מפורט ארתור עד הירושימה
מירון מדזיני מפורט ארתור עד הירושימה עלייתו ונפילתו של המיליטריזם היפני משרד הביטחון -ההוצאה לאור פרק 10 יפן מתכוננת למלחמה על רקע הדברים שפורטו בפרק הקודם ניתן להבין את המהלך הבא שתכנן שר החוץ מצואוקה .הוא טען כי עתה נותרו שתי מעצמות ניטרליות שאינן מעורבות במלחמה באירופה :ברית המועצות וארצות הברית .עם ברית המועצות ניתן אולי להגיע להסכם אי־ התקפה ,אבל לא יותר מכך .ארצות הברית אותתה כי היא אינה מעונינת בהבנות עם יפן כל עוד יפן מנציחה את הכיבוש שלה בסין ומאיימת על אינטרסים אמריקאים בהודו־סין .איתות זה התפרש בטוקיו כהתעקשות אמריקאית על כך ,שכל הסדר בין יפן לארצות הברית יהיה מבוסס בראש ובראשונה על נסיגה יפנית מהודו־סין תחילה ,ולאחר מכן מכל סין .או במלים אחרות ,חזרה לקווים של יולי 937ו .מצואוקה החל לנהל משא ומתן עם ברלין. ראשי גרמניה אמרו לנציגים היפנים ,כי אם תחתום יפן על ברית עם גרמניה יוכל המהלך הזה להרתיע את ארצות הברית מלהיכנס למלחמה ,וכי גרמניה )שיש לה הסכם א י ־ ה ת ק פ ה עם ברית המועצות( תוכל לעזור ליפן להשיג נפט .הם לא ציפו לסיוע יפני באירופה כשם שיפן לא ציפתה לסיוע גרמני באסיה. מגעים דיפלומטים אינטנסיביים הביאו לחתימת ״הברית המשולשת״)״הציר״( בברלין ,ב־ 27בספטמבר 940ו ,בין יפן גרמניה ואיטליה .הברית נועדה ליצור תנאים שיקדמו את רווחת שלושת העמים .היא הייתה לעשר שנים ,ובסעיפים הסודיים שלה נקבע כי במקרה שאחד הצדדים יותקף על ידי מעצמה שעדיין אינה 120אוניברסיטה משודרת מעורבת במלחמה ,יחושו לעזרתה השתיים האחרות ויעניקו לה סיוע מלא .יפן וגרמניה פירשו את ההסכם בל אחת על פי דרכה. גרמניה ראתה בו אישור יפני להשתלטותה על אירופה ,ואילו יפן הבינה כי גרמניה תסכים להשתלטותה על מזרח ודרום מזרח אסיה. ברית זו נתפסה כהישג מצדו של מצואוקה ,אבל בראיה היסטורית היא הייתה אולי אחד המשגים הגדולים ביותר של הדיפלומטיה היפנית .היא התבססה על הערכה יפנית מוטעית לגבי עמדת ארצות הברית .מעצמה זו הגיעה למסקנה ,שיפן קשרה את עצמה אידיאולוגית ,פוליטית ואסטרטגית לגרמניה הנאצית ולאיטליה הפשיסטית ,וברית זו קוממה על יפן את אמריקה ,ובפרט את ממשל רוזוולט .בריטניה עמדה על נפשה ,ואמריקה ראתה את עצמה כמעוז היחיד של הדמוקרטיות נוכח התוקפנות הנאצית־פשיסטית־ מיליטריסטית ,שבאה לידי ביטוי בהקמת מה שכונה ״הציד״ .בסוף 1940כבר היה ברור אופיו הגזעני והרצחני של המשטר הנאצי, ודעת הקהל בארצות הברית -למרות נטיות הבדלנות שעוד אפיינו חלקים ניכרים ממנה -הבינה כי יפן עלתה על מסלול התנגשות עם המדינות הדמוקרטיות ,ועם ארצות הברית בפרט .הברית המשולשת לא תרמה שום דבר בעל ערך חומרי או אחר ליפן .גרמניה לא עזרה לה בחימוש או בפיתרון בעיית סין .לעומת זאת ,הברית העירה לחיים את סין והפיחה בקרב ראשיה תקווה מחודשת ,כי קרב היום שבו יבואו לעזרתה המעצמות הדמוקרטיות. בסתיו 1940ובתחילת 1941עוד האמינו ראשי יפן כי בריטניה נמצאת על סף מפלה ,ובתוך חודשים ספורים תקרום הקיסרות הבריטית .הם לא הבינו את משמעות ההסכם ״השאל והחכר / , מסתיו ,1940על פיו קיבלה בריטניה בהשאלה חמישים משחתות תמורת החכרת בסיסים בריטים לארצות הברית בים הקריבי ובניו פאונדלנד .אולם ראשי יפן ענו בשלילה לבקשות גרמניה לתקוף את בסיסי הצי הבריטי בסינגפור והונג קונג ,משום שלא היו מוכנים להיכנס למלחמה נגד בריטניה כל עוד מפלתה לא הייתה סופית. בתחילת 1941הוזמן שר החוץ מצואוקה לביקורים בברלין וברומא .ערב יציאתו לאירופה התקיים דיון יסודי בקבינט היפני. מפורט ארתור עד הירושימה 121 נאסר על מצואוקה לחתום על הסכם מחייב בין יפן לבין גרמניה ואיטליה בנוסף על הסכם ה״ציר״ .נאמר לו כי עליו רק לבחון את המצב באירופה ,ובדרכו חזרה הביתה דרך מוסקבה הוא יוכל לפתוח בשיחות עם ראשי ברית המועצות .הוא יצא למסעו במרס 1941 ונפגש עם מוסוליני ברומא ועם היטלר בברלין .שר החוץ הגרמני ריבנטרופ המשיך בניסיונות לשכנעו שיפן תתקוף את הבסיסים הבריטים בדרום מזרח אסיה ,אבל מצואוקה לא נתן כל התחייבות. נרמז לו בברלין כי חלה הרעה ביחסי גרמניה־ברית המועצות ,אבל הוא לא חש בהכנות למתקפה גרמנית על שכנתה הגדולה במזרח. הוא מצדו רמז על אפשרות של שיחות בין יפן לברית המועצות, ומארחיו הגרמנים לא הביעו כל התנגדות .אדרבה ,הם אפילו עודדו אותו לבדוק אפשרות כזו. ב־ 12באפריל הגיע מצואוקה למוסקבה והתקבל בכבוד מלכים בתחנת הרכבת .תוך עשרים וארבע שעות הוא הגיע להבנות עם ראשי ברית המועצות ,ביקש וקיבל אישור מממשלתו לחתום על הסכם אי״התקפה עם ברית המועצות לחמש שנים ,וחתם עליו יום לאחר מכן .ההסכם כלל גם פיתרון לבעיית סכסוכי גבול באי סחאלין .ההסכם שיחרר את ברית המועצות מאיום של מלחמה בשתי חזיתות במקרה שהיא תותקף על ידי גרמניה במערב .הוא גם הסיר את האיום של מלחמה בין יפן לברית המועצות באסיה, ושיחרר את כוחות יפן להתרכז בהכנות למלחמה בדרום מזרח אסיה .ההסכם הזה חיזק את נחישותם של ראשי הצבא היפני להמשיך בהכנות למלחמה נגד בריטניה ,ואם יהיה צורך בכך - אף נגד ארצות הברית. ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות ,ב־ 22ביוני ,1941באה על יפן בהפתעה גדולה .הגרמנים לא שיתפו אותם בסוד ,אם כי רמזו להם שהדבר אפשרי .אחת התגובות הייתה של ראש הממשלה קונואה ,שסבר שמהלך זה עשוי לשחרר את יפן מהסכם ״הציר״ עם גרמניה ואיטליה ,וזה יקל עליה במגעיה עם ארצות הברית. בסוף יולי הוחלט לכבוש את דרום הודו־סין .התגובה האמריקאית לא איחרה לבוא .וושינגטון הטילה אמברגו כלכלי על יפן ,הפסיקה 122אוניברסיטה משודרת א ת אספקת הנפט והברזל הגולמי והקפיאה את כל הנכסים הפיננסים של יפן בבנקים אמריקאים .פירוש הדבר היה ,שיפן לא יכלה עוד לרכוש חומרי גלם בשווקי העולם )אלה שעדיין היו פתוחים בפניה( .אחת התוצאות המידיות הייתה לחץ גובר של הצבא היפני על מקבלי ההחלטות לקבוע תאריך יעד ,שאחריו תצא יפן למלחמה .אין לנו זמן ,הם אמרו; הלחץ הכלכלי האמריקאי מתחיל להראות את אותותיו ,ועל הדיפלומטים לקבוע את הזמן נוסף שיידרש על מנת לשכנע את ארצות הברית להגיע להבנות עם יפן. אדמירל ימאמוטו איסורוקו המשיך בהכנותיו לתקיפת פרל־ הרבור .ברם הוא נתקל עדיין בקשיים רבים ,בראש ובראשונה מצד הממונים עליו .טענתם העיקרית הייתה שוב ,שלא ניתן להרחיק מיפן לשבועיים־שלושה 6נושאות מטוסים 350 ,מטוסים ומספר דומה של טייסים מעולים .הסיכון הוא עצום .האפשרות שכוח זה יתגלה על ידי האמריקאים גם היא גדולה מאוד ,וקשה יהיה גם לקיים דממת אלחוט .מאחר שכל המבצע היה בנוי על הפתעה אסטרטגית ,ראשי הצי היפני לא היו משוכנעים במאת האחוזים שהמהלך הזה יצליח .מפלה פירושה מלחמה שמכת הפתיחה שלה נכשלה. ימאמוטו התעקש .הוא שאב עידוד רב מההתקפה של מטוסים בריטיים ,שהמריאו מנושאות מטוסים ופגעו בטורפדות בכמה אוניות מלחמה איטלקיות שעגנו בנמל טרנטו ,בספטמבר .1940 ימאמוטו הגיע למסקנה ,שאם התעשייה היפנית תייצר טורפדות מסוג כזה ,שאינן שוקעות לעומק הים אלא מדלגות על הגלים ויכולות לפגוע באוניות בצורה ישירה ,הרי ששליש מהמלאכה הושלם .הוא ביקש מחברת מיצובישי שתייצר לו מטוסים שיוכלו להמריא מעל נושאות מטוסים ,עם מנועים מיוחדים שיאריכו את טווח הטיסה שלהם. מתחילת 1941התחילו מטוסים יפנים לבצע התקפות אימונים על מטרה הדומה מבחינת הטופוגרפיה שלה לפרל־הרבור ,בסביבות העיר קגושימה שבדרום האי קיושו .ככל שהתמרונים הללו מפורט ארתור עד הירושימה 123 התקדמו ,השתכנע ימאמוטו -והצליח לשכנע גם את הממונים עליו בצי היפני -שהתקפה כזו אכן אפשרית מכל הבחינות. אבל נותרו עדיין כמה גורמים ,הן ביפן והן בארצות הברית, שסברו כי ניתן עדיין למנוע מלחמה בין שתי המדינות .ביניהם היו מספר מיסיונרים קתולים ממסדר ״מרינול״ ,שהגיעו למסקנה כי עליהם להיפגש עם מזכיר המדינה האמריקאי קורדל האל ולהעביר לו מסר מממשלת יפן .