לקריאת הגיליון לחצו כאן - אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל
־
|
|
|
J U N E 2 0 1 4
|
|
עמודים 70-68
|
|
J U N E 2 0 1 4
המשתתפים בחוברת:
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
נתן יונתן )(12.3.2004-23.9.1923
עטיפה יוני
Sunday, May 25, 2014 10:40:31 AM
בר העור
קוראים יקרים,
"מאזנים" הוא דו־ירחון ,ולכן אירועים ספרותיים מרכזיים עלולים לחמוק
ממנו בשעתם הנכונה ,ואלה מוזכרים בלית ברירה באיחור .גיליוננו זה יטיל
על עצמו את החובה הנעימה למלא את הפערים ולהעניק כבוד והערכה
ליוצרים אהובים ,הגם שכאמור — באיחור.
ראשון בין יוצרים אלה הוא נתן יונתן ,אשר ב־ 12.3.2014מלאו עשר שנים
לפטירתו .נביא פכים מקורות חייו והישגיו בספרותנו ,אסופת שירים מתוך
המבחר "שירים בכסות הערב" (באדיבותה של נילי כרמל-יונתן) ודברי
חברים על האיש ומפעלו (יוסי גמזו ,עמוס עוז ,עדנה מיטווך-מלר ,דינה קטן
בן־ציון ,מירון ח' איזקסון ,שרה אהרונוביץ' קרפנוס) .דיוקנו הנאה של נתן
יונתן המופיע בעטיפה הקדמית של כתב העת צולם בידי נילי כרמל-יונתן.
ב־ 30.1.2014מלאו למשורר טוביה ריבנר 90שנה ,וכתב העת שלנו וקוראיו
מאחלים לו שנים רבות של יצירה .נזכיר את מפעלו הספרותי ,נדגים בשניים
משיריו ,נביא שיחה שניהל עמו המשורר פרופ' רפי וייכרט .יעקב ברזילי
וחוה פנחס-כהן יקדישו לו את שיריהם ,ודינה קטן בן־ציון תעלה זיכרונות
מילדותה בקיבוץ מרחביה ,קיבוצו של טוביה ריבנר.
ב־ 30.4.2014מלאו 100שנה להולדתה של המשוררת זלדה ,וב־19.6.2014
ימלאו 70שנה למותה .המשוררת המלבבת הזאת שהעניקה לנו שירים
מרטיטי לב כמו "לכל איש יש שם"" ,שושנה שחורה"" ,כל הלילה בכיתי",
"אל תשליכני מלפניך" ,פרסמה את ספר הראשון רק בגיל "( 53פנאי") ,אבל
שירתה כבשה בסערה את הבמה הקדמית של הספרות העברית ,ספרי שיריה
זכו למהדורות רבות ,וכיבדו אותה בפרסים ,ביניהם — פרס ביאליק .אסתר
אטינגר ודבורה חיץ כתבו רשימות על יצירתה.
עזריאל קאופמן ( ,)2004-1929משורר וצייר ,שכתב שירים ביידיש
ובעברית ,בעל ביוגרפיה מטלטלת ,ערך את "מאזנים" בשנים .2004-1998
בין ספריו — "תולעת בת מאה שנה" ו"זמן בולע את עצמו" .ב־25.3.2014
נערך ערב לזכרו במלאת עשור למותו במכללת לוינסקי .רפי וייכרט מביא
כאן את סיכום דבריו בערב ההוא.
יוסי גמזו הנלבב ,משורר ,פזמונאי ,מתרגם ופרופסור לספרות עברית זכה
לאחרונה באות הוקרה על תרומתו לשדה הזמר הישראלי ופרס אקו"ם על
מפעל חיים — ואלה בנוסף לפרסים רבים וחשובים שזכה בהם על יצירתו
המגוונת .ראיון שניהלה נילי דגן עמו מפורסם בגיליוננו זה.
הסופר שמאי גולן ,אביהם של רומנים וקובצי סיפורים ,כיהן ארבע פעמים
כיו"ר אגודת הסופרים ( ,)1991-1989 ,1984-1981חבר הנהלת אקו"ם ,חבר
הנהלת פא"ן ושירת בתפקידים ציבוריים מרכזיים — כובד ביום העצמאות
תשע"ד בתואר "יקיר העיר תל־אביב" — אגודת הסופרים ומערכת "מאזנים"
שולחים לו ברכות חמות.
המשורר ארז ביטון ,שהיה יו"ר אגודת הסופרים בשנים ,1994-1992מייסד
ועורך כתב העת "אפיריון" ,ששיריו כלולים בתכנית הלימודים של משרד
החינוך — מקבל השנה את פרס עמיחי .אנו שולחים לו ברכות חמות.
שתים מחברותינו נפטרו בסמיכות זמנים :אלישבע גל ,בעלת הספרים
"סימנים"" ,יותר מדי אהבה"" ,מורה השעות" — הלכה לעולמה ב־;15.3.2014
וכן אסתר אייזן ,משוררת ,סופרת ופסלת ,כלת פרס ראש הממשלה על
ספרה "אימי תפרה כוכבים" ,שהלכה לעולמה ב־ .21.3.2014המשורר יעקב
אלג'ם כתב רשימה על שירתה בגיליון זה ,ויו"ר האגודה כתב דברים חמים
לזכרה.
לפני סגירת הגיליון קיבלנו בצער את הידיעה על מותה של חברתנו,
הסופרת ,החוקרת והעורכת ,פרופ' חנה יעוז ( .)24.4.2014דברים לזכרה
מביאים יו"ר אגודת הסופרים ,המשורר הרצל חקק ,וסגניתו — המשוררת
עדנה מיטווך-מלר .ימים ספורים אחר־כך ( )29.4.2014הלכה לעולמה
21/05/2014 15:49:54
א
המשוררת נילי כרמל-יונתן שכל כך טרחה על המדור בגיליוננו המזכיר
את מפעלו של אישָ הּ — נתן יונתן ,ומייד אחר כך ב־ 1.5.2014נפטר אסי
דיין ,ברוך הכישרונות ,שמלבד היותו במאי ,תסריטאי ,שחקן ,פזמונאי
ופובליציסט ,היה גם סופר ומשורר מוערך — בין ספריו" :אוטוביוגרפיה
זמנית" (" ,)1978שם של ספר שירים" (" ,)1988תוכן העניינים" (.)1989
ב־ 4.5.2014נפטרה חברתנו המשוררת לילי זלוף ,ילידת בצרה שבעיראק,
הייתה ציונית שם במחתרת ,ועלתה ארצה ב־ .1949פרסמה חמישה ספרי
שירה ("צלילה"" ,שעון עתיק"" ,נופים שתוקים"" ,קדושת ימים"" ,עד יחדל
צילי") ,והייתה פעילה בוועדות אגודת הסופרים .גם חברנו ברוך תור-רז
הלך לעולמו ב־ .3.5.2014הוא פרסם כשלושים ספרי ילדים ונוער — בין
האחרונים — "מי יכול?"" ,ילד חולמני"" ,הצוללת של אמנון ושלי" ב־1996
זכה בעיטור אנדרסן על ספרו "פרצוף צנע".
מדור מיוחד יוקדש בגיליון זה לשבוע הספר העברי ,מדור שיהיה מפוצל לשני
ראשים" :ספרים ,יוצרים ומבקרים" ,ובו מאמרים על יוצרים ויצירותיהם;
ו"מאין נחלתי את שירי?" (על פי "שירתי" של ח"נ ביאליק) ,ובו משוררות
ומשוררים מביעים את רחשי ליבם באשר למפגשם עם תעצומות היצירה.
ברכות לאסתי ג' חיים וליוסי סוכרי על זכייתם בפרס ברנר — מדור מיוחד
מוקדש להם בגיליון זה.
מלבד הנ"ל נכללים בגיליון זה המדורים השוטפים :סיפורת ,תרגום ,סיום עם
חיוך ,רשימות מן הגנזך ,סקירת ספרים ,וכן ,למרות האבל הכבד ,אולי אפילו
כדי לשכך את המועקה — גם המדור סיום עם חיוך.
ד"ר דליה הקר-אוריון ,שעבודותיה מוצגות בגיליון זה ,היא ציירת ,אוצרת
תערוכות ,עיתונאית ,בעלת פרסומים בתחומי האמנות ומרצה לאמנות
במכללות ,במוזיאונים ובכנסים בארץ ובעולם .הציגה את עבודותיה
בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל ,זכתה בשלל פרסים ,בין השאר :מדליית כסף
בתחרות בינלאומית לאמן המוכשר ,שוודיה ;1997 ,מדליה מטעם האקדמיה
האירופית לאמנויות .1998 ,מערכת "מאזנים" מודה לה על תרומתה.
תודה לדוד מלמד וליצחק בר־יוסף המתמידים בשני מדורים מרכזיים.
בשולי "דבר העורך" :בעטיה של תקלה מצערת לא נכללה רשימתה של
הרצליה רז על חברתה הסופרת אסתר שטרייט-וורצל בגיליון אפריל ,והיא
תפורסם בגיליון הנוכחי.
הצילום של אורציון ישי ז"ל בגיליון אפריל (עמ' )25נעשה בידי הרצל חקק.
בשל העומס (חלקו לא צפוי) נאלצנו לדחות מספר קבצים לגיליון הבא .עם
הכותבים היקרים הסליחה.
איחולים לקריאה נעימה ומהנה,
משה גרנות
צילום השער של נתן יונתן בידי נילי כרמל-יונתן ,איור העטיפה האחורית
וכן איורים בתוך הגיליון בידי ד"ר דליה הקר-אוריון,
דיוקנאותיהם של מייסדי "מאזנים" −ביאליק ,לחובר וברקוביץ',
שבראשי המדורים −בידי משה גרנות.
החוברת יצאה לאור בסיוע:
רת לחברי
חברות יקרות ,חברים יקרים,
■ נפרדים מאסתר אייזן ז"ל
לאחר שנה של פעילות מואצת ,עושר של אירועים ,יוזמות ספרותיות של
אירועים בצוותא עם מרכזי תרבות אחרים ,קבלת פנים למשלחות סופרים מחוץ
לארץ ,אנו אוזרים כוחות ומכינים עצמנו לשנת הפעילות הקרובה ,בימים של
"אחרי החגים"...
פרס ברנר היה השנה שיאו של תהליך שבו הצלחנו להפוך אותו לאחד הפרסים
היוקרתיים ביותר במפה הספרותית .הפעם יהיה לזה המשך :היערכות לאסופה
ספרותית בעקבות זוכי פרס ברנר בשבעים השנים האחרונות .האש של יוסף
חיים ברנר לא כבתה ,משפחת ינאי טורחת עמנו לשַ מר את הגחלת היקרה הזו,
שכולנו צרוּבים בה ,והיא הואילה ברוב טובה לחזק את ידינו בהוצאה לאור של
מפעל זה.
השנה התברכנו גם בשיתוף פעולה מיוחד עם מפעל פיס ,שיגור סופרינו לרחבי
הארץ ,למרכז ולפריפריה .המשוב היה חיובי ,סיפוק מן היכולת ליצור דו שיח עם
קהלים שונים .יישר כוח לנירה תובל שהייתה נציגתנו במפעל זה.
תחרות הכתיבה הארצית לילדים עלתה השנה מדרגה — ויחד עם ריקה ברקוביץ
זכינו לראות עשרות ילדים מגיעים לסינמטק בתל אביב לטקס יוקרתי ,בהיכל
הומה מאדם ,בהשתתפות של בתי ספר מכל רחבי הארץ.
שרה אהרונוביץ קרפנוס נבחרה להיות דוברת שלנו ,ובמשך השנה עמלה רבות
לדברר אותנו באתרים שונים ובכלי התקשורת.
חלפו חודשים ,אבל עדיין
מתגעגעים לאסתר אייזן
חברתנו הטובה .אסתר
נפטרה בשלהי אדר ב'.
באותו יום שבו נפטרה,
צלצל אליי ד"ר אביב עקרוני
יו"ר הוועדה לבחירת יקירי
האגודה .שמחתי לשמוע
שאסתר אייזן נבחרה להיות
יקירת האגודה ,על כל
מפעליה למען האגודה ,על
אירועי התרבות המרשימים
שהפיקה במשך כמה שנים.
בערב צלצל אליי רומק,
בעלה של אסתר ובישר לי
את הבשורה מרה .אסתר
אייזן ורומק בעלה בנו כאן
בארץ חיים חדשים .קמו
מהריסותיהם אחרי השואה,
הקימו חיים יש מאין .את
חייה ואת תולדותיה
חשנו בשירים ,בפסלים
אסתר ורומק אייזן — צילמה תפארת חקק
ברומנים
שפיסלה,
שכתבה.
אסתר השאירה לנו ספר לדורות ,תיעוד של קורות משפחתה בשורה .בספרה
"אמי תפרה כוכבים" נוכחנו ,כי היה לה כוח לתעד את הנורא מכל ,את חייה
בתקופה הנוראה והקשה .לאחרונה פרסמה ספר וכמו "במזל עקרב" ונסחפנו
אחר ניצחון החיים .אסתר תיארה לנו כיצד הניצולים מנצחים את המוות ,קמים
להקים בית חדש.
אסתר ידעה להיות לפה לרבים שחוו את ימי התופת ,שקמו לבנות כאן חיים
לאחר השריפה — ואף זכתה על הישגיה בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה.
כולנו אבלים בלכתה מעמנו.
■ אסופת מאמרים על הקיום היהודי
אסופת מאמרים מרתקת של הסופר והעיתונאי אברהם שמואל שטיין יצאה
לאור בימים אלה .מאמריו של שטיין קובצו יחד ,והם עדות לנפש חוקר שבחן
את האומה היהודית בטלטלה שעברה עליה במאות האחרונות :המתח בין גלות
לגאולה ,התנועות השונות שסחפו אחריהן יהודים — הבונד ,הקומוניזם ,הציונות
— וכמובן נמצא הדים לנושא השואה ,לנושא הפזורה היהודית ,העיתונות העברית
— ומה לא.
שטיין נולד בפולין בשנת תרע"ג ,ובעצם לפני כמה חודשים הייתה שנת המאה
להולדתו .כמו רבים בתקופתו צמח בתוך קהילת קודש ,כנצר לקהילת רבנים
ואנשי תורה ובכללם הרב יהושע
לייב דיסקין ,הוא הרב מבריסק.
יש באסופת המאמרים של
שטיין מחקר מעמיק על תנועת
הבונד ועל השפעתה האדירה ,כל
המוטיבים שהנחו את פעילותה,
על הזרמים שפעמו בה.
תמצאו באסופת המחקרים
מאמרים מעמיקים על העיתונות
העברית המתחדשת ,ובחינה של
יוצרים בגולה ,שהיום אין איש
זוכר כלל :כנגד שירו של ביאליק
"ברכת עם" בשנת — 1894מציג
שטיין את שירו של משורר
שהיה ידוע אז ,אברהם ליאסין,
שפרסם אז ב"דבר" שיר שבו
נכתב" :אין לי אומתי העלובה,
בלתי אם נפשי ,אותה אני מעניק
לך ."...שטיין מאיר דמותם של
משוררים שנשכחו ,ויש בספרו
אמנון שטיין מחזיק בספרו של אביו —
נר תמיד לזכרם.
צילמה תפארת חקק
עם סגירת הגיליון נודע לנו ,בצער רב ,על פטירתם של חברותינו וחברינו היקרים:
פרופסור חנה יעוז ,נילי כרמל-יונתן ,אלישבע גל ,אסתר אייזן ,לילי זלוף ,ברוך
תור-רז .כולם היטיבו לבטא חלקים שונים בפאזל של מורשתנו הספרותית .חנה
יעוז (שהספד שלנו על הסתלקותה מופיע בגיליון זה) התמקדה בעיקר בספרות
השואה ,נילי כרמל-יונתן כתבה שירה ופעלה להנצחת המשורר נתן יונתן ,לילי
זלוף האירה את מורשת הבית ,אסתר אייזן (שהוזכרה לעיל ברשימה זאת)
הפסלת ,הסופרת והמשוררת האירה את מוראות השואה ולבטי הקיום ,אלישבע
גל עיצבה שירה לירית ייחודית ,ברוך תור-רז פרסם כשלושים ספרי ילדים ונוער
והיה בעל עיטור אנדרסן .כל אחד ביטא מציאות ,עיצב הוויה ,תיאר את הזווית
המיוחדת של התרבות שבה גדל.
שוק הספרים שוב בוער בשל המצב הקשה ברשתות .יהיה צורך למצוא פתרונות
אחרים .לחשוב בנפרד על הסופרים המתחילים — וכמובן לבנות שלבי ביניים.
מעבר חד מ"ארבע במאה" למחירים גבוהים אינו מתיישב עם שוק הספרים .נחכה
לבשורות טובות ורק לימים טובים ומבורכים.
הרצל חקק,
יושב ראש אגודת הסופרים העברים
2014.indd All Pagesינוי-תימינפ הפיטע-םינזאמ
אסתר רו ל ַ :רק ַעל ַעצְ ִמי .............................................................................................
רי ת צליחָ :ענָ ף ָ ּבר ַּוח ........................................................................................................
יע ב בר יליּ ְ :ב ֶעצֶ ב ֵּתלְ ִדי ׁ ִש ִירים; אוֹר ָ ּגנּוז; ָק ֶפה ׁ ֶשל בּ ֶֹקר..........................................
ח ית רובס י :לֵ ָדה .........................................................................................................
יערה רבי ֲ :אנִ י ֵס ֶפר..............................................................................................................
י ה בו בי ַ :מ ָ ּבט ֶאל ַהּיָם.............................................................................................
י אל ריי ִ :ריצָ ה....................................................................................................................
ועה ר יּ ַ :ב ֵּלילוֹת ׁ ְשנָ ִתי נו ֶֹד ֶדת .....................................................................................
ע ת ורס י רי :ניובה; לְ יַלְ ִ ּדי................................................................................
י ה ר לִ :מ ִּלים...............................................................................................................
צבי ה סלעֲ :חבֶ ְר ּת ֹו ַה ּטוֹבָ ה ְ ּביו ֵֹתר ׁ ֶשל ָה ָא ָדם; יוֹלַ י ְִסיּ ְ ,ב ֶרגַ ע נָ ִדיר ׁ ֶשל ְרגִ ָיעה ........
ד־פ ֲע ִמית..........................................................................................
ע רה לו :נְ ׁ ִש ָימה ַח ּ ַ
רה ירה אי סִ :מצְ וֹות...................................................................................................
ואל ה [ַ :ה ּ ְפ ָרגִ יםַ ,ה ַח ְרצִ ּיוֹת]; ֶ[ה ָח ִריץ ֶה ָח ָד ׁש ַ ּב ַּסנְ ֵטר]; ָח ֵמ ׁש לִ ְפנוֹת בּ ֶֹקר ....
ער הסי ורת
א ו ת הסו רי
תו
העברי
ב
י ת י ראל
ער התר ו
הע יי י
דבר העורך( .............................................................................................עטיפה קדמית פנימית)
ת יו ת
(
ע ור ל ותו
תו ה בחר ירי ב סות הערב :ק ֶֹהלֶ ת ַמ ִ ּביט ַ ּב ּׁשּולַ ִּמית; ַא ֲהבָ ה ְ ּב ַמנְ ִ ּגינַ ת
ַה ֵּלוִי; ַא ְקצְ יָה זְ ֻה ָ ּבה; ֶ ּג ׁ ֶשר צַ ר; ִה ּיפוֹכוֹנְ ְ ּד ִרּיָה ִהיא ִענְ יָן ַרע; ו ְָהר ֶֹתם ָהיָה ַמלְ ִ ּבין;
ֵע ֶקד ְס ָפ ִרים ׁ ֶש ִּלי; עוֹד ׁ ִשיר ַעל ַאבְ ׁ ָשלוֹם; ׁ ְשנֵ י קוֹלוֹת ַא ֲהבָ ה 3 ...............................
יוסי ו :ל ֹא ַרק ַהחוֹל6 ..........................................................................................................
ע וס עו :כשיום אחד נבוא לבד אל תוך הגן6 .................................................................
י ה ב ציו :על נתן יונתן כעורך 7 ...............................................................................
ע ה י וו לר :נתן יונתן שלי; ִסכּ ּום ֵ ּבינַ יִם8 ................................................................
ּּועים לַ ַ ּביִת 10 ..........................................................................
רה אהרו ובי ר וסּ ַ :ג ְעג ִ
ירו ח אי סו :זיכרונות מנתן יונתן; ִמ ׁ ְש ּ ָפט10 ................................................................
ילי ר ל יו ת ל11 ................................................................................................................
וביה ריב ר ב
וביה ריב רַ :ר ֶּק ֶפת; יוֹם ַא ֲח ֵרי ּפ ִּורים................................................................................
חוה חס ה ֲ :חבַ ֶ ּצלֶ ת ִ ּב ְפ ִר ָיח ָת ּה ַה ְּקצָ ָרה13 ....................................................................
ר י ויי ר :חומר לגעגועים 13 .................................................................................................
יע ב בר ילי :אוֹטוֹבּ ּוס ַה ְ ּז ַמן.................................................................................................
י ה ב ציו :זיכרון ילדות :מעשה בצילום של טוביה ריבנר ...............................
ל ה
ה להול תה
אה
לו י
ה ל ותה
אסתר א י ר :שתיקה כבדה16 .............................................................................................
בורה חי :השכנה השוכנת בנפשה — עיון בשיר "ערוגה של חבצלות"
וב'שירי שכנים' נוספים של זלדה17 ...............................................................................
ע ור ל ותו
ע ריאל או
ר י ויי ר :הלב עודו נובר בגוף..........................................................................................
לי ל רה ל הסו רת יהו ית ה ל ..............................................................
ל ...............................................................................................
רו ח ה יעו ס
בוע הס ר העברי
ס רי
יוצרי
ב רי
ירו אבי וב :שבוע הספר העברי בגוודלחארה...............................................................
ילי :גמזו לטובה בפרס אקו"ם....................................................................................
הרצליה ר :לזכרה של אסתר שטרייט-וורצל.................................................................
ר אר ה ול :המין הבוטה כמראה עקומה למציאות פגומה ..................................
בורה חי :ליישר את קמטי הזמן.....................................................................................
יע ב אל :על האהבה בשיריה של אסתר אייזן31 ........................................................
על השיר “גלי געגועים" מאת אביבה גולן..............................................
השחרור33 .................................................
ורית ילבר :החיים כתצלום אווירי ממבט ַ
י אל ור י :היה או לא היה.....................................................................................................
יוס ה אלר :אפלה נפתחת............................................................................................
ו ה וי :אל המרתפים של פנחס שדה37 ......................................................................
"עץ ׁ ֶש ָ ּנ ַפל פוֹצֵ ַע ֶאת ַה ּנוֹף" ......................................................................
א לי ה ליי ֵ :
בריאלה אלי ע :משחקי אורצל על ורד צהוב..............................................................
בוע הס ר העברי
אי חלתי את ירי
ורית יובלָ :אז; ֵמ ַאיִן נָ ַחלְ ִּתי..................................................................................................
י :לֵ ב ָה ֵעץ; ׁ ְשמ ָּורת ֶטבַ ע....................................................................................
א ו
יוסי אל י :שירים מארץ קרה — ִא ׁ ּ ָשה זְ ֵקנָ ה ִמ ִּמזְ ַרח ֵאירו ּ ָֹפה;
ְ ּגלַ זְ ְ ּג ֹו ִמ ְת ַע ֶּל ֶפת ו ְָק ָמה...................................................................................................
איה ויי בר [ :י ֵָר ַח ִּכ ְמ ַעט ָמלֵ א]; ְקנֵ ה ִמ ָ ּדה ...................................................................
ע ה י וו לרּ ְ :בצֵ ל ַה ִּמ ִּלים..........................................................................................
א לי ה ליי ַּ :כ ָּמה ֲהנָ ָאה; ֶרגַ ע ..........................................................................................
לי וייסִ :מ ְת ּ ֶפ ֶרת ַה ִּמ ִּלים.....................................................................................................
25/05/2014 12:19:53
חיי ס י :בילדותי...............................................................................................................
ח ית ר אורו :ציירי לך שפם ...............................................................................................
ע י לי י :הסעודה של איבון .......................................................................................
אסתר ה ר לי :סוסי החלומות......................................................................................
ה ר ות :חופשה באיטליה............................................................................................
ו י לר ר :בשבחי איבסן ומתרגמו60 ...................................................................................
ורר עירא י( :מערבית :ואל ורה(
רובר רוס ֵ :א ׁש ּוכְ פוֹר (מאנגלית :יע ב אל (61 ......................................................
ר אל לעי ו ַ ׁ :ש ָ ּבת (מאנגלית :עו ל (.............................................................
אברה סוצ ברַ :ה ַ ּב ְד ָחן (מיידיש :בלהה רובי יי (...................................................
רלוס רו ו ה א ר הַ :הכּ ֶֹמר עוֹבֵ ר ָ ּב ְרחוֹב (מפורטוגלית :אביב ע רו י(63 .....
איה וי ר :יִצְ ָחק (מסלובנית :חוה חס ה (63 ...........................................................
י
יצח בר יוס :רשימות מן הגנזך......................................................................................
ס רי
ו
ה יעו ל ער ת
ל :סקירת ספרים — יוני 66 .............................................................................2014
רס בר ר
אסתי חיי :קטע מתוך הספר "אנשי פינות"68 .............................................................
יוסי סו רי :קטע מתוך הספר "בנגזי ברגן בלזן"............................................................
סיו ע חיו
וצ ו :סיפור מהחיים :איך נהרגתי פעמיים ביום אחד71 ..................................................
יואל רי ל :מטבעות לשון נשכחים ....................................................................................
הרצל ח :אגרת לחברים( .............................................................עטיפה אחורית פנימית)
ה ר ות
עורך :ר
מועצת מערכת :יו ר ע ה י וו לר ל ה אבר ובי
ריר
ורית יובל ר לי ור רייב
ילי
יליו ס 3
ת ו ת ע
ר
ח
ה (86
June 2014
Literary Journal – published by The Hebrew Writers Association in Israel.
Edited by Dr. Moshe Granot
יוצא לאור על י י א ו ת הסו רי העברי ב י ת י ראל
בסיוע ר התרבות והס ור
ער
ר יחובס י
כתובת המערכת :בית הסו ר על
רח ל 6ת 7111תל אביב 61070
ס
ל
דואר אלקטרוני:
אתר אינטרנט:
סדר והפקה :א אור ה
[email protected]
www.hebrew-writers.org
ות
וס בע
הוראות לכותבי −ראו עמ
ל
.
2014.indb 1ינוי םינזאמBook-
נתן יונתן — עשור למותו ((2004-1923
נ
2
תן יונתן נולד ב־ 23.9.1923בקייב ,אוקראינה ,ועלה
לארץ עם הוריו ב־ .1925היה חניך תנועת הנוער "השומר
הצעיר" .ב־ 1945הצטרף לקיבוץ שריד ,והיה חבר בו עד .1991
בעל תואר מ.א .בספרות עברית וכללית .השתלם באוקספורד.
שימש מורה בבית־ספר תיכון ומרצה באוניברסיטת חיפה,
בסמינר אורנים ובמכללת לוינסקי .בשנים 1997–1970
שימש עורך ראשי בהוצאת הספרים "ספריית פועלים" ,בה
ערך עשרות ספרים במקור ובתרגום ,וכן שימש חבר מליאת
רשות השידור ( ,)1984–1981יו"ר אגודת הסופרים העברים
) )1984–1983ונשיא האגודה ( .)1999–1995נתן יונתן יצא
בשליחויות שונות וכנציג סופרים בקונגרסים בינלאומיים
בעולם .היה "משורר אורח" במשך שנים במערכת החינוך,
והנחה סדנאות כתיבה .הרצה בנושאי הספרות העברית
בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם .ייצג את
סופרי ישראל בכנסים ובמפגשים בינלאומיים במדינות רבות:
ארה"ב ,תאילנד ,סין ,וייטנאם ,קוריאה ,ארגנטינה ,ברזיל,
ונצואלה ,מקסיקו ,מקדוניה ,סלובניה ,פינלנד ,נורווגיה ,ספרד
ואוקראינה .פרסומו הראשון הוא השיר "כשספינות הולכות
הימה" ב"על החומה" שבעריכת משה שמיר ( ,)1940שיר
שהוקדש למעפילים .ספר שיריו הראשון שראה אור הוא
"שבילי עפר" ( ,)1951ואחריו יצאו ספרי שירה נוספים ,מבחרי
שירה ,שירים מולחנים ,ספרי שירה לילדים ולנוער ,קובץ
סיפורים למבוגרים ,מבחרי שירים שתרגם מיידיש וביוגרפיה.
בצעירותו חיבר מילים עבריות ללחנים רוסיים (ביניהם —
"דוגית נוסעת"" ,שאון התותחים נדם"" ,טוב ללכת בדרכים"),
אך בהמשך הולחנה בעיקר שירתו הלירית המלודית .למעלה
מ־ 200משיריו הולחנו על־ידי מיטב המלחינים (בהם :נחום
היימן ,גידי קורן ,שלמה ארצי ,סשה ארגוב ,משה וילנסקי ,מוני
אמריליו ,יעקב שגיא ,מתי כספי ,יוני רועה ,מיקה קרני ,רם
גורן ,אחינועם ניני ועוד) ,ורבים מהם בוצעו בעשרות ביצועים
על־ידי הזמרים המובילים בישראל (ביניהם "דוגית נוסעת",
"על ענפי שיטה"" ,אניטה וחואן"" ,הרדופים ליד החוף",
"חופים"" ,החול יזכור"" ,כמו בלדה"" ,שירים עד כאן"" ,האיש
ההוא"" ,נאסף תשרי"" ,יש פרחים") .שיריו תורגמו לאנגלית,
יידיש ,ערבית ,רוסית ,ספרדית ,פורטוגזית ,צרפתית ,גרמנית,
הולנדית ,בולגרית ,וייטנאמית וסינית .נפטר ב־.12.3.2004
היה נשוי בשנית למשוררת וחוקרת הספרות נילי כרמל-יונתן.
אב לארבעה .שכל את בנו ליאור במלחמת יום הכיפורים.
25/05/2014 12:19:53
נתן יונתן
פרסומים
שבילי עפר ;1960 ,1951 ,אל הנירים האפורים שירים לבני
נעורים( 1954 ,מהדורה מורחבת — ;)2010אשר אהבנו שירים,
;1960 ,1957בין אביב לענן (לנוער) ;1959 ,שירים לאורך החוף,
;1962לילך מקבוצת אילנות (לילדים) ;1963 ,שירי עפר ורוח
(לנוער) ;1965 ,עד סוף הקי האינדיאני (רשמי מסע);1968 ,
שירים בערוב הים ;1970 ,עוד סיפורים בין אביב לענן (לנוער),
;1986 ,1971שירים לליאור ;1974 ,שירים עד כאן ;1979 ,מלח
ואור מבחר שירים ;1980 ,מבחר שירים ;1981 ,1980–1940
חופים שירים ומנגינותיהם ;1983 ,שירים אחרים;1984 ,
שירים על קו הרכס ;1988 ,שירים באהבה מבחר;1989 ,
שירים על אדמה ומים מבחר מהשנים ;1993 ,1991–1941
רעול פנים הזמן ;1995 ,חסד השירים מבחר שירים על
שירה ;1996 ,לקט ,שכחה ופאה מבחר שירים ;1997 ,שירים
על ספר הישר שירים בהשראת המקרא והאגדה ;1998 ,בעוז
ובענווה עקיבא לוינסקי קורותיו ,הגותו ומעשיו;2001 ,
שירים בכסות הערב ;2004 ,שירים שנשארו.2007 ,
פרסים
כובד בפרס ראש הממשלה (פעמיים) ,פרס קוגל ,פרס נוצת
הזהב של אקו"ם על מפעל חיים ,פרס אוניברסיטת בר־אילן,
פרס ברנר ,פרס ביאליק ,פרס למדן ,פרס זאב ,פרס פיכמן,
פרס אלתרמן.
2014.indb 2ינוי םינזאמBook-
מתוך המבחר "שירים בכסות הערב" (2004
קהלת ַמ ּביט ַּב ּש ּו ַל ּמית
קהלת ַמ ּביט ַּב ּש ּולַ ּמית
לעת יַ ין־של־ערב
נַ פשו יוצאת אל ָיה ונבהלת
ויָ דו ָהעי ָפה מוחקת
שו ָּרה ַא ַח רשו ָּרה מ ּתוך
ַה ּפרק ָה ַאחרון ש ּלו ,קהלת.
הוּא ַמ ּביט ו ַּמ ּביט
נַ פשו נמלאת חשכָ ה וָ ַטל
רסיסי לַ ילָ ה נוצצים
ּבעינ ָיה של ַה ּש ּולַ ּמית
וקהלת ַמ ּביט.
ַאה ָבה ּב ַמנ ּג ַינת ַה ּלוי
ַשחרך ַהכּ וזבָ ,אהלךַ ,מדּ וּחי ָצה ַריך,
צ ּלי ַה ּנופל כּ מו חטא אל חשכַ ת ּבא ַריך.
לילך ה ָחרב .נשרי ַה ּבדיד ּו תשל ָה ַריך.
ַ ּג ּבי אל ּת ּוגַ ת ע ָפרך ועינַי ּב ָש ַמיך.
ַאבני אפיקך ַה ָ ּקרות .מא ַרת עלו ַּמיך.
יָ פיך ַה ּבוגד כּ מו נַ ַח לשאין ּבו כּ בָ ר ַמים.
אביבך .קצה ַה ַ ּקי ץש ָ ּלך .חם ס ָתוך ,ח ָר ַפיך —
עונות נדו ַּדי ַא ּתַ .ה ַ ּלילָ הש ּלי וחו ַפיך
וּבשוּב חלומי את שבוּתך ויָ פוּצ ּו עורבַ יך
ָאז אל חיק ָאהלך נ ָאסף עטוּפי רגָ בַ יך.
25/05/2014 12:19:53
ַאקצ ָיה זה ָּבה
ַאקציָה זה ָּב הש ּלי ,אני כּ בָ ר לא ָּכל ָּכך טוב
ּבל ָתאר יפי אבָ ל ַ ּגם ַא ּת כּ בָ ר לא ָמ הש ָהיית
ו ַה ּבקר ַהזּה ּבדרך ַה ּיָם ל ַאשדּ ו ד ָש ַפכ ּת
ז ָהבך כּ מו ָאז ַעל חולות נעו ַּריך ּבש ָ ּגעון
של יפי ,כּ א ּל ּו לא ָהי ּו שרפות ושטפונות
וכָ ל מש ָּב ַריך וגַ ַ ּליך ,מ ּוכָ נָה ל ַהפקיר ַהכּ ל
ַּב ָ ּז ָהב ַה ּנ ָ ּגר ַעל ַהחול .מי יָ כול ,למי יש כּ ו ַח
לַ ּיפי ַה ּזה ,שמר אותי אלהים .ז ה ָשנים
טרף ַּבכּ בישים ,מת ַח ּיב ּבנַ פשי
אני ָעף מ ָ
ָּב ַער ּפ ַיח ּבתוך ה ָע ָשן ַא ּת ּתראי אות י ָשב
ּבפנות־יום .מא ָחרּ ,פר ָיחתי ,מא ָחר
ַהדּ ל ָקה ַעל ַהחוף ָדּ עכָ ה
עוד מ ַעט ַ ּגם אני וגַ ם ַא ּת
עוד מ ַעט ונלך.
ַרק יָ פיך.
ּגשר ַצר
ָשנים אני טור ַח ַּב ּק ָשתות
ּגורר ַאבני־מילין ,שומט
ו ָקם לבנות
ו ָשב וּמתמוטט.
ָּכל ַארכיטקט ָמצוּי ָהיָה מ ּז ַמן
ּבונה ָּכאן ּגשר ַּבל־י ּמוט
אבָ ל אצלי מ ּלים מג ּ ָשמות
וּמקימות ּבקשי
ּגשר ַצר מאוד.
3
2014.indb 3ינוי םינזאמBook-
ה ּיפוכונ ּדר ָ ּיה היא ענ ָין ַרע
ַהה ּיפוכונדּ ר ּיָה היא עניָן ַרע אבָ ל ָמ ָרה מ ּמ ָ ּנה
ּבג ָיד ָת ּה של ַה ּמ ָ ּלהַ ,ה ּיבש ַּב ָ ּגרוןַ .אל ַּתחשב יש ּלא
ת־מ ָּבט של ידידים וס ָימנים ש ּמעידים
ָראיתי חמ ַיק ַ
ַעל דּ עיכָ ה" .שומם וריק ַה ָ ּים" ו ַא ּת אם עוד
נות ָרה ָּבך ַאהבָ ה ּתיטיבי לגַ ּלו ת את ַצ ּלקות ַה ּמלַ ח
מ ָּתר לָ ך לגַ ּנות רג ָשה עודפתַ ,ס ַחף מי ָּתר
אבָ ל ,אה ּובָ תי ,זכרי ָמה ּפרוספרו כּ שך ַה ּס ָע ָרה
ָהיָ ה אומר" :אנַ חנ ּו חמר ש ּמ ּמ ּנ ּו עשוּיים ַהחלומות
ואת ימי ַח ּיינ ּו ַה ּק ָצרים סובבת ַּתרדּ ָמה"...
רח ַהדּ ָמ ָמהּ ,בחמר זה
ָּכך ַ ּגם ָּבא יש ּלי ּבפ ַ
ש ּי ּ ָשאר מן ַה ּשירים א ּולַ י לא יהיה אפ ָשר
י־ה ָ ּים ּבאש ל ַהעלות
את מש ּבר ַ
אבָ ל ּתוּכלי לָ ך ל ַהדליק ַּכ ָּמה
שיחים של רתם לבָ נים
ַעל ַהחולות.
ו ָהרתם ָה ָיה ַמל ּבין
4
ו ָהרתם ָהיָה ַמל ּבין והולך לא ּטו לארך ַה ּדרך.
ּתל ָאביב עטו ָּפה ע ָרפל ,ירו ָּשלַ ים רחו ָקה
מישה ּו א ּולַ י לא יַ ּג ַיע לסוף ַהחרף ַהזּה ,לשו ָּמקום.
ָ ּדם הולך ו ָדם ָּבא ו ָה ָארץ לעולָ ם עומדת.
אתמול נור ָתה ּבל ָּב ּה ַצ ּלמת ַא ַחת י ַפ ּ
ת־ת ַאר
ש ָחמ ָדה ז ַה ּ
ב־דיוּנות וּפר ָיחה אצילָ ה של
ַשקנָ אים מ ּשמו ַּרת ַה ּטבַ ע של ַמעגַ ן מיכָ אל,
איך שהיא ַמבר ָיחה ּבמעו ָפ ּה ענָ נים וּמ ַפזּרת
ת־ה ּקדש
לַ ה ַקת ַע ּמוּדי ַחש ַמל ּב ַמ ָּס ָע ּה אל סעו ַּד ַ
ַה ָחר ּפית ּבברכַ ת ַה ָ ּדגים ָהרדו ָּמה.
לא לכָ ך נת ַּכ ַוּנ ּתי מ ּלכַ ּתח ָ ּלה; טיו ָּטה זו נרש ָמה
ּבראשית ַהחרף .נ ָ ּצנים ראשונים של ּכפור ּ ָפקע ּו ָּבאויר.
ַה ָ ּירק ַה ַ ּי ּמי של ָהרתם התנַ ּשב ַ ּג ּלים ַ ּג ּלים
ָּברו ַּח ַהחופיתָ .רציתי ל ַהשאיר ַאח ַרי ּבצוק ָהע ּתים
ודּ וּי ָק ָצר ַעל ַאהבַ ת רתם ו ַעל ַהצּ רך
25/05/2014 12:19:53
ּבכתיבַ ת שיריםָ .ח ַשב ּתי ש ּיפי י ּוכַ ל ל ָהגן ָעלינ ּו
ו ַעל ַה ּילָ דים מאש וּמ ּק ַרח
שאו ָת ּה ּכס ָיפה עדינָה של ּפ ַרח לארך ַה ּדרך
ו ָה ָארץ ָה ַא ַחת ש ּנשא ָרה
ורתם חולות מד ָּברי ויָ פיו ַה ּנו ָראָ ,ח ַשב ּתי
עקד ס ָפרים ש ּלי
עקד ס ָפרים ש ּלי ,לק טשכ ָחה וּפ ָאה
זה ָמ הש ּיש וגַ ם מ ָּכאן אפ ָשר לָ צאת
לַ ַהפלָ גות ח ָשאין ליל ּיות ּבנתיבות
ָהרו ַּח למבואות ַה ּשמשַ ,עד ַה ּטרמינָ ל
ָהאישי ש ּבסוף ָּכל שיר.
ל ָמ ָשל חורחה לוּאיס ּבורחס ,אצלו
הר ּביתי לַ חנות ַּב ַ ּקיץ ָה ַאחרון ,איש
ע ּור מ ַשדּ ר ודּ וּיים ליל ּיים מעמקי־
ַה ּפרריות של זכרונו ָתיו ,ל ָאזנ ָיה של
דּ ליָה ַהזּונָה ַה ּק ַט ָ ּנה לוחש ש ָּכל ָהעולָ ם
יש ַמע" :אינ ּני יוד ַע אם ָהאמת מצ ּויָ ה
ָּבאינטר ּפר ַטציָ ה ָהעצ ּובָ ה ו ַה ּמאחרת ַהזּאת
או ַּב ּפר ָידה ַה ּתמ ָימה" והוּא ַמס ּפיק ָחכָ ם
לָ ַד ַעת את ָהאמת ַה ָּמ ָרה ,ש ַאחרי ַה ּס ָע ָרה
ַהזּאת ש ּקוראים ַח ּיים יש ָּתרר ַה ּשקט
וּלכָ ל ַה ּיותר כּ ָרכים א ָחדים ּבבָ ּתי עקד
י־ה ּס ָפרים ּגו ָרלו
־מלכ ַ
וַ אפ ּל ּו מלך ַ
כּ גו ַרל ַה ּיתר
ָה ָאבָ ק ַה ּשכ ָחה ַהכּ תר.
עוד שיר ַעל ַאב ָשלום
ָערוּם ָּכא ּ ָשה ,יָ פה ַּכ ָ ּנ ָחש ַּ,בי ָשן כּ אליל
ָּתמיד עם חבר מר ָעיוַּ ,ב ּסוּסיםַּ ,ב ָ ּז ָהב,
ו ַעכ ָשו ,אמרוּ ,איפה ָער ַמת נָ ָשיו
יפי נ ָח ָשיו ,אלילו ַה ַּבי ָשן,
2014.indb 4ינוי םינזאמBook-
חלומות ַמלכוּתו ַא ָ ּים?
עץ ַּב ַ ּי ַער ,זה ָמה ּש ּנש ַאר מ ָּכל ַאב ָשלום
וּבכיו של ָה ָאבַ ,ה ּמ ַאהב ַה ָ ּזקן ,איש ַה ּמל ָחמות.
אפ ּל ּו ַר ָּכבו ּפונה ַהצּ ָדּ ה לבכּ ות;
ָּככָ ה לש ּבר ַ ּג בשל ָאב,
לַ עשות צחוק מ ַה ָּמות ,מ ַהכּ ל
ַאב ָשלוםּ ,בניּ ,בניַ ,אב ָשלום,
לא יָ כל ָּת ל ַחכּ ות,
ילד מפ ּנָק — ַע דש ַ ּנזקין,
ש ַהכּ תר יורידנ ּו ּביָ גון.
ו ַתל ַּת ּל ָ
יך ָמהַּ ,תל ַּת ּל ָ
יך —
לא יָ ַדע ָּת איזו ַס ָּכנָה טמוּנָה ּבכָ אלה ַּתל ַּת ּלים?
ולָ ָּמה דּ רך ַה ַ ּי ַער ַדּ ו ָקא
ָשכַ ח ָּת ָמה ָ ּק ָרה ליונָ ָתן?
אינ ָך ַמכּ יר את ָהאלות?
ָאב ָ
יך ָא ַהב ּב ָך ָּכל ָמה ּשהוּא לא,
ּתרא ּו איך ַה ּגבר רועד כּ ּלו .לָ ָּמה
ַא ָּתה חושב לא נָ ַת ּתי ל ָך מל ּוכָ ה —
מרב דּ ָאגָ ה לָ ָעם? ּבגלַ ל ּגיל ָך?
ל ּו יָ כלנ ּו ל ַד ּבר ַעל ָּכך ּבשקט
ָהי ָית מבין שאני כּ בָ ר לא אותו ָדּ וד
ּת ּוגַ ת א ּמ ָךַ ,רק מלך ָּבא ַּב ָ ּימים
שאל מותו הולך ּבל י שמ ָחה
ועוד ָּכ ַמס ּבל ּבו מז ָּמה ַאחרונָ ה
ל ַהצּ יל ל ָפחות ,ילד א ָח דש ּלו
מ ַהכּ תר ,מ ַה ּמל ָחמות.
ָרציתי ,ט ּפשון ש ּליַ ,רק אות ָךַ ,אב ָשלום.
שד ַּ
ה־ב ַעל הוּא והיא עונות ַח ָ ּייו
וַ חליפות ָאשרו ַה ּמע ָ ּנן
סוּפות ח ָשק ָיה —
ַרעמות ַה ּקצ ףשל מש ּברי ַאהבָ ָת ּה ַה ָחר ּפית
ָה ָאביב ַה ַּמכאיב של יָ פיָ ּה ַה ּבור ַח
ב־ה ַ ּקיץ של דּ בור ָיה
אשכּ ולות־ז ַה ַ
עק ָצן ודב ָשן;
ע ַט ּלפי חוּש ָיה ַה ּמ ָטרפים
דּ ל ַקת ַה ּיינות ַה ּס ָתוית של ַאחרוני ק ָסמ ָיה
ַאהבָ ה סופית
ַע דש ּימ ָצא או ָתם יָ םשל ּבקר ָעבות
מו ָּטלים ַעל חופו
צדף ָסגוּר וצד ּ ָפה ּפתו ָּחה
והוּא ַּכ ָ ּים
והוּא ַּכ ּיָם ָּבא אל ּתוכָ ּה.
שני קולות ַאה ָבה
דּ רך ַה ּגבר ָּבא ּ ָש השהוּא כּ וב ָש ּה ּביגון ָדּ מו וחשכַ תש ָיריו
וּבמלַ ח ש ָפ ָתיו ַהצּ מאות ל ַעצּ בת ּב ָש ָר ּה
וּמוצא או ָת ּה לַ ילָ ה ַמר מ ָּמות
וּבמא ַרת ָשד ָיה ַה ָ ּקמים
ימ ּתק ּו לוַ ,מר ימ ּתק ּו לו רגבי ע ָפ ָריו
25/05/2014 12:19:54
שירו האחרון של נתן יונתן
5
2014.indb 5ינוי םינזאמBook-
יוסי גמזו
עמוס עוז
כשיום אחד נבוא לבד
אל תוך הגן
לא ַרק ַהחול
לזכרו של נתן יונתן ז"ל
על שירתו של חברי נתן יונתן:
החצר ,הבית ו"הערים הסמויות מעין"
לא ַרק ַהחול יזכּ ר ,ר ַעיּ ַ ,גם יין ַה ּזמר
ש ּלא הדליח ּו את צלילוּת ַ ּגעגו ָּעיו
ָּכל חנוָ ני ָהריטינג ָּכאןָּ ,כל עוד ּפוזמת
ָהרו ַּח חרש ּ,ב ָאזני ָּכל נגו ָּעיו
יר־ה ַאהבָ ה שהוּא נ ּגן לָ ּה
של אותו ש ָ
ַעל מ ָית ָריו ַדּ ּקי ָהעצב ,רדו ָּפיו
של ַהחלוף ,שהוּא ַה ּנ ַצח ָהעוגן לָ ּה
לארץ זו ּבין דּ כי חו ָפיו ו ַהרדּ ו ָּפיו.
לא ַרק ַה ּיָם יזכּ ר .כּ ש ָּכל ַהצּ ינ ָיקנים
כּ בָ ר יכ ּס ּו ָּכליל ּבדיוּנות ָהא ּלמוּת
הוּא י ָ ּזכר כּ ַאחרון ַה ּמוה ָיקנים
ש ּלא ה ּניח ּו לָ רו ַמנט ָיקה לָ מוּת,
ש ּבע ָדּ ן של ַ ּג ּסוּת־לב וניהיליזמים,
ט־תר ּבוּתּ ,פוסט־הגינוּת ו ּּפוסט־זהוּת
של ּפוס ַּ
ָהיָ ה לו אמץ ל ַקדּ ש ָאנַ כרוניזמים
כּ מו ַאהבַ ת־מולדת ,יפי ורעוּת.
לא ַרק ָאניטות וחו ָּאנים יזכּ רוּהוּ,
ר־ה ַ ּלילָ ה ַהחופי,
לא ַרק ּפ ָר ָחיו של נ ַ
לא ַרק זוּגות ָהאוהבים ש ּשוררוּה ּו
עם ַה ּס ָחפים ו ַה ּש ָחפים ו ַהצּ ָדפים
ת־ה ַ ּי ַחד
ולא ַרק היא ,יַ ל ָדּ ה ,אש מדוּרו ַ
ש ּלא ָּכב ָתה עוד ּבל ּבנ ּו ַההוזה.
ה ּנה ַמדּ ו ַּע ַעד ַה ּיו ם ַא ּת מתיַ ּ ַפ ַחת:
"איפה ישנָ ם עוד אנָ שים ָּכאיש ַה ּזה?"
