיר לאמר בקדושין ) ל ף גב(:
אלא יעאידור( 8שכן בלשון יווני הורץ למים
גבי לולב של אשרה ושל עיר הנלחת
ואינו
מעשר שני ממון גבוה הוא
(
ה
)לעיל לא (.למה לן טעמא למיכתת
)אידור( ואיזו היא שגדל על כל מים הוי
נכסי הליוט לקלש כו אשה כשר לצאת
שיעודה תיפוק ליה משוס רבעינן
אומר זה אתרוג :של אשרה ושל עיר
בו :ומאן דבעי דין ממון לא בעי
לין ממון לאפילו מאן ללא חייש הכא
היתר אפילה .ומכשיר אתרוג של חנדחת פםול :מ״ט י>כיון דלשרפה קאי
גבי אמרוג לדן ממון היינו משוס
כתותי מיכתת שיעוריה :״)ושל( ערלה פסול:
טבל שאסור באכילה ומותר כהנאה:
לעיקרו לאכילה אבל לולב ללימ ביה
אמר
מ״ט פליגי בה ר׳ הייא חיבר אבין ור׳ אסי הד
אלא למ״ד לפי שאין בה דין ממון.
אכילה כתיכ לכס דליה לענין לין
לפי שאין בה חיתר אכילח וחד אמר לפי שאין
אכל היתר אכילה לא בעינן ומשוס
ממון וי״ל לנקט למיכתת שיעוריה
דין ממון קדנא ביה לכס :הרי
בת דין ממון קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר
כלי לפסול כי״ט שני וא״ת אמרוג של
מסיקה לזו תתת תבשילו .כדאמדנן
ערלה תיפוק ליה למיכפפ שיעודה
אכילה לא בעי דין ממון ומאן רבעי דין ממון
)בשבת ל ף כה (:מתן לו ולא לאורו
למצופו בשרפה לקחשיב ליה כתמורה
לא בעי היתר אכילה תנן של תרומה טמאה
מכלל דבמ אורו הוא :אלא בהיתר
פרק בתרא ) ל ף ל ג 0בהד נשרפין
ט(
)פסולה( בשלמא למ״ד לפי שאין בה היתר
אפילה דפ״ע בעינן .ואפילו יש
ואמדנן הפס הנשרפין לא יקברו
אכילה שפיר אלא למ״ד לפי שאין בה דין
בה דין ממון לא מפבשדן בלא היתר
ואפשר לאפילו מלאוריימא הויא ערלה
ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו אלא
אכילה דטון דלא פזיא לכל דרט הנאה
כשרפה לילפינן לה מכלאי הכרס
פליגי
בהיתר אכילה כ״ע לא פליגי דבעינן כי
לאו לכם הוא :דין ממון לא בעינן.
לכפיב בה פן מקלש ולרשינן )חולין
אס מומרמ באכילה כגון מעשר שני
בדין ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין
ל ף קנוו (.פן תוקל אש ומהאי טעמא
בירושלים ואליבא דרבי מאיר כשר
נמי פסול אמרוג של מרומה טמאה
ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן
וממניפין דקהני של מעשר שני
למצופה כשרפה ולמה לן טעמא
מאי בינייהו איכא בינייהו מעשר שני
בירושלים כשר אפילו כר׳ מאיר דאמר
להיפר אכילה וי״ל לולאי לא היה
שבירושלים אליבא דר׳ מאיר למ״ד לפי שאין
מעשר שני ממון גבוה הוא ממוקמא:
צריך אלא נמלקו בהנך טעמי לענין
בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה
דין ממון נמי במינן .ומעשר שני לר׳
ערלה משוס לנפקא מינה לענין
למ״ד לפי שאין בה דין ממון מעשר שני
מאיר פסול ומתני׳ דקתני כשר רבנן
מעשר שני כלמסקינן איכא בינייהו
ממון גבוה הוא תסתיים דר׳ אםי דאמר לפי
היא דאמרי ממון הדיוט הוא ומקדשין
מעשר שני ואליבא לרבי מאיר
(
הוא
כו אמ האשה :תסתיים דר׳ אסי
של
אתרוג
י
אסי
דא״ר
ממון
דין
בה
שאין
»)ומאן למכשיר היינו אליבא לרבנן(
דאמר לפי שאין בה דין ממון .וא״נ
והוה מצי למימר נמי מעשר שני
מעשר שני לדברי ר׳ מאיר אין אדם יוצא בו
איכא היתר אטלה ד ן ממון נמי כעינן
עלמא
לכולי
ואליבא
בגבולין
ידי חובתו ביו״ט לדברי חכמים אדם יוצא בו
ושל מעשר לד מאיר פסול :אין יוצא
לף
)שנהלרין
כלמוכח בסוף חלק
ידי חובתו ביו״ט תסתיים גופא אמר ר׳ אםי
בה ידי תובתו בפסת .ידי מובמ אכילמ
קיב (:שהוא ממון גבוהע(:
אתרוג של מעשר שני לדברי ר׳ מאיר אין
מצה לילה הראשון ולקמן פ ד ך מי
אתיא לחם לחם .תימה בפרק
אדם יוצא בו ידי חובתו ביו״ט לדברי חכמים
כמיב מצמכס :פטורה מן החלה.
שעה )פסחים ל ף לה>:
כל
ב אדם יוצא בו ידי חובתו ביו״ט כ ( מצח של
דכמיב עריסומיכס והאי דגבוה היא
לאין יוצאין ילי מצה כטכל מלכתיב
ואע״ג דאיכא הימר אטלה כיון דלימ
מעשר שני לדברי ר׳ מאיר אין אדם יוצא
לא תאכל עליו חמץ שבעמ ימים
בה ד ן שאר ממון לאו דידה הוא:
ג
אדם
חכמים
לדברי
בפםח
חובתו
ידי
בה
תאכל עליו מצות יצא מי שאיסורו
והיה
עליה משוס בל תאכל טבל תיפוק
וצא בח ידי חובתו בפסה ליעיסח של מעשר
ליה משום לבעינן מצה משלכם
שני לדברי ר׳ מאיר פטורה מן ההלה לדברי חכמים י חייבת בחלח מתקיף
וטבל לא חשיכ לכם כלמוכח הכא
לה רב פפא בשלמא עיסה כתיב 4ראשית עריסותיכם אתרוג נמי כתיב לכם
גבי אמרוג לעל כאן לא פליגי
מ>משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם אמר רבה בר שמואל ואיתימא רב
בית שמאי ובית הילל אלא בלמאי
יימר בר שלמיא אתיא לחם להם כתיב הכא 5להם עוני וכתיב התם
משום לאי בעי מסקר ליה לנכסיה
והיה
והר עני וחזי ליה אבל בטבל ולאי
8
נט׳ שכן בלשון יווני .נעין
מין
לה.
אתרוג.
של
ושל עיר חנדחת
משום דהוה ליה
מצוה הבאה כעבירה .של
ערלה פסול .מאי טעמא,
)ד>פליגי בה ר׳ הייא בר
כולהו מולו וי״ל ללא דמי דהא דאין יכול לצאמ באמרוג של טבל דהוי כמו אפרוג דשופפין שיש לכהן וללוי בו חלק ודמי לאמין שקנו
אמרוג
עין משפט
נר מצוה
א ןמיי׳ פ״ז מהל׳ לולג
טוש״ע או״ח סי׳
הל׳ ז
מרנא סעי׳ טו[:
ב מיי׳ פ״ח מהלכות
נה
לולכ הלכה כ:
ג מיי׳ ס״ו מהלכות
נו
מצה הלכה ח:
נז
ד מיי׳ פ׳׳ו מהלכות
כיכוריס הלכה ל:
תורה אור השלם
.1
ולקחתם לבם ביום
הראשון
פרי
עבית
וערבי
כפית
ע ץ הדר
תמרים יענה
ושמחתם
עץ
נחל
לפני
יי
אלוהיכם שבעת ןמים:
ויקרא כג מ
.2וכי תבאו אל ה א ר ץ
ונטעתם כ ל ע ץ מאכל
וערלתם
פריו
את
ערלתו
ש ל ש שנים יהיה
לכם ערלים ל א יאכל:
ויקרא יט כג
ארץ
.3
לא
אשר
במסכנת תיאכל בה לחם
ל א תחסר כל בה א ר ץ
אשר
ברזל
אבניה
ומהרריה תחצב נחשה:
דברים ח ט
.4
ראשית
חלה
ערסתכם
תרומה
תרימו
כתרומת גרן כן תרימו
במדבר טו כ
אתה:
.5ל א ת א כ ל עליו חמץ
ש ב ע ת ; מ י ם תיאכל עליו
לחם
מצות
יצאת
בחפזון
כי
עיני
מארץ
מצרים למען תזכיר את
יום צאתך מ א ר ץ מצרים
בל ימי רייך:
דברים טז ג
רבינו חננאל )-מיסך(
אבא ור׳ אסי ,חד אמר לפי
שאין בה היתר אכילה,
ולא חיישינן לדין ממון.
וחד אמר בעינן נמי שיהא
בה דין ממון .מאי בינייהו,
איכא בינייהו אתרוג של
מעשר
בירושלים,
שני
ואליבא דרי מאיר דאמר
במסכת קדושין מעשר שני
גבוה
ממון
למאן
הוא,
דאמר בערלה פסול לפי
שאין לו בה היתר אכילה,
של מעשר שני
באתרוג
בירושלים כשר ,שהרי יש
לו בה היתר אכילה .למאן
דאמר אסור הערלה לפי
שאין בו דין ממון ]אתרוג
של
מעשר
פסול,
שיני
תסתיים דרב אסי דאמר
לפי שאין בה דין ממון[.
דאמר ר׳ אסי אתרוג של
מעשר שני לדברי ר׳ מאיר
אין אדם יוצא ידי חובתו
ביום טוב ,לדברי הכמים
אדם יוצא בו ביום טוב,
תסתיים.
גופא
אמר
ר׳
אסי
אתרוג
של
מעשר
אדם
יוצא
בו,
לדברי
שני לדברי ר׳ מאיר אין
חכמים יוצא בו .וכן מצה
של מעשר שני בירושלים,
לדברי ר׳ מאיר אין אדם
יוצא בה ,לדברי חכמים
אדם יוצא בה ידי חובתו
וכן
כפסח.
שני,
מעשר
עיסה
לדברי
של
ר׳
מאיר פטורה מן החלה,
לדברי
ואתקפא
עיסה
ואתרוג
הכמים
עליה,
כתיב
חייבת.
בשלמא
עריסותיכם,
נמי כתיב לכם,
משלכם ,דבצינן ממונכם,
ומעשר שני לדברי ר׳ מאיר
ממון גבוה הוא ,אלא מצה
מי כתיב מצתכם .ושנינן
יליף לחם
לה:
עין משפט
נר מצוה
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
מסורת הש״ס
והיה באכלכם .גבי חלה כמיג :היא היא .ולאי מסייע ליה ומאי
נח א ב ג ד ה מיי׳ ס״ח אתרוג בתפיסת הבית בסוף יש מחלין )ב״ב לף קלו :ושם( אבל גבי
לימא :אלא ודאי .בהא מסייעא ולימא דקאמרינן אסייעתא לאתרוג
מהלכות לולכ הלכה כ מצה כשאכל ממנה כמה זימים אם יש משלו כזימ יצא ומהאי טעמא
סמג עשי! מד:
ומצה קאמר והכי קאמר לימא מסייע לרבי אסי בכולהו למלבהא
נט ו מיי׳ ס״י מהלכות נמי ניחא לעיסה של טבל חייבת בחלה כלמוכח בירושלמי לדמאי
מעשר הלכה יא:
פליגי באמרוג ומצה נמי פליגי להא חל טעמא הוא להמס נמי לכם
פרק חמישי לתניא הרוצה להפריש תרומה ומרומת מעשר וחלה כאחפ
ם ז ח מיי׳ פ״ח מהלכו׳
ובודאי איירי מדזקוק להפריש מרומה
כמיב ומצה נמי מחלה ילפא :או
לולנ הלכה נ:
םא ט י כ מיי׳ פ״ח גלולה ולא פטרינן ליה מדכמיב
דלמא שאגי עיסה .בהא הוא רקאמר
1והיה באכלכם מלחם הארץ מה להלן
מהלכות לולנ הלכה עריסומיכס למיירי בשיש שם חמשת
ר׳׳מ פטורה לכתיב מיעוטא ימירא
משלכם ולא משל מעשר אף כאן משלכם
ז סמג עשי! מד טוש״ע
רבעים בלא חלקו של כהן )אע״ג(
אבל במל מיעוטא לא נפקא לן
א״ח סי׳ חרמח סעיף ט :לבסרק ראשימ הגז )חולין לף קלה (:ולא משל מעשר לימא מסייע ליה אי עיסה
לטון למשמרי לאטלה אע״ג ללימ
סב ל מיי׳ שס טוש״ע שס
של מעשר שני פטורח מן חחלה דברי ר״מ
סעיף ז:
בה לין ממון לכס קריגא ביה:
ילפינן עיסה לשומפין:
םג מ מיי׳ שס טוש״ע שם
וחכמים אומרים חייבת בחלה לימא מםייע
שמכשירה .לקבל טומאה לאמרינן
דכתיב עריסותיכם תרי וימני.
סעיף ח:
אע״ג לתרוייהו ררשינן ליה היא היא אלא מדבהא פליגי בהא נמי
במתני׳ ) ל ף ללב (.מקבלמ אשה מיל
בנה ומיל בעלה ומפזרמ למיס בשבת
במנמופ פרק ר׳ ישמעאל )לף U P
פליגי או דלמא שאני עיסה דאמר קרא
שהיו שורין האגולה בשבמי( כלי שלא
תורה אור השלם למעוטי עיסת נכרי ועיסמ הקלש
2עריסותיכם 3עריסותיכם תרי זימני :א של
ייבשו וכשנוגעיס באמרוג הוכשר
. 1והיה באכלכם מלחם ועול לריש ליה בפרק ראשית הגז
תרומה טמאה פסולה :דלית בה היתר
לטומאה לכתיב )ויקרא יא> וכי ימן
ה א ר ץ תךימו תרומה )חולין לף קלה (:לכלי עריסותיכם
אכילה :ב ושל תרומה טהורה לא יטול:
במדבר טו יט
לין:
מיס על זרע ואסור לגרוס טומאה
.2ראשית עךםתכם כשיעור עיסת מלבר הכא למר
ג
מפני
אמר
חד
אםי
ור׳
אמי
ר׳
בח
פליגי
לתרומה לכתיב ) ב מ ל ב ר יח> משמרמ
חלה תרימו תרומה בעלמא הוא :מפני שמכשירה.
שמכשירה וחד אמר מפני שמפםידח מאי
מרוממי אמר רחמנא עשה לה
כתרומת גוץ כן תרימו שהלולב כמו שהוא אגול נומנין אומו
במדבר טו כ
אתה:
בינייהו כגון שקרא עליה שם הוץ מקליפתה
שימור :שמפסידה .קליפמה החיצונה
.3מראשית ערםתיכם כמיס כלי שלא יכמוש כלמנן בפירקין
הילים ואסור
במשמוש
נמאסת
ליי
תתנו
תרומה<לף ללב (.ומחזירו למיס וכשנוטלו
חיצונה למ״ד מפני שמכשירה איכא למ׳׳ד
לדירתיכם:
להפסיל תרומה כלפרישית :הרי יש
נוטפין מימיו על האחרוג והוה מצי
מפני שמפסידה ליכא :׳־ואם נטל כשרח:
במדבר טו כא
כה היתר אכילה .לכהן וישראל נמי
למימר איכא בינייהו שכבר הוכשר:
למ״ד מפני שאין בה היתר אכילה הרי יש
נפיק בה אס לקחה מכהן הואיל
דאי כעי מפקר נכסיה .לא הוה
בה היתר אכילה למ״ד לפי שאין בה דין
ויכול להאכילה לבן במו כהן .אבל
צריך להאי טעמא אלא משוס
רבינו חננאל
ממון הרי יש בה דין ממון :ה ושל דמאי:
פליון אין לה להיות נימרמ לאכילמ
לחם מן העיסה ,מה ליש בו היתר אטלה לעני כמו
להו
מפקר
בעי
דאי
כיון
הלל
דבית
מ״ט
ישראל והאומר כן רשע הוא :הרי
עיסה של מעשר שני לא ,לישראל רנפיק בשל תרומה לחזי
שנאמר עריסותיכם ,אף
לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי לכם יש בה דין ממון .כהן מקלש בה אמ
לכהן ולכוותה בפרק מפנין )שבת לף
מצה מעשר שני לא .לימא
האשה וישראל נמי אם נתנה לו הכהן
מסייע ליה ,עיסה של קכז :ושם( תרומה ולמאי פריך בגמ׳
קרינא ביה דתנן ג(י מאכילין את העניים דמאי
מעשר שני פטורה
מקדש בה את האשה ומוכרה לכהניס
מן למאי הא לא חזי ליה ומשני טון לאי ואת אכםניא דמאי וב״ש עני לא אכיל דמאי
החלה דברי רבי מאיר,
והלמיס שלו> :של דמאי .לקחם
למימר
מצי
והוה
לנכסיה
מפקר
בעי
דתנן)אין( מאכילין העניים דמאי ואת האכםנאי׳
וחכמים אומרים חייבת
מעם האיץ וסמס פירומיהן ספק אינן
בחלה .וכי היכי
דפליגי הואיל וחזי לעני ט היכי לשרי התם דמאי ואמר רב הונא תנא ב״ש אומרים אין
מעושרין :מאי טעמייהו דב׳יה .הא
בעיסה ,הכי נמ׳ פליגי מרומה ביל ישראל הואיל וחזיא לכהן
ודחינן
במצה ובאתרוג.
מאכילין את העניים ואת האכםנאים דמאי וב״ה
לית בה הימר אכילה :וחזי ליה.
ובההיא לפרק בכל מערכין )עירובי!
דלמא שאני עיסה דכתיב
אומרים מאכילין את העניים דמאי ואת
דרוב עמי הארץ מעשרין הן וחומרא
תרי וימני עריסותיכם ,אכל לף לא (.לתנן מערבין בלמאי ומפרש
האכםנאים דמאי :ז של מעשר שני שבירושלים:
בעלמא הוא שהעמידו בספק טבל
הני לא .אתרוג של תרומה בגמרא משוס לאי בעי מפקר נכסיה
טמאה פסול .לפי שאין בו
וגבי ענייס ואכסניא לא העמידו
היתר אכילה .ושל תרומה התם ניחא לאיצטריך לההוא טעמא
למ״ד מפני שמכשירה הרי מכשירה למ״ד
דבריהם :אכסניא .חיילומיו של
טהורה לא יטול .פליגי בה לישבה אפילו כסומכוס לפליג על
מפני שמפסידה הרי מפסידה :ח ואם נטל
ר׳ אמי ודי אםי ,חד אמר
מלך ומטיל מזונומיהן על בני המדינה:
ישראל במרומה ואהא לא פליג:
כשרה :למ״ד מפני שאין בה היתר אכילה
מפני שמכשירה ,כלומד
הרי מכשירה .ומעשר שני בעי
משוי לה מנא ,וחד אמר מאכילין את העניים דמאי ואת
דברי הכל למ״ד לפי שאין בה דין ממון
מפני שמפסידה במשמוש
שימור לקולש איקרי לכתיב)ויקרא ( 0
דמאי.
האכסנאים
הידים .איכא ביני־הו כגון
חא מני רבנן חיא :טעלתח חזזית 8 :אמר
וכל מעשר הארץ וגוי :למ״ד .בערלה
שקרא עליה שם תרומה משנה בסרק ג׳ ללמאי וסליגי בגמ׳
רב חסדא דבר זה גירבינו הגדול אמרו
לפי שאין בה היתר אכילה אבל אי
תוץ מקליפתה .מאן דאמר לירושלמי לרבי יונה אמר בעניים
המקום יחיח בעזרו לא שנו אלא במקום הוה בה היתר אכילה הוה מתכשרא
יהושע
כרבי
ובאכסניא
מפני שמפסידה ,הנה חברים
הפנימית אינה
קליפה
ואפילו לית בה דין ממון הא יש בו
נפסדת וכשר ,ומאן דאמר כלמפרש התם שהם ישראל ור׳ יוסי
אחד אבל בשנים ושלשה מקומות כשר אמר
נמי הימר אכילה ומתני׳ לתני כשר
מפני שמכשירה הרי אמר בעניים עמי הארץ היא יא( ליה רבא אדרבה בשנים ושלשה מקומות
מכשירה ופסולהאו .ואם
לברי הכל היא ואפילו לר׳׳מ לאמר
נטל כשר .ושל דמאי ובאכסניא נכרי :ואמר רב הונא הוה ליה כמנומר ופסול אלא אי אתמר
מעשר שני ממון גבוה הוא מימוקמא
בית הלל מכשירין ,דאית תנא ב״ש אומרים אין מאכילק.
אסיפא אתמר על מיעוטו כשר אמר רב
להא בהא לין ממון לא בעינן לטון
ביה היתר אכילה ,ראי וסמס ממני׳ במס׳ רמאי למאכילין
חםדא דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום
בעי מפקר להו לנכסיה
לאטל לה לכס קרינא ביה :ומייד.
והוי עני וחזי ליה ,דתנן ומימה מאי קמ״ל רב הונא במאי
יהיה בעזרו יל״ש אלא במקום אחד אבל
בערלה לפי שאין בה לין ממון לאי
מאכילין את העניים דמאי לב״ש סליגי ואיכא לשנויי הכא
בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר נמי הוה בה היתר אכילה הוה פסיל
ואת אכסניא .ושל מעשר כלמשני פ׳ בפרא ליבמומ )לף קכב(.
שני בירושלים לא יטול.
לה משוס ללימיה ממון לשאר הנאומ
למאן דאמר שמכשירה למנן ומשיאין על פי בת קול אמר
ופסול אמר רבא כ ועל חוטמו ואפילו במשהו
כגון מעשר שני בירושלים לר״מ:
הרי מכשירה .למאן דאמר רבה בר שמואל בגמרא ב״ש אומרים
נמי פסול :לנטלה פטמתו :תנא ר׳ יצחק
מהניתין רבנן היא .לאמרי מעשר
שמפסידה הרי מפסידה .אין משיאין וב׳׳ה אומרים משיאין
בן אלעזר מ נטלה בוכנתו :נקלף :אמר
ואס נטל כשר .למאן
ממון הדיוט הוא ולא ר״מ לאילו לר״מ
דאמר לפי שאין לו ופריך מאי קמ״ל ומשני להא קמ״ל
רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא םומקא
פסול :ה״ג אלא אי אתמר אסיפא
דברי
בה היתר אכילה.
לאי משכחמ סממא למניא אין משיאין
כשרה והא אנן תנן נקלף פםול לא קשיא
הכל היא .למאן דאמר
גבהו
בעובי
ובתוטמו.
אתמר:
לפי שאין לו כה דין
כ״ש היא ולא סמטנן עלה:
שמשפע משם ויורד לצד ראשו:
הא
ממון ,רבנן היא .מ ת נ י '
עלתה חזזית על רובו י( על תה חזזית על דוכו .בירושל׳
פסול .אוקימנא בין במקום
אפילו כל שהוא פסול .שנראה שם לעיניס יומר משאר מקומות
משמע קצפ לבי״ט ]ראשון[ לווקא מיפסל כלפרישימ בריש
אחד בין במקומות הרבה ,פירקין :נטלה בוכנתו .במתני׳ פי׳ בקונטרס בשס ר׳ יעקב שבו שבאותו עובי ארס נותן עיניו :תגי רבי יצחק בר אלעזר
אם תצטרף מכל מקומות
נטלה בוכנתו .במפניתיה הוה תני להאי נטלה פטמתו בוכנתו
שיש בו החזויות נמצאו הזקן ניטלה פטממו ראש האמרוג ולוגמפו הפיטמא של רמון וכאן
רוב אתרוג חזזית ופסול .סי׳ בקונטרס לר׳ יצחק בן אלעזר קרי בממני׳ להאי פטמתו בוכנמו לפי שהוא מל ועשוי כמין בוכנא זה לשון מורי הזקן רטנו יעקב.
עלתה חזזית על מיעוטו
לפי שהוא חל ועשוי כמו בוכנא ובשם רבו רבינו יצחק הלר פירש אבל רבינו יצחק הלוי היה מפרש פטמחו ועוקצו שניהם בזנב
כשר .ואוקימנא במקום
עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאמרוג כשר פטמתו שנמלש
אחד אכל בשנים ושלשה לפטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ
ה
מקומות הוה ליה כמנומר
ופסול .ובחוטמו אפי׳ לא
עלתה
במשהו,
פיטמתו.
בו
חזזית
פסול.
חוטמו
אלא
ניטלה
של
העוקץ מחוך האחרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו לפני רבי יצחק
לגומא
בר אלעזר נטלה בוכנמו מה שנכנס בתוך האמרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסימא .ולשון רבינו יעקב נראה לי שלא מצינו בכל מקום פטמא
עוקץ :האי אהרוג דאגליד .נקלף :כאהינא סומקא .חמרה אלומה ואף וה לאחר שנקלף נהפך לאלמומימ כלרך כל הנקלפים בסירות:
אתרוג
ושושנתו,
רגרסינן
א( הלשון אינו מדוקדק ואולי דר׳׳ל דפשול מליטול לכחחצה.
בירושלמי
פיקא.
ניטלה
פיטמתו.
נראין
הדברים
שהוא
בכולה
א( פסחיס לח] .סנהדרין
קיב (5 ,[:דמאי פ״ג מ״א
נרכומ
קכז:
מו .שכח
עירונין : rלא .ססחיס לה,:
ג( ]לעיל לג ,].ד( נס״א:
כמיס ,ה( ]דינור זה שייך
למשנה דלעיל לד ,(:י( ושייך
לעיל נמשנה לל,[:
הגהות הב״ח
מקומות
)א( גפי ושלשה
נשר אמר רנא כצ״ל ותינת
ליה נמחק:
גליון הש״ם
נם׳ אר״ח הכר זה וכוי.
כעץ זה לעיל דף לג ע״א:
מוסף רש״י
עריסותיכם
תרי
עריסותיכם
המס
זימני .אכל
לנס למעוטי שאול וגזול,
אנל אחרוג של מעשר שני
האי דאחיהינ ליה לאכילה
ואפילו
נפיק ניה
;פסחים לח.(.
לר״מ
מאכילין
את העניים דמאי .דרונ
מעשרים הס
עמי הארן
וחומרא דרננן נעלמא הוא
נזז.׳
!ברכות
הקילו
וגני
רננן
הנך
:ערובין י ז (
לא אסרוהו עליהם מפני
שצריניס
עס
לחזר על
וסמנו
הארץ,
סתס
על
שרונ עמי הארץ מעשרין
;שבת קכז ...ואת אכסניא
חיל
דמאי.
שמטיל
של
על
נשונס
לזונם
מלך
העיר
נני
ממלחמחו
חיילוח
; ב ו כ ו ת מז (.או:
מלכי ישראל המוטלין על
נני העיירות לוונן להגין
עליהם מאויניהן וישראלים
או :חיל
הן ;פסחים לה:׳
הנא למלך ישראל להלחם
על
אויניהס
הם
!•ערובין יז::
והרי
וישראלים
לפני
שהם
הס כעניים
שלא נמקומס !ברכות שם
שם(.
ופסחים
רבינו חננאל )המשך(
דד של חוטם ,כפיטמא
בפרק
של דד
ןדתניא
הפטומתן
כדחנן
פיטמא
דתני ר•
יצחק
ניטלה
יוצא
דופן
משתשחיר
של
רמון.
הא
בוכנתו,
אבל
קצה
)0הוא
העץ הנתון באתרוג ,כגק
דגרסי׳
בוכנא
חולין האי
מדוכתיה
המדוך
בשחיטת
בוכנא
טריפה.
דשף
ושם
בוכנא ,כדגרסינן
כוכנא ואסיתא .ובאתרוג
העץ שהוא תלוי בו באילן
הוא כמין בוכנא ,ובעיקר
האתרוג הקוק כמו אסיתא,
והעץ
נתון בה.
לן שאם
וקיימא
בוכנא
נעקרה
מן האסיתא ,חיישינן ׳שמא
ןתיטל(
]ניטל[
של אתרוג עמה
מגופו
וחסר
האתרוג ופסול .אבל אם
הבוכנא
כתוך
קיימת
באתרוג
ונחתך
האסיתא,
העץ למעלה הימנה כשר,
שהרי העיקר קיים ,וזהו
ניטל עוקצו כשר .נקלף.
אוקמינא
כלומר
בשנקלף
נפשטה
כולו,
קליפתו
החיצונה ,כולו פסול ,אבל
נקלף
מקצתו
ונשתייר
מקצתו כשר .כדרבא דאמר
רבא האי אתרוגא דאגליד
כאהיוא סומקא ,פי• האתרוג שנקלף עורו במקצת כמו פגי תמרה אדומין ,כשרה .וגרסינן נמי באלו טרפות הגלודה
ר• מאיר מכשיר וחכמים פוסלין ,שנקלף עורה כאהינא סומקא .והני מיל׳ כולה אבל נשתייר מקצת מציל בגלודה.
מסורת הש״ם
א( חולין מז ,:ג( ]כרסמה:
וש״ג[,
ד(
נ(
דחק[,
]צ״ל
]מעשרוח ס״א מ׳׳ל[,
ה( נצ׳׳ל ככדור( ,י( כס׳׳א:
שנתפח ,ז(
]ערך
פטס,1
נגמ׳
איתא
כוקא
ס(
דאטמא ופירש רש׳׳י ז״ל
וכן
נוכנא
נערוך,
הוא
נו( צ״ל ד יצחק נן אלעזר,
תורה אור השלם
ע ש ר תעשר את כ ל
.1
תבואת
זרעך
השדה שנה שנה:
היצא
דברים יד כב
הגהות הב״ח
)א( נם׳ חני עולא נר חיננא
ניקנ כצ״ל וכן נרש״י:
מוסף רש״י
ריאה שנשפכה כקיתון.
נשר הריאה נימוח נתוך
שלה
קרומים
לסוסה
מראשה
לראשה
)חולין
נמוך
דקיימא
שלא
נחי(.
נימוקו
ונשפך
ומסופה
הקרומים
והוא
סימפונהא.
הקונקנוח
<שס( .אתרוג תפוח וגו׳
פסול .טעמא לכולהו הדר
אמר רחמנא וליכא !:סדור
ר ש ־ י סי׳ רצז>.
לולב הגזול פרס שלישי םוכה
לו.
בכולה .כשר :במקצתה .פסול למנומר הוא :תני מולא בר חנינא.
לגומא שכאמרוג כשר פטמתו שנחלש העוקץ מתוך האמרוג וחסרו
אניקב ולא שסר קאי למכשר תנא למפני׳ ואפא האי פנא למימר
לפיכך פסול והיינו לחני ד יצחק 3ן אלעזר נטלה גוכנמו מה שנכנס
לאס מפולש הוא מצילו לצילו פסול בנקב כל שהוא אפילו של ממט
כמוך האמרוג ככוכנא הנכנס ומכה כאסיפא והקשה כקונטרס על
ונקב שאינו מפולש בכאיסר אס רחב כאיסר פסול ואע״פ שלא מסר
זה שלא מצינו בכל מקוס פיטמא עוקץ ור׳׳מ מפרש שמצינו עוקץ
כלום כגון שפפב בו ימל עבה וממני׳
ופיטמא במקום אפל בסוף פ׳ יוצא
כסתות מכאיסר וכשאינו מפולש:
דופן מלה לף מז .ושם( גבי סימני
א הא בכולה הא במקצתה :נסדק ניקב :תני
סימני טרפה .שהכהמה נטרפה כה
בוגרמ רמנן בן עזאי אומר משחשחיר
עולא בר )א( חנינא בניקב נקב מפולש במשהו
ולקמיה מפרש ליה :נקלןי .סימני
פטמפו רכי יוסי אומר כלי שיהא
ושאינו מפולש בכאיסר בעי רבא נולדו
טרפה הוא להיינו הגלולה :נסדק.
טמן I Tעל העוקץ והוא שוקע
באתרוג סימני טרפה מהו מאי קמיבעיא ליה
להיינו גרגרמ שנסלק כולה שלא
ושוהה לחזור לעוקץ הוא פולו של
אי נקלף תנינא אי נסדק תנינא אי ניקב תנינא
נשמייר בה מוליא למעלה וחוליא
לל שהמינוק מכניס למוך פיו ופיטמא
למטה :ניקב .כגון ניקב קרוס של
הוא הכשר שחחמ העוקץ שמשחיר
כי קא מיבעיא ליה כדעולא אמר רבי יוחנן
מוח :ריאה שנשפפה פקיסון .הכשר
סביב וקצפ היה נראה מלמזכיר כאן
א ( ג ריאה שנשפכה כקיתון כשרה ואמר רבא
גבי אפרוג פטממו ועוקצו וחוטמו
שכמוך הקרום נימוח ונעשה כמים :י והוא דקיימא םימפונהא הא לא קיימי
הא לא קיימי סימפונהא טרפה.
וכן נמי הפס גבי ללי אשה משמע
םימפונהא טרפה יהכא מאי דלמא התם הוא
אלמא מסימני טרסה הוא :הפא
ששלשה במקום אחל לצל ראשו של
דלא שליט בה אוירא הדר בריא אבל הכא
מאי .אס נימומ וקיימי סימסונהא
אפרוג לעוקץ פעמים שיוצא ממולו
דשליט בה אוירא םרוחי מםרחת או דלמא
שהגרעינין
הזרע
מדרי
דהיינו
שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ
לא שנא ת״ש יאתרונ תפוה םרוה כבוש
במוכס :םרוחי מםרחס .נרקבמ:
ולכך קרי ליה עוקץ ונטלה פטממו
ספוח סרוח .מפרש לקמן :כבוש.
להיינו בוכנמו היינו שנמלש אומו
שלוק זכושי לבן ומנומר פםול אתרוג ה ככדור
בחומץ או בחרדל :שלוק .מבושל
עוקץ ממקום חיבורו ונשאר כמין
פסול ויש אומרים אף התיום אתרונ הבוסר
ביומר באור ברומחין :י()כהר( .העשוי
גומא בראש האתרוג ובפרק יוצא
ר״ע פוםל והכמים מכשירין גדלו בדפוס
כמין כדור עגול .כדור פלוט״א:
לופן <ג״ז שם( פירש בקונטרס חוטמו
ועשאו כמין בריה אחרת פםול קתני מיהת
הסיום .שנים לבוקין יפל :הכוסר.
ספק וכאן פירש במוטמו אפילו
תפוח סרוח מאי לאו תפוח מבחוץ וסרוח
קטן כפול הלבן :גידלו כדפוס.
במשהו הנראה בעובי גובהו שמשפע
מבפנים לא אידי ואידי מבחוץ ולא קשיא
שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונופנו
ויורל לצל ראשו ובירושלמי אמר נטלה
חא דתפח אע״ג דלא סרח הא דסרח אע״ג
בתוכו במפובר וגדל כמדת הדפוס.
פטממו ממן אמרי שושנמו משמע
לפוס פורמ״א בלע״ז .כל דבר העשוי
שהוא לצל ראשו כעין פרח שושן
דלא תפח אמר מר אתרוג כושי פסול וחתניא
לעשופ למלפו לברים אחרים על גביו
ובערוך י( פירש בשם ר״ח נטלה
כושי כשר רומח לכושי פסול אמר אביי כי
שהיו
כמו מנעלין או בתוכו כעין
פטממו נראין הלבריס שהוא לל
תנן נמי מתני׳ דומח לכושי תנן רבא אמר לא
עושין קלרומ ללחם הפנים שיכניסו
של חוטם כמין פיטמא של לל כלפנן
ג ט
קשיא י הא לן והא לחו אתרוג חבוסר ר״ע
העיסה למוך הקלרה והלחם נעשה
)עוקצין פ׳׳ב מ״ 0פיטמא של רימון
פוםל וחכמים מכשירין אמר רבה ר׳ עקיבא
בצורמה כגון אלו קרי לפוס :כמין
אבל ]הא[ לאמר רבי יצפק נטלה
ור״ש אמרו דבר אחד ר״ע הא דאמרן ר״ש
בריה אחרת .שאינו לומה לאמרוג
בוכנמו הוא קצה העץ הנתון באפרוג
מאי היא ״)דתניא( ר״ש פוטר י ,את האתרוגים
כלל :מאי לאו תפוח מבחון.
כאוחו לשחיטת חולין )לף מב >:האי
שנפחמי( ונרקכ מכחוץ :סרוח מבפנים.
י«)בומא( לאטמא לשף מלוכמיה
בקוטנן א״ל אביי דלמא לא היא עד כאן לא
וקליפפו קיימפ כמין ריאה שנשפכה
טריפה מפוך פירושו משמע לפטמתו
קאמר ר״ע הכא דבעינן הדר וליכא אבל התם
כקיתון :לא תפח אע׳׳ג דלא סרח
ובוכנמו מרי מיני נינהו זה בעוקץ
כרבנן סבירא ליה אי נמי עד כאן לא קאמר
סרת אע״ג דלא ספח .תפפ אינפל״ה
וזה בראשו ולא בא <0ר אליעזר בר
ר״ש התם אלא דכתיב יעשר תעשר את
בלע״ז כגון שנפלו גשמים בתלוש
יצחק לפרש אלא להוסיף על המשנה
כל תבואת זרעך כדרך שבני אדם מוציאין
ותפח .סרח נרקב .ל״א פפפ נרקב
ובשם רבינו גרשום מאור הגולה פירש
לזריעה אבל הכא כרבנן םבירא ליה
סרח .ריחו רע מחמת תולעים
בערוך כפירוש רבינו יצחק בר יהולה
שאכלוהו :דומה לכושי .שגדל כאן
הלוי :הא בבולה הא במקצתה.
ותו
והרי הוא שחזר :פסול .שנדמה הוא קונטרפא״ט נלע״ז אבל כושי
פי׳ בקונטרס במקצתה פסול למיחזי כמנומר ורבינו חננאל פי׳ איפכא
עצמו היינו טעם לכשר לאורחיה הוא :הא לן והא להו .לעולם
בכולה פסול ללטריפומ מלמי לה בשמעמין וגבי טריפומ אשכפן
ממני׳ כושי נמי פסיל ולא קשיא מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין
בפרק אלו טרפות )חולין לף נ ה 0הגלולה טריפה ואס נשפייר בה
מארץ כוש ואינס רגילים בהם בריימא לבני בבל שקרובים לכוש
כסלע כשרה להלרא בריא וכן מוכח מלפריך אי נקלף פנינא כלומר
ורגילין בהם ומכל מקום כגלל כאן ולומה לכושי נלמה הוא ופסול:
אס סימן טריפה לקא אמרינן היינו נקלף לסימן טריפה הוא הגלולה
רבי עקיבא .לאמר לער גמר בישוליה לא הוי אמרוג פרי ורבי
תנינא במתני׳ שהוא פסול באמרוג משמע בהליא לכעין טרסה
שמעון אמרו לבר אחל :פוטר אס האהרוגים בקוטנן .מן המעשרומ:
מיפסיל :אי נסדק תנינא .שהוא כעין טרפות בגרגרת שנסלקה
פרגגן םבירא ליה .למייבין במעשר לפרי הוא הואיל ותחילתן וסופן
כולה שלא נשפייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה מנינא בממני׳
אוכל :שגני אדם מוליאין לזריעה .פרי העשוי לצמוח ולא משכחת
נסלק פסול ובכי האי גוונא שנסלק על פני כולה אי ניקב שגס
לה אלא נבשל כל צורכו .והא לנקט אתרוגין משום ללא פלוג רכנן
הוא סימן טריפה כמו ניקב קרוס של מוח והשמא הא לפריך עלה
בני פלוגתיה לפיובי בקוטנן אלא אתרוגין ופפוחין לקסברי תחילתן
מנינא לא הוי כעין אחריני אלא כלומר מנינא שהוא כשר גבי אמרוג
וסופן אוכל הוא כלתנן לה ס״ק למסכת מעשרות כל שחחילתו וסופו
כלקמני מחני׳ ניקב ולא חסר כשר ומכל מקום אע״ג ללענין טרפומ
אוכל אע״פ ששומרו במחובר להוסיף אוכל פייב בין גלול בין קטן
אסור התם הוא משום לקרוס לחוליה קאי אבל הכא כוליה אמרוג
וכל שאין פפילפו אוכל וסופו אוכל אינו חייב על שיעשה אוכל כו׳
חיבור הוא ולמי לניקב הלב ולא לבית חללו ויתכן לגבי אתרוג נמי
האתרוגים והפפוחיס חייבין בין גלולים בין קטנים ופליג ר׳ שמעון
אם ניקב על חלרי הזרע שהגרעינין למוכן פסול אע״ג שלא חסר
עלייהו באמרוגיס ומולי בפפוחיס לקסבר כלרך שבני ארס מוציאין
ולעיל לבעי נקב מפולש היינו שלא מגל אותן חלרים ואס ניקב על
לזריעה ואמרוגיס קטנים שנוטעס אינם צומפין אבל פפוחין קיס
שם בכלל מפולש הוא לאומן חלריס במקום סימפונומ לריאה קיימי
ליה לאף על פי שלא כישלו כל צורכן צומחין ובקטני קטנים אפילו
כלמוכח שמעתין לבעי ליה למיפסל נשפכה כקיתון משוס ללא קיימי
בפפוחין ולאי פליגי הואיל וטעמא משוס מוציאין לזריעה הוא:
סימפונהא ואי הוה מפרשי למתניתין לקתני ניקב וחסר כל שהוא
פסול תרי מילי נינהו הוה ניחא טסי להוי תנינא לומיא לאמריני
ופו
כלומר ניקב נקב מפולש או לביפ הסימפונומ או חסר כל שהוא בלא מפולש אבל אי אפשר לומר כן למשמע לחלא מלמא היא מלקמני
סיפא ניקב ולא חסר כשר:
אתרוג כבדור פסול .כלומר עשוי כמין כדור של עור שמשחקות הבנוח כו כללרשינן )בפסיקתא רבתי( לכרי חכמים כלרבונופ ככלור
של בנות שזורקומ זו לזו כך לברי מורה נזרקין מפה אל פה סלוט״א בלע״ז כי ההיא להכלור והאימום לסוף ארבע מימומ
)סנהלרין ל ף סח .וש >0ואימ רגרס כלול בלל״מ והיינו עשוי כמין לול ועגול כקלרה ] :ו ע ״ ע תוס׳ סנהדרין כו .ל ״ ה כלור ו פ י ס י חולין ס ל .ל ״ ה
ט ל ר ת [ :אתרוג הבוסר .פי׳ בקונטרס קטן כפול הלבן ולא יתכן כלסרישית בריש פירקין <לף לא (:אההיא לשיעור אתרוג למיימינן המס:
מקורזלות
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״מ מהלכות
םד
לולנ הלכה ז נווש׳׳ע
א׳׳ח סי׳ מרמס סעיף ו:
ב מיי׳ שס סוש׳׳ע
םה
שס סעיף כ:
ג ד מיי׳ פ״ז מהל׳
סו
שחיטה הלכה מ סמג
עשי) סג טוש״ע י״ל סי׳ לו
סעיף ז:
םז ה )מיי׳ פ״ח מהלכוח
סמג
לולכ הלכה ח(
עשי! מל טוש׳׳ע א״ח סימן
תרמח סעיף ל:
םח ו מיי׳ שס טוש׳׳ע שס
סעיף טו:
ז מיי׳ שס טוש״ע שס
פט
סעיף טז:
ח )טוש״ע שס סעי׳ יחן:
ע ט מיי׳ שס טוש״ע שס
סעיף ח:
לעזי רש״י
פילוט״א .כדור.
פורמ״א .צורה ,תבנית.
אינפל״ה )אינפלי״ר(.
להתנפח.
קונטרפא״ט
)קונטריפיי״ט( .בעל-גוף
משונה ,כעל תכונות
חריגות.
רבינו חננאל
ניקב וחסר בל שהו פסול.
תני
עולא
חנינא
בר
ניקב נקב מפולש במשהו,
מפולש
ושאינו
בכאיסר.
בעי רבא נולדו בו באתרוג
סימני טריפה ,כגון שנשפך
כקיתון
ואמרינן
]מהו[.
ת״ש אתרוג תפות סרוח
מאי
פסול,
מבחח
לאו
וסרוח
תפות
מבפנים,
וקתני פסול .ודחינן לא
אידי ואידי מבחוץ ,ולא
קשיא הא דאיתפח ואחר
כך סרה ,והא דסרח ואחר
כך איתפח .ולא איפשטא.
אחרוג כושי פסול .אוקמה
אביי
דומה לאדם כושי
פסול ,אבל אתרוג כושי
כשר .ורבא אוקמה ב א p
ישראל שנו שאתרוג כושי
פסול.
שאתרוגיהן ]איגם
אבל
שחורים.
בבבל
שאתרוגיהן שחורים כושי
כשר[.
כדכתיב
בוסר.
]אתרוג[
ר׳
אבות
עקיבא
הבוסר
אכלו
פוסל,
וחכמים מכשירין .והלכתא
כחכמים .ור׳ שמעון דפטר
את האתרוגין בקוטנן מן
המעשר ,בשיטת ר׳ עקיבא
אמרה.
עין משפט
נר מצוה
לו:
לולב הגזול פרס שלישי םוכה
מםורת הש״ם
ותו לא מידי .אין ללון אחר דבר זה ללא סכר ר״ש כר״ע ולא ר״ע
עא א ב מיי׳ ס״ח מהל׳ מקורזלות פי׳ בקונטרס פיקול״ש בלע״ז חלולות וטובות לקנח
לולב הלכה ח טוש״ע
סבר כר׳ שמעון :דעבידא דפי דפי .כמין קרשים קרשים כעין גלגל
ולא משמע כן פרק אלו עוברין )פסחים ד ף מז(.
א״ח סי׳ חרמח סעיף יט:
של רחיים של מיס ורבא אשמעינן דהוא נמי ברייתו :והא ר׳ חגיגא
עב ג ד מיי׳ שס הלכה ט גבי יש חורש מלס אחל לפדך ואי אמדנן הואיל אחדשה לא ליחייב
מטביל בה .אוכל מקצתו :ונפיק .ויוצא ידי חובתו בנותר ומברך
וסמג שם טוש״ע א״מ הואיל וחזי לכסות בו רם צפור ומשני באבנים מקורזלות ומה שייך
עליו .והא דנקט מטביל שכל מאכלס
סימן תרמט סעיף ה להזכיר שם אבנים חלולות ומפרש
כהג״ה:
ע״י טיבול היה כלאמר בפסחים
ענ ה מיי׳ פכ״ו מהל׳ רבינו מם למקורזלוח היינו ]רכות[
איותו לא מידי א גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה
<דף קז >:השמש מטביל בבני מעיים
שנת הלנה ד סמג לחזו לחדשה ולזריעה וכן יסל הפייט
אחרת פסול אמר רבא ב לא שנו אלא כמין
רבי יצחק מטביל בירקא :ופרכינן
לארן סה טוש״ע א״ח סי׳ אשישת שלוחתו בקטב תלה אשישוח
שינ סעיף א:
בריח אחרת אבל כברייתו כשר פשיטא כמין
ולרי חנינא קשיא מחני' .לקחני חסר
להניץ בתיחוח קירזולה:
עד ו מיי׳ ס״ז מהלנוח
יו
דפי
דעבידא
צריכא
לא
)תנן(
אחרת
בריח
כל שהוא פסול :ומשנינן בשלמא
לולנ הלנה יא ינ בשבת שלש אבנים מקורזלות
סמג עשי! מד טוש״ע א״מ
דפי איתמר אתרוג שנקבוחי עכברים אמר רב
מתני׳ לר׳ חנינא ל״ק .מחני׳ ביום
לבית
להכניס
מותר
סי׳ חרנא סעיף א:
טוב ראשון שלקיחתו מן התורה
אין זה הדר איני 8וחא ר׳ חנינא מטביל בח
הכסא .במוך ל׳ אמות ובית הכסא
ובעינן לקיחה תמה לכתיב )יקרא כג>
בשלה ואינו מוקף מחיצות ואין כאן
ונפיק בה ולר׳ חנינא קש־א מתני׳ בשלמא
ולקחחס לקיחה ממה וביום טוב שני
אלא טלטול לרבנן ומשוס כבול
רבינו חננאל
מתני׳ לר׳ חנינא ל״ק ג כאן ביו׳׳ט ראשון כאן
נפיק ביה ר׳ חנינא אע״ג ללא היה
גידלו בדפוס .אוקימנא הכריות לא גזור כך סי׳ בקונטרס
ביו״ט שני אלא לרב קשיא אמר לך רב ישאני
אפיי עשאו דפי דפי,
שלם :אלא לרב .לאמר אין זה הלר
ומלקאמר להכניס משמע לאיכא
עכברים דמאיםי א״ד אמר רב זה חדר דחא
כגון כף ןדף[ מרובע ,אם
קשיא רר׳ חנינא להא אפילו בשני
הוא כברייתו כשר ,אינו מחיצות ולשון בית הכסא משמע בית
חנינא
ולרבי
בה
ונפיק
בה
מטביל
חנינא
ר׳
נמי לרב לא נפיק להא מצוה הלורה
פסול אלא אם עשאו כמין וכן משמע פ״ק לתמיל )דף מ (:לאמר
קשיא מתניתין ל״ק כאן ביו״ט ראשון כאן
בעינן הואיל ומזכיר שס שמיס עליו
כריה אחרת .איתמר אתרוג רב ספרא הוה יתיב בבית הכסא
שנקבוהו עכברים ,אמר
כלאמר בריש פירקין יבש פסול לא
ביו״ט שני :אתרוג קטן וכר :אמר רפרם בר
רב אין וה הדר ,כלומר אפא ר׳ אבא נחר ליה ובפרק כהן
שנא בי״ט ראשון ול״ש בי״ט שני
פסול הוא .ואקשינן והא גלול)סנהדרין ינו >.שיהו נשים מספרות
פפא ״כמחלוקת כאן כך מחלוקת באבנים
ר׳ חנינא מטבל ביה ונפיק
ואוקימנא לבעינן הלר וליכא :ה״ג
בבימ הכסא משום יחול משמע
מקורזלות דתניא יבשבת י ( ג ׳ אבנים מקורזלות
ביה ,היה חותך חתיכה
ואיכא דאמרי אמר רב זה הדר דהא
מן האתרוג ואוכלה ,והיה למקום צנוע היה ומוקף מחיצומ ואין
מותר להכניס לבית הכםא וכמה שיעורן רבי
ר' חנינא מטביל בה ונפיק :כדרך
יוצא יד־ חובתו בנשאר רואין העומליס בחוץ ואס״ה התירו
מאיר אומר כאגוז רבי יהודח אומר כביצח:
ואע״פ שחתך ממנו .לר׳
שחולקין כאן .כשיעורן כאן כך שיעורן
חנינא קשיא מתני׳ ,דתנן להכניס ואע״ג למכניס מכרמלית
ובגדול כדי שיאחז כוי :תניא א״ר יוסי מעשח
כאן :מותר להכניס לבהכ״ס .בתוך ד׳
ניקב וחסר כל שהו פסול .לרשוח היחיל ומלע להא איסור
ברבי עקיבא שבא לבית הכנסת ואתרוגו על
אמות ובהכ״ס בשלה ואינו מוקף מחיצות
ושנינן אליבא דר׳ חנינא טלטול מוקצה חמור מאיסור כרמליח
מתני׳ דקתני חסר כל שהו
ואין כאן אלא טלטול לרבנן ומשום
כתפו אמר לו רבי יהודה הימשם ראיח אף
פסול ,ביום טוב ראשון שלא המירו טלטול במת אלא ע״י
כבול הבריומ לא גזור :במקורזלות.
שהוא מן התורה ,ור׳ ככר או תינוק כלמוכח פרק במה הם אמרו לו אין זה הדר :מתני׳ ייאין
הראויס לקינוח .מקורזלות פיקול״ש
חנינא כי הוה מטבל ביה מלליקין )שנת ד ף ל (:ובפרק נוטל
אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי
ונפיק ביה ,בשאר הימים
בלע״ז :כאגוז .קסבר בהט חזיא
וולתי היום הראשון ,אלא )שם ד ף ק מ נ ( :ואיסור כרמלימ אשכחן
יחודח רבי מאיר אומר יאפי׳ ״בחוט במשיחה
לקינוח אבל גלולה לא חזיא :על
לרב הא דר׳ חנינא קשיא לשד במח בשילהי המצניע <שס ד ף
אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו
ליה .ושנינן לא פסיל
כתפו .מרוב גוללו :אין זה הדר.
צד (:בההוא שיכבא לשרא להו רב
רב אלא בנקיבת עכברים
אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב אמרו
ואע״ג לאוקימנא )לעיל לא (.לטעמא
דמאיס ,אבל נקיבת בן נחמן לאפיקיה לכרמלימ משוס כבול
גמ׳
מלמטה:
אותו
אוגדין
היו
במינו
לו
לר׳ יהולה לאו משום הלר הוא הכי
אדם לא פסיל .ואיכא הבריוח וגבי ביח הכסא להחירו
דאמדי אתרוג שנקבוהו
קאמר ליה אפילו ללילך ללא חיישת
ח ( אמר רבא אפי׳ בםיב אפי׳ בעיקרא דדיקלא
עכברים ,אמר רב אין זה טלטול אבנים משום כבור הנדות
לאנפולי׳( ומייתימ ראיה מלר׳ עקיבא
הדר פי׳ בתימה ,כלומר כ״ש להמירו ארבע אמומ בכרמלימ
ואמר רבא מ״ט דרבי יהודה קםבר ט ( לולב
אינה ראיה לאף הס אמרו לו אין זה
הדר הוא זה וכשר ,דר׳ ׳(להכניס מכרמלית לרשות היחיל
צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה
חנינא מטבל ביה ונפיק.
הדר :מתני׳ אין אוגדין את הלולב
אלא מתני• דקתני חסר ומרשוח היחיל לכרמלית ומיהו ללילן
מיני ואמר רבא מנא אמינא לה דםיב ועיקרא
אלא במינו .כלמפרש בגמ׳ :חוט
כל שהו פסול קשיא ליש לנו בימ הכסא קבוע בבנין
דדיקלא מינא דלולבא הוא דתניא 1בסוכות
של משיחה .ליכויי״ל בלע״ז :גימוניות.
עלייהו .ושנינן מתני׳ ביום אסור כלמוכח בשילהי המוציא יין
ראשון ,דרב ור׳ חנינא
תשבו סוכה של כל דבר דברי ר״מ ר׳ יהודה
חוטי זהב כפופין כגימון על שס
בשאר הימים .וקיימא לן )שם ד ף פ א :ושם( לשרי רב חסלא
אומר אין סוכה נוהגת אלא בד׳ מינים שבלולב
הלכוף כאגמון )ישעיה נ ח ( :במינו
כוותיייהו .מתנ" שיעור להעלוחו אחריו לגג ומקשה ליה רבינא
אתרוג קטן ר׳ מאיר
אוגדין אותו מלמטה .לשם מצות
והדין נותן ומה לולב שאין נוהג בלילות
אומר כאגוז ,ר׳ יהודה מהא לאסרינן לעיל מיניה ליטול
אגד וזה לנוי בעלמא :גמ׳ בסיב.
אומר כביצה .ובגדול כדי קיסוס משלפניו לחצומ בו שיניו ומשני
כבימים אינו נוהג אלא בארבעת מינין סוכה
איליר״ה שגלל סביב הלקל ונכרך
שיאחוז שתיהן בידו אחת .המס אלם קובע מקוס לסעולה הכא
שנוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא
פי־ כד־ שיאחז האתרוג
עיקרא
גפנים:
כלולבי
סביבו
יעמו לולב בידו אחת .אין אלס קובע מקוס לבית הכסא
אלא בארבעת מינין אמרו לו כל דין שאתה
דדיקלא .לחתוך ממנו נצרים וקולפן
יאם הוא האתרוג גדול משמע להיכא לקבע אסור ואע״פ
דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין
על שראויין לאגל וטעמא דר׳ יהודה
שאין ידו יכולה לההזיק שפי׳ שס בקונטרס להא לבעי למיסר
עם הלולב כבת אחת
לאו משום הלר הוא להא אוקימנא
לא
פסול האתרוג .ור׳ יוסי בגג משום טירחא ימירא בהעלאה
ללא בעי הלר אלא משום לבעי מינו :ומאי טעמא .בעי מינו כיון
אמר אפי־ בשתי ידיו .לגג לא משמע כן לא״כ ט מקשה ליה רבינא מהא לאסדנן קיסם
ראמר לולב צריך אגל הוה ליה אף האגל מן המצוה :ואי מייתי
•הלכתא כר׳ יוסי .ולא עוד משלפניו לחצות כו שיניו תיקשי ליה כולה שמעתתא להחס לשרי
אלא דהא ר׳ עקיבא קאי
מינא אחריגא כוי .ועובר משוס בל תוסיף :אלא בארבעת מינין
כוותיה .וכן חלוקין באבני לטלטל אבניס מקורזלות אלא לפי שהיה יכול להעלותן לגג מערב
שבלולב וכוי .לקמן בפ׳ לולב וערבה ) ל ף מג (.ילפינן מקראי לולב
בית הכסא ,דתניא ובשבת שבמ הוה בעי למיסר כיון לאפשר להזמינן ומסיק לשד משוס לאין
מותר להכניס ג׳ אבנים
ביום וסוכט בין טוס בין בלילה :אמרו לו כל לין ק״ו שאתה דן
מקורזלות בבית הכסא ,אלם קובע מקום והא לאמר ר׳ ינאי המם אס יש לו מקום קבוע
שתפילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין .קל וחומר שאתה מתחיל
־כמה שיעורן ר׳ מאיר לבימ הכסא מלא היל התם בשלות איירי למקום רחוק הוא וטורח
לדרוש על ידי חומר שיש בו להביא לו חומר אחר בק״ו מן הקל כגון
אומר כאגוז ר• יהודה להזמין מערב שבת אבל ללילן ליש לן מקוס קבוע בבית אסור אלא
אומר כביצה .וקיימא לן
זה וסופו שאתה מיקל עליו בחומר זה שהבאת בו שהוא נהפך להקל
:ר ׳ יהודה .מתני׳ אין אם כן הזמין ושמא כיון לנפישי בני הבית להוו שקלי להו לא אפשר
אינו ק״ו הגון שהרי הלין מלמד עליו חומר ואתה מביא עליו קל:
אוגדין את הלולב אלא ושרי :דםיב ועיקרא דדיקלא .מכאן קשה לפי׳ הקונטרס לפ׳
8
ממינו כוי .אוקמא רבא
בסיב ועיקרה דדיקלא,
מין לולב הן ,ומותר
לאגוד בהן.
כל שעה )פסחים ד ף לט >.לחנן אלו ירקומ שאלם יוצא בהן ילי חובמו
לא
בפסח וקחשיב חרחבינא ומפרש בגמרא אצוותא לליקלא ופי׳ שם בקונטרס סינ הלקל שגלל סניב הלקל והכא משמע שהוא מין אילן
ובהריא אמדנן המס מה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים :רבי •הודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעת מיני; שבלולב .ולית
ליה הא ללרשינן בפ״ק )דף יב (.באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן רקב הכתוב מלבר ומ״מ מולה לאין מסככין בלבר המקבל טומאה
אפילו מארבעת המינים כגון שעשה מהם כלי או פירות לקל דכעינן דומיא ) ל א ו י 0למ״ל ענני כבול היו ולמאן לאמר סוכות ממש עשו
להם ילפי מלאיחקש סוכה לחגיגה ללא שייך לאקשרי אי מה חגיגה בעלי חיים מאחר ללא מכשירין אלא מארבעת המינים והא לאיפליגו ר״מ
ור׳ יהולה בפ״ק ) ד ף יל >:בנסרים שאין בהס ל׳ וקמני ומולה ר״מ לאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל אחל ביניהן למשמע
פסל לשון פסולמ הגורן ויקב כדפירש שס בקונטרס וקאמר דמודה לרני יהודה לא נשכיל שיכשיר רבי יהולה בפסולת גורן ויקב אי נמי
ל (
מה שגזר ופסל מן האילן קרי ליה פסל:
כל דין שאתה דן תהילתו להחמיר וסופו להקל אינו דק .כי האי גוונא פליט פרק כל שעה )פסחים ד ף מ :ושס> דר׳ יהודה אומר אין ביעור
חמץ אלא שדפה ק״ו מנותר שאינו בבל יראה ומהדרי ליה רכנן שאותו דין תחילתו להחמיר וסופו להקל אס לא מצא עצים לשורפו
ובההיא קיימא לן כרבי יהולה לסמם מתניתין פרק בתרא לתמורה <דף לג:ו לחמץ בשריפה אלמא חשבינן ליה דין אף על פי שסופו
לההל
א( ]עירונץ קג .יבמות לט.
קדישין כא :ע״ז כג .תל.
סנהדרין סנ .סו :הוריות .3
ט :נכורוח יא .נט :חולין
קט.ן ,ג (
ג( ו שכת שא.
חניאן,
וצ׳׳ל
ע״ש ו,
י ( שם
ע״ש ,ה( ושכח כט :יש״נן,
(1לעיל לא a ,.ן כמשנה
שבמשניות ונרי״ף והרא״ש
ליחא מלח כחוט ועי׳ תוי״ט
ללקמן
וכן נפיסקא
]לעיל
ליתאן ,ח(
לז.
לא.ן,
נו>1לעילל:וש״נ ,1י( כס״א
נוסף :ואססולי ,כ( צ״ל או
להכניס ,צ( וצ״ל לאלן,
תורה אור השלם
.1בסבת תשבו שבעת
ןמימ
האזרח
כל
בישראל ישבו בסכת:
ויקרא כג מכ
גליון הש״ס
גט׳ והא ר״ה מטביל בה
ונפיק .עיי לקמן לף מו
ע״נ תיש׳ ל״ה אחרוג מי.
ובע״ז לף נח ע״ב תיס׳
ד״ה נצר:
וכו׳
בשבת
ד״ה
תום׳
וטדקאמר
להכניס .עיין בבכור שיר
ובספרי תבואת שוד שי׳
י״ט סק״ו:
לעזי רש״י
פיקוד׳׳ש
)ביקודי״שן.
חדות ,כעלות שפה חדה
ליכויי״ל )לינוי״ל(.
חוט ) ש ל פשהיו.
א י ל י ד ״ א .קיסוס.
מוםף רש״י
ותו לא מידי .אין להשיב
על כן !:׳במוח לסי
וקדושי!
כ א :תו ליכא לאקשויי מיד־
) ע ו ו ב ץ קנ אי! להקשות
על דכר זה :ע״! נ ו סד ו
ליכא לשנויי מידי וסנהדרין
סב ,:.אין להקניט נדבר
זה !שם ס! י .מקורזלות.
שיהיו
בלע״ז
בקור״ש
חדודיח וראייות לקינוח
; ש ב ת פ א מ י • רש-ל(.
מותר להכניס .כתוך ד׳
אמות או בחצר ללא ליחסר
לטלטולינהו !שם .:כאגוז.
כל אחת ואחת !שפ! .משם
ראיה .נחמיה :ל ע י ל נ י . .
אין אוגדין את הלולב.
האי לולב היינו הושענא,
טלהו שלשה המינים יחד
בעיקרא
לעיל ל א . :
מן הקליפה
דדיקלא.
ואע״פ שאין מראיה! דומה
למראה הלולנ ונלכד שיהא
מאימו המין ,דטעמא דר׳
יהודה לאו משוס הדר הוא
! ל ע י ל לא .:לולב צריך
אגד .לאיוד שלשה המעין
כאחד :ל ע י ל י א . :
לולב הגזול פרס שלישי םוכה
מסורת הש״ם
לז.
א( נצ׳׳ל לעשות[ ,נ( ניש לא מצא אחד מד׳ מינין הללו יהא יושג ופטל .מסוכה נמצא זה קל
להקל ומימה להכא אין הלכה כר׳ יהולה ללא מכשר אלא בל׳ מינין
נוסחאות שלא היה כמונ והדין היה מלמד חומר מחחלפו כדדרשמ מה לולכ הקל שאינו נוהג
לסמם מתני׳ בפ״ק )לף יא (.כרכנן בהללה עליה אח הגפן ואמ
לסניהס הך ור׳ יהודה על
ללסנוח וכמו שהעיל החכס בלילות כבימים יש בו חומר זה שאינו נוהג אלא בד׳ מינין סוכה
הללעת לקתני או שקצץ כשרה וי״ל להא רקי״ל המס כרבי יהולה
אזולאי נספר שמחת הרגל
י ל ' pשמן .לאו ד׳ מינין
לי
תמורה שנוהגת כלילות
היינו מכפ לין אפר ויליף במה מצינו מנותר שישנו בבל תותירו וממץ
שמצא כן נש״ס של קלף
וכזה א״ש חוספוח ל״ה נינהו :ור״י סגר הנך לדפנות ועלי
ישנו ככל מומירו מה נומר כשריפה
לספך
עגוס
»ץ
ועלי
תמרים
ועלי
הדס
אף ממץ כשריפה לאע׳׳פ שאמרו לו
נ( ]לעיל יל.
והניאו[,
לא מצא ארבעת מינין יהא יושב ובטל
ושי׳נ[ ,ל( שס :יז ,:וסנן מספפין גנסרים .ול״ג של ארז
מכמיס אשם פלד ופטאמ הכא על
והתורה אמרה בסוכות תשבו שבעת ימים
ה( תענית כה :ר״ה כג .נ״נ
ס] 0 ,:תוספתא פ״כ ונהי נמי להני נסרים מאחד מד׳
הספק יוטמו שהם בבל תותירו ואמ
1
8
צאו
אומר
בעזרא
וכן
דבר
כל
של
סוכה
הי׳׳א[] 0 ,שנת כט :וש״נ[ ,מינים הס מיהו מעיקרא לליקלא
אמרפ בקבורה ושפק ר׳ יהולה אלמא
ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי
ח( ]לקמן מנ ,[.ט( סרה נינהו אלמא לר״י סיכ ועיקרא לליקלא
הרר ביה מההיא אע״ג להוא שמק
סי״נ מ״א ,י( שס ס״ו מ״א,
א
נ( ר׳׳מ ,ל( ]לל טעמיה כשירין לאגדו של לולב לאי לאו הט הדם ועלי תמרים ועלי עץ עבות *)ועשו(
אנן לא שתקינן ללא שתק אלא ממוך
לברי עצמו במה שאומר במקום אחר
כצ״ל[ ,מ( ]וע׳׳ע תוססות הוו להו כמין אחר דהא לר״י אין סוכות ככתוב wג ( ורבי יהודה םבר הני לדפנות
וכחיס כד .ד״ה הואיל
סוכה אלא בהכשר לולב מק״ו:
לנומר בקבורה אבל אכן סברינן
עלי תרם ועלי תמרים ועלי עץ עבות לסכך
ורצפה[,
הכא:
גרסינן
ארז
של
גנסרים
םפפה
בשריפה ואין כאן יוטמ:
ג>ותנן מםככין בנםרין ד״ר יהודה אלמא סיב
י' מיני ארזים הם .והדס מד מינייהו
S I1QH f
והביאו עלי דת .רבי יהורה
ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא ש׳׳מ ומי
במסכח ר״ה ) ל ף כג :>.גיקירי
הוה מוקי ליה ללפנות:
תורה אור השלם
אמר ר׳ יהודה ארבעת מינין אין מידי אחרינא
ירושלים .מנכבדי ירושלים העשירים:
מאי ארז הדם כדרבה בר רב הונא
ישמיעו
ואשר
.1
לא י>ותתניא םיככה בנסרים של ארז שיש
נמצא
מלמטה.
אותו
אוגדן
גמינו
העבירו קול בבל עךיהם
דאמר י ׳ מיני ארזים הם.
בהן ד׳ טפהים ד״ה פסולה אין בהן ד׳ טפחים
ובירושלם ל א מ ר צאו אגד העליון לנר בעלמא ולא להכשיר
מימה ולרב יהולה אמר רב לפליג
ההר והביאו עלי זית
ועלי ע ץ שמן ועלי הדס מצוה לפיכך אינו פוספמ לעבור על רבי מאיר פוםל ורבי יהודה מכשיר ומודה
עליו מאי איכא למימר לאמר במס׳
ועלי תמרים ועלי ע ץ בל תוסיף :מגדלי הושענא .אוגד
רבי מאיר שאם יש בין נסר לנםר כמלא נסר
ר״ה ס׳ אס אינן מכירין )לף כג .ושם(
עבית
ל ע ש ת סכת הלולבים לשון גדלין .ולשון הש״ס לומר
ל׳ מיני ארזים הם אלו הן ארז
שמניח פסל ביניהן וכשירה מאי ארז הדס
נחמיה ח טו
ככתוב:
הך
כגון
זה
לשון
בדבר
אומן
לכל
וקמרוס ועץ שמן וברוש ולספרים
אתן במדבר ארז
.2
)א( כדרבה בר רב הונא ה*דאמר רבה בר רב
שטה והדס ו ע ץ שמן דבסרק משקין ) מ ו ״ ק ל ף יא (.למגדלי
רגרסי לעיל בפ״ק <לף יל (:בריימא
הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הן שנא׳
אשים בערבה ברוש אוהד ולמגדלי חנורי בחולו של
לפניא כוופיה לרב סיכבה בנסרים
תךהר ותאשור יחדו:
2אתן במדבר ארז שיטה והדם וגו׳ :ר׳ מאיר
מועד הא למדפ שפירוש לשון זה
שאין בהן ארבעה לברי הכל כשרה
ישעיהו מא יט
מאיר
י>א״ר
תניא
כוי:
במשיהה
אפילו
אומר
גיס
גיה
שיירי
יתקון:
עשיה
לשון
וטבל
ולקח אזוב
.3
ול״ג של ארז ניפא לבברייפא להכא
במים א י ש טהור והזה יד .מתתת לאגד שלא יקמנו במקום
מעשה ביקירי ירושלים שהיו אוגדין את
מניא כוומיה לשמואל ולא פשיב לה
האהל ועל כל
על
אגדו דקסבר אין האגד מן המצוה
לולביהן בגימוניות של זהב אמרו לו ״משם
רב עיקר :כי היכי דלא ליהוי
ו ע ל הנפשות
הכלים
א ש ר היו שם ועל הנגע כרבנן דאמד אין צדך אגד :דלא
הציצה .דקסבר רבה מין במינו פוצץ
ראיה במינו היו אוגדיז אותו מלמטה אמר
בעצם או בהלל או במת נהוי חציצה .בין יד להושענא ואין
אי נמי משוס למספקא ליה כדמוכח
להו רבה להנהו מגדלי הושענא דבי ריש
או בקבר :במדבר יט יה
זו לקימה :לא לינקוט איניש הושענא
פרק בהמה המקשה )חולין לף ע .ושם(
גלותא כי גדליתו הושענא דבי ריש גלותא
לא
בו
לצאמ
כשבוטלו
גסודרא.
כרכחו אחומו והוציאמו מהו למפרש
שיירי ביה בית יד כי היכי דלא תיהוי חציצת
יכרוך סודר שבין כפפיו על ידו
ר״ת היינו נקבה שנולרה עמו וקרי
הגהות הב׳׳ח
ויאפוז בו הלולב :אזוב קצר .שהיו רבא אמר א כל לנאותו אינו הוצץ ואמר רבה
לה אחותו כלאשכתן פרק כל הבשר
)א( גם׳ מאי ארז הדס
)כדרכה וכוי שיטה והלם( מביאין מי פטאמ מעיר לעיר
לא לינקיט איניש הושענא בםודרא דבעינא
)שס לף קיל (.אין לי אלא בחלב
חא״מ ונ״כ כס״א אינו :בשפופרמ של קנים ארוכומ ומצניעין
לקיהה תמה וליכא 8ורבא אמר ח1בלקיהה על
אמו בחלב אחוחו הגלולה מניין והא
)ב( תום׳ ד״ה ט היט וכו׳
ומטביל
דכתיכ ואת כ ל כלי אופס בהם לטהרמ טמאים
לאמר פ״ק לבכורומ )לף ט .ושם(
ידי דבר אחר שמה לקיחה אמר רבא מנא
כשמכניסו
קצר
היה
ואס
ומזה
האזוב
השרת אשר ישרתו כס:
גבי חמורה שלא ביכרה ויללה שני
אמינא לה דלקיחח על ידי דבר אחר שמה
בפי השפופרמ אינו מגיע למיס
זכרים ורבנן לימא קסברי מקצפ
לקיחת דתנן ט ( ג אזוב קצר מםפקו בחוט ובכוש
שבראש השני :מספקו .מאריכו כדי
רמס מקלש לאי כוליה רחם מקלש
וטובל ומעלח ואוחז באזוב ומזח אמאי 3ולקח
גליון הש׳׳ם
ספוקו :בכוש .פלך פוזי״ל בלע״ז
נהי רא״א לצמצם חציצה מיהא איכא
וטבל אמר רחמנא אלא לאו ש״מ לקיחח על
גם׳ וכן בעזרא .עיין מ׳׳ש שהנשים טווס בו :ולקח .אזוב וטבל
אמר רב אשי מין במינו אינו חוצץ
לעיל נגליון דף יכ ע״א
נרש׳׳י ד״ה צאו ההר :כמיס בשעמ טבילה בעינן לקימה:
ידי דבר אחר שמח לקיחח ממאי דלמא
המם הוא לפשיטא לן משוס לאיכא
ומיהו
לקיחה.