במשרד החוץ היפני הוכנו הצעות, והאל נפגש בחשאי עם נציגי המסדר בדירתו בוושינגטון ב־9 באפריל 941ו .ההצעות היפניות כללו הצהרה ,שיפן תצא למלחמה רק אם שותפותיה ב״ציר״ תותקפנה .יפן ביקשה שארצות הברית תימנע מלהיכנס לבריתות עוינות ליפן .שני הצדדים יערבו לעצמאות הפיליפינים .הנשיא רוזוולט ידרוש מנשיא סין ,צ׳יאנג קאי־שק ,שיחתום על שלום עם יפן על בסים הכרה סינית במנצ׳וקאו .יפן וסין לא תתבענה פיצויים זו מזו ,ולא יהיו סיפוחי שטחים נוספים על ידי יפן .יפן תתחייב כי לא תימשך הגירה גדולה של יפנים לסין .תוקם קואליציה שתכלול נציגים מממשלות צ׳ונקין ונאנג׳ין .יפן תפנה את כוחותיה מסין על פי הסכם שיסוכם ישירות בינה לבין סין .כל המעצמות תכרנה במדיניות הדלת הפתוחה. אם צ׳יאנג יסרב ,ארצות הברית תפסיק להעניק לו סיוע .יחודשו יחסי מסחר נורמליים בין יפן לארצות הברית ,ומעצמה זו תעניק ליפן מלווה בזהב ותשתף *עולה עמה להשגת חומרי גלם חיוניים ליפן .בין הדרישות היפניות הועלתה גם האפשרות של פגישה בין ראש ממשלת יפן קונואה והנשיא רוזוולט. כעבור שבוע נמסרה תשובת ארצות הברית ,במסר שנשלח ממזכיר המדינה האל לשגריר יפן בוושינגטון נומורה קיצ׳יסאבורו. אמריקה הציעה ארבעה עקרונות לניהול המשא והמתן :הכרה וכיבוד הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של כל המדינות באזור; הכרה בעיקרון אי־התערבות בעניינים הפנימיים של המדינות; הכרה בעיקרון שוויון הזדמנויות במסחר; ושמירה על הסטטוס קוו באוקיאנוס השקט .אם יפן מוכנה לקבל עקרונות אלה ,אמריקה תהיה מוכנה לנהל עמה משא ומתן על פרטים .תשובת יפן נדחתה עד 7 124אוניברסיטה משודרת במאי :היא הציעה חוזה אי־התקפה בינה לבין ארצות הברית .הצעה זו הייתה מבוססת)אולי( על הנחת יפן ,שגרמניה ואיטליה עומדות על סף ניצחון באירופה )בינתיים גרמניה כבר השתלטה על פולין, דנמרק ,נורבגיה ,צרפת ,הולנד ,בלגיה ,לוקסמבורג ,יוגוסלביה ,יוון וכרתים ,וכוחות איטלקיים התקדמו לעבר מצרים מלוב .סוריה ולבנון היו תחת משטר פרו־וישי ואיימו על ארץ ישראל מצפון( .יפן חששה, שכניסת ארצות הברית למלחמה נגד גרמניה ואיטליה תחייב אותה לפעול נגדה על פי הסכם ה״ציר״ .האל דחה את ההצעה היפנית. כעבור שבוע ,ב־ 12במאי ,1941הגיעה הצעה יפנית נוספת: ארצות הברית תימנע מצעדים עוינים באירופה; יפן ואמריקה תשתפנה פעולה להחזיר את השלום לאירופה; ארצות הברית תלחץ על צ׳יאנג קאי־שק לעשות שלום עם יפן על בסיס הכרה במנציוקואו ובממשלת נאנג׳ין הפרו־יפנית; וייפסק הסיוע האמריקאי לסין .יפן קיוותה שאמריקה תזנח את אנגליה ,והיא תסתדר בעצמה עם סין לאחר הפסקת הסיוע האמריקאי לסינים .התשובה האמריקאית הייתה קצרה :היא תבעה נסיגה יפנית מידית ומלאה מכל שטחי סין ,כצעד ראשון להשגת הבנות. ההתקפה הגרמנית על ברית המועצות השהתה את התשובה היפנית .בינתיים הגבירו מפקדי הצבא והצי את לחצם על הממשלה לקבוע לוח זמנים להמשך המשא והמתן ,ולקבוע תאריך־יעד ליציאה למלחמה אם המשא והמתן ייכשל .ב־ 2ביולי התקיימה ועידה קיסרית ,שכללה בנוסף למקבלי ההחלטות הבכירים ביותר ראש הממשלה ,שרי החוץ ,המלחמה והצי ,מפקדי הצבא והצי,וראש לשכת הקיסר ־ גם את הקיסר הירוהיטו .הקיסר לא פצה פה בדיונים ,אבל הוא אישר את ההחלטה שהתקבלה :יפן תמשיך בהכנות למלחמה ,אשר היו אמורות להיות מושלמות עד סוף אוקטובר .המשק היפני הועלה לפסי מלחמה .נקבע עוד כי הצבא והצי היפנים ישלימו את ההשתלטות על הודו סין עד סוף יולי, ותושלמנה פקודות מבצע לכיבוש מלאיה ,הפיליפינים ,בורניאו ואיים אחרים בהודו ההולנדית .במקביל יפן תמשיך לנהל משא ומתן דיפלומטי עם ארצות הברית. מפורט ארתור עד הירושימה 125 באמצע יולי ו94ו הגיע ראש הממשלה קונואה למסקנה כי הוא חייב להיפטר משר החוץ מצואוקה ,וזאת הוא עשה על ידי הגשת התפטרותו לקיסר והרכבת ממשלה חדשה ללא מצואוקה ,שהוחלף באדמירל טויודה .לאחר פלישת יפן להודו־סין הדרומית ,תבעה ארצות הברית את פינוי כוחות יפן ממדינה זו והציעה ניטרליות של האזור ,כולל תאילנד .הסנקציות הכלכליות שהטילה ארצות הברית על יפן גרמו לכך ,שליפן היו עתה מאגרי נפט לפרק זמן של כשנתיים .יפן העלתה עתה לדיון נושאים כלכליים ,שנועדו בראש ובראשונה להשיג את ביטולו של האמברגו הכלכלי .במסרים שנשלחו לממשלת ארצות הברית הייתה יפן מוכנה להתחייב :כי כוחותיה לא יתקדמו מעבר לגבולות הודו־סין; היא תפנה את כוחותיה מהיבשת לאחר הסכם עם סין; והיא תכיר בניטרליות של הפיליפינים .ארצות הברית ,בתמורה ,תימנע מכל מהלכים צבאיים באזור האוקיאנוס השקט .שוב הציעו היפנים פגישה בין קונואה לרוזוולט .בהצעות אלה תמך גם שר המלחמה ,גנרל טוגיו .אבל הוא דרש לקבל החלטה כבר בתחילת יולי ,והסכמה לכך שאם לא תתקבל תשובה חיובית לדרישותיה של יפן היא תצא למלחמה. באמצע אוגוסט נפגשו הנשיא רוזוולט וראש ממשלת בריטניה צ׳רצייל ב״וועידת ארגנטיה ,,בחוף ניו פאונדלנד ופרסמו את ההכרזה האטלנטית .ההכרזה עסקה בשלום שלאחר המלחמה ,אבל נידונו בה גם בעיות המזרח הרחוק .צ׳רצייל הציע לנשיא לפרסם אזהרה תקיפה ליפן ,אם כי טרם האמין כי היא אכן תצא למלחמה .עמדתו כלפי יפן הייתה ,בניגוד למה שדיווח לו השגריר הבריטי בטוקיו, כי ליפן יש היכולות והנחישות לתקוף התקפת פתע .צ׳רצ׳יל התחייב להעניק לארצות הברית סיוע בריטי במקרה שתותקף על ידי יפן .הלחץ של הצבא ,ובייחוד של הצי היפני ,לקבל החלטה גבר .הצי טען כי יש לו כמויות דלק מספיקות לשנה וחצי בלבד. ב־ 6בספטמבר כונסה שוב בטוקיו ועידה קיסרית ,אשר אישרה את ההחלטות שהתקבלו ב־ 2ביולי ,וקבעה לסוף אוקטובר את תאריך־ היעד של הפסקת המשא והמתן עם ארצות הברית. פרק 11 יפן יוצאת למלחמה ב־ 16באוקטובר 1941הבין ראש הממשלה קונואה כי יפן הגיעה למבוי סתום ,והוא אינו מסוגל לקבל החלטה חד־משמעית :מלחמה או המשך ה מ ש א והמתן .למעשה הוא ה ת י י א ש מסיכויי הדיפלומטיה .הוא החליט להגיש את התפטרותו ,ואז המליצה ועידת ראשי הממשלה לשעבר לקיסר למנות את שר המלחמה טוג׳ו במקומו .הם היו משוכנעים כי רק הוא מבין את חומרת המצב והוא היחיד שמסוגל לרסן את הצבא .טוג׳ו מונה גם כשר המלחמה וכשר הפנים ,על מנת להפיס דעתם של הגנרלים .הדיפלומט טוגו שיגנורי מונה כשר החוץ .אבל אפילו הממשלה החדשה לא מנעה מראשי הכוחות להמשיך ולתבוע הכרעה מהירה ,כלומר מלחמה עד סוף שנת .1941ב־ 5בנובמבר כונסה שוב ועידה קיסרית, שהחליטה להמשיך במשא ומתן עד 25בנובמבר .אם עד אז לא תתקבל תשובה חיובית מארצות הברית ,יפן תצא למלחמה .בקרב מקבלי ההחלטות ביפן היו שניים שהיו משוכנעים ללא כל היסוס בניצחון יפני :ראש הממשלה ושר המלחמה טוגיו ,וראש המטה הכללי של הצבא ,גנרל סוגיאמה .שר הימייה ומפקד הצי, האדמירלים שימאדה ונגאנו ,היו קצת ספקניים .שר החוץ טוגו שיגנורי וראש לשכת הקיסר קידו קואיצ׳י היו משוכנעים שיפן תפסיד במלחמה .אבל ההחלטה התקבלה פה אחד ואושרה בשתיקה כהסכמה על ידי הקיסר .תהליך זה רק אישר מחדש את הדרך המסורבלת בה קיבלה יפן את ההחלטות הגורליות שלה. מפורט ארתור עד הירושימה 127 הרצון היה להגיע לקונצנסוס ,ואיש לא רצה להצטייר כהססן או ספקן לגבי יכולתה של יפן לזכות בניצחון. בנובמבר ניסחו היפנים שתי הצעות אחרונות לארצות הברית. תוכנית אחת דיברה על אי־אפליה בסחר באזור האוקיאנוס השקט; יפן לא תרחיב את פרשנותה להסכם ה״ציר״)כלומר לא תצא למלחמה לעזרת גרמניה ואיטליה אם יותקפו על ידי ארצות הברית(; יפן תפנה את כוחותיה מסין רק לאחר הסכם שלום; כוחות מעטים יישארו בצפון סין ,באי היינן ובמונגוליה לתקופה של עשרים וחמש שנה; ויפן תפנה את כוחותיה מהודו־סין לאחר השגת הסכם שלום סינו־יפני .