גליון מס` 458 ערש“ק פרשת ”תרומה“, א` באדר תשע“ה
ערש“ק פרשת ”תרומה“ ,א' באדר תשע“ה צ ד ק ה ה טו ב ה ביו ה ת ר רבי זרח אייצליץ זצ"ל מגדולי התלמידי חכמים של העיר פראג ,נפל לעת זקנתו ממעמדו הכלכלי וירד מנכסיו פלאים, עד כי רבו נושיו .בלב כבד נכנס להשיח את דאגתו לפני רבי יחזקאל לנדוי זיע"א רבה של פראג בעל הספר המפורסם לשם ולתהילה "הנודע ביהודה" .באותם ימים התכונן הנודע ביהודה לאחד מנשואי ילדיו, ובארון שבביתו היו מוצנעים שלושת אלפי דינרים לצורך הנישואין .כשסיפר רבי זרח על מצבו הקשה ,שאלו הנודע ביהודה מהו הסכום לו הוא זקוק בכדי לשלם לנושים ולהשאר במעמדו ובכבודו .נקב רבי זרח בסך של שלושת אלפי דינרים .מיד ללא שהות קם הנודע ביהודה ומבלי לספר דבר, פתח ורוקן את התיבה ומסר את כל הסכום לרבי זרח .ימים מספר לאחר מכן ,ניגשה הרבנית לארון ופחד וחרדה מילאו את ליבה הארון הריק .היא ניגשה לבעלה והואגילה לה שהלווה את המעות לאדם בטוח. לא הרפתה הרבנית והפצירה בו שיגלה לה. כששמעה הרבנית את שם הלווה ,צעקה מרה שהרי הדבר גלוי ומפורסם בכל העיר שמצבו של רבי זרח בכי רע ורבו נושיו. הנודע ביהודה הרגיעה ואמר לה שרבי זרח ירא שמים ובודאי שישלם בזמן .יום הנישואין הלך וקרב והנודה ביהודה היה מעורב בפסק דין בקשר לעזבון עצום של גביר שנפטר .היורשים החליטו על דעת עצמם לתת לנודה ביהודה" :מעלת פסק" בסך שלושת אלפי דינרים ,כשהגיעה פסק לבדו ,כפה לרבנית ואמר :החוב של רבי זרח ,נפרע בשלמות ,עד ההחלטה האחרונה" .נמצאים אנו בפרשת תרומה, והרבה אינם מודעים לדבר שהלוואה היא בדרגת הצדקה הגבוהה ביותר וכפסק השו"ע )יו"ד סי' רמט סע' נ( .נרבה בגמחי"ם של הלוואות וכיוצא בהם ונראה ישועות! 17:09 16:54 16:59 17:14 18:08 18:07 18:07 18:09 18:43 18:47 18:45 18:48 הפטרה :וה' נתן חוכמה גליון מס‘ 458 מדברי ראש הישיבה מו"ר הרה"ג יוסף מוגרבי שליט"א זה שלוש שנים תמימות מאז עלתה נשמתו הטהורה של רבנו הקוה"ט זיע"א בסערה השמימה ,מני אז נסתלקו עוד רבים מזקני הדור ,צדיקים וחסידים והעולם עדין עובר שינויים ,טלטלות ותמורות .יום רודף יום ולמרות הכל הזכרונות והגעגועים צורבים את הלבבות" ...מי יתנני ירחי קדם" ,היא זעקת הכיסופין שרבים זועקים חרישית ממעמקי הנשמה ,פתאום מתחילים אנו להבין דברים שנרמזו או נאמרו כלאחר יד .יודעים להעריך את ה"לוקסוס" בו חיינו כאשר היינו מגיעים ,פורקים את החבילות ומניחים את המטען הכבד על שולחנו של רבנו זיע"א ויוצאים בלב שקט ובוטח. והוא ששיג ושיח לו בעליונים ,שידד מערכות ופעל ישועות ,למען הכלל והפרט מעל לגדר הטבע ובעוד נרו רושף גיצי אש נתבשרנו אודות מחלתו עד שכבתה השלהבת באותו יום מר ונמהר ז' באדר תשע"ב יום פטירת משה רעיא מהימנא .בפרשתנו אנו מוצאים את ציווי ה' לבנות משכן" .ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ,ורש"י מפרש "לי" -לשמי .כל מי שהכיר את רבנו הקוה"ט זיע"א ראה בפועל איך שכל מעשיו היו מיוחדים לי -לשמי בלתי לה' לבדו .דומני עמוד התווך בעבודת רבנו הקוה"ט זיע"א היה קיום דברי זקינו הקדוש רבי אהרון לייב מפרמישלאן זיע"א" :אל לו ליהודי לרצות להגיע לדרגה כלשהי בעולם הזה ,אף לא להיות יהודי ירא ושלם כי רצון זה נחשב לרצון עצמי ושוב היא איננה תכלית השלמות רק התכלית היא לרצות לעשות את רצון הבורא ברוך הוא" .דבר זה שמענוהו השכם וערב וכלשונו הטהורה" :אני חייל ,אין לי רצונות ואין לי שאיפות רק לקיים את רצונו יתברך" .