ה תיאורים החזותיים של הנגב והמדבר הם בעלי מסורת ארוכה באמנות הישראלית וכמה מבכירי האמנים יצרו פסלים וציורים בהשראת הנגב. מסורת מבוססת אחרת ,זו של הצילום ,נמשכת [הקדמה] דליה מנור אוצרת התערוכה מאז המאה התשע־עשרה עם בואם של צלמים אירופאים לתעד את ארץ הקודש ועד לפעילותם של צלמים ישראלים בשירות המפעל הציוני. לעתים קרובות מכילים הייצוגים של הנגב עמדה כפולה כלפי מרחבי הנוף הפתוח :מצד אחד אלו “נופי בראשית“ קדמוניים וטהורים שרוח המקרא שורה עליהם .מצד שני זו “שממה“ שיש לכבשה; שטחים ריקים שהם בבחינת פוטנציאל לפיתוח כלכלי .הפנטזיה האכזוטית על הנגב כמרחב קדום שיש לשמר אותו לצד אידיאולוגיה התיישבותית של צמיחה מהוות עד היום חלק מן השיח על הדרום. אולם לנגב יש גם היבטים נוספים ,פחות חשופים – בין אם אלה מערות מסתור טבעיות או אתרים מיכל רובנר בחוץ 1991 הדפס כרומוגני ארכיאולוגיים נידחים ובין אם אלה מחנות צבא ומעצר ,שטחי אש ,מפעלים נטושים או אוכלוסיות שוליים. התערוכה “רוח דרומית“ מציגה מבחר מבטים על הדרום מעשרים השנים האחרונות ביצירתם של 11אמנים ישראלים בולטים .האמנים ,ילידי שנות החמישים ,השישים והשבעים ,בהם ילידי האזור ותושביו בעבר ,ברובם מתגוררים ויוצרים במרכז הארץ .עבור חלקם נופי הנגב מהווים מוקד משיכה קבוע אליו הם חוזרים שוב ושוב מתוך עניין וסקרנות אסתטית .מעבר להיקסמות התיירותית ההתבוננות שלהם מודעת להיבטים תרבותיים ,היסטוריים ופוליטיים של המקום ולא פחות מכך ,להיסטוריה ולמוסכמות של תיאורי הנגב ,במיוחד בצילום .אך מבטם לעולם אינו תיעודי גרידא והתגליות מובילות לפיתוח שפה צורנית ייחודית ,לעתים תוך התפרקות הדימוי עד כדי הפשטה. “רוח דרומית“ יותר משהיא תערוכה “על אודות“ הנגב היא הזמנה לכוון את המבט אל הרוחב והעומק; אל המוכר שנראה לפתע זר; אל היופי הצרוף המסתיר שרידים של כאב; אל פני השטח ומרחבי שמיים; אל אפשרויות של אור ומצבים גלעד אופיר מפעל תעשיה בנגב 1996 הדפסת דיו דיגיטלית על נייר של צל .אולי יותר מכל חבל ארץ אחר בישראל מציע הנגב אתגרים אמנותיים שבהם האידיאולוגי והאסתטי ,הסמלי והצורני, משתלבים ומפרשים זה את זה. ק ו האופק הוא העיקרון המרכזי המגדיר קומפוזיציה של נוף .המפגש בין שמיים וארץ הופך בקסם האשליה האופטית לקו הנמתח מקצה אל קצה במסגרת התמונה .הפשטות [קומה עליונה חדר ]1 אופק /בית הגרפית של אותו “מקום“ שכלל אינו קיים מחוץ לחוויה החושית ,ובמיוחד האופקיות השטוחה של נופי הנגב מושכת אמנים רבים להתמקד באותו “קו“ ובמה שניצב לפניו או ממש עליו. לעתים קרובות זהו בית – קבוע או ארעי ,מתוכנן או מאולתר :אוהל בדואי עשוי מחומרים שהושלכו ולוקטו בשטח (גלעד אופיר) ,מאהל צבאי במחנה זמני (“מחנה רעים“ שהוקם לצורך ההתנתקות בסדרה של רועי קופר “מצבי מלחמה“) ,או בית בודד שזהותו אינה ברורה אך הוא בעל צורת בית מובהקת (מיכל רובנר) .