‫בס"ד‬ ‫בס"ד‬ ‫מהות‬ ‫בתי מדרש למורים‬ ‫(ע”ר)‬ ‫הסתכלות�חינוכית�בין�אמונה�לנפש�היום�אתמול�ומחר כה'�באדר�התשס"ז�� גיליון�אלקטרוני�מס'�‪9‬‬ ‫גיליון�אלקטרוני�מס'�‪9‬‬ ‫כה'�באדר�התשס"ז��גיליון אלקטרוני מס‘ ‪86‬‬ ‫הסתכלות�חינוכית�בין�אמונה�לנפש�היום�אתמול�ומחרכ"ה בניסן התש“ע‬ ‫הסתכלות חינוכית בין אמונה לנפש היום אתמול ומחר פרשת שמיני‬ ‫לימוד לקראת יום הזיכרון‬ ‫לחללי מערכות ישראל‬ ‫לפניך הצעה ללימוד מדרש לקראת יום הזיכרון‪ .‬ימי חודש אייר‬ ‫שייכים בתודעת הציבור אל המימד הציוני‪-‬חילוני‪ ,‬ולאו דווקא‬ ‫אל המימד האמוני‪ .‬על כן ראוי מאד לעסוק במשמעותם של‬ ‫ימי הזיכרון‪ ,‬יום העצמאות ויום ירושלים דווקא מתוך מבט‬ ‫אמוני‪ .‬מתוך הדברים הבאים עולה זווית אמונית מיוחדת‪ ,‬ייקח‬ ‫כל אחד ואחת את הדברים‪ ,‬יוסיף אליהם כראות עיניו ולבו‪.‬‬ ‫הלימוד יתרכז במדרש תהילים על מזמור כ' בתהילים‪" ,‬יענך‬ ‫ה' ביום צרה"‪.‬‬ ‫יענך ה' ביום צרה‪ .‬לאב ובן שהיו מהלכין בדרך ונתיגע הבן‪,‬‬ ‫אמר לאביו‪ ,‬והיכן היא המדינה? אמר לו‪ ,‬בני‪ ,‬סימן זה יהא‬ ‫בידך‪ ,‬אם ראית בית הקברות לפניך דע כי המדינה קרובה לך‪.‬‬ ‫כך אמר הקב"ה לישראל‪ ,‬אם ראיתם שהצרות מכסות אתכם‬ ‫באותה שעה אתם נגאלים‪ ,‬שנאמר‪ :‬יענך ה' ביום צרה‪.‬‬ ‫דגשים דידקטיים‪:‬‬ ‫‪ .‬אלימוד מדרש הינו דבר נפלא‪ .‬אך יש לדעת כיצד לנהלו‪.‬‬ ‫ראשית יש לקרוא את המדרש לאט ובהטעמה‪ .‬לא‬ ‫נורא אם יש קצת פרשנות מכוונת בהטעמה‪ .‬לאחר מכן‬ ‫יש לפתוח את המדרש לשאלת שאלות‪ ,‬אך לא לדיון‬ ‫בתשובות לשאלות בשלב זה‪.‬‬ ‫‪ .‬ביש לשים לב כי יש כאן משל ונמשל‪ .‬למערכת היחסים‬ ‫בין ה' לבין האדם‪/‬ישראל יש מאפיינים רבים‪ ,‬שקשה‬ ‫לצמצמם למודל אחד מוכר‪ .‬על כן לעיתים בוחר המדרש‬ ‫במערכת של בני זוג‪ ,‬לעיתים של מלך ועבד‪ ,‬מלך ובנו‪,‬‬ ‫ובתו וכד'‪ .‬למערכת היחסים הנבחרת ישנה משמעות‬ ‫ייחודית כחלק מהתוכן הכולל של המדרש‪ .‬הבה נשים לב‬ ‫למערכת המיוחדת שלנו – אב ובן‪.‬‬ ‫‪ .‬גיש למצות את הלימוד של המשל כשלעצמו‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫מכן לעבור לנמשל וללמוד על היחס בין המשל לנמשל‪.‬‬ ‫דוגמא – במשל הולכים האב והבן יחדיו בדרך‪ .‬האם גם‬ ‫בנמשל הקב"ה הולך יחד איתנו? כמובן‪ ,‬העיקרון של‬ ‫"עמו אנכי בצרה" מקבל דגש חזק דרך הצגת המשל‪.‬‬ ‫‪ .‬דיש להדגיש היטב את הקושי של חז"ל בפסוק‪ ,‬שעל גביו‬ ‫הם בנו את המדרש הזה‪ ,‬וממילא מה חידוש עלה בידם‬ ‫לאחר שלמדו את המשל הזה‪.‬‬ ‫נקודות לעיון‪:‬‬ ‫‪ .‬אאב ובן מהלכים בדרך – יש כאן ייעד מסוים‪ ,‬אין זה טיול‬ ‫בעלמא‪.‬‬ ‫‪ .‬במדוע הבן התייגע?‬ ‫‪ .‬גשאלת הבן מתחילה בו' החיבור – מה היה המשפט‬ ‫הקודם? (אם המשפט הקודם חשוב מדוע אינו מובא‪,‬‬ ‫ואם אינו חשוב‪ ,‬מדוע נכתבת ו' החיבור הרומזת אליו?)‬ ‫‪ .‬דאם ראית בית קברות – ועתה הבן ישאל "והיכן הוא בית‬ ‫הקברות?"‪...‬‬ ‫‪ .‬ההאם בית הקברות הוא סימן סתמי – באותה מידה היה‬ ‫יכול האב לומר "אזור תעשייה"‪" ,‬שדרת עצים" וכד'?‬ ‫בשולי הלימוד‪:‬‬ ‫‪ .