חוברת 1 - דעת

‫בית ספר ‘דעת’ בבנימין‬
‫קורס בנושא‬
‫תורה ומדע‬
‫הרב יעקב פלג‬
‫מרכז ״דעת״‬
‫בי״ס לתלמידים מחוננים ומצטיינים‬
‫במטה בינימין‪.‬‬
‫בשיתוף עם המכללה‬
‫להנדסאים ״מכלול״‬
‫יוזמה חינוכית למצטייני בנימין‬
‫ביוזמת משרד המדע‬
‫תוכן עניינים‬
‫סולון בלודיה‪3.....................................................................................................................................................................‬‬
‫ערך החיים ותוכנם‪9...........................................................................................................................................................‬‬
‫גילוי האמת הכואבת ‪ -‬דיווח רפואי לחולה‪12..................................................................................................................‬‬
‫גיל העולם ‪14......................................................................................................................................................................‬‬
‫אבולוציה‪16.........................................................................................................................................................................‬‬
‫חוקי חמורבי‪18...................................................................................................................................................................‬‬
‫משפט עברי ‪20..................................................................................................................................................................‬‬
‫שורשי האנטישמיות‪22.......................................................................................................................................................‬‬
‫‪2‬‬
‫סולון בלודיה‬
‫ב‪.‬ז‪.‬ה‪.‬‬
‫עריכה‪ :‬יעקב פלג‬
‫סולון עמד במיטב שנותיו ובכל כוחות‪-‬נפשו‪ ,‬כשגמר עם דעתו לעזוב את אתונה‪ .‬על פני הככר כתובים היו חוקיו‪,‬‬
‫אבל לאזרחים היו הם עדיין חדשים לגמרי‪ .‬בכל יום ויום באו בני‪-‬אדם מכל החוגים והתבוננו בתמיהה או באי‪-‬רצון‬
‫בחוקים של סולון‪ .‬על כך אמר חברו היפוניקוס‪:‬‬
‫“רואה אתה‪ ,‬היאך חוקים אלה שלך אינם לרצון לשום שדירה ממשלמי המיסים‪”.‬‬
‫“משום שחדשים הם‪ ,‬היפוניקוס‪ .‬החוקים שלי עדיין אינם טובים‪ ,‬אבל גם רעים אינם עדיין‪ .‬חוקים צעירים דומים‬
‫מכמה בחינות ליין‪ .‬עליהם להתבכר לאחר שהבשילו‪”.‬‬
‫“סולון יקירי‪ ,‬לא יצאת ידי חובה לשום אדם‪ .‬אין אני תמיה שהעשירים והאבירים כנגדם הם‪ ,‬הואיל וידידה של‬
‫השדרה הרביעית אתה‪ ,‬שבעצמך אינך משתייך אליה‪ .‬אבל גם העניים רוגנים עליך בסתר‪ .‬אילו לא היו מעריצים‬
‫אותך על שום שחוק שמיטת‪-‬הכספים שתיקנת הקל על חובותיהם‪ ,‬היו גם הם קמים נגדך‪”.‬‬
‫“חוקים‪ ,‬היפנוקוס‪ ,‬אינם עשויים למצוא חן בעיני כולם‪ .‬שוטה‪ ,‬חולם‪ ,‬אם לא מנוול‪ ,‬הוא שאומר להשביע רצון‬
‫מישהו על ידי חוקים‪ .‬החוק עשוי להיות מיוסד רק על אי‪-‬שביעות‪-‬רצונם של כולם‪ .‬רק זו דאגתי כיום‪ ,‬היאך‬
‫לעשותו מתמיד‪ ,‬שכן זאת יכול רק אני בלבדי לעשות‪”.‬‬
‫“רצונך איפוא להיות למלך?”‬
‫“לא ולא! עד מה אינך מבין אותי‪ ,‬וידידי אתה! אמנם עשוי אני להביא לאטיקה גם את הקרבן הזה ולשבת על‬
‫כסאו של המלך‪ .‬ומי יימנע זאת ממני? אבל על שום מה אלך ואחזור אל אותו ערבוביה? לו נעשיתי לשליט‪ ,‬נראו‬
‫היו כל אותם הסדרים שהתקנתי‪ ,‬כי לטובת עצמי התקנתים‪ ,‬ועד‪-‬מהרה היו הדמגוגים מנצלים את אי‪-‬הרצון הזה‪,‬‬
‫שהוא העושר הנסתר בחוקי‪ .‬גם כוח השילטון שניתן לי עכשיו‪ ,‬מעורר בי פחד‪ ,‬שמא עשוי הוא לסכן את חוקי‪.‬‬
‫ראה‪ :‬מיום ליום באים אלי מחוף‪-‬הים ומן ההרים ושואלים אותי אם אין לשנות פה ושם את חוקי ולהקל מעליהם‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬כפקיד‪ .‬ראשון‪ ,‬הכל יכול‪ ,‬בידי לעשות ולחדול ככל אשר עם לבבי‪ .‬אבל כלום אלך ואעשה כמעשה פנלופה‪,‬‬
‫לפרום בלילה את החוקים שרקמתים ביום? והנה יש גם כאלה‪ -‬בעיקר בין בעלי המלאכה הזעירים‪ -‬הרוצים להבין‬
‫את הנימוקים שעומדים מאחורי החוקים‪ .‬אבל יהא זה עמל‪-‬שווא‪ ,‬וגם נזק יביא‪,‬אם אבוא לבאר ליחיד מה שניתן‬
‫להסתבר רק מתוך השקפתה של המדינה‪ .‬יש חומרות בחוקי‪ ,‬ולא אחת נכמרים רחמי על אלה שאני אנוס לגרום‬
‫להם צער וכאב‪ .‬אילו יכולתי לעזוב את המשרה ששמו עלי‪ ,‬היה לי נוח יותר‪ .‬אבל בכל צרה שלא תבוא ישובו‬
‫ויקראו לי‪ ,‬שכן אני האחד באטיקה‪ ,‬שהכל רוחשים לו אמון‪ .‬מי יודע אם לא יבוא היום‪ ,‬שבו אשלח בעצמי את ידי‬
‫בלוחותי‪ ,‬אם מתוך השתתפות בצערו של העם‪ ,‬או משום שארצה לשמור לי את חסדו של ההמון‪ .‬בן‪-‬אדם אני‪,‬‬
‫היפוניקוס‪ ,‬ואני מתיירא מחולשותי‪”.‬‬
‫“אכן זה באמת מצב קשה‪ ”,‬אמר היפנוקוס אגב הרהורים‪“ .‬ומה בדעתך לעשות כיום? רואה אני החלטה בעיניך‪”.‬‬
‫“חשבתי לבחור במוות‪ .‬מעשה רב היה זה‪ ,,‬אילו שתיתי את כוס‪-‬הרעל‪.‬‬
‫אבל אתונה עוד תהא זקוקה לי‪ .‬המפלגות השונות‪ ,‬תקרענה את אתונה לגזרים לאחר מותי‪ .‬לפיכך רוצה אני‬
‫לעשות מעשה שעל ידו לא אובד לגמרי לבני עמי‪ ,‬אף אם אתרחק מהם‪ .‬רוצה אני לצאת למסע ארוך‪ .‬חופשה‬
‫אבקש מן האזרחים‪ .‬עד שאחזור‪,‬יהיו חוקי לבשר מבשרם ולדם מדמם‪ .‬שלא בנוכחותי‪ ,‬לא יעיז איש לשנות את‬
‫יצירתי מפחד הנקמה בשובי‪ .‬סולון שמרחוק‪ ,‬נורא הוא ואיום מזה שהם יכולים לראותו בכל יום ויום‪ .‬כך אגן על‬
‫חוקי מפני המפלגות – ומפני עצמי”‪.‬‬
‫וכך עשה סולון‪ .‬להתרחק לעשר שנים מארץ מולדתו‪ ,‬גמר עם דעתו‪ .‬לאזרחים הסביר‪ ,‬שלאחר שמילא חובתו‬
‫כמחוקק‪ ,‬עליו לדאוג גם לעסקי עצמו‪ .‬אין הוא חפץ להפיק כל תועלת פרטית מן המדינה‪ .‬סוחר הוא וסוחר‬
‫יישאר‪ .‬פרידתו של סולון הדאיבה מאוד את לב בני אתונה‪ ,‬ואי‪-‬שביעות הרצון הכללית‪ ,‬הפכה והייתה לרגש של‬
‫הכרת‪-‬תודה ושל הערצה‪ .‬לאחר שהמחוקק יצא מהם‪ .‬סולון הפליג על פני ים מכחיל‪ .‬במבט של אהבה החזיר‬
‫עיניו אל חופי מולדתו‪ ,‬ועיניו מלאו דמעות‪ .‬אותה שעה היה לו הפיוט לנוחם‪...‬‬
‫‪3‬‬
‫בסופו של דבר הגיע סולון לסרדס‪ ,‬לקרסוס מלך הלודים העשיר‪ .‬קרסוס ביקש לכתחילה‪ ,‬כדרך פשוטי הבריות‪,‬‬
‫להפליא את סולון על ידי רוב עשרו ואוצרותיו‪ .‬אבל היווני הסתכל בכל התפארת המיותרת הזאת‪ ,‬בשקט‬
‫ובאדיבות‪-‬רוח בלבד‪ .‬הוא לא נדהם ולא הביע כל תמהון‪ ,‬ככל שציפה קרסוס‪ .‬אבל אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן הסביר פנים‬
‫לאורחו‪ ,‬והטה אוזן באורך רוח גם להערות הפילוסופיות‪ ,‬שנשא לפניו על האושר האמיתי‪ .‬סולון‪ ,‬למשל‪ ,‬חשב‬
‫בגלותו זו‪ ,‬שבחר בו לנפשו‪ ,‬שאין לחשוב שום אדם למאושר לפני יום מותו‪ .‬אבל דעתו של קרסוס היתה אחרת‬
‫לגמרי‪ .‬הוא היה מאושר‪ .‬לודיה‪ ,‬הארץ העשירה‪ ,‬שלו היא וכפופה לו‪ .‬מפני הפרסים והיוונים אין הוא מתיירא‪ ,‬ובתוך‬
‫הארץ הפנימית שלטה מנוחה זו‪ ,‬שעשתה את השלטון מלא נחת כולו‪ .‬על כל אלה אותה הרחבת הדעת של‬
‫חיי המשפחה‪ .‬בת היתה לו לקרסוס‪ ,‬שפרחה בצלו‪ ,‬אומפלה שמה‪ ,‬נערה נחמדת למראה‪ .‬אולם‪ ,‬זולת זאת ידע‬
‫קרסוס לשפר את חייו במבחר תענוגות‪-‬הרוח‪ ,‬שבלעדיהם מהנים העושר והכוח רק את הנפשות הפשוטות‪ .‬אמנים‬
‫ופילוסופים מסובים היו לשולחנו‪ ,‬והטובים שבחכמי יוון ידידיו היו‪ .‬הנה‪ ,‬כי כן‪ ,‬היה אורחו באותם הימים גם ממשל‪-‬‬
‫המשלים איזופוס‪ .‬לפני פייטן משכיל זה גילה קרסוס את לבו על דבר שוויון רוחו של סולון‪.‬‬
‫“אל‪-‬נא תתמה‪ ,‬הה‪ ,‬מלכי‪ ”,‬קרא איזופוס‪“ .‬כך דרכם של חכמים‪ .‬החולף אינו לוקח את ליבם‪ .‬הם משתעשעים כל‬
‫הימים במחשבות כגון חתלתול זה בפקעת הצמר‪”.‬‬
‫ימים רבים עשה סולון בסרדס‪ ,‬ומיום ליום הלכה וגדלה יראת הכבוד בלבו של קרסוס לאותו בן אתונה‪ ,‬שהיה‬
‫קפדן כל כך‪ ,‬ועם זה בעל מזג טוב‪ .‬מעט מעט‪ ,‬הרגיל עצמו לשאול בעצת סולון בכל עסקי המדינה החשובים‪.‬‬
‫כך אירע‪ ,‬שיום אחד נחו יחד המלך‪ ,‬הפוליטיקאי מיוון‪ ,‬וממשל המשלים‪ .‬קרסוס הריק מתוך שתיקה נדירה‬
‫את ספל המשקה שלו‪ .‬מחולות וחלילים לא עצרו כח למחות את העבים שריחפו על גבי מצחו‪ .‬מצב רוחו זה‬
‫של המלך עורר לבסוף את תשומת ליבו של איזופוס‪‘ .‬אגיד לכם את אשר על לבי’ אמר המלך‪ ,‬ורמז לעבדים‬
‫שיסתלקו‪ .‬אחר המשיך‪‘ :‬ביום זה הוטל עלי למלא חובה קשה מכל החובות בימי מלכותי‪ ,‬שבאה עלי לפתע‬
‫פתאום כגורל כבד‪ .‬מעולם לא התפללה נפשי בחום כיום הזה‪ ,‬שאקבל משמים אות לבחירת הדרך בה אלך’‪.‬‬
‫‘מהו הדבר‪ ,‬קרסוס’? שאל סולון בשקט‪.‬‬
‫‪‘ −‬עלם מצאצאי היונים הופיע ובא לפני‪ ,‬וביקש לו את בתי אומפלה לאישה’‪.‬‬
‫‪‘ −‬כלום מזרע מלכים הוא’? שאל אזופוס‪.‬‬
‫‪‘ −‬מי יודע אם לא חשוב הוא מכל המלכים’ ענה קרסוס‪‘ ,‬אבל אביו אינו אלא בעל מלאכה פשוט’‪.‬‬
‫‪‘ −‬איני יורד לסוף דעתך ‘ אמר סולון‪.‬‬
‫קרסוס ענה‪‘ :‬העלם הזה אומר‪ ,‬שמצא דבר שעל ידו יכלה לעולם עוני האדם מעל פני האדמה‪ .‬את הדבר הזה‬
‫הוא מבקש ליתנו לי‪ ,‬או‪ ,‬נכון יותר‪ ,‬לבני האדם כולם במתנה‪ .‬בשכר זה רוצה הוא את בתי אומפלה שהוא אוהבה‬
‫מאוד‪.‬‬
‫‪‘ −‬טעם טוב לו לאותו עלם’ צחק איזופוס‪.‬‬
‫אולם סולון ישב וחקר‪‘ :‬מהו שמצא לדעתו’?‬
‫‪‘ −‬הוא עצמו יבאר לכם את הדבר’ אמר קרסוס‪ ,‬ופקד לקרוא לעלם‪ .‬אבקוסמוס איש בוליסוס נכנס ובא‪.‬‬
‫תואר אצילים תוארו‪ ,‬לחייו הצהירו מתוך הזקן הבהיר והצעיר‪ .‬בייחוד היו צוחקות וגאות עיניו הכחולות‪.‬‬
‫‪‘ −‬אבקוסמוס’‪ ,‬אמר המלך רכות‪’,‬הללו ידידי הם‪ .‬יכול אתה לדבר בפניהם כרוחך‪ ,‬ככל אשר דברת לפני‪.‬‬
