‫גליון זה יו"ל ע"י מערכת טעמי תורה‪.‬‬ ‫תודה לכל העוזרים והמסייעים שגליון זה יראה אור‪.‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות‪ ,‬ניתן לצלם ולהדפיס כמות שהוא ללא שינוי‪.‬‬ ‫גליון מס' ‪49‬‬ ‫פרשת ויקהל‬ ‫הערות‪ ,‬הארות‪ ,‬ביקורת‪ ,‬שאלות‪ ,‬רעיונות‪ ,‬וכן תרומות לצורך‬ ‫המשך פיתוח הגליונות‪ ,‬יתקבלו בברכה במערכת‪.‬‬ ‫כמו"כ אפשר לשלוח בקשה לקבלת הגליונות במייל‪.‬‬ ‫מייל‪ [email protected] :‬פקס‪153775150494 :‬‬ ‫ה"א תשע"ד‬ ‫‪XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW XâW‬‬ ‫ִיאב ‪ -‬יש אומרים שהאל"ף הראשונה בקמץ קטןה‪,‬‬ ‫ל"ה ל"ד‪ :‬ו ָ ֽ‬ ‫ְא ֳהל ָ ֥‬ ‫וי"א שהיא בקמץ גדול*ג‪ .‬וכן להלן‪.‬‬ ‫ל"ה א'‪ַ :‬ויַּק ֵ ְ֣הל ‪ -‬הקו"ף בשווא נח‪ ,‬ויש להזהר שלא להבליע את‬ ‫הה"א ולקרוא ַויַּקֵל‪ .‬וכן בכל מקום בו מנוקד שווא נח לפני אות‬ ‫גרונית‪ ,‬יש להזהר שלא תבלע האות הגרוניתא‪ .‬ולהלן רשימת‬ ‫המילים בפרשה שיש להזהר בהן בזה‪ַ :‬ק ְלעֵי‪ְ .‬בּ ַצלְאֵ ל‪ .‬וּלְהוֹר ֹת‪.‬‬ ‫ַויְהִי‪ִ .‬לפְאַת‪ִ .‬ל ְמ ֻקצְע ֹת‪ַ .‬צלְעוֹ‪ .‬שִׁ ְבעָה‪ַ .‬צלְע ֹתָ יו‪.‬‬ ‫ל"ה ל"ה‪ָ :‬ח ְכמַת־ ֵ֗לב ‪ -‬החי"ת בקמץ קטן‪.‬‬ ‫כָּל־מ ְֶל֣אכֶת ח ָ ָ֣רשׁ | וְח ֹשֵׁ ֒ב ‪ -‬יש לנגן את שני המונחים כראוי‪ ,‬ואין‬ ‫להשמיט את המונח השני ולהטעים כָּל־ ְמלֶאכֶת־ח ָ ָ֣רשׁ במקף‪.‬‬ ‫ל"ה ה'‪ֵ :‬מֽאִ תְּ ֶכ֤ם ‪ -‬התי"ו בדגש‪ ,‬והשווא נע‪.‬‬ ‫ל"ו א'‪ֶ :‬אֽת־ ָכּל־מ ֶ ְ֖לאכֶת ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪,‬‬ ‫ולא להשמיט את המקף ולהטעים אֶת־כָּ ֥ל ְמ ֶל֖אכֶת‪.‬‬ ‫ַם־לב ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪,‬‬ ‫ל"ה י'‪ְ :‬וכָל־ ֲחכ ֵ ֖‬ ‫ַם־ל֖ב‪.‬‬ ‫ולא להשמיט את המקף ולהטעים וְכָ ֥ל ֲחכ ֵ‬ ‫ל"ו ב'‪ :‬אֲ ֶ ֣שׁר נְשָׂ ֣אוֹ ל ִ֔בּוֹ ‪ -‬יש לנגן את ב' המונחים כראוי‪ ,‬ואין‬ ‫להשמיט את המונח הראשון ולהטעים ֲאשֶׁר־נְשׂ ָ֣אוֹ ל ִ֔בּוֹ במקףו‪.