ספר אורות הקודש של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצק"ל
הקדש
אורות
הועתק והוכנס לאינטרנט
www.hebrewbooks.org
ע״י חיים תשס״ט
מאת
הרב אברהם יצחק הבחן קוק
זלהיה
מאמרות
עשרה
ושבעה שערים
חלק ראשון
ח כ מ ת
T
י
ה ק ד ש
V
~
בעריבת
דוד כהן
יו״ל ע״י האגודה להוצאת ספדי הדאי״ה קוק דל
ידושלם
תד״צח
צואת
־
לא
לכנותו
T
־־
בשום
הרב
T
—
תארים
בשער
הספר
הנדיבה שרת פיגא וואלפאוו ע״ה
שעזרה להוצאת הספר
נפטרה עש״ק׳ ט״ן אלול תרצ״ה
תכן הענינים
כתב יד הרב זללה״ה.
הקדמה.
מערכת אורות הקודש.
שער ראשון :חכמת הקודש
מערכת חכמת הקודש.
סדר א .ח כ מ ת ה א מ ת
הכוללת.
א.
חכמת הקודש הפועלת
א
ב.
דעת הקודש מ מ ק ו ר החיים
ב
ג.
טוב חכמת הקודש
ג
ד.
האמת ה נ ת ב ע ת מכל
ה.
הקריאה לסודיות
ו.
ה א ר ת מעשה ב ר א ש י ת ומעשה מ ר כ ב ה .
.
.
.
.
ד
.
ה
.
ו
.
ז.
הסודיות הכוללת
ט
ח.
שלום הדעות
יא
ט.
השלום הפנימי
יג
י.
ע ר ך מלחמת הדעות
יד
יא.
ע ר ך הנגודים
טו
יב.
עצם המחשבות ה ש ו נ ו ת
טז
יג.
יסוד כל המחשבות
יז
סדר ב .א י ח ו ד ה נ ג ל ה
והנסתר.
יד.
ת ב י ע ת האיחוד ה ר ו ח נ י .
כא
סו.
האיחוד ה ר ו ח נ י ב ע ת י ד
כב
טז.
איחוד ה ת ו ר ה והנבואה
כג
יז.
איחוד רוח הנבואה וההלכה
יח.
איחוד ההלכה והאגדה
כה
יט.
יציאה מ ת ל מ ו ד ל ת ל מ ו ד
כח
כ.
הכמוס והגלוי מ א ו ר ה ת ו ר ה
כט
כא.
איחוד החבוי והגלוי
ל
כב.
הכמוס ה ג מ ו ר בגלוי
לג
כג.
גבול ה נ ס ת ר והגלוי
לד
כד.
בעלי ה נ ס ת ר והנגלה
כה.
מהגלוי הפרטי ל נ ס ת ר הכללי
.
.
.
כד
לו
.
.
.
לח
תוכן
ח
סדר ג .א י ח ו ד
הכללות
ה ענ י נ ים
והפרטות.
מא
ההסתכלות הכללית
כו.
מב
כז.
התגלות פרטית ו כ ל ל י ת .
כח.
ההופעה ה מ ק ו ר י ת והפרטיות
כט.
צפית הכלליות והפרטיות
מד
ל.
דעת כללית ובינה פ ר ט י ת
מד
מג
.
מו
לא.
ת כ ו נ ת הרכוז והפזור
לב.
התכונה הכללית והפרטית
.
מז
לג.
צמצום המקצועות
מט
לד.
הכוללים ובעלי המקצוע
נ
לה.
כללות התורה והמקצועות
נא
לו.
החכמות ו ש ר ש ן ה ע ל י ו ן .
נב
לז.
מ ה ש ו ר ש לענפים
נכ
לח.
מהפרטים לערכים כלליים
נג
לט.
מ ה מ ק ו ר י ו ת אל הפרטים
נד
מ.
מהסתכלות כללית לפרטית
מא.
בהירות הנשמה והידיעות
נו
מב.
חכמה ובינה
נז
מג.
מ ו ש ג י ם פ נ י מ י י ם וחיצוניים
נח
מד.
ההכרה הפנימית והחיצונית
מה.
ההתגלות והציורים הגלויים
איחוד
סדר ד.
מדע
הקודש
נה
.
.
נח
נט
והחול
מו.
מדע הקודש והחול
סג
מז.
יסוד החול לקודש
סד
מח.
יסוד מדע הקודש והחול
סד
מט.
כח ההשכלה הנגלית לקודש
.
סה
נ.
ע ר ך השכל הטבעי לקודש
סו
נא.
השפעת הקודש והחול .
סז
נב.
מ ק ו ד ש לחול ומחול לקודש
.
סח
נג.
מימין לשמאל ו מ ש מ א ל לימין •
סס
נד.
מעלית ל ת ח ת י ת ו מ ת ח ת י ת לעלית
ע
נה.
א ו ר י ש ר ו א ו ר חוזר
עא
נו.
ע ש ר ת עסקי המחשבה .
עג
נז.
.
עג
חמשת ד ר כ י הלמוד
תוכן
הענינים
מ
נח.
גילוי ו ב י ר ו ר
ער.
נט.
ה ת ב ו נ נ ו ת והסתגלות
עד.
ס.
עכול רוחני
עי
סא.
סכלות מעט
עו
סב.
דרכו של רב ה מ מ ו נ א סבא
עח
סג.
טיול ויחוד
עט
סדר ה ...א ו ר
הרזים.
סד.
ק ר י א ה להסתכלות עליונה
פג
סר
דעת קדושים
שד
סו.
פעולת הידיעות הסודיות
סו
םז.
ההתעלות ברזים
פז
סח.
המיוחדים לרזים
פח
סט.
השמירה ממכשול בנסתרות
פט
ע.
טוהר חכמת האמת
צ
עא.
ש מ ח ת חכמת האמת
צא
עב.
יסוד ה א ו ש ר
עג.
א ו ר הרזים והפלוסופיא האלהית
צב
י
צא
עד.
הבחנת טעם הקודש והחול
צג
עה.
הקבלה ה מ ע ש י ת והעיונית
צד
עו.
מ ג מ ת חכמת הרזים
צה
עז.
שלילת ההשפעה הזרה
עח.
ע ר ך ה ה כ ר ו ת הפנימיות
עט•
מגמת הפנימיות
צז
פ.
שלטון הפנימיות והחיצוניות
צז
פא.
הפגת ש כ ר ו ן החיצוניות
צח
פכ.
א מ ו נ ת ה נ ס ת ר והעצמיות
צם
פג.
המעין הכמוס
.
.
צה
צו
פד.
א מ ו נ ת הקבלה והבינה ה פ נ י מ י ת
ק
קא
פה.
הקבלה וההשערה ה פ נ י מ י ת
קא
פו.
ודאות הקבלה ו ה ש ע ר ו ת י ה
קב
פז.
יסוד ההשערה ה ר ז י ת
קג
פח.
ההכרה ה ר ז י ת ה א י ן ־ ס ו פ י ת
קד
פט.
הרזיות ה פ ר ט י ת
קד.
צ.
ה מ ס ת ו ר י ו ת והבינה
קו
י
תוכן
הענינים
צא.
דקדוקי חכמת הרזים
קז
צב.
א ר ח ו ת הבטוי הרזי
קז
צג.
שפת הרזים
.
.
.
.
קח
צר.
מעין הרמזים
.
.
.
.
קט
צה.
תוכן הרמז
.
.
.
.
קט
צו.
י ר א ת המשלים הגשמיים
צז.
המשלים הרזיים
קי
.
.
קי
.
צח.
ש מ י ר ת ש פ ת הרזים
.
.
.
קיא
צט.
מגן המחשבה הרזית
.
.
.
קיב
ק.
סגולת ת ו ר ת הרזים
.
.
.
קיב
קשב
סדר ו.
היהודים.
קא.
נגלה ,נ ס ת ר ויהודים
.
קטו
קב.
דממה וקשב
.
.
.
.
קטז
.
.
קג.
פלאי השמות
.
.
.
.
קיז
קד.
יחוד ה ש מ ו ת
.
.
.
.
קיח
קה.
השמות ו ה ת מ ו ר ו ת
.
.
.
קיט
קו.
התקון ביהודים
.
.
.
קיט
קז.
מ ג מ ת היהודים
קח.
העבודה ה ר ז י ת
קט.
בעלי העבודה
קי.
תחית הכובה
קכ
.
.
.
.
.
.
.
.
.
קכג
.
.
קכד
.
.
קיא .העליה לדעות התעלומה
קיב.
קיג.
קיד.
ק ש ב ההרגשות הסמויות
קטו .ע ר פ ל י
סדר ז.
קכה
נסתרות עצמיות ומקריות
התכונה ה ע ר ם ל י ת
התגלות
קכו
.
.
.
.
.
קלג
המעין ה ר ו ח נ י ב א ר ץ י ש ר א ל
קיח .השסע הרזי ב כ נ ס ת ישראל
קיט .מ ד ת גלוי אליהו
קפ
קכט
הקודש.
קטז .ח כ מ ת הקודש ב א ר ץ י ש ר א ל
קיז.
קכז
קכח
ז ה ר .
אור
קכב
ה ת נ ו צ צ ו ת רוח הקודש
קכא .ה ת ג ל ו ת ה א ו ר ה ה פ נ י מ י ת
קלד
.
קלה
.
.
.
.
קלו
.
.
.
קלז
קלח
תוכן
הע נינים
יא
קבב .גלוי הרזים ב ד ו ר האחרון
קכג .מ ג מ ו ת הרזים
.
קמא
.
קכד .מ ג מ ת התגלות הרזים
.
.
.
.
.
קמא
.
.
קמב
קמג
קבה .החול ב א ס פ ק ל ר י א של קודש
.
קבו .ההשקפה הטבעית של הקודש
.
קכז .בנין הקודש והחול
.
.
קכח .תקון הרוח והחומר
קל.
נגוהות מאופל
קלא .ה ת ג ל ו ת הכחות הגנוזים
קלב .כמיהה להתגלות
.
.
.
.
קמו
.
.
.
קמז
.
קמח
קכט .א ו ר העתיד וההוה
.
.
.
קמג
קמה
.
.
.
.
.
.
קמט
.
.
.
.
קמט
קלג .ג ב ו ר ת ההופעה הכללית
קנ
קלד .ה ת נ ו צ צ ו ת א ו ר ו של משיח
קנא
קלה .צמיחת א ו ר הנבואה
קלו.
ה א ר ת החיים העליונה
קלז.
עת תחית הקודש
קלח.
.
.
.
.
.
קנב
.
.
.
קנג
.
.
קנה
.
קנז
.
.
.
.
שער שני :הגיון הקודש
מעדכת הגיון הקודש.
סדר א .ה ה ו פ ע ה ה נ ש מ ת י ת .
א.
ההופעה כ ש ר י ד הנבואה
.
קסז
ב.
התגלות היצירה
.
.
.
.
קסט
.
.
ג.
הנשמה ה י ו צ ר ת
ד.
שטף היצירה ה נ ש מ ת י ת
.
.
.
.
קעב
ה.
הנהרה ה נ ש מ ת י ת
.
.
.
.
קעד
ו.
התגלות תדירית
.
.
.
.
קעה
ז.
ק ש ב החזון
.
.
.
.
קעו
ח.
הזיק ה פ נ י מ י
.
.
.
.
קעז
ט.
חופש היצירה ה פ נ י מ י ת
.
.
.
.
קעח
י.
ש י ע ו ר כח היצירה
.
.
יא.
היצירה והלמוד
יב.
הופעת ה א מ ת והלמוד
יג.
החדוש והנלמד
קע
.
.
.
.
.
.
.
קעח
.
קעט
.
קעט
קפ
תוכן
יב
יד.
יסוד החדוש
טו.
ש ר ש החדוש
טז.
צמיחת המחשבות
יז.
הכרת
חע נ י נ י ם
קס
קסא
קפב
ע ר ך הנשמה
קפג
הנשמה
קפד
יח.
התגלות
יט.
כבוד הנשמה
כ.
ב ר ק י המחשבה
כא.
זהר הנשמה
קפה
קפו
.
קפז
קפח
הברקות
והפסקות
כג.
הזרמים
ממעל ו מ ת ח ת ל ה כ ר ה
כד.
פגישת
הזרמים
ה ת נ ו ע ה והמנוחה
כב.
כר
שאיפת
כו.
גדולת חסרון המנוחה
כז.
חבלי יצירה
.
קפט
ק*
קצא
.
קצב
קצג
כח.
צ ע ר היצירה
קצה
כט.
מצער לעונג
קצז
ל.
מ צ ע ר לעדן
קצח
לא.
עצב הגאולה ה נ ש מ ת י ת
קצם
לב.
גאולת ה י צ י ר ה ה נ ש מ ת י ת
ר
הודאות
ב.
המקורית.
לג.
שאלת
לד.
מדרגות
לה.
הערכים הודאיים הפנימיים
רט
לו.
מ ד ת הודאות
רי
ודאות המסתכלים הפנימיים
רי
לז.
הודאות ה מ ק ו ר י ת
הודאות
לח.
ב י ר ו ר הודאות
לט.
ש ל י ל ת הספקות
רה
רז
.
ריא
ריא
מ.
זריחת הודאות והעתיד .
ריב
מא.
הודאות הכללית וההשערות
ריג
מכ.
ההשערות הנשגבות
דיד
.
מג.
ה א פ ש ר המצוי
מד.
ממעל ל א פ ש ר ו ת ו נ מ נ ע ו ת
והמציאות
מה.
המושכל
מו.
הידיעה העליונה ב מ צ י א ו ת
ריד
רטו
רטו
רטז
תוכן
הופעת
מז.
הענינים
ריז
הציורים האפשריים
מח.
גודל העולמים ה ה ש ע ר י י ם
ריח
מט.
הודאות והתוכן
ריט
נ.
המושגים הנשגבים מהמדע
רכ
ג.
העליון.
הדמיון
נא.
א ו ר הדמיון
נב.
מ ע ל ת הדמיון
נג.
רכה
רכז
.
רכח
החלומות הגדולים
נד.
הדמיון
כ א ס פ ק ל ר י א של המציאות
רכט
נה.
ע ר פ ל י הדמיון
.
רלא
נו.
פ ע ו ל ת השינה
.
רלב
נז.
כח המדמה
נח.
ע ו ש ר הדמיון
.
נט.
הדמיון והשכל
רלד
ס.
ה ת א ח ד ו ת הדמיון והשכל
דלה
סא.
הבסיס ה ד מ י ו נ י והשכל
דלה
סב.
צורת
רלג
רלג
הדמיון והשכל
רלו
סג.
הדמיון והאמת .
רלז
סד.
מ ק ו ר הדמיון והשכל
רלט
סה.
צפית הדמיון והשכל
רמ
סו.
ת ע ו פ ת השכל והדמיון .
רמא
סז.
מ ה ל ך הדמיון והשכל
.
רמב
סח.
פ ג י ש ת הדמיון והשכל
.
רמג
סט.
ה ת נ ו צ צ ו ת הדמיון והשכל
רמד
ע.
ד.
הערכים
השתוות
הרגש,
אחדות
הרוחניות
עא.
אחדות
עב.
הבחינות
הרוחניות
רמה
השכל
והדצון.
רמט
רנ
עג.
העכול ה ר ו ח נ י
רנא
עד.
מזוג השכל ו ה ר ג ש
רנא
עדי .ה ר כ ב ת השכל ו ה ר ג ש
עו.
עז.
עדן השכל ו ה ר ג ש
הרגש
ועבודת השכל
דנב
רנב
רנג
תוכן
יד
הענינים
רנד
גבול הרגש והשכל
עח.
.
רנה
חליפות חיי הרגש והשכל
רנז
מאורות
עט.
פ.
השכל והרגש
רנט
פא.
אחדות
פכ.
אחדות השכל והרצון
רסא
רצון ,שכל ומדות
רםב
פג.
שכלית ורצונית
פד.
הדעת והרצון
.
רסג
פה.
והאופי
.
רםג
השכל
רםד
הדמיון והמעשים
פו.
הדמיון והרצון .
רסד
רסה
רסה
פז.
העלאת
פח.
הטבע ,הרצון והדמיון
.
פט.
ההכשרה לרוח הקודש
.
צ.
האחדות בהשגות הקודש
מעלות
;.
רסו
הנבואה.
צא.
מ ע ל ו ת רוח הקודש
רסט
צב.
רוח הקודש והשכל
ער
צג.
התלבשות
צד.
רוח הקודש
רוח הקודש
.
ונבואה
הנבואה
רעא
רעב
צה.
תכונת
צו.
הנבואה הפועלת
רעד
צז.
דעת עליון
רעה
צח.
הוד הנבואה ונצחה
רעו
רעג
צט.
ה ב ר ק ת הנבואה וההופעה ה מ ת מ ד ת
רעז
ק•
קא.
נבואה של א ס פ ק ל ר י א המאירה
רעח
מדת
א ס פ ק ל ר י א המאירה
רעט
קב.
זיהרא עילאה
.
רפא
קג.
שמונה
מדרגות
רפב
קד.
שלשת
מ ד ר ג ו ת הקודש
רטג
הענינים
תוכן
טו
כרך שני
מאמר ראשון :הקודש הכללי
מערכת הקודש הכללי.
סדר א .ה ק ו ד ש ה כ ל ל י
העצמי.
רצג
א.
הקודש העצמי
ב.
ההגות הכמוסה
רצז
.
ג.
הקדושה העליונה הכללית
רצח
ד.
חיי הקדושה
שב
ד
ר ש מ י הקודש
ו.
ת ו ס פ ו ת הקדושה
שד
ז.
עדן הקדושה
שה
ח.
דומית הקדושה ה כ ל ל י ת
שז
ט.
הקדושה באדם ו ב י ש ר א ל
שט
י,
כשרון הקדושה ב י ש ר א ל
שי
יא.
ה ת פ ש ט ו ת א ו ר הקודש באדם
שיא
יב.
ה ת פ ש ט ו ת הקדושה בהוה
שיב
יג.
הקודש בעולם
שיג
התנוצצות
.:ע ו ל ם
יד.
.
הקודש
שג
והשכל.
א מ ת י ו ת הקודש ו צ ר כ ו .
טו.
ישות הקודש
טז.
שיז
.
שיח
בנין הקודש
שכ
יז.
עולם הקודש והחול
שכא
יח.
ה ר מ ת החול ל ק ו ד ש
שבא
יט.
ה ת ע ל ו ת הכל לקודש
שכב
כ.
בנין החול לקודש
שבג
כא.
קדושה מ ח ר ב ת ובונה
ככ.
מ ע ר כ ו ת הקודש ו ה ח ו מ ר
שכה
מ ל ח מ ת ה ק ו ד ש והטבע .
שכז
כג.
.
כד.
גבורת
כה.
אחוד ה ר ו ח נ י ו ה ג ו פ נ י ב ק ו ד ש
כו.
נצחון ה ק ו ד ש בעולם
הקודש
שכד
שכח
.
.
של
שלג
תוכן
טז
העגינים
מאמר שני :החיות העולמית
מערכת החיות העולמית.
.ה ח י ו ת ה א לה י ת
א.
העולמית.
שמא
החיות האלהית העולמית
השסע העליון
כ.
שמב
.
ג.
שסע החיים
שמד
ד.
ההתאמה לשפע אין סוף
שמה
ה.
ההקשבה העליונה
שמו
ו.
ה ק ש ב ת שסע התעלומה
שמו
ז.
חיי האותיות
שמז
ח.
אותיות רוחניות
שמח
ט.
המעין המלולי
שמט
י,
השפעת האדם בעולם
יא.
צ ר ו ר החיים והדבקות
שנג
יב.
זיו החיים
שנה
נשמת
.:
.
שנא
העולם.
יג.
נ ש מ ת העולם
יד.
נפש ההויה
שס
ט ו.
האצילות האלהית
שסא
טז.
נ ש מ ת העולם הפועלת
.
שנט
.
שסב
יז.
נ ש מ ת החיים ה מ ר כ ז י י ם
שסג
יח.
רוח החיים ו מ ק ו ר ו
שסד
יט.
ה ב ל ת י גבולי והגבוליות
שסה
כ.
חיי החיים
שסו
כא.
התכונה ה א ו ר ג נ י ת
שסז
ככ.
ההבנה ה א ו ר ג נ י ת
שסח
כג.
ההשקפה ה ש ר ש י ת
שסט
כד .מקור
שע
הכשרונות
כה.
נ ש מ ת האדם והברואים .
שעא
כו.
חטיבת דצח״מ .
שעג
כז.
א ו מ ץ ה ש ד ר ו ת ה נ מ ו כ ו ת והעליונות
שעה
כח.
כט.
הרוח ה ה מ ו נ י והאצילי
רוח
החיים והרצון
.
שעו
שעח
תוכןהעניגים
ל.
הרצון הגלוי ו ה נ ס ת ר
יץ
.
.
.
שפ
לא.
רצון העולם
.
.
.
.
.
שפא
לב.
יסוד העולם
.
.
.
.
.
שפב
חיים
סדר ג.
העולם.
עד
לג.
חזיון החיים והעתיד
לד.
הכל שוטף ושואף
לה.
השאיפה העליונה
לו.
התשוקה ל מ ק ו ר החיים
לז.
ש א י פ ת הנצח
לח.
הטל העליון
לט.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
שפה
.
שפו
.
שפז
.
שפח
.
שפט
שצ
א ו ר החיים
.
.
.
.
.
שצא
מ.
חזיון המות
.
.
.
.
.
שצב
מא.
ה ש ח ר ו ר מ י ר א ת המות
.
.
.
.
שצג
מב.
חיים עד העולם
.
.
.
.
שצז
מאמר שלישי :האחדות הכוללת
מעדכת האחדות הכוללת.
סדר א .ה א ח ד ו ת ה א ל ה י ת
א.
אחדות ההויה
כ.
האחדות והשווי
הכוללת.
.
תה
תז
ג.
ה ו פ ע ת כללות ההויה
.
תח
ד.
האחדות הכוללת האלהית
תט
ה.
.
ה א ו ש ר האלהי הכולל
תיא
ו.
ההשקפה האלהית ה כ ו ל ל ת
תיג
ז.
ה ס ר ת פחד ההגשמה
תטז
ח.
ה ר ב ו י האחדותי
תיז
ט.
היחוד העליון
חיט
י,
יחוד ההויה ו מ ט ר ת ה
תכא
סדר ב.
אחדות
העולם
והתולדה.
יא.
גלוי האחדות
יב.
ה ת נ ו ע ה ה כ ל ל י ת וההשגחה
.
תכה
תכו
הענינים
תוכן
יג.
הכלליות ו ה פ ר ט י ו ת בדצח״מ
יד.
התנועה ה מ ש ו ת פ ת
טו.
אחדות התולדה ה א נ ו ש י ת
טז.
אחדות הנטיות ה ש ו נ ו ת
.
.
.
.
.
.
.
.
יז.
יח.
אחדות ה ר ו ח נ י ו ת ו ה ח מ ר י ו ת
ים.
התגלות העולם המאוחד ב א ר ץ ישראל
סדר ג.
.
תל
תלא
תלג
שכלול ה ר ו ח נ י ב ח מ ר י
ההכללה
.
תכח
תלה
.
תלו
.
תלז
.
העליונה.
כ.
ההתאחדות העליונה
.
כא.
אחדות האדם והעולם
כב.
אחדות המחשבה ,הרצון והמציאות
כג.
ההתאגדות
כד.
מ ר כ ז י ו ת האדם בהויה
.
.
.
.
.
תמב
.
תמד
.
.
.
תמו
.
.
.
תמז
.
תמט
.
הכללית
תמא
כה.
מ ס כ ת המרכזים
כו.
היחש אל הכל
תנ
כז.
ה ע ר ך הכולל
תנא
כח.
הבדלה והכללה
כם.
א ה ב ת עולם
ל.
שיר מרובע
לא.
ש ס ע ו ת המחשבה הכוללת
לב.
מ ע ל ו ת ההכללה
.
.
.
.
.
.
.
תנג
.
.
תנו
חנח
תם
.
.
תסא
.
מאמר רביעי :הטוב הכללי
מערכת הטוב הכללי.
סדר א.
הטוב
הכללי
האידיאלי.
א.
הטוב הכללי האידיאלי
ב.
הטוב הכללי העצמי
תסס
.
ג.
האידיאל העליון
ד.
ה ת ג ל ו ת הטוב ב ה ש ק פ ת האחדות
ה.
ד ר ג ו ת ה ת ש ו ק ה לטוב והשגתו
.
.
.
.
תעב
.
תעג
.
.
תעא
תעו
ו.
מעוט ו ר ב ו י הטוב
.
.
.
.
תעח
ז.
מ נ י ע ת הטוב ו מ ג מ ת ה
.
.
.
.
תפא
תוכן
ח.
הטוב המוחלט והסוב ה מ ת ע ל ה
ט.
השאיפה לטוב
י.
הטוב וההודאה
סדר ב.
חענינים
עומק טוב
.
תסג
.
.
.
.
יא.
יב.
יסוד הטוב והרע
יג.
תפקיד ה ר ש ע ה
.
יד.
הרע העולמי המסודר
.
.
טו.
ה ש ק פ ת ה ר צ ו ן העור
.
.
טז.
יסוד הרצון העור
יז.
ה כ ר ת הטוב
ר ע .
.
.
תצג
.
.
.
תצד
.
.
תצר.
.
.
תצט
.
.
תקא
.
.
יח.
יט.
שאיפות היאוש וההצלה
.
כא.
כב.
התעלות הרע לטוב
תקב
תקג
.
ה פ ר ד ת צביון הרע מהטוב
זיהרא עילאה
סדר ג.
תצא
.
ה ט ו ב י ש ב ט ו ב והגאולה מ ה ר ע
עדן
.
.
תפז
ו ע ו מ ק רע.
עומק טוב ועומק
כ.
.
.
תפה
.
תקר,
.
.
.
.
.
.
תקט
.
.
תקיא
.
.
תקיג
העתיד.
כג.
העתיד ה מ א ו ש ר ה ר ח ו ק
.
.
.
.
תקיז
כד.
צפית הטוב העתיד
.
.
.
.
תקיט
.
כה•
עדן העתיד
כו.
א ו ש ר העתיד בהוה
כז.
הנועם הכללי
.
.
.
.
.
תקכא
.
.
תקכב
.
.
תקכג
.
.
תקכד
.
.
תקכה
.
תקכו
תקכז
תקכח
.
.
.
כח.
השמחה ה מ ק ו ר י ת
כט.
העונג העליון
.
.
.
ל.
המצב ה מ א ו ש ר
.
.
.
.
לא.
הנועם והשלום
.
.
.
.
.
.
לב.
.
.
.
.
.
.
.
.
תוכן
כ
העניני ם
מאמר חמישי :התעלות העולם
מערכת התעלות העולם.
סדר א.
א.
ק ש ב התעלות העולם
ב.
החדוש התמידי .
תקלג
תקלה
תקלו
ג.
התנועה הבלתי פוסקת
ד.
נ ש מ ת הכל המתעלה
תקלז
ה.
ההתעלות התמידית
תקלט
ו.
הירידה והעליה
תקמ
ז.
ד ר ג ו ת ההשתלשלות האצילית
תקמא
ח.
ה ש ת ל ש ל ו ת היצירה ו ת ש ו ק ת ה
תקמב
ט.
העלמת ההופעה ה י צ י ר י ת
תקמג
השבירה והשאיפה לתיקון
תקמד
.
תקמה
י
־
.
יא.
המוגבל והבלתי גבולי
יב.
הזמן ,הגבול והשנוי
תקמה
יג.
ההתעלות הבלתי סופית .
תקמו
יד.
יסוד ה ה ש ת ל מ ו ת וההשלמה
תקמז
טו.
ה ש ת ל מ ו ת ושלמות
טז.
ה ש ל מ ו ת המוחלטת וההתעלות
יז.
יח.
ב.
.
שני ערכי השלמות
יחוד והתעלות
תקנ
.
תקנכ
•
ההתפתחות
יט.
תקמח
תקמט
המתעלה.
ת ו ר ת ההתפתחות
תקנה
כ.
השנויים העיקריים במחשבה החדשה
תקנו
כא.
השקפת ההתפתחות לעתיד
תקסא
כב.
התעלות הרצון והשכל האנושי
תקסב
.
תקםד
כג.
צביון ההשגחה
כד.
ת ו ר ת ההתפתחות וההשגחה
תקסה
כה.
ההשגחה הכללית והפרטית
תקסז
כו.
ר ז ההשגחה
תקםם
המגמה
סדד ג.
.
העליונה.
כז.
המגמה העליונה
.
.
.
.
תקעג
כח.
הידיעה ה מ ג מ ת י ת
.
.
.
.
תקעה
תוכן
כט.
ל.
ה ע נ ינ י ם
ב ק ש ת התכלית ה מ ר כ ז י ת
.
מ ר כ ז העולם
כא
.
.
.
.
.
.
.
תקעז
.
.
תקעה
.
לא.
המגמות האידיאליות
.
תקעח
לב.
המגמה ה ח ב ר ו ת י ת המשיחית
.
.
.
תקעט
לג.
גאולת האדם והעולם בעתיד
.
.
.
תקפא
לד.
גאולת הרצון וההויה
.
.
.
.
תקםג
לה.
גאולת המחשבה
.
.
.
.
תקפד
לו.
ה ה ת פ ת ח ו ת והדלוגים
.
.
.
.
תקפה
.
.
תקפה
.
תקפו
לז.
מ ד ר ג ו ת העלויים
לח.
ההתעלות והאחדות הכוללת
לט.
התקון העליון
מ.
האידיאל העליון
מא.
.
.
.
.
.
.
העלאת העולם
מב.
.
.
.
.
.
.
.
.
תקצ
.
תקצא
.
.
.
.
.
תקפח
תקפט
.
.
.
נספחות:
מקורות,
מפתח,
אחרית
מ ת ל מ ו ד ו מ ד ר ש י ם ,ס פ ר י קבלה ו מ ח ק ר
תורה נביאים וכתובים ,ת פ ל ו ת ופיוטים
דבר
.
תקצה
.
תרמא
^
Cמ-׳ר
t
*, .,״ף:
f
^
(
^ V, f״׳׳
JS,לד״^זז^
--nfr>frHW׳ •''•fxfi»f׳׳/״יי Nf
^•^ע££
י
מ
י
^ יי־ , Wי׳(י ^
־׳'יי -י ׳ ^ י ־
י";׳־! " * c o - n D M - J y
^.\4
\\< % jנ[ מ י * ד ? V t״^ <f( «3זי״0זיי»>
'^) vי׳ י^'^ י "^דח
S T
י
1
^ J l ^ U i j
^ כ נ ׳ יי׳^מ ^Ww>7
כי׳׳ק ה ר ב .ק ו ב ץ א /ד ף נ ״ ח
א ו ר ו ת הקודש ,ע מ י ד פ-ג־פיד
ב״ה
עריכת
הקודש
אודות
נמשכת יותר
מי״ב שנה,
בבחינה רבה ,ובמהדורות שונות.
משמונה
קובצי
כתי״ ק
לוקטו הפרקים .כל פרק
ניתן ככתבו בשלמותו ,בפני עצמו ,או שנים מאותו קובץ כאחד,
בשים דיוח בין ענין לענין ,וכותרות ראשי הפרקים.
שנויים
מועטים
באו,
משום דקדוקי לשון וענין,
והכל בהתיעצות והכרעת הרב זלה״ה.
כל
זה
עד
עמוד
ש ״ כ,
ב ד.קודש
הכללי.
מכאן ואילך יצא לאור לפי המהדורות הראשונות ,שהיו לעיני הרב,
ובהתיעצות עם יורשיו ותלמידיו המובהקים.
חיות
חכמת
ה ק ו ד ש ,מיסודו של הרב זלה״ה ,הבאה מתוך
מקורית
החכמה
נשמתית
עליונה ,כגילוי חזון ,מוצאה
הפנימית העברית ,בבאור נגלה ,המתקרב למדע הרוחני הכללי,
ונפתחת בשערי החכמה וההגיון ,ח כ מ ת ה ק ו ד ש ,ה ג י ו ן ה ק ו ד ש .
לריכוז
מחשבות
שירת
הקודש
שבמאמרי הרב,
הנוחים לקריאה וקשים להבנה ,וזקוקים להעמקת העיון ,המדויק,
מכונים
ראשי
הפרקים,
וה הקדמות
הקצרות,
כתכנית עקרי הענינים וסדרם,
על דעת
המלקט רהמעריך
מערכת
אורות
הקודש
מתוד כתבי קודש הרב רוח אפינו זיע״א׳ שנכתבו
בלי חיבור׳ כמשא חזון יום יום׳ בצורה של אמרות גדולות׳
לוקטו אורות׳ וסודרו לפי יסודי תורתו׳ ח כ מ ת ה ק ו ד ש ׳
ו מ ו ס ר ה ק ו ד ש ׳ הכללי׳ המדיני׳ המשיחי•
ה ק ו ד ש היא שטה
חכמת
בתכונה מוסרית׳ פיוטית וסודית•
אלהית
שלמה׳
יסודי השטה האלהית הם:
ה ק ו ד ש הכללי׳ ה ח י ו ת ה ע ו ל מ י ת ׳ ה א ח ד ו ת ה כ ו ל ל ת ׳
הטוב ה כ ל ל י ׳ ה ת ע ל ו ת העולם•
מהם יוצאים יסודי מ ו ס ר ה ק ו ד ש :
ה א ה ב ה ׳ ה ד ב ק ו ת ׳ ה ע נ ו ה ׳ השלום׳ ה ע ל א ת העולם•
ויסוד היסודות :א ו ר ת ו ר ה ב י ש ר א ל •
וגולת הכותרת :א ו ר ו
של
משיח •
?תיחת
ע^רים
שער
ראשון
חכמת הקןך?ט
מט ר כ ת
חכמת
חכמת
הקודש
היא חכמת האמת׳ הכוללת
הקודש׳
הדעות כולן׳ בשלום פנימי•
דרד חכמת הקודש היא :איחוד ה נ ס ת ר ו ה נ ג ל ה ׳
הכללות
כיסוד
והפרטות׳
ומעבר
המתגלים
לאור
בתחית
מדע
הרזים׳
הקודש
הקודש
וקשב
בארץ
והחול׳
היחודים׳
הקודש•
חכמת
א
הקודש
ח5מת הקודש הפועלת.
א
ח כ מ ת הקודש
מהפכת
את
הרצון
היא נעלה מכל חכמה ,בזה ,שהיא
ה נ פ ש י ת של
והתכונה
לומדיה
לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה .מה שא״כ
כל החכמות העולמיות ,אף ע״פ שהן מציירות ענינים נשגבים
יפים ואציליים ,אין להן אותה
התכונה
ה מ פ ע ל י ת ,להמשיך
את המהות העצמית של ההוגה בהן אל ערכן ,ובאמת אין להן
יחש כלל ליתר הכחות והעצמיות של האדם ,חוץ מכחו המדעי לבד.
וטעם הדבר הוא ,כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים
הם
באים,
מיסוד החיים
המהוה
את הכל,
ויש בכח
התוכן
המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית ,לנטוע שמים וליםד
א
יץ׳
וק״ו להטביע צורה
חדשה
ומבולטת
הנפש ההוגה.
על
וכל המדעים של חול אין בהם זה הכח ,כי הס אינם מחדשים
ומחוללים חדשות מצד עצמם ,אלא הם מציירים ומציגים לפני
ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות ,ועל כן אינם
יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבדיה חדשה ,לעקור אותו
ולהעמידו
במצב של
מציאות
מעצמיות
תכונותיו הרעות,
חדשה,
טהורה וחיה באור החיים האמתיים ,העומדים לעדי עד.
אורות הקודש .1
ב
הקודש
אורות
דעת הקודש מ?<קו'ר החיים.
ב
הידיעה
מן העולם
והמציאות,
שבאה
מצד החול,
אינה עולה אפילו לחלק אחד מני רבבה בערך האמת ,לעומת
הידיעה העמוקה של העולם והישות בכלל ,ש ב א ה מ צ ד ה ק ו ד ש .
כי אמתת המציאות והיש הגמור של הכל היא רק בהיות הכל
בא מצד ההופעה האלהית ,מצד הסתעפות חיים וישות ממקור
החיים והיש .שכל מה שמתגלה בתור עולם והויה הוא רק כעין
צל קלוש לגבי הישות הטהורה והאדירה שבמקור האלהי .ונמצא
שכל ההון המדעי של האדם יעלה ברוממות פאר גדלו רק כשיאצר
ויחסן במקור הויתו,
מקור
שהיא דעת ד׳ ועזו,
הכרת
הכל
מצד
הכל.
אז
יתישרו כל ההדורים ,מצד שרק אז ,בהיות הגובה
העליון של המדע מתגלה ,יחש המדע נערך בטבעו .וכל זמן
שהעולם מתגלה רק ע״י צלליו הכהים ,שהם השערת הכרתו מצד
צבעיו הבודדים והכרותיו החצוניות ,כלא נחשב ,לעומת ה ק נ י ן
המדעי
המוחלט,
שהוא דעת ד׳ ,המתבלט ע״י דעת העולם
בתור פועל ד /שאל זה נשואות הן עיני כל חי .וזה כל האדם,
כל המצוי ,כל המוכר והנודע.
וכל עמל העולם ועילויי מדרגותיו הוא מכונן רק
כדי
שיבא האור העליון של המדעיות להתגלות בשטף מקור אמתתו.
חכמת
ג
הקודש
וכל המוסר הכללי והפרטי ,כל הטבת ארחות החיים ,אורח הצדקה
והישרות בחיי היחיד והכלליות ,הכל תלוי הוא ועומד להגיע אל
מכון תמותו ,ע״י ה ה ת ו ד ע ו ת ש ל
במקוריותה,
ההכרה
שהיא הולכת ומתנשאת לפי אותה המדה שיחשף ההוד של אור
החיים שבמקור הקודש ,שהוא זוהר האמת ,אור ד /מחולל כל.
טוב הקמת הקודש•
ג
חכמת
בעולם ,היא
ושום
גודל
בשאיפת
הקודש׳
מחיה
ושיגוב,
את
גבורה
צדקה,
בטהרה ובאמתתה ,כשהיא מתגלה
ה כ ל .היא אינה צוררת שום מדע
והוד,
בטובה
רק היא
מעטרת את הכל
ו ע ג ו ת נ ו ת ה.
כל
שאיפות
הצדק בכל צדדיהן בעולם הכללי ,ובאדם הפרטי ,מוצאות הן על
ידה את מבואן האמיתי ,והן נעזרות על ידה להתגשמותם של
מפעליהן בפועל ובחיים.
וכל הבונות הטובות ,הכלולות מרזי קודש ,בתורה ,בתפלה,
ובמצות ,הכל יחד ,וכל פרטיותן ,הנן שבילים לגלות על ידם את
אותו האור העליון של חכמת הקודש ,כדי להביא את ההופעה
הקדושה הזאת בעולם ,להשביע לכל חי רצון ,בחיי שעה ובחיי עולם.
ד
הקודש
אורות
האמת הנתבעת מכל.
ד
כל מה שהאמת
היא יותר גבוהה היא יותר פשוטה,
ויותר נחוצה לכל .צרות הלב של האדם עלולה היא לנסות לנתח
את האמת לחלקים ,להקטין אותה .מתירא הוא מפני גדלה ,וחושב
שבהקטנתה תהיה יותר פפולרית ,יותר שוד .לכל נפש ,ובאמת
בזה הוא מכביד יותר ,ומונע מהכל את היותר נחוץ לו.
האמת
מכל,
בחזקה
האחרונה,
האמת
האלהית
נתבעת
ודוקא בכל אמתה ,ברום גובה אורה ,במלא
האמת שלה ,ודוקא בשביל כך היא ראויה לכל ,לכל בשר ,לכל
יצור ,לכל פועל.
והמדע הבחירתי והרצוני של האדם עומד הוא על מרכזו,
ומוכרח הוא - ,אחרי עמלו הגדול לנתח את האמת ,לקצרה ,כדי
להקטינה ולעשותה מוכשרה לרבים - ,לשוב אל גדלה וטהרתה.
וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו
ויאמר
בכל
כל
אשר נשמה באפו ד׳ אלהי ישראל מלך
ומלכותו
משלה,
אשרינו מה טוב חלקנו ,שבשביל השבת האמת הגדולה
והפשוטה בעולם ,שבה חיי כל נשמה תלויים ,וחידוש אור העולם
ומלואו שלובים ,נבחרנו אנו.
ויש לנו זה הכשרון בעצמיותנו
הפרטית והכללית ,בתואר תולדתנו ,בטבע בשרנו ,במזג ארצנו,
בנשמת אבותגו הגדולים.
לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל
חפצי בם ,ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת.
חכמת
ה
הקודש
הקריאה לסודיות.
ה
כשמגיע האיש
הרוחנית
היחיד ,וכן הדור ,לאותו המצב שהופעתו
כבר קרואה היא לפעולתה ,אז אי אפשר לו להיות
משביע את צמאונו ההכרחי בכל תוכן מוגבל ,אם לא יהיה אותו
התוכן
מוסר אותו אל
בעצמו
שבו ירגיש
תוכן רחב חפשי,
את השיגוב הגדול שבשורש נטית נשמתו ממקור החיים שלה.
כך
רזי
עולם,
ומתוך
ונתבעים
מן
הדור.
והעקשנות
הגורמת
רזי
למצא
הרוחני היא מדלדלת את הכח,
סוד
תורה,
בצד הגלוי
ד׳,
את
הולכים
כל הסיפוק
מפזרת את הרוחות,
ומובילה
את התשוקה הסוערת למקום אשר תמצא ריקניות ומפח נפש,
ובלב נואש תשוב עוד לבקש דרך.
ולזאת
קרואים
א מ י צ י ה כ ח ,אלה הלבבות
הם
אשר אור ד׳ הוא כל תוכן חייהם .גם אם נשברו ונוקשו מרוב יאוש,
גם אם נתעלפו ממיעוט אמונה בעצמם ,גם אם עיפו במלחמתם
נגד המון רב ,ההולך בבטחה אל הרוח אשר עיניו הפקוחות לפי
דעתו
ישאוהו,
לא
יחדלו
ודגל רזי תורה ,וחוסן דעת
תת
מתקם,
ואמונה
לא
יחדלו
להתעודד,
ברורה ופנימית ,וישועת
עולמים לישראל ולאדם .לגויות ולנשמות ,לעולם ולעולמים כולם,
לגדולים
ולקטנים ,לזקנים ולצעירים ,בידם.
ו
אורות
ואם אנו מדברים
והמושגים
מבטאים
לה דריר
נבהל
והא יל מ ו ת
נטבעים
את הדבור,
הקודש
בדומיתנו,
לחפש
ונסוג אחור מחפצנו
תוקפת אותנו .אם אנו
מפני
בנו
שאין
כח
את המילול ,לא בשביל כך
הקבוע.
כבדות הפה
לא
תעצור
כח לעצור את הזרם של החפץ הנשגב ,אשר דבר ד׳ בו יגלה,
אשר יאמר דבר לאזר כח לנכשלים ,לבשר שלום ליריבי עולם.
בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב ,אמר ד /ורפאתיו.
הארת מעשה ?ראשית
ומעשה מרכבה.
ו
כשהחקירה המדעית
הולכת ומוצאת דיוקים מכוונים
בתוך העלילות כולן של התוהו והבהו ,כשכל התנועות ,שהוות
ושהתהוו בעולמים לפני יצירתם הגמורה ,כ*כ מתאימות הן למטרת
הבנין הגמור בשכלולו ,הולכת בזה חכמת
להיות יותר ויותר
חכמה
מעשה
בראשית
ג ל ו י ה ,שנדרשת ברבים ,ושנותנת
מחיה לרוחות רבים.
ולפי ערך ההכשר הזה שהעולם מתכשר לצפונותיה של
חכמת
היצירה
ה מ ע ש י ת ,הולכים לעומתו הרעיונות של
חכמת
היצירה
ה ר ו ח נ י ת ,ומתגבלים עם החיים והמציאות.
חכמת
ז
הקודש
והאמתיות האלהיות ,שבחותם האמת העליונה ,שהיא תמיד מעוזם
של חכמי עולם האמתיים ,ושהיא אורם של ישראל בכללות ,החפץ
תמיד שהאמת העליונה המוחלטת תהיה המנצחת בעולם ,והפועלת
על כל הליכות החיים כולם בגבורתה ,הולכות הן ונעשות לדברים
שהם שוים לכל נפש ,עד
אמונה
פשוטה
הרחבת
הצעת
של
אפשר
לאנשים
רזי
ב י נ ו נ י ם,
שהם
עליון,
כי
אם
עומדים
ע״פ
ברומו
עולם.
ופתחי
גורמים
השערים
עצמיים
ההנהרה
ההכרות
מקור
חיים
כל
של
לפתיחת
מעשה
שערי
בראשית
מרכבה,
מעשה
הם הם
שהיא
ה ע ל י ו נ ה ,המסגלת את החושים ואת הרצונות ,את
ואת
קדושתם
את
שאי
עוד
להסביר
גם
ההרגשות,
תמימים
להאחז
ונצחיים,
לנצח
כ ו ל ו את
הרע
כליל.
התפיסה
בעומק
עד
המות,
הרעיוניות
שהחיים
והטוב
הולכים
ממתיק
האיתנה,
באומץ
כולו
השכלית הרוחנית העליונה ,כשם שהיא מתממת
את הרצון האישי ,ומעדנת את הקשר החברותי ,היא פותחת את
החושים הגשמיים והרוחניים להתקשר עם המציאות כמו שהיא,
והעושר
והעדן ,הנוי והנצח שלה הולך ומתגלה לפניה .החיים
שבגויה נעשים רחבים ,טהורים ,קדושים ועדינים ,והחיים שמחוץ
לגויה וממעל לה ,מאירים תמיד בכל נגהם.
הרוחניות
בכל
רגע של
חיים.
הולכת
היא
ומתעלה
באדם ובעולם,
וההשכלה העליונה תופשת בהכרתה את
ח
הריקום
אורות
של
העולם כלו.
העילוי,
הקודש
והיא מתעדנת מרב זיו,
ומעדנת את
כשהרוחניות משתלמת בקצבתה ,והפצה היא מרוב
עדנה ושבעון להעתיק את כחותיה לככר יותר לשדי ,כל הסביבה
מסתגלת לזה ,והד קול העונג מקצה העולם ועד קצהו נשמע,
לאור
שחכמת
מחכה
טוב
זה,
החיים
העולם.
למבט
כזה,
על א ו ת ה
קוראה
הבינונית
האפלה,
זה
מות,
וההחלטה של ההליכה באור האמת העליונה
היא מביאה אותו אל מעמד איתן כזה.
החיים החברותיים עם כל מילויי תקוניהם ,החופש השכלי
וההרגשי עם כל הרחבתם ,אומץ הרוח וגבורת הבשר עם כל
חסנם ויפים ,כל אלה יחדיו יחוברו למשאלות הנצח ,שרק הן
בהפתרן תעמודנה לעולם בשעת דחקו.
רק דעות עליונות ,שהן נובעות ממקור עליון של חיים
עליונים ,ישיבו להעולם וכל אשר בו ,לכל הנשמות העשוקות
הערטילאות,
ומזוהמות,
ולכל
את
עז
שוכני
גבורת
מאפליות
חייהם,
בגויות
את
ברק
חולות,
יפעת
הרוסות
נצחם.
ושלום העולמים ,והדר הרוחות לכל בשד ,ישוב ויגלה ,בגאון עז,
ממעל לכל הגה ורעיון מוגבל.
חכמת
ט
הקודש
הסודיות הכוללת״
ז
הפל1ם1פיא
משתרעת כ״א
אינה
על חלק
ידוע של
העולם הרוחני ,בטבעה היא נתוקה ממה שהוא חוץ לגבולותיה,
ובזה עצמו היא מפורדת בפנימיותה פירוד מהותי .סיגול ההכרה,
איך
כל
הדעות
והנטיות
הרגשות
כולם
מקטנם
ועד
גדלם
מחוברים זה בזה ,ואיך הם פועלים זה על זה ,ואיך עולמות
נפרדים מאורגנים יחד ,זה אין בכחה לצייר .ולזאת תשאר תמיד
הגיון אריסטוקרטי ,מיוחד ליחידים שבבני אדם.
יתרה
חודרת
ממנו
היא
בכל
הסודיות,
שהיא
בטבעה
התהומות של כל המחשבות ,ושל כל הרגשות,
של כל הנטיות ,של כל השאיפות ,ושל כל העולמות ,מראש
עד סוף .היא
מכרת
את
האיחוד
שיש
בכל
המצוי,
בגשמיותו ורוחניותו ,בגדלותו ובקטנותו ,הכרה פנימית .ומשום כך
אין לפניה גודל וקוטן,
הכל חשוב והכל נערך בערך רשום,
אין תנועה אבודה ,אין דמיון בטל.
ולעומת זה אין קץ להעליות ,ואין חכמה והבנה שנאמד בה
די ולא תתקשר להארה יותר עליונה ממנה ,שהיא נראית לעומתה
במעמד אפלולי.
אור
דכל
ואפילו
מצוחצח,
נהורין
אוכם
כתר
עליון,
הוא
לגבי
מתחשכאן
דאיהו
עילת
קמיה.
כל
אור
צח,
העילות,
אורות
היתרון
ומתוך
הקודש
הזה ,של התאחרותם של כל
הרזי
המחשבות והניצוצות הרוחניים בתוכה ,ר ק ה י א ה נ ה מ ס ו ג ל ת
כללית.
להדרכה
ע״כ רק
דאורייתא,
הוא
הסוד
נשמת
האמונה,
נשמתא
ומלשד חייו חיי כל הגלוי ,כל הקצוב ,כל ההגוי
בהגיון ,וכל הנעשה במעשה.
האחדות
ה מ פ ו ל ש ת ש ל ה ר ז כוללת את כל היצירות,
כל תנאי המחשבה והרגש ,כל אופני השירה וההרצאה ,כל נטיות
החיים ,כל השאיפות וכל התקוות ,כל המגמות וכל האידיאלים,
מעומק תחתיתם עד רום גבהם .ולשד החיים של הגובה העליון
של העילוי האלהי ,שרק
המאירה,
יכולים
זוהר
הנבואה,
ואספקלריא
ז י ה ר א ד א ד ם ה ר א ש ו ן ,ו א ו ר ו ת ה ע ל י ו נ י ם *(,
לגלותם ,שוטף ועובר הוא בכל ,בכל הגות לב .בכל
תנועת רוח.
רק סוד שיח עליון הוא מחלק את השדרות ,מה יחשב
לראשית ,ומה יחשב לאחרית ,איזה מערכה לא תכנס האחדות,
שפלותה ,ואיזה מערכה היא עליונה ממנה ,מפני גדלה,
מפני
ולפני
אחד
מה
אתה
סופר.
״( עיין שער ב׳ ,הגיון הקודש ,סרק שמנה מדרגות.
חכמת
יא
הקודש
קזלוים הדעות*
ח
אץ הכרה
וידיעה בעולם ,בחוגי הידיעות של האדם,
וכל יצור ,שלא תבאנה בגרמתה
העלמות
ו ט ע י ו ת .ומדרגות
המחושבות
וההפוכות,
לרגלי כל
הטעיות
וההשקפות
הבאות
הכרה והופעה ,שונות הן זו מזו .בעצמיותם של הפרטים הנודעים
יהיו אותם
הצללים
יתגדלו.
וכל
המוכרה
מהידיעה
יחד
עם
מה
המטעים במדרגה קטנה ,ובענינים אחרים
שירחק
האחרת,
שהיא
הבהירות
חוג
ככה
גם
האורה
יגדל
כן
הצל
הידיעה
של
שהיא
גורמת בכללות.
מטלת
והדברים
נכרים ביותר ביחש של כל חכמה מודרגת לגבי חברתה ,שכל
מה שיותר יתיחד ויעמיק אדם בחכמה מיוחדה ,ככה יגדל כח
הצל שמושלך עי״ז על מרחבי חכמות והכרות מוגדרות אחרות.
ואם
הפנימי,
הללו
ההכרות
מ נ ו ג ד ו ת הן זו מזו באופיין
בכח הנפשי המבסס אותן
הדורשן
ומקשר להן את
והחוקרן ,יהיו הצללים יותר עבים וחשוכים ,ולפעמים מעוותים,
וסתירה
ומביאים
ניגוד
ההשקפה
החיצונה
איומה
של האדם
מאד•
ע״ס
וק״ו
סקירה
הנובעות
עולמית
ממבוע
ונםיונית,
והנובעות מהמעין הפנימי של בינת הלב ,ובנין הרוח בעצמותו,
שבטבען הן סותרות זו את זו ,ומניחות מכשולים כל אחת מהן
על דרכה של חברתה.
אמנם רק ב א ו צ ר
ביסודו,
מופיע
אור
השכל העליון,
המגרש
את
הזוהר
הנשמתי
אלה
הצללים,
יב
אורות
הקודש
עד כדי האפשרות ,ועד כדי מדת הקודש והטהרה של האדם,
שעי״ז מתרפאים המומים שכל הכרה מטילה בחברתה .ו א י ן
התאמה גמורה ב ת ו כ ן ה ה כ ר ו ת כ״א למקור החכמה,
תמים דעים ,לבדו ב״ה.
ו ה ד ב ק ו ת ה א ל ה י ת הפנימית ,שהיא י ס ו ד כל
הידיעות ,היא מרפאה אותם המחצים והמכות אשר הוכינו בית
מאהבנו ,ושם ג ו פ י ה א י ק ד י ש ל ו ם .
וכשם שההכרות מטילות צל אחת על חברתה וצריכות הן
למטרת התאגדותן ההרמונית עזר ממקום עליון ,מהמעין שהצורות
ההכריות מתהוות משם ,עוד בטרם שהן מתגלמות בחטיביות
מיוחדה ,כמו כן ה ת ו כ נ י ם המוסריים הנם סותרים זה את זה,
כל אחד בונה הוא את עולמו בצורה רחבה רדיקלית ואינו חושש
כלל לאותו הציור העולמי ואותן התביעות של התוכנים המוסריים
האחרים .ורק ממעין העולמי העליון ,מ מ ק ו ר צ ד י ק ו של
ע ו ל ם ,מ מ ק ו ר ר א ש צדיק ,משם ה ב ר כ ו ת שופעות,
שהכלי המחזיק ברכה לכולן הוא השלום ,ה ת א ח ד ו ת ן של כל
ה ת ב י ע ו ת ה מ ו ס ד י ו ת המתכנסות בלבו של כל יצוד,
והכוללות את כל הקבוצות החברותיות ,והמאחדות את כל העולמים.
וכל מה שתגדל ביותר הסתירה בין הכרה להכרה ,ובין
מסכת מוסרית לחברתה ,ככה תגדל העריגה ל ע ו מ ק ה ש ל ו ם
שלהן ,וככה הגן מוכשרות להיות שבות ל מק ודיו ת ן העליונה,
ולשאוב אותם מי הישועה בצמאון גדול .במים קרים על נפש
עיפה שמועה טובה מארץ מרחק ,ונקרא שמו פלא יועץ אבי
עד שר שלום.
חכמת
הקודש
יג
השלגים הפנימי.
־־
T
-
.
.
.
ט
מפני כח הקיבול הצר אשד לאדם ידיעה סותרת
ידיעה ,והרגשה הדגשה ,וציור ציוד ,אבל באמת ידיעה מחזקת
ידיעה ,והדגשה מחיה הדגשה ,וציוד משלים ציוד .וכל מה
שמתעלה האדם כליו מתרחבים עד שמוצא בעצמו התוכן הגדול
של ה ש ל ו ם ה פג ימי ,והתאמתן של הידיעות ההרגשות
והציורים השונים זה עם זה.
והדבר הולך ומתרחב .עד שבא לעומק עמקים ,למקום
ששם הסתירה חריפה ועזה מאד ,עד כדי קצף איתן של קודש.
ומרוב ה ד ע ת ה פ נ י מ י ת ,המתרחבת ומתפשטת בכל קומתו
הרוחנית של האדם ,נעשה שלום חודר נוקב ויורד עד התהום
ותהום בכלל.
הדרך שעולים עד לידי מעלה עליונה זו היא .מתחילים
בעת אשר האדם עומד במצבו הנמוך של פגיעת הסתירות,
שגס אז ישנס ש נ י ד ר כ י ם ,שהם זה למעלה מזה .יש אשד
ידיעה סותרת ידיעה ,שוללת אותה לגמרי ,עד אשר הידיעה
הסתורה מכחד• של הידיעה הנקנית נחשבת כאלו אינה במציאות,
וכאילו כל ענינה הוא ריק ותוהו .ויש אשד ע״י סתירה של
הידיעה האחת את השניה מתמצות תמציות של הידיעה הסתורה
ונכנסות בתוך הידיעה הנקנית האהובה .ואז אע״פ שמצד הכלי
יד
הקודש
אורות
נראה שהאדם שולל וסותר את הידיעה המנוגדת ,באמת מצד
ה א ו ר ה פ נ י מ י הדי הוא בונה אותה ומקנה אותה לעצמו.
