‫‪1‬‬
‫משטרת ישראל ‪ -‬בית הדין למשמעת‬
‫רשימת פסקי הדין ינואר – מרץ ‪4102‬‬
‫‪.................................................................................................. 31/14 .1‬עמ' ‪1-8‬‬
‫‪..................................................................................................21/14 .2‬עמ' ‪9-11‬‬
‫‪................................................................................................... 34/14 .4‬עמ' ‪11-21‬‬
‫‪.................................................................................................. 11/14 .3‬עמ' ‪22-23‬‬
‫‪.................................................................................................. 31/14 .1‬עמ' ‪28-42‬‬
‫‪.................................................................................................. 39/14 .1‬עמ' ‪44-31‬‬
‫‪.................................................................................................. 19/14 .3‬עמ' ‪31-33‬‬
‫‪.................................................................................................. 13/14 .8‬עמ' ‪31-11‬‬
‫‪................................................................................................ 31/14 .9‬עמ' ‪11-11‬‬
‫‪........................................................................................................... 11/14 .11‬עמ' ‪13-13‬‬
‫‪................................................................................................31/12 .11‬עמ' ‪11-91‬‬
‫‪................................................................................................ 19/14 .12‬עמ' ‪92-99‬‬
‫‪............................................................................................... 13/12 .14‬עמ' ‪111-114‬‬
‫‪............................................................................................. 13/14 .13‬עמ' ‪113-131‬‬
‫‪........................................................................................... 11/14 .11‬עמ' ‪132-139‬‬
‫‪............................................................................................. 18/14 .11‬עמ' ‪181-183‬‬
‫‪............................................................................................. 19/14 .13‬עמ' ‪181-188‬‬
‫‪............................................................................................. 12/14 .18‬עמ' ‪189-193‬‬
‫‪............................................................................................. 11/14 .19‬עמ' ‪191-198‬‬
‫‪.............................................................................................32/14 .21‬עמ' ‪199-214‬‬
‫‪............................................................................................. 13/14 .21‬עמ' ‪213-218‬‬
‫‪............................................................................................ 11/14 .22‬עמ' ‪219-213‬‬
‫‪............................................................................................ 11/14 .24‬עמ' ‪211-221‬‬
‫‪............................................................................................ 13/14 .23‬עמ' ‪222-221‬‬
‫‪............................................................................................ 12/14 .21‬עמ' ‪223-243‬‬
‫‪.............................................................................................. 2/12 .21‬עמ' ‪241-238‬‬
‫‪............................................................................................ 31/14 .23‬עמ' ‪239-283‬‬
‫‪............................................................................................. 3/13 .28‬עמ' ‪281-288‬‬
‫‪............................................................................................. 3/13 .29‬עמ' ‪289-294‬‬
‫‪........................................................................................... 38/14 .41‬עמ' ‪293-293‬‬
‫‪........................................................................................... 82/14 .41‬עמ' ‪298-413‬‬
‫‪............................................................................................ 84/14 .42‬עמ' ‪411-411‬‬
‫‪............................................................................................ 81/14 .44‬עמ' ‪411-413‬‬
‫‪.............................................................................................. 2/13 .43‬עמ' ‪418-421‬‬
‫‪............................................................................................. 1/13 .41‬עמ' ‪422-421‬‬
‫‪2‬‬
‫‪............................................................................................ 14/14 .41‬עמ' ‪423-444‬‬
‫‪............................................................................................. 1/13 .43‬עמ' ‪448-418‬‬
‫‪............................................................................................ 11/13 .48‬עמ' ‪419-414‬‬
‫‪1‬‬
‫תיק ביד"ם ‪21/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב גלעד בהט‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ב ‪XXX‬‬
‫גזר דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬רס"ר משמעת‪ ,‬הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש‬
‫נגדו והורשע בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר ושיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪,‬‬
‫עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.2111 -‬‬
‫ההסדר שנערך בין הנאשם ובין התביעה לא כלל הסכמה לעניין העונש‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .2‬להלן העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 14.2.2114‬סמוך לשעה ‪ 21.11‬הגיע הנאשם ל"מכון ‪ " XXX‬בו השתלמה אשתו‬
‫בקורס "מבוא לפסיכולוגיה" בעקבות קריאה טלפונית שקיבל מאשתו‪ ,‬וזאת על רקע ויכוח‬
‫שהתגלה בין אשתו לבין המפקח על הנוכחות בשיעורי גמול ההשתלמות במכון‪.‬‬
‫בהגיעו למכון‪ ,‬כשהוא בלבוש אזרחי ‪ ,‬פנה הנאשם לעבר המפקח בצעקות‪ .‬במעמד זה‪ ,‬בעוד‬
‫המפקח עומד מאחורי השולחן‪ ,‬שאל אותו הנאשם באם מחק לאשתו חתימת נוכחות‪.‬‬
‫המפקח השיב לו בחיוב והפנה אותו למנהלת המכון‪ .‬בתגובה דחף הנאשם פעמיים את‬
‫השולחן תוך שהוא צועק "בוא הצידה‪ ,‬בוא הצידה"‪.‬‬
‫למשמע הצעקות‪ ,‬הגיע למקום שוטר המלמד בהתנדבות במכון‪ .‬בראות השוטר את הנאשם‬
‫צועק על המפקח‪ ,‬הזדהה בפניו כשוטר תוך הצגת תעודת מינוי‪ ,‬וביקשו להתלוות אליו‬
‫הצידה כדי להירגע‪ .‬בתגובה אמר לו הנאשם‪" :‬תרגיע‪ ,‬גם אני שוטר‪ ,‬שלא תסתבך עכשיו"‪.‬‬
‫אחת מהתלמידות במכון שצפתה במתואר‪ ,‬פנתה אל הנאשם ואמרה לו כי "שוטר לא צריך‬
‫להתנהג כך"‪ .‬בתגובה לדבריה‪ ,‬צעק עליה הנאשם‪ ,‬קילל אותה ואמר לה‪ ,‬כי צילם אותה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫הנ"ל השיבה לו‪ ,‬שאם לא יירגע תתקשר למשטרה‪ ,‬ובתגובה לדבריה ענה הנאשם ‪:‬‬
‫"תתקשרי אליהם‪ ,‬אני לא מפחד מהם‪ ,‬קוראים לי ‪ XXX‬ואת יכולה להגיד להם את זה"‪.‬‬
‫במעשיו המתוארים יוחסה לנאשם עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר שיש בה כדי‬
‫לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה וראיותיה לעונש‬
‫‪ .3‬בטיעוניה לעונש עמדה התובעת על כך שהתנהגותו של הנאשם אינה מתקבלת על הדעת‪ ,‬לא‬
‫עפ"י נורמות הארגון וערכיו ולא עפ"י כל התנהגות סבירה וראויה שבין אדם לאדם‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬מדובר בהתנהגות בריונית אשר נעשתה לשם קידום ענייניו האישיים של הנאשם‪.‬‬
‫עוד אמרה‪ ,‬כי נראה שהנאשם בהתנהגותו איבד כל רסן ושליטה עצמית‪ ,‬ושכח שאף שאינו‬
‫לובש מדים ואינו בתפקיד צריכים ערכי המשטרה לעמוד כנר לרגליו‪ ,‬שכן השוטר הינו‬
‫שוטר הן בעת מילוי תפקידו והן בזמנו החופשי‪.‬‬
‫לטענת התביעה‪ ,‬מעבר לעובדה שהנאשם פגע ביחסו לעמית לעבודה‪ ,‬פגע הנאשם פגיעה‬
‫עמוקה וקשה בתדמית המשטרה‪ ,‬שכן התנהגותו כוונה כלפי אזרחים ונעשתה לנגד עיניהם‬
‫של נוכחים נוספים ששהו מקום‪.‬‬
‫כמו כן עמדה התובעת על כך שהנאשם משמש בתפקיד רס"ר משמעת ‪ ,‬מפקד מחנה‪,‬‬
‫שתפקידו לשמור על הכללים‪ ,‬על הנורמות‪ ,‬על הסדר הארגוני‪ ,‬המשמעת‪ ,‬ולפיכך אמור‬
‫לשמש דוגמא‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי הנאשם התגייס למשטרת ישראל‬
‫בשנת ‪ ,1991‬לחובתו ‪ 3‬משפטים בפני דן יחיד‪ ,‬שעניינם אי מילוי הוראה בהקשר של תאונות‬
‫דרכים ושתי הערות מפקד‪.‬‬
‫התובעת המציאה תדפיס רישום משמעתי‪ ,‬גיליונות שפיטה וראיונות הערות מפקד‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות של הנאשם ‪ ,‬ציינה התובעת כי ב‪ 1-‬הערכותיו האחרונות‪,‬‬
‫הוערך הנאשם בציונים של מעולה ‪ 1‬ומעולה ‪.2‬‬
‫התובעת המציאה את גיליונות ההערכה‪.‬‬
‫באשר לענישה ביקשה התביעה להשית על הנאשם עונש של נזיפה והורדה בדרגה‪ .‬בהתייחס‬
‫להורדה בדרגה המציאה התובעת סימולציית שכר מהחשבות‪ ,‬ממנה עולה כי הורדה בדרגה‬
‫אחת תביא להורדה של ‪ ₪ 1,112‬ברוטו בשכרו החודשי של הנאשם‪.‬‬
‫כתמיכה לעתירתה כאמור‪ ,‬הפנתה התובעת לשני פסקי דין המצביעים לדעתה על‬
‫התייחסותו המחמירה של בית הדין למעשים דומים לאלה שביצע הנאשם‪ .‬הראשון שבהם‬
‫ תיק ביד"ע ‪ 3/11‬שם לטענת התובעת הנסיבות היו דומות לאלה שבפנינו וביה"ד החליט‬‫על הורדה בדרגה לתקופה של ‪ 4‬חודשים ‪ ,‬ובית הדין לערעורים השאיר ההחלטה על כנה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫פסק הדין השני – תיק ביד"ם ‪ ,3/14‬שם הורשע הנאשם במסגרת הסדר טיעון אותו כיבד‬
‫ביה"ד‪ ,‬בהשיתו על הנאשם עונש של הורדה בדרגה למשך ‪ 4‬חודשים ונזיפה חמורה‪.‬‬
‫לאור האמור ביקשה‪ ,‬כאמור‪ ,‬התביעה להשית על הנאשם עונש של הורדה בדרגה ונזיפה‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה וראיותיה לעונש‬
‫‪ .4‬מטעם הנאשם העידו ‪ 4‬עדי אופי‪ .‬עד אופי מס' ‪ - 1‬ניצב ‪ ,XXX‬מפקד ‪ XXX‬העיד כי‬
‫בתפקידו כמפקד ‪ XXX‬הנאשם שירת תחת פיקודו בתפקיד מפקד מחנה‪ ,‬אולם היכרותו עם‬
‫הנאשם מתפרסת על פני כל התקופה בה שירת במג"ב‪ ,‬נוכח דמותו הידועה לכל במג"ב‪.‬‬
‫העד הוסיף ואמר‪ ,‬כי הוא מכיר את הנאשם הן ברמה האישית ווהן ברמה הפיקודית‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬ניתן לסמוך על הנאשם שימלא כל משימה‪ .‬בהכירו את יכולותיו הטיל עליו‬
‫משימות ניהול רבות‪ ,‬מעבר לאחריותו על המשמעת‪ .‬עוד סיפר העד‪ ,‬על פרוייקט "אבות‬
‫ובנים" בירושלים‪ ,‬של אימוץ ניצולי שואה ‪ ,‬שם הנאשם טיפל רבות בניצולים מעבר לשעות‬
‫העבודה‪ .‬בנוסף אמר על הנאשם‪ ,‬כי הוא גאה שהיה פקוד שלו והיה מברך לו כל הרס"רים‬
‫במג"ב היו כמותו‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ - 2‬ניצב ‪ XXX‬מפקד ‪ XXX‬סיפר‪ ,‬כי היכרותו עם הנאשם החלה לפני למעלה‬
‫מעשור שנים‪ ,‬מיום ששרת כמפקד ‪ XXX‬והנאשם שימש כנגד משמעת באחת מיחידות‬
‫מג"ב‪ .‬כאשר נידרש לאתר נגד משמעת למג"ב ‪ XXX‬בהכירו את אישיותו הדקדקנית‬
‫והמסודרת של הנאשם וכושר הארגון שלו היה זה אך טבעי לבחור בו לתפקיד‪.‬‬
‫לאורך תקופה ארוכה שירת הנאשם תחת פיקודו כאחראי לסדר ולמשמעת של יחידה‬
‫שמנתה למעלה מ‪ 2111-‬שוטרים‪ .‬הוטלו עליו הרבה מטלות ארגוניות ובכולן הוא עמד באופן‬
‫מעורר הערכה‪ .‬גם מפקד המחוז רתם אותו למשימות מחוזיות‪ .‬עוד אמר העד‪ ,‬כי הוא מאד‬
‫העריך אצל הנאשם את הדרך בה טיפל באכיפת המשמעת‪ ,‬שנעשתה באופן שוויוני ובנועם‬
‫הליכות לכל בעלי הדרגות‪ ,‬לרבות הבכירים‪.‬‬
‫העד הוסיף ואמר‪ ,‬כי הוא מכיר את הנאשם "כאדם מנומס‪ ,‬נעים הליכות‪ ,‬עם שליטה‬
‫עצמית"‪ .‬סיפר שהוא עוקב אחרי מסלול השירות שלו ושומע משובים על אופן תפקודו‬
‫ביחידות אחרות‪ .‬לבסוף אמר‪ ,‬כי אף שאינו מכיר את האירוע נשוא המשפט‪ ,‬לדעתו מדובר‬
‫במעידה חד פעמית ולא באירוע המאפיין את הנאשם כאיש משטרה או כאדם‪.‬‬
‫גם עד אופי מס' ‪ - 4‬תנ"ץ ‪ XXX‬סיפר‪ ,‬כי היכרותו עם הנאשם היא ממג"ב ‪ ,XXX‬עת שימש‬
‫שם הנאשם בתפקיד רס"ר‪ .‬העד אמר עליו‪ ,‬כי הוא "איש יסודי מאד‪ ,‬מוטיבציה בשמים‪,‬‬
‫מסור‪...‬זה אחד שאתה יכול לסמוך עליו‪ ,‬נותן לו משימה ואתה יכול להיות רגוע שהיא‬
‫תתבצע בצורה הטובה והאיכותית ביותר"‪ .‬העד הוסיף ופירט‪ ,‬כי מהצד האחד היה מקפיד‬
‫על אכיפת המשמעת בבסיס‪ ,‬ומהצד האחר דאג לאנשים‪ ,‬אם זה במשקה חם בלילה או‬
‫‪4‬‬
‫בייעוץ מקצועי‪ .‬עוד אמר עליו‪ ,‬שהצליח מאד בתפקידו ‪ ,‬הוא סמך עליו בעיניים עצומות‬
‫וידוע לו‪ ,‬כי כך גם היה עם שאר המפקדים שעבדו עם הנאשם‪.‬‬
‫‪ .5‬בפתח טיעוניה לעונש פתחה הסניגורית וציינה כי הנאשם יליד ‪ ,1932‬משרת בחיל מזה ‪24‬‬
‫שנים‪ ,‬שירת בתפקידים שונים‪ ,‬ביניהם מפקד מחנה ב‪ , XXX‬מפקד מחנה בבסיס טירונים‬
‫וכיום רס"ר ‪ ,XXX‬בכל תפקידיו עסק בניהול מחנה‪.‬‬
‫בהתייחסה לאירוע עצמו‪ ,‬הדגישה הסניגורית‪ ,‬כי הנאשם הגיע לאירוע בלבוש אזרחי‪,‬‬
‫במהלך האירוע כולו לא הזדהה בתעודת שוטר‪ ,‬ועובדת היותו שוטר נודעה רק לאחר‬
‫ששוטר אחר שהיה במקרה במקום ניגש אליו והציג בפניו תעודת מנוי‪.‬‬
‫עוד אמרה‪ ,‬כי המשפט בו התנסח הנאשם "תרגיע גם אני שוטר"‪ ,‬אכן נועד להרגיע‬
‫ולהחזיר את האירוע לפרופורציות‪ .‬לדבריה‪ ,‬לנאשם לא הייתה כל כוונה לנצל את מעמדו‬
‫וסמכותו כשוטר‪ ,‬הוא התנהג כאזרח אשר נקלע לוויכוח ומאמין בצדקתו‪.‬‬
‫באשר לתלמידה‪ ,‬אמרה הסניגורית‪ ,‬כי מרגע שהתברר לה כי מדובר בשוטר קפצה על‬
‫המציאה כמוצאת שלל רב‪ ,‬החלה להטיף מוסר והתערבותה רק הגבירה את האש במדורה‪.‬‬
‫לטעמה של ב"כ ההגנה‪ ,‬תגובותיו של הנאשם כלפי השוטר וכלפי המתלוננת אכן היו שלא‬
‫במקום‪ ,‬אך לאור נסיבות העניין‪ ,‬הואיל ואיש לא מייחס לנאשם איומים או קללות‪ ,‬מדובר‬
‫ברף הנמוך של תגובות אמוציונאליות‪.‬‬
‫באשר לדחיפת השולחן‪ ,‬ביקשה ב"כ הנאשם להבהיר‪ ,‬כי אכן הנאשם דחף את השולחן‬
‫פעמיים אבל לא היה זה לעבר המפקח‪ ,‬ואת צמד המילים ‪" ,‬בוא הצידה " שהפנה הנאשם‬
‫למפקח אפשר לטעמה לפרש למשל על דרך ‪" :‬בוא נדבר בצד מבלי להלהיט את האווירה‬
‫בחדר"‪ ,‬אלא שהמפקח בחר להישאר בחדר בראותו כי הוא זוכה לגיבוי‪.‬‬
‫עוד דיברה הסניגורית על כך שאף כי משוטר מצופה ליותר מאזרח מן השורה‪ ,‬גם שוטר‬
‫הוא בן אדם‪ ,‬וגם לשוטר יש אמוציות‪ .‬לפיכך‪ ,‬מבקשת ההגנה להתחשב בנסיבות בהן מצא‬
‫עצמו הנאשם מותקף ומושמץ מכל עבר ‪ ,‬לאזן בין הדברים ולהשית על הנאשם עונש‬
‫ההולם את ההתרחשות‪.‬‬
‫בהתייחס לפסיקה שהציגה התביעה אבחנה הסניגורית את האירועים בציינה‪ ,‬כי בתיק‬
‫ביד"ע ‪ 3/11‬מדובר היה בשוטרת‪ ,‬אשר מעבר להרשעתה בעבירת התנהגות שאינה הולמת‬
‫הורשעה אף בעבירה של ניצול מעמד של שוטר שלא לצורך מילוי תפקידו‪ .‬באשר לתיק‬
‫ביד"ם ‪ 3/14‬אמרה‪ ,‬כי מדובר היה בהסדר טיעון שבו הסכימו הצדדים על עונש של הורדה‬
‫בדרגה ונזיפה חמורה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הסיטואציה הייתה יותר בריונית והנאשם באותו מקרה‬
‫הזדהה כשוטר אגב ביצוע פעולה מניפולטיבית‪ ,‬בהוציאו את ארנקו באופן שייראה כי‬
‫מדובר בשוטר‪.‬‬
‫בהתייחסה לטיב שירותו של הנאשם ‪ ,‬הדגישה ב"כ הנאשם כי מדובר בשוטר איכותי‬
‫ביותר‪ ,‬כפי העולה מהערכותיו התקופתיות‪ ,‬מעדויותיהם של עדי האופי‪ ,‬ממכתבי הערכה‬
‫ודפי הריאיון אותם המציאה לעיון ביה"ד‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫לאור כל האמור‪ ,‬ולאחר שהביעה הסניגורית בפנינו את הבעת החרטה של הנאשם והעובדה‬
‫שהודה‪ ,‬ביקשה לאזן בין מעשיו לבין מהלך שירותו ואישיותו‪ ,‬תוך מתן משקל רב יותר‬
‫לעשייה המשטרתית‪ .‬כן ביקשה לראות במעשה שבכתב האישום מעידה חד פעמית‪ ,‬כדברי‬
‫מפקד ‪XXXX‬‬
‫במישור האישי אמרה‪ ,‬כי הורדה בדרגה ולו לתקופה בת יום‪ ,‬תהא קשה מאד עבור הנאשם‬
‫‪ ,‬בהיותו איש משפחה‪ ,‬נשוי ואב לארבעה‪ ,‬ופגיעה כספית בת כ‪ ₪ 1,111 -‬לחודש תכביד מאד‬
‫עליו ועל משפחתו‪ .‬נוכח כל האמור ביקשה להסתפק בעונש של נזיפה בלבד‪.‬‬
‫‪ .6‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי הוא חש נבוך ומבויש לעמוד בפני ביה"ד‪ ,‬במיוחד חש כך לנוכח‬
‫מפקדיו אשר באו להעיד לטובתו‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא מתנצל על האירוע‪ ,‬מבין שהיה מכוער לא‬
‫מכובד‪ .‬לדבריו‪ ,‬בחר להודות בכתב האישום המתוקן מתוך כך שהבין את חומרת האירוע‪.‬‬
‫הנאשם ביקש מביה"ד כי ישתכנע בכך שהתנהגותו באירוע אינה משקפת אותו כאדם‬
‫ולבטח לא כשוטר‪ .‬עוד אמר‪ ,‬שלא בא לעורר פרובוקציה‪ ,‬לא הגיע למקום כשוטר‪ .‬על יחסו‬
‫לתפקידו במשטרה אמר את הדברים הללו‪" :‬משטרת ישראל היא מפעל חיי‪ ,‬היא נר לרגלי‪,‬‬
‫היא הגוף שבעצם גרם לי להתקיים‪ ,‬להקים משפחה‪ ,‬לבוא לידי ביטוי ביכולותיי‪,‬‬
‫להתפתחותי ההשכלתית והמקצועית"‪ .‬בסיכום דבריו הביע הנאשם חרטה עמוקה על‬
‫האירוע‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .7‬נתנו דעתנו לעובדות כתב האישום בגינן הורשע הנאשם‪ ,‬לטיעוני ב"כ הצדדים‪ ,‬לראיות אשר‬
‫הוצגו בפנינו‪ ,‬לדברי הנאשם ולנימוקים לקולה ולחומרה אשר פורטו בפנינו‪.‬‬
‫אין ספק‪ ,‬כי התמונה המצטיירת למקרא עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם‪ ,‬היא‬
‫תמונה מכוערת ולא מכובד ת‪ ,‬הן לנוכח הדברים הבוטים שהטיח הנאשם בשוטר ובתלמידה‬
‫והן לנוכח התפרצותו משולחת הרסן שבאה לידי ביטוי בצעקות ובדחיפת השולחן פעם אחר‬
‫פעם‪.‬‬
‫‪ .8‬אין אנו מקבלים את ניסיונה של ב"כ ההגנה לחלוק את האשמה להתלהטות הרוחות עם‬
‫המעורבים האחרים באירוע‪ ,‬השוטר והתלמידה‪ ,‬ולהפנות לעומתם אצבע מאשימה בטענה‪,‬‬
‫כי אלמלא התערבותם לא היה יוצא האירוע מפרופורציה‪ .‬לטעמנו‪ ,‬בעניין זה היה נכון יותר‬
‫לו נהגה ההגנה כמאמר חז"ל ‪" :‬טול קורה מבין עיניך"‪.‬‬
‫גם את טיעונה של ב"כ הנאשם בו ניסתה להסביר כי הנאשם אינו אלא בן אדם וכי מעשיו‬
‫והתבטאויותיו נבעו מתוך אמוציות ‪ ,‬אין אנו מקבלים‪ .‬אין בטיעון זה כדי להצדיק את‬
‫‪6‬‬
‫מעשיו או להמעיט מחומרתם‪ .‬שוטר מחויב לאיפוק ולריסון בתגובותיו‪ ,‬גם אם מאמין‬
‫בצדקתו וגם אם הוא סבור שנגרם לו או למי ממקורביו עוול‪.‬‬
‫על הנורמות הגבוהות במיוחד המצופות משוטר הביע דעתו כבוד המשנה לנשיא כתוארו‬
‫דאז א' ברק בבג"צ ‪ - 3133/94‬מאיר סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה ‪ .‬פ"ד מח(‪338 ,)2‬‬
‫‪,‬עמ' ‪.384-383‬‬
‫מן הראוי לציין כי השוטר הוא עובד ציבור (במובן הרחב)‪ .‬ככל עובד ציבור‬
‫אף הוא נאמן הציבור‪ .‬יכולתה של המשטרה למלא את תפקידיה‬
‫אחר‪,‬‬
‫הציבור‪ ,‬ביושר כפיהם‪ ,‬הגינותם וסבירותם של השוטרים‪.‬‬
‫מותנית באמון‬
‫בלא יחסי אמון בין המשטרה לבין הקהיליה אותם היא משרתת‪ ,‬לא תוכל‬
‫משימותיה (השווה עש"מ ‪ 9//9‬לוי נ‪ .‬עיריית תל‪-‬‬
‫המשטרה לקיים את‬
‫אך מעבר לכך‪ :‬לאור תפקידו המיוחד של‬
‫(‪.)0‬‬
‫אביב‪ ,‬פ"ד לד(‪145, 140‬‬
‫לציבור ומגעיו עמו‪ ,‬נדרשת‬
‫השוטר וסמכויותיו‪ ,‬לאור חשיפתו‬
‫לקיים את אמון הציבור בו‪.‬‬
‫מהשוטר הקפדה מיוחדת על קלה כחמורה‪ ,‬כדי‬
‫בצדק צויין בפסק‪-‬דין של בית הדין למשמעת של‬
‫המשטרה כי‪:‬‬
‫"סוג ההתנהגות המותר לכל הציבור אינו מותר לשוטר‪ .‬השוטר אינו רשאי‬
‫להתנהג באופן שיש בו לגרום נזק ולהפריע לתיפקודו ולתדמיתו כאוכף החוק‬
‫ולפגוע באימון שהציבור רוחש לו‪ ...‬זוהי דרישה של רמת ציפיות המיוחדת אך‬
‫ורק למי שנמנה על המסגרת הארגונית הקרויה 'משטרה'‪ .‬גישה זו תובעת‬
‫ממי‬
‫משוטר לעמוד באמות מידה מיוחדות של התנהגות שאינן מתבקשות‬
‫שאינו שייך למסגרת המשטרתית‪ .‬זהו מצב מיוחד בו החברה דורשת מידת‬
‫אמון מיוחדת‪ ,‬תכונות של יושר והגינות‪ ,‬ורגישות יתר לנורמות מוסריות‬
‫שנמנה על מסגרת זו" (ביד"מ ‪.)/1/94‬‬
‫ממי‬
‫שוטר מחויב אפוא‪ ,‬לנורמות התנהגות גבוהות במיוחד‪ .‬נורמות אלו חלות‪ ,‬לטעמנו‪ ,‬גם‬
‫בעניינים הנוגעים לחייו הפרטיים‪ ,‬אם הם נעשים לנגד עיניה של העין הציבורית‪.‬‬
‫במקרה דנן‪ ,‬אף שהנאשם לא לבש מדים‪ ,‬לא הגיע למקום בתפקיד ולא בא מתוך כוונה‬
‫להשתמש בסמכויותיו כשוטר ‪ ,‬מצופה היה שינהג באופן ראוי ולא מתלהם‪ ,‬לבטח מרגע בו‬
‫הציג עצמו כשוטר‪.‬‬
‫כישלונו של הנאשם‪ ,‬אפוא‪ ,‬בכך שנגרר אחר כעסו‪ ,‬איבד כל רסן והתנהג כמי אשר אינו‬
‫שולט במעשיו‪ .‬הנאשם במקרה דנן סטה סטייה ממשית מסטנדרט ההתנהגות המצופה‬
‫ממנו כשוטר וותיק ומנוסה‪ ,‬ובמיוחד מצופה ממנו כמי אשר ממלא תפקידו במשך שנים‬
‫כרס"ר משמעת ומפקד מחנה‪ ,‬תפקיד שעיקר מהותו הוא בשמירה על נורמות ההתנהגות‬
‫הראויות באר גון‪ .‬אין ספק כי התנהגותו של הנאשם הותירה במקרה זה כתם על דמות‬
‫המשטרה ודמות שוטריה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .9‬לצד החומרה המיוחסת למעשי הנאשם כמפורט לעיל‪ ,‬זכאי הנאשם לכך שביום הדין יביא‬
‫בית הדין בחשבון שיקוליו גם את הנסיבות לקולה העומדות לזכותו‪ ,‬שאלה במקרה הנדון‬
‫לא מעטות ואף כבדות משקל הן‪.‬‬
‫בראש ובראשונה נזקף לזכותו של הנאשם טיב שירותו המצוין‪ ,‬עליו למדנו מדברי שלושת‬
‫מפקדיו הבכירים אשר טרחו ובאו להעיד לטובתו והציגו אותו כבעל איכויות מצוינות‬
‫כאיש משטרה וכאדם‪.‬‬
‫ניצב ‪ ,XXXX‬מפקד ‪ ,XXXX‬כתב אודותיו במכתב אשר הומצא לביה"ד כי לאורך כל שנות‬
‫היכרותו את הנאשם "הוא הפגין מקצועיות‪ ,‬רצינות‪ ,‬מסירות‪ ,‬לויאליות וכושר ארגון‬
‫וביצוע מהגבוהים שהכרתי לאורך עשרות שנות שירותי במ"י‪...‬תמיד זכה להערכה רבה על‬
‫אופן תפקודו והתנהלותו מול אזרחים‪"..‬‬
‫ניצב ‪ ,XXXX‬מפקד ‪ ,XXXX‬כתב אודותיו כי "ביצע את תפקידו במסירות רבה ובמקצועיות‬
‫ותרומתו למרחב ולשוטרים המשרתים בו הייתה משמעותית לאין שיעור‪....‬מדובר בשוטר‬
‫לויאלי‪ ,‬אמין‪ ,‬ומסור אשר מעבר לתפקידו השקיע רבות ותרם מזמנו‪ ,‬ללא תמורה‪ ,‬למען‬
‫הקהילה בסיוע לנזקקים ובליווי ניצולי שואה והיווה בהתנהלותו מופת ודוגמא"‪.‬‬
‫כך גם ניתן היה ללמוד מהערכותיו התקופתיות בהן הוערך בציונים גבוהים במיוחד‪.‬‬
‫לבד משירותו הטוב של הנאשם‪ ,‬המשמש נסיבה לקולה בגזירת הדין‪ ,‬יש לזקוף לקולה גם‬
‫את הודאתו במעשה ‪ ,‬לקיחת האחריות‪ ,‬הבעת החרטה ועברו המשמעתי‪ ,‬שלאחר ‪ 24‬שנות‬
‫שירות נותר נקי‪ ,‬למעט מספר אירועים משמעתיים שאינם ממן העניין ולהם לא מצאנו‬
‫לייחס כל משקל‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬נתנו דעתנו גם למצבו המשפחתי והכלכלי של הנאשם‪.‬‬
‫לאור האמור לעיל‪ ,‬על רקע מכלול הטיעונים‪ ,‬הנתונים והראיות שנפרסו בפנינו‪ ,‬מתרשמים‬
‫אנו כי אכן נכון להתייחס אל האירוע נשוא המשפט כאל מעידה חד פעמית וחריגה של‬
‫הנאשם‪ ,‬אשר אינה מאפיינת את דרך התנהלותו‪.‬‬
‫‪ .11‬באשר לשני פסקי הדין אליהם הפנתה ב"כ התביעה‪ ,‬כתמיכה לבקשתה להשית על הנאשם‬
‫עונש של הורדה בדרגה‪ ,‬שותפים אנו לעמדת ההגנה‪ ,‬לפיה נסיבותיהם של אותם מקרים‬
‫אינן דומות כלל ועיקר לנסיבות המקרה דנן‪ ,‬ועל כן אין ללמוד מהם גזירה שווה לענייננו‪.‬‬
‫‪ .11‬סוף דבר‪ ,‬בבואנו לגזור את דינו של הנאשם ‪ ,‬אנו סבורים כי התנהגות הנאשם במקרה זה‬
‫חמורה ‪ ,‬בייחוד על רקע נסיבות האירוע ותפקידו בארגון ‪ ,‬וכי יש לגנותה מכל וכל‪ .‬על כן‬
‫אין להסתפק בעונש של נזיפה אלא יש להשית על הנאשם עונש של נזיפה חמורה וקנס כספי‬
‫‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בהתחשב בנסיבות לקולה שפורטו לעיל‪ ,‬אין הצדקה במקרה זה להורדה‬
‫בדרגה של הנאשם‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .12‬אנו משיתים‪ ,‬אפוא‪ ,‬על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 4,111‬אשר ישולם ב‪ 1-‬תשלומים חודשיים‪ ,‬שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ"ט בטבת תשע"ד‪ ,1/1/13 ,‬בנוכחות‪ :‬התובעת – פקד יעל אומידי‪-‬ויכמן‪,‬‬
‫עו"ד‪ ,‬הנאשם וב"כ עו"ד נילי קהלני‪.‬‬
‫זכות ערעור בתוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫___________________‬
‫_____________________‬
‫שופטת‪ ,‬נצ"ם רותי שטרית‬
‫אב בית הדין‪ ,‬נצ"ם דורית יניב‬
‫_________________‬
‫שופט‪ ,‬סנ"ץ גלעד בהט‬
‫‪9‬‬
‫תיק ביד"ם ‪41/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬תנ"ץ רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופט‪ ,‬סנ"ץ מוטי אברג'יל‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"מ ‪XXXX‬‬
‫גזר דין‬
‫כללי‬
‫‪ .13‬הנאשם‪ ,‬מפעיל מוקד מרד"ם במשל"ט ‪ ,XXXX‬הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב‬
‫האישום המתוקן שהוגש נגדו והורשע בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬לפי סעיף ‪4‬‬
‫לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.2111 -‬‬
‫על ההסדר הודיעונו הצדדים לאחר שהעידו בפנינו ארבעה מעדי תביעה ובהם המתלוננת‪.‬‬
‫הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לגבי העונש‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .14‬מעובדות כתב האישום המתוקן עולה‪ ,‬כי במהלך שנת ‪ 2112‬העיר הנאשם פעמים רבות‬
‫למתלוננת‪ ,‬שוטרת שח"ם ילידת ‪ ,1992‬בזמן ששהתה בפינת העישון יחד עם שוטר נוסף‬
‫הערות כגון ‪" :‬איזה כוסית את"‪" ,‬איזה יפה"‪" ,‬מה הייתי עושה לך"‪ .‬כמו כן נהג הנאשם‬
‫לנעוץ את מבטו במתלוננת מעת לעת באופן שבחן אותה מכף רגל עד ראש ולאחר מכן הלך‬
‫מהמקום‪.‬‬
‫בתאריך ‪ ,14.8.12‬כאשר הגיעה המתלוננת למוקד מרד"ם כדי לפגוש ידיד‪ ,‬הגיע הנאשם‬
‫לאותו מקום‪ ,‬תפס את המתלוננת בידה‪ ,‬נצמד אליה עם גופו ונתן לה נשיקה על הלחי‪ .‬על‬
‫אף שהמתלוננת נסוגה מהנאשם לאחור‪ ,‬התקרב אליה הנאשם כדי לנשקה על לחיה‬
‫‪11‬‬
‫השנייה‪ ,‬החל להריחה ואמר לה‪" :‬איך את מריחה טוב" ופנה מהמקום באמרו‪ ,‬שתמיד כיף‬
‫לראות אותה‪.‬‬
‫בגין מעשיו המתוארים לעיל יוחסה לנאשם עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬שיש‬
‫בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה וראיותיה לעונש‬
‫‪ .51‬התובעת פתחה את טיעוניה לעונש בציינה‪ ,‬כי הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום‬
‫המתוקן‬
‫באה לאחר שכבר החל ניהול ההוכחות עפ"י כתב האישום המקורי ולאחר‬
‫שהעידו חלק מעדי התביעה‪ ,‬וביניהם המתלוננת‪ ,‬ממנה לא נחסכה החוויה הלא נעימה‬
‫שבמסירת עדות‪.‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬עובדות כתב האישום מצביעות על התנהגות בוטה ומבזה‪ ,‬שאינה הולמת‬
‫שוטר הן במילים והן במעשים שהפנה הנאשם כלפי המתלוננת‪.‬‬
‫התובעת עמדה על חומרת מעשיו של הנאשם הנובעים מכמה היבטים‪ .‬היבט אחד‪,‬‬
‫הכוחניות שהפגין הנאשם כלפי המתלוננת כאשר תפס אותה בידה‪ ,‬נצמד אל גופה‪ ,‬נשק על‬
‫לחיה וניסה לנשקה שוב אף שנסוגה ממנו לאחור‪ .‬היבט נוסף‪ ,‬הוא בחוסר הנוחות שהסב‬
‫הנאשם למתלוננת בכך שנעץ בה מבטו ובחן אותה מכף רגל ועד ראש‪ ,‬התנהגות אשר יש בה‬
‫כדי פגיעה בצנעת הפרט‪ .‬היבט נוסף הוא באמירות הבוטות שהפנה לעבר המתלוננת מעת‬
‫לעת‪ .‬לעניין זה‪ ,‬טענה התובעת‪ ,‬כי לאור העובדה שהתבטאויותיו של הנאשם כלפי‬
‫המתלוננת חזרו על עצמם פעם אחר פעם‪ ,‬אין לדבר על מעידה חד פעמית‪.‬‬
‫עוד אמרה התובעת‪ ,‬כי מעשיו של הנאשם מקבלים משנה חומרה נוכח פערי הגיל‪ ,‬הדרגות‬
‫והוות ק שבין המתלוננת שהינה שוטרת חובה לבין הנאשם שהוא שוטר ותיק‪ ,‬משנת ‪1988‬‬
‫בשירות‪.‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬בכך שלא נהג הנאשם במתלוננת בכבוד וברגישות הראויה פגע פגיעה של‬
‫ממש הן במתלוננת והן בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫באשר לנתוניו האישיים של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי הנאשם משרת בחיל משנת ‪,1988‬‬
‫בהערכותיו התקופתיות הוערך על ידי מפקדיו בציונים שבין טוב ‪ 4‬לטוב מאד ‪ .2‬התובעת‬
‫המציאה תדפיסי הערכות לשנים ‪ 2113‬עד ‪ 2119‬ו‪ 2111-‬עד ‪.2114‬‬
‫באשר לעברו המשמעתי‪ ,‬הגישה התובעת גיליון משמעתי הכולל הרשעה בפני דן יחיד משנת‬
‫‪ 2111‬בגין אי מילוי הוראה‪ ,‬הערת מפקד משנת ‪ ,1993‬הערה והדרכה משנת ‪ .1994‬באשר‬
‫להרשעה נוספת בביד"ם משנת ‪ 1994‬המופיעה במרשם המשמעתי ציינה ב"כ התביעה‪ ,‬כי‬
‫לא אותר החומר הרלוונטי‪ .‬ב"כ הנאשם טענה כי ללא פסק הדין עצמו אין להתייחס‬
‫לרישום זה ‪ ,‬שכן מדובר באירוע מלפני ‪ 21‬שנה והנאשם אינו זוכר אותו‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫באשר לענישה ההולמת מקרה זה טענה ב"כ התביעה‪ ,‬כי מן הראוי שבמקרה דנן יועבר מסר‬
‫הולם הן לנאשם והן לכלל השוטרים בארגון‪ ,‬כי למעשים כאלה אין מקום בארגון והם‬
‫ראויים לכל גינוי‪ .‬לפיכך‪ ,‬לדעת התביעה‪ ,‬העונש ההולם מקרה זה הוא עונש של הורדה‬
‫בדרגה ונזיפה חמורה‪.‬‬
‫התובעת המציאה מסמך מהחשבות ממנו עולה כי הפגיעה השכרית שתיגרם לנאשם‬
‫כתוצאה מהורדה בדרגה אחת נאמדת בסך של ‪ ₪ 1,418‬ברוטו לחודש‪.‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬בחפשה אחר פסיקה לתמיכה בעתירתה לעונש‪ ,‬לא מצאה מקרה דומה‬
‫למקרה נשוא התיק שבפנינו‪ ,‬שכן כל תיק ונסיבותיו‪ .‬יחד עם זאת הפנתה לתיקי ביד"ם‬
‫‪ ,41/12 ,1/14‬ו‪ 33/11-‬אף שלדבריה‪ ,‬נסיבותיהן חמורות מאלה שבפנינו‪ ,‬ובכל זאת מצאה‬
‫לציינם‪ ,‬שכן הם בעלי מכנה משותף מסוים עם האירוע שבפנינו‪ .‬באותם מקרים השית‬
‫ביה"ד על הנאשמים עונש של נזיפה חמורה והורדה בדרגה‪.‬‬
‫לאור כל האמור ביקשה התובעת להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו עונש של הורדה בדרגה‬
‫לתקופה קצובה בהתאם לשיקול דעת בית הדין ונזיפה חמורה‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה וראיותיה לעונש‬
‫‪ .16‬מטעם ההגנה העיד כעד אופי סנ"ץ ‪ ,XXXX‬ק' אח"ם ‪ .XXXX‬העד סיפר‪ ,‬כי הוא מכיר‬
‫את הנאשם כמעט מיום גיוסו‪ .‬בארבע וחצי השנים האחרונות‪ ,‬מאז שמונה לרל"ח הקשרים‬
‫בינו לבין הנאשם התהדקו‪ ,‬על רקע הדיווחים שהנאשם העביר לו מהמרד"ם‪ .‬לדבריו‪ ,‬מבין‬
‫אלה המדווחים לו הוא יכול לומר על הנאשם שהוא שוטר מקצועי‪ ,‬אמין‪ ,‬ענייני‪ ,‬ונוגע רק‬
‫בעיקר‪.‬‬
‫‪ .17‬את טיעוניה לעונש פתחה ב"כ הנאשם בהצהרה‪ ,‬כי הנאשם עומד בפני ביה"ד עם ראש‬
‫מורכן‪ ,‬מקבל אחריות מלאה על מעשיו ועותר לרחמי ביה"ד ולהתחשבותו‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬התייחסה הסניגורית לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ .‬ציינה כי הנאשם יליד שנת‬
‫‪ ,1913‬משרת במשטרה משנת ‪ ,1988‬בתפקידי סייר‪ ,‬יומנאי ומשל"ט‪ .‬הנאשם גרוש ואב לבן‪.‬‬
‫מצבו הרפואי מאלץ אותו להשתמש באופן קבוע בתרופות‪ ,‬הוא מצוי במצוקה כלכלית‪,‬‬
‫משתכר סך של ‪ ₪ 3,311‬נטו‪ .‬להוכחת מצוקתו‪ ,‬כאמור‪ ,‬הגישה הסניגורית תסקיר רווחה‬
‫ממנו עולה‪ ,‬כי יש לנאשם הוצאות קבועות כבדות‪ ,‬הכוללות החזרי משכנתא‪ ,‬תשלומי‬
‫מזונות והחזרי הלוואות‪ .‬נוכח מצבו האמור אושר לו סיוע של תלושי חג‪ .‬בבנק הוא עומד על‬
‫יתרת חובה בסך ‪.₪ 23,111‬‬
‫הסניגורית הוסיפה ואמרה כי מועד דרגתו הבא של הנאשם היה אמור להיות באפריל‬
‫‪ , 2114‬הוא הומלץ כשוטר מצטיין לקיצור פז"ם והיה אמור לקבל את דרגתו לפני למעלה‬
‫‪12‬‬
‫משנה‪ ,‬ב‪-‬ספטמבר ‪ .2112‬אלא שבגין תיק זה לא קיבל הנאשם את קיצור הפז"ם ואף לא‬
‫הועלה בדרגה‪.‬‬
‫הגישה מסמך מגורמי האמ"ש ביחידתו של הנאשם‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות של הנאשם‪ ,‬ציינה הסניגורית‪ ,‬כי מדובר בהערכות גבוהות‪,‬‬
‫בשנים ‪ 2111‬ו‪ 2112-‬הנאשם אף הוערך כטוב יותר מאחרים בקבוצה‪ .‬לדבריה‪ ,‬ההערכות‪,‬‬
‫אותן המציאה לביה"ד‪ ,‬מעידות על שוטר מקצועי הממלא את עבודתו לשביעות רצון‬
‫מפקדיו ותורם לעבודת היחידה ולהשגת יעדיה‪ .‬כן המציאה מכתב ממי שהיה מפקדו של‬
‫הנאשם תקופה מסוימת‪ ,‬פקד ‪ ,XXXX‬קצין אבטחה ‪ ,XXXX‬וממפקדו הנוכחי רפ"ק‬
‫‪ ,XXXX‬קמב"צ ‪.XXXX‬‬
‫באשר למרשם המשמעתי שהוצג לביה"ד ביקשה ההגנה לייחס לו משקל מזערי ואף אפסי‪,‬‬
‫שכן מדובר בהרשעות והערות מלפני כ‪ 21-‬שנה‪.‬‬
‫בהתייחסה לפסיקה אליה הפנתה ב"כ התביעה‪ ,‬אמרה ב"כ ההגנה‪ ,‬כי בכל אותם תיקים‬
‫מדובר היה בעבירות שונות מזו שהורשע בה הנאשם‪ ,‬ולבטח באירועים שנסיבותיהם‬
‫חמורות בהרבה מאלו של הנאשם‪ ,‬על כן לא ניתן ללמוד מהם על רמת הענישה המקובלת‪.‬‬
‫גם לטענת הסניגורית‪ ,‬על אף שחיפשה בפסיקת ביה"ד מקרה שנסיבותיו דומות לתיק דנן‪,‬‬
‫לא מצאה‪ .‬בפסקי הדין שמצאה‪ ,‬דובר לדבריה במעשים חמורים בהרבה מהמעשים בגינם‬
‫הורשע הנאשם‪ ,‬ולא הוטל עונש של הורדה בדרגה‪.‬‬
‫לאור כל האמור‪ ,‬ובהדגישה את הרף הנמוך‪ ,‬לדעתה‪ ,‬של המעשים בגינם הורשע הנאשם‪,‬‬
‫ביקשה ב"כ הנאשם להסתפק בענישה של נזיפה חמורה בלבד ‪ ,‬אף ללא רכיב כספי‪,‬‬
‫ולחילופין רכיב כספי נמוך‪.‬‬
‫‪ .18‬מפי הנאשם שמענו כי הוא מבקש להביע צער וחרטה על מעשיו‪ ,‬אשר לדבריו לא נעשו‬
‫מתוך כוונה רעה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .19‬הנאשם שבפנינו הורשע כאמור‪ ,‬בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר ושיש בה כדי לפגוע‬
‫בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫‪ .21‬איננו מסכימים עם עמדת ב"כ הנאשם‪ ,‬שטענה בפנינו‪ ,‬כי מעשי הנאשם נמצאים ברף הנמוך‬
‫של העבירה‪ .‬ההיפך‪ ,‬אנו סבורים כי הם נמצאים ברף הגבוה של עבירת ההתנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬התרשמנו כי חסד עשתה התביעה עם הנאשם בכך שלא ייחסה לו‬
‫בגין מעשיו אלו עבירת הטרדה מינית‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪ .21‬הנאשם הוא אדם מבוגר‪ ,‬ביחס למתלוננת‪ ,‬כבן ‪ 31‬שנה‪ ,‬שוטר וותיק המשרת במשטרה מזה‬
‫כ‪ 21-‬שנה‪ .‬המתלוננת לעומתו‪ ,‬היא שוטרת צעירה בשירות חובה אשר הייתה במועדים‬
‫הרלוונטיים‪ ,‬כבת ‪.21‬‬
‫הנאשם והמתלוננת לא עבדו באותה יחידה ולא הייתה ביניהם היכרות או קשר מכל סוג‬
‫שהוא‪ .‬האירועים התרחשו בעת שהמתלוננת הייתה מגיעה למשל"ט‪ ,‬בו שירת הנאשם‪ ,‬על‬
‫מנת לבקר שוטרי חובה אחרים‪ .‬הנאשם נהג להתבטא כלפיה באמירות בוטות‪ ,‬כמפורט‬
‫בכתב האישום‪ ,‬חזר על התבטאויותיו אלה במועדים שונים פעמים רבות‪ ,‬תוך נעיצת מבט‬
‫ובחינת גופה של המתלוננת מכף רגל ועד ראש‪ .‬זאת עד שבאחד המקרים הקצין את‬
‫התנהגותו ועבר למגע גופני‪ ,‬בכך שתפס בידה של המתלוננת‪ ,‬נצמד אל המתלוננת עם גופו‬
‫ונשק ללחיה‪ .‬למרות נסיגתה לאחור המשיך הנאשם והתקרב לעבר לחיה השניה‪ ,‬הריחה‬
‫ואמר לה‪" :‬איך את מריחה טוב"‪.‬‬
‫‪ .22‬המתלוננת‪ ,‬אשר הספיקה להעיד בפנינו‪ ,‬בטרם הודה הנאשם במעשיו‪ ,‬סיפרה כי מעשהו זה‬
‫של הנאשם לא רק הגעיל אותה‪ ,‬אלא גם הפחיד אותה ובתגובה למעשה היא קפאה‬
‫במקומה מבלי יכולת להגיב‪.‬‬
‫‪ .23‬בבואנו לבחון מהו העונש הראוי וההולם נסיבות מקרה זה‪ ,‬נתנו דעתנו למטרותיו של הדין‬
‫המשמעתי תוך שימת דגש למעמדה המיוחד של המתלוננת כשוטרת בשירות חובה‪.‬‬
‫הכלל שנקבע בפסיקה‪ ,‬והעובר בה כחוט השני‪ ,‬הוא כי המינהל הציבורי פועל כנאמן‬
‫הציבור‪ ,‬הוא מחוייב בשמירת ערכי התנהגות בסיסיים‪ ,‬ועליו לשמש דוגמא ומופת לציבור‬
‫הרחב‪ .‬נדרשת במסגרתו הקפדה מיוחדת על ערכי מוסר יסודיים ביחסים בין בני אדם‪.‬‬
‫אמון הציבור בשירות הציבורי חיוני להבטחת פעילותו התקינה‪ ,‬ופגיעה באמון זה פוגעת‬
‫ממילא בתפקודו של השירות ומזיקה לאינטרס ציבורי בעל חשיבות מיוחדת‪.‬‬
‫בהתייחס למשטרת ישראל‪ ,‬שהיא גוף היררכי אוכף חוק‪ ,‬הרי שהמשמעת וצרכי ההתנהגות‬
‫חייבים להיות ללא דופי‪ .‬איש משטרה‪ ,‬נדרש מכוח תפקידו להתנהגות ברמה אתית‪ ,‬ערכית‬
‫ומוסרית גבוהה במיוחד‪ ,‬כמי שנמנה על מערכת אכיפת החוק‪.‬‬
‫‪ .24‬חומרה מיוחדת יש לייחס לעבירות משמעת המתבצעות במשטרה כלפי שוטרות צעירות‬
‫בשירות חובה‪ ,‬שהינן חסרות ניסיון‪ ,‬ומגיעות לראשונה למסגרת זרה וחדשה מחוץ לבית‪,‬‬
‫בה הן נתקלות בעולם חדש ועומדות מול כוח וסמכות של היררכיה פיקודית‪.‬‬
‫‪ .25‬מעשהו של הנאשם וההתבטאויות הבוטות שהשמיע כלפי המתלוננת‪ ,‬מעבר לפגיעה‬
‫האישית בה ובכבודה‪ ,‬יש בהם כדי לפגוע בחובת הנאמנות של המשטרה למתגייסות‬
‫לשורותיו‪ ,‬לבני משפחותיהן ולחברה בכללותה‪ .‬על המערכת להמחיש לכל אלה‪ ,‬כי היא‬
‫מספקת לשוטרות החובה את מלוא ההגנה‪ ,‬ומטפלת בחומרה בכל מי שפוגע בהן שלא כדין‪.‬‬
‫‪ .26‬כידוע‪ ,‬מטרתם העיקרית של אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין‪ ,‬אינה הענשת‬
‫השוטר‪ .‬הם נועדו לצורך השגת תכלית כפולה‪ .‬הגנה על הארגון‪ ,‬על תדמיתו בעיני הציבור‪,‬‬
‫‪14‬‬
‫ומניעת פגיעה בתפקודו מחד‪ ,‬והרתעת שוטרים אחרים כי לא יכשלו במעשים מסוג זה‪,‬‬
‫מנגד‪.‬‬
‫על בית הדין לבחון‪ ,‬בין היתר‪ ,‬האם יש באמצעי המשמעת אותם יטיל כדי ליצור הרתעה‬
‫מספקת בקרב השוטרים וכדי להשיב על כנו את אמון הציבור במשטרה‪.‬‬
‫‪ .27‬יחד עם זאת‪ ,‬גם אם משקל נסיבותיו האישיות של הנאשם פחות בדין המשמעתי בהשוואה‬
‫להליך הפלילי‪ ,‬הרי שאין להתעלם מהן‪ .‬יש להגיע לנקודת איזון עונשית ראויה אשר תשלב‬
‫בין האינטרס הציבורי שביישום ראוי של עבירות המשמעת‪ ,‬בד בבד עם דאגה לגורלו של‬
‫הפרט באופן שהענישה תהיה מידתית ומאוזנת‪.‬‬
‫‪ .28‬אשר על כן מצאנו להתחשב לקולה באלה‪:‬‬
‫א‪ .‬בהודייתו של הנאשם‪ ,‬אם כי זו באה באיחור‪.‬‬
‫ב‪ .‬בדברי הנאשם בפנינו כי הוא מצטער ומתחרט על מעשיו וכי הם לא נעשו מתוך כוונה‬
‫רעה‪.‬‬
‫ג‪ .‬בטיב שירותו החיובי בחיל‪ ,‬במכתבי מפקדיו‪ ,‬בהערכותיו התקופתיות הטובות‪ ,‬ובכך‬
‫שרישומיו המשמעתיים מעטים וישנים‪.‬‬
‫ד‪ .‬בנסיבותיו האישיות ובמצבו הכלכלי הדחוק‪.‬‬
‫‪ .29‬מששקלנו את הנסיבות לחומרה ולקולה‪ ,‬הגענו למסקנה‪ ,‬כי במקרה זה הכף נוטה לחומרה‪.‬‬
‫צודקת התביעה בעתירתה לעונש של הורדה בדרגה‪ ,‬אשר יהיה בו כדי להעביר מסר הולם‬
‫לפיו מעשים מסוג זה ראויים לכל גינוי ואין להם מקום בשורות הארגון‪.‬‬
‫‪ .31‬בין אם ניתנו בעבר על ידי בית דין זה עונשי הורדה בדרגה במקרים דומים אחרים‪ ,‬ובין אם‬
‫ניתנו עונשים קלים יותר‪ ,‬הרי שאנו סבורים‪ ,‬כי ברכיב הענישה של הורדה בדרגה לתקופה‬
‫קצובה‪ ,‬יש בנסיבות מקרה זה כדי לתת מענה למסר הארגוני המתבקש ולצורך בהרתעה‬
‫מפני ביצוע מעשים דומים בכלל וכלפי שוטרות חובה בפרט‪ .‬זאת‪ ,‬אף אם יש בכך כדי‬
‫להעלות את רף הענישה הנוכחי בעבירות דומות‪.‬‬
‫‪ .31‬בהתחשב בכל האמור לעיל‪ ,‬אנו מוצאים להסתפק בנסיבות תיק זה ברכיב ענישה של‬
‫הורדה בדרגה לתקופה קצרה מאוד‪.‬‬
‫אנו משיתים‪ ,‬אפוא‪ ,‬על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בדרגה לתקופה של חודשיים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ד' בשבט תשע"ד‪ ,1.1.13 ,‬בנוכחות התובעת – פקד יעל אומידי‪ -‬ויכמן‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם – רס"מ ‪ XXXX‬וב"כ רפ"ק שחר פרנקל‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת________________אב בית הדין ________________ שופט _______________‬
‫סנ"ץ מוטי אברג'יל‬
‫תנ"ץ רחל אדלסברג‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫‪16‬‬
‫תיק ביד"מ ‪/4/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב‪-‬משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב פנחס כהן‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ר ‪XXXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעבירה‬
‫של הטרדה מינית‪ ,‬לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪2111-‬‬
‫(להלן‪" :‬התוספת")‪.‬‬
‫בפתח הדיון הצדדים הודיעונו כי הגיעו להסדר טיעון‪ ,‬שנחתם עם מח"ש לפיו הנאשם‬
‫יודה בעובדות כתב האישום‪ .‬הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לגבי העונש‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .2‬מעובדות כתב האישום בו הודה הנאשם עולה כלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬במועד הרלוונטי לכתב האישום שירת הנאשם כמפקד כיתה ב‪. XXXX‬‬
‫ב‪ .‬בתאריך ‪ 21.12.12‬עלה הנאשם לאוטובוס אגד בקו מס' ‪ 343‬מירושלים לכוון‬
‫אשקלון כשהוא לבוש במדים ובדרכו מהבסיס בו שרת לביתו‪.‬‬
‫ג‪ .‬הנאשם התיישב במושב הצמוד למושב עליו ישבה המתלוננת‪ ,‬שהייתה באותה עת‬
‫חיילת בשירות סדיר בצה"ל‪.‬‬
‫ד‪ .‬בעת שהמתלוננת נמנמה‪ ,‬הניח הנאשם את ידו על ירכה בחלק הפנימי ליד‬
‫המפשעה‪.‬‬
‫ה‪ .‬בכתב האישום נטען כי במעשיו האמורים הטריד הנאשם מינית את המתלוננת‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫טיעוני הצדדים לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪ .4‬ב"כ התביעה טענה כי מדובר במעשה בוטה מכוער משפיל ומבזה שבוצע על ידי הנאשם‬
‫שהיה לבוש מדים‪ ,‬כלפי חיילת צעירה בשירות בסדיר אותה לא הכיר‪.‬‬
‫המעשה פגע בכבודה ובפרטיותה של המתלוננת‪ ,‬פגע באינטרסים המוגנים שבחוק‬
‫למניעת הטרדה מינית והוא ראוי לכל גינוי‪ .‬עוד טענה‪ ,‬כי יש במעשה ניצול מצבה של‬
‫המתלוננת‪ ,‬שבאותה עת נמנמה‪.‬‬
‫חומרה מיוחדת יש לייחס לכך שהנאשם ביצע את המעשה כשהוא לבוש במדי משטרת‬
‫ישראל ובכך יש לראות הפרת אמון שניתן בנאשם על ידי הארגון ופגיעה בתדמית‬
‫המשטרה‪.‬‬
‫ב"כ התביעה ציינה לחומרה גם את פער הגילאים‪ ,‬הנאשם יליד ‪ 1938‬והמתלוננת הייתה‬
‫בעת האירוע‪ ,‬חיילת בשירות סדיר‪ .‬עוד הוסיפה כי הנאשם‪ ,‬בהיותו מפקד כיתה ב‬
‫‪ ,XXXX‬שימש דוגמה רעה לפקודיו בכך שסטה באופן בוטה מנורמות ההתנהגות‬
‫המצופות ממנו‪.‬‬
‫‪ .3‬בהתייחס לטיב שירותו‪ ,‬הגישה התביעה את הערכותיו התקופתיות של הנאשם‬
‫מהשנים האחרונות מהן עולה כי הוערך ע"י מפקדיו בציונים הנעים בין ציון "טוב מאוד‬
‫‪ "1‬לציון "מעולה ‪ ."1‬עברו המשמעתי נקי למעט הערת מפקד משנת ‪ 2114‬לה לא‬
‫נמצאה אסמכתא‪.‬‬
‫‪ .1‬בהתייחסה לעונש הראוי‪ ,‬טענה‪ ,‬כי נוכח חומרת המעשה‪ ,‬הבוטות והביזוי‪ ,‬יש להעביר‬
‫מסר אירגוני ברור לנאשם‪ ,‬לשוטרים אחרים ולמתלוננת‪ .‬אשר על כן‪ ,‬על הנסיבות‬
‫האישיות וטיב שירותו של הנאשם להידחות מפני שיקולים אלו‪.‬‬
‫ב"כ התביעה עתרה לעונשים של נזיפה חמורה והורדה בדרגה לתקופה קצובה שתיקבע‬
‫ע"י בית הדין‪.‬‬
‫מתדפיס החשבות שהגישה עולה‪ ,‬כי פגיעה בשכרו של הנאשם כתוצאה מהורדה בדרגה‬
‫עומדת על סך של כ‪ ₪ 1,111-‬ברוטו לחודש‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫‪ .1‬בפתח טיעוניו הצהיר ב"כ הנאשם כי הוא מכיר בחומרת העבירה‪ ,‬בפגיעה שנגרמה‬
‫לפרטיותה של המתלוננת‪ ,‬בפגיעה בכבוד האדם שלה ובתחושת ההשפלה שחוותה‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬עבירה זו ממוקמת לטענתו ברף התחתון של עבירות המין‪.‬‬
‫עוד הוסיף‪ ,‬כי יש להתחשב לקולה בכך שמדובר במעידה חד פעמית של הנאשם‪,‬‬
‫שהייתה בעלת משך קצר ביותר וכן בכך שהתלונה הוגשה לפני למעלה משנה וחצי‪,‬‬
‫ובמהלך הזמן שחלף‪ ,‬הנאשם נחשף להליך מרתיע ונגרם לו עינוי דין‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ .3‬באשר לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬טען‪ ,‬כי הנאשם שוטר מצטיין לאורך שתיים עשרה‬
‫שנות שירותו בהן נתגלה כמפקד ולוחם מעולה‪ ,‬ללא עבר פלילי או משמעתי‪ .‬שירותו‬
‫הוא תובעני ושוחק‪ ,‬טומן בחובו התמודדות יומיומית עם תושבים פלשתינאים וחושף‬
‫אותו לסיכונים‪ .‬בהתייחס להערה הפיקודית שהוזכרה ע"י התביעה‪ ,‬ציין כי מדובר‬
‫בוויכוח בינו לבין הממונה עליו מלפני אחת עשרה שנים‪.‬‬
‫‪ .8‬באשר לנסיבותיו האישיות‪ ,‬טען‪ ,‬כי הנאשם יליד ‪ ,1938‬נשוי ולו שני ילדים בני ‪ 4.1‬ו‪-‬‬
‫‪ .3.1‬בנו בן ה‪ 3.1 -‬מטופל רפואית בשל בעיות מהן הוא סובל והדבר דורש השקעה רבה‬
‫מהוריו‪ .‬הנאשם נתון במצב כלכלי דחוק ללא תמיכה מההורים‪ .‬לתמיכה בטענותיו‬
‫הגיש ב"כ הנאשם לעיוננו פלט חשבון בנק ממנו עולה כי הנאשם מצוי ביתרת חובה של‬
‫למעלה מ‪.₪ 21,111 -‬‬
‫עוד טען‪ ,‬כי הפרשה גרמה למשבר בין הנאשם לבת זוגו‪ .‬הוסיף‪ ,‬כי הרשעתו במעשה‬
‫עלולה להביא אף לסילוק הנאשם מקיבוץ בו נקלט‪ ,‬לאחר שעבר וועדת קבלה‪.‬‬
‫‪ .9‬באשר לאפשרות שהנאשם יורד בדרגה‪ ,‬טען‪ ,‬כי בעונש זה קיים מוטיב של השפלה‬
‫ובושה ובפרט כשהנאשם משמש בתפקיד פיקודי‪.‬‬
‫בהתייחס לעונש הראוי‪ ,‬טען‪ ,‬כי האיזון שבין חומרת העבירה ומידת הפגיעה בערך‬
‫המוגן לבין מגוון הנסיבות המקצועיות האישיות המשפחתיות והכלכליות‪ ,‬צריך להוביל‬
‫להטלת עונש של נזיפה ולהימנע מהטלת עונש של הורדה בדרגה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .11‬הנאשם הורשע כאמור בעבירה משמעתית של הטרדה מינית לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת‪.‬‬
‫במקרה זה הטריד הנאשם מינית את המתלוננת‪ ,‬חיילת בשירות חובה בצה"ל‪ ,‬שלא‬
‫בתוך המסגרת הארגונית אלא במהלך נסיעה פרטית באוטובוס‪ .‬ביטוייה של ההטרדה‬
‫המינית הוא בכך‪ ,‬שהניח את ידו על ירכה בחלק הפנימי ליד המפשעה‪.‬‬
‫‪ .11‬איננו מסכימים עם טענת ב"כ הנאשם‪ ,‬כי העבירה ממוקמת ברף התחתון של עבירות‬
‫המין‪ .‬קיימת קשת רחבה של מעשים הנכללים בגדר התנהגות המהווה הטרדה מינית‪,‬‬
‫ובהם כאלה הנוגעים להתייחסויות מילוליות בלבד‪ .‬במקרה שבפנינו מדובר במעשה‬
‫שביטויו במגע גופני‪ ,‬ושבשל טיבו ונסיבותיו יש למקמו ברף הגבוה‪ ,‬יחסית‪ ,‬של העבירה‬
‫המשמעתית‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬מדובר במעשה שעפ"י טיבו ואופיו מתאים היה להגשת כתב‬
‫אישום בעבירה של מעשה מגונה לבית משפט השלום‪.‬‬
‫כך למשל בתיק פלילי ‪ 4241/13‬בבית משפט השלום בירושלים‪ ,‬דובר במקרה זהה לזה‬
‫שבפנינו‪ .‬הנאשם‪ ,‬שעברו היה נקי‪ ,‬שירת כשוטר במשטרת ישראל‪ .‬בעת שנסע באוטובוס‬
‫מתל‪-‬אביב לירושלים ישבה לידו המתלוננת‪ .‬במהלך הנסיעה‪ ,‬שעה שהמתלוננת שקעה‬
‫בשינה‪ ,‬הניח הנאשם את ידו בין ירכיה‪ .‬בית המשפט אימץ הסדר טיעון שאליו הגיעו‬
‫‪19‬‬
‫הצדדים‪ ,‬לפיו הנאשם הורשע בעבירה של מעשה מגונה לפי סעיף ‪(438‬ג) בהתייחס‬
‫לסעיף ‪(431‬א)(‪ )3‬לחוק העונשין – ‪ ,1933‬וגזר על הנאשם מאסר למשך חודשיים‪ ,‬אשר‬
‫ירוצה בעבודות שירות‪ ,‬מאסר על תנאי של ‪ 1‬חודשים למשך ‪ 4‬שנים‪ ,‬על כל עבירת מין‬
‫ופיצוי כספי למתלוננת בסך של ‪ 4,111‬שקלים‪.‬‬
‫‪ .12‬בהצעת החוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬התשנ"ז – ‪ ,1993‬דובר על מהותה של ההטרדה‬
‫המינית ועל הצורך לשרשה‪ ,‬וכך נאמר‪:‬‬
‫"הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם‪ ,‬בחירותו‪ ,‬בפרטיותו ובזכותו‬
‫לשוויון‪ .‬היא פוגעת בכבודו העצמי ובכבוד החברתי של המוטרד‪ .‬היא‬
‫משפילה ומבזה את אנושיותו‪ ,‬בין השאר ע"י התייחסות אל אדם כאל‬
‫אובייקט מיני לשימושו של המטריד‪ .‬הטרדה מינית שוללת את האוטונומיה‬
‫של המוטרד ואת שליטתו בגופו ומיניותו‪ ,‬פוגעת בזכותו להגדרה עצמית‬
‫ופולשת לפרטיותו‪ ....‬הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן‬
‫או למיניותן‪".‬‬
‫‪ .14‬במקרה שבפנינו עולים מספר היבטים לחומרה ובהם ניצול מצבה של המתלוננת‬
‫שנמנמה אותה עת ולא הייתה במצב של מודעות מלאה למתרחש‪ ,‬היעדר היכרות או‬
‫קשר כלשהו בין המתלוננת לנאשם‪ ,‬פער הגילאים המשמעותי שביניהם והפגיעה הקשה‬
‫שנגרמה לה עת פלש הנאשם למרחב הפיזי המוגן שלה באופן שיש בו כדי לגרום‬
‫לתחושות קשות של השפלה וביזוי‪.‬‬
‫‪ .13‬בעת האירוע היה הנאשם לבוש במדים משטרתיים‪ .‬שוטר לבוש מדים ברשות הרבים‪,‬‬
‫נתפס בעיני הציבור כגורם אוכף חוק וכדמות מגינה ונוסכת ביטחון‪ .‬ביצוע מעשה מעין‬
‫זה ע"י שוטר‪ ,‬מותיר טעם מר של אכזבה ושאט נפש ופוגע בתדמית המשטרה ובאמון‬
‫שרוחש לה הציבור‪ .‬אמון הציבור הוא כידוע תנאי הכרחי לתפקודו היעיל של הארגון‪.‬‬
‫‪ .11‬למותר לציין כי איש משטרה‪ ,‬ככזה‪ ,‬מחויב בשמירת ערכי התנהגות בסיסיים‪ ,‬ועליו‬
‫לשמש דוגמא ומופת לציבור הרחב‪ .‬עליו לגלות רגישות והקפדה מיוחדת לפן המוסרי‬
‫שבמעשיו ולעמוד בנורמות גבוהות במיוחד‪ .‬נורמות אלו חלות גם בעניינים שאינם‬
‫נוגעים לשירותו במשטרה ובייחוד אם הם נעשים אל מול העין הציבורית‪ ,‬ובהיותו‬
‫במדי משטרה‪.‬‬
‫‪ .11‬לא שמענו מפי הנאשם או מפי בא‪-‬כוחו הסבר כלשהו לביצוע המעשה‪ .‬בנוסף לכך‪,‬‬
‫הנאשם לא הביע חרטה או התנצלות כלפי המתלוננת שנפגעה וזאת יש לזקוף לחובתו‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪ .13‬תכליתו של הדין המשמעתי והטלת אמצעי המשמעת שבו‪ ,‬הינה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬למנוע‬
‫פגיעה בתפקודה של משטרת ישראל‪ ,‬להגן על תדמיתה בעיני הציבור ולהרתיע אחרים‬
‫בשירות למען לא יכשלו במעשים מעין אלו‪.‬‬
‫‪ .18‬מסכימים אנו עם התובעת‪ ,‬כי במקרה זה מן הראוי להעביר מסר אירגוני חד וברור‬
‫לנאשם‪ ,‬לשוטרים אחרים ולמתלוננת עצמה‪ ,‬לפיו‪ ,‬מעשה שכזה מקומו לא יכירנו‬
‫בשורות הארגון והוא ראוי לכל גינוי‪.‬‬
‫‪ .19‬אל מול חומרת המעשה ונסיבותיו‪ ,‬מצאנו להתחשב לקולה‪ ,‬בהודאתו של הנאשם‪ ,‬בטיב‬
‫שירותו החיובי‪ ,‬בהערכותיו התקופתיות‪ ,‬בשירותו המבצעי הקשה והשוחק‪ ,‬בעברו‬
‫המשמעתי הנקי‪ ,‬בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ובמצבו הכלכלי הדחוק‪.‬‬
‫‪ .21‬מששקלנו את כלל הנסיבות לחומרה ולקולה‪ ,‬הגענו לכלל מסקנה כי האיזון הראוי‬
‫שביניהם‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬מחייב להטות את הכף לחומרה‪ ,‬על מנת לבטא את חומרת‬
‫המעשה‪ ,‬להביע סלידה ממנו ולהעביר מסר ארגוני ברור ומרתיע‪.‬‬
‫‪ .21‬צדקה התביעה‬
‫בטענתה כי עונש של הורדה בדרגה הולם את חומרת העבירה‬
‫ונסיבותיה‪ .‬אנו סבורים‪ ,‬ובפרט נוכח גזר‪-‬הדין המחמיר שניתן בתיק פלילי ‪4241/13‬‬
‫בימ"ש שלום ירושלים שאוזכר לעיל‪ ,‬שנסיבותיו זהות לאלו שבפנינו‪ ,‬כי חומרת המעשה‬
‫וביטוי הסלידה ממנו‪ ,‬מצדיקים רכיב עונשי של הורדה בדרגה לתקופה משמעותית‬
‫ממש‪.‬‬
‫‪ .22‬יחד עם זאת‪ ,‬בשל מצבו המשפחתי ומצבו הכלכלי הדחוק של הנאשם‪ ,‬החלטנו כי ראוי‬
‫בנסיבות מקרה זה‪ ,‬לגזור עליו עונש של הורדה בדרגה לתקופה קצרה בלבד‪ ,‬אך להוסיף‬
‫רכיב ענישה של מחבוש על תנאי‪ ,‬שיהא בו כדי להרתיע את הנאשם מביצוע עבירה‬
‫דומה בעתיד‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫לפיכך‪ ,‬החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בדרגה לתקופה קצובה של ‪ 4‬חודשים‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫מחבוש לתקופה של ‪ 40‬ימים אותו לא ירצה הנאשם אלא אם יעבור בתוך שנתיים‬
‫מהיום עבירת הטרדה מינית לפי סעיף ‪ 4/‬לתוספת‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ד' בשבט תשע"ד ‪ ,11/11/2113‬בנוכחות‪ :‬הנאשם ובא כוחו עו"ד דניאל חקלאי‬
‫והתובעת פקד יעל אומידי‪-‬ויכמן‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת________________ אב בית הדין_________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ פנחס כהן‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫‪22‬‬
‫תיק ביד"ם ‪11/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב‪-‬משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬עו"ד שמואל אלבראנס‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬סמ"ר ‪XXXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .24‬הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעבירה‬
‫של שימוש בכוח שלא כדין לפי סעיף ‪19‬א' לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪,‬‬
‫התשס"ו‪( 2111-‬להלן‪" :‬התוספת")‪.‬‬
‫‪ .23‬בפתח הדיון הצדדים הודיעונו כי הגיעו להסדר טיעון שנחתם עם מח"ש לפיו הנאשם‬
‫יודה בעובדות כתב האישום‪ .‬הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לגבי העונש‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .21‬מעובדות כתב האישום בו הודה הנאשם עולה כלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬במועד הרלוונטי לכתב האישום שירת הנאשם כבלש בתחנת ‪.XXXX‬‬
‫ב‪ .‬בתאריך ‪ 29/12/2112‬סמוך לשעה ‪ ,12:11‬באזור רחוב ‪ ,XXXX‬ביצע הנאשם ביחד‬
‫עם מתנדב‪ ,‬סריקות‪ ,‬בחיפוש אחר חשוד‪.‬‬
‫ג‪ .‬במהלך הסיור הבחין הנאשם ביעקב ‪( XXXX‬להלן‪" :‬המתלונן") אשר היה בדרכו‬
‫לביתו‪.‬‬
‫ד‪ .‬המתלונן עורר את חשדם של הנאשם והמתנדב‪ ,‬על כן עכבו אותו השניים לבדיקה‬
‫שגרתית‪.‬‬
‫ה‪ .‬במהלך הבדיקה ביקש הנאשם מהמתלונן להתלוות אליו לבניין סמוך לשם עריכת‬
‫חיפוש בחפציו‪ .‬המתלונן סירב לחיפוש תוך שהוא מעורר מהומה וצועק‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ו‪ .‬המתנדב ביקש מהמתלונן להיות בשקט ולשתף פעולה‪ ,‬אולם המתלונן המשיך‬
‫לצעוק ועמד בסירובו‪ .‬בתגובה‪ ,‬אחז הנאשם בחוזקה בידיו של המתלונן ודחפו‬
‫לכוון כניסה של בניין מגורים במקום‪.‬‬
‫ז‪ .‬הנאשם דחף את המתלונן לכוון חדר המדרגות‪ ,‬כל זאת כאשר המתלונן ממשיך‬
‫להתנגד ולצעוק לעזרה‪.‬‬
‫ח‪ .‬בהמשך‪ ,‬הצמיד הנאשם את המתלונן לאינטרקום‪ ,‬אחז בשתי ידיו וסטר לו‬
‫בחוזקה על פניו‪.‬‬
‫ט‪ .‬בכתב האישום נטען כי במעשיו האמורים השתמש הנאשם בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪ .21‬ב"כ התביעה טענה‪ ,‬כי במקרה זה השימוש בכוח שהפעיל הנאשם היה מיותר‬
‫מלכתחילה ולא מוצדק‪ .‬לדבריה‪ ,‬אין חולק על כי עובר לשימוש בכוח‪ ,‬התפתח בין‬
‫המתלונן לנאשם והמתנדב שהיה עמו‪ ,‬דין ודברים‪ ,‬על רקע התנגדותו של המתלונן‬
‫לחיפוש בחפציו‪ ,‬צעקותיו והמהומה שהקים‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬על השוטר למלא את תפקידו בהתאם לסמכויות שהקנה לו המחוקק‬
‫ובמקרה זה הנאשם כשל ולא השכיל לכלכל את צעדיו נכונה‪ ,‬לא גילה איפוק ובחר מיד‬
‫להשתמש בכוח מבלי להודיע למתלונן על מעצרו ומבלי להיעזר במתנדב שעמד לצדו‪.‬‬
‫עוד טענה התביעה כי מדובר במתן סטירה למתלונן יש כדי לבזותו‪ ,‬זאת למרות‬
‫שהמתלונן עורר פרובוקציה לא מקובלת‪.‬‬
‫בהתייחסה לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬ציינה התביעה‪ ,‬כי הוא התגייס למשטרה בשנת‬
‫‪ ,2112‬בהערכה תקופתית הוערך על ידו מפקדיו בציון "טוב מאוד ‪ ,"1‬ועברו המשמעתי‬
‫נקי‪.‬‬
‫לסיכום דבריה ציינה‪ ,‬כי במאזן השיקולים הכללי ולאור רמת הענישה הנהוגה בבית‬
‫הדין ביחס למעשים דומים שחומרתם זהה‪ ,‬עותרת התביעה לעונשים של נזיפה חמורה‬
‫וקנס בהתאם לשיקול דעתו של בית הדין‪ .‬עוד ציינה כי במסגרת ההסדר עם הנאשם‪,‬‬
‫שמחוץ להליך ביה"ד‪ ,‬שילם הנאשם למתלונן פיצוי בסך ‪.₪ 1,111‬‬
‫‪24‬‬
‫ההגנה‬
‫‪ .23‬מטעם ההגנה העידו ‪ 2‬עדי אופי‪:‬‬
‫‪ ,XXXX‬ראש מחלק ‪ - XXXX‬לדבריו‪ ,‬הוא מכיר את הנאשם כ ‪ 1 -‬שנים מהתקופה‬
‫בה הנאשם התנדב במרחב ‪ XXXX‬ומזה כשלושה חודשים הוא משמש כמפקדו‪ .‬העיד‬
‫כי תפקודו כמתנדב התאפיין ברצינות וכי הנאשם בלט בשטח‪ .‬גם בתפקידו הנוכחי הוא‬
‫רציני מאוד‪ ,‬מקצועי‪ ,‬אמין ומשקיע למען עשייה וקידום ערכי המשטרה‪ .‬הנאשם עוסק‬
‫גם כיום בפעילות התנדבותית עם נוער‪ ,‬במקביל לעבודתו במשטרה‪ .‬בהתייחס לאירוע‬
‫נשוא כתב האישום‪ ,‬ציין‪ ,‬כי מדובר במקרה חד פעמי‪ ,‬הנאשם לקח אחריות על כך‬
‫והפיק לקחים‪.‬‬
‫פקד ‪ ,XXXX‬שימש עד לפני חודשיים ראש מחלק ‪ XXXX‬ובתפקידו הנוכחי משמש‬
‫סרמ"ח ‪ .XXXX‬העיד כי הוא מכיר את הנאשם מהתקופה שהיה מתנדב וליווה את‬
‫הליך גיוסו למשטרה‪ .‬מדובר בשוטר רציני‪ ,‬אמין מאוד‪ ,‬לויאלי‪ ,‬בעל מוטיבציה גבוהה‬
‫ורצון לתרום‪ .‬נקיטה באלימות מכל סוג שהוא אינה הולמת את אופיו‪.‬‬
‫בהתייחס לאירוע נשוא כתב האישום‪ ,‬ציין‪ ,‬כי מדובר במקרה מצער‪ .‬הוא עצמו וראש‬
‫הצוות באותה משמרת‪ ,‬חשו אחריות ביחס למה שאירע‪ .‬שכן‪ ,‬הנאשם בהיותו חדש‬
‫יחסית ביחידה ובתקופת חניכה לאחר קורס שוטרים‪ ,‬נשלח לבדוק חשוד ללא פיקוח‬
‫של ראש צוות‪ ,‬ולא ידע להתמודד עם המצב‪ .‬מאז‪ ,‬לא היו מקרים דומים‪.‬‬
‫‪ .28‬ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש‪ ,‬ציין‪ ,‬כי אינו מקל ראש במעשה ואין כל הצדקה לשימוש‬
