פרשת ויקרא - הרב יוסף מוגרבי שליט"א

‫‘‬
‫ערש”ק פרשת “ויקרא”‪ ,‬ה’ באדר ב’ תשע”ד‬
‫גליון מס ‪410‬‬
‫המוסר מהעוף‬
‫הרבה דברים מופלאים היו בבית המקדש‪ .‬אחת‬
‫העבודות שהיתה באותו בית מקודש היתה‬
‫הקרבת הקטורת‪ .‬אחת המטרות של הקטרת‬
‫הקטורת היתה להפיץ ריחות נעימים של בושם‬
‫להגדיל את כבוד ויקר הבית‪ .‬העיר יריחו‬
‫נקראה כך על שם ריח הקטורת הנעים שהיה‬
‫מגיע עד אליה! אחרי הקדמה זאת צריכים אנו‬
‫להבין מדוע התירה תורתינו הקדושה להקטיר‬
‫עוף עם נוצותיו בבית המקדש‪ ,‬דבר שגורם לריח‬
‫כלל לא נעים? אלא שהעניין הוא כך‪ :‬מי מקריב‬
‫עוף? עני מחוסר היכולת‪ .‬אם היו מורטים את‬
‫הנוצות והכנפיים וקוצצים את הראש והרגליים‪,‬‬
‫מה כבר היה נשאר להקרבה מאותו עוף קטנטן?‬
‫כמעט ולא כלום‪ .‬איזו עוגמת נפש היתה לאותו‬
‫עני שצמצם מלחמו וקנה עוף להקריבו לכבוד‬
‫השם יתברך‪ ,‬ואותו עני רואה שקורבנו כמעט‬
‫ואינו נראה והוא טפל לעומת כל קורבנות‬
‫הבהמות האחרים שהקריבו על גבי המזבח‪.‬‬
‫כדי למנוע את עלבונו וצערו של אותו עני מסכן‪,‬‬
‫התירה התורה הקדושה להקריב את כל העוף‪.‬‬
‫עדיף שיהיה ריח לא טוב וחוסר נעימות זמנית‬
‫והכל כדי לא לפגוע ולצער את אותו עני‪ .‬יתירה‬
‫מזאת‪ ,‬תורתינו הקדושה כותבת ומעידה שאותו‬
‫קורבן עוף‪ ,‬נחשב ונעשה ריח ניחוח לה' כריח‬
‫החלב והכליות‪ ,‬כי את הלב הקב"ה מבקש‪ ,‬את‬
‫הרצון הטוב‪ ,‬ואם כל יכולתך להביא רק עוף או‬
‫גוזל‪ ,‬אל תמנע מלהביא‪ ,‬אל תחשוש מריח רע‪,‬‬
‫כי קורבן זה עולה לפניו יתברך ומקובל ומרוצה‬
‫במרום‪ .‬אחים ואחיות יקרים‪ ,‬למדנו שני דברים‬
‫חשובים‪ .‬כמה צריך להמנע בכל היכולת מלצער‬
‫ומלפגוע בכל אדם‪ ,‬וכמה כל מעשה ופעולה‬
‫אפילו הקטנים ביותר אבל הנעשים בכל הלב‬
‫והכוונה‪ ,‬בכל היכולת ולשם שמים‪ ,‬מקובלים‬
‫ועושים את פעולתם במרומים!‬
‫‪17:21‬‬
‫‪17:06‬‬
‫‪17:11‬‬
‫ב"ש ‪17:23‬‬
‫‪1 8:20‬‬
‫‪18:19‬‬
‫‪18:20‬‬
‫‪18:21‬‬
‫הפטרת השבוע‪:‬‬
‫"עם זו יצרתי"‬
‫‪18:56‬‬
‫‪18:59‬‬
‫‪18:57‬‬
‫‪18:59‬‬
‫מדברי מו”ר עט”ר ראש הישיבה הרה”ג‬
‫יוסף מוגרבי שליט”א‬
‫“ויקרא אל משה”‬
‫מובא במדרש (ויקרא רבה א‪,‬ו) "משל למלך שציוה את עבדו ואמר לו בנה‬
‫לי פלטין‪ ,‬על כל דבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של המלך וכו'‪ .‬לימים‬
‫נכנס המלך לתוך הפלטין‪ ,‬על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב‬
‫עליו‪ .‬אמר כל הכבוד הזה עשה לי עבדי זה ואני בפנים והוא בחוץ? קיראו‬
‫לו שיכנס לפני ולפנים‪ ,‬כך בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה לי משכן‪ ,‬על כל‬
‫דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר ציוה ה' את משה‪ .‬אמר הקב"ה‬
‫כל הכבוד הזה עשה לי משה‪ ,‬ואני בפנים והוא בחוץ? קיראו לו שיכנס לפני‬
‫ולפנים‪ ,‬ולכך נאמר "ויקרא ה' אל משה"‪ .‬משה רבינו בחיר הרועים‪ ,‬עשה כל‬
‫פעולה ופעולה "כאשר ציוה ה' את משה"‪ ,‬ולא זאת אלא גם תלה אותה בזכות‬
‫הקב"ה‪ ,‬כל הדברים הגדולים שעשיתי ושאני עושה הכל בזכות ה'‪ ,‬ה' עשה‬
‫הכל‪ ,‬הוא ציוה אותי ואני רק השליח‪ .‬אדם צריך לחיות את הידיעה שהדברים‬
‫לא נעשים בזכות עצמו אלא בזכות הקב"ה‪ ,‬ובלעדיו לא היו הדברים נעשים‬
