‫מכון הספר הפולני הוא מוסד תרבות לאומי הפועל‬
‫מחודש ינואר ‪ 2004‬בקרקוב‪ .‬בשנת ‪ 2006‬נפתח גם‬
‫סניף בוורשה‪ .‬מטרות פעילות העיקריות של המכון‬
‫הן קידום הספרות הפולנית ברחבי העולם‪ ,‬גידול דור‬
‫של קוראים ופיתוח יחס לספר ולקריאה בפולין‪.‬‬
‫ההיבט החשוב ביותר בפעילות של המכון בחוץ‬
‫לארץ היא תמיכה בתרגומי הספרות הפולנית לשפות‬
‫זרות והגדלת היקפה בשוקי הספרים בחו״ל‪ .‬מטרה‬
‫זו מתממשת באמצעות תוכנית התרגומים הפולנית‬
‫‪ .Program Translatorski © Poland‬ראשיתה‬
‫בשנת ‪ 1999‬והיא פועלת בדוגמת תוכניות דומות‬
‫בארצות אחרות‪ ,‬בניהול צוות המכון הפולני בקרקוב‪.‬‬
‫עד כה הוענקו כ‪ 1200-‬מלגות‪ .‬הודות לה תורגמו‬
‫ספרים פולניים ל‪ 42-‬שפות‪ .‬התכנית כוללת בעיקר‬
‫ספרות יפה ועיונית‪ ,‬יצירות בתחום הרוח במובן הרחב‬
‫(תוך התייחסות מיוחדת לספרים העוסקים בתולדות‬
‫פולין‪ ,‬תרבותה וספרותה)‪ ,‬ספרות ילדים ונוער‪ ,‬ספרות‬
‫תיעודית ורפורטז׳ות‪ .‬משנת ‪ 2007‬פועלת גם תוכנית‬
‫‪ Sample Translations © Poland‬המממנת‬
‫תרגומים ניסיוניים של ספרים פולניים‪.‬‬
‫למכון הספר יש אתר אינטרנט בארבע שפות‬
‫המוקדש כולו לנושאי ספרות‪ ,‬קריאה והספר הפולני‪.‬‬
‫‪ www.bookinstitute.pl‬מהווה מקור מידע על אירועים‬
‫ספרותיים שוטפים בפולין‪ ,‬ולא רק בה‪ ,‬מציג את‬
‫החידושים והצפי בתחום המו״לות‪ ,‬ומדור קבוע של‬
‫ביקורת ספרותית‪ .‬כן אפשר למצוא בו מידע אודות‬
‫מעל ‪ 100‬כותבים פולניים בני זמננו ולהתוודע ל‪-‬‬
‫‪ 900‬כותרים ומעלה‪ ,‬טקסטים‪ ,‬מסות‪ ,‬כתובות של‬
‫מו״לים ומידע על פעילותו של מכון הספר‪ .‬הכול‬
‫אודות ספרים פולניים – בפולנית‪ ,‬באנגלית‪ ,‬בגרמנית‬
‫ובעברית‪.‬‬
‫ליצירת קשר‪:‬‬
‫‪Ul. Szczepańska 1‬‬
‫‪Kraków 31-011‬‬
‫טל‪40 70 433 12 +48 :‬‬
‫פקס‪3829 429 12 +48 :‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫הסניף בוורשה‪:‬‬
‫‪PKiN‬‬
‫‪Pl. Defilad 1‬‬
‫‪Warszawa 00-901‬‬
‫‪Warszawa 134, P.O.Box 39,‬‬
‫טל‪86 63 656 22 +48 :‬‬
‫פקס‪89 63 656 22 +48 :‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫תרגום‪ :‬ענת זיידמן‬
‫מכון הספר הפולני‬
‫במסגרת הפעילות בחוץ לארץ דואג מכון הספר‬
‫הפולני להצבת דוכנים של מו״לים פולניים בירידי‬
‫ספרים הבינלאומיים הבולטים ביותר‪ ,‬לתוכניות‬
‫ספרותיות של יוצרים פולניים ולהופעות של סופרים‬
‫פולניים בפסטיבלים ספרותיים ובתוכניות קידום‬
‫התרבות הפולנית בעולם‪ .‬במכון קיימת גם תוכנית‬
‫בשם ‪( new books from poland‬ספרים חדשים‬
‫מפולין)‪ ,‬שמטרתה לספק למו״לים בארצות השונות‬
‫מידע רב גוני אודות הספרות הפולנית‪ .‬במסגרת‬
‫זו מפרסם המכון קטלוגים עם הכותרים הפולניים‬
‫החדשים ועם פרסומים מצומצמים יותר המייצגים‬
‫את היצירה של כותבים פולניים נבחרים‪ .‬המכון‬
‫מארגן פגישות וסמינרים עבור מו״לים מחוץ לארץ‬
‫ועבור מתרגמים של ספרות פולנית‪ ,‬מעניק את פרס‬
‫‪( Transatlantyk‬טרנסאטלנטיק) למפיץ המצטיין‬
‫של הספרות הפולנית בחו״ל‪ ,‬מקיים קשר מתמיד‬
‫עם מו״לים ועם מתרגמים‪ ,‬ואף מציע תוכנית בשם‬
‫‪( Kolegium Tłumaczy‬קולגיום המתרגמים)‬
‫המעניקה למתרגמים של ספרות פולנית מלגות‬
‫שהייה בקרקוב‪.‬‬
‫שנת צ׳סלאב מילוש‬
‫שנת ‪ 2011‬היא שנת יובל המאה להולדתו של‬
‫צ׳סלאב מילוש‪ .‬מילוש נולד בשטייני בלב היערות‬
‫בליטא‪ ,‬והוגלה משם עקב האירועים הטראגיים‬
‫במאה העשרים‪ .‬בהמשך התגורר בוורשה‪ ,‬קרקוב‪,‬‬
‫פריז‪ ,‬ארצות הברית‪ ,‬ולבסוף‪ ,‬בשלהי המאה‪ ,‬שב‬
‫לפולין‪.‬‬
‫היה לא רק משורר‪ ,‬סופר‪ ,‬מתרגם וכותב מסות המוכר‬
‫בעולם כולו‪ ,‬אלא גם משקיף בעל אבחנה חדה‬
‫ויוצאת דופן על תקופתו‪.‬‬
‫תכנית שנת מילוש כוללת פרסומים חדשים‪ ,‬כנסים‪,‬‬
‫דיונים‪ ,‬תערוכות לכבודו המאורגנות בפולין ובארצות‬
‫אחרות – החל מקרסנויארסק‪ ,‬דרך וילנה‪ ,‬קרסנוגרודה‪,‬‬
‫קרקוב‪ ,‬פאריז‪ ,‬ועד לניו יורק וסן פרנציסקו‪ .‬גולת‬
‫הכותרת שלה תהיה המהדורה השנייה של פסטיבל‬
‫מילוש שיתקיים בקרקוב‪ ,‬בימים ‪ 9-15‬במאי ‪.2011‬‬
‫במגמה לקרב את יצירתו של הפולני חתן פרס נובל‪,‬‬
‫מפעיל מכון הספר‪ ,‬המשמש כמתאם חגיגות שנת‬
‫מילוש בפולין‪ ,‬את האתר ‪ www.milosz365.eu‬גם‬
‫בגרסה האנגלית והרוסית‪ ,‬ובו ימצאו הקוראים מחוץ‬
‫לארץ את כל המידע על האירועים המתוכננים ועל‬
‫כל היוזמות הקשורות בשנת מילוש‪ ,‬כמו גם מידע‬
‫רב אודותיו – קורות חייו ונקודות ציון עיקריות‪,‬‬
‫רשימת כתביו ותרגומיו‪ ,‬מבחר טקסטים‪ ,‬פרשנויות‬
‫ליצירותיו ולא מעט צילומים מעניינים מתקופות‬
‫חיים שונות שלו‪.‬‬
‫שנת צ׳סלאב מילוש‬
‫תקוותנו ששנת מילוש שחלה בתקופה בה פולין‬
‫תעמוד בראש האיחוד האירופי‪ ,‬תהווה הזדמנות‬
‫למפגש חוזר עם היוצר שכתב את “אירופה בה‬
‫נולדתי“‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬ענת זיידמן‬
‫‪4‬‬
‫תדיאוש רוז'ביץ'‬
‫טיול במוזיאון‬
‫‪6‬‬
‫חנה קראל‬
‫נוצות יען ורודות‬
‫‪8‬‬
‫יאנוש גלובצקי‬
‫גוד נייט‪ ,‬ג׳רזי‬
‫‪10‬‬
‫אולגה טוקרצ׳וק‬
‫מחרשה על עצמות המתים‬
‫‪12‬‬
‫אנדז׳יי סטאשיוק‬
‫יומן שנכתב מאוחר יותר‬
‫‪14‬‬
‫אנדז׳יי בארט‬
‫רוורס‬
‫‪16‬‬
‫יואנה באטוֹר‬
‫ְחמוּ ְר ָדליה‬
‫‪18‬‬
‫מיכאל קומאר‬
‫הסתודדות‬
‫‪20‬‬
‫מיכאל ויטקובסקי‬
‫מרגוט‬
‫‪22‬‬
‫סילביה חוטניק‬
‫ג׳יג׳יה‬
‫‪24‬‬
‫קארפוביץ׳‬
‫ּ‬
‫איגנצי‬
‫בלדינות ורומנסות‬
‫‪26‬‬
‫מלגוז׳טה ריימר‬
‫טוקסימיה‬
‫‪28‬‬
‫פיוטר פאז׳ינסקי‬
‫הפנסיון‬
‫‪30‬‬
‫‪ 20‬שנות פולין החדשה ברפורט׳זות‬
‫‪32‬‬
‫אגתה טושינסקה‬
‫הנאשמת‪ :‬ורה גראן‬
‫‪34‬‬
‫וויצ׳ך יאגיילסקי‬
‫נדודי לילה‬
‫‪36‬‬
‫מארק אדלמן‬
‫ואהבה הײתה בגטו‬
‫‪38‬‬
‫וויצ׳ך טו ְֹכמן‬
‫היום נצייר מוות‬
‫‪40‬‬
‫פיוטר איברהים קלוואס‬
‫הבית‬
‫‪42‬‬
‫מאריוש שצ׳יגייל‬
‫עשה לך גן עדן‬
‫‪44‬‬
‫יאצק הוגו‪-‬באדר‬
‫קדחת לבנה‬
‫‪46‬‬
‫כתובות המו״לים‬
‫תוכן העניינים‬
‫עמוד‬
‫מחבר‬
‫כותרת‬
‫‪Photo: Jerzy Olek‬‬
‫תדיאוש רוז'ביץ'‬
‫טיול במוזיאון‬
‫‪4‬‬
‫תדיאוש רוז׳ביץ׳ (יליד ‪ – )1921‬מגדולי המשוררים‪ ,‬הדרמטורגים והסופרים‬
‫הפולנים‪ ,‬ידוע ומוערך בעולם‪ ,‬ספריו תורגמו ל‪ 15-‬שפות‪.‬‬
‫תדיאוש רוז׳ביץ׳ מפורסם מאוד כמשורר וכדרמטורג‪,‬‬
‫אך ידוע פחות כמחבר פרוזה‪ ,‬אף שכמה מסיפוריו‬
‫שייכים לקלאסיקה של הסוגה בספרות הפולנית של‬
‫המאה ה‪ .20-‬אסופת סיפוריו מציגה את רוז׳ביץ׳ כסופר‬
‫הקשור בקשרים עבותים אל הארועים ההיסטוריים‬
‫של ארצו ואל הביוגרפיה האישית שלו‪ .‬הגיבור שלו‬
‫הוא ילד החווה תחילה את החוויות הראשונות‪ ,‬אחר‬
‫כך עלם צעיר המתבונן מוקסם באחיו הבוגר‪ ,‬שנהרג‬
‫בידי הנאצים‪ ,‬אחר כך הוא פרטיזן ביערות‪ ,‬ולאחר‬
‫המלחמה – סטודנט לפילוסופיה המנסה לאזן את‬
‫חוש משמעות הקיום והעולם‪ ,‬הנפגע על ידי אכזריות‬
‫המלחמה‪ .‬לאחר מכן הוא וחבריו הפולנים מבקרים‬
‫בפאריס‪ ,‬אולם איננו מסוגל “להתיישב“ בה ולהכיר‬
‫ביופיה‪ ,‬הוא שקשור לנצח לגורלו הפולני ולזיכרון‪.‬‬
‫ויחד עם זאת הוא מראה – בסיפור העיקרי הנושא‬
‫את שם הקובץ – עד כמה קטנה משמעות הזיכרון‬
‫הזה למבקרים בני זמננו באושוויץ‪ ,‬שלא ניתן הרי‬
‫להעביר להם את הזוועות שבוצעו במחנה‪.‬‬
‫בסיפורים האחרים גוברת תחושת הניכור כחוויית‬
‫הבסיס של האדם המודרני‪ :‬של איכרה זקנה שאיננה‬
‫יכולה להסתגל אל ה“עולמות הגבוהים“ שבהם חי‬
‫בנה הדיפלומט‪ ,‬של פולני בניו‪-‬יורק‪ ,‬של דוסטוייבסקי‬
‫בפאריס‪ .‬גיבוריו של רוז׳ביץ׳ חשים עצמם מנושלים‬
‫מן העולם המערבי‪ ,‬יש להם בעיה עימו והם לא‬
‫חשים בו בנוח‪ ,‬אף שהם נותנים לעצמם דין וחשבון‬
‫כי הם אלה הזקוקים לעולם זה על מנת לאשש את‬
‫הצורך שלהם בסדר בכלל ובסדר הערכים בפרט‪.‬‬
‫פולני פשוט‪( ,‬גיבור הסיפור “מוות בתפאורה ישנה“)‬
‫עורך מסע עלייה לרגל אל מקורות המסורת והתרבות‬
‫בנוסעו לרומא‪ .‬הוא איננו מסוגל להתמודד עם‬
‫הפגישה הזו במקורות (השחוקים) של הציוויליזציה‬
‫– לא נפשית ולא פיזית‪ ,‬ו“המורשת העתיקה“ הופכת‬
‫בתוכו למונולוג רדוף המורכב מסיסמאות נבובות‪.‬‬
‫סיפוריו של רוז׳ביץ׳ הם רשימה של טראומות ופגיעות‬
‫נפשיות‪ ,‬שהביאה המאה ה‪ 20-‬לתושבי הפרובינציה‬
‫האירופית‪ ,‬ובד בבד זהו ביטוי לעמדתו האישית שלו‬
‫עצמו כלפי התרבות המערבית‪.‬‬
‫יז׳י יאז׳בסקי‬
‫אסכולת פילוסופיה חדשה‬
‫מפולנית‪ :‬בוריס גֶרוּ ס‬
‫‪Tadeusz Różewicz & Biuro Literackie‬‬
‫‪160 × 220, 246 pages‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪978-83-62006-57-1‬‬
‫‪Biuro Literackie, Wrocław 2010‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫היה זה בסוף אוקטובר או אולי נובמבר שנת ‪ .1945‬הקשתי‬
‫בדלת לבנה‪ .‬מעין נהמה נשמעה בתשובה מאחורי הדלת‪,‬‬
‫כחכוך של חיה גדולת ממדים‪ .‬נכנסתי אל חדר העבודה של‬
‫הפילוסוף‪ .‬היה זה‪ ,‬נדמה לי‪ ,‬הפילוסוף הפולני הגדול ביותר‬
‫בזמנו‪ ,‬תלמידו של הוסרל‪.‬‬
‫בסתיו נרשמתי לאוניברסיטה‪ .‬הפרופסור הרצה בכיתתנו‪:‬‬
‫מבוא לתיאוריית ההכרה‪ .‬בערה בי שאיפה מוזרה לעקוף את‬
‫כל שלבי הביניים של הכניסה אל המיסתורין של המדע ולהרשם‬
‫היישר לסמינריון‪.‬‬
‫קדתי קידה לפני הפילוסוף‪ ,‬הבהרתי בקצרה מי אני‪ ,‬מהיכן‬
‫הופעתי בחדר העבודה שלו ובקשתי להתקבל לסמינריון‪.‬‬
‫הפרופסור חייך‪ .‬בקול חורק וחם הסביר כי לפני כן עליי‬
‫להרשם לפרוסמינריון‪ .‬עיקמתי את פרצופי‪ .‬הפרופסור הביט‬
‫בי בתשומת לב יתרה ואמר‪“ :‬ובכן‪ ,‬אדוני‪ ,‬מה אדוני קרא‬
‫מהפילוסופים‪ ,‬מה אדוני יודע‪ .‬נא לספר לי“‪ .‬התחלתי להזכר‬
‫בלהט‪.‬‬
‫ראשו היפה של המלומד מצא חן בעיניי עד מאד‪ .‬הייתה זו‬
‫מכונה מדוייקת‪ ,‬שנבנתה לפני חמישים שנה אולי‪ ,‬במוסדות‬
‫השכלה גרמניים מהוללים‪ .‬למרות פגעי המלחמה היא פעלה‬
‫ללא דופי‪ .‬הייתה זו תופעה בלתי רגילה‪ .‬רק לעתים בשעת‬
‫ההרצאה הביט הפרופסור בחלון והשתתק לרגע‪ .‬מעבר לחלון‬
‫הייתה חתיכת קיר‪ ,‬שמֵ י נובמבר‪ .‬עמדתי לפניו בנעליים צבאיות‬
‫שהובאו “מהיער“ וניסיתי להיזכר בפילוסופים‪.‬‬
‫“קראתי את סוקראטס“ אמרתי בנחישת והשתתקתי‪ .‬הפרופסור‬
‫חייך והטה את ראשו הצידה‪.‬‬
‫“בעצם לא את סוקראטס‪ ,‬רק את אפלטון על סוקראטס“‬
‫תקנתי את דברי‪“ .‬קראתי את אפלטון‪ ,‬את ניטשה‪“...‬‬
‫הפרופסור חייך שוב בלבביות‪.‬‬
‫“קראתי גם את ההתפתחות היוצרת מאת ברגסון‪ “,‬הוספתי‬
‫בגאווה‪.‬‬
‫לא יכולתי להיזכר יותר לא בשמות ולא בספרים‪ ,‬והפרופסור‬
‫כאילו חיכה לעוד משהו‪ ...‬לאט‪-‬לאט התחלתי להיזכר בשמות‬
‫כלשהם עוד מימי בית הספר‪.‬‬
‫שמותיהם של “פילוסופים“ וחברים‪ ,‬שעמם דיברנו על‬
‫משמעות החיים‪ ,‬על מטרת פעולותינו‪ ,‬על אלהים‪.‬‬
‫בנוסף לכך קראתי את ספנסר ואת דרפר‪ .‬את שני השמות‬
‫הללו הגיתי בטון לא ממש בטוח‪ ,‬משום שכבר לא זכרתי על‬
‫מה הם כתבו‪ .‬אולם את אחד מהם קראנו עם זבישק בפארק‪.‬‬
‫שנה לפני פרוץ המלחמה‪ .‬היה זה ספר‪ ,‬או נכון יותר עלון‪,‬‬
‫בכריכה ירוקה מחוקה משהו‪ .‬הוא נכתב בידי ספנסר או בידי‬
‫דרפר‪ .‬אולם ברגע זה אינני זוכר לא את כותרתו ולא את‬
‫תוכנו‪ .‬שכחתי במשך הכיבוש הנאצי‪ .‬ואולי מישהו אחר בכלל‬
‫כתב את הספר‪ .‬עכשיו נזכרתי בקטע אחד ממנו‪ ,‬שבו דובר‬
‫על דוגמאות של האמונה הקאתולית והמחבר שאל בעקצוץ‪:‬‬
‫“היש בנמצא מי שראה את אצבעה של רוח הקודש?“ אני‬
‫זוכר את האצבע ההיא‪ ,‬אך איני יודע מה הייתה מטרתו‬
‫של הפילוסוף ההוא‪ ,‬לכן הנחתי לעניין ולא אמרתי דבר על‬
‫כל אלה לפרופסור‪ .‬לאחר רגע של שתיקה מניתי שם נוסף‪:‬‬
‫פרויד‪ .‬הפרופסור זע במקומו‪ .‬כאן אני זוכר בבהירות משונה‬
‫בדיחות כלשהן בנושא חלום מסויים‪ ,‬שבו החולם פתח את‬
‫המגירה התחתונה של המזווה ועשה את צרכיו בתוך אותה‬
‫מגירה; זה היה אמור להצביע על הרצון המודחק בילדות‬
‫לקיים יחסי מין עם האומנת‪ .‬אולם היו אלה בדיחות‪ .‬לעומת‬
‫זאת ככל שמדובר ברגל‪ ,‬הייתי בטוח שקראתי אודות תפקידה‬
‫המיני של הרגל בספרו של פרויד‪ .‬מסקנותיו של איש המדע‬
‫נראו לנו אז מגוחכות כל כך‪ ,‬שלמדנו אותן עם זבישק בעל‬
‫פה‪ .‬באותו רגע עוד יכולתי לצטט לפרופסור את הקטעים‬
‫הנוגעים לרגל‪“ :‬הרגל היא סימן לאברי מין נשיים מקדמת‬
‫דנא‪ .‬על כן בסטייה החופפת לפטישיזם רק רגל מלוכלכת‬
‫שאינה מפיצה ריח נעים היא אובייקט מיני‪ ...‬הרגל משמשת‬
‫כפין אצל האישה‪ ,‬שהיעדרו מורגש בכח רב על ידי ילדים‪“...‬‬
‫מובן שהשמטנו כמה חלקים מן המקורות המדעיים הגיוניים‪,‬‬
‫ובלי ההקשר הזה הסיפורים היו כל כך אידיוטיים‪ ,‬שהתפוצצנו‬
‫מצחוק‪ .‬הפרופסור שהטה את גופו אליי כאילו חיכה לשמות‬
‫נוספים‪ .‬לדאבון הלב מניתי את כל מה שהיה ידוע לי תחת‬
‫הכותרת פילוסופיה‪ .‬נזכרתי בשופנהאואר הפסימי‪ .‬כמו מתוך‬
‫מחשכים‪ ,‬מבאר עמוקה‪ ,‬מערפילי הילדות הופיע עוד שם‬
‫אחד‪ .‬אך לא אמרתי לפרופסור את השם הזה‪ .‬השם נשמע זר‬
‫ולא ראיתיו יותר מאז תום ימי ילדותי‪ :‬מילפורד‪ .‬כך נקרא‬
‫הפילוסוף המיסתורי ההוא‪ .‬לא קראתי את מילפורד משום‬
‫שלא הכרתי אז את האלפבית‪ ,‬קרא בו איש זקן שכוב במיטת‬
‫אלון‪ ,‬והייתה לו אישה בעלת עיניים שחורות לוהטות‪ .‬לצערי‬
‫הרב ידעתי מעט מאד על מילפורד‪ .‬אני כבר לא זוכר אם‬
‫דובר בהיפנוזה או בהיגיינה‪ ,‬אולי דובר בהיפופוטמים ואולי‬
‫בחשיש‪ .‬בכל מקרה הוא היה‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬אנגלי‪ .‬היה זה השם‬
‫האחרון שמניתי‪ ,‬או יותר נכון שנזכרתי בו‪ .‬מילפורד התערבב‬
‫לי עם מופלון‪ ,‬אך מעולם לא הייתי בטוח לגמרי כיצד נראה‬
‫מופלון‪ .‬היכן רבצה החיה הזו ומה אכלה? אמנם לגבי המופלון‬
‫היה לי ביטחון שיש לו רגליים מעוקלות ופרווה גלית‪ .‬ייתכן‬
‫שהוא מניב חלב‪ .‬אולם אלה כבר ספקולציות‪ .‬על מילפורד לא‬
‫ידעתי דבר‪ .‬כמובן ששמענו גם על קאנט‪ ,‬אולם רק בבדיחות‪.‬‬
‫נראה שקאנט הוא שאמר‪“ :‬חוק הכוכבים והשמים מעלי‪ ,‬וצו‬
‫המוסר בתוכי“‪ .‬נראה שזה היה הכל‪ .‬עתה חיכיתי מה בפיו‬
‫של הפרופסור‪.‬‬
‫עיניו האפורות של הפרופסור התלהטו לרגע וכבו‪ .‬הוא עייף‬
‫אולם בתוך תוכו הוא ודאי השתעשע כיאות; ואולי הוא היה‬
‫רק עייף ומופתע‪.‬‬
‫“אתם נלחמתם עם נשק ביד‪ ,‬ואנחנו הגנו על מחשבתו של‬
‫האדם‪ .‬אתם ביערות ואנחנו בכל מקום שאפשר היה‪ ...‬אדוני‬
‫התקבל לפרוסמינריון שלי‪ .‬אנחנו קוראים עכשיו את מסכת‬
‫טבע האדם של יוּ ם‪ “.‬הוא הושיט לי את ידו‪ .‬קדתי קידה‬
‫ויצאתי מחדר העבודה של הפילוסוף‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪Photo: Elżbieta Lempp‬‬
‫חנה קראל‬
‫נוצות יען ורודות‬
‫‪6‬‬
‫חנה קראל (ילידת ‪ – )1937‬אחת הרפורטריות הטובות ביותר בפולין‪ .‬ספריה‬
‫מופיעים בקביעות בראש רשימות רבי המכר בפולין ומחוצה לה ותורגמו‬
‫ליותר מעשר שפות‪.‬‬
‫במבט ראשון אפשר לומר שאת ספרה החדש של‬
‫חנה קראל כתבו אחרים ‪ -‬קרוביה ומכריה‪ ,‬שבמהלך‬
‫חמישים שנה שלחו אל הסופרת מכתבים‪ ,‬גלויות או‬
‫פתקאות‪ ,‬מן הסוג שמשאירים בדלת כשבעל‪-‬הבית‬
‫איננו‪ .‬אל השרבוטים האלה הוסיפה המחברת גם‬
‫דוחות בכתב של “מלאכי השרת“ שלה‪ ,‬כלומר תמצית‬
‫מן הארכיונים של שירותי הביטחון או תכתובת עם‬
‫מו״לים המצטדקים על שאינם יכולים לפרסם את‬
‫ספריה‪.‬‬
‫אולם מבט שני מגלה את ההבדל בין מה שנשלח‬
‫לבין מה שנשמע ונתקבע על ידי הסופרת עצמה‪ .‬גם‬
‫אילולא נקט המו״ל גופן אחר בקטעים המצוטטים‪,‬‬
‫ניתן היה להבחין בין שני סוגי מובאות; אי אפשר‬
‫להתעלם מן הצליל המיוחד של סיפורים ששוחזרו מן‬
‫הזיכרון‪ .‬כך נשמע סיפור בסגנונה האופייני של קראל‪.‬‬
‫המחברת סיפרה לא פעם‪ ,‬כי בפגישות עם קוראים‬
‫היא מבקשת מן הנוכחים שיספרו לה משהו‪ .‬אין ספק‬
‫כי לא פעם היא השתמשה בסיפורים אלה‪ ,‬אבל רק‬
‫בספר הזה היא חושפת את גרסת “הבוסר“ שלהם‪.‬‬
‫אין אלה סיפורים מוגמרים‪ ,‬אלא רק ניצני סיפורים‪,‬‬
‫נושאים פוטנציאליים‪ ,‬שאולי אפשר לפתח‪ .‬כאשר‬
‫היא מתווה אותם‪ ,‬היא מאתגרת את הקורא לשאול‬
‫את עצמו שאלות רבות‪ .‬מדוע לא פיתחה הסופרת‬
‫עצמה את חוטי העלילה האלה? האם אפשר להרחיב‬
‫ולהמשיך? ולבסוף‪ :‬אולי בכל זאת כדאי להניח לחלק‬
‫מן הסיפורים?‬
‫תשובות חלקיות לשאלות אלה נמצא בספר‪ .‬קשה‬
‫לעשות משהו עם גלויות מן הבת הקטנה או עם‬
‫פתקאות מן הבעל‪ .‬מצד שני‪ ,‬אם מסדרים אותן‬
‫בסדר כרונולוגי‪ ,‬פתאום מגיח לאוויר העולם סיפור‬
‫חי ותוסס‪ .‬תולדות משפחה על רקע היסטורי‪ .‬את‬
‫שרטוט הרקע הזה משרת הסידור לפי תאריכים‪ .‬אין‬
‫ספק שרעיון הקומפוזיציה ברור‪ ,‬אך שוב מורגש‬
‫החסר‪ .‬האמנם כמה רישומים (בשנים מסוימות רק‬
‫רישום אחד) מוסרים את רוח התקופה? האם זה כל‬
‫מה שהסופרת זכרה מאותה תקופה או כל מה שמצאה‬
‫ראוי לאזכור?‬
‫אם כך נתבונן בספר‪ ,‬הרי “נוצות יען ורודות“ הוא‬
‫ספר עתיר חידות‪ .‬את כולן אפשר לסכם לכלל סוגיה‬
‫אחת‪ :‬היכן מתחילה הספרות?‬
‫מרתה מיזוּ ר ֹו‬
‫‪1975‬‬
‫פרנצ׳יסקה ס‪ ,.‬גמלאית‬
‫על אמנות מודרנית‬
‫‪Germany/Neue Kritik‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫‪...‬את האחוזה לקחו בזמן הרפורמה החקלאית‪ ,‬אבל את כלי‬
‫הכסף הספקנו לקבור באדמה‪ .‬הם נחשבו “נכסי האחוזה” והיו‬
‫בבעלות אוצר המדינה‪ ,‬אבל אני ידעתי איפה נמצאים הנכסים‬
‫שהם לא שלי‪ ,‬ואילו לבעלים הנוכחי‪ ,‬אוצר המדינה‪ ,‬לא היה‬
‫שמץ מושג‪.‬‬
‫הלכתי לעורך דין‪ .‬אמרתי‪ :‬אצביע על המקום‪ ,‬אם חלק יהיה‬
‫בשבילי וחלק לאחוזה‪ .‬העו״ד הלך למיניסטריון התרבות‪ .‬כעבור‬
‫כמה שבועות יצאו מוורשה שלושה מיניבוסים – עם האדונים‬
‫‪rights sold to‬‬
‫יאן צ‪ ,.‬בעל אחוזה לשעבר‬
‫על יומיים או שלושה‬
‫‪Liepman Agency‬‬
‫ולסקוּ צ׳וֹ‪ ,‬חברים מהטרֶ ק‬
‫ְ‬
‫ישנה בקמפינג‪ .‬לכריס‬
‫היא בקרקוב‪ֵ ,‬‬
‫בהרי הטטרה‪ ,‬היו מבחנים באוניברסיטה היאגלונית‪ .‬כריס נבחן‬
‫במתמטיקה‪ ,‬קיבל עשר והזמין אותם לגלידה בבית הקפה של‬
‫האמנים‪ .‬בערב הלכו לראות את איבונה של גומברוביץ’‪...‬‬
‫‪978-83-247-1589-3‬‬
‫קטרינה ש‪.‬‬
‫מהחופשה‬
‫‪Świat Książki, Warsaw 2009‬‬
‫אשתי היקרה‪ ,‬אל תיפול רוחך‪ ,‬עברנו כבר צרות יותר גדולות‪,‬‬
‫עברנו שחפת‪ ,‬רחוב ואוֶולסקה ואובדן בצלי הצבעונים שלנו‪.‬‬
‫הספר עוד ייצא פעם‪ ,‬אני מבטיח לך את זה‪ .‬בינתיים אני נוסע‬
‫לשלם בשביל הסוסים של הילד ולקנות את הכרך השלישי של‬
‫האנציקלופדיה‪ .‬כן‪ ,‬הספר* שלך רחוק יותר והמשפחה קרובה‬
‫יותר‪ ,‬ואולי זה לא כל כך רע‪.‬‬
‫* מדובר בספר “אושרה של מריאנה גלאז“ (‪,)Szczęście Marianny Głaz‬‬
‫שהושמד בהוראת “השלטונות הפוליטיים“ [הערת המחברת]‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪1976‬‬
‫יז׳י ש‪.‬‬
‫על צרות חולפות‬
‫(פתק שהושאר על השולחן)‬
‫מפולנית‪ :‬מרים בורנשטיין‬
‫‪130 × 206, 208 pages‬‬
‫‪...‬הביאו אותו לבניין‪ .‬מצא חן בעיניו‪ ,‬נכנס פנימה‪ ,‬ביקש סולם‬
‫והוציא מן הכיס צבע שחור‪ .‬צייר סירונית‪ .‬על הקיר‪ .‬כולם‬
‫שמחו מאד‪ ,‬אמרו תודה ונסעו להם‪ .‬הסירונית נשארה‪.‬‬
‫הקצו את הדירה לעובד רכבת‪ .‬הסתכל‪ ,‬אמר‪ :‬ראשית יש פה‬
‫פגמים‪ ,‬שנית‪ ,‬יש לו ילדים קטנים והחזה שלה חשוף‪ .‬לא לקח‬
‫את הדירה וטלפנו אלי‪ .‬לא היו לי ילדים ולא היו לי נקודות‬
‫זכות – את המספר הגדול ביותר של נקודות זכות קיבלו פעילי‬
‫קואופרטיב המזון‪ ,‬ואני אפילו לא הייתי חברה‪ ,‬אז כשאמרו‬
‫שיש דירה‪ ,‬טסתי לשם כאילו היו לי כנפיים‪.‬‬
‫אמרו לי לשבת‪ .‬את רואה‪ ,‬אמר היו״ר‪ ,‬זו לא דירה רגילה‪.‬‬
‫זה מעון עם סירונית‪ .‬שיהיה‪ ,‬הסכמתי‪ .‬ואת מבינה‪ ,‬בדירה‬
‫הזאת צריך להיות נקי‪ ,‬כי אורחים יכולים לבוא‪ .‬יהיה נקי‪,‬‬
‫הבטחתי‪ ,‬קיבלתי מפתחות‪ ,‬פתחתי את הדלת‪...‬‬
‫חביבתי‪ ,‬מה אני אגיד לך‪.‬‬
‫זה היה פיקאסו‪.‬‬
‫זה היה ענק‪ ,‬אלוהים אדירים‪ ,‬איזה גודל‪ .‬החזה כמו שני‬
‫בלונים‪ ,‬עיניים – משולשים‪ ,‬ביד ארוכה‪ ,‬ארוכה בצורה משונה –‬
‫פטיש‪ ,‬וזנב קצר ודקיק בקצה‪.‬‬
‫היו לנו רק ספה ושולחן‪ .‬את השולחן שמנו באמצע‪ ,‬הספה‬
‫ליד הקיר‪ ,‬הפטיש היה תלוי מעלינו וכשהתעוררנו ראינו את‬
‫העיניים שלה‪ ,‬עוד יותר משונות מהיד והזנב‪.‬‬
‫ראשון הופיע טיול מסין – הם היו בסיור בשכונות מגורים של‬
‫מעמד הפועלים הפולני‪ .‬אחרי הסינים באו הכורים – לבושים‬
‫חגיגי‪ ,‬בכובעי נוצה‪ .‬אחריהם עובדי טכסטיל מצטיינים‪ .‬הייתי‬
‫מנומסת‪ ,‬ידעתי שאני מיצגת את הבירה שלנו‪ ,‬אבל בפנים‬
‫רתחתי‪ .‬במיוחד כשהסתכלתי על הנעליים שלהם וחישבתי כמה‬
‫זבל ייצא לי להוריד באותו יום‪.‬‬
‫יו״ר הסֶ יים (הכנסת הפולני) בא אלינו – ואתם ‪ ,‬חברים‪ ,‬לא‬
‫מפחדים‪ ,‬ככה‪ ,‬לבד אתה? – שאל בכניסה‪ .‬הנשיא ביירוּ ט בא‬
‫ הסתכל‪ ,‬וכלום‪ ,‬אף מילה‪ .‬אדונים מן המיניסטריון היו באים‪,‬‬‫מודדים‪ ,‬מחליפים דעות‪ .‬אולי להוריד יחד עם הטיח? לא‪,‬‬
‫הטיח דק מדיי‪ .‬לכסות בזכוכית? לא‪ ,‬המסגרת לא תחזיק‪...‬‬
‫חיר ְפנו אותנו‪ .‬לקחנו צַ ּ ָבע‪ .‬הצבע לקח דלי עם סבון‪.‬‬
‫ְ‬
‫רק כשהוא מת והתחילו לכתוב על המריבות בין הילדים שלו‬
‫חשבנו – אולי זה לא היה בסדר‪ ?...‬בגלל טובת הציבור‪ ,‬כי‬
‫הסירונית הייתה ממשלתית ולא היה יוצא לנו ממנה כלום‪ ,‬כמו‬
‫מהשטיח הקרוע‪ ,‬שבשבילו לא קיבלנו אפילו אגורה אחת‪.‬‬
‫שוב באו מהמיניסטריון‪ .‬הביאו מכשירים‪ ,‬עשו רנטגן לקיר‪.‬‬
‫אמרתי להם‪ ,‬אל תטריחו את עצמכם‪ ,‬זה היה איש מקצוע טוב‪,‬‬
‫מלפני המלחמה‪ ,‬וגם סבון פשוט וטוב‪.‬‬
‫ממשרד התרבות‪ ,‬המשטרה‪ ,‬פועלים‪ ,‬קילשונים‪ ,‬אתים וארגז‬
‫גדול‪ .‬עצרו ליד האחוזה (היום מתחם בתי ספר מקצועיים)‪,‬‬
‫האדונים מן המיניסטריון אמרו‪ :‬סגנון קוראצי‪ ,‬אני אמרתי‪:‬‬
‫צריך לסמן את מקום החיתוך של שני קווים‪ ,‬אחד מן האשנב‬
‫שבמרתף והאחר מן הקשת שבתקרה‪ .‬סימנו את מקום החיתוך‪.‬‬
‫התחילו לחפור‪.‬‬
‫לקחו את הכל למוזיאון וסידרו על שולחנות‪ .‬מומחים לתולדות‬
‫האמנות לקחו ליד קערות‪ ,‬ואזות‪ ,‬פמוטים‪ ,‬כדים‪ ,‬סכו”ם‪,‬‬
‫מגשים‪ ...‬אמרו‪ :‬רַ ְדקֶ ה מאוחר‪ ,‬או‪ :‬ורנר מוקדם‪ .‬או‪ :‬בסיס‬
‫ריבועי תשע עשרה על תשע עשרה‪ .‬לא התקרבתי אליהם‪.‬‬
‫נשענתי על הקיר וניסיתי להיזכר איפה עמד איזה פמוט ומתי‬
‫אכלתי בסכו״ם הזה בפעם האחרונה‪ .‬הייתי קצת מתוח‪ ,‬כי‬
‫בגלל הנסיעה הזאת‪ ,‬המוזיאונים האלה‪ ,‬יש לי פיגורים במפעל‪.‬‬
‫אני עושה קישוטים לעצי חג המולד וגם וקישוטים לנשים‪:‬‬
‫מדליונים עם דיוקנו של נימן וסגן קולומבו‪ ,‬מחרוזות ממתכת‬
‫מרוקעת וצלבים עם חרוזים צ’כים דמויי יהלום‪.‬‬
‫מכרים מהעבר מתעניינים מאד בכל הסיפור הזה‪ .‬הם מבקרים‬
‫אצלי‪ ,‬שואלים על העורך דין‪ .‬מישהו שאל איך התנהגו‬
‫האיכרים שלי אחרי הרפורמה הכלכלית‪ .‬התנהגו רגיל‪ :‬היו‬
‫באים‪ ,‬רצו לדעת למה היבולים שלהם יותר קטנים משלי‪.‬‬
‫הייתי מסביר להם ‪ -‬לחרוש יותר עמוק‪ ,‬בחורים‪ ,‬לא לרחם על‬
‫הסוס‪ ,‬האדמה הזאת אוהבת חריש עמוק – היו חוזרים הביתה‪,‬‬
‫עושים חריש יותר עמוק וכותבים שהם מודים לי‪ ,‬שגדל‪ .‬גם‬
‫על הציד דיברנו‪ .‬מישהו סיפר על חוגלות‪ ,‬התפלאתי – מה‪,‬‬
‫אין לך שום דבר נגד ציד? ומייד נזכרתי בציד האחרון‪,‬‬
‫ולסיִ ה‪ .‬צדתי חתול בר‪ ,‬העור שלו‬
‫בשלושים ושמונה‪ ,‬במחוז ּפ ִ‬
‫תלוי מאחורייך‪ .‬ציור המים ליד העור זה הארמון שלנו‪.‬‬
‫עוד יומיים‪ ,‬אולי שלושה ימים‪ .‬אחלק את כלי הכסף בין‬
‫הילדים וזהו‪ ,‬ייגמר‪ .‬אחזור לקישוטי חג המולד‪ ,‬לקישוטי‬
‫הנשים‪ ,‬לחיים המציאותיים שלי‪ ,‬עוד בלבד יומיים שלושה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪Photo: Robert Renk‬‬
‫גוד נייט‪ ,‬ג׳רזי‬
‫יאנוש גלובצקי (יליד ‪ – )1938‬מחזאי‪ ,‬סופר‪ ,‬עיתונאי‪ ,‬תסריטאי‪ ,‬תורגם‬
‫יאנוש גלובצקי‬
‫לחמש עשרה שפות‪ .‬מתגורר בניו יורק‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫האם ספרו החדש של יאנוש גלובצקי הוא עלילת‬
‫חייו של יז׳י קושינסקי?‬
‫פשוט ביותר לענות על כך בחיוב‪ ,‬אך תהיה זו תשובה‬
‫מתעתעת‪ ,‬משום שהספר “גוד נייט‪ ,‬ג׳רזי“ הוא רומן‬
‫מסובך‪ ,‬עם מספר עלילות‪ ,‬מקוטע‪ .‬אף שדמותו של‬
‫קושינסקי היא המוטיב המרכזי בטקסט‪ ,‬הרי שהציר‬
‫העלילתי סובב הסביב עבודתו של המספר הוא האלטר‬
‫אגו של גלובצקי‪ ,‬המכין תסריט עבור מפיק גרמני על‬
‫חייו של מי שכתב את “הציפור הצבועה“‪ .‬סביב ציר‬
‫זה מתפתחות השתלשלויות נוספות‪ .‬המספר עורך‬
‫לקורא סיור בניו יורק של ימינו‪ ,‬מאפשר לו להציץ‬
‫אל מאחורי הקלעים של הביזנס הספרותי בארצות‬
‫הברית‪ ,‬וחושף בפניו את יריד ההבלים הגדוש סוכנים‬
‫ספרותיים חסרי פשרות וסופרים רודפי תהילה‪ .‬הוא‬
‫מספר על היחסים החולניים בין המפיק הגרמני‪,‬‬
‫אשתו הרוסיה הצעירה‪ ,‬וקושינסקי עצמו‪ ,‬הרושם‬
‫את חלומות הגיבורים‪...‬‬
‫מדוע גילה גלובצקי עניין דווקא בקושינסקי? האם‬
‫מטרתו היחידה הייתה להחזיר לתודעה את הסופר‬
‫הפולני‪-‬יהודי‪-‬אמריקאי השערורייתי‪ ,‬שנחשב על‬
‫ידי אחדים לסופר מעולה וחסר פשרות‪ ,‬ועל ידי‬
‫אחרים למתחזה ולשקרן פתולוגי‪ ,‬שהפעיל אחרים‬
‫כדי לקדם את הקריירה שלו? התשובה היא כן ולא‪.‬‬
‫גלובצקי התכוון לכתוב על מחבר “להיות שם“ כבר‬
‫מזמן; קודם התחיל לכתוב מחזה על נושא זה‪ ,‬אחר‬
‫כך תסריט‪ ,‬אך פרויקטים אלו לא התממשו לבסוף‪,‬‬
‫ורסיסיהם נכנסו לתוך “גוד נייט‪ ,‬ג׳רזי“‪ .‬הפעם הוא‬
‫הצליח להשלים את הסיפור על ג׳רזי‪ ,‬אם כי עשה‬
‫זאת בדרכו שלו‪ :‬על ידי ריבוי נקודות מבט‪ ,‬תוך‬
‫הצגת דעות שונות ולא אחת סותרות על הדמות‪,‬‬
‫אך תוך הימנעות מהערכה חד משמעית‪ ,‬מעמדה‬
‫מסכמת‪ .‬גלובצקי יצר תמונה של סופר המתמודד עם‬
‫השדים הפרטיים שלו‪ ,‬שהולך לאיבוד בין ניסיונותיו‬
‫להמציא את עצמו מחדש‪ ,‬ותוך כדי כך משתדל‬
‫נואשות להישאר על פני השטח ולהציל את הקריירה‬
‫שלו‪.‬‬
‫רוברט אוסטשבסקי‬
‫׳ייתכן‪,‬׳‬
‫נאנח רוג’ר‪ ,‬ומזג לנו עוד מהיין‬
‫הצ׳יליאני השחור‪“ .‬ייתכן שכך‬
‫היה‪ ,‬אבל בעצם‪ ,‬מה אתה רוצה‬
‫מפולנית‪ :‬ענת זיידמן‬
‫‪France/Fayard‬‬
‫‪Rights sold to‬‬
‫‪Świat ksiĄŻki‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪130 × 215, 320 pages‬‬
‫‪978-83-247-2135-1‬‬
‫‪Świat ksiĄŻki, warszawa 2010‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫לחדש לנו על אודותיו?“‬
‫ישבנו בכורסאות קש נוחות‪ .‬היה חודש אוקטובר‪ ,‬כלומר‬
‫“אינדיאן סאמר‪ “,‬מעין “קיץ של נשים זקנות“ הפולני‪ .‬הערפל‬
‫נסק מעל נהר ההאדסון‪ ,‬האוניות כבר עזבו‪ ,‬אורותיה של ניו‬
