‫לקוטי אור‬
‫מפניני ראשי תיבות‪ ,‬נוטריקונים וגימטריות‬
‫שב'תורה אור' ו'לקוטי תורה'‬
‫לכ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע בעל התניא והשולחן ערוך‬
‫ב ‪ -‬ספר שמות ומגילת אסתר‬
‫ליקט וערך‬
‫הרב יוסף אברהם פיזם‬
‫יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד‬
‫יו"ל ע"י‬
‫אור חב"ד‬
‫איגוד תלמידי הישיבות באה"ק ת"ו‬
‫ת"ד ‪ ,18‬כפר חב"ד‪72915 ,‬‬
‫טל‪ | 03.578.5302:‬פקס‪03.578.5303:‬‬
‫כתיבה ליקוט ועריכה‬
‫הרב יוסף א‪ .‬פיזם‬
‫עיצוב ועימוד‬
‫מ‪ .‬קוסטה‬
‫כל הזכויות שמורות ©‬
‫לפרטים והזמנות‪077.7068.770 :‬‬
‫נדפס בישראל ה'תשע"ה • ‪5775‬‬
‫ב"ה‬
‫פתח דבר‬
‫בהתוועדות כנס השלוחים העולמי‪ ,‬אשר התקיים ב"בית רבנו שבבבל" – הוא בית‬
‫מדרשו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו משיח צדקנו‪ ,‬בש"פ חיי שרה‪ ,‬שבת מברכים‬
‫כסלו ה'תשנ"ב‪ ,‬אמר הרבי‪:‬‬
‫‪" ...‬ויחד עם השלימות בעבודת השליחות (בסיום ליקוטי תורה פרשת‬
‫ברכה) יש מיד את שלימות הנישואין – שיר השירים – של ישראל וקוב"ה‬
‫[ובפרט על ידי שמקבלים גם את ההחלטה הטובה ללמוד את כל ספר תורה‬
‫אור וליקוטי תורה‪ ,‬כל חלקיהם עד סיומם‪ .‬שעל ידי לימוד התורה בעניינים‬
‫אלו‪ ,‬ממהרים עוד יותר את ההמשכה בפועל] עד לאופן שנקבה תסובב גבר‪,‬‬
‫הקב"ה עצמו מודה כביכול לישראל‪ ,‬לכל יהודי ולכל היהודים על עבודתם‬
‫(ואפילו שהיא לא הייתה בתכלית השלימות)‪ ,‬והוא מוליך את כל ישראל לארץ‬
‫הקדש‪ ,‬לירושלים עיר הקדש‪ ,‬לבית המקדש השלישי‪ ,‬ועוד והוא העיקר –‬
‫תיכף ומיד ממש"‪ .‬עכל"ק‪.‬‬
‫ידוע רצונו הק' של הרבי‪ ,‬שילמדו את ה"תורה אור" ו"ליקוטי תורה" מתחילתם‬
‫ועד סופם‪ ,‬אם באופן המשובח יותר – מידי שבוע בשבוע "פרשת השבוע החסידית"‬
‫ואם באופן של לימוד לפי הסדר‪ ,‬ובלבד ללמוד מתחילה ועד סוף‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬על יסוד דברי מלך המשיח לבעש"ט הק' בעליית הנשמה הידועה‪ ,‬אשר‬
‫על ידי "יפוצו מעיינותיך חוצה" – מעיינות החסידות – "קאתי מר" דא מלכא‬
‫משיחא‪ ,‬ובעידוד רבנים ומשפיעים‪ ,‬הנני מו"ל לקט ביאורים מפניני נוטריקונים‪,‬‬
‫גימטריאות וראשי תיבות‪ ,‬אשר ליקטתי ועיבדתי בחמלת ה' עלי‪ ,‬במסגרת המכון‬
‫התורני "נפש חיה"‪ ,‬מספר "תורה אור" של כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא והשו"ע‪,‬‬
‫על חומש שמות (ופרשת פקודי שב"לקוטי תורה") ומגילת אסתר (את הנושאים על‬
‫מגילת אסתר ליבנתי עם חתני כבני הרה"ת ר' יוסף יצחק אזמן משלוחי הרבי לקייב‬
‫אוקריינה)‪.‬‬
‫על פי עידודו הידוע של כ"ק אדמו"ר מה"מ להוציא לאור פתגמים ואמרות מתורת‬
‫החסידות‪ ,‬באופן שווה לכל נפש‪ ,‬ובהתאם לחיבת מחבבי התורה לפנינים מסוג זה‪,‬‬
‫בוודאי יתקבלו הדברים לרצון בע"ה‪ ,‬ויזרזו את בוא הגאולה‪ ,‬מיד ממש‪.‬‬
‫וזאת למודעי‪ :‬א‪ .‬ליד כל ביאור צויין המקור המדוייק ב"תורה אור"‪ ,‬כיוון שאין‬
‫תחליף ללימוד במקור‪ ,‬ובליקוט ועיבוד‪ ,‬מטבעם של דברים‪ ,‬נגרעים או נוספים‬
‫דברים‪ ,‬ואם שגיתי ה' הטוב יכפר‪ .‬ב‪ .‬כיוון שהתכנית היא להוציא בעתיד מהדורה‬
‫שלימה ומתוקנת בע"ה‪ ,‬אשמח לקבל הערות והארות‪ ,‬על מנת לתקן‪.‬‬
‫כאן המקום להביע תודה והערכה למרכז את"ה – איגוד תלמידי הישיבות באה"ק‬
‫– "אור חב"ד"‪ ,‬שבניהולם של גיסי רב הפעלים הרה"ח מנחם פרלשטיין שי'‪ ,‬ובנו‬
‫תלמידי הרה"ת שמואל פרלשטיין שי'‪ ,‬הפועלים רבות להפצת מעיינות החסידות‬
‫בעל פה ובדפוס‪ ,‬בהיקף ארצי‪ .‬מרכז את"ה – אור חב"ד באה"ק‪ ,‬נטל על עצמו את‬
‫ההוצאה לאור וההפצה של חוברת זו (השניה בסדרה ב"ה)‪ ,‬ועל כך תודתי ותודת‬
‫הלומדים נתונה מקרב לב‪ ,‬ובברכה שיזכו לקבל פני משיח צדקנו בקרוב ממש‪,‬‬
‫בתוך כלל ישראל‪ ,‬ברב נחת ושמחה‪.‬‬
‫עוד מקום איתי להביע תודה לכל אלו המסייעים בידי לעסוק בהרבצת תורה‪,‬‬
‫חסידות וחינוך‪ ,‬והפצת המעיינות‪ ,‬אאמו"ר הרה"ג והרה"ח הרב יגאל פיזם שליט"א‬
‫ראש ישיבות חב"ד בקריות ורב קהילת ביהמ"ד חב"ד קרית שמואל‪ ,‬ידידי הרה"ח‬
‫הרה"ת המשפיע הרב לייבל שלדקרויט שי'‪ ,‬משלוחי כ"ק אדמו"ר מה"מ לארץ הקדש‬
‫ומנהל כללי של מוסדות חינוך חב"ד – חיפה והקריות‪ ,‬וכן לסגני ויד ימיני בניהול‬
‫ת"ת חב"ד "צבאות מנחם" הרה"ת המסור והמוכשר הרב משה אסולין שי'‪.‬‬
‫אחי היקרים הרה"ח הרב שמשון פיזם והרה"ח ר' איתן יעקב פיזם‪ ,‬מנהלי מוסדות‬
‫"נפש חיה" ו"תומכי תמימים" בקריות‪ ,‬גיסי אמן העיצוב והניקוד הרה"ח ר' אברהם‬
‫יעקב בנימין פרלשטיין שי'‪ .‬תודה מקרב לב לתמים מנחם מענדל קוסטנטיני על‬
‫הפקת החוברת והכריכה בחן רב‪.‬‬
‫ברכה ותודה מיוחדת אביע מעומק ליבי לרעייתי מנב"ת עדינה שתחי' ולכל בני‬
‫ביתי שיחיו‪ ,‬אשר סייעו כל אחד בדרכו‪ ,‬שאוכל להתרכז בכתיבת הספר ולהוציאו‬
‫לאור בסייעתא דשמיא‪ ,‬להפצת המעיינות חוצה‪ ,‬המזרזת את בוא הגאולה‪.‬‬
‫ואחתום בהכרזה אשר נתבאר תוכנה בשיחות הקדש‪ ,‬אשר יש בה "גילוי מציאותו‬
‫של מלך המשיח"(שיחת א' דר"ח כסלו וש"פ תולדות ה'תשנ"ב)‪" ,‬חיזוק ההתקשרות‬
‫וקבלת המלכות"‪" ,‬תוספת חיים והצלחה בחיי המלך"‪" ,‬בקשה וסגולה לזירוז הגאולה‬
‫מיד" – עד "והקיצו ורננו דוד מלכא משיחא" (שיחת ב' ניסן תשמ"ח‪ ,‬ועוד) בנוסח‬
‫המפורסם‪:‬‬
‫"יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד"!‬
‫יוסף אברהם בלאאמו"ר הרב יגאל שליט"א פיזם‬
‫יום רביעי‪ ,‬פרשת משפטים‪ ,‬כ"ב שבט‪,‬‬
‫יום ההסתלקות – הילולא של הרבנית חיה מושקא נ"ע זי"ע‪,‬‬
‫אשת כ"ק אדמו"ר מה"מ‪ ,‬הי' תהא שנת עוז הוי'ה‬
‫מאה ושלוש עשרה שנה להולדת הרבי מלך המשיח‬
‫ספר‬
‫שמות‬
‫ספר שמות‬
‫פרשת שמות‬
‫ונהר יוצא מעדן להשקות את הג"ן‪...‬‬
‫(בראשית ב‪ ,‬י)‬
‫תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה‪ ,‬ירידה צורך עליה היא‪ ,‬כדי לחזות בנועם ה' בעולם‬
‫הבא ובגן עדן – שהוא עולם השגת הנשמות‪ ,‬אשר נהנין מזיו השכינה‪ ,‬המהווה תענוג‬
‫נפלא עד אין קץ ותכלית‪ ,‬בלי גבול‪ .‬אך הנה הנשמה הינה נבראת ובעלת גבול‪ ,‬ואי אפשר‬
‫לה לנפש – בעלת הגבול‪ ,‬לקבל את הארת התענוג האלוקי העליון שהוא בלי גבול‪ ,‬עדי‬
‫עד‪.‬‬
‫אלא שכך עשה הקב"ה‪ ,‬שיתלבש אור התענוג בכלי ולבוש‪ ,‬שהינו אור תורה‪ .‬זהו שכתוב‬
‫"ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן"‪ .‬שכן "עדן" הוא בחינת "מקור התענוגים" (שדרגתו‬
‫היא בחינת "כתר עליון")‪ .‬ונהר יוצא מעדן זה כדי "להשקות את הגן"‪ ,‬כלומר להאיר לתוך‬
‫בחינת "ג"ן (‪ )53‬סדרים דאורייתא (פרשיות התורה)‪.‬‬
‫כי הרי "אורייתא מחכמה נפקת" (התורה מחכמה יצאה)‪ ,‬היא בחינת חכמה דאצילות‪,‬‬
‫ממנה מתגלה בחינת התורה‪ ,‬שמקורה נעלה בעצם עוד יותר‪ ,‬שכן ב"חכמה" שהיא‬
‫נוטריקון "כח ‪ -‬מה"‪ ,‬המורה על ביטול‪ ,‬בבחינת "ונחנו מה"‪ ,‬הנה על ידי ביטול זה‪ ,‬מתגלה‬
‫בה אור אין סוף מכתר עליון‪ .‬לפיכך‪ ,‬על ידי התורה‪ ,‬יכולה הנשמה להשיג בגן עדן את‬
‫"שמו הגדול"‪ ,‬שהוא בחינת "כתר עליון" – "מלכות דאין סוף" – שנקראת "שמו הגדול"‪,‬‬
‫והוא נמשך ומתלבש בספירת חכמה דאצילות‪ ,‬מקור התורה‪ .‬וזהו שאמרו חז"ל ש"כל‬
‫התורה שמותיו של הקב"ה"‪ .‬נמצא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שע"י התורה יכולה הנשמה להשיג בגן עדן‬
‫את "שמו הגדול"‪ .‬זהו ונהר יוצא מעדן( מקור התענוגים מכתר עליון) והשקה את הג"ן‬
‫(פרשיות התורה‪ ,‬בחינת חכמה)‪.‬‬
‫(מט‪ ,‬ב)‬
‫"איתנים" – אותיות "תנאים"‪ ,‬ואליהו בגימטריא ב"ן‬
‫"והאיתנים מוסדי‬
‫ארץ" (מיכה ו‪ ,‬ב)‬
‫איתנים – אותיות תנאים‪ ,‬שהם המייסדים את ה"ארץ"‪ ,‬אשר היא בחינת תורה שבעל‬
‫פה הנקראת ארץ‪ .‬זהו שכתוב "משכיל לאיתן"‪ ,‬שהתנאים ממשיכים גילוי אור מבחינת‬
‫"משכיל"‪ .‬כי הנה "יסוד אבא" (ספירת חכמה דאצילות) נקרא "איתן"‪ ,‬והתנאים נקראים‬
‫"איתנים" על שם שהם מקבלים מבחינת חכמה‪ .‬שכך אמרו חכמים‪" :‬משה קיבל תורה‬
‫מסיני ומסרה" וכו' עד "ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫לקוטי אור‬
‫והנה‪ ,‬חכמי המשנה‪ ,‬עיקר פסקי ההלכות שלהם לא היה על פי הכרעת שכלם‪ ,‬אלא‬
‫רק מה שקיבלו איש מפי איש עד משה‪ ,‬וכמאמר רז"ל (סוכה כח‪ ).‬אודות רבי אליעזר‬
‫שעל י"ב אמר להם שמעתי ועל י"ח אמר להם לא שמעתי‪ .‬זאת משום שהתנאים חכמי‬
‫המשנה היו בבחינת אין וביטול ממש‪ ,‬על כן האירה בהם בחינת משה שהוא בבחינת‬
‫ביטול אמיתי‪ ,‬וכאמרו "ונחנו מה"‪ .‬ו"מה" מורה על שם מ"ה (גימטריא של שם הוי'ה‬
‫במילוי אלפי"ן) שהוא השם המברר את שם ב"ן (גימטריא של שם הוי'ה במילוי ההי"ן)‪,‬‬
‫שב"ן הוא השם המתברר‪ .‬והנה‪ ,‬שם מ"ה מורה על עניין הביטול של משה שהוא ביטול‬
