חיים אחרים, מאת: שירה כהן
משורר לרוחי מאת :שירה כהן המשאלה להכיר דנה אמיר היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית שזכתה בפרסים על כתיבתה הפואטית והעיונית .כתיבה בשבילה היא "דרך לחתור תחת הידיעה, חציית קו ,שילוב של חלום בהקיץ עם מצב העירות החד ביותר ,של עצימת עיניים ופקיחתן לרווחה" על ד”ר דנה אמיר הציעה לי לכתוב ידידתי המשוררת רחל פורמן–אלבז .אמיר היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית שזכתה בפרסים הן על כתיבתה העיונית והן על כתיבתה הפואטית. היא פרסמה עד כה חמישה ספרי שירה ושני ספרי עיון. חציית קו לא ככלות כוחי ּגּופִ י ְמנַ ּפֶ ה לְ ִאּטֹו ֶאת סִ ָימנָ יו. ּכֹה ָחזָ ק ַהרָ צֹון לְ סַ ֵּגל ֶאת ְּתכּונֹות ַה ַּמיִםַ ,אְך ַּגם ַה ְּצלּולִ ים ׁ ֶש ָּב ֶהם צֹופְ נִ ים רַ עַ ד. ׁ ְשל ׁ ִֹושים ו ֵָת ׁ ַשע ׁ ָשנִ ים ָמדַ דְ ִּתי ִמיׁשֹורִ ים ּכָ ַא ָיּלָ ,ק ַמצְ ִּתי ְּתׁשּוקֹות ּכְ חֹפֶ ן חֹול ,צִ ִו ִּיתי עַ ל ַה ֲח ׁ ֵשכָ ה לְ ׁ ַשלֵ ַח ִּבי ֶאת רִ ּבֹוא ֵחיל ֶֹות ָיה. ּכָ עֵ תֶ ,מרְ ַחק נְ ׁ ִש ָימה ִמן ַהּתֹהּוִ ,ה ַּנ ְח ִּתי ֶאת ַח ַיּי עַ ל ּפִ ּסַ ת רָ ִקיעַ ׁ ֶש ָּק ְטרָ ּה ּכְ ק ֶֹטר ּכַ ף יָד. ַה ָּדם נִ ְקוֶה ְּבתֹוכִ י ֲאגַ ִּמים ֲאגַ ִּמים ,וְלֵ ב ּכָ ל ֲאגַ ם ּפֶ צַ ע. ִּדבְ רֵ י י ְֵמי ָהעֹונֹות נִ רְ ׁ ָש ִמים ְּב ׁ ֶש ֶקטְ :מחִ ּלֹות ָה ֵאׁש ַה ִּמ ְש ָּׂתרְ גֹות ָּבעֹורְ ִקיםַ ,מ ְחזֹורֵ י ַהּפְ רִ ָיחה ,סִ פְ רֵ י ַהּנֹולָ דִ ים ו ְַה ֵּמ ִתים. ּוכְ בָ ר ּפֹורֶ ֶשׂת ָחס ָּותּה עַ ל ָהעֹולָ ם נְ ׁ ִש ָימתֹו ַה ׁ ְּשקּופָ ה, ַה ְמפֻ ּכַ ַחת ׁ ֶשל ַה ְּז ַמן. האם אפשר לראות בשיר זה שיר התבגרות, תשוקה לאיזושהי השלמה או נקודה של איזון ושוויון עם ה”עולם” רגע לפני הזקנה? כותרת השיר מרפררת לפסוק המוכר בספר 10 תהילים“ :אל תשליכני לעת זקנה ,ככלות כוחי אל תעזבני” (תהילים עא ,ט). “של ׁ ִֹושים ו ֵָת ׁ ַשע אמיר משרטטת תנועה בזמןְ ׁ : ׁ ָשנִ ים ָמדַ דְ ִּתי ִמיׁשֹורִ ים ּכָ ַא ָיּל” ,ובבית שלאחר מכן: “ּכָ עֵ תֶ ,מרְ ַחק נְ ׁ ִש ָימה ִמן ַהּתֹהּוִ ,ה ַּנ ְח ִּתי ֶאת ַח ַיּי”. “כתיבה בשבילי היא דרך לחתור תחת הידיעה” ,אומרת אמיר“ .אופן של חציית קו ביני לביני ,צורה של געגוע ואולי יותר מכול - הניסיון לברוא בכל פעם מחדש שפה ,לא רק כצורה של תקשורת אלא כצורה של חשיבה. במובן זה כל דבר שאני כותבת ,בין אם הוא שיר ובין אם הוא ספר עיון ,נושא אותי תמיד אל מעבר לגבולות של עצמי .