שמה
מינה
שמט
אלא
שם ורבא אמר לקיחה
שאני חתם כיון דחבריח כגופיח דמי אלא
מקצמ רחם בלא מציצה ואע״ג להכא
ע״י ר׳א .עיין יומא דף מז
נמי הוי מוצץ לאגל ומקצחה בלא
ע״נ נרש׳׳י ד״ה רנ פפא :כשהוא מזה צריך לאמוז באזוכ מפני מחכא יי י נפל משפופרת לשוקת פםול
שאם אותזו כספוקו הוא מנענע
חציצה וקא קפיל רבה ללמא לילה
חא
כאן וכאן ואינו מכרן ומזה על הכל
שאני לאורחייהו של מאומיס בהט והא לאשכחן בסוף שחי מלוח
האפר היו מכיאין כשפופרת ומקדשין נפל משפופרת לשוקת .אף
)מנחוח לף צל (.דמרבה כל בעלי חוברין לסמיכה ׳(]ובפנופופ אחל מניף
הגהות הגר״א
של אבן
בשוקפ
שכל מעשה פרה בכלי אבנים היפה בו
אפר
נופן
המיסוהיה
אםאמאפשר
ע״י כולם[ ולא בעי למילף פנופה בק״ו מסמיכה ללא אפשר להיט
]א[ )ור״י סנר נו׳ עד
משפופרמ למיס שכשוקפ שהאפר נותן למעלה כדילפינן כסוטה )לף
לסכך( תא״מ:
ניעבל לינפו כולהו בהלי הללי קא הרא חציצה אפילו לרבא לאמר
טז >:מיס מייס אל כלי שהמיס נומנין מהילה אל כלי ולא יפסיק אפר
הכא מין במינו אינו חוצץ מ״מ פירכא היא ועול מילי ללאו אורפיה
ביניהן והא דכפיכ ונמן עליו מים מוקמינן )שם( לערכן .ואס כשבא
סברא הוא לפוצץ כלמנן פ״ב לזבחים )לף מ ו 0על גבי רגל חברו
מוסף רש׳׳י
לקלש נפל האפר משפופרמ לשוקמ שלא כמפכוין פסול הקילוש לבעינן
פסול ובפי הוציאו ל ו ) י ו מ א נח .ושם( מיבעיא ליה לרמי בר ממא הניח
ומודה ר׳ מאיר .נין ולקחו מעפר שרפת התטאת ונתן וגו׳ ן ג מ ל צ ר יט 1שיהא לוקמ כילו ונוהן:
מזרק ]מוך מזרק[ וקבל בו אה הלם מהו מין במינו חוצץ או אינו
כ ר :
שיש בהן ארנעה נין שאין
נהן
ארנעה
י ל ע י ל יד:ו.
שמניח ססל .פסולת גורן
רקכ דהוא סכך נשר ,והט
נמי מצי למימני ומודה ר׳
יהודה
בהנך
דאית
בהו
ארבעה דפוסלין ,שאס יש
כין נסר לנסר כוי ,והאי
מקט ר׳ מאיר רנותא היא,
דאסילו ר׳ מאיר דמחמיר
מודה נהא <שס>.
משם
ראיה .נחמיה ! ל ע י ל כח.(.
ע
ז י ה
ט
פוצץ ומסיק דאינו פוצץ דכחיב ) > אשר ישרמו בם בקודש שנים
י
הא
כליס ושירוח אחל והלר מיבעיא ליה הניח סיב בפוך המזרק להר מין כשאינו מינו אי חוצץ או אינו חוצץ ואין ללמוח כל הלבדס:
דבעינא לקיהה תמה וליכא .הכא לא שייך למימר ללא ליהוי חציצה כלאמר לעיל ללעיל איירי כשיאגל בלולב והכא כשכרך בילו
וכדכר הכרוך כילו לא שייך מציצה וכסוף מקום שנהגו )פסחים נז .ושם( גכי יששכר איש כפר כרקאי להוה כריך ידה כשיראי
ועביד עבודה ופי׳ בקונטרס וחציצה פוסלפ בקדשים דכחיב ולקח הכהן בעינן שחהא לקיחה בעצמו של כהן אע״ג דלקימה על ידי ד״א
שמה לקיחה נלרבא[ ה״מ לרך ככול כלמוכפ כסוף פירקין )לף מב (.גבי לולב שהוציאו בכלי לפדך עלה והאמר רבא לקיחה על ידי דבר
אחר שמה לקיחה ומשני הני מילי לרך כבול אבל לרך בזיון לא והשמא נמי אע״ג לכריך ידה כשיראי לככול עצמו היה עושה שלא ימלכלכו
י ד ו בלם האברים ומבזה קלשי שמיס קרי ליה המס אי נמי ל(דלטעמיה לחציצה נענש משום בזיון קלשים כרמוכח מכמ קול ומיהו לא
יפכן פירוש זה מלמייחי עלה ההיא לאזוב שספקו בחוט אלא י״ל לאגל הצריך ללולב שלא יפפרלו המינין שייך ביה חציצה אבל הכא
סולרא לא בעי לולב ומיהו גס זה לא יחכן דכ״ש להוה ליה למימר לחוצץ כלמוכח כעיא לרמי בר ממא לפרק הוציאו ל ו ) י ו מ א לף נח .ושם(
להניח מזרק במוך מזרק לבעי למיפשטה מההיא לעל גבי רגל חבירו פסול ולחי שאני רגל ללא מבטל ליה ר״ל למייד שעשה מן הסודר
כמין ביפ יל ללולב ואין שייך כאן חציצה שכל הלולב חוץ מילו ואומזו בבימ יל הבולט הנעשה מן הסולר ולמי לאזוב שספקו בחוט ולא
חשיב ליה רבה לקימה ממה ורבא סבר שמה לקיהה ולולב שהוציא ככלי לסוף פירקין לא כשאופז כלופני הכלי אלא מניח ילו פפמ שוליו
או שאוחז בטפ יל של כלי»> :נפל משפופרת לשוקת .פי׳ בקונטרס לשוקמ של אבן שכל מעשה פרה בכלי אבנים ואי אפשר לומר כך
להך שפופרפ גופה מקכלמ טומאה היא כלמוכפ פרק מומר כקולש לאמרינן שפוסרמ שממכה למטאמ טמאה רטביל וכמסכפ פרה בלוכפי
טובא מנן שהיו ממלאין חכיומ לקלש כהן עול משמע לעליפי שאר כלים לקדש למנן ) פ ר ה פ ״ ה משנה ה( בכל הכלים מקלשיס אפילו
בכלי גללים כלי אבנים כלי אלמה לאף על גב ללא חשיבי כלים לטומאה משיבי כלי לקילוש וכ׳׳ש שאר כלים ומה שכל מעשיה בכלי אבנים
היינו כשכעמ הימים שמפדשין כהן השורף את הפרה ללשכה שעל פני הבירה ולשכת בית אבן היפה נקראמ כלמפרש בדש יומא )לף כ(.
ועכיל משוס מעלה ] :ו ע ״ ע ת ו ס פ ו ת חגיגה כג .ל ״ ה ש פ ו פ ר ת ותוספות יומא נ .ל׳׳ה שכל ותוספות חולי! ט :ל״ה טמאה[
אמאי
עין משפט
נר מצוה
א ב מיי׳ ס״ז מהל׳
עה
לולכ הלכה יא טור
ש״ע א״מ סי׳ תמא סעיף
ז:
ג מיי׳ פי״א מהלכות
עו
סרה הלכה
סמג
ל
עשין רלג:
ד מיי׳ ס״ט שס הלכה
עז
נ סמג שס:
לעזי רש״י
פוזי״ל )פושי׳׳ל( .פלך
)לטוויית(.
רבינו חננאל
מדתנן
דדייק
בנסרין
מסככץ
דברי ר׳ יהודה,
ר׳
ותניא
אומר
יהודה
סוכה אינה נוהגת אלא בד׳
מינין שבלולב ,ש״מ נסרין
של
דקל מין לולב הן.
ואסיקנא נמי ארז מין הדס
הוא .ר׳ מאיר אומר אפי׳
במישחה
אוגדין.
ירושלים
שהיו
תניא
אמר ר׳ מאיר מעשה ביהיר
אוגדין
אותו בגימוניות של זהב,
אמרו לו ,במיגו היו אוגדין
אותו מלמטה .אמר רבה
למגדלי הושענא דבי ריש
גלותא ,שיירו בלולב בית
יד,
כלומר קצה הלולב
הנאגד עם ההדס הניחוהו
בלא אגד ,כי היכי דלא
ליהוי חציצה .רבא אמר
כל
מין
לנאותו
אינו
במינו
חוצץ,
אמר
הוא.
)רבא( ]רבה[ לא לינקוט
איניש
דבעינא
לוליבא
ולקחתם
בסודרא,
וליכא.
רבא
אמר
לקיחח
]ע״י
מהא
דתנן
בפרה
פי״ב
דבר אחר[ שמיה לקיחה,
האזוב הקצר מספקו בחוט
או בכוש ,טובל ומעלה,
אוחז
באזוב
ומזה.
ר׳
יהודה ור׳ שמעון אומרים
כשם שהזייה באזוב כך
טבילה באזוב .פי׳ אליבא
דתנא קמא דפליג עלייהו
אמאי קא שרי ,ולקה אזוב
וטבל במים כתיב )כוי(,
וזה לא לקח אלא בחוט
ובכוש] ,פי׳[ שטוות בו
הנשים נקרא כוש ,אלא
ש׳׳מ לקיחה על ידי דבר
אחר שמה לקיחה .ודחינן
דלמא
שאני חוט
וכוש
דכיון דחבריה לאזוב ,כי
אזוב דמי ,ולא דמי לסודר
דלא חבריה ללולב .אלא
מהא דתנן בפרה פרק ו׳
נפל הקידוש משפופרת על
השוקת פסול.
עין משפט
נר מצוה
עח א מיי׳ פ׳׳ו מהל׳ לולב
הלכה יג סמג עשי!
מל טוש׳׳ע א״ח סי׳ מרנא
סעיף א:
עט ב מיי׳ שס הלכה כו
סמג שם טור ש״ע
א׳׳ח סי׳ חרנג סעיף א:
Cג מיי׳ סכ״א מהלכות
שכת הלכה ז סמג לאדן
סה טוש״ע א״ח סי׳ שלו
סעיף י:
פ א ד מיי׳ ס ״ז מהלכות
לולכ הלכה ו ט סמג
עשי] מל טוש״ע א״ח סי׳
פב
פרנא סעיף ב:
ה מיי׳ שס הלכה י
טוש״ע שם סעיף ח:
פג ו מיי׳ סייח מהלכות
המילין הלכה יא:
תורה אור השלם
.1ולקחו לטמא מעפר
שךפת החטאת ונתן
עליו מים תיים א ל כלי:
במדבר יט יז
.2וקריצת את הזה
שוק
ואת
התנופה
התרומה א ש ר הונף
מאיל
הוךמ
ואשר
המלאים מ א ש ר לאהרן
ו מ א ש ר לבניו:
שמות כט בז
לעזי רש״י
וינטילי״ר .להניף באויר.
רבעו חננאל
טעמא
ודייקינן מינה
תפל ,הא הפילו הוא
בכוונה
מן השפופרת
ואמאי
לשוקת ,כשר.
ולקחו לטמא וגוי ,אלא
ש״מ לקיחה על ידי דבר
אחר שמה לקיחה .אמר
רבה לא לידח איניש,
כלומר לא ינעוץ ,לולב
בהושענא דלמא נתרי
טרפי דהושענא בנעיצה
זו ,וחוצצין בין הלולב
וכין הושענא .אמר רבא
מין במינו אינו חוצץ.
וכן אמר רבה לא יחתוך
אדם קנה הלולב היוצא
מתתת ההדס ,אהר שאגדו,
שמא ישארו מן ההוצין
שנחתך עיקרן בכלל אותן
שהיה יוצא מן ההדס,
ונשארו ההוצין בלא עיקר
וחוצצין .רבא אמר מין
במינו אינו חוצץ .הדס של
מצוה שהוא עם הלולב
מוקצה הוא ,ואסור להריח
בו .אבל האתרוג מותר
להריח בו ,כי לא הקצהו
אלא מאכילה .וכן הדם
במחובר אסור להריח בו,
גזירה שמא יתלוש .אתרוג
מותר דלא אתי למיתלש,
דלאכילה עביד ,ולאכול
מיניה הא לא שרית ליה.
אמר רבה לולב בימין,
שהוא ג־ מצות בהדדי.
ועליה מברכין ,הואיל
ומינו של לולב גבוה
מכולן .אתרוג בשמאל,
דהוא חד מצוה .כיון
ששגיגו לולב שיש בו
ג ׳ טפחים כדי לנענע
בו ]כשר[ ,אמרנו ובהיכן
היו מנענעין ,בהודו לה׳
תחלה וסוף ובאנא ה׳
הושיעה נא .ונענוע זה
זולתי מוליך ומביא ומעלה
ומוריד ,ששנינו במנתות
בענין שתי הלתם וכבשי
עצרת ,ואמר רבה התם
וכן בלולב .אלא צריך
יינענע בהולכה והובאה
זולתי
כשלש פעמים,
מוליך ומביא ומעלה 1
לז:
פרס שלישי סוכה
לולב הגזול
I
מסורת הש״ם
הא הפילו הוא .בממכוין דומיא לנפל מאליו שלא אחז באפר עצמו
אמאי ונתן אמר רחמנא אלא שמע מינה נתינה על ידי דבר
אלא אפז בשפופרפ ונערה לפוך שוקמ כשר :ה״ג אמאי ולקחו ונתן
אחר שמה נתינה הכא נמי לקיחה על ידי דכר אהר
אמר רחמנא אלא ש״מ לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה :ואמר
שמה לקיהה .כך כפוב בכל הספדם וקשה חדא דמה לו לדקדק
רבה גרס בכולהו :לא לירון איניש לוליבא בהושענא .לאחר שאגד
מנפינה הא גבי פרה כמיב לשון לקיחה ולקחו לטמא מעפר שרפפ
הערבה וההלס יפד לא יפחוב הלולב
החטאמ השמא קנסיב על י ד שפופרמ
מלמעלה במוך האגד :דלמא נתרי
דהיינו על י ד דבר אחר ועוד ונחן
חא חפילו חוא כשר אמאי 1ולקחו ונתן אמר
טרפי .הלולב משיר עלי ההלס
קאי אמיס ולא אאפר כדמוכח בהדיא
רחמנא אלא לאו שמע מינה לקיחח ע״י
והערבה ומשחיירין באגל וחוצצין בין
שעה )פסחים דף לד :ושם(
כל
פרק
דבר אהר שמה לקיחה ואמר רבה לא לרוץ
מין למין ואינם אגוליס יחל להיוח
דפדך ונתן אלמא פלושין נינהו והא
איניש לולבא בהושענא דדלמא נתרי טרפי
לקיחה אחת :לא )0ליגוד( איניש
מחובדן נינהו כלומר דבעינן מיס
והוי חציצה ורבא אמר א מין במינו
לוליבא בהושענא .אם הוא ארוך
פייס אל כלי ובפרק שני דסוטה »דף
יומר מדאי מן הערבה ובא לקצצו
אינו חוצץ ואמר רבה לא ליגוז איניש
ט ז :ושם( ובפרק קמא דממורה )דף
מתחת לא יקצצנו בעודו באגודה אלא
י : 3ושם( נמי קאמר פרי קראי כפיבי
לולבא בהושענא דמשתיירי הוצא והוי חציצה
יוציאנו רגוז מתחת רחזור ויאגוד:
ונמן עליו אלמא אפר בדשא דפשטיה
ורבא אמר 6ימין במינו אינו חוצץ ואמר רבה
דמשתיירי הוצא .של לולב מלושין מן
דקרא משמע דעליו אאפר קאי שנומן
ב הדם של מצוה אסור להריח בו אתרוג
השלרה בפוך האגד לפי שעלי הלולב
המים עליו וכמיב מיס חיים אל כלי
של מצות מותר לחריח בו מ״ט הדם דלריחא
ארוטס ומחוברים מתחת השלרה
דמשמע שלא יהא הפסק בין מים לכלי
קאי כי אקצייח מריחא אקציייה אתרוג דלאכילח
ונמשטן ועולין כנגר גובהו של לולב
ופרק הערל)יבמות ע ב :ושם( קאמר כמב
קאי כי אקצייח מאכילה אקצייח 8ואמר
וכשקוצצן מחחת נמצאו חתוטן מן
רחמנא ולקתו ונתן דאפילו ) > שקלי
השדרה ונשארין באגודה :אסור להריח
רבה גהדם במחובר מותר להריח בו אתרוג
תרי ויהיב חד היינו <» שקלי ח ד
בו .רגמרינן מסוכה דילפינן בפרק
במחובר אםור להריח בו מ״ט הדס דלהריח
מאפר ויהיב חד במים ומיהו יתכן
קמא )דף ט (.לחל שם שמיס על עצי
דנתן אמרוייהו קאי אמיס ואפר
קאי אי שרית ליה לא אתי למגזייה אתרוג
סוכה ליאסר בהנאה כל שבעה הואיל
ובקונטרס גריס הכי ואמאי ולקחו
דלאכילה קאי אי שרית ליה אתי למגזייה
והוקצו למצוה :מריחא .שהוא לרך
ונתן אמר רחמנא אלא שמע מינה ואמר נ ,רבה י לולב בימין ואתרוג בשמאל
הכאתו אקציה :הדס במחובר .לענין
לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה:
מ״ט תני תלתא מצות והאי הדא מצוה א״ל
שבת נקט לה כל ימוח השנה :פי
ולגבהיה לאתרוג ולבריך .קשה
ר׳ ירמיה לר׳ זריקא מאי טעם לא מברכינן
שרית ליה .כלומר אע״ג לשרית ליה
למימר
ליה
דהוה
להריח לא אתי למיתלש להא במחובר
אלא על נטילת לולב הואיל וגבוה מכולן
מכולן:
גבוה
ובשיעור׳
הואיל
נמי מטח ליה שפיר ואינו טרול
ולגבהיה לאתרוג ולבריך א״ל הואיל ובמינו
בהודו להשם תהלה וסוף .הולו
בקציצתו שישכח רמלשנו :אבל אתרוג
גבוה מכולן :מתני׳ הוהיכן היו מנענעין
והולו
הפרק
שבתחלמ
דלאכילה קאי .ט מורח ליה מינשי
בסוף הלל מן הודו על סוף ההלל
בהודו לה׳ תחילה וסוף ובאנא ה' הושיעה
ומליש ואטל ליה ואף אס אוכלו
הלא פרשה היא במנין פרשיומ של
נא דברי ב״ה וב״ש אומרין אף באנא ה׳
במחובר אין לך תולש גדול מזה:
ספר מהליס כך פירש בקונטרס רש
חצליחה נא א״ר עקיבא צופה הייתי ברבן
הואיל וגבוה מכולן .חשוב הוא ונקרא
מפרשים פחלפ הפסוק וסוף הפסוק
גמליאל ור׳ יהושע שכל העם היו מנענעין
האגד על שמו :ולגבהיה לאתרוג.
ולאו מילמא היא אלא בהולו מנענע
קא סלקא דעתיה דהואיל לגבוה
את לולביהן והם לא נענעו אלא באנא ה׳
פעם אחל וכן באנא ה׳ הושיעה נא
לקאמ׳ היינו הא דאמרן לעיל)לג 0שדרו
הושיעה נא :גמ׳ נענוע מאן דכר שמיה
כבימ הלל ולא באנא ה׳ הצליחה נא
של לולב צריך שיצא למעלה מן ההלס
התם קאי ג ( כל לולב שיש בו שלשה טפחים
כבימ שמאי וטעמא לטפ הלל אע״פ
טפח :ובמינו .גבוהיז( משלשתן:
כדי לנענע בו כשר וקאמר היכן מנענעין
שאין אנא ה׳ הושיעה נא תחלמ
מתני׳ תתלה וסוף .הורו שבפחלפ
הפרק ולא סוף הפרק מנענעים
תנן התם ייישתי הלחם ושני כבשי עצרת
הפרק והולו שבסוף הפרק בסוף
משוס לכמיב )לה״א ט 0אז ירננו עצי
גבי
על
חלחם
שתי
מניח
עושח
חוא
כיצד
ההלל .מן הודו על סוף ההלל חלא
היער מלפני ה׳ ט בא לשפוט אמ
שני חכבשין ומניח ידו תחתיהן ומניף ומוליך
פרשמא במנין סרשיומ של ספר
הארץ וכתיב בתריה הולו לה׳ כי טוב
2
גמ׳ נענוע מאן דכר
מהליס:
ומביא מעלה ומוריד שנאמר אשר הונף
כי לעולם חסלו וכתיב נמי בתריה
ה(
שמיה .שיהא אדם חייב לנענע
ואשר חורם א״ר יוחנן מוליך ומביא למי
ואמרו הושיענו אלהי ישענו והיינו
דפשיטא ליה לחנא וקבעי היכן היו
שהארבע רוחות שלו מעלח ומוריד למי
ירננו שמנענעים אמ הלולב ומשבחין
מנענעים :כדי לנענע בו .אלמא
שהשמים והארץ שלו במערבא מתנו הכי
בהולו ובאנא ה׳ הושיעה נא ועכשיו
מצוה לנענע כדלקמן לעצור רוחוח
א״ר חמא בר עוקבא א״ר יוםי ברבי חנינא
שנהגו ששליח צבור אומר יאמר נא
כיצד
רעים:
וטללים
רעות
ישראל והצבור עונין הולו וכן ביאמרו
מעלה
רעות
רוחות
לעצור
כדי
ומביא
מוליך
עושה .אותם שהוא צריך להניפס
נא יראי ה׳ הצבור מנענעים על כל
ומוריד כדי לעצור טללים רעים א״ר יוםי בר
יחד חיים כדכתיב ) י ק ר א כג( והניף
הולו והולו שעונין אבל שלימ צבור לא
הכהן אותם על לחם וגו׳ על שני
אבין ואיתימא ר׳ יוסי בר זבילאיי זאת אומרת
ינענע ד״מ לאף שלימ צבור מנענע
כבשים וגו׳ הכבשים חיים ומניח
שירי
אגב ציבורא שעונין בכל פעם ופעם
שחי הלחס על שני הכבשים כדכחיב על לחם הבכורים
א( ]זבחים קי .בכורות ט:ן,
ב( לעיל לא ,:ג( לעיל כט:
וש״נ ,ד( מנחות סא,.
ה( שם סב .ע״ש 0 ,וכס״א:
זבידא[] (1 ,צ״ל ליגחן,
(Pבס״א :אילנו גבוה,
הגהות הב״ח
)א( תום׳ ד״ה אמאי וכו׳
דאפי׳
הולו ומנענעין מנענע נמי שליח צבור ביאמר נא וביאמרו נא ובשעפ
ברכה לא מצינו אס חייב לנענע במהלח נטילה אלא מלאמרינן
בפירקין )דף מב (.קטן היולע לנענע מייב בלולב משמע למנענע
בפמלמ הברכה אע״פ שאינו יולע לקרומ הלל ועול מלפניא במסכמ
ברכופ בסוף פפלמ השחר )דף ל .ושס> הקלים לצאמ ללרך מביאין לו
שופר ומוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה משמע רמנענע בלא
כדי לעצור דוחות דעות .בפרק כל המנפות באות מצה
הלל:
)מנחות סב .ושם>
חשיב כל הטעונין תנופה ושמא לא בכל פנופופ עושין
בן אלא לוקא בפנופמ שמי הלמס לעצרת וכן ללולב משוס לאמרינן
שירי
פ״ק לר״ה )דף טז (.לגזר לין נפפס בססמ על הפבואה בעצרפ על פירוח האילן בחג על המיס ולכך הנענוע שבלולב יש בו הולכה והבאה
ובערוך פירש בערך נע ]לאימא בירושלמי תנא[ צריך לנענע ג׳ פעמים על כל לבר ולבר בעי ר׳ זירא הטן חל והכין חל או ללמא הכין
והכין מר פי׳ כבר אמרפ צריך נענוע ג׳ פעמים ובעי ר׳ זירא הולכה פעם אחת והבאה פעם אחמ או הולכה והבאה פעם אחמ נחשבים וצריך
להוליך ולהביא שלשה פעמים ממן פנינן בנרה פרק האשה )דף סב (.גבי שבעה סמנין מעבירין על הכמם וצריך לכסכס שלש פעמים על
כל אחל רבי זעירא בעי הכין פל והטן פד או הטן והטן חד ולא אפשיט וכיון דלא אפשיט עבלינן לחומרא שלש פעמים לכל אחל ואמר ע״כ
לשונו וההיא בעיא להמס אימא נמי בש״ס לידן בנלה פ׳ האשה )לף סג (.לבעי ר׳ ירמיה אמטרי ואחויי חל או ללמא אמטרי חל ואמרי חל
ולכוופה פ׳ ואלו מנמומ )דף עו (.גבי שלש מאומ שיפה וחמש מאוח בעיטה רבעי ר׳ ירמיה אמטדי ואחרי חל או ללמא אמטויי חל ואתרי חל:
מאי
?וריד.
וכן
קבלנו
מרבינו
האי
זצ״ל,
והעמדנו
עיקר
דבר
זה
מתלמוד
ארץ
קרמי,
והוא
כמו
חיכוך.
ובעיא
דר׳
ירמיה
ן היא ן
התם
במס׳
נדה,
ולא
שקיל
) (3נא״ד היינו שקיל חרי
מאפר ויהינ חד ממים:
גליון הש״ם
ואמר
גמ׳
רכה
כמהוכר .עיין בר״!
הרם
פ״ג
דביצה דף קצד ע״א בשם
הגאונים הגי׳ ככאן בהיפוך
דהדס כמחוכר אסור להריח
כו אתרוג שרי ע״ש ונ״כ
הגהמ אשר״י:
א
תנופה על שני כבשים ואף על גב דרישיה דקרא משמע
אומם על לחם ילפינן לה במנחומ מלחם המלואים ללחם למעלה:
הונף .היינו מוליך ומביא ונטלי״ר בלע״ז :הורם .מעלה ואין עלייה
בלא הורדה והאי קרא לאו בכבשי עצרת כמיב אלא במלואיס
ומיהו כל מנופומ ילפינן מינה :למי שארבע רוחות שלו .מצוה
זו אנו עושין לשמו כן מראה בהנפתו :זאת אומרת .הא
דרבי יוסי דקאמר תנופה עוצרת רוחופ רעומ וטללים רעים:
מרי:
מוסף רש״י
מין במינו אינו ח ו צ ץ .
אחד
ואלו שניהם מין
ונמתח
לא
על
ולא
וסדור
ט.;:
מה
מברכינן
נטילת
על נטילח
דש׳יי
טעם
אלא
לולב.
אתרוג
סי׳
רעד;.
כדי לנענע בו .דנעינן
נענוע כדלקמן,
מעלה
ומוריד מוליך ומביא לעצור
רוחומ רעות וטללים רעים
::לעיל במ .::שתי הלחם
עצרת.
כבשי
ושני
כתינ נהו והניף הכהן
אותם על לחם הככוריס
תניפה יגי׳ :מוחות ס א ! .
שנאמר .כמילואים ,אשר
הורם.
ואשר
הונף
ולעיל מניה כחינ והנפח
הני
אוחס חנופה ,כל
שמוליך
לומר
תנופות
ומכיא ומעלה ומוריד ,ל״א
מהונף והורס דמלואיס
ילפינן לשאר תנופות !שם.!:
מ ו ל י ך ומביא .לצפון
ודרום ומזרח ומערכ ,כדי
ל ע צ ו ר רוחות רעות.
הנאות מארנעה רוחיח,
מעלה ו מ ו ר י ד לעצור
רעים .הנאין
טללים
מלמעלה למטה !חנחות
סב:.
רבינו חננאל)המשך(
ישראל ,דגרסינן התם ,רב
חייא בר אשי בשם רב
]המשכים לצאת לדרך[
נוטל לולב ומנענע שופר
ותוקע ,וכשמגיע זמן קרית
שמע קורא ומתפלל .תני
צריך לנעגע ג׳ פעמים
על כל דבר ודבר .ר•
זעירא בעי הכן חד והכן
הכן
חד ,או !דלמא[
והכן חד .פי׳ כבר אמרנו
צריך לנענע ג׳ פעמים,
בעי ר׳ וירא ההולכה
תחשב פעם אתת וההבאה
פעם ]אחת[ ,או הולכה
והובאה פעם אחת נחשבם
וצריך להוליך ולהביא
ג׳ פעמים .תמן תנינן
בנדה פרק ט׳ בענין
שבעה סממנים מעבירין
על הכתם ,וצריך לכסכס
על כל אחת ואחת ג•
פעמים .ר• זעירא בעי,
הכין חד והכן חד ,או
חד.
הכן )חד( והכן
ולא איפשטא .וכיון דלא
איפשטא עבדינן להומרא,
ג׳ פעמים הולכה והובאה,
כל אחת ואחת ג פעמים.
פי׳ כסכום ,כמו לכסכוסי
איפשיט ועלתה בתיקו.
,
מסורת הש״ס
פא,[.
] (6קדושין ל.
) (5מגילה כ ,[:ג( שכת
ט ,:ד( ]ססמיס קיט,[.
ה( כרכות כ ,:ו( ]צ״ל
כפול[] (t ,נלצ״ל מי איכא[,
ס( גי׳ ר״מ ואינו יכול
לדקלק מכאן לאין חייבות
כגהמי׳ז דאורייחא דדלמא
חיינוח דאורייתא אלא כיון
דאין מצטרפות,:
גליון הש״ם
פאי
גמ׳ אטד דבא
קושיא .כעין זה יכמית דף
קח ע׳׳נ:
מוסף רש״י
שירי
תנופה
שהרי
מצוה היא .דלא מעככא
כפרה ולא עיקר מצוה היא,
כדאמרינן כפרק שמי מדומ
)מנחות צג (:שאס עשה
לתנופה שירי מצוה מעלה
עליו הכמוכ כאילו לא
כיפר וכיפר !מנחות סב.!.
לכפול .כל ההלל ;פסחיס
קיט .!:בן .קטן ,מברך.
נרכמ המוץ ,לאביו .אס
אין אכיו יודע לכרך
) ב ר כ ו ת כ .1.
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
לח.
שירי מצוה .מצוה שהיא שירים שאינה עיקר לעכב כפרה אעפ״כ
מאי קושיא דלמא הא דאורייתא והא דרבנן .מימה והרי קידוש
פשובה היא לעככ אפ הפורענות :שהרי תנופה שירי מצוה היא.
היום לאוריימא כלאמרי׳ פ׳ מי שממו)ברמת לף כ :ושס( נשים
ואינה מעכבת כלתניא בתורת כהנים ומיימינן לה בגמרא ליומא
תייבות בקידוש היום לבר תורה והא דמשמע בריש נזיר )לף ג (:שהוא
<לף ה (.לפנופה לכפר וט מנופה מכפרפ והלא אין כפרה אלא
מלרבנן איין הוא מלרבנן דדריש לאסור על היין מצוה כיין הרשות
בלם אלא שאם עשאה לפנופה שירי
וקאמרינן מאי היא קילושא ואבללתא
מצוה ששיירה ולא עשאה מעלה עליו
מושבע ועומל הוא ומשני קילוש עצמו
שירי מצוד .מעכבין את הפורענות שהרי
הכחוב באילו לא עשה מן המובחר
לאוריימא ואפ״ה א״ר יוסי בריש ערבי
תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוהות וטללים
וכיפר כלומר אעפ״כ כיפר שאין צריך
פסמים )לף ק .ושם( לאין מפסיקין
בר
רעים ואמר רבא וכן בלולב רב אחא
להביא קרבן אחר :וכן לולב .מוליך
ופסקינן המס הלכה כר׳ יוסי בע״ש
יעקב ממטי ליה ומייתי ליה אמר א>דין נירא
ומביא מעלה ומוריד :ממטי ליה.
וכר׳ יהולה בערב פסח וי״ל לשאני
מוליך :ומייסי .מביא :גירא בעיניה
בעיניה דםטנא ולאו מלתא היא משום דאתי
קילוש היום שיכול לקלש ביום כבלילה
וליכא למיפש לפשיעוח׳ כולי האי ועול
דסטנא .ה ד זה למץ בעיניו של שטן לאינרויי ביה :מתני׳ מי שבא בדרך
שרואה בעיניו שאין בו כמ לנמק
לפי שעוסק בסעולמ שבמ לא פיישינן
ולא היה בידו לולב ליטול לכשיכנס לביתו
מעלינו עול מצופ :ולאו מלסא היא.
כולי האי שמא יפעצל בקילוש היום:
יטול על שלחנו לא נטל שחרית יטול בין
אין נכון לומר כן :לאיגוריי .שימגרה
יום טוב שני דרבנן .ואכחי הוה מצי
חערבים 1 3שכל חיום כשר ללולב :גמ׳
בו שטן שהוא יצר הרע רשיאנו לתעומ
לשנויי לאילי ואילי איכא שהות
אמרת נוטלו על שלחנו למימרא דמפסיק
מעל קונו וימסור עצמו על הדבר:
אלא משוס לכולי יומא זימניה הוא
מתני׳ יטיל על שלחנו .אם שכפ ולא
ורמינחי ״אם חתחילו אין מפסיקין אמר רב
פיישינן טפי ללמא אמי למיפשע
נטל קודם אטלה צריך להפסיק
כלאמרינן פ״ק לשבפ »לף י (.במנהה
םפרא ל״ק הא דאיכא שחות ביום חא דליכא
סעודפו וליטול לולב :גמ׳ אם התחילו
כיון לקכיעא ליה זימנא מירממ ולא
שהות ביום 8אמר רבא מאי קושיא דילמא הא
אין מפםיקין .גבי תסלמ המנחה
אתי למיפשע ערבימ כיון לכולי ליליא
דאורייתא הא דרבנן אלא אמר רבא אי קשיא
מנן לה במסכת שבת לא ישב אדס
זמניה לא מרתת ואמי למיפשע ואין
הא קשיא לכשיכנם לביתו נוטלו על שלהנו
לפני הספר ולא יכנס לא לאכול
לומר משום להמס ליליא זמן שינה
אלמא דמפםיק והדר תני לא נטל שחרית
ולא ללון ואס הממילו קולם המנחה
וחיישינן טפי לא״כ ההוא טעמא ה״ל
יטול בין הערבים אלמא לא מפסיק אמר רב
ומשכה סעולמן והגיע זמן המנחה
למימר הפס ר״ל לפפלה צריכה שהוח
אין מפסיקין אץ צריכין להפסיק
וממעצל כה טפי מנטילמ לולכ למט
םפרא ל״ק הא דאיכא שהות ביום הא דליכא
סעודפן ולהמפלל :הא דאיפא שהות
מדק תני מי
אגבהיה נפק ביה:
שהות ביום א״ר זירא א מאי קושיא דלמא
ביום .התס בדאיכא שהומ להתפלל
שבא בדרך .מימה בסוף פ׳ פפלמ
מצוה לאפםוקי ואי לא פםיק יטול בין
אחר שיגמרו סעולמם ומתני׳ להכא
השמר)ברכות לף ל .ושם( אמרי׳ השכים
הערבים שכל היום כשר ללולב אלא אמר ר׳
בלליכא שהומ שממשך סעולחו על
לצאת לדרך מכיאין לו שופר ומוקע
זירא לעולם כדאמרינן מעיקרא ודקשיא לך
שתחשך :ומאי קושיא .למפלה אלולב
נלולב ומנענע[ והיינו ביום טוב ר״ל
הא דאורייתא הא דרבנן הבא ביום טוב שני
ראיצטריך רב ספרא לשנויי עלה ללמא
להיכא לליכא למיטעי לא חייש ומיירי
פרוייהו בלאיכא שהופ וגבי לולב
בהולך במוך החחום למקום שכא חכס
דרבנן עסקינן דיקא נמי מדקתני מי שבא
מפסיקין למלאוריימא היא אבל פפלה
ועול להתס קתני השטס לצאח ללרך
בדרך ואין בידו לולב דאי ס״ד ביו״ט ראשון
לרבנן :אלא אי קשיא .לאיצטריך רב
שמביתו הולך לקראת חכם ונוטל לולב
:
מי שרי :מתני׳ מי שהיה עבד או אשה או
ספרא לשנויי היא גופה קשיא ללולב
קולס שיצא אבל הכא קמני מי שבא
קטן מקרין אותו עונח אחריהן מה שהן אומרין
אלולב רישא לקתני מפסיק וסיפא
בלרך וכשיכנס בביתו נוטל לולב
ותבא לו מאירח אם חיח גדול מקרא אותו
משמע יממין אם ירצה שהרי יש לו
משמע שממקום רמוק בא לבימו:
עונח אחריו חללויח ״מקום שנתגו לכפול
שהומ כל היום :דלמא מצוה לאפסוקי.
מי שהיה עבד ואשה .משמע כאן
שמא ישכפ רפשע :אלא אמר ר׳ זירא
לאשה פטורה מהלל לסוכות וכן
יכפול לפשוט יפשוט לברך יברך ג חכל
לעולם .ט איצטריך רב ספרא לשנויי
לעצרמ וטעמא משוס למצוה שהזמן
כמנהג המדינה :נמ׳ ת״ר ה ( יבאמת אמרו בן
משוס קושיא קמיימא איצטריך:
גרמא היא אע״ג לבהלל ללילי פסחים
מברך לאביו ועבד מברך לרבו ואשה מברכת
מתני׳ מקרין אותו .כך היו נוהגין
משמע בפרק ערבי פסחים )לף קח(.
לבעלה אבל אמרו הכמים תבא מאירה
אחד קורא את ההלל ומוציא
למחייבי בל׳ כוסות ומסממא לא מיקנו
לאדם שאשתו ובניו מברכין לו אמר רבא
אח הרכים ואם היה עכד או אשה
ל׳ כוסות אלא כלי לומר עליהם הלל
הלכתא
או קטן הואיל ואין מחרב בדבר אין
ואגלה שאני הלל לפסח לעל הנס כא
מוציא את המחויב מידי חובתו הלכך עונה אחריו כל מה שהוא
ואף הן היו באותו הנס אבל כאן לא על הנס אמור :ותהי ל ו מאירה.
אומר :והבא לו מאירה .שלא למל ואס למל תבא לו מאירה שמבזה
שלא למל ואס למל מבא לו מאירה שמבזה את קונו לעשות שלוחין כאלה
אח קונו לעשוח שלוחים כאלה :עונה אחריו הללויה .על כל דבר
כן פי׳ בקונט׳ ועל אשמו ובניו מברכין לו בגמרא היה לו לפרש כן לממני׳
שהוא אומר והכי קמני לה במסכת סוטה ןלף ל (:כיצד אמרו ישראל
מיירי בלא למל שמקרין אותו ועונה אחריהן מה שהן אומרים ומשום
שירה ביס כגלול המקרא את ההלל והם עונין אחריו הללויה משה
למבזה במה שאלו מברכין לו ללאו בני חיובא נינהו המקרין אומו קלייט
אמר אשירה לה׳ והם אומרים אשירה לה׳ משה אמר ט גאה גאה והס
ליה להא בגדול מקרא אף על פי שאין עונין אחריו אלא הללויה לנפיק
אומרים אשירה לה׳ אלמא לעל כל לבר ולבר קאמר לעונין הללויה:
בשמיעה לחוליה ומבא לו מאירה לעבל ואשה נמי לא מיחייבי בהלל
לפפול .כל פסוק ופסוק ונהגו כן מפני שיש פרשה שכולה כפולה
למצוח עשה שהזמן גרמא הוא :באמת אמרו בן מברך לאביו.
הורו מחלה וסוף יאמר נא שלשה פעמים קראמי יה ענני במרחב יה
אין זה מענין משנמינו ולא מייתי ליה אלא אגב גררא למבא לו מאירה
ה׳ לי ה׳ לי טוב לחסות טוב לחסות סבבוני סבוני לחה לחיחני ויהי
רהכא לא איירי במקרא אופו רבפ׳ מי שמתו)ברכות לף כ :ושם( רוצה ללקלק
לי לישועה קול רנה וישועה ימין ה׳ ימין ה׳ לא אמומ ולמות לא
מכאן לנשים חייבות בכרכח המזון לאוריימא מלמוציאה אחרים ילי
נמנני פמחו לי שערי זה השער וגו׳ אבל מאולך ולמטה אינו
חובתן ופריך קטן איכאי( למימר לאוריימא אלא הב״ע לאכל שיעורא
)aכופל( והיינו לאמרינן לקמן )לף לט (.מוסיף לכפול מאולך ולמטה:
לרבנן ומפיק לרבנן ובפוספתא קתני גבי ברכת המזון לאין אשה ועבר
גמ׳ באמת אמרו .כל באמח הלכה היא ואין חולק ברבר :גן
וקטן מוציאין אפ הרבים ילי פוכמן ואיכא לאוקומי כשאכל שיעורא
מברך לאביו .ברכופ המזון משהגיע לחינוך דחייב מדרבנן ובמסכת
לאורייתא ואין יכול ללקלק מכאן ״(לברכת המזון לאודימא לללמא לא
ברכות פרק מי שממו <לף כ (:מוקים לה כגון שלא אכל אביו
הוי לאוריימא כיון לאין מצטרפות לזימון כלפנן פרק שלשה שאכלו
אלא כזית או כביצה להר שיעורא לרבנן למלאורייתא לא מיתייב )שם לף מה (.אין מוציאות אע״פ שהאיש מוציאן שאני איש למשיב טפי
על לשבע לכתיב ואכלת ושבעת וברכמ הלכך אמי מררבנן ומסיק
אי נמי משוס לרבים זילא בהו מלתא להרי מגילה לנשים חייבומ בה
מלרבנן :שאשתו ובניו מברפין לו .לולאי מחממ שלא למל הוא:
ופירש בה״ג לאין נשים מוציאות את הרביס ילי חובתן במגילה:
הלכמא
הלכתא
עין משפט
נר מצוה
פ ד א מיי׳ פ״ו מהל׳ לולנ
הלכה י סמג עשץ מד
טוש״ע או׳׳מ סי׳ תרנכ
סעיף נ:
פ ה ב ג מיי׳ סייג מהל׳
יד
מנוכה הלכה
נווש״ע א׳׳ח סי׳ תכנ סעיף
ג:
פ ו ד מיי׳ ס״ה מהל׳
כרכות הלכה מו סמג
עשין מ:
רבינו חננאל
מתני׳ מי שבא בדרך
ואין בידו לולב ,כשיכנס
לביתו נוטלו על שלחנו
כוי .אלמא מפסיק סעודתו
ונוטל .איני והתנן בשבת
בפרק ראשון לא יכנס
למנחה
סמוך
לאכול
עד שיתפלל ,וקתני אם
התחילו אין מפסיקין.
ושנינן אי איכא שהות
ביום כדי לאכול ולגמור
סעודתו ואחר כך מתפלל,
אינו מפסיק .ואם אין
שהות ביום מפסיק .ומתני׳
בדליכא שהות ביום .ואתא
רבא ושני שנויא אחרינא.
ואמר לא שני לן בין
מצוה דאורייתא למצוה
דרבנן ,הלא בהדיא שנינו
שמע
מפםיקין לקרית
ואין מפסיקין לתפלה.
הלכך לולב דמדאורי־תא
מפסיק ,תפלה דרבנן לא
מפסיק .אלא מתני׳ היא
גופא קשיא ,קתני כשנכנס
לביתו נוטלו על שלתנו,
אלמא מפסיק ,והדר תני
לא נטל שחרית יטול
בין הערבים ,אלמא לא
מפסיק בשחרית .ומשני
רב אשי לאשורי לולב
לתפלה ,ואמר לכתחילה
איבעי ליה לאפסוקי ,ואי
לא מפסיק יטול כל
היום .אי הכי קשיא הכא
קתני יטול על שלחנו
אלמא מפסיק ,והתם קתני
אם התחילו אין מפסיקין
לכתחלה] ,א[לא לעולם
כדאמרינן ,הא דאיכא
שהות ביום אין מפסיקין
ואי ליכא שהות ביום
מפםיקין .ומתני• נמי הכי
קתני אין שהות ביום יטול
על שלחנו ,אלמא מפסיק,
ואם יש שהות ביום אינו
מפסיק ,שאם לא נטל
שחרית יטול בין הערבים
שכל היום כשר ללולב.
הא
)משני( ןדלשוויי[
דלולב דאורייתא ותפלה
מדרבנן ,לא מצית אמרת,
מדקתני מי שבא בדרך
אלמא מתני׳ בשאר הימים
דמדרבנן היא .דאי ס״ד
ביום טוב ראשון שהוא מן
התורה ,כדכתיב ולקהתם
לכם ביום הראשון וגר ,מי
שרי לסגויי באורחא ,אלא
ש״מ )דמדרבנן בשאר
]כשאר
הימים נינהו(
הימים דמדרבנן נינהו[.
מתני׳ מי שהיה עבד או
אשה או קטן מקרין אותו
ועונח אחריהן מה שהן
אומרים כוי .אמר רבא
עין משפט
נר מצוה
פז
פח
א מיי׳ פ״ג מהל׳
מנוכה הלכה יכ יג
יל:
ב מיי׳ ס״א מהל׳
כרכות הלכה יא סמג
עשי! מ טוש״ע א״ת סי׳
כה סעיף י וסי׳ קל סעיף
ז וסי׳ קנו סעיף ג וסי׳ ריג
סעיף ב:
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
לח:
הלכתא
גיבדתא איבא למשמע ממנהגא דהלילא .נמקוס של
רבא היו כולם בקיאים בהלל והיו כולם קוראים אמ
כלל כלפירש
רבינו חננאל
לבקי ולמי שאינו בקי וגדול מקרא
אומו או קטן ומה שאין אנו נוהגין
ליה )והיכא לנהוג נהוג( והיכא ללא
נהוג לא נהוג:
הוא אומר הללויה.
שליח צבור והצבור עונין אחריו הללרה
והוא שופק על שיענו והשפא אינו
היאך
מפרש
לברך
מייבין
מברכין
קולס
שגס
הצבור
שיתמילו ושמא
כולם מברכין יחל ואף על פי שהצבור
שופקין על שיפחח שליח צבור הללדה
מכאן
אין לפוש בכך:
שאם היה גדול מקרא אותו
עונין אהדו הללויה .ממפני׳
שמעינן לה אלא מפרש והולך כל
הלכמא לאיכא למשמע ממנהגא:
מכאן
שמצוה
לענות
בראשי
הפרקים .פירש בקונטרס
מכאן שבראשי הפרקים צדכין לענומ
ראשי הפרקים ולא סגי להו בהללרה
משמע ממוך פירוש הקונטרס שבראשי
פרקים עוטן ראשי פרקים ולא יומר
מראשי
ועל כל לבר חוץ
פרקים
עוטן הללויה על שיגמור אח ההלל
פירש
וכן
וכסוף
בממנימין
פרק
כשס )סומה לף ל :ושם( לא משמע
הכי למניא כגמרא טצל אמרו ישראל
שירה כגרול <» מקרא את ההלל והן
עונין
אחדו ראשי
שמממילמ
הפרק
פרקים
על
סופו
משמע
עונה
ראש )ראש( פרק על כל לבר ולבר
על סופו וכן פרק שני עונה ראש
סרק שני ועל כל לבר ולבר על סופו
וכן כולם כגון הללרה כצאפ ישראל
ממצדם לא לנו ה׳ לא לנו אהבפי
נא אחריו כמו שאנו עושין ואין זו
א
2
למלים
מצינו מנהג זה בש״ס מ״מ נפקי מהנך קראי לשומע כעונה:
הוא אומר אנא ה׳ הצליהה נא וכו׳ .ואע״ג לאמרינן במגילה
)לף ככ (.אין מפסיקין בפסוק אלא למינוקומ הכא שאני שאמרוהו
שני בני אלם כלאיפא בערבי ססמיס )לף קיט:(.
ולא ענה יצא .מי שאינו יולע לקרות ולא לענות אס שמע
וטון אמ לבו לשמוע אף על פי שלא ענה יצא וכן למפפללין
בצבור ושליפ צבור אומר קלושה או יהא שמיה רבא מברך ישמקו
מפפלמן רשמעו והרי הן כעונין ולכשיגמור קלושה יחזרו לפפלפן
וכן יסר רב יהולאי גאון בה״ג כלסירש בקונטרס וקשה מהא לאמרינן
פרק מי שמפו)ברמת לף כא >:אם יכול להפחיל ולגמור על שלא יגיע
שליח צכור לקדושה יפפלל ואס לאו לא יתפלל 0ר ״ א שם כן במודם
ולמה לן כולי האי יתפלל כדרכו ולכשיגיע שם ישחוק אלא ודאי אס
היה שותק היתה שמיעתו הפסקת פפלתו ומיהו שמא אע״ג דשומע
אמר דכא לא לימא
שבראשי
מכאן.
סגי ליה בהללויה
עונים
שכל
כנסיותינו בקיאין וקורין אומו כולו
ואעפ״כ עונין שמי פעמים הללויה
והולו לה׳ ואנא מכאן אנו יכולים
ללמול מה תקנו הראשונים לענות
למי
בקיאין
שאין
הוא
ולבקיאין:
אומר הללויה והן אומרים הללויה
מכאן שמצוה לענות הללויה .ממה
שוחקין
ואנו
אחדו הללויה
ועונין
והוא שומק ואין אנו מתחילין לקרומ
עמו כסלר שאנו גומרים עמו שאר
ההלל למלין אנו מכאן שמצוה לענות
הללויה
הוא
בפתיחתו
אומר
ואפילו
הללו
לבקיאין:
ה׳
עכדי
אומרים הללויה מכאן למי
מקרא <>
שעונה
א
אחריו
והם
שגדול
הללויה.
ממה שנוהגין עכשיו לענופ עוד הללויה
פעם שניה ושאר הלל קורין כולן
עמו אנו למילין מקנה הראשונה מי
שאינו בקי או כקי ואינו גומרו אלא
סומך על המקרא ליו לענומ הללויה
על כל לבר ולבר ולפיכך החזיקו
עכשיו
הזה
במנהג
בהללו
לסמוך
עכד ה׳ על המקרא ולענומ הללויה
ללעת מקנה
צדכין
ומיהו אנן
ראשונה ולא תשתכח
פרקיס
לענומ ראשי
לגמדנן כוליה לא
עצמן ולא
צדכינן אלא
גומר:
שפעמים שצדך לענומ אמדו כל לבר ולבר שהוא אומר והיכי
רמי
מי שהיה
כגון
קטן
במפניפין :הוא
מקרא אומו כלמנן
אומר אנא ה׳ הצליחה נא .והן שומעין ואחר כך עונין סימן זה
החזיקו ללעה שהרוצה לכפול אמ ההלל כופל כמו שזה נכפל
שהרי שומע כעונה כדלקמן ואלו שומעין ועונין הרי זו כפילה.
וכל הני
דקאמר
מכאן
המקרא
רכא
מכאן
לקטן
שאם כא
לכפול
ומאנא הצליחה
כו׳
מכאן
נא
לקטן
שאס בא לכפול לאו לווקא דהוא הדן נמי מצי למילף איסכא
מאנא הושיעה נא
המקרא אלא אשמעינן שלא על חנם החזיקו אלו
שגומדן אמ
ההלל לענומ רבריס הללו אלא כלי ללמול מהס תקנומ הללו
שמקנו
נביאים
בשם הי.
עצמן
לישראל:
ובברוך
הללויה
ולא
]יבמי[ לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי בבח אחח ולא
שמייה
לקחפה אלא לא חפצחי לקחפה בפעם אחמ אמר רבא אפסוקי
כעל
יצא ..וכן
וכשיגמור
הקלושה
הלכות
תינוקות:
משתעי
למתפללין
אשר
קרא
הכא
מכאן
וכיון
הוא
אומר
סומכין
נלמד
לבו
בפפלתן
גדולוח:
קרא
כספר
עונין
ואין
לשמוע
ישמעו
בכוונה
חכימיא.
וגוי.
מלטס <3
על
פי
וכן
יסל
כמשמעו:
כספר
מ(:
והרי
שמצא
לא
ולא
שלא
הן
ענה
או יהא
יהולאי
וספריא.
לימא
התיבות
לקרומ
צכור אומר מקדיש
רב
אומרים
לא
יודע לא
אף
לפסלמן
המלך
עליו
ברוך הבא והם
לשאינו
בצבור ושליח
יחזרו
תורה אור השלם
. 1הללו ןה הללו עבדי
יי הללו את שם יי:
תהלים קיג א
.2בה א מ ר י י העי מביא
רעה א ל המקום
הזה
הספר א ש ר קרא
מלך
ו ע ל ישביו את כ ל דברי
יהודה:
מלכיס ב כב טז
.3יען ר ך לבבך ותכנע
מפני יי בשמעך
אשר
דברתי על המקום הזה
ועל ישביו להיות לשמה
ולקללה
את
ותקךע
בגךיך ותבכה לפני וגם
אנכי שמעתי נאם יי:
מלכים ב כב יט
שאנו נוהגין שהמקרא פותח בהללויה
בזה החזיקו להיות סימן לעיקר תקנה למי שסומך על המקרא
רבא
אבל
ועכשיו
בני
שבזה החזיקו שלא משחכח מקנה הראשונה למי שאינו
ישפקו
מלמא לימ לן בה ויש לומר רלכמר לשמע הכי מרב ספרא סברה:
מקצח
שומעים והכל
הוא אומר אנא והם אומרין אחריו אנא .ואין זה מראשי פרקים
לענופ
ליקרי ללידה לא לפודה וחפצמי ]לקמחה[ לחוליה למשמע פפצפי
מהו
קריאמ
שמותר בכל הלל לסמוך עליו ולענות
פרקים
אם
ושם( אמר אביי האי מאן דמקד חליצה לא ליקד לדידה לא למוד׳ ואבה
עיקר
הלל
הללויה למי שאינו בקי :הוא אומר הודו .והן שוחקין ואחר כך עונין:
שמע
איניש ברוך הבא והדר כשם הי .מימה דכסוף מצופ מליצה)יבמות לף קו:
ובסוטה
אחל קורא ואחרים
משח
אומר אנא ה׳ הושיעה נא והם אומרים אנא ה׳ הושיעה נא
)לף ל(:
כשחיקנוהו חחילה לפי שהכל חייבין
3
אומר שלשה יאמרו נא והצבור עונין על כל אחל ואחל הולו ולא
להכא
א( ]גרמת מה ,[:ב( ]צ״ל
כל לברי הספר[ ,ג( 1צ״ל
מלן יהולה[ ,ד( רש״ל מ״ז,
ה( [צ״ל קלושה[ ,ו( גי׳
מהר״מ וכן אמרי׳ שס
במודים ולמה לן[ (t ,עי׳
תוססות ברכות כא :ל׳׳ה
על וכוי האריכו יותר
כביאור[,
כראמרינן
בקריאחו ואין הכל בקיאין בו מקנו
ג
עשה במנהגא להלילא סימן ללבר על הולו לבפרק ראשון הבא
על
בממנימין
כל
שהיו
לבר
עונים
ואמר רבא ממנהג של עכשיו אנו
א>
נ
הראשונים
הללויה
ב
אחריו היה להם לעשות סימן זה ומה שנוהגין עכשיו ששליח צבור
כעונה מ״מ עונה עדיף ומצוה מן המובחר׳(:
כקריאפ
1
ט ישמע ה׳ הללו אמ ה׳ כל גרם
שמע
המקרא על הודו ועונין הודו אחריו ומוזרין וקורין עמו עד אנא
ועונין אנא הושיעה נא ואנא הצלימה
הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא
דהלילא הוא אומר הללויה והן אומרים
הללויה מכאן שמצוה לענות הללויה הוא
אומר הללו עבדי ה׳ והן אומרין הללויה
מכאן שאם היה גדול מקרא אותו עונה
אחריו הללויה הוא אומר הודו לה׳ והן אומרים
חודו לח׳ מכאן שמצוח לענות ראשי פרקים
אתמר נמי אמר רב חנן בר רבא מצוח
לענות ראשי פר^ןים חוא אומר אנא ה׳
הושיעה נא והן אומרים אנא ה׳ הושיעה נא
מכאן שאם היה קטן מקרא אותו עונין אהריו
מה שהוא אומר הוא אומר אנא ה׳ הצליהה
נא והן אומרים אנא ה׳ הצליחה נא מכאן
שאם בא לכפול כופל הוא אומר ברוך הבא
והן אומרים בשם ה׳ מכאן לשומע כעונה
בעו מיניח מרבי חייא בר אבא שמע ולא
ענה מחו אמר לחו חכימיא וספריא ורישי
עמא ודרשיא אמרו שמע ולא ענה יצא
אתמר נמי אר״ש בן פזי אמר רבי יהושע בן
לוי משום בר קפרא מנין לשומע כעונה
דכתיב את י)הדברים( אשר קרא י)יאשיתו(
וכי יאשיהו קראן והלא שפן קראן דכתיב
ויקראהו שפן )את כל הדברים האלה( לפני
המלך אלא מכאן לשומע כעונה ודילמא בתר
דקראנחו שפן קרא יאשיחו אמר רב אחא בר
יעקב לא סלקא דעתך דכתיב יען רך לבבך
ותכנע לפני ת׳ בשמעך )את תדברים חאלח(
בשמעך ולא בקראך אמר רבא לא לימא
איניש ברוך חבא וחדר בשם ח׳ אלא
ברוך חבא בשם ח׳ בחדרי ל>)א״ל רב ספרא
הולו לה׳ ט טוב ושמא מחחלת הלל על הולו סרק אחל מללא
הוא
נוהגין לענומ הללרה שמי פעמים ולא יומר ואומרים כל ההלל עם
בקונטרס אלא שנהגו לשנומ בהנך לוכמי דמפרש
והולך כ ד ללמוד מהן הלכה למעשה
גזולות :ממנהגא דהלילא .ממה שאגו
רואיס שנוהגין עכשיו בימינו בבתי כנסיומ כדמפרש ואזיל שהיו
ההלל עם שליח צכור כמו שאנו קוראים עכשיו ולא היו סומכים עליו
עכשיו לעשומ כן משום דמנהגא ק ד
הלכתא גבירתתא איכא
למיגמר ממנהג ההלל ,הוא
אומר הללויה והן אומרים
הללויה ,מכאן שמצוה
לענות הללויה .הוא אומר
הללו עבדי ה׳ והן אומרים
הללויה ,מכאן שאם היה
גדול מקרא ההלל ,אומי
אחריו הללויה .הוא אומר
הודו לה׳ והן אומרים הודו
לה׳ ,מכאן שמצוה לענות
ראשי פרקים .הוא אומר
אנא ה׳ הושיעה נא והן
אומרים אנא ה׳ הושיעה
נא ,מכאן שאם היה קטן
מקרא אותו עונה אהריו
מה שהוא אומר .הוא אומר
אנא ה׳ הצליחה נא והן
אומרים אנא ה׳ הצליחה
נא ,מכאן שאם כא לכפול
כופל .הוא אומר ברוך
הבא והן אומרים בשם
הי ,מכאן לשומע כעונה.
אמד ר• הייא חכימייא
וספרייא ודרשיא ורישי
עמא אמרי ,שמע ולא ענה
יצא .שומע כעונה מהכא,
דכתיב את כל דברי הספר
אשר קרא מלך יהודה ,וכי
מלך יהודה קראם והלא
שפן קראם ,אלא מכאן
לשומע כעונה .אמר רבא
לא לימא איניש ברוך הבא
והדר בשם הי ,אלא ]לא[
יפסוק ביניהן.
הלכסא גיברתא .הלכומ
מסורת הש״ס
חלקיה
כעונין
גאון
מלמד
איניש.
הכהן
מי
שאין אחר מקרא אומו לא לימא ברוך הבא וינשיס בינמיס והלר כשם ה׳ ללא קיימא אזכרה אמילמא ללעיל ומיחזי כמוציאו לבטלה:
משה
הגהות הב״ח
)א( רש׳" ל״ה הוא אומר
שנלול מקרא
הללו וכו׳
אותו שעוגה(5) :
תום'
המקרא את וכו׳
עונה
ד״ה
מכאן
וכוי
כנלול
ראש פ׳ ר א ש ו ן על כל
לכר:
לולב הגזול פרס שלישי
מםורת הש״ם
(6יכמומ דף קי ,:ב( נצ״ל
אמרי אקוקי וכו׳ כך הגי׳
בע״י וכ״א נאטדרהס דף
כב
ע״נן,
נ(
פסחיס
קיט] :תוס׳ ססחיס
פ״י[,
מנחוח
לה:
ו( ]בכורות לא ,[:י(
]שס[,
ד( ססחיס קיט ,:ה( פסחיס
ז:
קיט:
מגילה
ח(
כא:
]בשבח
נדה
קא:
סג,.
סרש״י
כלומר רבינו בדורו כמשה
בדורו ובביצה לח :סרש״י
ניקרא דמשה קא משתבע
ובחולין צג .פרש״י תלמיד
חבס[ ,ט( ]דף מ ,[:י( ]ועי׳
תוס׳ נרכוח מד :ותיס׳
נדה נא :ד״ה ולבני מערכא
וכוי וע״ע תוס׳ מנחות לו:
ד״ה ושמרת[ ,נ( ר״מ מ״ו,
ל( ודף מ ,[.3מ( ]לולב
נמי ולולב אין לו ביעור
כצ״ל לענ״ד[,
תורה אור השלם
. 1ויהי מה א ר ו ץ וייאמר
לו ר ו ץ ך ך ץ אחימעץ
ך ך ך הכבר ויעביר את
הכושי :שמואל ב יח כג
.2והוא עבר לפניהם
שבע
וישתחו ארעה
פעמים ע ד גשתו עד
בראשית לג ג
אחיו:
.3עלה הפיךץ לפניהם
פרצו ויעבירו ש ע ר ויצאו
בו ויעביר מלכם לפניהם
ויי בראשם :מיכה כ יג
הגהות הב״ח
)א( -ש״י ד״ה מעות וכוי
לעס הארץ זה ומלה כצ״ל
וחיבת וכו׳ נמחק:
גליון הש״ם
תום' ד״ה הלוקח לולב
וכו׳ וקתנ־ סיפא בד״א
כע״ה .וכן כרכות דף י״ז
ע״א אני כרי׳ וחכירי כרי׳.
מוםף רש״י
משה .כלומר רכינו כדורו
כמשה בדורו :-שבת קא(:
או :ביקרא דמשה קא
משחבע )ביצה לח >:או:
תלמיד חכס !חוליו צג.!.
כ ו פ ל בה דברים .מעט
היה כופל כגון מנרוך
הכא ולמטה )פסחים קיט.!:
ויעבור מלכם לפניהם.
יקדים לילך כראש )פסחים
לולב
ז .>:הלוקח
מחבירו בשביעית .לולכ
לוקח אדס כשכיעיח מעם
הארץ ,משוס דבת ששיח
שנכנסה לשביעית היא וכל
האילנות הולכין אמר חנטה
חון מאחרוג ,ואתרוג אינו
רשאי ליקח בשביעית אע״נ
משוס
דחנטה בשישית
דאחרוג בתר לקיטה אזלינן
וסירות שביעית היא ואין
מוסרין דמי סירות שביעיח
לעס האיץ ,שעושה בהם
סחורה ואיני מבערן בזמן
לחיה
כשכלה
הביעור
שבשדה !בכורות לא.;:
ם וכה
לט.
אבל לפניו מצוה לבדך .כי האי גוונא אמרי׳ גצי מגילה פ׳ הקורא
משה .״(גדול הדור] :שפיר קאמרס [.בחמיה :כל אסוקי מלסא.
את המגילה עומד )מגילה ד ף כ א 0וכן מנן פרק כא סימן
הואיל וכוונמו לגמור לימ לן בה :פופל בה דברים .מאנא והלאה:
)נדה נא (:ויש שטעון כרכה לפניו ואין טעון כרכה לאמריו ומפרש בגמ׳
מוסיף בה .בהלל מוסיף לכפול על כפילמו של רבי :מאודך ולמטה.
לאמויי ריחני הוה מצי למימר לאתויי הלל ומגילה כמקום שנהגו שלא
כדפרי׳ לעיל ]לח [.שכל המזמור כפול מראשו ועד כאן :ל״ש .דפליא ברכה
לכרך אהריהן אלא ריפני פסיקא ליה
במנהג אלא ברכה שלאפריו :עובר.
וכמו כן הוה מצי למימר מצופ מובא
קודם :ויעבור אס הפושי .קדמו לרוץ
משה שפיר קאמרת אלא התם והכא א(אםוקי
כגון ציציפ ושופר וסוכה ולולב למאי
לפניו :מתני׳ הלוקח לולב מחבירז.
מילתא היא ולית לן בה( אמר רבא לא לימא
דפי׳ ר״ת דאין מברכין לשמור חוקיו
לי נראה דהלוקח לולב מעס הארץ
איניש יהא שמיה רבא והדר מברך אלא
אלא אפפילין לחודייהו ודוקא כשמסלקן
גרסי׳ זהא בעם הארץ קמיירי
יהא שמיה רבא מברך בהדדי א״ל רב םפרא
משוס לילה וכמאן זאמר לילה לאו זמן
כזאמרי׳ בגמ׳ ועם הארץ לגבי חבר
לא קרי ליה חבירו ואי לוקח נמי עם
הארץ מי צייפ לן להחזיק חבירו
בחשוז :נותן לו אתרוג במהנה .חבר
שקונה הושענא כולה מעם הארץ
בשביעיח יבקש ממנו לימן לו אמרוג
במתנה :לפי שאין רשאי כוי .בגמ׳
מפרש טעמא :גמ׳ מבליע ליה דמי
אתרוג בלולב .ימכור לולב ביוקר עד
שיתן לו אתרוג במתנה :וליסיב ליה.
דמי אתרוג בהדיא מ״ט אין רשאי
ללוקחו בשביעית :אין מוסרין דמי
פירות כוי .דהתורה אמרה )ויקרא כה>
לאכלה ולא לסחורה שכל פירות
שביעית חייבין להתבער בשביעית הן
ודמיהן ולא שיעשה בהם סחורתו
להצניע לאחר שביעית ולהעשיר ועמי
הארץ חשודין על כך לפיכך אין מוסלין
להם דמים ליקח מהם כלום בדמים
דקעבר אלפני עור לא תתן מכשול
)ויקרא יט( :יותר ממזון שלש סעודות.
אבל מזון ג׳ מוסרים כדי מייו דאיכא
למימר לסעוזמ שבמ הוא צריך וכיון
שהותר בערב שבמ הומר לכל ימומ
השבת :ואם מסר .ששכח ומסר לו:
יאמר .חבר זה שמסר לו :מעות הללו.
שמסרתי לעס הארץ זה)א()וכוי( וחלה
עליהם קדושת שביעית כדאמדנן
משה שפיר קאמרת אלא התם והבא
אםוקי מילתא הוא ולית לן בה :מקום שנהגו
לכפול :״תנא רבי כופל בה דברים רבי
אלעזר בן פרטא מוםיף בה דברים מאי מוםיף
אמר אביי מוסיף לכפול מאודך ולמטה:
לברך יברך :אמר אביי >ל״ש אלא לאהריו
אבל לפניו מצוה לברך דאמר רב יהודה
אמר שמואל כ ל המצות כולן מברך עליהן
עובר לעשייתן ומאי משמע דהאי עובר
לישנא דאקדומי תוא דאמר רב נחמן בר
יצהק דכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר
ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא והוא
עבר לפניהם ואיבעית אימא מהכא ויעבור
מלכם לפניהם וה׳ בראשם :מתני׳ י> הלוקה
לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג
במתנה לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית:
נמ׳ ׳>לא רצה ליתן לו במתנה מהו אמר רב
הונא ימבליע ליה דמי אתרוג בלולב וליתיב
ליה בהדיא לפי שאין מוםרין דמי פירות
שביעית לעם הארץ דתניא אין מוםרין דמי
פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש
סעודות ואם מסר יאמר הרי מעות הללו
יהו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי
ובא
א
ב(
ד
ה,ב
1
2
3
נ
ה
לקמף( שביעיפ פופסת זמיה בקדושמ׳ מקראי :יהו מחוללין טל פירות
שיש לי בתוך ביתי .שאינם של שביעיפ ויכנסו הפירות לקזושה תחמיהן:
פפילין הואי(:
עובד לעשייתן .מטעם זה צריך
לברך אלולכ קודם שיטלנו
דאי לאמר שנטלו מדאגבהיה נפק ביה
כלאמרי׳ בסוף פירקין)דף מב (.ומיהו
לא מסמכר כלל דהיאך יברך עליו והוא
מונח ככלי הא אמר בהקומץ רבה)מנחות
לה :ושם( פפילין מאיממי מכרך עליהן
משעת הנחה עד שעת קשירה וכל
שעה שאין המצוה מזומנת כידו לעשות
לא מיסתבר כלל לברך עליו ושמא
משיתחיל ליטול לולב קודם שיטול
האמרוג מברך והיינו עובר לעשייתן
שמעכבים זה את זה אי נמי לאחר
שנוטל שניהם אלא שהופך אחז מהן
כזאמרינן כסוף פירקין ) ד ף מג(.
כשהפכו זאין יוצא כמצומ אלא זרך
גזילתן כדדרשינן פרק לולב וערבה
)לקמן מ ה ( :מזכתיב עצי שטיס עומדים
ואפי׳ נקיט להו כזרך גזילתן אפשר
שיתכוין שלא לצאת בו ע ז אפר ברכה
זאע״ג זאמרי׳ בסוף ראוהו ב״ז )ר״ה
כס (:זמצוה אינן צריכין כוונה מ״מ בעל
כרפו לא נפיק והא זלא משני הכא
בסוף פירקין ) ד ף מג (.זמיירי באזס
שאינו בקי שהולך אצל בקי ללמוז אי
נמי משום זלא גמרה מצומו ע ז אחר
ניענוע זמהאי טעמא נמי מברכין אנטילמ יזיס אחר נטילה דלא גמר
מצומו ע ז אחר ניגוב כזאמרי׳ פ״ק זסוטה ) ד ף ד (:זאסור לאכול בלא
ניגוב יזיס ומיהו לא זמי כולי האי זניענוע אינו אלא מכשירי מצוה
ובא
בעלמא ולא מעכב כזאמרי׳ <)0פ״ק זסוטה( בסוף פירקיןל( מזאגביה נפק ביה ומשני כשהפכו ולא משני בשלא ניענע ומיהו אמת הוא זלבתר זנפק
ביה מברך כזמוכח פ״ק זפסחיס )דף ז :ושם( זפליגי בעל ביעור חמץ זמר סבר לשעבר משמע טפי ומר סבר להבא נמי משמע ופריך מהעושה
לולב לעצמו זקתני נטלו לצאת בו אומר על נטילת לולב וקשיא למאן זמברך לבער ומשני שאני החס זבעיזנא זאגבהינהו נפק ביה ופריך אי
הכי לצאמ יצא בו מיכעי לי׳ ומשני משום זקכעי למימני סיפא לישכ כה מנא רישא לצאמ כו וצריך לומר על כרחך הואיל והמצוה לא נגמר עזיין
לגמרי זבעי ניענוע מברך ועוז כזאמרי׳ בסוף פירקין )דף מא (:מנהגן של אנשי ירושלים אזס יוצא ממוך בימו ולולבי ביזו נכנס לבימ הכנסמ
ולולבו בילו קורא ק״ש ולולבו ביזו אע״פ שכל אלו הזבריס אין מעכבין מ״מ הואיל ויש בזבר מצוה מן המובחר חשיב כעובר לעשיימן ובהזיא אמר
בירושלמי לברכופ פרק הרואה גבי ציצימ העושה ציצימ לעצמו אומר בא״י אמ״ה אקב״ו לעשומ ציצימ נמעטף בה אומר אקב״ו להפעטף בציציפ
והיינו טעמא לפי שהמצוה מושכמ כל זמן שהוא מעוטף ועומל ומ״מ לא לגמרי למי ללולב להמס מברך על נטילמ לולב ומשנטל עברה כבר
עיקר מצוה והתם בירר פליגי מצומ מאימפי מברך עליהן רבי יוחנן אמר עובר לעשיימן רכ הונא אמר כשעמ עשיימן:
הלוקה לולב מחבירו בשביעית .פירש בקונטרס למעס הארץ מוקמי לה בגמרא ועס הארץ לגבי חבר לא קרי פבירו ועל מנס למק
לאשכחן כלובפי טובא לקרי ליה חבירו לפנן בפ׳ הניזקין )גיטין סא .ושם( משאלפ אשה לחברפה הפשורה על השביעיפ ובפרק בכל
מערכין)עירובי! לב .ושם( האומר לפבירו צא ולקט לך תאנים מתאנמי אוכל מהן עראי ומעשרן ולאי וקפני סיפא בל״א בעם הארץ ובשבמ פרק
9
שואל)דף קנ (.לא יאמר אלם לפכירו שכור לי פועלים ומוקי לה בחבירו נכרי:
וליתיב ליה דמי האתרוג בהדיא .מ״ט אין רשאי ללוקחו לאי משום לאסור לעשות סחורה בפירופ שביעימ לא חשיכ סחורה אלא כי ההיא
למסכת שכיעיפ פ ״ ז ) מ ״ ג ( לא יהא לוקח ירקות שלה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ילו לקח לעצמו והומיר מותר למכור
פי׳ היינו לוקח היינו לוקט כלקפני סיפא אבל הוא לוקט ובהליא קפני בפוספתא ולא יהא לוקט וכשמוכר כשוק הוא הלוקט עצמו אסור ]לללקט[
לאכלה אמר רחמנא ולא ללקט לסחורה להיינו למכור אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ילו ללא חשיב סחורה כיון להוא לא ליקטם וכירושל׳ אמד׳
האמין מלקטין ואחר מוכר על ידהן לעל י ד הבלעה מוכר שלו ושל חבירו א״ר יוסי בר בון ובלכד שלא יעשו פלטר פי׳ ולא יהא מוכר בההוא
אהרא כל שעה וסופד שביעימ לפנן פ״ק לר״ה ) ד ף כב .ושם( ופ׳ זה בורר )סנהדרין כד (:היינו כי האי גוונא ואפשר הקונה מחבירו כלי להרויח
ולמכור ביוקר היינו נמי סחורה ובפי ז׳ לשביעימ )מ״ג( חנן שאין עושין סחורה בפירופ שביעימ ולא בככורומ ולא במרומומ ולא בנכלומ ולא
בטרפו׳ ולא כשקצים ולא כרמשי׳ לא משכחת שיהו כולם שרם לענין סחורה אלא בי האי גוונא לבהליא שרא רחמנא למכור כלכמיב או מכור לנכד:
שאין מוסרין לעם הארץ דמי פירות שביעית .פי׳ הקונט׳ להתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה שכל סירופ שביעיח חייבין להפבער
בשביעית הן ודמיהן ולא יעשה בהן סחורחו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר וקשה דא״כ לישתרו כל אותן דתנן כמס׳ שכיעית
פ ״ ז ) מ ״ ה ( שיש להן שביעיפ ואין להם ביעור ובהליא פ ד ך בשמעתין אי הכי ״(לולב אין לו ביעור דמתקייס הוא וקא אסר למסור דמיו לע״ה
אלא ה״ט לאיכא איסורי טובא שאין ע״ה נזהר לאסור לקנומ בהן בהמה טמאה עבד׳ וקרקעו׳ חלוק וטלימ ומנעלי׳ ואין נופנין לא לבייר ולא
לבלן ולא לספן ולא לספר לשכיעית לאכילה ולשתיה ולסיכה ולא לשאר לבדם ואסור לפרוע מהן חובו ואין מספר לדנים ולאיסורים שיש בסירומ
יותר
ממזון
שלש
שביעית שצריך לנהוג כהן קלושת שביעיפ:
סעודות .משמע שיש בלמי אתרוג יותר ממזון שלש סעולות והא לפנן פ״ו למעילה
) ד ף כא(.