ראינו גם ראינו נגדיות בלתי מובנת ,מחד פיקחות ועירנות חדה כתער ומאידך תמימות מופלגת בכל ענין גשמי ,ושוב ,מחד השגות נעלות בשמי שמים .נהירין לו שבילי רקיעא כשבילי מתא ומאידך כזו פשטות ועממיות ואפילו בקרב פשוטי העם ,מאידך דרישות גבוהות וחריפות ,תביעות לעליה במעלה הקדושה והטהרה ולעומת זאת אהבה גדולה לכל אשר בשם ישראל יכונה .ויהיה הוא איך שיהיה .ושוב אתה מוצא התלהבות דקדושה ושלהבת אש בשעות תפילה ובעריכות השלחן הטהור ובשאר עידנא דרעווא ומאידך הצטנעות וכיסוי של הסתר בתוך הסתר ולכאורה הדברים דורשים הסבר .אך המעמיק זוכה ומבחין באיזה חבל דק המחבר את הכל .זהו סוד של "בלתי לה' לבדו" .המעשים המכוונים לשמים ,זאת ועוד שלדעת התנא רבי מאיר שמו של האדם יש בו משמעות והשם יעקב הוא כנגד מידת התפארת שהיא המידה המשלבת את האהבה ואת היראה כאחד אע"פ היותם שני ניגודים קיצוניים מאין כמותם ומידת האמת היא המאחדת אותם בבחינת תתן אמת ליעקב. ואומנם ...טעות נפוצה היא בקרב בני האדם כאילו הצדיקים מקבלים את השגותיהם "במתנה" וכאילו לא עמלו עליהם ולמעשה במציאות הדבר הפוך לגמרי ,אדרבא ואדרבא כל ימיהם הם עמלים לכותת את עצמם ולשעבד את רצונותיהם לכבוד הבורא יתברך ,והיה רגיל הסבא קדישא הרה"ק רבי מאיר מקרעטשניף זיע"א לומר שחז"ל בגמרא )סנהדרין קו (.אמרו רחמנא "ליבא בעי" ולא "מוחא בעי" כי השי"ת רוצה את הרצונות שמקורם בלב ,את זה תיתן להשי"ת! והוסיף בנו הרה"ק רבי אליעזר זאב זיע"א ואמר" :אני שהיה לי אב גדול כל כך וסב גדול כל כך ובכל זאת כמה קשה עלי עבודתך יתברך ומה יענו פשוטי העם?" .לאור הדברים האלו נקל להבין מדוע בכל עת ובכל זמן ראינו אצל רבנו הקוה"ט זיע"א יגיעה רבה ,יגיעת בשר ונפש כמו מתחיל הוא כל פעם מההתחלה את כל סדר העבודה כשהוא בוחל בנהמא דכיסופא ואינו מחפש "הנחות" ,דורש הוא מעצמו ואינו מתפשר על קוצו של יו"ד .סיפר לי בנו הרה"צ ר' שמעלקא שליט"א כי בבוקר שלאחר הניתוח בראש רצה רבנו זיע"א ללכת למקווה ובודאי שהדבר לא היה שייך כלל ועיקר וניסה להסבירו שיש מושג של שליחות והוא ילך "שליח" בעבורו ,וכ"ק רבינו זיע"א נענה ואמר שהוא מכיר את "הפטנטים" האלו ורצונו ללכת בעצמו עד שהסבירו לו הצוות הרפואי את חומרת העניין ,מי מאיתנו היה חושב על חומרות וחסידות במצב שכזה ,זוכר אני שכשחזר רבנו הקוה"ט זיע"א מהניתוח הראשון ביום ח' ניסן תשס"ח וזכיתי להתלוות אליו מבית החולים לביתו וראיתי את הסבל והכאב שהיו מנת חלקו .בקושי הלך! עקב בצד אגודל כפשוטו! ובהגיעו לקריה נאמנה במקום להיכנס לביתו לנוח .ביקש הוא לעלות לבית הכנסת! מי שלא ראה את נשיכות השפתיים ואת הכאב החרישי לא יוכל להבין! וכמה שניסו להניאו הרי עוד כמה שעות תפילת מנחה וכו' אך הוא בשלו! עולה מדרגה או שתיים ונח .וחוזר חלילה ,וכך טיפס ועלה במסירות נוראה לגובה של כמה קומות וכשהגיע ,מבהיל ונורא הוד היה המראה איך הסתער והתרפק על ארון הקודש ,חיבק ונישק את הפרוכת ,ובחזרתו כשנח מעט אמר לי" :לא מבינים אותי ,כבר כמה ימים לא ראיתי בית כנסת וארון קודש ,ואיך זה העלה אל ביתי?" מי יכול להבין מושגים שכאלה? מבלי לקטרג חלילה! כמה אנשים בריאים וחזקים מאתנו מוכנים לוותר על מקווה לפני תפילה או על תפילה במנין? מה פלא אם כן ששמעו בקולו של רבנו זיע"א בשמים כאשר הוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים? דין הניא להו שנתקיים בו מאמרם ז"ל )אבות ב,ד( "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" .