‫בכוח‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לדבריו‪ ,‬במקרה זה‪ ,‬חשוב לראות את התמונה הכוללת‪ .‬התנהגותו‬
‫האסורה של המתלונן העמידה את הנאשם שהיה שוטר טרי‪ ,‬בהתמודדות מול‬
‫סיטואציה אותה לא הכיר ולא ידע כיצד להתמודד עמה‪ .‬כפי שסיפר מפקדו‪ ,‬הנאשם‬
‫לא היה אמור להיות לבד באותה סיטואציה‪.‬‬
‫עוד הוסיף‪ ,‬כי מדובר באובדן עשתונות רגעי‪ ,‬חד פעמי‪ ,‬בתוך סיטואציה מיוחדת‬
‫ונדירה‪.‬‬
‫בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ציין בא‪-‬כוחו‪ ,‬כי הנאשם רווק‪ ,‬בן ‪,21‬‬
‫מתגורר עם הוריו‪ ,‬תומך בהם נוכח מצבם הרפואי‪ ,‬ומצבו הכלכלי קשה‪ .‬לתמיכה‬
‫בטענתו זו‪ ,‬הגיש תדפיסים מהבנק המעידים על פירוט הלוואות וכן על יתרת חובה‬
‫בחשבונו של הנאשם‪.‬‬
‫בהתייחס לשירותו בחיל‪ ,‬ציין‪ ,‬כי הנאשם גוייס רק לפני כשנתיים‪ ,‬קודם לכן הוא‬
‫שימש כמתנדב במשך ‪ 3‬שנים‪ .‬אין לו עבר משמעתי‪ .‬הוא הוערך על ידי מפקדיו‬
‫בהערכה התקופתית בציון של "טוב מאוד ‪ ."1‬לדבריו הנאשם בעל משמעת עצמית‬
‫גבוהה ורצון להצליח ולהתקדם במשטרה‪.‬‬
‫עוד טען‪ ,‬כי הליך החקירה במח"ש וההליך המשמעתי‪ ,‬השפיעו באופן קשה על הנאשם‬
‫וכי הוא שרוי במתח בשל ההשלכות שיכולות להיות להליך‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫לתמיכה בטענתו בדבר טיב שירותו של הנאשם הן כמתנדב והן כשוטר‪ ,‬הגיש בא כוחו‬
‫אסופת מסמכים ובהם תעודות הוקרה‪ ,‬הצטיינות‪ ,‬המלצות ומכתבי תודה‪ ,‬על פעילותו‬
‫המשטרתית וההתנדבותית הן במסגרת המשטרה והן בקהילה‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם הפנה לגז"ד שניתנו ע"י בית הדין בתיקים ‪ ,31/11‬ו‪ ,12/11-‬העוסקים‬
‫לטענתו במקרים חמו רים מהמקרה שבפנינו‪ ,‬בהם הסתפק בית הדין בענישה של נזיפה‬
‫וקנס בלבד‪ .‬הוא ביקש לראות במקרה הנוכחי כאירוע חד פעמי המהווה סטייה חריגה‬
‫מאופן התנהלותו של הנאשם‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם הבין את החומרה והחשיבות שבאי‬
‫הפעלת כוח כלפי אזרחים ואף העביר לחבריו מסר זה‪.‬‬
‫לאור כל האמור‪ ,‬וכן בהתחשב בלקיחת האחריות ובחרטתו של הנאשם ביקש בא‪-‬כוחו‬
‫כי נסתפק בנזיפה שאינה חמורה ובקנס‪ ,‬תוך התחשבות במצבו הכלכלי ובכך שבהסדר‬
‫מחוץ לכותלי בית הדין פיצה את המתלונן בסך של ‪.₪ 1,111‬‬
‫‪ .29‬מפי הנאשם שמענו כי הוא טעה ומצטער על המקרה‪ ,‬כי הוא בטוח שמדובר במעידה חד‬
‫פעמית‪ ,‬וכי הדבר לא יקרה בעתיד‪ .‬הוסיף כי הוא רוצה לשרת את המדינה בתחום‬
‫החינוכי והמשטרתי‪ ,‬וכי עד היום‪ ,‬במקביל לתפקידו במשטרה‪ ,‬הוא עוסק בפעילות‬
‫התנדבותית עם נוער‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .41‬הנאשם הורשע כאמור בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין לפי סעיף ‪19‬א' לתוספת‪.‬‬
‫בנסיבות שתוארו בכתב האישום‪ ,‬על רקע סירובו של המתלונן לחיפוש בכליו‪ ,‬אחז‬
‫הנאשם בחוזקה בשתי ידיו של המתלונן‪ ,‬דחפו לכוון כניסה של בניין מגורים ובהמשך‬
‫דחפו לכוון חדר המדרגות תוך שהמתלונן מתנגד וצועק לעזרה‪ .‬הנאשם הצמיד את‬
‫המתלונן לאינטרקום בחדר המדרגות‪ ,‬אחז בשתי ידיו וסטר לו בחוזקה על פניו‪.‬‬
‫בכך הפעיל הנאשם כלפי המתלונן אלימות מתמשכת‪ ,‬החל מדחיפתו‪ ,‬המשך בהצמדתו‬
‫לאינטרקום ואחיזה בידיו וכלה בכך שסטר למתלונן בחוזקה על פניו‪.‬‬
‫‪ .41‬הנאשם לא הפעיל את הסמכויות שהחוק העמיד לרשותו ולא עצר את המתלונן עובר‬
‫לשימוש בכוח‪ ,‬לכן יש לראותו כמי שהפעיל כוח ללא סמכות ומכאן שהתנגדות‬
‫המתלונן להפעלת כוח זו‪ ,‬לא תיחשב לו לעבירה‪.‬‬
‫‪ .42‬יתרה מכך‪ ,‬הפעלת הכוח ע"י הנאשם חרגה מהסביר ומהנדרש לשם ביצוע המשימה‬
‫וכללה רכיב של סטירה‪ ,‬אקט אלים ובריוני שיש בו משום ענישה והשפלה של המתלונן‬
‫ואשר לא היה נחוץ או מוצדק בנסיבות העניין‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪ .44‬בעשותו כן‪ ,‬לבד מהפגיעה האישית במתלונן והפגיעה באמון הציבור‪ ,‬הפר הנאשם גם‬
‫את האמון שניתן בו ע"י הארגון שהפקיד בידיו סמכויות אכיפה לשם ביצוע תפקידו‬
‫בלבד ומבלי שינצל את אלו לרעה‪.‬‬
‫‪ .43‬בית דין זה חזר והביע דעתו בשורה ארוכה של פסקי דין‪ ,‬כי עבירת השימוש בכוח שלא‬
‫כדין היא מהחמורות בעבירות המשמעת‪ ,‬הן בשל הפגיעה הפיזית והנפשית באזרח שלא‬
‫לצורך והן בשל הנזק הרב שנגרם כתוצאה מכך לתדמית המשטרה ולאמון שהציבור‬
‫רוחש לה‪ .‬אמון הציבור מהווה כידוע תנאי הכרחי לתפקודה התקין של המשטרה‪ .‬אין‬
‫לנו ספק כי במעשיו גרם הנאשם נזק גם לתדמית המשטרה בעיני הציבור‪.‬‬
‫‪ .41‬בבג"צ ‪ /020/11‬עקיבא ויתקון נ' מפכ"ל המשטרה‪ ,‬שניתן ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה‬
‫בהתייחס לשימוש בכוח שלא כדין ע"י שוטרים‪ ,‬נאמרו הדברים הבאים‪:‬‬
‫" האיסור המוחלט של שימוש בכוח ואלימות בידי שוטרים‪ ,‬תוך חריגה מגדר הנדרש‬
‫באורח סביר להשגת תכלית שמירת הסדר ובטחון הציבור‪ ,‬אינו צריך הדגשה‪ .‬הוא‬
‫מהווה אבן יסוד בשיטה החוקתית הנוגעת לפעילותם של גורמי אכיפת החוק במדינה‪.‬‬
‫הוא מתחייב ממושג יסוד של מוסר ציבורי הנוהג בחברה ישראלית‪ .‬הוא מהווה חוליה‬
‫מרכזית במערכת המרכיבים הבונים את תשתית המשטר הדמוקרטי בישראל‪.‬‬
‫המשטרה אמורה להגן על הסדר והביטחון הציבורי ולהבטיח את שלומו של הפרט‬
‫והכלל‪ .‬היא לא נועדה להטיל את חיתתה על הסביבה והיא מנועה מעשיית שימוש‬
‫בכוחה שלא למטרה לשמה הופקד בידיה‪ .‬סטייה ממושכלות יסוד אלה או אף קיומו‬
‫של חשש לסטייה כזו‪ ,‬מחייב בחינה מעמיקה של ההשלכות המתחייבות מכך הן לגבי‬
‫הפרט הנחשד או המואשם‪ ,‬הן לגבי המשטרה כזרוע מרכזית של שלטון וכל אלה‬
‫בהתייחסם לנורמות ואורחות פעולה הצריכים לאפיין את גופי השלטון בישראל‪".‬‬
‫‪ .41‬איננו מקבלים את טענת ב"כ הנאשם לפיה הנאשם בהיותו שוטר חדש‪ ,‬לא ידע‬
‫להתמודד עם הסיטואציה לבדו‪ .‬דבריו אלו‪ ,‬אינם עולים בקנה אחד עם הראיות לעונש‬
‫שהוגשו מטעם ההגנה‪ ,‬מהן עולה כי הנאשם צבר ניסיון מקצועי רב במהלך התנדבותו‬
‫לאורך שנים בעבודת שטח‪ ,‬בין היתר במסגרת יחידת הבילוש‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לדברי‬
‫מפקדיו‪ ,‬הנאשם היה צריך להיות מלווה בחונך בעת האירוע‪ .‬בהנחה שאלו היו פני‬
‫הדברים‪ ,‬הרי משנמנעו מפקדיו ללוותו כנדרש‪ ,‬חלק מהאחריות נופלת גם על שכמם‬
‫ועובדה זו עומדת לו לקולה‪.‬‬
‫‪ .43‬עוד ראינו לזקוף לזכותו של הנאשם את הודייתו‪ ,‬הצער והחרטה שהביע על המעשה‬
‫והעובדה שפיצה את המתלונן מחוץ לכותלי בית הדין‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪ .48‬בנוסף‪ ,‬התחשבנו לקולה‪ ,‬בטיב שירותו החיובי כמתנדב וכשוטר‪ ,‬על כך למדנו מעדי‬
‫האופי‪ ,‬מההערכה התקופתית ומאסופת המסמכים שהוגשו לעיונינו‪ ,‬בעברו המשמעתי‬
‫הנקי‪ ,‬במצבו הכלכלי הדחוק ובכך שהוא תומך בהוריו בשל מצבם הבריאותי‪.‬‬
‫‪ .49‬מששקלנו את כלל הנסיבות לחומרה ולקולה‪ ,‬הגענו לכלל מסקנה כי האיזון הראוי‬
‫שביניהן‪ ,‬מחייב גזירת דין בדרך מתונה יותר בהשוואה למקרים דומים אחרים בהם‬
‫נגזר עונש של נזיפה חמורה‪ ,‬קנס ולעיתים אף מחבוש על תנאי‪ .‬אשר על כן החלטנו‬
‫במקרה חריג זה לגזור על הנאשם נזיפה חמורה בלבד ולהימנע מהטלת קנס‪ .‬אנו‬
‫סבורים‪ ,‬כי אופי השימוש בכוח‪ ,‬רכיב הסטירה ונסיבותיו והמסר הארגוני המתבקש‬
‫בנסיבות מקרה זה‪ ,‬מחייבים לכל הפחות‪ ,‬עונש של נזיפה חמורה‪ ,‬וכי לא ניתן להסתפק‬
‫בנזיפה שאינה חמורה כמבוקש ע"י ב"כ הנאשם‪.‬‬
‫אנו גוזרים‪ ,‬אפוא‪ ,‬על הנאשם עונש של‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ו' בשבט תשע"ד‪ ,3/1/13 ,‬בנוכחות התובעת פקד יעל אומידי‪-‬ויכמן‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם ובהעדר בא כוחו‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫תנ"ץ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫עו"ד שמואל אלבראנס‬
‫‪28‬‬
‫תיק ביד"ם ‪21/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט ניצב משנה עמי נידם‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ל ‪XXX‬‬
‫גזר דין‬
‫כללי‬
‫‪ .32‬הנאשם‪ ,‬בלש בתחנה‪ ,‬הורשע במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו בעובדות כתב האישום‬
‫המתוקן שהוגש נגדו בעבירה של הפעלת כלי ירייה שלא במידת הזהירות הנדרשת ובניגוד‬
‫לפקודות המשטרה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 14‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪-‬‬
‫‪.2111‬‬
‫הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לגבי העונש‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .33‬מעובדות כתב האישום עולה‪ ,‬כי בתאריך ‪ 13.1.12‬סמוך לשעה ‪ , 11.11‬לקראת מסדר‬
‫ביקורת נשקים‪ ,‬ניקה הנאשם את נשקו במשרד הבילוש בתחנה ביחד עם שוטרים נוספים‪.‬‬
‫בסיום פעולת הניקוי‪ ,‬בעודו במשרד‪ ,‬כשהוא אוחז בנשק בידו השמאלית‪ ,‬הבחין בקפיץ‬
‫הבולט החוצה באזור בית הבליעה של הנשק‪ .‬במעמד זה ‪ ,‬בעוד הנשק מופנה לכיוון דלת‬
‫חדר הציוד שבמשרד הבילוש‪ ,‬דרך הנאשם את הנשק שהיה חמוש במחסנית‪ ,‬ביצע נקירה‬
‫ומהנשק נורתה ירייה לעבר דלת חדר הציוד‪.‬‬
‫באותה עת נכחו במשרד הבילוש ‪ 4‬שוטרים נוספים‪.‬‬
‫בגין מעשיו המתוארים לעיל ייחסה התביעה לנאשם עבירה של הפעלת כלי ירייה שלא‬
‫במידת הזהירות הנדרשת ובניגוד לפקודה ‪" 11.11.11‬הטיפול בנשק קל בשימוש שוטף"‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫ראיות הצדדים וטיעוניהם לעונש‬
‫‪ .34‬בפתח טיעוניו לעונש עמד התובע על החומרה בה מתייחסת התביעה לעבירת הפעלת כלי‬
‫ירייה שלא במידת הזהירות הנדרשת‪ ,‬באמרו‪ ,‬כי במדרג חומרתן של עבירות המשמעת היא‬
‫מצויה ברף העליון‪ ,‬לנוכח התכלית שבה ‪ -‬שמירה על חיי אדם‪.‬‬
‫לטענת התובע‪ ,‬התנהגותו הרשלנית של הנאשם מתפרסת על פני כל האירוע‪ .‬החל מכך‬
‫שהתעלם מהקפיץ שבלט החוצה מאזור בית הבליעה וכלה בדריכת הנשק החמוש וביצוע‬
‫הנקירה תוך כיוון הנשק לעבר דלת החדר כשבחדר עוד ‪ 4‬שוטרים‪ .‬עוד הדגיש התובע‪ ,‬כי‬
‫במקרה דנן לא היה מדובר בפעילות מבצעית‪ ,‬אלא בפעולה שגרתית של ניקוי הנשק‬
‫ובדיקתו‪.‬‬
‫באשר לענישה‪ ,‬עתר התובע לעונש של נזיפה חמורה וקנס‪ .‬לתמיכה בעתירתו הפנה לשני‬
‫פסקי דין ‪ -‬תיק ביד"ם ‪ ,114/11‬ותיק ביד"ם ‪ ,12/12‬שם‪ ,‬לדבריו‪ ,‬הנסיבות היו דומות‬
‫והשוטרים נדונו לנזיפה חמורה וקנס‪.‬‬
‫לקולה‪ ,‬טען התובע‪ ,‬כי הנאשם לקח אחריות מידית על המעשה‪ ,‬גם בחקירה וגם בפני‬
‫ביה"ד‪ .‬עוד הוסיף‪ ,‬כי הנאשם הוא שוטר צעיר‪ ,‬התגייס בשנת ‪ 2111‬ונעדר עבר משמעתי‪.‬‬
‫התובע המציא פלט הערכות תקופתיות לשנים ‪ 2111-2114‬ואת גיליונות ההערכה לשנים‬
‫‪ 2112‬ו‪ ,2114-‬ועל בסיסן הצביע על השיפור שחל בהערכותיו של הנאשם‪ ,‬בהתקדמו מטוב ‪4‬‬
‫ב‪ 2111-‬לטוב מאד ‪ 2‬בשנת ‪.2114‬‬
‫בסיכום טיעוניו חזר התובע על בקשתו להשית על הנאשם עונש של נזיפה חמורה וקנס‪.‬‬
‫ראיות ההגנה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .35‬מטעם ההגנה העידו ‪ 2‬עדי אופי‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ ,XXX – 1‬קצין בילוש בתחנה‪ ,‬מפקדו הישיר של הנאשם‪ .‬העד סיפר‪ ,‬כי‬
‫הנאשם הגיע אליהם לתחנה לחניכה מקורס הבילוש בו השתתף ובמסגרת זו הכירו‪.‬‬
‫בשלושת השבועות בהם שהה הנאשם ביחידה התרשם ממנו כי הוא שוטר איכותי‪ ,‬פועל‬
‫מתוך אהבה למקצוע ולארגון ועל כן נלחם להביאו ליחידה‪ .‬עוד אמר עליו את הדברים‬
‫הבאים‪ " :‬מדובר בשוטר שעושה הכל‪ ,‬תורם‪ ,‬נותן מעצמו את כל כולו ליחידה‪ ,‬באמת עם‬
‫אהבה וחדוות עשייה ורצון להצליח ולהתקדם בחייל‪ ...‬שוטר שבא לעבוד ולא בא לעבודה‪,‬‬
‫עושה את המוטל עליו על הצד הטוב ביותר ומנסה תמיד להוכיח ולהתקדם קדימה בעשייה‪,‬‬
‫תורם רבות להצלחת היחידה ‪ ,‬במעצרים‪ ,‬באירועים שלוקח על עצמו‪ ,‬יוזמות אישיות‪ ,‬אדם‬
‫שכל מפקד היה רוצה שיהיה פקוד שלו"‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫בנוסף סיפר‪ ,‬כי הנאשם אמור להשתלב בפרויקט אותו מוביל מפקד המחוז‪ ,‬פרוייקט בו‬
‫מיעדים את הנאשם לחנוך שוטרים צעירים‪ ,‬שכן סומכים עליו שיכשיר בלשים טובים‬
‫לפחות כמותו‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ – 2‬רפ"ק ‪ XXX‬קצין אמ"ן בתחנה‪ ,‬אף הוא מפקדו של הנאשם‪ .‬העד סיפר‪,‬‬
‫כי הנאשם ביקש לעבור ליחידה שלהם מתוך העניין שגילה בעבודת היחידה והרצון‬
‫להשפיע‪ ,‬והוא פעל להעברתו‪ .‬העד תיאר את הנאשם כ"שוטר לויאלי‪ ,‬מאד מסור לעבודה‪,‬‬
‫מאד מערכתי‪ ...‬שום עבירות משמעת‪ ,‬תמיד נכון למשימה"‪ .‬משיחותיו עמו הבין כי הוא‬
‫שואף להגיע לקצונה‪.‬‬
‫‪ .36‬בפתח טיעוניו לעונש אמר הסניגור‪ ,‬כי הנאשם לקח אחריות על כישלונו מהרגע הראשון‪.‬‬
‫הסנגור ציין‪ ,‬כי מדובר בשוטר שגויס במרץ ‪ , 2111‬אשר בהגיעו לתחנה כשוטר חדש לא‬
‫תודרך ע"י קצין הבטיחות ולא הוצגה לו עמדת הפריקה‪ .‬לדבריו‪ ,‬אף שמדובר בנוהג פסול‪,‬‬
‫זה המצב ששרר באותו זמן בתחנה‪ ,‬כפי שניתן ללמוד אף מהעובדות שבכתב האישום ‪ ,‬שם‬
‫נאמר כי ‪ 4‬שוטרים נוספים ניקו את נשקם באותו משרד‪ .‬לדברי הסניגור ‪ ,‬כך גם היה נהוג‬
‫במשרדים נוספים בתחנה‪.‬‬
‫הסניגור ביקש להדגיש כי משרד חדר הציוד‪ ,‬שהינו חדר פנימי במשרד הבילוש היה ריק‬
‫מאדם‪ .‬בין הנאשם לבין דלת חדר הציוד לא עמד איש‪ ,‬שלושת השוטרים שנכחו במשרד‬
‫הבילוש היו מאחוריו‪ ,‬כך שלא נשקפה כל סכנה לחיי אדם בכל שלב שהוא‪.‬‬
‫בהתייחס לפסיקה אליה הפנתה התביעה‪ ,‬אמר הסנגור‪ ,‬כי הנסיבות באותם מקרים שונות‬
‫מהנסיבות במקרה דנן ולפיכך אין לגזור גזירה שווה מאותם מקרים לענייננו‪.‬‬
‫לגבי העבירה עצמה‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי מדובר בתקלה מבצעית שהתרחשה בהיסח דעת ולא‬
‫בעבירה שבוצעה במודע ובכוונה‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬הטעים הסניגור ואמר‪ ,‬כי מדובר בשוטר מצטיין עם‬
‫הערכות טובות מאד‪ ,‬נעדר כל עבירת משמעת‪ ,‬הוא רואה את עתידו במשטרת ישראל‬
‫ומעונין לצאת לקורס קצינים‪.‬‬
‫לחיזוק דבריו המציא הסניגור חוות דעת תפקודית שכתב אודותיו סנ"ץ ‪ ,XXX‬סמת"ח‬
‫‪ XXX‬ושתי תעודות הערכה ‪ ,‬אשר על האחת חתום ר' אגף ‪ , XXX‬ניצב ‪ XXX‬ועל האחרת‬
‫מת"ח ‪ XXX‬נצ"ם ‪.XXX‬‬
‫בהתייחס לנסיבותיו האישיות‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי אשתו של הנאשם אף היא שוטרת‬
‫הנמצאת בימים אלה בחופשת לידה‪ ,‬הנאשם משתכר כ‪ ₪ 1,111 -‬נטו‪ ,‬מתוכם משלם ‪3,111‬‬
‫‪ ₪‬עבור משכנתא‪ .‬במצב זה ובהעדר עזרה מההורים כל קנס שיושת עליו יכביד על כלכלת‬
‫משפחתו‪ .‬כמו כן ביקש הסניגור שלא להשית על הנאשם עונש של נזיפה‪ ,‬כדי שלא תסוכל‬
‫תכניתו ושאיפתו להמשיך בשירות ולצאת לקורס קצינים‪.‬‬
‫לאור האמור ביקש להסתפק בהשתת עונש שיכלול קנס סמלי בלבד‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ .37‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי הוא מבין את חומרת מעשיו‪ ,‬אינו בורח מאחריות‪ ,‬וחש חוסר נוחות‬
‫גדולה עם הסיטואציה‪ .‬בדבריו ביקש את התחשבות ביה"ד נוכח מצבו הפיננסי ונוכח‬
‫שאיפתו להתקדם בארגון‪ .‬לשאלות ביה"ד השיב‪ ,‬כי עבר שתי הכשרות לגבי שימוש בנשק ‪,‬‬
‫פעם אחת במסגרת קורס השוטרים ופעם נוספת במסגרת השלמה מגזרית‪ .‬בנוסף מידי חצי‬
‫שנה הוא משתתף במטווח‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .38‬המעשים בהם הודה הנאשם ובגינם הורשע אינם קלי ערך ומצאנו להתייחס אליהם‬
‫בחומרה‪ .‬במקרה זה הכשל ניבט בבירור מהתנהלותו הפסולה והבלתי אחראית של הנאשם‪.‬‬
‫בתפקידו כבלש נושא הנאשם על גופו באופן קבוע כלי ירייה‪ ,‬כך שהשימוש בו ותפעולו‬
‫אמורים להיות נהירים לו יותר מאשר לכל שוטר אחר‪ .‬מצופה היה‪ ,‬אפוא‪ ,‬מהנאשם‬
‫שיקפיד הקפדה יתירה על כללי השימוש בנשק‪ ,‬ולא יפעל באופן רשלני‪ ,‬תוך גילוי אדישות‬
‫לנוהלי המשטרה‪ ,‬כפי שפעל במקרה דנן‪ .‬כישלונו של הנאשם במקרה שלפנינו בהפרת‬
‫הנהלים‪ ,‬הן באשר למיקום הטיפול בנשק והן באשר לאופן תפעולו‪.‬‬
‫למעשה היבט חומרה מיוחד‪ ,‬מעצם העובדה‪ ,‬שבעת ביצוע הבדיקה נכחו בחדר ‪ 4‬אנשים‬
‫נוספים‪ ,‬מצב אשר חייב נקיטת מישנה זהירות בכל הקשור להתעסקות בכלי הנשק‪ .‬נסיבה‬
‫נוספת לחומרה נעוצה בעובדה שהנאשם לא נקט באמצעי הזהירות המיוחדים שהתחייבו‬
‫מרגע שהבחין במצב החריג שבנשק ‪ -‬הקפיץ הבולט ‪ -‬שהיה בו כדי לאותת באופן ברור כי‬
‫דבר מה בנשק אינו תקין‪ .‬בנסיבות אלה אין ספק כי היה על הנאשם לעצור כל פעולה ולא‬
‫להמשיך בתרגולת הרגילה של בדיקת הנשק‪ ,‬כל עוד לא הגיע לעמדת הפריקה‪.‬‬
‫לדאבוננו‪ ,‬חוזרים אנו ונתקלים בתופעה של שוטרים המנקים ובודקים את כלי נישקם‬
‫במשרדים ולא במקום שיועד לכך‪ ,‬בעמדת הפריקה‪ .‬מדובר בתופעה חמורה בשל הסיכון‬
‫שהיא טומנת בחובה‪ ,‬שכן בניגוד לעמדת הפריקה שטיפול בנשק הוא ייעודה‪ ,‬במשרדים‬
‫בדרך כלל מתרחשים גם עניינים אחרים אשר מטבע הדברים מסיטים את תשומת הלב‬
‫והקשב לטיפול בכלי הירייה מופחת ומצמיח מצב המועד לתקלות‪ .‬בנוסף חמורה התופעה‬
‫בשל הכשל המשמעתי שבה‪ ,‬של התעלמות מקיומם של נהלים והוראות עליהם שקדו‬
‫בארגון כדי להבטיח את שלומם של המשרתים בו ושל הסובבים אותם‪.‬‬
‫להגנתו‪ ,‬טען הנאשם‪ ,‬כי הפריקה נעשתה לעבר הדלת של חדר הציוד ‪ ,‬עובדה שיש בה‪,‬‬
‫לטעמו‪ ,‬כדי להוכיח כי הנאשם לא סיכן איש בפעולתו זו‪ .‬אין אנו מקבלים את הטענה‬
‫האמורה‪ .‬מושכלות יסוד הן‪ ,‬שמרגע שהאצבע לחצה על ההדק ונורתה הירייה‪ ,‬אין לדעת‬
‫היכן ייעצר הקליע‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫גם את טענת ההגנה בדבר כשל מבצעי אין אנו מקבלים‪ ,‬באין בה לדעתנו ממש‪ .‬שותפים אנו‬
‫לעמדת התביעה‪ ,‬לפיה בנסיבות האירוע מדובר היה בפעולה שנעשתה בתנאים של שגרה‪,‬‬
‫על כן לא הייתה כל סיבה לסטות מקיום ההוראות לשם ביצועה‪.‬‬
‫‪ .39‬לצד הנסיבות לחומרה כמפורט לעיל‪ ,‬נתנו דעתנו לנסיבות לקולה‪ ,‬על בסיס ההלכה‬
‫הפסוקה‪ ,‬כי לעולם יידרש ביהמ"ש לאזן בין חומרת העבירה המיוחסת לנאשם לבין נתוניו‬
‫האישיים‪.‬‬
‫ראשית יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו המידית במעשה‪ ,‬נטילת האחריות‪,‬‬
‫הפנמת הכשל והבעת החרטה‪.‬‬
‫בנוסף נזקף לזכותו טיב שירותו החיובי ותרומתו המרובה לארגון‪ ,‬עליהם ניתן ללמוד‬
‫מהערכותיו התקופתיות‪ ,‬מתעודות הערכה שהוצגו בפנינו‪ ,‬מהדברים שכתב אודותיו סגן‬
‫מפקד התחנה‪ ,‬סנ"ץ ‪ XXX‬ובמיוחד מדברי מפקדיו אשר טרחו והתייצבו בפנינו כדי להעיד‬
‫בשבח תכונותיו ואישיותו‪.‬‬
‫גם עברו המשמעתי של הנאשם שהנו ללא רבב נזקף לזכותו‪ .‬כמו כן‪ ,‬נתנו דעתנו למצבו‬
‫המשפחתי והכלכלי של הנאשם‪ ,‬כפי שהוצג בפנינו על ידי בא כוחו‪.‬‬
‫‪ .41‬לאור כל האמור‪ ,‬בבואנו לשקול את משקלו היחסי של כל אחד מהנתונים והשיקולים‬
‫שפורטו לעיל‪ ,‬בשים לב לחשיבות שבהעברת מסר מרתיע במקרים של התרשלות בטיפול‬
‫בכלי נשק‪ ,‬החלטנו להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 2,111‬אשר ישולם ב‪ 1-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ז' בשבט תשע"ד‪ ,8.1.13 ,‬בנוכחות התובע – רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד הנאשם –‬
‫רס"ל ‪ XXX‬וב"כ עו"ד יניב טיש‪.‬‬
‫זכות ערעור בתוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת_______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫נצ"ם עמרם נידם‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫‪33‬‬
‫תיק ביד"מ ‪29/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב איתן כהן‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב יצחק שרעבי‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ר ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪,‬‬
‫בעבירת שימוש לרעה בסמכות לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪-‬‬
‫‪( 2111‬להלן‪" :‬התוספת")‪ ,‬בעבירת מסירת מידע לאדם בלתי מוסמך הפוגע בפרטיותו של‬
‫אדם לפי סעיף ‪ 13‬לתוספת ובעבירת מתן תשובות כוזבות ומתחמקות בהליך ללא הצדק‬
‫סביר‪ ,‬לפי סעיף ‪ )3(21‬לתוספת‪.‬‬
‫בפתח הדיון הצדדים הודיעונו כי הגיעו להסדר טיעון‪ ,‬לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב‬
‫האישום המתוקן ויורשע‪ .‬אין הסדר לעניין העונש‪ ,‬אולם התביעה הודיעה לב"כ הנאשם‬
‫עם כריתתו של ההסדר כי תעתור לעונשים של נזיפה חמורה והורדה בדרגה‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .2‬מעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬בו הודה הנאשם עולה ‪:‬‬
‫א‪ .‬במועד הרלוונטי לכתב האישום‪ ,‬שירת הנאשם ב‪XXX‬‬
‫ב‪.‬‬
‫במהלך שנת ‪ 2112‬או בסמוך לכך‪ ,‬פרץ משבר גירושין בין ‪( XXX‬להלן‪:‬‬
‫"המתלוננת") לבין בעלה ‪ ,XXX‬חברו של הנאשם‪.‬‬
‫ג‪ .‬בסמוך ליום ‪ 13.11.2112‬פנה‪ XXX‬אל הנאשם וביקש ממנו לבצע בדיקה במסוף‬
‫המשטרתי אודות המתלוננת‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫ד‪ .‬ביום ‪ 13.11.12‬בשעה ‪ 19:11‬או בסמוך לכך‪ ,‬ביצע הנאשם בדיקה במסוף המשטרתי‬
‫באמצעות ההרשאה שניתנה לו כשוטר‪ ,‬אודות המתלוננת‪ ,‬שלא לצורך מילוי‬
‫תפקידו‪.‬‬
‫ה‪ .‬זמן קצר לאחר מכן‪ ,‬בשעה ‪ 19:14‬שלח הנאשם אל יצחק הודעת מייל בה כתב‪" :‬יש‬
‫לה רישום פלילי לא נותן לי לראות על מה אבל רישום פלילי יש לה‪".‬‬
‫ו‪ .‬בתאריך ‪ 13.11.12‬הגישה המתלוננת תלונה נגד הנאשם בתחנת‪XXX‬‬
‫אודות‬
‫בדיקת רישומה הפלילי‪ .‬החומר הועבר לחקירת מח"ש בשל החשד למעורבות‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫ז‪ .‬בתאריך ‪ ,11.12.12‬במהלך חקירתו הראשונה של הנאשם במח"ש‪ ,‬באזהרה‪ ,‬בחשד‬
‫לביצוע בדיקת המסוף בניגוד לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים‪ ,‬התשמ"א –‬
‫‪ ,1981‬הכחיש הנאשם מספר פעמים את החשדות שיוחסו לו‪.‬‬
‫ח‪ .‬בהמשך אותו יום‪ ,‬סמוך לשעה ‪ 18:11‬לאחר סיום חקירתו‪ ,‬שלח הנאשם מסרון‬
‫לחוקרת מח"ש ובו כתב‪" :‬אני מתנצל על ההתנהגות כלפייך"‪.‬‬
‫ט‪ .‬בתאריך ‪ ,11.12.12‬יום לאחר מסירת הודעתו הראשונה במח"ש‪ ,‬בשעות הבוקר‬
‫עובר לשעה ‪ ,14:11‬התקשר הנאשם אל חוקרת מח"ש וביקש ממנה לחזור בו‬
‫מהגרסה שמסר בהודעתו הראשונה‪.‬‬
‫י‪ .‬באותו יום‪ ,‬בשעה ‪ ,14:11‬נחקר הנאשם פעם שנייה תחת אזהרה במח"ש‪ .‬בחקירתו‬
‫זו הודה כי ביצע את בדיקת המסוף אודות המתלוננת עבור חברו‪ XXX‬לצורך‬
‫הליך הגירושין‪.‬‬
‫יא‪ .‬בכך שביצע את בדיקת המסוף‪ ,‬עבר הנאשם עבירה של שימוש לרעה בסמכות‬
‫שניתנה לו מכוח תפקידו‪.‬‬
‫יב‪ .‬בכך ששלח ל‪ XXX‬מסרון‪ ,‬עבר הנאשם עבירה של מסירת מידע משטרתי‪ ,‬שיש בו‬
‫לפגוע בפרטיותו של אדם‪.‬‬
‫יג‪ .‬בכך שמסר גרסת כזב במח"ש‪ ,‬עבר הנאשם עבירה של מסירת תשובות כוזבות‬
‫ומתחמקות במהלך חקירתו הראשונה במח"ש ללא הצדק סביר‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים וראיותיהם לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪ .4‬התביעה הדגישה בטיעוניה את חומרת העבירות המתבטאת בכך שהנאשם פגע פגיעה‬
‫חמורה בפרטיותה של המתלוננת‪ ,‬נחשף למידע שאינו נוגע למילוי תפקידו ומסר אותו‬
‫לאדם שאינו מוסמך לקבלו‪.‬‬
‫חברו של הנאשם יכול היה לעשות שימוש במידע נגד המתלוננת במסגרת הליך הגירושין‬
‫בו היו נתונים שניהם אותה עת‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫בנוסף‪ ,‬הנאשם מסר תשובות כוזבות בחקירתו במח"ש והכחיש מספר פעמים את‬
‫מעשיו‪ .‬רק כעבור מספר שעות הבין את אשר עשה ופנה לחוקרת מח"ש בבקשה לחזור‬
‫בו מגרסתו הראשונה‪.‬‬
‫עוד טענה‪ ,‬כי יש לחדד את המסר הערכי והמעשי שיועבר לכלל השוטרים בארגון‬
‫באמצעות פסק דין זה ולהבהיר כי המשטרה לא תקבל התנהגויות הפוגעות באמינות‬
‫וביושר‪ ,‬בין שורותיה‪.‬‬
‫לדברי ב"כ התביעה‪ ,‬במעשיו של הנאשם הנוגעים באי אמירת אמת יש ניחוח של פגיעה‬
‫בטוהר המידות‪ .‬לעניין זה הפנתה לפסק דינו של כב' השופט ברק בדנ"פ ‪1493/14‬‬
‫והדגישה שהפגיעה בטוהר המידות בשירות הציבורי מתאפיינת בכתם מוסרי‬
‫ובהתנגשות שבין האינטרס האישי לאינטרס הציבורי‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬הוסיפה‪ ,‬כי הנאשם התגייס למשטרה בשנת ‪2111‬‬
‫ועברו המשמעתי נקי‪ .‬הערכותיו התקופתיות משנת ‪ 2119‬ואילך הן בין ציון "טוב‪"4-‬‬
‫לציון "טוב מאוד ‪"2‬‬
‫ב"כ התביעה הפנתה לפסיקה שניתנה בתיקי ביד"מ ‪ 49/12 ,18/11‬ו‪ .33/12 -‬בכל‬
‫התיקים הללו הוטלו עונשים של נזיפה חמורה וקנס על עבירות של שימוש לרעה‬
‫בסמכות בדרך של שליפת נתונים מהמסוף המשטרתי שלא לצורך ביצוע תפקיד‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬מקרה זה נבדל מהם בכך שנוספה כאן עבירה של מתן תשובה כוזבת בהליך‪.‬‬
‫השילוב שבין שתי העבירות‪ ,‬מצדיק לדבריה‪ ,‬עונש של הורדה בדרגה‪ .‬עוד הפנתה לתיק‬
‫ביד"מ ‪ 31/18‬שם כיבד בית הדין הסדר טעון והשית על הנאשם שהורשע בעבירה‬
‫בודדת של מתן תשובה כוזבת בהליך‪ ,‬עונשים של הורדה בדרגה למשך שישה חודשים‬
‫ונזיפה חמורה‪.‬‬
‫לסיכום דבריה עתרה התביעה לעונשים של הורדה בדרגה לתקופה קצובה בהתאם‬
‫לשיקול דעתו של בית הדין ולנזיפה חמורה‪.‬‬
‫ממסמך החשבות שהוגש לעיונינו על ידי התביעה‪ ,‬עולה‪ ,‬כי אם יורד הנאשם בדרגה‬
‫אחת‪ ,‬הפגיעה בשכרו תעמוד על סך של ‪ ₪ 139‬ברוטו לחודש‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫‪.3‬‬
‫מטעם ההגנה העידו שני עדי אופי‪:‬‬
‫נצ"מ ‪ ,XXX‬קצין ‪ - XXX‬העיד‪ ,‬כי הנאשם שירת בי‪ XXX‬המבצעת פעילות ייחודית‪,‬‬
‫ואשר הייתה תחת פיקודו‪ .‬תיאר את הפעילות ביחידה כפעילות הדורשת מוטיבציה‬
‫גבוהה במיוחד אמינות ומהימנות מוחלטים‪ ,‬מסירות גדולה ליחידה ולתפקיד ויכולת‬
‫לתפקד בתנאים לא נוחים פיזית‪ .‬עוד הוסיף‪ ,‬כי בשל המקרה נשוא תיק זה‪ ,‬הוא אשר‬
‫קיבל את ההחלטה שהנאשם לא ימשיך בשירותו ביחידה שכן נושא האמינות‬
‫‪36‬‬
‫והמהימנות לא נתונים לפשרות ביחידה מעין זו‪ .‬עוד סיפר‪ ,‬כי הנאשם שירת ביחידה‬
‫כשנתיים ומילא את תפקידו באופן יוצא מן הכלל‪ ,‬במסירות גדולה‪ ,‬לויאליות לחבריו‬
‫ולארגון‪ ,‬מוטיבציה גבוהה והשקעה פיזית לא מבוטלת‪.‬‬
‫פקד ‪ ,XXX‬קצין ‪ XXX‬העיד‪ ,‬כי פגש בנאשם בפעם הראשונה לפני כחמש וחצי שנים‬
‫במסגרת חניכה שהייתה חלק מהכשרתו של הנאשם בקורס שוטרים ובקורס המגזרי‪.‬‬
‫עוד סיפר‪ ,‬כי לפני כשנה נקלט הנאשם כ‪ XXX‬תחת פיקודו‪ .‬תיאר את הנאשם כאחד‬
‫השוטרים המסורים המשרתים ביחידה‪ .‬הנאשם נוהג להתנדב לכל משימה‪ ,‬מבצע את‬
‫המוטל עליו בצורה טובה ואיכותית וללא פשרות‪ .‬הנאשם פועל מתוך מחויבות ליחידה‬
‫ולארגון ללא כל בעיות משמעת והוא שוטר ללא דופי‪.‬‬
‫‪ .1‬בפתח טיעוניו סקר ב"כ הנאשם את תולדות חייו של הנאשם‪ .‬הנאשם נולד לשני הורים‬
‫מכורים לסמים וגודל על ידי סבתו‪ .‬אביו‪ ,‬אתו לא היה לו קשר‪ ,‬נפטר ממנת יתר‪ .‬כשעמד‬
‫בפני גיוסו לצבא חודש הקשר עם אמו לאחר שזו נגמלה מסמים‪.‬‬
‫במשך כל ילדותו התחנך הנאשם בפנימיות והיחידה שתמכה בו הייתה כאמור‪ ,‬סבתו‪.‬‬
‫בגיל שמונה עשרה התגייס לשירות קרבי בחטיבת גולני‪ .‬שירת כלוחם במשך שלוש שנים‬
‫מלאות ואחר כך‪ ,‬המשיך בשירות קבע עוד כחמש שנים בתפקידי מטה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 2111‬השתחרר משירותו הצבאי וגויס למשטרה ‪ XXX‬הנאשם ‪ XXX‬שם שירת‬
‫כשלוש וחצי שנים עד להדחתו בגין אירוע זה‪ .‬לטענתו‪ ,‬הדחתו מהיחידה הובילה לירידה‬
‫בשכרו בסכום שעומד על כ‪ ₪ 3,111 -‬לחודש‪.‬‬
‫עוד הוסיף‪ ,‬כי בשנה שבה אירע האירוע‪ ,‬חלתה אמו של הנאשם במחלת הסרטן ונפטרה‪.‬‬
‫בעקבות פטירת אמו עבר הנאשם טלטלה רגשית קשה‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם הגיש לעיוננו‪ :‬שתי הערכות תקופתיות אחרונות‪ ,‬מכתב מקצין ‪ XXX‬רפ"ק‬
‫‪ XXX‬מסמכים המתעדים את שירותו הצבאי כלוחם בגולני וכאיש קבע‪ ,‬תעודות‬
‫הצטיינות להן זכה בשירותו הצבאי והמשטרתי‪ ,‬פלטי תדפיסים בנקאיים המתעדים את‬
‫חובותיו הכספיים‪ ,‬מכתב ממח"ש על ההחלטה להסתפק בדין משמעתי ומכתבה של‬
‫המתלוננת לנאשם‪.‬‬
‫בהתייחסו למצבו המשפחתי והכלכלי של הנאשם‪ ,‬סיפר‪ ,‬כי הנאשם נשוי ואב לילד‪,‬‬
‫מתגורר אצל הורי אשתו ומלווה כלכלית מטעם "פעמונים" עקב חובות שצבר בהיותו‬
‫ערב להלוואה של קרוב משפחתו שלא פרע את חובו‪ .‬חובותיו עומדים על כ‪.₪ 411,111 -‬‬
‫באשר לנסיבות האירוע‪ ,‬הדגיש‪ ,‬כי הנאשם השכיל להבין את טעותו ובסמוך מאוד לכך‪,‬‬
‫שלח מסרון לחוקרת מח"ש והתנצל על התנהגותו‪ .‬כבר למחרת היום‪ ,‬מיוזמתו‪ ,‬מסר‬
‫גרסת אמת בחקירה ועניין זה צריך לעמוד לזכותו‪.‬‬
‫הוסיף‪ ,‬כי הדחתו מהיחידה המיוחדת בה שירת גרמה לו לפגיעה כלכלית ומורלית‬
‫קשה‪ .‬לדידו הנאשם כבר שילם על האירוע בשינוי בתפקידו ובתנאיו הכלכליים‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫ב"כ הנאשם עמד על הישגו המרשים של הנאשם‪ ,‬שחרף הרקע ממנו צמח ונסיבות חייו‬
‫הקשות‪ ,‬התגייס לצבא‪ ,‬שירת כלוחם ואח"כ התגייס למשטרה ושירת בה שירות‬
‫משמעותי ביחידות שונות בהן גילה מוטיבציה גבוהה ומסירות‪ .‬לדבריו‪ ,‬טיב שירותו זה‬
‫ראוי לציון והוא ללא דופי‪.‬‬
‫עוד הפנה למכתבה של המתלוננת ממנו עולה כי היא אינה חפצה ברעתו של הנאשם‪,‬‬
‫אוהבת אותו ולא מעוניינת שייפגע‪ ,‬הגם שהתאכזבה ממעשיו‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬טען‪ ,‬כי יש לאבחן את המקרה שבפנינו מהמקרה שבתיק ביד"מ ‪ ,31/18‬שם‬
‫דובר על שוטר ששיקר בעדות בביהמ"ש המחוזי‪ .‬כמו כן יש לאבחן מקרה זה מהמקרים‬
‫בתיקים האחרים שבהם מסירת המידע הייתה רב‪-‬פעמית ולא חד‪-‬פעמית‪.‬‬
‫לסיכום דבריו‪ ,‬טען בא‪-‬כוח הנאשם‪ ,‬כי באיזון הראוי שבין העבירות ונסיבות ביצוען‪,‬‬
‫לבין הרקע האישי המיוחד של הנאשם‪ ,‬טיב שירותו המצוין‪ ,‬עברו המשמעתי הנקי‪,‬‬
‫המחיר הכבד שכבר שילם בעקבות האירוע ומצבו הכלכלי הקשה‪ -‬יש להטיל עונשים‬
‫של נזיפה חמורה וקנס נמוך ולהימנע מהטלת עונש של הורדה בדרגה‪.‬‬
‫‪ .1‬מפי הנאשם שמענו כי הוא מכיר בטעותו‪ ,‬תיאר את תחושותיו הקשות אשר הובילו אותו‬
‫להתקשר מיוזמתו לחוקרת מח"ש ולהודות במעשיו‪ .‬עוד העיד‪ ,‬כי הוא רואה את עצמו‬
‫כאדם ערכי מאוד ולא באופן שהוצג לדעתו בבית הדין‪ ,‬כעבריין‪ .‬עוד סיפר על הדחתו מ‬
‫‪ ,XXX‬על תחושת האכזבה מעצמו ועל הירידה שספג בשכרו כתוצאה מכך‪.‬‬
‫הנאשם הוסיף‪ ,‬כי הוא אוהב מאוד את המערכת ואת משטרת ישראל והוא מוכן לשאת‬
‫בכל עונש שיוטל עליו‪.‬‬
‫לשאלת בית הדין‪ ,‬השיב‪ ,‬כי הוא משתכר סך של כ‪ ₪ 11,111 -‬ברוטו לחודש‪ ,‬אולם לאחר‬
‫כל ההורדות נשאר לו סך של כ‪ ₪ 4,111 -‬לקיום‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .3‬המעשים בהם נכשל הנאשם‪ ,‬שליפת מידע פלילי מהמסוף המשטרתי ומסירתו לאדם‬
‫שאינו רשאי לקבלו ובהמשך לכך‪ ,‬מסירת הודעת כזב בחקירתו במח"ש‪ ,‬הם מעשים‬
‫חמורים הראויים לגינוי‪.‬‬
‫‪ .8‬כידוע‪ ,‬שליפת מידע ממערכת המידע הפלילי מוגבלת ומותרת אך ורק לשם מילוי‬
‫משימות מוגדרות במסגרת ביצוע תפקיד‪ .‬שליפת מידע שלא לשם ביצוע תפקיד וכדי‬
‫‪38‬‬
‫לספק את רצונו של גורם פרטי אינטרסנטי כלשהוא‪ ,‬בנוסף להיותה עבירה משמעתית‪,‬‬
‫הינה גם עבירה פלילית ספציפית לפי סעיף ‪(22‬א) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים‪,‬‬
‫התשמ"א – ‪( 1981‬להלן‪" :‬החוק") שהעונש הקבוע בגינה עומד על שנת מאסר‪.‬‬
‫‪ .9‬אנו חוזרים ומדגישים כי מאגר המידע הפלילי שניתן למשטרה לשם ביצוע תפקידה‪ ,‬הנו‬
‫רגיש ביותר וכולל מידע אישי שיש בו כדי לפגוע בפרטיותם של אזרחים‪ .‬השימוש במאגר‬
‫זה מסויג ומוגבל לשימוש מצומצם של מספר גופים המנויים בחוק והוא מוגן עפ"י החוק‬
‫ובהתאם להוראות המשטרה‪.‬‬
‫לכל אזרח עומדת הזכות כי מידע רגיש ופרטי אודותיו יישמר בקפידה וייעשה בו שימוש‬
‫אך ורק בסייגים הקבועים בחוק‪.‬‬
‫שימוש שלא כדין על ידי שוטרים במידע שהופקד בידם‪ ,‬מפר את האמון שניתן בהם על‬
‫ידי הארגון‪ ,‬פוגע בפרטיותם של האזרחים שהמידע נוגע אליהם ועלול לגרום להם‬
‫לנזקים שונים‪ ,‬פוגע בתדמית הארגון ופוגע באמון שרוחש הציבור למשטרת ישראל‪,‬‬
‫לאנשיה ולטוהר פעולותיה‪ .‬אמון זה‪ ,‬כידוע‪ ,‬הוא תנאי חיוני והכרחי‪ ,‬בלעדיו אין‪,‬‬
‫לתפקודו היעיל של הארגון ‪.‬‬
‫לא אחת נשמעות בשיח הציבורי קריאות לצמצם את נגישותה של משטרת ישראל‬
‫למאגרי מידע מסוג זה או אחר‪ .‬קריאות אלו שואבות חיזוק מכל מקרה ומקרה של‬
‫מעילה בסמכות השימוש במאגרי המידע על ידי שוטרים‪.‬‬
‫‪ .11‬בית הדין בדונו בעבירות מסוג זה ציין‪ ,‬לא אחת‪ ,‬את החשיבות שבהקפדה על השימוש‬
‫במאגרי המידע שנמסרו לרשות המשטרה אך ורק לצורכי מילוי תפקיד‪.‬‬
‫בתיק ביד"ע ‪ /0/00‬בהתייחסו לכך‪ ,‬אמר בית הדין את הדברים הבאים‪:‬‬
‫" התכלית שלשמה הופקדו ברשות המשטרה מאגרי מידע היא אך ורק כדי ליתן‬
‫בידיה כלים כדי שישמשו אותה לשם ביצוע עבודתה‪ .‬עוד ידוע הדבר‪ ,‬שמאגרי המידע‬
‫הללו מכילים נתונים פרטיים ורגישים‪ ,‬וככאלה הינם חסויים ומוגנים‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬שליפת מידע שלא במסגרת מילוי תפקיד‪ ,‬יהא נושא המידע אשר יהא‪,‬‬
‫הינו מעשה פסול‪ ,‬עמו אין להשלים‪ .‬למשטרה מחויבות חוקית וערכית כלפי הציבור‪,‬‬
‫שיהא שקט ובטוח כי המידע המצוי ברשותה הינו מוגן ושמור וכל שימוש בו נעשה‬
‫עפ"י דין‪".‬‬
‫‪ .11‬במקרה שבפנינו‪ ,‬הנאשם הוסיף חטא על פשע‪ ,‬בכך שלא מסר אמת בחקירת מח"ש‬
‫אודות מעשיו‪ .‬בעשותו כן‪ ,‬פגע בערך האמינות שהוא ערך יסודי והכרחי בעבודת‬
‫המשטרה‪.‬‬
‫אנשי המשטרה הם עובדי ציבור הממלאים את תפקידם עפ"י דין באכיפת החוק‬
‫ושמירת הסדר הציבורי‪ .‬מתוקף עובדה זו‪ ,‬הם זוכים לאמון מיוחד מהציבור‪ ,‬מבתי‬
‫המשפט וממערכת אכיפת החוק בכללותה‪ .‬אשר על כן‪ ,‬עליהם להצדיק אמון זה‬
‫‪39‬‬
‫במחויבותם לשמש דוגמא ומופת לציבור הרחב‪ .‬עליהם לגלות רגישות והקפדה מיוחדת‬
‫לפן המוסרי במעשיהם ולעמוד בנורמות התנהגות גבוהות במיוחד‪ .‬נורמות אלו חלות גם‬
‫כשהשוטר נקלע לחקירה ועליו למסור את גרסתו‪ .‬שוטר שכשל במסירת תשובות כוזבות‬
‫בהליך חקירה‪ ,‬ללא הצדק סביר‪ ,‬כורת את הענף עליו הוא יושב ומציב על עצמו סימן‬
‫שאלה‪ ,‬שמא אינו ראוי לעסוק במשימות אכיפת חוק בעתיד‪.‬‬
‫‪ .12‬למדנו כי הנאשם שבפנינו גדל בנסיבות קשות‪ .‬אביו ואמו היו מכורים לסמים והוא גודל‬
‫ע"י סבתו וחונך בפנימיות‪ .‬ברבות הזמן נפטרו שני הוריו‪ .‬חרף הרקע הקשה ממנו צמח‪,‬‬
‫התגייס הנאשם ליחידה קרבית‪ ,‬שירת כלוחם בחטיבת גולני ואף שירת בצבא קבע‬
‫במשך כחמש שנים נוספות‪ .‬לאחר שחרורו מהצבא‪ ,‬התגייס למשטרה ‪ XXX‬עוד למדנו‬
‫כי הנאשם הינו שוטר המאופיין במוטיבציה גבוהה במיוחד‪ ,‬מסור‪ ,‬משקיע‪ ,‬נאמן‬
‫לחבריו ולארגון וטיב שירותו מצוין‪.‬‬
‫‪ .14‬נסיבותיו הכלכליות של הנאשם‪ ,‬גם הן קשות‪ .‬הנאשם שקוע בחובות ומלווה ע"י אנשי‬
‫"פעמונים" כדי לסייע לו ולמשפחתו להיחלץ ממצב זה‪ .‬מהרשומות הבנקאיות שהוגשו‬
‫לעיוננו עולה כי מצבו הכלכלי בכי רע‪.‬‬
‫‪ .13‬עוד התחשבנו לקולה‪ ,‬בעובדה שהנאשם התעשת‪ ,‬הודה במעשים מיוזמתו כבר בחקירה‪,‬‬
‫בעובדה שהודח מהיחידה המיוחדת בה שירת וספג פגיעה מורלית וכלכלית קשה‪,‬‬
‫בעובדה שהודה בבית הדין במיוחס לו ובעובדה שהביע חרטה כנה ואמיתית על מעשיו‪.‬‬
‫‪ .11‬בהתחשב בכל אלה‪ ,‬מצאנו כי יש להטיל על הנאשם עונש שיבטא את חומרת העבירות‬
‫והפגיעה בערכים המוגנים ואשר יהא בו כדי להעביר מסר חד ומרתיע‪ ,‬ברם‪ ,‬שלא יכלול‬
‫מרכיב בעל הכבדה כלכלית ניכרת‪.‬‬
‫‪ .11‬צודקת התביעה בעתירתה לעונש של הורדה בדרגה לתקופה קצובה‪ ,‬שכן בהתאם‬
‫לפסיקה הנוהגת למדיניות הענישה של בית‪-‬הדין‪ ,‬מעשים הנוגעים לטוהר מידות‬
‫מחייבים‪ ,‬ככלל‪ ,‬הטלת עונש מרתיע הפוגע במעמדו של הנאשם בארגון‪.‬‬
‫‪ .13‬יחד עם זאת‪ ,‬מתוך התחשבות ממשית בנאשם ובנסיבותיו המיוחדות ועל מנת שלא‬
‫להכביד עליו כלכלית בשל מצבו הכלכלי הדחוק‪ ,‬החלטנו להסתפק בהורדה בדרגה‬
‫לתקופה קצרה מאוד ולהימנע מהטלת קנס‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫לפיכך‪ ,‬החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בדרגה לתקופה קצובה של חודש‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ז' שבט תשע"ד‪ ,18/11/2113,‬בנוכחות‪ :‬התובע רפ"ק גיל ראכלין עו"ד‪ ,‬הנאשם‬
‫וב"כ עו"ד איציק כהן‪:‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט ________________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ יצחק שרעבי‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫‪41‬‬
‫תיק ביד"ם ‪19/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט ניצב משנה עמי נידם‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ם ‪XXX‬‬
‫גזר דין‬
‫כללי‬
‫‪ .0‬הנאשם‪ ,‬סייר תנועה‪ ,‬הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו בעבירה‬
‫של הפעלת כלי ירייה שלא במידת הזהירות הנדרשת ובניגוד לפקודות המשטרה‪,‬‬
‫עבירה לפי סעיף ‪ 14‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו‪.2111-‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .2‬מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם עולה‪ ,‬כי בתאריך ‪ ,24.9.2112‬במסגרת מיזם‬
‫בריאות אשר נערך לשוטרי מחוז ‪ XXX‬במכון הכושר "הולמס פלייס"‬
‫(להלן‪:‬‬
‫"המכון") פנה הנאשם למנהל המכון וביקשו לאפשר לו להפקיד את נשקו האישי‬
‫בכספת שקיימת בעמדת הקבלה במכון על מנת שיוכל להשתתף בפעילות הנדרשת‪.‬‬
‫משלא ניתן היה להפקיד את הנשק בכספת שבעמדת הקבלה ניגשו הנאשם והמנהל‬
‫למשרד הנהלת החשבונות‪ ,‬שם קיבלו את אישורה של עובדת המשרד לאחסן את נשקו‬
‫של הנאשם בכספת הממוקמת במשרדה‪.‬‬
‫בנסיבות המתוארות‪ ,‬לבקשת מנהל המכון מהנאשם שיפרוק את נשקו בטרם אחסונו‪,‬‬
‫הפנה הנאשם את גבו אל המנהל והעובדת ‪ ,‬כיוון את נשקו לעבר רצפת העץ במשרד‪,‬‬
‫הוציא את המחסנית‪ ,‬שקשק את נשקו ושחרר נקירה‪ .‬כתוצאה כך נפלט כדור מנשקו‬
‫של הנאשם שפגע ברצפת החדר‪.‬‬
‫במעשיו המתוארים לעיל ייחסה התביעה לנאשם עבירה של הפעלת כלי ירייה שלא‬
‫במידת הזהירות הנדרשת ובניגוד לפקודות משטרת ישראל‪.‬‬
‫ראיות התביעה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .4‬ב"כ התביעה‪ ,‬בטיעוניו לעונש‪ ,‬ציין כי תחילת האירוע בפעולה נכונה של הנאשם אשר‬
‫ביקש להפקיד את נשקו בכספת‪ ,‬אולם בהמשכו טעה בשיקול דעתו‪ ,‬בכך שפרק את‬
‫הנשק במקום שאינו מיועד לכך‪ ,‬בנוכחות שני אזרחים ומבלי שערך בדיקה על מנת‬
‫לוודא שאין כדור בבית הבליעה‪.‬‬
‫ב"כ התביעה הפנה את בית הדין למקרים דומים בתיקי ביד"מ ‪ 31/14‬ו‪ 42/11-‬בציינו‪,‬‬
‫כי אין לראות נסיבה מקלה בעובדה שבפועל לא נגרמו נזקים או פגיעה ממשיים‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫בהתייחס לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬המציא התובע לביה"ד את פלטי המרשם הפלילי‬
‫והמשמעתי של הנאשם‪ ,‬מהם עולה כי הנאשם הורשע בשנת ‪ 1993‬בבימ"ש השלום בגין‬
‫עבירה של תקיפה סתם וטיפול בלתי זהיר בחומר נפיץ ובנוסף לחובתו הרשעה‬
‫מבימ"ש לתעבורה‪ .‬באשר לעברו המשמעתי‪ ,‬ציין התובע‪ ,‬כי לנאשם שתי הרשעות‬
‫ישנות בפני דן יחיד‪ ,‬האחת ‪ -‬משנת ‪ 1994‬בגין עריכת חיפוש שלא כדין והשנייה ‪-‬‬
‫משנת ‪ 1993‬בגין אי מילוי הוראה‪.‬‬
‫עוד המציא התובע את פלטי הערכותיו התקופתיות של הנאשם מהשנים ‪2118-2114‬‬
‫וגיליונות הערכות לשנים ‪ 2113-2111‬ו‪ ,2118-‬אשר מהן עולה‪ ,‬לדבריו‪ ,‬כי הנאשם הוערך‬
‫ע"י מפקדיו בציונים שנעו בין טוב מאוד ‪ 1‬לטוב מאוד ‪.2‬‬
‫לסיכום דבריו עתר התובע לעונש של נזיפה חמורה וקנס כספי בהתאם לשיקול דעת‬
‫ביה"ד‪.‬‬
‫ראיות ההגנה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .3‬הנאשם‪ ,‬אשר בחר שלא להיות מיוצג על ידי עורך דין‪ ,‬הודה בפתח טיעוניו לעונש‪ ,‬כי‬
‫אכן פעל באופן מוטעה‪ ,‬בכך שמלכתחילה לא בדק את הנשק‪ .‬עוד אמר‪ ,‬שהוא מבין‬
‫את חומרת העניין ואינו מקל בכך ראש‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬אמר הנאשם‪ ,‬כי מארגני מיזם הבריאות לא נתנו בידי השוטרים את‬
‫התנאים הנאותים להפקדת הנשק במקום ראוי‪ .‬לדבריו‪ ,‬למיטב ידיעתו הוא היה‬
‫היחיד אשר נתן דעתו לכך שיש צורך בהפקדת הנשק במקום סגור ונעול ולא להשאירו‬
‫במהלך הפעילות בתיק אישי‪.‬‬
‫הנאשם המציא לביה"ד חוות דעת אותם כתבו ‪ ,‬לבקשתו‪ ,‬שלושה ממפקדיו‪ .‬הוא בחר‬
‫לנהוג כך כדי לא להטריחם ולהביאם להעיד בפני ביה"ד‪.‬‬
‫באשר לעונש‪ ,‬אמר הנאשם‪ ,‬כי הוא מקבל עליו כל עונש שיגזור עליו ביה"ד‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .1‬עוד בטרם יבש הדיו מגזר דין אותו הקראנו לפני רגעים אחדים לגבי נאשם שהורשע‬
‫בעבירה דומה ‪ ,‬נדרשים אנו לדון בעניינו של הנאשם‪ ,‬שהנו מקרה נוסף של פליטת‬
‫כדור‪ ,‬שאינה אלא תוצאה ישירה של התנהגות רשלנית של מחזיק כלי הנשק‪.‬‬
‫כפי שאמרנו בפסה"ד בתיק ביד"ם ‪ 31/14‬נאמר אף כאן‪ ,‬כי לדאבוננו חוזרים אנו‬
‫ונתקלים בתופעה של שוטרים המבצעים את בדיקת כלי הנשק שלהם שלא במקום‬
‫שנועד למטרה זו‪ ,‬ובכך מסכנים את שלומם ואת שלום הסובבים אותם‪ .‬מדובר‬
‫בתופעה חמורה‪ ,‬הן בשל הסיכון שהיא טומנת בחובה לפגיעה בנפש‪ ,‬והן בשל הכשל‬
‫המשמעתי שבה‪ ,‬תוך התעלמות מקיומם של הנהלים וההוראות‪.‬‬
‫במקרה דנן‪ ,‬התנהלותו של הנאשם בבקשו להפקיד את נשקו בכספת מכון הכושר על‬
‫מנת שיוכל להשתתף בפעילות הגופנית‪ ,‬נכונה הייתה ואף ראויה לציון‪ ,‬אולם‬
‫להתנהלות זו אין קשר לכשל עצמו הנוגע לתפעול הלקוי של כלי הנשק שגרם לפליטת‬
‫הכדור‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫כישלונו של הנאשם בכך שביצע את פעולת הפריקה בחדר סגור‪ ,‬בעת שעמדו לצדו מנהל‬
‫המכון ואחת מהעובדות בו‪ ,‬מצב אשר חייב נקיטת מישנה זהירות בכל הקשור לתפעול‬
‫כלי הנשק‪ .‬אין ספק כי במקרה זה התרשל הנאשם התרשלות של ממש בהפרו את‬
‫ההוראות והנהלים‪ ,‬הפרה אשר עלולה הייתה להסתיים בקיפוח חיי אדם‪.‬‬
‫באשר לטענת הנאשם כנגד מארגני מיזם הבריאות‪ ,‬אשר לא דאגו להעמיד לרשות‬
‫השוטרים תנאים נאותים להפקדת הנשק במקום ראוי‪ ,‬גם בהנחה שיש בטענה זו‬
‫ממש‪ ,‬אין בכך כדי להקל במאומה עם הנאשם ואף אין בכך כדי להפחית מאחריותו‬
‫הוא שהביא לידי היווצרות המצב המסוכן‪ ,‬והוא‬
‫להתרחשות האירוע‪ .‬הנאשם‬
‫האחראי לתוצאה במלואה‪.‬‬
‫אין להכביר מילים על הסיכון הטמון בשימוש לא מוקפד בכלי נשק‪ .‬לדאבוננו לא‬
‫מעטים המקרים בהם סטייה קלה מכללי השימוש בנשק הובילה לתוצאה הרת אסון‪.‬‬
‫הציפייה מכל שוטר נושא נשק היא‪ ,‬שיקפיד הקפדה יתירה על ביצוע הנהלים‬
‫וההוראות ולא יסטה מהן ולו סטייה קלה ביותר‪.‬‬
‫‪ .1‬מנגד‪ ,‬בצד החומרה בה אנו רואים את מעשי הנאשם‪ ,‬נתנו דעתנו לשיקולים לקולה‪.‬‬
‫ראשית‪ ,‬נזקפת לזכותו של הנאשם העובדה שלקח אחריות על הטעות שבהתנהגותו‪,‬‬
‫הודה בביצוע העבירה‪ ,‬ומדבריו בפנינו התרשמנו כי הבין והפנים את הכשל שהיה‬
‫במעשיו‪.‬‬
‫כמו כן נזקף לזכותו טיב שירותו החיובי‪ ,‬כפי שעולה מהערכותיו התקופתיות בהן‬
‫הוערך על ידי מפקדיו בציוני טוב מאד‪ ,‬מתעודות הערכה להן זכה במהלך שירותו‬
‫ומהדברים שכתבו אודותיו שלושה ממפקדיו בחוות הדעת אותם המציא הנאשם‬
‫לביה"ד‪.‬‬
‫מ' ‪ ,XXX‬נצ"ם ‪ XXX‬אשר שימש כמפקדו בשתי תקופות במהלך שירותו במשטרה‬
‫אמר על יו בין השאר את הדברים הללו‪" :‬השוטר מילא תפקידו באופן מסור ואחראי‪,‬‬
‫מקצועי‪ ,‬בעל ניסיון רב ובקיאות בתחומים רבים ובעיקר בתחום בו עסק ‪ -‬ניהול משרד‬
‫רישוי העסקים בתחנה‪ .‬השוטר ניהל מאות אירועים המונים תחת כיפת השמים‬
‫במקצועיות ראויה לציון‪ .‬השוטר חרוץ‪ ,‬שקדן‪ ,‬יסודי‪ .‬לויאלי למערכת‪ ,‬ביצע כל המוטל‬
‫עליו ללא דופי‪ .‬עבד לשביעות רצוני המלאה וראוי לכל שבח"‪.‬‬
‫מת"ח ‪ ,XXX‬נצ"ם ‪ ,XXX‬אשר הנאשם היה כפוף לו פיקודית ומקצועית בשנים ‪2113-‬‬
‫‪ 2113‬כתב אודותיו‪... " :‬ראוי לציון המקצועיות‪ ,‬המחויבות והמסירות שלו לתפקיד‪,‬‬
‫המעורבות והדומיננטיות של ‪ XXX‬במשימות‪"...‬‬
‫תנ"ץ ‪ ,XXX‬סממ"ז‪ , XXX‬אשר הכירו בשנים ‪ 1993-2112‬אמר עליו‪ ,‬כי מדובר בשוטר‬
‫אחראי‪ ,‬מאד מקצועי‪ ,‬בעל מוטיבציה גבוהה‪ ,‬אשר השקיע המון למען הצלחת‬
‫היחידה‪.‬‬
‫באשר לעברו הפלילי והמשמעתי של הנאשם‪ ,‬נאמר כי אינו נוטה לו חסד‪ ,‬יחד עם זאת‬
‫הואיל ומדובר בעבירות ישנות החלטנו שלא לייחס לכך משקל רב‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫‪ .3‬לאור כל האמור לעיל‪ ,‬לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים לקולה ולחומרה החלטנו‬
‫להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 2,111‬אשר ישולמו ב‪ 3-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ז' בשבט תשע"ד‪ ,18/11/2113 ,‬במעמד התובע רפ"ק גיל ראכלין והנאשם‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת _______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫נצ"מ עמי נידם‬
‫‪45‬‬
‫תיק מס' ‪12/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט עו"ד שמעון פרנקו‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ם ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬סייר בתחנה‪ ,‬הורשע במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו בעובדות כתב האישום‬
‫בעבירה של שימוש בכוח כלפי אדם במסגרת מילוי תפקיד בלא סמכות כדין ובלא הצדק סביר‪,‬‬
‫עבירה לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו – ‪.2111‬‬
‫‪ .2‬ההסדר אשר נכרת בין הנאשם לבין המחלקה לחקירת שוטרים כלל הסכמה לפיה יודה הנאשם‬
‫בעובדות כתב האישום ויושת עליו עונש של נזיפה חמורה והורדה בדרגה אחת למשך חודשיים‪.‬‬
‫עוד הוסכם‪ ,‬כי הנאשם יפצה את המתלונן בסכום של ‪ ₪ 2,111‬אשר ישולמו ב‪ 3-‬תשלומים‪.‬‬
‫‪ .4‬להלן העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫בתאריך ‪ ,18.11.12‬סמוך לשעה ‪ ,14.11‬בעת שנסעו הנאשם ושותפו לצוות (להלן‪" :‬השוטר")‬
‫ברכב משטרתי הבחינו במתלונן כשהוא מבצע עבירת תנועה‪ ,‬בהיכנסו לרחוב חד סטרי בניגוד‬
‫לכיוון התנועה‪ .‬השוטרים הורו למתלונן לעצור את רכבו בצד‪ ,‬ובה בעת הסביר לו הנאשם כי‬
‫עבר עבירת תנועה‪.‬‬
‫חרף הפצרות המתלונן רשם הנאשם למתלונן דו"ח תנועה על סך ‪ ,₪ 111‬אותו מסר לידי‬
‫המתלונן מבעד לחלון רכבו‪ .‬בעת שהנאשם התרחק מהמקום‪ ,‬בעודו בוכה גידף המתלונן בקול‪.‬‬
‫מששמע זאת הנאשם סב על עקביו‪ ,‬ניסה לפתוח את דלת הרכב של המתלונן‪ ,‬ומשראה שנעולה‬
‫היא‪ ,‬הטיח במתלונן‪" :‬מה אמרת?" בתגובה‪ ,‬קרא המתלונן לשוטר כדי שיסייע בידו וירחיק את‬
‫הנאשם‪ ,‬אולם השוטר אמר כי לא הבחין בדבר‪.‬‬
‫בתוך כך‪ ,‬בעוד המתלונן מגדף את הנאשם ‪ ,‬סטר הנאשם בפניו של המתלונן‪ ,‬ואמר לו כי הוא‬
‫מצטער שלא נתן לו דו"ח חמור יותר‪ ,‬וכי הוא יכול לקחתו לתחנת המשטרה‪ .‬בעקבות המתואר‬
‫לעיל נגרמו למתלונן המטומה עם נפיחות ורגישות בעין שמאל‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫בגין המעשים המתוארים לעיל יוחסה לנאשם עבירת שימוש בכוח בלא סמכות כדין ובלא הצדק‬
‫סביר‪.‬‬
‫ראיות התביעה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .3‬בפתח טיעוניה לעונש פרטה התובעת את נסיבותיו של האירוע וציינה כי מדובר באירוע‬
‫שנסיבותיו חמורות‪ .‬לדבריה‪ ,‬במקרה זה לא הייתה כל הצדקה וסמכות לנהוג כפי שנהג‬
‫הנאשם‪ ,‬שכן הנאשם לא עמד בפני כל סיכון פיזי‪ ,‬וגידוף המתלונן אינו יכול לשמש עילה למתן‬
‫סטירה בפניו של המתלונן‪ .‬לדבריה‪ ,‬גידופים מצד אזרחים נגדם נרשם דו"ח תנועה אינם דבר‬
‫חריג‪ ,‬ומשוטרים הנתקלים באירועים כגון אלה מצפים לנהוג באיפוק ובריסון‪ ,‬לא כל שכן‬
‫משוטר בעל וותק של ‪ 22‬שנה בארגון‪.‬‬
‫עוד אמרה התובעת‪ ,‬כי למתן סטירה ממד של השפלה וביזוי‪ .‬יתירה מכך‪ ,‬מדובר בסטירה‬
‫שגרמה למתלונן לחבלה בפניו‪.‬‬
‫בטיעוניה‪ ,‬הזכירה התובעת את פסיקת ביה"ד והתייחסותו המחמירה לעבירת השימוש בכוח‬
‫ואמרה כי במעשה המיוחס לנאשם כשל במילוי חובותיו כלפי הציבור‪.‬‬
‫בהתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי הנאשם משרת בחיל משנת ‪,1992‬‬
‫לחובתו ‪ 3‬הרשעות בפני דן יחיד‪ 3 ,‬מהן בגין עבירת אי מילוי הוראה‪ ,‬שתיים בגין התרשלות‬
‫במילוי תפקיד והרשעה אחת בגין החזקת תחמושת שלא במידת הזהירות הנדרשת‪.‬‬
‫התובעת המציאה תדפיס מהמרשם המשמעתי ואת מרבית גיליונות השפיטה‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות של הנאשם ‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי הנאשם הוערך על ידי מפקדיו‬
‫בציונים שבין טוב ‪ 4‬לטוב מאד ‪.2‬‬
‫התובעת המציאה לביה"ד את פלטי ההערכות‪.‬‬
‫לקולה ציינה התובעת את הודאתו של הנאשם אשר חסכה‪ ,‬לדבריה‪ ,‬זמן שיפוטי‪.‬‬
‫לגבי הסדר הטיעון‪ ,‬פרטה התובעת‪ ,‬כי התבסס על שיקולים שעניינם ‪ ,‬נטילת האחריות‪ ,‬הקנטור‬
‫שקדם למעשה העבירה והעובדה שבימים בהם התחולל האירוע היה בנו הקטין של הנאשם‬
‫מאושפז בבי"ח‪.‬‬
‫באשר לענישה הפנתה התובעת לתיק ביד"ם ‪ ,22/14‬שם לדבריה קבע ביה"ד רף ענישה חדש‪,‬‬
‫בהשיתו על הנאשם עונש של הורדה בדרגה‪ ,‬רף ענישה שגובה בתיק ביד"ע ‪ .9/14‬לדעת התביעה‬
‫גם במקרה הנדון יש לאמץ רף ענישה זה‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫לסיכום דבריה‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי על בסיס האמור סבורה התביעה כי בעונש של נזיפה חמורה‬
‫והורדה בדרגה של חודשיים אליו נלווה פיצוי למתלונן בסך ‪ ₪ 2,111‬יש כדי להעביר מסר‪ ,‬הן‬
‫לנאשם והן לכלל השוטרים‪ ,‬ועל כן מתבקש ביה"ד לאמץ את הסדר הטיעון ‪.‬‬
‫בהתייחס לפגיעה בשכר שתגרם לנאשם כתוצאה מהורדה בדרגה אחת‪ ,‬המציאה התובעת‬
‫מסמך מהחשבות ממנו עולה כי זו תעמוד על סך ‪ ₪ 1,121‬לחודש‪.‬‬
‫ראיות ההגנה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .1‬מטעם הנאשם העיד כעד אופי רפ"ק ‪ ,XXX‬מפקד ‪ ,XXX‬אשר שימש כמפקדו של הנאשם‪.‬‬
‫העד סיפר‪ ,‬כי הוא מכיר את הנאשם קרוב ל‪ 1-‬שנים‪ .‬אמר על הנאשם‪ ,‬כי הוא שוטר מקצועי‬
‫מאד‪ ,‬חרוץ מאד‪ ,‬ללא עברות משמעת ובהערכותיו התקופתיות העריך אותו בציונים גבוהים‪.‬‬
‫עוד הוסיף‪ ,‬כי הנאשם בלט מבחינה חברתית‪ .‬באשר לאירוע נשוא המשפט‪ ,‬אמר העד‪ ,‬כי מאד‬
‫הופתע לשמוע על כך‪ ,‬שכן אין דרך התנהגות זו מאפיינת את הנאשם‪.‬‬
‫‪ .1‬בפתח טיעוניו לעונש הדגיש הסניגור את העובדות המפורטות בכתב האישום המתייחסות‬
‫לגידופיו של המתלונן כלפי הנאשם‪.‬‬
‫עוד הדגיש‪ ,‬כי הנאשם משרת במשטרת ישראל כ‪ 22-‬שנה בנאמנות‪ ,‬במסירות באמינות רבה‬
‫בגזרה עוינת ומסוכנת ב‪ XXX‬מהלך כל תפקידו גילה נחישות‪ ,‬מקצועיות כפי העולה מדברי עד‬
‫האופי‪ ,‬מאסופת המסמכים אותם מציגה ההגנה לביה"ד ומהאמור בהערכותיו התקופתיות של‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬אין מדובר בדפוס התנהגות המאפיין את הנאשם‪ ,‬כפי שניתן ללמוד גם מעברו‬
‫המשמעתי של הנאשם ‪ .‬עוד אמר הסניגור‪ ,‬כי הנאשם הודה בטעות בפני חוקריו עוד במח"ש‪,‬‬
‫נמנע מלהתחכם‪ ,‬גילה אמינות לאורך כל ההליך‪ ,‬עד להופעה בפני ביה"ד‪ .‬לטעמה של ההגנה יש‬
‫בכך כדי להצביע על יושרה כנות והגינות מצדו של הנאשם‪.‬‬
‫לדברי הסניגור‪ ,‬באותה תקופה היה נתון הנאשם בלחץ נפשי קשה עד מאד‪ ,‬לאור מצבם‬
‫הבריאותי של בנו‪ ,‬אמו ואביו‪ .‬לדעת הסניגור‪ ,‬בנסיבות הללו ספק אם כל אדם אחר היה מסוגל‬
‫להמשיך ולתפקד‪ .‬הסניגור המציא תעודות רפואיות המתייחסות לאמור‪.‬‬
‫לאור כל האמור ביקש הסניגור לקבוע כי מדובר באירוע חד פעמי‪ ,‬לא מכוון‪ ,‬תולדה של לחץ‬
‫נפשי שהתפרץ בעקבות גידופי המתלונן‪ .‬עוד בשלביו הראשונים של ההליך הציע הנאשם‬
‫להתנצל בפני המתלונן ואף לפצותו‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו האיכותי של הנאשם המציא הסניגור אסופה של דפי ראיון שנרשמו‬
‫ונערכו ע"י מפקדיו של הנאשם‪.‬‬
‫לאור כל האמור ביקש הסניגור לנהוג עם הנאשם בחמלה האפשרית בנסיבות המקרה מבלי‬
‫למצות עמו את הדין‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪ .3‬הנאשם בדבריו אמר‪ ,‬כי הוא מפרנס יחיד‪ ,‬מפאת מצב בריאותה של אשתו אשר נבצר ממנה‬
‫לעבוד היא מקבלת סיוע כספי מהביטוח הלאומי‪ .‬בנו בן ה‪ 18-‬לומד בפנימייה שעלותה ‪12,111 -‬‬
‫‪ ₪‬לחודש ‪ -‬ממומנת על ידי הרשות המקומית והוא משתתף בסך של ‪ .₪ 1,311‬עוד אמר‪ ,‬כי‬
‫הוא מתחרט על מעשיו‪ ,‬מתבייש בהם ומבין שהאירוע לא היה צריך לקרות‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .8‬על עבירת השימוש בכוח בלא סמכות כדין ובלא הצדק סביר חזרנו ואמרנו בביה"ד‪ ,‬כי היא מין‬
‫העבירות החמורות שבעבירות המשמעת‪ ,‬שכן לבד מכך שהיא פוגעת בגופו ובכבודו של האדם‬
‫באשר הוא אדם‪ ,‬יש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה ובאמון שהציבור רוחש לה‪ ,‬ולאלו כידוע‬
‫השפעה ישירה על יכולתה של המשטרה למלא את תפקידיה‪.‬‬
‫בנסי בות המקרה שבפנינו‪ ,‬אין ספק כי הדרך האלימה בה בחר הנאשם לנקוט כלפי המתלונן‪,‬‬
‫מתן סטירה בפניו שגרמה לו להמטומה עם נפיחות ורגישות בעין‪ ,‬הנה דרך נפסדת ומחפירה‬
‫אותה יש להוקיע‪ .‬אין לקבל התנהגות שכזו מצד שוטר כלפי אזרח שעה שהוא נידרש לטפל‬
‫בעניינו‪ ,‬גם אם בנסיבות המקרה מדובר בעבריין תנועה שהביע כעסו ותסכולו מקבלת הדו"ח‬
‫בדברי גידוף כלפי הנאשם‪ ,‬רושם הדו"ח‪ .‬הדברים מקבלים מישנה תוקף‪ ,‬כאשר האירוע מטופל‬
‫על ידי שוטר שטח מקצועי‪ ,‬כנאשם‪ ,‬המשרת בחיל שנים רבות‪ ,‬אשר בתפקידו כסייר בתחנה‪ ,‬יש‬
‫להניח כי מזדמן לו חדשות לבקרים להתחכך ולטפל בעברייני תנועה מתוסכלים‪.‬‬
‫בנסיבות המקרה‪ ,‬לאחר שכבר נרשם הדו"ח ונמסר לידי המתלונן‪ ,‬חרף גידופיו של המתלונן‪ ,‬לא‬
‫קמה לנאשם כל סמכות להפעיל כוח כלפי המתלונן‪ ,‬ולהטחת הסטירה בפניו לא הייתה כל‬
‫הצדקה‪ .‬מצופה היה מהנאשם שישלוט בעצמו ושיכבוש את כעסיו‪.‬‬
‫מוצאים אנו לחזור ולצטט מדבריו של כב' השופט מלץ‪ ,‬בע"פ ‪ 13/81‬מאיר אשש נ' מדינת ישראל‬
‫[פדאור (לא פורסם) ‪ ,]413 )2( 81‬עמוד ‪ 4‬המתייחסים לנושא אלימות שוטרים בהיותם יפים‬
‫לענייננו‪:‬‬
‫"שוטרי ישראל‪ ,‬מלאכתם קשה ואחראית‪ ,‬מלווה לא אחת סיכונים‬
‫והתנכלויות‪ ,‬והינם ראויים לכל אהדה שיכולים בתי המשפט לתת להם‪ .‬אך‬
‫במה דברים? כל עוד הם זוכרים וערים לכך שהסמכות והמרות שהוענקו‬
‫להם‪ ,‬רק לצרכי ביצוע התפקיד ניתנו ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה‪.‬‬
‫עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב‪ ,‬דוקא משום שמלאכתם מחייבת‬
‫לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכח‪ .‬המעבר מ"כח סביר" לאלימות‬
‫מיותרת הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול‪.‬‬
‫עליהם לדעת ולהבין כי אם יעברו את הגבול ואם ישתמשו לרעה בסמכויות‬
‫שנתנו להם‪ ,‬ובעיקר אם ינהגו באלימות מיותרת‪ ,‬לא יעניקו להם בתי‬
‫המשפט אהדה‪ ,‬וימצו עמם את הדין ומן העבר השני‪ ,‬אזרח הבא במגע עם‬
‫‪49‬‬
‫אנשי משטרה‪ ,‬אפילו הוא חשוד או עברין‪ ,‬זכאי לצפות ולהניח שאם יתנהג‬
‫כהלכה לא יגעו בו לרעה‪ .‬מעשי אלימות ברוטלית כמו אלה של המערערים‪,‬‬
‫פוגעים קשות הן במערכת היחסים‪ ,‬העדינה בלאו הכי‪ ,‬שבין האזרח‬
‫למשטרה‪ ,‬והן במוניטין של המשטרה וביכולתה לתפקד כדבעי‪".‬‬
‫‪ .9‬עם זאת‪ ,‬בצד החומרה בה אנו רואים את מעשי הנאשם‪ ,‬נתנו דעתנו לשיקולים לקולה‪,‬‬
‫כשבמרכזם עומד טיב שירותו החיובי של הנאשם‪.‬‬
‫על כך למדנו מהערכותיו התקופתיות בהן הוערך בציוני טוב מאד‪ ,‬כאשר בשנת ‪ 2114‬אף צוין‬
‫כ"יותר טוב מאחרים בקבוצה"‪ ,‬מסיכומי הראיונות אשר הוצגו בפנינו ובמיוחד מעדות האופי‬
‫של מפקדו‪ ,‬רפ"ק ‪ XXX‬ומהדברים הבאים שכתב אודותיו בסיכום הריאיון שערך לו ביום‬
‫‪" : 4.3.14‬היום אני נפרד משוטר שתרם רבות בהקמת התחנה והנקודה ב‪ . XXX‬לך עומדת‬
‫זכות רבה בעבודה הקשה והמקצועית בתחנת ‪ XXX‬שבה לקחת על עצמך אחריות של חיזוק‬
‫הריבונות ב‪ XXX‬וביסוס מעמד השוטר בגזרה שלא ידעה להתמודד מול רשויות החוק‪...‬‬
‫מבחינה חברתית היית המגבש הראשי שמסביבך גיבשת את כלל שוטרי התחנה והנקודה והיית‬
‫המארגן לרוב הפעילות החברתית בתוך התחנה"‪.‬‬
‫גם מפקדו רפ"ק ‪ ,XXX‬מת"ח ‪ XXX‬שיבח את תפקודו‪ ,‬כפי שעולה מסיכום הריאיון שערך לו‬