וכן הדברים הולכים בהרגשות וציורים ,עד שע״י עומק השאיבה
התמציתית ,שהידיעה הקנויה שואבת מהידיעות המנוגדות הנדחות,
מתרחבת הדעה בכללה ,ובא המצב לידי הרום היותר גדול ,שהוא
עומק השלום בשכלולו ,עד שכל הידיעות ההרגשות והציורים
עומדים בצורה אורגנית וחטיבה משוכללה ,שכל חלק משלים את
החלק השני ,ואין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם.
אשרי העם שככה לו אשרי העם שד׳ אלהיו ,אשרי העם
היודע להכיר את אדון העולם ,מלך שהשלום שלו ,ומרוב עונג
אהבה שד הוא את שיר ידידות אהבה בתענוגים ,שיד השירים
אשר לשלמה.
עלך מללומת הדעוית
י
ישנן דעות כאלה ,שהן מוכרחות לפי טבע האדם לגרום
בהתפשטותן תולדות מזיקות ,אע״פ שהן בעצמן מועילות ואמתיות
הן .ונוצר לזה בטבע רוח האדם ללחום את קיומו ,ולנגד לדעות
הללו ,כדי שלא יוזק בענםיהן המתפשטים.
והמלחמה הולכת ומתארכת ,עד שיסגל לו האדם גבורה
יותר עליונה ממקורו הרוחני ,ואז מרגיש הוא שעמדתו לא תפחד
כלל מההתפשטות של הדעות הללו שנלחם נגדן .והכח ההוא
בעצמו שמחזק את רוחו ניתן לו ע״י המלחמה עצמה .וע״כ הוא
חכמת
הקודש
טו
יודע להוקיר מאד את ע ד כה של המלחמה .וידע כמה אומלל
היה אם לא היה נלחם נגד ההתפשטות המזיקה לו אז .ואח״כ בא
בתוכן חיים של גבורה ומקבל את הדעות שנלחם נגד התפשטותן.
אבל כשם שהאדם נתעלה כך נתעלו ג״כ המושגים הרוחניים
שלו ,ואותן הדעות עצמן ,אע״פ שנראות כאילו הן הן הדעות
שנלחם בהן ,באמת אין הדבר כן .ורק לפי המבטאים החיצונים הן
דומות אלו לאלו ,אבל מצד ערכן הפנימי ,מובדלות הן זו מזו,
כהבדל שבין קודש לחול ,ובין אוד לחשך.
ומה שהרחיק אז מוצא הוא שהרחיק בצדק ,ומה שמקרב
אותן הדעות אחד שנתעלו בצדק הוא מקרבן .ודוקא ה ד ע ו ת
הדחויות שחוזרות ונראות בהן אנו מוצאים טל חיים,
איתן וקדוש מאד.
ערך האיגודים.
יא
כל הניגודים הנמצאים בהדעות ,וכל אותה האפסיות
שלפעמים נראה מחוג אחד על חברו ,והגיגודים הללו מתגדלים
ביותר כל מה שהדעות תופסות מקום יותר גדול ברוח האדם,
למסתכל פנימי מתראים הם בתואר ר י ח ו ק י ם מ ק ו מ י י ם של
ש ת י ל י ם ,שהם משמשים לטובת ר ע נ נ ו ת ם ושביעת יניקתם.
כדי שכל אחד ואחד יתפתח במילואו ,ותהיה הסגולה המיוחדת
טז
הקודש
אורות
של כל אחד מחוטבה בכל פרטיה ,מה שהקירוב היה מטשטש
ומקלקל הכל .והאחדות המתואמה באה דק מתוך זה הריחוק,
שדי בפירודא וסיים בחיבודא.
עצם המחשבות סשוינוית.
יב
המחשבות השונות אינן סותרות זו את זו בעצם,
הכל אינו כ״א ה ת ג ל ו ת א ח ד ו ת י ת ,המתדאה בניצוצים שוגים.
אמנם כשם שהגופים מטילים צל ,ומעכבים את האוד,
ומלקים עי״ז את ה מ א ו ר ו ת ,כן הצללים ה ר ו ח נ י י ם ,
מעכבים את ההבהקה האודית של חלקים ,המקבילים להם .והצללים
הם ת ו ל ד ו ת ה ד מ י ו ן ,שלא הואר לגמרי בקרני השכל ,או
ה ה ת פ ע ל ו ת ,שהרגש מתפעל מיתר הרעיונות ,שלא ידע איך
לקשרם ,ע״י השינוי הנמרץ של הופעה חדשה ,בלתי מורגלת.
וכ״ז הוא בכלל מאותות השמים אל תחתו ,כי יחתו הגוים
מהמה ,ה ג ו י ם י ח ת ו ו י ש ר א ל לא יחתו ,הקשורים בחי
העולמים ,באור אין סוף ,במקור הכל ,ב א ח ד ו ת ה ש ל ם ,
ש ל פ נ י אחד ,המרומם מכל ברכה ותהלה ,הם עומדים עדי
עד על עמדם .יהמו יחמדו מימיו ירעשו הדים בגאותו סלה ,נהר
פלגיו ישמחו עיר אלהים קדוש משכני עליון ,ד׳ צבאות עמנו
משגב לנו אלהי יעקב םלה.
חכמת
יז
הקודש
יסויד כל המחשבוית.
;
T
:
־
T
יג
כל ה מ ח ש ב ו ת ה ג י ו נ י ו ת הן ,ובקשר סיסתמתי
הן נקשרות .גס אותן שאין אגו מכירים בהן כ״א בצבוץ רעיוני
לבד ,כשנחתוד יפה אחרי שדשן נמצא איך שהן משתלשלות
ממקור ההגיון .כי כך היא תכונת המחשבה.
וממילא יודעים אנו שאין שום מחשבה בטלה בעולם כלל,
א י ן לך ד ב ר ש א י ן לו מקום ,כי כולן ממקוד החכמה
הן יוצאות .ואם ישנן מחשבות של דופי או של ריקניות ,הדופי
והריקגיות הוא רק בסגנונן החיצון ,אבל כשיורדים עד פנימיותן
מוצאים אנו בהן י ס ו ד י ח י י ם ,כי חכמה מקור חיים.
וכל אדם מלאים הם אוצרות מחשבותיו המון חיים עליונים,
שעתידים להיות מזדקקים ועומדים חיים וקימים בפאר מעלה,
ליום אשד יבא העולם לתיקונו.
וכל מה שיתעלה האדם יותר ,כל מה ששייכותו היא יותר
גדולה לתוכן הפנימי של ההויה והחיים ,הרי הוא לוקח מכל
מחשבה ,בין שהיא שלו ,בין שהיא של אחדים ,את גרעינה
הנצחי ,ההגיוני ,הטוב ,הנובע ממקור החכמה ,והולך ומתעלה
על ידן ,והן מתעלות בו .א י ז ה ו חכם ה ל ו מ ד מכל א ד ם ,
בלא שיור כלל.
אורות הקודש .2
יח
אורות
הקודש
ומה זה יפלא ,כי חסידי עליון ,ישרי לבב ,באמת אין חשך
ואין צלמות לפניהם ,והם נוטלים מכל ענין ומכל תוכן ,קרוב או
דחוק ,את הטוב ,ואת הרעננות ,את הקודש שבו ,ומקרבים אותו אל
הקודש ,כמו שהוא באמת קרוב ,ואחוד הכל ביסוד הקודש.
ומעתה נדע כי כל כבדות שישנה בקליטה של כל מחשבה,
ובהםתעפותה בצורה של שכלול מחשבתי הגון ,גם במחשבות
הטובות בטובן הגלוי ,בין שהן של עצמו ,בין שהן של אחדים,
הלקוחות מפי השמועה ,או מכל מיני הסתכלות שבעולם ,הוא
מפני שלא נתגלה בהן י ס ו ד ן ה מ פ ר י א.
ו י ס ו ד ע ו ל ם זה הוא תלוי בהתגלות ה מ ק ו ר של
כללות ה פ ר י ת המחשבות ,יסוד ה ח כ מ ה ,עבודת ההגיון
בכל כחו המחדש.
ולכן זאת היא עבודת העיון הקבועה לכל ישרי לב,
ל ה מ ש י ך ל כ ל מ ח ש ב ה את חוט ה ג י ו נ ה ה מ ק ו ר י ,
קו החיים ,א ו ת א מ ת שלה ,ואז תשוב ל א ו ת ח י י ה ,
ו ת ח י ה את ב ע ל י ה .
איחוד הנסתר והנגלה
חכמת
הקודש
כא
ף]ביעת האיחוד הרוןזני.
יד
הננו נתבעים ל א ח ד ו ל ה ת א י ם את מחשבותינו.
יםורים אנו מרגישים מהעדר ההתאחדות ,אבל מכאובים יותר
נוראים מאי ההתאמה.
וכל מה שאנו מתעלים אל הסכמת החפץ להתאים ולאחד את
כל א ב ר י נ ו ה ר ו ח נ י י ם ,כן מתגברים אצלנו הכחות העליונים,
שהם באמת מאחדים ומתאימים את כל ישותנו.
יותר מכל עם ולשון א י ן א נ ח נ ו י כ ו ל י ם ל ס ב ו ל
את ה ס ת י ר ה ,ו א ת אי ה א ח ד ו ת ה נ פ ש י ת .סגולת
עולמיפש היא בנו ,השלום והאיחוד ,בצורתם ה א י ד י א ל י ת .
ולכן כל פיזורנו הוא רק עראי ,והננו עתידים להתאחד,
ולהיות גוי אחד בארץ.
הנ
אורות
הקוד־v
האיחוד הרוחני בעתיד.
T
•
T
*:־
•
vז י
טו
א ח ת מהצרות הגדולות של העולם הרוחני של האדם
הוא מה שכל מקצע של מדע ושל דגש מעכב אצלו את ההופעה
של המקצע האחד .ומתוך כך נשארים דוב בגי אדם לקויים
ובעלי גוון יחידי ,ומגרעותיהם השליליות הולכות ומתרבות.
ההחשבה שכל פקצע מחשיך על חברו גורמת היא ג״כ
להתיחש בניגוד מוחלט להמקצע הנסתר מעיני האדם ,הנתון
למקצע אחד ,הדחוק ממנו בערכיו.
ח ס ר ו ן זה לא י ו כ ל ל ה ת מ י ד .
ו ה ע ת י ד של ה א ד ם בא י ב א ,שיתפתח למעמד
רוחני איתן כזה ,שלא די שכל מקצע לא יסתיר את חברו ,אלא
ש מ כ ל מ ד ע ,ו מ כ ל ר ג ש ,י ה י ה נ ש ק ף כל ה י ם
ה מ ד ע י ,וכל ה ת ה ו ם ד• ה ר גש י.
כמו שהענין הזה הוא ב מ צ י א ו ת ה א מ ת י ת ,שאי אפשר
כלל לשוס יצירה רוחנית בעולם ,שתהיה עומדת בפני עצמה,
אלא שהיא ספוגה מן הכל .אבל טמטום הלב גורם ,שאי אפשר
להביט על אלה החלקים המובלעים מכל הישות הדוחגית ,הנמצאים
בכל תוכן שהוא .אבל ברוממותו של האדם תפקחגה עיגיו
לראות נכוחה ,אז תפקחנה עיני עוריס ואזני חרשים תפתחגה,
ומלאה הארץ דעה את ד כמים לים מכסים.
,
חכמת
הקודש
איחוד התורה והנבואה.
:
~
כג
:
T־
T
טז
נבואה ורוה״ק באים בדבד ד׳ ל פ נ י מ י ו ת ו של אדם,
ומתוכו הם נשפעים לכל מה שגוגע לעולם כולו .ומעין דוגמתם
ה א ג ד ה ,הרי היא נובעת מהנפשיות של האדם ,ומסדרת את
עניניה ג״כ ביחש החצוגי של העולם .אבל ה ת ו ד ה ,היא באה
מתוך הארת האמת העליונה ,שאין בה שום ה ב ד ל ב י ן
פ נ י מ י ו ת ו של א ד ם ל ה ע ו ל מ י ו ת כ ו ל ה ו מ ק ו ר ה .
מלמעלה למטה הכל נסקר ונודע .פה אל פה אדבר בו ,ומדאה
ולא בחידות ,ותמנת ד׳ יביט .רק נבואה זו יכולה לתן תורה.
ומתוך כך נעלה היא התורה מכל נבואה ,ו ח כ מ י ת ו ר ה
ע ד י פ י מ נ ב י א י ם ,מצד התוכן העליון ,שממנו הם יונקים
את החיים הרוחניים שלהם.
מצד גאותן של ישראל שנטלה מהן ונתנה לאומות העולם,
מתגבר כח של ה י פ ו ך ה ס ד ר ,והנביאים וכתובים ,ושפעת
רוה״ק ,משפיעים לפעמים בצורה יותר בולטת מהשפעת התורה,
והאגדה מתגברת על ההלכה .ובאמת היא צרת גלות גדולה.
ו צ ר י ך ה ד ו ר להיות חמוש בגבורה ,בגדולי תורה,
בעלי מסורת ,בעלי תורה בהלכה ,שכח האגדה ,וגטית שפעת
רוח הקודש ,וחידוד הופעת קבלת רוח הנבואה לא יחסר להם.
והם יגבירו את כח ישראל ,להכשירו לגאולה ,לרומם את התורה
ע״י ה נ ב ו א ה ורוה״ק ,ואת ה ה ל כ ה ,והמעשה ותלמודה,
ע״י ה א ג ד ה ,והמוסד ההגיוני.
כד
הקודש
אורות
ותשוב בזה גאותן של ישראל למקומה ,ופעמי גאולה
ישמעו בעולם ,ורוח ישראל הנרדם יחל לשוב לאיתגו ,חמוש
בכל טוב ,בכל שפעת עושר רוחני ומעשי ,עטור בעטרת הנבואה
ורוה״ק ,מוסר והגיון ,שירה ואגדה ,ואזור בגבורתה של תורה
בעוזה ומלחמתה ,העומדת בראש כל.
איחוד רוח הנבואה וההלכה.
־־
״
:
T
:
־
:־
T
T
יז
רוח הקודש של הנבואה ,ביחוד של האספקלריא המאירה,
שהיא נ ב ו א ת ה ת ו ד ה ,נבואתו של אדון הנביאים ,הוא
משונה בצביונו מאותו דוח הקודש של ת ו ר ה שבעל פה,
בין אותו דוח הקודש שיוצר את ההלכות ההולכות ומתחדשות
מעצמותה של תורה ,בין אותו דוח הקודש הכללי ,שעל פיו
נאמדו ההלכות שלמשה מסיני ,שהן אבני הפנה של תורה שבע״פ.
ר ו ח ה נ ב ו א ה הוא מ ל א ת פ א ר ת א י ד י א ל י ת ,
ו ר ו ח ה ה ל כ ו ת י מלא ג ב ו ר ה מ ל כ ו ת י ת ,מ ע ש י ת .
תיקון העולם הוא דוקא כ ש מ ת י ח ד י ם ש ג י ה ד ו ח ו ת
י ח ד ,והם משפיעים ומושפעים זה מזה .והסגנון הדבורי מוכרח
הוא להיות אצל כל אחד ע״פ נשמתו המיוחדה ,ולהתפעל מרוח
חברו ג״כ ע״פ המיזוג וההתאחדות הראויה ,להוציא כלי למעשהו,
כלול בהדר תפארת ,בגויה מעשית מחוטבה ,מתהלכת עם
הבריות ,מוארה בנשמה אידיאלית ,מרקיעה לשחקים.
חכמת
הקודש
כה
איחוד ההלכה והאגדה.
יח
ההלכה והאגדה צ ר י כ ו ת הן להתאחד זו עם זו.
ההכרח המביא לעסוק בשתיהן יחד ,מוכרח הוא להביא גם כן
את ההתאחדות הרוחנית שלהן .מה שמרגיש העוסק בהלכה
כשנכנס באגדה ,וכן להיפך ,שהוא נכנם לעולם אחר ,נוטל
את החלק היותר גדול של ההפריה הרוחנית ,הבאה מתוך
מנוחת הנפש ,שיסודה באחדות הפגימית.
ה נ נ ו ק ר ו א י ם לסול מפלות כאלה בארחות הלימוד,
שעל ידיהן ה ה ל כ ה ו ה א ג ד ה ת ת ח ב ר נ ה ח י ב ו ר ע צ מ י .
הרעיון של ק י ר ו ב ע ו ל מ ו ת ר ח ו ק י ם ,זהו יסוד
בנין העולם הרוחני ושכלולו ,הוא כח יסודי עובר כחוט השני
בכל גילויי החיים ,בכל פנותיהם ,והוא צריך להתגלות תמיד
בצורה יותר רחבה .התכונה האנליטית ,אחרי שפועלת את פעולתה
המנתחת כדי לברד כל מקצוע על פי חוגו ,צריכה היא להניח
מקום לה ת כ ונד .ה ם י נ ט ט י ת ,להופיע באוד הנשמה המאחדת,
שכל המדעים ,כל המקצועות הרוחניים לגווניהם השונים ,יראו
על ידה כאברים שונים בגויה אחת מחוטבה ואיתנה ,שנשמה אחת
מחוטבה ואיתנה וחיה ,רבת האונים ,מאירה בה.
כו
אורות
חקודש
והתחלת צעדנו על ככר ההלכה והאגדה תגרור אחריה
המון חיבורים והרמוניות לאין חקר .והעולמים השמימיים
והעולמים הארציים ,האנושיות הבשרית והאנושיות הרעיונית,
עם כל העושר הצפון בכל אחד מהם ,יתאחדו יחד לפעול
זה על זה את הפעולה הרצויה לגודל ושכלול גמור.
ומתוך הדעה הזאת יופיע אוד חדש על המקצוע המיוחד
שאנו באים לשים בו את עינינו ולבנו בחקרי התורה ,חיבור
ההלכה והאגדה.
החיבור הזה אינו כ״א התגלות האחדות החבויה בהן מאז
ומעולם .כל מי ש ל א טעם טעם ה ל כ ה לא טעם
טעם ת ו ר ה ,וכל מי שלא טעם טעם אגדה לא טעם
טעם י ר א ת ח ט א .והתודה והיראה מוכרחות הן תמיד
להתמזג .והעבודה הלימודית צריכה להתגלות ,בתור צורה
פועלת באופן מתודי על היסוד המאחד הלזה ,שתוצאותיו
כבירות מאד.
באמת יש ב ת ו ך ה א ג ד ה ת מ י ד ת מ צ י ת הלכותית,
וכמו כן בהלכה תוכן א ג ד י פ נ י מ י .ע״פ דוב מונח התוכן
האגדי בצורתה האיכותית של ההלכה .והתוכן ההלכותי בתיאורה
הכמותי של האגדה .ובלא חיפוש והרגשה מיוחדה מושפעים אגו
בעת הלימוד ההלכותי מתכוגתה האגדית המסותרה של ההלכה,
ובלימוד האגדה ,מקיצובה של ההלכה המעורב בתוכן האגדי.
אמנם אין כל אחד מרגיש בבליטה הגונה את הזרמים הללו,
שחם מלאים מציאות תדידית כל אחד במקצע של חברו.
חכמת
הקודש
כז
ההתנכרות של אלה העולמות ,שהם כל כך דבקים ומותאמים
בעצמותם זה עם זה ,מביאה לידי פירוד חולני בטבע העיון
והרחבתו ,ומצמצם הוא בעוגה צרה את שני החוגים יחד ,בין החוג
חהלכותי ,ובין החוג האגדי.
חייבים אנו להבליט מאד את ההתודעות של אלה שני
הכחות בצורה מתוקנת ,שכל אחד יבםם יותר את תוכן חברו
ויעזור ביותר לבדר את פרטיו ,ולהאיר אוד יותר בהיר על
תאודיו הכלליים ,ועל עומק סברותיו והיקפן .ההלכה צריכה היא
להתבסם מריח האגדה בשיעור מוטעם והגון ,והאגדה צריכה גם
היא להערך בתכנית של קצב ,של משפטים קבועים והגיון מבורר
ומוגדר ,כתבניתה של ההלכה המאוששת ,ועם זה יכפל כח שתיהן
ורענגותן.
הצורך שהביא את בעלי הפלפול בדורות שעברו ,לגסות
לפעמים לשלב את האגדה עם ההלכה ,הוא באמת נובע מתביעה
זו של אחדותם של אלה הכחות הפועלים כ״כ יחד.
ואנו שהננו כבר דרושים לקבץ כמה כשדוגות וידיעות
לבדודם של תלמודנו ,ושל כל ארחות חייגו ,ובפרט שגם עצם
הלימוד ההלכותי מוכרח הוא להיות מורכב מהרחבה של כמה
שיטות ,של ראשונים ושל אחרונים .שנתרבו במשך הדורות,
וההתעמקות וההרחבה היא מוכרחת לנו ביותר ,צריכים אנו כבר
ל ה ת ה ל ך ב ה ר ח ב ה ג מ ו ר ה גם ב י ח ש ל א י ג ו ד ם של
ת ו כ ג י ה ה ל כ ה ו ה א ג ד ה ,שהם כוללים כבר כל השימושים
ההגיוניים וחהיםתודיים ,המוסדיים והאמוגיים ,ההרגשיים והנמוםיים,
כה
אורות
הקודש
ועל כולם הופעה זכה ,ספוגה מטל החיים של כללות אוד התורה,
שהיא ראויה לבא בלוית חן על כל העוסק בתורה לשמה ,לתן לו
עדן מיוחד ואושר של שמחת תודה ,מעודדת לב.
יציאה מתלמוד לתלמוד״
יט
עינך גךןל יש לנכנס מתוך הרחבה גדולה של עיונים
טהורים ,ממוזגים ברגש ושירה כלילת תפארת ,אל תוך ה ק צ ו ב ו ת
ה ה ל כ ו ת י ו ת ,ש ה ן ש ח ו ר ו ת כ ע ו ר ב .אע״פ שזהו יםיו
ועזוז קדשו ,למשול בעולם המלא מחשכים ,זוהמות ,ותסיםות
מהומיות .אבל בעל הנשמה ,המפוארת בהדר קדשה ,הוא מדגיש
את ענותו הנוראה ,את כל חבלי המאסר ,בעת יציאה מתלמוד
אל ת ל מ ו ד .
והוא צריך תמיד עצה והדרכה נכונה ,איך לרפד את היצוע
של התוכנים המעשיים לפרטיהם הקשים ברפידות רכות ,מלאות
יפעה של עדינות החיים ,והדר הקודש הנוצץ בהוד החופש
והטוהר השמימי ,כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר.
חכמת
חקודש
כט
הבמום והגלוי מאזיר תוירה•
־
T
;
־ T
T
••
כ
ש פ ע ת ר ו ח ה ק ו ד ש המיוחדת לישראל היא רוממה
הרבה במעלתה ומיוחדת במינה מכל מיני שפע של רוח הקודש,
שכל אחד מבאי עולם זוכה לו על פי מעשיו .השפעה הישראלית
היא נמשכת מפנימיותה של תודה .והה בה ק ה של ה ח כ מ ה
ה מ ע ש י ת ,בתורה ,ובכל הליכות החיים הפנימיים והחצוגים,
הנוגעים למפעלים ,והרגשות ,הקרובים לחוג הפעולות ,הנה ג״כ
יוצאת בדרך ישרה מ א ו ר ה של ת ו ר ה .
ועצמיות כחה העליון של זוהר התורה היא משפיעה על שני
אלה הסוגים הרוחניים העליונים ,סוג ה ר ז י של רוח הקודש׳
ו ס ו ג ה ג י ל ו י י של א ו ר ה ו ת ו ר ה ,שבהגבלה ומפעל,
כלאה וכרחל אשר בנו שתיהן את בית ישראל.
ותמיד א נ ו ק ר ו א י ם ל ת ק ן את ש ת י ה ה ו פ ע ו ת
ה ל ל ו ,ה כ מ ו ס ה ו ה ג ל ו י ה ,שתהיינה פונות באורח ישרה
לקבל את שפעת בהירותן מתוך אוד עולם של אוצר החיים אשר
באוד ד׳ ,החופף על הוד יסודה של תורת אלהים חיים.
ל
הקודש
אורות
איחוד דןחבוי והגלוי״
כא
א 0נפשך תובעת ממך תמיד את הגנוז ואת החבוי,
את הנעלם והנסתר ,הנשגב ,אל תצטער אם יעלם ממך לפעמים
איחוד החבוי והגלוי.
חסד עשה הקב״ה עם עולמו הרוחני עוד יותר ויותר מעם
עולמו הגשמי ,כלומר התגלות החסדים ,ושפעת הטוב ,נראה
בהופעה בעולם הרוחני הרבה יותר עוד ממה שהוא גדאה
בעולם הגשמי.
ואתה למד מדת ק״ו .ב ע ו ל ם ה ג ש מ י אעפ״י שהכל
אחוז בחוברת ,הדומם ,הצומח ,החי ,והאדם ,השמים ו ה א ^
הכחות והתנועות ,הצרכים והסיפוקים ,המיגים והאישים ,התקופות
והדורות ,מ״מ למדות האיחוד הגדול הזה ,כל בדיה ובדיה מוצאה
לה את המוכרח לה ,ואת תפקידיה ,בחוגה הקרוב ,גותן לבהמה
לחמה ,לבני ערב אשד יקראו .וההתכנסות החוגית הזאת אינה
מונעת כלל את אותה העצה הגדולה ,של הקבעתה של השלשלת
הגדולה שביצירה לכל מגמותיה .ולולא זה החסד של הביצור
במקום הפיזור ,של הצמצום במקום ההתרחבות ,לא היה מוצא
את צרכיו ,ולא היה בא לשכלולו מעולם ,ואותו העולם הגדול
בכללותו ,והרב והעשיר באישיותיו המדובבות ,לא היה בא לכלל
השלמה .ואם הדבר כן כעולם המצומצם החמרי ,על אחת כמה וכמה
חכמת
הקודש
לא
שמדה זו נוהגת למכביר ב ע ו ל ם ה ד ו ח נ י ,זה העולם הגדול,
שכולו מחשבה אחת ,הופעה אחת ,אדירה ,עשירה ואיומה ,מלאה
חיי עולם ,זיו קודש ותפארה ,שאישיו כ״כ כבירים ומרובים הם,
שםלגיו כ*כ מתגברים ומתפצלים ,שםוגיו ומיניו מתברכים ,שוטפים
וגובעים ,ופרטיו וגיצוציו ,אורותיו וכליו ,כל אחד מהם הוא
עולם מלא ,מבורך באוצרות חיים ,שמגלי השפעותיהם יוצא המון
רב של שובע להחיות עם רב ,של בדואים ויצורים אין חקר,
עאכו״כ שיש בו אותה הברכה הגדולה של השקטת כל יצור וכל
עולם במכוגו ,למרות הקישור הגדול ,החבוי בכללות כללותו.
ושפך האשדות של ה ח ב ו י ו ה ג ל ו י הם כ״כ חטיביים,
כ״כ מתפצלים ,וכ״כ מותנים לתנאים שוגים ,עד שלפעמים רבות
מתגלה הקו המפריד והמבדיל ביניהם ב ד מ ו ת סתירה ,שההגיון
המדוד מתחלש ומתבעח ממנו .וההכרה החודרת ,מעולפת ספיר
הבטחון העליון ,מעודדת את הנשמה בשביעה רוממה ,חשופת אוד
ורווית עגג קדש.
ואם ה ל ב יהמה ,ו ה ג ש מ ה כ מ ה ה לחשוק צפונות.
נפשי חמדה בצל ידך לדעת כל דז סודך ,והרוח יוצא וסוקר,
וההתנוצצות הגלויה לפניו מברקת ,ולפעמים אינה נקלטת
בהתאמה עם כל אותן פלגי המםתדים ,אל ירע לבך ,אל תקל
בעיגיך עבודת קדשך ,עבוד ועבוד בעולם אשד שעריו נפתחים
לפניך ,אשרי אדם שמע לי לשקד על דלתתי יום יום ,לשמר
מזוזת פתחי ,כי מצאי מצא חיים ויפק רצון מד/
לב
אורות
הקודש
ו ס ו ף ה כ ב ו ד הגדול לבא ,השערים יפתחו ,ומלך
הכבוד בא יבא ,יבא מלך גבוד ועזוז ,יבא גבור מלחמה ,יבא
מלך צבאות עליוגים ותחתוגים ,יבא דודי לגגו ויאכל פרי מגדיו.
יתאחדו העולמים ,יתמזג הגלוי והנסתר ,תתאחד
ה ג ו י ה ו ה נ ש מ ה ,י ת ק ש ר ו ה א ו ד ו ת ו ה כ ל י ם .ומתיקות
געימה ,עוגג פנימי חסין ומאד נעלה ,יחשפו במקורה של
התעלסות הגשמה.
וכח וגבורה של מעלה תופיע עליך בעדי עדיי גהורותיה,
תכיר כחך וגבורת גאונך ,תדע ענותך ודלותך ,דלות כל יצור,
כל עולם וכל יש מצד עצמו ,שבו יגלה הוד נאוה תהלה,
הוד מלך גאות לבש ,רם ומתגשא שוכן שחקים .וחיי עולם וחיי
עולמי עולמים ,וחיי שעה וחיי רגעי רגעים ,שכל בדק בדקים
יתפוצץ לשמשות רבבות ,ומהם עולמים יוגהרו ,אוצרות זיו,
שפעות חיים ,שמהם נשמות יובדקו ,אליך יאתיו.
וחוסן ישועות תלבש ,אזור פאר תתאזר ,ובשמחת נועם
עליון ימוזג רוחך ,ושלטון וממלכה פנימית וחצונית יהיה גורלך,
וברחמים רבים על כל היצור ימולא רוחך ,ותעז במדות מלך
עולמים ,טוב ד לכל ורחמיו על כל מעשיו.
,
חכמת
לג
הקודש
הפמום הגמור בגלוי.
־
T
-
T
י־ T
כב
י ש אופי מחשבה כזה ,שמפני שהוא כבד עומד במעמקי
הנשמה ושרשה ,בכל צביונו ועושר תכניתו ,הוא שולח את קויו על
ה ה ו פ ע ו ת ה ש כ ל י ו ת ה ג ל ו י ו ת שבדרך עבודת העיון.
וחושב האדם שהוא בא לדברים חדשים מלמטה למעלה ,בעת
ה ג מ ו ר עושה הוא את פעולתו עליו ממדומיו,
שהכח
מושכו ומקרבו אל ה צפ יה ה ג מ ו ר ה ,בכל קויה .והוא הולך
ומתקרב ,בכל עת עמלו בדעת ובכשרון ,אל המקום הרוחני ,ששם
עומדת היא ההצטיידות הבנויה בכל שכלולה ,ומלא קומתה
של המחשבה ,שראשי פרקיה הם הם המתחילים להתגלות בעבודתו.
והחלק השכלי ,ועוצם החיים שבלשדו ,כל אלה באים הם ,ע״פ רוב,
מהתוכן ה נ ג מ ר הכמוס ,האצור במדומיה של הנשמה השכלית,
נד ד׳ נשמת אדם.
ונמצא ש ב כ מ י ם ה נולדת הנשמה המשוכללת בתחלה,
ומאצלת היא ממנה קוים ונקודות שונות ,בהעתקות רבות,
מאירות וכהות ,עד שהאדם לפי כשרונו ,מתחיל הוא לחפש
את אמתיותיו ,לסדר את ציוריו ,ולברר את צבעיהם .ו ב ג י ל ו י
גולדה היא המחשבה המטושטשת הרפויה בתחלה ,והיא הולכת
ועולה ,עפה ומתקרבת אל ה מ ח ש ב ה ה ג מ ו ר ה ,ה ח ב ו י ה
בגנזי המדומים.
אורות הקודש 3
לד
אורות
הקוד ס
וכשם שהדבר נוהג ביחידים אישיים ,כן הוא נוהג באומה
שלמה ובמהלכי חייה ,בנשמה ההיםתורית ובכל מעבדיה .וכן נוהג
הדבר בכללות האדם וארחות חייו הרוחניים ,ע״פ המסבות הרבות
הרוחניות והחמדיות ,לשכלול העולם ובנינו ,ביחש החבורה
האנושית הכללית ,ידידותיה ועליותיה .ומובן הדבר ,שהזיון כזה,
מתגלה בכל הוד יםיו ,וחוסב תכסיסו ,בכללות היש ואור ההויה,
עד הגיענו להצפיה העליונה ,בית יעקב לכו ונלכה באור ד׳.
גבול הגםתר והגלוי.
:
־ י
:
T
I
-
T
כג
הסתרים העליונים ,מתוך גדלם ,מרוב הופעת אורם,
מהדסים את כל הסדרים הקבועים בתכונת ה ש כ ל ה ט ב ע י ,
הפשוט .אמנם באמת מחדשים הם את כחו בכח כללותם.
אבל החידוש הזה ,שהוא חידוש החיים הרוחניים בצורתם
העליונה ,יבא דק אחרי השיקוע העמוק ביאורי הדעת .אבל לפני
זה פוגש הבלבול וערבוב הסדר את האדם ,והשנאה מצד התכונה
הטבעית ,החדורה עמוק באדם בצורתו הרוחנית הקבועה בו בםבע,
באה לכל הדרישה החבויה.
אמנם בתוכיותה של ש נ א ה זו א ה ב ה ר ב ה גנוזה
היא ,אהבה עליונה.
חכמת
הקודש
לה
וההכרה מתגברת ,כל אשר יזדכך האדם בחדותו הרוחנית,
שאם כל מדע ו ה ד ת ע ו ל ם של כל ה כ ר ה תתרחב
לפניו בעוצם יסודה ,כל אשד שפעת הרזים ישביעוהו ,אז תבא
חכמה בלבו ודעת לנפשו ינעם .והנורמליות של השכל הישר,
ופשטות ההרגשה האיםטטית ,וכל צורה בהירה טבעית של כל
יופי ונשגב בבריאות טבעיותה ,תשוב להזריח לו בזוהר עליון,
בהרחבה אשר לא היתה יכולה להיות גם משוערת לפני החדירה
אל עומק הרזים ,אשד בסוד ישרים.
ורישומי השנאה הקדומה ,אשר הושרשה לפני הופעת האוד
במעמקי הנשמה ,יבאו לשימושם היותר מכוון ,שהוא ש מ י ר ת
ה ג ב ו ל ב י ן ש נ י ה ע ו ל מ י ם ה ל ל ו ,באופן שכל אחד
קיים הוא תמיד בצביונו ,ובאין צורך של שום הפרעה ושום
ביטול מתכונותיו ,הוא מופיע במלא זוהר חייו ,משפיע ומקבל
שפעת עולמים ,מתלבש ומתקשר בחברו.
וצרת השנאה והקנאה הרוחנית הפנימית סרה לגמרי,
ותחתיה באה הגבלה בדיאה ,והכרה מחוטבת ,ש ב ה ת א ח ד ו ת ם
י ח ד של ש נ י ה ע ו ל מ י ם ,ה ג ל ־ י ו י ו ה ג ס ת ד,
במלא צביונם ,בעירוב פעולותיהם בתכונה בנינית ומסודרת,
יבנה ויתכונן עולם מלא ,בכל הדר גאונו.
החק ומקורו ,ומה שלמעלה ומה שלמטה ממנו ,הטבע הגשמי
והרוחני עם כל שרשיו ,החיים ביסודם ,מעומק מאפליהם עד
למעלה מכל זהרי אורם ,יחד מתכנסים לחטיבה אחת .ונחלי
השיגוב והרוממות שוטפים בגדלם ,וישועות מתחדשות ,צדקות
נצמחות ,ועם נברא קם להלל יה.
לו
הקודש
אורות
בעלי הנסתר למגלה•
כד
ה ת ו כ ן ה מ ח ל ק את הנגלה מהנסתר ,בתודה,
ובכל החכמה בכלל ,הוא מפני ה ת כ ו נ ו ת ה מ ח ו ל ק ו ת של
בעלי ההכרות.
האיש שהוא מ ו כ ן ל ג ג ל ו ת איננו צריך להשלמת
אישיותו לכל חזיון מיםתי .עדינות גפשו ומוסריותו משתלמות
ע״פ אותן הקליטות של הרוחניות שהן נקלטות מכל הכרה גלויה.
ואם בישראל ובן תודה אנו עסוקים ,נשמתו הישראלית משתלמת
יפה ,בחוש פנימי ,ע״י ההצטברות של ידיעות שמצטברות בקרבה,
והוא עושה לה מהן תוכן רוחני עשיר.
וביסוד הדבר מוכרחים אנו לומד ,שיש איזה עשירות
מיםתית אצל בעלי ה ג גלה ,שהיא גורמת להם שאינם צריכים
לעיבוד של תוכנים רוחניים אציליים ,מפגי שכבר יש בתוכיותם
ענין המספיק מסוגו של רעיון נאצל .השובע הזה מביא להם
פעמים בחילה בכל הענינים הנסתרים ,ולהפך המה בעצמם
מוצאים מחסור גדול בידיעות פרטיות מעשיות ,ודרכי חייהם
נעשים ממולאים מכשולים כפי חסרון ידיעתם ,וזהו הדבר הדוחף
אותם להיות מרבים בהויות ודקדוקי עשיה.
ב ע ל י ה נ ס ת ר הם להפך מזה ,הם מוצאים בעצמם
סיפוק ביחס להגלוי ,הדרך המעשית כמו ישרה לפניהם ,הספקות
חכמת
חקודש
לז
נפתרים אצלם בלא לאות ,בעת המאורע ,והתוכן הצנוע,
הרוח המסתורי הוא אצלם מלא תביעות על שכלולו .הם מרגישים
מין רעבון גודא וצמאון אדיר לציורים כמוסים ונעלמים.
והשאלות דמות הערך ,העולות ברום התעלומה ,אינן גותגות להם
מנוחה ,ולוחצות אותם שיתעסקו תמיד בפתרונן ,ולפחות
בפרטיהן וארחות ציורן.
חזיון בלתי מצוי הוא לדאות אדם ש ה ד ר י ש ה של
ה נ ג ל ה ו ה נ ס ת ר י ח ד תהיה בו במילואה ,תמיד יש
איזה ניגוד מזה לזה .רק אם האדם נמשך אחד הסביבה ורואה
את הטוב והיקר שםגלו להם שני הצדדים בעבודתם ,באה אליו
כמו קגאת סופרים אבירה ,וחפץ הוא להיות משביע עצמו
בשתי המדות ,שעל פי דוב פוגש הוא מעצורים על דרכו,
ומ״מ מתאמץ הוא להתגבר עליהם.
האנשים הללו הגם תמיד עמוסים במשא גדול ,של דעת
מכאבת ,ומ״מ הם מביאים הרבה טובה לעולם ,שסוף כל סוף
מהוים הם בפרי רוחם ע ו ל ם חדש ,ש ה ש מ י ם ו ה א ר ץ
נ ו ש ק י ם זה לזה.
ואחר שהם מוציאים חזיון מורכב זה מן הכה אל הפועל,
אחרים כבד יכולים לקבל מן המוכן ,ומתהוה כמו יצירה נפשית
קבועה ,במשך הדורות ,לתפוש את המקצעות החלוקות
וההפכיות הללו יחדיו ,ואז באמת מתגלה כח י צ י ר ה כ פ ו ל .
וחכמות בחוץ תרגה ,בכפלים לתושיה ,בתעלמות חכמה,
כתב חזון ובאר על הלחות.
לח
הקודש
אורות
מהגלוי הפרטי לנסתר הכללי•
• • ־ ד
־ • :ד •
־ • :
T
־ T :
•
כה
כל חלק גלוי שאינו מוכר כראוי ,בין מן התורה,
בין מן העולם ,הוא כמו מסך מבדיל שמסתיר את האור הנשגב
של החלק ה ח ב ו י ו ה נ ס ת ר ,שאינו מושנ כ״א בצפיה
פנימית בהירה,
ובהק זה נעוצה היא החובה של השקידה התדירית ,להרבות
תורה וחכמה.
בתור יוצא מן הכלל ,יש שאיזה ס ד ק מתהוה ב כ ו ת ל י
ה מ ע ר ה ,הסותמת את האודה העליונה ,והאור החבוי מתנוצץ
פתאום ,שלא •עיפ הדרך המודרג של הידיעות הגלויות .נסים כאלה
צריכים לקבל בשמחה ,אבל א י ן ם ו מ כ י ן על הנם.
והסדר התדירי הוא לבא מן ה ג ל ו י א ל ה ג ם ת ד,
מ ה פ ר ט י ם אל ה כ ל ל .
איחוד הכללות והפרטות
־־
:
T
:
־
:
T
חכמת
הקוד ע
מא
ה ה ק ב ל ו ת ה?ללית.
כר
ת כ ו נ ת ה של ה ה ס ת כ ל ו ת ה ר ו ח נ י ת היא
ס ק י ר ת הכל ביחד .וזאת היא טבעה המיוחד לה ,שמבדילה
מהסתכלות שכלית פשוטה ,שהיא עסוקה תמיד בפרטים מיוחדים,
שבקושי מקבצת היא אותם למדת כלל מאוחד.
בעלי הנשמות המיוחדות ל ס ק י ר ה פ נ י מ י ת קשורים
אליה בכל כח חייהם ,וצער גדול ועמוק הם מדגישים כשנלחצים,
ע״י עצמם מפני ההרגל או ע״י השפעת הסביבה ,לעסקים ,רוחגיים
או מעשיים ,פרטיים .אלא שהם מישבים את דעתם ,בהכירם את
הכרח החיים לעסוק בכל המכשירים המביאים למלוא המגמות.
אבל בגפשם קשור חפץ געלה לקצר במכשירים ,ולהאיר במוקדם
את האורה המגמתית.
מב
הקודש
אורות
המגלות §רטית והללית.
כז
י ש נ ה ה ת ג ל ו ת פ ר ט י ת ,ההולכת עם בל משפט,
עם כל חלק הגה מגזרות הגיוניות ,עם כל מלה ואות ,וישגה
ה ת ג ל ו ת כ ל ל י ת ,שרוח שלם של ספר ,של אורח חיים,
של תעופת רוח מתגלה .ויש שהכלליות מתגברת עד שהיא מכהה
את הפרטיות ואח״כ היא חוזרת וממציאה אותה בבהירות יותר
גדולה ,ובתמונת חיים יותר חשובים.
אלה א ר חות ה ג י ל ו י הולכות בכל עובדה ,בכל תנועה,
בכל פעולה אשר יעשה האדם בתור עובד עבודת ד׳ ,משכלל
עולמים ,עושה רצונו של מקום.
הגדולה העליונה היא דוקא מלאה כל ,דוקא חודרת
בכל מקום ,אין לפניה קוטן .יש שאורות החיים מבהיקים מכל
תוכן ועגין הבא לידו של אדם ולחוג מגעו הגשמי והרוחני.
ויש שהם מבהיקים הבהקה פרטית ,מפעל אחד מפעל ,לגימה
אחר לגימה .ויש ש ה א ו ר ו ת ם ש ת ל ב י ם ,והבהירות מאירה
מכללות כולם ,וממולאה מכל עושר פרטיהם בשפעת ברכה.
ואותם הנצוצות ,ששרי רזי תורה עסוקים בהם להעלותם
בכל תוכן שבחיים ,בכל מאכל ומשתה ,בכל משא ומתן ,בכל שיג
ושיח פורצים דרכם ,והם מתלכדים לאבוקות גדולות נשאות,
אודות דמיוניס עשירים ,ודעות עליונות טהורות ,ומנשאים את
הנשמה לרומי מציאויות ודאיות ,שכל חקרי לב אנוש מתעלפים
שם ,מדוב תגבורת כח החיים שבשטפיהם ,וצדיקים ישמחו ויעלצו
לפני אלהים וישישו בשמחה.
חכמת
הקודש
מג
ההויפעה המקוילית וה?ךטיות.
כח
ה ת ש ו ק ה העליונה שיש במדע הרוחני העליון,
להמםתכלים המוכשרים ,להוביל את ה ה ו פ ע ה ,ה מ צ י י ר ת
ו נ ו ת נ ת נ ש מ ה ל ה מ ד ע ב פ ר ט י ו ת י ו ,מ ש ר ש שרשה
היותר עליון ,מונעת היא את השקידה הכמותית ,מפני שהיא
דוחקת תמיד את החפץ הפנימי למצא שפע עדין וחיי חכמה
מרוחבה בכל אות ובכל פרט ,והתוכן הפרטי הוא תמיד סתום,
והדברים מסתעפים ומתפצלים זה מזה בהתגלותם .ולולא המתינו
בני אדם עד הגלות להם האוד ה ש דשי ,לא היתד .כל חכמה
מתפתחת ,וכל מוסד וכל נימוס ,וכל התפתחות מעשית לא היתד.
מנצחת בעולם.
אבל ההכרח שמוליד את הפרטים לא יוכל לעקור את החשק
הרחב ,שלב העדינים הגדולים הומה וחושק אליו.
ומכאן באה השפעת האמוגה הגדולה ,ש ה כ ל נ ו ב ע
מ ה מ ע י ן ה א ל ה י ,והכל נערך בעדך המגמה העליונה שהכל
שוה בה .וגודל וקוטן יחד עושים את החטיביות של החשיבות
המתקנת את העולם כולו.
ומשתלבים השמות הויה ואדנות בחוברת,
יתלכדו ולא יתפרדו .ונועם התורה הולך ומתגבר ,מפיץ הוא את
מעיניו ,ומדוד .צמאים בנחלי עדניו .מה יקר חסדך אלהיס,
ובני אדם בצל כנפיך יחםיון ,ידוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם,
משך חסדך לידעיך וצדקתך לישרי לב.
מד
הקודש
אורות
צפית הכלליות והפרטיות.
כט
ההופעות הכלליות׳
כשהן מתגלות ברוח האדם ,אינן
יכולות להוציא פרטים מתוכן ,כ״א באצילותן העשירה הן מתנוססות
בעושר גווניהן ,המאוחדים כולם יחד בחטיבה אחת .זהו החסרון
הבא מתוך רום ושיגוב.
כשבא
התור להוצאת פרטים,
העליונה,
האורה
מתמעטת,
מתקטנת היא
והפרטים,
ההופעה
וחשובים,
רבים
הולכים ונזרחים ,מתהדרים ומתגדלים הם ,נובעים ממעינם הנובע,
אשר כפי פך קטן הולך הוא ונפתח.
העסק הפרטי שבפרטים מרחיב הוא את הדעת לפי ערך
העומק הלשדי שיש בתמציתם של הפרטים ,שהוא ט ל
של
הכללים
העליונים
המופיע
גניזתו של טל אורות זה היא בנקודת
המתעלה
לאידיאל עליון בחיי
הפרטים,
החיים
בהם
מאור חייו.
הרצון
שבהכרה,
תולדות
הכלל.
העוסק בתורה לשמה הרי האור הכללי ,שמתחבר לרצונו
המזוכך,
הולך ומתברך עמו,
וממשלה וחיקור דין.
ומושך לו
שפעת
גודל,
אבל העוסק בתורה שלא לשמה
מלכות
פרטיו
מיובשים הם מלשד הרצון האידיאלי ,והפרטיות שבהן אוכלת
את מוח עצמותיהם ,והרי הוא
מגרם
ג ר מ י ,ואינו בא לתעודתו
שנוצר בגללה ,להוסיף אור רצוני עליון בעזוז החיים הפרסיים,
חכמת
ו ,ק ר ד ש
להעלותם אל עילוי הכלל ,ולהוסיף בכלל זיו צביוני חדש ע״י
עושר הבא ממשםלים.
קדושי הדעה צ ו פ י ם א ת א ו ר
בכללי כלליות ,והם
ומזדהרים
בגדלו,
צמאים
וחן קדשו,
ה פ ר ט י ו ת כשהם עסוקים
ה כ ל ל י ,שוקקים אליו,
לאור
בפרטי פרטים.
בהיותם עסוקים
חסד ואמת נפגשו ,צדק ושלום נשקו.
דעת כללית ובינה פרטית.
בעל הנשמה
הרחבה סובל יםורים
גדולים מצמצומה
של המחשבה בפרט מיוחד .אבל הוא צריך להתגבר ולסבול א ת
היםורים הללו באהבה ,שהם הם המביאים אותו לאושר היותר גדול.
הקלת חיסורים באה
ה כ ל ל ית
מהבירור שיתברר לו,
היא הדורשת את הרחבתה הבלתי
והבינה
עליוניותה,
הפרטית
שהדעת
מפורטת
מפני
היא כבר סופגת את כל
הפרטים בבירורם המדויק.
וכשגלי
לתן מקום
ה ד ע ת משתפכים על הנפש ,אז באמת צריכים
לה ה פ ש ט ה
עליונה,
שאינה מקבלת שום תואר.
אבל היא חולפת ,ומניחה את השפעתה הגדולה באוצר
הבינה,
ששם השפעה זו עצמה מגלה את חופשתה ע״י השמירה הדייקנית
של
פרטי
הדברים,
והגלמתם המוגבלת.
מו
אורות
הקודש
תכונת הרכוז וזז פזור•
.
—
.ן •
— .
•
לא
א י ן כל האנשים שוים בדרכים של השלמתם הרוחנית.
יש אדם שתמצית לשדו הרוחני יוכל להיות מבוצר במקום אחד.
וכל מה שיתרכזו יותר מחשבותיו ,לימודיו ,עיוניו ,ורגשותיו,
ימצא את עצמו יותר בנוי ומשוכלל ,ועיטור המדות והתכונות,
ובהירות הדעה בהארת נשמתו יופיעו עליו בהדרם.
ויש אדם שרכושו הרוחני מפוזר ,על כל ראש דרך ,ומוכרח
הוא לפזר את מדעו ואת רגשותיו ,וממרחק יביא לחמו.
ו ה ר י כ ו ז ו ה פ י ז ו ר הזה יש בהם מדרגות על גבי
מדרגות ,ריכוז לפנים מריכוז ופיזור חוץ מפיזור.
ויש אדם ששולטים בו ש נ י ה כ ח ו ת ,מוכרח הוא
ל ת כ ו נ ה ר י כ ו ז י ת ,וגם ל ת כ ו נ ה פי ז ו ד י ת ,ובעת אשר
ת כ ו נ ת ה ר י כ ו ז שולטת עליו לא יוכל לסבול שוס תוכן
של פיזור ,ועת אשר רוח הפיזור מתגלה עליו לא יוכל לסבול
שום ריכוז.
והדבר נוהג ג״כ בעמים שלמים ובסוד הנהגת עולמים,
בהופעת ההםתוריות העממיות ,ובתקופות הגדולות של העולמות,
יצירתם ,הויתם ,בנינם ,הידוסם ,חידושם והתעלותם.
חכמת
הקודש
מז
התכונה הכללית והפרטית.
לב
ה ה ו פ ע ה הפנימית ,הבאה לאדם לחוש ע״י את הנשגב,
היא מגגדת בטבעה ל ה ב נ ה ה פ ד ט י ת ,באיכות ובכמות
של החזיונות .ושני הכחות יחד דוקא משלימים הם את התכונה
העולמית ,את הרוחניות האנושית ,ואת המהותיות הדוחנית של
העולם כולו ,בסקירתו היותר עליונה ומקיפה.
ה ה כ ר ה ה א ל ה י ת בעומק ובהירות תוכנה ,ו ה ה ב ח נ ה
ה מ ד ע י ת ,בניתוח הכרת היש הפרטי והכללי וסעיפיו ,הן סותרות
זו את זו ס ת י ר ה ם ו ב י ק ט י ב י ת ,כשם שהן מאוחדות זו
עם זו א ח ד ו ת א ו ב י ק ט י ב י ת .
המוכשרים להכרת הטבע ,המחטטים בפרטיו ,ע״פ רוב הם בעומק
טבעם חסרים אותו ה ג ע ג ו ע ה א לה י ,בתור דרישה עמוקה
מקורית ,וק״ו שמחוסרים הם עומק העלאת המחשבה בדום החביון
העולמי ,בדרך פתרונו האלהי .והאלהיים שוטפים הם הגיוגותיהם,
ומחשבותיהם עפות הן בגבהי מרומים ,ואין להם אותו הכח ואותו
הצמאון לחקור בעומק החזיוגות המציאותיים ,כאותו הצמאון
הטפוםי של אבירי חכמי הטבע.
וכיוצא בו בכל ענפים חשובים .ה ב ק ו ר ת ,ו ח ו ש
האמונה ו ה ה ע ר צ ה של אנשי קודש ,נושאי המסורות הגדולות,
שבהן אוצרות חיי עולם גנוזים ,חלוקים המה זה מזה בעומק
מח
הבדלה פסיכית .הפשט ו ה ד ר ו ש ,מתפלגים הם עיפ הנושאים
העקרייס שלהם ,מחזיקיהם ותובעיהס.
אמנם בכל ההבדלה הזאת התוכן המאחד האוביקטיבי מכה
את גליו ,ובתוך כל סיעה יש הכרה ונטיה לרכוש של חברתה.
ומיוחדים גאוני גאונים שמתרוממים על ההבדל הסוביקטיבי.
ב צ ב ו ר ,ה תכונה המבדילה את הסרטים ,המחטבת
את האינדיוידואליות ,ו ה מ א ח ד ת ומשוה את הכל באיכות
צבוריותה ,אלה שני כחות ,איתנים ,וסותרים ,מכים הם את כח
קויהס זה על זה ,גלי ים אורותיהם בוטשים זה בזה .במקום
שהגדולה היצירתית יוצאה עד כדי ה ת מ ז ג ו ת ע צ מ י ת
של התוכנים הסותרים מצד צמצומי הכלים הסוביקטיבים ,שמה
מתגלה אור הברכה העליונה.
נפלא הוא כחן של ישראל באיחוד זה של ה ה ת פ ר ד ו ת
האינדיוידואלית עם ה ח ט י ב ו ת האחדותית ,כמו שהוא מצוין
בעומק האמונה של גוי צדיק שומר אמונים עם תכונת ההכרה
החודרת של עם חכם ונבון ,בקרת מחוורה על כל אישיות גם היותר
גדולה ,והערצה עמוקה לכל חכמי קודש המתהלכים עם ד /הבחנת
הבריאה במהותיותה ופרטיה ,עם סגולת ההתנשאות למרומי מקורה.
משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו ,קראים אל ד׳ והוא יענם,
בעמוד ענן ידבר אליהם ,שמרו עדתיו וחק נתן למו ,אל נשא
היית להם ונקם על עלילותם ,רוממו ד׳ אלהינו והשתחוו להר קדשו
כי קדוש ד׳ אלהינו.
חכנזת
מט
הקודש
צ?!צום המקצויעוית.
לג
בכל חכמה
שהאדם עוסק ימצא קוצר רוח יחד עם עונג.
העונג יבא לו מהרחבת ידיעותיו ,מהתפשטות אור החיים הרוחניים
בנשמתו ,וקוצר הרוח יבא לו
מ ה צ מ צ ו ם ,שכל חכמה מצמצמת
עצמה באופקיה המיוחדים לה.
ביהוד יסבול בעל הנשמה העשירה ,רבת השירה והתפארת,
מהצמצום
ש ל ה ח כ מ ו ת ,העסוקות בנושאים חיצוניים ומקריים.
ביותר יגדל הכאב בעת אשר בעלי מקצועות ,שלא טעמו
כלל את טעם
המכאוב
של
תוספות
ה ד ע ת ,והם שבעים
ושמחים בחלקם ,גדולים וגבוהים בעיני עצמם ,מרוב שלמות שאין
עמו חסרון בעיניהם ,והם מושיטים לנו גרגרים יבשים של דברים
כאלה ,שבאמת הנם ביסודם מלאים רעננות ,וחזות הכל .מושיטים
לנו ,למשל ,הרצאות היסטוריות ע״פ מעשים ועובדות חיצוניות,
וקורעים הם בחזקת היד את המקצוע ,שהם מסוגלים לו ,מכל הארג
הגדול של ההויה הגדולה בהדר גאונה.
מוכרחים אנו להתגבר על שוממות רוחנו ,וללמוד מהמחפשים
הללו את אשר יעלו במצודתם .אבל מוכרחים אנו אח״כ לחדש
את פני הדברים במקוריותם ,החיה והכוללת.
בין אם אנו חפצים בשכלול הרוח של הכלל ,בין אם אנו
חפצים
דק
בשלמות
עצמנו,
סוף כל
סוף לא
נוכל
אורות הקודש 4
לשאת
נ
הקודש
אורות
בקרות רוח את עניות הדעת ואת חסרון החיים ודלדול התפארת
הרוחני ,שבעלי המקצועות מביאים עלינו ברב עשרם ,ובהמון
ידיעותיהם וחריצות הבקרת שלהם ,הערוכה ברוח המוגבל במקצועיותו.
