‫לבבי שרה מספרת על שמואל לבבי ז"ל ‪ -‬עבור "ספר ההגנה גוש דן"‬ ‫מראיינת‪ :‬צפורה כהן‪ ,‬שנת ‪6891‬‬ ‫בעלי המנוח שמואל היה יליד שנת ‪ ,6899‬הוא נפטר בשנת ‪ 6891‬ברמת‪-‬גן‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 6896‬הגיע עם הוריו מפולניה ‪ -‬מהעיר ביאלסטוק ‪ -‬באוניה לאלכסנדריה במצרים ומשם לארץ‪-‬ישראל ‪-‬‬ ‫לתל‪-‬אביב‪ .‬אביו‪ ,‬חותני המנוח‪ ,‬הגיע קודם בשנת ‪ 6896‬בזמן המאורעות של יפו‪ ,‬וראה איך שברנר [יוסף חיים]‬ ‫נהרג‪ .‬הוא ראה יהודים רצים עם אלות בידיהם ושאל אותם לאן הם רצים וענו לו ביידיש [אידיש] "משלגאט יידן"‬ ‫ מאז החליט שעליו לעלות לארץ עם משפחתו על מנת להגן על הארץ ‪ -‬זאת ההגנה הראשונה במשפחה ועד היום‬‫כולנו להגנת המולדת‪.‬‬ ‫בעלי המנוח שמואל (ב"הגנה" ‪ -‬כינויו היה שלמה) הגיע בתור נער בן ‪ 66‬שנים‪ .‬זמן קצר אחרי שהגיע‪ ,‬חגגו לו‬ ‫את הבר‪-‬מצווה‪ .‬בתל‪-‬אביב גרו מקודם בבית טובקין ‪ -‬באותו בית גר קריניצי (לאחר מכן ראש עיריית רמת‪-‬גן)‪.‬‬ ‫האבא של בעלי היה ציוני גדול ‪ -‬ובתמונה ב"בית התפוצות" הוא מופיע עם הקבוצה של ד"ר הרצל‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 6899‬התחתנו ברבנות בתל‪-‬אביב ואז עברנו לגור ברמת‪-‬גן‪ ,‬שבה גרו הורי בעלי ז"ל‪ .‬הם קיבלו חלקת‬ ‫אדמה של חמישה דונם מול "אורדע" [בית הקולנוע] ואנו גרנו באותו המגרש על הצריף למעלה‪ .‬ההורים גרו למטה‬ ‫ואנו בתור זוג צעיר לידם באותו המגרש ‪ -‬בזמן שרמת‪-‬גן עדיין לא הייתה מיושבת לגמרי ‪ -‬בתים וצריפים בודדים‬ ‫במרכז‪ .‬כשילד בכה אז ב"רמה" [בית הקולנוע] היו שומעים בצריף שלנו‪ .‬נולד לנו בננו הבכור ‪ -‬יוסי ז"ל‪ ,‬שנפטר‬ ‫בשנת ‪ 6891‬ברמת‪-‬גן (כאריאל)‪.‬‬ ‫בעלי המנוח היה פעיל ברמת‪-‬גן‪ ,‬משנת ‪ 6891‬עוד בשכונת בורוכוב ‪ -‬בגוש דן כל ימי חייו‪ .‬אני עצמי הייתי‬ ‫ב"הגנה" מטעם משק הפועלות ‪ -‬של שכונת בורוכוב משנת ‪ ,6898‬עוד לא היינו נשואים ‪ -‬ישר ממשק הפועלות‬ ‫אנו נישאנו ועברנו לגור לצריף ברמת‪-‬גן‪ .‬בפעילותי הרבה ב"הגנה" הייתי מאוד פעילה בעזרה‪-‬ראשונה ומדריכה‬ ‫בעזרה‪-‬ראשונה‪ .