‫כלל‪ .‬דומני שמדרש זה הולם את דמותו של כ"ק מרן רבינו הקוה"ט ציס"ע‬
‫אדמו"ר מנדבורנה זצוקללה"ה וזיע"א שהשבוע יחול יומא דהילולא השני‬
‫שלו‪ .‬אותו צדיק וקדוש אשר לא כהתה עינו ולא נס לחה אף משמת היה‬
‫דמות של עבד ה' בכל רמ"ח איברים ושס"ה גידים‪ ,‬לא היתה פעולה אם אינה‬
‫בלתי לה' לבדו‪ ,‬לא היתה תפילה שלא זעק מקירות ליבו על גלות השכינה‪,‬‬
‫כמה בכה באמירת "ומהר לגאלינו ותבנה בית מקדשינו במהרה בימינו"‪ .‬כמה‬
‫הצטער בצערן של ישראל‪ ,‬כמה קידש שמו יתברך בעולם‪ ,‬וכאשר באו אנשים‬
‫למאות ולאלפים להודות לו על הישועה אשר פקדה את מעונם ברפואות‬
‫וזיווגים‪ ,‬זש"ק וישועות גדולות מעל לגדר הטבע‪ ,‬תמיד הצביע כלפי מעלה‪,‬‬
‫הן הכל ממנו יתברך ונחנו מה? תבע ודרש התעלות מעל מושגי החומר‪ ,‬לקבל‬
‫קבלות גדולות בלימוד ובעבודת התפילה‪ ,‬במידות ובעבודת הקדושה‪ ,‬והכל‬
‫לכבוד הבורא יתברך ומטעם זה זכה שהכניסו השי"ת לפני ולפנים‪ ,‬ראינו‬
‫זאת בעינינו וחווינו זאת על בשרינו‪ .‬ידענו שעומדים אנו במחיצת מלאך‬
‫ושרף אשר בגופו נמצא עימנו אך נשמתו כחד מן קמאי‪ .‬אשרי העין ראתה‬
‫כל אלה אך עתה כאשר רבינו הקוה"ט זיע"א נסע למנוחות ואותנו עזב‬
‫לאנחות‪ ,‬חובה עלינו לקיים את אשר ביקש בצוואתו הקדושה‪ ,‬להרבות‬
‫בלימוד התורה ובשיעורים‪ .‬להתחזק בשמירת המצוות ובפרט בדרך‬
‫אשר הנחיל לנו באהבת ה' ואהבת ישראל ובזכות זאת יעמוד הוא‬
‫בתפילה מתחת כסא הכבוד בעבור כלל ישראל ובעבור קהילתינו‬
‫הקדושה שהיתה בבת עינו‪ ,‬ובעבור כל אנ"ש המסתופפים בצילנו‪,‬‬
‫לזכות לברכה והצלחה ושמירה עליונה‪ ,‬ובקרוב ממש לביאת‬
‫משיח צדקינו‪ ,‬אמן‪.‬‬
‫“והפשיט העולה ונתח אותה לנתחיה”‬
‫(א‪,‬ו)‬
‫כתב ה"ערבי נחל" בשם הה"מ מזלוטשוב זצ"ל‪:‬‬
‫מי שסבור שהוא מחונן במעלות טובות וחושש‬
‫פן יגיע בגלל זה לכלל גאווה‪ ,‬הרי העצה היעוצה‬
‫לכך היא‪ ,‬שינתח את כל מעשיו ומעלותיו‬
‫הטובים לנתחים נתחים ויעביר אותם תחת‬
‫שבט הביקורת‪ ,‬כי אז יווכח לראות שעדיין‬
‫רחוקים מעשיו מן השלימות וכי המעלות אינן‬
‫מעלות כלל ועיקר‪" ...‬והפשיט את העולה" ‪-‬‬
‫אם רוצה אדם להפשיט מעל עצמו את הגאות‬
‫העלולה להתעורר בקרבו בסברו שכבר הירבה‬
‫והגדיל לעשות‪ ,‬הרי "ונתח אותה לנתחיה" ‪-‬‬
‫ינתח את מעלותיו ויעיין בהן היטב‪ ,‬כי אז‬
‫יווכח לראות שאין לו במה להתגאות‪...‬‬
‫(מעינה של תורה)‬
‫“מנחת ביכורים לה’‪ ,‬אביב קלוי‬
‫באש גרש כרמל” (ב‪,‬יד)‬
‫פירש רבינו האברבנאל זצ"ל‪ :‬האביב‪ ,‬הם‬
‫ימי האביב של האדם‪ ,‬ימי הנעורים‪ .‬ואז עליו‬
‫להקריב מנחת ביכורים לה'‪ ,‬להיכנס לעבודת‬
‫ה'‪ .‬ימי הנעורים הם תקופה של "קלוי באש"‪,‬‬
‫תפיסה וחום‪ ,‬ויש לרסן את התסיסה‪ ,‬לשבר‬
‫מטעמים לשבת‬
‫את היצר הרע‪ ,‬בבחינת "גרש" שפירושו שבירה‬
‫מעטה‪ ,‬ולא טחינה עד דק‪ ,‬כלומר‪ ,‬ריסון‬
‫והגבלה!‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫“ונפש כי תחטא בשגגה” (ד‪,‬ב)‬
‫הרב "בעלי ברית אברם" זצ"ל ביאר את עניין‬
‫הקורבן באופן נפלא‪ :‬העונש על עבירה‪ ,‬צריך‬
‫להיות במידה כנגד מידה‪ .‬הרוצח‪ ,‬למשל‪ ,‬קיפח‬
‫חיים ‪ -‬לכן עונשו במיתה‪ .‬אבל אם אדם חטא‬