התוכנית השנייה ,שהוגשה על ידי השגריר נומורה להאל ב־ 20בנובמבר ,דיברה על מספר עקרונות :התחייבות הדדית כי אף אחד מהצדדים לא יתקוף את השני; יהיה שיתוף פעולה בהשגת חומרי גלם; ארצות הברית תמכור ליפן דלק ,תימנע מאמברגו כלכלי בעתיד ותעזור ליפן להשיג שלום עם סין; פינוי כוחות יפן מהיבשת ייעשה רק לאחר השגת הסכם שלום עם סין .ב־ 26בנובמבר הגיש האל לשגריר יפן את תשובת ארצות הברית ,במסמך שכלל עשרה עקרונות .העיקרי שבהם היה תביעה חד־משמעית מיפן לסגת מכל היבשת ,כולל מנצ׳וריה ,ולחזור למעשה לקווים של 18בספטמבר .1931היה ברור כי יפן לא תוכל לקבל תביעה זו ,אשר נתפסה בעיניה במשפילה ונועדה להנציח את מעמדה כמעצמה נחותה באסיה ובעולם .טוקיו דחתה הצעה זו למחרת, וראשיה קיימו דיונים ממושכים עם הגוף הבכיר של קובעי המדיניות, הג׳ושין מקני המדינאים( .במהלך הדיון ביקשו כמה מחברי הפורום הזה להמשיך את ההידברות עם האמריקאים .טוג׳ו התנגד .לשגריר יפן בוושינגטון נאמר ,כי אם השיחות ייכשלו ״יתחילו אירועים להתרחש באופן אוטומטי ,,וכי ׳ ,סבלנותה של יפן הגיעה לקיצה.,, בוועידה קיסרית שהתקיימה ב־ו בדצמבר 1941אושרה סופית היציאה למלחמה ,וכן אושר תאריך־היעד לתקיפת הפתע על פרל־ הרבור .הקיסר ,כדרכו ,לא דיבר .נקבע שיפן תגיש לארצות הברית מסמך בן ארבעה עשר סעיפים ,שבאחרון ייאמר כי היא מנתקת את המשא והמתן אתה .המסמך הזה היה אמור להיות מוגש ביום ראשון, 7בדצמבר ,1941בשעה אחת בצהריים שעון וושינגטון)או בשבע 128אוניברסיטה משודרת בבוקר ,שעון הוואי( ־ כשעה לפני תהילת ההתקפה על פרל־הרבור, כדי שיפן לא תואשם בהפרת אמנת האג ,כמי שיצאה למלחמה בטרם פרסמה הכרזה רשמית .את הגשת המסמן לארצות הברית דרשו טוג׳ו וימאמוטו; הם ניחשו כי אמריקה תראה בהתקפת הפתע לא רק פעולה מלחמתית קשה אלא גם מעשה בוגדנות והפרת כל הכללים הבינלאומיים המקובלים. כוח המשימה הימי שמנה 23אוניות רוכז ליד האיים הקוריליים עוד ב־ 22בנובמבר ,ונצטווה להמתין להוראות .הוא הורכב מ־6 נושאות מטוסים ,כוח עזר של אוניות מערכה ,סיירות ושלוש מכליות דלק ,וכן משחתות וצוללות 360 .מטוסים חנו על סיפוני נושאות המטוסים ,הם כללו 81מטוסי קרב 135 ,מפציצי צלילה, 104מפציצים אופקיים ו־ 40נושאי טורפדות .מפקד הכוח היה אדמירל נאגומו .מתכנן הפעולה וראש מטה הצי היפני ,ימאמוטו, נשאר במטהו ביפן .הכוח קיבל הוראה להתחיל לנוע לכיוון הוואי רק לאחר שיתקבלו מילות הצופן ״עלו על הר איתקה / ,שפירושן שהמשא והמתן עם ארצות הברית מוצה עד תום ויש להתכונן לביצוע המשימה .הפקודה להפליג לעבר הוואי התקבלה ב־26 בנובמבר והארמדה יצאה לדרכה במזג אוויר סוער. מנהיגי ארצות הברית הבינו שהם לא מותירים ליפן ברירה, אבל דעת הקהל באמריקה נסערה מהצטרפותה של יפן ל״ציר״. הטענה שנשמעה בארצות הברית הייתה :איך אפשר בכלל לחשוב על ויתורים ליפן כאשר אנו מוכנים להילחם באירופה .הנשיא רוזוולט היה צריך להביא בחשבון ,שבכל זאת ישנה באמריקה קבוצה לא קטנה של בדלנים ,שאינם מוכנים לצאת למלחמה ־־ לא כאן ולא כאן .המגמה האמריקאית הייתה משום כך ,לסחוב את המשא ומתן עד כמה שאפשר .זו גם הייתה הבקשה המפורשת של הצבא האמריקאי ,תחת פיקודו של ראש המטה הכללי גנרל ג׳ורג׳ מרשל .הוא ביקש להרוויח זמן ,על מנת להכין את הצבא לעימות ,שהיה כבר בלתי נמנע .הנשיא העביר אפוא שדר לקיסר יפן ב־ 6בדצמבר ,ובו ביקש לעשות הכול כדי להימנע ממלחמה. השדר לא עורר כל עניין בטוקיו. מפורט ארתור עד הירושימה 129 ההחלטה לתקוף ביום ראשון 7 ,בדצמבר ,בשעות הבוקר המוקדמות ,הייתה מבוססת על הידיעה הבדוקה של סוכנים יפנים בהוואי ,שמרבית הכוחות האמריקאיים בפרל־הרבור נחים ביום ראשון מבילוייהם במוצאי שבת .ב־ 8בבוקר חלק מהחיילים עדיין ישנים ,חלקם עדיין בחדרי האוכל ואחרים במקלחות) .ישראל תקפה את חילות האוויר של מצרים ,סוריה ,ירדן ועיראק ב־ 5ביוני 1967בדיוק באותה שעה ומאותן הסיבות ,בהפתעה אסטרטגית אחרת(. למרבה האירוניה קרתה תקלה .השדר היפני האחרון לארצות הברית היה ארון במיוחד .מאחר וזה היה יום ראשון ,והיפנים נצטוו להקפיד על סודיות מוחלטת ,הם שיחררו את הסגל הטכני והמנהלי שלהם ,כולל את המזכירות ,ולכן הדפסת תרגום המסמך הוטלה על אחד הדיפלומטים הזוטרים בשגרירות ,שלא ידע להדפיס .הוא התיישב מול מכונת כתיבה והדפיס בשתי אצבעות .המועד התאחר .מהשגרירות טלפנו למחלקת המדינה וביקשו את דחיית הפגישה בין השגרירים נומורה קיצ׳יסאבורו וקורוסו סאבורו )האחרון נשלח כתגבורת בסוף אוקטובר( לבין מזכיר המדינה האל. לכוחות היפנים לא הודיעו על הדחייה ,כך שהמטוסים הראשונים בבר היו בדרכם ליעדם בפרל־־הרבור ,והופיעו מעל המטרה בדיוק בזמן -לקראת 8בבוקר .המסר היפני נמסר לבסוף למזכיר המדינה האל בשעה שתיים וחצי)שמונה וחצי ,שעון הוואי( .עד אז הוא כבר ידע על ההרס שחוללו המטוסים היפנים בפרל־הרבור .מזכיר המדינה לא חסך את שבט לשונו מהיפנים :״בחמישים שנות שירותי הציבורי לא ראיתי אף פעם מסמך כה דחום בשקרים וסילופים, ובקנה מידה כזה גדול שמעולם לא דמיינתי לעצמי עד היום שממשלה כלשהי עלי אדמות מסוגלת לומר אותם ,, .עוד הם מדברים המשיכו פצצות ליפול על פרל־הרבור. ארצות הברית איבדה בשלוש שעות 5אוניות מערכה3 , משחתות ומניחת מוקשים אחת .עוד 3אוניות מערכה 3 ,משחתות ועשרות כלי שיט אחרים נפגעו ויצאו מכלל פעולה .מרבית 273 מטוסי חיל האוויר ו־ 150מתוך 202מטוסי הצי הושמדו על הקרקע. 130אוניברסיטה משודרת מספר ההרוגים עלה על .2,345עוד 1,247נפצעו ומאות נעדרו, כנראה שטבעו באוניות שירדו למצולות ים. למרות כל ההישגים האלה ,היפנים כשלו בארבע משימות גדולות .הראשונה -לחסל א ת שייטת נושאות המטוסים האמריקאיות באוקיאנוס השקט .הם כשלו במשימה זו מכיוון שארבע נושאות המטוסים של הצי הפסיפי של ארצות הברית - יורקטאון ,לקסינגטון ,אנטרפרייז והורנט -לא היו בפרל־הרבור באותו יום )אחת הפליגה להביא מטוסים לגואם ,השנייה להביא מטוסים למידווי ,השלישית הייתה בתיקונים בסן דייגו והרביעית הייתה בים בקרבת הנמל( .השנייה -הם גם לא פגעו בבתי המלאכה ,והאמריקאים יכלו עוד באותו יום להתחיל לתקן את הספינות שניתן היה להצילן .בתוך שנה תוקנו כל האוניות שנפגעו בהתקפה ,חוץ מאוניית המערכה אריזונה .גם האוניות שטובעו נמשו מקרקע הים ותוקנו .השלישית -לא נפגעו גם מאגרי הדלק בפרל־הרבור .והרביעית ־־ גם מתקפת הצוללות שתוכננה לא יצאה אל הפועל. היפנים לא הביאו בחשבון שהם פגעו באוניות אמריקאיות ישנות למדי .מרבית האוניות שנפגעו נבנו בשנים 2ו 9ו־ 913ו ,וכמה מהן במלחמת העולם הראשונה .היו אף מספר קצינים אמריקאים שהיו מרוצים ,הם אמרו :סוף־סוף נקבל אוניות חדשות ומודרניות. אבל הכישלון העיקרי היה בכך שיפן לא הבינה עד כמה היא השפילה ,ביזתה והנחילה לאמריקה עלבון צורב .אמריקאים רבים תהו כיצד היפנים ,שאינם מסוגלים להמריא או לנחות על נושאות מטוסים)כך סברו אותם אמריקאים( ,״הממזרים הצהובים ,,בני הגזע הנחות)הייתה דמוניזציה רבה של היפנים בארצות הברית( ,הנחילו לארצות הברית מפלה כה מוחצת ופגעו בה בצורה כה אנושה. באמריקה הוקמו מיד לאחר ההתקפה כמה ועדות חקירה ,שאף הגיעו למסקנות .מיד לאחר האסון בפרל־הרבור נטען על ידי יריבי הנשיא ,שרוזוולט הזמין את המלחמה .למעטים היה ידוע ,כי במבצע שנודע בשם ״מג׳יק״ הצליחו האמריקאים לשבור את הצופן היפני ולפענח את התשדורות היפניות ,ובעיקר קראו את חילופי מפורט ארתור עד הירושימה 131 השדרים בין משרד החוץ בטוקיו ושגרירות יפן בוושינגטון .נטען כי הנשיא העדיף להתעלם מהשדרים ,מכיוון שרצה להכניס את אמריקה למלחמה וההתקפה הייתה עבורו הזדמנות פז .אבל טיעון זה היה פשטני מדי .באף אחד מן השדרים לא צוין תאריך ההתקפה ויעדיה .אמנם נאמר בו במפורש ,כי אם אמריקה לא תשנה את עמדתה יתרחשו לאחר סוף נובמבר דברים באופן אוטומטי ,אבל מזה קשה היה להסיק כי יפן תתקוף ,הרחק מבסיסיה ,את פרל־ הרבור .