נתן לו שמי פרוטות ואמר לו לך
והבא לי אחרוג באחת ובאתת רמון התם באתרוג פסול ללא כעי ליה אלא לאכילה אבל הכא כשר והלר לברכה למיו יקרים:
מעות הללו מחוללין על פירות ש י ש לי בביתי .פלוגתא היא בשמעתא לצנועין במרובה )ב״ק ס ח :ושם( גבי כרם אס יכול לחלל מה שביל חבירו
ולמאן לאסר קשה מה מועיל כאן וי״ל להכא קגסא בעלמא הוא ולכווחה אשכחן פרק האיש מקלש )קדושי! ד ף נ ה :ושם( לאין לוקתין
כהמה טמאה ועכדיס וקרקעות כמעומ מעשר שני ואס לקח יאכל כנגדם ומפרש התם קנסא:
בד״א
עין משפט
נר מצוה
פ ט א סוש׳׳ע א״ס סי׳ גו
סעיף א בהגהה:
צ
ב מיי׳ ס״א מהל׳
ברכות הל׳ ב׳ וסי״א
הל׳ ג׳ וס״ד מה׳ תפילין
הלכה ז׳ סמג עשין כו
נווש״ע א״ח סי׳ כה סעיף
ח וסי׳ קנח סעיף יא:
צא ג ד מיי׳ פ״ח מה׳
שמיעה הלכה יא:
צב
ה
שס הלכה
י:
רבינו חננאל
וכן לא יאמר יהא שמיה
רכה והדר מכדך .אמר
משה
ליה רב ספרא
שפיר קאמרת ,אלא מיהו
בתרוייהו הכא והתם ,הדא
מלתא היא ,ואסוקי מלתא
לית לן בה .פ ת נ י ׳ מקום
שנהגו לכפול יכפול .תנא
רבי כופל בה דברים.
ר׳ אליעזר בן פרטא,
מוסיף .ואוקימנא מוסיף
לכפול ,מאודך ולמטה.
לכרך אחריו יברך ,הכל
כמנהג המדינח .ואוקמה
אביי לא שנו אלא לאחריו,
אבל לפניו מצוה ,דקיימא
לן כל הברכות כולן מברך
עליהן עובר לעשייתן .פי׳
כדכתיב וירץ אחימעץ
דרך הככר ויעבר את
הכושי ,כלומר רץ אחימעץ
הכושי.
את
והקדים
הלוקח לולב
פיםקא
מחבירו בשביעית נותן
לו אתרוג במתנה כוי.
לא רצה לתת לו אתרוג
במתנה ,מבליע לו דמי
אתרוג בלולב .פי׳ אם היה
שוה הלולב זוז והאתרוג
זוז )0נותן לו שני זוזים
בלולב ,ולוקה האתרוג
בחנם .כי בפירוש לתת דמי
פירות שביעית לעם הארץ
אסור .והאתרוג שהוא פרי
אסור בהנאה ,אבל הלולב
שהוא כמו עץ ואינו פרי,
הייתןי[ אומר כי אין בו
איסור ,ןמיןהא דאמרינן
לקמן שהוא אסור] ,א[לא
משום דהוא לולב בן שנה
ששית שנכנס בשביעית.
דתניא אין מוסרין פירות
שביעית לעם הארץ יותר
ממזון שלש סעודות ,ואם
מסר אומר לו מעות הללו
מחוללין כוי .פי׳ מזון ג׳
סעודות כדי מזונו ליום
אחד ואפילו לשבת.
עין משפט
נר מצוה
צג א ב ג מיי׳ ס״ח מהל׳
שמיטה הל׳ יכ וס״ו
שם הלכה א:
צ ד ד מיי׳ ס״א מהל׳
מעשר שני ונ״ר
הלכה ה:
רבינו חננאל
ג׳
מזון
ואקשיגן
סעודות מן המופקרות
ותו לא ,ורמינהי הא
פייט
בשביעית
״תנן
הפיגם והירבוזין השוטין
)והכסופר(
יחלגלוגות
שבהרים
!והכוסבר[
)שבגנות(
־הכרפס
והגרגיר
שבנהרות[
מן
פטורין
שבאפר,
המעשר ,ונלקחין מכל
<דם בשביעית ,לפי שאין
:יוצא כהן נשמר .קתני
זיהא מן המופקר ונלקחין
ןכל אדם בשביעית ,ולא
;תני ג• סעודות .ופרקינן
:כדי מן ,פי׳ כדי מזונותיו,
:לומר כדי שימכור אלו
יקנה בדמיהן פת ובשר
:די אכילתו .ולא קשיא.אי
זכי שאין מוסרין לו
:שביעית יותר ממזון ג׳
!עודות ,אפילו ל]ולב[ לא
]ממנו[
)ממון(
קנה
::דמים] .ושנינן לולב[
זשןנינו[ במשנתינו הוא
ששית
משנה
שנכנס
שביעית ,כי הוא ]נ״א:
שהוא[ חשוב מפירות שנה
ששית ,לפיכך מותר .ואם
תאמראיהכיליתני במתני׳
מותר,
האתרוג
י1גם
׳נוקמה באתרוג בן ששית
הנכנסת לשביעית .לא
!:צית אמרת הכי ,דאפי׳
י;תרוג בן ששית שנכנס
־־שביעית אסור ,דבתר
ולא
אזלינן,
־קיטה
של
לחנטתו
היישינן
אתרוג.
1
לט:
לולב הגזול פרה שלישי ם וכה
מםורת הש״ם
ובא .חבר זה ואובל אותם הפירות בקדושת שביעית אכילה ושתיה
בד״א למזון שלש מיהא מוסרין בלוקח מן ההפקר שראה חבר
וסיכה והללקמ הנר שהן הנאומ המומרומ בהן כלמפרש במס׳ שביעית
זה שנתלקטו פירומ הללו בשרה המופקר שאין ע״ה זה
)ס״ח מ״ב> :גד״א .למזון ג׳ סעודומ מיהא מוסרים בלוקח מן המופקר
שומרן הואיל ולא ראינוהו חשול מותר למסור לו מעט אבל לא הרבה
שראה חבר זה שנפלקטו סירופ הללו בשלה המופקר שאין ע״ה זה
שלא תהא עינו צרה להצניען אבל בלוקח מן המשומר שהשרה זו מקום
שומרו הואיל ולא ראינוהו חשול מופר
משומר בגלר ופתח נעל זה נתשל
למסור לו מעט אבל לא הרבה שלא
לענין שאינו מפקירן שאמרה מורה
ובא ואוכלן בקדושת שביעית א בד״א בלוקח
מהא עינו צרה להצניען :אגל בלוקח מן
משמטנה ונטשהה ואבלו אביוני עמך
מן המופקר אבל בלוקח מן חמשומר אפילו
המשומר .ששרה זו היפה משומרפ בגלר
והערמה היא שמוכרן על יל כך פי׳
בכהצי איסר אסור מתיב רב ששת ומן
ופתפ נעול זה נמשל לענין שאינו מפקיר
בקונט׳ ולא יתכן פי׳ זה לפי מה
המופקר ג׳ סעודות ותו לא ורמינהי בהפיגם
לעניים לכתיב )שמוח כג( ואכלו אביוני
שפירשנו בשם ר״פ פ״ב לכתובות
א>והירבוזין וחשיטים וחלגלוגות והכוםבר
עמך וגו׳ והערמה היא שמוכרן על יל
) ד ף כל .ושם( גבי שלי חלש ושל חברי
על יל :הפיגם .עשב שקורין רור׳׳א:
ישן לסחם ע״ה אינו חשול אא״כ
שבהרים והכרפס שבנהרות והגרגיר של
הירבוזין .הנפל״ש בלשון אשכנז וכאן
יולע ביה שהוא חשול ואי בולאי חשול
אפר פטורין מן המעשר וניקהין מכל אדם
קורין לו אוידל״ש והן עשבים וטעמם
מיירי הכא א״כ מן המופקר נמי ליפסר
בשביעית לפי שאין כיוצא בהן נשמר הוא
קרוב ללולבי גפנים :והשיטין .אישפרו״ש
הפיגם וכו׳ וכל הני לחשיב המס ואומר
נ
מותיב לה והוא מפרק לה בכדי מן שנו וכן
ומין ירק הוא :וחלגלוגוס .פולפי״ל:
ר״ת לפירומ מן המשומר אסולין
אמר רבח בר בר חנח א״ר יוחנן בכדי מן
והפוסגר של הרים .אליינלר״א והוא גלל
כללרשי׳ בת״כ ואת ענבי נזיריך לא
שנו מאי משמע דהאי מן לישנא דמזוני חוא
בהרים אבל הוסבר של גנה תשוב הוא:
מבצור מן המופקר אתה בוצר ואי אתה
דכתיב 1וימן להם המלך וגו׳ אי הכי לולב
והפרפס של נהרות .שקורין בלע״ז
בוצר מן המשומר לנדריך משמע לנזר
קרישו״ן אבל של גנה משוב הוא .ר״א
מהן בני ארס וכן פי׳ בקונט׳ בשם
נמי לולב בר ששית הנכנם לשביעית הוא אי
כרפס אפי״א וכן שמעתי אבל נראה
רבומיו בסוף יבמומ ) ל ף קכב (.גבי
הכי אתרוג נמי בת ששית הנכנסת לשביעית
שאינה גדילה בנהרומ :והגרגיר של
נכרי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר
היא אתרוג בתר לקיטה אזלינן והא בין ר״ג ובין
אפר .אורוג״א הגלילה באחו אבל של
פירומ הללו של ערלה הם של נטע
ר׳ אליעזר לענין שביעית אתרוג בתר חנטה
גנה חשוב הוא :פטורין מן המטשר.
רבעי הס של עזקה הס לא אמר ולא
אזלינן דתנן ״אתרוג שוח לאילן בג׳ דרכים
בכל השנים כרמפרש טעמא שאין כיוצא
כלום לא נחכוין זה אלא להשביח מקמו
ולירק בדרך אחד שוח לאילן בג׳ דרכים
בהן נשמר שאין פשובין על הבריומ
כלומר של עזקה מפרלס מעוזק וגלר
אחד
ילערלח ולרבעי ולשביעית ולירק בדרך
ומפקירין אומן לכל והפקר פטור מן
סביב לו והיא שביעיח והקשה שם
המעשר לכתיב)דברים יד( ובא הלר כי
בקונטרס על פירושם מה איסור יש
שבשעת
אין לו חלק ונחלה עמך ברבר שאין לו חלק ונפלה עמך יטול מעשרותיו
כאן אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ולא שנא מן המופקר
יצא הפקר לקט שכחה ופאה שיש לו חלק עמך :זניקחין מפל אדם
אסור וקולם הזמן אלו ואלו מותרין ופירש שם לעזקה עיר שבארץ
בשביעית .ואף על גב רשביעימ נהגא במופקריס מפני שאין כיוצא
ישראל ופירוחיה משובחים ואס היה עובר כוכבים זה בחוצה לארץ
בהן נשמר והוה ליה לוקח מן המופקר ואף על גב ללא ירעינן ביה
ומשבחן ואומר מעזקה הן אין חוששין ללבריו לענין שביעיח לאין נוהגין
בהאי לולאי הפקיר מחזקינא ליה בהט לאין לרך לשומרן לפיכך
בחו״ל לאמרינן עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית ולענין שלא
מוסרין לו למיהן ולא חשלינן ליה שיצניעס לסחורה אלמא בלוקח
לעשר עליהן מפירות חו״ל משוס מן הפטור על החיוב ופירוש ראשון נראה
מן המופקר מסרינן טובא להא ונקחין קתני משמע אסי׳ טובא :בכדי
לר״מ למן המשומר אסורים כלפרישימ ועזקה לשון ויעזקהו ויסקלהו
מן .בכלי מזונותיו שנו לנקחין והיינו שלש סעולות :וימן להם המלך.
)ישעיה ה( כמו בית יעזק היתה נקראמ לפנן פרק ב׳ לר״ה ) ל ף כג(:
בצרכי סעולה משמעי קרא בלניאל )א׳( וימן המלך ויפרנס המלך:
ולהשביח מקחו אומר כל זה לפירות של יללה טובים משל זקנה ופירות
אי הפי .לאין מוסלין למי שביעימ לעס הארץ לולב נמי לא נזבין
הסרלס השמור טובים משל הפקר שיל הכל ממשמשים בהן וקשו להו
מיניה שאף בו נוהג שביעימ וטעמא מפרש לקמן :ומשני לולב בר
יליס וגם ממהרים ללקטם קולס בישולם והא לקאמר הכא אפי׳ כחצי
ששיה הנפגם לשביעית הוא .לעל כרמך בפמשה עשר יום שמראש
איסר אסור היינו משוס לאסירי באכילה ושומרי ספיחים בשביעימ לפ׳
השנה על המג לא גלל וקיימא לן אילן בתר חנטה אזלינן ביה במסכת
הבית והעלייה )ב״מ ל ף קיח (.לא שומרים מן האכילה ללא היו צריטן
ראש השנה )דף יג :>:אתרוג בהר לקיטה אזלינן .לחלוק משאר אילנות
לשומרם מבני אלם למאיליהס היו פורשים כשהיו יולעין שהן לצורך
ולינו כירק שהלכו בו בתר לקיטה משוס לגלל על כל מיס כלאמרינן
העומר ולא היו שומרין אופס אלא מבהמה מיה ועוף ומיהו קשה
בר״ה )דף יד (:ותבואה ואילנות גרילין על מי גשמים ואתרוג גלל על
לר״ת ללא אסר בת״כ מן המשומר אלא בבצירה כררך הבוצרים אבל ע״י
כל מים שמשקין אותו תמיל כירק כלאמרינן בס״ק לקלושין <דף ג:>.
שינוי שרי כלקמני סיפא מכאן)א> אמרו תאנה של שביעית אין קוצצין
בין לר״א בין לר״ג .ראפליגו באתרוג לענין מעשר מולו לענין
אותה במוקצה אבל קוצה בחרבה אין לורכין ענבים בגפ אבל רורך הוא
שביעית לבתר חנטה אזלינן ביה :לערלה .שנוהג בו כאילן וכן
בעריבה אין עושין זיתים בבל ובקוטב אבל כותש הוא ומכניס לבלילה
רבעי נוהג בו :ולשביעית .ראזלינן ביה לענין שביעית בתר חנטה:
ואמן המשומר קאי ועוד דמשמעמין משמע דלא אסר מן המשומר
אפילו כחצי איסר אלא לפי שמוסר למי שביעיח לחשוד אבל פירות
שבשעת
מיהא לאכילה שד לאי אסירי וכי לרך לקנות לבר האסור ומיהו קשה לרישא לקרא לריש ליה הפס לאיסור אכילה לקפני רישא אפ ספיח
קצירך לא תקצור מכאן סמכינן על הספיחים שהן אסולין ועול לכולה סיפא לתאינה של שביעית סתס משנה היא פרק ח ׳ ) מ ״ 0משמע דבסתס
שביעימ איירי שלרך להפקיר אע״ג לבגמרא לירושלמי מייתי עלה כולה לרשא לתורת כהנים :לרבעי .הך משנה אמיא כמאן לאמר נטע
רבעי בפרק טצל מברכין »(<לף לה :>.ולשביעית .ירק נמי אית ביה שביעית אלא מפרש בירושלמי פרק ב׳ לביכורים כגון אמרוג בת
ששית הנכנסת לשביעית הרי היא לבעלים כאילן לבתר חנטה ולא טרק לבתר לקיטה והא ללא פנא שוה לאילן לענין כלאים י()ולא( הוי כלאי
הכרס מה שאין כן בירק ולענין לר״ה שלו שבט כאילן אע״ג ללאחר לקיטתו עישורו טרק ומ״מ ר״ה שלו שבט כאילן כראמרינן פ״ק לר״ה )לף
י ל :ושם( ללא תנא אלא מיד לבהא אזלינן בתר חנטה ובהא אזלינן במר לקיטה וא״ת ואמאי לא אזלינן באחרוג במר לקיטה לכל לבר כיון לגרל על
כל מיס כירק להט משמע פ״ק רר״ה )ג״ז שם> באספך מגרנך ומיקבך מה גורן ויקב שהן גלילין על רוב מים ומתעשרין על שנה שעברה יצאו
ירקות שגדלים על כל מיס ממעשדן לשנה הבאה ואע״ג למעשר ירק לרבנן מ״מ לענין שביעית לאוריימא ררשא גמורה היא וי״ל משום לררשינן
פ״ק לר״ה ) ל ף י (.גבי ערלה פעמים שברביעית ואסורים משום ערלה וא״מ להבא משמע לאזלינן בירק בתר לקיטה לענין שביעית וכמסכת
שביעיפ )פ״ט מ״א( פנן כל הספיחים מוחדן חוץ מספיפי כרוכ ופירשנו שם ע״פ הירושלמי לאייד כספיחי ששית הנכנסין לשביעית ומיתרצא
בהט ההיא לפ׳ מקום שנהגו ) ל ף נא :ושם ו לתניא איפכא אסולין חוץ מספיחי כרוב ונראה לפרש להא ראזלינן בירק בחר לקיטה היינו בשלא
נגמל גילולס בששית אבל נגמל גילולס בששימ שלו בין לל״ע ללדש שגדלים על לוב מיס בין לל׳ יוסי הגלילי ללריש שגדלים על מי שנה
שעבלה ס״ק לל״ה <לף יל (.מיד להוה אבצלים הסדסים להמס שמנע מהם מים ל׳ יום לפני לאש השנה לאפילו מאן לפליג המס הכא מולה
ללר״י הגלילי כיון מגמר גילולס נמצאו גלילים על מי שנה שעברה ותו לא גללי על מי שנה הבאה ולל״ע נמי טון לפו לא גללי על כל
מיס יצאו מתולמ ילקומ הגללים על כל מים כלקאמלינן בילושלמי גבי בצלים הסריסים פ״כ לשכיעית אמר ר׳ מנא מטון שמנע מהן מים שלשים
יום לפני ל״ה נעשו כבעל שמספקת במי גשמים ומתעשלין לשעבל וכן נלאה לגבי אולז ולוחן בל׳׳ה פ״ק <לף יג 1:ליהב להו שמואל לין ילק
לבמל לקיטה וקאמל הכל הולך אחל גמל פ ד אלמא גמל פלי עיקל אלא לנקט בכל לוכתי לקיטה משוס לללך ללקט בגמל פ ד והנהו גמל
פדים כיחל אלא שאין ממייכשין טמל כלקאמדנן לעשרה פלכים פלכים ומיהו קשה מאמלוג לאמדנן פלק קמא לל״ה ) ל ף יל >:באהלוג
שחנטו פילומיה קולס חמשה עשל לאילך שבט ונלקט באחל בשבט ומשמע משום למספקא ליה אי אזלינן באמלוג במל חנטה כל׳
אליעזל
א( שניעיח פייט מ״א,
ג( ר״ה יד :קדושין נ:
נכורי׳ פ״כ מ״ו ,ג( ]ועי׳
מוס׳ קדושין כ :ד״ה
אתרוג[ ,י( ןצ״ל דלא[,
תורה אור השלם
. 1וימן להם הטלף• דבר
יום ביומו מפת בג המלך
ימיין משתיו ולגדלם
שנים ש ל ו ש ומקצתם
יעמדו לפני המלך:
דניאל א ה
הגהות הב״ח
)א( תופ׳ ד״ה נד״א דמזון
וכו׳ מכאן אתה אומר
תאנה:
לעזי רש״י
רוד״א .פיגם )צמח(.
הגפל״ש )הנפיד״ש(.
חמציץ )צמח ,בגרמנית(.
אוידל״ש )אוישילי״ש(.
חמציצים )צמח(.
אישפרו״ש
)אישפריי״ש(.
אספרגוסים.
פולפי״ד )פולפיי״ר(.
רגלה ,חלגלוגה )עשב בר(.
אליינדר״א .כוסבר.
קרישו״ן .שחלים.
אפי״א .כרפס.
אודוג״א .אורה )צמח(.
מוסף רש״י
לאילן
שוה
אתרוג
בג׳ דרכים .ערלה ורכעי
נוהג גו כאילן ולעני!
שטעית הולכין כפירותיו
אחר המנטה כאילן ולא
אחר לקיטה כירק !קדושיו
ב !:או :שוה לאילן לילך
אחר חנטה לענין ערלה
ורכעי ושביעית ;ר׳-ה יד.!:
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
מסורת הש״ם
א( ]ל׳־ה טו .תוסס׳ שכיעימ
סוף ס״ל[ ,פ( נצ״ל לתניא[,
ג(
נ״ק
]ע״ש כל
קא:
הסוגיא[ ,ל( ]ניצה לג .ע״ש
נלריס סנ .ע״ש נייק קנ,[.
ה( ב״ק קב ,.ו( ]מכות יג,[.
0רש״ל מ״ז,
תורה אור השלם
והיתה שבת ה א ר ץ
.1
לבם
לך
לאבלה
ולעבדך
ולאמתך
ילשכיי־ך
ולתישבי
הגרים עמך:
ויקרא כה ו
הגהות הב״ח
)א( גפ׳ אמרו אתרוג אחר
לקיטה:
מוסף רש״י
לקיטתו
שבשעת
עישורו.
שאס
כשניה
חנטה
כשלישימ
ונלקטמ
מתעשר כלח שנה שלישית,
טרק ,לפי שאף הוא דרכו
ליגלל
על כל
מיס ,הכי
מפרש
לה
כשמעתתא
קמייתא לקדושין נר׳־ה יד!:
הולנין
שאין
לעני]
נו
מעשרות אחר חנטה כשאר
אלא
אילנות
שנה
אחר
שנלקט כו טרק .המעשרות
משמנות כסלר השניס ,שנה
ראשונה של שמיטה מעשר
ושני,
ראשון
כשניה,
וכן
אכל שלישית מעשר ראשון
ומעשר
עני,
נשניה
ונלקט
נשאר
חנט
ואס
נשלישימ
אילנות אחר חנטה
ובאתרוג אחר לקיטה טרק
!קדושי!
שביעית
ב.(:
מ א ן דכר שמיה .לקאמר
דאימנו עלה רבותינו אלמא
איכא מאן דפליג)ר״ח טו.!:.
אתרוג
אחר
למעשר.
לעני! חדש וישן
ולעני]
שניה
או
שלישית
לשלישית
לרביעית,
לקיטה
נכנסת
הנטה
ואחר
לשביעית .נין להפקר כין
לניעור כשאר אילנות ,ונח
הנננסת
שטעית
הוא
הפקרה
המעשר,
לשמינית
פוטרה
דאילו
בשאר
מעשר
מן
לענין
שבוע
שני
אזול ביה רבנן בתר לקיטה
לגבי מדש ויש! ומעשר שני
ומעשר עני משוס
דדרכו
ליגדל על כל מיס
טרק,
מפרש
והכי
קמייתא
דקדושין,
לשאר
בתר
גשמעתא
אבל
דבריו
שוה
לאילן
חנטה
)ר׳׳ה
טו.(:
שגבבן
לעשות
לחובה.
מהן מחבוא ,אוצר לימות
התורף 1ב״ק קא.;:
משום
בהן
שביעית.
לאחר
לנר
מן
ויהנה מהן אף
זמן
שהנאתו
אין
קדושת
הביעור
!שטו.
וביעורו שוה.
שבשעת הנאתו כלה
העולם !שם(.
שלאתר
עצים.
יצאו
ביעורן
שנעשים גחליס הוא להויא
עיקר הנאתן !שם( .והא
עצים
איכא
שמאירין
דמשחן.
כנר
כילו
לנושא]
אכוקה
והנאתן
וביעורן שוה תיחול עלייהי
שביעיח » ש ש .סתם עצים
להסקה הן ע ו מ ד ץ .ולא
להאיר
הלכך עצים נינהי
ומעיקרא
לא חל
עלייהי
שטעית !שם קב .(.ועצים
להפקה תנאי היא .אינא
אליעזר אי בתר לקיטה כרבן גמליאל נהג בו שני עישורין אלמא
שגשטס לקיטתו טישורו .שאם מנט בשנה שניה שמעשרוהיה מעשר
דמאן לאמר במר לקיטה אע״ג דנגמר פרי ]כבר[ דהרי מנט בשבט
ראשון ומעשר שני ונלקט בשלישימ לשמיטה שמעשרומיה מעשר
של שנה שעברה ולא נלקט עד שבט אחר ושמא אתרוג חלוק
ראשון ומעשר עני מתעשר כדין מעשר שלישית ואילו שאר אילנות
משאר פירומ לפי שדרכו לעמוד באילן שתים ושלש שנים וכל זמן
שפנטו פירותיהן בשניה ונלקטו בשלישית ממעשרין כדין שניה.
שממקיים באילן גלל בכל שנה ושנה
ולענין מעשר השוו אתרוג לירק
אי נמי אע״פ שפנט בשבט של שנה
למעשר פירות האילן ררקות לרבנן
״שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל
שעברה זימנין לאין נגמר גילולו על
ומעשר גורן ויקב לאוריימא ובגורן
ר׳ אליעזר אומר אתרוג שוה לאילן לכל
שבט אפר וניפא השמא לנקט רבי
רקב ילפינן בראש השגה )לף יג(:
א(
דבר הוא דאמר כי האי תנא דתניא א״ר
יופנן פ״ק לד׳ה )לף טו >:גבי אפרוג
שמפעשר אחר השנה שהביאו שליש
יוםי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים
אפילו כזית ונעשה ככר כלומר לע״י
מקראי ואסמכו רבנן מעשר לבריהס
אתרוג אהד לקיטה למעשר ורבותינו נמנו
מי שנה הבאה גלילה ומיהו כזית
אגורן רקב מה גורן רקב מיומליס
לאו לווקא בעינן להא רבי יוהנן
שגריליס על רוב מיס להיינו מי
באושא ואמרו בין למעשר ב בין לשביעית
בחר חנטה אזיל ושמא לא חשיבא
גשמים וממעשרין לשנה שעברה אף
שביעית מאן דבר שמיה חםורי מיהסרא
פנטה באתרוג פחות מסית:
כל הגרילין על רוב מים כגון פירומ
וחכי קתני אתרוג אחר לקיטה למעשר
האילן ממעשרין לשנה שעברה יצאו
ורבותינו נמנו כאושא .אית
ואהר הנטה לשביעית ורבותינו נמנו באושא
ירקומ שגלילין על כל מים שממעשריס
לגרסי פ״ק רר״ה )לף
בתר למיטה בין למעשר
ואמרו אתרוג
לשנה הבאה ואחרוג גמי גלל על כל
ט ו ( :אמרוג אפר מנטה בין למעשר בין
בין לשביעית טעמא דלולב בר ששית
מיס כירק :לכל דכר .אף למעשרות:
לשביעימ וסברי כרבי אליעזר דלעיל
הנכנם לשביעית הוא הא דשביעית קדוש
הוא דאמר .תנא לממני׳ דמקפיד
ואי אפשר לומר כן כדמוכת בשמעתין
אאתרוג :י>)דאמר( כי האי תנא.
אמאי עצים בעלמא הוא ועצים אין בהן
דגרס אחר לקיטה ושלש מחלוקומ
נ
דקמני ורבומינו נמנו באושא ואמרו
קנים
״עלי
>)דתנן(
שביעית
קדושת
משום
יש
לחובה.
שגבבן
בדבר:
אתרוג אמר לקיטה בין למעשר בין
ועלי גפנים שגבבץ לחובת על פני השרת
לפרש דווקא נקט ויש לסרש אורחא
לשביעית :טעמא דלולב בר ששית
דמלמא נקט :לקטן לאכילה.
גלקטן לאכילח יש בחן משום קדוש׳ שביעית
כוי .קושיא היא כלומר לעיל אמר
אי בסמס היו לעצים לא היה מועיל
לקטן לעצים אין בתן משום קדושת שביעית
דהיינו טעמא דלולב ניקמ משוס
מפרש לאכילה מידי דהוה אעציס
שאני תתם דאמר קרא 1לכם לאכלח לכם
דבר ששית הוא הא שביעית הוא
דמשחן שליקטן להאיר לרבא לאמר
דומיא דלאכלח מי שחנאתו וביעורו שוה
אסור ונפקא מינה שלולבי שביעית
סמס עצים להסקה ושמא הני סחמייהו
קדושת שביעית נוהג בהו שלא
וחאיכא
ביעורן
אחר
שתנאתן
עצים
יצאו
להט ולהכי הלכך אזלינן במר מפרש:
ליקח בלמיהן חלוק וטלית :שגבבן.
עצים דמשחן דחנאתן וביעורן שוח אמר
ועצים דהסקה תנאי היא .אי
שכינסן לאוצרן :לחובה .לשון מחבא:
י(
ועצים
עומדין
חן
ולחםקח
עצים
םתם
רבא
נהגא בהו שכיעימ או לא
לקטן לאכילה .למאכל בהמה :שאני
לאיכא מנא ללטש לכם לומיא
לחםקת תנאי חיא דתניאהי י אין מוםרין
התם .גבי עצי הסקה להט לא
ללאטלה למעוטי כל שהנאתו אמר
פירות שביעית לא למשרח ולא לכבוסח
נוהגין בהן שביעית לאמר קרא
כיעורו וממעט עצי הסקה ואית ללא
ר׳ יוםי אומר מוסרין מ״ט דת״ק דאמר קרא
והיתה שבת וגו׳ ומשמע לכס לכל
ממעט אלא לבר שהנאתו אין שוה
לאכלח ולא למשרח ולא לכבוסח מ״ט דרבי
צרטכס וכתיב לאכלה למימרא לאין
בכל אלם כגון מלוגמא חילוף
ו
מותר ליהנות מפירות שביעית אלא
ואפילו
צרכיכם
לכל
>לכם
לכם
קרא
אמר
יוםי
ואפיקטויזין כך פירש בקמט׳ ורבותינו
הנאה הלומה לאטלה :שהנאתו
למשרה ולכבוםח ות״ק תא כתיב לכם חחוא
היו גורסין וסתם עצים להסקה ניפנו
וביעורו שוה .כלומר שהנאמו וביעורו
לכם דומיא דלאכלה מי שהנאתו וביעורו שוד.
תנאי היא ופי׳ בקונט׳ לטרח עלה
שממבער מן העולם באין כאחר כגון
לישבה ולא יכול ובהגוזל קמא )ב״ק
יצאו משרה וכבוםה שהנאתן אהר ביעורן
סיכה ושתיה והללקמ הנר .ומהך
לף קב (.סי׳ בקונט׳ וזה לשונו תנאי
ורבי יוסי הא כתיב לאכלה ההוא מיבעי
לרשה נמי ילפינן שאין שביעית נוהג
היא איכא למאן דאית ליה סתם עצים
ליה לאכלה ולא למלוגמא כדתניא לאכלה
אלא בפרי העומל להנאומ הללו
להסקה ניחנו ולא חיילא שביעית
ולא למלוגמא אתה אומר לאכלה ולא למלוגמ׳
לה״נ מילרש קרא והיפה שבפ הארץ
ואפילו אעצים דמשחן ואיכא דסבר
נוהגמ במה שלכם לאכלה שהנאמו
אומר
כשהוא
לכבוםה
ולא
אלא
אינו
או
אעצים דמשחן מיהא חיילא והיינו
לומה לאכילה :יצאו עצי הסקה
לכם הרי לכבוםה אמור הא מה אני מקיים
פנאי רבנן סברי ספס פירוח לאכילה
משנעשו
שהנאתן אחר ביעורן.
לאבלה לאכלה ולא למלוגמא מה ראית
ניפנו וחיילא עלייהו קדושפ שביעית
גמלים אופין בהן אבל לולב עיקר
כלאמרי׳ לאכל דבר שהם וביעורן
לרבות את הכבוםה ולהוציא את המלוגמא
הנאתו לכבל את הבית והוא
שוה חיילא הלכך אפילו לקטן
מרבה
שעפ ביעורו וקלקולו ולמי להנאפ אכילה ועלי קנים וגפנים קיימי
למשרה ולכביסה לא מהניא מחשבה למיהוי כעלי קנים שלקטן לעצים
להט ולהט הלכך במר מפשבה אזלי :והא איכא עצים דמשחן.
ומשמרו להכא סממייהו להט ולהט אבל פירוח סממייהו לאכילה
עץ שמן שהעץ עצמו מדליקין בו להאיר כמו באבוקומ והוי
ומשעת יצירתן חיילא קלושה עלייהו ופו לא מהניא מחשבה לאפקועי
הנאתו וביעורו שוה נימא השתא מיהא אם לקטן להדלקת אורה
למשרה ולככוסה לאין נוהגין בקלושמ שביעית וגבי עצים נמי סתם
רנהגא בהו שביעית :ומשני סתם עצים .של היסק להסקה
עצים להסקה נימנו ולא חיילא אפילו אעציס למשחן ור׳ יוסי סבר
ניתנו לבריות וסתמן לאו להאיר קיימו הלכך לא נמתא בהו
לא אמרי׳ ספס סירומ לאטלה נימנו ומהניא בהו מחשבה כעלי
קלושמ שביעימ מעיקרא ואסילו לקטן להאיר :ה״ג עלים דהםקה
קנים וגפנים והיכא ללקטן למשרה הוי לבר שהנאתו אפר ביעורו
תנאי היא .ועצים להסקה גופייהו שהנאמן אחר ביעורן תנאי
ולא פל עליה שביעיפ :יצאו משרה וכבוםה שהנאתן אחר
היא אי נהגא כהו שטעית אי לא לאיבא תנא ללריש לכס לומיא
ביעורן .שמשעת ששרה הפשפן או הבגליס ביין שעה אחת
רלאכילה למעוטי כל שהנאתו אחר ביעורו כללרשינן לעיל ומההיא
נתבער ואבל והנאתו אינה על שילבש אופן בגלים כך פי׳ בקונט׳
ררשה אימעוט עצים ואיכא ללא ממעט מיניה אלא לבר שאין
ותימה לבהגוזל קמא )ב״ק לף ק א :ושם( קא חשיב מין הצבועין
הנאמו שוה בכל אלם כגון מלוגמא חילוף ואפיקטויזין .ואני שמעתי
הנאתן וביעורן שוה ומהאי טעמא הוה ליה לאחשובי הנאתו אחר
מרבותי שהיו גורסים וסתם עצים להסקה נינהו תנאי היא וכן
ביעורו שביעור כשעת צביעה ולכישה אחר כך ולמאי לבעי למימר׳
כתוב בכל הספרים וטרחתי מנעורי בכל צילי שיטת הש״ס
התם יש שבח סמנין על גבי הצמר ניחא לאין זה שייך גבי משרה
לישבה כפי לכריהם ואיני יכול ומצאפי גירסא זו כספר כתכ
ובכוסה ובקונטרס פירש שם למיני צבעים בשעת רחיחת היורה
ידו של רטנו גרשום בן יהולה מנוחתו כבול ובסלר ישועות של
כלה השורש וקולט הצבע בבגל נמצא הנאמו וביעורו שוה אבל
רבינו יצחק בר מנחם כתוב ואינו מוגה וכן נראה בעיני :אין
משרה וכביסה משעה שמטילין פשתן או בגל ביין נמקלקל ונבער
מוסרין פירות שביעית לא לתוך משרה .לשרופ פשתן ביין של שביעית:
והנאמו אינה על שלשה ימים או ארבעה שיהא הפשמן שרוי:
ולא לפבוסה .למיס בגלי׳ ביין של שכיעימ .משרה וכבוסה הנאתן אחר
ביעורן שמשעה ששורה הבגליס או הפשמן ביין שעה אמת נמבער
אין
למ״ד סחס עצים להסקה
ניתנו
ולא חיילא
מ.
שטעית
אפילו אעציס דמשחן ואיכא למאן דליח ליה ואעצים דמשמן מיהא חיילא !שם( .לא למשרה ו ל א לכבוסה .אין שורי! סשחן
טין של שטעית וכן אין מככשין כגדיס ,להוי סחורה ! ש ש .מי שהנאתו וביעורו שוה .הנאה שהיא כשעה שהוא כלה מן
העולם אתה ינול ליהנות מפירומ שניסית קודם זמן הניעור ,יצאו משרה ובכוסה שהנאתן אחר ביעורן .שמשעה שמטילין
ואבל לו והנאמו אינה על שילבש הבגלים :למלוגמא .לרפואה:
עין משפט
נר מצוה
א מיי׳ פ״א מהל׳
צה
שגי הל׳ ה
מעשר
]נווש״ע י״ד סי׳ שלא שעי׳
קנו[:
צו ב מיי׳ שס וס״ל מהל׳
שמיטה הלכה י״כ:
ג מיי׳ ס״ה מהלכוח
צז
שמיטה הלכה יא:
ד מיי׳ שס הל׳ י:
צח
רבינו חננאל
דתניא נמנו וגמרו באושא
אתרוג
בין
אחר לקיטה
למעשר בין לשביעית .כבר
זה
פירשנו
בראש
כולו
העניין
השנה לפיכך לא
הוצרכנו
להאריך
ומקשינן
וכי לולב כפרי
דמוקמת
הוא
ששית
עץ
לה
שנכנס
הוא,
בכאן.
בבן
לשביעית,
אין
ועץ
בו
קדושת שביעית .דתנן עלי
קנים ועלי גפנים שגבבן מן
השדה ,ליקטן לאכילה יש
קדושת
בהן
אין
לעצים
קדושת
שביעית,
משום
בהם
שביעית.
התם
שאני
ושגיגן
קרא
דאמר
לכם .ואמר קרא לאכלה,
לא
כלומר
לכם
ניתנה
שביעית
אלא
לאכילה.
)ו(בעינן
דומיא
דאכילה
לכם .ודרך המאכל ]נ״א:
האכילה[
ללעוס
המאכל
ולבער
בלעיסתו מתורת
אוכל,
וכיון
שמגיע
בחניכיו
נהנה
מן
חכו
המאכל בלעיסתו ,ונתבער
אותו
]כאחת[,
הפרי
נמצאת הנאתו ועת ביעורו
כאחד.
באין
פי׳
וזהו
הנאתו וביעורו שוין .וכל
דבר
וביעורו
שהנאתו
]נ״א:
ביחד,
קדושה
קדושת
שביעית[
חלה
עליו ,ואף על פי שאינו
נאכל ,והוא שניתן ליהנות
ממנו
כדרך
ששוה
בכל
האכילה,
יצאו
אדם.
עצים
שהנאתן
ביעורן,
כלומר אין הפת
ואין
נאפת
אחר
התבשיל
מתבשל אלא אחר שריפת
העצים ,הנה ביעורן קודם
להנאתן,
אין
לפיכך
קדושה חלה על העצים.
והא
ודחינן
דמשחן.
איכא עצים
דמשחן,
פי׳
כדכתיב
להתחמם,
ויכסוהו בבגדים ולא יחם
לו ,ומתרגמינן ולא שחין
ליה .כלומר עצים שעושה
המדורה
בהן
שבעת
להתחמם,
הדלקתן
מתחמם
הוא
נמצאת
בהן,
הנאתו ועת ביעורו ביחד,
ולמה אין קדושת שביעית
חלה
עליהן.
סתם
עצים
ודחי רבא
להסקה
הן
עומדין .פי׳ עצים להסיקן
תחת תבשילו ועל התנור
בו
לאפות
עומדים,
דלאו
את
הפת
לאפוקי
לולב
להסקה
והנאתו
לפיכך
עומד
בעת
יש
ביעורו,
קדושת
בו
שביעית .ומשום דהוא בן
ששית
שרי
שנכנס
לשביעית
לזבוני .וסתם עצים
להסקה
עומדים
ואין
מותרין
בשביעית
אלא
משום הנאתן אחר כיעוק
תנאי
מוסרין
היא.
התניא
פירות
אין
שביעית
למשרה ולכביסה .פי׳ כגון
פירות
שמלבנין
וכובםין
בהן ,כגון הבורית וכיוצא
בהן,
בשביעית
אסור.
מהאי טעמא דכתיב לכם
)יהיה( לאכלה ,בעינן לכם
דומיא
לאכלה
דלאכלה,
בעת
מה
הנאתו
מרבה
מתבערין אף לכם בעינא להיות ביעורו בעת הנאתו] ,לאפוקי משרה ששורין בו הפשתן ,וכביסה[ ,שמתכבםין ומתלבנין
אחר ביעורן ,ונמצאת הנאתן אחר ביעורן ואסור ,וכן העצים .ור׳ יוסי מתיר ,דייק לכם לכל צרכיכם ואפי׳ משרה וכביסה.
והאי דכתיב לאכלה למעוטי מלוגמא,
סשחן או נגד ביין נתקלקל ונכער והנאתו אינו אלא עד שלשה ימים ודי ,עד שיהא הפשתן שרוי וכן הנגד .והיינו תנאי ,דרננן
סנרי סתם סירות לאטלה וחיילא עלייהי קדושת שטעית ,כדאמרן לעיל דכל דנר שהנאתו וטפורו שוה חיילא ,הלכך אפילו לקט! למשרה וכנוסה לא מהניא מחשכה לאפקועי איסורן למיהוי כעלי קנים שלקטן לעצים דמשתרו ,דהמס סחמייהו להט ולהט אבל
סירות סתמן לאטלה ומשעת יצירתן חייל קדושתן ותו לא מהניא מחשבה לאפקועי ואסורין למשרה וכביסה דאין נהנין בקדושת שביעית אלא הנאה הדומה לאכילה ,וגני עצים נמי סמס עצים להסקה ניתנו ולא חיילא אפילו אעציס דמשחן ,ול׳ יוסי סבר לא
אמרינן סחס פירומ לאכילה ניתנו ומהניא בהו מחשבה כעלי קנים וגפנים ,דהיכא דליקטן למשרה הוי דכר שהנאחו אחר כיעורו ולא חל עלייהו שטעית כך מצאתי רש לשונות אחרים וזו שמעתי והגון !שם! .למלוגמא .אלנפשט״ר !שם.:
מ:
עין משפט
נר מצוה
א ב מיי׳ ס״ה מהל׳
צט
שמיטה הל׳ י:
ג מיי׳ ס״ו מהלכות
ק
שמיטה הלכה ח:
קא
ד מיי׳ שס הל׳ ו:
קב
ה מיי׳ שם הל׳ ז:
י
]מיי׳
קג
שם
ו[:
הל׳
ז מיי׳ שס הלכה ט
ופ״ל
מעשר
מהל׳
שני ונ״ר הלכה ו:
רבינו חננאל
ומרכה המשרה והכביסה
להיתר שכל אדם צריכץ
להן,
המלוגמא
וממעט
שאינה צורך הבריאים אלא
)והבאת(
:־ורך החולים,
ן והנאת[ עצים נמי מלכם
ולא
נפקא,
ילאכלה
כעי
דומיא
להיות
דרך
:׳נאתו וביעורו שוה .אמר
׳•׳
אלעזד
שביעית
אין
.::תחללת אלא דרך מקת,
שני בשנת היובל הזאת
; ר ,וסמיך ליה וכי תמכרו־׳מכר ,ש״מ דקדושת יובל
.עינא מקח וממכר ממש,
! תחללתבלא כלום אונאה.
י־׳ יוחנן אמר בין דרך
ובין
:׳קח
:לומר
דרך
אפי׳
חילול.
יאמר
אם
יללו פירות שביעית יהוי :חוללין על מעות הללו,
י רי אלו מחוללין .מאי
דכתיב כי יובל
י..עמא,
ייא קדש וגוי ,כקודש מה
י ודש אפי׳ דרך חילול,
•:׳:ף שביעית כמוהו .ור׳
;״לעזר ,האי מיבעי ליה
י:דתניא כי יובל היא וגו׳
י ה קודש תופס את דמיו
ו עשו אותן דמים קודש,
;•:ף שביעית תופסת דמיה.
ותניא כוותיה ,כי יוכל היא
ו ו ] :מה קודש תופס את
דמיו וכו•[ .או מה קודש
ריפסאתדמיוויוצאהקדש
י חולין ,אף שביעית תופסת
זי סיה
הפירות
ויוצאין
י חולין .ת״ל תהיה כל
רבואתה לאכול ,בהווייתה
רהא לעולם .כיצד לקח
כפירות
שביעית
בשר,
ד כשר והסירות מתבערין
בגרב יום טוב הראשון
ד ל פסח בשנה השביעית,
ו ׳;פורש
אחרק
בפרק
דזעשר שני .לקח בבשר
ד:ים יצא בשר נכנסו דגין,
לןח בדגין כוי ,הא כיצד
> חרון אחרק נתפס .כלומר
ד ןח בבשר דגין ובדגין יין
ו יין שמן ,השמן נתפס
ל :ד ו שהוא אחרון ,והבשר
ו׳ דגין והיין יצא לחולין,
ו׳ ירות
א נ״פ
עצמן
שביעית
הדמים
שנתפסו
ו״ פירות ,לא יצאו להולין,
א יא
הרי
הן
בקדושת
ע טעית .דייקינן מדקתני
ו^
נ :ן,
ברייתא
ככל
אחד
)ה(]ב[בשר ובדגין
ו :יין ובשמן ,לקה בכל
א זד,
ש״מ
דרך
מקח
א ן דרך חילול לא .תניא
כ״׳ יוחנן אחד שביעית
ו ,חד מעשר שני ,מתחללין
ע י בהמה חיה ועוף בין
ד ים בין שחוטין דברי ר׳
ל <יר ,וחכמים אומרים על
ש ^טין מתחללין על חיים
א ן מתחללין ,גזירה שמא
י ו ־ל מהן עדרים .הא דתני
ר יוסי בוא וראה כמה קשה
א :קה של שביעית ,מפורש
ב ,דושין פרק ראשון .וזו
ד ;ומועה עדיין צריכה עיון.
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
מסורת הש״ם
אין שביעית מתחללת אלא דק־ מקח .והא דתניא לעיל ) ל ף למ(.
מרבה אט אס הכבוסה ששוה בכל אדם .שהכל צריכין לה כמו
אכילה ששוה בכל אדם :מלוגמא שאינה שוה בכל אדם .שאין הכל
ואס מכר יאמר מעומ הללו מחוללין על פירות שיש לי בבית
חולין :ולא לזלף .יין שמזלפין בכית לריח טוכ :אפיקטויזין .להקיא
קנסא כעלמא כדפרישיפ לעיל :אבקה של שביעית .עיקר איסור
והוא כנוטריקון אסיק טפי זין מזון האוכל יומר מדאי מוציא ומקיא:
בעכודפ קרקע כגון חרישה וזריעה אכל משא וממן אינו אלא עשה
כמאן כר׳ יוסי .דלא ממעט אלא
כעלמא ללאכלה ולא לסחורה ועונש
הנאה שאינה שוה ככל והנך נמי
זה מפרש בפרק קמא לקדושין)לף כ(.
מרבת אני את הכבוםה ששוה בכל אדם
אינם אלא לצורך חולי ואסטניס והיינו
לסוף מוכר את מטלטליו ואפ בימו
ומוציא את המלוגמא שאינה שות לכל אדם
תנאי דלעיל ללרבנן לא נהגא שכיעית
ואמ עצמו כעון משא וממן כא לו
א
מאן תנא להא דת״ר לאכילת ולא למלוגמא
אלא בדבר שהנאתו וביעורו שוה
מלה כנגל מלה :על חיין אין
לאכלה ולא לזילוף לאכלה ולא לעשות
דדרשינן ליה נמי הכי והיתה שבת
מתחללין .כמעשר שני חוץ לירושלים
ממנה אפיקטויזין כמאן כר׳ יוםי דאי רבנן
הארך( נוהגת כדכר שהוא לכס דומיא
איירי לכירושלים מותר לקנות ממנו
דלאכלה שהנאתו וביעורו שוה ולא
הא ב איכא נמי משרה וכנוסה אמר ר׳
בהמה לזבמי שלמים כרמוכת פרק
בעצים ורכי יוסי דריש הכי והיתה
קמא למעשר שני ועול מללייק
אלעזר אין שביעית מתחללת אלא דרך
שבת הארץ נוהגת כולו׳( שהנאתו שוה
בסמוך לאי לא מימא הט מעשר מעשר מקה ורבי יוהנן אמר גבין דרך מקה בין דרך
ככל אדם ואסילו עציס להסקה:
ממש והא כמיכ וצרמ הכסף בידך
חילול מ״ט דר׳ אלעזר דכתיב 1בשנת היובל
אין שביעית מתחללת .למפוס דמיה
כלומר היאך מתחלל על כהמה חיה
תזאת וגו׳ וםמיך ליה וכי תמכרו ממכר דרך
כקדושהה אלא דרך מקח שמוכרה
ועוף אלא מאי מעשר למי מעשר
מקה ולא דרך הילול ורבי יוחנן מ״ט דכתיב
זה לחבירו אבל לא ע ״ י חילול לומר
משמע כהליא לאיירי חוץ לירושלים
כי יובל היא קדש מה קדש בין דרך מקה
הרי פירומ הללו מחוללין על מעוח
מלמייתי עלה קרא לוצרת הכסף
האלו כדרך שפודין הקדשומ :גשגח
בין דרך הילול אף שביעית בין דרך מקה בין
ואפי׳ לכממלה שרי ר״מ למלל
היובל .שביעימ ויובל חדא היא:
כלקמני בהליא במוספפא לשכיעיפ
דרך חילול ורבי יוחנן תאי כי תמכרו ממכר
וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר.
אתל שטעית ואמר מעשר שני מהללין
מאי עביד ליח מיבעי ליח לבדר׳ יוסי בר
ודרשינן סמוכין למימרא דלא שייך
אופו על פיה ועוף ועל בהמה כעלת
חנינא דתניא א>א״ר יוסי בר חנינא בוא וראח
כפירופ לפפוס קדושת הדמים 0אלא
מוס לברי רבי מאיר ופכמיס אומרים
כמה קשה אבקה של שביעית וכו׳ אדם
ע ״ י ממכר :קודש מסחלל בין דרך
לא אמרו אלא שפוטין ומחללין
נושא ונותן כפירות שביעית לםוף מוכר את
מקח בין דרך חילול .דכמיכ )ויקרא
לכתהלה משמע והא מקט הכא
מטלטליו ואת כליו שנאמר בשנת היובל
( 0וסדה כערכך רסף חמישיתו עליו
ממחללין דמשמע דיעבד כדאמר בריש
הרי חילול ואס לא יגאל ונמכר כערכך
הזאת תשובו איש אל אחוזתו וסמיך ליה וכי
הזהב )3״מ ל ף מ ה > ( :מתחללין ואין
)שס( הרי מקח :ורבי יוחנן .הך
מממללין מיבעי ליה משוס רבותא
תמכרו ממכר לעמיתך וגו׳ ור׳ אלעזר האי
דרשה דסמוכין דסמיך וט ממכרו
לרבנן נקט לה דאפילו דיעבד אין
קרא דר׳ יוחנן מאי עביד ליה מיבעי לית
ליובל מאי דריש ביה :דרבי יוסי
מתמללין על מיין ותימה לבריש
לכדתניא 2כי יובל חיא קדש מח קדש תופם
ג ר חנינא .במסכמ ערכין ) ל ף ל(:
הזהב )שס ל ף מ ל ( :משמע בין לב״ש
את דמיו אף שביעית תופסת את דמיח
ארוכה היא מאד וכאן לא נכתבה
בין לב״ה לטיבעא אפירא לא מהללין
תניא כוותיח דר׳ אלעזר ותניא כוותיח דרבי
כולה בספרים כמה קשה אבקה של
גבי פלוגמא ללא יעשה אלם סלעים
יוחנן תניא כוותיח דרבי אלעזר נ ( ד שביעיה
שביעימ .מידי דלא הר עיקר האיסור
לינרי זהב וי״ל להכא מיירי ע״מ
מלוי בו קרי אבק וכן אבק רבימ וכן
תופסת את דמיה שנאמר כי יובל היא קדש
להעלומו ולאוכלו בירושלים ופלוגמא
אבק לשון הרע שאינו לשון הרע
היא בירושלמי פ״ק למעשר שני יש
תהיה לכם מה קדש תופס את דמיו ואסור
גמור אלא צד לשון הרע כמו אבק
ומוקי
שאוסר אפילו על מנמ להעלומו
אף שביעית תופסת את דמיה ואסורה אי מה
העולה מלבר הנכמש במכפשמ :אדם
פלוגמא רר׳ מאיר ורבנן להבא
קדש תופס דמיו ויוצא להולין אף שביעית
שגיעיס.
בפירוה
ונותן
נושא
בלמאי ופימה למשום גזירה לרבנן
לומר
תופסת את דמיה ויוצאת לחולין תלמוד
לסחורה להיינו אבק שביעית לעיקר
לשמא יגלל מהם עלרים לא הוה לן
תחיח בחוייתת תחא חא כיצד הלקח כפירות
איסור שביעית לא תזרע לא מזמור
למימר אין מחחלליס ליעבל כלמשמע
שביעית בשר אלו ואלו מתבערין בשביעית
וזהו איסור קל שבה :לסוף מוכר
בריש הזהב גבי פלוגמא ללא יעשה
אס מטלטליו ואת כליו .מפמת עניות:
לקח בבשר דגים יצא בשר ונכנסו דגים לקח
אלם סלעים מנרי זהב לפריך בשלמא
שנאמר בשנת היובל הזאת וסמיך
להך לישנא לאמרמ מלאורייפא משרא
בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין לקח ביין שמן
ליה וכי תמכרו ממכר .ודרשינן
שרי ורבנן הוא לגזרו בהו שמא
יצא יין ונכנס שמן חא כיצד ג ( ו אחרון אחרון
סמוטן שבשביל עונשה של שביעית
ישהה עליומיו היינו לקמני יעשה ולא
נכנס בשביעית ופרי עצמו אסור מדקתני לקח
תבא לילי כך :קודש תופס אס דמיו.
יעשה אלא להך לישנא לאמרמ
מלאוריי׳ פליגי ממפללין ולא מפפללין לקח אלמא דרך מקח אין דרך חילול לא תניא
פליה כתיב ביה שזה יוצא וזה נכנס
כוותיח דר׳ יוחנן אחד שביעית ואחד מעשר
תחתיו יוצא הקדש לחולין ונכנסין
מיבעי ליה משמע למשום גזרה לרבנן
לא אמדנן אין מתחללין ליעבל ר״ל שני מתחללין על בחמח חית ועוף בין חיי
הדמים פפתיו דהיינו ופדה והיינו נמכר
לכל מטרה יוצאה מכפו של זה ובא
שחוטין דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים ז ע
לאין מתמללין להכא היינו שימזרו
יעל
לזה והלמים נכנסין לרשומ המוכר:
למים למקומן כלאשכהן לכוותיה בס׳
שחוטין מתחללין על חיין אין מתחללין גזירח
בהריחה תהא .בקלושמה :מתבערין
האיש מקלש )קדושי! ט : ( .שמא
שמא יגדל מהן עדרים אמר רבא מחלוקת
בשביעית .במוך זמן הביעור :יצא
יגדל מהם עדרים .פרק האיש מקלש
בזכרים לפולין ע ״ י סליה בלמיםי( של קולש ללא כהיב
גשר .שהלמים יוצאין
)קדושין ל ף ג ה :ושס( דתניא אין לוקחין כהמה במעות מעשר שני
תהיה אלא כפירות עצמן :ופרי עצמו .פרי הראשון אסור לנהוג
פירש שם כקונטרס שמא תכחיש ולא היה לו לפרש כן אלא כלמפרש
בעצמו׳ הול אלא קרושת שביעית עליו :מתחללין .משמע לרך תילול
טעמא הכא שמא יגדל עדרים ואפילו ר״מ לא פליג אלא בזכרים
בפדיה ולא במקח וממכר :שמא יגדל מהם .ישהס אצלו לגלל
אבל כנקכומ לא כדקאמרינן הבא ומפרש בירושלמי דכזכרים פליגי
וולדופ ונמצא משהה מעשרותיו והתורה אמרה ) ל ב ד ם יל( שנה שנה
אי גזרי׳ זכרים אטו נקבות ומימה דרבנן דהמס דאמרי ואס לקמ
ואכלח ואם שהה ראשונה ושניה חייב בשלישימ לבער כל מעשרותיו
בשוגג יתזרו דמים למקומם כמזיד תעלה ותאכל כמקום ר״ל דאיירי
בסוף שנה שלישית מן הבית ולהתוודות .וגבי שביעית נהנה מהן
כמו שמפרש ר׳ יהודה התם בד״א כממכרן ולקמו מתתלתו לשם שלמים
להתעשר והמורה אמרה <> ולא לספורה אלא להפקיר ולבער בשביעית
]א[ היינו נקכה כדאיתא בביצה ) ל ף כ (.דאז לא גזרינן דיעבד שמא יגדל
עד שלא תכלה לפיה מן השדה הוא זמן ביעור לסירות ולדמיהן:
ולאו דווקא לקפו לשם שלמים דאפי׳ כסתם נמי טון שהם תמימין
דהא לא ממעט אלא דווקא ממכרן להוציא מעות מעשר שני למול
בזכרים
אבל בעלי מומין קפני רבי יהולה בסיפא בפוספהא בין בשוגג בין כמזיר יפזרו רמים למקומן וכולה בריימא לקדושין רבי יהודה היא
ח
א
לאפילו
קדושין כ .ערכץ ל:
א(
]מוסס׳ לערכין ס״ה ה״ל[,
a
קדושין נח .ע״ז נד,:
ג(
]שכיעית
פ״ח
מ״ז
קידושין
נח.
ע״ז
נל:
בכורות
ט,[:
כה[,
ד(
ה(
]ויקרא
כוי,
בס״א:
] 0לתסוס המניס נקלושה
רש״ש[ ,ז( ]כלסיס רש״ש[,
ס(
ללסנינו איתא
]ע״ש
מתללין ולא מחללין מיכעי
ליה[.
תורה אור השלם
בשנת היובל הזאת
.1
תשבו איש אל אחזתו:
ויקרא כה יג
בי יובל הוא קדש
.2
לכם מן ה ש ד ה
תהיה
תאכלו את תבואתה:
ויקרא כה יב
הגהות הב״ח
)א( רש״י ל״ה שמא ינלל
וכו׳
אמרה
והתורה
לאכלה ולא לסחורה:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
] א [ תום׳ ל״ה שמא ט׳
היינו נקכה כלאימא כניצה
דף כ .נ״נ אין לזה מובן
ובש״ס
ווינעציא
לסוס
ובאסיליאה איננו:
מוסף רש״י
שאינה שוה לכל אדם.
אינה צריכה אלא לחולים
וב״ק
לזילוף.
קב.(.
שמזלסין יין בטח ,והאי נמי
אין שוה ככל אלם ,שאין
צרין זילוף אלא אלס מעונג
ומעול! שם( .הא איכא
;
נמי
וסבוסה.
משרה
והכא לא נקט אלא לכר
שאין שוה נכל אלס )שסו.
אבקה
שביעית.
של
איסור הקל שנה ,העושה
סחורה
ליה
נסירותיה,
לאו
להוה
מכלל
הנא
עשה ,לאכלה ולא לסחורה
!קדושיו כ (.הסוחר כפירות
שטפח
אנק
ולהט
שאין
קרי
זו
ליה
עיקר
מצותה של איסור שניעית
!ערכין
ל.0
מה
קדש
תופס את דמיו .דכתינ
וסדה
בערכך ) ע י ז נד.(:
מתבערץ.
נאכלין
קולס
הניעור ,קולס שיכלה לתיה
מן השלה אותו המין שמכר
!שם( .יצא בשר .מקדושת
שטעית ,דנסירומ גופייהו
כתיב
בו
תהיה
בהדיתו
תהא ,אבל חילוסיהס הן
יוצאין לחולין )קדושיו נח(.
לנולי האי לא תפיס )ע׳-ז
נד .(:ו פ ר י עצמו אסור
סרי
של
שטעית
שמנר
ראשון !שם׳ הפרי הראשון
אסור לאחר הניעור שלא
יצא מקלושמו )קדושין!ח(.
שגלל בשביעית שבאו אלו
מכחו נבל מקום
אסור
מן
הכיעור
) ב כ ו ר ו ת ט.>:
שהוא,
ואילך
לולב הגזול פרס שלישי םוכה
מסורת הש׳׳ם
א( ]ר״ה ל ,[.ב(
נשס ע״ש[,
]מנחות
סח,[:
ג(
ד(
עירוני! לנ .ר״ה ל.
מנמות סמ ,.ה( רש״ל מ״ז,
]אמור פרק טז[,
ו(
ז( ]באבוב של מלאים כצ׳׳ל[,
תורה אור השלם
.1
ונתתה בכסף ועךת
הכקף בןךך והלכת א ל
המקום
א ש ר יבחר
אלהיף בו:
״
דברים יד כה
.2כי אננלה ארכה לך
וממכותיך אךפאך נאם
ין כי נדחה קךאו ל ך ציון
היא ל ר ש אין לה:
ירמיהו ל יז
הגהות הב״ח
)א( רש׳׳י ל״ה וביקש לו
וכו׳ כתוך הזמן וזה כצ״ל
ותי׳ ולא לסחורה נמחק:
מוסף רש״י
כראשונה היה לולב
ניטל ב מ ק ד ש שבעה.
לסני
ושמממס
לכתיב
ה׳ אלהיכס שנעת ימיס,
אחד.
יום
ובמדינה
דכתיב ולקתתס לכס ביוס
הראשון !ר-ה ל .(.ושיהא
יום הנף כולו אסור.
יוס הנפת עומר כולו
אסור לאכול מן התדש,
ומלאוריימא משהאיר מזלח
מוסר ,כלאמלינן במנחות
)סח (.כמונ אחר אומר
על עצם היום הזה ,ונתונ
אחל אומר על הניאכס
וגו׳ הא ניצל נזמן הנית
עומר מתיר ובזמן שאין
עומר עצם היום מתיר
)ר־ה ל .>.מ ״ ט .גזר עליה
<שם( .דאיכני אימת.
שיהא לנו לחוש עכשיו
לכן )שס> .הרי התיר
האיר מזרח .להא לא
היה מזבח <שם( .אלא
דאיבני בחמיסר .שהיה
שהות לקצור במוצאי יו״ט
ולהניאו למחר כמצוחו
היום
)שם( .מחצות
ולהלן תשתרי .השתא
ולא לגזור עליה רנן יוחנן
אלא על חצות היוס ואי
נמי מהרה יגנה ויאמרו
אשתקל מי לא אכלנו
מחצות היום ולהלן השתא
נמי ניכול ,שסיר אכלי
ואסילו הרחוקים מירושלים
שלא ראו הקרבתו יש
להס לסמוך לולאי קרב
כנר ,לאמר מר הרמוקין
היו מותרין בזמן הבית
מחצות היוס ולהלן כוי
1ש .(0לא צריכא דאיבני
ג ל י ל י א אי במי סמוך
החמה .ר׳
לשקיעת
יוחנן חושש לשמא יבנה
סמוך לשקיעת החמה או
נליל ששה עשר נחצי הלילה
או סמוך לבקרו שלא יהא
שהות לקצירתו והבהובו
באבוב של קלאין וטמינתו
והרקלמו והקרבתו על
חצות ,ואי הוו רגילי למיכל
חלש מחצות היוס בזמן
הזה ,אתי למיכל נמי ההוא
יומא הט וענלי איסורא.
ואם תאמר היט משכחת
לה לאימי נחמיסר ניו׳׳ט
ולאימי נליציא והא קיימא
לן נמסכת שטעות )טו(:
לאין מין נהמ״ק לא ניו״ט
ולא כלילה ,הני מילי מין
נילי אלם ,אנל כנין העתיל
לבא נ י ד שמיס הוא )ר־ה
שם( .בשיטת ר׳ יהודה
אמרה .לאמר מן המורה
אסור כל היוס בזמן הזה,
לקסכר על ועל נכלל
)שם ל.(:
**^4
בוכרים .שאין מגללים מהם וולרות ואפ״ה גזרו רבנן אטו נקבות:
דאפילו למ״ד פרק זה בורר )סגהלרין ד ף כה .ושם> אימהי דרבי
אמר רב אשי מחלוקת .לרבי אלעזר ורבי יוחנן :בפרי ראשון.
יהודה לפרש ובמה לפלוק היינו חימנין דבמה למלוק ומ״מ לזימנין
כפירות שביעית הוא לא״ר אלעזר לרך חילול לא משום ללריש
נמי היינו לפרש והא דאמרינן בהגוזל קמא )ב״ק ל ף 5ז :ושם( גבי
סמוטן :פרי שני .רמי שביעית :והא דסניא .בברייתא למסייע
מעומ מעשר שני מעומ של בבל והס בבבל למאי חזו ומשני דזבין
ליה :לקח לקח .ככולהו בין בפרי
ביה בהמה ומסיק לה הפס היינו
ראשון בין כלמיו לקפני לקפ בבשר
כרבי מאיר דשרי אפילו לכפמילה אי
בזכרים אבל בנקבות דברי הכל על שהוטין
יין וצא קתני חילל בשר ביין :איידי
נמי אפילו כרבנן והתם דלא אפשר
מתהללין על היין אין מתחללין גזרה שמא
רסני רישא לקח .דאיירי בפד עצמו:
בענין אתר ולפי מה שפי׳ דר׳ מאיר
יגדל מהן עדרים אמר רב אשי מהלוקת
וביקש ליקח לו חלוק .ואינו יכול
שרי אפי׳ לכתהילה לא יתכן מה
בפרי ראשון אבל בפרי שני דברי הכל בין
דהתורה אמרה לאכלה כתוך הזמן
שפירש בקונטרס פרק הזהב )3״מ
<א> ולא לסמורה וזה ממקייס לשנה
דרך מקה בין דרך הילול ותא דקתני לקה ל ף נ ה 0דגבי דמאי מפללין אותו
הכאה :הרגיל אצלו .שמתוך כך
כסף על נפשפ נפשת על הסירות
לקה איידי דתנא רישא לקח תנא נמי סיפא
יעשה לו חפצו :וחוזר ואומר לו.
רפזור רפדה את הפירופ דדוקא כך
לקח איתיביה רבינא לרב אשי מי שיש לו
לחנוני :הרי פירוס הללו .שמכרת
צריך לעשומ ולא מעלם לירושלים
םלע של שביעית וביקש ליקח בו חלוק
לי שהיו של חולין ונכנסו לקלושפ
והכא אשכפן לשרי ר״מ למאי לפלל
כיצד יעשח ילך אצל חנווני תרגיל אצלו
שביעית נמונים לך במתנה ואוכל
על הפירוח לכפחילה וכלכל שיעלו
ואומר לו תן לי בסלע פירות ונותן לו
אותם בשביעית והמנוול אומר לו
ויאכלו במקום להט עליף משיחזור
וחוזר ואומר לו חרי פירות תללו נתונים
ואני נותן לך סלע מולין זה שיצא
רסלה את הסירות:
לך במתנח וחוא אומר לו תא לך סלע זו
למולין במתנה ובא ולוקת מאותו
פילות הללו נתונים לך במתנה.
יאכל
סלע כל מה שירצה והחנווני
וחא
שירצח
מח
בחן
לוקח
וחלח
במתנח
בירושלמי
קמני
בהליא
הסירות בתורת שביעית :והא הפא.
חכא דפרי שני תוא וקתני דרך מקח אין דרך
לשביעית בסוף פרק שמיני והתנווני
להא סלע פרי שני הוא למי שביעית
אומר לו הרי סלע נתון לך במתנה
חילול לא אלא א״ר אשי אמחלוקת בפרי שני
וקתני לצדך לילך אצל מנווני ולהוציאו
ובענין אחר לא סגי ורייק ללרך
אבל בפרי ראשון ד״ה דרך מקח אין דרך
למולין לרך מקמ וממכר אלמא בסד
חילול אינו מללא חילל החנווני
חילול לא ותא דקתני אחד שביעית ואחד
שני נמי איכא מאן לפליג לאי הוי
לכתהילה סלע של בעל הבית על
מעשר שני מאי שביעית דמי שביעית דאי
סגי בלרך חילול למה ילך אצל מנווני
סירותיו שלא כדרך מקת וממכר:
לא תימא חכי מעשר מעשר ממש וחא
יקח פירומ חולין שיש לו בבימו שוה
ושיהא יום הנף כולו אסור.
סלע ויחללנו עליהם ראכלם בתורת
כתיב 1וצרת חכסף בידך אלא דמי מעשר
הרבה תקנות תיקן רבן יוחנן
שביעית :אלא .אי אתמר לרב אשי תכא נמי דמי שביעית :מתני׳ אי 3בראשונח
בן זכאי אלא הנך תרתי תיקן יהד
הכי אתמר :מחלוקת בפרי שני.
להט תני הכא יום הנף אגב גררא
היה לולב ניטל במקדש שבעח ובמדינת יום
בהא הוא לאיכא למאן לשרי דרך
ג
ומימה דכמנפות סרק רכי ישמעאל
אהד משהרב בית המקדש התקין רבן
חילול אבל פ ד ראשון כוי :והא
) ל ף סח (.לא מני הנך ללולכ אגב
יוהנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה
דקסני .בבריימא למסייע לר׳ יופנן
ההוא ליום הנף ובפרק בפרא לר״ה
אמפ שביעיפ ואפמ מעשרומ מממללין שבעה זכר למקדש י ושיהא יום הנף כולו
)לף ל (.תניא הנך תרתי ועול תקנות
אםוד :גמ' נ ( מנא לן דעבדינן זכר למקדש
אלמא שביעימ עצמה דרך מילול:
דאשתקד לא
טובא לתקון:
מעשר מעשר ממש .בתמיה וט יש
לך
א״ר יוהנן דאמר קרא 2כי אעלה ארובה
הוה בית המקדש האיר המזרח הוה
לומר שהמעשר עצמו יממלל על בהמה
וממכותיך ארפאך נאם ח׳ כי נדחה קראו לך
מתיר .ואפילו לרבי יהושע לאמר
חיה ועוף :והכתיב .ונתמה בכסף
שמעמי שמקריבין אף על פי שאין
ציון היא דורש אין לה דורש אין לח
וצרת דאין מתחלל אלא על המטבע
בימ בפ״ק למגילה ) ל ף י (.הני מילי
מכלל דבעיא דרישה :ושיהא יום הנף:
דבר שיש עליו צורה :מתני׳ כמקדש
כשיש מזבח בנוי אבל בלא מזבח לא
מ״ט ״מהרה יבנת בית המקדש ויאמרו
מושמחתס
שבעה .כדדרשינן בת״כי(
כלמוכח כזכמיס פרק קלשי קלשים
אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרה השתא
לפני ה׳ אלהיכם שבעמ ימים )ויקרא
) ל ף ס .ושס( למזבח שנפגם כל
נמי ניכול ואינתו לא ידעי דאשתקד דלא
כג( ולא בגבולין ז׳ ימים :במדינה.