הכוללים ובעלי המקצוע*
לד
ה מ ש י ג י ם ׳ הכוללים בקרבם כמה ענפים ,בדעות,
במדות ,בתורה ובעבודה ,מוכרחים הענפים להיות אצלם לפעמים
מכחישים זה את זה ,מתוך ריבוי יניקתם במקום מצומצם.
והם מוכרחים להתרומם למקור האחדות תמיד ,ששם כל הענפים
הם בחטיבה אחת ,והשגה כללית אחת מחיה את כולם.
ומ״מ צריכים הם סעד ,מגדולים ב ע ל י מ ק צ ו ע מיוחד,
שע׳׳פ רוב הם יותר מפורסמים בעולם ,מפני שההמון תופש את
הזיו של מקצוע פרטי שמתרבה הרבה יותר ממה שהוא תופש
את הגודל של עושר רוחני כללי.
ואלה הנשמות המיוחדות בחוגן משפיעות הרבה עז וקדושה
על ה נ ש מ ו ת ה כ ל ל י ו ת ,והנשמות הכלליות מתעשרות הרבה
ע״י חבורן עם ה מ ק צ ו ע י ו ת ,והן חוזרות ומשפיעות עליהן
שפע גדול מאד ,הרבה יותר ממה שקבלו מהן.
כי כל דבר פרטי ,כיון שהוא נשפע לתוך נשמה כללית,
נהפך אח״כ ,בכח עיכול דוחני ,לדבר כללי ומקיף הכל,
הכל לפי ערך הכלליות ומדת ההקפה של ה נ ש מ ה ה כ ו ל ל ת .
חכמת
נא
חקודש
קנללרת התורה והמקצועות.
לה
כשעושים
אז נתבעים
כל
את
התורה
המקצועות
ל מ ק צ ו ע מיוחד בחיים,
שבחכמות העולם ,כדי להשלים
את האישיות השלמה כוללת.
אבל כשעולים עד הדום של הכרת התורה בתור נושאת
כל ההכרות ,כל התוכנים ,כל היש ,ד כ ל א ב ה ,אז
כולם
מתענפים
ממנה,
המקצועות
ומשובע טובה הכל מרווה.
בזמן האמצעי ,כשלא בא עדיין האדם והעולם לאותה המדרגה
של שאיבת הכל ממקורה של תורה ,אבל כבר בא לידי הצמאון
הכללי ,עד שאי אפשר לו להיות נסגר במקצוע מיוחד ,צריך הוא
להעזד ע״י מ ק צ ו ע ו ת ה מ ד ע י ם ,בעומק האמונה שמדי יום ביומו
יוסיף אורה בנועם הכללי של תורה ,ויתקרב יותר לאותה המדרגה
של שאיבת כל הטוב ,כל הכרה ,כל חכמה ,כל השקפה ,וכל עושר
רוחני ,כל ברכה וכל שפעת חיים ,משדיה של תורה.
וכפי אשר תתגבר אמונתו בקרבו ,יטהר רוחו ,ושקידתו
העליונה הרוחנית והמעשית תגדל ,ותחשפנה לו צפוגות אדירות,
כוללות כל ,ממקורה של תורה.
ואז ימצא ברכת האבות,
של תורה מורשה.
ברכת
הכל,
בנעימת ירושתה
נב
הקודש
אורות
הח?מות ןשךשן העליון.
לו
יש
הפרטים
שחכמה
ע ל י ו נ ה ,ב ה ו פ ע ת ה ,היא מאירה את כל
חכמה
ההארה,
של
אחרת
נמוכה
ממנה,
ואותה
שהחכמה העליונה מאירה בשבילים הזעירים של החכמה התחתונה,
מגלה לגמרי דרכים אחרים ,שאינם דומים כלל לאותו המהלך,
שהארת השכל באה על ידו מתוך אותו ה ש ו ר ש של ז א ת ה ח כ מ ה
עצמה ,שהפרטים מסתעפים ממנה.
ויש בנידון זה מעלות על גבי מעלות ,חכמות מסודרות
בסדורים דרגאים אלו ע״ג אלו.
וההופעה הולכת ממרחקים ,כזדיחת שמש ע״ם כל האופק
של החכמה המונחת למטה מאותה המשפעת .ומתוך השביעה של
האוד שמקבל השורש מ ה מ ע ל ה
ה ע ל י ו נ ה ,הפרטים מסתעפים
בזוהר גדול ומלא.
מהשרש לענפים.
•י-
•י
ד
ן •
ז
•
לז
השורש
הרוחני
ומציאות ,הוא שולח ממנו
החזק,
המלא
רעננות
ענפים וענפי ענפים
של
חיים
לאין תכלית.
חכמת
ולפעמים
להאחז
כשהנשמה עיפה
בשורש
נג
חקודש
מריבוי הענפים ,הרי היא מוכרחת
ב מ ק ו ר ו ,וכחה מתחדש .והיא שבה אח״כ
להתעלם עם הענפים כולם בפנים חדשות ,ומפריחה עוד הרבה
וציצים ופרחים ,מה שמקדם לא היתה
ענפים
היכולת מגיעה
להוציאם לאור העולם.
וזהו
שהרזיות העליונה
היסוד,
מחזקת את יסוד הויות
דאביי ורבא ,והאידיאליות המוסדית את העולם הטכני והחברותי.
*
:
־
T
־
:
־
מפרטים לערכים כלליים.
T
T:
•
•
•
לח
צךיך
האדם להתעשר
לתן לרוחו חופש והדוחה
בפרטים
לסקירות
רוח האדם ,השואף להרחבת
הנהר
ת ח ל ה ,כדי שיוכל
כ ל ל י ו ת ,שזהו כל עונג
של
הבינה
העליונה.
אחד שבא למדרגה הוגנת של רכישת פרטים ,אז הולך
הרוח ויוצר לו ע ר כ י ם כ ל ל י י ם ,שהם הולכים ומתנשאים מעל כל
הפרטים .וכשהם משתלמים בצביונם ,מרחפים
הבינה
על
ה ע ל י ו נ ה על הפרטים הרבים,
קנה,
הערכים
כ י ו נ ה זו
של
שמרחפת
להוציא מן הכח אל הפועל את החיים והאור הגנוז
בכל פרט ופרט ,ע״י תבונה חודרת ,השואבת מהבינה העליונה,
ומענקת עושר לפרטים הרבים ,בהמון שינויי גווניהם.
נד
הקודש
אורות
אז מגיע תור הגדלות לאדם ,שתובע ממנו שלא תהיינה
פעולותיו מצות אנשים מלומדה ,אלא שכל פעולה וכל הרגל,
כל עבודה וכל מצוד ,.כל רגש וכל רעיון ,כל תורה וכל תפלה,
תהיה מוארה באור הגנוז ,ב א ו ר ה כ ל ל י ,הגנוז בנשמה העליונה,
לפגי הופעת פעולתם.
מה^קויךיות אל הפרטים.
לט
לפעמים
המקוריות
מרץ
אפשר למשוך אור חיים ורעננות
העליונה
אל
מתוך
ה פ ר ט י ם ,עד שאפילו כח של
והזדרזות אפשר לחזק בכל התפשטות הסעיפים הפרטיים
מגופי תורה ,מעשה וחכמה ,ע״י ההתגברות הנשמתית ,שבאה
מההתעמקות
בשרשי ההשכלות
העליונות ,המקירות בלב נבון
כהקיר בור מימיה.
אבל לפעמים ההתגברות המקורית היא ג״כ מבליעה עוד
יותר את הפרטים ,ונוטלת היא את האפשרות להתעסק בהם ע״י
ריבוי שפעתה ,נעשים הם בשרגא בטיהרא.
אמנם בליעה זו אינה כ״א לשעה ,בעת
תוקף ההזרחה
של האוד המקורי ,ומיד כשהאור הזה מתעלם במקורו העליון,
חוזרת היא השפעה הרעננה להיות נוזלת דוקא על ידי אותה
ההתגברות
את
המקורית
פעולת ההבלעה,
והיא
העליונה,
מבלטת
את
שפעלה
העז
תחלה
הפרטי,
חכמת
נה
הקודש
עד שהדברים יוצאים חיים וקימים ,דשנים ורעננים בכח החיים
והמעשה שבהם ,חודרים לעמקי מעמקים ,ומסתעפים להמון דקדוקים,
תלי תלים ,וחבילי חבילות.
והכל צופה לעת הכושר ,שעוד פעם יזרח האור המקורי
הגדול ,ויתעלו הפרטים אל מעלות ההכללה הדוממה ,יבלעו עוד
במקור חייהם ,ישאבו בדממה מי מעיניהם ,המפכים ממקור עליון,
ישתלמו שם בהשלמה עליונה .וכפי אורך ההבלעה ,כה יגדל החיטוב
המפורט ,וכן יגבר האור הפרטי בכל חשיבותו ,כצאתו מהתעלומה,
כאש וכפטיש יפצץ סלע.
מהסתכלות כללית לפרטית.
• י
,
• T :י
T :י
:־ :
מ
לפעמים
הפרטית,
נוח יותר לבוא
מהסתכלות
כללית
אל
מהרחוק אל הקרוב ,שלא כמדד .החפושית הרגילה,
שמתחלת מן הקרוב לבוא על ידו אל הרחוק ,ומן הפרטיות לבוא
על ידה אל הכללות.
אמנם
מפני שלעומת
והתמונה
המדה היא
זוהר
הנראית
מדה
סדורה ,אין כאן דליגה באמת,
הנשמה,
ה כ ל ל י ו ת היא הקרובה לה,
היא
הסדורית,
רחוקה
ממהותה.
שחש החוש הפנימי העליון בתוכנים
וההכרה
האציליים,
המיוחדת ,המתאימה למנוחת הרוח במעמד אשרו.
היא
ההכרה
נו
הקודש
אורות
אמנם תביעת קודש זאת אינה גומרת את ענינה בהארת
השכל לבדו ,היא תובעת הרמה כללית של החיים .זאת היא תביעת
הקדושה התדירית ,המקשרת הכל בחטיבה אחת ,בהירות השכל,
הרצון ,טוהר המוסר וזיקוק המדות .סוד
עדינות
ליראיו,
ד׳
ובריתו להודיעם.
בהירות הגשמה והידיעות.
מא
מתוך
העולם
הנשמה
בהירות
את
רואים
כל
כולו.
אמנם
אוצר
הנשמה
משחרר
את
ויכולה
לחדור
הידיעות,
מכבליה.
לעומק
הבאות
ובזה היא
מבחוץ,
מושלת על עצמה,
תהומותיה.
וכל מה שידיעתה את עצמה מהגדלת על ידי העזר של
כל
הופעת
הידיעה
אוד
הכללית,
שברא
ומביט
הידיעות
בו
הקב״ה
מסוף
כולן,
מתברכת
והרי היא מתקרבת להאור העליון,
ביום
העולם
ראשון,
ועד
עם
שהאדם
צופה
סופו.
והכל תלוי לפי אותו הגודל של א י ח ו ד
השכל
היא
בקרבה
הרצון
המעשי
ה ע י ו נ י ,שבצורה אחדותית מוחלטת הם מתאחדים
רק במרומי הקודש ,באור התורה בשורש שרשה.
חכמת
הקודש
נז
חכמה ובינה•
: -ד
•
T
מב
כמה גדול הוא הערך המבדיל שבין חכמה לבינה.
ה ח כ מ ה מ ק ו ר י ת היא ,אינה צריכה לקחת את יצירותיה
מנושאים זולתה ,היא מוצאה את מעינה המתברך ומתגבר,
עולה ומפכה תמיד ,מתוך תוכיותה .ו ב י נ ה היא בינת דבר
מתוך דבר ,צריך איזה דבר תמיד לבא ,להזרע ,להכנס אל החוג,
עד שיאירו החיים ,חיי הבינה.
אמנם האידיאל התדירי של החכמה הוא שהופעותיה
תתברכנה ותתרבינה כ״א בפרטיותה מתוכה .וזה התוכן מתהוה
בבינה בתדירות בלתי פוסקת .ובזה כל העולמים מתקיימים.
ובעולם המוגבל אשר לאדם עומד בזה כל אופיו המהותי.
מי שנשמתו מיוסדת על יסוד החכמה ,אם לא יכיר את מדתו,
וירד עד למדת הבינה ,ומן החכמה יסיח דעתו ,מחסרון הכרה
עצמותית ,ימצא את עצמו הרוס ואומלל ,עד אשר ישוב וישאב,
אמנם מתוך מעיני הבינה ,את אוצרות החיים ,שהחכמה מזלת תדיר
בנשמת חכמי לב.
ו ה ב י נ ה עצמה אינה משתכללת במהות חייה כ״א בהיותה
ת מ י ד מ ת א ח ד ת עם ה ח כ מ ה .
וזהו יסוד התשובה העליונה ,שהיא סמוכה לבינה.
נח
הקודש
אורות
מושגים פנימיים וחצוניים.
T
:
*
*
*
י
•
:
מג
ה ש כ ל מחובר הוא מהמושגים הפנימיים ,שבאים לאדם
מתוכיותו ,ומתגלים בו בתור דבר ההולך ומתגלה מפנים לחוץ,
ומהמושגים החצוניים ,שבאים לאדם מחוץ לפנים .והם נפגשים
זה בזה ,ומחיבורם ותסיםותיהם מתעוררת התחיה השכלית,
ההכרה הפנימית והחצונית.
־
־
ז
T
־
:
•
:
־
•
מד
ה ה כ ר ה ה פ נ י מ י ת ,המתגברת בתוכיותו של האדם
כמעין הנובע ,ו ה ה כ ר ה ה ח צ ו נ י ת ,השכלית ,שבאה מתוך
הכרת העולם והמציאות ,שתיהן בונות את דוח האדם ,משכללות
את בינתו ואת רצונו ,והן פועלות יחד בחיבורן ,גם בלא דעתו
של האדם.
אמנם כל מה שהוא משים יותר את לבו להסתכל בתכונת
הבנינים הרוחניים ,שאלה שני היסודות בונים בקרבו ,הרי הוא
משכלל אותם ,והוא מתעלה יותר ויותר בעילוי רוחני בהיר,
ומתמלא עז וגבורה חדשה ,נובעת ממעין הישועה העליונה.
חכמת
הקודש
נט
הההגלות והציורים סגלוים.
מה
אין ההתגלות הרוחנית צריכה לטשטש את העולם החמרי
ב צ י ו ר י ו ה מ ג ו ל י ם ,אלא לעשות את היחש אליו יותר בהיר,
יותר חפשי ,ויותר עדין.
הצער וההשתוממות ,שמםתבכים בהעילויים הדוחגיים במהלך
התגברותם ,הס באים מחורבן העולמות הקדומים ,השרוים כולם
בנשמה ,לפני ההופעה העליונה ,הבאה ומתחדשת.
וכשאדם מתרומם לתיקון גמור ,אין השכלול הרוחני שלו
בא ע״י חורבן מה שקדם ,לא ע״י פיסול של ראשונות ,כי אם
ע״י הוספה ,ו א ל ה מ ו ס י ף על ה ר א ש ו נ ו ת .
ונמצא כל כח החיים ,כל כח הציור ,כל אוצר הדעת,
כל היחושים הנפשיים קיימים ,והם מוסיפים כח למערכת הקודש
החדשה ,ומתעלים בעילויה.
המדרגה הראשונה ,הבאה מתוך מפעל החורבן הקדום,
היא מחוללת בנפש את ה ז ע ז ו ע ,המקיף את היראה הטהורה
הפנימית ,כמו קלפה לפרי .והמדרגה השניה ,של ה ה ו ס פ ה
על ה ר א ש ו נ ו ת ,באה מתוך המקור של היראה בטהרתה,
ס
אורות
הקודש
אשר העולם יבא אליו באחריתו .והתהלכתי בתוככם ,א ט י י ל
ע מ כ ם ב ג ן ע ד ן ולא ת ז ד ע ז ע ו מ מ נ י ,י כ ו ל לא
ת י ר א ו מ מ ג י תיל ו ה י י ת י לכם ל א ל ה י ם .
אז הכל יתעלה למקורו הברוך ,העליון ,ששם הוא
התוכן האחדותי ,שהוא למעלה מכל ציור של הבדלות.
ביום ההוא יהיה על מצלות הסום קדש לד /והיה הסירות
בבית ד׳ כמזרקים לסני המזבח ,והיה כל סיר בירושלים וביהודה
קדש לד׳ צבאות .כי הכל יעלה למדת הקודש.
איחוד מדע הקויךש והח1ל
חכמת
הקודש
סג
מדע הקודש להווויל.
מר
ה מ ד ע ה פ נ י מ י ,וביותר הפנימי שבפנימיות ,שהוא
מדע ה ק ו ד ש ,המחיה את אוד החיים ,אינו תלוי בשום
מדע אחר ,כי הוא נ ה ר ע ל י ו ן א ש ר מ ע ד ן י ו צ א ,
מ כי פי ה מ י ב ר י ך .
ומה שמחברים את ה ת ו ר ה ו ה ח כ מ ה אינו כדי להשלים
איזה חסרון כח ,כ״א לחבר ח י ב ו ר י ם ו ה ו פ ע ו ת ח ד ש ו ת .
ו י צ י ר ה זו של ה ת ח ב ר ו ת א ו ר ר ו ח ה ק ו ד ש ,
פנימיות התורה ,עם ה ח כ מ ה של ה ה כ ר ה ה א נ ו ש י ת ,
במלא הקומה של שניהם ,ובמלא רוח הידידות המתאימה
של שניהם ,תחדש בעולם נשמות ח ד ש ו ת ,ותתן צביון חדש,
רענן ובריא ,לחיים .ומירכתי שאול תוציא אורים גדולים ,להאיר
באוד חדש ,באור צדיקים ,לכל יושבי תבל.
סד
הקודש
אורות
יסוד החול לקודש.
מז
כל הענינים המוסדיים כולם ,כפי מה שהם נראים בפשטותם,
כל מדות דרך ארץ ,וכל טהדת החיים ,ואומץ ויושר שלהם,
וכל פשטה של תורה ,נראים הס דרך ההסתכלות הסודית באופן
יותר בהיר ומצוחצח באין ערוך ,באופן יותר יסודי ומקורי.
אבל הרבה תלויה בהירות הגילוי הרזי באותו הבידוד
והודאיות ,האומץ ורוח החיים ,שכבד רחש לו האדם המשיג
בפשטותם של הדברים ,בחושי בשר ,ובלימוד מסודר ,ברעות החבורה,
ובהשתתפות החיים ,וברגש בריא של אנושיות .וגטיה עקדית
בריאה טהורה ועדינה אליה.
ה ק ו ד ש השמימי מתברך ל פ י ה ע ר ך של ה י ס ו ד
ה ת ח ת י ת י של ה ח ו ל ,שהוא מתיחש אליו בטהרו.
יסוד מדע הקודש להחול.
מח
כל לימוד ,כל התרוממות רוחנית ,צריכים להיות בנוים
על ה י ס ו ד של ההרגשה הטבעית ,וההשכלה הטבעית.
וההשכלה הטבעית עצמה עם כל ההדגשורת הטבעיות,
במדה הטובה של מעמדן ,מוכרחות הן להיות בראשיתן נשתלות
על י ס ו ד ק ו ד ש ה ק ד ש י ם ,ש ה ו א נ ו ש א ב ת ו כ ו
את ה נ ו ש א של ה ק ו ד ש ו א ת ה נ ו ש א של ה ח ו ל ,
את החומד ואת הצורה ,בצורה עליונה אידיאלית ,באחדות מעולה.
חכמת
סה
הקודש
פ!ח ההשכלה הנגלית לקודש.
! ז ז
־ •* :
-
I
V
מט
כשם שהגופניות בהשפעתה סותרת את ההרחבה הרוחנית,
ומתוך כך נ י ח א לה ו ל צ ד י ק י א ל מ ת ב ר ג ר מ י י ה ו
ב ג י ן י ק ר א ד ק ו ב ״ ה ,כך ישנם צדיקים ,שמעלימים עין
מכל ה ש כ ל ה נ ג ל י ת ,כדי שתהיה דעתם פנויה וצלולה
ל ה ש כ ל ו ת ה ר ו ח נ י ו ת העליונות ,הגנוזות ,שהן נחשבות
לגבי הנגלות ,כדוחגיות לגבי גשמיות.
וכשם שהמעלה העליונה ביותר היא לבוא למדת השלום,
שלא תפריע הגופניות כלל את הזוהר הנפשי ,ואדרבא בכל אשר
יוסיף הגוף אומץ ,יאדיר הכח הרוחני ,כן ישנה מעלה עליונה כזאת,
שכל מה ש י ג ד ל כח ה ה ש כ ל ה ה נ ג ל י ת י ג ד ל
כ ח ה י ד י ע ה ה נ ס ת ר ת ,וחריפות סקירתה ,בעומק רעיונה.
וכשם שעצם ההפרעה שהגופניות מפריעה את הנפשיות
איננה באה מצד חיזוק הגוף בעצם ,כי ,להפך ,הגוף צריך ומוכרח
להיות בריא ושלם ,לצורך ההזרחה הנפשית ,אלא עיקר הדבר
תלוי בהקישור הרעיוני אשר עם הגופניות ,כן לא יזיק לרוחניות
עצם הידיעות המעשיות של העולם והחיים ,וכל ארחות השימוש
שבהם ,גם בראשית המדרגה.
ועיקר הזהירות היא דרושה בהשפעתה הנגלית של
המטפיסיקה ,שהיא ג״כ השפעה רוחנית ,ומין ב מ י נ ו מחריב,
עד אשר יבנה ויכונן כח הקודש במלא המובן.
אורות הקודש 5
סו
אורות
הקודש
אז יוכל להסתכל בכל הצדדים הרוחניים ,בנגלות ובנסתרות,
בקודש ובחול .וככל אשר יוסיף רכוש עיוני ,יוסיף עצמה רוחנית
לגשמתו ,ו ה ג ל ו י י ב ח י ן לו את ה נ ס ת ר ,ו ה ח ו ל
את הקודש.
מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד׳,
עדתיך נאמנו מאד ,לביתך נאוה קדש ד׳ לארך ימים.
ובאורך ימים כלולים הם כל הימים וכל ההשפעות ,כל ההופעות
וכל ההזדהות ,כל המדעים וכל ההרגשות ,כל צדדי ההסתכלות,
וכל ארחות הדעה.
עדך השכל הט5עי לקלךש.
נ
כשם שאין השכל הטבעי יכול למלא את מדת הכה הגופני,
כ״א האדם צריך להתאמץ שיהיה מלא כח חיים ואומץ גופני,
כדי שיוכל השכל לחול עליו בכל תגבורת ערכיו ,ע״פ הכלל של
מכירי הטבע ,נפש בריאה בגוף בריא ,כמו כן אין ה ש כ ל
ה נ א צ ל העליון ,בצורת ה ו פ ע ת ק ו ד ש ,יכול למלא את
המקום של ה ש כ ל ה ט ב ע י ,שהוא נ ע ר ך ל ג ב ה ממש
כ ג ו ף ל ג ב י נשמה.
ולעולם צריך אדם למלא את המדה השכלית של השכל
הטבעי בכל תכונותיו ,כדי שיתקיים ,במדתו הרוחנית גם כן,
חכמת
הקודש
סז
התוכן של נפש בריאה בגוף בריא ,כלומר דוח ה ק ו ד ש ,
מאירה ומפותחה ,ב מ ס ג ר ת של שכל ,נאור צלול ובהיר,
מרווה מכל החזיונות האפשריים להכנם בחוג מבטו של האדם,
עם כל עומק החידוד שבהם.
ו מ ד ת ו של ה קב ״ה היא ,ש כ ל י ר י ק ן א י נ ו
מ ח ז י ק ,ו כ ל י מלא מ ח ז י ק ,שנאמד יהב חכמתא לחכימין
ומנדעא לידעי בינה ,ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.
ה?זפעת הקודש ןהחול.
נא
אין כונת כל השפעה הבאה מבחוץ לתוכיותו של האדם,
בין ממקורות הקודש בין ממקורות החול ,להשתיק את רוח האדם,
לה אלם את רעיונו העצמי ,כ״א להשפיע עליו שפע נגוהות,
שיקבל אותם בתוכיות עצמיותו ,וע״י זה ובתוך זה רעיונו העצמי
ילך ויתגבר.
כשהרישול מהמם את האדם חושב הוא ,שכל הבא מן החוץ
הוא מכוון לגעור ברעיונו העצמי ,לכווצו ולטשטשו ,ובא מזה
קוצר דוח ,וחסרון התעלות.
ה ק ו ד ש ו ה ח ו ל יחד מ ש פ י ע י ם הס על רוח האדם,
והוא מתעשר על ידי קליטתו מהם מכל אחד את הראוי,
מ ה ק ו ד ש את א ו ר ה ח י י ם ו ה פ ג י מ י ו ת ה מ ה ו ת י ת ,
סח
אורות
הקודש
מ ה ח ו ל את ה כ ל י ,ה ת פ י ס ה ה ח צ ו נ י ת ,לביסוסם
של החזקת התוכנים ,חומר למשלים והסברות ,וחוגי השקפה
לדרכי עולם ומדות דרך ארץ.
והעושר של ה ה ב ד ל ה ב י ן ה ק ו ד ש ו ב י ן החול,
המתבדרת יותר ויותר ע ׳ ׳ י הכינוס הרכושי של המקורות השונים,
מאמץ את הנפש ומאירה ,עד שבבא הדבר לחוג הפנימי של התורה,
אותו הערפל החולני מבהיק יותר ויותר את זהרה של תורה,
ואורות מאופל מתגלים במלא הדרם.
מקויךש לחול ומחול לקלך.#
נב
העבודות השכליות מתחלקות לשתי מערכות כלליות.
האחת היא פונה להכניס ולהלביש את שפעת ר ו ח ה ק ו ד ש
ב ל ב ו ש י ה ה ג י ו ן והשכל האנושי ,בין כל אותו האוצר הגדול
של רוח הקודש וענפיו שיש לנו ע״י קדושת התודה כולה,
בין מה שהאדם בעצמו ,היוצר ,משיג בתור התגלות ורוח הקודש,
שיעבד את ה ה ת ג ל ו ת הזאת עצמה ב ע ב ו ד ה ע י ו נ י ת .
אע״פ שלא כל העומק ולא כל הגובה ,לא כל החיים
וכל המקוריות שבשפעת רוח הקודש יוכל להכנם במסגרת העיבוד
ההגיוני ,מ״מ כמה שיוכל להכנס בתוך אותם הכלים ,כמה משפע
הנשמה העליונה שתוכל להחיות אלה הגופים ,הוא טוב עליון,
ועבודה מועלת מאד להרמת הערך של כל התוכן האנושי.
חכמת
הקודש
סט
והעבודה השניה ,היא להכניס את מ ע ר כ י הלב
ה ה ג י ו נ י י ם ,העושים את דרכם על פי סדרם וטבעם,
אל ה א צ י ל ו ת ה ע ל י ו נ ה של רוח הקודש ,להוציאם מתוך
החיים הצרים והמצומצמים ,שהם נתונים בהם ,למרחביה,
לעולם החרות העליון.
מימין ל^מאל ומשמאל לימין.
נג
כשמסבירים עמקי הקודש בדעת השכל ,בראית
התבונה האנושית ,הולכים מימין לשמאל .כשמרימים את כל
ערכי התבונה האנושית אל הרום העליון ,ומבארים את הכל
על פי שפעת הקודש ,הולכים מן ה ש מ א ל אל ה י מ י ן .
בחיבורם של שני כחות כאלה מתכונן בנין שלם.
מדת הנטיה מן השמאל אל הימין ,מאוצר רוח חכמה שבאדם
אל רוח אלהים ,היתד ,ב ב צ ל א ל ,מדת הנטיה מן הימין אל
השמאל ,משפעת הקודש אל התבונה הקצובה ,המאירה באדם,
ברוחו ושכלו ,בציוריו ובכח יצירתו ,היתה ב א ה ל י א ב,
וע״פ שניהם יחדיו נתכוננו כל כלי המשכן ומעשיהם.
היסוד העקרי הוא הפונה מן השמאל אל הימין ,מאוצר
החול אל רום מבוע הקודש .אבל אתו צריך להיות מלווה ג״כ הכח
ההולך מן הימין אל השמאל ,השואב ממעיגות הקודש ומשקה את
מטעי החול .בצלאל ואתו אהליאב עשו את כל אשר צוה ד׳ את משה.
ע
הקודש
אורות
מעלית לתחתית ומתלזתית לעלית•
נד
דרכי ההשגות שוגים הם בכללותם .יש שמתחלת
ההכרה מדרך הרצאה רגילה ,מאורח עולם ודדכם של בני אדם,
בתכוגת גופם ,חושיותם ורגש נפשותם ,או בדרך הגיון שכלם,
והיא בוקעת ועולה ,מקשרת סבה בסבה ,מעין במעין ,עד שהיא
באה לידי התגלות עליונה ,אשד ממנה ינהרו פלגי חכמה ודעת
קדושים ,ויש להפך ,השגה הבאה בדרך התגלות עליונה,
ממעמקי אצילות ,ותוכני טהרה וקדושה עליונה שוטפים ועובדים,
גלי הגשמה מתגברים ,ומעינותיה הולכים וזורמים ממקור
הטוהר העליון ,והשכל ההגיוני ורגשי הנפש ,כה המדמה,
והחושים ,וכל ארחות ההכרה ,באים וממשיכים להם פלגים
מנחל עדגים זה ,עד שבאים הדברים לגבולם ותחומם הם.
ונמצא ששני הדרכים הללו מתחלקים הם ,בין דרך ההכרה
שמלמעלה למטה ובין דרך ההכרה שמלמטה למעלה ,בין
א ו ר י ש ר בין א ו ר ח ו ז ר .
אבל יש ג״כ ,ששני הזרמים ,זה ההולך מ ע י ל י ת לתחתית,
וזה ההולך מ ת ח ת י ת אל ע י ל י ת ,שניהם בבת אחת פועלים
את עז גבורתם ,שני המעינות בבת אחת נפתחים ,וזרמי קדושה
וטהרה ,יפעה ותפארת ,הולכים בבת אחת ,מ מ ע ל ל ת ח ת ,
להחיות שוכני עפר ,ו מ ת ח ת ל מ ע ל ,להוסיף גהרה בכל
חקודש
חכמת
עא
יפעת קודש ,ולהעלות שפלים למרום .אז רוח הקודש מתגברת היא,
ואומרת שירה ,בגילת ורנן .ברכי גפשי את ד /אשרי אדם
עוז לו בך מםלות בלבבם.
אור ישר ואור חויזר.
T
T
:
בה
איזךןן א ו ר ה י ש ר ,ב מ ע ר כ ת ה ש כ ל ,הידיעות
המאוחר,
אל
הקודם
ההולכות ומםתעפות מ ן
ה ח ו ז ר ,הוא התוכן המסתעף מ ן ה מ א ו ח ד
ואוד
אל ה ק ו ד ם .
מובן הדבר ,שהאצילות הראשונה היא יותר חפשית ,רחבה
וברורה ,חסדיה שוטפים וזולפים בהרוחה ,והשניה ,הצריכה לטפס
ולעלות ,מהתחת אל הדום ,מהסבות המאוחרות אל הקדומות,
הולכת היא בכבדות ,כמה וכמה דרכים לפניה ,והיא בטורח קולעת
אל הדרך המכוונת ,וכשהיא עולה ,עולה במשקל מצומצם,
שוקלת את המעלות העליונות על פי המשקל הקצוב של
התחתונות ,ובעמל היא מגדילה את ההגדלה הראויה לאותן
ההזרחות שממעל לה.
ב א מ ו נ ה ,אוד ה י ש ר הולך ישר ,כחץ למטרה המכוונה
בציור האמונה ,האמת הגדולה ,התוכן העזיז ,מלא הקודש,
עב
אורות
הקודש
משך החיים האמתיים ,וכל שיגוב ואידור במילואו .ו א ו ר
ה ח ו ז ר הוא מתחזק ועולה ,מרחיב לאט את צעדיו ,על כל
הציור הנדרש לו ,להגיע על ידם ,בעומק ובבירור יותר מדובה,
אל המגמה התכליתית.
היסוד העליון מושוה הוא תמיד עם כל כחות החיים,
עם כל המרחבים הרוחניים ,ההולכים ועולים מעצמם ,מהתגבורת
הנשמתית .והענפים המתפשטים ,שומרי הפירות ,הנם מתאגדים
גם כן ,על פי התעמקות ולימוד ,עם הנטיות היותר נלבבות וטובות,
עם עומק הטוהר שבנשמה ,אבל לא בעוצם החופש הראשון,
כ״א ע״י הוראה מדוקדקת ,ע״י ראיות ורמזים ,עיי נשיאת דעה
למרחוק ולרום.
וסוף כל סוף הכל מצטרף לאגודה אחת ,והמים ה ע ל י ו נ י ם
ו ה מ י ם ה ת ח ת ו נ י ם מ ת ח ב ר י ם ,ותהום אל תהום קורא.
וזיו הנפש ואצילות החיים מפכים על ידם ,ושירת עולמים,
אשר בחוסן האמונה ,מתגברת ,מתאמצת והולכת מדור לדור.
דור לדור ישבח מעשיך וגבודתיך יגידו ,הדר כבוד הודך
ודברי נפלאתיך אשיחה ,ועזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אםפרנה,
זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו .ו ר נ נ ה ב ל י ל י א ,
עבודת הלוים ,המטהרים בטהרת דין וגבורה .רני פלט
תסובבני סלה.
חג מ ת
עג
הקודש
עשרת עסקי המחשבה.
נו
צריכים לחלק את עסקי המחשבה לחלקים מיוחדים.
הא /שיגון הרעיונות והדגשות הידועים מכבר ,ב׳ ,זיכוכס וברודם,
ג /סידורם ויחושם זה לזה בצורה הגונה ,ד׳ ,הוספת חידוש
על כל אחד מהם ,ה׳ ,הוספת הארה כללית על העולה
מקיבוץ כולם יחד ,ו׳ ,הוספות רעיוגות ורגשות חדשים ממקור
הדעה והרגש ,ז ,חיבור ההוספה עם האצור מכבר ,ח ,הופעות
חדשות שנולדות מהחיבור ,ט׳ ,התעלות רוחנית עליונה היוצאת
מכללות ההופעות כולן ,י׳ ,השקפת עולם שלמה ,הבאה מכל
הגורמים הרוחניים הללו כאחד.
,
,
חמשת ד ו כ י הלמוד.
נז
לחמשה חלקים מוכרח עסק הלימוד להתחלק .א /שיטה,
ב׳ ,ריהטא ,ג׳ ,גירםא ,ד׳ ,לימוד ,ה ,עיון .שיטה ,היא שיטה
מחשבית ,בלא הגבלה ,בלא ערך קצוב ,הכל לפי גודל הרעיון,
לפי אומץ השכל ,ולפי חריפות הבינה ,עם זיכוך כח הדמיון
׳
עד
אורות
חקודש
ועומק הרגש ,והיא מקפלת בקרבה ענינים לאין חקר ,דנה עליהם
בסקירה מהירה ,לא יאומן כי יסופר ,מעלה פנינים מזהירות
מקרקעות ימינם ,מגלה אוצרות חושך ומטמוני מסתרים.
ר י ה ט א ,היא מין גירםא במרוצה גדולה ,ברפרוף על העגיגים,
כמה שאפשר לקלוט ,רק שהרבה ענינים יעברו דדך הפה והמחשבה,
ולפעמים מדלגים איזה תיבות וענינים וקולטים אותם דרך המחשבה,
מעשרים בזה את הידיעה בעושר כמותי ,ומעודדים את חיי הרוח
וחפץ של גדלות ורוחב התפשטות .גי ד ס א ,היא כבר מוגבלת,
לדעת את הפשוט ,בלא עיון ובידוד ,מ״מ הרצאת הענין באה
בהגבלה ,ובמהירות האפשרית .ה ל י מ ו ד ,הולך במתינות ומלבן
את הענין בהגבלתו המקומית יפה ,ו ה ע י ו ן כבר מתפשט הוא,
יחד עם העמקתו המקומית ,בהרחבה מענין לענין ,מקושר הוא
עם הגבלתו ,ומדוכם עם יתר הענפים ברכיסה פנימית .יש לכל
אלה סעיפים וענפים מרובים.
הדרכים
שבתורה,
יש
כמותם
ודוגמת ח מ ש ת
בעבודה ,בהדרכה ובתפלה.
והחיים הרוחניים בכללותם מתפשטים ע״פ חלוקה מוטבעת זו,
וגם החיים המעשיים הנס בעדך זה מסומנים .חמשה חומשי תורה,
חמשה ספרי תהלים ,וחמשה ברכי נפשי .חמשה חלקי הנשמה,
נפש רוח נשמה חיה יחידה ,וחמשת הפרצופים הסודיים ,וחמשת
העולמות ,הנם עולים בחוברת עם הדרכה זו ,הלימודית ,והמעשית.
חכמת
הקודש
עה
גלוי וברור.
נח
ברוח מתגלים תוכנים עליונים ב ג י ל ו י ה פ ת ע י ,
בלא סדר םיםתמתי ,ובלא התגלות סבתית ,ואחד כך באה
ה ת ב ו נ ה ו מ ב ד ר ת ,מ ס ד ר ת את ענפי הידיעות למיניהם,
חוקרת את הדברים בקישורי סבותיהם.
וחכם ע ד י ף מ נ ב י א ,חותמת היא החכמה את הנבואה,
ג ו ל י י ר י ן מתגרים וגבורים מנצחים.
התבוננות להקת^לות.
נט
לפעמים ע״י שטף המדע מרגישים ל י א ו ת ,הבאה מצד
שאין מניחים ריוח של ה ת ב ו נ נ ו ת בין כל גילוי דוחני,
ל ע כ ל יפה את ההופעה ,ב ת ב ו נ ה שכלית מנתחת,
ובהתקבלות רצונית ,מדותית ,ומטשטשים בזה את גבולי האורים.
כי הפסקות נתנו גם בתורה ,ל ת ן ד י ו ח ל ה ת ב ו נ ן ב י ן
פ ר ש ה ל פ ר ש ה ,וקו״ח ל ה ד י ו ט ה ל מ ד מן ה ה ד י ו ט .
והוא הדין לכל לימוד תבוני ,הבא מהתגלות הנשמה בהופעותיה.
ההפסקה מכשירה את החיים ,את המזג ,המדות ,החפץ
והיחש הסביבתי ,ל ה ס ת ג ל לאותו הטוב ולאותה האמת הרוממה
שבהופעה העליונה.
עי
הקודש
אורות
עכףל רוחני.
ס
הרוחניות הבאה מתמצית של ידיעות ורגשות שבאו
בצורה מיוחדה ,ונתעכלו ע י כ ו ל ר ו ח נ י ,והן פושטות צורתן
ולובשות צורה חדשה ,היא מתאחדת הרבה יותר באיחוד גמור
עם היסוד הנשמתי ,ומעלה את האדם לצורתו העליונה ,מאילו היו
הדברים באים לכתחלה בצורתם הגמורה.
ומתוך כך השבילים הרוחניים הנם כל כך מסובכים .הלוא הוא
אביך קנך הוא עשך ויכננך ,מלמד ש ע ש ה ה ק ב ״ ה כ ו נ נ י ו ת
באדם ,שגדרש על הסיבוך האורגני ,של כלי העיכול הגופניים,
שהם מכוונים ג״כ להעיכול הנפשי ,במזון הרוחני ,המחיה איש ועם.
ם ? א ת ??עט.
סא
בתןך כל הדברים שנקראו יקרים נחשבת ג״כ ה ס כ ל ו ת .
כמה יקדה היא נקודתה הפנימית ,שהיא מחזקת את אוד כל החכמה.
אותו הציור ,שלעד לא יוכל להזקק בלבו של אדם ,שלעולם ימצא
המדע ,שצריך לציירו יותר מבורר ,יותר מעודן .הוא הנושא של
כל הזיקוקים ,והרדיפות השכליות המוסריות ,וכל התנועות הטובות
של החיים הכלליים והפרטיים.
אותם אשר לא יתחשבו עם ה י ק ר ו ת של נ ק ו ד ת
ה ס כ ל ו ת ,במקום מציאותה ההכרחית ,נוטלים הם את חייהם
ואת חיי אחדים מן העולם ,ובעמלם לא ישאו מאומה ,עד אשר
ישובו ויוכחו ,הם וכל המושפעים מהם .כי יקרה מכל חכמה וכבוד
הכמת
הקורע
עז
היא אותה ה ס כ ל ו ת מעט ,ובמיעוטה ,ובביםוםה בערכה
והגבלתה ,תבסס כל מכון של חכמה ,של דעת קדושים בינה,
של חיי נועם ,שלוה ושלום רב.
ונקודה זו של ס כ ל ו ת המעט היקרה היא הנושאת עליה
ברוחו של אדם וכח חייו את הדחיפה הטבעית לכל המפעלים
והתנועות בעז ואמץ ,שעל תכונת החומר הגס והחזק שלה באים
ההשכלה ,רבת החשבון ,ואור הקדושה העדינה ,ומפתחים ומשכללים
את הערך הנשמתי ,את החיים הרוחנים ,ואת כל סדרי המפעל.
נקודה זו בעולם היא נושאת את האומץ העולמי ,את הדחיפה
החבויה ,לבנות ולהרוס ,לעקור ולנטוע ,לנוע ולמזג .והופעת
הדעה העולמית ,השכל והבינה ,החשבון והשירה ,שופעים הם
מהזיו העליון ומעדנים וממתקים את כל זרמי מי הפרצים
הפורצים ממנה.
זורם הוא הכח החי ,הגם והמגושם ,החזק והמרוץ ,מתיז
את נחיליו בכל כח סואן ,בדחיפה נוראה ,הרת רעמים ,ועליו שופע
רוח חיים ,מעוטר בשפרידי הוד ,עדינות ,כבוד ,מוסר וחן.
ועז והדר נפגשים ,וחיים אדירים ואמיצים מתיצריס,
ועולמים מלאי און ,מלאי יפעה ,מלאי חיים ולשד ,מלאי קדושה
ברכה תהלה ותפארת מתחוללים .והכל מתאחד ביקר עליון,
ביקר כל היקרים.
ומתוך החשך אור גדול זורח ,מסבלות מעט אוצרות חיים
של תבונה ,של השכלה בהירה ,מלאה שפעת עדגים .והאדם
מקבל את מדתו הממוזגה .יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט,
אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר ,למה תשומם,
בטח בד׳ ועשה טוב ,שכן ארץ ודעה אמוגה.
עח
אורות
הקודש
דרכו של רב המנונא סבא.
-
;
־
-
:
T
T
T
םב
כל הנושאים שבהויה וברעיון הם חומד לרוח האדם
להתעלות על ידם .ובדרך הרגיל מחולקים הם למדרגות,
זה למעלה מזה ,ועל פי ה ת ע ל ו ת גדולה הכל ע ו ל ה
במעלות הקודש.
וזאת היא מ ד ת ו של רב ה מ נ ו נ א סבא ,ד ל א הוה
ש א י ב מכדא ,ד א י ה ו כ״ד ם פ ד י ן ד א ו ר י י ת א ,א ל א
הוה שט ב י מ א רבא ,מקור התורה .ומשו״ה דוקא הוה
יכיל לםדרא פירקא דמילי דשטותא לתלמידיו ,לפני הצעת
מילי דחכמתא ,כדי לקיים ויתרון האור מתוך החושך.
דרכן של רב ה מ נ ו נ א סבא ,ל ה ק ד י ם מ י ל י
ד ש ט ו ת א ל פ נ י מ י ל י דחכמתא .כדי להכיר האור מתוך
החושך ,צריך שתהיה תכונת השטותא בעמקה היותר חודר.
בחושך היותר שחור יש להשתמש כשרוצים לדעת את יתרון האור
מתוך החושך.
אמנם היא מדה ראויה דוקא ל נ וני י מ א ,שאינם צריכים
אפילו להגנה של ספינות ,וללכת בעמקי תהומות ,וכל מצולות ,הוא
להם טיול ,ועונג ,המשמח את המקום ,ומשמח את הבריות.
לויתן זה יצרת לשחק בו.
חכמת
הקודש
עט
טייל ויחוד.
םג
צריכים להרחיב את המחשבה הרבה ,באורך ברוחב,
בעומק ברום ,בהתפשטות ובגודל ,לחדרה הרבה בחידוד פרטי,
ביחידות ובפירוט ,בחיפוש ובקוטן ,עד כדי נימא דקה מן הדקה.
ו מ ט י י ל י ם מן הגודל אל הקוטן ,ומן הקוטן אל הגודל,
מן הפרטיות אל הכלליות ,ומן הכלליות אל הפרטיות ,וחוזרים חלילה.
ט ס י ם מן האצילות ,מן האידיאליות ,אל ההתגשמות ,אל
החמריות ,אל המעשיות ,ושבים ועולים מן המעשיות אל
האצילות ,אל האידיאליות ,ועוסקים תמיד בתנועה ,מלאה חיים,
מ ו ל י ך ומביא ,מ ע ל ה ו מ ו ר י ד .
וחיים ככה חיים עליזים ,חיים קדושים ,בגאון שם ד׳.
משתוקקים לבטא את השם ,מתאוים לפרש את האוד העליון,
מתמלאים צמאה עליונה ,רווית תעגוגים ,למלא פה תהלת אל אלים,
ומרוב יראה טהורה ,מעוצם חרדת קודש ,שבים אל הדממה.
ו מ י ח ד י ם י ה ו ד י ם קדושים ,יחודים עליונים ,ברנה,
בקדושה ,בשידה ,בחדוה ,בטהרה ,בחילה ,ברעדה ,בדיצה.
וכל עצמותיהם תרננה ,ומלכות שמיס מתעלה ,והכבוד
העליון מתרומם .ונפשם דורכת עז ,והלל וזמרה הנס מתמלאים,
ושמים וארץ שמחים בשמחתם ,וכל הדינים מתמתקים ,ושרפים
ואראלים מזמרים אתם יחד ,ו מ ת ק ב צ י ם מ ל א כ י ה ש ר ת
כ ב מ ז מ ו ט י חתן וכלה.
D
חכמת
הקידה
והכל אומד כבוד ,ברוך כבוד ד׳ ממקומו ,ברוך הוא ומבורך
שמו הגדול ,הנעלם מכל חי ,וחבוי מכל יש ,ועל כל יתגדל
ויתנשא סלה.
א1ר ה ר ז י ם
אורות הקודש .6
חכמת
הקודש
פג
קריאה להסתגלות עליונה.
םד
אם תרצה׳ בן אדם ,ה ס ת כ ל ב א ו ד ה ש כ י נ ה
בכל היקום ,הסתכל בעדן החיים השמימיים ,איך הם מתפלשים
בכל סנה וזוית שבחיים ,הרוחניים והחמריים ,שנגד עיני בשרך,
ונגד עיני רוחך.
ה ת ב ו נ ן בפלאי ה י צ י ר ה ,בחיי ה א ל ה ו ת שלהם,
לא בתור איזה תכנית כהה ,שממרחקיס מציגים נגד עיניך ,כי אם
דע את המציאות שאתה חי בה.
דע את ע צ מ ך ,ו א ת ע ו ל מ ך ,דע את הגיוני הלב
שלך ,ושל כל הוגה וחושב .מצא את מקוד החיים שבקדבך,
ושממעל לך ,שמסביבך ,את פארי הדרות החיים ,שאתה שרוי בתוכם.
ה א ה ב ה שבקרבך העלה אותה לשורש עזה ועדגת
תפארתה ,הרחיבה לכל סרעםותיה ,לכל אשד נשמת חי העולמים,
אשד דק רצוץ המקום של ההגה גורם מיעוט זהרו.
ה ב ט על ה א ו ד ו ת ,ב ת ו כ י ו ת ם .אל יבלעו נשמתך
השמות ,המלים ,הניבים והאותיות ,הם מסורים בידך ,ואי אתה
מסוד בידיהם.
פד
אורות ה י יר r
עלה ל מ ע ל ה עלה ,כי כח עז לך ,יש לך כנפי רוח,
כנפי נשרים אבירים .אל תכחש בם ,פן יכחשו לך ,דרש אותם,
וימצאו לך מיד.
יקרים וקדושים הם לנו לבושי הציורים ,מוכרחים הם לנו,
ולכל בעלי גבול במבטיהם הרוחניים ביחוד .אבל תמיד בעת
שאנו באים לחיים מדעיים ,אסור לנו לזוז מהנקודה העליונה,
שדק מ ה ב ל ת י נ ת פ ס א ו ר מ ת פ ל ש ב ה נ ת פ ס ,
במהלך האצילות ,מ א ו ר א י ן סוף.
ו א נ ו ק ר ו א י ם להיות מתעדנים בעדנים שמימיים ,בכל
פרטי ההכרות ,שבכלל הגדול הזה ,שממנו תוצאות כל החיים.
דעת קדושים.
סה
ל ה א ר ה ה דו חג י ת,
ד ע ת ק ד ו ש י ם הוא היסוד
המופיעה בעולם ,בכל הלבבות.
הקדושים ,זכי המחשבה והרעיון ,מתאחדים בחושם הפנימי
עם הטוב הרוחני ,המלא כל .וכל המתגלה להם הרי היא
חכמת
הקודש
פה
הופעת נהרה ,ו ג י ל ו י ע ל י ו ן ,המוסיף חיים ואומץ ,חיי עד
ואומץ רוחני ,המבסס את העולם כולו ,בריח בשמיו.
ממקורה של תורה ,שהאירה את העולם מרום ה ה א ר ה
ה א ל ה י ת ה ע ל י ו נ ה ,המקפלת את הטוב הרוחני עם הגשמי,
הזמני עם הנצחי ,המוסרי והמעשי ,היחידי והצבורי ,ה ד ק ד ק י
הפרטי ,והקוסמי הכללי ,נובעים תמיד א ו ר ו ת ח י י ם ,המחיים
כל נוגע בהם ,ומשמרם בטהרתם.
ה ס ת כ ל ו ת פ נ י מ י ת ו ה ס כ מ ה מ ו ס ר י ת מוכרחות
הן להתקשר ביחד אצל הראויים לכך .והם קולטים את
אור העולם ,השרוי בכל הנשמות ,ומעמידים אותו בחטיבה שלמה,
וחוזרים ומופיעים באורם ,ע״י קוי החיים של מציאותם וחברתם,
של שילוח רצונם וגדולת נפשם הרוחנית ,ע״י ענותנותם ואהבתם
לכל היצורים ,את כל אוצר החיים והטוב לכל.
שבילים הם ישרי לב אלה לשלח על ידם אור וחיים
לכל נוצר .כ ל י ם הם ל ה א ר ת א ו ר חיי ע ו ל ם ,משרתי
ד׳ ועושי דברו ,מלאכיו עושי רצונו ,להחיות כל נוטה למות,
ל ג ב ר כל חלש ,ל ה ק י ץ כל נ ר ד ם .
והנם ק ו ר א י ם בשם ד׳ אל עולם .האומר לכל נוצר,
חיה ושמח על כל טוב ,עלה ו ה ת ר ו מ ם מ ע ל ה מ ע ל ה .
סו
הקודש
אורות
9עלת הידיעות הםוידיוית•
םו
הידיעות
הסודיות
היותר עליונות אין מגמתן
להתפשט בעולם ב ה ת פ ש ט ו ת כ מ ו ת י ת ,שידעו מהן רבים,
כי זהו דבר שאי אפשר .ואם ידעו רבים מסגנונן החיצון,
לא ידעו כלום בתוכנן הפנימי ,ויהיה הדבר מזיק יותר ממה
שהוא מועיל .אמנם הן צריכות לחדור לכל אלה שבהם נמצאת
ס ג ו ל ה ע ל י ו נ ה של ה ס ת כ ל ו ת ג ב ו ה ה .
ואלה ה י ח י ד י ם ,בגבהם הרוחני ,מרוממים הם את העולם
משפלותו ע״י מ צ י א ו ת ם לבד ,לא ע״י השפעתם הגיכרת.
את ה ר ז י ם ה פ נ י מ י י ם איגם מגלים ,ולא י ו כ ל ו
ל ג ל ו ת .אבל מה שהאורח הגדולה גורמת בעצם בכל כחה,
בהתפשטות ניצוציה גם על כל מה שהוא מגולה ,על מבט כל עין,
על כל שיחה ותנועה ,על מהות הרצון ,על מגמת החיים,
ה כ ל פ ו ע ל ,ומעודד ,מחזק ומקדש את הכל.
גם המגמה הכללית בהשפעתם של ישראל בעולם איננה
התפשטות לימוד של דעות ,בדרך הלימוד וההשפעה הפשוטה
והגלויה .אבל כשהאומה הזאת אוצרת יפה בקרבה את סגולתה,
כבר העולם כולו מתעלה ,מצד מה שיש בו סגולה פנימית כזאת,
באוצר האנושיות.
ו»כ0ת
הקוד*
הפעולות וההדרכות שראו הנביאים הוא במעלה קטנה לגבי
המעלה העליונה של ה פ ע ו ל ה ה פ נ י מ י ת .ובמקום שהנבואה
שבאסםקלריא שאינה מאירה אומרת ,והלכו עמים רבים ואמרו
לכו ונעלה אל הד ה׳ אל בית אלהי יעקב ,ויורנו מדרכיו
ונלכה באדחותיו ,כי מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלם,
שהיא הצעה ל מ ד ר ג ה ה פ ע ו ל י ת ה נ י כ ר ת ,שהיא המדרגה
השגיה ,אומרת הגבואה שבאםפקלריא המאירה ,היא תורת משח,
ועתה אם שמוע תשמעו בקלי ושמרתם את בריתי ,והייתם לי
סגלה מכל העמים ,כי לי כל הארץ ,ואתם תהיו לי ממלכת כהנים
וגוי קדוש ,אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל.
ההתעלות ברזים.
םז
ה ה ת ע ס ק ו ת במחשבות וברגשות העליונות היא מעדנת
את הגשמה ומרוממת אותה בחיים עליוגים .ומתוך ה ה ת ע ל ו ת
הזאת מתעלים אח״כ המעשים והמדות בהתעלות גדולה ,ודילוגית.
וכל ה ע ו ל ם מ ת ע ל ה בגגיזה על ידי ה ע י ל ו י
של היחיד ,המתרומם מעל לכל הקוטן שבחיים ,שפעת ברכה
יורדת על ידו לכל הברואים.
וזהו הרז של ה מ ש כ ת ה נ פ ש ל ר ז י ם ע ל י ו נ י ם ,
אע״פ שאינו מבינם כראוי .כי ההתעסקות המרוממה מרוממת
את הכל .וזיו החיים מתמשך על הכל ,והוד השירה בסוד חייה
הולך ומתפשט על כל החוגים ,הקרובים והרחוקים.
סח
אורות
הקודש
המיחדים לרזים.
־:\T
T:
•
•
םח
מי ש מ ר ג י ש בעצמו ,אחרי כמה וכמה נסיעות ,שנפשו
בקרבו מתישבת במנוחתה רק בעסק ר ז י תורה ,ידע נאמנה
כי ל כ ך נ ו צ ר .
ואל יבהלוהו כל מניעות שבעולם ,גשמיות וגם רוחניות,
מלהיות רץ אל מקור חייו ושלמותו האמתית .ויוכל לשער,
שלא דק ה ש ל מ ת ע צ מ ו ו ה צ ל ת ו תלויה היא בהשלמת
צביוגו ,אלא גם ה צ ל ת ה כ ל ל ו ש כ ל ו ל ה ע ו ל ם .
כי כל נ ש מ ה מ ו ש ל מ ת מ ש ל י מ ה היא תדיר את
הצביון הכללי של העולם ,והגיוני אמת ,כשהם שוטפים והולכים
בלא מעצור באחת מפנות החיים ,על ידם כל החיים כולם
מתברכים .וכפי אותה המדד .שהנשמה מתגדלת בפנימיותה עיי
מילוי צביונה ,ככה הרי היא נעשית יסוד ושורש המון נשמות
רבות .ושפעת חיים ופלגי ברכה מרובים עוברים על ידה.
והכל לפי רוב העגוה.
ואל יבהל ברעיונו מהשאלה ,הכוללת תמיד את כל בעלי
הנטיות הפנימיות ,שאם ימסד לעסק רגשותיו המקודשות,
מתי יעשה לביתו ,ולעולם ,וליתר חלקי התורה ,הנחוצים למעשה,
ולהרחבת הפלפול ,ולמעשה החסד והעבודה המפעלית .כי רק
בהיותו א ח ו ז ב ש ר ש ו הרענן ,באותן אותיות התורה השייכות
ביהוד לנשמתו ,ובהיותו מעורה יפה ב כ ש ר ו נ ו ה פ נ י מ י ,
ושוקק תמיד להתעמק בהשלמתו ,יפתחו לפניו שערים,
הקודש
חכמת
על כל הסעיפים המצטרכים לו ,בין בעבודת החיים והמעשה,
בין בעבודות רוחניות צדדיות ,ו כ ל ה ע ו ס ק ב ת ו ר ה ל ש מ ה
דוקא ז ו כ ה ל ד ב ר י ם ה ר ב ה .