‫ג׳רזי התעמעמו‪ .‬רוג’ר השמין מעט בזמן האחרון‪ ,‬אך יחסית‬
‫לשבעים שנותיו הוא נראה מצוין‪ .‬עיניו המימיות העגולות‬
‫הביטו ברוב קשב ופיו נמצא בתנועה מתמדת‪ .‬הוא בלס מפיות‪,‬‬
‫כרטיסים לתיאטרון וכרטיסי חנייה‪ ,‬ולא פעם היו עם זה צרות‬
‫צרורות‪.‬‬
‫“שהוא היה שקרן‪ ,‬את זה כולם יודעים‪ “,‬הוסיף ראול‪.‬‬
‫“ושבעצם לא נשאר אחריו כמעט שום דבר גם את זה כולם‬
‫יודעים‪“.‬‬
‫על ברכיו של ראול קפץ חתול שחור שמן‪ ,‬ותוך דחיפות‬
‫על כרסו דרש פינוקים‪ .‬וראול התפנה לחלוטין לחתול‪ ,‬שהגיע‬
‫לידי אכסטזה‪ ,‬הזדקף והתקשה‪ ,‬הרים את הזנב והבליט את‬
‫אחוריו‪ .‬וכאשר ראול התחיל בצייתנות לדגדג אותו באזור‬
‫הזנב‪ ,‬השמיע יללה הדומה יותר ליללת כלב מאשר חתול‪.‬‬
‫“אין ספק שהוא היה אינטליגנטי‪ ,‬אפילו מאוד‪ “,‬רוג׳ר עקב‬
‫במבט רך אחר התפתלויותיו של החתול‪“ .‬אולי אפילו מספיק‬
‫אינטליגנטי כדי לשער‪ ,‬שרוב כתביו לא שווים כלל ויתעופפו‬
‫כמגדל קלפים עם משב הרוח הקל ביותר‪ “.‬הוא רכן אל ראול‬
‫ונשף לחתול בתחת‪“ .‬ולכן היה זקוק להצגה אחרונה מרשימה‪.‬‬
‫ג׳רזי אמר הרבה פעמים‪ ,‬שהתאבדות היא‬
‫ְ‬
‫אתה זוכר‪ ,‬ראול‪,‬‬
‫הדרך הטובה ביותר להאריך את חייך‪“.‬‬
‫במשך זמן מה עקבנו כולנו אחרי התנהגותו של החתול‬
‫השחור‪ .‬שלוש האחרות התבוננו בו יחד אתנו‪ .‬הן כבר לא היו‬
‫אדישות והתחילו להתמתח ולהזדקף בכורסאותיהן‪.‬‬
‫“אם כך‪ ,‬למה כולכם כרעתם ברך לפניו?“ שאלתי‪“ .‬כתבתם‬
‫שג׳רזי הוא שילוב של בקט ודוסטוייבסקי עם ז׳נה וקפקא‪“.‬‬
‫“די‪ ,‬מיכאל‪ ,‬מספיק כבר‪ “.‬ראול ניסה להשליך את החתול‬
‫על רצפת האבן‪ ,‬אך זה נאחז בציפורנים במכנסיו‪“ .‬מספיק‪,‬‬
‫שחור אחד‪“.‬‬
‫החתול ויתר בסוף וקפץ בעדינות על הרצפה‪.‬‬
‫“תסתכל‪ ,‬רוג׳ר‪ ,‬יורד לי דם‪ ...‬שוב יהיו לי סימנים של‬
‫ציפורניים‪ “,‬התלונן ראול‪.‬‬
‫“למה‪ ,‬למה?“ רוג׳ר משך בכתפיו‪“ .‬תשטוף את זה במי‬
‫חמצן‪ ,‬חמודי‪ ,‬ותביא לנו עוד בקבוק אחד‪ “.‬חייך לראול‬
‫וליווה אותו במבט רך‪ .‬ראול בא מסן חוזה‪ .‬הוא היה צעיר‬
‫מראול בהרבה‪ ,‬ותנועותיו היו כשל חיית פרא‪ ,‬אם כי מבויתת‪.‬‬
‫“כנראה משום שהעולם כבר מזמן אבד את היכולת להבדיל בין‬
‫כישרון לחוסר כישרון ובין שקר לאמת‪ .‬ואולי מסיבה אחרת‪.‬‬
‫אולי משום שאמריקה מעולם לא ראתה מישהו כמו ג׳רזי לפני‬
‫כן‪ .‬לכן הוא דפק אותנו‪ .‬וכעת‪ ,‬כפי שאנחנו מבינים‪ ,‬אתה‪,‬‬
‫ג׳אנוס‪ ,‬מתכונן לזיין אותו אחרי מותו‪“.‬‬
‫“רגע אחד‪ “,‬אמרתי‪“ ,‬לאט‪ ,‬לאט‪“...‬‬
‫“רק אל תיעלב‪ .‬אתה זוכר‪ ,‬ראול‪ ,‬שהיה לו מין ריח‬
‫מוזר‪“.‬‬
‫“מין פאצ׳ולי‪ ,‬כאילו‪ “,‬הוסיף ראול‪.‬‬
‫“לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬זה לא היה פאצ׳ולי‪ .‬לא עלה על דעתך‬
‫אף פעם‪ ,‬ג׳אנוס‪ ,‬שלנשמה יש ריח? יכול להיות לה ריח של‬
‫תיש‪ ,‬ויכול להיות של ורדים‪ .‬כתוב‪ ,‬שכאשר אלוהים ברא את‬
‫האדם‪ ,‬הוא הפיח באפיו נשמת חיים‪ ,‬אבל יתכן שבאותו רגע‬
‫זחל אליו השטן והפיח לו אחת משלו בתחת‪ .‬יש לי רק בקשה‬
‫אחת‪ :‬תכבד את האינטליגנציה שלנו‪ ,‬ואל תספר שאתה רוצה‬
‫לכתוב עליו את האמת‪“.‬‬
‫“זה בדיוק העניין‪ “,‬הוסיף רני‪“ .‬זכור‪ ,‬שככל שמתרחקים‬
‫מהאמת כן מתקרבים יותר לג׳רזי‪“.‬‬
‫רוג׳ר הנהן בראשו‪.‬‬
‫“כך או אחרת‪ ,‬אנחנו מאחלים לך הצלחה‪ .‬כמובן‪ ,‬מייד‬
‫יופיעו המוני אנשים שיתנפלו עליך בצעקות‪ ,‬שהם הכירו אותו‬
‫יותר טוב‪ ,‬ושזה בכלל לא היה כך‪ .‬אבל זה לא צריך להפריע‬
‫לך‪ ,‬כי אתה לכלכת ראשון‪ .‬רק שלא תסמוך עלינו‪ ,‬כי אנחנו‬
‫בכלל לא בטוחים אם בניו יורק יש עוד אנשים חוץ מאתנו‬
‫שזוכרים מי בכלל היה ג׳רזי‪“.‬‬
‫“עכשיו הגזמתם‪ “,‬אמרתי‪.‬‬
‫רני פתח בקבוק חדש ולמרגלותנו הצטרפו לחתול השחור‬
‫שלושה חתולים נוספים ויצרו בליל של יללות‪ ,‬יבבות‪ ,‬שריטות‬
‫ונשיכות‪ .‬אורגיה של סריסים עמדה בפתח‪.‬‬
‫למחרת התקלקל מזג האוויר‪ ,‬פתאום התחיל מבול‪ .‬אבל‬
‫הלכתי לבארנס ונובל‪ ,‬חנות הספרים הענקית המשתרעת על‬
‫פני מספר קומות‪ ,‬בברודווי מול הלינקולן סנטר‪ ,‬וביקשתי את‬
‫המונוגרפיה של קושינסקי‪.‬‬
‫“של מי? תוכל לאיית לי?“ שאל המוכר הצעיר‪.‬‬
‫אייתי פעם אחת ופעם שנייה‪ ,‬ועוד אחת נוספת‪ ,‬אבל הפעם‬
‫כבר בחישוק שיניים‪ .‬הוא דפק באצבעו על המחשב‪ ,‬נענע‬
‫ראשו ואמר‪:‬‬
‫“אין כלום‪“.‬‬
‫“כלום?“‬
‫“כלום!“‬
‫התקפלתי‪ ,‬התמלאתי ספקות‪ ,‬והנחתי לג’רזי ולעצמי‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪Photo: Wojciech Wojtkielewicz‬‬
‫מחרשה על עצמות המתים‬
‫אולגה טוקרצ׳וק‬
‫אולגה טוקרצ׳וק (ילידת ‪ – )1962‬סופרת ומסאית‪ ,‬הסופרת הפופולארית‬
‫‪10‬‬
‫ביותר בפולין‪ .‬ספריה תורגמו ליותר מעשרים לשונות‪.‬‬
‫ֹקרצ׳וּ ק גרם לקורא הפולני‬
‫ספרה החדש של אולגה טו ְ‬
‫לא מעט מבוכה ובלבול‪ .‬מכמה סיבות‪ .‬ראשית‪,‬‬
‫המחברת הפתיעה את הקהל בתפנית פתאומית לעבר‬
‫הספרות הפופולארית‪ ,‬כלומר לסוגת הבלש‪ .‬שנית‪,‬‬
‫ספרת‪ ,‬שהיא גם הגיבורה הראשית‪ ,‬אך‬
‫היא יצרה ְמ ּ ֶ‬
‫קשה לראות בה רק אמצעי להצגת השקפת עולמה‬
‫של המחברת‪ .‬שלישית‪ ,‬טוקרצ’וק הגדירה את ספרה‬
‫“מותחן מטאפיזי“‪ ,‬תוך רמיזה לכך‪ ,‬שאין זה סתם‬
‫פלירט עם פרוזה מסחרית‪.‬‬
‫“מחרשה על עצמות המתים“ הוא סיפורה של ינינה‬
‫שיְ יקוֹ‪ ,‬מהנדסת בגמלאות‪ ,‬המשלימה את הכנסתה‬
‫דוּ ֶ‬
‫כמורה‪ .‬האישה היא חובבת חיות גדולה ומעריצה‬
‫גדולה אף יותר של ויליאם בלייק‪ .‬היא מנסה‬
‫לבדוק את השקפותיו של בלייק על רקע המנטליות‬
‫העכשווית‪ .‬המשורר האנגלי הזה הוא “האחראי“‬
‫לפילוסופיית החיים שלה‪ .‬בהיותה שקועה עד מעבר‬
‫לראש בעולמו המסודר‪ ,‬עולם “הערכים הגדולים“‪,‬‬
‫קשה לה להשלים עם המוסר הרעוע של המאה ה‪-‬‬
‫‪ .21‬על כן מתייחסת דושייקו אל סדרת הרציחות‬
‫המשונות המתרחשות בבקעת ְקלו ְֹדזק ֹו בדרום‪-‬‬
‫מערב פולין‪ ,‬כאל עונש ראוי לאנשים חסרי מוסר‪.‬‬
‫העקבות שנמצאו במקום הפשע מצביעות על בעלי‬
‫חיים כגורמי מוות אפשריים‪ ,‬שכן כל הגברים המתים‬
‫עסקו בצייד ומותם יכול להיות נקמה על אכזריות‬
‫האדם‪.‬‬
‫אולגה טוקרצ’וק אינה מסתפקת כמובן בבניית‬
‫העלילה ובהבאת רמזים לפתרון התעלומה הבלשית‪.‬‬
‫את הסנסציה מציגה המחברת על רקע תיאור מעולה‬
‫של המציאות בפרובינציה הפולנית‪ .‬היא משרטטת‬
‫את האוכלוסייה ומעמתת את הנכבדים המקומיים‬
‫עם קבוצה קטנה של אאוּ טסיידרים ודושייקו‬
‫בראשם‪ ,‬ובכך היא יוצרת אין‪-‬ספור אפקטים קומיים‪.‬‬
‫עם התפתחות העלילה מפנה הקומדיה את מקומה‬
‫לטרגדיה‪ .‬השינוי הזה קשור להתפוררות אישיותה‬
‫של הגיבורה הבלתי קונבנציונאלית‪ ,‬הקרובה למסורת‬
‫הרומן הבלשי יותר מכפי שנדמה‪ .‬יצירתה הבלשית‬
‫של טוקרצ’וק מציבה אמות מידה גבוהות במיוחד‬
‫הן בתכניה והן באמצעיה האמנותיים‪.‬‬
‫מרתה מיזוּ ר ֹו‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪123 × 197, 318 pages‬‬
‫‪USA/Northwestern University Press, Germany/ Schoeffling, Czech Republic/Host Host, Sweden/Ariel,‬‬
‫‪Bulgaria/ Vesela Lutzkyanova, Ukraine/Urbino, Italy/Notte Tempo, France/Noir sur Blanc‬‬
‫‪Translation‬‬
‫‪rights‬‬
‫‪978-83-08-04398-1‬‬
‫מפולנית‪ :‬מרים בורנשטיין‬
‫‪RIGHTS‬‬
‫‪SOLD TO‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪Wydawnictwo Literackie, Cracow 2009‬‬
‫‪CONTACT‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫אל המשטרה‬
‫כיוון שלא קיבלתי תשובה למכתבי הקודם‪ ,‬אף שלפי החוק‬
‫כל משרד במדינה חייב תשובה תוך ‪ 14‬יום‪ ,‬אני נאלצת לחזור‬
‫על ההסברים שלי הנוגעים לאירועים הטרגיים בסביבה שלנו‬
‫וכמו כן להציג כמה הבחנות‪ ,‬אשר יאירו את תעלומת מותם‬
‫טשאק‪ .‬אף שזה נראה‬
‫של המפקד ושל בעל חוות השועלים וְ נֶנְ ָ‬
‫כתאונה בעבודתו המסוכנת של שוטר או אולי צירוף נסיבות‬
‫טראגי‪ ,‬הרי שיש לשאול‪ ,‬האם הצליחה המשטרה לקבוע‪ :‬מה‬
‫עשה המנוח בשעה הזאת במקום הזה? האם ידועים מניעים כל‬
‫שהם‪ ,‬כי לאנשים רבים‪ ,‬ובכללם לחתומה מטה‪ ,‬הדבר נראה‬
‫מוזר ביותר‪ .‬וגם נ‪.‬פ‪ .‬הייתה שם במקום ומצאה (מה שיכול‬
‫להיות חשוב למשטרה) כמות עצומה של עקבות בעלי חיים‪,‬‬
‫ובעיקר עקבות של פרסות איילים‪ .‬זה נראה כאילו פיתו את‬
‫המנוח לצאת מן המכונית והובילו אותו לסבך‪ ,‬שתחתיו הסתתרה‬
‫הבאר האיומה הזאת‪ .‬לא מן הנמנע שהאיילים הנרדפים על ידו‬
‫עשו לו לינץ׳‪.‬‬
‫דומה המצב גם עם הקורבן הבא‪ ,‬אף שאי אפשר לקבוע‬
‫הימצאות עקבות אחרי זמן כה רב‪ .‬אולם את תרחיש האירועים‬
‫אפשר להסביר על ידי סוג המוות‪ .‬יש לנו כאן מצב שקל‬
‫לתאר אותו לעצמנו‪ :‬את המנוח מפתים לתוך הסבך‪ ,‬במקום‬
‫שבו בדרך כלל שמים מלכודות‪ .‬שם הוא נלכד ונהרג (איך‬
‫– את זה צריך עוד לברר)‪.‬‬
‫עם זאת אני מבקשת לפנות לכבוד המשטרה בבקשה‪ ,‬שלא‬
‫להירתע מעצם הרעיון‪ ,‬שהאשמים באירועים הטרגיים האלה‬
‫יכולים להיות בעלי חיים‪ .‬הכנתי קצת מידע שיאיר את הסוגיות‬
‫האלה; שהרי מזמן כבר לא היו לנו מקרי פשע שנעשו על ידי‬
‫היצורים האלה‪.‬‬
‫עליי להתחיל מהתנ״ך‪ ,‬שם נאמר במפורש שאם שור נוגח‬
‫למוות איש או אישה‪ ,‬דינו של השור סקילה‪ .‬ברנרד הקדוש‬
‫הטיל חרם על נחיל דבורים‪ ,‬שזמזומן הפריע לו בעבודתו‪.‬‬
‫דבורים היו צריכות לתת את הדין גם על מות אדם בוורמייזה‬
‫בשנת ‪ .846‬הפרלמנט במקום דן אותן למוות בחניקה‪ .‬בשנת‬
‫‪ ,1394‬בצרפת‪ ,‬חזירים הרגו ואכלו ילד‪ .‬החזירה נדונה לתלייה‪,‬‬
‫אבל ריחמו על ששת ילדיה לאור גילם הצעיר‪ .‬בשנת ‪1639‬‬
‫בצרפת‪ ,‬בדיז׳ון‪ ,‬הרשיע בית המשפט סוס בגין הריגת אדם‪.‬‬
‫תביעות היו לא רק בגין רצח‪ ,‬אלא גם בגין פשע נגד הטבע‪.‬‬
‫וכך בבאזל – בשנת ‪ 1471‬היה משפט נגד תרנגולת‪ ,‬שהטילה‬
‫ביצים בצבע מוזר ומסנוור‪ .‬היא נידונה למוות בלהבות‪ ,‬כמי‬
‫שנמצאת בקשר עם השטן‪ .‬כאן אני צריכה להוסיף בשמי‪,‬‬
‫שמוגבלות ואכזריות האדם אינם יודעים גבולות‪ .‬המשפט‬
‫המפורסם ביותר היה בצרפת‪ ,‬בשנת ‪ ,1521‬זה היה משפטם‬
‫של עכברושים שגרמו להרס רב‪ .‬תושבי העיר תבעו אותם‬
‫והם קיבלו סנגור ציבורי; הסנגור היה משפטן פיקח בשם‬
‫ברטולומיי שאסן‪ .‬כאשר לקוחותיו לא התייצבו לדיון הראשון‪,‬‬
‫ביקש שאסן לדחות את המשפט בטענה‪ ,‬שהם חיים בפיזור‬
‫רב ובנוסף אורבות להם סכנות רבות בדרך לבית המשפט‪.‬‬
‫הוא אף פנה לבית המשפט בבקשה לתת ערבות‪ ,‬שהחתולים‬
‫השייכים לתובעים לא יפגעו בנתבעים בדרכם לדיון‪ .‬למרבה‬
‫הצער בית המשפט לא יכול היה לתת ערבות כזאת‪ ,‬וכך נדחה‬
‫המשפט עוד מספר פעמים‪ .‬לבסוף‪ ,‬אחרי נאום חוצב להבות‬
‫של הסנגור‪ ,‬זוכו העכברושים‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1659‬באיטליה פנו בעלי כרמים שנפגעו על ידי זחלים‬
‫במכתב אל הזחלים ותבעו אותם לדין‪ .‬דפים עם תוכן התביעה‬
‫הודבקו על העצים בסביבה‪ ,‬כדי שהזחלים יוכלו להתוודע אל‬
‫כתב האישום‪.‬‬
‫בהביאי את העובדות ההיסטוריות המוכרות האלה‪ ,‬אני‬
‫דורשת התייחסות רצינית להנחות ולהשערות שלי‪ .‬הן מראות‬
‫בבירור שחשיבה כזאת אינה זרה למשפט האירופי ואפשר על‬
‫כן להתייחס אליה כאל תקדים‪.‬‬
‫עם זאת אני מבקשת לא להעניש את האיילים ואת האשמים‬
‫האפשריים אחרים מקרב בעלי החיים‪ ,‬כיוון שהמעשה שעשו‬
‫לכאורה היה תגובה להתנהגותם חסרת המצפון והאכזרית של‬
‫‪Olga Tokarczuk‬‬
‫שבנו‬
‫הביתה מאוחר ומוטרדים‪ .‬מָ טוֹגָ ה לא‬
‫הוציא הגה כל הדרך חזרה‪ .‬נהגתי‬
‫את הסוזוקי סמוראי בקיצור דרך‪,‬‬
‫במהמורות‪ ,‬שואבת הנאה מהטלטולים מדלת לדלת עם כל‬
‫דילוג מעל שלולית‪ .‬נפרדנו במילת פרידה קצרה‪.‬‬
‫עמדתי במטבח האפל והריק והרגשתי שעוד רגע יתפוס‬
‫אותי מה שתופס אותי תמיד – הבכי‪ .‬אז חשבתי לי‪ ,‬שהכי‬
‫טוב להפסיק לחשוב ולעשות משהו‪ .‬מייד התיישבתי לשולחן‬
‫וכתבתי את המכתב הזה‪:‬‬
‫הקרבנות‪ ,‬שהיו‪ ,‬כפי שהקפדתי לבדוק‪ ,‬ציידים פעילים‪.‬‬
‫בכבוד רב‪,‬‬
‫דושייקו‬
‫נסעתי לדואר למחרת מוקדם בבוקר‪ .‬רציתי לשלוח את‬
‫המכתב בדואר רשום‪ ,‬כדי שתהיה לי הוכחה‪ .‬אבל כל זה נראה‬
‫לי קצת חסר טעם‪ ,‬כיוון שהמשטרה נמצאת בדיוק מול הדואר‪,‬‬
‫מעבר לכביש‪ .‬כשיצאתי‪ ,‬עצרה לידי מונית והציץ מתוכה רופא‬
‫השיניים‪ .‬כשהוא שותה‪ ,‬הוא לוקח מונית ודורש להסיעו לכל‬
‫מיני מקומות‪ ,‬וכך הוא מבזבז את הכסף שהוא מרוויח מעקירת‬
‫שיניים‪.‬‬
‫ היי‪ ,‬גברת דושנקו – הוא קרא‪ .‬פניו היו אדומים ומבטו‬‫מטושטש‪.‬‬
‫ דושייקו ‪ -‬תיקנתי אותו‪.‬‬‫ יום הנקם קרב‪ .‬גדודי השטן מתקרבים – קרא ונופף‬‫לי בידו דרך החלון‪ .‬אחר כך יצאה המונית בחריקת צמיגים‬
‫והתרחקה לעבר קוּ דוֹבָ ה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪Photo: Piotr Janowski / AG‬‬
‫אנדז׳יי סטאשיוק‬
‫יומן שנכתב כלאחר עת‬
‫‪12‬‬
‫אנדז׳יי סטאשיוק (יליד ‪ – )1961‬כותב פרוזה ומסאי‪ .‬ספריו תורגמו כמעט‬
‫לכל השפות האירופיות ואף לקוריאנית‪ .‬ספרו “דוקלה“ ראה אור בעברית‬
‫ב‪( 2009-‬תרגום‪ :‬מירי פז‪ ,‬הוצאת מודן) וזכה לשבחי הביקורת‪.‬‬
‫“ושוב באתי לכאן“ – כך נפתח ספרו החדש של‬
‫אנדז׳יי סטאשיוק‪ .‬מחבר המסע לבאבאדאג נוסע‬
‫זה שנים במדינות אירופה הדרום‪-‬מזרחית ומדווח‬
‫באופן קבוע על המסעות הללו ב“פרוזת מסע“ שהוא‬
‫ממשיך לכתוב‪ .‬מה מושך את הסופר לאלבניה או‬
‫לארצות יוגוסלאביה לשעבר? מה הוא מחפש שם?‬
‫בעצם את אותו הדבר עצמו‪ ,‬היינו – סימני התפרקות‪,‬‬
‫מותן של תבניות תרבות שונות ומשונות‪ ,‬ובד בבד‬
‫– באופן פרדוקסלי – הוא מוצא את משמעות חייו‪,‬‬
‫ואת משמעות קיומו של העולם בכלל‪ .‬הנסיעה עצמה‬
‫הרבה פעמים מייגעת וחדגונית וכן תיאור החוויות‬
‫“מהדרך“ שלאתר מעשה הופך במקרה זה למעין סוג‬
‫של מדיטציה‪ ,‬המשרתת את הכרת העצמי‪ .‬האם “יומן‬
‫שנכתב כלאחר עת“ הוא אך ורק עוד “פרוזת מסעות“‬
‫אחת מיני רבות‪ ,‬עוד סיפור על מסעות לארצות הבלקן‪,‬‬
‫כפי שרומז המשפט הפותח? לא לגמרי‪ .‬אמנם שני‬
‫שליש מהספר הקטן הזה ממלאים רשמים‪ ,‬המסוננים‬
‫דרך פילטר הזיכרון של כמה נסיעות לאלבניה‪ ,‬סרביה‪,‬‬
‫מונטנגרו או בוסניה‪ ,‬אולם לאחר מכן מופיע חיתוך‬
‫החלטי וניכר בטקסט וסטאשיוק חוזר‪ ,‬ממש בצורה‬
‫מטאפורית לפולין‪ .‬ומתברר‪ ,‬כי למסעותיו של הסופר‬
‫אל הדרום‪ ,‬להשתרכות במקומות‪ ,‬שלשווא נחפשם‬
‫במדריכי הטיולים‪ ,‬הייתה מטרה‪ :‬לתפוס‪ ,‬בין השאר‪,‬‬
‫מרחק מהמולדת‪ ,‬מהפולניות בכללה‪ .‬הודות למסעות‬
‫הללו‪ ,‬להשוואת החוויות מהמולדת ואלו שמחוצה לה‪,‬‬
‫יכול היה סטאשיוק לבחון ולהעריך את מה שהתרחש‬
‫ומתרחש בפולין בצורה חדה‪ ,‬בולטת יותר‪ .‬הקטע‬
‫“הפולני“ של הספר מלא בקביעות מרירות‪ .‬הסופר‬
‫רואה בפולין ארץ שעדיין חסר בה ארגון‪ ,‬לא מוכנה‪,‬‬
‫זו שהשתחררה מתבנית זרה אחת (קומוניסטית)‪,‬‬
‫כדי להיכנס מיד אל חישוקי האחרת (הממוסחרת‪-‬‬
‫צרכנית)‪ ,‬כסוג של ארץ ללא ייעוד‪ ,‬ארץ שהיא‬
‫חדר המתנה‪ :‬או שעוזבים אותה או שמחכים לאותו‬
‫“משהו“‪ ,‬מה שלא יהיה‪ ,‬שיעניק לחיים משמעות‪.‬‬
‫פולין מרתקת את סטאשיוק ומרגיזה אותו גם יחד‪,‬‬
‫מושכת ודוחה‪ ,‬מכאן ההיגררות העצבנית משהו של‬
‫המחבר‪ ,‬הנסיעות ללא לאות והחזרות הביתה‪ .‬ומה‬
‫שחשוב – בכל מקום הוא רואה את ה“כלום“‪ ,‬את‬
‫סממן הפירוק‪ .‬אין להתפלא‪ ,‬אם כן‪ ,‬שדווקא מילה‬
‫זאת היא החותמת את “יומן שנכתב כלאחר עת“‪.‬‬
‫רוברט אוסטשבסקי‬
‫העיר‬
‫מפולנית‪ :‬בוריס גֶרוּ ס‬
‫‪polishrights.com‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪200 × 247, 164 pages‬‬
‫‪978-83-7536-231-2‬‬
‫‪Czarne, Wołowiec 2010‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫נמצאה בצל הר הפיקלימס‪ .‬עד הגבול‬
‫נותרו ‪ 15‬קילומטר‪ .‬הגענו מאוחר מדי‪.‬‬
‫שום דבר כבר לא זז מכאן‪ .‬לא לכיוון‬
‫טיראנה‪ ,‬לא לקוסובו‪ ,‬לשם התכוון לנסוע ריגלס‪ .‬השעה הייתה‬
‫ארבע או חמש אחר הצהריים‪ .‬חום ואבק מילאו את הרחובות‪.‬‬
‫הבתים לא היו גבוהים מבתי קומתיים‪ .‬ודאי נראינו משונה‬
‫משהו עם התרמילים והסנדלים שלנו‪ .‬הגיעו משאיות‪ ,‬וגברים‬
‫שתויים מעט שאלו אותנו בלגלוג לאן להקפיץ אותנו ואז נסעו‬
‫בחריקת צמיגים‪ .‬קוקס היה בקרבת הגבול וחשתי בכך כמו‬
‫שלא חשתי בשום מקום אחר‪ .‬כולם עסקו במשהו‪ ,‬אולם לא היה‬
‫להם שום עיסוק מוגדר‪ .‬עבודתם הזכירה ציפיה עצבנית לסימן‪,‬‬
‫לסממן כלשהו‪ ,‬לשינוי המצב‪ .‬לכאורה הדברים נראו כבכל‬
‫מקום אחר‪ ,‬עם אותה העצלות‪ ,‬הישיבה בחוסר מעש‪ ,‬העישון‬
‫והדיבורים‪ ,‬אך באוויר ניתן היה לחוש בדריכות ומתח‪.‬‬
‫הלכנו למזללה‪ ,‬כדי להגיע להחלטה כלשהי בעזרת קפה‬
‫ושיכר‪ .‬עיצוב הפנים הזכיר מאורת רוצחים‪ ,‬אולם איש לא‬
‫שם אלינו לב באופן מיוחד‪ .‬הפרצופים הללו שליד השולחנות‬
‫הסמוכים ראו כבר הכל‪ .‬טעמו של השיכר היה כטעם הדלק‪.‬‬
‫ריגלס נכנס לשיחה עם איזה בחור‪ .‬יצאו יחד אל חזית המזללה‪.‬‬
‫הוא חזר כמה רגעים מאוחר יותר‪“ .‬לא הבנו אחד את השני‪.‬‬
‫הוא חשב‪ ,‬שאין לי דרכון ורצה לשדוד אותי‪”.‬‬
‫בקוקס לא נעשה דבר‪ .‬קוקס חיכתה להזדמנות‪ .‬כמו חיית‬
‫טרף או אוכלת נבלות‪ .‬כך זה נראה לכאורה ממבט ראשון‪.‬‬
‫קוקס הייתה שייכת לגברים‪ .‬כמו כל הארץ הזאת‪ .‬ואלו הציפיה‬
‫הייתה בגנים שלהם‪ .‬כאילו החיים והארועים באו תמיד מבחוץ‪.‬‬
‫כל המדינה הזאת נראתה כמו מחנה צבאי בעת הפסקת אש או‬
‫שלום לא יציב‪ ,‬וכל הגברים ההם כמו חיילים בחופשה‪ .‬לא‬
‫דובר אפילו במלחמה‪ ,‬אלא בכך שמישהו יבוא ויאמר להם מה‬
‫עליהם לעשות‪ .‬מישהו‪ ,‬שהם יכירו כמנהיג‪ .‬כשהניחו להם‪,‬‬
‫היו מסוגלים רק לקשקש זה עם זה ולחבק איש את רעהו‪.‬‬
‫הרחובות היו שייכים להם וריח של אשפה נשרפת ומעי כבש‬
‫נרקבות מילא אותם‪.‬‬
‫הם רשרשו בשרשראות הזהב שלהם בעודם יושבים בין‬
‫המזבלות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בבתים ‪ -‬ממלכת הנשים ‪ -‬שררו סדר‪,‬‬
‫נקיון ויופי‪ .‬הייתי בהרבה בתים אלבנים‪ ,‬אני יודע על מה‬
‫אני מדבר‪ .‬חליצת הנעליים בכניסה לבית היא מחווה טבעית‬
‫של כבוד לחללים הללו‪ ,‬המעוצבים בטוב טעם ובנועם‪ .‬אולם‬
‫במקום שבו התחיל עולמם של הגברים‪ ,‬מיד ניכר בלאגן‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬כאילו הם בזים למציאות עד בלי די‪ .‬כאילו כל מה‬
‫שאיננו נוגע להם עצמם הוא בבחינת בדל סיגריה או סמארק‪.‬‬
‫הם ישבו נועלים את נעליים מזוייפות של רועי זונות איטלקים‬
‫עם מצלמות המראה של הומואים‪ ,‬ישבו על גבול הביבים ולא‬
‫נכנס להם לראש‪ ,‬שצריך לעשות משהו עם הסירחון הזה‪.‬‬
‫מחשבות זדוניות שכאלה היו לי בשש אחר הצהריים בקוקס‪.‬‬
‫ריגלס מצא לבסוף רכב שיסיע אותו לדיאקוביצה‪ .‬קודם לכן‬
‫סייע לנו למצוא חדר במלון‪ .‬נפרדנו והוא קפץ אל תוך טויוטת‬
‫שטח לבנה‪ .‬המלון היה ריק‪ ,‬קר ושקט‪ .‬יכולתי לשתות להנאתי‬
‫פֶ רנֵט שחור‪ ,‬להתמסר למחשבות זדוניות ולצפצף על התקינות‬
‫הפוליטית ועל הכבוד שיש לגלות לדקויות תרבותיות‪.‬‬
‫גם פה וגם בבאיירם קורי חוויתי מעין ניכור מיני מוחלט‪.‬‬
‫תמיד נדמה היה לי‪ ,‬שבצורה זו או אחרת‪ ,‬תלוי במצב‪ ,‬אני‬
‫בכל זאת גבר‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאן מצאתי‪ ,‬כי המצב גברי באופן‬
‫קיצוני כל כך‪ ,‬עד כי באמת ובתמים חשתי עצמי כאישה‪ ,‬או‬
‫לכל הפחות כסריס‪ .‬כל מה שמסביב היה כל כך גברי‪ ,‬עד‬
‫כי הזכיר איזו אוטופיה הומוסקסואלית‪ .‬במובן החברתי הייתה‬
‫זו מדינת גברים‪ .‬אם הם נפגשו בכלל עם נשים‪ ,‬אם גילו‬
‫כלפיהן רוך וקשרים אמיצים‪ ,‬היה עליהם לעשות זאת בהחבא‪,‬‬
‫בחשאיות‪ ,‬כאילו היו מתמסרים לסטייה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הפגינו‬
‫באור יום קשרים אמיצים‪ ,‬אהבה ורוך כלפי בני מינם‪ ,‬בכל‬
‫בית קפה מעלות השחר‪ .‬נוצר הרושם‪ ,‬שהגברים הללו נולדו‬
‫יחד‪ ,‬יחד הם משתוקקים לבלות את כל חייהם וגם למות יחד‬
‫בעודם מחזיקים ידיים‪.‬‬
‫לגמתי את הפרנט השחור ובעוד אוזניי טובעות ברעש מיזוג‬
‫האוויר נזכרתי בימים עברו‪ .‬הייתי עייף עד מוות‪ .‬רציתי כבר‬
‫לנסוע משם‪ .‬אלבניה היא ארץ מייגעת‪ .‬אי אפשר לנוח‪ ,‬משום‬
‫שאתה כל הזמן מוקף אנשים‪ .‬אפילו בבית המלון הממוזג‪,‬‬
‫השקט והריק‪ ,‬הבדידות היא אשלייה‪ ,‬משום שאלבניה היא זו‬
‫שכובשת את המחשבות‪ .‬הגברים שלה‪ ,‬הסירחון שלה‪ ,‬העתיקות‬
‫שלה‪ ,‬יופיה‪ ,‬הוויתה ושגעונה‪ .‬בבייראם קורי או בקוקס אינך‬
‫יכול לומר לעצמך “עתה אחשוב על משהו אחר‪ ,‬למשל על‬
‫הילדוּ ת שלי”‪ .‬זה פשוט לא ילך‪ .‬כשאתה בא לאלבניה אתה‬
‫יכול לחשוב רק עליה‪.‬‬
‫בחמש בבוקר פקיד הקבלה הקיש בדלת‪ .‬כך סיכמנו‪ .‬הוא‬
‫היה אמור להוביל אותנו אל אוטובוס לטיראנה‪ .‬אכלנו ארוחת‬
‫בוקר מהירה‪ ,‬שתינו קפה והנה אנחנו מוכנים‪ .‬ברחוב היה עוד‬
‫קריר וצללים ארוכים נחו על המדרכות‪ .‬פקיד הקבלה מסר‬
‫אותנו לנהג האוטובוס‪ ,‬חייך ונפרד לשלום‪ .‬הנהג הצביע בכיוון‬
‫תאי המטען‪ ,‬כדי שנשים את מטלטלנו באוטובוס ונלך לבית‬
‫הקפה הסמוך‪ ,‬משום שיש עוד קצת זמן לפני הנסיעה‪ .‬בבית‬
‫הקפה ישבו שאר הנוסעים‪ .‬שתינו קפה‪ .‬כמה מהם לגמו את‬
‫שיכר הבוקר‪ ,‬המעורר יותר מן הקפה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪Photo: Elżbieta Lempp‬‬
‫רוורס‬
‫אנדז׳יי בארט (יליד ‪ – )1951‬סופר ותסריטאי‪ ,‬יוצר סרטי תעודה‪ .‬בשנים‬
‫האחרונות פורסמו ספריו “דון חואן בפעם נוספת“ “ובית חרושת למלכודות‬
‫אנדז׳יי בארט‬
‫זבובים“‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫“רוורס“‪ ,‬הנושא את כותרת המשנה “נובלה קולנועית“‪,‬‬
‫הוא עיבוד ספרותי מלא שעשה המחבר לתסריט שלו‪,‬‬
‫ששימש בסיס לסרט עלילתי באורך מלא הנושא‬
‫אותו שם‪ ,‬שביים בוריס לאנקוש (‪.)Borys Lankosz‬‬
‫העלילה‪ ,‬הבנויה על נושא יחיד‪ ,‬מאופיינת בפשטות‬
‫כוזבת‪ .‬עקרונית‪ ,‬היא מתנהלת בוורשה בשנים‬
‫‪ ,1952-1953‬אך יש מספר סצנות שמתרחשות‬
‫בימינו‪ .‬סאבינה‪ ,‬בת השלושים כמעט‪ ,‬היא עורכת‬
‫של מדור שירה באחת מן הוצאות לאור הגדולות‪.‬‬
‫היא מתגוררת עם אמה ועם סבתה בדירה קטנה‪,‬‬
‫מלאה במזכרות מתקופת הזוהר של טרום המלחמה‪.‬‬
‫בפולין העממית נדחקה משפחתה של סאבינה‬
‫לשולי החברה‪ .‬על נציגי הבורגנות של ימים עברו‪,‬‬
‫כפי שכינו אותם בימי סטלין‪ ,‬נגזר לעבוד במשרות‬
‫פחותות ערך‪ ,‬לחיות בצמצום ולסבול מהתעמרות‬
‫השלטונות‪ .‬אחדים מהם ‪ -‬כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬הצייר הסוצ‬
‫ריאליסטי והקונפורמיסט‪ ,‬אחיה הצעיר של הגיבורה‬
‫הראשית בסיפורנו ‪ -‬ניסו למצוא את מקומם בעולם‬
‫הקומוניסטי‪ .‬אחרים‪ ,‬כמו אמה של סאבינה‪ ,‬חיו‬
‫בפחד ובכניעה מוחלטים‪ .‬הדרך בה התכוונה סאבינה‬
‫לעבור את השנים האיומות שלאחר המלחמה הייתה‬
‫פשוטה ביותר‪ :‬היא רצתה לשמור על צלם אנוש‬
‫ולהתנהג בהגינות‪ .‬אך לא פוליטיקה או ענייני הציבור‬
‫הם העניין המרכזי‪ .‬הבעיה העיקרית של הגיבורה היא‬
‫רווקותה‪ .‬משום כך‪ ,‬בזה אחר זה מופיעים בביתה של‬
‫סאבינה מחזרים חדשים‪ ,‬אך האיש שהיא בוחרת‬
‫בו לבסוף הוא מנוול אמיתי‪ ,‬כפי שמתגלה בתמונה‬
‫המרכזית והטובה ביותר בספר‪ .‬לא רק משום שהוא‬
‫איש שירותי הביטחון‪ ,‬שהציע לה נישואין על מנת‬
‫שבתמורה היא תלשין על הבוס שלה‪ ,‬שבעיניה‬
‫הוא אציל נפש נערץ‪ ,‬אלא משום שהוא יצור נחות‬
‫המעמיד פני אוהב כדי לנצל את המסירות והרגישות‬
‫הנשית‪ .‬עליו למות‪ ,‬לשמחת ליבן של שתי הנשים‬
‫ובברכת האח‪ .‬פשע זה‪ ,‬כמו אולי כל שאר התכנים‬
‫ב“רוורס“‪ ,‬יש לראות כאירוע סמלי‪ .‬בארט שואף‬
‫להגדיר נראטיב שונה הן מבחינת הפואטיקה שלו‬
‫והן מבחינה רעיונית‪ -‬מוסרית של שנותיה האיומות‬
‫ביותר של פולין העממית‪ ,‬המסומנות בטרור ובפשע‪.‬‬
‫הוא לא מתכוון להזים את התכנים המרטירולוגיים‬
‫הקשורים בתקופת סטלין‪ ,‬אלא רק להציב שאלה‪,‬‬
‫מה אנחנו‪ ,‬כחברה‪ ,‬עושים עם תכנים אלו‪ ,‬כיצד אנו‬
‫מנצלים ומעצבים אותם‪.‬‬
‫דריוש נובצקי‬
‫סאבינה‬
‫מפולנית‪ :‬ענת זיידמן‬
‫‪W.A.B.‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪125 × 195, 168 pages‬‬
‫‪978-83-7414-676-0‬‬
‫‪W.A.B., Warsaw 2009‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫לא נרדמת עד חצות מרוב התרגשות‪.‬‬
‫כך זה אצלה תמיד‪ ,‬כשהיא עומדת‬
‫לדבר עם המנהל ברסקי‪.‬‬
‫היא פוסעת במסדרון ארוך המוביל אל לשכתו ומרגישה שברכיה‬
‫רוטטות‪ .‬מנקודת מבט רפואית יש מקום לתמיהה‪ ,‬שלמרות‬
‫הרטט‪ ,‬הליכתה זריזה מתמיד‪ .‬במזכירות הגברת קריסטינה‬
‫מסבירה לה רזי סריגה‪ .‬הסוודר מצמר בצבע בז׳ שהזמינה לפני‬
‫חודש כבר מוכן‪ .‬צווארון ושרוולים בחום כהה‪ .‬על צבעים אלו‬
‫המליצה לה סבתא שלה‪ ,‬שגם לה בנעוריה היה סוודר כזה‪ ,‬וגם‬
‫הוא נסרג בידי אישה ששמה קריסטינה‪.‬‬
‫“זה פשוט מאוד‪ ,‬גברת סאבינקה‪ ,‬שבע עיניים שמאל ושש‬
‫ימין‪ .‬ובקצה אז׳ור‪ “...‬קריסטינה מהמזכירות מסבירה פנים לכל‬
‫העולם‪ ,‬אף שיש לה צרות עם בעלה; מספרים‪ ,‬שהוא נחקר‬
‫כבר פעמיים ללא סיבה‪.‬‬
‫“בוודאי צריך הרבה סבלנות בשביל זה‪ “...‬סאבינה מעמידה‬
‫פנים שהיא נרגשת‪ ,‬אף שכרגע אכפת לה רק מה תגיד ִלידיה‪,‬‬
‫המזכירה השנייה של בארסקי‪ ,‬שנכנסה ללשכתו ושוהה שם‬
‫זמן רב למדי‪.‬‬
‫“גברתי העורכת‪ ,‬וכי למי יהיה סבלנות יותר ממך? כל הזמן‬
‫עם הספרים‪“...‬‬
‫“כמה מגיע לך‪ ,‬הגברת קרישיה?“‬
‫“על מה את מדברת‪ ,‬הגברת סאבינקה‪ .‬עזרת לי כל כך עם‬
‫התרופה‪ .‬שיהיה לך לבריאות‪“.‬‬
‫“ככה אי אפשר‪ .‬את עבדת ומגיע לך שכר‪ “...‬בקולה של‬
‫סאבינה יש שכנוע פנימי בצדקתה ובידיה ארנק‪.‬‬
‫בדלת הלשכה מופיעה לידיה‪ .‬היא אחת הבחורות היפות‬
‫בוורשה ולמראיה סאבינה תמיד חשה דקירה של קנאה‪ .‬אך‬
‫אילו ניתן לה לבחור הייתה מעדיפה‪ ,‬שבמקום יופייה של לידיה‬
‫יהיה לה האומץ שלה‪ .‬לידיה לא פוחדת משום דבר ומסוגלת‬
‫אפילו לצחוק בקול רם בנוכחותו של המנהל‪.‬‬
‫“הוא בטלפון‪ ,‬אבל את יכולה להיכנס‪ .‬היום יש לו מצב‬
‫רוח טוב‪ “.‬מניחה לסאבינה לעבור וסוגרת את הדלת מאחוריה‪.‬‬
‫“צבע בז׳ מתאים לה מצוין‪ .‬אבל אפור יכול היה להיות יותר‬
‫טוב‪“ ...‬אומרת על הסוודר שהגברת קריסטינה אורזת בנייר‪.‬‬
‫יותר טוב שתחשבי על הצבעים הר“ועשים של השפתונים‬
‫שלך‪ ,‬רוצה לענות הגברת קריסטינה‪ ,‬אבל שותקת‪.‬‬
‫הלשכה רחבת ידיים והדרך עד שולחן הכתיבה אורכת זמן‬
‫רב‪ .‬כשסאבינה הייתה ילדה‪ ,‬היא ביקרה כאן עם אביה‪ .‬כבר‬