‫ביום ‪" : 41.11.14‬מתוקף אישיותו מדובר בשוטר בעל דרך ארץ‪ ,‬אינטליגנט‪ ,‬לויאלי למפקדיו‪,‬‬
‫אחראי ובעל מוטיבציה‪ ,‬דבר שאפיין את השוטר לאורך כל תקופת השירות בתחנה עד יומו‬
‫האחרון במרחב ‪." XXX‬‬
‫נסיבה נוספת לקולה אנו מייחסים כמובן להודאתו המידית של הנאשם אשר לא ניסה להתחמק‬
‫מאחריות וכבר בסמוך לקרות האירוע הודה בטעותו‪ .‬התנהגותו זו בצירוף הדברים ששמענו‬
‫מפיו בביה"ד‪ ,‬מעידים על התייחסותו הרצינית של הנאשם לכישלונו‪ ,‬ולכך שחרטתו כנה‪.‬‬
‫בנוסף נתנו דעתנו לקשייו הכלכליים והמשפחתיים של הנאשם אשר פורטו בפנינו הן על ידי‬
‫הסניגור והן על ידי הנאשם‪.‬‬
‫‪ .11‬סוף דבר‪ ,‬לאחר שהנחנו על כפות המאזניים את השיקולים לחומרה ולקולה‪ ,‬כאשר מצד אחד‬
‫חומרת המעשים ומצד שני הודאת הנאשם‪ ,‬טיב שירותו‪ ,‬נסיבותיו האישיות ופיצוי המתלונן‪,‬‬
‫אנו סבורים כי הסדר הטיעון אשר הוצג בפנינו מצוי במתחם הסבירות ואשר על כן החלטנו‬
‫לכבדו‪.‬‬
‫לאור האמור החלטנו להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪51‬‬
‫‪‬‬
‫הורדה בדרגה אחת לתקופה בת חודשיים‪.‬‬
‫כמו כן יפצה הנאשם את המתלונן בסך של ‪ ₪ 2,111‬אשר ישולמו ב‪ 3-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ח' בשבט תשע"ד‪ ,19/11/2113 ,‬בנוכחות התובעת – פקד יעל אומידי‪-‬ויכמן‪,‬‬
‫עו"ד‪ ,‬הנאשם ‪ -‬רס"מ ‪ XXX‬וב"כ עו"ד מאזן איוב‪.‬‬
‫שופט _____________ אב בית הדין _____________ שופטת_______________‬
‫נצ"ם רותי שטרית‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫עו"ד שמעון פרנקו‬
‫‪51‬‬
‫תיק ביד"מ ‪/1/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב‪-‬משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב יגאל שבתאי‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪XXX :‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .18‬הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום‪ ,‬בעבירה של התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר ושיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪ ,‬לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה‬
‫לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.2111-‬‬
‫בפתח הדיון הודיעונו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון שנחתם עם מח"ש‪ ,‬לפיו הנאשם‬
‫יודה בעובדות כתב האישום והצדדים יטענו לעונש באופן חופשי‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .19‬מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם עולה כי במועד הרלבנטי לכתב האישום‪ ,‬הוא‬
‫שירת כשוטר במשטרת ישראל‪ .‬בתאריך ‪ ,24/11/12‬בסמוך לשעה ‪ ,14:31‬ביצעה‬
‫המתלוננת רכישה בחנות "סופרמרקט דיל" ב‪ XXX‬משיצאה המתלוננת מהחנות‪,‬‬
‫הכניסה את מצרכיה לרכב שחנה בחניון סמוך‪ ,‬הניחה שני מכשירי טלפון ניידים שהיו‬
‫ברשותה בעגלת הקניות‪ ,‬ובהמשך שכחה את המכשירים ונסעה מהמקום‪ .‬בסמוך‬
‫לאותה שעה‪ ,‬הגיע הנאשם למקום‪ ,‬הבחין במכשירים שנשארו בעגלת הקניות‪ ,‬נטל‬
‫אותם לידיו‪ ,‬ולקח אותם עמו‪ .‬במקביל‪ ,‬משגילתה המתלוננת כי אבדו לה מכשירי‬
‫הטלפון‪ ,‬חזרה לחנות ודיווחה כי המכשירים נגנבו מהעגלה‪ .‬הנאשם נטל את המכשירים‬
‫לביתו‪ ,‬והעבירם בין היתר לשימוש ילדיו‪ ,‬אשר השתמשו בהם למשחקים ובמצלמה‪.‬‬
‫לאחר מספר ימים‪ ,‬ולאחר שהמתלוננת מסרה תלונה במשטרה‪ ,‬בוצעה חקירה‬
‫משטרתית במסגרתה הועתקו מצלמות האבטחה מאזור החנות‪ ,‬בהן נצפה הנאשם‬
‫כשהוא נוטל את מכשירי הטלפון לידיו‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫בתאריך ‪ ,41/11/12‬לאחר שנודע לנאשם כי מתנהלת חקירה בחשד לגניבת מכשירי‬
‫הטלפון‪ ,‬הגיע לתחנת המשטרה ב‪XXX‬‬
‫עם המכשירים בידיו‪ ,‬על מנת להשיבם‬
‫לבעליהם‪.‬‬
‫בכתב האישום נטען כי בהימנעותו מלדווח לאלתר על מכשירי הטלפון שמצא‪ ,‬ו‪/‬או‬
‫להעבירם לידי המשטרה‪ ,‬ובהותרת מכשירי הטלפון בביתו‪ ,‬תוך מתן אישור שימוש‬
‫בהם לבני משפחתו‪ ,‬התנהג הנאשם באופן שאינו הולם שוטר ושיש בו כדי לפגוע‬
‫בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים וראיות לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪ .21‬התובע‪ ,‬בטיעוניו לעונש‪ ,‬הדגיש את חומרת מעשיו של הנאשם בכך שמצא שני מכשירי‬
‫טלפון בתוך עגלה‪ ,‬לקח אותם לביתו‪ ,‬העבירם לבנותיו‪ ,‬ורק לאחר כשבוע כשנודע לו‬
‫שנפתחה חקירה‪ ,‬מצא לנכון להחזיר את המכשירים למשטרה‪.‬‬
‫לדברי התובע‪ ,‬במקרה שבפנינו הוראות החיקוק בדין המשמעתי עושות עם הנאשם‬
‫חסד‪ ,‬שכן‪ ,‬העובדות‪ ,‬כפי שהודה בהן הנאשם‪ ,‬יכולות היו להקים את יסודות העבירה‬
‫של גניבה במציאה‪ ,‬עפ"י סעיף ‪ 484‬לחוק העונשין‪.‬‬
‫עוד ציין כי עמדו בפני הנאשם באופן מובהק אמצעים סבירים לגלות את הבעלים של‬
‫הפלאפונים‪ ,‬או להעבירם לרשות הסופרמרקט‪ ,‬או המשטרה‪ ,‬אך לא עשה זאת‪ .‬חומרה‬
‫נוספת לדבריו יש בכך‪ ,‬שהמכשירים אינם קלי ערך‪ ,‬שכן הם מהווים מחשב לכל דבר‬
‫וענין וכוללים פרטים רישומיים אישיים שונים‪ .‬כפי שמצופה מכל אזרח שמצא פריט‬
‫להחזירו לבעליו‪ ,‬על אחת כמה וכמה מצופה מהנאשם שהוא שוטר‪ ,‬להחזיר את‬
‫המכשירים לבעליהם‪.‬‬
‫התובע הפנה לפסקי הדין בתיק ביד"מ ‪ 39/14‬ובתיק ת"פ ‪ 11491-18-11‬בימ"ש מחוזי‬
‫חיפה בהדגישו את הרציונל העולה מהם בדבר הצורך ששוטרים יעמדו בנורמות‬
‫התנהגות גבוהות במיוחד וישמשו דוגמה ומופת לציבור הרחב‪ ,‬על רקע האמון הציבורי‬
‫המיוחד שרוחשים להם הציבור‪ ,‬בתי המשפט ומערכת אכיפת החוק בכללותה‪.‬‬
‫בהתייחס לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬הגיש התובע את גיליון המרשם המשמעתי שלו‪,‬‬
‫ממנו עולה כי לנאשם הרשעה אחת בביד"מ בעבירה של שימוש בכוח משנת ‪ ,2112‬וכן ‪3‬‬
‫הרשעות בפני דן יחיד‪ .‬היעדרות מתפקיד ללא הצדק משנת ‪ ,2111‬אי‪-‬מילוי הוראה‬
‫משנת ‪ 2111‬ופעמיים אי‪-‬מילוי הוראה משנת ‪.1991‬‬
‫כן הגיש את הערכותיו התקופתיות של הנאשם מהשנים ‪ ,2111-2112‬בהן הוערך‬
‫בציונים שבין "בינוני ‪ "2‬ל "טוב מאוד ‪."1‬‬
‫‪53‬‬
‫לסיכום דבריו‪ ,‬ציין התובע‪ ,‬כי לאור החומרה בה רואה התביעה את העבירה בה הורשע‬
‫הנאשם‪ ,‬ומאחר והתביעה סבורה שיש קשר מבחינת מהות העבירה לתיק ביד"מ ‪,39/14‬‬
‫בו עונשו של הנאשם כלל רכיב של הורדה בדרגה‪ ,‬מבקשת התביעה לגזור על הנאשם‬
‫עונשים של הורדה בדרגה ונזיפה חמורה‪.‬‬
‫ממסמך החשבות שהגיש‪ ,‬עולה כי הפגיעה בשכרו של הנאשם כתוצאה מהורדה בדרגה‪,‬‬
‫עומדת על סך של ‪ ₪ 838‬ברוטו לחודש‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫‪ .21‬מטעם ההגנה העידו ‪ 2‬עדי אופי‪:‬‬
‫פקד ‪ XXX‬קצין יחידה ב‪ XXX‬סיפר כי הנאשם שרת תחת פיקודו כסייר תנועה בשנת‬
‫‪ .2111‬ציין כי מדובר בשוטר דעתן‪ ,‬שמבצע את המוטל עליו בצורה טובה‪ ,‬ממושמע‪,‬‬
‫פועל עפ"י הנהלים ומבצע אכיפה ומטלות ברמה טובה כמו אחרים בקבוצתו‪ .‬בהתייחס‬
‫לאירוע נשוא כתב האישום‪ ,‬ציין כי הוא רואה את מעשה הנאשם בחומרה‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫הנאשם מודע לכך שמדובר באירוע חמור והוא הביע חרטה עמוקה על מעשיו‪ .‬עוד ציין‬
‫כי הנאשם פועל עפ"י הנחיות ונהלים‪ ,‬לא מעגל פינות ולכן התקשה להאמין שהוא‬
‫מעורב במקרה‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא מעוניין שהנאשם יחזור לשרת אתו‪ ,‬ומאמין שהנאשם‬
‫יחזור שוטר אחר לגמרי‪.‬‬
‫רס"מ ‪ ,XXX‬סיפר כי מכיר את הנאשם משנת ‪ ,2113‬הם חברים גם מעבר לשעות‬
‫העבודה‪ ,‬עבדו בעבר ביחד כסיירים ושימש תקופה מסוימת ראש המשמרת שלו‬
‫במתנ"א ‪ XXX‬בהתייחס לאירוע נשוא כתב האישום‪ ,‬העיד כי המקרה חמור מאוד‪,‬‬
‫והפתיע אותו‪ ,‬שכן‪ ,‬המקרה לא מתיישב עם האדם שהוא מכיר‪ .‬הוסיף כי לדעתו‬
‫האירוע נבע מתוך לחץ בעבודה ולא באופן מכוון‪.‬‬
‫‪ .22‬ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש‪ ,‬ציין‪ ,‬כי הנאשם מתבייש במעשיו ומביע חרטה‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫הנאשם השתחרר משירות סדיר במג"ב בשנת ‪ ,1993‬ומשנת ‪ 1998‬ואילך הוא משרת‬
‫במשטרת ישראל בתפקידי סיור ותנועה‪ ,‬תפקידו מלחיץ ומעיק מבחינה נפשית‪.‬‬
‫בהתייחס לנסיבות המקרה‪ ,‬ציין‪ ,‬כי הנאשם מצא את מכשירי הטלפון כשהיה בלחץ של‬
‫קניות ובאותו שבוע עבד משמרות באופן אינטנסיבי‪ .‬מאחר ולא היה שוטר במדים בעת‬
‫האירוע‪ ,‬לא חשב לתת את המכשירים באותו רגע למישהו‪ ,‬שכן מבחינתו כל אחד יכול‬
‫היה להגיד שהם שייכים לו‪ .‬לדבריו הנאשם התכוון להחזיר את הטלפונים לתחנת‬
‫המשטרה ב‪ , XXX‬סמוך מקום מגוריו‪.‬‬
‫עוד ציין כי הנאשם שרת באותה עת בתחנת ‪ ,XXX‬שם אין יומנאי שניתן היה למסור‬
‫לו את המכשירים‪ .‬כשהתקשרו אל הנאשם מתחנת המשטרה ב‪ XXX‬על מנת שיביא‬
‫‪54‬‬
‫את הפלאפונים‪ ,‬הגיע מיד‪ ,‬וסיפר אמת‪ ,‬שהתכוון למסור את המכשירים למשטרה‬
‫אולם לא עשה כן מתוך תמימות‪ ,‬בהיסח הדעת וכתוצאה מהלחץ העצום בעבודה‪.‬‬
‫עוד טען כי לא בוצעו שיחות ממכשירי הטלפון‪ ,‬למעט צילומים שצולמו על ידי בתו של‬
‫הנאשם ששיחקה עם המכשירים‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם לא הבין את חומרת העניין ואת‬
‫חשיבותו באותה עת‪.‬‬
‫בהתייחס לתפקודו של הנאשם במשטרה‪ ,‬הפנה בא‪-‬כוחו לעדויות האופי‪ ,‬של מפקדו‬
‫וחברו ולהערכותיו התקופתיות‪ .‬ציין כי הנאשם חדור מוטיבציה ורצון לשרת את‬
‫משטרת ישראל‪ .‬בנוגע לגיליון המשמעתי של הנאשם‪ ,‬טען כי מדובר בעבירות ישנות‬
‫שלא קשורות לענייננו‪ ,‬וביקש שלא לזקוף אותן לחובתו יתר על המידה‪ .‬באשר למצבו‬
‫האישי של הנאשם‪ ,‬ציין כי הוא נשוי ולו שני ילדים קטנים‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם הוסיף כי למרות שהמעשה חמור‪ ,‬הוא אינו מצוי במדרג החמור ביותר‬
‫אליו נחשף ביה"ד באופן תדיר בעבירות התנהגות שאינה הולמת‪ ,‬בפרט‪ ,‬כאשר בוחנים‬
‫את נסיבותיו של הנאשם‪.‬‬
‫לסיכום דבריו‪ ,‬ביקש לא למצות את הדין עם הנאשם ולהטיל עליו נזיפה חמורה קנס‬
‫כספי‪.‬‬
‫‪ .24‬מפי הנאשם שמענו כי הוא מודה בטעותו‪ ,‬מתחרט‪ ,‬מתנצל ומצטער על מעשיו‪ ,‬יודע‬
‫שמעשה כזה אינו מצופה מאזרח‪ ,‬ובוודאי שלא משוטר‪ .‬סיפר על טיב שירותו‪ ,‬ציין כי‬
‫הוא שוטר מקצועי ואדיב המכבד כל אדם ונותן שירות טוב לאזרח‪ .‬עוד סיפר על אירוע‬
‫שהתרחש שבוע לאחר שנחקר‪ ,‬בו מצא ארנק במרכז קניות ב‪ XXX‬והשיבו לבעלים‪.‬‬
‫לדבריו החזיר את מכשירי הטלפון מיד כשהתבקש על ידי החוקר בתחנה ואמר אמת‬
‫בחקירת מח"ש‪ .‬הוסיף כי כיום הוא אדם אחר לחלוטין‪ ,‬הרבה יותר מחמיר‪ .‬עברה עליו‬
‫שנה קשה והוא מבקש את רחמיו של ביה"ד‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .23‬בפתח הדברים מצאנו לציין כי אנו רואים בחומרה רבה את מעשיו של הנאשם‪ ,‬שכן הם‬
‫נוגעים להיבט טוהר המידות של איש המשטרה‪.‬‬
‫‪ .21‬עובדות כתב האישום מעלות על פניהן עבירה פלילית של ממש‪ ,‬שעניינה גניבה במציאה‪,‬‬
‫ובגינה‪ ,‬ככלל‪ ,‬מוגש אישום פלילי‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬עסקינן במישור המשמעתי ושומה עלינו לגזור את דינו של הנאשם בהתאם‬
‫לתכליתם של אמצעי המשמעת‪.‬‬
‫‪ .21‬כידוע‪ ,‬שוטר מחויב לאמות מידה מיוחדות של התנהגות‪ ,‬עליו לגלות רגישות מיוחדת‬
‫לפן המוסרי שבמעשיו‪ ,‬לשמש דוגמה ומופת לציבור הרחב ולעמוד בנורמות גבוהות‬
‫במיוחד‪ .‬נורמות אלו חלות גם בעניינים שאינם נוגעים לשירותו במשטרה‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫‪ .23‬אחד מתפקידיה המרכזיים של המשטרה הוא שמירה על בטחון רכושו של הציבור‪.‬‬
‫הנאשם ניצל את הנסיבות בהן נמצאו מכשירים סלולריים מונחים ללא השגחה בעגלת‬
‫הקניות‪ ,‬ושלח יד ברכוש הזולת‪ .‬במקום לפעול להשבתם לבעליהם כמצופה משוטר‪,‬‬
‫נטל את המכשירים לשימושו הפרטי‪ .‬מעשה מסוג זה יש בו כדי לבייש הן את הנאשם‬
‫והן את הארגון כולו‪.‬‬
‫‪ .28‬כידוע מדי יום אלפי שוטרים‪ ,‬עובדים לילות כימים‪ ,‬במטרה לשמור ולהגן על בטחון‬
‫רכושם של האזרחים ולעיתים אף מסכנים עצמם במאבק אל מול עברייני רכוש בשטח‪.‬‬
‫מקרה זה יש בו כדי לסדוק את תדמיתם של אנשי המשטרה‪ ,‬כמי שאמונים להגן על‬
‫בטחון הרכוש‪ ,‬ובכך לפגוע בהשקעה ובמאמצים הרבים שמושקעים ע"י הארגון‪ ,‬על‬
‫שוטריו‪ ,‬כדי לזכות באמון הציבור‪.‬‬
‫‪ .29‬איננו יכולים לקבל ולהתחשב לקולה בהסברים שהעלה בא‪-‬כוח הנאשם בטיעוניו‪,‬‬
‫לפיהם הנאשם בושש מלהשיב את מכשירי הטלפון לבעליהם‪ ,‬בשל לחץ ועומס בעבודה‪.‬‬
‫הנאשם החזיק במכשירי הטלפון בביתו ומסרם כמשחק לשימוש בנותיו‪ ,‬במשך פרק‬
‫זמן ארוך של שבעה ימים‪ .‬הוא סיפר בדבריו בפנינו‪ ,‬כי הוא מתגורר במרחק של כחמש‬
‫מאות מטרים בלבד מתחנת המשטרה ב‪ . XXX‬מכאן‪ ,‬שהייתה לו האפשרות‪ ,‬בקלות‬
‫יתרה‪ ,‬לגשת לאותה תחנת משטרה הסמוכה לביתו ולמסור את מכשירי הטלפון‪ .‬אלא‪,‬‬
‫שלמרבה הצער הנאשם בחר שלא לעשות כן‪.‬‬
‫משקיבל הנאשם החלטה‪ ,‬ליטול את מכשירי הטלפון מהעגלה‪ ,‬ולקחת אותם לביתו‪,‬‬
‫היה עליו לדווח על כך באופן מיידי לתחנת המשטרה‪ ,‬ולאחר מכן‪ ,‬בהקדם האפשרי‬
‫למסור את מכשירי הטלפון בתחנה‪.‬‬
‫אנו מוצאים פסול של ממש אף בכך שהנאשם לא שמר על המכשירים במקום מוגן‬
‫ומוסתר בביתו‪ ,‬ומסר אותם כמשחק לשימוש ילדיו‪ ,‬זאת‪ ,‬על אף שהמכשירים אינם‬
‫רכושו והם שייכים לבעלים אחרים‪.‬‬
‫‪ .41‬יודגש כי תכליתו של הדין המשמעתי והטלת אמצעי המשמעת שבו‪ ,‬הינם‪ ,‬למנוע פגיעה‬
‫בתפקודה של משטרת ישראל‪ ,‬להגן על תדמיתה בעיני הציבור ולהרתיע אחרים בשירות‬
‫למען לא יכשלו במעשים מעין אלו‪.‬‬
‫בעש"מ ‪ 4111/11‬אסדי נ' נציבות שירות המדינה ואח' נאמרו בעניין זה ע"י כבוד‬
‫השופטת פרוקצ'יה הדברים הבאים‪:‬‬
‫" מטרת דין המשמעת אינה מכוונת להענשת העובד‪ .‬היא נועדה להגן על השירות‬
‫הציבורי מבחינת רמת תפקודו ומהיבט השמירה על דמותו ותדמיתו בעיני הציבור‪.‬‬
‫תכליות אלה מושגות באמצעים שונים וביניהם – הרחקת עובדים שתפקודם פוגע‬
‫‪56‬‬
‫בשירות הציבורי‪ ,‬הרתעת שאר עובדי השירות הציבורי מפני התנהגות החורגת‬
‫מהנורמות הראויות והעברת מסר כללי לציבור הרחב בדבר הקפדתה של מערכת‬
‫אכיפת החוק ודיני המשמעת על יושרתו של השירות הציבורי ורמת תפקודו‪ .‬תכליות‬
‫אלה מכוונות את אמצעי המשמעת הנגזרים בדין המשמעתי‪".‬‬
‫‪ .41‬אל מול חומרת מעשיו של הנאשם אנו מוצאים להתחשב לקולה‪ ,‬בהודייתו של הנאשם‪,‬‬
‫בטיב שירותו החיובי כעולה מגיליונות הערכותיו התקופתיות האחרונות‪ ,‬בדברי מפקדו‬
‫לפיהם הנאשם מבצע את תפקידו בצורה טובה ובהתנצלות והחרטה הכנה שהביע‬
‫בפנינו‪.‬‬
‫‪ .42‬מששקלנו את כלל הנסיבות לחומרה ולקולה‪ ,‬הגענו לכלל מסקנה כי האיזון הראוי‬
‫שביניהם במקרה זה‪ ,‬מחייב להטות את הכף לחומרה‪ ,‬בשל חומרת המעשה והצורך‬
‫בהעברת מסר ארגוני חד ומרתיע‪.‬‬
‫‪ .44‬שקלנו לגזור על הנאשם עונש של הורדה בדרגה אחת‪ .‬עם זאת בהתחשב בכך שמדובר‬
‫בפרק זמן ממושך של ‪ 3‬שנים בין הדרגות‪ ,‬ולכך משמעות כספית ניכרת‪ ,‬החלטנו‬
‫להתחשב בנאשם ולקצוב את משך ההורדה בדרגה‪.‬‬
‫‪ .43‬החלטנו אפוא‪ ,‬לגזור על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‪.‬‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בדרגה אחת לתקופה של ‪ 41‬חודשים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬י"ד בשבט תשע"ד‪ ,11/11/2113 ,‬בנוכחות התובע‪ ,‬רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם וב"כ עו"ד זיו גלעד‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"ץ יגאל שבתאי‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫‪57‬‬
‫תיק ביד"מ ‪10/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב‪-‬משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב איתן כהן‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ל ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .41‬הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום‪ ,‬בעבירה של התרשלות בעת מילוי‬
‫תפקיד לפי סעיף ‪ 2‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.2111-‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .41‬מעובדות כתב האישום בהן הודה והורשע הנאשם עולה כי במועד הרלוונטי לאישום‬
‫הוא שירת כסייר ביח"ס ‪ 4‬בתחנת ‪XXX‬‬
‫בתאריך ‪ 18.11.14‬בשעה ‪ 24:21‬התקשר אזרח אל מרכז השליטה במחוז ‪ XXX‬ודווח‬
‫על שמיעת צרחות של גבר ואישה בשפה הרוסית‪ ,‬בדירה שמולו ברח' ‪ XXX‬והוא‬
‫חושש שמדובר באלימות‪ .‬בעקבות השיחה נפתח אירוע אלמ"ב שמספרו ‪( 294‬להלן‪:‬‬
‫"האירוע")‪ .‬הנאשם ומתנדב שנכח בניידת נשלחו לטיפול באירוע בשעה ‪ .24:24‬עם‬
‫קבלת הטיפול באירוע נסעו הנאשם והמתנדב לכוון המקום‪ .‬במהלך הנסיעה התקשר‬
‫הנאשם אל המודיע כדי לקבל פרטים נוספים ובשיחה הוברר לו כי הוא מכיר את בעל‬
‫הדירה מאירוע אלימות קודם שהתרחש בתאריך ‪ 21.13.14‬בו נחשד בכך שניסה לתקוף‬
‫את שכנותיו באמצעות פטיש והתנגד למעצר‪.‬‬
‫בשעה ‪ 24:41‬דווח הנאשם על הגעתו למקום האירוע‪ .‬הנאשם החנה את הניידת במקום‬
‫סמוך‪ ,‬הורה למתנדב להישאר בניידת והתקדם רגלית לכוון מקום האירוע‪ .‬משהגיע‬
‫הנאשם לדירה עליה דווח המודיע‪ ,‬הממוקמת בקומת המרתף‪ ,‬ניסה לפתוח את הדלת‬
‫שהייתה נעולה ומשלא הצליח ניגש לאחד החלונות של הדירה והתבונן לתוכה‪ .‬הנאשם‬
‫הבחין בבעל הדירה אותו זיהה מאירוע קודם מסתובב בדירה וקרא לו מס' פעמים‪.‬‬
‫משזה לא נענה לקריאותיו‪ ,‬עזב הנאשם את המקום וחזר לניידת מבלי שנכנס לדירת‬
‫המרתף כמתחייב בנוהל מס"ר ‪ 12.221.18‬שכותרתו‪" :‬טיפול הסייר באלימות במשפחה‬
‫‪58‬‬
‫ובהטרדה מאיימת" (להלן‪" :‬הנוהל")‪ .‬בשעה ‪ 24:43‬דווח הנאשם כי סיים את הטיפול‬
‫באירוע ‪ 294‬ובדו"ח הפעולה שמילא כתב‪" :‬זוג חנ"שים מוכרים‪ ,‬אין אלימות‬
‫במקום‪".‬לאחר מכן‪ ,‬עזבו הנאשם והמתנדב את המקום‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 19.11.14‬בשעה ‪ 11:13‬התקשר ‪ XXX‬בעל דירת המרתף אל המשל"ט ודווח כי‬
‫רצח את אשתו (להלן‪" :‬המנוחה")‪ .‬בעקבות השיחה נפתח במוקד אירוע ‪ 13‬ובשעה‬
‫‪ 11:18‬נשלחו הנאשם והמתנדב לטיפול באירוע‪.‬‬
‫בשעה ‪ 11:18‬הגיעו הנאשם והמתנדב פעם נוספת למקום האירוע‪ ,‬ירדו מהניידת ורצו‬
‫לעבר דירת המרתף‪ .‬הנאשם פתח את דלת הדירה והבחין בחשוד ברצח יושב נינוח עם‬
‫גבו לדלת ואח"כ הבחין באישה כשהיא ללא רוח חיים‪ .‬הנאשם שלף את אקדח הטייזר‬
‫והורה לחשוד לעמוד‪ ,‬אזק אותו‪ ,‬הובילו אל מחוץ לדירה ואח"כ הכניסו לניידת יחד עם‬
‫המתנדב‪.‬‬
‫בכתב האישום נטען כי חרף היכרותו את החשוד ברצח מאירועי אלימות קודמים וחרף‬
‫העובדה כי אירוע ‪ 294‬סווג כאירוע אלמ"ב‪ ,‬לא ערך הנאשם בדיקה מקיפה ויסודית‬
‫כשהגיע בפעם הראשונה לדירת המרתף במסגרת טיפולו באירוע ‪ 294‬כפי שקובע הנוהל‪,‬‬
‫הסתפק בניסיון לפתוח את הדלת ואח"כ בהתבוננות לתוך הדירה ובכך התרשל הנאשם‬
‫בעת מילוי תפקידו‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים וראיותיהם לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪ .43‬התביעה הגישה לעיונו של בית הדין את פלט הרישום המשמעתי של הנאשם‪ ,‬גיליונות‬
‫שפיטה ואת הערכותיו התקופתיות שבין השנים ‪ 2111‬ועד ‪.2114‬‬
‫‪ .48‬התובעת בטיעוניה הדגישה כי מדובר באירוע שהסתיים בתוצאה קשה‪ ,‬שכן אישה‬
‫נרצחה‪ .‬לדבריה‪ ,‬הגם שהתביעה אינה טוענת כי הנאשם אחראי באופן ישיר למותה של‬
‫אותה אישה‪ ,‬אין לדעת את התשובה לשאלה מה היה קורה אילו הנאשם היה נכנס‬
‫לדירה שדווח עליה באירוע ‪ 294‬והאם המנוחה הגב' וינוקורסקי הייתה היום בין‬
‫החיים‪.‬‬
‫עוד ציינה‪ ,‬כי באותה משמרת שימש הנאשם כקצין יחידה והיה אחראי על שתי ניידות‪.‬‬
‫הנאשם‪ ,‬כעולה מעדויות עדי האופי‪ ,‬טיפל במספר רב של אירועי אלמ"ב ולכן לדברי‬
‫התובעת‪ ,‬הכיר את נוהל מס"ר שמסדיר את אופן הטיפול באירועים מסוג זה ע"י‬
‫הסייר‪.‬‬
‫בסעיף ‪ 3‬לנוהל‪ ,‬מצוינת מטרתו‪ ,‬להסדיר את פעולותיו של הסייר בהגיעו למקום‬
‫האירוע שעפ"י החשד נעברה בו עבירת אלמ"ב‪ .‬בסעיף ‪ 1‬לנוהל מפורטות הפעולות שעל‬
‫הסייר לבצע כגון‪ :‬איתור החשוד‪ ,‬הפסקת העבירה‪ ,‬הפרדה פיזית בין החשוד לקרבן‪,‬‬
‫הערכת מסוכנות ראשונית‪ ,‬בדיקת העבר הפלילי של החשוד בדיקת תלונות קודמות‬
‫וכו'‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫התרשלותו של הנאשם מתבטאת במחדל מאחר ולא פעל על פי הנוהל‪ .‬הנאשם לא‬
‫הפסיק את העבירה‪ ,‬לא פעל להפריד פיזית בין החשוד לקורבן‪ ,‬לא נכנס לדירה‪ ,‬לא‬
‫ווידא ששלום לאישה למרות שלא הבחין בה כשצפה אל תוך הדירה‪ ,‬לא ביצע הערכת‬
‫מסוכנות למרות שהייתה לו אינדיקציה למסוכנות מטיפולו באירוע אלימות קודם של‬
‫אותו חשוד‪ ,‬ועזב את המקום מבלי לערוך בירור מעמיק כפי שדורש הנוהל‪.‬‬
‫משקלו של כל אחד ממחדלים אלו בפני עצמו‪ ,‬הינו חמור וקל וחומר שמשקלם‬
‫המצטבר הינו חמור‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬המשטרה שואפת לטפל בכל קריאה של אזרח ולעשות כל שביכולה לטפל‬
‫באירועים במקצועיות‪ ,‬נחרצות וללא טעויות‪ .‬במקרה זה נכשלה המשטרה שכן בסופו‬
‫של דבר נרצחה אישה‪.‬‬
‫עוד טענה התובעת‪ ,‬כי מחדלו של הנאשם פגע בתדמית המשטרה בעיני הציבור שאינו‬
‫מפריד בין מחדלו האישי לכישלונו של הארגון כולו‪.‬‬
‫בנוסף טענה‪ ,‬כי אחד מערכי הייעוד של המשטרה הנו הגנה על חיי אדם בנחישות אומץ‬
‫לב ותבונה‪ .‬במקרה זה נפגע הערך הנ"ל‪.‬‬
‫הוסיפה‪ ,‬כי המשטרה מנסה להיאבק בתופעת האלימות נגד נשים ואף קוראת לציבור‬
‫להיות ער ולדווח לה על כל חשד לעבירה מסוג זה‪ .‬במקרה זה‪ ,‬האזרח מילא את‬
‫תפקידו‪ ,‬דווח ושיתף פעולה עם המשטרה‪ ,‬אולם דווקא השוטר פעל ברשלנות‬
‫ובאדישות ועל רקע זה‪ ,‬לא ניתן להתייחס לכך בסלחנות‪.‬‬
‫בהתייחסה לנאשם‪ ,‬ציינה‪ ,‬כי הוא משרת בחיל משנת ‪ ,2111‬צבר לחובתו שלוש‬
‫הרשעות קודמות בפני דן יחיד‪ ,‬בעבירות של התרשלות ואי מילוי הוראה‪.‬‬
‫בהערכותיו התקופתיות בין השנים ‪ 2111‬ועד ‪ 2114‬הוערך ע"י מפקדיו בציונים "טוב ‪"4‬‬
‫ועד "טוב מאוד ‪ "2‬התובעת הפנתה להערות שנרשמו ע"י מפקדיו‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬ענישה מחמירה תעביר מסר שנהלים וכללים נועדו כדי לקיימם במלואם‪.‬‬
‫בעתירתה לעונש‪ ,‬טענה‪ ,‬כי יש להשית על הנאשם עונשים של נזיפה חמורה והורדה‬
‫בדרגה לתקופה שתיקבע ע"י בית הדין‪.‬‬
‫בסיום טיעוניה הפנתה לפסיקת בית הדין בתיק ביד"מ ‪ 34/13‬ובתיק ביד"מ ‪.41/99‬‬
‫לשאלת בית הדין‪ ,‬השיבה‪ ,‬כי התביעה לא קיבלה לידיה את דו"ח הנתיחה שלאחר‬
‫המוות ולכן אינה יודעת האם המנוחה נרצחה עוד בטרם הגיע הנאשם בפעם הראשונה‬
‫לזירה‪ ,‬או לאחר שעזב את המקום בפעם הראשונה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬ציינה‪ ,‬אין טענה כי‬
‫קיים קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות הנאשם לבין התוצאה‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫ממסמך החשבות שהוגש על ידי התביעה עולה כי משמעות ההורדה בדרגה מדרגת‬
‫רס"ל לדרגת סמ"ר עומדת על סך ‪ ₪ 1,148‬ברוטו לחודש‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫מטעם ההגנה העידו שני עדי אופי‪:‬‬
‫‪ .49‬עד אופי ‪ 1‬מפקח ‪ ,XXX‬העיד‪ ,‬כי הוא משרת כקצין יחידה בסיור ‪ XXX‬הנאשם שירת‬
‫תחת פיקודו כשנה עד שעבר לתפקיד סגן קצין יחידה ביחידת סיור מקבילה‪ .‬סיפר על‬
‫הערכתו לנאשם ועל כך שהוא עצמו המליץ למנותו לסגן ראש יחידה‪ .‬הדגיש את‬
‫מצוינותו של הנאשם‪ ,‬המוטיבציה הגבוהה שמאפיינת אותו‪ ,‬יושרו האישי‪ ,‬הלויאליות‪,‬‬
‫האמינות‪ ,‬ההשקעה הרבה‪ ,‬החריצות ומוסר העבודה הגבוה שלו‪ .‬הנאשם נוהג לסייע‬
‫לאירועים של ניידות הסיור למרות שכיום הוא משרת במרחב ולא בתחנה‪.‬‬
‫לשאלת התביעה‪ ,‬מסר‪ ,‬כי בהערכתו התקופתית של הנאשם ציין שיש צורך בשיפור‬
‫מבחינה מקצועית‪ ,‬עליו לרדת לפרטים הקטנים בכל משימה ולשאוף להשתפר ביכולת‬
‫הראייה ובבגרות המבצעית וכן להבחין בין עיקר לטפל‪ .‬בהתייחסו לאירוע‪ ,‬הוסיף‪ ,‬כי‬
‫אין ספק שמדובר בתקלה‪ ,‬אך הדברים שכתב אינם משליכים דווקא על אירוע מסוג זה‪.‬‬
‫הוסיף‪ ,‬כי הנאשם מוערך ע"י מפקדיו וחבריו וטען כי הוא יכול להצביע על עשרות‬
‫אירועי אלמ"ב אחרים בהם טיפל הנאשם באופן תקין‪.‬‬
‫‪ .31‬עד אופי ‪ 2‬רס"ר ‪ XXX‬העיד‪ ,‬כי הוא משרת בתחנת ‪ XXX‬בשנתיים וחצי האחרונות‬
‫הוא משמש כקצין יחידה בתחנה‪ .‬הנאשם שירת תחת פיקודו כסגן קצין יחידה‪.‬‬
‫סיפר כי הנאשם שירת ביחידה בתור סייר ומאחר וגילה מוסר עבודה גבוה‪ ,‬מונה לסגן‬
‫קצין יחידה‪ ,‬תחת פיקודו‪ .‬לדעתו‪ ,‬הנאשם ביצע את תפקידו בצורה מושלמת והשקיע‬
‫זמן ומאמצים בביצוע התפקיד יותר מכל סגן אחר בשאר היחידות‪ .‬הנאשם חתר למגע‬
‫בטיפולו באירועים‪ ,‬היה בין הראשונים שמגיעים לזירת אירוע‪ ,‬שוטר מקצועי‪ ,‬אהוד על‬
‫שוטרי היחידה ונהנה מאוד לעבוד אתו‪.‬‬
‫בתשובה לשאלת התובעת‪ ,‬השיב‪ ,‬כי בהערכה התקופתית שמילא בשנת ‪ 2114‬אכן ציין‬
‫כי על הנאשם לשפר את האחריות כלפי תפקידו‪ ,‬להוות דוגמא אישית לפקודיו ולאזן‬
‫בין עבודתו לחייו האישיים‪ .‬הערכה זו ניתנה לדבריו‪ ,‬לאחר שהנאשם שירת זמן מועט‬
‫בתפקיד‪ ,‬ובאותה עת עבר תקופה לא קלה בחייו הפרטיים‪.‬‬
‫‪ .31‬ההגנה הגישה לעיוננו אסופת מסמכים הכוללת‪ :‬סיכומי ראיון‪ ,‬תעודות מקורסים‬
‫שונים שעבר הנאשם במשטרה‪ ,‬תעודות הערכה‪ ,‬פלטי דף פייסבוק ובו תודות של‬
‫אזרחים‪ ,‬מכתבי תודה של אזרחים ומכתב הוקרה על התנדבותו של הנאשם במסגרת‬
‫עמותת צער בעלי חיים‪.‬‬
‫‪ .32‬בפתח טיעוניה‪ ,‬הדגישה הסניגורית כי אין טענה שעקב התרשלותו של הנאשם נגרמה‬
‫התוצאה המצערת‪ .‬התביעה עצמה בהימנעה מלחקור ומלהביא את דו"ח נתיחת הגופה‪,‬‬
‫‪61‬‬
‫זנחה את קו הטעון הנ"ל ולפיכך אין זה ראוי להזכיר זאת בטיעונים באופן משתמע על‬
‫דרך העלאת היפותיזות שונות בהקשר למה שיכול היה להימנע‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬הנאשם אכן לא פעל כמתחייב על פי הנוהל‪ ,‬הודה בכך בהזדמנות הראשונה‬
‫בפני הקצין הבודק‪ ,‬לקח אחריות מלאה על האירוע‪ ,‬הודה בבית הדין‪ ,‬נמנע מלנהל‬
‫משפט וחסך מזמנו של בית הדין ומזמנם של העדים‪.‬‬
‫עוד הביעה הסניגורית התנגדות לשימוש בחומר ראייתי שעלה בפני הקבו"ד ולא הוגש‬
‫לבית הדין‪.‬‬
‫הסניגורית ציינה כי לדעתה‪ ,‬מיעוט תיקי הרשלנות שמוגשים לבית הדין בהשוואה‬
‫לדו"ח הנזיקין של משטרת ישראל‪ ,‬מצביע על כך שיש לא מעט אירועי רשלנות שלא‬
‫מגיעים לפתחו של בית הדין‪ .‬לפיכך‪ ,‬עצם ההעמדה לדין בפני בית הדין על התרשלות‬
‫טומנת בחובה יסוד של החמרה‪.‬‬
‫עוד טענה‪ ,‬כי הנאשם לא הועמד לדין על עבירה של פגיעה בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫משהתביעה לא בחרה בסעיף זה‪ ,‬לא ניתן לטעון לפגיעה כזאת‪.‬‬
‫בהתייחסה לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬הפנתה לעדויות מפקדיו מהן עולה כי מדובר‬
‫בשוטר בעל מוטיבציה גבוהה‪ ,‬נחוש‪ ,‬דבק במטרה‪ ,‬חרוץ‪ ,‬משקיע ומקצועי בטיפולו‬
‫באירועים‪ .‬לדבריה‪ ,‬יש לראות אירוע זה כאירוע נקודתי שאינו מאפיין את תפקודו‬
‫כשוטר‪.‬‬
‫עוד הפנתה להערכותיו התקופתיות‪ ,‬מהן עולה כי הנאשם מהווה דוגמה לשוטרים‬
‫אחרים ומפקדיו העריכו אותו כיותר טוב מאחרים בקבוצה‪.‬‬
‫ציינה‪ ,‬כי הנאשם התגייס למשטרה לפני כארבע שנים‪ ,‬שירת כבלש בתחנת ‪XXX‬‬
‫ואח"כ עבר לשרת כסייר בתחנה‪ .‬בהמשך שירותו מונה לסגן קצין יחידה ביחידת סיור‬
‫בתחנה‪ .‬בעקבות האירוע הועבר מתפקידו לתפקיד סייר תנועה באת"ן ‪ XXX‬למרות‬
‫שירותו בתנועה‪ ,‬הוא נוהג לסייע לניידות הסיור של התחנה‪.‬‬
‫בהתייחסה למצבו הכלכלי‪ ,‬ציינה‪ ,‬כי הנאשם משתכר כ‪ ₪ 3111 -‬והוא מצוי בהליך‬
‫משפטי‪ .‬הנאשם מחזיר הלוואות בסך כ‪ ₪ 2,111 -‬בחודש ומשלם סך של ‪ ₪ 4,111‬עבור‬
‫שכר דירה‪ .‬באוקטובר האחרון החל בלימודי תואר במסגרת תוכנית המיועדת לשוטרים‬
‫והוא משלם שכר לימוד בסך ‪ ₪ 12,111‬בשנה‪.‬‬
‫בסיום טיעוניה‪ ,‬הפנתה לפסיקה בתיקי ביד"מ ‪ ,34/19 ,31/18‬ו‪ ,89/13 -‬אשר בהם‬
‫הורשעו הנאשמים בהתרשלות במילוי תפקיד בנסיבות בהן הוכח קשר בין ההתרשלות‬
‫לחומרת התוצאה‪ ,‬ולא הורדו בדרגה‪.‬‬
‫בעתירתה לעונש‪ ,‬טענה‪ ,‬כי העונש הראוי לנאשם הינו עונש של נזיפה חמורה ולחלופין‬
‫נזיפה חמורה וקנס כספי מידתי ולא גבוה‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫‪ .34‬מפי הנאשם‪ ,‬שמענו‪ ,‬כי הוא מכיר באחריותו להתנהלותו הלא תקינה באירוע והדבר‬
‫מלווה אותו מאז שאירע וימשיך ללוותו עד סוף חייו‪ .‬הנאשם סיפר כי התגייס למשטרה‬
‫מתוך אמונה שזה ייעודו ורואה בשירותו שליחות‪ .‬הוסיף‪ ,‬כי הוא רווק‪ ,‬התגייס‬
‫למשטרה בגיל שלושים לאחר ששימש בתפקיד מנהלי בחברת הייטק‪ .‬סיפר על השנה‬
‫האחרונה שהייתה לא קלה עבורו‪ ,‬הן בשל הליך משפטי אזרחי והן בשל האירוע‬
‫שבפנינו‪ ,‬ואלו השפיעו על נפשו‪ .‬הוסיף‪ ,‬כי הוא שוטר טוב‪ ,‬לוקח אחריות מלאה על‬
‫התנהלותו באירוע‪ ,‬מאוכזב מעצמו והפתיע את עצמו לרעה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .33‬במקרה שבפנינו‪ ,‬הנאשם התרשל בביצוע תפקידו כסייר עת נקרא לטפל באירוע‬
‫אלימות במשפחה‪.‬‬
‫בהגיעו לזירת האירוע הסתפק הנאשם בניסיון לפתוח את דלת הדירה שהייתה נעולה‪,‬‬
‫בהצצה דרך חלון הדירה ובקריאת קריאות מספר לחשוד‪ ,‬בו הבחין כשהוא מסתובב‬
‫בתוך הדירה‪ ,‬משלא נענה החשוד לקריאותיו‪ ,‬עזב את המקום‪.‬‬
‫‪ .31‬עפ"י נוהל מס"ר ‪" 12.221.118‬טיפול הסייר באלימות במשפחה ובהטרדה מאיימת"‪,‬‬
‫חייב היה הנאשם לערוך בדיקה יסודית ומעמיקה‪ .‬בדיקה שכזו מחייבת בין היתר‪,‬‬
‫כניסה לדירה‪ ,‬הפסקת העבירה‪ ,‬ווידוא שלומו של הקורבן הגנה עליו ואבטחת שלומו‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬הפרדתם הפיזית של החשוד והקורבן‪ ,‬תפיסת כלים פוגעניים‪ ,‬איסוף ראיות‬
‫בזירה‪ ,‬תחקור מעורבים ועדים‪ ,‬הפניית הקורבן לטיפול רפואי לפי העניין‪ ,‬ביצוע‬
‫הערכת מסוכנות ראשונית תוך התייחסות לעברו הפלילי של החשוד‪ ,‬לאופיין של‬
‫העבירות בהן נחשד בעבר‪ ,‬ולתלונות קודמות שהוגשו נגדו והפניית המקרה לגורמי‬
‫הרווחה‪.‬‬
‫‪ .31‬רשלנותו של הנאשם באה לידי ביטוי ביתר שאת‪ ,‬בכך שלא הקפיד לבצע את הנדרש‬
‫ממנו לפי הנוהל‪ ,‬חרף העובדה שהכיר את החשוד מאירוע אלימות שהתרחש ימים‬
‫ספורים עובר לאירוע שבפנינו‪ ,‬בו נחשד בכך שניסה לתקוף את שכנותיו באמצעות‬
‫פטיש והתנגד למעצר‪.‬‬
‫‪ .33‬נכון‪ ,‬אין לזקוף במסגרת תיק זה‪ ,‬לחובתו של הנאשם את חומרת התוצאה באירוע‪.‬‬
‫חומרת התוצאה שהתבטאה במותה של המנוחה‪ ,‬הנה קשה ובלתי הפיכה‪ .‬אולם‪ ,‬מאחר‬
‫ולא הובאו בפנינו נתונים הנוגעים לשעת המוות‪ ,‬איננו יודעים באם המנוחה נרצחה‬
‫בטרם הגיע הנאשם בפעם הראשונה לזירה או שנרצחה במהלך השעה ותשע עשרה‬
‫הדקות שחלפו מא ז עזב הנאשם את הדירה ועד שדווח החשוד למרד"מ על שרצח‬
‫אשתו‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫לא הוכח ולא נטען בפנינו‪ ,‬קשר בין הרשלנות לתוצאה‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫יחד עם זאת ברי מהעובדות כי‪ ,‬אם נרצחה המנוחה בטרם הגעתו של הנאשם לדירה‪,‬‬
‫הרי שהוא נטש והפקיר זירת רצח‪ .‬אם הרצח אירע לאחר שהנאשם עזב את המקום‪,‬‬
‫ייתכן שניתן היה למנעו‪.‬‬
‫‪ .38‬למרות האמור לעיל‪ ,‬ומתוך נסיבות האירוע כפי שפורטו בהרחבה בכתב האישום‪ ,‬אנו‬
‫מוצאים כי התנהלותו של הנאשם במהלך הטיפול באירוע הייתה ברמה גבוהה של‬
‫התרשלות‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬אירוע אלימות במשפחה הוא אירוע רגיש במיוחד‪ ,‬אשר יש בו כדי להעלות חשש‬
‫ממשי לסי כון חיי אדם‪ .‬הנוהל‪ ,‬מפרט בהרחבה יתרה את אופן הטיפול באירועי אלימות‬
‫במשפחה‪ ,‬על מנת להביא לצמצום הסיכונים שעלולים לפקוד את קורבנות העבירה ואת‬
‫סביבתם הקרובה‪ .‬מכאן‪ ,‬שהחשיבות במילוי ההנחיות כהלכתן‪ ,‬היא בראש ובראשונה‬
‫לשם מניעת סיכונים אלו‪ .‬בפתיח לנוהל נכתבו הדברים הבאים‪:‬‬
‫" עבירות אלימות בין בני זוג מהוות תופעה חברתית כאובה בעלת מאפיינים ייחודיים‬
‫הדורשות היערכות חברתית ובכלל זה היערכות מיוחדת של מערכת אכיפת החוק‪.‬‬
‫לאלימות זו מאפייני סיכון וחומרה מיוחדים‪ ,‬בשל זיקת העבריין לנפגע העבירה ובשל‬
‫השפעת העבירה על כל בני המשפחה‪ .‬מאפיינים אלה דורשים טיפול משטרתי נכון‪,‬‬
‫תוך הכרת צרכי הנפגע ומאפייני התופעה‪".‬‬
‫‪ .39‬אשר על כן‪ ,‬בבואנו לבחון נסיבות מקרה זה‪ ,‬יש ליתן משקל משמעותי לפוטנציאל‬
‫החומרה שבמעשה ההתרשלות בטיפול באירוע כשלעצמו‪ ,‬זאת בין אם יש ובין אם אין‬
‫קשר סיבתי לחומרת התוצאה במקרה שבפנינו‪.‬‬
‫‪ .11‬חומרה נוספת מצאנו בכך שהנאשם שירת בתפקיד סגן קצין יחידה בסיור ובאותה‬
‫משמרת היה אחראי גם על שוטרים אחרים‪ .‬ככזה‪ ,‬נהלי העבודה היו נהירים לו והוא‬
‫חייב היה להקפיד הקפדה יתרה על ביצוע הוראות הנוהל כלשונן‪ .‬ביצוע פעולות אלו‬
‫נוגע לליבת המקצועיות של כל שוטר סיור‪ ,‬לא כל שכן‪ ,‬של שוטר שממלא תפקיד‬
‫פיקודי במערך‪.‬‬
‫‪ .11‬מסכימים אנו עם התובעת בהציגה את המקרה כאירוע בו נפגע ערך ארגוני ייעודי‪-‬‬
‫השאיפה לשמירת בטחון הנפש ולהגנה על חיי אדם‪ .‬למותר לציין כי זהו אחד‬
‫מתפקידיה הבסיסיים והחשובים של משטרת ישראל כמוגדר בחוק‪.‬‬
‫‪ .12‬באשר לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬התרשמנו‪ ,‬מעדי האופי ומהראיות שהוגשו לעיוננו‪ ,‬כי‬
‫הנאשם הנו שוטר חיובי‪ ,‬בעל מוסר עבודה‪ ,‬מגלה מוטיבציה גבוהה‪ ,‬מוערך על ידי‬
‫מפקדיו וחבריו וטיב שירותו חיובי‪.‬‬
‫הנאשם עצמו עורר אמפתיה בדבריו בפנינו על כי הוא מכיר בטעותו‪ ,‬הביע חרטה כנה‬
‫והצטער על אופן תפקודו באירוע‪ .‬הוא הותיר בנו רושם חיובי‪ .‬כל אלה‪ ,‬יש לזקוף‬
‫לזכותו‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫עם זאת נתנו דעתנו גם לכך בשנת ‪ 2112‬הוערך הנאשם בציון "טוב מאוד ‪ "2‬והרבה‬
‫יותר טוב מאחרים בקבוצה‪ .‬ואולם‪ ,‬בסעיף ההערכה המילולית הוא נדרש להשתפר‬
‫מבחינה מקצועית‪ ,‬לרדת לפרטים הקטנים בכל משימה‪ ,‬לשפר את יכולת הראייה ואת‬
‫הבגרות המבצעית ולהבחין בין עיקר לטפל‪.‬‬
‫מהערכתו התקופתית של הנאשם משנת ‪ ,2114‬עולה כי באותה שנה חלה ירידה‬
‫בתפקודו‪ .‬הנאשם הוערך בציון "טוב מאוד ‪ "1‬ויותר טוב מאחרים בקבוצה‪ ,‬על ידי‬
‫מפקדו הישיר‪ ,‬אשר ציין בסעיף ההערכה המילולית כי על הנאשם לשפר את האחריות‬
‫כלפי תפקידו ‪ ,‬להוות דוגמא אישית לפקודיו ולאזן בין עבודתו לחייו הפרטיים‪ .‬המפקד‬
‫הממונה הוריד את הציון ל‪" -‬טוב ‪ "4‬וציין כי לשוטר בעיה בגישתו השירותית כלפי‬
‫אזרחים וכלפי שוטרים אחרים ומתנדבים והוא אינו מפיק לקחים‪.‬‬
‫‪ .14‬עברו המשמעתי של הנאשם כולל ‪ 4‬הרשעות בפני דן יחיד‪ ,‬שתי הרשעות בעבירה של אי‬
‫מילוי הוראה והרשעה אחת בעבירה של התרשלות במילוי תפקיד‪ .‬הרשעות אלו‪ ,‬צבר‬
‫הנאשם לחובתו חרף משך שירותו הקצר באופן יחסי‪.‬‬
‫‪ .13‬לאחר שהבאנו בחשבון את כלל השיקולים הצריכים לעניין ובכללם את טיבה‪ ,‬אופייה‪,‬‬
‫רמתה הגבוהה‪ ,‬התרשלות הנאשם באופן הטיפול באירוע‪ ,‬אנו סבורים כי יש ליתן‬
‫בנסיבות מקרה זה משקל מכריע לשיקול ההרתעתי יש להשית על הנאשם עונש שיהיה‬
‫בו כדי להרתיע את כלל השוטרים‪ ,‬מפני התרשלות מסוג דומה במהלך טיפול באירועי‬
‫אלימות במשפחה או אירועים אחרים שבהם קיים פוטנציאל של סיכון לחיי אדם‪ .‬אנו‬
‫מוצאים לנכון להעביר מסר ארגוני חד וברור בעניין זה‪ ,‬לפיכך החלטנו לגזור על הנאשם‬
‫עונש הכולל רכיב של הורדה בדרגה לתקופה קצובה‪ ,‬וההולם את חומרת המקרה‪.‬‬
‫‪ .11‬אנו משיתים‪ ,‬אפוא‪ ,‬על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בדרגה לתקופה קצובה של ‪ 04‬חודשים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ' שבט תשע"ד‪ 21.1.13 ,‬במעמד התובעת פקד מיטל גביזון‪-‬ארד‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם בהעדר בא כוחו עו"ד שחר פרנקל‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת _______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫‪65‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪:‬‬
‫תיק ביד"ם ‪/1/04‬‬
‫אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת‪ ,‬תת ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופט‪ ,‬עו"ד אורי שלם‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ל ‪XXX‬‬
‫הכרעת דין‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .1‬נגד הנאשם‪ ,‬לוחם מג"ב‪ ,‬הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של שימוש בכוח‬
‫שלא כדין‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬תשס"ו‪( 2111-‬להלן‪:‬‬
‫"התוספת") ועבירה של עריכת חיפוש שלא כדין ושלא בתום לב‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪8‬‬
‫לתוספת‪.‬‬
‫‪ .2‬מעובדות כתב האישום עולה‪ ,‬כי בתאריך ‪ 19‬למרץ ‪ ,2111‬סמוך לשעה ‪ ,11.11‬עוכב המתלונן‬
‫על ידי הנאשם לתחנת משטרה‪ ,‬בעקבות סכין יפנית שנמצאה בתא המטען של רכבו‪ .‬בניידת‬
‫המשטרה‪ ,‬במהלך הנסיעה לתחנה‪ ,‬אמר המתלונן לשוטרים ולנאשם כי בכוונתו להתלונן על‬
‫התנהגותם כלפיו‪ ,‬ובתחנה אמר להם כי יתבע אותם‪.‬‬
‫בתחנה‪ ,‬טרם הכנסתו של המתלונן על ידי הנאשם לשירותים‪ ,‬נתן הנאשם למתלונן מספר‬
‫אגרופים קלים בבטנו‪ .‬בחדר השירותים‪ ,‬משהחל המתלונן לצעוק‪ ,‬צעקו עליו השוטרים‬
‫וביניהם הנאשם‪" :‬תסתום יא בן זונה"‪ .‬באותו מעמד העמיד הנאשם את המתלונן כשפניו‬
‫אל הקיר ואמר לו‪" :‬אל תפחד‪ ,‬תפתח את הרגליים‪ ,‬תרים את הידיים על הקיר"‪ .‬בתוך כך‪,‬‬
‫כשהמתלונן עמד כשפניו אל הקיר‪ ,‬בעט הנאשם פעמיים בחוזקה ברגליו של המתלונן כדי‬
‫לפסקן‪ .‬המתלונן סובב את ראשו לכיוון הנאשם‪ ,‬בתגובה לכך סטר הנאשם בחוזקה בפניו‬
‫ואמר לו ‪' :‬אל תסובב את הפנים שלך אלי"‪ .‬בשלב זה ערך הנאשם חיפוש על בגדיו של‬
‫המתלונן‪ ,‬ומשסיים הורה למתלונן להסתובב ולהפשיל את מכנסיו ואת תחתוניו‪ .‬לאחר‬
‫שהמתלונן עשה את שנצטווה עליו אמר הנאשם למתלונן‪" :‬תרים את הביצים למעלה"‪.‬‬
‫המתלונן עשה כהוראתו‪ ,‬ואז הורה הנאשם למתלונן להסתובב ולהתכופף‪ .‬משעשה המתלונן‬
‫כן בחן הנאשם את אחוריו של המתלונן‪ ,‬כל זאת מתוך כוונה להשפילו‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫‪ .4‬במעשיו המתוארים לעיל ייחסה התביעה לנאשם שימוש בכוח שלא כדין ועריכת חיפוש‬
‫שלא כדין ושלא בתום לב‪.‬‬
‫תשובת הנאשם לאישום‬
‫‪ .3‬בתשובתו לאישום כפר הנאשם בכך שנתן למתלונן אגרופים קלים בבטן‪ ,‬בכך שצעק עליו‬
‫"תסתום יא בן זונה"‪ ,‬בכך שבעט בחוזקה ברגליו ובכך שסטר על פניו כאשר הסתובב אליו‪.‬‬
‫הנאשם הודה שביצע חיפוש על בגדיו של המתלונן ולאחר מכן ערך עליו חיפוש בהפשטה‪,‬‬
‫אך כפר בכך שאמר למתלונן להרים את אשכיו ולהסתובב‪ ,‬ולאחר מכן הסתכל באחוריו‪.‬‬
‫הנאשם כפר בשימוש בכוח שלא כדין ושלא בתום לב‪ ,‬ובאשר לחיפוש טען‪ ,‬שהיה לצורך‬
‫ולתכלית ועל כן היה כדין‪.‬‬
‫פרשת הראיות ‪ -‬כללי‬
‫‪ .1‬מטעם התביעה העידו‪ :‬עת‪ XXX – 1/‬המתלונן‪ ,‬עת‪ ,XXX - 2/‬חוקר מח"ש‪ ,‬עת‪ – 4/‬רס"ם‬
‫‪ XXX‬רכזת חקירות ו‪-‬עת‪ ,XXX – 3/‬חוקרת מח"ש‪.‬‬
‫כן הגישה התביעה את המוצגים ת‪ – 1/‬ת‪ 12/‬כמפורט להלן‪ :‬ת‪ – 1/‬פרוטוקול תיק פלילי‬
‫‪ XXX‬בימ"ש שלום ת"א –יפו ותדפיס מידע פלילי שהופק ביום ‪ 8.3.14‬ע"ש המתלונן‪ ,‬ת‪– 2/‬‬
‫מזכר שערכה עת‪ 4/‬ת‪ – 4/‬ת‪ 11/‬מזכרים בדבר פעולות חקירה שערכה עת‪ 3/‬ו‪-‬ת‪ – 12/‬הודעת‬
‫הנאשם במח"ש‪.‬‬
‫‪ .1‬מטעם ההגנה העידו ‪ :‬עה‪ - 1/‬הנאשם‪ ,‬עה‪ – 2/‬סנ"ץ ‪ XXX‬מת"ח ‪ XXX‬עה‪ XXX - 4/‬עה‪3/‬‬
‫– ‪ XXX‬ו‪-‬עה‪ ,XXX – 1/‬אחיו של המתלונן‪.‬‬
‫כן הגישה ההגנה את המוצגים נ‪ – 1/‬נ‪ 14/‬כמפורט להלן‪ :‬נ‪ – 1/‬תדפיס מידע פלילי שהופק‬
‫ביום ‪ 11.9.12‬ע"ש המתלונן‪ ,‬נ‪ - 2/‬הודעת עת‪ 1/‬במשטרה‪ ,‬נ‪ – 4/‬הודעת עת‪ 1/‬במח"ש נ‪– 3/‬‬
‫צילום תעודת זהות של עת‪ ,1/‬נ‪ - 1/‬מסמך רישום מוצגים מיום ‪ ,19.4.11‬נ‪ – 1/‬צילום סכין‪,‬‬
‫נ‪ - 3/‬מכתב ר' צוות מרכז לפרקליט תורן‪ ,‬נ‪ - 8/‬העברת חומר למח"ש‪ ,‬נ‪ – 9/‬מכתב מח"ש‬
‫למתלונן בדבר הודעה על העברת תיק החקירה לתביעה‪ ,‬נ‪ – 11/‬דו"ח פעולה מיום ‪19.4.11‬‬
‫שערך הנאשם‪ ,‬נ‪ – 11/‬דו"ח עיכוב מיום ‪ 19.4.11‬שערך הנאשם ‪ ,‬נ‪ – 12/‬נ‪ 11/‬חילופי מכתבים‬
‫בין ב"כ הנאשם לב"כ התביעה ו‪ -‬נ‪ 14/‬כתב ערובה‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫פרשת התביעה‬
‫‪ .3‬עת‪ - XXX ,0/‬המתלונן‪ ,‬העיד‪ ,‬כי ביום האירוע‪ ,‬כאשר ישב עם אחיו הצעיר בחוף הים‬
‫ושמעו מוסיקה‪ ,‬הופיע הנאשם עם עוד שני שוטרים‪ ,‬ניגש אליו‪ ,‬תפס לו את כוס הוודקה‬
‫שהחזיק בידו ושפך את תכולתה‪ .‬לשאלת הנאשם לזהות הבעלים של הרכב‪ ,‬השיב כי הרכב‬
‫שייך לו‪ .‬הנאשם ביקש שיהא נוכח במקום בעת ביצוע החיפוש ברכב‪ .‬בתוך כך לקח הנאשם‬
‫את הפלאפון כדי לצלם את החיפוש‪ .‬הנאשם פתח את ארגז הכלים‪ ,‬הוציא ממנו סכין יפנית‬
‫חדשה מהניילון ובתוך כך אמר לחבר שלו‪" :‬הוא לא יכול לצלם‪ ,‬הוא עצור‪ ,‬מעוכב בגין‬
‫הסכין"‪ .‬בתום החיפוש הורה לו הנאשם לעלות לניידת‪ .‬בזמן הנסיעה חזר ואמר לשוטרים‬
‫שלא יוותר ויתלונן כנגדם‪.‬‬
‫את שהתחולל בתחנה תיאר המתלונן במילים אלה‪:‬‬
‫" ‪...‬הנאשם החליט לקחת אותי לשירותים ואז בדחיפות כאלה‪ ,‬יא בן זונה‬
‫תסתום את הפה‪ ,‬הוא בא עם חבר שלו‪ ,‬עוד אחד או שניים‪ ,‬אמרתי לו בלי‬
‫ידיים‪ ,‬רציתי לצעוק או רציתי להתנגד להיכנס לשירותים כי פחדתי שיפוצצו‬
‫אותי במכות‪ ,‬אז פשוט מחוסר ברירה הכניסו אותי לתא איפה שהשירותים‪,‬‬
‫אמר לי ידיים על הקיר תפתח רגליים אז באתי אל הקיר ופתחתי ידיים‬
‫ורגליים כמו שביקש‪ ,‬אז הרגשתי בעיטה אחת ברגל הזאת מאחורי‪( ,‬מצביע‬
‫על רגל שמאל ואח"כ על רגל ימין)‪ ,‬וכמעט נפלתי‪ ,‬אבל בעיטה בכל הכוח‪,‬‬
‫באתי להסתובב כדי לראות למה הוא מרביץ לי‪ ,‬לא עשיתי כלום‪ ,‬פתאום‬
‫הכניס לי חמסה לפנים ואמר לי אל תסובב את הראש‪ ,‬בסדר הבנתי שפה הוא‬
‫מחפש להתגרות בי שאני ארים יד או משהו כזה‪ .‬אז סיים‪ ,‬עשה חיפוש עלי‬
‫ככה‪ ,‬על הבגדים אחרי זה אמר לי תסתובב‪ ,‬אמרתי לו למה אתה משפיל אותי‬
‫מה אתה מחפש‪ ,‬אז הוא המשיך ובאותו רגע כמעט התחננתי אליו בעיניים‬
‫בלי לדבר‪ ,‬אמר לי תוריד את המכנס‪ ,‬הורדתי את המכנס‪ ,‬אמר לי תוריד את‬
‫התחתונים‪ ,‬הסתכלתי עליו בעיניים‪ ,‬הסתכלתי עליו כמו ילד קטן‪ ,‬כי אין לי‬
‫כוח משהו אחר‪ ,‬חוץ מלבקש‪ ,‬כי הוא עם מדים ואני מכבד את החוק‪ ,‬אז‬
‫הורדתי‪ ,‬אמר לי תרים את הביצים‪ ,‬הרמתי‪ ,‬תחזור תסתובב תתכופף‪ ,‬לא‬
‫הייתה לי ברירה‪ ,‬גם התכופפתי‪ ,‬עשה את שלו‪ ,‬נהנה‪ ,‬כאילו השפיל אותי‪,‬‬
‫כאילו רצה להגיע לאן שרצה אמרתי לו אתה נהנה זה מה שרצית אמרתי לו אז‬
‫אני לא אוותר‪ ,‬אמר לי הרבה כמוך אומרים לי את זה ואני עוד אצחק עליך‬
‫שלא הצלחת לעשות נגדי כלום וכל החברה שהיו אתו קראתי על הפנים‬
‫שלהם‪ ,‬הם לא היו מרוצים‪ ,‬אחד הביא לי מים אחרי זה‪ ,‬ניסו להרגיע אותי‪,‬‬
‫אז שעלינו לחקירות‪ ,‬אחד מהחברה היה במעלית‪ ,‬אמר לי אל תדאג אתה לא‬
‫עצור‪"...‬‬
‫לבקשת התובעת‪ ,‬שיפרט מה קרה לפני שנלקח לשירותים סיפר העד‪ ,‬שהנאשם יחד עם אחד‬
‫או שניים מהחברה שהיו אתו עטפו אותו בעמדם סביבו‪ ,‬ואז כשרצה או ניסה לקרוא‬
‫לשוטר‪ ,‬הנאשם החל לדחוף אותו ונתן לו בוקסים לבטן‪ ,‬תוך שהוא חוזר ואומר לו‪" :‬שתוק‬
‫יא בן זונה"‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫בהמשך‪ ,‬סיפר המתלונן‪ ,‬ביקש מהחוקרת את פרטי השוטרים שהשתתפו באירוע בטרם‬
‫ילכו‪ .‬תחילה הסתייגה‪ ,‬אך כשראתה שהוא עומד על דעתו ואינו מוותר‪ ,‬מסרה לו פתק עליו‬
‫הופיעו פרטיה ופרטי השוטרים‪ .‬לגבי הסכין‪ ,‬אמרה לו‪ ,‬שלא נראה לה כי זה יגיע לכדי כתב‬
‫אישום‪.‬‬
‫לשאלת התובעת‪ ,‬לשם מה משמשת אותה סכין יפנית השיב‪ ,‬כי במסגרת עבודתו הוא‬
‫מתקין צלחות לוויין והסכין משמשת לקילוף חוטים‪.‬‬
‫לשאלת התובעת‪ ,‬הכיצד ידע בעודו עומד עם הידיים על הקיר מי היכה בו‪ ,‬השיב‬
‫שבדיוק באותה שנייה הסתובב כדי לדבר עם הנאשם ואז נתן לו חמסה ואמר לו‬
‫שלא יסובב יותר את הראש‪.‬‬
‫את הרגשתו ביחס למה שקרה תיאר המתלונן במילים אלה‪:‬‬
‫"את האמת את המכות הייתי יכול לוותר‪ ,‬הייתי יכול לספוג‪ ,‬אבל את‬
‫ההשפלה‪ ,‬עד שהגענו לעניין של תוריד‪ ,‬תרים‪ ,‬תתכופף‪ ,‬שזה נפשית עשה‬
‫לי חריץ מאוד מאוד חזק‪ .‬אפילו חזרתי הביתה לא יכולתי לספר להם מה‬
‫היה לי שם"‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית נחקר המתלונן ארוכות על ידי הסנגור בנוגע לעברו הפלילי‪ .‬לעניין זה‬
‫אמר‪ ,‬כי בילדות היו לו כמה תיקים‪ ,‬אך מזה ‪ 11,11‬שנים שהוא נקי ‪ .‬כן אישר לסניגור כי‬
‫היה מעורב בעבירת רכוש‪ .‬בהמשך‪ ,‬משהטיח בו הסניגור כי בשנת ‪ 2112‬הורשע בגין איומים‬
‫ואף ריצה עונש של מאסר בפועל בגינה‪ ,‬עמד על כך שלא ישב בכלא‪ ,‬סיפר על האירוע‪,‬‬
‫ואמר שלמיטב זכרונו הוטל עליו עונש של "מעצר על תנאי וקנס"‪( .‬נציין כאן‪ ,‬כי בהמשך‬
‫ניהול המשפט‪ ,‬לאחר בירור שערכה ב"כ התביעה התברר כי נפלה טעות במרשם הפלילי‪,‬‬
‫התביעה דאגה לתיקונו והגישה תדפיס ר"פ מתוקן ‪ -‬ת‪)1/‬‬
‫את העובדה שלא הזכיר בחקירתו במשטרה את האגרופים שספג בבטנו‪ ,‬הסביר המתלונן‬
‫בכך‪ ,‬שהחוקרת במשטרה לא הייתה לטובתו לאורך כל הדרך‪ ,‬והוא הבין שהכתובת עבורו‬
‫היא מח"ש‪ .‬ובאשר לשאלה‪ ,‬הכיצד ניתן להסביר את העובדה שהחוקרת לא הבחינה בכל‬
‫סימן על פניו‪ ,‬זכר לסטירות שכביכול קיבל‪ ,‬השיב במילים אלה‪:‬‬
‫"לא קיבלתי בוקס שינפח לי את הפנים‪ ,‬קיבלתי חמסה שאחרי כמה דקות‬
‫שחיכיתי בחדר המתנה עד שהעלו אותי לחקירה‪ ,‬זה טבעי שלא יראו סימנים‬
‫על הפנים‪ ,‬אני לא תינוק"‪.‬‬
‫‪ .8‬עת‪ XXX ,2/‬חוקר מח"ש העיד בחקירתו הראשית על הפעולות שביצע בחקירת התיק‪,‬‬
‫גביית תלונתו של המתלונן‪ ,‬וחקירת אחד המעורבים בתיק‪ .‬העד סיפר‪ ,‬כי חווה מהמתלונן‬
‫תחושה של השפלה‪ .‬לדבריו‪ ,‬בשלב בו תיאר בפניו המתלונן את החיפוש פרץ המתלונן בבכי‪.‬‬
‫הדבר צוין על ידו בגוף ההודעה שגבה‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫בחקירתו הנגדית נחקר אודות אופן ביצוע פעולות החקירה בתיק וסבירות התמשכותן‪.‬‬
‫‪ .9‬עת‪ 4/‬רס"ם ‪ XXX‬שימשה כחוקרת תורנית‪ ,‬גבתה את עדותו של המתלונן‪ .‬אמרה‪ ,‬כי‬
‫תחילה נחקר המתלונן בגין העבירה בה נחשד‪ ,‬ולקראת סוף חקירתו‪ ,‬כאשר שאלה אותו אם‬
‫יש לו מה להוסיף‪ ,‬העלה את נושא החיפוש שנערך עליו ואמר שנעלב מהתנהגות השוטרים‬
‫כלפיו‪ .‬הוא סיפר לה‪ ,‬שבחיפוש שנערך עליו בשירותים נתנו לו סטירות‪ ,‬דיברו כלפיו‬
‫בגזענות ואמרו לו לפתוח את הרגליים‪ .‬היא ציינה את הדברים הללו ב‪-‬נ‪.2/‬‬
‫לשאלות הסניגור השיבה העדה‪ ,‬כי אפשרה למתלונן להגיד את כל מה שרצה‪ ,‬רשמה מפיו‬
‫את הדברים וכאשר אמר כי הוא מעונין לפנות למח"ש‪ ,‬מסרה בידו את הפרטים שלה ושל‬
‫השוטר העוצר‪ .‬כן הבהירה‪ ,‬כי לא ראתה חבלות על המתלונן‪ .‬בנוסף‪ ,‬שללה העדה את‬
‫הטענה‪ ,‬כאילו אמרה למתלונן שהיא חושבת כי התיק נגדו ייסגר והסבירה‪ ,‬כי היא לא‬
‫נוהגת לדבר עם נחקרים על כך‪.‬‬
‫במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה העדה אודות הידוע לה לגבי חיפוש הנעשה בחשוד לפני‬
‫כניסתו לחקירה‪ .‬לכך השיבה‪ ,‬כי מהניסיון שצברה בתקופה בה שרתה בסיור ידוע לה‪ ,‬כי‬
‫היה מתבצע חיפוש חיצוני‪ ,‬חיפוש בהפשטה ובלשונה‪:‬‬
‫"חיפוש על גוף‪ ,‬חיצוני‪ ,‬בהפשטה‪ .‬אני יכולה להגיד מניסיוני בעבודה קרה לי‬
‫אפילו שחשוד הוציא באמצע חקירה גרזן‪ ,‬החיפוש נועד למנוע מצב שחשודים‬
‫יישאו על גוף כלי תקיפה‪ ,‬חפצים מסוכנים‪ ,‬סמים‪ ,‬וזו הנחיה שניתנת לכל‬
‫שוטרי השטח‪ .‬מי שמעביר בד"כ את ההנחיות זה מפקדים"‬
‫ולבקשת ההבהרה של הסניגור‪ ,‬אם כך נהוג (לבצע חיפוש בהפשטה) לגבי כל מי שמגיע‬
‫לתחנה‪ ,‬מעוכב או עצור‪ ,‬השיבה‪ ,‬כי זה מה שצריך לעשות‪.‬‬
‫לשאלות ביה"ד‪ ,‬אם מפשיטים בכל חשד ולגבי כל עבירה‪ ,‬השיבה העדה‪ ,‬כי תמיד יש שיקול‬
‫דעת לשוטר‪ ,‬למשל אם עוכב חשוד ללא עבר או שמדובר באישה ללא עבר‪ ,‬זה תלוי‬
‫בנסיבות‪ ,‬בעבירה‪ ,‬באזור ובאירוע‪.‬‬
‫‪ .11‬עת‪ ,XXX 3/‬חוקרת מח"ש‪ ,‬חקרה חלק מהחשודים‪ ,‬ניסתה לאתר עדים וביצעה את‬
‫השלמת החקירה שנדרשה ‪.‬‬
‫בחקירתה הנגדית נחקרה ארוכות באשר להתמשכות הליך החקירה‪ ,‬לכך שרק כחלוף ‪4‬‬
‫חודשים מהמועד בו הגיע התיק למח"ש נחקרו השוטרים המעורבים‪ .‬כן נחקרה באשר‬
‫לשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטות את מי יש לחקור ועל עדותו של מי ניתן לוותר‪.‬‬
‫פרשת ההגנה‬
‫‪ .11‬הנאשם‪ ,‬עה‪ 1/‬סיפר‪ ,‬כי במועד האירוע היה מפקד צוות ביחידת אופיר ב‪ . XXX‬ביום האירוע‬
‫יצא עם צוו תו לסיור שגרתי‪ .‬בתוך כך הבחינו ברכב ממנו בקעה מוסיקה רועשת‪ ,‬ולידו נראו‬
‫‪ 2‬בחורים שהחזיקו בידם משקה אלכוהולי‪ ,‬על כן עצרו ליד הרכב‪ .‬הוא ניגש אליהם‪,‬‬
‫הזדהה כשוטר‪ ,‬גם לבש מדים‪ ,‬וביקש מהם להזדהות‪ .‬במקביל ‪ ,‬ביצע בדיקת מסוף‬
‫‪71‬‬
‫במהלכה התברר לו "שלאחד הבחורים בשם ‪ XXX‬יש עבר בסדר ציבורי ועוד איזה משהו‬
‫שרשום שם"‪.‬‬
‫לאחר שהמתלונן אמר כי הרכב שייך לו ונתן הסכמתו לחיפוש ‪ ,‬הם חיפשו ברכב לנגד‬
‫עיניהם של הנאשם ושל אחיו‪ ,‬שכל אותה עת עמד לצדו‪ .‬בחיפוש בבגאז' נמצאה סכין‪ ,‬על כן‬
‫הודיע לנאשם שהוא מעוכב בגין החזקת פגיון‪.‬‬
‫לשאלת הסניגור‪ ,‬שלל הנאשם את הטענה‪ ,‬כאילו הסכין נמצאה בתוך ארגז כלים‪ ,‬וכי‬
‫מלבד הסכין היו בבגאז' כלי עבודה נוספים‪.‬‬
‫הנאשם הוסיף לספר‪ ,‬כי התיר למתלונן לצלם את החיפוש‪ .‬בתום החיפוש המתלונן התלווה‬
‫אליהם בניידת ללא כל התנגדות ומבלי שהיה אזוק‪ .‬את שהתרחש בתחנה תיאר הנאשם‬
‫במילים שלהלן‪:‬‬
‫" הגענו לתחנה קומה ראשונה‪ ,‬יש שם חדר של מעוכבים חדר עצורים‪,‬‬
‫המתנה לרישום דו"חות עד שקוראים לנו לחקירות‪ .‬משרדי סיור‪ ,‬משרדי‬
‫תנועה‪ ,‬משרדי יס"מ כולם יושבים שם‪ .‬בתחנה כנראה לקחו אותו לחיפוש‪,‬‬
‫עוד פעם אני לא אומר שזה אני‪ ,‬ואני לא מכחיש את זה שאני ביצעתי את‬
‫החיפוש‪ ,‬שזה משהו לגיטימי לגבי כל מעוכב וכל עצור שמגיע לתחנה"‬
‫לשאלת ביה"ד‪ ,‬שביקש להבין את דבריו האמורים השיב ‪ ,‬כי יכול להיות שכל שוטר‬
‫מהצוות ביצע את אותו חיפוש‪ ,‬כיום אינו זוכר‪ ,‬שכן הוא נחקר אודות המקרה לאחר ‪3‬‬
‫חודשים מיום האירוע‪ ,‬ובמהלך ארבעת החודשים הללו היו להם הרבה מעוכבים ועצורים‬
‫וכל מעוכב וכל עצור עובר חיפוש עם הגיעו לתחנה‪.‬‬
‫בהמשך עדותו‪ ,‬בהתבקשו על ידי הסניגור להתייחס ולהסביר מה זה החיפוש שכל עצור או‬
‫מעוכב עובר‪ ,‬אמר את הדברים הבאים‪:‬‬
‫"החיפוש נועד למצוא איזה הסלקה של חפץ חד או משהו מסוכן שאותו‬
‫חשוד יכול להחביא על גופו‪ .‬ועל כך מבצעים חיפוש בהפשטה על מנת‬
‫למנוע את הדברים האלה‪ ....‬יש לנו תדריך כל יום לפני יציאה למשמרת‪,‬‬
‫וגם באותו יום יש תדריך ע"י מי שנמצא‪ ,‬נותנים לך תדריך לפני משמרת‪,‬‬
‫שבתדריך הזה אומרים לך שמגיעים עם מעוכב או עצור לתחנה‪ ,‬מבצעים‬
‫עליו חיפוש בהפשטה"‪.‬‬
‫בהתייחסו לטענות המתלונן‪ ,‬שלל הנאשם את הטענה‪ ,‬כאילו השוטרים הקיפו את המתלונן‬
‫סביב‪ ,‬בעוד שניים מהם היכו אותו באגרופים קטנים בבטן כדי שישתוק ולא יצעק‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫הכל התרחש בקומה הראשונה‪ ,‬בה יש הרבה משרדים‪ ,‬שוטרים וקצינים ואין זה הגיוני‬
‫שבמצב דברים זה לא ישמעו ולא יבחינו בבן אדם הצועק‪ ,‬תוך שהוא מקבל אגרופים‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫בהמשך עדותו אישר הנאשם‪ ,‬כי הגיוני הדבר שהכניסו את המתלונן לתא השירותים וכי‬
‫העמידו אותו אל מול פני הקיר‪ ,‬ובאשר לפישוק הרגליים אמר כך‪:‬‬
‫"קורה מצבים שברגע שאנו מבצעים את החיפוש הזה על חשודים‪ ,‬אנחנו‬
‫מסייעים להם עם הברכיים לפשק יותר את הרגליים‪ ,‬כן‪ ,‬זה אנו כן‬
‫עושים"‪.‬‬
‫בהתייחס לטענה‪ ,‬כי כאשר סובב המתלונן את פניו לכיוונו הוא סטר לו בפניו‪ ,‬אמר הנאשם‪,‬‬
‫כי המתלונן משקר‪ ,‬לא היה ולא נברא‪ ,‬והראיה לכך היא‪ ,‬שמיד לאחר מכן שכשנכנס‬
‫המתלונן לחדר החקירות לא נראו כל סימנים על פניו‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית נחקר הנאשם ארוכות לגבי בדיקת המסוף שערכו למתלונן ומה בדיוק‬
‫נודע לו מאותה בדיקה אודות עברו הפלילי של המתלונן‪ .‬עוד נשאל ‪ ,‬אם היו כלים נוספים‬
‫ליד הסכין יפנית‪ ,‬ולכך השיב‪ ,‬כי יכול להיות שהיו כלים ‪ ,‬אבל לא כלי תקיפה‪ ,‬כי לו היו‬
‫כאלה היה תופס גם אותם‪.‬‬
‫עוד נחקר הנאשם באשר להסכמת המתלונן לביצוע הבדיקה‪ .‬לשאלת התובעת ‪ ,‬אם ביקש‬
‫את הסכמתו של המתלונן בטרם ביצע את החיפוש בהפשטה‪ ,‬השיב בחיוב ואמר שהמתלונן‬
‫לא הביע כל התנגדות‪ .‬אולם בהמשך הדברים‪ ,‬נוכח הערת התובעת לגבי כך שטען כי פרטי‬
‫האירוע אינם זכורים לו ‪ ,‬השיב כיצד היה נוהג בדרך כלל‪ ,‬ואלה היו דבריו‪:‬‬
‫"‪...‬אני שואל כל מעוכב וכל עצור אם יש לו התנגדות לחיפוש‪ ,‬וברגע שמופיעה‬
‫התנגדות מאותו חשוד או אותו עצור‪ ,‬כבר יש פה התערבות של קצין‪ ...‬אני‬
‫את אותו חשוד אם הוא לא מתנגד לחיפוש‪ ,‬אם מבחינתו הוא לא‬
‫שואל‬
‫אומר לי אני מתנגד לחיפוש‪ ,‬אז אין בעיה‪ ,‬אנו מבצעים את החיפוש"‪.‬‬
‫כן נשאל הנאשם ע"י ביה"ד לגבי תיעוד החיפוש‪ ,‬ובאשר לכך הפנה לסעיף ‪ 3‬בדו"ח העיכוב‪.‬‬
‫לגבי כך שלא הזכיר את החיפוש בדו"ח הפעולה אמר‪ ,‬שבאותו זמן היה שוטר ‪ XXX‬לא היה‬
‫שוטר מקצועי כפי שהוא היום‪ ,‬מאז עבר קורס שוטרים והוא מתמצא יותר ברישום דו"חות‪.‬‬
‫‪ .12‬עד הגנה ‪ ,2‬סנ"ץ ‪ XXX‬מפקד תחנת ‪ XXX‬העיד כי הוא משרת במשטרה ‪ 24‬שנים‪ ,‬שימש‬
‫בתפקידים שונים‪ ,‬בין השאר ביצע תפקידי הדרכה בבית הספר הארצי‪ ,‬הכשיר שוטרים‬
‫מבחינת סמכויות וגם בעבודות שטח‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא מכיר את הנאשם מהתחנה‪ ,‬מזה כשנה‪.‬‬
‫ביום האירוע לא שימש כמפקדו של הנאשם‪ ,‬לא קיים תדריך לצוות של הנאשם‪ ,‬ואין לו כל‬
‫קשר לאירוע נשוא האישום‪ .‬בהתבקשו להתייחס למעשים המיוחסים לנאשם כפי שבאו‬
‫לידי ביטוי בכתב האישום אמר כך ‪:‬‬
‫"אני חושב שמה שהוא ביצע זה משהו שכולנו גדלנו עליו‪ ,‬גם אני בתור שוטר‬
‫וגם בתור קצין שלימד שוטרים לאחר מכן‪ ,‬וגם היום בתור מפקד‪ ,‬זה דברים‬
‫‪72‬‬
‫בסיסים לעשות חיפוש בהפשטה על עצור לפני שהוא מועבר לחוקר‪ ,‬זה משהו‬
‫שמתבצע‪....‬כבר היו מקרים של הסלקות"‪.‬‬
‫בהידרשו על ידי ביה"ד להפנות לנוהל אותו ציין בעדותו כנוהל המנחה לעשות חיפוש כזה‬
‫מלא ‪ -‬כדי למנוע דברים מוסלקים כמו סמים או אמצעי לחימה‪ ,‬נשק קר‪ -‬אמר‪ ,‬כי מדובר‬
‫בנוהל חיפוש על גוף‪ ,‬אשר אינו מפרט איך לבצע את החיפוש‪ ,‬אלא אומר שאתה צריך‬
‫לחפש‪.‬‬
‫לשאלת הסניגור‪ ,‬שהציג לו את הנסיבות בהן הובא המתלונן לתחנה ושאלו‪ ,‬מה היה שיקול‬
‫דעתו בנסיבות דומות‪ ,‬והאם גם הוא היה מבקש ממנו לכרוע ולהרים את אשכיו‪ ,‬השיב‬
‫העד‪ ,‬כי הוא היה עורך חיפוש מלא והוסיף‪:‬‬
‫"ואני עומד פה ומצהיר כמת"ח אני דורש את זה מהשוטרים שלי‪...‬אותו‬
‫חיפוש‪ ,‬מיום שהתגייסתי למשטרה‪ ,‬זה הדבר הראשון שהחונך שלי לימד‬
‫אותי כיצד לערוך חיפוש מלא על גוף"‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית אמר העד לתובעת‪ ,‬כי בהזכירו נוהל התכוון לנוהל חיפוש על עצורים‪.‬‬
‫כאשר הציגה והקריאה לו התובעת את פקודת מטא"ר ‪ 13.11.12‬שכותרתה‪" :‬חיפוש חיצוני‬
‫בגוף"‪ ,‬בסברה כי זה הנוהל אליו התכוון‪ ,‬וביקשה לדעת איפה פה היה יסוד סביר לחשוד‬
‫שבגופו של חשוד נמצאת ראייה להוכחת עשייתה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד‬
‫לבין עשיית העבירה ענה כך ‪:‬‬
‫"זה לא מדבר על אותו מקרה‪ ,‬אני מציע להפנות אותך לנוהל שמדבר על נוהל‬
‫חיפוש על עצורים‪ ,‬שזה לא פקודת המשטרה‪ ,‬כי פקודת המשטרה פה במקרה‬
‫הזה מדברת על תפיסת ראיות‪ ,‬תפיסת מוצגים‪ .‬זה נכון לתפיסת מוצגים‪ ,‬זה‬
‫לא נכון לתפיסת כלי תקיפה‪ ,‬עדיין יש סמכות חוקית לעשות חיפוש לצורך‬
‫תפיסת כלי תקיפה‪ ,‬וגם יש סמכות לעשות חיפוש לפני כניסה לחקירה‪,‬‬
‫משטרת ישראל מורכבת מהרבה נהלים ולא פקודה אחת‪ ,‬כל אחד מדבר על‬
‫משהו ספציפי‪."...‬‬
‫עוד דיבר העד בעדותו על כך שבעבר נהגו לעצור בגין החזקת סכיני חיתוך‪ ,‬גם אם זה בתוך‬
‫תא המטען עד שהדבר הופסק על ידי ביהמ"ש ש"אמר לנו‪ ,‬חבר'ה אתם מתעסקים‬
‫בשטויות‪ ,‬עד אז לא הפסקנו‪"...‬‬