‬‬ ‫שׁר צ ָ ִ֖וּה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם הנכון‪ ,‬ולא‬ ‫כָּל־אֲ ֶ ֥‬ ‫להטעים ֥כּ ֹל ֲאשֶׁר־צ ִָוּ֖ה‪.‬‬ ‫ְלק ְָר ָ ֥בה ‪ -‬הקו"ף בקמץ קטן‪.‬‬ ‫ל"ה י"א‪ֶ :‬אֽת־אָה ֳ֖לוֹ ‪ -‬יש אומרים שהאל"ף בקמץ קטןב‪ .‬ויש‬ ‫אומרים שהאל"ף בקמץ גדולג‪.‬‬ ‫ָל־ה ֲח ָכ ִ֔מים ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪ ,‬ולא‬ ‫ל"ו ד'‪ :‬כּ ַ ֣‬ ‫להשמיט את המקף ולהטעים ָכּ֣ל ַה ֲח ָכ ִ֔מים‪.‬‬ ‫ל"ה י"ג‪ :‬וְאֶ ת־כָּל־כּ ֵָל֑יו ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪,‬‬ ‫ת־כּ֣ל כּ ֵָל֑יו‪ .‬וכן להלן ל"ה ט"ז‪.‬‬ ‫ולא להשמיט את המקף ולהטעים ְו ֶא ָ‬ ‫ֵ ֖את כָּל־מ ְֶל֣אכֶת ה ַ֑קּ ֹדֶ שׁ ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם‬ ‫הנכון‪ ,‬ולא להטעים אֶת־ ָ ֖כּל מ ְֶל֣אכֶת ה ַ֑קּ ֹדֶ שׁ‪.‬‬ ‫ל"ה כ"א‪ :‬וּ ְלכָל־ע ֲ֣ב ֹדָ ֔תוֹ ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪,‬‬ ‫ולא להשמיט את המקף ולהטעים וּל ְָכ֣ל עֲב ֹ֔דָתוֹ‪.‬‬ ‫ְהוֹתֽר ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם סוף פסוק כראוי‪ ,‬ולא‬ ‫ל"ו ז'‪ :‬ו ֵ‬ ‫֖הוֹתֽרז‪.‬‬ ‫להוסיף טעם נוסף לפניו ולהטעים ְו ֵ‬ ‫ל"ה כ"ב‪֣ ָ :‬חח ָו ֶ֜נזֶם ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי‪ ,‬ולא‬ ‫להשמיט את המונח ולהטעים חָח־ ָו ֶ֜נז ֶם‪.‬‬ ‫יעה ‪ -‬היו"ד רפה ובשווא נח‪ ,‬וכן להלן‪ ,‬וכן במילת‬ ‫ל"ו ט'‪ַ :‬הי ְִר ָ ֣‬ ‫ַהי ְִריע ֹת‪ַ ,‬בּי ְִריעָהח‪.‬‬ ‫ל"ה כ"ד‪ :‬תְּ ֤רוּ ַמת ‪ -‬הטעם מלעיל ברי"שד‪.‬‬ ‫ָהֽאַ ַ֗חת ‪ -‬ככלל‪ ,‬המילה אַחַת מנוקדת בפתח פתח – אַחַת‪ ,‬ובטעמים‬ ‫סגול אתנחתא וסוף פסוק‪ ,‬מנוקדת בסגול קמץ – ֶאחָת‪ .‬ויש מקומות‬ ‫שהיא מנוקדת בסגול קמץ גם בזקףט‪ ,‬ושנים מהם בפרשה‪ :‬ל"ו י"א‪,‬‬ ‫ל"ז ג'‪.‬‬ ‫ל"ה כ"ט‪ְ :‬בּיַד־מ ֶ ֹ֑שׁה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪,‬‬ ‫ולא להשמיט את המקף ולהטעים ְבּ ַי֣ד מ ֶ ֹ֑שׁה‪.