‫שכחה באיזה עניין ומדוע לקח אותה אביה אל הידיד שלו‪,‬‬
‫שהיה נשיא הבנק החקלאי‪ .‬מאותה פעם נותר בזיכרונה טעם‬
‫של טרפל שוקולד וריח הקוניאק שהגברים שתו‪ .‬מהביקורים‬
‫הבאים היא זוכרת לא רק כל מילה של בארסקי‪ ,‬אלא גם כל‬
‫הרמת גבה‪.‬‬
‫השולחן עומד באותו מקום כמו לפני המלחמה‪ ,‬הספה‬
‫והכורסאות הוזזו קרוב יותר לחלון‪ .‬יש יותר ספרים‪ ,‬בכך אין‬
‫ספק‪ ,‬גם התמונות על הקירות שונות‪ .‬תמונתו של המרשל‬
‫פילסודסקי‪ ,‬שזכרה לא הייתה מוצלחת‪ ,‬משום שהוא נראה‬
‫עליה מפחיד מאוד‪ ,‬והוא הרי לא היה כזה‪ .‬על התמונות‬
‫שתלויות כאן כעת היא מעדיפה שלא לחשוב‪ .‬הוא גם רכש‬
‫שולחן ישיות חדש ללשכת‪ .‬בוודאי לא היה כאן בחודש יולי‪.‬‬
‫“אני מבקש שלא תאכזב‪ ,‬חבר‪ .‬אנחנו צריכים את המטוס לא‬
‫כדי להוביל בו רהיטים‪ – “...‬בארסקי משוחח בטלפון‪ .‬בראותו‬
‫את סאבינה הוא מחייך ומצביע על אחת הכורסאות‪.‬‬
‫סאבינה מתיישבת ומתבוננת במנורה שעל השולחן‪ .‬אהיל‬
‫זכוכית נתמך בידי אישה בלבוש מזערי מארד‪ .‬מאחוריה אפשר‬
‫לראות היטב את האיש‪ ,‬שגם אילו דובר בלחש‪ ,‬תמיד ישמעו‬
‫אותו‪“ .‬זה עניין של פוליטיקה‪ ,‬ולא רק של פוליטיקה תרבותית‪,‬‬
‫אם אתה מבין למה אני מתכוון‪ .‬כן‪ ,‬אני מחכה לאישור‪...‬‬
‫אדיוט!“ את המילה האחרונה הוא מפטיר אחרי שכבר השליך‬
‫את השפופרת על כנה‪ .‬רק כעת הוא מביט בה ומחייך‪ ,‬כמו‬
‫שרק הוא יודע‪“ .‬באיזה ענײן את באה אליי‪ ,‬גברתי העורכת?“‬
‫הוא קם מאחורי שולחן הכתיבה ומתיישב בכורסה שמולה‪.‬‬
‫לא היה גבוה‪ ,‬אך היה מסוג האנשים שמושכים אליהם תשומת‬
‫לב‪ .‬כך דמיינה לעצמה את נפולאיון בונפרטה‪ ,‬למעט העובדה‬
‫שברסקי לא עשה פרצופים מחוכמים‪ ,‬ולא החזיק ידו על החזה‪.‬‬
‫במקטורנו המקומט וחולצת כפתורים עם צווארון הוא נראה‬
‫היום כמו הסופר סומסרט מוהם‪ ,‬שתמונתו עמדה על שולחנה‪.‬‬
‫“שום דבר חשוב‪ .‬האחראית על כוח אדם החליטה שבתהלוכה‬
‫הקרובה אנחנו נופיע בבגדי ספורט‪“...‬‬
‫“נראה לי שזו הנחיה מלמעלה‪ .‬נפש בריאה בגוף בריא‪ ,‬או‬
‫אולי להיפך‪ .‬אנחנו‪ ,‬מפיצי ההשכלה‪ ,‬חייבים להפגין תמיכה‬
‫בחוסן גופני‪ .‬די מגוחך‪ ,‬אבל לא חריג‪ ,‬לא כן?“‬
‫“רק שאנחנו‪ ,‬ממדור השירה‪ ,‬אמורות להופיע בתור מחליקות‬
‫אומנותיות על הקרח‪“...‬‬
‫“אני עצמי הצעתי את זה‪ .‬וכי מהי שירה‪ ,‬אם לא גלישה‬
‫על העננים? חשבתי שתשמחי‪ .‬את צעירה ונאה‪ ,‬בחצאית קצרה‬
‫תפרחי יפה מאוד‪“...‬‬
‫“אדוני המנהל‪ ,‬אני לא יודעת להחליק על הקרח‪ “...‬סאבינה‬
‫חשה שהיא מסמיקה‪ ,‬ותחושתה אכן נכונה‪ .‬בנוסף‪ ,‬היא יודעת‬
‫שעשתה טעות בראשית השיחה‪ ,‬שהרי לא בעניין זה היא באה‬
‫אליו‪.‬‬
‫“מה אכפת לך‪ ,‬הרי המחליקיים יהיו תלויים לך על‬
‫הצוואר‪“.‬‬
‫“אני עסקתי קצת בריצה‪ ,‬אולי מספיק נעלי ריצה?“‬
‫ברסקי מתרומם מכורסתו ומלטף את לחייה כמתקשה‬
‫להאמין‪.‬‬
‫“ילדתי‪ ,‬אילו יכולנו להיות כל כך ישרים בכל העניינים‪...‬‬
‫וכי מי מבין במטפורות יותר טוב ממך? כל ההפגנות והתהלוכות‬
‫הן במובן מסוים הצגה‪ “...‬אמר זאת והיסס‪ ,‬וסאבינה חושבת‬
‫שגם ההיסוס נאה לו‪.‬‬
‫“שמשחקים למען מטרה מוצדקת‪ ,‬כמובן‪ .‬את פשוט תשחקי‬
‫תפקיד של נערה ספורטיבית‪ ,‬ואני מבטיח לך שמעל הטריבונה‬
‫אעמיד פנים של חכם‪ .‬אז מה‪ ,‬אני נראה חכם?“‬
‫“כן‪ .‬וכזה אתה באמת‪ “.‬מזמן כבר לא הייתה כל כך משוכנעת‬
‫בצדקתה‪.‬‬
‫“טוב שלפחות את חושבת כך‪ “.‬ברסקי קם ומתחיל להתהלך‬
‫בלשכתו‪ .‬היה לה ברור‪ ,‬אין לדעת כיצד‪ ,‬שכעת ישאל אותה‪,‬‬
‫באיזה עניין באמת היא באה אליו‪“ .‬מה עם המשורר הגדול‬
‫שלנו? הוא כבר יודע‪ ,‬שאם לא יסכים לעריכה קטנה‪ ,‬לא נוכל‬
‫להוציא אותו לאור? לא‪ ,‬אל תקומי‪ ,‬אני אוהב להתהלך‪ .‬הרגל‬
‫שלי מתא המאסר‪“.‬‬
‫“הוא יבוא מחר כדי לשמוע את ההחלטה שלך‪“.‬‬
‫“הגברת סאבינה‪ ,‬אילו יכולתי להחליט בעצמי על כל דבר‪,‬‬
‫הייתי רואה כהצלחה הגדולה ביותר שלנו להשיג משורר כזה‪...‬‬
‫אך המצב הבינלאומי הוא כזה ולא אחר‪ ,‬האויב מסתתר בכל‬
‫מקום‪ “...‬הוא לא אומר את זה בשכנוע פנימי‪ ,‬אך גם כך הוא‬
‫נשמע משכנע‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪Photo: Krzysztof Łukasiewicz‬‬
‫יואנה באטוֹר‬
‫ְחמוּ ְר ָדליה‬
‫‪16‬‬
‫יואנה באטוֹר (ילידת ‪ – )1968‬סופרת‪ ,‬פובליציסטית ומרצה באקדמיה‪“ .‬גבעת‬
‫החול“ יראה בקרוב אור בתרגומים לגרמנית והונגרית וצפוי להתפרסם אף‬
‫בתרגום עברי בהוצאת “כתר“‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2009‬פרסמה יואנה באטור את “גבעת החול“‪,‬‬
‫רומן בלתי‪-‬שגרתי על הולדתה ונפילתה של החברה‬
‫הסוציאליסטית‪ ,‬חברה בה שלט עיקרון הזהות בין‬
‫האנשים‪“ .‬חמורדליה“‪ ,‬הממשיך לתאר את קורות‬
‫הדמויות מ“גבעת החול“‪ ,‬מספר על עולם בו החיים‬
‫מתפתחים הודות לשוני בין אנשים‪.‬‬
‫“גבעת החול“ הסתיים בסצנה בה דומיניקה ְחמוּ רָ ה‪,‬‬
‫נערה שזה עתה סיימה תיכון‪ ,‬מעורבת בתאונת דרכים‪.‬‬
‫דומיניקה היא השונות בהתגלמותה – בעורקיה זורם‬
‫דם יהודי ורוסי‪ ,‬חברתה הטובה היא לסבית ובנוסף‬
‫על כך היא מנהלת רומן עם כומר צעיר‪.‬‬
‫לאחר התאונה מבלה דומיניקה חודשים ארוכים‬
‫בבית‪-‬חולים בגרמניה – תחילה בתרדמת‪ ,‬לאחר מכן‬
‫בשיקום‪ .‬כאשר היא משתחררת מבית החולים‪ ,‬היא‬
‫מחליטה שלא לשוב לפולין‪ .‬מכאן ואילך היא משוטטת‬
‫ברחבי העולם‪ ,‬מוּ נעת בידי משאלת נדודים עמומה‪.‬‬
‫בגרמניה היא עובדת במפעל לשימורי פירות‪ ,‬בארה”ב‬
‫היא נשכרת להקריא ספרים לקשישה‪ ,‬באנגליה היא‬
‫מגישה משקאות במסעדה‪ .‬בכל מקום היא קושרת‬
‫קשרים בהעניקה לאנשים שי צנוע לכאורה‪ ,‬אך‬
‫בה בעת נדיר‪ ,‬והוא המוכנות להקשיב לסיפוריהם‪.‬‬
‫בכל פעם שהיא מגיעה למקום חדש‪ ,‬נדמה לאנשים‬
‫שכבר הכירו אותה בעבר‪ .‬כאשר היא ממשיכה הלאה‪,‬‬
‫היא מותירה אחריה געגוע נעים‪.‬‬
‫הרומן אינו כתוב באופן כרונולוגי‪ ,‬אלא על פי‬
‫כללי הסאגה‪ .‬הופעתן של הדמויות אינה נובעת‬
‫מהשתייכותן למשפחה‪ ,‬אלא מתוך מפגשים‬
‫אקראיים‪ .‬הרומן‪ ,‬אם כן‪ ,‬מזכיר במבנהו שיח יוחסין‬
‫– מעין סבך הקרוב יותר לרכילויות מאשר לכרוניקה‪.‬‬
‫המספר הראשי‪ ,‬כאילו היה מדיום‪ ,‬מעניק את קולו‬
‫לכל אחד ממספרי הסיפורים המשניים‪ :‬סיפורו של‬
‫מישהו מחזיר אותנו אל ראשית המאה ה‪ ,19-‬כאשר‬
‫נפוליאון עבר עם צבאו דרך פולין ו“ונוס השחורה“‬
‫הובאה מאפריקה לפאריס והוצגה לראווה כקוריוז‬
‫בסלונים ובקרקסים‪ .‬מישהו אחר מספר על החיים‬
‫בעיירה הפולנית הקטנה קמיינסקוֹ‪ ,‬שבה התגוררו‬
‫לפני מלחמת העולם השנייה שתי רווקות זקנות‬
‫רב ְט ָקה“‬
‫ותימהוניות‪ ,‬שכונו בפי התושבים “הדודות ֶה ּ ָ‬
‫(בפולנית‪ :‬תה) ושמרו את סיר הלילה של נפוליאון‪.‬‬
‫אימה של דומיניקה‪ ,‬אלמנה‬
‫ּ‬
‫אנו מאזינים לטרוניות‬
‫האוזרת אט‪-‬אט כוחות כדי לערוך שינויים בחייה‪.‬‬
‫גורלות של אנשים‪ ,‬כמו ענפי עץ‪ ,‬מתחככים לרגע זה‬
‫בזה‪ ,‬מתפצלים ושוקעים באופן בלתי צפוי‪ .‬מפיתולי‬
‫שיח היוחסין הזה עולה‪ ,‬שאיש אינו מהווה סיפור‬
‫מבודד ושלאיש לא מיועד מקום אחד ויחיד על פני‬
‫האדמה‪.‬‬
‫׳פלינסקי‬
‫שמיסלב ָצ ּ‬
‫ּפ ֶ‬
‫גראז'ינקה‬
‫מפולנית‪ :‬עילי הלפרן‬
‫‪W.A.B.‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪123 × 195, 504 pages‬‬
‫‪978-83-7414-737-8‬‬
‫‪W.A.B., WARSAW 2010‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫הולכת פעמים אחדות‬
‫בחודש אל היער‪,‬‬
‫המתחיל מעבר לרצועת‬
‫השדות‪ .‬ניתן לראותו מחלון ביתה‪ ,‬קו משונן של עצים בגוון‬
‫כחול‪-‬כהה על הגבעה‪ .‬היא היחידה בכפר מֶ ְרהוֹלץ שהולכת‬
‫לשם‪ ,‬כי איש לא יודע למי בעצם שייך היער ובזמנו התנהל‬
‫על כך ויכוח שלא נפתר עד היום‪ .‬מכל עבר מקיפים את היער‬
‫שדות מעובדים‪ ,‬שדות הגונים‪ ,‬שיש להם בעלים ‪ -‬ורק היער‬
‫נותר מיותם עם שביל יחיד שמוביל אליו מביתם של גראז׳ינקה‬
‫והָ אנְ ס קאלטהוֹפר‪.‬‬
‫במרהולץ נוסעים במכונית לסופרמרקט כשצריך‪ ,‬וברגל הולכים‬
‫לכל היותר עד לכנסייה או למאפייה‪ .‬אם כבר מטיילים ברגל‪,‬‬
‫אז מתהלכים ביום ראשון בפארק‪ ,‬עוברים דרך המרכז המסחרי‪,‬‬
‫אבל לא הולכים אל היער‪ .‬דברים כאלה אינם מתקבלים על‬
‫הדעת‪ ,‬בלתי מתקבלת על הדעת היא גם גראז׳ינקה קאלטהופר‪,‬‬
‫ֹזפוּ ך ומוצאה פולני וחשוד ביותר‪ .‬ישנם כאן‬
‫ששם נעוריה רו ּ‬
‫במרהולץ רבים‪ ,‬שאם היו שואלים לדעתם‪ ,‬כלל לא היו נותנים‬
‫לה לגור כאן‪ .‬יש להם דווקא הרבה מה לומר והם אומרים‬
‫זאת מתוך תקווה‪ ,‬שמשקל סך המילים שתיאמרנה יהווה גורם‬
‫מכריע בקביעת גורלה של האישה הזרה‪ .‬גברת קו ְֹרן מביטה‬
‫מאחורי הוילונות וחוזרת ואומרת בפני כל מי שמתעניין בחיי‬
‫אשתו של האנס שלהם ‪ -‬ומתעניינים כאלה לא חסרים ‪ -‬שהנה‬
‫שוב אצה לה הפולניה הטיפשה החוצה‪ ,‬הולכת ליער‪ ,‬באיזו‬
‫עזות מצח היא אצה לה ליער; מעניין‪ ,‬מה יש לה לחפש שם‬
‫ביער? לגברת צו ְֹרן‪ ,‬שלרשותה עמדת תצפית בבית השכן‪ ,‬יש‬
‫תשובה לכך‪ ,‬כי תמיד יש באמתחתה תשובה לכל שאלה‪ ,‬בטח‬
‫היא מתפרפרת‪ .‬מתפרפרת‪ ,‬ועוד איך‪ ,‬מסכימה גברת קורן‪.‬‬
‫כשהעובדה הבסיסית הזו נקבעת‪ ,‬יכול דמיונן של הגברות קורן‬
‫וצורן להתפרפר בעקבותיה של גראז׳ינקה‪ ,‬המתפרפרת לה‬
‫ביער בעמידה‪ ,‬תוך הישענות על העצים‪ ,‬בשכיבה על הדשא‪,‬‬
‫בפראות‪ ,‬בחייתיות ומי יודע באילו עוד תנוחות של אותם‬
‫“שלאמפה“‪ ,‬זה מה שהיא‪.‬‬
‫ֶּ‬
‫הזרים‪ ,‬פרוצה‪,‬‬
‫השכנות לא מניחות לאשתו הפולנייה של האנס‪ .‬מה‪ ,‬חסרה‬
‫לה עבודה בבית? בבית מחכה עבודה‪ ,‬וביער שלא שייך לאיש‬
‫ מי יודע מה הולך שם‪ .‬וכשהיא שבה מן היער‪ ,‬היא מביאה‬‫עמה איזו חיה תועה כמוה‪ .‬חתול‪ ,‬כלב‪ ,‬כושית‪ .‬כושית‪ ,‬שחורה‬
‫כמו שד‪ ,‬חוזרות ואומרות בעונג פעם גברת צורן‪ ,‬פעם גברת‬
‫קורן‪ .‬היא הביאה מהיער אישה שחורה עם שיער זהוב‪ ,‬זה לא‬
‫נורמלי‪ ,‬כאן במרהולץ ניתן להבחין בין דברים נורמלים ללא‬
‫נורמלים במבט חטוף אחד‪ ,‬וככה זה צריך להיות‪ .‬נאנחת גברת‬
‫צורן‪ ,‬נאנחת גברת קורן‪ .‬לו היה האנס מתחתן עם אישה מכאן‪,‬‬
‫היא הייתה מנקה לו כמו שצריך‪ ,‬מבשלת לו כמו שצריך‪ ,‬באופן‬
‫מזין וחסכוני‪ ,‬בעוד שזאת‪ ,‬לא די בכך שהיא מאכילה ומלבישה‬
‫כל מיני פרחחים זרים‪ ,‬אזי במקום לשבת על הישבן‪ ,‬הפרפרית‬
‫הזאת מתעופפת לה אל היער‪ ,‬מיוחמת כאילו לא הייתה אשת‬
‫איש‪ ,‬אלא חיית בר ממין נקבה‪ ,‬האם ראתה זאת לאחרונה‬
‫גברתי‪ְ ,‬פראוּ קורן היקרה? ראיתי‪ ,‬פראו צורן היקרה‪ ,‬מאשרת‬
‫גברת קורן‪ .‬מי יודע את מי היא שוב תביא איתה הביתה?‬
‫הגברות קורן וצורן מקוות להיות הראשונות לדעת‪ ,‬אם רק‬
‫תהיינה מספיק ערניות בעומדן על המשמר מאחורי הוילונות‪.‬‬
‫הן מסכימות על כך‪ ,‬שאין דבר שלא ניתן לצפות מגראז׳ינקה‪,‬‬
‫אשתו של האנס שלהן – יש לה עיני פרא‪ ,‬לא מכאן‪ ,‬שיער‬
‫ארוך וצבוע‪ .‬גברת קורן וגברת צורן סבורות שמגיל מסוים‬
‫אישה צריכה להסתפר קצר‪ ,‬להתלבש במהוגנות‪ ,‬ולהחזיק בחצר‬
‫כלב רציני‪ ,‬כזה שנובח על זרים עוד לפני שהוא רואה אותם‪.‬‬
‫אבל אצל גראז׳ינקה? נאנחת גברת קורן‪ ,‬נאנחת גברת צורן‪.‬‬
‫אצל אשתו של האנס שלהן מתרוצצים אסופים‪ ,‬כל מני בני‬
‫כלאיים דוחים שעטים על כל אחד בליקוקים‪ .‬כלב צריך לאלף!‬
‫ואת החתולים שלה כבר אי אפשר לספור אפילו‪ .‬גברת קורן‬
‫וגברת צורן מסכימות שחתולים אינם ניתנים לאילוף‪ ,‬אבל‬
‫אם הם בלתי ניתנים למאכל אדם‪ ,‬אז לפחות שיצודו בשביל‬
‫לא לגווע מרעב‪ .‬שכנותיה של גראז׳ינקה קיוו גם שהקשר‬
‫של האנס עם הפולנייה לא ישרוד את החורף‪ ,‬לא ייגרר עד‬
‫הסתיו‪ .‬הם לא יסתדרו‪ ,‬פראו קורן היקרה‪ .‬הוא יגרש אותה‪,‬‬
‫פראו צורן היקרה‪ ,‬חזרה למזרח יחד עם הפרחחים וחצאיות‬
‫המיני‪ .‬איפה נראה דבר כזה? הן עוד לא ראו‪ ,‬לא גברת קורן‬
‫ולא גברת צורן ובינן לבין עצמן הן מעמידות פנים שאינן‬
‫מפיקות כלל שום הנאה מצפייה בדבר שאינן מורגלות בו‪ .‬הן‬
‫נדבקות לשמשת החלון כמו דגים באקווריום‪ ,‬אילו יכלו‪ ,‬היו‬
‫נדבקות כבר ישירות לגראז׳ינקה‪ .‬הו בבקשה! בבוקר למשל‪,‬‬
‫הולכת גראז׳ינקה לדיר החזירים לבושה כמו לחגיגה‪ ,‬שמלה עם‬
‫מחשוף מעוטרת בנקודות פולקה‪ ,‬חצי ישבן בחוץ‪.‬‬
‫גברת קורן ראתה במו עיניה‪ ,‬היא יכולה להישבע‪ ,‬כאשר‬
‫ביקרה את השכן וביקשה בתירוץ שווא לשאול מכסחת דשא‪,‬‬
‫זמן קצר אחרי שהביא אליו מפולין את האישה המרגיזה הזו‪,‬‬
‫שלא נראתה כמו אשת איש אז וגם לא עכשיו‪ ,‬היא יכולה אם‬
‫כן להישבע שראתה‪ .‬לגברת קורן ניסיון ארוך שנים בזריקת‬
‫מבטים חטופים‪ ,‬שפוגעים ביעדם כמו כדורי גולף הנופלים‬
‫לחור הנכון‪ ,‬בדיוק רב וללא קול‪ּ ,‬פק‪ּ ,‬פק‪ .‬אחר‪-‬כך היא‬
‫מתאמת ומשווה עם גברת צורן את הפגיעות המדויקות‪ .‬כשאין‬
‫שום ממצאים חדשים‪ ,‬הן נזכרות בפגיעות קודמות ומתבלות‬
‫אותן מחדש‪ ,‬הופכות את ניצחונותיהן על הלשון ומוצצות מהם‬
‫את המתיקות‪ .‬גברת צורן כיווצה אם כן את עינה בכיוון דיר‬
‫החזירים של האנס קאלטהופר‪ ,‬שלא היה חדיש כמותו בכל‬
‫הסביבה‪ ,‬וראתה במלבן האור דמות מרקדת‪ ,‬משהו שלא אמור‬
‫היה להיות שם‪ ,‬שהרי דיר חזירים אינו מקום לריקודים‪ ,‬צוּ ם‬
‫טוֹיפֶ ל (לכל הרוחות)! לעתים רחוקות קרה לגברת קורן שהמבט‬
‫הראשון דרש תיקון‪ ,‬והנה‪ ,‬גם במבט שני ראתה שגראז׳ינקה‬
‫אכן רוקדת‪ .‬לא יאמן! היא לא האזינה למוסיקה כלשהי‪ ,‬רק‬
‫לחרחורי החזירים‪ ,‬שגם כן נדמו לה כמוטרפים משהו‪ ,‬כי‬
‫באותו הקצב שבו התנועע ישבנה העטוף בבד אדום עם נקודות‬
‫פולקה‪ ,‬חרחרו החזירים את מנגינת המקרנה‪ .‬גראז׳ינקה נענעה‬
‫את אגנה וליפפה סביבה סחבה ירוקה לשטיפת הרצפה‪ ,‬אך‬
‫אולי היה זה נחש‪ ,‬שכן רק כוחות שטניים מסוגלים היו להביא‬
‫את גברת קורן לכדי תנועה המזכירה ריקוד‪ ,‬והיא כמעט‬
‫קיבלה התקף לב כשהתחוור לה שבמקום לרעוד מרוב אימה‪,‬‬
‫היא מתנענעת‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪Photo: Elżbieta Lempp‬‬
‫מיכאל קומאר‬
‫הסתודדות‬
‫‪18‬‬
‫מיכאל קומאר (יליד ‪ – )1946‬דוקטור למדעי הרוח‪ ,‬סופר‪ ,‬מסאי‪ ,‬מחבר‬
‫תסריטים‪ ,‬מחזות ותכניות טלוויזיה‪.‬‬
‫מעת לעת מופיעים ספרים מפתיעים שאינם דומים‬
‫לשאר‪ ,‬שאינם משתלבים בתוך המערך השוטף‬
‫של התוצרת הספרותית‪ .‬ללא ספק זהו המקרה של‬
‫הסתודדות מאת מיכאל קומאר – טקסט שהוא בד‬
‫בבד גם מרתק ומגרה וגם יוצא דופן‪ .‬בעצם קשה‬
‫יהיה להגדיר את מקומו של קומאר על מפת היצירה‬
‫הספרותית‪ ,‬משום שזו יצירה שנמצאת על גבול‬
‫הרומן‪ ,‬החיבור הפילוסופי ו‪ ...‬ספר בישול‪ ,‬בו המחבר‬
‫עובר בשטף מתיאור מורכבות הגורל הפולני במאות‬
‫השנים האחרונות לדיון פרטני באנטיגונה לסופוקלס‬
‫או ב“כתב היד שנמצא בסראגוסה“ ליאן פוטוצקי‪,‬‬
‫ושוב‪ ,‬מדיון בעלמא במושגים פילוסופיים מורכבים‬
‫לתיאור מנות משובחות ומרכיביהן‪ .‬הגיבורים‬
‫הראשיים הסתודדות הם הגברת ה׳ והמשרת‬
‫שלה (הוא הדובר ברומן)‪ .‬גברת ה׳ הבאה בשנים‪,‬‬
‫השייכת למשפחת אצולה בעלת מסורת של מאות‬
‫שנים היא אשת ספר‪ ,‬אינטליגנטית‪ ,‬ויחד עם זאת‬
‫יש לה גם חכמת חיים‪ ,‬הנובעת מניסיון חיים רב‪.‬‬
‫המשרת עוסק בכל בבית (או‪ ,‬נכון יותר‪ ,‬בבתים)‪ ,‬אף‬
‫שבתפקידו העיקרי הוא טבח‪ ,‬שף המתמחה במנות‬
‫שלא תמצאו גם במסעדות המפוארות ביותר‪ .‬הוא‬
‫גם מומחה למשקאות אלכוהול בעלי מוניטין‪ .‬הוא‬
‫גם מושא תשוקת החינוך של נותנת לחמו‪ ,‬שמניחה‬
‫כי מחובתה לחנך את ה“מעמדות הנמוכים“‪ .‬הדובר‬
‫מציג כמה חודשים אחרונים בחייה של הגברת‬
‫ה׳‪ ,‬ומתמקד ראשית כל בתיאור ארוחות מפוארות‬
‫למוזמנים‪ ,‬ארוחות צהריים וערב שבמהלכן מנהלת‬
‫בעלת הבית שיחות מלאות הסתעפויות עם אורחיה‬
‫(בין השאר עם שחקן מפורסם וסופר לא מוערך כל‬
‫כך‪ ,‬אך מעניין) לשולחן העמוס כל טוב‪ .‬אלו הן – אם‬
‫לומר בקיצור – אורגיות אמיתיות של אינטלקט‬
‫וטעם‪ .‬בספרו החדש קומאר החליט לעשות חיבור‬
‫בלתי שגרתי בעליל בין דיון אינטלקטואלי רציני לבין‬
‫סממן של קלות מסויימת‪ ,‬המתבטא‪ ,‬למשל‪ ,‬ביחסים‬
‫מלאי האירוניה בין הגברת ה׳ לבין המשרת שלה‪,‬‬
‫מה שגורם לכך‪ ,‬שהרומן מאלץ את הקורא להרהר‬
‫ברומו של עולם מחד‪ ,‬ומאידך – אין הוא משעמם‬
‫לרגע‪ .‬ספרו של קומאר הוא מעין ארוחה המבושלת‬
‫בשלמות (השוואה קולינרית היא ממש במקומה כאן)‬
‫ כובשת בעושר טעמיה‪ ,‬משביעה וקלה כאחד‪.‬‬‫רוברט אוסטשבסקי‬
‫הגברת‬
‫‪Świat Książki‬‬
‫‪978-83-247-1319-6‬‬
‫‪Świat Książki, Warsaw 2009‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪138 × 220, 272 pages‬‬
‫מפולנית‪ :‬בוריס גֶרוס‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫ה׳ סיפרה לי פעם‪ ,‬שאחותה‬
‫הצעירה בל דה ז׳ור‪ ,‬שהוזכרה כבר‬
‫לעיל‪ ,‬בהיותה בגיל ההתבגרות‪,‬‬
‫התייחסה בסלידה אל החלזונות‪ ,‬ממש בשנאה יוקדת‪ .‬השתינה‬
‫עליהם‪ ,‬רמסה אותם‪ ,‬שפכה עליהם נפט והציתה אותם‪ .‬הכל‬
‫מסיבות מוסריות‪ .‬החלזונות נקשרו בתודעתה אל סודות החטא‬
‫הלא טהורים של חיי המין‪ ,‬שהכומר וינצנטי הזהיר אותה‬
‫מפניהם ברצון‪.‬‬
‫הדיבוק חלף לו בו ברגע שבל דה ז׳ור החלה לנחש כי‬
‫כשעוסקים במהות החטא‪ ,‬הסלידה לא תהיה ליועץ היחיד‪ .‬כאן‬
‫יש גם צורך במעט סקרנות מעשית‪.‬‬
‫באשר אליי‪ ,‬אני סבור כי קיכלים הם מנה ראויה לתשומת‬
‫לב‪ ,‬על אף שמריטתם היא עניין די מייגע‪ .‬הפשוט ביותר הוא‬
‫לבשל אותם באיטיות ועל אש קטנה על פיסות דקות של שומן‬
‫חזיר בתוספת חמאה‪ ,‬מלח‪ ,‬פלפל‪ ,‬ולאחר מכן להכניסם לתנור‬
‫למספר דקות עד שישחימו‪ .‬אפשר גם אחרת‪ :‬לחתוך את החזה‬
‫יחד עם עצם החזה‪ ,‬לטגן את שאר הבשר יחד עם הקורקבן‬
‫והכבד‪ ,‬ואפשר להוסיף שנים‪-‬שלושה כבדי עוף עם בצלצלי‬
‫שאלוט ושומן חזיר‪ .‬לאחר מכן יש לחתוך דק ובקפידה‪,‬‬
‫לערבב עם חמאה‪ ,‬פלפל‪ ,‬מלח‪ ,‬אפשר גם עם מיני תבלינים‬
‫לפי הטעם‪ ,‬אף שהייתי נזהר עם ערער‪ ,‬ושני חלמונים‪ .‬את‬
‫המילית יש למרוח בנדיבות על עגולי הבצק הצרפתי‪ ,‬להניח‬
‫על המילית את חזה הקיכלי‪ ,‬לכסות בהידוק בחתיכות שומן‬
‫חזיר – ולתנור‪ .‬כאשר שומן החזיר יתחיל להשחים‪ ,‬יש להשליך‬
‫אותו‪ ,‬ואת הקיכלים יש למרוח בחמאה‪.‬‬
‫מתוך כבוד לסדר שבטבע ראוי להניח סביב הקיכלי חלזונות‬
‫מטוגנים בחמאה‪ .‬אני כותב בעודי מודע לכך‪ ,‬שהקיכלים‬
‫זכאים להגנה מוחלטת מפני ציד‪ ,‬להוציא את אדום החזה‬
‫והקיכלי האפור המוגנים רק בעונה מסוימת והם עסיסיים‪,‬‬
‫כשיודעים לטפל בהם כהלכה‪ .‬בעודי חולם הייתי מוסיף אל‬
‫העופות הללו את יין ההרמיטאז׳ או אולי סן‪-‬ז׳וזף‪ ,‬שבשניהם‬
‫סירה הוא השליט ויש בהם גם מעט מרזן ורוזן‪ .‬גם ברולו‬
‫מסילביה גראסו יתאים‪.‬‬
‫כאן עליי להוסיף כי שקיעתו של הסופר ק׳ בשתיקה לא‬
‫הייתה אקט חד פעמי‪ .‬הייתי אומר שהייתה זו יותר סדרה של‬
‫אירועים‪ .‬ראשית כל‪ ,‬אורחנו הפיל את עצמו אל תוך הכורסה‬
‫שעמדה ליד האח הקטן‪ ,‬ופניו התכסו בצבע ארגמן כהה‪.‬‬
‫“אדוני לא חש בטוב?“ שאלה הגברת ה׳‪.‬‬
‫“שמעתי את קול אדונָי“ אמר ועצם את עינו השמאלית בעוד‬
‫הימנית בהתה בלא תנועה בגברת ה׳‪ ,‬בזדוניות והתגרות‪ ,‬כי‬
‫זהו בדיוק הרושם ממבטים הצופים בלא תנועה‪.‬‬
‫הגברת ה׳ הגיבה בהפניית מבטה מעיניו של הסופר ק׳‪,‬‬
‫ובעודה ממשיכה את הדיון ביצירתו של סופוקלס‪ ,‬אמרה‪:‬‬
‫“נזכור‪ ,‬כי הפקודה להשליך את שרידיו של פולינקס לכלבים‬
‫ולעופות טרף לא נתקבלה מלכתחילה בהתנגדות ניכרת מצד‬
‫דעת הקהל בתביי‪ ,‬זו המיוצגת על ידי הזקנים במקהלה‪ .‬מדובר‬
‫יותר בקבלת הדברים‪ .‬בקבלה שאיננה משוחררת מאי‪-‬נחת‬
‫משום שהפקודה נכונה כביכול‪ ,‬צודקת כביכול‪ ,‬ניתנה בידי‬
‫אדם בעל עקרונות איתנים‪ .‬הדבר נוגע לשרידי גופתו של‬
‫בוגד‪ ,‬למען יראו וייראו‪ .‬כלומר‪ ,‬יש כאן מהיסוד החינוכי‪,‬‬
‫ואולם הדבר מוגזם‪ .‬ההתנגדות עלולה הייתה לעורר את זעמו‬
‫של קראון ולהביא על המקהלה עונשים חמורים‪ ,‬כולל עונש‬
‫מוות‪ .‬האם כדאי להסתכן? מי הכסיל שיקריב את עורפו? יש‬
‫לפעול בזהירות‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬למרות ההכרה בזכות העומדת לשליט להחליט מה‬
‫ייעשה בגופתו של אויב העיר‪ ,‬רומז ראש המקהלה‪ ,‬שהוא‬
‫מעדיף לשמור מרחק מהעניין הזה‪ .‬אין זה מן הנמנע‪ ,‬הוא‬
‫אומר‪ ,‬שיש לו לקראון זכות להפעיל את החוק הן בענייניהם‬
‫של החיים והן בענייניהם של המתים‪ ,‬על כן יושלכו השרידים‬
‫לטרף‪ ,‬אולם בתנאי שאנחנו לא ניקח חלק בזה‪ .‬שהצעירים‬
‫מאיתנו יבצעו זאת! סופוקלס היה אדם בעל הבחנה‪ ,‬על כן‬
‫הבחין שלנעורים הזכים והתמימים יש נטייה למעשים פזיזים‪,‬‬
‫הגורמים לעיתים קרובות לאסון‪ .‬הזיקנה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬עוטה‬
‫את בגדי הזהירות החגיגיים על מנת להסתיר כי נוח לה בחברת‬
‫האיוולת‪ ,‬מה שמסתיים גם הוא בביש מזל‪ ,‬כי האם בר מזל‬
‫הוא זה שטוב לו בחברת האיוולת?“‬
‫בתגובה פקח הסופר ק׳ את עינו השמאלית ועצם את‬
‫הימנית‪.‬‬
‫“כן‪ ,‬כן‪ ,‬איוולת! אין טעם להעמיד פנים!“ זעקה הגברת ה׳‪.‬‬
‫“הזוכר אדוני את הרגע בו השומר מבשר לקראון את הידיעה‬
‫כי אלמוני כיסה את שרידי פולינקס? מה עושה אז ראש‬
‫המקהלה? אדוני היקר‪ ,‬ראש המקהלה מתחיל לרקוח מזימות‪.‬‬
‫למה? כי הוא רואה שאמנם נמצא מישהו שנטל על עצמו את‬
‫הסיכון הקטלני‪ .‬מי‪ ,‬בשם אלהים? מי אוויל כל כך? ואולי לא‬
‫אוויל? אולי רק מעמיד פני אוויל?“‬
‫הצו הראשון של הזיקנה‪ ,‬המחזיק אותה בחיים‪ ,‬הוא דבקות‬
‫חזקה ככל האפשר בחיים‪ ,‬עד כדי עוויתות‪ .‬בכל מחיר ולשם‬
‫הנוחות‪ .‬הזהירות של הזיקנה‪ ,‬זו הנובעת מן הניסיון‪ ,‬מורה‬
‫על כן להרהר בכך‪ ,‬שאם הופיע בכל זאת האמיץ שמפר את‬
‫איסוריו של קראון‪ ,‬אזי עומד מאחוריו איזה כוח‪ .‬איזה כוח?‬
‫מספיק על מנת למרוד בקראון‪ .‬היינו כוח ניכר‪ .‬איש לא נקב‬
‫בשמו? אנשי תביי ראו כבר ניסים גדולים מאלה! על כן‪ ,‬האם‬
‫לא יהיה נכון למצוא חן בעיני הכוח הזה מראש‪ ,‬יחד עם זאת‬
‫בלי להתגרות בקראון? ולכן ראש המקהלה ממלמל לקראון‬
‫משהו על התבונה שרומזת לו כי במעשה כיסוי שרידיו של‬
‫פולינקס ייתכן ויש יד לאלים‪ ...‬תבונה? הרי זה הדבר האחרון‬
‫שאפשר לצפות מהמקהלה‪ .‬קראון יודע על כך‪ ,‬על כן הוא‬
‫משיב כיאות לדבריו של העומד בראש‪... :‬תפסיק לקשקש לפני‬
‫שיתברר שאתה זקן ואוויל‪.‬‬
‫ומה בפי אנטיגונה?‬
‫בעיני אנטיגונה המקהלה היא אוסף של זקנים‪ ,‬שהפחד נטל‬
‫מהם את ההגינות‪ .‬זקנים ואווילים! תמיד מוכנים להרהר בגורלו‬
‫של האדם בכלל שלמרות עוצמת כוחו המבהילה‪ ,‬למרות תחכומו‬
‫ הרי הפלגות הן בהישג ידו וגם האדמה‪ ,‬שאותה יחרוש בסיוע‬‫שוורים מבויתים‪ ,‬ויבנה בית‪ ,‬וירקח מרקחת; אלא שבין כה‬
‫וכה הגורל יכה בו‪ ,‬בבן התמותה‪ ,‬כי אין מנוס מפני האדס‪.‬‬
‫אלהים‪ ,‬כמה זה נשגב! כמה גבוה! אולם כאשר מגיעה השעה‬
‫שבה יש לעסוק לא באדם בכללו‪ ,‬אלא בזה החי‪ ,‬הסובל כמו‬
‫זו העומדת לפני קראון‪ ,‬זקני המקהלה יכולים לקבוע‪ ,‬לכל‬
‫היותר‪ ,‬כי במקום להתנגד בעקשות‪ ,‬על העלמה להיכנע לאסון‬
‫המתרגש עליה‪ ,‬אחרת היא תביא על עצמה אסון בדומה לאביה‬
‫אדיפוס‪ .‬אומר בקצרה‪ :‬יש למות בגיל צעיר‪ ,‬עם נפש טהורה‬
‫ותמימה‪ .‬אם לא יעלה הדבר‪ ,‬אזי לעת זקנה יש להזהר גם‬
‫מזהירותם של הזקנים וגם מפזיזותם של הנערים‪ .‬ולא להכיר‬
‫את השרים במקהלות!‬
‫בתגובה לדברים אלה עצם הסופר ק׳ את עינו השמאלית‬
‫ופקח את הימנית‪ .‬הארגמן שעל לחייו החל להתערבב בחיוורון‪,‬‬
‫בדיוק כמו רוטב דובדבנים שמוסיפים לו שמנת‪.‬‬
‫אני נזכר ברוטב דובדבנים‪ ,‬משום שנודע לי מחבריי הצעירים‬
‫ממני‪ ,‬שעל פי אסכולת ה‪ nouvelle cuisine -‬מבשלים בו‬
‫את עוף הבר‪ ,‬כאילו שכחו כבר לגמרי את רוטב העוזרר‪.‬‬
‫ודאי ששכחו‪ .‬טול כוס פירות עוזרר‪ ,‬מרוט את שערותיהם‬
‫הדקיקות והוצא מהם את הגרעינים‪ ,‬בשל‪ ,‬וכשיתרככו מעך‬
‫אותם במסננת וסנן‪ .‬ערבב עם קמח מטוגן בחמאה‪ ,‬כוס יין‬
‫אדום‪ ,‬צפורן ומרק צח‪ ,‬בשל חצי שעה‪ ,‬סנן‪ ,‬הוסף את רוטב‬
‫עופות הבר האפויים‪ .‬בימי ילדותי רוטב העוזרר היה בן לוויה‬
‫גם לבשר חזיר בר אפוי‪ ,‬אז הוסיפו לו כמה פירות מגוררים‬
‫של ערער‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪Photo: Kasia Kobel‬‬
‫מיכאל ויטקובסקי‬
‫מרגוט‬
‫‪20‬‬
‫מיכאל ויטקובסקי (יליד ‪ – )1975‬סופר‪ ,‬פובליציסט ומחבר הרומן “חוף‬
‫לובייבו“‪ ,‬שתורגם ל‪ 11-‬שפות וראה אור בשנת ‪ 2009‬בהוצאת שוקן בתרגומו‬
‫ּ‬
‫של עילי הלפרן‪.‬‬
‫יצירת המופת של מיכאל ויטקובסקי הייתה הרומן‬
‫“חוף לוּ ּבייבוֹ“‪ ,‬שעסק בחיים המחתרתיים של‬
‫הומוסקסואלים בפולין הקומוניסטית ובראשיתה‬
‫של התרבות הגאה בפולין של היום‪ .‬בספר זה ובאלה‬
‫שבאו אחריו התגלה ויטקובסקי כסופר בעל טביעת‬
‫עין מעולה להוויות חברתיות‪ ,‬שניחן בחוש הומור‬
‫ובאוזן רגישה לשפה‪ ,‬פייטן וכרוניקן של עולם העובר‬
‫שינוי מהותי‪ ,‬של עידן בו הדוגמות הישנות והזהויות‬
‫הקבועות מפנות את מקומן לעולם הרצוף אי‪-‬‬
‫בהירויות‪ .‬התהפוכות שחווים גיבוריו נובעות מזהותם‬
‫המינית השונה וניתן להמשילן לשינויים החותרים‬
‫תחת הערכים הנחשבים בעיני כול למובנים מאליהם‬
‫ולכאורה לאוניברסליים‪ .‬לא במקרה מצורף לספרו‬
‫האחרון ציטוט מהפתיחה של יצירת המופת של‬
‫ָשיר ֶאת ׁ ִשיר‪-‬‬
‫אובידיוס “מטמורפוזות“‪“ :‬רוּ ִחי ִלי י ׁ ִ‬
‫ח ִליפוֹת“‪ .‬הספר מתאר במקביל לפולין את אותו‬
‫ַה ֲ‬
‫חלק של אירופה העובר שינוי קיצוני באמונות‪,‬‬
‫הרגלים‪ ,‬קריטריונים שיפוטיים‪ ,‬צרכים והעדפות‬
‫תרבותיות הרווחים בו‪ .‬מרגוט‪ ,‬הדמות מהכותר‪ ,‬היא‬
‫אישה הפכפכה ובעלת תיאבון מיני בריא העוסקת‬
‫במקצוע גברי באופן מובהק‪ :‬נהגת משאית קירור‬
‫גדולה בקווי אספקה בינלאומיים‪ .‬הגיבור השני של‬
‫מנדרינקה“‪ ,‬בחור כפרי הזוכה‬
‫ָ‬
‫“וול ֶדק‬
‫ְ‬
‫הספר הוא‬
‫לפרסום בתוכנית “האח הגדול“ והופך בין לילה‬
‫לכוכב במות וטלוויזיה‪ .‬השניים נפגשים באופן‬
‫בלתי‪-‬צפוי בביתו של כומר‪-‬איש עסקים‪ ,‬מייסדה‬
‫של אימפריית בידור תקשורתית‪ ,‬אליו מביאה מרגוט‬
‫מכרה מבית‬
‫ּ‬
‫לשם טקס גירוש שדים ממוחשב את‬
‫מלון המשמש מכבסת כספים למאפיונר ידוע‪ .‬לצמד‬
‫זה מצטרף פסיפס של דמויות משנה כגון ָאשיה‪,‬‬
‫הקדושה הפולנית החדשה המנהלת שיחות רדיו‪,‬‬
‫ְגרֶ ָטה‪ ,‬נהג משאית גרמני שאמור לגלם את תמצית‬
‫המאצ׳ואיזם אך זוכה לכינוי נקבי‪ ,‬אהובתו של וולדק‬
‫הידועה גם בתור “הכוכבת המזדקנת בחן“ ומבחר‬
‫אושיות מעולם הבידור והטלוויזיה המגלמות בתוכן‬
‫את האליטות החדשות ‪ -‬כל אלו ועוד ממלאים את‬