‬אאב ובן מהלכים בדרך – הדרך היא של הבן‪ ,‬אך אין זה רק‬ ‫מסע גיבוש‪ ,‬הלא גם האב בדרך‪" .‬בכל צרתם לו צר" ו"עמו‬ ‫אנכי בצרה"‪ .‬התהליך שאדם עובר‪ ,‬כמו גם התהליך שעם‬ ‫ישראל כולו עובר‪ ,‬אין הם אלא הדרך אותה עובר ה' בדרך‬ ‫להתגשמות החזון של עולם טהור יותר‪ ,‬שלם יותר‪ ,‬מוסרי‬ ‫יותר וקדוש יותר‪.‬‬ ‫‪ .‬במהלכין בדרך ‪ -‬להליכה שלנו יש יעד‪ ,‬איננו מהלכים סתם‪.‬‬ ‫אנו מבקשים להגיע למדינה‪ .‬מה יהיה במדינה הזו? כיצד‬ ‫נחיה במדינה הזו? בהחלט תלוי מה קורה בדרך‪...‬‬ ‫‪ .‬גממה מתייגע הבן? האם זה באמת חשוב? אולי המדרש‬ ‫בכוונה מעלים את המשפט הראשון משום שהוא כלל‬ ‫אינו חשוב‪ ,‬העיקר הוא שהבן אינו יודע היכן היא המדינה‬ ‫וזו הסיבה האמיתית לכך שהוא מתייגע‪ .‬הקושי האמיתי‬ ‫בצעידה במסע‪ ,‬אינו הקושי הפיזי‪ ,‬אלא הקושי הנפשי‪.‬‬ ‫עליי לדעת לשם מה‪ ,‬והאם יש לכך סוף‪ .‬אכן‪ ,‬ניתן לקרוא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫את שאלת הבן גם במנגינה שמשמעותה‪ :‬האם יש בכלל‬ ‫מדינה בסוף הדרך?! וכאן מזדקר השוני המהותי בין הבן‬ ‫לאב‪ .‬האב יודע את תוואי הדרך‪ ,‬הוא יודע מה נדרש על‬ ‫מנת להגיע למדינה‪ ,‬אך הבן חסר את כל אותן הידיעות‪,‬‬ ‫ומשום כך הדרך קשה לו‪.‬‬ ‫דחשוב להעלות דוגמאות שמגמתן להרחיב את הרעיון‬ ‫החשוב הזה‪ .‬דוגמה‪ :‬בספר במדבר‪ ,‬פרק כא פסוקים ד‪-‬ה‪.‬‬ ‫שם מופיע הביטוי "ותקצר נפש העם בדרך"‪ .‬רש"י מסביר‬ ‫באופן מרתק את הביטוי הזה‪" :‬כאדם שהטורח בא עליו‪,‬‬ ‫ואין דעתו רבה לקבל אותו הדבר‪ ,‬ואין לו מקום בתוך‬ ‫ליבו לגור שם אותו הצער"‪ .‬זהו סוד היגיעה‪ .‬כאן המקום‬ ‫להדגיש כי במקרא‪ ,‬העייפות קשורה לעולם בצד הנפשי‪,‬‬ ‫ורק לאחר מכן מופיעה בצד הפיזי‪ .‬מסתבר איפוא כי צער‬ ‫אינו דבר אובייקטיבי אלא תלוי בהחלט ברוחב המקום בלב‬ ‫לקבל אותו‪ .‬כשם שיש לבנות בית‪ ,‬כך יש להכין ולבנות‬ ‫מקום בלב‪[ .‬כיצד המדינה כולה השתוממה אל מול דמותו‬ ‫של הרב ירחמיאל וייס שליט"א‪ ,‬ודרך התמודדותו עם‬ ‫האסון שפקד את ישיבתו‪ ,‬רציחתם של שמונה מתלמידי‬ ‫הישיבה‪ .‬ניכר היה עליו כי יש בלבו מקום רב לקבל את‬ ‫הדייר החדש בחייו – הצער על תלמידיו הרבים שנרצחו‪].‬‬ ‫נפש יכולה להיות קצרה ויכולה להתרחב‪ ,‬אך הדבר תלוי‬ ‫בידיעת המשמעות של הצער‪ ,‬והכוון אליו אנו צועדים‪.‬‬ ‫הדוגמה נוספת – פרק ג‪-‬ד בספר נחמיה‪ ,‬המתאר כיצד "כשל‬ ‫כח הסבל" לאחר התנכלות צרי יהודה ובנימין לבוני החומה‪.‬‬ ‫ההתנכלות ֵהחלה בלוחמה פסיכולוגית והמשיכה באיום‬ ‫קיומי‪ .‬האיום הקיומי ממוטט את היכולת הנפשית לבנות‪.‬‬ ‫ובית הקברות – בשפת ובמשנת חז"ל הסימן אינו דבר‬ ‫חיצוני המסייע בזיהוי הדבר‪ ,‬אלא עניין מהותי‪ ,‬חלק‬ ‫מהדבר‪ ,‬מהתהליך‪ .‬בית קברות אינו צמוד למדינה סתם‬ ‫כך‪ .‬ייסורים הם חלק מהותי בדרך לייעד‪ .‬דווקא הזורעים‬ ‫בדמעה‪ ,‬ברינה יקצורו‪ .‬בית קברות יוצר קשר דם אל‬ ‫האדמה‪ ,‬אל היישוב‪ .‬הוא הופך את היישוב לקבוע‪.‬‬ ‫בית הקברות מחייב את החיים לבסס את שייכותם אל‬ ‫המדינה‪ .‬הם כבר לא יוכלו לחיות ללא משמעות‪" .