‫הודיענו נא את אמצעי‪-‬הפלא שמצאת’‪.‬‬
‫‪‘ −‬הנה זה כאן‪ ,‬אתי’ אמר אבקוסמוס בקול נלבב שנגע ללב השומעים‪ ,‬והרים בידו שק קטן‪.‬‬
‫‪‘ −‬מה כאן אתך‪ ,‬זהב’? שאל איזופוס‪.‬‬
‫‪‘ −‬רב מזה’ חייך אבקוסמוס‪‘ .‬רב יותר מזהב‪ .‬קמח’‪.‬‬
‫ממשל המשלים פנה אל סולון בבדיחות הדעת ‘האכסנאי הנכמד שלנו אומר לשמח אותנו היום במשחק‬
‫ההיתולים להפליא’‪.‬‬
‫‪‘ −‬לא’ קרא קרסוס בקוצר רוח‪‘ .‬העניין הזה נכבד הוא‪ .‬על כל פנים לדעתו של זה‪ .‬פתח פיך אבקוסמוס’‪.‬‬
‫‪‘ −‬קמח הוא’ חזר העלם‪‘ .‬קמח שאני עצמי יצרתיו’‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫איזופוס צחק וידיו על כרסו‪‘ .‬בבוודאי‪ .‬מובן מאליו‪ .‬זרעת על פני שדה חרוש‪ ,‬קצרת את החיטים וטחנת את‬
‫הגרעינים בין שתי אבני הריחיים‪ .‬אבל מעין זה כבר גונב לאזני לא אחת’‪.‬‬
‫אבקוסמוס הביט בעיניים שקטות מעבר לצוחק והלאה‪‘ .‬לא חרשתי ולא זרעתי‪ .‬לא קצרתי גם חיטים‪ .‬ממילא לא‬
‫יכולתי גם לטוחנן בין שתי אבנים‪ .‬את הקמח הזה עשיתי באופן אחר‪.‬‬
‫‪‘ −‬באופן אחר’!?’ גמגם סולון‪.‬‬
‫‪‘ −‬והוא דומה לטוב שבקמח‪-‬החיטים’ הוסיף קרסוס‪‘ .‬אותו הלחם שממנו אכלנו היום – מן החומר הזה נעשה’‪.‬‬
‫‪‘ −‬טעמו מצויין היה’ תמה איזופוס‪.‬‬
‫סולון פנה אל העלם ודיבר קשות‪‘ :‬אל נא תחמוד עמנו לצון‪ ,‬הנער‪ .‬אם גם המלך מבדח את דעתו על ידך‪ ,‬הרי‬
‫שיראת‪-‬הכבוד מפני בני אדם מבוגרים‪,‬חייבת למנוע אותך מלבוא לפניהם בדברי הבל כאלה’‪.‬‬
‫אבקוסמוס ענה בשקט‪‘ :‬יודע אני כי סולון אתה‪ ,‬ואני מכבד אותך‪ .‬אבל אני נשבע בחיי שדברי אך כנים הם‪ .‬אני‬
‫מצאתי את האמצעי ליצור קמח בלא תבואת‪-‬שדה‪ .‬אני עושה אותו מחומר שמצוי בטבע בכמות‪.‬‬
‫שלא תכלה לעולם‪ ,‬ואני יכול להכין כל כמות שיהא עם רצוני לייצר‪ ,‬ובעמל כלשהו‪ .‬את עונת השנה של עובדי‬
‫האדמה למאות‪ ,‬יוכל למלא באמצעי שלי‪ ,‬אדם אחד וביום אחד “קרא בשם אותו אמצעי”‪ ,‬אמר סולון‪” ,‬או שאני בז‬
‫לך כלשקרן”‪.‬‬
‫אבקוסמוס ענה‪“ :‬לי אין מאומה מלבד סודי זה‪ .‬למלך ידוע בשכר‪-‬מה נכון אני למסור אותו‪ .‬אבל רק בשכר זה‪ ,‬ולא‬
‫בעד כל הון שבעולם‪ .‬מוטב שיקרעוני לגזרים‪ .‬יכול אני להפוך את המצאתי לממון‪ ,‬אילו רדפתי אחרי רווחים פחותים‪,‬‬
‫אולם מי שחננו אותו משמים בחסד מיוחד כאשר חננו אותי‪ ,‬חייב לתת את סגולת היקר רק בשכר היקר בסגולות‪.‬‬
‫ביום שבו תתמלא בקשתי‪ ,‬אתן לאנושות במתנה את הלחם‪ .‬לחם בלי זיעת אפיים‪ ,‬בלי אימת בצורת‪ .‬בשפע‪ ,‬ולנצח’‪.‬‬
‫קרסוס אמר‪‘ :‬שמענו את דבריך‪ .‬לך והמתן להחלטתי!’‬
‫‪ −‬אם כך הוא הדבר’ ‪-‬אמר איזופוס‪ -‬הרי יכול הוא על כל פנים להתחיל ולעשות מיד קמח למען העניים‪.‬‬
‫על שום מה ירעבו אלה ללא צורך אפילו שעה אחת? את סודך‪ ,‬אבקוסמוס יקירי‪ ,‬רשאי אתה לשמור‬
‫לעצמך לעת עתה‪ ,‬אבל אם לב בשר בבשרך ואם אתה מבקש לשאת חן בעיני אלה אשר לב אדם להם‬
‫בבשרם‪ ,‬כי אז מוטב לך להתחיל מיד בנדיבות רוחך’‪.‬‬
‫‪’ −‬בחפץ לב’ אמר אבקוסמוס‪‘ ,‬רק יערוב לי המלך שלא ייעשה כל ניסיון לשמור את צעדי ולרגל אחר‬
‫מעשי’‪.‬‬
‫‪‘ −‬אבקוסמוס‪ ,‬דבר המלך נתון לך’!‬
‫העלם השתחווה והלך‪.‬‬
‫‘ועתה‪ ,‬מה דעת ידידי’? אמר קרסוס בשעה שהיו שוב לבדם‪.‬‬
‫‪‘ −‬תן לו את בתך‪ ,‬מלך לודיה’! קרא איזופוס בהתלהבות‪.‬‬
‫‪‘ −‬ועצתך‪,‬סולון‪ ,‬מהי?‬
‫‪‘ −‬המיתהו’!‬
‫קרסוס ואיזופוס הביטו נפעמים בפני בן אתונה‪ .‬אש זרה יקדב בעיניו‪.‬‬
‫המלך התאושש ראשון‪‘ :‬כוונתך‪ ,‬סולון‪ ,‬אם כיזב לי’?‬
‫‪‘ −‬לא‪ ,‬מלך הלודים‪ ,‬המיתהו‪ ,‬אם את האמת דיבר’!‬
‫‪‘ −‬סולון‪ ,‬איני יורד לסוף דעתך’! נאנח איזופוס‪‘ .‬אתה אמר להרוג את גדול המיטיבים אשר לגזע האנושי!’‬
‫‪‘ −‬ורגע אחד לא אהרהר חרטה על כך!’ אמר סולון‪.‬‬
‫‪‘ −‬ואולם אני‪ ’,‬אמר קרסוס‪‘ ,‬אני אמנם כועס על אותו עלם שמעז לשאת עיניו אל בתי‪ -‬אבל להמיתו? לא‬
‫יעלה כלל על דעתי!’‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫על זה ענה סולון בחרון קר‪‘ :‬אם כן‪ ,‬אינך ראוי להיות מלך!’‬
‫איזופוס התחלחל‪ ,‬וביקש להתערב על מנת להפיס את דעת המלך‪ ,‬אבל קרסוס חייך‪:‬‬
‫‪‘ −‬מלך אני למדי לשאת דבריו הקשים של אדם‪ .‬פרש נא רעיונך‪ ,‬סולון יקירי!’‪.‬‬
‫‪‘ −‬רעיוני‪ ,‬קרסוס‪ ,‬פשוט הוא כמו תמיד‪ :‬פשוט כרעיונכם‪ .‬ההבדל הוא רק במידת הזמן‪ .‬אתם מודדים את‬
‫תועלת הדברים לפי השעות‪ ,‬השבועות או השנים‪ ,‬בשעה שדרך אצבעותי מסתננים הנצחים‪ .‬האדם הצעיר‬
‫הלזה‪ ,‬הוא אחד הסכנות הגדולות מכל הסכנות שנתרחשו אי פעם על העולם‪ .‬האדמה נותנת פריה לא‬
‫משום שכך טבעה‪ ,‬אלא מפני שהיא טבולת בזיעת אפיו של העובד‪ .‬והעלם הזה בא לשנות את הדבר‬
‫הזה‪ .‬חסרי‪-‬דאגה מבקש הוא לעשות את בני האדם‪ ,‬בן‪-‬בליעל זה‪ .‬את הטוב מכל הטוב אשר להם‪ ,‬הרעב‪,‬‬
‫אומר הוא לגזול מהם‪ .‬ואחר כך מה? עם חלוף עבודת האדמה‪ ,‬יחלפו שוב כל הקבע‪ ,‬כל חוש האזרחות‬
‫והתרבות‪ .‬מלך הלודים‪ ,‬המיתהו אם מלך אתה!’‬
‫‪’ −‬סולון‪ ,‬אתה מהממני כולי’ נאנח קרסוס‪.‬‬
‫‪’ −‬מלך חייב לדעת להמית’ המשיך סולון ללא רחם‪‘ .‬אבל לא רק את הרעים‪ ,‬את החוטאים‪ ,‬מעשה זה נקל‬
‫הוא ונעים‪ .‬גם את הטובים חייב הוא להשמיד‪ ,‬אם טובת העם דורשת זאת‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין גבוה ממך בבשר‬
‫ודם‪ ,‬כדי שתוכל להוציא לפועל מעשים כגון אלה‪.‬זוהי הכוונה הנסתרת של שלטונך‪ .‬אותו ממשל‪-‬משלים‬
‫כאן חושבני בוודאי לחסר‪-‬לב‪ .‬יהא כך‪ .‬רשאי אתה לתארני בשיריך כחיה רעה‪ ,‬איזופוס‪ ,‬זו זכותך להיות‬
‫עממי‪ .‬אבל אני אומר לכם שאין מעשה גדול מזה שיש לעשותו בימינו מלהמית את העלם הרענן הזה‪,‬‬
‫ששבה את לבי למן הרגע הראשון‪ .‬אני אבכה עליו כאשר ימות‪ .‬אבל שבעתיים יהיה עלי לבכות עליו‪,‬‬
‫אם ישאר בחיים‪ .‬אם נרצח אותו נפש – עשינו מעשה רב למען העולם כולו‪ ,‬ונישא את שכרנו בהכרתנו‪.‬‬
‫מעשה כביר ונעלם יהא זה‪ ,‬אחד מאותם המעשים הכבירים‪ ,‬ששום כותב דברי‪-‬הימים אינו רושם אותם’‪.‬‬
‫‪’ −‬לאט לך!’ אמר המלך בהתרגשות‪‘ .‬עוד לא נפל דבר!’‪.‬‬
‫‪’ −‬תודה לאל’ פלט איזופוס בהקלה‪‘ .‬ברוך שלא עשני פוליטיקאי‪ .‬שמעני נא‪ ,‬סולון הטוב‪ ,‬אילו נכון הדבר‬
‫הכל כאשר דברת‪ ,‬מי לידך יתקע אם מחר לא ימצא אחר מה שמצא אבקוסמוס? מקרה הוא שהעלם בא‬
‫הלום‪ ,‬שאוהב הוא דווקא את אומפלה‪ ,‬ושהדברים האלה נודעו לנו‪ .‬ואת הלז‪ ,‬האחר‪ ,‬לא נדע אנחנו‪ ,‬והוא‬
‫יביא קץ לרעב‪ .‬מעשה‪ ,‬שבדרך אגב‪ ,‬אני לא אבכה עליו‪ ,‬לפי שאני‪ ,‬סולון‪ ,‬יודע טעמו של רעב מה הוא‪,‬‬
‫ואולי לפיכך נעשיתי משורר עממי‪’.‬‬
‫סולון ענה‪‘ :‬אני מכבד את טענותיך‪ ,‬איזופוס‪ .‬ייתכן שיהיה לו לאבקוסמוס ממלא מקום‪ .‬השאלה היא רק מתי‪ .‬אלפי‬
‫שנים יכולות לעבור‪ .‬אלה אינן אבודות לגזע האנושי כפי שאתה חושב בטוב לבך הפייטני‪ ,‬אלא מוצלות‪ .‬העבודה‬
‫בפריחתה הנאצלה הופכת לאמנות‪ ,‬כשם שהמחשבות על התועלת הפרטית עשויות להתעלות עד לידי הפילוסופיה‬
‫העליונה‪ .‬יכול אני לתאר‪ ,‬שבני האדם אשר לדורות הבאים יסעו בעגלות מהירות יותר מאשר אנחנו כיום‪ .‬כמו‬
‫כן יכול אני לדמות ספינות משוכללות יותר מאלו שלנו‪ .‬אל נא תשתקו את רוח ההמצאות! אולי עוד יבואו ימים‬
‫לאנושות שבהם לא תהא זקוקה עוד לרעב‪ .‬למרחקים כאלה‪ ,‬אמנם‪ ,‬אין עיני צופיה‪.‬‬
‫‪ −‬קרסוס‪ ,‬המת נא את אבקוסמוס!‪ ...‬עודך מהסס! אם כן אבוא אליך בהצעה‪ :‬עוד חי איתנו אדם אחד‪ ,‬והוא‬
‫החכם בכל היוונים‪ .‬יבוא הוא ויכריע במחלוקת זו!’‬
‫‪‘ −‬תאלס איש מילטוס?’ אמר איזופוס‪.‬‬
‫‪‘ −‬תאלס!’ אישר סולון‪‘ .‬הודיעהו פשר כל הדבר‪ .‬ידידנו איזופוס יכתוב את הדברים בלשונו הברורה והנאה‪ .‬על‬
‫אודותי אל תספר מאומה‪ .‬יביע נא את דעתו החופשית‪ ,‬וכל אשר יגיד‪ ,‬אחשוב גם אני לנכון לקיים’‪.‬‬
‫‪’ −‬טוב!’ קרא קרסוס‪ ,‬ששמח להשתמט לעת עתה מהחלטה‪‘ .‬יודיענו נא תאלס מהי החובה למלא במקרה‬
‫מיוחד כזה‪ ,‬שלא היה עוד כמוהו’‪.‬‬
‫למחרת יצאו שליחי המלך דחופים למילטוס‪ .‬עד מהרה באה גם תשובת החכם וזו לשונה‪‘ :‬המלך! עליך לתת לי‬
‫פנאי למחשבה‪ .‬בשאלה מוסרית קשה כזו‪ ,‬אין אני יכול להודיעך מיד את דעתי האחרונה’‪.‬‬
‫עברו ירחים וחלפו‪ .‬מתאלס לא בא כל מענה‪ .‬קרסוס שלח שליח אחר למילטוס‪ ,‬והלה חזר וידיעה משונה עמו‪.‬‬
‫תאלס שם לדרך פעמיו‪ ,‬ואין יודעים לאן‪ .‬קרסוס נענע ראשו בעצב ובכעס‪ ,‬אבל סולון אמר‪’:‬הנח נא! תאלס יודע‬
‫‪6‬‬
‫את אשר הוא עושה‪ .‬עוד תזכה לקבל את החלטתו‪ .‬כטעם הפרי הבשל יהיה טעמה’‪.‬‬
‫בינתיים הלכו העניינים בסרדס והתפתחו‪ .‬אבקוסמוס היה לחבר טוב למלך ולאוהביו‪ .‬מיום ליום גדל בעיניהם החן‬
‫אשר לרוחו‪ ,‬עם העוז והגברות אשר לתכונתו‪ .‬על כולם אהבו סולון עצמו‪ .‬לא אחת אמר אל העלם‪’:‬חפץ הייתי‬
‫שבני יהא דומה לך‪ ,‬לאחר שאחזור מגלותי ואשוב לראותו!’‪.‬‬
‫אז היה קרסוס מצדד את אורחו ושואל אותו בסוד‪‘ :‬כלום עדיין עומד אתה על דעתך’?‬
‫‪’ −‬עדיין!’ הייתה תשובתו התקיפה של סולון‪.‬‬
‫אל אומפלה הנחמדה היה רשאי אבקוסמוס להתוודע‪ ,‬הוא גילה לה את אהבתו‪ ,‬ויהי אביב בארץ‪.‬‬
‫אביב היה כאשר נענתה לו הנערה ואמרה‪‘ :‬אבקוסמוס‪ ,‬גם אני אוהבת אותך‪ ,‬ורוצה להיות אשתך כעבור ימי‪-‬‬
‫המבחן’‪ .‬שכן‪ ,‬שמעה אומפלה על ימי‪-‬מבחן בלתי‪-‬ברורים‪ ,‬שאביה קבע לו לעלם‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬אביב משונה היה זה בלודיה‪ ,‬שעשה את הבריות עליזים ומדוכאים כאחד‪ .‬עושר פלאי נשתפך על הארץ‪ .‬לא‬
‫היו עוד מחוסרי לחם וקבצנים‪ .‬הדבר התחיל לפני חדשים אחדים עם אותה חלוקת הקמח חינם‪ ,‬שיצאה לפועל‬
‫בפקודת המלך בסרדס‪ ,‬ובכל שאר הערים שבארץ‪ .‬תחילה נטלו רק העניים‪ .‬אבל הואיל והכמות גדולה הייתה‪,‬‬