‫אמיתי‪ .‬לעומת זאת "אליהו" בגימטריא ב"ן מורה על ה"ביטול בחיצוניות"‪ ,‬שלכן עלה‬
‫גופו השמימה‪ ,‬להורות על כך שביטולו היה בבחינת חיצוניות‪ ,‬כגוף שהוא "חיצוניות"‬
‫(ב"ן) ביחס לפנימיות (מ"ה)‪.‬‬
‫(מט‪ ,‬ב)‬
‫ואלה ‪ -‬בגימטריא מ"ב (שם מ"ב)‪,‬‬
‫אלה – בגימטריא ל"ו‬
‫בביאור מה שנאמר על דוד המלך "ויעש דוד שם"‪ ,‬פירש הזוהר הקדוש על דרך הסוד‪- ,‬‬
‫"דעביד שמא קדישא"‪ .‬כלומר‪ ,‬דוד המלך המשיך את בחינת גילוי שם הוי'ה למטה‪ .‬הוא‬
‫המשיך אור אין סוף‪ ,‬מבחינת חכמה עילאה – י' של שם הוי'ה‪ ,‬ומבחינת ה' של שם הוי'ה‬
‫שזו בחינת ה"דיבור ורוח פיו יתברך"‪ ,‬לעולם העשיה‪ .‬כך הוא גם הפירוש הפנימי במילים‬
‫"שמות בני ישראל"‪ ,‬לאמור‪ :‬בני ישראל ממשיכים ועושים בבחינת גילוי שמות העליונים‬
‫של ה' – כאן למטה‪ .‬לפיכך‪ ,‬י"ב השבטים של עם ישראל‪ ,‬בני יעקב‪ ,‬הם כנגד "י"ב צירופי‬
‫שם הוי'ה"‪ .‬שכן בכל חדש משנים עשר חדשי השנה‪ ,‬מאיר צירוף אחד מי"ב הצירופים‪.‬‬
‫זהו שמצינו את אותיות י"ה בכל אחד מהשבטים כפי שנאמר בתורה‪" :‬הראובני"‪,‬‬
‫"השמעוני" וכו'‪ .‬והנ "אלה" – בגימטריא ל"ו (‪ ,)36‬שכן המשכת השמות של ה' לעולם‬
‫הזה‪ ,‬נעשית על ידי בני ישראל בהיותם לומדים את התורה‪ .‬והמספר ל"ו (‪ )36‬מורה על‬
‫ששה סדרי משנה‪ ,‬כפי שכל אחד מהם כלול מכל הששה‪ ,‬מה שעולה למספר ל"ו – ‪.36‬‬
‫אלא שמספר ל"ו מורה על ההמשכה שנפעלת באמצעות המשניות‪ ,‬ואולם ה"העלאה" –‬
‫עבודת המטה‪,‬המביאה להמשכה זו‪ ,‬נעשית ע"י הארת שם מ"ב (שהוא שם הוי'ה במילוי‬
‫היוד והוו)‪ .‬הדבר נרמז בגימטריא של המילה "ואלה" העולה מ"ב (‪ ,)42‬כנגד שם מ"ב‪.‬‬
‫ומוסיף הפסוק ללמדנו‪ ,‬שה"שמות" הנמשכים על ידי בני ישראל‪ .‬נמצאים הם בזמן‬
‫הגלות‪ ,‬במצב של העלם והסתר‪ ,‬שכך נאמר עליהם – "הבאים מצרימה"‪ .‬הווה אומר‪:‬‬
‫"מצרים" מלשון מצר‪ ,‬שהשמות העליונים שאנו "ממשיכים" באמצעות התורה והתפילה‪,‬‬
‫‪7‬‬
‫ספר שמות‬
‫מתעלמים בזמן הגלות‪ ,‬שכן אינם בבחינת גילוי אצלנו‪.‬‬
‫זהו שנאמר על זמן הגלות‪" :‬אותתנו לא ראינו"‪ .‬אותותינו – (גם) במשמעות של‬
‫"אותיותנו"‪ :‬שהאותיות והשמות העליונים שאנו ממשיכים בזמן הגלות‪" - ,‬לא ראינו"‪,‬‬
‫הם מתעלמים ואינם בגילוי‪ ,‬עד בוא הגאולה‪.‬‬
‫(מט‪ ,‬ד‪).‬‬
‫ישראל – לי – ראש‪ ,‬יעקב – יוד – עקב‬
‫"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב"‬
‫וגו' (שמות א‪,‬א‪).‬‬
‫בפרשת ויגש נאמר‪" :‬ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו" (בראשית)‬
‫מכאן משמע שיעקב נכלל בתוך בני ישראל‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מהנאמר כאן בפרשת שמות –‬
‫"את יעקב"‪ ,‬משמע שיעקב הוא עם בני ישראל‪ .‬על מה מורה שינוי זה‪ ,‬על פי פנימיות‬
‫התורה?‬
‫אלא ששתי ירידות יש למצרים כנאמר "ירוד ירדנו"‪ ,‬כך שגם ב"מצרים דקדושה"‪ ,‬שתי‬
‫ירידות הן‪ .‬ובסדר השתלשלות העולמות העליונים כך הוא‪ :‬עצם חכמה עילאה קודם‬
‫ירידתה להתלבש בבחינת "עלמין סתימין" (עולמות הסתומים מאיתנו)‪ ,‬נקראת ישראל‬
‫"לי – ראש"‪ .‬כשם שבראש היהודי מלובשת נשמתו‪ ,‬כך בבחינת ההארה מ"שמו הגדול"‪,‬‬
‫מלובשת בחינת ישראל "לי ‪ -‬ראש" שהיא בחינת חכמה עילאה‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬נמשכת‬
‫הארה מאור ה"חכמה עילאה" של עולם האצילות‪ ,‬שחכמה נקראת י' ( שכשם שהי' היא‬
‫בצורת נקודה‪ ,‬וכן החכמה היא תמצית הרעיון המתרחב בבינה) – והארה זו שבבחינת י'‪,‬‬
‫יורדת להתלבש בבחינת עלמין שהם נחשבים בבחינת עקביים‪ ,‬בחינת "עקב" לגבי חכמה‬
‫עילאה עצמה‪ .‬וכיוון שחכמה עילאה עצמה נקראת ישראל – "לי – ראש" וממנה נמשכת‬
‫ההארה שנקראת יעקב י' – עקב‪ ,‬נמצא שיעקב הוא בן בחינת ישראל‪ .‬שהרי הוא מקבל‬
‫ממנה ולכן נכלל בפרשת ויגש בתור "בני ישראל יעקב ובניו"‪.‬‬
‫(שם‪ ,‬נ‪ ,‬א –ד)‬
‫ואולם בירידה השניה‪ ,‬כאשר האור האלוקי יורד להאיר ב"עלמא דאתגליין"‪ ,‬או אז‬
‫הסדר הוא ששתי הבחינות יעקב וישראל‪ ,‬זו עם זו‪ .‬יורדות להאיר בבחינת מיצר וצמצום‪.‬‬
‫וזהו שכתוב "את יעקב"‪ ,‬כלומר עם יעקב‪ .‬לאמור‪ :‬בחינת "ישראל – לי ראש" עצמה‪,‬‬
‫מאירה ומתגלית ב"עלמין דאתגליין" – עולם הדיבור‪ ,‬כנרמז בפסוק‪ " :‬לא יעקב יאמר‬
‫(דיבור) עוד שמך‪ ,‬כי אם ישראל"‪( .‬שם)‬
‫‪8‬‬
‫לקוטי אור‬
‫"אותותינו לא ראינו"‬
‫(תהילים עד‪ ,‬ט)‬
‫"אותותינו" מלשון אותיותנו‪ .‬כלומר‪ ,‬אותיות התורה והתפילה‪ .‬דהנה‪ ,‬על ידי אותיות‬
‫התורה והתפילה‪ ,‬נעשות המשכות אור אלוקי מ"סובב כל עלמין" ו"ממלא כל עלמין"‪.‬‬
‫ברם בזמן הגלות‪ ,‬אף על פי שהוא נמשך‪ ,‬בכל זאת אין הוא נראה בעיני בשר‪ .‬זהו שנאמר‬
‫"אני ישנה וליבי ער"‪ .‬אני ישנה – שנמשלה הגלות לשינה‪ ,‬כפי שבשינה אין האדם רואה‬
‫כלום‪ .‬אבל ‪" -‬וליבי ער" – שכן למעלה‪ ,‬אכן יש את כל התגלות האורות‪.‬‬
‫(נ‪,‬ג)‬
‫שם מ"ה בגימטריא אדם‬
‫"מי שם פה לאדם הלא אנכי‬
‫הוי'ה" (שמות ד‪ ,‬יא)‪.‬‬
‫טענת משה היתה‪ ,‬שמפני היות נשמתו מעולם התוהו‪ ,‬על כן כבד פה הוא‪ ,‬שכן אין‬
‫הפה יכול לגלות עניינים כה נעלים שהם "אורות מרובים"‪ .‬ועל כך ענה לו ה'‪" :‬מי שם פה‬
‫לאדם" – לאדם בניקוד קמץ‪ ,‬ורומז על האדם הידוע‪ ,‬דהיינו על בחינת "אדם דאצילות"‪,‬‬
‫שהוא שם מ"ה בגימטריא אדם‪ ,‬שדרגא זו היא "כללות עולם התיקון"‪.‬‬
‫ועניין כלי הפה הוא להמשיך אור מקיף שלמעלה מעולם התיקון‪ ,‬להאצילו ל"אדם‬
‫דתיקון" – דרגת האצילות‪ .‬וזוהי כוונת ה' לומר‪" :‬מי שם פה לאדם"‪ ,‬כלומר‪ ,‬מי האציל את‬
‫כלי הפה‪ ,‬שהוא כלי שממשיך אור מקיף להאצילו ל"אדם דתיקון"? – "הלא אנכי הוי'ה"‬
‫– כלומר בחינת עצמות אור אין סוף הבלי גבול‪ ,‬שהוא הנותן כח לכל ענייני המשכת האור‪.‬‬
‫ואם כן‪" ,‬ממנו לא ייבצר מאומה" ו"אנכי אהיה עם פיך"‪.‬‬
‫(נב‪ ,‬ב)‬
‫‪9‬‬
‫ספר שמות‬
‫פרשת וארא‬
‫מצרים – מצר – מי‪ ,‬פרעה – אותיות הערף‬
‫"ופרעה עומד על היאור"‬
‫(בראשית מא‪ ,‬א)‬
‫עניינם של "פרעה" ו"היאור" – כפי שהם "רומזים בעליונים"‪:‬‬
‫ה"יאור" הוא "יסוד דאימא" (אותו "חלק" מספירת הבינה שעניינו "לעבד" את האור‬
‫האלוקי המעותד להאיר ב"מידות")‪ .‬בהיות האור האלוקי במצב זה‪ ,‬בדרכו להאיר במידות‪,‬‬
‫נמצא הוא במיצר‪ ,‬דהיינו באופן של צמצום ועיכוב ההתגלות‪ .‬וזהו מצרים – "מצר – מי"‪.‬‬
‫"מי" בגימטריא נ' (‪ )50‬הם נ' שערי בינה‪ ,‬כפי שהם בדרכם להאיר מ"בינה" ל"מידות"‪,‬‬
‫ובהיותם בדרגה זו הינם ב"מיצר"‪ ,‬המכונה "מיצר הגרון"‪ ,‬כשם שהגרון מהווה ממוצע בין‬
‫ה"ראש" (מוחין‪ ,‬בינה) לבין הלב (המידות)‪ .‬זהו שפרעה – אותיות "הערף"‪ ,‬שכן הערף‬
‫עניינו – מיצר הגרון‪ ,‬שאז המוחין נמצאים ביסוד דאימא במצב של עיבור והעלם‪.‬‬
‫משום כך מובא בכתבי האריז"ל‪ ,‬ש"גרון" בגימטריא "חרן"‪ .‬והנה חרן מלשון חרון‪ ,‬מורה‬
‫על הדינים והגבורות‪ ,‬הנובעים ממצב זה שבו המוחין הם ב"קטנות"‪ .‬המשל לכך הוא מילד‬
‫קטן ("תינוק") שאינו יכול לסבול כלל דבר שהוא נגד רצונו‪ ,‬מחמת קטנות המוחין שלו‪,‬‬
‫כך למעלה כביכול‪ ,‬מבחינת "גרון"‪ ,‬נמשכת בחינת "חרן"‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬המשל ל"מיצר הגרון" בנפש האדם ‪ -‬הוא‪ :‬בתהליך היווצרותה של מידה‬
‫שבלב‪ ,‬כגון אהבת ה'‪ ,‬ישנה תחילה ההבנה שבמוח‪ ,‬המחייבת את היווצרותה של האהבה‪,‬‬
‫וישנו מצב ביניים‪ ,‬שבו התעוררות זו כבר אינה בבחינת מהות שכל‪ ,‬אך עדיין איננה מהות‬
‫"מידה"‪ .‬מצב זה נקרא "מיצר הגרון"‪ ,‬שכן לגבי הגילוי השכלי בשלב ההבנה שבמוח‪,‬‬
‫ולגבי הגילוי ברגש של אהבת ה' כמידה גלויה שבלב‪ ,‬אזי מצב ביניים זה‪ ,‬הינו מיצר‪,‬‬
‫צמצום והעלם‪.‬‬
‫ובעבודת ה'‪ :‬כאשר האדם משיג היטב את גדולתו יתברך‪ ,‬ויש לו "אהבה ויראה" בהעלם‪,‬‬
‫ואינו מוציאן לידי גילוי שיהיו בהתגלות ליבו‪ ,‬זהו המצב של "מעצור הגרון"‪ .‬אזי המ"י‬
‫– בגימטריא ‪ – 50‬נ' שערי בינה‪ ,‬נמצאים ב"מצר" דהיינו מצר – מי (‪ -‬מצרים)‪ .‬הגורם‬
‫המעכב את "לידת" המידה‪ ,‬הינו "פרעה" – אותיות "הערף" – העומד על היאור‪ ,‬ודורך‬
‫כדי לעכב‪ ,‬ואשר עניינו בעבודת ה' הוא – שאותם רצונות הזרים לעבודת ה'‪ ,‬שבהם מונח‬
‫האדם‪ ,‬מעכבים את ההתעוררות מלהתגלות בליבו‪.‬‬
‫ותכלית המכוון הוא לצאת ממיצר זה ולהגיע ל"ארץ חמדה טובה ורחבה"‪...‬‬
‫(נח‪ ,‬ב – ד)‬
‫‪10‬‬
‫לקוטי אור‬
‫פרשת בא‬
‫"שמי" עם י"ה – שס"ה‪" ,‬זכרי" עם ו"ה – רמ"ח‬
‫"זה שמי לעולם וזה זכרי לדור‬
‫ודור" (שמות ג‪ ,‬טו)‬
‫פירש בתקוני זוהר‪" :‬שמי" עם י‪-‬ה בגימטריא שס"ה – כנגד שס"ה מצוות לא תעשה‪.‬‬
‫ו"זכרי" עם ו‪-‬ה בגימטריא רמ"ח – כנגד רמ"ח מצוות עשה‪.‬‬