וכשיזח ממקורו ,וינוד לדלות את מימיו מבארות אחרות,
שאינן שייכות לו בעצם ,ינוד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ
ומנוחה לא ימצא ,כי כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו.
על כן תמיד יתאמץ לבו בד׳ וייחל לאל חייו ,יוצר נשמתו
בקרבו ,ברוח מיוחד ונסיה קדושה מיוחדת ,שדוקא על ידה ימצא
את אשר יבקש.
ומתוך עומק ה מ נ ו ח ה ה פ נ י מ י ת ידע שגם העתים של
ה נ ד י ד ה ,הנפשית והרוחנית ,גם הם ערוכים ושמורים הנם
מראש מקדם לטובתו ושכלולו ,ויש אשר ממרחק יבא לחמו.
ולא יקוץ בטורח ועמל .אף כי ברוב הפעמים מבקשי ד׳ הנם
מדושני עונג ומנוחה פנימית ,מ״מ נ י ח א לה ו ל צ ד י ק יא
ל ת ב ר א ג ר מ י י ה ו ב ג י ן י ק ר א ד ק ו ד ש א ב ד י ך הוא.
העמידה ממכשול בנםתרות.
־
:
•
T
־
*
:
־
•
:
T
סט
אע״פ שהרבה ג כ ש ל ו מ ה ה ג י ו ן ב נ ס ת ר ו ת ,אין
המוכן להשכלה רוחנית צריך להיות נסוג אחור מחפצו הקבוע
להיות הוגה דעות ,נשגבות.
וכמו כל עניני החיים ,שהם מלאים מ כ ש ל ו ת ,ומ״מ
הולכי תום בטח ילכו דרכם ,ועזרת ד׳ תשגבם ,כן הוא ג״כ ביחש
צ
הקודש
אורות
החיים הרוחניים ,שהאדם צריך רק לטהר את לבבו ,ולהתאמץ
בתכונת המוסר וחפץ הטוב ,שהוא התוכן של הקודש ,לעשות
רצון קונו ,ולכון לבו לשמים ,ואז י ש מ ר מכל מכשול ,וילך
לבטח דרכו .בתורה וחכמה ,בחקר אלוה ובבינת אמת בדעת ד׳.
נ\\זר חכמת האמת.
7:
V־
T
•
T
—
ע
ח כ מ ת ה א מ ת ׳ שהיא באה מהתגלות רוח הקודש,
מבארת את כל ההארות ,העולמים כולם ,מצד הטוהר השכלי,
שהדמיון יש לו קצת אחיזה בהן .ומתוך כך ה ח ו ל ש ה
ה ג ו פ נ י ת עלולה היא לבא אחרי השתקעות גדולה בההופעות
העליונות ,ואין לזה תקנה ,כ״א לנשא את כל העולם ה ד מ י ו ג י
אל ה ד ו מ מ ו ת ה ש כ ל י ת .
וזה בא מצד עבודה קדושה של יראה פנימית ,שהיא מקור
החכמה ,המעלה חכמה ת תא ה לרומה של חכמה ע י ל א ה .
ואז לא די שחולשה גופנית אינה באה ע״י ההתגברות השכלית,
אלא שזדמי ג ב ו ר ה ,גדולים ומלאים ,מתגברים ועולים על ידי
התגבורת הגדולה של ה ה ש ת ק ע ו ת ה ש כ ל י ת ה ט ה ו ר ה ,
שהיא מופעה ב א ו ר של ר ו ח ה ק ו ד ש .
הקודש
חכמת
צא
שמחת חכמת האמת.
:
־
T
:
־
T
VI
V
עא
סתרי תורה מ ת א ח ד י ם ב ש מ ח ה .האדם מוצא
לו אח כל רוחב לבבו ,את כל אידיאליו ,מתמלאים על ידי
ח כ מ ת ה א מ ת העליונה ,שאינה משועבדת לאותו המצר הדחוק
של הגיון לב האדם ,ע״פ הקשיו המצומצמים .על כן ימלא שמחה
וגילת צדיקים ,כל שיוסיף להיות חי באמונתו.
ה מ ד ע ה א נ ו ש י המצומצם הוא כלי הגון לעקר על ידו
אותם השרשים הזרים של ה ד מ י ו נ ו ת הכוזביבם ,שהם
צריכים להעקר ,הם הם כל הדמיונות ,שיסוד נטיתם הוא בערות
האדם ונטית הרשע שבו .אבל השמחה הגדולה ,הממלאה את
הלב חדות קודש ,מפני ש מ ש א ל ו ת י ו ה ע ל י ו נ ו ת מתמלאות,
זו איננה באה כ״א ע״י ר ז י ת ו ר ה ,שמציגים לפני האדם
את האספקלריא המאירה של נשמתו ,החיה ,העליונה ,כמו שהיא.
יסוד האשד.
עב
יסןך ה א ו ש ר הוא אהבת האמת בשכל ,אהבת ה י ו ש ר
בחיים ,אהבת ה י ו פ י בדגש ,אהבת ה ט ו ב במעשה.
ובכל הערכים כולם ,כל אדם בונה לו אמת ,י ו ש ר ,
י ו פ י וטוב ,בפני עצמו כפי מדתו .וכולם ,כל המדות הללו
של כל יחיד ויחיד מבני אדם ,מתכנסים לאוצר מאוחד אחד,
שכל ה א מ ת ,ה י ו ש ר ,ה י ו פ י ו ה ט ו ב מתארגנים בו.
ובזה באים אל המםלה של דעת ד׳ ,הגאודה ,המלאה קדושה,
ויראת אלהים בדודה.
צב
הקודש
אורות
אלר הרזים והפלוסופיא האלהית.
T
T
•
:
־
•
.
T
T
....
עג
כשהגוף ט ה ו ר מטומאת התאוות והעונות ,משיגים
אור גדול ושמחה עליונה גם מ ה ה ש כ ל ה ה פ י ל ו ס ו פ י ת
ב א ל ה ו ת .אבל כדי להטעים טעם שמחת קודש ל י ר ו ד י ם ,
מוכרחים לעלות למדת ה ע ל י ה של ר ז י ת ו ר ה ,המפרשת
כשמלה את האור האלהי ,ומתוך יפעת תפארתה תשיג נהרה גם
הנפש המגושמת.
על כן בדורות האחרונים ,שכ״כ גברה אפלת התאות,
וכחות הגוף הם חלשים ,עד שא״א לעמוד נגד השיקוע החמרי,
ה כ ר ח הוא ל ה א י ר ב א ו ר ה ר ז י ם ,הבלתי מוגבל,
המתעלה בחוםשו המרומם עד מרומים עליונים ,ומשפיע שמחת גיל
של יפעת קודש ,לגםשות עגומות ונדכאות.
ומ׳׳מ מי שלבו שלם ביראת ד׳ באמת ,ישתדל להיות
טהר ידים וטהר לבב ,ויוכל לטעום ג״כ את הבהירות הפשוטה
של נ ו ע ם ד׳ ה ש כ ל י ת ,המתפשטת ע״פ השכל האנושי,
שיש בה עוגג של קדושה מיוחדת .ו י צ ר ף את ה ח ו ל אל
ה ק ו ד ש .ויזכה אז ביותר ל ה ב ח י ן ב י ן ק ו ד ש ל ח ו ל ,
וידאה כי מתוק מאד האור האלהי הבא משפעת הקודש של
ה ת ג ל ו ת א ל ה י ת ,אשר בסוד ד׳ ליראיו ,באין ערוך יותר
מ ה ג ו ע ם ה מ ו ג ב ל ,שיוכל ליתן השכל האנושי.
אמנם מי שיש בו קדושה פנימית ,גם השכל האנושי
מעורר את חיי רוחו ,לשאוב ממעין הקודש אשר בעצמיות
חכמת
הקודש
צג
נשמתו פנימה ,ושאיבה זו מתאחדת היא בעומק עצמיותה עם
ה ה א ר ה ה ר ז י ת.
וזאת היתה מדתו של הדמב״ם ,ושל יתר גדולי ישראל
קדושי עליון ,ששאבו את חכמתם האלהית ע״י ה מ ע ב ר של
ה ש כ ל האנושי ,אשר למטפיסיקה הפילוסופית ,שחדרו בתומת
דוחס מן החול אל ה ק ו ד ש .
ה5חנת טעם הקןדע והחל.
עד
על יךי ההרגל בקדושת המעשה ,קדושת המחשבה,
וקדושת הדבקות האלהית בהרגשה וחשק פנימי ,בשקידת התורה
והחכמה האלהית המקובלת ,מתחדש באדם חוש מיוחד שבו הוא
מ ב ח י ן ב י ן ה ט ע ם של ה ג י ו ן ש ג ו ב ע מ ק ד ו ש ה ,
ו ב י ן ה ג י ו ן של חול.
ויבין אז ה ט ע ם המיוחד של שמחה של מצוד,.
שהוא מעודן באין ערוך מכל מין שמחה שבעולם ,ו ה ט ע ם
המיוחד של נ ו ע ם ה ה ש כ ל ה שיוצא מכל ענין של תורה
וקדושה בהרגשתה ,לעומת ה נ ו ע ם של חול .הרוחני ,היוצא
מכל הדגשת עידון דוחני שבחיי החול המדעיים.
וכל אשר יתיחד האדם יותר בטהרת לבבו ,בגבורת קודש,
וישים לבו לאהבת ד׳ העליוגה ,לזיקוק המדות ,במקור הטוהר
האלהי ,כה תתגבר בו ה ה ב ח נ ה ה ב ר ו ר ה ,המאזדת את כח
הקודש שלו ,עד שימצא עז באלהים םלה.
צד
אורות
הקודש
הל!9לה המעשית והעיונית.
עה
ה ק ב ל ה ה מ ע ש י ת רואה את הכל ב מ צ י א ו ת .
יש בה הרבה ש מ ח ה ,מצד הגודל היופי הטוב והתפארת.
אמנם יש בה ג״כ הרבה ע צ ב ו ת ,ונטיות סיגופיות ,מצד הרע,
הזוהמא והטומאה ,שהאדם מלופף בה ,בעונותיו ,ועונות אבותיו,
עונות העולם ,וחטאי העולמות ,בנטית רצונם המוגבל .הציור
להתנשא ולבטל את כל הרע והחסרון לא יוכל לשנות את המציאות.
על כן היא מ ל א ה כ ו ב ד ר א ש .
ה ק ב ל ה ה ע י ו נ י ת ,היא ה א י ד י א ל י ת ,שביותר
נתבארה ב ח ס י ד ו ת ה ח ד ש ה ,של הדורות הסמוכים ,היא
מבארת הכל באופן ציורי .הטוב הוא המוחלט ,העומד,
והרע אינו כ״א דמיוגי .אס כן יש בבירור הדעת ,והגברת הדוח,
ל ה פ ך הכל לטוב ,ואין מקום לעצבונות ,רק שמחה,
ורוממות נשמה ,צריך למלא את הכל.
חכמת
הקודש
צד.
}*גמת ח?מת הרזים.
עי
מגמתה של חכמת הדזים ,לכל מהלכה ,היא פ ת ו ח כ ח
ה נ ש מ ה ,עד כדי עמידה על כ ח ה ה פ נ י מ י ,לשאוב ממקודה,
בלי שום הצטרכות של ה ת ל מ ד ו ת א מ צ ע י ת .
והופעה זו מביאה את כל ההויה כולה להכיר את עצמה.
ומתוך ה ה כ ר ה ה ע צ מ י ת ה פ נ י מ י ת נמשך שפע החיים,
באיחוד השכל והרצון ,באין הפסקה של גבולים ושל פרטים.
?זלילת הה#פץה הזרה.
עז
כל מה שנכנס בנשמה אחת מהשפעת חברתה ,אע״פ
שמועיל לה הדבר מאיזה צד ,שסוף כל סוף הוא מקנה לה
איזה ידיעה ,או איזה הרגשה טובה ומועילה לפעמים ,הוא עם זה
מזיק לה גם כן ,במה שהוא מערב יסוד זר במהותה.
ואין העולם משתלם כ״א במעמד של שלילת ההשפעה הזרה.
ולא ילמדו עוד איש את דעהו ואיש את אחיו לאמד דעו את ד׳,
כי כולם ידעו אותי למקטגמ ועד גדולם.
המהלך השולל את ההשפעות הזרות ,לגבי כל פרט,
אע״ס שגראהו בצורה הורסת ,היא הסתירה ,המביאה לידי הבגין,
היותר קיים ,ויותר משוכלל .והוא המבוא היחידי לחיי העוה״ב.
צו
אורות
הקודש
ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם ,ע ד נ ך א י ן כ ת י ב כאן
א ל א ע ד נ י ך ,מ ל מ ד שכל צ ד י ק ו צ ד י ק יש לו
ע ד ן ב פ נ י עצמו.
ההכרה הכללית באומה להשמר מהשפעות זרות היא
י ס ו ד ה ת חיה ,והיא חודרת בתור תסיסה פרשית ,מחוללת
הריסות ,עושה מהפכות ,ובונה עולמות חדשים ,קימים ובהירים.
ערך ההכרות הפנימיות.
עח
צ ך י ך להסביר ע י ל ו י ה ל י מ ו ד של ד ז י ת ו ר ה ,
עם הדרישה לכבד את ה ה כ ר ו ת ה פ נ י מ י ו ת של האדם,
שהוא יסודו של עולם.
וכל ה נ פ י ל ה ,שהעולם המתעלה בתרבותו החיצונה
נופל הוא ב ע ר כ ו ה פ נ י מ י ,באה היא ממדה זו ,שכל מה
שהערך החיצון של התרבות הוא מתקדם ,העין תופסת יותר
את ההכרה החיצונה ,ומוסיפה לזלזל בהכרה הפנימית ,ומתוך כך
ע ר כ ו ה א מ י ת י של האדם פוחת ויורד.
ה ע ו ל ם תלויה היא ב ר ו מ מ ו ת ן של
וגאולת
ה ה כ ר ו ת ה פ נ י מ י ו ת ,שהן באות ומאירות על ידי העסק
הכביר במעמקיהן ,שהוא עצמו העסק הנלבב ב ר ז י ת ו ר ה ,
בקדושה ובטהרה ,בענוה ואומץ רוח.
חכמוז
צז
הקודש
מגמת הפנימיות.
עט
לשחרר את האדם,ע״י התעלותו ,ע״י התפתחותו ,בגילוי
כל כ ש ר ו נ ו ת י ו ה פ נ י מ י י ם ,זאת היא מ ג מ ת נ ו .
שפנימיות הדברים היא ה מ ג מ ה ה א ל ה י ת ש ב ה ו י ה,
מגמת עריגת הכמיסה של האדם.
המטרות הרחוקות ,שהן נשגבות ,מנשאות את הנשמה.
אבל דק אז הנן נושאים חשובים להתרבות ,כשהן מסגלות להן
את כל ארחות החיים ,של ה מ ט ר ו ת ה ב י נ ו נ י ו ת ,
שהן לפי רוחו של האדם הבינוני ,להיות עוזרות למגמתן.
אז ה ח י צ ו נ י ו ת של העולם איננה פונה עורף ,ולא לוחמת
עם ה פ נ י מ י ו ת שלו.
שלטוין הפנימיות והחיצוניות.
בעלי
פ
ה פ נ י מ י ו ת משתוממים הם בעת שהחיצוניות
נושאת את דגלה ברמה בחיים .אבל עליהם לדעת ,כי ה פ נ י מ י ו ת
היא אז רק אז מנצחת ,כשהיא מוצאה לפניה עולם ערוך ומסודר,
אברים בריאים ,ולב אמיץ ,חושים מפותחים ,וסדרי יופי ,נקיות
וטהרה ,מוסר נימוסי ,ודרך ארץ ,ומרץ .ואהבה לחיים ולעולם.
אז תוכל ה פ נ י מ י ו ת ל ש ל ו ט על ממלכה מלאה אונים.
אורות הקודש 7
צח
אורות
הקודש
ואם ה ש ל ט ו ן ה ח י צ ו נ י ,בעת שהוא עסוק בשלו,
איננו יודע להתחשב עם פנימיות החיים ,שהוא כל יסוד משגבס,
בשביל כך לא תרפינה הידים של בעלי התוך .יחזיקו הם את
דגלם ,ויבצרו את מעמדם .יסייעו גם כן להחיצוניות להתבצר
בםגגון כזה ,שממילא ידע בעת גבורת הפנימיות ,המוכרחת להתגלות,
איך להסתגל לתפקידו ,של ש י מ ו ש ל מ ט ר ו ת ה פ נ י מ י ו ת .
של החיים וההויה בכלל.
הפגת ע5דוין החיצוניות.
פא
המחשבות הבאות מצד ח י צ ו נ י ו ת העולם מטעות הן
את האדם ,ואפילו היותר מעולות שבהן .איזה ש כ ר ו ן פנימי
מםוך בהן .והעולם ברובו נתון הוא בתוך שכרון זה.
רק השרידים ,חכמי לב ,קדושי עליון ,אשר הם חודרים בכח
מחשבתם אל ההויה הפנימית ,הם מ פ י ג י ם את ה ש כ ר ו ן הזה
בכחם הרוחני העליון .וכל מה שהם מטביעים את חותמם ביותר
על העולם ,הדי הוא הולך ומאיר יותר באורו הפנימי,
ו ת ח ת ש כ ר ו ן ,מ ו פ י ע א ו ר שמחת ע ד נ י ם של ק ו ד ש .
חכמת
הקודש
צט
אמונת הנסתר והעצמיות.
פב
ה מ ו כ ש ר ל ה ס ת כ ל ו ת ה נ ס ת ר חי ה ו א
ב א מ ו נ ת ה נ ס ת ר .והגלוי אצלו הוא רק ה ז ד ר ח ו ת כהה
מהנסתר ,המאיר בבדק השכלתו הגדולה.
ו ה ה ש כ ל ה ה נ ס ת ר ת היא מיוחדת בכל אדם בצורה
מיוחדת לו .היא מאוגדת עם ה ע צ מ י ו ת ,ש א י נ ה נ כ פ ל ת ,
נ מ ס ר ת בשום הגה והסברה.
ואינה
בשום אופן,
יהיו לך לבדך.
וצדיק באמונתו ,שלו דוקא ,יחיה .ומתוך ה א מ ו נ ה ,
המאירה ,שלו ,המכינה לו ע ד ן ב פ נ י ע צ מ ו ,יוצא הוא
לטייל בחצרות ד׳ ,שרשות הרבים מעורב שם ,ונעשית דעתו
מעורבת עם הבריות .יפצו מעינתיך חוצה ,ברחבות פלגי מים.
והפלגים הללו מתרחבים כנהרות מתוך הים הגדול של
ה א מ ו ג ה ה ג ד ו ל ה ,ה ג נ ו ז ה במעמקי הלב ,וממקום שהנחלים
באים שם הם שבים ללכת.
ק
אורות
הקודש
המעין הכמוס.
פג
המחשבות העליונות מוצצות ממרחקים ,מתוארות הן
בצודה גלומה ,בלי ידיעה ,באפם תיאור .התשוקה הפנימית
היא רק אליהן .ומתוך הדבקות באוצרן מתברכות הן כל
ה מ ח ש ב ו ת ה מ ת ו א ר ו ת ,שעל ידן החכמה והמדע יוצאים
לעולם ,בכל נהדי נחליהם היותר מתרחבים.
וכשאדם מרגיש בעצמו עניות דעת ,ומיעוט הפריה רוחנית,
מיד ירוץ אל ה מ ע י ן ה כ מ ו ס ,יחסה בצל שדי ,ישתה לצמאו
מהבארות העמוקים של גדולי חכמי לב .י ג ר ו ם אע״ג ד ל א
ידע מאי ק א מ ר י ,ומדיח המים העליוגים יפריח ,וכחו הרוחני
ישוב אליו .ויראה בגםיון ,כאשד ישוב ,אחרי עמלו במה שגשא
דעו למרחק ,אל החלקה הקרובה ,ששם ההגיון הממודד שולט׳
המצב השכלי בכל סרעפותיו הרגילות ,יראה ,והנה ברכת ד
שבה אליו ,והיה כ מ ע י ן ה מ ת ג ב ר ו כ נ ה ר ש א י נ ו פוסק.
כי מ ק ו ד ה ב ר כ ה הוא במקום ה ת ע ל ו מ ה ,בסוד
סתר רזי הרזים .אין הברכה מצויה אלא בדבר
ה ס מ ו י מן ה ע י ן ,שנאמד יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך.
,
חכמת
קא
הקודש
אמונת הקבלה והבינה הפנימית.
:
-
v
|TT
:
-
•
•
ד
-
:
•
פד
בראשית הצעדים של תלמוד רזי תורה ,כשרואים איך
הפרטים מתקשרים זה בזה ,ומ״מ אין מבינים את התוכן היסודי
שבהם ,צריכים לצייד יפה ,איך שכל אלה הדעות והציורים באו
מתוך ה ו פ ע ה רוחנית ,גדולה ומפוארה ,של ר ו ח ה ק ו ד ש ,
על ידי השרידים אשד ד׳ קורא .ו ה ש ל ש ל ת הולכת היא
ונמשכת בקדושה .עד שמתאחדת ב ה ל כ ה ל מ ש ה מ ס י נ י .
ואז זורח ,ע״י כח אמונה קדושה זו והשערתה ,אור גדול לישרים,
ה פ נ י מ י ת הולכת היא ומתרחבת .כי ד׳ יתן
והבינה
חכמה מפיו דעת ותבונה.
הקבלה להה^עךה ה?נימית.
פה
ע מ ק י ה ס ו ד ו ת האלהיים פשוט הוא שאין להבינם
בבירורם בשכל האנושי ,אלא על פי ה ק ב ל ה ,מאנשים מופלאים,
שהאור האלהי חדר לתוך נשמתם .וכשלומדים את דבריהם,
בהכנה הראויה ,באה ה ה ש ע ר ה ה פ נ י מ י ת ,ומישבת את
העגיגים על הלב ,עד שהם דומים למושגים בשכל הטבעי הפשוט.
קב
הקודש
אורות
ולעולם צריכים לצרף אל המדע הזה את כ ח ה א מ ת
של ה ק ב ל ה ,ואז נעשים הדברים מ א י ר י ם ו ש מ ח י ם
כ נ ת י נ ת ם מ ס י נ י ,לכל חד וחד לפום דרגיה.
ודאות הקבלה והשערותיה.
־ T
)
ד
T
:־ T :
T V
פו
ה ח כ מ ה ה א ל ה י ת ׳ ברום טהרתה ,תוכל לחולל
מחשבות ה ש ע ר י ו ת בלב כל נבון ,אבל ה ו ד א ו ת שלה היא
מ ס ו ר ת נקיה ,וזאת היא תהלתה.
ש ב י ן ה מ ש ו ע ר ו ב י ן ח ו ד ויין י ,
ההבדל
אפילו באותה ידיעה עצמה ,הוא ע מ ו ק מכל ת ה ו מ ו ת .
וק״ו שהודאיות יש לה תנאים אחרים ,ו ה ת י ל ד ו ת מ צ י א ו ת י ת
כזאת ,שאין להשערה העיונית שום חלק בה.
והמסתכל הטהור לעולם הוא שט ב ה ש ע ר ו ת י ו,
הנאדרות בקודש ,וחי ,בעצם קישור הויתו ,ב א מ ו נ ת הקבלה,
מ נ א מ ן ל נ א מ ן ,עד ראש צורים ,חכמים ,סופרים ,זקנים,
נביאים ,יהושע ומשה ,אבות העולם ,וראשון אדם ,כ ו ל ם נ ת נ ו
מ ר ו ע ה אחד ,מפי אדון כל המעשים ,ברוך הוא.
חכמת
הקודש
קג
העוסק בתורה לשמה נעשה כ מ ע י ן ה נ ו ב ע ו כ נ ה ר
ש א י נ ו פוסק ,על ידי מה שעולות ה ח ד ש ו ת ה ה ש ע ר י ו ת ,
במלא חייהן ,אל מרום ה מ ס ו ר ת האלהית העליונה.
ומחיבור ש נ י י ס ו ד ו ת הללו פורחות נשמות ,משפעות
מחיים קדושים ורעננים ,המרימים את הערך של כל העולם כולו
למדרגה עליונה ומוארה ,המגיהה כל מחשכים.
יסוד ה ה ^ ך ה הךזית.
פז
גם ה ש ע ר ת ר ז י ת ו ר ה ג ד ו ל ת ע ר ך ה י א .
כי הכל מ י ו ס ד על ה י כ ו ל ת ה ע ל י ו נ ה ,שאין לה קץ
ותכלית .וכל מה שהוא נ א ה ו נ פ ל א ,הרי הוא ג י ל ו י ה ו פ ע ה ,
שבצורה זו או אחרת אוד חיי כל ה ח י י ם שורים שם.
עדתיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ,ד׳ לארך ימים.
אמנם מתעלים הדברים ביותר לפי רוממות קדושת החכמה,
העצה ,הגבורה הרוחנית ,והקדושה המעשית והמחשבית ,עד ההארה
של ה ו פ ע ת ה ד מ י ו ן ,המאיר באוד כל הרוחניות ,האיתנה,
שלמעלה ממנו .בהיכלו כלו אמר כבוד.
אודות
קד
הקודש
ההכרה הרזית האיךסופית.
־ ־
T T
T
T
T
•
I
••
פח
ההכרה
של
הכל
האין
ה רזית
י כ ל ת ,של
סופית.
חנטיה של
אי
מיוסדת היא על
ההגבלה
וההכרה
צמצום
הברור הפנימי
באפשרות של הגבורה
הפומבית
בנויה היא על
שהצמצום
הכה ,על פי אותם התנאים
המתגלה מבליט אותם .בכל תחום שולטת היא רק ההכרה האחת,
בלא הגבלה,
ואין
אין
חירות
גבול
מתגלה
של
במסתרים,
יכולת
בנגלות.
אבל ההודעה ,שרק היד של המסתרים היא הפועלת את כל
הגבולים הגלויים ,מאירה את הנוגה ,ומאמצת את הנשמה ,לדון
ע״ד חירות בצפונות הגלוי ,ע״ד שליטה פנימית בלתי מוגבלת,
העושה
את כל הסדרים
המוגבלים.
ואותה
ההכרה,
המודיעה
שהמםתר העליון מכוון הוא להוציא גם כן את כל אותו הארג
של החוג המצומצם ,המוגבל כ״כ במצרי גבולות חוקיים חזקים
ואיתנים ,היא מבררת ,ששאיפה כמוסה זו ,מניחה רושם של הגבלה
חוקית
מינה
גם
עליונה
דינים
בעולם החרות.
והבינה
מ ת ע ר י ם ,בכל צמצומם ,והחלטת גבוליהם.
וההשגה המתבהרת משתעשעת תדיר
הערכיים,
העליונה
שמולידים אלה
בחלופי
המקורות השונים
הקולות
בהשפעותיהם.
והחבוי והגלוי יחד נותנים את פרי תנובתם ,להעשיר את רוח
העולם ,דוח האדם ורוח החיים כולם.
חכמת
הקודש
קד,
וחק ל ש ו ן מ כ ר י ע ,בתוך המשטד העליון מופיע
באורו המלא זיו קודש ,כחק ברית עולם ,אשר בבשר ,המאוגד
בתוך כל גבולות טבעיותיו .וברית ותורה מתאחדים יחד
להוציא את ה ח י ר ו ת ה ע ל י ו נ ה ,מתוך העבדות הירודה.
כי לי בני ישראל עבדים ,עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ
מצדים ,לא ימכרו ממכרת עבד.
הרזיות הפרטית.
T
ד
־
־
:
T
•
פט
ה ר צ י ו נ ל י ת על העולם ,בכל חזיונותיו,
ההבטה
החמדים ,המעשיים ,המוסריים ,והרוחניים המוחלטים ,היחידים
והמצודפים ,הכלליים וכללי הכלליים ,היא מבליעה את הנקודות
והקוים המיוחדים הדקים בתוך ה ה א ר ה ה כ ל ל י ת ,ומתוך כך
גוח לה להתעלות ל מ ר ח ב כ ל ל י .אבל כשלון טמון לרגליה
ע״י מה שלא נתבססה יפה בחדירה אל הדייקנות הפרטית.
הופעה זו נראית מכחה של הרציונליות בחול ,וגם בקודש.
ה ר ז י ו ת ה י א ח ו ד ר ת לפרטים ו ל פ ר ט י פרטים,
אין קו ונקודה שתעבור עליהם בשתיקה ,אין קוץ ותג שלא תדרוש
עליהם המון פליאות ,אין תנועה קלה ,וחזיון קטן שבקטנים,
שלא תפיץ עליהם קרני אורה ,לצייר ולתאר ,להרגיש ולחשוב.
מסוכנת היא הרזיות שלא תשקע בקטנותם של הפרטים,
שלא יאחזו כנפיה הרחבות בחגוי סלעי מגור של חשכת הקטנוניות.
היא לפי זה צריכה תמיד להחליף כח .לפעמים צריכה לספוג
אל תוכה את ה א וי ר ה ר צ י ו נ ל י ,השטחי .היא מעלתו,
קי
אורות
הקודש
כשאוחזתו בידה .וביותר היא נועדה תמיד להתרומם במרחביה
העליונים ,בדרושי הגדולה העליונה ,בכללי כללי הכללים ,שגם הם
לפרטים נחשבים .בעת שכללים יותר רחבים מופיעים עליהם.
אבל סוף כל סוף תנצח ה ר ז י ו ת בכחה לאלהים ,ותבא
עד תכונתה להראות לעולם כולו ,שאכן גדלות עליונה יש גם בכל
קוטן .אין גבהות לפני המקום ,ולא שפלות ,אין קטנות ואין גדלות,
כי הכל רם ונשא והכל שפל ונמוך ,הכל רם ונשא מצד מקוריות
החיים של אור חי העולמים ,ששוטף בכל ,והכל שפל ונמוך
אלמלא יצוירו שהנם נשארים לעצמם בלי מקור האור,
שאז כלהו ספירן מתחשכן .ו כ ד א נ ת ת ס ת ל ק מ נ ה ו ן
כול ה ו ש מ ה ן כ ג ו ס א בלא נ ש מ ת א .
אשתארו
כי עמך מקור חיים באורך נראה אור.
המקתוידות והבינה.
צ
הנפלאות ה מ ס ת ו ר י ו ת ׳ כשהן נקלטות בציוד הנפשי,
הן שוללות את ה ב י נ ה ה ט ב ע י ת מהתפתחותה ,מפני שהעולם
המוחשי וחוקיו נעשים בלתי בטוחים אצלו ,ואין לשכלו בסים
ממשי לסמוך עליו.
אבל ע״י ההתאמצות לעקור את האמתיות של העולם המיסתי
מעקם הוא את הגיונו ועוקדו מהיסוד הכללי של הקפת המציאות.
על כן נח לו לאדם שלא ישקיע את ציורו בקישור
ה ת ו כ ן ה מ י ס ת י ה מ מ ש י ,כי אם במדה כזאת שיבורר לו
שאיננו פועל עליו להרחיק מציוריו את הקישור הישר עם העולם
הממשי! שהוא חי בו ,וכל טבעיותיו וחקיו .שכן ארץ ורעה אמונה.
חכמת
הקודש
קז
דקדוקי חסמת הרזים.
צא
חובה לשא ולתן בחכמת האמת ,היא החכמה האלהית
העליונה ,ל ד ק ד ק באותיותיה ,בפתגמיה ,בציוריה ומליצותיה.
האוד של האושר העליון הולך וזורח ל פ י ר ו ב ה ע מ ל
בדברים ,ש ר ז י ע ו ל ם של הגדולה האלהית גנוזים בהם.
ובהתדוממות הגשמה היחידה על ידם ,מתרומם כל העולם עמה,
והמון נשמות רבות מתעלות .ואין קץ לגודל הטוב המסובב על ידי
הארה פנימית עליונה ,של נשמה אחת כללית.
ארחלת הבטוי הרזי.
: T
־
•
TT
צב
ה מ ע י ן העליון ,מקור אמת אין סוף ,יופי אין קץ,
גבורה אין גבול ,הולך הוא ומפכה במקור של ר ז י ת ו ר ה ,
עומד הוא להחשף בדרישת אותיותיה ,ציוריה ,הופעותיה ,בכל
א ד ח ו ת ה ב י ט ו י ,המחשבתי והלשוני.
וכשהנשמה לואה ,בכל המצרים ,אשר במדעי הגבול ,מכל
השאיפות ,הצרורות בתחומים צרים ,אז תמצא לה מחבא מזרם
בצל צח של הגיון רזי עולם ,ופליאות קודש ,אשר בדרישת
סתרי תורה.
קח
אודות
הקודש
ומתוך ההרים התלולים הנראים כרוכםי מצער ,כיוון
מ ס פ ר י ם ,הערכת ג מ ט ר י א ו ת ,ר מ ז י שמות ,זרמי מקרא,
הלכה ואגדה ,אור שמש יוצאת בגבורתה ,להיות לצדקה ומרפא,
הנה נראה ,וכל המביטים אליה ינהרו ,ושבו וחיו.
אשדי כל טועם טעם עדן גן אלהים ,ונחלי עדניו ,מצוף דבש
סתרי קודש ,מסוד ד׳ ליראיו ובריתו להודיעם.
שפת הרזים.
:
־
T T
צג
צריכים להיות מוסברים ומובנים
רזים
על י ד י ר ז י ם ד ו ק א ,ולא על ידי דברים גלוים.
וזוהי ה ש ט ה ה ט ב ע י ת של ג י ל ו י י ה א מ ת י ו ת ,
שהיא נעלה באין ערוך משטת ה ת ר ג ו ם ,שהוא בגמטריא
תרדמה.
דוקא הנעלם ב נ ע ל ם מתבאר ,וריבוי סעיפי התעלומה
כל אחד מאיר על חברו ,ותעלמה יצא אוד.
וזהו נ ק ו ד ע ל אי״ו ש ב א ל י ו ,ל מ ד נ ו ש י ש א ל
ל א י ש על ה א ש ה ו ל א ש ה על ה א י ש .
המדרגות השוות מגלות זו את זו ומאירות אותן ,רז עם רז
יאחד ,ואבוקת אורים תגלה.
חכמת
הקודש
קט
מע?ן הרמזים.
צד
ה ר מ ז י ם דומים הם להיצירות החפשיות .כתסקידן של
האחרונות בחול ,כן תפקידן של הראשונים בקודש.
כל מה שהמעין הגאוני יותר מלא לשד חיים ,ככה מסתעפת
היצירה בתיאורים שונים ועשירים .ואם המעין עצום מאד,
יוצר הוא תכונות כאלה ,שהן רחוקות מהמציאות ,שלא שזפתן
עין ולא שמעתן אוזן מעולם .ומ״מ דוקא בהן נראה את החיים
הפליאיים שביסוד היצירה ,שנשמת היוצר מעידה עליה.
ככל שהשובע הגדול של האור והחיים האמוניים מפכה יותד,
כן גדלו וגברו ה ד י ל ו ג י ם ה ר מ ז י י ם .ומתחת כל שריג
שבהם טמונים המון מלא אוצרות ,למוסר ולאמונה ,לתפארת קודש,
ולזיו אומץ ובטחון אלהי פנימי ,במעוזן וחשקן של ישראל,
שמחת כל ישרי לב ,דורשי ד׳ ועוזו.
ה3ן הרמז.
צה
כל ך]ןן יש לו תוכן ,ושורש .כי אוד המחשבה מלא
בכל ,וכל כלי שעושים לקבל בו הברקה מחשבתית הדי היא
קולטת איזה רכוש .ומ״מ צריך להבחין את ת ו כ ן ה ע נ י ן
שמודיע הרמז .ורמז עצמו ר״ת ,דאה ,מה ,זה.
קי
הקודש
אורות
יךאת ה פ ז ל י ם הג#מץם•
צו
י ר א ה של שטות היא מה שמתיראיס מ ה מ ש ל י ם
ה ג ש מ י י ם שב ר ז י ת ו ר ה .הלא יודעים אנו ברור ,שכל אלה
אינם פוגמים מאומה את היסוד המאיר של טהרת אמונת אל אחד ,ב״ה,
אלא הם מ ו ס י פ י ם ב נ ו א ו ד ובהירות להבנה ,וכשרון
הסתגלות לאודה האלהית.
ואנו אין לגו כ״א ללמוד ולשגן ,להכין את התכוגה הגופנית
והרוחנית באופן המתאים להופעה קבועה של אור עליון זה,
המפכה בכל עת ורגע מעינות טהורים ממקור שרשו .וכפי רוב
הבינה ,ועומק מסירות הנפש אל הדבקות האלהית ,ה א ה ב ה
המלאה משתפכת מ ג נ ז י ה י ר א ה ,לחדש את חיי הרוח,
בצורה של בדיה חדשה בכל יום תמיד.
המשלים הרזיים.
-
:
T
•
T
T
•
•
צז
מ ה נתבהל מפני ה מ ש ל י ם ה ס פ ו נ י ם ,המטילים
אימה ופחד .הכי מבלעדיהם עולמנו הוא יותר מואר ,הלא אך
חשכת אשמגים שולטת היא בכל הגלוי .ולחיים קורא ה ר ז ,
ה מ ו ש י ט ל ג ו את א ו ר ו ת י ו על ידי מ ח ש כ י משליו,
חכמת
הקודש
קיא
שמכאוביהם הרוחניים הם הם מעוררים בנו את חיי הרוח
האיתנים ,חיי העז ,חיי הגאולה.
הלאה כל פחד ,לבנו מצור חזק ,אף בי עדין וספוג הוא,
פתוח לכל רגש זך ,ועורג בכל עז לכל הרגשה אצילית,
מלאה חירות.
שמירת שפת הרזים.
:
•
:
־
T
T
י
צח
ש פ ת ה ר ז י ם היא השפה העליונה ,היא ה מ ד ב ר ת
את ה א מ ת ה מ ו ח ל ט ה ,בלא שום נסיגה לאחור.
ו ש מ י ר ה צריכה היא שפה ברורה זו ,מפני ה נ פ י ל ה
של אור אמונה ,שלא יםול ממעלתו העליונה ,ממקום ששם
האור היסודי שורה בטבעו ,וכל אותו הקישור השפתי קשור בו
בעומק ה א מ ת ,אל המקום הנמוך של עולם המעשה ,ששם
לא יש כ״א ל ש ו ן ש ק ר ,והשקדים נעשים למין תוכן מתקבל,
ומטבע עוברת לאמת .ועל פי אותו השקר המתגנב בלבוש האמת
של כזב בני אדם ,אם יחשבו אותם המבטאים של השפה העליונה
של מקור האמת על פי הערך של המשקולת המזויפה הזאת
הרי הם מחריבים את העולם.
כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ,כי יפול הנופל ממנו,
למען ייטב לך והארכת ימים .ומקרא נדרש לפניו.
קיב
הקודש
אורות
מגז המחשבה הדזית•
T
I
״
• T T
:־ T T
צט
כל מחשבה ר ז י ת צריכה המון מחשבות ג ל ו י ו ת ,
להגלימה ,ולהיות לד .ל מ ג ן ו ל מ ע ק ה ,שלא יפלו אורותיה,
לתהום הדמיון ,השקר וההירום .וכל מ ח ש ב ה ג ל ו י ה צריכה
נ י צ ו ץ רזי ,לעדנה ,לשמרה מקלקול ומהתהפכות לסם מות,
תחת תכונתה המקורית להיות לסם חיים.
סגלת תורת הרזים.
:
\
־
־
T
T
־
ק
גדולתה של חכמת הרזים ,של חכמת האמת ,חכמת
ישראל המקורית והאמתית ,היא ,מה שבשפע רוח הקודש שלה
היא מעלה ומרוממת את כל הגשמיות לרוחניות ,ואת כל הציורים
שלהן ,המוחשים והדמיונים ,למרום האצילות ,וההשכלה העליונה.
וזאת היא ס ג ו ל ת ה של תודת אמת ,שכל ביטוייה,
כל הוראותיה ,כל האופנים של הםברותיה ,אפילו כשהם יורדים
למטה מאד מאד ,עד לידי התפיסה היותר נמוכה של האדם היותר שפל,
היא קולעת תמיד אל צלם אלה י ם שלו ,ואל האוד האצילי
של נשמתו ,שהיא תמיד שרויה בו בתור נקודה חיונית פנימית.
ו ה ד ב ר י ם ה ו ל כ י ם ו מ ת ע ל י ם ,ומתגברים תמיד
ב ח ו ת ם א מ ת ת ם ,בלא זיז כל שהוא משורת האמת ,ומנתיב
ה א ו ר ה ה א לה י ת ,ה ה ו ל כ ת ה ל ו ך ו א ו ר ע ד י עד.
קשב ה י ה ו ד י ם
אורות הקודש 8
הקודש
חכמת
קטו
נגלה נסתר ויהודים.
קא
ש ל ש ה מינים הם בתלמוד ,נ ג ל ה ,נ ם ת ר ו י ח ו ד י ם .
ה נ ג ד י ה הוא עקרו ע ב ו ד ת ה ה ש ת פ ל ו ת ,
וההופעה של ה ש פ ע ה ה ש מ י מ י ת בלועה בתוכו.
ה נ ס ת ר ,משמשים בו ש נ י ה כ ה ו ת בהשתתפות,
הארת ה ש כ ל ו ה ש פ ע ה ה ש מ י מ י ת .
ה י ה ו ד י ם ,הוא דרך לקבל את ה ש פ ע ה ה ש מ י מ י ת ,
וההופעה השכלית היא בלועה בתוכה.
ש נ י המינים הקודמים ,הנגלה ,והנסתר ,הדי הם נידונים
כמו עזרה והיכל ,לקודש הקדשים ,ה י ה ו ד י ם ,שעל ידם
מופיעים ה ח י י ם ה א מ ת י י ם ,באדם ,באומה ,ובעולם.
ואתם הדבקים בד׳ אלהיכם חיים כלכם היום.
קטז
אורות
חקודש
דממה וקשב.
•
T
T
ז T
I
V
קב
כל העולם השכלי כולו ,ועמו ענפיו כולם ,עד תחתית כל
המדרגות ,שהן כוללות כל המצוי כולו ,מתחלפים הם במצב של
ע ת י ם ח ש ו ת ,ע ת י ם מ מ ל ל ו ת .כשהמעמד הוא בתור
הכנה לקבל את ההשפעה העליונה ,הרי הכל חש ודומם.
וכשהמצב בא לידי המדה ,שהמקבלים כל אחד ישפיע על מה
שהוא למטה ממנו ,אז ה מ י ל ו ל מ ת ח י ל .
ואצל בני אדם הענין גם כן מתחלף .כשההבנה השכלית
היא מכוונת ,עד כדי לבדר את התוכנים שהם למטה ממעמדו.
אז השכל המצומצם שולט ,והכח המעשי עושה את פעולתו.
אבל כשההקשבה ה ע ל י ו נ ה מתגברת ,אז אין השכל המפורט
יכול לפעול את פעולתו ,והדממה מתחילה להיות שולטת.
וכשאדם בא למדה זו ,אז העסק השכלי הרגיל ,בין בחול
בין בקודש ,הוא למטה ממדרגתו ,ומוצא הוא בעצמו תמיד נגודים
עצומים ,על כל עסק שכלי הגיוני קצוב .והוא מוכרח להיות מכין
עצמו אל מדת הדממה ,ל ה ק ש י ב את הקול מ מ ר ו מ י ם ,
בדרך ב ר כ ה ר צ ו ן ו נ ד ב ה ,ו ד ב ר ד׳ י ב ו א א ל י ו ,
ויום ליום יביע אמר.
חכמת
הקודש
קיז
פלאי ה#מות.
קג
החחן בא מרוב ענין.
האותיות המחשב יו ת
הולכות ומתגלמות ,באות הן מעולם רחוק ,מעולם מלא מחשבה,
הכרה ,אורה ובירור ,מעולם שמרוב ידיעה הוא לנו מלא תעלומה.
ב א ו ת ה א ו ת י ו ת ומתקרבות לנו ,משתפלות אלינו
דרגה אחד דרגה ,עד אשר נ ק ש י ב ב ק ו ל ה מ ח ש ב ה ,
והנה ת ב ו ת נ ו צ ר ו ת ,משפטים נולדים ,עולם מלא דבורים
מצטיר במחשבתנו.
והעולם ההוא שירד מ א צ י ל ו ת ו ל ב ר י א ת ו ,חודר הוא
אל יצירתו ,דוחף הוא על כלי המבטא ,והם עושים פקודתם,
דובבות השםתים ,והנה קול מדבר ,פלא הוא ויהי לפלא.
האותיות בהתגלותן ,הרי הן מרוכזות במרכזי המחשבה,
לוקחות אתן את כל א ו צ ר ה ח י י ם שבמחשבה הרחבה,
המתפשטת ברב אורה ,בזוהר עליון ,שאין בו הגיון מבורר
ואות חטוב.
על כן מלא כח הוא האות ,פועל נ ו ר א ו ת הוא,
כשהוא הולך בשבילו ,כשהוא מתחבר במקורו ,כשמשתפכים בו
כל שפעות החיים שבאוצר המחשבה ,אשר לעולמי עד.
אלה הם פ ל א י ה ש מ ו ת ,אדירי החיים ,מכריעי הכחות,
זיקי היש ,שהאין העליון מבזקם ברב חילו .ואין לפרש עלום שמך.
קיח
אורות
חקודש
יחוד השמות.
קד
ב כ ל זמן׳ בכל יום ,שעה ו ר ג ע ,יכולים להבחין
את ח ל ק י ה ה ר כ ב ו ת ,שהכה הנשמתי שלנו עושה ,עד שהוא
מתרומם אל הרעיון האלהי הקדוש בטהרתו .והם הם ה ש מ ו ת
הרבים ,והשונים ,בהסתעפות רזי עולם ,ו א ו צ ר ו ת החיים
שלהם ,שהעבודה התמימה והמאירה בונה עליהם תמיד את מגדליה,
רמי הערך ,הבנוים לתלפיות .כי צדיק ד׳ צדקות אהב ,י׳ש׳ר
יחזו פנימו ,יום ,שעה ,רגע.
והארה זו ,של י ח ו ד ה ש מ ו ת תמיד ,מביאה ברכת
השלום ,מפני שמבטלת את ה ר י ב בשרשו ,והחלקים כולם
מתאחדים ,באיחוד מקורי .וס״ת גימט׳ ר׳י׳ב.
והשלום ,המכליל את כל המחשבות הפזורות לרעיון גשגב
ועשיר אחד ,נורא בהודו ומלא חיים עזיזים בתכנו ,הוא שומר
את התורה מכל שכחה ,נגד ה ר י ב ,המפרר את כל דבר
לחלקים ,ומשכח.
ואחדות הרשעה הוא שורש הריב .חסד לאומים חטאת,
ו א כ ל י ן,
ל ח ב ר י הון
דקריין
רשיעי
עכברי
ו ג י י צ י גלימי.
חכמת
הקודש
קיט
ה#מו'ת והתמורות.
קה
השמות הם ה י ח ו ס י ם ,שכל יש מתיהם על פיהם
ל א ו ר א י ן סוף .והם הם המקיימים את הכל ,וקוראים
את הכל להויה ,קרא אני אליהם יעמדו יחדו.
ויש שכל כך קלוש ואפל הוא היחש ,על פי ירידותיו ,עד
שהתוצאות ,היוצאות ממנו לגבי המצוי ההוא ,הן נוטות להדס
ואפלולית .והם הם ש מ ו ת ה ט ו מ א ה ,שבאים על ידי כמה
ת מ ו ר ו ת אין קץ.
וסוף הכל לחזור לאורה ,ולקיים בהם ,ב ש מ ך י ק ר א ו ך ,
ו ב מ ק ו מ ך י ו ש י ב ו ך ,ו מ ש ל ך י ת נ ו לך ,א י ן א ד ם
נ ו ג ע במוכן לחברו ,ואין מ ל כ ו ת נ ו ג ע ת ב ח ב ר ת ה
אפילו כמלא נימא.
התקון ביהודים.
קי
ש צדיק כזה ,שיכול לערוב ,ש י ת ו ק ן העולם כולו,
וכל ישראל ישובו בתשובה שלמה ,ובזה הם מקבלים שפע חיים,
וטוב גדול ,ב ה ק פ ה ,מהאוצר העליון ,מקור הברכות.
י
קכ
אורות
הקוד ס
וצדיקים כאלה מוכרחים להמצא ב ע ק ב ת א ד מ ש י ח א ,
שכל ההשפעות באות בדרך הקפה ,בסוד טוב איש חונן ומלוה.
ואורח צדיקים זה מקדים את הטובה לבא לעולם ,ומכשיר
את הדעות לקבל הופעות חדשות ,שאינן ראויות להן כלל .ומכל
מקום לא תצא מזה שום תקלה ,כי אם תועלת ו ת י ק ו ן ,מפני
שהדעות העליונות הללו יש בכחן להכשיר את הדור בהופעתן,
שיוכל לקבל את האור הגדול שבהן ,ולהשתמש בו כראוי.
ה ה כ ש ר ה ר א ו י לזה הוא ה ע ס ק ב י ה ו ד י ם ,
בבהירות הדעת ,ואומץ טהרת הרצון .מלוה ד׳ חונן דל,
ר״ת ,מ׳י׳ח׳ד ,ום״ת בגימט׳ תשעים ,שהוא צדי באותיות ,שמובנו
צדיק .ועל ידו מתהפך כל הרע לטוב ,וכל הטומאה לקדושה בסוף.
אתה סתר לי מצר ,ר״ת אותיות סמאל ,וס״ת בגימטריא קדושה.
קלגמת היחוךים.
קז
כל המגרעות ,החמריות והרוחניות ,שבעולם ,הכל בא,
מפני שכל פרט משיג רק צד אחד מהמציאות ,הגשמי והרוחני,
הטוב בעיגיו ,ויתר הצדדים ,שהם בלתי מושגים לו ,הנם בעדו
דאוים להיות אבודים מן העולם .והמחשבה הולכת ומרשמת את
כח פעולתה על היחידים והקיבוצים ,על הדורות והתקופות ,שכל
מה שהוא חוץ מהחוג העצמי שלו הוא מחריב ומפריע .ומתוך כך
חכמת
הקודש
קכא
הסיבוכים מתגדלים ,בדעות ואמונות ,בשטות החיים ,ובארחות
הצבוריות .והיחיד גם כן סובל הוא מהמון הסיבוכים שבקרבו
פגימה ,שאין רגש אחד פוגש את חברו בחבה הראויה ,ומחשבה
אחת דוחה את חברתה ברוח בוז ומשטמה .חליפות רוח ,של ידידות,
נעשה דבר נמנע ,והרגשת יופי כללי ,להשיב גפש ,הולכת ומתדלדלת.
לכל א ל ה ה פ ג ע י ם ,שהעולם כולו ,ואנחנו ביהוד,
סובלים מהם ,ק ר ו א י ם ה צ ד י ק י ם ,מ י ח ד י ה י ה ו ד י ם ,
השכליים והרצוניים ,לתקן ,לחבר ולמלאות הטלת שלום
בעולם ,על ידי הטלת שלום בנשמתם פנימה ,על ידי הופעת דעה
שלמה וכללית ,השולחת תמיד אור וחיים לכל העברים.
זאת היא מ ג מ ת ע ו ב ד י ם נ א מ נ י ם ,ש ר ז י ע ו ל ם
ה ו ל כ י ם ו מ ת ג ל י ם בהם ו ע ל י ד ם .
דיקגות גדולה בפרטים ,חבה וקישור נמרץ לכל החיים
המוחשיים ותביעותיהם הראויות ,והתעלות עליונה ברצון ובשכל,
בהקפה אדירה ,על כל חזיונות החיים ,על כל ההליכות המדיניות,
על כל השינויים הנפשיים ,על כל מערכי מהלכי האמונות ,והאמנות,
על כל שטות המוסר ,והכלכלה ,על כל דרכי הטעם והיופי ,על כל
השבילינ* ,שהאמת ,הצדק ,החן והגבורה ,וכל עז החיים וההויה,
מתגלים על ידם.
ז א ת ה י א מ ג מ ת ה ק ר י א ה בשם ד׳ ,ב כ ל עת.
אורות
הקודש
העבודה הרזית.
T
:
T
T
T
•
קח
ךק םמיות עינים גורמת שלא תוחש לעין כל תכונת
ה ע ב ו ד ה ה א ל ה י ת ,על פי ה ה ר צ א ה ה רז י ת ,דוקא,
שדוקא היא ,העליונה והעמוקה שבביאורים ,היא הפשוטה שבפשוטות.
אי אפשר לומר ,שהתוכנים הרוחניים לא יהיה לנו עסק עם
מציאותם ,כ״א עם הרשמים שהם עושים עלינו ,כמו שאי אפשר
לאמר זה בהתוכנים החומריים.
אותה ההרצאה ,ה מ ס פ ק ת את כל חזיונות ההויה ,אין לה
שום יסוד ,אלא חידושה וספיקה .ואינה יכולה לגרום שום הפסד
בתוכן העליון ,שהוא המבוקש שלנו.
סוף כל סוף הרשמים הם נמצאים ,וסדר יש להם בפנימיותנו.
ו ה פ נ י מ י ו ת הזאת היא כוללת דברים רבים מאד.
הנה עולמים לפניך .כשהתוכנים הרוחניים הנם משפיעים
בהרחבה ,כשהם מסודרים יפה ,כשמהלכי החיים והמציאות אינם
מנוגדים בינם לבין עצמם ,ובינם לכל הספירות שביש ושבאפשר
להיות ,הכל מסודר ,והכל עומד בנחת.
המחשבה הכללית והמקורית העליונה סוקרת מגמה כללית,
עליונה ,ועליונה שבעליונה ,וסוקרת גם כן מ ג מ ו ת א י ן סוף.
בפרטים ,ובפרטי פרטים ,שואפת שהכל י ת א י ם ,הכל י ס י י ע
זה את זה.
חכמת
הקודש
קכג
ה ק ש ב ה יש ל ת ח ת ו ן מ צ ד ה ע ל י ו ן .כל מה
שההקשבה תתחדד יותר ,כל מה שצנורותיה יתפתחו יותר ,כן יהיה
האושר יותר גדול ,כן ישתפך עונג ,שלמות ,עדינות וברכה בכל.
החשק לעליון שבעליונים ,הצמאון למילוי עצת קדוש ישראל,
העצה הנובעת מהתגלות המחשבה הרוממה שמעל לכל המחשבות,
קובע בעולם חותמו .בשכל ,ביושר ,במוסד ,בעבודה ובחיים הוא נחתם.
והכל עובדים ע ב ו ד ת אין סוף ,ושואבים ממנה חיים.
בעלי העבודה.
קט
ב ע ל י ה ע ב ו ד ה קראו הראשונים ל ה מ ס ת כ ל י ם
ה ד ז י י ם ,והוא הסגנון המיוחד והאופיי שלהם .הם אינם בעלי
הגאה ,בעלי עריגה לקבלת פרם .חייהם הם חיי עבודה.
לא סי מ ב ו ל ים הם מצותיהם ,כי אם ע ו ב ד ו ת ,
מצחצחות ומעלות הכל ,מיטיבות לכל ,ומאשרות את הכל.
והמצות אינן נגבלות אצלם ,הכל הוא מצוה .בכל דרכיך
דעהו .כל מ ע ש י ך י ה י ו לשם ש מ י ם .
מתנשאים הם מעל כל חיי החול.
והם הם הגדוד של עבדי ד׳ ,ששמם נאה להם .הם הם
העומדים ומשמשים ,כצבא המרום במרום ,ויותר מכל מרום.
הם הם החיים וקימים בחיי עבודתם בעוה״ז ובעוה״ב ,הם הס
ש ב מ י ת ת ן ק ד ויי ן חיים ,ואינם חפשים מן המצות לעולמי
עולמים ,ת״ח ש א י ן להם מ נ ו ח ה ,לא בעוה״ז ולא
בעוה״ב ,ה ו ל כ י ם מ ח י ל אל חיל ,מה כ א ן ע ו מ ד
ו מ ש מ ש אף שם ע ו מ ד ו מ ש מ ש .
קכד
אורות
הקודש
תחית הפונה.
:
•
־
־
־ T T
קי
ה ר ב ה מאד צריכה היא האנושיות להתפתח ,עד שתכיר
את הערך הגדול של ה כ ו נ ה ,ו ה ר צ ו ן ,של האידיאליות
הגנוזה ,שבמעמקי הנשמה ,שהיא מתקשטת תמיד בשלל צבעים
חדשים ,שהם מראים קצת מחםנה ותפארת גדלה.