6
25/05/2014 12:19:54
כשלא יהיו יותר כנפיים לַ שקרים וזה יקרה ודאי
ַּבצח שבבקרים כשנינָ שא לאט על מי נהר קרים — —
— או כשננוח יום אחד על עשב קר חבצלות ישוטו
אז על הנהר והשלוה תבוא כחסד מאוחר ולא יהיה
בהם שום צורך ,בשירים ,כשלא יהיו כנפיים ,לא
שקרים — — — והגשרים ישוטו אט על הנהר — — —"
נ
(מתוך :נתן יונתן" ,שירים")1974 ,
דמה שכולם כבר יודעים כאן הכול על שירת נתן יונתן;
מי לא יודע ,על פה ועל לב ,איך הדוגית נוסעת ומפרשיה
שניים ,איך חופים הם לפעמים געגועים ואיך האיש ההוא
היה כערבות הבוכיות?
ועם זאת לא רבים מכירים את שירתו הפנימית יותר ,זו
שמעבר למעגל המואר והמוכר של שיריו שהולחנו ,שמעבר
למדורת השבט של שירים יפים ועצובים רוויי געגועים,
הצובטים כל לב.
רוב אוהבי נתן יונתן אוהבים ,אם אפשר לומר כך ,את
החצר שטופת הירק והמים והצל של שירתו ,זו החצר שכל
יודעי העברית חגגו בה כל השנים ,אבל לא כולם מכירים
את הבית פנימה — את סתר חדריה ,מרתפיה ומחבואיה של
שירת נתן יונתן.
כי כאשר הוא יושב ומשורר לו בצל עצי חצרו השירית
המלבלבת ,הוא שר בעיקר על העצוב ועל היפה ,כלומר על
מה שמוכר לנו ומעציב אותנו .בחצר של שירתו הוא שר
בדרך כלל על האור ועל המים ,על הגשם ועל הרוח והים
והגבעות והנחלים ,על תהפוכותיהן של עונות השנה ועונות
החיים וגם על תהפוכות הלב.
אבל כאשר נתן יונתן פורש מחצרו אל פנים חדריו ,כאשר
הוא שר בלי נוכחות המעגל ,כאשר הוא שר על אכזבה ,על
התרוקנות ,על תבוסה ועל מוות — דווקא אז ,כבדרך פלא,
נמלאים שיריו הומור עדין ,גם חריף וחד ,עם איזו מש ּובַ ת
משחק ,שהיא גם מרירה וגם מבליגה על מרירותה וגם די
2014.indb 6ינוי םינזאמBook-
נואשת; כמו בשיר "כשיום אחד נבוא לבד אל תוך הגן",
שקצת ממנו הבאתי בראש רשימה זו.
המינעד הפיוטי הנרחב של נתן יונתן נמתח מקוטב
החושניות הנלהבת ועדנת הרגשות הגועשת של שיר
השירים ,דרך הסער והפרץ של מזמורי תהילים ועד חוכמת
המסכן שבספר קוהלת.
***
כמעט כל שנות חיינו מלוות אותנו נעימותיו של נתן יונתן:
הוא המילים והוא הלחן .או אם לדייק בזה יותר ,הלא תמיד
נדמה היה שנתן יונתן יצר תחילה ניגון ,ורק אחר כך כתב את
המילים לניגון ּ
שפ ָּיכה בתוכו ,ועוד אחר כך באו המלחינים
ולקחו והלחינו .לפעמים כיוונו היטב והלחינו סמוך מאוד
אל הניגון שהיה עוד לפני השיר ,ולפעמים התרחקו מן הניגון
החשאי שקדם לכתיבת השיר.
העולם מלא משוררים שהפנינים שלהם שקעו ואבדו,
מפני שהעולם עבר על פניהם ולא נעצר להקשיב להם אף
לרגע .בחצרו השירית של נתן יונתן העולם נעצר גם נעצר,
והקשיב לו במשך עשרות שנים ,ואף למד על־פה ולא חדל
לדקלם ולזמזם את שיריו .אולם מיטב יצירתו השירית חבוי
בתוך הבית והמוני האוהבים והחוגגים ,הבקיאים כמעט בכל
שורה ,בכל צליל ובכל תו משירת הדשא שלו ,לא תמיד טרחו
להיכנס אל תוך הבית ,שבו סגר האיש את עיקר יצירתו.
עכשיו עזב אותנו חברי נתן יונתן ,ולקח עמו את חיוכו
הבישני ,החם והחכם ,את קולו האבהי הרך ואת הליכותיו
הנעריות ,את עיניו העצובות עד כמירת לב אפילו כשהן
צוחקות אליך.
אבל — הבית עומד פתוח :קוראים ,אוהבי שירה ,אולי אף
והש ָמאים המוסמכים והחוקרים ,חופשיים להיכנס
המבקרים ָ
ולהיוודע אל גניזות החמדה של שירתו הפנימית ,אל "הערים
הסמויות מעין" של יצירתו ,אלה שנותרו בחלקן לא מו ָּּכרות
דווקא משום שמחברן היה כל־כך אהוב ,כל־כך מהולל ושגור
על־פה.
***
משורר לירי עמוק ורחב וגבוה .ליריקן שמיטב שיריו מנהלים
התכתבות מרתקת לא רק עם המקרא וכל שאר מקורות
היהדות ועם המשוררים העבריים הגדולים בכל הדורות; למן
שירת ימי הביניים ,דרך טשרניחובסקי וביאליק ואלתרמן
ושלונסקי ורחל וגורי ועוד ,אלא גם עם שירת העולם :עם
25/05/2014 12:19:54
האפוסים של יוון העתיקה וגם עם ַקווַ אפיס וספריס ,עם
שירת היידיש ועם גבריאל פרייל ,גם עם אנה אחמטובה ,עם
פרנַ נדו ּפסו ָאה ,עם דילן תומס ושיימוס הייני ואלן גינזבורג
ואף עם מחמוד דרוויש.
חברי נתן יונתן היה משורר מ ַפכּ ה כשם שהיה גם איש
רעים עדין ,שהתבונן יפה יפה בכל מה שהולך כאן וגם במה
שלא הולך ולא רוצה ללכת .הוא התבונן היטב — ולפעמים,
רק לפעמים ,הוא היה פותח ומראה בעדינות למי שלא
רואה.
פורסם ב"ידיעות אחרונות" 19 ,במרץ ,2004במלאת "שבעה" למותו
של המשורר.
■■■
דינה קטן בן־ציון
כ
על נתן יונתן כעורך
מי שבנעוריה הלכה נפשי שבי אחר שיריו היפים של
נתן יונתן ,הייתי נפעמת כשלימים ,משפניתי לספריית
פועלים ,מצאתי בחדרו אוזן קשבת לתרגומיי ולשיריי.
במהלך עבודתנו המשותפת הכרתי את נתן יונתן כעורך
שדלתו פתוחה ,גישתו ידענית ,ידידותית וחכמה ,ואוזנו
כרויה לקולות חדשים.
בימים ההם הגיע לידיי הרומן "השימוש באדם" מאת
אלכסנדר טישמה ,וכל כך בער לי לתרגם אותו ,שכאשר
הספקתי לתרגם רק כמחצית ממנו — הצגתי אותו בפני
העורך (היה זה לפני שיצא לאור תרגום הרומן הזה לאנגלית).
הודות לנתן יונתן נענתה ספריית פועלים להצעתי .שם ראה
אור גם תרגומי לספרו של דוד אלבחרי "תיאור של מוות"
בהמשך פורסם שם גם קובץ מסיפוריו של איוו אנדריץ'
("אהבה בקסבה") ,ולימים גם את ספר שיריי השני" ,מילים
מפליגות".
על מאור הפנים ,הגישה הקולגיאלית ,רוח הידידות
והדלת הפתוחה שמצאתי בהוצאת הספרים הודות לנתן יונתן,
לאישיותו ולסגנון עבודתו — אכיר לו תודה כל ימיי.
7
2014.indb 7ינוי םינזאמBook-
עדנה מיטווך-מלר
נתן יונתן שלי...
ז
8
ה היה בקיץ .1992
נכנסתי לחדרו של נתן יונתן ,חדר העורך בקומה
השנייה של הוצאת ספרית הפועלים ,ברחוב אלנבי בת"א.
הוא קידמני בחיוך ובסבר הפנים הנעים האופייני לו ושאל
במה יוכל לסייע לי .בהססנות ובמבוכת מה הצגתי בפניו
את כתב היד של קובץ שירי השלישי "סונטה לכינור
ופסנתר" שנכתב במהלך עשור שנים ,כיומן אישי לירי
מיוחד במינו המתעד את אשר פקדני עם לידתו של בני
אדם .ספרי השני "מלה חמה" ראה אור ב־ ,1977ומאז
עסוקה הייתי בכתיבת יומן זה שאולי היה לי גם מגן
ומסעד ,שכן בכתיבה יש גם מזור רב ,והוא סייע לי,
כנראה ,בהתמודדות הבלתי צפויה שנפלה בחלקי כאם
לילד אחר.
נתן הציע כי אשאיר לו את היומן הלירי הזה עב הכרס
והבטיח כי ישוב אליי .כעבור שבוע ימים באחד הבקרים
הבהירים של קיץ '92שב אליי נתן ואמר :זהו מסמך ספרותי
נדיר מסוגו ,חייבים להוציאו לאור עם מו"ל בעל מערכת
הפצה חזקה ביותר .אתייעץ במקרה זה עם משה זינגר
(הנעמי) ואשוב אלייך.
כעבור ימים אחדים הגיע אליי משה זינגר ,המשורר
והמתרגם ,ודרש את היומן בתקיפות מה ,משולחן עבודתי
באומרו :אמצא לך לא מו"ל אלא — סי במול ,מאחר שעבד
בימים ההם עם אהרן בר בהוצאת תמוז־מודן ,הציג בפניו את
היומן הלירי הזה והוחלט להוציאו לאור.
כאן התחלתי אנוכי את מלאכת העריכה המוקפדת עם
משה זינגר ,וביחד צמצמנו את הספר לכשני שלישים מן
המקור .חילקתי את הספר לחמישה שערים הנושאים מינוח
מוסיקאלי המרמז על הרוח הנושבת בכל שער ,וקראתי
לו "סונָ ָטה לכינור ופסנתר" .שמו המקורי של הספר היה
"תפילה" — הכינור הוא הילד האחר ,הפסנתר הוא החברה
האמורה לתמוך בו .ללא תמיכת הפסנתר בכינור בסונטות
שנכתבו בתקופה הקלאסית והרומנטית במוסיקה לא ייתכן
מרחב מחיה לכינור .כך גם הילד האחר הזקוק לתמיכת
החברה ,בלעדיה לא יוכל להתקיים.
ערב השקת הספר נערך באולם מופת בר"ג ,מקום משכנה
דאז של התזמורת הקאמרית ר"ג ,שהשמיעה במעמד זה
25/05/2014 12:19:54
את הסונטה לכינור ופסנתר של מוצארט ,שנכתבה ב־1778
בפאריס (לאחר מות אמו של המלחין) ,בניצוח עמוס מלר
(אביו של הילד בו מדובר בספר) .נתן יונתן נשא את דבריו
על הספר על בימת הקונצרט.
ברבות הימים הפך ספר זה מדריך שיקום מהימן במגזר
החינוך המיוחד והמשולב בארץ ,ראה אור בחמש מהדורות,
והוא נושם וחי עד עצם היום הזה.
עד היום ברור לי כי ללא עידודו ,סיועו ותמיכתו של
נתן ,לא היה בי אולי האומץ להוציא ספר זה לאור ,והוא היה
נותר במדפי שולחן עבודתי (במסגרת שירי המגירה) ,בצמוד
לאותם מאות שירים שנותרו עד היום בקלסרים.
"משורר כותב את חדרו ,חצרו ,עירו" ,השמיע נתן באוזניי
פעמים מספר" ,ואם משורר אמת הוא ,יהא בזאת במיטבו.
הספר הזה חייב לראות אור ובמהירות".
קשה לשכוח את נתן קורא משיריו בקונצרטים קאמריים
בגן המלך דוד ברמת־גן ,בליוויה המסור של רעייתו נילי,
בהם זכיתי גם אנוכי לעשות לצידו בקריאת שירה .דומה
שנגני כלי הקשת התעלו על עצמם ובנו צלילים חדשים של
בך ,ויוואלדי ומוצארט לכבוד ניגון שיריו של נתן יונתן .גם
המנצח עמוס מלר ז"ל יצא מגדרו והפליא לנצח על התזמורת
באינטרפרטציה מיוחדת לכבוד נתן יונתן ,אל מול הקהל
הנרגש בערב קיץ קסום בלב הגן.
מילותיו של נתן ,מבט עיניו וחיוכו החם מלווים אותי
עד היום בכל במה בפני כל סוגי הקהל .אישיותו של נתן
ומילותיו משמשות לי עמוד אש מהימן ,ואני חבה לו שלמי
תודה.
***
בימים אלה נחנך ערב מיוחד בתיאטרון גבעתיים בציון 40
שנה לעמותת אלו"ט (אגודה ישראלית לילדים אוטיסטים).
השחקנית עדית טפרסון (ברוכת כישרון ומראה) ,אם
ליובב ,נער אוטיסט כבן ,19פתחה את הערב בשיר "סיכום
ביניים" מתוך ה"סונטה לכינור ופסנתר" ,אותו קיבלה לידיה
מעמותת "אלו"ט" בבוקר האירוע ,מעולם לא פגשתיה ולא
הכרתיה .הייתי שם עם בני אדם ,כיום קוון-עוזר שופט
כדורגל בהתאחדות הכדורגל הישראלית ,שהסב כבוד רב
למעמד.
גלגולו של שיר שנכתב ב־ 1988עם חקיקת חוק החינוך
המיוחד בכנסת ישראל .והוא חי ונושם עד עצם היום הזה...
ודמותו של נתן הולכת לפניי.
2014.indb 8ינוי םינזאמBook-
ס ּכ ּום ּב ַינים
"מה הופך את החיים לנסבלים ,למעניינים יותר?
רק פעילות לשם השג מטרה"
שילר
את ָּכל ַאהבָ תנ ּו נָ ַת ּנ ּו לילָ דינוּ.
את ַהצּ לילים ו ַה ּמ ּלים,
את ַה ּשירים ו ַהכּ לים,
את מזמורי ַה ּתה ּלים
את ַה ּב ָרכות ו ַה ּתפ ּלות
את ַה ּתה ּיו ת ו ַה ּשאלות
את ַה ּב ָקרים ו ַה ּלילות
ואת מכ ַסת ַהחלומות
את ַה ַהת ָחלות ַה ַּמבטיחות
את ַה ּתקוות ו ַה ּש ָמשות ו ַה ּזריחות.
את ַה ּקיצים ָהאר ּכים
ַהמ ַה ּתלים ָּבא ָדנ ּיות,
את ַה ָּמעוף ו ַה ָּמחול,
את ַט ַעם מתיקוּת ָה ָאביב ַה ָּכחל.
את ָּכל ַאהבָ תנ ּו נָ ַת ּנ ּו לילָ דינוּ,
ַעד ָעצמ ּו כּ חותינ ּו
ּבבואנ ּו ל ַעצמנוּ.
26.6.91
דמותו של נתן כאייקון בשירה העברית ומילותיו היו לי
מקור השראה גם להמשך הכתיבה ותרמו נדבך בלתי מבוטל
לדינמיקת יצירתי.
את ָּכל ַאהבָ תנ ּו נָ ַת ּנ ּו לילָ דינוּ.
את צל ָהעצים ּבקיצים לוהטים
את ָרזָ יו של ַה ּיָם ור ּקוּד ַה ּנימפות.
את ַמ ַ ּגע ַה ַ ּג ּלים וקסמי ַהצּ ָדפות,
את ַמקהלַ ת ַהצּ ּפרים ַה ּנודדות ו ָשרות
את ּפר ַיחת ַה ַ ּיסמין ו ַהדּ שא ַה ָ ּירק
א תשקשוּק ַה ּפלָ גים
את ּפר ַיחת ַה ּו ָרדים,
את ַרכּ וּת ַהחולות
וש ַיחת ַה ָדּ גים ַּב ּמצוּלות.
את ָּכל ַאהבָ תנ ּו נָ ַת ּנ ּו לילָ דינ ּו
את ַמ הש ָהיָה ּביכָ ל ּתנ ּו
ואת ַמ הש ּמעבר ליכָ ל ּתנ ּו
את ַמ הש ּנמ ָצא ּברשוּתנ ּו
וא תש ָח ַסר מרשוּתנוּ,
את ַה ּשמ ָחה ואת ָהאור
את ַה ּנ ּגוּן ואת ַהדּ רור,
את ַהצּ חוקים ואת ָהעצב
את ַה ּתחו ָּשה ואת ַה ּקצב
את ַה ַח ּגים ו ַה ּ ַש ָּבתות,
את ַה ּק ָסמים ו ַה ּשיטות,
את ַה ּמר ָשם לחיות ולהיות,
25/05/2014 12:19:55
ד"ר דליה הקר-אוריון ,ספינה בגלים
9
2014.indb 9ינוי םינזאמBook-
שרה אהרונובי קרפנוס
ַ ּגע ּג ּועים ַל ַּבית
לנתן יונתן
אותו נָ ַטש ּתי
ּבדמעות ַדּ ּלוּת
מא י ָשם ָחלַ מ ּתי
ַעל ס ּפ ּו ןשהב ַיאני
ַאר ָצה מ ַה ָ ּגלוּת.
אותו חוף
ָעלָ יו ה ַ ּלכ ּתי
ַּכהלו ַּמ תשכָ ר
אלָ יו ָּכ ַמה ּתי
ָשלוש ָשנים
ַּב ּנכָ ר.
לשיר זה
אלָ יו ַשב ּתי
וחולו ָתיו זָ רמ ּו
מ ּבין אצ ּבעו ַתי
ונָ שר ּו ַעל ַהחוף
ַה ּמי ָחל.
ו ָח ַפנ ּת ישירי ּביָ ַדי
ו ַשח ּתי אל נַ ַחל ָרחוק
מארץ ַ ּגע ּגו ַּע ָק ָרה,
אל ָ
יך ָש ַאפ ּתי מ ּ ָשם
מ ַּבית
זָ ר.
2.3.14
מירון ח .איזקסון
זיכרונות מנתן יונתן
ל
א פעם כאשר אני משוחח על התנ"ך והשירה העברית
החדשה משמש אותי בהבלטה שירו של נתן יונתן
"סיפורי המקרא" .שיר זה אף פותח את האנתולוגיה המעולה
של מלכה שקד "לנצח אנגנך" העוסקת במקרא בשירה
העברית החדשה .נדמה לי שהתנ"ך ממשיך לקרות אצל נתן
יונתן ,ובכך אינו רק גורם מכונן ומשפיע ,אלא כוח מקיים
בעבורו .הדבר דומה במעט לדבריה של נעמי שמר" :הרגשנו
שהתנ"ך מדבר עלינו" .לגבי נתן יונתן שירתו ומזמוריו היו
לו לגוף ולנשמה ,ואני זוכרו בהערכה ובחיבה מרובות .אני
מבקש להקדיש לו כאן שיר חדש שלי ,ובחירתי לא תפתיע
לאור דברי הקצרים דלעיל.
מש ּ ָפט
וכָ ך ָאמ ָרה ּב ּתי:
ּבמש ּ ַפ טשלמה
ַה ּיל ד ָשכַ ב לפניהן
ו ַה ּמלך הצּ ַיע לַ חצותו —
ָּכל ַא ַחת וּשאר ָית ּה,
ַּב ּמש ּ ָפט ַה ּיוצא ָּכעת מ ּמ ּני
ַא ָּתה ז הש ָ ּנתוּן ל ָפנַ י
לא ָחזָק ַד ּי ָ
כּ די לה ּ ָשא ר ָשלם,
אב ַצע אות ָך לשנַ ים:
ַהחלק ַה ּמס ַּת ּלק לשאר ָ
יך —
ואצלי נש ָארים ּפני ָהעינַ ים
ו ַּמ ּפו ת ָהאור
לזַ הות את ח ּבוּק ָ
יך.
10
25/05/2014 12:19:55
2014.indb 10ינוי םינזאמBook-
נילי כרמל-יונתן ז"ל
נ
ילי כרמל-יונתן כל כך טרחה שהמדור במלאת עשור חדש" ,עיתונאית ,מרצה וכותבת נאומים לאישי ציבור.
למותו של נתן יונתן יהיה מכובד — היא שלחה את בשנים 2003–2001הייתה חברה במליאת רשות
תמונתו ,שהיא צילמה במו ידיה ,וכן ממיטב שיריו ,והנה ,השידור .הפיקה וניהלה מסעי הופעות של להקות
לא זכתה לראות את פרי עמלה בגיליון זה של "מאזנים" .נוער ייצוגיות ,בין השאר בסין ( )1998ובלוס־אנג'לס
) .)2001קיימה השתלמות
נילי כרמל-יונתן נולדה
למורים לעברית באוניברסיטאות
ב־ 30.7.1942בתל־אביב .שירתה
בארץ ובכל בתי הספר היהודיים
בצה"ל בסדיר ובקבע (קצינת
במקסיקו סיטי ( .)2002השתתפה
פרסומים ,ענף נפגעים במפקדת
בכנסים ספרותיים בינלאומיים
חיל האוויר) ,והשתחררה בדרגת
בסין ,בווייטנאם ,בקוריאה,
בפקולטה
השתלמה
סרן.
בצ'כוסלובקיה ,בספרד ,בארה"ב
של
בשלוחה
למשפטים
ועוד .כתבה כ־ 150מסות
האוניברסיטה העברית בתל־
ומאמרים בתחומי התרבות,
אביב ( .)1964–1962בעלת תואר
הספרות ,החינוך והאקטואליה
ב.א .ומ.א .בתורת הספרות
ב"מעריב" ,ב"ידיעות אחרונות",
הכללית מטעם אוניברסיטת תל־
ב"הארץ" ,ב"מאזנים" ,ב"עיתון
אביב ,ותואר מ.א .נוסף בספרות
"77ועוד .הייתה חברה באגודת
אמריקנית מטעם קווינס קולג'
הסופרים העברים .אלמנתו של
בניו־יורק .המשיכה למסלול
אורי כרמל ,טייס שנפל ב־.1964
ישיר לדוקטורט (,)1975–1973
נילי כרמל-יונתן
אלמנתו בשנית של המשורר נתן
אשר נקטע בעקבות נפילתו
של המנחה ,ד"ר יוסף האפרתי ,ברמת הגולן ( .)1974יונתן ,אם לשלושה .שיריה פורסמו באכסניות רבות,
הייתה בעלת תעודה של מגשרת משפטית מוסמכת וחלקם קובצו בספר "שירים בקצה המנהרה" ).)1986
מטעם משרד המשפטים ,מרצה לספרות במכללת בית ערכה ספרים שונים וכן את ארכיונו של נתן יונתן
ברל ,עוזרת הוראה באוניברסיטת תל־אביב ובבית ברל") ,שירים שנשארו — מבחר שירי העיזבון" — .)2007נילי
מורה ומרכזת מקצוע בגימנסיה "הרצליה" וב"תיכון כרמל-יונתן נפטרה ב־.29.4.2014
בית הסופר
ע”ש שאו טשרניחובסי
אגות הסופרים העברים במינת ישרא )ע”ר(
THE HEBREW WRITERS ASSOCIATION IN ISRAEL
יום רביעי ,כ"ז בסיוון תשע" ,25.6.2014 ,בשעה - 20:00הכניסה חופשית
”עמו ,עמו בתוך עיניו ש בני
שוכנת ארץ ציים סומה”
)ענה מ .מ(.
הורות א סוף
שיח סופרים ומשוררים
ע אורות וצים
בהורות יים אחרים
25/05/2014 12:19:55
ברי ברכה • :שר החינוך ,הרב שי פירון
• יו"ר אגות הסופרים העברים ,המשורר הרצ ח
משתתפים • :המשוררת יוכב בן ור • הסופר פרופ' יעב רז
• העיתונאית והתסריטאית חגית רון-רבינוביץ
• הסופר רן יגי • המשוררת אייה בן-וו
• המשורר בפור ח
מוסיה • :אמן הפסנתר -גיאר רנר -תמונות יות מאת רוברט שומאן
• ו -הזמרת שוש רוט
עורכת ומנחה :ענה מיטווך-מר
11
2014.indb 11ינוי םינזאמBook-
טוביה ריבנר בן 90
ט
וביה ריבנר נולד ב־ 1924בברטיסלבה ,סלובקיה,
ועלה ארצה ב־ 1941במסגרת עליית הנוער .חבר
קיבוץ מרחביה .בשנים 1966–1963שימש מזכ"ל התנועה
הציונית בשווייץ .מ־ 1972לימד ספרות עברית והשוואתית
באוניברסיטת חיפה בדרגת פרופסור .חבר האקדמיה
הגרמנית ללשון ולספרות .ערך עשרות ספרים ,מתרגם
מעברית לגרמנית ומגרמנית לעברית .עוסק גם בצילום
("גם זאת ראו עיניי — תצלומים ,"2007–1948קשב לשירה,
.)2007ספריו תורגמו לגרמנית ,לשוודית ולסלובקית.
פרסומים
האש באבן;1957 ,
שירים למצוא עת;1961 ,
כל עוד;1967 ,
מבחר משירי טוביה ריבנר;1970 ,
אין להשיב;1971 ,
שמש חצות;1977 ,
לאה גולדברג מונוגרפיה;1980 ,
פסל ומסכה;1982 ,
ואל מקומו שואף ;1990 ,1989–1953
שירים מאוחרים ;1999 ,כמעט שיחה;2002 ,
חרוזי ילדים קלוקלים ואחרים;2004 ,
עקבות ימים ;2005 ,2005–1957
חיים ארוכים קצרים (אוטוביוגרפיה);2006 ,
כל מה שאחר כך;2007 ,
שירים סותרים;2011 ,
.2013 ,
אחרונים שירים
12
25/05/2014 12:19:56
ַר ּקפת
ַמה ּנהיָה מא ָּתנ ּו
מה ָהיינ ּו וּל ָמה ָה ַפכנ ּו
ַח ּיים ַעל מתים
מתים ַעל ַח ּיים
מי מת ַמצּ א ַּב ּש ַפע ַה ּזה
ַּב ָּמבוך ַה ּזה
מי י ַדע מי הוּא .מו ָּט בש ּלא י ַדע
ַה ּ ַפ ַחד ָה ָאפל ּבתוכנ ּו
מ ּיו ם ַא ַחר יום
ש ּל ּבנ ּו ָּתלוּי ַעל ח ּו ט ַשע ָרה
ש ַ ּנפשנ ּו מתע ַּת ַעת ּתו ָעה
למצא מו ָצא
ּבאין־מו ָצא
איזה יש שהוּא יש
ַמ ָּבט ָרגו ַּע
ַעל ָה ַר ּקפת ַהצּ ו ַמ ַחת מ ּסדק ַה ַּבית.
יום ַאחרי ּפ ּורים
פרסים
פרס ד' שטיינברג,
פרס כריסטיאן וגנר,
פרס פאול צלאן,
פרס ז'אנט שוקן,
פרס ראש הממשלה,
פרס ישראל (,)2008
פרס תאודור קראמר,
פרס אנה פרנק,
פרס קונרד אדנאואר.
טוביה ריבנר
תשע"ד
יפי ַרע־לב* של יום מ ַשחק ָאביב
ַמחליף שמש ּב ַקדרוּת ו ַקדרוּת ּבשמש
כּ א ּל ּו יש עוד סכּ וּי
ו ַעלוַת ַהפיקוּס ַאחרי ַהחרף ה ָחרב
ח ּורת מרב חל ָשה וּשמו ָּטה כּ ס ַמרטוּטים.
*
.Imre Kertesz: die bösartige Schönheit, Letzte Einkehr, S. 176
2014.indb 12ינוי םינזאמBook-
אני יושב ַּבכּ ר ָסה ורושם :זה לא י ָאמן
לפ ָעמים ַמס ּפ ָיקה מ ָ ּלה ַא ַחת או ש ַּתים.
ַהכּ ר ָסה ר ָיקה .אני ָקם ויוצא.
איש לא ָקם ויוצא.
ף־עין
ַה ּשמ ָחה ַה ּשובבָ ה קורצת להר ַ
ַ ּג םשובָ בָ ה ַ ּגם מ ַּמחבו ָא ּה
מ ַּמח ּבו ָא ּה .שקט .א ּולַ י ַשלוָ ה.
■■■
חוה פנחס-כהן
ח ַבצּ לת ּבפר ָיח ָת ּה ַה ּק ָצ ָרה
לטוביה ריבנר
.1
ואין דּ רך למשו ַתמ הש ָאבַ ד ּבתה ּו
ו ַא ָּתה אומר לי לַ חזר לתח ַ ּלת ַהדּ בָ רים ָּבהם ָּכ ַתבנ ּו ַעל ָהעצים
ו ַעל ָהאבָ נים
כּ י יש יאוּש ָ ּגדול מ ַה ּניָר וּמ ַה ּספר ,ו ַרק ָהאבן ּתשרד
את ַה ּמ ּלים ַההולכות וּק ַט ּנו ת ונמחות
ש ּקולָ ן אינו נש ָמע עוד .אני ַמ ּנ ָיחה ָאזני ַעל ַט ּבו ָּר םשל דּ בָ רים
אנ ישו ַמ ַעת את ָהאנָ חות
ואת ּבכי ַהדּ בָ רים ָהאצוּרים.
ַאל ּתש ַא לשל מי
או ַעד ָמ ַתי.
.2
עת כּ ּנוּס אבָ נים לַ ערמות ּבצדּ ישבילים
עת כּ ּנוּס ַהדּ בָ רים ּבטרם יג ּבה ּו המיָם לכסו ָּתם
עת לָ מוּש את ָהרטט ַה ּנש ָּכח עת לשכּ ַח
את ַמ הש ָא ַסף ַה ּתהום ונבלַ ע ָשם
וַ אני זוכר תש ָהיָ ה לו ָהר ַיח ַה ַדּ ק
של חבַ צּ לת ַהחוף ּבפר ָיח ָת ּה ַה ּק ָצ ָרה.
מתוך :מסע אחר עם עורב שחור ו־ ,Saint Claireהעומד לצאת לאור.
25/05/2014 12:19:56
רפי וייכרט
חומר לגעגועים
רפי וייכרט משוחח עם טוביה ריבנר
לרגל יום הולדתו ה־ 90של חתן פרס
ישראל לשירה
ש שיריך המאוחרים מגלים רעננות יוצאת מן הכלל,
סקרנות ,ערנות ,תיאבון לחיים .למה אתה מתעורר
מדי בוקר בגיל תשעים בקיבו מרחביה שבעמק
יזרעאל?
ת יש בקרים ויש בקרים .תלוי מה היו החלומות .בדרך
כלל אני קם ,לוקח את תרופותיי (בית מרקחת שלם) ,עושה
50דריכות להזרים את הדם בגופי ,ואם אני עובד על שיר,
או מתחיל לעבוד על כמה שורות שבאו לי בהירדמות ,אני
נהנה לעסוק בזה .אחר־כך קורא ,שומע מוזיקה ומבלה את
עצמי.
ש אתה מהמשוררים שמגלים עניין בשירה שנכתבת
בימינו על ידי משוררים ומשוררות צעירים .מה אתה
מחפש שם? מה אתה מוצא?
ת לומר את האמת :ענייני בשירה ,בשירת צעירים ובשירת
קשישים פוחת והולך .אם אני נתקל במשהו טוב ,אני שמח.
משהו טוב אמת נפשית.
ש כמי שכתב בעשור האחרון לא מעט שירי מחאה וזעם
איך אתה רואה את ישראל מודל ?2014
ת חושש לשלומה .היום היא איננה מדינת ישראל בעיניי
אלא בושת ישראל למרות כל הנפלאות שיש בה וטובי
האנשים שיש בה .האלימות ,הגסות ,הפערים הבלתי
אנושיים ברמות החיים ,חוסר החמלה ,רדיפת הזר ,הלאומנות
(בניגוד ללאומיות) ,הצירוף שלטון־ממון־קלריקליות ,כל אלה
מעוררים בי זיכרונות למשטרים איומים.
ש עד לשנים האחרונות עוד נסעת לאירופה לקרוא
שירה בפסטיבלים ,לקבל פרסים נחשבים .האם בתוכך
ויתרת על המחוזות הללו שאכלסו חלק נכבד מעולמך
הרגשי והיצירתי?
ת כן ,ויתרתי .זקנה דורשת ויתורים.
13
2014.indb 13ינוי םינזאמBook-
רציתי להודות לך מקרב לב על האמון שנתת בי כמו"ל
ועל האפשרות להתקרב אל חייך ואל יצירתך הרבה יותר
מכפי שנהוג במקומותינו .אני שואל בחיוך מה אתה
מאחל לנו לעשרים השנים הבאות? הרי צריך לעשות
משהו אחרי ספרך "אחרונים".
ת :לחכות לספר מן העיזבון (רובו כבר נמצא אצלי ואצלך
במחשב וחלקו התפרסם ב"הארץ") ,ולך ול"קשב לשירה" אני
מאחל להוציא את המיטב ורק את המיטב .ולמו"ל אני מאחל
שלוות נפש ורגשי אושר.
רפי וייכרט וטוביה ריבנר
ש אתה אחד המשוררים הכי ביקורתיים כלפי עצמם
שאני מכיר .מה אתה אוהב בשיריך המאוחרים מבחינת
נושאים? עשייה בלשון העברית? ממה יש לך הסתייגויות?
ת קודם כול :אינני אוהב את שיריי .אני אוהב את צילומיי,
ולפי שהגיל המופלג שהגעתי אליו במפתיע מונע ממני
הסתובבויות — גם צילומיי פחתו .יש שורות בשיריי שקרובות
לליבי ,אם מבחינה לשונית אם מבחינת הנאמר בהן.
ש אתה וגלילה רעייתך מזכירים לי רגל אחת של
מחוגה הנעוצה בדירתכם הקטנה שבקיבו .בתך חיה עם
נכדיך וניניך באיסלנד .בנך חי בנפאל .הם הרגל השנייה
הפרושה על פני תבל רבה .איך אתה חי עם זה?
ת יפה המשל המזכיר את ג'ון דון .כן ,אני חובק זרועות
עולם .מנפאל עד איסלנד — זה חומר לגעגועים.
14
ש אחרי עשור וחצי של שיתוף פעולה פורה מאוד בינינו
שהניב ספרי שירה רבים ,אוטוביוגרפיה ,ספר תצלומים
מרהיב ,תרגומים מיצירתו של כריסטוף מקל בספר שבו
גם תרגומים שעשה אשר רייך ,מבחר שירים של חברך
המנוח עוזר רבין ,ספרו של אריה לודוויג שטראוס
25/05/2014 12:19:56
הערת העורך אני מודה שהסתמררתי לקרוא בדברי טוביה
ריבנר מילים כמו "בושת ישראל" ו"זיכרונות למשטרים
איומים" ,כי אני ראיתי ורואה במדינת ישראל את הצלתי
מזרועות הפשיזם והקומוניזם ומההשפלה שחוויתי בגלות.
המדינה שלי ,עם כל הפגמים שמנה טוביה ריבנר ,קלטה
מיליוני עולים כמוני ,ולאחר קשיי קליטה לא פשוטים —
הרוב זכו לגאולה נפשית וכלכלית — אין עוד מדינה בעולם
שהתמודדה עם מסה ענקית כזאת ,וכל זאת תוך מאבק
תמידי עם שכנים קרובים ורחוקים שמבקשים להשמידה .יש
בארצנו המון אנשים נפלאים ,מתנדבים ,תורמים — בוודאי
שיש גם לא מעט שלילה ,אבל מדינתנו מתוקנת יותר מהרבה
מדינות במערב ,ובוודאי ובוודאי יותר מהמדינות שסובבות
אותנו .כאב לי באמת לקרוא את דבריו של טוביה ריבנר.
■■■
יעקב ברזילי
אוטו ּב ּוס ַה ּז ַמן
בעקבות שירו של טוביה ריבנר "שאלות" ("שירים מאוחרים")
"זה סוף ַהדּ רך?" — ָש ַאל ּתי את ַה ּנ ָהג
"לא" — הוּא ָענָ ה — "זאת ַּתחנָה לפני ַאחרונָ ה"
נפלָ אָ ,ח ַשב ּתי ל ַעצמי ,אני עוד ַאס ּפיק
לרוקן את ּתבַ ת ַהדּ ַאר
ל ַהשקות את ַה ּפ ָרחים ַּבא ָדנ ּיות
ל ַהפ ּת ַיע את ַעצמי ּבשיר ָח ָדש
וּלכַ ּבו ת את ַה ַ ּגז ואת ַה ַחש ַמל.
2014.indb 14ינוי םינזאמBook-
דינה קטן בן־ציון
זיכרון ילדות:
מעשה בצילום של טוביה ריבנר
ע
ל דלת המקרר בביתי ,ליד תמונות נכדותיי ,תלוי
שירו של טוביה ריבנר "תמיהה" (מתוך ספרו "שירים
סותרים"" .אחרי כל מה שהיה" ,כך פותח השיר הנפלא
הזה *.ואני ,שהרומן שלי עם קיבוץ מרחביה החל בהיותי
בת שמונה ,עדיין זוכרת חלק מן הפרק הזה בחייו של טוביה
ריבנר.
שנתיים בדיוק מיום שהגעתי למרחביה ,הוחזרתי
ליוגוסלביה אל הוריי ששרדו את המלחמה ,ורק משהתירו
ליהודי ארץ זו לעזוב אותה ,עליתי ארצה עם הוריי ,ועד
מהרה מצאתי את עצמי שוב בקיבוץ מרחביה ,באותה קבוצת
ילדי הקיבוץ.
בימים הרחוקים ההם היה טוביה ריבנר אדם צעיר
שעשה את ראשית צעדיו באמנות הצילום .הוא צילם אנשים
ואובייקטים שעין האמן שלו בחרה ,ואת עבודותיו הציג
בתערוכת צילומים שערך בקיבוץ .באחד הימים ביקש ממני
לסור אליו כדי לצלם אותי ,נדמה לי שאמר שהפנים שלי
מתאימים לכך .התמונה הוצגה במסגרת התערוכה ,ומטוביה
קיבלתי עותק קטן שלה .כל אימת שאני מעיינת באלבום מן
הימים ההם ,מכה בי התמונה הזאת .רק הפנים מוארים בה,
הם ממלאים את כל חלל התמונה .פנים של ספק ילדה ספק
נערה ,שנסוכה עליהם רצינות תהומית ועצבות עמוקה ,שלא
לומר קדרות נואשת ,מרחיקת ראות.
כדי להבין זאת עליי להוסיף ,שפרק ב' שלי בקיבוץ מרחביה
נמשך כשנתיים ,והוא זכור לי לא רק כתקופה של התפתחות
אישית ,אלא גם כקשה וכאוב .נמצאתי שם במעמד של "ילדת
גולה" ,דהיינו ילדה הזכאית לכל מה שילדי הקיבוץ מקבלים,
כאשר הסוכנות משלמת לקיבוץ על החזקתה .דבקתי בקריאת
ספרים ובלימודים ,הייתי אף פעילה בדרכי (נדמה לי שזמן מה
מע
* הנה השיר בשלמותוַ :אחרי ָּכל ַמ ּה ּש ָהיָ ה אם ַא ָּתה עוד מס ָ ּגל לש ַ
את ַה ּ ַשחרוּר את ָהעפרוני ַהמצ ָ ּיץ ַהשכּ ם ַּב ּבקר ו ַה ּבל ּבוּל ו ַהצּ וּפית
ַאל ּתת ַמ ּה ש ּשמ ָחה היא לראות ענָ נים נ ּ ָשאים ָּברו ַּח לשתות את ָקפה
ַה ּבקר ,לָ ַד ַעת לבַ צּ ע את ָּכל ָצרכי ַה ּגוּף לָ לכת ַּב ּשבילים ּבלי ַמ ּקל
ולראות את ַהצּ בָ עים לוהטים ַאחרי ַה ּשק ָיעהּ .בן ָא ָדם מס ָ ּגל לָ שאת
כּ מ ַעט ַהכּ ל ואיש אינו יָ כול לָ ַד ַעת ָמ ַתי והיכָ ן ַּתכנ ַיע אותו ַה ּשמ ָחה.
מתוך "שירים סותרים" ,הוצאת אבן חושן.2011 ,
25/05/2014 12:19:57
דינה קטן בן־ציון הקטנה .צילם טוביה ריבנר
ערכתי את עיתון הקבוצה) .עם זאת ,מעמדי בחברה היה כשל
ילדי החוץ ,משמע כמישהי זרה ,שכן הוריי היו בארץ ואליהם
נסעתי בחגים ,ובקיבוץ לא נמצא עבורי "חדר" ולא מישהו
קרוב לסור אל חדרו אחרי הלימודים ולהרגיש שם בת בית.
אחרי שעות הלימודים הייתי נתונה לנפשי .הרגשתי בודדה
מאוד ,מתקשה להתגונן כשילדים הציקו לי ,וסובלת געגועים
עזים ביותר להוריי .ואולם ,עצם העובדה שהרגשתי כך בחברה
שראיתי בה אידיאל נכסף ,הייתה ,מבחינתי ,הוכחה לכישלוני
שלי .כך חוויתי את מצבי בימים ההם ,ואני משערת שהבעת
פניי העידה על רצון עז להשתייך אל מה שהנפש מבקשת
להימלט ממנו.
מעת לעת ,כשהייתי נתקלת בתמונה זו שבאלבום,
הרגשתי שצילום זה חשף איזו אמת עמוקה מאוד הקשורה
בעיקר בפרק זה של חיי :הרגשה אותנטית של עצב חשוף
להבהיל ,באופן שונה מכל מה שפניי הביעו בכל תמונה אחרת
שצולמתי לפני כן ,או לאחר מכן .צילום זה הפגיש אותי
עם האמת הרגשית שלי בימים ההם ,אמת שעל משמעותה
עמדתי רק הרבה יותר מאוחר ,ושרגישות האמן של טוביה
השכילה להבחין בה ו"להנציח"; אמת שעמה ועם השלכותיה
מרחיקות הלכת צריך היה לחיות ,ולשרות.
15
2014.indb 15ינוי םינזאמBook-
זלדה ((1984-1914
מאה שנה להולדתה ,שלושים שנה למותה
אסתר אטינגר*
שתיקה כבדה
א
חד היפים והאהובים עלי בין שיריה של זלדה הוא
השיר שתיקה כבדה" ,מתוך הקובץ החמישי ,השוני
המרהיב .שמו של הקובץ ,שנוכחות המוות כבר מורגשת
בו ,לקוח משיר זה — שיר פרידה מן החיים ,שיר קינה־
תפילה אישי והגותי .השם שתיקה כבדה מרמז על שתיקה
שהיא נחלת אנוש ,בן תמותה ,שתיקה מעיקה כמשקולת,
לעומת לך דומיה תהילה ,הדומיה האלוהית המרחפת ,בת
האלמוות.
שתיקה כבדה
המוות יקח את השוני המרהיב
שבין אש למים
וישליכהו לתהום.
שירי זלדה ,הקיבוץ המאוחד ,1985 ,עמ' 199
המובאות בהמשך מספר זה.
"השוני המרהיב" מסמל את תשוקת החיים ,רבגוניותם,
ניגודיהם החריפים ,שהמוות מטשטש ומשליך ל"תהום",
החוזרת בשירים רבים ("כמו כלימה רחוקה" ,עמ' ,)144
ומשמעה אבדן וייאוש .אך התהום מגלמת גם מקום של
מסתורין ,אין השולח אותות של חיים בצורת עלה חדש
ורענן.
שתיקה כבדה ּ
כפר
תרבץ על השמות
שנתן האדם לעופות השמים
ולחיית השדה
לשמי הערב
למרחקים העצומים בחלל
ולדברים סמויים מן העין.
16
* ספרה של אסתר אטינגר :זלדה שושנה שחורה ,מפה.2007 ,
25/05/2014 12:19:57
זלדה
שתיקה כבדה ּ
כפר
תרבץ על כל המילים.
וקשה תהיה עלי הפרידה
משמות של דברים
כמו מן הדברים עצמם.
הדימוי שתיקה כבדה כפר ,החוזר פעמיים בראשי הבתים
האמצעיים ,הוא מוזר ובלתי צפוי .זלדה לא נטלה דימוי
בנאלי לתיאור כובד ,כמו אבן או ברזל ,ומבין היצורים החיים
הכבדים בחרה דווקא בפר .הפר בתנ ך הוא בהמה המועלית
קורבן ,פר חטאת הנועד לכפר על חטא .האם מרמז הדימוי
הזה על החטא הקדמון של האדם ,שבעקבותיו נגזרה עלינו
מיתה? על היות האדם קורבן של גורלו ,של גזירת מותו?
ואולי מרמזת השתיקה הכבדה כפר דווקא על כך שיש במוות
עצמו ,הקוטע את הלשון ומגרש אותנו משמותיה ,משום
חטא? ואולי בחרה זלדה בשמו של בעל חיים דווקא כרמז
לפעולתו העצמאית הראשונה של האדם ,מתן שמות לחיות?
כי העניין המרכזי בשיר הוא השם .מתן השם ,נושא
2014.indb 16ינוי םינזאמBook-
חוזר בשירתה של זלדה ,הוא מאורע חשוב ונכבד בחייו
של יהודי .השם מלווה אותו כל חייו והופך לחלק ממנו
ומהגדרתו העצמית ,ואף עובר בירושה במשפחה ,כפי שנהוג
עדיין בחוגים מסורתיים .אלוהים העניק לאדם הראשון
את שמו ,והאדם קיבל במצוות האל את המשימה של מתן
השמות לחיות (בראשית ב ,כ) ,שאותה מציינת זלדה במרכזו
של השיר .אך השמות חורגים מעולמם של בעלי החיים
ומתפשטים למרחקים העצומים בחלל .האדם הקורא
לדברים בשמות מקיף בלשונו את שיעורו של העולם ונוטל
חלק במעשה הבריאה .מעשה הבריאה של האל נשלם
כאשר הדברים מקבלים את שמם מן האדם ,שהלשון לבדה
היא הדוברת בתוכו בשם ,כותב הפילוסוף ולטר בנימין.
השם הוא המהות הרוחנית הפנימית של הלשון ,ובקריאת
שם יש משום התגלות .שמו של האדם הוא גורלו .השם
הפרטי הוא שותפותו של האדם עם המאמר האלוהי הבורא,
כותב בנימין .השתיקה הבאה עם המוות תרבץ בכבדות על
השמות ,תעיב על חלקו של האדם בבריאה ,תעקור מפיו את
הדיבר האלוהי ותחשיך את צלמו.
זלדה חותמת בשורות תפילה את שיר הקינה הזה על
החיים המתגלמים בשם ,בלשון ,בשירה .זוהי קינה אישית
מאוד על פרידתה של המשוררת מן החיים ,מן השמות
הבוראים ומיכולתה שלה לברוא בשיר:
יודע תעלומות
הבינני מה לבקש ביום אחרון
ד"ר דליה הקר-אוריון ,עיר פרקטלית
25/05/2014 12:19:58
דבורה חי
השכנה השוכנת בנפשה —
עיון בשיר "ערוגה של חבצלות"
וב'שירי שכנים' נוספים של זלדה
ב
שירה "ערוגה של חבצלות" מתארת זלדה את ברכת
הדלקת הנרות של שכנתה הצעירה ,ומביעה את
התרגשותה מדמעותיה המלוות פעולה זו" :ערוגה של
חבצלות רטובות מטל ומדמעות — מכנה נפשי את ברכת
הנרות של שכנתי הצעירה (זו שמעבר לקיר) .וכל כך יקר
לי בכיה לעליון — שהייתי בונה חומה סביב אותה ערוגה
להגן על נפשה המלבלבת מפני סופות החורף".
הדלקת נרות השבת נתפשת בשיריה של זלדה כפעולה
שיש בה עוצמה רוחנית גדולה ,המאפשרת את הארת הנפש
ואת המעבר מעולם של חולין לעולם של קדושה .בחירתה
של המשוררת בשיר זה לתאר את ברכת הנרות באמצעות
דימוי החבצלות אינה מקרית .היא מהווה חלק מן ההכרעות
הסגנוניות והפואטיות שלה ,המאפיינות את מכלול יצירתה
והנובעות מן התשתית הרוחנית והתרבותית שעליה נשען
עולמה השירי .החבצלת היא פרח צנוע ועדין ,שצבעו הלבן
מתקשר לאור הנרות ולטוהר השבת .שמו של הפרח מופיע
בשיר השירים ב'" :1 ,אני חבצלת השרון שושנת העמקים".
בפסוק זה מתארת הכלה את עצמה במטאפורה המאחדת
שני פרחים שונים ,המופיעים ,שניהם ,בשיריה של זלדה:
החבצלת ,הגדלה בשרון ,אזור המאופיין בכמות משקעים
גדולה ,ששמו נקשר בהיותו שרוי במים ,והשושנה ,הגדלה
בעמקים החמים ושטופי השמש .החבצלת היא פרח הזקוק
למים רבים בתדירות גבוהה ,ודבר זה נרמז בשיר בתיאור
החבצלות הרטובות מטל ומדמעות .ואולם ,לחבצלת
משמעויות נוספות :חז"ל דרשו את השם חבצלת מלשון
חיבה כמשל לכנסת ישראל החביבה על ה' ומחבבת אותו,
וכן ראו בשם זה רמז לבצלאל בונה המשכן .בנוסף ,הדגיש
המדרש את תכונותיה המוצנעות והנסתרות של החבצלת,
ששמה נובע מלשון 'חבויה בצל' ,כמשל לדברים רבים,
שתכונותיהם הטובות חבויות .על פי הקבלה ,חבצלת היא
ספירת מלכות ,המקבלת את השפע מהספירות שמעליה,
כמו השקיה של נחלים הזורמים אליה ומחיים אותה ,ונקראת
גם "השרון" משום שמשוררת ומשבחת למלך עליון .בספר
הזוהר מסמלת החבצלת חיבוק — האהבה שאדם אוהב את ה',
17
2014.indb 17ינוי םינזאמBook-
18
והשושנה מסמלת נישוק — החוכמה שאדם לומד ויודע את
ה' .הצדיק לוקח את השכינה מהגלות בה היא נתונה ומעלה
אותה לשורשה ,ממדרגה למדרגה — מהחיבוק אל הנישוק
ולבסוף אל הזיווג.