‬‬ ‫ל"ה ל"ב‪ֽ ַ :‬מחֲשָׁ ֑ב ֹת ‪ -‬החי"ת בחטף פתח‪ ,‬ואין לקרוא ַמ ְחשָׁב ֹת בשווא‬ ‫נח‪.‬‬ ‫ל"ו י"א‪ :‬לֻ ֽל ְ֣א ֹת ‪ -‬הלמ"ד מנוקדות בשורוק )לוּלְא ֹת(‪ ,‬אלא שבכתיב‬ ‫התורה נכתב כאן בכתיב חסר ללא וי"ו‪ ,‬ולכן השווא בלמ"ד הוא נע‪,‬‬ ‫ככל שווא הבא לאחר תנועה גדולהי‪.‬‬ ‫ל"ה ל"ג‪ְ :‬למ ַ֖‪1‬את ‪ -‬האל"ף לא נשמעת‪ ,‬ונקרא ְלמַ‪5‬ת‪.‬‬ ‫א מחמת קלות האות הגרונית במבטא‪ ,‬כאשר יש לפניה אות המנוקדת בשווא נח‪,‬‬ ‫יש נטיה חזקה להשמיט את האות הגרונית מהמבטא‪ ,‬ולנקד את האות שלפניה‬ ‫שׁמְעוֹן‪ַ ,‬ויִּנַג‬ ‫בניקוד שלה במקום בשווא נח‪ ,‬כגון ַמלַ‪ 6‬במקום ַמ ְלאַ‪ ,6‬שִׁמוֹן במקום ִ‬ ‫במקום ַויִּנְהַג‪ .‬וזה מצוי פעמים רבות בכל פרשה‪ ,‬וצריך זהירות רבה מאד ע"מ לא‬ ‫להיכשל בזה‪.‬‬ ‫וכבר הזהיר על זה ביסוד ושורש העבודה )שער שלישי פרק שני(‪ ,‬והאריך‬ ‫שם להראות לעין כל את גודל קלקולי התיבות וחסרון האותיות במי שאינו נזהר‬ ‫לקרוא כראוי‪ .‬וציין לדבריו בבאור הלכה )סימן ס"א‪ ,‬ד"ה ידגיש(‪.‬‬ ‫יא‬ ‫ל"ו כ"ז‪ֽ :‬וּ ְלי ְַרכּ ֵ ְ֥תי ‪ -‬הוי"ו במתג‪ ,‬והלמ"ד שאחריו בשווא נח ‪.‬‬ ‫ה שמזה שהה"א מנוקדת בחטף קמץ‪ ,‬ולא בחטף פתח‪ ,‬מוכח שהאל"ף בקמץ קטן‪,‬‬ ‫ולכן נוקדה הה"א בחטף קמץ קטן‪ ,‬בדומה לתנועה הסמוכה לה‪.‬‬ ‫ו ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ל'‪.‬‬ ‫ז מכיון שהסוף פסוק בא כאן מיד אחר האתנחתא‪ ,‬ללא טעם נוסף ביניהם‪ ,‬וע"י זה‬ ‫נוצר קצת מחסור בנגינה‪ ,‬יש נטיה להוסיף טעם נוסף לפני הסוף פסוק )ובפרט‬ ‫כאשר הוא בא בסיום עליה‪ ,‬שאז נגינת סיום העליה גורמת לנטית יתר להוסיף טעם‬ ‫לפני הסוף פסוק(‪ ,‬ויש להזהר שלא לעשות כן‪.‬‬ ‫ב וכך מסתבר ע"פ חוקי הלשון‪ ,‬שהלא חולם שמתבטל והופך לקמץ )כגון הכ"ף‬ ‫שבמילה כּ ֹתֶ ל שכאשר מתארכת המילה מתבטל החולם והופך לקמץ ‪ -‬כָּתְ לֵיהֶם(‪,‬‬ ‫הקמץ הוא קמץ קטן‪ .‬וכאן היה חולם במקור במילה אֹהֶל‪ ,‬וא"כ כשהתבטל החולם‬ ‫והפך לקמץ‪ ,‬בפשטות הוא קמץ קטן‪ .