‫כגודל חסדו של השליט‪ ,‬וכל אחד יכול היה לקבל את הקמח ככל שנחוץ היה לביתו ולמשפחתו‪ ,‬באו מעט מעט‬
‫גם האחרים‪ .‬שקקו החיים כמסביב לבאר מים‪ .‬בדליים מלאים הלכו‪ .‬מקצתם בקשו לדעת את פשר הפליאה‬
‫הגדולה‪ ,‬ומצאו שעל ידי פוליטיקה חיצונית עלתה בידו של קרסוס להכניס את כל תצרוכת הלחם של הארץ‬
‫בכמויות כאלו‪ .‬אולם‪ ,‬רובם קבלו את הדבר בלא הרהור‪ ,‬ושמחו למתנת האלוהים‪ ,‬עד אשר קהו חושיהם בחזור‬
‫הפלא בלא חליפות מיום ליום‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬היו גם כאלה שכל העניין לא נעם להם‪ :‬עובדי האדמה‪ ,‬בעלי הנכסים והסוחרים‪ .‬לתבואה לא היה עוד‬
‫כל ערך‪ .‬העבודה הוזנחה באמצע‪ .‬שדות התבואה הפורחים של לודיה היו לשממה‪ .‬איש לא טיפל בהם ולא דאג‬
‫להרחיק מהם מזיקים‪ .‬צפרים ורמשים השחיתו כל חלקה‪ -‬אך מי ישים לב לכך? העוני הגמור‪ ,‬הרעב ללחם‪ ,‬לא‬
‫הפחידם עוד‪ ,‬כל עוד אוצרות המלך לא התרוקנו – והם לא התרוקנו‪ .‬ככל שגדל הצורך‪ ,‬כן גדל המלאי‪ .‬כך‪ ,‬מסרו‬
‫עצמם עובדי האדמה ‪-‬אם אמנם מתוך חירוק שיניים‪ -‬בידי הגורל הזה של השפע‪.‬‬
‫על הלודים שלא חיו מעבודת האדמה אלא התפרנסו ממלאכות אחרות‪ ,‬השפיע המצב החדש כרוח קדים מייגעת‬
‫ומיישנת‪ .‬רפתה כל תנועה‪ .‬הגברים נעשו עצלים‪ ,‬ועם זה נטולי כל מנוחה‪ .‬לא היו להם עוד הדאגות הנחוצות‬
‫והמועילות‪ ,‬ונתמסרו לבילוי זמן שבבטלה ושבסכנה‪ .‬מדנים פרצו בין אחים‪ ,‬וגברו מעשי ההוללות‪ ,‬לפי שכוחות‬
‫האומה ללא פעולה בקשו להם מוצא‪ .‬התחילו מתעסקים גם בענייני המדינה והפוליטיקה‪ ,‬ומתוך התקוממות‬
‫וסוררות‪ .‬רגנו בסתר על קרסוס‪ ,‬וקמה מפלגה מהפכנית‪ ,‬שראשי המדברים בה היו מן השדרה של בעלי הנכסים‬
‫הזעירים שהתרוששו‪‘ .‬הנה הם‪ ,‬המרדנים שלך‪ ,‬קרסוס’ אמר סולון‪‘ .‬לי ידועים הם מאתונה‪ .‬בני האדם שווים הם בכל‬
‫מקום’‪ .‬ואילו אחד המצביאים הנרגנים של המלך אמר‪‘ :‬מה שדרוש להם‪ ,‬ללודים‪ ,‬שלנו היא מלחמה קטנה‪ .‬עליהם‬
‫או לנצח‪ ,‬או לקבל מכות על מנת לשקוט‪ .‬יכולני למשל‪ ,‬להתגרות בכורש מלך פרס’‪ .‬מפלגת מלחמה מצויה הייתה‬
‫כמובן מאליו בחצר המלוכה אשר בסרדס‪ ,‬שהצעה זו התאימה בדיוק לרוחה‪ .‬אך קרסוס עדיין התנגד לכך‪.‬‬
‫באותם הימים בא מישהו ממילטוס‪ ,‬וסיפר בדרך‪-‬אגב שראה את תאלס‪‘ .‬היאך’ אמר קרסוס‪‘ ,‬הוא חזר אל ביתו ולא‬
‫שלח לי כל מענה? כלום יכול אתה להבין זאת‪ ,‬סולון? אנחנו ממתינים לדעתו והוא שותק!’‪.‬‬
‫‪’ −‬ואתה עודך זקוק לדעתו‪ ,‬מלך הלודים’? ענה סולון בשעה שפשט את זרועותיו‪ ,‬והורה לו אל העיר‬
‫שלרגליהם‪.‬‬
‫‪’ −‬כן!’ קרא קרסוס בכעס‪‘ .‬דווקא עכשיו! נפשי אינה מוצאת לה עוד מנוח‪ .‬תחילה ידעתי אל מי לנטות‪,‬‬
‫אליך איזופוס! אבל כיום אין אני יודע עוד‪ .‬אשמתך היא‪ ,‬סולון!’‪.‬‬
‫‪’ −‬שלח נא ציר למילטוס’ אמר סולון בשקט‪‘ .‬החכם שבחכמי יוון ישחרר אותך מספקותיך‪ .‬ובינתיים‪ ,‬נכין נא‬
‫ספל של יין‪-‬הרקח‪ ,‬מתובל ברעל שממית במהירות’‪.‬‬
‫‪’ −‬אבל גם את יין החופה‪ ,‬שהחתן והכלה שותים אותו יחד!’ דחק איזופוס‪‘ .‬כן יהיה’ אמר קרסוס‪‘ .‬שניהם‬
‫יעמדו מוכנים‪ .‬נשמע מה יאמר לנו תאלס‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ושוב יצא שליח דחוף למילטוס‪ .‬משחזר‪ ,‬יכול היה רק בקושי לעבור את רחובות סרדס‪ ,‬שהיו הומים מן‬
‫המתקוממים‪ .‬צבאותיו של קרסוס נלחמו נגד העם מר‪-‬הנפש‪ .‬צחצוח החרבות עלה ונשמע עד לבית המלך‪ ,‬שבו‬
‫ישבו יחד עם קרסוס שני ידידיו‪ ,‬סולון ואיזופוס‪ ,‬והחתן והכלה הצעירים‪.‬‬
‫‪‘ −‬אומפלה’ – לחש אבקוסמוס‪‘ ,‬אל נא תפחדי’‪ .‬בחיי אגן עלייך אם ההמון הזה יאמר להתפרץ הלום’‪.‬‬
‫‪‘ −‬אין אני יודעת פחד‪ ,‬אבקוסמוס‪ ,‬אם אתה ניצב לימיני‪ .‬יגרשו נא אותנו כחפצם‪ .‬לבוליסוס אלך אחריך ולכל‬
‫אשר תבחר‪ .‬רוצה אני להיות לאשתך‪ .‬רוצה אני להיות שלך בעוני ובעושר‪ .‬אני אוהבת אותך!’‪.‬‬
‫קרסוס קרא את תשובתו של תאלס‪ ,‬נאנח‪ ,‬והושיטה לרעיו‪ .‬איזופוס קרא בלחש ובקול רועד‪‘ :‬המלך! קמתי והלכתי‬
‫למסעות על מנת למלא את רצונך‪ .‬בלבי לא מצאתי את החכמה שביקשת ממני‪ .‬בין היוונים ישנו רק אחד שמבין‬
‫את דבר המדינה לעמקו‪ ,‬עד כדי לפתור שאלה כזאת‪ .‬את האחד הזה בקשתי באתונה‪ .‬אבל הוא עזב את עיר‬
‫מולדתו‪ .‬יצאתי בעקבותיו‪ .‬רק בקפריסין נודע לי היכן הוא‪ .‬אצלך הוא‪ .‬לפיכך‪ ,‬אני שותק‪ .‬האלך ואביא לך את‬
‫החכמה בדלי שבידי‪ ,‬אם אתה יכול לשאובה מעצם המעיין!? עשה נא‪ ,‬המלך‪ ,‬ככל אשר ייעצך סולון!’‪.‬‬
‫ביד רועדת נטל קרסוס את יין הרעל מן השולחן‪ ,‬ביד רועדת הגישו לסולון‪ ,‬וכיסה בידו את עיניו המוצפות דמעות‪.‬‬
‫סולון נגש אל הזוג‪‘ :‬אומפלה‪ ,‬עלי לקחת דברים נכבדים עם החתן‪ .‬אביך מבקש‪ ,‬שאנו הגברים נישאר לבדו‪ .‬הביטי‬
‫בחתנך‪ ...‬ועתה לכי!’‪.‬‬
‫מאושרת הביטה הכלה באבקוסמוס‪ .‬רגע מרומם מזה אין בחיים‪ ,‬כך הרגישה‪ .‬בחיוך אחרון ובעיניים מלאות אהבה‪,‬‬
‫הסתובבה ויצאה‪ ,‬סרה אל משמעת‪ ,‬לפי שהגברים בקשו להישאר לבדם בשיחה זו שבכובד ראש‪.‬‬
‫‪’ −‬אם כן‪ ,‬אבקוסמוס‪ -’,‬אמר סולון ‪’-‬כלום עודך עומד על דעתך שיש לעשות את בני האדם מאושרים?‬
‫התשמע את קול המתקוממים למטה? מתן שמים שלך הוא שחוללו‪ .‬האם מבקש אתה להשפיע עליהם‬
‫את שפע הלחם הנצחי ללא דאגה‪ ,‬ללא עבודה? או אולי תאמר לשמור לך את סודך בקרבך? כן‪ ,‬הכחידהו!‬
‫שכחהו! אומפלה שלך היא‪ ,‬מפני שאתה ראוי לה‪ .‬קרסוס יתננה לך גם אם לא תגלה את סודך הפלאי‪.‬‬
‫ואתה שמע בקולי‪ :‬הנח להם לבני האדם ויזיעו על תלמי שדותיהם כאשר הזיעו מאז‪ ,‬ויעמלו ויעבדו עד‬
‫אפס כוחם‪ .‬כך טוב להם‪ .‬בדרך זו יגיעו למשהו’‪.‬‬
‫אבקוסמוס הזדקר‪‘ :‬רק לנסותני אתה אומר‪ ,‬סולון! רוצה אתה לראות אם נפשי שפלה כל כך שלא אעמוד בדבורי!‬
‫אומפלה כלתי היא‪ ,‬ומחר אגלה את סודי‪ .‬האמצעי אינו שלי‪ ,‬של כל בני האדם הוא‪ ,‬שלמענם שמרתיו בנאמנות‪.‬‬
‫העובדה‪ ,‬שאלה כאן למטה מתהוללים‪ ,‬אינה משנה את זכותם‪ .‬הם מתהוללים רק מחוסר ידיעה‪ .‬אני אבוא ואפקח‬
‫את עיניהם’‪.‬‬
‫אז פתח סולון ואמר בקול רך‪‘ :‬ניחשת ומצאת‪ .‬ניסיון היה זה‪ ,‬שאמרתי לנסותך בו‪ .‬אבקוסמוס‪ ,‬אני אוהב אותך‬
‫כמות שהנך‪.‬עוד לא אהבתי אדם מעולם כאשר אני אוהב אותך‪ .‬הה‪ ,‬חולם יקר‪ ,‬הה‪ ,‬אתה הנותן אושר לבני האדם!‬
‫ראוי הנך וזכאי‪ ,‬שיהיה לך גם חלומך אתה – חלום אומפלה‪ .‬נפשך‪ ,‬דומה אני‪ ,‬מלאה עתה ממנה‪ .‬מעולם לא היית‬
‫מאושר יותר‪ ,‬אבקוסמוס‪ ,‬ואילו גם זקנת ושבת לא היית עוד מאושר מעתה!‪ ...‬ראה קרסוס‪ ,‬פעם נדברנו יחדיו על‬
‫אודות האושר האמיתי‪ .‬הנה הוא לעיניך! אבקוסמוס! אוהב הוא את בני האדם‪ ,‬ואת אומפלה‪ .‬וכל אלה שמכירים‬
‫אותו יאהבוהו כנפשם‪ ...‬אבקוסמוס‪ ,‬הרק נא את הספל הזה שקרסוס מגישו לך עלך ידי‪ .‬הרק נא אותו‪ ,‬ושתה לחיי‬
‫האנושות‪ ,‬וחשוב נא על האשה אשר אתה אוהב!’‬
‫ואבקוסמוס שתה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ערך החיים ותוכנם‬
‫“‪ ...‬איזהו שיא כותרתן של כל הטובות הניתנות להגשמה?‪ ...‬רווחת הסכמה כללית בין רוב בני האדם‪ ...‬אין זה אלא‬
‫האושר‪ .‬ושום אדם אינו מבחין כלל בין חיי אושר לבין חיים טובים וצלחים‪.‬‬
‫ואילו לגבי מהותו של האושר חלוקות הדעות‪( ”...‬אריסטו‪ ,‬אתיקה)‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫מהי שאיפתם של בני האדם על פי אריסטו?‬
‫‪.2‬‬
‫כיצד תגדיר אושר?‬
‫‬
‫‪.1‬‬
‫“נראה שמרבית בני האדם והפשוטים שבהם‪ ,‬מזהים את הטוב והאושר עם העונג‪ ...‬שפלי אופי‪ ,‬באשר הם‬
‫בוחרים באורח חיים שהוא נאה לבהמות‪”...‬‬
‫א‪.‬‬
‫מהי ההגדרה המובאת כאן לאושר?‬
‫ב‪.‬‬
‫מהי ביקורתו של אריסטו על דרך זו?‬
‫ג‪.‬‬
‫האם יכולתו של חתול לחוות אושר פחותה מזו של האדם?‬
‫ד‪.‬‬
‫בניסוי שנוי במחלוקת‪ ,‬חיברו מדענים אלקטרודות לראשן של חולדות‪ ,‬והעבירו בהן זרם חשמלי שגורם‬
‫להם תחושת עונג פיסי‪ ,‬עד שמתו מגירוי – יתר‪ .‬האם הדבר היה כדאי מבחינתן לדעתך?‬
‫ה‪.‬‬
‫האם צודק אריסטו לדעתך בביקורתו על דרך החיים ‘של מרבית בני האדם’? מדוע?‬
‫ו‪.‬‬
‫“ראיתי בני אדם חושבים שהגיעו למסקנה נכונה כי הראוי שיתנהג האדם במדה אחת כל ימי חייו‪...‬‬
‫מהם מי שבחר האכילה והשתיה – וגרם לו כליון בחלים קשים‪ .‬ומהם מי שבחר קיבוץ הממון – והניחו‬
‫לאחרים‪”...‬‬
‫(רבי סעדיה גאון‪ ,‬אמונות ודעות מאמר עשירי)‬
‫‪.3‬‬
‫כיצד דוחה רס”ג את הגישה המזהה את הטוב עם עונג?‬
‫היגד‪‘ :‬אני חי למען הילדים שלי’‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫התווכח עם אמירה זו בעזרת הציטוט הבא מאריסטו‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‬
‫“אם יש אפוא בתחום מעשינו תכלית‪-‬מה שבה רוצים אנו לשמה‪ ,‬ובשאר דברים למענה‪( ,‬שאם כן‪ ,‬נגיע‬
‫בדרך זו עד אין סוף‪ ,‬וכל שאיפה תהא הבל וריק)‪( ”...‬קשה? היעזר בציטוט הבא)‪.‬‬
‫‬
‫ציטוט עזר‪‘ -“ :‬אני שותה’ השיב השיכור קדורנית‪‘ - .‬ולמה הנך שותה?’ הוסיף הנסיך הקטן לשאול‪.‬‬
‫ ‘אני שותה כדי לשכוח’ ענה השיכור‪‘ - .‬מה לשכוח?’ שאל הנסיך הקטן כי נכמרו רחמיו על השיכור‪.‬‬‫ ‘לשכוח חרפתי’ הודה השיכור והרכין את ראשו‪‘ - .‬וחרפתך מהי?’ חקרו הנסיך הקטן שביקש לעזור לו‪.‬‬‫ ‘חרפת השתיה ‘ הפטיר השיכור ונשתתק כליל‪ .‬הנסיך הקטן פנה והלך לו ולבו נבוך מאוד‪.‬‬‫‪‘ -‬אכן מוזרים הם המבוגרים‪ ..‬מוזרים מאוד’ חשב בליבו‪“( .‬הנסיך הקטן”)‬
‫‬
‫‪9‬‬
‫פזמון של סדרת טלוויזיה פופולרית נפתח כך‪:‬‬
‫’‪Fame, i gonna live for ever‬‬
‫‪i gonna fly like a bird‬‬
‫‪i gonna make it for haeven‬‬
‫‪people will remember my name.‬‬
‫‪.5‬‬
‫כיצד סובר הזמר להקנות לאדם חיי נצח?‬
‫‪.6‬‬
‫היעזר במקור הבא והסבר‪ :‬מה דעת אריסטו על מטרה כזו?‬
‫‬
‫“הכבוד‪ ...‬שטחי מכדי להוות אותה תכלית שהיא מבוקשנו‪ ,‬שלפי כל הנראה הוא יותר ענינם של חולקי הכבוד‬