‬העמדה שלי הייתה אחרי [קולנוע] "רמה" ‪ -‬שלושה בתים בערך על יד תל‪-‬בנימין‪ ,‬ומשם מהצפון‬ ‫היו יריות שפגעו בחדר השני של ביתנו (איפה שישן הבן השני ‪ -‬הקטן אברהם)‪.‬‬ ‫את האימונים שלנו היינו מקיימים ברחוב ירושלים קרוב לרמת‪-‬יצחק‪ ,‬שם היה ואדי מאוד עמוק ושם גם עשינו‬ ‫תרגילי‪-‬סדר‪ ,‬על פי רוב בשבתות ובערבים ובמשך היום אפילו שהייתי בהריון‪ .‬בחודש התשיעי בהריון עם אברהם‬ ‫ הבן השני ‪ -‬ולא יכולתי להשתתף בתרגילי‪-‬הסדר ‪ -‬ישבתי בעמדה בתור שומרת והשקפתי על הסביבה ושמרתי‬‫על המתרגלים ‪ -‬בזמן המנדט הבריטי בארץ‪-‬ישראל‪ .‬את תרגילי העזרה הראשונה על פי רוב למדנו ולימדנו בבית‬ ‫שלנו ‪ -‬אז כבר גרנו למטה בבית הבנוי על אותו המגרש ‪ -‬כיום זו סימטת בית לבבי ‪ -‬מול עיריית רמת‪-‬גן‪ .‬לי כבר‬ ‫היה תינוק אז ‪ -‬אברהם‪ ,‬שאחרי שנים רבות ‪ -‬כן ‪ -‬בן ‪ 61‬גם כן היה פעיל "הגנה"‪ .‬זאת אומרת ‪ -‬שלושה דורות‬ ‫של חברי "הגנה"‪ ,‬אברהם וגם בנו ובתו שרתו בצה"ל להגנת המולדת (דור רביעי ב"הגנה")‪ .‬בביתו של פיינברג‪,‬‬ ‫במרתף‪ ,‬הקולנוע הוקם אחרי כן באותו מקום‪ ,‬שם היינו מתאספים כל החברה ושרים‪ ,‬ביניהם היה גם ד"ר‬ ‫רבינוביץ'‪ ,‬שהוא הדריך אותנו ולימד אותנו עזרה‪-‬ראשונה‪ .‬שם הייתה גם החברה חוה ‪ -‬אשתו של פיינברג‬ ‫ושולמית כהן אלמנתו של המפקד צבי כהן ז"ל‪ .‬עם צבי ושולמית כהן היינו חברים כמו משפחה‪.‬‬ ‫לחברה ולאימונים ולפגישות באו לא רק חברים מרמת‪-‬גן‪ ,‬היו גם רבים שבאו מבני‪-‬ברק‪ ,‬משם באו החברים‬ ‫הטובים ביותר‪ ,‬משפחת שפירא וזינגרמן‪ ,‬אני לא זוכרת את כולם‪ .‬עם הרבה אנשים יש לי עוד קשר‪.‬‬ ‫הוואדי שבו עשינו את תרגילי הסדר היה נמשך כמעט עד ראש‪-‬העין‪ .‬שם היה בית בודד אחד‪ .‬קיבלנו פקודה‬ ‫שעלינו להתאסף בבית הבודד הזה‪ .‬על כל עובד עזרה‪-‬ראשונה להגיע ולהופיע‪ .‬על כל מתנדב שהיה צריך להגיע‬ ‫למקום המפגש‪ ,‬אסרו עליו להגיע לבד‪ .‬אבל לא יותר משניים ‪ -‬שניים בדרך לשם ובחזרה‪ .‬אני וחברתי חזרנו‬ ‫מהמקום ובדרך שכב ערבי מכוסה‪ .‬אנחנו אמנם פחדנו‪ ,‬אבל עברנו בשקט‪ .‬אמרנו תודה לאל שעברנו את הערבי‬ ‫ששכב ולא הרגיש בנו‪ .