הקלשיס שנשפטו שס פסולים ואין
בירושלים שאף הוא בגבולים :ושיהא
תות בית חמקדש חאיר מזרח התיר השתא
אוכלים בגינו שירי מנחה ולא קלשי
יזם הנף .של עומר דהיינו ט״ז
דאיבני
מתיר
עומר
המקדש
בית
דאיכא
קלשיס ואפילו קלשיס קלים:
כלסן כולו אסור בפלש ובעול
תתיר
תרי
בשיתסר
דאיבני
אילימא
אימת
אי נמי םמוך לשקיעת החמה
המקלש קייס משקרכ העומר היו
האיר מזרה אלא דאיבני בהמיםר מהצות
דהמיםר .שלא יוכלו להפעסק
אוכלין מלש בו טוס כלכמיב )שס>
ער הביאכם וכשתרב הבית מותר מן היום ולתלן תשתרי דהא תנן ״י־ הרחוקים
בעומר כתפילת לילה ולא יספיקו
להקריב קודם מצות למחר וי״מ דמיירי
המורה משהאיר המזרה כראמר מותרין מהצות היום ולהלן לפי שאין ב״ד
בערב י״ט סמוך לשקיעת הממה
כמנסות )לף סח (.כמוב אמל אומר מתעצלים בו לא צריכא דאיבני בליליא
ולא יכול לבקר כי״ט מהיכן יקצרו
עד עצם היום הזה דהיינו האיר
אי נמי סמוך לשקיעת חחמת ה>)אמר( רב נחמן
את העומר והיכן מגלות וקופות
המזרח וכתוב אחל אומר על הביאכם
ר׳
בשיטת
זכאי
בן
יוחנן
רבן
אמר
יצחק
בר
ושלש עשרה נפה וכלי שרת דכדם
הא טצל בזמן לאיכא עומר על
דכתיב
אסור
חוא
חתורח
ימן
דאמר
אמר׳
יחודח
הצריטן לעומר כדתנן כמנחופ פ׳
הביאכם ובזמן דליכא עומר עד עצם
ר׳ ישמעאל ) ד ף סו (.דאי סמוך
עד
ואסר רבן יופנן בן זכאי עליהם כל היום כדמפרש טעמא בגמרא:
לשקיעת החמה דחמיסר קאמר שהוא י״ט הא אין בנין בית המקדש
גמ׳ מהרה יבנה ביס המקדש .רמזור דבר לאיסורו דהשתא
דוחה י״ט כדאיפא פרק שני דשבועות ) ד ף ט ו ( :ולאו פירכא
קרינא ביה על הביאכם ואי הוו נהיגי בחורכנו לאכול בהאיר מזרח
היא דפיקשי לן הא דקאמרינן לא צריכא דאיבני בליליא הא נמי
כדין תורה אתיא למיכל נמי בבניינו ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו
אמרינן התם לאין בנין בהמ״ק בלילה שנאמר וביום הקים אמ המשכן
כוי :דאיגני אימס .הך תששא דהיישינן למהרה יבנה אימת
ביום מקימץ אומו ובלילה אין מקימין אותו אלא על כרחיך צריך
חגמור המלאכה לאיכא למיחש לאיסור חדש כל היום לאצטדך
להלק כמו שסירש בקונטרס להני מילי בנין הבנוי טלי אלם אבל מקרש
לרבן יוחנן בן זכאי למיסר השתא כל היום משוס סירכא לההוא
העתיל בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים שנא׳ מקלש ה׳ כוננו ידיך:
יומא :אי נימא דאיבני גשיתסר .שלא נבנה על יום ט׳׳ז עצמו:
ולקתתם
הרי הסיר האיר המזרח .ושפיר קאכלי דהואיל דהאיר המזרמ ואין מקדש בנוי אשתד ליה בחדש :אלא דאיבני בתמיסר .או קולם
לכן לט מטא שיפסר לא הפיר האיר המזרמ שהד המקדש כנוי הלכך אכלי איסורא וגזר דב״ז השמא משום ההוא יומא:
מחצות היום ולהלן נשהרי .השמא לאי נמי אכלי ההוא יומא מפצוה היום ולהלן כסירכא למעיקרא נכלי וליכא איסורא
לולאי קרכ העומר :דסנן .כמסכת מנהומ ) ש ס ( :הרחוקים .מירושלים לא היו רואין ולא היו שומעין שעת הקרכמ העומר:
מוחרין .בחלש :מחצוס היום ולהלן .לסי שיולעים שאץ ב״ל מחעצליס בו מלהקדבו קולם חצות :לא צריכא דאיבני בליליא.
כלומר לשמא יבנה בליליא פייש ולא יהו פנויים לקצור העומר על סמוך ליום ויש טורח הרבה בעומר שהיו מייבשין אותו ׳(באבוס
של קלאיס וצוברין אומו שיזונו מימיו וטופנין אופו ברמים של גרוסופ ומניפין אופו בי״ג נפה בגסה בלקה כראמרינן החם וזה שלא
יוכלו להתעסק בו ממחילפ לילה לא יספיקו להקריבו למחר קולם חצופ :אי נמי .לאיבני בפמיסר סמוך לשקיעת הממה והיא היא .ואי
קשיא לבלילה אינו נבנה לקי״ל בשבועות )לף טו (:לאין בנין בימ המקלש כלילה לכתיב וביום הקים ולא בממיסר שהוא י״ט לקי״ל כשכועות
)שס> לאין בנין ב״ה לופה י״ט ה״מ בנין הבנוי טלי אלם אכל מקלש העמיל שאנו מצפין כנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים שנא׳ )שמומ
ט 0מקדש ה׳ כוננו ידיך :כשיטת ר' יהודה .אותה שיטה שהיה ר׳ יהולה שהיה מתלמיד מלמיליו לורש אהדו לרש גס הוא בימיו:
עד
עין משפט
נר מצוה
ק ד א מיי׳ פ״ו מהלכות
שמיטה הלכה מ:
קד! ב מיי׳ פ׳׳ז מהלכות
לולכ הלכה יג סמג
עשי! מל ]טוש״ע או״מ סי׳
קו
קז
תמח סעי׳ א[:
ג מיי׳ שס הל׳ טו
]טוש״ע שס[:
ד מיי׳ פ׳׳י מהלכות
אסורות הלכה נ סמג
לאוין קמנ טוש״ע א״מ סי׳
מסט סעיף י טוש״ע י״ל
סי׳ לצג סעיף א:
מ ח ה ו מיי׳ שס הל׳ ג:
רבינו חננאל
ואסיקנא למחלוקת ר׳
יוחנן ודי אלעזר בדמי
פירות שביעית ,שהן פרי
שני .ושמעינן לה מיהא
דתניא מי שיש לו סלע של
שביעית ,פי׳ סלע שלקחה
שביעית,
בדמי פירות
וביקש ליקה בה חלוק,
כיצד עושה הולך אצל
חנוני הרגיל אצלו ואומר
לו תן לי בסלע זו פירות
ונותן לו ,וחוזר ואומר לו,
הרי פירות הללו שקניתי
ממך נתונין לך במתנה,
וחנוני אומר הרי סלע
זו נתונה לך כמתנה,
והלה אומר הרי פירות
חללו מחוללין על פירות
שיש לי בביתי ,ולוקח
בסלע זו מה שירצה.
הנה הסלע של שביעית
כמו פרי שני ,וקתני דרך
מקח אין דרך חילול
לא ,כמאן כר׳ אלעזר.
אלא אם תאמר מחלוקת
בפרי ראשון ,אבל כפרי
שני דברי הכל אפי׳
)ד(]ב[דרך חלול ,הוא לא
כרי יוחנן ולא כרי אלעזר,
אלא ש״מ מחלוקת בפרי
שני .ואי קשיא לך הא
דתניא אחד שביעית ואחד
שני מתחללין,
מעשר
מאי שביעית דמי שביעית
הן .מדקתני מעשר שני
בהדיה ,וכי מעשר שני
מתחלל בבהמה ,והלא
אינו מתחלל אלא בכסף
שיש עליו צורה ,אלא
בדמי מעשר ,שביעית
שביעית.
בדמי
נמי
משחרב בית
6יסקא
המקדש התקין רבן יוחנן
בן זכאי שיהא לולב ניטל
כל שבעה במדינה זכר
למקדש .שנאמר דורש
אין לה ,מכלל דבעיא
דרישה .ושיהא יום הנף
כולו אסור לאכול החדש.
כבר פירשנוה במסכת
ראש השנה.
מא:
עין משפט
נר מצוה
א
״ט
מהל׳
מיי׳ פ ״ ב
שגגומ הלכה י :
קי ב מיי׳ סייח מהלכות
לולב
הלכה
סמג
י
עשי! מ ד ט ו ש ״ ע א ״ ח סי׳
תרנח ס ע י ף ג ]וסי׳ ת ר מ ט
סעי׳ ב[:
קיא ג ד מיי׳ שס ט ו ש ״ ע
שס ס ע י ף ד :
קיכ ה
תסלה הלכה ה ס מ ג
ע ש י ! י ט ט ו ש י ׳ ע א ״ ח סי׳
צו ס ע י ף א :
קיג
ו
מהל׳
חפלין הלכה י׳ ס מ ג
כשין כב ט ו ש ״ ע א ״ ח סי׳
מ ג סעיף א:
קיר
ולקחתם שתהא לקיחה לכל א׳ ואי .מללא כתיב ולקחת עד עלם עד )י« עצמו של יום .כל היום קרוי עצם היום :וקסבר
לשון יחיל וגבי סוכה לא צריך קרא להא כתיב עד ועד בכלל .ולא לריש על ולא על בכלל להתירו כהאיר מזרח
כל האזרת :אלא א״כ נתן לו כמתנה .וכאתרוג השותפין נמי לא כי ליכא עומר והכי מתוקמי קראי אין עומר עד עצם ועד בכלל
נפיק כלמוכח כשילהי יש נוחלין )כ״כ לף קלז :ושס( גכי אתין שקנו
יש עומר על הביאכם :והא מיפלנ פליג .רבי יהודה עליה שמצינו
שממה רבי יהולה בלורו על תקנמ
אתרוג בתפיסת הבית ולא תשיב
ריב״ז למה תלה הלבר בעצמו למשמע
שלו כיון לאין מיופל שלו אלא כשאול 1ע ד עצם חיום חזח עד עיצומו
ל י ו ם
ש
לעשות סייג בא והלא מן התורה הוא
הוי ואינו יוצא בו ומה שנהגו הקהל
לקנות אפרוג בשופפומ מלמדן אופן
י
ע ל
ר א
ותא מפליג פליג עליה ״)דתניא( ״משחרב £י :י ה ד י ש ״ ^
ר ^ ם
ש ה י י
שיהו כולם נותן כל אחל ואחל חלקו
ש י ה א
לאכול חלש מחצות ולהלן כשהיה הבית
בית המקדש!התקין רבן יוחנן בן זכאי
לחכירו על מנת להחזיר רש לסמוך
לכיון לקנאוהו על מנת לצאח בו יום חנף כולו אםור אמר לו רבי יחודה רףם על עכשיו הוצרך לחקן:
ואע״ג שלא פירשו סתמא למלתא
מתני׳ י״ע הראשון פוי .לאמרינן
וחלא מן תתורח תוא אסור דבתיב עד עצם
כאילו פרשו למי כיון לכענין אחר
לקמן )לף מג >.ללותה מצות לולב
היום הזה עד עיצומו של יום רבי יהודח
ו
מיי׳ ס ״ ה מתל׳
מיי׳ פ ״ ד
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
ז מיי׳ ש ס הל׳
טו
אין יכולין לצאפ כו:
טוש״ע
שס
סמג
הילך אתרוג זה נמתנה על מנת
א״ח ס י ׳ מ ד :
ק ט ו ח מיי׳ פ ״ ה מהל׳
שתחזירהו לי .כשום מקום
מסלה הלכה ה ס מ ג
ש ס ט ו ש ״ ע א ״ מ ס י ׳ צו אין מלקלק הש״ס בלשונו להקריס
סעיף א:
מנאי למעשה ופנאי כפול והן קולם
קטז ט מיי׳ ש ס ו ס ״ ז ללאו אע״ג לכהכי מייד אלא שמקצר
מהל׳ לולב הל׳ כד
ש מ ג שם ועשין מ ד ט ו ש ״ ע לשונו לפי שלא על חילוש זה כא
׳ 0וסי׳ ת ר נ ב ס ע י ף א להשמיענו ולא למי למנאי ומעשה
בהגה״ה:
בלבר אפל דהיינו כששניהם סומדם
זה את זה כי ההיא לעל מנפ שפפזיר
לי את הנייר כפרק מי שאחזו ) ג י ט י !
הגהות הב״ח
לף עה .ישם( וא״ת כיון לאמר ע״מ
) א ( ר ש " • ד ״ ה ע ד עצס ע ד
שתהזירו לי א״כ אם הקדשו אינו
ע י צ ו מ ו של י ו ס :
מק ולש כלמוכמ בסוף יש נוהלין )ב״ג
לף קלו (:גכי שור זה נמון לך בממנה
עי׳מ שפחזירהו לי לטון דקאמר לי
רבינו חננאל
הלוקת ר׳ יהודה על רבן מ י ד לחזי לי קאמר וא״כ היאך יצא
ייחנן כן זכאי במסכת
והא אגן מנן כנלדס פרק השומפין
נינחות .ואסיקנא לרבן
י־חנן בן זכאי אסור)דף מח (.גבי מתנה לבית חורון
לאכול החדש בששה עשר לכל מתנה שאינה »>שאם הקדשה לא
ב:יסן היום כולו .והאיהנא
לא אכלינן אלא באורתא תהא מקולשת לא שמיה מתנה וי״ל
דשיבסר נגה׳ תמניסר .לה״נ הוי בילו להקדש להיות קלוש
ומאי התקין דקתני במתני׳ ,כל זמן שהוא בילו ער שיתזיר ועול
והתקין.
דרש המקרא
כתני' ביום טוב הראשון להתס נמי לא בהקלש תלוי טעם
כ•׳ .וו ששנינו שאין אדם הממנה כלמוכח בנלריס ירושלמי
יוצא ביום טוכ הראשון לאמר עלה רבי ירמיה רבי יהולה
בלולבו של תכירו אמרי׳
מנא לן ,דת״ר ולקחתם בעי מעתה ממנה אין אלם טמן
לכס ,משלכם ,להוציא מחנה לחבירו ע״מ שלא יקלשנה
את הגזול והשאול .אלא
אס כן נתנו לו במתנה לשמים ומשני מתני׳ כל מתנה שהיא
כאשר נתן רבן גמליאל כמחנת כיח חולון שהיתה כערמה
ל ו ׳ יהושע כוי .ואסיק׳ שאם הקדשה אינה מוקלשת אינה
כי הא דאמר רבא הילך
א־1רוג זה במתנה על מתנה כלומר שלא נתנה לו שיהנה
מ:ת שתהזירהו לי ,החזירו המקבל שום הנאה שכעולם אלא
יצ א ,לא החזירו לא יצא .שיהא מותר לאביו של נותן זה וראי
יר ־שלמי רב יעקב בר נחמן
ה׳ ה יהיב אתרוגא לבריה ,הערמה בעלמא ולא שמיה מתנה
]ו הוה אמר ליה לכשתזכה שהרי לא זכה בה לענין עצמו לשוס
ב׳ ובמצותו תחזיריהו לי .לבר וא״כ מה הקנה לו אבל הכא
וכ הלכה .אמר מר בר
א .יןמד[ אבא הוה מצלי למזכה ליה שיהנה בו שמיה ממנה
ול לבו בידו .ומותבינן ולא הזכיר שם הקלש אלא משום שעל
עי ה מיהא לא יאחה אדם
ת .לין בידו וספר תורה הקלש היה מעשה ולשון כל מתנה
ב; ־ועו ויתפלל כוי ,ואמר שאינה וכו׳ מוכיח כן למשמע שאינה
ש ;ואל סכין וקערה ככר מהנה לשוס לבר גס סעולמו הימה
ור .נוק כיוצא בהן ,כלומר
א :יר לו להתפלל ואלו מוכחת עליו שלא היה לעתו ליתן
ב• יו .ושנינן ,הללו לאו כלל לענין שום לבר רק שיבא אביו
מ; •ה ,אבל לולב כיון ויאכל כמו שמפרש שם בגמרא או
דנ צוה הוא לא טרי]ד[ ביה
ועי־י .תניא אמר ר׳ אלעור משום לויתור אסור כמולר הנאה
בר צדוק כך היה מנהג אבל כעלמא ממנה היא אע״ס שאין
בנ ירושלים ,נכנס בכנסת
יכול להקדשה כלפנן פרק במרא
ול לבו בידו ,קורא שמע
ומ ןפלל ולולבו בידו ,לנלרים )לף פח (.שנותן לבתו מה
את
קו א בתורה או נושא
שנושאת ונותנפ לפיה ובפ״ק לקדושין
ככ -ו ,מניחו על הקרקע.
פישקא ר׳ יוסי אומר יום 1לף כ ג :ושם( שנותן לעבל ע״מ שיצא
טו הראשון של חג שחל בו לחירות׳( :ואם לאו לא יצא.
לד ות בשבת ,שכה והוציא
הד לב
פכי ד ,
ברשות
מפני
הרבים
שהוציא
;רשות .אמר ר׳ אמי
מסורת הש״ס
ק
ב
ס
א
ר
ע
(
ע
ד ן
ב
ך
ל
כ
ן
ל
י ם
מ
ר ל
ב
ה
י
ו
כ
ת
ן
ה
י
הוא דקא טעי הוא סבר מדרבנן קאמר ולא
קץ ק
היא מדאורייתא קאמ
מ
י
א
ת
ה
ק
ן ך
י
ש
ר
ה
ן
ק
ת
ן
י
ר
ן
ה
א
:
מ
ת
נ
ה ת
,
י
״
י
ה
ט
א
ר
ן
ן
הג שהל ,להיות ^שבת ,כל היע
י
של < ,
ז
אה לולביהן לבית י>הכנ
ובאין כל אחד ואחד מכיר את שלו ונוטלו
מפני שאמרו חכמים אין אדם יוצא ידי
חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבית
יךי
ץ
ושאר ימות ן ק
ם
סת
ח ג
ב
ן
ל
ב
ל
ש
ן
יייאשיז
ב
ר
י
א
ו ר
ל
ח
ש
ל ח נש
! !
ד
ל
ם
י
מ
ח
ר
מ
ר
צ
א
א
ן
ב
י ץ
ס
ח
ל
ל ה י ו ת
ת
מ
ל
ו
כ
י
י
מ ש כ י מ י
ב ש ב ת
ב
ך
<
2(1
(
ב
ש
ח
ל
ב
ת
י
.
ל
א
׳
.
נ
ה
א
א
נ
ם
ת
ן
נ
ן
ל
ב ו
מ
ב
נ
ת
ה
L
1
ע
ומעשה ברב1
אלעזר בן עזריח ורבי עקיבא שהיו ב י[
בספינה ולא היח לולב אלא לרבן גמליאל
בלבד שלקהו באלף זוז נטלו רבן נמליאל
ויצא בו ונתנו לרבי יתושע במתנה נטלו
ל י אלעז ק
רבי יהושע ן י
W
״
נ מ ל י א ל
ר
ו
ה ר ש
כ
ר
ו
ב
א
צ א
ז
ע
י
ר
ב
ה
ת
מ
ב
ט
נ
ן
ל
ו נ ת נ ו
ך
ב
ר
ר ב
א
י
ל
ע
י
ן
ב
ר
ע
ן
ר
ז
י
ה
י
ויצא בו ונתנו במתנה לרבי
ר״ע ויצא בו ותחזירו לרבן ג מ
למימר חחזירו מלתא אגב אורחית קא משמע
לן מתנת על מנת לחחזיר שמח מתנח כי
תא טידאמר רבא י תא לך אתרוג זה על
מנת שתחזירהו לי נטלו ויצא בו החזירן
נ ט ל
ל י א ל
ל
ה
מ
ל
י
ש
ל
צ
ק
ח
א
ל
ו
״ L
א
ב
ה
א
י
ח
ל
ז
ף
י
ר
ל
ו
ז ן ז
א
ל
י
ה
״ ״ L״_
ן
א
צ
י
ף
ע
ל
ה
מ
ל
ל
י
^
ך
י
מ
י
וש״נ[ ] ( P ,ת ו ס פ ׳ ס פ ״ נ [ ,
נו( ] ב ״ ב ק ל ז :קדושין ו , [ :
יוצא בלולבו של מבירו :לכם משלכם.
משמע :למה לי למימר החזירי־
מה אנו למידין ממזרה זו דאצטריך
»p™ZT
י( כרכות כ ג , :כ(
לעיל כו ,[.ל ( ] מ ו ס פ י פ ״ ב
י
מ
צ
ן
הקלישה
ה י ״ ג [ ,מ( שאס
מוקלשח כ״ה גי׳ מהר״ס,
תוס׳
ג(
נוע׳׳ע
ו:
ד׳׳ה לא ו ל ף
ל ״ ה לכריס
קלושין
מס:
כ״כ
וחוס׳
ק ל ו :ל ״ ה לא ו ת ו ס ׳ גינוי!
ע ה .ל׳׳ה
ול״ה
לאסוקי
אלא א מ ר וסוסי שס ע ה :
ל ״ ה לתנאי[,
תאכלו ע ד עצם
עד
הזה
היום
את
הביאכם
קךבן
אלהיכם
הקר.
עולם
לדרתיכם
בכל
ויקרא כ ג יד
משבתיכם:
. 2ולקהתם ל כ ם ביום
הראשון פרי ע ץ
כ פ ת תמרים
עבת
הדר
עץ
וענף
נתל
ןעךבי
ץ
ושמחתם
לפני
אלהיכם
ש ב ע ת ןמים:
ויקרא כג מ
רר ג ע מ שיחזירוהו נו נמנו נהם
ואפ״ה הויא ממנה על שיצאו בו:
מנת
החזירו לו יצא .לממנה
להחזיר מתנה היא ו ה ד המזירו לו
החזירו אגלאי מלתא
אבל אס
למעיקרא גזול הוא בילו :ה״ג למה
ליה למימר שלקחו כאלף זוז להודיעך
כמה מצות חביבות עליהם :הוה
מצלי כיה .כשהיה מתפלל היה לולבו
בידו מרוב חיבתו עליו היה מפפלל
בו :לא יאחז אדם כוי ויתפלל.
מפני שטמל הוא במחשבחו שלא יפלו
מילו וימסו ואין לעמו מיושבמ עליו
בתפלתו :לא יישן בהם לא שינת
קבע ולא שינת עראי .שמא יפלו
מידו והכי אוקימנא ליה בהישן )לעיל
גליון הש״ם
ג ט ׳ כ מ ה מ צ ו ת חביבות.
עיין ב ג ״ ק ד ף ט ע ׳ ׳ נ ת ו ס ׳
ד ״ ה אילימא:
מוסף רש״י
א מ רד׳
ולא
ר׳
גרסינן
יהודה.
גרסינן א מ ר
לו
שהרי
לא
יהודה,
ראהו
מימיו ,א ג ל
גדורו
תקנת
על
יוחנן ב ן
חידוש
זכאי
וכאי
רב!
ואמר
חידש ר ׳
והלא
תמה
יוחנן
מן
ר׳
בן
התורה
א ס ו ר 1ר״ה ל >:א ו :
יהודה
מה
לתנא
אמר
דמתני׳
מדרבנן
)מנחות ס ח ! .
י ח
ל ו ™?״£0
וקערה.
מליאה:
שלא
ד ר ש להס ה מ ק ר א והחקין
ימפזרו:
וככר .שאס
יהא
שעד
ערא"כד^ט
ממיירא שמא יפול ויתקע לו ברגלו:
נמאס :לאו
ת
נשם:
S
ו״״יד כך ?
^ שבת
טעה "ושכח Kשהוח
ומתוך
וקסבר רבי יוסי טעה בלבר מצוה
ושגג בלבר כרמ פטור מקרבן:
מצוה
ומעות.
יפול
נינהו.
לאומזן
והדין עליו למשא לפיכך טרוד במשאם
ר
, L״
ו( ] ל ק מ ן מ ג , [ .ז( ]לעיל כז:
.1ו ל ח ם ו ק ל י ו כ ר מ ל ל א
י
ג
מ
ל .מנחות סמ ,.ר(
מ ג .מ ל , [ .ה( פסחים ע ב , :
לא
מ
]לקמן
ברשות .ברשומ מצוה שהיה טרור
על
ב
דתנן[ ,ג(
אס לולביהן .מערב שבת :שהוציאו
ו ש כ ח
והוציא את חלולב לרשות חרבים פטור
מפני שהוציאו ברשות :גמ׳ מנה״מ דת״ר
ולקהתם שתהא לקיחה ביד כל אהד
ואהד י לכם משלכם להוציא את השאול
ואת חמול מכאן אמרו חכמים >אין אדם
יוצא ידי חובתו בי״ט חראשון של חג ל ו ל
דיה
תורה אור השלם
גמ׳ מנא הני מילי .לאין אלם
ח ו ב ת ו
ה ( א י ו ם ט
א(
שבת בי״ט הראשון לבלו :מוליכין
א מ ר
ש
]ברכות כ ו :
] (3צ״ל
וש״נ[,
וכבד עליו משאם ושמירמס :הכא.
נטילתה ולקיחתה מצוה היא וממוך
שמביכה
מצוה
עליו אין
משאה
קאמר.
לגוור
כלומר ה ו א
משוס
עליו
ט ע ס דלעיל
שינהגו
יכנה
והתקין.
איסור ,ל פ י
עכשיו היה
משקרב
ההוא
דשמא
!•ר״ת ל .;.ד ר ש
בא
היתר
העומר
נדכר
שהעומר
מ ת י ר ;ש .>0ה ח ז י ר ו י צ א .
איגלאי
דהויא
שהרי
שמתנה
למפרע
מילחא
מעיקרא,
מתנה
תנאי,
קייס ע ת ה
היתה
תלויה
ונחקייס
,ושב״ם
ב ״ ב קלו .::ל א
החזירו.
בתנאי
ל
חביבות עליה! ל
אבא צלויי קא מצלי ביה מיתיבי י> לא יאחז
הויא מחנה 1שס! ד ה ו ה
שגולל ס״פ ופותחו :נכנם לכית
אדם תפילין בידו וספר תורה בחיקו ויתפלל
ליה גזל ל מ פ ר ע •:קדושיו
מידו:
ויפול
כשמעפא
טריד
המדרש.
י ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת
אדם
יאחז
ו .!:ל א
ו כ ו ׳ ו י ת פ ל ל .שאין ד ע ת ו
לא
קבע ולא שינת עראי ואמר שמואל סכין
מ י ו ש נ ח עליו בחפלה שהרי
וקערה ככר ומעות הרי אלו כיוצא בהן התם לאו מצוה נינהו וטריד
שלא
עליהן
לבו ת מ י ד
בהו הכא מצוד ,נינהו ולא טריד בתו תניא לירבי אלעזר בר צדוק אומר
י פ ל ו מ י ל ו ו ב ו כ ו ת כג.;:
כ ך היה מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מביתו ולולבו בידו הולך
שמא
י ש ן בהן.
ולא
יסימ ;שם .ו נ י ׳ הגר״א
לבית תכנםת לולבו בידו קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו קורא
כוי
סכין
ש מ א יפיל*.
בתורח ונושא את כפיו מניחו על גבי קרקע הולך לבקר חולים ולנחם אבלים
ה ר י א ל ו כיוצא בהן.
לעני! תפלה שדואג עליהן
לולבו בידו נכנם לבית המדרש משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו
שלא תסול הסכין ותזיקנו,
מאי קמ״ל להודיעך כמח חיו זריזין במצות :רבי יוסי אומר י״ט :אמר אביי
משפך והמעות
והקערה
יאכדו והככר י ט נ ף ישם(.
לא
מ
א
ר ב
ר
א
מ
מ
ר ב
ר
א
ש
ושימורה כבל עליו ולא טריד :קורא
כתורה .צדך
ה
להניח
הלולכ
לפי
כ(י
ח
ט
ומה שלא החזירו רבי יהושע לרבן גמליאל אלא נתנו לרבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא דעתו של רבן גמליאל
היה שיצאו כולס ואח״כ יחזירוהו :ואמר שמואל סכין וקערה וככר ומעות הדי אלו כיוצא גהן .אצטדך ליה לשמואל למימר
ללא תימא לווקא תפילין וס׳׳ח לאיכא בזיון כהבי הקולש בנפילחו טריל בהו טפי ואין דעתו ממיישבח בתפלפו:
אמר
אלא מ כ ר ו א ו
אכלו,
לא
י צ א .דאיגלאי מילתא דלא
מסורת הש״ם
לולב הגזול פרס שלישי םוכה
*
ע
U
י
i
m
ן
היולע
נר מצוה
t
א( לעיל לז ,.ב( בס״י איתא לא שנו .לפטור אלא שלא יצא ילי תובת נטילה קולם שהוציאו
אמר אכיי כשהפכו .מלאיצטריך לשנויי הכי משמע לסבירא
וענל מצוה אנל כוי וכ״ה
להשמא טרול במצוה וטעה בלבר מצוה אבל יצא בו קולס שהוציאו
ליה למצומ אינן צריכות כוונה להא קאי אמוציא לרשומ
כמוס׳ ,ג( ]ערכי! נ,[:
לעשומה:
במצוה
מהשתא
טרול
ולא
הוא
מצוה
בלבר
טעה
לא
תו
הרכים והתם אין שייך מתכדן לצאת כל כמה ללא כירך ועול
נ ] :תוסס׳
ערטן
ד(
לחגיגה ס״א ה״נ[ ,ה( ]גני ה״ג הא מדאגגהיה נפיק כיה אמר אכיי כשהפכו .הכי קשיא ליה ה״ל
לאיירי כהולך אצל כקי ללמול ומימה לכסוף ראוהו ב״ל )ר״ה ל ׳ e r a
ציצית לא נקט לישנא ללוקח
למסתמא יש לו טלית וגני לא יצא בו הא לא הוציאו אא״כ הגכיהו
לאמר רבא מצות אינן צריכות כוונה
לולב נמי יכול לצאת בלולבו ומלאגבהיה נפק ביה ילי פובת לקימה
קא מותיכ ליה אכיי טובא ושמא אכיי
א
לא שנו אלא שלא יצא בו אבל יצא בו
של אביו תוס׳ עלכי! ב :וקפל פטור אמר אביי כשהפכו
העוף
קיבלה מיניה :עולת
:
הייב הא מדאגבהיה נפק ביה אמר אביי
ל״ה היולע[ ,י( ]תוסס׳ שם
ותוספי טהרות פ״ג ה״ה[ ,כשהגביהו הפך העליון למטה והאגל
שנמצאת בין אגפיים .למאי לאמרי׳
ג
הפכו
שלא
תימא
אפילו
אמר
רבא
כשתפכו
ז( ]לף מה ,[:יז( נס״א :למעלה ואמרינן לקמן י( אין יוצאין בהן
בשילהי אלו לברים )פסחים ל ׳ ע ב ( :
הב״ע כגון שהוציאו בכלי ותא רבא הוא
נספר ,ט( ]צ״ל ומשיולע[ ,אלא לרך גדילמן :דרך כבוד.
ללא פטר רבי יוסי בלולב אלא משוס
א
לקיהה
שמה
אחר
דבר
ידי
על
לקיהה
>דאמר
כגון בסולר שכורך יליו בסולר
לזמנו בהול צריך לומר להאי נמי
כלאמרן לעיל )ל׳ ל! :(.ודרך כזיון.
זמנו בהול כלי שלא מבא מטאמ לילי
יהני מילי דרך כבוד אבל דרך בזיון לא אמר
תורה אור השלם כגון בקערה :אומר היה רכי יוסי
מהו דתימא התם הוא
נומר:
רב הונא אומר היה רבי יוםי עולת העוף
. 1תורה צוה לנו משה
עולת המוף שנמצאה כין אגפיים.
דטעה כדבר מצוה וענד מצוה אבל
שנמצאת בין אגפיים וכסבור הטאת העוף
מוךשה קהלת יעקב:
דברים לג ד נראה בעיני דהאי כין אגפיים
הבא טעה׳ בדבר מצוה ולא עשה
היא ואכלה פטור מאי קא משמע לן דטעת
אינו אלא לשון עופופ .עולפ העוף
מצוה אימא לא קא משמע לן.
בדבר מצוה פטור היינו הך מהו דתימא
שנמצאמ בין עופומ המלוקיס לפטאפ
פלוגפא היא בפסמים פרק אלו
התם הוא דטעה בדבר מצוה נ>פטור היינו
גליון הש׳׳ם
המפרכסין אצל המזבח שפעמים שהן
לברים )שם( דממייב המם בנממלף
דעבד מצוה אבל הכא דטעה בדבר מצוה
תום' ד״ה אמר אב־י ובו׳ נעשין על קרן אחת כלמנן כשחיטת
לו שסול של נותר בשסול של צלי
אינן צריכות כוונה .עיי!
קרשים )זבחים ל׳ סג (.חטאת העוף
ואכלו ואיפ ספרים לגרסי מהו דמימא
ולא עבד מצוה אימא לא קא משמע לן
לעיל לף לט ע״א תוס׳ ל״ה
היתה נעשית על קרן מערביח לרומית
הני מילי מצוה לרמי עליה אבל
עונר:
מיתיבי רבי יוםי אומר השוהט את התמיד
ושלשה לברים היתה אותה הקרן
מצוה ללא רמי עליה אימא לא כלומר
שאינו מבוקר כהלכתו בשבת הייב הטאת
משמשת מלמטה וג׳ מלמעלה מלמטה
לולב ללא סגי ליה ללא שקיל לאי
וצריך תמיד אחר אמר ליה בר מינה דההיא
מוסף רש״י
חטאת העוף והגשות ושירי הלם
אפשר על ילי אחרים אבל חטאמ
דהא אתמר עלה אמר רב שמואל בר חתאי
ומחזירתו למים בשבת .ומלמעלה ניסוך המים והיין ועולת
אפשר שיאכלנה אחר:
שהיו שורי! האגולה בשנת
אמר רב המנונא םבא אמר רב יצהק בר
העוף כשהיא רבה במזרח שעיקר
נ ד שלא ייגשו!לעיל לה:ו.
שאינו מבוקר כהלכתו .ואפי׳
אשיאן אמר רב הונא אמר רב כגון שהביאו
הד־־ן עלך לולב הגזול מקום עולמ העוף כקרן לרומית
נמצא מס משוס לטעון
מזרחימ וכשהיו כהנים רבים עומרים מלשכה שאינן מבוקרין :מתני' ־ מקבלת
ביקור ל׳ ימים קולס שפיטה רבפרק
ומולקיס עולמ העוף במזרח באים
אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזירתו למים
מי שהיה טמא )שם ל ף צו (.יליף לה
רבינו חננאל
למערב ונעשית שם בקרן תטאת
בשבת רבי יהודה אומר י בשבת מחזירין
מפסח בגזרה שוה :היודע לישאל
לא שנו שפטור אלא שלא
מחוט
למעלה
שהעולה
אלא
העוף
ברשות היחיד ספקו טמא .אבל אינו
ביום טוב מוםיפין ובמועד מחליפין ג ו ז קטן
יצא בו מקודם ,שנמצא
מוציאו עכשיו לצאת בו ,הסקרא והחטאת למטה :וכסבור.
יודע לישאל אפילו ברשות היחיד
היודע לנענע חייב בלולב :גמ' פשיטא
ולפיכך פטור .אבל יצא הכהן חטאת העוף היא :ואכלה.
ססקו טהור כללרשינן בסוטה פרק
מתו דתימא הואיל ואשה לאו בת היובא
בו חייב חטאת .ואוקמה ונמצא שמעל כקלשי שמיס כשוגג:
כשם ) ל ׳ כמ :(:היודע לפרום
הלולב
כשהפך
אביי,
היא אימא לא תקבל קא משמע לן :קטן
כשמאל ואתרוג בימין .פטור .מקרכן מעילה הואיל דעם
כפיו הולקין לו תרומה בבית הגרנות.
ודכא אוקמה כשהוציאו החטאמ נמצאת ואטלמה מצוה דכתיב
היודע לנענע :ת״ר ליקטן היודע לנענע
מקמי הכא אין חולקין לו בגורן אבל
בכלי ,דכי האי גוונא לא )שמות מ 0ואכלו אופס אשר כפר
הייב בלולב ״להתעטף הייב בציצית 2לשמור
משגרין לו לביחו אס יולע לשומרה
נפק ביה בהגבהתו ,כי דרך
בזיון הוא .והא דאמר רבא בהם הוה ליה טועה בדבר מצוה
תפילין אביו ה>לוקח לו תפילין ־יודע לדבר
כטהרה והכי מניא בגמרא לנושאין
בשמעתא דמקמי הא ,דאי ופטור :היינו הך .למה ליה לרב
על האנוסה ביכמומ ) ל ׳ צ ע :ושם(
אביו לומדו תורה וק״ש תורה מאי היא =א״ר
נקטיה בסודרא נפיק ביה הונא למימר פשיטא דממפני׳ שמעי׳
עשרה אין חולקין להן מרומה בבית
ידי חובתו ,דלקיחה על ידי
המנונא 1תורה צוה לנו משה מורשה קהלת
דבר אחר שמה לקיחה .ליה :מהו דתימא .בממני׳ הוא
הגרנוח וקא חשיב חרש שוטה וקטן
יעקב ק״ש מאי היא פסוק ראשון י* להיודע
הני מילי כגון סודר דהוא לפטור משום דטעה בדבר מצוה
וקפל סיפא משגרין להן בבתיהן
דרך כבוד אבל לקיחה
לשמור גופו אוכלין על נופו טהרות
בכלי דהוא דרך בזיון וסוף סוף עשה מצוה שנטל הלולב
ובבית הגרנות אין חולקין לו שבזיון
לא .אמר רב הונא אומר בהוצאה זו אבל הכא לא עשה מצוה
לשמור את ידיו אוכלין על ידיו טתרות
תרומה היא שאין כל רואיו בקיאין
היה ד׳ יוסי ,עולת העוף באטלתה אם עולת העוף היא :קא
היודע לישאל ברשות חיחיד םפיקו טמא
כו שיולע לשומרה כטהרה אכל
אגפיים,
כין
שנמצאת
פי׳ שנמצאת מלוקה בין משמע לן .רב הונא לשמיע ליה
ברשות הרבים םפיקו טהור היודע *לפרום
לבימו משגרין לו הבקיאין כו מ( ומי
אגפיים ,וכסבור חטאת מרטה ללא שני לרבי יוסי בין טעה
שיולע לפרוס כפיו ופורס בצבור
כפיו הולקין לו תרומה בבית הגרנות
העוף היא ,ואכלה פטור .ברבר מצוה ועשה מצוה לטעה בלבר
הכל יולעין שהכיא שפי שערות
דתימא
מהו
פשיטא,
היודע
גבי לולב טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה :הט גרסינן
שאין קטן פורס אפ כפיו כלפנן במגילה
מצוה ומכל מקום עשה רבי יוסי אומר השוחט את התמיד שאינו מבוקר פהלפהו מן
)לף כל (.כך פי׳ כקונט׳ ולא משמע הכי אלא כקטן ממש איירי לומיא
)ה(עולת
אבל
מצוה,
המומין בשבת חייב חטאת .משום שחיטה בשבת שאינה של מצוה
העוף דלא עשה מצוה,
להיולע ללבד אביו מלמלו מורה והיורע לשמוט וכן כולהו אחריני
כי אכילת העולה אינה ואינה דוחה אלמא טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב שהרי
והא לאמר בנושאין על האנוסה )יבמות ל ף צ ט :ושם( לאין פולקין
מצוה ,ליחייכ ,קמ״ל טרוד זה במצוה שהיה רוצה לשחוט ממיד של שבת וכסבור שהוא
דפטור .ואותיבנא על רב
תרומה
אומר
ר׳ יוסי
הונא,
השוהט תמיד שאינו מבוקר :להפשירן לא גרסינן :מלשפה שאינן מבוקרין .דאין זה טועה בדבר מצוה שכטלאיס שכלשכה זו אינו טרוד שאינן עומלין
מבוקר כהלכתו בשבת להקרכה להיופ פרר עליהם מפי יקרכו ואף פרלת זמן הממיל לא שייכא הכא שקרוב למזיל הוא ולא דק בלשכות להבפין מאיזו יביא:
חייב חטאת כוי .הנה ר׳ מתני׳ מקבלת אשה מיד בנה ובעלה .את לולביהן ולא אמרינן קמטלטלא מילי ללא חזי :מתזירין למים .שלא יכמוש :בשבת
יוסי טעה בדבר מצוה
מחייב .ומשני בר מההיא מחזירי! .שהרי מכאן נטלוס היום אכל לא מוסיפין מיס כ״ש שאין מחליפין המיס לשפוך את אלו ולתת אחרים צונן מהני דטרח
דהא אוקמה כגון שהביאו למקוני מנא :במועד מחליפין .בחולו של מועד מצוה להפליף :גמ׳ אימא לא .דלגבה איכא איסור טלטול :קא משמט לן.
מלשכת הטלאין שאין טון דראר לנטילת אנשים פורמ כלי עליו ומופר כטלטול לכל :חייב בלולב .לחנכו מדכריהס :לשמור תפילין .שלא יכטס בהן לבית
מבוקרין ,לפיכך חייב.
מ ת נ י ' מקבלת אשה הכסא :היודע לשמור גופו .מטומאת מגע ומשא ואהל :אופלין טל גופו טהרות .אס נגע גופו בטהרות אין חוששין להם .אכל לא
מיד )בתה( ]בנה[ ומיד על ידיו אס נגע בידיו כטהרומ חוששין להם שיש יודע לשמור גופו ואין יודע לשמור יטו מתורת סתם ידים שגזרו עליהם להיות
בעלח לולב ,ומחזרת למים
בשבת .כלומר אפי׳ אשה שניות אלא אם כן יולע לשומרם אבל היורע לשמור אמ יליו משנטלם אינו נוגע בשום דבר ספק או בספקי(( המטמא את הידיס ואס
שאינה בת נטילת לולב ,לא נזהר ובא ליגע בטהרות נוטל ידיו :אופלין על ידיו טהרות .שנגעו ידיו בהם :והיודע לישאל .שאם שואלין אופו נגעמ כטומאה
זו יולע להשיב הן או לאו או איני יולע :ברשות הרבים ספיקו טהור .אס שאלוהו ואמר איני יודע :ברשות היתיד םפיקו טמא .הכי
גמיד לה הלבתא מסוטה כדאמרינן במסכת סוטה ) ל ף כמ (.ומכאן אתה דן לשרץ כר :היודע לפרוס כפיו* .כשהוא כהן :תולקין
לו תרומה בבית הגרנות .ומקמי הט אין תולקין לו בגורן אבל משגרין לו לביתו אם יולע לשומרה בטהרה להט מניא בגמרא לנושאין על
האנוסה ביבמוח )לף צט 0עשרה אין חולקין להם מרומה בבית הגרנומ חרש שוטה וקטן כו׳ וכולן משגרין להם לבתיהם בבית הגרנות אין
חולקין להם שכזיון מרומה הוא שאין כל רואיו יולעיס בו שהוא בקי לשומרה אבל לביתן משגרין להם הבקיאים ומכירין בהם ומשיולע
לפרוס כפיו ופורס בצבור הבל יולעים שהביא שמי שערופ שאין קטן פורס כפיו כלאמרינן במגילה ) ל ף כל (.הלכך חולקין לו:
8
משפט ^4
קיז
פ״נ מהל׳
א מיי׳
שגגות הלכה י:
קיח
ג
ב
פ ״ז
מיי׳
מהלכומ לולנ הל׳
ט סמג עשי! מל:
ד מיי׳ שס הלכה יא
קיט
שמג
טוש״ע
שס
א״ח סי׳ מרנא ס״!:
ה ו מיי׳ ס״ו מהל׳
קכ
לולכ הלכה כה סמג
עשי! על טוש״ע א״מ סי׳
תרנל:
ז מיי׳ שס הלכה יט
קכא
סמג
טוש״ע
שם
א״מ סי׳ תרכז:
ח מיי׳ פ״ג מהל׳
קבב
ציציש הלכה ט סמג
עשין כו טוש״ע א״מ סי׳ יז
סעיף ג:
ט מיי׳ ס״ל מהל׳
קכג
הלכה
תפילי!
יג
סמג עשי! ככ טוש״ע א״ח
סי׳ לז סעיף ג:
י כ מיי׳ ס״א מהל׳
קכד
מ״ת הלכה י סמג
עשי! ינ טוש״ע י״ד סי׳
רמה סעיף ה:
ל מיי׳ סי״ו מהל׳
קבה
הטומאות
אבות
הלכה י:
מ מיי׳ פי״כ מהל׳
קבו
תרומות הל׳ ככ:
רבעו חננאל
)המשך(
או׳מר
אפורה
והייתףן
לטלטלו ,קמ״ל אפי׳ אשה
מותרת
וכל
לטלטלו,
שכן איש .ומחזרתו למיס
בשבת ולא גזרינן משום
השקןאןת זרעים .ירושלמי
תני מטלטלין עצי בשמים
להריח בהן לחולה בשבת.
רבנן
אמרין,
דקיסרי
ערבה מותר להניף לחולה
בשבת .ר• יהודה אומר
בשבת מחזירין ביום ]טוב[
מוסיפין במועד מחליפין.
יש מי שאומר,
ומופיפין
במים.
מחזירץ
ומחליפין הכל
ויש
שאומר,
מי
ומחליפין ומוסיפין בהדס
הוא.
כמאן
ומסתברא
דאמר במים ,דהא מחוירין
ומוסיפין ומחליפין קתני,
דמחזירין
היכא
תמן
קחני
ביום
טוב
בשבת,
דמוסיפין
קתני
ותמן
דמחליפין במועד .ואמאי
אין
מים
מוסיפין
בשבת,
משום
דנראה
כמשקה
זרעים
בשבת.
פישקא.
כל קטן היודע
לנענע בלולב חייב ,היודע
להתעטף
חייב,
בציצית
היודע לשמור תפילין אביו
לוקח לו תפילין ,היודע
לדבר אביו מלמדו תורה
לנו
צוה
הראשון
וגו׳
ופסוק
מקרית
שמע,
היודע לשמור ידיו אוכלין
על גבי ידיו טהרות ,היודע
לשמור גופו אוכל על גבי
גופו טהרות ,כיצד בודקין
אותו ,א()ו(מטבילין אותו
ומוסרין
לו חולין לשם
תרומה,
ורואין.
היודע
לשאל,
ברשות
היחיד
ספיקו טמא ברשות הרבים
םפיקו טהור .יודע לפרוש
את
כפיו
חולקין
לו
תרומה בגרנות.
א( לשון הפיספפא לטהרות
ס״ג כן היא וכיצד בודקין
אותו מטנילץ אותו ומוסרין
לו חולין לשס תרומה אס היה
יודע לשמור אמ גופו אוכלין
ע״ג גופו לשמור אח ידיו
אונלין על גנ ידו טהרות.
ע׳׳כ.
מב:
עין משפט
נר מצוה
א ב מיי׳ ס׳׳ל מהל׳
קכז
שמיטה הלנה ה ס מ ג
ע ש י ! ס ג ט ו ש ״ ע י ״ ל סי׳ א
סעיף ה:
ג ד מיי׳ ס ״ ג מהל׳
קכח
הל׳
ק״ש
סמנ
ו
סי׳
עשי] יח ט ו ש ׳ ׳ ע א״ח
סא ס ע י ף א :
ה מיי׳ ס ״ נ מהל׳
קכט
ג
ק ר נ ן ססח הל׳
ס מ ג עשין ר ס ג :
א
מיי׳
ו
מהלכות
ס״ז
לולנ הלכה י ג ט ו ס מ ג
מד:
עשין
כ
ז
מיי׳ שם הל׳
כא:
ג
ה
מיי׳ שם הלכה
יג:
רבינו חננאל
היודע
אוכלין
לשחוט
משחיטתו ,אמר רב הונא
והוא
עומד
שגדול
על
גביו .יכול לאכול כזית דגן
בכדי אכילת פרס ,מרחיקין
מציאתו
ד׳
וממימי
אמות
רגליו
לקרית
ולתפלה,
שמע
אפילו
ולגדול,
אינו יכול לאכול כזית דגן
בכדי אכילת פרס ,מרתיקין
מציאתו
ד׳
כזית
אמות.
וממימי
יכול
רגליו
לאכול
צלי שוחטין עליו
אומר
הפסח ,ר׳ יהודה
עד שידע הפרש אכילה,
כיצד נותנין לו צרור זורקו
אגוז ונוטלו .ירושלמי אבל
אינו עובר לפני התיבה,
ואינו
ואינו
עד
את
נושא
על
עומד
ש]י[תמלא
יהודה
אומר
כפיו,
הדוכן,
זקנו .ר׳
כולן
מבן
כ׳ שנה ולמעלה ,שנאמר
ויעמידו ]את[ הלוים מבן
כ׳ שנה ]ומעלה[ לנצח.
כבר
בשחיטת
פירשנוהו
חולין בסוף פרק ראשון.
הדרן עלך לולב הנוול
ל ו ל ב וערבה ששה ושבעה
הלולב
אמאי
כוי.
ניטל
אין
בשבת
<ב(]כ[שאר הימים בביתו,
דטילטול
אמר
יטלנו
רבה
בעלמא
וילך
גוירה
אצל
ללמוד
הוא.
שמא
בקי
לולב הגזול פרס שלישי סוכה
מסורת הש״ס
היודט לשחוט .לאמן ידיו לשפיטה אף על פי שאינו בקי בהלכות
תרומה לקטן בבית הגרנומ היינו כשאינו יודע לישא אפ כפיו והא
שפיטה :מוסר לאכול משחיטתו .כלאמר רב הונא והוא שגדול
דפנן בפרק הקורא אמ המגילה עומד )מגילה ל ף כל .ושס( דקטן
עומד על גביו וראה שלא שהה ולא דרס :כזית דגן .כל פמשמ
אינו נושא אמ כפיו היינו בפני עצמו אבל עם הגדולים נושא
המינין קרי דגן מטין ושעורים וכוסמין ושבולפ שועל ושיפון:
כדאשכחן גבי שיר של מקדש פרק אין נערכין)עלטן ל ף י ג 0דמנן בין
מרחיקין מצואתו .משאכל מיה מאלו
רגלי ]הלוים[ היו עומדים וצעירי
בכל ענין אכילה שצואמ מינים הללו
הלרם היו נקראים והא דאמרינן
א היודע לשהוט אוכלין משחיטתו אמר רב
מסרסת :ד' אמות .לענין קריאמ שמע
כשילהי פרק קמא דחולין ) ל ׳ כל:
א,ג
ב
הונא והוא שגדול עומד על גביו יכול
ותפלה :והוא שיכול לאכול כזית זה
ושם( נתמלא זקנו ראוי ליעשופ שליפ
לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו וממימי
ככדי אכילס פרס .לבינוני אבל אם
צבור ולירד לפני התיבה ולישא את
כפיו העד שיממלא זקנו איכא לאוקומה רגליו ארבע אמות אמר רב חםדא י והוא
צריך זה הקטן לשהות יותר מכאן הרי
שיכול לאוכלו בכדי אכילת פרם אמר רב
הוא כאוכל עכשיו מצי זית ולמהר פצי
ביחידי שאין עמו אחר אי נמי לישא
זימ שכן הלכה למשה מסיני שאין
אפ כפיו בקביעוח ובשעה שמרבים
הייא בדיה דרב ייבא ובגדול אע״פ שאינו
אכילה מצטרפת לשהייה ארוכה מזו:
כרממיס כגון כיוס הכפוריס וכפעניו׳
יכול לאכול בכדי אכילת פרם דכתיב
פרס .הצי ככר ששיערו בו מכמיס
וכמעמדופ וכן צריך לפלק נמי משום
1ויוסיף דעת יוםיף מכאוב ה יכול לאכול
מזון שפי סעודומ לעירוכ .ולשון פרס
לירל לפני הפינה לכהקורא אפ
כזית צלי שוחטין עליו את חפםח שנאמר
פלגא כדמנן בעירובין ) ל ף סב (:מציה
המגילה עומל )מגילה ל ׳ כל (.הנן קטן
2
איש לפי אכלו רבי יהודה אומר עד שיכול
לבימ המנוגע לבא בכיפ המנוגע
קורא בתורה אבל לא פורס על שמע
לברר אכילה כיצד נותנין לו צרור וזורקו
ליטעון כיבוס בגדים שמלאן הכתוב
ולא יורל לפני התיבה ולא נושא את
אגוז ונוטלו:
כשהייה שיעור אכילה דכמיכ )ויקרא
כפיו משמע הא גלול יורל לפני
יל( והאוכל בכית יככס בגדיו:
התיכה ואף על פי שלא נממלא זקנו
הדרן עלך לולב המול
מכאוכ .מסריח :שוחטין עליו אס
אלא על כרפך צריך לאוקומה ההיא
הפסח .ממנין אומו על כני המכורה
לחולין כגון ליעשומ שלימ צכור קכוע
לולב וערבה ששה ושבעה ״חחלל
ואי לא לא דכחיכ )שמוח י (3איש
ולירל לפני החיכה כיום הכפורים
״וניסוך
סובה
שמונה
וחשמחה
לפי אכלו תכסו הראוי לאטלה:
ובמעניומ ובמעמלומ:
יליו
לאמן
לשחוט.
וחיודע
לשפיטה אע״פ שאינו
בקי בהלכות שחיטה מומר לאכול
משחיטמו כלמפרש רב הונא והוא
שגלול עומל על גביו וראה שלא שהה
ולא ררס כך פירש בקונטרס משמע
לאם אין יולע לאמן יריו לשפיטה
אע״פ שראהו גדול ממחילה ועד סוף
שלא שהה ולא דרס אסור לאכול
משחיטתו :יכול לאכול כזית צלי.
יש שיכול לאכול כזיח מבושל ואינו
יכול לאכול כזית צלי ומשערין בצלי לפי
חמים שבעח חחליל חמשח וששח לולב
שבעה כיצד ייו״ט הראשון של חג שחל
להיות בשבת לולב שבעה ושאר כל הימים
ששה ערבה שבעה כיצד ׳יום השביעי של
ערבה שהל להיות בשבת ערבה שבעה
ושאר כל הימים ששה מצות לולב כיצד
״)בשבת( ייום טוב הראשון של הג שחל
לתיות בשבת מוליכין את לולביהן להר
תבית וחחזנין מקבלין מהן וםודרין אותן
על נבי איצטבא וחזקנים מניחין את שלחן
בלשכה ומלמדין אותם לומר כל מי שמגיע
לולבי לידו הרי הוא לו במתנה למהר משכימין
ובאין וחחזנין זורקין אותם לפניהם והן
מחטפין ומכין איש את חבירו וכשראו ב״ד
שבאו לידי םכנח תתקינו שיחא כל אחד
ואחד נוטל בביתו :גמ׳ אמאי טלטול
בעלמא חוא ולידחי שבת אמר רבח יי״גזרח
שמא יטלנו בית וילך אצל בקי ללמוד
ויעבירנו
הדרן עלך לולב הגזול
לולב וערבה .שהן כמקדש כל
שכעה לולכ לנטילה וערבה
להקיף מזבמ כדלקמן כפירקין )לף
מ ה : ( .ששה ושבעה .פעמים שדוחין
ה
שכה והן כל שבעה ופעמים שאין
דוחין והוו להו ששה ימים ולקמיה
מסרש ואזיל לה :ההלל .לגמור כל
שמונה כן מקנו נביאים הראשונים
ובערכין ) ל ף י (.מפרש מאי שנא
מפסח מפני שימי החג מלוקים
בקרבנומיהן :והשמחה .לאכול בשר
שדינו של פסת צלי:
שלמים דקיימא לן בפסחים ) ל ף קמ(.
הגזול
הדרן עלך לולב
בזמן שביה המקדש קייס אין שממה
אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים
לולב ועדנה .והשמחה .לאכול כשר
ואכלמ שם ושממת ואף על גב להאי
שלמים דקאמר בע״פ )פסחים
קרא לאו כרגלים כתיב דהאי קרא
ר ף קט (.בזמן שבהמ״ק קיים אין שמפה
בהר גריזים וכהר עיכל כתיב מיהו
אלא בבשר שנאמר וזבממ שלמים
ברגלים שמחה כהיבאי( ושמחת בחגך:
ואכלמ שם ושמפמ ואע״ג דהאי קרא
סופה .לישכ כסוכה :ניסוך המים.
לאו ברגלים כמיכ אלא כהר גרזים
בתמידי הפג שחריפ ולא ערבימ כדאמרינן בסדר יומא כפ׳ שני
ובהר עיבל מיהו ברגלים שמתה כתיכ דכתיב ושמממ במגך כך פירש
כקונטרס וא״ת זימנין דאינס נאכלין כל ת׳ כגון שמל י״ט ראשון ) ל ף כ ו : 0החליל .שמחת בית השואבה היו שמתים בתג
לכבוד שאיבח ניסוך המיס ומחללים בחלילים וככנורות ואוחו
דסובות באחד בשבמ ויום שמיני בא׳ בשבפ דאי אפשר לומר כל מ׳
חליל אינו דוהה יום טוב הלכך פעמים שהוא חמשה ימים בחג
)* שלמים דליל מוצאי שביעי לא ישתטו דבעינן יום הקרבה ויום
כגון שלא פל יום טוב הראשון כשכפ דכיון דלא דחי יום טוב
השביעי נמי לא לאין חגיגת שמתה לוחה שבת וע״כ מהני דנשחטו
וכל שכן שבפ שבמולו של מועד פשו להו חמשה ופעמים שהוא
כיום נששי[ אכיל כשכיעי ואין שלמים נאכלין לשני ימים ושני לילות
ששה כגון שחל יום טוב ראשון בשבפ דפשו להו ששה של פול
נמצא לבליל מוצאי שבת שהוא ליל שמיני עצרת לא יאכל שלמים ויש
המועד דכזמן מקדש אין עושין יום טוכ שני :לולב שבעה.
לומר כלאמר רב פפא סרק אלו לברים )שס ל ף עא (.על קושיא
ליום טוב ראשון דחי שכת :ושאר פל הימים .שמל כהן יום טוב
אפרפ משמחו ככסומ נקיה וביין ישן ה״נ נימא הכי:
ראשון ונמצאת שכת כחולו של מועד לא דחי ואע״ג דבל שבעה
טלטול בעלמא הוא .אע׳׳ג לפזי למצוה שייך ביה איסור
הוא מן התורה במקדש לא דחי כדאמרינן טעמא בגמרא וכן
מוקצה לטלטול מאחר לאין עשוי כלי כלאשכמן גבי
ערבה בשביעי ובגמרא נמג [:מסרש מאי שנא שביעי :מצות לולב.
קניס ללחם הפנים לכפיבי כלפניא במנחומ פרק שמי הלחם ) ל ף צז(.
ביום טוב הראשון שחל להיות בשבת כיצד :ה״ג י״ט הראשון
ומנקיותיו אלו קנים ותנן התםיי( לא סילור הקנים ולא נטילתן לוחה
של חג שחל להיות כשכס כל העם מוליפין את לולביהן להר הביס
את השבת אלא נכנס מע״ש אלמא חשיב להו מוקצה אע״ג לחזו
מערב שבס :החזנין .שמשין שהיו שם לצורכי צבור :ע״ג האיצטבא.
ללפם ובפי ארבעה אמין )יכמוח ל ף לג (:גבי זר ששימש לקאמר אי
רהבה של הר הביה הימה מוקפמ איצטבאוה לישב שם ומסוככת
בקבלה והולכה טלטול בעלמא הוא ומיהו המס נימא טפי כיון לזר הוא:
למעלה מפני הגשמים .על גב האיצטבא גר׳ בממני׳ דהיינו על
רעבירנו
גבי הספסלים :והזקנים .שדואגין שלא ידחסום למחר ויתמעכו בהקהל הכל לקחת איש לולבו :ומלמדין .ב״ר את כולם לומר
אס יבא לולבו לידי חבירו הרי הוא שלו במפנה כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול :גמ׳ טלטול בעלמא .אין בו צד איסור
אלא כמטלטל עצים וכיון למן המורה הוא במקדש כל שבעה למה אסרוהו מה סייג לחורה מצאו בו :ללמוד .נענועו או ברכפו:
ויעבירנו
א( ו ת ו ס ס ׳ ג ר נ ו ת פ ׳ ׳ ג הי״ז
ושם לא
אמנם
נזכר ל ג ן
כתונןפ׳ חגיגה אימא ל ג ן [ ,
פשתים עא ,.ג( ת ע נ י ת
ג(
ג ,.ד( רש׳׳ל מ ״ ז ,ה( ]לקמן
מ ג .מ ל , [ .י( ססחיס ס ט .
]ניצה יז [:ר ״ ה כ ט :מגילה
ל , :ו( ] ל נ ר י ס נח[ ,ח( נג׳
ת י נ ו ת אלו ע ל שיתמלא זקנו
ליתא שס[ .ט( ] ל ף צו,[..
תורה אור השלם
.1
בי ברב חכמה ךב
כעס ויוסיף דעת יוסיף
מכאוב:
.2
קהלת א יח
ואם
הבית
ימעט
מדלית משה ולקח הוא
ושכנו הקריב א ל ביתו
במכסת נפשת איש לפי
אכלו תכסו ע ל השה:
שמות יב ד
הגהות הב״ח
תום׳
)א(
והשמחה
לולנ
ל״ה
שמנה
ונר
שלימים דהיינו ל י ל מוצאי
שניעי דבלילה לא ישחטו:
"ו
מוסף רש
נשלמים
והשמחה
)9סחיס
עא.;.
גזירה
שמא
יטלנו
בידו.
ונמקלש
לא
גזור,
דאין
איסור שנות ל ר נ נ ן נמקלש
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
מסורת הש״ם
(6נצ״ל לתנן[ ,נ( ]לעיל
מג ,[:ג( ]לקמן מל,[.
ד( ]צ״ל ומכן[ ,ה( ]לעיל
מא ,[:י( נשם[ ,ז( שגת
קלא ,:ח( ג׳׳ז שם] (V ,ועי׳
תוס׳ ר״ה כט :ל״ה שמא
ומוס׳ מגילה ד :ל׳׳ה
ויעגירנה ופוס׳ גיצה יח.
ל״ה שמא[ ,י( צ״ל לרבי
אגא ,פ( ]ועי׳ תוס׳ ססמיס
נא :ל״ה כגון[ ,צ( נצ״ל
ומשנה[ ,מ( ]לעיל כת,[:
מג.
ויעבירנו ארבע אמוה ברה״ר .הוא הלין למצי למימר ויוציא מרשות
ויעבירנו
להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה כגון אס היה מונח בכרמלית
ליש לתוש להעברת ארבע אמות ואין לתוש להוצאה כגון אס היה
היתיל לרשות הרבים אלא שברוב מקומות וענינים אמרינן יש לחוש
או בקרפף או בגינה לאין כאן איסור הוצאה לאורייתא ויש כאן
ארבע
אמות
ויש כאן איסור העברה ברה״ר או
מנת ליטלו ולא להוציאו ונמלך להוציאו
ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו
פטור משום הוצאה אם לא עמל
טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה אי הכי
לפוש בינמים כלאמרינן במסכת שבת
יום ראשון נמי ראשון הא תקינו ליה רבנן
)לף ה :>:הא הקיט ליה רבק לינולו
בביתו התינח אחר תקנה קודם תקנה מאי
בציהו .כלקתני מתניתין התקינו
שיהא כל אחל ואחל נוטל בביתו ומתוך
איכא למימר אלא ראשון ראיתיה מן התורה
תורה אור השלם שלא התרת לו אלא בביתו זכור
בגבולין לא גזרו בהו רבנן הנך דליתנהו מן
.1ולקחתם לכם
ביום הוא ולא אתי לאפוקי :אלא ראשון .התורה בגבולין גזרו בהו רבנן אי הכי האידנא
הראשון פרי עץ הדר לחשובה נטילתו לאפי׳ בגבולין תייב
בפת תמרים וענף עץ
נמי אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא אינהו
נחל לא גזרו ביה רבנן לא בגבולין ולא
וערבי
עבית
דידעי בקיבועא דירחא לידחו אין הכי נמי
לפני
ושמחתם
יי במקלש אבל שאר הימים שאינו מן
אלהיכב שבעת;מים:
>)דתני( הדא ביום טוב הראשון של חג
התורה אלא במקלש לא חשיבא נטילה
ויקרא כג מ
.2בסבת תשבו שבעת לילהו וגזור ביה רבנן משוס חומרא שחל להיות בשבת יכל העם מוליכין את
בל
ימים
האזרח לשבת אף במקלש .ואם תאמר נמצאו
לולביהן להר הבית ״)ותניא( אידך »לבית
בישראל;שבו בסכה:
הא
התורה
מן
לבר
לעקור
מתנין
ב״ל
הכנסת שמע מינה כאן בזמן שבית המקדש
ויקרא כג מב
.3ופתח אהל מועד אותבינה ביבמות )לף צ (:ושנינן שב
קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים שמע
תשבו יומם ולילח ואל תעשה שאני :אי הכי .משום
מינה ראיתיה מן התורה בגבולין מנא לן
שבעת ;מים ושמףתם לאיתיה בגבולין לא גזור ביה:
את משמרת י; ןלא
דתניא י> ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל
האידגא נמי .לירחי בי״ט ראשון את
תמותו בי כן צייתי:
ויקרא ח לה השבת :לא ידעינן בקביעא דירחא .אחד ואחד לכם משלכם להוציא את השאול
שמא אין י״ט ער למתר להוה לן ואת הגזול ביום ואפילו בשבת)א( ראשון אפי׳
למעבל אלול מעובר :איגהו .בני
בגבולין הראשון מלמד שאינו דוחה אלא
הגהות הב״ח
א״י שעליין מקלשין על »( הראיה:
יום טוב הראשון בלבד אמר מר ביום
)א( גם׳ ראשון אפילו
לידחו .להו אף בזמן הזה :והגיא
ואפילו בשבת מכדי טלטול בעלמא הוא
בגמלים הראשון .נ״כ
וגפסחיס לף ה מוקי זה אידך .מתניתין היא בסוף פירקין
איצטריך קרא למישרי טלטול אמר רבא
ללימוד אמר) :ג( שם אפה ללעיל )לף מא :(:ביום אפי׳ בשבח.
אומר ימיס ואפילו לילופ או
לא נצרכא אלא למכשירי לולב ואליבא
אינו אלא ימים ולא לילופ למשמע כל רהו יום וקרא יתירא
דהאי תנא דתניא״ לולב וכל מכשיריו דוחין
ולין הוא נאמר כאן ימיס הוא למצי למכתב בראשון :ראשון
ונאמר במלואים ימיס מה אן« בגבולין .לאו מרבויא לדש אלא את השבת דברי ר׳ אליעזר מ״ט דר׳ אליעזר
להלן ימיס ואפילו לילופ
אף כאן ימיס ואפילו ולקתתס ביום ראשון ולא פירש מקלש אמר קרא ביום ואפי׳ בשבת ורבנן האי ביום
לילומ או כלך לדרך זו נאמר
ה״א
הראשון.
בגבולץ:
אפי׳
משמע
מאי עבדי ליה מיבעי ליה ביום ולא בלילה
כאן ימיס ונאמר להלן מיעוטא הוא כלומר בראשון לתוליה
ור׳ אליעזר ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא
ימיס מה להלן ימיס ולא
לילות אף כאן ימיס ולא הוא לאמינא לך ואף בשבת :אצערין
ליה מםיפא דקרא ושמהתם לפני ה׳ אלהיכם
לילות נראה למי דומה לנץ קרא למישרא עלעול .לרבנן עליין
שבעת ימים ימים ולא לילות ורבנן אי מהתם
דבר כצ׳׳ל) :ג( רש״י ד״ה
לא נאסר טלטול בעולם ובא הכתוב
אינהו וכוי על פי הראיה:
הוה אמינא לילף ימים ימים מסוכה מה להלן
להתירו כאן :למכשירי לולב .בא
הכתוב ללמלך שמכשירי לולב לותין ימים ואפי׳ לילות אף כאן נמי ימים ואפי׳ לילות
את השבת כלומר תיקוניה ואפילו
וסוכה גופה מנלן ״>דת״ר בסוכות תשבו
נליון הש״ם
לקוצצו מן המחובר ולאוגלו :מאמר
שבעת ימים יימים ואפי׳ לילות אתה אומר
תום׳ ד״ה ויעבירנו וכוי
וטעם ראשון נראה .עיין להלן ימים .בלולב מה להלן ימים
ימים ואפי׳ לילות או אינו אלא ימים ולא
עירוגין לף לג ע״ג פיס׳ ולא לילות כלכתיב ביום הראשון:
לילות ודין הוא נאמר כאן ימים « ונאמר
ל״ה הכא באילן:
במלואים .כלכתיב )רקרא ח( ופתח
בלולב ימים מה להלן ימים ולא לילות אף
אהל מועל תשבו יומס ולילה וגוי:
סוכה מצותה כל היום ומלואים כאן ימים ולא לילות או כלך לדרך זו נאמר
מוםף רש״י
כאן ימים ונאמר במלואים ימים מה להלן
מצותם כל היום לישב בעזרה ושלא
אמר קרא ביום ואפילו
בשבת .מללא נתיב לצאת כלכתיב נשם[ ומפתמ אהל מועל
ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפי׳ לילות
בראשון ,ללרשא אמא גכל לא תצאו שבעת ימים ונאמר נשם[
נראה למי דומה תין דבר שמצותו כל
יום שהוא ראשון לפג
תשנו יומס ולילה שבעת ימים:
1שבת קלא.(:
היום מדבר שמצותו כל היום ואל יוכיח
תשבו
כלך
דבר שמצותו שעה אחת או
לדרך זו דנין דבר שמצותו לדורות
מדבר שמצותו לדורות ואל יוכיהו מלואים שאין נוהגין לדורות ת״ל
תשבו
א
ב
נ(
ג
1
ג
1
2
3
ברה״ר .ה״ה
למימר
מרה״י לרה״ר אלא שברוב מקומות ופנינים אמרינן
מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה לאין באן איסור הוצאה מראוריי׳
איסור העברה ברה״ר או הגביהו על
א
דמצי
ויוציאנו
אס הגביהו על מנת
ולא
ליטלו
להוציא ונמלך עליו להוציאו פטור אס
לפוש
לא עמל
כלאמרינן
בינתים
וטעם זה לא יתכן לגבי העברה נמי
אס מתתילה
נטלו על מנת שלא
להעבירו ארבע אמות אע״פ שהעבירו
אתרי כן לא מיתייב אס לא עמל
לפוש בינתים
8
ו ט ע ם ראשון נראה
אי נמי מרה״י לרה״ר אית להו היכירא
וליכא
למיגזר אבל
זימנין
ברה״ר
ללאו אלעתיה ומעביר ארבע אמותמ(:
הא
רבני
תקינו
ליטול
בביתו.