‫משהוא ענינו של המכובד‪( ”...‬אריסטו‪ ,‬שם)‪.‬‬
‫‬
‫“לא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי”ת” (שולחן ערוך אורח חיים סימן א סעיף א)‬
‫‪.7‬‬
‫‬
‫מהו העקרון המשותף לשני המקורות האחרונים?‬
‫ישעיהו פרק נו‪“ :‬ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה’ לאמר הבדל יבדילני ה’ מעל עמו ואל יאמר הסריס הן אני‬
‫עץ יבש‪ :‬ס (ד) כי כה אמר ה’ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי‪( :‬ה)‬
‫ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת‪:‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬
‫א‪.‬‬
‫באיזו דעה שכבר פגשנו עלול הסריס להחזיק לפי הפסוק?‬
‫ב‪.‬‬
‫האם השכר המוצע לו הבא דומה לפזמון ‘תהילה’?‬
‫‬
‫נחזור ונעיין בדעת רבי סעדיה גאון על מי שבחר צבירת כסף כמטרת חיים‪.‬‬
‫‬
‫האם ניתן לומר אותו דבר על כל השגת מטרה בחיים? ככל שיגדל ההישג – גדל הצער בסופו של דבר‪,‬‬
‫כדברי שלמה המלך‪:‬‬
‫‬
‫וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח‪( :‬קהלת פרק ה פסוק טו)‪.‬‬
‫חווה דעתך‪ :‬א‪ .‬מהו ערך החיים‪ ,‬אם נזכור שהם נגמרים בסופו של דבר?‬
‫ב‪.‬‬
‫האם נכון לומר שככל שאדם מאושר יותר – יותר קשה לו למות‪( ,‬כדברי השיר המצוטט חלקית)?‬
‫‬
‫‪o eloise it’s hard to die when the sun is in the sky‬‬
‫‬
‫הרמח”ל פותח את ספרו ‘מסילת ישרים’‪“ :‬יסוד היסודות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת‬
‫אצל האדם מה חובתו בעולמו‪ ...‬והנה מה שהורונו חז”ל הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה’‬
‫וליהנות מזיו שכינתו‪ ,‬שזה התענוג האמיתי‪...‬‬
‫‪ .10‬מהי כוונת דברי הרמח”ל? היעזר בהמשך דבריו‪:‬‬
‫‬
‫“‪ ..‬ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא‪ ..‬אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא העולם‪,‬‬
‫והאמצעים המניעים את האדם לתכלית הזו הן המצוות”‪.‬‬
‫‪ .11‬א‪.‬‬
‫מה הקשר בין העונג אותו הזכיר הרמח”ל קודם לדבריו כאן?‬
‫ב‪.‬‬
‫האם ניתן להחליף את המילה ‘מצוות’ במילים‪‘ :‬מעשים טובים’?‬
‫ג‪.‬‬
‫האם לפי דבריו העולם הזה הוא רק מקום מעצבן שבו מחכים בכליון עיניים למוות?‬
‫‪10‬‬
‫למחשבה בענין זה‪ ,‬לסיום ולהרחבה מוצעים הדברים השיריים הבאים‪:‬‬
‫אור עולם הבא בעולם הזה‬
‫לפי אותו הערך שאור עולם הבא זורח בעולם הזה‪ ..‬הכל מתעלה‪ .‬באדם זורחת היא האורה של עולם הבא לפי‬
‫טהרתו‪ ,‬קדושתו וגבורתו הרוחנית‪ ,‬בהופעת קודש‪ ,‬שכל‪ ,‬ברגש‪ ,‬בציור‪ ,‬בדמיון‪ ,‬בטבע‪ ,‬במזג הגופניות‪ .‬וכפי אותו‬
‫הערך‪ ,‬שהשליטה על ארחות החיים כולם ועל עצם החיים וכוחותיהם באה מכח ההתכוונות אל חיי העולם הבא‪ ,‬כה‬
‫הם מאירים יותר‪ ,‬כה הם עדינים יותר‪ ,‬יותר מלאים גבורה ותפארת‪ ,‬יותר מיוסדים ביסוד חיים קבועים‪.‬‬
‫החותם העליון של חיים עליונים ממלא הוא את כל חלל העולם‪ ,‬וזיו השכינה פורח בכל והטבע וחוקיו‪ ,‬הליכות‬
‫שמים וארץ ומשטריהם‪ ,‬החיים והמוות הנראים בעולם‪ ,‬התקוות והתלאות‪ ,‬הכל מואר באור חיי עד‪ ,‬באור חיים‪ ,‬שכוס‬
‫התענוגים העדינים‪ ,‬המרוממים כל נשמה‪ ,‬ומצחצחים כל רוח ונפש‪ ,‬ממלאים הם את כל מהותם‪( ...‬הרב קוק‪ ,‬אורות‬
‫הקודש‪ ,‬קכב)‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫גילוי האמת הכואבת ‪ -‬דיווח רפואי לחולה‬
‫“הגן השוכן בכרומוזום ‪ 4‬הוא המפורסם ביותר מכל הגנים ‘של מחלות’‪ ,‬דווקא בגלל מחלה שונה לגמרי הכרוכה בו‪:‬‬
‫מחולית הנטינגטון‪ ...‬הגן מכיל ‘מלה’ יחידה החוזרת על עצמה שוב ושוב‪.CAG :‬‬
‫גורלכם‪ ,‬שפיות דעתכם ועצם חייכם תלויים בחוט השערה על החזרה הזאת‪ .‬אם ה’מילה’ חוזרת על עצמה ‪35‬‬
‫פעמים או פחות‪ ,‬מצבכם טוב‪ :‬אצל רובנו היא חוזרת ונשנית כ‪ 10-‬עד ‪ 15‬פעמים‪ .‬אם ה’מלה’ חוזרת על עצמה‬
‫‪ 39‬פעמים או יותר‪ ,‬תתחילו – בהגיעכם לגיל העמידה‪ -‬לאבד אט אט את שיווי המשקל‪ ,‬יכולתכם לטפל בעצמכם‬
‫תלך ותפחת‪ ,‬וסופכם שתמותו בטרם עת‪ .‬הדעיכה מתחילה בהדרדרות קלה של סגולות האינטלקט‪ ,‬ובעקבותיה‬
‫פרכוסי גפיים‪ ,‬ושקיעה בדכאון עמוק‪ ,‬בתוספת הזיות מפעם לפעם‪ .‬אין שום מפלט‪ :‬זוהי מחלה חשוכת‪-‬מרפא‪.‬‬
‫אבל דרושות לה ‪ 15‬עד ‪ 25‬שנים מבעיתות עד למיצויה הגמור‪ .‬קשה להעלות על הדעת גולר מר מזה‪ ..‬המועקה‪,‬‬
‫ועומס הכרוכים בהמתנה לה יכולים להרוס כל אדם‪ .‬הסיבה מצויה בגנים‪ ,‬ולא בשום מקום אחר‪ .‬אחת משתיים‪:‬‬
‫מוטציית הנטינגטון מצויה בכם ואתם עתידים לחללות‪ ,‬או לא‪...‬‬
‫אין זה משנה אם אתם מעשנים‪ ,‬נוטלים גלולות ויטמינים‪ ,‬מתעמלים‪ ,‬או מבלים אצת זמנכם מול תיבת השו־‬
‫טים‪ .‬הגיל שבו מופיע השגעון תלוי אל ורק במספר החזרות על המילה ‪ ...CAG‬אם מספרן ‪..39‬בממוצע תרגישו‬
‫בסימנים הראשונים בגיל ‪ .66‬אם המספר הוא ‪ ,40‬תופיע המחלה בגיל ‪ ....59‬אלה שאצלם ה’מלה’ חוזרת ונשנית ‪50‬‬
‫פעם‪ ,‬מאבדים את שפיות דעתם במלאת להם ‪ 27‬שנים‪.‬‬
‫קנה המדה הוא כזה‪ :‬אילו היו הכרומוזומים שלכם ארוכים די הצורך להקיף את כל קו המשווה‪ ,‬ההפרש בין בריאות‬
‫לבין אי‪-‬שפיות היה מתבטא בקצת יותר משני סנטימטרים נוספים”‪‘( .‬גנום’‪ ,‬מאט רידלי‪ ,‬עמודים ‪.)77-76‬‬
‫“עדיין לא נרפא שום אדם שלקה במחלת הנטינגטון‪ .‬כל הידע‪ ...‬אינו רומז אפילו על תרופה למחלה‪ .‬אם כבר‪,‬‬
‫אותה פשטות חסרת‪-‬לב של החזות על ‪ CAG‬מציגה את הדברים באור קודר עוד יותר בפני המבקשים מזור‪ :‬יש‬
‫במוח ‪ 100‬מיליארד תאים‪ .‬כיצד נוכל לקצר את החזרות על ‪ CAG‬בגן הנטינגטון בכל אחד ואחד מהם? (‪)83‬‬
‫ננסי וקסלר סיפרה על אשה אחת שהשתתפה במחקר בוונצואלה‪ .‬היא באה לבקתתה של וקסלר לבדיקה שנועדה‬
‫לעמוד על סימניה הנוירולוגים של המחלה‪ .‬היא נראתה בריאה ושלימה‪ ,‬אבל וקסלר ידעה שאפשר לזהות רמזים‬
‫פעוטים למחלת הנטינגטון בבדיקות מסויימות‪ ,‬זמן רב לפני שהחולים עצמם רואים את הסימנים‪ .‬ואכן סימנים‬
‫כאלו נמצאו באותה אשה‪ .‬אבל בניגוד לרוב שאר הנבדקים‪ ,‬היא שאלה את הרופאים מה מסקנתם בסוף הבדיקה‪.‬‬
‫האם היא לוקה במחלה? אחד הרופאים השיב בשאלה‪‘ :‬מה את חושבת’? היא חשבה שהיא בסדר גמור‪ .‬הרופאים‬
‫התחמקו ממתן תשובה‪ ,‬וציינו שעליהם להכיר את המטופלים טוב יותר לפני שיקבעו אבחנה‪ .‬ברגע שיצאה האשה‬
‫מהחדר התפרצה פנימה חברתה‪ ,‬כמעט בהיסטריה‪ .‬מה אמרתם לה? הרופאים הסבירו מה אמרו‪‘ .‬תודה לאל’‬
‫אמרה החברה‪ ,‬והסבירה‪ :‬האשה אמרה לה לפני‪-‬כן שיש בדעתה לבקש אבחון‪ ,‬ואם יתברר שהיא חולה במחלת‬
‫הנטינגטון‪ ,‬היא תשים מיד קץ לחייה‪.‬‬
‫יש כמה היבטים מדאיגים לסיפור הזה‪ .‬הראשון הוא שסיומו היה טוב רק למראית עין‪ .‬האשה אכן לוקה במוטציה‪.‬‬
‫גזר‪-‬דין המוות שלה וודאי‪ ,‬אם במו‪-‬ידיה אם הרבה יותר לאט‪ .‬אין היא יכולה להינצל ממר גורלה‪ ,‬גם אם המומחים‬
‫ינהגו בה בעדינות ובהתחשבות‪ .‬ובלי ספק‪ ,‬המידע על מצבה הוא שלה‪ ,‬והיא רשאית לעשות בו כראות עיניה‪ .‬אם‬
‫יש בדעתה להסתמך עליו וליטול את נפשה בכפה‪ ,‬מי הם הרופאים שימנעו ממנה את המידע? ומנגד‪ ,‬הם גם נהגו‬
‫כשורה‪ .:‬אין לך דבר רגיש יותר מתוצאותיה של בדיקת מחלה קטלנית‪ ...‬בדיקה בלי יעוץ‪ ,‬היא צרשם לאומללות‪.‬‬
‫אבל מעל לכל דבר אחר‪ ,‬סיפור זה מבהיר את חוסר התועלת שבאבחון ללא ריפוי‪ .‬האשה חשבה שהיא בסדר‬
‫גמור‪ .‬נניח שעוד מצפות לה ‪ 5‬שנים של אושר נטול‪-‬ידיעה‪ ,‬אן שום טעם לומר לה שאחר‪-‬כך אורב לה השיגעון‪”.‬‬
‫(‪.)84‬‬
‫ננסי ידעה שיש לה סכוי של ‪ 50%‬לשאת את המוטציה‪ ....‬כמה פעמים בשלהי שנות ה‪ 80-‬ישבו היא ואחותה אליס‬
‫עם אביהן מילטון‪ ,‬והתדיינו בשאלה אם הן צריכות לגשת למבדק‪ ...‬אליס תיעדה אתהשיחות ביומן שהפך לימים‬
‫לספר‪‘ :‬מיפוי הגורל’ שמו‪ .‬התוצאה היא ששתי הנשים לא נגשו למבדק‪ .‬בימים אלו הגיעה ננסי לגיל שבו אובחנה‬
‫המחלה אצל אימה‪.)85( ”.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪.1‬‬
‫ֹאמר ִּבנְ ָך ֶבן‪-‬‬
‫ַעמֹד ְל ָפנָיו ַוּי ֶ‬
‫ָמל ַוָּיבֹא ַוּי ֲ‬
‫ַאר ָּב ִעים ּג ָ‬
‫ִּקח ִמנְ ָחה ְביָדֹו ו ְָכל‪-‬טּוב ַּד ֶּמ ֶׂשק ַמ ָּׂשא ְ‬
‫ָאל ִל ְק ָראתֹו ַוּי ַ‬
‫ֵלְך ֲחז ֵ‬
‫ט ַוּי ֶ‬
‫ֳלי זֶה‪:‬‬
‫ֲרם ְׁש ָל ַחנִ י ֵא ֶליָך ֵלאמֹר ַה ֶא ְחיֶה ֵמח ִ‬
‫ֲדד ֶמ ֶלְך‪-‬א ָ‬
‫הַ‬
‫ֱמר‪ֹ(-‬לא) [לֹו] ָחיֹה ִת ְחיֶה ו ְִה ְרַאנִ י ְיהֹוָה ִּכי‪-‬מֹות יָמּות‪:‬‬
‫יׁשע ֵלְך א ָ‬
‫ֱל ָ‬
‫ֹאמר ֵא ָליו א ִ‬
‫י ַוּי ֶ‬
‫ֱֹלהים‪:‬‬
‫ֵב ְּך ִאיׁש ָהא ִ‬
‫ָׂשם ַעד‪ּ-‬בֹׁש ַוּי ְ‬
‫ת‪ּ-‬פנָיו ַוּי ֶ‬
‫ַע ֵמד ֶא ָ‬
‫יא ַוּי ֲ‬
‫יהם ְּת ַׁש ַּלח ָּב ֵאׁש‬
‫ר‪ּ-‬ת ֲע ֶׂשה‪ִ -‬ל ְבנֵי י ְִׂש ָר ֵאל ָר ָעה ִמ ְב ְצ ֵר ֶ‬
‫ֲׁש ַ‬
‫ָד ְע ִּתי ֵאת א ֶ‬
‫ֹאמר ִּכי י ַ‬
‫ּדּוע ֲאדֹנִ י ב ֶֹכה ַוּי ֶ‬
‫ָאל ַמ ַ‬
‫ֹאמר ֲחז ֵ‬
‫יב ַוּי ֶ‬
‫יהם ְּת ַב ֵּק ַע‪:‬‬
‫יהם ְּת ַר ֵּטׁש ו ְָהר ֵֹת ֶ‬
‫יהם ַּב ֶח ֶרב ַּת ֲהרֹג ְוע ְֹל ֵל ֶ‬
‫ּוב ֻח ֵר ֶ‬
‫ַ‬
‫יׁשע ִה ְרַאנִ י ְיהֹוָה א ְֹתָך ֶמ ֶלְך ַעל‪-‬‬
‫ֱל ָ‬
‫ֹאמר א ִ‬
‫ַע ֶׂשה ַה ָּד ָבר ַהּגָדֹול ַהּזֶה ַוּי ֶ‬
‫ָהאל ִּכי ָמה ַע ְב ְּדָך ַה ֶּכ ֶלב ִּכי י ֲ‬
‫ֹאמר ֲחז ֵ‬
‫יג ַוּי ֶ‬
‫ֲרם‪:‬‬
‫אָ‬
‫‪.2‬‬
‫בהבדל שבין הקרי לכתיב מתגלמת למעשה כל השאלה מה אומרים לחולה‪ :‬לפי הכתיב אומרים לחולה את‬
‫האמת במערומיה‪ ,‬גם אם היא קשה [“לא חיה תחיה”] ואילו לפי הקרי יש לשקר לחולה ולומר לו “חיה תחיה”‬
‫אף ש”הראני ה’ כי מות ימות”‪ .‬הרי שכבר בהסבר השונה לפסוק מונח יסוד הבעיה‪.‬‬
‫‬
‫והנה על הגישה של הכתיב‪ ,‬שאינה מסתירה את האמת המרה מהחולה‪ ,‬יש להקשות ממה ששמו חז”ל בפי‬
‫חזקיה כשבא אליו ישעיה הנביא ואמר לו‪“ :‬צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה” (מלכים ב’‪ ,‬י”ט) וז”ל‪ :‬אמר לו‬