‫בשוגג‪ ,‬בעבירה שיש בה עונש כרת ומיתה‪,‬‬
‫במה יענש? אי אפשר לגזור עליו עונש מוות‪,‬‬
‫שהרי העבירה נעשתה בשוגג‪ ,‬כלומר בלא‬
‫שכל ודעת‪ .‬לפיכך מצוה עליו התורה להקריב‬
‫תמורתו בהמה‪ ,‬שאף היא בלא שכל ודעת‪ ,‬והרי‬
‫זה עונש במידה כנגד מידה‪...‬‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫“נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות‬
‫ה’ אשר לא תעשינה” (ד‪,‬ב)‬
‫פירש רבינו האלשיך הקדוש זצ"ל‪ :‬האדם רגיל‬
‫להתייחס בסלחנות לחטא בשוגג‪ ,‬שהרי במה‬
‫הוא אשם‪ ,‬האדם מועד הוא לשגגות‪ .‬אבל עליו‬
‫לדעת‪ ,‬שהחטא בשוגג הוא תוצאה של חטאים‬
‫קודמים במזיד‪ ,‬ועבירה גררה עבירה‪ .‬שאם לא‬
‫כן‪ ,‬הרי אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה‬
‫אפילו לבהמתן של צדיקים‪ ,‬ורגלי חסידיו‬
‫ישמור‪ .‬וזהו‪" :‬נפש כי תחטא בשגגה"‪ ,‬כיצד זה‬
‫קרה? הרי זו תוצאה "מכל מצוות ה' אשר לא‬
‫תעשינה‪ ,‬ועשה אחת מהנה"‪...‬‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫“ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה‬
‫והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד‬
‫ונשא עוונו” (ה‪,‬א)‬
‫כתב בילקוט חמישאי‪ :‬מעיר כאן בעל "אלף‬
‫המגן"‪ ,‬הנה אמרו רבותינו בתלמוד (יומא כג‪:).‬‬
‫"כל המעביר על מידותיו ‪ -‬מעבירין לו על‬
‫כל פשעיו"‪ ,‬וזהו שרמז כאן הכתוב‪" :‬ונפש כי‬
‫תחטא"‪ ,‬מה תקנתו? ‪" -‬ושמעה קול אלה" ‪-‬‬
‫שמקללים ומבזים אותו‪" ,‬והוא עד או ראה או‬
‫ידע" ‪ -‬שברור לו הדבר שקיללו וביזו אותו‪,‬‬
‫"אם לא יגיד" ‪ -‬אם לא ישיב למחרפו דברים‬
‫קשים כגידין‪ ,‬ובולם פיו בשעת מריבה‪ ,‬אזי‬
‫"ונשא עוונו" ‪ -‬השם יתברך נושא לו וסולח‬
‫עוונו‪.‬‬
‫(תורת הפרשה)‬
‫מזקנים אתבונן ‪ -‬סיפורי צדיקים‬
‫בראשית פרשתינו עומד המדרש על ההבדל שבין נבואת משה רבינו‬
‫עליו השלום לנבואת נביאי אומות העולם‪ .‬גם כיום‪ ,‬שפסקה הנבואה‪,‬‬
‫סוד ה' ליראיו וניחונים הם ברוח הקודש שלא ניטלה מן החכמים‪.‬‬
‫מולא אג'א זצ"ל מיזד שבפרס‪ ,‬ידוע היה כבעל רוח הקודש‪ .‬פעם‬
‫ראה את אחד הפועלים שעבד אצלו בטוויית חוטים‪ ,‬ופניו נפולים‪.‬‬
‫פנה אליו ושאלו‪ ,‬מדוע נעצב אל ליבו‪ .‬אמר‪ ,‬שאביו עזב את העיר‬
‫לפני כשנה ולא הגיעה ממנה כל ידיעה‪ .‬הבין מולא אג'א לנפשו של‬
‫הפועל‪ .‬ניגש לקיר‪ ,‬השעין עליו את ראשו‪ ,‬ומלמל דבר מה לעצמו‪ .‬ואז‬
‫הזדקף‪ ,‬ניגש אל הפועל ואמר‪" :‬הסר דאגה מליבך! ביום שישי הקרוב‬
‫תקבלו ממנו מכתב בו יודיע ששלומו טוב‪ ,‬והוא מתעתד לשוב הביתה‬
‫בקרוב‪ .‬בשבוע שלאחר מכן יגיע לביתו בריא ושלם‪ ,‬פרט לעינו האחת‬
‫שהתעוורה במשך ימי המסע!"‪ .‬וכאשר אמר‪ ,‬כן היה‪ .‬בערב שבת קודש‬
‫הגיעה האיגרת‪ ,‬אות חיים ראשון מן האב‪ ,‬שלא שמע אודותיו מזה‬
‫כשנה‪ .‬האב הודיע כי שלומו טוב‪ ,‬והוא בדרכו לביתו‪ .‬בשבוע שלאחר‬
‫מכן הגיע האב ‪ -‬בריא ושלם‪ ,‬ועיוור בעינו האחת‪ ...‬ועל כך אמר דוד‬
‫המלך ע"ה‪" :‬סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם"!‬
‫כשהיה נגף בעם ישראל‪ ,‬רמז הבורא יתברך שהקרבת קורבנות בהר‬
‫המוריה תעצור את המגיפה‪ ,‬וכך היה‪ .‬אבל חז"ל גילו לנו‪ ,‬שבכוח‬