היחסים הצורניים בין המבנים הללו לבין הנוף הפתוח והממדים התרבותיים והפוליטיים ,הנלווים בהכרח למושגים כמו “בית“ או “מחנה“ ,הם יעד לחקירה אמנותית. רועי קופר מתוך הסדרה :מצבי מלחמה 2006 הדפס צבע בסדרת “מצבי מלחמה“ מדגיש רועי קופר את הסימטריה שבין משטחי הכחול והירוק ,בין שמיים וארץ .על קו האופק ,החוצה את התמונה לרוחבה ,מבצבצים במרחק סימני ההתיישבות/ התנתקות ,מבנים צבאיים עוטים צבע לבן של שלום .הנוף הפסטורלי המוריק ,שטוח ורחב ידיים כציור הולנדי ,מתעתע בשלווה שהוא מעורר ,שכן הוא כולא בתוכו עדות ,שהיא גלויה אך מורחקת וכמעט לא נראית ,למציאות כאובה ומסוכסכת .בצילומיו הרבים מהנגב קופר מאתר לא פעם סימנים ,לעתים רק שרידים ,לפעילות שצדדיה האפלים מוסתרים ,כמו בסדרת צילומיו ממחנה המעצר קציעות (“אנסר“). גלעד אופיר ,המצלם בנגב במשך שנים רבות, עוקב אחר הצד המבני והפיסולי של צורות בניה שונות ,ובכלל זה ארכיטקטורה עממית .אוהל בדואי העשוי מרשת הסוואה לטנקים משקף דלות קשה ,אך גם המצאה ויצירתיות; ויותר מכל – את נקודות המפגש הבלתי צפויות בין שוכני הנגב. לעומת הספציפיות של דימויים אלה ,הבית בסדרת העבודות “בחוץ“ של מיכל רובנר הופך לצללית ,לאבטיפוס של בית ,מוכר אך גם חסר רועי קופר מתוך הסדרה :אנסר 2003 הדפס צבע זהות .צילום פולרואיד של ּפחֹון בדואי נטוש בצפון הנגב טופל בסטודיו באמצעות צילום מחדש ,הגדלות ותוספת צבע ,ואלה מקנים לתמונות איכות כמעט ציורית .במשך כשנתיים היא שבה לצלם את הבית בעונות השונות ויצרה סדרה גדולה של דימויים שההבדלים ביניהם דקים אך משמעותיים .ככל שהבית בתמונה מטושטש ומעורפל כך הוא נעשה יותר “בית“ גלעד אופיר ללא כותרת מתוך ׳מעשים וימים׳ 2006 צילום צבע ,הדפסת למבדה כמושג ,על הזכרונות והרגשות הנלווים אליו. ואילו הצילום ,כמסמך וכעדות למציאות ממשית, הולך ומתמוסס. גסטון צבי איצקוביץ סדום (כניסה) 2010 הדפסת פיגמנט דיגיטלית ה יפוכו של המבט אל האופק הרחוק הוא המבט כלפי מטה אל תצורות הסלעים ,גושי אדמה ובורות ,צמחים וסימנים שונים על פני הקרקע .במבט מלמעלה נחשפים פרטים רבים אך גם אובד קנה המידה; המרחב נעלם ,נקודת [קומה עליונה חדר ]2 התצפית לא ברורה ופני שטח נעשים מופשטים. צילום /ציור /פיסול בציוריו של גלעד אפרת משמש הצילום נקודת מוצא לעבודתו .לעתים קרובות אלו צילומים שהתפרסמו ומצויים ברשות הרבים ואפרת “מתרגם“ בציירו מתוך התבוננות בהם. רשמי האור והצל החזקים בציוריו – הד למקור הצילומי – הם תוצאה של טכניקת ציור איטית ותהליך של חשיפה :הציור מתחיל ממשטח כהה שמכסה שכבות צבע בהירות .