‫חזקיה לישעיה‪ :‬ישעיה‪ ,‬בנוהג שבעולם אדם הולך לבקר את החולה‪ ,‬אומר לו מן השמים ירחמו עליך‪ ,‬והרופא‬
‫הולך אצלו ואומר לו מילתא פלוני אכול ופלוני לא תאכל‪ ,‬הדין תשתה והדין לא תשתה‪ ,‬ואפילו שיראה אותו נטוי‬
‫למות אינו אומר לו צו לביתך שלא יחלש דעתו‪ ,‬ואתה אומר לי צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה? ע”כ (קהלת‬
‫רבה פ”ה‪ ,‬א’)‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה בית שמאי אומרים כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה‬
‫אמרו להן ב”ש לב”ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי’ לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה (שמות כג)‬
‫מדבר שקר תרחק אמרו להם ב”ה לב”ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו‬
‫בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (כתובות‬
‫טז‪ - :‬יז‪.).‬‬
‫‪.4‬‬
‫”אף על גב שהאמת היא שאינה נאה‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬מצד החתן היא נאה” (נתיבות עולם למהר”ל חלק א’ עמוד‬
‫ר)‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫רש”י‪ :‬תהא דעתו וכו’ – “לעשות לאיש ואיש כרצונו”‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫ואין ספק שבמקום שיש רצון או חשיבות לאיש לדעת את מצבו האמיתי ממש‪ ,‬זהו גופא לעשות לאיש ואיש‬
‫כרצונו‪ ,‬הינו שישמע את האמת האמיתית על מצבו כפי שרואה אותה חכמת הרפואה‪ .‬וראוי על כן לומר‬
‫לחולה את האמת על מצבו וזה לא רק מצד הסקרנות או זכותו של החולה לדעת את האמת‪ ,‬שאם לא‬
‫כן יוכל לתבוע הרופא לדין‪ ,‬אלא לא פחות מכך משום שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם‬
‫הזה מכל חיי העולם הבא‪ ,‬שבשעה אחת יכול אדם להרהר תשובה ולזכות לחיי העולם הבא‪ ,‬ומי זה שימנע‬
‫מאדם להרהר בזה ולעשות כן? (הרב שפרן)‬
‫‪.7‬‬
‫“נטה למות ‪ -‬אומרים לו התודה”‪( .‬שו”ע יו”ד של”ח)‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫“ומכל מקום נראה דדוקא בנטה למות אומרים לו התודה‪ ,‬דאם לא כן חושב [החולה] שמסוכן הוא וישבר‬
‫ליבו‪ .‬אי נמי בלא נטה למות אין אומרים לו כך‪ ,‬שהרי עדיין יש לו שהות שיוכל להתודות‪ ,‬אבל בנטה למות‬
‫יש לחוש שימות פתאום בלא וידוי” (ש”ך)‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫סוף דבר הקול נשמע שאין להעדיף את העלמת האמת מהחולה על העמדתו על מצבו‪ ,‬ומלבד שיש לשקול‬
‫כל מקרה לגופו‪ ,‬מכל מקום בדרך כלל עדיפה אמירת האמת על כל דרך אחרת‪ .‬ויה”ר ובאמת ישלח הקב”ה‬
‫מהרה מזור לכל חולי עמו ישראל ויהא הרופא אך משמיע שלום מבשר טוב מצמיח ישועה אכי”ר‪( .‬הרב‬
‫שפרן)‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫גיל העולם‬
‫א‪ .‬התורה צודקת‪.‬‬
‫המחודדים משאר המלכויות‪ ,‬והחכמים מיתר הלשונות‪ ,‬כמו האדומים והפרסיים והיוונים‪. 1‬שאלו כמו כן שמו כוונתם‬
‫לסתור דתנו ולהפר תורתנו בטענות שטוענים אליה ובקושיות שמחברים‪ .‬ומגמתם בכל זה להפר התורה ולמחות‬
‫עקבותיה בחיבוריהם‪ ,‬כמו שהתכוונו האנסים במלחמותיהם‪ .‬ולא זה יצלח ולא זה‪ ,‬שהקדוש ב”ה בישר אותנו על ידי‬
‫ישעיהו‪ ,‬שכל אנס או נצחן שיתכוון לסתור תורתנו ולבטל דתנו בכלי זיין‪ ,‬ישבור הבורא כלי מלחמתו ולא יצליחו‪.‬‬
‫וזה על דרך משל‪ ,‬כלומר שעצתו לא תשלם לעולם‪ .‬כמו כן כל טוען שיתכוון לבטל מה שבידינו‪ ,‬יצא מחויב מן‬
‫הדין בטענתו‪ ,‬ויבטל אותה ולא תתקיים‪ .‬כמו שנאמר ישעיהו נ”ד י”ז “כל כלי יוצר עליך לא יצלח‪ ,‬וכל לשון תקום‬
‫אתך למשפט תרשיעי‪ ,‬זאת נחלת עבדי ה’ וצדקתם מאתי נאם ה’“‪.‬‬
‫(אגרת תימן לרמב”ם)‪.‬‬
‫ב‪ .‬המדע טועה‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫“כדי שתיאוריה מדעית מסויימת‪...‬תתקבל כאמת מדעית על ידי המדע‪ ,‬נחוצים קודם כל שני תנאים‪:‬‬
‫א‪ .‬ראשית‪ ,‬לא צריך להיות קיים ואפשרי שום הסבר אחר לתופעות אלו‪...‬‬
‫ב‪ .‬שנית‪ ,‬התיאוריה המתקבלת כאמת וודאית‪ ,‬צריכה להסביר את כל התופעות שבשטח הנידון”‪.‬‬
‫“קבלת תיאוריה מדעית איזו שהיא כאמת מדעית מבוססת איפוא‪ ,‬כפי שראינו על ארבע אמונות‪:‬‬
‫א‪ .‬על האמונה באמתת האקסיומות שמהן הוסקה התיאוריה המדעית‪.‬‬
‫ב‪ .‬על האמונה בבלעדיות של ההסבר‪ ,‬הנתן על ידי התיאוריה המדעית‪.‬‬
‫ג‪ .‬על האמונה שהתיאוריה המדעית תסביר גם את כל התופעות שתתגלינה בשטחה בעתיד‪.‬‬
‫ד‪ .‬על האמונה באקסיומה שהמציאות בנויה על חוקי ההגיון האנושי‪ ,‬ומה שמתאים להגיון זה מתאים גם‬
‫למציאות"‪( .‬ד”ר יצחק רפאל הלוי עציון)‪.‬‬
‫‬
‫האקסיומות הן שלוש‪:‬‬
‫‪ .1‬כדור הארץ היה בעבר במצב שונה‪.‬‬
‫‪ .2‬מדידות הזמן של התהוות תהליכים כיום מהימנות‪.‬‬
‫‪ .3‬בעבר פעלו רק כוחות הטבע שפועלים עכשיו‪.‬‬
‫‬
‫“ההשקפה הכללית המקובלת כיום לגבי המדע היא שעל המדען להסתגל לרעיון שתהא התפתחות המדע‬
‫ככל שתהא ‪ -‬המדע עדיין יעסוק תמיד בהסתברויות ולא באמיתות מוחלטות‪.‬‬
‫(הרבי מלובביץ’‪ ,‬דת ומדע ‪)118‬‬
‫‪“ .3‬אין אנו צריכים לקבל השערות כדברים וודאיים‪ ,‬אפילו אם השערות אלו מוסכמות על רבים כי הן כציץ‬
‫נובל‪ ,‬שעוד מעט כלי המחקר יתפתחו יותר‪ ,‬ותהיינה כל ההשערות החדשות ללעג ולקלס‪ ,‬וכל החכמות‬
‫הנחשבות בימינו נעלות ‪ -‬יחשבו לקטנות המוח‪ ,‬ודבר אלוקינו יקום לעולם” (הרב קוק אגרת א’ צא)‪.‬‬
‫‬
‫“מה זה הליופאתים?‪” ...‬רוחות אש” הסבירה לונה‪ ,‬ועיניה הבולטות התרחבו‪ ,‬כך שנראתה משוגעת מתמיד “יצורי‬
‫ענק כבירים ובוערים‪ ,‬שדוהרים על פני האדמה ושורפים כל דבר בדר‪“ ”-‬הם לא קיימים‪ ,‬נוויל” אמרה הרמיוני‬
‫בקול חמוץ‪“ .‬כן‪ ,‬הם כן”! אמרה לונה בכעס‪”- .‬אני מצטערת‪ ,‬אבל איפה ההוכחות לקיומם?” כעסה הרמיוני‪.‬‬
‫”יש המון עדויות ראיה‪ ,‬זה שאת כל כך צרת אופקים שאת חייבת שידחפו לך את הכל מתחת לאף –”‪.‬‬‫(הארי פוטר ומסדר עוף החול‪ ,‬עמוד ‪...“ .)357‬איך יתכן שדבר כזה קיים?” “תוכיחי לי שלא” אמר קסנופיליוס‪.‬‬
‫הרמיוני התקוממה‪“ .‬אבל זה – סליחה‪ ,‬אבל זה פשוט מגוחך! איך אני אמורה להוכיח שמשהו לא קיים? אתה‬
‫מצפה שאני אאסוף את – את כל האבנים בעולם ואבדוק אותן אחת אחת? זאת אומרת‪ ,‬אפשר לטעון על כל‬
‫דבר שהוא קיים אם הבסיס היחידי להאמין בו הוא שאיש עוד לא הפריך את קיומו!” “כן‪ ,‬את צודקת‪ ”,‬אמר‬
‫קסנופיליוס‪“ .‬אני שמח לראות שאת מתחילה לגלות קצת פתיחות”‪( .‬הארי פוטר ואוצרות המוות‪ ,‬עמוד ‪.)376‬‬
‫‪14‬‬
‫ג‪ .‬תירוצים מקומיים‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫“‪...‬ועל דבר מנין שנות היצירה ביחש להחשבונות הגיאולוגיים בזמנינו‪ .‬כך היא הלכה רווחת‪ ,‬שהיו כבר תקופות‬
‫רבות קודם למנין תקופתנו הוא מפורסם בכל המקובלים הקדמונים‪ ,‬ובמדרש רבה “שהיה בונה עולמות‬
‫ומחריבן”‪ ,‬ובזוהר פרשת ויקרא (י עמוד א) שהיו כמה מיני אנשים חוץ מאדם שנאמר בתורה; אלא ששם‬
‫צריך להשכיל יפה את המליצות העמוקות‪ ,‬הצריכות ביאור רחב מאד מאד‪ .‬אם כן אותן החפירות מורות לנו‪,‬‬
‫שנמצאו תקופות של ברואים‪ ,‬ואנשים בכללם‪ ,‬אבל שלא היה בינתים חורבן כללי‪ ,‬ויצירה חדשה‪ ,‬על זה אין‬
‫מופת מוכיח‪ ,‬כי אם השערות פורחות באויר‪ ,‬שאין לחוש להן כלל”‪( .‬הרב קוק אגרות א’ צא)‪.‬‬
‫ד‪ .‬לא תיתכן סתירה‪ .‬התפקידים שונים‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫“אין זה כלל עיקר של תורה לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו‪ .‬העיקר הוא התוכן‪ ,‬ההסברה הפנימית‬
‫שבעניינים‪( ”..‬הרב קוק אגרת קלד)‪.‬‬
‫‬
‫“כל העיסוק בעימות של המדע והאמונה‪ ,‬וכל ההשתדלות לאמת את התורה על פי ההכרות של המחקר‬
‫המדעי‪ ...‬הם טעויות גמורות בהבנת מהות המדע‪ ,‬ומשגים חמורים מבחינה דתית אמונית‪ ...‬כל העוסק‬
‫בעימות הזה מעיד על עצמו‪ ,‬שהוא מתייחס לתורה הקדושה כשם שהוא מתייחס לספר לימוד בפיסיקה‪...‬‬
‫גישה זו היא חילונית מובהקת‪ ...‬כל עניין של אספקת אינפורמציה לאדם – ככל עניין של סיפוק צורך אנושי‪..‬‬
‫חולין הוא ולא קודש‪...‬עניינם של התורה ושל כל כתבי הקודש הוא הכרת מעמדו של האדם לפני ה’‪ ...‬לא‬
‫זו בלבד שלא נדלתה שום הכרה מדעית מן הדת‪ - ,‬אסור לאדם המאמין שהדת היא עבודת ה’‪ ,‬לדרוש מן‬
‫הדת שתספק לו אינפורמציה‪( ”...‬פרופסור ישעיהו ליבוביץ’‪ ,‬חוברת דת ומדע‪ ,‬סוגייה ‪ ,5‬הוצאת מדרשת נעם‪-‬‬
‫אליצור עמנואל‪ ,‬עמודים ‪.)107 103-‬‬
‫‬
‫“כל בר דעת יודע שאין עניין כלל לקיום האמונה‪ ...‬לאיזה מצב של ידיעות תכוניות או גאולוגיות‪ .‬ובכלל אין‬
‫יחס לתורה בעצם מצד הנגלה שלבה‪ ,‬כי אם לידיעת האלוקות והמוסר וענפיהם‪ ...‬אבל ל‪...‬ידיעות מחקריות‪...‬‬
‫אין שום הבדל ביחס לדברי תורה ואין שום הפרש‪ ,‬למשל‪ ,‬בין דעת בתלמיאוס לקופרניקוס וגלילי” (אדר‬
‫היקר)‪.‬‬
‫‬
‫“אנו מונים כפי הפשטות של פסוקי תורה‪ ,‬שנוגע לנו הרבה יותר מכל הידיעות הקדומות‪ ,‬שאין לנו עמהם‬
‫ערך מרובה והתורה וודאי סתמה במעשה בראשית ודברה ברמיזות ומשלים‪ ...‬והעיקר הוא הידיעה העולה‬
‫מכל העניין לדעת ה’ וחיי המוסר האמיתי‪( ”..‬הרב קוק אגרת א’ צא)‪.‬‬
‫ה‪ .‬השלמת התפקידים‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫“זהו כלל גדול במלחמת הדעות‪ ,‬שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מהתורה‪ ,‬צריכים אנו בתחילה לאו דווקא‬
‫לסתור אותה‪ ,‬כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה‪ ,‬ובזה הננו מתרוממים על ידה‪( ”...‬הרב קוק אגרת‬
‫קלד)‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫אבולוציה‬
‫‪.1‬‬
‫יסוד הכל הוא מה שאנחנו מלמדים בעולם‪ ,‬שהכל פועל ד´‪ ,‬והאמצעיים‪ ,‬רבים או מועטים‪ ,‬לרבבי רבבות‪,‬‬
‫הם הכל מעשי ד´‪ ,‬שלא חיסר מעולמו כלום‪ ,‬ושאין קץ לגבורתו ועז חכמתו ותפארתו ברוך הוא וברוך שמו‬