‫לימוד התורה לפעול מה שיכולים לפעול הקורבנות כולם‪ .‬נספר כיצד‬
‫פסקה מגיפה בכוח לימוד התורה‪ .‬כאשר הצדיק רבי מאיר אבוחצירא‬
‫זצ"ל ביקר בעיר פז באו גדולי העיר להקביל את פניו וסיפרו לו את‬
‫הסיפור הבא‪ .‬בשנת תר"נ השתוללה בעיר מגיפת כולירע‪ ,‬לא עלינו‪,‬‬
‫והפילה המוני חללים‪ .‬אותה עת ביקר בעיר סבו‪ ,‬הצדיק "אביר‬
‫יעקב" זצ"ל‪ ,‬והתארח בבית רבי יהודה שמש ז"ל‪ .‬גילו לו מן השמים‪,‬‬
‫שהמגיפה פרצה כתוצאה מקטרוג גדול‪ .‬דינים קשים מתוחים על‬
‫העיר וקשה לבטלם‪ .‬הועיל וכך‪ ,‬הורה הצדיק לבל יניחו לאיש לבוא‬
‫לפניו‪ .‬הוא הסתגר בביתו ועסק בעבודת הקודש‪ ,‬והמגיפה המשיכה‬
‫לעשות שמות בעיר‪ .‬רק על בית משפחת שמש פסחה‪ ,‬בזכות לימוד‬
‫התורה של הצדיק‪ .‬לבעלת הבית היתה חברה נאמנה‪ ,‬ולה בן יחיד‪.‬‬
‫והנה חלה בנה במחלה הנוראה שכל מי שנוגע בה לא החלים‪ .‬האם‪,‬‬
‫ברוב יאושה‪ ,‬התחננה בפני בעלת הבית שתניח לה להיכנס אל הצדיק‪.‬‬
‫לא עמד בה הכוח לסרב‪ ,‬והרשתה לה‪ .‬באה לפניו והתחננה בדמעות‬
‫שליש שיציל את בנה‪ .‬נכמרו רחמיו‪ ,‬והורה להביא בפניו את הילד‪.‬‬
‫הניח ידו הקדושה על ראשו‪ ,‬התפלל עליו ועיניו זולגות דמעות‪ .‬לאחר‬
‫מכן הבטיח לאם‪ ,‬שבנה יחלים‪ .‬האם נטלה אותו בזרועותיה ושבה‬
‫עימו לביתה‪ ,‬והנה ניכרו בו סימני התאוששות‪ .‬פרצה בקריאות שמחה‬
‫וגיל‪ ,‬ובני השכונה נאספו ובאו לראות על מה השמחה בעת עצב ואבל‬
‫ובהלה‪ .‬גילתה שהצדיק ריפא את בנה‪ .‬נרעשו כולם‪ ,‬והשמועה עשתה‬
‫לה כנפיים‪ .‬נקהלו רבני העיר‪ ,‬ובראשם ראש בית הדין הגאון רבי‬
‫אבנר צרפתי זצ"ל‪ ,‬נכנסו אל הצדיק‪ ,‬והעתירו לפניו לבטל את רוע‬
‫הגזירה‪ .‬נענה להם‪ ,‬וכתב קמיעות לתלות בכל כניסה ובכל מבוי בו‬
‫גרים יהודים‪ ,‬והמגיפה נעצרה‪ .‬וסיפר הצדיק רבי מאיר‪ ,‬שבעת ביקורו‬
‫בעיר‪ ,‬עוד התנוססו שם הקמיעות לשמירה ולזכרון הנס!‬
‫(מעיין השבוע)‬
‫והייתם לי סגולה‬
‫לזכות לזיווג ‪ -‬בסעודה שיש בה זימון‪ ,‬המזמן הוא סגולה לזיווג (הגר"ח קנייבסקי)‪.‬‬
‫לזכות לזיווג ‪ -‬סגולה לזיווג לומר קודם אלוקי נצור מזמור "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" וגו'‬
‫(תהלים פרק קכא)‪ ,‬ויאמרו בכוונה ויראה גדולה לכבודו של הקב"ה‪( .‬החיד"א‪ ,‬לשם ושבו ואחלמה‪ .‬הגרי"ש אליישיב‪.‬‬
‫הגרב"צ מוצפי)‪.‬‬
‫(סגולות רבותינו)‬
‫קדושת הגליון‬
‫על קדושת‬
‫לשמור על‬
‫נא לשמור‬
‫נא‬
‫הגליון‬
‫טעון גניזה‬
‫העלון טעון‬
‫העלון‬
‫גניזה‬
‫תעודד! אל תהרוס!‬
‫תקשיבו אחד לשני‬
‫בשיחה משותפת החובה הראשונה היא להאזין‪ ,‬שמיעה‪.‬‬
‫הכל מכירים בערכו של דיבור‪ .‬אך רבים מהם מעריכים‬
‫את הדיבור עד כדי ‪ -‬שמדברים ומדברים‪ ,‬ומפסיקים‬
‫לשמוע‪ ...‬כאשר מציינים את ערכו של האדם כ"מדבר"‬
‫"ויהי האדם לנפש חיה" ‪ -‬ביאר התרגום‪" :‬לרוח ממללא"‬
‫(בראשית ב‪,‬ז)‪ .‬התואר "מדבר" משמעותו ‪ -‬משוחח‪ ,‬ולא‬
‫מדבר חד צדדי שאינו שומע אחרים‪ .‬הדיבור והשיחה‬
‫מטרתו לרומם במידות‪ ,‬כי התקשורת הנכונה מצמיחה‬
‫את נפש האדם‪ ,‬וכתחליף לרוממות הזו אנו נוטלים את‬
‫ה"מדבר" ומשעבדים אותו לכל האגו האישי‪(...‬כאשר‬
‫האגו הוא המנווט‪ ,‬אז לא רק שלא שומעים‪ ,‬אלא‬
‫משמיעים בלהט ותובעים שהשני יאזין‪ ,‬יקבל‪ ,‬יתכופף‬