‬וכן נראה שסבר בעל לשון למודים )הובא‬ ‫במנחת שי תהילים פ"ו ב'(‪.‬‬ ‫ח עיין במאמר על השווא שאחר ה"א הידיעה‪.‬‬ ‫וכאן בכל הספרים אין מתג בה"א‪ ,‬וממילא מוכח שהיו"ד שאחריה בשווא נח‪.‬‬ ‫ג שהרי כתבו המדקדקים )רד"ק מיכה ב' י"ב ותהילים פ"ו ב'‪ ,‬ועוד מדקדקים(‬ ‫שקמץ עם מתג הוא קמץ גדול‪ ,‬ואף כשנראה שע"פ משפט הלשון הוא אמור להנקד‬ ‫בקמץ קטן‪ .‬וכן יש שכתבו שכל קמץ קטן חייב לבוא אחריו שווא נח או דגש‪ ,‬וא"כ‬ ‫קמץ הבא לפני חטף קמץ הוא בהכרח קמץ גדול‪ .‬וכך היא מסורת הספרדים שכל‬ ‫קמץ שאין אחריו שווא נח או דגש‪ ,‬הוא נהגה כקמץ גדול‪.‬‬ ‫י ועיין מה שכתב בענין זה במנחת שי לעיל כ"ו ד'‪ ,‬ובבראשית ל"א ל"ט‪ ,‬ובמאמר‬ ‫המאריך )סוף תירוץ חקירה ב'(‪.‬‬ ‫ד משום נסוג אחור‪ .‬וענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ט"ז‪.‬‬ ‫יא ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה כ"ג‪.‬‬ ‫ט ועיין מה שכתב בזה רד"ק במכלול )קפ"ה ע"ב(‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שלפניה ושלאחריה בתכיפה אחת‪ ,‬והקב"ה יודע הכרעותיח‪ .‬אך לא‬ ‫נהגו כן‪ ,‬אלא נהגו להפסיק כהטעמיםיט‪.‬‬ ‫ל"ו כ"ח‪ִ :‬ל ְמ ֻקצ ְ֖ע ֹת ‪ -‬הצד"י בשווא נח‪.‬‬ ‫ָתיִם ‪ -‬הכ"ף רפה‪.‬‬ ‫ַבּיּ ְַרכ ָ ֽ‬ ‫ל"ז כ"ד‪ :‬כּ ִָכּ֛ר ‪ -‬הכ"ף השניה בקמץכ‪.‬‬ ‫ָתיִם ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם סוף פסוק כראוי‪ ,‬ולא‬ ‫ַבּיּ ְַרכ ָ ֽ‬ ‫להוסיף טעם נוסף לפניו ולהטעים ַבּ ַיּ ְ֖רכָתָ ֽי ִם*ז‪.‬‬ ‫‪ 8‬ל"ו כ"ט‪ :‬תַ מִּים֙ ‪ -‬התי"ו בפתח והמ"ם בדגש‪ .‬והקורא תָ מִים בקמץ‬ ‫גדול ורפהיב‪ ,‬משנה משמעות‪ .‬כמו"כ למבדילים בין הגיית תי"ו רפה‬ ‫לדגושה‪ ,‬יש להקפיד שלא ישמע שקורא ַסמִּים בסמ"ךיג‪.‬‬ ‫ל"ו ל"ד‪ :‬בּ ִָ֖תּים ‪ -‬התי"ו בדגש קל‪ ,‬ולא בדגש חזקיד‪ .‬וכן להלן‪.‬‬ ‫כָּל־כֵּלֶ ֽי ָה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעם כראוי במקף‪ ,‬ולא להשמיט‬ ‫את המקף ולהטעים כָּ ֥ ל כֵּלֶ ֽיהָ‪.