נראה שהכשל האמריקאי נעוץ בגורמים רבים אחרים, ביניהם למשל המאבקים בין הצי לצבא שגרמו להיעדר שיתוף פעולה ואי־העברת מידע מודיעיני .ודבר נוסף ,האמריקאים היו עסוקים בשתי זירות ודעתם הופנתה למתרחש בזירה האירופית, הרבה יותר מאשר לאסיה .הם גם לא האמינו ביכולתם של היפנים לבצע משימה בסדר גודל כזה ,ובעיקר לא חשבו כי ליפן יש התעוזה, הדימיון והחוצפה לבצע התקפה כזו. הייתה עוד בעיה רצינית :לא כל המידע שהגיע והצטבר בוושינגטון הועבר לזירה)לאדמירל קימל ,מפקד הצי בפרל־הרבור ולגנרל שורט ,מפקד כוחות הצבא האמריקאי בהוואי( .הייתה גם אווירה של שאננות שפגעה בייחוד בצבא ,וקצת פחות בצי .אבל בעיקר ,איש לא האמין שיפן תהיה מסוגלת להניע שייטת בגודל כזה מבלי להתגלות ,להופיע בקרבת הוואי ולהכות בארצות הברית בצורה כה יעילה .לעם האמריקאי אף לא נמסר ,כי כמה שעות לאחר ההתקפה על פרל־הרבור השמידו מטוסים יפנים את מערך חיל האוויר האמריקאי בפיליפינים .כמו בפרל־הרבור ,המטוסים חנו על הקרקע בשורות צפופות ,והיו לטרף קל מסיבה זו וגם בשל גורם ההפתעה .כתוצאה מתקיפה זו איבד הצבא האמריקאי את המטריה האווירית עליה סמך ,ונלחם בפיליפינים עד תחילת מאי ללא הגנה אווירית. המכה בפרל־הרבור הממה א ת העם האמריקאי .הידיעה התקבלה בתדהמה .השדר הראשון מפרל־הרבור אמר :״התקפה אווירית על פרל־הרבור .זה אינו תרגיל״ .משהחלה ההתאוששות מההלם הראשוני ,היא חישלה את האמריקאים ,כולל אלה שלא 132אוניברסיטה משודרת רצו בכניסת ארצם למלחמה .כל האומה האמריקאית הייתה עתה נחושה בדעתה ומאוחדת סביב מספר דרישות בסיסיות ,בהן תתמיד ארצות הברית עד סוף המלחמה :את יפן חייבים להכניע כניעה ללא תנאי; חובה להרוס את המדינה הזו ולא משנה איזה סוגי נשק יופעלו; אמריקה חייבת לנקום את ההשפלה הגדולה הזו ,שנקראת פרל־הרבור. פרק 2ו החודשים הראשונים של המלחמה התוכנית האסטרטגית של יפן הייתה לכבוש כמה שיותר שטחים בששת החודשים הראשונים של המלחמה ,לנסות ולהטביע את נושאות המטוסים האמריקאיות ,ואז לפתוח במשא ומתן עם ארצות הברית מעמדה של כוח .עמוק בלבם ידעו ראשי יפן כי זו תוכנית שאפתנית וספק אם יפן תוכל לבצעה .לאחר שנודע לו על הצלחת המתקפה בפרל־הרבור ,כתב אדמירל ימאמוטו לאחותו :״ובבן ,סוף־ סוף המלחמה החלה .אבל למרות כל המהומה השוררת עתה ,אנו עוד יכולים להפסיד בה .אני רק יכול לעשות את מיטבי .,,במנשר הכרזת המלחמה כתב הקיסר ,כי יפן יצאה למלחמה נגד ארצות הברית ובריטניה על מנת להביא לידי סיום את המלחמה בת ארבע השנים בסין .למעשה היה זה צעד של ייאוש .יפן לא ידעה כיצד לפתור את בעיית סין ,וראשיה לא ראו מנוס אלא להרחיבה. התכנון הצבאי היפני התברר כטוב ,ובפחות מששת החודשים הראשונים של המלחמה באוקיאנוס השקט הצליחה יפן להשיג את כל היעדים האסטרטגיים ששמה לעצמה .נכבשו האיים ויק, גואם ,הונג קונג ,סינגפור ,מלאייה ,בורמה ,אינדונזיה והפיליפינים. יפן הגיעה קרוב לאוסטרליה ,ונראה היה שכל המטרות שלשמן יצאה למלחמה הושגו .האמריקאים והבריטים מצאו את עצמם בנסיגה משפילה. ארמיה 25היפנית נחתה בצפון מלאיה ובבורנאו ,ארמיה 15פעלה בפיליפינים ,ארמיות 14ו־ 16פעלו במערב האוקיאנוס השקט .ב־10 134אוניברסיטה משודרת בדצמבר הנחיתה יפן מהלומה אדירה על הצי הבריטי בעת שטיבעה שתי אוניות מערבה גדולות :הנסיך מוויילס וריפאלס .הן נשלחו אל מול כוח המשימה היפני שהתקדם בים לעבר מלאיה .מטוסים נושאי טורפדות טיבעו את האוניות הבריטית בבמה דקות .ב־ 23בדצמבר נכנע חיל המצב הבריטי בהונג קונג .מנילה בירת הפיליפינים נכבשה ב־ 2בינואר .שרידי הכוחות האמריקאים בפיליפינים התבצרו בחצי האי בטאן והצליחו להחזיק מעמד עד שנכנעו ב־ 9באפריל .המבצר האמריקאי האחרון בפיליפינים ,האי קורגידור שבכניסה למפרץ מנילה ,נפל בידי היפנים ב־ 6במאי .ב ־ ו ו בינואר החלו היפנים בכיבוש איי הודו ההולנדית .נפילתה של סינגפור ב־ 15בפברואר, בעת ש־ 130אלף חיילים של בעלות הברית נכנעו לכוח יפני שמנה 50אלף חיילים בלבד ,הייתה אולי התבוסה המשפילה ביותר שהאימפריה הבריטית חוותה אי־פעם .בקרב ימי בים יאווה איבדו בעלות הברית מספר אוניות מלחמה ,וזה פתח את הדרך ליפן לכבוש את בירת הודו ההולנדית בטביה)גיקרטה של ימינו( ב־ 6במרס .יום לאחר מכן פינו הבריטים את רנגון בירת בורמה .מנדלי נפלה ב־2 במאי ודרך בורמה נסגרה שוב .במאי נכבש האי טימור במערב גיניאה החדשה ,והיפנים היו במצב בו יכלו לאיים על אוסטרליה .בתחילת מאי הציבו היפנים קו הגנה חדש שהשתרע מגבול בורמה־הודו, כלל את איי הודו ההולנדית ,עבר בגינאה החדשה ,איי שלמה ,איי קרוליינה ,איי מריאנה ,איי מרשל ,ויק ,גואם ,גבול קוריאה־ברית המועצות ועד האיים האלאוטיים ליד אלסקה. סדרת הניצחונות הללו הפתיעה את העם ביפן ,לא עבר יום מבלי שהתבשרו היפנים על הישג מרשים נוסף .בעיקר גדולה הייתה השמחה נוכח השפלת האימפריות הבריטית ,ההולנדית, האמריקאית ומה שנותר מהאימפריה הצרפתית .הצבא והצי נהנו מהערצה; ראשיהם אמרו השכם והערב כי יפן הוכיחה מה היא יכולה לעשות ,וכי ההכנות הרבות למלחמה השתלמו .אבל תגובת האזרח היפני הממוצע הייתה עצורה .עמוק בלבם חשו היפנים כי קשה יהיה להחזיק באימפריה החדשה וכי נכונו להם ימים קשים של מבחנים ,כמוהם הם טרם חוו. מפורט ארתור עד הירושימה 135 ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה באוקיאנוס השקט הכריזו גם איטליה וגרמניה מלחמה על ארצות הברית .צ׳רצ׳יל בלונדון וצ׳יאנג קאי־שק בצ׳ונקין נשמו לרווחה :הם אינם יותר בודדים במערכה ,לצדם עומדת עתה המעצמה התעשייתית הכבירה ביותר בעולם .מעצמה זו ספגה אמנם מהלומה כבדה ,אבל לא קטלנית. צ׳רצ׳יל העריך נכונה את התגובה האמריקאית שתבוא ,וידע כי הנשיא רוזוולט הוא המנהיג הנכון לעת הזו .הוא יוכל לשקם את המורל באמריקה ולנווט את מדיניות ארצו ביד בוטחת .בסוף דצמבר הגיע צ׳רצ׳יל לוושינגטון לוועידת הפסגה הראשונה של מלחמת העולם השנייה .בדיונים סוכם על האסטרטגיה הבאה :אירופה תחילה; המאמץ המרכזי יופנה נגד גרמניה ואיטליה ,ולשם יופנו מרבית משאבי כוח האדם ,הציוד והאספקה; החזית באוקיאנוס השקט תיאלץ להמתין עד שהגלגל יתהפך באירופה .כבר באותם הימים הוחל בתכנון הפלישה של בעלות הברית לצפון אפריקה. בהחלטה נוספת מונה גנרל דגלס מקארתור למפקד העליון של כוחות בעלות הברית בדרום מערב האוקיאנוס השקט .הוא הצליח להימלט מהפיליפינים בסירת משמר ,בצוללת ולבסוף במטוס שהביאו לאוסטרליה .ב־ 17במרס 1942הוא קבע א ת מטהו באוסטרליה והחל לתכנן את המהלכים הבאים .בראש ובראשונה הוא נאלץ לתכנן את הגנת אוסטרליה. ארצות הברית החלה בגיוס המוני לצבאה ,שמנה בסוף המלחמה למעלה מ־ 16מיליון איש ואישה .היא העבירה את התעשייה לפסי ייצור מלחמתיים .המהירות בה נעשה הדבר היה בניגוד גמור לכל ההערכות של המתכננים היפנים .הם קיוו כי יהיה להם מרווח של לפחות שנה עד שנה וחצי עד שזה יקרה .בתקופה זו ,הם קיוו, גרמניה תכניע את ברית המועצות ואת הכוחות הבריטיים במזרח התיכון. בחודשים הראשונים אחר פרוץ המלחמה ננקטו מעט מאוד יוזמות על ידי בעלות הברית; הן היו בנסיגה מכל המאחזים שלהן בדרום מזרח אסיה .ארצות הברית רק החלה לעכל את המכה המשפילה 136אוניברסיטה משודרת שספגה בפרל־הרבור ,ואת אובדן הפיליפנים והאיים ויק וגואם. ערב נפילת הפיליפינים ,ובעיקר על מנת להרים קצת את המורל בבית ,אישר הנשיא רוזוולט התקפה אווירית על טוקיו .הרעיון המקורי היה של אדמירל קינג ,ממפקדי הצי האמריקאי ,והוא נועד להוכיח כי אמריקה יכולה להתנגד ליפן וכי היא עדיין מסוגלת להגיב כראוי .בשלב זה לא הייתה להתקפה מטרה צבאית מוגדרת. המגמה הייתה להמחיש ליפן כי איי הבית שלה חשופים להתקפה אווירית על פי הדגם של פרל־הרבור. למפקד הכוח מונה קולונל ג׳יימס דוליטל ,טייס ומהנדס אווירונאוטי בעל תואר דוקטור ^ .MITהוא החל לתרגל המראת מפציצים ממשטח קצר ,המתאים לאורך המשטח של נושאת מטוסים .