אחר שעקר הוא לגמרי מעצמו כל מושג של רצון עצמי וביטל את כל ישותו בעבור רצון הבורא ברוך הוא ,השתעבד הטבע ועימו כל צבא השמים כולו לרצון קודשו ולכל מאמר היוצא מפיו לישועתן של ישראל כאשר עיננו ראו ואוזננו שמעו בכל עת וזמן. חז"ל אומרים גזרה על המת שישתכח מן הלב לאחר י"ב חודש ,אך נראה שבכל יום לא רק שרבנו זיע"א לא נשכח מן הלב אלא נעשה חסר יותר ויותר .אך חזקה עלינו צוואתו להמשיך בדרכו ובמעשיו הטובים אשר הם נר לרגלינו ואור לנתיבותינו .ויהי רצון שיעמוד בתפילה עבורנו יחד עכב"ב ובעבור אנ"ש ובעד כל קהילתנו הקדושה יח"ו אשר אותה טיפח וגידל ואהב ,וממכון שבתו ימליץ טוב בעדנו לשמירה עליונה והמשך סייעתא דשמיא וחסדים גלויים וכל טוב סלה לעד אכי"ר. "ועשו לי מקדש ,ושכנתי בתוכם" )כה,ח( פירש הרב "מי מנוחות" ,הגאון רבי רפאל ברדוגו זצ"ל ממקנס שבמרוקו :חז"ל אמרו ש"הדורש אל המתים" זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה .וכשהיה רבי עקיבא מגיע למקרה זה ,היה בוכה ואומר :אם מי שמרעיב כדי שתשרה עליו רוח טומאה ,היא שורה עליו – מי שמתאמץ כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה שיזכה למלוא חופניים טהרה מן השמיים! ועל כך נרמז כאן" :ועשו לי מקדש" ,אם אדם יעשה את שלו ויתאמץ – אזי "ושכנתי בתוכם", הקב"ה ישרה עליו שכינתו! )מעיין השבוע( "ועשו לי מקדש ,ושכנתי בתוכם" )כה ,ח( פירש הגאון רבי דוד נחמיאש זצ"ל בספרו "מחנה דן" ,שהקדוש ברוך הוא מצהיר בכאן שהוא מוכן ומזומן להשרות שכינתו בינינו ולשכון בתוכנו ממש ,בקרב ולב כל יהודי ויהודי – והשראת השכינה פירושה ברכה ומאור פנים ,שלווה ואושר ,חיים ובריאות ,כל טוב ברוחניות ובגשמיות – אך זאת בתנאי קודם למעשה" :ועשו לי מקדש" ,אם האדם ינהג בקדושה, כלומר ישמור על גדרי הצניעות וטהרת המשפחה ,שהרי נאמר" :ולא יראה בך ערוות דבר – ושב מאחריך" ,אין השכינה שורה במקום פריצות וטומאה! "ועשו לי מקדש – ושכנתי בתוכם" .נמלא אנו את חלקנו ,בשמירת גדרי הקדושה ,והקדוש ברוך הוא יבוא ויברכנו! )מעיין השבוע( "ועשו לי מקדש ,ושכנתי בתוכם" )כה,ח( רבינו בחיי זצ"ל כתב ,שיש בתיבת "ושכנתי" רמז למניין השנים שעמדו הבית הראשון והבית השני .שהבית הראשון עמד ת"י שנים ,כמנין ושכנת"י בתוכם, וזהו" :ושכנתי" -ושכן ת"י .והבית השני עמד ת"כ שנים ,וזהו "ושכנתי" ,אותיות: ושני – ת"כ. )מעיין השבוע( "וכן תעשו" )כה,ט( לדורות )רש"י( .כתב השפת אמת זצ"ל: אם אך תהיה לבני ישראל תשוקה אמיתית לבנות בית בשביל התגלות השכינה, יכולים הם להשיג זאת ,ואם אינם זוכים לכך הרי זה סימן ,שעדיין לא הגיעו לידי התשוקה הראויה וההתנדבות הנכונה. מעשה שהיה בזמן האר"י הקדוש זצ"ל ,שאחד מהאנוסים בא מפורטוגל לצפת .ומיד בבואו לצפת ,הזדמן לו לבוא לדרשתו של הרב ,שדרש מענין לחם הפנים שהיה במקדש מדי שבת בשבתו. הרב נאנח בדרשתו והצטער מאוד ,ואמר שעכשיו אין לנו דבר מוכן כדי שיכול השפע גם על הבלתי מוכן .אותו אנוס ששמע את הדבר הלך בתום לבבו לביתו ,וציוה את אשתו שבכל יום שישי תכין לו שתי ככרות לחם מנופה שלש עשרה פעמים ,ושיהיה נילוש בטהרה ובכל מיני יפוי ,ונאפה טוב בתנור שבבית לפי שרצונו להקריבו לפני היכל ה' כפי שהיה במקדש .