‫והביאור בכך‪ :‬כללות התורה – רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה‪ ,‬מושרשים‬
‫הם בשם הוי'ה‪ ,‬שהוא בחינת המידות ("זעיר אנפין") שבאצילות‪ .‬רמ"ח מצוות עשה‬
‫נמשכים מבחינת החסדים שבמידות דאצילות‪ ,‬שם ההיתר והכשר נמשך מבחינת החסד‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬שס"ה מצוות לא תעשה‪ ,‬נמשכים מבחינת הגבורות שבמידות דאצילות‪.‬‬
‫שכן האסור והפסול נמשך מבחינת הגבורה והעובר על מצוות לא תעשה ממשיך עליו‬
‫מבחינת הגבורות להיות נענש על כך‪ .‬ומכיוון שאור אין סוף ברוך הוא מאיר בעולם‬
‫האצילות באופן ש"איהו וגרמוהי חד" (שהוא והכלים שבספירות עולם האצילות – אחד)‪,‬‬
‫הרי שכללות התורה ומצוותיה מושרשים בשם הוי'ה ממש‪.‬‬
‫(ס‪,‬א)‬
‫ערב ר"ב – ר"ב לך – ר"ב ניצוצין (מתוך רפ"ח)‬
‫"בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים‪ ...‬על צבאותם"‪.‬‬
‫(שמות יב‪ ,‬נא)‬
‫"צבאות ה'" – הם בחינת ה"ניצוצים" שנתבררו בגלות מצרים ונתעלו להתכלל בשם הוי'ה‪.‬‬
‫ביאור הענין‪" :‬רפ"ח ניצוצין מעולם התוהו"‪ ,‬נפלו ב"שבירת הכלים"‪ ,‬והצפינם ה' בעולם‬
‫הזה הגשמי שב"עולם התיקון"‪ .‬מתוך רפ"ח ניצוצין אלו הצליח עם ישראל לברר בגלות‬
‫מצרים ר"ב (‪ )202‬ניצוצין‪ .‬על כך נאמר‪" :‬וינצלו את מצרים"‪ .‬זהו שכתוב "וגם ערב רב‬
‫עלה איתם" – רב בגימטריא ר"ב (‪ )202‬ניצוצין‪ .‬וה' אומר למשה – "רב לך"‪ ,‬היינו שזכה‬
‫לבירור ר"ב (‪ )202‬ניצוצין‪...‬‬
‫והנה‪" ,‬ניצוצין" אלו‪ ,‬לאחר שנתבררו‪ ,‬נתעלו להיות בדרגה של "טפלים וסמוכים‬
‫ונכללים בשם הוי'ה"‪ ,‬ועל כן נקראים "צבאות הוי'ה"‪ ,‬שכן זכו לחזור למקורם בתכלית‬
‫הביטול להתכלל באלוקות‪ .‬כך שהם נעלים מבחינת ה"שמות"‪ ,‬והינם "צבאות ה'"‪ .‬ברם‪,‬‬
‫על ישראל עצמם נאמר – "הוציא ה' את בני ישראל על צבאותם"‪ .‬לאמור‪ :‬נשמות ישראל‬
‫הן למעלה גם מבחינת הניצוצין שהתבררו‪.‬‬
‫(ס‪ ,‬א ואילך)‬
‫‪11‬‬
‫ספר שמות‬
‫פרשת בשלח‬
‫רצון – אותיות צנור‬
‫"ויהי בשלח פרעה את העם"‬
‫(שמות יג‪ ,‬יז)‬
‫על עם ישראל בגלות מצרים‪ ,‬נאמר‪" :‬וזרעתיה לי בארץ" (הושע ב‪ ,‬כה)‪ .‬לאמור‪ :‬כשם‬
‫שכשזורעים גרעין אחד‪ ,‬הוא מצמיח הרבה‪ ,‬או כשנוטעים חרצן אחד צומח אילן שלם‬
‫בענפים הרבה‪ ,‬כך בני ישראל‪ :‬על ידי עבודת ה' שעבדו בכור ההיתוך במצרים‪ ,‬גרמו‬
‫לגילוי אלוקות בעולם‪ .‬כיצד?‬
‫אלא שכידוע‪ ,‬נפלו ניצוצות הקדושה מעולם התוהו‪ ,‬ונתעלמו במצרים‪ ,‬ובני ישראל על‬
‫ידי עבודתם זכו לפדות ניצוצות אלו ועל ידי כך נתעלו ישראל עצמם‪.‬‬
‫זהו‪ ,‬שכשראה רבי עקיבא כרך של רומי‪ ,‬שחק ואמר‪" :‬מה לעוברי רצונו כך‪ ,‬לעושי‬
‫רצונו על אחת כמה וכמה"‪ .‬פירוש העניין‪ :‬השפעת החיות מהקב"ה לעולם‪ ,‬בשתי דרכים‬
‫היא באה‪ .‬בדרך של חיצוניות ובדרך של פנימיות‪ .‬בני ישראל הינם "עם קרובו" של‬
‫הקב"ה ולכן מקבלים מן הפנימיות‪ ,‬בעוד שאומות העולם מקבלים מן החיצוניות‪ .‬וזהו‬
‫סוד העניין מה שאומות העולם יכולים לקבל שפע רב בזמן הגלות‪ .‬שכן בני ישראל הם‬
‫"עושי רצונו" של הקב"ה‪ ,‬ש"רצון" אותיות "צנור"‪ .‬בני ישראל מעוררים מפנימיות אין‬
‫סוף ברוך הוא רצון חדש‪ ,‬להשפיע שפע בתוך סדר ההשתלשלות‪ .‬מה שאין כן אומות‬
‫העולם הם "עוברי רצונו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬מקבלים חיות מדרגה שלמעלה מהרצון (עוברי רצונו‬
‫– הכוונה "מעל הרצון")‪ .‬שכן מדרגת הרצון – צנור השפע‪ ,‬אין יכולים הם לקבל שהרי‬
‫אינם ראויים לכך‪ .‬אך ורק מהדרגה העליונה‪ ,‬שלמעלה מהרצון‪ ,‬יכולים הם לקבל‪ ,‬כי לגבי‬
‫דרגה עליונה זו‪ ,‬אין הבדל בין "חשיכה" ל"אורה"‪ .‬ואז יכולים הם לקבל אור אלוקי באופן‬
‫של נפילה וחיצוניות‪ .‬אולם לעתיד לבוא‪ ,‬כאשר יתעלו הניצוצות הנפולים‪ ,‬בתכלית‬
‫השלמות‪ ,‬אזי יזכו בני ישראל לאור העליון ביותר שלמעלה מהרצון‪ ,‬שיתגלה בפנימיות‪,‬‬
‫בגילוי רב ועצום‪ ,‬בתוספת אורה ושמחה‪ ,‬ב"צנור השפע"‪ ,‬שיתקבל בפנימיותם‪.‬‬
‫זהו שאמר הכתוב‪" :‬ויהי בשלח פרעה את העם"‪:‬‬
‫כשם שכח הצומח שבארץ‪ ,‬מצמיח את הגרעין עד שהופך לאילן רב פארות‪ ,‬כך "פרעה‬
‫הקריב" ‪ -‬קירב את ליבן של ישראל לאביהם שבשמים" – כמאמר חז"ל‪.‬לאמור‪ :‬על ידי שהצר‬
‫לישראל‪ ,‬פרעה שינק מבחינת "עוברי רצונו"‪ ,‬גרם שבני ישראל יעלו את ניצוצות הקדושה‬
‫שנפלו במצרים‪ ,‬ועל ידי כך התעלו ישראל בעצמם‪ ,‬כך שהיה (פרעה) משלח פארות וענפים‬
‫ועושי פרי למעלה‪ - ,‬את העם"‪ ,‬וכך זכו ישראל לקבל תוספת אור וחיות ביתר שאת‪.‬‬
‫(סא‪,‬ג‬
‫‪12‬‬
‫לקוטי אור‬
‫י"ה עם שמי – שס"ה‬
‫"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים"‬
‫(שמות יד‪ ,‬לא)‬
‫כשמשה רבינו מפיל את תחנוניו לפני ה'‪ ,‬קורא הוא‪ ,‬כמו שנאמר – "ויקרא הוי'ה הוי'ה"‪.‬‬
‫פעמיים מזכיר הוא את שם הוי'ה‪ .‬וכל כך למה? אלא ישנן שתי בחינות של שמות הוי'ה‪.‬‬
‫אחת‪" ,‬שם הוי'ה דלתתא"‪ ,‬והשניה "שם הוי'ה דלעילא"‪" .‬שם הוי'ה דלתתא" – הוא‬
‫המהווה את העולמות מאין ליש‪ ,‬שהרי מהותו ועצמותו יתברך אין לו "שייכות" לעולמות‪,‬‬
‫ואין ערוך אליו כלל‪ .‬משום כך בלתי אפשרי לעולמות לקבל את חיותם והתהוותם‪ ,‬אלא‬
‫אך ורק על ידי בחינת "שם הוי'ה דלתתא"‪ ,‬דהיינו על ידי צמצום האור‪ ,‬שזו בחינת "יו"ד"‪,‬‬
‫(שצורתה "נקודה")‪ ,‬ואחר כך התפשטות זיוו ואורו‪ ,‬שזו בחינת ה' (שצורתה מראה על ‪)-‬‬
‫"התפשטות" באורך ורוחב‪ .‬וכפי שבבחינת "שם הוי'ה דלתתא" – צריך להיות צמצום (י)‬
‫והתפשטות(ה')‪ ,‬כך גם בבחינת "שם הוי'ה דלעילא" – ישנה בחינת י' – צמצום‪ ,‬אשר זו‬
‫בחינת הרצון שעלה במחשבה‪ ,‬שיהוה ה' את בחינת הויה דלתתא – כדי שכתוצאה מכך‬
‫יתהוו העולמות‪ .‬משל למה הדבר דומה? לאדם שטרם שהוציא את מלאכתו המתוכננת‪,‬‬
‫מהכח אל הפועל‪ ,‬היה הדבר מתוכנן במחשבתו‪ ,‬איך ומה לעשות‪ .‬וגם כאן‪ ,‬בבחינה קדומה‬
‫ונעלית זו‪ ,‬צריך שיהיו שני העניינים‪ :‬בחינת "יו"ד" – צמצום תחילה‪ ,‬ואחר כך "ה'" –‬
‫התפשטות‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬פרעה שאמר "מי הוי'ה אשר אשמע בקולו"‪ ,‬התכוון לבחינת שם הוי'ה דלעילא‪,‬‬
‫שבבחינה זו לא ידע ולא האמין‪ .‬אולם ודאי הוא שאת בחינת שם "הוי'ה דלתתא" המחיה‬
‫את כל העולמות‪ ,‬ובכללם את העולם הזה הגשמי‪ ,‬כפי שמובן בשכל אנושי למתבונן בכך‪,‬‬
‫ זאת ידע פרעה‪ ,‬גם ידע‪.‬‬‫זהו שנאמר "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי'ה במצרים‪ .‬כאן הכוונה היא‬
‫לשם "הוי'ה דלעילא"‪ ,‬אשר כדי שיומשך ויתגלה בעולם‪ ,‬צריכה להיות הכנה לזה‪ ,‬על ידי‬
‫בני ישראל‪ ,‬וגילוי זה נמשך לבני ישראל‪ ,‬המעוררים אותו ‪ ,‬באופן של מדה כנגד מדה‪.‬‬
‫שני דברים נלמדים איפוא‪ ,‬מהגימטרייא "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור‪" -,‬שמי עם‬
‫י"ה – שס"ה (כנגד שס"ה לא תעשה)‪ ,‬ו"זכרי עם ו"ה – רמ"ח (כנגד רמ"ח מצוות עשה)‪:‬‬
‫א‪ .‬כדי שתהיה "התפשטות האור" (ה')‪ ,‬צריך להיות תחילה "צמצום" (י')‪ .‬ב‪ .‬שמי עם י"ה‬
‫(צמצום והתפשטות) בגימטריא שס"ה לא תעשה‪ ,‬קודם לזכרי וכו'‪.‬‬
‫ללמדנו‪ :‬אי אפשר לזכות ולהגיע לגילוי מבחינת "הוי'ה דלעילא"‪ ,‬אלא אך ורק אם‬
‫בתחילה תהיה בחינת "סור מרע" שעניינה ביטול וצמצום‪ ,‬לאו קודם להן‪ .‬לאמור‪ :‬על ידי‬
‫‪13‬‬
‫ספר שמות‬
‫שיהודי מצמצם את עצמו כאן בעולם הזה הגשמי‪ ,‬להיות בבחינת "סור מרע"‪ ,‬נפעלת‬
‫כתוצאה מ"אתערותא דלתתא" זו‪ ,‬התעוררות למעלה‪ ,‬של "צמצום" למען הגילוי‬
‫שלאחריו‪" ,‬יו"ד" הוא בחינת צמצום‪ .‬ועל ידי שיהודי "עושה טוב" – שהוא בחינת‬
‫התפשטות מידת החסד שבו‪ ,‬כמו בחינת צדקה‪ ,‬נעשה למעלה בשמי – רום‪ ,‬בחינת "ה'"‪,‬‬
‫אשר זוהי בחינת התפשטות‪.‬‬
‫זהו שנאמר "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים"‪ .‬כוונת הדברים‪:‬‬
‫"אשר עשה הוי'ה דלעילא‪ ,‬ע"י בחינת מצרים‪ ,‬מלשון מצרים – כיווץ וצמצום‪ ,‬כנאמר‬
‫בזוהר‪" :‬אעא דלא סליק ביה נהורא מבטשין ליה" – עץ שלא עולה בו האש‪ ,‬מבטשים‬
‫אותו‪ ,‬ומבקעים אותו‪ ,‬דהיינו שבזכות הקדמת הצמצום ( י' – צמצום) מזכה ה' את ישראל‬
‫לבחינת ההתפשטות ("ה' – התפשטות") – גילוי בחינת "שם הוי'ה דלעילא"‪.‬‬
‫(סב‪ ,‬א‪).‬‬
‫"עזי וזמרת י"ה ‪...‬זה א‪-‬לי ואנווהו"‬
‫(שמות טו‪ ,‬ב)‬
‫בנס קריעת ים סוף‪" ,‬נמשך" גילוי אלוקי מדרגה נעלית ביותר‪ ,‬שלמעלה מ"סדר‬
‫ההשתלשלות"‪ .‬זהו שנאמר "וזמרת י‪-‬ה"‪( ,‬זמרת – מלשון כריתה וכמו "כרמך לא‬
‫תזמור") – ללמדנו שאותיות י‪-‬ה נחצבו מדרגת "אדון הנפלאות" ו"גאה גאה" שלמעלה‬
‫ולפני עולם האצילות‪ .‬וכדי שיתגלה אור אלוקי ממקור כה נעלה‪ ,‬צריך שיהיה צמצום‬