‫עד עפר‪ .‬שיקבלו את דבריו כתורה מסיני‪" :‬אני אדבר‬
‫ואת תשמעי ותקבלי את דברי! כי אישה כשרה עושה‬
‫רצון בעלה ואת הרי רוצה להיות אישה כשרה"‪ ...‬אז‬
‫בבקשה‪ ,‬תמלאי את כל משאלות ליבי לטובה ואם לא‪,‬‬
‫אבוא אל הרב ואכריז שאנו לא משתווים‪ ...‬כך נראים‬
‫הרבה בתים בישראל)‪ .‬שימו לב לדוגמא בפגישות בין‬
‫שני חברים‪ .‬ברוב השיחות ביניכם‪ ,‬אנו לא מאזינים‬
‫לשני ‪ -‬במטרה ורצון לרדת למשמעות דבריו‪ ,‬עומק‬
‫כוונתו ורצונו‪ .‬במקרה הטוב‪ ,‬עושים טובה שממתינים‬
‫בקוצר רוח עד שההוא יסיים לדבר‪ ,‬וכמי שאומר‪ :‬נו‪,‬‬
‫נו‪ ,‬תסיים כבר‪ ,‬אני ממתין‪ ...‬כל אחד עושה מאמצים‬
‫שישמעו רק אותו! ראובן רק פותח את הפה לדבר ‪-‬‬
‫ושמעון כבר בום בפנים ‪ -‬עונה לו תשובה! ואם תעיר‬
‫לו‪" :‬תן לגמור לדבר!"‪" .‬אה‪ ,‬סליחה‪ ,‬סליחה"‪ .‬ראובן‬
‫יאמר עוד שני משפטים‪ ,‬ושוב הוא בפנים! "אדוני‪,‬‬
‫תן לגמור לדבר!"‪ ,‬מבקש ראובן‪" .‬סליחה סליחה‪,‬‬
‫לא הבחנתי שהפרעתי"‪ ,‬מתנצל שמעון‪ .‬עוד שלושה‬
‫משפטים בום הוא בפנים‪ .‬מה זה? למה זה קורה? פשוט‬
‫מאוד‪ ,‬הוא חי עם התחושה שכאשר אני מדבר יש מה‬
‫לשמוע‪ ,‬אבל כשראובן מדבר‪ ,‬חבל על הזמן‪ ,‬אלו סתם‬
‫שטויות‪ ...‬כדאי שתשמעו אותי ‪ -‬מה אומר אדם חכם‪...‬‬
‫הקושי המרכזי בפגישות או כל שיחה בין אב לילדיו‪,‬‬
‫אם לילדיה‪ ,‬איש לאשתו וכו' היא השמיעה המלאה‬
‫ליושב ממולך‪ .‬מי שהשלים את עצמו בתיקון שמיעתו‪,‬‬
‫חסך בעיות רבות בחייו וזכה במעלה ששכרה בצידה‪.‬‬
‫כדאי להתבונן בדברים וליישמם בפועל והזוכה לזה‪,‬‬
‫אשריו‪.‬‬
‫סוד גלוי הוא‪ ,‬שאחד הדברים הבסיסיים בחינוך הוא‪ ,‬כוח‬
‫העידוד שהורים מעניקים לילדיהם‪ .‬רב כוחה של מחמאה‬
‫ואדירה השפעתה של הבעת קורת רוח מהתנהגותו של הילד‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬הורים לא מעטים מתלוננים שלמרות שהעניקו‬
‫לילדיהם עידוד רב‪ ,‬לא הגיעו לתוצאות המצופות‪ ,‬והתאכזבו‬
‫לגלות כי ילדיהם "דורכים במקום" למרות שפע המחמאות‪.‬‬
‫לו היו מפנים מעט מחשבה ומשחזרים בדרך "חשיבה ברברס"‬
‫את הילוכה של שיטת העידוד שלהם‪ ,‬היו מגלים‪ ,‬שפעמים‬
‫רבות היו פעולותיהם רק "מעין עידוד" או "כאילו מחמאה"‪,‬‬
‫ובעצם הוסתר בהם כוח הרס לא מועט‪ ,‬כמי שמסתירים‬
‫דינמיט בתוך שקית ממתקים תמימה למראה‪ ...‬בספר כבדהו‬
‫וחנכהו מספר‪ :‬היה אצלי פעם אב אחד‪ ,‬שדיבר על אותו עניין‪,‬‬
‫כשהוא מסכם בכאב‪" :‬אין לי מושג מדוע הילד לא קיבל את‬
‫העידוד כפשוטו‪ ,‬ומדוע הוא ממשיך לטעון שאני מדכא אותו‬
‫ולא מעריך אותו ואת מאמציו"‪ .‬ביקשתי מבן שיחי‪ ,‬שישלוף‬
‫מנבכי זכרונו מקרה‪ ,‬שבו שיבח את ילדו והחמיא לו‪ .‬האב‬
‫סיפק לי כדוגמא "מוחצת" את הסיפור הבא‪ :‬פעם אחת הגיע‬
‫הילד מן ה"חדר" והביא מבחן חשוב שבו קיבל ציון ‪ .85%‬כדי‬
‫ל"עודדו"‪ ,‬הוסיף לו האב ‪ -‬אחרי ה"פסק" שנתן לו על הציון‬
‫ה"נמוך" ‪ -‬כי זכה לכשרונות מעולים וכי התברך משמים‬
‫במתנה נהדרת של תפיסה טובה וזכרון מעולה‪" .‬אני יודע"‪,‬‬
‫סיכם האב‪" ,‬שיש לך ראש טוב ואתה יכול להצליח אם אתה‬
‫רוצה (לו היה מפסיק כאן את ה"מחמאה"שלו‪ ,‬לא נורא‪ ,‬אבל‬
‫היה לו סיום מוחץ למשפט "העידוד") הבעיה היא שאתה לא‬