‬במותם‬ ‫צוו לנו את החיים" – ישנם חיים כה גדולים ומשמעותיים‬ ‫לעם ישראל‪ ,‬ואלו שמתו מצווים עלינו לחיות על מנת‬ ‫לממש ולהגשים את אותה עוצמה אדירה הטמונה בחיים‬ ‫שלנו‪ ,‬של עם ישראל‪ ,‬של עם התנ"ך‪.‬‬ ‫זהיגיעה של הבן‪ ,‬מצטרפת לאותם קברות ולכל אותם‬ ‫ייסורים שאנו עוברים בדרך לקבל את המתנות הטובות‬ ‫( על פי ברכות דף ה – "שלש מתנות טובות נתן הקב"ה‬ ‫לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין – תורה ארץ‬ ‫ישראל ועולם הבא"‪ .‬כלומר החזון והשיטה ‪ -‬האידיאל‪,‬‬ ‫מרחב המחיה‪ ,‬והיעד)‪ .‬הלא "כסף קל הולך בקלות"‪ ,‬ומה‬ ‫שלא עבדנו עליו‪ ,‬הזענו עבורו והקזנו דם למענו‪ ,‬אינו‬ ‫חלק מהותי מחיינו‪ .‬כך יובן שכשהבן שומע שיש בית‬ ‫קברות ליד המדינה‪ ,‬הוא מבין כי אין לו כבר מה לשאול‬ ‫על היגיעה שלו‪...‬‬ ‫‪ .‬חבית הקברות במשל של המדרש הופך להיות ממשי מאד‬ ‫כשמדובר על התחייה הלאומית שלנו‪ .‬כאן יש מקום‬ ‫ללמוד את דברי הנביא יחזקאל בפרקים לו‪-‬לז‪ ,‬לשים לב‬ ‫לתיאור הגלות שבפרק לו‪ ,‬ולמשל שבפרק לז‪ .‬מדוע הגלות‬ ‫הינה בית קברות עבור העם היהודי‪ ,‬הלא חיינו שם והיו לנו‬ ‫קהילות למופת? האם רק בשל הקושי הקיומי – פרעות‬ ‫וכד'? האם אנו בארץ ישראל רק בשל האיום הקיומי‬ ‫בחו"ל? מה הנביא חושב על כך‪ ,‬לאור דברים אלו?‬ ‫‪ .‬טיש מקום להדגיש כי בברכת מחיה המתים שבשמונה‬ ‫עשרה התכוונו חז"ל‪ ,‬על פי הר"ש משאנץ ועוד‪ ,‬לגאולתו‬ ‫של עם ישראל‪ ,‬לאור נבואת יחזקאל‪( :‬שו"ת מהר"ם‬ ‫מרוטנברג ח"ד סימן אלף יח) "ששאלת מפני מה אין‬ ‫אומרים באתה גבור מלביש ערומים ופוקח עורים כמו‬ ‫רופא חולים ומתיר אסורים‪ ,‬אל תתמה דלא קאמרינן‬ ‫בתחיית המתים אלא השקול כתחיית המתים‪ ,‬כדאמרינן‬ ‫בתענית (ב' ע"א) ובפרק אין עומדין בברכות (ל"ג ע"א)‬ ‫גבי גשמים מפני שהיא שקולה כתחיית המתים קבעו לה‬ ‫בתחיית המתים‪ ,‬סומך נופלים ומתיר אסורים בנפילתם‬ ‫של ישראל ואסוריהם משתעי‪ ,‬שהקב"ה סומכם ועתיד‬ ‫להוציאם ולהתירם‪ ,‬כדכתיב 'לאמר לאסורים צאו להוציא‬ ‫ממסגר אסיר' וכתיב 'נפלה לא תוסיף' ואמרינן (ברכות ד'‬ ‫ע"ב)‪ ,‬דרמזה דוד בתהלים 'סומך ד' לכל הנופלים וזוקף לכל‬ ‫הכפופים'‪ .‬ותחיית המתים תלויה בגאולתם של ישראל"‪.‬‬ ‫‪ .‬יבנבואת יחזקאל יש לשים לב אף לשוני שבין הציווי על‬ ‫הנביא לבין מה שמתממש בפועל‪ :‬בתחילה מדובר על‬ ‫ציווי אחד על ביאת הרוח לגוף ההולך ונבנה‪ .‬אולם למעשה‬ ‫הדבר זוקק שני ציוויים‪ .‬בספר על הרב בנימין הרלינג‬ ‫הי"ד נכתב כך‪" :‬על פסוקים אלה היה רגיל ר' בנימין לומר‬ ‫דברים‪ ,‬עליהם חזר לא פעם בשנים האחרונות‪ .‬הרגע‬ ‫הזה שאחרי העלאת הגידים והבשר וקרימת העצמות‪,‬‬ ‫הוא רגע קריטי ומסוכן מאד‪ :‬דווקא עכשיו‪ ,‬כאשר אין‬ ‫מדובר בעצמות יבשות‪ ,‬אלא בבשר וגידים‪ ,‬חסרון הרוח‬ ‫התחברות למהות רח’ הפסגה ‪ ,5‬בית אריאל ירושלים‪ .‬טל‪ 02-6416645 .‬פקס‪02-6416637 .‬‬ ‫‪e-mail:mahut.shoresh.org.il‬‬ ‫חמור ומסוכן‪ .