משמעויות אלו מעצבות את התייחסות הדוברת אל
מעשיה של השכנה בשיר .הדלקת הנרות נתפשת כדרך
להתקרבות אל הבורא ,להשפעה על העולמות העליונים
ולעליה במדרגות הקדושה והרוחניות .השכנה הצעירה בוכה
בשעת הדלקת הנרות ,שהיא שעת רצון וקירבה בין האל לבין
האדם .המילים "שכנתי הצעירה" מהדהדות את המילים:
"שכינה" ו"צער" .השכינה — הפן הנשי של ההתגלות האלוהית
בעולם ,מזוהה אף היא בקבלה עם ספירת מלכות ,המקושרת
גם ליום השבת .הקבלה מתארת את העולם כנתון במצב
של פירוד בין האל לבין השכינה ,ואת צער השכינה כנובע
מהיותה רחוקה מהספירות האלוהיות שהן מקור חיותה.
בכייה של השכנה הצעירה לעליון מקביל בשיר ל"צער
השכינה" ,ומבטא את הגעגועים לבורא ואת ההתעצבות על
מצב הפירוד שבהוויה.
הזדהותה הרגשית של השכנה הצעירה עם "צער השכינה"
היא השלב הראשון ,המתואר בשיר ,בדרך לתיקון ולגאולה.
החיבור הרגשי והרוחני הוא המאפשר את ההתגברות על
חוויית הפירוד והניתוק .באמצעות ברכת הנרות הופך ביתה
של השכנה הצעירה "שמעבר לקיר" למעין 'משכן' ,שבו
מתקיימת עבודת האלוהים במובנה העמוק ביותר ,ובו שוכנת
השכינה השכנה.
ואולם ,בשיר נרמז שלב נוסף בדרך לתיקון ,שאף בו
טמונה אפשרות הגאולה :לא רק החיבור בין האדם לאל ,כי
אם גם החיבור בין אדם לאדם .הדוברת בשיר חשה כי בכייה
של שכנתה יקר לה כל כך ,שהייתה בונה חומה כדי להגן
על מצב הנפש המיוחד שבו היא שרויה מפני מה שעלול
לבטלו .המילים "נפשי" ("מכנה נפשי") ו"נפשה" ("נפשה
המלבלבת") מבטאות את החיבור שבין נפש לנפש ,המצליח
לחדור "מעבר לקיר" ולהתגבר על "חומת" הניתוק וההפרדה
שבין אדם לאדם .השכנה הצעירה מוצאת לה 'משכן' בנפשה
של הדוברת ,והקשר הנפשי והרוחני ביניהן נתפש בשיר
כדרך להגיע ל'הוויה של מלכות' .השאיפה להתגבר על
הפירוד באה לביטוי בשיר גם באחדות הניגודים המיוצגת
בו ,המבטאת את שלמות ההוויה .השיר בנוי מצירוף של
יסודות מנוגדים ,כגון :העדין והסוער (טל ודמעות מול סופות
חורף) ,המרחק והקרבה (השכנה שמעבר לקיר) ,המים והאש
(הנרות כחבצלות רטובות) ,הלבלוב והמוות (הנפש המלבלבת
שפריחתה עלולה להיעלם עם בוא החורף) ,הזמני והקבוע
(הרצון לשמר את הערוגה על ידי בניית חומה מסביבה).
25/05/2014 12:19:58
יסודות מנוגדים אלו משקפים היבטים שונים של הקיום,
ובהצטרפותם יחד הם מייצגים את ה"שלם".
עיון ב'שירי שכנים' נוספים של זלדה (שירים שבהם
מופיעים שכניה ושכנותיה) מגלה ,כי חוויית האיחוד עם
הזולת והיכולת להזדהות עימו ולחוש קירבה רוחנית עמוקה
אליו חוזרות ומופיעות גם בהם .מפאת קוצר היריעה אביא
כמה דוגמאות ,מבלי לעמוד על משמעויותיהם הכוללות של
השירים עצמם :בשיר "שכני הסנדלר" מתארת הדוברת את
הפריטים המגובבים בחנותו של שכנה ,ומציינת כי אהבתו
ליופי קרובה מאוד לליבה וכי חלומותיו הנסתרים גלויים
לפניה כספר פתוח .בסיום השיר היא מעידה על עצמה כי
"את נפשי הסודית הבוערת אראה באותו גיבוב מגוחך".
בשיר "בלילה ההוא" מתארת הדוברת את מחשבתה "שהיא
נוטלת את מחושיה של שכנתי ...ועושה מכל זה
אותי" .גם בשיר "השכנה הרעה" קיים רגע של חיבור בין
הדוברת לשכנתה החולה ומלאת הייאוש" :עמוק עמוק בתוכי
נשקה נפשי את שיגעון כמיהתה לרוך" ,ובסיום השיר עולה
אצלה תחושת ההחמצה על שלא הצליחה למצוא בתוכה את
האומץ להתקרב אל נשמתה מוכת-השיגעון ולהתייחס אליה
באופן שונה מן האופן שבו התייחס אליה "ההמון" .בשיר
"כל הלילה בכיתי" כותבת זלדה" :בריות רבות גרות בחזי
הכואב" .בריות אלו אינן רק חלק מן הפואטיקה הסיפורית
המאפיינת את שיריה ,כפי שציינה בצדק פרופ' חמוטל בר־
יוסף ,כי אם גם דמויות שכניה השוכנים בנפשה.
150,000
הסכום התקבל מתורמת החפצה בעילום
שמה אשר נענתה לבקשת אגודת הסופרים
העברים לתרום למען סופרים ומשוררים
במצוקה כלכלית.
סופרים ומשוררים הכותבים בעברית וחיים
בארץ ,מוזמנים להיכנס לאתר אגודת
הסופרים העברים ,להוריד טופס ולשלוח
בקשה בדואר אל:
6
(אין צורך לכתוב על המעטפה שום פרט המזהה שהבקשה
היא לסיוע ,וכל הפרטים ישמרו בסודיות מוחלטת)
2014.indb 18ינוי םינזאמBook-
עזריאל קאופמן ( — )2004-1929עשור למותו
רפי וייכרט
הלב עודו נובר בגוף
ע
זריאל קאופמן — משורר ,צייר ,מבקר אמנות ,לימים
מעורכי 'מאזנים' — היה חבר יקר .בזיכרונות נעוריי
ובגרותי דמותו התמירה והמהורהרת מהווה חלק בלתי נפרד
מרחובות רמת אביב ,השכונה הירוקה שבה גר במשך שנים
רבות .אף שבעשרים השנים האחרונות לחייו הרבה לפרסם
ספרי שירה מרתקים ובעלי אופי מגוון נראה שמבחינת
התקבלות יצירתו הפיוטית "איחר את הרכבת".
כיליד ,1929שעלה ארצה בשנת ,1948פרסום ספר
ביכורים רק בשנת 1983היה איחור של ממש .בני דורו
החלו לפרסם את ספריהם עוד בשנות החמישים ועד שספר
ביכוריו היפה והדק 'סונטת עוף נודד' ראה אור ,כבר נמלאה
הבמה הספרותית במשוררי שנות החמישים (זך ,עמיחי,
אבידן ובני דורם) ,במשוררי שנות השישים (וולך ,הורביץ
ובני דורם) ,במשוררי שנות השבעים (רוני סומק ,רחל חלפי
ובני דורם) וגם במשוררי שנות השמונים — חזי לסקלי,
אלון אלטרס ,אלי הירש ועמיתיהם — שכבר החלו לפרסם
את שיריהם.
מי שביקש שירת נוף ארצישראלית ,קרא ביצירת
המשוררים "הילידים" (אריה סיון ,משה דור ,משה בן־שאול);
מי שנפשו צמאה לשירה אורבאנית יכול היה לנוע בין אבידן
לויזלטיר; מי שחיפש את ההתמודדות הכאובה עם מורשת
השואה ,יכול היה לקרוא בשירתם של דן פגיס ובן־ציון תומר,
טוביה ריבנר או איתמר יעוז-קסט ויעקב בסר.
השירה העברית נמצאת כיום במצב שבו חלק לא מבוטל
מהקהל הפוטנציאלי החדש שלה לא מכיר את שירתם של
טובי משורריה .לא את יצירתם של חתני פרס ישראל כגון
אמיר גלבע וישראל פנקס ולא את שיריהם של משוררים
נפלאים כמו עוזר רבין או איתן איתן.
לכן ,אפשר להתחיל שוב מקו הזינוק ולקרוא בשירי
עזריאל קאופמן ללא דעות קדומות הנוגעות למעמדו
הספרותי .כך יגלו הקוראים את שירי הנוף היפים שלו,
את שירי תל־אביב החזקים ,את שיריו הארספואטיים ,את
25/05/2014 12:19:58
עזריאל קאופמן
שירתו הביוגרפית העוסקת בבריחתו מפולין ,בעלייתו
ארצה ,בדמויות בני משפחתו; הקורא ייחשף גם לשירי
המחאה הפוליטית ,לשירי הזעם בעקבות רצח יצחק רבין
ועוד ועוד :מאקוורלים מדויקים וחרישיים ,דרך שירה קשת
תחביר ונפתלת מחשבה ומטפוריקה ועד למה שהוא בעיניי
פסגת יצירתו ,שירי הספר 'זמן בולע את עצמו'.
למיטב הבנתי ,עזרי ,כפי שכונה בפי חלק מחבריו ,חש
לקראת סוף חייו שביכולתו ליצור יצירה רבת־עוצמה שבה
יסקור את כל מהלך קיומו באמצעות המטפורה של דהרת
סוסים ,ריאליסטיים ומטפוריים ,במרחבי העולם והנפש.
כמה יפה הקצר בשיריו ,המופיע בספר 'תולעת בת מאה
שנה' ( .)2002בן שורה וחצי בסך הכול ומתמקד בתמונת
שקיעה אחת:
19
2014.indb 19ינוי םינזאמBook-
עכשיו בים
ַש ּירת ּג ַמלים
נוטלת אור מ ָּכאן ל ָמקום ַאחר
ומה רב הניגוד בינו ובין השיר שכתב סמוך לפטירתו (מתוך
'זמן בולע את עצמו') ,המתפרץ אל עינינו בשאון פרסותיו.
דמיינו את המשורר רוכב על גב הסוס ,בלי אוכף ,פראי ועז,
שר את שירת חייו:
אני שומע נשימות סוּסים מ ַּתח ַתי וּמ ָעלַ י ַהאם הם
כּ בָ ר רוצים לָ זוּז אל שכ ָחה אל ּתלם אין־סופי לש
הת ַה ּווּת אל חשך ַ־עין אל שקט חול אל ַמחשבות
ּפחָם ָּבהָר אנ ישומ ַע ורואה אני רוא השומע
וּנש ָימתי ּבנש ָימ ָתם נוגַ עַת ַמ ּשה ּו הוּש ַקע ָּבהם
ַמ ּשה ּו נק ַשר ּבי כּ די חו ַתם שביָה כּ די צו ָּרה ו ַּמ ַעש
כּ די לשאל ו ַרק לשאל
ק ּיוּם ּבעץ ּבאבן ּב ָענָן
כּ מו אין ָמות אין חלוף
ָאפר ַעל ּפני כּ ח ּל י ָש ַמים
קמטי ָהרו ַּח רחוּף ָהיָ ה
ַעל א ּלה
דּ מ ַעת ָע ָפר וּפ ַצע מגַ דּ ל
ָקמים וּמתיַ צּ בים לחיות
אין נשיָה ריחוּף ש ַחר ַחר
רחוּף ָאפר ש ַחר ַחר ַעל ּפני
או לא ָהיָ ה או לא או כּ ן
5.1.04
מאז שעזריאל קאופמן הלך לעולמו בשנת 2004אני מלמד
את שיריו מדי שנה ,מחלק לסטודנטים מספריו המצויים
בידי ועושה נפשות ליצירתו שנוגעת בלבבות באופנים כה
רבים .ביחד עם חברו משה דור ובעצה אחת עם אלמנתו
מזל ערכנו את המבחר 'שעה אחת של שמש' (קשה לשירה,
.)2007למי שיקרא את השירים הללו מזומנות שעות רבות
של אור.
מלים לזכרה של הסופרת יהודית הנדל
א
בשנת 1954כבשה את עולם
הספרות בספרה "רחוב המדרגות"
— וזכתה על כך בפרס אשר ברש.
חלפו שנים וזכינו לספרה "החצר
של מומו הגדולה" — ומרגע זה
ידעו כולם ,שיהודית ניצבת בשורה
הראשונה של סופרי ישראל.
יצירותיה מכאן ואילך חיזקו את
מעמדה בעולם הספרות .הספר
האחרון שכתבה "הכוח האחר" היה
ספר מיוחד שבו שילבה מציוריו
ומחייו של בעלה צבי מאירוביץ,
שהיה צייר דגול.
ספריה זכו לאהדת הביקורת,
לאהבת הקהל — וחשוב לציין את
הפרסים החשובים שבהם זכתה:
פרס ביאליק לשנת 1997ופרס
גודת הסופרים העברים
אבלה וכואבת .איבדנו
חברה יקרה ,סופרת דגולה .יהודית
הנדל הלכה לעולמה.
יהודית הייתה בת למשפחה
חסידית ,וניכר היה שהרקע
התרבותי שלה השפיע על כתיבתה,
על מקורות יניקתה .חייה בארץ
ליד שכונת פועלים טבעו בה את
חותמם — ויכולנו לזהות ברומנים
שלה פסי זהב חוצים את השורות.
בשקיקה קראנו שורות שגילית בהן
את היכולת שלה לשאוב ממקורות
קדומים ,יכולת עזה לבטא מציאות,
לבטא את הרוח שהניעה אותה —
יהודית הנדל
ובעיקר לעצב דיוקנאות מקוריים,
לעצב מציאות.
הספרות העברית היטיבה לבטא את המציאות ישראל בשנת .2003
התייתמנו עם לכתה ,שמה יישאר לנצח בפנתיאון
הישראלית החדשה ,ועם זאת ניכר היה ,שיהודית הנדל
מפלסת לה בתוך השדה הגדול הזה שביל משלה ,משרטטת הספרות העברית.
באומץ דיוקנאות ופרקי חיים שהיו שונים מסיפוריהם של
יהי זכרה ברוך.
הסופרים בני דור הפלמ"ח.
הרצל חקק
20
25/05/2014 12:19:59
2014.indb 20ינוי םינזאמBook-
פרופ' חנה יעוז-קסט ז"ל
ד
בר הספד אגודת הסופרים העברים ,מאת יו"ר וכיצד היטיבה לרתק קהל בניתוחי יצירות ספרותיות מורכבות
ולרכוש את אהבתו וחיבתו המיידית.
האגודה המשורר הרצל חקק ומ"מ היו"ר
לעולם לא נשכח לחנה את פעילותה הציבורית מתוך
המשוררת עדנה מיטווך-מלר שנשאה את הדברים
בדרכה האחרונה של פרופ' חנה יעוז-קסט בבית העלמין מסירות והזדהות באגודת הסופרים העברים ,את השנים
שהקדישה לנו כחברת דירקטוריון מכון גנזים.
ירקון ביום ו' ,כ"ה בניסן תשע"ד. . . ,
חנה יעוז פרסמה ארבעה ספרי
בערב שבת קודש ,פרשת קדושים,
עיון ומחקר ,ערכה שתי אנתולוגיות
כשלושה ימים לפני יום השואה
לשירה עברית צעירה ומבחר מאמרים
והגבורה ,אנו מלווים בדמעה את
להכרת יצירות מופת .ערכה עם בעלה
חברתנו — חנה יעוז-קסט.
המשורר — איתמר יעוז-קסט את
זהו יום מר לכל אוהבי הספרות
כתב העת פסיפס" לשירה ולאמנות
העברית .פרופסור חנה יעוז-קסט
בדבקות ,במקצועיות ובמסירות
איננה עוד עמנו .איבדנו חברה יקרה,
וסייעה לו להמשיך בכבוד לאורך
חוקרת דגולה ,מבקרת וחוקרת
שנים רבות את אחד ממפעלי חייו
ספרות מן השורה הראשונה.
— הוצאת הספרים עקד" ששימשה
בחקר הספרות מילאה חנה יעוז
בית חם ואכסניה מהימנה למשוררים
מקום מרכזי בסוגיית ספרות השואה,
ויוצרים טובים במחוזותינו ,ביניהם
בחקר שירה שנכתבה על השואה.
גם אמתכם הנאמנה.
יעמדו תמיד לפנינו בפנתיאון השירה
לא מן הסתם זכתה חנה בשלושה
העברית — ספרה על השואה בשירת
פרסים ספרותיים נכבדים — פרס
דור המדינה וספרה הניגון והזעקה"
יד ושם ,פרס ולנרוד מטעם אגודת
על שירת השואה של משוררי שנות
הסופרים העברים ופרס לספרות
חנה יעוז-קסט (צילמה תפארת חקק)
הארבעים.
השואה בטורנטו — קנדה .יצירתה
אפשר לראות בה גם חלוצה בחקר שירת דור המדינה ,ומחקריה יישארו לעד כאבני דרך וכאבני פינה בתולדות
במעקב יסודי אחר השירה הצעירה בראשית שנות השישים הספרות העברית.
והשבעים.
לצד כל ההישגים הללו ,הייתה אם ,רעיה וסבתא למופת,
ספרה אנתולוגיה לשירה צעירה שראה אור בשנת ,1969אישה חסודה וצנועה ,שזרתה אמונה ,אופטימיות וחריצות
היה בבחינת מפעל חלוצי ,אבן פינה למחקר השירה הצעירה ,ביד נדיבה וברוח נאמנה סביבה.
קריאת כיוון לבחינת הכיוונים החדשים בשירה הצעירה
אגודת הסופרים העברים אבלה על לכתה מעמנו .אנו
שצמחה לאחר הקמת המדינה.
מביעים את צערנו העמוק בשם כל חברי האגודה ,בשם הוועד
מחקריה גילו מקוריות ועמקות בנושא חקר הסיפורת המנהל ,בשם המנכ"ל — ארנון פורת ובשם צוות העובדים.
המטא-ראליסטית והסיפורת היהודית הקיומית.
אנו מחבקים בשעה קשה זו את חברנו היקר איתמר יעוז-
לא נשכח את פעילותה לחקר ספרות השואה ,כשלה זכות קסט ואת המשפחה ,הבת — שילהב ,הבן — אראל והנכדים
ראשונים בהקמת מרכז סאל־ואן־גלדר" להוראת השואה .היקרים.
במסגרת מרכז ייחודי זה ,ערכה מיזם שכלל מולטימדיה לשירת
דווקא בשעה זו ,אנו קוראים לך איתמר לאזור כוח
משוררים וסופרים ניצולי שואה ובני ניצולים .וכן את הקתדרה ולהמשיך במפעליך הספרותיים ,הן למען כבודה וזכרה של
להוראת מקצועות היהדות ע"ש הרב — ד"ר אוקס באונ' בר־ חנה ,והן למען עצמך.
אילן.
שאו בגאווה משפחה יקרה את דמותה וזכרה.
כולנו שמענו אותה בערבי ספרות ,הוקסמנו מן הידע
בדרכנו היית לפיד שכבה ,אשרנו שהיית עמנו .לכי לשלום
הנרחב ,מכושרה האישי להציג ספרות באורח כובש ובהיר ,לדרכך ,יהי מבורך זכרך.
21
25/05/2014 12:19:59
2014.indb 21ינוי םינזאמBook-
שבוע הספר העברי — ספרים ,יוצרים ,מבקרים
ירון אביטוב*
שבוע הספר העברי בגוודלחארה
נ
הדפתי מעט לאחור בגל המבקרים הרועש שגדש
בהמוניו את המעברים ביריד הספרות הבינלאומי
בגוודלחארה ,מקסיקו ,דצמבר ,2013ולא הצלחתי לפלס
דרך לעבר הביתן הישראלי ("הפאביון") ,שבו הייתי אמור
להשיק באותו היום את האנתולוגיה בעריכתי" ,הציפורים
לא שרות באושוויץ" (אנתולוגיה של ספרות ישראלית בשפה
הספרדית בהשתתפות 57יוצרים ישראלים) .נחילי אדם
זרמו פנימה ,נחיל אחר זרם החוצה והם נראו כמו מערבולת
בים סוער .אם הצפיפות הזו תימשך אני עוד עלול לאחר
להשקת הספר ,ועוד יאשימו אותי שבאמת הפכתי ללטיני
ולא רק לחצי לטיני כפי שאני טוען .כדי להגיע בשלום ובזמן
למחוז חפצי ,התחלתי למרפק כמו בתור לאוטובוס בתחנה
של קו 18בשוק מחנה יהודה.
בצפיפות הגדולה שנוצרה שם ,ריצדו בראשי הבזקי
תמונות מאירועי שבוע הספר בערים הגדולות בישראל
וערכתי השוואות בלתי נמנעות בינם לבין היריד בגוודלחארה.
בהערכה גסה ,אני יכול לומר שסך הכול של שבוע הספר
כולו בכל רחבי הארץ יכול להיכנס ביריד אחד בגוודלחארה.
בגוודלחארה הגישה היא ,כמדומני ,של ריכוזיות ,ואילו
בישראל נהוג לפצל את שבוע הספר לערים רבות — פיצול
ללא ספק חיובי המשרת את תפיסת האמנות לעם.
כמה נתונים לצורך השוואה :בשבוע הספר בישראל,
יוני ,2013הנמשך כעשרה ימים ,הציגו מאה מו"לים ,ואילו
ביריד בגוודלחארה ,שנמשך תשעה ימים ,השתתפו כ־1900
מו"לים מכל רחבי העולם .לפי נתוני התמ"ת שפורסמו
בעיתון "גלובס" ,נמכרו בישראל בשנת 2013כ־ 20מליון
ספרים ,ולפי ההערכות ,בשבוע הספר נמכרים כ־ 15אחוז
מסך המכירות השנתיות (דהיינו כשלושה מליון ספרים).
22
* ירון אביטוב נכלל במשלחת ישראל ליריד בגוודלחארה והציג שם
את האנתולוגיות בעריכתו "ספר השלום"" ,הציפורים לא שרות
באושוויץ" ,ובפסטיבל הסרטים את סרטו על תולדות האנוסים,
"אמריקה לדינה".
25/05/2014 12:19:59
בגוודלחארה נמכרו ביריד האחרון ספרים ב־ 41מיליון דולר,
אך אין נתונים באשר למספר הכותרים שנמכרו .את שבוע
הספר בישראל בשנת 2010פקדו לפי הערכת התאחדות
המו"לים כ־ 750אלף מבקרים (אם כי יש גם הערכות
נמוכות יותר) ,כמות דומה לזו שביקרה בדצמבר האחרון
ביריד בגוודלחארה .בעוד שכמות המבקרים אצלנו מייצגת
את שבוע הספר בכל רחבי הארץ ,ומשמעותה שתשעה עד
עשרה אחוז מאוכלוסיית ישראל (כשמונה מיליון נפש) ,פקדו
את שבוע הספר ,במקסיקו פקדו את היריד כמחצית מתושבי
העיר גוודלחארה המונה כ־ 1.65מיליון נפש ,וכחמישית
מתושבי המטרופולין כולו המונה כ־ 4.5מיליון נפש .ייתכן
אפוא שבגוודלחארה נמכרו באופן יחסי פחות ספרים מאשר
אצלנו ,אין לדעת ,אך כמות המבקרים היחסית ביריד של עיר
אחת הייתה לפחות כפולה מכמות המבקרים בשבוע הספר
בכל חלקי הארץ .יותר מאשר הספרים עצמם ,המבקרים
אפוא הם אלה שעושים את ההבדל והפכו את היריד להפנינג
כה גדול.
אז נכון שלא מעט מהמבקרים ביריד בגוודלחארה באו מן
הסתם כדי לראות ולהיראות באירוע הגרנדיוזי ביותר בעיר,
אולם עדיין צריך לשאול מי כאן ראוי להגדרה של עם הספר,
אנחנו או המקסיקאים?
*
אחרי שנים רבות שבהן הספרות הדרום אמריקאית זוכה
למקום של כבוד על מדפי החנויות בישראל ומציעה לקורא
שפע של רומנים מגרסיה מארקס ועד ורגס יוסה ורבים
אחרים ,סוף־סוף ,לעשרה ימים ,הספרות הישראלית הצליחה
לכבוש את המדף ,אם לא בדרום אמריקה כולה אזי לפחות
במקסיקו .עשרות ספרים ישראלים שתורגמו לספרדית
במיוחד לקראת יריד הספרות ,ועוד רבים אחרים שכבר
תורגמו ,הוצעו לקורא הלטיני והעמיקו את הדיאלוג בין שתי
התרבויות.
בגוודלחארה ,זכתה ישראל לכבוד ספרותי שהיא לא
זכתה לו ,כמדומה ,מעולם .היא נבחרה כאורחת היריד
הספרותי השני בגודלו בגלובוס .משרד החוץ והשגרירות
במקסיקו נטלו את המשימה ברצינות וניידו לגוודלחארה
עשרות סופרים ,משוררים ,אנשי קולנוע ,מוסיקאים
2014.indb 22ינוי םינזאמBook-
ומדענים ישראלים .ישראל התארחה בביתן המרכזי ,הנראה
כמו אמפיתיאטרון ,שאליו נדחסו אלפי מבקרים רועשים.
כשהגעתי לראשונה ל"פאביון" הוכיתי בהלם .כיצד אוכל
להעביר הרצאה במקום רועש כל כך? ניסיתי לדבר ,אבל
לא שמעתי את עצמי .הרעש מסביב נשמע כאילו יציע
גועש של מקסיקנים מתופף בקסטנייטות בקצב תופי
הטם־טם האפריקאים .כדי שישמעו אותי ,חשבתי ,עליי
להגביר את קולי במאות דציבלים ,לדבר בקצב הרררררריש
המתגלגלת של הלטינים ,ואולי אף לחצות את מהירות
הקול.
בזכות הנוכחות הישראלית המרשימה ביריד ,לרגע הייתי
יכול לעצום עיניים ולהרגיש כאילו אני משוטט בשבילי
שבוע הספר בתל־אביב ,בירושלים או בעיר הולדתי חיפה.
בכל פינה פגשתי ביוצר ישראלי אחר והרשימה היא ארוכה:
גילה אלמגור ,שהקסימה אותי בסיפוריה על אביה (כל אחד
מהם ,אמרתי לה ,ראוי לרומן בשם "הקיץ של אביה" ,והפעם
באמת על אביה) ,אשכול נבו ,אתגר קרת ושירה גפן ,רוני
סומק ,נעים עריידי ,סביון ליברכט ,אגי משעול ,ניר ברעם,
אלונה פרנקל ,אורי אורלב ,גיל חובב ,ששעשע אותי כתמיד
בסיפוריו על סבתא מומה ומשפחת בן אב"י-חובב ,יורם
מלצר ,חמוטל בר יוסף ,האוצר גדעון עפרת ורעייתו הצלמת
עליזה אורבך ,ורבים אחרים שלא הזדמן לי לפגוש ,בהם דויד
גרוסמן .לרגע הרגשתי שאני נפגש עם כולם באחד מבתי
הקפה של תל אביב או ירושלים .מ"כסית" ועד "טעמון",
והכול בעסקת חבילה אחת בגוודלחארה.
הגם שהשפה העברית נשמעה ברמה ,והספרים העבריים
המתורגמים היו על המדפים ,והכול היה דומה כל כך לשבוע
הספר ,הכול היה בעצם שונה כל כך משבוע הספר אותו
זכרתי מישראל .אם בתור בחור צעיר ,בימים שעוד רק
חלמתי לפרסם ספר בעצמי ,שבוע הספר היה עבורי אירוע
שאסור להחמיץ ,הרי שבחלוף השנים גיליתי שהשטאנץ הזה
מתחיל למחזר את עצמו והוא זקוק ,כמדומה ,לעירוי דם
דחוף.
כאילו ,לא עלינו ,חגיגת הספר העברי הפכה ליום מספד,
נשמעו בארץ בשנים האחרונות לא פעם קולות הקוראים
לביטול שבוע הספר ,וכל זאת בשל המבצעים הספרותיים
וההוזלות לאורך כל השנה .וכך ,בעידן שבו מעמדם של
הסופרים והספרים בישראל — וגם בעולם המערבי —
בצלילה ,הוצאות לא מעטות מתקשות לגמור את החודש,
וחוק הספרות החדש עוזר למרבה הצער בשלב זה כמו כוסות
רוח למת ,היריד בגוודלחארה נמצא בפריחה גדולה ,מכירות
הספרים בו במגמת עלייה (ב־ 2013נרשמה עלייה של 15
25/05/2014 12:19:59
אחוז במכירות ושל שבעה אחוז בכמות המבקרים) ,והוא הפך
למעין חג לאומי של מחוז חאליסקו — חג שכבר אי אפשר
בלעדיו.
כיצד הדבר קורה דווקא במדינה מוכת ברוני סמים
ומאפיה כמו מקסיקו ,שבה שיעור הקריאה הוא לכאורה
נמוך יותר מאשר בישראל? כיצד דווקא שם יודעים להפוך
את יריד הספר לחג של ממש ,ואילו אצלנו טוענים שהוא
מיותר?
שבוע הספר בישראל מציע למעשה מתכונת קצת
מיושנת .דוכנים לפי מטר רץ של הוצאות ספרים הממתינות
לו כל השנה על מנת להציע את מרכולתן במחירי מבצע
כביכול המהווים למעשה אחיזת עיניים .מדי פעם מכריז
הכרוז התורן על הסופר התורן שיחתום על הספר התורן
שהקורא ת התורנ ית יקראו בתורנות שמירה במילואים
או בסדיר ,או בתורנות שמירה על התינוק המצווח בעריסה.
אז נכון שמנסים להחיות את שבוע הספר באירועי אווירה
מסביב ,גם מוסיקליים ,אבל הם עדיין לא מצליחים להקנות
את עוצמת החוויה של הביקור ביריד בגוודלחארה והאירועים
הנלווים אליו.
היריד בגוודלחארה ,כמו כמה מירידי הספרות הגדולים
האחרים בדרום אמריקה ,הוא למעשה שילוב בין שבוע
הספר ויריד הספרות הבינלאומי בירושלים .זהו שילוב מנצח
שבין מכירות ספרים מחד והרצאות או פאנלים מאידך ,בין
הסופר לספר ,בין הקונה ליוצר ובין כולם גם יחד .במקביל
לתצוגה ולמכירות הספרים מתקיימים בירידים האלה
הרצאות רבות של סופרים מקומיים וסופרים אורחים רבים
מחו"ל ,וגם מופעים מוסיקליים ואחרים .את הערך המוסף
בגוודלחארה סיפקו הפעם יותר מ־ 300פאנלים ספרותיים
שהתקיימו עם סופרים מכל רחבי העולם ,רבים מהם עם
יוצרים ישראלים.
למרות הביקורת הנשמעת על רמת הספרות העכשווית
בישראל ,בתחום הספרות יש לנו עדיין הרבה מה להציע
לעולם ,אבל בתחום ירידי הספרות כמדומה שיש לנו עדיין
מה ללמוד ממקסיקו ומגוודלחארה ,ולא חלילה בתחום הסחר
בסמים אלא דווקא בתחום הסחר בספרים.
צריך לקוות שחוק הספרות החדש יחזיר לשבוע הספר
את מעמדו מבעבר ,אבל אולי הגיע הזמן לשדרגו ולהעניק
לו ארומה יותר בינלאומית .להכריז מדי שנה על עיר גדולה
אחרת בארץ כבירת שבוע הספר ולקיים בה יריד בינלאומי
שאליו יוזמנו סופרים מכל רחבי העולם .כך נתפוס שתי
ציפורים .גם נמשיך את המנהג העברי של שבוע הספר ,וגם
אולי נהפוך אותו באמת לאחד הגדולים בעולם.
23
2014.indb 23ינוי םינזאמBook-
נילי דגן
גמזו לטובה בפרס אקו"ם...
ז
מן לא רב לאחר שהוענק לפרופ' יוסי גמזו בהיכל התרבות
של פתח־תקווה אות־הוקרה מיוחד על תרומתו לשדה
ה ּזמר הישראלי ,מטעם עמותת "שירת רבים" של מובילי
השירה בציבור בישראל ,הוענק לו השבוע באולם תיאטרון
"גשר" ביפו פרס אקו"ם למפעל חיים על אותה תרומה עצמה.
יוסי גמזו — משורר ,סופר ,פזמונאי ,מתרגם ,פרופסור
לספרות עברית .לימד באוניברסיטאות בארצות הברית,
אוסטרליה ,דרום־אפריקה ובמוסדות אקדמיים בארץ .פרסם
עד כה למעלה מ־ 30ספרים וזכה ב־ 12פרסים ספרותיים,
עיתונאיים ומחקריים בארץ ,בארה"ב ובאוסטרליה .להיטיו
הוּלחנ ּו על ידי טובי המלחינים וּבוּצע ּו על ידי מיטב זַ ָּמרי
ישראל ,ביניהם" :הכותל"" ,איפה הן הבחורות ההן?"" ,סימן
שאתה צעיר "" ,זוהי יפו ,ילדה"" ,סתם יום של חול"" ,שני
שקי־שינה"" ,אילו כל האוהבים"" ,לי־לך"" ,מה הוא עושה
לה?"" ,השיריון עשה היסטוריה"" ,שלא לאהוב אותך איך
אפשר?"" ,מה שיש לי לומר לך"" ,לילה ראשון בלי אימא",
"השעות הקטנות של הלילה"" ,ירושלים האחרת" ועוד
להיטים רבים מאוד.
היות שמשורר ופרופסור לספרות שהוא גם פזמונאי
פופולארי הוא תופעה נדירה בתרבות הישראלית ,ביקשתי
לשמוע ממנו כמה תשובות לשאלות הנוגעות למה שדומה ומה
ששונה בין ז'אנר השירה הצרופה וזה של הלהיט העממי הקל.
24
נילי לפני זמן לא רב העניקה לך עמותת "שירת רבים"
אות־הוקרה מיוחד על תרומתך לסוגת שיר־הזמר העברי.
והנה ,בתחילת אדר הנוכחי ,כמו לקיים את הכתוב במסכת
"משנכנס אדר מרבין
תענית שבמשנה ובתלמוד
בשמחה" הוענק לך פרס אקו"ם למפעל־חיים על
אותה תרומה עצמה .סמיכות מקרים כזאת היא תופעה
נדירה בתרבות הישראלית ,ולא פחות נדירה ממנה היא
העובדה שהיא חלה על יוצר שקיבל עד היום שלושה
פרסים על ספרי שירה צרופה ,ואחד על ספר פרוזה,
שלושה נוספים על כתיבה עיתונאית ,שניים אחרים על
ספרי־ילדים ואחד על מחקר אקדמי .איך אתה מסביר
תופעה יוצאת־דופן זו ומה ,לתפיסתך ,מקורה של אהבת
השירה בציבור בישראל?
25/05/2014 12:19:59
יוסי ברמת המאקרו ,התופעה הנדירה ביותר היא זו שרק
בתרבות הישראלית בולטת ,מושרשת ופופולארית כל־כך
אופנת השירה בציבור .אמנם באומות העולם ,למשל בעולם
האנגלו־אמריקאי ,היא קיימת במידת־מה וקרויה בשם
— singalongאך היא אינה מגיעה בשום פנים לממדים,
לאהדה ולמסורת רבת השנים של השירה בציבור הישראלית.
נילי מה ,לדעתך ,הסיבה לכך?
יוסי העובדה הסוציו־היסטורית ,שאצל כל האומות
ה"נורמאליות" ,שחיו בארצותיהן אלפי שנים ולא הוגלו מהן
מעולם ,נולדו השירים מן ההיסטוריה ,בעוד שבעם היהודי,
במשך כל שנות גלותו מאדמתו ,הקדימ ּו השירים את הקיום
הגיאוגראפי־ריבוני של חזרה למכורתנו ההיסטורית .למען
האמת ,הם לא רק הקדימו אלא גם קדמו את התהליכים
הלאומיים של געגועים בלתי פוסקים לציון שהתגבשו
במרוצת הדורות לאידיאולוגיה הציונית ולאתוס של גאולת
הארץ וחיזוק הדבקוּת הקולקטיבית באהבת הארץ והעם.
אפילו הציונות החילונית ששאפה ליצור תרבות יהודית
חדשה לחלוטין ,היא מבחינת השירה הישראלית בציבור המשך
אורגאני ביותר של כיסופים היסטוריים אלה שבאו לידי ביטוי
מרהיב ,הן טקסטואלית והן מלודית ,בתפילותיהן של העדות
והתפוצות היהודיות הרבות והשונות במרוצת אלפיים ויותר
שנות גלות .לכן ,תופעת ה־ singalongשל אומות העולם איננה
חורגת מכלל צורת־בידור ,ואילו השירה היהודית והישראלית
בציבור היא בהחלט סימפטום היסטורי יוצא־דופן של תודעה
היסטורית יוצאת־דופן באומה יוצאת־דופן .ביאליק אמר פעם
שתורת ישראל היא הטריטוריה דנָ ידי של העם היהודי .אך
השירה בציבור ,כהמשכה הגנטי של התפילה בציבור ,היא בלי
ספק ביטויה האותנטי של הכמיהה בת אלפי השנים לארץ
ישראל כטריטוריה דלָ א נָ ידי ,ומתחילת ההתיישבות הציונית
בארץ זו — היא מייצגת גם את ּ
המבע העממי ביותר לַ קשר
הנפשי העמוק אל טריטוריה זו.
נילי בשפה האנגלית ,למשל ,יש שמות נפרדים לשירה
צרופה poetryלעומת תמליל של פזמון . lyrics
מאחר שהמילה העברית "שיר" כוללת בחבה הן את
משמעותו של poemוהן את זו של ,songטבע אחד
מגדולי משוררינו ודומתני גדול פזמונאינו ,נתן אלתרמן,
את המושג "שיר־זמר" כמקבילתו העברית של .songהיות
שמאז יוזמתו הברוכה של יצחק לבני ,בהיותו הממונה על
"גלי צה"ל" ,להפקיד בידי טובי מלחינינו את הלחנתם של
שירי משוררי poetryצרופים ושידורם המתומר מעל
2014.indb 24ינוי םינזאמBook-
כ"ב ּ
מצרים"" ,עיר היונה" ו"חגיגת קיץ" .הוא הדין בשירי־זמר ּ
אב
ַ
אל ואד"" ,שיר הרעוּת" ו"פנס בודד" של חיים גורי שהובילו
רבים אל שירתו ה"כבדה" יותר .וכך בדיוק לגבי "הרדופים",
"איפה מוצאים עוד אנשים כמו האיש הזה?" ו"אניטה וחואן"
ששימשו לא אחת ּ
מעבורת אל שירתו הלירית של נתן יונתן.
אשר לשאלתך ,על ההבדל בין פזמון לשיר צרוף ,יש
אומרים כי הוא דומה לַ הבדל המסורתי שבין תפילה ביחיד
לתפילה בציבור .יחד עם זאת ,כל תלמיד תיכון בפיסיקה
המכיר את תופעת האוסמוזָ ה ּ(פ ּ
יעפוּע בו חודרות מולקולות
של תמיסת נוזלים אחת אל תמיסת נוזלים אחרת דרך מחיצה
נקבובית) ייטיב להבין כי גם בין שני ז'אנרים אלה ,ה־poem
וה־ ,lyricsיש לא אחת פיעפוע דו־סיטרי :קלילוּת פזמונאית
מסתננת לעיתים אל השירה ה"כבדה" ,ואילו שורות שיריות
צרופות ביותר מבליחות לפעמים בתמליל של פזמון (ואלו
בעינַ י הפזמונים המעולים ביותר מבחינה טקסטואלית).
דיוקן של יוסי גמזו
גלי האתר ,קשה עוד יותר להבחין בין שיר לשיר־זמר
כיצד היית מגדיר שתי סוגות ספרותיות אלו?
שא ּת כוללת את תמליל שיר־הזמר (ה־)lyrics
יוסי אני שמח ַ
בין הסוּגות הספרותיות ,כי עדיין מצויים פה ושם כמה סנובים
אקדמיים שאינם מחשיבים את תמליל שיר־הזמר כס ּוגָ ה
ספרותית ,דהיינו :מכובדת .אך על ּ
אפם וחמתם של טהרנים
אלה הממצא העובדתי מוכיח כי רוב גדולי משוררינו (ביאליק,
שלונסקי ,לאה גולדברג ובעיקר אלתרמן) לא זלזלו כלל וכלל
בס ּוגַ ת שיר־הזמר וראו בה מנוף רב־עוצמה להפצה פופולארית
של מסרים ותמאטיקות שהם טיפלו בהם גם בשירתם היותר
צרופה והפחות עממית .הם גם הבינו שהפזמון העממי הוא גשר
מצוין לקירובם של ציבורים נרחבים יותר ומשכילים פחות אל
שירתם היותר אליטיסטית והפחות עממית (בפרט באומה ָּ
שב ּה
עולים שהגיעו ארצה בגלי־הגירה רבים אינם רהוטים במכמני
לשונה ומקורותיהם) .אין לי ספק כי אלמלא התוודעו דורות
רבים של ילדים ובני נוער אל "לא ביום ולא בלילה" או "בין
נהר פרת ונהר חידקל" של ביאליק ,לא היו רבים מהם מגיעים
להכרתה ואהבתה של שירת ביאליק הצרופה .והוא הדין בין
"תה ואורז יש בסין" של שלונסקי ושירתו הלירית ,בין "שיר
היקינטון" ו"למרחקים מפליגות הספינות" לשירתה הצרופה של
לאה גולדברג וראוי להחיל קביעה זו גם על אלפי הפזמונים
ושירי "הטור שביעי" של אלתרמן והיותם גשר לרבבות
ישראלים אל שירי "כוכבים בחוץ"" ,שמחת עניים"" ,שירי מכות
25/05/2014 12:20:00
נילי הזכרת לי קודם את רמת המאקרו ,מה תוכל לספר
לי ברמת המיקרו האישי שלך על מי שפתח לפניך את
הדלת אל השירה ה"כבדה" מצד אחד ואל הפזמון העממי
מאידך גיסא?
יוסי כחייל צעיר המאוהב בשירה זכיתי לטייל לא מעט על
גדת הירקון עם אורי צבי גרינברג .גם שלונסקי נהג בי חביבוּת
וחמימוּת שאינני יכול לשכוח .גם לאה גולדברג הזמינה אותי
אל ביתה בירושלים והיתה מאירת־פנים ומעודדת ביותר .אך
אין ספק שהפגישה המכוננת ,הגורלית ביותר בחיי הספרותיים,
היתה זו שאירעה ביום קיץ תל־אביבי עם אלתרמן .כמעט כל
צעיר בגיל ההתבגרות והתנחשלוּת ההורמונים כותב שירים,
אם בגלוי ואם בסתר .אך כפי שכתב כבר ת .ס .אליוט במסתו
המפורסמת "מסורת והכּ ישרון האינדיווידואלי" ( ,)1915רק
מעטים מצליחים להיות משוררים גם מעבר לגיל עשרים.
כשהשתחררתי מצה"ל היה לי כתב־יד חבוי של קובץ סאטירות
(שלימים ראו אור בספרי הראשון" ,אתם נוער ,אתם? ") .כתב־
יד זה ,אף שלא היה שירה לירית אלא אקטואלית־חברתית
עורר בי אימה נוראה שמא אני רק רוצה לכתוב אך לא מוכשר
לכך .ואז התמזל מזלי ואלתרמן ניאות לקבל אותי בביתו
לחמש דקות מזמנו היקר ולומר לי לאחר קריאת כמה דפים
שלי ,אם להקדיש את חיי לכתיבה או לרדת מן העץ התלול
הזה ,כי בעינַ י — עד היום — החיים יקרים הרבה יותר מכל הישג
אמנותי שהוא .לעולם לא אשכח איזה פחד־מוות חשתי באותו
יום קיץ תל־אביבי ,כשעליתי במדרגות ביתו של אלתרמן
בשדרות נורדאו ,30כאילו אני עולה לגרדום .נשבעתי לעצמי
כי אם המשורר הדגול לא ייהנה מכתב־היד האומלל שלי,
25
2014.indb 25ינוי םינזאמBook-
26
לא אבזבז את חיי בחיזוּרים נואשים של אהבה נכזבת אחרי
ּ
ואחפש לי תחום אחר .אלתרמן קיבל אותי בגופיה
המוּזה
ובמכנסי חאקי קצרים ,שכל מיכנס ּ
שבהם היה בגודל של
אוהל־סיירים .בפיו היתה נעוצה מקטרת והוא ביקש שאקריא
לו שיר סאטירי אחד בלבד .בקול חנוק ובצמרמורת נוראה
דיקלמתי לו את מבוקשו ,והוא ּפ ּ
ימפם במקטרתו וצחק בקול.
לא הייתי בטוח אם הוא צוחק מן ההומור הנערי שלי (למרות
שהוא צחק בדיוק ַּב"מקומות הנכונים") ,או שהוא צוחק צחוק
לגלגני על חוסר־הכישרון הנלעג שלי" — .תקרא לי עוד אחד'',
הוא סינן להפתעתי בין שפתיו ופוּמית־מקטרתו ,וכשסיימתי,
כולי זיעה קרה (למרות החמסין) ביקש שאשאיר לו את כל
כתב־היד .יצאתי מביתו מבולבל כמו ביצה מקושקשת ,אך
ּ
טילפן אלי ואמר בקולו המגוּמגם
לא עברו ימים רבים והוא
שהעביר בי צמרמורת ,שאני מתבקש לגשת להוצאת "מסדה"
לחתום על חוזה להוצאת הספר .בה־בעת הוא המליץ לזמרים
שונים להזמין אצלי תמלילים לשירי־זמר שהם חיפשו
להופעותיהם .מאוחר יותר ,כאשר הוא חדל לפרסם בעיתון
"דבר" ז"ל את "הטור השביעי" המיתולוגי שלו ועבר לכתיבה
פובליציסטית בפרוזה עיתונאית ב"מעריב" ,הוא הזמין אותי
לפתוח טור אקטואלי מחורז ב"דבר" .שום סופר או משורר
ידוע לי ,ואני מכיר רבים מהם ,לא היה מסוגל לגילוי מחווה
נדיבה ואצילית כזאת כלפי חייל משוחרר צעיר ואלמוני.
כשיצא הספר לאור ובאתי אל אלתרמן להגיש לו עותק עם
הקדשה מחורזת נרגשת ,הוא הזעיק מן המיטבח את רעייתו,
השחקנית המצוינת רחל מרקוס וציווה עליה להביא בקבוק
קוניאק כדי ש"שלושתנו נרים כוס לכבוד ספרו הראשון של
יוסי" .מי שהכיר את אלתרמן מימי קפה "כּ סית" העליזים ,יודע
כי כאשר היו שואלים אותו מלצרי המקום ,מרסל או גרשון,
מה למזוג לו :ורמוּט ,ויסקי ,קוניאק ,וודקהּ ,ברנדי ,הוק ,שרי,
סליבוביץ' או וישניאק — היה המשורר הדגול אומרּ :
ּ
"הסדר
לא מ ַש ּנה לי "...אך ברגע שהוא הציע לי ,במרפסת הקטנה
של מטבחו ,ללגום עמו קוניאק — ירד ל ּבי ,כפי שאומרים,
מצ ַר ָימה (כלומר :מכנָ ַס ָימה )...וכל זה למה? כי אני ,שיסלחו לי
לוט ּובכּ חוּס גם יחד ,אינני אוהב אלכּ והול ,ממש כשם שמעולם
לא עישנתי ולוא גם סיגריה אחת .התחלתי איפוא למלמל
לאלתרמן ,במבוכה גדלה והולכת .שאינני שותה מן הטיפה
המרה ומארחי נתמלא כנגדי בחמת־רצח" .ואתה רוצה להיות
משורר ,צוּציק?" שאג עלי ועיניו יורקות אש .תכניס לך לראש
שלכתוב שירים יכול כל ּפישר ,אבל לשתות צריך לדעת כי
בשביל לכתוב שירה בעולם פרוזאי כמו שלנו ,אתה מוכרח
להיות שיכור ממשהו .אז מ ָּמה אדוני האנטי־אלכוהולי שיכור
אם מותר לי לשאול?" רועד מאי־נוחוּת ,כמו רגל קרוּשה
25/05/2014 12:20:00
במסעדה אשכּ נזית ,מלמלתי לו" :אני ,במחילה ,שיכור אם אני
רואה שקיעה יפה בטיילת ּ
הרברט סמוּאל ,פרח יפה בגן־מאיר,
בחורה יפה בכיכר דיזנגוף .זאת ,אם תסלח לי ,השיכרוּת שלי"...
— "בגילך ,אדוני הצעיר ,זה לא קוּנץ גדול" ,נהם אלתרמן בלעג,
"אבל ַא־נ ּו נראה אותך שיכור מן הדברים האלה בגילי "...מאז
חלפו הרבה שנים ,אך עם כל הכבוד ,התודה והאהבה שאני
חב למשורר דגול זה ,אני חייב להתוודות שלא השתכנעתי
ממנו .עד היום ,למזלי ,אני רומאנטי עד העצם ,עד היום לא
יכלו לי לא הארוזיה של הניהיליזם ולא הקורוזיה של הציניזם
וכאשר למרות כל השחיתוּתּ ,
הביצה הפוליטית (והספרותית,
המסואבת לא פחות) אני נתקל בגילוי פתאומי של יושר,
טוהר־מידות וידידוּת־אמת — אני מתרגש בדיוק כאותו חייל
משוחרר צעיר שזכה לאצילוּתו של אלתרמן.