‫מוכן להתאמץ כדי להצליח!"‪ ...‬התרשמתי מכנותו של האב‪,‬‬
‫שחשף בפני אותה צורת מחמאה ואת סוג העידוד שהעניק‬
‫לבנו‪ .‬לא היה קשה להסביר לו‪ ,‬היכן טעותו טמונה‪ :‬ילדים ‪-‬‬
‫כמבוגרים ‪ -‬יש להם שמיעה סלקטיבית‪ ,‬והם בוחרים להתמקד‬
‫בחלקי המסר שנראים להם כעיקר‪ .‬ולכן‪ ,‬כאשר העידוד נאמר‬
‫במשפטים של "כן‪ ,‬אבל‪ "...‬הם מתייחסים בעיקר למה שאחרי‬
‫ה"אבל‪ ."...‬מידת ההשפעה של המקרה המתואר לעיל‪ ,‬עלולה‬
‫להיות זהה‪ ,‬לכמות העידוד שישאב ילד מאביו‪ ,‬שיגיע בסוף‬
‫היום מן העבודה כשהוא רעב‪ ,‬עייף ומצוברח‪ ,‬ויפליא בו את‬
‫מכותיו‪ ,‬על שלא החזיר את הצעצועים למקומם וכדי לנקות‬
‫את מצפונו‪ ,‬יוסיף את המשפט הפילוסופי‪" :‬אני עושה זאת רק‬
‫לטובתך‪ ,‬כיון שאני אוהב אותך ומעריך אותך‪ ,‬כשאתה מתנהג‬
‫יפה‪ ."...‬יתכן שהאב יחפוץ ליצור את הרושם שהוא מעודד את‬
‫הילד‪ ,‬אבל גם ילד טיפש לא יקנה את זה‪ .‬הוא יבין בדיוק את‬
‫ההיפך‪ .‬בכל אופן‪ ,‬כך היינו מצפים מכל ילד שלא סובל מפיגור‬
‫שיכלי‪ .‬חובתינו לדעת שאנו מצווים לעודד‪ ,‬להחיות‪ ,‬לשמח את‬
‫ילדינו בלי להוסיף‪ :‬אבל‪ ...‬רק חבל‪ ...‬אילו היה‪ ...‬אנו נותנים‬
‫מילה טובה‪ ,‬נקודה! ללא תוספות אשר בכוחן להרוס‪ ,‬אם נשנה‬
‫את גישתינו נוכל להפוך תועלת לעתיד‪ ,‬וה' יעזרנו‪.‬‬
‫אמרי שפר‬
‫הבעל שם טוב הקדוש אומר‪" :‬החכם עיניו בראשו"‪ ,‬מסתכל בכל דבר בראשיתו ששם עיקר חיותו‪.‬‬
‫הרה"ק רבי יהודה הברצלוני אומר‪ :‬אין אדם מגיע לחוכמה בבת אחת ואין באה לאדם מעצמה‪ ,‬אלא אחרי טורח ובקשה‪ ,‬עמל ויגיעה‪.‬‬
‫הרה"ק רבי משה חיים אפרים מסדילקוב אומר‪" :‬איזהו חכם ‪ -‬הלומד מכל אדם" (אבות ד‪,‬א) ‪ -‬אפילו מיצר הרע‪.‬‬
‫הרה"ק רבי מנחם המאירי אומר‪ :‬לימוד החוכמה בימי הנעורים כפיתוח על האבן‪ ,‬ולימוד החוכמה בימי הזקנה כפיתוח על החול‪.‬‬
‫(פתגמים נבחרים)‬
‫‪www.tiferetbanim.co.il ∫Ë¯Ëȇ· ‰˘„Á‰ ÂÈ˙·Â˙Î ÌÈÈÈÂÚÓÏ‬‬
‫ועל כן יאמרו המושלים‪-‬משל ונמשל‬
‫בזמן שיש לסוחר סחורה למכור‪ ,‬ואין צורך לומר אם סחורה זו טובה‬
‫היא ומשובחת באמת‪ ,‬הרי לא יפסוק פיו של אותו סוחר מלהלל את‬
‫סחורתו וימנה את מעלותיה אחת לאחת‪ .‬גם אם אין סחורה זו יפה‬
‫באמת‪ ,‬יעשה הסוחר כל שבידו כדי ליפותה ולהרבות חן ערכה ולספר‬
‫שבחה באוזני הקונה‪ .‬הוא מרבה לנקותה‪ ,‬לצחצחה ולשפרה‪ ,‬כדי שייטב‬
‫מראה‪ ,‬וכדי שתישא חן בעיני הקונים‪ .‬למשל‪ ,‬אם יש לאחד אבן טובה‬
‫למכירה‪ ,‬שאין טיבה מן המשובחים ביותר‪ ,‬הרי ישתדל ללטשה בליטוש‬
‫מיוחד כדי לשוות לה ברק‪ ,‬עד אשר לא יחוש כלל הרואה במגרעותיה‪.‬‬
‫לא יפלא‪ ,‬איפוא‪ ,‬כי בקהל הסוחרים ללעג ולקלס יהיה אותו סוחר‪,‬‬
‫אשר לא זו בלבד שלא ישפר וייפה את סחורתו‪ ,‬כדי שיקפצו עליה‬
‫הקונים‪ ,‬אלא ימאיסנה בכונה עליהם‪ .‬כלום יוכל למצוא קונים לסחורה‬
‫כזאת? ואפילו ימצא‪ ,‬מה מחיר יקבל עבורה? ברם‪ ,‬כמנהגו של אותו‬
‫סוחר שלא מן הישוב נוהגים בני אדם הרבה בסחורה שלהם ‪ -‬תורה‬
‫ומצוות‪ .‬סחורה זו הרי באמת סחורה משובחת היא‪ ,‬ושוויה לא יסולא‬
‫בפז‪ ,‬ובעולם האמת אף משלמים בעבורה טבין ותקילין‪ .‬אלא מאי?‬
‫יש בני אדם שאינם משתדלים כלל לעשות את המצוה בהידור כראוי‬