‬קיימת סכנה נוראה של ריקבון‪ ,‬חס ושלום‪,‬‬ ‫ולכן באה הקריאה הכפולה‪ ,‬המורה על הדחיפות‪" :‬ויאמר‬ ‫אלי הנבא אל הרוח‪ ,‬הנבא בן אדם! ואמרת אל הרוח‪ ,‬כה‬ ‫אמר ה' אלוקים‪ ,‬מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים‬ ‫האלה ויחיו"‪ .‬ואותה הרוח הגדולה שלה אנו מצפים תבוא‬ ‫על ידי בני אדם בעלי שאר‪-‬רוח‪ ,‬שיחושו בחיוניותה‪ ,‬ומתוך‬ ‫צימאון גדול יחפשוה ויגלוה‪ ,‬לעצמם ולכל העם"‪.‬‬ ‫‪.‬איפרוש חדש נתנו חז"ל לפסוק שלנו‪ .‬אם היה נראה בקריאה‬ ‫ראשונה כי הפסוק אומר שה' עונה למי שקורא לו כבר ביום‬ ‫הצרה עצמו‪ ,‬הלא עתה מתברר כי האות ב של "ביום צרה"‬ ‫אינה משמשת לתיאור זמן‪ ,‬אלא באה לומר כי האמצעי של‬ ‫ה' לענות לנו הוא יום הצרה‪ .‬בית הקברות הוא דרך שלנו‬ ‫להגיע אל המדינה‪.‬‬ ‫אחרית דבר‪:‬‬ ‫[ניתן להקדים את הדברים הבאים כבר לתחילת הלימוד –‬ ‫לבחירתך]‪ .‬הסמיכות של יום הזיכרון לשואה ושל יום הזיכרון‬ ‫לחללי צה"ל ליום העצמאות‪ ,‬קשה מאד‪ .‬קשה מאד למשפחות‬ ‫השכולות לצאת מתוך עומק יום הזיכרון ותחושת האבל שבו‪,‬‬ ‫אל תחושת החגיגיות של יום העצמאות‪ .‬אך יחד עם זאת‪ ,‬אין‬ ‫דרך טובה יותר להבין את בית הקברות שבדרך למדינה‪ ,‬לולא‬ ‫הצמידות בין ימי הזיכרון ליום העצמאות‪ .‬ככל שיום העצמאות‬ ‫יקבל אצלנו משמעות גדולה‪ ,‬עמוקה ורחבה יותר‪ ,‬יקבלו ימי‬ ‫הזיכרון משמעות כזו‪ ,‬משום שהם שווים את ערכם כבית‬ ‫קברות הסמוך למדינה‪ ,‬מעוצמתה וחייה של המדינה העצמאית‬ ‫שאנו עדיין מקימים‪.‬‬ ‫יום זיכרון איפוא אינו יום של בכי על חיים שחדלו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫יום של התייחדות עם גודל הציווי לחיות שקיבלנו מכל אותם‬ ‫שמסרו נפשם על המדינה‪ .‬מאלו שנתנו את היקר מכל‪ ,‬אנו‬ ‫מקבלים את האחריות להקים וליצור חיים ששווים את הקרבנות‬ ‫הגדולים של בית הקברות‪ .‬אנו חוברים אל נקודות החיבור שלנו‬ ‫אל הנצח‪ ,‬אל סתר כנפיו של רבונו של עולם‪.‬‬ ‫חן חלמיש‬ ‫בס"ד‬ ‫שמיני‬ ‫פרט הצריך לכלל וכלל הצריך לפרט‬ ‫כל המביט השמימה ורואה את הכוכבים הרבים‪ ,‬יכול לקבל את‬ ‫הרושם כי כל כוכב עומד בפני עצמו‪ ,‬ונע במסילתו שלו‪ ,‬אולם‬ ‫האמת היא כי כל כוכב הינו חלק ממערכת שלימה‪ ,‬מגלקסיה‬ ‫ענקית שיש בה כוכבים וכוחות תנועה רבים‪ .‬לכל כוכב תפקיד‬ ‫ומסלול‪ ,‬אך כולם הינם חלק ממערכת אחת‪.‬‬ ‫ישראל נמשלו לכוכבים‪...‬‬ ‫המושג "עבודת ה' " נתפס כתחום שבין האדם הפרטי לאלוקיו‪,‬‬ ‫אך בתורה מצאנו התייחסות רחבה הרבה יותר למושג זה‪:‬‬ ‫אתָך‬ ‫מׁשה ֶאל ַא ֲהרֹן ְקרַ ב ֶאל ַה ִּמזְ ֵּב ַח וַ ֲע ֵׂשה ֶאת ַח ָּט ְ‬ ‫ֹאמר ֶ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫וְ ֶאת ע ָֹל ֶתָך וְ כַ ֵּפר ַּב ַע ְדָך ְּוב ַעד ָה ָעם וַ ֲע ֵׂשה ֶאת ָקרְ ַּבן ָה ָעם וְ כַ ֵּפר‬ ‫ַּב ֲע ָדם‪...‬‬ ‫כשאהרן מגלה היסוס‪ ,‬מאיץ בו משה‪:‬‬ ‫שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך‬ ‫נבחרת‪.‬‬ ‫עבודת ה' של הכהן הינה שליחות ציבורית‪ ,‬כל הניגש להקריב‬ ‫את קרבנו או את קרבן העם‪ ,‬מקבל מעמד של שליח ציבור‪.‬‬ ‫מדוע זוקקת עבודת ה' שליחות ציבורית?‬ ‫ּבּוציו‪ְ ,‬ל ֵׁשם‬ ‫‪...