‫עמודי ספרו המצוין של ויטקובסקי‪.‬‬
‫מארק זאלֶ סקי‬
‫נו‬
‫‪Sweden/Natur&Kultur, Germany/Suhrkamp, Russia/Limbakh,‬‬
‫‪Czech Republic /Mlada Fronda, Italy/ H2O‬‬
‫‪978-83-2471-745-3‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪rights sold to‬‬
‫‪125 × 200, 208 pages‬‬
‫‪Świat Książki‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪Świat Książki, Warsaw 2009‬‬
‫מפולנית‪ :‬עילי הלפרן‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫איך אתה נוסע‪ ,‬חתיכת זין לא רחוץ שכמוך?! מה‬
‫אתה נדחף לי‪ ,‬טמבל? אתה לא רואה שאני מובילה‬
‫חומר מסוכן? בשבילך מסוכן! מה קרה‪ ,‬אמאל׳ה לא‬
‫הייתה נחמדה אליך?! בא לך לעשות פה תאונה? מה‪ ,‬יש מזג‬
‫אוויר חריג? אז יש‪ .‬תנאי הכביש לא הכי‪-‬הכי? ביג‪-‬דיל‪ ,‬כבר‬
‫שבוע יורד גשם‪ .‬האחיזה על הכביש לא מי יודע מה‪ .‬ובכלל‪,‬‬
‫כמו מקלחת בחוץ‪ .‬משקע‪ ,‬הם אומרים ברדיו‪ ,‬משקע שהגיע‬
‫מסקנדינביה! יולי של פעם במאה שנה‪ .‬עוד תעלה לי על‬
‫הראש בקצב הזה‪ ,‬אוף איתך! בואנה‪ ,‬אתה באמת דפוק‪ ,‬אה?‬
‫פה‪ ,‬פה שק לי! פאק יו‪ ,‬מאדרפאקר! רות סוף‪.‬‬
‫אני מוציאה את הראש מהחלון‪ ,‬כדי שהמחווה שלי תחדור‬
‫לראש החלול שלו יותר בקלות‪ .‬הוא בתגובה צופר ויורד‬
‫לשוליים‪ .‬עושה לי כל מיני הבעות פנים גסות‪ ,‬מסמן בידיים‪,‬‬
‫מה הוא היה עושה לי‪ .‬הא‪ ,‬לו רק היית יכול‪ ,‬אבאל׳ה! ‘תחפף‪,‬‬
‫חבריקו! יום מקסים שיהיה לך‪ .‬הקרבורטור שלך קטן מדי‬
‫בשבילי‪ ,‬חה חה! אלה חושבים שאם אישה נוהגת‪ ,‬אז ישר‬
‫היא חייבת להזדחל‪ .‬הכבוד לא ייתן לו לנסוע מאחורי אישה‪,‬‬
‫הוא יעקוף‪ .‬אפילו שזה בדיוק בצומת ואני כבר ממילא נוסעת‬
‫בפוּ ל מהירות‪ ,‬כי כבר נשבר לי הז‪ ...‬אבל שקט‪ .‬וזה‪ ,‬ישר‬
‫הוא חושב גסויות‪ .‬רק כי ראה בחורה‪ .‬אוטוסטראדה ובחורות‬
‫זה כמו מדבר ומים‪ .‬אפס בחורות ברדיוס של קילומטר‪ .‬אז‬
‫הוא מודיע בקשר‪:‬‬
‫“הלו‪ ,‬מרגו!“ זה כל מה שהוא מסוגל לומר‪.‬‬
‫“הלו‪ ,‬מרגו! רדי רגע לשוליים כדי שנחליף מילה‪ .‬יאללה‬
‫ביי‪ .‬רות עבור“‪.‬‬
‫“לדבר תדבר בפלאפון‪ .‬למה מה קרה? לך תזדיין‪ ,‬חריין‬
‫אחד‪ .‬רות סוף‪ .‬הלוואי שתיתקל בגשרים נמוכים‪“.‬‬
‫“הכול חוזר אליך“‪.‬‬
‫“חוזר אליי?! פחח‪ ,‬טיפש אחד‪ ,‬אתה לא רואה שאני משאית‬
‫קירור? ואתה משאית תובלה‪ ,‬לא ככה? דע את המקום שלך‪,‬‬
‫חתיכת חזיר‪ .‬ודי כבר עם האיתותים האלה שאתה עושה לי עם‬
‫כל האורות שלך‪ ,‬מה אתה רוצה שהקרוקודילים (שוטרים) יתנו‬
‫בך ביס? הם הרי אורבים כאן בכל חור“‪ .‬על השמשה הקדמית‬
‫כתוב לו “קאזֶק“‪ .‬כזה ננסון עם שפמצ׳יק וכובע בייסבול עם‬
‫הכיתוב ‪“ .HBO‬לך תזדיין‪ ,‬קאזק‪ ,‬חברצ׳יק‪ .‬עוד מעט יגיע‬
‫בית זונות‪ ,‬אז ‘גרטה השחורה‘ תיתן לך‪ .‬ה‘צולעת‘ תיתן לך‪,‬‬
‫חה חה! אבל אני מוכרחה לשים עין על המסלול‪ .‬אז יאללה‬
‫ביי‪ ,‬שמור מרחק!“‬
‫“אחיזה“‪.‬‬
‫“מרחק“‪.‬‬
‫“אחיזה“‪.‬‬
‫“מרחק‪ ,‬אמרתי‪ ,‬קיבינימט‪ ,‬אני יודעת שחשוב לשמור על‬
‫אחיזה‪ .‬אבל יש כלל קדוש‪ ,‬שאומרים ‘צ׳מור מרחק‘‪ ,‬ואתה‬
‫לא תתחיל לשנות לי פה את הכללים על הדרך! אחיזה בכיף‪,‬‬
‫אבל זה בחורף‪“.‬‬
‫“ואיך אני פונה למלון הזה‪ ,‬איפה שיש פרגיות? עבור‪“.‬‬
‫“שמאלה‪ ,‬שמאלה ועוד פעם שמאלה‪ “,‬אני צועקת‪ ,‬ושנייה‬
‫אחרי זה חותכת ימינה‪ ,‬ימינה ועוד פעם ימינה‪ .‬זהו‪ ,‬אבוד‪,‬‬
‫קיבינימט‪ ,‬הלך עליו!‬
‫(‪)...‬‬
‫“מה‪ ,‬אדוני השוטר? על מה? מה? נו‪ ,‬אין לי כאן מד‬
‫מהירות‪ .‬אבל כבר עשיתי עצירה‪ ,‬ציצוּ יכול להעיד‪ .‬אני‬
‫נוסעת כולה שעה‪ ,‬התקלקל לי מד המהירות‪ ,‬אבל בחייך‪ ,‬אני‬
‫מובילה כאן בשר‪ ,‬והוא הולך להתקלקל‪.‬‬
‫אתה יכול אפילו לשאול את הבוס שלי‪ .‬זו חתיכת גרוטאה‬
‫ישנה‪ .‬כיום כבר הפסיקו לייצר מאנים כאלה‪ .‬אבל אני עדיין‬
‫אוהבת אותו‪ .‬הוא כזה‪ ...‬נו‪ ,‬כזה‪ ...‬גדול כזה! אני פונה אליו‬
‫כמו אל אישה‪ ,‬או יותר נכון כמו אל חיה‪‘ :‬בהמוּ צ׳קה‘‪ ,‬שם‬
‫טיפוסי לפרה – מכוערת‪ ,‬עצלנית‪ ,‬מלאת גוף – אבל אם יש‬
‫לך גישה אליה‪ ,‬היא מספקת כמות חלב לא רעה בכלל‪ .‬חמש‪-‬‬
‫עשרה אלף קנס? אדוני השוטר! מכונית גדולה‪ ,‬קנס גדול?‬
‫חה חה חה‪ ,‬קטע ישן‪ ,‬חבל שהוא לא מצחיק‪ .‬נו‪ ,‬שיהיה‪,‬‬
‫הנה לך הכתובת של החברה – מריולה‪-‬מריולה ספדישן ספרד‬
‫בע״מ‪ ,‬שלח את זה בבקשה לבוסית בוורשה‪ ,‬רח׳ הרדאר‪,‬‬
‫אדוני‪ ,‬אתה יכול לשאול שם‪ ,‬כולם יגידו לך‪ .‬והנה לך סכין‪,‬‬
‫בבקשה תדקור אותי למוות‪ .‬הבוסית תקבל שבץ על המקום‪.‬‬
‫מה? על מה עכשיו? לחץ אוויר נמוך? רק מילאתי‪ ...‬כמה???‬
‫קרוקודילים מזדיינים! יש פה גם בחורה איתך‪ ,‬עכשיו יש גם‬
‫בחורות קרוקודילים‪ .‬מה‪ ,‬שאני אעצור בצד בחניה הקרובה?‬
‫עפתי מפה! שלום ולא להתראות אדוני השוטר‪ ,‬לך תזדיין‪,‬‬
‫מניוק‪ ,‬לכי תזדייני‪ ,‬קרוקודילה‪ ,‬איזה מקצוע כפוי טובה יש‬
‫לכם‪ ,‬שתלך לעזאזל כל המשטרה וכו׳‪.‬‬
‫צמיגים מנופחים או לא מנופחים‪ ,‬אני נוסעת לי בשקט‬
‫ל‘נוואדה סנטר‘‪ .‬אמריקה‪ ,‬רק שנבנתה באמצע שדה‪ .‬קודם‬
‫כול אני אלך לנפח את הצמיגים המחוריינים האלה‪ .‬זהו‪ ,‬אני‬
‫סחוטה‪ .‬אחר‪-‬כך נאכיל את בהמוצ׳קה במרק נפט‪ ,‬ואקבל במתנה‬
‫קופון לארוחת צהריים בשווי חמישה‪-‬עשר זלוטי‪ .‬אני מורידה‬
‫את הכפפות‪ ,‬זורקת אותן על המושב‪ ,‬מדליקה את החימום‪,‬‬
‫אוספת את התיק‪ ,‬מורחת לי אודם מול מראת צד בגודל של‬
‫צלחת‪ ,‬נועלת את הקבינה והולכת לשירותים‪ .‬שירותי גברים‪,‬‬
‫אחרים אין כאן‪ .‬העולם הזה לא מיועד לבחורות‪ .‬אני שולפת‬
‫טוש ורושמת על הקיר‪:‬‬
‫כאן הייתי‪,‬‬
‫כאן עמדתי‪,‬‬
‫את החיים שלי‬
‫בזבזתי‪...‬‬
‫כי תמיד משהו צובט לי בלב‪ ,‬שאני פשוט חייבת לשרבט‬
‫שירה בשירותי גברים‪ .‬אני מוציאה מהתיק מראה מוזהבת‬
‫קטנה ומתאפרת‪ .‬אני יוצרת לי כאן את פאריס הקטנה שלי‪,‬‬
‫שמופרעת קצת בידי הסירחון הנורא והקולות מהתא הסמוך‪.‬‬
‫הם אוכלים את כל הנקניקיות וכתלי החזיר‪ ,‬ההמבורגרים‬
‫והצ׳יפסים הנוטפים שמן שמוכרים כאן ובסוף כך זה מסתיים‪.‬‬
‫רק נשרבט עוד ציור סאטירי אחד של גרטה ונחתום עליו‬
‫“הֶ ְרמָ ן‪-‬טרנספורט“‪ ,‬זה כבר אמור להזיז לה‪ .‬ליד שרטט כבר‬
‫מישהו בטוש ורוד נסיכה עם כוכבים קטנים בעיניים ושרביט‬
‫פיות‪ ,‬עם ציצים ענקיים ומכשיר קשר צמוד לה לאוזן וחתם‬
‫“אשיה הקדושה של נהגי המשאיות“‪ .‬אבל מה זה צריך לעניין‬
‫אותי? עשיתי מעשה והוספתי פורטרט עצמי לצד השיר‪ ,‬תוך‬
‫שחידדתי באסתטיות את הצללית דמוית כתלי החזיר שלי‪,‬‬
‫וסידרתי לי קצת את השיער‪ ,‬כי קמתי היום בחמש בבוקר‬
‫בחניון‪ ,‬וכבר יומיים שאני בדרכים‪.‬‬
‫אני הולכת לי רעננה למקדונלדס‪ .‬אני זוללת על יד ה“שולחן‬
‫הרוסי הנחשב“‪ ,‬כי אני משאית קירור‪ ,‬כלומר אריסטוקרטיה‪.‬‬
‫על יד האקווריום‪ .‬כי ב“נוודה סנטר“ שוררת היררכיה נוקשה‪,‬‬
‫ישנן שלוש מסעדות‪ ,‬מתוכן ממוקם מקדונלדס הכי גבוה ורק‬
‫בו יש גם אקווריום‪ ,‬שלצדו רשאים לשבת רק הדגים השמנים‪,‬‬
‫כלומר משאיות הקירור‪ :‬אני‪ ,‬גרטה‪ ,‬זבישק‪ ,‬אילַ יי‪ ,‬וכו׳‪,‬‬
‫ובנוסף הרוסים בכובעי הפרווה‪ ,‬שרבים ביניהם כל הזמן מי‬
‫הגיע בכמה זמן מאמסטרדם למוסקבה‪ .‬הם סופרים אפילו‬
‫את הדקות‪ .‬משחק שכזה‪“ .‬כן‪ ,‬אתה הגעת הביתה‪ ,‬השארת‬
‫את ההנד‪-‬ברקס למעלה והמשכת לסובב את הגלגלים!“‪ .‬מול‬
‫מקדונלדס בנה הבעלים של החניון גם פינת חי קטנה‪ ,‬בה‬
‫מתרוצצים טווסים וישנם כלובים עם ארנבות‪.‬‬
‫אני ניגשת עם המגש לשולחן הרוסי הנחשב‪ .‬הם בדיוק‬
‫משחקים בקלפים‪ .‬בהיררכיה שלנו ממוקמות מתחת למשאיות‬
‫הקירור משאיות התדלוק (הם אוכלים בתאי הנהג)‪ ,‬כי תמיד‬
‫נשארת להם סחורה ש“נדבקה לקירות“‪ ,‬כך למשל מוביל‬
‫הקולגה המכונה “קירח“ שוקולד ובכל מסלול חלוקה הוא‬
‫מספיק לשפוך איזה ארבעים ליטר שוקולד מהקירות לתוך‬
‫בקבוקי פלסטיק רגילים למים מינראליים‪ ,‬ואחר‪-‬כך זה מתקשה‬
‫שנשאר פשוט ללקק את השפתיים! אני חולה על הבקבוקים‬
‫האלה! מסירים את הפלסטיק בעזרת סכין ומקבלים יציקת‬
‫שוקולד בצורת בקבוק “מי עדן“‪ .‬כמו סנטה קלאוס משוקולד‪,‬‬
‫רק שזה מלא מבפנים‪ .‬הכי למטה בהיררכיה נמצאים הגוררים‪,‬‬
‫משאיות התובלה ואלו שמסיעים לגרמניה קונטיינרים עם‬
‫תכולת דירות‪ ,‬ידוע אילו מין קונטיינרים אלו‪ ,‬ענקיים‪ ,‬ריקים‪.‬‬
‫כל האלה אוכלים מקופסאות שהביאו עמם‪ ,‬או מחממים משהו‬
‫על גזיה לצד הקונטיינר שלהם‪ .‬כששואלים בכניסה למעבורת‬
‫על הלאום‪ ,‬כדי לא לערבב פולנים עם לאומים אחרים‪ ,‬שואלים‬
‫נהג תובלה‪“ :‬פולני?“ והוא עונה‪“ :‬לא‪ ,‬נהג תובלה“‪ .‬חה‬
‫חה חה! טוב‪ ,‬הם מחויבים תמיד להצהיר על השתייכותם‬
‫המקצועית‪ ,‬כדי שלמשל לא ישימו בטעות נהג קירור עם עוד‬
‫שלושה נהגי גרר ‪ -‬כי זה חוסר‪-‬כבוד‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪Photo: Mikołaj Długosz‬‬
‫ג׳יג׳יה‬
‫סילביה חוטניק (ילידת ‪ – )1979‬סופרת‪ ,‬נשיאת קרן “מה‪-‬מה“ הפועלת‬
‫סילביה חוטניק‬
‫לשיפור מצב האמהות בפולין‪ ,‬מדריכת טיולים בוורשה‪ ,‬כלת הפרס דרכון‬
‫‪22‬‬
‫הפוליטיקה ‪.2009‬‬
‫סילביה חוטניק אינה מסתירה בראיונות‪ ,‬שאין‬
‫בכוונתה להגיש לקוראיה ספר נעים לקריאה‪.‬‬
‫הגיבורה שהספר נושא את שמה ‪ -‬ילדה חסרת‬
‫גפיים‪ ,‬הסובלת ממיימת ראש מלידה ומכל המחלות‬
‫האפשריות – אינה מבטיחה לקורא שום אטרקציות‬
‫שמזמנת התבוננות רגילה בתהליך צמיחה או חינוך‬
‫של ילד נורמלי‪ .‬אבל ג׳יג׳יה איננה ילדה רגילה; היא‬
‫אות‪ ,‬מעין עונש על חטאי סביה שהסגירו לידי‬
‫הגרמנים פליטה מוורשה המתקוממת למוות בטוח‪.‬‬
‫ללא כל היגיון מי שנושא בעונש היא בתם‪ ,‬שיולדת‬
‫מפלצת ולוקחת על עצמה את סבלותיהם של כל‬
‫העניים‪ ,‬העריריים והדחויים‪ .‬הסופרת באופן כללי‬
‫משליכה על הנשים את מצב הדחייה והסבל על‬
‫לא עוול בכפן‪ .‬הן קורבנות ההתעללות בהיסטוריה‬
‫שמחברים הגברים‪ ,‬היסטוריה המלאה במעשי טבח‬
‫חסרי פשר כמו מלחמת העולם השנייה‪ ,‬ובתוכה מרד‬
‫ורשה‪.‬‬
‫היסטוריה זו מייצרת סמלים פטריוטיים‪ ,‬מעלה‬
‫על נס ייסורים ומעשי הקרבה‪ ,‬מקדשת את הדם‬
‫הנשפך‪ .‬אמה של ג׳יג׳יה‪ ,‬דנוטה‪ ,‬כאילו מעמידה את‬
‫האות שלה מול האותות ההם – את הילדה המפלצתית‬
‫שהיא סמל התבוסה והסבל הנשיים‪ .‬לקראת סיום‬
‫הספר היא נואמת נאום חוצב להבות‪ ,‬שהוא עיבוד‬
‫משל עצמה לפרק האימפרוביזציה מתוך “האבות“‪,‬‬
‫הדרמה המפורסמת ביותר של אדם מיצקייביץ׳‪,‬‬
‫המשורר הפולני הגדול מהתקופה הרומנטית‪ .‬הטקסט‬
‫של מיצקייביץ׳ ביטא את המרד של הגיבור כנגד‬
‫אל השותק והמתיר לכובשים לדכא את פולין; ואילו‬
‫דנוטה דורשת פיצוי על ייסוריה מידי עולם הנשלט‬
‫בידי הגברים ומוסדותיהם‪ .‬זה אולי תמים ואולי אף‬
‫מגוחך (דנוטה זועקת את מחאתה לפני בניין של‬
‫בית המשפט שאליו לא הותר לה להיכנס‪ ,‬משום‬
‫שהגיעה לשם ביום חג)‪ .‬אך מחאת הנשים הדחויות‬
‫לעולם אינה מגיעה למקום אליו היא צריכה להגיע‪,‬‬
‫כי הן אינן יודעת בדיוק כיצד לחדור אל “השיח‬
‫הציבורי“‪ ,‬אין להן מפתח‪ ,‬וגם כשהן מוחות‪ ,‬הן‬
‫עושות זאת כביכול לא כמו שצריך‪ ,‬ולא מתי שצריך‪.‬‬
‫לקראת סיום הספר‪ ,‬כאשר ג׳יג׳יה‪-‬האות מופיעה‬
‫על המסילה‪ ,‬דרוסה על ידי הרכבת‪ ,‬וראשה הערוף‬
‫ממשיך להתגלגל‪ ,‬לחרוק בשיניים ולהתיז גיצים כמו‬
‫בסרט אימה‪ ,‬שומר המסילה הנדהם והמבוהל חוזר‬
‫לביתן שלו ומגביר את העוצמה במקלט הטלוויזיה‪.‬‬
‫יז׳י יאז׳בסקי‬
‫הדלת‬
‫מפולנית‪ :‬ענת זיידמן‬
‫‪Świat Książki‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪130 × 214, 170 pages‬‬
‫‪978-83-247-1889-4‬‬
‫‪Świat Książki, Warsaw 2010‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫אפילו לא זזה‪ .‬היא ניסתה שוב‪,‬‬
‫ועוד פעם‪ ,‬ועוד אחת‪ .‬הרוח טחנה‬
‫את טיפות המבול שכמעט סמאו את‬
‫האישה המסכנה‪ ,‬שבייאוש הולך וגובר ניסתה לפתוח את‬
‫הדלת‪ .‬אם לא זו‪ ,‬אז את הבאה אחריה‪ .‬התרוצצה בין השערים‬
‫המוצקים הרבים וחבטה בהם כדי להיכנס‪ .‬לבסוף מאחורי אחד‬
‫מהם נשמעה מין חריקה‪ ,‬נהמה‪ ,‬והתגלה פרצופו של השומר‬
‫המשופם‪.‬‬
‫“מה יש?“‬
‫“אדוני‪ ,‬תן לי להיכנס‪ ,‬מה קורה פה? הבן אדם נוסע חצי‬
‫יום‪ ,‬מתבלבל בתוך העיר‪ ,‬וכאן יש דלת כל כך כבדה שאי‬
‫אפשר להיכנס‪“.‬‬
‫“בטח אי אפשר‪ .‬כל אחד רוצה להיכנס ולסדר לו כל מיני‬
‫דברים‪“.‬‬
‫“אבל לי יש אישור ששילמתי ותעודות ועניינים חשובים‬
‫וסובלים מדיחוי שנים רבות יותר מדי‪ .‬מוכרחים לסדר אותם‪,‬‬
‫מתי אם לא עכשיו‪ ,‬מי אם לא אני‪ .‬הבת שלי מחכה לאמא‬
‫שלה‪ ,‬אני חייבת‪“.‬‬
‫“הרי היום בתי המשפט סגורים‪ ,‬לא? היום יום ראשון‪ .‬חוץ‬
‫מזה מכינים ספירת מלאי של כל הבניין‪ ,‬סופרים גלימות‪,‬‬
‫פיאות‪ ,‬נייר טואלט וכסאות‪ .‬כתבו בעיתון שיהיה סגור יומיים‬
‫כי עושים רשימה של כל הדברים‪ .‬אסור להפריע!“‬
‫דנוטה הרגישה כאילו חטפה מכת פטיש על ראשה הרטוב‪.‬‬
‫מה‪-‬ה‪-‬ה‪-‬ה? כל כך הרבה זמן‪ ,‬המצב כל כך דחוף‪ ,‬והם שם‬
‫בפנים סופרים ברגים? בדיוק עכשיו‪ ,‬כשהיא הגיעה‪ ,‬באה לעיר‬
‫הבירה בפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה שנים‪ .‬זה צחוק‬
‫מעבודה‪ .‬ביזוי ותועבה‪ .‬לא מעניין אותה‪ ,‬היא נכנסת‪.‬‬
‫השחילה מהר את קצה הנעל בדלת הנסגרת וקבעה אותה‬
‫במקומה‪ .‬השומר התרגז ומשך בכל הכוח את הכנף הדלת‬
‫אליו‪ .‬דנוטה הרגישה כאב של כף רגל נמחצת‪ ,‬אך לא הסיגה‬
‫אותה לאחור‪ .‬הו‪ ,‬לא‪ ,‬היא לא מטומטמת‪ ,‬היא יודעת מה‬
‫המשחק שלהם! בטח ראו אותה מתקרבת מהחלון ומרוב פחד‬
‫שלחו את הזקן לגרש אותה‪ .‬מזל שלא בנו מתרסים‪ ,‬אומרים‬
‫שאלה בוורשה מתים על זה‪ .‬אם אין להם נגד מי להתגונן‪,‬‬
‫הם לפעמים משחקים במלחמות ובונים גבעות באמצע הרחובות‬
‫הראשיים‪ .‬כאילו‪ ,‬מין משחק כזה‪.‬‬
‫זה בדיוק נקרא יחס אל אנשי הכפר מצד העירוניים‬
‫המתנשאים‪ .‬בטח‪ ,‬הם חושבים שהכפרייה המטומטמת שיש לה‬
‫בנעל נוצות של תרנגול‪ ,‬סחבה את עצמה לכאן בשביל סכסוכי‬
‫קרקעות‪ .‬בזמן שלהם יש כאן עבירות רציניות יותר משלהם‪,‬‬
‫צריכים לזהות מאפיונרים‪ ,‬סוחרי סמים יש להם על הראש‪.‬‬
‫בחלום בלילה! החיים של אם ובת יותר חשובים מהברחות‬
‫וסרסורים‪ .‬הקץ לעידן ההפלייה על רקע כפרי‪ .‬בסטה‪.‬‬
‫“קדימה‪ ,‬כפרייה‪ ,‬קחי את הטלפיים שלך מהדלת או שאני‬
‫חותך לך אותם‪“.‬‬
‫“תחתוך לעצמך את הרגליים העקומות‪ ,‬תראו אותו‪ ,‬לבת‬
‫שלי אין שום רגליים והיא בכל זאת בחיים‪ .‬אני גם לא מפחדת‬
‫מכריתה רגל באמצעות הדלת‪ ,‬אני לא מאלו‪ .‬אני לא מתכוננת‬
‫לוותר ואעמוד כאן עד שתתקבל תוצאה והעניין יישקל בחיוב‪,‬‬
‫אמן‪.‬‬
‫אני רוצה להדגיש אחת ולתמיד שנמאס לי מההצקות‪ ,‬די‬
‫לי במה שמעוללים השכנים‪ .‬זריקת חתיכות לחם‪ ,‬סופגנייה‪,‬‬
‫מקלות מלוחים‪ ,‬עטיפות של מסטיקים על המחצלת‪ ,‬ומתחת‬
‫למחצלת עגבניות ושזיפים‪ .‬חוץ מזה צביעה של חלק מהגדר‬
‫במרקר ירוק‪ ,‬צעקות מתחת לחלון “יודה ראוס“‪ ,‬הדבקת חור‬
‫המנעול בתיבת המכתבים במסטיק וצלצולים בשער הכניסה על‬
‫ידי הדבקת הפעמון עם מסטיק; ובנוסף לאלה האכלת ציפורים‬
‫בכוונה ליד הדלת של דנוטה‪ ,‬וכולם יודעים שציפורים‪ ,‬כמו‬
‫ציפורים‪ ,‬מנקרים מלפנים‪ ,‬מחרבנים מאחור ‪ -‬במקרה הזה על‬
‫המדרכה מתחת לחלונות של דנוטה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬עקב חולשה‬
‫וגזענות נאצית היא חשה יותר ויותר כאבים בוורידים בכפיפת‬
‫הידיים וזיעה קרה‪ .‬היא מתעוורת‪ ,‬עוד מעט תצטרך להרכיב‬
‫משקפיים מספר מינוס מאה“‪.‬‬
‫“מה אתה חושב?“ צעקה דנוטה לזקן מאחורי הדלת‪“ .‬אתה‬
‫חושב שאני לא יודעת את הזכויות שלי? שאני אישה פשוטה‬
‫מכפר מהרי החושך? נכון‪ ,‬אז מה? בהתאם לסעיף ‪ 666‬בחוק‬
‫הפלילי זו זכותי‪ .‬כשהגיהנום הזה יסתיים‪ ,‬מה אתה בכלל חושב‬
‫לעצמך! חוץ מזה אתה בתור מאבטח‪ ,‬השפלת אותי בנבזות‪,‬‬
‫בתור אישה‪ ,‬ועל כך תיתבע בקרוב‪ ,‬כלומר ניפגש על ספסל‬
‫בית המשפט‪ .‬אני תמיד אשמור על הכבוד ועל השם הטוב‬
‫שלי‪ ,‬אתה שומע?“‬
‫האיש ניסה בינתיים לבעוט את רגלה של דנוטה מן הדלת‪,‬‬
‫תוך כדי סגירתה‪ .‬בראש חלפה לו מחשבה על אי התאמה בין‬
‫שכרו לבין עמלו‪ .‬מדוע דווקא בתורנות שלו מופיעים הכי‬
‫הרבה משוגעים? אולי יש בו משהו שמושך אליו את הבלתי‬
‫שפויים‪.‬‬
‫לאחרונה איזה שיכור התעקש להיכנס לשטח בית המשפט‬
‫עם קוצץ ענק ביד‪ ,‬וטען שקבע עם עורכת דין מסוימת בקשר‬
‫לתוכניות נישואין בעתיד‪ .‬ואילו לפני מספר שבועות הגיעה‬
‫אישה לדיון שלה עצמה‪ ,‬עם כלב מגזע פינצ׳ר‪ ,‬שנבח חזק‬
‫מרגע שנכנס לבניין‪ ,‬וכשהוא ניסה להרגיעו ולהוציא אותו‬
‫החוצה האישה הגיבה בעצבים‪ .‬הסוף היה שהכלב נשך אותו‪,‬‬
‫והאישה נשכבה בשער עם הרצועה ביד‪ ,‬וקלקלה את המנגנון‬
‫לגילוי מתכות‪ .‬היו צריכים לקרוא למשטרה‪ .‬שלא לדבר על זה‬
‫שהוא ננשך גם על ידי אדם שניסה בתנופה לקפוץ מעל השער‬
‫הסגור‪ ,‬שבדרך כלל פותחים אותו עם כרטיס מיוחד‪.‬‬
‫והאישה הזאת כל הזמן ממשיכה לילל‪ .‬גברת‪ ,‬תבואי ביום‬
‫שלישי‪ ,‬מחרתיים‪ .‬ממתי המשרדים פתוחים בחג‪ .‬מה אתך‪ ,‬אין‬
‫לך אלוהים בלב‪ .‬נדחפת ונדחפת‪ ,‬תכניס אותי‪ ,‬רק זה חסר‪.‬‬
‫מה אני‪ ,‬שוער או אולי יש לי מפתחות לשמיים‪.‬‬
‫הזקן ניצל רגע של פיזור דעת מצד האישה‪ ,‬דחף את רגלה‬
‫החוצה וטרק את הדלת ברעש גדול‪.‬‬
‫בחוץ רעמים‪ ,‬רעשים‪ ,‬עטלפים‪ .‬הכול נהיה ברור‪ ,‬היום אי‬
‫אפשר לסדר כלום‪ ,‬אפילו אם יש לך אוסף תעודות וחותמות‬
‫הכי טובות בכל העולם‪ .‬חתימות מהאב הקדוש בכבודו ובעצמו‬
‫וגם טביעת שפתיו‪ .‬זה לא אומר כלום‪ ,‬אפשר לדחוף את זה‬
‫יודעים איפה ואיך‪.‬‬
‫יש עניינים שאי אפשר לסדר‪ ,‬והאזרח הזועם יכול לכל היותר‬
‫להיאנח ארוכות‪ ,‬להוציא את האוויר בקול ולחזור הביתה‪.‬‬
‫עננים שחורים כיסו לגמרי את השמיים‪ ,‬וכבר לא יכולת‬
‫לדעת‪ ,‬אם אתה על הארץ או בגיהנום‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪Photo: Piotr Miazga‬‬
‫קארפוביץ׳‬
‫ּ‬
‫איגנצי‬
‫בלדינות ורומנסות‬
‫‪24‬‬
‫קארפוביץ׳ (יליד ‪ – )1976‬פרוזאיקן‪ ,‬סופר מסעות ומתרגם‪ .‬נחשב‬
‫ּ‬
‫איגנצי‬
‫לאחד הסופרים המבטיחים בקרב הדור הצעיר‪ .‬כותב פרוזה פסיכודלית לצד‬
‫רפורטאז׳ות מסע מאפריקה‪.‬‬
‫כותר הרומן של איגנצי קארפוביץ׳ משלב בין‬
‫כותריהן של שתיים מיצירות המופת של הרומנטיזם‬
‫הפולני‪ .‬אוסף הפואמות של אדם מיצקביץ׳ “בלדות‬
‫ורומנסות“ נחשב לאבן הפינה של התקופה הזו‬
‫בספרות הפולנית‪ ,‬ואילו “בלדינה“ היא אחת הדרמות‬
‫הטובות ביותר שכתב יוליוש סלובצקי‪ .‬בהכירנו את‬
‫מקורו של משחק מילים זה‪ ,‬קל לעמוד על משמעותו‪,‬‬
‫אולם במידת מה קשה יותר להסביר לשם מה נועד‬
‫התבשיל הזה‪ .‬לא פחות קשה גם להבהיר את משמעות‬
‫המושג “פולין“‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬ברומן זה עסקינן בפולין‪ ,‬אליה עושה דרכה‬
‫קבוצת אלים‪ ,‬רובם מהמיתולוגיה היוונית‪ ,‬אשר‬
‫נתמכים בידי אלים שמקורם בדתות אחרות‪ ,‬כגון‬
‫ישוע‪ ,‬אוזיריס ולוציפר‪ .‬לשם מה יורדים הם אל‬
‫פני האדמה? כדי לאשש את דבר קיומן של ישויות‬
‫נשגבות ולכונן מחדש את הערכים בהם מזלזלת הדת‬
‫המאחדת את דייריו של הכפר הגלובלי – תרבות‬
‫הפופ‪ .‬אולם מאמציהם מסתיימים בלא כלום‪ ,‬שכן‬
‫הדבר היחיד המבדיל בין האלים לבני האנוש הוא‬
‫היותם בני אלמוות ‪ -‬וגם זאת רק במשמעות הפיזית‬
‫(או מטאפיזית) של מילה זו ובהקשר הזמני שלה‪.‬‬
‫הרומן נפתח במונולוג של עוגיית מזל סינית בתור‬
‫מבשרת עקרונות אקזיסטנציאליים המנווטים את‬
‫חייהם של כמה גיבורים בני‪-‬תמותה הקשורים אחד‬
‫לשני בקשרי משפחה וחברות‪ .‬ביניהם נמנים האחות‬
‫לשעבר‪ ,‬אולגה‪ ,‬רווקה בת ‪ 50‬שמצפונה מעיק עליה‬
‫עקב מעורבותה בהמתת חסד‪ ,‬אחייניתה אנקה‬
‫שהיא התגלמות ה“קוסמו גירל“‪ ,‬יאנק בן הטיפש‬
‫עשרה – יתום טיפוסי של החברה‪ ,‬משולל כל עתיד‬
‫ובארטק וראפאל – שני מרצים באקדמיה המפקפקים‬
‫במשמעות מחקריהם‪ .‬שניהם סובלים ומשוועים‬
‫לשינוי רדיקלי‪ .‬או לנס כלשהו‪ .‬האם הם יכולים‬
‫לצפות לו בהקשר לפלישה השמימית?‬
‫אסגיר רק‪ ,‬שתוך הכנת המניפסט האירוני שלו‬
‫בדבר מצבו של האדם בן‪-‬זמננו‪ ,‬קארפוביץ׳ אינו‬
‫נופל למלכודת שמציבה תרבות הפופ‪ .‬הוא מתחמק‬
‫בכישרון ִמ ְסכֶ מות עלילתיות ומנתב את גורלותיהם‬
‫של גיבוריו האנושיים והעל‪-‬אנושיים לכיוונים הכי‬
‫פחות צפויים‪ .‬ההרהור הפילוסופי בא כאן לידי ביטוי‬
‫בצורת ספר ‪ -‬במנעד הנע בין טרגדיה לפארסה‪,‬‬
‫בלהטוט בין אופני נאראציה שונים‪ ,‬בערבוב בין‬
‫מרכיבים‪ .‬כתוצאה מכך‪ ,‬יתכן שזהו הרומן המעניין‬
‫ביותר שנכתב‪ ,‬לפחות בפולין‪ ,‬על מהות הפוסט‪-‬‬
‫מודרנה בארץ פוסט‪-‬קומוניסטית‪.‬‬
‫מרתה מיזוּ רוֹ‬
‫ישו‬
‫‪Wydawnictwo Literackie‬‬
‫‪123 × 197, 568 pages‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪678-83-08-04494-0‬‬
‫‪Wydawnictwo Literackie, Cracow 2010‬‬
‫מפולנית‪ :‬עילי הלפרן‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫איכטוּ ס‪ .‬אני מאוד‬
‫ְ‬
‫שמי הוא ישו‪ .‬יזוּ ס חריסטוּ ס‪ ,‬מכונה גם‬
‫פופולארי‪ ,‬מזה אלפיים שנה נמצא בטוֹפ‪ .‬אני מופיע בעיקר‬
‫בברית החדשה‪ ,‬שלצד “שיער“ היא המחזמר הגדול בכל‬
‫הזמנים‪.‬‬
‫אני אלוהים‪ .‬אלוהים היחיד‪ .‬אני השער והדרך‪ .‬אני האור‬
‫והגאולה‪ .‬אני רועה‪ .‬ברצינות‪.‬‬
‫אני האלוהים היחיד בשלישייה‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬שגם אבא‬
‫שלי ורוח הקודש הם אלוהים יחיד‪ .‬אנחנו ישות אחת‪ ,‬למרות‬
‫העובדה שאנחנו גם יחידים‪ .‬רעיון לא רע‪ ,‬טיפה מסובך‪ .‬כבר‬
‫מההתחלה אמרתי לאבא וליונה‪ ,‬שאנשים לא יקלטו את זה‪.‬‬
‫מוחות חריפים‪ ,‬שניזונים היטב‪ ,‬ודאי שיבינו ‪ -‬אך השאר‪,‬‬
‫הטיפשים יותר ואלה שאינם ניזונים כל צרכם‪ ,‬יתבלבלו בשאלה‬
‫מי הוא מי‪ .‬אמרתי‪ ,‬שעדיף להמתין עם כל העניין הזה של‬
‫השלוש בתוך אחד ולהפך עד שאנשים יגלו שבעולם ישנם יותר‬
‫משלושה ממדים ושפיזיקת הקוואנטים היא רק תחילת הדרך‬
‫להבנה של העולם‪ .‬אבל הם בשלהם‪ ,‬שלא‪ .‬לא‪ ,‬כי הסתרת‬
‫העניין של שלושה באחד ואחד בשלושה תהווה שקר‪ ,‬ובניית‬
‫דת על שקר היא רבת ‪ -‬סיכון בטווח הארוך‪ ,‬היו לנו מספיק‬
‫דוגמאות לזה במאות הקודמות‪ .‬לא‪ ,‬כי הדרך היחידה לגאולה‬
‫עוברת דרך האמת‪ .‬האמת‪ ,‬ככה סתם דרך אגב‪ ,‬זה אני‪.‬‬
‫ברור מאליו שצדקתי‪ .‬אני כזה מעין יודע ‪ -‬כל‪ .‬לא שאשמח‬
‫סתם מהעובדה שצדקתי‪ .‬זה פשוט שכל אל חייב להתאים את‬
‫עצמו לרמה של מאמיניו (הפוטנציאליים) ולצו השעה ההיסטורי‪.‬‬
‫הרי לא אלך ואכריז בתקופת האבן‪ ,‬שלכל אדם זכות לספאם‬
‫ואינטרנט אלחוטי‪ .‬ויכוחים היו כבר בעת עריכתן של עשרת‬
‫הדיברות‪ .‬לדעתי‪ ,‬עשרת הדיברות היו נוקשות וארוכות מדי‪,‬‬
‫כי בסופו של דבר לא לכולם יש זיכרון טוב‪ .‬אבל הם בשלהם‪,‬‬
‫שלא‪ .‬שחייבות להיות עשר נקודות‪ .‬כשיש עשר נקודות‪ ,‬אז‬
‫אי אפשר לצפות מהטקסט שיהיה עקבי או יעיל‪ .‬ראשית‪ ,‬כי‬
‫אפשר לשמור על כל הדיברות ועדיין להיות אדם רע‪ .‬שנית‪,‬‬
‫משום שעשרת הדיברות הפריזו בקשירת המוסר והחוק עם‬
‫המשפחה‪ ,‬וכפי שידוע‪ ,‬משפחה יוצאת טוב רק בתמונות ‪ -‬וחוץ‬
‫מזה‪ ,‬משפחה זה מושג היסטורי‪ ,‬תלוי בזמן וחשוף לשינויים‪.‬‬
‫הבעיה הבאה היא השפה‪ .‬אמרתי לשני שליש ממני‪ :‬תקשיבו‪,‬‬
‫בואו לא נעשה את זה בעברית או ארמית‪ ,‬השפות האלה בדרך‬
‫לאבדון‪ ,‬רק תביטו בתחזיות ובהדמיות‪ .‬בואו נחכה – אמרתי‬
‫– עוד כמה מאות שנים‪ .‬אני אלוהי האהבה‪ ,‬ואת דבריי‬
‫לאנושות יש לבטא בשפת האהבה‪ ,‬רצוי בצרפתית‪ .‬אבל הם‬
‫(כלומר אני) בשלהם‪ ,‬שלא‪ .‬לא מחכים‪ .‬נו טוב‪ ,‬אני אומר‪ ,‬אז‬
‫אולי באנגלית לפחות? נחסוך לעצמנו את הבעיות של טעויות‬
‫בתרגום‪ .‬אבל אני בשלי (כלומר הם בשלהם)‪ ,‬שגם זה לא‪.‬‬
‫בעיה נוספת‪ ,‬וזו כבר בעיה רצינית‪ ,‬נבעה מן המצב הגופני‬
‫שלי עצמי‪ .‬כאמור‪ ,‬אני אלוהים ואדם‪ .‬שתי ישויות נפרדות‪,‬‬
‫אך עדיין בגוף אחד כך הוחלט בועידת כלקדון ואני קיבלתי‬
‫עליי החלטה זו‪ ,‬שדברה הגיע אלי בדיוק כשציינתי ארבע‬
‫מאות שנה למותי‪ .‬הרעיון של הטבע הכפול הוא לא רע‪,‬‬
‫הביצוע שלו לא רע‪ ,‬אבל גם הפעם משהו לא הלך לגמרי‬
‫בהתאם לדעתי‪ .‬כל עניין תחיית המתים התגלה לטעמי כטעות‬
‫חמורה‪ .‬צריך היה להשתחרר מהנטל המצרי הזה‪ .‬כדי שאנשים‬
‫יהיו טובים‪ ,‬עליהם להבין שאחרי המוות לא מצפה להם דבר‪,‬‬
‫שאין גן‪-‬עדן‪ ,‬אין יום דין‪ .‬ואפילו אם יגיע מישהו לגן עדן‪,‬‬
‫יהיה זה בבחינת בונוס‪ ,‬פרס לאלה שלא ציפו לשום תמורה‪.‬‬
‫אלא שאני אמרתי את שלי‪ ,‬ושני שליש ממני אמרו את‬
‫שלהם‪ .‬בלי גן עדן וגיהינום אנשים לא יהיו טובים‪ ,‬לא תהיה‬
‫גאולה וזה יהיה פלופ טוטאלי ושעמום‪ .‬וכמובן ששוב התברר‬
‫שהצדק עמי‪ .‬אני בכל זאת אלוהים‪ ,‬ואפילו כאשר שני שליש‬
‫ממני חולקים על דעתי‪ ,‬אני עדיין יודע כיצד יסתיים העולם‪.‬‬
‫מסיבה זו אני שוקל לרדת אל האדמה ולמות‪ .‬שום דבר‬
‫ספקטקולרי‪ .‬שום צלב‪ ,‬שום עינוי‪ .‬זה לא השתלם‪ .‬הצליבה‪,‬‬
‫כך התברר‪ ,‬הקדימה את זמנה‪ .‬אני בוחר בקטרקט‪ ,‬ראומטיזם‬
‫וסניליות‪ .‬אני שוקל לרדת ארצה עם ניקה‪ ,‬האישה שלבי‬
‫שייך לה‪ ,‬אני שוקל לוותר על היותי כל‪-‬יכול‪ ,‬לעשות קניות‬
‫ולהידבק בשפעת‪ .‬אני שוקל לעשות מעשים טובים קטנים של‬
‫יום יום‪ .‬ניסים לא באים בחשבון‪ .‬אני שוקל לקחת משכנתא‬
‫ולבלות שמונה שעות ביום בעבודה‪.‬‬
‫אנתרופוֹפיל‪ .‬אוהב אנשים‪ .‬אולי בגלל שיש לי חוש‬
‫ּ‬
‫אני‬
‫הומור‪ .‬בלי חוש הומור אין אהבה‪ .‬בזמנו הצעתי להחליף את‬
‫אחת הדיברות ב‪“ :‬צחק כל יום‪ ,‬וביום חג אף יותר מהרגיל‪.‬‬
‫צחוק הוא השער לטוב‪ ,‬תחבושת על הלב ועין הגאולה“‪ .‬זה‬
‫לא עבר‪.‬‬
‫הגאולה מתמצתת את כל הממדים שאליהם בכוונתי להוביל‬
‫את האנשים‪ .‬היא תמצית חומרית‪ ,‬כי לבד מהחומר‪ ,‬על כל‬
‫הספירות שלו‪ ,‬לא קיים כלום ‪ -‬רק הממד האולטימטיבי‪ .‬אני‬
‫מאמין באָ ּפוֹקָ טָ ְסטָ זה‪ :‬גאולה אוניברסלית‪ .‬בלי גיהינום‪ ,‬תהומות‬
‫נשייה או שאול‪ .‬באמונה זו אני נמצא בדעת מיעוט‪ .‬שני שליש‬
‫ממני דורשים יום דין‪ .‬אני טוען שהבריאה טובה מטבעה‪,‬‬
‫ושבכל יצור‪ ,‬אפילו הזעיר ביותר‪ ,‬טבוע חותם של חסד‪ .‬קשה‬
‫להתווכח עם הרוב‪ ,‬במיוחד כשהוא חלק מאותה ישות‪.‬‬
‫אני מודה שבמאות השנים האחרונות פקפקתי באפוקטסטזה‬
‫ובכלל‪ ,‬בעצמי או בעצם בשליש אחד ממני‪ .‬אחרי המסיבה‬