כל המעשים המוסריים הגדולים בעולם ,בפרטים ובכללים,
אינם כי אם הופעות קטנות ,נצוצות זעירות ,מהאבוקה הגדולה של
ה כונה השלמה.
ה כ ו ב ה ה י א הכל .ת ה י ת ה כ ונד ,ה י א ת חי ת
העולם.
ה ת פ ל ה ב כ ו נ ה ,ה י ח ו ד ה אל ה י ב כ ו נ ה ,המצוה
ב כ ו נ ה ,הרשות וההרחבה של החיים בכונה.
והחובה
ו ה כ ו נ ה ב ע צ מ ה ,הציור השכלי והמוסרי ,הודו והדרו,
פארו וקדושתו ,עליתו הבלתי פוסקת ,המרומים האלהיים שלו.
ו ה כ ו נ ה ב ה ת ב ל ט ה ב א ו ת י ו ת ,ב ש מ ו ת ,שכל אות
וגקודה שבהם הוא תהום והמון ימים ,ופלגים ,יאורים גדולים
רחבי ידים ,של חיים ,חפץ ,שאיפה ,והשכלה ,כח וגבורה,
אצילות ותפארת .ו ה ב ו נ ה בה תא ח זה ב ג ו פ ו ת ק ד ו ש י ם ,
אנשים טהורים ,אידיאליים ,שהיושר והטוב ,המעשי והמוסרי,
הוא כל משוש חייהם .ה כ ונד ,ה ח י ה ו ה ר ע נ נ ה ,כמה
נ ה ר ה ה י א מ ו פ י ע ה בעולם.
חכמת
חקודש
קכה
ו ה ר ז י ו ת ה ע ל י ו נ ה באה ו מ ק ש ר ת את ה נ ש מ ה
ה מ כ ו נ ת עם מ ק ו ר י החיים ,הרעיוניים ,עם שורש שרשם.
ו א ו ד א י ן ם ו ף ,אוד אלהים חיים ,הולך ומשתפך ,מתפלש
בבל הגה ופועל.
הבונה היא הרת המעשה .והבונה העליונה,
הבונה מלאת החיים האלהיים ,כל מחשבה של שלום ,ושל מלחמת
צדק ויושר ,כל נצוח של חכמה ,של סדר טוב ונחמד ,כלול בתוכה.
כל תיקון עולם כלול בה.
העל;ה לדעות התעלומה.
קיא
ישנם ה ג י ו נ י ת ע ל ו מ ו ת כאלה ,שהידיעות הממוצעות,
של דעת העולם והחיים ,מ ע מ ע מ ו ת את אורן .ואי אפשר
שיעלה בידי החושב העליון תוכן שלם מפקירות בהירות הללו,
רק אם ישכח וימחה מרשמיו הרוחניים העולם המעשי והרוחני
המוגבל ,וכל ציציו ופרחיו ,כל הקישיו ,תוכניו ואידיאליו .ורק אז
ל ע ל ו ת אל מ ר ו מ י ה ד ע ו ת ה ע ל י ו נ ו ת
יכשר
שבעולם התעלומה.
אמנם כשיעלה למרומים הללו ,בכל שיא גבהם ,ימצא חסין
ומלא עושר ,עד אשר יוכל לרדת אח״כ מלא עצמה ,לנהל צאן
אדם ,עדר ד /בעולמים המוגבלים ,ע״פ כחו של כל אחד ואחד.
עלית למדום שבית שבי לקחת מתנות באדם.
קכו
אורות
הקודש
וכנביאים ,חוזים עליונים ,כחכמים ,הוגי דעות עיליות,
כמשוררים ,מקשיבי שיח חיי העולמים ,כל חד וחד לפי מרומו,
יש שהם נתפשים בזמן של ב י ן ה ש מ ש ו ת ,שרשמי העולמים
המוגבלים חלפו מהם ,ונמחקו מספרם הנשמתי ,ועד העולם
העליון שבמרומי הקודש עדיין לא הגיעו .שעות כאלה הן היותר
מ ד ו ר ו ת לאלה בעלי הנשמה העליונה .אז הם נואקים ומשועים
בעטף רוחם ,אז כל העולם כולו ויסוריו אינו כדאי למדת עומק
יםוריהם .ואחרי חבלים וצירים נוראים ,ממעמקים ממצולות,
מתוך שועת נשמה ,אל ד׳ ויאר להם.
אפפוני חבלי מות ומצרי שאול מצאוני ,צרה ויגון אמצא,
ובשם ד׳ אקרא ,אנא ד׳ מלטה נפשי ,חנון ד׳ וצדיק ואלהינו
מרחם ,שמר פתאים ד׳ ,דלתי ולי יהושיע ,שובי נפשי למנוחיכי
כי ד׳ גמל עליכי ,בי חלצת נפשי ממות ,את עיני מן דמעה
את דגלי מדחי ,אתהלך לפני ד׳ בארצות החיים.
נסתרות עממיות ו מ ק ל ל ת .
קיב
ישנן נסתרות עצמיות ,ונסתרות מקריות.
ה ע צ מ י ו ת הם התוכנים המחשבתיים העליונים ,שהם עולים
בעזוזם הרוחני על כל אוצר של חיים ,של כל שפה והגיון,
תגבורת החיים הרוחניים עזיזה בהם ,והניבים מלאים הם עז,
ואש קודש מתלקחת בהם .והם הם א ו צ ר ו ת החיים המוסריים
ל ד ו ד י ד ו ר ו ת ,שכל הוגה שואב מהם לפי כחו .והם
חכמת
חקודש
קכז
אינם פוסקים מלהשפיע משפעת חייהם .וכל אשד יוסיפו עובדים
רבים לעבד אותם ,ימלאו מפרק לפרק זיו חדש ,ולשד חיים חדשים.
אמנם ה נ ס ת ר ו ת ה מ ק ר י ו ת הן באו מצד דלדול הכח
הרוחני של השפה ,שלא מצא די אונים איך לבטא מחשבות.
שיש בהן תפיסה ביטויית .והן ,אף על פי שגם בהן אוצר זיו
רוחני גנוז ,אין להן אותו הכח הנצחי של הראשונים.
ומדרגות הללו מתחלפות הן בערכי הקודש ,ומבדילות בין
קודש לקודש.
התכונה העךפלית.
קיג
כשהח״חה שכלית מופיעה ,ובתכונת המוסד האצור בה
ישנם גרעינים כאלה ,שאינם לפי הערך של כל המהות של המשיג,
המואר מאור השכל ההוא ,אז יש להענין ת כ ו נ ה ע ד פ ל י ת ,
מיס ת י ת .אבל בזמן שהרצון המוסדי ,המפעם בתוך ההשכלה
העליונה המוזרחת ,הוא שוה כולו אל הרצון העצמי המהותי של
העוסק בצעדים העליונים הללו ,אז מקבלת ההארה צורה של
א ס פ ק ל ר י א מ א י ר ה ,וההשגות נעשות הכרות בדורות ,חיות
וקימות ,עומדות בכל מעמדי החיים ,ומתנהלות לדוד דודים.
ועל פי זה אין לאדם למהר לדון ,איזה דבר של הופעות
רעיונות נכנם בכלל ה מ ס ת ו ר י ן ,כי הענין תלוי בהכנתו
המוסרית של האדם .וישנם המון לימודים שיראו ע ד פ ל י י ס לאיש
אחד ,כל זמן שההכשרה המוסרית שלו גורמת לכך .ובהתעלותו
יהיו מזהירים לפניו כזוהר הרקיע ,ויכירם כהכדתו של המשכיל
הרגיל את המחשבות הרציונליות ,שבתיאורי המדע והמוסד הדגיליס.
קנח
אורות
חקודש
?ן#ב ההרגשות הסמויוית.
קיד
אל ידחה אדם את ה ה ר ג ש ו ת הסמויות ,שמתעוררות
בנפשו ,יניח אותן להתעמק ,ללבלב ,להוסיף ציצים וסרחים ,גם
סירות יעשו ,ויאצרו במקום ה ס מ ו י מן ה ע י ן .
וכל זה ינהיג בהנהגת הקודש והטוהר .אור המוסר הטהור,
וריח העדן של הנשמה ,השוקקת למאודים עליונים ,יחוברו יחד.
ובכל עת אשר רוחו יתרומם להקשיב קשב שיח קודש,
מ ר ז י ת ו ר ה ,גם טרם לדת חק ההשכלה הברורה ,עולמים
מלאים מתהוים ,ובמרחבי אין קץ ,אשר לנשמת החיים ,עומדים
הם שמה ,ורעם גבורתם נורא הוא ,ואורם כאור החמה .כצאת
השמש בגבורתו.
ואס כח מדעו קצר ,אפל וכהה ,ולא הסםיק לקלוט את התוכן
ההכרי של כל השיגוי והשגב אשר במסתרי ע ר פ ל י א ו ר י ם ,
ידע כי עוד יבא יום ,ומבטן החושך אור גדול יגיע ,ושמשות
אין חקר יגלו ,ועל המוני עולמים תועפות נהורים יופעו.
א ש ד י כל חוכה ,כל מ ק ש י ב ל ק ו ל ו ת ה ד מ מ ה
של המית ה נ ש מ ו ת ,גם בטרם יגלמו מהם מלים ואותיות.
חכמת
קכט
חקודש
עךפלי *הר.
קטר
ה מ ח ש ב ו ת ה י ו ת ר ע מ ו מ ו ת ,שביסודן הן נובעות
מרום המעלה ה ע ל י ו נ ה שבאמת ,הן הן מישבי העולם והחיים.
והמחשבות היותר מבוררות ,שהן תוצאות ממדרגה פחותה באורה,
מ ח ו ס ר מעט של אור האמת הגשגבה ,הרי הן מבלי העולם.
אמגם לעולם צריכה ה ה ד ר כ ה ה צ ב ו ר י ת להתכונן,
שיכוון הלב אל ה נ ק ו ד ה הא ו דית העליונה ,השוכנת ב ע ר פ ל
של ה ע מ ו מ י ו ת ,ולא להתקשר בהעמומיות עצמה .כי אז הרשעה
של המחשבות הברורות ,שהאמת שבהן אינה כי אם יחוםית,
אבל היסוד והעצמיות הוא שקד מוחלט ,מפני שהן נובעות
ממדרגה הממועטת באורה ,שאינה מושפעת מהאור העליון של
ה א מ ת ה מ ו ח ל ט ה ,מוכרחה היא אז להתגבר ,וגראה
כאלו היא מנצחת ,מאוזדת געשה היא אז בחוצפה גדולה,
וסוברת שהאמת והצדק הם על צדה.
אבל עד ארגיעה לשון שקר ,ומבין מ פ ל ש י ה ע ב י ם
הקודרים יצא ה א ו ר ה ע ל י ו ן ,לגלות את האמת הכמוסה.
ומאפל ומחשך עיני עורים תראיגה ,ויספו עגוים בד׳ שמחה,
ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו.
אורות הקודש .9
קל
אורות
הקודש
ושבר פשעים וחטאים יחדו ,ועזבי ד׳ יכלו .והאגודים
בעומק היושר שבתועים הללו ישובו בבכי ותחנונים .וכגון אלה
א ל י ה ו ב א ל ק ר ב ו ל א ל ר ח ק ,ולהשיב לב אבות
על בנים ולב בנים על אבותם.
התגלות אור הקדש
חכמת
הקודש
קלג
חקמת הקןךש 3אךץ ישראל.
קטז
ח כ מ ת הקודש אינה זורחת כ״א ב א ר ץ י ש ר א ל .
כל מה שמציירים בחוץ לארץ אינם אלא תולדות הבינה וסעיפיה,
יפצו מעינתיך חוצה ברחבות פלגי מים.
על ידי ה צ פ י ה העמוקה לראות את ארץ ישראל ,מזדרחת
קצת הארה מזיו החכמה של ארץ ישראל ,ומאירה על הסתעפות
הבינה .המתיצרת גם בחויל.
הן אמת חפצת בטחות ובסתם חכמה תודיעני ,ואומר
היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלם.
קלי
אורות
הקודש
המעין ה מ ח נ י 5אךץ י&ראל.
קיז
ב א ר ץ י ש ר א ל ה מ ע י ן ה ר ו ח נ י של פ נ י מ י ו ת
ה ק ו ד ש ,שהוא אור החיים של נשמת כנסת ישראל,
מ ת ג ב ר הוא מ א ל י ו .דק סיוע הוא צריך מהעבודה
המעשית והשכלית ,שהיא משתכללת בעמל כפיו ועמל רוחו
של האדם.
אבל בחוץ לארץ עיקר הקנין הוא בא רק מצד היגיעה,
החיקור ,הביקור ,הנםיון וההתעמקות .וההארה האלהית ,המתגברת
משפעיה הרוחניים של הנשמה ,היא באה בתור סיוע ,ודבר נטפל,
לשכלל את האוצר הרוחני ,שבא ומתאדר על ידי העמל של
המלחמה גגד המחשבים הרבים ,השולטים בכל א ר ע א דחשוכא,
של חשכת הגלות.
אמנם המצב הזה ,העקריות של מעשה האדם ועמלו,
והטפליות של האור הנשגב השמימי ,איננו דבר קבוע במדותיה
של כנסת ישראל .כי מיד בהקבע האומה בארץ חמדתה ישובו
כל הסגולות להיות נקבעות בסדרן הראוי ,והרכוש הרוחני הגדול,
שנצבר בכל משך ימי הגולה ,יהפכו ערכיו ,וישובו גם הם לגלות
את העקריות שבהם בצדם האלהי ,בשפעתם החיה העליונה,
ואת טפילותם בצדם האנושי ,של עמל האדם ופרי התבוננותו,
השכלית וההרגשית ,לכל פלוגותיה.
חכמת
הקודש
קלה
ה#פע הרזי ב ^ ס ת יקזראל.
קיח
ההגיון הרזי הוא החופש הישראלי ,כלומר ,ה נ ש מ ה
ה י ש ר א ל י ת .בהיותה בתור נשמה יחידה ,יונקת מטל החיים
של כ נ ס ת י ש ר א ל ,חושבת ומציירת על פי טבעה ,ועל פי כל
אותם הגורמים ,שגרמו לה לחשוב על דבר כל אותם המאורעות
הגדולים ,המיוחדים לישראל ותולדתו ,על פי אותו היחש האלהי,
העליון ,המובלט ,אשד הופע באומה גפלאה זו.
כשהחופש עולה עד למרום פסגתו ,כשאין הגשמה סובלת
משום מוטה ועול של כל דעה מוסכמת ,שיוצאת שלא ממקור ישראל,
אז ה ר ע י ו נ ו ת ,ה ה ו ל כ י ם ו נ ו צ ר י ם על פי ק ד ו ש ה
ט ה ו ר ה זו ,הם הם ר ז י ח ו ר ה .בין כשהם נאמרים באותה
השפה ,ואותו הסגנון ,שבעלי הרזים רגילים להשתמש בה,
בין כשהם נאמרים בסגנון אחר ,ובצורה ספרותית אחרת ,זה
ה ש פ ע של ר ו ח ה ק ו ד ש הולך וזורם מרוח ישראל בהם•
ו כ נ ס ת י ש ר א ל ה י א ב ע צ מ ה ק ב ל ה למשה מ ס י נ י .
קלי
אורות
חקודמ
מדת גלוי אלץוו.
קיט
א ל י ה ן יושב בכל מוצאי ש״ק תחת עץ החיים
ו כ ו ת ב ז כ ו י ו ת י ה ם של ישראל .על כן ראוי לכל מי שיש
שייכות של תשוקה לרזי תודה .שהיא מדת גילוי אליהו,
באיזה דרגא ,אפילו אם היא רק בדרך דמיון ,או הרגשה ,או השגת
השכל האנושי ,וק״ו אם עלה בחסד עליון למדרגות יותר גבוהות,
שבכל מוצאי ש״ק יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו ,ויעסוק
בזכויותיהם של ישראל .ויכיר בהכרה שכלית ובהשגה בהירה וברורה
את קדושת ישראל ,ויקרת מעלתו ,וידבק עצמו בכללות עם קדוש,
עם ד׳ ,וסגולת נחלתו ,שאין קץ ותכלית להופעת אור קדשו
של כל יחיד ויחיד שבהם ,שגם הריקים שבישראל כל העולם
משותת עליהם .ויש ל ה ת ר ע ד ביראה קדושה ,מקדושת הנשמה
האלהית העליונה של כל נפש מישראל ,ולהיות מלא שוקקות וחמדת
עולמים לקדושת רוממות קרן ישראל בכלל ,ולהצלחתו של כל
יחיד מישראל בכל מעשי ידיו ,בחומריות וברוחניות ,ובכל טוב.
ומתוך מעמקי נשמתו ירנן ויקרא ,אשריכם ישראל ,אשריך
ישראל ,מי כמוך עם נושע בד׳ .אהבתיך עמי ,ולאומי ,איויתיך
בכל לבי ,ובכל נפשי ,אחמדך בכל חום לב .בכל אש עצמותי,
אשתוקק לראות כבודך ,יפיך ,והדרך ,עת תרומם יתנשא ,עת תגדל
ביפי צביוניך ,ויצאו כל סגולותיך ,והנפלאות הכמוסות בך ,מן הכח
אל הפועל ,עת תנטע ותתאזרח בארץ צביונך ,בארץ פארך,
ויגלו לצפון ולים ,לקדם ולמערב ,תפארת עוזך ,וגובה קרנך.
וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך ,וקרא לך שם חדש אשר
פי ד׳ יקבגו ,והיית עטרת תפארת ביד ד׳ ,וצניף מלוכה בכף אלהיך.
חכמת
הקודש
קלז
היזנויןןצות ריח הי־ןך.#
קכ
על פי ה ת נ ו צ צ ו ת של ר ו ח ה ק ו ד ש מ ש י ג י ם
בבת אחת ,בלא יגיעה ,סדרי חכמה רבה ,הכוללים בקרבם עדן,
יוסי ,קדושה .ברכה ,אהבה ,גבורה ,ומשיגים את העולמות על פי
השתלשלות סדרם כמו שהם גלויים בגשמה ,שחציבתה היא מכולם.
ה מ ו כ ש ר י ם לזיו ה ס ת כ ל ו ת ק ו ד ש זו ,ג ת ב ע י ם
הם ל ע ס ו ק ת מ י ד ב ר ז י ת ו ר ה ,מצד עצמות ערכם,
תורה לשמה ממש .וכל מה שהם משלימים יותר את אופים הרוחגי
בזיו הצחצחות העליונים ,הרי הם מתגדלים ,מתפארים ומתנשאים.
וכל העולמים כולם ,וכל הנשמות שבתוכם ,לכל מדרגותיהם,
מתגשאים עמס ,ושם ד׳ הגדול מתגדל בהם ועל ידם.
וכגםת ישראל מתברכת ,וגאולתה מתקרבת.
והתפלות מתעלות ,ומתקרבות למרכז מגמתן ,והולכות וגשמעות.
והמאויים הולכים ומתקימים ,וכל חפץ הולך וגמלא .יתן לך כלבבך
וכל עצתך ימלא ,ותגזר אמד ויקם לך ועל דרכיך גגה אור.
ו ה ת י ק ו ן ה מ ו ס ר י ה א מ ת י ,של הסהרה העליוגה
של כל המדות ,וכל המעשים כולם שהם תולדותיהן ,הולך ומתגבר
בשפע ,וכפרץ מים ה ו ל ך א ו ר חדש ו פ ו ר ץ .
ולמלאות המבוקש האדיר בקודש של צדיק עליון ,מכון
אור עולמים ,מתנועעות נ ש מ ו ת מ ו פ ל א ו ת מחביון עזם
להופיע בעולם ,ל ח ד ש ח י י ם ח ד ש י ם ,לכונן קודש קדשים,
להסיר חליים מחולים ,וזוהמות רוחניות מנפשות נעשקות .ומזיו
הרחב הזה העליון ל ו ק ש י ם א ו ר ו ת ,ו נ י צ ו צ ו ת ,
הממעיט אסף עשרה המרים.
קלח
אורות
הקודש
התגלות האורה הפנימית.
•
:
־
T
T
-
;
•
קכא
ה ה כ ר ו ת הפנימיות שבנשמה הולכות ומתחזקות בקרבה.
כשיפנו לפניה את הדרך מאבני המכשולים ,שהם המחשבות הרעות,
המדות והמעשים המקולקלים ,מתרוממת מעצמה היא הנשמה אל
חשקה העליון ,להיות טובה וישרה ,מוכנת בטהרתה ,לטוהר המוסר,
לקרבת אלהים ,ועדינות הרוח ,לאהבת הבריות ,הצדקה ,החסד
והמישרים .העבודות המעשיות והרוחניות ,החינוך וההרגל הטוב,
אינם כי אם תוכנים כאלה ,שהמכשולים מתפנים על ידם.
ו ה ת נ ו צ צ ו ת ה א ו ר ה ה ע צ מ י ת מתחילה לחיות את חייה,
בבקיעת השמש מתוך העננים.
התרוממותה הזיכוכית של הנשמה מביאה היא לקדושה
היותר עליונה .סוקרת היא את תמצית הטהרה בנקודתה היותר
בהירה ,מאוחדת היא עם פנימיותה של ההויה כולה ,שהיא מחיה
גם את חיצוניותה .על כן היא קרובה ל ה א ר ת רוח הקודש,
שכל ר ז י ע ו ל ם מ ת ג ל י ם לה.
מתחיל הדבר הגדול הזה ב ט י פ י ן ט י פ י ן .אבל
כשהולכים ועולים ,כשהגבורה האלהית ,ברום קדושת טהרתה,
מתגברת על ידי החפץ הטוב של האדם ,של היחיד ושל
הציבור ,הרי היא פורצת את הקירות הסותמות ,הטיפין מתחילים
להיות זוחלים ומקלחים ,והקילוח הולך ומתגבר ונעשה זרם,
חכמת
הקודש
קלט
והזרם לאפיק נחלים ,ולהמון מים רבים ,קול המולה כקול מחנה,
כקול שדי בדברו.
מההכרות הפנימיות ,המתעוררות ועולות בלבם של צדיקי
הדורות ,גשמתם מתעלה ,ואורה מתגדל ,ועם גדולת אורה
והתגברותו ,מתגדלת היא ה א ו ר ה ה פ נ י מ י ת של כל
הנשמות כולן.
ה ק ש ר ה נ ש מ ת י של כל י ש ר א ל ,שיש הרבה
צינורות מקלחים זיו חיים מאחד לחבירו ,ולמעלה למעלה,
ישגה אחדות גמורה בצרור החיים השרשי שלהם ,פועל הוא,
ש ה ע ל י ה ה א ו ר י ת בוקעת היא על ידי הארתם של צדיקים
בכל הגשמות כולן .בין שמרגישים אותה התוספת הרוחנית,
בין שאין מרגישים אותה .מובן הדבר ,שהקישור הנפשי,
שעל ידי החבה ,האמון ,הכבוד ,והדבקות המעשית ,חשק
ההשתוות ,וחמדת ההתבסמות ,פותח את הצינורות הרוחניים
יותר ויותר ,ומחזק את הקשר העצמי השרשי יותר .וההתעלות
עוברת בבהירות ובפעולה נפלאה ,מאישיות יחידית גדולה על
הכלל כולו ,הסמוך סמוך יותר ,והמקושד ביותר לפי ערכו
כך הוא עילויו .אבל עיקר חטיבתה של ההתעלות באה היא גם
מעצמה ,ומתוספת על ידי עומק ההפץ של הצדיקים עצמם,
שההטבה המוחלטת ,והארת הכל ,היא גקודת חשקם.
ומקשר הנקודה שבכנסת ישראל יוצאת אורה גם על כל
הנשמה ,ועל כל רוח ונפש .ו ה א ו ר ה ה פ נ י מ י ת מ א י ר ה
לכל צלם א ל ה י ם של כ ל ל ו ת האדם .ולהאחדות הכללית
של חיי החיים ,ויסוד החיים העולמיים שבכל השדרות.
קמ
אורות
הקודש
ההכרה הפנימית העליונה ,שמתנשאת בתוכן הלב ,של חסידי
עליון ,הגבורים הטהורים ,מעלה היא את הכל ,ומדשנת את הכל,
בעדינות ובברכת שלום ,ומעוז של קדושת הקיום בקישור הטוב
המוחלט .והשמרים הולכים ויורדים ,ושמרי השמרים הולכים וכלים.
ו ה א ו ר ה ט ה ו ר של החיים הטהורים ,נושאי היושר ,הסידור,
הצדק ,החכמה ,התרבות ,הדרך־ארץ ,הידידות ,הבריאות ,הנקיון
הנצחיות ,הקדושה ,האהבה ,האמונה ,והברכה ,וכל ענפיהם הטובים,
והמשובחים ,הוא ה ו ל ך ו מ ת ע ל ה .
ולקשר עליון של עבודת קודש זאת ,שהוא מעין ההולך
ומתגבר ,הולך ומתברך ,בהמוני המונים ,של ידיעות ,הכרות,
הרגשות ,זמירות ושירות ,עז וחיים ,צהלה וחדוה ,גבורה ותפארת,
חידוש רוח ונפש ,התגוצצות זיו והוד של גשמה ,הגבה למעלה
למעלה ,הולכים צדיקים נבוני לב ומתקשרים ,בכל עת ובכל רגע
בעבודת קדשם ,המחשבית ,ההרגשית .המלולית ,והמעשית.
והם הולכים ועולים ,הולכים ומתגברים .וכל מכשול אשר ימצא
על דרכם ,הכל מתהפך לטובתם ושכלולם .כי עם אבני השדה בריתך
וחית השדה השלמה לך ,ותגזר אמר ויקם לך ,ועל דרכיך נגה אור,
יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא.
חכמת
חקודש
קמא
גלוי הךזים בדור האןןחין•
קכב
ל ט ה ר את הלבבות ,ולהעסיק את המוחות במחשבות
נ א צ ל ו ת ,ש מ ק ו ר ן ב ר ז י תודה ,נעשה ב ד ו ד ה א ח ר ו ן
ה כ ר ח ג מ ו ר לקיום היהדות.
וירידה זו בעצמה ,שהביאה את הכרח ההשתמשות באמצעי
נשגב זה ,היא היא העליה.
מגמות הרזים.
:
־
T T
י
קכג
ב ר ז י ת ו ר ה מוגחות ה מ ג מ ו ת ה י ו ת ר רוממות,
שהן מתגלות בכל סעיפי הרעיון בצורות מפוזרות ,ובאור תודה
הכל בא באגודה אחת ,וכל אחת מהמגמות מאירה בביסוס של
האור הכללי.
קמב
אודות
הקודש
מגמת התגלות הרזים.
:
־
־
*
:
־
T T
*
קני
רזי
ת ו ר ה היא המטרה
ה מ ג מ ה של ה ת ג ל ו ת
האידיאלית בחיים ובמציאות.
המחשבים ,שתוכן הקודש מתכסה בהם .הם גורמים להקטין
את רוח האדם ,ולהזעיד את שאיפותיו ,וממילא הרי הוא מתדלדל,
והחברה כולה מתדלדלת בדלדולם של היחידים ,האומה מתרוששת
ברוחה ע״י התרוקנות הרוח של בניה.
ר ז י ת ו ר ה מ ר ו מ מ י ם את ה ר ו ח ,נותנים לו
אופקים רחבים ונשאים להשקפותיו ,ומשאלותיו מתעלות ,עד שהוא
מתרומם ,ל ה ק ש י ב את ה ק ש ב של קול ד׳ ,ותכונת חייו
מתאגדת ,בעשות רצונו של מקום ,והוא מתאחד באחדות נשאה
עם כל המון העולם ,שהם ,ביחד כולם ,אומר סלה ,של
האידיאה העליונה ,הרצון הקדוש והנשא.
המהלכים ,המרוממים את הרוח משפלות ערכו ,פוגשים
גם כן בהשלבים התחתונים ,של הכנת הרוח .וזיו החיים של
ת ח י ת ה א ו מ ה ב י ש ר א ל ,לימוד יסודות מדעיה ,אידיאליה
ושאיפותיה ,הגם צעדים מתקרבים לאותו השיגוב העליון,
שהוד רזי האמונה .ו ג י ל ו י ס ת ר י תורה ,מובילים אליו.
ר ו ח א דמלכא מ ש י ח א ה ו ל ך ומופיע ב ה ת ג ל ו ת
ר ו ח ה ק ו ד ש על ה ע ו ס ק י ם ב ס ת ר י ה ק ו ד ש העליונים,
ופעמי ע ק ב ו ת י ו ניכרים הם בכל מהלך המקשר את
כללות האומה ל א ר צ ה ו ב נ י נ ה .
חכמת
הקודש
קמג
הד1ל ?אספקלךיא #ל לןךש.
קכה
א ח ת מ ה ת ע ו ד ו ת של ה ת ג ל ו ת ד ז י ת ו ד ה
בעולם היא ,ל ה ש ק י ף גם על החול מ ת ו ך ה א ס ם ק ל ד י א
של ק ו ד ש ,לדעת שאין באמת חול מוחלט בעולם .ולעומת זה
כל המדידות של קודש כחול הן לגבי אור ה ק ו ד ש ה ע ל י ו ן ,
ממקור אין םוף.
ונמצא ,שעי״ז מתקרבים הערכים יחד ,ואחדות העולמים
מתבלטת .ודוח האדם הולך ומתגדל ,ומעשיו הולכים ומתאדרים,
ביסוד חיים עליונים.
הה^לןפה הטבעית #ל הל!ך.#
קכו
ה ה ש ק פ ה ה ט ב ע י ת של הקודש היא ההשקפה היותר
עמוקה ויותר אמתית בעולמנו ,מצד העולם בכללו ובפרטיו,
בגשמיותו ורוחניותו ,בטבעיו ובנסיו.
כל זמן שמתדלדל הבסיס של ההשקפות ,ה ע ר ך הטבעי,
מתכוגת החיים הרוחגיים ,הרי הוא מאבד את הכל.
מובן הדבר ,שאין הטבעיות הזאת ,עם כל קדושתה ,קיימת
מצד חי העולם ,מצד האלהות ,מצד מקור ההויה בעומק תוכן רומו,
ששם הוא קודש הקדשים.
קמד
אורות
ח ק ו דT
אבל הדבר הגורם לגו לחשוב ,להגות ,לשיר ולהאמין,
הוא יסוד העולמים .ויסוד זה הוא כולל חוליות של ש ל ש ל ת
ג ד ו ל ה ,ארוכה ומסודרת .שכל אחת נאחזת בחברתה ,במערכה
טבעית ,של קודש.
גם ה נ ס י ם הם ט ב ע י י ם .הם טבעיים בערך שלהם.
גם להם יש יחס בחלקיהם ,בפעולותיהם .בהשסעתיהם ,בעצמם.
ובהםעלתם ,על העולם ,על הגםשות ,על הדעות ועל המעשים.
חלילה למסמס את ה י ס ו ד ה מ ק ו מי ,את הכלי המחזיק
את כל האור והחיים ,מכל םנת החיים ,וקל וחומר מהמנה הראשית
של החיים הראשיים.
א ו ד ו של מ ש י ח גם הוא מ ו ט ב ע .בטבע הקודש,
וקשור הוא בשלשלת הגדולה של העולם ,של היצור ורוחגיותו,
מגמת הוייתו ,ואידיאליות עתידו.
אין העולם קרוע ומרוסק .עומד הוא בנין איתן .ושמים
ושמי שמים יחד עם תחתיות ארץ עושים הם חטיבה אחת,
עולם אחד ,וישות אחת.
מגדלים את כח הנשמה ,מאמצים את יסוד חיי הדוח,
מעוררים בזה שפעת חיים ,בכל חדרי הבשר ,בכל חגוי החומר,
מחזקים את חיי הגויה ,מאמצים את ה י ס ו ד ה כליי של החיים.
מרחיבים ומגדילים בזה גם את זהר הנשמה.
כשמתאמצת האנושיות להתגדל במפעלותיה .סוף האורה
הרוחנית לבא בתקפה .וכשישראל מתאזר ,להגביה גם את חילו
החמרי ,א ו ר ק ו ד ש ה ו ל ך ו מ ק ר י ן ב ע ו ל ם .ו א ו ד
ג א ו ל ת ע ו ל ם ,וחיי עד ה ו ל כ י ם ו מ ת ק ר ב י ם .
חכמת
הקודש
קמה
בגי.ן הקןך^ז ןההל•
קכז
צ ר י ך ש י ב נ ה על י ס ו ד החול.
הקודש
החול הוא החומר של הקודש ,והקודש הוא לו צורה .וכל מה
הצורה
תהיה
איתן,
יותר
החומר
שיהיה
י ו ת ר חשובה.
לפעמים יש שהקודש מתעמר בהחול ,עד שמדלדל את
החומר .ואז נמשכת תקופה שהחומר תובע את דק י ו ן שלו,
ומארי דחובה דחיק ,ובנשך ובמרבית נוטל החול את חובו מהקודש.
והחוצפא מתגברת.
אבל כל מה שהחול מתחזק על חשבון הקודש ,מכין הוא
לעצמו ,מצד תכונתו החולית ,שוחה.
כי סוף כל סוף יתבע אחר כך הקודש את חובו ,ולא בדרך
תביעה ונגישה ,לא בדרך חוצפא ,וריבית ,כי אם כח הקודש יהיה
כל כך מתאמץ ומתרומם ,עד שכל החול יכנע תחתיו ,יכנס בקרבו,
ויתבלע לגמרי מיסודו החולי .והיה הנשאר בציון והנותר בידושלם
קדוש יאמר לו.
אורות הקודש 10
קמו
אורות
הק י ד ש
תקוץ הרוח ולוז*מד.
קכח
א ת ה ר ו ח נ י ו ת אין מתקנים בדורנו כי אם במילוי
ה ג ש מ י ו ת .ה כ ח ו ת ה ג ש מ י י ם של תלמידי חכמים ,שנקלט
יפה אוד הקודש בלבבם ,מ ו כ ר ח י ם ל ח ז ק .ואי אפשר לכחות
גשמיים שיתחזקו ולא יורידו את הערך הרוחני והמוסרי ממעלתו,
כ״א כשהאורח המחשבית תהיה גדולה עמוקה ורחבה .וזה אי אפשר
כי אם כ ש ה ע ס ק ב ר ז י ת ו ר ה י ה י ה ג ד ו ל ו מ ז ה י ר .
ו כ ה ו ת ה ח ו מ ר ,ומחשבות ורגשות חמריות ,יתאמצו,
על ידי כל המכשירים ,שהם מתחזקים בם ,להיות ב ס י ם לקודש.
ה א ו מ ץ של ה ח ל ק ה ק ד ו ש ב י ו ת ר ש ב א ו מ ה
הוא ב ו נ ה את הכל .הוא נותן כה באומה ,ובעולם ,לרומם
את יסוד החיים ,ולהופיע אור בנשמות רבות .י ס ו ד י ו ת ,
שכל אחת מהן מחיה עולם מלא.
חכמת
הקודש
קמז
אור העתיד והזונה.
קכט
אע׳׳פ ש ס ד ר י ה ע ו ל ם ,ומנהגי העולם ונימוסיו,
מ נ ג ד י ם הם ל ה ו פ ע ה ה א ד י ר ה של ר ז י ת ו ר ה ,
מכל מקום מתגברים הצדיקים על כל ,והם חיים את חייהם,
על פי סוד ד׳ ליראיו ,בשלמות גמורה .ו ה ע ו ל ם כ ו ל ו
מ ש ת ע ב ד להם ב א מ ת ש ע ב ו ד פ נ י מ י ,גם בעת ההעלם.
וסוף הכבוד ,והממלכה הרוחנית של צדיקים ,העומדים לפני ד׳ תמיד,
לבא ,בכל הדר גילויה.
והצדיקים עצמם מכירים ,שבאמת העולם וכל נמוםיו,
שנראים כל כך מתנגדים לאורה העליונה האלהית ותביעותיה
הנצחיות ,הם באמת מסעדים ותומכים לה ,וסמוכים עליה.
והכל אומר כבוד .ושידה בלתי פוסקת ,לקודש ד׳ שלמעלה.
ו כ ש ם ש ק י ל ו ס ו של ה ק ב ״ ה ע ו ל ה מן ה צ ד י ק י ם ,
כך ע ו ל ה מן ה ר ש ע י ם ,וכשם ש ש ב ח ו של הקב״ה
ע ו ל ה מן ה ג ן עדן ,כך הוא ע ו ל ה מן ה ג י ה י נ ס .
וסוף הכל להתעלות ,להתמתק ולהתקדש.
וחכמת צדיקים מקשקשת לפניהם כזוג ,בחדות רוח הקודש,
ורואים הם את ה ע ת י ד ב א ו ר ה ה ו ה ,ומחיים בזה את
ה הוה של ה ע ו ל ם ב א ו ר ה ע ת י ד ,וממשיכים נועם
עוד! •ב ב ע ו ה ״ ז ,ומרבים על ידי זה בעולם שלום וברכה,
נחת ועדנים.
וכל הבריות וכל החיים מתברכים ומתעדנים ,מתעלים
ומתקדשים ,שקויי טל חיים ומלאי ברכת עולמים.
נגהוית מאפל.
קל
י ס ן ך החוצפא יסגא ד ב ע ק ב ת א דמשיחא.
הוא בא מהתמעטות ההופעה הרוחנית למטה ,והרעיונות הנאצלים
והמוסרים הנעלים אינם נתפסים בלבות בני אדם ,על כן
החומריות מתגברת.
אבל זה ה י ס ו ד ה מ א י ר ,שהיה בדורות הקודמים
מתפשט למטה ,לא אבד את אורו ,כי אם התכנס למעלה,
ב ס פ י ר ו ת ע ל י ו נ ו ת ,ועל פי זה נתרבה האור בנשמה,
ב ג נ י ז ת ה ה פ נ י מ י ת .והאור המתרבה דוחק הוא את הפריסה,
אשר נתפשטה לצד התחתית ,ויוצאים נ ג ו ה ו ת מ א ו ס ל י ם ,
שעל ידם מתגדלות התכונות המעשיות ,וההכרות הגשמיות
מתעמקות ומתגברות ,ומכינות הן בהתגברותן בסיס גדול
להארה רבה ,שתבא בשפעה גדולה ,בבא התור להגלות כל
האורה המכונסת ,שנתעלתה .ובא יבא אז א ו ד ו של משיח,
בהפתעה נפלאה מאד.
חכמת
הקודש
הסגלות ה^חוית הגנוזים.
קלא
ה כ ח 1ת ה נ א ד ר י ם ב ק ו ד ש ,שברוח האומה וביקר
אור נשמתה ,ג נ ו ז י ם המה בכחות החיים שלה ,שמתחלה הם
ק מ ו צ ה ,ט ב ע י ת ,המגברת את
בצורה
מתגלים
הא ו פ י ה ח מ ר י ,את המרץ המעשי ,ועבודת הגוי ,לחטיבה
הלאומית ,בכל מילואה העולמי .ועל ידי הסידור החי יתעלה
אור החיים ,בפאר הדרו ויפעת כבודו.
וגם מאותו הצביון ,המתגלה בתכונה שפלה ,ואפילו בתכונה
של העזה דמויה ,מהכל אור תפארה יצא ,אור קדוש ומצוחצח,
שנגוהות אורות הנבואה יופיעו עליו ,בכל עושר זהריהפ.
כמיהה להתגלות.
:
י
T
.
.
.
-
קלב
כ מ ה ה היא נפשנו ,ועשירה ,רכוש גדול ונהדר מאד
צבור בתוכה ,אור חיים אנו מלאים .להבות תפארה ,למלא כל
העולם כולו אורה וצהלה ,חבויים הם בקרבנו.
ו ה כ ל מ ת נ ו ע ע כבר ,מתפרץ לצאת ,וכלפיד יבער
אור הצדק ,אשר יצא להאיר כל מחשכי ארץ ,מאור ד׳ אשר בציון.
אורות
הקודש
גבורת ההזיפץה ה?ללית.
קלג
ב מ ע מ ד ה נ פ ש של ה ו פ ע ה ,הבא מזוהר של
ד ע ו ת ,כ ל ל י ו ת ,שהן משפיעות גם כן על מצב הרצון ,צריכה
ה ב ר י א ו ת ,ה ג ו פ נ י ת ו ה נ פ ש י ת ,להיות שלמה .וזה האור
היה מגולה בבית ראשון ,ביסוד הנבואה ורוח הקודש.
לאחר שנתמעט הכח במקורו ,ונתרבה בענפיו ,על ידי המון
תלמוד והלכות מרובות ,הוחל הפרט להתגבר ,התוכן המעשי והדיוק,
ו ה א ו ר ה כ ל ל י ה ת ע ל ם ,ואז אין הבריאות כל כך מעכבת.
כ ע ת א ו ר ו של מ ש י ח מ ת נ ו צ ץ ,ועם השמירה של
הרכוש הפרטי שכבר נקבץ ,וההוספה ההגונה עליו מכל צד לטובה,
חוזרת התביעה להתבסם מבוסמי ה כ ל ל י ו ת ,המאחדים את
הדעה הצלולה עם הלב המרגיש ,והחפץ גדולות ואציליות.
על כן ה ג ב ו ר ה נ ד ר ש ת .והתפקיד של בריאות הגוף
והנשמה הותחל להדרש בכל עז .ויש לו תקוה שילך ויגדל,
ירומם וינשא ,בכמותו ואיכותו ,ויתעלה עד מרומי הקדושה
ו ה ג ב ו ר ה ה ע ל י ו נ ה ,של עז לאל ה ים.
חכמת
קנא
חקודש
התנוצצות אורו של משיח.
.
V
T
י
־
קלד
א ן ך ן של מ ש י ח הוא מ נ ה י ר את כל ה ע ו ל ם ,
מהסך את כל ההויה לזוהר תורה.
והננו נתבעים ממעמקי נשמתנו לחוש את הגודל הזה,
גם עכשיו ,בהיותו שולח רק קוי אוד זעירים.
כי הנהורים הקלילים הנם מתמעטים והולכים ,גם קודם
שגתגלה הריווי הגדול של האור המרומם .ואם נאחז רק במדת
האור הגלותית נשאר שוממים .והננו מוכרחים לתפוס מיד את
מדת האורה הגדולה ,ההולכת וחודרת לנו מ א ו ר ה ג א ו ל ה ,
גם בראשית זעירות הופעתה.
ותכונת אורה היא הופעת התורה באור העולם כולו,
הופעת הקודש באור כל החול כולו ,הופעת הרוחניות
ה מ ז ו כ כ ת ב ת ו ך כל ה ה מ ר י ו ת ,ה ו פ ע ת ה נ פ ש ב ת ו ך
כל הבשר .העלאת ערך כל החיים ,הארת אור קדשי קדשים
בכל השלבים של המציאות ,בכל התנועות של היש.
ש מ י ם ו א ר ץ י ר נ נ ו לשמו ,לחוש את הצדק ,ואת
התפארת ,במלא הודם ,בצורתם האידיאלית ,במרומי הרום ,גם
בתחתית כל שפל .להאזין לשיח שרפי קודש מכל הגה וזמזום,
ל מ צ ו א א ו ר ר ו ח ה ק ו ד ש מכל ר ע י ו ן ו ח פ ץ .
גדלו לד׳ אתי ונרוממה שמו יחדו.
קנב
אורות
הקודש
צמיחת אור הנבואה.
קלה
החידוש של התוכנים המורגלים ,לעומת הסברתם הקודמת,
בעניני הקדושה והאמונה ,הוא ג ו ר ם ח י ד ו ש ל ט ו ב ה בעולם,
והתוכן של הקדושה ובהירות דעת ד׳ יוצא על ידי זה אל הפועל
בכל מלא תקפו.
וזה בא על ידי ש ת י ת כ ו נ ו ת בטבע החידוש ,הבא
על ידי השינוי ,שהיא כעין רקב ,המוקדם להצמיחה הגרעינית,
להפריה חדשה ,הנותנת רב תבואות .התכונה ה א ח ת היא,
שהרקבון מ ש ח ר ר הוא את כח ה ח י י ם ,הגנוז בנקודה
הלחוצה של הכמות המצערה של הגרעין ,ואז יצא הכח בכל חופשו,
ומוליד את ההפריה הנאדרה .ו ה ש נ י ת ,שהביטול הקודם של
הצורה החיצונה נותן מקום בלא מעצור לחידוש הצורה החדשה
ברב שכלול /באין צורך לסבול מהגרעונות שנתעצמו בה צ ורה
ה ר א ש ו נ ה ,ואז נשארת היא רק ההשפעה של הצדדים הנעלים
לבדם ,שהם מתנחלים לדורי דורות.
וכיוצא בו נעשה באור הקודש ,שלתכלית השתילה החדשה
של כרם בית ישראל ,באופן שיהיה אור הנבואה ה א מ ת י ת
ח ו ז ר ב ס ג ו ל ת ה א ו מ ה ,מוכרחים הערכים המורגלים,
על פי צורתם התארית ,שנתקיימו אחרי הפסק הנבואה ,להיות
מתחדשים ,גם על ידי כח ה ח ו צ פ א ש ב ע ק ב ת א ד מ ש י ח א .
ומזה יצא אור חדש מאיר בשפעת גגהו ,כעצם השמים לטוהר.
והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך ,וקרא לך שם חדש
אשר פי ד׳ יקבנו.
הקודש
חכמת
קנג
הארת החיים העליונה.
- :
T
־
י
T
V
I
T
קלי
ה ח י י ם ה ע ל י ו נ ה ו ה נ ש א ה היא עז הכל,
הארת
ובה חזות הכל.
הופעת השכל הנשגב ,המלא אור חיים ,ובהירות אצילית,
רעיונית ומפעלית ,היא מבטאת את הפאר העליון ,את התפארת
המוחלטה ,שממנה היא מקצעת לה את ארחות החיים כולם,
שורש כל התורה ,כל העבודה ,של כל ההלכות ,תילי תילים,
וכל מעינות פלפוליהם.
מתוך המורד ,מפני חשכת האויליות ,נחלשה הנשמה,
דוכא רוח האדם .והרי הוא מחפש דרכים ,תועה כהתעות שכור,
וממשש בצהרים ,כעור באפלה .ומתוך החושך תופיע לו נהרה,
מתוך נובלות חכמה של מעלה .ובגב כפוף נושא וסובל הוא,
אלומים אלומים ,המון עולי עולים ,שמצטיירים לפניו בצורה פזורה,
צו לצו ,צו לצו ,קו לקו ,קו לקו .אמנם הם ירוממוהו ,ינשאוהו,
עדי ישוב למקור הנהרה,
ו ב ב א התור ,א ש ר ה א ו ר ה ק ד ו ם י ו פ י ע ,ופאר
חדש־ ישן יגלה ,הנה קול מפץ נשמע ,בקעים בקעים מתגלים,
ורעם ורעש בלבבות ,דכאות רוח כפולה ,והחיים מתמוגגים.
קנד
אורות
הקודש
ומבחוץ קול המון עלז ,קול ענות גם ופרוע ,ה ו ל ך ו נ מ ו ג
כל ה ב ס י ס א ש ר ע י ן ב ש ר ת ח ז ה א ו ת ו ל ע מ ו ד
החיים התיאוריים.
אמנם מכאובי שברון כאלה הם צ ע ר ה ל י ד ה ,
העומדת על הפרק.
החיים האיתנים ממקור קדשם מתנוצצים ,לשוב ,לחדש את
העולם בהדר גאונם .והמית קול ת ש ו ב ה עילאה ,מכל עברים
נשמע .פקוחי אזנים יביגו מלולה ,ולבבות ברות יקשיבו את
שאגת געגועיה.
עורי עורי ,התעוררי ברוב פארך ,נשמת אל חי ,המתהלכת
בכל מלא עולמים ,המתגלה בין מפלשי מחשכים ,הבונה עולמי עד,
המחרבת עולמים גולמיים ,להחיות מתי עולם ,להקים שממות עולם,
לכוגן מוסדי דור ודור .לקרא יום רצון לד /ועת גאולה לאדון
כל הארץ ,לרומם דוח שפלים ,ולזקוף כל הכפופים ,להוליך
קוממיות ,את כל רצוצי המשפט .ונשגב ד׳ לבדו ביום ההוא.
והאלילים כליל יחלוף .וד׳ אמת ישמח במעשיו ,עדי עד,
לעדי עד ימלך.
חכמת
הקודש
קנה
עת תחי_ת ד,ק(ד.#
קלז
מתעודדת,
ל ע ת כ ז א ת ש ת חי ת ה א ו מ ה
והיא בכל יום יוצאת מן הכה אל הפועל בגוונים שונים ,וכל
העולם כולו הולך ורועש ברעש מלחמה ,שמגמתה הנסתרת,
אשר רק לאלהים פתרוגים ,היא בודאי העמדת ת י ק ו ן ע ו ל ם
ב מ ל כ ו ת שדי ,על ידי שיבתם של ישראל לבצרון ,להיות
עם נכון ונשא ,מעוטר בכל כחותיו וסגולותיו ,שעל ידה יאיר
האוד המבהיק ,האור האלהי ,שיתגלה בכל ארחות החיים ,בכל חיי
כל חי ,ובכל סדרי התבל ,במשטרי העמים ,ובמהלכי הרוח אשר
לאדם בכלל ,גם צ ב א ו ת מדומים הולכים הם ו מ ת ת ק נ י ם ,
מחשכי החורבן ,ומאמרי השכינה במעמקי גלותה הולכים ומתפתחים.
ה ש ל ש ל א ו ת א ש ר ר ג ל י ו של מ ש י ח א ס ו ר ו ת ב ה ן
ה ו ל כ ו ת ו מ ש ת כ ר ו ת ,מתפרקות וגעשות כגעורת לפגי אש,
כחוטי פשתן דקים שעובדים בין להבות בוערות.
אף על פי שהתחיה הלאומית בישראל ,וסימני תחית הרוח
של האדם הכללי ,הם נראים דק על פי צדדים חיצוניים וגופניים,
הם הם המבשרים ,שהבנין הרוחני ,ואור הנשמה העליונה בכל סדריה,
הולך הוא ונבנה ,ו א ו ר י ש ו ע ה ש מ י מ י ת הולך ו מ ת ח ש ף
בהמון גלי זהבי סזיו.
ה ג י ע ה ז מ ן להתקרב כל חושב מחשבות ,כל הוגה ,כל מליץ,
וכל אשר רוח ד׳ נוססה בו ,ל ת ש ו ק ת ה ו פ ע ת רוח הקודש,
קנו
אורות
הקודש
הבא ושוטף על י ד י מ ע מ ק ה ג י ו ן ב ר ז י ת ו ר ה ,
בחופש רוח ,בבינה ובברכה ,בהגיון גדולה ,ובעבודה מטוהרה,
גשגבה ונשאה.
ורוממות קודש זאת היא מתגלה על יחידי הסגולות.
וכל אשד י ח ז ה מרוחו איזה סימן ,אפילו כהה ,מבשורת
קודש זאת ,יוסיף אומץ ל ה ט ו ת אוזן לסוד שיח עליון,
להתנשא ממעל להגות רוח השכל האנושי ,המוגבל ,ולהתהלך
ברחבה ,בערוגות מטעי בשמי קודש עליון ,שאור רוח גניזת קדשים,
וריח הטוב של משיח אלהי יעקב הולך ומזדלף בהם.
הטו אזנכם ולכו אלי ,שמעו ותחי נפשכם ,ואכרתה לכם ברית
עולם ,חסדי דוד הנאמנים.
חכמת
הקודש
קנז
קלח
ס פ י ח י נ ב ו א ו ת הנה צ ו מ ח ו ת ,ו ב נ י נ ב י א י ם
ר ו ח ה נ ב ו א ה ה ו ל ך ושט ב א ר ץ ,
מתעוררים,
מבקש לו מפלט ,דורש לו גבודים ,מלאי עזוז וקודש ,הם ידעו
לכלכל דבר ,האמת לאמתה יגידו ,יספרו איך נגלה להם דבר ד׳,
לא ישקרו ולא יחניפו ,את רוחם באמוגה יוציאו.
ו ר ו ח א מ ו נ י ם ,י ק ר מ ח ר ו ץ ,י ר ו מ ם עם,
וישראל יעמוד על רגליו ,יחל לחוש את סגולתו מימי קדם,
ידע כי לא שקר עשה עט ,לא שקד לבש גאות .גם בעת אשד
המון לאומים ,לבזה נפש למתעב גוי שמוהו ,סגולות עולמים לו.
שואף הוא אל חסנו מעולם ,וחסנו חוסן אל הוא ,חוסן כל חכמה
כל תום ויושר.
ואם ה מ ו ר ש ה ,בלבושיה הרבים ,לא גלתה הוד יפיה,
תבא רוח הגבואה ,ובראשית דרכה תברר את אשד עם לבבה,
ב ש פ ה ב ד ו ד ה ,וברור השפה יכה גלים ,עז יתן לנדכאים.
קנח
אורות
הקודש
ו ס ג ו ל ת אל ה ע ל י ו נ ה א ש ר ל י ש ר א ל ,
ידע ברוח אלהיס אשר עליו ,אשר דק ב א ר צ ו עליו תגלה,
ומרחוק יזכר את אשד שכח ,יזכר כי לו ארץ רבת ערך ,רחבת ידים בעדו,
וגאון עולם גגד כל העמים,
וישא ר ג ל י ו יעקב ,ו מ ש פ ח ו ת מ ש פ ח ו ת ,
אחד אל אחד יקובצו ,וארץ שוממה תבנה ,ו ר ו ח ה׳
א ש ר ע ל י ו תחל ל פ ע ם ב צ א צ א י ו א ש ר נ ז נ ח ו ,
ומאפל ומחשך ע י נ י עודים תראינה.
שער
שני
ה ג י ו ן הקןךש
אורות הקודש 11
מערכת
הגיון
הקודש
ה ג י ו ן ה ק ו ד ש ׳ הנבואי׳ יסודותיו הם:
ההופעה הנשמתית׳ הודאות המקורית׳ הדמיון העליון•
ה נ ש מ ת י ת ׳ היוצרת׳ מלאה שטף׳
ההופעה
זוהר הברקות׳ צער יצירה ועדן גאולתה•
ה מ ק ו ר י ת ׳ הכללית׳ עולה בהדרגה
הודאות
מההשעחת הגדולות׳ המגלות את האמת הנשגבה•
ה ד מ י ו ן ה ע ל י ו ן ׳ המתאחד עם השכל׳ המורכב
ברגש ורצון׳ באחדות הרוחניות׳ עולה במעלות הנבואה׳
רוח הקודש׳ אספקלריא מאירה׳ זיהרא עלאה׳ אור החיים
שלעתיד לבוא•
הה1פ?יה הנ^מתית
הקודש
הגיון
ההופעה כשריד הבבואה•
־־
T
T
:
•
־
T
:
א
כל פ ע ם ש ה ל ב ד ו פ ק ד פ י ק ה ר ו ח נ י ת באמת,
כל פעם ש ר ע י ו ן חדש ו א צ י ל י נ ו ל ד ,הרינו מקשיבים,
כמו ק ו ל מ ל א ך ד׳ ד ו פ ק ,נוקש על דלתי נשמתנו ,מבקש
שנפתח לו את פתחנו ,למען יופיע א ל י נ ו ב כ ל י ל הדרו.
וכל מה שנפגשה ו ברוח יותר משוחררה ,בלב יותר טהור,
ברגש יותר איתן ונערץ ,בחשק יותר פנימי ורציני לאהבת
היותר נשגב ,היותר מכובד ומדומם ,ככה המון נ ש מ ו ת מאוצלות
א ל י נ ו י ו פ י ע ,ו י ז ר י ח ב נ ג ה ו את חשכתנו.
ו מ ת נ נ ו עם ה ע ו ל ם ה ר ו ח נ י ,
ומשאנו
האוביקטיבי ,ילך הלוך והתקדש ,והיחשים ילכו ויתחזקו,
ההרגל יפעל עלינו לישב דעתנו במנוחה ובצלילות הדעת,
ו כ ש ר ו ן ההופעה ,ה ש ר י ד מ ג ד ו ל ת הוד הנבואה,
י ח ל ל פ ע ם א ו ת נ ו ,ויביא לנו בכנפיו מרפא.
ב ט ו ח י ם נ ה י ה מכל ה ז י ה ,מכל רשעה ,מכל שקר,
שאפשר להדמיון להעליב אותנו בהם ,אם נחזיק בחזקה
בעץ החיים של תורת אבות ,בנועם מוסרה ,במצותיה ופקודיה
בכל ארחות החיים ,ביחשנו הנאמן לאדם הכללי ,למשפחה ולאומה,
לחיים ולכל משאלותיהם.