באפריל 1942הועמסו 16מפציצים מסוג B-25על נושאת המטוסים הורנט ,שיצאה מערבה בליווי 4סיירות ו־ 8משחתות, ובחיפוי אווירי של נושאת המטוסים אנטרפרייז .ליפנים לא היה רדאר .אדמירל ימאמוטו הציב אוניות ב־ 700מילים בים מזרחית מהבית ,כדי שישמשו כהתראה .הכוח האמריקאי התגלה ,אבל ההחלטה הייתה להמשיך במשימה ולהפציץ את טוקיו .לאחר מכן המטוסים היו אמורים לנחות בשדות תעופה מאולתרים בסין החופשית; מכל מקום הם לא היו מסוגלים לחזור ולנחות על נושאת המטוסים ,שלא יכלה לקלוט אותם .הצי והצבא היפני קיבלו התראה מטייס יפני ,אבל התעלמו ממנה .הם ציפו להתקפה למחרת. ב־ 18באפריל יצאו המטוסים האמריקאים לדרכם )להוציא אחד שהסתבך בהמראה( .מפציץ אחד הטיל פצצות על נגויה ,אחר על קובה ,השלישי פגע במתקני צי ביוקוסקה וביוקוהאמה 12 ,מפציצים הופיעו מעל טוקיו בדיוק כאשר ראש הממשלה טוג׳ו עמד לנחות אחרי ביקור ביחידות הצבא .הטייסים האמריקאים שיחררו פצצות תבערה בלי הרבה קשיים ,הרגו ב־ 50יפנים וגרמו נזק מועט ,אבל ההלם ביפן היה רב. מפציץ אמריקאי אחד התקלקל וטס לוולדיבוסטוק ,הרוסים תפסו את צוותו והחזיקו בו עד סוף המלחמה .היתר טסו לכיוון סין; הסינים הלאומנים לא ידעו את הזמן המדויק של הגעתם ולכן לא הדליקו מפורט ארתור עד הירושימה 137 את פנסי מסלול הנחיתה; ארבעה מפציצים אמריקאים התרסקו, וו צוותים צנחו ,במה נתפסו בידי חיילים יפנים. יפן ספגה מהלומה פסיכולוגית קשה .היא הודיעה שמי שייתפס מבין התוקפים יועמד לדין על הפרת חוקי המלחמה .אבל למעשה, לאור ההתנהגות שלהם ובמיוחד נוכח מעשי הטרור שביצעו בסין, לא היה ליפן שום טיעון מבחינת החוק הבינלאומי .אף על פי כן, כדי להראות שהאמריקאים מבצעים פשעי מלחמה בוימו משפטים צבאיים .שמונה טייסים אמריקאים נידונו למוות ושלושה מהם אכן הוצאו להורג .חמשת האחרים זכו להמתקת גזר הדין ושרדו את המלחמה .התברר שלהתקפה על טוקיו לא הייתה השפעה ממשית על המורל ביפן ,על תמיכת העם בשלטון או על הנחישות היפנית להמשיך במלחמה .היפנים לא שיפרו בהרבה בעקבות התקיפה את אמצעי ההגנה שלהם נגד מטוסים ,אבל בכל זאת הם העבירו מספר גדול של מטוסי קרב לאיי הבית ,דבר שפגם ביכולתם לפעול בזירות אחרות. במאי 1942גילו האמריקאים שיפן ריכזה כוחות יבשה ,ים ואוויר כהכנה לאופנסיבה חדשה .ההנחה הייתה שהכוחות היפנים ינועו בים הקורלי .המפקד האמריקאי ,מקארתור ,חשב שהם רוצים להשלים את כיבושה של גיניאה החדשה ,ומשם אולי לפלוש לאוסטרליה .חיל האוויר האמריקאי חשב שיפן מכינה פלישה לחוף המערבי של ארצות הברית .אבל גנרל מרשל ,ראש המטה הכללי של צבא ארצות הברית ,התנגד לכל תגבור כוחות באוקיאנוס השקט בשל האסטרטגיה ״אירופה תחילה׳ .,לנשיא רוזוולט הייתה בעיה עם דעת הקהל ,שדרשה נקמה בשל פרל־הרבור .במערב ארצות הברית הייתה חרדה של ממש מיפן ,בעוד שבחוף המזרחי החרדה הייתה יותר מגרמניה הנאצית .הסיכום שהושג עם הבריטים עוד בסוף דצמבר 1941היה ,שקודם מחסלים את גרמניה ,כי היא נתפסה כהרבה יותר מסוכנת מיפן. באביב 1942תכננו היפנים מבצע שנקרא מו) .(Moהרעיון היה לתפוס את החלק הדרומי של גיניאה החדשה ולאיים על אוסטרליה. המחשבה הייתה גם לכבוש את קלדוניה החדשה ,ובכך למנוע 138אוניברסיטה משודרת העברת אספקה ימית מארצות הברית לאוסטרליה )אוסטרליה הייתה נקודת הכינוס לכוחות שיפעלו בסופו של דבר נגד יפן(. כמה מתכננים יפנים חשבו שכיבוש הנמל האסטרטגי פורט־מורסבי, בגיניאה החדשה ,עשוי להוציא את אוסטרליה מהמלחמה. עוד בחודש מרס 1942תכנן הצבא היפני לכבוש את פורט־ מורסבי מהים ,אבל כשהתגלה שבעלות הברית מכינות הגנה מסיבית דחו היפנים את המבצע למאי וריכזו צי אדיר של 70אוניות, שכלל 2נושאות מטוסים גדולות 6 ,סיירות כבדות 3 ,סיירות קלות, 15משחתות ו־ 14נושאות גייסות .האמריקאים ריכזו כוח זהה ,ובו שתיים מנושאות המטוסים שלא נפגעו בפרל־הרבור )יורקטאון ולקסינגטון( .היפנים תפסו את טולאגי בגיניאה החדשה ,שפונה מאנשיו .מאחז זה ,הם חשבו ,יגן על רבאול ,העיר החשובה בגיניאה החדשה .יפן קיוותה שמרבית הצי האמריקאי יתפתה לבוא לפורט־ מורסבי ,ושם יחוסל .ב־ 7וב־ 8במאי 1942התפתח קרב ימי שנקרא ״קרב הים הקורלי״ ,שבמהלכו איבדו האמריקאים נושאת מטוסים אחת )לקסינגטון( ונושאת המטוסים השנייה )יורקטאון( נפגעה. מהצד היפני טובעה נושאת מטוסים קטנה ונפגעה נושאת מטוסים גדולה)שוקאקו(; נושאת המטוסים השנייה הגדולה)זואיקאקו( לא נפגעה .בעקבות זה החליטה יפן לבטל את הפלישה לפורט־מורסבי. קרב הים הקורלי הפך להיות הדגם לקרבות אחרים שיבואו. האמריקאים איבדו 66מטוסים ו־ 544חיילים ,נושאת מטוסים אחת ומשחתת אחת ,ונגרם נזק לנושאת מטוסים נוספת .יפן איבדה 77 מטוסים 1,070 ,חיילים ונושאת מטוסים קטנה )שוהו( .מבחינה אפקטיבית יפן אמנם זכתה בקרב זה ,אבל המחיר היה גבוה מאוד. נושאת מטוסים אחת טובעה ,אחרת נפגעה ושתים אחרות ,שחזרו בשלום ליפן ,יצאו מכלל פעולה לכמה חודשים .הייתה לכך השפעה על המהלכים הבאים .קרב הים הקורלי היה הקרב הימי הראשון שהוכרע על ידי מטוסים .למעשה לא התנהלו חילופי אש בין אוניות .מבחינת יפן היה זה ניצחון יקר .התברר שהתיאום היפני לקוי; אמנם היו ליפן טייסים מעולים ,אבל היפנים התקשו לתאם בין מספר כה גדול של אוניות מסוגים שונים ומהירויות שיט שונות. מפורט ארתור עד הירושימה 139 גם לא היה להם מב״ם ,וראשי הצי היפני התחילו להבין שיש להם חולשות מובנות מבחינת הכוח הימי שלהם .הקרב הזה עצר את ההתקדמות היפנית .הלקח שהפיק הצי האמריקאי היה ,שיש להגדיל את מספר המטוסים על סיפון נושאות המטוסים ,שכן כלי שיט זה יהיה המכריע במערכות הבאות .מיד לאחר תום קרב הים הקורלי שיגרו האמריקאים כמה אוניות לתיקון בפרל־הרבור ,כולל נושאת המטוסים יורקטאון. אדמירל ימאמוטו החליט עתה ,שלכיבוש טריטוריות נוספות אין משמעות .הוא סבר שיפן צריכה לרכז מאמץ ולחסל את מה שנותר מהצי האמריקאי באוקיאנוס השקט ,בייחוד את אותן האוניות שלא הושמדו בפרל־הרבור .הוא העריך נכונה -מכיוון ששירת באמריקה והכיר מדינה זו היטב -את יכולתה התעשייתית של ארצות הברית והגיע למסקנה ,שיש צורך בהכרעה מהירה ביותר .הרעיון שלו היה אפוא ,שי׳צריך להנחית מכה גדולה על האמריקאים ,׳ .הוא גם העריך כי הצי האמריקאי באוקיאנוס השקט נחות מספרית בשל הצרכים באוקיאנוס האטלנטי ובים הקריבי. האסטרטגיה שלו הייתה לפיכך לטמון לצי האמריקאי מלכודת ולפתותו ליפול לתוכה .הוא קרא לזה הגנה דינמית -ולא סטטית: קודם מתישים את האויב ,אחר כך מכים בכוחו העיקרי .הוא ביקש אישור לכבוש את מידווי ,אי קטן ששטחו 4,800דונם בערך ,שנמצא במרחק 1,700קילומטרים מפרל־הרבור .הוא קיווה שמשם ניתן יהיה לתקוף את הוואי ,וזו הייתה מטרתו העיקרית .מהוואי הוא חשב שיפן תוכל לתקוף אפילו כמה מטרות בחוף המערבי של ארצות הברית; הצי האמריקאי ייאלץ לעזוב את הוואי כדי להגן על חופי המולדת ,וכך הוא יחדל לפעול באוקיאנוס השקט ויותיר זירה זו לצי היפני .מטרה נוספת שהציב לעצמו ימאמוטו הייתה להטביע נושאות מטוסים אמריקאיות ולנתק את אוסטרליה מקו האספקה מאמריקה .הוא גם חשש שארצות הברית תבנה מסלול למפציצים במידווי ,ומשם תוכל לתקוף את יפן ,שכן האי מידווי רחוק רק כ־ 2,500מיל מטוקיו .אם תזכה יפן בקרב זה ,כך חשב ,הוא ישכנע את ראש הממשלה היפני טוג׳ו להציע שלום הוגן לארצות הברית. 140אוניברסיטה משודרת הכוח שיפן ריכזה בלל 6נושאות מטוסים) 4גדולות ו־ 2בינוניות(, 11אוניות מערכה 22 ,סיירות 65 ,משחתות ו־ 21צוללות; סך הכול 145אוניות .הכוח חולק לארבעה גופי משנה .הצוללות היו אמורות לשוט ראשונות ולהטביע את האוניות האמריקאיות .ימאמוטו הסתכן מאוד בפיצול הכוח שלו .