‫גדול ביותר‪ ,‬כדי שהעולם יוכל להיות כלי לגילוי שיגיע מדרגה כה נעלית‪ .‬משום כך נאמר‬
‫כאן "עזי"‪ ,‬כדי להורות על העוז‪ ,‬דהיינו ה"גבורות" ‪ -‬הצמצומים‪ ,‬שמצמצם ה' את אורו‬
‫יתברך‪ ,‬כדי שיאיר בבחינת חכמה (י) ובינה (ה) לצורך הגילוי לעם ישראל‪.‬‬
‫ומאחר שצמצום זה (עזי) הוא למען הגילוי‪ ,‬הרי שלאחר שמאיר האור בבחינת (זמרת)‬
‫י"ה‪ ,‬מאיר הוא ומגלה עוד יותר‪ ,‬בבחינת ו"ה (שהן מידות ומלכות)‪ ,‬כנרמז במילה "ואנוהו"‪.‬‬
‫לאמור‪" :‬זה א‪-‬לי"‪ ,‬שהמילה "זה" מורה על גילוי ("מראה באצבעו ואומר זה")‪" ,‬ואנוהו"‪,‬‬
‫שהאותיות ו"ה משם הוי'ה מורות על "גילוי"‪ ,‬כתוכנן ומהותן – מידות ומלכות‪ ,‬שעניינן‬
‫לגלות את האור האלוקי ו"להמשיכו" לדרגות נמוכות יותר‪.‬‬
‫(סג‪,‬ד)‬
‫אדם בגימטריא (שם) – מ"ה‪,‬‬
‫חכמה נוטריקון – כח – מ"ה‬
‫שרש האדם הוא מבחינת עולם התיקון בעוד ששרש החיות והבהמות הוא מעולם‬
‫‪14‬‬
‫לקוטי אור‬
‫התוהו‪ ,‬שקדם לעולם התיקון‪ .‬כי הנה אדם עולה בגימטריא (שם) מ"ה‪ ,‬שהוא עיקר עולם‬
‫התיקון‪ .‬והנה באדם ישנה התכללות הכוחות ויכול הוא למזג בין כוחות החסד והגבורה‬
‫באופן שמתכללים ומשלימים זה את זה‪ .‬אולם בחיות ובהמות‪ ,‬לכל בהמה או חיה ישנה‬
‫מזגה ותכונתה ואין בהן התכללות הכוחות‪ .‬וכפי שרואים אנו שטבע הנשר הוא ברחמנות‬
‫לעומת טבע השור שהוא מבחינת הגבורות – "שור נגח"‪.‬‬
‫טעמו של הבדל זה נעוץ בשרש ההתהוות של האדם לעומת החיות והבהמות‪ .‬שכן גם‬
‫בין עולם התוהו ועולם התיקון קיים הבדל זה‪ .‬בעולם התוהו אין התכללות בין המידות‬
‫אלא כל מידה היא מהות בפני עצמה בכל התוקף‪ .‬ברם בעולם התיקון קיימת התכללות‬
‫בין המידות‪ .‬וכל כך למה? אלא שבעולם התוהו לא הייתה הארת המוחין במידות‪ ,‬ולא היה‬
‫במידות את בחינת הביטול‪ .‬לעומת זאת בעולם התיקון מאיר שם מ"ה ולכן עולם זה הוא‬
‫בבחינת אדם – בגימטריא (שם) מ"ה‪ ,‬שהוא שם יוד הא ואו הא במילוי אלפין‪.‬‬
‫והנה צורת האות א' עצמה מורה על עניין החיבור וההתכללות‪ .‬כיצד? אלא שצורת הא'‬
‫מורכבת מיוד למעלה ויוד למטה ואות ו' המחברת אותן להתכלל יחד‪ .‬ועיקר ההתכללות‬
‫נפעל מכח הביטול הקיים בעולם התיקון בניגוד לתוקף תחושת המציאות של כל מידה‬
‫בעולם התוהו‪ .‬שכן הארת החכמה שהיא בחינת כח – מה‪ ,‬שמאיר כתוצאה מהארת שם‬
‫מ"ה בספירת החכמה‪ ,‬אשר זהו עניין הארת המוחין במידות‪ ,‬לפעול שתהיה הארת המידות‬
‫על פי השכל דוקא‪ .‬וזהו הטעם לכך שגם האדם שלמטה מסוגל לפעול בעצמו התכללות‬
‫של מידות הפכיות מכח הארת החכמה‪ ,‬שיונהגו המידות דוקא על פי השכל כמו שכתוב‪:‬‬
‫"על פי שכלו יהולל איש"‪ .‬ברם החיות והבהמות שרשן בעולם התוהו ולכן אין בהם ביטול‬
‫והתכללות כפי שאין את זאת במקורם‪.‬‬
‫(בשלח סה‪,‬ד‪ .‬סו‪ ,‬א‪).‬‬
‫כבוד – בגימטריא ל"ב‬
‫"לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך‬
‫רעייתי" (שיר השירים א‪ ,‬ט)‬
‫צריך להבין‪ :‬מהו המשל והנמשל שנמשלה "רעייתי" (כנסת ישראל) לסוס פרעה?‬
‫והביאור‪" :‬אותיות" נקראו "סוסים"‪ ,‬שכן כפי שהסוס מוליך את האדם למקום רחוק מאוד‪,‬‬
‫אשר בלתי אפשרי להגיע לשם בלי סוס‪ ,‬כך השכל "מנהיג" את האותיות ורוכב עליהן‪,‬‬
‫שהרי לפי ערך השכל‪ ,‬כך הוא הדיבור‪ .‬ואולם ה"אותיות" עצמן שנמשלו לסוסים‪ ,‬מעלות‬
‫את היהודי למעלה‪ -,‬יותר ממה שהשכל יכול להשיג‪ ,‬וזאת – ע"י אותיות התפילה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫ספר שמות‬
‫והנה ישנן "אותיות זכרים" ו"אותיות נקבות"‪ .‬כלומר‪ :‬אותיות התורה הן הממשיכות‬
‫אלוקות מלמעלה למטה‪ ,‬היינו שמשפיעות אלוקות לעולם‪ ,‬ולכן נקראות "אותיות‬
‫זכרים"‪ .‬ואילו אותיות התפילה עניינן העלאה מלמטה למעלה‪ .‬דהיינו שההשתוקקות‬
‫לאלוקות שמצידם של בני ישראל‪,‬תעורר גילוי אלוקות מלמעלה‪ ,‬שהרי "דרכו של איש‬
‫(הקב"ה) לחזר אחר האישה" (כנסת ישראל)‪.‬‬
‫זהו שנאמר "מלא כל הארץ כבודו"‪ ,‬לאמור‪ ,‬שמהותו ועצמותו ממש‪ ,‬מתלבש באותיות‬
‫התורה‪ ,‬מה שמתגלה בגימריא‪" :‬כבוד – בגימטריא ל"ב"‪ ,‬שהן ל"ב נתיבות החכמה (כ"ב‬
‫אותיות התורה בתוספת עשר הספירות – עולה ל"ב‪ ).‬זוהי בחינת "אותיות זכרים" –‬
‫המשכה מלמעלה למטה‪ ,‬כפי שנפעל ע"י ההתלבשות באותיות התורה‪.‬‬
‫(סג‪,‬ד)‬
‫פרעה – אותיות עורף‬
‫בזוהר פרשת בשלח‪ ,‬מסופר שבעת שרדף פרעה אחרי בני ישראל‪ ,‬העמיד תחילה‬
‫"סוסים נקבות"‪ ,‬ולאחר מכן הפך את הסדר‪ ,‬שיהיו "סוסים זכרים"‪ ,‬קודמים ל"סוסים‬
‫נקבות"‪ .‬וסוד העניין הוא‪ ,‬שכשרצה פרעה להוריד ולהמשיך את נשמות ישראל לתוך‬
‫עומק הקליפות‪ ,‬אזי לפיכך העמיד להם תחילה "סוסים נקבות"‪ ,‬שמתוך שדרכו של איש‬
‫לחזר אחר האישה‪ ,‬אם כן‪ ,‬תהיה כאן המשכה מבחינת פרעה אותיות "עורף"‪ ,‬בחינת‬
‫"אותיות זכרים" שמצד הקליפה‪ ,‬שהיא מבחינת המקיף של הקליפה‪ .‬וכך הוא בעבודת‬
‫ה'‪" :‬אותיות נקבות" הן אותיות של דברים בטלים ולשון הרע‪ ,‬הבאים על ידי התקשרותו‬
‫להבלי העולם‪ .‬ואזי האותיות מוליכות אותו למקום רחוק מאוד לעמקי הקליפות‪ ,‬להמשיך‬
‫מהמקיף שלהם – בחינת "אותיות זכרים"‪.‬‬
‫והתרופה לזה היא על ידי אותיות נקבות שבקדושה – אותיות התפילה‪ ,‬ואותיות זכרים‬
‫שבקדושה – אותיות לימוד התורה‪.‬‬
‫(סג‪,‬ד)‬
‫אתה – א‪-‬ת וה' מוצאות הפה‬
‫האור והשפע האלוקי נמשך מאין ליש‪ ,‬עד היותו נמשך בבחינת ממלא כל עלמין שהיא‬
‫כח הפועל המצטמצם להתלבש בנפעל‪ ,‬לצורך התהוות העולמות‪ .‬וכמו שכתוב‪" :‬ואתה‬
‫מחיה את כולם"‪ .‬כי הנה פירוש המילה "אתה" כך הוא‪ :‬א‪-‬ת אלו הן כ"ב אותיות התורה‬
‫שבהן נברא העולם ע"י דיבורו של הקב"ה וכמו שנאמר‪" :‬בדבר ה' שמים נעשו"‪ ,‬על ידי‬
‫‪16‬‬
‫לקוטי אור‬
‫הארה אלוקית הנמשלת לאותיות‪ .‬והאות ה' מהמילה "אתה" מורה על ה' מוצאות הפה‪,‬‬
‫שלמעלה הכוונה היא לה' גבורות‪ ,‬דהיינו חמש כוחות של צמצום האור האלוקי‪ ,‬כדי שיוכל‬
‫להאיר בנבראים בבחינת ממלא כל עלמין‪ .‬ונרמזים הם באותיות הסופיות – מנצפ"ך‪.‬‬
‫(בשלח סו‪,‬ג)‬
‫‪17‬‬
‫ספר שמות‬
‫פרשת יתרו‬
‫"זכור" עם י"ה בגימטריא רמ"ח (‪,)248-‬‬
‫ו"זכרי" עם ו"ה – בגימטריא רמ"ח‪.‬‬
‫זכור את יום השבת‬
‫לקדשו (שמות כ‪ ,‬ז)‬
‫בתקוני זוהר‪" :‬זכור" עם י"ה בגימטריא – רמ"ח מצוות עשה‪ .‬וכן "זכרי" עם ו"ה –‬
‫רמ"ח מצוות עשה‪.‬‬
‫וצריך להבין‪ :‬מדוע זכור הוא עם י"ה‪ ,‬ואילו זכרי הוא עם ו"ה?‬
‫והנה‪" ,‬זכור" הוא מתוך הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו"‪ ,‬ו"זכרי" הוא מתוך הפסוק‬
‫"זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור" (שמות ג‪ ,‬טו)‬
‫והנה הוא ביאור העניין‪ :‬משמעותו של "זכור את יום השבת לקדשו הוא" – שהיהודי‪,‬‬
‫פועל המשכה חדשה‪ ,‬מבחינת העונג העליון שלמעלה מהחכמה‪ ,‬לבחינת "חכמה‬
‫דאצילות"‪ .‬המשכה זו נפעלת על ידי היהודי‪ ,‬בעבודתו בבירור ניצוצות הקדושה‪ ,‬במשך‬
‫ששת ימי המעשה‪ .‬עבודה זו נעשית כתוצאה מאהבת ה' המהווה שורש לקיום כל מצוות‬
‫עשה‪ .‬הדבר נרמז במילה "זכור" מלשון "זכר חסדו" שמורה על החסד והאהבה‪.‬‬
‫וזהו שנקראת החכמה – "ראשית" (בלשון נקבה) –"ראשית חכמה"‪ ,‬שכן היא מקבלת‬
‫מבחינת "ראש" אותיות "אשר"‪ ,‬מלשון אושר ותענוג‪ .‬וכמו שנאמר‪" :‬באשרי כי אשרוני‬
‫בנות"‪ ,‬וכן‪" ,‬אשרי יושבי ביתך"‪( .‬לכן‪ ,‬בברכת המצוות אנו מברכים "אשר קדשנו‬
‫במצוותיו"‪ ,‬שכן המילה "אשר" במשמעות של תענוג‪ ,‬מורה על כך שעל ידי קיום המצוות‬
‫במעשה גשמי‪ ,‬ממשיכים ישראל המשכה מבחינת ה"תענוג העליון"‪ ).‬לפיכך "זכור" עם‬
‫י"ה בגימטריא רמ"ח מצוות עשה‪ .‬ללמדנו‪ ,‬שבני ישראל על ידי עבודתם בששת ימי‬
‫המעשה‪,‬מביאים לתוספת אור אלוקי מבחינת התענוג העליון (כתר)‪ ,‬שמאיר ומתגלה‬
‫בדרגות החכמה והבינה של עולם האצילות‪ ,‬שהם י – ה‪ ,‬שכן י' מורה על החכמה שבבחינת‬
‫"נקודה"‪ ,‬וה' מורה על ה"בינה" שבבחינת הרחבה כבצורת האות ה'‪.‬‬
‫והנה סדר זה הוא מבחינת "מלמטה למעלה"‪ .‬אך ישנו סדר נוסף "מלמעלה למטה" והיא‬
‫עניינו של "זכרי עם ו"ה בגימטריא רמ"ח מצוות עשה"‪ :‬כי הנה לאחר שנתקבלה ההמשכה‬
‫החדשה כתוצאה מ"ההעלאה" של בני ישראל בששת ימי המעשה‪ ,‬הרי שבשבת‪ ,‬נמשכת‬
‫ומתגלה ההארה האלוקית מלמעלה למטה‪ ,‬מבחינת ה"חכמה דאצילות" הנרמזת בי' של‬
‫"זכרי"‪ ,‬לבחינת ו"ה שהן ה"מידות דאצילות" – ו' כצורתה המורה על המשכה מלמעלה‬
‫למטה‪ ,‬וה' – המורה על הרחבה והתפשטות נוספת‪ -‬שבבחינת ה"מלכות"‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫(סט‪ ,‬ב ואילך)‬
‫לקוטי אור‬
‫פרשת משפטים‬
‫עשב – נוטריקון ע"ב – ש‬
‫ונתתי עשב בשדך‬