כתיבה עבורי היא לעולם שילוב של חלום בהקיץ עם מצב העירות החד ביותר ,של עצימת עיניים ופקיחתן לרווחה”. מהם הסכנה או האיום שיש בידיעה באשר היא -כדרך לחוות את העולם -שאמיר מנסה לחתור תחתיהם וללכת מעבר להם? הייתכן שהידיעה היא מעין גבול המונע מפגש ,לעתים אבסורדי ,לעתים כאוטי ,עם עצמנו ועם העולם? נראה כי שירו של המשורר הפולני תדיאוש רּוז ֶ’ביץ’ “מיהו משורר” בתרגומו של רפי וייכרט (“מבחר מן השירה הפולנית שאחרי ,”1945הוצאת כרמל )2000 ,שופך אור על דבריה של אמיר“ :משורר הוא מי שכותב שירים /ומי שאינו כותב שירים //משורר הוא מי שמתיר עצמו מכבלים /ומי שכובל בהם את עצמו //משורר הוא מי שמאמין /ומי שלהאמין אינו יכול //משורר הוא מי ששיקר /ומי ששיקרו לו //מי שנפל /ומי שקם //משורר הוא מי שמסתלק /ומי שלהסתלק אינו יכול”. מורכבות השפה ובכל אלה ְּכסֶ לַ ע ּבְ ַאדְ ַמת ֻּכרְ ָּכר ֶא ְהיֶה נְ טּועָ ה ּבֹוְּ .כדַ רְ ַּדר. ֶארְ ְּדפֵ הּו עַ ד ׁ ֶשנִ ָּמצֵ א ׁ ְשזּורִ ים זֶ ה לְ תֹוְך זֹו ּכְ צֶ ֶמד ּפְ נִ ינֵ י ֶּג ׁ ֶשם עַ ל צִ יר ַהּסּופָ ה. ָאז ָּתבֹוא ְמלִ יחּות ֶׁש ִּמנְ יַן ְׁשנ ֶֹות ָיה ְּכ ִמנְ יַן ְׁשנ ֵֹותינּו, ו ְִּתסְ ּדקֹ ֶאת ְקרּום ַה ְּתכֵ לֶ ת ַה ָּמת ַּוח ְויִסְ ַּת ְּננּו ַּבעֲ דֹו ַמעֲ לֹות ַהחֹםִ ,קינַ ת ַה ָּדם, צ ַֹואת ָהר ַּוח. ּובְ כָ ל ֵאּלֶ ה ִּת ׁ ָּש ַמע ְּת ִח ָּנה. עַ ד ׁ ֶש ִּתכְ לֶ ינָ ה ַה ָּׁשעֹות .עַ ד ׁ ֶש ִּתּדֹום ְמה ַּומת ָה ֵאיבָ רִ ים וְלֵ ב יַּכֵ ה ׁ ָשרָ ׁ ָשיו ִמּתֹוְך לֵ ב ַא ֵחר. עַ ד ׁ ֶשי ְִתר ְֹוקנּו ָהעֲ צָ ִמים ִמּצּורַ ת ַהּלַ יְלָ ה ׁ ֶשּלָ ֶהם ְואֹור יִּגַ ּה עַ ל ּפְ נֵ ֶיהםַּ ,דק ְּכרַ ֲח ָמיו. פרשנות לשירים היא לעתים עניין פרטי מאוד .אני מוצאת את עצמי מהססת ,ובכל זאת אני רואה בשיר זה מעין ביטוי ליחסים שבין אם לעובר שברחמה .אולי הקשר האטימולוגי היפה שבין רחם לרחמים, שעליו נרמז בסוף השיר ,הביא לכך .נראה כי החוויה הפרטית והחוויה המיתית נמזגות זו בזו עד שאי אפשר להפריד ביניהן. “יש יוצרים רבים שהיו עבורי מקורות השראה” ,מספרת אמיר“ .