כלקתני מתניתין ומתוך שלא
התרת לו אלא בביתו זכור הוא ולא
אתי לאפוקי וכי תימא א״כ לתקנו
נמי כל שבעה בביתו כשחל בשבת
יולע
לראשון
הגמרא
בקביעא
למהני קצת
לאודיתא:
דירחא .לאו
ילעינן להא
אמרינן
לא
הואיל
משום
ידעינן
ללא
ביצה
בריש
)לף ל (:להאילנא ילעינן אלא עבול
רבנן כאילו לא ילעינן משום גזרה
לזימנין
להתם
לגזרו
ואתי
גזרה
לקלקולי ובפ׳ מקום שנהגו)פסחים לף
נא :ושם( לאמ׳ ליה רב ספרא ׳()לרבא(
כגון אנא לילענא בקביעא לירחא
בישוב לא עבילנא במלבר מאי לא
כמו שפירש בקונט׳ שהיה בקי בסול
העיבור למ״מ אסור כלפרישי׳ אלא
מפרש רבינו תם להוה לייר היכא
למטו שלוחי תשרי וזימנין לאזיל בניסן
היכא למטו שלוחי ניסן ולא מטו
שלוחי חשרי לגזרינן בההוא לוכתא
ניסן אטו תשרי ועבלינן תרי יומי
כלאמרינן בסוף פ״ק לראש השנה
)לף כא:(<(:
אינהו
דידעי בקביעא
דירהא אין הכי נמי .אין מסקנא זו
קיימא ללקמן מסקינן טון לללילן לא
לתי ללילהו נמי לא לתי ל()וברייתא(
לקתני מוליטן לולביהן לבית הכנסת
מוקמינן
בזמן שבית המקלש קיים
ובגבולין וא״ת מאי שנא משופר לתנן
פרק ל׳ לר״ה )לף כט :ושם( י׳יט של
ר״ה שחל להיות בשבת במקלש היו
תוקעין אבל לא במלינה וי״ל לשאני
לולב
שאינו אלא
טלטול
בעלמא
וכיון לאישתרי במקלש לא החמירו
במלינה אבל בתקיעת
שופר איכא
מעשה תכמה ואתמור בה טפי ומיהו
קשה ללאחר תורנן הקילו
בשופר
טפי מבלולב לתנן בר״ה )שם( משחרב
לאביהם שבשמים לא רצו לבטל לגמרי וטון לבתל ב״ל תקנו מקנו בכל מקום שיש בו ב״ל אע״פ שבזמן הבית לא היה אלא במקלש לוקא ועול לבלין
הוא ללולב יהא לותה בגבולין יותר משופר לבר״ה ללא יליע קביעות החולש אלא בירושלים אבל י״ט ראשון ללולב היה ילוע אף בגבולין:
מלמד שאינו דוחה אלא י״ט ראשון .מייתורא לה״א קא לדש לה״א מיעוטא הוא כלומר בראשון לחוליה הוא לבו ביום
ובפי גיל הנשה )חולין ל׳ צא (.לרש הירך המיומנת שבירך למעוטי שמאל וכן העולה עולה ראשונה )פסחים ל׳
cw
וזימנין לאתיא ה״א לרבות כלאמדנן לעיל בסוף פרק הישן )ל׳ c wגבי תוספת עינוי ליום הכפוריס האזרח לרבות את הנשים וגבי
סובה האזרת לרבות את הגרים כל אתל לפי עניינו:
וסוכה
נר מצוה
ד א מיי׳ פ׳׳ז מהלכות
לולב הלכה יל:
ה ב מיי׳ שס הל׳ יז:
ו ג מיי׳ שס הלכה י סמג
שס טוש״ע א״מ שי׳
תרנג סעיף א:
ז ד מיי׳ פ״ו מהלכות
סוכה ]הלכה ה[ והלכה
ו סמג עשין מג טוש׳׳ע
א׳׳ת סי׳ תרלט סעיף א:
בפ״ק לשבת )לף ה 0כך פי׳ בקונט׳
בהמ״ק התקין רבי יותנן בן זכאי שיהיו תוקעין בכ״מ שיש בו ב״ר ולולב לא אישמרי כלל כלמסקי׳ לקמן וי״ל לשופר שהוא לעלות זכרונם של ישראל
הראשון
עין משפט
גופה מגלן .לאי משוס תשבו כעין מלורו מה לירה בין ביום בין
בלילה למהאי טעמא הוה מרבינף( נשים מה לירה איש ואשתו אי לאו משום הלכתא שאני הכא למעטיה קרא בהליא לילות לשבעת
ימים משמע ימים ולא לילות לשבעת ימים מיהו למאי לקאמדנן נראה למי לומה קשה:
תשבו
רבינו חננאל
ויעבירנו ד׳ אמות ברשות
הרבים .והיינו טעמא
דשופר והיינו טעמא
דמנילה .ואקשינן אי
הכי ניגזור אפי׳ יום
טוב ראשון ,ושנינן יום
טוב ראשון ראיתיה מן
התורה בגבולין ,לא
גורו רבנן בביתו ,אבל
שאר הימים דליתנהו מן
התורה בגבולין ,גזרו רבנן
ליטלו בביתו .ואקשינן אי
הכי ראיתיה מן התורה
בגבולין ,האידנא נידחי
ליטלנו בביתו .ודחינן לא
ידעינן בקביעא דירחא,
ומפפיקא לא דחינן שבת.
בית הוועד דידעי בקביעא
דירחא לידתו .ושנינן אין
לדידהו דידעי בקביעא
דירחא האידנא נמי דחי,
מדתנן בפרק לולב הגזול
יום טוב הראשון של
חג שחל להיות בשבת
כל העם מוליכין את
לולביהן לבית הכנסת,
ובפירקין תנן כל העם
מוליכין לולביהן להר
הבית ,ש״מ בזמן שבית
המקדש קיים היו מוליכין
לולביהן להר הבית ,אחר
שחרב בית המקדש היו
מוליכין לולביהן לבית
הכנסת .ונדחת האי סברא,
דהא מקשינן לקמן ,ושנינן
לא אידי ואידי בזמן
שבית המקדש קיים ולא
קשיא ,במקדש בהר הבית
ובגבולין ובשאר המדינות
בכנסת ,ותרוייהו בזמן
שבית המקדש קייס .יום
ראשון ראיתיה מן התורה
בגבולין מנא לן .דתניא
ולקחתם כל אחד ואחד.
לכם משלכם ,להוציא
השאול והגזול .ביום
ואפי׳ בשבת ,לאיתויי
מכשירי לולב ואליבא דר׳
אליעזר .ביום למעוטי
לילות אליבא דרבנן ,אבל
לולב לא איצטריך קרא
למישרי טלטול .ראשון
ואפילו בגבולין .הראשון
שאינו דוחה אלא אותו
יום הראשון בלבד .סוכה
שנוהגת בלילות כבימים
מנא לן,
עין משפט
נר מצוה
ח א מיי׳ פ״ז מהלכות
לולב הלכה כא:
ט ב טוש״ע א״ח סי׳ תכח
סעיף א:
״ ג מיי׳ שס הלכה מ :
"א ד מיי׳ שם הל׳ כב:
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
מג:
תשבו תשבו לגזרה שוה .לא לגמרי יליף ממלואיס דהתם אי
רבעו חננאל
אפשר לישן בעזרה כמו בחצר שהיה במקום עזרה דגמירי
בית דין מייתי לה .מע״ש
בה במקלש :לפרסמה שהיא מן ההורה .לפי שאינה מפורשת מן
)סוטה ל׳ מא (:אין ישיבה בעזרה אלא למלט בית דוד בלבד ואילו
י2זל חג הוא .והנה ר׳
!בין וכל נחותי מערבא
י<מרי איקלע יום שביעי
1זל חג בשבת ,ולא נטלו
:ו ביום ערבה .ועלתה
:קשיא .ושני רב יוסף,
־:יון דלא אשכחן דכתיב
׳'קיחה בערבה בפירוש,
:י בהלכה מפורש מצות
:,רבה ,ודלמא בזקיפה
;יא ,וקיום מצוותה
:.דקיפה ,ולפיכך לא
;וצרכנו לנטילת ערבה,
הלכך לא דחי נטילתה
זבת .ומותיב אביי ממתני•
•קתני לולב וערבה ,מה
'ולב בנטילה אף ערבה
:נטילה .ומשני לא הא
דאיתה והא כדאיתה,
ולב בנטילה וערבה
:זקיפה .ואסיקנא אמר ר׳
;לעזר הא דתנן אותו
:יום היו מקיפין את
;מזבח שבעה פעמים,
לולב .ומותבינן מיהא
תניא לולב דוחה את
:שבת בתחלתו וערבה
סופה ,פעם אחת חל
!ביעי של ערבה להיות
שבת ,והביאו מורביות
זל ערבה מערב שבת
הניחום בלשכה כוי ,עד
׳טמטום ]מ[תחת האבנים
הביאום ווקפום בצידי
מזבח לפי שאין כיתוסין
ודים שחיבוט ערבה
וחה את השבת .והא
•יבוט דכי נטילה הוא,
•<מאי אמרת בזקיפה.
־ ׳רקינן לעולם יום שביעי
׳;יל ערבה מן התורה,
־:ל מילתא דאנן בני
וצה לארץ לא דחינן
י יה אינהו נמי בני p x
:זראל לא דחו ליה .איני,
יהא לולב שחל להיות
י ם טוב ראשון בשבת
דלדידהו דחו,
שלוחי
כאן אסור לישן חיץ לסוכה:
ולמתרת אינה מצוה לכל אדם אלא
מקיפין
המזבמ
בה את
כדפי׳ בקונטרס דישראל אין יכולין
להקיף כלתנן פ״ק לכלים )מ״מ( דאין
ישראל נכנס בין האולם ולמזבת ולכך
הוצרך בקונטרס לטעס זה שהכהניס
מקיפין ואין ישראל שכן מוכח הלשון
לקאמר לולב לכל מסור ועול הבאת
שלוחי ב״ל מה יש לו להועיל ועול
לא״כ
ליתקן נמי
שיביאוס
בלולב
שלוחי ב״ל ולילחו אלא ולאי הלבר
זריזין הן ולא
חלד בזה שהכהניס
אחו לילי חילול שבת אבל לולב ללכל
מסור טון ללא לחי בישראל בכהניס
נמי לא לחי
רפריך
ומיהו קשה
האילנא נמי לילחי והאילנא ערבה
לכל מסורה ובקונטרס לחק לפרש
לילחי ויטלוה ויחבטוה שלוחי ב״ל:
לא
איקלע .שהיו מעברין אלול או
אחל מן החרשים כשהיו רואים
שאירע בשבח שביעי של ערבה והכי
אמר בירושלמי ר׳ סימון מפקל לאלין
למחשבין
הבון
אתי
לעתכון ללא
תקעתא בשבתא וללא אחא ערבתא
בשבתא ואי לתיקתון עבלון תקעתא
ולא תעבלון ערבתא משמע לתייש
טפי יום ערבה מתקיעת שופר ולולב
וגם עכשיו אנו מתשבין ללא מיקלע
יום ערבה בשבת ואשופר ואלולב לא
תיישינן אע״פ שיוס ראשון לאורייתא
ותימה
למקלש
לאיום
בעלמא
ערבה
שהוא
חיישינן
זכר
ואהני
לאורייתא לא חיישינן וי״ל לאין הט
נמי להני לכתיבי בהליא לא אתי
לפקפוקי בהו בשאר שנים אבל ערבה
לרבנן
לפקפוקי
אתי
ועול
בה
למספק עבלינן תרי יומי וכי מיקלע
יום ראשון
לגמרי
בשבת אין
לתוקעין
שופר בטל
בשני
רט
אע״ג
באו עלים קולם המנחה לא עבלי
בא״י אלא חל יומא מ״מ בחוצה לארץ
עברינן תרי
שביעי של
יומי אבל
ערבה לליתא אלא חל יומא ללא
אפשר למיעבל השמיני על הספק
לפי שהוא י״ט אם היה בטל לגמרי
משחבח תורת ערבה:
והביאו
של
מרביות
מע״ש.
מתנין כל מי
כאן
שיגיע
לא
ערכה
בערבה
היו
של
תבירו הרי הוא במתנה כרמנן גבי
לולב למ״ל בפירקין ללעיל )לף לל(.
ערבה הלכה למשה מסיני לא גמרי
משלכם
ולאבא
שאול
נמי
ללרש
א
ב
א(
נ(
ג>
ד(
ג
ה
והחזנים מקבלין מילס היו צריכין להתנוח אבל ערבה שלוחי ב״ל
מייחו לה ואין אחל מהן זוכה בה על למחרת בשבת ועול להכהניס
מקיפין את המזבח ולא היו כל כך מרובים ועול לזריזין הן:
והס היתה ילס עם
מכלל
דביד
הפרושים:
גומלין
התורה בהליא שבקו לה רווחא למילתי
1
מקלש כמו לולב מ״מ גבי לולב שכל אחל מביא לולבו להר הבית
אותה
ליתא מן התורה בגבולין כשאר ימי החג לגבי לולב ואמאי לא גזור
תשבו תשבו לגזרה שוה נאמר כאן תשבו
ונאמר במלואים תשבו מה להלן ימים ואפי׳
לילות אף כאן ימים ואפילו לילות :ערבה
שבעה כיצד :ערבה בשביעי מ״ט דחיא שבת
א״ר יוהנן כדי לפרסמה שהיא מן התורה
אי הכי לולב נמי לידתי כדי לפרסמו שהוא
מן התורה לולב גזרה משום דרבה אי הכי
ערבה נמי נגזור ערבה שלוחי בית דין מייתי
לה לולב לכל מסור אי הכי כל יומא נמי
לידחי אתי לפקפוקי בלולב ולידחי ביום טוב
ראשון לא מוכחא מלתא אמרי לולב חוא
דקא דחי ולידחי בחד מהנך כיון דקא מפקת
לה מראשון אוקמה אשביעי אי הכי האידנא
נמי לידחי אנן לא ידעינן בקיבועא דירחא אינהו
דידעי בקיבועא דירחא לידח׳ כי אתא בר חדיא
אמר לא איקלע כי אתא רבין וכל נחותי אמרי
איקלע ולא דחי ואלא קשיא אמר רב יוסף מאן
לימא לן דערבה בנטילה דלמא בזקיפה
איתיביה אביי לולב וערבה ששה ושבעה מאי
לאו כלולב מה לולב בנטילה אף ערבה בנטילה
מידי איריא הא כדאיתיה והא כדאיתיה
איתיביה אביי בכל יום מקיפין את המזבה
פעם אחת ואותו היום שבע פעמים מאי לאו
בערבה לא בלולב והא אמר רב נחמן אמר
רבה בר אבוה בערבה א״ל הוא אמר לך
בערבה ואנא אמינא בלולב אתמר ר׳ אלעזר
אומר בלולב רב שמואל ] ב ר נתן[ אמר ר׳
חנינא בערבה וכן אמר רב נחמן אמר רבה
בר אבוח בערבח א״ל רבא לרב יצחק בריה
דרבה בר בר תנה בר אוריא תא ואימא לך
מלתא מעליתא דהוה אמר אבוך הא דתנן
כל היום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו
היום מקיפין את המזבח שבע פעמים הכי אמר
אבוך משמיה דר׳ אלעזר בלולב איתיביה
ילולב דוחה את השבת בתהלתו וערבה בסופו
פעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת
והביאו מרביות של ערבה מערב שבת והניחום
בעזרה והכירו בהן בייתוםק ונטלום וכבשום
תחת אבנים למהר הכירו בהן עמי הארץ
ושמטום מתחת האבנים והביאום הכהנים
וזקפום בצידי המזבח לפי שאין בייתוסין מודים
שחיבוט ערבח דוחה את השבת יאלמא
בנטילה היא תיובתא ואלא נדחו כיון דאנן
לא דחינן אינהו נמי לא דהו והא יום טוב
חראשון דלדידן לא דחי ולדידחו דחי
מלכחיב ערבי אחח ללולב ואחת למקלש אלמא בעי משלכם גבי
ערבה
חשבו .יומס ולילה ולולב מצומו שעה אחת שלא נאמר בו אלא לקיחה:
מאי עעמא דוחה .ולא גזור בה ט היט לגזור בלולב להא הנא נמי
הכהניס
בסוכה כתיב בסוכות
ימים,
תשבו שבעת
יבמלואים כתיב ופתח
אהל מועד תשבו יומם
ולילה שבעת ימים ,מה
להלן במלואים לילות
כבימים ,אף בסוכה חייכין
לישב כה לילות כימים.
ערכה שבעה
שתני'
כיצד יום שביעי כוי.
ערבה בשביעי מאי טעמא
דיוחה שבת .אמר ר׳
עחנן כדי לפרסמה שהיא
מן התודה כוי ,ופשוטה
היא .ואסיקנא אמרי
ביון דאפיקתיה מראשון
־אוקמה אשביעי .ואקשינן
<י הכי שערבה מן התורה
זיא שתהא ביום שביעי
יטלת ,תדחה שבת אצל
:ני ]ארץ[ ישראל דידעי
:קביעא דירחא ,ויודעים
!:בודאי היום יום שביעי
מסורת הש״ם
אמרי
והביאום
הכהנים
ומנענעים
וזקפום כוי.
ומקיפין בה
שבח חל יומא כרי לפרסמה שמן
החורה היא :לולב נמי נידחו .בשאר
ימים במקלש כלי לפרסמו שהוא מן
התורה כל שבעה להא לא מפרשא
בהליא ראיכא למינועי ולמימר רהאי
ושמתתס לפני ה׳ שבעת ימים י( לאו
שמתת לולב קאמר :שלוחי בית דין
מייתי
מע״ש
לה.
אינה
ולמתרת
המזבח:
בה אמ
למיגזר בה
אי
לליכא
הכי.
מילי והוא כל שבעה
במקלש מן התורה :כל יומא נמי.
לאיקלע בשבת נילחי מאי שנא תל
יומא ותו לא :אהי לפקפוקי בלולב.
לזלזולי בלולב משוס ללא לחי בלולב
אלא בחל יומא והא לחי כל יומא
אתי למימר לולב לאו מצוה חשובה
ערבה
היא :ולידחי.
ראשון
בי״ט
כלולב :לאו מוכחא מילחא .רמשוס
ערבה הוא רמיפרסם שהיא מה״ת
לאמרי
לנתנה
משוס
אצל
ללחות
לולב נרחית אף אצל ערבה ועיקר
משוס לולב הוא :בחד מהנך .באחל
הימים:
משאר
אשביעי.
אוקמה
יום מסוייס או ראשון או אחרון:
האידנא גמי .לאחר חורבן לעבלינן
יומא
ערבה חד
לקמן
כדאמרינן
)ל׳ מל (.מנהג נביאים היא בגבולין
כיון לליכא למיחש מילי לידחי בשביעי
ויחבטוה
ויטלוה
לין
שלוחי ביח
לפרסמה שהיא במקלש מן התורה
שהרי לא גזרו עליה בשביעי ולאחר
חורבן מי גזר
עליה:
ידעינן
לא
בקביעא דירחא .ושמא אין שביעי
שביעי:
שלנו
מעברים אח
החדשים
בשבת:
לא
אלול
כשרואין
וכל
איקלע.
או אחד
שיארע
כל
נחוהי.
הם
מן
שביעי
הסיעה
שירדו מא״י לבבל ושעלו מבבל לא״י
וחזרו :מאן לימא לן .דערבה במקדש
בנטילה דלידחי השחא ערבה איסורא
מדרבנן זכר למקדש דנידחי שבת:
דלמא בזקיפה .לא היו נוטלין אותה
ביד אלא זוקפין אותן בצידי המזבח
כדתנן
לחוד
מזבח
בשביעי
פעמים
במתני׳
נזקפה:
היכא
והשתא
ליכא
ואוהו
היום.
מדקתני פעם אתת ושבע
ש״מ
הקפה
סביב
ברגל
המזבח הוא ובמה מקיפין לאו בערבה:
לא
מקיפים
בלולב.
הערבה
סביב
לאחר
המזבח:
שזקפו
בהחילחו.
בי״ט ראשון :וערבה בסופו .בשביעי:
והן צדוקים ואינם מודים בערבה שאינה מפורשת מן התורה:
וכגשום .טמנום כמו בהדי כבשי דרחמנא למה לך במסכת ברכות
)לף י .(.וי״מ כמו יכבוש עונותינו )מיכה ז( יכסה כסיח כל חטאחס
סלה )מהליס פה( :החה האבנים .ויודעים הס בחכמים שלא יטלטלו
עמי הארץ .שלא היו
בקיאים
באיסור
טלטול
אבל ישראל לא היה נכנס בין האולם ולמזבח .ומדקחני חיבוט
הבהנים את
המזבח
ברגליהם
תורה אור השלם
.1ופתח אהל מועד
תשבו יומם ולילה
שבעת ;מים ושמרתם
את משמרת י; ולא
תמותו כי כן צויתי:
ויקרא ח לה
מצוה לכל ארס אלא כהניס המקיפין
והכירו בהן בייתוסין .הרגישו תלמידי בייחוס
אמרי
מרביות .נטיעות:
למחר האבנים:
א( ולקמן מה ,[.ב( רש״ל,
ג( [ברכות יכ ,[.ד( [לקמן
מה ,[.ה( ]תוספי רפ״ג[,
ו( ]ויקרא מ[ (t ,דירחא
לרילהו כו• הד״א כוי כשתי
תורות הס״ל ומה״ל לללילן
כוי ושייך לכאן,
ואתר כך
זוקפין
אותה:
ואלא
לידחי.
כיון לבנטילה הוה יש לעשות לו זכר למקדש ולידחי שביעי דילה שבת :כיון דאגן .בגולה לא דחינן משוס דלא קיס לן בקביעא דירתאז(:
ללילהו
מוםף רש״י
בערבה .לאחר זקיפת
מורביוח מוסבות למזבח,
מקיפין בסעיסות סביב
למזגת תריות של ערבה
ביריהס פעס אחת בכל
יוס ושבע לאותו יוס,
להכי גמירי לה !:סדור ו ש -י
סי׳
וכה!.
מםורת הש׳׳ם
] (6לעיל מג ,(.ב( ]כתובות
סח :צה :ב״ק צה :נ״מ כוו:
קי :ב״נ קעג ,[:ג( ]לעיל
לל ,[.ד( לעיל לד .ע״ש
תעניח ג :מו״ק ג] :זבחיס
קי ,[:ה( ]שנח מז .מו״ק
ג :קלזשין לט .חולין כא,1.
0נ״ק קיז ,:ז( בס״א:
וסמוכים לנ״ד ,ח( רש׳׳ל,
סוכה
לולב וערבה פרק רביעי
לדידהו נמי לא דחי .שלא לעשות ישראל אגולות אגולות ונראה
הכנסת וכולהו בזמן הבית להוו כולהו כארץ וסמוכים להיות ב״לי(
ויולעים אימח הוקבע החלש אבל עתה משתרב בית המקלש אין
לולב לוחה שבת אפי׳ לבני א״י :דלא
עבדינן לה שבעה .אבל יום אחל
אמרי לדידהו נמי לא דחי ואלא קשיא
מיהא עבדינן כדאמרינן לקמן)עמול (3
חני תרתי דתנא חדא כ ל העם מוליכין את
בר״א בר צדוק והוא היה לאחר חורבן
לולביהן להר חבית ותני׳ אידך לבית חכנםת
שהרי ר׳ צדוק אביו בימי ר׳ יוחנן בן
ומתרצינן כאן בזמן שבית הממדש קיים כאן
תורה אור השלם זכאי ובימי ר״א ור׳ יהושע ור״ג היה
.1ולקחתם לכם ביום
בזמן שאין בית המקדש קיים לא אידי ואידי
כדאמרינן בבכורות )ל׳ לו (.כלום
הראשון פו־י עץ הדר
כפת תמרים וענף עץ חלקנו בין חבר לעס הארץ והוא היה
בזמן שבית המקדש קיים ולא קשיא כאן
נחל
עבת וערבי
השואל :למאן .אליבא דמאן קאמר
במקדש כאן בגבולין א״ל אביייא( לרבא מאי
יי
לפני
ושמחתם
ערבה דרבנן :עיקר .יום אחד
שנא לולב דעבדינן ליה שבעה זכר למקדש
אלהיכם שבעת;מים:
ויקרא כג מ מיהא יש לו שורש אבל ערבה אין
ומאי שנא ערבה דלא עבדינן לה שבעה
.2אדין דניאל די שמה לה שוס שורש מן התורה בגבולין:
זכר למקדש א״ל הואיל ואדם יוצא ידי
בלטשאצר
אשתומם כ מ י ם בעלי מומין .אף הס דוחקים
כשעה חדה ורעינהי
חובתו בערבה שבלולב א״ל ההוא משום
יבהלנה ענה מלבא ונכנסין להקיף ברגליהם וערבה בידם
לולב הוא דקא עביר ליה וכי תימא דקא
ואמי בלטשאצר חלמא וא״א להקיף שלא יכנסו בין האולם
ופשךא אל יבהלך ענה
בלטשאצר ואמר מרי למזבח וכל השנה אסורים ליכנס שם
מגבה ליה והדר מגבה ליה יוהא מעשים
ךולמא לשנאך ופשרה כדאמרינן במסכת כלים בפרק בכל יום דלא הא עבדינן הכי אמר רב זביד
לערך:
דניאל ד טז ראשון :מי אמרה .השתא ס״ד
משמיה דרבא לולב דאורייתא עבדינן שבעה
דה״ק מי אמרה שהיא חובה וקאמר
זכר למקדש ערבה דרבנן לא עבדינן לה
לצאת בה ידי חובה ולהכי פריך מאן
שבעה זכר למקדש למאן אילימא ילאבא
הגהות הב״ח
אמרה בתמיה :מי אמרה בנעילה.
)א( גט׳ א״ל אניי לרבה
שאול האמר ערבי נחל כתיב שתים אחת
ותהא חובת כהנים דקאמר לצאת:
מאי שנא:
ללולב ואחת למקדש אי לרבנן הלכתא
דלמא בזקיפה .וכהן אחד זוקסה ע״י
הכל ואין חובה על כולם :יסוד
גמירי לה •דא״ר אםי א״ר יוחנן משום ר׳
נביאים הוא .חקנח נביאים אחרונים
נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות
גליון הש״ם
גמ׳ שכחום והורו ויסדום .חגי זכריה ומלאכי שהיו ממתקני
ערבה וניסוך המים הלכה למשה מםיני אלא
שבח דף קד ע״א מגילה דף תקנות ישראל באנשי כנסת הגדולה:
אמר רב זביד משמיה דרבא לולב דאית לידז
ג ע״א:
מנהג .הנהיגו את העם ולא תקנו
עיקר מה״ת בגבולין עבדינן ליה שבעה זכר
להם ונפקא מינה דלא בעיא ברכה
למקדש ערבה דלית לה עיקר מן התורה
דליכא למימר וצונו דאפילו בכלל לא
מוםף רש״י
בגבולין לא עבדינן שבעה זכר למקדש אמר
תסור ליתא :ומי א״ר יוחנן .יסוד
שתים אחת ללולב
ואחת למקדש .למדך נביאים היא והא הלכה למשה מסיני ר״ל כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם
שצריך שתי מצוח של היא :שכחום .בגלוח בבל שכחו את
ולמזבח כדי לצאת בערבח א״ל ר׳ יוחנן מי
ערבה ,אחת לאגדה בלולב
ואחת למקדש להקיף אח התורה והמצות במקצת וזו נשכחה
אמרה מי אמרה הא איהו אמר דא״ר אםי
המובח )לעיל לד .!.עשר לגמרי :וחזרו .נביאים אחרונים:
א״ר יוחנן משום ר׳ נחוניא איש בקעת בית
נטיעות .המםוזרית בתוך ויסדום .ע״פ הדבור :והא״ר יוחנן
ניח סאה ,חורשין כל בית
תורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים חלכה
סאה ערב שביעית עד דלכון אמרי דלהון היא .רב כהנא
למשה מסיני אלא מי אמרה בנטילה דלמא
ר״ה ,אע״ג לשאר שדות היה מחלמידי רב והיה חריף מאד
אין חורשי! לפני שביעית
בזקיפה מי אמרה בבעלי מומין דלמא
וברח לא״י לפני ר׳ יוחנן מחמח
ל׳ יוס ,זה חורשין דהואיל
אס אין חורשי] סביבן מרדין י«]שהרג לאדם אחד[ כדאמרינן
בתמימים אתמר ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי
מפסידין )תענית ג .ו כ ע י ־ ז בפרק בתרא דב״ק )ל׳ קיז (.והוצרך
חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר ערבת
נזו״ק ג :ועי׳ ל ע י ל לד לו ר׳ יוחנן לכמה ספיקות והיה
מנהג נביאים תסתיים דר׳ יוחנן חוא דאמר
בארוכה! .ערבה .להקיף
המזבח ;מו״ק שס! למקדש ,אומר ר׳ יוחנן לבני א״י סבור הייחי
יסוד נביאים דא״ר אבהו א״ר יוחנן ערבה
לאילו ערבה ללולב מקרא שתורה שלכם שלא גליתם מארצכם
יסוד נביאים חוא תסתיים א׳׳ל ר׳ זירא לר׳
נפקא )לעיל ל ד ( .וניסוך ולא היה לכס טירוף הדעת אבל
המים .לתמילין של שחר
אבחו מי א״ר יוחנן הכי והא״ר יוחנן משום
שבעת ימי החג כלאמרינן ראיתי שהיא של בני בבל שאע״פ
ר׳ נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר
לקמן )מח (.והתס מפרש שגלו עמדה להם חכמת החרש
כיצד מנסכין ,נין מיס
והמסגר שגלו עם יכניה כדכתיב
נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה
בין יין ,וכל קרננוח כל
מלחמה
עושי
גבוריס
הכל
כל(
)מ״כ
ימות השנה אין נסכיהס
מסיני > אשתומם כשעה חדא ואמר
אלא יין ,מון מן החג וחניא בסדר עולס וכי מה גבורה
שכחום וחזרו ויסדום ומי א״ר יוחנן הכי
נחמיד של שחר שצריך שגי
ניסוכין!:לעיל לד! .הלכה עושין בני אדם הנחונין בשלשלאוח
והא״ר יוחנן דלכון אמרי דלחון היא ל״ק
למשה מסיני .אלו שלשה של ברזל אלא שגבורים היו במלחמחה
כאז
נשאלו בבית המדרש מנין של חורה אלמא ס״ל לר׳ יוחנן דלא נשתכתה תורה בגלוח בבל
א
א(
ב
ג
7
ב
ה
2
s
0
J
•
אמר
ופרועי ראש נמסים לשם:
ליה ר׳ •וחנן מי
לעתיה
סלקא
אמרה.
מי
לה״ק
אמרה שהיא חובה לאורייתא ואתיא
ולחיא מעלוח לרבנן ללמא רבנן היא
מעלות
ללא לתינן
משוס
לרבנן
תקנתא לרבנן ולכך פריך הא איהו
אמרה ומשני מי אמרה שהיא בנטילה
ללמא
וכיון
בזקיפה
מקיפין
לאין
את המזבח ולא בעי אלא
זוקף ע״י כולן
בעלמא אחל
זקיפה
א״נ
בעלי מומין אפשר להו לזקוף בשאר
רוחות ולא יכנסו בין האולס ולמזבח
ואפי׳ תימצי לומר בנטילה כלאסקינן
לעיל לאיתותב מ״ל בזקיפה מי אמרה
בבעלי מומין ללמא אין הלכה למשה
מסיני אלא בתמימין הראוין לעבולה
כמו שאין הלכה למשה מסיני בזרים
לבהא
אלא בכהנים
מולית
מללא
אמרת זרים נכנסין ולפי שיטה זו
לפרי׳ למעלה לרבנן היא קשה לאבא
שאול ריליף )לעיל לף לל.ו ערבה של
מזבח מלכתיב ערבי אמאי בכהניס
ללמא אפי׳ בישראל כמו ערבה ללולב
וי״ל
הקפת
לשמא
ושאר ישראל
בכהניס
מזבח
הקפה:
בעזרה בלא
והא א״ר •וחנן דלכון אמרי דלהון
חיא.
כהנא
רב
מתלמילי
לרב היה ומבבל ברח לא״י לפני ר׳
יוחנן מחמח מרלין כלאמרינן פרק
בתרא לב״ק )לף קיז .ושם (:והוצרך
לו ר׳ יוחנן לכמה
וא״ר
ספיקות
יוחנן לבני א״י סבור הייחי שהחורה
שלכם שלא גליחם מארצכם לא היה
לכם טירוף הלעת אבל ראיתי שהיא
של בני בבל
שאע״פ
עמלה
שגלו
להם חכמח החרש והמסגר שגלו עם
ימיה
כלכחיב הכל
עושי
גבירים
מלחמה וחניא בסלר עולם וכי מה
גבורה
עושים
הנחוניס
בני אלס
בשלשלאות של ברזל אלא שהיו גבוריס
במלחמתה של תורה אלמא לר׳ יוחנן
לא נשתכחה תורה בגלוח בבל כך
פי׳ בקונטרס והקשה רבינו תם אטו
מי לא אשכחן פ׳ הבונה )שגפ קל .ושם(
גבי מנצפ״ך שכחום וחזרו ויסרוס
ולא פריך הכי
ועול אטו
משוס
גרס
ללכון
להם בני תורה א״א שישתכחו חורח
ערבה
ורבינו
חננאל
אמר רלהון היא ומפרש רבינו תם
שהיה ר׳ יוחנן אומר לתלמיליו שהיו
לפניו מבבל אחל משלכם אומר להוא
רב כהנא שעלה מבבל ללהון היא משלהם היא ערבה כלומר שהיא
להם מן התורה והשיבו
שהלכה למשה מסיני הס
ושמע השומע וגרסס כסדר
ששמעם ,וכן שיעורים
וחציצין ומחיצין )לעיל ה(:
שמען השומע וסדרן כסדר
ששמען וכן בכל מקום
שפיר דרבי יוחנן אלר׳ יוחנן דאמר יסוד נביאים ודלהון היא משמע דמנהג הנביאים ולא יסוד והשחא נמי ניחא פרק המגרש )גיטין לף
כשעה חדא .שתק והיה
מחשב מה יענה !חולין כא
זה ור׳ יותנן אמר אפי׳ תימא רבי לילכון אמרי שאני הכא הואיל וקנאתו ליפסל בו ופי׳ שם בקונט׳ לר׳ חייא ובניו עלו מבבל כלאמרינן
)לעיל לד.!.
אשתומם
ועי׳ דניאל ד טן! .דלכון
אמדי .שלכם הייפי אומר,
חורה של מי א״י היא,
דילהון היא .של בני גבל
במקדש
נר מצוה
אמרי לדידהו נמי לא דחי .ל״ק מידי משופר כלפרישנא יב א מיי׳ פ״ז מהל׳ לולב
הלכה rיח שמג עשין
מצי
להוה
בעלי מומים .ה״ה
לעיל :כהנים
מד מוש׳׳ע א״ח סי׳ תמת
למימר ופרועי ראש רתרוייהו אסירי אי לאו משום ערכה כלמנן
סעיף ב:
פ״ק לכלים )מ״מ( בין האולם ולמזבח מקולש הימנו שאין בעלי מומין ע ב מיי׳ שס הלכה כג:
כשתי תורוח לללילן לא לחי לולב שבת :בגבולין .מוליכין לבית
1
* * ך
״
עין משפט
מנהג נביאים שהיו רגילין לדבר לתלמילים שבבבל וכן ח״ח שמבבל
לחלמידיס שמא״י כדאשכחן לקמן <לף מח (.רב חייא בר רב )אשי( שהיה מבבל דאמר פוחת בה ארבעה דמיירי לבני א״י ור׳ יהושע בן
לוי שהיה מא״י דאמר מדליקין בה את הנר איירי לבני בבל וכן פ״ק דשבת )לף ט :ישסו גבי משיתיר חגורו והשתא ניחא דפריך הכא
פל >:אמחני׳ לכיצר יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויחננו לה לאמר חזקיה רשב״א היא שמצריך כן פרק הזורק )שס לף עת (.גבי כנסי שטר חוב
לעיל בסוף פ״ק )לף כ (.וחזקיה בנו של ר׳ חייא היה וא״ל ר׳ יוחנן אתל משלכס להוא רב כהנא שעלה מבבל כמותו אומר לאתיא אפי׳ כר׳
וקשה והלא חזקיה רבו של ר׳ יוחנן היה כרמוכח פרק אלו קשרים <שנת לף קיב >:וכשעלה רב כהנא היה ר׳ יוחנן ראש ישיבה כלמוכח בהגוזל
בתרא )ג״ק לף קיז (.וזקן גלול היה למסרחו ליה גביניה וסתמא לא היה ר׳ יוחנן ראש ישיבה כל ימי חזקיה רבו ואע״ג ראשכחן בהקומץ
רבה )מנחימ לף כג :ושסן לכשעלה רב כהנא אשכחינהו לבני ר׳ חייא ליתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בביסא ונגע טבול יוס באתת מהן מהו
שמא פעמיים עלה אחת בימי חזקיה ואחת בימי ר׳ יוחנן כששאל ממנו ר׳ יוחנן כל ספיקי דה״ל ולפירוש ר״ח ניחא ללתלמיליו שמבבל היה אומר
ר׳ יוחנן ללכון אמרי אפי׳ תימא ר׳ ולכווחיה אשכחן פ׳ אין מעמידין בירושל׳ דא״צ ר׳ יוחנן לר׳ חייא בר אבא הלין תלח מילין סלקון מן גביכון:
כאן
רבינו חננאל
מדתנ• כל העם מוליכין
את לולביהן לכנסת ומשנה
אחרת כל העם להר
הבית ,ואוקימנא להו הא
דתנ׳ בהר הבית בזמן
שבית המקדש ]קיים!
והא רתנן בכנסת בזמן
הוה ,ודחינא לא תרוייהו
בזמן בית המקדש ,והא
דתנן כהר הבית במקדש,
והא דתנן בכנסת בגבולין
זולתי ירושלים ,פי׳
בשאר מדינות .ותרוייהו
כשהמקדש קיים .ועל זה
הפסק על שמועה דו
קבלנו ,כי אלו שראו שחל
יום שביעי של ערבה
בשבת ,בזמן שלא נתקבעו
השנים כתיקונן כגון יסוד
השמד .ירושלמי ר׳ סימון
מפקד לאילין דמחשבין
יהבון דעתכון כי היכי
דלא תעבדון לא תקיעתא
ולא ערבתא בשבת .ואין
תדחקון ,עבדון תקיעתא
בשבת ולא תעבדון ערכה
בשבתא .אמר ליה אביי
לדכא מאי שנא לולב
דעבדינן ליה וכר למקדש,
ומאי שנא ערבה דלא
עבדינן .ואסיק׳ לולב דאית
ליה עיקר מן התורה
]בגבולין עבדינן לה זכר
למקדש ,ערבה דלית לה
עיקר מן התורה[ בפני
עצמה בגכולין ,לא עבדינן
לה זכר למקדש .אמר ד׳
לוי כהנים בעלי מומין
נכנסין בין האולם ולמזבח,
כשמקיפין את המזבח,
כדי לצאת בערבה .אמר
ליה ר׳ יוחנן מי אמי
בנטילה דלמא בזקיפה .פי•
דה שהיו מקיפין שבעה
פעמים כלולב היה ולא
בערבה ,כאשר אמר ר׳
אלעזר בראש השמועה,
מי אמרה בבעלי מומין
דלמא בתמימים ,פי׳ שכיון
שמצוותה בזקיפה לא יתכן
כהנים בעלי מומין לזוקפה
על המזבח ,שמתראה
כאילו הן כשרים לגבי
המזבח] .פירוש[ תמימין,
לזוקפה ,כלומר הכהנים
התמימים הן זוקפין אותה
על המזבח .אמר ר׳
יוחנן עשר נטיעות ערבה
וניסוך המים הלכה למשה
מסיני .ירושלמי ערבה
]הלכה למשה מסיני[ ולא
כאבא שאול דאמר ערבה
מן התורה .ניסוך המיס
]הלכה למשה מסיני ולא[
כר׳ עקיבא דאמר ]בשני[
ונסכיהם בששי ונסכיה
בשביעי כמשפטם ,מ״ם
יו״ד מ״ם ,מים .מכאן
לניסוך המים מן התורה.
איתמר ר׳ יוחנן אמר ערבה
יסוד נביאים היא .כלומר
הנביאים הורו אותה ]נ״א
אותם[ לעשות כך .ר׳
יהושע בן לוי אמר
מנהג נביאים היא ,כלומר
הוראה כלא תיקון] .נ״א:
בלא הוראה ובלא תיקון(.
ואקשינן איני והא אמר
ר׳ יוחנן הלכה למשה
מסיני .פי׳ וכיון שהלכה
למשה מסיני ,אמאי צריכה
הוראת נביאים ותיקונם,
והלא מתוקנת ועומדת
היא .ופריק הכי נמי ,מיהו
שכחוה וחזרו הנביאים
והורו להן ההלכה ויסדוה
י ,דלכון א( אמרך( .כלומר
להן ,ונתקיימה יסוד נביאים .נתברר כי דברי ר׳ יוחנן שאמר יסוד נביאים היא ,כלומר יסדוה נביאים כי היא הלכה למשה מסיני קאמר .איני והאמר ר׳ יוחנן לחזקיה בנו של ר׳ חייא שהוא בבל
רב כהנא החכם שלכם שהוא בכלי אמר ,דילהון היא .פי׳ החכם שלכם אמר לי כי ערבה מדרבנן היא ואינה לא יסוד נביאים ולא הלכה .ושנינן לא קשיא
א( צ״ל לילכין אמר וכ״כ התוס׳ להליא כאן ג ל ״ ? והא ישם מ י נ ו מ ר ס לילטן אמר.
מ
עין
נר מצוה
ש
לולב וערבה פרק רביעי
פ ט .
'״ •
J
סוכה
מסורת הש״ם
במקדש .הלכה למשה מסיני :בגבולי׳ .יסוד נביאים :ערבה צריכה
יד א מיי׳ פ״ו מהלכות כאץ במקדש באן בגבולין .במקדש הלכה למשה מסיני בגבולין
לולב הלכה כ:
שיעור .לקמן מפרש שיעורה :אינה ניטלת אלא בפני עצמה .אין
פליגי דר׳ יותנן אמר יסוד נביאים ור׳ יהושע בן לוי אמר
טו ב מיי׳ שם סמג עשין
מד טוש״ע א״מ סי׳ מנהג נביאים ופי׳ בקונט׳ דנפקא מינה דאי תקנה היא בעיא ברכה דבר אחר נאגד עמה דמוכח שהיא מצוה :אבל היכא דאגבהיה.
תרסל סעיף ה:
לשם נמילח לולב והדר אגבהיה לשס ערבה אימא ליפוק בה דאיכא
ואי מנהגא לא בעיא דליכא למימר וצונו דמנהג בעלמא שהנהיגו
הוכחה טובא :וכמה שיעור׳ .דאמרן
טז ג ד מיי׳ שס טושי׳ע העם ואפי׳ בכלל לא תסור ליתיה
שס סעיף נ וסעיף ו:
לעיל צריכה שיעור :שלשה בדי.
יי ה מיי׳ שס טוש״ע שס וכן אמרי׳ בסמוך חביט חביט ולא
א כאן במקדש כאן בגבולין א״ר אמי ערבה
סעיף ל:
שיש בכל אחד עלין לחין :עלה אחד
בריך קסבר מנהג נביאים הוא ויש
צריכה שיעור בואינה ניטלת אלא בפני עצמה
ובד אחד ס״ד .עלה משמע בלא
יח ו מיי׳ שס הלכה כנ מדקדקין מחוך כך דלא מברכינן
ג
ב:
סעיף
טוש״ע שם
ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב
בד ובד בלא עלה ומאי לקיחה בעלה
יט ז מיי׳ פ׳׳א הלבות אהלל דר״ח שאינו אלא מנהג בעלמא
כיון דאמר מר אינה ניטלת אלא בפני עצמה בלא בד הא לא מינכר :עלה אחד
שמיטה הל׳ טז ום״ו כדמוכת פ׳ בתרא דתענית )לף כח:
הלכה יא:
פשיטא דאין אדם יוצא בערבה שבלולב בבד אחד .בד אחד ובו עלה אחד
ושס> רב איקלע לבבל חזי דקרו
כ ח מיי׳ פ״א מהלכות
ודיו .וכי אמרינן לעיל 1דף לב:ן ג׳
הלל בר״ח סבר לאפסוקינהו שמע
י־מהו דתימא הני מילי היכא דלא אגבהיה
שמיטה הלכה ז:
טפחים לגבי לולב הוא דאמרינן
כא ט י מיי׳ פ״ל מהל׳ דקא מדלגי ואזלי אמר ש״מ מנהג
והדר אגבהיה אבל אנבהיה והדר אגבהיה
שבח הלכה יא סמג
שחהא ערבה ארוכה שלשה טפחים
אבותיהם בידיהם והא דקאמר רבי
אימא לא קמ״ל ורב חםדא א׳׳ר יצחק אדם
עשי! ל טוש״ע א׳׳ח סי׳
אבל ערבה שהיו מקיפין בה בפני
רמט סעיף א ]רב אלפס יוחנן התם י״ח יום יחיד גומר את
או
יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב )בי״ט
עצמה כל דהו סגי והשתא נהגו
כאן ובשנת פ״א לף ח :[.ההלל בהן ובגולה כ״א יום לא משום
חראשון של חג( וכמה שיעורח אמר רב נחמן
להביא מורביות ענפים ארוכים ויפים
דליהוי אתריני תקנה שיהו קורין
ג׳ בדי עלין לחין ורב ששת אמר אפילו
שמנכרא מצוה בעין יפה :אייבו.
בדילוג אלא יחיד גומר היינו כמו
מוסף רש״י
יחיד קורא דאורחיה דהש״ס דמשתעי עלה אחר ובד אחד עלה אחד ובד אחד ם״ד
אבוה דרב :חביע חביע .לשון
ג׳ בדי עלין לחין .ערגה
ב
ה
ניענוע :מנהג נביאים הוא .בגבולין
דברכות
פ״ק
דתניא
ההיא
כי
הכי
אלא אימא אפילו >עלח אחד בבד אחד
עליה
מקצת
שנשרו
ולא יסוד נביאים הלכך אינה צריכה
ונשתיירו בה שלשה עלי! )לף מ :ושס( וותיקין י( היו גומדן אמר אייבו הוה קאימנא קמיח דר״א בר צדוק
אפילו
כד.>.
1ב־מ
לחי!
ברכה :קרייחא אית לי .כפרים
אוחו עם הנץ החמה ור״ת אומר
ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה ישקיל חביט
בכרמיא.
ומקשקשין
ויושביהם:
עלה אחד בבד אחד .דאין ראיה מערבה להלל דערבה
חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא
כשרה )שם( .אריך או לא
בשביעית:
הכרמים
עוררין את
אריך .מחוק! או אינו אינה אלא טלטול וכיון דלאו חקנחא
ערבה
אייתו
דרב
ברתיה
בני
וחזקיח
אייבו
ואכלי זיתיא .בשכר תפירת הכרמים
מתוקן ) כ ת ו ב ו ת קנ .(:היא אלא מנהגא לא חשיבא למיקבע
מלסקל .להוציא אבנים מן לה ברכה אבל קריאח ההלל לא גרע לקמיה דרב חביט חביט ולא בריך קא סבר
ואינן מפקירין לעניים :אריך או
הכרס <מו־ק ג ! .אברויי
מנהג נביאים הוא אמר אייבו הוה קאימנא
לא אריך .טוב לעשות כן או לא.
אילנא אסור .להד משוס מקורא בתורה ודכווחיה אשכחן
אריך לשון דבר הגון ובעזרא )ד>
רווחא ) ש ש .םתומי דמברכין אשגי ימים טובים של גליות קמיה דרבי אלעזר בר צדוק אתא לקמיה ההוא
גברא א״ל קרייתא אית לי כרמיא אית לי יש לו דומה וערות מלכא לא אריך
פילי .שמסתס בקעים של ואינו אלא מנהג בעלמא כדאיתא פ״ק
אילן ,שרי .לאית ביה
לנא למיחזי :אייל לא אריך .לפי
דביצה )לף ל ) aא( ומיהו אין מזה
משוס פסילא )שס.:
זיתיא אית לי ואתו בני קרייתא ומקשקשין
שאתה פורע פעולתם מפירות שביעי׳
ראיה דהא טעמא דאין מברכין
בכרמיא ואוכלין בזיתיא אריך או לא אריך
והתורה אמרה לאכלה י> ולא לסתורה
אערבה למ״ד מנהג נביאים משום
דלא אפשר לומר וצונו ו ב ׳ ימים א״ל ילא אריך הוה קא שביק ליה ואזיל אמר
רבעו חננאל
אבל הקשקוש מותר כדלקמן :אייר
כדו הויתי דיירי בארעא הדא מ׳ שנין ולא
אלעזר בר צדוק כדו הויחי דאיר.
כי אמר ר׳ יוחנן טובים של גליות אין בהם וצונו אלא
הלכה למשה מסיני ויסוד
חמיתי בר אינש מחלך בארחן דתקנן כדין
כבר עברו מ׳ שנה שאני דר בארץ
נביאים ,כשהמקדש קיים קידוש להזכרת היום בתפלה וברכת
הזאת :ולא חמיחי בר אינש .לא
ובגבולין .וכי אמר רב המזון ואי משוס דמברכין אתקיעת
הדר ואתי וא״ל מאי מיעבד א״ל אפקר זיתיא
ראיתי בן אדם :דמהלך באורחא
כהנא מדרבנן היא ,אינה שופר בי״ט שני של ר״ה הנהו תקנתא
לחשוכיא ותן פריטיא לקשקושי כרמים
לא הלכה ולא יסוד
דתקנן כדין .שמהלך בדרך ישר
של
נביאים ,בזמן הזה .ומעשה נינהו וחמירי מב׳ ימים טובים
1
״וקשקושי מי שרי והא תניא והשביעית
כאדם זה :אפקר זיתיא לתשוכיא.
דרב כהנא בהדי ר׳ יוחנן גליות לענין ביצה קדושה אחת נינהו
תשמטנה ונטשתה תשמטנה מלקשקש
לעניים :והב פריעיא .ותן פרוטות
שפירק לו כל קושיא כדמוכח בפ״ק דביצה )לף ל:ו הזהרו
שהיה לו ,מפורש בהגוזל,
ונטשתה מלסקל ייאמר רב עוקבא בר תמא
מכיסך לקשקש הכרמים :ומי שרי.
ועוד
בידיכם
אבותיהם
)ד(]ו[אסקוה ,והיינו דאמר במנהג
אברויי
וחד
פילי
םתומי
חד
הוו
קשקושי
תרי
קשקוש בשביעית :מלסקל .להשליך
ר׳ יוחנן דלכון אמר)י( מדקדק ר״ת ממסכת ברכות פרק
דילהון היא .והא דאמרן
אילני ״אברויי אילני אסור םתומי פילי שרי
אבנים לתוץ :סתומי פילי .שהשרשים
היה קורא )לף יד (.דמייתי ראיה
]ד[לחוקיה בן ר׳ תייא
ט
מגולים וצריך לכסותם שלא ייבש
משיב ואמר לו דלכון דאין מפסיקין בהלל מרב בר שבא
אמר אייבו משום רבי אלעזר בר צדוק אל
האילן ואוקומי אילני הוא שלא ימות
אמי ,מפורש בגטין פ׳ דאיקלע לבי דרבינא בימים שאין
יהלך אדם בערבי שבתות יותר מגי פרסאות
המגרש א( ואמר לה הרי
ואינו עושה להשביתן אלא לקיימן
את מותרת לכל אדם אלא היחיד גומר בהן את ההלל ולא איפסיק אמר רב כהנא לא אמרן אלא לביתיה אבל
שרי :פילי .בקעים :וחד אברויי
לפלוני .וגרסינן בתעניות ומשני שאני רב בר שבא דלא חשיב
לאושפיזיה אמאי דנקיט סמיך ואיכא דאמרי
אילני .כמו וברא אוחס בחרבותם
פרק אחרון ,כל היכא עליה דרבינא ואם אין מברכין עליו
דאמרינן הלכה ,דרשינן
לביתיה
אפי׳
אלא
נצרכא
לא
י
כהנא
רב
אמר
)יחזקאל כג> לנקוב העפר שעל
לה כפירקא ,מנהג ,מדרש מה הפסקה שייך בו ועוד ראיה
כסא
ואפילו
עובדא
הוה
בדידי
כהנא
רב
אמר
השרשיס ולהזיזו שיהא רך ותיחוח
לא דרשינן ליה ,אורויי מההיא עובדא דתענית )לף כח :ושם(
דחרםנא לא אשכחי :מצות לולב כיצד :תני תנא
והאילן משביח כך שמעתי .לישנא
מורינן ליה .ואסיקנא מעובדא דרב דאמר סבר לאפסוקינהו
ערבה אינה ניטלת אלא
אתרינא להבריא את האילן ולהשביחו:
בפני עצמה .וצריכה דמשמע דמברכי דאי לא מברט היה
קמיח דרב ה(נחמן םודרין על גג חאיצטבא א״ל
לא יהלך כוי .אלא ישבות לו בעוד
שיעור ,ושיעורא שלשה לו לידע שהוא מנהג אבותיהם וסתמא
וכי
בדי עלץ כרב נחמן,
יום גדול ויכין לו סעודת שבת :אלא לביתיה .שהולך לביתו והם
אבל דרב ששת דאמר לא באמצע הלל איקלע מדקאמר רב איקלע לבבל ולא קאמר
אינם יודעים שיבא היוס ואין מכינים לצורכו והוא כועס עליהם:
עלה אחד בבד אחד לא איקלע לבי כנישתא וכי תימא אכתי מטון דמברכי לקרות היה
אגל לאושפיזיה אמאי דנקט סמיך .אינו סומך על בני הבית ונושא
]צ״ל :בדלא[ איפשרנז .לו לידע דמדלגי ואמאי סבר לאפסוקינהו הא לאו מילתא היא
וצריכה חיבוט .ואינה
עמו סעודתו ועל מה שבידו נסמך :אפי׳ לביתו .דמה שמוצא אם
צריכה ברכה ,כרב דקסבר שאפילו כשגומרים את ההלל יכול לברך לקרות את ההלל כמו
מנהג נביאים היא ,כר׳ שמברכין לקרות מגילה ומה שנוהגין עכשיו לברך אהלל לגמור מעט אם רב שלו הוא אעפ״כ לא יהלך וכ״ש לאושפיזיה שלא ימצא
כלום :כסא דהרסנא .סעודה מועטת דגים קטנים מטוגנין בקמח
יהושע בן לוי .אמ׳ כשגומרין ומברכין לקרות כשמדלגין לסימן בעלמא נוהגין כן ובין
ר׳ אבין מעשה בההוא
בשומן שלהן :על גג האצטבא .הוה תני תנא קמיה:
דאתא לקמיה דר׳ אלעור בזה ובין בזה יכולין לברך לקרות ולגמור וא״ת הא דנקט י״ח
בר׳ צדוק ,ואמר ליה יום שיחיד גומר בהן את ההלל אמאי נקט יתיד דמשמע אבל צבור
קיריתא איר) ,להון ]לי[,
וכי
בני כפרים ,כרמייא אית
גומרין אותה אפי׳ בשאר ימות השנה והא עובדא דרב בצבור הוה ואפייה מדלגי ושמא לרבותא נקט יחיד דאפי׳ יחיד בפני עצמו
גומרו ועוד י״ל דאפי׳ צבור שאין שם כל ישראל יחיד קרי להו משוס דאמרינן בערבי פסחים )לף קיז >.נביאים אמרוהו ותיקנו להם
א( צ״ל נפי המגרש את אשתו לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק על כל צרה וצרה שלא תבא עליהן וכשנגאלין אומרין אותו על גאולתן ולכך נקט יחיד
ואמר לה הרי את מותרת לכל
דכי ליכא כל ישראל אין גומרין אותו אלא באלו הימים אבל לגאולת כל ישראל אומרים אותו לעולם והא דתניא התם בתענית יחיד
אלפ 1לי פ״ל ע״נ[.
נ( המר צ״ע ללפי המסקנא לא יתחיל ואם התחיל גומר ט ליכא כל ישראל קרי ליה יחיד אפי׳ צבור אס נגאלו מן הצרה והתתילו היו גומרין אותו ור״ח פי׳ לא יתחיל
לרנ ששת עלה אתל ננל אפל בברכה] :וע״ע חוס׳ ערכין יול .ל״ה י״ח ימים יחוש׳ ברכות יל .ל״ה ימיס ומיס׳ תעניח כח :ד״ה אמר[ :ואינה ניטלת אלא בפני עצמה.
קאמר בוילאי אפשר וכן פסקי
לא שיאסור ליטול הערבה עם הלולב דלא מיירי אלא באגידי בהדי הדדי :שלשה בדי עליז לחץ .ששלשה מבדין יוצאין מקלח אחד:
הפוסקים ומצוה ליישנ.
8
8
וכי
(6ר״מ מ׳׳ז ,ב( ננ״מ כל.
ע״ש צ״ע[ ,ג( מו״ק ג,.
ד( שם .ע״ז ; ,:ה( וצ״ל
יהולה כן משמע לקמן
בתים׳ דיה וכי לייבשן[,
ו( ן ויקרא כה[ ,ז( ן ועי׳
תום׳ יומא לז :סד״ה אמר
אני׳[ ,ח( גי׳ מהר׳׳מ עלי!
יו5אי|,
תורה אור השלם
.1והשביעת תשמטנה
ונטשתה ואכלו אביני
עמך ויתרם תאכל חית
השדה כן תעשה לכךמף
שמות כג יא
לזיתך:
הגהות הב״ח
)א( תום׳ דייה כאן וכוי
ואינו אלא מנהנ בעלמא
כדאיתא בפ׳׳ק רביצה
הזהרו במנהג אבותיכם
בידיכם ומיהו אין מזה
ראיה וכוי כלמוכח בפ׳׳ק
דניצה ועוד מדקדק ר׳׳ת
כצ״ל:
גליון הש״ם
דש״ דייה וחד אברו״
ובו׳ במו וכרא .אלו ב׳
פירושים הס ג״כ נרש״י
חולין דף מג ע״נ דייה אין
חוששין :תום' ־״ח כאן
במקדש וכוי ובי ״מיס
טובים של גליות אין בהן
וצונו .יקשה לי דמ״מ
יקשה מברכת על אכילת
מצה ועל אכילת מרור בליל
נ׳ דפסח ואולי יש לתלק בין
נוסח ברכה בלשון לעשות
כן ונין נוסח בלשון על
אח׳׳ז מצאמי שהקשה כן
הר״ן עיין ננו״ז א״ח סי׳
ח׳ ס״ק ו:
,
רבינו חננאל )המשך(
לי ,זיתייא אית לי.
וכך אמי לו זו הקריה
כולה לי היא ,ובאין בני
קריה בשביעית מקשקשין
בכרמים לתקנם ,והן
עניים ,ואין להם הנאה,
)ומשמשין( ]וממשמשין[
בזיתים ונוטלי; ואוכלין.
מקשקשק
תמצאין
בכרמים מפני הזיתים
שנוטלין ,אריך אי לא,
פי׳ כשר לי ליהנות
מאותן)הכרמים(!הזיתים[
בשביעית.
שנתקשקשו
כשר ,זה פי׳ אריך .כדכתיב
ערות מלכא לא אריך
לנא למיחזי .פי׳ אברויי
אילני אסיר ,מניחין זבל
תחת אילנות להברותם,
מזבלין ]האילנות[ שהיא
ברייה להן ,כלומר מאכל,
כדכתיב להברות את דוד.
לסתומי פילי ,פי׳ פילי
פילחי ,כדכתיב כמו פלח
י ץ .ואסיקנא
ק
אברו״ אילני שהוא זיבול
אסור ,לסתומי פילי שרי.
לא יהלך אדם בערבי
שבתות יותר מגי פרסאות
כוי ועד אפי־ לביתו .פי׳
מפני שהוא צריך לעשות
כלום דב ר לעינוג שבת.
מתני' לולב כיצד יום
טוב הראשון שחל להיות
בשבת כל העם מוליכין
את לולביהן בהר הבית כוי
עד התקינו שיהא כל אחד
נוטלו בביתו.
ו ב ו
ע
ב א
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
מםורת הש״ם
א( ברכוח לג :פסחים יג:
ננ,:ב( ]צ״לרני[] (1 ,לעיל
מג [:י( מנחוח צז :מלות
ס״ג מ״א ,ה( ]שמות יל[,
ו( ]ועי׳ רש׳׳י לקמן מו:
ל״ה מיל[] (t ,חרגומו[,
ח( ]לקמן מו,1:
׳
וכי לייבשן הוא צריך .והרי היבש פסול :םנויו כפול .אצטבאות
מקיפות אותו ואצטבאות אחדס היקף לפניס מהיקף :מתני׳ ונקרא
מוצא .בגמרא מפרש טעמא :אני והו .בגימטדא אנא הי .ועול
משבעים
שמות הן
ושתים
הנקובים
בפרשת ויהי 3שלת > ויסע וגו׳ ויבא
בין מתנה ויט משה את ילו ושלשתן
הגהות הב״ח
המפורש אות
ראשונה של
פסוק
ראשון ואמרונה של אמצעי וראשונה
של אחרון וכן בזה הסלר כולן השם
הראשון והו וי״ו של ויסע ה״א לכל
הלילה וי״ו לויט ושם השלשיס ושבע
הוא אני
אל״ף
למאחדהס
ונו״ן
ראשון רהענן בחשבון של מפרע ויו״ל
הגהות מהר״ב
רנשבורג
]א[ גמ׳ תנא רנות
וארוכות וגנוהות .מלת
רבות נמחק ונ״נ צ״ל
רכות:
לרוח קלים :ואותו היום .בשביעי:
גיגיות .קונ״ש של זהב מלאות מים:
חריות של דקל היו מביאין .בין
בחול
בין
בשבת
ובגמרא
מפרש
טעמא :חריוח .ענפים :מיד היניקות
שומעין את לולביהן .הגדולים שומטין
את לולבי הקטנים מידם בשביעיי(:
מוםף רש״י
היה.
כפול
סטיו
אצטבאות זו לפנים מזו
בהיקף עגול לישב שס
)ברכות לג :וכעי״ז פסחים
יג :נב.!:
ואוכלין אתרוגיהן .של תינוקות ואין
בדבר לא משוס גזל ולא משום דרכי
שלום שכך
נהגו
מחמת
שמחה:
גמ׳ קלניא .בן חורין מן המס של מלך:
דמיפק
מכרגא .מוצא מכלל המס
של מלך והיינו נמי קלניא דתוססתא:
כדי שיהו גוחיח על המזבח גרסינן.
רבינו חננאל
גוחות
מוטות כמו
כותל
הגוחה
לרה״ר דפ״ק דמועד קטן )ל׳ ז:>.
שאותו תנא
שיטתו
נתחלפה
להכא להוה ליה למיתני על גב הוה תני על גג וכפ״ק
לפשתים )ל׳ יג (:גבי שתי תלות של מולה לה״ל למיתני על גג
הוה תני על גב רש לומר לאותו התנא היה שונה שניהם בשוה
על גב או שניהם על גג וכשהגיע
ה
בני שבעים ושתים אותיות ומהן שם
)א( במשנה שנע פעמים
)נשעמ פנוירתן וכוי ליה
ולך מזנח( פא׳׳מ ונ״ג ס״א
אינו כמשנה אלא לקמן
כגמרא וכן משמע מפירוש
רש״י לקמן:
בשלש
מקראות
הסמוטן
וכי
לייבשן הוא
צריך.
תימה
מה.
וכי לייבשן הוא צריך אלא אימא על גב
האיצטבא >אמר רחבא אמר ״)רב( יהודה
הר הבית םטיו כפול היה םטיו לפנים מםטיו:
מתני׳ מצות ערבה כיצד מקום היה למטה
מירושלים ונקרא מוצא יורדין לשם ומלקטין
משם מורביות של ערבה ובאין וזוקפין
אותן בצדי המזבח וראשיהן כפופין על גבי
המזבה תקעו והריעו ותקעו > בכל יום
מקיפין את המזבח פעם אהת ואומרים
אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה נא
ר׳ יהודה אומר אני והו הושיעה נא ואותו
היום מקיפין את המזבה שבע פעמים <* בשעת
פטירתן מה הן אומרים יופי לך מזבה יופי
לך מזבח ר״א אומר ליה ולך מזבח ליה ולך
מזבח כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת
י אלא שחיו מלקטין אותן מערב ומניחין
אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו
ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר תריות של דקל
היו מביאין וחובטין אותן בקרקע בצדי
המזבה ואותו היום נקרא חבוט חריות מיד
תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין
אתרוגיהן :גמ׳ תנא מקום קלניא הוה
ותנא דידן מ״ט קרי ליה מוצא איידי דמיפק
מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא :ובאין
וזוקפין אותן בצדי כוי :תנא נא[ רבות וארוכות
וגבוהות אחד עשר אמה כדי שיהו גוהות על
חמזבח אמה אמר מרימר משום מר זוטרא
שמע מינה על חיסוד מנח להו דאי םלקא
דעתך אארעא מנח להו מכדי עלה אמה
וכנס אמה זהו יםוד עלה חמש וכנם אמת
זהו סובב עלה שלש זהו מקום הקרנות
גוחות על גבי המזבח היכי משכחת לה
אלא לאו ש״מ איםוד מנה להו שמע
מינה אמר רבי אבהו מאי קראה שנאמר
אםרו חג בעבותים עד קרנות חמזבח א״ר
אבהו אמר ר״א כל חנוטל לולב באגודו
והדם בעבותו מעלה עליו הכתוב כאילו
בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר
אםרו
ft
א
אמ׳ רחבה אמ׳ ר׳ יהוד•
כוי ,היה מספק ליה אי ש״מ .מדקתני גוחות על המזבח אמה
משום ר׳ יהוד׳ אי משום
רב יהודי ,והיה מדקדק וא״א להיות גותות על המזבח אמה
על עצמו שלא יחלף אלא א״כ גבוהות ממנו אמתיס ואס
השמועות ,והיה שונה יותר יותר דאם אינם גבוהות אמתיס
ךבי&> .םתני' מצות ערבה
כיצד מקום כוי .תניא ומוטות אמה הרי הן נגררות בגג
קלניא .כלומ׳ קלניא היה המזבת ואין זה לשון גותות :כי מנח
שם אותו מקום ולא האי רגליהם איסור מנח להו .על אמה
שמא] .ולא דמי[ למאי
דאמרי׳ בתחילת השותפין של כניסת היסוד של מזבח :עלה
הורודוס קלניא מתעבד ,אמה .מן הארץ ברותב שלשים
שפירושו בן חורין נעשה,
ושתים על שלשים ושתים .שמתמילה
נ( דהך קלניא והך קלניא,
ושם אותו מקום היה .ותנא הביאו מלבן מרובע שלשים ושתים
דידן קרא ליה מוצא שהוא על שלשים ושתים והושיבוהו על
מוצא מן המס ,שאינן
שדות המוקפות אלא כמו הארץ כעין איישטר״א וגובהו אמה
המדבר שאין עליו מס .ומילאוהו סיד וקוניא וזפת נמצא
1
ותנא רבות ארוכות גבוהות שעלה אמה וחזרו והביאו מלבן שהוא
י״א אמה כדי שיהו
גיהות על המזבח אמה .שלשים על שלשים וגובהו חמש אמומ
פי׳ גיהות ,יהו גיגחונות ,והושיבוהו על זה משוך אמה מכל צד
כמו גחונות .ואמרי׳ ש״מ ומילאוהו סיד וקוניא וזפת הרי שנכנס
מזו הברייתא כי הן י״א
אמה ומהך אמה אחת אמה ועל אותה כניסה היו שופכין
גחונה על המזבח ,כי על הדמים ומשם יורדין לרצפה דרך שני
יסוד המזבח היה מעמידם.
נקבים שהיו באתת הזויות וכשנתמלא מלבן זה נמצא שעלה ממש מן
שאם תאמר על קרקע היה
מעמידם .גובה המזבח היסוד ומעלה ה ד שש מן הארץ חזרו והביאו מלבן שהוא כ״ח על כ״ת
עשר אמות עלה ,אמה והושיבו על זה משוך אמה מכל צד וגובהו ג׳ אמות ומילאוהו
סיד וקוניא וזפת נמצא גבוה תשע אמות והוא גג המזבח וכניסה
זו של סוף שש הוא הסובב שבה מקום הילוך לכהניס סביב למזבח
כשבאין להקטיר ולמתן דמים והיינו דקאמר עלה אמה וכנס אמה
זה היסוד עלה חמש וכנס אמה זה הסובב עלה שלש זה מקום
הקרנוח ולא גרסינן ומס אמה שלא היו משוכין הקרנוח כלום
לפנים אלא הביא מלבן שהוא אמה על אמה ברום אמה ונתנו
לקרן ומילאוהו חלקי אבניס וסיד וקוניא הפת וכן לכל קרן .מ״מ
גובה המזבח אנו למילין מכאן שהוא תשע אמות לבד הקרנות
ב
ג
ל(ה
ג
לו לרב יהולה בראשון ואמר לו שטעה
והיה סבור שכן יש להיות גס באתר:
זוקפין
אותן
פעם אתת
תקעו
בצדי
היינו
למ״ל
הטזבה.
לאתר
והריעו
שמתה:
שהקיפוהו
ערבה
ותקעו.
בנטילה:
משוס
והו.
אני
עין משפט
נר מצוה
א ]מיי׳ פ׳׳ה מהל׳ בית
הנחירה הלכה א[:
כ כ ב מיי׳ ס׳׳ז מהל׳ לולנ
הלכה כא סמג עשץ
מד:
כג ג מיי׳ שס הלכה כג
טוש״ע א״ח סי׳ חרש
סעיף א וסי׳ חרסל סעיף
א:
כ ד ד מיי׳ שס הל׳ כנ:
כה ה מיי׳ פ״נ מהל׳ נית
הנחירה הל׳ ז:
תורה אור השלם
בגימטריא אנא ה׳ ועול משבעים . 1אל ין ו;אר לנו א?זרו
חג בעבותים עד לןךגות
ושתים שמות הן הנקובין בשלשה המזבח :תהלים קיח כז
מקראות הסמוטן בפרשת ויהי בשלח
ויסע מלאך וגו׳ ויבא בין מחנה וגו׳
ויט משה את ילו וגו׳ ושלשתן בני
שבעים
ושתיס
אותיות
המפורש אות
ראשון
ומהם
ראשונה של
שם
פסוק
אתרונה של אמצעי וראשון
לעזי רש״י
קונ״ש )קובי״ש( .גיגיות,
מיכלים גדולים ועגולים.
אישטר׳׳א .מוקד ,כיריים.
של אתרון וכן בסלר הזה כולם כך
פי׳ הקונטרס ועליין צריך טעס לזה
למה נשתנו שני שמות הללו לאמרינן
ללרשינן
להר טפי מאתריני משוס
באיכה רבתי קרא לכתיב ביחזקאל
)א( ואני בתוך הגולה וקרא לכתיב
בירמיה
)מ(
אסור
והוא
בזיקים
כביבול הוא בעצמו והיינו הושענא
שיושיע
שומטין
לעצמו:
מיד
לולביהן.
תינוקות
התינוקות
לולבי
שומטין הגלולים מילן ואוכלין אתרוגיהן
של תינוקות ואין בלבר גזל ולא משוס
לרכי שלום אלא שכך נהגו בו מחמת
שמחה כך פי׳
מכאן
בסיסים
בקונט׳ ויש ללמול
בחורים
לאותן
לקראח חחן
שרוכבים
ונלחמים
זה
עם זה וקורעין בגרו של חבירו או
מקלקל לו סוסו שהן פטורין שכך
נהגו מתממ שמתת מתן ועול יש
לומר רמתני׳ לא איירי כלל שיתטפו
הגלולים מיק של תינוקות אלא מיל
כלומר
לאלתר
שומטין
התינוקות
לולבי עצמן ממוך הערבה לפי שהלולב
ארוך
אוכלין
בו
ושותקין
והשתא
ואתרוגיהן
ניחא הא
היו
רפריך
בגמרא ה למאן לאמר אתרוג בשביעי
מותר
להכא
משמע
תינוקות
אין
גלולים לא ובקונט׳ רחק לפרש להט
פ ד ך תינוקות
למצוה
גמורה
דווקא שלא הוקצה
אבל
של
גלולים
הוקצה למצוה גמורה אסורין כל היום וקשה לא״כ הוה ליה למימר
לתינוקות אין לגלוליס לא:
עלה שלש זהו שקום קרנות .ולא גרסינן וכנס אמה שהקרנות
לא היו משוטן לפנים כלום אלא מביא מלבן שהוא אמה
על אמה ברום אמה ונמנו לקרן ומלאהו תלקי אבנים וסיל וזפת
וקוניא וכן בכל קרן כך פירש בקונט׳ וכן מוכיח בזבמים פרק איזהו
מקומן )ל׳ נל (.ובפרק שתי הלחם )מנחות ל׳ צז (:שהקרנות לא היו
משוכין לפניס כלום אבל מ״מ מותק בתנם גרסת הספדם שכתוב בכל
הספדם עלה שלש וכנס אמה וזה מקוס קרנות כלומר לנאומה
כניסה היו הקרנות בנדם והשתא הוי ממש לומיא לאמריני עלה
אמה וכנס אמה כו׳ זה מקום קרנות מקום הכניסה הוא מקום קרנות:
ואי אארעא מנח להו והתם צדך לתתס באלכסון רגליהם משוטן
סביב
להלן מן המזבת מפני הכניסיות כדי שיהו ראשיהן גוחץ על המזבת תו לא משכתת להו גבהו שתי אמות למעלה מגג המזבח שיהו גוחות
עליו אמה אלא לאו שמע מינה איסוד מנת להו דהוי ליה שמונה אמות לגובהו של מזבח מן היסוד ולמעלה והטייתן מפני כניסת הסובב
ממעטת קצת מגובהן שצדך למשוך רגליהם לשפת כניסת היסוד נמצאו גבוהות יותר משתי אמות ומהן אמה גמייה ולמטה מן הגתייה יומר
מאמה שלא יהו נגררות על גבי המזבח :מאי קראה .דעולוח למעלה מן המזבח :אסרו חג בעבותים .באילנות כמו ובין עבותים היתה צמרתו
)יחזקאל לא( בצד שלו אסרו כמו הקיפו כמו אסרי לגפן י(יסחר ישראל )גראשיח מט( :עד קרנות המזבח .עד קרנות שהם גבוהות מן המזבח:
אסרו
הבינו חננאל)המשך(
]וכנס אמה[ זה יסוד עלה
חמש אמה וכנס אמה זה
הסובב עלה ג׳ וכנס אמה
זה מקום מערכה .עכשיו
אם ינטה קו המדה מקרקע
המזבח עד שפת האמה
החמישית שהן מן היסוד
עד הסובב ,נמצא מתיחת
הקו מן הקרקע ועד
הסובב שש אמות ושני
חומשי אמה ,דקיימ׳ לן
כל אמתא בריבועא אמתא
ותרי חומשי באלכסונא,
וכל כניסת אמה באלכסון
כן תבוא מדידתה ,תמצא
מקרקע המזבח י״א אמה
פחות חומש .אלא כיון
ששנה י״א כדי שיהו
גוהות על המזבח אמה
ש״מ איסוד הוה מנח ליה.