קםח
אורות
הקודש
ועם זה א י ן א נ ו צ ר י כ י ם כ ל ל ל ה י ו ת כ ב ו ל י ם
ב כ ב ל י ם ה ח ב ר ו ת י י ם ,שהם מחנקים את הרוח העליונה
החפשית ,שהם מחללים את הקודש ,הבא מעולם העליון,
מ ע ל מ א ד ח י ר ו ,אשד שם ד ר ו ר נ ת ן ל ש ר ע פ י ם ,
חידות מוחלט ה לשאיפה ,חופש גמור לנטית הרצון ,וליצירה.
וכגודל החופש כן תגדל הקדושה ,כה יתרוממו החיים.
ואני בד׳ אעלוזה ,אגילה באלהי ישעי.
יציין־ לו כל אחד באמת ובתמים מה ש נ ש מ ת ו
מ ר א ה לו ,יוציא את תנובתו הרוחנית מן הכח אל הפועל,
בלא שפתי דמיה ,ומניצוצות כאלה אבוקות אוד יתקבצו,
ויאירו את כל העולם מכבודם ,מחלקי אמת פנימית כאלה
האמת הגדולה תופיע.
הגיון
הקודש
קסט
התגלות היצירה.
:
־
־
:
•
T
נ
יצייך ב נ ו ר ו ח נ ו את י צ י ר ו ת י ו .מכירים אנו את
ה מ ל א ך ,מלא החיים ,היושב על האבנים ,י ו צ ר ו מ ח ו ל ל
את י צ ו ר י ו ,ממרומי מעלה מועף ביעף הוא ,מתקרב אלינו,
מ ת ג ל ה ב נ ש מ ת נ ו ,הנה הוא בא.
ואנו ברב שלום וחבה גקדמהו .והוא מכיר את חבתנו,
בצורה יותר עדינה ,יותר טהורה ,יותר חיה ואיתנה ,ממה שאנו
סגורי החומר מכירים אותה.
ג מ ר נ ו את ה י צ י ר ה ,או נפסקה אצלנו באמצע,
התעיף עיגיך בו ואיגגו ,עף לו ה כ ר ו ב ,ו מ ד ו מ י ם עלה,
ו נ פ ש נ ו ג דהמה.
עוסקים אנחנו בתורה וחכמה ,במעשים טובים ובמדות טובות,
ל ק ש ר את מ ל א כ י הקודש ש ל נ ו אלינו ,לאמץ את כחנו
באימוץ גבורת אל חונן ,המופיע לנו באורו וישעו .־
מתחלפים ב נ ו המצבים ,גבורה ו ר פ י ו ן ג פ ג ש ו ,
אהבה ובחילה מתערבים זה בזה ,בטחון ופחד משמשים יחד,
אור וחשך בערבוביה .כל זה בא ממיעוט זיקוקנו.
נרומם יותר .התשובה תגדל ותתעלה ,ברעם גבורתה,
הרצון יתעלה בעילוי קדשו .מתרוממים אנו על הבשר וזוהמותיו,
מתעלים אנו על השקר והחונף של הסביבה ,באמת אל אמת אנו
מתדבקים ,והאור מתגבר ,והחיים מתעלים.
קע
אורות
הקודש
ה#3מה היו?רת.
ג
] 2 1־ ש א י א פ ש ר הוא ל ה פ ס י ק את ה י צ י ר ה
ממי ש נ ש מ ת ו י ו צ ר ת ת מ י ד ב ט ב ע ה .
בכל עת שהליאות הרוחנית מעיקה ,אין זו באה כי אם
מפני שחושב היוצר .שהיצירה עמל הוא .וכל מה שמעמיקים יותר
בסודה באים לידי הכרה ,ש א י ן בה שום עמל ו י ג י ע ה .
והאדם מתדמה לקונו ,שלא בעמל ויגיעה ברא הקב״ה את עולמו,
ובלא לאו שכלליה ובלא תששותא ,ובאתא קלילא דלית ביה מששותא.
הצדיקים האמתיים .קדישי עליונין ,הם בעצמיותם
מ ת נ ש א י ם מעל כל עמל ו י ג י ע ה .
אע״פ שהיו חפצים בכל עמל ויגיעה ,בכל יסורין ובכל
צער ,בכל מסירות נפש ,ובכל עבודה מפרכת שבעולם ,רק כדי
לעשות רצון אלהים חיים ומלך עולם ,יוצר נשמתם ,מלך ישראל
וגואלו ,אדון כל הבריות אלוה כל הנפשות .אבל למרות רצונם
מלאים הם מנוחה ונחת ,ושפע תענוגים זורם תמיד בנשמת קדשם.
וחודר הרוח ,מלא דשן וחלב זה ,ברויית עדניו ,בתוך רוחם,
נפשם וגויתם ,וכל קרבם ,עצמותם ובשרם .ומתוך עוגג
כבוד עליון זה מתענגים הם ביראה ואהבה עליונה בעבודתם,
ובכל נשימות רוח אפס ,וכל חייהם ותנועותיהם ,שהם כולם
עבודה עליונה אלהית ,באין הפסק וביטול כלל.
הגיון
הקודש
קעא
ו ש פ ע ה מ ע י ן ה ש כ ל י ו ה ה ר ג ש י הולך ומשתפך
בהם מכל הצדדים .כל מה שיקשיבו ,יאזיגו ,יחישו וירגישו,
כולו אומד כבוד ,כולו אומר קדוש קדוש קדוש ד׳ צבאות
מלא כל הארץ כבודו ,כולו אומר שלום וברכה לכל חי ,לכל בשד.
יהללוהו שמים וארץ ,ימים וכל רומש בם .ו ח י ר ו ת ה י צ י ר ה
ו ב ר כ ו ת י ה מתרחבות במוחם ולבם.
בכל ר ג ע ע ו ל מ ו ת ח ד ש י ם ב א י ם ו מ ת י ל ד י ם ,
גוצרים ומתהוים ,והעולמים שכבר נבראו מתעלים והולכים,
בצורה חדשה ,עדינה ומפוארה ,הם מתחדשים ,בכל הגה ודבור
שפעת ציורים חדשים וחידושי חדושים ,כגלים ,כהמון משברים
הם מתגשאים .ואין עיף ואין כושל ,אין עמל ואין יגיעה,
כי אם נחת וחדוה .ואני בד׳ אעלוזה ,אגילה באלהי ישעי.
ואם לא יאמינו בעצמם צדיקים אלו ,קדושי עליון אלו,
ולא יקשיבו לקול השופר של הדרור העליון ,הקורא אליהם,
ישטפו אותם מים רבים ועד נפש יבאו ,ביון מצולה יטבעו,
עד אשר יכירו גדלם ותפארתם ,זיום וקדושתם.
ואז תחת הדחיקה אל העמל והעצב ,אשד בו אך יחללו
שם אלהיהם ,השורה עליהם ,בעז וחדוה אשר במקומו ,יתעלו אל
החידות והתענוג .וידעו לאחד כל סעיפי שרעפיהם ,כל תגועותיהם,
שלהם ושל כל המתאחזים בחוגם ,כל הבא במגע וכל המתיצב
נכחם בחזיון ,ביחודא שלים ,באור המבהיק ,החי והעדין,
המתנוצץ מזיו שדי ,שכבודו מלא עולם ,והודו והדרו על
כל חסידיו.
קעב
הקודש
אורות
#ט ף היצירה הנ^מתית.
ד
א י ש י ה נ ש מ ו ת ה ג ד ו ל ו ת חיים הם במעינם דוקא.
ח כ מ י ה י צ י ר ה ,ש ה ח י ד ו ש הוא י ס ו ד ח י י ה ם ,יכירו
תמיד את התפשטות מהותיותם ,חילוץ עצמותיהם הרוחניים ,רק
ב ש ט ף ה ח י ד ו ש ,ההולך וזורם לעיני רוחם .מכירים הם את
הנשמה בעומק העצמי שלה ,איך ה י א מ ז ל פ ת א ת
תמיד.
שטפיה
לא פחות ודאי ממה שגוף מאיר מזלף קרני אורה מתוכו
בלא הרף ,מ ז ל פ ת ה י א ה נ ש מ ה ,בעלת ההכרה והחפץ,
הרגש והציור ,את ק ר נ י א ו ר ה ה ר ו ח נ י י ם ה ח י י ם .
ו ה ז ר ם ה ו ל ך ו ש ו ט ף ,ה ו ל ך ו מ צ י י ר .לא יכילו גליונות
לבאר את החזון של איזה זמן של ה ז ר מ ת ה נ ש מ ה ,גם
של קטן שבאנשים .וכה הולכת היא העשירות ומתגדלת עד שבאה
בגאוני המחשבה ,בגדולי הציור ,למדרגה נפלאה כזו ,שרבו
המתפלאים על ההארות היוצאות אל הגלוי מפרי ציוריהם.
אף על פי שהחלק המתגלה מוכרח להיות הזיבורית
שבעצמות היצירה ,אבל ע צ ם ה י צ י ר ה ב ח ב י ו נ ה,
פלאות מעשיה ,מ ה י ר ו ת ה ש ט י פ ה אשר ל ז ר מ י השכל,
הגיון
הקודש
קעג
אינה נותנת לנו אפשרות של תפיסה בעצמותם הפנימית
ובמהותם ופרטיהם של ה ז ר מ י ם ה ש ו ט פ י ם הללו.
הכשרון היותר נכבד הוא החידוד אל עומק עצמיותנו.
וחידוד זה כל מה שידע כמה קלה היא עבודתו ,כמה הוא פוגם
את הרום האצילי בעמל ויגיעת נפש ,כמה הוא צריך להקשיב
את התביעה של עדן המנוחה הפנימית ,כמדה זו יגדל התוכן
הגאוני שביצירה ,וזיקי קודש יתחילו את התנוצצותם על כל
י
החיים והסתעפותם הרוחנית.
ב כ ל רגע ,דקה מן הדקה ,ה נ נ ו י ו צ ר י ם ,מ ד ע ת נ ו
מדעתנו ,המון י צ י ר ו ת לאין תכלית,
ושלא
שאם רק גתלמד להדגישן ,להביאן אל התחום של הכרתנו המובלטת,
להתרגל להכניסן בתוך מסגרת של ביטויים נאותים להן ,אז יגלה
הודן והדרן ,ופעלן יראה על פני החיים כולם.
ה נ צ ח י ו ת י פ כ ו מ מ ע י ן חיים,
והאמתיות
מ מ ק ו ר הנשמה ,שאינה יודעת שוא ודבר כזב ,מאבוקת האמת
גזורה היא ,וכל מה ש י ז ר ו ם מ א ו ד ה דק א מ ת ו צ ד ק
לעד הוא.
קעד
הקודש
אורות
הנהרה הנעמתית.
־־
:
T
T
־
•
:
T
•
ה
כל זמן שהאדם מוכרח הוא לחכות לזמנים מתי תחול
עליו רוח היצירה ,ואז יחדש ,יתבונן ,יהגה וישיר ,זהו סימן
שלא הופעה עליו ה א ר ת נ ש מ ת ו .
ה נ ש מ ה ה ר י ה י א ש ר ה ת מ י ד ,עז וחדוה
היא לבשה ,נועם עליון הוא סובב אותה .והאדם צריך
להתרומם עד לידי הגובה של פ ג י ש ת נ ש מ ת ו ,של הכרת
מצעדיה הרוחניים ,משק כנפיה המלאים הוד קדשי קדשים,
ויהיה תמיד מוכן להקשיב סוד שיה קדשה .אז ידע כי
לא ב ע ת ז ו ל ת עת ,לא ב ז מ ן ז ו ל ת ז מ ן ,
הנשמה היא מחדשת חכמה והגיון ,שירה ושיח קודש ,אלא
ב כ ל עת ו ב כ ל שעה ה י א ש ו ט פ ת נ ה ר י נ ח ל י
דבש וחמאה.
ו ה נ ה ר ה ה ש ו ט פ ת ממנה הרי הם הם אוצרות קודש,
מעינות בינה וצפונות שכל טוב .חדשים לבקרים רבה אמונתך.
ב ה ס ת כ ל ו ת פ נ י מ י ת ב ע מ ק י ה נ ש מ ה רואים,
ש ה כ ח ה פ ו ע ל ה ת ד י ר י של החיים האמתיים העליונים
א י ג ג ו פוסק מעבודתו אף לרגע ,רצוא ושוב ,כמראה הבזק,
עבודת שדפי הקודש היא עבודתו ,שידה וזמרה תמיד הוא פוצח,
בגילת ודגן ,מספד כבוד אל.
הגיון
חקודש
קעה
כשמתמעטת האמונה הכבירה בעוצם האני העצמי ,של בעל
הנשמה העליונה ,אז ילך קדורנית ,והוא משתומם .ועמו כל העולם
כולו זיוו מתמעט.
וכאשר ישוב בתשובה עליונה .והוד האמונה בכחותיו
העליונים ,המפעמים בו תמיד בלא הרף ,אליו ישוב ,אז
י ח י ה ר ו ח ו וי נ ה ר ,וכל העולמים כולם ,אשר לרגליו תוכו,
ועמו מתהלכים ,ימלאו זיו ונהרה.
הקגגלדת הלירית.
ו
אין ל ה ת נ ג ד אל ה נ ש מ ה ה ע צ מ י ת ,ב ה ג ל ו ת ה .
ו ה ת ג ל ו ת ה ת ד י ר י ת היא ,גם בעת אשר עבי עננים
מכסים את בהיקות אורה ,היא מאירה בכל גבורתה ,והיא נושאת
את העולם ואת האדם למטרת אשרו ,הנעלה מכל שם של מטרה.
הנשמה הוגה מבלי הגיון ,פ ו ע ל ת מבלי מפעל,
עמה דק עמה הננו עולים באותן המעלות ,שכל דחיפת חיי
המציאות במעמקי רזיו דוחפת אותנו אליהם .אז תתענג על ד׳.
זהו סוד הצמאון ,ורז הריווי.
קעו
הקודש
אורות
קשב החזון.
ז
מ ק ש י ב י ם את קול שיח ה ק ו ד ש מ מ ר ו מ י ם ,
קולטים את הרשמים המתגלים ,ה מ ת נ ו צ צ י ם כ ב ר ק י ם ,
ממרומי הנשמה ושרשיה.
כל ח ז ו ן א ש ד יגלה ,קול קורא הוא מ מ ר ו מ י ם ,
ממקור הדעת ,מאוצר החיים אשר בנשמת חי העולמים ,מתגלה
הוא לכל איש כפי טהרת עלייתו ,כפי זיכוך עצמיותו .כל מה
שהעונות המבדילים ,בין האדם ליוצרו ,יוצר כל ,מוסרים הם,
ה ק ו ל ה ו ל ך הוא מ מ ק ו ר ה א ח ד ו ת ה ע ל י ו נ ה ביותר
התגלות אמת.
כשיצוריו של האדם כולם ,הגשמיים עם הרוחגיים ,מוכגים
ומטוהרים ,וחשק הקודש של הרוממות האלהית בהדר כבודה,
עטויה במעטה המוסר השלם בכל מהלכי החיים כולם ,הולך
ופורץ לו את דרכו ,במדד .זו סרים הם הקירות החוצצים,
ו א ו ד י ש ר ו ק ו ל י ש ר מגיע ,ספוג אוצר חיים וחכמת אמת.
אזן שמעת ועין ראה ד׳ עשה גם שניהם.
הגיון
קעז
הקודש
הזיק הפנימי.
ח
ה פ נ י מ י ו ת ה ע צ מ ו ת י ת של ה נ ש מ ה ,ההוגה,
החיה את החיים הרוחניים האמתיים ,היא צריכה חירות מוחלטה
פנימית .וחירותה ,שהיא חייה ,באה לה מתוך מחשבתה המקורית,
שזהו ה ז י ק ה פ נ י מ י שלה ,ה מ ת ל ב ה ו ה ו ל ך על י ד י
הלימוד והעיון ,אבל הזיק העצמי הוא יסוד הרעיון והמחשבה.
ואם לא יותן ל ז י ק ה ע צ מ י מקום להופיע באורו ,אז
כל מה שבא לו מן ה ח ו ץ לא י ו ע י ל .
ה ז י ק מ ו כ ר ח ל ה ש ת מ ר בטהרתו ,והמחשבה הפנימית,
בעומק האמת שלה ,בגדלה ושיגובה ,מוכרחת היא להתעורר.
מ פ נ י שום ת ל מ ו ד
לא י כ ב ה ז י ק ק ו ד ש זה
ושום עיון.
ה י ח ו ד ה פ נ י מ י של ה נ ש מ ה ב ת ו כ י ו ת ע צ מ ה
זהו הגודל העליון ,של זרע האור האלהי ,אור זרוע לצדיק,
אשר ממנו יציץ ופרח פדי עץ חיים.
אורות הקודש 12
קעח
הקודש
אורות
tfgftהיציךה הפנימית.
ט
היצירה ה ר ו ח נ י ת חפש י ת היא ,אינה מתחשבת
עם שום השפעה חיצונית ,היא יוצרת כפי הלך דוחה פנימה.
וכל מה שתתגבר בקרבה אמונתה בעצמה ,כן ת ע ל ה
ל מ ר ו מ י האמת.
השקר ,והרשעה האחוזה בו ,אינם באים כי אם מהשפעה
חיצונה ,שבאה על היצירה הרוחנית כספחת ,המצוד .אותה בכחה
להגות ולא רוחה .כי הואיל הלך אחדי צו ,צו זו עבודה זרה.
שעור פ!ח היצירה.
י
כל מה שמסתכל האדם יותר במעלתו הרוחנית ,ככה ימצא.
שאינו צריך לציוריו שום הגבלה ,אדרבא ,י צ י י ר כח ה מ צ י י ר
כל מה ש י ש בכחו .וגם אם כהנה וכהגה יצייר גודל ועז,
עדיין לא יגיע ל ש י ע ו ר טפה מן הים ממה שיש לגדל ולדומם.
וכמה אושר שימלא מ ה ס ת כ ל ו ת ו ה ח פ ש י ת ,כששחוק
ה ד מ י ו ן ה ט ו ב ילוד .אותה ,עדיין לא יגיע לחלק אחד
מרבבות אין קץ של העדן האמתי ,השרוי בכל היש ,שכולו הוא
התגלות ש ע ש ו ע ע ל י ו ן ,ועדן צוד כל עולמי עד.
הגיון
הקודש
קעט
היצירה והלמוד.
יא
מי שיש לו נ ש מ ה ש ל י ו צ ר מוכרח להיות יוצר
רעיונות ומחשבות ,אי אפשר לו להסגר ב ת ל מ ו ד ו השטחי
לבד .כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה ,ואי אפשר לעצור
אותה ממהלכה.
מ ר ח ב למחשבות׳ זאת היא ה ת ב י ע ה ה ת ד י ר י ת ,
שכל אדם הוגה תובע מעצמו.
ה ש ט ח י ,יש שיצמצם את המחשבה
הלמוד
יטשטש אותה בראשית הולדה .וההתרגלות של הלמוד התדידי׳
ב ה ת מ ד ה ש ט ח י ת ,היא היא שמגברת את המחלה הזאת
של צרות המחשבה .ובכל כח צריכים אנחנו להגאל ממנה,
כדי לפדות את נשמתנו מלחץ המצרים שלה ,לפדות אותה ממצרים,
מבית עבדים.
הופעת האמת להלמוד.
יב
אין ה א מ ת מ ת ג ל ה ל א ד ם ק ט ע י ם ק ט ע י ם ,
אלא על ידי ה ו פ ע ה כ ל ל י ת בבת אחת.
וכל ט ו ר ח ה ל י מ ו ד ,של ה ק ט ע י ם ,הוא בא להכשיר
את האדם ל ה ו פ ע ה כ ל ל י ת זו.
קם
אורות
הקודש
החדוש והנלמד.
יג
הבינה מדעתן׳ זאת ה י א ה נ ק ו ד ה ה ע ל י ו נ ה
שבהתעלות הרוחנית .כל מה ש נ ל מ ד הרי הוא נקלט מבחוץ,
ונופל הוא בצביונו ,לעומת ההגוי בקרב הנשמה פנימה .כל הנלמד
אינו כי אם עצה עמוקה איך לדלות מתוך החבוי בלב,
במעמקי הנשמה ,את המובן הפנימי ,מהדעת.
ה ד ע ת ה ו ל ך הוא ו ז ו ר ם ,י ו צ ר הוא ו פ ו ע ל .
ה מ ח ד ש ה ע ל י ו ן א י נ נ ו מחדש ,כי אם מ ע ת י ק ,
מביא אורות חדשים חיים ממקום עליון מקורי ,אל המקום שעוד
לא היו שם ,ממקום לא ידעו עיט ,ולא שזפתו עין איה,
אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם.
ובהתגלות הגדולה האישית נוצרה האזן הנאמנה ,הלב השומע,
א ש ר לא י א מ ר ד ב ר שלא שמע מפי ר ב ו ,
נביאי אמת וצדק ,אשר דבר ד׳ בפיהם אמת.
יסוד החדוש.
יד
כל חידוש בתורה צריך שיהיה אידיאלי ביסודו,
מיוסד על עומק ה י ש ר ו ת בתוכנו המוסרי ,על עומק הקודש
בתוכנו האמוני ,על ע ו מ ק ה ה ג י ו ן בתוכנו השכלי ,ורצוף
ברגש של ש י ר ה ו י ו פ י ,בתוכנו הצודתי.
הקודש
הגיון
קפא
שרש החדוש.
טו
תורה.
מ ת ח ד ש ב ח ד ו ש ה של
העולם
זהו פשוט ,שחידוש ,המתגלה לנו בצורה מוגבלת ,הרי הוא בא
אלינו בתור תמצית מוקטנה מאד באין שיעור וערך כלל,
אחרי ש ה ג ל י ם ה ר ו ח נ י י ם ה ע צ ו מ י ם ש ט פ ו ו ע ב ר ו ,
נתגלגלו מעולם אל עולם ,ונצטמצמו צמצום אחר צמצום,
עד שבאו והופעו לעינינו בצורה של איזה חידוש.
ו ה ח י ד ו ש ב ש ר ש ו לא חידוש של איזה בדק שכלי
פרטי הוא ,אלא ח י ד ו ש של עולם ,חידוש של שמים חדשים,
או חידוש של ארץ חדשה ,הכל לפי הערך של הענין המחודש ותכונתו.
א ו ת ו ה ג ו ד ל ה מ ת פ ל ש ב נ ש מ ה ,שה ז ה ר ו ר י ת
שלו היא סותרת ומטשטשת את ההבלטה של האותיות ,הוא גודל
הכולל בחביונו את כל הפרטים של ה א ו ר ו ת אשר לאותיות.
וכדי לגלות את האותיות ופרטיהן ,צריכים להתפלל ולכוין
את הלב לאבינו שבשמים ,הכל יכול וכללם יחד ,הגדולות והקטנות,
המגביהי לשבת ,המשפילי לראות בשמים ובארץ .ומתוך האורה
העליונה של תפלת אמת ,תפלת ישרים ,יוצא אור גדול מתכוגת
הה ש ואה ה ע ל י ו נ ה ,ששם אין שום אור דוחה את חברו,
כי אם הכל מחזק ומאיר זה את זה .וטל רצון זה מצמיח מתוך
הזוהר העליון עצמו את כל האותיות ,עם נקודותיהן ,ופרטי פרטיהן.
קפב
אורות
הקודש
צמיחת המחשבות.
טז
כל ה מ ח ש ב ו ת ה ק ד ו ש ו ת ,ו ה ד ע ו ת ה נ ש ג ב ו ת ,
צ ו מ ח ו ת הן על ה מ ר ח ב של השדה א ש ר ב ר כ ו ד׳.
והגם עולים תמיד בכל עת ובכל שעה ,בכל רגע ובכל חלקי הרגע,
צמחים חדשים ונפלאים ,ציצים ופרחים ,כמו שעולה תמיד
ההשפעה של החיים לעינינו ,והשפעת הקיום בכלל ,הכל משפע
השכל העליון והחיים המושפעים בו ,המופעים על ידו.
וחכמי לב ,משכילים מקוריים ,מקבלים את המחשבות
ממקור הקודש ,מעבדים אותן בעיבוד שכלי והרגשי .ולפי מדת
הדבקות האלהית ,השכלית וההוםעית ,שלהם ,ככה הם מתקרבים
יותר אל מקורם של הדברים ,והם מאספים אליהם את התבואות הללו.
וכל חלק ,שגוםף וגקבץ על ידי המשיגים ,כבר נותן הוא מקום
לקליטתו של חלק אחר ,יותר נשגב ויותר פועל ,יותר מחיה
ויותר מעמיד את העז של קודש ד׳ בעולמים .והם הס
מ ח צ ד י חקלא ,אוספי תבואת השדה ,אשר אוד ד׳ זרוע בו.
ולפי רוב הקציר ,ככה תגדל ב ר כ ת ה צ מ י ח ה ,
כי הארץ נתן לבני אדם ,לעבדה ולשמרה.
והענינים נעשים א נ ו ש י י ם כ ל ל י י ם בנשמת ישראל,
והם עם זה ד ב ק י ם ב ש ר ש ם ,מפני הדבקות הרעננה של
הנשמה הישראלית בשרשה.
ויש דרגת השביעית ,שאין הדברים נתקים ממקודם כלל,
להיות אצורים באוצר היחיד ,אלא הכל נקלט בקליטה כללית של
הגיון
הקודש
קפג
כלל האומה ,כללות ישראל ,וכללית הנשמה הכוללת ,נשמתו של
אדם הראשון ,שכוללת בה גם נפש הבהמה ,אדם ובהמה תושיע ד/
והיתד• שבת הארץ לכם לאכלה ,לך ולעבדך ולאמתך ,ולשכירך
ולתושבך הגרים עמך ,ולבהמתך ולחיה אשר בארצך ,תהיה כל
תבואתה לאכל.
הכרת ערך ה?עמה.
יז
לא ת ו כ ל להכחיש עצמת מעלתה ואודה,
ה נ ש מ ה ה מ א י ר ה ת מ י ד ,המלאה תמיד שלהבת אש קודש,
וצמאון אלהי עליון ,הספוגה כולה תמיד בנחלי עדנים של
קודש קדשים ,השרויה תמיד בתוך ספירה של שירת זמרת
נגינת נועם קודש ,הצמאה ומתענגת יחד .ענוגה עדיגה זו,
י ו ד ע ת היא את ערכה ,שומרת ומגיגה היא בגאון ע נ ו ה
על כבודה ויקרת תפארתה.
וכללות ה כ ר ת ע ד ך זו ,כשם שהיא מתבלטת באותם
היחידים ,סגולת הדורות ,ב די ח י ד מ ל כ א ע י לא ה ,כך היא
מתבלטת תמיד ב נ ש מ ת ה ה כ ל ל י ת של כ נ ס ת י ש ר א ל ,
המלאה תמיד גיל קודש ,ושבעת תענוג ידידות אהבה.
צרור המר דודי לי בין שדי ילין ,אני לדודי ועלי תשוקתו.
קפד
אורות
הקודש
התגלות הנשמה.
.
.
—
—
.
•ך
T
יח
ו א פ ש ר ה ד ב ר ל ה ר ג י ש את ת נ ו ע ו ת ה נ ש מ ה ,
שבתהום תעלומתה ,את קשורה אל אותם העולמות הנשגבים,
שמהם היא יונקת את סוד חייה ,את זיוה והדרה.
ו כ ל מה ש ה א ד ם מ ת ק ד ש י ו ת ר ,כל מה
שמתרחק מן החטא ,והוא נוטה אל הקדושה ואל האצילות,
ה נ ש מ ה י ו ת ר מ ת ג ל ה עליו ,ואורה שופע בכל קרביו,
והוא נתבע מכל עצמיותו להתיחד יותר ויותר במקור חייו.
הגויה ,וכל נטיותיה ,הולכת היא ומתקדשת ,נוטה היא אל
היסוד הנשמתי .חושיה מתחדדים ,ועם זה מתעלים ,מתקדשים,
ומתעדנים .הריח ,ההקשבה ,הראיה ,הכל מתעלה ,הכל מתבהר.
ש ו א ב ת א ו ר ה מ מ ק ו ר י מ ר ו מ י ה,
הנשמה
ומהמאור המקורי הזה היא משפעת אל הנפש החיה ,אל כחות הגוף
הרוחניים והגשמיים .הגבורה מתגדלת ,הבטחון ,אומץ הלב,
ושקט הרוח ,הולך הוא ומתפשט .ו ה ת ש ו ק ה ל ג ד ו ל ו ת ,
של תום ויושר ,של חיים ואור ,של דעת ויפעה ,הולכת ומתגדלת.
ו ה א ד ם ה ו ל ך ו מ נ צ ח את החיים נצחון אחר נצחון.
הקנאה ,התאוה ,הכבוד וההון ,היקרים כל כך אצל רוב בני האדם,
נעשים בעיניו בזויים וזלים .ורוחו שוקק אל הטוהר,
אל הטוב המוחלט ,אל האמת המזהרת ,אל הנצח בכל מלא הודו,
אל אור ד /אל אלהי עולם.
הקודש
הגיון
קפה
כבוד הנשמה.
:
־
:
T
T
יט
ו כ ש ה נ ש מ ה מתגלה ,בגאון עוזה ,בהדרה וכבודה,
מלאה היא את כל היש ,הכל בה חקוק ,חרות בכתב קודש לאלהים,
קרני אורה כל מלאו ,והופעות מלאות עוז ,שלות ענג ,וחדות
עולמים ,אלה על אלה משתפכים ,אלה על אלה מתעלים.
ובגויה היא לא סגורה ,רק אחוזה ,בקצה שרוך נעליה,
כצפור שטה ב ר ח ב י שחקיכ קשורה בחוט משי דק,
ארוך לאין קץ ,אשר לא יעצור מאומה את מעופה ,רק אם
תגביה אבר ,הגבה למעלה מאד מאד ,יזכירנה לבלי גתק את
חוט המשי הדק ,יקר הערך ,המענב אותה אל מרכז אוצר חושיה
ורגשי גוייתה ,מתוך זהירות של עדנה רוממה ,מלאת הוד קודש,
רצופת עגוה ושירת חסד ורחמים ,אהבה וכבוד.
ד מ ו ת ד י ו ק נ ו של הלל ה ז ק ן ,הנפש התמה,
המלאה חכמה ומחשבה רחבה ,העמוסה ענוה ורוחב לב ,החשה את
חובת הכבוד לעצמה ולגופה ,וזיקוק החמלה אל עצמיותה,
באותה העדינות של צדקה ורחמים על כל דורש עזרה.
ומה א י ק ו נ י ן הללו ש מ ע מ י ד י ן אותן בבתי ט י א ט ר א ו ת
ו ב ב ת י ק ר ק ס א ו ת ה מ מ ו נ ה ע ל י ה ן מ ו ר ק ן ושוטפן,
א נ ו ש נ ב ר א נ ו ב צ ל ם ו ב ד מ ו ת על אחת כמה וכמה.
נ י ז י ל ו נ ג מ ו ל חסד עם הדין אכסנאי ,דא נפשא דגבן,
גמל נפשו איש חסד.
קפו
הקודש
אורות
ברקי המחשבה.
כ
ת י כ ף כ ש נ כ נ ס ה מחשבה אלהית רוממה בנשמה,
הרי היא מתגבלת מדי עמדה במרכז החיים המעורבים
בהגבלות גופניות ,ו ה י א ח ו ז ר ת ל ע ו ף ל מ ק ו ר ה .
טרם נתגשמה יותר מדאי ,ו ב ר ק חדש בא במקומה,
וגם הוא ממהר לעלות ,מיראתו מפני האש ה ש ח ו ר ה ,הקודחת
החמרנית ,ו פ ו ר ח ו ע ו ל ה גם הוא ,וחוזר חלילה.
וזאת היתה מעלת למודו של י ו נ ת ן בן ע ו ז י א ל ,
שטרם הספיקה המחשבה להתגשם מנגיעת החומר ,נ ת ד ק ד ק ה
ונתאצלה מהופעת האוד העליון של הנשמה ,שנתעדגה הרבה
על ידי רוח הקודש של למודו .ומתוך כך אמרו עליו ,ש ב ש ע ה
ש י ו ש ב ו ע ו ס ק ב ת ו ר ה כל עוף ש פ ו ר ח ע ל י ו
מיד נשרף.
הגיון
הקודש
קפז
זהר הנשמה.
־־
־
:
T
T
כא
ה ע ל י ו נ ה של ה נ ש מ ה הוא הנחמד
הזהרח״ית
מכל ה ח י י ם .
אף על פי שאין אנו מבינים כלל את ה ש י ח ות ה נ ו ב ע ו ת
ב ת ו כ י ו ת הנשמה מאוד ה ז ה ד ו ר י ת ,אף על פי שאי אפשר
לשום כל סדר ומשטר בההגיונות הללו ,המבקעים ויוצאים
כ א ו ר ה י ו צ א מ ב י ן ה ח ר ס י ם ,בכל זאת הנפש מתמלאת
שובע ונדיבות רוח פנימית דוקא מאלה ה ב ר ק י ם ה ח ו ל פ י ם
ועוברים כל כך מהד ,עד שאי אפשר כלל לעמוד על אופים.
כי בהם מתגלה רז חיים עליונים ,שכל העמל השכלי ,כל סדרי
עבודה ,חוקים ומשפטים ,דיגים והלכות ,עמקי הגיון ,והדרכות
הגיוניות ,דק מצל צלם של זיו ה ב ר ק י ם ה ג ד ו ל י ם הללו
ישאבו את רוח חייהם.
קפח
אורות
הקודש
הברקות והפסקות.
כב
נפסקת היא הופעתו ה ר ו ח נ י ת
לפעמים
של ה א ד ם על ידי מה שהוא חפץ בהשגה נמשכת כנחל,
שאין לה הפסק ,ואינו שם אל לבו ,שאין טבע השגתנו את
המחשבות העליונות והצורות הרוחניות כי אם בהשגה מופסקת,
שהיא הולכת ב צ ו ר ה של ב ר ק י ם .וכל ההבדלים שבין
השגה להשגה תלויה היא ב א י כ ו ת הברקים ,ובקרבתם זה לזה,
עד שאפילו הצורה הנמשכת בציור אינה גם כן כי אם המשכה
של ב ר ק י ם ת כ ו פ י ם ,ש א י ן ה פ ס ק ת ם מ ו ר ג ש ת .
וזה נוהג בכל השגותיהם של בני אדם ,אפילו העליוגה שבעליונות.
ואין החשק התדירי של הופעה דבוקה נמצאת בנו ,כי אם
מצד הצפיה של העתיד הגדול של עולם הבא ,שאז נאמר
ירוין מדשן ביתך ,ונחל עדגיך תשקם.
וכל אלה המאורעות ,של התשוקות העליונות ומדותיהן
והה ב ר ק ו ת ו ה פ ס ק ו ת י ה ן ,נוהגים הם בכל מין הופעה
והשגה ,יצירה וחדוש ,לפי ערכה ,מן הבריאה היותר עליונה,
והנבואה היותר בהירה ,עד היצור הקטן ,והחידוש היותר רגיל.
אף על פי שהם רחוקים זה מזה יותר ממרחק שמים וארץ,
ויותר ממרחק מזרח ממערב ,מכל מקום החלוקים שביניהם יש
להם דוגמא ,שמהקטן נוכל ללמד על הגדול ,והשעור המועט
מודד את המרובה.
הגיון
קפט
הקודש
הזרמים ממעל ומתחת להברה.
־
T :
.
_
_
.
_
־
-
־
T
T
כג
מוטלים אנחנו בין ש נ י ה ז ר מ י ם ה ג ד ו ל י ם ,
כל הררי האור והאש הרוחניים ש ל מ ע ל ה מן ה ה כ ר ה
סובבים אותנו ,מזדעזעים הם תמיד ,וגורמים ז ע ז ו ע י ם נשמתיים
גדולים בקרבנו .ואותם התהומות העמוקים שלמטה מן ההכרה
הם תמיד גם כן שואגים ,הומים ושוטפים ,ומשבריהם וגליהם
פוגעים בנו ,ואנו מתרעדים ומשתטפים עמם .וכל התנועות הגדולות
הללו אינן פוסקות ,פועלות הן תמיד ,בהמיה רבה ,ברתיחה אדירה,
בגאות חיים עזיזים.
אנו צריכים תמיד להכשיר את כלי קיבולנו ,את כל
צ נ ו ר ו ת החיים הקבועים בנו ,שיהיו מוכשרים לקבל את הטוב,
הנאה ,הישר ,הטהור ,הקדוש והמאיד ,שנוזל מ ש נ י ה ז ר מ י ם
האלה יחד .וכשאנו מתבשרים לזה ,יוזלו עלינו מ מ ע ל ו מ ת ח ת
דק שטפי טוהר ,חסד גבורה ותפארת ,ו מ י ם ע ל י ו נ י ם
ומים ת ח ת ו ג י ם ישקו ,ותהום אל תהום קורא בחיל.
ואנו יכולים להיות עשויים בעז ,עד כדי להיות ה צ נ ו ד ו ת
המחברים את המרומים והתהומות ,להעלות את האורה התהומית
למרומי הרום ,ולהוריד קוי אורה אדירים למעמקי תחומים,
להאיר שם בשטף אוד וחיים ,וחיי עולם וחיי קודש יאצרו
ויחסנו שם להיות לברכת עולמים.
קצ
אורות
חקודש
פגישת הזרמים.
- ..
. .T
כד
לפעמים עושה ה י א ר ו ח ה ק ו ד ש פ ע ו ל ת ה
ח ר י ש י ת בתוך הגוף והנפש ,מקשרת היא את כל העמקים
החבויים בהם אל כל המדומים שממעל להם .ובזה האדם מתעלה,
מתקדש ,ומתרומם אל המרומים כולם ,חש הוא בםגימיותו את כל
פ ג י ש ה הבאה ממעל ,כי כמוה מפנימיותו מעומק הוייתו
ת ה ו מ ו ת ז ו ר מ י ם ועולים ,ה א ם פ ק ל ר י א ו ת פ ו ג ש ו ת
זו בזו ,ומראות זו בזו את הוד התגלויותיהן.
וכל תוכן קדוש ומרום מתערה ומשתרש בעמקי מקורו,
כל נטיה טובה ,כל מדה טובה ,כל עבודה ,כל קדושה ,כל מצוה
וכל יושר ,מודגש הוא שפגע בנו מעולם חזק ונערץ ,מעולם עתיק
וחדש ,מעולם דחוק וקרוב זורם הוא ,מנשמת אבות ,משלשלת
דוד דודים ,ונחמד ואהוב וחביב הוא ,מלא חיים וזיו תפארה הוא.
ה ד ב ו ר החי נושק א ו ת נ ו במלא אהבה,
ו א נ ו נ ו ש ק י ם א ו ת ו בחבה מ ל א ה ,אני לדודי ודודי לי.
הגיון
הקודש
קצא
?זאיפת הוןנועה והמנוחה.
כה
ש ו א פ ת היא הנשמה מצד אחד אל המנוחה ,אל השלוה
הפנימית ,משקפת היא צלם אידיאלה הנכסף בתבנית כל העולמים,
ומצד אחר היא שואפת אל ה ח י י ם ,אל החיים הגמודים,
שבהם יש ת נ ו ע ה ,קול ,תשואות חן ,שירה אדירה ,וזמרת אל.
מכירה היא על כן את העולם בסוד יצירתו ,רואה את
מ ק ו ד ה מ נ ו ח ה ב מ ק ו ר ה פ ע ו ל ה ,את החיים והשלום
בחוברת .והחיים והשלום יחדו ממקור האמת יצאו.
ה י צ י ר ה מתבארת מיסוד ה ע ק ו ד ,המילוי ההרמוני,
הכל בכלי אחד ,ויוצאת בסוד הניקוד ,הנקודים ,העולמים והבריות
לאין תכלית ,הכחות בפידודם ,ובהתגברותם ,האינדיוידואליות
המתאדרת ,והרוממות של החיים ,בכל שאונם הנחמד ,אל השלום.
בהכרה ,כי הפירוד ,החיים שהשאון והניגוד הוא מקור שבעם,
הרי הוא מביא את המות ואת הכליון ,את הרשעה ואת השקר,
נלקחת תמצית השאון ,נעימת התנועה ,עליות ההתחדשות,
ובאה לעולם נעלה ומרומם ,שסגולת ה נ ק ו ד י ם מוארים בו,
ביושר הברודים ,הקוים המסודרים ,בשאיפת העקידה העליונה,
העומדת בשיא גבהה.
קצב
הקודש
אורות
$ךלת חסרון הזנוחה.
כו
שאין מעלתם פוסקת
המשיגים הגדולים,
מלהיות צומחת תמיד בצמיחות חדשות ,אינם מוצאים בעצמם מרגע,
ת ל מ י ד י ח כ מ י ם א י ן להם מ נ ו ח ה .וטרם שיעמדו על
התוכן של ה ע ד ר מ נ ו ח ה זו ,הרי הם מצטערים עליה,
והם מלאים יגון פנימי ,ו א י ח פ ץ מודגש תמיד בקרבם,
המונע אותם משמחת לב.
אבל כאשר יתבררו להם יותר תוכני המהות העליונה שלהם,
ידעו להבדיל בין ח ס ר ו ן ה מ נ ו ח ה שלהם ,שבא מתוך
ג ד ו ל ה נ ש מ ת י ת ,הבלתי פוסקת ,מתוך ריכוש של קניני דוח
כבירים חדשים בכל עת ורגע ,ובין ה ע ד ר מ נ ו ח ה הבא
מתוך מהומה של רשעות ושל בעדות .ואז ידעו לשמח בחלקם,
ולהחזיק במעוזם ,ולעמוד תמיד על עמדם בעבודת הרוח
התדירה ,המחדשת להם בכל עת את י ד י ד ו ת נ ו ע מ י ה.
כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ד /אל דמי לכם.
הגיון
קצג
הקודש
חבלי יצירה.
V
:
י
,
י •
T
כז
החפשית דוקא היא היוצרת.
הנשמה
הרוח ,ה מ ו פ ע ה ו פ ע ה קשור י ת עם אותו הגרעין הגופני,
שאור החיים מתגלה בו ,עושה הוא בלא הרף את פעולתו,
פעולת הגידול ,והמתיחה .מתמתח הוא הגוף ,מתרקע הוא ,על פי
אותה התכונה והצביון ,שהצורה האידיאלית שברוח טובעת את
חותמה עליו .ומה שנעשה בכל צמח ,וכל חי ,נעשה בכל עולמים,
בפרטיהם ובכלליהם.
נושאים אנו עין ,ומביטים ברום עולם ,בגאון גלי ים החיים,
הקוראים לעולמי עד .אתיו והיו .וחכמת אלהים חיים ,וגבורתו,
מקסמת אותנו בהמון פליאותיה ,ונפשנו כלה אל הדר יפיה.
וחשים אנו ,שכולנו אנו בכל מהותנו ,בכל הכרתנו והפצנו,
בכל עומק חיותנו ,הננו כולנו שפועי מקור החיים ,המתמיד
בחסדו וגבורתו.
ואם מגדולתה של הנשמה ,יש אשר מדוה הגוף ירבה,
כי ברב חכמה דב כעם ,ויוסיף דעת יוסיף מכאוב ,לא גקוץ
באור הדעת ,כי אם נרבה את שלהבתו .יודעים אנו ,שאלה
היםורים ח ב ל י י צ י ר ה הם.
אורות הקודש 13
קצד
אורות
הקודש
הגויה ורוחה ,כל כליה וכחותיה ,מתאמצים הם ל ה ת א ר ך
עד כדי גדולתה של הנשמה ,להתנשא עד דום שאיפותיה,
לעשות רצונם כרצונה ,למען יתאים הכל ,ואור החיים בכל שלל
שלמותו יאיר ויובלט ,ברב גוגה והוד.
רגע באפו .אלה מכאובי הגוף ,ויסודי הרוח ,כלא המה,
מוסיפים הם עוד נועם ,וידידות מםירתית ,אל האור העליון,
אל הזיו האלהי ,יוצר כל ,אשר כל מדה משתכרת מפני המון
משא גדלו ,אבל ש ב ר אל ש ב ר י ח ד ו י ד ו ב ק ו ,ועולמים
משוכללים בהדר יצירתם יופעו .וקרא זה אל זה ואמר קדוש,
מקלות מים רבים אדירים משברי ים ,אדיר במרום ד/
ואם כבדי פה אנו ,אם דלל מאד אוצר ביטויינו ,לעומת
העושר הגדול ,של עוגג הטוב ,של מקוד כל קדושת השמות כולם,
מתענגים אנו על ד /על ד׳ ודאי ,הלא יפרוץ הרוח את מסילתי.
אז ידלג כאיל פסח ותרן לשון אלם ,ולבב נמהרים יבין לדעת,
ולשון עלגים תמהר לדבר צחות.
יה צ ם יה ה ע ת י ד ה ,שהיא כל כך מושכלת ובטוחה,
כל כך מאימנה יחיה ,תחייני בקרני תפארת איריתיה ,גם טרם
הגלותה בכל הדרה .כי אם שם אדיר ד׳ לנו ,מקום נהדים יאדים
רחבי ידים ,בל תלך בו אגי שיט ,וצי אדיר לא יעברגו.
הגיון
הקודש
קצה
צער היצירה.
־
־
־
:
*
T
כח
צ ע ר היצירה הטהורה הוא מעין צעד הנבואה,
המתוארת ביהוד בנביאים האחרונים ובחזיונות דניאל ביותר.
המדרגות שבבהירות החיים שבהשגה היותר עליונה באות
במהירות ,שוטפות על דשת ה ע י ן ה ר ו ח נ י ת ש ב נ ש מ ה ,
והיא לא הוכנה די סיפוקה כדי לקבלן.
גילויי ההויה עולים ממעמקים ,מהחיים העדפליים שבבשר,
הולכים ומתבהרים ,ובכל זאת לוקחים עמם את צללי האפלה,
ואת ריח הבורסקי הגופני .ל ע ו מ ת ם י ו ר ד י ם ג י ל ו י י חיים,
מספירת הנשמה היותר עליוגה ,הולכים ומתגלמים ,הולכים
ומצטמצמים ,עד שהם פ ו ג ש י ם זה בזה ,ורזי עולם,
ויצירות גדולות עדך ,מתהוים ונולדים .לפי דוב העז ,לפי גודל
החיים ,שבבשר מעבר מזה ,וברוח הנשמה מעבד מזה ,ככה מצטיינות
היצירות בגבורתן ,ביפין ,בפעולתן על החיים ,בקיומן ובנצחיותן.
ה ר צ ו ן והשכל ,כשהם ע ד י י ן בחטיבה אחת,
בחביון הגשמה ,ממעל ,ולעומתם במעמקי רגשות הבשר מתחת,
יש לכל אחת מהן סדר עולם מיוחד ,נשמה פרצופית מיוחדת,
שעמדתה מותנה היא ב ר צ ו ן ש ב ש כ ל ו ב ש כ ל ש ב ר צ ו ן ,
ביסוד ההויה המהותית ,שיש בה זה וזה ,והם למעלה ברום,
ולמטה בעומק ,מזה ומזה.
קצו
אורות
הקודש
סדר העולם .עולמה של חטיבה זו .הוא של החיים עצמם.
כשסדר עולם זה צריך להתפרק ,להתפוצץ ולהשתנות ,בשביל
הופעת היצירה הטהורה ,יש בזה י ס ו ר י ם של חורבן עולמות.
אלה חיסורים רק לבעלי נשמה מתגלים הם .כצעד ילדים
על אבדן שעשועים קטנים נחשבים הם כל יסודי העולם הרגילים,
לגבי י ס ו ד י ה י צ י ר ה של ח ו ר ב ן ע ו ל מ ו ת .אלמלא
יש כאן אור חסד מקיף ,שתכף לחורבן עולמים ,בא אוד של
הוית עולמים ,וההויה היא בודאי יותר חשובה מן החורבן,
ויותר רוממה מן כל היש שנחרב ,וההויה מגחמת את האבל
של החורבן ,וההויה משיבה את כל האבדות של החורבן ,וההויה
מחיה את כל המת שבחורבן ,לולא חסד גדול זה ,לולא רחמים
רבים הללו ,לא היה אפשר לעמוד בפני יםורי החורבן של העולמים
שבצעד היצירה.
ה י ו צ ר י ם ה ש ט ח י י ם חפצים ביצירה מתוך שובע,
מתוך קלות ראש ,מתוך אכילה ושתיה וטיול ,חושבים את
ה צ ע ר ואת המרירות ,ששם גנוז כתר המלוכה הרוחנית,
למין זעה המיוחדת לאמנים נכשלים .אבל זוהי טעות מדה,
אף חכמתי עמדה לי ,חכמה ש ל מ ד ת י ב א ף ע מ ד ה לי.
הגיון
הקודש
קצז
מצער לענג.
כט
גדולים הם י ס ו ד י ה י צ י ר ה ,הנתקת האדם מהעולם
העכור ,שכחות החיים החומריים כולם כל כך מושרשים בו,
אל עולם האצילות והטוהר ,ששם הנשמה האנושית היא
אזרחית ופועלת בחופש כחותיה .אמגם כמה גדול הוא גם כן
ע ו ג ג ה י צ י ר ה ,בזה שהנשמה מוצאת היא את מגוחתה,
את תעופת חייה העצמיים.
ו צ ר י ך כל י ו צ ר לחשוב חשבוגו של עולם זה,
שלא יקוץ ב י ס ו ד י ה א ה ב ה של ה י צ י ר ה ,כי רק על ידם
יזכה לאותם הענוגים העליונים המופלאים שלה ,ולא ידאב רוחו
בקרבו גם אם רבו יסוריו היצירתיים ,שלפי מדתם יגדלו
העוגג והברכה.
ולעולם אל יבקש את התעגוגים העדינים לבדם בלא יםודיהם,
כי אז הם אובדים את עדינות ערכם ,ואין האור החי מתגלה מהוד
של מעלה ,כי אם דוקא על ידי אותו המירוק של ההסכמה הנפשית,
ל ש מ ח ב י ס ו ר י ם שהם הם מ ק ו ר י ה ע י ד ו נ י ם .
קצח
הקודש
אורות
מצער לעלן.
ל
ה מ ח ש ב ה ׳ ו ה י צ י ר ה ה ר ו ח נ י ת בכלל ,צריבה היא
ל ר ו ח א ה ב ה עם חוש של ע ו נ ג א צ י ל י .אבל ההתגשמות
המעשית של החיים הרוחניים ,זוהי הקדושה שבחיים,
צריכה היא לגבורה.
ודוח ה ג ב ו ר ה ה נ ו ע ד להפראת ה י צ י ר ה העליונה,
עד כדי הוצאת תולדות מעשיות ,גושבת היא מתוך העז העליון
בחסד הגנוז ,ששם שרוי ה ע ד ן של ה ע ו ג ג ה א צ י ל י ,
רוחב הדעת ושלות המחשבה ,השוטפת מתוך עצמותה שטפי פלגים
של אוצרות חיים ,מלאים הוד והדר ,גדולה וקדושה ,תפארת ומלכות,
ש כ ל ה צ ע ר ה ג ד ו ל ו ה ח ב ל י ם של ה ל י ד ה ה ר ו ח נ י ת
מ ת ה פ כ י ם על ידם ל מ ק ו ר ו ת של עוגג נ ע י ם וגפלא,
זיו חיים ,ה מ ח י י ם גם כן את המות ,ומהפכים את
כל בלהותיו למגדל עז ומבצר מלא בטחון ,ואומץ לבב.
עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון.
הגיון
הקודש
קצט
עצב הגאלה הבימתית.
לא
צ ך י ך האדם לתפוש בבידור ,מה הוא הדבר הרוחני,
הדוחק את לבבו ,המעציבו וממרר את חייו ,בלא הודעה נפשית מתוכן
הסבה של אותה העצבנות והמרירות .על פי רוב כשמחפשים ומוצאים
איזה סבה למצב נפשי זה ,היא רק סבה שטחית ,והאמת היא הרבה
יותר עמוקה מכל מה שמצטייר ומתרשם בענין זה בידיעה הברורה.
אבל ה ע צ ב ו ן ה ר ו ח נ י הזה הוא הוא החומר של
ש י ר ת ה נ ש מ ה ,התביעה שהנשמה תובעת את חופשה .היא
מתאבקת עם כל הלחצים הלוחצים אותה ,היא חפצה חיי דרור ,חיים
אציליים עליונים ,ברורים ובהירים ,והיא אינה מוצאה אותם מפני
ה ר ת ו ק ו ת החמריים ,שהיא אסורה בהם .וזהו סוד עצבונה.
על כן ראוי מאד לעמוד עד כמה דאפשר על המעמד
הנפשי הזה ,ולדלות מתוך תהום המחשבים הלזה רב פנינים
ורגשות רוממות .כי סוף כל סוף התודעותה של הנשמה אל האדם
באיזה אופן שהוא הרי היא בעצמה פגה של ג א ו ל ה היא,
ואור הישועה עומדת להגלות ,אחרי הקדרות הזאת.
והדברים הללו שזכרנו הנם נוהגים באיש יחיד ,ונוהגים
גם כן בכללות האומה ,נוהגים במובנים שונים .לפעמים בעקר
בחיי הכלל מתגלים המעמדים הללו על ידי חושבי מחשבות
מצוייגים ,המקשיבים את הד הקול של העולם .ויש שהקול גשמע
בתכונתו העצבנית מחזיון הכלל כולו .ו ה ע צ ב נ ו ת הזאת בעצמה
ג א ו ל ה ה י א מ ב ש ר ת ,והיא הולכת ובאה ,הולכת ונוהרת.
ר
הקודש
אורות
גאלת היצירה הנשמתית.
- \ :
~ :י
T
־
•
:
T
•
לב
יש שתוקפת איזה יראה בעת י צ י ר ת המחשבות.
עולה רעיון על הלב ,מכיר הוא החושב ,את הצורך הגמור של
התפשטות ענפיו לרוחב ,ושרשיו לעומק ,את הכרח הידורו
והתפתחותו ,הסתעפותו והתילדותו ,בכל עומק חידושו ובירות,
במצוי כל החשבונות השייכים לו ולהמון המחשבות הסובבות אותו,
וממצרות אותו ,ו י ר א ה של ת ו ה ו תוקפתו ,והוא נשאר
עם המחשבה הגולמית כמו שהיא ,או שעל ידי דוחקה של יראה זו
הוא מבקש לו רק שביל אחד בעלטה זו ,ו א י ן ה מ ח ש ב ה
פ ו ר צ ת את כל ה ח ו מ ו ת של מ א ס ר ה ,רק מרחק אחד
היא מתפשטת בכבדות ,והוא נענה ונדכא מלחץ המחשבה הצרה,
ו ה י צ י ר ה ל ק ו י ה ,והעולם הנזקק להיוצרים המחשבתיים
שרוי באופל ,ברעב וצמאון.
אמנם יחש יש בודאי ליראה זו ,שהיא חרדה של חלישות,
אל המצב המוסרי ,שהוא צריך להתתקן על ידי תשובה פנימית,
היכולה להעשות מיד בטוהר רצון ורעיון .יש לפעמים שהדבר
מתיחש גם כן למצב החומר והתלישות הגופנית .ויש שמעמד
העולם הכללי ,או היחסים היותר קרובים לו מהם ,הם הם
הגורמים את ע ו צ ר דחם הרוחני הזה .ועל כולם מתגברים,
לסי ערך ,על ידי הרבות אור הדעת ,על ידי הכרת סבת העכוב.
הגיון
הקודש
רא
סוף סוף צ ר י ך האדם לגאול את חלקי נ ש מ ת ו
מגלויותיהם ,לפדות את א ס י ר י מחשבותיו ממאסריהם,
לאמר לאסורים צאו ,לאשר בחשך הגלו.
ו כ ש א ד ם ר ו צ ה ל ג א ו ל את אותו ההמון הרב של
היצורים הרוחגיים ,הם הם המחשבות והציורים הרבים ,שהם
בריות חיות וקימות ,המבקשות םדיוגן בכל עז ומרץ ,באה לו
ה ו פ ע ה פ נ י מ י ת מ א ו ד ו של משיח ,ה ג נ ו ז ב נ ש מ ת ו ,
ג א ו ל ה ,ומהוה אוד חדש בעולמו.
מחולל
והוא
והולך האור ומתפשט ,חודר ומתעמק ,מתרחב ומתענף ,עד באו
אל שורש מקוריותו.
ו ר ג ש י ג א ו ל ה ואומץ מתחילים להיות מתחוללים
בלבבות רבות ,תנועות של תחיה כללית ,של שיבת בנים לגבולם,
של תיקון העולם ,ושל קוממות הריסותיו ,מתיצרים ומתרבים,
הולכים הם ומתלבשים בצורות שונות ,יורדים הם לים החיים,
מתקשרים בגויות ,יוצרים תכונות וערכים ,מזגים וטבעים
הנאותים להם.