‫בים האדום גירדתי את התחתית של התחתית‪ .‬ניקה סיפרה‬
‫לי על תוכניתו של זאוס‪ .‬היא לא מצאה חן בעיני במיוחד‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬כשניקה הלכה לה‪ ,‬בעודי יושב עם ראשי שמוט בין‬
‫כתפיי‪ ,‬נתון בייאוש ואבדן עצות‪ ,‬חוויתי לפתע הארה‪ .‬בעצם‪,‬‬
‫תוכניתם של האלים האולימפיים אינה סותרת את התוכנית‬
‫שלי‪ ,‬אלא חוברת אליה‪ .‬תבינו‪ ,‬אף פעם לא הייתי חסיד של‬
‫הרעיון שעל פיו אלוהים הוא אחד‪ :‬הפסדתי בהצבעה על כך‪,‬‬
‫פרדוקס כשלעצמו‪ .‬תמיד הייתי סבור‪ ,‬שעדיף לשתף פעולה‬
‫עם אלים אחרים מאשר להילחם בהם‪ .‬נדמה לי‪ ,‬שהתוכנית‬
‫היוונית נותנת לכולנו הזדמנות שנייה‪ .‬הפעם לא אחזור על‬
‫טעויות העבר‪ :‬תחיית המתים‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬בטלה ומבוטלת‪.‬‬
‫גיהינום‪ ,‬גן עדן‪ ,‬כור המצרף‪ ,‬מבוטלים גם הם‪ .‬עשרת הדיברות‬
‫מוקפאות‪ .‬אני זקוק למשהו פשוט יותר‪ .‬נקודה אחת מספיקה‪,‬‬
‫היא יכולה לבוא עם הערות שוליים‪ .‬למשל‪ :‬לכל אחד זכות‬
‫לאושר‪ .‬לצחוק‪ .‬לשגיאה‪ .‬לאהבה‪ .‬אפשר להגריל‪.‬‬
‫הפעם יסתייע הדבר בידי‪ .‬אני פאנטוֹקראטוֹר‪ ,‬אלפא ואומגה‪,‬‬
‫הכוח האבסולוטי והאור האינסופי‪ .‬אני השער והכנסייה‪ .‬אני‬
‫יודע‪ ,‬לא יפה להתפאר ככה‪ ,‬אבל לפעמים כדאי להזכיר‬
‫לעצמך מי אתה‪.‬‬
‫התעוררה בי תקווה‪ .‬התקווה בנויה באופן תמוה‪ ,‬היא האסון‬
‫היחיד שלא השתחרר מתיבת פנדורה‪ .‬שלמעשה הייתה חבית‪.‬‬
‫סתם שתדעו דרך אגב‪.‬‬
‫התרעננתי‪ ,‬החלפתי בגדים וחיש קל מיהרתי אל ניקה‪.‬‬
‫סיפרתי לה הכול‪ ,‬ובאותה הזדמנות הכרתי את אפרודיטה‪.‬‬
‫היא עוד יותר יפה ממה שמספרים עליה‪ .‬ניקה התוודתה בדבר‬
‫אהבתה אליי‪ .‬אנחנו נרד ארצה יחדיו‪ .‬מיד בתום החג של‬
‫אתנה ואוזיריס‪.‬‬
‫אוזיריס הוא חבר שלי מזמן‪ ,‬עוד לפני הצליבה‪ .‬הוא היה האל‬
‫הראשון שקם מן המתים‪ .‬לא כל כך רחוק‪ ,‬אגב‪ ,‬מהגולגותא‬
‫ שעת טיסה במטוס‪ ,‬עם כנפי מלאכים זה לוקח אפילו קצת‬‫פחות זמן‪.‬‬
‫אנחנו יורדים ארצה‪ .‬מסך גן העדן נפתח בפעם האחרונה‪.‬‬
‫הווילון נישא מעלה‪ .‬הללויה‪.‬‬
‫אני רץ לתכשיטן‪ ,‬רוצה לבקש את ידה של ניקה‪ .‬אני זקוק‬
‫לטבעת ‪ -‬אולי משהו עם אבני חושן?‬
‫‪25‬‬
‫‪Photo: Aleksandra Pavoni / Lampa i Iskra Boża‬‬
‫מאוגוז׳אטה ריימר‬
‫טוקסימיה‬
‫‪26‬‬
‫מאוגוז׳אטה ריימר (ילידת ‪ – )1985‬דוקטורנטית במכון לתרבות פולנית‬
‫באוניברסיטת‬
‫ורשה‪,‬‬
‫לומדת‬
‫גם‬
‫פסיכולוגיה‬
‫ולימודים‬
‫אמריקניים‪.‬‬
‫את‬
‫שיריה הראשונים פרסמה בגיל ‪.13‬‬
‫עדה‪ ,‬צעירונת הלומדת פיזיותרפיה‪ ,‬נאלצת לטפל‬
‫באביה השרוי בדיכאון ומתחילה גם היא לגלות‬
‫סימני מחלה; סטודנטית צעירה אחרת‪ ,‬אנה‪ ,‬הופכת‬
‫בניגוד לרצונה לאובייקט חלומותיו של תדיאוש‪,‬‬
‫איש בא בימים מלוחמי מרד ורשה; יאן מוצא את‬
‫יעודו בכתיבת הספדים לאנשים בעודם בחיים; נהג‬
‫החשמלית לונגין מתקשה להשלים עם שגרת נשואיו‬
‫הנמשכים מכוח ההרגל בלבד; לוּ צינה הגמלאית‪,‬‬
‫מאזינה מושבעת של “רדיו מריה“‪ ,‬שואפת להתעלות‬
‫למעלת קדוּ שה‪ .‬גיבורי ספר הביכורים של מאוגוז׳אטה‬
‫ריימר קשורים זה בזה בכך שהם גרים באותה שכונה‬
‫(אחת השכונות הישנות והעניות של ורשה) וגם בכך‬
‫שכולם חולים במידה זו א אחרת‪ .‬הם סובלים מחוסר‬
‫יכולת לפתח יחסים בין – אישיים נורמליים‪ ,‬ולכן הם‬
‫נדונים לבדידות קיצונית‪ .‬כאשר הם נתקלים זה בזה‪,‬‬
‫מסיבות שונות‪ ,‬תחלואיהם רק מחריפים‪ .‬לבסוף‪,‬‬
‫בשל אירוע טרגי‪ ,‬הם מגיעים לכלל עימות‪.‬‬
‫המחברת הצעירה מתייצבת ללא ספק בצד האפל‬
‫של החיים‪ .‬היא משרטטת עולם של אנשים דוחים‪,‬‬
‫מכוערים ורעים‪ ,‬המעוררים דחייה בה במידה שהם‬
‫מעוררים חמלה‪ .‬היא מתקרבת לדמויותיה התקרבות‬
‫מרבית‪ ,‬חושפת את השדים השוכנים בהן‪ ,‬וזאת‬
‫בלי לאבד אף לרגע את האמינות‪ ,‬אף שהגרוטסקה‬
‫מאפיינת את תווי הפנים של גיבוריה ואת הרגליהם‪.‬‬
‫בכך עוצמתה‪ .‬עוד נקודות עוצמה של המחברת הן‬
‫חוש הומור ושפה – פואטית אך גם הולמת את נקודת‬
‫המבט שלה‪ .‬ריימר מתייחסת על מסורת מפוארת של‬
‫סוגות שנשכחו קצת בפולין בשנים האחרונות – שירה‬
‫גרוטסקית וסגידה לכיעור (‪ .)turpism‬היא לא רק‬
‫מזכירה סוגות אלה‪ ,‬היא גם מרעננת אותן בכך שהיא‬
‫מייחסת אותן למציאות חברתית‪-‬פוליטית חדשה‪.‬‬
‫“טוקסימיה“ הוכרה כאחת הבכורות הספרותיות‬
‫הבולטות ביותר‪ ,‬ולאור הכישרון והבגרות של היוצרת‬
‫הצעירה‪ ,‬אין ספק שלא מדובר כאן בהצלחה מקרית‬
‫או חד פעמית‪.‬‬
‫מרתה מיזוּ רוֹ‬
‫מפוארת‬
‫‪Lampa i Iskra boża‬‬
‫‪Contact‬‬
‫‪Małgorzata Rejmer‬‬
‫‪148 × 210, 208 pages‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪978-83-89603-78-4‬‬
‫‪Lampa i Iskra Boża, WARSAW 2010‬‬
‫מפולנית‪ :‬מרים בורנשטיין‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫מאד הייתה החשמלית‬
‫שאותה נהג לונגין‪ :‬מדיפה‬
‫ריח טוב‪ ,‬נקייה‪ ,‬מאוד‬
‫בנוסח האיחוד האירופי‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשנסע ברחבי ורשה‪ ,‬תיאר‬
‫לעצמו שהוא נוהג חשמלית בצרפת או בגרמניה‪ ,‬שהוא נוסע‬
‫ברחבי צרפת ומדקלם את אפולינר‪ ,How do you do .‬הוא אומר‬
‫לנוסע כשהוא מוכר לו כרטיס‪ ,‬והנוסע הוא לא אחר מאשר גינטר‬
‫גראס‪ .‬או לה קלזיו‪ .‬או הוקלבט‪.‬‬
‫לונגין אומר‪Mersi, but no. Free ticket, good book. :‬‬
‫הוא קד‪ .‬הוא ממשיך לנסוע בעולם מטויח‪ .‬אפס גרפיטי‪ .‬אפס‬
‫וולגריות ואספסוף‪ .‬אנשים צוחקים זה לזה‪ ,‬כל שיניהם ישרות‪,‬‬
‫רגליהם ישרות‪ .‬עיוור ופיסח צועדים על מדרכה ישרה‪.‬‬
‫וכאן העולם מוזר כזה‪ ,‬לא הכרחי‪ .‬אנשים הולכים כמו‬
‫דחלילים עגמומיים עם ראש על מקל‪ .‬הם ממהרים‪ְ ,‬למה הם‬
‫ממהרים כל כך‪ ,‬הרי אין להם כלום‪ .‬אפילו עכשיו‪ ,‬רחוק‪,‬‬
‫על המדרכה‪ ,‬ישישה דוהרת בקצב צב‪ ,‬מתקדמת בהתפרצויות‬
‫שלומיאליות‪ ,‬עם מקל קטן דמוי קנה‪ .‬תיכף תתפגר לו כאן‪.‬‬
‫לונגין מחכה‪ ,‬תומך את סנטרו בידו‪.‬‬
‫סע כבר‪ ,‬צועק מישהו‪.‬‬
‫לונגין מחכה‪.‬‬
‫סע כבר‪ ,‬בן זונה! סוערת החשמלית‪.‬‬
‫לונגין מתבונן בישישה‪ .‬היא מתנשפת‪ ,‬הישישה‪ ,‬כאילו‬
‫קרובה‪ ,‬אבל כבר רחוקה מדי‪ .‬לונגין סוגר את הדלתות‪.‬‬
‫הוא נוסע‪ .‬פעם‪ ,‬פעמיים‪ ,‬שלוש‪.‬‬
‫ראשו מתנדנד‪ .‬הוא כל כך עייף‪.‬‬
‫דוהרות הישישות האלה‪ ,‬דוהרות‪ .‬הנה עכשיו אחת עם שובל‬
‫של תחבושת התלויה לה מסביב לרגל‪ .‬לונגין היה רוצה לומר‬
‫שזה יכול להיות אסון‪ ,‬הרגל תתקפל‪ ,‬משהו יחליק‪ ,‬משהו‬
‫יתעקם‪ ,‬נכוּ ת‪ ,‬צרות‪ .‬אבל מי כבר יקשיב לו‪.‬‬
‫הרכין את ראשו ונסע כך‪ ,‬בקושי רואה משהו‪ ,‬בקושי מסתכל‪.‬‬
‫מבטו מזדגג כמו בצל על מחבת‪ .‬ניגב את עפעפיו‪ ,‬מבטו‬
‫נמרץ‪ ,‬כי הוא בדיוק עבר ליד ביתו שלו‪ ,‬המשפחתי‪ ,‬הנקי‪,‬‬
‫ליציָה הנפלאה‪ ,‬אשתו היפהפיה‪,‬‬
‫השלו‪ ,‬שבו מחכה לו אשתו‪ ,‬אָ ְ‬
‫כמו מספריו של דוסטויבסקי‪ ,‬אולי רק קצת עגמומית‪ ,‬אולי רק‬
‫קצת גחמנית‪ ,‬אבל עם לב ענק‪ ,‬רחב‪ ,‬תוססת‪ ,‬עם אופי חזק‬
‫כמו פלדה‪ .‬טוב‪ ,‬אולי יש שם ברקע קצת טענות‪ ,‬איזה חוסר‬
‫שובע‪ ,‬איזו שאיפה למשהו גדול יותר‪ ,‬אבל את רואה‪ ,‬אליציה‪,‬‬
‫אני לא יכול לתת לך הרבה‪ ,‬כי הרי לי עצמי אין הרבה‪.‬‬
‫ובכל זאת היא אוהבת אותו‪.‬‬
‫ייתכן‪ ,‬שהיא עדיין אוהבת אותו‪.‬‬
‫היום הוא ישאל אותה‪ .‬האם היא אוהבת אותו עדיין‪ .‬ועל מה‬
‫אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה‪.‬‬
‫לונגין הרכין את ראשו‪ ,‬נרגש מן המחשבה הזאת‪ .‬כשהרים‬
‫אותו‪ ,‬הבחין בו‪.‬‬
‫דמות מעוותת בצורה משונה‪ ,‬יד מונחת על הבטן‪ ,‬רצה בכביש‬
‫מצד אחד לצד שני‪ .‬הישר אל מתחת לגלגלים‪ .‬לונגין לחץ על‬
‫הפעמון והתחיל לבלום‪ .‬נאנק‪ .‬הצטלב ולשבריר שנייה חשב על‬
‫פרנציס הקדוש שהיה כל כך קרוב‪ ,‬ועל אליציה שהייתה כל‬
‫כך קרוב‪ ,‬ועל הילדים‪ ,‬שבטח עוד לא יצאו מהבית‪.‬‬
‫הוא שמע רעש חזק‪ .‬ועוד צליל מוזר‪ ,‬קצת כמו שקשוק‪.‬‬
‫החשמלית הזדעזעה‪ ,‬כאילו עלתה על בול עץ‪.‬‬
‫זה הסוף‪ ,‬חשב‪ .‬כשהוא בולם בעיניים עצומות‪ ,‬היה לו רושם‪,‬‬
‫שהשחור מתחת לעפעפיים מתפורר‪ .‬לאזניו הגיעה שריקה משונה‬
‫מאד‪ ,‬האם זו יכלה להיות רוח? פקח את העיניים‪ .‬השמשה בתא‬
‫הייתה נורא מלוכלכת ומעבר לזכוכית השתרע ריק‪.‬‬
‫מאחורי גבו שמע לונגין הרעשה רב קולית‪ ,‬כאילו רעמה‬
‫אופרה פרובינציאלית‪ .‬יצא בריצה מן התא ודהר אל הגופה‪,‬‬
‫אבל כמעט מייד עשה אחורה פנה‪ .‬מייבב‪ ,‬הוא התכופף והקיא‬
‫מגועל‪ ,‬אימה ויאוש‪ .‬לרגע הרגיש יותר טוב‪ .‬ואחר כך ניגב‬
‫את הפה וכבר ידע‪ ,‬שכל מה שנורא רק מתחיל‪.‬‬
‫התבונן בשמיים‪ ,‬והשמיים היו שלוים וחסרי רחמים‪.‬‬
‫והייתה אימת השתיקות הפתאומיות‪ .‬והיה ִריק בכל‬
‫השמיים‪.‬‬
‫לונגין מחה את פניו בממחטה‪ ,‬גרף את חוטמו‪ ,‬נאנח ועשה‬
‫צעד לכיוון הגופה‪ .‬נסוג והלך לפתוח את הדלתות לנוסעים‪.‬‬
‫כולם נשפכו לרחוב כמו קרום צבעוני‪ ,‬מבעבע‪ .‬לונגין התבונן‬
‫איך חלקם מתווכחים ומתקבצים לגוש מבוהל‪ ,‬וחלק אחר רץ‬
‫לצד השני‪ ,‬כדי לראות את הגופה‪.‬‬
‫כוס אמק‪ ,‬כל הזיין‪ ,‬פלט בחור צעיר‪.‬‬
‫כמה אנשים הוציאו את הסלולרי והתחילו לצלם‪ .‬לונגין רץ‬
‫אליהם רוצה לאסור עליהם‪ ,‬אבל מיד הבין שאין טעם‪.‬‬
‫הוא חיכה לאמבולנס‪ ,‬למשטרה ולגזר דין‪.‬‬
‫גורל הוא גורל‪ ,‬הסתחררו המילים בראשו של לונגין‪ .‬אי‬
‫אפשר לברוח מן הגורל‪.‬‬
‫אבל האם הוא חשב את זה בעצמו‪ ,‬או מישהו כבר חשב פעם‬
‫בשבילו – את זה הוא לא ידע‪.‬‬
‫גבר ניגש ללונגין‪ ,‬טפח על שכמו‪.‬‬
‫אל תיקח ללב‪ ,‬אמר‪ .‬אני ראיתי הכל‪ ,‬איך בדיוק היה‪ ,‬אתה‬
‫לא אשם‪ .‬וגם לא היית שיכור‪ ,‬לא יעשו לך כלום‪.‬‬
‫לונגין הניד בראשו ואחר כך הלך הצידה והתחיל לבכות‪.‬‬
‫כשהוא משפשף את עיניו הסתכל חסר אונים איך מתפרס‬
‫מסביב לחשמלית צוות עם מנוף‪.‬‬
‫הגיע אמבולנס ומיד אחר כך הטלוויזיה ומיד אחרי הטלוויזיה –‬
‫המשטרה‪ .‬מסביב להמוני האדם הסתובבה בחורה בחולצה‬
‫ורודה‪ ,‬עם מיקרופון‪ ,‬ביקשה אלפי סליחות ואספה סיפורים‬
‫של עדי ראייה‪.‬‬
‫מאיה מאי‪ ,‬הציגה את עצמה בפני לונגין‪ .‬אני נסעתי‬
‫בחשמלית הזאת‪ .‬ספר בבקשה‪ ,‬מה הרגשת כאשר עלית על‬
‫האיש הזה?‬
‫לונגין לקח אוויר‪ ,‬אבל הניע ראשו לשלילה והלך הצידה‪.‬‬
‫הסתכל על הבחורה משוחחת עם המנופאים‪ ,‬ואחר כך‪ ,‬בידיים‬
‫שלובות‪ ,‬מתבוננת בעבודתם‪ .‬כאשר החשמלית התרוממה קצת‪,‬‬
‫היא התכופפה‪.‬‬
‫איזה קטע! קראה‪ .‬אני מכירה את האיש הזה!‬
‫והתמתחה לעמידת דום‪.‬‬
‫זה תדיאוש ְסטוֹקרו ְֹצקי‪ ,‬לוחם חירות פולני דגול‪ .‬במיל׳‪.‬‬
‫ובקהל עבר רחש וברכיו של לונגין פקו‪.‬‬
‫מותו מתחת לגלגלים של לוחם חירות דגול‪ ,‬קראה מאיה‬
‫מאי ומייד התייצבה בפני המצלמה‪ .‬של לוחם חירות דגול‪,‬‬
‫עבר רחש בקהל‪.‬‬
‫מייד ניגש מישהו ללונגין‪.‬‬
‫איך העזת‪ ,‬אמר גבר עם שפם‪ .‬להרוג כזה לוחם חירות‬
‫גדול‪.‬‬
‫והמשטרה‪ ,‬שהסתובבה בעצלתים מסביב לחשמלית‪ ,‬מייד‬
‫נכנסה בה רוח‪ .‬לקחו את לונגין הצידה‪ ,‬כדי לבדוק אותו‬
‫ב׳ינשוף׳‪.‬‬
‫לונגין עצם את עיניו‪ .‬נשף‪.‬‬
‫נו‪ ,‬נו‪ ,‬נו‪ ,‬קרא השוטר‪ .‬אדוני‪ .‬אתה כבר לא תצא מזה‪ .‬אפס‬
‫שש פרומיל‪ .‬אני לא יודע מאיזה סעיף להתחיל‪.‬‬
‫אוזקים? שאל השוטר ליד‪.‬‬
‫בשביל מה‪ ,‬נופף הראשון בידו‪ .‬אתה רואה שהאדון גם ככה‬
‫התחרבן‪ .‬מי אתה?‬
‫לונגין ווֹנְ סיק‪ ,‬פלט לונגין בקושי‪.‬‬
‫נו‪ ,‬מר לונגין וונסיק‪ .‬בהיותך בהשפעת אלכוהול הבאת‬
‫לגרימת תאונת חשמלית‪ ,‬שבגללה נהרג‪ ,‬סליחה‪ ,‬מי?‬
‫תדיאוש סטוקרוצקי‪ ,‬לוחם חירות פולני‪ ,‬לחש לו השוטר‬
‫השני‪.‬‬
‫כן‪ ,‬לוחם חירות פולני‪ .‬לפי המחשבה שלי זה לא כל כך‬
‫טוב‪ ,‬אבל אולי אני טועה‪ .‬ועכשיו נצא עם מר לונגין לטיול‬
‫בוורשה‪ .‬מזג האוויר טוב‪.‬‬
‫הוא חייך ללונגין‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪Photo: private‬‬
‫הפנסיון‬
‫פיוטר פאז׳ינסקי‬
‫פיוטר פאז’ינסקי (יליד ‪ – )1973‬עורך הירחון “מדרש“‪ ,‬העוסק בחיים‬
‫‪28‬‬
‫היהודיים ובתרבות היהודית‪ .‬הספר ראה אור בהוצאה קטנה וזיכה את מחברו‬
‫בפרס יוקרתי מטעם השבועון “פוליטיקה“‪.‬‬
‫עלילת הספר היא מפותלת‪ ,‬משום שהיא כוללת רק‬
‫תיאור של ביקור בודד של יום אחד של איש צעיר‬
‫בפנסיון‪ ,‬הממוקם באיזור קיט ליד ורשה‪ .‬האיש היה‬
‫שם לא פעם כילד‪ ,‬יחד עם סבתו‪ ,‬ועתה הוא פוגש‬
‫כמה אנשים שהזדקנו מאד בינתיים וזוכרים אותו‬
‫מימי ילדותו‪ .‬אולם הפנסיון איננו רגיל‪ :‬שוכנים בו‬
‫יהודים ניצולי שואה‪ ,‬על כן כל מה שמופיע בו יש לו‬
‫אופי של חלום על העבר‪ ,‬של העלאה באוב‪ ,‬החיאה‬
‫לא רק של אנשים‪ ,‬אלא גם של ארועים‪ ,‬שיחות‬
‫וויכוחים אידיאולוגיים שנבלעו בתהום הנשיה‪ .‬על כן‬
‫עלילת הספר היא פשוטה רק לכאורה‪ :‬במציאות היא‬
‫מתרחשת בכמה רבדי זמן והיא מלאה באנקדוטות‬
‫ובסיפורים יהודיים טיפוסיים‪ ,‬משום שגיבורי‬
‫הספר חיים את העבר‪ ,‬הפוגש את ההווה בנקודת‬
‫זמן מסוימת‪ .‬כך בדיוק – כמשהו קרוב במרחק‬
‫נגיעה‪ ,‬ובד בבד כמשהו מעוות על ידי אובססיות‬
‫או כשלים בזיכרון – רואים את העבר אנשים זקנים‪,‬‬
‫העדים האחרונים של העולם של יהודי פולין שלפני‬
‫המלחמה‪ .‬המחבר‪ ,‬יליד ‪ ,1973‬השייך לדור השלישי‬
‫של השואה‪ ,‬מראה באיזו צורה מתקיימת היום בפולין‬
‫המסורת היהודית‪.‬‬
‫הספר מקרין אווירה בלתי רגילה‪ ,‬חמימה ומלאת‬
‫אירוניה‪ ,‬טווה דמויות עשירות ובד בבד מראה‬
‫את רבגוניותה של המורשת היהודית‪ :‬היא מופיעה‬
‫כדיאלוג של גורלות מורכבים מחד‪ ,‬וכשיח בלתי‬
‫נדלה על נושאים גורליים על אודות קיומו או אי‬
‫קיומו של אלהים ועל המטרות העומדות בפני העם‬
‫היהודי‪ ,‬מאידך‪ .‬השיח הזה מרווה את עולם הארועים‬
‫היום‪-‬יומיים ומתערבב בו באופן משעשע‪ ,‬אולם‬
‫הוא מעניק לו משמעות אפילו כשהעולם הזה עובר‬
‫שינויים רדיקליים‪ ,‬ומרבית משתתפי השיח נספים‪.‬‬
‫הניצולים ממשיכים אותו‪ ,‬ומקימים בכך לתחיה את‬
‫המתים כבני שיח‪.‬‬
‫יז׳י יאז׳בסקי‬
‫רציתי‬
‫‪Nisza‬‬
‫‪Contact‬‬
‫‪Piotr Paziński‬‬
‫‪978-83-926276-1-6‬‬
‫‪NISZA, Warsaw 2009‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪135 × 205, 136 pages‬‬
‫מפולנית‪ :‬בוריס גֶרוּ ס‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫לשמוע את טריקת התריסים ואת‬
‫חריקת החלונות הנפתחים‪ ,‬שעוררו‬
‫תקווה‪ ,‬כי שכניי איבדו את‬
‫הדריכות וירצו להיראות על אחת המרפסות האינסופיות‪ ,‬אולם‬
‫שום דבר כזה לא התרחש‪ ,‬אף שחיכיתי עד הצהריים‪ ,‬בעודי‬
‫מתענג על מראה האורנים המחלידים ברוח‪.‬‬
‫איש לא יצא‪ ,‬הגינה הייתה ריקה מאדם‪ ,‬החלונות מוגפים‪.‬‬
‫יתכן שכולם הסתתרו בחדר האוכל או בחדר הקבלה‪ ,‬כבימים‬
‫עברו‪ ,‬מלוכדים סביב טלוויזיה מקולקלת‪ ,‬מתחת לפרסקות‬
‫מתולדות היהודים? אולי שם יש לחפש אותם? ואם לא שם‪,‬‬
‫אז היכן?‬
‫באותה עת זה היה פשוט‪ ,‬משום שהבלגן שרר במסדרונות‬
‫מעלות השחר‪ .‬זמן רב לפני ארוחת הבוקר‪ ,‬עוד בטרם הספיקו‬
‫להקדיח את דייסת שיבולת השועל במטבח‪ ,‬נשמעו בכל מקום‬
‫טריקות של דלתות בבית‪ ,‬גרירת צעדים וחריקות של רצפת‬
‫עץ‪ .‬האדון אברם יצא עם האדון חיים לחזית הבניין לעשן את‬
‫הסיגריה הראשונה‪ .‬הגברת האנקה התלוננה על כאבים בעצמות‬
‫ובקול צווחני סיפרה לסבתא על לילה טרוף שינה‪ .‬הגברת‬
‫טצ׳יה הלכה להביא עיתונים‪ .‬והאדון ליאון בלבוש חלוק רחצה‬
‫מרופט‪ ,‬עם מגבת פסים‪ ,‬מברשת ענק וכוס לשטיפת שיניים‪,‬‬
‫מיהר אל חדר האמבטיה‪ ,‬כדי לעשות לעצמו מקלחת בריאות‬
‫סיבירית במים קפואים‪ .‬אחר כך יחד עם הדוקטור קאהן עשו‬
‫את התעמלות הבוקר‪ .‬אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬אחת‪ ,‬שתיים! דוקטור קאהן‬
‫נפנף בידיו‪ ,‬נתן את הקצב‪ .‬שלוש‪ ,‬ארבע! חרק בתשובה גבו‬
‫הזקן של האדון ליאון‪ .‬חמש התכופפויות‪ ,‬חמש התיישרויות‪,‬‬
‫שתי התיישבויות למחצה‪ ,‬כמה סיבובים ימינה ושמאלה עם‬
‫הצוואר‪ .‬אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש‪ ,‬ארבע‪ ,‬חמש!‬
‫הפנסיון התמלא בקולותיהם‪ ,‬גדל וטפח‪ ,‬משום שהיום‬
‫התעופף פנימה מכל הצדדים‪ .‬האנשים התגודדו ליד המדרגות‪,‬‬
‫בין הקומות‪ ,‬שוחחו בחיוניות‪ ,‬אחר כך התפזרו ויצרו מעגלים‬
‫אחרים‪ ,‬עד שהגיעו לקומת הקרקע‪ ,‬היכן שאפשר היה להתיישב‬
‫בניחותא על כיסאות בצבע הסלק ולחכות עד שיפתחו את חדר‬
‫האוכל‪ .‬הצלחות הצטלצלו כבמעין שמחה מאחורי הדלת‪ .‬דרך‬
‫החריץ ראיתי כיצד הם מניחים כל השולחנות את המיכלים‬
‫המבריקים של מי סודה‪ ,‬כיצד המלצריות נכנסות לחדר האוכל‬
‫עם כלי המרק ועם צלוחיות הגבינה הלבנה והבצלצל הירוק‪.‬‬
‫אהבתי את הרגעים הללו שבהם כולנו היינו מתיישבים יחדיו‬
‫מתחת לדיוקנאותיהם של קלאסיקוני היידיש ופותחים בארוחת‬
‫הבוקר‪ .‬המשפחה שלנו של הדודות והדודים הזרים היא אחרת‬
‫מהמשפחות הנמצאות בתצלומים משותפים‪ .‬ולי אין אפילו‬
‫תצלום אחד של האדון ליאון או האדון אברם‪ .‬ואינני בטוח‪,‬‬
‫שהייתי מסוגל לזהות אותם אילו הופיעו לפתע לפניי‪.‬‬
‫איני זוכר הרבה מעבר לזה‪ .‬לעתים אפילו שום דבר‪ .‬העבר‬
‫שלי טמון עמוק בתוכי‪ ,‬אולם כשאני מנסה להגיע אליו‪ ,‬אני‬
‫נתקל בריק‪ ,‬כאילו נולדתי אתמול‪ ,‬וכל מה שהתרחש בעבר‬
‫היה רק אוסף חזיונות סמיכים‪ ,‬שנרקבו והפכו לחלקיקי האטום‪,‬‬
‫עליהם סיפר האדון ליאון‪ .‬גיבוב של החזיונות הללו יוצר אשלייה‬
‫של זיכרון ובדומה לתצלומים רבים הופך לחלופה לחיים‪ .‬אני‬
‫רודף אחריהם‪ ,‬מחפש אותם באבק שבין אבני המדרכה ברחוב‬
‫המוכר ובחריצים שברצפה‪ .‬אולי נשתמרו עוד חלקיקים זכים‬
‫של זמנים עברו‪ ,‬משכרים ומעוררי גועל בעת ובעונה אחת‪,‬‬
‫כריחו של הגומי הערבי שמשתמר בפינות המגירה? והיום אני‬
‫כבר יודע‪ ,‬שזה בא משם‪ ,‬מחדר האוכל ההוא מגיעה הרגשת‬
‫החיים באי בודד שמלווה אותי כל העת‪ ,‬חוסר ההתאמה או‬
‫חוסר שפיות‪ .‬ושהמודעות הפסימית שהכל בן חלוף‪ ,‬שהכל‬
‫מיושן וחסר סיכוי להמשך הקיום‪ ,‬נידון להיות משונה‪ ,‬מנוגד‬
‫לטבע ומכוסה בכפור השיבה‪ ,‬הכל מוצא את שורשיו דווקא‬
‫בעת ההיא‪ ,‬כשצפיתי בחשאי בדוקטור קאמינסקה ובאדון חיים‬
‫עושים את צעדיהם בקושי בשוליו של שביל יער‪.‬‬
‫כאשר חלפתי עתה על פני שורה של דלתות במסדרון‪ ,‬הן‬
‫עמדו שם‪ ,‬אחת אחרי השנייה‪ ,‬כאילו בפקודת “הקשב!“‪ ,‬כאילו‬
‫היו אחיות רחמניות לפני יציאה למלחמה‪ ,‬החזיתות שלהן‬
‫הבהיקו מרבדים רציניים של צבע שמן‪ .‬אולם השלטים עם‬
‫המספרים חסרו‪ ,‬למרות שהם היו שם עוד כשעברתי בערב‪,‬‬
‫ורוח פרצים נשבה מהדלתות הלא נעולות שבמרפסת העליונה‪,‬‬
‫שם פגשתי את האדון יעקב‪ ,‬והיכן שמצוי היה מעונו של האדון‬
‫חיים‪ ,‬ובקיץ‪ ,‬במזג אוויר נאה הדוקטור קאהן שיחק שחמט עם‬
‫האדון אברם‪.‬‬
‫ארוחת הבוקר הוגשה מזמן‪ .‬ואולי ארוחת הצהריים? האם‬
‫אכלו בלעדיי? איש לא צלצל בפעמון‪ .‬גם אני לא צלצלתי‪.‬‬
‫אני כבר לא קטן‪ .‬הפריוולגיה האחרונה של הצעירים ביותר‪,‬‬
‫שאינם כבר כאן‪ .‬אולם האם נותר עוד פה מישהו? מר יעקב?‬
‫והמנהל‪ .‬לא שומעים את רעש מכונת הכתיבה שלו‪ ,‬סימן שעוד‬
‫לא הגיע למשרד‪ .‬לעתים הוא מזכיר את האדון אברם עם היומן‬
‫שלו‪ ,‬במיוחד כשהוא רושם את החשבונות בכתב היד הזערורי‬
‫שלו‪ .‬הכרוניקאי החרוץ שלנו‪ .‬יושב בבדידות ומשרבט‪ ,‬ממיין‬
‫את הקלסרים‪ ,‬מסדר דוחות‪ ,‬ערימה של ניירת לא נחוצה‬
‫תיוותר אחריו‪ .‬האם אחד הויטראז׳ים לא תלוי בפינת משרדו?‬
‫בנימין הכחול‪ ,‬זאב טורף‪ ,‬אהוב של הריבון‪ .‬נח בביטחה לצידו‪,‬‬
‫והוא מגינו כל הימים‪.‬‬
‫השקט שבמבואה צלצל כאנחות‪ .‬כשהתקרבתי ההד הביא‬
‫קולות מחדר האוכל דרך גרם המדרגות‪ .‬זהו המנהל‪ ,‬שבטח‬
‫חזר אל ההם שם‪ ,‬כדי לסיים את הוויכוח עם מר יעקב‪ .‬הוויכוח‬
‫ההיסטורי שלנו‪ ,‬שנמשך עוד מימי משה רבנו ואולי עוד מימי‬
‫אדם הראשון‪ .‬כמו האדון אברם עם האדון ליאון‪ .‬והאדון חיים‪,‬‬
‫שתמיד הציג כל עניין מכל זווית‪ .‬ומשך את הדיבורים הללו‬
‫שלו על יציאת מצרים וכל ההם‪ ,‬שנותרו בוורשה‪ .‬מי נותר‬
‫ומי יצא‪ .‬אנו תמיד יוצאים מאיזה מקום‪ ,‬על מנת שלא לשוב‪,‬‬
‫אולם ההבדל טמון בכך‪ ,‬שאם בזמנו איש לא היה יוצא‪ ,‬לא‬
‫היינו כולנו כאן בכלל‪ .‬מעולם לא יכולתי להבין את ההגיון‬
‫האפל וחסר הרחמים הזה‪ ,‬כל השנים הדהים אותי ההכרח של‬
‫הבחירה ההיא‪ .‬האם לא היינו באיזה מקום אחר‪ ,‬אם לא פה‪,‬‬
‫אז שם? ואם לא היום‪ ,‬אז‪ ...‬משום שהחלקיקים‪ ,‬שעל המחולות‬
‫שלהם דיבר כה הרבה האדון ליאון‪ ,‬הרי הם היו מסתדרים‬
‫יום אחד ומרכיבים את הגוף שלנו‪ ,‬את מוחותינו – אפילו אם‬
‫סבא וסבתא לא היו יוצאים מהעיר לאחר ההפגזות הראשונות‬
‫בספטמבר?‬
‫עברתי דרך חדר האוכל‪ .‬היה ריק‪ .‬דבר לא השתנה כאן‪.‬‬
‫מאחורי חמשת החלונות של הגזוזטרה עמודים לבנים עדיין‬
‫תמכו בגגון המט ליפול‪ ,‬פרחים צבעוניים צצו בשמחה מעציצי‬
‫הבטון‪ ,‬בין אבני המדרכה צמחו פקעות של עשבים‪ .‬בפנים‪,‬‬
‫שולחן השרד עדיין עמד תחת דיוקן של זוג יהודי‪ .‬מסודר‪ ,‬רק‬
‫שאריות של פרורים נותרו כל המפה‪ ,‬ושלושה כתמים עגולים‬
‫ויבשים סימנו את המקומות בהם עמדו כוסות התה הלילי שלנו‪.‬‬
‫הלאה‪ ,‬מאחורי דלתות הזכוכית השתרע לו אולם הריקודים‪.‬‬
‫דחפתי אותן‪ .‬לא נענו‪ .‬שתי הידיות נקשרו יחד בחתיכת חוט‪.‬‬
‫ואולם נדמה היה לי‪ ,‬שקולות שיחה מגיעים מבפנים‪ .‬שיחה‬
‫שאיני זוכר את תכנה‪ ,‬או כזו שלא יכולתי לשמוע קודם‪ .‬אולם‬
‫קלטתי רק את רשרוש הקולות‪ ,‬תבניות משפטים לא ברורות‪,‬‬
‫מילים בודדות‪.‬‬
‫הצמדתי את פניי אל זכוכית הבדולח‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ 20‬שנות פולין החדשה ברפורט׳זות‬
‫‪30‬‬
‫אחת התופעות המעניינות ביותר בסיפורת הפולנית‬
‫בשנים האחרונות היא ללא ספק הרפורטז׳ה‪,‬‬
‫דבר המתבטא בהצלחה (גם מחוץ לגבולות פולין)‬
‫של ספרים מפרי עטם של רפורטרים בני דור‬
‫הביניים‪ .‬גם האנתולוגיה “‪ 20‬שנות פולין החדשה‬
‫ברפורט׳זות“ – פרויקט של מאריוש שצ׳יגייל‪ ,‬הכולל‬
‫רפורטז׳ות משני העשורים האחרונים‪ ,‬החל מנפילת‬
‫פולין העממית בשנת ‪ ,1989‬מוכיחה זאת‪ .‬קובץ זה‬
‫מכיל עשרים וששה טקסטים של למעלה מעשרים‬
‫הכתבים החשובים ביותר‪ .‬במרבית המקרים היו אלו‬
‫עיתונאים בעבר או בהווה ב“גזטה ויבורצ׳ה“ (‪Gazeta‬‬
‫‪ ,)Wyborcza‬ואין תמה‪ ,‬משום שאין ספק ששם בדיוק‬
‫מוצאים את מדור הרפורטז׳ות הטוב ביותר בפולין‪.‬‬
‫שצ׳יגייל משתמש בפורמט של אנתולוגיה נושאית‪,‬‬
‫ומעמיד אלו לצד אלו כתבות המתארות “היכן החלה‬
‫ולאן הגיעה פולין החדשה“ (פרק במקום מבוא)‪ .‬הוא‬
‫מנמק את בחירותיו ומסביר איזו אספקלריה של פולין‬
‫בסיים‪ ,‬ולא‬
‫מעניינת אותו ביותר‪“ :‬לא זו שאנו רואים ֵ‬
‫זו שבעמודים הראשונים בעיתונים‪ “.‬הרעיון של‬
‫שצ׳יגייל הוא להדגים את ‪ 20‬השנים האחרונות של‬
‫פולין בעיקר באמצעות סיפורים של אנשים שונים‪,‬‬
‫המתמודדים בהצלחה יותר או פחות מרובה עם‬
‫המצב החברתי‪ ,‬הכלכלי והתרבותי המשתנה במדינה‪.‬‬
‫הכותבים על פי רוב מביאים סיפורים של אנשים‬
‫אלמוניים לגמרי‪ ,‬למשל של אישה המכורה לסדרות‬
‫בטלוויזיה (ד״ר האוז‪ :‬אפשר לחיות בלי אהבה‪ ,‬מאת‬
‫יואנה סוקולינסקה)‪ .‬מאידך‪ ,‬מופיעים באנתולוגיה‬
‫סיפורים שזכו בזמנם להד ציבורי‪ ,‬כמו זה על אנשי‬
‫עסקים שהתפתו והסתבכו בחובות דמיוניים אצל‬
‫עבריינים‪ ,‬ומשכלו כל הקיצין החליטו לרצוח אותם‬
‫(לואיזה האלמנה הולכת לראות את “החוב“ מאת‬
‫אירנה מורבסקה)‪ .‬כל אחת מהרפורטז׳ות מכילה‬
‫סיפור נפרד‪ ,‬אך ביחד הם יוצרים מעין דיוקן קיבוצי‬
‫הן של הפולנים והן של פולין בת זמננו‪ .‬האנתולוגיה‬
‫של שצ׳יגייל מדגימה גם‪ ,‬עד כמה רפורטז׳ות כסוגה‬
‫יכולות להיות שונות ונבדלות‪ ,‬ועד כמה הן יכולות‬
‫לשמש כלי יעיל ומעניין בידי כתבים מוכשרים‬
‫לתיאור המציאות‪.‬‬
‫רוברט אוסטשבסקי‬
‫סולם אל כתר‬
‫פולין היא השוק הפעלתני ביותר של “אמוואי“ (‪)Amway‬‬
‫בכל אירופה‪ .‬אפשר לומר‪ ,‬שוק החלומות הפעלתני ביותר‪.‬‬
‫“אמוואי“ עושה כל שביכולתה כדי לדרבן את אנשיה לרצות‬
‫להיות עשירים‪.‬‬
‫שיטת אותות הצטיינות כוללת שנים עשר שלבים‪ ,‬החל באות‬
‫הכסף‪ ,‬דרך אות הזהב‪ ,‬האודם‪ ,‬הפנינה‪ ,‬האזמרגד‪ ,‬היהלום‪,‬‬
‫היהלום הכפול והמכופל ודומיהם‪.‬‬
‫אות הצטיינות עליון הוא כתר השגריר‪ ,‬והוא מעיד על‬
‫הצלחה בקנה מידה בינלאומי‪ .‬מצטיין החברה‪ ,‬שקיבל פרס זה‬
‫רשאי‪ ,‬למשל‪ ,‬לנאום מעל הבמה‪ .‬הזדמנויות לא חסר‪ ,‬כל רגע‬
‫מתקיים איזה כנס או סמינר‪.‬‬
‫אליציה בדנארצ׳יק (‪ ,)Alicja Bednarczyk‬סטודנטית‬
‫לאתנולוגיה‪ ,‬חוקרת את תרבות ה“אמוואי“ ומשתתפת בכינוסיה‬
‫ברחבי פולין‪“ .‬המצטיינים מכולם יכולים להישאר על הבמה‬
‫בגפם‪ .‬הם מוצגים על ידי מישהו שמדבר עליהם באריכות‬
‫ומפליג בשבחיהם‪ .‬ככל שהנאום ארוך יותר‪ ,‬האיש חשוב‬
‫יותר‪“.‬‬
‫אפשר להיות פנינה אפילו בבוקובינה טטשנסקה (‪Bukowina‬‬
‫‪ ,)Tatrzańska‬כמו בני הזוג וויטוביץ׳ (‪ ,)Wójtowicz‬ואודם‬
‫אפילו בכפר קוזי (‪ ,)Kozy‬בדומה לזוג קוצ׳קה (‪.)Kućka‬‬
‫הקומוניסטים לא חלמו‬
‫‪polishrights.com‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪978-83-7536-143-8‬‬
‫‪Czarne, Wołowiec 2010‬‬
‫כתבה זו נכתבה רק בזכות כך‪ ,‬שחב’ אמוואי הזמינה אותי‪ ,‬מגיש בטלוויזיה‬
‫(ושכחה או לא ידעה שאני כתב של עיתון)‪ ,‬כדי להנחות באולם הקונגרסים‬
‫כנס שאינו נגיש לאנשים מבחוץ‪ .‬ככל הידוע לי‪ ,‬אחרי שהכתבה התפרסמה‪,‬‬
‫החברה הציבה דרישה קבועה למנחי האירועים באמוואי להצהיר על שמירת‬
‫סודיות על כל מה שרואים ושומעים שם‪.‬‬
‫‪150 × 240, 472 pages, paperback‬‬
‫מפולנית‪ :‬ענת זיידמן‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫נובמבר ‪ .1995‬שכרו אותי‪ ,‬כדי שביחד עם גרז׳ינה טורביצקה‬
‫(‪ ,)Grażyna Torbicka‬מגישה בטלוויזיה‪ ,‬ננחה את הכנס השנתי‬
‫הגדול ביותר של “אמוואי“‪ ,‬הוא כנס ‪95‬׳‪ .‬אולם הקונגרסים‪,‬‬
‫שלושת אלפים איש‪“ .‬יש לי חששות‪ “,‬אני אומר במשרדי‬
‫“אמוואי“ פולין‪“ .‬כל כך הרבה אנשים! איך משתלטים על‬
‫המון כזה?“‬
‫“אל תדאג‪ ,‬כמו שאתה תזיז את האצבע הקטנה שלך‪ ,‬ככה‬
‫הם יזיזו אחריך‪ “,‬מחייך אחד הפקידים ומזיז אצבע קטנה‪.‬‬
‫מעל הבמה המקושטת כמו בטקס האוסקר ישמעו את המילה‬
‫“הצלחה“ ‪ 65‬פעמים‪ .‬היא תיאמר מדי ארבע דקות בממוצע‪.‬‬
‫לפי התסריט‪ ,‬אני עצמי אמור לומר “הצלחה“ ‪ 19‬פעמים‪.‬‬