אלה נחשפות בהדרגה באמצעות פעולות ניגוב של הצבע הכהה .נופי מדבר ואתרים ארכיאולוגיים במבט אווירי הם בין הנושאים שאפרת ,יליד באר שבע, מתעניין בהם מאז שנות התשעים. גלעד אפרת נגב 2009 I שמן על בד גסטון צבי איצקוביץ ,שגדל בבאר שבע ,מתבונן לא רק כלפי מטה אל פני האדמה ,אלא גם הרחק אל ההיסטוריה של האזור .הנסיעה בנגב היא לדבריו כמו מסע בזמן; בתוך זמן קצר מגיעים לנוף אחר ולשכבת זמן אחרת .הניגודים של גווני השחור ,הלבן והאפור בצילום המערה האלכסונים על רקע החול הלבן משווה למתקני בסדום מעצימים את המסתורין והחושניות של הפלדה איכות אסתטית ,המזוהה עם האמנות המקום ,האפוף הוד ואווירה של סיפורי המקרא. והאדריכלות המודרנית ולא כל כך עם מפעלי לעומתו ,הצילום של אתר ארכיאולוגי (תל באר פוספטים .מפעל “צין“ נסגר שנתיים לאחר ביצוע שבע) הנשלט על ידי האפור העדין ,החד־גוני הצילומים מה שמוסיף להם ,בדיעבד ,גם תפקיד כמעט ,מציע חזרה כפולה אל העבר :הן במבט של מזכרת מזמנים שחלפו. על שרידים מוחשיים של חיים אנושיים במקום הזה בזמנים רחוקים; והן בהתחקות אחר נוסח התיעוד הצילומי של ארכיאולוגיה ,שהיה רווח בעבר הקרוב יותר וייעודו היה לא רק מדעי אלא גם אידיאולוגי. שרידי עבר ממשיכים להצטבר על אדמת הנגב, עדות לחזון הציוני של פיתוח .אך המבט של אוהד מטלון במתקן חקלאי שיצא מכלל שימוש ונותר בשדה אינו תיעודי :על ידי הכפלה של הדימוי ועיבוד דיגיטלי שלו הוא מקנה לאוביקט מראה מופשט של פיסול קווי בחלל .התוצאה, הקרובה אל הרישום ואל הפיסול יותר מאשר אל אוהד מטלון ללא כותרת 2010 הדפסת פיגמנט ארכיבית נגטיב-פוזיטיב הצילום המסורתי ,מעלה הרהורים על טבעו של המעשה הצילומי ועל אפשרויות ההתבוננות בו. הקונסטרוקציה הפיסולית של מפעל התעשיה מובלטת בסדרה מוקדמת של גלעד אופיר, המוצגת כאן לראשונה .הדינמיות של הקווים מ פעל נטוש בעיירת הפיתוח אופקים הפך לאתר גרפיטי מיוחד במינו – קירות עליהם נפגשים רישומים וכתובות של אנשי המקום, יהודים ובדואים .פנטזיות ארוטיות והד לפעילות [קומה עליונה חדר ]3 רשמים מקומיים צבאית באזור של טנקים ומסוקים; שרבוט גס לצד רישום מלומד של צייר אלמוני – כל אלה מתערבבים זה בזה כסוג של יצירה קולקטיבית. צילומיו המטופלים של יוסף ז‘וזף דדון ,תושב העיירה ,מקנה להם אופי מעודן של תחריט או רישום .המפעל הריק מופיע גם בסרט הווידיאו של דדון “אופקים“ (מוצג בקומת הקרקע) כאתר ממנו יוצאת חבורה של בני נוער למסע מוזר בנוף. המפגש בין רישום וצילום מקבל ביטוי מקורי בעבודותיו של חאדר ושאח ,תושב רהט .הוא משתמש בתהליכים כימיים על גבי נייר צילום כדי לבצע רישום חופשי ,כשהתוצאה ,לפחות מן הבחינה הטכנית ,היא תצלום .