במטה הצי בטוקיו היו ספקות גדולים מאוד :גם לגבי גודל הכוח ,גם לגבי יעילותו וכושרו של הפיקוד למשימה כזו ,וגם נוכח הלקחים שהופקו מקרב הים הקורלי. שתי משחתות גדולות היו עדיין בתיקון ביפן והצוותים היו עייפים, הם לחמו מאז סוף נובמבר 1941כמעט ללא הפסקה .אבל ימאמוטו הצליח לשכנע את ראשי הצי היפני שהתוכנית שלו ניתנת לביצוע, והוא הפליג מיפן ב־ 28במאי .עד מהרה התגלה הצי היפני על ידי צוללות אמריקאיות .כדי לגרום לכך שארצות הברית תפצל את כוחה הימי ,ביצעו היפנים הטעייה ופנו לכבוש את האיים האלאוטיים .אבל ראשי הצי האמריקאי לא התפתו; הם העריכו ־־ גם מפענוח התשדורות היפניות -שמטרת הצי היפני היא האי מידווי. לארצות הברית היו באוקיאנוס השקט 7נושאות מטוסים)כולל יורקטאון הפגועה( ,ו־ 3מהן השתתפו בקרב .יורקטאון תוקנה בזמן שיא של פחות משלושה ימים ,בין קרב הים הקורלי לבין הקרב במידווי ,במאמץ עילאי של 1,400פועלים שהכשירו אותה לפעולה. ליפנים לא היה מודיעין שהיה מסוגל לדווח על הפלגת יורקטאון לעבר מידווי ,והם הניחו כי התיקון יארך שלושה חודשים ולא שלושה ימים .הייתה זו הפגנה מרשימה של יכולת האלתור והמאמץ הטכני של הצי האמריקאי .ערב המערכה האמריקאים ריכזו 8סיירות ו־ 15משחתות .יפן הניחה שיש לאמריקאים במידווי 750חיילים ו־ 60מטוסים ,ולכן הכוח היפני יכול להסתפק ב־5,000 חיילים וב־ 234מטוסים .למעשה היו לאמריקאים במידווי 3,000 נחתים 126 ,מטוסים ועוד 230מטוסים בכוח המשימה הימי. המודיעין היפני גם לא הצליח לגלות שפרל־הרבור התרוקנה מכל יחידות הצי האמריקאי .הצוללות ששוגרו לפגוע כאמריקאים אחרו ,ויפן לא ידעה לא את מיקומו ולא את עוצמתו של הצי מפורט ארתור עד הירושימה 141 האמריקאי העומד מולה .לצי היפני לא היה דדאר ,וזה מדהים! הרדאר היה בשימוש בבריטניה החל בשנת 940ו ,וגם לגרמנים היה רדאר .הגרמנים אף העבירו ליפנים שתי מערבות רדאר ,אבל בלי טכנאים ,והיפנים לא התרשמו ממכשיר זה. לקראת תחילת יוני הבינו האמריקאים שהיעד היפני הוא מידווי ,והכוח האמריקאי רוכז באזור זה .ב־ 3ביוני 1942גילה מטוס סיור אמריקאי מסוג קטלינה )שהיה מסוגל לטוס 16שעות רצוף( את הכוח היפני העיקרי .קרב מידווי התרחש ב־3־ 4ביוני .ב־9 בבוקר טורפדה נושאת המטוסים היפנית הראשונה ,ובמהלך הקרב נפגעו שאר 3נושאות המטוסים היפניות שהשתתפו בו .יפן איבדה את נושאות המטוסים קאגה ,סוריו ,היריו ואקאגי .כמה מהן השתתפו בהפצצה על פרל־הרבור והייתה זו מעין נקמה מתוקה לאמריקה .ושוב הקרב היה אווירי .הציים לא ראו זה את זה .הצי היפני היה נחות ,הגיב באטיות למצבים המשתנים ,והקשר והתיאום בו היו לקויים .בכך הסתיימה העליונות הימית היפנית בזירה זו. עיקר האחריות לכישלון רבצה על כתפיהם של אדמירל ימאמוטו ואדמירל נגומו .הם לא קיבלו מודיעין נכון ומהיר .למשל ,הם חשבו שיורקטאון טבעה וטעו בנוגע למיקומן של הורנט ואנטרפרייז .הקשר בין הכוחות היפניים היה רע מאוד .הצי היפני היה מפוזר מדי. תוך 24שעות יפן איבדה רבע מכלל נושאות המטוסים הגדולות שהיו לה ,וכן סיירת כבדה .יפן איבדה גם 332מטוסים 3,500 ,מלחים ועד כמה שזה נשמע מוזר -את המלחמה .האבדות האמריקאיות היו :נושאת המטוסים יורקטאון)שנפגעה ולבסוף טובעה על ידי צוללת יפנית( ,משחתת אחת 147 ,מטוסים ו־ 307חיילים .הרבה מהמטוסים היפנים והטייסים אבדו לא בקרב עצמו ,אלא על סיפונן של נושאות המטוסים או שנחתו בים לאחר הטבעתן של ארבע נושאות המטוסים. ימאמוטו עמד בפני בעיה קשה :האם להמשיך במערכה אחרי שאיבד את נושאות המטוסים שלו? בשלב מסוים הוא חשב שאולי כדאי עדיין להמשיך ,אבל לבסוף ויתר וחזר ליפן .האירוניה היא 142אוניברסיטה משודרת שליפן הייתה הצלחה דווקא בפעולת ההסחה באיים האלאוטיים. הם הצליחו להנחית כוחות באטו ,סיטקה ודאץי־הרבור והכריחו את האמריקאים לרתק לשם כוחות .אבל לא היה לזה ערך רב. נוכחות יפן באיים אלה באה לסיומה במאי 1943בעת שיפן החליטה מיוזמתה לפנות משם את כוחותיה ,והכוח האמריקאי שהגיע אל האיים מצא אותם ריקים. הצי היפני ,או מה שנותר ממנו ,גרר את עצמו הביתה .על הצוותים נאסר לדווח על מה שאירע .לממשלה היפנית נאמר: ״איבדנו נושאת מטוסים אחת ויש לנו כמה נפגעים . ,,לא ברור עד היום אם הקיסר קיבל דיווח אמת .הממשלה היפנית לא הודיעה לעם על המכה האנושה .בעקבות קרב מידווי עברה יפן למגננה. כוחות בעלות הברית ־ וכמובן הצי האמריקאי והצבא האמריקאי קיבלו זריקת עידוד שלא הייתה כדוגמתה .האמריקאים הבינוהיטב מה הם הצליחו לעשות ,ואת ממדי הפגיעה האנושה שפגעו בצי היפני .אבל עדיין נותרה לפניהם המשימה :להגיע לאיי הבית של יפן .לבך נזקקו לעוד שלוש שנים ,מיוני 1942עד אוגוסט .1945 הם עשו זאת באמצעות אסטרטגיה שהייתה שילוב של כוחות חי׳,ר, דילוגים מאי לאי בסיוע כוחות ימיים ,וכמובן -חיל האוויר. עוד לפני פרוץ הקרבות נקבעו בטוקיו עקרונות המדיניות לשטחים שייכבשו על ידי יפן .בוועידת תיאום שהתקיימה ב־ 20בנובמבר 1941סוכם כי תחילה יהיה בהם שלטון צבאי ,ולאחר מכן תתקבל החלטה .השלטון הצבאי ייעזר בגורמים מקומיים והצבא היפני ישלוט בתחבורה ,במסחר ,בתעשייה ,בתקשורת ,בנתיבי היבשה ובמסילות הברזל .המטרה הייתה להפיק מהשטחים הכבושים את המרב )בחומרי גלם ומזון( עבור מאמץ המלחמה של יפן .הוחלט עוד ,כי אזרחי מדינות המערב יתבקשו לשתף פעולה .אם יסרבו - יוגלו או יאסרו .יפן תעודד הגירה של אזרחיה לשטחים הכבושים. הצפי היה ,שתהייה העברה אטית לשלטון עצמי מקומי ,שיפעל בחסות יפן. ב־ 22בינואר ,1942לאחר הניצחונות המהירים במלחמה ,הודיע מפורט ארתור עד הירושימה 143 טוג׳ו בפרלמנט כי יפן תכונן שלום של קבע באסיה המזרחית .היא תכבד את התרבויות המקומיות .הונג קונג ומלאיה ,החיוניות למאמץ המלחמה היפני ,תישארנה בשליטה יפנית ישירה .הוא הבטיח עצמאות לפיליפינים ולבורמה ,כל עוד ישתפו פעולה עם יפן .יפן תעזור לאינדונזיה להגיע לשלטון עצמי .תכנון מקביל נעשה במשרד החוץ היפני שבוע אחרי ההתקפה על פרל־הרבור .על פיו סינגפור ,בורנאו)שכלל את סראוואק( תהיינה בשליטה ישירה של מושל כללי יפני ,שמקום מושבו יהיה בסינגפור .מלאיה תהיה פרוטקטורט .תוקם פדרציה אינדונזית ,להוציא את גיניאה החדשה, בורנאו הדרומית וטימור -שיהיו תחת שליטה יפנית ישירה .יפן תעניק עצמאות לפיליפינים ,והונג קונג תוחזר בעתיד הרחוק לסין. הבסיס לכל זה תהיה ההכרה במנהיגותה של יפן באזור .היא המובילה ,הבכירה ,ועל כולם לשתף פעולה עמה .האימפריה החדשה תעניק ליפן עצמאות כלכלית ותהווה הכרה בעליונותה הגזעית ,התרבותית והמוסרית .יפן תהיה מעין אור לגויים .היא תמלא עתה את התפקיד שסין המסורתית מילאה בעבר -ממלכת השמיים .היא תהיה דוגמה לניהול נכון של מדינות .פרסום העקרונות היה קל יחסית .מה שהתברר כמסובך יותר היה קביעת האחריות על הקיסרות החדשה .במרס 942ו הוקמה מועצה מייעצת )לראש הממשלה( בענייני אסיה המזרחית .לאחר מכן הוקם משרד מיוחד לענייני אסיה הגדולה ,שכלל את המועצות לענייני מנצ׳וריה וסין .משרד החוץ היפני התנגד להקמת מיניסטריון נפרד ,ואילו הצבא והצי תמכו בכך .בתחילת ספטמבר 1942התקיים דיון סוער בממשלה היפנית :טוג׳ו הציע הקמת משרד מיוחד ,ושר החוץ טוגו התנגד בטענה כי משרד מיוחד מסבך את העניינים ואינו תורם דבר .לבסוף הוקם בנובמבר 1942משרד לענייני אסיה המזרחית הגדולה)שר החוץ וסגנו התפטרו בעקבות זה( .המשרד כלל ארבעה אגפים ,שעסקו בענייני סין ,מנצ׳וריה ,הדרום ועניינים כלליים. קוריאה ,טייוואן וסחאלין לא נכללו בתחום אחריותו של המשרד החדש .הסגל כלל פקידים של משרד החוץ ,הצי ,הצבא והאוצר. בראשו עמד מי שהיה שר האוצר ,אאוקי קצואו .המגמה הייתה 144אוניברסיטה משודרת להביא ליפניזציה של האזור ולגמד בהזדמנות זו את משרד החוץ, שראשיו החלו בבר אז להביע ספקות בדבר ניצחון יפן במלחמה. עיקר פעולתו של המשרד הייתה התעמולה .בסתיו 943ו אורגנה בטוקיו ועידה של נציגים ממנצ׳וקאו ,סין ,תאילנד ,בורמה והפיליפינים .