נילי את נאום־התודה הקצר שלך בערב קבלת פרס
אקו"ם אמרת ,להפתעת הקהל ,ב...חרוזים .אתה מוכן
לחזור על כך?
יוסי בחפץ־לב.
ָק ָהל נכ ָּבד ו ַחברי ָאקוּ"ם נל ָּבבים ו ָיקרים,
היות שאין ּבי שוּם ַּתס ּביך־מגָ לו ַמניָ ה ג ַרנדּ י־יוסי
אני מודה לָ כם ַּבדּ רך ָּב ּה מודים משוררים
ת־הכּ ו ס היא
ַעל ָּכל ס ָּבה למס ָּבה ָּב ּה ז'ס ַטת ה ָר ַמ ַ
ּת־דּ ַעת ,א ָ ּלא ַרק לַ ענָ וָ ה
לא ַצ'אנס לשויץ וּזחיחו ַ
ו ַאח ָריוּת ּגדולָ ה ,כּ פ ּולָ ה וּמכ ּפלת ,ל ָהרים
לא את ָה ַאף כּ י אם את עצם ָר ָמ ָת ּה של ַהכּ תיבָ ה
ּבפ ָרט ָּב ָעם ַה ּיהוּד יש ַה ּתפ ּלו ת ו ַה ּשירים
ָקדמ ּו אצלו ַאלפ י ָשנים לל ָד ָת ּה של מדינָ ה
ש ָּב ּה ַה ּנשק ַה ּסוד ישל ַה ּמו ָראל הם ַה ּשירים ָּב ּה
וּמ ּשוּם ָּכך ,אם ּפ ָרס אינ ּנ ּו פרס־טיטוּציָ ה — זה דינָ ּה
של ָּכל כּ תיבַ ת־אמת :את ּגבַ ּה ָר ָמתנ ּו ל ָהרים ָּב ּה.
כּ פ יש ָא ַמר כּ בָ ר ַמקסים ּגורקי"ַ :ה ּס ָּבה ַה ּיח ָידה
ש ּבגלָ לָ ּה יש לַ ּמשוררּ ַ ,גם ּבגָ דלו וּבהת ַעצּ מו,
ַה ּזכוּת להיות ק ָצת מרצּה ָּכאן מ ַעצמו ,היא ָהעב ָ ּדה
שהוּא ַאף ּ ַפ ַעםַ ,ר ּבו ַתי ,לא מרצּ ה כּ לָ ל מ ַעצמו"...
לָ כן ָּכל ּפ ָרס ָּתמיד הוּא גַ ם מחיָ ב ּו תש ַאד ַר ָּבא
נ ּתן איכוּת ַ ּגם ל ַה ָּבא
וגַ ם ַעל ָּכךּ :תו ָדה ַר ָּבה
הערת המערכת בעטיה של אי־הבנה מצערת פורסם ראיון
זה בשתי אכסניות.
2014.indb 26ינוי םינזאמBook-
הרצליה רז
לזכרה של אסתר שטרייט-וורצל
נולדה ב־ 25.7.1932נפטרה בשבת 20.12.2013
א
סתר נולדה בפתח־תקוה ,והייתה זו שהגשימה
את חלום אביה הסופר והמבקר (דור ביאליק־
טשרניחובסקי) נחום שטרייט .היא השתמשה תמיד בשני
שמות משפחה .בשם נעוריה — שטרייט ובשם בעלה הרופא
ד"ר מרדכי וורצל ,שהיה המלאך המושיע שלה לאורך כל דרך
הייסורים שלה לקראת הסוף.
נוסף לספריה הנודעים מאד ,כמו "אורי" ו"אליפים" כתבה
ספרים רבים בעיקר לבני נוער.
בספר "מאורי ועד אדי" שיצא בהוצאת "עמיחי" (בלי
ציון שנת הוצאה) היא כותבת על עצמה ועל דרכי יצירתה
כך:
"איזה עונג וסבל יש ביצירה" .מהי מתנת האל שבלעדיה
אין יצירת אמת? השתדלתי מאוד להשתית את עלילת
הספר על אותם יסודות שעשויים למשוך לבם של בני
הנעורים ,על עלילה מרתקת ,עלילה זורמת וקולחת ,מלאה
הרפתקאות ,הפתעות וחילופי מקומות וזמנים .הגיבורים
רובם חיוביים ,מסקרנים ,מהיותם נוצרי־סוד .חלקם גיבורים
בפועל ממש ,וכולם אנושיים במחשבותיהם וברגשותיהם,
בגדולת נפשם ובחולשותיהם .על כן קל לקורא הצעיר
להזדהות עמהם .הקטעים הדרמטיים מרובים ,כשבכל
דרמה הם סובבים סביב עימותים ומעמדים מרגשים של
חשיפה ,של זיכרונות ותגליות בלתי צפויות .בתוך המרקם
הזה מתפתחות מערכות יחסים ושזורים גילויי אהבה
וידידות אך גם הרס ומוות .כל מה שמאפיין את חייו של
האדם באשר הוא אדם( .דף .)125
אני מביאה לכתיבה את כל כולי ,את כל מה שהאני שלי
מכיל .זיכרונות ,חלומות ושאיפות .השכלה ,ניסיון חיים,
אהבות ,שנאות .בזמן הכתיבה אין כל חיץ ביני ובין גיבורי.
כל גיבור הוא אני ,ואני הנני כל גיבור ואין זה משנה אם
הוא ראשוני או משני ,חיובי או שלילי ,גבר או אישה — הוא
בשבילי יצור חי( .דף .)137
בספרון זה "מאורי עד אדי" היא גם חוזרת ומספרת על
הקשר שלה להוריה .איך אביה וידידיו הסופרים השפיעו
עליה בילדותה ובראשית נעוריה .איך אימא שלה עזרה
25/05/2014 12:20:00
לה לאורך הדרך בנועם דרכיה .באלו דמויות טוותה אותה
ביצירתה.
היא אהבה את מקצועה כמורה והפכה להיות ידידת אמת
לתלמידיה ותלמידותיה.
אני ,כאחת מידידותיה של אסתר ,הכרתי בנועם הבית.
הם גרו שנים רבות בבית ההורים ,ולאחרונה עברו לבית חדש
ומרווח ב"כפר גנים" בפאתי פתח־תקווה.
אסתר כתבה תמיד ספרות ריאליסטית ,וספריה קשורים
בעלילותיהם עם המציאות בארץ ,המאבק טרם קום המדינה,
ההעפלה ,השואה והתקומה ,ובספריה האחרונים כתבה גם
על ההתיישבות מעבר לקו הירוק.
רוב ספריה נכתבו באמצעות הדמיון ,ורק אחדים מהם
הם פרי הזמנה.
ספריה יצאו כולם בהוצאת "עמיחי" שאימצה אותה .את
הכריכות של ספריה בהוצאה זו צייר והכין בנה האמן אבי
וורצל.
אני רואה את עצמי גאה להיות חברה של המשפחה
המופלאה של אסתר.
יהי זכרה ברוך
מתוך ספריה
מן המיצר — חידוש ( 1962מהדורה א)
שנה טובה לדנה — מסדה ( 1964מהדורה א)
הבבה מן הבית הקטן — ניומן ( 1969מהדורה א)
הבריחה — מסדה ( 1969מהדורה א)
נערי המחתרת — מסדה ( 1969מהדורה א)
אורי — עמיחי ( 1976מהדורה א)
הרפתקה באילת — 1978עמיחי (מהדורה א)
אליפים — עמיחי ( 1982מהדורה א)
בן ערובה — עמיחי ( 1987מהדורה א)
מכתבים לצופיה — ( 1987מהדורה א)
בני דניאל — עמיחי ( 1989מהדורה א)
אוסטרלים ,אנה — עמיחי ( 1990מהדורה א)
שחר — עמיחי ( 1990מהדורה א)
ציריבום הגמד ורגעי האור — עמיחי ( 1991מהדורה א)
תפילת הנזיר — עמיחי ( 1994מהדורה א)
שבעת המנעולים — עמיחי ( 1998מהדורה א)
אדי מלך המסטולים — עמיחי ( 1998מהדורה א)
עטרות — עמיחי ( 2005מהדורה א)
קיץ כתום — עמיחי ( 2005מהדורה א)
מאורי עד אדי — עמיחי (מהדורה א)
דליה ויואכים — סיפור אהבה
27
2014.indb 27ינוי םינזאמBook-
ד"ר ארנה גולן
המין הבוטה כמראה עקומה
למציאות פגומה
על הרומן "והארץ תרעד"
מאת אהוד בן עזר ,ספרי מקור,2014 ,
272עמ'
ה
28
רומאן החדש של אהוד בן עזר" ,והארץ תרעד" ,הוא
הישג ספרותי הראוי לציון ,וקודם כל — בתנופת
שיחזורן של תקופות רחוקות ,בהן שלושה פרקי זמן במאה
ה־ — 19ולמעשה ,בבנייה של מציאות בדיונית ,הנסמכת
רק בחלקה על מסמכים תיעודיים — על ההיבט הפוליטי
והכלכלי ,הציבורי והקהילתי של אותן תקופות ,כמו גם
תנאי החיים שבהן .תוך כך ,מוקמים ברומאן לתחייה חיי
הפרט האנושי והתודעה האנושית באותן תקופות ,שהן כה
רחוקות וזרות לנו ,בייחוד בצפת בשנות ה־ ,30בקושטא
בשנות ה־ ,50ובירושלים עד לייסודה של פתח תקווה
בשנת .1878
ד"ר משה גרנות היטיב לתאר את ההישג הזה (חדשות
בן עזר ,גליון ,)905ולהראות כיצד אוחדו בו שלוש הסאגות
הנבדלות ונבנה הרקע ההיסטורי והגיאוגרפי המהימן .הוא
גם תיאר את היחס שבין המספר ,המביא לבית הדפוס
והסופר (הבדיוני ,כמובן) אלימלך שפירא ,והדגיש כי שיאם
של האירועים נוגע בשורשי משפחתו של המחבר בארץ
ושעליהם גאוותו ,ביהודה ראב סבו ,שהיה בין מייסדי
המושבה הראשונה בארץ.
עם פרסום מאמרו ,חיזקו את דבריו של גרנות עוד טובים
ורבים .אך בכל אלה בלטה תופעה רבת עניין ,הסתייגותם
של הקוראים והמבקרים מן המין השזור בספר בכל חלקיו.
אופן תיאורם של המגעים המיניים הפריע ,גרם לאי נוחות
ובמקרים לא מעטים לגינוי ולנזיפות במחבר ,שהתבקש
להיטיב את דרכיו הנלוזות ,וסוף סוף — כיוון שהתופעה
הזאת שבה וחוזרת על עצמה בספריו השונים של המחבר —
להפוך לאדם מן היישוב ולא להתבזות עוד ב"גסויות" הללו.
תיאורי המין נתפסו כהתגרות בקורא ,כשעשוע או בקשת
סנסציה.
25/05/2014 12:20:00
אפשר להבין את המגיבים .שהרי המין המתואר הוא
נטול רומנטיקה ,ולא מתלווים לו רגשות אהבה מעודנים
וצחים העשויים להעניק לו יופי ופיוט .זהו לרוב מין
בוטה ,פיזי,עתים אף אכזרי ,וללא רגש ונשמה ,מלווה
בתיאורי איברי המין הגבריים והנשיים ,שפעמים רבות
הם כעורים ,מבחילים או מעוררי גיחוך (ועל כן ,יש
להדגיש ,אין בהם כמעט "פורנוגרפיה") .המין כאן כולל
גברים ונשים ,לרוב עזי תאווה ,נטולי סייגי צניעות,
ומימוש תאוותם נעשה כמין בכחנליה לטוב או לרע,
לשמחה או לכאב" ,כדרכה" או "שלא כדרכה" ,כסטייה
כעורה או כמצווה מלומדה.
ובכל זאת ,עמדתי שונה .אני סבורה שיש למין בספרו זה
של אהוד בן עזר (כמו גם בספרים אחרים) משמעות רצינית
ועמוקה ,והוא לא בא לשם התגרות או סנסציה אלא נובע
מתפיסת עולם .נכון ,לא תמיד נעים לקרוא את הקטעים הללו,
אבל להבנתי תמיד הם בעלי משמעות של ממש .להבנתי,
משמעותו של המגע המיני שבין גבר ואישה (ולפעמים גם
בין גבר לגבר ואפילו ל...עז) הריהו אינדיקציה ,סימן מרכזי,
למצבו הקיומי של האדם הנתון ברגע היסטורי מתואר .המין
נובע מהמצב הקיומי והחברתי ,הדתי והשלטוני ,המקולקל
לרוב ,של העולם המשווע לתיקונו .העולם המתואר מצוי,
לתפיסת המחבר ,במצב של "שבירת הכלים" הקבלית ועד
שלא יתוקנו הכלים השבורים הללו — שבקיום היומיומי
מתגלים בטיב הבית ,הרחוב ,יחסי אדם ושלטון וטבע אלים
— גם המימד המיני המעוות ,האכזרי ,הנצלני או יצרי ללא
סייג ,לא תיקון .אפשר לאהוב את תיאורי הסקס ואפשר
לסלוד מהם .אפשר אפילו לחשוב שנחצו כאן גבולות הטעם
הטוב בספרות העברית .אפשר ,אבל אי אפשר להתעלם מכך
שהם מושתתים על תפיסת עולם רבת עניין ,שאינה זרה כלל
לעולם היהודי.
בשל קוצר המצע נביא כדוגמה רק משהו מהחלק
הראשון .כבר בפתחו "חוטף" הקורא את ההלם הראשוני,
שעה שנמסר בו על חברותיה הילדות־נערות של אפרת,
שהושאו בצפת בגיל רך ו"צרחו בפותות קרועות שעה
שנבעלו בליל חתונתן" .אכן ,תיאור בוטה ו"דוחה" ,אך
מסמן ,להבנתי ,את המצב "הקרוע" והזועק של האישה
בצפת כמו גם את גורלה של אפרת ,העתידה להיאנס על
ידי בן הקאדי .בגורלו של סניור עוזיאל המשולח המסתורי,
נמסר גם גורלו המר של הגבר חסר המעמד ,הכסף והכוח
החברתי ,כשמרחף עליו האיום להיאנס בספינה או להיכלא
או שיסרסו אותו ויעשוהו משמש בייפוי ערוותן של
הנשים בארמון השולטן ,בעוד הגברים השליטים מביאים
2014.indb 28ינוי םינזאמBook-
את עוצמתם השלטונית והכלכלית לביטוי באינוס הנשים
או בריבויין ,וכיוצא באלה השפלות וניצול .לנוכח עולם
דורסני זה ,אין תימה שאפרת הוזה על עולם אחר ,שיהיה
נהדר ומלכותי עם בוא המשיח או ...נפוליאון ,והזיותיה
באות לגילוי מובהק במימד המיני המעוות ,כמו בחלומה
הגס על המגע המיני עם נפוליאון המתגלה לפתע בדמות
אישה .ומאלף הדבר ,שסמוך לכך בא הפרק על "פרעות
צפת ."1834 ,ואולי גם אין פלא ,שלאחר הילולת מירון,
שגם בה בא לגילוי "מקולקל" המימד המיני ,מגיעה שנת
" 1837והעיר הייתה לחרדת אלוהים" .צפת נהרסה ,אפרת
נהרגה שקועה בהזיותיה ובני משפחתה נספו.
תיאורים בעלי אופי דומה ,אף עולים על קודמיהם
בעוצמתם ,ניתן למצוא בחלק השני של הספר ,שהקיום
המעוות בו כבר נרמז בכותרת",החייט בן ציון לוין עולה עם
שתי נשותיו לארץ ישראל" .הוא מגיע לירושלים ,אך כל
דרכו רצופה פיתויים מיניים מוזרים ומעוותים ,חלקם אף
בהרמון של יזיד־בי ,משם אף מחלץ בעורמה את זו שתהיה
לו אישה שנייה ,והם מתגלים בחברות הדתיות כולן .עולם
המשווע לתיקון.
לעומת זאת ,החלק האחרון של הרומאן ,הנפתח ברגע
יציאתו של יודה (יהודה) ראב בן ה־ 17לדרך מהונגריה
לארץ ישראל עם אביו ואחיו ,מונע בכוחה של כמיהה לחיי
כפר ולהקמת מושבה באדמת ארץ הקודש .הכמיהה לחיי
חופש ועבודה באדמה היא שתביא לשיפור המצב הקיומי
של יהודה וחבורתו ,ותתבטא גם בתיקונה של המיניות
בנישואין "שבקדושה" אנושית .כמיהה זו אינה מוצגת
ככמיהה לתיקון לאומי או כאידיאולוגיה ציונית ,אלא
בעיקר לתיקון חיי הפרט שחייו פגומים גם בגולה וגם
בירושלים המנוונת .יהודה אכן נתקל במהלך מסעו וגם
בתוככי ירושלים בעיוות המיני ומאוחר יותר גם מסתבך
בו ,ותיאורי המגעים המיניים דוחים ,בוטים ו"נועזים"
כי הקיום הירושלמי מעוות ,מוכה עוני ונשען על כספי
החלוקה.
בסופו של דבר נחלץ יהודה מן היסוד הפגום שחדר
לקיומו .הוא נצמד לחבורה היוצאת מירושלים ,ובנישואיו
ללאה הנערה התמה והנבונה השותפה לחלומו ,מתחולל גם
התיקון במימד המיני ביחסו הזהיר "לחיי האישות" עימה.
עתה אפשר לפנות ל"חפירת הבאר הראשונה" וללוותה
בתיקון חברתי וערכי ,ההופך את העולם המדברי הפרוע
והפרוץ לראשיתו של עולם שיש בו מים ,לחרוש את "התלם
העברי הראשון" וללוותו בריקוד כמו עם ספר תורה מקודש,
ולפתוח בתיקונו של עולם.
25/05/2014 12:20:00
דבורה חי
ליישר את קמטי הזמן
על הספר "מגהץ מחשבות"
מאת ז'קי ברקן ,צבעונים 96 ,2013 ,עמ'
ב
שירו היפה "מגהץ
מחשבות" מתאר
ז'קי ברקן את פעולת
הגיהוץ כניסיון ליישר
את קמטי הזמן ,להחליק
את קפלי העבר שנחרתו
בנפש ,כדי לשמור על
מראית־העין של חזות
"מסודרת" ,המאפשרת
את היציאה לרחוב .עברו
של המשורר נפרש כאריג
רב־קפלים של זיכרונות
ומחשבות :על אביו ,חייט יהודי ,שנגזל ממנו במהלך מלחמת
העולם השנייה ,ועל מרקם־חיים שלם ,שנפרם ונקרע לגזרים.
פעולת הגיהוץ מתוארת כפעולה פרטית ,אינטימית ,של
המשורר עם עצמו ועם זיכרונותיו ,הנערכת בעוד "בני הבית
נמים אינם משערים מה אני מגהץ" ("מגהץ מחשבות",
עמ' ,)14ועל אף היותה פשוטה ושגרתית־לכאורה ,היא
מקבלת בשיר מימד רוחני והופכת למעין התכנסות לתפילת־
שחרית אישית וייחודית ,הקוראת תיגר על התפילה הקבועה
המקובלת" :בכל שבת בבוקר במקום תפילה בבית הכנסת
אני מגהץ מחשבות".
בחרתי לפתוח את הדיון בספרו של ז'קי ברקן בשיר
זה ,לא רק מפני שכותרתו היא גם שמו של הספר כולו,
אלא מכיוון שעולים בו שני נושאים מרכזיים ,המעסיקים
את המשורר במכלול יצירתו ,והמופיעים ברבים משיריו:
העבר וזיכרונותיו המחלחלים אל ההווה והיחס שבין האדם
לאלוהים בעולם שלאחר השואה.
העיסוק בעבר בא לביטוי בשירים המתארים את אי־
היכולת להשתחרר מן החוויה הטראומטית של ילדות בצל
המלחמה .כך למשל ,מתאר המשורר את עצמו כ"כלוא בתוך
הזמן" ("פתיתי ילדות" ,עמ' ,)8וכמי שמצוי ב"עבר לא עבר"
("דברי הימים" ,עמ' ,)89כלומר ,כמי שחי עדיין בעברו שטרם
29
2014.indb 29ינוי םינזאמBook-
30
הסתיים על אף השנים שחלפו .גם ידידיו האומרים לו" :די
עד מתי העבר איננו די ,עבר" אינם מצליחים לחלצו מן
ההיאחזות האובססיבית בעולם שאבד ומן הצורך להחיות
את אלו ,שקיומם מותנה בזיכרון" :קראו למתים איך יחיו
בלי עבר".
תחושת הזמן שקפא ועמד מלכת מתגלה בשירים
העוסקים באובדנם של ההורים ,והמבטאים את הקיבעון
שיצרה הטראומה בחייו של המשורר" :שב אני ומביט
בשערך השחור בתמונה המצהיבה .אבא ,אני כבר זקן
ממך אך נשארתי לנצח ילדך האבוד" ("אתה חסר לי ,אבא",
עמ' .)10רצח ההורים הוא גם רצח יכולתו של המשורר
להמשיך בחייו ולהתגבר על התחושה ,כי האסון ממתין תמיד
וכי ההיסטוריה לעולם חוזרת" :הרגוני בגיל חמש את אימא
ואבא לקחו הרחק ממני ...מאז חולפות השנים ואני
כבר יותר משבעים מסרב להתבגר ממתין למוות שני כדי
לשוב לגיל חמש"( .זמן שאול ,עמ' .)15
הזיכרון ,שהוא "פרודה של זמן" (זיכרון ,עמ' ,)30הופך
לאמצעי השימור המרכזי של העולם שאיננו עוד ,והמשורר
מגדיר את עצמו כ"גיליון רשום כעדות" ("משורר אני" ,עמ'
,)17שעליו מופיעים פרטי יקיריו שאבדו .אחדים מן השירים
בנויים כרשימה קטלוגית של פריטים ,חפצים ואף שמות,
השאובים מן המציאות היומיומית־הטריוויאלית .פריטים
אלו הופכים למעין גלעד ,אנדרטת־זיכרון קטנה לטראומה
הגדולה ,החורגת מכל יומיומיות שגרתית ומוכרת .כך למשל,
בשיר "אימהות" (עמ' ,)49הפותח את תיאור המסע "בשביל
הזיכרון" ברשימת פריטים ארוזים בחבילה" :כפתור נחושת
נייר מכתבים זיכרון ארוז בחבילת בגדים יתומים" ,וכך
גם ברשימה המזעזעת של שמות הילדים שנרצחו ב"חדר
המקלחת האחרונה"" :הנרייט הקטנה ,הלגה פול הירש,
ז'וזף ,מרשה מוריס בן השבע ,כל הכיתה היו כולם לאבק
כוכבים" ("אבק כוכבים" ,עמ' .)13גם רשימת תאריכי
המלחמות ,המהוות חלק מן הביוגרפיה של המשורר,
מייצגת את הניסיון לזכור את אלו שלא ישובו עוד .הרשימה
המפורטת ,המופיעה בשיר בעל הכותרת האירונית "מלחמות
במבצע" ,מסתיימת במשפט התמים־לכאורה של מי שכבר
מזמן איבד את תמימותו" :ואני לתומי חושב שיש מבצעים
זולים יותר" (עמ' .)51
השמירה ,האגירה והאיסוף של פרטי־חיים מן העבר
מבטאים את הצורך של המשורר להיאחז במוכר ובידוע,
כדי שלא "ללכת לאיבוד" .הפריטים הנאגרים הופכים למעין
מצפן ,ומייצגים את יכולת ההתמצאות בעולם שאיבד את
מצפונו" :כבר הרבה שנים אני אוסף דברים רוצה לשמור
25/05/2014 12:20:00
רוצה לאגור .עוטף את הדברים הכי הכי יקרים שם
בקופסאות לימים נוראים" ("ללכת לאיבוד" ,עמ' .)85
היחס שבין האדם לאל מתגלה בשירים המתמודדים עם
השאלה ,כיצד ניתן להאמין באלוהים אחרי השואה .האמונה
נתפסת בשירים אלו כתמימות של ילד ,המבקש להאמין כי
"יש משהו מאחורי העננים" ("מאחורי העננים" ,עמ' ,)75
בעוד המשורר יודע ,כי הוודאות היחידה בחיים היא אי־
הוודאות" :המחר הוא הנעלם הנשגב הבלעדי של האדם
ללא האלוהים" ("הזמן הבא" ,עמ' .)71אם קיים אלוהים,
הרי שאכזריותו אינה מאפשרת לאדם לסגוד לו או להזדהות
עימו" :יש דרך אחת להשתוות לשכינה .די להיות אכזריים
בדיוק כמו האלוהים" ("התגלות" ,עמ' ,)73ולכן ,צו השעה,
על פי המשורר ,הוא "לסרב להיות אלוהים ולהישאר אדם"
("החיים והמוות" ,עמ' .)71
ההתרסה כלפי האל באה לביטוי בשירים המעיזים
להפוך על פיהם את עיקרי־היסוד של האמונה היהודית ,כמו
למשל בשיר החזק "קדיש" ,שבו הופכת התפילה להתגדלות
ולהתקדשות שמו של האל והתגלות מלכותו בעולם לבקשה
מן האדם לתפוס את מקומו במעשיו ובאורח־חייו" :יתגדל
ויתעלה האדם בעולמו אשר ברא יתברך זכרו וצלמו
בכל מעשי ידיו אשר עשה בחייו" ("קדיש" ,עמ' ,)77ובשיר
"במבוך האהבה" שבו הופכת העקדה המקראית לעקדת הבן
את הוריו ,שבמהלכה ,בניגוד למסורת ,לא מתגלים רחמי
האל וישועתו" :ביום ההוא בעקדת חנה ובנימין לא בא
מלאך" (עמ' )16ואת מקומו תופס האדם "אהבת גר גדולה
אהבת חסד חינם".
הגאולה ,אם אפשרית ,קיימת ביחס האדם לאדם" :התנאי
היחיד להיגאל הוא לגאול .הדרך היחידה להיוושע היא
להושיע" ("שקיעה" ,עמ' ,)80וביכולת לראות את האחר,
לחדור אל חדרי ליבו של הזולת ולהבחין בתופעות הסמויות
מן העין" :הייתכן כי ראות עינינו כה מצומצמת עד כי זו
הסיבה להמצאת המיקרוסקופ הטלסקופ המצלמה הסיב
האופטי העדשה" ("הייתכן" ,עמ' .)91
גאולתו הפרטית של המשורר נרמזת בשירים המתארים
את האהבה לאישה והאהבה למילים ,המוגדרות על ידו
כ"מחוללות" (אישתו של ז'קי ברקן היא רקדנית וכוריאוגרפית
שיצרה מחולות ע"פ שירי המשורר) .כאן המקום לגילוי נאות:
אני מכירה את ז'קי ברקן כאדם רב־פעלים וכיוצר רב־תחומי,
העוסק גם בקולנוע ובטלוויזיה .ספרו "קראו לי ואבוא" יצא
לאור בעריכתי בהוצאת 'כרמל' ב־ .2012יש מן השירים בספרו
החדש ,שהעריכה הייתה מיטיבה עימם ,אך גם בהם ניתן
למצוא שורות חזקות וקול ייחודי מובהק .כך למשל הוא השיר
2014.indb 30ינוי םינזאמBook-
"אנטומיה של שיר" (עמ' ,)22המייצג באופן מקורי את הקשר
בין גוף השיר לגוף האדם ,ואת החיפוש של שניהם אחר "אוויר
לנשימה"" :גוף האדם למשל כמו בשיר יש לו שלד לשיר
עמוד שדרה נושא משקל" ,וכך הוא גם השיר "בוקר" (עמ'
,)25המתאר ,רגע אחר רגע ,שורה אחר שורה ,כבמעין צילום
קולנועי המתעכב על כל הפרטים ,את זריחתו של בוקר חדש.
לסיום ,כדאי להזכיר גם את עטיפת הספר שעליה
מופיעה תמונת המגהץ הצבוע המכונה "מתנה" ,יצירתו של
האמן הדאדאיסטי מאן ריי .המגהץ העשוי פלטת ברזל,
שעליה מודבקים מסמרים חדים ,מייצג את החיבור שבין
היומיומי ,הביתי והתמים לבין המאיים ,ההרסני והאלים
— שתי המציאויות שביניהן נעים חייו של המשורר עצמו.
ואולי יש בבחירה בתמונה זו גם רמז למודעותו של המשורר,
כי הניסיון ליישר את קמטי הזמן ולהחליק את קפלי העבר
שנחרתו בנפש ,עלול לקרוע את מארג חוטי השתי והערב
המורכב של זהותו.
■■■
יעקב אלג'ם
על האהבה בשיריה של
אסתר אייזן
על פי ספרה "עוד היה מבקש להמריא",
הוצאת ספרי עיתון 2006 ,77
ה
אהבה בשיריה של אסתר אייזן היא עוגן הצלה
פיוטי וממשי ,עוגן שבע קרבות ,נגרר סימביוטי
לספינת תשוקתה לחיים .גם מיתרי הקול של בן־הזוג הם
חומר שירי:
"שנים ל ָך מיתרי קול ו ַא ַחת אני ל ָך — א ּ ָשה ו ַא ַחת לָ נ ּו
ָ
ש ָּתפוּת
ָ
ו ָחס ּו ַעל מיתרי קולך ו ָש ַמח ּתי ַּבחנינַ ת מ ָיתרים
ּ(במחיר ַהחר בש ּיהיה ָעל ָ
יך ל ּפל) כּ נג ָדּ ּ,ה רשוּמָה ּבי
קר ָיאת ָך
"אהב או ָתך "
של ל ָפנַי ּבו א ַהחלף לכרות
ַ
ולא ָהי ָתה ָּכזו קר ָיאה מ ָאז צ ּו ּו מ ּלים לַ ָּב ָשר
(מיתרי קול ,עמ' )73
25/05/2014 12:20:00
כניצולת שואה המשוררת מקבלת ,בקורט שמחה ,את גזר
הדין :אמנם יכרתו לבן הזוג את מיתרי קולו — אך הוא יישאר
"אהב או ָתך" — קריאת הקול האחרונה של
בחיים .הקריאה ַ
בן הזוג ,בטרם יאלם דום ,אולי זאת "הצעקה" של מונק,
אולי מילים אחרונות של המובלים למקלחות הגז; או של
האומללים במגדלי התאומים,של חולים ושל נדכאים .מהו
שיר טוב? בין היתר — אם הוא עובר מטמורפוזה מהיומן
האישי לכללי .ואני חושב על השאגה של טרזן בג'ונגל ועל
המשוררת לואיז בולוק שאומרת" :העולם יכול להתקיים גם
בלעדי משוררים ,יש להם צורך דחוף לבוא בין אנשים הם
משמיעים "צעקת התרסה" שהופכת לעובדה ,לקול בלתי
ניתן למחיקה" .ומהו בעצם הקול הסמוי של אסתר אייזן?
זוהי הצעקה המילולית שלה :שרדתי אני כאן עברתי את
התופת עכשיו בעלי עובר ניתוח — נעבור את זה
"אהבה" איננה מוזכרת בשיר "מרפסת" (שיר על אהבת
החיים עמ' ,)75אך מוזכרים בו רומיאו ויוליה"ַּ :כ ָּמה ּפ ָעמים
ָא ַמר ּתי ּפר ָדה ל ַח ַ ּיי ו ַשב ּתי לה ּ ָפרד ,כּ מו רומיאו ּבסצנַ ת
ַה ּמר ּפסת" .המשוררת הופכת עצמה לרומיאו ומעמידה את
חייה על המרפסת של יוליה — סמל לאהבה ולתשוקה לחיים.
רומיאו מצהיר אהבה אך גם מוכנות להיפרד מחייו —
אם יוליה לא תהיה לצידו .אסתר אייזן מציירת כאן שיר
"ח ַ ּיי ָעמד ּו ַעל מר ּפסת
מחזה בעל שני בתים .בבית השני — ַ
והיא כּ זו של יוּליָ הּ ,בורונָ ה ָאמ ָרה ּפ ּתוּי — גבו ָההּ ,בוד ָדה,
צמו ָּדה לַ ּקיר" .המשוררת מתבוננת בחייה .ובאלגוריה הם
על המרפסת של יוליה ,ולכן קיבלו את תכונותיה — תשוקה
לחיים ,בדידות ,זקיפות קומה .הדימוי "צמודה לקיר" הוא
שמעצים את השיר .יש כאן שניות :מרפסת צמודה לקיר לא
בקלות תתמוטט .אבל "צמוד אל הקיר" הוא מי שמעמידים
אותו לפני כיתת יורים מעשה מרקחה של מילים הקושרות
מציאות לספרות ,דמיון לגורל ,מרגישים כאן גם את ידיה
של פסלת.
גם בשני שירים שלהלן האהבה מוצאת את ביטויה
המפוכח ,שלא נותן הנחות ,החד כתער והאירוני — כמיטב
כישרונה של אסתר אייזן:
קפה אחרי פרידה
לג ָימה ַאחרי לג ָימה
מתרוקנים ּב ָקרים נמ ּסים
נטוּלי ָקפאין
ַאחר יש ָ ּנ ַטל ּתי יָ ַדי
מ ַח ַ ּייך
אנ ישו ָתה
31
2014.indb 31ינוי םינזאמBook-
מימיהן ַה ּטפלים
של יַ ַּמי נטוּלי יָ ַּמיך
אני שו ָטה
(עמ' )62
עולות כאן תהיות מדוע המשוררת מרגישה כשוטה ,לאחר
הפרידה?
האם זו פרידה מאם? גם גלי פרידה מיָ ם האהבה יורדים
לחוף.
הנחיות לשעת חירום
ּבכירוּר ּגיָ ה של ַהחוָ יות
נח ָסכים ָחמרי ָהאלחוּש
(ה ָחל ָּבעולָ ל ַה ּמ ּובָ א אל מ ָ ּלתו ו ַעד
להמשך ח ָתכי ָהעמק)
ּבמקר הש לשבר וצ ּפ ָ ּיה
ל ַתהליך של אחוּי
ָרצוּי לה ָ ּנתק מ ּסוללָ ה נס ּתרת
ַה ּמ ַשדּ רת ּפע ָימה ּבגַ ל עולה ונוקב
ַה ּקר ּויָ ה ּבפי הדיוטות — ַאהבָ ה.
ה
(עמ' )63
אנשים חושבים שאהבה היא סוג של סוללה נסתרת ,סוג של
מכונת אילחוש .אם רוצים לבטל כאבים בניתוח לאיחוי שבר
— יש להפעיל את "סוללת האהבה" ,והכאב יפחת .אם כך
חושבים האנשים — מוטב לנתק סוללה זו כי זו אינה האהבה
האמיתית .השבר כאן הוא אלגורי וגם הניתוח של החוויה,
שכמובן יערך בחדר רוחני־וירטואלי .שיריה של אסתר אייזן
מלאים מסתורין ,ריגושים והלכי נפש .הממשיך לקרוא ,זוכה
לחוויה משירה נועזת ועיקשת.
■■■
על השיר גלי געגועים"
מאת אביבה גולן
גלי געגועים
32
ּבלַ ילָ השטוּף ַ ּג ּלי ַ ּגע ּגוּעים
ָש ַמע ּתי אות ָךָ ,קרוב.
לרגַ עָ ,היינ ּו שלוּבי קולות
מ ּזוּג זכרונות.
זורמת א ּת ָך אל ַה ּסוף
25/05/2014 12:20:00
ַאהבָ ה רחו ָק הש ּלי
נסיכָ ה ל ַד ָ ּקה
ּבשמלָ השקו ָּפה
לומדת לרקד
לבַ ָדּ ּה .ה ַער ָּת ּבי
ז ַמ ּנים שונים,
ּ ַפעמוני ל ּב ָך ַה ּקרובים.
קול קורא ּבשמי לילי
עוּרי ,עוּרי...
משורר הרוסי סרגי יסנין כתב :על המשורר לקרצף
את עצמו בסכין גילוח ,כדי להביא את הקורא לידי
הנאה" .בשיר זה ,אמנם ,לא מתקיים קרצוף ,אך מתגלית
חשיפה עצמית מפתיעה .המילים פורצות על הבד בזרם
תודעה אקספרסיוניסטי ,המשוררת מציירת את רגשותיה
במריחות לב עזות־הלב הוא המכחול .הקורא נדחס אל לב
הסערה של הרגשות ,אין הפסקות נשימה בין שורה לשורה:
כמיהה ,געגועים ,חלימה ,התפכחותָ ,ודאוּת חדה — זה נגמר —
אבל ,אולי ,בכל זאת ...אביבה גולן מצליחה להעביר אל הקורא
את הטלטלה התזזיתית שעוברת עליה ,עם גלי הגעגועים
לאהבה ,שמסתורין אופף אותה :המשוררת משתמשת
בשני אמצעים :אמנות הפסיחה והחלפת ַהמו ָּשאים .כמעט
בכל שורה נשוּא המשפט מתחלף :שמעתי אות ָך" לרגע
היינו" לומדת לרקוד" .מדחס הרגשות פועל עלינו עם
ערבוב החומרים — אנחנו — אתה — אני —.
לומדת לרקוד" בשיר משמעו לומדת ללכת ,לומדת
לקום ממשברי האהבה ,לומדת לחיות מחדש ,לבדי .החיים
אחרי המשבר אינם דומים לאלה שלפניו .לומדת לרקוד" —
אופייני לאביבה אשר משתדלת בשיריה לעקוף את מכאובי
החיים ולטאטא כל סבל אנושי — מתוך אמונה ותקווה
שהשמש תזרח ,כוכבים ינצנצו ,ואנו לא נפסיק לחלום.
בכל שיר אהבה הדרמה היא פונקציה של זמן ,והוא
לכשעצמו מוגבל בתחום האידיליה .וזו קצרת מועד ומאוימת
תמיד.
זורמת איתך אל הסוף" — לעומת נסיכה לדקה" —
אלה קצותיו של הזמן — הסופי והרגעי .הקורא נזרק לתוך
קרוסלה — מין מיכָ ל וָ וקוּם סחרחר סביב עצמו ,שבו הסוף
וההתחלה שלובים זה בזו במחזוריות פרמננטית.
אמנות הפסיחה נלחמת ביצר הידוע להוסיף עוד מילה
ועוד מילה לטקסט .משוררים רבים לא עומדים בפיתוי.
אביבה גולן מצליחה ,בשיר קומפקטי ומהודק ,להעביר
2014.indb 32ינוי םינזאמBook-
אלינו רגשות ,תוך כדי חזרה על זכרונות אהבה .דרך השיר
האהבה קמה לתחייה ,ואולי מתממשת ולו רק בדמיון ,העבר
הופך להווה .היא כותבת" :גלי געגועים" — ולא ים געגועים.
הים הוא נצחי .הגלים נמוגים ,פועמים ומתחדשים ,כמו זרם
חיוּת המפכה מתוך שיר לירי מרגש.
קול קורא בשמי לילי עורי ,עורי" הוא קולו של עורב
שחור ,מפוכח ,חסר אשליות .אביבה גולן לא נותנת תשובה
פסקנית — האם המשוררת מתעוררת מהחלום? ,האם היא
נוטשת את גלי הגעגועים? וכמה טוב שלא ,וכמה טוב שכך.
כל קריאה נוספת של השיר לוקחת את הקורא למקום
אחר .לרגע היינו שלובי קולות מזוג זכרונות " —
השיר אמנם כתוב במתכונת של מונולוג ,אבל גלי
געגועים" הופכים אותו לדיאלוג ,וכך ,בכתב־ל ָּב ּה של
המשוררת ,עולה באוב קולו של האהוב ,והכתוב פולש לתוך
מאגר זכרונותיו בעולם המחשבים זה נקרא :השתלטות
מרחוק" .בעולם הרפואה זוהי פלישה אלימה ,לצורך ריפוי"
— ואכן ,לפנינו שיר יפה לרפואה ,מאת משוררת רגישה
וחושנית.
■■■
דורית זילברמן
החיים כתצלום אווירי
השחרור
ממבט ַ
על ספר השירים "לאונרד כהן שר לה" מאת
ציפי שחרור ,הקיבוץ המאוחד2014 ,
"ל
אונרד" כהן שר לה הוא ספר השירה ה־ 12של
המשוררת ציפי שחרור ,ובו שירים חדשים
שביניהם זרועים קרעי וקטעי שירים ממכלול יצירתה.
השירים הישנים המעטים שזיהיתי מפעם חיכו לי שם כמו
בני משפחה מוכרים שבאו לקבל את פניי בשדה התעופה.
והיו להם פנים חדשות כמו הבזקי זיכרונות ,שנעשתה
בהם מלאכה מעניינת :כמו צייר שמצייר ציור חדש על גבי
ציור ישן ,אבל הציור הישן עדיין מבצבץ ,מציץ מכל עבר
ומשתלב בחדש ומגלה את צופן השיר .למשל בשירי מקום
או בשירי מסעות .מעניין לראות למשל ב"רסיסי בית" כיצד
קרעה המשוררת ,קטעה ,וגזרה שורות מרתקות ויצרה קולז'
25/05/2014 12:20:00
כמעשה טלאים יחדיו ויצרה מעין שירת הייקו .בשירים
החדשים שחרור מתפרעת ,היא הולכת עם המילים עד הסוף,
אך גם מסדירה אותן כמו משנה סדורה מעמיקה .היא עושה
למילים ,והן עושות לה בחזרה .הנה ,בשיר הפותח את הספר,
"לאונרד כהן שר לה" ,ממנו נגזר שם הספר — ילדה רושמת
רוח" .הסערה היא פס הקול של רבים משירי הספר הזה,
וציפי שחרור רוכבת עליה כאילו הייתה נמר" ,כך כותב עליה
רוני סומק (על הכריכה האחורית) .הציוריות האימאזי'ם אצל
ציפי שחרור חזקים וחוזרים בשירים רבים .בשירים אחרים
אימ ּה" :אימי
היא מאופקת ואכולת געגועים ,מנציחה את ָ
מרקידה כוכבים ...ידי אימי בוערות"...
או שירי המים — כל כך הרבה שירי מים יש לשחרור,
ממש כשם שפעם הרבתה בשירי ציפורים ,אבל היא לא
טובעת בהם .כמו שחיינית מיומנת היא נעה בין המילים
המצבים התנועות .פעם היא עפיפון מים ופעם היא חוטי
גשם .מבעד למים המטפוריים החיים מצטיירים יפים כל
כך ,אבל ציפי שחרור לא חסכה מאיתנו גם שירי מחאה:
"משוררים הולכים למכולת"; "תל אביב רובע שש — תמונת
מצב" ועוד.
זהו ספר בשל מאוד ,והחלוקה הבלתי צפויה של השירים,
שלא פגשתי קודם בשירתה המוקדמת ,שאני מכירה אותה
היטב ,מרתקת .היא מפרידה שירים וחלקי שירים כשהיא
ממספרת אותם באותיות עבריות .הקריאה בשירים הופכת
מקריאת שירים לרומן בהמשכים — פרקים קטנים המתקדמים
משיר לשיר ,במין שרשרת מסחררת ,משתבללת ,נספגת,
נפתחת וחוזרת חלילה .אם הייתי צריכה לקטלג את הז'אנר
של הרומן הזה הייתי אומרת שזהו רומן מסעות :תבקרו שם
בגלפגוס ,קזבלנקה ,מרקש ,יוון ואפילו בית הקברות ברמלה
בו קבור אביה .המסעות מתחילים בריאליה וממריאים לאזורי
הפנטזיה יחד עם העורבים.
ואף לא רגע דל בשיריה המשובחים .אפשר ללגום
את השירים שלה כמו יין ,אפשר ללעוס כמו לחם ,לבלוע
כמו מים ולשוב ולמוסס למולל .חוויה שירית חדשה אחרי
"עונה שנייה לאהבה"" ,מסרו דש לקירות הבית"" ,אהבה
פרהיסטורית" ועוד.
"אני כבר לא אצוד אריות ולא ארכב על נמר" ,כתבה
פעם ציפי שחרור .היא העדיפה אז לרהט את השורות
בקירות הבית ,אבל למזלנו משוררים לא תמיד מקיימים
הבטחות ,והספר החדש מלטף את פרוות האריות ומחזיר את
חברבורות הנמר לקטלוג הצבעים המרהיב של ציפי שחרור
(גם את זה כתב עליה רוני סומק בשפתו המיוחדת).
"לאונרד כהן שר לה" — הדקויות בספר נראות כמו תצ"א
33
2014.indb 33ינוי םינזאמBook-
השחרוּר ומשקף
— תצלום אווירי המשקף את חיינו ממבט ַ
את חיינו בזיקוק משובח ,ברזולוציות שיורדות מהמקרו
למיקרו ובחזרה ,כל קריאה חושפת התבוננות מחודשת
ובהירה יותר .התבוננות שכדאי לבחון אותה כבר משיריה
המאוד מוקדמים של שחרור ,שתמצאו בספרים כמו "בוסתן
של נגיעות" ו"שפה משותפת" שמאוד אהבתי .איזה יופי,
איזה חן ,כמה אהבה ,כמה יופי וטוהר.
■■■
יגאל ורדי
היה או לא היה
אדיר כהן" ,אוהל על הים" ,רומן־פסיפס
— אנטי־ביוגרפיה ,אמציה הוצאת ספרים,
441 ,2014עמ'
פ
34
רופ' אדיר כהן ,איש חינוך ,התמקד במהלך השנים
בחקר תחום הביבליותרפיה והנחיל זאת לדורות של
תלמידים ומטפלים ,עובר בעצמו תהליך קתרטי (מלשון
קתרזיס) באמצעות כתיבת הרומן החדש שלו אוהל על הים.
נאמר שמי שמצליח לכתוב את הרומן האישי והאינטימי
ביותר הוא זה שיצליח לגעת בכללי ובאוניברסאלי של כולנו.
ואכן קריאת הרומן אוהל על הים סוחפת את הקורא לעולם
אחר המצוי על הגבול בין הריאלי לפנטסטי ,בין המציאות
לבין החלום הסוריאליסטי .בכותרת הספר — אוהל על הים,
רומן־פסיפס אנטי־ביוגרפיה ,רומז הסופר שאנו עשויים
לפגוש פסיפס של דמויות וגיבורים אשר לקוחים מן הזיכרון
הביוגרפי האמיתי ,אך בו זמנית הם מהולים בנוסטלגיה של
פנטזיה .גיבורי הרומן הם אולי תמונת מראה קליידוסקופית
לאלף הזהויות של הסופר אדיר כהן.
בפרק הסיום של היצירה "עם הילד אשיח" ,פוגש הסופר
ילד דמיוני אשר מאפשר לו ליצור דיאלוג עם הילד שבתוכו.
הילד מבקש מן האדם המבוגר לעזור לו לחפש את ביתו
שאבד לו .אך למעשה תמונת המראה מתהפכת והמבוגר
מסתייע בילד בעלייה על ההר בשני מובנים כפי שנכתב:
"ילד ,אבק הדרכים מסמא את עיניי" ,אומר הבוגר ועונה
לו הילד" :אני אהיה לך לעיניים" .הילד עוזר לסופר לעלות
על גב ההר ולפלס את דרכו לעבר הכמיהה המיוחלת כפי
25/05/2014 12:20:00
שהוא אומר זאת" :לא רק אותם אני מחפש ,אלא אותך,
ומבקש להחזיר אותך אל אבא ואימא ...כשנטית את אוהלך
על הים אספת אליו דמויות רבות וחיית את חייהם .שוב
לא היית אתה ,אלא הם .ביודעין עזבת אותי ואת בית אבא
כדי להיות עמהן ,לחיות את חייהן ...עכשיו אני מבקש,
למרגלות ההר ,להחזירך הביתה .רוצה שתספר את סיפורך
סיפורינו" .הסופר מסיים את הרומן בתכלית לעבר המחר:
"ועכשיו משמצאתי אותך למרגלות ההר אני שב להיות אתה
בדרכך לנטות אוהלך בראש ההר והנה כבר כתבת את הפרק
הראשון בספרך 'אוהל על ההר'" .השאלה היא למה חותר
הסופר בעלייתו על ההר?
הסופר הקים אוהל על שפת הים במרחק גדול מטיילת
צועדי הבריאות לעבר צועדי החלומות ואוהבי המרחבים.
באוהל על הים נכנסים אלו המבקשים לדעת את עצמם.
אלו המהלכים על חוף הים הרחק מן האוהל טרודים
בענייני דיומא וחיים בעיוורון קיומי .אדיר כהן מנסה לנתץ
את קליפות הנפש המסכתיות תוך ניסיון לצלול לעבר
חידת הקופסא השחורה של נפשו ושל נפש גיבוריו ,שהם
תשקיף לפאות שונות של יהלום אישיותו .הצייר הספרדי
פרנסיסקו גויה צייר באחד מציורי הקפריצ'וס בשחור לבן,
אדם היושב לו כשפלג גופו העליון רכון והוא ישן כאשר
מאחוריו עפים להם עטלפים עם מבט עיניים מבועת .גויה
כתב בצד ימין של היצירה בספרדית את האימרה" :מתרדמת
התבונה נולדות מפלצות" .ואכן אדיר כהן מנסה למוסס את
הקוגיטו הרציונלי על מנת שיוכל להחיות זיכרונות עבר
לעבר נוסטלגיה כאובה־מתוקה .הוא זקוק באמצעות הרומן
לעבור את אותו זיכוך נפשי של שחרור מפלצות־הנפש שהיו
חנוקות וכלואות זמן רב .שבירת קליפות הנפש למען שחרור
ניצוצות הקדושה שמוסתרות בנפשו.