‬לכֵ ן ַמ ֲא ִציל ָה ָא ָדם ֵח ֶלק ֶע ְליֹון ִמ ִּקרְ ּבֹו‪ִ ,‬מ ֶּקרֶ ב ִק ָ‬ ‫ָ‬ ‫ּכהן ֶה ָח ִסיד ָה ֶע ְליֹונִ י‪ַ ,‬ה ָּמ ֵלא ֶח ֶסד‬ ‫אֹלהים‪ַ .‬ה ֵ‬ ‫ִה ְת ָקרְ בּותֹו ּכֻ ּלֹו ֵל ִ‬ ‫ֹלהים ֶּב ֱא ֶמת‪ ,‬וְ ַעל ְס ַמְך ַּד ְעּתֹו‬ ‫יֹוד ַע ֶאת ָה ֱא ִ‬ ‫וְ ֵד ָעה ֶע ְליֹונָ ה‪ ,‬הּוא ֵ‬ ‫וְ ַהרְ ּגָ ָׁשתֹו ָה ֶע ְליֹונָ ה נִ ְס ָמְך הּוא ָה ָעם ּכֻ ּלֹו‪ְּ ,‬ב ִע ִּתים ֶׁשּזֶ רֶ ם ַה ַחּיִ ים‬ ‫ַהּשָׁ ֵלם ְמ ַא ֵחד ֶאת ָה ָעם ִעם ָה ֶע ְליֹונִ ים ֶׁש ְּב ָבנָ יו‪ .‬הּוא נִ ְס ָמְך ָאז‬ ‫כח‬ ‫ְּב ֵח ָילם ַּומ ֲאזִ ין ֶאת ִׂש ָיחם‪ֶּ ,‬ב ֱאמּונָ ה ְּברּורָ ה ַה ִּמ ְת ָּברֶ רֶ ת לֹו ְּב ַ‬ ‫ּכְ ָל ִלי‪( ...‬מרן הרב קוק‪ ,‬אורות‪ ,‬אורות התחיה ד)‬ ‫לחלק מיוחד בעם ישנה רגישות רוחנית יתירה‪ ,‬שאר רוח‪,‬‬ ‫שהמפגש עימו מעורר את המון העם להתבוננות פנימית‬ ‫יותר‪ ,‬והוא העומד בקדמת הציבור בקרבתו אל אלוקיו‪ .‬ולא‬ ‫רק בעלייה אל הקודש ניצב הכהן‪ ,‬אלא אף בהשפעת הקודש‬ ‫ממעלותיו אל העם עומד הכהן כשליח רחמנא ושליח דידן‪.‬‬ ‫על כן מפרש המלבי"ם את הסמיכות בין העבודה לברכה‬ ‫המתוארת בפסוק הבא‪:‬‬ ‫וַ ּיִ ָּש ׂא ַא ֲהרֹן ֶאת יָ ָדו ֶאל ָה ָעם וַ יְ ָברֲ כֵ ם וַ ּיֵ רֶ ד ֵמ ֲעׂשת ַה ַח ָּטאת‬ ‫וְ ָהע ָֹלה וְ ַהּשְׁ ָל ִמים‪.‬‬ ‫ענין הברכה באה מה' לבריותיו‪ ,‬היא ִהתרבות השפע והטוב‬ ‫ממעון הברכות‪ .‬האל הטוב מוכן תמיד להשפיע טוב וחסד‬ ‫והמקור פתוח תמיד‪ ,‬רק צריך שהמקבל יהיה מוכן כל כך‪,‬‬ ‫ויריק עליו השפע האלוקי באמצעות אנשים אלוקיים עובדי‬ ‫ה' שהם יפתחו צנור הברכה ע"י מעשיהם ותפילתם וברכתם‬ ‫ויריקוהו על העם‪ .‬ובחר לזה את בני אהרן הקרובים אל ה'‬ ‫בעבודתם בקדש‪.‬‬ ‫הרמב"ם (הל' תפילה ונשיאת כפים פרק טו) מיטיב לחדד‬ ‫נקודה זו‪:‬‬ ‫ואל תתמה ותאמר‪ ,‬ומה תועיל ברכת הדיוט זה? שאין קבול‬ ‫הברכה תלוי בכהנים אלא בהקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנאמר 'ושמו‬ ‫את שמי על בני ישראל ואני אברכם' – הכהנים עושים מצוותן‬ ‫שנצטוו בה‪ ,‬והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו!‬ ‫הכהן הינו צינור דו‪-‬כווני‪ ,‬בין הקב"ה לישראל ובין ישראל‬ ‫לקב"ה‪ .‬על פי רעיון זה‪ ,‬יש המבקשים לבאר את חטאם של‬ ‫נדב ואביהוא – שם נאמר‪" :‬ויקחו איש מחתתו" – כי פעלו‬ ‫ביוזמה אישית המנותקת מן השליחות הציבורית‪ ,‬וכך כותב‬ ‫הרש"ר הירש‪:‬‬ ‫בשעה שהאומה זכתה לגילוי קירבת ה'‪ ,‬הרי הם חשו צורך‬ ‫בקרבן מיוחד משלהם‪ ,‬ומכאן שלא פעמה בלבם רוח נכונה‬ ‫של כהונה – כהני ישראל בטלים בכלל האומה! אין להם מעמד‬ ‫משלהם‪ ,‬כל עצמם – שהם עומדים בקרב עמם‪ ,‬ומכאן כל‬ ‫מעמדם לפני ה'‪ .‬נמצא שעצם קריבתם היה בה משום חטא‪.‬‬ ‫על פי מתווה רעיוני זה מבאר ה'משך חכמה' (ויקרא כב ב) את‬ ‫ההלכה המתירה לכהן טמא לעבוד בציבור‪ ,‬בשעה שאין דרך‬ ‫אחרת‪:‬‬ ‫‪...‬הוא מורה לנו‪ ,‬שטמא הותר לעבוד בצבור באופן שאי‬ ‫אפשר להיעשות בטהרה או אם הצבור הם טמאי מתים‪ .‬וזה‬ ‫שאמרו 'השוכן אתם בתוך טומאתם' – אפילו כשהן טמאים‬ ‫שכינה ביניהם‪ .