‬‬ ‫ל"ח ד'‪ :‬כּ ְַרכּ ֻ֛בּוֹ ‪ -‬הבי"ת בדגש‪.‬‬ ‫‪ 8‬ל"ח ח'‪ְ :‬בּ ַמ ְרא ֹ ֙ת ה ַ֣צּ ֹב ְ֔א ֹת ‪ -‬הבי"ת בשווא‪ ,‬ואין לקרוא ַבּ ַמ ְרא ֹת‬ ‫בפתחכא‪.‬‬ ‫ל"ח כ'‪ :‬וְ ֽכָל־ ַהיְתֵ ֞ד ֹת ‪ -‬היו"ד רפה ובשווא נח*ח‪.‬‬ ‫ֵיהם ז ָ ָ֑הב ‪ -‬יש להקפיד להטעים‬ ‫יהם ַוחֲשֻׁ ק ֶ ֖‬ ‫ל"ו ל"ח‪ְ :‬וצ ָ ִ֧פּה ָראשֵׁ ֶ ֛‬ ‫שׁ ֵקיהֶם‪ ,‬שהוא ניגון מפסיק‬ ‫היטב את הטפחא המפסיק שבתיבת ַו ֲח ֻ‬ ‫שׁיהֶם‪ ,‬שאם לא יפסיק כראוי ישמע‬ ‫יותר מהתבירטו שבתיבת ָרא ֵ‬ ‫שציפה רק את החשוקים בזהב‪ ,‬בעוד שפירושו שציפה בזהב את‬ ‫ראשיהם ואת חשקיהם‪.‬‬ ‫‪ Q‬חילופי נוסחאות ‪R‬‬ ‫ל"ה כ'‪ :‬ו ֵ ַ֥יּצ ְ֛אוּ ‪ַ ) /‬ו ֵיּֽצ ְ֛אוּ(‬ ‫היו"ד במרכא – בדפוס‪ :‬ברויאר‪.‬‬ ‫היו"ד במתג – בדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬רוו"ה‪ ,‬גינצבורג‪ ,‬קסוטו‪,‬‬ ‫קורן‪.‬‬ ‫וראה הערהכב‪.‬‬ ‫ל"ז ח'‪ :‬כְּרוּב־אֶ ָ ֤חד ִמ ָקּצָה֙ ִמ ֶ֔זּה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים‬ ‫במקומם הנכון‪ ,‬ולא להטעים כּ ְ֤רוּב ֶא ָח ֙ד ִמקּ ָָצ֣ה ִמ ֶ֔זּה‪.‬‬ ‫וּכְרוּב־אֶ ָ ֥חד ִמקּ ָ ָ֖צה ִמ ֶזּ֑ה ‪ -‬יש להקפיד לנגן את הטעמים במקומם‬ ‫הנכון‪ ,‬ולא להטעים וּכ ְ֥רוּב א ָ ֶ֖חד ִמקּ ָָצ֣ה ִמ ֶזּ֑ה‪.‬‬ ‫‪ 8‬ל"ז ט'‪ַ :‬ויִּהְי֣ וּ ‪ -‬הוי"ו בפתח ולא בשווא‪.‬‬ ‫אַר ָגּ ָ֔מן(‬ ‫ֶת־ה ְ‬ ‫ת־ה ְ‬ ‫ל"ה כ"ה‪ :‬וְאֶ ָ‬ ‫ֽאַר ָגּ ָ֔מן ‪ְ ) /‬וא ָ ֣‬ ‫הה"א ללא מונח – בכתבי היד‪ :‬ט"ב ט"ג ט"ד ט"ה ט"ח‪ ,‬ס"א ס"ג‬ ‫ס"ה ס"ו ס"ז ס"ט סי"אכג סי"ג סט"ז‪ ,‬א"ד א"ה א"ז א"ט‪~ .‬‬ ‫ובדפוסים‪ :‬קסוטו‪ ,‬ברויאר‪.‬‬ ‫הה"א במונח – בכתבי היד‪ :‬ס"ב ס"ד ס"ח ס"י סי"ב סי"ד סט"ו‬ ‫סי"ז‪ ,‬א"א א"ג א"ו א"י‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬רוו"ה‪ ,‬לטריס‪,‬‬ ‫גינצבורג‪ ,‬קורן‪.‬‬ ‫ְל ַ֗מ ְעלָה ‪ -‬העי"ן בשווא נח‪ ,‬ואין להבליעה ולקרוא ְל ַמלָה‪ ,‬וכמו"כ‬ ‫אין לקרוא ְל ַמ ַעלָה בפתח העי"ן‪.