‫לבהמתך (דברים יא‪ ,‬טו)‬
‫שם ע"ב הוא בספירת החכמה דאצילות‪ ,‬ומשה רבינו הוא הממשיך את הדעת לנשמות‬
‫ישראל‪ ,‬כדי שתהיה בהם בחינת דעת והרגשה באלוקות‪ .‬הדעת מחברת בין חכמה לבינה‪.‬‬
‫והמשכה זו נמשכת ל"שדך"‪ ,‬היא בחינת המלכות שנקראת "חקל תפוחין קדישין" (שדה‬
‫התפוחים הקדושים)‪ .‬וכל זה הוא עבור נשמות דבריאה יצירה ועשיה‪ ,‬שנקראים זרע‬
‫בהמה‪.‬‬
‫(עה‪,‬ב)‬
‫קדוש – קדש – ו‬
‫קדוש קדוש‬
‫קדוש (ישעיהו ו‪ ,‬ג)‬
‫גם המלאכים הם בחינת "בהמות" שכן השגתם היא בבחינת המלכות שלמעלה‪ ,‬ולא‬
‫בעצמותו ומהותו יתברך‪ .‬ולכן זקוקים לקבל המשכת הדעת כדי להתעלות לדבקות גבוהה‬
‫יותר‪ .‬והנה‪ ,‬המשכת הדעת למלאכים היא על ידי אמירת הקדוש‪ .‬כי אין הקב"ה צריך‬
‫לשיר והשבח של המלאכים‪ ,‬אלא המלאכים הם אלו שעל ידי אמירתם "קדוש" נמשכת‬
‫להם המשכת הדעת‪ .‬ונרמז הדבר בכך ש"קדוש" – הוא נוטריקון קדש – ו‪ ,‬שהיא המשכת‬
‫חכמה עילאה שנקראת "קדש"‪ ,‬והאות ו' מורה כידוע על ההמשכה כצורתה – מלמעלה‬
‫למטה‪.‬‬
‫(עה‪,‬ב)‬
‫עשב – נוטריקון ע"ב – ש‬
‫ע"ב – הם מניצוצות שנפלו ברפ"ח ניצוצות שנפלו מעולם התוהו לעולם הזה‪ .‬ש –‬
‫שלש קוין יש בה‪ ,‬כנגד שלשת סוגי ההמשכות‪ :‬חסד‪ ,‬גבורה‪ ,‬תפארת‪ .‬וענין "עשב בשדך"‬
‫הוא‪ :‬כשם שהצמיחה בגשמיות נובעת מכוח הצומח הרוחני שבארץ‪ ,‬כך הארה אלוקית זו‪,‬‬
‫צומחת מלמעלה מכוח רוחני זה‪ ,‬מאין סוף ברוך הוא‪.‬‬
‫(עו‪ ,‬ב)‬
‫‪19‬‬
‫ספר שמות‬
‫אדם בגימטריא ‪ -‬מ"ה בהמה בגימטריא ‪ -‬ב"ן‬
‫וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע‬
‫בהמה (ירמיהו לא‪ ,‬כו)‬
‫בהמה בגימטריא ב"ן (‪ )52‬שהן נשמות שמעולם הבריאה‪ .‬אדם בגימטריא מ"ה (‪)45‬‬
‫שמורה על נשמות שמעולם הבריאה‪ .‬בנשמות דאצילות מאיר שם מ"ה ובנשמות דבריאה‬
‫מאיר שם ב"ן‪ .‬ההמשכה האלוקית מבחינת שם מ"ה נפעלת לפי ועל ידי האדם‪ ,‬כאן‬
‫למטה‪ ,‬כנרמז גם בכך ש"אדם" הוא בגימטריא מ"ה‪.‬‬
‫(עו‪ ,‬ב)‬
‫משה נוטריקון מ"ה – ש‬
‫משה רבינו הינו מבחינת דעת העליון‪ .‬זהו משה מ"ה ‪ -‬ש‪ ,‬דהיינו ששם מ"ה מאיר בו‬
‫וממנו‪ ,‬ונמשך בשלש קוין כצורת האות ש'‪ .‬ומאיר וממשיך את הדעת לעולמות בריאה‬
‫יצירה עשיה‪ .‬ולפי שמשה הוא מבחינת דעת עליון‪ ,‬שלמעלה גם מאצילות‪ ,‬לכן דווקא‬
‫הוא‪ ,‬ניתן לו הכוח מה' להמשיך את בחינת הדעת בעולמות הנמוכים יותר‪ ,‬בי"ע‪ ,.‬שבהם‬
‫מאיר שם ב"ן‪ .‬ושם מ"ה מברר את שם ב"ן‪ ,‬כנודע‪.‬‬
‫עו‪ ,‬ב)‬
‫כסא – כס – א‬
‫ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם‬
‫(יחזקל א‪ ,‬ה)‬
‫כדי שתוכל להתבצע התהוות הנבראים של עולמות בי"ע‪ ,‬אשר הם בבחינת גבול ומידה‪,‬‬
‫והם בבחינת יש ודבר נפרד בפני עצמו‪ ,‬צריך שתהיה המשכת האור והחיות של בחינת‬
‫"כמראה אדם"‪ ,‬לרדת ולהשפיל עצמה כמשל האדם היושב על כסא‪ ,‬שמשפיל ומוריד את‬
‫גופו כדי להתיישב‪ .‬זהו שכסא נוטריקון כס – א‪ .‬שה' מכסה ומסתיר את אורו‪ ,‬בבחינת‬
‫א‪-‬ל מסתתר‪ .‬כס מלשון כיסוי‪ ,‬שהוא בחינת לבוש וכיסוי על האות א המורה על אלף –‬
‫אלופו של עולם‪ ,‬זאת כדי שתהיה התהוות היש‪.‬‬
‫(עז‪ ,‬א)‬
‫‪20‬‬
‫לקוטי אור‬
‫פרשת תרומה‬
‫זה ה' קוינו לו – מלשון קוין‪...‬‬
‫הקב"ה מכנה את ישראל בכינוי "רעייתי"‪ ,‬כלומר – "פרנסתי"‪ ,‬וכפירוש חז"ל שישראל‬
‫מפרנסים לאביהם שבשמים‪ .‬מאי משמע? אלא כשם שהלחם תפקידו ופעולתו היא לחבר‬
‫את הנשמה עם הגוף‪ ,‬כך גם עם ישראל‪ ,‬כשלומדים תורה‪ ,‬הרי הם ממשיכים המשכה‬
‫חדשה מאור אין סוף ברוך הוא הנעלה באין ערוך אפילו מבחינת "חכמה עילאה"‪.‬‬
‫וכשלומדים תורה‪ ,‬ממשיכים ישראל המשכה חדשה מאור אין סוף ברוך הוא לספירת‬
‫החכמה ולשאר ספירות עולם האצילות‪ ,‬כפי שהן נחלקות לשלשה "קוין"‪ ,‬ימין שמאל‬
‫ואמצע‪ .‬שספירות קו הימין הינן חכמה חסד נצח‪ ,‬וספירות קו השמאל הן בינה גבורה‬
‫הוד‪ .‬ואילו ה"קו האמצעי" הוא הכולל את הספירות דעת‪ ,‬תפארת ‪,‬יסוד‪ .‬וכנגד ספירות‬
‫אלו בעבודת ה' בעולם הזה הגשמי הם‪ :‬תורה – קו הימין‪ .‬עבודה – קו השמאל‪ .‬וגמילות‬
‫חסדים – זהו הקו האמצעי‪.‬‬
‫והנה בזמן הגלות המשכות אלו אינן בבחינת התגלות‪ ,‬אולם לעתיד לבוא בזמן הגאולה‪,‬‬
‫יתגלו כל אותן ההמשכות‪ .‬וזהו שלעתיד לבוא יאמרו ישראל‪" :‬ואמר ביום ההוא הנה‬
‫אלוקינו זה קוינו לו"‪ .‬כלומר‪ ,‬שאנו המשכנו אותו – את אור אין סוף ברוך הוא בבחינת‬
‫קוין‪ ,‬דהיינו בשלושת הקוין הללו‪ ,‬אשר לעתיד לבוא‪,‬יתגלו כל ההמשכות‪ ,‬וישראל יורו‬
‫עליהן ויאמרו הנה הן אותן המשכות עילאיות שהמשכנו מאור אין סוף ברוך הוא לעשר‬
‫הספירות שבעולם האצילות‪.‬‬
‫(פרשת תרומה‪ ,‬פ‪,‬א)‬
‫‪21‬‬
‫ספר שמות‬
‫פרשת תצוה‬
‫מאת – מא' ועד ת'‪...‬‬
‫"מחוץ לפרוכת‪ ...‬יערוך אותו‬
‫אהרן" (ויקרא כד‪ ,‬ג)‬
‫עבודת אהרן בעריכת הנרות והעלאתן‪ ,‬היא עניין שמחה של מצוה‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬אהרן מקבל כח זה כתוצאה מלימוד התורה של בני ישראל‪ .‬כי הנה נאמר‪" :‬חוקת‬
‫עולם לדורותם מאת בני ישראל (שמות כז‪ ,‬כא)‪ .‬פירוש המילה "מאת" כך הוא‪ :‬מבחינת‬
‫אותיות התורה שמא' ועד ת' לאמור‪ :‬על ידי עסק התורה של בני ישראל‪ ,‬שהאדם לומד‬
‫ומשים את נפשו וליבו באותיות שמדבר בהם באהבת ה' ויראתו‪ ,‬והתורה היא אור וחיות‬
‫המצוות‪ ,‬והן הגורמות להעניק כוח לאהרן הכהן להיות שושבין ‪ ,‬דהיינו להמשיך אור‬
‫וגילוי האהבה בנפש האדם‪ ,‬ולהיות בה אורה ושמחה של מצוה‪.‬‬
‫(פא‪,‬ד)‬
‫אהרן – אותיות נראה‬
‫כשהאדם מעורר בקרבו אתערותא דלתתא‪ ,‬נפעלת כתוצאה מכך המשכה מלמעלה‬
‫למטה על נפשו‪ ,‬שכן פעל בהתעוררותו שלתתא‪ ,‬התעוררות מלמעלה‪ .‬והנה התעוררות‬
‫זו שמלמעלה‪ ,‬באה היא מבחינת אהרן הכהן‪ ,‬שהוא מ"שבעת הרועים"‪ ,‬והוא הרועה‬
‫וממשיך את הגילוי האלוקי המעורר בתוככי כנסת ישראל‪ ,‬שהיא מהוה שורש כל נשמות‬
‫ישראל‪ .‬והנה‪ ,‬אהרן – אותיות נראה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהוא פועל שיהא גילוי אתערותא דלעילא‬
‫זו בנפש האדם בהתפעלות והתגלות הלב וכדמיון ראיה חושית‪ ,‬מה שיפעל באדם – את‬
‫גילוי אור האהבה הרבה הבאה מלמעלה‪.‬‬
‫(פב‪,‬ב)‬
‫עמלק – עם מלק‬
‫זכור את אשר עשה לך עמלק‬
‫(דברים כה‪ ,‬יז)‬
‫על עמלק נאמר "ראשית גויים עמלק"‪ ,‬שהוא בחינת "עורף דקליפה"‪ ,‬שלכן נקרא‬
‫עמלק‪ ,‬נוטריקון עם – מלק‪ ,‬שמליקה היא מן העורף‪ .‬כי הנה מעלת ישראל היא בהיותם‬
‫"עם קשה עורף"‪ ,‬שהם מבחינת "עורף דקדושה"‪ ,‬שיכולים הם לכוף את הלב בשבירת‬
‫התאוות וכבישתן ולעמוד נגד כל מונע בהתגברות ובחוזק ונקראת בחינת עורף‪ ,‬שכן‬
‫העורף מחבר ומקשר את המוחין שבראש עם הגוף‪ .‬וזה לעומת זה‪ ,‬הוא העורף שבקליפה‪,‬‬
‫‪22‬‬
‫לקוטי אור‬
‫שגם אם מבין הוא שכך הוא בעבודת ה'‪ ,‬נוהג הוא להיפך בחוצפה ונגד השכל‪ .‬וזהו עם –‬
‫מלק‪ ,‬שכן מולק הוא את השפעת המוחין על הלב והגוף‪.‬‬
‫(פה‪,‬א‪-‬ב)‬
‫‪23‬‬
‫ספר שמות‬
‫פרשת כי תשא‬
‫עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'‬
‫(שמות ל‪ ,‬יג)‬
‫עשרים – מורה על עשר כוחות הנפש מוחין ומדות‪ ,‬כפי שהם מלאים בהתמסרות של‬
‫אהבת ה'‪ .‬וכיון שישנן שתי בחינות באהבת ה' לכן נאמר שזה "עשרים גרה" דהיינו עשר‬
‫כוחות הנפש בשתי הבחינות‪ .‬ושתי בחינות אלו באהבת ה' תלויות הן בשני הפירושים‬
‫למילה "ואהבת"‪ .‬הפירוש האחד‪ :‬ואהבת – מלשון ציווי‪ .‬שהציווי הוא על ההתבוננות‬
‫בגדולת ה' ובביטול כל הנבראים לה' המחיה ומהווה כל פרט בבריאה בכל רגע מחדש‬
‫מאין ליש‪ .‬ומה שנראים העולמות ליש הוא שקר גמור‪ .‬ופירוש שני ב"ואהבת" הוא‪,‬‬
‫שהקב"ה מזכה את היהודי באהבה רבה הבאה ליהודי מלמעלה‪ ,‬ולאו כל אדם זוכה לכך‪.‬‬
‫וזהו הציווי המקופל במילים "עשרים גרה השקל" – לאמור‪ :‬אכן אהבת ה' במלואה‪,‬‬
‫הן זו הבאה על ידי התבוננות של האדם והן זו הבאה מלמעלה כאהבה רבה‪ ,‬יחדיו הינן‬
‫"עשרים" – דהיינו עשר כוחות הנפש היוקדות באהבת ה' הכפולה בשתי בחינות אלו‪.‬‬
‫אולם גם מי שלא יזכה באהבת ה' הבאה מלמעלה‪ ,‬מכל מקום לא יגרע את חלקו ביצירת‬
‫אהבת ה' בגילויה במחצית השקל שלו – דהיינו באהבת ה' שהתבוננותו יכולה לייצר‪,‬‬
‫באפן שתרתום ותחדור בעשר כוחות נפשו‪.‬‬
‫(פו‪ ,‬ד)‬
‫‪24‬‬
‫לקוטי אור‬
‫פרשת ויקהל‬
‫תרי"ג מצוות וז' מצוות דרבנן – בגימטריא כת"ר‬
‫(‪ )620‬וכן שבת ‪ -‬אותיות תשב‬
‫שבת שבתון לה'‬
‫(ויקרא כג‪ ,‬ג)‬
‫ישנו רצון העליון וישנו רצון התחתון‪ .‬רצון העליון – פירושו – הבחינה שלמעלה לגמרי‬
‫מהשכל‪ ,‬ובספירות‪ :‬בחינת הכתר אשר היא למעלה מחכמה דאצילות‪ .‬כי הנה מה שמתבונן‬
‫האדם בשכלו בגדולת ה' ובביטול העולמות‪ ,‬ומגיע על ידי כך לאהבת ה'‪ ,‬זוהי בחינת רצון‬