‫לשאלת התובעת‪ ,‬בדבר ההסכמה הנדרשת לחיפוש בהפשטה אמר העד כך‪:‬‬
‫"אני מדבר על הסכמה אנושית‪ ,‬אני לא אנסה להגדיר אותה מפורשת‪.‬‬
‫כשמישהו אומר לי להוריד חולצה אני יכול להוריד או לא להוריד את החולצה‪,‬‬
‫לזה אני מתכוון‪ .‬אם אני מקשיב ומבצע את הפעולה‪ ,‬אחרי שהסכמתי מראש‬
‫לחיפוש‪ ,‬משמע אני מסכים‪ ,‬אני מוריד את החולצה מרצוני‪....‬הוא צריך‬
‫‪73‬‬
‫להביע‬
‫הסכמה‪ ,‬היום גם יש את הלכת בן חיים לא רק יס"ל‪ ,‬אני גם צריך‬
‫להגיד לו שזה עלול לשמש ראיה נגדו אם אני אתפוס משהו במהלך החיפוש‬
‫שאני עושה בהסכמה‪ ,‬הדברים האלה לא היו אז‪ .‬וגם אז‪ ,‬השגנו את ההסכמה‪,‬‬
‫ההסכמה היא מפורשת – אתה מסכים לחיפוש‪ ,‬כן‪ ,‬ואם לא‪ ,‬לא עושים חיפוש‬
‫להביא אותו בפני רפ"ק‪ ,‬לעשות הכל עפ"י הנוהל‪".‬‬
‫אפשר‬
‫בחקירתו החוזרת‪ ,‬הקריא הסניגור לעד את האמור בסעיף ‪ 9‬לכתב האישום שזו לשונו‪:‬‬
‫"בשלב זה ביצע הנאשם חיפוש על בגדיו של המתלונן ולאחר שסיים‪ ,‬אמר למתלונן‬
‫להסתובב ולהוריד את מכנסיו‪ .‬לאחר שמתלונן עשה כמצוות הנאשם‪ ,‬הורה הנאשם‬
‫למתלונן להוריד גם את תחתוניו‪ .‬לאחר שהמתלונן הוריד את תחתוניו‪ ,‬אמר הנאשם‬
‫למתלונן 'תרים את הביצים למעלה'‪ .‬לאחר שהמתלונן עשה כהוראת הנאשם הורה‬
‫הנאשם למתלונן להסתובב ולהתכופף‪ .‬משהסתובב המתלונן ורכן לפנים בחן הנאשם את‬
‫אחוריו של המתלונן והכל כדי להשפילו"‪.‬‬
‫לאחר שהוקראו הדברים כאמור אישר העד לסנגור כי במתואר לעיל ניתן לראות הסכמה‬
‫סבירה‪.‬‬
‫לאור תשובתו הנ"ל נשאל על ידי ביה"ד‪ ,‬אם די בכך שהבן אדם שותק כדי שיהווה הדבר‬
‫הסכמה‪ ,‬ולכך השיב בחיוב ואמר‪ ,‬שניתן לראות הסכמה בכך שהאדם משתף פעולה ומגיב‬
‫בביצוע‪ ,‬לאחר שביקשו את הסכמתו‪.‬‬
‫באשר לתיעוד הסכמת מושא החיפוש‪ ,‬אמר העד‪ ,‬שבהחלט מחויבים לתעד את ההסכמה‬
‫בדו"ח הפעולה‪.‬‬
‫‪ .14‬עד הגנה ‪ XXX ,4‬העיד כי ביום האירוע נמנה על צוותו של הנאשם ששימש כמפקד הצוות‪.‬‬
‫"באנו‬
‫אותם‬
‫ברכב‪.‬‬
‫ברכב‪.‬‬
‫לחפש כלי רכב‪ ,‬לראות מה יש‪ ,‬הסתכלנו על שני חשודים‪ ,‬ראינו‬
‫שיכורים קצת‪ ,‬אמרנו מה אתם עושים‪ .‬לאחר מכן ביצענו חיפוש‬
‫שאלנו אותם כל מיני שאלות‪ ,‬מה אתם עושים‪ ,‬אפשר לחפש‬
‫ביצענו את החיפוש‪ ,‬נמצאה סכין ברכב‪ ,‬ולאחר מכן הסברנו לעצור‬
‫שאנחנו למעשה לוקחים אותו לתחנה‪ ,‬ומשם פשוט היה הנאשם איתי והיה‬
‫גם ‪ XXX‬לאחר מכן הנאשם אמר לי לקחת את‬
‫החשוד לעשות לו אפיס‪,‬‬
‫קודם כל בתא העצורים‪ ,‬אח"כ לקחתי אותו לעשות אפיס‪,‬‬
‫שמרתי עליו‬
‫ואח"כ כבר לא היה בטיפולי"‪.‬‬
‫העד שלל את טענת המתלונן לגבי כך שהקיפו אותו השוטרים כדי שלא ידבר‪ ,‬קיללו אותו‬
‫ודחפו לו אגרופים לבטן‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית נחקר העד על ידי ב"כ התביעה לגבי נסיבות החיפוש ולגבי הסטטוס בו‬
‫היה נתון המתלונן‪ ,‬אם היה מעוכב או עצור‪ .‬העד אישר לתובעת‪ ,‬שאם אמר במח"ש כי הלה‬
‫היה עצור‪ ,‬כך היו פני הדברים‪ .‬עוד אמר‪ ,‬שאינו זוכר היטב את פרטי האירוע‪ ,‬כיום אינו‬
‫‪74‬‬
‫משרת עוד במשטרה‪ .‬לגבי חיפוש בהפשטה אמר העד‪ ,‬כי לא נכח בחיפוש כזה במהלך ‪4‬‬
‫שנות שירותו‪.‬‬
‫‪ .13‬עה‪ ,XXX 3/‬ביום האירוע שירת ביחידת ‪ ,XXX‬בעדותו תיאר את מהלך העיכוב של‬
‫המתלונן לתחנה‪ .‬לגבי חלקו בכל הקשור למה שקרה בתחנה אמר‪ ,‬כי הוא היה במתחם בו‬
‫הוחזקו העצורים ושמר על המתלונן לבל יברח‪ .‬בשלב כלשהוא עלה לחוקרים לסדר את‬
‫הניירת ומשלב זה נותק הקשר בינו לבין המתלונן‪ .‬לדבריו‪ ,‬לא נכנס עם הנאשם לשירותים‪.‬‬
‫בהתייחסו לנושא החיפוש בהפשטה‪ ,‬אמר כי היה נוכח בחיפושים כאלה‪ ,‬וכי "הנוהל אומר‬
‫שכל מעוכב או עצור שמביע לתחנה צריך לעשות עליו חיפוש‪ ,‬אבל יש גם היגיון בדבר‪ ,‬אם‬
‫הבן אדם יש לו עבר פלילי או שתוי או מסומם אז עושים לו בהתאם‪ ,‬כל אחד ושיקול הדעת‬
‫שלו"‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי המפקדים הנחו אותם לבצע חיפושים בהפשטה מלאה‪ ,‬כל אחד בהתאם‬
‫לשיקול הדעת שלו נכון למצב‪.‬‬
‫‪ .11‬עה‪ , XXX 1/‬אחיו של המתלונן‪ ,‬סיפר כי כאשר ישב עם אחיו בחניון‪ ,‬ובידיהם כוס וודקה‪,‬‬
‫הגיעו השוטרים וזרקו להם את הכוסות‪ ,‬לאחר שאמרו להם כי על פי החוק אסור לשתות‬
‫במקום ציבורי‪ .‬לאחר שהשוטר בדק את תעודות הזהות שלהם ביקש לערוך חיפוש ברכב‪,‬‬
‫ובחיפוש שערך בבגאז' מצא בארגז הכלים סכין יפנית אשר בגינה עיכב את אחיו לתחנה‪.‬‬
‫הוא סגר את האוטו ונסע בעקבות אחיו לתחנה‪ .‬המתלונן ביקש ממנו שיצלם את כל הבלגן‬
‫שעשו השוטרים‪ ,‬הוא אכן צילם‪ ,‬אלא שהתמונות היו בטלפון שבינתיים נגנב‪ .‬העד הוסיף‬
‫לספר‪ ,‬כי הוא המתין לאחיו עד שיצא מהחקירה‪ ,‬וחתם על מסמך השחרור שלו‪ .‬לשאלת‬
‫הסניגור‪ ,‬אם סיפר לו הנאשם מה התחולל בתחנה השיב בחיוב‪ ,‬ולשאלה מה סיפר לו באוטו‬
‫אמר כך‪:‬‬
‫"על הקטע הזה‪ ,‬איך הם העזו דבר כזה‪ ,‬אם הם יכולים לעצור בן אדם על‬
‫עבודה שהוא שם ברכב‪ ,‬דיברנו על איך שהם מתייחסים לבן אדם‬
‫כלי‬
‫שהוא‬
‫כאילו לא אשם‪ XXX ,‬לא בעל עבר פלילי‪ ,‬מילא אם אני אגיד העבר‬
‫שלי‬
‫עשיר‪ ,‬אבל ‪ XXX‬שאין לו בעיות‪ ,‬דיבר איך שהתייחסו אליו‪ ,‬על‬
‫החיפוש‪ ,‬איך התנהגו אליו‪ ,‬על זה הוא דיבר"‪" .‬אני לא זוכר מה‬
‫שיטת‬
‫דיברנו‪ ,‬גם לא הייתי בתוך התחנה‪ ,‬אבל איך שהוא אומר‪ ,‬שהתגרו בו‪ ,‬שהלכו‬
‫מכות שם בפנים‪ ,‬שלחו לו מילים‪ ,‬זרקו לו ידיים‪ ,‬והוא לא הגיב‪ ,‬יצא בשלום‬
‫משם"‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית‪ ,‬לאחר שפרטה התובעת בפני העד את אופן החיפוש שנעשה על אחיו אמר‬
‫כי זכור לו שהנאשם סיפר לו משהו כזה‪.‬‬
‫באשר לתפיסת הסכין אמר‪ ,‬כי נעשתה לנגד עיניו ‪ ,‬הסכין הוצאה מתוך ארגז כלים‪ .‬עוד‬
‫אמר‪ ,‬כי בכל רגע נתון מחזיק אחיו ברכבו ארגז כלים המכיל‪ ,‬מכשיר שנקרא סטלוק‪,‬‬
‫ברגים‪ ,‬פטיש‪ ,‬מברגה‪ ,‬זוויות‪ ,‬כבלים וכו' המשמשים אותו לצורך עבודתו‪.‬‬
‫את יחסיו עם אחיו תיאר כיחסים רחוקים‪ ,‬ובהתבקשו לתאר את אחיו אמר עליו את‬
‫הדברים הללו‪:‬‬
‫‪75‬‬
‫"הוא בן אדם פחדן‪ ,‬הוא הולך צמוד לקיר‪ ,‬הדבר שונה מאצלי למשל‪,‬‬
‫נושאים כאלה אני מזלזל לא אכפת לי תיק פלוס‪ ,‬תיק מינוס לא שיפריע לי‪,‬‬
‫אדם כמו ‪ ,XXX‬מעסק אחד כבר יש לו ‪ , 4‬בן אדם‬
‫שוקל‬
‫מתפתח‪ ,‬הוא תמיד‬
‫להיכנס לאוניברסיטה וללמוד אז חשוב לו הדברים האלה‪ XXX ,‬לא‬
‫מהאנשים שילך ויאשים בן אדם סתם‪ ,‬אבא למספיק ילדים‪ ,‬בן אדם בוגר"‪.‬‬
‫סיכומי הצדדים‬
‫‪ .11‬התובעת בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשם על בסיס הראיות שהובאו בפני ביה"ד‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬יש לאמץ את גרסתו של המתלונן‪ ,‬שהייתה עקבית‪ ,‬סדורה ורצופה לאורך כל‬
‫הדרך‪ .‬כן אמרה‪ ,‬כי מדובר באדם אמין‪ ,‬כפי שגם העיד עליו אחיו (עה‪ ,)1/‬וכפי שגם עולה‬
‫מהתייחסותו לעברו הפלילי‪ ,‬אותו לא ניסה להסתיר‪ .‬מנגד‪ ,‬ביקשה התובעת לדחות את‬
‫גרסת הנאשם‪ ,‬כפי שנשמעה מעל דוכן העדים‪ ,‬בהיותה תמוהה ומשונה‪ ,‬במיוחד לנוכח‬
‫תשובתו באמצעות בא כוחו לכתב האישום‪ ,‬אז הודה בפה מלא בכך שלקח את המתלונן‬
‫לשירותים וביצע חיפוש על בגדיו ועל גופו העירום‪ .‬לדברי התובעת‪ ,‬הסברו לסתירה בין שתי‬
‫הגרסאות הייתה מתפתלת ולא אמינה‪.‬‬
‫עוד טענה ב"כ התביעה‪ ,‬כי במקרה ובנסיבות שלפנינו‪ ,‬כאשר בבסיס העיכוב חשד לעבירת‬
‫החזקת סכין שנמצאה בתוך ארגז כלים של מי שמשתמש בסכין לצורך עיסוקו‪ ,‬ובעברו‬
‫הרשעות ישנות בסדר ציבורי מלפני ‪ 11‬שנים‪ ,‬לא קמה כל סמכות לבצע חיפוש בהפשטה‪.‬‬
‫באשר להסכמת המתלונן לחיפוש‪ ,‬טענה התובעת‪ ,‬כי לא הייתה במקרה דנן כל הסכמה‬
‫לחיפוש בהפשטה‪ .‬המתלונן הסיר את בגדיו לבקשת הנאשם בניגוד לרצונו ואילו היה יודע‬
‫כי מוקנית לו הזכות לסרב‪ ,‬וודאי הדבר שלא היה מתפשט‪ .‬טוענת התביעה ‪ ,‬כי על אף‬
‫שהמתלונן התפשט בפועל‪ ,‬ברור כי הסכמה לא הייתה כאן‪ ,‬שכן היה על השוטר לבקש‬
‫ולקבל הסכמה מדעת בטרם ביצוע החיפוש‪.‬‬
‫‪ .13‬מנגד‪ ,‬ביקש הסניגור לזכות את הנאשם כליל מן המיוחס לו‪ .‬את סיכומיו פתח בטענה‬
‫מקדמית הגורסת‪ ,‬כי לא נתנה בידי הנאשם הזדמנות סבירה להתגונן כנגד עבירת החיפוש‬
‫שלא כדין‪ ,‬שעה שלא פורטה בכתב האישום העובדה שהנאשם פעל בניגוד לפקודת מטא"ר‬
‫ולא הוצגה לו הפקודה הרלבנטית לפני תחילת המשפט‪ ,‬כפי שעשתה התביעה במקרה אחר‬
‫(הפנה לתיק ביד"ם ‪.)31/12‬‬
‫באשר לעדות המתלונן‪ ,‬טען‪ ,‬כי יש לזכור כי מדובר בעדות יחידה‪ ,‬ועל פי ההלכה הרשעה על‬
‫פי עדות יחידה צריכה להינתן בזהירות רבה‪.‬‬
‫כמו כן טען‪ ,‬כי לגרסת המתלונן פנים רבות‪ .‬גרסאותיו ב‪-‬נ‪ 2/‬במשטרה וב‪-‬נ‪ 4/‬במח"ש‬
‫מרובות בסתירות הן בתוך עצמן‪ ,‬הן בינן לבין עצמן והן בנוגע לגרסה שמסר בבית הדין‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫בשורה של טענות‪ ,‬שאת המרכזיות שבהן נציין להלן‪ ,‬ביקש הסניגור לשכנע כי הן מצביעות‬
‫על חוסר מהימנותו של המתלונן‪:‬‬
‫חוסר הסבירות שבטענת המתלונן ב‪-‬נ‪ 2/‬על כך שקיבל סטירות‪ ,‬נוכח העובדה שלא נותרו‬
‫סימנים כלשהם על פניו‪ ,‬כפי שעולה ממזכרה של החוקרת (ת‪ ;)2/‬הודעתו במשטרה (נ‪,)2/‬‬
‫בה לא נמצא זכר לטענות מהותיות‪ ,‬כמו מציאת הסכין בארגז כלים‪ ,‬הסיפור שהוקף‬
‫בשוטרי מג"ב כאשר היכו אותו באגרופים בבטן והטענה כי התנגד לחיפוש; גרסתו השקרית‬
‫של המתלונן לגבי עברו הפלילי; אי הבאת האח כעד מטעם התביעה ועדותו הסותרת‬
‫בעניינים משמעותיים מאד את המתלונן‪ ,‬כמו למשל בקבוק הוודקה‪ ,‬שהאח לא זכר שלא‬
‫היה בקבוק‪ ,‬בעוד שהמתלונן שלל מפורשות אפשרות שהיה בקבוק‪.‬‬
‫עוד טען הסניגור למחדלי חקירה‪ ,‬נוכח התמשכות ההליכים בחקירת המקרה‪ .‬על פי דבריו‪,‬‬
‫התיק והתלונה הגיעו למח"ש ב‪ ,22.4.11-‬החקירות של שלושת השוטרים נסתיימו ב‪3.3.11-‬‬
‫ולחוקרת לא היה הסבר מדוע לא נעשתה כל פעולת חקירה בתיק מיולי ‪ 2111‬ועד אפריל‬
‫‪.2112‬‬
‫באשר לחיפוש בהפשטה‪ ,‬טען הסניגור‪ ,‬כי התביעה לא הניחה תשתית נורמטיבית כדי‬
‫שביה"ד יקבע שהחיפוש בהפשטה בנסיבות תיק זה הוא לא חוקי‪ .‬לטענתו‪ ,‬התביעה‬
‫הסתפקה בכך שהניחה בפני ביה"ד את פקודת מטא"ר ואת החוק‪ ,‬אך לא הביאה כל עד‬
‫מטעמה שיאמר כי החיפוש היה לא חוקי‪.‬‬
‫לדעת ההגנה‪ ,‬בנסיבותיו של מקרה זה ‪ -‬כאשר הייתה שתיית אלכוהול‪ ,‬לחשוד עבר פלילי‬
‫בעבירות של סדר ציבורי‪ ,‬אופן דיבורו של החשוד‪ ,‬וברכבו החזיק סכין‪ ,‬אף אם הוחזקה‬
‫בארגז כלים ‪ -‬היה יסוד סביר לחשוד שבגופו של החשוד ישנה ראיה‪ .‬כך גם גרס מפקדו של‬
‫הנאשם (עה‪.)2/‬‬
‫לעניין הסכמת המתלונן לחיפוש‪ ,‬ביקש הסניגור להסתמך על שני מקורות כדי לשכנענו כי‬
‫הייתה הסכמה‪ .‬המקור האחד נשען על דברי עה‪ 2/‬שאישר כי די בעובדות המתוארות‬
‫בסעיף ‪ 9‬לכתב האישום כדי ללמוד על כך שהמתלונן נתן הסכמתו לחיפוש‪ .‬המקור השני‬
‫נסמך על סעיף ‪3‬ב' לדו"ח העיכוב (נ‪ ,)11/‬ממנו עולה כי נערך חיפוש על גופו של החשוד‬
‫והחשוד מצהיר כי לא נגרם לו נזק‪ .‬עוד טען הסניגור בעניין זה ‪ ,‬כי אין מחלוקת לעניין‬
‫ההסכמה‪ ,‬שכן המתלונן לא אמר שהוא לא מסכים‪ .‬הכל היה בהבעות פנים‪ ,‬והעובדה‬
‫שהמתלונן ציית להוראות השוטר וביצען ‪ ,‬מעידה על הסכמה‪.‬‬
‫באשר לשינוי בגרסת הנאשם‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי העובדה שהנאשם עמד על דוכן העדים‬
‫ושינה את תשובתו באיזה שהוא אופן לגבי מי שערך את החיפוש אינו מקים את ראיות‬
‫התביעה‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם בהודעתו במח"ש וגם בתשובה לכתב האישום אמר שהוא ביצע‬
‫את החיפוש‪ ,‬והעובדה שבבית הדין הוא נסוג מזה מעט איננה הופכת את המתלונן לאדם‬
‫שהוא דובר אמת‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬טען הסניגור‪ ,‬כי לנוכח העובדה שהחיפוש היה חוקי‪ ,‬ולנוכח חוסר מהימנותו של‬
‫המתלונן מבקשת ההגנה לזכות את הנאשם‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫דיון‬
‫יריעת המחלוקת‬
‫‪ .18‬המחלוקת בתיק זה עניינה ב‪ 2-‬מישורים‪ ,‬במישור העובדתי ובמישור המשפטי‪ .‬בטרם נפנה‬
‫לפירוט המחלוקות כאמור‪ ,‬נפרוש להלן את מסכת העובדות הרלבנטיות לענייננו‪ ,‬כפי שהיא‬
‫מתבררת מהעדויות ומהמוצגים אשר הונחו בפנינו ע"י הצדדים ובאשר לה אין עוררין‪:‬‬
‫בתאריך ‪ ,19.4.11‬סמוך לשעה ‪ ,11.11‬עוכב המתלונן לתחנת משטרה על ידי הנאשם‬
‫ושותפיו לצוות ‪ -‬עה‪ 4/‬ו‪-‬עה‪ - 3/‬לאחר שבחיפוש שערכו ברכבו בהסכמתו מצאו סכין יפנית‪.‬‬
‫לאחר שנערך בירור במערכת מחשוב ניידות לגבי עברו הפלילי של המתלונן הוחלט לעכבו‬
‫לתחנה בחשד לביצוע עבירה של החזקת סכין שלא כדין‪ .‬בעת החיפוש ברכב נכח במקום‬
‫אחיו של המתלונן ‪ -‬עה‪ . 1/‬בתום החיפוש נלקח המתלונן בניידת לתחנה‪ .‬במהלך הנסיעה‬
‫אמר המתלונן לשוטרים כי לא יוותר ויתלונן נגדם על התנהגותם‪.‬‬
‫‪ .19‬במישור העובדתי נסובה המחלוקת בעיקרה סביב מה שהתחולל בתחנת המשטרה‪ ,‬בין‬
‫המתלונן לנאשם בשני מקטעים של האירוע‪ .‬המקטע הראשון ‪ -‬במסדרון‪ ,‬בזמן ההמתנה‬
‫לחקירת המתלונן‪ ,‬והמקטע השני – בהיכנסם לשירותים‪.‬‬
‫באשר למה שהתחולל במסדרון‪ ,‬השאלה היא ‪ -‬האם היכה הנאשם את המתלונן באגרופים‬
‫קטנים בבטן‪ ,‬כטענת המתלונן‪ ,‬או שמא לא היו דברים מעולם ‪ ,‬כטענת הנאשם‪.‬‬
‫באשר למה שהתחולל בשירותים‪ ,‬על בסיס טענות המתלונן אותן דחה הנאשם מכל וכל‬
‫מתעוררות השאלות הבאות‪:‬‬
‫האם השוטרים ‪ ,‬לרבות הנאשם‪ ,‬צעקו על המתלונן ‪" :‬תסתום יא בן זונה"; האם הנאשם‬
‫בעט פעמיים בחוזקה ברגליו של המתלונן כדי לפסקן; האם סטר הנאשם בפניו של המתלונן‬
‫‪ ,‬תוך שאמר לו‪" :‬אל תסובב את הפנים שלך אלי" והאם הורה הנאשם למתלונן להזיז את‬
‫אשכיו ולהתכופף‪ ,‬כדי שיסתכל באחוריו‪.‬‬
‫הואיל ובמהלך עדותו של הנאשם בפנינו טען (בניגוד לתשובתו לכתב האישום)‪ ,‬כי לא‬
‫בהכרח הוא זה שביצע את החיפוש על המתלונן‪ ,‬נותרה אף סוגית זהות עורך החיפוש‬
‫במחלוקת‪.‬‬
‫‪ .21‬במישור המשפטי ‪ -‬רק במידה ונקבע כממצא כי הנאשם הוא אשר ביצע את החיפוש על‬
‫המתלונן ‪ -‬נוגעת המחלוקת לחוקיות החיפוש‪ ,‬ומעוררת את השאלה הבאה‪:‬‬
‫האם החיפוש שערך הנאשם על גופו של המתלונן נעשה כדין‪ ,‬ובמילים אחרות‪ :‬האם‬
‫בנסיבות המקרה קמה לנאשם הסמכות לערוך על המתלונן חיפוש חיצוני מסוג בחינה‬
‫חזותית של גופו העירום של המתלונן‪( ,‬להלן‪" :‬חיפוש בהפשטה")‪ ,‬והאם החיפוש התבצע‬
‫בהתאם למתחייב על פי הדין‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫המחלוקת העובדתית‬
‫‪ .21‬לשם קביעת ממצאים עובדתיים נבחן להלן את מהימנות גרסתם של העדים אשר העידו‬
‫בפנינו‪.‬‬
‫גרסת המתלונן‬
‫‪ .22‬משפט זה מושתת בעיקרו על עדותו של המתלונן‪ ,‬שהינו עד התביעה המרכזי‪ .‬נאמר כבר‬
‫עתה‪ ,‬כי נתנו דעתנו לכך‪ ,‬שבכל המתייחס לטענות המתלונן בדבר השימוש בכוח שנקט‬
‫הנאשם נגדו‪ ,‬עדותו של המתלונן עדות יחידה היא‪ ,‬ולפיכך בחנו אותה בהקפדה יתירה‪.‬‬
‫עדותו של המתלונן בפנינו הותירה רושם אמין‪ .‬הנ"ל גולל בפנינו את שרשרת האירועים‬
‫באופן סדור וברור‪ ,‬השיב לכל שאלה באופן ענייני ועמד איתן על גרסתו לאורך כל חקירתו‪.‬‬
‫מעיון בהודעתו במח"ש (נ‪ )4/‬ניתן להיווכח‪ ,‬כי גם שם תיאר באופן דומה את השתלשלות‬
‫האירועים‪.‬‬
‫גם התנהגותו של המתלונן בעת מסירת עדותו בפני חוקר מח"ש ובפני ביה"ד חיזקה בנו את‬
‫התחושה כי גרסתו גרסת אמת היא‪ .‬במהלך עדותו ניכר היה על המתלונן שחש חוסר נוחות‬
‫בהגיעו לספר על אותם רגעים מביכים ומשפילים שחווה במהלך החיפוש שנערך עליו‬
‫בשירותים‪ .‬בחקירתו במח"ש (נ‪ ,)4/‬כפי שעולה מהערת החוקר המופיעה בגוף ההודעה אף‬
‫פרץ בבכי תוך כדי תיאור אותה חוויה משפילה‪.‬‬
‫התרשמותנו מהמתלונן היא ‪ ,‬כי דבק בעדותו לגבי מה שהתרחש במציאות ‪ ,‬ולא ניסה‬
‫להעצים את האירועים ולהמציא יש מאין‪ .‬הדעת נותנת‪ ,‬שלו רצה המתלונן לטפול על‬
‫הנאשם עלילת שווא‪ ,‬היה בוחר בסיפור עלילה שונה‪ ,‬כזה אשר לא היה מעמידו במצב כה‬
‫מביך ולא נוח‪.‬‬
‫תמיכה לכך שתיאור החיפוש אינו פרי דמיונו של המתלונן וכי לא בדה את הדברים מליבו‬
‫ניתן אף למ צוא בדברי הנאשם עצמו‪ .‬הנ"ל אישר בעדותו‪ ,‬כי האופן בו תיאר המתלונן את‬
‫החיפוש שנערך עליו ‪ ,‬הולם את דרך הביצוע שהוא וחבריו השוטרים נוהגים כלפי חשודים‬
‫ואף אמר‪ ,‬כי אינו שולל את האפשרות שכך גם נהגו כלפי המתלונן‪.‬‬
‫גם בעדות אחיו של המתלונן מצאנו תמיכה לאמינות המתלונן‪ .‬תחילה נאמר‪ ,‬כי מצאנו‬
‫ליתן אמון בעדות האח‪ ,‬אשר לא עשה כל מאמץ בניסיון להרשים את ביה"ד ולהציג עצמו‬
‫באור חיובי‪ .‬להיפך‪ ,‬דיבר בפתיחות על ריבוי הסתבכויותיו עם החוק‪ ,‬כן סיפר בגילוי לב על‬
‫מערכת היחסים הרחוקה השוררת בינו לבין אחיו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בהתבקשו לתאר את אחיו‬
‫תיאר אותו כאדם פחדן‪ ,‬שומר חוק‪ ,‬שלא ילך ויאשים אדם סתם‪ .‬הלה גם אישר את טענת‬
‫המתלונן לגבי כך שהשוטרים מצאו את הסכין בארגז כלים ועוד אמר כי בכל מצב ובכל‬
‫הזדמנות נושא אחיו ברכבו ארגז כלים הדרוש לו לשם עבודתו‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫‪ .24‬את עיקר טיעוניו של הסניגור לקעקוע אמינותו של המתלונן כיוון לסתירות ולתמיהות‬
‫העולות מגרסתו של המתלונן ולהתחמקותו ממתן תמונה ברורה באשר לעברו הפלילי‪.‬‬
‫באשר לטענת ההגנה‪ ,‬כי בין גרסת המתלונן ב‪-‬נ‪ 2/‬ל‪-‬נ‪ 4/‬ולעדותו בפנינו קיימות סתירות‬
‫רבות‪ ,‬לא מצאנו ממש‪ .‬התמיהה המרכזית עליה הצביע ב"כ ההגנה התייחסה להודעתו‬
‫החסרה של המתלונן ב‪-‬נ‪ .2/‬לעניין זה יש לזכור שאת ההודעה (נ‪ )2/‬מסר המתלונן בחקירה‬
‫תחת אזהרה‪ ,‬בהיותו חשוד בעבירה פלילית‪ ,‬ורק בסופה של החקירה‪ ,‬משנשאל אם ברצונו‬
‫להוסיף דבר מה‪ ,‬התייחס להתנהגות השוטרים כלפיו‪ .‬ברור ‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי החלק המתייחס‬
‫לתלונתו כנגד השוטרים ב‪-‬נ‪ 2/‬יהא תמציתי ולא ממצה‪ ,‬שלא בדומה להודעתו במח"ש‪ ,‬שם‬
‫תלונתו כנגד השוטרים היא שעמדה בליבת החקירה‪ ,‬ומטבע הדברים תהא מפורטת יותר‪.‬‬
‫גם ביחס לטענות ההגנה האחרות‪ ,‬אין אנו רואים עין בעין עם ב"כ הנאשם‪.‬‬
‫באשר לטענה בדבר הסטירות שלא הותירו סימנים על פניו של המתלונן‪ ,‬סיפק המתלונן‬
‫הסבר הגיוני‪ ,‬אשר הניח את דעתנו‪.‬‬
‫באשר לטענה בדבר התחמקות המתלונן ממסירת נתוני אמת ביחס לעברו הפלילי‪ ,‬לא‬
‫התרשמנו כי העובדה‪ ,‬שלא ידע לסקור במדויק את עברו הפלילי שכלל שניים או שלושה‬
‫אירועים שהתרחשו לפני למעלה מ‪ 11-‬שנים‪ ,‬מעידה על חוסר אמינותו‪ .‬משהוזכרו לו‬
‫הפרטים‪ ,‬אישר אותם‪.‬‬
‫כך גם לגבי טענת ההגנה בדבר קיומן של סתירות רבות בין גרסת המתלונן לגרסת אחיו‬
‫(עה‪ .) 1/‬לעניין זה נאמר‪ ,‬כי לא מצאנו סתירות של ממש בין גרסאותיהם‪ ,‬והסתירה עליה‬
‫הצביע הסניגור בסיכומיו בעניין בקבוק הוודקה אינו אלא פרט שולי וזניח שאין לייחס לו‬
‫כל משקל‪.‬‬
‫לסיכום פרק זה מצאנו לצטט מדבריו של כבוד השופט טירקל ב‪-‬ע"פ ‪ 1218/14‬פלוני נ‪.‬‬
‫מדינת ישראל פ"ד נח(‪: 121 ,)1‬‬
‫"ניסיון החיים מלמד כי גם עדות שיש בה אי דיוקים ואף פירכות עשויה‬
‫אמינה‪ ,‬ובייחוד כשיש הסבר לאי הדיוקים ולפירכות‪ .‬כמו כן יש‬
‫להיות‬
‫להבחין בין סתירות הנעוצות בטבע האנושי לבין סתירות המעלות חשש לאמירת‬
‫שרק הן כוחן יפה לכרסם בעדות ולהעמיד בספק את מהימנותו של‬
‫שקר‪,‬‬
‫אותה‪"...‬‬
‫המוסר‬
‫גרסת הנאשם‬
‫‪ .23‬לעומת האמון שמצאנו ליתן בעדות המתלונן‪ ,‬לא השתכנענו מאמינות גרסתו של הנאשם‪.‬‬
‫התמיהה המרכ זית המצמיחה ספק גדול לגבי מהימנותו נוגעת לתפנית המפתיעה שחלה‬
‫בגרסת הנאשם‪ ,‬עת עלה על דוכן העדים ומסר עדותו בפנינו‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫ולמה דברים אמורים‪ :‬לאחר שבתשובתו לאישום הודה הנאשם באמצעות בא כוחו באופן‬
‫מפורש כי אכן העמיד את המתלונן כשפניו אל הקיר‪ ,‬אמר לו לפתוח את הרגליים וביצע‬
‫עליו חיפוש בהפשטה‪ ,‬ולאחר שבחקירתו במח"ש הודה שהוא זה שביצע את החיפוש על‬
‫המתלונן‪ ,‬אמר הנאשם לראשונה בפנינו‪ ,‬כי כלל אינו בטוח מי בדיוק ביצע את החיפוש‪.‬‬
‫אמר‪ ,‬שאולי היה זה הוא‪ ,‬ואולי מי מהשוטרים האחרים‪.‬‬
‫לטעמנו‪ ,‬אין מדובר בנסיגה מועטה של הנאשם מגרסתו המקורית‪ ,‬כטענת בא כוחו‬
‫בסיכומיו‪ .‬על גרסה חדשה זו‪ ,‬שיש בה כדי לייצר עמימות וחוסר וודאות ביחס למי אשר‬
‫ביצע את החיפוש על המתלונן‪ ,‬חזר הנאשם פעם אחר פעם כמפורט להלן‪:‬‬
‫בחקירתו הראשית אמר לראשונה כך‪" :‬הגענו לתחנה‪ ..‬בתחנה כנראה לקחו אותו לחיפוש‪,‬‬
‫עוד פעם‪ ,‬אני לא אומר שזה אני‪ ,‬ואני לא מכחיש את זה שאני ביצעתי את החיפוש‪ ,‬שזה‬
‫משהו לגיטימי לגבי כל מעוכב וכל עצור שמגיע לתחנה"‪ .‬לבקשת ביה"ד שיבהיר את‬
‫דבריו‪ ,‬הסביר כי אינו זוכר‪" ,‬כי יכול להיות שכל שוטר מהצוות ביצע את אותו חיפוש"‪.‬‬
‫בהמשך ‪ ,‬בחקירתו הנגדית בהשיבו לתובעת‪" :‬עוד פעם‪ ,‬את מכווינה אותי לאותו עצור‪,‬‬
‫לאותו מעוכב‪ .‬ושואלת שאלות ספציפיות לגביו‪ ,‬למרות שאמרתי בהתחלה שאני לא יודע‬
‫אם אני ביצעתי עליו את החיפוש אבל אני לא מכחיש את זה‪ ,‬תשאלי אותי בכללי‪ ,‬אני‬
‫אענה לך"‪.‬‬
‫"‪...‬אמרתי לגיטימי שהגיע לתחנה בוצע חיפוש‪ ,‬אם החיפוש בוצע על ידי את זה אני לא‬
‫זוכר‪ ,‬אבל חיפוש יכול להיות שבוצע‪ .‬אם בוצע לגיטימי לכל מעוכב ועצור"‪.‬‬
‫ובהזדמנות נוספת ‪" :‬עוד פעם‪ ,‬אמרתי יכול להיות אני ביצעתי את החיפוש‪ ,‬יכול להיות‬
‫שזה אחד השוטרים‪ ,‬אם אני ביצעתי אמרתי שיכול להיות שזה טעות‪ ,‬שזה לא נרשם‬
‫בדו"ח פעולה"‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬כשהטיחה בו התובעת ש‪( XXX‬עה‪ )2/‬לא נכח עמו בעת האירוע השיב‪" :‬יכול‬
‫להיות גם שאני לא נכחתי שם במקום"‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬שלא כדעת הסניגור‪ ,‬אשר ניסה להמעיט בחשיבות שיש לייחס לשינוי הגרסה‬
‫כאמור‪ ,‬אנו בדעה שהתפנית בגרסה מצביעה על ניסיון של הנאשם להרחיק עצמו מכל‬
‫אפשרות שיהא בה כ די לקשור בינו לבין ביצוע פעולה בלתי חוקית‪ .‬לטעמנו‪ ,‬אין מדובר‬
‫אלא בניסיון מתחכם של הנאשם ‪ ,‬שבבסיסו חוסר כנות הפוגע פגיעה של ממש באמינותו‪.‬‬
‫עדי ההגנה‬
‫‪ .21‬גרסת הנאשם לגבי מה שהתחולל בתחנה לא קיבלה כל תמיכה בעדויותיהם של עדי ההגנה‬
‫‪ 4‬ו‪ ,3-‬שותפיו לצוות שהשתתפו באירוע‪ .‬בעדויותיהם לא היה כדי לשפוך אור על העובדות‬
‫השנויות במחלוקת‪ ,‬כפי שיבואר להלן‪.‬‬
‫‪81‬‬
‫עה‪ 3/‬העיד‪ ,‬כי לא נכנס עם הנאשם והמתלונן לשירותים‪ .‬על פי עדותו בפנינו‪ ,‬שמר על‬
‫המתלונן בחדר העצורים והמעוכבים‪ ,‬בשלב כלשהוא עלה לחוקרים כדי לטפל בניירת‪ ,‬כך‬
‫שהחל מאותו רגע התנתק הקשר בינו לבין המתלונן‪ .‬לגבי מה שאירע במסדרון לא נשאל‬
‫ולא התייחס‪.‬‬
‫עה‪ 4/‬העיד‪ ,‬כי לא נכח בשלב בו המתלונן נלקח לשירותים לשם ביצוע החיפוש‪ ,‬יחד עם זאת‬
‫אמר ‪ ,‬כי הנאשם ו‪-‬עה‪ 3/‬הם שנכנסו עם הנאשם לשירותים‪.‬‬
‫לגבי האירוע במסדרון שלל העד את טענת המתלונן על כך שהקיפו אותו והיכו בבטנו ובכך‬
‫תמך לכאורה בגרסת הנאשם‪ ,‬אלא שלטעמנו‪ ,‬ככלל לוקה עדותו בחוסר דיוק ולפיכך לא‬
‫מצאנו לתמוך עליה ממצאים‪ .‬למסקנה זו הגענו לאור דברי העד עצמו‪ ,‬אשר הודה כי אינו‬
‫זוכר היטב את פרטי האירוע‪ ,‬לאור חוסר הדיוק שעלה מהודעתו במח"ש כאשר התייחס‬
‫אל המתלונן כעצור‪ ,‬ובמיוחד נוכח עדותו בפנינו‪ ,‬בה אמר בביטחון‪ ,‬כי עה‪ 3/‬הוא שנכנס עם‬
‫הנאשם והמתלונן לשירותים‪ ,‬עובדה הסותרת באופן מובהק את עדותו של עה‪.3/‬‬
‫‪ .21‬באשר לעה‪ ,2/‬מפקד תחנת ‪ XXX‬מדובר בעד אשר נעדר כל זיקה לאירוע נשוא האישום‪.‬‬
‫במועד הרלבנטי לאירוע לא שימש כמפקדו של הנאשם‪ ,‬לא השתתף באירוע‪ ,‬גם לא תדרך‬
‫את הצוות לפני היציאה לפעילות‪ .‬העד נקרא לדוכן העדים כדי לחוות דעתו על פעולות‬
‫החיפוש שביצע הנאשם במקרה הנדון‪ ,‬אם היו תקינות אם לאו‪ .‬עדותו התמקדה‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫בנושא החיפוש בהפשטה הנעשה על חשודים המובאים לתחנה‪.‬‬
‫בפרק בו סקרנ ו את הראיות פרטנו וציטטנו בהרחבה דברים אשר אמר העד בנושא האמור‪.‬‬
‫מדבריו אלה ניתן היה להיווכח כי אינו בקיא בחוק ובפקודת המשטרה העוסקים בסמכות‬
‫השוטר לערוך חיפוש בהפשטה‪ .‬יתירה מכך‪ ,‬הרושם שקיבלנו מעדותו היא‪ ,‬כי הייתה‬
‫מגמתית‪ ,‬ועיקר תכליתה הייתה להצדיק את התנהגות הנאשם‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬גם על פי עדותו‪ ,‬בה חזר ואמר‪ ,‬כי לפני הכל חייבים לשאול את מושא החיפוש אם‬
‫הוא מסכים לחיפוש‪ ,‬כאשר אישר לסניגור‪ ,‬לאחר שזה הקריא לו את האמור בסעיף ‪ 9‬לכתב‬
‫האישום (צוטט בפסקה ‪ ) 12‬כי די במתואר באותו סעיף כדי ללמד על כך שהייתה שם‬
‫הסכמה לביצוע החיפוש‪ ,‬גם לפי דבריו‪ ,‬כל עוד לא קדמה לכך פנייה למתלונן המבקשת את‬
‫הסכמתו לחיפוש‪ ,‬אין לדבר על הסכמה‪.‬‬
‫זה המקום לציין‪ ,‬כי גם עדויותיהם של אנשי המשטרה האחרים‪ ,‬עת‪ ,4/‬ו‪-‬עה‪ ,3/‬לגבי נושא‬
‫החיפוש בהפשטה המבוצע על חשוד‪ ,‬אשר גם אותם פרטנו במהלך סקירת הראיות‪ ,‬מעידים‬
‫על חוסר בקיאותם בדיני החיפוש‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬נאמר כבר בשלב זה‪ ,‬כי לא מצאנו ליתן כל משקל לעדויותיהם של עה‪ ,2/‬עה‪3/‬‬
‫ו‪-‬עת‪ , 4/‬ככל שהתייחסו להיקף סמכויות החיפוש הנתונות לשוטרים‪ ,‬וכפועל יוצא מכך‬
‫לחוות דעתם בכל בנוגע לחוקיות החיפוש שערך הנאשם על המתלונן‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫ממצאים‬
‫‪ .23‬על בסיס כל האמור לעיל וכפי שהראינו‪ ,‬לא הצליח הנאשם לשכנע אותנו באמיתות גרסתו‪,‬‬
‫ולפיכך אנו קובעים כממצא‪ ,‬כי הנאשם הוא שערך את החיפוש על המתלונן‪.‬‬
‫בנוסף אנו קובעים‪ ,‬על בסיס גרסתו של המתלונן אותה מצאנו להעדיף על פני גרסת‬
‫הנאשם‪ ,‬ובאין לקבוע ממצאים על סמך עדויות עדי ההגנה ‪ ,‬כי הנאשם השתמש בכוח כנגד‬
‫המתלונן כמתואר בכתב האישום‪ .‬הן במקטע הראשון במסדרון והן במקטע השני‬
‫בשירותים‪.‬‬
‫המחלוקת המשפטית‬
‫המסגרת הנורמטיבית‬
‫‪ .28‬דבר החקיקה הבלעדי הרלבנטי לענייננו‪ ,‬המהווה מקור סמכות לבחון בחינה חזותית של‬
‫גופו העירום של חשוד‪ ,‬הינו חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת‬
‫אמצעי זיהוי)‪ ,‬תשנ"ו – ‪( 1991‬להלן‪" :‬חוק סמכויות אכיפה")‪.‬‬
‫מכוח הסמכות הנתונה למפכ"ל בפקודת המשטרה [נוסח חדש]‪ ,‬תשל"א – ‪ 1931‬הוציא‬
‫המפכ"ל את פקודת המטה הארצי ‪" 13.11.12‬חיפוש חיצוני בגוף" (להלן‪" :‬פקודת‬
‫מטא"ר")‪ ,‬שהותקנה על בסיס חוק החיפוש ועל יסוד האמור בו‪.‬‬
‫‪ .29‬זה המקום לציין‪ ,‬כי עפ"י סעיף ‪13‬ב' לפקודת הראיות [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"א – ‪" 1931‬כל‬
‫דין הוא מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה‪ ,‬אם אין הוראה אחרת משתמעת"‪ .‬ובנוסף‪,‬‬
‫עפ"י סעיף ‪9‬ג(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש]‪ ,‬תשל"א ‪" 1931‬לעניין פקודה זו רואים את‬
‫פקודות משטרת ישראל כדינים"‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אין כל ממש בטענת ההגנה‪ ,‬ביחס לכך שהגנת הנאשם נפגעה שעה שלא הוצגה לו‬
‫הפקודה הרלוונטית לפני המשפט‪ ,‬שכן הנאשם מוחזק כמי שיודע את הדין‪ .‬עם זאת‪ ,‬טוב‬
‫הייתה עושה התביעה לו הייתה מאזכרת את פקודת מטא"ר הרלבנטית בכתב האישום‪.‬‬
‫עוד נאמר‪ ,‬כי אין אנו מקבלים את בקשתו של ב"כ הנאשם ללמוד גזירה שווה לענייננו‬
‫מתיק ביד"ם ‪ ,31/12‬שם הורה ביה"ד לתביעה להציג להגנה את ההוראה עליה היא‬
‫מסתמכת בכתב האישום‪ .‬מעיון בהחלטה שנתנה בתיק ביד"ם ‪ 31/12‬מתברר כי אין דומה‬
‫הדבר כלל לענייננו‪ ,‬שכן שם דובר על נוהל‪ ,‬אשר כידוע מעמדו המשפטי שונה מפקודת‬
‫מטא"ר‪ .‬יתירה מכך‪ ,‬שם מדובר היה בנוהל מודיעין סודי‪ ,‬אשר לא כל שוטר מורשה לעיין‬
‫בו‪ ,‬בעוד שבענייננו מדובר בפקודה הנגישה לעיני כל‪.‬‬
‫‪ .41‬להלן הסעיפים והמושגים מפקודת מטא"ר ‪" 13.11.12‬חיפוש חיצוני"‪ ,‬הרלבנטיים לענייננו‪,‬‬
‫כשבצדם מאוזכר הסעיף המקביל בחוק סמכויות אכיפה‪:‬‬
‫‪83‬‬
‫‪ .0‬הגדרות (ס' ‪ 1‬לחוק סמכויות אכיפה)‬
‫ו‪" .‬חיפוש חיצוני" – אחד מאלה‪:‬‬
‫(‪)1‬‬
‫בחינה חזותית של גופו העירום של החשוד‪ ,‬לרבות צילומו;‬
‫ז‪" .‬חשוד" – מי שיש לגביו חשד סביר שעבר עבירה‪ ,‬גם אם איננו עצור;‬
‫‪ .4‬סמכות שוטר ‪ -‬לערוך חיפוש חיצוני (סעיף ‪4‬א' לחוק סמכויות אכיפה)‬
‫שוטר שיש לו יסוד סביר לחשוד שבגופו של חשוד נמצאת ראיה להוכחת עשייתה של‬
‫עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין עשיית עבירה‪ ,‬והחשוד נתן את הסכמתו‪,‬‬
‫כמפורט בסעיף ‪ ,1‬לחיפוש חיצוני בגופו – רשאי לעשות בעצמו כל פעולה מן הפעולות‬
‫האלה‪:‬‬
‫א‪ .‬לבחון בחינה חזותית את גופו העירום של החשוד‪ ,‬לרבות צילומו;‬
‫‪ .1‬חיפוש חיצוני ‪ -‬בקשת הסכמה מהחשוד (סעיף ‪(2‬ג) לחוק סמכויות אכיפה)‬
‫א‪.‬‬
‫שוטר המבקש לערוך חיפוש חיצוני בגופו של חשוד יבקש את הסכמת החשוד‬
‫לעריכת החיפוש‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫אם הסכים החשוד לחיפוש החיצוני יתעד השוטר את ההסכמה בטופס כמפורט‬
‫בסעיף ‪ ,12‬והחשוד יאשר את ההסכמה בחתימתו‪.‬‬
‫‪ .04‬כתיבת דוח על מהלך החיפוש ומסירת העתק לחשוד‬
‫א‪.‬‬
‫בתום החיפוש החיצוני יכתוב עורך החיפוש בטופס‪ ,‬מוקדם ככל האפשר‪ ,‬דוח על‬
‫מהלכו של החיפוש‪ ,‬ויחתום עליו‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הדוח יכלול את אלה‪:‬‬
‫(‪)1‬‬
‫שמו של החשוד ופרטי זהותו;‬
‫(‪)2‬‬
‫פירוט פעולת החיפוש שנערכה ואופן עריכתה‪ ,‬לרבות פירוט לעניין שימוש‬
‫בכוח;‬
‫(‪)4‬‬
‫פירוט תוצאות פעולת החיפוש;‬
‫(‪)3‬‬
‫פירוט הדברים שנתפסו;‬
‫(‪)1‬‬
‫התאריך‪ ,‬לרבות השעה‪ ,‬ופרטי המקום שבו נערכה פעולת החיפוש;‬
‫‪84‬‬
‫(‪)1‬‬
‫פרטי האדם שערך את החיפוש‪ :‬שמו‪ ,‬כשירותו או דרגתו‪ ,‬לרבות פרטי מקום‬
‫עבודתו הקבוע;‬
‫(‪)3‬‬
‫ד‪.‬‬
‫שמו ומענו של מי שנכח בעת החיפוש‪ ,‬אם נכח‪.‬‬
‫השוטר ימסור לחשוד העתק של הטופס‪.‬‬
‫חוקיות החיפוש על גוף המתלונן‬
‫‪ .41‬על פי פקודת מטא"ר שצוטטה לעיל ביצוע חיפוש חיצוני על חשוד בביצוע עבירה מותנה‬
‫בקיומם של שני תנאים‪:‬‬
‫התנאי הראשון – כאשר יש לשוטר יסוד סביר לחשוד שבגופו של חשוד נמצאת ראיה‬
‫להוכחת עשייתה של עבירה או להוכחת הקשר שבין החשוד לבין עשיית העבירה ‪.‬‬
‫התנאי השני ‪ -‬בקשת הסכמה מהחשוד לעריכת החיפוש‪ ,‬קבלת הסכמתו ותיעודה בטופס‬
‫מפורט אותה יאשר החשוד בחתימתו‪.‬‬
‫נדון בתנאים האמורים על פי סידרם‪.‬‬
‫‪ .42‬באשר לתנאי הראשון ‪ -‬כאשר בוחנים את נסיבות המקרה דנן‪ ,‬לא ניתן לומר כי היה בהן‬
‫כדי להצמיח יסוד סביר לחשוד כי בגופו של המתלונן נמצאת ראייה להוכחת ביצועה של‬
‫עבירה‪.‬‬
‫באשר למבחן החשד הסביר ומשמעותו‪ ,‬יפים לענייננו דברי כבוד הנשיאה (בדימ') ד' ביניש ב‪-‬‬
‫רע"פ ‪ - 11131/19‬אברהם בן חיים נ' מדינת ישראל ‪ .‬תק‪-‬על ‪ ,1219 ,)1(2112‬עמ' ‪1219‬‬
‫המובאים להלן‪:‬‬
‫מבחן החשד הסביר הוא בעיקרו מבחן אובייקטיבי שבו נדרש בית המשפט‬
‫להעריך את סבירות שיקול דעתו של השוטר שערך את החיפוש לשם הכרעה‬
‫בשאלת חוקיות החיפוש‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬התנאים שבהם יתקיים חשד סביר‬
‫המצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי אינם ניתנים מטבע הדברים להגדרה‬
‫ממצה וחד‪-‬משמעית‪ .‬יישומו של מבחן זה מבוסס על נסיבותיו הפרטניות של‬
‫כל מקרה ומקרה‪ ,‬על המידע שהיה בידי השוטר בעת עריכת החיפוש ואף על‬
‫ניסיונו ושיקול דעתו המקצועיים של השוטר שערך את החיפוש‪...‬‬
‫‪...‬לפיכך‪ ,‬נצביע בבחינת למעלה מן הדרוש על מספר אמות מידה שעשויות‬
‫בנסיבות המתאימות לגבש חשד סביר כלפי אדם מסוים‪ ,‬כנדרש בהתאם‬
‫להוראות החוק שאוזכרו לעיל‪ ,‬ולהצדיק עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי על גופו‬
‫או בכליו של אותו אדם‪ .‬בהקשר זה ניתן להצביע על נסיבות שרק בהצטרפן‬
‫למכלול יקימו עילת חיפוש ועל נסיבות שבכל אחת מהן יש די כדי להקים‬
‫סביר‪ .‬כך‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ניתן להצביע על התנהגותו המחשידה של האדם‬
‫חשד‬
‫‪85‬‬
‫מושא‬
‫החיפוש הפוטנציאלי‪ ,‬על מידע בדבר ביצוע עבירה במקום בו נמצא‬
‫בקרבתו‪ ,‬וזאת בצירוף השעה שבה הוא נמצא באותו מקום‪.‬‬
‫אותו אדם או‬
‫כמו כן‪ ,‬חשד סביר ברמה המצדיקה עריכת חיפוש ללא צו שיפוטי עשוי להתגבש‬
‫מקבלת מידע אודות תיאורו של אדם החשוד בביצוע עבירה‬
‫כאשר המשטרה‬
‫מסוימת או בדבר האזור שבו עשוי להימצא החשוד‪ .‬בנסיבות כאלה ייתכן כי‬
‫חשד סביר המצדיק עריכת חיפוש באדם שמאפייניו‬
‫המידע שהתקבל יקים‬
‫החיצוניים או מקום הימצאו תואמים את המידע שהתקבל‪ .‬אמות מידה אלה כמובן‬
‫שאינן ממצות וניתן להניח שאמות מידה נוספות יוכרו בפסיקת בתי המשפט‬
‫בבוא העת‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אנו רואים להעיר בשולי הדברים כי קיומו של עבר פלילי‬
‫חיצוניות קונקרטיות אינו מגבש כשלעצמו חשד סביר‬
‫בלבד המנותק מנסיבות‬
‫המסמיך שוטר לערוך‬
‫חיפוש על גופו של אדם או בכליו בלי צו שיפוטי‪...‬‬
‫ובענייננו‪ ,‬מציאת הסכין בארגז כלי העבודה שברכבו של הנאשם‪ ,‬בגינה עוכב לתחנה‪,‬‬
‫התרחשה אגב מפגש אקראי בין השוטרים למתלונן ולא על בסיס מידע מודיעיני כלשהוא‪.‬‬
‫השוטרים ניגשו אל המתלונן ואחיו שישבו בחניון ליד רכבם ושתו משקה אלכוהולי‪ ,‬בשל‬
‫עוצמת המוסיקה שבקעה מרכב המתלונן ומשכה את תשומת ליבם‪ .‬עוד התברר מהבדיקה‬
‫שערכו השוטרים‪ ,‬כי עברו הפלילי של המתלונן‪ ,‬הכולל בחובו עבירה אחת ישנה בסדר‬
‫ציבורי‪ ,‬אינו מכביד כלל ועיקר‪ .‬בנסיבות הללו‪ ,‬אין ספק שלא הייתה כל סיבה לחשוד כי‬
‫המתלונן מסתיר בגופו ראיה כאמור‪.‬‬
‫‪ .44‬במאמר מוסגר מצאנו לומר‪ ,‬כי הואיל ובמהלך המשפט אזכרו ב"כ הצדדים ואף אחד‬
‫העדים את הילכת בן חיים‪ ,‬מן הראוי להבהיר‪ ,‬כי אין עניינו של פסק הדין בפרשת אברהם‬
‫בן חיים בסוגיה שבפנינו ‪ -‬בחיפוש חיצוני‪ .‬פסק הדין הנ"ל דן בשאלה מאד ממוקדת והיא ‪-‬‬
‫האם הסכמתו של האדם עליו עורכים את החיפוש עשויה לשמש מקור סמכות‪ ,‬מקום בו‬
‫אין מקור הסמכה בדין לעריכת החיפוש‪ .‬אומרת זאת כבוד הנשיאה (בדימ') ד' ביניש‬
‫במילים ברורות‪:‬‬
‫"נציין עוד‪ ,‬כי במקרים שלפנינו איננו עוסקים ב"חיפוש חיצוני" או‬
‫ב"חיפוש פנימי" בגוף האדם כהגדרתם בחוק סמכויות אכיפה‪....‬‬
‫חשוב לציין עוד כי הסדרי חיפוש נוספים ומפורטים קבועים בחוק סדר הדין‬
‫הפלילי (סמכויות אכיפה ‪ -‬חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי)‪ ,‬התשנ"ו‪0991-‬‬
‫(להלן‪ :‬חוק סמכויות אכיפה)‪ .‬בחוק סמכויות אכיפה הסדיר המחוקק את אופן‬
‫עריכתם של "חיפוש חיצוני" ו"חיפוש פנימי" בגוף האדם‪ .‬שני סוגי חיפוש‬
‫נוגעים לאיסוף ראיות פיזיות מגופו של אדם‪ ,‬ולפיכך ככלל הם פוגעים‬
‫אלה‬
‫בזכות לפרטיות בהשוואה לחיפושים הנערכים על גופו של אדם‪ ,‬בכליו‬
‫יותר‬
‫בביתו‪ ,‬שהם העומדים לבחינה בבקשות רשות הערעור שלפנינו‪"...‬‬
‫או אף‬
‫‪ .43‬זאת ועוד‪ ,‬על פי דברי הנאשם עצמו‪ ,‬תכליתו של החיפוש הייתה לוודא בטרם הכנסת‬
‫המתלונן לחקירה‪ ,‬שהוא לא מסליק על גופו דבר מה אשר יהא בו כדי לסכן את שלומו של‬
‫‪86‬‬
‫החוקר‪ .‬החיפוש החיצוני נערך‪ ,‬אפוא‪ ,‬ללא כל זיקה לעבירה בה נחשד המתלונן ובגינה עוכב‬
‫לתחנה‪.‬‬
‫לתכלית אשר לשמה ביצע הנאשם כאמור את החיפוש יש לומר‪ ,‬כי הבסיס החוקי לעריכת‬
‫חיפוש על מעוכב במיתקן משטרתי לפני הכנסתו לחקירה‪ ,‬מצוי בסעיף ‪ 4‬לחוק סמכויות‬
‫לשם שמירה על ביטחון הציבור תשס"ה ‪ , 2111 -‬אלא שמכוחו של חוק זה ניתן לבצע אך‬
‫ורק חיפוש על פני הגוף‪ ,‬ולא חיפוש בהפשטה כפי שקובע סעיף ‪( 4‬ד) שלהלן‪:‬‬
‫בסעיף זה‪" ,‬חיפוש על גופו של אדם" – חיפוש על פני גופו של אדם‪ ,‬בבגדיו או‬
‫בכליו שאינו חיפוש חיצוני או פנימי כהגדרתם בחוק סדר הדין הפלילי‬
‫(סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד)‪ ,‬התשנ"ו – ‪.0991‬‬
‫‪ .41‬באשר לתנאי השני ‪ -‬באופן בו התבצע החיפוש על המתלונן אין ספק כי הנאשם לא פעל‬
‫כמתחייב בהוראות פקודת מטא"ר‪ ,‬הן לגבי דרישת ההסכמה והן לגבי דרישת התיעוד‪.‬‬
‫דרישת ההסכמה ‪ -‬מעיון בכל חומר הראיות שנפרש בפנינו‪ ,‬אין בנמצא כל ראייה המצביעה‬
‫על כך שמחד‪ ,‬הנאשם או מי מהשוטרים ביקש את הסכמת המתלונן לעריכת חיפוש חיצוני‬
‫על גופו‪ ,‬ומנגד‪ ,‬על מתן ההסכמה מצד המתלונן‪ .‬אין מקבלים אנו את טענת ההגנה כי‬
‫התנהגות המתלונן שציית וביצע את שנידרש ממנו לעניין החיפוש מקפלת בתוכה את‬
‫ההסכמה הנדרשת‪.‬‬
‫הלכה פסוקה היא‪ ,‬כי הסכמה לעריכת חיפוש צריכה להיות הסכמת אמת‪ ,‬כזו אשר ניתנה‬
‫מדעת‪ ,‬תוך מודעות של האדם מושא החיפוש לזכותו לסרב לביצוע החיפוש‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬מחומר הראיות עולה‪ ,‬שלא רק שלא התקבלה הסכמה מהמתלונן‪ ,‬הלה אף הביע‬
‫התנגדות לביצוע החיפוש‪ .‬כך למשל‪ ,‬בתשובת המתלונן לסניגור ששאלו איך הגיב לדרישת‬
‫הנאשם שיתפשט ‪" :‬אני כן התנגדתי‪ ,‬ביקשתי בהכי יפה‪ ,‬אמרתי לו אני אבא של ילדים‪,‬‬
‫אני ליד אשתי לא מתפשט‪ ,‬זה הכי בושה שאתה עושה ככה" ‪ .‬גם ב‪-‬נ‪ 4/‬כאשר תיאר‬
‫המתלונן את האירוע‪ ,‬בהגיעו לשלב בו נאמר לו להתפשט אמר כך ‪" :‬הוא עשה לי חיפוש‬
‫על הבגדים אחרי זה הוא אומר לי‪ ,‬תסתובב תוריד את המכנס‪ ,‬הסתכלתי עליו ואני רוצה‬
‫לדבר והוא לא נותן לי לדבר‪"...‬‬
‫דרישת התיעוד ‪ -‬עוד עולה מחומר הראיות כי הנאשם לא תיעד כלל את החיפוש שערך על‬
‫המתלונן‪ ,‬לבטח לא כנדרש בסעיף ‪ 12‬לפקודת מטא"ר שלעיל‪ .‬איננו מקבלים את טענת‬
‫ההגנה לפיה‪ ,‬דרישת התיעוד באה על סיפוקה בסימון המופיע בסעיף ‪ 3‬א' לדו"ח העיכוב‬
‫המהווה חלק בלתי נפרד מדו"ח הפעולה‪ .‬לא רק שהסימון הנ"ל אינו יכול לשמש תחליף‬
‫למסמך מפורט כנדרש בפקודה‪ ,‬אלא שניתן להבין את הסימון בצד הרישום בדו"ח העיכוב‪,‬‬
‫כמתייחס לחיפוש שבוצע ברכב‪ ,‬ולא לזה שבוצע על גופו של המתלונן‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫מחדלי חקירה‬
‫‪ .41‬באשר לטענת ב"כ הנאשם לגבי מחדלי חקירה שהיו בתיק זה נוכח התמשכות הליכי‬
‫החקירה‪ ,‬אף שהדעת לא נוחה מכך שהמעורבים באירוע נחקרו חודשים לאחר התרחשותו‪,‬‬
‫ותקופת החקירה התארכה‪ ,‬אין אנו סבורים כי בכך קופחה הגנתו של הנאשם במידה‬
‫המצדיקה את זיכויו‪.‬‬
‫הכרעה‬
‫‪ .43‬על בסיס ממצאינו העובדתיים והדיון בשאלות המשפטיות שלעיל‪ ,‬אנו קובעים כדלקמן ‪:‬‬
‫הנאשם השתמש בכוח שלא כדין כלפי המתלונן‪ ,‬ולפיכך אנו מרשיעים אותו בעבירה של‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫באשר לעריכת החיפוש‪ ,‬האשימה התביעה את הנאשם בכתב האישום בעבירה לפי סעיף ‪8‬‬
‫לתוספת על שתי חלופותיה‪ ,‬עריכת חיפוש שלא כדין ושלא בתום לב‪ .‬לאור כל שפורט לעיל‪,‬‬
‫סבורים אנו כי נותר ספק בשאלת תום הלב‪ ,‬אם עשה הנאשם את שעשה שלא בתום לב‪.‬‬
‫אנו מרשיעים‪ ,‬אפוא‪ ,‬את הנאשם בעבירת עריכת חיפוש שלא כדין‪.‬‬
‫‪ .48‬בטרם נחתום את דברינו‪ ,‬לא נוכל שלא להתייחס לחוסר הידע שהפגינו אנשי המשטרה‬
‫אשר העידו בפנינו בכל הנוגע לדיני החיפוש במשפט הישראלי ולסמכויות החיפוש הנתונות‬
‫לשוטרי משטרת ישראל‪.‬‬
‫לאחר שמיעת הראיות בתיק זה נותרנו עם תחושה לא נוחה‪ ,‬לנוכח התמונה שחזרה על‬
‫עצמה במהלך שמיעת העדויות‪ ,‬לגבי אי הכרת הדין‪ ,‬במיוחד בהקשר של ביצוע חיפוש‬
‫חיצוני מסוג בחינה חזותית של גופו העירום של חשוד‪ .‬לדאבוננו‪ ,‬מעדויותיהם של אנשי‬
‫המשטרה אשר העידו בפנינו עלה באופן ברור‪ ,‬כי הם חוזרים וטועים בהכרתן ובהבנתן של‬
‫הסמכויות אשר הוקנו לשוטרים בכל הנושא הקשור בביצוע חיפוש ללא צו‪.‬‬
‫מזכירות בית הדין תעביר עותק מהכרעת הדין לראש אגף המבצעים ולר' אגף החקירות‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬י"ג בשבט תשע"ד‪ ,13/1/13 ,‬בנוכחות התובעת – פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם – רס"ל ‪ XXX‬וב"כ עו"ד אור תמיר‪.‬‬
‫שופטת ______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫תנ"ץ רחל אדלסברג‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫עו"ד אורי שלם‬
‫‪88‬‬
‫תיק מס' ‪/1/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת‪ ,‬תת ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופט‪ ,‬עו"ד אורי שלם‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ל ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות וכפי שפורט בהכרעת הדין‪ ,‬בעבירה של שימוש‬
‫בכוח שלא כדין – לפי סעיף ‪( 19‬א) לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו – ‪,2111‬‬
‫(להלן‪ " :‬התוספת") ובעבירה של עריכת חיפוש שלא כדין – לפי סעיף ‪ 8‬לתוספת‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪ .2‬בפתח טיעוניה לעונש עמדה התובעת על חומרת מעשיו של הנאשם‪ ,‬הן לאור השימוש‬
‫בכוח כלפי המתלונן אותו הפעיל ללא הצדק‪ ,‬ובהעדר כל התנהגות מתגרה מקדימה‬
‫מצד המתלונן‪ ,‬והן לאור אופי החיפוש שהיה משפיל‪.‬‬
‫התובעת ביקשה להדגיש את העובדה‪ ,‬כי לא בכל יום מגיע תיק כדוגמת התיק דנן בפני‬
‫ביה"ד‪ ,‬שעניינו ביצוע חיפוש בהפשטה על מתלונן‪ ,‬שכל חטאו היה בכך ששמע מוסיקה‪,‬‬
‫שתה והחזיק בכלי עבודה‪.‬‬
‫לדעת התביעה‪ ,‬במקרה הנדון‪ ,‬היטשטשו אצל הנאשם הגבולות שבין המותר והאסור‪,‬‬
‫ובקלות רבה החליט על ביצוע החיפוש בהפשטה‪.‬‬
‫בהתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי התגייס למשטרה בשנת‬
‫‪ .2114‬לגבי עברו המשמעתי‪ ,‬המציאה את המרשם המשמעתי שלו הכולל ‪ 1‬הרשעות‬
‫בפני דן יחיד‪ ,‬אולם מאחר ולדבריה‪ ,‬לא עלה בידי התביעה להשיג את גיליונות השפיטה‬
‫הסכימו ב"כ הצדדים כי המרשם המשמעתי יומצא לביה"ד‪ ,‬אך לא יהא בו כדי להשפיע‬
‫על העונש שתבקש התביעה‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות‪ ,‬ציינה התובעת ‪ ,‬כי בשנת ‪ 2114‬הוערך בציון טוב מאד ‪,2‬‬
‫(נעיר‪ ,‬כי מעיון בהערכה עולה כי הוערך בציון מעולה ‪ ,)1‬בשנת ‪ 2112‬הוערך בציון טוב‬
‫מאד ‪ ,2‬ובשנים ‪ 2119-2111‬הוערך בציון מעולה ‪ .1‬התובעת המציאה ‪ 4‬תמציות ושתי‬
‫הערכות מפורטות‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫באשר לענישה ‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי אף שלא הייתה במקרה זה סמכות שימוש בכוח‪,‬‬
‫הכוח שהפעיל הנאשם לא היה חריג‪ ,‬גם לא קיצוני במידתו‪ .‬בהתייחסה לעבירת‬
‫החיפוש שלא כדין אמרה‪ ,‬כי כפי שעלה מהעדויות‪ ,‬הן הנאשם והן מפקדיו בשטח אינם‬
‫בקיאים בסמכויות החיפוש‪ ,‬בחוק ובפקודות‪ ,‬ובהתחשב בעובדה זו ובטיב שירותו של‬
‫הנאשם‪ ,‬תסתפק התביעה בעונש של נזיפה חמורה וקנס‪ ,‬אשר יגלם את חומרת‬
‫המעשים‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪ .4‬מטעם ההגנה העיד כעד אופי רפ"ק ‪ ,XXX‬מפקד כוח משימה בתחנת ‪ XXX‬מפקדו של‬
‫הנאשם‪ .‬העד סיפר‪ ,‬כי הוא מכיר את הנאשם מזה ‪ 1‬שנים‪ ,‬מאז היותו שוטר מג"ב‬
‫ביחידת ‪ .XXX‬בתפקידו כמפקד יס"ם ‪ XXX‬פנה ביוזמתו אל הנאשם והציע לו לעבור‬
‫אליו ליחידה‪ .‬בהתייחסו לתכונותיו של הנאשם‪ ,‬תאר אותו כשוטר "אינטליגנט‪ ,‬פיקח‪,‬‬
‫מלא מוטיבציה‪ ,‬אחראי‪ ,‬יסודי‪ ,‬מבין עניין‪ ,‬מכיר את תא השטח שעבדנו בו"‪.‬‬
‫‪ .3‬בפתח טיעוניו לעונש התייחס ב"כ הנאשם לפרקים שבהכרעת הדין המתייחסים‬
‫למפקדיו של הנאשם ולעדים אשר העידו בפני ביה"ד בהקשר לנושא החיפוש‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫אף כי לא מגיעים לביה"ד תיקים כאלה מידי יום‪ ,‬כדברי התובעת‪ ,‬אין בהתנהגותו של‬
‫הנאשם התנהגות יוצאת דופן שכן‪ ,‬במהלך ההוכחות שמע ביה"ד כי חיפושים כאלה‬
‫מתבצעים במשטרת ישראל כל יום עשרות ומאות מקרים‪ ,‬אלא שאינם מגיעים לפתחו‬
‫של ביה"ד‪ ,‬בהעדר תלונות‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ביקש הסניגור להדגיש את העובדה‪ ,‬כי הנאשם הינו שוטר זוטר‪ ,‬בעוד שעל דוכן‬
‫העדים עמד מפקד תחנה אשר אמר באופן ברור ביותר כי באותן נסיבות היה מבצע את‬
‫אותו חיפוש‪ .‬במצב דברים זה‪ ,‬טען הסניגור‪ ,‬אם מפקדים עומדים על דוכן העדים‬
‫ואומרים בדיוק את מה שאומר הנאשם לעניין החיפוש‪ ,‬יש בכך כדי להשפיע על העונש‪.‬‬
‫עוד ביקש הסניגור להדגיש את העובדה‪ ,‬כי הנאשם זוכה מהחלופה של ביצוע חיפוש‬
‫שלא בתום לב‪ ,‬ואין להבין זאת אלא בכך‪ ,‬שלא הוכח כי הנאשם ביקש בביצוע החיפוש‬
‫להשפיל את המתלונן‪ ,‬לגרום לו לבכי או להתעלל בו‪.‬‬
‫הסניגור הטעים בטיעוניו‪ ,‬כי הנאשם הוא שוטר מצוין‪ ,‬בכל הערכותיו התקופתיות‬
‫למעט אחת‪ ,‬הוערך בציון מעולה‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי הנאשם אוהב את תפקידו ואת‬
‫המשטרה‪ ,‬תורם למערכת ואין מדובר כאן אלא במעידה חריגה‪ .‬שירותו במשטרה הוא‬
‫ללא רבב‪.‬‬
‫כן הוסיף הסניגור‪ ,‬כי במהלך ניהול תיק זה ביקשה היחידה לקדם את הנאשם לקורס‬
‫קצינים‪ ,‬אלא שהדבר נמנע ממנו בשל ההליך המתנהל בביה"ד‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫לתמיכה בדבריו המציא הסניגור ‪ 2‬תעודות הערכה‪ ,‬תעודת הצטיינות וגיליון הערכה‬
‫תקופתית לשנת ‪ .2114‬באשר לנסיבותיו האישיות ציין הסניגור כי הנאשם בן ‪ ,29‬נשוי‪.‬‬
‫‪ .1‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי הוא מקבל את הכרעת הדין‪ ,‬ישתדל ללמוד ממנה לגבי העתיד‪,‬‬
‫הוא אוהב את תפקידו במשטרה ‪ ,‬בכוונתו להמשיך לעשות את עבודתו על הצד הטוב‬
‫ביותר כדי להתקדם ולהגיע לקצונה‪ .‬בסיכום דבריו‪ ,‬ביקש את התחשבות ביה"ד‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .1‬כמפורט בהכרעת הדין הרשענו את הנאשם בעבירת שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬ובעבירת‬
‫עריכת חיפוש שלא כדין‪.‬‬
‫‪ .3‬אכן נסיבותיו של מקרה זה חריגות בנוף כתבי האישום המובאים לפתחו של בית דין‬
‫זה‪ ,‬אף כי יש מקום להניח‪ ,‬על בסיס מה ששמענו מפי אנשי המשטרה אשר העידו‬
‫בפנינו ‪ ,‬כי אינן חריגות בעבודת היום יום של השוטרים‪ ,‬במלאם תפקידם במניעת‬
‫עבירות ובקיום הסדר הציבורי‪.‬‬
‫אפשר לומר אפוא‪ ,‬כי הנאשם הוא רק אחד מיני רבים מהשוטרים הממלאים תפקידם‬
‫באכיפת החוק‪ ,‬אשר אינם מודעים להבדלים שבין סוגי החיפוש השונים‪ ,‬ולא מכירים‬
‫את התנאים לעריכת חיפוש חיצוני‪ ,‬תנאים אשר נקבעו בספר החוקים ולא השתנו מאז‬
‫נכנס חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי)‬
‫לתקפו בשנת ‪.1991‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אף שעמדנו על כך בהכרעת הדין‪ ,‬מפאת החשיבות שיש לדעתנו ליתן לנושא‪,‬‬
‫מוצאים אנו לחזור על הדברים במסגרת גזר הדין‪ ,‬על הצורך המידי בריענון ובהעמקת‬
‫הידע בנוגע לדיני החיפוש בקרב השוטרים הנדרשים במהלך עבודתם לערוך חיפושים‬
‫מעין אלה‪.‬‬
‫‪ .8‬על הפגיעה הנגרמת משימוש לרעה בהפעלת מרות על ידי איש משטרה‪ ,‬יפים לענייננו‬
‫דבריה הבאים של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בבג"ץ ‪ - 8221/13‬מריח סדיק נ' מפכ"ל‬
‫המשטרה ‪ -‬רב ניצב דודי כהן ואח' תק‪-‬על ‪ , 243 ,)4(2119‬עמ' ‪: 233‬‬
‫"על שוטר במערך המשטרה חלה חובת אמון מיוחדת‪ ,‬בהיותו איש אכיפת‬
‫חוק‪ ,‬הנזקק למלוא הסמכות המוסרית כדי לאכוף את החוק על זולתו‪.‬‬
‫נדרשת ממנו הקפדה יתירה בקלה כחמורה (ענין סויסא‪ ,‬עמ' ‪ ;/54‬בג"צ‬
‫‪ 2411/92‬תיסיר טאטור נ' שר המשטרה‪ ,‬פ"ד נ(‪ ,111 )4‬עמ' ‪111-11/‬‬
‫(‪ .))0991‬במיוחד‪ ,‬נדרש השוטר לקיים סטנדרטים גבוהים של רמת פעולה‬
‫ואמינות כאשר הוא בא במגע עם האזרח שכלפיו הוא מפעיל סמכות ומרות‪.‬‬
‫שימוש לרעה בהפעלת מרות זו מהווה פגיעה בעלת חומרה מיוחדת לא רק‬
‫כלפי הנפגע עצמו‪ ,‬אלא גם כלפי המערכת המשטרתית המופקדת על‬
‫אכיפת החוק‪ ,‬ונשענת על אמון הציבור בהגינותה וברמתה הערכית"‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫‪ .9‬במקרה דנן‪ ,‬כ של הנאשם בהתנהגותו הן בעריכת החיפוש שביצע על המתלונן והן‬
‫בשימוש בכוח שהפעיל כלפיו‪ ,‬פעולות אותן ביצע בחוסר סמכות‪ .‬לטעמנו‪ ,‬במקרה זה‬
‫עבירת החיפוש שלא כדין היא החמורה מבין שתי העבירות בהן הורשע‪ ,‬שכן במעשה‬
‫החיפוש בהפשטה באופן שתואר בכתב האישום‪ ,‬יש כדי פגיעה בזכות לפרטיות‪ ,‬שהיא‬
‫זכות חוקתית המעוגנת בסעיף ‪ 3‬לחוק‪-‬יסוד‪ :‬כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת‬
‫הפרטיות‪ ,‬התשמ"א ‪.1981 -‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬מעשה החיפוש אשר ערך הנאשם על המתלונן‪ ,‬כשאליו נלווה מעשה‬
‫השימוש בכוח בטרם ביצוע החיפוש ותוך כדי החיפוש‪ ,‬יש בהם כדי להותיר כתם על‬
‫דמות המשטרה ודמות שוטריה‪ ,‬ולהסב לה נזק תדמיתי אותו יקשה לתקן‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬לא נוכל להתעלם מכך שהנאשם פעל כפי שפעל בהתאם למה שלימדו‬
‫אותו מפקדיו‪ ,‬על כן בעניין זה סבורים אנו כעמדת ב"כ הצדדים‪ ,‬כי יש לראות בכך‬
‫נסיבה לקולה בבואנו לגזור את דינו‪ .‬מצאנו אף להתחשב בדברים שמסר הנאשם‬
‫במהלך שמיעת הראיות‪ ,‬על שבזמן הרלבנטי לאירוע‪ ,‬כשוטר מג"ב‪ ,‬הוא לא היה‬
‫מקצועי כפי שהוא היום‪ ,‬לאחר שעבר קורס שוטרים‪.‬‬
‫‪ .11‬בנוסף יש לזקוף לזכותו של הנאשם את טיב שירותו המצוין‪ .‬על כך ניתן להסיק מדברי‬
‫מפקדו אשר דיבר בשבח תכונותיו‪ ,‬מהערכותיו התקופתיות בהן הוערך בציונים מעולים‬
‫וסומן כיותר טוב מהאחרים בקבוצה‪ ,‬מעברו המשמעתי שנותר נקי לאחר ‪ 11‬שנות‬
‫שירות בתפקידי שטח‪ ,‬ומתעודות הערכה וההצטיינות הרבות והמרשימות בתכנן‪ ,‬אשר‬
‫הוצגו בפנינו‪ .‬מכל אלה ניכרת תרומתו החיובית והמשמעותית של הנאשם לעשייה‬
‫המשטרתית‪.‬‬
‫‪ .11‬סוף דבר‪ ,‬נוכח כל האמור ולאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות לחומרה ולקולה‪ ,‬מצאנו‬
‫כי חרף חומרת המעשה והנזק שהוסב בגינו‪ ,‬אין זה המקרה למצות עם הנאשם את‬
‫הדין‪ ,‬ועל כן החלטנו להשית עליו את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 2,111‬אשר ישולמו ב‪ 3-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כב' בשבט התשע"ד‪ ,‬כב' בשבט התשע"ד‪ ,24.1.13 ,‬בנוכחות התובעת פקד‬
‫ליטל הראל‪ ,‬עו"ד‪ ,‬הנאשם ובא כוחו עו"ד אור תמיר‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת_____________ אב בית הדין ________________שופט______________‬
‫עו"ד אורי שלם‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫תנ"ץ רחל אדלסברג‬
‫‪92‬‬
‫תיק ביד"ם ‪09/4104‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב יוסף שפרלינג‬
‫השופטת‪ ,‬סגן‪-‬ניצב ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ם ‪XXX‬‬
‫בשם המאשימה‪ :‬עו"ד פקד מיטל גביזון‪-‬ארד‬
‫בשם הנאשם‪ :‬עו"ד שי לוי‬
‫גזר דין‬
‫השופטת ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫כללי‬
‫‪ .41‬הנאשם‪ ,‬שהיה בתקופה הרלוונטית לאישום שוטר סיור בתחנה‪ ,‬הודה במסגרת הסדר טיעון‬
‫בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו‪ ,‬והורשע בעברה של התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה – עברה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק‬
‫המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪( 2111 -‬להלן "התוספת")‪.‬‬
‫הסדר הטיעון נכרת לאחר שנסתיימה פרשת התביעה בתיק‪ ,‬שלאחריה גם החליף הנאשם‬
‫את הסנגור שייצגו‪.‬‬
‫באת כוח התביעה ציינה לפנינו כי שיקולי התביעה להסדר נבעו מקשיים ראייתיים‪.‬‬
‫ההסדר לא כלל הסכמה לעניין העונש‪ ,‬ואולם בגִ דרו הגבילה התביעה את עצמה לעונש של‬
‫נזיפה חמורה והורדה בדרגה לתקופה קצובה של שישה חודשים‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .42‬מעובדות כתב האישום המתוקן שבהן הודה הנאשם עולה כי בתאריך ‪ 11‬ביולי ‪,2111‬‬
‫בסמוך לשעה ‪ ,22:11‬הגיע הנאשם עם שותפתו למשמרת‪ ,‬שוטרת בשירות חובה במשטרה‬
‫(להלן‪" :‬המתלוננת") לביתו של מי שהיה אמור להיות במעצר בית באותן נסיבות (להלן‪:‬‬
‫"עצור הבית")‪ .‬עצור הבית – בניגוד להוראת בית המשפט שניתנה לו במסגרת תנאי שחרור‬
‫מאמו בעקבות בקשת הנאשם אליה‪,‬‬
‫בערובה – לא שהה בביתו‪ .‬לאחר שיחת טלפון שקיבל ִ‬
‫חזר עצור‪-‬הבית לביתו כעבור "זמן מה"‪ .‬בבית‪ ,‬משהבחין הנאשם בתמונה המצויה בבית‬
‫שאל את עצור‪-‬הבית אם המצולם בה הינו אביו‪ .‬משהשיב הלה בחיוב אמר לו הנאשם‪" :‬יש‬
‫לך מזל שאני מכיר את אבא שלך‪ ,‬אחרת הייתי עוצר אותך"‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬דיווח הנאשם ליומנאי התחנה כי הביקורת בביתו של עצור הבית הייתה תקינה‪.‬‬
‫משהתרעמה בפניו המתלוננת על דיווחו הכוזב וביקשה ממנו לדווח נכונה‪ ,‬השיב לה‬
‫הנאשם‪" :‬את השח"מית אני שוטר הקבע אני מחליט"‪.‬‬
‫משנודע לנאשם כי המתלוננת דיווחה למפקדיה על אשר אירע‪ ,‬שאל אותה הנאשם מדוע‬
‫עשתה כן‪ ,‬ובחדר האוכל אמר הנאשם 'אמירה כללית'‪ ,‬בנוכחות שוטרים‪" :‬מי שישרוף אותי‬
‫אני אשרוף אותו"'‪.‬‬
‫בכתב האישום נטען כי בכך שלא הביא הנאשם את עצור‪-‬הבית לתחנה לאחר שזה הפר את‬
‫תנאי השחרור שנקבעו לו‪ ,‬בכך שהעביר דיווח כוזב ליומנאי‪ ,‬בכך שלא נעתר לבקשת‬
‫המתלוננת לדווח אמת‪ ,‬ובכך שאמר את הדברים שלעיל – התנהג הנאשם באופן שאינו‬
‫הולם שוטר שיש בו כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים וראיותיהם לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪ .43‬התובעת הדגישה בטיעוניה את החומרה שבמעשי הנאשם‪ .‬לדבריה הנאשם כשל בחובותיו‬
‫כשוטר הן כלפי הארגון והן כלפי עמיתתו לחיל‪ .‬התובעת ציינה שבדיווחו הכוזב – שהוא‬
‫תולדה של כישלון הנאשם באי‪-‬הבאת עצור‪-‬הבית לתחנה – פגע הנאשם בערך האמינות‬
‫שהוא ערך מרכזי בארגון‪ .‬פגיעה בערך זה גוררת פגיעה באמון המשטרה‪ ,‬אמון שהוא תנאי‬
‫הכרחי ליכולת המשטרה למלא את תפקידיה‪ .‬התובעת הוסיפה שחלף שהנאשם ישמש‬
‫דוגמה ומופת למתלוננת‪ ,‬שהיא שוטרת צעירה בארגון ובבחינת "אורחת לרגע"‪ ,‬לא זו בלבד‬
‫שהוא לא עשה כן‪ ,‬אלא שהוא אף העמידה בדילמה ערכית ואמר בנוכחותה אמירות בוטות‬
‫שאינן הולמות שוטר‪.‬‬
‫אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם ציינה התובעת כי הנאשם משרת בחיל משנת ‪ 1991‬וכי‬
‫ציוניו בהערכותיו התקופתיות נעים בין 'טוב' ל'טוב מאוד'‪ .‬אשר לעברו המשמעתי ציינה‬
‫‪94‬‬
‫התובעת כי לצורך הדיון דנן ניתן להתעלם מהרשעותיו הפעוטות ולהתייחס אליו כאל מי‬
‫שעברו נקי‪.‬‬
‫אשר לעונש ההולם תיק זה הדגישה התובעת את החומרה שבה מתייחס בית הדין לעברות‬
‫של "טוהר מידות"‪ ,‬חומרה שבאה לידי ביטוי בהטלת עונש הכולל גם הורדה בדרגה‪.‬‬
‫התובעת הפנתה את בית הדין לפסקי הדין שניתנו בתיקי ביד"ם ‪ 33/11 ,22/11 ,32/11‬ו‪-‬‬
‫‪ ,13/11‬והגישה את פסק הדין בתיק ביד"ם ‪ 13/11‬שלדבריה הוא הקרוב ביותר לענייננו‪ ,‬וכן‬
‫את פסק הדין בערעור שהוגש עליו (ביד"ע ‪.)1/12‬‬
‫בשים לב לשיקולים ולנסיבות שפירטה‪ ,‬עתרה התובעת לעונש של נזיפה חמורה והורדה‬
‫בדרגה לתקופה קצובה בת שישה חודשים‪ .‬עונש שלשיטתה יש בו איזון ראוי בין חומרת‬
‫מעשיו של הנאשם ובין נסיבותיו האישיות‪.‬‬
‫אשר להשפעה של הורדה בדרגה על הירידה בשכר‪ ,‬הגישה לנו באת‪-‬כוח התביעה דוא"ל‬
‫מחשבות המשטרה ממנו עולה כי הורדה בדרגה תפחית את שכרו של הנאשם ב‪₪ 1,234 -‬‬
‫ברוטו לחודש‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫‪ .44‬מטעם הנאשם העידו שלושה על אופיו הטוב‪ :‬רעייתו‪ ,‬רפ"ק ‪ – XXX‬שעבד עם הנאשם‪ ,‬ו‬
‫‪ – XXX‬קצין משטרה בדימוס שהיה מפקדו של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .45‬רעייתו של הנאשם סיפרה לבית הדין כי היא והנאשם הורים לארבעה ילדים‪ ,‬וכי ילדם‬
‫האחרון נולד אך לפני שבועות מספר‪ .‬עוד סיפרה על הקושי להיות רעייה של שוטר "במיוחד‬
‫לאישה דתייה כשבעלה הולך לעבוד שבתות‪ ,‬חגים והיא נמצאת לבד עם הילדים"‪ .‬העדה‬
‫שיתפה את בית הדין בטרגדיות שפקדו את משפחתם בשנים האחרונות‪ :‬אביו של הנאשם‬
‫שלח יד בנפשו‪ ,‬ואביה נפטר ממחלה קשה‪ .‬לדבריה‪ ,‬מותו של אביו השפיע עליו עמוקות‪,‬‬
‫הנאשם הפך מאדם שמח וחברותי לאדם עצוב ולחוץ‪ .‬האירוע דנן שהתרחש לאחר מות‬
‫אביו הוא ללא ספק השפעה ישירה של המוות ונסיבותיו על הנאשם‪ .‬עוד ציינה כי הנאשם‬
‫הוא שוטר בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו והיא חוששת לפיכך מההשלכות שעלולות להיות‬
‫לתיק זה על המשך שירותו של הנאשם במשטרה‪.‬‬