‬ולכן אמר 'לא יחללו שם קדשי' באופן ש'הם‬ ‫מקדישים לי'‪ ,‬פירוש‪ :‬בני ישראל מקדישים לי‪ ,‬שאם הם‬ ‫בטהרה והשם שורה עליהם בטהרת הקודש אז לא יחללו‪ ,‬ואם‬ ‫הם בטומאה והשם שורה עליהם בתוך טומאתם אז מותרים‬ ‫לעבוד בטומאה‪ ,‬שהם סבת קדושת השי"ת בבית שכינתו‪,‬‬ ‫בית המקדש‪ ,‬ובאופן אשר הם מקדישים את השם‪ ,‬כן בזה‬ ‫האופן מוזהרים בני אהרן להשמר בקדשיהם לגשת‪ .‬בינה זה‪.‬‬ ‫מצב הכהן ומצב הציבור חד הם‪ ,‬ואם שרוי הציבור בטומאתו‪,‬‬ ‫רח'�הפסגה�‪�,5‬בית�אריאל�ירושלים‪�.‬טל‪�02�6416645�.‬פקס‪02�6416637�.‬‬ ‫התחברות�למהות‬ ‫רח'�הפסגה�‪�,5‬בית�אריאל�ירושלי‬ ‫התחברות�למהות‬ ‫יכול הכהן לעבוד כשהוא טמא‪ ,‬אם אין דרך אחרת‪.‬‬ ‫אם נעמיק עוד יותר בענין זה‪ ,‬נמצא כי שורש הדבר תלוי‬ ‫בסגולתו של כלל ישראל‪ ,‬והיותו יצירה אלוקית אהובה‬ ‫ונבחרת‪ ,‬כפי שמגלה אליהו הנביא את אשר בלבבו‪:‬‬ ‫פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שיש‬ ‫בו מקרא ואין בו משנה ואמר לי רבי שני דברים יש בעולם‬ ‫ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה‪ ,‬ואלו הן‪ :‬תורה וישראל‪ .‬אבל‬ ‫איני יודע איזה מהם קודם‪ .‬אמרתי לו‪ :‬בני‪ ,‬דרכן של בני אדם‬ ‫אומרים התורה קדמה‪ ,‬שנאמר 'ה' קנני ראשית דרכו וגו'‪ ,‬אבל‬ ‫אני אומר ישראל קדושים קודמים‪ ,‬שנאמר 'קודש ישראל‬ ‫לה' ראשית תבואתה'‪ ,‬משל למלך שהיה לו אשה ובנים‬ ‫בתוך הבית וכתב את האגרת אל המקום שאשתו ובניו שם‪,‬‬ ‫"אלמלא אשתי ובני שלי שעושין לי נחת רוח בתוך הבית‪,‬‬ ‫החרבתי את המקום"‪ ,‬כך אלמלא הם ישראל לא נברא העולם‬ ‫ונחרב העולם‪...‬‬ ‫וכך מרבה היה רבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל להדגיש כי חז"ל‬ ‫שיקעו עיקרון זה בברכת התורה‪" :‬אשר בחר בנו מכל העמים‬ ‫ומתוך כך ונתן לנו את תורתו"‪ .‬כלומר‪ ,‬מהות תכונת חייהם של‬ ‫ישראל בעולם‪ ,‬כפי שמתגלים במהלך ההיסטוריה ובגאולה‪,‬‬ ‫הם המביאים את הקב"ה ליתן את התורה להם‪ .‬ובעומק –‬ ‫התורה היא תמונת ראי של מה שמונח בחייהם של ישראל‪.‬‬ ‫מבט זה מאפשר לנו להבין את אזהרתו של הלל בפרקי אבות‪:‬‬ ‫"אל תפרוש מן הצבור"‪ ,‬ואת פסיקתו של הרמב"ם (הלכות‬ ‫תשובה פרק ג) בעקבותיה‪:‬‬ ‫הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל‬ ‫מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא‬ ‫מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו‬ ‫אינו מהן אין לו חלק לעולם הבא‪.‬‬ ‫מי לא היה שמח לקבל את התואר‪" :‬שלא עבר עבירות"?‬ ‫אולם בכל זאת‪ ,‬אם אינך מבין כי כל הבסיס לקיום המצוות‬ ‫הוא חייהם של ישראל‪ ,‬על צרותיהם ושמחותיהם‪ ,‬אינו מבין‬ ‫תורה מהי!‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא מדגיש ריה"ל בספר הכוזרי (מאמר ב נו)‪,‬‬ ‫ביחס למשה רבנו‪:‬‬ ‫התבונן נא ביסוד שעליו בנה דוד את מזמורו בשבח התורה‪.