‫התחתון‪ ,‬שזוהי בחינת הדעת‪ ,‬שכן דעת היא במשמעות של רצון‪ ,‬כמו שכתוב‪" :‬רק אתכם‬
‫ידעתי מכל משפחות האדמה"‪ .‬אולם בחינת רצון העליון היא התעוררות בחינת היחידה‬
‫שבנפש‪ ,‬שהיא למעלה מהשכל והחכמה‪ .‬זוהי בחינת כתר שמעל לספירות‪ ,‬ובנפש האדם‬
‫זוהי התעוררות רגש המסירות נפש לה'‪ ,‬הנובע מהתעוררות בחינת היחידה שבנפש‪.‬‬
‫והנה על ידי לימוד התורה ממשיכים להיות התאחדות של התגלות הרצון העליון ברצון‬
‫התחתון‪ .‬שכן הגם שנאמר "אורייתא מחכמה נפקת (יוצאת)‪ ,‬הכוונה היא רק להתגלות‬
‫של התורה למטה‪ .‬אולם בשורשה התורה היא בכתר כפי שבא לידי ביטוי בכך שתרי"ג‬
‫מצוות התורה יחד עם ז' מצוות דרבנן עולות בגימטריא כתר (‪.)620‬‬
‫ואיחד זה של הרצון העליון והרצון התחתון נפעל ומתגלה ביום השבת קדש‪ ,‬ועל‬
‫ידי התפילה בימות החול מושפע גילוי זה גם לכל ימות השבוע‪ .‬שכן "שבת" אותיות‬
‫"תשב"‪ .‬שתחילה צריכה להיות אתערותא דלתתא המעלה את האדם לבחינת רצון העליון‬
‫שלמעלה מהשכל‪ ,‬וזו בחינת שבת – עליית העולמות‪ .‬ואחר כך נמשכת מדרגה זו‪ ,‬שהיא‬
‫בחינת הכתר המשכה מלמעלה הבאה בהתיישבות במוח ובלב האדם שלמטה – בחינת‬
‫תשב‪ ,‬מה שנרמז בכך ששבת – אותיות תשב‪.‬‬
‫(פח‪ ,‬ב)‬
‫‪25‬‬
‫ספר שמות‬
‫פרשת פקודי‬
‫י"ה למעלה מו"ה‬
‫י"ה הוא למעלה מו"ה‪,‬משתי סיבות‪ :‬א‪.‬י"ה הוא שם בפני עצמו‪ .‬ב‪ .‬בפירוש "יהא שמיה‬
‫רבא"‪ ,‬יש מפרשים‪ ,‬ש"שמיה" פירושו –"שם י"ה" ושהוא רבא – כלומר גדול‪( ,‬דהיינו‬
‫גדול מו"ה)‪.‬‬
‫(לקוטי תורה‪ ,‬פרשת פקודי‪ ,‬ג‪,‬ב)‬
‫שמו – בגימטריא רצון‬
‫בכתבי האריז"ל נאמר‪ :‬ש"שמו" היא בחינת "מלכות" ואילו בספרי הקבלה הראשונים‬
‫כתוב ש"שמו" בגימטריא "רצון"‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬צריך ביאור בזה שהרי רצון הוא למעלה‬
‫ממלכות? אלא שאלו ואלו דברי אלוקים חיים והכל יבוא על מקומו בשלום‪ .‬שכן אין‬
‫הכוונה כאן לספירת המלכות שהיא התחתונה שבספירות‪ ,‬כי אם למלכות דאין סוף‪.‬‬
‫ומלכות דאין סוף נקראת גם בכינוי "שמו"‪ ,‬והיא בחינת "שמו הגדול"‪ ,‬שהוא מקור הרצון‪,‬‬
‫שהוא הכתר דאצילות‪.‬‬
‫(פקודי‪ ,‬ז‪,‬ד)‬
‫פקד אותיות דפק‬
‫אשר פקד על פי משה‬
‫(שמות לח‪ ,‬כא)‬
‫פקד אותיות דפק שהוא חיצוניות של שם הוי'ה שבמילוי "יודין"‪.‬והנה קפ"ד ‪ -‬קס"א‬
‫בגימטריא משה‪ .‬ופירוש קס"א הוא שם אהי'ה במילוי יוד"ין שהוא פנימיות ספירת הבינה‪.‬‬
‫והעניין בזה‪ :‬כי הנה הדם הוא הנפש והוא המחיה לכל האיברים והוא מבחינת בינה‪ .‬גם‬
‫–שם "אהיה" בריבוע ‪ -‬בגימטריא דם‪ ,‬כמו שכתוב בעץ חיים‪ .‬וזהו עניין הדופק שבגידי‬
‫הדם‪.‬והנה דפיקו דליבא (דופק הלב) בו נמשכת הארת הפנימיות‪ .‬ובדופק שביד נמשכת‬
‫הארת החיצוניות‪ .‬ולפי שחכמה ובינה מלובשים בדופק לכן הדופק ישנו תמיד‪ ,‬שכן הוא‬
‫בבחינת ביטול ‪ -‬רצוא ושוב‪ ,‬כי חכמה היא ביטול‪ .‬נמצא שבדופק ישנו ייחוד חכמה ובינה‬
‫ קפ"ד ‪ -‬קס"א‪ .‬וזהו אשר פקד על פי משה‪ ,‬וכן בעבודת ה' ‪ -‬אשר פקד‪ ,‬היינו שיהיה‬‫בבחינת רצוא ושוב‪ ,‬כמו הדופק שבגידי הדם‪ ,‬שהוא ברצוא ושוב תדיר‪.‬‬
‫(שם‪ ,‬שם)‬
‫‪26‬‬
‫לקוטי אור‬
‫האותיות שאינן גדולות‪ ,‬במילים‪ :‬שמע ‪ -‬אחד‬
‫אותיות ש' מ' מהמילה שמע‪ ,‬א'ח' מהמילה אחד‪ .‬וסימן לכך ‪ -‬אשמח כמו שכתוב‬
‫"אנכי אשמח בה'"‪ .‬כי הנה אותיות ע' ד' שהן כתובות בספר תורה כאותיות גדולות במילה‬
‫"שמע"‪ ,‬הן מלשון עד‪ ,‬מה שמורה על משכן העדות‪ .‬ואותיות ש' מ' מורות על בחינת‬
‫מלכות שנקראת "שם"‪ .‬והנה אותיות א' ח' מורות על ספירות עולם האצילות‪ ,‬ולפי‬
‫שבפסוק ראשון של קריאת שמע מתחברים ומתייחדים זעיר ונוקבא(המידות וספירת‬
‫המלכות)באב ואם (חכמה ובינה)‪ ,‬לכן אותיות ש"מ א"ח כלולים עם ע"ד‪ .‬וסימן "אשמח"‬
‫מורה על כך שהשמחה היא מגודל העלייה ומגילוי אור חדש מאין סוף ברוך הוא‪ ,‬וגם‬
‫שעליה זו באה על ידי עבודת הלויים שהיא שיר ושמחה‪.‬‬
‫(פקודי ח‪ ,‬ב)‬
‫אלה (בגימטריא ‪ )36‬פקודי המשכן‬
‫"אלה פקודי המשכן" ‪ -‬היינו יחוד זעיר ונוקבא (מידות ומלכות) שעל ידי התורה ומצוות‬
‫עשה‪ ,‬וששה סדרי משנה שכל אחד מהם כלול מששה‪ ,‬גימטריא "אלה" (‪ ,)36‬שהרי‬
‫ההלכות שבמשנה מיוסדות על פי המידות חסד (להקל) וגבורה (להחמיר) וכו'‪ ,‬וכל מידה‬
‫כלולה מכל ששת המידות‪ .‬ופקודי לשון לפקוד את אשתו‪ ,‬ומשכן העדות חכמה ובינה‪,‬‬
‫שלפי שהגילוי הוא מאין סוף ברוך הוא ממש‪ ,‬אי אפשר שתהיה בזה השגת המהות‪ ,‬כי‬
‫אם בבחינת עדות בלבד על דרך משל‪ ,‬שכן העדות אינה ממשות הדבר ממש‪ ,‬כי אם רק‬
‫ש"מעידים" עליו‪.‬‬
‫(פקודי ח‪ ,‬ג)‬
‫עדות מלשון עדי – קישוט‬
‫עדות ‪ -‬הוא גם מלשון קישוט‪ .‬שהוא בחינת כתר וכענין ועטרותיהם בראשיהם‪ .‬כי‬
‫תרי"ג מצוות דאורייתא עם ז' מצוות דרבנן הם תר"ך (‪ )620‬עמודי אור של בחינת כתר‪.‬‬
‫וזהו משכן העדות‪ ,‬שכן עדות זוהי בחינת כתר המתגלה ונמשכת במשכן‪.‬‬
‫(פקודי ח‪ ,‬ג)‬
‫‪27‬‬
‫מגילת‬
‫אסתר‬
‫מגילת אסתר‬
‫מגילת אסתר‬
‫"לבוש מלכות"‪" ,‬סוס" ו"כתר"‬
‫במתן תורה ובפורים‬
‫"יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך ואשר ניתן‬
‫כתר מלכות בראשו" (אסתר ו‪ ,‬ח)‬
‫"המלך" – זהו הקב"ה‪ .‬והנה שלשה ענינים אלו היו במתן תורה וכן בפורים‪:‬‬
‫"לבוש מלכות" – הוא ענין מה שכתוב ה' מלך גאות לבש‪ ,‬שנתלבש בלבוש גאות להיות‬
‫מלך העולם‪.‬‬
‫"וסוס אשר רכב עליו המלך" – הוא ענין מה שכתוב במתן תורה "כי תרכב על סוסיך‬
‫מרכבותיך ישועה"‪.‬‬
‫"ואשר נתן כתר מלכות בראשו" – הוא ענין מה שכתוב "בעטרה שעטרה לו אמו ביום‬
‫חתונתו זה מתן תורה"‪.‬‬
‫ובפורים‪ :‬בעוד שבמתן תורה אמרו ישראל נעשה ונשמע‪ ,‬החלו לעשות זו היתה רק‬
‫ההתחלה‪ ,‬ובימי מרדכי שנאמר וקבל היהודים את אשר החלו לעשות‪ ,‬היה זה "גמר‬
‫הקבלה"‪.‬‬
‫•‬
‫"לבוש מלכות" – היא בחינת גאות והתנשאות אור אין סוף ב"ה‪" .‬ויביאו לבוש מלכות"‪,‬‬
‫פירושו‪ ,‬שעצם ענין קיום המצוות בדברים הגשמיים שבעולם הזה‪ ,‬הוא המביא את גילוי‬
‫אור אין סוף המתנשא מימות עולם‪ ,‬שיאיר בעולם הזה‪ ,‬אף כי באופן של "מקיף"‪.‬‬
‫"כתר מלכות" – הוא ענין המצוות עצמן‪ ,‬שקיומן בפועל‪ ,‬ממשיך אור וגילוי החיות‬
‫מאור אין סוף ב"ה בנפש האדם ממש‪ .‬היינו שמתגלית בחינה עליונה עוד יותר מ"לבוש‬
‫מלכות"‪ .‬זהו שתרי"ג מצוות דאורייתא וז' מצוות דרבנן הן בגימטריא – תר"ך – אותיות‬
‫"כתר"‪ ,‬שהן תר"ך עמודי אור שבכתר‪ ,‬כמו עמוד המחבר מעלה ומטה‪ .‬כך התורה והמצוות‬
‫הן המשכות ממקום "עליון מאוד" – מאור אין סוף ב"ה ממש‪ ,‬למקום "נמוך מאוד"‪ ,‬הוא‬
‫העולם הזה השפל והגשמי‪.‬‬
‫"וסוס אשר רכב עליו המלך" – אותיות נמשלו לסוסים‪ ,‬כשם שהסוס מביא את רוכבו‬
‫למקומות שאינו יכול להגיע לשם בעצמו‪ ,‬כך גם צירופי האותיות שבתורה מביאות‬
‫‪30‬‬
‫לקוטי אור‬
‫וממשיכות את בחינות האור האלוקי של "לבוש מלכות" ולמעלה בקודש – "כתר מלכות"‪,‬‬
‫למטה‪ ,‬לעולם הזה הגשמי באמצעות התורה והמצוות‪.‬‬
‫•‬
‫והנה כשם שבמתן תורה‪ ,‬פעלו ישראל את המשכת "לבוש מלכות" ו"כתר מלכות"‬
‫ע"י ביטול הרצון לבעל הרצון באמרם "נעשה ונשמע"‪ ,‬כך בפורים‪ ,‬היו כל ישראל בדרגת‬
‫מסירות נפש ממש על קידוש השם‪ .‬שהרי המן לא רצה להרוג אלא יהודים‪ ,‬ואף יהודי לא‬
‫המיר את דתו‪ ,‬וכל זאת בזכות ובכח מרדכי – "איש יהודי"‪ .‬ומשום מסירות נפש זו זכה‬
‫מרדכי לגילויים של מתן תורה – "לבוש מלכות"‪" ,‬כתר מלכות"‪ ,‬ו"סוס אשר רכב עליו‬
‫המלך"‪.‬‬
‫חכמה ‪ -‬כח ‪ -‬מ"ה‪ ,‬סוס‬
‫בגימטריא פעמיים שם "ס"ג"‬
‫"ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו'"‬
‫(אסתר ו‪ ,‬יא)‬
‫לאחר שנתבאר כי "הלבוש" וה"סוס" ענינים גבוהים המה‪ ,‬נשאלת השאלה כיצד יתבאר‬
‫בקו זה‪ ,‬שהמן לוקח ענינים נעלים שכאלה?!‬
‫אלא‪ ,‬שישנה בחינת "המן שלאחר הבירור"‪ .‬כיצד? הנה‪ ,‬חז"ל אמרו ש"מבני בניו של‬
‫המן למדו תורה ברבים"‪ .‬ברוחניות הענינים‪ ,‬פירוש הענין הוא שבחינת "ויגבה ליבו בדרכי‬
‫ה'"‪ ,‬זו בחינת "המן שלאחר הבירור"‪ ,‬בעוד שבחינת "המן שלפני הבירור" – זו בחינת‬
‫חוצפה וגסות הרוח‪.‬‬
‫זהו שאמרו חז"ל שצריך להיות "עיניו למטה וליבו למעלה"‪" .‬עיניים" – היא בחינת‬
‫"חכמה" ("החכם עיניו בראשו")‪ ,‬וחכמה – נוטריקון כח – מ"ה‪ ,‬זו בחינת משה רבינו‬
‫שהיה עניו מכל האדם‪ ,‬בתכלית הביטול‪.‬‬
‫אולם יחד עם זאת‪ ,‬צריך להיות גם "ליבו למעלה"‪ ,‬כי אם לא יגבה ליבו כלל‪ ,‬לא יערב‬
‫ליבו לגשת אל ה"עבודה" באמרו מי אנכי ומה עבודתי‪ .‬זו משמעות דברי חז"ל שהתלמיד‬
‫חכם צריך להיות בו "שמינית שבשמינית"‪ :‬שהרי בבחינת חכמה ("עיניו למטה") ישנן‬