‫גברות – בשמלות מהודרות‪ ,‬חלקן כמעט שמלות נשף‪ ,‬גברים‬
‫– בחליפות‪ ,‬חלקם עם עניבת פרפר אלגנטית‪ .‬רובם עד גיל‬
‫ארבעים‪ .‬באולם הקונגרסים אין עיתונאים‪ ,‬אין טלוויזיה‪ ,‬הכנס‬
‫סגור לאנשים מבחוץ‪.‬‬
‫יורד חושך עמוק‪.‬‬
‫פתאום נשמעים תופים‪ ,‬קולות מקהלה‪ .‬מוזיקה‪ ,‬שכמו נועדה‬
‫ללוות צבא למלחמה‪.‬‬
‫על הבמה מתפשט ערפל לבן‪.‬‬
‫יריית לייזר‪.‬‬
‫מעל ראשי האנשים חולף כדור הארץ בתלת מימד‪.‬‬
‫היבשות מנצנצות‪.‬‬
‫נשים עוצרות נשימה‪ .‬ההרגשה היא‪ ,‬שכדור הארץ המסתובב‬
‫מעל השורות ייגע עוד רגע בראשי האנשים‪.‬‬
‫כאשר כדור הארץ נעלם‪ ,‬מופיעה באוויר הכתובת‪“ :‬אמוואי“‪.‬‬
‫אני אומר‪ :‬גבירותיי ורבותיי‪ ,‬אתם הגיבורים!‪...‬‬
‫אני שומע את קולי ולא מאמין‪ :‬עשרים מאריושים‪.‬‬
‫גרז׳ינה‪ :‬הפעילות שלכם הוכיחה שניתן ליצור דימוי חדש של‬
‫הפולני‪ .‬בזכותה של “אמוואי“‪ .‬ומיהי “אמוואי“?‬
‫אני‪ :‬היא ביטוי של רעיון‪ .‬רעיון האומר לעולם‪ :‬לא משנה מי‬
‫אתה ומניין באת‪ .‬אתה רק צריך להאמין שנועדת להצלחה‪.‬‬
‫מחיאות כפיים‪ ,‬קריאות התלהבות‪ .‬ואפשר היה לחשוב שאלה‬
‫מילים נבובות‪.‬‬
‫ממסכי הענק מעל הבמה התלויים בגובה של קומה שנייה‪,‬‬
‫נואמים מצטייני החברה‪ .‬מצליחני החיים‪.‬‬
‫על המסכים גודל פניהם הוא כמו קיר של בית חד משפחתי‪.‬‬
‫צלילי חצוצרות‪.‬‬
‫אני מנמיך את קולי‪ :‬מהי הצלחה? הגשמת כל החלומות?‬
‫שלב התפתחותי?‬
‫גרז׳ינה‪ :‬ואולי רק רגע בחיים? רגע של הרהור על מה‬
‫שהיה?‬
‫אני מגביה מעט את הקול‪ ,‬בהתרגשות‪ :‬מהי הצלחה? קובעת‬
‫או כבירה?‬
‫גרז׳ינה‪ ,‬בקול של פסטיבלים‪ :‬גדולה או ענקית? אני בקול‬
‫רם‪ :‬ואולי‪ :‬צודקת‪ ,‬נחרצת?‬
‫אני צועק‪ :‬האם האנשים בסקטור א׳ רואים עצמם כאנשי‬
‫הצלחה!!!???‬
‫האולם‪ :‬כ‪- - -‬ן!‬
‫גרז׳ינה‪ :‬האם האנשים בסקטור ב׳ רואים עצמם כאנשי‬
‫הצלחה!!!??? האולם‪ :‬כ‪- - -‬ן!‬
‫מחיאות כפיים ושריקות התלהבות‪ .‬תשואות‪ ,‬שכמותן לא‬
‫נשמעו לא בפסטיבל אופולה (‪ )Opole‬ולא בסופוט (‪ .)Sopot‬אני‬
‫מרגיש שנתון בידי כוח שלא חלמתי על שכמותו‪ .‬לא כוח שלי‪,‬‬
‫כוח של “אמוואי“‪ .‬אל הבמה אמורים לעלות האזרחים הפולנים‬
‫הראשונים שהגיעו לצמרת “אמוואי“‪ .‬אורשולה וזביגנייב‬
‫קלינובסקי (‪ )Urszula i Zbigniew Kalinowscy‬מסטרגארד‬
‫(‪ .)Stargard‬בעבר הייתה להם תחנת צילום מסמכים שצברה‬
‫הפסדים‪ .‬בני ‪ .30‬לפני שלוש שנים בראיון ל“גזטה“ אמרו‪ ,‬שהם‬
‫חייבים שיהיה להם בית גדול עד כדי כך‪ ,‬שכלב שירוץ בו‬
‫מהקצה עד הקצה יצטרך לנוח בדרך שלוש פעמים‪ .‬היום יש‬
‫להם‪ .‬הם היהלומים‪ .‬נוסעים בב‪.‬מ‪.‬וו‪ .‬אדומה‪.‬‬
‫אני (מתוך התסריט)‪ :‬הם כבר השיגו כמעט את הכול‪.‬‬
‫גרז׳ינה‪ :‬אבל מתכוננים להגיע עוד יותר גבוה‪ .‬כשנשאלו על‬
‫תוכניותיהם לעתיד הקרוב‪ ,‬הם אמרו‪“ :‬לפני הכול אנחנו רוצים‬
‫להיות אנשים של הצלחה בין אנשים של הצלחה‪“.‬‬
‫הזוג קלינובסקי זוכה לתשואות בעמידה‪ .‬הם נואמים במשך‬
‫ארבעים וחמש דקות‪ .‬זביגנייב קלינובסקי מתוודה‪ ,‬שב“אמוואי“‬
‫הבין כמה נעים זה‪ ,‬שאוהבים אותך‪“ .‬אמוואי“ מעניקה את‬
‫האהבה הזאת‪.‬‬
‫להקת וו ְֹקס שרה שיר שחיברו בשביל “אמוואי“‪“ :‬אל תתבייש‬
‫לחלום כשכוכב נופל‪ “...‬ללהקת ווקס קורה מה שלא קרה לה‬
‫במשך עשרים שנות פעילותה‪.‬‬
‫“קומו“ – קוראת ווקס לקהל‪ .‬שלושה אלפים קמים‬
‫בהכנעה‪.‬‬
‫“שלבו ידיים“‪ .‬מייד אוחזים זה בזה ועושים גל‪.‬‬
‫“תתחבקו‪ “.‬כל אנשי כנס “אמוואי“ נצמדים‪.‬‬
‫“שמע‪ “,‬אומר בקדחתנות האחראי על הסאונד‪“ ,‬אני עבדתי‬
‫כאן באולם הקונגרסים גם בתקופה של גיירק‪ ,‬עשיתי כינוסים‬
‫של המפלגה‪ .‬אבל מה שקורה כאן היום‪ ,‬לקומוניסטים לא היה‬
‫מספיק דמיון בשביל זה‪“.‬‬
‫“הם משתגעים ככה בלי וודקה‪ “,‬אומרת אישה בסינור‬
‫מאחורי הקלעים‪.‬‬
‫איש הסאונד‪“ :‬ועכשיו רק שתיים וחצי!“‬
‫על הבמה מסתובבים אנשים מחופשים למוצרי “אמוואי“‪.‬‬
‫אבקת כביסה בגודל של אדם קדה קידה לקהל‪.‬‬
‫האישה בסינר‪“ :‬הם מתפללים לאבקה הזאת‪ ,‬אני לא‬
‫מאמינה‪“.‬‬
‫לפני הסיום – תהלוכות מתוכננות‪ .‬חצוצרות‪ ,‬תופים‪,‬‬
‫מקהלות‪ .‬מהבמה יורדים לאולם המצטיינים‪ ,‬על שני כבשים‬
‫משופעים‪ :‬הענבריים‪ ,‬האיזמרגדיים‪ ,‬הפניניים‪ ...‬כמעט מאתיים‬
‫איש‪ .‬צועדים רתכים‪ ,‬מורות‪ ,‬מנהלות חשבונות‪ ,‬רופאים‪ .‬מדי‬
‫עשר שניות מקריאים שם‪ .‬במשך עשר שניות פניו של כל אחד‬
‫מהם גדולים כמו קיר של בית חד משפחתי‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪Photo: Agnieszka Herman‬‬
‫אגתה טושינסקה‬
‫הנאשמת‪ :‬ויירה גראן‬
‫‪32‬‬
‫אגתה‬
‫טושינסקה‬
‫(ילידת‬
‫‪)1957‬‬
‫–‬
‫סופרת‪,‬‬
‫משוררת‪,‬‬
‫עיתונאית‪,‬‬
‫מרצה‬
‫באוניברסיטה‪ ,‬מחברת שני ספרים אודות התיאטרון‪ ,‬שהתקבלו בעין יפה מאד‬
‫ושל ביוגרפיות רבות‪ ,‬בין השאר של יצחק בשבים זינגר‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬בחלוף עשרות שנים מאז תום המלחמה‬
‫כבר נכתב הכל על השואה‪ ,‬נבחן והוצג כל היבט של‬
‫הגורל הטראגי של יהודי פולין‪ ,‬ואולם עדיין מופיעים‬
‫ספרים מפתיעים ומרגשים כמו “הנאשמת‪ :‬ויירה‬
‫גראן“ מאת אגתה טושינסקה‪.‬‬
‫הגיבורה הראשית של הפרוזה העיתונאית של הכתבת‬
‫המוערכת היא ויירה גראן‪ ,‬זמרת ממוצא יהודי‪,‬‬
‫שנראה היה כי היתה כוכבת עולה בפולין שלפני‬
‫המלחמה‪ .‬בעת הכיבוש הנאצי נכנסה אל גטו וורשה‬
‫מתוך רצון להיות עם בני משפחתה‪ ,‬ושם הופיעה‬
‫באחד מבתי הקפה‪ .‬לאחר מכן הסתתרה בצד הארי‪.‬‬
‫היא שרדה‪ ,‬אולם מה שאירע אז הטיל צל כבד על‬
‫חייה מאוחר יותר‪ ,‬ואם לומר ישירות‪ ,‬הרס אותם‪.‬‬
‫כבר במהלך המלחמה הופיעו שמועות‪ ,‬שהופצו בידי‬
‫אנשים מהגטו‪ ,‬שהיא שיתפה פעולה עם הגסטפו‪ ,‬אף‬
‫שמאוחר יותר ניסתה נואשות לטהר את שמה‪ ,‬ועמדה‬
‫לפני וועדות והרכבים של בתי המשפט שאמנם טיהרו‬
‫את שמה‪ .‬אך היא לא הצליחה לחסום את פיהם של‬
‫המעלילים‪ .‬לאחר עזיבתה את פולין רצתה לחיות‬
‫בישראל‪ ,‬אולם לא התקבלה שם בעין יפה‪ .‬לאחר מכן‬
‫נדדה בעולם‪ ,‬אולם בעיקר נמצאה בפאריס‪ .‬עד סוף‬
‫חייה הארוכים (היא נפטרה ב‪ )2007-‬ניסתה להשיב‬
‫לעצמה את שמה הטוב באובססיביות עיקשת‪,‬‬
‫שהפכה לבסוף לתסביך רדיפה‪.‬‬
‫כפי שכותבת טושינסקה בסוף ספרה‪“ :‬לא כתבתי‬
‫ביוגרפיה‪ .‬רציתי לספר את סיפורה של גראן‪ ,‬כדי‬
‫שיחווה אותו מישהו כמוני‪ ,‬שלא חווה את המלחמה‪,‬‬
‫אולם בד בבד בשל הקשרים משפחתיים הוא “לא‬
‫יצא מהגטו“‪ .‬המחברת לא רק טווה את סיפורה של‬
‫האישיות המסויימת‪ ,‬אלא גם מעלה שאלה חשובה‪:‬‬
‫האם אפשר להגיע אל האמת על ארועי המלחמה‬
‫לאחר כל כך הרבה שנים? עדים רבים כבר אינם‬
‫בין החיים וזיכרונם של החיים אינו מושלם‪ .‬עדויות‬
‫מלפני עשרות שנים מנוגדות האחת לשנייה‪ .‬האם‬
‫בכלל קיימת אמת כלשהי בנוגע לאותם ארועים?‬
‫ככלות הכל‪“ ,‬הנאשמת‪ “...‬הוא ראשית כל ספר גדוש‬
‫בשאלות‪ ,‬עליהן קשה למצוא תשובה חד משמעית‪,‬‬
‫הוא ביטוי לחוסר האונים של בני זמננו‪ ,‬כשהם נדרשים‬
‫להעריך את התנהגותם של בני אדם‪ ,‬שנאלצו לבחור‬
‫בחירות‪-‬חיים דרמטיות במצבים גבוליים‪ .‬והוא גם‬
‫סיפור על ידידות מורכבת בין גראן לטושינסקה‪,‬‬
‫שנמשכה בשנותיה האחרונות של הזמרת‪.‬‬
‫רוברט אוסטשבסקי‬
‫‪678-83-08-04505-3‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪rights sold to‬‬
‫‪145 × 201, 460 pages‬‬
‫‪Éditions Grasset & Fasquelle‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪Wydawnictwo Literackie, Cracow 2010‬‬
‫מפולנית‪ :‬בוריס גֶרוּ ס‬
‫‪France/Grasset & Fasquelle, English rights/Knopf Publishers,‬‬
‫‪Israel/Kinneret Zmora, Holland/Debizige Bij‬‬
‫אם‬
‫היא חגגה את חג הפסח‪ ,‬אם הסבו לשולחן‬
‫הסדר עם האמא והאחיות‪ ,‬הרי לא פצתה על כך‬
‫פה מעולם ‪ -‬לא בתקופת המלחמה ולא אחריה‪,‬‬
‫זו לא היא שעסקה בקניות ובחשבונות‪ .‬הייתה נותנת את הכסף‪,‬‬
‫אני מתאר לעצמי‪ ,‬והאמא טיפלה במשק הבית‪ .‬ויירה יכלה גם‬
‫שלא לשים לב לעליית המחירים בהתקרב החגים‪ .‬חג הפסחא‬
‫בצד הארי עצר את ההברחות‪ .‬הפולנים חלקו ביניהם את ביצת‬
‫החג ושתו וודקה‪ .‬ושוב התייקר הלחם‪ ,‬בזלוטי אחד‪ ,‬או שניים‪.‬‬
‫מחיר כיכר לחם כבר עלה ‪ 11‬זלוטי‪ ,‬וקילו חמאה ‪ 100‬זלוטי‪.‬‬
‫בפסח לא היה צורך בלחם‪ ,‬המצות נאפו בגטו‪ ,‬וכל הדברים‬
‫האחרים‪ :‬המרור‪ ,‬החזרת‪ ,‬הסלק‪ ,‬האגוזים עם הדבש‪ ,‬הובאו‬
‫מהחנויות מהצד השני‪ .‬ועוד הדגים ובשר הבקר‪ ,‬משמונים עד‬
‫מאה זלוטי לקילו כל אחד‪ .‬והביצים היו הכרח‪ ,‬בדיוק כמו‬
‫מעבר לחומה‪ ,‬רק שכאן שלושה זלוטי לביצה בודדת‪ .‬האם‬
‫ליבע קפלן עדיין החזיקה במטבח כשר?‬
‫בתי הכנסת היו מלאים בימי החג הללו‪ .‬בדומה לתיאטראות‬
‫ולבתי הקפה‪ .‬האמנים הרוויחו יותר‪ .‬השמועות על השעיית‬
‫פעילותה של התזמורת הסימפונית היהודית – משום שבניגוד‬
‫לאיסור המשיכה וניגנה יצירות של מלחינים יהודים – דיכאו‬
‫את המאזינים‪ .‬הכל איפשרו ליטול מהם חיים בחתיכות קטנות‪,‬‬
‫כל פעם בטענה‪ ,‬שיכול היה להיות גרוע יותר‪.‬‬
‫במהלך מאי ‪ 1942‬כולו פעל בגטו צוות קולנוע גרמני‪.‬‬
‫“אורגיית הסרטים“‪ ,‬השפלה‪ ,‬הסוטה והמפחידה‪ ,‬כפי שמכנה‬
‫אותה צ׳רניאקוב ביומנו – הציגו את תושבי השכונה הסגורה‬
‫היהודים כטובעים בפאר ובעושר‪ .‬הליך המניפולציה עם האמת‬
‫מבית היוצר של גבלס‪ .‬סצינה מהמסעדה של שולץ בפינת‬
‫הרחובות לשנה ונובוליפקי – שולחנות עמוסים לעייפה בכל‬
‫טוב‪ :‬משקאות‪ ,‬מיני בשרים‪ ,‬דגים‪ ,‬ליקרים‪ ,‬לחם לבן‪ ...‬הנה גן‬
‫העדן היהודי‪ .‬ובהמשך טקסים אירוטיים במקוואות ובנשפים‪.‬‬
‫אולי אז‪ ,‬באותם ימים התרחש ארוע‪ ,‬שבגינו ויירה עצמה‬
‫תחוש בושה‪ .‬היא לא זכרה את התאריך‪.‬‬
‫היא עמדה ברחוב עם ידיד מוסיקאי‪ .‬לפתע שמעונוביץ׳‬
‫צץ והופיע לידם‪ .‬צמח‪ ,‬כמשום מקום‪ ,‬הייתה אומרת לעתים‪.‬‬
‫כל אחד בגטו הכיר את הדמות הזו‪ .‬הוא היה קצין מ“קבוצת‬
‫השלושה עשר“ הידועים לשמצה‪ ,‬בן אחיו של גנצווייך המפקד‪,‬‬
‫סוכן הגסטאפו מתוק השפתיים והמתהדר‪ .‬אין לי מושג אם‬
‫ויירה ידעה על כך‪ .‬הוא שאל אם לא תרצה להופיע‪ ...‬בדירתו‪,‬‬
‫עכשיו‪ ,‬מיד‪ ,‬לאלתר בפני אורחים מהצד הארי‪ .‬היא לא‬
‫הספיקה להרהר בדבר‪ ,‬לענות‪ ,‬לחשוב על הסבר ראוי‪ .‬הוא‬
‫כבר הזמין ריקשה‪ .‬הידיד עמו הייתה אמר‪“ :‬אם חייך יקרים‬
‫לך‪ ,‬אל תסרבי“‪ .‬ולנסיון הבהול שלה להסביר‪ ,‬למלמול חסר‬
‫הצורה שלה שאיך זה‪ ,‬שאסור לשיר ללא ליווי‪ ,‬הציע‪ ,‬מבלי‬
‫שהתבקש‪ ,‬ללוות אותה בנגינת אקורדיון‪ .‬ידיד להוט מדי ואולי‬
‫שקול‪ ,‬שידע את מה שאין לעשותו – לסרב לחזקים ממך‪.‬‬
‫שמעונוביץ׳ שאל כמה תרצה‪ .‬ואולי‪ :‬כמה גברתי דורשת‪ .‬ורה‬
‫כבר לא זוכרת‪ .‬כמה שאדוני יתן‪ ,‬חשבה‪ .‬הוא הבטיח ‪500‬‬
‫זלוטי‪ ,‬כפי שמשלמים בדרך כלל לדיאנה בלומנפלד‪-‬טורקוב‬
‫(גברת טורקוב הופיעה בכמה מופעי בידור בגטו‪ ,‬ביניהם ארון‬
‫המשחקים נשיקות מול המראה‪ ,‬חמישה בני חיל עליזים)‪.‬‬
‫‪ 500‬זלוטי היו שכרו השבועי של אופה! אומרים כי זה היה‬
‫הסכום החודשי שגנצווייך שילם לסופר היהודי צייטלין‪ .‬ארוחה‬
‫משביעה אפשר היה לאכול בזלוטי אחד‪.‬‬
‫כשנכנסו לדירה‪ ,‬הסתיימה ארוחת הצהריים‪ .‬יש להניח‪ ,‬כי‬
‫בעל הבית הודיע‪“ :‬מצאתי אותה“‪.‬‬
‫ויירה זוכרת את המון האורחים השיכור‪ .‬שירים‪ ,‬שצווחו ליד‬
‫הכתלים‪ .‬מחוות ומבטים דביקים‪ .‬תירוץ שעכשיו עליה להופיע‬
‫בבית קפה‪ .‬בהלה‪ .‬בריחה‪.‬‬
‫את הכסף שקיבלה תרמה לצדקה‪ ,‬כך היא אומרת‪.‬‬
‫מה ידעה כשנתקלה במלשינים מהגטו‪ ,‬כיצד נהגה בהם‪ ,‬במה‬
‫שירתו אותה וסייעו לה? היא איננה מודה שהייתה לה הכרות‬
‫קרובה‪ ,‬אינטימית‪ ,‬קשרים שהיו מעבר למקצועיים או לשם‬
‫הקבצנות‪ .‬היא השתדלה לנצל את ההשפעה שלה כדי לסייע‬
‫לאחרים – לחברים‪ ,‬לילדים‪ ,‬לאלה שביקשו והיו זקוקים לכך‪.‬‬
‫היא הכירה רבים שכאלה‪ .‬האם ראו אותה בחברת מישהו מה‬
‫“שלושה עשר“‪ ,‬ברחוב? יתכן‪ .‬גם את סטפניה גרודזנסקה ראו‬
‫(ראו‪ ,‬הבחינו‪ ,‬צפו?) ואפילו היה נסיון להרחיב את התמונה‬
‫הזאת לאיזה סיפור מעורר בחילה‪ .‬ללא הצלחה‪ .‬היה לה בעל‪,‬‬
‫שחיסל את האשמות הסרק לאחר המלחמה‪.‬‬
‫היחסים ששררו בחברת האמנים בגטו שללו בררנות בקשרים‬
‫החברתיים – נזכר לימים אנטוני מאריאנוביץ׳‪ ,‬תושב הרובע‬
‫בספר “החיים האסורים בהחלט“‪ .‬אם היית דיווה מפורסמת לא‬
‫יכולת שלא לבוא במגע עם השלטונות‪ .‬מאריאנוביץ׳ הכיר‬
‫את ויירה גראן כ“צופה נלהב“‪ .‬הוא קורא לה הזמרת האהובה‬
‫עליו‪ ,‬ובנוסף לזה אישה נאה‪ .‬מזדהה עמה באשר להכרח‬
‫ההכרה של מיהו מי בגטו‪.‬‬
‫אינני חושבת שהיא הכירה את ההיררכיה ביניהם‪ ,‬שהבחינה‬
‫באולם בין הכובעים וצבע המגן דוד על בגדיהם‪ .‬גנצוייך (קטן‬
‫קומה‪ ,‬מרכיב משקפיים) היה ידוע כמארגן מסיבות צדקה‪,‬‬
‫יותר ויותר איבד את תחושת האדמה תחת רגליו וחיפש לעצמו‬
‫אליבי‪ .‬אולי היא שמעה על קבלת הפנים הלילית עליה הוציא‬
‫‪ 25000‬מה שהפליל אותו אפילו בעיניהם של קציני הגסטאפו‪ .‬זו‬
‫יכלה להיערך באחת הסויטות האהובות עליהם במלון בריטניה‬
‫בנובוליפקי‪ .‬אינני יודעת אם הכירה את הממונה הישיר של‬
‫גנצווייך‪ ,‬קצין במשטרת הביטחון בוורשה שטאבנוב‪ .‬או את‬
‫ז׳וראבין‪ ,‬עובד גסטאפו נוסף‪ ,‬עליו התלונן צ׳רניאקוב ביומנו‪,‬‬
‫משום שנסחט בידי השניים‪ .‬ספק אם הייתה לה הבחנה במפת‬
‫התלות ההדדית הזו שבין הסוכנים‪ .‬יכול להיות שהיו לה‬
‫קשרים רופפים עם כמה מהם‪ .‬קשה להאמין שמשהו משמעותי‬
‫יותר קשר בינה לבינם‪.‬‬
‫בלילה ההוא נוכשו העשבים השוטים בגטו‪ ,‬כתב רינגלבלום‪.‬‬
‫במסגרת חיסול החשבונות שבין הסוכנים ב‪ 24-‬במאי ‪ 1942‬ירו‬
‫במנהיגי ה“שלושה עשר“‪ ,‬גם בשמעונוביץ׳‪.‬‬
‫הגטו צומצם כמה פעמים‪ .‬כמה פעמים היא החליפה כתובות‪,‬‬
‫אולם שנים מאוחר יותר היא כבר לא זוכרת את שמות הרחובות‪.‬‬
‫הנופים בחלון גם הם לא הקלו על ההתמצאות‪ .‬בדרך כלל היו‬
‫אלה חומות‪.‬‬
‫היא איננה זוכרת באיזה יום בדיוק‪ ,‬ביולי ‪ ,1942‬היא קיבלה‬
‫ידיעה מהמכר שלה‪ ,‬קאז׳יק‪ ,‬בטלפון‪ ,‬על כך שהצלחו לסדר‬
‫לה בריחה מהגטו‪ .‬היא אינה בטוחה האם השתמשה אז במונח‬
‫“בריחה“‪ .‬אולי “יציאה“? חודשים ארוכים פיסת העיר הזאת‬
‫מאחורי החומות הייתה כל עולמה‪ .‬זה היה המקום בו התעוררה‪,‬‬
‫עבדה‪ ,‬נרדמה‪ ,‬הרגישה בקירבת המשפחה ואת השמחה מהזימרה‬
‫עבור הזולת‪ .‬לא הקדישה מחשבה רבה ל“מחר“‪ .‬היא לא עסקה‬
‫בשום פילוסופיה‪ ,‬מלבד החובה להישרד‪ .‬כל יום היא קמה אל‬
‫היומיום ההכרחי‪.‬‬
‫בית הקפה ‪ Sztuka‬נסגר‪ .‬מקום העבודה‪ ,‬הניצחון‪ ,‬הפיצוי‬
‫חדל מלהתקיים‪ .‬מה היה עליה לעשות עוד בעיר המתה הזו?‬
‫להיות עם המשפחה? אולי‪ ,‬אם הייתה יודעת שאלה הם הרגעים‬
‫האחרונים‪ ,‬חמין החסך האחרון‪ ,‬הסתרת הנר בכף היד‪ ,‬תפילה‪,‬‬
‫שלא תיאמר כבר יחדיו? להישאר איתם‪ ,‬אך לשם מה? ואולי‬
‫זה מה שלא יודעים באותו הזמן‪ ,‬שום ערבויות‪ ,‬בשום כיוון‪.‬‬
‫מפחידים בגירושים ובהשמדה‪ ,‬האם אפשר‪ ,‬האם הכרחי להאמין‬
‫להם?‬
‫היא זוכרת את ימי יולי המוקדם הלוהטים‪ ,‬ואחר כך גשמים‪.‬‬
‫היא זוכרת בידור בגני הילדים הנפתחים ואת הפרשנויות‬
‫האירוניות לגבי מחוותיו של צ׳רניאקוב‪“ .‬תרועות לספינה‬
‫טובעת“‪ ,‬אמרו‪ .‬היא צפתה בכך והבינה את שמחתו‪ .‬באה‬
‫למסיבות שאורגנו עבור הילדים‪ ,‬שעדיין הצליחו להאמין‬
‫בשמש‪ .‬תזמורת‪ ,‬מקהלות‪ ,‬באלט‪ .‬היא השתדלה לצעוד יחד‬
‫עם החיים‪.‬‬
‫היא זוכרת את הבהלה שפשטה בין החברים ב‪ 19-‬ביולי‪,‬‬
‫כאשר חלק דיברו על גירושים‪ ,‬וחלק על פוגרום צפוי‪ .‬שלושה‬
‫ימים מאוחר יותר יכלה כבר לקרוא בעצמה את המודעות‬
‫התלויות על החומות בדבר הטרנספר אל המזרח‪ .‬ב‪ 21-‬ביולי‪,‬‬
‫מתוך התנגדות לטבח המתוכנן להתבצע בבני עמו‪ ,‬נשיא‬
‫היודנראט צ׳רניאקוב שם קץ לחייו‪.‬‬
‫נראה שבדיוק אז‪ ,‬לקראת סוף יולי ‪ 1942‬קאז׳יק מצא כתובת‬
‫ארית עבור ויירה‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪Photo: Krzysztof Miller / Agencja Gazeta‬‬
‫וויצ׳ייך יאגיילסקי‬
‫נדודי לילה‬
‫‪34‬‬
‫וויצ׳ייך יאגיילסקי (יליד ‪ – )1960‬עיתונאי וכתב‪ ,‬אחד הכתבים הפולניים‬
‫המתורגמים ביותר‪ .‬בשלהי המאה העשרים וראשית העשרים ואחת דיווח על‬
‫האירועים הפוליטיים החשובים ביותר בעולם‪.‬‬
‫בספריו הקודמים כתב וויצ׳ייך יאגיילסקי על קווקז‪,‬‬
‫צ׳צ׳ניה ואפגניסטן‪ ,‬ואילו בספרו החדש הוא לוקח את‬
‫הקורא למסע אפל באפריקה‪ ,‬ליתר דיוק‪ ,‬באוגנדה‪.‬‬
‫יאגיילסקי כבר תאר בעבר סכסוכים מזוינים רבים‬
‫ועקובים מדם‪ ,‬שבהם כל צד ניסה לגבור על השני‬
‫באכזריותו‪ .‬פעמים רבות גם תהה על מידת האלימות‬
‫האנושית (המחבר‪ ,‬שכתב גם את “מקום טוב למות בו“‪,‬‬
‫נוטש לעתים קרובות את תפקיד הצופה האובייקטיבי‬
‫חסר הפניות ואינו מסתיר את רגשותיו‪ ,‬ספקותיו‬
‫והתלבטויותיו)‪ ,‬אך הפעם עליו להתמודד עם רוע‬
‫שכמעט אין כדוגמתו‪ .‬עשרות שנים הייתה אוגנדה‬
‫שקועה במלחמה הרסנית מבית‪ ,‬תחת שלטון רודנים‬
‫חסרי פשרות ‪( -‬נציין כדוגמה את אידי אמין דאדא‬
‫הזכור לשמצה)‪ - ,‬שחיי אדם היו שווים בעיניהם‬
‫כקליפת השום‪ .‬כעת שורר שם שקט יחסי‪ ,‬אם כי‬
‫באחת הפרובינציות של אוגנדה עדיין ממשיכים‬
‫להתחולל קרבות‪ .‬צבא התנגדות של האל‪ ,‬לוחמי‬
‫הגרילה ובראשם ג׳וזף קוני‪ ,‬נביא שנכנסה בו הרוח‬
‫הזורע הרס‪ .‬זהו צבא שהעולם עוד לא ידע כמותו‪,‬‬
‫המורכב בעיקר מילדים שנחטפו מהכפרים והפכו‬
‫למכונות הרג ללא רחמים‪ .‬יאגיילסקי משנה מעט‬
‫את נוסחת הכתבה הקלאסית (הגיבורים הראשיים‬
‫של “נדודי לילה“ אינם דמויות אמיתיות‪ ,‬אלא‬
‫“הורכבו לצרכי סיפור זה ממספר דמויות אמיתיות‪“,‬‬
‫כותב המחבר במבוא קצר)‪ ,‬ומנסה לתאר את צבא‬
‫האל ולהבין את החיים הייחודיים באוגנדה‪ .‬הכותב‬
‫מגיע למרכז בעיירה גולו‪ ,‬פרובינציה שבה ניטשים‬
‫הקרבות‪ ,‬שבה “מרפאים“ ומחנכים מחדש את הילדים‬
‫שהצליחו לברוח מחוליות הגרילה או שנשבו בידי‬
‫צבא הממשלה‪ .‬שם הוא פוגש את סמואל בן השלוש‬
‫עשרה‪ .‬יחסיו של יאגיילסקי עם הנער הם בעייתיים‪,‬‬
‫משום שהכתב‪ ,‬בדומה לאנשים אחרים‪ ,‬לא מבין עד‬
‫הסוף כיצד עליו להתייחס לילד‪ ,‬שהוא בה בעת גם‬
‫הקורבן וגם פושע המלחמה‪ ,‬ועל מצפונו רובצים‬
‫עשרות הרוגים‪ .‬מחבר “נדודי לילה“ מנסה גם לברר‬
‫מה גורם לכך‪ ,‬שארץ שיכולה הייתה להיות גן עדן עלי‬
‫אדמות‪ ,‬מסתבכת ללא הפסק במלחמות אחים‪ .‬אין זה‬
‫דבר קל‪ ,‬משום שהנימוקים הרגילים וההגיוניים (כמו‬
‫השאיפה לשלטון או לכסף‪ ,‬או מלחמות בין‪-‬שבטיות‪,‬‬
‫למשל)‪ ,‬מתערבבים עם נימוקים מאגיים‪ .‬זאת‪ ,‬משום‬
‫שבני אוגנדה מאמינים מאוד בהשפעת עולם הרוחות‬
‫על המציאות (קוני עצמו טוען שבמעשיו הוא מונחה‬
‫על ידי רוח הקודש)‪ .‬ספרו החדש של יאגיילסקי‬
‫הוא מרגש ומר‪ .‬הוא מעורר שאלות קשות כגון‪ :‬מה‬
‫עוד מסוגל האדם לעשות? מה הם באמת גבולות‬
‫האנושיות?‬
‫רוברט אוסטשבסקי‬
‫‪rights sold to‬‬
‫‪W.A.B.‬‬
‫‪978-83-7414-602-9‬‬
‫‪W.A.B., Warsaw 2009‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪142 × 202, 336 pages‬‬
‫מפולנית‪ :‬ענת זיידמן‬
‫‪GERMANY/TRANSIT, ITALY/NOTTETEMPO, USA/SEVEN STORIES PRESS‬‬
‫מעולם‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫לא חשתי חוסר נוחות במפגש עם‬
‫אנשים שהרגו או שהורו לאחרים‬
‫להרוג ‪ -‬חיילים‪ ,‬לוחמי גרילה‪,‬‬
‫מפקדים‪ ,‬מנהיגים פוליטיים שיזמו מלחמות מתוך שכנוע פנימי‬
‫קדוש שזו הדרך היחידה להשליט צדק‪ ,‬זו הישועה היחידה‪.‬‬
‫רק לעתים רחוקות הם ראו עצמם כמחוללי פשע‪ .‬חיפשו‬
‫הצדקה‪ ,‬נסיבות מקלות‪ ,‬צמצמו את הרוע‪ ,‬השליכו אותו‬
‫על האחרים‪ .‬השיחות אתם היו הופכות לדו קרב פשוט של‬
‫ערמומיות ושל מיומנות‪ ,‬משחק שבו תחבולה הפכה לעיקרון‪,‬‬
‫ולהערים על היריב פירושו לנצח‪.‬‬
‫קשה יותר היה לשוחח עם קורבנות המלחמה‪ ,‬שהיו בדרך‬
‫כלל העדים היחידים לפשע‪ .‬כשחלקו את סיפור אסונם עם‬
‫עיתונאי הם קיוו לעזרה‪ ,‬לשינוי הגורל‪ .‬העוול שנגרם להם היו‬
‫בעיניהם החמור והשרירותי ביותר‪ ,‬ותחושת העוול היתה הדבר‬
‫היקר היחיד שנותר להם‪ .‬לא היה להם ספק שכאשר העולם‬
‫ישמע על אסונם‪ ,‬הוא לא יישאר אדיש‪ .‬וכשדבר לא השתנה‪,‬‬
‫היו שוקעים במרירות ובתחושת עוול גדולה אף יותר‪.‬‬
‫לא היו מוכנים לספר‪ ,‬נצרו את שאריות המטמון‪ ,‬שהוא‬
‫הזיכרון של מה שראו ומה שעבר עליהם‪ .‬לא היו מוכנים‬
‫לספר‪ ,‬משום שפחדו מהכאב‪ ,‬מהצער ומתחושת האשם‪ .‬מדוע‬
‫לא ברחתי מוקדם יותר? מדוע פתחתי את הדלת? אם השיחות‬
‫עם אלו שהרגו הזכירו חקירה‪ ,‬הרי שמפגשים עם קורבנותיהם‬
‫הזכירו ווידוי‪ ,‬אך בסיומו לא הוצעה כפרה או מחילה‪ .‬אפילו‬
‫נחמה או הקלה לא הייתה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬על מנת שהסיפור יהיה טוב ואמיתי ביותר‪ ,‬צריך‬
‫היה קודם לאסוף מידע רב ככל האפשר‪ .‬לברר פרטים‪ ,‬זוטות‪,‬‬
‫עניינים הנראים הזויים‪ ,‬לא נאותים‪ .‬באיזו שעה נכנסו הלוחמים‬
‫לכפר? היה אור? מה עשית באותו הזמן? הרדיו היה פתוח?‬
‫אולי את זוכרת באיזו שעה נפלה הפצצה על הבית שלך? ואיך‬
‫נראה ההוא שירה בבעלך? את זוכרת את הפנים שלו? מה הוא‬
‫לבש? כמה יריות ירה? איך זה היה? ספרי‪ ,‬ספרי הכול‪.‬‬
‫הקושי לשוחח עם סמואל היה בכך‪ ,‬שהוא היה בה בעת הן‬
‫הקורבן והן הקלגס‪ .‬רציתי להכיר אותו בשני תפקידיו‪ ,‬להבין‬
‫כיצד עבר מהאחד לשני‪ ,‬ואחר כך שוב חזר לראשון‪ ,‬לנקודת‬
‫המוצא‪.‬‬
‫דחיתי את השיחה אף כי ידעתי שעליי לקיימה‪ ,‬ושזה בדיוק‬
‫הדבר שאותו אני רוצה לעשות‪ .‬כשהייתי מגיע בבוקר למרכז‪,‬‬
‫הייתי מחפש במבטי את סמואל בין הילדים בחצר‪ ,‬וכאשר היה‬
‫מסובב ראשו אליי‪ ,‬הייתי מחייך ומנפנף ביד‪ .‬הוא היה עונה‬
‫לברכתי‪ ,‬אך בעצמו לא התקרב אלי‪ ,‬ואני לא קראתי לו‪.‬‬
‫הייתי מתיישב על הספסל ומחכה לנורה‪ ,‬וכשהיא הייתה‬
‫מגיעה‪ ,‬גם סמואל היה מופיע מייד‪ .‬לפעמים‪ ,‬כמו ילד קטן‪,‬‬
‫היה מטפס בצורה מגושמת על ברכיה‪ ,‬מתעלם ממחאותיה‬
‫ומתלונותיה הדואבות‪.‬‬
‫“סם! מה אתה עושה!? רד ממני תיכף ומייד‪ “,‬הייתה אומרת‬
‫ומשפשפת את ירכיה הדוויות‪“ .‬אתה כבד מדי‪ ,‬אתה מוחץ‬
‫אותי‪ .‬איזה מין לוחם אתה?“‬
‫הנער היה מתגרה בה ובכוונה דוחף מרפקים בבשר רגליה‪.‬‬
‫אך בדרך כלל כשראה את נורה היה עובר לשחק בקרבת‬
‫הספסל‪ .‬היה מציץ בלי הרף אלינו ומאזין לשיחה שאותה לא‬
‫יכול היה להבין‪.‬‬
‫אף שנראה בן עשר‪ ,‬לאמיתו של דבר היה בן שלוש עשרה‪,‬‬
‫אך היה בו דבר‪-‬מה‪ ,‬אולי העיניים הרציניות תמיד‪ ,‬שגרמו לו‬
‫לפעמים להראות אף מבוגר מגילו‪ .‬ראשו היה גדול‪ ,‬מגולח‪,‬‬
‫ידיים מגוידות‪ ,‬מצולקות‪ ,‬וכפות רגליים בלויות‪ ,‬גדולות כמו‬
‫של מבוגר‪ .‬הוא לא היה שונה מילדים אחרים במרכז‪ ,‬והסיפור‬
‫שלו לא היה כלל דרמטי או יוצא דופן יותר משלהם‪ .‬נורה‬
‫היא שבחרה אותו מבין האחרים‪ .‬ואולי הוא עצמו עשה את‬
‫הבחירה במקומי? הוא לא הרפה מנורה‪ ,‬ובכך הפך להיות גם‬
‫למלווה שלי‪.‬‬
‫“סם‪ ,‬תראה איך תפסת צפע בסבך היער‪ “,‬הייתה אומרת‬
‫נורה‪ ,‬והנער היה מציג לנו תמונה של צייד‪“ .‬היית מאמין?‬
‫ניגש לנחש מאחור‪ ,‬תפס אותו בידיים חשופות וזרק אותו חי‬
‫לסיר רותח‪“ “.‬היה טעים‪ ,‬נכון?“‬
‫סם היה מהנהן וחושף שיניים בחיוך‪.‬‬
‫“תספר איך הלכתם לאיבוד בלילה‪ .‬ספר איך נתנו לך‬
‫רובה‪“.‬‬
‫הוא לא ידע מילים רבות באנגלית‪ ,‬דבר שהפך את סיפוריו‬
‫לענייניים ופשוטים‪ .‬דיבר לאט‪ ,‬ברור‪ ,‬בורר את הביטויים‬
‫בקפידה‪ ,‬כמו תלמיד טוב ומוכן שעונה למורה‪ .‬נורה האזינה‬
‫ברוב קשב‪ .‬הוא היה תולה בה את מבטו‪ ,‬ואת הנהוניה פרש‬
‫כשבח וכעידוד‪.‬‬
‫“הכי חשוב לשאול שאלה ברורה‪ .‬הוא חייב להבין מה אני‬
‫שואלת‪ .‬אם לא יבין‪ ,‬הוא ייבהל וייסגר בתוך עצמו‪ “,‬אמרה‬
‫נורה‪“ .‬נכון‪ ,‬סם? אתה תיסגר ותשתוק כמו סלע‪ .‬או תתחיל‬
‫לבכות כמו תינוק‪“.‬‬
‫“נורה תינוק‪ “,‬קרא ופרץ בצחוק‪ ,‬כשהוא מצביע עליה‬
‫באצבע‪“ .‬נורה תינוק! נורה תינוק!“‬
‫“סמואל‪ ,‬אתה תצטער!“ נופפה לו באצבע‪“ .‬תשאל אותו על‬
‫בית הספר‪“.‬‬
‫אז הייתי שואל אותו‪ ,‬אלו מקצועות ומורים הוא אוהב‪ ,‬על‬
‫קבוצות הכדורגל שאת שמותיהם וצבעיהם הכיר מטלוויזיה‪.‬‬
‫“אני אוהב ציור ואוהב את נורה‪ “,‬היה עונה ברצינות‪.‬‬
‫“וחשבון? אני לא אהבתי חשבון‪”.‬‬
‫“גם אני לא אוהב חשבון‪“.‬‬
‫“והתעמלות? התעמלות אתה אוהב? אני אהבתי‪“.‬‬
‫“גם אני אוהב התעמלות‪ .‬וגם טבע‪“.‬‬
‫“גם אני אהבתי מאוד טבע‪“.‬‬
‫יום אחד ישבנו שלושתנו עם סם אחרי השעורים על מדרגות‬
‫הבטון החשופות לפני אולם התרבות‪ .‬הסתכלנו על הילדים‬
‫המשחקים שהתרוצצו בחצר המאובקת ושחקו בכדור‪ .‬במשרד‬
‫צלצל הטלפון‪.‬‬
‫“נורה!“ קרא מישהו‪“ .‬בשבילך!“‬
‫נורה קמה בכבדות ונעלמה מאחורי הדלת‪.‬‬
‫מעולם קודם לכן לא נשארתי לבד עם סמואל‪ ,‬נורה תמיד‬
‫הייתה אתנו‪ .‬חוץ מזה סם היה מופיע רק כשהיא הייתה‬
‫בסביבה‪ .‬נוכחותה הייתה התנאי למפגשים שלי עם הנער‪ ,‬אך‬
‫יחד עם זאת גם המכשול‪.‬‬
‫ישבתי לצדו של סמואל והסתכלנו על הנערים הבועטים‬
‫בכדור‪ .‬השתיקה התחילה להעיק‪ ,‬להיות בלתי נסבלת‪ .‬דרך‬
‫הדלת הפתוחה למחצה הגיע צחוקה של נורה‪.‬‬
‫“אתה משחק כדורגל?“ כחכחתי והצצתי אל סמואל‪.‬‬
‫“כן‪ “,‬ענה‪“ .‬אבל עכשיו אני מדבר אתך‪“.‬‬
‫“נכון‪ “,‬הנהנתי‪.‬‬
‫באצבע של הרגל שרטט סמואל עיגולים על החול‪“ .‬איזה‬
‫כדורגלן אתה הכי אוהב?“ סם מחק את עיגולי החול‪.‬‬
‫“את רונאלדו מברזיל‪ “,‬ענה‪.‬‬
‫התרשמתי שניחש על מה באמת ברצוני לדבר אתו‪ .‬עיתונאים‬
‫רבים הגיעו לגולו לפניי‪ ,‬וכולם רצו שסמואל וחבריו יספרו‬
‫להם איך נחטפו מכפריהם אל הסבך בידי לוחמי הגרילה‪ ,‬ובאין‬
‫מוצא אחר הצטרפו אל ההתקוממות ובעצמם התחילו להרוג‪.‬‬
‫לפעמים התרשמתי שסמואל מחכה‪ ,‬מתי גם אני אשאל אותו‬
‫על כך סוף סוף‪ ,‬אך לא נראה מופתע או מאוכזב כשזה לא‬
‫קרה‪.‬‬
‫העדפתי לדבר על סמואל עם נורה‪ ,‬שהייתה מורתו‪ ,‬המטפלת‬
‫שלו‪ ,‬אשת סודו והמרפאה שלו‪ .‬היא ידעה עליו את הכול‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫‪Photo: Andrzej Wróbel‬‬
‫מארק אדלמן‬
‫ואהבה הײתה בגטו‬
‫‪36‬‬
‫מארק אדלמן (‪ – )2009 – 1922‬המפקד האגדי במרד גטו וורשה‪ .‬קרדיולוג‪,‬‬
‫פעיל חברתי ופוליטי‪.‬‬
‫מארק אדלמן‪ ,‬מנהיג מרד גטו וורשה‪ ,‬ולאחר‬
‫המלחמה מגדולי מנתחי הלב מביה״ח בלודז׳‪ ,‬פעיל‬