‬‬ ‫ֽס ֹכ ְִכ֤ים ‪ -‬הכ"ף בשווא נע‪ .‬ואע"פ שיש ספרים המנקדים ס ֹ ֲככִים‬ ‫בחטף פתח‪ ,‬אין להגותו כפתח‪ ,‬אלא כשווא נע פשוטטז‪.‬‬ ‫אַרבּ ָ ָ֣עה ְג ִב ִ ֑עים מְשֻׁ֨ קּ ֔ ִָדים ַכּפְתּ ֶ ֹ֖רי ָה וּפ ְָר ֶחֽי ָה ‪ -‬פסוק‬ ‫ל"ז כ'‪ :‬וּ ַבמְּנ ָ ֹ֖רה ְ‬ ‫יז‬ ‫זה הוא מן המקראות שאין להם הכרע ‪ .‬וע"כ יש מי שכתב שאע"פ‬ ‫שאין לקורא לשנות מניגון הטעמים‪ ,‬מ"מ לא יעשה עצמו מכריע‪,‬‬ ‫ולא יעשה הפסק במילה גְ ִבעִים‪ ,‬אלא יקרא תיבה זו עם התיבה‬ ‫יח כ"כ בשערי אפרים )שער ג' סעיף ט"ו‪ ,‬ובפתחי שערים סקי"ג(‪.‬‬ ‫יט כן כתב הגר"ש דבליצקי באם למקרא )בראשית ל"ד ז'(‪ ,‬שלא נהגו כן כי סמכו‬ ‫בזה על הריטב"א ביומא )דף נ"ב( שס"ל שהספק הוא לולא היו לנו טעמים‪ ,‬אך‬ ‫אחר הטעמים נתברר ספיקו ע"י פיסוק הטעמים‪.‬‬ ‫ובאמת דברי השערי אפרים בזה צריכים באור‪ ,‬שהלא פיסוק הטעמים נקבע‬ ‫ע"י הניגון בלבד‪ ,‬ולא ע"י הפסקת הקריאה‪ ,‬וזו מטרת הטעמים‪ ,‬להפסיק הענין ע"י‬ ‫הניגון ללא צורך בשהייה‪ ,‬וא"כ‪ ,‬אף אם לא נתברר ספיקו‪ ,‬כיצד יועיל בזה שלא‬ ‫ישהה לענין שלא יכריע‪ ,‬והלא הפיסוק נקבע ע"י הניגון ולא ע"י השהייה בפועל‪.‬‬ ‫יב לקוראים בהגיה המבחינה בין קמץ לפתח‪ ,‬אם לא ידגישו את האות‪ ,‬אע"פ שעשו‬ ‫שלא כדין‪ ,‬לא שינו משמעות‪ ,‬כיון שהמשמעות ניכרת גם ללא הדגש ע"י הפתח‪.‬‬ ‫אך לקוראים בהגיה שאינה מבחינה בין קמץ לפתח‪ ,‬שאצלם כל הבידול בין‬ ‫המשמעים הוא ע"י דגשות ורפיון האות‪ ,‬אם לא ידגישו יש לחשוש בזה לשינוי‬ ‫משמעות‪.‬‬ ‫כ ועיין במה שנכתב בזה בפרשת תרומה במדור חילופי נוסחאות‪.‬‬ ‫יג שהגיית התי"ו הרפה דומה להגיית הסמ"ך‪ ,‬ואם יקראנה ממש כסמ"ך‪ ,‬שינה‬ ‫משמעות‪ .‬ומי שאינו יודע להגות את התי"ו כהוגן‪ ,‬אלא כסמ"ך‪ ,‬יתכן שעדיף‬ ‫להדגישה בדגש קל מאשר לקוראה כסמ"ך‪.‬‬ ‫כא‬ ‫בפתח משמעו שהמראות צובאות‪ ,‬בעוד שפירושו במראות של הנשים הצובאות‪.