‫"ל"ב נתיבות החכמה"‪ .‬ובבחינת לב ("ליבו למעלה") – ישנה הגימטריא לב = ל"ב‪.‬‬
‫ושניהם יחד עולים ס"ד‪ )32+32=64( .‬נמצא ש"שמינית שבשמינית" הוא "חלק אחד"‬
‫מתוך ס"ד‪ .‬המספר ס"ד = ‪ 64‬מורה על ההתכללות של המוח והלב‪ ,‬וזו נעשית באמצעות‬
‫"הגבהת הלב המחובר אל מוח החכמה"‪ ,‬שזו ה"שמינית שבשמינית" של תלמיד חכם‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫מגילת אסתר‬
‫והנה הגבהה זו היא בחינת "התנשאות דקדושה" – בחינת המן שלאחר הבירור ומקורה‬
‫ושורשה בעולמות העליונים הן בחינת "לבוש" ו"סוס"‪" .‬לבוש"‪ -‬הוא ענין "ה' מלך גאות‬
‫לבש" – בחינת גאות והתנשאות‪ ,‬ו"סוס" – בגימטריא פעמיים "שם ס"ג" (=‪ ,)126‬שזו‬
‫דרגה נעלית עוד יותר מ"שם מ"ה"‪ ,‬שמדרגה זו נובעת התנשאות דקדושה‪ ,‬וזהו הביאור‬
‫על פי פנימיות הענינים לנאמר "ויקח המן" (לאחר הבירור) את הלבוש ואת הסוס‪ -‬מקור‬
‫ההתנשאות דקדושה‪.‬‬
‫(מג"א צ‪-‬צא)‬
‫תקוה ‪ -‬תיק ונרתק לו"ה‬
‫"יבוא המלך והמן‪"...‬‬
‫(אסתר ה‪ ,‬ד)‬
‫מדוע עשתה אסתר סעודה פעמיים?‬
‫אלא שמלחמה רוחנית עמוקה היתה כאן‪ .‬מטרת הסעודות היתה לקרב את המן לקדושה‬
‫עד שיתבטל מאליו‪ ,‬שכן כשהגביהה את המן וקרבתו "יותר מידי" אל הקדושה‪ ,‬נעשתה‬
‫על ידי זה מפלתו מאליו‪ ,‬כי הקליפה לא תוכל לקבל חיות ויניקה להיות "יש ודבר בפני‬
‫עצמו"‪ ,‬אלא כשהיא מרוחקת מהקדושה‪ .‬אולם ככל שהיא יותר קרובה אל הקדושה‪,‬‬
‫מתבטלת מאליה כהמס דונג מפני אש‪ .‬לפיכך קרבה אסתר את המן בתכלית הקירוב‬
‫להושיבו בסעודות המלך והמלכה‪ ,‬שהרי "גלו לבבל שכינה עמהם" והיא מסותרת במלך‬
‫המדינה שבה נמצאים ישראל‪ ,‬ואסתר עצמה היא עקרת הבית שבקדושה‪.‬‬
‫והנה בקליפות נאמר "‪ ...‬אל תהי תקוה"‪ .‬נוטריקון‪ :‬תיק‪-‬ו"ה‪ :‬כלומר שהקליפות שואפות‬
‫להיות תיק ונרתק המכסה על אותיות ו"ה שמשם הוי'ה‪ ,‬על מנת להפריד מאותיות י"ה‬
‫שבשם הוי'ה‪ ,‬שלא יהיה גילוי אלוקות בעולם‪.‬‬
‫אך אסתר‪ ,‬קרבה את המן כל כך אל עוצמת הקדושה‪ ,‬עד שנתבטל מאליו‪ ,‬ונשאר צירוף‬
‫שם הוי'ה במלואו‪ ,‬והאיר אור הקדושה‪ ,‬ואותו תלו על העץ‪...‬‬
‫(מג"א‪ ,‬צג‪ ,‬ד)‬
‫עמלק ‪ -‬אותיות "עמל ‪ -‬לק"ה"‬
‫"ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד"‬
‫(במדבר כד‪ ,‬כ)‬
‫יש בבחינת עמלק‪ ,‬בחינת ראשית ובחינת אחרית‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫לקוטי אור‬
‫בחינת ראשית‪" :‬ראשית גויים"‪" .‬גויים" ברוחניות הם "שבע עממין" –שבע האומות‪-‬‬
‫הכנעני החתי וגו' יושבי ארץ כנען‪ ,‬שנצטווינו לכבשם‪ ,‬שענינם ברוחניות הוא שבע‬
‫המידות הרעות של הנפש הבהמית‪ .‬ראשיתם‪ -‬דהיינו המקור והגורם להם היא "קליפת‬
‫עמלק" שבנפש‪.‬‬
‫בחינת אחרית‪ :‬היא סוף מדרגות הקליפות ותמציתן‪ ,‬שהוא ענין התגברות כח הרע שבכל‬
‫מדה משבעת המדות הרעות של הנפש הבהמית‪ ,‬וגילויה ותוקפה של המידה‪ ,‬והוא ענין‬
‫הרוגז והכעס ולב אכזרי שבא מתוקף תגבורת הרע‪ ,‬והוא שנקרא "אחריתו של עמלק"‪.‬‬
‫נמצא ש"עמלק" הוא המקור והגורם למידות הרעות והוא תמצית הרוע והתוקף שבהן‪.‬‬
‫זהו שעמלק – אותיות "עמל – לקה"‪ ,‬שהרבה עמל ויגיעה מתייגע עמלק הרוחני‪ ,‬להחדיר‬
‫את הרוע שלו‪ ,‬בגילוי המדות הרעות ותוקפן‪ .‬בעוד שבקדושה ישנו "עמל תורה" וכו'‪,‬‬
‫ישנו בקליפה ה"עמל" והיגיעה של "עמלק"‪ ,‬לעצור את השפעת ההתבוננות בגדולת ה'‬
‫שבשכל‪ ,‬שלא תשפיעה על המידות ועל המעשה‪ .‬קליפת עמלק – מטילה ספק‪ ,‬מקררת‬
‫את התלהבות הנפש האלוקית ומחציפה בהתנגדות ועקשות נגד ההתעוררות שבנפש‪.‬‬
‫כה רב "עמל" עמלק‪ ,‬עד כי אף ש"לקה"‪ ,‬שכאשר עמלק הפיזי‪ ,‬המונע מקליפת עמלק‬
‫הרוחנית שבנפשו‪ ,‬היה הראשון שנלחם נגד עם ישראל‪ ,‬לאחר שכל אומות העולם נמוגו‬
‫מפחד ניסי יציאת מצרים‪ ,‬ו"קרר את האמבטיה הרותחת"‪ -,‬הרי "לקה" עמלק ונוצח‪ .‬זו‬
‫מהותו של עמלק‪ ,‬אף ש"לקה" שאין זה עפ"י השכל הישר‪" ,‬ללקות"‪ ,‬הרי זוהי מהותו‪:‬‬
‫לפעול ולהלחם נגד השכל הישר של הנפש האלוקית‪.‬‬
‫(מג"א‪ ,‬צ"ה‪ ,‬א‪).‬‬
‫כסא ‪ -‬כס א'‬
‫"אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק"‬
‫(מובא ברש"י שמות יז‪ ,‬טז)‪.‬‬
‫אותיות שם הוי'ה‪ ,‬מורות על עשר הספירות ועל עשר כוחות הנפש האלוקית‬
‫שנשתלשלו מהן‪ .‬י' – מורה על חכמה‪ .‬ה' – מורה על בינה‪ .‬ו' – מורה על ששת המדות‪,‬‬
‫וה' – מורה על מלכות‪.‬‬
‫י' – חכמה שהיא נקראת "נקודה בהיכלא"‪ ,‬מורה על בחינת הביטול‪ ,‬כנקודה‪ .‬דהיינו‬
‫שכאשר יתבונן בביטול השגת הנבראים לגבי הבורא יתברך‪ ,‬שאין תופסים מקום וכלא‬
‫ממש נחשבו‪ ,‬אזי ישים אליו ליבו רוחו ונשמתו להיות לה' לבדו‪ ,‬בטל לה'‪.‬‬
‫ברם‪" ,‬קליפת עמלק" – היא בחינת ה"יש"‪ ,‬שהוא "עושה ומגדל את היש – היפך‬
‫הביטול שנמשך משם י"ה והוא המכסה ומסתיר את התגלות שם י‪-‬ה במידות הנפש‬
‫‪33‬‬
‫מגילת אסתר‬
‫האלוקית"‪.‬‬
‫זהו ש"אין העולם שלם" עד שימחה זרעו של עמלק‪ ,‬כי קליפת עמלק ענינה ופעולתה‪,‬‬
‫לפעול על ידי ה"ישות" עצירת והפרדת השפעת ההתבוננות בי‪-‬ה שבנפש (חכמה ובינה)‬
‫מ‪-‬ו"ה שבנפש (מידות ומלכות)‪.‬‬
‫ו"אין הכסא שלם"‪ :‬כסא – אותיות "כס – א'"‪.‬‬
‫"אלף" הוא מלשון "אאלפך חכמה אאלפך בינה"‪ ,‬שזהו ענינה של התורה‪ .‬והנה‪ ,‬התורה‬
‫ירדה ונתכסתה בכיסויים גשמיים ("כס" מלשון כיסוי)‪ ,‬כמו כל עניני זרעים ומועד וכו'‪,‬‬
‫והתכסות זו‪ ,‬נרמזת גם בלשון "כסא" (כס – כסא)‪.‬‬
‫כמו‪ ,‬על דרך משל‪ ,‬תפקידו של הכסא‪ :‬האדם יושב עליו ומשפיל את אחוריו להתיישב‬
‫עליו‪ ,‬כך הוא ענין התורה שיורדת ומתלבשת בבחינת "אחוריים וחיצוניות"‪ ,‬שירדה‬
‫ונתלבשה בעניני העולם הזה הגשמיים‪.‬‬
‫זוהי משמעות "תורה לשמה"‪ :‬יש ללמוד תורה‪ ,‬בשביל התורה עצמה‪ ,‬כלומר‪" ,‬להמשיך"‬
‫בה את בחינת האל"ף‪ ,‬כמו שכתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"‪ ,‬לאמור‪ :‬שישראל‬
‫ממשיכים את יחודו יתברך ("אחד") אפילו בארץ הגשמית ("בארץ") באמצעות לימוד‬
‫התורה וקיום המצוות‪.‬‬
‫אולם עמלק משתדל לחבל בכך‪ ,‬ולגרום לאדם לומר "אין לי אלא תורה" מבלי להשכין‬
‫את "יחודו יתברך" בארץ‪ ,‬שאז "אפילו תורה אין לו"‪ .‬עמלק משתדל לפעול שלא יהיה‬
‫"כס" – "כסא" ה"מוריד" לארץ את ה"א'" – ומפריד בין ה"א'" (חכמה ובינה) למידות‬
‫ועשיה‪.‬‬
‫(מג"א‪ ,‬צ"ה‪ ,‬ג‪).‬‬
‫מ"ה ‪ -‬ראו ומ"ה הגיע‪...‬‬
‫"מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם"‬
‫(אסתר ט‪ ,‬כו)‬
‫במתן תורה‪ ,‬הגיעו בני ישראל לדרגת ביטול אמיתי‪ ,‬עד שאמרו "נעשה ונשמע"‪.‬‬
‫שהקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית"‪ ,‬דהיינו שהאיר להם אור מופלא של אהבה רבה שפעל‬
‫בהם התבטלות לה' בתכלית הביטול‪ ,‬אך חיסרון יש בכך‪ :‬ביטול זה לא נעשה ע"י עבודת‬
‫המטה‪ ,‬אלא באתערותא דלעילא‪ ,‬שאף ש"על כל דיבור פרחה נשמתם" – תכלית הביטול‪,‬‬
‫מכל מקום לדרגה זו הגיעו ע"י גילוי האור מלמעלה ולא ע"י עבודתם מצד עצמם‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫לקוטי אור‬
‫אולם בפורים‪ ,‬בימי אחשורוש‪ ,‬היה הביטול של בני ישראל באתערותא דלתתא מצד‬
‫עצמם‪ ,‬שהתחלת הביטול היה ע"י עבודתם ואח"כ באה תוספת ההארה מלמעלה‪ ,‬כדברי‬
‫חז"ל "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו"‪.‬‬
‫זהו שנאמר‪" :‬וקיבל היהודים את אשר החלו לעשות"‪.‬‬
‫"החלו לעשות" – זהו‪ ,‬שגילוי האור לו זכו במתן תורה‪ ,‬נקרא רק "החלו" לגבי גילוי עצם‬
‫האור‪ ,‬גילוי עליון יותר‪ ,‬אותו זכו לקבל בפנימיות – "וקיבל היהודים" בימי אחשורוש –‬
‫בפורים‪ ,‬ע"י עבודתם בביטול לה' ביתר שאת‪ ,‬שהרי המן – היה ה"לעומת זה" של בחינת‬
‫הביטול‪ ,‬ומקור הביטול‪ ,‬שהוא מרדכי היהודי‪ ,‬כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכך שהמן אמר‬
‫"למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני"‪ ,‬שהיה יש ודבר בעיניו ונפרד מאחדותו יתברך‪,‬‬
‫לומר "אני‪ ,‬ואפסי עוד"‪ .‬שכן היה מזרע עמלק‪ ,‬ו"עמלק הוא גסות הרוח"‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬המן שהוא בבחינת גסות‪ ,‬רצה להשמיד ולהרוג את כל היהודים שהם בחינת‬
‫ביטול‪ ,‬הפך היש והגסות‪ .‬ואם היו כופרים ח"ו‪ ,‬לא היו עושים להם כלום שהרי לא גזר‬
‫אלא רק על היהודים‪" .‬אך כולם כאחד לא עלה דעתם מחשבת חוץ ח"ו ומסרו נפשם על‬
‫אחדותו יתברך וזהו בחינת ביטול‪ ,‬וישנו בכח בכל אחד מישראל‪ ,‬ואפילו קל שבקלים יכול‬
‫למסור נפשו בפועל ממש‪ ,‬שלא להפרד מאחדותו יתברך בשום אופן בעולם"‪.‬‬
‫זהו שנאמר "מה ראו"‪ ,‬כלומר הגיעו‪ ,‬ב"פורים" לתכלית הביטול" – מ"ה – בבחינת‬