פי׳ גוהות ,נוטות .כגון
מי שהיה כותלו גוהה
סותרו ובונה ,ופי׳ גוהה
נוטה ,והוא קיר נטוי.
אמי ר׳ אגהו מהאי קרא
אסרו חג בעבתים עד
וגוי .פי׳ המזבח עשר
אמות י( והקרנות אמה
אמה ,שצריכה הערבה
והיותר בה אמה להתגח
על גבי <ה(קרנות המזבח
שיש בם אמה .שהן
פנויץ ,כאשר שנינו מקום
הקרנות אמה מזה ואמה
מזה כוי .ירושלמי אמי
ר׳ יוסי מתניתא אמרה
כן ,וראשיהן כפופין על
גבי המזבח.
א( עי׳ נר״ח פסחים דף נ״נ
ע״נ ונערון השלם כסוף ערן
אניי.
נן נראה לצ״ל הך קלגיא שם
אוהו מקום הי׳ ותנא דידן
וכוי.
ג( אולי צ״ל פי׳ גיהות היו
נוחות כמו נח ונוח וכוי ועי׳
נערוך ערך גחן.
ל> אולי צ״ל עשר אמות על
למעלה מן הקרנות והערגה
הי׳ נה אמה ייתר להתגח ע״ג
וכוי.
עין משפט
נר מצוה
כו א ש״ע א״ח סי׳ תכט
סעיף נ נהג״ה:
בז ב מיי׳ ס״ז מהל׳ לולב
]הלכה ה[ והלכה ט סמג
עשי! מל טוש״ע א׳׳ח סי׳
תרנא סעיף ב וסעיף ט ]רב
אלפס לעיל פ״ג דף דנב[:
כה ג מיי׳ פי״א מהל׳
שבועות הלכה ב סמג
עשי! קכג:
כ ט ד מיי׳ פ״ו מהל׳ סוכה
ולולב הלכה ו ופ״ז
הלכה טו סמג עשין מג מד
טוש״ע א״ח סי׳ תרלט סעיף
א וסי׳ תרנח סעיף א וסי׳
תרסנ סעיף א:
רבינו חננאל
מה:
לולב וערבה פרק רביעי
סוכה
מסורת הש״ם
סביב שמנה עשר אלף .והאי קרא כתיב בסוף יחזקאל <מח(
אסרו .אגודה של לולב :בעבותים .בהדס שהוא עבות של ג׳ כדין
גבי מדתה של ירושלים דלעתיד היקיפה שמנה עשר
קליעה :עד קרנות .הרי הוא לכס כמתן דמים שבקרנות המזבח:
אלף קנים דנמצאת מדת ריבועה )על( ארבעח אלפים וחמש מאות
איסור לתג .אגודה לחג :באכילה ישתיה .שקורא לחג עונג
קנים אורך על ארבעת אלפים וחמש מאוח קנים רוחב ומדת הקנה
במאכל ומשחה .ויש אומרים יום שלאחר החג :בעבותים .בהמות
שש אמות ומה שכתוב בספרים
עבות ושמנות :כל המצות .כגון
תמניסר אלפים פרסי לא גרס פרסי
קרשי המשכן ועמודים ולולב והדס
אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח א״ר
דאטו פרסי מי כתיב בקרא אלא
התתתון
גדילתן.
דרך
וערבה:
ירמיה משום ר״ש בן יוחי ור׳ יוחנן משום
גרסינן תמניסר אלפי )א( דרא קמי
למטה והעליון למעלה :שמעמידין
ר״ש המחוזי משום ר׳ יוחנן המכותי כל
הקב״ה והוא היקף הקנה דנמצאת
אח ציפוין .הציסר של זהב קבוע
העושה א איסור לחג באכילה ושתיה מעלה
ריבוע ד׳ אלפים וחמש מאות קנים
בהן במסמרות של זהב כדכתיב
עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו
אורך על ד׳ אלפים וחמש מאות קנים
ושמית ט( ואת הקרשים תצפה זהב
קרבן שנא׳ אםרו חג בעבותים עד קרנות
רוחב דהכי כתיב קרא )יתזקאל מחו
ולא היה עושה טס ארוך כמדת
ואלה תוצאות העיר מפאת צפון חמש
הקרש שיעמוד מאיליו :אבד סיברם.
חמזבח אמר חזקיח א״ר ירמיח משום רשב״י
מאות וארבעת אלפים מדה וכתיב
משנגנז אהל מועד בטל לו עולמית:
ב כל המצות כולן אין אדם יוצא בחן אלא
1
)שס> ופאת ימה חמש מאות וארבעת
סכויים .חוחלתס ומבטם כדמתרגמינן
דרך גדילתן שנאמר יעצי שטים עומדים
אלפים מדה וכתיב )שס> ופאת נגבה
הבט נא )בראשית טוו איסתכי כען
6
עומדים
שטים
עצי
יתנ״ה
שעומדים דרך
תמש מאות וארבעת אלפים מדה
לשמיא :לפטור .בזכותי אני סובל
גדילתן דבר אחר עומדים שמעמידין את
וכתיב )שס> ופאת קדמה ממש מאות
כל עונותיהם ופוטרן מן הדין:
ציפוין דבר אחר עומדים 8שמא תאמר אבד
ודי אלפים מדה והדר כתיב סביב
יותם בן עוזיהו .צדיק היה ועניו
םיברם ובטל םיכויין ת״ל עצי שטים עומדים
שמנה עשר אלף ואע״ג דקרא גבי
יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד
שעומדים לעולם ולעולמי עולמים ואמר
ירושלים כתיב דרשינן מיניה דדרא
אביו ועליו נאמר בן יכבד אב»מלאט
דקמיה קודשא בריך ) 0הוא דכתיב
אז שכל הימים שהיה אביו מצורע
חזקיח א״ר ירמיח משום רשב״י 8יכול אני
בסיפיה דקרא ושם העיר מיום ה׳
והוא היה שופט עם הארץ כדכתיב
לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום
כל המצות אין יוצא בהן
אלא דרך גדילתן ,העיקר
למטה והצמח למעלה .שני
עצי שיטים עומדים ,כלומר,
כמו שעומדין בגדילתן .ר׳
שמעון בן יוחי היה במערה
י״ג שנה ,ונראה לו בדרך
מראות אלהים גודל כבודו.
והיה יודע בעצמו שהוא
חסיד גדול ,והיה אומר יכול
אני לפטור ]את[ העולם ,כגון
זה האמור בסדום אם אמצא
שמה :אחת ללולב ואהת למזבה.
שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני
שם כך וכך.צדיקים ונשאתי
לכל המקום בעבורם ,מיום לא יתכן כלל לפרש דרבי יותנן בן עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי
שנבראתי עד עכשיו ,כלומר ברוקה לא פליג אלא בשביעי אלא
יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם
בזכותי יתקיים העולם ולא
־חרב ,ולא ישחית אלהינו אכולהו נמי פליג דסבר חריות של
עד םופו ״ואמר חזקיה א״ר ירמיה משום
העולם בעבורי ,ואפי׳ אם דקל היו מביאין כל שבעה ולא ערבה
אין שם צדיק ]אחר[ .ואם כי היכי דאבא שאול דדריש׳( ערבי רשב״י ראיתי בני עלייה והן מועטין אם אלף
•דיה אלעזר בני עמי משנברא אחד למקדש דהיינו כל ז׳ וכן רבנן חן אני ובני מחן אם מאה הם אני ובני מהן
העולם ועד עכשיו ,כלומר
אם שנים הן אני ובני הן ומי זוטרי כולי האי
שלא תהא כליה כגון המבול דנפקא להו מהלכה דהיינו כל ז׳ ור׳
והא ג ,אמר רבא ״תמני מרי אלפי ה 1דרא הוה
שהיה בכל העולם ,כענין יוחנן בן ברוקה דריש להו ערבי
שפירשנו למעלה .ואילמלי
יותם כוי .ולמה יותפ לפי כשאר תנאי דלולב הגזול והלכה לית
דקמיה קודשא בריך הוא שנאמר 2םביב
שנתברר לו כי לא קבל ליה והא דקתני מתניתא ואותו היום
שמנה עשר אלף ל״ק הא דמסתכלי
מזכיותיו בעולם הזה כלום,
לוי
לאו דוקא יום אחד ומיהו לר׳
באספקלריא המאירה הא דלא מםתכלי
שכל צדיקים קבלו בעולם
הזה מעין השמור להן לעולם דמפרש טעמא דר׳ יוחנן בן ברוקה
באספקלריא המאירה ודמםתכלי באספקלריא
הבא ,ור׳ שמעון וכנו ויותם כתמר ולא מקרא דריש אלא סברא
המאירה מ/זוטרי כולי האי והא ייאמר אביי
לא קבלו בעולם הוה ,לפיכך
היתה להם זכות גדולה משאר שהיא סימן יפה לקילוסן של ישראל
לא פחות עלמא מתלהין ושיהא צדיקי
הצדיקים .ואמר זה ר׳ שמעון שאין להם אלא לב אחד לאביהם
דמקבלי אפי שכינה בכל יום שנאמר
ראיתי בני עלייה ,פי־ ראיתי שבשמים »)אי( אפשר דלא הוי אלא
ברוח הקודש כגון ראיית
3אשרי כל חוכי לו ל״ו בגימטריא תלתין
חלום ,כי הצדיקים שבדור יום אחד בין יהיה יום אחד בין
ז(
הזה הראויין לעלות לגן יהיה כל שבעה לא היתה ערבה
ושיתא חוו ל״ק חא דעיילי בבר חא דעיילי
של
עדן מועטין הן ,שהמקום בטלה ותרריהו היו מרביות
בלא בר :בשעת פטירתן מה הן אומרים
המוכן להם מגיד זה .ואמר
אם אלך הן מובטח אני
ערבה וחריות של דקל:
וכוי :והא קא משתתף שם שמים ודבר
שאני ואלעור בני מהן,
אחד זה ואחד זה שבעה .אין
ותניא ח י נ כל המשתף שם שמים ודבר
ואם שנים הן אני ובני
אחר
לברכה
שרן
ולולב
סוכה
4
הן .ואקשינן איני שהצדיקים
נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה׳
אחר
שבכל דור מופרדין ןהן[ דאלולב אין מברך אלא פעם אחת
לבדו הכי קאמר ליה אנחנו מודים ולך אנו
בפני עצמן ,והאמר רבא דרא
קמא ,פי׳ שורה של צדיקים ביום אבל סוכה כל אימח דנכנס לה
משבחין ליח אנחנו !א! מודים ולך אנו
הראשונה ,דמקמי קב״ה י״ח כדי שיאכל וישתה וישן ואפילו עשר
מקלסין :כמעשהו בחול :אמר רב חונא
אלפי פרסי היא ,שנאמר פעמים ביום מברך אכל אחת ואחת
סביב שמונה עשר אלף.
מ״ט דר׳ יוחנן בן ברוקה דכתיב 5 , 1 3כפות
ופרקינן הללו כולן צדיקים מידי דהוה אחפילין כל זמן שמניחן
שנים אחת ללולב ואחת למזבח ורבנן אמרי
הן ,אבל מהן מסתכלין והיינו טעמא דסוכה דאי מחרמי
באיספקלריא שאינה מאירה,
כפת כתיב ר׳ לוי אומר כתמר ־ימה תמר
ליה סעודחא לא אפשר למיכל חוץ
ומהן מסתכלין באיספקלריא
הגדולה המאירה ,ואני לא לסוכה אע״פ שכבר אכל בו ביום זה אין לו אלא לב אהד אף ישראל אין להם
אמרתי מועטין הן אלא בסוכה וכן תפילין כל היום מצותן
אלא לב אחד לאביהם שבשמים אמר רב
ומן[ המסתכלין באיספקלריא
המאירה ,בהן אמרתי .שיהו מונחין בראשו ובזרועו אבל לולב
יהודה אמר שמואל לולב שבעה וםוכח יום
ומקשינן ומי זוטר׳ כולי האי אין עיקר מצוחו אלא פ״א ביוס כדאמ׳
אחד מ״ט לולב דמפםקי °לילות מימים כל
להיותם שנים ,והאמר אב״ )לעיל ל׳ מ (.3מדאגבהיה נפיק ביה:
לא פחית עלמא מל״ו צדיקי
יומא מצוה באפיה נפשיה הוא סוכה דלא
העושה
בכל דור דמקבלי פני שכינה
אריכא דמו ורבה בר
בכל יום ,שנאמר אשרי
כל מפסקי לילות מימים כולהו שבעה כחד יומא
חוכי לו ,לו בגימטריא שיתא
יום אחד מאי טעמא
ותלתין .ופדקינן לא קשיא בר חנח אמר רבי יוחנן סוכה שבעה ולולב
בחד יומא כי אתא
הא דעיילי בבר הא דלא
שאומר סוכה דאורייתא שבעה לולב דרבנן םגי ליה
עיילי בבר .פי׳ יש מי
אמר רב יוסף נקוט
עיילי בכר הצדיקים העולין רבין אמר רבי יוחנן יאחד זה ואחד זה שבעה
בגן עדן בבניהן] ,כלומד[
שיהיה הוא צדיק ובנו צדיק דרבח בר בר חנה בידך דכולהו אמוראי קיימי מותיר; בסוכה מיתיב
כמותו ,כגון ר׳ שמעון ובנו
העושח
ר׳ אלעזר זהו שאמי מועטין
הן בדור זה .ויש מי שאומר מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן המורה :נקוט דרבה בר בר חנה בידך .דאמר סוכה שבעה
הצדיקים הנכנסים בישיבה
)מלכים ב טי( רותם ל()בנו( שופט וגו׳
לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל
דינין שהיה דן אומרן בשם אביו:
ועד סופו .עד שיכלה העולם:
ראיתי בני עלייה והן מועטין .רואה
אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה
כת המקבלין פני שכינה מועטים
הם :סביב שמנה עשר אלן« .סיפיה
א( יומא ענ ,.ב( סנהדרין
צז ,:ג( ]סנהדרין צי :ע״ש[,
ד( ו בסנהדרין איתא דרא
דקמיה קודשא נריך הוא
תמני סרי אלפי הוה שנאמר
נו׳ יכ״א נערוך[ ,ה( בס״י
איתא הוה דרה ,ו( נ״ז
שס ,ז( ןהתשוניס הנכנסין
כלא רשות המלאכים העומלין
לפני השכינה מועמין אבל
אותם שאין נכנסין עד שימלכו
המלאכים בשכינה הרגה הן
ייש אומרים הצדיקים העולין
נגן עדן נבניהן כלומר שיהא
צדיק וננו כמותו כמו ר
שמעון ובנו מועטין תה שאמר
מוענוין בדור הזה .ערוך ערך
בר א[ (P ,סנהדרין שג.
ןועי׳ תוס׳ שם ד״ה כלן,
)Pפי׳ דס״ל לר״י ב״נ יש אס
למקרא עיי תום׳ סנהדרין ד.
ד״ה כולהו יעי׳ ביבמות סה:
וכבשוה וכרן ,י( ]מנילה יד,[.
כ(1ביצהל:ו .ל( וצ״ל בן המלך
על הבית[ ,מ( ןעירונין מז,|:
נ( לעיל לד ,.ס( רש״ל מ״ז,
תורה אור השלם
.1ועשית את הקרשים
שטים
עצי
למשכן
שמות כו טו
עימדים:
.2סביב שמינה עשר אלף
ושם העיר מיום יי שמה:
יחזקאל מח לה
ג .ולכן יחכה יי לחננכם
ולכן ירום לרחמכם כי
אלהי משפט יי אשרי כל
ישעיהו ל •ח
חוכי לו:
.4זבח לאלהים יהרם
בלתי ליי לבדו:
שמות כב יט
.5ולקחתם לכם ביום
הראשון פרי עץ הדר כפית
תמרים וענף עץ עבית
וערבי נחל ושמחתם לפני
יי אלהיכם שבעת ימים:
ויקרא כג מ
דקרא ה׳ שמה דאע״ג דבירושלים
שלעתיד לבא כתיב קרא דרשינן לי׳
נמי להכי דמקום ששכינה שמה סובבין
אותו שמנה עשר אלף והס הצדיקים
הנתונים לפנים ממלאכי השרת שנא׳
ליעקב
יאמר
)במדבר כגן כעת
ולישראל מה פעל אל ואומר )ישעיה
כג> ליושבים לפני ה׳ יהיה סחרה
הגהות הב״ח
ואומר )שס לו והיו עיניך רואות
)א( תום׳ דייה סביב וכוי
אספקלריא .מחיצה
את מוריך:
תמניסר אלפי הוה דרא וכוי:
שחוצצת ביניהם לשכינה :מאירה) .ב( כאיי דקמי קודשא בריך
הוא הוא דכתינ:
כמראה זו שרואין בה רש צדיקים
שאין מאירה להם כל כך ואין יכולין
לראות ממש :אשרי כל חוכי לו.
גליון הש״ם
המחכים לכת שהוא כמנין לו :בבר.
ברשות :דעיילי בלא בר .בלא רשות נמ' שמא תאפי אבד
ם ב ד ם .עיריבין כא
ע״ב:
מועטים הן ובהנהו קאמר אני ובני שם ־כיי אני לפטור.
אבות דר׳ נתן פט״!
מהם :בשעת פטירתן .אמתניתין
קאי :יופי לך .היופי הזה אנו עושין
לך שאתה מכפר עלינו :ליה ולך.
הגהות הגר״א
אנו עושין את הכבוד הזה :ליה
[ :מ׳ מודים .צ״ל מברכים:
אנו מודים .שהוא אלהינו :ולך אנו
משבחים .שאתה חביב לפניו לכפר
עלינו .מודים לאו לשון הוד אלא לשון
מוסף רש׳׳י
תודה שאנו מודים בו ולא כופרים :דרך גדילתן .העליון למעלה
ר' לוי אומר כתמר .טעמא דרבי והתחתון למטה !יומא עב ו.
יוחנן בן ברוקה לאו מקרא נפיק שמעמידין את ציפוין.
ציפוי הזהב מעמידי! על ידי
אלא סברא שהוא סימן יפה לקילוסן מסמרות .לשון אתר שלא
של ישראל :אין לו אלא לב אתד .התליעו ולא נפל ציפוין ! ש ש .
שמא תאמר .משנגטו ,אבד
כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז
סברם .שלא ישונו עוד,
והגפן ואין לו אלא בעץ האמצעי ובטל סיכויין .מה שאנו
הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא סוכין וצוםין להן :ש ש .
אם אלף הן אני ובני
בחריותיו ומכבדותיו :סוכה שבעה .מהן .רשנ״י לא הוה
לברכה :ולולב יום אתד .ואע״פ ידע אס אלף הס אס
שניטל כל שבעה זכר למקדש אין מאה הס אס שנים הס
ס נ ה ד ו ץ צז ..::סביב שמנה
עשר אלף .נירושליס של
ולא דרב יהודה אמר שמואל דאמר מעלה משתעי קרא בסיף
יחזקאל ! ש ש .באספקלריא
סוכה יום אחד :דכולהו אמוראי .משמיה דר׳ יוחנן קיימי כוותיה בסוכה ושמואל ור׳ יוחנן הלכה כר׳ יוחנןמ( כן מצאתי ביסודו של רבינו יעקב
המאירה .בחתק נגהו של
י העושה
של מעלה בלא כר ,כלומר אינן מתעכבין בחוץ עד שימליכו בשכינה ,המלאכים הממונים ,ותינתן להן רשות ליכנס ,לפי
שה; חשוכין הרכה לפני ןהןשכינה ואין מי יעכב עליהן ,אלא מיד הן נכנסין בלא נטילת רשות ,ואלו שהן בענץ הזה מועטין
הן ,ושאר הצדיקין אינן כן .והלא אביי ורבא דאחרונים הן לגבי ר׳ שמעון בן יוחי ואיך מקשין מדבריהם עליו .אלא ללמדך
המסורת שהיה בידם ,כדברי אביי ורבא ,כך היה בידי הראשונים בקבלה כהלכה למשה מסיני ואינן דבריהן ןהן[ ,שאלו
הדברים וכיוצא בהן ,אי אפשר להאמר אלא בקבלה מן הנביאים ,ואלו הדברים שקיבלו מרבותיהם היו מגידין .פי׳ אני והוא
הושיעה נא .פי׳ על השכינה הדברים אמורים ,כדכתיב בכל צרתם לו צר .הא דאמרי ליה ולך מזבח ,אסור ,שנמצא משתף שם שמים למזבח ,ותניא כל המשתף שם שמים בדבר אחר נעקר מן העולם שנאמד בלתי לה־ לבדו .אלא כך היו אומרים ,ליה
אנו מודים ולך מזבח אנו משבחים .מתני' אותו היום מקיפין למזבח שבע פעמים .אמר רבה זכר ליריחו .מתני' כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת כוי .ר׳ יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מביאין כוי .מאי טעמא דרי יוחנן בן ברוקה שנאמר
כפות תמרים ,תרתי ,אחת ללולב ואחר .למקדש ואין הלכה אלא ערבה למקדש .אמר רב יהודה אמר שמואל לולב שבעה .פירי צריך לכרך עליו כל שבעה ,אבל סוכה סגי לה בחד יומא .רבה בר בר חנה אמר סוכה צריכה כרכה כל שבעה ,ולולב ביום
אחד .ורב דימי ורבץ תרוייהו משמא דר׳ יוחנן ,תרוייהו כרבה בר בר חנה קיימי בסוכה.
הקנ־׳ה אין מסתכלין אלא תלחין ושית ,אנל בקלישות הנוגה לצדדין מרחוק מסתכל־ן כתוח הרגה ! ש ש .הא דעיילי בבר.
שצריפין ליטול רשות כשנכנסין להסתכל באספקלריא המאירה ,נהנהו לא פחיתי מתלתין ישית ,אבל איתן הנכנסין בלא רשות ברוב
צדקם הנהי מספקא לן כמה הוו ,שם־ .מה תמר זה אין לו אלא לכ אחד .שרף יש לו כמו אילן אבל אין לו בענפיי אלא
בגזעו על פני כל גובהו .מ ג י ל ה י ז . . .דמפסקי לילות מימים .שאין מצותו גלילה :.ניצה ל.(:
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
מסורת הש״ם
א( פסחים ו :נתוספ׳
ברכות פ״ו הס״ו[ ,ג( שס
ומנחות מג .ןתוספחא שם
הי״ד[ ,ג( ]מנחות מג,[.
ל( שבת כג .ע״ש ,ה( רש״ל
מ״ז ,ו( ברכות מ״ (1רש׳׳ל
]ועי׳ רש״א[ ,מ( ]ועי׳ פוס׳
מנחות מב :סד״ה ואלו[,
תורה אור השלם
.1זכר ימות עולם בינו
שנות דור ודור שאל
אביף ויגךף זקניף ויאמרו
דברים לב ז
לף:
י .ברוף אדני יום יום
יעכלם לנו האל ישועתנו
תחלים סח כ
סלה:
העושה לולב .בערב יום טוב :לעצמו .ולא לאחרים :כאן בזמן
העושה סובה לעצמו .דווקא נקט לעצמו אכל לאחר לא
מברך מידי להאי תנא דסבר דאין מברן לעשות
כדדייקינן פ׳ התכלת )מגמות לף מ .3ושם (:ואיכא תנא דתני בירושלמי
בפרק הרואה עשאה לעצמו מברך לעשות סוכה עשאה לאחר מברך
בית המקדש .מברכין עליו במקדש כל שבעה דמדאוריימא היא
כרבי יותנן דתלי טעמא בדאורייתא :כל זמן שמניתן .ואפילו
חולצן ומניחן מאה פעמים ביום .וגבי סוכה נמי אע״ג דלא מפסקי
לילות מימים וכחד יומא אריכא הוא
א( העושה לולב א לעצמו אומר ברוך שהחיינו
מברבין עליה בכל יום דהזא דומיא
וקיימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו
דחולץ ומניח :אלא שחרית .ובסוכה
אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על
נמי טון דכחד יומא הוא סגי בברכה
של יום ראשון :דלא עביד כשמעחיה.
נטילת לולב ואף על פי ב שבירך עליו יום
אלא כל זמן דמנח תפילין מברך:
ראשון הוזר ומברך כל שבעה ״העושה
הכי גרסינן ואגן גמי כרבי עגדינן
םוכה לעצמו אומר ברוך שההיינו וקיימנו
ומברכינן כל שבעה .ואע״ג דכחד
כו׳ נכנם לישב בה אומר אשר קדשנו
יומא הוא .ובלולב נמי כל שבעה
במצותיו וצונו לישב בסוכה וכיון שבירך
ואע״ג דמדרבנן מברכינן עליה כי
יום ראשון שוב אינו מברך קשיא לולב
היט דמברטנן בנר חנוכה ובמגילה
אלולב קשיא סוכה אםוכה בשלמא לולב
דרבנן דקס ליה רב ושמואל בחד
שיטתא בלולב ורבין נמי משמיה
אלולב לא קשיא כאן בזמן שבית המקדש
הגהות הב״ה
)א( רש״י דייה הרואה נר דר׳ יוחנן אמר לולב שבעה :דמשמשי
קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים
וכוי לברן על ראיה בהו .דקיימא לן חייב אדם למשמש
אלא סוכה אסוכה קשיא תנאי היא דתניא
הראשונה:
בתפילין כל שעה ק״ו מציץ בפ״ק
״י תפילין כל זמן שמניהן מברך עליהן
דיומא )לף ז :(:מצוח לולב שבעה.
דברי רבי וחכמים אומרים אינו מברך אלא
לברכה :יום ראשון מצות לולב.
הגהות הגר״א
שחרית בלבד אתמר אביי אמר הלכתא
]א[ תום' סד״ה העושה .דאורייתא ועיקר ובעיא ברכה:
כרבי ורבא אמר הלכתא כרבנן אמר רב
לעשות סוכה לשמו .נמחק מכאן ואילך מצות זקנים .רבן יוחנן
ונ״נ על עשיית סוכה:
בן זכאי וסיעתו ודרבנן לא בעיא
מרי ברה רבת שמואל הזינא ליה לרבא
שבעה.
כל
לה
סבר
רב
ואן«
ברכה:
דלא עביר כשמעתיה אלא מקדים וקאי
בעי ברכה למצות .לולב ואף על גב
ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנה
רבינו חננאל
דמדרבנן הוא בעי ברכה :דאמר
ומותבינן עלה דרי יוחנן
תפילין ומברך וכי אצטריך זימנא אהרינא
מיהא מתניתא דקתני לולב רב .בנר חנוכה דמדרבנן היא ובעי
עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח
שבעה וסוכה יום אחד .ברכה הכא נמי לא שנא :הרואה
תפילין ומברך ואנן נמי כרבי עבדינן
ומשני לולב שבעה בזמן גר חנוכה .קאי על שלא הדליק
שבית המקדש קיים ,לולב
יומברכין כל שבעה אמר מר זוטרא הזינא
יום אחד האידנא .סוכה בביתו ועובר ברשות הרבים ורואה
תנאי היא ,דתניא תפלין כל אותה בפתמי ישראל שמצוה להניח
ליה לרב פפי דכל אימת דמנח תפילין
הראשונה:
ומן שמניחן מברך עליהן בפתת צריך לברך על )א(
מברך רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי
דברי רבי ,וחכמים אומרים
אץ מברך עליהן אלא מגרך שהים .שהחיינו ושעשה נסים
בהו מברכי אמר רב יהודה אמר שמואל
שחרית בלבד .ור׳ יוחנן שאץ על הרואה לברך להדליק הנר:
מצות לולב כל שבעה ור׳ יהושע בן לוי
דאמר כרבי .ואע״ג
דאמר מכאן ואילך .זמן ליכא :המדליק
רבה בר בר חנה הלכה
אמר יום ראשון מצות לולב מכאן ואילך
כחכמים ,לא עכיד עובדא מברך .להדליק נר ושעשה נסים:
מצות זקנים ורבי יצהק אמר כל יומא מצות
לחודיה:
שעשה נסים
כשמעתיה ,אלא כל אימת והרואה.
דמנח להו מברך .רבנן דבי
זקנים ואפילו יום ראשון והא קיימא לן
רב אשי ,כל אימת דהוו והיכן צונו .הואיל והוא מדבדהם:
ממשמי בהו מברכי .אמר מתני לה בהדיא .להא דרב גבי
דיום ראשון דאורייתא אימא בר מיום ראשון
רב יהודה אמר שמואל לולב ולא שמע לה מכללא דנר חנוכה:
אי הכי היינו דרבי יהושע בן לוי אימא
מצות לולב כל וי .ואף רב
סבר מצות לולב כל וי ,מברך שהים .לישב בסוכה וזמן:
וכן אמר רבי יצחק ואף רב םבר כל שבעה
דאמר רב חייא בר אשי מצות הרבה .ליטול לולב לישב
מצות לולב יידאמר רבי חייא בר אשי
להתעטף
תפילין
אמר רב המדליק נר חנוכה בסוכה להניח
צריך לברך ,ביום ראשון
אמר רב חמדליק נר של חנוכה צריך
המדליק מברך ג׳ והרואה בציצית :על המצות .ויצא ידי
לברך רבי ירמיה אמר הרואה נר של
מברך ב׳ כוי .ור׳ יהושע בן כולן :כל יום ויום מעין ברכותיו.
לוי אמר יום ראשון מצות
חנוכה צריך לברך מאי מברך אמר רב
לולב ,מיכן ואילך מצות של שבת מעין של שבת של חול מעין של
זקנים ,וכן אמר ר׳ יצחק .חול של יו״ט מעין של יו״ט המאורע :יהודה יום ראשון י המדליק מברך שלש
תייר העושה סוכה לעצמו
מחזיק
׳הרואה מברך שתים מכאן ואילך ״מדליק
אומר ברוך שהחיינו ,נכנם
לישב בה מברך לישב מברך שתים ורואה מברך אהת ומאי מברך ברוך אשר קדשנו במצותיו
בסוכה .היתה עשויה אם
יכול לחדש בה דבר וצונו להדליק נר )של( חנוכה והיכן צונו מלא תסור ורב נחמן בר יצחק
מברך אחת מיד ,שהחיינו .אמר שאל אביך ויגדך >)מאי ממעט זמן אימא ממעט נם נם כל יומא
ואם לאו לכשיכנס בה
מברך שתים .אמר רב איתיה( רב נחמן בר יצחק מתני לה בהדיא אמר רב כל שבעה מצות
אשי ,רב כהנא
מסדר לולב ת״ר העושה סוכה לעצמו אומר ברוך שחחיינו כו׳ נכנם לישב
להו לכולהו הני בירכתא
אכסא דקידושא .ת״ר היו בה אומר ברוך אשר קדשנו כו׳ היתה עשויה ועומדת אם יכול לחדש
לפניו מצות הרבה אומר
במצותיו בה דבר מברך אם לאו לכשיכנם לישב בה מברך שתים אמר רב אשי
ברוך אשר קדשנו
וצונו על המצוות ,ר׳ חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו אכםא דקדושא ת״ר היו לפניו
יהודה אומר מברך על
כל אחת ואחת .מדכתיב מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על תמצות רבי יהודה
ברוך ה׳ יום יום ,כל יום אומר ימברך על כל אחת ואחת בפני עצמה א״ר זירא ואיתימא רבי חנינא בר
ויום תן לו מעין ברכותיו,
כלומר אם היא שבת מברך פפא הלכתא כרבי יהודה ואמר רבי זירא ואיתימא רבי חנינא בר פפא מ״ט
ברכת שבת ואם יום
טוב דרבי יהודה דכתיב ברוך ה׳ יום יום >וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין
הוא מברך ברכת יום
טוב .הכא נמי כל מצוה מברכין אותו אלא בא לומר לך בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו הכא נמי
ומצוה תן לה
ברכתה בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו י׳ ואמר ר׳ זירא ואיתימא ר׳ חנינא בר
בפני עצמה .והלכתא כר׳
יהודה .אמר ר׳ זירא פפא בא וראה שלא כמדת הקב״ח מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן
ג
1
ה
ט
2
לא כמדת הקץב״ה[ מדת
בשר ודם.
מג
ו
מהזיק
Mלעשות סוכה י(]לשמו[:
העושה םוכה לעצמו מברך
שההיינו .צריך לפרש
טעם מאי שנא דיש מצות שתקינו
לברך שהחיינו ויש מצות שלא תקינו
בעשיית סוכה ולולב תקינו כדאשכחן
הכא ובעשיית ציצית ותפילין לא
תקינו כדמוכח פרק התכלת )ג״ז
שס( דמפרש ר׳ יוחנן מאי מברך
אתפילין של יד ומפילין של ראש ואילו
לעשות תפילין לא מברך דלא חשיב
ליה וכמו כן יש לדקדק דשהחיינו
נמי לא מברך מדלא חשיב לה וכן
אפדיון הבן מברך שהחיינו כדאיתא
בסוף פרק ערבי פסחים )פסחים לף
קכא 0ואילו אמילה לא מברך מדלא
חשיב בפי התכלת )מנחית שס( ובסוף
ר״א דמילה )שבת לף קלז (:בהדי
ברכות של מילה וכן אקריאמ
מגילה מברך שהחיינו כדאיתא בריש
הקורא את המגילה עומד )מגילה לף
נא (:ואילו אקריאת הלל לא מברך
ונראה דמצוה שיש עליה שמחה תקנו
שהחיינו ודאמרינן בהרואה )ברכות
לף נל (.דמברך על כלים חדשים
כתב רב שרירא גאון דלא סמכינן
עלה דמסקינן בפרק בכל מערבין
)עירובין ל׳ מ (:דבעינן מידי דאתי
מזמן לזמן וקשה מפדיון הבן ׳(:
נכנם לישב בה מברך לישב
קאמר
מדלא
בםוכה.
מברך שתים כדקתני סיפא בעשרה
ועומדת ואין יכול לחדש בה דבר
משמע דנפיק אהא דבירך אעשייה
שהחיינו ותימה ותיפוק ליה דמברך
משום יו״ט כמו שמברכין איום טוב
דפסח ועצרח וכל שאר ימים טובים
ושמא כיון דסוכה מחמח חג קאתיא
סברא הוא דזמן דידה אע״פ שבירך
בחול פטור הוא אף בחג חמן כי
קא אתי מחמת מועד קאתי אפילו
בלא יום טוב כדאמר לקמן )לף מז(:
דאי לא בדך האידנא מברך לממר
,
או ליומא אומרא:
דמשמשי מברכי.
אימת
דכל
דמצוה למשמש בהן שלא
יסיח דעתו דבפרק קמא דיומא
<ל׳ ז 0ילפינן מציץ ומה ציץ שאין
בו אלא אזכרה אחת ולא אחפרש
מאי הוא מברך אס מברכין לשמור
את חוקיו כמו שמברכין בתר
דמסלקין תפלתו או להניח כמו
שמברכין בשעת הנחה כדאיתא
גהקומץ רבה )מנחות לף צז .ושם(
דהכא הרי מונחין ועומדין ומסתברא
דמברכין לשמור חוקיו כמו דמברכין
לשמור בתר דמסלקין תפלתו כדאיתא
פרק בא סימן מלה לף נא:(:
הרואה נר של הנוכה צריך
מצות
בשאר
לברך.
כגון אלולב וסוכה לא תקינו לברך
לרואה אלא גבי נר חנוכה משוס
חביבות הנס וגס משוס שיש כמה
בני אדם שאין להם בחיס ואין
בידם לקיים המצוה וטעם ראשון ניחא דלא תיקשי ליה מזוזה ועוד יש לפרש דאין שייך לתקן לרואה ברכה שאין העושה מברך
אתרוג
עין משפט
נר מצוה
ל א מיי׳ פי״א מהלכות
ברכות הל׳ ט ופ״ז
מהלכיה לולב הלכה ו סמג
עשין מ יעשין מד טוש״ע
א״ח סי׳ תמ״א סעיף ה:
לא ב מיי׳ פ׳׳ז מהלכיה
טו
לולב הלכה
טוש׳׳ע א״מ סי׳ תיסב
סעיף א:
ל כ ג מיי׳ פי״א מהל׳
ברכות הלכה ח ט
ופ״י מהלכות סוכה הל׳ י3
סמג עשין מג טוש״ע א״ת
סי׳ מרמא סעיף א:
לג ד מיי׳ פ׳׳ד מהלכות
תפילין הלכה ז סמג
עשין כה טוש׳׳ע א״ח סי׳
כה סעיף ינ:
לד ה מיי׳ פ״ו מהל׳
סוכה הלכה י 3סמג
עשי! מג טוש״ע א״ח סי׳
תרמג סעיף ג:
לה ו מיי׳ פ״ג מהל׳
חנוכה הלכה ל סמג
עשי! ה טוש״ע א״ס סי׳
הרעו סעיף א:
לו ז מיי׳ שם טוש״ע שם
סעיף ג:
לז ח מיי׳ טוש״ע שס
סעיף ג:
לח ט מיי׳ פ״ו מהל׳
סוכה הל׳ יג סמג
עשץ מג טוש״ע א״ח סי׳
חרמא סעיף א:
לט י מיי׳ פי״א מהלכות
ברכות הלכה י:
מוסף רש״י
בכל יום ויום תן לו
מעין ברכותיו .בשבמ
מעין שבת ,ביו״ט מעין
יי״ט !,בוכות מ.(.
עין משפט
נר מצוה
ט א מיי׳ פ׳׳ז מהלכות
לולב הלכה מ סמג
עשץ מל טוש״ע א״ח סי׳
חרסה סעיף א:
טא ב מיי׳ פ״ו מהל׳
סוכה הלכה טו סמג
עשי! מג טוש״ע א״ח סי׳
תרסז:
טכ ג מיי׳ פ״ח מהל׳
לולב הל׳ י סמג
עשין מל טוש״ע א׳׳ח סי׳
מתח סעיף ו:
מג ד ה מיי׳ פ״ז שס
הלכה ס סמג שס
טוש״ע א׳׳ח סי׳ תרסה
סעיף א ג:
רבינו חננאל
מדת הקץב״ה[ כלי מלא
מחזיק שנאמר והיה אם
שמוע תשמע ,ריקן אינו
מחזיק שנאמר ואם יפנה
לבבך ולא תשמע ,כלומר
אם הוא פנוי לא תשמע.
מדת בשר ודם כלי
ריקן מחזיק מלא אינו
מחזיק .כדכת׳ כי לא
דבר רק ,ולמה הוא
רק ,בשביל שאין אתם
מתעסקין בו .אמר ר׳ יוחנן
אתרוג בשביעי אסורה
בשמיני מותרת] ,סוכה
אפ׳ בשמיני אסורה[ .מאי
טעמא אתרוג כיון דלצאת
בו קאי ,אע״ג דקיימא
לן כל היום כשר לנטילת
לולב ,מאחר שיצא בו
מבעוד יום בשביעי אינו
צריך לו למצוה ,ולא
איתקצאי אלא בו ביום
כולו אכל לבין השמשות
דיליה לא איתקצאי .אבל
סוכה דחזיא כל יומא,
מיגו דאיתקצאי לבין
השמשות איתקצאי נמי
לכולי יומא דשמיני .ריש
לקיש אמר אתרוג אפי׳
בשביעי מותרת ,מאי
טעמא למצותה איתקצאי.
מתני׳ כר׳ יוחנן ,דתנן
מיד התינוקות שומטין
את לולביהן ואוכלין את
אתרוגיהן .תינוקות אין
גדולים לא .ומשני ריש
לקיש הוא הדין דאפילו
גדולים ,והאי דקתני
תינוקות אורחא דמלתא
נקט .ואסיקנא לדידן דאית
לן תרי יומי ,הלכך שמיני
ספק שביעי אסורה ,תשיעי
ספק שמיני מותרת .אמר
ר׳ זידא לא ליקני איניש
הושענא לינוקא ביומא
טבא קמא ,דמיקנא קני
אקנויי לא מקני ,ואישתכח
האי גברא דאהדר ליה
ינוקא לולב תפיק בלולב
דלאו דיליה .וכן לא לימא
איניש לינוקא יהיבנא לך
מידי ולא יהיב ,דאתי
לאגמורי שיקרא ,שנאמר
למדו לשונם וגוי .ולענץ
סוכה בשמיני ספק שביעי,
אמר ר׳ יהודה שביעי
לסוכה ,לישב בה .שמיני
לברכה ,להזכיר בתפילה
ובברכת המזון יום שמיני
תג עצרת.
לולב וערבה פרק רביעי םוכה
מו:
מםורת הש״ם
מחזיק .מה שנותנין לתוכו :מלא אינו מחזיק .מה שתוסיף עליו] (6 :עי׳ נברכומ מ .וצ׳׳ע
אתרוג בשביעי אסור .אפילו לאחר שיצא בו כמו שמפרש
שונ ראיחי נע״י גריס
אם שמוע השמע .אם הורגלת לשמוע אז משמע תוכל ללמול
רלכולי יומא אתקצאי ואפי׳ לריש לקיש ראמר בשביעי
כאן כמו דאית׳ מרכות[,
מותר היינו לבתר לנפק ביה כלאמרינן למצותה אתקצאי ותימה
ולהוסיף :ואם לאי .שלא הטית אזן בילדותך לשמוע :לא תשמע .נ( ]עי׳ תוספות שנת מה:
לאחר זמן לא יספיקו בידך :ד״א אם אחה שומע בישן .מתזר ל׳׳ה אמר ליה[ ,ג( [עי׳
ר׳ חנינא לאמר פרק לולב הגזול )לעיל לף לו (:למטביל ביה
תוססות סנהדרין סח :דייה
על תלמודך ששמעת :תשמע בחדש.
ברישא והלר נפיק ביה כמאן ללא
קטן ותוס׳ גיטין לט .דייה
כרבי יוחנן ולא כריש לקיש וי״ל כיון
תתחכם בו להבין דברים חדשים קטנים[ ,ד( ]יבמות סג,[.
מחזיק מלא אינו מתזיק אבל מדת הקב״ה
י מ ה ה( ]ניצה ל ,[:ו( למחר גי׳
מתוך דברים ישנים :ואם
ללא אכל ליה כוליה ומשייר בה
מלא מחזיק ריקן אינו מהזיק שנא׳ 1והיה
רש״ל (!,לאלתר גי׳ רש״ל,
לבבך .להתייאש על מה שלמדת
כשיעור למצי נפיק ביה שרי אפי׳
א(
ח( ]ביצה כח ,[:נו( ]צ״ל
אם שמוע תשמע וגו׳ אם שמוע תשמע
לר׳ יוחנן ואע״ג לממה נפשך נאסרה
כבר מלחזור עליו :שוב לא תשמע .בויקרא רבה סדר במוקותי
כולה ביום ראשון לחסר כל שהוא ואם לאו לא תשמע ד״יא אם שמוע בישן
משתפנה לבך לבטלה שוב אין משמיעין פרשה לז[ ,י( ]דף י :ושס
ד״ה על מוצאי[,
תשמע בהדש 2ואם יפנה לבבך שוב לא
פסול רלמא רבי מנינא הפריש כולה
ליום ראשון ומקצחה לשאר הימים
מילי
אז׳
להוה
לשבעת
אחרוגין
הימים ללקמן בשמעתין ואע״ג לתנאי
למהני בסוכה לא מהני אלא באומר
איני
השמשות
בולל מהן כל בין
כלאיתא פרק המביא כלי יין )ביצה
לף ל (:והכא ביום ראשון ממה נפשך
בולל מכולן הא אמרינן התם אתרוג
למפסקי לילות מימיס כל חל וחל
באנפי נפשיה סוכה ללא מפסקי לילות
מימים כולה כחל יומא אריכתא למי
והיה ר׳ חנינא מתנה כוליה ליום
ראשון
ובשאר
קשה
דלעיל
אינו
הימים
בולל
ממקצתו בבין השמשות שלהן ומיהו
פרק
הגזול
לולב
)לף לת (.גבי מי שבא בלרך ואין בילו
לולב לקתני לכשיבא לביתו ימול על
משמע
שולמנו
למפסיק
בגמרא
סעולתו בשביל לולב וכל שכן שלא
יתחיל א״כ רבי תנינא היכי מטביל
בה בדשא וצריך לומר להכי קאמר
מטביל בה היום ונפיק בה למחר:
תינוקות
דאי
גדולים
אין
פירושו
לא.
במתניתין:
איתרמי ליה סעודתא .אע״ג
נמי
לאתרוג
מוקצה
בין
השמשות מטעס ספק יום לא ק שיא
מילי כלפרישמ פ״ק )לף י :ושם בל״ה
על( גבי עיטרה בקרמים וא״ת ולמה
לי טעמא ראי איתרמי ליה סעולתא
לאסור
תיפוק ליה
איסור
משוס
סתירת אהל וי״ל לאיצטריך למיסר
בשמיני אפי׳ נפלה בחול המועל הואיל
ואתקצאי לשבעה ואפילו בין השמשות
מממת להוה אטל בה אס היתה
קיימת וכולה בחל
יומא
כלפריש׳
טון ללא מפסקי לילות מימים א״נ
לענץ נויי סוכה לאין בהם משוס
סתירת
אתרוג
אהל:
אעילו
בשמיני אסורה .לגזר אתרוג אמו
סוכה כלמפרש
בקרמים:
פ״ק 0גבי עיטרה
דינוסא
מקנא
קני
אקנויי לא מקני .לא למי לבר שטיא
רפ׳ ארבעה
אחין
)יבמות לף לא(.
לאמרינן כשהוא שוטה זבן כשהוא
שוטה זבין לשוטה גרע ולא קני מקני:
שמיני
ספק שביעי אסור׳ .בארץ
ישראל לליכא ספיק׳ לא גזור אטו סוכה
תשמע :מיד תינוקות וכוי :א״ר יוהנן אתרוג
בשביעי אסור בשמיני מותר ״ סוכה אפי׳
בשמיני אסורה וריש לקיש אמר אתרוג
אפילו בשביעי נמי מותר במאי קא מיפלגי
מר סבר למצותה אתקצאי ומ״ם לכולי יומא
אתקצאי איתיביה ריש לקיש לר׳ יוהנן מיד
תינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין
אתרוגיהן מאי לאו הוא הדין לגדולים לא
תינוקות דוקא איכא דאמרי איתיביה רבי
יוחנן לריש לקיש מיד התינוקות שומטין
את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן תינוקות אין
גדולים לא הוא הדין דאפילו גדולים והאי
דקתני תינוקות אורהא דמלתא קתני א״ל
רב פפא לאביי לרבי יוחנן מאי שנא סוכה
מאי שנא אתרוג א״ל סוכה דחזיא לבין
השמשות דאי איתרמי ליה סעודתא בעי
מיתב בגווה ומיכל )בה( בגווה אתקצאי לבין
השמשות ומיגו דאתקצאי לבין השמשות
אתקצאי לכולי יומא דשמיני אתרוג דלא
הזי לבין השמשות לא אתקצאי לבין
השמשות ולא אתקצאי לכולי יומא
דשמיני ולוי אמר אהרוג אפילו בשמיני
אסור ואבוה דשמואל אמר אתרוג בשביעי
אסור בשמיני מותר קם אבוה דשמואל
בשיטתיה דלוי קם ר׳ זירא בשיטתיה דאבוה
דשמואל דא״ר זירא אתרוג שנפסלה אסור
לאוכלה כל שבעה א״ר זירא לא ליקני
איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא
מ״ט >דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני
ואשתכה דקא נפיק בלולב שאינו שלו וא״ר
זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך
מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמוריה
שיקרא י׳שנא׳ למדו לשונם דבר שקר
ובפלוגתא דר׳ יוחנן ור״ש בן לקיש דאיתמר
להפריש שבעה אתרוגין לשבעה ימים יא> אמר
רב כל אתת ואהת יוצא בה ואוכלה לאלתר
ורב אםי אמר יכל אחת ואתת יוצא בה
ואוכלה ״למהר במאי קא מיפלגי מר סבר
למצותה אתהצאי ומ״ס לכולי יומא אתקצאי
ואנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן אמר
אביי שמיני םפק שביעי אסור תשיעי ספק
שמיני מותר מרימר אמר אפי׳ שמיני ספק
א
2
ג
ג
3
י(
ה
שביעי מותר בםורא עבדי כמרימר רב
אבל בבבל לאיכא ספיקא אע״ג ללא
מברך ביה גזור אטו סוכה אבל תשיעי
שישא בדיה דרב אידי עביד כאביי
ספק שמיני לא גזור אתרוג אמו סוכה:
והלכתא כאביי אמר רב יהודה בריה דרב
מיתב
שמואל בר שילה משמיה דרב שמיני
ספק שביעי שביעי לסוכה ושמיני לברכה
ור׳ יוהנן אמר שמיני לזה ולזה מיתב כ״ע לא פליני דיתבינן כי פליגי
לברוכי
אותך דהט כתיב אם יפנה לבבך ולא
)לבדם ל(:
תשמע
לאתר
ואפילו
טעמא
לאכילה
אסור.
שיצא בה
שבעת
קסבר לכל
כדמפרש
הימים
אתקצאי :סופה אפי׳ בשמיני אסורה.
להסקה וטעמא מפרש לקמן מאי שנא
מאתרוג :ואפי׳ גז' נמי »( מותרת.
ואינה
משיצא בה
עומדת
למצוה
נוי.
בשביעי
עוד דקסבר למצותה אתקצאי ותו לא:
מיד תינוקות שומטין
קאי במתני׳ .ויש מפרשים מיד תינוקות
כלומר מיד אחר סיום מצות לולב
התינוקות שומטין את לולביהן כלומר
מניחין אותם כמו >שומטו ומניחו בקרן
ח
זוית והולכין ואוכלין אתרוגיהן .ואין
דאמדנן
נראה
רבה(
יי()בבראשית
תורה אור השלם
.1ודדה >1ם שמיע
תשמע בקול ין אלהיך
לשמר לעשות את בל
מצו־זיו אשר אנכי מעוך
היום ונתנף ין אלהיף
עליון על בל גויי
דברים כח א
הארץ:
.2ואם יפנה לבבף ולא
ונדחת
תשמע
לאלהים
והשתחוית
אחו־ים ועבדתם:
דברים ל יז
.3ואיש ברעהו יהתלו
ואמת לא ידברו למדו
לשונם דבר שקר רעיה
ירמיהו ט ד
גלאו:
,
מעשה בתסיד א׳ שנתן דינר לעני
והקניטתו אשתו וברת ולא היה לו
במה להתפרנס
ערבה
בשביעי של
הלך ושמט אתרוגין מיד התינוקות
כדתנן תמן מיד התינוקות שומטין
כו׳ והיה אותו חסיד עובר בספינה
דרך כרך אחד והוצרכו לבית המלך
לאתרוגין דמצוה לרפואה ומכרן ביוקר
דגדוליס
אלמא
גדול
ותזר
לביתו
הוא
הדין.
באתרוגין של
שמטי ליה מיד התינוקות :מאי לאו
באכילה:
נמי שרו
גדולים
תינוקות
הקא.
שלא הוקצה למצוה גמורה אבל של
גדולים שהוקצה למצוה גמורה אסורין
כל היום:
דרך
אורחא
לשמוט
שאין
דמילחא.
מיד
את
הגדולים
הגהות הב״ח
)א( גמ׳ לשבעה ימים רב
אמר כל אחד) :ב( רש״י
ד״ה ואפי׳ בשביעי נמי
מותר משיצא בו ואינו
עומד למצוה עוד דקסבר
למצותו אתקצאי) :ג( ד״ה
ונפלוגתא וכוי וטון דקמו
רב ור׳ יוחנן נכן היה
לפניו הגי׳[ .נ״ב מפי׳
רש׳׳י משמע לגולס רכ
אמר כל אחד ואחד יוצא
נו ואוכלו למחר ורב אסי
אמר כל אחד ואחד יוצא
נו ואוכלו לאלתר ועיין
בתוספות למעלה נדף י
ע״נ בד״ה עד מוצאי
יוס טוב:
אתרוגיהם :דתזיא לבין השמשוח.
שהרי מצותה כל היום :אתרוג לא
חזי לבין השמשות .משיצא בו שחרית:
אהרוג אפילו בשמיני אסורה .מיגו
דאסורה בין השמשות דשמיני משום
דבין השמשות ספק יוס הוא ובשביעי
אתקצאי
יומא
לכולי
השמשות אסורה
דבין
וכיון
ואע״ג דלא חזיא
לבין השמשות אסורה לכולי יומא:
קם אבוה דשמואל בשעתיה דלוי.
מדבריו
מזר בו
כלוי:
ואמר
קם
רבי זירא גשיעתיה דאבוה דשמואל.
אמר בבית
בשמיני
המדרש
מותר:
בשביעי
אתרוג
אסור
שנפסלה.
רבותא נקט דאפילו נפסלה אסורה
כל שבעה שמתחילה לשבעה הוקצה
אבל בשמיני מותרת :לא ליקני איניש
הושענא
במתנה עד שלא
לינוקא.
יצא בו הוא:
מקנא
קני.
לרבנן
תקינו ליה זכייה לנפשיה :אקנויי לא
מקני.
אינו
יכול
לתזור
ולהקנותו
לאביו במתנה ללאו בר רעת הוא:
ופפלוגסא.
לרבי
הא
יוחנן
ורבי
שמעון ב״ל איפלוג נמי רב ורב אסי
וכיון לקמו רב י> אסי ורבי יוחנן
ג
בחרא שיטתא הלכתא כוותייהו ואסורה בשביעי ומותרת בשמיני והיינו לקבעי ואנן ראית לן בשמיני תרי יומי היט עבלינן מי אסדנן
ליה ביומא קמא משום ספק שביעי או לא :מרימר אמר אפילו תשיעי ספק שמיני אסורה לא גרסינן לה :שביעי לסוכה .כלמפרש
לה לקמן :ושמיני לברכה .שאומר בתפלה וברכת המזון וקילוש את יום השמיני חג עצרת הזה :שמיני לזה ולזה .אף לענין סוכה
הוי שמיני ולקמן מפרש ואזיל למילמיה :כולי עלמא לא פליגי דיחגינן בסוכה .בשמיני ספק שביעי ואפילו לר׳ יוחנן ראמר שמיני לזה ולזה:
לברוכי
מוםף רש״י
מלא.
אדס
חכס
)כרכות
מ .(.אם שמוע .סעס
אחת סופך שחטה אוון
פעם אחרת !שם( .אם
שמוע בישן .ששנית
ששמעת
ושלשת מה
אשתקד )שם> .כל אחת
ואחת יוצא בה .ביומה,
ואוכלח לאלתר .קסבר
למצותה אתקצאי והרי
!ביצה
נעשית מצותה
ל .>:יוצא בה ואוכלה
למחר .לטון דאתקצאי
לבין השמשוח אתקצאי
לכולי יומא ישם(.
מסורת הש״ם
] (6לקמן מת [:נתעניפ
נ ,[.ב( ןלעיל כו :ססחיס
קכ ,[.ג( ]צ״ל רג פפא
אמר[ ,ד( ]לקמן מח .חגיגה
יז .דיה ד :יומא ג,[.
ה( ]עמ״ש רש״י ר״ה
ד :נשם מס׳ סופרים[,
ו( עי׳ רש״א ,ז( ]לעיל ח,[:
ח( ]סי״ט ורש״י נעצמו
כר״ה ל :הגיא הך דמ״ס[,
לולב וערבה פרק רביעי םוכה
ואין שם
את יום
מברכינן
באו מן
לברוכי .לישב בסוכה :ברוכי לא מברכינן .דשמיני הוא
סוכות עליו והיינו לזה ולזה לסוכה דלא מברכינן לברכה
שמיני חג עצרת הזה :נקונן דר׳ יותנן בידך .דאמר לא
לישב בסוכה :גמירי דמאפר קאתו .למדתי מרבומי שהן
האפר שבהמותיהן רועות שס ולא
ישבו בסוכה כל ימי המג :דלא
לברוכי למ״ד
מברכינן .ואפילו לרב יהודה לאמר
מברכינן למ״ד
שביעי לסוכה :דמרא דשמעסא מגי
שביעי
מז.
מיתב בולי עלמא לא פליגי דיתבין .בלולב לא רצו לתקן כלל שימלט
הלולב מספק לפי שהוא י״מ ומוקצה למלמול ומינכר׳
למילתיה שנוהג בו מנהג חול אבל סוכה פעמים שסוכמו עריבה
עליו אוכל בה אפי׳ ביי׳מ :גמירי דמאפר קאתו .באין מן האפר
שבהמוחיהן רועות שם ולא ישבו
בסוכה כל ימי החג ואע״ג לאמרי׳ י(
לםוכה ברוכי נמי
סוכת רועים לא היה להם:
שמיני לזה ולזה ברוכי לא
כתיב כמשפט .בכולהו
הכא
מברכינן אמר רב יוםף נקוט דר׳ יוהנן בידך
רב יהודה בריה דרב שמואל .דאיהו
כתיב כמשפמ והאי בתרא
דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור איקלעו
אמר משמיה דרב וחזינא ליה דלא
כתיב כמשפמס ואין זה כענץ האחרים
תורה אור השלם
בסוכה בשמיני ספק שביעי מיתב הוו יתבי
עביד כשמעתיה :תדע .דאומר בו
לרב פפא לאמר בכולהו כתיב פריס
. 1מנחתם ןנסכיהם לפר
לאיל ולכבשים במספרם זמן לפי שרגל בפני עצמו הוא:
ברוכי לא בריכי ודלמא םבירא להו כמ״ד
ובהאי כתיב פר לקאי אשמיני וכן
כמשפט :במדבר כט לז שהרי תלוק .משאר הימים :בגי
אההיא לר״נ בר יצתק אבל לרב
כיון שבירך יו״ט ראשון שוב אינו מברך גמירי
.2ומנחתם ונםביהם
דברים .אין יושבין בסוכה ואין ממלין
אשי אשביעי קאי לכתיב ביה כמשפמס
דמאפר אתו איכא דאמרי ברוכי כולי עלמא
לפרים לאילם ולכבשים
כלתנן
מים
בו
מנסכין
ואין
לולב
בו
במספרם במשפטם:
לפי שהוא סוף הרגל וגמר החג כתב
לא פליגי דלא מברכינן כי פליגי למיתב
במדבר כט לג במתני׳ )לעיל לף מב 0סוכה וניסוך
רחמנא כמשסמס לומר לך זהו
למ״ד <* שבעה לסוכה מיתב יתבינן ולמ״ד
המים שבעה :ולר׳ יהודה נמי.
משפמס של ששה ואין שמיני הבא
שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבינן אמר
דפליג בניסוך ואמר כל שמונה הרי
אחריו כמשפמ זה לומר לך כמשפמם:
הגהות הב״ח
חלוק מיהא בשני דברים :בלוג היה רב יוסף נקוט דר׳ יוחנן בידך דמרא דשמעת׳
שיר .פירש בקונמ׳ לא פי׳ מהו
)א( נטי למאן דאמר מנסך כל שמונה .בתרתי פליג
מני רב יהודה בריח דרב שמואל בר שילת
שיר של שמיני ובמסכת
שביעי לסוכה מיתנ:
)נ( תום׳ ל״ה לינה כו׳ יוס דקאמר ת״ק שלשה לוגץ בכל יום
סופריםי« משמע שהיו אומרים בבית
ובשמיני ספק שביעי לבר מסוכה יתיב
טונ ראשון בירושלים ואיהו אמר בכל יום לוג וקאמר מ״ק
הכנסת למנצח על השמינית ושמא
והלכתא א מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן
לגמרינן:
שבעה ולא שמיני והוא אומר כל חי:
כמו כן היו אומרים הלוים בבית
ב
אמר ר׳ יוחנן אומרים זמן בשמיני של חג
מיום אינו חלוק .לאף י״מ ראשון
בירושלמי:
משמע
המקלש וכן
נ ואין אומרים זמן בשביעי של פםח וא״ר לוי
רשות :זה חלוק משלפניו .שמיני
לינה .ללון לילה של מוצאי י״מ
מוסף רש״י
חלוק מיום אתמול שביעי אינו חלוק בר חמא ואיתימא ר׳ חמא בר חנינא תדע
ראשון « רגמרינן מפסח
מכאן ואילך דשות.
וניסוך
ולולב
בםוכה
דברים
בג׳
חלוק
שהרי
שאס רוצה יכול לאכול נשר אלא מן הראשון :הכא כתיב פר
לכתיב )לברים נו 0ופנית בבוקר
גלא למס או להתענות והתם כתיב פרים .כל ימי התג המים ולרבי יהודה דאמר א>בלוג היה מנסך
והלכת לאהליך ואי אפשר לומר והלכת
)פסחים קב ;.להכי ילפינן קריבים פריס הרבה ומממעמין
לאהליך אלא בחולו של מועל לביום
כל שמונה הרי חלוק בב׳ דברים אי הכי
לה נס׳ נחרא לפסחים
שביעי
™ ששת ימים תאכל והולכין אחל ליוס על יום
טוב חייב בראיית פנים בעזרה אלא
שביעי של פסח נמי הרי הלוק באכילת מצה
מצות וניוס השניעי עצרת ,שקריבין פרים שבעה ובשמיני פר
לבוקרו של מוצאי י״ט קאמר והא לא
ג>דאמר מר ילילה ראשונה חובה מכאן ואילך
מה שניעי רשות אף ששה
רשות ,לפי שהשניעי ככלל אחל לבלו נמצא שאינו מסלר שאר
קשיא ליה לינה כל שבעה מי איכא
רשות הכי השתא התם מלילה חלוק מיום
שכעת ימים תאכל מצית הימים שהיה נלו[ להקריב בו ששה:
לפשיטא ליה לאיכא למי שלא הביא
אינו חלוק הכא אפילו מיום נמי חלוק רבינא
היה ויצא מן הכלל ללמד התם כתיב וביום והכא כתיב ביום .כל
חגיגה יום ראשון והביא באחל הימים
שאכילת מצות האמור נו
אמר זח חלוק משלפניו וזה חלוק משלפני
אינו חונה ,אלא אס נאח ימוח החג כתיב בהו וביום השני וביום
צריך ללון לילה שאחריו אבל אזמן
ג(
ביום
כתיב
בשמיני
אבל
השלישי
לאכול תהא אטלתך מצה
התם
פר
כתיב
הכא
פפא(
רב
)אמר
פניו
קשיא ליה ללא אסיק אלעמיה אם
ולא חמץ ,ולא ללמד על השמיני חלקו מהן ולא עשאו מוסיף
לא אמרו בראשונה שיאמרו בשני
כתיב פרים רב נהמן בר יצהק אמר הכא
עצמו יצא אלא ללמד על
הכלל כולו יצא )לעיל מ .(.על הראשונים :רב אשי אמר.
ועול משוס כוס וא״ת ותיפוק ליה
כתיב ביום התם כתיב וביום רב אשי אמר
בשביעי כמיב במספרם כמשסמס
משום לטעון לינה משוס שלמי שמתה
הכא כתיב 1כמשפט התם כתיב 2כמשפטם
משמע כמשפמ כל קרבנות שאר
לאיכא כל שמנה לתנן )לעיל לף מ(:3
לימא מםייע ליה הפרים האילים והכבשים
כתיב
שמיני
ובקרבנות
הימים
ההלל והשמחה כל שמנה ואפי׳ בשאר
מעכבין זה את זה ורבי יהודה אומר פרים
במספרם כמשפמ עשאן משפמ חלוק
ימות השנה אם הביא קרבן טעון
אין מעכבין זה את זה שהרי מתמעטין
לעצמו :לימא מסייע ליה .ל ד יוחנן
לינת לילה כלפני׳ בספרי )פרשת ראה(
לאמר זמן בשמיני :הפרים האילים
והולכין אמרו לו והלא כולן מתמעטי
ופנית בבקר והלכת לאהליך מלמל
הכבשים .האמורים בקרבנות החג
שמעונין לינה כלומר כל הזבחים
והולכין בשמיני אמר להן ״שמיני רגל
לכל יום :מעכבין זה את זה .אם
לומיא לפסח אין לי אלא אלו בלבל
בפני עצמו הוא שכשם ששבעת ימי
חסר אחל מן הראוין ליום אין מקדבין:
מנין לרבות עופות ומנחות ועצים
החג מעונין קרבן ושיר וברכה ולינה אף
שהרי מתמעטין .מיום אל יום אלמא
ולבונה שנאמר ופנית כל פינות שאתה
שמיני טעון קרבן ושיר וברכה ולינה
לא קפיר עליה רחמנא הלכך אף
פונה מן הבקר ואילך ]ובפסת[ שני
האמורין ליום אין מעכבין :אמרו לו.
מאי
פליגי מנאי בשמעתין ובפרק מי
אס מכאן אחה למל אף האילים והכבשים לא יעכבו שהרי
שהיה ממא )פסחים צה :ושם( ובספרי מפרש מעמא למ״ל מעון לינה
כולן מתמעמין בשמיני לכל ימי החג איליס שנים וכבשים
להרי הוא כעצים ולבונה וי״ל למשבחת ללא מייתי קרבן ביוס
י״ל ובשמיני איל אחל ושבעה כבשים :רגל בפני עצמו הוא.
שבא לירושלים כגון לשלח שלמיו מאחמול לנאכלין לשני ימים ועור
ואין קרבנותיו בכלל שאר קרבנות החג ואין למילין הימנו
לבפ״ק לתגיגה )לף ח .ושם( תניא ושמתת בחגך לרבות כל מיני
לקרבנוח החג :מעונין קרבנוח .לעצמן אף זה קרבן לעצמו
שמתות לשמחה ואמרי׳ בפסחים פרק אלו לברים )לף עא (.אפי׳
בקרבנות
אומרים
שהלוים
שיר.
האחרים:
מסלר
ואינו
בכסות נקיה ויין ישן ובענץ אחר לא משכחח לה שמחת שמנה
שמיני אינו מסלר שיר החג ולא פורש לי שיר של שמיני
כשחל יום ראשון להיות בשבת משום לבעינן זביחה בשעת שמתה
י( אבל שיר של חג מפולש בהחליל )לקמן דף נה (.בינו בועדם בעם
וכי האי גוונא אשכחן בירושלמי בפרק שני לביכורים לתנן ומעונין
כו׳ הבו לה׳ בולן רמוזים על עסקי מתנות עניים מפני שזמן
לינה א״ר יונתן בשאין עמהן קרבן אבל יש עמהן קרבן בלא כך
אסיפה הוא ועת ליתן לקמ שכחה ופאה ומעשרות שישמעו
מעונין לינה מחמת הקרבן ובפ׳ לם חמאת )זבחים לף צז .ושם( משמע
מפרישים ויפרישו בעין יפה :וברכה .מפרש ואזיל מאי היא:
קצת למעונין לינה כל שבעח ימי הפסח שכולן חשובין כלילה
ולינה .ללון לילה של מוצאי י״מ הראשון בירושלים לגמד׳ מפסח
אחת גבי הא לתנן ר״מ אומר אם בישל בכלי מתחילת הרגל
לכתיב )לברים wופנית בבקר והלכת לאהליך בי״מ לא קאמר
יבשל בו כל הרגל ואמרי׳ בגמרא מ״מ לר״מ א״ר יצחק ראמר קרא
קרא שהרי הוא יום שחייבו חכמים ליראות בעזרה כך פי׳
ופנית בבקר והלכת לאהליך הכתוב עשאן כולן בקר אחל ואע״ג ללא
בפ״ק לר״ה )לף ה (.ליראות בעזרה 0כלי להביא עולת ראייה ואי
קיימא מסקנא הכי לפריך עלה וכי אין פיגול ברגל וכי אין
אפשר לומר והלכת לאהליך אלא בחולו של מועל וקאמרינן בבקר
אלמא חייב ללון מוצאי
נותר
ימ במוך העיר ומי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון והביא באחד מן הימים צריך ללון לילה שלאחריו:
מאי
עין משפט
נר מצוה
מ ד א ב מיי׳ פ״ו מהל׳
סוכה הלכה יג סמג
עשין מג כווש״ע א״ס סי׳
תכסח סעיף א:
מה ג מיי׳ פכ״נו מהל׳
שגמ הלכה כג סמג
עשין גס מוש״ע א״יו סי׳
תצ סעיף ז:
מו ד מיי׳ ס״ו מהלכות
מצה הלכה א סמג
עשי! מ טוש׳׳ע א״פ סי׳
תעה סעיף ז:
רבינו חננאל
ובתר הכי פסקינן והלכתא
מיתב יתבינן כולי יומא
בסוכה ,ברוכי לא מברכינן
לישב בסוכה כשאר
הימים .אמר ר׳ יוחנן או׳
שהחיינו בשמיני של חג,
שהרי חלוק משאר הימים
בגי דברים ,כי בשבעת ימי
החג חייב לישב בסוכה,
ולנטילת לולב ,ולניסוך
המים ,מה שאין כן
בשמיני ,לפיכך רגל אחר
חשוב וצריך לומר בו זמן.
ואין אומי זמן בשביעי
של פסח .ואם תאמר גם
שביעי של פסח חלוק
באכילת מצה ,שביום
שביעי אין חובה עליו
לאכול מצה .התם בפסח
כל שבעת ]ימים[ אין עליו
חובה זולתי לילה הראשון,
ויום שביעי מיום ששי
אינו חלוק ,מיום הראשק
חלוק ,והוא לפני פניו.
אבל בסוכה שמיני חלוק
מיום שביעי הוא לפניו,
ובשביעי חייב ובשמיני
אינו חייב .לימא הא
מתניתא מסייעא לר׳ יוחנן,
דתניא הפרים והאילים
והכבשים מעכבים כוי,
עד אמר להן שמיני רגל
בפני עצמו הוא ,שכשם
ששבעת ]ימי[ החג טעונץ
קרבן שיר כרכה ולינה,
]אף שמיני טעון קרבן שיר
ברכה ולינה[.
עין משפט
נר מצוה
מז א מיי׳ פכ׳׳ט מהל׳
שבת הלי כנ וגהג״מ
סוף הל׳ שבימת עשור
טוא״ח סי׳ חריט:
מה ב מיי׳ פ״ג מהל׳
ניכוריס הלכה ינ
סמג עשי! רכח:
מט ג מיי׳ שס הל׳ יל:
נ ד מיי׳ שס הל׳ ינ:
רבינו חננאל
מאי ברכה דקתני לאו
זמן ,ש״מ דאומר׳ זמן
בשמיני של חג .ודחינן לא
מאי ברכה דקתני הוכרה
בברכת המזון ובתפלה.
פי׳ מזכירין בפירוש את
יום מקרא קודש הזה יום
שמיני חג עצרת הזה .הכי
נמי מסתברא דברכה ,זו
ברכת המזון ותפלה ,דאי
ס״ד זמן ,זמן כל שבעה מי
איכא,דקתני כשם ימי החג
טעונין קרבן שיר ברכה
ולינה כך שמיני טעון קרבן
שיר ברכה ולינה .ודחינן
האי סברא לא קשיא דאי
לא כריך האימא בדיך
למחר כר .ואע״ג שמראין
הדברים כי אין אומרין
ומן אלא על הכוס ,גרםינן
בהדיא בעירובין בסוף
בכל מערכין ,והלכתא
אומרים זמן בראש השנה
וביום הכיפורים ,והלכתא
זמן אומרו אפילו בשוק.
ואקשינן וסבר ר׳ יהודה
שמיני של חג טעון
לינה ,והתניא ר׳ יהודה
אומר ופנית בבקר והלכת
לאהליך ,ששת ימים תאכל
מצות ,את שטעון ששה
טעון ]לינה[ ,את שאינו
טעון ששה אינו טעון
לינה ,מאי לאו למעוטי
שמיני של חג ,שכיון
שאינו טעון ששה אינו
טעון לינה .ודחינן לא
למעוטי פסח דכוותיה,
דאינו טעון לינה ומאי,
ניהו פסח שני .והאי דקתני
בברייתא בהדיא מנק
לפסח שני ,אחר שתירצוה
והעמידוה כן נשנת כך.
הכי נמי מםתברא דתנן
במסכת ביכורים פ״ב,
הביכורים טעונין קרבן
שיר ותנופה ולינה .וגרסינן
בגמרא דילה ,טעונין לינה
דכתיב ופנית וגו׳ כל
פינות שאתה פונה לא
יהו אלא בבקר .אמר ר׳
יונה הדא דאיתמר כשאין
שם קרבן ,אבל יש עמהן
קרבן ,בלא כך טעונין
לינה מחמת קרבן .ואמרינן
מאן שמעת ליה דביכורים
טעונים תנופה ,ר׳ יהודה,
א( כלומר הוא שמצריך
לינה על הקרבן .ודחינן
כר מתני׳ כר׳ אליעזר
דהא ר׳ אליעזר מחייב
תנופה בביכורים .ופשוטה
היא .ואסיקנא והלכתא
אומרין זמן בשמיני של חג
ואין אומרין זמן)בשמיני(
]בשביעי[ של פסח.