הנציגים היו משתפי פעולה עם יפן והוועידה נועדה לאותת לתושבי השטחים הכבושים כי יפן עומדת להעניק להם עצמאות .אבל למעשה השלטון היפני בשטחים הללו היה צבאי לכל דבר ,והצטיין באכזריותו ובחמסנותו .המטרה העיקרית של מהלכים אלה )הענקת העצמאות כביכול( הייתה להנחית מכת מוות על הנוכחות הקולוניאלית המערבית במזרח אסיה ,ולהחיש את עצמאותן של הארצות שהיו אז מושבות של המערב .זה היה אמור להיות מושג בחמש השנים הראשונות אחרי תום המלחמה. האסטרטגיה של בעלות הברית לניהול המלחמה בזירת האוקיאנוס השקט הייתה פשוטה מאוד .בפגישה בין צ׳רצ׳יל לרוזוולט בבית הלבן, בסוף 1941ותחילת ,1942נקבע כאמור העיקרון :״אירופה תחילה :,,יש לחסל בראש ובראשונה את גרמניה הנאצית ,ורק לאחר מכן להתפנות ליפן .בעלות הברית העריכו נכונה ,כי מטרתה של יפן במלחמה היא מוגבלת :לכבוש את דרום מזרח אסיה .זה ייתן לה ביטחון כלכלי בדמות חומרי גלם ונפט .ההנחה הייתה שיפן תצליח להחזיק בשטחים אלה תקופה קצרה ,בעיקר בשל ריחוקם מאירופה ומאמריקה .האמריקאים היו נחושים להשיג עוד דבר :הם יחזיקו מעמד באוקיאנוס השקט וימנעו את כיבוש פרל־הרבור ,שלא לדבר על מניעת כל אפשרות שיפן תתקוף את החוף המערבי של ארצות הברית. כמפקד העליון של כוחות הברית מונה גנרל דגלם מקארתור, מגיבורי מלחמת העולם הראשונה ,שהיה רמטב״ל צבא ארצות הברית ולאחר פרישתו מונה מפקד הכוחות בפיליפינים .לאחר פינויו מהפיליפינים והגעתו לאוסטרליה ,הוא החל לשקם את הכוחות והתחיל להפגיז את וושינגטון בתביעות לאספקה של תחמושת ,נשק ,מטוסים ואוניות .נאמר לו שייאלץ להסתפק בשלב זה בקילוח דק של אספקה. מפורט ארתור עד הירושימה 145 התוכנית האמריקאית הייתה להתקדם בשני ראשים ,כשהראש הראשון יפעל באמצעות האסטרטגיה של דילוגים מאי לאי .לפני כיבוש כל אי תתבצע הרעשה כבדה מאוניות ,שתימשך יום־יומיים. לאחר מכן יונחתו כוחות נחתים והי״ר ,שיכבשו את האי .דבר ראשון שיתקינו הכוחות באי שנכבש הוא שדה תעופה ,ולאחר מכן ניתן יהיה להפעיל ממנו גם את חיל האוויר .האמריקאים לא הביאו בחשבון ,שגם אם על הנייר התוכנית נראית קלה ,המציאות תהיה קשה ביותר ,בעיקר בשל לוחמה בג׳ונגלים ,מחלות ,חום ,לחות - תנאים שהחייל האמריקאי לא היה מורגל להם .והם גם נתקלו בתופעה חדשה נוספת -החייל היפני ,שעבורו נפילה בשבי לא באה בחשבון ,ועל כניעה לא היה טעם לדבר; המסורת היפנית ציוותה עליו להילחם עד הסוף ,וגם אם הוא נפגע הוא יישאר נחוש להצמיד אליו רימון או חומרי נפץ אחרים ,כדי שהכוחות האמריקאים שיבואו לתפוס אותו יתפוצצו עמו .בשלב מסוים הגיעו האמריקאים למסקנה שהם אינם מוכנים להסתכן ,ובניגוד לאמנת ג׳נבה הנחו את חייליהם ,שאם אין צורך מידי בכך -אין לקחת שבויים. תוכנית הדילוגים הופעלה בסוף שנת 1942ונמשכה במהלך .1943בינתיים השיגו בעלות הברית הישגים חשובים בשני קרבות גדולים בזירות אחרות :באוקטובר 1942באל־עלמיין ,לא רחוק מאלכסנדריה שבמצריים ,ניגף פילדמרשל רומל ,והמחנה השמיני הבריטי בפיקודו של גנרל מונטגומרי נע במהירות מערבה ללוב ולטוניס; הכוחות הגרמנים והאיטלקים נכנעו בטוניס במאי ,1943 והמערכה בצפון אפריקה הסתיימה .בזירה המזרחית הצליחו הרוסים להחזיק מעמד בסטלינגרד ,ובינואר 1943נחלו ניצחון מזהיר על הגרמנים והחלו במתקפה גדולה נגד הצבא הגרמני .מדינות הציר מצאו את עצמן במצב חדש :יפן -במגננה; גרמניה ואיטליה בנסיגה מהירה.בינואר 1943שוב נפגשו צ׳רצ׳יל ורוזוולט ,הפעם בקזבלנקה שבמרוקו ,לשם פלשו כוחות אמריקאים כבר בנובמבר .1942בין היתר סוכם בפגישה זו ,שמטרת המלחמה נגד גרמניה היא הכנעתה 146אוניברסיטה משודרת ללא תנאי .הנשיא רוזוולט נשאל במסיבת עיתונאים מה עם יפן, והוא השיב :״גם ביפן מדובר בכניעה ללא תנאי . ,,באמירה זו הוא קבע סופית את יעדי המלחמה נגד יפן ,וייתכן שגרם גם את הארכת משך המלחמה .שכן בניגוד לגרמניה)שהתנסתה בכניעה ללא תנאי בשנת ,(1918יפן מעולם לא התנסתה בכניעה כזו .ביפן ,בשונה מגרמניה ,היה קיסר ,וכן כל מוסד הקיסרות ,המבנה הלאומי היפני שנקרא ״קוקוטאי״ -מונח שאפשר לתרגמו כמהות או ישות או התמצית הלאומית של יפן ,שהייתה קשורה קשר בל ינתק עם הקיסר .כניעה ללא תנאי התפרשה על ידי מרבית היפנים כחיסולו האישי של הקיסר וחיסול המוסד הקיסרי ,ולמעשה כהרס המהות הלאומית .זה גרם כמובן להקשחת עמדתם של ראשי יפן ,בייחוד הפנטים שבהם ,ולהארכת המלחמה בחודשים רבים .המלחמה עלתה כך במאות אלפי קורבנות נוספים ,משני הצדדים. מאמצי בעלות הברית היו בין היתר לשכנע את ברית המועצות עכשיו שהוקל המצב באירופה -להתחיל לחשוב על פתיחתחזית נוספת נגד יפן בגבול סיביר־מנצ׳וריה .בוועידת טהרן, שהתכנסה בנובמבר ,1943אישר סטלין לרוזוולט ולצ׳רצ׳יל בפעם הראשונה ,שברית המועצות תיכנס למלחמה נגד יפן אחרי כניעתה של גרמניה ,ובשלב זה ללא תמורה טריטוריאלית. עוד לפני שיצאו לטהרן נפגשו צ׳רצ׳יל ורוזוולט עם צ׳יאנג קאי־ שק בוועידת פסגה בקהיר ,ושם נאמר למנהיג הסיני במפורש, שאחרי המלחמה יפן תאבד את כל האימפריה שלה .מנצ׳וריה, טייוואן והאיים הפסקדוריים יחזרו לסין .קוריאה תהיה עצמאית, המושבות באוקיאנוס השקט גם כן תאבדנה ליפן .הסיבה להבאת צ׳יאנג לקהיר הייתה לתת לו הרגשה שהוא שותף מלא במלחמה נגד יפן ,ולעודדו להקצות כוחות סיניים למלחמה נגד יפן בסין ובעיקר בבורמה .כבר בשלב זה חשבו בעלות הברית בקווים כלליים על הסדר העולמי במזרח הרחוק אחרי תום המלחמה .אף הוחל בתכנון ראשוני של כיבוש יפן .רעיון אמריקאי נוסף שהועלה אז היה ,שסין תהיה אחת מחמש המעצמות הגדולות בתקופה שלאחר המלחמה ,יחד עם בריטניה ,ארצות הברית ,צרפת וברית המועצות. מפורט ארתור עד הירושימה 147 צרפת ־ משום שגנרל דה־גול התעקש על הכרה במעמדה כמעצמה גדולה .הרוסים לא התלהבו מהרעיון לכלול את סין כמעצמה גדולה ,גם צ׳רצייל לא התלהב ,אבל הנשיא רוזוולט דחף ואמר, שהוא מייעד לסין מקום מרכזי כמדינה מייצבת ומעצבת ,שתשמור על השלום ,על היציבות ועל הסדר במזרח הרחוק לאחר המלחמה. גם בקהיר וגם לאחר מכן נכשל הנשיא רוזוולט במאמציו לשכנע את צ׳יאנג קאי־שק להקצות כוחות סינים למערכה נגד היפנים בסין ובבורמה .קורות המלחמה בזירה זו רצופות מריבות בין ראש המטה של צ׳יאנג ,הגנרל האמריקאי ג׳וזף סטילוול ,לבין מנהיג סין, אשר סירב בעקביות להפנות כוחות ללוחמה נגד האויב המשותף והעדיף לשמור אותם רעננים וטריים נגד היריב ,שהוא ראה אותו כמסוכן ביותר -הקומוניסטים הסינים .מי שבכל זאת נשא את דגל המלחמה ביפנים היו הכוחות הקומוניסטים .המריבות בין סטילוול וצ׳יאנג הגיעו לשיאן בסוף ,1944והנשיא רוזוולט נאלץ להחזיר את סטילוול הביתה לאחר שצ׳יאנג הודיע כי איבד את אמונו בו .סטילוול הצטיין בקרבות בבורמה ,שם החלו הכוחות היפנים לסגת ,אך לזירה זו לא הייתה השפעה רבה על מהלך המלחמה .היפנים מצדם הרחיבו את זירת המלחמה בסין בעת שפתחו במבצע)שכונה ,(Goשנועד להעמיק את שליטתם בשטחים בעומק סין .מטרתם הייתה למנוע מהצבא האמריקאי לבנות בסיסי אוויר ,שמהם ניתן יהיה להפיץ את איי הבית של יפן במפציצים ארוכי הטווח B-29שהחלו להגיע לזירה. כאמור ,בקיץ 1942ותחילת 1943הופעלה אסטרטגית הדילוגים. היו קרבות באיי שלמה ,בגואדלקנאל ובטולאגי .לאמריקאים נגרמו אבדות כבדות בשל ההתנגדות היפנית העיקשת ,וכן בשל מחלות, חוסר ניסיון ,אקלים קשה במיוחד והיעדר אספקה .ובכל זאת התחילה ההנהגה היפנית להבין ,שמשהו השתבש בצורה רצינית מאוד .המפקדים בזירה נוכחו ,כבר באביב 1942ובמיוחד אחרי המפלה במידווי ,שמולם ניצב אויב לא פחות נחוש מהם וכי עד מהרה תתחיל לזרום אליו כמות אדירה של אספקה אשר תשנה את המצב לחלוטין .חלק מבעייתה של יפן הייתה היעדר תכנון 148אוניברסיטה משודרת אסטרטגי .היפנים קיוו כי ארצות הברית תזדקק לפחות לשנה וחצי או שנתיים כדי להתאושש מהמהלומה של פרל־הרבור; עד אז תתבסס יפן בשטחים הכבושים ותאותת לאמריקאים כי היא מוכנה למשא ומתן .