‫לעדי עד‪ .‬ופעמים שאנחנו מזכירים את האמצעיים גם כן בשם‪ ,‬להרחיב את הדעת‪ ,‬ולפעמים אנו אומרים‬
‫בדרך דילוג “ויִצר ד´‪“ “ ‬ויעש ד´‪ “ ‬כמו שאנו אומרים “אז יבנה שלמה”‪ ,‬ואין אומרים ששלמה צוה לשרים‬
‫והשרים להנמוכים מהם‪ ,‬והם להאדריכלים והאדריכלים לאומנים והאומנים לעושי המלאכה הפשוטים‪ ,‬מפני‬
‫שהוא דרך ידוע‪ ,‬וגם איננו עקרי‪ .‬כן כל מה שיחקר בהרבה רבבות שנים בהגדלת הדרכים והאמצעיים‪ ,‬שהם‬
‫מוסיפים לנו דעה והשכל בגאון ד´‪ ,‬המה ברב הפעמים מקוצרים‪.‬‬
‫‪.2‬‬
‫אין לנו שום נפקא מינה אם באמת היה בעולם המציאות תור של זהב‪ ,‬שהתענג אז האדם על רב טובה‬
‫גשמית ורוחנית‪ ,‬או שהוחלה המציאות שבפועל מלמטה למעלה‪ ,‬מתחתית מדרגת ההויה עד רומה‪ ,‬וכך היא‬
‫הולכת ומתעלה‪ .‬אנו צריכים רק לדעת‪ ,‬שיש אפשרות גמורה‪ ,‬שהאדם אפילו אם יתעלה במעלה גדולה‪ ,‬ויהיה‬
‫מוכן לכל כבוד ועונג‪ ,‬אם ישחית דרכיו יוכל לאבד כל אשר לו‪ ,‬ויוכל להרע לעצמו ולתולדותיו עד דורות‬
‫רבים מאד‪ ,‬וזה הלימוד יוצא לנו מהעובדא‪ ,‬של מציאות אדם בגן עדן וחטאו וגירושו‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫וכשאנו באים לידי מדה זו‪ ,‬אין אנו נזקקים עוד ללחום דוקא נגד הציור המתפרסם בין החוקרים החדשים‪,‬‬
‫וכאשר אין אנו נוגעים בדבר נוכל לשפוט משרים‪ ,‬ועתה נוכל לבטל את החלטותיהם במנוחה במדה זו‬
‫שהאמת תורה לנו את דרכה‪...‬‬
‫‪.4‬‬
‫הרעיון של ההתפתחות האיטית עומד הוא גם הוא בראשית התפתחותו‪ ,‬ואין ספק בדבר שישנה את צורתו‪,‬‬
‫ויוליד חזיונות שבהם נראה גם כן דליגות‪ ,‬המשלימות את חזיון המציאות‪ ,‬ואז יובן אורם של ישראל בעצם‬
‫בהירותו‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫הדבר הוא ההפך ממחשבת החוקרים באומות העולם‪ ,‬ובישראל ההולכים בעקבותיהם‪ ,‬הלוקחים את התנ”ך‬
‫על פי ההסברה הנוצרית‪ ,‬שעל ידה נעשה העולם הזה בית כלא‪ .‬אבל ההבנה הטהורה‪ ,‬של שמחת החיים‬
‫ואורם‪ ,‬אשר בתורה‪ ,‬היא דוקא ע”י הערובה הבטוחה של העבר‪ ,‬שהיה האדם מאושר מאד‪ ,‬ורק מקרה של‬
‫חטא הרחיק את דרכו‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫מובן הדבר שמכשול מקרי מוכרח הוא להיות נתקן‪ ,‬והאדם ישוב למעלתו לעד‪ .‬אבל רעיון ההתפתחות בלא‬
‫סיוע מהעבר‪ ,‬יפחיד לעולם שמא יעמד באמצע דרכו‪ ,‬או שמא יסוג לאחור‪ ,‬כיון שאין אנו מוצאים מקום‬
‫בטוח לומר שהאושר הוא טבע קבוע לאדם‪ ..‬על כן רק הווית האדם בגן‪-‬עדן מקיימת לנו את עולם האור‪,‬‬
‫וממילא הרי זה ראוי להיות אמת מעשית והסטורית גם כן‪ ,‬אף על פי שאיננו מעכב לנו‪.‬‬
‫‪.7‬‬
‫אורות הקדש ח”ב עמוד תקמד‬
‫הרעיון על דבר ההתפתחות של ההויה‪ ,‬וכל המצוי‪ ,‬הוא מוריד את רוח האדם ומעלהו‪ ,‬סם חיים וסם מות‬
‫ביחד שקועים בקרבו‪ .‬כשהאדם מסתכל לאחור ורואה את השפלות שבמצבי העבר‪ ,‬והוא כשהוא עומד‬
‫במעמדו המוסרי‪ ,‬השכלי‪ ,‬והפיזיולוגי‪ ,‬מאושר מול העבר‪ ,‬דעתו נעשית זחה עליו מצד אחד‪ ,‬וגדרי המוסר‬
‫מתרופפים אצלו‪ .‬כמה מוסר שימצא בקרבו‪ ,‬יאמר‪ ,‬בעת אשר יתקפהו רוח רעה של איזה תאוה‪ ,‬שהוא‬
‫די והותר ורב מאד מהנדרש ליצור שכמותו‪ ,‬שיסודו הוא בהמות ופראות גסה‪ .‬לעומת זה ההשקפה של‬
‫ההתפתחות ביחש להעתיד היא מרוממת ומעלה את האדם לגובה מוסרי כזה ממש‪ ,‬שראוי להיות מצטייר‬
‫בלבבו על פי אותה ההסברה המתבארת לפניו מהידיעה על דבר גדולתו של האדם בראשית הויתו‪ ,‬על דבר‬
‫מושב אלהים אשר ישב טרם אשר נטרד מגן עדן מקדם‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫“תורת ההתפתחות‪ ,‬ההולכת וכובשת את העולם כעת‪ ,‬היא מותאמת לרזי עולם של הקבלה‪ ,‬יותר מכל התורות‬
‫הפילוסופיות האחרות‪ .‬ההתפתחות ההולכת במסלול של התעלות‪ ,‬היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם‪,‬‬
‫כי איך אפשר להתייאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה‪ .‬וכשחודרים בתוכיותו של יסוד ההתפתחות‬
‫המתעלה‪ ,‬אנו מוצאים בו את העניין הא‪-‬להי מואר בבהירות מוחלטת‪) ”.‬הרב קוק‪ ,‬תרצ”ח [‪,)]1938‬‬
‫‪16‬‬
‫‪.9‬‬
‫הקב”ה משגיח על עת התגלות המדעים ותוכן הדבר שיש משקל מיוחד לכל רעיון ומחשבה לזמן לידתו‬
‫ופעולתו‪ ,‬באין שום מקרה והזדמנות בלתי‪-‬מכוונת כלל‪.‬‬
‫‬
‫למשל אנחנו יכולים להבין‪ ,‬אם היה נודע דבר תנועת הארץ לפני כמה אלפים שנה למפרע בהמון היה המין‬
‫האנושי מתירא לעמוד על רגליו‪ ,‬פן יפול מכח התנועה‪[ ,‬כידוע‪ ,‬האסטרונומיה העתיקה קבלה שהארץ עומדת‬
‫ושמערכת השמש סובבת סביבה‪ .‬כשמניעי תפיסה זו היו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬הטענה שאם הארץ הייתה נעה – היינו‬
‫נופלים ממנה] וקל וחומר שהיה מתירא לבנות בנינים רמים‪ ,‬וזה היה מביאו לרפיון‪-‬לב למניעת‪-‬פיתוח‬
‫שאין לשער‪ ,‬והחשבון של כח המושך לא היה יכול להבטיחו‪ ,‬אחרי ראותו בעיניו שכל דבר העומד על דבר‬
‫מתנועע איננו בטוח מנפילה‪ .‬רק אחרי בגרות של הרגל יפה היה מקום לצאת ההכרה של תנועת הארץ‪ ,‬שלא‬
‫תקבל האנושיות מזה אך טוב‪.‬‬
‫‬
‫כן הדבר נהוג גם כן ביחש הרוחניות‪ ,‬למשל השגחת השי”ת היא יסוד המוסר האנושי והצלחתו‪ ,‬ולכשיתברר‬
‫ָרעּו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ‬
‫יפה בעולם בדעה גדולה ובהירה הוא יהיה יסוד האושר‪“ ,‬לא י ֵ‬
‫דעה את ד´”‪( ‬ישעיהו י”א‪ ,‬ט)‪ .‬והנה כנסת ישראל היתה צריכה להתעמל הרבה עם כל עובדי עבודה זרה‪,‬‬
‫להבינם שעם גודל הבריאה אין עם כל זאת האדם מבוזה עד שלא יהיה ערך להנהגתו המוסרית‪ ,‬כי אם‬
‫היצירה המוסרית של האדם היא חשובה מאד יותר מהברואים היותר גדולים בכמותם לאין ערך‪ .‬אבל לא‬
‫בנקל עלה הדבר להטביע במקצת חותם ידיעה זו עם השמירה של ההכרה הפנימית של כבוד ד´‪ ,‬שהוא גם‬
‫כן בעיקר היסוד היותר הגדול להשתלמות האנושית‪ ,‬וכל היצירה הכללית בהוה ובנצח‪ ,‬בחיי חומר וחיי רוח‪.‬‬
‫וכל זה העמל היה נדרש‪ ,‬איך להתאים בלב הקטן של האדם את המחזה של גדולת היצירה ושפלות האדם‬
‫עם חזיון הכרת יד ד´ הגדולה‪ ,‬ואיך שהוא נעלה ומרומם מכל הערכים ההסכמיים של כל נוצר‪ ,‬מה היה אם‬
‫היה אז ידוע גם כן מכל המון העולמות המעשיים שבציורי המדעים כעת‪ ,‬אז היה כדק נחשב‪ ,‬ומוסרו כאין‪,‬‬
‫ולא היה אפשר להקים בקרבו רוח חיים של גדולה ותפארת כלל‪ .‬רק עכשיו‪ ,‬אחרי שגם עם הציור שהיה גדול‬
‫אז לעיניו כבר נלחם ויוכל‪ ,‬שוב אין מבעתים אותו בשום גדולה כמותית לפי האמת‪ .‬אבל כל אלה צריכים‬
‫זמנים והכנות‪ ,‬והציורים הסיפוריים‪ ,‬בין הנמשכים מכח הסקירה על הבריאה מדרך המושכל‪ ,‬בין הבאים‬
‫מהתגלות יד ד´ על ידי נביאיו‪ ,‬צריכים תמיד להיות נושאים עמהם את הכח המאדיר את החיים ואת ההצלחה‬
‫לאמתתה‪ ,‬ולא להביא לאדם ציד של ידיעות קטועות להשתעשע בהן בשחוק ילדות‪ .‬וכשתשכיל בזה תבין‪,‬‬
‫שיש ערך נשגב למה שמתגלה וכן למה שמסתתר‪ ,‬ודרכי ההסתרה הם רבים וגדולים מפליאות נתיבות חכמה‬
‫העליונה של אדון כל המעשים פלא יועץ ב”ה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫חוקי חמורבי‬
‫‪.1‬‬
‫חוקי חמורבי הינו קודקס החוקים הנרחב ביותר בין חוקי המזרח הקדמון‪ 282 ,‬חוקים החרוטים על אסטלה‬
‫מאבן מהמאה השמונה עשרה לפני הספירה‪( ,‬כחמש מאות שנה ויותר לפני שניתנה התורה על פי‬
‫הכרונולוגיה המקראית)‪.‬‬
‫‬
‫חמורבי היה מלך בבל שחי במאה השמונה‪-‬עשרה לפנה”ס (‪ 1750–1792‬לפנה”ס)‪ ,‬מהשושלת הבבלית‬
‫הראשונה‪ ,‬ובתקופת מלכותו הוא חוקק והנהיג קובץ חוקים זה‪ .‬המצבה עשויה דיוריט‪ ,‬גובהה ‪ 2.25‬מ’ והיקפה‬
‫באזור הבסיס הוא ‪ 1.90‬מטר‪ .‬האסטלה הייתה מוצבת במקדש האל הבבלי מרדוך‪ .‬בראשה תבליט ובו מתואר‬
‫חמורבי כשהוא עומד לפני שַ‏מַ‏ש אל המשפט ומקבל מידיו את השרביט והטבעת שני סמלי השלטון‪ .‬מתחת‬
‫לתבליט חקוקים ‪ 250‬סעיפי החוקים ב‪ 46-‬טורים‪ .‬בזמנו היו כנראה ‪ 5‬טורים נוספים אשר נמחקו על ידי‬
‫ת כדי לאפשר את חקיקת שמו‪ .‬שורות אלה שוחזרו מהעתקים אחרים של החוקים‬
‫ַחנְ ֶּ‏‬
‫המלך העילמי ֻש ְּת ְר ְּך‪-‬נ ֻ‬
‫שנמצאו במקומות אחרים בבל ואשור‪ .‬קודקס החוקים נכתב בכתב יתדות בשפה האכדית אשר הייתה‪,‬‬
‫בהשפעתו של המלך חמורבי‪ ,‬לשפה הרשמית בבבל‪ .‬במאה ה‪ 12-‬לפנה”ס עם כיבושה של בבל הקשיתית‬
‫על ידי העילמים‪ ,‬המצבה נלקחה כשלל לבירתם‪ ,‬שושן‪ .‬בשנת ‪ 1901‬היא נתגלתה בידי משלחת חוקרים‬
‫צרפתים בראשות ז’ק דה מורגן‪ ,‬והובאה על ידם למוזיאון הלובר בפריז‪.‬‬
‫‬
‫המתרגם הראשון של חוקי חמורבי לעברית‪ ,‬שהשווה אותם לחוקי התורה‪ ,‬היה פרופ’ דוד צבי מילר‪ ,‬מרצה‬
‫(ויקיפדיה)‪.‬‬
‫לאשורולוגיה‪ ,‬תרבות ערב ולשונות קדם באוניברסיטת וינה‪.‬‬
‫‪ .2‬השוואת חוקי חמורבי למשפטי ישראל‪:‬‬
‫חוקי חמורבי נעשו לסלע המחלוקת בין החוקרים בכתבי הקודש‪ .‬רבים מהחוקים האלה דומים בתוכנם‬
‫בסגנונם ובסדרם למצוות אשר בתורה‪ .‬רבים מחכמי הגויים הסיקו מזאת שחוקי חמורבי היו המקור ממנו‬
‫שאב משה רבנו‪ .‬‬
‫נערוך את החוקים אלה מול אלה‪ ,‬על פי רוב לפי תרגומו של ד”ר מילער‪ :‬‬
‫חמורבי‬
‫"כי יקום איש בדין להיות עד חמס ואין אמת נכון‬
‫הדבר‪ ,‬אם חטא משפט מות הוא מות יומת האיש‬
‫ההוא‪ ":‬‬
‫"כי יגנוב איש שור או שה או חמור אם לעניים הוא‬
‫ישלם עשרה ואם אין ביד הגנב לשלם ומת בגנבתו"‪ ‬‬
‫"כי יגנוב איש את בן רעהו הקטן מות יומת" ‪ ‬‬
‫התורה‬
‫"כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה והנה עד שקר‬
‫העד שקר ענה באחיו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות‬
‫לאחיו" ‪ ‬‬
‫"כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמישה בקר‬
‫ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה אם זרחה‬
‫השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר‬