א( נראה דצ״ל וקאמר טעון
לינה כלומר והוא שמצריך.
מז:
לולב וערבה פרק רביעי םוכה
מםורת הש״ם
מאי לאו זמן .הך ברכה דקאמר ד יהודה מאי היא לאו היינו זמן
נותר ברגל מ״מ לענין לינה יחכן דעשאן בקר אחד כפשטיה דקרא
לעצמו :ברכה המזון .דעד השתא אמד׳ את יום חג הסוכות הזה
שאתר הרגל ישוב לביתו וניחא השתא דשמיני עצרת וביכורים
וכאן את יום שמיני חג עצרת הזה :מ״מ .היכי משכחת לה זמן
דטעונין לינה מיתרבו מדכתיב ופנית ולחג הסוכות בעינן היקישא
בחולו של מועד ואפי׳ לא בדך יומא קמא הא בעינא טס של יין
מחג המצות ולא מיתרבי מדכתיב ופנית כדאמרינן פ״ק דר״ה )לף
ואין יין מצוי לכל אדם בחולו של
ה .ושס( למאי הלכתא כתב רחמנא
מועד :לימא .הא דקתני ברכה כל
לחג הסוכות לאקושי לחג המצות מה
מאי לאו זמן לא ברכת המזון ותפלה הכי
ז׳ ומפרש׳ דהיינו זמן :מסייע
חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות
נמי מסתברא דאי ם״ד זמן זמן כל שבעה
תורה אור השלם
לר״נ .דאמר אומרו בשוק בלא כיס:
טעון לינה דאי משוס דכתיב ופנית
ובשלת ואכלת
.1
מי איכא הא לא קשיא דאי לא בריך האידנא
הוה אמינא לילה אחד ואתיא היקישא
מנין לפסת שני .האמור לטמאים במקום אשר יבחר ין
מברך למהר או ליומא אחרינא מ״מ כום
לעשותו בחדש השני שאינו טעון אלהיף בו ופנית בבקר
לאשמועינן דאסור לצאת מירושלים
והלכת לאהליף:
בעינן לימא מםייע ליה לר״נ א ( דאמר רב נחמן
לינה בירושלים :ופנית בבקר .וסמיך
כל ז׳ ימי החג שכל הרגל משוב
דברים טז ז
בקר אחד כחג המצות וניחא נמי
א זמן אומרו אפילו בשוק דאי אמרת בעינן
ליה ששת ימים וגוי .פסח שני אינו .2ששת ימ־ם תיאכל
אסור בחמץ אלא שטעון מצה למצוה מעות וביום השביעי
הא דקאמרי׳ הכא שכשם ששבעת ימי כום כום כל יומא מי איכא דלמא דאיקלע
עצרת לין אלהיך לא
ואוכל חמץ מיד :ה״ג מאי לאו
החג טעון לינה:
ליה כום וםבר ר' יהודה שמיני טעון לינה
תעשה מלאכה:
למעוטי נמי שמיני .דכיון דאינו
דברים טז ח
שיר
קרבן
הביכורים טעונים
והא תניא ״רבי יהודה אומר מנין לפסח
אלא י״ט יחיד אינו טעון לינה :לא .3ועתה הנה הבאתי
תנופה ולינה .בפ׳
את ךאשית פרי האדמה
בבקר
•ופנית
שנא׳
לינה
טעון
שאינו
שני
למעוטי פסח שני דכוותיה .אינו
ג׳ דביכוריס <מ״ 0מפרש דבאמצע
אשר נהתה לי י; והנחתו
והלכת לאהליך וכתיב 2ששת ימים תאכל
אלהיף
ין
ממעט אלא פסח שני לבדו דבפסח לפני
הקריאה היתה תנופה דתנן הגיע לארמי
קאי ופסח קממעט אבל שבועות והשתחוית לפני ין
מצות את שטעון ששה טעון לינה את שאינו
אובד אבי מודד הסל מכתפו ואוחזו
דברים כו י
אלהיך:
ושמיני עצרת אע״ג דלא איחנהו ז׳
טעון ששה אינו טעון לינה למעוטי מאי
בשפתותיו וכהן מניח ידו חחתיו
.4ולקח הכהן הטנא
ימים טעון לינה :ה״נ מסתגרא .דלא מיד־ והניחו לפני מזבח
לאו למעוטי נמי שמיני של חג לא למעוטי
ומניפו וקורא מארמי אובד אבי עד
ממעיט ר׳ יהודה אלא פסח שני יי אלהיך :דברים כו ד
ג(
שגומר כל הפרשה כולה ומניחו בצד
דתנן
מםתברא
נמי
הכי
דכוותיה
שני
פםח
.5ידיו תביאינה את
לחוד :טעונין קרבן .להביא עמהס
המזבח ומשתחוה ויוצא משמע שלא
אשי י; את החלב על
3הביכורים טעונין קרבן ושיר ותנופח גולינה
שלמים .ובהש״ס ירושלמי יליף מושמחת החזה יביאנו את החזה
היה מניף אלא בשעת הקריאה אבל
מאן שמעת ליה דאמר תנופה רבי יהודה
בכל הטוב )לבריס ט> ואין שמחה להניף אתו תנופה לפני
בספרי )פרשת ראה( משמע דאיכא
ויקרא ז ל
יי:
ז(
וקאמר טעון לינה דתניא ר ׳ יהודה אומר
אלא שלמים לכתיב )שם כז> וזבחת
שתי תנופות דקחני והנחתו לפני ה׳
אלהיך מלמד שטעונין תנופה ב׳ 3 wוהנחתו זו תנופה אתה אומר זו תנופה או
שלמים ואכלת ושמחת .ושיר נמי יליף
לה מבכל הטוב ואין טוב אלא שיר
אינו אלא הנהה ממש כשהוא אומר והניהו
פעמים אחת בשעת קריאה ואחת
הגהות הגר״א
והלויס היו אומרים אותו ומהו השיר
הרי הנחה אמור הא מה אני מקיים והנחתו
בשעת השתחויה והתם בספרי דרש
]א[ גמ׳ רי״א והניחו זו
ארוממך ה׳ כי דליתני )תהלים לו כוי כשהיא אומר והנחתו
ב׳ תנופות מדכחיב ולקח הכהן הטנא זו תנופה ודלמא ר״א בן יעקב היא דתניאה<
דכתיב )יחזקאל לג( יפה קול ומטיב הרי הנחה אמור הא
מידך כר׳ אליעזר בן יעקב ושמא
4ולקח הכהן הטנא מידך לימד על הביכורים
מה אני מקייס והניחו זו
נגן ובספרי )כי תבוא כי יא( נמי תניא
סבר לה נמי כרבי יהודה דדדש
תנופה כצ׳׳ל .ועי׳ נהגהות
שטעונין תנופה דברי ר״א בן יעקב מ״ט דר״א
בכל הטוב זה השיר :ותנופה.
רש״ש(:
הכא והנחתו זו תנופה ולהכי בעי
ב׳ תנופות דולקח הכהן באמצע קריאה בן יעקב יי אתיא יד יד משלמים כתיב הכא
לקמיה יליף לה :ולינה .התם יליף לה
ולקח הכהן הטנא מידך וכתיב התם 5ידיו
ופנית בבקר הא למדת שכל הפינות
כתיב וכי כתיב והנחתו גבי השתחויה
מוםף רש״י
שאתה פונה לא יהו אלא בבקר:
תביאינה את אשי ה׳ מה כאן כהן אף לחלן
כתיב ומשמע ליה לשון תנופה מלשון
א( עירוני! מ ,:נ( פסחיס
צה ,:נ( ניכוריס פ״נ מ״ל,
ד( מכות יח :מנחות,:ftp
ה( ג״ז שס .ספרי פ׳ כי
תנא ,י( קדושין לי! :סוטה
יט ,[.י( ותוסס׳ פ״ד ה״י[,
כהן ומה להלן בעלים אף כאן בעלים הא
כיצד יכהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף
מאי הוי עלה רב נחמן אמר אומרים זמן
בשמיני של חג ורב ששת אמר אין אומרים
זמן בשמיני של חג והלכתא אומרים זמן
בשמיני של חג תניא מותי׳ דרב נחמן ״שמיני
רגל
לך נחה את העם )שמות לנ> מנא״ר
בלע״ז ומוליך ומביא א״נ מדאחר
הנחת כהן כתיב׳ עוד הנחה אתריתא
לאחר קריא׳ ש״מ דלאחר הנחת
כהן חזר ונטלו כדי לחזור ולהניף אחר
קריאה דהיינו בשעת השתחויה אבל
קשה דבפרק בתרא דמכות )לף יח>:
אמדנן מאן תנא דפליג עליה דרבי
יהודה ר״א בן יעקב מנא ליה דפליגי דלמא דרשי תרוייהו כמו תנא
דספרי והתם משמע דר״א מייתי ליה והנחתו לומר דהנחה מעכבת
בהן ושמא מדלא מייתי כל חד דרש׳ דחבדה מכלל דלא ס״ל
ומיהו קשה לרבי יהולה לריש תנופה מוהנחתו ואפ״ה מוקי לה
בשעת קריאה כלחנן פרק ג׳ לביכורים )מ״ו> משום לוהניחו ]קמא[
גבי קריאה כתיב לכך נראה לבספרי לדש תנופה להשתחויה
מלאיתקש להנחה ועול תנא שלישי ללית ליה תנופה כלל כדמשמע
הכא מאן שמעת לאמר תנופה רבי יהולה מכלל לרבנן לא בעו תנופה
כלל והוא תנא פרק כל המנחות באות מצה )מנחוח לף סא (.לתנן
התם גבי ואלו טעונות תנופות הביכורים כלברי ר״א בן יעקב שמע
מאן שמעת ליה
לביכורים:
ר׳
דאמר
יהודה.
תנופה.
כדלקמן:
וקאמר הכא טעונין לינה .ואע״ג
דאין טעונין ששה :דתניא .דאית
ליה לרבי יהודה תנופה בביכורים:
והנחתו זו תנופה .דבראש הפרשה
נאמר ולקח הכהן הטנא מידך והניחו
לפני ה׳ וגו׳ ובסיפיה נאמר והנחתו
מכלל שחזר ונטלו ולמה נטלו לתנופה :זו הנחה .שמגיד לך שמצוה
להניחו לפני המזבח ואח״כ יטלוהו הכהנים ויאכלוהו :ודלמא .ההיא
דקתני חנופה ולינה ר׳׳א בן יעקב הוא דשמעי׳ ליה נמי דאמר טעונין
תנופה אבל כרבי יהודה לא מתוקמא דאית ליה לד׳ יהודה כל שאין
טעון ששה אין טעון לינה ולא תילף מהכא סברא דידך :ידיו תביאינה.
בבעלים דשלמיס כתיב גבי תנופה דכתיב בסיפיה להניף אותו תנופה
וגו׳ :מה כאן .בביכורים כהן דכתיב ולקח הכהן :תחת יד הבעלים.
בעלים אוחזים בשפת הטנא וכהן מניח ידיו תחת שוליו וכן מפרש
במסכת ביכורים )פ״ג מ״ :0מאי הוי עלה .דזמן בשמיני:
פז״ר
מינה ללרבנן לא בעו תנופה וכי קאמל במכות מאן תנא לפליג עליה לרבי יהולה ר״א בן יעקב ניחא ליה לאתויי חנא למשכח בהליא
ועול י״ל לב׳ תנופות לאו לוקא אלא לפי שיש ביכורים שאין טעונין קריאה כגון מן החג ועל החנוכה כלמנן פ״ק לביכורים )מ״ 0וקאמר
להטעונין קריאה מניף בשעת קריאה ושאין בהן קריאה מניף בשעת השחחואה:
כהן מניה ידו תחת יד הבעלים ומניף .לאו לוקא קאמר חחת יל הבעלים ממש לא״כ הויא חציצה בין הכלי ובין הכהן ובסוף שתי מלות
מסקינן גבי בעלים חברים לנפו כולהו בהלי הללי קא הויא חציצה אלא כלתנן פרק ג׳ לביכורים )מ״י( גבי סל של ביכורים אוחזו
בשפתותיו וכהן מניח ילו תחתיו ומניפו והיינו תחח יל הבעלים ומיהו בההיא לבעלים חברים פי׳ שם בקונט׳ לבתנופח הכהן לא איכפת
לן אס יש בה חציצה לעיקר תנופה בבעלים היא ותימה היא מנא ליה הא לתרוייהו כתיבי והתם )מנתומ לף סא 0תניא גבי תנופה לשלמים
הא כיצל כהן מניח ילו תחח יל הבעלים ומניף כיצל עושה מניח אימודן על פיסת היל וחזה ושוק עליהם והתם מצינו למימר שאוחז
הכהן באימודס היוצאין חוץ לפיסת היל ולפי שהבעלים למעלה קאמר תחת יל הבעלים ובירושלמי לסוטה משמע קצת להד בנגיעה ממש
גבי תנופח מנחח סוטה לפריך בירושלמי ואין הלבר כעור מביא מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפילו תימא ילל אין יצר הרע מצוי
לאותה שעה מיהו מצינו למימר לאף על פי שזה למטה מן הכלי וזה למעלה מן הכלי פעמים שנוגעין ילו בילה על ילי שמתעסקין בתנופה:
רגל
ששה.
את שטעון
שאוכלי! עליו מצות ששה
ימים ,ולישנא דקרא נקט,
וקרא לדרשה אתא ללמד
על ימות הפסח שהן
רשות כאכילת מצה חון
)פסחים
מלילה הראשון
צה .>:טעון לינה .לילה
אחל בתוך העיר !שם(.
והנחתו זו תנופה.
שנוטלו אחר הנחח הכהן
ואוחזו בילו כשהוא קורא
וחוזר ומניף !:דברי• כו י!
קרי ביה והנחתו ,לשון ולא
נתס אלהיס ונוי)שמות י0
שהוא מנחה אותו לארבע
רוחות ומעלה ומוריל
)מכות יוז .!:אתיא יד יד
משלמים .מתנופת חזה
ושוק ואימורין לשלמים
)סוטה יט ן.
לולב וערבה פרק רביעי םוכה
מסורת הש״ם
א( ]לעיל מז [.יומא
נ .חגיגה יז .ר״ה
ל ,:נ( נפסחיס עא,[.
ג( ]פסחיס ה .יש״נ[,
י( ]פסחיס עא ,[.ה( ]עי׳
פרש׳׳י שבת קנל :ל׳׳ה
שתים בילי אלס וכוי[,
ו( נבהרא״ש אי׳ אשי[,
ז( ]לעיל לו [.חעניח ל:
ברכות ה :מל .יומא כא:
שבת ט] :יש״נ[ ,ח( לעיל
כט ,.ט( רש״ל מ״ז ,י( ]לף
מו .ור״ה ל :רומא ג,[:
נ( עי׳ נריטנ׳׳א חי׳ ע״ז,
ל( שייך לע״ב,
הגהות הב״ח
גליון הש״ם
מתני׳ ניסוך המ־ם .עיין
נ״ב לף עט ע״א ברשב״ס
ל״ה מיס ובשיטה מקובצת
שס:
מוםף רש׳יי
פז״ר קש״ב .פיי׳׳ס,
זמ׳׳ן ,רג״ל ,קרב״ן ,שי״ר,
ברכ״ה .פייס ,לעני! פרי
התג ,כל שנעת ימי
התג אין מפייסין עליהן
אלא לפי חשנון המשמרות
לפי סילק מקרינין אותן,
כלתגן נמסכת סוכה מה0
מי שהיה מקרינ פריס
היוס לא היה מקרינ
למתר ,וסר של שמיני
מפייסין עליו איזהו מן
המשמרות יקריבנו !:חגיגה
יז .וכםי״ז ר־ה ד :יומא ג.!.
זמן לעצמו ,לברך שהחיינו
!יומא שם>.
רגל,
שיש
לו
שם רגל בפני עצמו ואינו
קרוי סוכות !מגיגה ש ש
שאין שס חג הסוכות עליו
; ר ־ ה ויומא שם!.
פז״ר קש״ג .סימן הוא כדמפרש ואזיל :פייס בפני עצמו .שבכל
רגל בפני עצמו .דאין יושבין בסוכה קרבן לעצמו שאינו בסדר
מקריבין אותן עד שכל כ״ד משמרות שונות ומשלשות בהן חוץ משתים
שמיני חג העצרת הזה ובתוספתא משמע שמברכין אמ המלך דה״ג
פרי החג לא היו מטילין פייס איזה משמר יקריב לפי שבסדר היו
כדאמרי׳ בהתליל)לקמן לף c wופר דשמיני בתתילה מפייסין עליו :זמן.
לברך בו שהתיינו :רגל בפגי עצמו.
קרבן,
שאין בהמות קרבנותיו
כסלר פרי המג ,שפרי החג
מחמעטין והילכין וכבשיהן
י״ל בכל יום יאיליס שניס
ובשמיני פר אתל איל
אתל ושבעה כבשים !חגיגה
בה ברכה לעצמו שנאמר ביום השמיני שלת את העם ויברכו את
שאין יושבין בסוכה :קרבן לעצמו.
רגל בפני עצמו לענין פז״ר קש״ב פיים
שאינו כסדר פרי החג דא״כ היו בו
בפני עצמו זמן בפני עצמו רגל בפני עצמו
ששה פרים :ברכה לעצמו .את יום
קרבן בפני עצמו שירה בפני עצמו יברכה
השמיני .ובתוספתא משמע שמברטן
בפני עצמו :מתני ,ההלל יוהשמהה
את המלך והט גרסינן לה ברכה
שמונה כיצד מלמד שחייב אדם בהלל
בפני עצמו שנאמר )מלכים א ח( ביוס
ובשמחה ובכבוד יום טוב האהרון של הג
השמיני שלח אמ העם ויברכו את
המלך :מתני׳ והשמחה .שלמי
כשאר כל ימות ההג :גמ׳ מנה״מ דת״ר
שמחה :והלל .לגמור בו אמ ההלל:
והיית אך שמה לרבות לילי יום טוב האהרון
גמ׳ מגא ה״מ .דשמיני חייב בשמחה
או אינו אלא יו״ט הראשון כשהוא אומר
דהא לא כמיב ביה בהדיא אלא
יאך הלק ומה ראית לרבות לילי ירט
בשבעת ימי החג דכמיב )לנריס טז(
האהרון ולהוציא לילי ירט הראשון מרבה
הג הסוכות מעשה לך וגר וסמיך ליה
ושמחת בחגך :אך שמת .בההיא אני לילי יום טוב האחרון שיש שמהה לפניו
ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין
פרשה דעשר תעשר כתיב ז׳ ימים
תחוג :לרבות לילי יו״ט האחרון.
שמחה לפניו :מתני׳ סוכה שבעה כיצד
לשמחה שלפניו לכוללי עם שבעת
׳גמר מלאכול לא יתיר את םוכתו אבל
הימים שיזבח שלמים בשביעי כדי
למוריד את הכלים מן המנחה ולמעלת מפני
לאכול ליל שמיני דהאי שמח למאי
כבוד ירט חאחרון של הג :גמ׳ אין לו כלים
אתא כיון דכתיב לעיל מיניה ושמחת
להוריד מחו אין לו כלים אלא כי אשתמש
בתגך אלא לרבות שמתת ליל שמיני
במאי אשתמש אלא אין לו מקום להוריד
וטון דאתרבי לילי יו״ט האתרון שהוא
כליו מחו ר׳ חייא בר יי)רב( אמר
טפל ק״ו היום שהוא עיקר שחייב
בשמחה ושאר הלילות לא צריט ריבויי
פוחת בה ארבעה ור׳ יהושע בן לוי אמר
דימיס אפילו לילומ במשמע כדרבינן מדליק בה את הנר ולא פליגי ׳יהא לן וחא
גבי סוכה )לעיל מג (.וכי איצטריך ללילי להו הא תינח סוכה קטנה םוכה גדולה מאי
יו״ט האחרון איצטריך דאינו בכלל
איכא למימר דמעייל בה מאני מיכלא
שבעה ועל כרחך לילה אחרבי שהוא
׳׳ידאמר רבא מאני מיכלא בר ממטללתא
סמוך לשבעח ימיס דקרא ויום אתי
מאני משתיא במטללתא :מתני׳ ניסוך
בק״ו ואשמעינן שבשלמים הנזבחים
חמים כיצד צלוחית של זהב מהזקת שלשה
בחג הסוכות ישמחו בליל שמיני שאינו
יכול להקריב בלילה :או אינו אלא
לוגים היה ממלא מן השילוח הגיעו לשער
לרבות לילי יו״ע הראשון .ואשמעי׳
המים תקעו והריעו ותקעו עלה בכבש
שצריך לזבוח שלמים ערב יום טוב
ופנה לשמאלו שני ספלים של כסף היו
לשמחת לילה הראשון ולא בעינן
שם ר׳ יהודה אומר של סיד היו אלא
זביחה בשעמ שמחה :מתני׳ גמר
שהיו מושהרין פניהם מפני היין ומנוקבין
מלאכול .בשביעי :לא יתיר את
כמין
א
א(
ג
ב
ה
שם וכעי״! ר־ה ויומא שם!.
י(
ג
ח
ט
סוכתו.
לא
יתיר
אגדים
שלה
לסותרה דהא כל היום חובתה לישן ולשנן ואי אקלע ליה סעודתא
אכיל לה
בגווה :אבל
מוריד הוא את
הכלים .ואת
המצעות
שנשתמש בהן בתוכה כדתניא 3פ׳ הישן)לעיל לף כת (:היו לו כלים נאים
שיר ,שאין שירו שוה לכל
שאר שירות ימי החג ,ומצעומ נאומ מעלן לסוכה :מפני כבוד יום עוב .שמראה כמטן
כל שיר ימי החנ ,מלבר
מעין גזל מתנות ענייס ,עצמו לקראתו למקום שיסעוד שם הלילה :נמ׳ אין לו מקום.
ואותן של חול המועל אמר לאכול שם »>)שיוריד כליו וצריך לאכול בסוכה( ביו״ט האחרון:
מפורש גמסכח סוכה )גה(.
מאי .מה יעשה להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשומ סוכה שמנה
הומבה״י ,ושל שמיני עצרת
אינו מעין אסיף ולא פירשו ימיס :פוחח בה ארבעה .טפחים ופוסלה :מדליק בה את הנר.
לנו איזהו שירו ;יומא שם דאמרי׳ )לף כט >.שרגא בסוכה קטנה לבר ממטללחא :הא לן.
וכעיי־ז מגיגה שם! ובמסכת
סופרים )פי׳׳ט( נמצא שירו
הוא למנצח על השמינית
;ר״ר ,שם .:נרכה ,שהיו
מנרכין לתפלח חיי המלך
!יוםא שם!
פרי החג דא״כ היו בו ששה פרים ברכה לעצמו אמ יום
1(3
)א( תום׳ ר׳׳ה פוחח וכוי
בין באמצע בין מן הצד
וכר לשלמה
מח.
לבני בבל שהשמיני שלהם ספק שביעי דלא קיס להו בקביעא דירחא
מדליק בה אח הנר ולא יפחמנה רפסלנה לפי שצריך לישב בה מחר:
והא להו .לבני א״י דקים להו בקביעא דירחא ולא ימבי בסוכה
בשמיני פוחת :החינח בסוכה קטנה .בהדלקת הנר :סוכה גדולה
שנאמר נו ניוס השמיני
שלח את העס וינרכו את
מאי איכא למימר .דהכי אמרן לעיל <שס> שרגא אמרי לה במטללחא
המלך ;חגיגה שם ו נ ע י ״ ז
השילוח .מעיין הוא סמוך לירושלים :מחזקת שלשה לוגין .זהו פחות
ואמרי לה לבר ממטללתא ולא פליגי הא בסוכה גדולה כוי :מתני׳ מן
המלך כך פי׳ בקונט׳ והשתא לא הר
כי ההוא דתניא לעיל דאמרינן כשם
שחג טעון שיר קרבן ברכה ולינה
כך שמיני טעון קרבן שיר וברכה
ולינה ורבינו תם מפרש ברכה דהכא
ברכמ המזון ותפלה ט ההיא דלעיל
ורגל בפני עצמו לענין שטעון לינה
ורבינו חננאל מפרש לענין נשידחה[
אבילות משוס
דאמרי׳ פרק בחרא
דמועד קטן )לף יט (.דהקובר את
מתו שבעה ימים קודם הרגל בטלה
ממנו
גזרת
שלשים
וזימנין
דליכא
שבעה קודם לרגל ואפ״ה בטלה הימנו
גזרת ל׳ משום שמיני עצרת ורבינו
מס עצמו יסד במעריב של שמיני
עצרת
קודש
ללינה
ושלשים
ידמם
כאשר אבלים ינחם ומיהו אי אפשר
לומר שידחה לגמרי דהא פרק במרא
דמו״ק )לף כל :ושם( אמרי׳ יום אחד
עין משפט
נר מצוה
נא א מיי׳ ס״י מהל׳
ומוססין
חמילין
הלכה יג:
נב ב מיי׳ שס הלכה ה:
נג ג ומיי׳ שס הל׳ יא(:
נד ד מיי׳ בסלר מפלות
טוש׳׳ע א׳ימ סי׳
תרסח סעיף א:
נה ה מיי׳ פ״ג מהלכות
תנוכה הל׳ ו טוש׳׳ע
א״ח סי׳ תרמי סעיף א:
נו ו מיי׳ פ״ו מהלכות י״ט
הלכה ת:
נז ז ח ט מיי׳ פ״ו מהל׳
סוכה ]הלכה יא[ הלכה
יל סמג עשי! כג טוש׳׳ע
א״ח סי׳ תרסו:
נח י מיי׳ פ״י מהל׳
תמילין הלכה י סמג
עשי! שס:
תורה אור השלם
. 1שבעת ןמים תחג לין
אלחיך במקוים אשר
יבחר יי כי יברכך ין
אלהיך בכל תבואתך
ובכל מעשה לדיך ןחיית
אך שמה :דברים טז טו
לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן
עשרים ואחד יום וברכת המלך לא
רבינו חננאל
בעי למיתני משום דצריך למיחני פי׳ פז״ר קש־׳ב .פייס,
דומיא דברכה של ז׳ ימי המג שיר כדתנן בשמיני חזרו לפייס
שהיו אומרים מזמור שלם משא״כ כרגלים .זמן ,כדאמרן .רגל
בפני עצמו ,לחשב אותן
בשאר ימי החג שלא היו אומרים ז׳ ימים לענין אבלות.
מזמור שלם אלא חציו היום וחציו כדגרסינן בפרק אחרון
במשקין אמר רב]ינאן יום
למתר כך מפרש ר״ת כדאיחא בשילהי
אחד לפני החג והחג
החליל )לקמן לף cwדמותיב בה ושמיני שלו ,הרי כאן
סימנא הומבה״י ולעיל י( פירשתי כ״א לענין שלשים .קרבן,
בכל הימים פרים וביום
שהיו אומרים למנצח על השמיניח:
השמיני פר אחד .שיר,
,s
ארבעה.
בה
פוחת
טפחים בפני עצמו .ברכה ,ברכת
המזון ותפלה כדאמרן.
ופוסלה כך פי׳ בקונט׳ מתני׳ ההלל והשמחה
ותימה מה שיעור הוא זה בארבעה שמונה כוי .בשביל שלמי
חגיגה ,שצריך לאוכלן בח׳
והלא אויר פוסל בשלשה בין בסוכה
ימי החג ,שאין שמחה
גדולה בין בסוכה קטנה בין באמצע אלא בבשר .תנא ההלל
)א( כדמוכח שילהי פ׳ קמא )לף יז(.׳( :י״ח ימים ולילה אחת,
וממרין בהן את הלל.
מדליק בה את הנר .פירשנו ואלו הן ח׳ ימי החג,
הישן 1לף וחי ימי חנוכה ,ויום טוב
לעיל פרק
ראשון של פסח ,ולילו,
לה>:
ואמרי
בל׳׳ה
כט .ושם
ויום טוב של עצרת.
שער המים .מן השערים הדרומיים שבעזרה הוא דמנן במס׳ והשמחה .דת״ר והיית
מדוח 1פ״ 3מ״י( שערים הדרומיים סמוכים למערב אך שמח לרבות ]לילי[
יום טוב אחרון לשמחה
וקחשיב שער המיס וקחני למה נקרא שער המיס שבו מכניסין
וכוי .ירושלמי השמחה
צלוחית המיס של ניסוך המים בחג:
חי ,הגע עצמך שחל
ל>)וחהרין על העקב .לא כמו שפי׳ בקונט׳ משוס שלא ירבה יום טוב הראשון להיות
בשבת ,לשחוט מערב
בהילוך בחנם דא״כ כשהיא בקרן דרומית מזרחית ]הרגל[ אין את יכול ,דאמר
נמי אלא היינו טעמא דהכא דחזרתן על העקב הר דרך ימין :א>ר׳]אלעזר[ שלמי חגיגה
ששחטן מערב הרגל אין
ועולת העוף בשרבתה במורה .ברייחא זו כולה משנה שלימה
יוצא בהן ידי חובתו ברגל,
היא במסכת זבחים פרק קדשי קדשים )לף סג >.והתם לשוחטן בשבת אי אפשר,
דייק מדקא אמר כשרבתה במזרח מכלל דמקומה במזרח ועל חנם הלכך לא משכחת לה
אלא בכהנים שאוכלים
נקט טעמא מן הדיוק דבהדיא תנן המס )לף סל (:עולמ העוף כיצד
את שעיר החטאתנ(.
היתה נעשית עלה לכבש ופנה לסובב בא לו לקרן דרומית מזרחית(£ :יםקא סוכה שבעה כוי.
שני םפלים של כסף .תימה דתנן במנחות פרק שתי הלחם אם אין לו מקום להוריד
כו הכלים שנשתמש כהן
)לף צט (:שתי שולחנות היו באולם אחד של כסף ואחד של בסוכה ,פוחת בה ד׳
זהב על של כסף נותנין לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו טפחים ,או מכנים בה
שמעלין בקודש ולא מורילין אפי׳ סילקוהו מעל שלחן הזהב בהיכל כלי מאכל .ואם היא
קטנה ,מכניס בה נר ודיו.
לא היו יכולים להורידו ולהניחו בשל כסף וא״כ הכא שהיו ממלאים ]מתני׳[ ניפוך המים
כיצד כוי.
בצלוחיח של זהב היאך היו מנסכין בספלין של כסף וכי חימא
ר״ה שם; .והיית אך
שמח .קרא יחירא הוא
לכחינ לעיל מיניה חג נקרא כן על שם שמכניסין בו צלוחית של מיס של ניסוך בחג :תקעו
הסוכות חעשה לך שבעת והריעו .משום שמחה דכתיב )ישעיה י (3ושאבתם מיס בששון :עלה
בצלוחית שאינה מקודשמ היו ממלאין לא היא דגבי חביח כשנתמלא
ימים ,וסמיך ליה ושמחת
בחגך יהלר כתיב שבעת בכבש .שהיה בדרומו של מזבח :ופנה לשמאלו .שהנסכים נעשים
מע״ש קתני מתני׳ שאינה מקודשת כדמפרש טעמא בגמרא אבל א( לפנינו נירושלמי איתא
צלוחיח שהיו ממלאין בחול היתה מקודשת ר״ל דספליס היו קבועים דאמר ר׳ זעירא עילא נר
ימיס תחוג וגו׳ והייח אך בקרן מערביח דרומיח וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה
ישמעאל נשם ר׳ אלעור.
שמח !פסחים עא .!.לרבות ובמסכח זבחים יליף לה מקראי בפרק קדשי קדשים )לף סג.ו:
בסיד ולא כלים נינהו דנחשבין כגופו של מזבח והרי הס כלבונה
13ועיי בבבלי פסיויס ל׳ עא
לילי יום טוב האחרון.
ואין שמחה אלא נאכילת שהיו מושחרין פניהם .ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד:
המזבח:
על
מקטירין
שהיו
זהב
של
בבזיטן
שהיתה
וצ״ע.
שלמיס ,וייס טיב האחרון
כמין
כמין
נופיה לא ,דהא תרי זימני
שנעת ימיס כתיב גני שמחהכלפרישית ,וממילא אימעיט שמיני )שם;! .או אינו אלא יו״ט הראשון .ואף על פי שאין קרבן בלילה ,נלמד שהטעינו הכתוב לשתוט שלמים מערב יום טוב לשמחת לילי יום טוג !שם; .אך
!ישם וכ״ה שם ה .ע ר ו ב י ן קה .ו ש ב ו ע ו ת יג .>.מוריד את הכלים .לפי שרובן עושי] סוכוחיהן בראש נגן <שבת קח־ .(:מאני מיכלא .קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאן ,בר ממטללתא .חון
חלק .כל אכי! ורקי! מיעוטי!
לסוכה ,מאני משתיא .כוסית ,במטללתא .לפי שאינן מאוסים ;לעיל כפ.!.
שמסכים רביעיח ההין לכבש :שער המים .אחד משערי עזרה
עין משפט
נר מצוה
א ומיי׳ פ״י מהל׳ תמילין
הלכה : 11
נט ב מיי׳ שס הלכה ח:
ס ג מיי׳ שס הל׳ ט:
םא ד מיי׳ שס הל׳ י:
ה ]מיי׳ פ״ו מהל׳ איסורי
מזנח הל׳ י[:
סב ו מיי׳ פ׳׳ז מהל׳
מעשה הקרננוח
הלכה יא:
רבינו חננאל
מה:
לולב וערבה פרק רביעי ם וכה
כמין הוטמין הקיץ .פירש בקונט׳ חוטם אחד בספל ונקב אחד
בחוטמו והכהן מערה )א( מיס בפי הספלים והנסטם מקלחין
דרך החוטמין ע״ג המזבח ובמזבח היה נקב שבו המיס והיין יורדין
לשיתין של מזבח שהיו חלולין מאד ועמוקין וזו תימה גדולה מנין לו
כל אותו הענין שמחוטס של הספלים
מקלח על גג המזבח ומשם לנקב
א(
כמין שני חוטמין דקין )ואהד( מעובה ואחד
המזבח ומשם לשיחין דלמא הוא
דמנקב הספלים יורדין לשימין כמין דק כדי שיהו שניהם כלין בבת אחת מערבו
שני נקבי החוטם ולא שהיה בולט של מים מזרחו של יין אעירה של מים לתוך
כמין חוטם כי ההיא דחנן במסכת של יין ושל יין לתוך של מים יצא ( 3ר׳ יהודח
אומר בלוג היה מנסך כל שמונה ג ( ב ולמנסך
מדות )פ״ג מ״ב( גבי דמים ובקרן
מערבית דרומית היו שני נקבים כמין
אומר לו הגבה ידך שפעם אהד נסך אחד
שני תוטמין דקין שהדמים ניתנין על
על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן
יסוד מערבית ועל יסוד דרומית
גכמעשהו בהול כך מעשהו בשבת אלא
ויורדין בהן וממערבין באמה ושמא
שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב
כמין בליטח חוטס היה עשוי על הנקב
מםורת הש״ם
במין שני חונזמין דקים .חוטם אחד בספל ונקב אחד בחוטמו
והכהן מערה בפי הספלים והנסטס מקלחין ויורדין דרך החוטמין על
גב המזבח ובמזבח היה נקב שבו המיס והיין יורדין לשימין של מזבח
שהיו עמוקין וחלולים מאד :אחד מעוגה ואחד דק .אחד מנקבים
מעובה אותו של יין ואחד דק אוחו של
מיס :שיהו שניהם כלים
כאחד.
כדמפרש בגמרא שהמים ממהרים
לצאמ לפיכך צריך שיהא הנקב דק:
ה״ג מערבו של מים מזרחו של יין.
הספלים נתונים אצל הקרן זה לפני
זה סמוטן זה לזה אחד לצד מערב
ואחד לפנים הימנו דהיינו למזרח:
ר' יהודה אומר כוי .בחרחי פליגי
אשלשה לוגין קאי ואשבעה דקאמר
מ״ק ואמא רבי יהודה למימר אף
בשמיני מנסכים :הגבה את ידן.
שנראה שממן המים בספל לפי
שהצדוקין אין מודין בניסוך המים
שפעם אחת נסך צדוקי אחד את
המים על רגליו :שאינה מקודשת.
לא נחחנכה לעבודח המזבח שמהא
קדושה לכלי שרת דקיימא לן )יומא
לף י (:3כל הכלים שעשה משה
משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן
מחנכמן ובגמראט( מפרש מ״ט ממלאים
כשאינו מקודש :היה ממלא מן
הכיור .מן המיס שבתוך הכיור ומי
הכיור אע״פ שנמשח והוקדש לכלי
שרמ ומקדש מימיו אין נפסלין בלינה
שהיו משקעין אוחו מבערב בבור
כדאמר בסדר יומא )לף לז (.אף
הוא עשה מוכני לכיור שהיו משקעין
במוכני הכיור שלא יהו מימיו נפסלין
בלינה :שהיין והמים מגולים כוי.
נתגלה היינו טעמא דממלא מן הכיור
ולא היה מנסך מהן לפי שהיין
]והמיס[ המגולין פסולין לגבי מזבח
דחיישינן שמא שחה מהן נחש והארס
מעורב בהן ונמצא שאינו מנסך מים
כשיעור שהרי הארס משלים לשיעורן:
גמ׳ מנא ה״מ .דתוקעין ומריעין
בשאיבת המיס של נסוך :דכתיג
שמחה וששון .אקדים קרא לשמחה
קמיה ששון :חד יומא שבקוך.
פרוונקא.
יפקיעוך מן השמים:
רץ לרוץ לפניו :בשמתה תצאו.
שהוא יראה הדרכים ויעבור מעברות
פי׳ א( ]מנא הני מילי[
המים שאתם שואבין
בשמחת החג יהיו מן
המעיין .לפיכך שנינו מן
השילוח .תנא מאימתי
מנסכין ,עם אברי תמיד של
שחר .מעשה באחד שניסך
על רגליו ורגמוהו כל העם
שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה
שלא יפול עליו דבר לסותמו:
באתרוגיהן .עלה לכבש
ופנה לשמאלו .תנן התם אחד מעובה ואחד דק .פירש י נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור
כל העולין למזבח עולין
השהיין והמים מגולין פםולין לגבי מזבה:
בקונטרס אחד מן הנקבים
דרך ימין ומקיפין ויורדין
גמ׳ מנא הנ״מ אמר רב עינא דאמר קרא
)על העקב( ]דרך שמאל[ ,מעובה משמע שרוצה לומר שהיה
]שעולין
p nמן ג׳ דברים
הנקב רחב וגדול זה מזה ולשון מעובה
1ושאבתם מים בששון וגו׳ הנהו תרי מיני
דרך שמאל וחוז[רץ על
העקב ,ואלו הן ניסוך משמע ששולי הספל היו עבים ומחוך
חד שמיח ששון וחד שמיה שמחה א״ל ששון
המים ,והיין ,ועולת העוף
כך אין המשקה ממהר לצאמ:
לשמהה אנא עדיפנא מינך דכתיב 2ששון
שרבת במורח .ניסוך
המים והיין שלא יתעשנו ,שהיין והמים מגולין פםולין לגבי
ושמחה ישיגו וגו׳ א״ל שמחה לששון אנא
מזבח .שמא שתה מהן
עולת העוף שלא תמות
עדיפנא מינך דכתיב 3שמחה וששון ליהודים
כעשן .אחד מעבה ואחד נחש והארס מעורב במים ונמצא
מידק שיהו שניהם כלין
א״ל ששון לשמהה חד יומא שבקוך ושויוך
כאחת .פי• ספל אחד שאינו מנסך מיס כשיעור שהרי הארס
4
פרוונקא דכתיב כי בשמחה תצאו א״ל
]קילוחו[ עבה שמוציא משלים לשיעורן כך פירש בקונטרס
הרבה ,והאחד דק מוציא ויתכן פירוש זה למאי דסלקא דעתיה
שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלו בך
מעט מעט .ואמרינן לימא
מתני׳ ר• יהודה היא דאמר מעיקרא בגמרא דפריך )לקמן נ(.
מיא דכתיב ושאבתם מים בששון א״ל החוא
מלוג המים היה מנסך ונעברינהו במסננמ אבל לפי המסקנא
מינא דשמיה ששון ל ר אבהו עתידיתו
]כל שבעה[ ,נמצאו המים
מפרשינן משוס הקריבהו נא לפתתך:
המתנםכין לוג אחד ,והיין
דתמלו לי מים לעלמא דאתי דכתיב ושאבתם
ומריעין
דמוקעין
הנ״מ.
ג׳ לוגין .דלא אשכחן מנא
מים בששון א״ל אי הוה כתיב לששון
בניסוך היין פחות מניסוך בשאיבמ מיס של ניסוך כך פי׳ הקונט׳
הכבש והוא ג׳ לוגין
כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה
שנאמר ורביעית ההין ועוד יש לפרש דמנלן דמי השילוח בעי
דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה
לכבש יין ,דההין י״ב לוג ומפרש מדכמיב ממעייני הישועה:
רבע ההין ג׳ לוגין .לפיכך
שכל
מיא :עלה בכבש ופנה לשמאלו כוי:
היה של יין נקב גדול ושל
ת״ר ״יכל חעולים למזבח עולין דרך ימין
מים נקב קטן ,ועמוד וה
של יין היה יוצא עבה
דק .ומקיפין ויורדין דרך שמאל ה׳חוץ מן העולה לשלשה דברים הללו שעולין
ושל מים היה עמודו
דאי רבנן כיון דאמרי היין דרך שמאל והוזרין על העקב ואלו הן ניםוך המים וניסוך היין ועולת העוף
ג׳ לוגין כדאמרן,
והמים כשרבתח במזרח :אלא שחיו משחירין :בשלמא דיין משחיר דמיא אמאי
ג׳ לוגין דתנן צלוחית של
זהב היתה שם ומחזקת משהיר כיון דאמר מר עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של
ג׳ לוגין ,אמאי צריך אחד
מעבה ואחד מידק ,והא מים יצא של מים אתי לאשחורי :ומנוקבים כמין ב׳ חוטמין וכוי:
כי הדדי נינהו .ואמרינן לימא מתניתין ר׳ יהודה היא ולא רבנן דתנן רבי יהודח אומר בלוג היח
אפילו תימא רבנן חמרא
סמיך מיא קליש .דגרסינן מנסך כל שמונה דאי רבנן כי הדדי נינהו אפי׳ תימא רבנן חמרא סמיך
כירושלמי בעיין
מימר ,מיא קליש הכי נמי מסתברא דאי רבי יהודה רהב וקצר אית ליה
המיס :משכא דההוא גברא משוינן
מעובה למים מידק ליין.
של
ואהד
מים
של
אחד
שם
חיו
ייקשוואות
שני
אומר
יהודח
רבי
דתניא
ר׳
בשם
דאמר ר׳ יונה
לה גודא .נוד וחבירו במסכת שבת
מאיר נקב שאינו מוציא
אתת
בבת
כלין
שניהם
שיהו
כדי
קצר
פיה
מים
של
רחב
פיה
יין
של
יין
)לף קלח (.הגוד והמשמרת :עולין
מים היה מוציא יין ושאינו
דרך ימין .כשהוא עולה לראש
מוציא יין מוציא שמן ,ש״מ :מערבו של מים :ת״ר ״מעשה בצדוקי אהד שניסך על גבי רגליו
ושאינו מוציא שמן מוציא
המזבח פונין לקרן מזרחית דרומית
דבש .ואוקימנא מתני• ורגמוהו כל העם באתרוגיהן ח> ואותו היום נפגמה קרן המזבה והביאו בול של
דהיינו לימין העולה שהכבש בדרומו
לרבנן דלר׳ ]יהודה[ לא מלה וסתמוהו לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה מזבח פגום
היו ספלים אלא קשות
של מזבח ומקראי ילפינן לה )זבחים
שכל
כוי .ת״ר מעשה בצדוקי
אחד שניסך על גבי
דף שכ 0ומעלותהו פנות קדים )יחזקאל מג> כשתעלו בו תפנו למזרח :ומקיפין ויורדין דרך שמאל .כשהוא בא לירד אינו חוזר על
רגליו ורגמוהו כל העם
באתרוגיהן כוי .ירושלמי עקביו אלא מקיף סביב למזבת עד שמגיע לכבש ויורד במערבו של כבש שהיא לשמאלו בעלייתו .והאי דאין חוזרין על העקב דא״כ
אית דאמרי שהוא הצדוקי נמצא מהלך לצד שמאלו שהרי פניו למזבח ואינו מחזיר לו ׳(אחוריו ורתמנא אמר כל פינות שאמה פונה לא יהו אלא דרך ימין דנפקא
דפרה שבא ונגע בו
רבן יוחנן בן זכאי הוא לן מדחני רמי בר יחזקאל עומד על שנים עשר בקר וכוי במסכח זבחים )לף סב :0חון מן העולה לגי דברים .הנעשין בקרן
שנסך ברגליו ,והצדוקי מערבית דרומית שפונים דרך שמאל כשהן בראש המזבח פונין לקרן מערבית דרומית שהיא לשמאלו ואין פונין לימין שיהו פונין סביב
של יום הכיפורים אחד .עד שיגיעו לקרן מערבית דרומית .ובשתיטת קדשים )לף סל (.מפרש טעמא נסכים שמא ימעשנו בעשן המערכה כשיקיפוהו סביב
ואית דאמרי דפרה ודיום
הכיפורים חד ,ודסוכה חד .שיוחר ממהלך מאה אמה יש בהיקף המזבח ועולת העוף שמא תמות בעשן :ותוזרין על העקב גרסינן .ולא גרסינן ומקיפין על העקב
א( ]צ׳׳ל אחד[ ,ב( ]לעיל
[.05מענית ג ,.ג( יומא
נו ,:ד( זנחיס שג ,.ה( חוץ
מן העולין כר וכשחוזרין
חחרין על העקנ גי׳
מהר״מ ,ו( נפירוש כלים
מלשון קשות הנסך ערוך[,
ז( ]יומא כו :תוספתא
פ״ג הייה[ ,ח( זנחיס סנ,.
מ( ולקמן מט ,[:י( נ׳׳א
עורף,
תורה אור השלם
. 1ושאבתם מים בששון
ממעיני הישועה:
ישעיהו יב ג
.2ופדויי ין ישבון ובאו
ציון ברנה ושמחת עולם
על ראשם ששון ושמחה
ישיגו ונסו ןגון ואנחה:
ישעיהו לה י
.3ובבל מךינה ומדינה
ובבל עיר ועיר מקום
אשר דבר המלך ודתו
מגיע שמחה וששון
ליהודים משתה ויום טוב
ורבים מעמי הארץ
מהיהרים כי נפל פחד
היהודים עליהם:
אסתר ח יו
.4כי בשמחה תצאו
ובשלום תובלון ההרים
והגבעות יפצחו לפניכם
רנה וכל עצי השדה
ימחאו כף:
ישעיהו נה יב
הגהות הב״ח
)א( תום׳ דייה כמי! חוטמי!
וכוי מערה נפי הספלים
כצ״ל ומינת מיס נמחק:
מוםף רש״י
בלוג היה מנסך כל
שמונה .בתרתי סליג,
דקאמר תייק שלשה לוגי!
נכל יוס ואיהי אמר ככל
יוס לוג ,וקאמר ת״ק
שנעה ולא שמיני והוא
אומר כל שמונה ולעיל
נח .(.ולמנסך .את המיס,
אומר לו הגבה ידך.
ונראה שתערה הצלוחית
לתוך ספל של כסף שעל
המזנת שהוא נקונ כמין
חוטס דק שהיין מקלח
ויוצא נו והוא הניסוך
!יומא מ . ( :שפעם אחת
נסך אחד על גבי
רגליו .לא עירה הצלוחית
לתוך הספל ושפך המיס
על רגליו ,לסי שהיה
צדוקי ואינו מודה בניסוך
המיס :.שם! .ומקיפין
ויורדין דרך שמאל.
מקיפים אח המזנח נשניל
צורכי ענודה או למתן
דמי חטאת או סידור
המערכה או היפוך איכרים
נצינורא ,ויורדי! נמערנו
של כנש שהוא שמאל
לעולים נמזכת נעלייתן
)זבחימ
סבן.
חוץ
מן
בול
של
העולה לשלשה דברים
הללו .הנעשים נקר!
מערנית דרומית ,שעולין
דרך שמאל .כשהוא
בדרך שעלו בו ואין מקיפין דכל כמה דמצינן למעוטי בהילוך של שמאל ממעטינן :כשרבתה במזרח .מקום עולת העוף על קרן דרומית עולה למזכת פונה לשמאל
כאותה הקרן וכשגמר מחר
מזרחימ היא מפני שקרובה לבית הדשן ששם זורקין מוראה ונוצה כדכתיב )ויקרא א( והשליך אותה אצל המזבח וגו׳ ובימ הדשן על העקנ דרך עלייתו
א( נראה לחסר נד׳ רנינו היה אצל הכבש במזרחה סמוך לה בשלשה טפחים ורחוק מן המזבח כ׳ אמה כדתנן במסכת תמיד <פ״א מ׳׳ל( גבי תורם אח הדשן.
וצ״ל מנה״מ וכו׳ לא״ק
ושאנתס מיס בששון ופי׳ כפי׳ וכשעולת העוף רבה במזרח שיש שם כהניס רבים מולקין עולת העוף באין ועושין אותה במערבית דרומית אותם שאין יכולין
לעמוד שם :אתי לאשחורי .לפי שפעמים שמחליפין :לימא מתגיתין .דבעי אחד מעובה ואחד דק רבי יהודה היא
התום נל״ה מנה״מ.
דאמר של מיס לוג ושל יין רביעית ההין כתיב בנסכי תמיד היינו ג׳ לוגין שההין שנים עשר לוג :סמיך .עב :ומיא
קלישי .ויוצאין בנקב קטן :הכי נמי מסתברא .דמתני׳ רבנן היא :דאילוי ר׳ יהודה רהב וקצר אית ליה .כלומר שמעינן ליה דבלשון
אחד רחב ואחד קצר קאמר ליה ולא בלשון מעובה ודק .רחב משמע יתר על קצר טפי מיימורא דמעובה על מידק :נפגמה קרן המזבת .ע״י
אבנים שזרקו בו :בול של מלת .מלא אגרוף :לא מפני .שיהא המזבח כשר לעבודה בסמימה זו :אלא כדי שלא יראה פגום .מפני הכבוד:
שכל
וזבחים סז.>:
מלח .מלא אגרוף של
מלת ,שמעתי )זבחים סב.ו.
לא מפני שהוכשר
לעבודה .המזנח כל זמן
שהקרן סגוס ,כדמסיים
ואזיל שכל מזנח שאין לי
כוי !.שם;!.
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
מםורת הש״ם
שכל מזבח כוי .להט אין כשר לעבולה שכל המזבמ שאין לו קרן
מט.
עין משפט
נר מצוה
א( זנתיס סנ ,.כ( ]תוספי
פ׳יג ה״ל[] (»,שס[ מעילה
יף יא] :תוספתא מעילה
פ׳׳א ה׳׳ח[ ,י( עי׳ לקמן נג .ברום אמה לכל קרן ויסוד להיינו אמה כניסה ראשונה וריבוע שאינו
פוסלת באבני מזבח כדי שתתגור בה צפורן כדאמר פ״ק דחולין
רש״י ל״ה
נשעה ,מרובע אם חסר אתד מכל אלו פסול .וטעמא אמר רב הונא בשתיטת )דף יח .ושם( וטעמא פירש שם בקונט׳ משום דכמיב אבנים שלמות תבנה
ה( ]מנחוח ,1:5ו( צ״ל קדשים )זבחים סב (.כל מקום שנאמר
]ובסידא[ פליגי בה תנאי המס ר״ש
ששקצוס יענ״ץ] (t ,תענית
כג ,[.ח( ]וע׳׳ע חיספות המזבח לעכב דהכי משמע המזבח זהו
בן יומי אומר טפת ר׳ אליעזר בן
א ( א שכל מזבח שאין לו לא כבש ולא קרן ולא
רבינו חננאל
ע״ז כג :ל״ה נקשו המזבח העשר כן והנך בכולהו כמיב
יעקב אומר כזית וי״ל דהטעס משוס
יסוד ולא ריבוע פסול לעבודה רבי יוםי בר
דלא חשיב ריבוע למר בהאי שיעורא תניא אמר ר׳ אליעזר בר׳
ותוספות גיטין סח .ל״ה המזגת על קרנות המזבח באצבעך
צדוק לול קטן היה בין
איכא ותוספות זנחיס נל:
יהודה אומר אף הסובב אמר רבה בר בר הנה
ל״ה אנלס ותוספות חולין במלואים )שמוח כט> ובכבש כמיב אל
ולמר בהאי שיעורא וריבוע מעכב כבש למזבח במערבו של
פני המזבמ )ויקרא ו( והכבש הוא פניו א״ר יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו
כדקחני הכא ומיהו במזבח ניחא כבש ,פרחי כהונה אחת
יח .ל״ה וכמה[,
לשבעים שנה יורדין שם
1
ידי
מעשה
הלאים
כמו
ירכיך
חמוקי
שנאמר
של מזבח שהוא פתתו ועלייתו וביסוד
דכמיב רבוע יהיה המזבח אבל קרן
ומלקטין משם יין קרוש
כמיב אל יסוד המזבח )שם ח( ובריבוע
אמן המוקי ירכיך אלו השיתין כמו חלאים
מנלן דסיד היה בקרן דאע״פ שפירש הדומה לעיגול דבילה
כאן בקונט׳ קרן אבן מרובע אמה על ושורפין אותו בקודש .שני
תורה אור השלם כתיב רבוע יהיה המזבח )שמוח ס(:
בשמהוללין ויורדין עד התהום מעשה ידי אמן
בקודש הסך,
.1מה ;פו פעמיך רבי יוסי בר יהודה אומר אן 1הסובב.
אמה ברום אמה לא יתכן לע״י מלבן
זו מעשה ידי אומנותו של הקב״ה תנא דבי ר׳
בנעלים בת נדיב חמוקי
ירכיך במו חלאיב מעכבו דקסבר כרכוב המזבת זהו
נעשה כדאי׳ בפ׳ איזהו מקומן מנחים
ישמעאל 2בראשית אל תיקרי בראשית אלא
מעשה ידי אמן:
הסובב והרי נאמר בו המזבח ורבנן
גל (.ושמא רבוע דקרן ילפינן ממזבח
שיר השירים ז ב סבירא להו זהו הטור והכי אמרינן ברא שית תניא 3יד׳ יוסי אומר שיתין מהוללין
וא״ת ואבני מזבח מאי איריא משום
.2בראשית ברא אלהים
ויורדין עד תהום שנאמר 3אשירה נא לידידי
ואת בזבחים בפרק קדשי קדשים <שס(:
דנפגמה מיפוק ליה משום דחסרה
את השמים
שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן
הארץ:
בראשית א א שיחין .תלל שתחת המזבח כנגד
האבן ואפילו לא נפגמה לא קרינן
) .3א( אשיךה נא לידידי מקום הנסכים :חמוקי .סתרי לשון
בהו שלמות כדמוכח פ׳ איזהו מקומן
שמן ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שורק ויבן
שירת ד ו ד לכרמו כרם
הןה לידידי בקרן בן חמק עבר )שיר ה( נסמר ונכסה ממני
)שם( גבי מזרחימ דרומית שלא היה לו
מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו ויטעהו שורק
שמן) :ב(
יסוד דפריך היכי עבדי לה אי דגייז
ויעזלהי וכן עד מתי תתחמקין )ירמיה לא( זה בית המקדש ויבן מגדל בתוכו זה מזבח
ויסקלהו ,־יטעהו שרק תסמרי ממני שאת בושה ליקרב אלי
לה אבנים שלמומ אמר רחמנא וי״ל
וגם
בתוכו
רבן מגדל
וגם יקב הצב בו אלו השיתין תניא״ א״ר אלעזר
יקב חצב בו ויקו לעשות על שמעלת בי .חמוקי ירכיך לשון
להט קאמר ליה התם אי גייז לשבר
ג
למזבה
כבש
בין
היה
קטן
לול
צדוק
בר
ענבים רעש באשים:
ירך המזבח )ויקרא א( :מעשה ידי
האבן אי אפשר ]לשבר[ בלא פגימה
במערבו של כבש ואתת לשבעים שנה פרהי
ישעיהו ה א-ב אומנוהו של הקב״ה גרסינן .ועליהם
ואין כאן שלמומ ואם בא לפחומ
.4ונכזבו רביעת ההץ
כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש
לכבש האהד בקדש כרה דוד וכו׳ לא גרסינן ליה בתוספתא
ולהחליק בסטן בלא פגימה איכא
הסך נסך שכר לין:
והכא נמי לא גרסינן ליה דמאן דאית
איסורא דלא חניף עליהן ברזל וכן
שדומה לעיגולי דבילה ובאין ושורפין אותו
4
במדבר כח ז ליה שכראן לית ליה שמששת ימי
משמע במסכת ע״ז פ׳ ר׳ ישמעאל
וכבש ויסול וריבוע פסול לעבולה הט גרסינן .קרן אבן אמה על אמה
בראשית
לעזי רש״י
פושיי״ן)פושי״ץ( .גומה.
נבראוי(:
בשבילו אני
לידידי.
משוררו
הקב״ה
ובמקומו
אני
שכל
מזבח שאין לו קק .וזה שקרנו נפגמה הוה ליה קרן
כמאן דליתיה ולכך נפסל לעבודה דאין לו קרן לפגימה
בקדושה שנא׳ בקדש הסך נסך שכר לה׳
כשם
לקבול על זאת :שירת דודי לכרמו .על כרמו :כרם היה לידידי
)לף נב 0גבי אבני מזבמ י(שקצצוס וגנזוס
בית חשמונאי
דקאמר היכי נעביד
ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא נסרינהו פי׳ לעשות בלא פגימות
בקרן בן שמן .נ א ק ישראל זרה השמינה מכל הארצות :ויעזקהו.
לא תניף עליהם ברזל כתיב וא״ת וליעבדו על ידי שמיר דבגית
עיזקא )שמות כה( :ויסקלהו .כאדם המפנה אבנים מכרמו כלומר
דקאמר משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית
שורק .נטעו גפנים משובתות ולא זמורה אלא שרשין עצמן זה בית
בית המקדש בטלו אורים ומומים ושמיר דמשמתו נביאים הראשונים
בנה להם ערים בצורות מוקפות דלתיס ובריח כטבעת דממרגמינן
פינה האומומ מפניהם שלא ישבו בארצם פן יחטיאו אותם :ויטעהו
המקדש שהוא שורשן ועיקרן שמחבבס לפני המקום :ויכן מגדל
שני הוה שמיר כדמוכח במסכת סוטה בפ׳ עגלה ערופה )לף מח(.
המקדש בטל שמיר והיינו בית שני דאי בית ראשון ליערבינהו משחרב
היה חורבן הבית כדמניא בגמ׳ משחרב בהמ״ק בטלו אודם ומומים
גחוכו זה מזבח .העשוי כמגדל עוז :וגם יקב חצב גו .באותו
והיינו בית ראשון דחמשה דברים חסר בית שני מבית ראשון כדאיחא
דמלכא לשון שיח ומערה פושיי״ן בלע״ז :לול .ארובה שהיא מלמעלה
רשב״ג התם משחרב בהמ״ק ניטל טעם הפירומ מסתמא לאחר חורבן
מגדל .יקב הוא בור חפור וכן עד יקבי המלך מכריה יל( בית שיחא
למטה :גץ כגש למזבח .הכבש ארכו ל׳׳ב ומשפע ועולה ט׳ אמוח
עד ששוה למזבח ולא היה ראשו מחובר למזבח אלא אויר מעט
מפסיק בינתיס כדאמר בזבתים )לף קד (.ועשית עולותיך הבשר
והדס מה דס בזריקה אף בשר בזריקה הא למדת ארר יש בין כבש
למזבח ואותו ארר קרוי בין כבש למזבת ולול היה באותו אויר במערבו
של כבש בשמונה אמות מערבית של כבש שהכבש רחבו ט״ז אמה
ממזרח למערב ואותו חלל שהנסכים יורדין לתוכו שהן נעשין בדרומימ
מערבימ של מזבח ומוקף ארבע מחיצות עד קרקעיתו וקרקעימו של
רצפת שייש ואין היין נבלע שס וכל נסכי יין של כל השנה יורדין שס.
והאי תנא לית ליה שהיו שיתין יורדין עד תהום והט אמרינן לקמן נע״ב[
ביומא )לף נא (:אלא בטל השמיר היינו לאחר בית שני וכן הא דקאמר
בית שני קאמר שחרב בימיו תדע דאשכתן בבית שני שהיו פירות
ממברטן בימי שמעון בן שטת ׳(שנעשין תטין ככליות של שור הגדול
ועוד יש להביא ראיה דהוה שמיר בבית שני מעובדא דדמא בן נתינה
לפ״ק לקידושין)לף לא (.ודפ״ב דע״ז)לף כג :ישם( שבקשו ממנו מכמי
ישראל אבנים לאפול ואבני אפול בעו שמיר כלקאמר ר׳ נממיה פ׳ עגלה
ערופה)סועה מח >:כלכתיב במלואותס ואפי׳ ר׳ יהולה לפליג עליה ואמר
שמיר שבו בנה שלמה את בהמ״ק מולה נמי לאבני אפול בעו שמיר
כלמוכח פ׳ מי שאחזו)גינוין סח .ושם( גבי בנין בהמ״ק שעשה שלמה
לקאמרינן היכי נעביל איבא שמיר לאיימי משה לאבני אפול וההיא על
כרחך רבי יהולה היא ללר׳ נממיה לא הוה שמיר לבית המקלש ועובלא
דלית ליה וסליג אדרבנן :פרחי כהונה .ילדים כהניס :יין קרוש.
ללמא בן נתינה בבית שני הוה לקאמדנן התם לשנה נוללה לו פרה
השיתין מוציאין אומו שלא יממלאו השימין מן הנסטן שכל קרבנות
עזרא כרתנן במסכה פרה גס״ג מ ״ מ וטון שהיה שמיר בבית שני
שנעפש וכקרש :ושורפין אוחו בקדושה .במקום קדוש בעזרה ומתוך
הצבור והיתיד טעונין נסטס מוץ מתטאת ואשס > ושורפין אותם שאסורין
ה
בהנאה דקדש הוא :שנאמר בקדש הסן .הקיש שריפה לניסוכו:
מה
אלומה בעררו ושבע פרות היו הראשונה שעשה משה שניה שעשה
כלפרישית אמאי גנזוס בית תשמונאי וי״ל שמיר אין עושה אותן שלמות
שלא תחגור בה צפורן וא״ת א״כ היאך בנו אמ המזבח ללא אפשר
לומר שהיה ממקן מבחוץ ומכניסו מבפנים לאפילו בי האי גוונא במזבת
אסור כדתניא במטלתא בסוף פרשת וישמע יתרו לא תבנה אתהן גזית בו אין אתה בונה גזית אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקודש הקדשים ומה
אני מקיים ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו בבית אינו נשמע אלמא במזבח אפילו במוץ אינו נשמע וכן יסד רבינו אליהו
הזקן באזהרת אמת יהגה חיכי אבני מזבח תוך ובר כן נגוזו ועבר והיינו יכולין לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן מולין לאחר
שהוקדשו אבל אין צריך דמשמע בפ׳ איזהו מקומן מנחים נד .ושס> שבנו אותו באבנים התלוקות כגון חלוקי אבנים מן הנחל שבחול הים ובחול
הים נבראו חלקות מששמ ימי בראשית ומיהו קשה דגבי ביה המקדש כתיב אבן שלמה מסע נבנה ואמר ר׳ יהודה דהוה שמיר לבהמ״קי׳(:
אל תיקרי בראשית אלא ברא שית .האי תנא ור׳ יוחנן סברי מששת ימי בראשית נבראו אבל אילך תנא דדריש וגס יקב חצב ליח ליה דמההוא
קרא לדש מזבח ושיחין למזבח בילי אלם הוה ובמילמיה גרסינן ועליו כרה לול ומיהו קשה ל ד יוחנן אלר׳ יוחנן להכא סבר מששת
ימי בראשימ נבראו ללריש מעשה ילי אמן מעשה אומנותו של מקום ולקמן בפרק החליל)גג (.א״ר יוחנן בשעה שכרה לול שימין קפא תהומא
ושמא אמוראי נינהו ואליבא רר׳ יוחנן:
ויטעהו
שורק זה בית חמקדש ויכן מגדל בתוכו זח מזבח וגם יקב חצב בו אלו השיתין.
כך כתוב בכל הספרים וזה גרסת הקונט׳ אבל בתוספתא גריס רבן מגלל בתוכו זה היכל וגס יקב חצב בו זה מזבח ו ק ד למזבח
יקב לפי שמנסטן עליו את היין שמוציאין מן היקבים ומדבויא לגם לרשינן שיתין:
נסטס
םג א מיי׳ פ׳׳נ מהל׳ נית
הנחירה הל׳ יו סמג
עשי! קסג:
םד ב מיי׳ שס הלכה יא:
סד! ג מיי׳ שס הלכה ינ:
עין משפט
נר מצוה
פו א מיי׳ ס״נ מהל׳
מעילה הלכה ט:
פז ב מיי׳ פ״א מהל׳
עכוי׳ס הלכה ג:
פה ג מיי׳ פ״ג מהל׳
ת״ת הלכה יב
טוש״ע י״ל סי׳ רמי סעיף
כב:
רבינו חננאל
כשם שניסוכו בקודש כך
שרפתו בקודש .דקיימא
לן כל בקודש באש תשרף.
אסיקנא אין לך דבר
שנעשת מצותו ומועלין
בו .אמר רבא צורבא
מרבנן דלא נפיש חמריה,
ליגמעיה גמועי כי היכי
דלישבע נחיריה .עם אלהי
אברהם מפני שהוא תחילה
לגרים .אמר ד׳ אלעזר
מאי דכתיב הגיד לך אדם
]מה טוב[ וגוי ,עשות
משפט זו הדין ואהבת
חסד זו גמילות חסדים
והצנע לכת עם אלהיך זו
הוצאת המת והכנסת כלה.
ומה דברים הללו שדרכן
להיעשות בפרהסיא אמרה
תורה הצנע לכת ,דברים
שדרכן לעשותן בצנעא
כגון זו דברי תורה על
אחת כמה וכמה .ועוד
אמר גדולה צדקה מכל
מקרבנות שנאמר עשה
צדקה .וגמילות חסדים
גדולה מן הצדקה .תנו
רבנן בשלשה דברים
גמילות חסדים גדולה מן
הצדקה .צדקה לחיים היא
ולעניים והיא בממונו,
וגמילות חסדים לעניים
ולעשירים לחיים ולמתים
בגופו ובממונו .והאוהב
צדקה ומשפט כאילו מלא
העולם כולו חסד ,שנאמר
אוהב צדקה ומשפט חסד
ה׳ וגוי .ושמא תאמר כל
הבא לקפוץ קופץ ]בו[
ת״ל מה יקר חסדך אלהים.
יכול אף יריאי שמים כן,
ת״ל וחסד ה׳ מעולם ועד
עולם על יראיו .וכל מי
שיש עליו חן בידוע שהוא
•רא שמים ,שנאמד וחסד
ה׳ מעולם ועד עולם על
יראיו .ועוד אמרי׳ מאי
דכתיכ פיה פתחה בחכמה
ותורת חסד על לשונה ונוי,
תורה לשמה ותורה ללמדה
וו היא תורת חסד ,ושאינה
כן אינה תורה של חסד.
םתנ ' כמעשהו בחול
כך מעשהו בשכת .אמאי
לייתי כמקודשת,
,
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
מט:
מסורת הש״ם
מה ניסוכו בקדושה גו׳ .לא יליף מהבא אלא ששריפתו בקדושה ולא בתול תוץ לעזרה אבל הוצאתו משם פשיטא ליה כדי שלא יממלאו ולא
צריך קרא :מאי משמט .מהכא שריפה :אסיא קדש קדש .ואיכא למימר נמי דמצות הוצאמו ושריפמו מהכא יליף :בתחילה מועלין בהם.
משהוקדשו עד שנמנסכו יש בהם מעילה דקדשי גבוה נינהו :ירדו לשיתיין אין מועלין בהן .שאין בהם שום צורך גבוה :גמאן .איצטריך
למימני אין מועלין כר׳ אלעזר בר צדוק דאין יורדין לתהום ואפשר לירד ולהביאם :דאיקלט .אס תלה כלי בתוך השיתין וקיבל :א׳יד לימא.
הא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין
רבנן היא ואיקלט אין מועלין דאין
בהם.
מועלין
בתהילה
נםכים
כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה
בהן מעתה צורך גבוה דאי ר׳ אלעזר
משנה היא במעילה פרק מאי משמע אמר רבינא אתיא קדש קדש כתיב
אכתי בקדושתייהו קיימי דקאמ׳ שורפין
ולד חטאת )לף יא (.ומסיק עלה בגמ׳
הכא 1בקדש הסך נםך וכתיב התם 2ושרפת
אותו בקדושה אלמא קדושתן עליהם
בלשונות אחרים שאין כתובים כאן
את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא כמאן
מדבעו שריפה :שנעשית מצותז.
וגירסא דהכא עיקר:
תורה אור השלם
נ (א
א(
אזלא הא )דתניא( נסכים בתחילה מועלין
ויסוכו הוא עיקר מצותו :פוקקין
ואי
.1ונסכו רביעת ההין
בהן ירדו לשיתין אין מועלין בהן לימא רבי
אח השיתין .את נקב שבראש המזבת לכבש האחד בקדש
שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין הסך נסך שכר לין:
אלעזר בר צדוק היא דאי רבנן הא נחתו להר לתהום אפילו תימא רבנן
כמדבר כח ז
עליו בגרון מלא ושבע :שכר .לשון שכרות
בדאיקלט ואיכא דאמרי לימא רבנן היא ולא ר׳ אלעזר בר צדוק דאי רבי
.2ואם יותר מבשר
ושמחה ונסיכה :מגרוניה שבע .ע״י המלאים ומן הלחם ער
אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימי אפילו תימא רבי אלעזר ״אין לך דבר
ששותהו בלגימות גסות וגרון מלא הבקר ושרפת את הנותר
באש לא יאכל בי קדש
שנעשה מצותו ומועלין בו אמר ריש לקיש בזמן שמנםכין יין על גבי מזבה
שמות כט לד
הוא משביע ולא על ידי שתיה מרובה הוא:
פוקקין את השיתין לקיים מה שנאמר בקדש הסך נסך שכר לה׳ מאי משמע
שמכניס הרבה יין במעיו ע״י לגימות .3מה יפו פעמיך
דקות ואינן כאוכלין ששובע שלהם בא בנעלים בת נדיב חמוקי
אמר רב פפא שכר לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות אמר רב פפא
ירכיך כמו חלאים
מרבנן
שמע מינה כי שבע איניש חמרא מגרוניה שבע אמר רבא צורבא
בלגימות
גמועי.
לגמע
כרס:
במילוי
מעשה ידי אמן:
גסות :מגמע ליה גמועי .דרך
שיר השירים ז ב
דלא נפישא ליח חמרא ליגמע גמועי רבא אכםא דברכתא אגמע גמועי
שביעה משום חיבוב מצוה :בגעלים .4 .נדיבי עמים נאספו
י ( דרש רבא מאי דכתיב 3מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב מה יפו פעמותיהן
עם אלהי אבךהם כי
בעליית רגלים :נדיב .שנדבו לבו לאלהים מגני ארץ מאד
של ישראל בשעה שעולין לרגל בת נדיב בתו של אברהם אבינו שנקרא
תהלים מז י
להדר את בוראו :תחילה לגרים .נעלה:
נדיב שנא׳ 4נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם אלהי אברהם ולא אלהי
בנדבת לבו להתגייר :מאי דכתיב .5הגיד לך ארם מה טוב
א( ]צ״ל לחנן ו ,ג( מעילה
לף יא ,.ג( ]יומא נט:
יש״נ[ ,ד( חגיגה לף
ג״ ה( ]מו׳׳ק טז.ן,
ו( )מכות כל (1 ,[.ןג״ו
שם[ ,ח( ןנע״י ובילקוט
לימא[ ,ט( ונשל״ה ל׳ קמו:
העתיק חסלו ,י( ]כלאי׳
פסחים קינ.ן ,כ( ]פרשת
כראשית סי׳ ג[,
יצהק ויעקב אלא אלהי אברהם שהיה תהילה לגרים תנא דבי רב ענן
מאי דכתיב חמוקי ירכיך למה נמשלו דברי תורה כירך לומר לך מה
רב ענן דרש לקרא כמו חלאיס כלוחות
ירך בסתר אף דברי תורה בםתר והיינו דא״ר אלעזר מאי דכתיב יי הגיד
שהיו מאבנים טובות כמו נזם ]זהב[ וחלי
כתם )משלי כהן מעשה ידי אמן והלותות
לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת הסד
מעשה אלהיס )שמות לכו :תמוקי
והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חםד זו גמילות חסדים
ירכין .הנסתרים כירך שכבוד התורה
והצנע לכת עם אלהיך זו הוצאת המת והכנסת כלח לחופה יי והלא דברים
בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה
ק״ו ומה דברים שדרכן לעשותן בפרהסיא אמרה תורה הצנע לכת דברים
של עירי( ולא לשנות לתלמידיו בשוק
שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה א״ר אלעזר גדול העושה צדקה
כדאמר במועד קטן )דף טז :>.הוצאת
יותר מכל הקרבנות שנאמר עשה צדקח ומשפט נבחר לח׳ מזבח וא״ר אלעזר
המח והכנסת כלה .דכתיב בהו לכת
גדולת גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר לזרעו לכם לצדקה וקצרו לפי
טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית
משתה <קהלת 0אף שם צדך הצנע ]א!