‫"ואנחנו מה"‪ ,‬שלזה מסייע גילוי האור מבחינת שם מ"ה (האור האלוקי העולה משם הוי'ה‬
‫ב"מילוי אלפין"‪ :‬יוד הא ואו הא =בגימטריא ‪= 45‬מ"ה)‪.‬‬
‫ועל ידי עבודת בני ישראל בדרגת הביטול‪ ,‬זכו לגילוי האור הנעלה ביותר‪" :‬ומ"ה –‬
‫חכמה – כח מ"ה – הגיע אליהם"‪ ,‬זוהי בחינת התורה –ש"מחכמה נפקת" (יצאה)‪ ,‬באופן‬
‫נעלה עוד יותר ממתן תורה‪ ,‬וגילוי אור זה הגיע אליהם‪ ,‬ונתקבל בהם‪ ,‬כנאמר "וקיבל‬
‫היהודים"‪.‬‬
‫(מג"א‪ ,‬צט‪ ,‬ב‪-‬ג)‬
‫חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום‪ .‬מדוע מאה?‬
‫וקבל היהודים את אשר החלו לעשות‬
‫(ט‪ ,‬כג )‬
‫דווקא אז כשעמדו ישראל בתנועה של מסירות נפש בפועל‪ ,‬אז נקראו יהודים‪ ,‬על שם‬
‫יהודה‪ .‬כי הנה תוכן עניינו של השם "יהודה" הוא הודאה להשם יתברך‪ .‬והנה‪ ,‬הודאה‬
‫אין פירושה רק להודות לה' מלשון תודה‪ ,‬אלא גם להודאה בה' כפי שהוא למעלה מכל‬
‫‪35‬‬
‫מגילת אסתר‬
‫הבחינות‪ .‬והודאה זו מהותה התבטלות לה' בתכלית הביטול‪ ,‬והיא נובעת מאותו מקור של‬
‫מסירות נפש‪ ,‬והוא‪ :‬התגלות עצם הנשמה‪ ,‬מה שארע בפועל ב"קבל היהודים"‪.‬‬
‫והודאה זו נעלית היא הרבה יותר מבחינת ברכה‪ ,‬לברך את השם יתברך‪ .‬כי מה שאמרו‬
‫חז"ל ש"חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום"‪ ,‬פירושו הוא‪ :‬שברכה היא מלשון המשכה‪,‬‬
‫ובברכותיו ממשיך הוא את גילוי אור אין סוף שיאיר ויתגלה בעולם הזה למטה ממש‪ .‬וזהו‬
‫עניין מאה ברכות – מאה המשכות‪ ,‬שכן המספר "מאה" מכוון כנגד עשר הספירות כפי‬
‫שכל אחת מהן כלולה מעשר‪ .‬כיוון שהקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית‪ ,‬הרי‬
‫שיש צורך להמשיך לכל ספירה וספירה את כל ההמשכות מאור אין סוף ברוך הוא‪ ,‬שיאיר‬
‫בהתגלות בספירה זו‪ .‬ולכך נועדו מאה הברכות‪.‬‬
‫ברם בחינת הודאה‪ ,‬עניינה נעלה הרבה יותר‪ ,‬שכן עניינה הוא להמשיך את גילוי עצמותו‬
‫ומהותו של הקב"ה‪ ,‬שהיא בחינה הכי נעלית‪ ,‬שנעלית היא מיחס להעלם וגילוי‪ ,‬שכן כל‬
‫הבחינות הן אין ואפס לגבי עצמותו‪ .‬ועניין זה התגלה ונמשך כש"קיבל היהודים"‪ ,‬קיבל‬
‫לשון יחיד‪" ,‬כאיש אחד בלב אחד"‪ ,‬שכבמתן תורה התגלתה "עצם הנשמה " של כל עם‬
‫ישראל "‪ ,‬כפי שבמתן תורה נאמר "ויחן שם ישראל" – ויחן – בלשון יחיד‪ ,‬שהתגלה‬
‫אצל כל אחד רצון אחד הנובע מעצם הנשמה ‪ :‬להתבטל לה' בתכלית הביטול‪ .‬וכאן בימי‬
‫אחשוורוש המשיכו בכך והביאו את ההתבטלות לה' – ההודאה‪ ,‬לכלל שלימות‪.‬‬
‫(קכא‪,‬ד)‬
‫כ"ן = בגימטריא ‪ - 70‬כ"ל בגימטריא ‪50 -‬‬
‫"על כן על כל דברי האגרת הזאת"‬
‫(אסתר ט‪ ,‬כו)‬
‫בפסוק זה נרמזים מתן תורה ופורים בשני אופנים‪.‬‬
‫אופן ראשון‪ :‬המגילה נקראת בדרך כלל בשם "אגרת"‪" ,‬רק לפעמים אמר – נכתב‬
‫בספר"‪ .‬הסיבה לכך‪ :‬אגרת הוא דבר הנצרך לשעתו‪ ,‬לקריאה בלבד‪ ,‬ולאחר הקריאה אין‬
‫צריך לו‪ ,‬לעומת זאת ספר‪ ,‬כותבים כדי שיתקיים לנצח‪ .‬והנה‪ ,‬במתן תורה "החלו לעשות"‬
‫את אשר "קיבלו עליהם" – בזמן אחשורוש – במסירות נפש‪.‬‬
‫במתן תורה‪ ,‬זכו לגילוי "רצון עצמי של המאציל"‪ ,‬וענין זה הוא נצחי לעולם ועד‪ ,‬לפיכך‬
‫נקראת התורה "ספר" ולא "אגרת"‪ .‬אולם בזמן אחשורוש – זכו אכן לגילוי אור עליון‬
‫יותר – בזכות מסירות נפשם‪ ,‬אך כשעבר זמנה של גילוי מסירות הנפש נסתלקה עמה גם‬
‫ההארה האלוקית העליונה‪ ,‬כאגרת שהיא רק לזמנה מאידך‪" ,‬לפעמים נקראת ספר מפני‬
‫‪36‬‬
‫לקוטי אור‬
‫שיש בה בהעלם‪ ,‬כל אותו בחינת גילוי אלוקות שהיה בזמן מתן תורה"‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬על התורה נאמר "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה"‪ ,‬ולכן‪ ,‬הרי זה מורה‬
‫על התכללות של שבעת המידות‪ ,‬כפי שכל אחת מהן כלולה מ"יוד" (=‪ ,)10‬שבחינת "יוד"‬
‫– בחינת "נקודה" – היא בחינת חכמה כידוע‪ ,‬ושבעת המדות כפי שהן כלולות מעשר‬
‫עולה בגימטריא ‪ -70‬על כ"ן (=‪ .)70‬ברם על כ"ל (בגימטריא – ‪ )50‬מורה על התכללות‬
‫של שבע המידות כפי שכל אחת מהן כלולה משבע‪ ,‬ש"עם הכולל" – עולה ‪ – 50‬כנגד‬
‫נ' שערי בינה‪ .‬וזהו "על כל דברי האגרת" שבזמן אחשורוש האירה בחינה זו של שבעת‬
‫המידות כפי שכל אחת מהן כלולה משבעת המידות‪ .‬נמצא שבמילים "על כן על כל" –‬
‫נרמז אופן ההתכללות של שבע המידות כפי שמאירות בהם חכמה ובינה‪.‬‬
‫אופן שני‪ :‬אפשר לומר גם בצורה הפוכה‪ ,‬ש"על כל" – מורה על מתן תורה‪ ,‬כי במתן‬
‫תורה נאמר כל – "כל אשר דיבר ה' נעשה"‪ .‬ואילו בימי הפורים שאז דווקא "קיימו את‬
‫אשר החלו לעשות"‪ ,‬זהו "כן"‪ .‬אשר כן‪ ,‬הוא ענין קבלת דברים‪ ,‬שקיימו מה שכבר אמרו‬
‫במתן תורה "כל אשר דיבר ה' נעשה"‪.‬‬
‫(מג"א‪ ,‬הוספות‪ ,‬קכ"ג‪ ,‬קכ"ד)‬
‫‪37‬‬
‫לעילוי נשמת‬
‫מו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ וכו'‬
‫מקושר ומסור בלו"נ לכ"ק אדמו"ר מה"מ‪,‬‬
‫מלאכתו מלאכת שמים וכו'‬
‫איש האשכולות‬
‫הרה"ח הרב אליעזר ע"ה‬
‫ב"ר נפתלי צבי‬
‫פרלשטיין‬
‫מצאצאי הב"ח והאברבנאל‬
‫נלב"ע יום שבת קודש פר' לך‪-‬לך בעלות המנחה‪ ,‬ח' מר חשון ה'תשמ"ח‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫◆‬
‫אימי מורתי שעסקה בכל מרצה ולהט נשמתה‬
‫בשליחות כ"ק אדמו"ר מלך המשיח‬
‫מתוך אמונה ומסירות‬
‫הרבנית חנה ע"ה‬
‫ב"ר יוסף ישראל הכהן הי"ד‬
‫פיזם‬
‫נלב"ע יום ראשון פר' כי תבוא‪ ,‬ג' אלול ה'תשס"ג‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫לעילוי נשמת‬
‫סבי‬
‫ר' שמעון יהודה ע"ה‬
‫בן הרה"ג והרה"ח מזקני חסידי סדיגורא‬
‫הרב משה זאב ע"ה פיזם‬
‫מצאצאי הבעש"ט הקדוש והרה"ק ר' מאיר מפרימשלאן‬
‫נלב"ע י"ז מנחם אב ה'תשל"א‬
‫סבי‬
‫ר' יוסף ישראל הכהן הי"ד‬
‫ב"ר שלמה הכהן הי"ד זינגר‬
‫נרצחו עקה"ש ביום י"ד תמוז ה'תש"א‬
‫סבתי‬
‫מרת רבקה ב"ר חיים לייב ע"ה פיזם‬
‫מצאצאי ה'אור החיים' הקדוש‬
‫נלב"ע ר"ח ניסן ה'תשנ"ד‬
‫סבתי‬
‫מרת שיינדל ב"ר אברהם אלטר ע"ה רובינשטיין‬
‫נלב"ע ט"ו מר‪-‬חשון ה'תשנ"ד‬
‫ש"ב מרת איטה מלכא ב"ר אברהם זעליג ע"ה לבס‬
‫מצאצאי הרה"ק ר' לוי יצחק מברדיצ'וב‬
‫נלב"ע כ"ב שבט ה'תשמ"ה‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬
‫מוקדש לחיזוק ההתקשרות‬
‫לכ"ק אדמו"ר מה"מ נשיא דורנו‬
‫◆‬
‫ולזכות‬
‫אאמו"ר הרה"ג הרה"ח‬
‫הרב יגאל ורעייתו רחל שיחיו פיזם‬
‫חמותי‬
‫הרבנית פנינה תחי' פרלשטיין‬
‫זוגתי‬
‫עדינה שתחי' ויו"ח‬
‫הרה"ת דב בער פנחס וזוג' מנוחה רחל וב"ב‬
‫הרה"ת מנחם מענדל וזוג' חי'ה מושקא וב"ב‬
‫חי'ה מושקא ובעלה הרה"ת יוסף יצחק אזמן וב"ב‬
‫הרה"ת אליעזר וזוג' אורי'ה מסודי וב"ב‬
‫קיילא איטה מיכלא ובעלה הרה"ת לוי צחק אזדבא‪,‬‬
‫הת' משה חיים‪ ,‬הת' יצחק‪ ,‬הת' שמואל‪ ,‬רבקה שיחיו‬
‫פיזם‬
‫◆‬
‫לזכות ברוך שניאור בן רחל דבורה לרפואה שלמה וקרובה‬
‫◆‬
‫לזכות לוי יצחק בן שרה פרומה לרפואה שלמה וקרובה‬
‫מפרסומי המחבר‬
‫חוברות ופרצת‬
‫בטאון צעירי חב"ד בקריות חוברות ‪ 1-6‬כ‪ 25‬עמ' בכל חוברת‪ ,‬כתיבה‬
‫ועריכה בשמות עט שונים‪ ,‬בהשתתפות הרב ד‪.‬מ‪ .‬דרוקמן במדור הלכה‪,‬‬
‫ואליעזר בן משה בחדשות חוברת מס' ‪.6‬‬
‫תשמ"א ‪ -‬תשמ"ב‬
‫נשמות בסבך‬
‫(כח זיכוי הרבים) ‪ 134‬עמ'‬
‫ה'תשמ"ח‬
‫רבינו יוסף קארו ‪ -‬חייו ופועלו‬
‫(חוברת לימוד ועבודה) ‪ 79‬עמ'‬
‫ה'תשמ"ח‬
‫באר האמונה‬
‫(ספר לימוד ועבודה בנושא י"ג עיקרי האמונה) ‪ 251‬עמ'‬
‫ה'תשמ"ט‬
‫אמרינו לרצון‬
‫(חוברת לימוד ועבודה לטהרת הלשון) ‪ 98‬עמ'‬
‫ה'תשנ"א‬
‫גאולה ומשיח באור ההלכה‬
‫(רמב"ם עם ביאור משולב ועיונים) ‪ 37‬עמ'‬
‫ה'תשנ"ב‬
‫סדר קידוש לבנה‬
‫עם לקט הלכות ופירוש "בקשת הגאולה" מהדורת ברכון‬
‫ה'תשנ"ב‬
‫חוברת אמונה שלמה בביאת המשיח‬
‫‪ 18‬עמ'‬
‫תשנ"ב‬
‫פירוש מצוייר‬
‫לפרק אלו מציאות בגמרא‪ ,‬בצירוף ציורים שיטתיים לכל מהלך בגמרא‪.‬‬
‫הציורים מאת הרב חיים מזרחי‪.‬‬
‫(תשנ"ג)‬
‫מאמר ד"ה "איתא במדרש תהילים"‬
‫עם ביאור מפורש ‪ 17‬עמ'‬
‫ה'תשנ"ז‬
‫‪ 300‬שנה להולדת הבעש"ט‬
‫(ספר לימוד ועבודה) ‪ 123‬עמ'‬
‫ה'תשנ"ח‬
‫הדרך הישרה‬
‫פנינים מ'דבר מלכות'‬
‫(חוברת לימוד ועבודה ע"פ פרשת השבוע)‪ 55‬עמ'‬
‫ה'תשס"א‬
‫לקוטי אור‬
‫ ר"ת‪ ,‬נוטריקונים וגימטריות מ'תורה אור' בראשית לבעל התניא ‪ 36‬עמ'‬‫ה'תשס"ג‬
‫ברכת יוסף‬
‫ עיונים וביאורים בש"ס ורמב"ם בהלכה ומנהג ובתורת הגאולה ‪ 187‬עמ'‬‫התשס"ח‬
‫הקהל‬
‫‪ 39‬עמ'‬
‫תשס"ט‬
‫פנימיות‬
‫ ביטאון למחשבה החסידית עריכה וכתיבה בהשתתפות כותבים נוספים‬‫(מו"ל מרכז את"ה ‪ -‬אור חב"ד) ‪ 80‬חוברות‬
‫ה'תשנ"ד ‪ -‬ה'תשע"ה‬
‫פניני הפרשה החסידית‬
‫מתורת שבעת רבותינו נשיאינו על כל פרשות השבוע ‪ 342‬עמ'‬
‫ה'תשע"ד‬
‫לפרטים והזמנות‪077.7068.770 :‬‬