‬‬ ‫כב ישנו כלל מוסכם בכל המדקדקים )בן אשר‪ ,‬דקדוקי הטעמים סעיף ‪ .20‬רבינו‬ ‫תם‪ ,‬שיר אלוקים לי מגן על כללי הטעמים‪ .‬רד"ק‪ ,‬עט סופר ל"א ע"ב‪ .‬טעמי‬ ‫המקרא המיוחס לר' יהודה בן בלעם‪ ,‬פרק לדבר על י"ב טעם‪ ,‬שער התביר‪ .‬ר'‬ ‫משה הנקדן‪ ,‬דרכי הנקוד והנגינות‪ ,‬שער הנגינות‪ ,‬טעם תביר‪ .‬ובעוד מדקדקים(‪.‬‬ ‫שכאשר בא תביר ללא טעם משרת לפניו‪ ,‬ויש עמו בתיבתו מקום הראוי למתג‪,‬‬ ‫ובין מקום המתג לתביר יש שווא בלבד‪ ,‬יבוא מרכא במקום המתג‪.‬‬ ‫ובכתבי היד אכן מוטעם מרכא במקומות אלו‪ ,‬ככלל זה‪ ,‬אך מחמת הדמיון‬ ‫הרב שיש בכתבי היד בין מרכא למתג )ששניהם קו קצר נוטה מעט‪ ,‬וההבדל‬ ‫ביניהם בכתבי היד כמעט ואינו מורגש(‪ ,‬טעו רוב המדפיסים‪ ,‬והדפיסו במקומות‬ ‫אלו במתג במקום במרכא )ובדפוסים ההבדל בין המתג למרכא ניכר‪ ,‬שמתג הוא קו‬ ‫ישר‪ ,‬ומרכא הוא קו מעוגל נוטה לשמאל(‪.‬‬ ‫ואף רוו"ה שהביא לכלל זה בספרו משפטי הטעמים )דף כ"ו ע"ב(‪ ,‬עכ"ז‬ ‫בחומשיו הדפיס במתג ולא במרכא‪ ,‬כמקובל בדפוסים שלפניו‪.‬‬ ‫ולענין מעשה‪ ,‬כיון שכלל זה מוסכם ללא שום חולק‪ ,‬ואף בכתבי היד כך‬ ‫הטעימו‪ ,‬וההטעמה במתג מקורה בטעות בלבד‪ ,‬פשוט שיש לקרוא במרכא ולא‬ ‫במתג )וכן הדפיס בתנ"ך ברויאר בכל התנ"ך(‪.‬‬ ‫יד ענין זה מבואר בגליון פרשת שמות הערה ט"ו‪.‬‬ ‫טו בניגון הטעמים המקובל יש נטיה להטעים את התביר בניגון מפסיק יותר‬ ‫מהטפחא‪ ,‬אך באמת הטעם טפחא הוא מפסיק יותר מהתביר‪ ,‬ויש להקפיד על הניגון‬ ‫המתאים בכל מקום של צירוף הטעמים תביר וטפחא‪ ,‬כי בהרבה מקומות זה משנה‬ ‫ומשבש את פירוש הענין‪.‬‬ ‫טז כמבואר בארוכה במאמר החטפים שחטף פתח זה הוא ניקוד מושאל הבא לסמן‬ ‫על שווא נע‪ ,‬ואינו חטף פתח ממש‪.‬‬ ‫יז ביומא נ"ב איתא‪ :‬איסי בן יהודה אומר חמש מקראות בתורה אין להן הכרע‪,‬‬ ‫שאת‪ ,‬משוקדים‪ ,‬מחר‪ ,‬ארור‪ ,‬וקם‪ .‬ו"משוקדים" הוא פסוק זה )ולעיל כ"ה ל"ד‬ ‫מופיע פסוק זהה‪ ,‬וגם לו אין הכרע‪ ,‬ומכיון שהם זהים‪ ,‬נמנו כפסוק אחד(‪.