חםד אם אדם זורע ספק אוכל םפק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל וא״ר אלעזר
לסעוד במדה נאה ולשמוח במדה נאה
אין צדקת משתלמת אלא לפי תםד שבח שנאמר זרעו לכם לצדקח וקצרו לפי
ולא להנהיג קלות ראש בעצמו .וי״א אס
חםד ת״ר בשלשה דברים גדולת גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו
צדך לבזבז להוצאת מת עני או
גמילות הסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים
להכנסת כלה ענייה יעשה בצנעא ולא
כל
בין לעשירים צדקת לתיים גמילות חםדים בין לחיים בין למתים וא״ר אלעזר
לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי ]כן[
חעושח צדקה ומשפט כאילו מילא כל חעולם כולו חסד שנאמר אוחב צדקח
וכן מפרש בשאלתות דרב אחאי׳(:
ומשפט הסד ה׳ מלאח חארץ שמא תאמר כל חבא לקפוץ קופץ ת״ל מח יקר
דברים שדרכן לעשותן בצנעא .כגון
צדקה הניתנת לעני בסתר שאין צריך
חסדך אלחים )חםד ה׳ מלאה הארץ( וגו׳ יכול אף ירא שמים כן ת״ל וחסד ה׳
להודיע לשום אדם מה שאין כן במת
מעולם ועד עולם על יראיו א״ר חמא בר פפא כל אדם שיש עליו יחן בידוע
ובכלה לפי שאחרים מתעסקין בהן
שחוא ירא שמים שנא׳ חםד ח׳ מעולם ועד עולם על יראיו וא״ר אלעזר מאי
ויודעין היציאה משל מי והיינו
דכתיב פית פתחה בהכמה ותורת חסד על לשונת וכי יש תודח של חסד ויש
דאמר רבי אלעזר דכל מילי בעי
תורה שאינח של חסד אלא תורה לשמה זו היא תורה של תםד שלא לשמח
צניעוחא והוא הדין לדברי חורה:
זו היא תורה שאינה של הסד איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של הםד
נבחר לה' מזבת .הכל בכלל זבח
שלא ללמדה זו היא תורה שאינח של חסד :כמעשהו בחול כוי :ואמאי נייתי
חטאת ואשם ועולה ושלמים כולם
כמקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקרשין שלא מדעת זבח הס :שנאמר זרעו לכם לצדקה
נ
חמוקי ירכין וגו׳ למה נמשלו יכו.
ה(
5
ג
6
8
ומה ין דורש ממך כי אם
עשות משפט ואהבת
הסד והצנע לכת עם
מיכה ו ח
אלהיך:
.6עשה צךקה ומשפט
נבחר ליי מזבח:
משלי כא ג
.7זרעו לכם לצךקה
קצרו לפי חסד נירו לכם
ניר ועת לדרוש את ין
עד יבוא וירה צדק
הושע י יב
לכם:
.8אהב צךקה ומשפט
חסד י; מלאה הארץ:
תהלים לג ה
.9מח יקר חםדךאלהים
ובני אךם בצל כנפיך
תהלים לו ח
יחנזיין:
. 10וחסד ין מעולם ועד
עולם על יראיו וצדקתו
לבני בנים :תהלים קג יז
.11פיה פתחח בחכמה
ותורת חסד על לשונה:
משלי לא כו
9
10
מ(
ט
11
ואי
וגוי .קרא
הכתוב
לזריעה
צדקה
ואת החסד קרא קציר וטובה קצירה מזריעה כדמפרש :אדם זורע כיי .ספק אינו אוכל שמא לא יצמח או ילקה בשדפון וברד :אלא לפי
גמילות תסדים שבה .הנתינה היא הצדקה והטורח הוא החסד כגון מוליכה לביתו או טורח שתעלה לו להרבה כגון נותן לו פח אפדה או בגד
ללבוש או מעות בעת שהמבואה מצויה שלא יוציא מעותיו לאיבוד שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני :זרעו לכם לצדקה .הצדקה היא הזריעה
שזורע כדי לקצור לקבל שכר וקצרו לפי חסד שחקבלו שכר לפי החסד שבה :גמילוח חסדים בין בגופו .כגון מספיד למת נושאו קוברו משמח חתן
מלוה חבירו בדרך :ובממונו .מלוה לו מעות משאילו כלים ובהמה :שמא כל הבא לקפון .ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין וממציאין לו
אנשים מהוגנים לכך מ״ל מה יקר צריך לחח לב ולטרוח ולרדף אמריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכומ בה למהוגנים :ואמאי נייתי במקודשת .דקא
סלקא דעמיה אין הכלי מקדשן קדושת הגוף ליפסל בלינה אא״כ דעתו שיקדשני הכלי או אס יש בהן יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי
מקדשן דאין מקדשין אלא הראוי להם :אין שיעור למים .שאפילו יותר משלשה לוגין ראויין לנסך דלא פירשה בהן תורה שיעורא הלכך ראויין
לכלי הס וכלי מיד מקדשם דכתיב )שמות ל( כל הנוגע בהם יקדש ואפילו אינו רוצה שיחקדשו עד מחר הכלי מקדשן מיד שלא מדעת:
ואי
הגהות מהר״ב
רנשבורג
]א[ רש׳׳ ל״ה הוצאת
המת וכוי אף שם צריך
הצנע לסעול .מלת לסעול
נמחק ונ״נ לספוד:
,
מוסף רש״י
אין לך דבר שנעשה
מצותו ומועלין בו.
לטון מעשית מצותו חו
לא קרינן ניה קלשי
ה׳ !:יומא ! ט . :שנקרא
נדיב .על שס שנלמ לגו
להכיר בוראו !חגיגה ג ! .
נדיבי עמים .הס הנריס
המתנלנין מבין העמיס
לקבל עליהן עול מצות
:שם; .אף דברי תורה
בסתר .לכתיב בסיסיה
לקרא מעשה ידי אמן,
התורה מעשה אומנתו של
הקנייה • מ ר ק טז..::
מסורת הש׳׳ם
א( מנחות לף ז .עת1 :סוטה
יל ,[:פ( נ׳׳נ לף צז) :ב׳׳ק
קטו ,[:ג( ]כמשנה תרומות
פ״ח מ״ז אימא כה״ג ור׳
נחמיה ממיר אמנם ננרייחא
רמייתי הכא מפורש טסי
הש״ס
מייתי
הלכך
הגרייחא[ ,ד( ]לקמן נא,[.
תורה אור השלם
. 1וכי תגשון עור לזבח
אץ ךע ובי תגישו פסח
וחלה אין ךע הקריבהו
נא לפחתף היךצף או
ודשא פניך אמר ין
מלאכי א ח
עבאות:
הגהות הב״ה
)א( תום׳ ל״ה ואי מיימי
וכו׳ ללא כעי כהן ובגדי
כהונה (5):בא״ד כדרך כל
הקדשים ככלי הנפסלים:
)ג( בא״ד דאיססלא כיוצא
וכסוף ההיא שמעתא
קאמ׳) :ל( כא׳׳ד קדשן
בכלי הוכשרו וכו׳ יוצא
הוא דהא קאמרינן התס
אבל יציאה טון דפריש
יכו׳ אצמא מדת ינש
לא נחקדשה ואפייתן
בפנים אלמא מדת יבש
נתקדשה וכן כסוף כל
המנחות:
—>^<-^m
מוסף רש״י
כלי שרת אין מקדשץ
אלא מדעת .שהנותט
כהן צריך שיתנהו לשס כך
!סוטה י ז .ן .מסננת .כלי
על גבי כל־ ונותגין השמרים
בתוך העליון והוא ככברה
והיין מסתנן מאליו יש בה
משום גילוי .צריך לכסות
העליון כדי שלא ישתה בו
נתש ,ואף על פי שהיין
מסתנן והולך ,חיישינן שמא
יעבור הארס עס היין לתוך
הכלי וכל שכן כשהתחחון
מגולה )ב״ק קטו.1:
הד-ן עלן לולב וערבה
לולב וערבה פרק רביעי סוכה
נ.
עין משפט
נר מצוה
ואי מייסי במקודשת איפסלו בלעה .הואיל ואיקדשו קדושת הגוף הוו
ואי מייתי להו כמקודשת איפסלו בלינה .וא״מ לנעשה כמי שמלאוהו םט א מיי׳ פ״ג מהל׳
מוקלשין
פסולי
להו כאימורי קרבן :חזקיה אמר .הא ודאי מצית למשמע מינה דאין
הקוף כיון שנתמלאה שלא בזמנה לכלי שרת אינם מקלשים שלא
הלכה כ:
שיעור למים אבל קידוש שלא מדעת לא שמעינן מינה וטעמא דמתני׳
בזמנו ואי משום לכי מטו לילי לבי שימשי תיקלוש ללילה אין מחוסל Jב מיי׳ פ׳׳י מהלכות7
ממידי] הלכה ו:
דלא מייתי כמקודשת דמאן דחזי להו לממר דשקלי להו ממוך כלי
זמן ומיפסלו בלינה סוף סוף מאחר לקולם לכן נתמלאו יש לנו
לחושק כאלו מלאו הקוף כלאשכחן עא ג מיי׳ פי״א מהל׳
שרת סבר לדעת שיקדשס כלי נימנו
שמירת הנפש הל׳
בו מאתמול וכיון דאין שיעור למים
במנתות פ׳ שתי הלחם )דף ק .ושם(
יל:
ואי מייתי כמקודשת איפםילו לחו בלינח
גבי לתם הפנים שסילרו אתר השבת עב ד מיי׳ פ״ו מהלכות
קדשום הכלי וקא מזי דמנסכי להו
א(א
כלי שרת אין מקדשין אלא
חזקיח אמר
אסורי מזבח הלכה י
ש״מ אין לינה מועלמ בנסטס ונפקא
שאפילו הוא על השלחן כמה ימים
סמג לאדן שיט:
א״ר
נתקדשו
לדעת
יאמרו
שמא
וגזירה
מדעת
מינה חורבה :ר׳ ינאי אמר .אפילו
אין בכך כלום לנעשה כמי שסיללו א ה מיי׳ ס׳׳פ מהלכות
ינאי א״ר זירא אפילו תימא ב י ש שיעור למים
לולב הלכה יג:
מימא יש שיעור למיס ואפ״ה נפק
הקוף וי״ל ללא למי לשאני הכא ללא
וכלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזירה
מינה חורבה :גזירה שמא יאמרו
בעי)א( בהן בגלי כהונה במילוי וא״מ
לקידוש ידים ורגלים .לכהן גדול
והלא צלותית של זהב המחזקת שלשה
שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מלאן:
מלאום וקדשום בכלי שאין מקדשים
לוגין מקולשת היתה ללא קתני שאינה
נשפכה או נתגלתה כוי :ואמאי ליעביר
ידים ורגלים אלא במים מקודשים
מקודשת כדקתני גבי חבית ולא קתני
במסננת לימא מתני׳ דלא כר׳ נחמיה ״דתניא
דומיא דכיור שנמשח בשמן המשהה
שיהו מקדשין אותן בכלי שרמ אחר
ג(ג מםננת יש בו משום גילוי אמר רבי נחמיה
ומקדש את מימיו והם לקידוש ידים
קודם ניסוך וא״כ היאך היו ממלאין
אימתי בזמן שהתהתונה מגולה אבל בזמן
ורגלים ואף קתון של זהב שהיו עושין
ממי השילוח הא מיפסלי ביוצא כיון
שהתחתונה מכוסה אע״פ שהעליונה מגולה
לכבודו של ב״ג לקדש הימנו ידיו
דנתקדשו בכלי שרת כי היכי דמיפסלי
אין בח משום גילוי מפני שארס נחש דומה
ורגליו כדאמרי׳ בסדר יומא פ׳ טרף
בלינה וכן פי׳ בקונטרס בהדיא בריש
בקלפי )לף מג >:מקודש היה ואתי
שתי מדוח )מנחות פז :ושס> גבי שלחן
לספוג צף ועומד במקומו אפילו תימא רבי
למימר הכא לקידוש ידים ורגלים
אבל מקדש ליפסל בלינה וביוצא ובפי
נחמיה אימר דאמר ר׳ נהמיה לחדיוט אבל
מילאוס ולימ להו שיעורא שאפי׳ הוה
המזבח מקדש )זבחים דף פח (.מפרש
י לגבוה מי אמר ולית ליה לרבי נהמיה
וכי
ק׳ לוגין ראוין הס לכלי ונתקדשו
בקונטרס אבל מקדשץ ליפסל אס
1הקריבהו נא לפתתך הירצך או הישא פניך
חזי דמנסכי להו אמר אין לינה מועלת
יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום
אמר ה׳ צבאות:
בנסטס :ואמאי .מיס מגולין פסולין:
וגס רבינו שלמה פירש פ״ב דזבחים
לטברינהו במסגנת .קוליי״ר בלע״ז
)לף כ :ושם( גבי יציאה מהו שתועיל
הדרן עלך לולב וערבה
מסננמ שמסננין בה קונדיטון כמו
בקידוש ידים ורגלים כדרך כל
שעושין בעלי חנויות שתלוי כמין כברה
הקדשים wהנפסלים ביוצא והשתא
החליל ההמשה וששה זהו ההליל של
כלי
ובו אבקת רוכל ויין ותתתיה
דוחה קשה ממי דצלותימ דלא מיפסלי ביוצא
שאינו
בית השואבה
והקונדיטון מסתנן לתוכו :יש בו
ומיהו אין מכאן קושיא כל כך דאין
לא את השבת ולא את יום טוב:
משום גילוי .אס הניחו בלא שמירה
כלי שרת מקדש בחוץ עד שיכנס
גמ׳
כשיעור שהיית גילוי המפורש בהכל
לפנים כדאמר שמואל בהדיא בשילהי
שוחטין )חולין י (.כדי שיצא נחש מתחת אזן כלי וישתה ויחזור לחורו
המזבח מקדש )שם לף פח (.דכלי שרמ אין מקדשין אלא מתוכן ואין
ואסורה בשתיה :התתתונה .כלי החחתון:
מקדשין אלא מבפנים אבל קשה מפ״ק דמנחות )לף מ .ושס> דפליגי
בבללה חוץ לתומת עזרה דריש לקיש אמר כשירה דמדכהונה לא בעיא
הדק עלך לולב וערבה
פנים נמי לא בעיא ור׳ יוחנן אמר פסולה כיון דעשייחו בכלי נהי
דכהונה לא בעיא פנים מיהא בעיא אלמא בפנים מתקדשא ואפ״ה
ההל״ל תמשה וששה .פעמים שהוא ששה ימים פעמים חמשה:
לא מיפסלא ביוצא וכן משמע בפ׳ התכלת )שם מז (.דאמר רב ששת
וזהו חליל .שהיו מחללין לרבוח שמחה לבית השואבה
הני תנאי כרבי סבירא להו דאמר שמיטה מקדשא פי׳ דאיפסלא ביוצא
דמפרש במתני׳י( :גיח השזאבה .כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המיס
ובסוף י> שמעתין)לף מח (.קאמר הא דלא ברבי דאי כרבי כיון דאמר
כדמפרש נע״ב[ ושאבמס מים בששון :שאינו דותה כוי .הלכך חל י״ט להיות
שחיטה מקדשא דפריק להו היכא אי אבראי איפסלי ביוצא משמע
בשבח פשו להו ששה חולו של מועד נמצא חליל ששה חל י״ט בחול
דוקא משוס דשחיטה מקדשא הוא מיפסל ביוצא הא לאו הכי לא
הוו להו תרי יומי שבח וי״ט דלא דחי להר )שבת( פשו להו חמשה:
אע״ג דרבי אית ליה מנור מקדש במנחומ פרק רבי ישמעאל
גמ׳
<לף עב (:מיהו יש לדחומ דבאין עם הזבח שאני דהא נסכים הבאים עם הזבח לא מיפסלי בלינה אלא בשחיטת הזבח כדאמר זעירי בפרק
התודה )מנחות ענו (.ואלו בפני עצמן תנן במס׳ מעילה )לף י (.קידשו בכלי נפסלו בלינה ועוד יש לדקדק מהנהו דמנן פרק שני דמעילה
)שס> קדשו)י( הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה ולא קתני וביוצא אע״ג דגבי עופות וזבחים הוה מצי למיתני ליה ולא תני
ליה איידי דלא תני ליה גבי שתי הלחם ולחם הפנים ומנחות לא תני ליה בהנהו והא דאמרינן 3פ׳ כל שעה )פסחים לו (.גבי לישה דמנחות
נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא אורחא דמילתא הוא דדרך לעשותה במקום זריזין ויציאה דקידוש ידים ורגלים לאו משוס פסול
יוצא הוא אלא כדקאמרינן התם כיון דפריש אסומי אסח דעתיה והא דדייק פרק שחי הלחם )מנתות צה >:אמרת לישתן ועריכתן מבחוץ
אלמא מדת יבש לא נתקדשה וכן בסוף כל המנחות באומ מצה )שם שג (.דדריש ר׳ שמעון תנור תנור שמי פעמים שתהא אפייהן בתנור
ושיהא הקדישן במנור ופריך מהא דמנן ר״ש אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם ולחם הפנים כשירות בעזרה וכשירומ אבי פגי
לאו משום דאי מקדשא הוי מיפסיל כיוצא אלא משוס דדבר מכוער הוא להוציא דבר לחוץ שנתקדש וא״ת טון דבקדושה כלי לא מיפסלא
כיוצא מנתת כהניס ותכיתי כהן גדול דלית כהו קמיצה ונסכים הכאיס כפני עצמן איממ מיפסלי כיוצא וי״ל ודאי דכאומן מועיל קידוש כלי
דכוותיה אמרינן בסוף כ״ש כזכתיס <לף מה (:יש לו מתירים משקרכו מתיריו אין לו ממירין משיקדשו ככלי ואס תאמר לפי מה שפירש׳
דכלי שרת אין מקדשין אלא כפנים אס כן אכתי תיקשי לן ונייתי כמקודשת ולא יכניסוה בעזרה עד לאחר עמוד השחר כדי שלא יפסלו
ג
כלינה וי״ל דא״כ מה יועיל שתהא מקודשת ועוד דדכר מכוער הוא להשהותם כל כך ככלי שרת כחוץ:
הזקיה אמד כלי שרת אין מקדשין שלא מדעת .תימה דכפ׳ התודה )מנחות עח 0פליגי כתודה ששחטה על שמונים חלוח חזקיה אמר
קדשו ארכעים מחוך שמונים ר׳ יוחנן אמר לא קדשו ומסיק אכיי דפליגי ככלי שרמ מקדשין שלא מדעת חזקיה סכר מקדשין
וכמו כן קשיא דרכי יוחנן אדר׳ יופנן דרכ פפא קאמר התם דכ״ע כלי שרת מקדשין שלא מדעת וכפ״ק דמנחות )לף ז .ושם( גכי
קמיצת פסולין דתניא לא שנו אלא קמץ אכל קידש פסל ופריך וכי מהדר ליה לקומץ לדוכחיה ליקדש וליפסול א׳׳ר יוחנן זאת אומרח כלי
שרמ אין מקדשין אלא מדעח ומיהו דר׳ יוחנן איכא לשנויי שאני תודה דמתוך שמקדש מ׳ מתוך פ׳ מדעת מקדש נמי שלא מדעת אכל
מהך קשה שאין שיעור למיס ואפ״ה אין מקדשין שלא מדעת ף״ל דשאני הכא שלא כזמן הוא אע״ג דאמרינן בסוף שתי הלחם <שם ק (.דכלי
שרת מקדשין שלא כזמנו מ״מ גרע שלא כזמנן מכזמנן לענין שלא מדעמ:
הדרן עלך לולב וערבה
החליל .הא דלא קחני כיצד יום טוכ שחל להיות כשכת חליל ששה וכשאר כל הימים חמשה כדלעיל כפרק לולכ )לף מב (:משום דכעי
למיסמך ולמימר חליל של כית השואכה דדייק מינה כגמרא האי הוא דלא דחי הא דקרכן דחי:
שאינו דוהה לא את יו״ט ולא את השבת .אע״ג דחליל אינו אסור אלא משום שמא יחקן כלי שיר כמו לא מספקין ולא מטםחין
דפ׳ משילין )ביצה לף לו >:וקיי״ל דאין שכוח כמקדש כיה השואכה שאני כדאמרינן כגמרא דאינה אלא משום שמחה ימירה:
חד
לעזי רש״י
קוליי׳׳ר )קולידויר׳׳א(.
מסננת.
רבינו חננאל
ור׳
וחזקיה
זעירי
בזה.
חלקו
ינאי
ודבריהן פשוטין הן.
פיםקא שהמים והיין
מגולין פפולין לגבי מזבח.
ירושלמי מה טעם ,דכתיב
ושה אחת מן הצאן מן
המאתים ממשקה ישראל,
מדבר שראוי ישראל
לשתותו .עד כאן מים,
יין ,א״ר שבתי שנאמר
המשמח אלהים ]ואנשים[,
אם אנשים משמח אלהים
במה משמח ,אלהים
בניסוך שנאי בקודש הסך.
ואוקימנא למתני׳ אפילו
לר׳ נחמיה ,דתני אימתי
מסננת יש בה משום גילוי
בזמן שתחתונה מגולה,
אבל בזמן שהתחתונה
מכוסה אע״פ שהעליונה
מגולה אין בה משום
גילוי ,מפני שארס הנחש
דומה לספוג וצף ועומד
ואינו בוקע )המרשת(
]המשמרת[ של תחתונה.
לא קא שרי ר׳ נחמיה כי
האי גוונא אלא להדיוט
רמשום סכנה ,אבל לגבוה
דמשום גדיעותא הוא
לא מכשר .וכי לית
ליה הקריבהו נא לפחתך
הירצך או הישא וגוי.
היין עלך לולב וערבה
החליל חמשה וששה .זה
חליל של בית
השואבה שאיגו דוחה לא
את השבת ולא את יום
טוב.
נ:
עין משפט
נר מצוה
ב א ב מיי׳ פ׳׳א מהל׳
בית הבחירה הלכה יח:
החליל פרס חמישי םוכה
חד תני שואבה .בירושלמי מפרש שמשם שואבים רוח הקודש
שהשטנה שורה מחוך שמחה דכתיב ויהי כנגן המנגן ותהי
עליו רוח ה׳ ומייהי עובדא דיונה בן אמיהי שהיה מעולי רגלים
תורה אור השלם
. 1ושאבתם מים בששון
ממעיני הישועה:
ישעיהו יב ג
.2ועשית מניךת זהב
טהור מקשה תעשה
המנוךה ירכה וקנה
גביעיה כפתריה ופךךזיה
ממנה יהיו:
שמות כה לא
ובשמחת בית השואבה שרתה עליו
בריש מסכת ע״ז )דף ב .ושם( גבי
עידיהן ואדיהן מפרש טעמא מאן דתני
אדיהן מ״ט לא מני עידיהן ובשמעתין
לא דייק הכי ולא בדוכתי טובא בריש
טצד מעברין )עימבין לף נג (.מעברין
ומאברין ובפ׳ הגוזל בתרא )3״ק קטז0
גבי מסיקין ומציקין ובריש פרק שני
דיבמות )לף יז .ושם( גבי ראשונה ושניה
)י( ובפרק משילין)ביצה לף לה:(:
רבינו חננאל
רב יהודה ורב עיינא ,חד
הוה תני מתני׳ השואבה,
כדכתיב ושאבתם מים
בששון .וחד הוה תני
מתני׳ חשובה ,כלומר
חשוכה ובאה מששת ימי
בראשית .תנו רבנן חליל
דוחה את השבת דברי ר׳
יוסי ברי יהודה ,וחכמים
אומרים אפיי יום טוב
אינו דוחה .אמר רב יוסף
מחלוקת בשיר של קרבן,
דרי יוסי סבר עיקר שירה
ככלי ,ועבודה היא ודחיה
שכת .ורבנן סכרי עיקר
שירה בפה ,ולאו עבודה
היא ולא דחיה שכת .ואמר
רב יוסף מנא אמינא לה
דבהכי פליגי ,דתניא כלי
שרת שעשאן של עץ ,ר׳
פוסל ור׳ יוסי בר׳ יהודה
מכשיר .מאי לאו בהא
קמיפלגי ,ר׳ יוסי סבר
עיקר שירה בכלי ,והאבוב
כלי שרת הוא ,ואמר מר
אבוב של משה של קנה
היה ,שמע מינה דעושין
כלי שרת של עץ .ודי
סבר דעיקר שירה בפה,
האבוב לאו כלי שרת הוא,
לפיכך עשאוה של קנה.
ודחינן לא ]דןכולי עלמא
עיקר שירה בכלי] ,וןר׳בי
ודי יוסי בדנין אפשר
משאי אפשר פליגי .פי׳
אבוב אי אפשר לעשותו
ממיני מתכות ,דגרםינן
בערכין פרק שני תנו רבנן
אבוב שבמקדש חלק דק
קטן היה ]שלקנה היה[
מימות משה ]היה[ והיה
קולו ערב ,וצוה המלך
וציפהו זהב ולא היה
קולו ערב ,ונטלו צפויו
וחזר קולו כמו שהיה.
אמר ר• פפא היינו חליל
היינו אבוב ,ותנן אזלא
היה מכה באבוב של
נחושת אלא באבוב של
קנה מפני שקולו ערב
כוי .לפיכך אמר אבוב
א(
נראה
יצ״ל
לחנן
שס
החליל מנה לפני המזבח וכו
ולא היה מנה נ א נ ו נ נוי.
ורבנן
סכרי
עיקר
בפה.
שירה
תימה דבפ׳ המוצא תפילין
)עימבין קב 0תנן קושרין נימא במקדש
אבל לא במדינה ואיכא מנא בגמ׳ דאמר
לא היה קושרה אלא עונבה ועד באן
לא פליגי אלא בתיקון כלי אי דמי
שבמ משום מכשירי קרבן אבל שיר
עצמו לכ׳׳ע דחי ותנן נמי פרק שני
דערטן )לף י (.בשנים עשר יום בשנה
החליל מכה לפני המזבת בשתיטת פסח
ראשון ובפסח שני ובי״ט הראשון של
פסח ובי״ט של עצרמ ושמנה ימי החג
אלמא דחי שבח וי״ט דא״א לשמנת
ימי החג בלא שבח ולרב ירמיה בר
אבא דמסיק
בשמעתין
בשיר
של
שואבה פליגי אבל שיר של קרבן לכ״ע
דחי ניחא ורב יוסף דהכא איתומב
מברייתא
וצ״ל
דמתניתין
דערכין
ודעירובין הוה מוקי להו רב יוסף כרבי
יוסי בר יהודה ומיהו אכהי קשה
דבסיף ממיד נשמט)פשחים שה (.משמע
דמילתא
דפשיטא היא
דאין שבות
במקדש ואפי׳ ר׳ נתן דמחמיר התם
מודה דשנות צריכא המירו ועוד מנן
בפירקין )לף נג 0גבי תקיעות של
מקדש דבכל יום היו שם עשרים ואתת
תקיעות ואפילו בשבמ כדדייק בגמרא
דבכל יום מכן י( ולא אשממיט דפליג
שוס תנא ואין לומר דהנהו תקיעות
דאורייתא דהא ׳()דקתני( שלש לפחיחת
שערים ותקיעות נמי שלש כדי להבטיל
העם ממלאכה דוחות י״ט שחל להיות
בערב שבח כדמנן פרק קמא דחולין
)לף כי (:י״ט שחל להיות בערב שבמ
חוקעין ולא מבדילין שהיו משנין בהם
במקצח כדמפרש המס טעמא בגמרא
שטנה:
וחד תני השובה.
גפ;׳ מששת ימי בראשית .לאמרן לעיל ]מט [.שיתין נבראו מששת ימי
בראשית
לקבל
הנסכים:
בשיר של
בתליל
קרבן.
המכה
לפני
המזבח בשעה ניסוך י()המיס ש 0היין לתמיד של שחר וניסוך היין
לחמיד של בין הערבים שהלויס עומדין על דוכנם ואומרים שיר
והחליל מכה לפניהם כדחנן במסכת
גמ' איתמר רב יחודח ורב עינא תר תני
שואבה וחד תני חשובת אמר מר זוטרא מאן
דתני שואבה לא משתבש ומאן דתני חשובה
לא משתבש מאן דתני שיאבה לא משתבש
דכתיב ושאבתם מים בששון ומאן דתני
השובה לא משתבש דאמר רב נחמן מצוה
חשובה היא ובאה מששת ימי בראשית ת״ר
>ההליל דוהה את השבח דברי ר׳ יוםי בר
יהודה והכ״א אף י״ט אינו דוהה אמר רב יוסף
מהלוקת בשיר של קרבן דר׳ יוסי סבר >עיקר
שירה בכלי ועבודה היא ודוהה את השבת
ורבנן םברי עיקר שירה בפה ולאו עבודה
היא ואינה דוהה את השבת אבל שיר של
שואבה דברי הכל שמהה היא ואינה דוהה
את השבת אמר רב יוםף מנא אמינא)א( דבהא
כלי שרת שעשאן של עץ
פליגי דתניא
רבי פוסל ורבי יוסי בר יהודה מכשיר מאי
לאו בהא קמיפלגי מאן דמבשיר סבר עיקר
שירה בכלי וילפינן מאבובא דמשה ומאן
דפםיל םבר עיקר שירה בפה ולא ילפינן
מאבובא דמשה לא דכ״ע עיקר שירה בכלי
והכא בדנין אפשר משאי אפשר קמיפלגי
מאן דמכשיר סבר ״דנין אפשר משאי אפשר
ומאן דפםיל סבר « לא דנין אפשר משאי
אפשר ואיבעית אימא דכ״ע דעיקר שירה
בפה ואין דנין אפשר משאי אפשר והכא
במילף מנורה בכללי יפרטי או ברבויי
ומיעוטי קא מיפלגי רבי דריש כללי ופרטי ר׳
יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי רבי דריש
כללי ופרטי ועשית מנורת כלל זהב טהור
פרט מקשה תעשה המגורה חזר וכלל כלל
ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט
מה הפרט מפורש של מתכת א ף כל של
מתכת ר׳ יוסי בר יהודה דריש ריבויי ומיעוטי
ועשית מנורת ריבה זהב טתור מיעט מקשה
תעשה המנורה הזר וריבה ריבה ומיעט
וריבה ריבה הכל מאי רבי רבי כל מילי
מאי מיעט מיעט יישל הרם אמר רב פפא
1
א
ג
ג(א
ה(
2
נ
כתנאי
וכל הני דהתם דרבנן ולא גזור במקדש
מםורת הש׳׳ם
ערכין )לף י (.בי״ב יום בשנה החליל
מכה לפני המזבח ואין אומרים שיר
על המזבח אלא על היין כדאמרינן
המם ]יא [.ובאוחו חליל נחלק ר׳ יוסי בר
יהודה לומר שהוא דוחה :עיקר שירה.
שקרבן צבור טעון שיר מן התורה
כדאמרינן
ערכין )לף יא(.
במסכת
מכמה מקראומ וסבר ר׳ יוסי עיקר
השיר אינו
אא״כ חליל מכה
עם
השיר וכן כנורוח ונבלים הכל כמנין
המפורש שם הלכך עבודה היא וט
היט דממיד דוחה שבת שיר שלו נמי
דוחה שבה:
הלויס
בפה.
אומדס
השיר דבר יום ביומו כגון לה׳ הארץ
ומלואה )מהליס כל( בראשון גדול ה׳
ומהולל)שם מח( בשני וכן כולם ובשבה
שאי אפשר לחליל אינו דוחה שאין כלי
שיר המצוה ולקמן נכא [.ילפינן טעמייהו
מקראי :אבל שיר של שואבה .שהיה
כל הלילה על מעלות היורדומ מעזרת
ישראל לעזרת נשים כדקתני במתני׳״(
והלויס במורות ובנבלים :דברי הכל
אלא לחבב את המצות ולא דחי שבת:
דבהכי פליגי .בעיקר שירה בפה או
בכלי:
מאן
דמכשר .עץ לכל כלי
שרת סבר עיקר שירה בכלי והוו להו
כלי השיר כלי שרת ואבוב היה במקדש
מימות משה והוא של קנה כדתנן
בערכין )לף י aהלכך שאר כלי שרת
מיניה
ילפינן
לאכשורי בשל
עץ:
עיקר שירה בפה .וכלי לבסומי קלא
בעלמא הוא הלכך כלי השיר אינן כלי
שרמ ולא ילפינן מינייהו לדמרי כלי
שרמ לאבוב של משה :אין מין אפשר
משאי אפשר .שאר כלים אפשר שיהיו
של מתכמ והן מכובדים הלכך ממנורה
ילפינן להו ולא מאבוב של משה דהמס
טעמא משוס שאי אפשר לעשות של
מתכת
כדמפרש
בערכין )דף י>:
שצפהוט( זהב ולא היה קולו ערב נטלו
אמ ציפויו והיו קולו ערב ומאן דמכשר
סבר דנין אפשר משאי אפשר דמ׳׳מ
אשכחן
כלי
שרת
דעץ:
ה״ג
ואיבעיח אימא עיקר שירה בפה ואין
ובמילוי המיס דכמיב ושאבמס מיס בששון ל( גזור וי״ל דלפי שהיה שם
טפי מהנך דסגי בשופר דלא בעי תיקון ואגב דגזור בהו גזור נמי שלא
אפשר משאי אפשר :והכא במילן! מנורה בכללי ופרטי או בריגויי
יתקעו למילוי המיס בי״ט כדמוכח בפירקין)לף נל 0דפריך אי הכי ערב
שבת שבתוך החג נמי לא ליחשביה זימנין דלא אשכחן כגון דחל יו״ט
ראשון של חג בע״ש כלומר דבצרי להו תקיעות משוס דלא תקעי למילוי
המיס והיינו טעמא כדפרישנא לפי שרגילין בהו להרבות בשאר כלי
שיר בלא מספר כדתנן בפירקין )לף נא (:גזרו שלא יתקעו כלל:
כתנאי
מאבוב ואת׳׳ל עיקר בכלי אפילו הכי מאביב לא גמר דאין דנין
ומיעוטי קמיפלגי ה״ג .ול״ג ממנורה .יש שדורשין את התורה בכלל
ופרט דש שדורשים אומה במדת רבוי ומיעוט הדורשה בכלל ופרט
משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל הלכך כלל ופרט
אין בכלל אלא מה
הגהות הב״ח
) (6גט׳ מנא אמינא דבהכי
פליני) :ג( שס ומאן דפסיל
סגר אין הין) :ג( רש״י
ד׳׳ה בשיר של קרבן וכו•
בשעת ניסוך המיס .נ״ג
משוס חג הסוכות נקט
ניסוך המיס כי לא היה
ניסוך המיס אלא בחג
ודוקא בתמידי שחר כמו
שפירש רש״י במשנה ר״פ
לולב וערבה) :ד( תום׳ דייה
וחד תני וכו׳ ושניה וכן
בפרק משילין:
שמתה יתירה היא .ואינה מן התורה
דני! אפשר משאי אפשר .וה״פ דכ״ע עיקר שירה בפה וליכא למילף
רוב כלי שיר חלילים כנורות מצלתיס נבלים שצדטס לתקן תדיר גזור בהו
א( ]מוס׳ פ׳׳ד ה״ח
וסוס׳ ערכין ספ״א ע״שן,
נ( ]לקמן נא .תעניח
מ .ע״ז מז .ערכין יא .ן,
ג( סוטה דף יד :מנחות
ד׳ כמ ,:ו( ]ינמומ מו.
סא :הוריוח ו :זבחים צח.
מנחות יט .פנ :חמורה
טז :יח :נדה לה[ )סוטה
יד ,(:ס( מנחות דף כת,:
ו( ]זבחיס צג ,1:י( רש״ל
מ״ז ,ח( לקמן נא,:
ט( המלך .רש״ל ,י( גי׳
מהר״מ ולא פליג שס תנא,
כ( ]צ״ל קתני[ ,ל( גזור
אע״פ שיש להס סמך מן
המקרא כוי לתקן תדיר
גזור בהו טפי מנהנך כוי
כצ׳׳ל מהר״מ,
שבפרט ואפילו
דברים
הדומין
לפרט אין
נדונין עמו לפי שהוא פירושו מהו כלל הכלול למעלה זה שאני אומר
לך עכשיו ולא יותר וט אחי כלל שני אחר הפרט בא להוסיף עליו
ודייך אס מוסיף עליו אמ הדומים לו הלכך אי אתה דן על ידי כלל האמרון אלא דברים הדומין לפרט שלא נמרבו מתחילה והדורשה
בריבוי ומיעוט לא משמע ליה פרט הבא אחר כלל פירושו של כלל דנימא אין בכלל אלא מה שבפרט אלא משום דבכלל קמא נהרבה הכל במשמע
אתי פרטא בתראה למעוטי ממשמעותיה וכי הדר אתי ריבוי אחריני בהדיה אהני לרבויי כל מילי דאלו דבריס שהן כעין הפרט לא איצטריך דלא
אימעיטו להו ממיעוטא והכי אמר בהדיא בפרק נגמר הדין)סנהלרין לף מה >:גבי כל הנסקלין נתלין דמאן דדריש ריבויי ומיעוטי משמע ליה בריבוי
ומיעוט לחודיה בלא ריבר אחרון כל הדומין לפרט :מיעט של תרס .דע״כ מיעוטא למעוטי אתא וזהו הראוי להתמעט יותר מן הכל:
כתנאי
רבינו חננאל )המשך(
אי אפשר לעשותו ממיני
מתכות ,כשאר כלי שרת
שאפשר לעשותן ממיני
מתכות .הלכך אמרינן,
ר׳ סבר אץ דנין ]שאר[
כלי שרת שאפשר לעשותן
ממיני מתכות ,מן ]ה[אבוב
שאי אפשר לעשותן ממיני
מתכות ,ור׳ יוסי סבר
מין אפשר משאי אפשר.
איבעית אימא כולי עלמא
לא ילפינן מאבוב דמשה,
אי משום דאין מין אפשר
משאי אפשר] ,אי[ משום
דעיקר שירה בפה .והכא
במילף ממנורה פליגי,
ר׳ דריש כללי ופרטי,
ועשית מנורת ,כלל בכל
דבר ,זהב ,פרט זהב ולא
דבר אחר ,מקשה תעשה
]המנורה[ חזר ,וכלל ,כלל
ופרט ]וכלל[ כר] ,עד[ מאי
מיעט מיעט של עץ .ד׳
יוסי בר• יהודה דרש רבויי
ומעוטי ,ועשית מנורת,
ריבה ,זהב ,מיעט ,מקשה
תעשה ,תזר וריבה כוי.
אמר ר׳ פפא עיקר שירה
בפה או בכלי
ההליל פרס חמישי סוכה
מסורת הש״ם
א( ]צ״ל דתנן[ (3 ,ערכין
י ,.ג( ]שס יא ,[.ל( מענית
מ] .לעיל נ :ושס נסמן[,
ה( 1שס בערכין ע״ש[,
ו( שבת כא .יומא
כג״ ז( ]לקמן ננ,[:
ח( נס״א :שהמעשה,
נמעשה] (p ,צ״ע דלא
הקשו גס ממצנסת ועיין
נתר״ט שהניח דבר זה
בתימה[,
תורה אור השלם
ויאמר חזקןהו
.1
להעלות העילה להמןבךו
ובעת החל העולה החל
שיר ין והחעיערות ועל
ידי בלי דויד מלך
ישראל:
דברי הימים ב כט כז
.2ויהי באחד למחצךים
להשמיע
ולמשרדים
קול אחד להלל ילהדות
קול
לין וכהךים
בךוציצרות ובמצלתיכ
ובכלי השיר יבהלל לין
בי טוב בי לעולם חסדו
והבית מלא ענן בית ין:
דברי הימים ב ה יג
הגהות הב״ה
)א( כמשנה אמרו כל מי
שלא ראה שמחת וכו׳ כדיס
של שמן של מאה:
גליון הש״ם
תהוי
ליטא
גמרא
תיוכתא דר״י בתרתי.
כעין זה לעיל דף ד ע״ב
ושי׳ג:
מוסף רש״י
עבדי כהנים היו .אותם
!ערכיו
המכיס בחליל
משיאין
י ו .שהיו
לכהונה .כהניס היו
נושאי! בנותיהן שישראלים
מיוחסין היו)שםן .מבלאי
מכנסי כהנים .ממכנסי
כהניס הנלואיס )שבת
כא.ן .מפקיעין .לשון
קריעה )יומא כג >.קורעין
ועושין פתילוח בשמחח
ביח השואבה שהיא בעזרה
נשים !:שנת כא !.
••*c
J
>
עין משפט
r
.
נר מצוה
כתנאי .עיקר שיר בפה או בכלי :עבדי כהנים היו] .משנה[
כתנאי ענדי כהנים היו .משנה היא פרק שני דערטן )לף י(.
במסכת ערכין היא על אותזי כלי שיר בשעת שיר של קרבן קיימינן:
ותימה להכא מסקינן לכ״ע עיקר שירה בפה והתם
משפחה ביה הפגרים ומשפחת בית ציפריא .זה שם המשפתות:
קחני רישא לחליל מכה בשמונה ימי החג ואי אפשר בלא שבת וי״ל
ומאמאום היו .זה שם מקומם :ומשיאין לכהונה .ישראל מיוחסין היו
להא מפלש טעם משוס לאין שבומ במקלש ובירושלמי פריך ומשני
שנשיהם אלמנומ ובנוהם ראויוה
רישא רבי יוסי ב ד יהולה היא:
לינשא לכהנים :לוים היו .אבל
מעליץ מדוכן .ראוהו עומל על
כתנאי א>)דתניא( נ ( עבדי כהנים היו דברי ר׳
ישראלים פסולין לכך :מעלין מדוכן.
הלוכן עם הלויס אין
הרואהו עומד על הדוכן עם הלויס א״צ
מאיר רבי יוםי אומר אמשפהת בית הפגרים
צדך לבלוק אחריו לא להשיאו מיוחסה
לבדוק אמדו לא להשיאו מיותסת ולא
ולימן לו מעשר ראשון לולאי לוי הוא
ומשפחת בית ציפריא ומאמאום היו שהיו
לתת לו מעשר ראשון דודאי לוי הוא
שמפני לבר זה לא הרגילו עבריס
משיאין לכחונח ר׳ חנינא בן אנטיגנום אומר
שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד שם
לעמול שם כך פירש בקונטרס משמע
לוים היו מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן
כי אם לרם כדי שלא יטעו בהם בני
שרוצה לומר לפליגי בהכי למר סבר
דאמר ״עבדים היו קסבר עיקר שירה בפה
אדם להחזיקם כלויס ואינם לוים :ומ״ד
אין להעמיל עבליס לרוכן לחיישינן
ומאן דאמר לוים היו קםבר ״עיקר שירה
ישראל היו .סבר מדוכן ליוחסין מעלין
שמא יעלום ליוחסין ולמעשר ומר סבר
בכלי ותםברא רבי יוסי מאי קםבר אי קםבר
שמפני דבר זה לא הרגילו להעמיד
רבינו חננאל
לא חיישינן למעשר אבל חיישינן
ליוחסין ומר סבר אף ליוחסין לא תנאי היא ,דתנן בערכין
שם עבדים :אבל לא למעשרות .שלא עיקר שירה בפה אפילו עבדים נמי אי קסבר
פרק שני עבדי כהנים
נזהרו מלהעמיד שם ישראל :ומאן
חיישינן ואין הלשון משמע כן לקאמר
עיקר שירה בכלי לוים אין ישראלים לא אלא
היו דברי ר׳ מאיר ,ור׳
דאמר עבדים היו .קסבר אין סומכין
והכא בהא קא מיפלגי מר סבר הט יוסי אומר משפחת בית
ה>דכולי עלמא בעיקר שירה בפה ובהא קא
הוה מעשה ומ״ס הכי הוה מעשה הפגרים כוי ,ר• חנניה בן
על הדוכן מלבדוק אחריו להעלוחן
מיפלגי דמר סבר הכי הוה מעשה ומר סבר
אנטיגנס אומר לוים .מאי
ליוחסין הלכך לא נזהרו על כך :ור'
משמע שהמעשר״( אין חלד בהעלאה לאו בהא פליגי דמאן
ירמיה אמר כוי .לעיל ננ [:קאי אפלוגתא הכי הוה מעשה למאי נפקא מינה למעלין
אלא העלאה תלויה במעשר״( למר סבר דאמר עבדים היו ,פי׳
מדוכן ליוחסין ולמעשר קא מיפלגי
מאן הט הוה מעשה שהלדם היו בקיאים אלו המכים באבוב ,קסבר
דרבי יוסי ברבי יהודה ורבנן ופליג
עיקר שירה בפה ,והלוים
מדוכן
מעלין
אין
קםבר
חיו
עבדים
דאמר
אדרב יוסף :הכי גרסינן דרבי יוסי
היו
עבליס
סבר
ומר
שיר
בכלי
הם משוררים .פי׳ ואלו
ג א ב מיי׳ פ״ג מהל׳ כלי
המקדש הלכה ג סמג
עשי! קסמ:
ד ג מיי׳ שס ופ״כ מהל׳
איסורי כיאה הל׳ נ:
ה ד מיי׳ פ׳׳ח מהלכות
לולנ הלכה יג:
ו ה מיי׳ פ״ג מהלכות כלי
המקדש הל׳ ו שמג עשי!
קע:
י ו מיי׳ פ״ח מהלכות לולב
הלכה יב:
ח ז מיי׳ פיית מהלכות כלי
המקדש הלכה ו:
ט ח מיי׳ פ״ח מהלכות
לולב הלכה יד:
סבר שמחה יחירה נמי דוחה שבת.
הואיל ושמחח מצוה היא ובחליל אין
איסור מלאכה אלא שבות בעלמא:
תיובתא דרב יוסןו .דאמר מודה ר׳
יוסי בשיר של שואבה דלא ידחה:
אבל בשיר של קרבן דוחה כוי .האי
לשון קושיא ובעיא הוא כלומר חזינן
הכא לבשל שואבה פליגי ואיכא למידק
הא בשל קרבן מודו רבנן דדחי :נימא
תהוי תיוגחא דרב יוסןו .נמי בהא
דאמר לעיל בשל קרבן פליגי והכא
דייקינן דמודו רבנן ביה והויא תיובמא
בתרתי בשל שואבה הוי תיובהיה
מדרבי יוסי ובשל קרבן הוי תיובתיה
מדרבנן :והוא הדין לקרבן .ומדרבנן
לא תותבים :והא קחני מתגיחין וזהו
חליל כוי .ל״ג והא עלה קתני אלא
והא קתני :אלא לאו רבנן היא.
דשמעינן להו בדשואבה דלא דתי
וקתני זהו למעוטי דקרבן אלמא בשל
קרבן מודו :החל שיר ה׳ וחצוצרות
ועל ידי כלי דויד .אלמא כלי דוד שיר
ה׳ קרי ליה :למחצצרים ולמשוררים.
והכא לא כתיב כלים וחצוצרות לאו
כלי שיר נינהו שהן לתקיעות התמידין
והמוספין :מתני׳ יורדין לעזרת
נשים .כהניס ולויס יורדין מעזרת
ישראל שהיא גבוהה לעזרת נשים
שלמטה הימנה בשיפוע ההר :ומתקנין
שם תיקון גדול .מפרש בגמרא ]ע״ב[:
וארבעה ספלים של זהב בראשיהן.
בראש כל מנורה ומנורה :ילדים.
בחורים ובידיהם כדי שמן ועולים כל
אחד בסולמו :מבלאי מכנסי כהנים
ומהמייניהן היו
מפקיעין.
ממכנסי
ליוחסין ולא למעשר ומאן דאמר ישראל היו
הסבר מעלין מדוכן ליוחסין אבל לא
למעשר ומאן דאמר לוים היו קםבר מעלין
מדוכן בין ליוחסין בין למעשר ורבי ירמיה
בר אבא אמר מחלוקת בשיר של שואבח
דרבי יוםי בר יהודח סבר שמחה יתירה נמי
דוחה את השבת ורבנן סברי ישמחה יתירה
אינה דוהה את השבת אבל יכשיר של קרבן
דברי הכל עבודה היא ודוחה את השבת
מיתיבי שיר של שואבה דוהה את השבת
דברי רבי יוסי בר יהודה וחכמים אומרים
אף יום טוב אינו דוחה תיובתא דרב יוסף
תיובתא לימא בשיר של שואבה הוא דפליגי
אבל בשיר של קרבן דברי הכל דוחה את
תשבת *לימא תיהוי תיובתא דרב יוסף
בתרתי אמר לך רב יוסף פליגי בשיר של
שואבה והוא הדין לקרבן והאי דקמיפלגי
בשיר של שואבה להודיעך כהו דרבי יוםי
בר יהודה דאפילו דשואבה נמי דהי והא
קתני זהו הליל של בית השואבה שאינו
דוחת לא את השבת ולא את יום טוב זהו
דאינו דוהה אבל דקרבן דוהה מני אי נימא
רבי יוסי בר יהודה האמר שיר של שואבה
נמי דוהה אלא לאו רבנן ותיובתא דרב יוסף
בתרתי תיובתא מאי טעמא דמאן דאמר
עיקר שירח בכלי דכתיב ויאמר חזקיהו
להעלות העולה להמזבה ובעת החל העולה
החל שיר ח׳ וחחצוצרות ועל ידי כלי דויד
מלך ישראל מ״ט דמאן דאמר עיקר שירה
ויהי כאהד למחצצרים
בפה דכתיב
נ
1
2
בקיאים יותר מן הכל והעמילום ומיהו המכים באבוב אף על
פי שהן עבדים הותרו
פרק שני דערכין )דף יא .ושם( משמע
שהרי אין הסמיכה עליהן.
כסירש הקונטרס דגרס והכא במעלין ומאן דאמר לוים היו,
מדוכן למעשרוח וליוחסין קמיפלגי קסבר עיקר שירה בכלי
לפיכך לוים היו .ותסברא
ומיהו גס לפי מה שפירשמי שם
דבהכי פליגי ,אי הכי ר׳
יוסי דקתני כשרץ היו
יש לישבו:
מאי קאמר ]נ״א :קא
למחצצרים ולמשורדם .והכאסבר[ כוי ,כמו שהוא
כלים מפורש בערכין פרק שני.
לא כהיבי
ור׳ ירמיה אמד מחלוקת
שהם
נינהו
ותצוצרות לא כלי שיר
בשיר של בית השואבה,
לתקיעות התמידין והמוספין כך פירש אבל בשיר של קרבן
בקונ׳ ותימ׳ קרא גופיה כתוב בכלי שיר דברי הכל עבודה היא
ודחיא שבת .מיתיבי חליל
דקרא הכי כמיב בדברי הימים )ב׳ ה׳( של בית השואבה דוחה
גבי שלמה כאחד למחצצרים ולמשורדם שבת דברי ר׳ יוסי בר׳
יהודה ,וחכמים אומרים
להשמיע קול אחד להלל ולהודומ לה׳
אפילו יום טוב אינו דוחה,
וכהרים קול במצוצרוה ובמצלהיס תיובתא דרב יוסף תיובתא.
ובבלי השיר ובהלל לה׳ כי טוב כי לעולם בחליל של בית השואבה,
אבל בשיר של קרבן
חסדו וי״ל דדייק מדחלקם לב׳ הילולים
דברי הכל דחי .ואסיקנא,
דמעיקרא כחיב גבי שירה בפה תיובתא דרב יוסף בתרתי
להשמיע קול אחד להלל להודות לה׳ תיובתא .מאן דאמד עיקר
שירה בכלי מאי טעמא,
ולבחר הכי כחיב גבי כלי השיר ובהלל דכתיב ויאמר )י(חזקיהו
לה׳ שמע מיניה דעיקר שירה בפה להעלות העולה )על(
]ל[המובח ]ובעת החל
וכלי השיר לבסומי קלא:
העולה החל שיר הי[ וגוי.
מבלאי מכנםי כהנים ומהמייניהן .ומאן דאמר עיקר שירה
נמי בפה מאי טעמא] ,דכתיב
מימה דלא חשיב
ויהי[ כאחד למחצצרים
לכתונת שגס היא היחה של שש :ולמשוררים להשמיע קול
ככלי אחד .א( והכי קאמר,
שעליהן הלוים עומדין
להעלות העולה החל
בית
שיר .לשמחת
שיר הי ,בפה ,ועל
השואבה אבל דוכן לשיר דקרבן אצל ידי כלי דויד ,לבסומי
המזבח היה כך פירש בקונט׳ ובמס׳ קלא .ואידך אמר לך,
אדרבה משוררים ]דומיא[
מדומ )פ״ב מ״י( מנן ומייחי לה בפ״ק
למחצצרים ,מה מחצצרים
דיומא )לף טז (.ראב״י אומר מעלה בכלי אף משוררים בכלי.
היתה שם גבוהה אמה ודוכן נתון מתני' מוצאי יום טוב
הראשון של חג היו יורדין
עליה ואותה מעלה היתה בין עזרת לעזרת )ישראל( ]נשים[
ישראל לעזרת כהניס:
ומתקנין שם תיקון גדול.
ולמשוררים להשמיע קול אהד ואידך נמי
בגדי השרד שהיו משל צבור ומאבנטיהם
הישנים מפקיעין קורעין לעשות הא כתיב ויאמר הזקיהו הכי קאמר ההל שיר
פתילות :שלא היתה מאירה מאור בית ה׳ בפה על ידי כלי דויד מלך ישראל לבםומי קלא ואידך נמי הא כתיב ויהי
השואבה .לפי שהמנורות גבוהין
כאחד למחצצרים ולמשוררים חכי קאמר משוררים דומיא דמחצצרים מה
חמשים אמה י( והר הבימ גבוה
מהצצרים בכלי אף משוררים בכלי :מתני' )א( מי שלא ראה שמחת בית
והאורה זורחח בכל העיר וכוחל השואבה לא ראה שמהה מימיו •־ במוצאי יום טוב הראשון של הג ירדו
מזרחי שהוא לסוף עזרת נשים היה
לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול מנורות של זהב היו שם וארבעה
נמוך כדאמרינן בסדר יומא )דף עז(.
ספלים של זהב בראשיהם וארבעת סולמות לכל אחד ואהד וארבעה ילדים
והמנורומ עולין למעלה הימנה:
מפירהי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים לוג שהן מטילין לכל ספל
באבוקוה
וספל ׳מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין
ולא חיח חצר בירושלים שאינה מאירח מאור בית השואבה ״חסידים ואנשי מעשההיו מרקדין בפניהם
באבוסות
קרא
י>
א( חסר כאן וצ״ל ואידך נמי
הא כתני ראמר חוקיינו וגוי
הט קאמר וכר.
עין משפט
נר מצוה
י א טוש״ע א״ח סימן
קכל סעיף ח:
יא ב מיי׳ ס״ה מהלכוח
מלטס הלכה ז:
יב ג מיי׳ פ״ח מהל׳ לולנ
הלכה ינ:
תורה אור השלם
.1רק לא ירבה לו
סוסים ולא ישיב את
העם מערימה למען
הרבות סוס וין אמר לכם
לא תספון לשוב בדרך
הזה עוד :דברים יז טז
.2ישא ין עליף גוי
מרחוק מקעה הארץ
כאשר ידאה הנשר גוי
אשר לא תשמע לשנו:
דברים כה מט
.3הכל בכתב מיד ין
עלי השכיל כל מלאכות
התבנית:
דברי הימים א כה יט
מוסף רש״י
וכיון שהגיע לענות
אמן הלה מניף בסודר
וכל העם עונין אמן.
ננרכומ )מז.ו מ״ר אין
עוני] כו׳ ולא אמן
יתומה ,שלא שמע הנרכה
אלא ששמע שעונין אמן,
והא ראמרינן נהחליל
שגאלכסנרריא של מצריס
נסולרים
היו מניסי!
כשהגיע עת לענות אמן,
אלמא לא שמעי וקא ענו,
הנהו מידע ידעי שהס
עוניס אמר ברכה ועל איזו
ברכה הס עוניס ,אלא שלא
היו שומעים אח הקול
רבינו תננאל
תנא בראשונה כשהיו
רואין שמחת בית השואבה
היו אנשים מבפנים ונשים
רואות מבחוץ ,והיו באין
לידי קלות ראש ,התקינו
שלש גוזזטראות בעזרה
כנגד שלש רוחות .להיות
הנשים רואות מלמעלה.
והיכי עבדי הכי והכתיב
הכל בכתב מיד ה׳ וגר,
]והאין־[ התקינו אחרי
כן .אמר רב יוסף ,קרא
אשכח ודרש
נא:
ההליל פרס חמישי סוכה
מסורת הש״ם
באבוקות של אור .זורקין אותם כלפי מעלה ומקבלין אותס ויש
מרא הגכר תקעו והריעו ותקעו .מימה דמשמע שמקרומ
שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות או בשמונה וזורק זו ומקבל זו
הגבר הולכין לשאוב מיס וא״כ היו נפסלין בלינה דע״כ
לא פליגי פ״ב דזבחיס )דף כ (.אלא לענין קידוש ידיס ורגלים וזורק זו ומקבל זו :דברי תושבתות .מפרש בגמרא ננג :[.ט״ו מטלות.
אורך המעלה ברוחב העזרה ורוחב המעלה מצי אמה ורומה תצי
מקרוה הגבר ועד צפרא נאי[ פסלא בלינה או לא אבל מי הכיור)עצמו(
אמה כדאמרינן במסכמ מדוה )פ״ב
נפסלין בעמוד השחר כדמוכח המם
מ״ג> ובסדר יומא )דף מז :>.שטליהן
ואפי׳ סילקן מן הכיור אחר קרומ
באבוקות של אור שבידיהן ואומרים לפניהם
הלוים טומדין ]בכלי[ שיר .לשמתת
הגבר הדר משקע ליה ר״ל דשוהין
דברי שירות ותושבחות והלוים בכנורות
ביה השואבה אבל דוכן לשיר הקרבן
היו בתקיעות ובתרועות ובהפיכח
ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר
אצל המזבח היה :תקטו והריטו.
פניהם למערב וגס בתזרה לאחר
בלא מםפר על חמש עשרת מעלות חיורדות
זה סימן לילך למלאות המים לניסוך
מילר והיה מאיר היום קודם שיגיעו
מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה
מן השילוח :הגיטו לעזרה .לקרקע
לעזרה ועד שיקדשן בכלי לא הוכשרו
עזרת נשים :תקטו והריטו וסקטו.
) 16מעלות( שבתהלים שעליהן לוים עומדין
ליפסל בלינה כדתנן פרק חטאת
ובראש השנה <דף לג »:יליף בכל
העוף במסכת מעילה )דף י (.גבי
בכלי שיר ואומרים שירה ועמדו שני כהנים
תקיעות פשוטה לפניה ופשוטה
נסכים ואף על פי שהצלוחית היתה
בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת
והיו
באמצע:
ומרועה
לאתריה
מקודשח מכל מקום אין כלי שרת
נשים ושני חצוצרות בידיהן קרא הגבר תקעו
תוקטין והולכין .באלו שלש אחרונות
מקדשין במיז אלא בפנים:
והריעו ותקעו הגיעו למעלה עשירית תקעו
מאריכין עד שמגיעין לשער היוצא
ו ה י ו בה ע״א קתדראות של והכ
והריעו ותקעו Mהגיעו לעזרה תקעו והריעו
מעזרת נשים להר הבית לשיפולו
בננד ע״א זקנים) .י( פירוש
למזרח .והשער ההוא מכוון כנגד
ותקעו 3׳)הגיעו לקרקע wתקעו והריעו ותקעו(
סנהדרין תימה הא דחנן פרק קמא
שער שמעזרת ישראל לעזרת נשים
לסנהדרין <לף כ .ושם( סנהדרי
היו תוקעין ותולכין עד שמגיעין לשער
ויורדין ממערב למזרח וכשהיו נכנסין
גלולה היתה של שבעים ואחל רבי
חיוצא ממזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח
למקדש היו הולכין ממזרח למערב
יהולה אומר שבעים ]וא״כ ה״ל לעשות
אבותינו
ואמרו
למערב
ממזרח
פניהן
הפכו
דרך עלייה :הפכו פניהם .למערב
רק שבעים קתלראומ[ ומתוך כך
שהיו במקום הזה אהוריהם אל ההיכל ופניהם
לצד העזרות וההיכל לומר דבר זה:
צריך לפרש שאותה קתלרא היתה
קרמת ומשתחוים קדמה לשמש ואנו ליה
אבותינו .בבית הראשון היו כופרין
למופלא שבב״ל ולא היה מן החשבון
עינינו ר׳ יהודה אומר חיו שונין ואומרין אנו ולא היו פניהם לבית אלא אחוריהם
י( לאי לאו הכי קשיא לרבי יהולה
אל היכל ה׳ וגוי פסוק הוא ביחזקאל
אררבי יהולה:
ליה וליה עינינו :גמ ,ת״ר מי שלא ראה
)ח( :שונין אותה .כופלין אותה
שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו
וכיון
כדמפרש אנו ליה וליה עינינו:
מי שלא ראה ירושלים בתפארתח לא ראח כרך נחמד מעולם מי שלא ראה
גמ׳ מאי היא .איזה מן הבניניס
בהמ״ק בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם מאי היא אמר אביי ואיתימא
של שלמה או של נחמיה בן חכליה
רב חםדא זה בנין הורדום במאי בניה ג ( אמר )רבא( באבני שישא
או של הורדוס שסמרו ובנאו:
]שיישא[ .שייש צבוע לא לבן ולא
ומרמרא איכא דאמרי באבני שישא כוחלא ומרמרא אפיק שפה ועייל
שחור אלא כעין ירוק .בלע״ז ביי׳ש:
שפה כי היכי דלקבל סידא םבר למשעיין בדחבא אמרו ליח רבנן שבקיה
כוחלא.
שייש לבן:
]ומרמרא[.
דהכי שפיר טפי דמיתהזי כאדותא דימא תניא יי רבי יהודה אומר מי שלא
שישא צבוע ככחול :אפיק שפה.
ראה דיופלוסטון של אלכםנדריא של מצרים לא ראה בכבודן של ישראל אמרו
שורה של אבנים נכנסה ושורה יוצאה:
כמין בםילקי גדולה היתד ,סטיו לפנים מסטיו mפעמים שהיו בה י :ו )ששים
דמיחזי כאדוחא דימא .כגלי הים
זהב
רבוא על ששים רבוא( כפלים כיוצאי מצרים והיו בה ע״א קתדראות של
שהאבנים משונים במראיהן זו מזו
כנגד ע״א <א> של סנהדרי גדולה כל אתת ואתת אינה פחותה מעשרים ואחד
והעינים המסתכלות בהן שוטטות
ונראות כאילו גלי הים הס נדים
1י! רבוא ככרי זהב ובימה של עץ באמצעיתה והזן הכנסת עומד עליה והםודרין
ונעים :דיופלוסטון .לשון יונית דיו
בידו וכיון שהגיע לענות אמן אהלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן ולא היו
שנים פלו לשון שרים כמו מטרפולין
יושבין מעורבין אלא זחבין בפני עצמן וכםפין בפני עצמן ונפחין בפני עצמן
וכמו דיופולין מרומי דתענית )לף יח0
בעלי
*וטרםיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן וכשעני נכנם שם היה מכיר
שמון לשון סטיו שני סטרן :סטיו.
אומנתו ונפנה לשם ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו אמר אביי וכולהו
כפול לישיבת שרים של אלכסנדריא
1«1קטלינהו Mאלכםנדרוס מוקדן מ״ט איענשו משום נ דעברי אהאי קרא 1לא
שהלכו שם יוחנן בן קרח ושרי החיילים
לאחר חורבן ביח ראשון בימי ירמיה
תוםיפון לשוב בדרך הזה עוד ואינהו חדור אתו כי אתא אשכחינהו דהוו
ונחיישבו שם ואף על פי שעלה שם
קרו בסיפרא 2ישא ח׳ עליך גוי מרחוק אמר מכדי ההוא גברא בעי למיתי
נבוכדנצר והחריב אמ מצרים ונהרגו
םפינתא בעשרח יומי דלית זיקא ואתי םפינתא בחמשא יומי נפל עלייהו
מישראל שהלכו שם כמו שנתנבא
וקטלינהו :במוצאי יום טוב כוי :מאי תיקון גדול אמר רבי אלעזר
עליהם ירמיה )» 0עלו בניהם שם
כאותה ששנינו ״חלקה תיתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא ותתקינו
שהחריבס
עד
ועושר
לגדולה
שיהו גנשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה תנו רבנן ״בראשונה היו
פלטירין
בסילקי.
אלכסנדרוס:
גבוהים נקראים בסילקאות :כנגד
נשים מבפנים ואנשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהו
שבטים ואחד זקנים .שעשו להם
נשים יושבות מבהוץ ואנשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש
סנהדרין :ככרי זהב ט(גרסינן :בימה.
התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה היכי עביד הכי
כעין אלמימבר״א שלגו :תזן הכנסת.
והכתיב 3הכל בכתב מיד ה׳ עלי תשכיל אמר רב ח ,קרא אשכהו ודרוש
שמש הצבור :לטנות אמן .שהיה
וספדה
שליח שלפני התיבה גומר ברכתו והן לא היו יכולין כולן לשמוע קולו :זהבין כספין .צורפי זהב צורפי כסף :נפחים .חרשי ברזל :טרסיים .חרשי
נחושת :גרדיים .אורגין :ונפנה לשם .ונשכר להם למלאכתם :ההוא גברא הזה .עליו נאמר מקרא זה וגזרת מלך היא להחריבה :ודלי
זיקא .גבה הרוח :חלקה היתה .העזרת נשים בראשונה ולא היו זיזין יוצאין מן הכתלים :והקיפוה גזוזטרא .נתנו זיזין בכתלים בולטין מן
הכותל סביב סביב וכל שנה מסדרין שם גזוזטראות לווחין שקורין בלנ״ק כדי שיהו נשים עומדות שם בשמחת בית השואבה ורואות וזהו
תיקון גדול דקתני מתניתין שמתקני] בכל שנה :מבפנים .בעזרת נשים :מבתון .ברחבה של הר הבית ובחיל :היכי טביד הכי.
שהוסיפו ושינו כלום על בנין שלמה :והכתיב .גבי דוד המלך כשצוה את שלמה על מדת הבית ובניינו :הכל בכתב מיד ה' טלי השכיל .כל מלאכת
התבנית שהודיעו הקב״ה ע״י גד החוזה ונתן הנביא :קרא אשכתו .שצריך להבדיל אנשים מנשים ולעשות גדר בישראל שלא יבאו לידי קלקול:
וספדה
א( ]צ״ל שיר המעלות וכ״א
כמשנה שבמשניות[ ,ב( ]כל
זה ליתא כמשנה שנמשניות
וכן מוכרח מרש׳׳י להכא
ל׳׳ה הגיעו לעזרה וכו׳
וגס מרש״י ללקמן נג:
ל״ה שלשה לשער התתתון
וט׳ מוכח לליחא לנגא זו ן,
ג( נ״נ לף ל .ע״ש ]ושס
איתא רנה[ ,ד( [תיספת׳
פ׳׳ל ה״לן ,ה( וכל זה
ליתא נתוספ׳ ונע״י איתא
מעמיס שהיו שס ששיס
רכוא טוצאי מצריס ואמרי
לה כסליס כיוצאי מצריסן,
ו( ]מלות ס״ב מ״ה ע״שן,
ז( ותוספתא פ״ל ע״שו,
ח( ]זנחיס סב ,[.ט( גרסינן
לאפיקי לינרי כ״ה נס״א.
רש״ל ,י( ויע״ע תוססת
סנהררין טז :ל״ה אחרן,
הגהות הב׳׳ח
)א( גמרא כנגל שנעים
ואחל זקנים כל אתת כצ׳׳ל
ותינות של סנהלרי נלולה
נמחק (5):תופ׳ ל״ה והיו
כה וכו׳ זקנים שעשו
להם סנהלרין:
גליון הש״ם
גמרא וטדם־ים .עיין ע״ז
לף יז ע״נ תוססומ ל״ה
רבן:
י^«@<^=
הגהות הגר״א
]א[ במשנה )הגיעו
לעזרה תקעו והריעו
ותקעו( תא׳ימ] :ב[ שם
הגיעו לקרקע .נ״נ העזרה:
]ג[ גמ׳ סטיו לסניס
מסטיו והיו נה כר .כצ״ל:
]ד[ שם ריבוא .רשוס
עליו קו למחקו] :ה[ שם
ואלכסנלרוס מוקרן( מא״מ
ינ״ב טרטנוס:
הגהות מהר״ב
רנשבורג
]א[ גמרא קטליגהו
אלכסנררזס מוקלן .נ״ב
עיין הקלמח אנרבנאל לס׳
מלכים שמחק מלת מוקלן
וביאר שס בראיה ברורה
שאלכסנלרוס הוא לא היה
אלכסנלר מוקלן שהיה
גתחלח ניח שני ואלכסנדר
הזה קיסר היה ק׳׳נ שנה
אחר הנית יעוש״ה:
לעזי רש׳׳י
בי״ש.
אלמימבר״א
) ש י ש ( אפור־חום.
)אלמינבר״א( .בימה
)באמצע בית הכנסת(.
בלנ״ק )פלנקי״ש(.
קרשיפ.
מםורח הש״ם
א( ]סנהדרין צט:ן ,ב( ]גי׳
הערוך כוכיא הי׳ הכלי
שמשליך האורג בנפש
המסכת עליו הערב כרוך
נקרא כוכיא[ ,ג( קדושין
ל ,:ד( ]בקדושין איתא
מתחדש וכן אימא נע״י
להכא[ ,ה( שייך לעמול
הקודם ,ו( ]ערך אמן[,
] (1ע״כ כערוך[] (P ,וע׳׳ע
תוססות כרכות מז .ד׳׳ה
אין ו ,מ( שייך לעמוד השני,
י( ]איכה פסוק זכו נזיריה[,
הגהות הב״ח
) (6תום׳ ד׳׳ה וכיון וכו׳
ולא נדבר ששליח צבור
מוציא:
גליון הש״ס
נטרא יצה׳׳ד בתחילה
דומה .עי׳ מדרש רנה
שם
נראשית פכ״נ:
שנאמר והסרתי .וכן
נסמוך »ע״כ( ואידך
והסרתי וכו׳ וכן כרכוח
דף לנ ע״א נכולהו מייתי
הך קרא ולא ידעתי
אמאי לא מייתי ממוקדם
יחזקאל יא יט והסירותי לנ
האנן מנשרס ונחחי להם
לנ נשר:
רבינו חננאל
וספדה הארץ משפחות
וכוי .אמר ר׳ יצר הרע
בתחילה דומה לחוט של
אז כוביא ,פירוש הכלי
שמשליך האורג בנפש
המסכת ועליו הערב כרוך
נקרא בוכיא .ובסוף דומה
לחוט העגלה ,שנאמר הוי
מושכי העון בחבלי השוא
וגוי .ו׳ שמות נקרא יצר
הרע .הקיב״ה קראו רע,
שנאי כי יצר לב האדם
רע מנעריו .משה קראו
ערל ,שנאמר ומלתם את
)בשד ערלתכם( ןערלת
לבבכם[ .דוד קראו טמא,
שנאמר לב טהור ברא
לי אלהים ,מכלל דאיכא
טמא .שלמה קראו שונא,
שנאמר ואם רעב שונאך
וגוי .ישעיה קראו מכשול,
שנאמר הרימו מכשול
וגוי .יחזקאל קראו אבן,
שנאמר והסירותי את לב
האבן .יואל קראו צפוני,
שנאמר את הצפוני ארחיק
מעליכם וגוי .נ( וגם זה
יצר הרע הצפון בלבו
של אדם ארחיק מעליכם,
שהוא החריב המקדש
ראשון והשני ,ומניח
האומות ומתגרה בישראל,
ובתלמידי חכמים יותר
מכולם .וכן הגדול מחבירו
יצרו גדול הימנו.
או נראה דצ״ל טכיא וכ׳׳ה
נער
© Copyright 2024