‫רפ"ק ‪ XXX‬הרעיף שבחים על הנאשם‪ ,‬על אומץ לבו‪ ,‬על נכונותו להסתכן ולהושיט עזרה‬
‫בעת צרה ועל היותו 'ראש גדול'‪ .‬העד חתם את דבריו באמירה‪" :‬והלוואי והיו לנו עוד‬
‫שוטרים כמוהו"‪.‬‬
‫קצין המשטרה בדימוס‪ XXX ,‬העיד כי פיקד על הנאשם כאשר שימש ראש לשכת סיור‬
‫ומבצעים במחוז ה‪ . XXX‬הנאשם היה באותה עת ראש משמרת בבית המעצר המרחבי‪.‬‬
‫‪95‬‬
‫לדבריו הנאשם מילא את התפקיד באופן מצוין ומעורר התפעלות‪ .‬הנאשם השכיל להתמודד‬
‫עם האחריות הכבדה הכרוכה בשמירה על שלומם וביטחונם של כ‪ 31 -‬עצורים וניהולם אל‬
‫מול גורמים שונים ומגוונים‪ ,‬לרבות שב"כ‪ ,‬בתי משפט‪ ,‬גורמי רפואה ועורכי דין‪ .‬עוד ציין‬
‫כי בשל ִתפקודו המעולה של הנאשם המליץ עליו כמי שראוי לקבל תעודת הצטיינות‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬האירוע הוא בגדר מעידה חד‪-‬פעמית בלבד והוא תולדה של הטרגדיה שפקדה את‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫‪ .46‬בא‪-‬כוח הנאשם הדגיש את הודאת הנאשם במיוחס לו‪ .‬כן ציין כי בענייננו הורשע הנאשם‬
‫בעברה של התנהגות שאינה הולמת‪ ,‬וזאת בשונה מפסקי הדין שעלו בטיעוני התביעה שבהם‬
‫הורשעו הנאשמים בעברות שבהן הכזב הוא מיסודותיהן או בעברות שהצריכו תכנון‬
‫מוקדם‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬חֶ טאו של הנאשם בכך שטעה בהפעלת שיקול דעת במהלך משמרת‬
‫רגילה‪ .‬עוד הוסיף שבעוד שבכתב האישום המקורי צוין כי עצור‪-‬הבית הגיע לביתו בחלוף ‪11‬‬
‫דקות‪ ,‬הרי שכתב האישום המתוקן נוקב במילים‪" :‬לאחר זמן מה"‪' .‬זמן מה' זה‪ ,‬לדברי‬
‫הסנגור‪ ,‬עומד על כשתי דקות בלבד‪ .‬הסנגור עמד גם על הבדלים נוספים שבין האישום‬
‫המקורי למתוקן‪.‬‬
‫אשר לטרגדיה שפקדה את המשפחה‪ ,‬ציין הסנגור שבתחילת שנת ‪ ,2111‬בעודו במשמרת‪,‬‬
‫קיבל הנאשם שיחת טלפון שבה הודע לו כי אביו שם קץ לחייו‪ .‬או אז החלה התדרדרות‬
‫בתפקו דו של הנאשם‪ ,‬וכפועל יוצא מכך התדרדרות ביחס הסביבה אליו שבאה לידי ביטוי‬
‫בחוסר אהדה מצד חבריו ובירידה בהערכותיו התקופתיות‪ .‬הסנגור עמד על נקודת המפנה‬
‫שבהתנהגות הנאשם שהחלה במות אביו‪ ,‬והראיה שלפניה היה הנאשם שוטר מצוין‪ ,‬מסור‪,‬‬
‫מוערך והוא זכה לתעודות הוקרה והערכה רבות‪ .‬האירוע דנן הוא פרי של מעידה חד‪-‬פעמית‬
‫וראוי הנאשם שינהגו בו כמאמר חז"ל‪" :‬מודה ועוזב ירוחם"‪ .‬עוד הוסיף שהנאשם עלה שוב‬
‫על דרך המלך והדבר ניכר בהערכותיו מהשנה האחרונה שהן טובות מאוד‪ .‬הסנגור הפנה‬
‫את בית הדין לתיקי ביד"ם ‪ 41/11‬ו‪ ,4/14 -‬תיקים שבהם מעשי הנאשמים היו חמורים יותר‬
‫לדבריו‪ ,‬ובכל זאת בית הדין הסתפק שם בענישה שרכיביה נזיפה חמורה וקנס בלבד‪ .‬כן‬
‫צירף אסופה של גזרי דין של בית דין זה‪ .‬אשר לפסיקה שאליה הפנתה התובעת ציין הסנגור‬
‫כי מעשי הנאשמים שם עולים בחומרתם מן המקרה שלפנינו‪ .‬הסנגור אף הוסיף כי הנאשם‬
‫מוכן לפצות את המתלוננת ובכך להיטיב במשהו את עגמת הנפש שגרם לה‪.‬‬
‫אשר על כן ונוכח דבריו שלעיל ביקשנו הסנגור להשית על הנאשם עונש מידתי ולהסתפק‬
‫בנזיפה וקנס‪.‬‬
‫‪ .47‬הנאשם עצמו הביע לפנינו חרטה וצער על מעשיו וציין שעברה עליו תקופה קשה ביותר‪.‬‬
‫לדבריו המשטרה היא כל חייו‪ ,‬גם כשהוא שרוי בחופשה‪ .‬אשר לניהול ההוכחות בראשית‬
‫ההליכים‪ ,‬הבהיר כי נוסחו של כתב האישום המקורי חטא לאמת‪ ,‬ומשתוקן – קיבל על‬
‫עצמו אחריות מלאה למעשיו‪.‬‬
‫‪96‬‬
‫דיון‬
‫‪ .48‬טרם שאגע בשיקולים שעלינו להביא בחשבון בגזירת הדין‪ ,‬אבקש להתייחס לסוגיה שעלתה‬
‫במהלך הטיעונים לעונש בעקבות טענות הסנגור לעניין ה"לאחר זמן מה"‪ .‬על זמן זה טען‬
‫כאמור שמדובר בזמן קצר מאוד של כשתי דקות‪ ,‬ולא כפי שיוחס לנאשם בכתב האישום‬
‫המקורי "כרבע שעה"‪ ,‬כמפורט לעיל‪ .‬על טיעון זה מחתה התובעת בטענה שעל הסנגור‬
‫להיצמד לכתב האישום המתוקן שנוסח בהסכמת הצדדים וכי מעבר לכתוב בו אין הוא‬
‫מקלות נוספות‪.‬‬
‫רשאי להוסיף עליו עובדות ִ‬
‫אף שבענייננו באה הסוגיה על פתרונה משקיבל על עצמו הסנגור שלא להרחיב עוד בנושא‪,‬‬
‫מצאתי לנכון להביא את ההלכה בעניין זה כפי שסיכמה אותה כבוד השופטת ארבל בפרשת‬
‫ג'ראדאת‪:‬‬
‫ראשית אבהיר כי אין בידי להסכים עם גישת המדינה באשר להבאת‬
‫ראיות מטעם המערער בשלב גזר הדין‪ .‬כפי שכבר נקבע על ידי בית‬
‫משפט זה הנאשם רשאי להביא בשלב הטיעונים לעונש ראיות ביחס‬
‫לנסיבות מקלות שאפפו את ביצוע העבירה‪ ,‬כל עוד אין הן קשורות‬
‫לשאלת אחריותו לביצוע העבירה‪ ,‬אלא אך לשאלת העונש שיוטל עליו‬
‫(ראו רע"פ ‪ 9318/13‬מדינת ישראל נ' נואורה‪ ,‬פסקה ‪ 14‬לפסק דיני (לא פורסם‪;)21.11.13 ,‬‬
‫ע"פ ‪ 1412/11‬אלעברה נ' מדינת ישראל‪ ,‬פסקה ‪( 8‬לא פורסם‪ .))3.2.12 ,‬פסק הדין אליו‬
‫מפנה בית המשפט קמא (ע"פ ‪ 1243/18‬פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם‪))22.1.18 ,‬‬
‫קובע כי אין להעלות בשלב הטיעונים לעונש עובדות הסותרות את האמור‬
‫בכתב האישום עליו הוסכם במסגרת הסדר טיעון‪ .‬שונים הדברים כאשר‬
‫אין מדובר בעובדות סותרות אלא כאלו המשלימות את התמונה הכללית‪.‬‬
‫עוד יש לציין כי על פי תיקון מס' ‪ 004‬לחוק העונשין‪ ,‬תשל"ז‪09//-‬‬
‫(להלן‪ :‬חוק העונשין)‪ ,‬אשר מטרתו הייתה להבנות את שיקול הדעת‬
‫בענישה‪ ,‬עוגנה אפשרות זו גם בחוק בתנאים מסוימים‪ .‬סעיף ‪21‬י(ד)‬
‫לחוק העונשין קובע כי במקרה בו הודה הנאשם בכתב האישום יכלול‬
‫כתב האישום שבו הודה את כל העובדות והנסיבות הקשורות בביצוע‬
‫העבירה‪ .‬עם זאת משאיר הסעיף שיקול דעת לבית המשפט "להתיר‬
‫להביא ראיות בעניין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה בשלב הטיעונים‬
‫לעונש‪ ,‬אם שוכנע כי לא הייתה אפשרות לטעון לגביהן בשלב בירור‬
‫האשמה או אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין (ע"פ ‪ 3193/11‬עבד אל רחמן‬
‫ג'ראדאת נ' מדינת ישראל‪ ,‬פורסם בנבו ‪.")18.1.12‬‬
‫יוצא אפוא ששערי הראיות אינם ננעלים אף לאחר הרשעה‪ .‬השער אינו נעול אף אם‬
‫ההרשעה הייתה בעקבות הודאת נאשם במסגרת הסדר טיעון (כמו בפרשת ג'ראדאת)‪,‬‬
‫ובלבד שאין בראיות שמבקשים להביאן כדי לחתור תחת העובדות שבהן הודה הנאשם‬
‫במסגרת אותו הסדר‪ .‬ברם‪ ,‬הדרך לעשות כן כל עוד אין הסכמה בין הצדדים היא על דרך‬
‫הבאת ראיות‪ ,‬ברשות בית המשפט או בית הדין‪ ,‬ולא על דרך של טיעונים גרידא‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫‪ .49‬אשר לעונש ההולם בענייננו‪ .‬כידוע‪ ,‬בבוא בית הדין לגזור את דינו של נאשם עליו להביא‬
‫בחשבון את תכליתם של דיני המשמעת‪ ,‬את חומרת העברה‪ ,‬את נסיבות ביצועה ואת‬
‫נסיבותיו האישיות של הנאשם – ולמצוא את נקודת האיזון הראויה ביניהם‪.‬‬
‫בטיעוניה היטיבה התובעת לבטא את החומרה – על היבטיה השונים – שבמעשי הנאשם‪.‬‬
‫אכן מדובר במעשים שאין להקל בהם ראש כלל ועיקר‪ .‬המקרה שלפנינו הוא דוגמה אחת‬
‫מני רבים לכך שהסתבכות אחת גוררת את חברתה וחוזר חלילה‪ .‬ובענייננו‪ ,‬מאי‪-‬הבאת‬
‫עצור‪-‬הבית לתחנה עובר דרך דיווח כוזב בדבר ביקורת תקינה בעניינו‪ ,‬וכלה בהתבטאויות‬
‫הנאשם כלפי המתלוננת או בנוכחותה‪.‬‬
‫הלכה פסוקה היא כי ביסוד החלטת בית משפט לשחרר עצור בתנאים של מעצר בית או‬
‫בתנאי שחרור אחרים – עומד האמון שרוחש בית המשפט לעצור‪ ,‬אמון בכך שהוא יקיים‬
‫את תנאי השחרור (ראה בש"פ ‪ 1831/14‬עדואן נ' מדינת ישראל‪ ,‬פורסם בנבו ‪.)11.11.2114‬‬
‫שוטר שכושל בדיווח ומדווח באופן שאינו מדויק ואינו מציין את היעדרותו מביתו של מי‬
‫שאמור להימצא בו‪ ,‬מונע בסופו של דבר מן הגורמים המוסמכים לשקול את טיב ההפרה‬
‫ואת הסנקציות שצריכות להיות בצדה‪ .‬כך עלול השוטר לא רק לחטוא בעצמו‪ ,‬אלא גם‬
‫להחטיא אחרים‪.‬‬
‫כך גם בהתנהגות הנאשם כלפי המתלוננת‪ .‬אלמלא הייתה המתלוננת 'מגדילה ראש' – עלול‬
‫היה הנאשם להחטיא גם אותה‪.‬‬
‫אשר להתבטאות הנאשם בחדר האוכל‪" :‬מי שישרוף אותי אני אשרוף אותו"‪ .‬התבטאות זו‬
‫נאמרה‪ ,‬כמשתמע מנוסח כתב האישום‪ ,‬בחלוף פרק זמן מסוים מן האירוע‪ ,‬פרק זמן שבו‬
‫יכול היה הנאשם כבר להתעשת ולשקול בשנית את מעשיו ולחזור בו מהם‪ .‬ואולם‪ ,‬לצערנו‪,‬‬
‫לא כך היה‪ .‬צודקת התובעת בדבריה כי יש לראות התבטאות זו בחומרה‪ ,‬ובמיוחד כשהיא‬
‫נאמרת כלפי עמיתה‪-‬כפיפה‪ ,‬צעירה בשנים ובניסיון‪ ,‬וכשכל חֶ טאה הוא בכך שהיא‪ ,‬בניגוד‬
‫לנאשם‪ ,‬פעלה כהלכה‪.‬‬
‫‪ .51‬לצד חומרת מעשיו של הנאשם‪ ,‬יש להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות‪ .‬ההגנה המציאה‬
‫לבית הדין אסופה של תעודות הערכה שלהן זכה הנאשם ממפקדיו – הן לפני האירוע דנן הן‬
‫לאחריו – בשל מקצועיותו ותרומתו לפעילות המשטרה‪ ,‬לרבות תעודת שוטר מצטיין לשנת‬
‫‪ ,2119‬בתחנת ‪ XXX‬כן הומצאו לנו תעודות הוקרה מאזרחים שמהם עלו דברי תודה ושבח‬
‫לנאשם על סיוע יוצא דופן שהושיט להם‪ .‬מהערכותיו התקופתיות של הנאשם ניתן ללמוד‬
‫כי טיב שירותו היה טוב מאוד‪ ,‬למעט בשנת ‪ .2112‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬בהערכות הנוגעות לשנים‬
‫שקדמו לטרגדיה הנ"ל הוערך הנאשם בציון 'טוב מאוד ‪( '2‬בשנים ‪ .)2111 -2111‬בשנת ‪,2112‬‬
‫הוערך בציון 'בינוני ‪ ,'4‬ובהערכות מיוחדות שנעשו לו בשלהי שנת ‪ 2112‬ובשנת ‪– 2114‬‬
‫הוערך הנאשם בציון 'טוב מאוד ‪ '1‬ו'טוב מאוד ‪ ,'2‬בהתאמה‪ .‬עינינו רואות אפוא שהמשבר‬
‫האישי שפקד את הנאשם‪ ,‬אובדנו של אביו‪ ,‬במיוחד כשזה נעשה בנסיבות כה קיצוניות‪,‬‬
‫‪98‬‬
‫השליך על תפקודו של הנאשם‪ .‬על הסבל‪ ,‬המצוקה וקשיי השיקום הפוקדים בני משפחה‬
‫של מתאבדים נכתב לאחרונה בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת‪:‬‬
‫התאבדות משפיעה על בני המשפחה באופנים רבים‪ ....‬החוקר אלברט‬
‫קיין‪ ,‬שנחשב לאבי שדה המחקר של שאירי ההתאבדות ( ‪Suicide‬‬
‫‪ ,)survivors‬ציין כי השאירים מושפעים מערכים‪ ,‬מגבלות ואיסורים‬
‫שמקורם בחברה; בהיעדר מוסדות להתמודדות עם קשייהם נותרים בני‬
‫המשפחה בודדים באבלם‪ ,‬ונוטים לחוש אשמה בשל האירוע‪ ,‬וכעס על מי‬
‫שהתאבד‪ .‬הפיכת ההתאבדות לסוד מונעת מהם אף יותר באבלם‪ ,‬לקיים‬
‫תהליך אבל שלם ולהסתייע באחרים‪ ,‬ובחלק מן המקרים מקשה על‬
‫שיקומם לאחר האירוע‬
‫(תכניות לאומיות למניעת התאבדות‪ ,‬מרכז המידע והמחקר‬
‫של הכנסת‪ ,‬פורסם באתר הכנסת ‪.)1.11.2114‬‬
‫‪ .51‬אשר לתקדימים שהופנינו אליהם או שהוגשו לנו‪ ,‬הן מצד התביעה הן מצד ההגנה‪ ,‬אציין כי‬
‫אף לא אחד מהם דומה‪ ,‬ולּו במקצת‪ ,‬לענייננו‪ .‬עם זה‪ ,‬תמימת דעים אני עם התובעת כי‬
‫העונש ההולם מעשים כמעשיו של הנאשם בתיק זה מחייב גם רכיב של הורדה בדרגה‪ .‬עוד‬
‫אוסיף‪ ,‬שהייתי נוטה לאמץ את תקופת ההורדה שאליה עתרה התובעת‪ ,‬אלמלא הנסיבות‬
‫האישיות והמיוחדות שיש לנאשם שלפנינו אשר פגעו בתפקודו‪ ,‬ואלמלא נמצא עתה הנאשם‬
‫על דרך המלך בשנית‪.‬‬
‫‪ .52‬אשר על כן ונוכח כל האמור לעיל‪ ,‬לאחר ששקלתי את הנסיבות לחומרה ולקולה‪ ,‬ולאחר‬
‫שנתתי דעתי לעבירה ולנסיבותיה‪ ,‬להודיית הנאשם‪ ,‬לקבלתו אחריות על מעשיו‪ ,‬להיותו‬
‫שוטר טוב ומוערך ולמשבר האישי שפקדו ושהשליך על תפקודו בתקופה הרלוונטית‬
‫לאישום – אמליץ לחבריי להשית על הנאשם עונש של נזיפה חמורה והורדה בדרגה לתקופה‬
‫של שלושה חודשים‪.‬‬
‫‪ .53‬לפני סיום אבקש לומר אף את זאת‪ .‬הנאשם ורעייתו הביעו לפנינו חשש מהשלכותיו של‬
‫תיק זה על המשך שירותו של הנאשם בחיל‪ .‬כידוע סוגיית 'האמצעים המנהליים' אינה עניין‬
‫לבית הדין למשמעת‪ .‬עם זה‪ ,‬בטוחני שהגורמים המוסמכים והנוגעים בדבר יביאו בחשבון‬
‫שיקוליהם אף את נסיבותיו האישיות המיוחדות של הנאשם שהיוו מצע מצער למעשיו‪.‬‬
‫שופטת _________________‬
‫סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫‪99‬‬
‫אב בית הדין‪ ,‬דורית יניב‬
‫אני מסכימה‪.‬‬
‫אב בית הדיו ____________‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫השופט‪ ,‬יוסף שפרלינג‬
‫אני מסכים‪.‬‬
‫שופט ___________‬
‫סנ"ץ יוסף שפרלינג‬
‫סוף דבר‬
‫אנו משיתים אפוא על הנאשם את העונשים האלה‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה;‬
‫‪‬‬
‫הורדה בדרגה לתקופה של שלושה חודשים‪.‬‬
‫זכות ערעור בתוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ"ב בשבט תשע"ד‪ ,24.1.13 ,‬בהעדר השופט סנ"ץ יוסי שפרלינג‪ ,‬בנוכחות‬
‫התובעת – פקד יעל אומידי ויכמן‪ ,‬עו"ד‪ ,‬הנאשם ‪ -‬רס"מ ‪ XXX‬וב"כ עו"ד שי לוי‪.‬‬
‫___________________‬
‫___________________‬
‫שופט‪ ,‬סנ"ץ יוסף שפרלינג‬
‫אב בית הדין‪ ,‬נצ"ם דורית יניב‬
‫_____________________‬
‫שופטת‪ ,‬סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫‪111‬‬
‫תיק מס' ‪13/12‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬סנ"צ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫השופט‪ ,‬סנ"צ פנחס כהן‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ב ‪XXX‬‬
‫הכרעת דין‬
‫השופטים תנ"צ רחל אדלסברג וסנ"צ פנחס כהן‬
‫האישומים‬
‫‪ .1‬כתב האישום הוגש בתאריך ‪ 11.12.12‬ובו יוחסו לנאשם חמישה אישומים‪ .‬שני‬
‫אישומים בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר לפי ס' ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק‬
‫המשטרה‪ ,‬התשס"ו– ‪( 2111‬להלן‪" :‬התוספת")‪ ,‬שני אישומים בעבירת הטרדה מינית‬
‫לפי ס' ‪ 23‬לתוספת בנסיבות סעיף ‪( 4‬א) (‪( )1‬ג) לחוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬התשנ"ח–‬
‫‪( 1998‬להלן‪" :‬החוק למניעת הטרדה מינית")‪ ,‬ואישום אחד הכולל הן עבירה של הטרדה‬
‫מינית והן עבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫עפ"י עובדות כתב האישום‪ ,‬הנאשם יליד ‪ ,1911‬שימש בתקופה הרלוונטית לכתב‬
‫האישום בתפקיד רב סמל פלוגתי ב‪ XXX‬תחת מרותו של הנאשם שירתו באותה עת‬
‫שוטרות החובה ס‪.‬ב‪ ,‬ש‪.‬ב‪ ,‬וע‪.‬ע‪ ,‬כן שירתה ביחד עם הנאשם הקצינה י‪.‬ב‪.‬‬
‫המעשים המיוחסים לנאשם ימוספרו כ"אירועים" לצורך נוחות הדיון‪.‬‬
‫באישום ‪ - 0‬מיוחס לנאשם כי במהלך שנת ‪ ,2111‬בסמוך לתחילת שירותה בפלוגה‪,‬‬
‫חיבק הנאשם את ס‪.‬ב ומשזו הבהירה לו כי אינה מעוניינת בכך‪ ,‬חדל מלחבקה (להלן‪:‬‬
‫"אירוע א'")‪.‬‬
‫במועדים אחרים‪ ,‬סיפר הנאשם בנוכחות ס‪.‬ב ושוטרים נוספים‪ ,‬בדיחות גסות (להלן‪:‬‬
‫"אירוע ב'") וכן התבטא בנוכחותה של ס‪.‬ב‪ ,‬ביחס לשוטרת אחרת בעלת חזה גדול‬
‫מהפלוגה‪ ,‬כי היה מת לשים את הראש שלו על החזה שלה (להלן‪" :‬אירוע ג'")‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬נהג הנאשם להיכנס למגורי הבנות בפלוגה מבלי לדפוק על הדלת ומבלי להכריז‬
‫על בואו כנהוג (להלן‪" :‬אירוע ד'")‪.‬‬
‫באישום זה‪ ,‬בהתייחס לחיבוק ולהתבטאויות‪ ,‬כלפי ס‪.‬ב‪ ,‬יוחסה לנאשם עבירת הטרדה‬
‫מינית‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫בהתייחס לכניסה למגורי הבנות‪ ,‬יוחסה לנאשם עבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‬
‫או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫באישום ‪ - 4‬מיוחס לנאשם כי במהלך שנת ‪ 2111‬התבטא מעת לעת בנוכחות השוטרת‬
‫ש‪.‬ב ביחס לשוטרות אחרות‪ ,‬כלהלן‪" :‬איזה תחת גדול"‪" ,‬אני אוהב כשמש"קית ת"ש‬
‫יוצאת לריצה‪ ,‬איזה טייטס צמוד" (להלן‪" :‬אירוע ה'")‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬חיבק הנאשם שוטרת שזהותה אינה ידועה‪ ,‬בנוכחות ש‪.‬ב והפטיר לעברה של‬
‫ש‪.‬ב‪" :‬תראו איך היא מקנאה" (להלן‪" :‬אירוע ו'")‪.‬‬
‫מעת לעת חיבק הנאשם ונישק את ש‪.‬ב תוך שקרץ לעבר לוחמים שהיו במקום ואמר‪:‬‬
‫"הסתדרתי" (להלן‪" :‬אירוע ז'")‪.‬‬
‫באחד המועדים‪ ,‬במהלך ערב מפקד‪ ,‬בעת שש‪.‬בישבה על כיסא‪,‬ניגש הנאשם והתיישב‬
‫מאחוריה ובצמוד לה‪ .‬בתגובה ש‪.‬ב קמה מיד (להלן‪" :‬אירוע ח'")‪.‬‬
‫באישום זה נטען כי במעשיו אלו הטריד הנאשם מינית את ש‪.‬ב‪.‬‬
‫באישום ‪ - 4‬מיוחס לנאשם כי במהלך שנת ‪,2111‬במועד שאינו ידוע‪ ,‬נפתח כפתור‬
‫בחולצתה של השוטרת ע‪.‬ע‪ .‬הנאשם פנה אליה בנוכחות שוטרים נוספים שהיו במקום‪,‬‬
‫ושאל אותההאם החולצה קטנה עליה? משהשיבה בשלילה‪ ,‬אמר לה הנאשם כי זה‪:‬‬
‫"בגלל שהחזה שלה גדול"‪( .‬להלן‪" :‬אירוע ט'")‪.‬‬
‫במועדים אחרים‪ ,‬אמר הנאשם לע‪.‬ע שהיא יפה (להלן‪" :‬אירוע י'")‪.‬‬
‫במועד נוסף‪ ,‬פנה הנאשם לע‪.‬ע ושאלה‪" :‬מה קורה אם אני אומר לך שיש לך ריח טוב?"‬
‫ובהמשך אמר‪ " :‬איך זה אם אני אומר לך שיש לך ריח טוב בשיער?" לאחר מכן‪,‬‬
‫בהמשך לאמירותיו הקודמות אמר‪" :‬ואם הייתי גמד?" (להלן‪" :‬אירוע יא'")‪.‬‬
‫באישום זה נטען כי הנאשם הטריד מינית את ע‪.‬ע בהתבטאו כלפיה כאמור לעיל‪.‬‬
‫באישום ‪ - 2‬מיוחס לנאשם כי במועד שאינו ידוע אמר לקמב"ץ ‪ XXX‬כי הוא יכול‬
‫לזיין את הילדה של המפכ"ל ואף אחד לא יעיר לו‪( .‬להלן‪" :‬אירוע יב'")‪.‬‬
‫באישום זה נטען כי בהתבטאות כאמור‪ ,‬התנהג הנאשם באופן שאינו הולם שוטר ושיש‬
‫בו כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫באישום ‪ - 1‬מיוחס לנאשם כיבמועד שאינו ידוע‪ ,‬פנה לקצינה י‪.‬ב ושאל אותה האם‬
‫כאשר הוא אומר למישהי‪ " :‬השיער שלך מריח טוב"‪ ,‬מדובר בהטרדה מינית‪ .‬י‪.‬ב‬
‫השיבה לנאשם כי תלוי למי זה נאמר וכל אחת תפרש את זה אחרת‪ .‬לשמע תשובתה‬
‫צחקק הנאשם ואמר לה שהרסה את הבדיחה והוא התכוון לשיער אחר‪ .‬בתגובה אמרה‬
‫י‪.‬ב לנאשם שזה לא מצחיק ועזבה את המקום (להלן‪" :‬אירוע יג'")‪.‬‬
‫באישום זה נטען כי בהתבטאו כלפי י‪.‬ב כאמור‪ ,‬התנהג הנאשם באופן שאינו הולם‬
‫שוטר ושיש בו כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫תשובת הנאשם לאישומים‬
‫‪ .2‬הנאשם כפר בכל האישומים שיוחסו לו‪.‬‬
‫בהתייחס לאישום ‪:0‬‬
‫כופר שחיבק את ס‪.‬ב‪ ,‬מודה שסיפר בדיחות‪ ,‬אולם כופר בכך שמדובר בבדיחות גסות‬
‫וכן כופר בהתבטאות ביחס לחזה‪.‬‬
‫מודה שנהג להיכנס למגורי הבנות במסגרת תפקידו‪ ,‬אולם הודיע על כך בצורה מסודרת‬
‫ואף דפק בדלת‪.‬‬
‫בהתייחס לאישום ‪:4‬‬
‫הנאשם כופר בהתבטאויות שיוחסו לו‪ ,‬מודה שחיבק בחורה בשם‪ XXX‬ללא כוונה‬
‫מינית‪,‬‬
‫כופר בכך שחיבק ונישק את ש‪.‬ב‪ ,‬מודה בכך שדחף את ש‪.‬ב בגבה וכשקמה מכיסאה‬
‫התיישב במקומה‪ ,‬זאת‪ ,‬ללא כוונה מינית‪.‬‬
‫בהתייחס לאישום ‪:4‬‬
‫כופר בכך שהעיר הערה לע‪.‬ע בנוגע לחזה שלה‪ ,‬בעקבות כפתור שנפתח בחולצתה‪.‬‬
‫כופר בכך שאמר לע‪.‬ע שהיא יפה בכוונה מינית‪ ,‬מודה שאמר לה פעם אחת שהיא יפה‪,‬‬
‫זאת‪ ,‬לאחר שבכתה בעקבות פרידה מחבר‪.‬‬
‫מודה שאמר את האמירות בעניין הריח הטוב בשיער ובהמשך‪" :‬ואם הייתי גמד"‪ ,‬זאת‪,‬‬
‫לדבריו‪ ,‬לא כלפי המתלוננת אלא במסגרת שיחה עם אחרים על הטרדה מינית‪ ,‬כדוגמה‪,‬‬
‫וללא כל כוונה מינית‪.‬‬
‫בהתייחס לאישום ‪:2‬‬
‫כופר באמירה בעניין הילדה של המפכ"ל‪.‬‬
‫בהתייחס לאישום ‪:1‬‬
‫מודה שאמר את האמירות בעניין הריח הטוב בשיער‪ ,‬אך ללא כוונה מינית אלא‬
‫כדוגמה במסגרת שיחה על הטרדה מינית‪.‬‬
‫הראיות‬
‫‪ .4‬מטעם התביעה העידו‪ :‬ע"ת ‪ 1‬ע‪.‬ע‪ ,‬ע"ת ‪ 2‬ש‪.‬ב‪ ,‬ע"ת ‪4‬ס‪.‬ב‪ ,‬ע"ת ‪ ,XXX 3‬ע"ת ‪,XXX 1‬‬
‫ע"ת ‪ ,XXX 1‬ע"ת ‪ ,XXX 3‬ע"ת ‪ ,XXX 8‬ע"ת ‪ ,XXX 9‬ע"ת ‪ 11‬י‪.‬ב‪ ,‬ע"ת ‪XXX 11‬‬
‫כן הוגשו המוצגים‪ :‬ת‪ 1/‬מסמך שערך ע"ת ‪ 1‬על שיחה עם שוטרות הפלוגה‪ ,‬ת‪ 2/‬מזכר‬
‫מיום ‪ 13.13.11‬המסומן יח'‪ ,‬ת‪ 4/‬מזכר מיום ‪ 18.12.11‬המסומן כ'‪ ,‬ת‪ 3/‬מזכר מיום‬
‫‪ 18.12.11‬המסומן כא'‪ ,‬ת‪ 1/‬מזכר מיום ‪ 18.12.11‬המסומן כב'‪ ,‬ת‪ 1/‬הודעת הנאשם‬
‫במח"ש מתאריך ‪,21.11.11‬ת‪ 3/‬הודעת הנאשם במח"ש מתאריך ‪ ,11.11.12‬ת‪ 8/‬מכתב‬
‫התלונה האנונימי ששלח ‪ XXX‬ת‪ 9/‬הודעת ‪ XXX‬במח"ש‪.‬‬
‫מטעם ההגנה העידו‪ :‬ע"ה ‪ 1‬הנאשם‪ ,‬ע"ה ‪ 2‬רפ"ק ‪ ,XXX‬ע"ה ‪ ,XXX 4‬ע"ה ‪,XXX 3‬‬
‫ע"ה ‪XXX 1‬‬
‫כן הוגש המוצג‪ :‬נ‪ -1/‬תדפיס מייל מפייסבוק‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לאחר שמיעת הסיכומים‪ ,‬הוגשו מטעם ההגנה בהסכמת התביעה‪:‬‬
‫הודעת ע‪.‬ע במח"ש מתאריך ‪ ,21.11.11‬הודעת ש‪.‬ב במח"ש מתאריך ‪,23.18.11‬הודעת‬
‫ש‪.‬ב במח"ש מתאריך ‪11.13.11‬והודעת ס‪.‬ב במח"ש מתאריך ‪.11.13.11‬‬
‫דיון והכרעה‬
‫אישום ‪1‬‬
‫‪ .3‬גדר המחלוקת ‪ -‬השאלה העובדתית שבמחלוקת היא האם הנאשם חיבק את ס‪.‬ב‬
‫(אירוע א')‪,‬סיפר בנוכחותה בדיחות גסות (אירוע ב') והתבטא בנוכחותה כמפורט‬
‫באישום (אירוע ג') וכן האם נכנס למגורי הבנות מבלי לדפוק על הדלת ולהכריז על כך‬
‫(אירוע ד')‪.‬‬
‫אם נקבע שעשה כן‪ ,‬האם מעשיו והתבטאויותיו כלפי ס‪.‬ב עולים כדי הטרדה מינית ?‬
‫והאם יש בכניסתו למגורי הבנות בנסיבות אלו משום התנהגות שאינה הולמת שוטר?‬
‫‪ .1‬ע"ת ‪ 1‬ס‪.‬ב העידה‪ ,‬כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירתה בפלוגה כסיירת‪ .‬עם‬
‫הגעתה לפלוגה הוזהרה ע"י לוחמים וסיירות‪ ,‬מהנאשם‪ ,‬שמדבר באופן שאינו מכבד‬
‫בנות‪.‬‬
‫באשר לאירוע א' – העדה מסרה‪ ,‬כי כבר בשבוע השני לשירותה בפלוגה חיבק אותה‬
‫הנאשם‪ .‬לדבריה‪ " :‬הוא חיבק אותי‪ ,‬לא בצורה מינית‪ ,‬בצורה יותר אבהית ואני דאגתי‬
‫להגיד‪ ,‬אותי לא מחבקים‪ ,‬הגברים היחידים המבוגרים שנוגעים בי זה אבא שלי‬
‫והמשפחה שלי" ( עמ' ‪ 11‬שורות ‪ 13 ,11‬לפרוטוקול)‪ .‬מאז התערערו היחסים ביניהם‪ ,‬גם‬
‫החיבוקים פסקו‪.‬‬
‫באשר לאירוע ב' ‪ -‬העידה כי בערבים‪ ,‬אחרי המשמרת‪ ,‬נהגה לשבת עם סיירות ושוטרים‬
‫נוספים בפינת העישון‪ .‬הנאשם נהג להצטרף לשיחות עם דיבורים בעלי אופי מיני‪.‬‬
‫בהתייחסה לכך אמרה‪" :‬הוא היה נכנס לפעמים לשיחות שלנו עם דיבורים בעלי אופי‬
‫מיני‪ ,‬לא משהו שהייתי מצפה שיהיה בין גבר מבוגר לילדים בני ‪ 18‬ו‪( "21 -‬עמ' ‪ 11‬ש'‬
‫‪ 22-24‬לפרוטוקול) וכן‪" :‬לא מתאים לי שמדברים ככה לידי‪ ,‬במיוחד לא גבר מבוגר‪( ".‬‬
‫עמ' ‪ 13‬שורה ‪ 1‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫העידה על מקרה בו הנאשם‪ ,‬בהתייחסו למש"קית הת"ש שנהגה לצאת לריצות‪ ,‬אמר‪,‬‬
‫כי הוא אוהב שהיא יוצאת לרוץ כי שמה טייטס‪ .‬פעם כשהתכופפה לשרוך את נעלה‬
‫אמר הנאשם‪" :‬ראיתי לה את הפטמה"‪.‬‬
‫באשר לאירוע ג' מסרה העדה כי‪ ,‬באחד המקרים בהיותם בפינת העישון‪ ,‬חלפה במקום‬
‫אחת הסיירות שהיא בעלת חזה גדול‪ .‬למראיה‪ ,‬אמר הנאשם‪" :‬הייתי מת לשים את‬
‫הראש שלי על החזה שלה"‪ .‬בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי מדובר בסיירת‪XXX‬‬
‫באשר לאירוע ד' ‪ -‬העדה סיפרה כי הנאשם נהג להיכנס למגורי הבנות בלי לדפוק או‬
‫להודיע על בואו‪ .‬פעם כשיצאה מחדרה‪ ,‬ראתה אותו בחדר של סיירות אחרות‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫עוד העידה על שהתנכלו לה בפלוגה‪ ,‬ואנשים שהיו קרובים אליה הפסיקו לדבר עמה‬
‫מכיוון שהתלוננה נגד הנאשם‪ .‬בספרה על כך פרצה העדה בבכי‪.‬‬
‫העדה התבקשה ע"י ב"כ הנאשם להסביר את פשר משך הזמן שחלף מהאירועים ועד‬
‫לתלונתה‪ .‬לדבריה‪" :‬חשבתי שאם בנות ותיקות ממני לא התלוננו למה שאני אעשה את‬
‫זה"‪ .‬העדה אישרה כי העילה לשיחה עם ע"ת ‪ XXX 11‬הייתה נושא סידור העבודה‪,‬‬
‫ובהמשך השיחה עלה נושא ההתבטאויות של הנאשם‪.‬‬
‫ע"ת ‪ XXX 2‬העיד בין היתר‪ ,‬בהתייחס לאירוע ב' ‪ ,‬על הבדיחות שנהג הנאשם לספר‪,‬‬
‫אשר עברו לדבריו את הגבול של צחוק‪ ,‬ועל התייחסותו של הנאשם אל הסיירות שלא‬
‫בכבוד (עמ' ‪ 41‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫ע"ת ‪ 1‬רפ"ק ‪ XXX‬ששימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כמ"פ‪ ,‬העיד‪ ,‬כי ערך‬
‫שיחה עם הסיירות בעקבות דווח של קמב"ץ הפלוגה אודות התנהגותו של הנאשם‪.‬‬
‫דו"ח זיכרון דברים שנערך לתיעוד השיחה הוגש וסומן ת‪ .1/‬מהדו"ח עולה‪ ,‬כי ס‪.‬ב‬
‫התלוננה בשיחה על הנאשם וציינה כי הוזהרה מפניו מבעוד מועד‪ .‬סיפרה‪ ,‬כי חיבק‬
‫אותה פעם אחת והיא העירה לו על כך‪ .‬עוד סיפרה‪ ,‬על נוהגו להיכנס למגורי הבנות‪,‬‬
‫ללא נקישה או הכרזה וכן על מקרה בו שהה ליד השוטרת ‪ XXX‬במגורי הסגל כשהוא‬
‫לבוש בתחתונים‪.‬‬
‫לגבי אירוע ב' סיפר העד על בדיחה בעלת אופי מיני שסיפר הנאשם בפני שוטרת‪,‬‬
‫בנוכחותו‪ ,‬ועל כך שמצא לנכון להעיר לו שלא ימשיך בכך ושיזהר מהדברים האלה‪.‬‬
‫לדבריו‪" :‬הרגשתי לא נעים עם זה‪ .‬אם היא הייתה נאמרת בין גברים ייתכן והייתי‬
‫מקבל את זה‪ ,‬כשהיא נאמרת מול פקודה שלי‪ ,‬אז זה מקבל גוון אחר‪ .‬ביקשתי ממנו‬
‫שלא יספר את זה בפני כמפקד הפלוגה ושיזהר מהדברים האלה"‪.‬‬
‫ע"ת ‪ XXX /‬העיד‪ ,‬כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימש כלוחם בפלוגה‪.‬‬
‫במהלך אימון פלוגתי הבחין בנאשם כשהוא מחבק את ס‪.‬ב ונוגע בה מעל החזה‪( .‬אירוע‬
‫א')‪.‬‬
‫ע"ת ‪ XXX 5‬העידה‪ ,‬כי שירתה בפלוגה כסיירת בתקופה הרלוונטית לכתב האישום‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬נהגה לשבת עם אחרים על ספסל והיו מתבדחים‪ .‬לפעמים נאמרו דברים שלא‬
‫היו לרוחה ואז הייתה קמה והולכת‪ .‬מדובר בבדיחות גסות שסופרו בין היתר ע"י‬
‫הנאשם‪( .‬אירוע ב')‪.‬‬
‫ע"ת ‪ 01‬הקצינה י‪.‬ב סיפרה‪ ,‬במסגרת עדותה באשר לאירוע יג'‪ ,‬כי הנאשם נהג לספר‬
‫בדיחות סקסיסטיות שלא הופנו כלפיה‪ ,‬אלא נזרקו לחלל האוויר‪( .‬אירוע ב')‪.‬‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬בחר להעיד וסיפר בעדותו על דרכו במשטרה החל מגיוסו ועובר בתפקידיו‬
‫השונים כחבלן במשטרת ‪ XXX‬מפקד נקודות משטרה בתחנה המרכזית‪ XXX ,‬וכלה‬
‫בשירותו במג"ב כרס"ר משמעת‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫בהתייחסו לאישום זה ‪-‬באשר לאירוע א' העיד‪ ,‬כי מעולם לא חיבק את ס‪.‬ב‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫שוחח עמה פעם אחת ובמהלך השיחה בכתה וסיפרה על חברה שנהרג ומעבר לכך לא‬
‫היו דברים מעולם‪.‬‬
‫באשר לאירוע ב'‪ ,‬הכחיש הנאשם כי נהג לספר בדיחות גסות בנוכחותה של ס‪.‬ב או‬
‫בכלל‪ .‬בהתייחס לנוהגו לספר בדיחות העיד‪ ,‬כי לאחר שהשוטרים היו חוזרים ממשמרת‬
‫בשעות הערב‪ ,‬נהג לשבת עמם בפינת העישון בסמוך למשרדו‪ .‬במהלך מפגשים אלו‪ ,‬נהג‬
‫לשתות קפה יחד עם השוטרים ולשוחח עמם‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬נהג לספר בדיחות ולהקשיב‬
‫לבדיחות שסופרו ע"י אחרים‪ .‬לדבריו‪" :‬ישבנו עם השוטרים עשרות פעמים‪ ,‬סיפרנו‬
‫בדיחות‪ ,‬מעולם לא סיפרתי בדיחות גסות‪".‬‬
‫הנאשם הכחיש את קיומו של אירוע ג' ומסר כי לא היו דברים מעולם‪.‬‬
‫באשר לנסיבות כניסותיו למגורי הבנות‪ ,‬כאמור באירוע ד'‪ ,‬העיד‪ ,‬כי בכל פעם שהגיע‬
‫למגורי הבנות נקש בדלת‪ ,‬דאג למלווה‪ ,‬דאג שמי מהבנות תצא החוצה ותלווה אותו‪.‬‬
‫מעולם לא קרה שנכנס למגורי הבנות מבלי להכריז על בואו‪.‬‬
‫בהתייחסו לס‪.‬ב העיד‪ ,‬כי לא היה לו כל סכסוך אתה אולם ראה בה "תחמנית"‬
‫ו"בחשנית" שנהגה להתחמק ממשימות ולהלין על עניינים שונים בפני המ"פ‪ ,‬סגנו או‬
‫הקמב"ץ‪.‬‬
‫‪ .3‬מטעם הנאשם העידו שלוש עדות הגנה אשר שירתו בפלוגה בתקופה הרלוונטית‬
‫לכתב האישום תחת פיקודו של הנאשם‪ .‬עדויותיהן כלליות והן מתייחסות לכלל‬
‫האישומים‪.‬‬
‫ע"ה ‪ XXX 4‬העידה‪ ,‬כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירתה בפלוגה תחת‬
‫פיקודו של הנאשם‪ .‬היא תארה את הנאשם כדמות אבהית ואפילו למעלה מכך‪.‬‬
‫ציינה שהנאשם סייע לה בתקופה שאביה לקה בסרטן‪ .‬העידה על היום בו נודע לה‬
‫שאביה חלה בסרטן‪ ,‬על סירובו של ‪ XXX‬לשחררה לביתה חרף היותה בסערת רגשות‬
‫ועל התערבותו של הנאשם לטובתה‪ ,‬שהתבטאה בכך שדאג שתצא לחופשה‪ ,‬שתוסע‬
‫לתחנה המרכזית ואף יצר קשר עם משפחתה להודיעם על הגעתה הצפויה‪.‬‬
‫העידה‪ ,‬כי נהגה לחבק את הנאשם מיוזמתה בחוזרה מחופשת השבת‪ ,‬ללא כל הקשרים‬
‫מיניים‪ ,‬אלא כביטוי של קירבה‪.‬‬
‫בהתייחסה לס‪.‬ב ול‪-‬ש‪.‬ב סיפרה‪ ,‬כי הן נהגו לשבת עם הנאשם ולצחוק אתו‪ ,‬נהגו לשתף‬
‫אותו ולשוחח אתו על נושאים שונים‪ ,‬עד שביום בהיר אחד הפכו לבחורות שונות לגמרי‪.‬‬
‫העידה‪ ,‬באשר לס‪.‬ב‪ ,‬כי היא חברתה ותיארה אותה כאדם קל להשפעה‪.‬‬
‫לטענתה‪ XXX ,‬השפיע עליה‪ ,‬ושכנע אותה להתלונן‪ ,‬זאת היא יודעת כיוון שאחרי‬
‫השיחה עם ‪ XXX‬ס‪.‬ב סיפרה לה על כך‪ .‬לשאלת התובעת‪ ,‬השיבה‪ ,‬כי ס‪.‬ב לא אמרה‬
‫‪116‬‬
‫במפורש ש‪ XXX‬השפיע עליה‪ ,‬כיוון שאדם שמעצבים אותו חושב שזו הדעה שלו‪ .‬עוד‬
‫העידה‪ ,‬כי אינה סבורה שניתן להגדיר את ס‪.‬ב כ"תחמנית"‪.‬‬
‫ע"ה ‪ XXX 2‬העידה‪ ,‬כי בתקופה הרלוונטית שירתה בפלוגה כסיירת במשך תשעה‬
‫חודשים‪ ,‬לאחר מכן עברה גיבוש‪ ,‬הפכה ללוחמת ועברה לשרת במקום אחר‪.‬‬
‫סיפרה על שמשפחתה נקלעה למצוקה והנאשם ששמע על כך שלח לביתה מזון‪ .‬עוד‬
‫העידה‪ ,‬כי לא הייתה נוכחת באירוע בו הנאשם העיר הערה בנוגע לחזה שלה‪ .‬באשר‬
‫לשיחה עם ‪ XXX‬בה נכחה ביחד עם ש‪.‬ב ו‪-‬ס‪.‬ב‪ ,‬טענה‪ ,‬כי השתתפה בחלק הראשון של‬
‫השיחה בה נדון סידור העבודה ועזבה את השיחה לאחר שנקראה לשוב לעמדה‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬הנאשם חיבקה ונישקה על הלחי פעם אחת באופן אבהי ואיחל לה בהצלחה‪.‬‬
‫לא ראתה חיבוקים ונשיקות עם שוטרות אחרות ואף לא שמעה בדיחות גסות מפיו של‬
‫הנאשם‪ .‬היא עצמה לא הוטרדה ע"י הנאשם‪ .‬בהתייחס לש‪.‬ב העידה‪ ,‬כי היא חברתה‬
‫והיא אדם אמין כחברה‪.‬‬
‫ע"ה ‪ ,XXX 1‬העידה‪ ,‬כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירתה כסיירת בפלוגה‪.‬‬
‫העידה‪ ,‬כי הנאשם העניק תחושה של אב והתייחס אל השוטרים בהבנה‪ ,‬בחיבה‬
‫ובדאגה‪ .‬עוד סיפרה‪ ,‬כי ראתה בנאשם דמות אב מאחר ואביה נפטר‪ .‬היא הוסיפה‬
‫ותיארה את הנסיבות שגרמו להפסקת השתתפותה בפעילות מבצעית למשך כחודשיים‬
‫והעברתה לעבודה תחת הנאשם כרס"ר הפלוגה‪ ,‬זאת‪ ,‬על רקע מצבה הנפשי הקשה של‬
‫אימה‪ .‬לדבריה‪ ,‬עניין זה קומם את ס‪.‬ב וש‪.‬ב שחשו מופלות וריכלו עליה שהיא‬
‫"מקומבנת"‪ .‬עוד העידה כי ש‪.‬ב ו‪-‬ס‪.‬ב נהגו להתבדח עם הנאשם ולצחוק אתו‪ .‬באשר‬
‫לנוהל הכניסה למגורי הבנות‪ ,‬סיפרה‪ ,‬כי הבחורה שפותחת את דלת המסדרון ומכניסה‬
‫זכר למתחם‪ ,‬הייתה צריכה להודיע לכל הבנות על כניסתו ולוודא שכולן לבושות‬
‫בחדרים ובמקלחות‪ .‬העדה סיפרה על נוהגן של הסיירות לחבק את הנאשם עם הגעתן‬
‫מחופשה‪.‬‬
‫אישום ‪2‬‬
‫‪ .8‬גדר המחלוקת– השאלה העובדתית שבמחלוקת היא האם הנאשם התבטא בנוכחותה‬
‫של ש‪.‬ב מעת לעת ביחס לשוטרות אחרות כמפורט בכתב האישום‪ ,‬חיבק‪ ,‬נישק את ש‪.‬ב‪,‬‬
‫התבטא כלפיה וכן התיישב מאחוריה ובצמוד לה בנסיבות ובאופן המתואר באישום‪.‬‬
‫אם עשה כן‪ ,‬האם יש במעשיו אלו משום הטרדה מינית כלפי ש‪.‬ב ?‬
‫‪ .9‬ע"ת ‪ 4‬ש‪.‬ב העידה‪ ,‬כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירתה בפלוגה כסיירת‪.‬‬
‫העדה תיארה בעדותה כיצד קיבל הנאשם את הסיירות החדשות ובהן היא עצמה‪,‬‬
‫לשיחה במשרדו‪ .‬במהלך השיחה אמר שיהיה קשוב לכל בעיה‪ ,‬הציע לראות בו חבר‬
‫וידיד שניתן לשוחח אתו על כל נושא ועשה רושם נחמד‪ .‬לדבריה‪ ,‬הבעיה בהתנהגותו של‬
‫הנאשם הייתה סגנון הדיבור וההתבטאויות הגסות‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫בהתייחס לאירוע ה' העידה‪ ,‬על מקרה בו שהתה במסדרון ליד חדר המ"פ‪ ,‬עת יצאו‬
‫המש"קיות לריצה‪ .‬באותו מקרה‪ ,‬בהתכוונו למש"קית הת"ש ‪ XXX‬אמר הנאשם‪:‬‬
‫"איזה תחת גדול אני אוהב שהמש"קיות יוצאות לריצה עם הטייטס הצמוד"‪.‬‬
‫במקרה אחר‪ ,‬חיבק הנאשם ונישק את השוטרת נופר ואמר לנוכחים בהתכוונו לעדה‪:‬‬
‫"תראו איך היא מקנאה" (אירוע ו')‪.‬‬
‫עוד סיפרה על מקרה בו הנאשם חיבק אותה וקרץ ללוחמים שהיו בחברתו באומרו‪:‬‬
‫"תראו איך הסתדרתי" (אירוע ז')‪.‬‬
‫באשר לאירוע ח'‪ ,‬סיפרה‪ ,‬כי במהלך ערב מפקד שנערך במטבח‪ ,‬ישבה על קצה המושב‬
‫בכיסאה‪ .‬הנאשם התיישב על הכיסא מאחוריה‪ .‬העדה הרגישה את מגע גופו בגבה‪ ,‬קמה‬
‫מהכיסא במהירות‪ ,‬צחקה‪ ,‬כמו כולם‪ ,‬אך מיד לאחר מכן הבינה שהאירוע "לא היה‬
‫במקום"‪ ,‬והרגישה לא טוב עם עצמה‪.‬‬
‫עוד סיפרה‪ ,‬כי כל מפגש עם הנאשם היה מלווה בחיבוק ונשיקה‪ .‬בתחילה שיתפה פעולה‬
‫וחשבה שזוהי מחווה אבהית‪ ,‬אולם ככל שעבר זמן ניסתה להתחמק ולנופף לנאשם‬
‫מרחוק לשלום‪ ,‬כדי להימנע ממפגש אתו‪.‬‬
‫באשר לתלונתה במח"ש‪ ,‬העידה‪ ,‬כי התלוננה והחליטה לדבר מתוך תחושה של פגיעה‬
‫אישית מסגנון הדיבור של הנאשם כלפיה‪ ,‬ומהמילים הגסות‪ ,‬אשר אלו אינם מקובלים‪.‬‬
‫בעדותה סיפרה גם על כך שבשתי הזדמנויות שונות ביקשה מהנאשם שלא יחבק ולא‬
‫ינשק אותה‪ ,‬זאת לאחר שהשוטרים בפלוגה דיברו עליה שהיא הולכת עם הרס"ר‪.‬‬
‫משהתבקשה העדה ע"י בית הדין להדגים באיזה אופן נהג הנאשם לגעת ולחבק אותה‪,‬‬
‫הדגימה חיבוק תוך הצמדת החלק העליון של הגוף ונשיקה על הלחי‪.‬‬
‫לשאלת הסנגור בנושא זה השיבה‪" :‬יש שיגידו שזה נראה כחיבוק אבהי‪ ,‬אבל זה‬
‫התלווה בעוד דברים‪ ,‬כמו במילים בוטות ומבטים‪ .‬ואז זה כבר לא חיבוק אבהי"‪.‬‬
‫ע"ת ‪ XXX 2‬נשאל בחקירתו הנגדית אם הוא זוכר אמירה של הנאשם ביחס למש"קית‬
‫הת"ש ‪ XXX‬כשזו יצאה לריצה והשיב כי הוא אינו זוכר אירוע כזה‪( .‬עמ' ‪ 29‬ש' ‪41-43‬‬
‫לפרוטוקול)‪.‬‬
‫ע"ת ‪ 1‬רפ"ק ‪ XXX‬מהדו"ח ת‪ 1/‬המתעד את פרטי השיחה שערך העד עם הסיירות‪,‬‬
‫אודות התנהגות הנאשם‪ ,‬עולה כי ש‪.‬ב דווחה בשיחה על שהנאשם ישב בכיסא מאחוריה‬
‫בערב המפקד‪ ,‬על נוהגו של הנאשם לספר בדיחות גסות ובעלות גוון מיני‪ ,‬על שהוא‬
‫מחבק כשידו נוגעת בחזה‪ ,‬על אירוע בו הבחינה בנאשם מהלך בתחתוניו במגורי הסגל‬
‫כשלידו נמצאת השוטרת ‪ ,XXX‬ועל שלא דיבר במשך חודש אתה ועם ‪ XXX‬לאחר‬
‫שאמרו לו שאינן רוצות כי יחבק אותן‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫ע"ת ‪ XXX 1‬שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כחובש בפלוגה‪ .‬בעדותו הוא‬
‫שופך אור על לבטיה ופחדיה של ש‪.‬ב שבאה לשוחח עמו וסיפרה לו על החיבוקים‪,‬‬
‫הנגיעות שאינן במקום והבדיחות גסות שה"פאנץ'' שבהן היה מכוון אליה‪.‬‬
‫‪ .11‬הנאשם ‪ ,‬בהתייחסו לאישום זה‪ ,‬טען כי ש‪.‬ב הייתה שוטרת שלו‪ ,‬שוטרת מקסימה והוא‬
‫אינו יודע כיצד השתנו פני הדברים‪ .‬טען‪ ,‬כי שמע מ‪ XXX‬ומאחרים שש‪.‬ב מאשימה‬
‫אותו בכך שהיה אחראי לפרידה בינה לבין החבר שלה‪ ,‬ובכך יש לדבריו מניע אפשרי‬
‫להסביר את תלונתה נגדו‪.‬‬
‫באשר לאירוע ה' הנוגע להתבטאותו כלפי שוטרות אחרות‪ ,‬אמר הנאשם כי לא היו‬
‫דברים מעולם‪.‬‬
‫באשר לאירוע ו' העיד‪ ,‬כי חיבק את השוטרת ‪ XXX‬לאחר שסיפרה לו שאביה לקה‬
‫בגידול סרטני בכבד והייתה נסערת מאוד‪ ,‬אולם באותה סיטואציה לא אמר‪" :‬תראו‬
‫איך היא מקנאה"‪ ,‬בהתייחסו לש‪.‬ב‪ ,‬ואף לא קרץ לאחרים ואמר‪" :‬הסתדרתי" (אירוע‬
‫ז')‪.‬‬
‫עוד העיד‪ ,‬כי חיבק את ש‪.‬ב במסגרת נוהג נורמטיבי שהיה מקובל בפלוגה‪ ,‬לפיו‬
‫כשהשוטרים היו מגיעים מהחופשה בבית‪ ,‬היו מחבקים אותו ומנשקים אותו כאות‬
‫אמירת שלום ואח"כ פונים לדרכם‪ .‬מדובר לדבריו בחיבוקים ללא כוונה מינית‪,‬‬
‫חיבוקים אבהיים של חיבה ולא מעבר לכך‪.‬‬
‫באשר לאירוע ח' בו התיישב בכיסא עליו ישבה ש‪.‬ב‪ ,‬העיד‪ ,‬כי בהיותם בערב פלוגתי‪,‬‬
‫הרצה לשוטרי הפלוגה על סמים אלכוהול ובטיחות בדרכים‪ .‬ש‪.‬ב התיישבה בכיסאו‪.‬‬
‫הוא הגיע מאחור ודחף אותה בצורה עדינה עם הידיים כדי שתקום ואח"כ הרים רגל‬
‫אחת מעל משענת הכיסא והתיישב עליו‪ .‬לדבריו‪ ,‬לא היה כל מגע בינו לבין ש‪.‬ב‪ ,‬מטרת‬
‫המעשה הייתה לפנות את הכיסא וכל האירוע היה בהקשר של צחוק וכחלק מהרוח‬
‫הטובה ששרתה בפלוגה‪.‬‬
‫לשאלות בית הדין‪ ,‬בעקבות אי הצלחתו בהדגמת התנועה של הרמת הרגל מעל משענת‬
‫הכיסא‪ ,‬השיב הנאשם‪ ,‬כי כיום הוא מתקשה לבצע את התמרון הנ"ל מכיוון שהוא נכה‬
‫צה"ל והיה אחוז התרגשות בבית הדין‪ .‬בעקבות שאלת בית הדין‪ ,‬ניסה פעם נוספת‬
‫והדגים את התנועה‪.‬‬
‫ע"ה ‪ XXX 4‬העידה‪ ,‬כי אינה זוכרת אירוע בו הנאשם חיבקה והפטיר לעבר ש‪.‬ב‪:‬‬
‫"תראו איך היא מקנאה" (אירוע ו')‪ .‬בעדותה הסבירה‪ ,‬כי אילו הייתה עדה לאירוע‬
‫כזה‪ ,‬היא מאמינה שהייתה זוכרת‪ ,‬אולם היא אינה יכולה לשלול אירוע כזה לחלוטין‪.‬‬
‫בחקירתה הנגדית נשאלה‪ ,‬האם משפט כזה יכול להתאים בגוון שלו לאמירות שנהג‬
‫הנאשם לומר? והשיבה‪" :‬נניח שכן וגם אם כן‪ ,‬זה לא במטרה לפגוע " (עמ' ‪ 114‬ש' ‪22-‬‬
‫‪ 41‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫עוד העידה‪ ,‬כי מנקודת מבטה נעשה עוול לנאשם‪ ,‬שכן אין לנאשם כוונות מהסוג בו‬
‫הואשם‪ .‬העדה זכרה שעם הגעתה לפלוגה‪ ,‬ש‪.‬ב ערכה לה סיור היכרות והסבירה לה‬
‫שהנאשם הוא האבא של הפלוגה‪ ,‬ניתן לפנות אליו בכל בעיה והוא יגיש עזרה‪.‬‬
‫אישום ‪4‬‬
‫‪ .11‬גדר המחלוקת –האם בנסיבות בהן נפתח כפתור בחולצתה של ע‪.‬ע‪ ,‬התבטא כלפיה‬
‫הנאשם כמפורט בכתב האישום (אירוע ט')‪ ,‬האם אמר לה במספר מועדים שהיא יפה‬
‫(אירוע י')‪ ,‬והאם השמיע כלפיה את האמירות בעניין הריח הטוב בשיער והגמד? (אירוע‬
‫יא')‬
‫לעניין זה‪ ,‬עלינו להכריע האם אמירות הנאשם בעניין "הגמד"‪ ,‬היו בנסיבות כמתואר‬
‫ע"י ע‪.‬ע‪ ,‬או כגרסתו‪ ,‬במסגרת שיחה עם אחרים‪ ,‬כדוגמה להטרדה מינית וללא כל כוונה‬
‫מינית‪.‬‬
‫באם נקבע כי אנו מקבלים את גרסתה של ע‪.‬ע‪ ,‬יהיה עלינו להכריע האם מעשי הנאשם‬
‫עולים כדי הטרדה מינית כלפי ע‪.‬ע ?‬
‫‪ .12‬ע"ת ‪ 0‬ע‪.‬ע העידה‪ ,‬כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימשה כמש"קית חינוך‬
‫בפלוגה‪ ,‬בשירות סדיר‪ .‬אחת האינטראקציות הראשונות שזכרה כשוטרת חדשה‬
‫בפלוגה‪ ,‬נסובה סביב אירוע ט' בו יצאה ממבנה בבסיס לכוון גינה בה שהה הנאשם‬
‫ביחד עם שוטרים נוספים‪ .‬הכפתור האמצעי של חולצת המדים שלבשה‪ ,‬נפתח‪ .‬הנאשם‬
‫שאל אותה בפניי השוטרים האחרים‪ ,‬האם החולצה קטנה עליה והיא השיבה בשלילה‪.‬‬
‫הנאשם אמר שזה בגלל שהחזה שלה גדול‪ .‬לשמע הדברים חשה העדה מבוכה ועזבה את‬
‫המקום‪ .‬לדבריה‪" :‬היו שוטרים שאני המש"קית חינוך שלהם‪ ,‬הייתי מש"קית חדשה‪,‬‬
‫הייתה סיטואציה מביכה ופשוט הלכתי משם‪".‬‬
‫לדבריה‪ ,‬במהלך החודשים הספורים בהם שירתה בפלוגה‪ ,‬החמיא לה הנאשם על‬
‫יופייה‪ .‬היא זכרה מקרה ספציפי אחד במפורש‪ .‬בתחילה סברה שמדובר בפרגון‪ ,‬אולם‬
‫עם הזמן הבינה שייחוס חשיבות על ידי הנאשם למראה חיצוני של המש"קית שלו‪ ,‬אינו‬
‫רלוונטי‪( .‬אירוע י')‪.‬‬
‫באשר לאירוע יא' העידה‪ ,‬כי במהלך סיור ביפו עם אחת המחלקות בפלוגה‪ ,‬בהיותם על‬
‫אחת המדשאות צולים בשר על האש‪ ,‬שאל אותה הנאשם בנוכחות שוטרים נוספים‪,‬‬
‫מה קורה אם הוא אומר לה שיש לה ריח טוב מהשיער? העדה לא השיבה לשאלתו‪.‬‬
‫לאחר מכן המשיך הנאשם ושאל‪" :‬מה היה קורה אם הייתי גמד?" בעקבות דבריו‬
‫התפתח דיון בין הנוכחים והעדה אמרה ‪ ,‬לאחר שהוסברה לה הבדיחה שלא הבינה‬
‫לבד‪" ,‬שזה כמו הטרדה מינית"‪ .‬בהמשך‪ ,‬אחד השוטרים חיבק אותה ואז שאל הנאשם‪:‬‬
‫"למה זו לא הטרדה מינית?"‪ .‬לדברי העדה השיבה לנאשם שהוא‪ ,‬הנאשם‪ ,‬בן ‪ 31‬ויש לו‬
‫ילדים וזה ההבדל‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫העדה הוסיפה‪" :‬חשוב לציין שזו הייתה בדיחה מביכה‪ ,‬מול שוטרים‪ ,‬בת יחידה‪ ,‬אני‬
‫זוכרת את הסיטואציה כמביכה ועניתי לו באותו רגע‪".‬‬
‫עוד העידה‪ ,‬כי הנאשם היה דמות רס"ר מאוד משמעותית בפלוגה‪ ,‬החזיק בעמדה של‬
‫כוח וזכה להערכת השוטרים בפלוגה‪.‬‬
‫לדבריה‪" :‬יש הבדל ברגע שאתה מגיע לבסיס חדש ואתה בעמדה של שוטר חדש לבין‬
‫איזשהו שלב יותר מתקדם שאתה במקום של שיח עם בן אדם וגם ברמה מקצועית‪,‬‬
‫ברמה של בדיחות‪ ,‬שאתה מרשה לעצמך להתקומם על אמירה שלא במקום‪ .‬לאמירה‬
‫הראשונה לא עניתי‪ ,‬הייתי מופתעת‪ ,‬באמירה שנאמרה לאחר מכן עניתי לו‪".‬‬
‫עוד סיפרה‪ ,‬כי לא יזמה את תלונתה אלא סיפרה על האירועים לאחר שזומנה לחקירה‬
‫במח"ש‪.‬‬
‫ע"ת ‪XXX 2‬העיד‪ ,‬כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שירת בפלוגה של הנאשם‪.‬‬
‫העיד לגבי אירוע ט'‪ ,‬כי במהלך אירוע בו ישב עם אחרים ובהם הנאשם בשולחן פיקניק‬
‫מחוץ לפלוגה‪ ,‬הגיעה למקום ע‪.‬ע כשכפתור החולצה שלה פתוח באזור החזה‪ .‬הנאשם‬
‫פנה לע‪.‬ע בנימה של גיחוך ואמר לה‪" :‬החולצה קטנה עלייך או שהחזה שלך גדול מדי"‪.‬‬
‫ע‪.‬ע העוותה את פרצופה בהפתעה‪ ,‬נעלבה‪ ,‬קמה והלכה‪ .‬לאחר מכן שוחח עם ע‪.‬ע וזו‬
‫אמרה לו שנפגעה‪ ,‬הושפלה והייתה נבוכה‪.‬‬
‫ע"ת ‪XXX 00‬העיד‪ ,‬כי שימש כקמב"ץ הפלוגה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום‪.‬‬
‫בעדותו סיפר על אירוע שהתרחש בכניסה לפלוגה‪ ,‬במהלכו תפס הנאשם בשערה של‬
‫אחת הסיירות הריח אותו ואמר‪ " :‬מעניין אם הייתי גמד הייתי מריח את אותו ריח?"‬
‫לשמע הדברים חש העד בושה ופנה ועזב את המקום‪.‬‬
‫‪ .14‬הנאשם ‪ -‬בהתייחסו לאירוע ט'‪ ,‬העיד‪ ,‬כי הסיפור שסיפרה ע‪.‬ע על הערתו בעקבות‬
‫הכפתור הפתוח בחולצתה‪ ,‬הוא שקרי וחלק מקנוניה שנרקמה נגדו‪.‬‬
‫לגבי אירוע י' העיד‪ ,‬כי אינו זוכר אם הייתה זו ע‪.‬ע או ש‪.‬ב שהייתה בוכייה בעקבות‬
‫פרידה מחבר והוא פנה אליה במילים‪" :‬יפה למה את בוכה"‪ .‬לדבריו‪" :‬זה כמו שאני‬
‫מגיע לבסיס רואה את הש"ג אומר לו 'בוקר טוב נסיך'‪ .‬אני מגיע לעובד רס"ר אומר לו‬
‫'בוקר טוב יהלום'‪ .‬זה בדיוק אותו דבר‪".‬‬
‫בהתייחסו לאירוע יא'‪ ,‬העיד‪ ,‬כי אמר זאת כדוגמה להטרדה שלא בקונוטציה מינית‪,‬‬
‫במהלך ערב פלוגתי בחוף הים‪ .‬מדובר לדבריו בבדיחה שנאמרה בכוונה חינוכית‪.‬‬
‫הדברים לא נאמרו לע‪.‬ע‪ ,‬אלא לחבר של השוטרת‪ .XXX‬ע‪.‬ע הייתה רחוקה‪ ,‬הדבר לא‬
‫נאמר בנוכחותה‪ .‬לאחר שנאמרו הדברים‪ ,‬פנתה אליו ע‪.‬ע ואמרה לו שאם היא שומעת‬
‫זאת מבחור בגילה‪ ,‬זו לא הטרדה‪ ,‬אבל אם נשמעים הדברים מבחור כמו הנאשם‬
‫ובגילו‪ ,‬זו הטרדה‪ .‬בעקבות דבריה‪ ,‬הוא התנצל ואמר לה כי לא הפנה את הדברים‬
‫אליה‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫לשאלות בית הדין הסביר הנאשם את משמעותה של בדיחת הגמד‪ .‬לדבריו‪ ,‬בדיחה זו‬
‫כוללת שני שלבים‪ .‬בשלב הראשון‪ ,‬שואלים בחורה אם נאמר לה שיש לה ריח טוב‬
‫בשיער זו הטרדה מינית? לרוב התשובה היא שלילית וזו התשובה המתבקשת‪ .‬בשלב‬
‫השני‪ ,‬מוסיפים ושואלים ואם השואל הוא גמד? שאז וודאי שמדובר בהטרדה מינית‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית הסביר שהבדיחה מכוונת לשערות הערווה‪ .‬אולם הוא עצמו לא‬
‫השתמש בה כבדיחה אלא הזכיר את הבדיחה בדבריו‪ ,‬כדוגמה‪ .‬הנאשם הכיר בכך‬
‫שבדיחה זו היא בעלת קונוטציה גסה‪.‬‬
‫לדבריו‪" :‬דיברתי עם הבן אדם‪ ,‬היא שמעה הפנתה אלי את השאלה שלה‪ ,‬אמרתי לה‬
‫שהיא לא הייתה אמורה לשמוע את זה‪ .‬לא הייתה אמורה לדחוף את האוזניים שלה‪,‬‬
‫אז היא שמעה‪ ,‬הגיבה‪ ,‬אני הגבתי‪ ,‬התנצלתי‪".‬‬
‫באשר לע‪.‬ע העיד כי לא היה ביניהם סכסוך כלשהו‪ ,‬הוא הכיר אותה תקופה קצרה‬
‫ונפגש אתה כפעמיים בלבד‪.‬‬
‫אישום ‪3‬‬
‫‪ .13‬גדר המחלוקת –האם נכונה גרסתו של הקמב"ץ ‪XXX‬בעניין התבטאותו של הנאשם‬
‫כלפי בתו של המפכ"ל‪ ,‬באופן המפורט באישום (אירוע יב')‪ ,‬התבטאות המוכחשת על‬
‫ידי הנאשם‪.‬‬
‫במידה ונקבע כי הנאשם אמר את המיוחס לו‪ ,‬יהא עלינו לקבוע האם יש בכך התנהגות‬
‫שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫‪ .11‬ע"ת ‪ 00‬פקד ‪XXX‬העיד‪ ,‬כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימש כקמב"ץ‬
‫הפלוגה‪ .‬הוא סיפר כי הנאשם פנה אליו ואמר לו בהקשר לתלונות של הסיירות כי הוא‬
‫יכול לזיין את הבת של המפכ"ל ואף אחד לא יעשה לו כלום‪ ,‬כי הוא מכיר את החוק‬
‫יותר מהסיירות ואף אחד לא יתעסק אתו וכי הוא יתבע אותן תביעות דיבה‪ .‬בחקירתו‬
‫הנגדית אמר העד כי הנאשם‪" :‬סתם אמר את זה השוויץ‪ ,‬לא מעבר‪".‬‬
‫‪ .11‬הנאשם בהתייחסו לאישום זה‪ ,‬העיד‪ ,‬כי לא היו דברים מעולם והם פרי המצאתו של‬
‫קמב"ץ הפלוגה ‪XXX‬אתו הייתה לו מערכת יחסים עכורה‪.‬‬
‫אישום ‪1‬‬
‫‪ .13‬גדר המחלוקת– אישום זה‪ ,‬בדומה לאירוע יא' שבאישום ‪ ,4‬נוגע להתבטאויות הנאשם‬
‫כלפי הקצינה י‪.‬ב בעניין "הריח בשיער"‪ .‬הנאשם מודה בהתבטאות המיוחסת לו‬
‫והשאלה שבמחלוקת היא האם אמר את הדברים בנסיבות שתוארו ע"י הקצינה י‪.‬ב‪ ,‬או‬
‫כגרסתו‪ ,‬הדברים נאמרו ללא כוונה מינית‪ ,‬כדוגמה‪ ,‬במסגרת שיחה על הטרדה מינית ?‬
‫‪112‬‬
‫האם בהתבטאותו זו התנהג הנאשם באופן שאינו הולם שוטר?‬
‫‪ .18‬ע"ת ‪ 01‬י‪.‬ב העידה‪ ,‬כי שירתה כמ"מ בפלוגה במהלך התקופה הרלוונטית לכתב‬
‫האישום‪ .‬כחודש לאחר הגעתה לפלוגה‪ ,‬במהלך סדרת חינוך‪ ,‬ניגש אליה הנאשם ושאל‬
‫אותה‪" :‬אם אני ניגש למישהי ואומר לה שהשיער שלה מריח טוב‪ ,‬האם זו הטרדה‬
‫מינית?"‪ .‬העדה השיבה לנאשם שזה עניין של פרשנות ושבכל מקרה אותה זה לא‬
‫מצחיק‪ .‬הנאשם צחק ואמר לעדה שהרסה את הבדיחה והוא התכוון לשיער אחר‪ .‬העדה‬
‫השיבה לנאשם שזה לא מתאים לה‪ ,‬הסתובבה ועזבה את המקום‪.‬‬
‫כשנשאלה כיצד פירשה את דבריו‪ ,‬השיבה במבוכה שהכוונה הייתה לשיער ערווה‪.‬‬
‫‪ .19‬הנאשם ‪ -‬בהתייחסו לאישום זה‪ ,‬העיד‪ ,‬כי הדברים הוצאו מהקשרם‪ .‬הנושא הועלה‬
‫כדוגמה להטרדה ללא כוונה מינית‪ .‬הדברים נאמרו לחלל האוויר והקצינה י‪.‬ב הייתה‬
‫היחידה שהגיבה להם‪ ,‬בחיוך‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית הסביר‪ ,‬שהיה מודע לכך שהעדה שמעה את הדברים ומאחר והובכה‬
‫משמיעתם‪ ,‬הוא התנצל בפניה‪ ,‬למרות שלא פנה אליה ישירות כשאמר זאת‪.‬‬
‫עוד העיד‪ ,‬כי בינו לבין הקצינה י‪.‬ב לא היה סכסוך כלשהו והגדיר את יחסיו עמה‪,‬‬
‫כטובים‪.‬‬
‫ע"ה ‪ 4‬רפ"ק ‪XXX‬שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כמ"פ בפלוגה‬
‫‪XXX‬המקבילה לפלוגה של הנאשם‪ .‬הוא העיד‪ ,‬על יחסיו העכורים עם פקד‬
‫‪XXX‬ששירת תחת פיקודו כקמב"ץ ועל נסיבות סיום תפקידו של ‪XXX‬באותה פלוגה‪,‬‬
‫בשל טענותיו של העד‪ ,‬לפיהן ‪XXX‬חתר תחתיו‪ ,‬קללו מאחורי הגב‪ ,‬הכפיש אותו‪ ,‬דיבר‬
‫בגנותו‪,‬לא היה לויאלי והסית שוטרים‪ .‬עוד העיד‪ ,‬כי אמינותו של‪XXX‬בעייתית‪.‬‬
‫מהימנות העדים ‪ -‬ניתוח‬
‫‪ .21‬ע"ת ‪ 4‬ס‪.‬ב ‪ -‬לאחר שהתרשמנו מהעדה ס‪.‬ב‪ ,‬מגרסתה‪ ,‬מאופן עדותה בפנינו‪,‬‬
‫מהתנהגותה במהלך המשפט ומהראיות שהובאו בפנינו‪ ,‬מצאנו שמדובר בעדה אמינה‪.‬‬
‫העדה לא ניסתה להעצים את מעשי הנאשם ואף אמרה בהתייחס אליו‪" :‬אני עדיין‬
‫מחבבת אותו‪ ,‬אין לי שום דבר אישי נגדו‪ ,‬אני כן אוהבת אותו בתור בן אדם‪ ,‬הוא היה‬
‫בסדר הוא עזר לי כשהייתי צריכה‪ ,‬הוא ידע איפה לעזור‪ ,‬איפה לתמוך" (עמ' ‪ 11‬ש' ‪14-‬‬
‫‪ 13‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫ובהמשך אמרה‪" :‬כן‪ ,‬מעולם לא היה לי שום דבר אישי נגדו‪ ,‬כמו שאמרתי‪ ,‬זה בן אדם‬
‫שאני כן מחבבת‪ ,‬מעולם לא רציתי להתנכל לו או לעשות לו דווקא" (עמ' ‪ 18‬ש' ‪21-22‬‬
‫לפרוטוקול)‪.‬‬
‫העדה תיארה כאמור את התנהגותו הפסולה של הנאשם‪ ,‬אולם בה בעת סיפרה בכנות‪,‬‬
‫כי היא עדיין מחבבת אותו ואף אוהבת אותו כבן אדם‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫התרשמנו‪ ,‬כי יחס אמביוולנטי זה‪ ,‬הוא מסימני האמת של גרסתה‪ ,‬שכן‪ ,‬ככל שהדבר‬
‫נוגע בנאשם‪ ,‬קיימת מורכבות באופן התנהלותו‪ ,‬כשמחד גיסא הוא תומך עוזר ומסייע‬
‫ומאידך גיסא נוקט בדפוסים שיש בהם כדי להטריד‪.‬‬
‫אין בעובדה שההתבטאויות המיניות לא הוזכרו בשיחת המ"פ אלא הוזכרו רק עניין‬
‫החיבוק והכניסה למגורי הבנות‪ ,‬כדי לגרוע מאמינותה של העדה‪ .‬כידוע‪ ,‬הכלל שנקבע‬
‫בפסיקה הוא שבעבירות מסוג זה‪ ,‬אין בחשיפה ההדרגתית של הדברים כדי לפגום‬
‫במהימנות ובאמינות של קורבן העבירה‪.‬‬
‫באשר לעדותה של ע"ה ‪ 3‬אושרת‪ ,‬שבהתייחס אליה הושמעה ההתבטאות בעניין החזה‪,‬‬
‫ואשר לדבריה לא שמעה דבר ‪ -‬נציין‪ ,‬כי אנו מאמינים לעדותה של ס‪.‬ב לפיה התבטאותו‬
‫של הנאשם הושמעה לאחר ש‪XXX‬עברה‪ ,‬ולכן ככל הנראה היא לא שמעה אותה‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬התרשמנו‪ ,‬כי ‪ XXX‬במהלך עדותה‪ ,‬חשה צורך לחפות על מעשי הנאשם‬
‫בשל העובדה שסייע לה ולמשפחתה בעת שהייתה במצוקה‪ .‬העדה הכחישה גם מעשים‬
‫בהם הודה הנאשם עצמו‪.‬‬
‫כך גם לא מצאנו ליתן משקל לעובדה שש‪.‬ב העידה‪ ,‬כי לא נכחה בעת שהנאשם השמיע‬
‫את ההתבטאות כלפי ‪ .XXX‬בעניין זה העידה ס‪.‬ב כי כיום אינה זוכרת‪ ,‬אך לדבריה אם‬
‫אמרה בחקירה שש‪.‬ב נכחה‪ ,‬אז זה מה שזכרה בחקירה‪ ,‬וזו האמת שלה‪.‬‬
‫בין אם ס‪.‬ב טעתה בסברה שש‪.‬ב נכחה בזמן בו הושמעה ההתבטאות‪ ,‬ובין אם ש‪.‬ב אכן‬
‫נכחה אך לא שמעה את ההתבטאות מסיבה זו או אחרת‪ ,‬או שאינה זוכרת ‪ ,‬אין בכך‬
‫כדי לגרוע מאמינותה של ס‪.‬ב ומהאמון המלא שנתנו לדבריה בעניין זה‪.‬‬
‫לכך נוסיף‪ ,‬כי ליבת הגרסה תואמת את הגרסאות האחרות שמסרו עדי התביעה באופן‬
‫המבסס דפוס התנהגותי דומה של הנאשם‪.‬‬
‫עוד נדגיש‪ ,‬כי ניכר היה שלא קל לעדה כלל וכלל המעמד בו עליה להעיד במשפטו של‬
‫הנאשם‪ .‬במהלך עדותה היא פרצה בבכי‪ ,‬ועלה כי נפגעה קשות מכך שאחרים בפלוגה‬
‫התנכלו לה על שהתלוננה נגד הנאשם‪.‬‬
‫‪ .21‬ע"ת ‪ 4‬ש‪.‬ב– התרשמנו מאמינותה של העדה ואנו נותנים אמון מלא בגרסתה‪ .‬העדה‬
‫מסרה את עדותה ברצף‪ ,‬נשמעה אמיתית‪ ,‬כנה וסיפרה על דברים כהווייתם‪ .‬חיזוק‬
‫לדבריה ניתן למצוא בעדותם של ע"ת ‪ 1‬ו‪.1-‬‬
‫העדה לא ניסתה להעצים את מעשיו של הנאשם‪ ,‬ציינה במפורש כי אינה אומרת‬
‫שהנאשם אדם רע‪ ,‬אלא שבסך הכול הוא דיבר לא יפה (עמ' ‪ 11‬ש' ‪ 41‬לפרוטוקול)‪ .‬כן‬
‫אמרה בעדותה‪" :‬מעולם לא היה לי שום דבר אישי נגדו‪ ,‬כמו שאמרתי‪ ,‬זה בן אדם‬
‫שאני כן מחבבת‪ ,‬מעולם לא רציתי להתנכל לו או לעשות לו דווקא‪( ".‬עמ' ‪ 18‬ש' ‪21-22‬‬
‫לפרוטוקול)‪.‬‬
‫בחקירתה הנגדית‪ ,‬אישרה‪ ,‬כי הפריע לה יחסו המועדף של הנאשם לשוטרת‪ ,XXX‬שלא‬
‫שובצה בסידור העבודה כמו יתר הסיירות‪ .‬עוד אישרה‪ ,‬כי הפריעו לה דברי רכילות של‬
‫‪114‬‬
‫לוחמים על יחסיה עם הנאשם‪ .‬דבריה אלו מעידים על כנותה ולא מצאנו כי יש בהם כדי‬
‫לגרוע מאמינותה‪.‬‬
‫בהתייחס להתבטאויותיו של הנאשם בנוגע לאחוריה של מש"קית הת"ש ‪XXX‬העידה‪,‬‬
‫כי ע"ת ‪XXX 3‬היה במקום ושמע את הדברים‪ .‬כן נכחו שוטרים נוספים שאינה זוכרת‬
‫מי הם‪.‬‬
‫העד ‪XXX‬מסר בעדותו כי אינו זוכר את ההתבטאות כלפי ‪ .XXX‬לא מצאנו כי יש‬
‫בדבריו כדי לגרוע מאמינותה של ש‪.‬ב‪ .‬העד העיד על רוח הדברים המיוחסים לנאשם‬
‫בכלל האישומים‪ .‬כך סיפר על המקרה בו נפתח כפתור בחולצתה של ע‪.‬ע ופניית הנאשם‬
‫אליה בגיחוך תוך שאמר לה‪" :‬החולצה קטנה עלייך או שהחזה שלך גדול מדי"‪ ,‬וכן‬
‫בהתייחסו לאופן התנהלות הנאשם כלפי הסיירות‪ ,‬אמר‪" :‬יש דרך גם לדבר ללוחמות‬
‫או סיירות ‪ ...‬במובן של כבוד אחד לשני ולא סוג של להסתכל על גוף נשי כאיזה‬
‫אובייקט שמותר לעשות הכול" (עמ' ‪ 41‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫סביר בעינינו כי העד לא יכול לזכור כל התבטאות וכל הערה שהשמיע הנאשם כלפי‬
‫שוטרות אחרות ובפרט כשהתבטאות זו אינה חורגת מהתבטאויות דומות אחרות שלו‪,‬‬
‫עליהן שמענו‪ .‬כך למשל העידה ס‪.‬ב על התבטאות בעלת מאפיינים דומים של הנאשם‬
‫כלפי מש"קית הת"ש במקרה אחר (אירוע ב')‪ .‬עדותה זו של ס‪.‬ב על התבטאות דומה של‬
‫הנאשם יש בה כדי לתמוך בעדותה של ש‪.‬ב בעניין זה‪.‬‬
‫בהתייחס לטענה כי במח"ש אמרה ש‪.‬ב שלא הוטרדה מינית מהנאשם (הודעתה במח"ש‬
‫מתאריך ‪ 23.18.2111‬ש' ‪ ,)18-19‬יאמר‪ ,‬כי נראה שהבנת העדה את המונח "הטרדה‬
‫מינית" במשמעות היומיומית‪ ,‬שונה מההגדרה החוקית שהינה רחבה יותר‪ ,‬שהרי‬
‫הודעתה במח"ש רוויה בתיאורים של לשון גסה ומינית‪ ,‬חיבוקים‪ ,‬נשיקות ומגעים‬
‫שעוררו בה אי‪-‬נוחות‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬האופן בו התפרשו מעשי הנאשם על ידי העדה‪ ,,‬אינו רלוונטי לצורך‬
‫ההכרעה‪ ,‬שכן המבחן לקיומה של הטרדה מינית הוא אובייקטיבי‪.‬‬
‫עמד על כך בית המשפט העליון בעש"מ ‪ 1//0/10‬פודולובסקי נ' נציב שירות המדינה‪:‬‬
‫"‪ ...‬אין להסיק מסקנה לטובת המערער מכך שמלכתחילה לא הייתה המתלוננת‬
‫מודעת להיותה מוטרדת מינית‪ ,‬ומכך שרק כעבור זמן הייתה מודעת למשמעות‬
‫הפגיעה בכבודה ולכך שהיא חשופה להטרדה מינית ‪ ...‬כאשר מדובר בפגיעה בכבוד‬
‫או בביזוי‪ ,‬המבחן לקיומה נגזר מטיבה של ההתנהגות הפוגענית ואינו מותנה במידת‬
‫הפגיעה הסובייקטיבית של הנפגע‪ .‬מדובר בנערות צעירות‪ ,‬שהיו חיילות בשירות‬
‫סדיר בעת קרות המעשים‪ .‬במצבים מעין אלה אין לצפות מן הנערות לזהות את‬
‫תחושות הבושה ואי הנעימות כהטרדה מינית ‪ ...‬העובדה שהנערות הגדירו את‬
‫המעשים כהטרדה מינית רק כעבור זמן‪ ,‬איננה מעידה על כך שלא הוטרדו וכי‬
‫המעשים שנעשו אינם בגדר הטרדה מינית ‪."...‬‬
‫‪115‬‬
‫‪ .22‬ע"ת ‪ 0‬ע‪.‬ע ‪ -‬אנו נותנים אמון בגרסת העדה ע‪.‬ע וזאת בהתחשב בהתרשמותנו מגרסתה‪,‬‬
‫מאופן עדותה ומהשתלבות עדותה עם שאר הראיות שהובאו בפנינו‪.‬‬
‫העדה שירתה בפלוגה חודשים ספורים‪ ,‬סיפרה על דברים כהווייתם‪ ,‬ניכר היה כי אינה‬
‫מעוניינת ברעתו של הנאשם‪ .‬לא פנתה מיוזמתה להתלונן ומסרה את גרסתה רק לאחר‬
‫שזומנה לחקירה‪.‬‬
‫העדה דחתה את טענת ההגנה לפיה‪ ,‬בדיחת הגמד סופרה לאחרים‪ ,‬והיא עצמה רק‬
‫האזינה‪ .‬העדה הסבירה במפורש כי השיח באותו אירוע התנהל ישירות בינה לבין‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫גרסת העדה באשר לאירוע הכפתור הפתוח בחולצתה‪ ,‬נתמכת בעדותו של ע"ת‬
‫‪XXX3‬אשר אף הוא הותיר עלינו רושם אמין‪ .‬העד סיפר על האירוע ועל תגובתה של‬
‫העדה בזמן אמת‪ ,‬באופן התואם את גרסתה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬גרסת העדה שואבת חיזוק מגרסאות העדים האחרים אשר מספרים על‬
‫אירועים דומים המבססים דפוס התנהגות חריג‪ ,‬שיש בו כדי להטריד מינית‪ ,‬מצד‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫לא נעלם מעינינו‪ ,‬כי העדה ציינה בחקירתה במח"ש‪ ,‬שהעוותה את פרצופה בתגובה‬
‫להערה שנגעה לחזה שלה ואילו בביה"ד העידה שעזבה את המקום‪ .‬כן לא זכרה אילו‬
‫שוטרים נכחו באירוע‪ ,‬ולא התלוננה על ההטרדות בזמן אמת‪ .‬ואולם‪ ,‬אין באלה כדי‬
‫לגרוע מאמינותה‪ .‬ההסבר שנתנה‪ ,‬לפיו פעלה באופן זה בהיותה שוטרת חדשה‬
‫ובמסגרת חדשה‪ ,‬הניח את דעתנו‪.‬‬
‫‪ .24‬ע"ת ‪ -XXX 00‬נתנו ביטוי למורת רוחנו מהתנהלותו של העד בהחלטה מתאריך‬
‫‪ 23.11.14‬לאחר שהעד לא התייצב פעמיים בבית הדין למתן עדות‪ ,‬ובפעם השלישית‬
‫איחר לדיון‪ ,‬בטענה ששכח את דבר קיומו‪.‬‬
‫יחד עם זאת לגוף עדותו‪ ,‬התרשמנו כי העד דובר אמת‪ ,‬סיפר בגילוי לב על דברים‬
‫כהווייתם‪ ,‬לרבות פרטים שעלולים להעמידו שלא באור חיובי ונתנו אמון מלא בגרסתו‪.‬‬
‫שוכנענו כי העד אכן שימש צינור להעברת תלונותיהן של סיירות הפלוגה‪ .‬לא הוכחה‬
‫בפנינו הטענה‪ ,‬כי העד הדיח את הסיירות להתלונן תלונות שווא‪ .‬ההיפך מכך‪ ,‬הוא שמע‬
‫מהסיירות על תלונותיהן והעביר את המידע למפקדו המ"פ‪ .‬כשסבר שהתלונות אינן‬
‫מטופלות‪ ,‬העביר מכתב אנונימי למח"ש מחשש שיבולע לו‪.‬‬
‫באשר לעדותו של העד‪ ,‬בהתייחס לדברים שנאמרו ע"י הנאשם תוך אזכור בתו של‬
‫המפכ"ל‪ ,‬אנו ערים לכך שמדובר בעדות יחידה אותה יש לבחון בזהירות רבה‪ .‬יחד עם‬
‫זאת תוכן ההתבטאות הינו חריג ביותר ולא מתקבל על דעתנו כי העד בדה את הדבר‬
‫מליבו‪ .‬אנו מאמינים לעד שאכן שמע את הדברים מפיו של הנאשם בעידנא דריתחא‪.‬‬
‫מדברי העד‪ ,‬לפיהם הנאשם "סתם אמר את זה‪ ,‬השוויץ‪ ,‬לא מעבר" ניתן ללמוד כי לא‬
‫ניסה להעצים את משמעות דברי הנאשם‪.‬‬
‫‪116‬‬
‫לא נעלמו מעינינו דבריו של רפ"ק ‪ XXX‬שהיה מפקדו של העד בתפקידו הקודם בפלוגה‬
‫אחרת‪ ,‬באשר לחוסר הלויאליות והאמינות של העד‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לעד גרסה והסברים‬
‫משלו להתרחשויות‪ .‬הוא סיפר מיוזמתו‪ ,‬כי עקב עימות ביניהם‪ ,‬קלל את ‪ XXX‬בפורום‬
‫מפקדים ולכן זה רשם עליו שאינו לויאלי‪ .‬לדבריו‪ ,‬למרות זאת‪ ,‬קיבל מ‪ XXX‬ציון‬
‫מעולה בהערכת מפקד‪ .‬אנו מאמינים לדבריו אלו של העד שלא הופרכו‪.‬‬
‫עוד סיפר‪ ,‬כי ניזוק קשות כתוצאה ממעורבותו בתלונות כנגד הנאשם‪ .‬מקצין מעולה‬
‫הפך לקצין שמתחת לכל ביקורת‪ ,‬קיבל הערכת מפקד נמוכה ומכך הוא סובל עד היום‪.‬‬
‫ל כך נוסיף‪ ,‬כי לא התרשמנו שלעד היה אינטרס להלין "כמה שיותר" על הנאשם‪ ,‬כנטען‬
‫ע"י ההגנה‪ .‬ההיפך‪ ,‬העד דיבר גם בזכותו של הנאשם‪ ,‬וניכר היה כי אינו שש להעיד נגדו‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬אנו מאמינים לעד ממנו התרשמנו לחיוב ולכל שסיפר בנוגע להתבטאויותיו של‬
‫הנאשם בכלל ולהתבטאותו הספציפית תוך אזכור בתו של המפכ"ל‪.‬‬