קריאת הרומן מטלטלת את הקורא וסוחפת אותו לעבר
ישועה דרך הביבים .שכן ,הסופר מפגיש אותנו עם גיבוריו
השונים אשר עברו טלטלות של טירוף ,התאבדות ,כשלון
במימוש חלומות ,אהבות נכזבות .נשאלת השאלה מדוע מוצא
לנכון הסופר להפגיש אותנו רק עם הכאב ,החולי והטירוף.
האם יש צורך להסיר את מסיכת האישיות על מנת לשחרר
תשוקות ,מאוויים ורצונות? מדוע שלא נלך כולנו על חוף הים
כאותם אזרחים נורמטיביים העסוקים בפרקטיקה של החיים
ונמנעים מלראות את הנסתר .הסופר מוביל אותנו למסע נפשי
לעבר ידיעה עצמית .מסע זה כורך בתוכו סכנה במפגש עם
הבלתי־נודע של נבכי הנפש הבאים לידי ביטוי בתשוקות ללא
גבול ,ברוע ,בקנאה ,באלימות ובחלומות לא ממומשים .מסע
זה מצריך בחירה נון־קונפורמיסטית כהליכה על פני הים.
2014.indb 34ינוי םינזאמBook-
הסופר מתכנן להעביר את האוהל על הים לעבר ההר
שהוא הר נבו .העלייה על ההר כרוכה בקשיים פיזיים
ונפשיים מפרכים ופוצעים וכפי שמתאר זאת הסופר בצורה
מצמררת" :ראש ההר וגיצי האש חושפים אלפי שדים וכוחות
שחור ,מכשפות וייצורי שאול ,הנקבצים יחד ,חוטפים גיצי
אש לרכבם ודוהרים אל ראש ההר .האם מתחייה ליל כל
הרוחות והשדים ,ברואי האופל ומפלצות האימה ,הפורצים
ממערות החשיכה ,מעמקי התהו־ובהו ומעפילים בהר.
לרגע אני חש כי אני נגרף בתוכם ,נדחף על ידם בכוח אל
ראש ההר ,נכווה מגיצי האש ,נשרט ונחבל על ידי האבנים
המשוננות במעלה ההר שהוא גם מורדו .אני מבקש לרדת
אך בגדיי הקרועים נאחזים בענפי עצים מתים ששולחים
גדמי זרועותיהם אל המטפסים בהר וחותכים בבשרם של
היורדים בו ומשאירים את בשרם המבותק תלוי על הקוצים
המשוננים שבמורד ההר" .אך העלייה הסיזיפית לעבר פסגת
ההר ,המשולה להליכה בוויה־דולורוזה ,מובילה למבוי סתום
של כשלון ואי־מימוש תשוקת החלום .שכן ,מפסגת ההר
אפשר לראות רק את הארץ הנכספת אך אי אפשר להיכנס
אליה" :לגביי ראש ההר הוא פסגת הר נבו .ממנו נשקיף אל
הארץ אליה לא נבוא ,שם נתייחד עם הקול המזמן אותנו
למסע האחרון" .נשאלת השאלה לאיזו ארץ נכספת מייחל
הסופר להגיע? האם לא די היה במסע הרוחני שהוא עבר יחד
עם גיבוריו על חוף הים? האם העלייה להר מאפשרת חזרה
אל הילד שבתוכו ואל הוריו והיא זאת הכמיהה האין־סופית
הבלתי מושגת?
הסופר הקים את האוהל על הים כאוהל שאין בו דלתות,
כמקום שמאפשר התייחדות של האדם עם עצמו ,שמאפשר
לו לפגוש את עצמו ,להושיט יד לעצמו .אל אותו אל ,טוען
הסופר ,יבואו אלו שאין להם אלוהים מנחם בשמיים.
אדיר כהן מציג ברומן שלו אוהל על הים את זרתוסתרא
של ניטשה ,אך בהיפוכו .העל־אדם של אדיר כהן הוא זה
המחפש את עצמו ללא הרף ,השקוע בנוסטלגיה לעבר אהבה
נכזבת ,זה המרגיש תחושת החמצה במימוש חלומותיו .העל־
אדם החדש הוא זה שחווה את כשלון החיים כניצחון מכיוון
שכשלון משמע להיות אדם .אדיר כהן מציג את הכמיהה
לעבר ההומניות .הסופר מפתה את אלו ההולכים על חוף הים
לנסות להיכנס לאוהל על הים על מנת לנסות להיחלץ מחשכת
המערה האפלטונית .רק מגע עם האותנטיות החבויה עשויה
להסיר המבט העיוור למול צללים וירטואליים המרצדים על
קיר המערה .המפגש עם האור הנפשי מחייב את שבירת
קליפות מסיכת הנפש כדי לעזור לחלץ את ניצוצות הפנים
של האדם .מסע שכזה כורך בתוכו סכנות של טירוף ,אבדון
25/05/2014 12:20:01
ואף התאבדות .אך לטענתו של אדיר כהן" :ניצוץ של טירוף
הוא היוצר את ייחודנו ,והוא התנאי ליצירתנו".
נשאלת השאלה מה טיבה של ההתכנסות בתוך אוהל על
הים? מרמז הסופר על תשובה אפשרית אחת מיני רבות:
"האם היא פגישה מאוחרת של ערב פרידה? ...האם היא רגע
של עכשיו ,של נוחם בהזדקנות רעך ,של אנחה משותפת,
של שותפות גורל לתהליך הבלתי נמנע של התמעטות
והישחקות בדרך אל ההיעלמות".
■■■
יוסף כהן אלרן
אפלה נפתחת
על ספר שיריה של דליס "לחזור ולגעת",
עקד 64 ,2013 ,עמ'
"ב
יום ראשון 14 ,מרץ ,1943נצטוו יהודי סלוניקי
להתכנס בבית הכנסת ,שם ניתנה להם ההודעה
על יציאתם לפולין ,למחרת ב־ 11בבוקר — ".כך מתחילים
שני עמודי פרוזה שכלאה דליס בין השירים( ,עמוד ,)31-30
ואנחנו כבר מבינים את ההמשך .חמש אחיותיו של אביה
נספו ,אך הוא הצליח למצוא מסתור אצל משפחת אצולה
יוונית שהצילה אותו .ובהמשך 800" :נערות יהודיות נשלחו
לתאי הגזים ביום אחד — 22באוקטובר ".1943
בחרתי להביא את הדברים בראשית הרשימה כדי לתחום
את פרק הזמן הרגשי של ספר השירים הזה ,וכדי להבהיר
מייד מאיזה מקור של כאב נובעים בתי השיר.
ונלך כּ ָ ּלנ ּו אל אותו ַה ּז ַמן
וּנ ַמ ּלא ּבו ּבורות שהתרוקנ ּו
ונַ ח ּשב ַעל ּפרק י ָשעות
ש ָ ּנתנ ּו ַּב ַח ּיים קרן ַזהר
קרן ש ּלע ּתים נראית דּ ה ּויָ ה
וּלע ּתים מושכת זָ ה ָרה ַעל ּפני יָ מים ַר ּבים
יָ מים ש ָרצוּי לנצור ּבתוך ּתבַ ת ַעצמנ ּו —
ַאבני ַח ָ ּלמיש ּבוהקות
נת ָמכות זו ָּבזו,
(עמ' )5
ּבניַ ן קלָ פים לתפארת.
35
2014.indb 35ינוי םינזאמBook-
לא הקדמות וללא הנחות ,המשוררת מנחיתה מייד בפתח
הספר את כמיהתה לדברים שהתקיימו בעבר ואינם עוד,
האין הזה אינו מרפה ממנה.
ולכל אורכו של הספר כמעט ָ
ואתה קורא את הספר הזה וחוזר וקורא את הדברים ,וחש את
השירים ,ואינך יכול להיחלץ מן המועקה המתלווה אליהם.
והיא זקוקה בנפשה לאותו מעט שאירע לפני האפלה,
מחפשת דרך לשוב ולחוות את המעט ההוא ,אך נראה שהדבר
אינו פשוט כלל ,והיא נאלצת לחיות עם הכמיהה הזאת.
ּבו א נַ רחיק ַעד ָקצה
ַהח ּיוּכים ַה ּמ ַד ּמים ּ ָפנים ּפעוּרות לפלא ָּב ָרק ּפתאמי
נ ַמזּג את ּפר ָיחתנ ּו ַה ּמאחרת
ּבכמיהות ש ּנותר ּו נאלָ מות ּבא ּישוני לילות ּגדולים,
ע ַדין נא ָספים ּבכַ ּפו ת יָ ַדים
נ ָ ּצני אני ,נ ָ ּצני ַא ָּתה,
נ ָ ּצנים ש ּמוציאים צלָ לים ּבצבעי ַעצמנוּ,
ה ּנה ּבוקעים ּב ָרקים והם ּבפלא ַ ּג םשקט נאנַ ח,
יָ דינ ּו ָהעושות ַּב ּפלא,
ַמ ָ ּצ ע ַש ּלכת כּ בָ ר נע ַרם וַ אנַ חנ ּו הרי טובי נפש,
קצה ח ּיוּכים,
(עמ' )7
ָא ַמרנ ּו ַח ּיינוּ.
המשוררת פונה בשיריה אל העבר ,כשעוד היה טוב ,כשיכלה
להיות מוקפת בבני משפחה חיים ,חמים ,ובתמימות נפלאה.
ומה היא מתאווה לעשות אם לא למלא את החסרים ואת
המשקעים שנוצרו אז ,את הכאב המלווה ,את האבדנים שלא
זכתה להם ושלא ישובו ,של אנשים ושל חיים ושל תחושת
אושר שהייתה פעם.
ַ ּגם את ַה ּמ ַעט ַהזּה יש ל ַהחזיק ָקרוב לַ ּלב,
ל ַהצמיד כּ ַמעטה ּ ָפז ,ש ּי ַע ּבה את ה ָחסר,
את מקום ַה ּשכָ בות שכּ בָ ר נָ שר ּו ו ָאבד ּו
אל ַקר ַקע ס ָתמית.
ַאד ַמת ס ָר ק שמ ָחה לַ ח ּבק אל ָיה ַמט ַע ּמים מז ַדּ ּמנים
חלומות של אנָ שים ש ּ ַפ ַעם הת ַע ּטפ ּו ּבגַ אוַת ּתקוָ ָתם,
נאחז ּו ּבשכָ בות ש ּנערמ ּו זה ַעל זה
ו ַעכ ָשו מת ַהדּ ק עולָ ָמם לק ּב ּיַת ַּברזל.
ואגל צוּף ָהאשר ,אם יבוּא,
(עמ' )9
ַהלוַ אי יַ כ ּתים ָּב ּה כּ תם ז ָּכרון.
36
המשוררת כמהה ,אפילו לנגיעה ,ל"כתם" של אושר" .כתם",
בהיותו מועט כל כך וזר לסביבתו .כי גם אם הקולקטיב
25/05/2014 12:20:01
מעושה ושכחה יחסית והכרחית
מוצא אופנים של העלמה
ָ
של אותם הדברים שאין הדעת יכולה לשאת ,שהמשך הקיום
מבקש אותם כדי למצוא טפח של התחזקות — הרי שכוחות
מצטברים כאלה ,בדרך כלל אינם בכוחו של הפרט ,שנושא
עמו את הכאב והאובדן הפרטיים ,ומתמודד איתם לבדו בלי
יכולת להרפות .בהיותך ברחוב אתה זורם בתוך עולם ואז
אתה ַעם ,בהיותך לבדך בביתך אתה שורה בתוך עצמך ,ואתה
רק אדם .לפי כך אולי ,היא אומרת שהגעגועים הם לטוב
שהיה מעבר לרע ,לבית החם שהיה פעם ,המחזק ,כאילו
יכולה המחשבה על אותו טוב להקל מעט ,לזרות אותו עליה.
ועל אף שברור בדיעבד שאותם רגעים של אושר היו מועדים
להיכחד ,הרי שרק תמימות ואמונה שנאחזת בחיים אפשרו,
ככול הנראה ,את היכולת להוסיף ולשרוד את היום שהרוח
הרעה כבר ריחפה עליו בשקט מלא מרמה .האם תרצה לנסות
ולמצוא שוב את האמונה? ספק שכך.
ַ ּגם אם אלך ל ַאט
ּתהיה או ָת ּה ס ָע ָרה
שמש ּתז ַרח ל ַמראית
עצים יַ על ּו ָעלים ַעד ּגבוּלות ַהכּ ַדאי
ָמה ַה ּיו ם ָמה ָמ ָחר
שוּב ָּכאן
מי ית ַּכחש לַ ּס ָע ָרה
נ ּנוחוּת מד ּמה מא ָּטה את ַצעדי
ָהייתי או לא
ַ ּגם אם אבַ ּקש לי רו ַּח.
(עמ' )13
בחלקו השני של הספר ,באות הדמויות .האהובות המלוות
בטוב ,ברוך ,באהבה ובחמלה .כמין תשלום חוב על כל הנאמר
קודם לכן .כמין נתינת תקווה ליש ,לקיים ,למקיים .אבל
קודם לכול הזיכרון לאם ,לאב ,לאחות .ולאלו ממלכה של
געגועים שמתלווה אל המשוררת תמיד.
"ראש ּה של א ּמי ָרכוּן ַעל ש ּלי ַשערותינ ּו זהות קלוּעות
ָ
ּב ַח ּלון עם ַּתח ָרה שו ָיצרית א ּמי ש ּנחס ָמה ַּב ּזכוּכית( .מתוך
עמ' )26
ָּבאת לגַ ּני ,אחותיּ ,ב ָשביס ָּתכל ,עוטה כּ סדין ענָ נים,
עושה לָ ך ָש ַמים אחרים .ראשך נמלָ א ַטלַ ,קצוו ָתיו
רסיסי לַ ילָ ה( .מתוך עמ' )27
ּתמוּנַת א ּמו ַע לשל ָחן ָהעבו ָדהַ ,א ָּב אש ּלי נ ּשק ערב
אקה מיָ ה"ָ ,ה ַעין ָהי ָתה לַ ָחה.
אמ ָ
"מנָ מוָּ ,מ ָ
ערב לַ דּ ָמ ָמהָ ,
נשיקות ָאבי זולגות אלַ י מ ּפורטרט זָ ר( .מתוך עמ' )33
2014.indb 36ינוי םינזאמBook-
מ ַה ּלכת ָּברחובות ש ּל ָךַ ,א ָּבא ,הם חובקים ּבי כּ בַ ת ש ָחז ָרה
לאסף את יַ לדו ָּת ּהָּ .כאן ּ ָפ ַסע ָּת ,עלם חמוּדותּ ,תכנַ נ ָּת ָעתיד
וָ רדָּ ,כאן הת ּ ַפ ּזר ּו ָּכל חלומות ָיך( .מתוך עמ' )35
הנה כי כן ,כמיהתה הנעצבת בלתי נדלית ,והיא מלקטת את
נחמותיה ושמחותיה בניסיון של מציאת אושר מן האיש
שלידה .היא רוצה לדעת ,רוצה לחוש ולשמוע ,אך משהו שותק
ביניהם ,ואולי אין זאת אלא אותה אפלה רחוקה שזוחלת בין
השניים ומערפלת את המרווח האינטימי שביניהם.
עינַ ישהגנַ ב ּתי ַמ ָּבט ּבה ָחבא
עינ ָ
יך ש ָענ ָית ַמ ָּבט ּבר ּשוּל
וַ ע ַדין.
ַה ּקסם לובש ענָ נָ ה ,מ ּ ַש ּיטת אל חלָ לים
ש ּנפ ָערים לפ ַתע,
ּבינות קירות הופכים מ ַרחפים
מ ּלים יצ ָירת ּיוּת נשלָ חות ַאט אל ַמע ַ ּגל ַה ּקסם,
טווות דּ ָיאלוג ַרך,
וה ּנה ,אנַ חנ ּו ָּכאן,
שותקים לתוכנוּ,
(עמ' )55
שותקים ,שותקים.
עוד אין ּבי ַהכּ ַח
לאסף ּפ ָחדים ּבכַ ף יָ די
לבחן או ָתם ּבגָ דלָ ם ַה ּמת ַעצּ ב
מ ּתוך חם ַה ּגוּף
מ ּתוך ַקעקוּעים ש ָחרט ּו ַה ָ ּימים
להיות או ָת םשוּב
מחלָ טים ל ַמעני
נש ָמרים ַּב ָּכף ַה ּיָד ַה ּמת ַהדּ קת
מ ּבלי לָ חוּש ּבתוכָ ָחה ַעצמית מת ַה ָ ּוה
(עמ' )55
האדם הרי הוא סך חוויותיו ,תחושותיו ,זיכרונותיו; וזה
שחושב לא יחדל מלחפש נימוקים למה שהיה ,ולא יחדל
לתור אחר משמעות למה שיש; וזאת שכותבת — זאת לא
תחדל מלנבור ָּבנפש השואלת המצויה בתוכה ,ורוצה מענים
לבלתי ייאמן.
הכאב והכמיהה אכן מולידים שירה .והנה כאן שירתה של
דליס ,שיש בה כדי להעביר כמיהה וכאב ממנה אלינו .
■■■
שושנה ויג
והנה שורות יפיפיות שהבזיקו ממנה אליי ,ממנה אל עצמה:
את ָהעקבות עַל ַהחול ָה ָרטב השאיר ַה ָ ּים כּ מו צ ּיוּר
ש ּנש ַאר ַעל קיר ַּב ַּבית ש ַדּ ָ ּי ָריו ָעזב ּו (מתוך "עקבות ַעל
חול" ,עמ' )42
ָ
שקיעות ַה ּגוּף ַעל ַה ּמז ָרן מ ַצ ּירות לך ָמקום מס ּתו ר
"מקום מס ּתור" ,עמ' )51
(מתוך ָ
ח ּ ַפש ָּת אותי ַּב ּמקומות ש ּמ ּז ַמן ָעזַ ב ּתי (מתוך עמ' )54
אני ל ָך אש ו ַזהר וקסם ַק ָ ּים לָ גַ ַעת ַהאם ַא ָּתהּ ,גמוּל
וחסד ַהאם ַא ָּתהּ ַ ,גם( .מתוך "קוטפת ַעצמי ּגוּף" ,עמ'
)61
עליי לומר שהיעדר כותרות לרוב השירים ,והעובדה שרק
מספרי עמודים אני מביא כאן אינם טעות .ככלל ,אלה
שנושאים כותרת הם בודדים ובאו לייחד דברים או אנשים,
אבל ברובם המוחלט של השירים בספר כאילו ממשיכים זה
את זה ,אולי מהיות הספר כולו נושא גדול אחד ,מתמשך
וחובר למעין פואמה .אך דומה שהחלוקה הזאת באה רק
כדי לנשום ולקבץ את שייריו של הלב .אותו לב שתש כוחו
מלהוסיף ולאצור את כל הדברים האלה בתוך עצמו.
25/05/2014 12:20:01
אל המרתפים של פנחס שדה
פנחס שדה היומנים ,עורכים אילת נגב
ויהודה קורן ,הוצאת דביר2014 ,
א
ין ספק שחשיפת יומנים בפני הציבור היא חשיפה
צהובה .הכתיבה האינטימית נחשפת ללא צנזורה.
בבת אחת נושרות המחיצות בין הכותב לבין קהל קוראיו,
ובמצב זה החשיפה בלתי מבוקרת ולכן לעתים אינה נעימה
לקריאה.
ביומנים תיאר פנחס שדה את מאורעות חייו כפי
שקרו לצד התפתחותו הספרותית .מדהים לגלות שבשנות
החמישים ,בגיל עשרים וחמש ,עם תחילת פרקי היומן,
מתגלה יוצר שמתווה את עולמו הפואטי באופן ברור .מי
שכותב אוטוביוגרפיה בגיל עשרים ושבע קורא תיגר על
סדרי עולם .כתיבת יומנים אישיים בצד הכתיבה הספרותית
מעידה שהוא ייחס חשיבות לכל מה שקורה לו ,במידה
מסוימת יש כאן עמדה נרקיסיסטית.
37
2014.indb 37ינוי םינזאמBook-
מסתבר שפנחס שדה כתב בשני מישורים :כדי להתפרנס
כתב ּ
בפסידונימים רבים ,דן אורן ,ש .פנחס ,יריב אמציה,
ואחרים ,ואילו יצירות שנתפסו בעיניו כספרות יפה — נחתמו
בשמו .כשקוראים ביומנים ,חשים שלפנינו אדם שלו זהויות
רבות .פנחס שדה ידע להתנייד בכתיבה בין קומיקס לבין
כתיבת שירה גבוהה.
בעקבות פרסום ספרו "החיים כמשל" הפך היוצר להיות
מחוזר ,בעיקר על ידי נשים ,חלקן מעורערות בנפשן ,שלא
ברור מה חיפשו אצלו .עם רובן הוא קיים קשר מיני .נשים
נכנסו לחייו ,ויצאו ממהם .לפעמים קיים מערכות יחסים עם
כמה נשים במקביל.
"17.5.72
בימים האחרונים שיטפון של פניות מ ּנ ָערות :טלפונים,
מכתבים ,ניסיונות ל'פרוטקציה' אצל מכרים (יהושע).
נערה גימנזיסטית אחת צלצלה ביום אחד 30פעם .בדי
עמל נפטרתי מסיוט זה .וחוץ מזה פנינה ,חבצלת ,שולה".
38
היומנים מתעדים תקופה ,שבה היה ליוצר כוח מאגי .הוא
תיאר בצורה מפורטת מי צלצלה ,מי כתבה ,מי ביקרה.
הכתיבה ביומן התבצעה לרוב בשעות הלילה .היו שנים
שפנחס שדה כתב באינטנסיביות ,והיו שנים שלא כתב כלל.
משנת 1973עד שנת 1984אין תיעוד ליומניו ,או שנעלמו או
שהוחבאו ,אולי על ידי היוצר בעצמו ,ואולי על ידי האחראים
על העיזבון .אלה היו שנים סוערות מבחינה נפשית עבור
פנחס שדה שבהן התאבדו שתי נשים שהיו עמו בקשר,
חבצלת חבשוש ושרי פיירשטיין.
פנחס שדה שייך לאותם כותבים נישאים ומתנשאים
שאין להם כוונה להתחכך עם יוצרים אחרים ולא עם
הקוראים שלהם .החיכוך היחיד שהוא התעניין בו הוא קיום
יחסים אינטימיים עם בנות צעירות שחיפשו להסתופף בצלו.
הוא היה מיזנתרופ במידה רבה ,וכן ,הוא לא נזקק למחוות
ההמונים ,וביטא סלידתו ממחוות ספרותיות .לעתים רחוקות
הסכים להתראיין ,הוא התרחק מכל מה שייצג הממסד,
ואפשר לחוש בדבריו לעג למחקר הספרותי האקדמי.
חייו של פנחס שדה על פי יומניו היו חיים של אדם
בתוך מסע ,תייר מזדמן בעולם .הוא נדד בין הערים תל
אביב וירושלים ,וחיפש את ההשראה במסעות .אהב מאוד
לנסוע ולהתבודד גם בחו"ל — באנגליה או בצרפת .הוא יכול
היה לנסוע לטייל לחיפה ברכבת ,לרדת לטייל בעיר ולחזור
לאחר מכן לביתו בתל אביב .היציאה שלו החוצה הייתה כדי
להתארגן לקראת כתיבה.
25/05/2014 12:20:01
פנחס שדה חי חיים צנועים וסגפניים מאוד ,והסתפק
במועט ,הוא עבד בצעירותו כמורה ,הרגיש סלידה מן העיסוק
ופרש כעבור כמה חודשים
ניכר שאמנות הכתיבה הייתה עיקר עולמו ,הוא רצה
להכיר נשים רבות ,מעטות אהב אהבת אמת .התעסקותו
במיניות שלו הייתה התעסקות מרכזית בחייו ,כשבאו לבקר
אותו ,הוא בחן עם מי אפשר לשכב ,מי מושכת מי דוחה.
הוא גם לא הציב גבולות לקיום יחסים אלו .הגיע לשיאים
עם חבצלת חבשוש שהשיגה עבורו את הצלע השלישית.
הנשים שלו היו צריכות להיות נשים שפוטות שלא הובטחה
להן אהבתו המלאה ,הוא לא התמסר באופן טוטלי ,וגם אם
התאהב או חשב שהוא מתאהב ,הוא היה מרוכז בעצמו
בלבד.
בשנות השמונים של המאה העשרים ,ובעקבות מחלתו,
הוא התחבר לקריאת תהילים וסיפורי ברסלב ,הוא התחזק
מבחינה רוחנית וחזר לעיין במקרא .השנים האחרונות יש
בהן השלמה .האישה האחרונה בחייו מיכל שין הופכת לעוגן
עבורו ,אבל גם אליה הוא לא התמסר ,כפי שהתמסר לכתיבה
ולאמנות ,אך את עזבונו הוא מפקיד בידיה לאחר מותו.
ליומנים ערך חטטני למי שרוצה להיכנס לבין הסדינים
עם פנחס שדה ,זהו ספר שאין לו ערך ספרותי מלבד
התחקות אחר אדם שהיה יוצר חשוב בתולדות הספרות
העברית החדשה .אולי יש בכך חומר עזר למחקר הספרותי
על יצירתו של שדה
פנחס שדה תיאר ביומניו בפרוטרוט גם את החלומות
שלו ,ולא רק את מסעותיו במציאות .והוא תיעד אותם בדרך
מקורית .בחלומות הוא נפגש עם דמויות שונות גם מחייו
האישיים וגם דמויות שלא נגעו לחיי היומיום שלו:
"... 24.4.56הלילה שבתי וראיתי בחלום את זיוה .כמה
מוזר הרי כבר עברו שנים .ומאז יש לי יעל שאני אוהב
אותה .אבל הפגישה בחלום עם זיוה הביאה לי אושר לא־
ארצי ,אושר שאין טעם לנסות ולתאר אותו במילים"....
"" 29.5.72חלמתי שאני מחזיק ציפור שחף ביד .אח"כ
משחרר אותה ,היא מרחפת נמוך על החוף".
"1.6.72
— כל הלילה עם חבצלת ושולה יחד .פראי אך כבר לא
מושך.
— היום בטלפון ,נערה שלא הזדהתה :חבל שאיני יכולה
לנשק אותך בטלפון.
— כל שמרחף ,מה שחושבים עליו ,הוא יותר ממשי
2014.indb 38ינוי םינזאמBook-
ממה שמתקיים על האדמה ,דהוי וחולף .ציפור אינה
נראית יותר מעשרה כלבים( .ראיתי היום ,בשעת
שקיעה ,עשרות ציפורים מרחפות בחלל ,שחורות,
נצנוצי זהב .מקסים").
"... 18.1.73בחלום עם שתיים שלוש נערות ,או יותר.
נעים טוב ,שקט .מופיעה בחורה לא ידועה לי ,חומת
שיער ,דבשית ,שקטה .לא יופי מיוחד אך נעימה .היא
רוצה להינשא לי .מדברת על פרטים שונים ,כגון על
עזרתו הכספית של אביה....אני מהסס ,אולי חבל לי
להפסיד את אשר עם הנערות האחרות .אך איני דוחה.
שוהה ומשהה .היא יושבת בצד .אינה מעורבת ,שהרי
הנושא שלה הוא נישואין".
גם בסוף ימיו התעניינותו בבריות הייתה מצומצמת.
"20.6.93
מעולם לא הייתי ,במובן כלשהו ,חסיד של אדם חי
כלשהו .לשום איש חי ,בארץ או בעולם ,אפילו בנעורי,
לא הייתה ממש השפעה עלי.
בימימה יש לי אמון גמור ומוחלט .אפילו לפני שנודעו
לי מעשי ריפוי וניסים שלה (כשנסעתי אליה בתחילה,
בעקבות הטלפון של אלמוני בשם יצהר ,לא היה לי מושג
אודותיה ,ובכל זאת בה בחרתי ולא באחרים...).
על כן חשתי איזו זרות ,איזה שעמום ,ובמידה מה
אף סלידה ,מהאורגיה שערכו מושכי עט שונים בעיתונים
בהקשר זה( .דוגמאות ,כגון ב"מאזנים" ..." ,לאחר שוך
ההמולה סביב מחלתו "...וכדומה וירון לונדון ).גם חשתי
גיחוך בתופעות כגון ביקורי טובי הלב של חיים גורי ,ורק
מתוך כבודו לא הפסקתי אותם מיוזמתי .אך במקרים
אחרים חתכתי ללא נימוסים כל תופעה כזו ,ואפילו
אזכור מצד מישהו של המחלה ,כגון שאילת שלום או
איחולי בריאות ,חתכתי זאת מיד".
ימימה אביטל הייתה מרפאה אלטרנטיבית שבה בטח פנחס
שדה בימי המחלה וציפה לנס שיחלץ אותו ממחלתו ,את
הפגישות עמה תיאר כפגישות מאירות ,ואת הפגישות עם
הרופא כבלתי מבטיחות .כל חייו הלך שדה בדרך הצדדית
המתרחקת והמרחיקה אותו מן הכלל ,הוא בחר להתבודד
ולהיות אמן .הוא חי את חייו בשוליים ,לעתים כמעט בעוני,
כשהקיום היחיד שנחשב בעיניו היא התבודדות לצורך
כתיבה .חייו האמיתיים היו חיים רצופי חלומות ,חיים של
אדם שחי את הנמשל ואת המשל כאחד.
25/05/2014 12:20:01
אדלינה קליין
"עץ ש ָ ּנ ַפל פוצ ַע את ַה ּנוף"
על "לא מתקרבת לתחנה המרכזית" ,שירים
מאת נילי דגן ,אבן חושן ,תשע"ג2013-
ה
בקובץ
שירים
החדש של נילי
דגן מגיעים אל הקורא
מאותם הבזקים הצפונים
עמוק בתת המודע שלנו.
אנו מוצאים עצמנו
בורחים מעצמנו ,בוחנים
המיידיות,
תחושותינו
תוך שהן באות מהחוץ אל
הפנים ,או שבות כבמראה
מהפנים אל החוץ :פעם
מהזווית שהיבטיה מנוכרים ונטולי קירבה ורגישות; ופעם,
נעצרים באמוציונאליות היתרה .הגורמים המניעים אותנו
ליטול אחת מהאופציות הללו ולהופכן 'כדרך חיים' אינם
נטולים סיכון' .הקונפליקטים' ,תמיד ישנם וילוו אותנו בכל
דרך ,כי הם חלק אינטגרלי מהמציאות.
במסע הזה שלנו שוכנת לבטח 'הישראליות' ,על חוקיה,
כלליה ,ומגבלותיה .אנו דבקים בחוקים אלה ,והם חלק בלתי
נפרד מישותנו .מכאן נגזרים מנהגינו ומעשינו ,והם ספוגים
בנו .אין כאן 'חכמים' (יותר) ,או 'חכמים' (פחות) .כל אחד
חווה את מסעותיו לעצמו .במסעותינו ,למודי 'לבדיותנו' —
כולנו קשורים זה בזה (אם נרצה ואם לאו) על פי מוסכמות
חברתיות .ואלה דברי המשוררת (עמ' :)8
"עולָ ם ָח ָדש נולַ ד לָ בוּש ּבג'ינס וחל ַצת ט' מדּ ּפסת ָּכתוּב
ָעל ָיה "יש ָעתיד"
ומה בכוח המילים שבכרזה לחולל? למעשה ,כמעט ולא
כלום .אבל די כי נאמין שהכתוב יתגשם.
בשפה בהירה יותר ,אומרת לנו נילי דגן ,כי החידוש היחיד
ב'יש עתיד' זאת אותה יהירות של 'הישראליות' (בהווה) אשר
מצהירה בראש חוצות — כמה שהיא נאורה יותר וחכמה יותר
ממי שהיו כאן לפניה' .העולם החדש' ,שקם ורוצה להוכיח
עצמו ,נשען למעשה על עשייתם של הדורות הקודמים .וכל
39
2014.indb 39ינוי םינזאמBook-
'שהדור הזה' עושים היום מתבסס וניזון ברובו מידע קודם.
כעת ,משיש בידם גם הבסיס ,וגם הניסיון ,נמצאו להם
מאליהן 'היכולות' :לשפר ,לייעל ולהוסיף עוד נדבכים.
בהמשך של אותו שיר מסכמת נילי דגן:
"חיים גנוּבים ש ָהי ּו ַש ָ ּיכים ַפ ַעם למישה ּו ַאחר"
ַ
ואכן זאת היא עובדה שלא ניתן להתעלם ממנה .המשוררת
מוסיפה ומוכיחה את הדור החדש בשירתה (עמ' :))1) 13-10
"שוּם ָדּ בָ ר אינו ַמספיק לשוּם ָדּ בָ ר".
ולמרות הכול נראה בהמשך אותו השיר (עמ' ))4) 13-10כי:
ּ
"בכָ ל דּ ור יש דּ ור ָח ָדש ו ַהשאלות ּפתוּחות".
אכן ,השאלות לעולם תהיינה פתוחות ולא פתורות.
מהיבט זה ,החיים העכשוויים דוהרים במירוץ אינסופי ,בו
החומרנות מתמרנת את האנושות ומביאה אותה אל מצבים
אבסורדיים החיים השבטיים פסו מהעולם .בני המשפחה שוב
אינם סועדים את זקניהם .הם עסוקים מדי ,ורצים כל הימים
להספיק' .הישראליות' שלנו נכנסה בפסיעות גדולות לביצה
עמוקה ,והיא אינה יודעת איך להיחלץ ממנה .וכעת' ,התחנה
המרכזית' הסתכסכה עם עצמה' :עובדים זרים' מאכלסים את
רחובותיה ושוקיה של העיר תל־אביב ,ולזרים הבאים בשערי
התחנה ניתנת הזכות לסעוד את יקירינו הזקנים והחולים .וכך
רושמת נילי דגן (עמ' :)14
ש
"ו ָאזַ ,ה ּגשם מוחק נופי ַמח ָשבָ ה איש לא ָחזַר מ ּ ָם
ל ַס ּפר לָ נ ּו איך ָהיָ ה...
...הכּ ל ַמ ָּמשיָ ,פ ַסקּ ,פות ַח ַח ּלון
ַ
לדיוּן ממ ּ ָשך(... ...וּמעולָ ם לא הבַ נ ּתי את ּתאוריַ ת
ַה ּמציאוּת ַה ַּמק ּבילָ ה .מ ּוזָ ָרה ּתו ַרת ַה ּקוַ נטיםַ .מה שרואים
אינו ַמה שרואים".).
בשיר אחר (עמ' :)24
ַ"א ָּתה משיב ּבח ּיוּך ,זו ָהרגל שהקדּ ָימה ל ָהקיץ .אנַ חנ ּו
לוגמים ָּכל א ָחד מ ַה ָ ּקפ הש ּלו סובבים ָּכל א ָחד ּב ַמעגלי
ַמח ַשב ּתו אין ּב ָּטחוןּ .בכלוּם ,לנשום עוד נש ָימה .לאכל
עוד ארו ָּחהּ .בכָ ל רגַ עָ ,הרגַ ע ַה ָּבא".
ברגעים הקריטיים יש התחבטויות אישיות כאלה ,צצות
ועולות מחשבות על נזילותם של החיים ואפסיותם ,על האני
האישי במבוך הזה ,על הזוגיות ,על הכמיהה לביטחון (עמ' :)25
"אני רוצה את ַה ּב ָּטחון ש ַ ּגם כּ שאנַ חנ ּו מת ַרחקים אנַ חנ ּו
קשוּרים זה לָ זה".
אולי השינוי יביא ביטחון זה (עמ' :)26
"א ּולַ י נ ַּסע ל ָמקום ָרחוק לנשם אויר שעוד לא נָ ַשמנוּ.
ָּכל ַמה שא ּוכַ ל לָ שאת ַּב ַּתרמיל הוּא ַמ ּ ָשא ַח ַ ּיי".
ּ
"בבית ָה ָאבות ַמאכיל כּ ָידן מאריתר ָאה את ַא ָּבא"...
"...אתמול נעלַ ם שוּב .אין לָ ַד ַעת אם יָ שוּב".
הרבה מאוד רגעי חוסר אונים פוקדים את המשוררת באותם
קטעי מחשבות הבאות ונעלמות חליפות (עמ' :)37-32
נראה כי לאותה 'פתיחת השערים' והנהירה ההמונית ללב
העיר יש סייגים ,ועובדים זרים הנשארים בארץ מעבר לזמן
שאושר להם — הם נרדפים ומגורשים( .עמ' ))1) 13-10
נרשם:
"וּכמו ּבמהירוּת ט ָיסה ּגבו ָהה ַהז ַמן נַ עשה א ּטי יותר...
...גוּפו ַה ָּכחוּש ַמ ּשיל את רצונו ָתיו ַמפקיד רוּחו ּביָ די...
...עינָ יו ש ָהי ּו ּ ַפ ַעם חוּמות ,הכחילוּ ,כּ עיני עולָ ל...
...א ּולַ י לא ַאס ּפיק לשאל — ַהכּ ל".
"א ּלה ש ּישנים ָּכאן ַה ּיום מת ַח ּלפים ַּבאחרים ָמ ָחר".
החשש שלא תספיק לשאול את אביה הכול ,בטרם יעצום
עיניו לנצח ,מביא אותה להכרה עד כמה החיים יקרים ,ויש
למצות אותם עד תום( .עמ' :)45-44
אנחנו אחוזי חרדות מפני הלא ידוע ,מפני פגעים כמו 'צונמי';
'מלחמה'; 'רעידת אדמה' .המשוררת אינה מציינת במפורש
את האסונות האלה ,היא רק רומזת רמזים עבים (עמ' :)9
"כּ ַדאי ש ּתהיה לָ נ ּו אז ָרחוּת נוספת חש ּבו ן ַּבנק ּבארץ
זָ ָרה לַ ּיום ש ַאחרי".
40
בשירים אחרים מתארת המשוררת חוויות מביקורה
ושהותה לצד אביה בבית האבות עמ' :)23-18
התהיות על 'היום שאחרי' מעוררות חלחלה .הלוא אנו ַעם
למוד סבל שהוריו עברו את השואה ,ובשל אותה חוויה
טראומתית שהשתרשה בתודעה ,הדור השני פיתח חושים
בריאים של מגננה ,והנה הוא נאחז שוב 'במקל הנדודים'.
25/05/2014 12:20:01
"כּ ָ ּלם עסוּקים מ ַדּ י כּ שרונ ּיים מ ַדּ י עסוּקים ּב ַעצ ָמם.
א ָחדים נכנָ סים אל ּתוך ַח ַ ּיי נש ָארים ז ַמן ָמה .יוצאים...
...אני לא קשו ָּרה יותר מ ַדּ י לַ ּזכרונות ש ּלי... ...אם אני
שומרת או ָתם ל ַעצמי הם מש ַּת ּלטים ָעלַ י".
מאותן נקודות מפוכחות ואינדיווידואליות שלה ,שואבת
המשוררת את כוחותיה להמשך (עמ' :)41-40
"לכָ ל ָעָןנ יש ש ּולַ ים מכ ָספים נָ ח ּוץ רַק חכּ וּך ַקל
2014.indb 40ינוי םינזאמBook-
ּתמימוּת של רגַ ע וּמ ּלים ַּבעלות כּ נָ ַפים מ ַרפרפותַ ,על
קצות ַהחוּשים".
המשוררת חושפת מציאות עגומה — איש אישה — לעצמם
עמ' :)29
"לפ ָעמים כּ שאני מ ַד ּברת אל ָ
...אך
יך ,ו ַא ָּתה ַמקשיב...
ַ
אינ ָך משיב...
...עכ ָשיו אני כּ ותבת ו ַא ָּתה מ ַד ּבר".
ַ
לאה זהביּ ,פינה זעירה במקום בורח ,הוצ' אבן חושן ,2009 ,עמ' .25
ובמקום אחר (עמ' :)53
ָ"קשה ל ַה ּגיד אמת מ ַד ּברים ַעל כּ לוּם וצוחקים כּ ל
ַה ּמ ּלים נמ ָצאות ַאך לא ַּב ּסדר ַה ָ ּנכון .מי ש ָהיינ ּו מי
ש ָאנ ּו מי ש ּנהיה".
ובנימה קלה של אופטימיות ,שבה נאה לסיים (עמ' :)42
"אנַ חנ ּו ָּכאן ל ַהעביר את ַהז ַמן ַעד ש ּנל ַמד לָ עוּףָ .הע ָ ּיקר
לתפס את ָהע ָ ּקרון ולא ל ַא ּבד את חוּש ַהכּ ּווּן" ,כי "גדל
ַהכּ נָ ַפים לא קובע".
■■■
גבריאלה אלישע
משחקי אורצל על ורד צהוב
על השיר 'היוצא מן הכלל' מאת לאה זהבי
לאה זהבי
היוצא מן הכלל
לפ ָעמים נזלָ פות
ט ּפות לה ָא ַטת מציאוּת
מ ַר ּתקות אותי לורד ָצהב
שאור מ ַצ ּיר ָעלָ יו
נקיקי צל ַדּ ּקים
ו ַהצּ בָ עים ו ַהצּ וּרות
נושקים לַ ּ ָש ָפה
ַּב ּנק ָדּ ה שהיא א ּלמת
ו ַה ּ ַש ָּבת ,ש ּנפ ַּת ַחת לָ ּה דּ לת
ּבאמ ַצע יום חל
נוהרתַ ,מרחיבָ ה
את ה ָחלָ ל
25/05/2014 12:20:01
להרף ַעין אני מנו ָּחה
ָא ָד םש ָּמ ָצא
ּתועפות חן
יפ ַעת ח ָ ּנם
ואומר ל ַהפ ָּת ָעתו
כּ י טוב
ל
כאורה די בהאטת הקצב כדי להוביל למצב תודעה אחר,
הפתוח לדקויות כמו משחקי אורצל על ורד צהוב .אך
ּ
בתורה גם את
כיצד מגיעים להאטת הקצב הפנימי ,שתאט
המציאות שבחוץ? 'טיפות להאטת מציאוּת' מעלה על הדעת
תרופה מדיצינית או טיפות מגיות או חומר פסיכודלי המשנה
את תפיסת המציאות ,והמציאות נעה בסלומושן כבחלום.
והשפה ,שהיא בעיקרה מושגית ואידיאית ,איננה יכולה
לדובב הכול .יש נקודה שבה היא אילמת ,כדברי השיר ,ואז
שפה אחרת ,ויזואלית ,מצטרפת אליה ,והמילים לובשות
צורות וצבעים ,כפי שמתואר לעתים בחוויות של שימוש
בחומרים משני תודעה או בחוויות רוחניות של התפשטות
הגשמיות ,בהן מתרחשת מעין פתיחת דלת אל הקדוש,
הש ָּבתי.
החגיגיַ ,
השבת ,לא כיום השביעי בשבוע היהודי ,אלא כחוויה
רוחנית של נהרה ,יכולה להתרחש ב'אמצע יום חול';
היא נקודת זמן שפועלת על המקום ,החלל ,ודוחפת את
גבולותיו (מעניין לשים לב לשורש המשותף של חל וחלל).
ההאטה ,המנוחה ,ההרפיה (פשוט להיות ,לעומת לעשות)
הן שמאפשרות לנהרה לזרום פנימה .ואף שזהו רגע קצר
— 'להרף עין אני מנוחה' — המספק מעין הצצה בלבד אל
הטוב האפשרי ,די בו כדי לאשר את הקיים ולבטל את
הקונפליקטים ,ולהיות לרגע כמו אלוהים ('והייתם כאלוהים')
הרואה כי טוב( .אלא שבסיפור המקראי נאמר 'וירא אלוהים
כי טוב' על עבודתו של האל בבריאת העולם ,ואילו בשיר
שלפנינו נאמר כי טוב על המנוחה; שם נאמר כי טוב מדי
יום ביום על ששת ימי המעשה ,ואילו כאן נאמר על השבת).
'להרף עין אני מנוחה אדם שמצא תועפות חן יפעת
חינם' .מנוחה וחן וחינם — מילים קרובות במצלולן ובשורשן
(גם תועפות ויפעת) .המתנה הרוחנית ,הבלתי צפויה ,ניתנת
בחינם .השיר העדין וההרמוני הזה מעיר בי חשק לפתוח דלת
אל השבת ,אולי אף אני אזכה להרחבת הדעת...
41
2014.indb 41ינוי םינזאמBook-
שבוע הספר העברי — "מאין נחלתי את שירי"
נורית יובל
אמו דפני
ָאז
לב ָהעץ
סלָ עים לבָ נים ה ּקיפוּני
ָשתק ּו ּתקוּפות וסוּפות
קוצי ס ָירה ע ָטפוּני
ַּבחרף ָסגל ּו ַר ָקפות
ַּב ַ ּקיץ ָקדים א ָפפוּני
ָסגול ּתי ולָ בַ נ ּתי חליפות.
"מה ּש ּיצא מ ּלב ָהעץ
ַ
ַרק לב ָהעץ י ַדע" ,
ַמ השה ּס ָסה ַר ּקפת
כּ תר ּפר ָיחה יָ שיב כּ בו ָד ּה,
ַמ ָּבט מ ּלב נַ רקיס
ָשט ָפה ָּבבו ַּאת־נָ ָהר,
ַמה ּש ּנכנָס אל לב ָהעץ
י ַס ּפר ּו ַט ּבעות
ז ַמן נמ ָהר.
לַ מרות ּתקתוּקו של כרונוס
ּב ַצ ַעד ָקצוּב ואטי
אני חוזרת ו ָשבָ ה
א ּלי ּתחוּמו ָשב ּפ ּיוּטי
כּ י ָש ָמה נב ָרא לי ַהצּ בַ ע
ו ָש ָמה ח ּבלָ ה ש ָירתי.
מ ַאין ָנ ַחל ּתי
ש ָירתי־נש ָמתי מ ַאין?
מתהום ַה ָּסמוּי מן ַה ַעין
מן ַה ַאין
מן ַה ּלא וּשלָ לו
מן ַה ּמא דש ָרציתי
מקרב ָהעוד שהמצאתי
וכל ַמ השלא ָק ָרה
ַה ּשיר ָּב ָרא.
פתגם שומרי ,תרגום ש .שפרה וי .קליין.
שמ ּו ַרת ט ַבע
ּבד ָמעות ַאלחים
ריסי עינַ יך
לרוָ ָחה,
ַּכנפי ַמל ָאכים
ּבשמוּרות אישונים
לנצור
מנ ַחת ּפ ָרחים.
42
25/05/2014 12:20:02
2014.indb 42ינוי םינזאמBook-
יוסי אלפי
שירים מארץ קרה
א ּ ָשה זק ָנה מ ּמז ַרח אירו ּ ָפה
ּג ַלז ּגו מת ַע ּלפת ו ָק ָמה
א ּ ָשה זקנָה מ ּמז ַרח אירו ּ ָפה
ּבוכָ ה ּבמס ָע ָדה סינית
ּבלונדון
ַעל ָאב ַדן דּ מיונָ ּה ַה ּמז ָרחי
אמר ָיקה ָסג ָרה ש ָער ָיה
ַ ּגם קולוּמ ּבוּס ַה ּס ָפ ַרדּ י לא ָהיָה מ ַק ּבל גרינ ַקארד
אם ָהיָה מגַ ּלה ַה ּיו ם את אמר ָיקה
זונות ָצר ַפת שהת ַע ּשר ּו
י ַס ּפר ּו לָ ך ,גב ָירה מ ּמדינָה משחררת
ָראיתי לוי ָתנים נופלים לתהומות
י־עד כּ רוּכות ּבחבל ל ַרגליהן
וצ ּפר ַ
ָראיתי מפלצות דּ מיון נוטפות אל ַהפיורדים ַה ָ ּצרים
אנָ שים רואים ַ ּגע ּגוּעים ל ָמ ָחר
קבוּצות ַרכּ ו תשל ּבני ָא ָדם מע ּנים ּב ַאהבַ ת יש ּו
ש ּלא הוש ַיע
ַאל ּתבטח ּו ּבנדיביםָ ,אמר ּו לָ הם
הם לא יָ דע ּו קשב
מ ַעל לגַ ּלי ַה ּקצף
חרה
של ּב ָירה גיניס ש ָ
כּ מו אתמול ּבמכרות ַה ּפ ָחם
ּגלַ ז ּגו מת ַע ּלפת ו ָק ָמה
ָק ָמה וּמת ַע ּלפת
ּבכָ ל נש ָימה
רחוב הוּא לא ָמקום לבני ָא ָדם
ָהאומרים שיר
ָהרחוב ,אין ּבו דּ ּיוּר לנ ָשמות ּתועות
א ּולַ י ַה ָ ּיר ַח יָ ביא לָ ך ּפתרון
א ּולַ י ַקר ָקעית ַה ָ ּים
ַעד ָאז התנַ חמי ַּבחפש
ַה ָּבא כּ מו ָאביב ּבאמ ַצע ַהחרף
ל ַארצך
■■■
מאיה ויינברג
יָ ר ַח כּ מ ַעט ָמלא
ַה ַח ּיים ָהא ּל הש ַּמפריעים לַ ַח ּיים ש ּלי להיות ָמ הש ּתכנַ נ ּתי
ַא ָּתה לא ָּתבוא לא ָּתבוא לא ָּתבוא לא ָּתבוא אלַ י יותר
כּ בָ ר הבַ נ ּתי
וכָ ל ָה ַאהבָ ה העודפ תש ּתלך לַ עזָ אזל
25/05/2014 12:20:02
קנה מ ָ ּדה
אפ ָשר ַרק ל ַדמין
את שעוּר ַהה ָקלָ ה,
ש ָחש ַה ּזבוּב ַה ָ ּגדול
ָּ(בנ ָּסיון ָהאלף א ּולַ י)
כּ ש ּג ָ ּל הש ַה ַח ּלו ן ּ ָפתו ַּח
וה ּנה הוּא ָחפשי
וא ּולַ י ַּכעבר רגַ ע ָשכַ ח
43
2014.indb 43ינוי םינזאמBook-
עדנה מיטווך-מלר
"במקום שהרפואה אינה מסייעת,
לך־ל ָך אל השירה".