אשתו מילאה את הבקשה בצייתנות, ומידי יום שישי היתה אופה את הככרות ,ובעלה היה מוליכם לבית הכנסת ,ומתפלל ומתחנן לפני השם יתברך שיקבלם ברצון טוב ויאכל אותם ,ובתום התפילה היה מניח את הככרות בהיכל והולך לו ,והשמש היה בא ולוקח כל יום שישי את שתי הככרות מבלי לדרוש ולחקור מהיכן באו ומי הביאם ,והיה אוכל ושמח בהם הוא ובני ביתו .לערב היה אותו אנוס שב לבית הכנסת ,וכיון שלא היה מוצא את הככרות ,היה שמח שמחה רבה בלבו ,והיה אומר לאשתו שהשם יתברך לא בזה ענות עני ,וקיבל את הככרות ואכלם בעודם חמים וטריים ,ולכן אמר לה שצריכה היא להמשיך ולעשות נחת רוח להשם יתברך ,וכן היה אשתו אפתה לו בכל שבוע .והנה באחד מערבי השבתות ,בא הרב לבית הכנסת וניצב על הבימה כדי להתכונן לדרשה שאמור הוא לשאת מחרת ביום שבת קודש. והנה האיש ההוא בא כמנהגו הטוב עם הככרות ,התקרב אל היכל הקודש ,והתחיל לשטוח את דברי תחינותיו כנהוג ,בלי שהרגיש שהרב עומד על הבימה .הרב עקב אחרי מעשה האנוס ,וראה ושמע את כל מה שהאיש דיבר ועשה ,וחרה לו מאוד על כך וגער לפיכך אמרו חכמינו" :כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו" – שכן אילו היה קיים רצון אמיתי לבנין בית המקדש ,היה באמת "נבנה בימיו"... )מעינה של תורה( "וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו" )כה ,יא( יש לפרש בדרך רמז ,כי הנה אמרו רבותינו בתלמוד )שבת קלג" :(:זה א-לי ואנוהו" – התנאה לפניו במצוות .עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה וספר תורה נאה ,וכתוב בו לשמו בדיו נאה ובקולמוס נאה ,בלבלר אומן ,וכורכו בשיראין נאין .נמצינו למדים שחובה קדושה מוטלת על האדם לייפות את המצוה ,ולהדר אותה .ואולם כוונת האדם צריכה להיות לשם שמים ,ולא כדי להתפאר בפני הבריות .וזהו שאמר הכתוב" :וצפית אותו זהב טהור" – עליך לצפות את המצוה בזהב טהור ,דהיינו להדר ולשבח ולייפות את המצוה ,אבל "מבית ומחוץ תצפנו" – צריך שגם בבית דהיינו בפנימיות של האדם כוונתו תהיה לשם שמים ,בנוסף לציפוי מבחוץ כלפי אחרים... )תורת הפרשה( בו ואמר לו :שוטה כמותך! וכי האלוקים שלנו אוכל ושותה? בודאי שהשמש לקח את זה ,ואתה בתמימותך חושב שהשם יתברך לוקח. ודע לך שזה עוון גדול לייחס גשמיות להשם יתברך .לא הספיק הרב לסיים את דברי גערתו ,ואל בית הכנסת נכנס השמש כהרגלו מידי שבוע לקחת את הככרות ...מיד פנה הרב לשמש ואמר לו: תן תודה לאיש הזה ,שמביא לך מידי יום שישי שתי ככרות לחם טריות ...ואכן השמש אמר לו תודה ללא בושה או מבוכה .כששמע האנוס דברים אלו התחיל לבכות בדמעות שליש ,ואמר לרב שימחל לו שטעה ולא הבין את דרשתו בענין לחם הפנים ,וחשב לעשות מצוה ,ולבסוף לא עשה אלא עבירה .עודנו בוכה בדמעות שליש ,ואל בית הכנסת נכנס שליח מיוחד מאת האר"י הקדוש, ואמר לרב בשם האר"י :שוב לביתך ואמור לבני משפחתך כי ביום המחר ,באותה שעה שהתכוננת לדרוש את דרשתך בבית הכנסת - מות תמות! כבר הוכרז על כך למעלה בשמים! הרב נבהל למשמע הבשורה הרעה והלך מיד אל האר"י הקדוש שיאמר לו מה פשעו ומה חטאתו? השיבו האר"י :כיון שביטלת נחת רוח שהיתה להשם יתברך ,לכן נגזר עליך גזירת מוות ,שמיום שחרב בית המקדש לא נגרמה למלכו של עולם נחת רוח ,כפי שגרמו לו מעשיו התמימים של האנוס הזה ,כשהביא את שתי הלחם וחשב לתומו שהשם יתברך יקבלם ,וכיום שבטלת אותו מלהביאם ,נגזרה עליך מיתה מבלי כל פתח של תקווה להצלה .