עיבוד התמונה יוסף ז‘וזף דדון 2009 Horizons–Fragments II מתוך סדרה בת 12צילומים בסרט הווידיאו של איתן בוגנים מקנה לצילום מראה של סרט אנימציה מצויר .הדבר מרחיק אותו מן הריאליזם ויוצר מרחב מדומיין שבו מתרחשת מעין עלילת מתח קולנועית על רקע נוף של מערבונים .בסופו מתגלה הסרט כ“פרסומת“ למטוס מתוצרת “מפעל בוגנים“ בדימונה .במציאות“ ,סוּפר דימונה“ הוא אכן שמו חאדר ושאח יהודה פלדמן ,משאבי שדה 2004 חומר כימי על נייר צילום איתן בוגנים סּופר דימונה 2006 HK 36 סרט וידיאו 4:30דקות של מטוס אמיתי ,ללא כל קשר לעיר הולדתו של האמן שבה גם צולם הסרט. ה מציאות האנושית בנגב מזמנת ,מטבע הדברים ,פוטנציאל סיפורי על אוכלוסיות מהגרים ,אשר מבקשות לשמר מורשת תרבותית של ארצות המוצא .פבל וולברג ,יליד לנינגרד [קומת קרקע] אנשים /מרחבים שגדל בבאר שבע ,מתבונן אל פנים דירת שיכון. סממני הטעם בעיצוב הבית מיובאים מן הצפון הרוסי ,תוך מאמץ להתגונן מפני האור החריף ומפני נוף השיכונים שמסביב .בתמונת נוף פבל וולברג באר שבע 2010 הדפסת פלוטר מדברי פתוח של שרון יערי מתגלה בעומק תופעה תרבותית מפתיעה :ספורט הקריקט הבריטי ,שהופץ ברחבי האימפריה ,הגיע לארץ באמצעות קהילת עולי הודו שהמירו את מגרש הדשא בחולות דימונה .סימן מובהק לשמירה חאדר ושאח ג‘והר 2007 חומר כימי על נייר צילום על מסורת ועל זהות במציאות משתנה היא צורת הלבוש .זו בולטת במיוחד אצל נשים בדואיות המופיעות כצלליות בצילומו של וולברג וברישומיו של ושאח .עם זאת ,המבט של האמנים הוא לאו דוקא אתנוגרפי .רוחב היריעה הקולנועי כמעט והאפקט של השהיית הרגע בצילומיו של יערי; וחדות הפרטים, הקומפוזיציה והצבע של וולברג מזמינים את הצופה להרהור נוסף על הצילום כ“סיפור“ וכחוויה חזותית עוצמתית. צילומיהם המבוימים והמטופלים של רועי קופר ואיתן בוגנים ,המוצגים כאן ,מפגישים את שרון יערי שדרות 1999 הדפס צבע הדמות האנושית עם המרחב באופן המבליט את היותם של הצילומים קודם כל “תמונה“ שהאמן ראה בעיני רוחו עוד בטרם היתה לתצלום .מרחבי החולות והאור של הדרום אינם בגדר “מקום“ או הנושא של עבודות אלה אלא הם משמשים גירוי למעשה האמנות עצמו ,בדומה לעבודות רבות בתערוכה זו. איתן בוגנים השנים המוקדמות מס‘ 2009 6 הדפס למבדה עיצוב והפקה :ארט פלוס ירושלים משתתפים בתערוכה: גלעד אופיר גסטון צבי איצקוביץ גלעד אפרת איתן בוגנים יוסף ז‘וזף דדון פבל וולברג חאדר ושאח שרון יערי מוזיאון הנגב לאמנות | מדריך התערוכה | 30.7.2011-14.4.2011 אוהד מטלון רועי קופר מיכל רובנר יוסף ז‘וזף דדון ,אופקים ,2010סרט וידיאו רוח דרומית מבטים על הנגב באמנות ישראלית עכשווית מוזיאון הנגב לאמנות | רח‘ העצמאות 60באר שבע | טל08-6993535 .
© Copyright 2024