‫האופוזיציה הדמוקרטית‪ ,‬זה שעוטר העיטור הפולני‬
‫הגבוה ביותר – עיטור הנשר הלבן ‪ -‬לקורא הלא‪-‬‬
‫פולני דמותו מוכרת מספרה של חנה קראל להקדים‬
‫את אלהים (‪ )1977‬שתורגם לשפות רבות‪.‬‬
‫הספר ואהבה הײתה בגטו נולד תוך שיתוף פעולה‬
‫הדוק עם פאולה סאביצקה‪ ,‬שהאזינה לסיפורו של‬
‫המחבר ורשמה אותו‪ .‬אדלמן מספר בו על ילדותו‬
‫ועל ימי בית הספר‪ ,‬על מעורבותו בפעילות המפלגה‬
‫הסוציאליסטית היהודית בונד לפני המלחמה‪ ,‬על בית‬
‫החולים בגטו‪ ,‬על המחתרת ועל המרד בגטו באפריל‬
‫‪ ,1943‬וכן על המרד הפולני של וורשה מאוגוסט‬
‫‪.1944‬‬
‫בארועים ואפיזודות‪ ,‬המסופרים בלשון חיה וחדה‬
‫מופיע הנושא הראשי‪ .‬הדחף העיקרי לגתיבת הספר‬
‫היה רצונו של מארק אדלמן ליצור סרט כל האהבה‬
‫בגטו‪ .‬הוא פנה בבקשה זאת לבמאים‪ ,‬אולם אלה‬
‫סרבו בטענה כי הנושא טעון מדיי‪ .‬בדרך כלל העדים‬
‫לארועים הללו ואלה שחוו אותם לא נגעו בנושאים‬
‫אלה‪.‬‬
‫“וזו אינה כל האמת – היו שם גם אנשים‪ ,‬שחוו רגעים‬
‫יפים‪ .‬האין הדבר מדהים? התרחשו דברים יפים‬
‫בתנאים תת אנושיים‪ .‬כל זה תלוי רק בבן אדם‪ .‬בעת‬
‫שכזו האנשים נמשכו האחד לשני‪ ,‬משום שהבדידות‬
‫הייתה קשה‪ .‬האהבה היא חובקת כל‪ ,‬בלעדיה אי‬
‫אפשר לחיות‪ .‬רואים זאת היטב במצבים קיצוניים“ –‬
‫אמר מארק אדלמן במסע הפרסום של הספר בוורשה‪.‬‬
‫למה לא דיבר עליה קודם? משום שאיש לא שאל‪ .‬כך‬
‫לפחות סבורה פאולה סאביצקה‪.‬‬
‫מארק זאלסקי‬
‫‪978-83-247-1416-2‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪rights sold to‬‬
‫‪125 × 200, 200 pages‬‬
‫מפולנית‪ :‬בוריס גֶרוּ ס‬
‫‪Germany/Schoeffling, Spain/Galaxia Gutenberg, France/Liana Levi, Italy/Sellerio,‬‬
‫‪Czech Republic/Volvox Globator, Russia/Gesharim, Holland/Uitgeverij Marmer‬‬
‫דדה‪,‬‬
‫‪Świat Książki‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪Świat Książki, Warsaw 2009‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫כך קראו לבתה של הגברת טננבאום‪.‬‬
‫היא קיבלה‪ ,‬אם כן‪ ,‬את מספר החיים‪.‬‬
‫בחורה כל כך נחבאת אל הכלים נותרה‬
‫לפתע לבדה‪ .‬ופתאום היא התאהבה באיזה בחור‪ .‬כפי הנראה‬
‫היה לה גם קצת כסף‪ ,‬כי הבחור סידר להם דירה בצד הארי‪.‬‬
‫היא פרחה באהבה הזאת‪ .‬משך שלושה חודשים חיה עם הבחור‬
‫הזה באושר גדול בדירה בצד הארי‪ ,‬שום דבר אחר לא ראו‬
‫עליה מלבד האהבה הזאת‪ .‬כל אחד ואחד שראה אותה אז‪,‬‬
‫סיפר שהיא קרנה מרוב אושר‪ .‬למארישיה‪ ,‬שבאה לבקר אותה‪,‬‬
‫אמרה שאלה החודשים המאושרים ביותר בחייה‪ .‬החום שהעניק‬
‫לה הבחור הזה גרם לה לשכוח את הגיטו‪ .‬האושר הזה נמשך‬
‫שלושה חודשים‪ .‬אחר כך – אולי הכסף נגמר – בעלי הבית‬
‫מסרו אותה ואת הבחור שלה לגרמנים‪.‬‬
‫בין האקציה בינואר לבין אפריל חזרנו אל הגיטו דרך הקומה‬
‫החמישית בבניין גדול בעל דירות מרווחות מהאקציה במאפייה‬
‫(כל אופה חייב היה למסור לנו ‪ 40‬ככרות לחם ובדרך כלל זה‬
‫התבצע לפנות בוקר‪ ,‬לאחר סיום האפיה)‪ .‬כל הדלתות בדירות‪,‬‬
‫גם דלתות הכניסה מגרם המדרגות‪ ,‬הושארו פתוחות לרווחה‪,‬‬
‫כדי להקל על המעבר (אתה נכנס אל הדירה בדלת הכניסה‪,‬‬
‫עובר דרך החדרים ויוצא אל מדרגות המטבח‪ ,‬ומשם אל הדירה‬
‫הבאה)‪ .‬במסדרונות ובחדרי הכניסה הונחו מיטות‪.‬‬
‫ראיתי את זלוטוגורסקי‪ .‬היה זה בחור גדול‪ .‬אינני יודע‬
‫מדוע מה שנותר לנגד עיניי זה החזה האיתן שלו‪ ,‬השזוף (כי‬
‫אפילו לא שמעו עוד על התקרבות הקיץ‪ ,‬ולא היה לו איך‬
‫להשתזף)‪ ,‬בזרועותיו נחה ילדונת בת שבע‪-‬עשרה‪ ,‬בלונדינית‪.‬‬
‫ישנה מחובקת עימו ועל פניה הצטייר חיוך של חסד ורוגע‪.‬‬
‫כמה ימים מאוחר יותר נתפסו יחד באיזה מצוד נאצי נוסף‬
‫ונלקחו לטרבלינקה‪.‬‬
‫רופאה בת קרוב לארבעים‪ .‬גם הבעל רופא‪ ,‬קצין חיל האוויר‪.‬‬
‫עקבותיו לא נודעו בעת המלחמה‪ .‬היא לא ידעה מה קרה‪ .‬היום‬
‫ידוע שהוא נרצח בקאטין‪ .‬ביום השני למלחמה הגיעה למקום‬
‫העבודה שלה לבית החולים ויותר לא יצאה ממנו‪ .‬הייתה בודדה‬
‫מאד‪ .‬הרגישה שלא בנוח‪ .‬והנה התחיל רומן בינה לבין בחור‬
‫צעיר ממנה בחמש עשרה שנה‪ .‬הבחור חלה לפתע‪ ,‬היא לקחה‬
‫אותו אליה למיטה ובאיזה נס הצילה אותו‪ .‬ישנה עימו באותה‬
‫המיטה כמה ימים‪.‬‬
‫לאחר מכן אמרה שזו הפעם הראשונה שבתוך כל הבדידות‬
‫הזו מצאה מישהו‪ ,‬הייתה עם מישהו ומעתה תשתדל תמיד‬
‫להיות עם מישהו‪.‬‬
‫בעת המרד הפולני בוורשה שוב נותרה לבדה‪ .‬היה לה‬
‫בקבוקון ובו ארבעה גרם מורפיום (מנה ענקית!)‪ .‬שתתה את‬
‫ארבעת הגרמים הללו וכשכבר הייתה מעט מטושטשת מישהו‬
‫בא ושפך לה אל תוך הגרון כוס של מי סבון‪ .‬היא הקיאה‬
‫והתעוררה באמצע הלילה‪ ,‬בהכרה מלאה‪.‬‬
‫ואז החלה האהבה הגדולה שלה עם בחור צעיר ממנה בעשרים‬
‫שנה‪ .‬היא חוותה עימו באושר את פרק הזמן שבין סוף המרד‬
‫הפולני לבין נובמבר‪ ,‬כאשר הוציאו והובילו אותה יחד עם‬
‫אחרים מרובע ז’וליבוז’ כאישה מאושרת‪ ,‬חייכנית‪ ,‬עוזרת לכל‪.‬‬
‫המלחמה הסתיימה‪ ,‬היא התיישבה בלודז’‪ .‬יום אחד מישהו בא‬
‫אליה‪ ,‬הדלת הייתה פתוחה‪ .‬הוא התרשם שהדירה ריקה‪ .‬אולם‬
‫כפי שהתברר‪ ,‬הגברת דוקטור שוכבת במטבח תחת שמיכה‪,‬‬
‫ראשה עטוף בשמיכה‪ .‬ספק ישנה ספק ערה‪ .‬לפתע התיישבה‬
‫ואמרה‪“ :‬לעולם לא אהיה כאן לבד יותר“‪ .‬את זה אמר אדם‬
‫כה אמיץ כמוה! “אני פוחדת‪ ,‬עליי לברוח מפה!“‬
‫לא ידוע איך‪ ,‬אבל היא הגיעה לאוסטרליה‪ .‬גם שם הייתה‬
‫לבד‪ .‬מומחית גדולה בתחומה ברפואה‪ .‬באוקיינוס השקט שטה‬
‫לה ספינה עם ילדים יהודים‪ ,‬ששום מדינה לא רצתה לתת‬
‫להם להיכנס‪ .‬עגנו ‪ 12‬קילומטר מהחוף‪ .‬התושבים התקרבו‬
‫אל הספינה בסירות ולקחו כמה ילדים כל אחד‪ .‬הרופאה שלי‬
‫גם היא יצאה אל החוף‪ .‬לקחה אליה שני בנים ובת‪ .‬אחד‬
‫הבנים נעשה אדריכל ובנה בשנגחאי‪ ,‬השני – פרופסור להנדסה‬
‫במספנות‪ ,‬והילדה הפכה ללבורנטית מעולה‪ .‬כשאחד הבנים‬
‫בגר‪ ,‬התאהבה בו וחייתה עמו שנים רבות ומאושרות‪ .‬מאוחר‬
‫יותר כתבה במכתב שאף כי כבר ידוע לה מה עלה בגורלו‬
‫של בעלה‪ ,‬שאותו אהבה עד מאד‪ ,‬מה שהחזיק אותה בחיים‬
‫הייתה האהבה‪ .‬האהבה והחום שהעניק לה בנה‪ ,‬שהפך לימים‬
‫למאהבה‪ .‬היא נפטרה בת יותר מ‪.90-‬‬
‫האמא של הילדה הזאת חלתה‪ .‬היא נותרה לבדה עם אחותה‬
‫התאומה‪ .‬הן פחדו להיות לבד בבית עם אמא חולה‪ .‬בחור‬
‫אחד החל לבקר אצלן‪ ,‬נהג ריקשה‪ .‬כאשר מצבה של האמא‬
‫הורע מאד‪ ,‬הוא היה נשאר ללילה‪ ,‬והיא מרוב פחד שמא‬
‫יתרגש אסון‪ ,‬התכרבלה בזרועותיו‪ .‬הייתה ישנה עימו בכותונת‬
‫לילה עשויה סאטן‪ .‬התכרבלה אל תוכו והייתה נרדמת ברוגע‬
‫בנוכחותו‪ .‬יתכן שהתאהבו זה בזו‪ .‬לא בטוח אם התעלסו‪ ,‬או‬
‫אם ידעו בכלל כיצד עושים זאת‪ ,‬אולם הודות לנוכחותו היא‬
‫מצאה את שלוותה‪ .‬האמא החלה להבריא והילדה הלכה לעבוד‪.‬‬
‫יום אחד היה מארב נאצי ברחוב כרמליצקה‪ .‬כשנודע לה על‬
‫כך‪ ,‬רצה הביתה‪ ,‬אך אמא כבר לא הייתה שם‪ .‬המון אדם‪ ,‬כמה‬
‫אלפי אנשים‪ ,‬הובלו באלימות לאומשלאגפלאץ‪ .‬במקרה נתקלה‬
‫בבחור עם הריקשה‪ .‬הם השיגו את ההולכים והחלו לחפש את‬
‫האמא בנסיעה לאורך התור הצועד של כמה אלפי אנשים‪ .‬ממש‬
‫לפני האומשלאגפלאץ הבחינו בה‪ .‬הילדה יצאה מהריקשה‪ ,‬והוא‬
‫– נותר בשולי המדרכה‪ .‬אמרה לו‪“ :‬לצערי עלינו להיפרד‪,‬‬
‫אמא לא יכולה ללכת לבד במסע שכזה“‪ .‬והלכה אחרי האמא‬
‫לקרונות‪ .‬מה קרה עם אחותה – לא ידוע‪.‬‬
‫היה ערב חג המולד‪ .‬שתי קשריות שלנו גרו בבית שברחוב‬
‫מיודובה‪ ,‬היכן שממוקם היום בית הספר הממלכתי הגבוה‬
‫לתיאטרון‪ .‬הם חזרו הביתה כשכבר החשיך והחלו לסדר את‬
‫הקניות‪ .‬בדיוק הוציאו כל מיני מאכלים ומזונות‪ ,‬כאשר‬
‫מישהו הקיש בדלת‪ .‬היה זה אדם זקן בעל זקן ארוך‪ ,‬יהודי‪,‬‬
‫שהצליח להימלט מחצית השעה קודם לכן מתחנת החקירות של‬
‫הגסטאפו‪ ,‬לשם הובא כעציר‪ .‬האם הכירו קודם‪ ,‬קשה לומר‪.‬‬
‫ייתכן שכן ולכן בא אליהן‪ .‬נשאר שם‪ .‬באו עוד חברות‪ ,‬כביכול‬
‫לחג המולד‪ ,‬וכך ארבעה או חמישה בני אדם נותרו ללון‪ .‬ישנו‬
‫על הרצפה‪ .‬אחת הקשריות שלנו התעלסה איתו כל הלילה‬
‫לעיני כולם‪ .‬קשה לומר האם הקשרית הזו הייתה או לא הייתה‬
‫טיפוס דו‪-‬מיני‪ ,‬משום שלפני כן היא הייתה חברה קרובה‬
‫של רופאה מבוגרת‪ ,‬שאותה תפסו באחד המארבים בצד הארי‬
‫ושלחו לאושוויץ‪ .‬ונותר היהודי הזקן הזה עם הזקן המאפיר‬
‫משיבה‪ .‬התאהב בקשרית שלנו וכך הם חיו יחד עד לפרוץ‬
‫המרד הפולני בוורשה‪ .‬אהבתם הייתה כה עזה שהם זלזלו בכל‬
‫אמצעי הזהירות והתהלכו בעיר יחד‪ ,‬מחזיקים ידיים‪ .‬הם נראו‬
‫כל כך מאושרים‪ ,‬שיכלו כך סתם בחופשיות ללכת ברחובות‬
‫העיר ולהחזיק ידיים‪ ,‬ללא מורא כלשהו‪ .‬המרד הפולני בוורשה‬
‫הפריד ביניהם‪ .‬אמר אז‪“ :‬אין לי כבר איש‪ ,‬אני לבד ואף אחד‬
‫כבר לא יושיט לי יד“‪ .‬ארבעה שבועות במהלך המרד הוא‬
‫שרד ביושבו על מדרגות בעיר העתיקה‪ .‬היא עבדה כסאניטרית‬
‫באיזה בית חולים ברובע אחר‪ .‬נפגשו ברובע המרכז‪ ,‬שם חיו‬
‫יחד משך שבוע‪ .‬שניהם כאילו קמו לתחייה‪ ,‬שוב לא חשו‬
‫מורא‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫‪Photo: private‬‬
‫היום נצייר מוות‬
‫וויצ׳ייך טוכמן (יליד ‪ – )1969‬עיתונאי‪ ,‬סופר‪ ,‬אחד הרפורטרים המתורגמים‬
‫ביותר בפולין‪ .‬הכתבות שלו תורגמו לשפות רבות‪ :‬אנגלית‪ ,‬צרפתית‪ ,‬שוודית‪,‬‬
‫וויצ׳ייך טוכמן‬
‫פינית‪ ,‬רוסית‪ ,‬הולנדית ובוסנית‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫ לשם מה לכתוב ספרים על השמדת עם? ועוד צריך‬‫לשאול‪ :‬לשם מה לקרוא אותם‪ ,‬הרי מראש ברור שלא‬
‫תהיה זו הנאה‪.‬‬
‫יש לי תשובה לשאלות האלה‪ ,‬וספרו של טוֹכמן על‬
‫השמדת עם ברואנדה מאושש אותה בעוצמה רבה‪.‬‬
‫השמדת עם היא הרג שמטרתו למחוק מן העולם‬
‫אנשים שנואים ובזויים‪ ,‬אנשים המתוארים כמזיקים‬
‫ההורסים את העולם‪ .‬המחיקה צריכה להיות שלמה‪,‬‬
‫כדי שיאבד אף הזיכרון על אנשים אלה‪.‬‬
‫כל תוכנית להשמדת עם יש לסכל‪ :‬קודם כל להציל‬
‫את האנשים ואחר כך להציל את זכרם‪ ,‬את זכר‬
‫חייהם‪ ,‬סבלם ומותם‪ .‬טוכמן חושף בכתיבתו חוויות‬
‫המיטיבות להעשיר את חיי קוראיו בחוויות שהוא‬
‫חושף בפניהם‪ .‬כשאנו באים במגע עם מנגנוני‬
‫השמדת עם – רק באמצעות הטקסט וכמו הרחק מן‬
‫הסכינים ומגופות הנשים הנאנסות – ברור לנו שיש‬
‫לזעוק “לא!“ ואת הזעקה הזו יש להשמיע בזמן‪ ,‬ובפני‬
‫כל מקדמי הבוז והשנאה‪ ,‬אפילו החבויים שבהם‪.‬‬
‫היום נצייר מוות מציג את עקבות השמדת העם‬
‫ברואנדה‪ ,‬כפי שהן נגלות היום לעיני המתבונן‪ .‬עקבות‬
‫אלה הן גורלם של אנשים בשר ודם‪ ,‬הקורבנות‬
‫ושכניהם מבצעי הפשע זה‪ .‬כמו בספרו של טוכמן‬
‫על בוסניה (כמו אכלת אבן )‪ ,‬כן בסיפורים קורעי‬
‫לב אלה חשובים הקברים וטכסי הקבורה הנערכים‬
‫באיחור של שנים‪ .‬אבל עוד יותר חשובה ההתבוננות‬
‫באירועים אכזריים שהתרחשו בארץ הנראית היום‬
‫בכל נורמליותה המדומה‪ ,‬השברירית‪.‬‬
‫יש בספר גיבורות יוצאות דופן‪ ,‬נשים שבטוב לבן‬
‫ניסו פעם להסתיר אדם בסכנה‪ .‬אבל יש גם אנשים‪,‬‬
‫וביניהם אנשי דת‪ ,‬שעמדתם מעלה שאלות מטרידות‪.‬‬
‫טוכמן מצווה עלינו להתבונן גם באוזלת ידם נוכח‬
‫מצבים גבוליים‪ .‬ההתבוננות הזאת מותירה הד כאוב‪.‬‬
‫אבל גם להד כזה יש להטות אוזן‪.‬‬
‫לשם מה? כדי ללמוד גם את הלקח הזה; אנחנו לא‬
‫יודעים מה היינו עושים לו הועמדנו נוכח מציאות‬
‫כזאת‪ .‬כשהוא מתאר את החושך והאימה‪ ,‬טוכמן נותן‬
‫לנו גם שעור בחמלה אמיצה‪.‬‬
‫סקה‬
‫נוב ָ‬
‫הלינה ּבו ְֹר ְט ְ‬
‫ניצב‬
‫‪polishrights.com‬‬
‫מפולנית‪ :‬מרים בורנשטיין‬
‫‪978-83-7536-228-2‬‬
‫‪Czarne, Wołowiec 2010‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪125 × 195, 144 pages‬‬
‫עוד דלת מתכת‪ .‬עוד גושי בצק שטוחים קטנים‪ .‬אני מכסה‬
‫את עיניי‪ .‬אני יודע שמייד אפתח אותן לרווחה כדי לצאת‬
‫מכאן בריצה‪ .‬אני צריך להסתכל מתחת לרגליים‪ ,‬כדי לא‬
‫לנגוע באיש‪.‬‬
‫אברח‪ .‬אשאיר את ז’ולייט בלי מילת פרידה‪ .‬שתשמור כאן‬
‫על ילדיה המתים‪ .‬שתמשיך ותעמוד כמו פסל‪ ,‬כמו אבן‪.‬‬
‫שתמתין‪ .‬שומרת גאה של מורמבי שלה‪ .‬זה לא שלי‪.‬‬
‫ואם אני לא יוצא בריצה מבית המתים‪ ,‬הרי זה רק מפחד‬
‫שבעודי בורח‪ ,‬אראה בידיי מאכלת‪.‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫שם בית ספר שלא הספיק להיות בית‬
‫ספר‪ .‬ניצבת שם אישה‪ .‬ללא תנועה‪.‬‬
‫פסל‪ .‬היא ממתינה בפתח בניין משרדים‪:‬‬
‫שמלתה ארוכה וססגונית‪ ,‬שמה ז’ולייט‪ ,‬בת ארבעים‪ ,‬מחזיקה‬
‫בידה צרור מפתחות‪.‬‬
‫זה היה יום חמישי‪ ,‬שבעה באפריל‪ ,‬התקבצו לכאן טוטסי מן‬
‫הגבעות בסביבה‪ .‬ז’ולייט באה עם בעל ושלושה ילדים‪ .‬הצעיר‬
‫ביותר‪ ,‬קטנטן‪ ,‬במטפחת גדולה על גבה‪.‬‬
‫בנייני בית ספר‪ ,‬פזורים על ‪ 100‬דונם‪ ,‬נבנו רק עכשיו‪.‬‬
‫זה היה צריך להיות בית ספר טכני‪ .‬הסמסטר הראשון היה‬
‫צריך להתחיל בתום חופשת הקיץ‪ .‬בניין מותרות‪ :‬מים זורמים‬
‫וחשמל‪.‬‬
‫אולם כאשר התקבצו בשטח בית הספר חמישים אלף טוטסי‬
‫שברחו מבתיהם מפני מאכלת השכנים – ניתקו את המים ואת‬
‫החשמל‪ .‬כדי שייחלשו‪ .‬בית הספר הוקף‪.‬‬
‫חיילי הוּ טוּ נכנסו אל בין הנאספים ורשמו את שמותיהם‪.‬‬
‫אמרו שהם צריכים לדעת כמה מזון להביא‪ ,‬כדי שאיש לא‬
‫יגווע ברעב‪.‬‬
‫מזון לא הביאו‪ .‬רשימות הנצורים נועדו לגלות מי מבני‬
‫הטוטסי בסביבה לא הגיע לבית הספר והוא מסתתר באיזשהו‬
‫מקום‪ .‬על עקבותיו של מי להתחקות‪ ,‬את מי לצוד‪ ,‬למי להכין‬
‫מלכודת?‬
‫מי מן הנאספים בבית הספר שלא ידע להשיג מים ואיזו‬
‫בטטה‪ ,‬אפילו לא מבושלת – מת כעבור כמה ימים והיה מוטל‬
‫בין אלה שהיו עדיין בחיים‪.‬‬
‫עבר שבוע ועוד שבוע‪ .‬ההמון הצחין ולא היה לו כוח לשום‬
‫דבר‪ .‬ז’ולייט לקחה את ילדיה‪ ,‬את כל השלושה‪ ,‬וניגשה אל‬
‫החיילים‪.‬‬
‫תשמעו‪ - ,‬אמרה‪ - ,‬אני לא טוטסי‪ ,‬אני הוטו‪.‬‬‫הראתה להם תעודת זהות‪.‬‬
‫ מה את עושה כאן? ‪ -‬שאלו משתאים‪.‬‬‫ הלכתי אחרי בעלי‪ ,‬אמרה ‪ -‬הוא טוטסי‪ .‬אבל החלטנו‬‫שאי אפשר להמשיך ככה בלי מים‪ .‬הוא יישאר כאן ואני עם‬
‫הילדים נחזור הביתה‪.‬‬
‫חיילי הוטו לא חשבו הרבה‪ :‬אין בעיה‪.‬‬
‫שמחה‪.‬‬
‫אין בעיה‪ -‬אמרו ‪ -‬את יכולה ללכת‪ .‬אבל אם את הוטו‬‫אמיתית‪ ,‬תחזרי הביתה לבד ואת הילדים תשאירי כאן‪.‬‬
‫ההשתייכות השבטית נקבעת לפי האב‪ .‬ברואנדה זה מובן‬
‫מאליו‪ ,‬איש לא מטיל ספק בכך‪ .‬וז’ולייט לא הטילה ספק‪.‬‬
‫חזרה עם הילדים לבעלה‪ ,‬לתוך תוכו של ההמון‪.‬‬
‫התחילו לירות‪ .‬אנשים רצו היישר אל לועי הרובים וחלקם‬
‫אף הצליחו לחדור דרכם‪ .‬אבל מעבר לכיתת היורים‪ ,‬בטבעת‬
‫השנייה שהקיפה את בית הספר‪ ,‬עמדו השכנים אוחזים‬
‫במאכלת‪.‬‬
‫ז’ולייט‪ ,‬עם בעלה והילדים‪ ,‬רצה למשרד‪ .‬כאשר הוטו ניגשו‬
‫לדלת‪ ,‬רצה אליהם‪ - :‬אני הוטו!‬
‫ או‪.‬קיי – אמרו ‪ -‬תברחי‪.‬‬‫רצתה לחזור למשרד לקחת את המשפחה‪ ,‬אבל כבר לא‬
‫היה בשביל מה להיכנס לשם‪ .‬היום ז’ולייט היא אחת משבעת‬
‫הניצולים ממוּ רַ ְמ ּבי‪.‬‬
‫השני הוא התינוק שנשאה על גבה‪ .‬שני הגדולים והבעל‬
‫מוטלים עכשיו כאן‪ ,‬מתחת לבטון‪ ,‬יחד עם חמישים אלף‬
‫האחרים‪ .‬או מוטלים במקום אחר‪.‬‬
‫ז’ולייט מובילה אותי אל מאחורי בניין המשרדים‪ .‬ביתנים‪:‬‬
‫כל אחד ארבעים מטר על חמישה‪ .‬בכל אחד שש כיתות לימוד‪.‬‬
‫כל אחת חמישה מטרים על חמישה‪ .‬כל אחת נעולה בדלת‬
‫מתכת‪ .‬שקשוק מפתחות‪.‬‬
‫בכיתות אין שולחנות כתיבה‪ .‬יש דרגשי עץ‪ .‬אצטבאות‬
‫מקרשים לא מהוקצעים‪.‬‬
‫על הדרגשים – אנשים‪ .‬שלמים‪ .‬לא הספיקו להתפרק‪ ,‬כיוון‬
‫שהתייבשו‪ .‬עורם שלם‪ .‬אוסף דומם של דמויות‪ ,‬פסלים‪ ,‬מצבות‬
‫מצחינות‪ .‬הם מוטלים צמודים זה לזה‪ .‬גושים קרושים‪ .‬רובם‬
‫קירחים‪ ,‬חלקם עם שיער שחור‪ .‬בתנוחות שונות‪ :‬מחזיקים‬
‫בראש‪ ,‬מסתירים את העיניים‪ ,‬אוטמים את האוזניים‪ ,‬ברכיהם‬
‫צמודות לסנטריהם‪ .‬חלקם בגופיות שצבעיהן נשמרו עד היום‪,‬‬
‫אך רובם עירומים‪ .‬מכסים את מבושיהם‪ .‬חלקם חבוקים‪ .‬אחרים‬
‫להיפך – ידיהם מזדקרות למעלה כאילו רצו להדוף משהו‪ֶ ּ .‬פה‬
‫פתוח בצעקה‪ .‬או סגור‪ .‬לבנים לגמרי‪ ,‬כמו עשויים זכוכית‬
‫אטומה או קרח‪ .‬כמו מישהו פיזר עליהם קמח‪ .‬זה היה סיד‬
‫– החומר המועדף על אלה הדוחפים את קרבנותיהם לקברי‬
‫אחים‪ .‬הוכח על ידי ההיסטוריה‪ ,‬נבדק בכל היבשות‪.‬‬
‫ז’ולייט סוגרת את הדלת הראשונה‪ ,‬פותחת את הבאה אחריה‪.‬‬
‫בכל מקום גוויות‪ .‬מוצגות‪ ,‬כדי שיראו אותן‪ .‬אני יכול להיכנס‬
‫אל בין המיטות‪ ,‬אני צריך רק להיזהר לא לפגוע בשום דבר‬
‫ברגלי‪ ,‬לפעמים יד מתה בולטת אל מחוץ לאצטבה‪ .‬אפילו אגע‬
‫בה – לא יקרה כלום‪ ,‬איש לא יעיר לי‪.‬‬
‫אני יכול לספור אותם‪ ,‬לצלמם כמוצגים‪ ,‬אני יכול לשהות‬
‫פה כמה שארצה‪.‬‬
‫לחלקם אני יכול להסתכל בעיניים‪ .‬הן פקוחות‪ .‬מסתכלות‬
‫עליי‪.‬‬
‫זה מין חוסר בושה‪ ,‬פורנוגרפיה‪ .‬אני מרגיש כמו מציצן‪.‬‬
‫נכנסתי לביתם של המתים ואיש מהם לא הזמין אותי להיכנס‪.‬‬
‫הייתי רוצה לסגת כבר‪ .‬ז’ולייט פותחת את הכיתה הבאה‪ .‬אף‬
‫שהיא דוממת‪ ,‬אני שומע‪ - :‬הבט!‬
‫ילדים‪ .‬הם לא גושים במרחב‪ ,‬גולגולותיהם אינן עגולות‪.‬‬
‫גופותיהם השטוחות מונחות כמו פיסות בצק מרודד‪ .‬רואים‬
‫איפה היה האף‪ ,‬איפה הפה‪ ,‬כאילו מישהו לקח פיסת בצק‬
‫אחרת ושיחק בלהדביק אותה על פניהם‪ .‬ושוב המפתחות‪.‬‬
‫עכשיו ילדים בזרועות אמותיהם‪ .‬לא הרגו תינוקות‪ .‬הילדים‬
‫ינקו את השדיים המתים וגוועו ברעב‪ .‬גם היום הם נצמדים‬
‫אל השדיים האלה‪.‬‬
‫כאשר גמרו להרוג באותו חודש אפריל במורמבי‪ ,‬מיד כיסתה‬
‫הצחנה את הסביבה כולה‪ .‬בשטח בית הספר חפרו המחפרים‬
‫חפירים גדולים‪ .‬הופעלו מחפרים‪ ,‬דחפורים‪ ,‬לא היה קל‪.‬‬
‫החפירים התמלאו‪ ,‬הגופות בקושי נכנסו‪ .‬כיסו אותם בסיד‬
‫ובשכבה דקה של אדמה חולית‪ ,‬אוורירית‪.‬‬
‫שנה לאחר הרצח ההמוני‪ ,‬על פי רצון הניצולים‪ ,‬הוחלט‬
‫לפתוח את הקבר ולהעביר את המתים אל מתחת ללוחות‬
‫בטון‪ .‬אז גילו‪ ,‬שאלה ששכבו ממש סמוך לפני הקרקע נשארו‬
‫שלמים‪ ,‬כמו פטריות מיובשות‪ .‬וחלק מגופות הילדים נמעכו‬
‫תחת כובד משקל המבוגרים ונראו כמו עברו במעגילה‪ .‬הצליחו‬
‫לבודד שמונה מאות וארבעים מומיות‪ ,‬הניחו אותן בכיתות‪.‬‬
‫אנחנו שותקים‪ .‬זה נמשך ונמשך‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫‪Photo: Piotr Zieliński‬‬
‫פיוטר איברהים קלוואס‬
‫הבית‬
‫‪40‬‬
‫פיוטר קלוואס (יליד ‪ – )1963‬פרוזאיקן‪ ,‬מסאי‪ ,‬תסריטאי‪ .‬בשנת ‪2008‬‬
‫החליט להגר למצריים ולהתיישב עם משפחתו באלכסנדריה‪.‬‬
‫הספר החמישי באמתחתו של פיוטר איברהים‬
‫ַקלוואס‪ ,‬הסופר הפולני‪-‬מוסלמי‪ ,‬שונה מספריו‬
‫הקודמים‪“ .‬סלאם“‪“ ,‬זמן“‪“ ,‬דלתות“ ו“גזע מיסטיקה“‬
‫הם ספרים על חיפוש‪ ,‬על מסעות בארצות אפריקה‬
‫ובהודו‪ ,‬שהם גם מסעות אל מקורות העצמי‪ ,‬אל‬
‫הכרת העצמי‪ .‬לעומתם “הבית“ הוא סיפור על‬
‫התערות‪ ,‬על היטמעות‪ .‬לפני כשנתיים עקר קלוואס‬
‫מוורשה לאלכסנדריה שבמצרים – ואלכסנדריה היא‬
‫הדמות המרכזית בספר‪ .‬מה גרם לו לסופר לעבור‬
‫דירה? סלידתו הגוברת מן המערב הנגוע בצרכנות‬
‫יתר‪ ,‬בחומרנות יתר‪ .‬לא פעם ולא פעמיים כתב על‬
‫כך קלוואס; קטעים ספוגי מרירות הנוגעים לאירופה‬
‫ולפולין נמצאים גם בספר זה‪ ,‬אף כי אין הם עיקרו‪.‬‬
‫את הספר הזה הייתי מגדיר כסוג של מדיטציה‬
‫בפרוזה על היכרות עם עיר‪ ,‬התמזגות אתה‪ ,‬והוא‬
‫שונה מאד מ“ספרי המסע“ הפופולאריים כל כך‬
‫לאחרונה בפולין‪.‬‬
‫על מה מתבססת שונותו של קלוואס‪ ,‬ייחודיות‬
‫כתיבתו? “זאת העבודה שלי“‪ ,‬הוא כותב‪“ ,‬ללכת‬
‫ולהתבונן“‪ ,‬אלא שהוא שם לב לדברים החומקים‬
‫על פי רב מעיניים אחרות‪ :‬הוא עוקב אחר אישה‬
‫הניצבת יום יום – אין לדעת מדוע – על שפת הים‪,‬‬
‫אחר נדודי נמלים על קירות מסגד‪ ,‬אחר פולחני‬
‫היום‪-‬יום של אנשים מן השכונה‪ ,‬הוא מנסה לפענח‬
‫החצים המסתוריים הזוהרים על קירות‬
‫ִ‬
‫את חידת‬
‫הבתים‪ .‬כך הוא יוצר אלכסנדריה פרטית משלו‪ ,‬מקום‬
‫שבו בחר ובו התאהב‪ .‬מצד שני נוקט המחבר בספר‬
‫זה נקודת מבט ייחודית מאד‪ ,‬הנובעת במידה רבה‬
‫מן המצב הפרדוקסלי בו הוא שרוי‪ :‬הוא רואה את‬
‫עצמו כאדם “מכל מקום“‪ ,‬והנה הוא מנסה להתערות‬
‫במקום ספציפי‪ .‬בשל כך הוא מתאר אלכסנדריה‬
‫דמיונית יותר מאשר מציאותית; נדודיו בעיר הופכים‬
‫למסעות בזמן ובמרחב שבהם משתרגים זה בזה‬
‫ההווה‪ ,‬זיכרונות מפולין הקומוניסטית‪ ,‬אזכורים רבים‬
‫לספרות (כגון הסופר והפילוסוף אדמון ז’אבס) והגות‬
‫פילוסופית‪ .‬מוזרה היא הפרוזה הזאת‪ ,‬אך במוזרותה‬
‫יפה להפליא‪.‬‬
‫שבסקי‬
‫אוסט ֶ‬
‫ָ‬
‫רוברט‬
‫איני‬
‫‪JanKa‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪146 × 205, 188 pages‬‬
‫‪978-83-62247-00-4‬‬
‫‪JanKa, Pruszków 2010‬‬
‫מפולנית‪ :‬מרים בורנשטיין‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫זוכר מתי הבחנתי בה לראשונה‪ .‬תמיד‬
‫ניצבה באותו המקום‪ .‬בערך באותו המקום‪.‬‬
‫סילסילה‪ ,‬בתחילתו‪ ,‬במקום שהמים‬
‫ְ‬
‫על חוף‬
‫חוברים לחול‪ ,‬לא הרחק מסוכת המציל החלודה‪ .‬את רגליה‬
‫הארוכות שטף קצף גלי הים התיכון‪ ,‬המסיימים כאן את מרוצם‪.‬‬
‫היא ניצבה ללא ניע‪ ,‬עיניה נעוצות במרחב הרוטט בחום‪ .‬תמיד‬
‫ניצבה‪ ,‬כמעט לא נעה‪ ,‬רק לפעמים הטתה קלות את ראשה‪,‬‬
‫כמתפלאת‪ .‬שתקה‪.‬‬
‫החוף שלה היה בנתיב הטיול שלי אל הגינה הקטנה שמול‬
‫הספרייה‪ .‬הלכתי לשם כמעט יום יום עם חסן להאכיל חתולים‬
‫בשוקולדים ובשאריות מהצהריים‪ .‬אני הולך לשם כמעט יום‬
‫יום‪ ,‬לא הלכתי‪...‬עליי להשתמש בזמן הווה‪ ,‬שהרי כאן אני גר‬
‫ואני הולך שוב ושוב לגינה הקטנה הזאת כדי לשבת על ספסל‬
‫האבן החם מן השמש‪ ,‬מתחת לעץ התמר‪ ,‬ולזרוק לחתולים‬
‫חתיכות שוקולד ופיסות בשר‪.‬‬
‫היא חייכה‪ .‬אולי החיוך הזה משך את תשומת לבי‪ .‬איני‬
‫יודע‪ .‬חיוך תמהוני כמוה‪ ,‬חסר תנועה‪ ,‬קפוא‪ ,‬כמו נצחי‪ .‬העטה‬
‫עליה עצב‪ .‬ואולי זו פשוט העובדה שהיא הייתה שם תמיד‪.‬‬
‫ללא תנועה‪ .‬תמירה‪ .‬נוגה‪ .‬כלילת יופי‪.‬‬
‫כעבור זמן מה התחלתי לחמוק מן הבית בתירוץ כלשהו‪,‬‬
‫לבדי‪ ,‬בערבים‪ ,‬והייתי הולך לחוף הזה כדי להתבונן בה‪.‬‬
‫לבדוק אם עודנה ניצבת‪ ,‬אם לא הלכה לה‪ .‬אם היא עדיין‬
‫מאששת את התמהונות שלה‪ ,‬את חוסר התנועה שלה‪ ,‬את‬
‫הוויתה‪ .‬אני חומק‪ .‬אני הולך‪..‬‬
‫זה קורה כל הזמן‪ ,‬כמעט יום יום‪ ,‬הרי כאן אני גר‪ .‬הרוח‬
‫החמה אופפת את ראשי‪ .‬אני אוהב את זה נורא‪ .‬הרוח הזאת‬
‫נמצאת כאן כל הזמן‪ .‬היא מצננת אותי בחומה‪ .‬מרגיעה‪.‬‬
‫אחר כך התחלתי לצאת מן הבית בלילות‪ .‬בצעד מדוד‬
‫ומהיר פסעתי לעבר חוף סילסילה‪ .‬החוף נמצא במרחק כשני‬
‫קילומטר מביתי‪ .‬אהבתי את טיולי הלילה האלה‪ ,‬כי אז ראיתי‬
‫לנגד עיניי בבהירות מדהימה תמונות שונות מילדותי‪ ,‬ואת‬
‫זה אני אוהב יותר מכל‪ .‬הייתי מגיע אל הגדר המפרידה את‬
‫חוף הרחצה מן הטיילת ומתיישב עליה מתנשף‪ ,‬תר אחריה‬
‫במבטי‪.‬‬
‫כמעט תמיד ניצבה שם‪ .‬באור הצונן של הירח והכוכבים‬
‫נראתה עוד יותר יפה‪ .‬כמה אהבתי את הלילות האלה ואת טיולי‬
‫השחר לסילסילה כדי להתבונן בה לרגע‪ .‬הייתי מכוון לי את‬
‫השעון כך שאתעורר כארבעים דקות לפני התפילה הראשונה‪,‬‬
‫ספוג שינה התרחצתי בזהירות בכיור כדי לסלק את שארית‬
‫החלומות ולא להטביע את הזבובונים‪ ,‬שהתיישבו תמיד‪ ,‬אין‬
‫לדעת מדוע‪ ,‬על הכיור בשעת בוקר זו‪ ,‬ובשתיקה‪ ,‬בצעד מהיר‬
‫ואחיד‪ ,‬צעדתי בטיילת שהייתה כמעט ריקה בשעה זו‪ ,‬ראשי‬
‫מלא תמונות ילדות‪ .‬אני אומר “בשתיקה“‪ ,‬כי לעתים קרובות‬
‫מאד אני לוחש לעצמי כשאני הולך‪ .‬אבל כשהלכתי לפגישה‬
‫אתה לא לחשתי‪ ,‬רק התבוננתי בים המנומנם עדיין‪ ,‬רואה בין‬
‫גליו הענוגים את עצמי‪ ,‬תלוי על מתקן השטיחים בחצר‪ ,‬בנעלי‬
‫ההתעמלות המוּ תגיות‪ ,‬שאבא הביא לי מצ׳כוסלובקיה‪ .‬לא‬
‫דיברתי אז דבר‪ ,‬לא מלמלתי מתחת לאף‪ .‬הים לחש במקומי‪.‬‬
‫כריתי אוזן‪ .‬מלים מוזרות‪ ,‬רחוקות‪ ,‬ערטילאיות‪ .‬בערבית‪,‬‬
‫ביוונית‪ ,‬בעברית‪ ,‬בפולנית‪....‬בפולנית‪...‬‬
‫והיא‪ ,‬היא הייתה שם כל הזמן‪ .‬ניצבה ללא ניע‪ ,‬ראשה מוטה‬
‫הצידה‪ .‬באחת הפעמים‪ ,‬זה היה בשעות היום‪ ,‬לקחתי אתי‬
‫מצלמה כדי לצלם אותה‪ ,‬אבל ברגע שהצמדתי את עיני לעינית‬
‫וראיתי את חיוכה העצוב‪ ,‬חשבתי שזה לגמרי לא מתאים‪.‬‬
‫שתצלום שטוח וחסר תנועה יהפוך אותה למתה‪ ,‬יערטל אותה‬
‫מיופייה‪ .‬לא צילמתי‪ ,‬לא‪.‬‬
‫אחר כך הייתי שב מן החוף דרך הטיילת; לפעמים כבר נפתח‬
‫שם הדוכן העלוב של ממדוח‪ ,‬המוכר תירס חם‪ .‬אחר כך הייתי‬
‫חוצה את הטיילת במעבר התת קרקעי וצולל אל תוך סמטאות‬
‫עירי‪ ,‬צרות‪ ,‬מלאות אשפה ורוח חמה‪ .‬שארע עורפי ליד הבר‬
‫של אבו רביע; אצלו אני קונה כדורי פלאפל ששורפים את‬
‫אצבעותיי‪ ,‬עם חציל קלוי; שארע כותאהיא‪ ,‬עם בית הקפה‬
‫הקטן שלי “תחת המנורה“; אני מעשן שם נרגילה ושותה תה;‬
‫שארע פטמה‪-‬אל‪-‬יוסף‪ ,‬עם המאפייה הנוצרית בפינה‪ ,‬שם‪,‬‬
‫אצל אופה עב בשר במיוחד‪ ,‬אני קונה לחמניות חמות ועוגיות‬
‫תמרים‪ ,‬ושם בכל ביקור אני מתלהב התלהבות ילדותית ממש‬
‫מן תמונה של ג׳ורג׳ הקדוש ההורג את המפלצת בחרב נוטפת‬
‫דם‪ .‬אני חוזר‪ ,‬יום יום אני חוזר‪ ,‬כמעט יום יום‪ .‬הרי אני גר‬
‫כאן‪ .‬זאת העיר שלי עכשיו‪.‬‬
‫ליד המאפייה ברחוב ּבוּ ר סעיד נמצא מסגד קטן וכאן אני‬
‫התפללתי את תפילת היום הראשונה‪ ,‬צַ לַ את אַ ְל‪-‬פַ גְ ר‪ ,‬בשובי‬
‫מן החוף שבו ניצבה היא‪ .‬אבו רביע והקפה היו סגורים בשעה‬
‫זו‪ ,‬אבל האופה כבר עבד‪ .‬הייתי קונה אצלו לחם ואכלתי אותו‬
‫בדרך למסגד‪ .‬הוא היה אמיתי‪.‬‬
‫המאפייה פתוחה‪ .‬אני אוכל לחם‪ ,‬והוא אמיתי‪ .‬אני מתפלל‪.‬‬
‫כל זה מתרחש בהווה‪.‬‬
‫ממש על יד עומד ביתי‪ .‬לכאן עברתי לפני שנה‪ .‬כאן אני‬
‫גר‪ .‬באלכסנדריה‪.‬‬
‫***‬
‫בירכתי ביתי ניצבת וילה ישנה‪ ,‬מטה לנפול ונטושה‪ .‬פעם‪,‬‬
‫בעוברי לידה‪ ,‬הבחנתי בשיח קטן ליד הקיר הצדדי; תחילה‬
‫חשבתי שאלה עשבים שוטים‪ ,‬אבל כשהתבוננתי בתשומת‬
‫לב‪ ,‬הבחנתי על גבעוליו הקטנים של השיח הקטן בכמה‬
‫פירות ירוקים קטנים‪ .‬היו אלה עגבניות‪ ,‬עגבניות בר‪ .‬חזרתי‬
‫הביתה‪ ,‬מילאתי בקבוק פלסטיק במים ואחר כך ירדתי במעלית‬
‫ובזהירות רבה השקיתי את הצמח‪ .‬על קיר הווילה‪ ,‬ליד דלת‬
‫הכניסה‪ ,‬הבחנתי בכתובות מטושטשות‪ ,‬קריאות אך בקושי‪,‬‬
‫באותיות יווניות‪.‬‬