עצוב ומתייסר שב הרב לביתו להודיע לבני משפחתו את דברי האר"י הקדוש ואכן ביום המחרת הוא יום שבת קודש -בשעה שאמור היה לדרוש בבית הכנסת,השיב הרב את נשמתו ליוצרה ,כפי שאמר לו האר"י הקדוש. )תורת הפרשה( ישועה -המקבל על עצמו ללמוד בכל יום שתי הלכות לשון הרע מספר ה"חפץ חיים" ,יראה ישועות ונפלאות בביתו. ישועה -העוסק בקביעות באחד הפירושים על התורה ,או במשנה או בגמרא וכדומה ,יזכה שמחבר הפירוש ימליץ טוב בעדו ,לעורר עליו ישועה ,הצלה ורחמים. )סגולות רבותינו( רצונך שזוגתך תכבד אותך? גם את רוצה? המתכון לפניכם! רבינו הגה"ק רבי יוסף חיים זיע"א בעל הבן איש חי ,מספר בספרו חסדי אבות :מעשה בעשיר אחד שהיו כל בני עירו מכבדים אותו מחמת רוב עושרו ,אבל הוא לא היה נוהג לכבד אנשים ,ואינו מדבר עימהם בדרך כבוד ואינו נזהר בכבודם ,אינו קם בפני נכבדים וחשובים ,ולא משיב להם שלום בדרך כבוד .היה בעירו עשיר אחר שלא היה כל כך עשיר כמוהו .הלה היה נזהר בכבודם של הבריות ,קם לפני הנכבדים ומדבר עם כל אדם בסבר פנים יפות ,ונוהג עימהם מנהג דרך ארץ .ויהי היום ,ואותו עשיר הראשון הכניס את בנו לחופה ,ועשה סעודה גדולה לכל אנשי עירו כיד המלך .בתוך המסיבה קם העשיר ונכנס לחדר צדדי, שינה מלבושו ושם עטיפה על פניו באופן שלא יהיה ניכר לשום אדם ,והלך בהחבא באחת הפינות לשמוע מה המסובים מדברים ביניהם ,כטוב ליבם ביין .שמע הוא שהיו המסובים מדברים זה אל זה בענין הוצאות החתונה .ואמר אחד לחבירו" :בכמה אתה מעריך סך ההוצאה שהוציא זה הגאה על משתה בנו?" ,ענהו חבירו" :כך וכך" .הלך לפינה אחרת ,ושמע אחד שואל לחבירו: "מה תחשוב בדעתך סך ההוצאה שהוציא זה העשיר הרע על משתה בנו?" ...וכך שמע מכמה אנשים שמכנים אותו בכינויי גנאי וחרפה ,וחרה לעשיר בליבו על כך מאוד .לאחר זמן מה ,עשה גם העשיר השני שהיה מכבד את הבריות ,חתונה לבנו ,והזמין את כל אנשי העיר וכן את העשיר הראשון גם כן הזמין ,אך הוא לא הלך מפני גאוותו .אומנם אחר שעברו שתי שעות ,קם והחליף בגדיו ,התעטף והלך לבית המשתה של אותו עשיר באופן שאין אדם מכירו מי הוא .והלך באחת הפינות מאחורי הספסלים לשמוע מה הדברים שמדברים האורחים ביניהם .שמע שאחד אומר לחבירו" :בכמה אתה מעריך סך ההוצאה שהוציא העשיר הטוב הזה בשביל חתונת בנו?" ,והלך עוד ושמע אורחים אחרים משוחחים זה עם זה ומכנים אותו "עשיר נכבד" ,וזה קוראו "אדם יקר" ,וזה קוראו "אדם טוב ונחמד" ,ואז התמלא חימה ובא אל ביתו סר וזעף .שאלה אותו אשתו :מה קרה לך? ענה לה :לפני זמן קצר עשינו חתונה לבננו ,והוצאנו יותר מחמש מאות דינרי זהב ,וכך וכך שמעתי מספרים ,זה קורא לי "גאה" ,השני "רע" וכן הלאה .ופלוני העשיר אשר לא הוציא הוצאות יותר ממאה זהובים ,מכבדים אותו ומעריצים שמו אף שלא בפניו ,זה קוראו "נכבד" ,זה "יקר" וזה "טוב" .והרי עולם הפוך ראיתי ,ולא אזעף?! השיבה אשתו :דבר זה מידך בא לך ואתה הגורם ,מפני שאין אתה זהיר בכבודם של בני אדם ומזלזל בכבודם .על כן ,אף על פי שתראה שמכבדים אותך ,דע שכל זה הוא רק כלפי חוץ ,אבל שלא בפניך מזלזלים בך .אבל זה העשיר ,אף על פי שאינו מגיע לחצי עושרך ולא הוציא הוצאות כדי רבע משלך .ברם ,היות והוא מכבד את הבריות – הם יכבדוהו גם שלא בפניו ,כי הכבוד שעושים לו בפניו הוא אמיתי. וזו האמת כי למעשה המכבד – יכובד .לעולם לא יתכן שבעל יזלזל בזוגתו ויקבל כנגד "כבוד והדר" וכן להיפך ,ננסה לשנות כיוון – לכבד ולייקר את בן/בת הזוג ,וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. עולם הזה? לא הרבה!! יעקב אבינו אומר לעשו )בראשית לג ,יא(: "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלקים וכי יש לי כל" .