‫‪ .23‬ע"ת ‪ 01‬י‪.‬ב ‪ -‬לאחר ששמענו את העדה והתרשמנו ממנה‪ ,‬מצאנו שמדובר בעדה אמינה‪.‬‬
‫עדותה בדבר אירוע יג'‪ ,‬מזכירה מאוד‪ ,‬את עדותה של ע‪.‬ע ביחס לאישום‪ 4-‬ואת עדותו‬
‫של ‪XXX‬אודות אירוע דומה שהתרחש בכניסה לפלוגה‪.‬‬
‫המבוכה שחשה עת סיפרה על דברי הנאשם ובפרט על פרשנותם‪ ,‬חיזקה את אמינותה‬
‫וניכר היה כי לא חשה בנוח להעיד על כך‪ .‬הנאשם עצמו מחזק את גרסתה בכך שהוא‬
‫מאשר את האמירות‪.‬‬
‫אנו מאמצים את גרסתה של י‪.‬ב באשר לנסיבות בהן השמיע הנאשם את האמירות‬
‫כלפיה‪.‬‬
‫עדותה בעניין זה‪ ,‬נתמכת בגרסאותיהם של העדים האחרים אשר סיפרו על אירועים‬
‫דומים המבססים דפוס התנהגות בעייתי וחורג של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .21‬הנאשם ‪ -‬לאחר שהתרשמנו מהעדים השונים‪ ,‬מגרסאותיהם ומהנאשם עצמו‪ ,‬מצאנו‬
‫לדחות את גרסתו‪.‬‬
‫הנאשם מכחיש באופן גורף את כל האישומים נגדו‪ .‬כופר בכך שנהג לספר בדיחות‬
‫בעלות אופי מיני ולמעשה מכחיש כל אמירה שיש בה אספקט מיני‪.‬‬
‫לחובת הנאשם נצברו עדויות ממספר שוטרות בפלוגה שסיפרו על מנהגיו ובכללם‬
‫שימוש בלשון גסה‪ ,‬בדיחות גסות‪ ,‬הערות מיניות וכיוצ"ב‪ .‬עוד סיפרו על מנהגו לחבק‬
‫ולנשק את בנות הפלוגה‪ ,‬עניין שלא הוכחש על ידו וגם ע"י חלק מעדיו והוסבר על ידו‬
‫כמחווה אבהית של קירבה‪.‬‬
‫הנאשם הודה בעדותו‪ ,‬כי לא היה לו סכסוך קודם עם המתלוננות למעט ששמע‬
‫מאחרים ביחס לש‪.‬ב כי האשימה אותו בכך שנפרדה מהחבר שלה‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫הנאשם בחר להתמודד עם ההאשמות נגדו בדרך פתלתלה ומתחמקת‪ .‬הדברים באים‬
‫לידי ביטוי במיוחד בהסבריו על בדיחת הגמד‪ .‬העדה ע‪.‬ע וכך גם הקצינה י‪.‬ב‪ ,‬סיפרו כי‬
‫הדברים נאמרו להן ישירות ואף תיארו את תגובתן לדברים‪ .‬הנאשם לא מתכחש לכך‬
‫שהשתיים הגיבו לדברים (עמ' ‪ 39‬ש' ‪ 1-4‬לפרוטוקול ולעמ' ‪ 81‬ש' ‪ 21-24‬לפרוטוקול)‬
‫ואף טרח להתנצל בפניהן‪ .‬תמוה אם כן‪ ,‬כיצד זה בגרסתו הוא מצייר את בדיחת הגמד‪,‬‬
‫שהיא בדיחה מינית בוטה ביותר המכוונת לשערות הערווה של האישה‪ ,‬כדוגמה שניתנה‬
‫על ידו להטרדה ללא קונוטציה מינית ושנאמרה בכוונה חינוכית מבלי שהופנתה ישירות‬
‫למתלוננות‪.‬‬
‫הנאשם הכחיש בעדותו כי נהג לספר בדיחות גסות באוזני שוטרות‪ ,‬אולם עניין זה עלה‬
‫בבירור מעדויותיהם של עדי התביעה לרבות עדות המ"פ רפ"ק ‪XXX‬אשר העיד על‬
‫מקרה בו סופרה בדיחה שכזו לשוטרת בנוכחותו‪ ,‬בעקבותיה מצא לנכון להעיר לנאשם‪.‬‬
‫ההכחשה הגורפת של המעשים על ידי הנאשם והיעדר כל הסבר הגיוני לכך‬
‫שהמתלוננות יעלילו עליו עלילות שווא‪ ,‬מחלישים את מהימנות גרסתו‪.‬‬
‫הסתירות הממשיות שבין הודעות ועדויות המתלוננות הנתמכות ע"י עדים נוספים‪ ,‬לבין‬
‫הודעת ועדות הנאשם לכל אורך החזית‪ ,‬מובילות למסקנה כי הנאשם לא מסר גרסת‬
‫אמת‪.‬‬
‫‪ .21‬ע"ה ‪XXX 4‬ע"ה ‪XXX 2‬ע"ה ‪XXX 1‬עדות אלו לא תרמו תרומה של ממש לבירור‬
‫האשמה בתיק‪ ,‬שכן‪ ,‬הן העידו בעיקר על נושאים כלליים‪ .‬העדות לא נכחו באירועים‬
‫שנדונו בכתב האישום‪ ,‬למעט ‪XXX‬אשר על פי עדותה של ס‪.‬ב עברה במקום אך לא‬
‫שמעה את ההערה‪ .‬ניכר היה בעדותן‪ ,‬כי נקטו עמדה ובאו מתוך כוונה להגן על הנאשם‪,‬‬
‫כל אחת מסיבותיה שלה‪XXX .‬העלתה על נס את עזרתו של הנאשם לאחר שנודע לה‬
‫שאביה חלה בסרטן‪XXX ,‬העידה על העזרה שהגיש הנאשם למשפחתה עת נקלעה‬
‫למצוקה ו‪XXX‬הייתה מקורבת לנאשם‪ ,‬עבדה בצמוד אליו במשך תקופה מסוימת‬
‫וראתה בו דמות אב‪ .‬הדברים מקבלים משנה תוקף מתוכן עדותה של ‪ ,XXX‬שטענה‪ ,‬כי‬
‫לא ראתה כלל חיבוקים ונשיקות של הנאשם עם שוטרות אחרות בפלוגה ולא שמעה‬
‫בדיחות גסות מפי הנאשם‪ ,‬זאת‪ ,‬על אף שהנאשם עצמו העיד על שגרה של חיבוקים‬
‫ונשיקות בפלוגה ובנוסף העידו עדים אחרים לרבות המ"פ על ההלצות המיניות‬
‫והבדיחות הגסות של הנאשם‪.‬‬
‫לא היה בעדויות אלה כדי להחליש את עדויות התביעה‪ ,‬שכן המתלוננות עצמן העידו‬
‫אף הן על נטייתו של הנאשם לסייע ולתמוך‪.‬‬
‫טענת הקנוניה‬
‫‪118‬‬
‫‪ .23‬נאשם אינו חייב ליתן מניע המסביר מדוע מבקש עד תביעה להעליל עליו‪ ,‬שהרי די‬
‫בהוכחת קיומו של ספק סביר העולה מחומר הראיות על מנת להביא לזיכויו‪ .‬ואולם‪,‬‬
‫משהעלה טענה מן הסוג האמור‪ ,‬עליה להיות ממשית והגיונית (עיין בע"פ ‪942/11‬‬
‫מדינת ישראל נ' פלוני)‪ .‬במצב בו הציע נאשם הסבר כלשהו לתלונה שהוגשה‪ ,‬אין די‬
‫בהעלאת הסבר תיאורטי בעלמא – על ההסבר לעמוד במבחן ההיגיון והשכל הישר‬
‫ולהתיישב עם יתר הראיות בפרשה‪ ,‬כדי שיהיה בכוחו לעורר את הספק הנדרש לזיכויו‬
‫של הנאשם (עיין בע"פ ‪ 4211/11‬מדינת ישראל נ' פלוני)‪.‬‬
‫הנאשם תלה את התלונות נגדו‪ ,‬בקנוניה‪ ,‬אותה הוביל‪ ,‬לטענתו‪ ,‬קמב"ץ הפלוגה פקד‬
‫‪ ,XXX‬בעקבות מערכת יחסיהם העכורה‪ .‬לטענת הנאשם‪ ,‬בתחילת הדרך‪ ,‬מערכת‬
‫היחסים ביניהם הייתה טובה ואפילו לנו ביחד באותו חדר‪ .‬בהמשך‪ ,‬עלתה מערכת‬
‫היחסים על שירטון לאור קפדנות יתר של ‪XXX‬שחפץ להעמיד לדין שוטרים באופן‬
‫תדיר על חריגות מבצעיות ומשמעתיות‪ ,‬בניגוד לעמדת הנאשם שהיה סובלני יותר‬
‫כלפיהם‪ .‬הנאשם מציין כי נדבך נוסף בהתערערות יחסיהם נסוב סביב קנאתו של‬
‫‪ XXX‬בנאשם שהיה אהוד על השוטרים‪ ,‬זאת‪ ,‬בניגוד אליו‪ .‬עניין נוסף שהעיב על‬
‫מערכת היחסים ביניהם היה התערבותו של הנאשם אצל המ"פ‪ ,‬במטרה לשחרר את‬
‫השוטרת ‪XXX‬לביתה‪ ,‬לאחר שנודע לה שאביה לקה בסרטן‪ ,‬חרף התנגדותו של ‪.XXX‬‬
‫לגרסתו‪ XXX ,‬שוחח עם המתלוננות על היחס המועדף שניתן לכאורה לשוטרת ‪,XXX‬‬
‫על רקע קרבתה אל הנאשם ובאותו מעמד הוביל אותן להגשת תלונות על הטרדה‬
‫מינית‪ .‬לדבריו‪ ,‬מערכת יחסיהם העכורה גרמה ל‪ XXX‬להוביל את הקנוניה נגדו ולשכנע‬
‫את השוטרות להתלונן נגדו‪ ,‬תלונות שקריות‪.‬‬
‫לאחר שנחשפנו לכלל הראיות‪ ,‬ברי כי המידע שהביא ‪ XXX‬בפני המ"פ ומכתבו‬
‫האנונימי למח"ש‪ ,‬הם אשר הובילו לפתיחת החקירה נגד הנאשם‪ .‬גם אם עודד‬
‫‪XXX‬את המתלוננות להגיש תלונות נגד הנאשם אודות מה שסיפרו לו‪ ,‬אין בדבר כל‬
‫פסול‪ ,‬ההפך‪ ,‬וזאת כל עוד מדובר בתלונות אמת‪.‬‬
‫לא התרשמנו ולא הוכח כי ‪ XXX‬השפיע בדרך כלשהי על המתלוננות לטפול על הנאשם‬
‫תלונות כזב‪ .‬טענותיו של הנאשם בעניין זה מקורן בשמועות בלבד וזאת גם לגרסתו‪.‬‬
‫בהתייחסו לס‪.‬ב‪ ,‬העיד הנאשם‪ ,‬כי לא היה לו כל סכסוך אתה‪ ,‬אולם ראה בה‬
‫"תחמנית" ו"בחשנית" שנהגה להתחמק ממשימות ולהלין על עניינים שונים‪.‬‬
‫בהתייחסו לש‪.‬ב העיד‪ ,‬כי הייתה שוטרת שלו‪ ,‬שוטרת מקסימה והוא אינו יודע כיצד‬
‫השתנו פני הדברים‪ .‬בעדותו ציין מניע אפשרי שמקורו בשמועה ששמע‬
‫מ‪XXX‬ומאחרים‪ ,‬לפיה ש‪.‬ב מאשימה אותו שהיה אחראי לפרידה בינה לבין החבר‬
‫שלה‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫בהתייחס לע‪.‬ע העיד‪ ,‬כי לא היה ביניהם סכסוך כלשהו‪ ,‬הכירה אך תקופה קצרה ונפגש‬
‫אתה כפעמיים בלבד‪.‬‬
‫בהתייחס לקצינה י‪.‬ב העיד‪ ,‬כי לא היה סכסוך כלשהו ביניהם והגדיר את יחסיו עמה‬
‫כטובים‪.‬‬
‫בנסיבות אלו‪ ,‬כשהתלונות הגיעו ממספר מתלוננות אשר לא היה להן סכסוך קודם עם‬
‫הנאשם‪ ,‬אף לא לגרסתו וכשתוכן התלונות כולל התנהגויות והתבטאויות בעלות‬
‫מאפיינים דומים עד זהים‪ ,‬וכשמנגד מלבד שמועות וסברות לא הובאו ראיות של ממש‬
‫לתמוך בטענה ש‪ XXX‬שכנע את המתלוננות לשקר‪ ,‬הרי שלטענת הקנוניה אין על מה‬
‫לסמוך‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬יודגש כאמור‪ ,‬כי איננו רואים חשיבות לשאלה‪ ,‬כיצד באה התלונה לעולם‪,‬‬
‫אלא האם תוכנה הוא אמת אם לאו‪.‬‬
‫שמענו את המתלוננות והתרשמנו מאמינותן‪ .‬יודגש כי לא מצאנו כל תימוכין לטענת‬
‫ב"כ הנאשם כי המתלוננות הודו שקינאו ב‪ ,XXX‬וכי קנאה זו הייתה המניע שלהן‬
‫להעליל על הנאשם‪ .‬כל שאישרו המתלוננות בעדותן היה‪ ,‬כי הפריע להן יחסו המועדף‬
‫של הנאשם כלפי מעיין בסידורי השמירה והתורנויות‪.‬‬
‫בנסיבות אלו אנו דוחים את הטענה בדבר קנוניה‪.‬‬
‫ממצאים עובדתיים‬
‫‪ .28‬לאחר בחינת הראיות ובהסתמך על ניתוח מהימנות העדים כפי שפורט לעיל‪ ,‬שוכנענו‬
‫מעבר לכל ספק סביר כי כל האירועים המיוחסים לנאשם בכתב האישום‪ ,‬התרחשו‪.‬‬
‫‪ .29‬עוד מצאנו לקבוע על סמך העדויות‪ ,‬כי הנאשם נהג לשבת בערבים לאחר המשמרת עם‬
‫שוטרי הפלוגה בפינת העישון‪ ,‬לשוחח שיחות ולהתבדח בנושאים בעלי אופי מיני‪.‬‬
‫מחומר הראיות עולה‪ ,‬כי באחד המקרים הללו‪ ,‬אמר בנוכחותה של ס‪.‬ב בהתייחס‬
‫למש"קית הת"ש ‪XXX‬כי הוא אוהב שהיא יוצאת לרוץ כי היא שמה טייטס‪ .‬פעם‬
‫כשהתכופפה לשרוך את נעלה אמר הנאשם‪" :‬ראיתי לה את הפטמה"‪.‬‬
‫לעניין ממצא עובדתי זה‪ ,‬נוסיף‪ ,‬כי העדה סיפרה את הדברים עוד בהודעתה במח"ש‬
‫אשר הוגשה לביה"ד בהסכמת הצדדים לאחר הסיכומים‪ .‬בהודעתה ציינה‪ ,‬כי מה‬
‫שהפריע לה זה "הדיבורים המיניים" של הנאשם‪ .‬משהתבקשה לפרט השיבה‪" :‬המשיך‬
‫עם בדיחות מיניות‪ ,‬המשיך לדבר על בחורות אחרות‪ ,‬כמו תראו איזה סקסית היא‪..‬‬
‫הגיעו מש"קיות חדשות ולמשל מש"קית ישבה על הספסל וקשרה את השרוך של הנעל‬
‫והוא אמר‪ " :‬ראיתי לה את הפטמה‪...‬זה סגנון דיבור שלו למשל היה אומר על‬
‫‪121‬‬
‫המש"קית שהוא אוהב שהיא חוזרת ממד"ס כי היא לובשת טייטס הוא פשוט זורק‬
‫הערות ליד אנשים" (ש' ‪ 31-82‬להודעה במח"ש)‪.‬‬
‫מאחר והתביעה לא מצאה לנכון להכליל אמירה זו בכתב האישום‪ ,‬הגם שנכללה‬
‫בחומר הראיות‪ ,‬יתייחס אליה בית הדין כאל חלק מהעדויות הנוגעות לאישום לפיו נהג‬
‫הנאשם לספר בדיחות גסות בנוכחות ס‪.‬ב ושוטרים נוספים‪( .‬אירוע ב')‪.‬‬
‫‪ .41‬בהתייחס לאירוע ד'‪ ,‬לפיו נהג הנאשם להיכנס מעת לעת למגורי הבנות בפלוגה‪ ,‬מבלי‬
‫לדפוק על הדלת ומבלי להכריז על בואו כנהוג ‪-‬אנו קובעים כי אישום זה לא הוכח‬
‫ברמה הנדרשת‪.‬‬
‫אמנם ס‪.‬ב העידה על כך (עמ' ‪ 11‬ש' ‪ 28-41‬לפרוטוקול)‪ ,‬אולם קיימת אפשרות שהנאשם‬
‫התריע והיא לא שמעה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬ס‪.‬ב מאשרת בחקירתה הנגדית כי הנוהג של‬
‫הכנסת גבר למגורי הבנות‪ ,‬כלל המתנה למלווה שהייתה אמורה להודיע לכל הבנות על‬
‫כניסתו למגורי הבנות‪ .‬בתשובה לשאלת הסנגור‪ ,‬אישרה העדה‪ ,‬כי יתכן שהשוטרת‬
‫‪XXX‬אשר הכניסה את הנאשם באותו מקרה ספציפי שהוזכר על ידה‪ ,‬לא הודיעה לכל‬
‫הבנות כנדרש‪.‬‬
‫‪ .41‬בהתייחס לאירוע ז'‪ ,‬נטען בכתב האישום כי מפעם לפעם במועדים שאינם ידועים‬
‫במדויק למאשימה‪ ,‬חיבק הנאשם ונישק את ש‪.‬ב תוך שהפטיר וקרץ ללוחמים שהיו‬
‫במקום‪" :‬הסתדרתי"‪.‬‬
‫אנו קובעים בהתאם לעדותה של ש‪.‬ב כי אכן הנאשם נהג לחבקה ולנשקה במועדים‬
‫שונים ואולם רק באירוע מסוים אחד הוסיף את ההערה‪" :‬הסתדרתי"‪.‬‬
‫מחדלי חקירה‬
‫‪ .42‬ב"כ הנאשם בסיכומיו טען לכשלי חקירה‪ ,‬בכך שבמח"ש לא מוצתה החקירה בנוגע‬
‫לטענת הקנוניה‪ ,‬וכן לא נעשה ניסיון לברר את פרטי העדים שנכחו באירועים עליהם‬
‫סיפרו המתלוננות‪.‬‬
‫לא מצאנו כי טענת הקנוניה לא נחקרה‪ .‬כלל העדים הרלוונטיים לעניין זה נחקרו‬
‫ומסרו את גרסתם‪ .‬לא מצאנו שהיה צורך בביצוע פעולות חקירה נוספות מעבר למה‬
‫שנעשה בעניין זה‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬מצאנו כי ראוי היה לבצע פעולות חקירה נוספות הרלוונטיות לבירור‬
‫האשמה בתיק זה‪ ,‬כלהלן‪:‬‬
‫השוטרת ע‪.‬ע לא נשאלה בחקירתה במח"ש מי הם השוטרים שהיו עדים לאירוע‬
‫הכפתור הפתוח בחולצתה‪ ,‬מי הם השוטרים שהיו עדים לבדיחת הגמד ומי הם‬
‫השוטרים שהיו עדים לאמירות על יופייה‪.‬‬
‫‪XXX‬אף הוא לא נשאל בחקירתו במח"ש על עדים לאירוע הכפתור הפתוח‪ .‬בעניין זה‬
‫נעשה ניסיון להשלים את החקירה ‪ 9‬חודשים לאחר מכן (עמ' ‪ 33‬ש' ‪ 1-3‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫ש‪.‬ב לא נשאלה בחקירתה מי הם השוטרים שהיו עדים לאמירה על אחוריה של‬
‫מש"קית הת"ש ‪ XXX‬עת יצאה לריצה‪ ,‬אלא רק במסגרת השלמת חקירה כשנה לאחר‬
‫מכן‪.‬‬
‫‪XXX‬ו‪XXX‬שני שוטרים שהיו עדים לפרשת הכיסא עליה העידה ש‪.‬ב‪ ,‬לא נחקרו‬
‫מאחר ולא ניתן היה להשיגם טלפונית‪.‬‬
‫ס‪.‬ב לא נשאלה מי הם האנשים בפלוגה שהזהירו אותה מפני הנאשם לאחר שסיפרה על‬
‫כך בחקירתה‪.‬‬
‫ע"ת ‪ 9‬חוקרת מח"ש ‪XXX‬שנשאלה על עניינים אלו‪ ,‬הסכימה שהעדים היו צריכים‬
‫להיחקר והשאלות צריכות היו להישאל והגדירה את חלקם כטעויות‪( .‬עמ' ‪ 31‬ש' ‪11‬‬
‫ועד עמ' ‪ 11‬ש' ‪ 42‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫על פי ההלכה הפסוקה‪ ,‬יש לבחון את מחדלי החקירה כחלק ממארג הראיות הכללי‪ .‬על‬
‫המחדל להימדד במישור הראייתי אל מול כלל הראיות‪ .‬החסר שיוצר המחדל אינו‬
‫מתמלא בהנחה העובדתית הטובה ביותר לנאשם‪ ,‬שהייתה יכולה להיות מושגת מכוח‬
‫פעולת החקירה שלא בוצעה (דוקטרינת הנזק הראייתי שלא אומצה במשפט הפלילי‬
‫הישראלי)‪ ,‬אלא כוחה מצומצם להיעדרה של ראיה סותרת או תומכת בראיות אחרות‬
‫שבעלי הדין נסמכים עליהן‪ ,‬בלבד‪.‬‬
‫ההלכה בעניין זה סוכמה ע"י כב' הש' רובינשטיין בע"פ ‪ 1451/11‬בילל אלחורטי נ' מ"י‬
‫(פורסם בנבו)‪:‬‬
‫"במקרים שבהם נתגלו מחדלים בחקירת המשטרה‪ ,‬בית המשפט צריך לשאול עצמו‬
‫האם המחדלים האמורים כה חמורים עד שיש לחשוש כי קופחה הגנתו של הנאשם‪,‬‬
‫כיוון שנתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו או להוכיח את גרסתו‬
‫שלו (ע"פ ‪0/4/55‬מרדכיאסרף נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד מד(‪( /94 ,/51 )0‬השופט‬
‫גולדברג); ע"פ ‪ 1/50/10‬טארק אעמר נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נח(‪( 155 ,150 )4‬השופט‬
‫ג'ובראן); ע"פ ‪ 1014/12‬שוריקא גרונוב נ' מדינת ישראל (השופט ג'ובראן))‪ .‬על פי‬
‫אמת מידה זו‪ ,‬על בית המשפט להכריע מה המשקל שיש לתת למחדל לא רק כשהוא‬
‫עומד לעצמו‪ ,‬אלא גם בראיית מכלול הראיות (ע"פ ‪ 4100/94‬נאיל חטיב נ' מדינת‬
‫ישראל (לא פורסם) (השופט גולדברג))‪ .‬העדרה של ראיה‪ ,‬שמקורה בחקירת‬
‫המשטרה‪ ,‬ייזקף לחובת התביעה בעת שיישקל מכלול ראיותיה‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬הוא‬
‫יכול לסייע לנאשם כשבית המשפט ישקול האם טענותיו מקימות ספק סביר (ע"פ‬
‫‪ 2452/94‬מליקרנ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט קדמי); רע"פ ‪ 5/04/12‬רצהבי נ'‬
‫מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל); ע"פ ‪ 01/41/12‬גולדמןנ' מדינת ישראל‬
‫(טרם פורסם) (השופטת נאור)‪ .‬נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית‬
‫שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם‪ ,‬והשלכותיו תלויות בנסיבותיו של‬
‫כל עניין ועניין‪ .‬עוד קבעה הפסיקה‪ ,‬כי התביעה אינה חייבת להציג בפני בית המשפט‬
‫את 'הראיה המקסימאלית'‪ ,‬אלא "על התביעה להוכיח את המוטל עליה ב'ראיה‬
‫מספקת'‪' ,‬ואין נפקא מינה אם היה לאל ידה להשיג טובה הימנה' (עניין מליקר‪,‬‬
‫‪122‬‬
‫וראוה אסמכתאות דשם) וגם אם יכלה התביעה להשיג ראיות טובות יותר‪ ,‬אין הדבר‬
‫מוביל לזיכוי הנאשם‪ ,‬אם בראיות שהוצגו יש די להרשעה מעבר לספק סביר‪".‬‬
‫אנו קובעים כי הליקויים אותם ציינו לעיל‪ ,‬אינם כה חמורים עד כדי חשש כי קופחה‬
‫הגנתו של הנאשם‪.‬‬
‫המישור המשפטי‬
‫‪ .44‬לאחר שקבענו את הממצאים העובדתיים‪ ,‬עלינו לבדוק האם מעשיו של הנאשם עולים‬
‫כדי עבירה של הטרדה מינית‪ ,‬או התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬בהתאם למיוחס לו‬
‫בכתב האישום‪.‬‬
‫הטרדה מינית– המסגרת הנורמטיבית‬
‫תכלית ומטרות‬
‫‪ .43‬בתאריך ‪ 22.13.1993‬פורסמה ברשומות הצעת החוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬התשנ"ז –‬
‫‪ .1993‬בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כלהלן‪ " :‬במדינת ישראל כמו במקומות‬
‫אחרים בעולם‪ ,‬הטרדה מינית היא תופעה חברתית נפוצה הפוגעת באנשים רבים‬
‫ובמיוחד בנשים"‪.‬‬
‫בהמשך נכתב ‪ " :‬הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן או למיניותן‬
‫ומקשה עליהן להשתלב כחברות שוות בעולם העבודה וביתרתחומי החיים‪ ,‬ובכך היא‬
‫פוגעת בשוויונן"‪.‬‬
‫ובהמשך‪ " :‬החוק המוצע נועד להוקיע את ההטרדה המינית בכל הקשר שהואולגבי‬
‫כל אדם"‪.‬‬
‫מטרת החוק קבועה בסעיף ‪ 1‬בונכתב‪ " :‬חוק זה מטרתו לאסור הטרדה מינית כדי להגן‬
‫על כבודו של אדם‪ ,‬על חירותו ועל פרטיותו וכדי לקדם שוויון בין המינים‪".‬‬
‫על מהותה של ההטרדה המינית ועל הצורך לשרשה נאמר‪:‬‬
‫" הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם‪ ,‬בחירותו‪ ,‬בפרטיותו‪ ,‬ובזכותו לשוויון‪ .‬היא‬
‫פוגעת בכבודו העצמי ובכבוד החברתי של המוטרד‪ .‬היא משפילה ומבזה את‬
‫אנושיותו‪ ,‬בין השאר ע"י התייחסות אל האדם כאל אובייקט מיני לשימושו של‬
‫המטריד‪ .‬הטרדה מינית שוללת את האוטונומיה של המוטרד ואת שליטתו בגופו‬
‫ומיניותו‪ ,‬פוגעת בזכותו להגדרה עצמית ופולשת לפרטיותו‪ ......‬הטרדה מינית כלפי‬
‫נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן או למיניותן‪ ,‬ומקשה עליהן להשתלב כחברות‬
‫שוות בעולם העבודה וביתר תחומי החיים‪ ,‬ובכך היא פוגעת בשוויונן‪".‬‬
‫‪123‬‬
‫(הצ"ח ‪,4120‬עמ' ‪.)252‬‬
‫סעיף החוק הרלוונטי‬
‫‪ .41‬באישומים ‪ 1-4‬מיוחסת לנאשם עבירת הטרדה מינית לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת בנסיבות‬
‫סעיף ‪(4‬א)(‪()1‬ג) לחוק למניעת הטרדה מינית‪.‬‬
‫המושג "הטרדה מינית" מוגדר בסעיף ‪ 4‬לחוק זה והוא כולל מעשים והתבטאויות‬
‫מסוגים שונים‪.‬‬
‫לענייננו הסעיף הרלוונטי הוא הטרדה מינית לפי ס' ‪(4‬א)(‪()1‬ג)‪:‬‬
‫‪(4‬א) הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה‪:‬‬
‫*‬
‫*‬
‫(‪ )4‬ה צעות חוזרות בעלות אופי מיני‪ ,‬המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו‬
‫מעוניין בהצעות האמורות‪.‬‬
‫(‪ )3‬התייחסויות חוזרות המופנות לאדם‪ ,‬המתמקדות במיניותו‪ ,‬כאשר אותו אדם‬
‫הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות‪.‬‬
‫(‪ )1‬התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו‪ ,‬לרבות‬
‫נטייתו המינית‪.‬‬
‫(‪ )1‬הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (‪ )4‬או (‪ ,)2‬המופנות למי מהמנויים‬
‫בפסקאות המשנה (א) עד (ו)‪ ,‬בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה‪ ,‬גם אם‬
‫המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות האמורות‪:‬‬
‫*‬
‫*‬
‫(ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות‬
‫ביחסי עבודה או בשירות‪.‬‬
‫עובדות כתב האישום מלמדות על כך שלנאשם יוחסה עבירת הטרדה מינית כמשמעותה‬
‫בחלופה שעניינה "התייחסויות"‪ ,‬להבדיל מהחלופה שעניינה "הצעות"‪.‬‬
‫המונח "התייחסויות" הוגדר בסעיף ‪ 2‬לחוק למניעת הטרדה מינית ‪":‬התייחסות" –‬
‫בכתב‪ ,‬בעל פה‪ ,‬באמצעות מוצג חזותי או שמיעתי‪ ,‬לרבות באמצעות מחשב או חומר‬
‫מחשב או בהתנהגות‪".‬‬
‫‪124‬‬
‫בחוק נקבע‪ ,‬כי במקרים מסוימים‪ ,‬יחשבו התנהגויות אלה הטרדה מינית‪ ,‬אף אם‬
‫נמנע האדם אליו הופנו ההצעות או ההתייחסויות מלהראות כי אינו מעוניין בהן‪.‬‬
‫בבסיס הוראות אלו‪ ,‬עומדת התפיסה כי מקום בו קיימים פערים ביחסי הכוחות שבין‬
‫המטריד למוטרד‪ ,‬כדוגמת יחסי עבודה או יחסי מרות‪ ,‬עלול המוטרד להימנע מלהביע‬
‫התנגדות למעשי המטריד‪ ,‬בשל פערים אלה‪.‬‬
‫בהקשר זה‪ ,‬יש להדגיש‪ ,‬כי החוק אינו מתיימר להתערב ביחסים חברתיים רצוניים בין‬
‫בני אדם‪ ,‬אלא מטרתו למנוע מאדם לכפות את עצמו בין במעשים ובין במילים‪ ,‬על מי‬
‫שאינו מעוניין בכך‪ ,‬ובמיוחד כשהדבר נעשה תוך שימוש לרעה בעמדת כוח‪ .‬בנסיבות‬
‫אלה נודעת חובה מיוחדת להתנהגות המטריד‪ ,‬שכן מעבר להשפלת המוטרד ולביזויו‪,‬‬
‫מצוי הלה בעמדה המונעת ממנו להתמודד עם ההטרדה‪ ,‬מחשש פן יבולע לו‪.‬‬
‫בפסיקה נקבע‪ ,‬כי המבחן האם התנהגות מסוימת תחשב הטרדה מינית הוא‬
‫אובייקטיבי‪ .‬גבולות ההטרדה המינית נקבעים ע"י בית המשפט הקובע קביעה‬
‫נורמטיבית מהו סטנדרט ההתנהגות הנדרש מעובד ובענייננו מאיש המשטרה‪ .‬היכן‬
‫עובר קו הגבול בין התנהגות ראויה לבין התנהגות פסולה‪( .‬עיין בעש"מ ‪ 4414/11‬מדר נ'‬
‫נציבות שירות המדינה (פורסם באתר נבו) פיסקה ‪ 1‬לפסק דינה של כב' הנשיאה‬
‫בייניש)‪.‬‬
‫אופי מיני‬
‫‪ .41‬בדרך כלל ברור מן הנסיבות וההקשר אם יש‪ ,‬או אין‪ ,‬להתנהגות או להתבטאות אופי‬
‫מיני‪ .‬לעיתים אין זה ברור‪ .‬עם זאת‪" ,‬כפי שנאמר לגבי פיל‪ ,‬אף שקשה להגדיר אותו‪,‬‬
‫כשרואים אותו‪ ,‬אין קושי לזהות אותו" (עש"מ ‪ 1314/91‬מדינת ישראל נ' בן‪-‬אשר)‪,‬‬
‫הטרדה מינית היא קודם כל התנהגות‪ .‬היא מחייבת מעשה של הטרדה‪ .‬אך גם מלים הן‬
‫בגדר מעשה‪" ,‬חיים ומוות ביד הלשון" ("עש"מ ‪ .)1314/91‬הטרדה מילולית עשויה‬
‫להיות חמורה לא פחות מהטרדה פיזית‪ ,‬בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה‬
‫(עש"מ ‪ 3114/12‬מ"י נ' שחר לוי)‪.‬‬
‫הטרדה מינית בדין המשמעתי של משטרת ישראל‬
‫‪ .43‬עבירת "הטרדה מינית" נקבעה כעבירת משמעת במשטרת ישראל בשנת התשס"ו–‬
‫‪ 2111‬במסגרת ס' ‪ 23‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו– ‪ .2111‬קודם לכן‪,‬‬
‫נדונו עבירות מסוג זה במסגרת סעיף הסל‪" :‬התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה‬
‫כדי לפגוע בתדמית המשטרה"‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫עפ"י ס' ‪ 23‬הנ"ל‪ ,‬הטרדה מינית או התנכלות כמשמעותן בסעיף ‪ 4‬לחוק למניעת הטרדה‬
‫מינית‪ ,‬תהוונה עבירות משמעת‪ ,‬בעת מילוי תפקיד או כשהשוטר לבוש מדים או כשהן‬
‫מכוונות כלפי שוטר אחר‪.‬‬
‫מן הכלל אל הפרט‪:‬‬
‫‪ .48‬המתלוננות ס‪.‬ב‪ ,‬ש‪.‬ב‪ ,‬ו‪-‬ע‪.‬ע‪ ,‬היו במועדים הרלוונטיים שוטרות חובה‪ .‬המתלוננת י‪.‬ב‬
‫הייתה קצינה צעירה בתפקיד מ"מ‪.‬‬
‫הנאשם יליד ‪ 1911‬שימש כרס"ר בפלוגה שרוב שוטריה בשירות סדיר‪ .‬מתוקף גילו‬
‫מעמדו ותפקיד ו הוא שימש לשוטרים דמות משמעותית עד כדי הגדרתו ע"י חלק מהם‪,‬‬
‫כאבא ממש‪ .‬מהעדויות עולה כי הוא דאג לשוטרים‪ ,‬התעניין בהם ובמקרים רבים אף‬
‫עזר להם בבעיות שונות לרבות בעיות אישיות‪ .‬יחד עם זאת ובמקביל לכך‪ ,‬יצר הנאשם‬
‫"סביבה עוינת" בפלוגה‪ ,‬שכללה הערות מיניות‪ ,‬בדיחות מיניות‪ ,‬חיבוקים ונשיקות‪.‬‬
‫מהעדויות עולה כי הבדיחות וההלצות הוו כסות להתבטאויותיו המיניות של הנאשם‬
‫והיו שזורות בהתנהלותו השגרתית‪ .‬ניכר בעדות התביעה כי הן אמביוולנטיות לגבי‬
‫הנאשם‪ ,‬כאשר מחד גיסא‪ ,‬הוא דמות מבוגרת תומכת עוזרת ומסייעת ומאידך גיסא‬
‫דמות בעלת דפוסי התנהגות והתבטאות החורגות מהמקובל‪.‬‬
‫לאחר שקבענו ממצאי עובדה‪ ,‬עלינו לדון בשאלה האם מעשי הנאשם‪ ,‬שהוכחו במשפט‪,‬‬
‫עולים כדי עבירות משמעת?‬
‫בטרם נדון במעשים עצמם מצאנו להתייחס לשתי סוגיות כלליות שעלו בסיכומי‬
‫ההגנה‪ ,‬והנוגעות‪ ,‬האחת‪ ,‬ליסוד הנפשי הנדרש לביצוע העבירות‪ ,‬והשנייה‪ ,‬לשאלת‬
‫הוכחת ניצול יחסי המרות על ידי הנאשם‪.‬‬
‫היסוד הנפשי‬
‫‪ .49‬הסנגור‪ ,‬טען בסיכומיו‪ ,‬כי לא הוכח יסוד נפשי של "כוונה" ביחס לנאשם באירועים‬
‫נשוא כתב האישום‪ ,‬שכן הבנות צחקו ושיתפו פעולה עם הנאשם והוא מצדו לא יכול‬
‫היה להבין שהן מרגישות שלא בנוח‪.‬‬
‫סעיף ‪ 8‬לחוק המשטרה קובע‪:‬‬
‫(א) שוטר מבצע עבירת משמעת גם אם עשה כן ברשלנות‪ ,‬אלא אם נקבע אחרת‬
‫בהגדרת העבירה לפי חוק זה‪.‬‬
‫(ב) בסעיף זה "רשלנות" – אי מודעות לטיב המעשה‪ ,‬לקיום הנסיבות או לאפשרות‬
‫הגרימה לתוצאות המעשה‪ ,‬הנמנים עם פרטי עבירת המשמעת‪ ,‬כששוטר סביר יכול‬
‫היה‪ ,‬בנסיבות העניין‪ ,‬להיות מודע לאותו פרט‪ ,‬ובלבד –‬
‫(‪ )0‬שלעניין הפרטים הנותרים הייתה לפחות רשלנות כאמור‪.‬‬
‫(‪ )4‬שאפשרות גרימת התוצאות לא הייתה בגדר הסיכון הסביר‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫סעיף ‪ 23‬לתוספת לחוק המשטרה קובע‪:‬‬
‫הטרדה מינית או התנכלות‪ ,‬כמשמעותן בסעיף ‪ 4‬לחוק למניעת הטרדה מינית‬
‫התשנ"ח– ‪ ,0995‬בעת מילוי תפקיד או כשהשוטר לבוש מדים‪ ,‬או כשהן מכוונות כלפי‬
‫שוטר אחר‪.‬‬
‫המבחן לקיומה של הטרדה מינית הוא אובייקטיבי‪ .‬בפסק הדין בעניין בן אשר אשר‬
‫ניתן טרם כניסת החוק למניעת הטרדה מינית לתוקף‪ ,‬נקבע‪:‬‬
‫"מעשה שנראה הטרדה מינית לאדם אחד‪ ,‬לא בהכרח ייראה הטרדה מינית לאדם‬
‫אחר‪ .‬המטריד והמוטרד נוטים לראות אותו מעשה בעיניים שונות‪ .‬המטריד יכול‬
‫להיות אדם גס רוח וקהה חושים באופן בלתי רגיל‪ .‬המוטרד יכול להיות אדם רגיש‬
‫ופגיע במידה יוצאת דופן‪ .‬ברור שאי אפשר להכריע במחלוקת אם מעשה מסוים הגיע‬
‫כדי הטרדה מינית על בסיס ראייה סובייקטיבית מצד זה או מצד זה‪ .‬העובדה‬
‫שהמטריד לא התכוון להטריד‪ ,‬שהוא סבר כי אין בהתנהגותו משום הטרדה‪ ,‬ואפילו‬
‫שהאמין כי התנהגותו מתקבלת בהסכמה על ידי הצד השני‪ ,‬אין בה כדי להכריע‪ .‬גם‬
‫העובדה שהצד השני ראה עצמו מוטרד‪ ,‬אין בה כדי להכריע‪ .‬המבחן המכריע הוא‬
‫המבחן האובייקטיבי‪ .‬המבחן האובייקטיבי מתבסס כרגיל על האדם הסביר‪....‬ממילא‬
‫האדם הסביר אינו אדם מצוי‪ ,‬אלא מושג נורמטיבי‪ ,‬המגלם את הסטנדרט הראוי‬
‫בעיני בית המשפט‪ .‬הסטנדרט הראוי אינו מבטא א התפיסה הטיפוסית של גבר רגיל‬
‫או את התפיסה הטיפוסית של אישה רגילה‪ ,‬אלא את ההתנהגות הראויה בעיני בית‬
‫המשפט לאור הערכים והעקרונות המנחים את החברה‪".‬‬
‫נשאלת השאלה‪ ,‬האם האמור בסעיף ‪ 23‬לתוספת‪" :‬כמשמעותן בסעיף ‪ 4‬לחוק למניעת‬
‫הטרדה מינית"‪ ,‬משמע‪ ,‬כי עבירת ההטרדה המינית בדין המשמעתי תצריך את הוכחת‬
‫היסוד הנפשי הנדרש בדין הפלילי‪ ,‬או שמא האמור בסעיף ‪ 8‬לחוק המשטרה‪" :‬אלא אם‬
‫כן נקבע אחרת בהגדרת העבירה לפי חוק זה"‪ ,‬משמעו‪ ,‬כי די בהוכחת יסוד נפשי של‬
‫רשלנות‪.‬‬
‫עבירות ההטרדה המינית לפי החוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬בחלופות הרלוונטיות‬
‫לענייננו הן עבירות התנהגות‪ .‬היסוד הנפשי הדרוש להתהוותן הינו מחשבה פלילית ( (‬
‫‪ Mens Rea‬הנותן ביטוי לעיקרון היסוד לפיו אין עבירה פלילית אלא אם כן נתלוותה‬
‫למעשה מחשבה פלילית‪.‬‬
‫המלומד גבריאל הלוי בספרו "תורת דיני העונשין" (כרך ד') הוצאת בורסי מהדורת‬
‫‪ 4101‬מסכם זאת כך‪:‬‬
‫"דרישת היסוד העובדתי בעבירה הראשונה [סעיף ‪(1‬א) לחוק למניעת הטרדה מינית]‬
‫אינה כוללת רכיב תוצאות‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬אין נדרשת התקיימות של עלבון‪ ,‬בזיון‪ ,‬או‬
‫‪127‬‬
‫השפלה בפועל כתוצאה מן ההטרדה המינית‪ .‬די בעצם התקיימותן של פעולות ההצעה‬
‫המינית‪ ,‬ההתייחסות המינית או ההתייחסות המינית המבזה‪ ,‬בנסיבות הרלוונטיות‪,‬‬
‫כדי לספק את דרישת היסוד העובדתי בעבירה זו‪ .‬דרישת היסוד הנפשי בעבירה זו‬
‫היא דרישת מחשבה פלילית (מודעות להתנהגות ומודעות לנסיבות)‪ ,‬הניתנת להוכחה‬
‫באמצעות חזקת העיוורון המכוון‪".‬‬
‫על משמעותה של דרישת המודעות עמד י‪ .‬קדמי בספרו "על הדין בפלילים" (חלק‬
‫ראשון) מהדורה חדשה תשע"ב – ‪ 4104‬וסיכם את הדברים כך‪:‬‬
‫" משמעותה של דרישת המודעות היא‪:‬‬
‫מודעות לטיב המעשה‪ ,‬לאמור‪ :‬מודעות לטיבה של ההתנהגות שבה נוקט העבריין‪.‬‬
‫מודעות נגזרת מידיעה‪ ,‬וטיב מבטא את מהות המעשה‪ ,‬ואכן בסופו של דבר‪ ,‬המדובר‬
‫כאן בהבנת מהותו של המעשה‪.‬‬
‫מודעות להתקיימות הנסיבות‪( ,‬הנקובות בהגדרת העבירה אם נקובות בה כאלה)‪,‬‬
‫לאמור‪ :‬ידיעה ממשית כי הנסיבות האמורות מתקיימות בפועל"‬
‫לפיכך‪ ,‬די בהוכחת מודעותו של הנאשם לטיב המעשה ולהתקיימות הנסיבות כדי לספק‬
‫את דרישת היסוד הנפשי‪ .‬ומכל מקום אין צורך בהוכחת כוונה בעבירות אלו‪.‬‬
‫מודעותו של הנאשם לטיב המעשה‪ ,‬אינה כוללת את הצורך בהוכחת מודעותו לפליליות‬
‫המעשה שכן כידוע אי ידיעת הדין אינה פוטרת‪.‬‬
‫בתיק שבפנינו מצאנו כי הנאשם היה מודע היטב לטיב מעשיו ולנסיבות‪ .‬הדברים‬
‫נלמדים בבירור מחומר הראיות‪ ,‬ממנו עלה כי מספר אנשים בפלוגה העירו לו על‬
‫התנהגותו לרבות המ"פ והמתלוננות עצמן‪ .‬בנוסף‪ ,‬ניתן להסיק את מודעותו לטיב‬
‫התנהגותו גם מפרשנותו שלו לבדיחת הגמד‪ ,‬מהסבריו לפיהם‪ ,‬למשל‪ ,‬גילה רגישות‬
‫גבוהה להתבטאויות כלפי נשים‪ ,‬ולכן נמנע מלהעיר לבנות הפלוגה על לבישת מכנסיים‬
‫קצרים ואף מהכחשתו הגורפת ביחס להתבטאויות וההלצות המיניות המלמדת על‬
‫הבנתו את מהות המעשים‪.‬‬
‫לאור קביעתנו כי הנאשם היה מודע לטיב המעשים ולנסיבותיהם‪ ,‬הרי שהשאלה אם די‬
‫בהוכחת יסוד נפשי של רשלנות בלבד להוכחת הטרדה מינית כעבירת משמעת‪ ,‬הינה‬
‫תיאורטית‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬לא מצאנו צורך לדון בה ואנו מותירים אותה בצריך עיון‪.‬‬
‫לאור כל האמור לעיל‪ ,‬אנו דוחים את טענת הסנגור בעניין זה‪.‬‬
‫ניצול יחסי המרות‬
‫‪128‬‬
‫‪ .31‬ההגנה הודתה בקיום יחסי מרות בין הנאשם למתלוננות‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬נטען בסיכומי‬
‫ההגנה‪ ,‬כי לא הוכח ניצול של יחסי המרות‪ ,‬כנדרש בסעיף האישום‪ ,‬שכן מהעדויות‬
‫עולה כי המתלוננות ידעו לעמוד על רצונן ולא חששו מהנאשם‪.‬‬
‫בהתייחס לעבירה של הטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות בעבודה‪ ,‬נקבע בהלכה‬
‫הפסוקה כי יסוד הניצול ניתן להסקה‪ ,‬לאחר שהוכח כי המטריד הוא בעל סמכות‬
‫ומשפיע במישרין או בעקיפין על גורל המוטרד ואין ההתרשמות הסובייקטיבית של‬
‫המוטרד טעונה הוכחה נפרדת‪.‬‬
‫בעש"מ ‪ 0199/14‬טאפירו נ' נציבות שירות המדינה (פורסם בנבו)‪ ,‬נאמר בעניין זה‬
‫כדלקמן‪:‬‬
‫"בדרך כלל במסגרת יחסי עבודה כאשר הוכח יסוד המרות של אדם שהוא בעל סמכות‬
‫ישירה או עקיפה כלפי עובד או עובדת‪ ,‬אין ההתרשמות הסובייקטיבית של אותו נפגע‬
‫טעונה הוכחה בנפרד‪ .‬משהוכחו יחסי המרות במסגרת העבודה הנובעים מיכולתו של‬
‫הממונה כאמור להשפיע במישרין או בעקיפין על גורלו של הנפגע‪ ,‬נלמדת מכך‬
‫המסקנה כי אותו נפגע או נפגעת מודעים למעמדו של בעל הסמכות במקום עבודתם‬
‫ולפיכך מתקיים יסוד הניצול‪".‬‬
‫אם כך נקבע באשר ליחסי עבודה בכלל‪ ,‬הרי שהדברים חלים ביתר שאת כאשר מדובר‬
‫בנסיבות תיק זה‪.‬‬
‫מהעדויות שהובאו בפנינו עולה‪ ,‬כי הנאשם היה בעל עוצמה מיוחדת בפלוגה מתוקף‬
‫תפקידו כרס"ר משמעת‪ .‬המתלוננות‪ ,‬שוטרות חובה‪ ,‬היו תלויות בו בסידור המשמרות‬
‫ובהתנהלותן השוטפת‪ .‬מדובר בסיטואציה בה מתקיים חוסר שוויון מובהק בין‬
‫הצדדים שכן מעמדו של הנאשם בכיר לאין שיעור מזה של המתלוננות המצויות במעמד‬
‫נחות ותלותי של סיירות בפלוגה‪ .‬מכאן‪ ,‬שדי בהוכחת האמירות החוזרות‪ ,‬המתמקדות‬
‫במיניותן של המתלוננות‪ ,‬ואין צורך להוכיח את תחושתן הסובייקטיבית או להוכיח‬
‫אלמנט של אי הסכמה במפורש או מכללא‪ .‬בנסיבות אלו‪ ,‬יסוד הניצול מתקיים באופן‬
‫אינהרהנטי‪.‬‬
‫לפיכך אנו דוחים את טענת הסנגור בעניין זה‪.‬‬
‫האם מעשי הנאשם עולים כדי עבירות משמעת?‬
‫‪ .31‬בבואנו לדון במעשי הנאשם שהוכחו במשפט‪ ,‬יש לבחון‪ ,‬האם הם עולים כדי עבירות‬
‫משמעת‪ .‬לפיכך‪ ,‬נדון באישומים כסדרם‪:‬‬
‫אישום ‪1‬‬
‫‪129‬‬
‫‪ .32‬האם הנאשם עבר עבירת הטרדה מינית כלפי ס‪.‬ב בכך שחיבק אותה (אירוע א')‪ ,‬בכך‬
‫שסיפר בנוכחותה ובנוכחות שוטרים נוספים‪ ,‬בדיחות גסות (אירוע ב') וכן בכך‬
‫שהתבטא בנוכחותה ביחס לשוטרת אחרת כי‪" :‬היה מת לשים את הראש שלו על‬
‫החזה שלה" (אירוע ג')‪.‬‬
‫‪ .34‬בהתייחס לחיבוק שהתרחש עת הייתה ס‪.‬ב שוטרת חדשה בפלוגה (אירוע א')‪ ,‬הרי‬
‫שהנאשם חדל מלעשות כן לאחר שס‪.‬ב הבהירה לו שהיא אינה מעוניינת בכך ומאז‬
‫הדברים לא חזרו על עצמם‪.‬‬
‫ס‪.‬ב אישרה בעדותה כי הנאשם חיבק אותה באופן אבהי‪ ,‬אם כי עלה מדבריה שהחיבוק‬
‫גרם לה לאי נוחות‪ ,‬עד כי אמרה לנאשם באותו מעמד‪ " :‬אותי לא מחבקים‪ ,‬הגברים‬
‫היחידים המבוגרים שנוגעים בי זה אבא שלי והמשפחה שלי‪".‬‬
‫בנסיבות אלו ובהתחשב בכך שמדובר בחיבוק בודד‪ ,‬אנו קובעים כי הרכיב המיני‬
‫הנדרש לשם הרשעה בעבירת משמעת של הטרדה מינית‪ ,‬לא הוכח ברמה הנדרשת‪.‬‬
‫‪ .33‬באשר לאירועים ב' ו‪ -‬ג' קבענו כי הנאשם השמיע באוזני ס‪.‬ב אמירות ובדיחות בעלות‬
‫גוון מיני‪ ,‬וביניהן‪ ,‬כעולה מעדותה‪ ,‬התבטאויות שהתייחסו לשוטרות אחרות‪.‬‬
‫ההתבטאויות בהן מדובר אכן הופנו בין היתר‪ ,‬אל ס‪.‬ב והן מקיימות את דרישת‬
‫ה"מיניות"‪ .‬המילה "מיניות" מוגדרת במילון אבן שושן באופן הבא‪" :‬סקסואליות‪ ,‬יצר‬
‫המין‪ ,‬המשיכה הטבעית שבין זכר לנקבה"‪ .‬ואולם‪ ,‬ההתבטאויות האמורות ממוקדות‬
‫לכאורה במיניותן של שוטרות אחרות אשר ביחס אליהן נאמרו הדברים‪ .‬נשאלת‬
‫השאלה האם דברים שהופנו אל אדם ומתמקדים לכאורה במיניותו של אחר‪ ,‬עולים‬
‫כדי עבירה של הטרדה מינית?‬
‫בהלכה הפסוקה פורש הסעיף הרלוונטי באופן מרחיב‪ .‬בעש"מ ‪ 1//0/10‬ישראל‬
‫פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה (‪( )42.01.10‬פורסם באתר נבו) דן ביהמ"ש העליון‬
‫במסכת מעשים שבוצעו לפני כניסתו לתוקף של החוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬אולם‬
‫נדונו בפסק הדין לאור העבירות שנקבעו בחוק‪ .‬בהתייחס לשאלה‪ ,‬האם דברים שהופנו‬
‫לאחרים והממוקדים במיניות של אחרים‪ ,‬שנאמרו בנוכחות החיילות‪ ,‬מהווים הטרדה‬
‫מינית של אותן חיילות ? נאמר כך‪:‬‬
‫"איני רואה מקום להבחין בין התבטאויות ישירות בעלות גוון מיני מובהק המופנות‬
‫אל חיילת מסוימת לבין התבטאויות מן הסוג שבית הדין קבע כי נאמרו בנוכחות‬
‫החיילות‪ ,‬אך לדעתו לא כוונו במישרין כלפיהן‪ .‬ביטויים בעלי אופי מיני שעל פי אמות‬
‫מידה אובייקטיביות הם משפילים‪ ,‬מבזים או פוגעים בכבוד על רקע מיני‪ ,‬הם מעצם‬
‫טיבם גם ביטויים המופנים כלפי כל אדם שלמינו או למיניותו התייחס הביטוי והוא‬
‫‪131‬‬
‫נוכח בעת השמעתו‪ .‬לעניין זה ראוי להעמיד דברים על מכונם ולהבהיר כי החוק‬
‫החדש לא לצמצם את הגדרת ההטרדה המינית בא‪ ,‬אלא להרחיבה בא‪" .‬‬
‫כפי שפורט לעיל‪ ,‬בשל קיומם של יחסי מרות בין הנאשם לס‪.‬ב‪ ,‬בהתאם לחוק אין צורך‬
‫להוכיח כי ס‪.‬ב הראתה לנאשם כי אינה מעוניינת בהתייחסויות האמורות ושאלה זו‬
‫אינה רלוונטית כלל להוכחת העבירה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אנו קובעים כי האמירות שנאמרו לס‪.‬ב‪ ,‬נופלות בגדר התייחסויות חוזרות‬
‫המופנות אליה והמתמקדות במיניותה‪.‬‬
‫‪ .31‬באשר לאירוע ד' קבענו‪ ,‬כאמור‪ ,‬כי רכיב זה בכתב האישום לא הוכח במידה הנדרשת‬
‫לביסוס הרשעת הנאשם בעבירת משמעת‪.‬‬
‫לסיכומו של אישום זה – אנו מרשיעים את הנאשם בגין אירועים ב' ו‪ -‬ג' בלבד‪.‬‬
‫אישום ‪2‬‬
‫‪ .31‬האם הנאשם עבר עבירה של הטרדה מינית כלפי ש‪.‬ב בכך שאמר בנוכחותה ביחס‬
‫למש"קית הת"ש‪" :‬איזה תחת גדול" וכן‪" :‬אני אוהב כשמש"קית ת"ש יוצאת‬
‫לריצה‪ ,‬איזה טייטס צמוד"(אירוע ה')‪.‬‬
‫בכך שחיבק שוטרת אחרת בנוכחותה והפטיר לעברה‪" :‬תראו איך היא‬
‫מקנאה‪(".‬אירוע ו')‬
‫בכך שמעת לעת חיבק ונישק אותה ובאחד המקרים קרץ לעבר לוחמים שהיו במקום‬
‫ואמר‪" :‬הסתדרתי" (אירוע ז')‬
‫ובכך שהתיישב על כיסא מאחוריה ובצמוד לה באופן שגרם לה לקום מידית‪(.‬אירוע‬
‫ח')‬
‫במקרים הנדונים הוכחו התייחסויות חוזרות כלפי ש‪.‬ב‪.‬‬
‫‪ .33‬באירוע בו ה עיר הנאשם הערות בנוגע למש"קית הת"ש‪ ,‬המדובר בהערות בעלות גוון‬
‫מיני מובהק שהושמעו באוזניה של ש‪.‬ב‪ ,‬ביחס לשוטרת אחרת‪ .‬כפי שצוין לעיל‪,‬‬
‫ובהתאם לפסיקה‪ ,‬גם בנסיבות אלו כמו בעניינה של ס‪.‬ב יש לראות בהתייחסות זו‪ ,‬על‬
‫אף שנאמרה ביחס לשוטרת אחרת‪ ,‬כמתמקדת במיניותה של ש‪.‬ב‪.‬‬
‫‪ .38‬באירוע בו חיבק הנאשם שוטרת אחרת והפטיר לעבר ש‪.‬ב‪" :.‬תראו איך היא מקנאה"‪-‬‬
‫מדובר במצג התנהגותי שלווה בהערה שיכולה להתפרש כרמיזה בעלת גוון של קנאה על‬
‫רקע מיני ביחס לש‪.‬ב‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬תיתכן גם משמעות אחרת להערה זו‪ .‬אשר על כן‬
‫אנו סבורים כי במקרה זה לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי מדובר ברמיזה מינית‬
‫דווקא‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫‪ .39‬באירוע בו חיבק הנאשם את ש‪.‬ב‪ .‬תוך שקרץ ואמר לאחרים "הסתדרתי" –לאור מכלול‬
‫הראיות באשר לאופן התנהלותו והתבטאויותיו של הנאשם‪ ,‬שוכנענו כי מדובר‬
‫בהתייחסות התנהגותית המלווה באמירה המרמזת על טיב החיבוק כבעל משמעות‬
‫מינית‪ .‬אשר על כן התייחסות זו‪ ,‬גם היא ממוקדת במיניותה של ש‪.‬ב‪.‬‬
‫‪ .11‬באירוע הכיסא‪ ,‬בהבדל מהאירועים הקודמים‪ ,‬מדובר בהתייחסות שבאה לידי ביטוי‬
‫במעשה של מגע גופני פסול‪ .‬הנאשם התיישב על כיסא עליו ישבה אותה עת ש‪.‬ב‪ ,‬נדחק‬
‫מאחוריה במרווח שבין גבה למשענת הכיסא תוך שהוא נצמד לגופה מאחור‪ ,‬באופן‬
‫שאילץ אותה לקום באופן מידי‪ .‬אירוע זה משקף מעשה בעל היבט מיני מובהק‬
‫הממוקד במיניותה של ש‪.‬ב‪ .‬מיניות המעשה נלמדת בין היתר‪ ,‬ממכלול הראיות בתיק‪.‬‬
‫‪ .11‬בכל האירועים דלעיל‪ ,‬בשל קיומם של יחסי מרות בין הנאשם לש‪.‬ב‪ ,‬בהתאם לחוק‪ ,‬אין‬
‫צורך להוכיח כי ש‪.‬ב הראתה לנאשם כי אינה מעוניינת בהתייחסויות האמורות ושאלה‬
‫זו אינה רלוונטית כלל להוכחת העבירה‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬אנו קובעים כי ההתייחסויות החוזרות בדיבור ובמעשה מצד הנאשם‬
‫כלפי ש‪.‬ב‪ ,‬כמפורט באירועים ה' ז' ו‪-‬ח'‪ ,‬עולות כדי הטרדה מינית‪.‬‬
‫אישום ‪4‬‬
‫‪ .12‬האם הנאשם עבר עבירה של הטרדה מינית כלפי ע‪.‬ע בכך שכשנפתח כפתור‬
‫בחולצתה‪ ,‬פנה אליה בנוכחות שוטרים נוספים שהיו במקום‪ ,‬ושאל אותה האם‬
‫החולצה קטנה עליה? ומשהשיבה בשלילה אמר לה כי זה בגלל שהחזה שלה גדול‬
‫(אירוע ט')‪ ,‬בכך שאמר לה במועדים מספר כי היא יפה (אירוע י') ובכך שפנה ושאלה‪:‬‬
‫"מה קורה אם אני אומר לך שיש לך ריח טוב?" ובהמשך אמר‪ " :‬איך זה אם אני‬
‫אומר לך שיש לך ריח טוב בשיער?" ולאחר מכן בהמשך לאמירותיו הקודמות אמר‪:‬‬
‫"ואם הייתי גמד?"(אירוע יא')‪.‬‬
‫‪ .14‬בכל האירועים הופנו הדברים שנאמרו לע‪.‬ע‪ .‬עצמה‪ .‬כך לגבי ההערה בעניין החזה‬
‫הגדול‪ ,‬כך בעניין ההערות ביחס ליופייה וכך אף ביחס לבדיחת הגמד שהתייחסה אליה‬
‫במישרין‪.‬‬
‫המחמאות שהחמיא הנאשם לע‪.‬ע על יופייה‪ ,‬אינן עומדות בפני עצמן‪ ,‬אלא שיש לבחון‬
‫אותן על רקע מכלול התייחסויותיו של הנאשם לע‪.‬ע הכוללות רמיזות והערות מיניות‪.‬‬
‫לפיכך יש לפרש "מחמאות" אלו באותו אופן‪.‬‬
‫"בדי חת הגמד" הנה סוג של בדיחה מינית בוטה ביותר המרמזת לשיער הערווה של מי‬
‫שהאמירה הופנתה כלפיה‪ .‬התבטאות שכזו הנה מבזה ומשפילה ובפרט כשהיא נאמרת‬
‫מפיו של אדם מבוגר‪ ,‬רס"ר משמעת‪ ,‬כלפי שוטרות צעירות בשירות חובה ובנוכחות‬
‫אחרים‪ .‬איננו מוצאים להכביר מילים בעניין זה‪ ,‬שכן התבטאויותיו אלו של הנאשם‬
‫מדברות בעד עצמן‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫הסבריו של הנאשם לפיהם אמר את הדברים כדוגמה להטרדה מינית ובכוונה חינוכית‪,‬‬
‫אינם מתיישבים עם חומר הראיות‪ ,‬אינם סבירים‪ ,‬אינם הגיוניים‪ ,‬ואינם מתקבלים על‬
‫דעתנו‪.‬‬
‫גם במקרה זה‪ ,‬בשל קיומם של יחסי מרות בין הנאשם לש‪.‬ב‪ ,‬בהתאם לחוק‪ ,‬אין צורך‬
‫להוכיח כי ע‪.‬ע הראתה לנאשם כי אינה מעוניינת בהתייחסויות האמורות‪.‬‬
‫‪ .13‬לפיכך אנו קובעים כי התייחסויות מילוליות חוזרות אלו מצד הנאשם כלפי ע‪.‬ע‪,‬‬
‫באירועים ט' י' ו‪-‬יא'‪ ,‬עולות כדי הטרדה מינית‪.‬‬
‫אישום ‪3‬‬
‫‪ .11‬האם התבטאותו של הנאשם‪ ,‬כי הוא יכול לזיין את הילדה של המפכ"ל ואף אחד לא‬
‫יעיר לו (אירוע יב')‪ ,‬עולה כדי התנהגות שאינה הולמת שוטר?‬
‫‪ .11‬הנאשם מכחיש התבטאות זו‪ ,‬אך לטענת הסניגור‪ ,‬גם אם ייקבע כי היא נאמרה‪ ,‬הרי‬
‫שאין זו התבטאות העולה כדי עבירה משמעתית שכן המדובר בזוטי דברים‪ ,‬ובאמירה‬
‫סתמית‪ .‬בנוסף‪ ,‬לא הוכח כי ההתבטאות פגעה בתדמית המשטרה‪ .‬לטענתו‪ ,‬העד‬
‫‪XXX‬אישר שמדובר באמירה סתמית‪ ,‬שהוא היחיד ששמע את הדברים ומכאן שאין‬
‫פגיעה בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫‪ .13‬מצאנו לדחות טענות אלה‪ .‬ראשית‪ ,‬קבענו כאמור‪ ,‬כי ההתבטאות האמורה אכן נאמרה‬
‫מפיו של הנאשם‪ .‬אין להקל ראש בהתבטאות מעין זו‪ ,‬הנשמעת מפיו של שוטר‪ ,‬בוודאי‬
‫כאשר מדובר בשוטר וותיק המשמש בתפקיד רס"ר משמעת‪.‬‬
‫מדובר בהתבטאות שיש בה כדי לבזות את ראש הארגון ולפגוע בכבודו ובכבוד משפחתו‬
‫והכול תוך נקיטת לשון גסה ובוטה‪ .‬אשר על כן‪ ,‬אין לקבל את הטענה כי מדובר‬
‫באמירה סתמית המהווה זוטי דברים‪ .‬כל שאישר העד ‪ XXX‬בחקירתו הנגדית‪ ,‬שאכן‬
‫לא חשב שהנאשם יכול לבצע את הדברים אותם אמר‪ .‬וכדבריו‪" :‬סתם אמר את זה‪,‬‬
‫השוויץ‪ ,‬לא מעבר"‪.‬‬
‫הגנת "זוטי דברים" נועדה להעניק לבית המשפט סמכות ליטול ממעשה את פליליותו‬
‫בשל היותו חסר משמעות מן ההיבט של האינטרס הציבורי והכול אם טיבו של המעשה‪,‬‬
‫נסיבותיו‪ ,‬תוצאותיו והאינטרס הציבורי‪ ,‬מלמדים כי המעשה הוא "קל ערך"‪.‬‬
‫לא מצאנו כי מדובר במקרה זה במעשה "קל ערך"‪ ,‬מן הסוג שלא ראוי כי יגיע בשערי‬
‫בית הדין‪ .‬ההיפך‪ ,‬ברי כי מדובר בהתבטאות חמורה ואומללה שמקומה לא יכירנה‬
‫בשורות הארגון וטוב היה אלמלא נאמרה כלל‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אין צורך להוכיח שנגרמה פגיעה בפועל לתדמית המשטרה שכן מדובר בתנאי‬
‫חלופי הקבוע בסעיף העבירה ולא בתנאים מצטברים‪.‬‬
‫‪ .18‬לפיכך‪ ,‬משדחינו את טענות ההגנה באשר לאישום זה‪ ,‬אנו קובעים כי התבטאותו זו של‬
‫הנאשם עולה כדי עבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫אישום ‪1‬‬
‫‪ .19‬האם עבר הנאשם עבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬בכך שפנה לקצינה י‪.‬ב ושאל‬
‫אותה האם כאשר הוא אומר למישהי‪ " :‬השיער שלך מריח טוב" מדובר בהטרדה‬
‫מינית‪ .‬משהשיבה י‪.‬ב כי תלוי למי זה נאמר וכל אחת תפרש את זה אחרת‪ ,‬צחקק‬
‫ואמר לה שהרסה את הבדיחה והוא התכוון לשיער אחר (אירוע יג')‪.‬‬
‫‪ .11‬ל"בדיחת הגמד" כבר התייחסנו בדוננו באישום ‪ .4‬במקרה זה בהבדל מהמקרה של ע‪.‬ע‪,‬‬
‫אין המדובר התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותה של י‪.‬ב אלא במקרה בודד וככל‬
‫הנראה מטעם זה מצאה התביעה ליחס לנאשם עבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫הבדיחה העמידה במבוכה גדולה את י‪.‬ב‪ ,‬מבוכה שנמשכה במהלך עדותה בבית הדין‪.‬‬
‫ברי‪ ,‬כי המבוכה נגזרת מההשפלה שנגרמה ל‪-‬י‪.‬ב שמצאה עצמה עדה לבדיחה שהופנתה‬
‫אליה על ידי רס"ר המשמעת בפלוגה בה שירתה‪ ,‬המכוונת לחלקים מוצנעים בגופה של‬
‫האישה‪ ,‬תוך התייחסות אל האישה כאובייקט מיני‪.‬‬
‫הסבריו של הנאשם‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא נתקבלו על דעתנו כפי שכבר קבענו בדוננו באישום ‪.4‬‬
‫אנו מוצאים‪ ,‬כי יש בדברים אלמנט של ביזוי והשפלת האישה והתייחסות אליה‬
‫כאובייקט מיני ולכן הם אינם הולמים שיח שבין שוטר לשוטרת‪ ,‬לא כל שכן בין רס"ר‬
‫משמעת מבוגר לבין קצינה צעירה ועל כן מהווים התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫‪ .11‬אשר על כן‪ ,‬אנו קובעים כי הדברים שנאמרו לקצינה י‪.‬ב עולים כדי עבירת התנהגות‬
‫שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫הטרדה מינית סביבתית‬
‫‪ .12‬ההלכה הפסוקה פיתחה סוג מיוחד של הטרדה מינית המכונה‪" :‬הטרדה מינית‬
‫סביבתית"‪.‬‬
‫בעש"מ ‪ 1/04/91‬מ"י נ' בן אשר (פורסם בפ"ד נב (‪ ) 182 ,111 )1‬פסק ביהמ"ש העליון‬
‫כלהלן‪:‬‬
‫"הטרדה מינית יכול שתהיה הן הטרדה אישית והן הטרדה סביבתית‪ .‬להטרדה‬
‫אישית יש כתובת אישית‪ ,‬היא מופנית על ידי אדם אחד אל אדם מסוים וקשורה‬
‫לזהות של אותו אדם‪ .‬ברוב המקרים היא מכוונת להשיג מאותו אדם טובת הנאה‬
‫‪134‬‬
‫מינית‪ ,‬אך לא בהכרח כך‪ .‬ההטרדה הסביבתית אינה מכוונת כלפי אדם מסוים‪ ,‬אלא‬
‫היא מתבטאת ביצירת סביבה עוינת אם היא מעכירה את האווירה‪ ,‬משבשת את‬
‫היחסים ומפריעה לתפקוד התקין במקום העבודה או הלימודים‪ .‬אך יצירת סביבה‬
‫עוינת לא תיחשב הטרדה מינית אלא אם היא בעלת אופי מיני‪".‬‬
‫וכן בעש"מ ‪ 4414/11‬מדר נ' נציבות שירות המדינה (פורסם‪ ,‬תק‪-‬על ‪:)555 )4(4111‬‬
‫הטרדה סביבתית עשויה להיווצר‪ ,‬למשל‪ ,‬כאשר מנהל מחלקה בשירות המדינה‬
‫תולה על קירות חדרו תמונות פורנוגרפיות‪ ,‬או מרצה הנוהג במסגרת הרצאותיו לנבל‬
‫את פיו בביטויים גסים בעלי אופי מיני משפיל‪ ,‬או עובד הנוהג להתבטא בביטויים‬
‫בעלי אופי מיני לרבות בדיחות ומחמאות‪ ,‬בתדירות היוצרת אווירה עוינת במקום‬
‫העבודה‪".‬‬
‫בעש"מ ‪ 009/1/11‬רוחי חליל נ' נציבות שירות המדינה (פורסם‪ ,‬תק‪-‬על ‪,)221 ,(2(2113‬‬
‫הורשע הנאשם‪ ,‬סגן מנהל מחלקת סיעוד במרכז לבריאות הנפש בבאר שבע‪ ,‬בהטרדה‬
‫מינית סביבתית על פי החלופה שבסעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬על כי נהג‬
‫לספר בדיחות גסות על ענייני מין בנוכחות המתלוננת ואחיות אחרות במחלקה‪ ,‬עליהן‬
‫היה ממונה‪ .‬בין היתר דיבר על הלבשה תחתונה של נשים ואחיות במחלקה‪ ,‬על צבע‬
‫התחתונים של אחות בבית החולים והתייחס לשאלה אם חצאית מיני היא סקסית אם‬
‫לאו‪.‬‬
‫בפסק דין זה ניתנה פרשנות רחבה לסעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬ככולל גם הטרדה מינית המופנית‬
‫לקבוצת בני אדם‪ ,‬העשויה ללבוש צורה של "הטרדה סביבתית" וליצור סביבה עוינת‬
‫בהקשר המיני‪.‬‬
‫וכך נאמר‪:‬‬
‫"הטרדה מינית מתקיימת מקום שאדם מתייחס התייחסות מבזה או משפילה לזולת‬
‫ביחס למינו או מיניותו (סעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת הטרדה מינית)‪ .‬קיום הטרדה‬
‫מינית אינו מותנה בהכרח בהתייחסותה לאדם מסוים‪ .‬היא עשויה להתקיים גם‬
‫מקום שהיא מבטאת התייחסות פסולה המופנית לקבוצה של בני אדם‪ ,‬ומכוונת למינו‬
‫או למיניותו של אדם או בני אדם הנימנים על הקבוצה‪ .‬היא עשויה להתקיים‬
‫בהקשרים שונים לרבות בהקשר ליחסי עבודה ולסביבת עבודה‪ .‬היא עשויה ללבוש‬
‫צורה של "הטרדה סביבתית" היוצרת סביבה עויינת בהקשר המיני‪ ,‬ועשויה לגרום‬
‫להעכרת האווירה הסביבתית‪ .‬במקום שהיא מתרחשת במערך תעסוקתי‪ ,‬היא עלולה‬
‫לפגוע בתפקודה התקין של מערכת יחסי העבודה"‪.‬‬
‫בהתייחס להטרדה המינית הסביבתית נאמרו בפסק הדין גם הדברים הבאים‪:‬‬
‫‪135‬‬
‫"עולה השאלה האם נוהג של סיפור בדיחות גסות בעלות אופי מיני לקבוצה שנכללים‬
‫בה בני המין האחר עשוי להיחשב הטרדה מינית סביבתית‪ .‬התשובה המתבקשת לכך‬
‫היא בחיוב‪ .‬אדם בעל תפקיד במערכת יחסי עבודה הנוהג לספר בדיחות בעלות אופי‬
‫מיני לציבור שומעיו‪ ,‬שנכללים בו בני המין האחר‪ ,‬עשוי לעבור עבירה של הטרדה‬
‫מינית סביבתית‪".‬‬
‫‪ .14‬לאחר שעיינו בכלל הראיות שהוצגו בתיק זה ובהסתמך על הפסיקה דלעיל בנושא‬
‫ההטרדה המינית הסביבתית‪ ,‬מצאנו כי במקרה שבפנינו מתגבשת עבירה זו‪ ,‬המבוססת‬
‫על נסיבות סעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת הטרדה מינית‪ .‬עפ"י סעיף זה‪ ,‬התייחסות מבזה‬
‫או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו לרבות נטייתו המינית‪ ,‬מהווה‬
‫עבירה של הטרדה מינית‪.‬‬
‫‪ .13‬הדעת נותנת‪ ,‬כי אין להתייחס לסדרת המקרים שנחשפו בתיק זה‪ ,‬כאל אירועים‬
‫בודדים העומדים כל אחד לעצמו‪ ,‬אלא כאל מסכת כוללת המשקפת את התנהגותו של‬
‫הנאשם בהיבטים שיוחסו לו‪.‬‬
‫במהלך שמיעת התיק‪ ,‬למדנו‪ ,‬כי הנאשם היה דמות דומיננטית ובעלת השפעה רבה‬
‫בפלוגה‪ .‬במסגרת תפקידו כרס"ר משמעת הנאשם נהג לעזור לשוטרי הפלוגה בעניינים‬
‫שונים‪ ,‬לרבות בפתרון מצוקות ובעיות אישיות‪ .‬הנאשם‪ ,‬המבוגר מהלוחמים והסיירות‬
‫שרובם צעירים בשירות חובה‪ ,‬התנהג ב‪" -‬חברמניות" ונהג להתלוצץ ולהתבדח עמם‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬מסכת הראיות ציירה תמונה עגומה‪ ,‬לפיה בחסות התנהגותו הבלתי‬
‫פורמלית‪ ,‬בדיחותיו והלצותיו‪ ,‬נהג הנאשם להשמיע באוזני השוטרות ובנוכחות אחרים‪,‬‬
‫הערות בעלות אופי מיני בוטה‪ ,‬לספר באופן תדיר בדיחות גסות בנוכחותן‪ ,‬לחבק ולנשק‬
‫אותן ולגעת בגופן‪ .‬הדברים הגיעו לכדי כך‪ ,‬ששוטרות חשו אי נוחות במחיצתו‪ ,‬עד כדי‬
‫ניסיון להימנע ממפגש עמו והנפת יד מרחוק לשלום כדי שלא להיקלע לסיטואציה‬
‫המחייבת בכל מפגש עמו חיבוק ונשיקה‪ .‬התנהגויות אלו‪ ,‬השפילו וביזו את שוטרות‬
‫הפלוגה ביחס למיניותן‪ ,‬העכירו את האווירה ושיבשו את התפקוד התקין בה‪ .‬הדבר‬
‫עלה בבירור מעדויותיהם של כלל עדי התביעה‪ .‬אנו סבורים כי מצב דברים זה מתאים‬
‫להגדרת‪" ,‬הטרדה מינית סביבתית" כפי שבואר בפסיקה‪.‬‬
‫‪ .11‬לפיכך אנו קובעים כי המעשים שהוכחו במשפט בהתייחס לאישומים ‪ 1,2,4‬ו‪ 1-‬אשר‬
‫לגביהם קבענו כי הם עולים בגדר הטרדה מינית‪ ,‬מהווים גם הטרדה מינית בנסיבות של‬
‫הטרדה מינית סביבתית‪.‬‬
‫הרשעת הנאשם בעובדות ובסעיפי חיקוק שלא נטענו בכתב האישום‬
‫‪ .11‬סעיף ‪ 38‬לחוק המשטרה‪ ,‬קובע כי ביה"ד רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה‬
‫נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו‪ ,‬אף אם עובדות אלו לא נטענו בכתב האישום ובלבד‬
‫שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫‪ .13‬יש לפרש את התנאי בדבר "הזדמנות סבירה להתגונן"‪ ,‬באופן דומה לפרשנות המונח‬
‫הזהה בסעיף ‪ 183‬לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב]‪ ,‬התשמ"ב– ‪ .1982‬יש לבחון‬
‫האם הייתה בידי הנאשם אפשרות טכנית לנהל את הגנתו ובכלל זה להביא ראיות‬
‫ולהשמיע עדים‪ .‬יש לשאול האם הנאשם הופתע והאם כתוצאה מכך נמנעה ממנו‬
‫האפשרות לפתח קו הגנה חדש שיש בו להתגונן נגד האישום אשר לא נזכר בכתב‬
‫האישום‪.‬‬
‫כעולה מן הראיות‪ ,‬בהתייחס לאיומים ‪ ,1,2,4,1‬נהג הנאשם לספר בדיחות גסות‬
‫המתייחסות לאיבריהן של נשים בנוכחות המתלוננות ושוטרים נוספים‪ ,‬עד כדי גרימת‬
‫תחושת אי נוחות בקרב המתלוננות – ס‪.‬ב‪ ,‬ש‪.‬ב‪ ,‬ע‪.‬ע‪ ,‬ו‪-‬י‪.‬ב והן בקרב שוטרים אחרים‪,‬‬
‫דוגמת ע"ת ‪ ,XXX 3‬ע"ת ‪ 1‬רפ"ק ‪ ,XXX‬ע"ת ‪XXX 8‬וע"ת ‪ 11‬הקמב"ץ ‪.XXX‬‬
‫בהתייחס להרשעתו בהטרדה המינית הסביבתית–יצוין כי כל העובדות ששימשו בסיס‬
‫לקביעה כי בוצעה עבירה מסוג זה‪ ,‬מוצאות ביטוי בכתב האישום‪ .‬עבירת המשמעת של‬
‫הטרדה מינית סביבתית מתגבשת בגין אותן עובדות ואירועים שיוחסו לנאשם בכתב‬
‫האישום מלכתחילה‪ .‬המסקנה המתחייבת מכך‪ ,‬היא שהנאשם הבין את המעשים‬
‫המיוחסים לו ואת המסגרת המשפטית בה הם ממוקמים‪ .‬כן ניתן לומר כי כל העדים‬
‫במשפט התייחסו לעובדות אלו בהרחבה ונחקרו לגביהן‪.‬‬
‫לפיכך מצאנו כי בנסיבות מקרה זה קיבל הנאשם הזדמנות סבירה להתגונן‪.‬‬
‫הזדמנות זו אף נוצלה ע"י הנאשם‪ ,‬אשר הכחיש קיומם של חלק מהמעשים‪ ,‬וניסה‬
‫לשוות אופי של הלצה לחלקם האחר‪.‬‬
‫כפי שפירטנו לעיל‪ ,‬קיומם של המעשים המיוחסים לנאשם הוכח מעבר לכל ספק סביר‪.‬‬
‫‪ .18‬באשר לטענת ההגנה לפיה נשאו מעשי הנאשם אופי של בדיחות הדעת והומור במסגרת‬
‫ההווי ששרר בפלוגה ‪ -‬אכן‪ ,‬כפי שציטט ב"כ הנאשם בסיכומיו‪ ,‬לא כל הלצה או בדיחה‬
‫סרת טעם יבואו בגדר המונח "הטרדה מינית"‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬הטרדה מינית אינה מקבלת הכשר נורמטיבי משום שהדברים נאמרו לכאורה‬
‫בצחוק או משום שבמקום העבודה מקובלת התנהגות חופשית בתחום המין‪( .‬עיין ב‪-‬‬
‫עש"מ ‪ 2214/11‬בני מדר נ' נש"מ)‪.‬‬
‫משכך הם פני הדברים‪ ,‬אנו קובעים כי התקיימו התנאים המאפשרים הרשעת הנאשם‬
‫בהתאם לסעיף ‪ 38‬לחוק המשטרה‪.‬‬
‫‪ .19‬יצוין כי גם בעש"מ ‪ 009/1/11‬רוחי חליל נ' נציבות שירות המדינה שאוזכר לעיל‪,‬‬
‫הורשע המערער בעבירות משמעת שעניינן הטרדה סביבתית‪ ,‬על אף שאישום זה לא‬
‫נכלל בכתב התובענה‪ .‬בית הדין המשמעתי של שירות המדינה קבע‪ ,‬כי במהלך הדיון‬
‫הוכח‪ ,‬שהמערער נהג לספר בדיחות גסות ויצר סביבה ואווירה עוינת במקום עבודתו‪.‬‬
‫‪137‬‬
‫כבוד השופטת פרוקצ'יה בדונה בעניין דחתה את טענת המערער‪ ,‬כי לא ניתנה לו‬
‫הזדמנות סבירה להתגונן מפני הרשעה בעבירה של הטרדה סביבתית‪ ,‬וקבעה‪:‬‬
‫"יוצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬כי נושא זה של השמעת ביטויים מיניים ובדיחות גסות בהקשרים‬
‫שונים אף שלא הועמד כאישום נפרד לעצמו‪ ,‬הוזכר בשני אישומים בכתב התובענה‬
‫עליהם נסב הדיון‪ .‬העיסוק בכך במהלך הדיון המשפטי לא בא כהפתעה אלא‬
‫כהתפתחות טבעית‪ ,‬בין היתר נוכח ההתייחסות אליו בכתב התובענה‪"...‬‬
‫‪ .31‬טרם סיום נבקש להתייחס לפסק דינה של חברתנו‪.‬‬
‫באשר לאישום ‪ – 3‬עם כל הכבוד‪ ,‬משקבענו כי הנאשם התבטא באופן שיוחס לו‪ ,‬אין‬
‫אנו יכולים להסכים לגישה המכשירה התבטאות כה חמורה של שוטר ותיק כדוגמת‬
‫הנאשם‪ ,‬המשמש בתפקיד רס"ר משמעת‪ .‬התבטאות זו הושמעה בפני קצין משטרה‬
‫אחר‪ ,‬בשעה בה השניים מילאו תפקיד‪ .‬איננו מסכימים לעמדה כי הרשעה בגין‬
‫התבטאות זו וההקשר בה היא נאמרה‪ ,‬נכנסת בגדר טיפוח תרבות של מעין "אח גדול"‬
‫או "מלשינון"‪.‬‬
‫למותר לציין כי התבטאות בוטה מסוג זה‪ ,‬אינה עומדת באמות המידה האתיות‬
‫והערכיות הנדרשות והמצופות מכל איש משטרה באשר הוא‪ ,‬ואין לנו כל ספק כי יש‬
‫בהתבטאות בנוסח זה משום התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫באשר להרשעה בהטרדה מינית סביבתית – סבורים אנו בכל הכבוד כי שוגה חברתנו הן‬
‫בפרשנותה המשפטית והן בהתייחסה להיבט הפרוצדורלי‪ .‬בית המשפט העליון בעש"מ‬
‫‪ 11931/11‬רוחי חליל נ' נציבות שירות המדינה קבע במפורש את הבסיס להרשעה‬
‫בהטרדה מינית סביבתית על סמך החוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬באומרו‪:‬‬
‫"הטרדה מינית מתקיימת מקום שאדם מתייחס התייחסות מבזה או משפילה לזולת‬
‫ביחס למינו או מיניותו (סעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת הטרדה מינית)‪ .‬קיום הטרדה‬
‫מינית אינו מותנה בהכרח בהתייחסותה לאדם מסוים‪ .‬היא עשויה להתקיים גם‬
‫מקום שהיא מבטאת התייחסות פסולה המופנית לקבוצה של בני אדם‪ ,‬ומכוונת למינו‬
‫או למיניותו של אדם או בני אדם הנימנים על הקבוצה‪ .‬היא עשויה להתקיים‬
‫בהקשרים שונים לרבות בהקשר ליחסי עבודה ולסביבת עבודה‪ .‬היא עשויה ללבוש‬
‫צורה של "הטרדה סביבתית" היוצרת סביבה עויינת בהקשר המיני‪ ,‬ועשויה לגרום‬
‫להעכרת האווירה הסביבתית‪ .‬במקום שהיא מתרחשת במערך תעסוקתי‪ ,‬היא עלולה‬
‫לפגוע בתפקודה התקין של מערכת יחסי העבודה‪ ...‬ההטרדה המינית עשויה‪ ,‬איפוא‪,‬‬
‫להתגבש בהתייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני‪ ,‬המופנות כלפי קבוצה של בני אדם‪,‬‬
‫ולאו דוקא כלפי אדם מסוים"‪.‬‬
‫דבריו אלה של ביהמ"ש העליון ברורים‪ ,‬אין לתת להם פרשנות‪ ,‬ואין בהם כל‬
‫התייחסות לקיומן או העדר קיומן של הוראות פנימיות כמו התקשי"ר‪.‬‬
‫‪138‬‬
‫באשר לטעם הפרוצדורלי אותו מעלה חברתנו – נציין כי הרשעה על סמך אותן עובדות‬
‫שנזכרו בכתב האישום‪ ,‬ועובדות אלו בלבד‪ ,‬בהטרדה מינית סביבתית‪ ,‬אינה מהווה‬
‫הרחבת חזית המחלוקת העובדתית ואינה נוגעת להצהרת התביעה אליה מפנה חברתנו‪.‬‬
‫‪ .31‬לאור כל האמור‪ ,‬אנו סבורים כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות הבאות‪:‬‬
‫הטרדה מינית ‪ -‬לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה בנסיבות סעיף‬
‫‪(4‬א)(‪()1‬ג) לחוק למניעת הטרדה מינית‪( .‬שלוש עבירות) (אישומים ‪.)1,2,4‬‬
‫הטרדה מינית סביבתית – לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה בנסיבות‬
‫סעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת הטרדה מינית‪(.‬עבירה אחת) (אישומים ‪ 1,2,4‬ו‪.)1-‬‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה לפגוע בתדמית המשטרה – לפי סעיף ‪4‬‬
‫לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪(.‬שתי עבירות) (אישומים ‪.)3,1‬‬
‫השופטת צ' דוד‪-‬גולדברגר‬
‫‪ .1‬הנאשם בתיק זה הואשם ב‪ 1 -‬אישומים‪ ,‬ובגינם יוחסו לו עבירות משמעת של התנהגות‬
‫שאינה הולמת שוטר והטרדה מינית‪ ,‬הכול כמפורט בחוות הדעת המפורטת של חבריי‪.‬‬
‫תמימת דעים אני עם חבריי בכך שככלל הוכיחה התביעה חלק ניכר מעובדות כתב האישום‪,‬‬
‫ואולם בשונה מהם – אני סבורה שנותרו עובדות שלא הוכחו‪ .‬כן אני סבורה‪ ,‬בחלק מן‬
‫האישומים‪ ,‬שמן העובדות שהוכחו יש לגזור מסקנות משפטיות שונות מאלו שקבעו חבריי‪.‬‬
‫בתחילת דבריי אגע בעובדות שלשיטתי התביעה לא הוכיחה אותן ברמת הוודאות הדרושה‬
‫ושבעניינן אני חולקת על חבריי‪ ,‬לאחר מכן אדרש למסקנות המשפטיות שיש לגזור בכל‬
‫אישום ואישום כאמור‪ ,‬ובסוף אתן דעתי לסוגיית "ההטרדה הסביבתית" ולאופן טיפול‬
‫המשטרה בתלונת המתלוננות‪.‬‬
‫אישום ‪0‬‬