זיגמונד פרויד
ּבצל ַה ּמ ּלים
כּ ש ּנו ַאש ּתי מן ָהרפו ָּאה
ָהלַ כ ּתי אצל ַה ּ ָש ָפה,
ל ַח ּפש ּפתרונות לא ּפשוּטים
נטוּלי מק ָסם וא ָיפה.
ּובָ אתי ּבצל ַה ּמ ּלים
ונָ גַ ע ּתי ּבסוד קס ָמן,
לאסף ַּב ַ ּלילָ ה ָעלים
ש ָ ּנשר ּו טרם ז ַמ ָ ּנם.
ַּב ּ ַש ַחרָ ,מניתי טלָ לים
ש ָ ּירד ּו לנַ חם ּב ַמפ ּת ַיע,
ַמה ּשקוּפים יהי ּו וּקלילים
ַעל ַהכּ א בש ַּב ּבקר יופ ַיע.
*
יַ חלפ ּו יָ מים ַּב ּטו ב ּובַ ַ ּצר
ָעתיד ית ַּבל ּבל ּבקסמי ה ָעבָ ר
לַ ּ ָשוא א ַח ּפש ּבדבקוּת לי ַא ַחר
י־שם ַּב ַּכר.
ז הש ָאבַ ד לי א ָ
*
ַה ּשיר ש ָאבַ ד לי ַּב ּיו ם ַההוּא
ּבין ַה ָ ּים ַה ּתיכון לד ּוכַ ן ַה ּשקדים
כּ ש ּמ ַהר ּתי לָ שוּב אל ָהעיר ַהצּ ועקת
אח ּוזַ ת ַאצּ ות ושדים
מציץ ּבכָ לשיר ש ּנכ ַּתב ַאחרי
ַהשלָ ָמה מתו ָּקה עם ָה ַר ַעש,
עם ראשית ַה ּלילות ַה ּשקוּפים ַּב ַח ּלון
ַה ּנ ַמ ּסים כּ ַקרחון ַעל ַהר־ ַ ּג ַעש.
א ַּבד ּתי את ּבני ַּב ּמשעול ַה ּנס ָּתר
ּבד ָרכים יר ּקותּ ,פורחות.
ַעכ ָשו מ ַט ּפלת ּבילד זָ ר
ּבד ָרכים שוממות ,צחיחות.
ַה ּשיר ַההוּא רוקד ּבכָ ל עיר
מתיַ ּשב ַעל ָּבמות ּביַ לקוּט נַ ָ ּודים,
מת ַמ ּת ַח ַע ל ָשדות ַא ַחר ַה ּג ָשמים,
ַמצהיב ַחרצ ּיותַ ,מאדּ ים ּפ ָרגים.
יָ דו נשמ ָטה מ ָ ּידי ּב ַאק ַראי
ּביַ ַער ָעבת ּבשוּלי ַה ָ ּנ ָהר,
ַעכ ָשו מ ַח ּפשת ַאח ָריו ּבכָ ל ּתוַ י
ּבאינסוף חולות ַה ּמד ָּבר.
ח ּ ַפש ּתי שיָ ָריו ּבד ּוכַ ן ַהי ָרקות
ַּב ּדרך לרופא ַה ּש ַ ּנים,
צ ּפו ר ָהערב ק ּפ ָצה והבט ָיחה:
"עוד ּתכ ּתבי יָ פים שב ָע ַתים".
44
25/05/2014 12:20:02
ַה ּיָם כּ בָ ר המיר את מז ּגו כּ מכַ ּשף
דּ ּוכַ ן ַה ּשקדים כּ בָ ר נס ַ ּגר ּ ַפע ַמים,
ָהעיר לָ ב ָשה ו ָּפש ָטה ַמחלָ צות
ַרק ַה ּשיר מ ַח ּפש ּב ָעלָ יו ַּב ּ ָש ַמים.
2014.indb 44ינוי םינזאמBook-
אדלינה קליין
אסתר רוזנפלד
ַּכ ָּמה ה ָנ ָאה
ַרק ַעל ַעצמי
כּ שרואים ספר ָ ּיה
רוצים לקרא
את ָּכל ַה ּס ָפרים
ָאז ָה ָא ָדם חושב
ַּכ ָּמה הנָ ָאה יש לו
ּבלַ חש ב —ש ָהיָ ה קורא
את כּ ָ ּלם.
ַ"רק ַעל ַעצמי ל ַס ּפר יָ ַדע ּתי" ָּכתבָ ה ַה ּמשוררת.
מי י ּתן וּכסיסמולוג ַה ּבוחן רטט לב ָהא ָד ָמה
ָאחוּש ָעצ ַמת ַ ּג ּלי ַההלם ָהאנוש ּיים.
כּ ה ָּכבד ַמ ּ ָשא נפש ָה ָא ָדם,
איך א ַדע משאלות לב וּכאב
ולא אעש השקר ּברגָ שו תשל אחרים.
יָד טמ ָירה ּתווָה נתיב ַח ַ ּיי,
ּבנַ פ ַשי ַה ָדּ בָ ר וַ אני לא ָּב ַחר ּתי.
ּב ַש ּלכת ַח ּיַי אסוכך ַע לש ַירי,
ָּבאמת ַהצּ רו ָּפה ש ּלי.
טרם ָמ ַשכ ּתי ּבעט אנוש לא יָ ַדע ּתי
כּ י ַרק ַעל ַעצמי ל ַס ּפר א ַדע.
ר ַגע
רגַ ע של 'הש ָּתאוּת'
רגַ עשל 'הת ַ ּג ּלוּת' —
שהוּא ַּתמצית ַה ּנוכחוּת
יָ כול להיות —
שא ָיפ השהת ַמ ּמ ָשה
טלי וייס
מת ּפרת ַה ּמ ּלים
אני ּתופרת מ ּלים ש ּנשמט ּו מ ּתו ַדעתי
אל ּבגד ַה ּיומיום
מכַ ָּסה ק ָרעים ּבפ ָרחים
מ ַטשטשת זכרונות ּבדּ ּמוּיים.
אני אוהבת לת ּפר מ ּלים ּבלילות ָקרים
כּ י הן מ ַח ּממות אותי
ַמל ּבישות את ּבדידוּתי.
אני ּתופרת מ ּלים לשירים
ושירים לַ אנָ שים,
א ּולָ ם איני יכולָ ה לת ּפר
את ַאהבָ ת ָך.
25/05/2014 12:20:02
רינת מצליח
ָע ָנף ָּבר ּו ַח
ּבשקט ּבשקט
ּבלי ָהניד ַעפ ַעף
ּבזר ַימת ָהרו ַּח
יל ַחש ָענָ ף
ַמקשיב לַ ּנ ּגוּן
ש ָּטוָ ה ּבעור ָקיו.
ָּתוים ק ַט ּנים
ָעפים ַּב ּמר ָחב.
ו ַה ּנ ּגוּן כּ ה ָערב לָ אזן
משיב ַה ּנפש מרומם ַה ּלב
ּבשקט ּבשקט ּבלי ָהניד ַעפ ַעף
ירקד ּו ה ָעלים וגַ ם ה ָענָ ף.
45
2014.indb 45ינוי םינזאמBook-
יעקב ברזילי
ּבעצב ּתלדי שירים
לפ ָעמים שיר או שנַ ים ּבנוּיים ל ַתל ּפ ּיות
ָּכמוהם כּ אתרוג לא ּ ָפגוּם ּבסכּ ות.
מי ָצריך ש ָירה ּבע ָדּ ן כּ ּבוּש ַה ָ ּיר ַח?
מי ָצריך ש ָירה ַּב ּמ ָא השל ַה ּנשק ָהאטומי?
כּ ָ ּלנוּ,
שהרי ַמעשה ַה ּבר ָיאה ָעצ ָמה
היא ש ָירה ַא ַחת ּגדולָ ה
ה ָהרים ו ָהע ָמקים
ַה ּנ ָהרות ו ַה ָ ּימים
ַהכּ ל אומרים ש ָירה,
ּתכלת ַה ּ ָש ַמים וחוּם ָהא ָד ָמה
י ַרק ָהאילָ ן ואדם ַה ּשו ָשן
ָמה הם אם לא ש ָירה?
ואם ַה ּטבַ ע הוּא נוף נש ָמתו של אלהים
כּ י ָאז ַה ּש ָירה היא נוף נש ָמתו של ָה ָא ָדם.
אור ָ ּגנ ּוז
ָּכלוּא ּב ָאהלָ ּה של ּתו ָרה
לא ָע ַמד ּתי ַּב ּפ ּתוּי
צהר לפלאי ַה ּבר ָיאה
ָק ַרע ּתי ַ
ּברצוּעות ּתפ ּלין ָהדוּקות ַעד זוב ָדּ ם
התנו ַדד ּתי מ ּמ ּני ואלַ י
ַמל ָאכי ַח ָּבלָ ה ָחרש ּו מז ּמו ת ּבל ּבי
ָּכפוּת ּבחבלי ָמש ַיח
ש ּלא ָּבא
ּ ָפ ַרץ מרד ּבגוּפי
46
ה ּ ַשל ּתי מ ָעלַ י כּ סוּתי ּבצבעי ַה ַ ּלילָ ה
ו ָחציתי את ַה ָ ּנ ָהר
לרחץ ּ ָפנַ י ּבאור ָ ּגנוּז.
25/05/2014 12:20:03
ד"ר דליה הקר-אוריון ,ספינה קדומה
ָקפה של ּבקר
שירים נועד ּו
למבַ קשי נַ פ ָשם ס ָע ָרה
לאו ָהבים מ ַח ּפשי ַּתבלינים
שירים נועד ּו
למזַ מזמי ַמנ ּגינות ללא מ ּלים
לגוזרי קו ּּפונים ַּב ּלילות
שירים נועד ּו
לָ עומדים מוּל ַח ּלונות ַראוָ ה
של חנוּיות ס ָפרים
שאין לָ הם כּ סף לקנות ַּב ַּמכּ לת
שירים נועד ּו
לכָ ל מ יש ּמ ּוכָ ן ל ַהחליף
ַאנט ּיב ּיוט ָיקה ּבשירים,
לעצים רווּיי ַקעקוּעים
שירים נועד ּו
ל ַמשכּ ימי קוּם
ל ַהמ ּתיק ָקפ השל ּבקר
לַ חבוק יום ָח ָדש.
2014.indb 46ינוי םינזאמBook-
חגית מנדרובסקי
ל ָדה
איך נולדת משוררת מ ּבטן ַאד ָמ ָת ּה.
מ ַּמעבה ַה ּשאול נובטת מ ָ ּלה,
ועוד מ ָ ּלה.
איך זו ַר ַח תשמש מ ּנבכי ַּתרדּ ָמה,
כּ מו מרחם .חוצבת
סלַ ע קר וא ָימה.
איך ּפור ַח ּפ ַרח מ ּתוך ּבעו ָּתיו,
מפ ָ ּיס ַצערו ,ו ָדמו ּב ָעלָ יו.
איך מוּשטת יָ ד מ ּתהומות ַה ּלב,
מלַ ּטפת נפש ל ָהפיס ַמגלב.
אמר יַ ל ָדּ ה א תש ּ ָשנים ָש ַתק,
איך ּת ַ
איך כּ ותבת א ּ ָשה מן ַה ּקר ּו םש ּנב ַּתק.
מתעורר ַה ּז ַרע לבַ ּק ַע קל ּ ָפתו,
כּ י ָמ ַאס לה ָחבא ַעד אין קץ
וַ ּתר ָעד ל ָּבתו ל ָהנץ.
יערה רביד
אני ספר
אני ספר נכ ָּתב ,א ּולַ י
ּביום מן ַה ָ ּימים
א ּ ָשלַ ח ַעל ּפני יַ ּמים
לַ ּט ּיוּל לו נכ ַספ ּתי,
מצּ דּ ו ה ָהפוּך.
ּתהיה זאת ּבטנַת ַמ ָּסע
ַהנחוה מן ַה ּפנים
של ּתבות מט ָען ותיקי נסיעות,
ַמ ָדּ פים מעץ ואצ ָּבעות,
וקבָ ה וראות.
25/05/2014 12:20:03
יפה בודמן-ביק
ַמ ָּבט אל ַה ָ ּים
היא הולכת לא ָּטה
ּב ַמעלה ַהדּ רך
ַהסל ּולָ ה ל ַתל ּפ ּיות
נושמת את ר ַיח ַהיָ ם
של ַרגל ָיה מ ַּמע ָרב —
ואלָ יו לא ָּתבוא
ּב ַרגלַ ים יחפות
של ַה ַ ּנע ָרה ַּבעלַ ת ַה ַ ּצ ּמו ת
עינָ ּה ַהי ָמנית ַהמיטיבָ ה לראות
אינָ ה ַמר ּ ָפה
מ ּנר ַה ַ ּלילָ ה ַהחופי
ָחבר יַ לדּ וּת
ַּמצהיב ל ַצד ַה ּדרך
ַ ּג ָ ּנן ַהעיר ָ ּיה היטיב
ל ַשחזר דּ גמית
של צמחי ַהחוף מ ּשכּ בָ ר
ו ַרק ּתלוּל ּיו ת ַהחול
מנַ ּסות לַ ּ ָשוא לכַ ּסות
את ַה ַּטפ ָטפות ַהשחורות מ ּפלַ סטיק
ש ּמש ַּתר ּגות כּ מו ורידים
ּביָ ד ָיה של א ּ ָשה ָּב ָאה ַּב ָ ּימים
ַה ּמושכת ּבעט סופר
שוזרת מ ּלים
ורו ָדה את ַהדּ בָ ש ּביַד א ָיתנָ ה
47
2014.indb 47ינוי םינזאמBook-
מיכאל רייך
נועה שקרגי
ר ָיצה
ַּב ּלילות ש ָנתי נודדת
ַ ּגם כּ שאני יָ שן ,אני ָרץ
ַמח ָשבו ַתי ַמפ ּתיעות ּב ָחסנָ ן
מהירות מ ּמ ּני
אינָ ן יודעות לאוּת
ַמ ּשה ּו ּבי ּפתאם — צרך לָ רוּץ
ר ָיצה ּגדולָ ה וּמתנַ ּשמת
ל ַהס ּפיק כּ בראשית
לקר אשוּרות של אור ָח ָדש
אשר נָ שר ּו מע ָששית ָּכתלי מצחי
ַההוה דּ וחק,
ָמ ַתי אל ַמד להתנַ הל ּבמתינוּת ַּכ ּברוש,
כּ זַ ַחל ענָ נים.
ַּב ּלילות שנָ תי נודדת,
א ּולַ י כּ בָ ר ּתוד יש ַא ּת לא משוררת
ונגמר עם זה ,אם ַא ּת אומרת,
שאין לָ ך את זה .זה ,ולא ַאחר
זה לא ַמתאים לַ ּב ָּטחון ָה ַעצמ יש ָ ּלך:
ַא ּת הרי צריכָ ה ּתעו ָּדה ַעל ַה ּקיר
עם חת ָימ השהס ַמכ ּת ּב ַתאריך וּבעיר
א ּולַ י ּתלכי ללמד מש ּ ָפטים,
ּתלכי למנ ַהל ע ָסקים,
לַ עזָ אזל לכי אם ַא ּת מ ַפחדת
ו ַרק ַאל ַּתתחילי עם ַה ּטעוּן ַהה ּו אשל אב ָידן
ש ּשיר הוּא ַמ הש ָא ַמר ּת ,כּ י הוּא משורר
ו ַא ּת
ּתס ַּתכּ לי ַעל חצי ַהכּ וס
זה יַ חסך לָ ך ע ּסוּק ַּבחרוּזים
ַ ּגם מצלולים ַאף ּ ַפ ַעם לא ָסבַ ל ּת
ואם ַא ּת כּ בָ ר ּברגַ עשל כּ נוּת
ויזלטיר כּ בַ ר לא ּתהיי
ָאז לָ ָּמה לָ ך ָּכל זה
צאי ַהחו ָּצה ּתנשמי
א ּולַ י ּתפני לכ ּווּן מח ָקרי,
ַא ּת הרי לא יכולָ ה ל ַה ּנ ַיח
וא ּולַ י ּתוַ ּתרי רגַ ע
ַּב ּגל ּגוּל ַה ּנוכחי
ַאל ַּתחששי מ ָאבות
ספרוּת ּיים
מח ּקוּיימדּ ּגוּמימש ּלוּבים
ַּתחזרי לישן
ּתכ ּתבי שירים.
איש ָק ָטןּ ,בל ּתי נראה
מתנַ ּשף ּבתוך קוּפ ַסת ָחזי
קורא ּבשמי מ ּבלי ַהשמ ַיע קול
הל ַהזהירני מ ּ ָפנַ י?
"ש ַמע נָ א" — הוּא אומר —
ּ
"בזָ וית עינַ י ָהעששות
נוצצת לַ חלוּחית של מס ַּבת ס ּיוּם
א ּולַ י מו ָּטב ָּתנו ַּח,
אם ָּבז ַא ָּתה למנו ָּחה,
נכ ּתב יַ ח ָדּ ו ַּבהליכָ ה".
48
25/05/2014 12:20:03
2014.indb 48ינוי םינזאמBook-
ענת זגורסקי שפרינגמן
פנינה פרנקל
ניובה
מ ּלים
ליונתן ברקאי
אין לי ילד.
ל א ָש ַמר ּתי ָעלָ יו ,לא הגַ נ ּתי ָעלָ יו,
ַ ּגם לא הר ַּבצ ּתי לו כּ ד יש ַ ּיפסיק לבכּ ות
ולא ח ַ ּנכ ּתי למדּ ות ראוּיות.
לא ה ַ ּצל ּתי אותו.
לא א ַּמצ ּתי.
לא יָ לַ ד ּתי
ילד ,לא ּתצ ָטרך להודות לי ַעל ָּכך.
ל ַיל ּדי
ָהאפ ָשר ּיו ת לגַ דּ ל אות ָך ָהלכ ּו והצ ַטמצמוּ,
יָ כל ּתי ל ַא ּבד אות ָך ּבמלחמות עולָ ם
גַ ם ּבא ּל השעוד ּתפרצנָ ה.
יָ כל ָּת לה ָהרג ּבתא ּונָ ה ַקטלָ נית,
יָ כל ָּת לָ לכת מ ּמ ּני ּב ַמחלָ ה מס ּתורית.
להיות מר ָעל ּב ָמזון ,לט ּב ַע ּברח ַיצת ּבקר
אפ ּל ּו לָ מוּת ָּבער ָיסה.
— יַ לדּ י
סלַ ח ל יש ּלא ילד ּת ָ
יך
ּבימי ַהחול,
היא אוספת את ַה ּמ ּלים
צוררת או ָתן ּבצרורות הדוּקים
וּמ ַ ּי ּבשת ּבין ַה ַדּ ּפים.
היא יו ַד ַעתּ ,בעוד ָשנים
הן ּתהיינָ ה שטוּחות וּשקוּפות
כּ מו ּפרחי ַה ָּב רש ָ ּיבש ּו
ּבין ַדּ ּפי ָהע ּתון.
א ּולַ י ימ ָצא או ָתן
נכ ָד ּה ַהחולם ַעל ַה ָּכר
יחזה את מ ַמדּ יהן ָהאמ ּת ּיים
ויַ חזר להת ַע ּטף ָּבהן —
כּ מו סוללות חול
ַה ּמג ּנו ת מ ּפני
ַ ּג ּלי ַה ָ ּים.
מתוך" :שירים
לסידור החדר",
הוצאת עיתון .77
ד"ר דליה הקר-אוריון,
פרח עירוני
25/05/2014 12:20:04
49
2014.indb 49ינוי םינזאמBook-
צביקה סלע
חבר ּתו ַה ּטו ָבה ּביותר של ָה ָא ָדם
יו ַליסיּ ,בר ַגע ָנדיר של רג ָיעה
ק ַּבל ּתי ַה ָ ּצ ָעה
לא ָר ָעה ּבכלָ ל
ּבקשר לַ ּמכונית ָהז ּו
ָאז ָקניתי או ָת ּה.
עוד אתמול ָהי ָתה
רכב ַהחב ָרה;
ַעכ ָשיו היא ס ָתם
ַה ּמכונית ש ּלי —
נר ָאה לי
ש ּזה קרב או ָתנ ּו
מ ַעט.
ַּב ּבקר
נָ ַסענ ּו ק ָצת מ ָּסביב
ו ָאז לָ ַקח ּתי או ָת ּה
לרח ַיצת רכב
היכָ ן שחו ַּאן ַה ָ ּזקן
ַמבריש את נַ ַעלַ י
ּב ָש ָע השהוּא מ ַעדכּ ן אות ישוּב
ּבנוג ַע ל ּב ּתו
(היא ּבקולג' ַעכ ָשיו).
מכונית
אם ַא ּת םשואלים אותי
צריכָ ה ָּתמיד להיות
ּב ַמ ָ ּצב טוב.
ַא ָּתה ַאף ּ ַפ ַעם לא יָ כול לָ ַד ַעת
ָמ ַתי ּתצ ָטרך או ָת ּה
כּ די לנהג מעבר לַ צּ וּק.
ַהחדר
ָחבוּי ַּב ַ ּגן.
מ ַּטת ָהעץ
ר ָחבָ ה וּכב ָדה.
וַ אני ַרק
ַמ ּביט ָּב ּה
צובַ ַעת צ ּ ָיפרנ ָיה —
שלמוּת עיר ָּמה
ַעל סדינים צחורים.
שחור ש ָערך
עוד לַ ח ַעל כּ ת ַפיך
כּ ש ַא ּת גוחנת
ל ַע ּטר
ּב ַאר ָ ּג ָמן ּבוער
את ַע ּזוּת
צ ּ ָיפרנַ יך.
"אני כּ בָ ר
מ ַס ּימת"
ַא ּת אומרת,
וּמ ַח ּיכת
אבָ ל אני
לא יָ כול
ל ַחכּ ו ת
יותר
הוואנה ,קובה.
הוואנה ,קובה.
50
25/05/2014 12:20:04
ד"ר דליה הקר-אוריון ,קליגרפי
2014.indb 50ינוי םינזאמBook-
עפרה שלו
ד־פעמית
ימה ַח ּ ַ
נש ָ
ּ ַפר ּ ַפר ַמים רפרף.
אנַ חנ ּו ָצלַ לנ ּו ּבין שבילי ַה ּבוּעות
עטוּפים ה ָ ּלה.
שביל ה ָחלָ ב נש ּ ַפך לַ ָ ּים
כּ וכָ בים נָ פל ּו לַ ַּמים,
ח ּ ָפ השחו ָרה מנַ צנצת
נפר ָשה מ ָעלינוּ.
יש מ ּלים שאין לָ הן שמות.
יש יָ מים שאין ָּבהם צלילים.
יש רגָ עים ש ּמ ַש ּלחים ריחות של
ד־פעמית.
יַ ע ַרת דּ בַ ש לנש ָימה ַח ּ ַ
שרה זמירה איזקס
מצוות
צריחות נו ָשנות הרימ ּו קול,
כּ ַשע ַטת סוּסים ּב ָשדה של נוי,
מע ָהאות,
ה ּטיתי ָאזנַ י לש ַ
ּבטפטוּפי מצוות ,ש ָעלַ י לַ עשות.
ָקדר ּו שמי ָמרום ּבגָ ון ָאפר,
לַ עשו ת את ַה ּמ ָּטל כּ דבַ ר ָה ָאדון —
"ל ַה ּגיד ַּב ּבקר ַחסדּ ָך ואמ ּונָ ת ָך ַּב ּלילות"*
ּ
"בחפץ חסד"** ַעד אין סוף.
הו ַרד ּתי ַה ּשריון ל ָרצוא וָ שוב,
ַּבאריכוּת ּ ָפנים של דּ רך ָהאון,
מגַ ָ ּלה ּבחיל וּר ָע ָדה את ּפלא ַה ָּמקום.
* תהילים צ"ב ,ג.
** עפ"י חסידות — בבחינת יוסף הצדיק — לראות הזולת כפי שהוא.
25/05/2014 12:20:05
ד"ר דליה הקר-אוריון ,צל דקל
שמואל כהן
ַה ּפ ָרגיםַ ,ה ַחרצ ּיות
ַה ּיפ ָעה ּבאמ ַרת ַהח ָצא ּיות
ַהאם ָּכל זה אמ ּתי
או א ּולַ י זה ָה ָאביב ַה ּמש ַּת ּל ַח ּבגוּפי
ַּבז לָ ר ּשוּם ַהכּ וז בשל זהוּתי.
ה ָחריץ ה ָח ָדש ַּב ַּסנטר
העמיק מ ַעט.
עומד מוּל ַה ַּמר ָאה
ַמ ּביט ָּבאיש שאני ָצריך
ל ַהכּ יר ַעכ ָשו.
ָחמש לפנות ּבקר
ָדּ בָ ר אינו ָצריך להת ַרחש
ַּב ּ ָש ָעה ַהזּאת
כּ די להיות מא ּ ָשר.
51
2014.indb 51ינוי םינזאמBook-
שער הסיפורת
ילדותי ,אלוהים ישות ממשית היה בעולמי ,ונפשי
לא ניגחה רוחי בספקות .אמונה תמה ותמימה ידעתי,
שלמה ַּכים .ובקוראי ַּבספרים ,דברי הימים נבראו בדמיוני
כחיים סביבי .כאחד הממציאים נדמיתי בעיניי וכאחד
ההרפתקנים ומגלי העולם הייתי.
אל המחילות ,וסרטנים פרצו מתוכם ,אצים בבהלה ,ואנו
מתבוננים.
והחוף השקט ,המוצנע ,שרשרת סלעים פורצת בשמאלו
אל הים ,רובצת על המים כבדה ויהירה כספינקס .ופעימות
לב הים המשלח אליו גליו מפרות שלוותו .גוו הרך ,הענוג,
לחסד קרני החמה ניתן ,ורשתות הדייגים נפרשו עליו .סירת
דייגים ריקה במים הרוכנים אליו מתנודדת ימים רבים ,ואני
וחבריי ידינו אוחזות בדפנותיה וגווינו במים ,מתנודדים עמה.
ועל החוף אוהב הייתי לשכב ,מביט סביבי על השמים
ועל החוף ,חי בעולמי שלי ,נש ּבה בקסמי הדמיון ,בורא
ת־מ ַעש ל ַח ַ ּיי ויוצא לעלילות תהילה.
ָּבמו ַ
*
*
עולם של חולין נפרש לנגד עיני חבריי ולנגד עיניי ,ואנו
חרצנו בגזעו כבגזע עץ־זית חריצים־חריצים של דמיון
והילת־פלאים מכל אשר ניזונה רוחנו .ברחובות שכונתנו
ביפו רצנו ,ורוחנו נעורה לתנועה כעפיפוני־אורּ .
והפלא
והגבורה בראש מעיינינוּ .ארמונות ופילי מלחמה וגיבורי
קדם ומערות קסמים קמו וחיו במעשי ילדותנו .עולם
בזעיר־אנפין ברא ּו משאלותינוָ .צלי אכלנו סביב מדורת
האדם הקדמון ,אף בזירת חיות הטרף ברומי העתיקה
היינו ,ולמען המובלים להיות טרף לאריות שטחנו
תחינתנו" :חסד ורחמים חסד ורחמים " ,כדרך שראינו
בסרט קולנוע .וביקשנו לחזות בשמשון בגבורתו ,וכחיילי
יהודה המכבי ויוון אלה באלה לחמנו במקלות כּ למודי חרב.
ואת הלוחמים האינדיאנים הערצנו הערצה עצומה .דהרתם
סער וגבורתם לפליאה; גיבורים ש ָּבנוּ ,בעינינו ,אינדיאנים
היו במשחקינו.
והים .הים ואני .הוא וגליו ואדוותיו ,ואני ודבקותי בו .עד
הסלעים הרחוקים שחינו ר ַעי ואני .וסלע קרוב היה ,תלתלי
אזוב עטרו פניו ,ממנו אל גלים גואים ומתנפצים זינקנו.
וּמנ ָה ָרה כמו נגס הים בעומק הסלע בעיקשות קדמונית .פעם
אחת ויחידה באתי בסוד המנהרה ,צולל בעקבות אחי מרדכי.
עיניי פקוחות היו בעומק המים ובאתי במנהרה ,אזוב מכסה
דפנותיה בזהרורים ירוקים וצהובים וכתומים וחומים.
ומן התמנונים ומן המדוזות פחדנו פחד גדול .ומחילות
סרטנים לרוב ראינו בחוף ועקבות רגליהם לידם ,ומים שפכנו
עץ תות היה בסמוך לביתי ,ברחוב סמוך .מתוך חצר נסתרת
עלה ,ומניפות עפאיו הכבדות ּפרוּשות על גג רעפים ,שוטחות
רבדים־רבדים עלים רחבים ,מנומרים תותי־ענק שחורים
ואדומיםַ .נח ,שכני־וחברי ,ואני מטפסים היינו אליו ,ויורדים
מאושרים וגאים בשפעת התותים שאכלנו.
נח זה ,רב־מג היה בכל מעשה־מרכבה .בונה היה עפיפוני
ענקּ ,גוַ ם קני־סוף וכנפיהם גיליונות נייר צבעוניים ,ואני
מסייע בידו כנער־שוליה ,משתאה לתבונת כפיו וחוקר רזיה.
הוא ,ואני ,כּ דר ּכי ,מסייע בידו ,בנה אף ַ ּגלג ַ ּלים" ,קורקינט",
מלוחות עץ וגלגלי ברזל ,שבהם מ ַס ּבים וכדורי ברזל ,ואף
ּ
דמתה,
עגלה בנה ,מארגז עץ ולוחות עץ ,גלגלי ברזל בק
וגלגלי גומי גדולים מהם בחלקה האחורי ,שבהם נהגנו
ונסענו ברחובנו וברחובות הסמוכים ,שהיו ברובם משופעים,
לאושרנו.
פעם אחת ,ואנו כבני שתים־עשרה ,שקועים היינו
נח ואני במשחק־גלישה על מעקה־מדרגות מצופה שיש,
נתקלו עינינו בבקתת מקלחת שעמדה בחצר סמוכה ,צמודה
לקיר החיצוני ,ועל דלתה בגדי אישה .נח הציע שניגש .אני
סירבתי ,והוא הלך לבדו .הביט לתוך הבקתה מבעד לחרך
ּ
ּ
תקרתה .לאחר רגע קל סימן בידיו סימן
דלתה לבין
שבין
להתפעלות וסימן לחזה־אישה גדול ,ואני לא ניגשתי .דקות
ארוכות נמשך הדבר .סקרנות נקרה בתוכי ,מבקשת להסיט
את יראתי מפני הבושה שתבוא עליי אם אתגלה בחטאי ,ולא
הסתייע בידה הדבר.
חיים ספטי
בילדותי
ב
52
25/05/2014 12:20:05
2014.indb 52ינוי םינזאמBook-
ורוכלים היו מ ָּבאי שכונתנו בדרך של קבע .רוכל אדום־
שיער עובר היה ברחובנו מדי יום ,מקל־הליכה הדוּר ,כמו
לנוי בלבד ,אחוז בידו האחת ,וסלסלת ביצים אחוזה בידו
למכרן לעקרות הבית .ואנו ,חבורת ילדים ,רודפים
השנייהָ ,
היינו אחריו .סבל רב גרמנו לוּ .בה ָּמלא ס ַאת־סבלו ,רץ היה
לעברנו ,מנופף במקלו וצועק ,ואנו בורחים היינו מפניו
ּכרדוּפי מכשפה .יום אחד חדל הרוכל לעבור ברחובנו.
והרוכל בעל כובע הקסקט ,שעובר היה ברחובנו מדי
פעם ,דוחף עגלת־יד לפניו ,ידע את נפש הילדים והתהלך
עמנו כידיד ורע .מוכר היה גרעיני תירס קלויים ודברי מתיקה
ובולים ומטבעות ותמונות צלולואיד שנגזרו מסרטי קולנוע.
מרגע שראינוהו נכנס לרחובנו ,לא הרפינו מעגלתו .רובה היה
מותקן בעגלה ,חץ בקנהו .אני יריתי פעמים רבות ולא פגעתי
בעיגול הזעיר שבמרכז לוח המטרה ולא ראיתי שילד אחר
פגע ,ולא עלה מעולם בדעתי לומר לרוכל דבר תרעומת או
תלונה .לאחר שהלך ,שעה ארוכה מסתודדים היינו ,קולותינו
רמים ונרגשים ,בידינו בולים ומטבעות ותמונות צלולואיד
שקנינו ,מתבוננים בהם ומראים אותם ילד לרעהו.
סוכנים־מוכרים של האנציקלופדיה "מכלָ ל" לנוער,
הנפוצה בקרב הילדים ובני הנוער של אותה תקופה ,ומילון
"אבן שושן" ,אף הם סובב ּו אז ביפו ועברו מבית לבית,
מציעים את מרכולתם .כבן עשר הייתי כאשר רכשה אמי את
האנציקלופדיה מרובת הכרכים ואת המילון על ארבעת כרכיו.
במשחקי הילדים שיחקתי ככל הילדים בשעות אחר הצהריים,
לאחר הכנת שיעורי הבית ,אך זמן רב נותר אז בידי הילדים
והנערים בערבים ,בבתיהם ,שכן מכשירי טלוויזיה ומחשבים
אישיים לא היו עדיין בנמצא בבתים ,וטלפונים חכמים טרם
הומצאו ,והרדיו נחשב למכשיר האזנה למבוגרים בעיקר ,כך
שלצד קריאת ספרים מרובה שקראתי מן הספרים שהתחלתי
באותה עת לשאול תכופות מן הספרייה הציבורית הסמוכה
לביתנו ,בנוסף לקריאת הספרים מן הספרים שהושאלו מדי
שבוע לתלמידים בכיתת בית הספר ,ואשר העשירו את
עולמי הנפשי והרוחני והלשוני והפעילו את דמיוני ,ומן
הסתם אף פיתחו את דמיוני ,ואולי אף את דמיוני היוצר
כמשורר ומ ַס ּפר לעתיד־לבוא ,אף ריגשו אותי ופיתחו בי את
תכונות הרגישות האנושית — הרחמים והחמלה וההזדהות
עם סבלו של הזולת ,שקעתי אף בקריאה באנציקלופדיה
— ובמקצת גם במילון — ועולמות מופלאים של מאורעות
היסטוריים ,תגליות מדעיות וגיאוגרפיות ,תולדות אישים
דגולים והישגיהם בכול תחומי התרבות והמדע ועוד התגלו
לי ,שבו את לבי והלהיבו את דמיוני .דומה שבאותן שנים
ניטעו בי אהבת קריאת הספרים והתשוקה ל ַד ַעת בתחומי
התרבות והמדע המלווה אותי מאז ועד עצם היום הזה,
עשרות שנים ,ובוודאי תלווני עד יומי האחרון ,וסבורני שאז
אף נזרעו בי הזרעים שנבטו ברבות הימים והפכוני ליוצר
בתחומי השירה והסיפורת ולכותב מסות ומאמרים.
ואולם קולנוע שכונתי היה לא הרחק מרחובנו .כשהייתה
הפרוטה מצויה בידינו ,נכנסים היינו לאולם ,וכשחסרה
הפרוטה ,עולים היינו על משאיות וכלי רכב חונים ועל גג
בית נמוך שהיו בסמוך וצופים בסרטים מבעד למרפסת
האולם האחורית .רבים היו עמנו שם ,בהם אף משפחות
שלמות .מגרש החנייה היה נמלא קהל רב ,בבחינת אולם
קולנוע לחסרי הפרוטה ,אלא שב"אולם קולנוע" זה ,להבדיל
מאולם הקולנוע האמתי ,שמרו הצופים על שקט מוחלט,
כיראים לעורר את תשומת לבם של בעלי אולם הקולנוע
האמיתי ,לבל יסגרו את המרפסת.
אגודת הסופרים העברים ב מדינת ישרא ל (ע "ר)
THE HEBREW WRITERS ASSOCIATION IN ISRAEL
"
הענקת "
ל 66 -תלמידים,
בהשתתפות:
•
•
•
•
•
•
•
— בהנחיית
,יו"ר אגודת הסופרים העברים
,יו"ר אירגון הסופרים לילדים ונוער
,יוזמת ומנהלת התחרות
הסופר
הסופרת
פרופ'
הסופרת
,המפקחת על זכויות התלמיד
הגב'
מופע אומנותי ,הזמרת והפסנתרנית
26.6.2014
יוענק לסופרים:
•
•
(שיוענק לבנו שי קיפניס)
•
על תרומתם החשובה לספרות הילדים והנוער בישראל
16:00
53
25/05/2014 12:20:06
2014.indb 53ינוי םינזאמBook-
חגית ר' אורון
מ
54
ציירי לך שפם
רדכי אומר שהשפם מייצג את תמצית האישיות.
הוא קורא שפמים מאז שהיה בפלמ"ח ,ומעסיק
את עצמו בניתוח אישיותם של משופמים ידועים" .השיער
העבות מעיד על כוחניות ,והקצוות שמשתפלים לצידי פיו
כמו צמד ברושים שמוטי צמרת מראים שהוא אוהב לטפס
על אילנות גבוהים אבל לא יודע לרדת" ,הוא נואם בקול רם
כשאני מתקרבת אל הבריכה המקורה של "נעורי ציון :דיור
מוגן לקשיש".
יאשה מאזין לו בריכוז של כבד־שמיעה ,ומהנהן בהסכמה.
בלי מכשיר השמיעה הוא בקושי שומע ,לכן סיגל לעצמו
תנועות הנהון נלהבות ,שמצליחות לשכנע את מרדכי כי הבין
בדיוק על מה הוא מדבר.
שניהם יושבים על כיסאות הפלסטיק הלבנים ברחבת
הכניסה .גופיהם המצומקים ארוזים בתוך בגדי ים מיושנים,
ומדיפים ריח של כלור וזקנה.
"בוקר טוב חברים" ,אני מברכת אותם בחיוך.
מרדכי מלקק את אצבעו ,ומעביר אותה על שפמו .יש לו
שפם דקיק ומסודר מאוד ,מעיד על אלגנטיות ואינטליגנטיות.
"רצינו לשמור על המסלול שלך .אבל הדוקטור החדש
תפס אותו" ,יאשה צועק.
השפם של יאשה דומה למברשת של מטאטא .כשהוא
אוכל ,פירורים קטנים נתפסים בשערותיו .מרדכי אומר
ששפם כזה מעיד על מוח גדול אבל מפוזר.
נעם המציל עומד ליד העמדה שלו בחוסר מעש .כשאני
עוברת בשער המסתובב הוא מתכופף בהפגנתיות לעבר
המים ,וטובל בהם את כף ידו .נעם לא אוהב אותי .כל מה
שאני עושה מכעיס אותו .כבר שלוש פעמים התלונן עליי
אצל אביגדור המנהל .אילולא מרדכי ויאשה ,שמנצלים כל
הזדמנות כדי להלל ולפאר אותי ,מזמן הייתי מפוטרת .אני
מתבוננת בו .עומד שפוף על קו המים .מתחשק לי לבעוט בו.
חזק .שייפול ,וראשו ייחבט בדופן הבריכה.
"בוקר טוב" ,אני מנפנפת לו בנימוס .הוא לא טורח לענות.
לנעם אין שפם .הוא דוגל במראה הזיפים האופנתי.
מרדכי אומר שצריך להיזהר מגבר עם זיפים ,כי הוא עלול
לדקור.
25/05/2014 12:20:06
הדוקטור החדש מתקדם לכיווננו בשחיית חזה מאומצת.
הוא מתנשף כמו טוסטוס בעלייה תלולה .זה יום העבודה
הראשון שלו ,והוא כבר מנצל את ההטבות לעובדים.
"צצצ ,"....מרדכי ואני אומרים.
הרופא מוציא את ראשו לשאוף אוויר ,ומרדכי מבצע
ניתוח אישיות מהיר" .שפם דליל ,דשא אחרי כיסוח"" .אתה
יודע מה זה אומר?" הוא מרים את קולו ,ופונה אל יאשה.
"יהיר ומתנשא ,כמו הנין של שאולוב".
"אצל שאולוב זה רק ניצנים ,למען השם" ,מרדכי מבטל
בתנועת יד את האבחנה של יאשה ,ובוודאי היה ממשיך
להסביר מה משמעותו של שפם ניצנים אלמלא הייתי פותחת
את חגורת חלוק הרחצה .שניהם משתתקים ,ונועצים בי
עיניים עכורות עדשה .אני לא אוהבת שלוטשים בי מבטים,
אבל עם השניים האלו אני מרגישה בטוחה.
אני פושטת לאט את החלוק ,וחושפת חמוקיים חטובים
בתוך ביקיני כחול ,שקניתי במיוחד עבורם.
הגרונטולוג החדש שוחה במסלול האמצעי ,המסלול
שלי .אני מתמקמת בזעף קל מימינו ,משתדלת להתעלם
מריח הזיעה שנודף ממנו ,ופותחת בשחיית חתירה איטית.
בבריכה השנייה אני עוקפת אותו .בתגובה הוא עובר לשחיית
חתירה מהירה ,ומשתרך מאחוריי כמו ילד עקשן .כפות ידיו
פוגעות במים בעוצמה רבה מדי .רגליו מפרפרות בחיקוי
עלוב לתנועת מספריים .אני מאיטה ,נותנת לו לעקוף.
כשהוא חולף לידי אני מנצלת את ההזדמנות לבחון את גופו.
בגד ים הדוק מדי על ירכיים עבות .כרס משתפלת ,רוטטת
עם כל תנועה .שביל שערות מתפתל מן המפשעה עד לבית
החזה ,נע במים כמו זרועות שושנת ים .משום מה הבצקיות
של גופו מעוררת בי תשוקה ,וכשהוא עוצר לנשימות במים
הרדודים ,אני נעמדת לצידו.
"שלום" ,הוא נושף .מסיר את המשקפת ,מחליק את שערו
הדליל ,ומביט בי במבוכה של גבר שמן שנתקל באישה יפה.
להבות ירוקות בוערות בעיניו .אני מרגישה כאילו קיבלתי
אגרוף בבטן.
"וואו .דודי זוהר" ,נפלט לי.
"אנחנו מכירים?"
נדמה לי שכל הבריכה מזדעזעת .עיניו מתרוצצות על
פניי ,ומחפשות סימנים מוכרים.
אני מסירה את כובע הים" .מזכיר לך משהו?"
הוא מביט בנחשי השיער האדומים שמרקדים על המים,
וחוזר לעיניי .שום זיק זיהוי .אני נאנחת.
2014.indb 54ינוי םינזאמBook-
"למדתי שכבה מתחתיך בחטיבה .סיגלית כהן .ח ."2
ג'ינג'ית משקפופרית ,כך קראו לי אז .שיר הגנאי שליווה
את שנות התבגרותי מהדהד בראשי.
"סיגלית?" פניו לובשים סימן שאלה.
"קצת השתניתי מאז".
"גם אני" ,הוא טופח על לחיו התפוחה.
"פעם הייתי מטורפת עליך".
"מה את אומרת " עיניו נסוגות במבוכה ,אך מהר מאוד
חוזרות להביט בפניי באותו עוז מהול בחוצפה שזכור לי
מהימים ההם" :וזה עבר לך?"
יום אחד ,בחופש הגדול בין כיתה ח' לט' עקבתי אחרי
דודי לבריכה העירונית ,שם ָש ַרץ במשך הקיץ עם כל החבר'ה
המקובלים .כשהתקרבתי אליהם ,הוא צלל למים ובמשיכה
זריזה הוריד לי את החלק התחתון של בגד הים .ניסיתי
למשוך את התחתונים שלי בחזרה אבל הוא זרק אותם
לעבר אחד מהבנים ,ותוך שניות התפתח משחק מסירות
צוהל תוך כדי שירת "ג'ינג'ית משקפופרית" בשני קולות.
ברחתי מהבריכה עירומה ומושפלת .הבוז בעיני הילדים רדף
אותי במשך שנים .הייתי מתעוררת בלילות בבכי ,כשקולות
השירה הלגלגנית רועמים באוזניי .הפסיכולוגית המליצה על
התעמלות .מאמץ גופני ,היא אמרה ,ידחיק את הזיכרונות
הרעים .ההתמכרות לספורט אמנם עזרה לי להתגבר ,ובכל
זאת ,מאז ,הסביבה היחידה בה אני מרגישה מספיק בטוחה
כדי ללבוש בגד ים שעשוי משני חלקים היא הבריכה של
"נעורי".
"תשמעי ,אני לא ממש זוכר .עברו כמעט שלושים שנה.
היינו ילדים .עשינו הרבה שטויות" ,דודי מגמגם התנצלות
רפה ,כשאני מזכירה לו את האירוע.
"זה בסדר" ,אני אומרת ,אבל בוערת מבפנים .הוריקן זועם
משתולל בתוכי ,שורק נ־ק־מה.
"מה דעתך לחזור על זה .כאן ועכשיו?" אני רומזת לו ע"י
הרמת גבות פלרטטנית בדיוק למה אני מתכוונת.
הוא מהסס .מביט לעבר יאשה ומרדכי .שניהם שוחים
שחיית כלב בקצה המרוחק של הבריכה .מרדכי נואם על
הנושא האהוב עליו — השפם של היטלר .נעם יושב בעמדה
שלו ,שקוע לגמרי בתוך עיתון בוקר.
דודי מתקרב אלי במבט חמדני ,ומושיט יד לעבר
המפשעה שלי.
"לא ככה" ,אני תופסת את ידו" ,תצלול .כמו אז".
הוא מסדר את המשקפת ,וצולל .כשראשו נבלע במים
25/05/2014 12:20:07
אני מניחה עליו את כפות ידי ,ודוחפת .נועלת את צווארו בין
ירכיי ,וסוחטת את שרירי הירך הפנימית.
ארבע פעמים בשבוע שיעור פילאטיס .חמש פעמים
בשבוע שיעור ספינינג .אני נושפת .סוגרת שרירים טבעתיים.
מכווצת ישבנים בשליטה וריכוז .הוא נאבק .אבל אני יותר
חזקה.
בועות יוצאות מאפו ,ומקיפות אותי בשמלת מלמלה
אוורירית.
אני סופרת שמונה לחיצות .המים הופכים חלקים.
נעם הופך דף בעיתון ,והרעש מעיר אותי.
אני שולפת את דודי מהמים ,וצועקת לנעם שיביא מהר
ציוד החייאה.
העניינים מתחילים לזוז בקצב רצחני .נעם מנשים את
דודי .יאשה ממהר ללחוץ על כפתור המצוקה .אביגדור
המנהל מגיע בריצה יחד עם שולה הסגנית שלו ,ואסתי
האחות .אני מתלוננת על הטרדה מינית.
דודי ,המום ומטפטף ,מושעה עד תום הבירור .נעם
מפוטר לאלתר.
אחרי שהכול נרגע ,אני הולכת למלתחה להתלבש.
כשאני מתאפרת מול המראה ,אני מבחינה בפלומה הדקה
והבהירה שצמחה לי מעל השפה העליונה .מעניין מה מרדכי
היה אומר.
ד"ר דליה הקר-אוריון ,נצרת
55
2014.indb 55ינוי םינזאמBook-
נעמי ליפשי
הסעודה של איבון
ע
56
ל סף שחרור התאומים מן הצבא ,מת רוזוולט
החתול .כשגסס ,איבון ניסתה להבין את דרכה של
הנשמה החוצה .ראתה את הצטמצמות הבשר ,את מסת
העצם שהייתה לפתע קלה כנוצה ,ואת עיניו הכחולות
שהפכו לבורות אפלים .איבון האזינה כמה ימים לשקט
המיוסר .אחר־כך ברח לו השתן לראשונה בחייו על הכורסה.
היא חיכתה ליהונתן שירד מלבנון כדי להזריק לו את זריקת
המוות (אבינועם היה במקום מחורבן אחר) .הוא חזר מן
הווטרינר ,איבון חיכתה לו על המדרכה עם שמיכה וקופסה
קטנה .הם קברו אותו יחד .הלילה כבר ירד .יהונתן חפר בור
עמוק .אי אפשר לדעת אילו חיות טרף עלולות לצוץ בפרבר
תל אביבי להוציא גופה קטנה מקברה.
אחר־כך אימה חלתה ,ונותרה בחיים .איבון לא מרבה
לדבר על זה מפני שאנשים השומעים על מחלות ודעיכות של
קשישים בעצם לא חשים עצב גדול ולא חושבים שזה נורא.
הם לא אוהבים לשמוע על צרות .להגיע לגיל תשעים זו מנת
חיים הגיונית .הביקורים בבתי־חולים ,במעבדות ,בשיקום
גריאטרי ובחנויות שקונים עזרים למיניהם ,טבעו באיבון
מין משפט שמי שלא מוכן לסבול גם לא רוצה לחיות".
זה נשמע בנאלי ,אבל בשעות סבל המלים הללו מקבלות
תוקף של מבחן קבלה מיוחד במינו להווה או למציאות בכלל.
לפעמים רצתה איבון למות ,ובטח תרצה בעתיד ,רק כדי לא
להתייסר.
בזמן מותו של החתול ,ארי בעלה ,היה בחוץ לארץ .יש לו
בכלל ,לארי ,מין מזל כזה ,לא להיות נוכח בזמן שצרות עם
דם ובלי — מתרחשות .זו סתם מקריות שנובעת מהיותו איש
עסוק ורב תפקידים ,אבל היא מתאימה לאופיו .הוא מאוד
אוהב שהחיים יקפידו על התכנון שהוחלט עבורם ותכנון
הוא עניין שיש בו סדר וניקיון ולא סתם אירועים דרמטיים.