וכותב בספר עלי שור :מי שיש בו יראת שמים ,שם ליבו ודעתו על העולם, אבל הוא נזהר מלאהוב אותו ,והוא שונה מבני כל האומות אשר במרכז חייהם עומד העולם, ועל כן הם אוהבים אותו לבלי היפרד ממנו אף לרגע .במרכז חייו של הכלל ישראל עומד הבורא יתברך ,וה"עולם" אינו אלא מקום גילוי כבודו יתברך .על כן כל האהבה מכוונת אליו יתברך. אהבת העולם מהווה מחיצה עבה בין האדם לבין בוראו .לכן הננו בודקים כל צעד בחיינו אם לא הדמיון בעוכרנו ואם לא כבוד העולם או עושרו קוסמים לנו ,ונברח מכל סממני החיצוניות עד הקצה .יעקב אבינו לא ביקש אלא "לחם לאכול ובגד ללבוש" ,ודוקא הוא העיד על עצמו" :כי חנני אלקים וכי יש לי כל" – כל סיפוקי .וזה מטפח על פניו של עשו שהתרברב לומר "יש לי רב" – יותר ויותר מכדי צרכי )רש"י(. דומני שכאשר גדלנו כילדים בדור שלא היה השפע כל כך מצוי ,מצינו ילדים מחונכים יותר, היה יותר כיבוד אב ואם ,דודים ומורים ,ואילו היום כאשר השפע מצוי ,נדיר למצוא דוגמת הדור הקודם ומדוע? ריבוי השפע גורם למרוד, לרצות ולכעוס כשאין .מעשי אבות סימן לבנים, עולם הזה הוא טוב ,אך גם בכל דבר טוב צריך לדעת את המינון .תרכיז הוא טעים אך עם הרבה מים ,אם ניקח כוס מלא תרכיז ואפילו הטעים ביותר ,הרי שנחנק מהטעם ...צריכים עולם הזה וצריכים גם להרעיף זאת על הילדים אך במינון הנכון ,הילד צריך לשמוע גם "לא" ,וככל שנרבה לעשות זאת בחוכמה ובתבונה מתוך אהבה ,נרויח לנו בזה ובבא. הרה"ק רבי יחזקאל לוינשטיין אומר :עיקר עבודת האמונה היא" :וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא האלוקים בשמיים ממעל וכו' אין עוד". הרה"ק רבי מנחם מנדל מקוצק אומר :בשום פנים לא הייתי רוצה לעבוד אלוהים כזה ,שדרכיו יהיו מובנים על פי שכלו של ילוד אשה. הרה"ק רבי נחמן מברסלב אומר :עיקר האמונה היא בלב וצריכים לעמול שתתפשט בכל האיברים. הרה"ק רב מרדכי אומר :בלי הקדוש ברוך הוא אי אפשר לעבוד את מפתן הבית ,ועם הקדוש ברוך הוא -אפשר לבקוע את הים. )פתגמים נבחרים( . על כן יאמרו המושלים -משל ונמשל עבודה עצומה השקיע ה"חפץ חיים" בחיבורו "משנה ברורה" .ימים ולילות עמל ויגע על כל סעיף ,ועם כל אמונתו בדברי חכמים ,לא סמך על ציטוטים בשם פוסקים ,אלא עיין בעצמו במקורות ,בדק וחקר בדקדוק רב ומתוך יגיעה עצומה כל שיטה ,החל בסוגיות התלמוד ועד לאחרוני הפוסקים .בנו הגאון ,ר' ליב זצ"ל ,שעזר לאביו בחלק מסוים מעבודתו ,העיר לו פעם כמתלונן ,שספק רב ,אם הלומדים בספר ידעו כמה עמל ויגיעה וכוחות עצומים הושקעו בכל סעיף וסעיף .אמר לו ה"חפץ חיים" ,אמשול לך משל ,בני .בודאי ,נזדמן לך לראות כיצד סוללים מסילת ברזל .מאות פועלים עובדים ,פעמים במשך שנה ויותר מזה ,עבודה מפרכת ,וכשהזמן אץ להם ,עובדים אף בלילות ,בקור ובגשם ,עד שסוללים כמה עשרות פרסאות .והנה בא אדם אחד ,ראה את הפועלים בעמלם הקשה במשך זמן ארוך מאוד ותמה עליהם :מה העבודה הזאת לכם? לשם מה העמל ,היגע והממון הרב ההולך ונפסד כאן? צחקו לו העוסקים בדבר ואמרו: "אי לך שעיניך רואות ,ומוחך אינו תופס את סוף העניין הנכבד הזה. כאשר תסתיים העבודה ,ותיסלל הדרך בשביל הרכבת ,ייסעו בה אנשים מתוך הרחבה ,בנחת ,מוגנים מפני הגשמים ,הקור והסופות. הרכבת תגמא ברגעים מהלכו של אדם ביום שלם .אז תבין ,כי כדאי היה להשקיע ממון הרבה ועבודה רבה כדי לסלול את הדרך בשביל הרכבת לטובת האנשים" .כך גם בעניננו .