ו מ א ש מ נ י ם קם עם ל ג א ו ל ה ,וטל א ו ר ו ת ,
טל תורה ,טל של תחיה ,מתחיל את פעולתו .רסיסים מתחית המתים
העולמית הגדולה באים ומתגלים .יחיו מתיך נבלתי יקומון,
הקיצו ורננו שוכני עפר ,כי טל אורת טלך ,וארץ רפאים תפיל.
והיראה החלושה סרה ,והגבורה העליונה לוקחת את מקומה.
אל תיראי כי לא תבושי ,ואל תכלמי כי לא תחפירי ,כי בשת
עלומיך תשכחי ,וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד ,כי בעליך
עשיך ד׳ צבאות שמו ,וגאלך קדש ישראל אלהי כל הארץ יקרא.
רב
אורות
הקודש
כי ימין ושמאל תפרצי ,וזרעך גוים יירש ,וערים נשמות יושיבו,
כל כלי יוצר עליך לא יצלח ,וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי,
זאת נחלת עבדי ד׳ וצדקתם מאתי ,נאם ד׳.
הודאות ס&קוירית
הגיון
הקודש
רד.
?זאלת הודאות המקורית.
לג
יש ע צ ב ו ן שבא מ ע ו ש ר ר ו ח נ י ,הא כיצד?
מתגברות עלינו ההופעות ,חזיונות מחזיונות
באים לנגד עינינו הרוחניות ,מביטים אנו בספרים ,ובספרים היותר
קדושים ,והיותר נשגבים ,ומעינותיהם חיים ומפכים ,מנביעים הם
בכחם המקורי ברוחנו פנימה מעינות רבים .ועל כל חזיון נולד
המיון פנימי ,מהיכן כל זה בא ? ר א ש י ת ה ח ז ו ן ו ו ד א ו ת ו
מ ה י כ ן הוא נ מ ש ך ?
ו ה נ ש מ ה מצטערת ב ע צ ב ו נ ה על ש מ ח ת עשרה,
והעצבון הזה מעדן את הרוח ,מחדד את השכל ,ומרטיב את הלשד
של החיים הרוחניים ,ו י ד י ע ו ת מ ק ו ר י ו ת ,ומקוריות של
מקוריות ,ו ה ק ש ב ו ת ,רבות עדך ,גדולות ורחבות ,נולדות,
והן באות עם ת ע ו ד ו ת ו ד א י ו ת י ה ן ,והן מעלות את הנשמה
למקום עליון.
ו ב מ ק ו ם ה ע ל י ו ן באה ה ש א ל ה ע ו ד ה פ ע ם
מחדש ,על ה ו ד א י ו ת ה ח ד ש ו ת ,העשירות היותר עליונה,
רו
אורות
הקודש
שבתחלה מופעת היא בכליל הודה ,ביפעת שמחתה ,ואחד כך באה
השאלה .בן מי זה ה ע ל ם ,אם ר א ו י לבא ב ק ה ל ?
ו ה ר ע י ו ן ה מ ח ק ר י ח ו ז ר ונעור ,מבקש לו נתיבות,
ומבקש ומוצא .ו ה ו ד א י ו ת החדשה משתרשת עמוק עמוק
בנשמה ,באה לכח של פעולה ,דחיפה חזקה להשפיע ,ולהחטיב
את החיים של חוג רחב ,באה ומפעמת ,עד העליה החדשה,
שעל ידה הכל נשכח .כל העושר העבר גז וחלף ,וציורים
מעולם יותר עליון באים ,מ א ו י ר דכי ,טהור ורענן ,מאורות
זורחים ,בצורה שלא פוללה מעולם .ועל דבר העבר אין זכרון,
ההוה והעתיד מלבב ומנעים ,ה י צ י ר ה ה ו ל כ ת ו מ ת ר ב ה ,
ו ה ו ד א י ו ת ע ו ל ה ל מ ר ו ם קצה.
ו ה נ ה ר ו ח ח ק ר בא ו מ כ נ י ס ע צ ב ו ן חדש,
כ ד י ל ה ו ל י ד שמחה ע ל י ו נ ה ,ו ג י ל ו י ע ו ל ם מתוקן.
אשר לא ספר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו.
הגיון
הקודש
רז
מדרגות הודאות.
־־
ל
:
-
־
T
לד
מ ד ר ג ו ת אחר מ ד ר ג ו ת ע ו ל ו ת ה ו ד א י ו ת ,
אין כל מדרגת ודאי דומה לחברתה ,במדתה הכמותית והאיכותית.
רעיון מרעיון ,אמונה מאמונה ,מובדלים הם זה מזה ,על פי
מ ד ת חיי ה ו ד א ו ת ,המחיים אותם.
הודאי המוחלט שוכן ברום עולם בחביון עז העתיד לבא,
עולם הבא ,אהיה אשר אהיה ,ה ו ד א י שמו כן תהלתו,
ודאי סתמי .נחלים רבים מתפרדים ממנו ,כולם אחוזים זה בזה,
עד באם לנהר אולי ,כ ו ל י ה א י ו א ו ל י ,א ו ב ל א ו ל י .
א ו ל י ,ו ד א י ה ו א ביחש לכל הנוצר ממנו,
ויובל
לכל המתאצל ומתפשט מאורו ,והם גם כן לפי רובי ענפיהם
ודאיים הם כל אחד במדתו .והכל יונק ממקור הודאות,
השםועה מהודאי המוחלט ,ה ו ד א י ש ל מ ע ל ה מ ו ד א י .
בכל עולם .בכל איש ,עולה תמיד בעליתו מדת ודאותו,
ו נ ח ל א ו ל י מתחבר הוא עם ה נ ה ר ה י ו צ א מ ע ד ן ,
מיסוד הודאות ,וכולם יחד שואבים לשד חייהם מ מ ק ו ר כל
ה ו ד א י ו ת ,ו מ מ ק ו ר כל ה ס פ ק ו ת ,ממקור שאיבת הודאות,
שמשם כל הספקות שואבים ,להחיותם ,להעלותם ,לדעננם ולפארם
בפאר חי העולם.
רח
אורות
הקודש
ושם מעון השמחה ,עז וחדור .במקומו ,אין שמחה כהתרת
הספקות .הספקות מתגלים בשרשם הנאצל בצורתם העליונה,
בצורה החיובית הבריאה והרעננה שלהם ,בצורה המחיה את כל
צדדיהם ,ועל ידם ומהם ובהם ועמם תופיע האורה המופלגה,
מקור ששון מלא עולם ,הודאות המוחלטה בצורתה האידיאלית,
מקור הגבורה ,מקור החסד ,מקור התפארת הנצח וההוד,
מקור כל יסוד עולמים ,מקור כל מלכות כל אדנות כל שלטון,
כל כח ד׳ ,כל גבורת א צ י ל ו ת ב ר י א ה י צ י ר ה ו ע ש י ה ,
כי ביה ד׳ צור עולמים.
כ ש מ ד ר ג ה אחת רוצה להתפאר בודאות יותר גדולה
ממדתה ,או גם אם חפצה היא לשאוב ודאות יותר רחבה ומלאה
מערכה ,ממה שהיא עלולה לה ,והיא יכולה לספוג אל תוכה,
אז היא אובדת את משקלה ,נכשלת היא ונופלת .צוללת היא אז
במחשכים ,כשכור היא נעה ונדה ,נשברת היא ומתפוצצת ,עד
אשד מתוך החשכה יאיר אודה ,ותתחדש ביצירה חדשה,
הודאות,
למקור
תעלה
ספקותה
ומדת
ויקיצו וירננו שוכני עפר ,כי טל אורת טלך.
הגיון
רט
הקודש
הערכים הודאיים הפנימיים.
לה
א י ן ה מ ד ר ג ו ת של ה ו ד א י ו ת ד ו מ ו ת זו לזו,
וכל אחד לפי מעלת רוחו יודע הוא לשער את הערכים הודאיים
שבכל תוכן וענין.
וסוד האמונה מתפשט מ ר א ש י ת ה ו ד א י ו ת המוחלטה,
המאירה בכל הענפים ,עד שפועלת את פעולתה באותה
ה ודא יו ת ה ג נ ו ז ה ב נ ה ר א ו ל י ,כולי האי ואולי.
וכל אשד יתרומם יותר האדם והעולם ,ימצא ,שכל אותם
הספקות אין הרפיון שבהם כי אם בצדם החיצוני ,אבל ב פג י מי ותם
הדי הודאיות הולכת ומתגברת בהם .והיסוד התחתיתי של המעשים
בנוי הוא דוקא על פי ה ר ז ה פ נ י מ י של ה ע ר כ י ם ,
מיסוד החכמה העליונה ,אבא יסד בדתא ,ונמצא שהם כלולים
בהודאיות המוחלטה ,ברית עולם.
ו ב ש י ל ו ב ם של א ל ה ש נ י ה כ ח ו ת הנפלאים,
ה ר א ש י ת והאחרית ,המחשבה האצילית והמעשה המתוה
את העולם והחיים ,הודאיות חודרת ובוקעת בכל אותן המסלות,
האםפקלדיאות ,ה מ מ ו צ ע י ם ,וכולם מ א י ר י ם ב א ו ר
ה ו ד א י שמו כן ת ה ל ת ו .
אורות הקודש .14
די
אורות
הקודש
מדת הודאות.
•
-
־
־ T
לו
כל מתבונן ב ע ל ה ס ת כ ל ו ת עולה על חברו בעומק
ה צ י ו ר ו ה ו ד א ו ת ה ג ד ו ל ה של הישות האמתית אשר
להמציאות הרוחגית הצורתית.
וכל המכשירים התרבותיים איגם אלא דרכים איך להגיע
את הבריות לידי ע ד י ג ו ת ה ו ד א ו ת ה ע ל י ו נ ה הזאת,
שכשאדם מגיע למדת ה העליוגה הרי הוא צרור בצרור החיים,
וישחק ליום אחרון.
ודאות המקת5לים הפנימיים.
לז
ה מ ס ת כ ל י ם ה פ נ י מ י י ם איגם מופרעים כלל במהלך
הגיוגותיהם מפני הסדר של ה ה ס ת כ ל ו ת ה ח י צ ו נ ה ,
שאינה הולמת את סדרם .הם יודעים שעולמם ע ו ל ם ו ד א י הוא,
והסתירות ,שבאות מעולם אחר ,אינן תופסות מקום אצלם כלל,
ובדורה היא להם האמת לאמתה ,שכל הסתירות אינן אלא לפי
תנאי השכל המצומצם ,שאין לו ערך כלל עם האמת הגדולה,
בהחלטתה העצמית.
ומתוך ידיעה בהירה זו ,ההולכת לפניהם הלוך ואוד,
כל מה שהם יותר מתכנסים בעולמם ,המלא אור וחיים ,חיי קודש,
ואוד תורת אלהים חיים ,הרי הם מתעלים בודאותם האצילה.
הגיון
הקודש
ריא
ברור הודאות.
־
־
T
לח
על ה י ד י ע ו ת ה ע ל י ו נ ו ת א י ן מ ק ו ם ל ש א ו ל ,
מ ה י כ ן י ו ד ע י ם .כשמוצאים בקרב הנשמה רוח עליון ,ואוצר
ידיעות מסודרות ,מתאימות זו לזו ,זהו היותר עליון ש בבד ודים.
כל הידיעה הבאה מתוך מחקר אינה כי אם אמצעי איך
להגיע לידיעה עליונה זו ,שהנשמה מפכה מקרב עומק עמקים שלה.
האמצעי היותר מוכשר לבא למדה עליונה זו היא דבקות בד׳,
בכל כח ,והגיון רזי תודה.
?זלילת ההפקות.
•
לט
צ ל ל י ה ס פ ק ו ת מ ת פ ש ט י ם לפי אותה המדד,
שהאודה האלהית אינה תפוסה בפנימיות מהות החיים ,וכפי
ההתעמקות העצמית שלה ככה היא מזהדת ,ו ש ו ל ל ת כל ספק,
ונעשה הלב אמיץ ,מלא כח ד/
על כן ה כ ל כ ל ה ה ר ו ח נ י ת בסדר החיים ,ובאופני
הדגשות ,והתנועות המעודדות אותן ,כשהיא עשויה על פי
תוכן הקודש של ה א ו ר ה הא לה י ת ,היא בעצמה מאירה את
אוד האמונה העליונה ,שכל צ ל ל י ה ס פ ק ו ת נ ס י ם ממנה.
עד שיפוח היום ונסו הצללים.
ריב
הקודש
אורות
זריחת הודאות והעתיד.
:
•
־
־
־ T
T V :
,
.
מ
מ ת ח ל ה מתקבלים הלימודים העליונים ב ת ו ר ספק,
הראוי לדון בו ,ולהיות נשמע ,י ו ב ל א ו ל י .
הטפשות ,המפליגה כל דבר שלא הורגלה בו,
סרה מרוח האדם ,והרי הוא נכנם בחדרי חדרים של גדולות
ונצורות ,שלא ידעם .וכל מה שמוסיף שכל ,תלמוד ,בינה,
קדושה וטהרה ,ככה הולכים הדברים ומוכרעים אצלו ,עד שזוכה
ל ז ר י ח ה של א ו ר ה ו ד א ו ת ,א ה י ה ,ו ד א י .
ולפי המדה שהספק משמש אצלו ,הרי הוא זקוק ליראה,
שהיא המדה המחזקת את תוכן הספק להכריעו לצד הטוב.
ובכל צעד שהוא צועד לצד ההכרעה והודאות ,הרי היראה התחתונה
מתהפכת בעצמה לאוד של יראה עליונה ,אידיאלית ,והזרחה גדולה
שלאהבה ,וענוה ,הגדולה מכולם .וכשהוא מתעלה מעל כל ספק,
הרי הוא צדיק מושל ביראת אלהים.
כ ש ר ו א י ם הצדיקים ,שמיד שהם מתעסקים בגנזי המלך
של ר ז י ת ו ד ה ,נשמתם מתרפאת והולכת ,מקבלת היא צורה
תקיפה ,עדינה ,מלאה תנחומות ,ועזוז קודש בגבורה עליונה ,הרי
ה ו ד א ו ת ה ר ו מ מ ה מ ת ג ב ר ת בקרבם ,ואוד עולם הבא,
של שם אהיה ,ד א ג א ע ת י ד ל א ת ג ל א ה ,מ א י ר בהם.
ומכח קדושה טמירה ונפלאה זו הם מזכים את כל העולם
כולו ,ולפושעים יפגיעו ,למחול את כל חטאות דורם ,ולמלא את
העולם חסד ורחמים מאור פגי מלך חיים ,המאיר לעולם כולו בכבודו.
הגיון
הקודש
דיג
הודאות הכללית וההשערות.
T
:
-
-
T:
•
מא
ה 1ד א י 1ת מתחילה להופיע בהזרחתה של הנשמה
מ א ו ר של כ ו ל ה ו ע ל מ י ן ,של ה ק פ ת הכל,
בהידורו וגדלו ,בהודו ונצחו.
אבל כל זמן שהיא חבושה ב ע ו ל ם מ י ו ח ד ,אף על פי
שממנו גם כן מוזרחים לה אורים גדולים ,ולפעמים שוטפים ממגו
נחלים חדשים ,משמחים ומעודדים כל רוח ,מכל מקום
צל ה ס פ ק נ ו ת יוכל להגיע שמה.
ולא יובל סתם יקרא שמו של אותו העולם הפרטי ,כאותו
העולם העליון הכללי המוזרה מהבעה העליונה ,כי אם יובל אולי,
מקום התחלתן של ההשערות הגדולות ,שהן פתחי חכמה.
ומאותן ה ה ת ח ל ו ת ה ה ש ע ר י ו ת האדם נכנם לטרקלינין
הפנימיים ,ששם הבטחה ו ה ודא יו ת ,ה א מ ר ה ה פ ו ע ל ת ,
אומר ועושה ,גוזר ומקיים.
ריד
הקודש
אורות
ה ה ב ר ו ת הנקזגבוית.
מב
ה ה ש ע ר ו ת ה א פ ש ר י ו ת ב ת ו כ נ י ה ק ו ד ש הם
השירים ה י ו ת ר נשגבים ,והאמת היותר עליונה
בהם ועל י ד ם מ ת ג ל ה .
והוד המוסד וגצחו גמשך על פי יסוד התגלות חזיוגות הגודל
של כל ה א פ ש ר ו ת של א ו ש ר ה ק ו ד ש ,בהויה כולה.
האפשר המצוי.
T
V
!
T
־
T
מג
ב ק ד ו ש ה א י ן ג ו ז מ א ב מ צ י א ו ת .כל ה מ צ ו י ר
ו ה מ ד ו מ ה ו א פ ש ר ל ה י ו ת ב צ י ו ר ,הוא ב א מ ת מצוי.
וזה היה הגרעין העליון של שטת ה מ ד ב ר י ם ,שדחתה
אותה הפלםופיא האסכולית ,באשד לא יכלה לברר את עצמה.
אמנם אור אמונה באמת שרוי רק בכנסת ישראל,
וכל החכמות היו והנן ותהיינה באומתנו בהדר גאון גדלן,
ועם חכם וגבון הגוי הגדול הזה ,ודבר אלהינו יקום לעולם.
הגיון
הקודש
רטו
ממעל ל א ב ר ו ת לנקלנעות.
מד
ה ה ש ג ו ת ה ר ו ח ג י ו ת מתגלות לאדם בדרך פתאומי.
וכשם שאינן נופלות תחת הזמן ,ככה א י נ ן ג ו פ ל ו ת תחת
ה ה ד ר ג ה של מ ד י ד ת ה א פ ש ר ו ת ו ה נ מ נ ע ו ת
באותה המדה שהאמת הזאת נמדדת בהשגות שכליות אטיות,
הבאות לא בדרך שטף של נחלים ,כי אם בקימוץ של טיפין טיפין.
המשכל והמציאות.
מה
מציאות
בידור,
כל מה ש נ ו ל ד מ ה ש כ ל ת ה ש כ ל
ממש הוא .וכל מה שהוא מ ו ש כ ל ב י ו ת ר
מ צ י א ו ת ו י ו ת ר ח ז ק ה ,ויותר פועלת.
וכל מה שהאיכות של ההשכלה היא יותר גבוהה ,ויותר מקפת,
ככה היא יותר מחיה ומפרה את הרוח לעשות פרי של חיים.
האיכות החשובה באין םוף היא ה ה ש כ ל ה ה א ל ה י ת ,
וכל מה שנובע מרוחה ,לפי הערך של קישור הדבר במקורו האלהי,
קשר החיים שבו יותר אמיץ הוא .והדבקים באלהים באמת
מרגישים בשביל כך א ו מ ץ ח י י ה ם ב מ ח ש ב ה ה א ל ה י ת .
ואומץ החיים הוא המחזק ,המעדן והמשמח שמחה עליוגה.
ואני בד׳ אעלוזה אגילה באלהי ישעי.
רטז
אורות
הקודש
הידיעה העליונה ביציאות.
מו
ה ת פ ש ט ו ת ה י ד י ע ה ה א לה י ת על דברים שלא היו
במציאות ,כעל דברים שבאו במציאות ,הוא רק דבר צירופי
ביחש להשגת נבראים ,אבל באמתת המציאות ,לגבי הענין האלהי,
הכל יש כ ב ד ב מ צ י א ו ת ,שכל מה שהיה הוה ויהיה
הכל בדוחו ,ידיעתו וחפצו.
ונמצא ,שהכל מצוי בבחירה היותר עליונה של המציאות
האמיתית ,אלא שלגבי דידן אין אנו יכולים להשיג שום דבר של
מציאות כי אם עד שתגרע מציאותן על ידי הצמצומים הרבים,
עד שירדו ויהיו הדברים שוים במדרגת המציאות למציאותנו.
ונמצא שכלל גדול הוא ,שהידיעה האלהית מקפת מה שיש
במציאות ,מפני שאין שום דבר שאיננו במציאות לגבי האלהות.
החק ,שידיעתנו אינה מקפת מה שלא יש במציאות,
הוא טבוע מפני ההתענפות של ידיעתנו מהידיעה האלהית,
על כן יש בה קצת דוגמא של מקורה.
ולא עוד אלא שלא שייך כלל לומד גבי האלהות הקפת ידיעה
על מה שאין במציאות ,כי מאחד שיהיה הדבד בידיעת ד׳,
הרי הוא כבר מצוי במעולה שבמציאות ,וכל המציאויות כולן
אינן כי אם ניצוצות קטנות לגבי מציאות עליוגה זו.
הקודש
הגיון
דיז
הויפעת הציורים האפשריים.
T
־
־
י
•
T
V
:
T
•
•
מז
לפני התגלותה של הארת רוח הקודש הודאית ,מתחילה
ה ו פ ע ת ה צ י ו ר י ם ה א פ ש ר י י ם ,שהענינים הרוחניים מתגלים
בהם בצורה בולטת ,כעין התגלותם של הדברים הגשמיים בחלום,
על ידי כח המדמה .והדמיון ,מרוה בלשד השכל והאידיאליות,
הגבורה ,והצגיעות הפגימית ,פועל את פעולתו.
ר ו א י ם את ג ש מ ת ה ד ב ר י ם .העולם בכללו,
כל אדם וכל חי ,כל צומח וכל דומם ,כל כוכב וכל רקיע,
כל נהר וכל ים ,כל חזיון וכל תנועה ,הכל מתאר בהדר
הפנימיות הרוחנית שבהם .רואים איך הנשמות פורחות.
מרגישים בפגישת כל אדם את תוכן הנשמה ,החיה והפועלת,
הרחבה והמקיפה ,העשירה והמבולטת במרבית ענפיה ,הרבה יותר
ממה שמדגישים בפגישה הגופנית של החומר ,הנופל ברשת החושים.
החושים ,הפרצוף ,התנועות ,הדבורים איגם כי אם פתחים וסדקים,
שהאורח הגדולה של מציאותה השלמה הגדולה של הנשמה
מתגלה יותר בהתפרצות שטפית על ידם.
והדברים הולכים ומתחודים לפי רוב המעשה ולפי רוב
התלמוד .לפי רוב זיכוך הרעיון ,לפי רוב חופש הרוח ,ולפי דוב
הדבקות העליונה האלהית ,ההולכת ועולה ,הולכת מדרגת הבירורים
עד העלאת העולמות ,ומהעלאת עולמות עד העמדת כל העולמים
על מכונם ,בשטח כל קומת הנשמה ,בתור מרכבה לצור עולמים.
ה א ב ו ת הם הם ה מ ר כ ב ה .
ריח
אורות
הקודש
גדל העולמים הה^זעריים.
מח
איננו רואים שום אפשרות לצייר ח ו פ ש מ ח ש ב ה ,
התעלותה ושכלולה ,כי אם כשיותן לה כל ה י ק ף ג ד ל ה ,
כשיוכנו אשיותיה על פי הגודל הכמותי והאיכותי ,בכל אשר תעיף
שם את עיני רוחה .והגודל הזה הולך הוא וחודר ,חודר
כליות ולב ,מכשר כל מעשה וכל מפעל ,כל הגה וכל שדעף,
אל כל ג ו ד ל וכל ה י ק ף .
ומתוך התפרצות איווי גדול זה באים אחד כך המאמרים
המדודים על פי ההגיון ,והם מתעלים ובאים לחופשם ,לפי אותו
הערך שהם משתרשים בשדשיהם העליוגים ,שהם ממעל
למדות ההגיוניות .והם הולכים ומחפשים את זיו חייהם
בתוך ה ע ו ל מ י ם הה ש ע ד י י ם ,הבלתי מוגבלים בתוכנם.
והאמונה והמוסר ,הבקרת והמסה הולך הלוך ומשתכלל ,הולך
הלוך ומתאגד ,ומתארגן ביחד ,בחטיבה חיה וקימה.
וכשהאדם משער שהוא מרכז הבריאה ,אין זה כי אם
תחיה מחשבתית ,בעומק גדלה ,שהיא מוכרחת לגצח את כל
ה ה ג י ו נ י ת ,העומדת ומרפרפת לנגדה באיזה
הפחדנות
מין זחלנות ,של רשלנות כהה ומדולדלה.
הגיון
הקודש
ריט
וכשמכיר האדם את גודל האחריות של מעשיו ,בהיותם
נאחזים בכל מלאת חביוני עולמים ,ברזי חיים ,וגנזי מכמני
יצירות עולמים ,הרי הוא מתגדל ומתעלה ,ורעיונותיו הולכים
ושוטפים במלא עזם .וכשכל היקום מלא חיים ודעה,
כשהכל מלא רצון מחשבה ומטרה ,החיים הרוחגיים הם מעודדים,
והשירה ,ההשכלית והמפעלית ,מתרוממת עד מדום עזה,
והכל מתרומם ,מתקדש ומתעלה.
והדזיס החבויים ב ס ת ר י הגשמות הולכים ומתגלים,
ובד בבד הם מתאחדים עם כל המון התגליות של כל ההתפתחות,
האישית והחברתית ,והם מ ז כ כ י ם את כל ה ה ו י ה ,
ומהגים את כל םיגיה.
הודאות והתלן.
מט
אין הודאות לבדה ,עם כל גדלה ,קדושתה ותפארתה,
היסוד לחיי הרוח ,כי אם כשהיא מצטרפת עם חשיבות התוכן,
עד שלפעמים ת ו כ ן ח ש ו ב מ ס ו פ ק י ע ל ה ב ע ר כ ו
ו ד א י י.
ירוד
תוכן
על
א י ן קץ
עליות
טוב לחסות בד׳ מבטח באדם.
דכ
הקודש
אורות
המושגים הנשגבים מהמדע.
נ
ה א ה ב ה אל ה מ ד ע ה ב ר ו ר צריכה להיות מוגבלת
במדד .שלא תפריע אותנו מלהיות תמיד שוקקים למה שהוא
י ו ת ר נ ש א ו נ ש ג ב מ מ ד ע נ ו ה ב ר ו ר ,עד אשד לא נוכל
להגיע אליהם כי אם על י ד י ה ש ע ר ו ת י ש ר ו ת ,
ו ה ד ג ש ו ת כ מ ו ס ו ת ,ולפעמים על ידי הגות לב ו ד מ י ו נ ו ת ,
כעין הזיה וחלומות בהקיץ ,שכמו שהם מזיקים הרבה אם הם באים
מתוך עצלות באותם העניגים שהמדע יוכל לרכוש בהם את
הכרתו הברורה ,כך הם מעטרים אותנו ,ומבססים יותר גם את
החלקים המוכרים לנו בברור ,ומרימים את כל מהותנו ,אם הם
באים בדברים שהם נ ש א י ם כל כך עד ש ל מ ד ע נ ו
א י ן שום א ח י ז ה ב ה ם .
ואנו מתוך חפץ שלם ונפש מלאה תשוקה להזרחה רוחנית,
הננו נדחקים לתור גם במה ש מ ו פ ל א ו מ כ ו ס ה מבינתנו
המבוררת ,ו א נ ו ב א י ם ל ד ו ן ב ד ר ך ה ש ע ר ה ,ולהתעדן
במעדנים רוחניים למטרות יקרות ,על ידי הגות נפש פנימית,
ועזרת הדמיון ,שגם הוא מתקדש ונעשה חטוב בחטיבה מדעית,
כשהוא משתמש בכחו במה שראוי לו .ועל זה נאמר,
במה ש ה ו ר ש י ת ה ת ב ו נ ן .
הגיון
הקודש
רכא
ובלבד ש ל א י ת ח ל ף לו התוכן ,עד שיחשוב את
ה מ ו ש ג ה ה ש ע ר י למושג מדעי ,ו ה מ ו ש ג ה ד מ י ו נ י
להשערי שכלי ,וכיוצא בו ,שאז יכולה רקמת הרשת של ההטעאה
ללפפו .אבל כשהוא שומר את גבול הכרותיו ,ויודע איך לעלות
מהחלק הגלוי אל הםתום ,ולמה שמפני הגובה והאצילות של הנושא
אי אפשר להיות עסוק בו כי אם בדרך ה ש ע ר ה ו ד מ י ו ן ,
אז ימצא האדם בעצמו עז מרומים ,והאור העליון יופיע עליו,
כי נוכח ד׳ דרכו.
ובמשך הזמנים י ש ו ב ו כמה ח ל ק י ם ד מ י ו נ י י ם
להיות משוערים ,וחלקי השערה להיות מבודדים
בדעת והכרה ברורה ,ואז י ת ע ל ו ה ד מ י ו נ ו ת ו ה ה ש ע ר ו ת
לענינים יותר נשאים ,יותר אציליים ויותר ג ש ג ב י ם.
וכה ילך האדם מחיל אל חיל.
ואף על פי שהדבקות האלהית מצד המציאות האלהית היא
גם כן שכלית הכרית מבוררת במדע ,מכל מקום אותם דגשי הלב
של ההשגות הפרטיות בהתוכנים הרוחניים שהם בעולם האלהי,
הנבואית,
ה ח ז י ו נ ו ת של ה ה נ ה ר ה
תעופת
ו ה ה ז ר ח ה של
ה ח י י ם של ה נ ש מ ה ,
אורת
ה ע נ י ן הא לה י בכבודו ,כל אלה מביאים את האדם לאושר גדול,
רכב
אורות
הקודש
וסעיפיהם תלויים הם בכה ה ה ש ע ר ה ו ה ד מ י ו ן העליון,
שהוא י ק ר מכל שכל ו ה ג י ו ן .
ב כ ח ה ה ש ע ר ה ו ה ד מ י ו ן ה ע ל י ו ן הננו מתרוממים
למקור החכמה ,ומקום הבינה ,שהם נעלים מהחכמה והבינה עצמן.
והחכמה מאין תמצא ,ואי זה מקום בינה ,אלהים הבין דרכה,
והוא ידע את מקומה.
הדמי1ן העליוין
הגיון
אויר
דכה
הקודש
הדמיון.
נא
ב א ו צ ר ה ד מ י ו ן מ ו נ ח כל ה א מ ת וכל הגודל,
שמתברר קמעא על ידי כמה צנודות ,מקטיגים ומזככים ,של השכל.
ה נ נ ו ק ר ו א י ם ל ה ו פ י ע ב א ו ר הדמיון שלגו,
בכל הוד חייו ,בכל יקד תפארת גדולת קדושתו ,על הככר העולמי,
אשד כל באי עולם אליגו יביטו ויגהרו.
השכל הרציונלי ש ל נ ו א י נ ו כי אם תלמיד קטן,
המסביר קצת את כל אור החיים שיש באוצר דמיוננו ,העשיר והקדוש,
החי בחיי מציאות עליונה ,המכרעת את המציאות הריאלית,
באיתניות עצמיות הויתה.
ה ב ו ג ו ד ל ל ע ז ה ח י י ם של ד מ י ו נ נ ו ה ע ל י ו ן ,
המתנשא מעל כל המצרים וההגבלות היבשות אשד לתנאי
המציאות ,העניה והיבשה .בגבורת הדמיון ,הרטוב ומלא לשד חיים,
הננו מתנשאים גבוה גבוה ,והוא מ ת א ח ד ב ש כ ל ה ע ל י ו ן ,
אשד שם שכל לא יאות לו מפגי גדלו וחוסן הארתו.
אורות הקודש .15
דכו
אורות
הקודש
ש מ ד ו את ה ס ג ו ל ה הנעלמת ,את התושיה האלמותית,
את ה ב ד ק הא לה י ,המזהיר ומתנוצץ מסוף העולם ועד סופו,
האצור בדרכי חיים ,שפי ד׳ דבר להורותם לנו ,בארחות אמונה
והיגון גבוהים מעל שמים ,שהם מתנשאים בשיאם גבוה מעל גבוה,
ויורדים בעז ענותם לרשת ארץ ,להדריך רבבות עם ,להחיות מתים,
לעודד ענוים ,לפאר ולהדר כל הולכי קדורנית.
ש ו ב ו א ת י ו ,ש ו ב ו וחיו ,היו לעם ,היו גוי קדוש
ועם עליון ,כאשד גוסדתם מראש מקדם ,בדדו לעצמכם את עומק
גודל הויתכם ,התגשאו לתעצומות עזכם.
אל ת פ ח ד ו מגערת אדם ,אל תבהלו מחלומות של
פתאים ,ד ג ל ו ב ד ג ל ע ל י ו ן על כל ,אשד בו ידגל עם
בחיר אל אלהי עולם.
הגיון
הקודש
רכז
מעלת הדמיון.
נב
י ש ב ד מ י ו ן מעלות כאלה ,שאין בשכל.
הדמיון מחיה בנו את העולם בצורתו הרוחנית ,וממילא עושה הוא
את מהותנו הרוחנית יותר שלמה ,אלא שבהתגבדותו מטשטש הוא
את התאר של העולם המעשי.
הנסיעות של התרבות העשירו הרבה את המדע המעשי,
ואת הרוחני הבנוי על בסיסו ,אבל את העולם של הדמיון,
וכל גודל החיים שבו ,הורידו הרבה.
על כן ק ט נ ה ה י א מאד ה א י ש י ו ת ה ע כ ש ו י ת
ל ג ב י ה א י ש י ו ת ה ק ד ו מ ה ,ביחוד אצל הגדולים ,שגתבגד
הדמיון שלהם ,ורכש לו את המניות הדרושות מהשכל המעשי.
ובצדק הננו מכריזים גם כעת ,אחרי ההתפתחות הגדולה של
ההשכלות המודרניות ,אם ה ר א ש ו נ י ם כ מ ל א כ י ם א נ ו
כ ב נ י אדם ,ואם ה ר א ש ו נ י ם כבני אדם ,א נ ו כחמורים.
רכח
אורות
הקודש
סןןלוימוית מחילים.
נג
ה ג ד ו ל י ם י ם ו ד ה ע ו ל ם הם.
החלומות
המדרגות שונות הן .חולמים הם הנביאים ,בחלום אדבר בו.
חולמים הם המשוררים בהקיץ ,חולמים בעלי המחשבה הגדולים
לתקון העולם .חולמים אנו כולנו בשוב ד׳ את שיבת ציון.
הגסות של החיים החברותיים ,בהיותם שקועים רק בצדם
החמדי ,נ ו ט ל ת א ת א ו ד ה ח ל ו ם מ ן ה ע ו ל ם ,
את זהר ההרחבה שלו ,את עליתו העליונה ,מהמציאות הקודרת,
עד שהעולם מפרפר במכאובים מתוך עקיצותיה הארסיות של
המציאות ,חסרת זהר החלום.
רק המכאובים הם יסודי אהבה ,הם ימרקו את העולם,
יבדרו לו ,כמה גדולה היא הטעות של המתפארים במציאות הלקויה,
בעת אשר רק ה ח ל ו ם ה ח פ ש י ,המורד במציאות וגבוליה,
הוא הוא באמת האמת היותר הויתית של המציאות.
ואז שב ח ז ו ן ח ח ל ו ם ו ה י ה ל מ ח ז ה ב ר ו ד .
פה אל פה אדבר בו ומדאה ולא בחידות ,ותמונת ד׳ יביט.
הגי1ן
הקוד»
רכט
ה ד ^ ן ?אספקןלףא של היציאות.
נד
ע ו ל י ם הם ה ד מ י ו נ ו ת מ ת ה ו ם ה נ פ ש ,
הם זדע רענן מחביון הנשמה ,עולם מלא בהם נשקף.
לא חזון שוא הוא התאמת הנפש ודמיונותיה להעולם וכל
יצוריו .ים ה ד מ י ו ן ה ג ד ו ל א ס פ ק ל ר י א של ה מ צ י א ו ת
הוא ,המציאות רושמת בתוכו את רישומיה ,ומן המציאות הרי
הוא עצמו לקוח.
ז ה י ר ו ת ו ז י ק ו ק צ ר י ך הוא הדמיון ,שמירה גדולה
דרושה לאדם מ ע ר פ ל י ו ,ועיקולי ארחותיו ,םיבוכיו וגפתוליו.
אבל אחרי כל אלה הלא אוצר חיים של סגולות עליונות,
העולם כולו ,בגשמיותו ורוחגיותו ,בתכסיסיו ,במוסריו ,בשאיפותיו
ובפרטי גוגיו ,בו הוא מתבלט.
ו ב ר ו ח קודש ,בחזיון של טוהר פנימי ,ילך ויזוקק,
ילך ויתאמת ,עד ש ה צ פ י ה ש ב א ם פ ק ל ר י ת ו תתגבר ותאמץ,
עד שכל דפקיו יתבררו ,עד שכל תנועותיו וחזיונותיו ,תולדותיו,
והשפעותיו על החיים העצמיים ,יבוםסו ,ויתחברו עם היסוד המדעי,
עם החיים הממשיים ,עם הציורים הנהדרים ,עם הבירורים של
חיי הדיקנות הבהירה.
רל
אורות
הקודש
ומתוך ה ג ה ר ה ה ע ל י ו ג ה ,שאשדי גחליה במעין הקודש,
בתורה בגבואה ברוח הקודש ,בכל לב קדוש ,בגשמת צדיקי עולם,
ז ו ה ר י א ו ר י ם ,הגם גשפכים ,מתוך אוצרי אורים אלה,
י ו ש ט ף על ה ד מ י ו ן אור ,וילך הלוך וגדול ,הלוך והתאשר,
הלוך והתעדן ,וגחלי עדגים ישוקה ,וטל חיים בו יגלה ,ומקורות עוגג
מקרבו יפכו.
ואומץ עליון ימלא את הלב הטהור .גאזר בגבורה יגלה
החמוש בדין קודש של ה ד מ י ו ן ה כ ב י ר ב ט ה ר ת ו ,
ויתיצב כסולם מוצב ארצה להגיע על ידו לאושר מרומים.
ועם כל החוקה ,עם כל התלמוד והתורה ,עם כל הגעגוע
הקדוש ,ורגש התפלה ,וכל שיחת קדשה ,עם כל החיים והעולם,
עם זיו כל היצורים יאוחד.
ובעשרו הכביר ילוד• לו מקור שירה ,והיה שירת קודש,
שירת גועם ,מקור מעין חיים של ש י ר ת מ ל א כ י ה ש ר ת ,
יפעת סגולה של חכמת עולמים ,של חוסן ישועה ,של דעת ד׳ ופעליו,
הליכות אלי ,מלכי בקדש.
הקודש
הגיון
רלא
עךפלי הדהיוין.
נה
ב מ ז ר ע הדמיון מונחות התחלות ההכרות השכליות
בצודה מצומצמה ,והיא הולכת הלוך ואור ,הלוך והתפשט והתפתח,
שמהערפלים הדמיוניים יוצאים תוכנים
עד
שכליים מבוררים.
וכשם שההכרות השכליות מתפשטות הן באמת על ההויה
כולה ,על הטבע ושלשלותיו ,ועל חלקים רבים מקיפים שמחוץ לו,
כן הם התוכנים אצל ה ג ר ע י נ י ו ת ה ד מ י ו נ י ת ,שהיא מתהלכת
בכל אורך רוחב עומק וגובה שבהויה.
ה מ ר ו מ י ם ה ש כ ל י י ם ב א י ם עד ה ה ת ג ל ו ת ,
המקודשה ,לפי מדרגותיה ,והמתעטרת בשלטון המעשה
שבפעולות הישות ,בקישור סבותיהן ,ביחשים רבים ושוגים.
וכפי ערך זה גהוג הדבר בדמיון.
מרום ע ל י ו ת משתפל ה ת ו כ ן עד ה מ ו ר ד העמוק.
מראשית הנבואה והגהדה האלהית העליוגה באדר הקודש עד
שפלות הקסם בפעליו והזיותיו .ומראשית הברירות המושכלת,
האצילות ,בזוך וטוהר צח ,עד תעתועי הדמיון היותר מסוכסכים,
הולך קו אחד מחולק בהדרגותיו.
ו ה צ ו פ י ם מ ר א ש א מ י ר חודרים לכל המעמקים,
אין חשך ואין צלמות ,כי שאול ואבדון נגד ד׳ .וברוח האדם הכל
משולב ומקושר ,ואת כל צריכים לרומם לפאר ,להוציא כלי למעשהו.
רלב
אורות
הקודש
$עלת השנה.
נו
השינה׳ וכל התכונה הטבעית הכללית של הלילה,
שהיא גורמת את השינה ומתאימה לה ,פועלת על צדדי החיים
שבאדם ש ת י פ ע ו ל ו ת הפכיות .הצד העליון הרוחני יוכל
להתעלות ביותר ,ח פ ש י ג ע ש ה ה ד מ י ו ן ממסגר החושים,
ואם הוא תמיד מקושר בשכל ובחפץ עליון וקדוש ,יוכל לצייר
ולדמות ,לחזות ולהכיר מה שאין ביכלתו בזמן הערות.
אבל כח החיים שבגוף חדל קישורו עם הצד הרוחגי שבאדם,
והוא הולך לבדו ,פועל את פעולתו הטבעית ,בצורה חשוכה מעורפלת.
משני המקומות מתדבקות דוגמאות .אודות צחות ,בנשמה העליונה,
מזיו שלמעלה ,ומחשבים וצחצוחי זוהמה ,וקליפות מעביבות.
בנפש החיים ,מהרפש החשוך שהיתה שרויה בו ,בהיותה בוםםת
בטיט של החיים הגופניים לבדם.
והריגו פוגים בכל בקר ל ש ת י ה ע ב ו ד ו ת ,לטהר את
נפש החיים ,ולקשר את האורות הנוספים בגשמת האדם העליונה,
ולחבר עוד הפעם את ש ת י ה ק צ ו ו ת ב ה ר מ ו נ י ה הנאותה.
הקודש
הגיון
דלג
nbה^ךמה.
נז
בעלי ה ה ש ג ה הגדולים ,כה המדמה שלהם הוא גדול
ונשגב מאד ,והוא מקושד עם החזיוגות היותר כלליים שבמציאות,
ולפי גודל הגבורה הרוחנית והטהרה הנפשית שלהם ,פועל בהם
כ ח ה מ ד מ ה את פעולתו לצייד ציורים עליונים וגשגבים,
שאור האמת העליוגה מתגלה על ידם ,ב ג י ל ו י י ם כאלה,
שאין שום שכל הגיוגי יכול להגיע אליהם.
אל ת ה י ה קלה בעיגיך התפתחותו של כח ה מ ד מ ה ,
גבורתו וצחצוחו ,שהוא מקושר בקדושתו וטהרתו ,כי הוא הכסא
שאור החכמה והחיים העליוגים שורים עליו.
עשר הדמיון.
נח
כל זמן שעוסקים בתורה ובחכמה ,בגמילות חסדים
ובישובו של עולם ,באהבת הבריות ובדרך ארץ ,אין לה ת ס חד
מכל ה ת פ ר צ ו ת של ד מ י ו נ ו ת .וכל ההופעה היותר כבידה
של ע ו ש ר ה ד מ י ו ן תתהפך לאוד גדול ,של זהב שבא,
ויחי ויתן לו מזהב שבא ,ויתפלל בעדו תמיד כל היום יבדכגהו.
ושטף האורות מלמטה למעלה יוציא אוד חיים ,שלא בעמל
וביגיעה ,כמדותיו של הקב״ה ,שברא את הכל בדוח פיו ,מה א נ א
ב מ י ל ו ל א ד י ל י ע ב ד י ת ש מ י ם ו א ר ץ אוף הכי את,
ואשם דברי בפיך ובצל ידי כםיתיך לנטע שמיס וליםד ארץ
ולאמד לציון עמי אתה.
רלד
אורות
הקודש
הך?ליו'ן ןהשכל.
נט
ב נ פ ש ה א ד ם יש ד מ י ו ן ש מ ל ב י ש את ה ש כ ל
ונותן לו ברק והידור נוצץ ,וכל מה שהוא לנאותו אינו חוצץ,
אבל המותר מזה יוצא כבר מסדר הקדושה ,כיון שאין אוד השכל
שורה בו כלל ,ונעשה שד מ ש ד י .
ובעולם ,ה ש כ ל העליון ,האלהי ,המאיר להדמיון,
הוא י ס ו ד ה נ ס י ם ,המתגלים ברצון ד .מפני שכל ההויה
המתוארת בחוקיה אינה כי אם לפי הדמיון שלנו ,שרק אוד השכל
של חכמה תתאה מאיר בו ,להיות חקי הטבע מסודרים על ידו,
ואוד השכל העליון שולט הוא על הדמיון ומבטלו ,ובתוך ארג זה
נעשו הנסים .ו נ ם ו ד מ י ו ן עולים בקגה אחד במספרם.
וזה לעמת זה עשה האלהים .נתתה ליראיך נם להתנוסס
מפני קשט סלה.
׳
הדמיון׳ ש י ס ו ד ו ב ק ד ו ש ה ,השקפת עולם שלו הוא
קודש ותודה שלמה ,חותם ה ש כ ל ה ט ה ו ר יהיה תמיד
טבוע עליו ,והוא הולך ומתעלה .עד ששב ל י ס ו ד ו ה ע ל י ו ן ,
מקור החכמה העליונה ,בזוהר טהדתה.
הקודש
הגיון
רלה
ההאלודות הדמיון ןהשכל.
ס
גם כשאין השכל מסכים עם הציורים של הדמיון מכל מקום
הם עומדים בערכם בפני עצמם ,כי הדמיון בעצמו הוא עולם מלא.
רק תוספות ברכה שלו הוא ש י ת א ח ד עם ה ש כ ל ,
ויחד מ ת א ח ד י ם ש נ י ה ם במקורם העליון ,שהוא נעלה
מן השכל ומן הדמיון במדה אחת.
הבסיס הך?ןיוני ךהעזהלי•
סא
ה מ ד ע הוא בנוי על שני בסיסים ,הבסיס ה ד מ י ו נ י ,
ו ה ב ס י ס ה ש כ ל י .אלה שני היסודות ,שהמדע מורכב מהם,
עומדים הם בהרכבתם המזגית ,במצב של ת ס י ס ה ,לוחמים הם
זה נגד זה ,ומתםיסתם מתחדשים כל ענפי הדוח של האדם.
הנטיה העליונה לצד השכל מחלשת היא את הדמיון,
וממילא מזג המדע מתקלקל .והנטיה לצד הדמיון מטשטשת
את השכל ,ולקויים מיוחדים מתגלים במערכת ההכרה המדעית.
הבריאות המדעית באה מהמזג ההגון של הדמיון והשכל.
רלו
הקודש
אורות
צורת הד?ןיון וה#כל.
:
סב
ישנה צורה מ י ו ח ד ת ש ה ד מ י ו ן מ ת ל ב ש בה,
כ ש ה ש כ ל פ ו ע ל ע ל י ו .ואותה הצורה היא קדושה ,מבםמת את
העולם ,ומטהרת את האדם מכל טומאותיו .וכל זמן שהצורה הזאת
מתטשטשת ,והדמיון מצטייר על פי חק שלו בעצמו בלא השפעת
השכל עליו ,אז הוא המקור היותר ברפש לכל תקלה ולכל חטא ועון
בחיי היחיד וחיי הציבור.
ה צ ו ר ה ה ז א ת של ה ד מ י ו ן עומדת היא בעצם טהרתה
על פי ההשפעה הישרה של השכל ,אצל אותם האנשים שבעצמם
יש כח לחיות חיי הרוח באור השכל .אבל היא משתכללת ונבנית
גם כן בצודה הגונה ,על ידי אדחות החיים וציוד הדגשות,
שהגדולים משיגים אותם מצד השפעת השכל ,כשיעשו אצל
הבינוניס והקטגים ,על פי ה ה ש פ ע ה ה כ ל ל י ת שיש להגדולים
על הקטנים .והמעשים והציורים יובילו את כח החיים ,המתקשר
בצורות הדמיוניות ,אל המטרה הרצויה.
אמנם השכל המלא ,שהוא ראוי לכונן את אשורי הדמיון
על דרך החיים ,הוא השכל ה א לה י ,שממנו באה הופעת הנבואה,
בהתגלות התורה ,ואור רוח הקודש ,והמשכת ארחות החכמה של
כל דורשי ד /וכל התכונות הנפשיות הנפעלות מהשפעה זו,
וצורת החיים ,שעל פיה מרוממים הם את הדמיון משפלותו,
ומאירים אותו באור השכל ,לאושר האדם.
הגיון
הקודש
רלז
סדהיוין והאמת.
סג
ר ו ב בני אדם חיים הם חיים של דמיון ,ואין בכחם כלל
לחיות חיים של שכל .ובאשר צריכים כל חלקי החיים להיות
מתאימים זה לזה ,הידיעות של האמונה שלהם הן גס כן
ידיעות דמיוניות ,לפי אותו הערך של כל עגין החיים שלהם.
א ב ל א י ן ה ד מ י ו ן ו ה ש כ ל מ ח ו ל ק י ם זה מזה
ח י ל ו ק ח ט י ב י ,כי אם ח י ל ו ק ד ר ג א י .
ישנן מדרגות שהדמיון הולך ומתברר ,ובא בחלקיו לידי זיכוך,
עד שהוא נכנם לגבול השכל ,והשכל לפעמים יורד הוא בחלקיו
ומתכנס לגבול הדמיון .ובכלל ,ההבדל הוא בעיקרו בין ריחוק וקירוב
של ההכרה הברורה ,ולא הבדל עצמי .כי סוף כל סוף אין לאדם
כי אם ידיעה צללית מכל דבד .הדברים שהם יותר גדולים בעדכם,
הנוגעים הרבה למהות הרוחגית העצמית של האדם בכללו ובפרטיו,
הם יותר מתלבשים בכל הלבושים ,בין בלבושי השכל לפי
מדרגותיו ,בין בלבושי הדמיון לפי חילוקי הדרגות שלו.
שמידה גדולה צריך האדם ש ל א י ח ר ב ד מ י ו נ ו ,
ש ל א י ז ו ח ו ה ד ב ר י ם ה י ס ו ד י י ם ה ט ו ב י ם מלעשות את
רלח
אורות
הקודש
התפשטות ענפיהם גם על הדמיון ,כמו שהם מושרשים בשדשיהם
בעומק השכל .כרותה היא הנפש ,שגרמה להחריב את פעולת הדמיון,
מהדברים היסודיים .והאומה בכללה אם היא באה למצב כזה
הרי היא מדולדלת.
כ נ ס ת י ש ר א ל היא מעוטרת באמונה האמתית שלה,
ש י ו כ ל ה ד מ י ו ן ל ה י ו ת מ ח ו ב ר ב ק ש ר י פ ה עם
כ ל ה א מ ת ,והדמיון שלה הוא לבוש מקשט את תוכן
השכל• ו ה א מ ת ,ומגדיל הוא בזה את הדר החיים ועצמותם
בקרבה .כל שקלטתו מחיצת היהדות פנימה יפה מרגיש הוא בכל
פגימה דקה מפגימתו של הדמיון ,והוא משתמר ממנה מאד.
וכשהדמיון הוא שלם ,בלתי הרום מכחם של עוותי רגשות
וקלקולי חיים מעשיים ,הולך הוא השטף השכלי ,הרוחני והמעשי,
ושוטף בכל חדרי החיים ,של היחיד והצבור.
וכשקלי דעת באים ומזלזלים בהדמיון של האומה ,גורמים הם
לכיגום של כחות הדם בגופו של הדמיון ,ונסיגה לאחור גדולה הוה
במצב הרוח ,עד אשר ירפאו התחלואים ,וישוב השכל ו ה ד מ י ו ן
לעבוד ב כ ה ש ק ו ל בערך.
הקודש
הגיון
רלט
?לקור הדמיון והשכל.
םד
ה ד מ י ו ן הוא הצל של השכל ,ולפעמים הוא
למעלה מהשכל ,לא מצד עצמו ,כי אם מפני שהוא כעין
חומד מקבל הארה מאוד עליון .ויש לפי זה ש ת י ס ג ו ל ו ת
מיוחדות בדמיון ,שדינם חלוק ,סגולת צל השכל שבו ,וסגולת
קבלת ההארה שבו .מצד צל השכל הוא מקורי ,שיש בעצמותו
כח זה ,אבל הוא מועט באיכותו ,שסוף כל סוף איננו כי אם בבואה
של השכל ,ויש בו כל החולשות של השכל בודאי ,ועוד נוספו לו
חולשות חדשות כפי התמעטות המציאות שיש בין ענין עצמות השכל
למה שהוא צלו .אבל כה הקבלה שלו הוא ראוי לקבל הופעות
נעלות מאה ויש בו חסרון מה שאינו מקורי בזה ,כי אם כעין כלי
לקבל מה שנותנים בתוכו ,אבל לעומת זה ,מה שהוא מקבל הוא
מקבל מ מ ק ו ר כל כך ע ל י ו ן ו נ ש ג ב ,עד שאינו צריך כלל
להתחשב עם החולשות של השכל.
ה ה ת ע ל ו ת של הדמיון באה כל זמן שהוא דבוק בקדושה,
אבל הדמיון של חול אין לו כי אם כ ח ה צ ל שבו לבד,
והוא מקוד הלצנות .לפי אותו הערך שהוא מתרחק ממקוריות השכל,
וכפי מה שהוא מתגבר ,כך המציאות מתחלשת אצלו ,והנפש
השקועה בו באה לידי יםודין בתחלתה ולידי כליה בסופה.
רמ
הקודש
אורות
והד פ ואה לעולם ,שנשתקע הרבה בדמיון מצד הצללי שלו,
היא לא התחלשות הדמיון ,וגס לא הגבדת השכל לבדו ,שסוף סוף
גם הוא מצומצם הוא ,אלא ה ת ש ו ב ה אל ה מ ק ו ד ה ע ל י ו ן ,
שהדמיון מוכשד לקבל ממנו את עץ החיים השלמים שלו ,ועם זה
יעזד גם כן השכל בסגולת צלו ,החדות במעמקי הדמיון ,עזר שמושי.
ןיפי_ת סןןןיוין לה&כל.
םה
י ש ל ח את ק ר נ י ז ה ר ו ל מ ר ח ו ק ,
הדמיון
לצייד תמיד מה שהוא חוץ מ ע צ מ י ו ת ו של החושב,
ו ה ש כ ל ילך סובב לנקודה העצמית שבנשמת החיים,
ויצייר את הנמצא בקרבה פנימה.
ולפי זה ה ד מ י ו ן נ ד ר ש הוא אל ה ש כ ל למען העזר
על ידו להצפיה הרחוקה ,והשכל עוזר וסומך הוא את הדמיון
להסביר לו ,כמה גדול הוא הרכוש האצור בקרבו פנימה.
הגיון
רמא
הקודש
העופת ס #כ ל וסד&יוין.
םו
מ ד ר ג ו ת ה ש כ ל ה ו ל כ ו ת הן מ ל מ ט ה ל מ ע ל ה .
כל צ י ו ר י ה ד מ י ו ן ה נ ם ב א מ ת צ י ו ד י שכל,
אלא שהם כ ד מ ו ת ג ר ע י נ י ם ,שלא נגמרו עדיין בגידולם.
אמנם כאשד השכל יתאשד ,ויקיף את מהות החיים של האדם,
אז יהיו כל ה צ י ו ר י ם ,של ה ד מ י ו ן מכל מ ד ר ג ו ת י ו ,
ושל ה ש כ ל כולו ,אחוזים זה בזה ,כתבנית ג ו ף א ו ר ג נ י ׳
שכל חלקיו הם משולבים זה בזה.
אז כאשד יחל הרעיון ל ע ל ו ת מ ל מ ט ה ל מ ע ל ה ,
תהיה ת ע ו פ ת ו מצומצמת ,כי סוף כל סוף הרושם של הצנימה
הקטנותית יפעול עליו ,שלא לתן לו את העז וההרחבה החפשית,
אבל כ ש י ל ך ה ר ע י ו ן ב מ ה ל כ ו מ ל מ ע ל ה למטה,
מתעופתו העליונה עד תהומות הדמיון ,וההדגשים התלויים בו,
אז יהיה האור מואר מאד ,בשפעת חסד עליון.
אורות הקודש 16
רמב
הקודש
אורות
מ הלך הך^יןין וה3#ל.
:
םז
ל פ ע מ י ם בא ה ד מ י ו ן בתחלה ל צ י י ד את צ י ו ר י ו ,
בכל תכנית הבנין האצילי ברב הדד ,ו ה ש כ ל בא א ח ד כך
ומראה את האמת הגדולה אשד בדמיון ,המתאר את גנזכיו.
ולפעמים המהלך להפך ,השכל בא ודורש ומעמיד משפטים,
הליכות ,מסקנות מעשיות ולמודיות ,אדחות חיים ודרכי יושר,
ובא הדמיון אחד כך להלביש כל האמת ופרטיה הרבים בלבוש נאה,
משובץ כל יופי וחן ,והוא מכוין אל האמת ,כל זמן שתכונתו של
ה ד מ י ו ן מ ת ע ל ה בשאיפתה להתאחד עם ה מ ו ש ג ה ש כ ל י ,
בלא שום חציצה מפסקת.