‫בגנבתו" ‪ ‬‬
‫"וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת"‪ ‬‬
‫‪18‬‬
‫‪.3‬‬
‫הבדלים בולטים‪:‬‬
‫התורה‬
‫חמורבי‬
‫"כי ימצא איש עבד הבורח מאדוניו והשיבו אל אדוניו‬
‫בעד שכר של שני שקלי כסף”‬
‫“לא תסגיר עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם‬
‫אדוניו”‪ .‬‬
‫"אם אמר יאמר עבד אל אדוניו‪ ,‬לא אדוני אתה‪ ,‬ויקצץ‬
‫את אזנו"‬
‫“אם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו’ לא אצא‬
‫חופשי‪ ,‬ורצע אדוניו את אזנו במרצע”‪ .‬‬
‫"איש הגוזל נענש למוות‪ ,‬והשולח יד בקנין חברו עת‬
‫ביתו בוער באש‪ ,‬באש ישרף"‬
‫"שלם ישלם דמי הנזק" ‪ ‬‬
‫"אם הנושה חובל את בן הלווה בעד נשיו ומת הבן‬
‫ההוא בביתו ממכות אשר הוכה‪ ,‬אז בן המלווה יומת"‬
‫“לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות‬
‫איש בחטאו יומתו”‪( .‬אנציקלופדיה יהודית’)‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫הבאנו כאן רק חוקים אחדים לשם השוואה‪ ,‬מתוכה אפשר לראות מה רב ההבדל בין שתי התורות האלה‪.‬‬
‫נשווה לדוגמה את חוקי העבדות‪ :‬חמורבי רואה את העבד כחפץ השייך לבעליו ‪.‬אף לא חוק אחד מגן על‬
‫העבד‪ .‬ואילו בתורתנו‪ ,‬כל החוקים מכוונים להגן על העבד ואין אף חוק אחד המגן על האדון‪ .‬גם העבד‬
‫הכנעני‪ ,‬אף על פי שהוא נשאר בעבודתו לפי חוקי תורתנו‪ ,‬התורה מגנה עליו מפני עריצותו של האדון ומזכה‬
‫אותו במנוחת יום השבת‪.‬‬
‫‬
‫אופייני מאוד‪ ,‬שחמורבי מטיל עונש על העבד אם הוא מעז פניו כלפי אדונו‪ .‬סעיף רפב מטיל עליו עונש‬
‫של קציצת אזנו‪ ,‬ואילו תורתנו מטילה על העבד עונש של רציעת האוזן בשל רצונו להישאר בעבודתו‪.‬‬
‫חמורבי מטיל עונש על הפוצע את עבדו של חברו (סעיפים ריג‪-‬ריד) כי באופן כזה הוא פוגע ברכושו‪ ,‬ואילו‬
‫תורתנו מטילה עונש חמור למדי על האדון הפוצע את העבד שלו‪ .‬גם השיטה של מידה כנד מידה בחוקים‬
‫הפליליים של שתי התורות מראה כמה נעלה היא תורת ישראל על תורת חמורבי‪ .‬חוקי בבל בעניין זה נוגדים‬
‫את השכל הישר‪ :‬הם קובעים כי באשמת האב יומתו בתו או בנו (סעיפים רי‪ ,‬רל) – זאת על בסיס השקפה‬
‫עתיקה כי גם הבנים והבנות הם רכושו של האב‪ .‬ואילו תורת ישראל מוחה נגד סירוס משונה זה של מידה‬
‫כנגד מידה ואומרת‪“ :‬לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות – איש בחטאו יומתו‪”.‬‬
‫‬
‫אולם לגבי העניים‪ ,‬המתפרנסים מקופת הציבור‪ ,‬חמורבי סוטה משיטתו של “מידה כנגד מידה”‪ :‬איש כי‬
‫ישחת את עין רעהו – אומר חמורבי – עינו תשוחת‪ .‬אולם‪“ ,‬אם עין בן מסכן ישחת‪ ,‬או עצם בן מסכן ישבור‬
‫– מנה אחד כסף ישקול”‪ .‬דוגמאות כאלה יש לרוב‪ .‬ואילו תורתנו מדגישה‪“ :‬חקה אחת לכם ולגר הגר‪ ,‬חקת‬
‫עולם לדרתיכם‪ ,‬ככם כגר יהיה‪ ...‬תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם‪ ,‬ולגר הגר אתכם” (במדבר טו‪ ,‬טו‪-‬טז)‪.‬‬
‫לא רק האזרחים שווים בזכויותיהם‪ ,‬גם הגר שווה בזכויותיו לאזרח‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫“וכן‪ ,‬כשבאה האשורולוגיה ונקפה את הלבבות‪ ,‬בדמיונים שמצאה לפי השערותיה הפורחות‪-‬באוויר‪ ,‬בין תורתנו‬
‫הקדושה לדברים שבכתבי היתדות בדעות במוסר ובמעשים‪ .‬האם הנקיפה הזאת יש לה מוסד שכלי אפילו‬
‫במעט? וכי אין זה דבר מפורסם שהיה בין הראשונים יודעי דעת אלוקים‪ ,‬נביאים וגדולי הרוח‪ ...‬וכי אפשר‬
‫הוא שלא פעלו כלום על בני דורם?‪...‬ובעניין דימוי המעשים‪ ...‬מפורסם הדבר שהנבואה מתנהגת עם טבעו‬
‫של אדם‪ ,‬כי טבעו ונטייתו היא צריכה להתעלות על פי ההדרכה האלוקית‪ ..‬על כן‪ ,‬כל הדברים שמצד החינוך‬
‫שקודם למתן תורה מצאו מקום באומה ובעולם‪ ,‬אם רק היה להם יסוד מוסרי‪ ,‬והיה אפשר להעלותם למעלה‬
‫מוסרית נצחית‪ ..‬השאירתם התורה האלוקית” (אדר היקר עמוד מב)‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫משפט עברי‬
‫‪.1‬‬
‫אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר‬
‫(תהלים פב‪ ,‬א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה‬
‫שתסתלק מישראל שנאמר (תהלים יב‪ ,‬ו) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה’ וגו’ ואמר רבי‬
‫שמואל בר (נחמן) אמר רבי יונתן כל דיין שנוטל מזה ונותן לזה שלא כדין הקדוש ברוך הוא נוטל ממנו נפשו‬
‫שנאמר (משלי כב‪ ,‬כב) אל תגזול דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער כי ה’ יריב ריבם וקבע את קובעיהם‬
‫נפש ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו‬
‫וגיהנם פתוחה לו מתחתיו‪( .‬סנהדרין ז‪).‬‬
‫‪.2‬‬
‫זה הדן דין אמת לאמתו‪ .‬נראה דמשום הכי נקט אמת לאשמועינן דבדין מרומה צריך לחקור העדים בטוב עד‬
‫שיתבאר האמת ואז ידונו אותו לאמתו‪( :‬תוס’‪ ,‬מגילה ט”ו‪):‬‬
‫‪.3‬‬
‫כקטן כגדול תשמעון אמר ריש לקיש שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי הלכתא‬
‫אילימא לעיוני ביה ומיפסקיה פשיטא אלא לאקדומיה (דברים א‪ ,‬יז)(סנהדרין ח‪).‬‬
‫‪.4‬‬
‫מנה הלויתיך כפר בבית דין ואמר לא היו דברים מעולם‪ ,‬ובאו שני עדים שלוה ממנו מנה ופרעו‪ ,‬והמלוה‬
‫אומר לא נפרעתי הרי זה חייב לשלם‪ ,‬שכל האומר לא לויתי ובאו עדים שלוה כאומר לא פרעתי דמי‪ ,‬ונמצא‬
‫הלוה אומר לא פרעתי והעדים מעידים אותו שפרעו הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואין המלוה חייב‬
‫שבועה שהרי הוחזק זה כפרן‪ ,‬וכן אם הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו ואמר לא היו דברים מעולם וזה אינו‬
‫כתב ידי‪ ,‬אם הוחזק כתב ידו בבית דין או שבאו עדים שהוא כתב ידו הרי זה הוחזק כפרן ומשלם‪( .‬רמב”ם‪,‬‬
‫הלכות טוען ונטען פרק ו’‪ ,‬ה”ג)‬
‫‪.5‬‬
‫אבל אם יצא מבית דין אינו יכול לחזור ולטעון אחר שבאו עדים‪ ,‬שמא אנשים רעים למדוהו טענות של שקר‬
‫וכן כל כיוצא בזה‪( .‬רמב”ם‪ ,‬הלכות טוען ונטען פרק ז’‪ ,‬ה”ח)‬
‫‪.6‬‬
‫כל עד שנחקרה עדותו בבית דין בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות אין יכול לחזור בו כיצד אמר מוטעה‬
‫הייתי שוגג הייתי ונזכרתי שאין הדבר כן לפחדו עשיתי אין שומעין לו אפילו נתן טעם לדבריו וכן אינו יכול‬
‫להוסיף בעדותו תנאי כללו של דבר כל דברים שיאמר העד אחר שנחקרה עדותו שיבא מכללן ביטול העדות‬
‫או הוספת תנאי בה אין שומעין לו‪( .‬רמב”ם‪ ,‬הלכות עדות פ”ג ה”ה)‬
‫‪.7‬‬
‫ׁה‬
‫ֹׁלש‬
‫שנֵי ֵע ִדים אֹו ַעל ִּפי ְש ָ‬
‫ֱטא ַעל ִּפי ְׁ‬
‫ׁר ֶיח ָ‬
‫ֲש‬
‫ּול ָכל ַח ָּטאת ְּב ָכל ֵח ְטא א ֶ‬
‫"ֹלא יָקּום ֵעד ֶא ָחד ְּב ִאיׁש ְל ָכל ָעו‍ֹן ְ‬
‫ֵע ִדים יָקּום ָּד ָבר (דברים י”ט‪ ,‬טו)‬
‫‪.8‬‬
‫מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי א”ל פלוג לי אמר ליה לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א”ל‬
‫שפיר קאמר לך שנאמר (בראשית מב‪ ,‬ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו מלמד שיצא בלא חתימת זקן‬
‫ובא בחתימת זקן א”ל זיל אייתי סהדי דאחוה את אמר ליה אית לי סהדי ודחלי מיניה דגברא אלימא הוא א”ל‬
‫לדידיה זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחוך הוא א”ל דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה א”ל הכי דיינינא לך‬
‫ולכל אלימי דחברך אמר ליה סוף סוף אתו סהדי ולא מסהדי א”ל תרתי לא עבדי (בבא מציעא‪ ,‬ל”ט‪) :‬‬
‫‪.9‬‬
‫רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע (סנהדרין‪ ,‬ט’‪):‬‬
‫‪ .10‬גמ’ ת”ר כיצד מאומד אומר להן שמא כך ראיתם שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתם אחריו ומצאתם סייף בידו‬
‫ודמו מטפטף והרוג מפרפר אם כך ראיתם לא ראיתם כלום תניא א”ר שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא‬
‫ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו וראיתי סייף בידו ודמו מטפטף והרוג מפרפר ואמרתי לו‬
‫רשע מי הרגו לזה או אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי שהרי אמרה תורה (דברים יז‪ ,‬ו) על‬
‫פי שנים עדים יומת המת היודע מחשבות יפרע מאותו האיש שהרג את חבירו אמרו לא זזו משם עד שבא‬
‫נחש והכישו ומת (סנהדרין‪ ,‬ל”ז)‬
‫‪20‬‬
‫‪ .11‬משם כותבין ושולחין בכל מקומות כל מי שהוא חכם ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו‬
‫משם מעלין אותו להר הבית משם לעזרה משם ללשכת הגזית (סנהדרין פ”ח‪):‬‬
‫‪ .12‬עד האלהים וגו’‪ :‬תניא‪ ,‬מניין לדיין שלא יעמוד אצלו סניגורין‪ ,‬ת”ל עד האלהים יבא דבר שניהם [ מכילתא‬
‫פרשה זו‪ ,‬כ”ב ז’] (תורה תמימה שמות כ”ב‪ ,‬ט)‬
‫‪ .13‬נראה דר”ל שלא יהיו הבעלי דינים מציעין טענותיהן לפני הדיין ע”י מתורגמנים ומליצים וטוענים‪ ,‬אלא מפיהם‬
‫בעצמם יגיעו דבריהם להדיין‪ ,‬ומדייק כן משלון עד האלהים יבא דבר שניהם‪ ,‬ועד האלהים ענינו דיינים‪,‬‬
‫כמש”כ בפסוק הקודם‪ ,‬והיינו שדברי שניהם יגיעו להדיינים‪ ,‬אבל כשמציעים ע”י מליצים וטוענים הרי מגיעים‬
‫דבריהם להמליצים ולא להדיינים‪ ,‬ובכלל זה שלא יעמידו הבעלי דינים מליצים לפניהם לחפש להם זכותים‬
‫כמו שנוהגים בערכאות‪ ,‬ובטעם הדבר נראה משום דע”פ רוב אלה המליצים שפרנסתם בזה הם משתכרים‬
‫לאחד הבעלי דינין לטעון עבורו‪ ,‬והם אנשים בעלי מזימות ומתחכמים בטענותיהם להטעות את הדיינים‬
‫לזכות את משלחיהם‪ ,‬ולכן ראתה התורה לנכון למנוע כל ענין זה‪ ,‬אלא הבע”ד יהיו טוענים בעצמם לפני‬
‫הדיינים‪ ,‬ולא המליצים שיוכל היות שידברו דברים כאלה שהבע”ד בעצמם לא היו דוברים כן‪ ,‬ואין כאן דבר‬
‫שניהם‪.‬‬
‫‪ .14‬גילויה של התשובה מתוך הצער על עלבון מסורת ישראל‪ .‬בעוזו של הצער הזה‪ ,‬עם ישוב הדעת לסדורי‬
‫החיים הציבוריים‪ ,‬באור פנימיותה של תורה – צמיחת כל ישועת ישראל‪.‬‬
‫‪ .15‬מצדדים שונים תבא ותתגלה התשובה‪ .‬אחד מיוחד מצדדיה אלה יהיה הצער על העלבון שנעלב הרוח הגדול‬