מבין המשוררים אני הולכת בתוכי עם חדוה הרכבי ,שלימדה אותי משהו על ההפעלה של השיגעון לא רק בתוך השפה אלא כשפה ,ועם יאיר הורביץ, שלימד אותי את החוכמה הצרופה של המוזיקליות והמינימליזם. "בין הכותבים העיוניים ,הפסיכואנליטיים, מושכים את לבי וילפרד ביון וז’אק לאקאן, על שום החקירה העמוקה שלהם את השפה עצמה .לאחרונה מעניינת אותי מאוד גם פיירה אולאניה ,פסיכואנליטיקאית צרפתייה שתרה אחרי הגלגולים של איווי למוות בתוך החשיבה. “כל שפה אנושית היא צירוף של אזורים אוטיסטיים ,פסיכוטיים ,פרוורטיים, טראומטיים ופסיכוסומטיים -במינונים שונים ובתרכובות שונות .הספציפיות של הזהות קשורה תמיד בסוג התרכובת ובעוצמת המרכיבים השונים בתוכה ,אבל אין תרכובת אנושית שהיסודות האלה זרים לה ואין שפה אנושית שהיסודות האלה אינם נמצאים בתשתיתה”. צילום :גדי דגון דנה אמיר" .ההתנהלות החומלת ביותר של אדם אחד כלפי אדם אחר קשורה בנכונות שלו להכיר את האחר הזה בתוך עצמו ובתור עצמו" להכיר את האחר זה הבית ֹלהים: לשים ׁ ָשנָ ה ֲאנִ י ִמ ְתּפַ ּלֶ לֶ ת לִ ׁ ְשמֹו ַה ְּנ ֵקבִ י ׁ ֶשל ֱא ִ ׁ ְש ׁ ִ ִאם נִ גְ זַ ר עָ לַ י לִ רְ עֹד ּכָ ְך עֲ ִשׂי ׁ ֶש ַה ְּקצָ וֹות ׁ ֶשּלִ י י ְִתנֹופְ פּו ָּבר ַּוח ַה ׁ ְּש ֵמ ִימית ּכְ מֹו ְּדגָ לִ ים ׁ ֶשל יֹום ַה ִּדין. ֲאפִ ּלּו ֶאת ִמצְ רְ כֵ י ַה ַּמּכֹולֶ ת ֲאנִ י ְמ ַמ ֶיּנֶ ת עַ ל ּפִ י סֵ דֶ ר ַה ְּברִ ָיאה ׁ ֶשּלָ ֶהם: נּורֹות ַה ַהלֹוגֶ ן ַה ְמאֹרָ כֹות לִ פְ נֵ י ּכִ ּכְ רֹות ַהּלֶ ֶחם. ֲאנִ י ַמ ֲא ִמינָ ה ַּבּקֹולֹות ֲאבָ ל י ֵֹותר ִמ ֶּזה ֲאנִ י מַ ֲא ִמינָ ה ַּב ְּתנּועָ ה: ַמה ׁ ֶש ֲאנִ י ְמכַ ָּנה ֶמרְ ּכַ ז ַהּכֹבֶ ד ַה ַּנפְ ׁ ִשי הּוא ַה ָּמקֹום ּבֹו ַהּקֹול ַהּפְ נִ ִימי הֹופֵ ְך לִ צְ עָ ָקה רְ גִ ילָ ה ָּבעֹולָ ם. זֶ ה ַה ַּביִתֵ .היכָ ן ׁ ֶש ִהצְ ַטּלְ בּו ּפַ עַ ם צִ ירִ ים ַמגְ נֶ ִט ִיּים ָּתלּוי עַ כְ ָׁשו ִּתיק ָהאֹכֶ ל ׁ ֶשל ִמיכָ ֵאל. ַּגם ַּבּלַ יְלָ ה נַ עֲ ִשׂים ִּבי ַמעֲ ֵשׂי ְּברִ ָיאה. נְ ָהרֹות ֲאפֵ לִ ים ּפֹולְ ִחים ִּבדְ ָמ ָמה ֶאת ְקלִ ּפַ ת עֹורִ י, ק ִּומי צְ ִאיֵ ,הם קֹורְ ִאים לִ י, ּכְ ִאּלּו ָהיִית ֲאח ֵֹותנּו. ֲאנִ י יֹודַ עַ ת לַ ֲהרֹות ֶּדרֶ ְך ּפִ י. ֲאנִ י יֹודַ עַ ת לֶ ֱאהֹוב ֶאת עַ צְ ִמי ָּב ַא ֲהבָ ה ָה ֵאינְ סֹופִ ית ו ְַאף עַ ל ּפִ י כֵ ן לְ ִהזְ ַּד ֵּקק לַ עֲ צָ ִמים ְמסֻ ָי ִּמים. ַּב ֲחצֹות ְּבכָ ל לַ יְלָ ה ַמ ׁ ֶּשהּו נִ ָּתק ִמ ְּמקֹומֹו. ָּברֶ גַ ע ַה ְּמדֻ ָיּק ּבֹו ִמצְ ַטּלְ בִ ים ָהאֹור ו ְַה ְּז ַמן ֲאנִ י ע ֶֹומדֶ ת לִ רְ אֹות ֵאיְך ַה ָּדבָ ר ַמרְ ּפֶ ה ִמן ַה ָּדבָ ר ָה ַא ֵחר, ּכְ מֹו נְ פִ ילָ ה ׁ ֶשל ּכֹוכָ ב. עַ כְ ׁ ָשו נְ ַש ֵׂחקֲ .