‬כעבור עשרים מטר עמד חמור ועל יד החמור שכב גם כן ערבי ‪ -‬כך עברנו כמה מכשולים‬ ‫בדרך עד הגיענו למקום הבית הבודד בוואדי‪ .‬כשגמרנו את הפעולה כל אחד התפזר לביתו ואנו בדרך חזרה בחושך‬ ‫הגענו לרחוב ביאליק‪ ,‬וכשראינו שביב אור מהקיוסק של שפרלינג (שהיה נכה) במרכז‪ ,‬וכשעברתי אותו כבר היה‬ ‫לי טוב (עדיין לא היה חשמל) ובלילה בחושך בנות לבד בסימטאות (עדין לא היו כבישים)‪.‬‬ ‫פעילותי ב"הגנה" בגוש דן הייתה משנת ‪ 6899‬ופעילותו של בעלי המנוח‪ ,‬שמואל‪ ,‬הייתה משנת ‪ - 6898‬תקופת‬ ‫המאורעות‪ .‬אני נשבעתי ל"הגנה" על יד "עלית" [מפעל השוקולד]‪ .‬שם היה בית קטן ושם הושבענו‪ .‬על שמואל אינני‬ ‫יודעת כי זה היה סודי ולא סיפר‪.‬‬ ‫ב"הגנה" היו לשמואל בעלי המנוח הרבה תפקידים ‪ -‬גם בגפירים הנוטרים ‪ -‬עוד לפני הכרזת המדינה בשנת‬ ‫‪ ,6899‬ה' באייר תש"ח‪ .‬בשנת ‪ 6891‬היה אדמיניסטראטור להקמת הקיבוצים "דן" ו"דפנה" בגליל‪ ,‬וכן בקיבוץ‬ ‫על גבול הלבנון‪ .‬בזמן התקופה של "חומה ומגדל" ‪ -‬דאג להקמת הקיבוצים ולעזרתם‪ ,‬שמירתם והגנתם‪ .‬באותה‬ ‫תקופה נשארתי לבדי בבית עם התינוק‪ ,‬ובכל זאת הלכתי לפעולות ללמוד להשתמש בנשק‪ .‬וכעבור שלושה‬ ‫חודשים התקיימה בחינה והיה הכרחי שאני אשתתף בבחינה וגם השתתפתי בבחינה וחשבתי בתום לבי שאולי לא‬ ‫יקראו לי הראשונה‪ ,‬והייתי מספר ראשון וכך הייתי הראשונה במבחן‪ .‬אני זוכרת אז ישבו כל "הגדולים" ‪ -‬גולומב‬ ‫ושרת‪ .‬היה שם שולחן עם מפה ירוקה וכמעט חושך‪ .‬הכל נעשה בהסתר‪ .‬הם בחנו ושאלו‪ .‬הייתי צריכה לפרק את‬ ‫הפאראבלום [שם אקדח] ולסדר אותו בחזרה‪ .‬חשבתי אולי לא הצלחתי‪ ,‬אבל למחרת תפסו את שמואל ‪ -‬מובן חברי‬ ‫‪1‬‬ ‫לבבי שרה מספרת על שמואל לבבי ז"ל ‪ -‬עבור "ספר ההגנה גוש דן"‬ ‫מראיינת‪ :‬צפורה כהן‪ ,‬שנת ‪6891‬‬ ‫"ההגנה" ‪ -‬ואמרו לו "ששרקה הצליחה‪ ,‬הטובה ביותר בבחינה" ‪ -‬אמרו לו‪" :‬שרקה שלך" ‪ -‬והוא היה גאה ‪-‬‬ ‫שתלמידתו שהוא לימד ואימן אותה ‪ -‬למרות שהיה לה תינוק ‪ -‬וגם לא שכחה את תורת ההגנה ‪ -‬שכל אחד חייב‬ ‫היה לדעת באותה תקופה‪ ,‬כי המאורעות היו בארץ ‪ -‬מבית ומחוץ ‪ -‬כל אחד חייב היה לדעת להחזיק ולהשתמש‬ ‫ברובה‪ .‬גברים‪ ,‬נשים וטף ‪ -‬כך הגנו על המולדת‪.‬‬ ‫‪2‬‬