כשאמה נפגעה ,ארי חטף את זה קשה מאוד ,בבית ,על־ידו,
היא חדלה לנשום וכולם טסו בלי רמזורים לבית החולים.
אילו צילמו אז ליד חדר ההחייאה לא היו יודעים איזו
כותרת לתת לתמונות .בני המשפחה היו לבושים בדרכם
לאירוע חגיגי ,ובזמן שאימה הייתה מוטלת במצב קשה
ומשפיל אפילו פי אלף משל רוזוולט ,הם הסתובבו שם
מצוחצחים בחליפות ופפיונים ואיבון עצמה — בשמלת
25/05/2014 12:20:07
משי דקיקה בצבע לילך ,פרפרים בשערותיה כחולה ממיזוג
האוויר הנוראי של בית החולים ,והכי גרוע נצנצים זורחים
על עור המחשוף .פליני הגאון והמרושע ,היה חסר שם,
וצלם כמובן .אבא של איבון היה בהלם ,ויהונתן שבדיוק
היה בחופשת שחרור ,ועמד להצטרף לאירוע ,הסתובב חסר
אונים ונבוך.
היא ביקשה אז מכולם ללכת הביתה .בעיקר מפני
שלא יכלו להועיל ,אבל גם מפני שהווילון שהוסט בקלות,
כשהרופאים יצאו ובאו ,חשף את אימה בעירום קשה .איבון
חזרה לפנות בוקר הביתה עם קופסת פלסטיק כזו של טחינה
ובה תכשיטים שהוסרו מאימה ,והשיניים התותבות בקופסה
נוספת .בכניסה הביתה הלכה לפחים והשליכה את שקית
הניילון ,כזו של זבל ,שבבית החולים מלאו בה את הבגדים
שגזרו בבהילות ,אבל טרחו להחזיר לבני המשפחה .אחר־
כך כשאימה חזרה לעצמה ביקשה לדעת ,לפני הכול ,מה
קרה לבגדי החמודות שלה .בדרך למקלחת איבון התיישבה
על הספה שעליה אבדה לאמה הנשימה ,וכשקמה הייתה
שמלתה רטובה מן השתן שלה .האינטימיות העצובה הזו
הייתה כמין ברית מאוחרת .לאבינועם נודעו הדברים בשיחת
טלפון קצרצרה שהשיגה אותו כבר באיזה ג ונגל בברזיל.
אולי זה הרגע האחרון ,הרהרה איבון ,לארח את קרובות
המשפחה הקשישות כולן לארוחה מיוחדת .היא לא אוהבת
במיוחד את הנשים הללו ,חלקן חיות רחוק ,בבלגיה.
כשהתבוננה בים הנמתח לאורך החלון הענק ,חשבה על
התפריט .השמש שקעה בכל כוחה .יום מוזהב בא אל קצו.
הדליקה אורות ,והקסם התפוגג .נורת החשמל האירה את
הקלמנטינה המונחת על מפת התחרה ,וצלה העגול הקיף
אותה כמצמידה למקומה .ריחה הזכיר לאיבון את האלמנה
כבדת השיער השחור ב"זורבה היווני" ,שריח ניצת לימונים
היה עולה ממנה ,והילך עליה קסם.
כשהסתובבה בשוק כדי לקנות תבלינים ,עשבי תיבול וכל
מיני דברים מיוחדים ,שלא קונים סתם ב"סופר" ,ושאפשר
גם לטוס איתם (למרות שכבר היה ברור שלהביא את אימה
לבלגיה יהיה בלתי אפשרי) ,נזכרה בביקור שלה בבריסל,
לפני כעשרים שנה.
לאחרונה ראתה אותן כשהגיעה ל"ביקור מולדת" .ביום
שבו הגיעה ,הזמינה דודה בטי את כולם לארוחת ערב של
גבינות ויין .דודה קלרה ,בתולה זקנה שנראתה כמו בובולינה.
נמוכת קומה ממש ,מהדסת על עקבים גבוהים ,תלתלי תכלת
שפתיים בליפסטיק אדום וסיגריה תקועה לה תמיד בפה.
הבתוליות שלה הייתה נגועה בילדותיות ,בחמדנות (הארונות
היו מלאים בחפצים ארוזים ,מאות אריזות חדשות) ,ואיבון
2014.indb 56ינוי םינזאמBook-
חשבה אז והיום ששום דבר לא הביא את הדודה למחשבות
מעמיקות .דודה בטי ,פקעת לבנה על עורפה ,אצילת
מראה ,ציירת חובבת ותופרת עילית ,משכה תמיד רגל
חולה .השלישית — בלונדינית צבועה ,קולה צרוד מעישון
כבד ,מרכיבה משקפי קרן ,ונראתה כינשופית טיפשה ,מה
שהייתה באמת .עוד ידיד נעורים של הוריה בא לכבודה
מהולנד .רווק ,סטודנט נצחי שהיגר להולנד ממש מערבות
הנגב .חירש באוזנו האחת שהייתה פקוקה בצמר גפן צבוע
ביוד ורוד .שני אורחים נוספים ,זוג חברים עליזים" ,בני
לווייתה מזה שנים של דודה קלרה ,שיערם הקלוש מבריק,
צעיפי משי קשורים בגנדור במקום עניבות וטבעות זהב
על הזרתות (במקום העגילים של היום) פיזרו ניצוצות של
עליזות בחדר .היו להם שמות איטלקיים יפים כמו לורנצו
או לאונרדו שהתאימו לרהיטים העתיקים ולכלי החרסינה
השקופים בעדינותם .לחמניות פריכות כוסות בדולח מלאות
ביין ענברי ,גושי גבינה ,שחום החדר המיס אותם כנדרש,
וחמאה ,שמוטבעת בה מרגנית ,נראתה כמלבן זהב כבד מלא
סוד .אז ,צעירה ויפה ביניהם ,שערותיה הארוכות רטובות
מן הרחצה ,ישבה בלתי שייכת ,כמדונה ,על כיסא מחופה
קטיפה אדומה ורגליו רגלי אריה מוזהבות .בזמן הארוחה
עייפה מן הטיסה ומן היין שעלה לה לראש כלל לא הייתה
בטוחה שהיא יודעת היכן היא נמצאת.
עכשו ,כשאיבון חזרה למכונית עם זר הפטרוזיליה והשמיר
וכל שקיות הקניות ,וריח התבלינים שדבק באצבעותיה,
החל לבעבע בה אי שקט — צריך לקנות בשר טלה או עגל,
משהו מיוחד ,לאפות עוגות ,להכין קינוחים מרהיבים ,צריך
מפות מפיות נרות פרחים אגרטלים ,עליה לקחת אחריות
על קשישים חולים ומוגבלים שבעצם בקושי אוכלים ארוחה
של ממש ,ובשעה שהתחילה לספור עוד משימות כמו מיטות
שמיכות חימום ותרופות שמעה ברדיו של המכונית השכנה
שנהרגו שלושה חיילים בלבנון ,ולמרות שהתאומים כבר לא
בצבא היא לא יכלה לנשום מרוב פחד ,והערב ירד.
השוק התחיל להרקיב מתחת לשמי שמיכת פוך ששוליה
זוהרים ,הבהלה ,שרתחה כמו חלב ,כבר גלשה בתוכה
והצטננה ,והיא חשבה כמה נעים לישון שם למעלה .בסופו
של דבר כבר לא הייתה בטוחה אם כל המוזמנים עדיין חיים.
וגם אימה ,המרוקנת מתודעתה ,מלטפת את מחרוזת הפנינים
שלה ,ומבקשת מסופי הפיליפינית למשוח לכה על ציפורניה,
ומאכילים אותה כתינוקת עם מפית קשורה לצווארה ,וכל
האחרים עלולים למות בכל רגע ,וזה יכול להיות אחרי המנה
הראשונה ,או חלילה בגלל המנה העיקרית שהיא תמיד כבדה.
ולמה לקחת אחריות?
25/05/2014 12:20:07
אסתר כהן כרמלי
ב
סוסי החלומות
לילה שבים ודוהרים לעברה בפראות סוסי החלומות
כנמלטים ממלכודת ,כפרש הממונה על הרסן היא
מושכת ברתמות מתאמצת להאט את דהרתם ,לכוונם
לנתיב נטול סכנה .היא יודעת כי בעגלת המשא גוררים סוסי
החלומות מטען חלומות חתום וקשור היטב בחבלים עבים.
לכאורה אין חשש שינתקו את כבליהם ויפרצו את מסגרת
החלום ,ובכל זאת עליה להיזהר שעה שהיא נסחפת עמם,
שמא יישמט המטען מן העגלה ותכולתו שתתפזר ותיחשף,
תפר את האיזונים המעטים שעוד נותרו ברווח שבין חלום
למציאות .על כן היא אוחזת בכל כוחה במושכות ,מנסה
לשלוט בסוסי החלומות שלא יניפו מעלה את טלפיהם
הקדמיים ,יבעטו ויופר האיזון ,ומתרה בהם שידהרו רק
בשביל המסומן ,ויובילו בבטחה את המטען המתעורר עמה
מדי בוקר מחדש .אז הם נענים לה וסוחבים בסבלנות כנועה
את משא החלומות בדרכי העפר שהיא מתווה להם באור
הבהיר של הבוקר הנוגס בזמן וקרב אל אחר צהריים קיצי
וסתמי כל כך ,שנח ללא תנועה ורובץ בכבדות על האוויר.
עד ששמיכת לילה עוטה עליה אפלה ,והם שבים לחולל
את דהרתם הלילית ,ותובעים ממנה שתפרש את משמעות
מסעם ,צניפתם דבקה בעפעפיה ונעשית מילים המצטרפות
זו אל זו ותובעות שתפרקן ותרכיב אותן מחדש .האם יודעים
סוסי החלומות שלה מה השתולל בתוכה ,ועל שום מה היא
שוקדת לכלוא את דהרתם בסד של מילים ,כדי להערים
על דהרתם המאיימת לשמוט מעגלת המשא את המטען
החתום .והוא ייענה לטבעו השביר ,יתנפץ ,ולא חלום יהא
זה אלא מציאות של ממש שבלילות היא נוכחת בשררתה
ורק מתפתה לכנותה חלום.
הוראות לכותבים
.
.
.
.
.
.
מפאת החומר הרב המגיע למערכת מאזנים ,מתבקש כל כותב
לצמצם במספר היצירות הנשלחות.
נא לשלוח חומרים בקוב WORDבלבד.
יש לקרוא לקוב הנשלח על פי הפרטים הבאים ,ובאותו סדר
שם פרטי ,שם משפחה ,שם יצירה וסוגה.
כתבי יד לפרסום יש לשלוח לדואר האלקטרוני של העורך
[email protected]ניתן ליצור קשר עם העורך בטל
.
הכותבים מתבקשים למעט ככל האפשר בהערות שוליים.
שירים יש להגיש מנקדים
תודה
57
2014.indb 57ינוי םינזאמBook-
משה גרנות
חופשה באיטליה
ע
ברו מספר חודשים עד שפגשתי שוב את ברנוי ,את
ברנוי הישן והמוכר בעל פני אביר היגון .פגשתי אותו
ברחוב סוקולוב בהרצליה .הוא לא שם לב אליי והמשיך
ללכת ,נושא בידו סל מצרכים .נגעתי בו ברכות על השכם:
"הי ,בנימין ,מה נשמע? איך היה באיטליה?"
הוא הביט אליי ,החווה בזרועו תנועת ייאוש והמשיך
ללכת.
"רגע ,בנימין ,רגע ,לאן אתה נחפז .המכונית שלי בבן־
גוריון ,אני יכול להסיע אותך הביתה".
"לא צריך ,אני אקח מונית".
"מה קרה ,בנימין ,חכה רגע ,אל תרוץ ,ספר מה קרה".
"יותר טוב שלא תדע".
"לא נכון ,לא נכון כדאי שתוציא מהלב ,בשביל מה יש
חברים?"
"אתה באמת חבר ,אבל זה קשה ,קשה .אין לי מילים"...
"אז עכשיו בטח לא אניח לך .תן לי את הסל ,ובוא איתי,
האוטו ממש קרוב".
ברנוי התעקש להחזיק בסל ,אך לבסוף התרצה ובא איתי
אל המכונית .כל הדרך לא היה מוכן לדבר ,ולא עזרו לי
ההפצרות.
"לא על הכול ניתן לדבר".
"בוא ניסע לדה־שליט ,יש שם מרכז מסחרי ,והמון בתי
קפה"...
"חייבים?"
"בטח חייבים אני לא אניח לך לחזור הביתה במצב רוח
כזה".
58
הזמנתי לעצמי קפוצ'ינו ,ולברנוי תה .רציתי להזמין גם
שטרודל ,אבל ברנוי התעקש ,ולי לא היה נעים להזמין רק
לעצמי.
לבסוף ברנוי נפתח:
"חשבתי שאינני יכול להיות יותר אומלל ממה שכבר
הייתי"...
"מה קרה?"
"הטיול הזה היה מזעזע"...
"הטיול לאיטליה? "
25/05/2014 12:20:07
"כאילו לא הייתי שם".
"אין דבר כזה ,הפורום ,הוותיקן ,פירנצה"...
"יש דבר כזה .הייתי שם ,ולא הייתי .הגענו לרומא בערב.
המדריך ערך איתנו טיול לילי בוויה ונטו ,והציע שנלך לישון
כי מחכה לנו מחר יום עמוס וגדוש חוויות .אחרי שפרקנו את
המזוודות והתקלחנו"...
"כן?"
"היא אמרה שכואב לה הגב ,והיא מבקשת שאני אעשה
לה עיסוי ...אם תוציא את זה החוצה ,מנשה ,לא אסלח"...
"למי אני אוציא? ולמה? מה ...מה יש לי להוציא?"
"היא הסירה את כותנות הלילה ,ונשארה בתחתונים
ורודים פרחוניים .אישה זקנה בתחתונים פרחוניים ...אחר־
כך נשכבה על הבטן ,ואני ניגשתי לעסות לה את הגב' .כן,
כן ,אתה נהדר ,תמשיך ,תמשיך ,קצת יותר למטה ,יופי,
תמשיך ,קצת יותר חזק' ,ואז היא הסתובבה אליי' ,יותר חזק,
בנימין ,לא אכלת היום?' ,וראיתי לה את שדיה הנפולים שהיו
סרוגים בוורידים סגולים ,ובאותו הרגע ראיתי מול עיניי את
ז'ניה הסחופה והמצומקת ,שהייתי רוחץ ומעסה את גופה כדי
שלא תקבל פצעי לחץ ,ואני חשתי שאני מתעלף .אני אמרתי
לה' ,גרטה ,אני לא יכול להתחייב' ,ואז היא הביטה בי בעיניים
עוינות — שנאה כזאת לא ראיתי מעולם אני נשכבתי חסר
אונים על הגב ,והיא קמה ,ניגשה למזוודה — אינני יודע מה
עשתה שם ,כי עיניי היו עצומות ,ופטישים הלמו בראשי
בחוזקה .כעבור מספר דקות היא יצאה מהחדר ,ואני בטוח
שהלכה אל חדרו של המדריך ,כי למחרת היא לא הפסיקה
להתלקק סביבו ,ואני נרדמתי רק לפנות בוקר ,כשהיא נכנסה
לחדר על קצות האצבעות .הייתי לגמרי תשוש ,ולא ראיתי
ולא שמעתי כלום ,ורק חשבתי על מה היא יכלה לספר
למדריך ,ועל כך שאני הפראייר הגדול ביותר בעולם —
משלם על טיול עבור אישה שהולכת לעגוב על גבר אחר .אני
יודע שהיינו במקומות קסומים ,בוונציה ,בפירנצה ,בקאפרי
באמלפי — אבל אני לא זוכר כלום ,כי הראש שלי היה במקום
אחר ,וכל הזמן התפללתי שעשרת הימים האיומים האלה
ייגמרו סוף סוף".
"רגע ,והיא המשיכה להיות איתך בחדר? "
"כן ,אבל כמעט כל לילה ,כשהיה נדמה לה שאני כבר ישן,
הייתה מתגנבת החוצה".
"רגע ,רגע ,ואתה לא אמרת לה כלום? "
"לא אמרתי כלום .לא היה לי אומץ להביט אליה"...
שתיקה ארוכה .הוא לא דיבר ,ואני לא ידעתי מה להגיד.
חשבתי שקיבלתי מה שמגיע לי — כל כך הפצרתי בו שיספר,
וכל זה למה? הרי אין בכוחי להפיג את הצער.
2014.indb 58ינוי םינזאמBook-
"ואיך נפרדתם?"
"לא דיברנו ולא נפרדנו .כשהגענו לבן־גוריון ,כל אחד
לקח את המזוודה שלו ,וכל אחד הזמין מונית לעצמו ,ומאז
לא ראיתי אותה".
לא ידעתי איך לנחם את ברנוי על גרטה ,הפנים שלו
היו כל־כך נפולים ,כל־כך עצובים .אפילו בימי ז'ניה ,אישתו
הראשונה שהתפוגגה ממחלה ניוונית ,לא ראיתיו במצב כזה.
אז הוא השלה את עצמו שיצליח לרפא אותה במסירות שלו,
ומדי פעם זיק של תקווה נראה על פניו" :לחץ הדם נהדר,
כמו של נערה צעירה ,נערה צעירה שאוהבים אותה " .כאב
לי לראותו עכשיו במצב כזה:
"אני חושב שזה לטובה .זה ברור שהיא רצתה פשוט לנצל
את הכסף שלך .טוב שזה נודע לך בזמן עם מי יש לך עסק.
תאר לעצמך שהייתם מתקשרים ,אולי אפילו מתחתנים.
אתה יודע מה? גם בלי זה ,אילו היא חיה איתך כמה שנים,
היא הייתה נחשבת לידועה בציבור שלך ,וכשהיית נפרד
ממנה — ברור שהיית נפרד ממנה ,אין ספק שהיית נפרד
ממנה — חצי הרכוש שלך היה שלה .זה לא נעים מה שקרה,
אבל יצאת יחסית בזול".
הוצאת
ספרה של המשוררת
שמחה להזמינכם לערב לכבוד
עדינה מור–חיים
המצב והרוח
מנחה :המשוררת ציפי שחרור
קריאה אמנותית :המשוררת והקולאז'יסטית יערה בן דוד
דברים:
המשורר והמתרגם אשר רייך
עורכת הוצאת ספרי 'עיתון '77עמית ישראלי–גלעד
המשוררת והעורכת הספרותית ורדה גינוסר
העורך ,המתרגם והמוציא לאור יואב איתמר
אחרי הדברים האלה הרגשתי שאני לא לגמרי חסר
תועלת .ברנוי בחש בכפית בכוס הריקה.
"להזמין לך עוד תה? משהו?"
"תאמין לי שלא שמתי לב ששתיתי את התה .אני נמצא
במקום אחר ,הולך ברחוב כמו סהרורי .כמה פעמים נהגים
עצרו בגללי בפתאומיות וקיללו אותי"...
"אולי תבוא אליי ,תגור איתי קצת עד שתתאושש ,מה
אתה אומר?"
"תודה ,מה ייצא מזה? גם אתה ,החבר היחיד שעוד נותר
לי ,תשנא אותי .חשבתי כבר שאני אדם נסבל ,שאפשר
לאהוב אותי .אז לא .אפשר לבוז לי ,ועכשיו שהפצרת בי
לדבר — גם אתה תבוז לי".
"מה פתאום ,בנימין? איך אני אבוז לך? אם כבר צריך
לבוז לה ,שהיא חסרת בושה ,זנזונת זקנ"...
"ואני סמרטוט ולא איש ,ונשים אינן סולחות על ...הן
יכולות להגיד לך אלף פעם לא ,אבל אם פעם אחת הן אמרו
כן ,ואתה לא ...הן לא סולחות"...
ברנוי בהה באוויר ,ואני — מה יכולתי לעשות? הזמנתי לו
עוד כוס תה.
גליון 375-6
בנים חורגים על המדף -
הסיפור הקצר בישראל
על הסיפור הקצר :ירון אביטוב,
אביבה זרקה ,עמוס לויתן ,אלטייב
ע'נאים ,נסים קלדרון ,עדנה שמש,
עמיחי שלו ועוד
סיפורים מאת :אורית אילן ,גונן
נשר ,אורי עגנון ,שירה פנקס ועוד
הלחנה וביצוע משירי המשוררת -ליטל שליט ולינור שטיינברג
הערב יתקיים ביום חמישי 5.6.14בשעה 20.00
בתולעת ספרים מזא"ה 7תל אביב
נשמח לראותכם!
25/05/2014 12:20:07
ביקורת ספרים ,שירה וכל המדורים
הקבועים
59
2014.indb 59ינוי םינזאמBook-
שער התרגום
מוטי לרנר
בשבחי איבסן ומתרגמו
לרגל הוצאה לאור של חמישה ממחזותיו
בתרגום גד קינר ,ספרא 397 ,2013 ,עמ'
ה
60
הוצאה לאור של הספר
"חמישה מחזות" מאת
הנריק איבסן בתרגומו של
גד קינר הוא אירוע חשוב
עבור אנשי תיאטרון רבים
בישראל ,המכירים בהכרח
לחזור שוב ושוב אל יצירותיו
של המחזאי הנורבגי הדגול
ולפענח את סוד יצירתו.
חזרה זאת אל איבסן עשויה
להפתיע משום שההקשר
החברתי־הפוליטי בו מתרחשים מחזותיו השתנה במאה
ועשרים השנים האחרונות עד כדי כך שמוטב אולי לחפש
מחזות בני ימינו שיאפשרו את בחינת הנושאים בהם הוא
עסק בהקשר מודרני יותר .אך טענה זאת לוקה לטעמי
בחוסר הבנה של המנגנון הדרמטי .אכן ,כל מחזה מתרחש
בהקשר חברתי־פוליטי מסוים ,אך דווקא במחזות הקלאסיים
מידת תלותה של העלילה בהקשר החברתי והפוליטי שלה
רופפת למדי ,שכן סגולתו העיקרית של המחזה הקלאסי
היא דווקא התבנית הדרמטית המוצקה שלו ,המעניקה לו
מורכבות ועומק ,והופכת אותו בשל כך למחזה אוניברסאלי.
ואכן ,גדולתו של איבסן באה לידי ביטוי בעיקר בהצלחתו
ליצור תבנית דרמטית אפקטיבית במחזותיו .תבנית זאת כוללת
מספר מרכיבים .איבסן שכלל מאוד את השימוש בפעולות
מדויקות של הדמויות ,הבהיר עד כמה הכרחיות פעולות
פנימיות דחוסות אצל כל הדמויות לבנין עלילה אפקטיבית,
ובנה תהליך קתארזיס אריסטוטלי אצל הפרוטגוניסטים
במרבית מחזותיו .אך החידוש הבולט ביותר בדרמטורגיה
שלו הוא פיתוח דמותו של הפרוטגוניסט באמצעות פרטים
25/05/2014 12:20:08
ביוגראפיים מעברו שנועדו לחזק את פעולתו בהווה.
הניחו בדרך כלל שהנסיבות בהן פועל הפרוטגוניסט בהווה
מספיקות כדי לנמק את פעולתו בעלילה ,ולכן מרביתם לא
טרחו לבנות עבר ברור לרוב הדמויות במחזותיהם.אנו יודעים
מעט מאוד על קורותיהם של המלט ושל מקבת לפני תחילת
העלילה אותה הם יוצרים .אדיפוס ,שעל עברו אנו יודעים
יותר ,הוא בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל.
איבסן ,שהיה מודע לשיח הפסיכולוגי שנוצר בסוף המאה
ה־ ,19ראה בפרטים הביוגראפיים של הדמות מקור השראה
להעמקת פעולותיה ,לשכלול יכולתו של השחקן לפענח אותן,
ולפתיחת ערוצי אמפתיה מגוונים יותר בין הצופה לבינה.
כדי להדגים כיצד משתמש איבסן באירועים מן העבר
ליצירת הווה דרמטי דחוס נסתכל בסצנה מן המערכה השנייה
ב"הדה גאבלר" ,בה נפגשים הדה גאבלר ואיילרט לוובורגל
ראשונה אחרי שלוש שנים בהן לא התראו .השניים נמצאים
בחדר האורחים בביתה החדש של הדה ,כאשר בחדר האחורי
יושבים טסמן בעלה והשופט בראק המחזר אחריה .לוובורג
מנסה להבין כיצד התדרדרה הדה עד לכדי כך שהתחתנה
עם טסמן ,לו הוא בז מעומק לבו .כשהיא מאשרת שיחסיה
עם טסמן אינם מבוססים על אהבה ,הוא מתעקש לשאול:
"האם גם ביחס שלך אליי לא הייתה אהבה? אפילו שמץ של
אהבה?" (הנריק איבסן ,חמישה מחזות )234 ,רק מי שאהב,
ואהבתו שנדחתה לא פגה ,ישאל שאלה כה כואבת .הדה
שוב מתחמקת .לוובורג ממשיך לנסות ולהבין את מה שלא
הבין עד כה :כיצד קרה שלמרות גילוי הלב ,למרות הפתיחות
והאינטימיות ששררה ביניהם ,למרות תשוקתם ההדדית
העמוקה ולמרות תאוותם המשותפת לחיים — בסופו של
דבר החליטה הדה לנתק את הקשר איתו?
הדה משיבה שניתקה את הקשר משום שלוובורג דרש
"שהקשר יהפוך ליחסים"( .שם ,שם) גד קינר בחר במילה
"יחסים" המרמזת על דרישתו של לוובורג לקיים עם הדה יחסי
מין מלאים .האם הדה אכן סירבה לקיים יחסים כאלה? תמיד
סברתי — במיוחד לאור קריאת התרגום הנפוץ* לאנגלית של
Edmund Gosseו־ — William Archerשהדה לא קיימה
עם לוובורג יחסי מין מלאים Archer .ו־ Gosseתרגמו את
השאלה שמטיחה הדה בלוובורג:
* .http://www.gutenberg.org/files/4093/4093-h/4093-h.htm
2014.indb 60ינוי םינזאמBook-
How could you think of wronging your–your
?frank comrade
ובעקבותיהם כנראה תרגם חיים גליקשטיין בנוסח המחזה
בהוצאת בית צבי" :איך בכלל יכולת לבצע מעשה מביש כזה
נגד חברתך המאמינה בך " (עמ' )69וטובה קשת תרגמה
בנוסח המחזה בהוצאת אור־עם" :איך יכולת לרצות לפגוע
בידידך הנאמנה?" (עמ' )76מתרגומים אלה משתמע כנראה
שלוובורג ניסה לקיים יחסים מין מלאים עם הדה ,אך היא
סירבה משום שרצתה רק בקרבתו ובידידותו .תרגום מתחסד
ומוסרני זה יצר עיוות בלתי נסלח במשמעות המחזה.
לעומתם תרגם גד קינר את אותה שאלה מן המקור הנורבגי:
"איך יכולת לנצל כך את ה ...הידידה חסרת המעצורים
שלך?" כלומר על פי תרגום זה מודה הדה ביצריותה חסרת
המעצורים ,ומאשימה את לוובורג בכך שניצל את יצריותה
זאת .במילים אחרות ,היא אכן קיימה איתו יחסי מין מלאים.
אם כך ,מדוע היא מסרבת להפוך את הקשר ליחסים לאחר
שכבר קיימה איתו יחסי מין מלאים? כנראה שההסבר לכך
נעוץ בדבריה של הדה החוזרת ואומרת שהיא פחדנית .היא
אינה מפרטת מה הפחיד אותה ביחסי המין האלה ,אך איבסן
שותל בשיחתם מספר רמזים המבהירים זאת .בהמשך הסצנה
שואל לוובורג" :מדוע לא עשית את זה? מדוע לא ירית בי
כמו שאיימת?" (הנריק איבסן ,חמישה מחזות )234 ,רק עכשיו,
אחרי שהתחמקה מפניו שלוש שנים ,היא מוכנה להשיב לו:
הדה ... :אבל עכשיו אני רוצה להתוודות לפניך.
לוובורג( :מתוח) מה?
הדה :זה שלא העזתי לירות בך למוות —
לוובורג :כן?
הדה :זאת לא הייתה הפחדנות הגדולה ביותר שלי —
באותו ערב.
לוובורג( :מביט בה להרף עין ,תופס ולוחש בתשוקה)
הדה הדה גאבלר עכשיו אני מבין מדוע היינו
כל כך קרובים ,את ואני זו התאווה שלך לחיים —
הדה( :בקול חרישי ובמבט נוקב) תיזהר
איבסן אינו מפרט מה הייתה פחדנותה הגדולה ביותר באותו
ערב .אך ככל שאני חוזר וקורא את הדיאלוג ביניהם אני משתכנע
יותר ויותר שתשובתה מרמזת על כך שפחדנותה הגדולה ביותר
באותו ערב הייתה לירות בעצמה .תחושה זאת מתחזקת לאור
העובדה שבסוף מערכה שלישית שולחת הדה את לוובורג
לירות בעצמו ,ועוד יותר לאור העובדה שבסוף מערכה רביעית
היא יורה גם בעצמה .לוובורג ,אגב ,אינו מבין את מהותו של
25/05/2014 12:20:08
הפחד אליו מרמזת הדה בתשובתה ,וחושב לתומו שהיא פחדה
מתשוקתה אליו — מחשבה שהיא פוסלת על הסף.
מבלי להסתבך בתיאור מופשט מדי של מנגנוני נפשה,
נדמה לי שהפחד שחוותה הדה ביחסי המין עם לוובורג ,נובע
מאובדן השליטה שחשה במהלך קיום היחסים הללו ,אובדן
שליטה שעלול היה לתת דרור ליצר המוות שקינן בתוכה,
ומפניו היא פחדה יותר מכל.
ובחזרה לדיון בדרמטורגיה האיבסנית :איבסן משחזר סצנת
עבר שהתרחשה שלוש שנים לפני עלילת המחזה כדי לאפשר
לנו להציץ אל נבכי נשמתה של הדה ,ולראות את יצר המוות
האפל ההולך ומשתלט עליה בהווה ,יצר מוות שהיא תיכנע לו
בסוף מערכה רביעית .שחזור הסצנה הזאת אינו נועד להוסיף
אינפורמציה על הדמויות ומעשיהן בעבר ,אלא להעצים את
פעולותיהן בהווה .ואכן בזכותה של סצנה משוחזרת זאת
אנחנו חשים בבהירות בעצמת התשוקה של לוובורג אל הדה
הממשיכה להתקיים בהווה ,ואת חרדתה של הדה מייצר המוות
המקנן בה — ייצר אשר זקף את ראשו ואיים עליה בכל פעם
שנכנעה לתשוקתה אל לוובורג בעבר — וזוקף לעומתה את
ראשו גם ברגעים הללו בהווה כאשר הולך ומתחוור לה עומק
המלכודת בה נפלה .תרגומו של גד קינר חשף את חשיבותה
של הסצנה הזאת כאבן ראשה בתבנית המחזה ,ותרם בכך
תרומה חשובה להבנת הדרמטורגיה האיבסנית ,שיסודותיה
חיוניים עבור כל מחזה מודרני.
■■■
רוברט פרוסט
מאנגלית :יעקב אלג'ם
אש ּוכפור
יש אומרים ש ָהעולָ ם יגמר ָּבאש
ויש אומריםַ :דּ ו ָקא ַּבכּ פור.
אני אשר מן ַה ּתשו ָּקה נוגס
ַמסכּ ים עם א ּלה ַהנוטים לה ּ ָשרף ָּבאש;
ַאך ל ּו ּגו ָרלי נח ַרץ לה ָּספות כּ פלַ ים —
אני אשר נח ַשב יַ ד ָען ּבענינ י שנ ָאה
אוסיף כּ י ַּבעבוּר כּ לָ יָ ה
ַהכּ פור גָ דול הוּא ויַ ס ּפיק
עם ָהעולָ ם לגמר.
61
2014.indb 61ינוי םינזאמBook-
שיר מאת משורר עיראקי שנשלח לפרופ' שמואל מורה
מהאוניברסיטה העברית ,שבו הוא מברך את עם ישראל
"ברכות לעם ישראל לרגל חג הפורים ,ממשורר
עיראקי חסיד עם ישראל ויהודי העולם".
מטעמים מובנים לא מוזכר כאן שמו של המשורר.
מדינה שהאל הרים על נס ,אינה חוששת אם האויב
הפגיז אותה ממרומים ברך אותה ,לא אבדה תקוותיה
מול האויבים את כלת המזרח כשמש זיוה לא דעך
עברה את שנות היובל ועדיין מתהדרת במעטה נעוריה
המכבים רשמו את תולדותיה מזה אלפיים ,ועדיין לא
חלשו צעדיה והמצדה מבצר התפארת ,קבוצה אמיצה
שפכה את דמה ללא חשש אני חסיד בני יעקב ,אלו
שנאבקו עם העולם ללא חשש מפשעיה הם לא הרימו
חרב אלא במלחמות ולא עמדו נגד רצון האומות עם
ישראל ,עם התפארת והגבורה שמגינה על יישוביה
מגיש בחג הפורים ,זר פרחים נודף ריח ניחוח ,לבני
יצחק אני מצאצאי שבט האשם (של מוחמד) ,אין לו
מטרה חוץ מלהרים על נס את תפארתם ומושיט יד
חסדים לאלו שהכתירו את ההיסטוריה בכתרים וכבוד.
(בגדאד)14 3 2014 ,
מערבית בתרגום חופשי :שמואל מורה
■■■
קרן אלקלעי-גוט
מאנגלית :עודד פלד
ַש ָּבת
62
ַה ּטלפון מ ַצלצל איפשה ּו ַּבדּ ָירה
ו ַּמזכּ יר ל יש ּז הש ּליַד מ ָּטתי
ע ַדין מנ ָּתק מ ַה ּש ַקע וַ אני עיר ָּמה
ו ַה ּתריסים אינָ ם מ ּוגָ פים לש ַעת דּ מדּ וּמים
וַ אני זקו ָּקה לאור לראות כּ ַיצד
ל ַח ּברּ .בכָ ל אפן ַמה א ּוכַ ל לו ַמר
יהיה מ יש ּיהיה ּבצדּ ו ַה ּשנ ישל ַה ַ ּקו —
ש ּיש לי ח ָדשות טובות מ ּש ּל ָך —
ש ַמעשה ָה ַאהבָ ה עודו ַה ּטובָ ה ַּבדּ ָרכים
ל ַשרטט ַא ַחר ָצה ַרים נוטים לַ ערב
25/05/2014 12:20:08
אברהם סוצקבר
מיידיש וביאור :בלהה רובינשטיין
ַה ַּבד ָחן
"כּ ש ַה ּמתים דּ וברים יידיש ,ו ַה ַח ּיים — לא,
ּבפני מי ָאציג ּבדיחות וח ּיוּכים?
כּ ש ָּבנים לא מבינים את אבותיהם ַה ּמתים,
איך יָ כול ל ּבי לָ צאת ּב ָמחול ,איך יָ כול הוּא?"
ָּכך הש ַּת ּפך ַּבד ָחן זָ קן מלודז' ַּב ּמס ָּב ָאה "יורדי ַה ָ ּים".
ָמזַג כּ וסית יַ י"ש צורב לָ שו וןגַ ם ָ ּגרון ,לָ גַ ם ושוּב לָ גַ ם,
וּלק ּנו ַּח ָח ַרז ּ ָפסוּק:
"אוי ,ל ַח ּיים ל ַח ּיי ַה ַּמשקה ַּב ַּבק ּבוּק"...
ושוּב ָא ַמר"ָ :אכן ,זה ַרע וָ ָמרַ .אד ַר ָּבא ו ַאד ַר ָּבא,
וא ּולַ י זה לא חדּ וּש ,א ָ ּלא ה ּל ּולַ ת שדים,
אם אנָ שים ַח ּיים לא ַמרשים ליהוּדים מתים
ל ַד ּבר יידיש ּבמב ַצר ָהרו ַּח של ּבית ַא ָּבא?"
ַּבד ָחן ָצרוּד ַמר מתיַ ּפ ַח .מוציא מן ַהכּ יס
ספרון ּתה ּלים — ל ָדוד מזמור ַע ּתיק.
"מי ַא ָּתה?" — אני לוחש אל אוּד ָהאפר ו ַה ּשיר —
"מתַּ ,בד ָחן ,או לָ מד־וָ ואווניק?"
אברהם סוצקבר ) )2010-1913נודע כאחד מגדולי המשוררים ביידיש,
וסיפור חייו המרתק (החיים בגטו וילנה בימי הכיבוש הנאצי ,הבריחה
אל היערות וההצטרפות אל שורות הפרטיזנים ,קבלת המקלט ברוסיה
הסובייטית ,והעלייה ארצה ב־ )1947הרשימו את החברה במדינה שזה
עתה קמה .המשורר התקבל בזרועות פתוחות ,למרות שבאותן שנים
התפתח כאן יחס עוין אל היידיש ותרבותה :שיריו תורגמו לעברית,
חוקרי ספרות דנו ביצירתו ,ובשנת 1985הוענק לו פרס ישראל לשירה.
סוצקבר שמר בקנאות על מורשתו התרבותית :הוא המשיך לכתוב
גאלדענע קייט" (שלשלת הזהב,
ביידיש ,ייסד את כתב העת הידוע "די ָ
,)1949וערך אותו שנים רבות .אבל הכאב על ירידת קרנה של היידיש
לא הרפה ממנו ,והשיר המובא כאן מבטא זאת בעוצמה רבה .הבדחן־
המשורר מטביע ביי"ש את יגונו על אובדן היידיש ,ומוצא ניחומים
בפרקי תהילים .בכל זאת ,השיר ננעל בשמץ של תקווה :אם נותר עדיין
צדיק נסתר ("למד־וואווניק") ,אולי יש סיכוי להמשכיות?
2014.indb 62ינוי םינזאמBook-
קרלוס דרומונד דה אנדרדה
מפורטוגלית :אביב עקרוני
ַה ּכמר עובר ָּברחוב
מאיה וידמר
אני נושק את ַּכף יָ דו של ַהכּ מר,
את יָ דו של ָהאל
את יַד ַה ּ ָש ַמים,
אני נושק את יַד ַה ּמו ָרא
לָ לכת לַ ּגיה ּנם.
ַה ּמח ָ ּלה
ַעל אשר ָח ָטאתי ּב ָעבָ ר
ואח ָטא ּב ָעתיד,
ַהב ָט ַחת ַה ּישו ָּעה,
ַּכאשר עובר ַהכּ מר ָּברחוב
עובר ּגו ָרלי א ּתו
ָאפל
מ ַא ּים
אינו נ ָּתן לַ ה ָמ ָרה —
אם לא א ּ ַשק לכַ ף יָ דו
מסלובנית :חוה פנחס-כהן
יצ ָחק
ַּכאשר יצ ָחק יָ שן
אני מכַ ָּסה את ַהכּ נָ ַפים ַה ּק ַט ּנות ש ּלו
אני מת ּבוננת ּבנש ָימתו וּמר ָיחה אותו
כּ א ּל ּו ָהיָ הש ּלי
ַּכאשר יצ ָחק מנַ פנף אלַ י
אני רועדת
ו ַּמזה ָירה אותו מעבר לָ רחוב,
כּ א ּל ּו ָהיָ הש ּלי.
כּ י אני נותנת לו לָ לכת
ו ַּמ ָּכה ָּבעץ
ּבכָ ל יום אני נותנת לו לָ לכת
ּבין ַה ַח ּיות.
קרלוס דרומונד דה אנדרדה ) ,)1902-1987המשורר הברזילאי הידוע
ביותר במאה העשרים .זכה להערצה רבה ורבים רואים בו את המשורר
הלאומי .אחד משיריו הודפס על שטר כסף ברזילאי.
ד"ר דליה הקר-אוריון,
בוטיק
25/05/2014 12:20:09
אמר
איך ַ
כּ א ּל ּו לא ָהיָה לי אכ ּ ַפת
יצ ָחקּ ,בוא,
ּבו א נ ַט ּפס ַעל ָה ָהר ַה ָ ּגבו ַּה
איכָ ה א ַח ּפש ַא ַחר
מז ַּבח עציםַ ,רך ,נָ קי,
ַּבעבוּרו.
איך א ַ ּקח ַסכּ ין
כּ א ּלוּ ,לא אכ ּ ַפת לי
פרה
איך א ַ ּקח ַמאכלת עיר ָּמה א ָ
איך אק ַטע אותו
כּ ה ַחי.
יצ ָחקּ ,בו א נלך.
63
2014.indb 63ינוי םינזאמBook-
גנזים
יצחק בר־יוסף
רשימות מן הגנזך
בשבחי המקרה
ק
ר שם למטה במרתף של גנזים .טמפרטורה קבועה
של 18מעלות .לא לשכוח לקחת מעיל כשיורדים
להעלות תיקים שמבקשים חוקרים ומעיינים .מצד שני ,כל
שיטוט כזה ,בין ארונות המתכת הגדושים ,מזַ מן הרפתקה.
כאשר יד המקרה תופשת את ההגה ,החגיגה מתחילה.
זה מה שקרה לי כאשר ירדתי לחפש מכתבים שנשלחו
ליעקב פיכמן על ידי אשר ברש (מייסדו של ארכיון גנזים
וסופר נפלא ,ומי שלא קרא את "איש וביתו נמחו" ,מוזמן
לעשות זאת) .שלא במתכוון נפלו עיני יעל מכתבים ששיגר
י.ד .ברקוביץ' שהתגורר אז בניו־יורק ,ל"פיכמאן יקירי"
שהגיע אותה עת מאודיסה ליפו .מתוך המכתב עולה פרק
מאחת הפרשות המרתקות בתולדות הספרות העברית
המתחדשת — חייו של אברהם יוסף שטיבל ,סוחר שהתעשר
ממסחר בעורות — תחום רווחי ביותר ,והחליט להשקיע
מהונו דווקא בתחום הכי לא ריווחי — הוצאת ספרים עברית.
היה בידי ,את הנהלת הוצאת שטיבל כולה" .ובסיום המכתב,
התנצלות מתפנקת "הלא תסלח לי ,יקירי ,שכותב אני אליך
את המכתב הזה במכונה .החום בניו־יורק נורא עתה מאוד,
ואין אפשרות בימים האלה לשום ילוד־אישה לישב כפוף אל
השולחן ולחשוב מחשבות ולכתוב בעט .אמריקה ושלום לך,
וקרירות ,וצל עפאים ,ואוויר לנשימה — כל אותם הדברים
הטובים שאנו מתגעגעים אליהם פה במדינת קולומבוס".
זו ההזדמנות להזכיר מאמר "האינטרנט לא הרג את
הארכיון" מאת רוברט דרנטון — שעוסק בספרה של ארלט
פארז' "קסמם של ארכיונים" .המאמר מתפרסם באתר
המרתק "אלכסון — מחשבות מתחילות כאן" ,בעריכת דב
אלפון .המוטו הוא שגם היום בעידן האינטרנט ,אין תחליף
לקסם של המגע הישיר במסמכים הישנים בארכיונים,
ובעיקר באלה שבכלל לא חיפשנו.
הלא תסלח לי יקירי
64
י.ד .ברקוביץ' מספר לפיכמן (במכתב מה־ 2ביוני )1919על
הנסיבות שהביאו את שטיבל למנות אותו כמנהל הוצאת
הספרים" .אחרי האסון אשר קרהו בקופנהאגן ,במות עליו שם
אשתו מיתה חטופה ,בא שטיבל לאמריקה רצוץ ושבור ,ופשע
היה בינו ובין הייאוש .ואלמלא שניאור ,שהחזיקו בימי אסונו
ונלווה אליו בדרכו לאמריקה ,מי יודע מה הגיע עתה להאיש
היקר הזה ולמפעלו הגדול בשביל ספרותנו .בבוא שטיבל
לכאן ,ראה ונוכח כי הוא עצמו לא יוכל עוד — משום פיזור
הנפש — לעסוק בענייני הוצאת־הספרים ככל אשר עסק עד
עכשיו .ומלבד זאת ,היו העניינים הללו יגעים ומסובכים מאוד:
הרבה כסף אוכל ועבודה כמעט לא נעשתה כלל .אז הציע
לפניי כי אקבל אנכי על עצמי ,מלבד הסניף האמריקאי ,שכבר
25/05/2014 12:20:10
שתילים ,מוסקבה 1917
2014.indb 64ינוי םינזאמBook-
צל אילן ונגינת עוף
אוצר עצום ,שעדיין לא נחקר עד תומו ,הם עיתוני הילדים
שיצאו בתחילת המאה הקודמת .אפשר למצוא אותם בין
היתר בארכיונים של סופרים ומשוררים מאותה תקופה
שראו כבוד לעצמם להשתתף בהם.
תוך כדי הוצאת מסמכים שנדרשו באחרונה מארכיונו
של שאול טשרניחובסקי ,לרגל תצוגות ופרסומים לציון 70
שנה למותו ,מצאתי גיליון "שתילים" מ־ .1917את העין משך
הלוגו המקסים של העיתון הזה ,שהיה הפרסום הראשון של
בית ההוצאה לאור העברי "אמנות" והופיע במוסקבה במשך
פחות משנה בימים הסוערים של מלחמת העולם השנייה,
המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים ברוסיה .רק למראה
הלוגו של העיתון נהיה טוב על הלב — צמד איילים משני צידי
אפיריון שבתוכו באותיות המקרא שמו של עיתון הילדים,
מלא רעננות ותום .בעמודו הראשון של העיתון ,נדפס השיר
"משבא תור הקיץ" של אותו פיכמן" :אשרי איש לו צל של
אילן ועשבות גיא ונגינת עוף — לנו יש רק שמש מתוק
והחול החם ברחוב .משבא תור קיץ חביב ,כל העולם שש
ורן ,גם התורה אז אחרת ולחומש ריח גן".
אגב ,על פי המכתב שמוזכר לעיל של ברקוביץ אליו,
הייתה לפיכמן סיבה טובה להיות מאושר ,ולא רק בקיץ :הוא
קיבל מהוצאת שטיבל משכורת חודשית מכובדת של 250
דולר לחודש.
בסלון של רטוש
קנז בפריז 1961
במהלך השלמות וסידור נוסף שנעשו באחרונה בארכיונו
של המשורר והמתרגם יונתן רטוש ,נמצא מכתב ששלח
) 7בנובמבר — 1980כחצי שנה לפני מותו) אחיו ,צבי רין,
ליוהנה־יוחמד ,אשתו של רטוש .מן המכתב עולה אווירה
של משפחת בלשנים ,שכל פרט בחייהם כרוך בצורה כלשהי
בעיסוק בלשון .כתב צבי רין לגיסתו" :יואנה־יוהנה־יוחנה־
יוענה יוחמד יקירתנו התחדשי בשמך החדש .מה גרם
לשינוי שם נוסף זה? ומאיזה שורש נגזר? מן 'יען' או מן
'ענה' ( יו־ענה)? כתבו נא לי מה השורש ,מה הצורה ומה
התוכן? אך אם כותבת ַאת את שמך בעי"ן ,מן הראוי להגות
את העי"ן כהלכה ולעמוד על כך שהכול יקראוך יוענה שלח
(העי"ן והחי"ת גרוניים ) .שמחנו במכתבך עד מאוד והתפעלנו
מתושייתך בהופכך חדר וחצי לארבעה יישר כוחך אגב,
אורי חידש בשעתו את המונח 'חדר־השבת' ,ואנו גורסים כך
כל השנים .תמהנו להיווכח שאצלכם הוא עדיין 'סלון' ...אבל
העיקר שהדירה מרווחת עתה יותר והחיים נעימים יותר".
גדולתם של משוררים ,סופרים ובלשנים שחידושי הלשון
שלהם ממשיכים להתקיים שנים רבות אחרי ששמם מתכסה,
עם כל הכבוד ,במעטה השכחה .רבים שאינם יודעים כיום
מי היה רטוש ממשיכים להשתמש בחידושי הלשון שלו
השגורים בפי כל כמו ממטר ,הסלמה ,טווח ,סוגה וחלופה.
25/05/2014 12:20:10
יהושע קנז במדים
ועוד הפתעה שהביא המקרה המבורך בכנפיו :בחומר ארכיוני
שמסרה העיתונאית נילי פרידלנדר נמצאו תמונות ששיגר
לה ידידה ,יהושע קנז ,בצעירותו .מעטות הן תמונותיו של
קנז ,המתרחק מעיתונאים ומצלמים .לכן ,רבתה השמחה
במעוננו למראה התמונות .אחת מהן ממאי 1961מהתקופה
שבה שהה בפריז .קנז מציין במכתב נלווה שבתצלום הוא
נראה בבולברד סנט מישל "לפני גן לוכסנבורג המפורסם
בו אני מבלה בקריאה את ימי השמש המועטים של הקיץ
65
2014.indb 65ינוי םינזאמBook-
הצפוני הזה .לשמאלי הסורבון ולימיני הדרך המובילה
למסעדה היזראליטית המפורסמת .פניי שופעות שביעות
רצון עצמית ללא מידה .משקפי השמש יוצרים אשליה של
שמש מסנוורת כמו במזה"ת".
בתצלום השני נראה יהושע קנז החייל על גג של בית
בירושלים ,דצמבר .1956חורף ירושלמי ,וקנז לבוש במדי
החורף הצה"ליים של פעם — שוותיקים זוכרים אותם
בחוסר נחת .אריג מגרד ומעצבן ולא מחמם במיוחד .רק
שינל צבאי חסר להשלמת התמונה שצולמה כשלושים שנה
לפני שהופיע "התגנבות יחידים" שלו — שהחיילים בו לבשו
בוודאי אותם מדים.