‫האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו‪ ,‬שאין שעור לעזו וכבודו‪ .‬והרוח הגדול מקורו מקור חיים‪ ,‬המקור האלהי‬
‫העליון‪ ,‬שהולך ונמשך מדור דור‪ ,‬וכשמשימים אליו לב הלא מוצאים בו הכל‪ ,‬כל חמדה וכל תפארה‪ ,‬והחושך‬
‫הכפרני גרם להתלש מקרן בן שמן זה‪ ,‬ולתעות בשדות זרים‪ ,‬שאין בהם לשד וחיים בעדנו כלל‪ .‬הצער הגדול‬
‫הזה יתפרץ בעז‪ ,‬וילוה אליו כח של ישוב הדעת ומתינות‪ ,‬לדעת ג”כ מה שיש להבר מתוך כל דרכי התעיה‬
‫אשרנכשלו בהם‪ .‬חופש הקדש הפנימי שבנשמה יצא ממאסרו ובצמאון עז יחל על כל רוח ער לשאוב‬
‫ולשתות לרויה מאותו מקור החיים העליון (אורות התשובה‪ ,‬ד’‪ ,‬ט’)‬
‫‪21‬‬
‫שורשי האנטישמיות‬
‫עליך הורגנו‬
‫‪.1‬‬
‫הכבישה המוסרית שעל פי התרבות החולונית‪ ,‬ששלטה הרבה על העמים‪ ,‬העיקה על לבם‪ ,‬והרבה מדות‬
‫רעות‪ ,‬חליים וקצפונות‪ ,‬נצברו במעמקי נשמותיהם‪ .‬והם יוצאים מחרצבותיהם על‪-‬ידי המלחמות רבות‪-‬הדמים‬
‫וגדולות‪-‬האכזריות‪ ,‬הנאותה יותר לטבעם הבלתי מזוקק עדיין כעת‪( .‬אורות המלחמה)‬
‫‪.2‬‬
‫שלא‪-‬ביודעין מזוהה “היהודי” יותר טוב עם האב “הרע” מאשר עם הבן “הרע”‪ ,‬הדבר מובן למדי‪ ,‬כי לאור‬
‫היחס ההיסטורי בין העם היהודי לבין הנצרות ואירופה‪ ,‬כמעט מן ההכרח שייראה כמעין דמות‪-‬אב קיבוצית‪.‬‬
‫בתור עם בעל זהות משלו‪ ,‬היהודים הם כמובן עם עתיק הרבה יותר מרוב עמי אירופה‪ .‬גדולה מזו – הדת‬
‫היהודית היא דת‪-‬האם אשר מתוכה‪ ,‬ומתוך יריבות אתה‪ ,‬התפתחה הנצרות‪ .‬חשובה אולי מכל העובדה שבעוד‬
‫אלוהי הנצרות שלובות בו התכונות של אב ובן‪ ,‬הרי אלוהי היהודים הוא אב בלבד‪ ,‬ויתירה מזו – בעיני‬
‫הנוצרים היודעים אותו רק מן התנ”ך ואינם יודעים דבר על התפתחות המאוחרת של היהדות‪ ,‬הוא אב עריץ‬
‫וחסר‪-‬רחמים במיוחד‪ .‬בעולם הנוצרי היו איפוא היהודים במצב האידיאלי לשמש מושא להשלכות הקשורות‬
‫באב “הרע”‪ ,‬היה זה גורל איום‪ ,‬כי האב “הרע” שבדמיון שנוא לאין שיעור מכל אב שבמציאות‪.‬‬
‫(“הכשר לרצח עם”‪ ,‬נורמן כהן)‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫”אם כך‪ ,‬אמור לי דבר אחד” – אמר רבינוביץ’‪ .‬האירופאים האלה עובדים יהודי נרצח‪ ...‬לגביהם הוא ריבונו של‬
‫עולם – ואף על פי כן הם ממשיכים ללא היסוס לרצוח יהודים‪ .‬כיצד מסביר זאת היסטוריון?“‬
‫בנימה נינוחה ולגלגנית של מורה בכיתתו‪ ,‬מאוד לא הולם את הנסיבות הנוכחיות‪ ,‬השיב ג’אסטרו‪“ :‬ובכן‪ ,‬עליך‬
‫לזכור שרובם עדיין עובד אלילים נורדים ולאטיניים בליבם‪ .‬הם תמיד נאנקו תחת ההטפות התלמודיות של‬
‫אלוהיהם היהודיים‪ ,‬ויתכן שהם פורקים את זעמם נגד בני דתנו”‪( .‬רוחות מלחמה)‬
‫‪.4‬‬
‫היתה זו הטרגדיה של היהודים היושבים בעולם הנוצרי‪ ,‬שעקב יחסי אם‪-‬בת בין היהדות לנצרות‪ ,‬ואב‪-‬בן בין‬
‫אלוהי היהדות לאלוהי הנצרות‪ ,‬הפכו על נקלה לנושאי דמויות ההורים ה”רעים”‪ ,‬ובמיוחד דמות האב “הרע”;‬
‫וכך הצטיירו כהתגלמות כוח אכזרי וחסר רחמים אשר שום אהבה ודאגה אינן מרככות אותו‪ .‬מימי הביניים‬
‫ואילך הם מופיעים באמנות העממית כזקנים ישיים שהם אף שדים יצורים מגודלי שער וזקן‪ ,‬פניהם מביעות‬
‫אכזריות אימוה‪ ,‬ולעיתים קרובות הם אף בעלי קרנים וזנבות‪.‬‬
‫‪.5‬‬
‫אורות ישראל א‪ ,‬ו‪:‬‬
‫שתי נטיות מתרוצצות הננו פוגשים בנפש האדם‪ ,‬לשתי מגמות מחולפות‪ .‬נטיה למלא את כל שאיפת הרע‪ ,‬את‬
‫כל התאות היותר שפלות‪ ,‬בין מצד החומר בין מצד הרוח‪ ,‬שהן עוד מתרחבות ומסבכות בעוזן את האדם‪ ,‬כקנאה‬
‫ושנאה וכיוצא בהן‪ – .‬ולעומתה לא נוכל להתעלם מלראות את שאיפת הטוב‪ ,‬המתגלה לפעמים ברוחו של אדם‪,‬‬
‫שכל העולם כולו כדאי הוא לה‪ ,‬להשכילו ולהיטיבו‪ ,‬ומלאות אותו חסד אהבה ואורה‪ .‬אבל כל נטיה חפצה להתגדר‬
‫בלבדה ולהיות היא השלטת בקרב הלב ומלאה את כל רוח ונפש‪ .‬והניגוד הזה הוא מרעיש את הלב וממלא‬
‫את החיים חלחלות‪ ,‬והאדם מתאמץ תמיד איך להשלים בקרבו השלמה פנימית‪ ,‬ובלבד שיחדלו ממנו מצוקות‬
‫נפשו‪ .‬והשלום מתכונן ע”י כבישת אחד מן הצדדים בדרך כניעה לצד השני‪ ,‬או – מה שהוא למעלה מזה ‪ -‬בדרך‬
‫כריתות ברית והתאחדות גמורה‪ ,‬באופן שהצד המנגד מתהפך כולו‪ ,‬עם כל כוחותיו‪ ,‬להצד שכנגדו לחם‪.‬‬
‫‬
‫על כן ישנם שני דרכים בהשאיפה לההשואה של התשוקות‪ ,‬שיסודי חיי האדם‪ ,‬הפרטי והחברותי‪ ,‬נבנים‬
‫עליהן‪ ,‬והם הם הלוקחים את המקום היותר גדול בכל ערכי החיים וסעיפיהם‪ .‬הדרך האחד הוא דרך הירידה‪,‬‬
‫כלומר להדריך את האדם בחינוך כזה עד אשר סוף כל סוף ישתקע קול אלהים אשר בלבבו‪ ,‬ויהיה כולו יכול‬
‫להיות מסור לשאיפותיו המוטבעות בעומק חומרו‪ ,‬ויצר הרע של הכעס והתאוה השנאה והזדון שבנפשו‪ ,‬וזאת‬
‫היא מחשבת הרשעה‪ ,‬המקפלת את החלק היותר חזק שבקיבוצים האנושיים‪ .‬הדרך השניה היא דרך העליה‪,‬‬
‫לבקש לחנך את האדם עד שיבא למרום המטרה‪ ,‬שרק קול האלהים ישמע בלבבו‪ ,‬ורק הטוב האור החסד‬
‫והאהבה יהיה חלקו‪ ,‬זה הדרך הולך ונכבש לאטו‪ ,‬בצעדים מדודים ואופן חשאי למאד‪.‬‬
‫‬
‫באומות הוגלמה בישראל השאיפה אל השלום העליון‪ ,‬השלום האמתי‪ ,‬שהוא בטוח בנצחונו‪ .‬אע”פ שדרכו‬
‫רחוקה והיא עומדת בקשר מלחמה נגד השאיפה ההפוכה‪ ,‬אשר סופה לפול ולהוכיח את אפסותה לעין כל‪,‬‬
‫ואז יהיה ד’ אחד ושמו אחד‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ההשלכה‬
‫‪.6‬‬
‫דֹולה‬
‫דֹולה ְמאֹד ִּכי גְ ָ‬
‫ַאמנֹון ִשׂנְ ָאה ְּג ָ‬
‫ָא ָה ְ‬
‫ׁכב א ָֹתּה‪ .‬טו ַו ִי ְּשׂנ ֶ‬
‫ְע ֶּנ ָה ַו ִי ְּש ַּ‬
‫קֹולּה ַו ֶּי ֱחזַק ִמ ֶּמ ָּנה ַוי ַ‬
‫שמ ַֹע ְּב ָ‬
‫ָאבה ִלְׁ‬
‫יד וְֹלא ָ‬
‫דֹולה‬
‫אמר לֹו ַאל אֹודֹת ָה ָר ָעה ַה ְּג ָ‬
‫קּומי ֵל ִכי‪ .‬טז ַו ּתֹ ֶ‬
‫ַאמנֹון ִ‬
‫ֹּאמר ָלּה ְ‬
‫ֲה ָבּה ַוי ֶ‬
‫ׁר א ֵ‬
‫ֲש‬
‫ֲבה א ֶ‬
‫ׁר ְשׂנֵָאּה ֵמַאה ָ‬
‫ֲש‬
‫ַה ִּשׂנְ ָאה א ֶ‬
‫ַה ּזֹאת‪( ...‬שמואל ב’‪ ,‬י”ג)‬
‫“הכשר לרצח עם”‬
‫‪.7‬‬
‫מעולם לא היה אף צבא שנלחם מלחמה ממשית באויב ממשי‪ ,‬מתמוגג מעצמו במידה כה רבה כמו הורגי‪-‬‬
‫היהודים הלוחמים במאבקם החד‪-‬צדדי נגד קשר דומה‪ .‬השומע את דבריהם על עצמם עשוי לחשוב‪ ,‬כי‬
‫הריגת אנשים לא מזוינים וחסרי‪-‬ישע‪ ,‬לרבות ילדים קטנים ונשים זקנות‪ ,‬היה מבצע אמיץ ורב‪-‬סכנות‪ .‬תופעה‬
‫זו אפשר להתחיל להבינה רק אם זוכרים כי הרוצח הפאראנוי עלול אף הוא להיות אחוז אימה מפני קרבנותיו‬
‫החפים מפשע‪ .‬כי מה שנראה לאנשים אלה בבחינת אויב אינו אלא ההרסנות והאכזריות בנפשם פנימה‪,‬‬
‫המושלכות על מושא חיצוני‪ .‬ככל שרב רגש האשם הלא‪-‬מודע‪ ,‬כן טבעית יותר האויב המדומה‪.‬‬
‫‪ .8‬שכן רגש האשם שריר וקיים ופועל בלי הרף‪ .‬מלכתחילה הוא נולד מן היצרים הרצחניים המתעוררים בילד‬
‫הקטן כלפי הוריו‪ ,‬אך הוא גובר אלף מונים על ידי האלימות הממשית של המבוגר כלפי קרבנותיו‪ .‬אולם‬
‫אין חשים בו בתורת רגש אשם‪ ,‬כי מתכחשים אליו ודוחקים אותו כליל אל הבלתי מודע‪ .‬תחת זאת חשים‬
‫בהרגשת סכנה‪ ,‬איום‪ ,‬אימה עיוורת פן יקומו אלה שנעשה להם העוול‪ ,‬ההורים שנרצחו בדמיון או תחליף ‪-‬‬
‫ההורים שנרצחו במציאות‪ ,‬לנקום את דמם‪ .‬פירוש כזה בלבד יכול להסביר את הפרדוכס המיוחד במינו אשר‬
‫במעשי‪-‬הטבח הנאציים – ככל שהיו היהודים יותר חסרי‪-‬ישע‪ ,‬ככל שנרצחו בהמונים גדולים והולכים‪ ,‬כן יראו‬
‫מפניהם יותר כרבי עצמה‪ ,‬זדוניים ומסוכנים‪ .‬הוא אף מסביר את העובדה שאיש כגבלס‪ ,‬אשר לדידו היתה‬
‫תחילה האנטישמיות רק שיטה לרכישת קולות מצביעים‪ ,‬היה מפליג בסוף ימי בדברי טירוף על אודות שליטי‬
‫תבל היהודים הכל‪-‬יכולים‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫הם לא הרגו אותם‪ ,‬מפני שהיו חלשים מהם אלא מפני שהיו טובים מהם‪ .‬לא הרסו את הגיטאות מפני‬
‫שהפיצו חידקי טיפוס ומגפות‪ ,‬אלא מפני שגם בצפיפותם הפיצו קרני אור וחידקי קדושה‪ ,‬שהטמאים לא יכלו‬
‫לעמוד בפניהם‪.‬‬
‫‬
‫הם לא הציתו את בתי ישראל בעיירות אלא מפני שהאינסטינקט לחש להם‪ :‬אלה הם הבתים היחידים‬
‫בעולם‪ ,‬שבנה לעצמו עם מבלי לעשוק עם אחר‪ .‬הם התפרצו לחדרי הבתים האלה מפני שהרגישו‪ ,‬שבפינות‬
‫האפלות ההם‪ ,‬בכל הדוחק ובכל התלאה‪ ,‬מקננת ירושת דורי דורות של כיסופים לחיים טהורים‪ ,‬של יראת‬
‫החטא‪ ,‬של ביטול כל ממלכות הארץ לעומת מלכות שמים‪ .‬הם שיברו את רהיטי הבית‪ ,‬מפני שאפילו בביתו‬
‫של האחרון שבישראל עמד שולחן‪ ,‬שיהודי כשר בסעודתו הצנועה העלה אותו לדרגת מזבח‪ .‬הם ניפצו את‬
‫המיות‪ ,‬מפני שגם מקרשי עץ אלה עלה עליהם ריח חיי המשפחה הישראליים הזכים וחנק את החזירים כאשר‬
‫יחנקו אדים מרעילים‪.‬‬
‫‬
‫הם התעללו ביונקים אלמים‪ ,‬מפני שכבר ממבטו של ילד יהודי בן‪-‬יומו מבריקה תביעת הצדק ומסנוורת עיני‬
‫רשעים‪ .‬הם התפרצו לעליות הקיר מקום שם ישבו תינוקות של בית רבן ועסקו בתורה בקול חנוק‪ ,‬מפני‬
‫שכל עוד קול זה נשמע בעולם אין השטן יכול לישון במנוחה‪ .‬הם חיללו את כתבי הקודש‪ ,‬מפני שמהאותיות‬
‫המתות בוקע הקטרוג‪ ,‬הלגלוג‪ ,‬הבוז לכל ישותם‪ .‬עליך הורגנו כל היום‪.‬‬
‫(“ספר החורבן”‪ ,‬עזריאל קרליבך)‪.‬‬
‫‪ .10‬עד תור הגאולה העתידה השפענו על העולם רק לימודי חובות‪ ,‬מוסר וצדק היוצא מדעת אלהים אמת‪.‬‬
‫וחובות אין העולם חפץ לקבל‪ ,‬ואם הוא מקבל נשאר בלב טינא על המעורר הראשי לידיעת החובה‪ ,‬שאינה‬
‫נותנת להנפש הברברית להתפשט בכל מאוייה‪ .‬אבל בבא התור של אור העולם להגלות‪ ,‬יודע לעולם‪ ,‬שדרכי‬
‫החיים של העונג האמיתי אנחנו משפיעים בעולם‪ ,‬את אושר החיים הנותן לו את ערכו‪ ,‬אשר מבלעדו הוא‬
‫שלול כל ערך‪ .‬ועונג ואושר זהו דבר השוה לכל‪ ,‬עכ”פ לחשוק בו‪ ,‬ואת המקור המשפיע אושר ועונג מכבדים‬
‫ומחבבים‪ ,‬וע”כ “יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגויים בכנף איש יהודי‪”.‬‬
‫(אורות ישראל פרק ה’ פסקה טו)‪.‬‬
‫‪23‬‬
24