‫וכיאות‪ ,‬בכל פרטיה ודקדוקיה כפי שנצטוו לעשות‪ ,‬אלא סתם כך‪ ,‬אגב‬
‫אורחא‪ ,‬כאילו לצאת ידי חובה בלבד‪ .‬ודאי וודאי שפנים אחרות יהיו‬
‫למצוה זו‪ ,‬אם תיעשה בכוונה מיוחדת‪ ,‬לשם יחוד קודשא בריך הוא‬
‫ושכינתיה‪ ,‬בהידור ובדקדוק‪ ,‬באופן ששמו יתברך יהיה מתקדש על ידה‪,‬‬
‫ומראה יהיה שונה לגמרי ממצוה שנעשתה אגב אורחא‪ ,‬לשם יציאת‬
‫ידי חובה בלבד‪ .‬החכם‪ ,‬עיניו בראשו‪ ,‬מדקדק בכל מעשיו היום יומיים‬
‫שיהיו לשם שמים‪ .‬נמצא שהוא מסדר מצוותיו בטוב טעם ודעת‪ .‬אם‬
‫לדוגמא‪ ,‬הוא משלם לפועליו את שכרם‪ ,‬וחושב בשעת מעשה‪ :‬הריני‬
‫משלם לפועלים את שכרם ביום עבודתם‪ ,‬כדי לקיים מצות ה' של ביומו‬
‫תיתן שכרו‪ ,‬הרי הוא זוכה למצוה גדולה מאוד‪ ,‬שאצל אנשים‪ ,‬שאינם‬
‫מדקדקים כמוהו‪ ,‬נראה כדבר של מה בכך‪ .‬אם הוא נוהג כך בכל פעולה‬
‫שלו‪ ,‬כקטנה כגדולה‪ ,‬שהוא עושה אותה לשם שמים‪ ,‬היינו כדי לקיים‬
‫מצות ה' ‪ -‬ממלא הוא את חנותו הרוחנית בכל מילי דמיטב‪ ,‬חבילות‬
‫חבילות של מצוות ומעשים טובים‪ ,‬שאחרים‪ ,‬שאינם יודעים מנהג טוב‬
‫זה‪ ,‬דשים אותו בעקבם‪ ,‬וכשהוא מופיע בפני בית דין של מעלה‪ ,‬והוא‬
‫מציג את סחורתו‪ ,‬מקבל את שכרו משלם‪ ,‬כפי שמגיע לו‪.‬‬
‫(משלי החפץ חיים)‬
‫אל תיקרי הליכות אלא הלכות‬
‫א אחר סיום חזרת השליח ציבור של תפילת שחרית ומנחה‪ ,‬אומרים בימות החול וידוי וי"ג מידות ונפילת אפיים‪ .‬ואין לדבר בין התפילה לנפילת אפיים‪ ,‬כיון שהכל נחשב כתפילה אחת ארוכה‪,‬‬
‫ועל ידי שמפסיק ומדבר אין תחינתו שמתחנן בנפילת אפיים מתקבלת כל כך‪ .‬ומכל מקום אם עבר ודיבר‪ ,‬יאמר נפילת אפיים‪ ,‬אבל אין זה רצוי כל כך כמו מי שלא הפסיק‪.‬‬
‫א אין הנשים חייבות לומר אחר תפילת שמונה עשרה וידוי ונפילת אפיים‪ ,‬וכן המנהג שאין הנשים אומרות וידוי ונפילת אפיים‪ ,‬ורשאית האישה לסיים כאן את התפילה‪ .‬ועל כל פנים אישה‬
‫שמתפללת בביתה ורוצה לומר‪ ,‬לא תאמר י"ג מידות שלאחר הוידוי אלא בניגון של טעמי המקרא‪.‬‬
‫א וידוי וי"ג מידות ונפילת אפיים‪ ,‬אומרים אותם אפילו אם מתפללים בבית שאינו בית כנסת ואין בו ארון וספר תורה‪ .‬וכן המנהג במצרים ובירושלים‪.‬‬
‫א גם המתפלל ביחידות בביתו אומר וידוי ונפילת אפיים‪ .‬אבל י"ג מידות מכיון שהם מדברים שבקדושה שאינם נאמרים בפחות מעשרה‪ ,‬לכן היחיד לא יאמרם דרך תפילה ובקשת רחמים‪ ,‬אלא‬
‫יאמרם בטעמים כקורא בתורה‪.‬‬
‫א צריך האדם לומר את כל פרטי הוידוי אף על פי שיודע בעצמו שאין בו מהדברים הנזכרים בוידוי‪ .‬מפני שכל ישראל ערבים זה לזה‪ ,‬ובפרט אם היה בידו למחות ולא מיחה‪ ,‬וגם מפני שאפשר‬
‫שחטא בגלגולים אחרים‪ ,‬וזה הטעם שאומרים בנוסח הוידוי‪ ,‬חטאנו אנחנו ואבותינו‪ ,‬כלומר גלגולים הקודמים שנקראו אבות‪.‬‬
‫א בשעת הוידוי צריך לעמוד‪ ,‬אך לא בעמידה זקופה אלא בשחיה כמו במודים‪ .‬ולא ישען על שום דבר באופן שאם ינטל אותו דבר הוא יפול‪ .‬אלא אם כן הוא זקן או חלש שרשאי להתוודות‬
‫כשהוא נשען‪.‬‬
‫א צריך לומר את הוידוי בנחת ובלב נשבר ונדכה‪ ,‬וישהה בין תיבה לתיבה לידע לפני מי הוא מתוודה‪ ,‬שאם יאמר אותו במרוצה ומבלי הבנה‪ ,‬הרי זה בא לתקן ונמצא מקלקל‪ .‬ומה גם שעיקר‬