‬‬ ‫בתחלה הוא מתאר את השמש בפסוק 'השמים מספרים‬ ‫כבוד אל' והוא מספר על אורה החודר בכל‪ ,‬על זך עצמה‪ ,‬על‬ ‫ישר דרכה ועל יפי מראיה‪ ,‬אך מיד אחר זה הוא אומר 'תורת‬ ‫ה' תמימה וכו'‪ ,‬כאלו הוא אומר אל תתפלאו על תארי השמש‬ ‫האלה‪ ,‬כי התורה מאירה ובהירה יותר‪ ,‬והיא גם מפרסמת‬ ‫ונעלה ומועילה יותר‪ ,‬אך לולא בני ישראל לא היתה התורה‬ ‫בעולם‪ .‬גדלה מזאת – מעלת בני ישראל אינה מכח משה‪,‬‬ ‫להפך! גדולת משה אינה כי אם מכחם‪ .‬כי בראשונה חלה‬ ‫אהבת האלוה על המון זרע אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ובחירתו‬ ‫במשה לא באה כי אם למען יגיע הטוב אליהם על ידו ובאמת‬ ‫אין אנו נקראים עם משה כי אם עם האלוה‪...‬‬ ‫על פי זה ממשיך ריה"ל (מאמר ג יז) ללמדנו כי גם העבודה‬ ‫שבלב‪ ,‬היא התפילה‪ ,‬המהווה מפגש אישי של כל אחד עם‬ ‫אלוקיו‪ ,‬מבוססת על קשר קדושת היחיד עם הציבור‪ ,‬ועל כן‬ ‫היא מנוסחת בדרך כלל בלשון רבים‪:‬‬ ‫‪...‬ומשעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק בכל‪ ,‬זאת אומרת‬ ‫מחובתו לעבוד למען תיקון הצבור שהוא חלק ממנו‪ ,‬ומחליט‬ ‫לחסך תועלתו לו לעצמו‪ ,‬חוטא הוא לכלל‪ ,‬וביותר לנפשו! כי‬ ‫היחיד בקרב הצבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף‪ ,‬שכן אלו‬ ‫היתה הזרוע מונעת את דמה בשעה שיש צרך בהקזתו‪ ,‬היה‬ ‫הגוף כלה והזרוע כלה עמו‪ .‬אכן ראוי לו ליחיד לסבל אף את‬ ‫מר המות למען הצלת הכלל אך לפחות צריך היחיד לחשב על‬ ‫חלקו בכלל למען יתן תמיד חלקו ולא יתעלם ממנו‪...‬‬ ‫החידוש של ריה"ל הוא שהמפסיד הראשון מההסתגרות‬ ‫במיצרי הפרטיות הוא האדם עצמו‪ ,‬משום שהוא מנתק את‬ ‫עצמו ממקור החיים שלו‪ ,‬ממהות ועצם חיי העם כולו‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬הדברים קשים להבנה משום שברובד הגלוי‪ ,‬דומה עם‬ ‫ישראל לכל עם על פני האדמה‪ ,‬ובקשר היחיד והציבור של כל‬ ‫עם אחר לא מצאנו עיקרון זה‪ .‬מעמיק הרב זצ"ל (אורות פרק‬ ‫ב סע' ג) לבאר את העניין‪:‬‬ ‫חּוׂשים‬ ‫ַהּיַ ַחׂש ֶׁשל ּכְ נֶ ֶסת‪-‬יִ ְׂשרָ ֵאל ִל ִיח ֶיד ָיה הּוא ְמ ֻׁשּנֶ ה ִמּכָ ל ַהּיִ ִ‬ ‫נֹותנִ ים‬ ‫ּבּוצים ַה ְּלאֻ ִּמּיִ ים ְ‬ ‫ֶׁשל ּכָ ל ִקּבּוץ ְלאֻ ִּמי ִל ִיח ָידיו‪ּ .‬כָ ל ַה ִּק ִ‬ ‫ֵהם ִל ִיח ֵיד ֶיהם רַ ק ֶאת ַה ַּצד ַה ִחיצֹונִ י ֶׁשל ַה ַּמהּות‪ֲ ,‬א ָבל ֶע ֶצם‬ ‫ֹלהים‪,‬‬ ‫ׁשֹואב ּכָ ל ָא ָדם ִמּנִ ְׁש ַמת ַהּכל‪ִ ,‬מּנִ ְׁש ַמת ֱא ִ‬ ‫ַה ַּמהּות זֶ ה ֵ‬ ‫ֹלהית‪,‬‬ ‫ֶׁשּלא ְּב ֶא ְמ ָצעּות ַה ִּקּבּוץ‪ִ ,‬מ ְּפנֵ י ֶׁש ֵאין ְל ַה ִּקּבּוץ ֲח ִט ָיבה ֱא ִ‬ ‫ֹלהית ַע ְצ ִמית ְׁשרּויָ ה ְּבתֹוכֹו‪ֹ .‬לא כֵ ן ְּביִ ְׂשרָ ֵאל‪ַ ,‬הּנְ ָׁש ָמה‬ ‫ֶׁש ְּמגַ ָּמה ֱא ִ‬ ‫אֹוצר ַהּכְ ָלל‪ ,‬וְ ַהּכְ ָלל‬ ‫עֹול ִמים ְּב ַ‬ ‫ֶׁשל ַהיְ ִח ִידים נִ ְׁש ֶא ֶבת ִמ ְּמקֹור ֵחי ָה ָ‬ ‫נֹותן נְ ָׁש ָמה ַליְ ִח ִידים‪.‬‬ ‫ֵ‬ ‫בכל עם אחר מהווה הציבור מסגרת חיים חיצונית‪ ,‬שיש בה‬ ‫אמנם ייחודיות‪ ,‬אך זו נוגעת בעיקר הדבר להתנהלות החיים‬ ‫ולא למהותם‪ .‬שונה הדבר בישראל‪ ,‬שמהות החיים נמצאת‬ ‫בכלל‪ ,‬ומתוכם שואב היחיד את מהותו ותפקידו‪.