‫‪ .2‬בסעיף ‪ 1‬לכתב האישום נטען כלפי הנאשם שנהג לספר בנוכחות ס"ב ובנוכחות שוטרים‬
‫אחרים בדיחות גסות‪ .‬לבד מ"בדיחת הגמד"‪ ,‬שהיא כשלעצמה עניין לאישומים השלישי‬
‫והחמישי – לא הובאה לפני בית הדין דוגמה נוספת‪ ,‬אפילו לא אחת‪ ,‬לבדיחה גסה‪ .‬בהקשר‬
‫אלי הן‪ ,‬העידה ס"ב כי יתכן שהבדיחות לא נאמרו בכוונה מינית ( עמ' ‪ 21 ,21‬לפרו')‪ ,‬ואילו‬
‫עד התביעה ‪XXX‬אמר שהן היו בדיחות של "תרתי משמע"‪ ,‬כלומר שמשמעותן המינית‬
‫הגסה אינה חד‪-‬משמעית (עמ' ‪ 41‬לפרו')‪ .‬עדת התביעה ‪XXX‬הוסיפה פרטים על נסיבות‬
‫סיפורן של הבדיחות בציינה‪" :‬הייתי נוכחת אבל לא היה שום דבר שמופנה אלי באופן‬
‫ספציפי‪ ,‬כמו שסיפרתי לך‪ ,‬היינו יושבים הרבה בחוץ‪ ,‬היה לנו ספסל בפלוגה שהיינו יושבים‬
‫שם בחוץ ומתבדחים‪ ,‬יש בדיחות שעולות לאוויר וצוחקים‪ ,‬לא היה שום דבר שמופנה אלי‬
‫באופן אישי‪ ,‬הכל היה כללי‪ ....‬חלק מהחברה דיברו וגם ‪ XXX‬זרם אתם‪ ...‬לפי מה שאני‬
‫‪139‬‬
‫יודעת שס‪ .‬היא מהמחזור של ש‪ .‬ותמיד היו צוחקות אתו‪ ,‬ואתו כמו עם כולם‪ ,‬ולא היה בזה‬
‫שום דבר שהפריע להן‪ ,‬כי אחרת אם היה מפריע להן‪ ,‬הן היו קמות והולכות‪...‬כשזה נכנס‬
‫יותר לשיחה גברית ‪..‬אז קמתי והלכתי (עמ' ‪ 31-31‬לפרוטוקול)"‪ .‬בחקירתה החוזרת‬
‫הבהירה כי במונח 'שיחה גברית' נתכוונה לשיחות שעניינן קיום יחסי מין‪.‬‬
‫ודוק‪ :‬בשונה מפרשות 'רוחי חליל'‪' ,‬פודלובסקי' ו'בני מדר' שנזכרו בחוות הדעת של חבריי‪,‬‬
‫ששם הודו הנאשמים בכך שסיפרו בדיחות גסות – בענייננו כפר הנאשם בעובדה זו‪ .‬את‬
‫החלל שהותירה כפירה זו צריכה הייתה התביעה למלא‪ .‬לשם כך‪ ,‬אין די‪ ,‬לדעתי‪ ,‬בעדויות‬
‫של חלק מעדי התביעה שלפיהן ב'חברותות' שנוצרו בערבים ושבהן נטל הנאשם חלק‪ ,‬סיפר‬
‫הוא‪ ,‬בין השאר‪ ,‬בדיחות גסות‪ .‬מה גם שחלקם האחר ציין כי הן נשאו אופי דו‪-‬משמעי‪.‬‬
‫היות דבר מסוים גס הוא בבחינת מסקנה‪ .‬בהעדר הדבר‪ ,‬ממילא לא קיימת גם המסקנה‪.‬‬
‫אשר על כן אני סבורה כי בהעדר ראייה לבדיחה כלשהיא לא ניתן ממילא לקבוע את‬
‫גסותה‪.‬‬
‫ועוד‪ .‬בסעיף זה גם נטען כלפי הנאשם כי‪ ,‬בהתייחסו לשוטרת אחרת מהפלוגה שיש לה חזה‬
‫גדול (להלן‪ :‬א"ד)‪ ,‬אמר הנאשם בנוכחות ס"ב "שהיה מת לשים את הראש שלו על החזה‬
‫שלה"‪ .‬ס"ב העידה כי את האמירה שמעה גם ש"ב וכי היא נאמרה לאחר שא"ש חלפה‬
‫במקום‪ .‬ש"ב מנגד העידה כי לא הייתה נוכחת במקום וכי לא שמעה את האמירה‪.‬‬
‫בנסיבות הללו‪ ,‬ובשים לב גם לכך שבהזדמנות השנייה שהייתה לה (ת‪ )1/‬להלין על הנאשם‬
‫לא ציינה ס"ב גם אמירות גסות שאמר‪ ,‬לא בכלל ולא בפרט – אני סבורה שלא ניתן לקבוע‬
‫ממצא ברמת הוודאות הדרושה לפיו אמר הנאשם את הדברים שייחסה לו ס"ב בנוגע‬
‫לא"ש‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬אפילו אניח שהיא נאמרה‪ ,‬בשים לב לקביעתי לפיה לא הובאו לפנינו‬
‫ראיות בדבר 'בדיחות גסות'‪ ,‬נותרת אמירה זו לבדה‪ ,‬והיסוד החוזר הדרוש להרשעה לפי‬
‫סעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת הטרדה מינית‪ ,‬התשנ"ח‪( 1998-‬להלן‪" :‬החוק") – אינו מתקיים‪.‬‬
‫נוכח האמור‪ ,‬אני סבורה שיש ממש בטענות ההגנה בנוגע לאישום מס' ‪ .1‬לפיכך‪ ,‬לו דעתי‬
‫תישמע‪ ,‬יש מקום לזכות את הנאשם כליל מאישום זה‪ ,‬ולא רק מחלקו כפי שקבעו חבריי‪.‬‬
‫אישום ‪4‬‬
‫‪ .4‬המעשים המיוחסים לנאשם באישום זה פורטו בהרחבה בחוות הדעת של חבריי ואיני רואה‬
‫מקום לשוב ולציינם באריכות‪ .‬אגע תחילה במילים המיוחסות לנאשם באישום זה ושנאמרו‬
‫בנוכחות ש"ב על אודות מש"קית הת"ש‪ ,‬כשזו יצאה לריצה‪ .‬נטען כי אמר‪" :‬איזה תחת‬
‫גדול‪ ,‬אני אוהב כשמש"קית ת"ש יוצאת לריצה‪ ,‬איזה טייטס צמוד"‪ .‬ש"ב העידה כי השוטר‬
‫‪XXX‬אף הוא נכח במקום ושמע את הדברים‪ .‬לא זו אף זו‪ ,‬לדבריה ‪XXX‬אף סיפר‬
‫למש"קית הת"ש את ששמע מפי הנאשם וכי זו האחרונה נפגעה מהם‪ .‬מנגד עד התביעה‬
‫‪XXX‬העיד גם בחקירתו במח"ש וגם לפנינו כי אינו זוכר אירוע כזה‪ .‬בשים לב לפער‬
‫המהותי שבין עדי התביעה בעניין זה – אני סבורה כי לא ניתן לקבוע ברמת הוודאות‬
‫הדרושה כי הנאשם אמר את הדברים על אודות מש"קית הת"ש כאמור‪.‬‬
‫‪141‬‬
‫‪ .3‬אשר למעשים הנוגעים ישירות לש"ב – ש"ב העידה על פעם אחת שבה הנאשם חיבק ונישק‬
‫אותה תוך שהוא מפטיר לעבר שוטרים אחרים "הסתדרתי"‪ .‬עוד העידה על ערב פלוגה‬
‫שבמהלכו נדחק הנאשם לכיסא שעליו ישבה באופן שהיא חשה במגע גופו ובשל כך נאלצה‬
‫לקום‪ .‬לדבריה כל הפלוגה ראתה זאת‪ ,‬אך נקבה בבירור בשמותיהם של עדי התביעה‬
‫‪XXX‬ו‪XXX‬נקדים את המאוחר ונציין כי הללו העידו לפנינו כי לא זכור להם אירוע כאמור‬
‫(בעמ' ‪ 48 ,43‬בהתאמה)‪ .‬בהודעתה במח"ש מתאריך ‪ 23.8.11‬מסרה בנושא הכיסא‪" :‬היה‬
‫לנו ערב מפקד במטבח וחלק יצאו וחלק נשארו ואני ישבתי על כיסא בקצה הכיסא‬
‫ו‪ XXX‬בא מאחוריי והתיישב מאחורה ואני קמתי מיד ישר‪ .‬זה היה נראה קטע של צחוק כי‬
‫צחקו‪ ,‬גם אני צחקתי"‪ .‬בהודעתה השנייה במח"ש מתאריך ‪ 11.3.11‬פירטה‪" :‬הוא שם את‬
‫הידיים שלו על הכתפיים שלי ונכנס מאחורה והתיישב‪ .‬הבטן שלו‪ ,‬ויש לו בטן‪ ,‬נגעה בחלק‬
‫גוף תחתון שלי‪ ,‬באזור הגב ואני ישר קמתי וצחקתי כי זה נראה קטע של צחוק"‪ .‬ולפנינו‪,‬‬
‫כמו גם בהודעתה הראשונה במח"ש העידה‪ ,‬כי רק בדיעבד בעקבות הערות מסביבתה‬
‫הבינה שמדובר במעשה ש"לא היה לעניין (בעמ' ‪ 8‬לפרו')‪.‬‬
‫‪ .1‬הנאשם הכחיש את עניין ה"הסתדרתי"‪ ,‬ואשר לאירוע הכיסא העיד‪ " :‬אני עמדתי‬
‫והרצאתי‪ ,‬הרצאתי על סמים ואלכוהול ובטיחות בדרכים‪ ,‬ואז היא באה התיישבה במקום‬
‫בכוונה כזה‪ ,‬כלומר בכיסא שאני הכנתי‪ .‬סיימתי את ההרצאה הלכתי לצד השני של חדר‬
‫האוכל‪ ,‬הלכתי למ"פ וחזרתי מאחורה מאחורי הכיסאות‪ ,‬הם ישבו בח'‪ ,‬היא ישבה במקום‬
‫שלי‪ ,‬היא כבר ידעה שאני בא אליה‪ ,‬אני דחפתי אותה בצורה עם הידיים כלומר שתקום‬
‫ובאתי מאחור וישבתי‪ ,‬לא היה בינינו שום מגע (בעמ' ‪ 38‬לפרו')"‪.‬‬
‫‪ .1‬עינינו רואות אפוא שהמרחק בין גרסת ש"ב ובין גרסת הנאשם בנושא הכיסא אינו כה גדול‪,‬‬
‫ולא מן הנמנע כי הנאשם נגע בכתפיה של ש"ב‪ ,‬כפי שהעידה אף היא‪ ,‬כדי שתקום מן‬
‫הכיסא‪ .‬אף אם נגע הנאשם בש"ב כפי שתיארה איני סבורה שיש למעשה "אופי מיני"‪.‬‬
‫העובדה שש"ב עצמה לא ייחסה חשיבות לאירוע בזמן אמת‪ ,‬והעובדה שהעדים לו‪ ,‬לדבריה‪,‬‬
‫לא זוכרים אותו – מלמדות אף הן כי לא היה בהתנהגות הנאשם משהו חריג או יוצא דופן‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬אפילו אם אקבל את גרסת התביעה במלואה בשני העניינים הללו‪ :‬עניין‬
‫ה"הסתדרתי" ועניין "הכיסא" – איני סבורה שמעשיו של הנאשם עולים כדי עבירה של‬
‫הטרדה מינית‪ .‬בפרשת בן אשר התמודד השופט זמיר עם השאלה מהי הטרדה מינית וכדי‬
‫לסייע באבחונה נתן בה השופט זמיר שבעה סימני היכר‪ .‬סימנים אלו‪ ,‬אף שניתנו טרם‬
‫כניסתו של החוק לתוקף‪ ,‬נותרו בתוקפם גם לאחר שחוקק החוק והם מצוטטים תדיר‬
‫בפסקי דין בתחום שניתנו לאחריו‪ .‬בין הסימנים קבע השופט זמיר‪ ,‬בפסקה ‪(23‬ד) לפסק‬
‫דינו‪ ,‬את המבחן של "פגיעה ממשית"‪ .‬ואלה הדברים‪:‬‬
‫עם זאת‪ ,‬לא כל התנהגות או התבטאות בעלת אופי מיני‪ ,‬אפילו יש בה‬
‫מידה של גסות‪ ,‬והיא גורמת מבוכה או מעוררת מורת רוח‪ ,‬תיחשב‬
‫הטרדה מינית‪ .‬אפשר שהתנהגות תהיה ראויה לגנאי‪ ,‬אך לא תגיע כדי‬
‫עבירת משמעת‪ .‬יש פגיעה שראויה לתגובה‪ ,‬אך לא לתלונה‪ .‬פגיעה‬
‫‪141‬‬
‫קלה‪ ,‬במיוחד אם היא בגדר תקרית בודדת‪ ,‬אינה בהכרח הטרדה‪ .‬לא כל‬
‫מידה של הטרדה‪ ,‬ואף לא כל פגיעה בכבוד‪ ,‬אפילו היא פגיעה שולית‪,‬‬
‫תיחשב הטרדה‪ .‬כדי שהתנהגות או התבטאות תיחשב הטרדה מינית‬
‫צריך שתהיה בה פגיעה ממשית‪ .‬מה משמע פגיעה ממשית? בהטרדה‬
‫מסוג של זה‪-‬תמורת‪-‬זה‪ ,‬עצם ההתניה של שינוי בתנאי העבודה או‬
‫הלימודים‪ ,‬לטובה או לרעה‪ ,‬בקיום קשר מיני‪ ,‬יש בה משום פגיעה‬
‫ממשית‪ .‬גם אם היא אינה מתממשת‪ ,‬די בה‪ ,‬כשהיא באה מצד בעל‬
‫עמדה של כוח‪ ,‬כדי להטריד‪ ,‬להפחיד‪ ,‬לערער את שלוות הנפש‪ ,‬לפגוע‬
‫בכבוד‪ .‬בהטרדה מסוג אחר‪ ,‬השאלה אם הפגיעה הינה ממשית תלויה‬
‫בביטוי‪ ,‬בהתנהגות‪ ,‬בתדירות וביתר נסיבות העניין‪ .‬הפגיעה תיחשב‬
‫ממשית כאשר יש בה כדי לפגוע באופן ממשי בכבוד‪ ,‬כגון לגרום‬
‫השפלה‪ ,‬או כאשר יש בה כדי להעכיר את האווירה עד כדי פגיעה‬
‫ממשית ביכולת לתפקד באופן רגיל ותקין כעובד או כתלמיד וכיוצא‬
‫באלה‪ .‬נסיבות העניין הן שקובעות אם הפגיעה ממשית עד שהיא‬
‫מגיעה כדי הטרדה מינית (עש"ם ‪ 1314/91‬מדינת ישראל נגד זוהר בן אשר‪ ,‬פורסם‬
‫בתקדין ‪.)9.4.98‬‬
‫בהציבי את המבחן הזה אל מול עיני‪ ,‬דומני שהתנהגות הנאשם בשני העניינים הללו "ראויה‬
‫לתגובה‪ ,‬אך לא לתלונה"‪ ,‬כמאמר השופט זמיר‪ .‬התנהגותו אינה עולה כדי פגיעה ממשית‬
‫בש"ב‪ .‬ויוטעם‪ ,‬הדגש במשפטי האחרון הוא על המילה "ממשית"‪ .‬אין לי ספק שש"ב חשה‬
‫פגיעה מסוימת‪ ,‬בדיעבד‪ ,‬כתוצאה מהתנהגות הנאשם‪ .‬ברם‪ ,‬לא כל מעשה מכוער‪ ,‬גס או לא‬
‫ראוי בא בגדר עבירת משמעת‪ .‬מעשיו של הנאשם כלפי ש"ב הנדונים בסעיף זה הם סרי‪-‬‬
‫טעם‪ ,‬אוויליים ומביכים‪ ,‬אך אינם מגיעים כדי עבירת משמעת‪.‬‬
‫נוכח האמור‪ ,‬אני סבורה שיש מקום לזכות את הנאשם מן המעשים המיוחסים לו באישום‬
‫‪.2‬‬
‫אישום ‪4‬‬
‫‪ .3‬אשר לאישום זה תמימת דעים אני עם חבריי‪ .‬אבקש להוסיף רק כי לטעמי לא בחרה‬
‫התביעה את סעיף האישום המתאר נכונה את המעשים‪ .‬התנהגות הנאשם מתיישבת יותר‬
‫עם התנהגות שהיא "התייחסות מבזה או משפילה"‪ ,‬לפי סעיף ‪(4‬א)‪ 1‬לחוק‪ .‬ואולם משבחרה‬
‫התביעה בחלופה של "התייחסויות חוזרות"‪ ,‬ומשהוכחה חלופה זו כמפורט בחוות הדעת‬
‫של חבריי – לא ראיתי לנכון לסטות מבחירתה של המאשימה בעניין זה‪.‬‬
‫לעניין אישום זה אבקש להוסיף כי יש בו לדידי חומרה מיוחדת‪ .‬העדה ע"ע העידה כי אירוע‬
‫"הכפתור בחולצה" אירע כשהיא‪ ,‬מש"קית חינוך בפלוגה‪ ,‬הגיעה זה מקרוב לפלוגה‪ ,‬וכי היו‬
‫עדים לו שוטרים נוספים‪ .‬חכמינו הורונו‪" :‬והווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות‬
‫(מסכת אבות א‪ ,‬י"ד)‪ .‬אם לכל אדם כך‪ .‬קל וחומר לאדם שנקלע לסביבה חדשה ועליו‬
‫"להתברג" בה ולבסס בה את מעמדו‪.‬‬
‫‪142‬‬
‫אישום ‪2‬‬
‫‪ .8‬באישום הרביעי מיוחסת לנאשם אמירה שבגינה הואשם בהתנהגות שאינה הולמת שוטר‬
‫ושיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪ .‬עד התביעה ‪ ,XXX‬שהוא גם עד התביעה היחידי‬
‫בנוגע לאישום זה‪ ,‬העיד‪" :‬הנאשם אמר שהוא יכול לזיין את הבת של המפכ"ל ואף אחד לא‬
‫יעשה לו כלום כי הוא מכיר את החוק יותר מהסיירות ואף אחד לא יתעסק אתו והוא יתבע‬
‫אותן אחרי זה בהוצאת דיבה על כל הדברים שהיו"‪ .‬בחקירתו הנגדית הוסיף ‪ XXX‬על‬
‫האופן שבו אמר הנאשם את הדברים‪ ,‬ואמר‪" :‬סתם אמר את זה‪ .‬השוויץ לא מעבר"‪.‬‬
‫הנאשם מנגד הכחיש את הדברים‪.‬‬
‫לבד מדאגתו ללוחמות‪ ,‬התרשמתי כי לעד ‪ XXX‬היה מניע נוסף בהגשת התלונה כנגד‬
‫הנאשם‪ .‬העדות ש"ב וס"ב העידו לפנינו שהוא ניווט את השיחה לכיוון "החיבוקים" של‬
‫הנאשם אף שהן התלוננו על העדפת מעיין ואי‪-‬שיבוצה למשמרות שטח (בעמ' ‪ 14‬ו‪ 22‬לפרו')‪.‬‬
‫להתרשמות זו ניתן להגיע גם מעיון בת‪ – 8/‬המכתב בעילום שם ששלח העד למח"ש‪ ,‬מ'‬
‫מג"ב וממ"ר איו"ש – ואשר בו הטיח העד בנאשם‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬האשמות כבדות החורגות‬
‫מעניינו של כתב האישום בתיק דנן‪ .‬נוכח דברים אלו‪ ,‬אני סבורה שלא ניתן להשתית‬
‫ממצאים לחובת הנאשם על בסיס עדותו של ‪.XXX‬‬
‫יתרה מזו ולמעלה מן הצורך‪ :‬לטעמי‪ ,‬יש ממש בעמדת ההגנה לפיה יש לזכות את הנאשם‬
‫מאישום זה אף אם נקבל את עמדת התביעה לעניין אישום זה כפי שהיא‪ .‬לשיטת התביעה‬
‫אמר הנאשם את הדברים ל‪ – XXX‬ולו בלבד – וכעולה מן העדות‪ ,‬על רקע הגשת תלונת‬
‫הסיירות נגדו‪ .‬סבורני כי אמירות שאומר שוטר לשוטר אחר תוך כדי שהוא משיח בפניו את‬
‫מר לִ בו – אינן עולות בדרך כלל כדי עבירת משמעת‪ .‬כך גם בענייננו‪ .‬הדברים נאמרו באופן‬
‫סתמי ובאופן שלא היה בו כדי לפגוע בשוטר ששמעם‪ .‬אין פירושה של מסקנה זו שאין‬
‫לסלוד מן הלשון ומן הסגנון של הדברים‪ ,‬אך מכאן ועד להרשעה בעבירת משמעת דומני‬
‫שהדרך ארוכה‪ .‬יפים לעניין זה דבריו של השופט ש' לוין בעל"ע ‪ ,3333/99‬הגם שהם נאמרו‬
‫בהקשר של עורכי דין‪ .‬ואלו הדברים‪:‬‬
‫אמת הדבר‪ ,‬שאין חולק על כך שמחובתו של פרקליט לנקוט לשון מנומסת‪,‬‬
‫מאופקת ומרוסנת הן בפניותיו לבית המשפט והן ביחסו לחבריו למקצוע‪....‬אך‬
‫מכאן עדיין אין זה נובע שכל התבטאות סרת טעם שאיננה אסתטית צריכה‬
‫באופן אוטומטי להפוך לעבירה אתית (הוועד המחוזי של לשכת עורכי נ' עו"ד‬
‫יורם וינוגרד‪ ,‬פורסם בתקדין ‪.)29.8.2111‬‬
‫כן יפים דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בבר"ש ‪ ,2211/12‬שם החליט שלא להיעתר‬
‫לבקשת ועדת האתיקה לתקוף את זיכויו של המשיב‪ ,‬עו"ד במקצועו‪ ,‬שאמר דברים‬
‫פוגעניים בריאיון רדיו‪:‬‬
‫‪143‬‬
‫הנימוק המהותי לאי היעתרות לבקשה‪ ,‬לצד המשוכה הדיונית שתוארה איננו‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬תוכנם היפה של הדברים שנאמרו‪ .‬הם מכוערים‪ ,‬בוודאי בצאתם מפיו‬
‫של מי שעומד בראש תנועה לאיכות השלטון שניקיון הפרהסיה הציבורית‬
‫ואיכות הלשון הננקטת‪ ,‬צריכים להיות נר לרגליה‪ .‬הדברים נראים כהתחכמות‬
‫המסר הקליט‪ ,‬כזילות הלשון והתוכן‪ .‬המשיב מתאר את דבריו כביטוי ציני‬
‫וסרקסטי‪ ,‬אך עדיין איכות הביטוי כרוכה גם באיכות תוכנו; הדברים נאמרו‬
‫בשלב שבו טרם הוגש כתב האישום נגד מר אולמרט‪ ,‬והנה כבר "מכינים" לו ‪-‬‬
‫מי שתפקידם לבקר אך לא לאסור‪ ,‬וששליחותם צריך שתמומש בהגינות‬
‫ציבורית ‪ -‬תא בבית הסוהר; לא אכחד כי נמנה אני על הדוגלים במתן מקום‬
‫נכבד לכבוד האדם במובנו הבסיסי גם בגדרי ביטוי שפתיים‪ ,‬לא על חשבון‬
‫חופש הביטוי אלא על חשבון הפקרות הביטוי‪ .‬המשיב ‪ -‬ואינו יחיד בדורו ‪ -‬לא‬
‫הידר כאן בדברי חכמים "דעלך סני לחברך לא תעביד" (מה שעליך שנוא‬
‫לחברך לא תעשה ‪ -‬דברי התנא הלל הזקן‪ ,‬בבלי שבת ל"א‪ ,‬א') ניתן רק לתמוה‬
‫מאוד מה היה המשיב‪ ,‬או כל אחד מאתנו‪ ,‬חש אילו דיברו על אודותיו באותה‬
‫צורה‪ .‬ואולם‪ ,‬לאמיתה מדובר בהתבטאות שהיא חלק מן הקלות העצומה שבה‬
‫מתגלגלת הלשון בעידננו בכל אתר (תרתי משמע) ועל גלי אֶ תר וצפי‪ ,‬אך לכדי‬
‫עבירה אינה עולה; ועם כל ההסתייגות ממנה‪ ,‬אינה יוצאת מגדר חופש הביטוי‬
‫גם אם הוא זילות הביטוי‪ ,‬והכלים השיפוטיים יופעלו כלפיה רק במשורה‬
‫ונבלעת היא בהמולת המלים (בר"ש ‪ 2211/12‬ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי‬
‫הדין נ' עו"ד אליעד שרגא‪ ,‬פורסם בתקדין ‪.)11.8.2112‬‬
‫אם בדברים פוגעניים שניתן להם פרסום‪ ,‬נפסק כך‪ .‬קל וחומר בדברים שנאמרו בשיחה‬
‫"פרטית"‪ ,‬כבענייננו‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ .‬הרשעת שוטר על דברים שהשיח בפני שוטר אחר בנסיבות ובאופן קא עסקינן‬
‫עלולה ליצור את הרושם כאילו טיפחנו תרבות של מעין "אח גדול" (ראה והשווה עע"א‬
‫‪ )139/13‬או "מלשינון"‪ .‬ועל הנזק החברתי שעלול להיגרם משני אלו דומה שאין צורך‬
‫להכביר מילים‪ .‬בשל חששי מאלו ראיתי לנכון להרחיב בנושא‪ ,‬אף שקבעתי שלא ניתן לבסס‬
‫ממצאים על יסוד עדותו של ‪.XXX‬‬
‫לסיכום אישום זה‪ ,‬גם אם אמר הנאשם את הדברים – וספק אם אמרם נוכח הקושי‬
‫שבקביעת ממצאים על יסוד עדות ‪ XXX‬כאמור לעיל – לו דעתי תישמע‪ ,‬יש לזכות הנאשם‬
‫מן האישום הרביעי‪.‬‬
‫אישום ‪1‬‬
‫‪ .9‬אשר לאישום זה עמדתי כעמדת חבריי לפיה עולים מעשי הנאשם‪ ,‬כמיוחס לו באישום‪ ,‬כדי‬
‫עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫‪144‬‬
‫הטרדה מינית סביבתית‬
‫‪ .11‬חבריי בחרו להרשיע את הנאשם גם ב"הטרדה מינית סביבתית" – לפי סעיף ‪ 23‬לחוק‬
‫המשטרה ובנסיבות סעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת הטרדה מינית‪ .‬זאת עשו על בסיס סמכותו‬
‫של בית הדין לפי סעיף ‪ 38‬לחוק המשטרה – "הרשעה בעבירה על פי עובדות שלא נטענו‬
‫בכתב האישום"‪.‬‬
‫בשל שני טעמים – מהותי ופרוצדורלי – חולקת אני על חבריי‪.‬‬
‫‪ .11‬אפתח בטעם הפרוצדורלי‪ .‬במהלך הדיון התנגד הסנגור להרחבת חזית המחלוקת שבין‬
‫הצדדים‪ ,‬והתובעת בתגובה להתנגדותו הצהירה שאין בכוונתה לעשות כן (ראה עמ' ‪ 18‬ו‪13‬‬
‫לפרו')‪ .‬רק בסיכום‪-‬סיכומיה ביקשה התובעת בהתבסס על פסק הדין בפרשת רוחי חליל‬
‫"להחיל גם במקרה נשוא כתב האישום הזה את עניין ההטרדה המינית כמשמעותה‬
‫כהטרדה סביבתית‪ ,‬בנוסף למשמעות הקלאסית של סעיף ‪(4‬א)(‪(1‬ג) לחוק ההטרדה המינית"‬
‫(בעמ' ‪ 141‬לפרו')‪ .‬ודוק‪ ,‬התובעת ביקשה כי הקביעה של היות ההטרדה סביבתית – תתבסס‬
‫על סעיפי האישום שייחסה כבר המאשימה לנאשם‪ .‬גם במהלך סיכומיו של ב"כ הנאשם‬
‫הבהירה התובעת שאין היא עותרת להרשעת הנאשם בעבירה אחרת (בעמ' ‪ 133‬לפרו')‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬בענייננו‪ ,‬בחרו חבריי להרשיע את הנאשם בעבירה נוספת כאמור לעיל‪ .‬איני חולקת‬
‫כמובן על סמכותו של בית הדין לעשות כן‪ ,‬אך דומני שאין מקום לעשיית שימוש בסמכות‬
‫כאשר התביעה לכל אורך ההליך לא ביקשה לעשות כן‪ ,‬וכשהיא לא ביקשה כן 'מדעת'‪ ,‬ולא‬
‫'שלא מדעת'‪ .‬על מצב כגון דא כתב המלומד קדמי בספרו‪:‬‬
‫"ככלל‪ ,‬בית המשפט מכבד את בחירת התביעה בכל הנוגע להוראות‬
‫החיקוק‪ ,‬ואינו מוסיף להוראות אלו – ובוודאי שלא תוספת מחמירה –‬
‫מיוזמתו (על סדר הדין בפלילים‪ ,‬מהדורת ‪ ,2119‬עמ' ‪".)1111‬‬
‫‪ .12‬אשר לצד המהותי‪ .‬לא חוק המשטרה ולא החוק למניעת הטרדה מינית מכירים בעבירה‬
‫שכותרתה "הטרדה מינית סביבתית"‪.‬‬
‫גם בית המשפט העליון לא הוסיף לספר החוקים עבירה עצמאית חדשה‪ .‬למקרא פסקי הדין‬
‫עליהם נשענו חבריי בעניין זה‪ ,‬עולה כי ההרשעה שם ביסוד ה"סביבתי" הושתתה‪ ,‬בין‬
‫הש אר‪ ,‬על הוראות התקשי"ר (תקנון שירות המדינה)‪ .‬כאן המקום לציין כי שירות המדינה‬
‫הקדים את המחוקק בהתמודדות בתופעה של הטרדה מינית באוסרו עליה בהוראות‬
‫התקשי"ר עוד בטרם נחקק החוק למניעת הטרדה מינית‪ .‬עניין זה אוזכר אף בפרשת בן‬
‫אשר שהזכרנוה לעיל‪ .‬בפרשה זו מנה כזכור כבוד השופט זמיר סימני היכר לזיהויה של‬
‫הטרדה מינית‪ ,‬ובהם – על בסיס ההבחנה שהייתה מקובלת בארה"ב באותה עת – את‬
‫ההטרדה הסביבתית‪ .‬בהקשר זה מציין השופט זמיר את הוראות התקשי"ר בנדון הנוקטות‬
‫מינוח דומה‪ .‬וכך כתב בפסקה ‪( 23‬ב) לפסק דינו‪:‬‬
‫‪145‬‬
‫התקשי"ר‪ ,‬כאשר הוא מגדיר הטרדה מינית (בסעיף ‪ ,)24.240‬כולל בה‬
‫גם יצירת סביבה עוינת‪ .‬וכך הוא מגדיר "מעשה בעל אופי מיני"‪:‬‬
‫"לרבות דיבור או רמיזה‪ ,‬או יצירת אוירה עוינת"‪.‬‬
‫גם בפרשת מדר‪ ,‬שעניינה מעשים שעשה הנאשם שם בשנת ‪ ,2111‬מאזכרת כבוד השופטת‬
‫ביניש את הוראות התקשי"ר‪:‬‬
‫לכך יש להוסיף כי בכתב התובענה נטען שהמערער הפר את הוראת‬
‫סעיף ‪ 24.240‬לתקשי"ר‪ ,‬המגדירה "מעשה בעל אופי מיני ‪ -‬לרבות‬
‫דיבור או רמיזה או יצירת אווירה עוינת" (ההדגשה אינה במקור ‪-‬‬
‫ד‪.‬ב‪ .).‬בהתחשב בכל אלה‪ ,‬אין לומר כי ההרשעה ביצירת סביבת‬
‫עבודה עוינת הפתיעה את המערער‪ ,‬וקשה לראות כיצד קו הגנתו היה‬
‫משתנה אילו הואשם בכך מלכתחילה (עש"ם ‪ 2214/11‬בני מדר נ' נציבות‬
‫שירות המדינה‪ ,‬פורסם בתקדין ‪.)21.3.2111‬‬
‫בפרשת רוחי חליל יוחסו לנאשם עבירות שנעברו בשנים ‪ ,1999- 1993‬ואף שהדבר לא אוזכר‬
‫במפורש בפסק הדין שם‪ ,‬נראה כי הוראות התקשיר שהיו לפניו (כמו בפרשת בן אשר)‬
‫ולאחריו (כמו בפרשת מדר) היו בנוסח שכלל את האיסור של "יצירת סביבת עבודה עוינת"‪.‬‬
‫בשים לב לכך שלא חוק המשטרה‪ ,‬ואף לא פקודות משטרת ישראל – שהן לצורך העניין‬
‫שוות ערך לתקשי"ר – כוללים בחובם יסוד "סביבתי" כאמור‪ ,‬ממילא לא ניתן לדעתי‬
‫להקיש – במישרין לענייננו – מפסקי הדין הנוגעים לבית הדין למשמעת של עובדי שירות‬
‫המדינה‪ .‬עם זה‪ ,‬אין פירושם של הדברים כי בית הדין מנוע מלקבוע במקרים המתאימים –‬
‫במסגרת קביעת נסיבות ביצוע של עבירה‪ ,‬כמו בכל עבירה – כי חלופה מסוימת או יותר של‬
‫עבירת הטרדה מינית התאפיינה גם ביצירת סביבה עוינת‪.‬‬
‫טיפול המשטרה בתלונה של הטרדה מינית‬
‫‪ .14‬טרם שאחתום את חוות דעתי‪ ,‬אבקש להתייחס גם לאופן שבו טופלו תלונותיהן של‬
‫המתלוננות‪ .‬מן העדויות שבאו לפנינו ומת‪ 1/‬עלה שלאחר שיחתן עם ‪ XXX‬כינס המ"פ את‬
‫בנות הפלוגה ושאלן‪ ,‬אחת‪-‬אחת ולפי הסדר‪ ,‬לטענותיהן כלפי הנאשם‪ .‬המסמך שיצא‬
‫בעקבות מפגש זה הופנה לטיפול קת"ץ מג"ב (ת‪ .)1/‬לאחר מכן כינס המג"ד את בנות‬
‫הפלוגה ולאחריו אף הממ"ר ראה לנכון לעשות כן‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬שיש ב"כינוסים" מן הסוג‬
‫הזה שבהם כולם שומעים את כולם טעם לפגם וחשש ל"זיהום עדויות" – יש בכך גם‬
‫לכאורה טיפול שאינו עולה בקנה אחד עם חובות המשטרה כמעביד על פי החוק למניעת‬
‫הטרדה מינית והתקנות שהותקנו לפיו‪.‬‬
‫לסיכום הדברים‬
‫‪ .13‬על יסוד דבריי שלעיל אני סבורה שהמאשימה הוכיחה את האישומים השלישי והחמישי‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬בגין אישום ‪ 4‬יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה אחת של הטרדה מינית –‬
‫‪146‬‬
‫לפי סעיף ‪ 23‬לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪ 2111-‬בנסיבות סעיף ‪(4‬א)‪(1‬ג) לחוק למניעת הטרדה‬
‫מינית‪ .‬בגין אישום ‪ 1‬יש מקום להרשיעו בעבירה אחת של התנהגות שאינה הולמת שוטר –‬
‫לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪.‬‬
‫מאישומים ‪ 2 ,1‬ו‪ ,3 -‬לו דעתי תישמע – יש לזכות את הנאשם‪.‬‬
‫שופטת _________________‬
‫סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫סוף דבר‬
‫לאור כל האמור החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירת הטרדה מינית לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת‬
‫בנסיבות סעיף ‪(4‬א)(‪()1‬ג) לחוק למניעת הטרדה מינית (אישום ‪ ,)4‬ובעבירת התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר או שיש בה לפגוע בתדמית המשטרה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת (אישום ‪.)1‬‬
‫בנוסף הוחלט בהתאם לדעת הרוב של השופטים תנ"צ רחל אדלסברג וסנ"צ פנחס כהן וכנגד‬
‫דעתה החולקת של השופטת סנ"צ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‪ ,‬להרשיע את הנאשם בעבירות הבאות‪:‬‬
‫הטרדה מינית‪ -‬לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת בנסיבות סעיף ‪(4‬א)(‪()1‬ג) לחוק למניעת הטרדה מינית‬
‫(שתי עבירות) (אישומים ‪.)1,2‬‬
‫הטרדה מינית סביבתית – לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת בנסיבות סעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת הטרדה‬
‫מינית (עבירה אחת) (אישומים ‪ 1,2,4‬ו‪.)1-‬‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה – לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‬
‫(אישום ‪.)3‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ח' בשבט תשע"ד ‪ ,19/11/2113‬במעמד התובעת פקד יעל אומידי‪-‬ויכמן‪,‬‬
‫הנאשם וב"כ עו"ד בני קוזניץ‪.‬‬
‫שופטת _______________אב בית הדין _________________שופט ________________‬
‫סנ"ץ פנחס כהן‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫‪147‬‬
‫תיק מס' ‪13/12‬‬
‫בית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬סנ"צ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫השופט‪ ,‬סנ"צ פנחס כהן‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ב ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫השופטים תנ"צ רחל אדלסברג וסנ"צ פנחס כהן‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬בתיק זה כפר הנאשם ב‪ 1-‬האישומים שיוחסו לו והורשע בהם לאחר קיומו של הליך‬
‫הוכחות‪.‬‬
‫‪ .2‬הנאשם‪ ,‬שימש בתקופה הרלבנטית לתיק זה‪ ,‬בתפקיד רב‪-‬סמל פלוגתי בפלוגה ו' במג"ב‬
‫חברון‪ 4 .‬מהמתלוננות הן שוטרות חובה אשר שרתו בפלוגה באותה עת תחת מרותו של‬
‫הנאשם‪ ,‬ומתלוננת נוספת היא קצינה צעירה בתפקיד מ"מ אשר שירתה בפלוגה ביחד עם‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫‪ .4‬באישום ‪ 1‬הורשע הנאשם בעבירת הטרדה מינית בכך שבמהלך שנת ‪ 2111‬במועדים‬
‫שונים‪ ,‬סיפר בנוכחות המתלוננת ס‪.‬ב ושוטרים נוספים בדיחות גסות‪ .‬כמו כן התבטא‬
‫בנוכחות ס‪.‬ב ביחס לשוטרת אחרת מהפלוגה‪ ,‬בעלת חזה גדול‪ ,‬כי היה מת לשים את‬
‫הראש שלו על החזה שלה‪.‬‬
‫הנאשם זוכה מפרטי האישום שייחסו לו עבירה בכך שחיבק את ס‪.‬ב וכן בכך שנכנס‬
‫למגורי הבנות מבלי לדפוק על הדלת ומבלי להכריז על בואו כנהוג‪.‬‬
‫‪ .3‬באישום ‪ 2‬הורשע הנאשם בעבירת הטרדה מינית‪ ,‬בכך שהתבטא בנוכחות המתלוננת ש‪.‬ב‬
‫ביחס למש"קית הת"ש במילים‪" :‬איזה תחת גדול" וכן‪" :‬אני אוהב כשמש"קית ת"ש‬
‫יוצאת לריצה‪ ,‬איזה טייטס צמוד"‪ .‬בכך‪ ,‬שמעת לעת חיבק ונישק את ש‪.‬ב ובאחד המקרים‬
‫קרץ לעבר לוחמים שהיו במקום ואמר‪" :‬הסתדרתי"‪ ,‬ובכך שבאחד המועדים‪ ,‬במהלך ערב‬
‫מפקד‪ ,‬בעת ש‪-‬ש‪.‬ב ישבה על כיסא‪ ,‬התיישב הנאשם על אותו כיסא מאחוריה ובצמוד לה‪,‬‬
‫באופן שגרם לה לקום מיידית‪.‬‬
‫‪148‬‬
‫הנאשם זוכה מפרט האישום שייחס לו חיבוק של שוטרת אחרת בנוכחותה של ש‪.‬ב תוך‬
‫שהפטיר לעברה‪" :‬תראו איך היא מקנאה"‪.‬‬
‫‪ .1‬באישום ‪ 4‬הורשע הנאשם בעבירת הטרדה מינית בכך שבאחד המועדים‪ ,‬כשנפתח כפתור‬
‫בחולצתה של ע‪.‬ע‪ ,‬פנה אליה הנאשם בנוכחות שוטרים נוספים שהיו במקום‪ ,‬ושאל אותה‬
‫האם החולצה קטנה עליה‪ .‬משהשיבה בשלילה‪ ,‬אמר לה כי זה בגלל שהחזה שלה גדול‪.‬‬
‫במספר מועדים אחרים‪ ,‬הנאשם אמר ל‪-‬ע‪.‬ע כי היא יפה‪.‬‬
‫באחד המקרים הנאשם פנה ל‪-‬ע‪.‬ע ושאל אותה‪" :‬מה קורה אם אני אומר לך שיש לך ריח‬
‫טוב"? בהמשך אמר‪ :‬איך זה אם אני אומר לך שיש לך ריח טוב בשיער"? והוסיף בהמשך‬
‫לאמירותיו הקודמות‪" :‬ואם הייתי גמד"? (להלן‪":‬בדיחת הגמד")‪.‬‬
‫‪ .1‬באישום ‪ 3‬הורשע הנאשם בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬בכך שבאחד המועדים‪,‬‬
‫אמר לקמב"ץ הפלוגה‪ ,‬כי הוא (הכוונה לנאשם) יכול לזיין את הילדה של המפכ"ל ואף‬
‫אחד לא יעיר לו‪.‬‬
‫‪ .3‬באישום ‪ 1‬הורשע הנאשם בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬בכך שבמועד שאינו‬
‫ידוע‪ ,‬פנה למתלוננת הקצינה י‪.‬ב ושאל אותה‪ ,‬האם כאשר הוא אומר למישהי‪" :‬השיער‬
‫שלך מריח טוב"‪ ,‬מדובר בהטרדה מינית? י‪.‬ב השיבה לנאשם כי תלוי למי זה נאמר וכל‬
‫אחת תפרש את זה אחרת‪ .‬לשמע תשובתה צחקק הנאשם ואמר לה שהרסה את הבדיחה‬
‫וכי הוא התכוון לשיער אחר ("בדיחת הגמד")‪.‬‬
‫‪ .8‬באישומים ‪ 1,2,4‬הורשע הנאשם בעבירת הטרדה מינית לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת הראשונה‬
‫לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪( 2111-‬להלן‪" :‬התוספת") בנסיבות סעיף ‪(4‬א)(‪()1‬ג) לחוק‬
‫למניעת הטרדה מינית ‪ -‬משמע‪ ,‬התייחסויות חוזרות שהופנו למתלוננות המתמקדות‬
‫במיניותן‪.‬‬
‫באישומים ‪ 3,1‬הורשע הנאשם בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬לפי סעיף ‪4‬‬
‫לתוספת‪.‬‬
‫כמו כן מצאנו להרשיע את הנאשם בארבעת האישומים ‪ 1,2,4‬ו‪ ,1-‬בעבירה אחת של‬
‫"הטרדה מינית סביבתית" לפי סעיף ‪ 23‬לתוספת בנסיבות סעיף ‪(4‬א)(‪ )1‬לחוק למניעת‬
‫הטרדה מינית‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים וראיות לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪149‬‬
‫‪ .9‬באת כוח התביעה בטעוניה לעונש‪ ,‬ציינה‪ ,‬כי הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בחמשת‬
‫האישומים שיוחסו לו‪ .‬האישומים חמורים‪ ,‬קל וחומר משקלם המצטבר‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬חרף השבחים שהרעיפו עדי האופי על פועלו של הנאשם‪ ,‬על הכף בעניינו ליטות‬
‫לחומרה בשל הנקודות הבאות‪:‬‬
‫א‪ .‬היות הנאשם שוטר ותיק בארגון‪ ,‬אדם בוגר כבן ‪ 38‬נשוי ובעל משפחה‪ ,‬כשמנגד‬
‫המתלוננות היו שוטרות חובה צעירות כבנות ‪ ,21‬בתחילת שירותן הסדיר‪.‬‬
‫ב‪ .‬ניצול לרעה של מעמדו בפלוגה כרס"ר משמעת‪ ,‬כשבמהלך תפקידו דאג הנאשם לסייע‬
‫לשוטרים‪ ,‬תוך שיצר בפלוגה סביבה עויינת שכללה‪ :‬הערות מיניות‪ ,‬בדיחות מיניות‬
‫חיבוקים ונשיקות‪ .‬זאת כשהוא אמור לשמש בתפקידו מודל לדוגמה אישית‪.‬‬
‫ג‪ .‬אין המדובר במעידה חד פעמית‪ ,‬אלא במעשים שבוצעו ברצף של זמן ביחס למתלוננים‬
‫רבים ומספר פעמים רב‪ .‬לנאשם היו הזדמנויות רבות לחזור בו מהתנהגותו הקלוקלת‬
‫כלפי עמיתיו לארגון ופקודותיו‪ ,‬אך לא עשה כן‪.‬‬
‫ד‪ .‬מעשי הנאשם בוצעו תוך ניצול יחסי מרות במסגרת יחסי עבודה וכשקיים פער מעמדות‬
‫בין רום תפקידו של הנאשם לבין אותן שוטרות חובה‪.‬‬
‫ה‪ .‬המבוכה הגדולה והתחושה הלא נעימה שהנאשם הותיר בהתבטאויותיו ובמעשיו בקרב‬
‫המתלוננות‪ ,‬כפי שניתן היה להתרשם מעדויותיהן בפני בית הדין‪.‬‬
‫ו‪ .‬ההתבטאות הבוטה והגסה שהשמיע הנאשם בפני הקמב"צ ‪ ,XXX‬התבטאות שאין‬
‫להקל ראש בה ובתוכנה‪ ,‬כשהיא נאמרת מפיו של רס"ר משמעת‪ ,‬ביחס לראש הארגון‬
‫תוך ביזוי כבודו וכבוד משפחתו‪.‬‬
‫ז‪ .‬העובדה שהנאשם הורשע בעבירת הטרדה מינית סביבתית‪ ,‬שהעכיר את האוירה‬
‫בפלוגה‪ ,‬שיבש את התפקוד התקין בה‪ ,‬ופגע במרקם החברתי הקיים על רקע פערי‬
‫הגילאים בינו לבין יתר השוטרים‪.‬‬
‫‪ .11‬בהתייחסה לנתוניו האישיים של הנאשם ציינה התובעת‪ ,‬כי במרשם המשמעתי שלו קיים‬
‫רישום על משפט פלילי משנת ‪ 1994‬בו נדון לשרות לתועלת הציבור‪ .‬מפרוטוקול שהגישה‬
‫עולה לדבריה‪ ,‬כי מדובר בעבירת תקיפה שהסתיימה באי‪-‬הרשעת הנאשם‪.‬‬
‫מתדפיס המרשם המשמעתי אותו הגישה עולה‪ ,‬כי לחובת הנאשם ‪ 1‬הרשעות משמעתיות‬
‫בפני דן יחיד בגין עבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬אי מילוי הוראה‪ ,‬רשלנות‬
‫התחמקות ועבירת תעבורה‪ .‬כמו כן לחובתו שתי הערות מפקד‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות ציינה‪ ,‬כי בשנים האחרונות הוערך על ידי מפקדיו בציונים‬
‫הנעים בין טוב מאד ‪ 2‬למעולה ‪. 1‬‬
‫התובעת הגישה את פלטי ההערכות התקופתיות‪ ,‬תדפיס המרשם המשמעתי וגליונות‬
‫השפיטה‪.‬‬
‫‪ .11‬לסיכום דבריה טענה‪ ,‬כי מדובר בתיק חמור המהווה אבן דרך ותמרור‪ .‬בהתחשב בכל‬
‫טיעוניה דלעיל‪ ,‬עתרה לעונש של נזיפה חמורה והורדה בדרגה לתקופה קצובה‪ .‬ענישה‪,‬‬
‫שלדבריה יהיה בה כדי להעביר מסר ארגוני שישקף את המלחמה העיקשת והבלתי‬
‫מתפשרת שמנהל הארגון במעשים מעין אלה‪.‬‬
‫‪151‬‬
‫לתמיכה בטיעוניה באשר לעונש ההולם את חומרת המעשים ולמסר הארגוני המתבקש‬
‫במקרה זה‪ ,‬הפנתה התובעת לגזרי הדין בתיקי ביד"מ ‪ , 33/11 , 21/14‬ביד"ע ‪ 1/12‬וביד"מ‬
‫‪ 41/12‬בהם השית בית הדין על הנאשמים עונשי נזיפה חמורה והורדה בדרגה‪.‬‬
‫בהתייחס למשמעות השכרית של הורדת הנאשם בדרגה‪ ,‬הגישה התובעת תדפיס‬
‫מהחשבות ממנו עולה כי שכרו של הנאשם עומד על סך של ‪ 13,811‬שקלים ברוטו והורדה‬
‫בדרגה תביא לפער חודשי בסך של ‪ 2,184‬שקלים ברוטו‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫‪ .12‬מטעם ההגנה העידו ‪ 3‬עדי אופי‪ :‬אלוף משנה ‪ ,XXX‬סנ"צ ‪ XXX‬סגן אלוף ‪ XXX‬ורב‬
‫סרן ‪ .XXX‬כולם דיברו בשבחו של הנאשם‪.‬‬
‫אלוף משנה ‪ XXX‬העיד כי הוא משרת בצה"ל ומשמש כמפקד חטיבת ‪ XXX‬במהלך‬
‫החצי שנה האחרונה‪ .‬בתפקידו הוא מפקדו הישיר של סנ"צ ‪ ,XXX‬מפקד הפלוגה בה‬
‫משרת כיום הנאשם‪ .‬העד סיפר על הקשר המיוחד שלו עם הנאשם שמשמש כרס"ר‬
‫בפלוגה‪ .‬לדבריו‪ ,‬בפועל‪ ,‬הוא הרבה מעבר לכך והגדירו "הנשמה" של הפלוגה‪.‬‬
‫העד סיפר כי חלק ניכר מהתקשורת היומיומית שלו עם הפלוגה מתבצע דרך הנאשם‪,‬‬
‫שאוהב את חייליו ודואג להם כאבא‪ .‬הוסיף כי הנאשם משמש יד ימין למ"פ שלו‪ ,‬הוא‬
‫דמות משמעותית ויציבה בפלוגה‪ ,‬נוכחותו והשפעתו ניכרים בכל מקום‪.‬‬
‫סנ"צ ‪ ,XXX‬מפקדו הנוכחי של הנאשם מזה כשנה ושמונה חודשים‪ ,‬העיד‪ ,‬כי הוא‬
‫משמש כמפקד ‪ XXX‬במג"ב ‪ .XXX‬לדבריו‪ ,‬הנאשם מתפקד אצלו כנגד משמעת‪,‬‬
‫כרס"ר פלוגתי וגם כמפקד המתחם‪ .‬העד תאר את הנאשם כאדם מיוחד במינו המקבל על‬
‫עצמו כל משימה ומבצע את משימותיו על הצד הטוב ביותר‪ .‬נכון להגיע לכל פעילות‪ ,‬בכל‬
‫שעה‪ ,‬אינו סופר שעות‪ ,‬לכן קיבל השנה ובשנה שעברה‪ ,‬תעודות הצטיינות‪ .‬בהתייחסו‬
‫לאישיותו של הנאשם סיפר העד‪ ,‬כי הנאשם אדם רגיש‪ ,‬חם‪ ,‬אוהב אנשים‪ ,‬רואה בחיילים‬
‫בנים שלו ודואג להם כולל במתן תרומות‪ .‬עוד סיפר כי הנאשם‪ ,‬כשרואה אותו‪ ,‬נוהג‬
‫לחבקו‪.‬‬
‫סגן אלוף ‪ ,XXX‬המשרת בצה"ל כרע"ן ‪ XXX‬העיד‪ ,‬כי הכיר את הנאשם במסגרת‬
‫תפקידו הקודם כסגן מפקד ב‪XXX‬‬
‫העד סיפר כי טיפל בכל הכרוך בלוגיסטיקה‬
‫ובטיחות‪ .‬פלוגת המג"ב בה שירת הנאשם היתה ת"פ של החטיבה אשר סיפקה את צרכיה‪.‬‬
‫העד סיפר על הדאגה של הנאשם לחייליו וציין כי הימצאותו של הנאשם‪ ,‬בגילו‪ ,‬במקום‬
‫מבודד‪ ,‬עם קבוצת חיילים קטנה‪ ,‬ראוייה להערכה‪.‬‬
‫רב‪-‬סרן ‪ XXX‬העידה‪ ,‬כי בתפקידה הקודם שימשה קצינת שלישות של החטיבה‬
‫המרחבית ‪ .XXX‬במסגרת תפקידה זה בצה"ל‪ ,‬הכירה את הנאשם‪ ,‬שכן הפלוגה בה‬
‫שירת הייתה ת"פ החטיבה‪ .‬סיפרה כי עם הזמן‪ ,‬נוצרה בינה לבין הנאשם מערכת יחסים‬
‫‪151‬‬
‫אישית וחברית‪ ,‬כמו אבא‪ ,‬נחשפה לאדם שאוהב אנשים ונכון לעזור בכל פנייה ובכל עת‪.‬‬
‫הנאשם לדבריה דאג תמיד לאנשיו‪ ,‬ניסה לקדמם ולפתח את המקום בו הם נמצאים‪.‬‬
‫‪ .14‬ב"כ הנאשם פתח את טיעוניו לעונש בבקשה שבית הדין לא יתייחס לעברו של הנאשם‬
‫בעניין פסק הדין משנת ‪ ,1994‬על אף שהוגש על ידי התובעת בהסכמתו‪ ,‬שכן בשל חלוף‬
‫הזמן חלה התיישנות על רישום פלילי זה‪.‬‬
‫לגופו של עניין ציין‪ ,‬כי בתיק הנדון אין לסניגור הרבה מה לומר‪ ,‬שכן עדי האופי כבר‬
‫העידו ואמרו את מה שיש לומר על הנאשם‪ .‬הוסיף‪ ,‬כי הנאשם שירת את שירותו הצבאי‬
‫בהנדסה קרבית‪ ,‬נפצע בברכיו והוכר כנכה צה"ל‪ .‬לאחר מכן התגייס למשטרה‪ ,‬שירת‬
‫במגוון תפקידים ובשנת ‪ 2113‬עבר למג"ב‪ ,‬מאז ועד היום הוא משרת במג"ב כרס"ר פלוגה‪.‬‬
‫הנאשם הוא אב לחמישה ילדים שטיפח משפחה לתפארת‪ ,‬בת ‪ ,XXX‬שני בנים האחד‬
‫משרת ב‪ XXX‬והשני שירת ב‪ XXX‬וכיום הוא נשוי ואב לילדה‪ .‬שתי בנותיו הנוספות‬
‫הן תלמידות בגילאים ‪ XXX‬ו‪ XXX -‬שנה‪.‬‬
‫עוד ציין‪ ,‬כי ביום פקודה עומדים לזכותו של הנאשם‪ :‬זכויותיו הרבות‪ ,‬שירותו המועיל‬
‫ומעשיו הטובים‪ .‬אלו השתקפו לדבריו בעדויות עדי האופי‪ ,‬בדברי עדי התביעה‪ ,‬וכן‬
‫במקבץ המסמכים אותם הגיש לבית הדין ובהם חוות דעת‪ ,‬הערכות תקופתיות‪ ,‬תעודות‬
‫הצטיינות ודפי ראיונות‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם הוסיף כי יש לזקוף לקולה את העובדה שעדים אובייקטיבים העידו‪ ,‬שהבנות‬
‫שיתפו פעולה עם דברי הנאשם‪ ,‬לא פחדו להעיר לו וכשאמרו שלא מתאים להן‪ ,‬הפסיק‪.‬‬
‫הוסיף‪ ,‬כי הנאשם חש בושה רבה על עצם ההרשעה שהיא כשלעצמה ענישה עבור הנאשם‪.‬‬
‫‪ .13‬לסיכום דבריו ביקש בא‪-‬כוח הנאשם מבית הדין להתחשב בשרותו המפואר של הנאשם‬
‫ולהסתפק בעונש של נזיפה בלבד‪.‬‬
‫לתמיכה בטענתו לפיה בית הדין יודע לדון לקולה במקרים המתאימים‪ ,‬הפנה לגזרי הדין‬
‫בתיקי ביד"מ ‪ 84/11‬ו‪ 41/19 -‬בהם נגזרו על הנאשמים עונשי נזיפה חמורה וקנס‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .11‬בהכרעת הדין קבענו בין היתר את הדברים הבאים‪:‬‬
‫"מהעדויות שהובאו בפנינו עולה‪ ,‬כי הנאשם היה בעל עוצמה מיוחדת בפלוגה מתוקף‬
‫תפקידו כרס"ר משמעת‪ .‬המתלוננות‪ ,‬שוטרות חובה‪ ,‬היו תלויות בו בסידור המשמרות‬
‫ובהתנהלותן השוטפת‪ .‬מדובר בסיטואציה בה מתקיים חוסר שוויון מובהק בין‬
‫הצדדים‪ ,‬שכן מעמדו של הנאשם בכיר לאין שיעור מזה של המתלוננות המצויות‬
‫במעמד נחות ותלותי של סיירות בפלוגה‪ .‬מכאן‪ ,‬שדי בהוכחת האמירות החוזרות‪,‬‬
‫המתמקדות במיניותן של המתלוננות‪ ,‬ואין צורך להוכיח את תחושתן הסובייקטיבית‬
‫או להוכיח אלמנט של אי הסכמה במפורש או מכללא‪ .‬בנסיבות אלו‪ ,‬יסוד הניצול‬
‫מתקיים באופן אינהרהנטי‪"...‬‬
‫ועוד נאמר‪:‬‬
‫‪152‬‬
‫"הדעת נותנת‪ ,‬כי אין להתייחס לסדרת המקרים שנחשפו בתיק זה‪ ,‬כאל אירועים‬
‫בודדים העומדים כל אחד לעצמו‪ ,‬אלא כאל מסכת כוללת המשקפת את התנהגותו של‬
‫הנאשם בהיבטים שיוחסו לו‪.‬‬
‫במהלך שמיעת התיק‪ ,‬למדנו‪ ,‬כי הנאשם היה דמות דומיננטית ובעלת השפעה רבה‬
‫בפלוגה‪ .‬במסגרת תפקידו כרס"ר משמעת הנאשם נהג לעזור לשוטרי הפלוגה‬
‫בעניינים שונים‪ ,‬לרבות בפתרון מצוקות ובעיות אישיות‪ .‬הנאשם‪ ,‬המבוגר מהלוחמים‬
‫והסיירות שרובם צעירים בשירות חובה‪ ,‬התנהג ב‪"-‬חברמניות" ונהג להתלוצץ‬
‫ולהתבדח עמם‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬מסכת הראיות ציירה תמונה עגומה‪ ,‬לפיה בחסות התנהגותו הבלתי‬
‫פורמלית‪ ,‬בדיחותיו והלצותיו‪ ,‬נהג הנאשם להשמיע באוזני השוטרות ובנוכחות‬
‫אחרים‪ ,‬הערות בעלות אופי מיני בוטה‪ ,‬לספר באופן תדיר בדיחות גסות בנוכחותן‪,‬‬
‫לחבק ולנשק אותן ולגעת בגופן‪ .‬הדברים הגיעו לכדי כך‪ ,‬ששוטרות חשו אי נוחות‬
‫במחיצתו‪ ,‬עד כדי ניסיון להימנע ממפגש עמו והנפת יד מרחוק לשלום כדי שלא‬
‫להיקלע לסיטואציה המחייבת בכל מפגש עמו חיבוק ונשיקה‪ .‬התנהגויות אלו‪,‬‬
‫השפילו וביזו את שוטרות הפלוגה ביחס למיניותן‪ ,‬העכירו את האווירה ושיבשו את‬
‫התפקוד התקין בה‪ .‬הדבר עלה בבירור מעדויותיהם של כלל עדי התביעה‪ .‬אנו סבורים‬
‫כי מצב דברים זה מתאים להגדרת‪" ,‬הטרדה מינית סביבתית" כפי שבואר בפסיקה‪".‬‬
‫מדיניות התגובה המשמעתית בעבירות של הטרדה מינית‬
‫‪ .11‬מדיניות זו נדונה בהרחבה בבית המשפט העליון בעש"מ ‪ 1928/11‬מדינת ישראל נ' ברוכין‪,‬‬
‫בו נאמר ע"י כב' השופט זמיר‪:‬‬
‫"בית משפט זה‪ ,‬המופקד על אכיפת החוק‪ ,‬חייב לומר את דברו בנוגע למאבק בהטרדה‬
‫מינית‪ ,‬ובכלל זה בהקשר של הדין המשמעתי‪ ...‬הטרדה מינית‪ ,‬כעבירת משמעת‪ ,‬כוללת‬
‫צורות שונות ומשונות של התנהגות פסולה שיש לה אופי מיני‪ .‬יש בהן‪ ,‬בקצה אחד‪,‬‬
‫צורות קלות מבחינת הפסול המוסרי והפגיעה בקרבן‪ ,‬ויש בהן‪ ,‬בקצה השני‪ ,‬צורות‬
‫חמורות מבחינה זאת‪ ...‬לכן ברור שהחומרה של אמצעי המשמעת בכל מקרה ומקרה‬
‫אמורה לתת ביטוי לחומרה של ההטרדה המינית באותו מקרה‪ ...‬עם זאת‪ ,‬המהות של‬
‫ההטרדה המינית מחייבת באופן עקרוני‪ ,‬כפוף לנסיבות של כל מקרה‪ ,‬גישה מחמירה‬
‫מצד הממונים על עובד הציבור הנאשם בהטרדה כזאת‪ ,‬מצד בית הדין למשמעת וכן גם‪,‬‬
‫בהליך של ערעור‪ ,‬מצידו של בית משפט זה"‪.‬‬
‫בית המשפט הסביר מהו ייחודה של עבירת ההטרדה המינית‪ ,‬העומד בבסיס אותה גישה‬
‫מחמירה‪ :‬הטרדה מינית שונה במהותה מעבירות משמעת אחרות‪.‬‬
‫"בדרך כלל עבירות משמעת פוגעות בתפקוד ובתדמית של השירות הציבורי‪ .‬כך גם‬
‫הטרדה מינית במקום העבודה‪ ,‬שהיא מעכירה את האווירה ומשבשת את יחסי העבודה‪,‬‬
‫ולכן היא פוגעת‪ ,‬בהכרח‪ ,‬בתפקוד התקין ובתדמית הראויה של השירות‪ .‬אך‪ ,‬מעבר לכך‪,‬‬
‫הטרדה מינית פוגעת גם באופן אישי בשותפים לעבודה‪ ,‬לא פעם פגיעה קשה‪ ,‬ולעתים‬
‫קרובות דווקא בעובדים פגיעים במיוחד‪ ,‬מחמת דרגה נמוכה או מעמד רופף במקום‬
‫העבודה‪ ,‬או מחמת סיבה אחרת‪ .‬עובדים אלה זכאים להגנה יעילה‪ ,‬גם לצורך התפקוד‬
‫התקין של השירות‪ ,‬קודם כל על ידי הממונים עליהם‪ ,‬ואם אין די בכך‪ ,‬על ידי בית הדין‬
‫‪153‬‬
‫ובית המשפט‪ .‬יעילות ההגנה היא‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬פועל יוצא של חומרת האמצעים שבית‬
‫הדין ובית המשפט נוקטים נגד עובדים שנמצאו אשמים בהטרדה מינית‪.‬‬
‫הטרדה מינית שונה מעבירות משמעת אחרות בהיבט נוסף‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬אדם שנכשל‬
‫בעבירת משמעת‪ ...‬מודע היטב לכך שהוא עושה דבר שלא ייעשה‪ ,‬לא רק בניגוד לחוק‪,‬‬
‫אלא גם בניגוד למוסר החברתי ולמינהל התקין‪ .‬לכן‪ ,‬אדם המוחזק בעיני עצמו אדם‬
‫הגון‪ ,‬וחזקה שכאלה הם העובדים בשירות המדינה‪ ,‬רובם אם לא כולם‪ ,‬ימנע עצמו‬
‫מעבירה כזאת‪ .‬אך לא בהכרח כך לגבי עבירה של הטרדה מינית‪.‬‬
‫אפשר שאדם המוחזק בעיני עצמו ובעיני יודעיו כאדם הגון‪ ,‬שלא יעלה על דעתו לבצע‬
‫עבירה של גניבה או שוחד‪ ,‬ואף לא עבירת משמעת של התרשלות או התפרעות בעבודה‪,‬‬
‫יסתבך ביודעין‪ ,‬ללא תחושה של אשמה‪ ,‬בעבירה של הטרדה מינית‪ ...‬אדם כזה‪ ,‬היודע‬
‫בדרך כלל להבחין בין טוב לבין רע‪ ,‬יכול לתפוס מעשה של הטרדה מינית כאילו הוא‬
‫מעשה של מה בכך‪ ,‬אולי אפילו מעשה חינני של רוח נעורים‪ ,‬המתיישב עם תדמית של‬
‫גבריות‪ ,‬ומכל מקום מעשה טבעי‪ ,‬ולכן גם מעשה נסבל מבחינת המוסר החברתי‪ .‬ייתכן‬
‫שאפשר לייחס תפיסה כזאת של הטרדה מינית לחינוך אישי‪ ,‬או לתרבות של חברה‬
‫מסויימת או לאווירה השוררת במקום נתון‪ .‬כך או כך‪ ,‬כיוון שתפיסה כזאת רווחת בקרב‬
‫עובדים הגונים‪ ,‬המבקשים להימנע מרע‪ ,‬חשוב להעביר אליהם מסר חד‪-‬משמעי האומר‬
‫כי הטרדה מינית היא מעשה רע מכל בחינה‪ ,‬ובכלל זה מבחינה מוסרית‪ ,‬ולכן היא‬
‫נחשבת עבירה שיש עמה קלון‪ .‬מסר כזה‪ ,‬על מנת שיהיה יעיל‪ ,‬חייב לבוא לידי ביטוי‬
‫בנקיטת אמצעים חמורים נגד עובד שנמצא אשם בהטרדה מינית‪ .‬אמצעים כאלה יכולים‬
‫לצמצם את היקף התופעה של הטרדה מינית בשירות הציבורי"‪.‬‬
‫עוד הוסיף בית המשפט‪ ,‬כי בשל מהותה של ההטרדה המינית‪" ,‬קיימת רתיעה מצד‬
‫הקורבנות‪ ,‬גם כאשר הם נפגעים מאד מן ההטרדה‪ ,‬להגיש תלונה רשמית נגד‬
‫המטריד‪ ...‬או להעיד נגדו במשטרה או בערכאה שיפוטית‪ .‬תלונה כזאת כרוכה על פי רוב‬
‫בחקירה מביכה על ידי הרשויות הממונות על אכיפת החוק‪ ,‬ובעקבותיה מתן עדות‬
‫וחקירה נגדית בפני ערכאה שיפוטית‪ ,‬בחשיפה אפשרית לפרסום בתקשורת‪ ,‬ולעתים גם‬
‫בתגובה פוגעת במקום העבודה‪ ,‬עד כדי אילוץ לפרוש מאותו מקום‪ .‬כל אלה גורמים לכך‬
‫שלעתים קורבנות של הטרדה מינית סופגים את ההשפלה והמצוקה‪ ,‬ונמנעים מתלונה‪,‬‬
‫כשהתוצאה הסבירה היא שההטרדה תימשך ותציק‪ ,‬לאותו קרבן או לקרבן אחר‪ .‬גם‬
‫בכך נבדלת ההטרדה המינית מעבירות משמעת אחרות‪ ,‬בהן כל עובד יכול להניח שתוגש‬
‫נגדו תלונה‪ ,‬אם יעבור את העבירה‪ .‬זהו גורם מרתיע בעבירות משמעת בדרך כלל‪ ,‬אך‬
‫גורם זה נחלש בעבירות של הטרדה מינית‪ ,‬בגלל הרתיעה של קרבן העבירה מהגשת‬
‫תלונה רשמית"‪.‬‬
‫גם בעש"מ ‪ 11188/12‬בעניין בצון ציין בית המשפט העליון‪ ,‬את הצורך בהחמרה בענישה‪:‬‬
‫"למותר לומר‪ ,‬כי השמירה על תרבות ההתנהגות במערכת יחסי העבודה‪ ,‬ובתוך כך‬
‫כיבוד הפרטיות והאוטונומיה האישית של הזולת‪ ,‬היא יסוד מיסודות כללי המשמעת‬
‫‪154‬‬
‫בשירות המדינה‪ .‬ההטרדה המינית פוגעת בכבודו של האדם וברגשותיו‪ .‬כשהיא‬
‫מתרחשת במערכות העבודה בשירות המדינה היא הורסת את מירקם היחסים העדין‬
‫בשירות עובדי המדינה‪ ,‬ופוגעת לא רק במושא ההטרדה עצמו‪ ,‬אלא ברמתו של השירות‬
‫באופן כללי‪ ,‬ובאמון שהציבור רוחש לו‪.‬‬
‫הפעלת הנורמות כנגד הטרדה מינית בשירות הציבורי היא משימה בעלת חשיבות‬
‫מיוחדת הן להגנה על הפרט והן לשמירה על האינטרס הציבורי הכללי‪"...‬‬
‫ועוד נפסק בעש"מ ‪ 11931/11‬בעניין חליל רוחי‪:‬‬
‫"מצבים של הטרדה מינית ביחסי עבודה‪ ,‬מקבלים גוון מיוחד כשהם מתרחשים‬
‫במסגרת השירות הציבורי‪ .‬מעבר לפגיעה הקשה בפרט ובמרקם יחסי העבודה הכרוכה‬
‫בהטרדה המינית‪ ,‬התרחשותה במסגרת השירות הציבורי גורמת פגיעה עמוקה באמון‬
‫הציבור בשירות זה‪ .‬המינהל הציבורי פועל כנאמן הציבור‪ ,‬הוא מחוייב בשמירת ערכי‬
‫התנהגות בסיסיים‪ ,‬ועליו לשמש דוגמא ומופת לציבור הרחב‪ .‬נדרשת במסגרתו הקפדה‬
‫מיוחדת על ערכי מוסר יסודיים ביחסים בין בני אדם‪ ...‬אמון הציבור בשירות הציבורי‬
‫חיוני להבטחת פעילותו התקינה‪ ,‬ופגיעה באמון זה פוגעת ממילא בתיפקודו של השירות‪,‬‬
‫ומזיקה לאינטרס ציבורי בעל חשיבות מיוחדת‪ ...‬על שיקולים אלה להנחות ביישומם של‬
‫דיני המשמעת בשירות המדינה‪ ,‬כאשר הם משתלבים בדין האוסר הטרדה מינית בכלל‪,‬‬
‫ובמערך יחסי העבודה‪ ,‬ובמסגרת שירות המדינה במיוחד"‪.‬‬
‫הטרדה מינית מול רף ההתנהגות הנדרש משוטרים‬
‫‪ .13‬בבג"צ ‪ 8221/13‬סדיק נגד מפכ"ל המשטרה ואחרים‪ ,‬בו נדונה סמכות מפכ"ל המשטרה‬
‫בנוגע לפיטורי שוטר‪ ,‬נאמרו ע"י בית המשפט העליון הדברים שלהלן‪:‬‬
‫"אכן‪ ,‬מעשי הטרדה מינית הם חמורים כשלעצמם‪ .‬הם חמורים פי כמה כאשר הם‬
‫מתבצעים במסגרת שירות המדינה; חומרה יתירה פי כמה נלווית להם כאשר הם‬
‫נעשים בידי איש משטרה‪ ,‬הנדרש מכוח תפקידו להתנהגות ברמה אתית גבוהה במיוחד‪,‬‬
‫כמי שנמנה על מערכת אכיפת החוק‪."....‬‬
‫ובבג"צ ‪ 131/13‬אורי גרין נגד מדינת ישראל נאמר‪:‬‬
‫"המשטרה הינה מערכת המופקדת על שירות חיוני לציבור; ככזו‪ ,‬היא אחראית לביצוע‬
‫משימות נרחבות בעלות חשיבות עליונה לחברה; משימות אלה מחייבות התאמה מלאה‬
‫של המשרתים במשטרה לביצוע תפקידם החל בדרגים הנמוכים ולאורך כל סולם‬
‫התפקידים עד להנהגה הבכירה‪.‬‬
‫ההתאמה נדרשת הן ביכולת הביצוע של המשימות והן ברמה הערכית והמוסרית של‬
‫השוטר‪ ,‬המשמש נציג מערכת אכיפת החוק"‪.‬‬
‫‪155‬‬
‫חובת השמירה על נורמות של טוהר מידות ונקיון כפיים‪ ,‬ככל שהיא מחייבת בשירות‬
‫הציבורי כולו‪ ,‬חלה ביתר שאת על עובדי ציבור הנימנים על מערכת אכיפת החוק‪ ,‬לא כל‬
‫שכן כאשר מדובר במסגרת היררכית במשטרת ישראל‪ ,‬בה משרתים זה לצד זה‬
‫אוכלוסיות שונות‪ ,‬נגדים וקצינים‪ ,‬שוטרי קבע‪ ,‬בנות ובני שירות לאומי וכן חיילים‬
‫שהוצבו לשרת כשוטרי חובה‪ ,‬ואשר עבורם משטרת ישראל מהווה מסגרת צבאית בה‬
‫מחויבים הם לשרת מכוח חוק‪.‬‬
‫הטרדה מינית של שוטרות בשירות חובה‬
‫‪ .18‬על החומרה המיוחדת שבהטרדה מינית כלפי חיילות עמד כב' השופט זמיר בענין ברוכין‬
‫שאוזכר לעיל‪:‬‬
‫"אכן‪ ,‬האיסור על הטרדה מינית חל על כל אדם כלפי כל אדם‪ ,‬אך חומרה מיוחדת נודעת‬
‫להטרדה מינית של חיילת בהיותה בתפקיד כחיילת‪...‬חיילת צעירה‪ ,‬חסרת ניסיון‪,‬‬
‫במפגש ראשון עם מסגרת זרה וחדשה מחוץ לבית‪ ,‬מסגרת לא וולונטרית‪ ,‬שבה היא‬
‫נתקלת בהיררכיה צבאית ברורה‪."...‬‬
‫בפסק דין נוסף‪ ,‬עש"מ ‪ 1331/11‬בעניין פודלובסקי נאמרו על ידי בית המשפט העליון‬
‫דברים דומים‪:‬‬
‫"בבואנו לקבוע את אמצעי המשמעת ההולמים‪ ,‬עלינו להביא בגדר שיקולינו את המסר‬
‫הברור לשירות הציבורי שיתרום לעקירת נגע ההטרדה המינית‪ ,‬על גילוייה השונים‬
‫בקרב עובדי המדינה‪ .‬ביטויים מיניים בוטים הפוגעים בכבודן של נשים‪ ,‬בייחוד כאלו‬
‫הנאמרים בפני חיילות צעירות המתמודדות עם עולם חדש ועומדות מול כוח וסמכות של‬
‫היררכיה פיקודית‪ ,‬הם תופעה חמורה"‪.‬‬
‫גם בבג"צ ‪ 1283/99‬בעניין פלונית‪ ,‬הוקיע בית המשפט בלשון חריפה את התופעה של‬
‫הטרדה מינית של חיילות‪ ,‬הפוגעת בחובת הנאמנות של הצבא למתגייסות לשורותיו‪ ,‬לבני‬
‫משפחותיהן ולחברה בכללותה‪.‬‬
‫דברים ברוח זו נאמרו גם ע"י בית הדין הצבאי לערעורים ב –ע‪ 131/11/‬בעניין אילן‬
‫באדוס‪:‬‬
‫"חיילות צה"ל בשירות חובה‪ ,‬מוצבות לתפקידיהן על פי בחירת המערכת הצבאית‬
‫וקביעתה‪ .‬אין להן שיקול דעת היכן לשרת ובמחיצתו של מי לשהות בעת ביצוע‬
‫משימותיהן‪ .‬במצב עניינים כזה על המערכת לספק להן הגנה ולטפל בחומרה במי‬
‫שמטריד מינית"‪.‬‬
‫‪156‬‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר‬
‫‪ .19‬הנאשם שבפנינו‪ ,‬נוסף לעבירות ההטרדה המינית‪ ,‬הורשע בהתאם לאישום ‪ 3‬בעבירת‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬בכך שאמר לקמב"ץ הפלוגה בהיותם בתפקיד ובהקשר‬
‫לתלונת המתלוננות נגדו‪ ,‬כי הוא יכול לזיין את הילדה של המפכ"ל ואף אחד לא יעיר לו‪.‬‬
‫בהכרעת הדין התייחסנו לחומרתה ולחריגותה של התבטאות זו‪ ,‬וקבענו בין היתר את‬
‫הדברים הבאים‪:‬‬
‫"אין להקל ראש בהתבטאות מעין זו‪ ,‬הנשמעת מפיו של שוטר‪ ,‬בוודאי כאשר מדובר‬
‫בשוטר וותיק המשמש בתפקיד רס"ר משמעת‪.‬‬
‫מדובר בהתבטאות שיש בה כדי לבזות את ראש הארגון ולפגוע בכבודו ובכבוד משפחתו‬
‫והכל תוך נקיטת לשון גסה ובוטה‪ ...‬מדובר בהתבטאות חמורה ואומללה שמקומה לא‬
‫יכירנה בשורות הארגון וטוב היה אלמלא נאמרה כלל"‪.‬‬
‫התבטאות בוטה מסוג זה‪ ,‬אינה עומדת באמות המידה האתיות והערכיות הנדרשות‬
‫והמצופות מכל איש משטרה באשר הוא‪.‬‬
‫אי לקיחת אחריות והיעדר חרטה‬
‫‪ .21‬אין לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שבחר לנהל את התיק‪ .‬זוהי זכותו הבסיסית של כל‬
‫נאשם‪ .‬עם זאת‪ ,‬לא יוכל הנאשם לקבל את ההקלה הניתנת למי שבוחר להודות ומייתר‬
‫את ההליך‪ ,‬על הצורך בהעדת המתלוננות‪.‬‬
‫ב‪ -‬רע"פ ‪ 4839/11‬תורג'מן נ' מדינת ישראל‪ ,‬אשר צוטט על ידי בית המשפט המחוזי‬
‫בתפ"ח ‪ 1111/19‬מדינת ישראל נגד קצב‪ ,‬נאמר לעניין זה‪:‬‬
‫"לנאשם זכות יסוד בלתי מעורערת לנהל את הגנתו כפי הבנתו‪ .‬זכות זו הינה חלק בלתי‬
‫נפרד מאגד הזכויות העומדות לנאשם‪...‬ברם‪ ,‬עת עושה בית משפט במלאכת קביעת‬
‫העונש‪ ,‬רשאי גם רשאי הוא להביא בחשבון‪ ,‬במניין שיקוליו‪ ,‬שיקולים דוגמת חיסכון‬
‫בזמן שיפוטי‪ ,‬נטילת אחריות על המעשה והבעת חרטה‪ .‬אין משמעות הדבר "החמרה"‬
‫עם אלו הבוחרים לנהל את הגנתם עד תום‪ ,‬כי אם הקלה לגיטימית עם אלו הבוחרים‬
‫להודות"‪.‬‬
‫במקרה שבפנינו‪ ,‬הנאשם‪ ,‬גם לאחר שהורשע לא קיבל אחריות על מעשיו ולא הביע צער‬
‫וחרטה עליהם‪.‬‬
‫‪157‬‬
‫הדברים אמורים גם ביחס לחלקים בהם הודה בעובדות שיוחסו לו‪ ,‬אך כפר בכך שהן‬
‫מהוות כשל משמעתי‪ ,‬כדוגמת "בדיחת הגמד"‪.‬‬
‫הרושם המתקבל מכך הוא‪ ,‬כי הנאשם לא הפנים עד היום את מהות העבירות ואת חומרת‬
‫מעשיו‪.‬‬
‫לעניין זה אנו מפנים לע"פ ‪ 8321/12‬ינון בן חיים נגד מדינת ישראל תק‪-‬על ע"פ ‪)4(8321/12‬‬
‫‪:11211‬‬
‫"אינני סבורה כי בשלב גזירת הדין ניתן להתעלם מהשאלה אם הנאשם לקח אחריות‬
‫למעשיו או אם הוא מוסיף וכופר בהם‪ .‬שיקולים בדבר לקיחת אחריות והבעת חרטה‬
‫נוגעים לליבת מלאכת הענישה וקשורים בקשר הדוק למרבית שיקולי הענישה‪ ...‬אי‬
‫לקיחת אחריות מצידו עשויה להעיד על צורך בהרתעה קשה יותר באמצעות השתת עונש‬
‫כבד יותר‪ ...‬היעדר חרטה ואי‪-‬נטילת אחריות על המעשים מעידים ברוב המקרים על‬
‫מסוכנות וחשש מוגבר לחזרה על המעשים בעתיד"‪.‬‬
‫תכלית הדין המשמעתי‬
‫‪ .21‬כידוע‪ ,‬ובהתאם לפסיקה העניפה של בית המשפט העליון בנושא‪ ,‬מטרתם העיקרית של‬
‫אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין אינה הענשת השוטר‪ ,‬אלא הם נועדו לצורך‬
‫השגתה של תכלית כפולה‪ :‬הגנה על הארגון‪ ,‬על תדמיתו בעיני הציבור ומניעת פגיעה‬
‫משמעותית בתפקודו‪ ,‬וכן‪ ,‬הרתעת שוטרים אחרים במעמדו של הנאשם למען לא ייכשלו‬
‫במעשים מסוג זה‪.‬‬
‫בבואו להטיל אמצעי משמעת על בית הדין לבחון‪ ,‬בין היתר‪ ,‬האם יש באלה כדי ליצור‬
‫הרתעה מספקת בקרב השוטרים בארגון וכדי להשיב על כנו את אמון הציבור במשטרה‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬תפקידם המרתיע של אמצעי המשמעת אינו חזות כל‪ .‬כפי שנקבע בפסיקה‪ ,‬גם אם‬
‫משקל נסיבותיו האישיות של הנאשם פחות בדין המשמעתי בהשוואה להליך הפלילי‪ ,‬אין‬
‫להתעלם מהן כליל‪ .‬החזקה בדבר הצורך בענישה מחמירה יכולה להיחלש נוכח נסיבות‬
‫מיוחדות של המקרה או של העומד לדין‪.‬‬
‫אשר על כן שומה עלינו להתייחס גם לנסיבותיו הספציפיות של המקרה ולנסיבותיו‬
‫המיוחדות של הנאשם שבפנינו‪.‬‬
‫מלאכת האיזון בין השיקולים לאור תכלית הדין המשמעתי‬
‫‪158‬‬
‫‪ .22‬לאחר שסקרנו את טיעוני הצדדים וראיותיהם לעונש וכן את הפסיקה העניפה של בית‪-‬‬
‫המשפט העליון בנוגע להיבטים הייחודיים של עבירת ההטרדה המינית בדין המשמעתי‪,‬‬
‫והתואמים את המקרה שבפנינו‪ ,‬נסכם בתמצית את השיקולים להחמרה בגזירת דינו של‬
‫הנאשם למול הנסיבות המקלות בעניינו‪.‬‬
‫‪ .24‬השיקולים לחומרה‪:‬‬
‫‪ ‬מדיניות הענישה המחמירה שנקבעה ע"י בית‪-‬משפט עליון בשורה ארוכה של פסקי‪-‬דין‬
‫בנוגע לעבירות משמעת של הטרדה מינית בשירות הציבורי (כמו בפרשות‪ :‬עש"מ‬
‫‪ 419/11‬זרזר נגד נש"מ‪ ,‬עש"מ ‪ 11188/12‬בצון נ' מ"י‪,‬עש"מ ‪ 1331‬פודלובסקי נ' נש"מ‪,‬‬
‫עש"מ ‪ 3114/12‬מ"י נגד לוי)‪.‬‬
‫‪ ‬פער הגילאים בין הנאשם שהוא בן ‪ 38‬שנים לבין המתלוננות הצעירות‪.‬‬
‫‪ ‬העובדה כי ההטרדה המינית הופנתה כלפי שוטרות חובה‪ ,‬ופגעה בכבוד האדם שלהן‪.‬‬
‫‪ ‬הפער בין מעמדו הבכיר והדומיננטי של הנאשם בפלוגה לבין מעמדן של המתלוננות‪,‬‬
‫שוטרות חובה בראשית שירותן הסדיר שהיו תחת מרותו ותלויות בו וכן קצינה‬
‫צעירה שאך זה הגיעה לפלוגה‪.‬‬
‫‪ ‬ריבוי ההתבטאויות‪ ,‬המעשים הפסולים והחזרה עליהם‪ ,‬על אף הבקשות שהופנו‬
‫לנאשם להימנע מכך‪ ,‬הן ע"י חלק מהמתלוננות והן ע"י אחרים בפלוגה ובהם מפקדו‪.‬‬
‫‪ ‬העכרת האווירה בפלוגה ושיבוש התפקוד התקין בה‪ ,‬כתוצאה מהתנהלות הנאשם‬
‫ומעשיו שיצרו סביבת עבודה בלתי הולמת ובלתי ראויה‪.‬‬
‫‪ ‬הפער בין המעשים לבין רף ההתנהגות המצופה משוטר בכלל‪ ,‬ומרס"ר משמעת וותיק‬
‫באירגון האמור לשמש דוגמה אישית‪ ,‬בפרט‪ .‬הנאשם כרס"ר משמעת בפלוגה הוא‬
‫דמות שהתנהגותו ורמתו המוסרית אמורה לשמש אמת מידה ודוגמה לחיילים שתחת‬
‫מרותו‪.‬‬
‫‪ ‬אי‪-‬הבעת חרטה ע"י הנאשם והיעדר הפנמה באשר לפסול שבמעשיו‪.‬‬
‫‪ ‬השגת תכלית הדין המשמעתי‪ ,‬יצירת הרתעה מספקת בארגון והצורך בחיזוק אמון‬
‫הציבור במשטרה‪.‬‬
‫‪ .23‬השיקולים לקולה‪:‬‬
‫‪159‬‬
‫‪ ‬טיב שירותו החיובי של הנאשם במהלך ‪ 23‬השנים בהן הוא משרת באירגון‪.‬‬
‫‪ ‬עדויות האופי המצויינות של מפקדים באירגון ובצה"ל‪ ,‬אודות הנאשם‪.‬‬
‫‪ ‬עבר משמעתי שאינו מכביד יחסית‪.‬‬
‫בהקשר זה יצויין כי איננו מייחסים כל משקל לרישום הפלילי שהוגש לנו בהיותו ישן‪.‬‬
‫‪ ‬גילו של הנאשם‪ ,‬היותו בעל משפחה ואב לילדים‪.‬‬
‫‪ .21‬לעניין השיקולים לקולה‪ ,‬נוסיף‪ ,‬כי בא‪-‬כוח הנאשם לא טען לנסיבות מקלות הכרוכות‬
‫בביצוע העבירות למעט טענתו כי יש לזקוף לקולה את העובדה שעדים אוביקטיבים העידו‬
‫על שהבנות שיתפו פעולה עם דברי הנאשם‪ ,‬לא פחדו להעיר לו וכשאמרו שלא מתאים‬
‫להן‪ ,‬הפסיק‪.‬‬
‫נציין כי דבריו אלו של ב"כ הנאשם אינם עולים בקנה אחד עם מכלול העדויות ששמענו‬
‫ועם קביעותינו בנושא זה שפורטו בהרחבה בהכרעת הדין‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬גם במקרים בהם המתלוננות אכן צחקו מתוך מבוכה‪ ,‬או העירו לנאשם‪ ,‬איננו‬
‫רואים בכך נסיבה המקלה מחומרת התנהגותו של הנאשם כלפיהן‪.‬‬
‫‪ .21‬כידוע‪ ,‬וכבר נאמר ע"י בתי‪-‬המשפט לא אחת‪ ,‬כי הקשה שבתפקידי השופט הוא גזירת‬
‫עונשו של נאשם‪ .‬על השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד‬
‫מהשיקולים‪ ,‬תוך שהוא מודע לכך‪ ,‬שלעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של‬
‫שיקול אחר‪ .‬מכאן שהעונש המוטל בסופו של דבר על נאשם‪ ,‬אינו אלא תוצאה‬
‫'משוקללת'‪ ,‬אם תרצה פשרה‪ ,‬של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון‪ .‬מלאכת‬
‫'שקלול' זו אינה מלאכה מדעית‪ ,‬אך היא אף אינה מלאכה שרירותית‪ .‬היא עניין שבשיקול‬
‫דעת‪ ,‬הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי‪ ,‬במסגרת המדיניות העונשית הכללית (ראה‬
‫ע"פ ‪ 212/39‬בעניין פלוני וכן ע"פ ‪ 11199/11‬בעניין סרפו)‪.‬‬
‫‪ .23‬צודקת התביעה בעתירתה להעברת מסר עונשי מרתיע ע"י הטלת ענישה מחמירה של‬
‫נזיפה חמורה והורדה בדרגה‪ .‬אין לנו כל ספק כי בנסיבות מקרה זה הכף נוטה לחומרה‪,‬‬
‫והעונש ההולם את המעשים צריך לכלול רכיב של הורדה בדרגה‪ .‬ברכיב ענישה זה‪ ,‬מלבד‬
‫ההיבט הכספי קיים היבט נוסף של פגיעה במעמדו של הנאשם בארגון‪ .‬היבט זה מביא‬
‫לידי ביטוי את ההתייחסות המחמירה של בית הדין לעבירות שעבר הנאשם‪ ,‬ולכך‬
‫שההתבטאויות בעלות התוכן המיני המטריד והמשפיל‪ ,‬חזרו ונשנו‪.‬‬
‫נוסף על כך‪ ,‬יש ברכיב ענישה זה‪ ,‬כדי להעביר מסר ארגוני ברור ובלתי‪-‬מתפשר בדבר‬
‫נורמות ההתנהגויות הראויות והחשיבות שבשירוש התנהגויות פסולות מסוג זה בארגון‪.‬‬
‫‪161‬‬
‫אנו סבורים כי לשם כך יש מקום להעלאת רף הענישה הנוהג בעבירות מסוג זה‪ .‬קו זה‬
‫הנחה אותנו בגזרי‪-‬הדין שניתנו לאחרונה בעבירות מסוג של הטרדה מינית או התנהגות‬
‫שאינה הולמת שוטר על רקע של הטרדה מינית‪.‬‬
‫לאחר התלבטות לא קלה בדבר קביעת משך ההורדה בדרגה שיושת על הנאשם‪ ,‬ותוך שנתנו‬
‫דעתנו למכלול השיקולים לחומרה ולקולה ובהם טיב שרותו החיובי‪ ,‬החלטנו להשית על הנאשם‬