אנִ י א ַֹומר ְּתכֵ לֶ ת ו ְַא ָּתה ְּת ׁ ַש ֶּנה ֶאת ַה ֶּצבַ ע ַּב ׁ ְּשלַ ט–רָ חֹוק ׁ ֶשל ָהרָ ִקיעַ . ֲאנִ י ְמכַ ּוֶנֶ ת ֶאת ִאי ַהּסֵ דֶ ר לְ תֹוְך ֶה ָחלָ ל ַה ָּגזּור לְ ַמעֲ נֹו: ּכֵ לִ ים ְמלֻ כְ לָ כִ ים לְ פִ ַּנת ַהּכֵ לִ ים ַה ְמלֻ כְ לָ כִ יםָ ׁ ,ש ַמיִם לְ פִ ַּנת ַה ׁ ָּש ַמיִם. ִמיכָ ֵאל י ׁ ֵָשןִּ ,ומ ַּבעַ ד לְ סִ דְ ֵקי ָהעַ פְ עַ ּפַ יִם ׁ ֶשּלֹו ְמצִ יצָ ה ֲאדָ ָמה ח ָּומה. זֶ ה ַה ְּז ַמן ל ַֹומר ַמ ׁ ֶּשהּו עַ ל ָה ַא ֲהבָ ה. המרגש בשיר זה הוא הגילוי המחודש של היום–יומי כנושא עקבות של החבוי והמיתי, כהזדמנות להנכיח אותם ולחוות אותם “מה ׁ ֶש ֲאנִ י ְמכַ ָּנה ֶמרְ ּכַ ז ַהּכֹבֶ ד ַה ַּנפְ ׁ ִשי מחדשַ : הּוא ַה ָּמקֹום ּבֹו ַהּקֹול ַהּפְ נִ ִימי הֹופֵ ְך /לִ צְ עָ ָקה רְ גִ ילָ ה ָּבעֹולָ ם”. “אני מאמינה שההתנהלות החומלת ביותר של אדם אחד כלפי אדם אחר קשורה בנכונות שלו להכיר את האחר הזה בתוך עצמו ובתור עצמו .ההתנשאות כלפי האחר נובעת בדרך כלל מּבורּות .לא בורות הקשורה בהיעדר ידע ,אלא בורות הקשורה בהיעדר סקרנות לגבי מה שחורג מן הגבולות של היחיד .מה שמייחד את כל סוגי האלימות -היכולה ללבוש מסווה של רחמים ,של טּוב מזויף ,אפילו של מתן בסתר -הוא בדיוק זה :היעדר הסקרנות האמיתית כלפי האחר .לו יכולתי הייתי הופכת את העולם למקום שבו מה שמכונן את התנועה אינו המשאלה לכבוש אלא המשאלה להכיר”. אמיר מסיימת בטיפ לכותבים“ :צאו למסעות רחוקים לתוך עצמכם ,כדי שתוכלו לארח בתוך עצמכם גם את מה שנראה לכם זר שבזרים ולהפכו באמצעות הכתיבה לשלכם” .ייתכן שזהו לב העניין -מפגש עם המרחבים החבויים שבתוכנו. בהתעטף עליְך ֲהֹלא נִ זְ ּכַ ר ,צָ לּול ּכְ ַמ ָּבטֹו ׁ ֶשל עִ ֵוּר חשְך ַּב ׁ ֶ נֹודֶ דֶ ת רְ ח ָֹוקה ,יֹולֶ דֶ ת, ָאחֹות ּפִ ְת ִחי לִ י ּפֶ ַתח עִ ם ָהגֵ ף ַחּלֹון ַא ֲחרֹון, ְּב ִה ְתעַ ֵּטף עָ לַ יְִך לֵ ילִ י. * השירים לקוחים מתוך ספרה האחרון של אמיר "כל שמותי -שירים ,"2013-1993הוצאת הקיבוץ המאוחד .2014 ** הכותבת היא אמנית ומשוררת ,ספרה "מלכודת" ראה אור בהוצאת פרדס[email protected] . 11
© Copyright 2024