‬‬ ‫כך ניתן להבין את הפסק של הנצי"ב בשו"ת 'משיב דבר' (סימן‬ ‫מד)‪ ,‬בהתייחסו לרעיון הפרדת הקהילות‪ ,‬שהחלו לצוץ על‬ ‫פני הארץ‪ ,‬במגמה להיבדל מהמשכילים הרפורמיים‪ ,‬מפאת‬ ‫החשש להשפעה קלוקלת‪:‬‬ ‫והנה‪ ...‬הורו והוגו עצה להיות נשמר מדור זה להפרד זה מזה‬ ‫לגמרי‪ ,‬כמו שנפרד אברהם מלוט‪ ,‬במטותא מן המעריך – עצה‬ ‫זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה!‬ ‫אם נשוב למה שבו פתחנו‪ ,‬נוכל לעמוד היטב על הגדרתו‬ ‫ההלכתית‪-‬רעיונית של הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל ('על התשובה'‬ ‫עמ' ‪:)74-5‬‬ ‫מה היא ההגדרה הנכונה של "קרבן ציבור"? אין הכוונה שזהו‬ ‫קרבן שמשתתפים בו ציבור גדול של בעלים (והרי לכל קרבן‬ ‫יש "בעל הקרבן") כי אין זה הגדרתו של קרבן ציבור‪ ,‬אלא של‬ ‫קרבן השותפים‪ .‬הרמב"ן אומר כי אם יאספו‪ ,‬למשל‪ ,‬כסף מכל‬ ‫ישראל‪ ,‬איש בל יעדר‪ ,‬ויביאו ממנו קרבן‪ ,‬הרי גם אז לא יהיה‬ ‫זה "קרבן ציבור"‪ ,‬אלא קרבן השותפין‪ .‬ויש כידוע חילוקי דינים‬ ‫(ב"סמיכה וכו') בין שני אלה‪ .‬בניגוד גמור לקרבן השותפין שיש‬ ‫לו הרבה בעלים‪ ,‬שניים או אלפיים או מליון – הכל לפי מספר‬ ‫המשתתפים בו – "קרבן ציבור"‪ ,‬אין לו אלא בעלים אחד‪ ,‬ממש‬ ‫כמו קרבן היחיד‪ ,‬ומי הוא הבעלים? הציבור‪ ,‬כלל ישראל‪ ,‬שאינו‬ ‫על פי דין הסך הכולל‪ ,‬הצירוף האריתמטי‪ ,‬של כך וכך יחידים‪,‬‬ ‫אלא אישיות יחודית‪-‬עצמית‪ ,‬מעין חטיבה בפני עצמה‪" .‬כנסת‬ ‫ישראל" – ואינני מדבר כאן על דרך המיסתורין והקבלה‪ ,‬אלא‬ ‫לפי הגדרה של הלכה למעשה – מהווה אישיות משפטית‬ ‫אינדיבידואלית ובלתי מתחלקת‪ ,‬לא פחות מאישיות משפטית‬ ‫אינדיבידואלית של יחיד‪ .‬לא ראובן או שמעון או לוי‪ ,‬אף לא‬ ‫כולם יחד‪ ,‬או כל אלה שתרמו מחצית השקל תרומת הלשכה‬ ‫שממנה נקנה הקרבן‪ ,‬הם הבעלים של "קרבן ציבור"‪ ,‬אלא כנסת‬ ‫ישראל כחטיבה אחת‪ ,‬כאישיות אינדיבידואלית עצמית ולא‬ ‫כסכום של כך וכך יחידים‪.‬‬ ‫העצמיות והמקום האישי של כל אחד ואחד‪ ,‬משתכללים ככל‬ ‫שהוא מעמיק בנקודת החיבור שלו אל הכלל‪ ,‬בייחודיות ובייעוד‬ ‫שלו בתוך התמונה כולה‪ ,‬כפי שמדגיש החת"ם סופר בביאורו‬ ‫'תורת משה' על תחילת פרשת ויצא‪:‬‬ ‫עד עתה היתה המצבה העשויה מאבן אחת אהובה‪ ,‬כי אחד‬ ‫היה אברהם‪ ,‬וכן יצחק וכן יעקב‪ ...‬אבל מלידת י"ב השבטים‬ ‫יהיה המזבח מאבנים הרבה‪ ,‬שיעשו כולם אבן אחת על ידי בנין‪,‬‬ ‫לומר‪ :‬בניך הם בוניך‪ ,‬מחוברים אל ה' יתברך!‬ ‫בדגש כפול אמורים הדברים בדורנו‪ ,‬אשר יצא את הגלות‬ ‫המפורדת ובא לארץ המאחדת‪ ,‬וחווה את התחדשות כוחות‬ ‫החיים של הציבור ושל היחיד‪ ,‬שנראה הדבר כעין מצבר ענק‬ ‫המונע בכח אלוקי אינסופי‪ ,‬שבו ששים רבוא שקעים‪ ,‬ולכל אחד‬ ‫מישראל שקע אישי המתאים לו‪ ,‬שממנו יונק הוא את כוחו‪,‬‬ ‫לביטוי עצמי המאיר את דרכו ואישיותו‪ .‬וכל האורות והגוונים‬ ‫השונים מאירים באור יקרות‪ ,‬אור חדש המאיר על ציון ועל‬ ‫העולם כולו‪.‬‬ ‫פרט הצריך לכלל‪ ,‬וכלל הצריך לפרט!‬ ‫זאב הס‬ ‫רגע של חינוך‬ ‫‪ .‬אכיצד את‪/‬ה מבין‪/‬נה את המושג עבודת ה'?‬ ‫‪ .‬במהן נקודות ההשקה בין הנפש לבין הציבור‪-‬‬ ‫העם בחייך?‬