‫**‬
‫המסגד הזה היה מקום מוזר‪ .‬היו בו כמה דברים שהבדילו בינו‬
‫לבין מסגדים אחרים‪ .‬הדבר הראשון הן הנמלים‪ .‬יובלים דקים‬
‫של יצורים שחורים קטנטנים‪ ,‬מתנייעים לאט ובעקביות לאורך‬
‫קירות המסגד‪ ,‬במקום שבו נפגש השטיח הירוק‪ ,‬המשופשף‬
‫באלפי כפות רגליים‪ ,‬עם הקיר‪ .‬וגם על הקירות‪ ,‬לאורך עמודי‬
‫האבן התומכים בתקרה‪ .‬ועל התקרות‪ .‬זה הדבר המוזר ביותר‪:‬‬
‫מדוע העפילו הנמלים אל התקרה? מה הן חיפשו שם? אילו‬
‫עניינים ציוו על אלפי יצורים קטנטנים לצאת לדרך כל כך‬
‫ארוכה ובוודאי מייגעת בשבילן‪ ,‬כדי להימצא מטרים רבים‬
‫מעל הרצפה‪ ,‬על כיפת המסגד‪ ,‬בין מאווררים גדולים הסובבים‬
‫באיטיות ובהדר ומצננים את המקדש? בדממה שמסביב נעו‬
‫המאווררים בסיבובים איטיים‪ ,‬קצביים‪ .‬הם פרשו את כנפיהם‬
‫לצדדים‪ ,‬כמו אותם הגברים החגים במעגלים‪ ,‬שפגשתי פעם‬
‫בשכונת מנשייה‪ ,‬ליד מסגד אחר‪ .‬גם ידיהם היו כנפיים‪ .‬ידי‬
‫סוּ ִפים‪.‬‬
‫הרביתי לבוא למסגד הזה רק כדי להתבונן בתנועתן האיטית‬
‫של כנפי המאווררים האלה‪ .‬וגם בנמלים‪ .‬מסעותיהן המסתוריים‬
‫במסגד העסיקו את דמיוני ימים ולילות‪ .‬חשבתי עליהן כל‬
‫יום‪ .‬אני חושב עליהן‪ .‬הרי כאן אני נמצא כל הזמן‪ .‬התחלתי‬
‫להביא אתי את המשקפת של חסן‪ .‬בתרמיל הגב‪ ,‬שלא יראו‪.‬‬
‫לא רציתי למשוך יותר מדי תשומת לב‪ .‬מה הם יכולים לחשוב‬
‫על זר‪ ,‬המגיע למסגד‪ ,‬מתפלל ואחר כך מתיישב בפינה‪,‬‬
‫מוציא מתרמילו משקפת ומתבונן דרכה ארוכות בקירות‪,‬‬
‫ברצפות ובתקרות‪ .‬מוזר; אני יודע שזה מוזר‪ .‬לא רציתי‬
‫לפגוע באיש‪.‬‬
‫הנמלים עיטרו את המסגד ברשת פלגיהן‪ ,‬ברשת הדקיקה‬
‫השחורה של מסעותיהן המסתוריים מן הרצפה עד התקרה‪ .‬הן‬
‫יצרו קומפוזיציה‪ ,‬תמונה‪ ,‬מבנה‪ .‬הייתי בטוח שאין זו יצירה‬
‫אקראית‪ .‬הייתי חוזר הביתה ומנסה להנציח את התמונה הזו‬
‫על הנייר‪ .‬ציירתי את פנים המסגד וסימנתי עליו את נתיבי‬
‫הנמלים‪ .‬יום אחרי יום‪ .‬צברתי אוסף שלם של ציורים‪ .‬הייתי‬
‫פורס על השולחן את הדפים עם הנתיבים המסומנים של‬
‫הנמלים ומנסה לפענח‪ ,‬למצוא‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫‪Photo: Petr Halousek‬‬
‫מאריוש שצ׳יגייל‬
‫עשה לך גן עדן‬
‫‪42‬‬
‫מאריוש‬
‫שצ’יגייל‬
‫(יליד‬
‫‪)1966‬‬
‫–‬
‫עיתונאי‪,‬‬
‫כתב‪,‬‬
‫בעבר‬
‫עיתונאי‬
‫בטלוויזיה וברדיו‪ .‬ספרו “גוטלנד“ תורגם לשש שפות וזכה בפרס הספר‬
‫האירופי לשנת ‪.2009‬‬
‫ספרו החדש של מאריוש שצ׳יגייל הוא ספר חוצה‬
‫גבולות‪ .‬המחבר לוקח אותנו שוב לצ׳כיה‪ ,‬אך הפעם‬
‫הוא חוצה גם את גבול הרפורטז׳ה‪ .‬הפעם הוא כותב‬
‫מסה עיתונאית‪-‬סוציולוגית יותר מאשר רפורטז׳ה‬
‫קלאסית כפי שנהג לכתוב עד כה‪ .‬ספר זה מתעד‬
‫‪ 10‬שנות היקסמותו של המחבר מהתרבות הצ׳כית‪.‬‬
‫זה קרה אחרי שכבר כתב את הספר גוטלאנד‬
‫(‪ ;)Gottland‬הפסיפס ההיסטורי‪-‬עיתונאי על אודות‬
‫הצ׳כים וצ׳כוסלובקיה במאה ה‪ .20-‬הקודם סיפר את‬
‫ההיסטוריה; הנוכחי עוסק בימינו‪.‬‬
‫הכתב עוקב אחרי הטלוויזיה הצ׳כית‪ ,‬קורא ספרים‬
‫פופולאריים כמו‪ ,‬למשל‪ ,‬הרומן שכתבה אישה‬
‫וייטנאמית צעירה על הצ׳כים הגזעניים‪ .‬המבקרים‬
‫מלאי התפעלות‪ .‬מסתבר שהרומן בדוי‪ .‬הוא מבקר‬
‫בבתי הקולנוע ובתיאטראות‪ ,‬נכנס לשירותים‬
‫ציבוריים‪ .‬באלו שבכיכר הרפובליקה הוא מתפעל‬
‫מהגרפיטי על הקיר‪ :‬טפחו חביבות מזדמנת ומעשים‬
‫יפים חסרי פשר‪.‬‬
‫הוא מבקר במשרפות‪ .‬שומע שבעיר אוסטי (‪)Usti‬‬
‫שעל נהר הלאב ‪ )Lab) 300‬משפחות הפקירו כדים‬
‫עם אפר יקיריהם‪ .‬שהישן ביותר מחכה כבר ‪19‬‬
‫שנים‪ .‬שמפקירים יותר את האמהות מאשר את‬
‫האבות‪.‬‬
‫הוא שואל את הצ׳כים‪ ,‬הרואים עצמם כעם‬
‫האתאיסטי ביותר באירופה‪ ,‬איך זה לחיות בלי‬
‫אלוהים‪ .‬אם אין שכר ועונש בעולם הבא‪ ,‬מדוע‬
‫כדאי להיות טוב?‬
‫הוא משתאה‪ .‬פעם נבחר כעיתונאי המשתאה ביותר‬
‫בפולין‪.‬‬
‫רוצה להבין‪.‬‬
‫ולא שופט ולא מגנה‪.‬‬
‫הוא מתחיל בהתפעלות מן הגרפיטי מעל האסלה‪,‬‬
‫ומסיים בחשיפת הפנים הסמויות של התרבות‬
‫הצ׳כית‪ ,‬תרבות המסלקת מהשיח הציבורי את כל‬
‫מה שלא נחמד‪ ,‬לא נעים‪ ,‬מציק‪ .‬תרבות הדוחה‬
‫את כל מה שמתסיס (בשפה הצ׳כית יש שתי מילות‬
‫מפתח שפירושן שלווה; קליד (‪ )klid‬ופוהודה (‪.)pohoda‬‬
‫הצ׳כים מתענגים עליהן ומשתמשים בהן בהטיה‬
‫של חיבה)‪ .‬תרבות ההופכת כל מה שאפשר להלצה‪.‬‬
‫מטשטשת‪ .‬התרבות הצ׳כית‪ ,‬טוען המחבר‪ ,‬היא‬
‫תרבות של תעתוע‪ .‬של התחמקות‪ .‬של התבדחות‪.‬‬
‫והצ׳כים הם עם שלא אוהב לסבול‪.‬‬
‫אולי צ׳כים יצרו לעצמם את תרבותם כאמצעי נוגד‬
‫דיכאון? שואל העיתונאי את עצמו‪.‬‬
‫“אבל אמצעי נוגד דיכאון הוא הרי בריחה מהאמת‪“,‬‬
‫עונה לו הסופר יאן בלבן‪.‬‬
‫יוסטינה וודזיסלבסקה‬
‫נאגאנו‬
‫‪polishrights.com‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪978-83-7536-223-7‬‬
‫‪Czarne, Wołowiec 2010‬‬
‫מפולנית‪ :‬ענת זיידמן‬
‫‪125 × 195, 292 pages‬‬
‫ומיהם הצ׳כים עצמם בשיר החשוב ביותר של הרפובליקה‬
‫הצ׳כית? הם “נשמות עדינות בגופות מלאי חיים‪ ,“,‬בעלי‬
‫ראש צלול‪ ,“,‬הם “חסונים ומצליחים‪ ,‬ובעלי כוח המתסכל כל‬
‫התנגדות‪“ “,‬זהו הגזע המהולל של הצ׳כים‪ “.‬בהמנון הצ׳כי‪,‬‬
‫בניגוד לרבים אחרים‪ ,‬גם העולם שמעבר לצ׳כיה איננו עוין‪.‬‬
‫יהיה מי שיאמר שגם האוסטרלים שרים שארצם יפה‪ ,‬וזה‬
‫נכון‪ ,‬אבל כבר בכותרת הם משלחים אותה לדרך‪“ :‬הצעידו‬
‫קדימה את אוסטרליה הנאה!“ גם הדנים מציינים היכן מסתתר‬
‫יופייה של דנמרק (“אשורים רחבים ליד חוף המזרח המלוח“)‪,‬‬
‫אך חשוב להם גם ש“נשים אצילות‪ ,‬עלמות יפהפיות וגברים‬
‫ונערים חסונים מאכלסים את האיים הדניים‪ “.‬יופייה של‬
‫בולגריה בהמנון שלה הוא אינסופי‪ ,‬אך יופי אינו חזות הכול‪,‬‬
‫על כן מטילים על האמהות משימה; עליהן לתת את הכוח כדי‬
‫להמשיך דרכם של לוחמים שנהרגו‪.‬‬
‫המנון של הספרדים הוא אמנם ללא מילים‪ ,‬אך זהו שיר לכת‪.‬‬
‫בהמנונים ברחבי העולם הולכים‪ ,‬פוסעים‪ ,‬צועדים‪ ,‬כובשים‬
‫ונושאים נס ודגל‪ .‬בצ׳כי – כנראה שוכבים‪ .‬וכי מה עוד אפשר‬
‫לעשות בגן עדן?‬
‫‪Czech republic/dokoran,‬‬
‫‪Italy/Nottetempo, Ukraine/Tempora‬‬
‫מים מבעבעים על פני האחו‪,‬‬
‫עצי אורן מרשרשים על גבי צוקים‪,‬‬
‫הגינה מרהיבה עם פריחת האביב‪,‬‬
‫גן עדן עלי האדמות‪.‬‬
‫‪rights sold to‬‬
‫בעניין אחד בלבד שוררת בין אזרחי הרפובליקה הצ׳כית הסכמה‬
‫מלאה וחסרת פניות‪ .‬ובכן‪ ,‬הם סבורים שארצם היא יפהפיה‪,‬‬
‫ואילו המדינה מצדה אשרה זאת באופן רשמי‪.‬‬
‫הבריטים בהמנון הלאומי שלהם מבקשים מהאל לנצור את‬
‫המלכה ותו לא‪ .‬ההונגרים מבקשים ממנו לכפר על שעבר ועל‬
‫שעתיד לעבור‪ .‬ההולנדים – שלא ינטוש אותם‪ .‬הגרמנים‪ ,‬מאחר‬
‫שכבר אינם רוצים להיות מעל הכול‪ ,‬שואפים לאחדות‪ ,‬צדק‬
‫וחירות‪ .‬הרוסים מהללים את הרצון העז של מעצמתם הקדושה‪.‬‬
‫מעל ארצם של האמריקנים בני החורין והאמיצים מתנוסס‬
‫נס זרוע כוכבים‪ .‬הצרפתים קוראים‪“ :‬קומו‪ ,‬ילדי המולדת!“‪.‬‬
‫האוקראינים ייצאו לקרב עקוב‬
‫מדם מנהר הסן ועד הדון‪ .‬הפורטוגלים צועדים לנגד התותחים‪.‬‬
‫האיטלקים מתלכדים לפלוגה ונכונים למות‪ .‬האירים הלילה‬
‫יאיישו את פער הסכנה למען ארין‪ .‬הליטאים רוצים שהאור‬
‫והאמת ילכו בעקבותיהם‪ .‬הקנדים ידם נכונה לשאת את החרב‪.‬‬
‫האוסטרים באומץ פוסעים אל עתות חדשות‪ .‬הארגנטינאים‬
‫ממשיכים לשמוע את קולות השלשלאות הנשברות‪ .‬הרומנים‬
‫קוראים‪“ :‬התעורר‪ ,‬רומני‪ ,‬משנת המתים‪ “.‬הברזילאים זועקים‬
‫זעקה מהדהדת של עם גיבור‪ .‬הסלובקים מתעוררים מברקים‬
‫ורעמים מעבר לטאטרה‪.‬‬
‫אפילו הפרואיארים מאיי הכבשים‪ ,‬שהוא חבל ארץ תלוי‪,‬‬
‫מודיעים שיניפו את דגלם גבוה ויעמדו מול הסכנה‪.‬‬
‫ואילו הצ׳כים בהמנון הלאומי שלהם שרים אך ורק על כך‬
‫שארצם היא גן עדן‪.‬‬
‫‪ISBN‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫בכל זאת‪ ,‬כל עם מרגיש צורך בפאתוס‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬כל עם‬
‫מרגיש צורך בגיבור‪.‬‬
‫את שני הצרכים הללו מספק לצ׳כים הוקי קרח‪ .‬אין דבר‬
‫מרתק יותר בחייהם מאשר זה‪ ,‬שאנשים עשירים ביותר בעולם‬
‫גולשים על מים קפואים ומכים במקלות עץ בדיסקית גומי‪.‬‬
‫פעם האמינו שאין דבר שמרתק את הצ׳כים יותר מאשר‬
‫הפטריות (זאת‪ ,‬משום שהם יכולים להשיג פטריות בחינם‪ ,‬טען‬
‫הסופר יאן בוריאן)‪ ,‬אך תאוריה זו הופרכה כליל כאשר בשנת‬
‫‪ 1998‬הם ניצחו בהוקי קרח באולימפיאדה בעיר נאגאנו שביפן‪,‬‬
‫שם המיטו על רוסיה קלון וצער (שוב‪ ,‬אחרי ‪ 29‬שנים!)‪ ,‬וזכו‬
‫במשחק המכריע בתוצאה ‪.1:0‬‬
‫אחרי מדליית הזהב בנאגאנו זכו הצ׳כים שלוש פעמים ברצף‬
‫באליפות העולם‪ ,‬והוקי קרח קיבל מעמד של דת‪.‬‬
‫דומיניק האשק (יליד ‪ ,)1965‬השוער שעצר את הגולים‬
‫הרוסיים בסיום המשחק בנאגאנו הפך לאלילם של הצ׳כים‪.‬‬
‫הוא מכונה דומינטור‪ ,‬ויש אפילו אסטרואיד שנקרא על שמו‪.‬‬
‫הצ׳כים דקלמו‪“ :‬האשק למצודה“ שפירושו‪ ,‬שהם רוצים אותו‬
‫כנשיא‪ .‬הוא סיים לימודי היסטוריה ובלשנות‪ ,‬תרם מיליון דולר‬
‫לילדים עניים כדי שיוכלו לשחק הוקי‪ ,‬וברשימת כל הזמנים‬
‫הגיע למקום השני מבחינת מספר החשבונות הנקיים בעונה‬
‫(משפט תמוה זה בעיניי‪ ,‬פירושו בשפת ההוקי שהוא משכמו‬
‫ומעלה)‪.‬‬
‫יארומיר יאגר (יליד ‪ )1972‬הוא אל מס׳ ‪ .2‬חלוץ ימני‪ ,‬נושא‬
‫את המספר ‪ 68‬לזכר האביב של פראג‪ ,‬פלישת הסובייטים‪ ,‬ומות‬
‫סבו בכלא באותה השנה‪ .‬נחשב לשחקן הוקי קרח הטוב ביותר‬
‫בעולם; הדיסקית נצמדת למקל שלו כמו ממוגנטת‪ ,‬תופעה‬
‫שנבצרת מהבינה‪ ,‬ואילו אמצעי התקשורת מקדישים אותה‬
‫תשומת לב לגוונים בשערו כמו לגולים שלו‪ .‬אחרי ההצלחה ב‪-‬‬
‫‪( NHL‬ליגת הוקי הלאומית) עבר למועדון אוונגרד באומסק‪ ,‬ושם‪,‬‬
‫ברוסיה‪ ,‬הצטרף לכנסייה הפרבוסלאבית והוטבל לנצרות‪ .‬נצפה‬
‫עושה מדיטציה על מגרש הקרח הריק‪ ,‬באורות עמומים‪.‬‬
‫שניהם אהובים ונערצים‪ ,‬ושניהם מייצגים את גבורת הגברים‬
‫הצ׳כים‪ ,‬לשמחת לבם‪.‬‬
‫אך הצורך בפאתוס והצורך בגיבור נמצא לא רק אצל עם‪.‬‬
‫שני הצרכים גם יחד מצויים גם באופרה‪.‬‬
‫כך עלה הרעיון להציג בתיאטרון הלאומי בפראג אופרה על‬
‫הוקי קרח‪.‬‬
‫מחבר הליברית יארוסלב דושק והמלחין מרטין סמולקה גילו‬
‫למעשה תגלית חדשה באמנות האופרה והיא‪ ,‬שאת הגוזמה‪,‬‬
‫הפתוס‪ ,‬הדרמה ושכרון האופרה יכול להחזיק בימינו רק‬
‫ההוקי‪.‬‬
‫את המוסיקה חיברו בסגנון הפוסט‪-‬מינימליסטי; הליברית‬
‫בסגנון האונומתופיאה‪ ,‬התפאורה נבנתה בסגנון מגרש הקרח‪,‬‬
‫המנצח עטה גלימת שופט‪ ,‬ולאופרה קראו בשם נאגאנו‪.‬‬
‫מאחר שעבור הצ׳כים האשק הוא אל‪ ,‬מי שנבחר למלא את‬
‫תפקידו הוא בעל קול שמימי‪ ,‬כלומר קונטרה‪-‬טנור גבוה נשי‪.‬‬
‫ואילו יארומיר יאגר שר דואט אהבה עם משטח הקרח‪ .‬ובכל‬
‫זאת‪ ,‬לא האלים היו הגיבורים העיקריים‪.‬‬
‫הגיבור הראשי של האופרה הצ׳כית הלאומית היה מילאן‬
‫הניליצ׳קה (יליד ‪ ,)1973‬שוער שלישי בעתודה‪ ,‬שאמור להיות‬
‫מוכן לעלות על הקרח‪ ,‬אבל רק במצב שבו שני השוערים‬
‫האחרים נכשלים בזה אחר זה‪ .‬אם כי קשה להאמין‪ ,‬שהאל‬
‫האשק ייכשל‪ .‬אבל בואו נגיד שגם אל עלול לחטוף בפגיעה‬
‫מפשעתית‪ .‬ובכן‪ ,‬הניליצ׳קה עולה למגרש רק לעתים רחוקות‪,‬‬
‫וכנראה תפקידו בצוות אינו מן הנעימים‪ .‬בנוסף לכל‪ ,‬בנאגאנו‬
‫הוא ספג מכה איומה‪.‬‬
‫כאשר מנהל הוועד האולימפי הבינלאומי הלביש מדליות‬
‫זהב על צווארי הצ׳כים‪ ,‬הוא ראה בקצה את מילאן הניליצ׳קה‬
‫ללא ציוד הוקי‪ ,‬רק באימונית‪ ,‬עם דגלון ביד‪ .‬הוא החליט‬
‫שזה קיביצער שבטעות השתרבב על המגרש‪ ,‬ולא זיכה אותו‬
‫במדליה‪.‬‬
‫ועל אירוע זה בדיוק נסבה האופרה נאגאנו‪.‬‬
‫שוב‪ ,‬התרבות הצ׳כית נענית כאילו לצורך החברתי הבריא‪,‬‬
‫אך היא נענית לו באמצעות גיבור ביש מזל‪ .‬הופכת את‬
‫הפאתוס לאנטי‪-‬פאתוס‪ ,‬את הגבורה לאנטי‪-‬גבורה‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬במקום לנצל את ההזדמנות ולהציג בכנות את הלודרים‬
‫הגדולים‪ ,‬היא משתמשת באמצעי בריחה האציל ביותר מהכנות‬
‫– באירוניה‪.‬‬
‫ארץ גן עדן‬
‫‪43‬‬
‫‪Photo: Julia Pychałowa‬‬
‫יאצק הוגו‪-‬באדר‬
‫קדחת לבנה‬
‫‪44‬‬
‫יאצק הוגו‪-‬באדר (יליד ‪ – )1957‬עיתונאי וכתב פולני‪ ,‬מ‪ 1990-‬ב“גאזטה‬
‫וויבורצ’ה“‪.‬‬
‫ספרו של יאצק הוגו‪-‬באדר נתלה בפטרונים מקוריים‪:‬‬
‫מיכאיל חוואסטונוב וסרגיי גלושצ׳ב‪ ,‬עיתונאים‬
‫סובייטים של ה“קומסומולסקאיה פראבדה“ שלפני‬
‫יותר מיובל שנים טוו את דמותה של רוסיה של‬
‫המאה ה‪ .XXI-‬חלק מהפנטזיה שלהם – זו הקשורה‬
‫בקידמה הטכנולוגית – התגשמה‪ .‬אולם את הרוב יש‬
‫לייחס היום לסיפורי סבתא שהנושא שלהם הוא גן‬
‫העדן הקומוניסטי עלי אדמות‪ .‬מה שמראה העיתונאי‬
‫הפולני אין לו דבר וחצי דבר עם האידיליה‪ .‬מטרתו‬
‫היא להראות כמה תוצאות חברתיות‪-‬כלכליות של‬
‫משטר הרדיפה הטוטליטרי ושל הסגירות כלפי שאר‬
‫העולם‪.‬‬
‫הוגו באדר הוא סוג של “עיתונאי מטורף“ שיכנס‬
‫לכל מקום‪ ,‬ימצא עם כל אחד שפה משותפת‪ ,‬ועליו‬
‫לחוות כמעט את הכל על עורו הוא‪ .‬על מנת להכיר‬
‫את אגם הבאיקל – הוא שט לאורכו בקאיאק‪,‬‬
‫כדי להיווכח במצב הכבישים ברוסיה – הוא גומע‬
‫בלאזיק כמה אלפי קילומטר‪ .‬אולם בראש ובראשונה‬
‫מעניינים אותו האנשים‪ :‬הוא מגיע עד אנשי ההיפיס‬
‫לשעבר ולראפרים של היום‪ ,‬מבלה (בתחפושת) כמה‬
‫ימים עם חסרי בית‪ ,‬צופה בקבוצה המתגוררת‬
‫בטייגה‪ ,‬שכמעט שנכחדה מרוב שכרות‪ ,‬נפגש עם‬
‫קבוצה של נשאי האיידס‪ .‬הוא מגיע גם לישובם של‬
‫מאמיני “אחד מששת הכריסטוסים של רוסיה“‪ .‬הם‬
‫“הרוסים המאושרים“ היחידים שאותם הוא פוגש‬
‫במסעותיו‪ ,‬חלק מגיבורי הספר כאילו נלקחה מבין‬
‫דפי הרומנים של דוסטוייבסקי‪ .‬ההעזה הסגנונית של‬
‫הטקסטים הללו – הכתבה והשיחות – רק מדגישה‬
‫את הדרמטיות של הסצינות המוצגות וכן את‬
‫הטראגיות של הדמויות המתוארות בידי המחבר‪.‬‬
‫קשה שלא להזדהות עם האנשים הללו‪ ,‬ובד בבד‬
‫קשה שלא להבחין שמרביתם מקבלים את גורלם‬
‫בהכנעה‪ .‬הוגו‪-‬באדר הוא צופה אינטליגנטי ביותר‬
‫ורגיש‪ ,‬ועל כן הוא מצליח להתעמק בנבכי הנפש‬
‫הרוסית ומסתוריה‪ ,‬להבחין בניגודים באופיים של‬
‫בני שיחו ולבסוף ‪ -‬למצוא את התשובה לשאלה למה‬
‫הם מסכימים לקיום שכזה‪ .‬באבחנתו אין מרגישים‬
‫בשמץ של כזב או ריחוק פטרנליסטי‪ ,‬שאפשר היה‬
‫לצפות ממי שהגיע מעולם אחר‪ ,‬שהיה כה קרוב‬
‫בעבר‪ .‬ממדינה שהשתחררה כבר לרוב מהטראומה‬
‫הקומוניסטית‪ .‬האם רוסיה על מרכיביה לשעבר‬
‫תצליח אי פעם בכך? נראה שאין סיכויים רבים‬
‫לכך‪ .‬כפי שפעם עשה רישארד קפושצ׳ינסקי‪ ,‬יאצק‬
‫הוגו‪-‬באדר “מעניק קול לאביונים“‪ ,‬ומטפח בכך את‬
‫המסורת היפה ביותר של העיתונות‪ .‬הז׳אנר הזה הוא‬
‫עדיין הגאווה האמיתית של הספרות שלנו‪.‬‬
‫מרתה מיזורוֹ‬
‫חלום‬
‫‪World English rights-Portobello Books, France/Noir sur Blanc,‬‬
‫‪Italy/Gaffi Editore, Ukraine/ECEM Media, Israel/Kinneret-Zmora‬‬
‫‪978-83-7536-081-3‬‬
‫‪Czarne‬‬
‫‪PUBLISHER‬‬
‫‪Translation rights‬‬
‫‪Czarne, Wołowiec 2009‬‬
‫‪rights sold to‬‬
‫מפולנית‪ :‬בוריס גֶרוּ ס‬
‫‪ISBN‬‬
‫המממן‬
‫כל אנשי המסעות הייתה להם בעיה עמו‪ ,‬כולל קולומבוס‪,‬‬
‫אמונדסן‪ ,‬ליווינגסטון או ננסן‪.‬‬
‫ראש מחלקת כתבות השטח אמר שאין בכלל על מה לדבר‪,‬‬
‫הוא לא ישלח אותי לחו״ל לכמה חודשים כי אבלע את תקציב‬
‫המשלחות של כל המחלקה‪.‬‬
‫על כן באופן אישי התקשרתי ושלחתי הצעת שיתוף פעולה‬
‫בכתב לראשי מחלקות השיווק של יצרני הרכב הגדולים‬
‫ונציגיהם בפולין‪ ,‬שאותם מצאתי בספר טלפונים‪ .‬הייתי זקוק‬
‫לכסף ולרכב לכמה חודשים‪ ,‬וטענתי כי לא תהיה פרסומת‬
‫גדולה יותר עבורם‪ ,‬מאשר רכב שישרוד איתי מסע אל הקצה‬
‫השני של היבשת האירואסייתית‪ ,‬בחורף דרך כל רוסיה מוורשה‬
‫לוולאדיווסטוק‪ .‬טויוטה‪ ,‬ניסן‪ ,‬הונדה‪ ,‬היונדאי‪ ,‬סוזוקי‪ ,‬סובארו‪,‬‬
‫מיצובישי‪ ,KIA ,‬כל המותגים האסייתים לא טרחו אפילו לענות‬
‫להצעתי‪.‬‬
‫לצרפתים‪ ,‬לפיאט ולפורד לא התקשרתי משום שאחי‪ ,‬שמבין‬
‫בכלי רכב‪ ,‬אמר שלא ישחרר אותי עם מכונית המתחילה באות‬
‫פ׳‪ ,BMW .‬מרסדס ולנד רובר היו “נטולי מלאי מכוניות“‪ .‬ג׳יפ‬
‫היו מוכנים לתת רכב אולם ללא הכסף‪ .‬בכל התנאים עמדה רק‬
‫החברה קולצ׳יק טראדקס‪ ,‬יבואני אאודי‪ ,‬פולקסוואגן ופורשה‪.‬‬
‫הציעו אכב שטח איתן ומפואר אאודי ‪ .7Q‬ארבעה גלגלי‬
‫האצה‪ ,‬מנוע בנזין ‪ 4,2‬ליטר‪ 350 ,‬כוחות סוס מכאניים‪ ,‬למאיה‬
‫בשבע שניות‪ ,‬מהירות מירבית של ‪ 250‬קמ״ש – שניים וחצי‬
‫טון של חזירות קפיטליסטית ב‪ 350-‬אלף זלוטי‪ .‬בעיני רוחי‬
‫קרוזאק‬
‫‪ )Ulianowski AwtoZawod) UAZ-496‬שאותו חיפשתי לי מכונה‬
‫הג׳יפ הסובייטי‪ ,‬או הקרוזאק הרוסי‪ ,‬כך על לשון לאנד קרויזר‬
‫היפני מכנים כאן את כל רכבי השטח‪ .‬לרוב אומרים בקיצור‬
‫אולאז‪ ,‬או לאזיק‪ ,‬משום שיכנס בכל פירצה‪ .‬הדגם הזה מיוצר‬
‫ללא שינויים מאז ‪ ,1972‬אולם על פס הייצור מצוי גם מיניבוס‬
‫המכונה‪ ,‬לפי צורתו “בוחנקה“‪ ,‬היינו כיכר לחם‪ .‬מעבר להרי‬
‫אורל מכנים אותו טבליה‪ .‬לא השתנה אפילו בפסיק מאז ‪.1958‬‬
‫שני הדגמים שוקלים שתי טון וחצי כל אחד‪ ,‬יש להם מנועי‬
‫בנזין של ‪ 2,4‬ליטר נפח‪ ,‬ארבעה הילוכים‪ ,‬וכוח של ‪ 72‬כוחות‬
‫סוס מכאניים בלבד‪ .‬האולאזים נמכרו ל‪ 80-‬מדינות‪ ,‬בעיקר‬
‫של העולם השלישי‪ .‬עד היום בפולין יש ‪ 17‬אלף לאזיקים‬
‫שזוכרים את הקומקון ואת ברית וורשה‪ .‬בשנות ה‪ 70-‬הרוסים‬
‫הכניעו את מדבר הסהרה עם המכוניות הללו וטיפסו על קרחון‬
‫של האלברוס עד לגובה של ‪ 4200‬מטר‪ .‬שני מיליון לאזיקים‬
‫נמצאים על כבישיה של רוסיה‪.‬‬
‫אתה אוהב לתקן דברים? – שאל גרישה כשביקשתי ממנו‬
‫לעזור לי לרכוש אחד מאלה‪.‬‬
‫שונא – עניתי בכנות‬
‫עוד תאהב‪.‬‬
‫‪133 × 215, 385 pages‬‬
‫במארס ‪ ,1957‬אולי בתשעה בו‪ ,‬בשעה ‪ ,13‬בשבת‪ ,‬משום‬
‫שבימי שבת התקיימו האסיפות השבועיות של המחלקה המדעית‬
‫של עיתון ה“קומסומולסקאיה פראבדה“ עם העורך הראשי‪ ,‬שני‬
‫עתונאים קיבלו ממנו הוראה בלתי רגילה‪( .‬באותו היום ובאותה‬
‫השעה ממש הגעתי אל העולם הזה באופן בלתי צפוי – על‬
‫רצפת קרשים ממורקת בין המטבח לחדר השינה בדירה שברחוב‬
‫וורשאבסקה ‪ 62‬בסוחצ׳ב)‪.‬‬
‫יש לספר לקוראים שלנו אודות העתיד – אמר העורך הראשי‬
‫של “פראבדה“ – תארו נא כיצד ייראו החיים בברית המועצות‬
‫בעוד איזה ‪ 50‬שנה‪ ,‬בואו נאמר לקראת ציון תשעים שנה‬
‫למהפיכת אוקטובר הסוציאליסטית הגדולה‪ .‬הווי אומר‪ ,‬בשנת‬
‫‪.2007‬‬
‫ספרם של מיכאיל חוואסטונוב וסרגיי גושצ׳ב‪ ,‬עיתונאי‬
‫ה“קומסומולבקאיה פראבדה“‪ ,‬נושא את הכותרת “כתבה מהמאה‬
‫העשרים ואחת“‪ .‬המחברים כתבו כי בחיי היום‪-‬יום נשתמש‬
‫במוחות אלקטרוניים (אנו קוראים לזה מחשבים היום)‪ ,‬בתחנות‬
‫שידור וקליטה ממוזערות (טלפונים ניידים)‪ ,‬במשדרי‪-‬ספרים‬
‫(או האינטרנט) את המכוניות נפתח ממרחק (בשלט רחוק‪,‬‬
‫אם כן) ונצלם במכשיר אלקטרוני (דיגיטלי) ונצפה בטלוויזיה‬
‫בכבלים במשדרים שטוחים‪.‬‬
‫הם כתבו על כך בימים בהם בבית שבו באתי אל העולם‬
‫לא הייתה אפילו טלוויזיה בשחור לבן‪ ,‬שירותים וטלפון‪,‬‬
‫כדי לקרוא לרופא‪ .‬חווסטונוב וגרושצ׳ב בילו את מירב הזמן‬
‫בסדנאות האקדמיה למדעים של בריה“מ במוסקבה ואחר כך‬
‫עברו אל העתיד בעיני רוחם ויצאו למסע לסיביר של שנת‬
‫‪ 2007‬במטוס‪-‬על‪.‬‬
‫החלטתי לעשות לעצמי מתנה לכבוד יום הולדתי ה‪ 50-‬ולצאת‬
‫לרחבי רוסיה עם הספר הזה‪ ,‬ממוסקבה ועד לוולאדיווסטוק‪.‬‬
‫אולם הרי לא אטוס כמו מחברי ה“כתבה מהמאה העשרים‬
‫ואחת“‪ .‬וברכבת כבר נסעתי לשם כמה פעמים‪.‬‬
‫אלי הטוב! זאת אולי ההזדמנות היחידה לחזור כל מעשהו‬
‫של קובלסקי! הלוחם המכאני האמריקאי‪ ,‬החצי‪-‬אל‪ ,‬הרוכב‬
‫הבודד‪ ,‬נשמת גיבורים אחרונה עלי אדמות‪ ,‬שעבורה המהירות‬
‫פירושה הייתה האיטיות‪ .‬כך אמרו עליו ב“הנקודה הנעלמת“‪,‬‬
‫סרט אמריקאי מפורסם‪ ,‬שהיה להצהרת מרד של שנות ה‪70-‬‬
‫ושל הדור שלי‪ .‬סוף עך סוף ישנה הזדמנות לממש את חלום‬
‫הנעורים‪ ,‬וכמוהו בבדידות לחצות את היבשת כולה במכונית‪,‬‬
‫רק ששלי היא פי שתיים וחצי גדולה מאמריקה‪ ,‬אחרי שעוברים‬
‫את צ׳יטה נגמרים הכבישים‪ ,‬ואני התעקשתי שאסע בחורף‪.‬‬
‫הייתי רוצה לטעום ממנו דווקא בסיביר‪.‬‬
‫ חוווווורףףףף?! אם לא תחזור לחג המולד‪ ,‬אתה יכול לא‬‫לחזור בכלל – אמרה וידעתי שאיננה מתלוצצת‪.‬‬
‫לעזאזל! זה אומר שעליי למהר‪ .‬בדיוק כמו קובלסקי! רק‬
‫שאני בשביל החגים‪ ,‬והוא כי התערב על מנה של ספיד‪ .‬והיה‬
‫לו דודג׳ צ׳אלנג׳ר משנת ‪ 70‬עם מנוע של ‪ 4,4‬ליטר‪ ,‬שסחב‬
‫עד ‪ 250‬קמ״ש‪.‬‬
‫ראיתי כיצד אני מגיע לבירה או שתיים למכולת בקולחוז‬
‫ההרוס “חזונו של לנין“ ומפטפט עם החבר׳ה המקומיים על‬
‫החיים‪ .‬החורף מתקרב ואני עדיין ממאן לחתום חוזה עם‬
‫המממן‪ .‬את כל פילוסופיית העבודה העתונאית שלי אני יכול‬
‫לתמצת לשתי מילים‪ :‬להיטמע בשטח‪ .‬להשתלב עד כלות עם‬
‫הרקע‪ ,‬לא להתבלט‪ ,‬לא לבלוט לעין‪ ,‬להשתחל כך שאיש‬
‫לא ישים לב‪ ,‬והרי בקולחוז “חזונו של לנין“ אוציא להם את‬
‫העיניים עם ה‪ 7Q-‬שלי כמו חיזר‪ .‬חוץ מזה‪ ,‬מערך העבודה‬
‫שלי הוא בטוח מאד‪ ,‬משום שאינו מושך תשומת לב של אנשים‬
‫רעים‪ .‬התקשרתי אל המממן והודעתי שאקח את הכסף‪ ,‬ושלא‬
‫אזדקק לרכב‪.‬‬
‫כך נפרדנו‪.‬‬
‫מיואש באתי אל הממונים‪ .‬זרקתי את המפה על השולחן‪,‬‬
‫סיפרתי על חלומותיי הכמוסים‪ ,‬שאני לאחר גירושים מהדוקטור‬
‫קולצ׳יק‪ ,‬ואם הם לא יתנו את הכסף‪ ,‬אקח מאשתי (משום שהיא‬
‫מחזיקה את הג׳ובות)‪ ,‬אבל זו בושה וחרפה שאישה מסכמנ‬
‫תממן את העיתון “וויבורצ׳ה“‪ .‬ונתנו‪ .‬אולם לקניית רכב זה לא‬
‫הספיק‪ ,‬לכן אישתי הייתה חייבת להוסיף ‪ 25‬אלף זלוטי‪.‬‬
‫החלטתי לקנות במוסקבה מכונית תוצרת רוסיה עם לוח‬
‫מקומי‪ ,‬ובאופן הזה‪ ,‬מבלי לבלוט לעין אגיע בשקט אל חופי‬
‫האוקיינוס השקט‪ .‬מהמכוניות הרוסיות האצה בארבע גלגלים‬
‫מצויה רק בלאדה ניבה‪ ,‬אולם המומחים המקומיים סבורים שאין‬
‫יודעים לתקן אותן כהלכה מעבר להרי אורל‪ ,‬והלאזיק – שאותו‬
‫יתקן כל טרקטוריסט מצוי בכל קולחוז אפילו בפטיש‪ ,‬משום‬
‫שזה כנראה האוטו הכי פשוט לתיקון בעולם‪.‬‬
‫‪45‬‬
Czarne
W.A.B.
Wołowiec 11
38-307 Sękowa
phone:+48 18 351 00 70, +48 502 318 711
fax: +48 18 351 58 93
[email protected]
www.czarne.com.pl
ul. Usypiskowa 5,
02-386 Warszawa
phone/fax: +48 22 646 05 10, +48 22 646 05 11
[email protected]
www.wab.com.pl
Éditions Grasset & Fasquelle
Wydawnictwo Literackie
61, rue des Saints-Pères
75006 Paris
phone:+33 1 44 39 22 00
fax: +33 1 42 22 64 18
[email protected]
www.edition-grasset.fr
ul. Długa 1
31-147 Kraków
phone:+48 12 619 27 40
fax: +48 12 422 54 23
[email protected]
www.wydawnictwoliterackie.pl
JanKA
ul. Majowa 11/17
05-800 Pruszków
phone:+48 694 536 051
[email protected]
www.jankawydawnictwo.pl
Lampa i Iskra Boża
Nisza
ul. Styki 23a
PL 03-928 Warszawa
phone:+48 12 617 89 61
[email protected]
www.nisza-wydawnictwo.pl
Polish rights
c/o Wydawnictwo Karakter
ul. Gazowa 13/17
31-060 Kraków
[email protected]
www.polishrights.com
Świat Książki
ul. Rosoła 10
02-786 Warszawa
phone:+48 22 654 82 00
[email protected]
www.swiatksiazki.pl
‫כתובות המו״לים‬
Galeria Raster
ul. Hoża 42/8m
00-516 Warszawa
phone:+48 504 201 462
[email protected]
www.lampa.art.pl
46
‫המכון הפולני בישראל‬
‫המכון הפולני שפתח שעריו בישראל בשנת ‪,2000‬‬
‫שם לו למטרה לקדם ולהפיץ את התרבות הפולנית‬
‫בישראל‪ .‬במסגרת פעילותו מקיים המכון אירועים‬
‫מגוונים בכל תחומי האמנויות‪ ,‬תוך שיתוף פעולה‬
‫הדוק ופורה עם מוסדות התרבות המובילים בישראל‬
‫ועם פסטיבלי תרבות קטנים כגדולים‪ .‬כמו כן יוזם‬
‫המכון סדנאות‪ ,‬סיורים מקצועיים ומפגשים בין יוצרים‬
‫ישראלים ופולנים בכדי לאפשר שיח אמנותי ובבסיסו‬
‫ניסיון להנביט מצע לקופרודוקציות‪.‬‬
‫ייחודינו‪ ,‬בשונה ממכוני תרבות אחרים‪ ,‬הוא בהקמת‬
‫מחלקה חינוכית ענפה היוזמת תכניות השתלמות עבור‬
‫מורים ומדריכים‪ ,‬כנסים‪ ,‬סמינרים וסיורים מקצועיים‬
‫בפולין‪ .‬מטרתנו להפגיש בין נוער ישראלי לנוער פולני‬
‫בכדי ליצור דיאלוג בונה ואופטימי‪.‬‬
‫במכון ספרייה הכוללת למעלה מ‪ 8000-‬כותרים החל‬
‫בקלאסיקה פולנית וכלה בשירה מודרנית ופרוזה‪ .‬אלו‬
‫שאינם קוראים פולנית יכולים למצוא מבחר אלבומי‬
‫אמנות ותיירות‪ ,‬וספרות פולנית מתורגמת לאנגלית‬
‫ולעברית‪ .‬המכון מציע גם קורסים ללימוד פולנית‬
‫בשיטת ״למד פולנית בפולנית״ עם מורים מנוסים‬
‫ודינאמיים‪ .‬הקורסים מעניקים בטחון בדיבור‬
‫יומיומי‪ ,‬מעשירים את אוצר המילים ומפתחים‬
‫מיומנויות שפה‪.‬‬
‫אנחנו מזמינים אתכם לבקר אותנו ולקבל את עכבר‬
‫פולין החדש שיצא לאור בדצמבר ‪ 2010‬לכבוד‬
‫חגיגות העשור למכון ובו סקירה עדכנית על התרבות‬
‫העכשווית בפולין‪.‬‬
‫כתובתנו‪:‬‬
‫המכון הפולני ‪ -‬בית אסיה‪,‬‬
‫רח׳ וייצמן ‪ ,4‬תל‪-‬אביב ‪64239‬‬
‫טל׳‪6962053/9 )3(+972 :‬‬
‫פקס‪6962064 )3(+972 :‬‬
‫למידע נוסף‪:‬‬
‫המכון הפולני‬
‫‪WWW.PoLishinstitute.orG.iL‬‬
‫‪47‬‬
www.bookinstitute.pl
The POLISH book institute / Instytut Książki
ul. Szczepańska 1, PL 31-011 Kraków
Tel.+48 12 433 70 40
Fax:+48 12 429 38 29
[email protected]
Warsaw Section
Pałac Kultury i Nauki
Pl. Defilad 1, IX piętro, pok. 911
PL 00-901 Warszawa
Tel.+48 22 656 63 86
Fax:+48 22 656 63 89
[email protected]
Warszawa 134, P.O. Box 39
©The POLISH Book Institute, Cracow 2011
Edited by Izabella Kaluta
Books presented in this catalogue were selected by:
Przemysław Czapliński, Jerzy Jarzębski, Marta Mizuro,
Dariusz Nowacki, Robert Ostaszewski, Marek Zaleski.
Hebrew translation by Miriam Borenstein, Boris Gerus,
Ilay Halpen, Anat Zajdman
Hebrew version edited by Miri Paz
Proofreading Awiszaj Hadari
Other language versions of the Catalogue are available
in The Book Institute
More information on Polish literature is available on:
www.bookinstitute.pl
Graphic design and prepress
Studio Otwarte, Cracow
studiotwar te
www.otwarte.com.pl