אומנם משקעים אנו כוחות ומאמצים מרובים מאוד בעבודה הזו ,יום ולילה אינם מספיקים לנו כדי להגיע למטרתנו הנכספת .אולם ,אם ירצה השם, כשנזכה לברך על המוגמר ,ובני ישראל ילמדו ברצון בשולחן ערוך, שהכנו להם ,בדרך הקלה והברורה ,שסללנו לפניהם ,כדי שיגיעו מהר למטרתם – הינו ידיעת ההלכה על בוריה ללא ספקות וללא לבטים – על ידי כך יגבר הרצון ללמוד הלכות ,הרי יתגדל ויתקדש שמו יתברך וכבודו .כדי להגיע למטרה זו כדאי להשקיע עמל רב וכל הכח שיש לנו ,אף על פי שמקצתם לא ידעו ,מה רבה וקשה היתה העבודה בסלילת הדרך הזו. אם היו באים אנשים מכובדים להציע לפלוני לקנות בית גדול ,או חצר ובה בית ,ומבטיחים לו שעל ידי רכישת הבית ,או החצר ,יעלה מעלה מעלה ויגיע לעושר ,ודאי שפלוני זה היה מתייחס לעצתם ברצינות .לא כל שכן אם אנשים אלה נמנים עם המפורסמים בכל העולם ,לאנשים נאמנים ובקיאים בעניני בתים וחצרות ,ואותו פלוני מכירם היטב ,ויודע כי מדבריהם לא יפול צרור ארצה ,לא היה נשאר בליבו שום ספק ,כי אומנם עסק טוב יש ברכישת הבית. על אחת כמה וכמה אם המציע הוא ראש וראשון לכל הסוחרים בעולם ,והוא עצמו מהלל ומשבח את הקניה הזו ,האם יש ספק בכך, כי אותו פלוני ימהר ככל האפשר לרכוש את הבית המוצע ,אף אם הרכישה תעלה לו בכמה אלפי רובלים? פתי יהיה האיש הזה ,אם יאמר לאחר ההצעה הזו לא ,לא אקנה את הבית ,משום שרכישת בית גדול כזה וההשקעה של סכום כה גדול ,אינה יאה לי ,אלא לגבירים ושועי ארץ ,אלא להיפך ,הוא ישמח מאוד ,שעלה בידו להסתפח לחברת העשירים .היצר הרע בא אצל האדם וטוען :מה לך להיות צדיק וחסיד יותר מפלוני ופלוני ,שהם עשירים יותר ממך ואינם נותנים צדקה כלל .כל שכן אתה ,שאינך מגיע אליהם בממון ובנכסים ,אינך חייב להפריש צדקה .אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו ,הרי כל גדולי עולם באו והעידו על הצדקה והחסד ,שהם עסק מעשיר מאוד מאוד .אברהם אבינו ,עליו השלום ,מידתו היתה מידת החסד .שלמה המלך אמר בחוכמתו )משלי כא,כא(" :רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד" .מי לנו גדול מעדים ידועי שם אלה המעידים ,שהרודף צדקה וחסד ,יגיע לו כל הטוב האמור בפסוק הנ"ל .ולא עוד ,אלא שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הסכים, כי ,אומנם ,עסק הצדקה והחסד ברכה מרובה בו ,ואמר על אברהם אבינו ,עליו השלום) ,בראשית יח,יט(" :כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט" .אם כן ,האם יש עסק טוב מזה? )משלי החפץ חיים( אל תיקרי הליכות אלא הלכות בתפילת מנחה לאחר שאמר וידוי וי"ג מדות ואחרי "רחום וחנון" וגו' יאמר נפילת אפים .וצריך לאומרה כשהוא יושב .ובשעת הדחק אפשר לומר נפילת אפים כשהוא עומד. ונפילת אפים היא )למנהג הספרדים( מזמור "לדוד אליך ה' נפשי אשא". לאחר מזמור "לדוד אליך ה' נפשי אשא", אומרים "אבינו מלכנו אבינו אתה ,אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה" וכו' ,והיא תפילה ותחינה נוראה. אין אומרים "נפילת אפים" בלילה ,וכן אין אומרים י"ג מדות בלילה .ומכל מקום רשאים לאומרם במנחה אף אחר שקיעת החמה בתוך שלוש עשרה דקות וחצי מזמן שקיעת החמה )בשעות זמניות( שהוא זמן בין השמשות ,ואין להחמיר בזה כלל. אלו ימים שאין אומרים בהם וידוי ונפילת אפים :ראשי חודשים ,מי"א תשרי עד סוף החודש ,שמונת ימי חנוכה ,ט"ו בשבט ,פורים יום י"ד וט"ו ,בשנה מעוברת גם י"ד וט"ו של אדר א' ,כל חודש ניסן ,י"ד אייר )פסח שני(, ל"ג בעומר ,מראש חודש סיון עד י"ב לחודש ועד בכלל ,תשעה באב ,ט"ו באב ,ערב ראש השנה ,ערב כיפור. בכל יום שאין אומרים בו תחנון ,אין אומרים תחנון גם במנחה ביום שלפניו ,חוץ מערב ראש השנה וערב יום הכיפורים ,שאף על פי שאין אומרים בהם תחנון אפילו בשחרית ,אבל במנחה שלפניהם )דהיינו בתפילת מנחה ביום כ"ח באלול וביום ח' בתשרי( אומרים תחנון. כאמור לעיל אין אומרים תחנון בי"ד אייר שהוא פסח שני .