‬‬ ‫שׁקָּדִ ים‬ ‫אַר ָבּעָה ְג ִבעִים‪ְ ,‬מ ֻ‬ ‫והיינו‪ ,‬שאין הכרע האם הפיסוק הוא‪ :‬וּ ַבמְּנ ָֹרה ְ‬ ‫ַכּפְתּ ֶֹרי ָה וּפ ְָרחֶיהָ‪ .‬ופירושו שהיו במנורה ארבעה גביעים‪ ,‬והיו בה גם כפתורים‬ ‫שׁקָּדִ ים‪ַ ,‬כּפְתּ ֶֹרי ָה‬ ‫אַר ָבּעָה גְ ִבעִים ְמ ֻ‬ ‫ופרחים משוקדים‪ .‬או שהפיסוק הוא‪ :‬וּ ַבמְּנ ָֹרה ְ‬ ‫וּפ ְָרחֶיהָ‪ .‬ופירושו שהיו במנורה ארבעה גביעים משוקדים‪ ,‬והיו בה גם כפתורים‬ ‫ופרחים‪.‬‬ ‫כג נראה שיש סימני מחיקה של מונח‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫ל"ז ח'‪ :‬כְּרוּב־אֶ ָ ֤חד ‪) /‬כּ ְ֨רוּב א ָ ֶ֤חד(‬ ‫במקף – בכתבי היד‪ :‬ט"ב ט"ג ט"ד ט"ו‪ ,‬ס"א ס"ג ס"ד ס"ח ס"ט‬ ‫ס"י סי"א סי"ב סי"ג סי"ד‪ ,‬א"ב א"י‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬רוו"ה‪ ,‬קסוטו‪,‬‬ ‫קורן‪ ,‬ברויאר‪ ~ .‬וכן הוא בעין הקורא‪.‬‬ ‫בקדמא – בכתבי היד‪ :‬ט"ה ט"ח‪ ,‬ס"ה ס"ז סט"ז סי"ז‪ ,‬א"א א"ג א"ד‬ ‫א"ה א"ו א"ז א"ט‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬לטריס‪ ,‬גינצבורג‪.‬‬ ‫ֽישׁ־אישׁ ִמ ְמּלַאכ ְ֖תּוֹ ‪ִ ) /‬א֥ישׁ ִא֛ישׁ(‬ ‫ל"ו ד'‪ִ :‬א‬ ‫ִ֥‬ ‫במקף מרכא – בכתבי היד‪ :‬ט"ב ט"ג ט"ד ט"ה ט"ו ט"ח‪ ,‬ס"א ס"ב‬ ‫ס"ג ס"ד ס"ה ס"ו ס"ז ס"ט ס"י סי"א סי"ב סי"ד סט"ו סי"ז‪ ,‬א"ג‬ ‫א"ד א"ה א"ו א"ט א"י‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬מק"ג‪ ,‬רא"פ‪ ,‬לטריס‪,‬‬ ‫גינצבורגכד‪ ,‬קסוטו‪ ,‬ברויאר‪ ~ .‬וכן הוא בעין הקורא בשם מקצת‬ ‫הספרים‪.‬‬ ‫כה‬ ‫במרכא תביר – בכתבי היד‪ :‬סי"ג סט"ז‪ ~ .‬ובדפוסים‪ :‬רוו"ה‪,‬‬ ‫קורן‪ ~ .‬וכן הוא בעין הקורא בשם רוב הספרים‪.‬‬ ‫כד כן הוא בנוסח הפנים‪ ,‬ובגליון כתב שבספרים אחרים מוטעם ֥איש ֛איש‪.‬‬ ‫כה אמנם‪ ,‬הוא מטעים דרגא תביר‪ ,‬משום שדרכו שמשרת התביר תמיד יהיה דרגא‪,‬‬ ‫ולא ישרתו המרכא‪ ,‬אף כאשר אין תנועה ביניהם )ובענין הכלל המקובל בזה‪ ,‬עיין‬ ‫בגליון פרשת שמות הערה נ"ב(‪.‬‬ ‫‪3‬‬