כפי הטהדה הגופנית .במזג ומדות ,שקיטת התאוה,
וזיכוך החומד ,ולפי האודה השכלית ,הבאה מדוב תודה ודעת,
מהרבה שימוש של חכמים ,ומהרבה דעת העולם והחיים ,כן יגדל
כ ח ה צ י ו ד ו ה ד מ י ו ן בפעולתו ,וכן תהיינה פעולותיו רצויות,
שקולות וקרובות לערכים מתאימים ,עד שיהיה ק ר ו ב אל ה ש כ ל
בבהירותו ,ויהיה עולה עליו בעומק ההדגשה,
ובחידוד החיים שלו.
הגיון
הקודש
רמג
?גישת הדמיון ןהשכל.
םח
ל פ ע מ י ם מ ת ח י ל י ם מ ה צ י ו ד ה ד מ י ו נ י והדברים
הולכים ע ד ה ש כ ל ה י ו ת ר טהור ,ועוד הגבה למעלה
יותר מהשכל ושדשיו ,ו ה א ו ש ר ה א ל ה י מתמלא בכל
החיים של כל שרשי הנשמה ,באדם ובעולם .ולפעמים
ה ה ת ח ל ה באה מ ה ו פ ע ה ש כ ל י ת ,ועוד עליונה ממנה,
והיא מתפשטת והולכת עד ה צ י ו ר ה ד מ י ו נ י ,וענפיו
ה ה ד ג ש י ם הגופניים כולם.
ולפעמים שתי ה ה ש פ ע ו ת פ ו ג ש ו ת זו את זו ,בזרמן
הקדוש ,ואז האדם הוא ס ו ל ם שמלאכי אלהיס עולים ויורדים בו,
ונימי הנשמה הנם הכנור .ש ה ו ל כ ת ה ז ר מ י ם ו ה ו ב א ת ם
מנעימות עליהם נועם קולם ,קול עז ,חכו ממתקים וכלו מחמדים.
דמד
אורות
הקודש
הוזנויןצות הדמיון והשכל.
סט
כ ש ה ק ח ש ה מתגברת ,מתחלת ת נ ו ע ה א ד י ר ה
ה ע ו ל מ ו ת הגדולים ,שאין חקר לגדלם ,עזוזם
בשני
והוד תפארתם ,ע ו ל ם ה ש כ ל ו ע ו ל ם הדמיון .השכל מלא
הצחצחות העליונות ,שאין קץ לבידורם ואין תכלית לזוהר פליאתם,
ש א י נ ה מ א י ר ה ,המלאה
האספקלריא
והדמיון,
הדר ,תבנית כל צודה מפוארה ,כל חזון לב מדומם ומתעלה.
ה ש כ ל ממעל ישלח את קויו ,שהם יאירו ויחממו את הדמיון
מתחת ,והדמיון ממקומו ישלח מלמטה למעלה את ק ר נ י הודו,
ותמיד ק ר ן בקו י פ ג ש ,וקו ב ק ר ן י ת נ ו צ ץ .
והמון יצורים לאין תכלית ,מלאי חיים ופליאת רצון
וחכמה רבתי ,עפים וטסים על פני הרקיע ,המבדיל בין עולמי עד אלו,
בין ה ש כ ל ו ה ד מ י ו ן ,ששניהם מלאי אוד וחיים איתנים,
אדירי אומץ וגבורת רעם ,חסיני אהבה ועדנת עולמים ,חסיני מרץ
מתנשאים בדוס עולם ,בהדרת קדושה ויפעת פאר ,אור אל
חי העולמים.
הקודש
מגיון
דמה
המתוות הערכים.
ע
לולא ה ה ש ת ו ו ת ש י ש ב ה וי ה לא היתה שום חכמה
יכולה להתפתח .וכיון שהיצירה הדוחנית היא נכבדה כל כך,
והחכמה היא כל כך מחיה את הכל ,מוכרח הוא שסדר המציאות
כולו תהיה בו ה ש ת ו ו ת של ע ר כ י ם ,עד שהחלק האחד
מודה על חברו ,והפרט על הכלל ,הגשמי על הרוחני,
ו ה ד מ י ו ן על השכל.
ומםקידה זו יוצאים מ ע י נ ו ת מ ל א י ם ד ע ת ע ל י ו ן ,
המאחדים נפרדים ומקרבים רחוקים.
אמנם ג ד ל ה של ה ה ש ת ו ו ת יוצא אל הפועל על ידי
ה כ ר ת ה ה ב ד ל ה ש ב י ן כל ע ר ך ו ע ר ך ,ו ה ח ט י ב ה
ה מ ב ד ל ת ׳ היא מ ב ד ד ת את ה ע ו מ ק של ה ש י ו ו י .
ה צ ע ר הרוחני הוא בא מהעדר ה ה ת א מ ה של
ה ה ד ג ש ו ת ל ה ש כ ל .והנשמה דואגת תמיד להשלים עצמה
בהארה גדולה ,עד ש ד ר כ י ה ה ר ג ש ה ,ו נ ט י ו ת ה ט ב ע
הרוחני והגופני שלה ,יתאימו לההארה העליונה השכלית,
דמו
אורות
הקודש
ולמה שלמעלה מזה ,דהיינו ה ו פ ע ת הקודש ,של חזיוני קודש,
שהם באים מ מ ע ל ה ה ע ל י ו נ ה שעל גבי השכל האנושי,
אחדי שמשתלם ומזדכך .אדה חיים למעלה למשכיל.
אחדות ה ת #ה^כל ןהךצוץ
הגיון
הקודש
דמט
אחדות הרוחביות.
עא
הכללי ,האומה
הרוחניות,
על ה ר ג ש ,
הפעולות.
ההריסה מוצאת
בחי מ ך האדם היחיד ,וכן בחינוך האדם
והאנושיות ,צדיכים לשוס לב ל א ח ד ו ת
דהיינו ש ה ש כ ל י ה י ה מ ש פ י ע י ש ר
ו ה ד ג ש על ה ד מ י ו ן ,ו ה ד מ י ו ן על
וכשיש ס ת י ר ה בין אלה החלקים אז
מקום לחול.
ועל גבי אלה א ר ב ע ה ה ח ל ק י ם ,שהם שכל ,ד ג ש ,
דמיון ,מעשה ,מתעלה ה ע נ י ן האצילי ,שהוא שורש הגשמה,
של האיש ושל הצבור ,במקור ההויה העליונה.
רנ
אורות
הקוד?(
הבחינות הרוחניות.
עב
את התמטת ה ר ו ח נ י ו ת ,של צד הקדושה ,צריכים
לבחון ב ב ח י נ ה מ ד ע י ת ,הדומה לבחינה הימית ,לדעת את
פרטי היסודות שבהדכבתן ,ועל פיה נוכל לחדש הרבה ולהוליד
תוכנים חדשים מצירופי ההרכבות ,ולזקק ולהעלות את הענינים הישנים,
ממש כמנהג החכמה המעשית שבחימיה.
כ ך הוא ה ס ד ר .צריך לטהר ולאמץ את ה ג ו ף
וכחותיו כולם ,אחר כך בא כ ח ה ד מ י ו ן וכל סעיפיו,
שצריך להיות גם כן חזק ומזוכך ,ואחד כך בא ה ד ג ש וכל ענפיו,
ועל גביהם יבא ה ש כ ל ה ב ר ו ר ,והסתעפותיו כולן ,ו א ו ד
ה ה ק ש ב ה העל י וגה ,שבאה מהתגוצצות רוח קודש עליון,
הוא בא על גביהם.
ס ד ר ז ה איננו בדין של י ח י ד י ם לבדם ,אלא
הוא הדין באומה שלמה ,והדבדיס מתיחשים לעומת תקופות שונות
במהלך החיים שלה.
הגיון
הקודש
רנא
העכול הרו חני.
:
עג
ה מ ע ש י ם מתהפכים לדמיונות ,בכח ע י כ ו ל רוחני,
להדגשות ,וההרגשות למושכלות,
והדמיוגות
והמושכלות ל א ו פ י ר וחגי קבוע ,הפועל על כל התוכן המהותי.
ומזה יש להבין ,כמה גדולה היא האחריות של המעשים.
אמגם לא אצל הכל הקשר עומד בחזקה ,וכח העיכול הרוחני
איננו שוה אצל כל איש ואצל כל עם.
בטפוסה המיוחד של היהדות מוגח גס כן זה האופי,
שהקשר בין החוליות הללו של המעשים ,הדמיונות ,הדגשות
ו ה מ ו ש כ ל ות ,ו ה א ו פ י ה כ ל ל י ,הוא חזק מאד ,וכח העיכול
הרוחני גשגב הוא ,על כן אין קץ לחובת שמידת המעשה בישראל.
מזוג השכל ןהךגש.
עד
אי א פ ש ר לאדם לחיות לא בשכל לבדו ,ולא ברגש לבדו,
תמיד צריך שיהיה מ מ ז ג את ה ש כ ל עם ה ד ג ש בחוברת.
כשירצה להתפרץ למעלה ממדרגתו ,יאבד את הכשרון של
הרגש ,ויהיה מלא פגמים וחסרוגות ,אף על פי שיהיה בעל שכל גדול.
ואין צריך לומר שאם ישתקע בדגש לבדו יפול בתהומות
של סכלות ,המביאים לידי כל חולשה וכל חטאת .רק תכוגת
ה מ ש ק ל ה ש ו ה ,ה מ א ז ן את ה ש כ ל עם ה ד ג ש ,
תביאהו לידי הצלה גמורה .מובן ,שעם זה צריך להחיות תמיד את
ה תכוגד• ה מ ע ש י ת ,והחוש החברותי הישר.
דנב
הקודש
אורות
הרכבת השכל והרגש.
־
:
T
־
-
. . . .
:
T
V
V
עה
ה ש כ ל הבריא המקורי בטבעו הוא מ ו ר כ ב ב ה ר כ ב ה
מזגית ,מ י ס ו ד ו ת השכל והרגש.
ה ש כ ל ה ה כ ר י שבו נותן לו את ה י ס ו ד ה מ ז י ן ,
ו ה ד ג ש המפותח בקרבו נותן לו את ה י ס ו ד ה מ ע ג ג.
וכל העוסק בתודה לשמה מתברך ב א ח ד ו ת ם ה ג מ ו ר ה
ותמימותם השלמה של השכל והרגש ,בצורה כזאת שכל אחד
מרחיב את גבול חברו ,והנם ד ע י ן דלא מ ת פ ר ש י ן .
עדן השכל והרגש.
ער
ה ע ל ן של ה ה כ ר ה ה ש כ ל י ת ,יש לו צורה אחרת,
ו ה ע ד ן של ה ה ר ג ש ה ה נ פ ש י ת גם כן צורה אחרת.
הראשון גדול הוא באיכותו ,ואינו כל כך עמוק בפילוש החיים,
והשני איגגו כל כך בעל איכות גדולה .אבל עמוק וחודר.
וכשהנשמה מתעלה ,מ ת ר כ כ י ם ש נ י ה ע ד נ י ם יחד,
ואין קץ ושיעור לעשרם ולדוייתם המלאה ,לעדנות אצילותם,
ולאורם הבהיר והמזוקק.
הקודש
הגיון
דנג
הרגש ועבודת השכל.
עז
ה ר ג ש הוא י ו ת ר מ ה י ר מן ה ש כ ל .ברגש,
האמרה ,אלהים ,מלאה היא תגובה וישות גם טרם אשר נפתר
אף מעט מכל המון החידות הכמוסות בה .מה שאין כן בשכל.
ה ש כ ל צ ר י ך ע י ב ו ד ,בלא לימוד ועיון מאומה לא ימצא
א ם י ת ח ל ף ה ר ג ש ב ש כ ל ,ויאבד .להשתמש
בשכל מבלי ע ב ו ד ה ר ו ח נ י ת ,כי אם ליהנות מן המוכן,
כשם שאפשר הדבר ברגש ,מהרה יחשך לו עולמו ,וסירים סבוכים
יתגדלו בחלקתו הרוחנית ,אשר בכל עת יסתבך בהם ,להרבות
המכשלה על דרכו הרוחני.
ועת ומשפט ידע לב חכם להכגס ב ה י כ ל הדגש במילואו,
להתעגג מעדניו ,ולעבור על ח ל ק ת ה ש כ ל לעבד עבודתה.
אז תבא ד ע ת א לה י ם בלבו ,בצורתה היותר רצויה.
רנד
אורות
הקודש
?בול הרגש והשכל.
עח
ה ר ג ש כלול הוא בשכל ,והוא המדרגה התחתונה שבו,
כשהוא יוצא לפעול פ ע ו ל ו ת מ ע ש י ו ת ,אז קובע לו את
ת ח ו מ ו ה ד ג ש י בפני עצמו.
בחיים העולמיים כולם הוא ה ת ו כ ן ה ס ו ד י של אות
הא ה א ח ר ו נ ה של שם ,שהיא נעשית שם אדגי בפגי עצמו.
ה ת פ ל ה ׳ וחלק גדול ממעשה המוסד והתורה ,בנויים הס
על יסוד תקנת הדגש של האדם .והם צריכים לשמור ג ב ו ל ם .
כשבאים אל הרגש בענינים ותוכנים שכליים אין מצליחים.
אמנם עצמותה של התביעה ,שיהיה הדגש גס כן מושכל,
יש לה מקום ,מפני שבאמת איננו גם חטיבה בפני עצמה,
אלא אחד מ צ ד ד י השכל ,שהוא מתגלה במדרגתו התחתונה.
הגיון
הקודש
רנה
מאורות ה£כל והרגע.
עט
ק ט ר ו ג ה ל ב נ ה מתפרש יפה ב ר ז י ה נ פ ש .
הקטן,
והרגש,
הגדול,
המאוד
השכל,
שניהם עומדים במשקל אחד ,אבל שוגים הם דרכיהם ,ולפעמים
רבות מאד הסתירות שביניהם .אם ערכם היה מכל צד שקול,
היתה הסתירה בחיים הרוחניים ,וממילא גם הגשמיים ,גדולה.
אי א פ ש ר ל ש נ י מ ל כ י ם ש י ש ת מ ש ו ב כ ת ר אחד.
הדגש קובל ,אפשר לשכל להרחיב את עצמו עד כדי קבלת
כל ההפכים ,מה שאין כן בדגש .עצה אחת יש על זה,
ל כ י ו מ ע ט י את ע צ מ ך .הוי ראש לשועלים .בחיי המעשה,
החברה ,והנימוס ,מלכי בכיפה ,אבל למעלה במקום העיונים העליוגים,
שם הגדול מושל .אבל הקובלגא גדולה היא מאד ,יש באמת
מהלכים לרגש בעליונים ועליוני עליונים ,גם בעמקי השכל עצמו
וטוהד משפטיו .הכח השכלי שבדגש נמצא הוא בעושר ההתפרסות,
מ י ע ט את ה ל ב נ ה ל פ י כ ך ה ר ב ה את צ ב א ו ת י ה .אבל
בכל זאת ל ק ו י הוא ה ע ו ל ם מ פ נ י י ד י ד ת ו של ה ד ג ש
מ מ ר ו מ י שמיו .השכל ושרשו העליון מתעכב גם כן ממהלכו,
ונעכד מזכותו ,על ידי ה נ מ כ ת ו של ה ר ג ש ו ה ג ב ל תו,
ואי התחברותו התדירית באוד השכל.
דני
אורות
הקודש
מביאים כפרה על האיר האלהי ,המינמך על ידי מיעים הידח.
משתדלים לדדיש מיליי פגימתה של הלבנה ,העמדתה במשקל
המאיר הגדיל ,החיים המידגשיס יהשכליים ממיזגים ימשיקלים
עין בעין .מה טיב ימה נעים יהיה אז העילם ,מה נחמדים ,עליזים,
כבירים יקדישיס החיים .י ה י ר צ י ן מ ל פ נ י ך ,ד׳ אי״א,
ל מ ל א ת פ ג י מ ת הלבנה ,ילא יהיה בה שים מיעיט,
ויהיה א י ר ה ל ב נ ה כ א י ד החמה ,כ א י ד ש ב ע ת י מ י
ב ר א ש י ת ,כמי ש ה י ת ה ק י ד ם מ י ע י ט ה ,ש נ א מ ד
את ש נ י ה מ א ר ת ה ג ד ל י ם .
יכמי החיים הפרטיים ,כמי כן החבדיתיים יקבלי את צידתם
החדשה ,השלמה והבהירה .החפץ הייתד כמים במדימי הסתר השכלי,
יהגליי במעמקי לבב ,בסידיד האימה יחסנה ,יחדיי יעמדו
שליבים זה בזה.
כל החזין הזה ייפיע בהדדי בעילם ,בשיב ישראל אל גיהי,
חמיש בכל כשריניתיי .מלומד בכל נםייניתיי ,אשד ניסה בהם
בדרכו הארוכה בימי נודו בעמים ,אשד שר בהם אל אלהיט
ואל אנשים ויוכל .ו י ת ק י י ם ב נ ו מ ק ר א ש כ ת ו ב ,ו ב ק ש ו
את ד׳ אל ה י הם ו א ת ד ו ד מ ל כ ם אמן.
ו
הגיון
רנז
הקודש
חליפות חיי הךגעז והשכל.
פ
כ ל מ ח ש ב ה אידיאלית ,הפועלת בחיים,
מחוברת היא מה דבב ה של ש כ ל ו ר ג ש .ה ש כ ל הוא
מועט בכמותו ומרובה באיכותו ,והוא י ס ו ד ה נ ש מ ה
של ה א י ד י א ל ,ההולך ונמשך ,חורז את החוט של החיים.
ה ר ג ש הוא הגוף ,שבו מתלבש תמיד האידיאל השכלי,
להסבירו לכח החיים הפועל.
ברבות הימים יאבד הרגש את ערכו ,יתישן ויזדקן,
ולא יוסיף תת את כהו .אבל זיק התמצית השכלית שבו ,אם אך
הוא איתן וטהור ,לא ייעף ולא יזדקן .האמת קימת לעד,
וממקודה תשלח פלגים להשקות טל חיים ,להחיות עגפים חדשים,
ועצים רעננים ,אשד יצמחו בצורת רגש חדש ,מלא כח עלומים,
אשר ימלא את המקום של הרגש ,אשד נפל מזקנה.
והמות
החיים
חליפות
כן הולכים הם
ה ד ג ש .והחיים המוחלטים של השכל הטהור
בעולם
תמיד הם מחיים ומולידים דוד חדש ,אחרי כלות הישן.
אורות הקודש 17
רנה
אורות
הקודש
מאודעות האבל ,שפלות ידים של הדהמה ואנינות ,הכל נמצא
במערכת הרגש .ר ג ש כי זקן ,כי חדל מהיות לו כח פועל,
יפלו עמו כל הרוחות ,אשר נתמכו בו ונתמלאו אור חיים לרגליו.
המחנה הפועל ישאר דומם ונבהל .אל חזיון של השארת הנפש
לא יוכל כל כך מהד לעלות ,לדעת כי זיק התמצית השכלית,
אשד חיה את האידיאל ההדגשי ,חי וקים הוא .כמו שאין התנחומים
של השארת הנפש ותחית המתים מרפאים מיד את פצע המות,
אשד פצע בלב נפשות דבקות בקרבת בשר ורוח.
אבל סוף כל סוף מהר יעבוד דוח חדש ,וישלם נחומים,
ה ז י ק ה ש כ ל י יצא ממחבואו ,יהיה לאור ולהצלה ,יעמיד
חיל גדול של ר ג ש ו ת חדשים ,אזורי אונים .וגם ימיהם חוצצו,
עדי יפקדו ,ויפנו מקום לחיל חדש ,אבל משך החיים ילך תמיד
במפלתו המובטחת.
הגיון
הקודש
רנט
אחדות שהלית ורצונית.
פא
שלמות ה ש כ ל איננה תלויה בריבוי המושגים ,כי אם
בהא ח דו ת השוררת בהם .מובן הדבר ,שכל מה שהמושגים הם
רבים ביותר ,גבורת האחדות מתגלה ,וחייה העמוקים מתבלטים.
וזאת החטיבה של א ח ד ו ת ה ה ש כ ל ה אי אפשר כלל
שתהיה קנויה על ידי איזו מסירה חוצית .בנשמתנו בקרבה היא
מונחת סגולה עליונה זו .וצריכים אנו להתודע אליה ,כדי שנוכל
לחיות מזיו הברכה העליונה הזאת של א ח ד ו ת השכל.
כל מה שעצמת הזיו השכלי מופעת עלינו בתכונה יותר
פנימית ,מתגברת היא ה צ ו ר ה ה א ח ד ו ת י ת שבהשכלתנו,
והמושגים הולכים ופושטים את צורתם הבודדה ,הנקודתית ,הפזורה,
והולכים ומתהוים לאורות חיים חיי אחדות כבידה.
וכשם שהדבר נוהג ב ש כ ל ,כך הוא נוהג ב ר צ ו ן .
הרצונות הפזורים שלנו הולכים הם ומתהוים להויה אחת מחוטבה,
רצון אדיר וכביר אחד ,שכמו כן אחדותו מתגברת ומתבלטת ביותר,
כל מה שיתרבו ויתאדרו הענינים הרצוניים ,וכל מה שיהיו יותר
חשובים ,וכל מה שהחטיבה הנשמתית הפנימית תהיה יותר מאירה
עלינו בזיו חייה ,ככה יהיו הרצונות כולם הולכים ופושטים את
צורתם הבודדה ,ומתהוים מאוחדים ,כלולים ברצון אדיד
חי וכביר אחד ,מרום וקדוש.
דס
אורות
הקודש
בצודה השלמה שבאחדות האודה הנשמתית מתגלה
ה א ו ד ה י ח ו ד י של ה ש כ ל ו ה ד צ ו ן בכללו ,וכל
הנקודות הרצוניות מתאחדות בהגקודות השכליות,
וכללות השכל מתאחד בכללות הרצון ,ושניהם מאירים באור אחד
ומיוחד ,מלא כה וגבורה ,מלא קדושה והוד ,מלא תפארת ומלכות.
והבנין החטיבי שאנו בונים בנשמתנו איננו נשאר בנין פרטי,
בנין יחיד מוגבל ,כי אם הרי הוא חוזר להיות בנין עולמי.
כל העולם כולו מאוחד ומאוגד הוא .כשחלק אחד שביש מאיר וחי,
מתרומם ומתעלה ,הדי כולו הולך וחי ,כולו מתקדש,
מתרומם ומתעלה.
ונמצא ,ש ה ה ת א ח ד ו ת ה נ ש מ ת י ת שלנו מאחדת את
העולם בכללו .ואותן התוצאות הרוממות של העשירות הנשמתית,
שיוכל כל חכם לב ,בעל דוח עדין וקדוש ,לחוש בקרבו על ידי
התעלותו ,מפני ה ת ג ל ו ת ר ז ה א ח ד ו ת שבקרבו ,הן הן
מתפשטות להיות למאורות ובסיסי חיים ,ומקורות ברכה ,ועטרת שלום
לעולם ומלואו .יהי כבוד ד׳ לעולם ישמח ד׳ במעשיו.
הגיון
הקודש
רםא
אחדות ה ? #ל והרצון.
פב
ה ה ש ג ו ת העליונות׳ שהן באות ב ד ר ך ה ת ג ל ו ת .
של עולמים שלמים ,אי אפשד להשיגן כי אם לפי אותה המדד.
ש ה ר צ ו ן ו ה ש כ ל הם מ א ו ח ד י ם ב א ח ד ו ת ג מ ו ר ה .
שזהו יסוד הקודש ,הנובע ממקור מלכות שמים שלמה .ששרשה
הוא הארת א ו ר ה א ח ד ו ת ,ד׳ אחד ושמו אחד.
במדרגה זו כל מה ש ה ו א מ ו ש כ ל ב ה ש כ ל ה הוא
מ ו ט ב ע ב ע ו מ ק ה ר צ ו ן ,וממילא הוא מתגשם גם כן
בחיים בפועל ,ואיגו מסתתר בעולם המעשה ,כי אם כשגודמת לזה
התעלומה המוחשכת של טבע החומר.
ואז מתקיים בכל המילוי התוכן של מ ח ש ב ה ט ו ב ה
הקב״ה מ צ ר פ ה למעשה ,וחשב ל ע ש ו ת מ צ ו ה ו נ א ג ם
ולא ע ש א ה מ ע ל ה ע ל י ו ה כ ת ו ב כ א י ל ו ע ש א ה .
רםב
אורות
הקודש
רצון שכל ומדות.
פג
על ה ר צ ו ן ה פ נ י מ י אפשר לומר ,שהוא ה ה ת ג ל ו ת
ה ר א ש ו נ ה של המהות הרוחנית ,אבל ודאי גם הוא איננו עצמות
המהות היסודית של הרוחניות הנשמתית .ה ש כ ל ו ה מ ד ו ת
הם ה ת ג ל ו ת ש נ י ה ו ש ל י ש י ת .
כשיש ברצון הפנימי קלקול ,אי אפשר שלא יתגלה זה
הקלקול בשכל וגם במדות ,והחסרון שברצון הפנימי פוגם הוא
גם כן את העצמיות הפנימית באיזה מדה.
על כן אי אפשר שאור החכמה ,ומאור התורה ,יאיר באדם
בבהירות מובהקה כל זמן שלא שב בתשובה שלמה ,המתקנת את
היסוד הרוחגי ,שהיא גורמת שתהיה ה ה ת ג ל ו ת ה ר צ ו נ י ת
התגלות בהירה ומבהיקה ,ואז ממילא מזהירים הם גם כן
ה ע נ פ י ם ה ש כ ל י י ם ו ה מ ד ו ת י י ם ,ואור התורה הולך ומתעצם,
ו נ ע ש ה כ מ ע י ן ה מ ת ג ב ר ו כ נ ה ר ש א י נ ו פוסק.
הגיון
הקודש
רסג
הדעת ןהרצוין.
פד
אין סתרי תורה מתגלים על פי השכל החלוני אלא על פי
שפעת הקודש של ר ו ח הקודש ,וההתנוצצות של רוח הקודש
תלויה היא ב ת מ י מ ו ת ה ר ו ח ,ותמימות הרוח תלויה היא
ה ח פ ץ ,שהוא האופי הפנימי של הגשמה,
בשכלול
ששם ה ד ע ת ו ה ר צ ו ן מ ת א ח ד י ם ב ת כ ו נ ה אחת,
והרצון משתלם הוא על פי המעשים.
ומטעם זה דקדוק המעשים ותוכן התשובה תנאי גדול הוא
להישרתם של תוכני סתרי תורה.
השכל והאפי.
—
. .
״
:
T
•
פה
ה ש כ ל החילוני אינו יכול להגביה ולזכך לגמרי את
ה א ו פ י ה נ פ ש י ,שיסודו מתגלה במהות הרצון ,מפני שכח הרצון
הוא יותר עצמי ויותר עמוק ומושרש בהמהות הנפשית ,מהשכל.
אבל ה ש כ ל ה ק ד ו ש ,המואר מאור הקודש ,הוא מעדן
ומקדש ,מצרף ומזקק את הרצון בכל מלואו ,מפני שיסוד ה ו יי ת ו
הוא י ו ת ר ע מ ו ק ויותר תוכני מכל ערכי הרצון כולם,
וממקור שפעתו הרצונות יונקים.
דםד
אורות
הקודש
הדמיון ןהמ עשים.
:
פו
חיי ה ת ב ו נ נ ו ת הם החיים היותד טובים ,אבל ה ע ו נ ג
שבהם יוחש על פי אותו הלשד ,ש ה ע ו ש ר של ה ד מ י ו ן
יפזר עליהם במדד• הראויה.
וכדי ל ש מ ו ר על ה ד מ י ו ן ,מיובש ומיתרון ,צריכים
ה מ ע ש י ם ו ה מ ד ו ת להיות מסויגים יפה.
העלאת הדמיון ןהךצון.
פז
יש להעלות א ת ה ד מ י ו ן ה א נ ו ש י ,ואת כל
ה ט ב ע י י ם שלו ,בין ביחיד בין בצבור,
הרצונות
להדום היותר עליון .ו ה ע ל י ה ה ש כ ל י ת ו ה ש י ר י ת העליונה
מורידה היא ר צ ו נ ו ת ו ד מ י ו נ ו ת נשגבים ,המביאים ברכה רבה.
ו כ ש ה ז ר מ י ם ,ה ע ו ל י ם והיורדים ,נ פ ג ש י ם בדרכם,
בתכונה הרמונית ,הוה עונג אצילי ,ושמחת עדנים ,המתגלה
לישרי לב.
חלקים ידועים של הדמיון ושל הרצון משליכים בתור פסולת,
חותכים וזורקים בתור ערלה .והמותר עולה ומתקדש.
הגיון
הקודש
רסה
הטבע הרצוין והדמיון.
פח
ה ח כ מ ו ת היותד עליונות מונחות ,בהשגות הקודש,
בעומק הטבע ,בעומק הרצון ,בעומק הדמיון.
וכשתגיע ה ה כ ר ה ל א ו ת ו ה ע ו מ ק ,עד שלא תהיה
על ידי הארתה מקצצת שום דבר מהעמקים הללו ,אז תוכל
ל ה ע ל ו ת את הכל אליה ,ולהתעלות על ידם עוד למעלה,
ומלאה הארץ דעה את ד׳ כמים לים מכסים.
ההןעךה לרוח הקןלש.
פט
ע ז ו ז ה ד מ י ו ן הוא מ ת ת א ל הי ם ,ובהיותו מחובר
ל ג ד ו ל ת ה ש כ ל וכח ה ה ש ע ר ה ,ע ו מ ק ה מ ו ס ד ,
ו ט ב ע י ו ת הרגש ,האלהי ,הרי זה מכשיר לדוח הקודש.
רסו
אורות
הקודש
האחדות ?:השגות הקןךש.
צ
ב ה ש מ ת של השכל החלוני ,פועל ה ש כ ל בתור כח
בפני עצמו בציור המושכלות ,ו ה ד מ י ו ן פועל בפני עצמו
בענינים האםתתיים ,ו ה פ ע ו ל ה המציאותית פועלת בפני עצמה
בענינים המעשיים ,ו ה ר ג ש פועל בפני עצמו בענינים המורגשיים.
מהתוכן הגלוי של
הקודש,
בהשגות
אבל
ו ר ו ח ה ק ו ד ש ,כל התגלות כלולה היא
הנבואה
בכל הכחות כולם .החיים ,הרגש והפעולה ,ה ד מ י ו ן ו ה ש כ ל
כ ו ל ם י ח ד א ג ו ד י ם ב א ח ד ו ת אחת.
מעלות הןבואה
הגיון
הקודש
רסט
מעלות רוח הקןך.#
צא
יש דוח ה ק ו ד ש של מעשה ,שמעודד הרוח העליון
למעשה ,וכפי ההזדככות המוסדית והשכלית העליונה ורוב חפשיותה,
כך רוח עליון זה מובלט יותר וחודר יותר ,טהור יותד מכל
סיג ועירוב בלתי הגון ,והוא מסתעף ממש מ ה ר צ ו ן ה ע ל י ו ן
בהנהגת העולם כולו.
ו ד ו ח ה ק ו ד ש של ד מ י ו ן ,שכח המדמה נעשה מואר,
נאדר ,צלול ,קדוש ונשגב ,ומחזותיו נעשים נאמנים וכבירים,
קולעים למטרות נשאות שבטוהד המוסד ושאיפת הקודש הנאדרה.
ר ו ח ה ק ו ד ש של ש כ ל ,שאז המושכלות והלימודים
מתגברים כמעין הנובע ,כל ר ז לא א נ ס ליה ,וכל צפונות
נעשות גלויות ,והמון חידות ועמוקות ,שוטפות ועולות בקרב הנשמה,
כבטחון ובבהירות ,התורה מתברכת וציציה ופרחיה עולים
בתכונות נשאות ,מלאות פאר קודש עליון.
ו ד ו ח ה ק ו ד ש ע ל י ו נ ה ,שהיא דוח הקודש ממש,
שכל אלה יחד מאירים בה.
ער
אורות
הקודש
רוח הק{ךש לה3£ל.
צב
ת ח הקודש צריך להיות מחובר יחד עם השכל הטהור
של האדם .כששניהם יחד עושים את בניני ההשגה ,יצאו הדברים
מזורזים יפה ומלובנים כראוי.
כ ש מ ר ג י ל האדם את עצמו לשמע קול ד׳ מכל דבר.
בא הענין עד התוכן היותר עליון שברוח האדם ,שהוא השכל,
שהוא דוקא הוא מכסה יותר מכל את הענין האלהי ,מפני שיעלה
במחשבה ,שיש כאן כח שכלי מיוחד שעושה את הציורים השכליים.
אבל על ידי ההרגל הטוב ,של הקשבת קול ד׳ בכל דבר,
א ל י ו ק ו ל ד׳ ג ם ב ש כ ל ,ואז דוקא
מתגלה
בשכל ימצא את ה ה ת ג ל ו ת ה א ל ה י ת ה א מ ת י ת .
וכל מה שיוסיף חקירה והתפלםפות יוסיף קדושת אמונה ודבקות׳
ו ה ע ר ת דוח ה ק ו ד ש .
הגיון
הקודש
רעא
ה ה ל כ ו ת רוח הק(ד.#
צג
ב ש פ ע רוח ה ק ו ד ש מדגישים איך רוח ה ח י י ם
ה א ל ה י י ם מאוד חיי העולמים הולך בכל הליבות החיים,
בכל הרצונות ,בכל העולמים ,בכל המחשבות ,בכל העמים,
בכל הבריות ,בכל הליכותיה של תודה ומצותיה ,ה מ ע ש י ו ת
ה ש כ ל י ו ת ו ה ה ר ג ש י ו ת ,ובכל התולדות היוצאות מהן
ובכל הדמיונות וההתפעליות הנפשיות ,המתילדות על ידן.
מכירים על ידי הופעה זו ,העליונה הרבה על השכל המצומצם,
את יקדתה של קדושה ואמונה ,של עשיית כל דבר לשם שמים,
ומדגישים איך החיים הרוחניים ,המחיים ומעודדים ,מתפשטים
ה ק ד ו ש י ם של מלך מלכי המלכים הקב״ה,
משמותיו
לכל התודה כולה ,לכל אותיותיה ,ולכל נשמה פרטית מישראל,
ולכל העולם כולו ,על ידי השלמתם.
בלא סיוע של רוח הקודש כלל ,אי אפשר לבאר חזיונות רמים,
כמו נועם התודה והאמונה ,תפקיד העבודה התפלה ודקדוקי מצות.
ר ו ח ה ק ו ד ש מ ת ל ב ש ת ה י א בחכמה ,בחכמה
של קודש ,ואפילו בחכמה של חול .ה ל ב ו ש י ם הם לפעמים
מכוונים למדתו ,ולפעמים יש בהם משום חסיד ויתיר ,כשהם חול
על גבי קודש .אבל בקודש שמלביש קודש ,הכל כפי המדה,
מדו כ מ ד ת ו .
רעב
אורות
הקודש
רוח הקןדש וגבואה.
צד
הנבואה היא הכשרון המפותח של ד ו ח ה ק ו ד ש ,
ודוח הקודש הוא הכה הנבואי טרם צאתו מן הכח אל הפועל הגמור.
כשאנו משערים את ערכה של הנבואה ,צריכים אנחנו לשים
את המשקל היותר גדול והיותר עקרי על התוכן של דוח הקודש
בקרבה ,ומכל מקום עולה היא הנבואה על רוח הקודש,
מפני שהיא מדת דוח הקודש מפותחה ומבושלה.
מובן הדבר לפי זה ,שאפשר שיהיה אדם גדול במדת
דוח הקודש שלו ומכל מקום לא יהיה נביא ,מפני שלא פתח
את כשרונו לבא למדת הנבואה ,או שמניעות חוציות ,ממדרגת
העולמים כולם ,וסדרי החיים ,ערכי התולדה האנושית ,וכיוצא בהם,
הן מעכבות את הפתוח הנבואי לצאת אל הפועל.
ויש נביא שלא הגיע למדת דוח הקודש באותה המעלה
המופלאה של בעל דוח הקודש הגדול ,ומכל מקום אותה המדד,
של דוח הקודש שיש בו באה לידי פתוח.
וזהו התוכן של יחש נ ב י א י ם ו כ ת ו ב י ם זה לזה,
שהנביאים עולים בכללם על הכתובים ,בקדושתם ,ומכל מקום ישנה
מדרגה המשור ,את הנביאים אל הכתובים ,ו מ נ י ח י ם כ ת ו ב י ם
על ג ב י נ ב י א י ם כשם ש מ נ י ח י ם נ ב י א י ם על ג ב י
כ ת ו ב י ם .ולפעמים מתגלה מדרגה מיוחדה מוקדמת בכתובים
לגבי נביאים ,כפי הסדר של מלכיות זכדוגות שופרות ,דראש השנה.
אי נ הו ע ד י פי מ י נ י ה ,ו א י ה ו ע ד י ף מ נ יי ה ו ,א י נ ה ו
ע ד י פ י מ י נ י ה ,ד א י נ ה ו נ ב י א י ו א י ה ו לא נ ב י א ,
ו א י ה ו ע ד י ף מ נ י י ה ו ,ד א י ה ו חזי ו א י נ ה ו לא חזו.
הגיון
רעג
הקודש
תכונת הנבואה.
:
־־
-
;
T
צה
ה נ ב ו א ה היא באה ל פ ר ק י ם ,בנבואת הנביאים
של הדורות ,חוץ מנבואתו של אדון הנביאים משה רבינו ע״ה.
בזמן הופעתה מתגלה היא בכל עז הרוחניות ,עד שחושי הבשר
ותפקידי הגוף והנפש החיונית מתבטלים .אמנם בסילוקה נשארו
הרשמים הרוחניים אצורים בנפש ,ראויים לסדר על ידם הנהגה
ברורה לכל הליכות החיים היותר טובים ,על פי המטלה שכבר נסללה
על ידי הופעתה של צדקת ד׳ שבתודה ומוסר המנוחל מדור דודים.
והנביא שלא בזמן נבואתו הוא דוקא מלא א י ת נ ו ת ג ו פ נ י ת
כמו א י ת נ ו ת נ פ ש י ת .
ה ח כ מ י ם ת כ ו נ ת ם אחרת .ההופעה הרוחנית אינה באה
מעולם לידי התגברות עליונה עד כדי הריסות הסדר החמרי,
אבל לעומת זה הרוחניות מתמדת היא תמיד ,מחלשת היא את הכח
החמרי והחיוני במדה ידועה ,ומאירה את האוד השכלי והמוסדי
בשעור ממוצע .כמובן שיש בזה צד עילוי גם כן מפני השמוש
המשותף של הכח השכלי והנפשי ,ומפני אפשרות התדירות,
אבל חסר בו אותו העז ,וההופעה הברורה ,המגלה את אומץ אלהים,
ומגדלת את השלטון של הטוב והקודש על הקיבוץ החברותי.
אורות הקודש 18
רעד
אורות
הקודש
הנבואה הפועלת.
צו
ש ב י ן ה נ ב ו א ה ל ה ח כ מ ה הוא,
ההבדל
שהחכמה היא מסתכלת במציאות הסתכלות צדדית ,שטחית או
עמוקה ,אבל אין ההסתכלות הזאת פועלת במהות המצוי שום פעולה,
ו ה נ ב ו א ה היא ה ס ת כ ל ו ת של חיים ,שהפעולה והיצירה
של המציאות ,משטדיה ופנימיותיה ,משודגים יחד עמה.
הנביא דואה את המציאות מצד שהוא ועצמיותו הנם
מעורים בה בכללותה ,והוא מכיר את עמדתו זאת .ועל כן
ב פ ו ע ל ,אל השלטון
הנסים
אל
ההתעלות
במציאות המוגבלה ,ק ש ו ר ה היא עם ה נ ב ו א ה ב י ש ר א ל ,
כשם שנתגלו בהם הנסים נתגלתה בהם הנבואה.
ומכל מקום אף על פי שהצנודות הנם בודאי שונים ,אותו
המוביל את ה ה ס ת כ ל ו ת ה נ ב ו א י ת ,ואותו המוביל את
ה ה ס ת כ ל ו ת ה ח כ מ ת י ת ,בכל זאת יש קשד ביניהם,
וסעיפי הנבואה עם סעיפי החכמה מתאחדים ביחד.
וכל ההארה התרבותית שבעולם מצדו המתוקן ,וכל העומק של
המוסר והעבודה שביסוד תודת ישראל ,וכל התפשטותו הגדולה בעולם,
אורגים יחד את שלמת האוד הגדולה ,שאחרי כל המסבות הרבות
המתגלגלות בעולם ,במעלות ובמורדות ,בארחות מסובכים כל כך,
עתידה היא להיות נטויה על כל העולם כולו ,וכל היצורים כלם
יביטו וינהרו.
t
הגיון
הקודש
ערה
דעת עליון.
צז
ג ח ל ת ה ד ע ת היא המדד ,שהדעת איננו כח מצייר
בחוגו הפנימי לבה כי אם הוא י ו צ ר ו ב ו ר א כל ציוריו
בכל החוגים ובכל ההתפשטיות.
ו כ ש נ ת מ ע ט ה הקומה ,נתמעט הדעת וירד ממעלתו
למדת קטנות הדעת ,שאיננו יכול לברא שום דבר ,כי אם לצייד מכח
הרישום שנשאר בו מימי קדם ,מתור גדולתו ,וציורו הוא גם כן
מעין בריאה ,אבל איננו מתפשט חוץ מחוגו הפנימי .וכשרוצה
לפעול בכח ציוריו על החוגים החיצוניים צריך הוא לרדת ממעלתו
עוד ולהתלבש בכח כפים עד שהוא מגשם על ידי זה את ציוריו
בחוגים חוציים ,כפי מדת הכח האפשרי להתפשט ,על ידי פעולת
כפים ,על ידי מה שהם שואבים את כחם הנשמתי מאור הדעת,
עד שמתגלמת למשל צורת הבית מנשמתו של הבונה בחומר הבנין.
וכל הםבוב הגדול של מהלך העולמים הולך הוא ל ה ש י ב
אל ה ד ע ת את ע ט ר ת ג ד ו ל ת ו ,ש י ה י ה י ו צ ר ו ב ו ר א ,
מחולל ומוליד בכחו העצמי ,שזוהי גדולתם העתידה של הצדיקים,
שיהיו מ ח י י מ ת י ם ו ב ו ד א י עולמים .והכל מכח אור הדעת
בגדולתו ,שיאיר בהם ממקור הדעה העליונה ,ד ע ת ע ל י ו ן ,
הנאדר בקודש.
רעו
אורות
הקודש
היד הנבואה ונצחו?.
•
:
:T
T:
־
צח
עולם הרעיונות מתחלק הוא לשתי מערכות בכלל,
ל ר ע י ו נ ו ת מ ת נ ו ד ד י ם ,משתנים ומתנועעים בתנועה תדירה,
ו ל ר ע י ו נ ו ת ק ב ו ע י ם ,עומדים בצביונם בלא שינוי ותמורה.
ש ת י ה ס פ י ר ו ת ,של ה נ צ ח ושל ההוד ,מ ת ג ל ו ת
בשניהם יחד .ה נ צ ח ב ת ע צ ו מ ת ו הוא ה י ס ו ד ה ק ב ו ע ,
ו ה ה ו ד ב י פ ע ת ו הוא ה י ס ו ד ה מ ת נ ו ד ד ו מ ש ת נ ה .
אין ציור לתפוס אחת מהמערכות בלא צירוף השניה לה .אין הנצח
מתגלה בעזוזו כי אם כשההוד מאציל עליו מיפעת הודו,
ואין ההוד מלבבנו בהדרו כי אם כשעז הגצח ממולא בתוכן פנימיותו.
והם הם ה צ נ ו ר ו ת של נ ב ו א ת ה א מ ת ,והשבילים,
המביאים את שפעת זיו האמת להחיות את כל היקום.
הגיון
הקודש
רעז
הברקת הבבואה וההופעה המתמדת.
צט
כ ש ם שאי אפשר להכיר את העולם הגשמי לנוגה הברק
המבריק ומתעלם ,ואפילו יהיו ברקים רבים ,אבל סוף כל סוף
הםידוגין שלהם עושה את הארתם לבלתי מספיקה ,זולת אם יתרבו
כל כך עד כדי התמדת האורה .עד כדי ביטול החושך המפסיק
בהאור הבוזק תדיר ,כן הוא בהארה הרוחנית ,אין להכיר את
העולם העליון ,את אור הקדושה ,המוסריות הטהורה ,שלטון היושר,
שפעת הנשגב ,כי אם על ידי ה ו פ ע ה מ ת מ ד ת .
ה נ ב ו א ה א ו ד של ס י ר ו ג י ן הוא ,רק נ ב ו א ת ה
של ת ו ר ה ,נ ב ו א ת ו של מ ש ה ר ב נ ו ,ז ו ה י א
א ו ר ז ו ל ף ב ל ת י פוסק ,ו ל א ו ר ו נ ס ע ונלך.
א ו ר ה ש כ ל ה ט ב ע י גם הוא ,כעין אור של מעלה,
אינו פוסק ,רק אינו מגיע לבהירות ההבלטה של הערכים המושגים
ביצירות הרוחניות בלי הופעה שמימית ,ואינו יכול לשמש תפקיד
הנהלת חיים מקיפים לדורות עולמים.
רק ב ח ב ו ר ם של ש נ י ה א ו ר ו ת ה ק ב ו ע י ם ,
שוטפי אורה ה ת ד י ר י ם ,וביניהם ה א ו ר ו ת ה מ ב ר י ק י ם
של נ ב ו א ה ו ר ו ח ה ק ו ד ש ,התפרצות שירה ,קדושת השם
במסירות נפש ,עליזה עליונה ,ונועם מתלהב ,יחד כולם מםגננים
את החיים בעילוים ,ותורת עם משתכללת .ואשם דברי בפיך
ובצל ידי כסיתיך ,לנטע שמים וליםד ארץ ,ולאמר לציון עמי אתה.
רעח
הקודש
אורות
נבואה ע ל אספקלריא המאירה.
T
V
־ :־ I :
־ :
־
־י
:
•
•י
ק
כ ש ם שהאנשים המעשיים ,בעלי הכשרון לדברים מעשיים,
ולחכמות המעשיות ,אינם מוכשרים להסתכלות בהירה בענינים
הרוחניים ,והסתכלותם הרוחנית באה לקויה ומעורבת עם משפטים
כהים ,המתמצים מעולם המעשה ,שהם קשורים בו ,כמו כן אין
האנשים הרוחניים ,העומדים ברום עולם ,מוכשרים להסתכלות
מעשית שלמה ,והידיעות המעשיות שלהם וקשר חפצם בהשלמתן
אינה כי אם איזה צל היוצא מתוך הענינים הרוחניים העליונים.
אמנם יש כשרון עצום בתכונה הרוחנית העליונה לכלול
את הכל ,אבל זוהי דוקא במדתה של התגלות ה נ ב ו א ה של
א ס פ ק ל ר י א ה מ א י ר ה .על כן משה רבינו עצמו בלבד עליו נאמר
ויהי בישרון מלך ,אבל במעמד הדודות היה מלך לחוד ונביא לחוד.
ושמואל ,הוא שהיה במדה ידועה שקול כמשה ואהרן ,היתד .לו
בהירות רוחנית כזאת ,עד כדי למלא גם כן מקום של מלך
בטהרת השפעת נבואתו ,ועליוניותו הרוחנית השלמה.
הגיון
הקודש
רעט
מדת אספקלריא המאירה.
קא
שלש מדות הן במחשבה .יש מחשבה רוממה שאין בה
חתוך אותיות וציורי מושגים ,ולא אפילו הגיון שידה והופעה של
התבטאות מוסיקלית .שניה לה היא מחשבה מתגלמת בציורים,
אבל הציורים הם רק מופשטים וכוללים ,ולא יתכן להגביל על ידם
שום תוכנים פרטיים ,עד שבאה המדה השלישית ,והיא כבר מוכשרת
להוציא מן ההעלם הכללי אל הגילוי הגיונים פרטיים ,המוכשרים
כבר להתנתח על כל ארחות ההשכלה בכל ענפיה.
וחילוקי ההשפעות שבבני אדם מתפלגים לפי אותן המדות.
מי שהוא מוכשר לשוטט בנבכי המחשבה העליונה ,שהיא למעלה
מציורי ההגיון המנתח ,אין בכחו לבטא אפילו ביטוי מחשבתי,
באופן מפורש ,את הציורים המנוחחים ,והרי הוא אלם וכבד פה
ולשון לגבי ההצטיידות המוגלמה ,אפילו בצדדיה הכלליים .ומי שהוא
במדרגה כזו ,שרוחו מופע מהמדד .המנתחת ,איננו יכול להגיע
לידי פירוט פרטים ,אם נתוחו הציורי עומד במעמד ההכללה.
ורק מי שנשמתו אינה מסוגלת לאותן שתי ההופעות המתעלות
מכל ציור ההצטיידות הכללית ,הוא יוכל להרבות בהרחבה בפידוטם
של דברים ,בתכונות פרטיות.
זאת המדד .היא נוהגת במדד .המודגלה הטבעית .אבל
ה ש מ י מ י ת ה ע ל י ו נ ה ,יש שכל כך מתגבר
במדד,
המעין העליון של המחשבה העליונה ,המתעלה מכל תוכן של ציור,
רפ
אורות
הקודש
עד שלא די שמרוב שפעה באים לידי הבטאה הגיונים כלליים,
אלא אפילו תכונות פרטיות ופרטי פרטיות באות לידי גילוי על ידה.
וזהו הרז של
שכל
מה
אספקלריא
שתלמיד
ותיק
שראה משה,
המאירה,
ע ת י ד ל ח ד ש בכל דקדוקי תורה
וכל דקדוקי סופרים ,הכל כלול בה בהופעה כללית ובהבלטה פרטית,
חיה וקימת ,אמיצה ומתנהלת לדור דורים.
ההתעמקות
את
האדם מהכרה
הנבואה,
ביסוד
הרוחנית
ברורה
בעולם
בענינים נשגבים היא מושכת
הממשי,
הפגם
וזהו
שממנו המחשבים נמשכים לכל משיג
שיש
רוחני.
וגורם הדבר שבאים רשעי עולם ,שהמושגים הקדושים הם זרים להם,
והם תופסים את הנהגת העולם בידם ,ו ה ו ד הקדושה נהפך ל ד ו ה.
וצריך כל חכם מישראל לעמוד בכל כחו נגד פרצה זו,
ולהשתדל
שהבחירות
ללכת בעקבותיו של הרועה הנאמן ,משה רביגו ע׳יה,
העליונה
באספקלריא
לא
הכהתה
את
עינו
הרוחנית
מלראות
ה מ א י ר ה גם את העולם המעשי וכל מכשיריו.
וכל מה שיותר יוסיף האדם אומץ בתורה לשמה ,בדעה צלולה,
והעמקת אמת ,יותר יתגלו לו פתחי אורה להבין ולהשכיל ,איך
שבאמת כל הופעה רוחנית היא מוסיפה בהירות ובירור מוחלט
לההשגה הבריאה של העולם החמרי ,וכל אגפיו.
בתורה
ונותנת
לשמה,
לו
כל
מלכות
העולם
וממשלה,
כולו
וכל
כדאי
וחקור
העוסק
הוא
דין.
לו,
הגיון
הקודש
רפא
זיהרא עילאה.
:־r
T
T
קב
ה ה ת ע ל ו ת של א ס פ ק ל ר י א ה מ א י ר ה היא מגלה את
האורות העליונים בצורה בהירה כזו ,עד שכל הציורים העולמיים
שבכל הערכים התחתונים הם מזהירים בכל מילואם ,ואינם
מתטשטשים כלל ,ומזה באה המדד .הנפשית ,שאין החושים
והכהות הגופניים מתעלפים על ידי הופעת האורה הנבואית
העליונה הזאת.
ומכל מקום יש הבדל בין אותה האורה ובין מדת
ז י ה ר א ע י לא ה דאדם הראשון בזה ,שמצד אספקלריא המאירה
הגופניות נשארה קצת במעמדה ,וממחציתו ולמטה נקרא איש,
נאמר גבי משה .ומתוך כך פירש מן הא ש ה ,ומצד זיהרא עילאה
דאדם הראשון מתעלה כל הגופניות כולה ,אגי אמרתי אלהים אתם,
ותפארת אדם לשבת בית נעשה למכון האורה האלהית העליונה,
עין לא דאתה אלהים זולתך.
ועל דבר זה בשרשו נ ס מ י ת עינו של בלעם הרשע,
רמה ידך בל יחזיון ,ובל יראה גאות ד.
רםב
הקודש
אורות
?זמנה מךרגות.
קג
י ש נ ם בתוך ה ר ג ש ת ה ב ש ר ניצוצי ד מ י ו ן .ובתוך
הדמיון גיצוצי ש כ ל ,בתוך השכל ניצוצי ר ו ח ה ק ו ד ש ,
בתוך רוח הקודש ניצוצי נ ב ו א ה ,בתוך הנבואה ניצוצי
מ א י ר ה ,בתוך אספקלריא מאירה ניצוצי
אספקלריא
ז י ה ר א ע ל א ה ד א ד ה ״ ד ,בתוך זיהרא עלאה דאדה״ר
ניצוצי אור החיים של אחר התקון השלם של כל העולמים,
אחר תחיית המתים ויום שכולו שבת.
ומי שעיניו פקוחות בא מכל הרגשת בשד למעלה למעלה,
עד א ו ר הח י י ם של אוד עולמים ש ל א ח ר תחית המתים,
של גילוי עדן עולמי עולמים ,במקור חייהם ,כי עמך מקור חיים.
ומתוך חשבון ארוך זה נמשכים והולכים נחלי דעה ,נחלי
יראת שמים ויראת חטא ,נחלי מדות תרומיות ,נחלי חרות עליונה,
נחלי אהבה ,ואורחות כבוד עד אין חקר.
הגיון
הקודש
רפג
#ל #ת מךךגוית הקןלע.
קד
הדמיונות׳ והשכליות ,והופעת הקודש
ה נ ע ל ה מ ן ה ש כ ל ,ה ן ש ל ש ת מ ד ר ג ו ת ,של
המהותיות הרוחנית של האדם ושל העולם ,שהן קשורות זו בזו.
כל נקודה דמיונית יש ל ע ו מ ת ה נ ק ו ד ה שכלית ,שהיא
יונקת ממנה ,ושבעילויה היא עולה עד מעלתה ,ומתאחדת במקורה,
וכל נ ק ו ד ה ש כ ל י ת יש לה ל ע ו מ ת ה נ ק ו ד ה
ה ו פ ע ת י ת בקודש ,הרוממה מכל לשון ונשגבה מכל השכלה,
שהיא יונקת ממנה ועולה בעילויה עד מדרגתה .בהתאחדותם של כל
הנק ודים ה ד מ י ו נ י י ם ה ש כ ל י י ם ו ה ה ו פ ע י י ם ,בחטיבה
משוכללת ,מתיצב עולם מלא ,משולש בקודש ,שכל אחד ואחד מהם
הוא מואר מכל ש ל ש ת מ ד ר ג ו ת י ו .
ו ה א ד נ ו ת העליונה של מלכות שמים מתיצבת בתבנית כל,
הממלאה את כל היכלי הדמיון ברוממות שכלולו ,והשם הקדוש
נ ה ג ה ,המיוחד באותיותיו ,בהכללתו של כל
הבלתי
ו י ה י ה בשורשו ומקורו ,המשתפך לתוכו
הוה
היה
ההשכלות,
ממקוריותו הנעלמה ,ממלא אור את כ ל
אשר במרומים ממעל ,ואשר בשפל מתחתיות.
ואותה ה צ פ י ה ל מ ר ח ו ק ,אשר כל עבר ,כל הוה,
וכל עתיד יערך לעומתה ,תתמלא מזוהר אותו ה ע ת י ד המאושר,
ש י ת ג ל ה ,ש ה ו א ב א מ ת ה י ה הוה ו י ה י ה תמיד,
רפד
אורות
הקודש
המאחד במעלה עליונה את כל הדמיונות ,את כל השכליות,
ואת כל ה ה ו פ ע ו ת ש ב כ ל ק ו ד ש ו ק ו ד ש ק ד ש י ם .
א ה י ה א ש ר א ה י ה ,ממלא בזיו הוד קדשו את כל
חדרי הקודש של כל אנשי הרוח העליון ,את כל אשר רוח ד׳
מדבר בם ומלתו על לשונם ,את כל צ ו פ י מ ר כ ב ה ,ואת כל
המסתכלים בהדרת קודש שורש ההויות כולן ,בהיותם מלאי שכלול
בכל עדן ,גם טרם יצא שכלולם לאור ,גס ההתראות המוגבלה מופיעה
להיות לשעשועים עדינים ,לכל הדבקים ברזי קודש נועם עליון,
כהני ד׳ המברכים בשמו ובו יתהללו.
© Copyright 2024