‫הוידוי הוא שיבכה על עוונותיו ויוריד כנחל דמעה‪ ,‬ואם הוא במרוצה‪ ,‬רחוק הוא מלבכות‪ .‬והדבר תלוי בשליח ציבור‪ ,‬שיתרגל לומר את הוידוי בהכנעה גדולה‪ ,‬בנחת ולא במרוצה‪.‬‬
‫א יש נוהגים שבשעת הוידוי כשאומרים אשמנו בגדנו וגו'‪ ,‬גם השליח ציבור מנמיך קולו ואומר את הוידוי בלחש‪ ,‬עד וסרנו ממצוותיך וגו'‪ ,‬אבל עדיף יותר שהשליח ציבור יאמר את כל הוידוי‬
‫בקול רם‪.‬‬
‫א כשאומר את הוידוי יכה באגרוף יד ימינו על הלב בצד שמאל‪ ,‬הכאה אחר הכאה בנחת‪ .‬ויש טעם להכאה זאת על פי הסוד‪ ,‬מלבד הטעם הפשוט שהלב הוא הגורם לעוונות‪ ,‬וכמו שכתוב "פן‬
‫יפתה לבבכם"‪.‬‬
‫א אין לומר וידוי אחר וידוי אלא אם כן עבר חצי שעה לאחר הוידוי הראשון‪ ,‬ולכן אם אומר תיקון חצות בתוך חצי שעה לאמירת וידוי של קריאת שמע שעל המיטה‪ ,‬לא יאמר הוידוי שלפני‬
‫תיקון חצות‪ ,‬וכן לא יאמר את הוידוי של הסליחות בתוך חצי שעה לקריאת שמע שעל המיטה או לתיקון חצות‪ .‬ואם אינו אומר אלא "חטאתי עויתי פשעתי"‪ ,‬אין בזה איסור של אמירת וידוי‬
‫אחר וידוי‪.‬‬
‫א תיכף אחרי הוידוי יאמר י"ג מידות (ויעבור ה' וכו')‪ .‬והמנהג פשוט עתה שכל הציבור אומרים גם את חמש התיבות "ויעבור ה' על פניו ויקרא"‪ ,‬והוא מנהג יציב ונכון על פי הקבלה‪ .‬ויאמרו‬
‫הציבור חמש תיבות אלו בלחש‪ ,‬ואחר כך יאמרו בקול רם מתיבת ה' ה' א‪-‬ל רחום וגו'‪.‬‬
‫א כשאומר ויקרא בשם ה'‪ ,‬יפסיק מעט בין תיבת "בשם" לתיבת "ה' "‪ .‬וכשאומר ה' ה' א‪-‬ל רחום וחנון‪ ,‬צריך להפסיק בין שם ה' הראשון לבין שם ה' השני ולהטעים את הפסק שביניהם‪ ,‬כי סודו‬
‫גדול‪ .‬ויש נוהגים להגביה רגליהם כשאומרים ה' ה'‪.‬‬
‫א המנהג פשוט בבית א‪-‬ל שכשאומרים ויעבור שוחים מעט‪ ,‬ובתיבת "ויקרא" מגביהים ראשם‪ ,‬ושוב שוחים מעט ואומרים ה' ה'‪.‬‬
‫א כאמור לעיל‪ ,‬י"ג מידות הם מדברים שבקדושה‪ ,‬שאינם נאמרים בפחות מעשרה‪ ,‬ואין היחיד רשאי לאומרם דרך תפילה ובקשת רחמים אלא דרך קריאה בטעמי המקרא‪ .‬ועל כן יחיד שהתחיל‬
‫לומר וידוי עם הציבור‪ ,‬ועד שסיים הוידוי‪ ,‬כבר סיימו הציבור י"ג מידות‪ ,‬יאמר את הי"ג מידות בטעמי המקרא כאדם שקורא בתורה‪ .‬ואפילו אם התחיל י"ג עם הציבור‪ ,‬וסיימו הציבור אמירתם‪,‬‬
‫והוא עודנו נמצא באמצע אמירתם‪ ,‬לא יסיים אמירתם בדרך תפילה ובקשת רחמים‪ ,‬אלא בטעמי המקרא‪.‬‬
‫(התפילה והלכותיה)‬
‫העלון מוקדש‬
‫לטובת נשמתו הטהורה של הוד כ"ק מרן עטרת ראשינו וצניף תפארתנו‪ ,‬אבינו רוענו‬
‫רוח אפינו משיח ה'‪ ,‬צדיק יסוד עולם‪ ,‬אלוף מגדיאל‪ ,‬רב פעלים מקבציאל‪,‬‬
‫חסידא קדישא ופרישא‪ ,‬אבן הראשה‪ ,‬בנן של קדושים‪ ,‬אראלים ותרשישים‬
‫עובד ה' בכל איבריו אדוננו מורינו ורבינו הקוה"ט‬
‫רבי יעקב ישכר בער‬
‫מנדבורנה‬
‫זצוקללה"ה וזיע"א‬
‫בן הרה"ק רבי חיים מרדכי זיע"א‬
‫מלך מלכי המלכים ברחמיו יסתירהו בצל כנפיו ויצרור בצרור החיים נשמתו‬
‫וישים כבוד מנוחתו ה' הוא נחלתו ונזכה לראותו במהרה בתחיית מתי ישראל‬
‫וזכותו תעמוד לנו ולכל ישראל‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬
‫לכל פניה‪ ,‬מערכת העלון ישא ברכה‪ :‬ת‪.‬ד‪ 5190 .‬חולון‪( 03-5591756 ,‬שלוחה ‪ 5‬נא להשאיר הודעה בתא קולי) פקס‪03-5584485 :‬‬