הטיפשות אינטרנציונלית היא
מסמך מפתיע התגלה ,גם הוא בדרך אגב ,בארכיונו של
אביגדור המאירי ( ,)1970-1890הסופר ,המשורר ,המחזאי
והמתרגם שייסד את תיאטרון הקומקום והמטאטא .מסיבה
כל שהיא מסר המאירי את כתב ידו לבדיקה גרפולוגית.
בארכיון נמצא תרגום של חוות הדעת שנתן הגרפולוג ,שנק
שמו .פיכמן רשם בכתב ידו שני משפטים "כשאני רעב —
בודפשט היא עיר יפה .וכשאני שבע — מכוערת"" ,הטיפשות
— אינטרנציונלית היא" .הגרפולוג ציין את הכישרון הספרותי
שמתגלה בכתב היד ,וממליץ לבעליו לעסוק בספרות אם
עדיין אינו עושה זאת .בין היתר הוא קובע" :ארשת מצוינת,
אדם מתעלה ,בעל עליונות ולעגני מניה־וביה חודר אל
כליות הדברים ,ומעטות הן ההפתעות היכולות להפתיע אותו
בחיים .התלהבותו שהוא נוטה לה בלי ספק ,אינה נמשכת
אלא עד שמפרק הוא את הבובה ומוציא מתוכה את הקש".
טשרניחובסקי מאשר :בתי־הכיסא בסדר
ואי אפשר לסיים בלי להזכיר דו"ח שהוגש למחלקת החינוך
בעיריית תל אביב ב־ 20בפברואר ,1942בעקבות ביקורת
סניטרית שנערכה בביה"ס בנים ובנות "מזרחי" בצפון העיר.
הבודק ציין" :חדרי הכיתות בכלל קטנים .הלוחות לא תמיד
במקום הנכון .הלוח בכיתה ז' מקולקל — אי אפשר לכתוב
עליו מרוב שימוש .הרהיטים לא תמיד מתאימים לגיל
הישיבה ,האוורור לא תמיד במידה מספקת"...
אולם לא הכול היה גרוע בביקורת — "בתי הכיסא בסדר,
סביבתם נקייה" ,נאמר בפרטיכול שנכתב בסיום הביקורת על
ידי הבודק .על החתום :מי ששימש כרופא בבתי הספר של
תל אביב — ד"ר שאול טשרניחובסקי.
ספרים שהגיעו למערכת /סקירת ספרים — יוני 2014
דוד מלמד
חייהם של עולי גרמניה בא"י של ימי המנדט
הבריטי.
פרוזה
◄ מייקל מרשל ,דברים רעים ,מובי דיק,
352 ,2014עמ'.
עלילת־מתח על רקע התרבות האמריקאית
בכל אכזריותה.
◄ פורד מדוקס פורד ,עד מתי תאכל
חרב ,אסטרולוג 247 ,2014 ,עמ'.
רומן על מוראות מלחמת־העולם הראשונה
פרי עטו של הסופר שהשתתף בה בעצמו.
◄ לידיה גורדון-קנכט ,עוברת אורח,
פרדס 198 ,2014 ,עמ'.
קורותיה של משפחה מנדודיה מפולין דרך
דרום־אמריקה ועד לקיבוץ ישראלי בצפון הארץ.
66
◄ עדנה בוכמן ,פנסיון שטרן ,אעלה
בתמר 207 ,2014 ,עמ'.
שלושים סיפורים קצרים על רקע הווי־
25/05/2014 12:20:10
◄ אסה דה קירוש ,פשעו של האב
אמארו ,כרמל 414 ,2014 ,עמ'.
רומן הנחשב לאחד מנכסי צאן ברזל של
הספרות הפורטוגלית מאת אחד מגדולי
סופריה.
◄ רונית לוי וייס ,כמו הפגנה ,עיתון ,77
175 ,2014עמ'.
ספר־פרוזה ראשון של המחברת ,שלושה
סיפורים מנקודת מבטה של צעירה המתבוננת
בעולם.
◄ צ'לה בניה ,נעליים ,כרמל,2014 ,
73עמ'.
אחד־עשר סיפורים על עולמם של יהודים
מזרח־אירופים שהגיעו לארגנטינה לאחר
השואה.
◄ מיכאל רייך ,כל הנחלים הולכים אל
הלב ,עיתון 229 ,2014 ,77עמ'.
אסופת סיפורים קצרים המתחילים בסביבה
מוכרת ומובילים לפינות־נפש נסתרות.
◄ ח'אלד אלח'מיסי ,מונית ,כרמל,
160 ,2014עמ'.
סופר ותסריטאי מצרי כותב על שיחותיו עם
נהגי מוניות בקהיר בשנים .2006-2005
◄ דניאל שכנאי ,זאב לבן ,כרמל,2014 ,
218עמ'.
חשבון־נפש שעורך המחבר על רקע ההיסטוריה
והתרבות של א"י ורוסיה בשנות ה־ 30וה־.40
2014.indb 66ינוי םינזאמBook-
◄ אירית ר' קופר ,לאור היום ,כרמל,
תשע"ד 148 ,עמ'.
סיפורה של הדרמה שהתחוללה באירופה בימי
השואה מזווית־הראייה של המחברת.
◄ דיויד קאהן ,עונת פרא ,כרמל,2014 ,
328עמ'.
רומן מסע שראשיתו בכפר מבודד השוכן על
צלע הר ומופקע מן הזמן.
,1943-1941על התמודדות היהודים עם
הרדיפות.
◄ סיגל נאור פרלמן ,בשדות אז אולי:
פואטוביוגרפיה ,הקיבוץ המאוחד,
176 ,2014עמ'.
מחקר מקיף על שירתו המאחרת של נתן זך
בשלושה כיוונים מרכזיים.
שירה
עיון
◄ יגאל שוורץ ,האשכנזים ,בר אילן,
תשע"ד 209 ,עמ'.
המרכז נגד המזרח ,הצעה למסד חדש
להיסטוריוגרפיה של הספרות העברית
החדשה.
◄ גידי רשף ,בחזרה לזמן וריתמוס,
פרדס 74 ,2014עמ'.
בחינה של מספר טיעונים בסיסיים שהעלה נתן
זך נגד שירת אלתרמן בשניים ממאמריו.
◄ יוסף דיין ,אור לגויים ,יח"ד,2014 ,
247עמ'.
הסברו של המחבר לתהליכים מיסטיים ומטא־
מציאותיים בעזרת אנלוגיות למדעי הטבע.
◄ יגאל שוורץ ,אמנות הסיפור של אהרן
אפלפלד ,דביר 582 ,2014 ,עמ'.
מחקר על עולמו הבדיוני של הסופר אהרן
אפלפלד על רבדיו השונים.
◄ שירה סתיו ,אבא אני כובשת ,דביר,
383 ,2014עמ'.
על יחסי אבות ובנות בשירה העברית :דליה
רביקוביץ ,תרצה אתר ויונה וולך.
◄ ואלי דה לאנג ,אקורד אחרון ,יד ושם,
340 ,2014עמ'.
עדויות מהליצאום היהודי בהאג בשנים
בית הסופר
ע”ש שאו טשרניחובסי
◄ אורי ברנשטיין ,מי שהוא ,קשב
לשירה 70 ,2014 ,עמ'.
מחזור שירים" .עכשו הוא בגלות אפילו
בחדרו .חלל חיצון נראה מחלונו".
◄ רחל חלפי ,שוליים ,הקיבוץ המאוחד,
110 ,2014עמ'.
אסופת־שירים של המשוררת ,שרובם רואים
כאן אור לראשונה.
◄ רחלי אברהם-איתן ,בובת האשבול,
הקיבוץ המאוחד 158 ,2014 ,עמ'.
שירים של המחברת ,העוסקת בחינוך ,הוראה
ומחקר הספרות העברית.
◄ צביקה שטרנפלד ,אלוהים הוא מכר
מהתקופה הסטודנטיאלית ,קשב
לשירה 81 ,2014 ,עמ'.
"השירים נושבים ,הם ישנו את כיוון סיבובו
של כדור הארץ" .אסופת שירים.
◄ חיה אסתר ,מראה חלום ,כרמל,
179 ,2014עמ'.
שיריה של משוררת ,סופרת ,ציירת ואמנית
מיצב ותיקה.
◄ נגה ב .גולדרינג ,הגשם לי הרוח,
פרדס 71 ,2014 ,עמ'.
ספר־ביכורים של המחברת" .האובך כבר שוקע
אט עוד מעט גם נראה את הים".
◄ דנה אמיר ,כל שמותי ,הקיבוץ
המאוחד 136 ,2014 ,עמ'.
מבחר שירים של המחברת ,פסיכואנליטקאית
במקצועה ,מרצה באוניברסיטת חיפה.
◄ אורי מליניאק ,על שפת הסימנים,
פרדס 49 ,2014 ,עמ'.
"באפלה ,הרחק מכל ידיעה ,מתחיל להכחיל
בו דבר מה" .אסופת שירים.
◄ אוריה קדרי ,לפני שתפגוש אותי
המלה ,כרמל 63 ,2014 ,עמ'.
ספר־ביכורים של המחברת ,אמנית ילידת
ירושלים (.)1976
◄ יונה סידרר ,מכאן ומארצות אחרות,
.2013
שירים ורישומים מן השנים .2012-1999
◄ סיון הר־שפי ,שמש שקהלת לא ידע,
הקיבוץ המאוחד 93 ,2014 ,עמ'.
ספר־שירים שלישי של המחברת ,שירת
הנשמה במסעה אל הגוף ,החומר והעולם הזה.
כתבי עת
◄ שלמה אביו ,אהבה לא קלה ,קשב
לשירה 66 ,2014 ,עמ'.
אסופת־שירים נוספת של המשורר הוותיק.
"ואין לגעגועים כל תקנה — הם לא שמעו על
רחמים".
◄ המכון ,מכון ויצמן למדע ,גיליון מס'
,74מארס ,2014עורך :יבשם עזגד.
כתב־עת מוקפד המביא חומר עשיר בנושאי
מדע ותרבות בשפה ידידותית לקהל
הקוראים.
אגות הסופרים העברים במינת ישרא )ע”ר(
THE HEBREW WRITERS ASSOCIATION IN ISRAEL
כיתת רומן
סנה שנתית כתיבת רומן
בהנחיית הסופרת אינה ברנשטיין
הסנה מיועת כ מי שחום כתוב רומן או נמצא
בעיצומה ש הכתיבה ונז יווי ועריכה
הפתיחה :יום ג’ ,י”ב בסיון תשע” 10 -ביוני 2014
הרשמה במשרי אגות הסופרים העברים ,טפון03-6953256/7 :
25/05/2014 12:20:11
◄ חדוה הרכבי ,ראנא ,2014 ,הקיבוץ
המאוחד 154 ,עמ'.
"אל תשליכני במערומים ובברקים וברעמים
מתחת לרקיע" .שירים מן השנים .2012-2005
הסנה כות 24
מפגשים שבועיים,
במחיר ₪ 3,200
ותתיים בימי שישי,
בין השעות 18:00-20:00
בבית הסופר,
רח' פן 6ת אביב
67
2014.indb 67ינוי םינזאמBook-
הזוכים בפרס ברנר תשע"ד —
ו
צילום :אסתי ג' חיים
צילום :שרון ב .ב.
גדלה בחיפה .היא פרסמה עד כה
חמישה ספרים — קובץ סיפורים וארבעה רומנים,
/הספרייה
ביניהם
/הספרייה החדשה
החדשה 1997
/ידיעות-פרוזה
1999ו
.2003היא כלת פרס היצירה ע"ש ראש הממשלה
לוי אשכול לשנת ,2003למדה מחול ותיאטרון
באוניברסיטת תל־אביב ,מנחה סדנאות כתיבה
ומלמדת במכללת סמינר הקיבוצים.
יליד פרדס־כץ — בני־ברק .בנעוריו עברה
המשפחה לצפון תל־אביב .מרצה לפילוסופיה
במספר מכללות .ספרו "אמיליה ומלח הארץ"
( ,)2002שגם תורגם לצרפתית ,עורר פולמוס בשל
(סיפור);1990 ,
המסרים שבו .בין ספריו:
(.(2009
68
25/05/2014 12:20:12
2014.indb 68ינוי םינזאמBook-
אסתי ג' חיים
קטע מתוך הספר
"אנשי פינות"
הוצאת כינרת-זמורה-ביתן-דביר
א
חרי שעתיים בערך הם חזרו בלעדיה .אבא הסיר את
החולצה והטיח אותה בקיר .אני הולך לישון ,אמר
בקול שבור ,וככה ,בגופיה ומכנסיים קצרים השתרע על מיטת
הברזל שלו בפינת חדר השינה .סבתא הייתה חיוורת .ניגשתי
אליה ואחזתי בזרועה .את רוצה קצת מים ,סבתא? היא הניעה
ראשה .לא .ואז שאלה ,מה את חושבת ,דבוריקה? לאן יכלה
ללכת? צמחתי בבת אחת .חמישה סנטימטרים שלמים נוספו
לגובהי תוך דקה .הפכתי למבוגרת וסבתא לילדה .ליטפתי
את זרועה ואמרתי שלא תדאג .שאימא גדולה ויודעת מה
לעשות ,שעוד מעט תחזור הביתה .ידעתי שבעצם אימא בכלל
לא יודעת כלום כרגע ,ובמקום נסתר מאוד בתוכי קיוויתי
שלעולם לא תחזור .אבל כעבור חצי שעה היא היכתה בדלת
באגרופים .כמו השיכור המפחיד ההוא מהמרכז היא נראתה,
שערותיה פרועות ,כותנתה מלוכלכת .היא צעקה ,כל הלילה
צעקה בהונגרית ובעברית כמה היא שונאת את הבית הזה,
כמה היא תלויה באימא שלה ובבעלה ,לא יכולה לעשות
שום דבר בלי רשות ,היא ,פסנתרנית מחוננת הם מחזיקים
אותה כאן כבת ערובה ,לא נותנים לה להופיע ,לא מרשים לה
לנגן .אימי פרשה את אצבעותיה הדקות וניגנה על פסנתר
דמיוני ,מלווה את נגינתה ב'לה־לה־לה' מלא פאתוס שהעלה
דמעות בעיניה .היא עוד תראה לה למאמה שלה ולבעל הזה
הנתעב לקונצרט שלה בהיכל התרבות לא תזמין איש מהם
כל־כך הרבה מחזרים יש לה לא יחסרו מוזמנים .הנה ,הדוור
מאוהב בה לגמרי .כשנתן לה מכתב רשום ,החזיק את היד
שלה ולא עזב ומנקה המדרגות החמיא לה ,אמר כמה היא
נחמדה .והבחור הערבי שמשפץ ממול .הוא שאל מה בחורה
יפה כמותה עושה בשכונה כזאת .היא הייתה צריכה לגור
בדניה ,לא ,בפריז ,לא ,במונטה־קרלו .אבל היא לא עצמאית.
היא מוכרחה לעזוב ,להיות עצמאית .אלוקים בכבודו ובעצמו
אמר שיעזור לה .שיעשה אותה פסנתרנית גדולה כמו
רובינשטיין .היא עצמה רובינשטיין לה־לה־לה אבא ביקש
בקול רגוע שעמד להתפוצץ ,שתירגע .אחר־כך הזהיר שאם
לא תשתוק הוא שובר את כל הרהיטים ,אבל היא לא חדלה.
25/05/2014 12:20:12
הוא הוריד מהבוידם את ארגז כלי העבודה שלו ושלף גרזן
קטן .את שותקת או לא? הניף את הגרזן .נראה אותך ,צחקה
את הצחוק המפחיד ,והוא הניף שוב ,ולא נרגע עד ששידת
המגירות בחדר השינה הפכה שבבים־שבבים .כולנו היינו
ערים והתבוננו בשניהם כאלו ראינו סרט אסור לילדים .אבא
ישב על המיטה והתנשם כאילו התאפק מלבכות .צחוקה של
אימא התגלגל ,ואצבעות ידיה התזזיתיות פרטו על פסנתר
דמיוני .יש לי רסיטל מחר .רובינשטיין אומר לי עכשיו מה
לנגן .הוא אומר לי לעזוב את הבית הזה .כולכם מטורפים
ואתה ,לצי ,הכי משוגע .פתאום בכתה .פסנתרנית כמוני
צריכה מקום להשראה...
סבתא גלגלה עיניה לשמיים .מה פתאום פסנתרנית? הרי
אף־פעם לא היה לה כשרון מוסיקלי .הייתה מזייפת אפילו
את 'התקווה' .ואימי נעמדה דום ופצחה בשירת ההמנון,
נפש יהודי הוהומייה ,והצדיעה ,כאילו עמדה על הבמה בהר
הרצל ביום העצמאות .כיסיתי את האוזניים בכפות ידיי ,אבל
הקולות חדרו .סבתא ניסתה להרגיע ,אימא שרה בקול רם,
ושמי עלה ביניהן פתאום ,דבורי ...מאז שנולדה...
■■■
יוסי סוכרי
קטע מתוך הספר
"בנגזי ברגן בלזן"
הוצאת עם עובד
ה
יא ירדה מן המשאית וצעדה לאורך ויָ ה דל מוּניצ ּ
'יפיו.
עיניה נפקחו עתה לראות את מה שלא היטיבה לראות
במשאית :פניהם של תושבי העיר ,שממנה נעדרה ארבעה
ימים תמימים ,לא היו כתמול שלשום .הן רמזו על דבר־מה
חדש בתכלית — בייחוד פניהם של התושבים היהודים .הייתה
בהן ארשת שהסגירה את בעתת ההילכדות של מי שנתונים
במלואם לחסדי הגורל .אחדים מהם הביטו בהיחבא בשמים
התכולים ,כמבקשים להיות ניבטים ,ואחרים הצטנפו וכבשו
את פניהם בקרקע .היא האיצה את צעדיה ואמרה לעצמה:
ַעאדי סילבנהַ ,עאדי* ,אבל ניסיונותיה לא עלו יפה ,וככל
* ערבית יהודית־לובית :תירגעי סילבנה ,תירגעי.
69
2014.indb 69ינוי םינזאמBook-
שהלכה וקרבה לויָ ה ג'נ ָרלי ָּבריק ּולָ ה ,כך הלך והואץ דופק
הלב שלה; וככל שהלכה וקרבה לרחוב שגרו בו היא ובני
משפחתה ,אביה ואמה ואחיה ,כך דומה היה עליה שהדופק
מכריע את לבה.
כשהגיעה אל סף הבית לא חשה עוד בהלמות לבה .היא
פתחה אט־אט את שער הברזל הירוק .החריקה שהשמיע
צרמה לאוזניה יותר מאי־פעם .היא צעדה על שביל המרצפות,
מביטה לימין ולשמאל בחול שבצידיו כדי להימנע מלראות
מיד את מדרגות הבטון שאליהן פסעה .היא תחבה את המפתח
בתוך חור המנעול ופתחה את הדלת ,ואז חשה בדבר בלתי
אפשרי לכאורה :הבית לא היה בבית .הגרמופון הגדול שהביא
אביה מאחת מנסיעותיו הרבות לנפולי ,ארבעת השטיחים
הקווקזיים שאמה עמלה רבות להניחם כך שיכסו במדוקדק
את כל רצפת הסלון ,האורולוג'ו שרק לעיתים רחוקות הראה
את השעה המדויקת ,הלַ מ ּ ָפ ַדריו ,הנברשת שאביה נהג להזיז
כדי שיוכל לקרוא כהלכה את המסמכים שקיבל מ"פ ָרט ּלי
ַק ּפונה" ,חברת הבנייה הנפוליטנית של האחים ַק ּפונה שאת
מוצריה ייבא ללוב ,שתי הכורסאות האדומות שאחותה
70
25/05/2014 12:20:13
הצעירה טוני אהבה להצביע עליהן ולהכריז באוזני חברותיה,
"אוּן ַא ּ ַפר ָטמנטו ָאר ָדטו ",דירה מרוהטת ,אף על פי שגרו
בבית פרטי ולא בדירה — כל אלה נותרו על כנם ,ובכל זאת,
הבית לא היה בבית .האווירה הנעימה והבטוחה שהגדירה
אותו כמו נעקרה ממנו.
היא יצאה משם במהירות ועשתה את דרכה אל החנות
של אביה .בדרך חצתה את סוּק דלַ אם — שוק החושך —
וראתה כיצד הרוכלים מצדיעים לשקיעת השמש ומקפלים
בהכנעה את דוכניהם .עימאד ,בעליו של דוכן התכשיטים,
גבר שדוף בעל אף נשרי ועוד בהיר יחסית שהעניק לה
מפעם לפעם שרשרת או טבעת חינם אין כסף ,פנה אליה
"שא ַחאלכּ סילבנה?" * היא שבה ואמרה לעצמה
ושאלַ :
ששאלה זו נשאלה בדיוק כפי שנשאלה תמיד ,אבל שוב
ושוב התקשתה להאמין לדבריה שלה עצמה .היא לא יכלה
להימנע מלהבחין ברעד הקל שהתגנב אל זנב השאלה בקולו
של עימאד בדיוק כשהחל להגות את שמה.
* ערבית יהודית־לובית :מה שלומך ,סילבנה?
ד"ר דליה הקר-אוריון ,קומפוזיציה עירונית
2014.indb 70ינוי םינזאמBook-
סיום עם חיוך
פוצ'ו
סיפור מהחיים:
איך נהרגתי פעמיים ביום אחד
א
ני שייך למחזור ל"ו של גימנסיה הרצליה .מחזור זה
הפסיק ללמוד חודשיים לפני תום שנת הלימודים
ויצא למלחמת העצמאות .לפני כעשר שנים הסכימה
הגימנסיה להחזיר לנו את הפסד הלימודים ומאז אנו חוזרים
לגימנסיה ללמוד יום אחד בשנה ב־ 15למאי .כאשר תם יום
הלימודים הראשון שהיה ב־ ,15.5.03החלטנו להוציא עלון
שבו נזכיר לחבר'ה שבשנה הבאה הולכים שוב ללמוד .אחרי
שנאסף חומר ,אמרה לי דיצה ערד ,שהייתה מנהלת בית ספר
אליאנס ברמת אביב ,שכדאי להדפיס את העלון אצל "צילום
רזי" ,כי הוא איש אוהב הארץ ,ואם ישמע שהעלון הוא של
פלמחניקים לשעבר ,יתרגש וייתן לנו מחיר זול במיוחד.
שמעתי "זול" ומיד קבעתי עם דיצה להיפגש אצלו בשבוע
הבא .כשהגעתי למקום היא עוד לא הייתה ,הצצתי לחנות
וראיתי גבר כבן חמישים ,אדם מוצק גוף ,הנראה כמושבניק
לכל דבר ,הוצאתי את הדפים ושאלתי אם הוא רזי .במקום
לענות הסתכל עליי במבט משונה ,בלע את רוקו ואמר:
"אמרו לך שאתה דומה לפוצ'ו?"
קצת הופתעתי מהשאלה ,אך מאחר שאני כזה שלא יודע
לשקר ,עניתי לו:
"כן ,באמת אמרו לי ,אבל זה היה מזמן".
הוא נשם נשימה ארוכה והוסיף:
"איזה דמיון .ברגע הראשון חשבתי שאתה פוצ'ו ,אבל
תיכף הבנתי שזה לא יכול להיות .הגד מה איתו? הוא עוד
חי בכלל?"
זאת הייתה שאלה שאי אפשר לענות עליה בקלות ראש,
לפיכך הנחתי יד על לבי ואחרי שהבחנתי שהוא פועם .אמרתי:
"כן ,הוא עוד חי" ,הוספתי" ,הוא עוד צעיר ,לא?"
"איזה צעיר איזה? — ענה לי — הוא יכול להיות הסבא של
הסבתא שלי .איך הוא יודע לספר איך ,כשאני שומע אותו
לפעמים ברדיו ,אני לא יורד מהאוטו".
אמרתי" :נכון ,גם אני שמעתי אותו לפני שבועיים"...
25/05/2014 12:20:13
ברגע זה נכנס לחנות יהודי גבה קומה לבוש חליפה כהה,
חבוש מגבעת אפורה ,ונושא זקן שחור גזור בצורה מלבנית.
ברגע הראשון הייתי בטוח שזה הרצל .אבל מיד הבנתי שזה
לא יכול להיות ,ולא אמרתי כלום .רזי ,לעומתי ,נמלא שמחה
ואמר לי:
"הנה ,תיכף תשמע שגם הוא מאשר את מה שאני חושב".
הניח לי ,פנה אל האיש ואמר" :תביט עליו ,פלדמן ,אתה
לא חושב שהוא דומה לפוצ'ו?"
הפלדמן הזה הסתכל עליי ,מצמץ בעיניו ואמר" :דומה
למי? איזה שם אמרת? מי זה צ'וצ'ו?"
כאן הרגשתי שהעניינים מתחילים להסתבך ,הנחתי יד על
כתפו של רזי ואמרתי:
"עזוב ,לא כולם צריכים להכיר את מי שאנחנו שנינו
מכירים".
המצב היה די מביך ,ואז קרה נס :דיצה ערד נכנסה לחנות
בדיוק בזמן הנכון .כשרזי ראה אותה אורו פניו ואמר:
"הו עכשיו תשמע את האמת ממישהו מוסמך .היא
מנהלת אליאנס ,היא יודעת:
"הגידי לי" ,פנה אליה" ,את לא חושבת שהוא דומה
לפוצ'ו?"
דיצה ,שהייתה לפני חמישים שנה מלכת הכיתה שלנו,
היא אחת כזאת שהאמת היא נר לרגליה .היא מסתכלת טוב
טוב על "הרצל" ,אחר כך עלי ,חוזרת ל"הרצל" ואומרת חד
וחלק:
"מה פתאום? לפוצ'ו אין זקן והוא לא כזה גבוה".
"על מי את מסתכלת?" ,נוזף בה רזי" ,תסתכלי עליו "
דיצה חוזרת ומסתכלת עליי ואומרת" :זה? זה פוצ'ו
בעצמו".
כאן ראיתי בפעם הראשונה בחיי איך מישהו מתעלף,
או כמעט מתעלף .למזלו של רזי עמד אחריו השולחן והוא
הצליח להיאחז בו .בקול ענות חלושה הביט בי ואמר:
"למה לא אמרת לי?"
"למה?" ,עניתי" ,כי את זה לא שאלת .שאלת כל מיני
שאלות אחרות"...
בערבו של אותו יום ,כשרזי חזר לביתו ,הרגישה אשתו
שפניו אינם כתמול שלשום ,ושאלה מודאגת" :מה קרה ,רזי?
קרה משהו?"
"כן" ,השיב" ,אל תשאלי .הרגתי יהודי ,יהודי יקר".
71
2014.indb 71ינוי םינזאמBook-
היא החווירה ואמרה" :זה לא יכול להיות ,אתה הרי נוהג
בזהירות".
"לא אמרתי שדרסתי .אמרתי שהרגתי .ולא ברחוב ,בחנות".
"בחנות? את מי?"
"את פוצ'ו "
"פוצ'ו הסופר?" ,אמרה בתדהמה" ,מה ,הוא עוד חי?"...
וככה מתי פעמיים ביום אחד.
■■■
יואל ריפל
ע
72
מטבעות לשון נשכחים
ליתי ארצה מייד לאחר הבר־מצווה שלי .עם עלייתי
התוודעתי למטבעות לשון חדשים ,אשר ,כבר אז ,היו
מוזרים בעיניי .אני מודה ומתוודה שמעולם לא הבנתי מדוע
השמיעו כל שעה ,ברדיו הוראות ל"מפעיל התנורים בצפון".
ואם ,נניח ,שלמפעיל התנור חם ,מדוע לא ניתנו הוראות
למפעילי המזגנים בצפון? אפילו ניקולאה צ'אושסקו לא
העז להורות לבני עמו להפעיל תנורים ,ועוד ברדיו .אצלו
ההוראות היו הפוכות :הוא דרש לכבות את התנורים ואת
החשמל כדי לחסוך.
דבר נוסף שלא הבנתי אז :מדוע צוין ,במודעות העיתונות
במדור — מכירת רכב ,הפרט המוזר" :מכונית מרופא" .מדוע
על הרופא לציין את מקצועו במודעה? הייתי מבין ,אולי,
את פירוט המקצוע שלו כרופא ,אילו המודעה פורסמה על
ידי אימו הפולנייה של הרופא ,אבל למה דווקא הרופא,עצמו
צריך לציין את מקצועו? בחלוף הזמן ,ירד לי האסימון:
הבנתי ,שציון היותו של המוכר רופא ,נועד לשמש "גילוי
נאות" כלפי הקונה הפוטנציאלי :הרי ידוע שהרופא ,שחיי
"עם הראש בעננים" ,הוא נהג איום ונורא ,דבר שבא לידי
ביטוי במצבה העגום של מכוניתו .אין ספק ,שרופא ,אשר
איננו מסוגל לשמור על כתב קריא במרשמים שהוא רושם,
גם לא ישמור על רכב תקין .מכאן — הגילוי הנאות של
הרופא ,שהרכב שלו דפוק .כל הכבוד לרופא הישר
מטבע לשון נוסף ,אליו התוודעתי ,עם עלייתי ארצה ,היה:
"הראיתי לה את קפריסין" .לא הבנתי מדוע בני כיתתי ,התלהבו
מכך ,שמישהו מראה למישהי — את קפריסין .החלטתי לבדוק
בעצמי ,מה כל כך מלהיב ,בכך ,שאראה לבת כיתתי ,את
25/05/2014 12:20:13
קפריסין .באחד הערבים ,בו נעדרו הוריי מהבית ,הזמנתי אליי
את בת כיתתי אביבה מרדרר ,היפה ,שהייתה מלכת הכיתה.
אביה של אביבה היה רופא כירורג ,בבית החולים רמב"ם,
בחיפה ,דבר שהפך את אביבה לפופולארית גם בקרב ההורים
שלי .אביבה ואנכי היינו אז בני ,13תלמידי כתה ז' .עם הגיעה
של אביבה לחדרי ,התחלתי לטפל במבצע הלוגיסטי ,הסבוך,
הכרוך בעיון באטלס .היה לי "אטלס כרטא" ,עם כריכה קשה,
בצבע אדום ,שמידותיו היו — מטר אורך ,על חצי מטר ,רוחב.
עקב גודלו של האטלס ,לא הייתה כל אפשרות להעמידו
במדפים ,שבארון הספרים ועל כן ,הנחתי את האטלס (בשכיבה),
מעל ארון הספרים ,ברווח ,שבין קצהו העליון של הארון ,לבין
התקרה .הפרויקט של הורדת האטלס מארון הספרים כלל
טיפוס על סולם ,משיכת האטלס מגב הארון ,שמירה על שיווי
המשקל ,בעת הירידה מהסולם ,כשהאטלס בידיים שלי ,וניקוי
האבק שהצטבר עליו ,בשנה האחרונה שלא עשו בו שימוש.
בעת הירידה מהסולם עם האטלס על גבי ,חשתי כמו — אטלס,
המיתולוגיה היוונית ,אשר נשא את הגלובוס על כתפיו .לאחר
שהורדתי את האטלס ,ביקשתי מאביבה להתיישב על הספה,
והראיתי לה את קפריסין.
למחרת ,סיפרתי לבני כיתתי ,שהראיתי לאביבה מרדרר
את קפריסין .רגע הגילוי הפדגוגי ,לפיו הראיתי לאביבה
מרדרר את קפריסין ,היה רגע מכונן בחיי :לפתע ,חדלתי
להיחשב בקרב התלמידים ,בכיתה — עולה חדש ,מסכן,
והפכתי ,באחת ,לישראלי ,לכל דבר ועניין .הגילוי ,כי הראיתי
לאביבה את קפריסין ,התפשט ,חיש מהר ,בכל בית הספר.
היחיד ,שלא התלהב במיוחד ,מהגילוי הסנסציוני שלי —
היה אחיה ,הבוגר והבריון של אביבה מרדרר ,אשר הסביר
לי ,בנועם ובדרך ארץ ,לאחר שהחטיף לי שתי סטירות לחי,
מצלצלות ,שאם אמשיך "לדבר ככה" על אחותו ,אזדקק
לטיפולו המקצועי ,של אביו ,הכירורג — ד"ר מרדרר ,בבית
החולים רמב"ם .ממדי גופו של האח ,כמו גם צליל שמו של
האבא (מרדרר) ,שכנעו אותי לנתק כל קשר עם אביבה .חרף
זאת ,נותרתי ,במשך כל השנים ,בתודעה של בני כיתתי —
כעלם הראשון ,שהראה לאביבה מרדרר — את קפריסין.
חלפו עשרות שנים ,מאז אותם ימים ראשונים שלי
בישראל ,מידי פעם אני עדיין חש געגוע לערב הקסום ,בו
הוצפתי בחום עז ,שגבר על חום "התנורים בצפון" ,עת נתפסה
שמלתה של אביבה מרדרר ,בת הכירורג (שהיה בעל "מכונית
מרופא") ,בספה שבחדרי ,לאחר שהראיתי לה את קפריסין,
ושם על הספה ,נישקתי אותה ,נשיקתי הראשונה.
מתוך "אנחנו הרומנים" ,סטימצקי.2014 ,
2014.indb 72ינוי םינזאמBook-
בר העור
קוראים יקרים,
"מאזנים" הוא דו־ירחון ,ולכן אירועים ספרותיים מרכזיים עלולים לחמוק
ממנו בשעתם הנכונה ,ואלה מוזכרים בלית ברירה באיחור .גיליוננו זה יטיל
על עצמו את החובה הנעימה למלא את הפערים ולהעניק כבוד והערכה
ליוצרים אהובים ,הגם שכאמור — באיחור.
ראשון בין יוצרים אלה הוא נתן יונתן ,אשר ב־ 12.3.2014מלאו עשר שנים
לפטירתו .נביא פכים מקורות חייו והישגיו בספרותנו ,אסופת שירים מתוך
המבחר "שירים בכסות הערב" (באדיבותה של נילי כרמל-יונתן) ודברי
חברים על האיש ומפעלו (יוסי גמזו ,עמוס עוז ,עדנה מיטווך-מלר ,דינה קטן
בן־ציון ,מירון ח' איזקסון ,שרה אהרונוביץ' קרפנוס) .דיוקנו הנאה של נתן
יונתן המופיע בעטיפה הקדמית של כתב העת צולם בידי נילי כרמל-יונתן.
ב־ 30.1.2014מלאו למשורר טוביה ריבנר 90שנה ,וכתב העת שלנו וקוראיו
מאחלים לו שנים רבות של יצירה .נזכיר את מפעלו הספרותי ,נדגים בשניים
משיריו ,נביא שיחה שניהל עמו המשורר פרופ' רפי וייכרט .יעקב ברזילי
וחוה פנחס-כהן יקדישו לו את שיריהם ,ודינה קטן בן־ציון תעלה זיכרונות
מילדותה בקיבוץ מרחביה ,קיבוצו של טוביה ריבנר.
ב־ 30.4.2014מלאו 100שנה להולדתה של המשוררת זלדה ,וב־19.6.2014
ימלאו 70שנה למותה .המשוררת המלבבת הזאת שהעניקה לנו שירים
מרטיטי לב כמו "לכל איש יש שם"" ,שושנה שחורה"" ,כל הלילה בכיתי",
"אל תשליכני מלפניך" ,פרסמה את ספר הראשון רק בגיל "( 53פנאי") ,אבל
שירתה כבשה בסערה את הבמה הקדמית של הספרות העברית ,ספרי שיריה
זכו למהדורות רבות ,וכיבדו אותה בפרסים ,ביניהם — פרס ביאליק .אסתר
אטינגר ודבורה חיץ כתבו רשימות על יצירתה.
עזריאל קאופמן ( ,)2004-1929משורר וצייר ,שכתב שירים ביידיש
ובעברית ,בעל ביוגרפיה מטלטלת ,ערך את "מאזנים" בשנים .2004-1998
בין ספריו — "תולעת בת מאה שנה" ו"זמן בולע את עצמו" .ב־25.3.2014
נערך ערב לזכרו במלאת עשור למותו במכללת לוינסקי .רפי וייכרט מביא
כאן את סיכום דבריו בערב ההוא.
יוסי גמזו הנלבב ,משורר ,פזמונאי ,מתרגם ופרופסור לספרות עברית זכה
לאחרונה באות הוקרה על תרומתו לשדה הזמר הישראלי ופרס אקו"ם על
מפעל חיים — ואלה בנוסף לפרסים רבים וחשובים שזכה בהם על יצירתו
המגוונת .ראיון שניהלה נילי דגן עמו מפורסם בגיליוננו זה.
הסופר שמאי גולן ,אביהם של רומנים וקובצי סיפורים ,כיהן ארבע פעמים
כיו"ר אגודת הסופרים ( ,)1991-1989 ,1984-1981חבר הנהלת אקו"ם ,חבר
הנהלת פא"ן ושירת בתפקידים ציבוריים מרכזיים — כובד ביום העצמאות
תשע"ד בתואר "יקיר העיר תל־אביב" — אגודת הסופרים ומערכת "מאזנים"
שולחים לו ברכות חמות.
המשורר ארז ביטון ,שהיה יו"ר אגודת הסופרים בשנים ,1994-1992מייסד
ועורך כתב העת "אפיריון" ,ששיריו כלולים בתכנית הלימודים של משרד
החינוך — מקבל השנה את פרס עמיחי .אנו שולחים לו ברכות חמות.
שתים מחברותינו נפטרו בסמיכות זמנים :אלישבע גל ,בעלת הספרים
"סימנים"" ,יותר מדי אהבה"" ,מורה השעות" — הלכה לעולמה ב־;15.3.2014
וכן אסתר אייזן ,משוררת ,סופרת ופסלת ,כלת פרס ראש הממשלה על
ספרה "אימי תפרה כוכבים" ,שהלכה לעולמה ב־ .21.3.2014המשורר יעקב
אלג'ם כתב רשימה על שירתה בגיליון זה ,ויו"ר האגודה כתב דברים חמים
לזכרה.
לפני סגירת הגיליון קיבלנו בצער את הידיעה על מותה של חברתנו,
הסופרת ,החוקרת והעורכת ,פרופ' חנה יעוז ( .)24.4.2014דברים לזכרה
מביאים יו"ר אגודת הסופרים ,המשורר הרצל חקק ,וסגניתו — המשוררת
עדנה מיטווך-מלר .ימים ספורים אחר־כך ( )29.4.2014הלכה לעולמה
21/05/2014 15:49:54
א
המשוררת נילי כרמל-יונתן שכל כך טרחה על המדור בגיליוננו המזכיר
את מפעלו של אישָ הּ — נתן יונתן ,ומייד אחר כך ב־ 1.5.2014נפטר אסי
דיין ,ברוך הכישרונות ,שמלבד היותו במאי ,תסריטאי ,שחקן ,פזמונאי
ופובליציסט ,היה גם סופר ומשורר מוערך — בין ספריו" :אוטוביוגרפיה
זמנית" (" ,)1978שם של ספר שירים" (" ,)1988תוכן העניינים" (.)1989
ב־ 4.5.2014נפטרה חברתנו המשוררת לילי זלוף ,ילידת בצרה שבעיראק,
הייתה ציונית שם במחתרת ,ועלתה ארצה ב־ .1949פרסמה חמישה ספרי
שירה ("צלילה"" ,שעון עתיק"" ,נופים שתוקים"" ,קדושת ימים"" ,עד יחדל
צילי") ,והייתה פעילה בוועדות אגודת הסופרים .גם חברנו ברוך תור-רז
הלך לעולמו ב־ .3.5.2014הוא פרסם כשלושים ספרי ילדים ונוער — בין
האחרונים — "מי יכול?"" ,ילד חולמני"" ,הצוללת של אמנון ושלי" ב־1996
זכה בעיטור אנדרסן על ספרו "פרצוף צנע".
מדור מיוחד יוקדש בגיליון זה לשבוע הספר העברי ,מדור שיהיה מפוצל לשני
ראשים" :ספרים ,יוצרים ומבקרים" ,ובו מאמרים על יוצרים ויצירותיהם;
ו"מאין נחלתי את שירי?" (על פי "שירתי" של ח"נ ביאליק) ,ובו משוררות
ומשוררים מביעים את רחשי ליבם באשר למפגשם עם תעצומות היצירה.
ברכות לאסתי ג' חיים וליוסי סוכרי על זכייתם בפרס ברנר — מדור מיוחד
מוקדש להם בגיליון זה.
מלבד הנ"ל נכללים בגיליון זה המדורים השוטפים :סיפורת ,תרגום ,סיום עם
חיוך ,רשימות מן הגנזך ,סקירת ספרים ,וכן ,למרות האבל הכבד ,אולי אפילו
כדי לשכך את המועקה — גם המדור סיום עם חיוך.
ד"ר דליה הקר-אוריון ,שעבודותיה מוצגות בגיליון זה ,היא ציירת ,אוצרת
תערוכות ,עיתונאית ,בעלת פרסומים בתחומי האמנות ומרצה לאמנות
במכללות ,במוזיאונים ובכנסים בארץ ובעולם .הציגה את עבודותיה
בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל ,זכתה בשלל פרסים ,בין השאר :מדליית כסף
בתחרות בינלאומית לאמן המוכשר ,שוודיה ;1997 ,מדליה מטעם האקדמיה
האירופית לאמנויות .1998 ,מערכת "מאזנים" מודה לה על תרומתה.
תודה לדוד מלמד וליצחק בר־יוסף המתמידים בשני מדורים מרכזיים.
בשולי "דבר העורך" :בעטיה של תקלה מצערת לא נכללה רשימתה של
הרצליה רז על חברתה הסופרת אסתר שטרייט-וורצל בגיליון אפריל ,והיא
תפורסם בגיליון הנוכחי.
הצילום של אורציון ישי ז"ל בגיליון אפריל (עמ' )25נעשה בידי הרצל חקק.
בשל העומס (חלקו לא צפוי) נאלצנו לדחות מספר קבצים לגיליון הבא .עם
הכותבים היקרים הסליחה.
איחולים לקריאה נעימה ומהנה,
משה גרנות
צילום השער של נתן יונתן בידי נילי כרמל-יונתן ,איור העטיפה האחורית
וכן איורים בתוך הגיליון בידי ד"ר דליה הקר-אוריון,
דיוקנאותיהם של מייסדי "מאזנים" −ביאליק ,לחובר וברקוביץ',
שבראשי המדורים −בידי משה גרנות.
החוברת יצאה לאור בסיוע:
רת לחברי
חברות יקרות ,חברים יקרים,
■ נפרדים מאסתר אייזן ז"ל
לאחר שנה של פעילות מואצת ,עושר של אירועים ,יוזמות ספרותיות של
אירועים בצוותא עם מרכזי תרבות אחרים ,קבלת פנים למשלחות סופרים מחוץ
לארץ ,אנו אוזרים כוחות ומכינים עצמנו לשנת הפעילות הקרובה ,בימים של
"אחרי החגים"...
פרס ברנר היה השנה שיאו של תהליך שבו הצלחנו להפוך אותו לאחד הפרסים
היוקרתיים ביותר במפה הספרותית .הפעם יהיה לזה המשך :היערכות לאסופה
ספרותית בעקבות זוכי פרס ברנר בשבעים השנים האחרונות .האש של יוסף
חיים ברנר לא כבתה ,משפחת ינאי טורחת עמנו לשַ מר את הגחלת היקרה הזו,
שכולנו צרוּבים בה ,והיא הואילה ברוב טובה לחזק את ידינו בהוצאה לאור של
מפעל זה.
השנה התברכנו גם בשיתוף פעולה מיוחד עם מפעל פיס ,שיגור סופרינו לרחבי
הארץ ,למרכז ולפריפריה .המשוב היה חיובי ,סיפוק מן היכולת ליצור דו שיח עם
קהלים שונים .יישר כוח לנירה תובל שהייתה נציגתנו במפעל זה.
תחרות הכתיבה הארצית לילדים עלתה השנה מדרגה — ויחד עם ריקה ברקוביץ
זכינו לראות עשרות ילדים מגיעים לסינמטק בתל אביב לטקס יוקרתי ,בהיכל
הומה מאדם ,בהשתתפות של בתי ספר מכל רחבי הארץ.
שרה אהרונוביץ קרפנוס נבחרה להיות דוברת שלנו ,ובמשך השנה עמלה רבות
לדברר אותנו באתרים שונים ובכלי התקשורת.
חלפו חודשים ,אבל עדיין
מתגעגעים לאסתר אייזן
חברתנו הטובה .אסתר
נפטרה בשלהי אדר ב'.
באותו יום שבו נפטרה,
צלצל אליי ד"ר אביב עקרוני
יו"ר הוועדה לבחירת יקירי
האגודה .שמחתי לשמוע
שאסתר אייזן נבחרה להיות
יקירת האגודה ,על כל
מפעליה למען האגודה ,על
אירועי התרבות המרשימים
שהפיקה במשך כמה שנים.
בערב צלצל אליי רומק,
בעלה של אסתר ובישר לי
את הבשורה מרה .אסתר
אייזן ורומק בעלה בנו כאן
בארץ חיים חדשים .קמו
מהריסותיהם אחרי השואה,
הקימו חיים יש מאין .את
חייה ואת תולדותיה
חשנו בשירים ,בפסלים
אסתר ורומק אייזן — צילמה תפארת חקק
ברומנים
שפיסלה,
שכתבה.
אסתר השאירה לנו ספר לדורות ,תיעוד של קורות משפחתה בשורה .בספרה
"אמי תפרה כוכבים" נוכחנו ,כי היה לה כוח לתעד את הנורא מכל ,את חייה
בתקופה הנוראה והקשה .לאחרונה פרסמה ספר וכמו "במזל עקרב" ונסחפנו
אחר ניצחון החיים .אסתר תיארה לנו כיצד הניצולים מנצחים את המוות ,קמים
להקים בית חדש.
אסתר ידעה להיות לפה לרבים שחוו את ימי התופת ,שקמו לבנות כאן חיים
לאחר השריפה — ואף זכתה על הישגיה בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה.
כולנו אבלים בלכתה מעמנו.
■ אסופת מאמרים על הקיום היהודי
אסופת מאמרים מרתקת של הסופר והעיתונאי אברהם שמואל שטיין יצאה
לאור בימים אלה .מאמריו של שטיין קובצו יחד ,והם עדות לנפש חוקר שבחן
את האומה היהודית בטלטלה שעברה עליה במאות האחרונות :המתח בין גלות
לגאולה ,התנועות השונות שסחפו אחריהן יהודים — הבונד ,הקומוניזם ,הציונות
— וכמובן נמצא הדים לנושא השואה ,לנושא הפזורה היהודית ,העיתונות העברית
— ומה לא.
שטיין נולד בפולין בשנת תרע"ג ,ובעצם לפני כמה חודשים הייתה שנת המאה
להולדתו .כמו רבים בתקופתו צמח בתוך קהילת קודש ,כנצר לקהילת רבנים
ואנשי תורה ובכללם הרב יהושע
לייב דיסקין ,הוא הרב מבריסק.
יש באסופת המאמרים של
שטיין מחקר מעמיק על תנועת
הבונד ועל השפעתה האדירה ,כל
המוטיבים שהנחו את פעילותה,
על הזרמים שפעמו בה.
תמצאו באסופת המחקרים
מאמרים מעמיקים על העיתונות
העברית המתחדשת ,ובחינה של
יוצרים בגולה ,שהיום אין איש
זוכר כלל :כנגד שירו של ביאליק
"ברכת עם" בשנת — 1894מציג
שטיין את שירו של משורר
שהיה ידוע אז ,אברהם ליאסין,
שפרסם אז ב"דבר" שיר שבו
נכתב" :אין לי אומתי העלובה,
בלתי אם נפשי ,אותה אני מעניק
לך ."...שטיין מאיר דמותם של
משוררים שנשכחו ,ויש בספרו
אמנון שטיין מחזיק בספרו של אביו —
נר תמיד לזכרם.
צילמה תפארת חקק
עם סגירת הגיליון נודע לנו ,בצער רב ,על פטירתם של חברותינו וחברינו היקרים:
פרופסור חנה יעוז ,נילי כרמל-יונתן ,אלישבע גל ,אסתר אייזן ,לילי זלוף ,ברוך
תור-רז .כולם היטיבו לבטא חלקים שונים בפאזל של מורשתנו הספרותית .חנה
יעוז (שהספד שלנו על הסתלקותה מופיע בגיליון זה) התמקדה בעיקר בספרות
השואה ,נילי כרמל-יונתן כתבה שירה ופעלה להנצחת המשורר נתן יונתן ,לילי
זלוף האירה את מורשת הבית ,אסתר אייזן (שהוזכרה לעיל ברשימה זאת)
הפסלת ,הסופרת והמשוררת האירה את מוראות השואה ולבטי הקיום ,אלישבע
גל עיצבה שירה לירית ייחודית ,ברוך תור-רז פרסם כשלושים ספרי ילדים ונוער
והיה בעל עיטור אנדרסן .כל אחד ביטא מציאות ,עיצב הוויה ,תיאר את הזווית
המיוחדת של התרבות שבה גדל.
שוק הספרים שוב בוער בשל המצב הקשה ברשתות .יהיה צורך למצוא פתרונות
אחרים .לחשוב בנפרד על הסופרים המתחילים — וכמובן לבנות שלבי ביניים.
מעבר חד מ"ארבע במאה" למחירים גבוהים אינו מתיישב עם שוק הספרים .נחכה
לבשורות טובות ורק לימים טובים ומבורכים.
הרצל חקק,
יושב ראש אגודת הסופרים העברים
2014.indd All Pagesינוי-תימינפ הפיטע-םינזאמ
־
|
|
|
J U N E 2 0 1 4
|
|
עמודים 70-68
|
|
J U N E 2 0 1 4
המשתתפים בחוברת:
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
נתן יונתן )(12.3.2004-23.9.1923
עטיפה יוני
Sunday, May 25, 2014 10:40:31 AM
© Copyright 2024