אולם ההתאוששות האמריקאית הייתה מהירה ביותר, וברגע שארצות הברית קבעה שיעד המלחמה הוא כניעה ללא תנאי של יפן ,הבינו זאת בטוקיו כסירוב אמריקאי מוחלט לנהל משא ומתן ,ולא היה מנוס אלא להמשיך בלוחמה. המפקדים היפנים בזירת המלחמה ידעו כי גבורת הלוחם היפני לא תוכל לחפות לעד על היעדר אספקה ,או על המאבקים בין הצבא והצי על אספקה ומשאבי כוח אדם .בדיונים במטה הכללי בטוקיו עלתה השאלה :מה עושים עכשיו? הם הבינו שהרוסים הצליחו לבלום את הגרמנים .ההערכה של המתכננים באגף התכנון של המטה הכללי הייתה ,שהמערב יהיה מוכן למתקפת נגד רק באביב .1943היפנים גם ידעו על האסטרטגיה של בעלות הברית, דהיינו :אירופה תחילה .אולם לא הייתה להם תוכנית אסטרטגית מפורטת משלהם ומה שבוצע היה בעיקר אימפרוביזציה .הצי למשל תכנן בשלב מסוים פלישה לאוסטרליה ,אבל הצבא אמר כי אין לו כוח האדם הנדרש לכך והמליץ מצדו על פלישה להודו .הסיכום היה שהצבא והצי יכבשו את פיג׳י ,את סמואה ,את גינאה החדשה, את האיים האלאוטיים ואת קלדוניה החדשה .הם אכן ניסו ,ובחלק מהתוכנית אף הצליחו. כאמור ,חלק ניכר מהבעיה של יפן היה היעדר תכנון אסטרטגי לטווח ארוף ,הצבא והצי פעלו בצורה עצמאית למדי .בעיה נוספת הייתה ,שהיפנים פעלו הרחק מהבית ולכן היו תלויים באספקה דרך הים .ככל שהשתכללה מלחמת הצוללות של ארצות הברית וגדל מספרן של הצוללות ,הוטבעו מספר רב יותר של אוניות אספקה יפניות .בכמה איים סבלו החיילים היפנים חרפת רעב .באפריל 1943ספגו היפנים מהלומה כבדה :אדמירל ימאמוטו יצא לסיור ביחידות הצי בדרום האוקיאנוס השקט; לאמריקאים נודע לוח הזמנים שלו מתשדורות שקלטו ופענחו ,והם טמנו לו מארב; מטוסו הופל באחד הג׳ונגלים והוא נהרג .בטוקיו נערכה לו הלוויה מפורט ארתור עד הירושימה 149 ממלכתית .אחרי שהגיבור הלאומי נפל בקרב החלו יפנים רבים לתהות על עתידה של המלחמה ,ובעיקר על יעדיה .אבל משטרת יפן -ובייחוד גוף שנקרא ״משטרת החשיבה - ,,אסרה כל דיון ציבורי בנושא זה ,והצליחה להשתיק קולות שהחלו לרטון על דרך ניהול המלחמה .כל עוד זכתה יפן לסדרת ניצחונות מרשימים איש לא העז למתוח ביקורת על המלחמה ,אבל גם בשלב זה נתפסה כל ביקורת כלא פטריוטית ,ככפירה בעיקר .העם היפני הממושמע והצייתן המשיך לשאת בעול ,לא תמיד בידיעה מלאה של מה שמתרחש .המידע שהגיע אליו היה חלקי ,מקוטע ולעתים קרובות שקרי. המעטים שהבינו שהמלחמה אבודה היו ראשי הממשלה לשעבר ,שעוד בפברואר 1943החלו להתגבש כמחנה שלום ,שכלל את קונואה ,אבה ,אוקדה והיראנומה .הם נפגשו בבתים פרטיים וחשבו כיצד ניתן לשכנע את הממשלה לחפש דרכים לסיים את המלחמה בכבוד .הם הבינו כי כל עוד טוג׳ו מכהן כראש הממשלה ושר המלחמה ,הסיכוי שהוא ישנה את המדיניות שואף לאפס. טוג׳ו לעולם לא יודה כי שגה .היה גם חשש כי אפילו אם יוחלט לסיים את המלחמה ,הצבא והצי לא יצייתו ואז תישקף ליפן הסכנה של גלישה לאנרכיה מוחלטת בעיצומה של מלחמה .ראשי הממשלה לשעבר הצליחו לגייס לצדם את ראש לשכת הקיסר, המרקיז קידו קואיצ׳י ,והוא הפך להיות איש הקשר שלהם בארמון. קידו עצמו החל כבר בסוף מרס 1943לשוחח עם הקיסר על הצורך לסיים את המלחמה .הקיסר הסכים ,אבל העדיף לעשות זאת רק לאחר שיפן תזכה בניצחון צבאי מרשים .אז ,הוא סבר ,יהיה אפשר לשכנע את הצבא ואת הצי להסכים לשלום של כבוד .באפריל 1943מונה כשר החוץ הדיפלומט המקצועי שיגמיצו מאמורו .אף הוא האמין שיש לסיים את המלחמה בהקדם ,ואף שוחח על כך עם אחיו הצעיר של הקיסר ,הנסיך טקמאצו .לחבורת מחנה השלום הצטרף גם אחד מראשי אגף התכנון של הקבינט )ולימים מזכיר הקבינט( ,סאקומיזו היסטצונה ,שהדליף להם מידע סודי על מהלך המלחמה .לאישים אלה היה ברור כי המלחמה אבודה והם חששו 150אוניברסיטה משודרת בעיקר מאנרכיה אחרי המפלה הצפויה .בפברואר 1945שיגר קונואה מזכר לקיסר ובו התריע על האפשרות של התקוממות גורמים בשמאל ,אם ממשלת יפן לא תמצא דרך לסיים את המלחמה בהקדם. עד ספטמבר 1943הסתיימה המערכה בצפון אפריקה .סיציליה שוחררה ,איטליה נכנעה והרוסים המשיכו בהתקדמות מערבה. מנהיגי יפן חרדו מפני אופנסיבה אמריקאית נגד איי הבית ,אפשרות שכל יום הפכה מוחשית יותר .המטה הכללי היפני קבע קו הגנה לאומי חדש ,שהתחיל בבורמה ,עבר דרך אינדונזיה לגינאה החדשה ,וכלל את איי בונין והקוריליים .האויב העיקרי נשאר ארצות הברית)ולא סין( .יפן לא נקטה מעתה פעולות אופנסיביות, היא נשארה במצב הזה והמתינה .היא הייתה עדיין חדורה רוח לחימה והאמינה בניצחונה .טוג׳ו אפילו חשב על כך ,שעל מנת לצאת מהסבך בסין יפן תציע לסינים פשרה ,וגם הרהר באפשרות שיפן תתווך בין גרמניה לבין ברית המועצות להשגת שלום נפרד ביניהן .היפנים אף העלו הצעות ברוח זו בפני ראשי ברית המועצות. הללו דיווחו על כך לצ׳רצייל והתחייבו שלא לחתום על שלום נפרד עם גרמניה הנאצית .לא הייתה לרוסים כל סיבה לעשות כן :הם כבר היו בדרך לפולין וממנה לגרמניה .הסיבות למחשבות הסרק הללו של טוג׳ו ורעיו הייתה התובנה ,כי מלחמה ממושכת תחסל את יפן .טוג׳ו האמין כי יש להמשיך ולחשל את רוח האומה .אבל מ־ 1943ועד סוף המלחמה)שנתיים לאחר מכן( יפן הייתה פסיבית. היוזמה עברה לארצות הברית .לזירה התחילו להגיע מטוסים, אוניות וכוח אדם בכמויות הרבה יותר גדולות ממה שהיפנים ציפו. הנשיא רוזוולט נתן הוראה בשנת 1942לייצורם של 60אלף מטוסים )מספר מוגזם לכל הדעות( .ובכל זאת האמריקאים הצליחו לבנות ב־ 47אלף מטוסים .הם שינו במהירות את פסי הייצור התעשייתיים; היה להם קל יחסית לעבור מייצור טרקטורים לייצור טנקים ,ומייצור מכוניות נוסעים לייצור משאיות ומשוריינים ונושאות גייסות. האמריקאים שינו במהירות את כל המערך התעשייתי שלהם. היפנים לא תיארו לעצמם שזה יקרה כל כך מהר. מפורט ארתור עד הירושימה 151 האסטרטגיה האמריקאית הייתה לעקוף איים מבוצרים היטב ולהשאירם בידי יפן ,אפילו לא לנסות לצור עליהם .מקיץ 1943 הייתה יפן בנסיגה .בנובמבר 1943איבדו היפנים את האיים מייקין וטראווה ,ואת איי גילברט .קוואג׳לן ועוד כמה איים ממערכת איי מרשל נפלו בפברואר ,1944ואז מינה את עצמו טוג׳ו גם לראש המטה הכללי .ביפן התחולל ויכוח :מי אחראי להגנת האוקיאנוס השקט -הצי או הצבא? בשנת 1944פתחה יפן באופנסיבה במרכזה של סין דווקא ,בעיקר כדי לנטרל שדות תעופה מהם התחילו לפעול כבר ב־ 1943מטוסי ,B-29המבצרים המעופפים החדשים ^־ .(Super Fortressבאותה שנה גם התחילה אופנסיבה של בעלות הברית בבורמה) .אחד ממפקדיה היה גנרל אורד צ׳ארלס וינגייט ,המוכר ליישוב היהודי בארץ ישראל ב״ידיד ,,משירותו כאן בתקופת המרד הערבי בסוף שנות השלושים .הוא נהרג כעבור שנה בהתרסקות מטוסו(. בסוף ,1943אחרי שאיטליה נכנעה רשמית ויצאה מהמלחמה, הבינה טוקיו כי המלחמה אבודה .הצבא והצי הגיעו למסקנה שלא ניתן לעשות הרבה ,אבל כל המחשבות האלה לא תורגמו עדיין למעשים .איש לא היה מובן להודות בכך ,שיפן עלולה להפסיד את המלחמה .הפחד היה מהפגיעה במורל הלאומי; איך אפשר להסביר לעם מדוע יצאה יפן למלחמה ,איך ניתן להצדיק את כל הקורבנות, את כל המאמץ ,את בל ההקרבה של החיילים היפנים ושל העם היפני? המשך תנופת המלחמה של האמריקאים היה פשוט מאוד. היעדים הבאים היו שני איים קרובים לאיי הבית של יפן :המדובר היה באי סאיפן ובאי הסמוך לו טיניאן ,שניהם בצפון איי מריאנה. באמצע יוני 1944מצא את עצמו הצבא היפני עם בעיות חמורות של אספקה .בכמה מקומות החלו החיילים לאכול עצים .באותה עת התחולל קרב שנקרא ׳,קרב ים הפיליפינים ; ,,יפן איבדה בו עוד 2נושאות מטוסים כבדות ונושאת מטוסים אחת קלה ,וניזוקו עוד 3נושאות מטוסים וסיירת כבדה .בתוך כחודש ,יוני ותחילת יולי ,1944ספגו היפנים אבדות קשות .הם איבדו גם 395מטוסים ומאות טייסים מנוסים.
© Copyright 2024