אבל במנחה של ערב פסח שני )י"ג אייר( אומרים תחנון .ויש שכתבו שמנהג הספרדים שלא לומר תחנון במנחה של ערב פסח שני .וכן נוהגים בתוניס ובג'רבא שלא לומר תחנון. אין אומרים תחנון כשמתפללים בבית החתן ,או כשהחתן בא לבית הכנסת בכל שבעת ימי המשתה ,שמשום שמצוה לשמוח עימו ,השמחה נמשכת לכל הנלווים אליו. אף על פי שבשחרית של יום החופה ,הדין הוא שגם אם הקידושין והחופה נערכים בו ביום לפני שקיעת החמה ,אומרים וידוי ונפילת אפים) ,כיון שעדיין אין תורת חתן עליו( ,מכל מקום במנחה כשהיא סמוכה לחופה ,ובפרט כשהיא במזמוטי חתן וכלה ,אין לומר וידוי ונפילת אפים. המתפללים עם החתן תפילת מנחה של תענית ציבור ,יש להקל שלא לומר וידוי ונפילת אפים במנין שבו מתפלל החתן. כשיש מילה בבית הכנסת ,ועדין מונח שם כיסא של אליהו הנביא והפרוכת שעליו, אין אומרים תחנון גם במנחה ,אפילו אם אחד מבעלי הברית לא נמצאים שם ,כיון שהארת הקדושה של מצות המילה חופפת על המקום ההוא עד הלילה. אם אחד מבעלי הברית דהיינו אבי הבן או המוהל או הסנדק נמצאים בבית הכנסת ביום המילה ,אף על פי שהמילה נעשית בבית ,כל הציבור שמתפללים עם אחד מבעלי הברית פטורים מלומר תחנון ,שיום טוב שלהם הוא. ודין זה הוא גם אם המילה נערכה בבוקר, ואחד מבעלי הברית נמצא בתפילת מנחה, כל הציבור פטורים מלומר תחנון .אבל אם מאחרים את הברית עד סמוך למנחה ,יש לומר תחנון בשחרית )פרט לשלשה בעלי הברית שלא יאמרו תחנון( ,ורק בתפילת מנחה הסמוכה לברית ,אין לומר תחנון. ביום שחל פדיון הבן ,ומתפללים מנחה באולם בזמן סעודת פדיון הבן ,אין אומרים תחנון. נהגו שלא לומר תחנון כשיש בבית הכנסת חתן בר מצוה שמלאו לו שלוש עשרה שנה ויום אחד באותו יום ,דהיינו ביום הולדתו, והמנהג ישר ונכון ,ויש להם על מה שיסמכו. וכשמתפללים מנחה באולם בזמן סעודת בר מצוה ,אין אומרים תחנון. כשעושים סעודת סיום מסכת סמוך למנחה ,והמסיים והמוזמנים לסעודה מתפללים מנחה לפני הסעודה ,פטורים הם מלומר תחנון בתפילת מנחה. נוהגים שלא לומר תחנון במנחה ביום הכנסת ספר תורה הנערכת לאחר מנחה. ואותם שנהגו שלא לומר תחנון שבוע שלם או ארבעים יום מיום הכנסתו ,אין להם על מה שיסמכו. אין הנשים חייבות לומר לאחר תפילת שמונה עשרה וידוי ונפילת אפים ,וכן המנהג שאין הנשים אומרות וידוי ונפילת אפים .ועל כל פנים אישה שמתפללת בביתה ורוצה לומר, לא תאמר י"ג מידות שלאחר וידוי אלא בניגון של טעמי המקרא. )התפילה והלכותיה( עלון זה מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של עיר וקדיש שקדשוהו משמים כמלאך ה' וכבעל כנפים ,רכב ישראל ושר הפרשים, כאחד התרשישים ,ממשפחת רם מגזע ומן השרשים ,הוד והדר ,בקדש נאדר ,עמוד צלותהון דישראל ,אלוף מגדיאל ,קדוש יעקב ארי במסתרים ,עובד ה' בתכלית בכל איברים ,מדקדק בהנהגותיו כמלאכים דוהרים ,ותפילותיו וברכותיו מבקיעות שערים ,פניו מאירים ,ציס"ע אבינו רוענו חיות נפשנו כ"ק מרן רבינו הקוה"ט רבי יעקב יששכר בער רוזנבוים זצוקלל"ה בן הרה"ק רבי חיים מרדכי מנדבורנה זיע"א.
© Copyright 2024