‫את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪ ‬נזיפה חמורה‬
‫‪ ‬הורדה בדרגה לתקופה של ‪ 42‬חודשים‪.‬‬
‫בשולי גזר הדין נציין כי‪ ,‬אנו תקווה שפסק דין זה הציב גבולות ברורים בקרב השוטרים באשר‬
‫לפסול שיש בהלצות והתבטאויות בעלות גוון מיני‪ ,‬המושמעות בפרהסיה כלפי שוטרות בכלל‬
‫וכלפי שוטרות חובה צעירות בפרט‪ .‬אלו‪ ,‬כפי שפרטנו בהכרעת הדין‪ ,‬מקיימים את יסודותיה של‬
‫עבירת "הטרדה מינית סביבתית"‪ ,‬כפי שהוגדרה בפסיקה‪ .‬אותם ביטויים ובדיחות‪ ,‬גם אם‬
‫אינם מכוונים לאדם ספציפי עשויים להשפיל‪ ,‬לבזות או לפגוע בכבודם של לפחות חלק‬
‫מהנוכחים באותו מעמד‪" .‬הטרדה מינית סביבתית"‪ ,‬יש בה להעכיר את האווירה במקום‬
‫השירות בהקשר ליחסי העבודה וסביבת העבודה‪ ,‬ולהאיר את הארגון באור שלילי‪ ,‬בעיני‬
‫הציבור‪.‬‬
‫השופטת צ' דוד‪-‬גולדברגר‬
‫‪ .1‬מסכימה אני לעקרונות המשפטיים העולים מחוות דעתם המקיפה והיסודית של חבריי‪,‬‬
‫ואולם חולקת אני על יישומם במקרה דנן‪.‬‬
‫בעש"ם ברוכין‪ ,‬המצוטט בפסקה ‪ 11‬לפסק דינם של חבריי‪ ,‬עמד בית המשפט העליון (כבוד‬
‫השופט זמיר) על השיקול המרכזי שלפיו יש לקבוע את העונש הראוי בעבירות משמעת‬
‫הכוללות הטרדה מינית‪ .‬שיקול זה לפי קביעתו מחייב יחס הולם בין חומרת העברה ובין‬
‫העונש המוטל בגינה‪ .‬ואלו דבריו‪:‬‬
‫הטרדה מינית‪ ,‬כעבירת משמעת‪ ,‬כוללת צורות שונות ומשונות של התנהגות‬
‫פסולה שיש לה אופי מיני‪ .......‬ברור‪ ,‬לכן‪ ,‬שהחומרה של אמצעי המשמעת‬
‫בכל מקרה ומקרה אמורה לתת ביטוי לחומרה של ההטרדה המינית באותו‬
‫‪161‬‬
‫מקרה‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬אמצעי המשמעת במקרה של הטרדה מינית עשויים‬
‫לנוע מאמצעי קל כמו התראה או נזיפה ועד אמצעי חמור כמו פיטורים‬
‫משירות המדינה תוך שלילת זכויות לפיצויים ולגמלה ואף פסילה לשירות‬
‫המדינה (עש"ם ‪ 1928/11‬ברוכין נגד מדינת ישראל‪ ,‬פורסם בתקדין ‪.)22.8.2111‬‬
‫‪ .2‬בבוחני את העונש המוצע על ידי חבריי – הן אל מול חומרת מעשיו של הנאשם הן אל מול‬
‫התקדימים שהגישה לנו התביעה – אני מוצאת כי הוא חורג במידה ניכרת מן הענישה‬
‫המקובלת‪ ,‬כי יש בו החמרה עם הנאשם מעבר למידה הראויה‪ ,‬וכי אין הוא נותן משקל‬
‫ראוי לנתוניו החיוביים של הנאשם ולתרומתו לביטחון המדינה‪.‬‬
‫‪ .4‬אפתח תחילה בתקדימים עליהם ביקשה התביעה להסתמך לעניין רכיב ההורדה בדרגה‬
‫ותקופתה‪ .‬בביד"ם ‪ 41/12‬הורשע הנאשם בעבירות של הטרדה מינית והתנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר בגין שורה של מעשים (ב‪ 1 -‬אישומים) כלפי שוטרות חובה‪ ,‬ובהם גם מעשים‬
‫שהם בגדר 'מעשים מגונים' והצעות מיניות בוטות‪ .‬העונש שהוטל עליו – נזיפה חמורה‬
‫והורדה בדרגה למשך ‪ 1‬חודשים‪ .‬בביד"ם ‪ 21/14‬כללו מעשיו של הנאשם‪ ,‬שהופנו כלפי‬
‫שוטרת חובה‪ ,‬התייחסויות מיניות בוטות למדי ומעשה מגונה‪ .‬העונש שהוטל עליו – נזיפה‬
‫חמורה והורדה בדרגה לתקופה של חודשיים ימים‪ .‬בביד"ם ‪ 33/11‬הורשע הנאשם‪ ,‬קצין‪,‬‬
‫בסדרה של מעשי הטרדה מינית כלפי שוטרת חובה שכללו מעשים מגונים והצעות מיניות‪.‬‬
‫העונש שהוטל עליו – נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך ‪ 11‬חודשים‪ .‬בית הדין לערעורים‬
‫(ביד"ע ‪ )1/12‬קיבל את ערעור הנאשם על העונש והפחית את תקופת ההורדה בדרגה לשישה‬
‫חודשים‪.‬‬
‫במדרג החומרה של העבירות שבהן‬
‫בענייננו מעשיו של הנאשם מצויים לדעתי ברף הנמוך ִ‬
‫הורשע הנאשם‪ ,‬ולא היו בהם לא מעשים מגונים וגם לא הצעות מיניות‪ .‬גם יסוד 'ניצול‬
‫המרות' לא לבש בענייננו צורה בוטה לדעתי‪ .‬הנאשם לא הטיל אימה ופחד על המתלוננות‬
‫והן לא היו בבחינת 'קהל שבוי' בידיו‪ .‬כולן ידעו לומר לא‪ :‬מי בראשית הדרך (ע"ע וס"ב) ומי‬
‫בהמשכה (ש"ב)‪ .‬עוד יש להוסיף כי העכרת האווירה בפלוגה שבגינה גם נתגלגלה החקירה‬
‫כנגד הנאשם נוצרה‪ ,‬כפי שהעידו המתלוננות עצמן‪ ,‬בשל העדפת מעיין ואי‪-‬שיבוצה‬
‫למשמרות שטח‪.‬‬
‫‪ .3‬נוכח כל האמור לעיל‪ ,‬התלבטתי האם יש מקום לכלול בעונש שיש להשית על הנאשם גם‬
‫רכיב של הורדה בדרגה‪ .‬ואולם‪ ,‬לאחר התלבטות לא קלה הגעתי למסקנה שבשל הצטרפות‬
‫האישומים זה לזה יש לעשות כן‪.‬‬
‫‪ .1‬לפיכך‪ ,‬בהביאי בחשבון את כל המורם לעיל ובהביאי בחשבון את המשמעות השכרית‬
‫החודשית של הורדה בדרגה (‪ ,)₪ 2,184‬אני סבורה שהעונש שיש להשית על הנאשם הוא‬
‫עונש של נזיפה חמורה והורדה בדרגה לתקופה של ‪ 4‬חודשים בלבד‪ .‬עונש זה הוא מאוזן‬
‫ומידתי ויש בו כדי להלום הן את נסיבות ביצוע העבירה‪ ,‬הן את נסיבותיו האישיות‬
‫ותרומתו הרבה של הנאשם לארגון והן את תכליתם של דיני המשמעת‪ ,‬לרבות המאבק‬
‫הארגוני בעברות של הטרדה מינית‪.‬‬
‫‪162‬‬
‫ובמשכה‪ .‬עונש זה הוא העונש‬
‫‪ .1‬לטעמי אסור לבית הדין להקל ראש בעונש של הורדה בדרגה ִ‬
‫החמור ביותר שבסמכות בית הדין להטיל‪ .‬כך קבע המחוקק‪ .‬לעונש זה יש כפי שנקבע‬
‫בפסיקה משמעויות קנייניות ויש בו גם יסוד עמוק של קלון והשפלה‪ .‬על משמעויות אלו‬
‫עמד בית הדין הצבאי לערעורים בפרשת תמיר (ע‪ - 33/19/‬תא"ל משה תמיר נ' התובע‬
‫הצבאי הראשי‪ ,‬פורסם בתקדין ‪ ,)11.11.19‬באלו המילים‪:‬‬
‫פגיעה בדרגה נושאת עמה "קלון חיצוני"‪ .‬מופיעה בה אמירה‪ ,‬כי‬
‫כישלונו של האדם מחייב פגיעה בקניינו ‪ -‬דרגתו שהוענקה לו בעבר‬
‫בזכות‪ .‬זאת ואף זאת‪ .‬לפגיעה בדרגה משמעות נלוות של השפלה‪.‬‬
‫בפרפרזה על דברי כבוד השופט זמיר בפרשת ברוכין שהוזכרה לעיל אומר‪ ,‬אם במקרה שבו‬
‫נאשם לא עשה מעשים מגונים במתלוננות וגם לא הציע להן הצעות מיניות בוטות יורד‬
‫הנאשם בדרגה למשך שנתיים ימים – איזה עונש יוטל על מי שיעשה מעשים חמורים ממנו?‬
‫‪ .3‬דבר נוסף‪ ,‬חבריי ראו בחוסר הבעת חרטה מצדו של הנאשם 'נסיבה לחומרה'‪ .‬לעניין זה‬
‫אבקש לומר כי הבעת חרטה היא נסיבה לקולה‪ ,‬אך אסור שישתמע מכך שאי‪-‬הבעת חרטה‬
‫– במיוחד במקרה שבו היא נלמדה מכפירת הנאשם באשמה ומאי‪-‬ניצול זכותו "למילה‬
‫האחרונה"‪ ,‬כבמקרה דנן – היא נסיבה לחומרה‪ .‬הדברים פשוטים וידועים ואין צורך‬
‫להכביר על כך מילים‪.‬‬
‫‪ .8‬לפני סיום‪ .‬אף שחלף זמן רב מאז ניתן פסק הדין בבג"ץ ‪ 1283/99‬אני סבורה שדבריה של‬
‫השופטת שטרסברג‪-‬כהן שם לא נס לחם ויפים הם אף לענייננו‪:‬‬
‫בלי להמעיט כהוא זה מחומרת התנהגותו של המשיב‪ ,‬רואה אני להתייחס‬
‫למעמדה של העותרת כאדם וכחיילת בצה"ל‪ .‬העותרת הייתה חיילת בשירות‬
‫חובה‪ .‬על‪-‬אף גילה הצעיר יש לראות בה אישה צעירה בגיל שבו אישיותה‬
‫התגבשה וחינוכה עד לבגרותה‪ ,‬הושלם‪ .‬יש לראות בה אישה עצמאית‬
‫חופשית‪ ,‬בעלת אישיות משלה ורצון עצמי‪ .‬יש להתייחס אליה כאל אדם‬
‫הבשל ליטול על עצמו אחריות כלפי עצמו וכלפי אחרים‪ ,‬בצבא ומחוצה לו‪,‬‬
‫ֵ‬
‫במישור הפרטי‪ ,‬הציבורי והחברתי‪ ,‬בחברה שבה מבקשת האישה לתפוס את‬
‫מקומה בכל תחומי החיים‪ .‬על החיילת להיות מודעת לזכותה ולחובתה‬
‫להדוף מעל עצמה מערכת יחסים אינטימית שאין היא רוצה בה וזאת גם‬
‫במסגרת ההיררכיה הצבאית‪ .‬אין להעביר מסר שלפיו החיילת הצעירה היא‬
‫חסרת יכולת להביע את רצונותיה ולעמוד על דעתה (בג"ץ ‪ 1283/99‬פלונית נ' ראש‬
‫המטה הכללי‪ ,‬פורסם בנבו ‪.)28.4.1999‬‬
‫ּומשם לכאן‪ .‬דעתי כדעתה של השופטת שטרסברג‪-‬כהן ‪ .‬בצד המאבק בתופעה של הטרדה‬
‫מינית במשטרה מוטלת על הארגון חובה להעביר למשרתות בתוכו מסר של עצמה והעצמה‪.‬‬
‫‪163‬‬
‫‪ .9‬לסיום עוד זאת‪ .‬לצערי‪ ,‬לא נתאפשר לי לעיין מבעוד מועד בתגובת חבריי לחוות דעתי‬
‫בהכרעת הדין‪ .‬בשל כך‪ ,‬ועל מנת להעמיד דברים על מכונם‪ ,‬מצאתי לנכון להביא מובאה‬
‫קצרה מפסק הדין שניתן בפרשת רו חי חליל בערכאה הראשונה‪ ,‬הוא פסק הדין שעליו הוגש‬
‫הערעור בעש"ם ‪:11931/11‬‬
‫"ויוער כי‪ ,‬המעשים שיוחסו לנאשם באישום השני החלו במהלך שנת ‪,' 93‬‬
‫עוד לפני כניסתו לתוקף של החוק למניעת הטרדה מינית‪ .‬הדין ששלט על‬
‫מעשים אלה‪ ,‬יסודו היה בפיסקה ‪ 34.322‬לתקשי"ר‪ ,‬בה נקבעו איסורים‬
‫כלהלן‪ .....‬לא יעשה עובד מעשה בעל אופי מיני כלפי עובד אחר‪.....‬‬
‫מהו אותו "מעשה בעל אופי מיני"? בפיסקה ‪ 34.321‬לתקשי"ר לפי תוקפה‬
‫דאז נקבעה הגדרה ל"מעשה בעל אופי מיני"‪ ,‬והיא‪" :‬מעשה בעל אופי מיני‬
‫– לרבות דיבור או רמיזה‪ ,‬או יצירה אווירה עוינת (ההדגשה במקור – צד"ג‪ ,‬בד"ם‬
‫‪ 118/12‬נציבות שירות המדינה נ' רוחי חליל)"‪.‬‬
‫ואידך זיל גמור!‬
‫שופטת _________________‬
‫סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫סוף דבר‬
‫נוכח דעת הרוב של השופטים תנ"צ רחל אדלסברג וסנ"צ פנחס כהן‪ ,‬יושתו על הנאשם העונשים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫‪ ‬נזיפה חמורה‬
‫‪ ‬הורדה בדרגה לתקופה של ‪ 42‬חודשים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כב' בשבט התשע"ד‪ ,24.1.13 ,‬בנוכחות התובעת – פקד יעל אומידי ויכמן‪,‬‬
‫עו"ד‪ ,‬הנאשם – רס"ב ‪ XXX‬וב"כ עו"ד בני קוזניץ‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת_______________ אב בית הדין _________________שופט________________‬
‫סנ"ץ פנחס כהן‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫‪164‬‬
‫תיק מס' ‪12/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ :‬נצ"מ דורית יניב‬
‫שופטת‪ :‬נצ"ם רותי שיטרית‬
‫שופט‪ :‬סנ"ץ ערן ברזילי‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ם ‪XXX‬‬
‫גזר דין‬
‫דעת הרוב‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬מש"ק ‪ ,XXX‬הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬במסגרת‬
‫הסדר טיעון‪ ,‬בעבירת אי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת הראשונה לחוק‬
‫המשטרה התשס"ו‪.2111-‬‬
‫‪ .2‬הסדר הטיעון אותו הציגה ב"כ התביעה בפנינו‪ ,‬כלל את הודאת הנאשם בעובדות כתב‬
‫האישום המתוקן‪ .‬באשר לעונש הוסכם כי הצדדים יטענו באפן חופשי‪.‬‬
‫‪ .4‬הנאשם בחר לייצג את עצמו‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .3‬מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם עולה כדלקמן‪:‬‬
‫בין הנאשם לשכנו (להלן‪" :‬השכן") קיים סכסוך במהלכו הגישו הנ"ל תלונות הדדיות‬
‫במשטרה ובמח"ש‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 28.11.12‬סמוך לשעה ‪ 19.11‬התקיים עימות פיזי בין השכן לבין חברו בתחנת‬
‫דלק פז ב‪( XXX‬להלן‪" :‬תחנת הדלק")‪ ,‬אשר בסיומו התפייסו השניים ולא הוגשה כל‬
‫תלונה במשטרה בגינו‪.‬‬
‫‪165‬‬
‫בתאריך ‪ ,3.11.12‬בשעות הבוקר‪ ,‬לאחר שנודע לנאשם דבר העימות האמור‪ ,‬הגיע‬
‫הנאשם כשהוא לבוש מדים לתחנת הדלק‪ ,‬פנה למנהל התחנה וביקש לקבל ממנו את‬
‫פרטי העימות‪ ,‬לרבות שמות העדים לעימות‪ .‬בהמשך הציג מנהל התחנה בפני הנאשם‬
‫סרטון המתעד את העימות אשר צולם מכמה זוויות במצלמות האבטחה שבתחנת‬
‫הדלק‪ .‬משביקש הנאשם לדעת‪ ,‬מה משך הזמן בו נשמרת ההקלטה ממצלמת האבטחה‪,‬‬
‫השיב לו המנהל‪ ,‬כי הקלטת תישמר‪ .‬בתום המתואר לעיל פנה הנאשם לתחנת ‪XXX‬‬
‫והגיש תלונה בגין העימות‪.‬‬
‫במעשיו המתוארים לעיל ייחסה התביעה לנאשם עבירת אי מילוי הוראה בגין הפרת‬
‫הוראת פה"מ ‪" 11.12.11‬ניגוד עניינים במילוי תפקיד"‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪ .1‬בטיעוניה לעונש עמדה התובעת על חומרת מעשיו של הנאשם ‪ ,‬אשר הפר לטענתה‬
‫הפרה בוטה את פקודת פה"מ ‪" 11.12.11‬ניגוד עניינים במילוי תפקיד" ואף ניצל לרעה‬
‫את מעמדו ותפקידו כשוטר‪ .‬לדבריה‪ ,‬בהגיעו לתחנת הדלק במדים אסף הנאשם פרטים‬
‫אשר עשויים להיות לו לעזר בסכסוך האזרחי הקיים בינו לבין שכנו‪.‬‬
‫‪ .1‬עוד טענה התובעת‪ ,‬כי ההנחיות והכללים בנוגע לניגוד עניינים במילוי תפקיד הם‬
‫בבחינת ידיעתו של כל שוטר‪ ,‬לפיכך ‪ ,‬במקרה זה אסור היה לנאשם לטפל באירוע‬
‫ומחויב היה לפנות למפקדיו ולעדכנם בנושא‪ .‬לטעמה של ב"כ התביעה‪ ,‬הנאשם לא ידע‬
‫לעשות את ההפרדה שבין מילוי תפקידו לבין ענייניו הפרטיים‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי הוא משרת בחיל משנת‬
‫‪ ,1993‬עברו המשמעתי יחסית נקי‪ ,‬והוא כולל ‪ 2‬עבירות בפני דן יחיד‪ ,‬מהשנים ‪ 2111‬ו‪-‬‬
‫‪ 2111‬והערת מפקד‪ .‬התובעת המציאה גיליון שפיטה ודף ריאיון‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות ציינה‪ ,‬כי הוערך בציונים שבין טוב מאד למעולה‪,‬‬
‫ובהערכות אחדות צוין כיותר טוב מאחרים בקבוצה‪ .‬התובעת המציאה גיליונות הערכה‬
‫לשנים אחרונות‪.‬‬
‫עוד טענה התובעת‪ ,‬כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו במיוחס לו ואת נטילת‬
‫האחריות על מעשיו‪ .‬כן אמרה‪ ,‬כי בשיקוליה לעונש התחשבה התביעה אף בסכסוך‬
‫המתמשך הקיים בינו לבין שכנו‪.‬‬
‫לאור האמור לעיל ביקשה ב"כ התביעה להשית על הנאשם עונשים של נזיפה חמורה‬
‫וקנס בהתאם לשיקול דעת ביה"ד‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪166‬‬
‫‪ .3‬הנאשם העיד מטעמו‪ ,‬כעד אופי‪ ,‬את מפקדו הישיר‪ ,‬רפ"ק ‪ .XXX‬העד סיפר כי הוא‬
‫מכיר את הנאשם מתוקף היותו מפקדו בשנתיים האחרונות‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם משמש‬
‫כמש"ק בגזרה מאד בעייתית‪ ,‬המאופיינת באוכלוסייה עוינת משטרה‪ ,‬ואף על פי כן‬
‫הצליח ליצור מערכת קשרים ושיתוף פעולה בינה לבין שוטרי ‪ XXX‬אשר אף הביא‬
‫להצטרפותם של אחדים מאותה אוכלוסייה כמתנדבים‪.‬‬
‫העד הוסיף ואמר על הנאשם‪ ,‬כי הוא אחד המש"קים הטובים יותר שיש להם ‪" ,‬מאד‬
‫שירותי‪ ,‬מאד מבין את צרכי המערכת‪ ,‬מבצע את דרישות מפקדיו"‪.‬‬
‫באשר לסכסוך השכנים‪ ,‬אמר העד‪ ,‬כי קדמו לאירוע נשוא המשפט אירועים הנוגעים‬
‫לסכסוך בגינם הוגשו תלונות הדדיות ע"י הנאשם ושכנו‪ ,‬הנאשם עדכן אותו בדבר‪,‬‬
‫והוא הפנה את הנושא לתחנה הנוגעת לשם טיפול‪ .‬עוד העיד‪ ,‬כי היה אף שלב בו נבחנה‬
‫השאלה האם יש מקום לראות בנאשם "מאוים" נוכח התנהגות השכן ולהעמיד לו סל‬
‫אבטחה‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית על ידי התובעת‪ ,‬בהתבקשו להתייחס לאירוע נשוא המשפט‪ ,‬אמר‬
‫העד‪ ,‬כי מדובר בהתנהגות שאינה ראויה לשוטר‪ ,‬שלא היה לה מקום וכי על הנאשם‬
‫היה להתייעץ עם מפקדיו בטרם יפנה לתחנה להגשת תלונה‪ .‬לדבריו‪ ,‬ברגע שיש‬
‫מעורבות אישית שוטר צריך לדעת ללכת אחורה‪.‬‬
‫‪ .8‬הנאשם‪ ,‬אשר בחר לייצג את עצמו‪ ,‬ולא נעזר בשירותי עורך דין‪ ,‬פתח את טיעוניו לעונש‬
‫באמרו‪ ,‬כי הוא חש בושה לעמוד כאן בפני ביה"ד‪.‬‬
‫בבואו להסביר את הרקע למקרה‪ ,‬ביקש הנאשם להבהיר‪ ,‬כי אין בדברים אותם הוא‬
‫מבקש לומר כדי לגרוע מהטעות שלו‪ ,‬והוא מקבל על עצמו את מלוא האחריות על‬
‫מעשיו‪.‬‬
‫הנאשם סיפר‪ ,‬כי בבניין בו הוא גר מספר שנים התגורר אדם עבריין ואלים‪ ,‬אשר אף‬
‫קצין החקירות של תחנת ‪ XXX‬המליץ לו (לנאשם) שלא להסתובב עם נשק בבניין‪,‬‬
‫שמא אותו שכן יעורר פרובוקציות כדי להוציאו מכליו‪.‬‬
‫לטענת הנאשם‪ ,‬הסכסוך לא כוון אליו באופן אישי אלא כוון אליו כאיש משטרה‪,‬‬
‫בהיותו האדם היחיד מבין דיירי הבניין שהיה לו האומץ לעמוד מול אותו שכן‪,‬‬
‫ומרגע שכך נהג הפכו הוא ובני משפחתו מטרה נוחה להתנכלויות מצדו של השכן‪.‬‬
‫הנאשם המציא מסמך המעיד על תלונה שהוגשה נגדו במח"ש בגין תקיפה ואיומים‬
‫ונסגרה מחוסר ראיות‪ ,‬בהוסיפו כי את התלונה הגיש אותו שכן‪ .‬עוד סיפר הנאשם‪ ,‬על‬
‫מסכת התנכלויות של השכן כלפי אשתו‪ ,‬ובעניין זה הגיש ‪ 4‬מסמכים‪ :‬האחד‪ ,‬כתב‬
‫אישום שהוגש לבית משפט השלום ב‪ XXX‬כנגד השכן בגין איומים והעלבת עובד‬
‫ציבור ושני צווי הרחקה לפי חוק למניעת הטרדה מאיימת שקבלה אשתו של הנאשם‬
‫מבית המשפט השלום ב‪ XXX‬כנגד השכן‪ .‬כן הגיש הנאשם מכתב מרל"ש מפקד‬
‫המרחב בדבר תלונותיו של השכן שהופנו ללשכת ממ"ר ‪ ,XXX‬המייחס לו שימוש לא‬
‫‪167‬‬
‫ראוי בניידת המשטרה אתה היה מגיע לעיתים לביתו‪ .‬כפי שעולה מהמכתב התלונות‬
‫בוררו ונמצאו בלתי מוצדקות‪ .‬הנאשם סיפר‪ ,‬כי לאור כל ההתנכלויות הללו פנה‬
‫למפקדו‪ ,‬בעקבות כך נערך דיון במחוז ‪ XXX‬לבדיקת הצורך בהקצאת סל אבטחה‬
‫למאוים‪ ,‬אלא שבסוף נשללה אפשרות זו‪.‬‬
‫הנאשם הוסיף לספר‪ ,‬כי בהבינו שנקלע למבוי סתום‪ ,‬לבעיה שאין לה פתרון‪ ,‬וכי הוא‬
‫כשוטר נמצא בעמדת נחיתות אשר עלולה לגרום לו לאבד את מקום עבודתו‪ ,‬החליט‬
‫לעשות צעד מאד קיצוני‪ ,‬ובחודש מרץ ‪ 2114‬מכר את דירתו ב‪ XXX‬ועבר להתגורר ב‬
‫‪ XXX‬בדירה שכורה‪ ,‬מעשה אשר הביא בצדו פגיעה כלכלית בהיבטים רבים‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫גרם המעבר לפגיעה בבני משפחתו ובמיוחד בילדיו‪ ,‬שנאלצו להתנתק מחברים‬
‫ומשפחה‪.‬‬
‫בהתייחסו לטעות שעשה‪ ,‬אמר הנאשם‪ ,‬כי נעשתה בתמימות ‪ ,‬וכי היום הוא מבין‬
‫שטעה ‪ ,‬שהיה במקום שלא היה צריך להיות בו‪.‬‬
‫באשר לענישה‪ ,‬אמר הנאשם‪ ,‬כי במסגרת לימודי הקרימינולוגיה שלמד עסקו רבות‬
‫בנושא מטרות הענישה‪ ,‬ולעניין זה פרט את התובנות שלו המתייחסות לחינוך בצד‬
‫ענישה‪ .‬עוד אמר הנאשם‪ ,‬כי מרגע שהודע לו ביוני ‪ 2114‬על ההחלטה להעמידו לדין ועד‬
‫היום‪ ,‬עברה עליו תקופה קשה שהיא כשלעצמה בבחינת ענישה‪ .‬באותו רגע חשב על‬
‫הגרוע מכל‪ ,‬שזה עבורו פיטורין מהמשטרה‪ .‬לדעתו ברגע שהאדם הפנים את הטעות‬
‫אפשר לוותר לו על הענישה‪.‬‬
‫לקראת סיום דבריו המציא הנאשם אסופת מסמכים הכוללת תעודות הערכה‬
‫ממפקדים ומאזרחים‪ .‬כן המציא מכתב ממפקד מרחב ‪ XXX‬אשר נבצר ממנו‬
‫להגיע ולמסור עדות אופי ועל כן שלח הדברים בכתב‪ .‬את טיעוניו חתם הנאשם בדבר‬
‫תורה‪.‬‬
‫כאן המקום לומר‪ ,‬כי הנאשם אשר לא היה מיוצג ובחר לנהל את הגנתו בעצמו‪ ,‬עשה‬
‫זאת בכישרון רב הראוי לציון‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .9‬נתנו דעתנו לעובדות כתב האישום בגינן הורשע הנאשם‪ ,‬לטיעוני הצדדים‪ ,‬לראיותיהם‪,‬‬
‫ולנימוקים לקולה ולחומרה אשר פורטו בפנינו‪.‬‬
‫‪ .01‬הנאשם הורשע בעבירת אי מילוי הוראה ‪ ,‬בעקבות הפרתה של פקודת מטא"ר ‪11.12.11‬‬
‫– "ניגוד עניינים במילוי תפקיד"‪ .‬פקודה זו קובעת בסעיף ‪ 3‬לאמור‪" :‬לא יטפל שוטר‬
‫בנושא שיש לו בו ניגוד עניינים ולא יתערב בו‪ ,‬אלא אם כן קיבל הוראה לעשות כן מן‬
‫הקצין הממונה עליו‪ ,‬על פי הוראות פקודה זו ‪"..‬‬
‫‪168‬‬
‫במקרה דנן‪ ,‬כשל הנאשם בכך שהפר את הפקודה האמורה‪ ,‬אשר מטרותיה ‪ ,‬כפי‬
‫שנאמר בגוף הפקודה "נועדו לשמור על טוהר מידותיו של השוטר‪ ,‬על תדמיתו‪ ,‬על‬
‫תדמיתה ושמה הטוב של המשטרה‪ ,‬על תקינות פעולתה ועל אמון הציבור בשוטרים‬
‫ובמשטרה"‪.‬‬
‫בענייננו‪ ,‬כפי שניתן ללמוד מעובדות כתב האישום ומטיעוני הצדדים‪ ,‬אין מדובר‬
‫במקרה השגרתי בו עוסקת הפקודה‪ ,‬כאשר נקלע שוטר למקרה בו יש לו מעורבות‬
‫אישית‪ ,‬אלא במקרה בו הציב עצמו הנאשם מיוזמתו במצב של ניגוד עניינים‪ ,‬כאשר‬
‫החל בנקיטת פעולות חקירה על דעת עצמו בנוגע לאירוע בו היה לו עניין אישי‪.‬‬
‫במקרה דנן שגה הנאשם שגיאה של ממש בהתנהגותו ‪ ,‬ביזמו פעולה של איסוף ראיות‬
‫בגזרה שאינה בתחום סמכותו ובנצלו את מדיו ומעמדו לשם השגת ראיות כנגד שכנו‬
‫עמו הוא מסוכסך זה מכבר‪.‬‬
‫אין אנו מקבלים את טענת הנאשם כי להופעתו במדים לא הייתה כל השפעה על מנהל‬
‫התחנה לספק לו את שביקש‪ ,‬וכי היה מקבלם בכל מקרה‪ .‬מקובלת עלינו דעתה של ב"כ‬
‫התביעה‪ ,‬כי הופעת הנאשם כשוטר‪ ,‬היא שהביאה את מנהל התחנה לשתף עמו פעולה‪.‬‬
‫אין ספק כי מדובר בהתנהלות פסולה ולא תקינה הראויה לגינוי‪.‬‬
‫‪ .11‬כנגד החומרה הניכרת שבמעשי הנאשם עומדות לזכותו נקודות זכות כבדות משקל‬
‫אשר יש בהן כדי להשפיע על גזירת הדין‪.‬‬
‫‪ .12‬בראש ובראשונה טיב שירותו המעולה‪ ,‬עליו ניתן ללמוד מדברי מפקדו אשר התייצב‬
‫בפנינו והפליג בשבחו‪ ,‬מהערכותיו התקופתיות‪ ,‬שירותו הממושך במשטרה עם עבר‬
‫משמעתי נקי כמעט לחלוטין ומהאוסף המרשים של תעודות הערכה שצבר מהלך‬
‫שירותו אותם הציג בפנינו‪ ,‬המעידים על תרומתו הרבה לארגון ולציבור‪.‬‬
‫במיוחד התרשמנו ממכתבו של מפקד המרחב‪ ,‬נצ"ם ‪ XXX‬אשר ביקש לבוא ולהעיד‬
‫כעד אופי‪ ,‬אלא שהדבר לא עלה בידו ועל כן שלח את דבריו בכתב‪ ,‬ולהלן קטע‬
‫מהדברים שכתב‪" :‬מאז הגעתי למרחב‪ ,‬פגשתי בשוטר רציני‪ ,‬משקיען ומחויב לעבודתו‬
‫בצורה בלתי רגילה‪ .‬תפקודו ועבודתו מקבלים משמעות גדולה יותר כשאת כל זה הוא‬
‫מבצע בגזרה קשה ביותר תוך כדי סיכון ואיום מוחשי בכל רגע נתון‪ XXX .‬הצליח‬
‫בזכות אופיו לקרב את האוכלוסייה הקיצונית שנמצאת ב‪ XXX‬וליצור הידברות‬
‫פורמאלית ובלתי פורמאלית עם גורמים משפיעם ב‪ . XXX‬בתחום ההתנדבות ‪XXX‬‬
‫הצליח לחולל מהפכה ממש בכך שהעלה את כמות המתנדבים מ‪ 1-‬בשנת ‪ 2119‬ל‪31-‬‬
‫כיום וזאת הודות ליצירתיות ולעבודה הקשה שהוא משקיע‪"....‬‬
‫‪169‬‬
‫עוד יש לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו באשמה‪ ,‬נטילת אחריות על מעשיו והבעת‬
‫החרטה‪.‬‬
‫מעבר לאמור‪ ,‬נתנו דעתנו גם למצוקה הכלכלית והמשפחתית אליה נקלע הנאשם בעטיו‬
‫של אותו סכסוך מר ומתמשך עם שכנו‪ ,‬סכסוך אשר שיבש את אורח חייו שלו ושל בני‬
‫משפחתו‪.‬‬
‫‪ .14‬לאחר שבחנו את מכלול השיקולים האמורים לעיל‪ ,‬הגענו לכלל דעה כי חומרת המקרה‬
‫מצדיקה השתת העונש לו עתרה התביעה‪ ,‬יחד עם זאת בשים לב לנימוקים לקולה‬
‫שפרטנו לעיל החלטנו שלא להכביד על הנאשם ברכיב הכספי‪.‬‬
‫לאור כל האמור לעיל החלטנו בדעת רוב להשית על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 811‬אשר ישולמו ב‪ 2-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫שופטת ______________ אב בית הדין ________________‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שטרית‬
‫דעת המיעוט‬
‫בבואי לגזור את דינו של הנאשם שבפנינו‪ ,‬נתתי דעתי לעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬בגינן‬
‫הורשע הנאשם‪ ,‬לטיעוני הצדדים‪ ,‬לראיותיהם לעונש ולנימוקים לקולא ולחומרה‪ ,‬אשר פורטו‬
‫בפנינו‪.‬‬
‫אף אני סבור כדעת חברותיי‪ ,‬כי כשל הנאשם בהתנהגותו כשל חמור‪ .‬הנאשם יזם פעולות‬
‫חקירה ופעל לאיסוף ראיות באופן עצמאי וכל זאת על רקע סכסוך אישי‪ .‬הנאשם אף הגדיל‬
‫לעשות ותוך שהוא לובש מדים פעל מחוץ לתחום הגזרה‪ ,‬שבה הוא משרת‪ .‬בכך הציב הנאשם‬
‫את עצמו מיוזמתו‪ ,‬במצב של ניגוד עניינים ומקובלים עלי טיעוני התביעה באשר לעובדה‪ ,‬כי‬
‫הופעת הנאשם בתחנת הדלק‪ ,‬כשהוא לבוש מדי משטרה‪ ,‬היא אשר גרמה למנהל התחנה לשתף‬
‫עמו פעולה‪.‬‬
‫זה המקום ל ציין כי יש להעביר לציבור השוטרים בכלל ולנאשם בפרט‪ ,‬מסר חד וחריף כי לא‬
‫ניתן להקל ראש במיוחס לנאשם‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬סבור אני כי יש ליתן משקל משמעותי גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולרקע‬
‫שהוביל לאירוע נשוא כתב האישום המתוקן‪.‬‬
‫‪171‬‬
‫בבניין בו התגורר הנאשם מס' שנים‪ ,‬התגורר אדם עבריין ואלים (להלן‪" :‬השכן") אשר הטריד‬
‫והתנכל לשכנים בבניין ובכלל זה לנאשם ולבני משפחתו‪.‬‬
‫לטענת הנאשם מדובר היה בהתנכלויות על רקע היותו שוטר‪ ,‬בפנינו הובאו ראיות למסכת‬
‫התנכלויות כנגד אשת הנאשם מצדו של אותו שכן‪ .‬בעניין זה אף הוגש כתב אישום כנגד השכן‪,‬‬
‫לבית המשפט השלום ב‪ XXX‬ואף הוצאו כנגדו צווים מכח החוק למניעת הטרדה מאיימת‬
‫(המסמכים הנוגעים לעניין הוגשו בפני ביה"ד)‪.‬‬
‫זה המקום לציין כי במהלך כל אותה תקופת ההתנכלויות‪ ,‬פעל הנאשם‪ ,‬כפי שמצופה משוטר‬
‫במשטרת ישראל ובכלל זה ‪ ,‬דיווח למפקדיו פעל בשיקול דעת בהתחשב בעובדה כי הינו שוטר‬
‫ופעל עפ"י דין‪.‬‬
‫לא ניתן להתעלם מהמצוקה הקשה אליה נקלעו הנאשם ובני משפחתו‪ ,‬אשר בגלל אותו סכסוך‬
‫נאלצו בלית ברירה לעקור את מקום מגוריהם מ‪ XXX‬ל‪ XXX‬וזאת בחודש מרץ ‪,2114‬‬
‫כשהם שוכרים דירה‪ ,‬צעד זה היווה עבור הנאשם ובני משפחתו פגיעה כלכלית משמעותית‬
‫וחמור מכך‪ ,‬פגיעה קשה בשגרת חייהם התקינה‪ ,‬שכן נאלצו באחת לעזוב את קרוביהם למקום‬
‫חדש‪.‬‬
‫רקע זה מחייב אותנו ליתן משקל לעובדה כי הנאשם פעל כדין במהלך כל תקופת הסכסוך ומעד‬
‫מעידה נקודתית וחד פעמית מתוך מצוקה מתמשכת שלו ושל בני משפחתו‪.‬‬
‫לשיטתי יש אף ליתן משקל לנסיבותיו של הנאשם בהיותו שוטר ותיק‪ ,‬שמהראיות שהובאו‬
‫בפנינו הינו מקצועי‪ ,‬מוערך ומסור‪ .‬מדובר במי שעברו המשמעתי ‪ ,‬יחסית נקי‪ ,‬צבר תעודות‬
‫הערכה במהלך שירותו‪ ,‬המעידים על תרומתו הרבה לארגון והוערך ע"י מפקדיו בהערכות‬
‫תקופתיות גבוהות ‪.‬‬
‫התרשמתי במיוחד ממכתבו של מפקד המרחב‪ ,‬נצ"מ ‪ ,XXX‬המפרט אודות תפקידו הנוכחי‬
‫ותרומתו של הנאשם ביחס לחיזוק הקשר והתדמית של הארגון בגזרת שירותו של הנאשם‪.‬‬
‫הנאשם נטל אחריות על מעשיו‪ ,‬הביע חרטה כנה ואמיתית‪ ,‬הבין הפסול במעשיו‪ .‬התרשמתי כי‬
‫המעשה בו הודה הנאשם אינו מאפיין אותו ואין בו כדי להעיד על אופן ביצוע תפקידו והישגיו‬
‫המקצועיים‪.‬‬
‫בבואי לאזן בין מכלול השיקולים‪ ,‬מחד חומרת המעשה ומאידך נסיבותיו האישיות של הנאשם‬
‫והרקע שהוביל לאירוע‪ ,‬הגעתי לכלל מסקנה כי יש לגזור על הנאשם עונש בדמות נזיפה בלבד‪.‬‬
‫לא מצאתי כי יש להטיל עליו קנס כספי נוכח כל המפורט לעיל ובפרט לאור הפגיעה הכלכלית‪,‬‬
‫אשר סבלו הנאשם ובני משפחתו‪.‬‬
‫שופט_________________‬
‫סנ"צ ערן ברזילי‬
‫‪171‬‬
‫לפיכך‪ ,‬הוחלט ברוב דעות‪ ,‬להשית על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 811‬אשר ישולמו ב‪ 2-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ"ו בשבט תשע"ד‪ ,23.1.13 ,‬בנוכחות התובעת – פקד יעל אומידי‪ -‬ויכמן‪ ,‬עו"ד‬
‫והנאשם – רס"מ ‪.XXX‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ______________ אב בית הדין ________________שופט_________________‬
‫סנ"ץ ערן ברזילי‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שטרית‬
‫‪172‬‬
‫תיק מס' ‪11/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ :‬נצ"מ דורית יניב‬
‫שופטת‪ :‬נצ"מ רותי שיטרית‬
‫שופט‪ :‬סנ"צ שמואל רוזנטל‬
‫המאשימה‪:‬‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫נאשם ‪:1‬‬
‫רס"ל ‪XXX‬‬
‫נאשם ‪:2‬‬
‫רס"ם ‪XXX‬‬
‫גזר דין‬
‫דעת הרוב‬
‫‪ .13‬הנאשמים‪ ,‬בלשים בתחנת ‪ ,XXX‬הורשעו על פי הודאתם בעובדות כתב האישום‬
‫המתוקן‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעבירת אי מילוי הוראה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת‬
‫הראשונה לחוק המשטרה תשס"ו‪( 2111-‬להלן‪" :‬התוספת") ובעבירת התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר‪ ,‬שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‪.‬‬
‫‪ .11‬הסדר הטיעון אותו הציגו הצדדים בפנינו‪ ,‬כלל את הודאות הנאשמים בעובדות כתב‬
‫האישום המתוקן‪ .‬באשר לעונש הוסכם כי הצדדים יטענו באפן חופשי‪.‬‬
‫‪ .11‬מעובדות כתב האישום המתוקן בהן הודו הנאשמים עולה כדלקמן‪:‬‬
‫בתאריך ‪ , 23.9.12‬סמוך לשעה ‪ 21.11‬התייצבו הנאשמים למשמרת לילה על דירת‬
‫מבטח לשם שמירה על סוכן ששהה בה‪ ,‬במסגרת מערך אבטחה שכלל שמירה בת ‪23‬‬
‫שעות‪ ,‬לאור הסיכון הגבוה לשלומו של אותו סוכן‪.‬‬
‫בהגיעם למקום פגשו את מפעיל הסוכנים אשר תידרך אותם באשר לכללי השמירה על‬
‫הסוכן‪ .‬הנ"ל תודרכו ‪ ,‬כי אין להשאיר את דירת המבטח ללא אבטחה‪ ,‬ולפיכך בכל פעם‬
‫שיבקשו להתפנות לשירותים‪ ,‬אזי אחד מהם יישאר לאבטח את הדירה בעוד האחר‬
‫יפנה לתחנת הדלק הסמוכה‪ ,‬או לתחנת המשטרה שבעיר‪ .‬הנחיות השמירה על הסוכן‪,‬‬
‫לרבות ההנחיה שלא לעזוב את דירת המבטח‪ ,‬צורפו ליומן האבטחה ששימש את‬
‫הנאשמים בעת משמרתם‪.‬‬
‫‪173‬‬
‫סמוך לשעה ‪ 24.11‬ביקש נאשם ‪ 1‬להתפנות לשירותים ‪ ,‬על כן התקשר לידידתו‬
‫המתגוררת באותה עיר‪ ,‬והנ"ל הזמינה אותם לביתה לקפה‪ .‬הנאשמים נענו להצעה‪,‬‬
‫עזבו את דירת המבטח ונסעו לדירת הידידה‪ ,‬מבלי לעדכן איש ומבלי שקיבלו לכך‬
‫אישור‪ .‬לאחר שהיה בת שעה בדירת הידידה‪ ,‬שם שתו משקה קל מסוג "רד בול"‪ ,‬שבו‬
‫לדירת המבטח להמשך משמרתם‪.‬‬
‫בגין המעשים המתוארים לעיל ייחסה התביעה לנאשמים עבירות של אי מילוי הוראה‬
‫והתנהגות שאינה הולמת שוטר שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪ .13‬בפתח טיעוניה לעונש עמדה התובעת על חומרת נסיבותיו של תיק זה‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫הנאשמים נשלחו למשימת אבטחה רגישה במיוחד‪ ,‬בעוד הארגון והסוכן ששהה בדירה‬
‫סומכים עליהם כי יבצעו אותה כהלכה‪ ,‬תוך הקפדה על ההוראות החלות לגביה‪.‬‬
‫התובעת הדגישה‪ ,‬כי הנאשמים ידעו בדיוק מה מצופה מהם‪ ,‬שכן ההנחיות הובהרו‬
‫להם במפורש עובר למשמרת על ידי מפעיל הסוכנים‪ ,‬ואף על פי כן הפרו את ההוראות‬
‫ובכך מעלו באמון שנתנו בהם הארגון והציבור‪.‬‬
‫עוד אמרה התובעת‪ ,‬כי מבחינת הארגון הפקרת סוכן זה קו אדום אותו לא חוצים‪ .‬על‬
‫התנהגות הנאשמים אשר ניצלו את זמן המשמרת לשם בילוי בבית ידידה‪ ,‬אמרה‬
‫התובעת‪ ,‬כי זו התנהגות צורמת‪ ,‬צינית‪ ,‬בוטה ומיותרת‪.‬‬
‫לדעת התביעה‪ ,‬העובדה שלנטישת המשמרת לא היה סוף טראגי לא מקהה מחומרת‬
‫המעשה‪ ,‬ואין לראות בכך נסיבה מקלה‪.‬‬
‫לדעת התביעה‪ ,‬הנאשמים לא פעלו על פי נורמות ההתנהגות המצופות מהם כשוטרים‪,‬‬
‫פגעו בתדמית המשטרה‪ ,‬כשלו במילוי חובותיהם כלפי הציבור‪ ,‬הארגון והסוכן‪.‬‬
‫בהתנהגותם פגעו בייעוד הארגון שהינו הגנה על חיי אדם רכושו ושלומו‪ ,‬ובערכי ארגון‬
‫אלה ‪ -‬דוגמא אישית‪ ,‬הזדהות ומחויבות לארגון‪ ,‬יושרה ומקצועיות‪.‬‬
‫באשר לענישה‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי לא איתרה בפסיקת ביה"ד תיק הדומה בנסיבותיו‬
‫לתיק הנדון‪ ,‬יחד עם זאת הפנתה לתיק ביד"ם ‪ 31/11‬וביד"ע ‪ , 3/11‬שם הושת‪ ,‬לדבריה‪,‬‬
‫על הנאשם עונש של נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך שנתיים וחצי בערכאה ראשונה‬
‫אשר שונה לתקופה בת שנה בערכאת הערעור‪ .‬מפסיקה זו‪ ,‬טוענת התובעת‪ ,‬ניתן ללמוד‬
‫על מה שמצופה משוטר ומהי מדיניות הענישה במקרה בו נכשל שוטר במילוי חובותיו‬
‫כלפי הציבור והארגון‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬את הודאתם במיוחס להם‬
‫אשר חסכה זמן שיפוטי יקר‪.‬‬
‫בהתייחסה לנאשם ‪ ,1‬אמרה התובעת‪ ,‬כי הנ"ל משרת בחיל משנת ‪ ,2119‬עברו‬
‫המשמעתי נקי‪ ,‬בהערכותיו התקופתיות הוערך בציונים טוב מאד ‪ 2‬ומעולה ‪ .1‬הגישה‬
‫פלטי הערכות תקופתיות‪.‬‬
‫‪174‬‬
‫באשר לנאשם ‪ 2‬אמרה‪ ,‬כי הנ"ל משרת בחיל משנת ‪ ,1991‬עברו המשמעתי כולל הרשעה‬
‫אחת בפני דן יחיד משנת ‪ 2113‬בגין התרשלות במילוי תפקיד‪ .‬בהערכותיו התקופתיות‬
‫הוערך בציונים שבין טוב מאד ‪ 1‬למעולה ‪ .1‬הציגה פלט הערכות תקופתיות‪.‬‬
‫בהתייחסה לענישה‪ ,‬טענה ב"כ התביעה‪ ,‬כי חרף העובדה שהנאשמים נעדרי עבר‬
‫משמעתי והערכותיהם טובות‪ ,‬על הכף במקרה זה לטות לחומרה‪ ,‬ועל הנסיבות‬
‫האישיות לסגת אחור מפני האינטרס הארגוני‪ .‬לדעת התביעה‪ ,‬מעשים שעניינם נטישת‬
‫משימת אבטחה רגישה‪ ,‬הפקרת סוכן‪ ,‬מחייבים הרתעה והוקעת המעשה‪ ,‬וזאת יש‬
‫להביא לידי ביטוי בהחמרה בעונש‪ .‬על בסיס האמור עתרה התביעה לעונש של הורדה‬
‫בדרגה לתקופה קצובה ולנזיפה חמורה‪.‬‬
‫באשר למשמעות הכספית הנלווית להורדה בדרגה‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי מבדיקה שערכה‬
‫מול גורמי החשבות עולה‪ ,‬כי לנאשם ‪ 1‬לא תיגרם כל פגיעה בשכר‪ ,‬ואילו לנאשם ‪2‬‬
‫תיגרם ירידה בשכר החודשי בסך ‪ ₪ 1,422‬ברוטו‪ .‬התובעת המציאה מסמכים‬
‫מהחשבות ‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪ .18‬ההגנה העידה מטעמה‪ ,‬כעד אופי‪ ,‬את פקד ‪ ,XXX‬ק' מודיעין בתחנת ‪.XXX‬‬
‫בהתייחסו לנאשם ‪ ,1‬אמר העד‪ ,‬כי הוא מכירו מהיום בו החל את תפקידו בתחנה‪ ,‬לפני‬
‫כשנתיים‪ .‬העד אמר על הנאשם ‪ ,1‬כי הוא שוטר מצוין‪ ,‬על אף הפז"מ הצעיר שלו בצוות‬
‫התקדם ומונה לאחראי יעדי אדם‪ ,‬תפקיד מאד אחראי המחייב עבודה מול גופים רבים‪.‬‬
‫בעקבות הצלחתו בתפקיד מונה להיות בסגל הפיקוד בבילוש‪ ,‬והחל מהחודש האחרון‬
‫הוא נחשב לסגן ר' צוות‪ .‬עוד אמר עליו‪ ,‬כי הוא עושה עבודתו על הצד הטוב ביותר‪ ,‬מאד‬
‫מקורב לפיקוד התחנה‪ .‬באשר לאירוע נשוא האישום אמר‪ ,‬כי אינו מאפיין כלל את‬
‫דרכו של הנאשם‪.‬‬
‫באשר לנאשם ‪ ,2‬אמר העד‪ ,‬כי הוא מכירו מזה שנתיים‪ ,‬תחילה כבלש‪ ,‬ובהמשך כרכז‬
‫מודיעין‪ .‬העד סיפר‪ ,‬כי בעקבות משבר אישי מאד משמעותי שפקד את נאשם ‪ ,2‬וכדי‬
‫לשחררו מלחצים הכרוכים בתפקיד הרכז‪ ,‬הוחזר לשרת כבלש‪ .‬חרף אותו משבר תפקד‬
‫היטב‪ .‬לדבריו‪ ,‬תמיד כשהוא זקוק לבלש לביצוע משימות רציניות הוא בוחר בנאשם ‪2‬‬
‫לפקד על ביצוען‪ .‬עוד אמר עליו‪ ,‬כי הוא בחור אחראי מאד ואמיץ מאד‪ .‬גם לגביו ציין‪,‬‬
‫כי האירוע נשוא המשפט אינו מאפיין את דרך התנהלותו‪.‬‬
‫נאשם ‪0‬‬
‫‪175‬‬
‫‪ .19‬בטיעוניו לעונש התייחס ב"כ נאשם ‪ 1‬לנסיבותיו האישיות של נאשם ‪ .1‬ציין‪ ,‬כי הוא‬
‫נשוי‪ ,‬אב לילדה‪ ,‬לפני ארבע וחצי שנים התגייס למשטרה ‪ ,‬ומאז עושה חיל בשירות‪ ,‬כפי‬
‫שעולה מדברי מפקדו הישיר‪ ,‬מהמסמכים אותם הוא מגיש ומעברו המשמעתי הנקי‪.‬‬
‫לדברי הסניגור‪ ,‬נאשם ‪ 1‬כשל במעשיו ואין כל כוונה מצד ההגנה להמעיט ממידת‬
‫הכישלון‪ .‬הנאשם הכיר בטעות שעשה‪ ,‬הודה בכך מיד בפני הקבו"ד‪ ,‬וכאן בפני ביה"ד‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬ביקש הסניגור‪ ,‬שהדברים יושמו בפרופורציה‪ .‬לגבי עבירת אי מילוי‬
‫הוראה אמר‪ ,‬כי מדובר בעבירה קיימת וחיה‪ ,‬אך לגבי הסיפא של עבירת ההתנהגות –‬
‫לפגיעה בתדמית המשטרה‪ ,‬לטעמה של ההגנה בנסיבותיו של המקרה‪ ,‬זו לא עומדת‬
‫ברמת החומרה הגבוהה‪ ,‬שכן נסיבות המקרה לא נחשפו בפני הציבור‪.‬‬
‫להוכחת טיב שירותו המצוין של נאשם ‪ , 1‬הגיש הסניגור אסופת מסמכים‪ ,‬הכוללים‬
‫תעודת הצטיינות‪ ,‬מכתבי הוקרה והערכה‪ ,‬גיליונות הערכה תקופתית מהשנים ‪2111-‬‬
‫‪ ,2114‬טופס מישוב ביניים ו‪ 2-‬דפי ריאיון‪.‬‬
‫באשר לפסיקת ביה"ד הפנה הסניגור לשורה של פסקי דין ‪ ,‬בהם לטענתו מדובר‬
‫במקרים לא פחות חמורים מהמקרה שבפנינו‪ ,‬ואף על פי כן לא הסתיימו בענישה של‬
‫הורדה בדרגה‪ .‬הפנה לתיקי ביד"ם ‪ ,31/12 ,83/12 ,11/14 ,11/12‬ו‪.81/12 -‬‬
‫נאמר כבר בשלב זה‪ ,‬כי לא מצאנו ללמוד גזירה שווה מהפסיקה אליה הפנו באי כוח‬
‫התביעה וההגנה‪ ,‬בהיותה בלתי רלבנטית לענייננו‪.‬‬
‫הסניגור ביקש להדגיש‪ ,‬כי הנאשם אכן כשל‪ ,‬אך יחד עם זאת צריך לזכור כי מדובר‬
‫בטעות אחת בים של עשייה מבורכת ומעולה‪ ,‬כאשר על הטעות הזאת הנאשם מיהר‬
‫לקבל אחריות‪ .‬לאור האמור ביקש‪ ,‬כי ביה"ד ימצא את האיזון המתאים שבין‬
‫האינטרסים השונים באמצעות השתת עונש של נזיפה חמורה וקנס מדוד‪ ,‬מבלי להשית‬
‫על הנאשם עונש של הורדה בדרגה‪.‬‬
‫‪ .21‬מפי נאשם ‪ 1‬שמענו‪ ,‬כי הוא מצטער על המקרה‪ ,‬אשר אינו מאפיין את דרכו או את דרך‬
‫החשיבה שלו על המשטרה‪.‬‬
‫נאשם ‪4‬‬
‫‪ .21‬את טיעוניו לעונש פתח נאשם ‪ 2‬באמרו‪ ,‬כי העובדה שהגיע למשפט ללא ייצוג נובעת‬
‫מכך שמהרגע הראשון הבין את חומרת מעשיו‪ .‬הוא מצטער על המעשה ולטעמו‪ ,‬אין לו‬
‫כל כוונה להפחית מחומרת המעשה והוא מוכן לקבל עליו את הדין‪.‬‬
‫הנאשם הוסיף ואמר‪ ,‬כי אין זו דרכו לברוח מאחריות‪ ,‬ועל כן מתוקף היותו הבכיר‬
‫במשמרת‪ ,‬הן מבחינת הוותק והן מבחינת הדרגה‪ ,‬הוא נושא במלוא האחריות‪.‬‬
‫הנאשם סיפר‪ ,‬כי הוא משרת בחיל ‪ 18‬שנים בקירוב‪ ,‬בתפקידים הבכירים ביותר בהם‬
‫שוטר שאינו קצין יכול לשרת‪ ,‬כולם תפקידי שטח‪ .‬המציא תדפיס סקירת פרופיל‬
‫שירות‪ ,‬מכתבי המלצה שכתבו אודותיו מפקדיו במהלך שנות שירותו‪ ,‬ראיון תקופתי‪,‬‬
‫גיליונות הערכה לשנת ‪ ,2114‬ואסופה הכוללת תעודות רבות של הערכה והצטיינות‬
‫שזכה לקבל במהלך שירותו‪.‬‬
‫‪176‬‬
‫באשר לענישה אמר‪ ,‬כי הוא נשוי ואב ל‪ ,2-‬הורדה בדרגה תכביד עד מאד על משפחתו‪,‬‬
‫שכן לאור המסמכים שהציגה התביעה מדובר בפגיעה שערכה נאמד בכ‪ 11%-‬משכרו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬לפגיעה זו במשפחתו לא תהא כל משמעות הרתעתית‪ .‬את האקט ההרתעתי‬
‫קיבל מעצם הגעתו למעמד ביה"ד‪ .‬לאור האמור ביקש להסתפק בעונש של נזיפה חמורה‬
‫וקנס קצוב ‪ ,‬ללא הורדה בדרגה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .22‬בחנו את טיעוני הצדדים לעונש ואת הראיות אותם הציגו הצדדים בפנינו ודעתנו היא‬
‫כי מדובר במקרה אליו יש להתייחס במלוא החומרה‪.‬‬
‫האירוע נשוא האישום שלפנינו הינו אירוע חריג ויוצא דופן ואינו מסוג המעשים‬
‫המגיעים חדשות לבקרים לפתחו של בית הדין למשמעת‪.‬‬
‫אין ספק כי התנהלות הנאשמים‪ ,‬בה נטשו את משמרתם על דירת המבטח לשם שעה‬
‫של בילוי בדירת ידידה‪ ,‬ללא אישור ומבלי לעדכן איש בעניין זה‪ ,‬היא התנהלות פסולה‬
‫ולא תקינה‪ .‬בהתנהלותם זו יצרו מצב אשר היה בו כדי לסכן את שלומו ובטחונו של‬
‫הסוכן‪ ,‬אשר היה נתון תחת אחריותה המלאה של המשטרה‪ .‬כישלונם של הנאשמים‬
‫באירוע הנדון הוא בהפרה הבוטה של ההנחיות אותם הבהיר להם הבהר היטב מפעיל‬
‫הסוכנים בטרם כניסתם למשמרת‪.‬‬
‫הנאשמים הינם שוטרים מתחום הבילוש והמודיעין‪ ,‬האמונים על הנושא ‪ ,‬יודעים‬
‫אבטחה מקצועית מהי‪ ,‬ומודעים לכך שבעבודת המודיעין והבילוש מתייחסים בחרדת‬
‫קודש לכל הקשור לטיפול בסוכנים אותם מפעילה המשטרה‪.‬‬
‫למותר לציין כי המשטרה משקיעה משאבים רבים כדי להבטיח את שלומם של‬
‫הסוכנים‪ ,‬ורואה בכך נושא בעל חשיבות יתירה‪ .‬לשם כך מקיימים הערכות מצב ודיוני‬
‫מאוימים עיתיים‪ ,‬מגדירים סל אבטחה ומקצים כוח אדם איכותי ומיומן עליו ניתן‬
‫לסמוך‪ ,‬לשם ביצוע משימת האבטחה באופן הראוי ביותר‪.‬‬
‫במקרה הנדון מעלו הנאשמים באמון שניתן בהם‪ ,‬סיכנו את שלומו של מי אשר עליו היו‬
‫אמורים לשמור‪ ,‬בהפקירם אותו לגורלו‪ ,‬זאת כאשר כל מעטפת המודיעין רגועה‬
‫בהניחה‪ ,‬כי הסוכן נתון בידיים טובות ומקצועיות‪.‬‬
‫מדובר‪ ,‬אפוא‪ ,‬בכשל מקצועי אשר יכולים היו להיות לו השלכות קשות‪ ,‬לו היה קורה‬
‫דבר מה לשלומו של הסוכן‪ .‬יש לומר על התנהגותם של הנאשמים שהייתה חסרת‬
‫אחריות‪ ,‬בלתי מקצועית ומסכנת חיים‪.‬‬
‫‪ .24‬בחנו אף את הנימוקים לקולא‪ ,‬המתמקדים בעיקר בטיב שירותם החיובי של‬
‫הנאשמים‪ ,‬ובתרומתם לארגון לאורך כל שנות שירותם‪.‬‬
‫‪177‬‬
‫נאשם ‪ 1‬אמנם משרת בחיל רק שנים ספורות‪ ,‬אולם כפי שניתן ללמוד מעדותו של‬
‫מפקדו‪ ,‬גם בזמן קצר זה הספיק להוכיח את עצמו‪ ,‬נמצא ראוי לקידום לתפקידים‬
‫הניתנים רק בידי מי שכישוריו מרשימים ושניתן לסמוך עליו‪ .‬בהערכותיו התקופתיות‬
‫הוערך בציונים גבוהים ועברו המשמעתי ללא רבב‪.‬‬
‫נאשם ‪ 2‬שהנו ותיק בחיל‪ 18 ,‬שנים בתפקידי ‪ -‬חבלן‪ ,‬סייר‪ ,‬בלש ‪ -‬אף הוא נעדר עבר‬
‫משמעתי‪ ,‬למעט הרשעה ישנה אחת בפני דן יחיד‪ ,‬צבר משך שנות שירותו בחיל תעודות‬
‫הערכה רבות ממפקדים ומאזרחים‪ .‬לאור הערכותיו התקופתיות בהן הוערך בציונים‬
‫גבוהים ואף סומן כטוב יותר מהאחרים בקבוצה‪ ,‬ובמיוחד נוכח אסופת המסמכים אשר‬
‫הציג בפנינו‪ ,‬אין ספק כי מדובר בשוטר מצוין אשר תרומתו לחיל ולמיגור הפשיעה הינה‬
‫מרובה וראויה להערכה‪.‬‬
‫עוד נזקפים לזכותם של הנאשמים הודייתם המידית בטעות ונטילת האחריות על‬
‫מעשיהם‪ .‬התרשמנו כי הפנימו את הכשל שבמעשיהם‪.‬‬
‫‪ .23‬לאחר שבחנו את מכלול השיקולים האמורים לעיל‪ ,‬הגענו לכלל דעה כי חומרת המקרה‬
‫מחייבת ענישה מרתיעה ומחמירה בדמות הורדה בדרגה‪ ,‬כדי להבטיח העברת מסר‬
‫ברור למשרתים בארגון בכלל ומי אשר עיסוקו באבטחת סוכנים בפרט‪ ,‬כי אין לקבל‬
‫התנהגות רשלנית אשר יש בה כדי לסכן חייו של סוכן משטרה‪.‬‬
‫‪ .21‬לאור האמור החלטנו בדעת רוב להשית על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בדרגה אחת לתקופה קצובה בת ‪ 1‬חודשים‪.‬‬
‫אב בית הדין ________________שופט_________________‬
‫סנ"ץ שמואל רוזנטל‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫דעת מיעוט‬
‫מסכימה אני עם כל שנאמר על ידי חבריי השופטים ביחס לחומרתו של האירוע והשלכותיו‬
‫ואולם בשונה מהם‪ ,‬סבורני כי יש להחמיר במשך ההורדה בדרגה‪.‬‬
‫נסיבות האירוע תוארו בהרחבה בגזר הדין ואין צורך לשוב ולפרטן כאן‪.‬‬
‫בתמצית אציין‪ ,‬כי מדובר באירוע בו נחצה קו אדום‪ ,‬במודע‪ ,‬באופן שיש בו לסכן חיי סוכן‬
‫ששמירתו הופקדה בידי הנאשמים‪ .‬התנהגות שכזו מהווה הפרת אמון שניתן בהם‪ ,‬מצד הציבור‪,‬‬
‫מצד הארגון ומצד הסוכן עצמו‪.‬‬
‫‪178‬‬
‫תכליתו של הדין המשמעתי היא כפולה‪ .‬מטרתו הראשונה הנה‪ ,‬הגנה על הארגון‪ ,‬על תדמיתו‬
‫בעיני הציבור‪ ,‬ומניעת פגיעה בתפקודו‪ .‬המטרה השנייה הנה‪ ,‬הרתעת שוטרים אחרים כי לא‬
‫יכשלו במעשים מסוג זה‪.‬‬
‫אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין לא נועדו להענשת השוטר‪ .‬על בית הדין‪ ,‬בבואו‬
‫לגזור את הדין‪ ,‬לשוות לנגד עיניו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬את שיקול הרתעת הרבים כשיקול מוביל בענישה‬
‫ולשאול את עצמו האם יש באמצעי המשמעת אותם יטיל כדי ליצור הרתעה מספקת בקרב‬
‫השוטרים וכדי להשיב על כנו את אמון הציבור במשטרה‪.‬‬
‫על תפקידם ההרתעתי של אמצעי המשמעת אמר ביהמ"ש העליון בעש"מ ‪ 3114/12‬מ"י נ' שחר‬
‫לוי (פורסם באתר נבו) את הדברים הבאים‪:‬‬
‫" כידוע‪ ,‬אמצעי המשמעת נועדו להרתיע מפני ביצוע מעשים שיש בהם כדי לפגוע בטוהר‬
‫המידות בשירות המדינה‪ ,‬בתפקודו התקין ובאמון הציבור בו‪ .‬ככל שהמעשים בהם הורשע‬
‫הנאשם חמורים יותר‪ ....‬כך מתחזק הצורך להעביר מסר ברור וחד המוקיע את מעשיו‪ ,‬על מנת‬
‫לשרש תופעות פסולות בשירות המדינה למנוע את הישנותן בעתיד"‪.‬‬
‫אינני תמימת דעים עם חבריי כי יש בעונש שהוטל על ידם כדי לעמוד במבחן זה‪.‬‬
‫רק לפני ימים ספורים בתיק ביד"מ ‪ 11/14‬נדון בפנינו שוטר בגין עבירת התרשלות בעת מילוי‬
‫תפקיד ונגזר דינו לנזיפה חמורה ולהורדה בדרגה למשך ‪ 12‬חודשים‪ .‬באותו מקרה דובר בשוטר‬
‫סיור שנשלח לטפל באירוע אלימות במשפחה עקב הודעה על שמיעת צעקות בדירה‪ .‬השוטר‬
‫שהגיע למקום הבחין מהחלון בחשוד מתהלך בתוך הדירה‪ .‬החשוד לא פתח את הדלת והשוטר‬
‫עזב את המקום מבלי לטפל באירוע‪ .‬זמן קצר לאחר מכן הוברר כי המנוחה נרצחה‪ .‬באותו‬
‫מקרה לא נטען לקיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות בטיפול לבין התוצאה‪.‬‬
‫באירוע שבפנינו אין המדובר בהתרשלות או בטעות בשיקול הדעת‪ ,‬אלא במעשה מכוון של‬
‫הפקרת שמירה על סוכן ששוכן על ידי המשטרה בדירת מבטח ושיש בה להעמיד את הסוכן‬
‫בסכנת חיים של ממש ובמובן זה המעשה שבפנינו חמור יותר‪.‬‬
‫למרבה המזל‪ ,‬במקרה שבפנינו בפועל‪ ,‬לא נגרמה תוצאה חמורה‪ .‬עובדה זו הנה יד המקרה בלבד‬
‫ולכן אין לזקוף זאת כשיקול לקולה‪.‬‬
‫בבואי לקצוב את משכו הראוי של רכיב ההורדה בדרגה במקרה זה נתתי דעתי כאמור לגזר הדין‬
‫בתיק ביד"מ ‪ 11/14‬שהוזכר לעיל‪ .‬סבורתני כי נסיבות המקרה שפנינו חמורות יותר שכן‬
‫הנאשמים נטשו במודע את דירת המבטח‪ ,‬תוך הפקרת הסוכן והעמדתו בסכנת חיים‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫בהתחשב בטיב שירותם החיובי‪ ,‬הגעתי למסקנה כי יש לגזור על הנאשמים עונש של הורדה‬
‫בדרגה לתקופה קצובה של ‪ 12‬חודשים בלבד ולא להחמיר מעבר לכך‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬לו דעתי הייתה נשמעת הייתי גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪179‬‬
‫נזיפה חמורה‪.‬‬
‫הורדה בדרגה אחת לתקופה קצובה של שנה‪.‬‬
‫שופטת ________________‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫לפיכך‪ ,‬הוחלט ברוב דעות להשית על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בדרגה אחת לתקופה קצובה בת ‪ 1‬חודשים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כו' בשבט תשע"ד‪ ,23.1.13 ,‬בנוכחות התובעת‪ :‬פקד יעל אומידי‪-‬ויכמן‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם ‪ 1‬וב"כ עו"ד אברהם שי‪ ,‬והנאשם ‪.2‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ______________ אב בית הדין ________________שופט_________________‬
‫סנ"ץ שמואל רוזנטל‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שטרית‬
‫‪181‬‬
‫תיק מס' ‪15/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬עו"ד יוסי תוסיה כהן‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫רקע כללי‬
‫‪ .12‬הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה‬
‫של שימוש בכוח שלא כדין ‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת הראשונה לחוק‬
‫המשטרה התשס"ו – ‪( 2111‬להלן‪" :‬התוספת") ובעבירת התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר‪ ,‬לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‪.‬‬
‫‪ .14‬בהסדר הטיעון אשר נכרת בין הנאשם לבין התביעה הוסכם בין הצדדים‪ ,‬כי‬
‫הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬ובאשר לעונש יעתרו במשותף‬
‫לעונשים של נזיפה חמורה והורדה בדרגה לתקופה בת חודש אחד‪.‬‬
‫במהלך הדיון‪ ,‬לאור תגובתו של הנאשם לעובדות כתב האישום אשר הוקראו בפניו‪,‬‬
‫החליטה התביעה לבקש את תיקונו של כתב האישום‪ ,‬באופן שהוראת החיקוק‬
‫בדבר מתן תשובה מתחמקת בהליך ללא הצדק סביר תימחק‪ ,‬ותחתיה תבוא‬
‫הוראת החיקוק בדבר התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ .‬בעקבות התיקון האמור‬
‫הודיעה ב"כ התביעה לביה"ד‪ ,‬כי גם עמדתה העונשית משתנה ומקלה עם הנאשם‪,‬‬
‫ולפיכך‪ ,‬במקום רכיב ההורדה בדרגה תבקש התביעה להשית על הנאשם קנס בסך‬
‫‪.₪ 211‬‬
‫‪ .13‬הנאשם בחר לייצג את עצמו בדיון‪.‬‬
‫‪181‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .11‬להלן העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫בתקופה הרלבנטית לכתב האישום שירת הנאשם כלוחם בפלוגה ‪XXX XXX‬‬
‫ביום ‪ ,21.3.2114‬סמוך לשעה ‪ , 11.11‬במהלך פעילות שגרתית של הנאשם יחד עם‬
‫שוטר נוסף בשם ‪ XXX‬במחסום "בידו"‪ ,‬הגיע למחסום סמל המחלקה‪ ,‬אשר עיכב‬
‫רכב פלשתיני שיצא מהמחסום וערך בו חיפוש‪ .‬תוך כדי ביצוע החיפוש קילל אחד‬
‫משלושת הנוסעים שהיו ברכב‪ ,‬ושהינו מוגבל כניסה (להלן‪" :‬המתלונן") את‬
‫הנאשם ואת ‪ XXX‬במילים אלה‪" :‬בואו לקטנא אני אזיין אתכם‪ ,‬יא בני זונות ‪,‬‬
‫כס אמק"‪.‬‬
‫בשלב מסוים‪ ,‬כאשר סמל המחלקה שוחח עם השוטר ‪ ,XXX‬סטר הנאשם על פניו‬
‫של המתלונן‪ .‬סמל המחלקה שהבחין במעשה דיווח על כך למפקד הפלוגה‪ .‬בהמשך‬
‫הגיע למקום מפקד הפלוגה ובבירור שערך עם הנאשם אמר לו הנאשם‪" :‬הוא קילל‬
‫אותי ולכן נתתי לו סטירה"‪.‬‬
‫ביום ‪ 13.8.14‬נחקר הנאשם במח"ש ירושלים תחת אזהרה בחשד לתקיפה‪.‬‬
‫משנשאל ע"י החוקר לג בי הסטירה השיב‪ ,‬כי אינו זוכר ולא יודע על מה מדובר‪ .‬רק‬
‫לאחר שהחוקר הפסיק את חקירתו‪ ,‬ובשיחה פתוחה הסביר לו כי מוטב שיספר את‬
‫האמת‪ ,‬הודה הנאשם בכך שסטר למתלונן‪.‬‬
‫בגין מעשיו אלה יוחסו לנאשם עבירת שימוש בכוח שלא כדין ועבירת התנהגות‬
‫שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים‬
‫‪ .11‬בטיעוניה לעונש‪ ,‬בהתייחסה לעבירת השימוש בכוח בגינה הורשע הנאשם‪ ,‬טענה‬
‫ב"כ התביעה‪ ,‬כי במתן סטירה לאדם יש פן משפיל ומבזה‪ ,‬ובשל כך לעיתים מתן‬
‫סטירה משפיל אף יותר ממתן אגרוף או בעיטה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ציינה התובעת‬
‫לקולה‪ ,‬את הקנטור שקדם למתן הסטירה ‪ ,‬כאשר קילל המתלונן באופן בוטה את‬
‫הנאשם ללא כל הצדקה‪.‬‬
‫באשר לאישום הנוסף‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי בכך שהכחיש הנאשם בתחילה את מתן‬
‫הסטירה והודה בכך רק לאחר השיחה הפתוחה עם חוקר מח"ש‪ ,‬יש משום‬
‫התנהגות שאינה הולמת‪ ,‬שכן מן הראוי היה שייקח מיד אחריות על מעשיו ולא‬
‫ינסה להתחמק בתשובות שאינו זוכר‪ .‬גם לעניין זה‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי מוצאת‬
‫‪182‬‬
‫התביעה נסיבה לקולה בכך שהנאשם הבין די מהר את טעותו והחליט להודות‬
‫במעשה‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי הנאשם הוא שוטר‬
‫חובה‪ ,‬התגייס לחיל בשנת ‪ ,2111‬מועד שחרורו צפוי באוקטובר ‪ ,2113‬ואין לחובתו‬
‫כל עבר משמעתי‪.‬‬
‫לאור האמור חזרה על בקשתה להשית על הנאשם עונש של נזיפה חמורה וקנס בסך‬
‫‪.₪ 211‬‬
‫‪ .9‬הנאשם‪ ,‬אשר כאמור בחר לייצג את עצמו‪ ,‬ציין בפתח טיעוניו לעונש‪ ,‬כי בהיותו‬
‫נוצרי‪ ,‬ועל אף שנוצרים אינם חייבים בגיוס לצבא‪ ,‬הוא בחר להתנדב לשירות‬
‫הצבאי והתגייס ביום ‪.4.8.11‬‬
‫לדבריו‪ ,‬לפני גיוסו היה במד"א שם עסק בהצלה ומתן עזרה‪ ,‬עד שהחליט להתגייס‬
‫למג"ב‪.‬‬
‫לגבי גיוסו סיפר‪ ,‬כי בלשכת הגיוס ביקשו לשלוח אותו לגד"ס הבדואי‪ ,‬אך נוכח‬
‫התעקשותו גויס לבסוף למג"ב‪ .‬את הטירונות במג"ב סיים כמצטיין מחלקתי‪ ,‬עבר‬
‫גיבוש ימ"ס‪ ,‬החל את הקורס אלא שבתוך כך נפל‪ ,‬שבר את ידו ונאלץ לעזוב‪.‬‬
‫בהמשך שובץ בפלוגה מבצעית בה הוא משרת עד היום‪.‬‬
‫באשר לאירוע נשוא האישום‪ ,‬אמר הנאשם‪ ,‬כי אינו יודע להסביר את שקרה לו‬
‫באותו רגע‪ .‬אותו אדם בא וקילל אותו עד שאיבד שליטה על עצמו‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי‬
‫הוא מצטער על התנהגותו‪ ,‬ולבטח לא יחזור על כך בעתיד‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .11‬במקרה דנן הורשע הנאשם בעבירת שימוש בכוח בגין סטירה שהטיח בפניו של‬
‫המתלונן ובעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר בגין כך שבחקירתו במח"ש תחת‬
‫אזהרה טען כי אינו זוכר את מתן הסטירה‪ ,‬ורק בשלב מתקדם של החקירה שינה‬
‫גרסתו והודה בכך‪.‬‬
‫‪ .11‬באשר לעבירת השימוש בכוח במקרה זה‪ ,‬כישלונו של הנאשם בכך שנגרר אחר‬
‫התנהגותו הפרובוקטיבית של המתלונן ולא עמד לו כוחו להבליג ולשלוט בכעסיו‪.‬‬
‫כפי העולה מעובדות כתב האישום‪ ,‬לא התעורר כל צורך מבצעי בהפעלת כוח כלפי‬
‫המתלונן‪ ,‬על כן לא הייתה כל הצדקה למתן הסטירה‪ .‬דומה‪ ,‬שזו שימשה מעין‬
‫תגובה עונשית לקנטור המתלונן‪ ,‬אשר קילל את הנאשם ואת השוטר שהיה עמו‬
‫בקללות בוטות‪ .‬אף שהתנהגותו של המתלונן הייתה ללא ספק מקוממת‪ ,‬ומילים‬
‫חריפות אף יותר ניתן לומר עליה‪ ,‬חייב היה הנאשם לגלות איפוק כמצופה משוטר‬
‫ולנהוג במתלונן אך ורק בדרכים המוקנות לו על פי חוק‪.‬‬
‫‪183‬‬
‫הנאשם במקרה דנן סטה‪ ,‬אפוא‪ ,‬סטייה של ממש מסטנדרט ההתנהגות המצופה‬
‫מכל שוטר המשרת בארגון‪ .‬לא צריך להכביר מילים על כך שמעשים מעין אלה‬
‫מטילים כתם על דמות המשטרה ודמות שוטריה ומסבים נזק רב לתדמיתה בעיני‬
‫הציבור‪.‬‬
‫‪ .12‬יפים לענייננו דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה‪ ,‬בבג"ץ ‪ - 8221/13‬מריח סדיק‬
‫נ' מפכ"ל המשטרה ‪ -‬רב ניצב דודי כהן ואח' תק‪-‬על ‪, 243 ,)4(2119‬עמ' ‪ ,233‬אותם‬
‫אנו שבים ומצטטים כל אימת שברצוננו להדגיש את ההקפדה היתירה הנדרשת‬
‫משוטר בבואו במגע עם כל אזרח‪ ,‬ולהלן הדברים‪:‬‬
‫"על שוטר במערך המשטרה חלה חובת אמון מיוחדת‪ ,‬בהיותו איש‬
‫אכיפת חוק‪ ,‬הנזקק למלוא הסמכות המוסרית כדי לאכוף את החוק‬
‫על זולתו‪ .‬נדרשת ממנו הקפדה יתירה בקלה כחמורה (ענין‬
‫סויסא‪ ,‬עמ' ‪ ;/54‬בג"צ ‪ 2411/92‬תיסיר טאטור נ' שר המשטרה‪,‬‬
‫פ"ד‬
‫נ(‪ ,111 )4‬עמ' ‪ .))0991( 111-11/‬במיוחד‪ ,‬נדרש השוטר לקיים‬
‫סטנדרטים גבוהים של רמת פעולה ואמינות כאשר הוא בא במגע‬
‫עם האזרח שכלפיו הוא מפעיל סמכות ומרות‪ .‬שימוש לרעה‬
‫בהפעלת מרות זו מהווה פגיעה בעלת חומרה מיוחדת לא רק כלפי‬
‫הנפגע עצמו‪ ,‬אלא גם כלפי המערכת המשטרתית המופקדת על‬
‫אכיפת החוק‪ ,‬ונשענת על אמון הציבור בהגינותה וברמתה‬
‫הערכית"‪.‬‬
‫‪ .14‬לצד החומרה בה אנו רואים את המקרה בחנו את השיקולים לקולה אותם יש‬
‫לזקוף לזכות הנאשם‪.‬‬
‫ראשית נזקפת לזכותו הודאתו באשמה והבעת החרטה על המעשה‪ .‬בטיעוניו בפנינו‬
‫הודה הנאשם כי אינו יודע מה השתלט עליו באותו רגע‪ ,‬שכן דרכו תמיד אופיינה‬
‫בהושטת י ד לאנשים‪ ,‬סיוע והצלת נפשות‪ ,‬כפי שנהג בפעילותו במד"א עובר לגיוסו‪.‬‬
‫מאמינים אנו לדברי הנאשם כי כנים הם ולא נאמרו מהפה אל החוץ‪.‬‬
‫עוד לקחנו בחשבון את העובדה‪ ,‬כי הנאשם הינו שוטר בתחילת דרכו‪ ,‬שנתיים‬
‫בשירות אשר במהלכם לא דבק בו כל אירוע משמעתי‪ .‬אף שהנאשם לא תמך את‬
‫טיעוניו במסמכים‪ ,‬אולי בשל כך שלא היה מיוצג‪ ,‬נראה כי מדובר בשוטר שטיב‬
‫שירותו חיובי‪ ,‬אשר התנדב לשירות הצבאי כדי לתרום‪ ,‬וכך אכן הוא עושה‪.‬‬
‫‪184‬‬
‫לאור כל האמור לעיל אנו סבורים כי באיזון הכולל שבין חומרת העבירה לבין‬
‫היבטיו האישיים של הנאשם‪ ,‬העונש עליו הסכימו הצדדים הינו מאוזן ומצוי‬
‫במתחם הסבירות‪ ,‬ואשר על כן החלטנו לאמצו‪.‬‬
‫לפיכך אנו משיתים על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪.₪ 211‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ"ט בשבט תשע"ד‪ ,41/1/13 ,‬בנוכחות‪ :‬התובעת – פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫והנאשם‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת________________ אב בית הדין ________________ שופט ______________‬
‫עו"ד יוסי תוסיה כהן‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫‪185‬‬
‫תיק ביד"ם ‪19/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב‪-‬משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב עופר יצחק‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשמת‪ :‬רס"ר ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .11‬הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪,‬‬
‫בעבירה של שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכוח תפקיד‪ ,‬לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת הראשונה‬
‫לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪( 2111-‬להלן‪" :‬התוספת")‪.‬‬
‫‪ .13‬מעובדות כתב האישום בהן הודתה הנאשמת עולה כי במועד הרלוונטי לאישום היא שירתה‬
‫כפקידה באת"ן ‪ .XXX‬בתאריך‪ 23/12/12 ,‬התקשר אל הנאשמת בעלה של חברתה (להלן‪:‬‬
‫"המכר" ) וביקש ממנה לבדוק עבורו קיומם של שעבודים ודוחות על רכבים שמצויים‬
‫ברשותו‪ .‬משמסר המכר לנאשמת את מספר תעודת הזהות שלו‪ ,‬נכנסה הנאשמת למערכת‬
‫דות"ן תוך שימוש בהרשאתה‪ ,‬שלא לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬ערכה ‪ 2‬בדיקות מסוף אודות שני‬
‫רכבים שבבעלות המכר‪ ,‬ומסרה לו מידע ביחס לשעבודים‪.‬‬
‫בכתב האישום נטען כי במעשיה אלה השתמשה הנאשמת לרעה בסמכות שניתנה לה מכוח‬
‫תפקידה‪.‬‬
‫‪ .18‬הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים‪ ,‬אינו כולל הסכמה לעניין העונש‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים לעונש‬
‫‪186‬‬
‫התביעה‬
‫‪ .19‬התובעת בטיעוניה לעונש עמדה על השלכות ומשמעויות הכניסה למאגרי מידע שלא לצורך‬
‫מילוי תפקיד וכן על החומרה בה מתייחס בית הדין לשימוש אסור במידע כזה‪ ,‬מכל סוג‬
‫שהוא‪ .‬לדבריה‪ ,‬הנאשמת כשלה פעמיים‪ .‬מעבר לעובדה שהיא ערכה שתי בדיקות מסוף‪,‬‬
‫היא גם העבירה את המידע לאדם פרטי אותו הכירה‪ ,‬שהוא בעל אינטרס‪ ,‬ובכך פגעה‬
‫בתדמית המשטרה ובאמון שהציבור רוכש לה‪.‬‬
‫בהתייחסה לנאשמת‪ ,‬הגישה התובעת את הערכותיה התקופתיות וכן שני ראיונות שנערכו‬
‫לה ע"י מפקדה‪ .‬ציינה כי הנאשמת החלה דרכה כאזרחית בשנת ‪ ,1999‬עברה המשמעתי נקי‪,‬‬
‫והערכותיה התקופתיות נעות בציונים שבין טוב ‪ 2‬לטוב מאוד ‪.1‬‬
‫בהתייחסה לענישה הראויה‪ ,‬ציינה התובעת כי בתיקים מסוג זה בית הדין גוזר בדרך כלל‬
‫ענישה של נזיפה חמורה וקנס‪ .‬גם בתיק זה לדבריה‪ ,‬יש להעביר מסר חד וברור כדי למגר‬
‫את התופעה הפסולה של שימוש במאגרי המידע שלא כדין‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫‪ .11‬ב"כ הנאשמת‪ ,‬בהתייחסה לנסיבות המקרה‪ ,‬ציינה כי המעשה נמצא ברף הנמוך יותר של‬
‫העבירה‪ .‬לדבריה‪ ,‬המידע בו נעשה שימוש‪ ,‬לא נלקח ממאגר המידע הפלילי‪ .‬כמו כן אין‬
‫במקרה זה פגיעה בפרטיות‪ ,‬שכן הנתונים מתייחסים לרכוש של האדם לו נמסרו הנתונים‪,‬‬
‫והוא רשאי היה לקבל את אותו מידע אילו פנה למשרד הרישוי‪ ,‬אם כי אכן נעשה כאן‬
‫"קיצור דרך" בניגוד לפקודות המשטרה‪.‬‬
‫עוד ציינה כי הנאשמת אמנם עבדה במשטרה שנים רבות‪ ,‬כאזרחית‪ ,‬אך רק בזמן גיוסה‬
‫ביולי ‪ ,2112‬כחצי שנה לפני ביצוע העבירה‪ ,‬ניתנה לה הדרכה בנושא יחב"מ‪.‬‬
‫בהתייחס לנתוני הנאשמת‪ ,‬עמדה באת כוחה על מצבה הכלכלי שאינו מהקלים‪ ,‬תוך שציינה‬
‫כי הנאשמת נשואה עם ‪ 4‬ילדים‪ ,‬ומשתכרת כ‪ ₪ 1,111-‬לחודש‪.‬‬
‫באשר להערכותיה התקופתיות ולראיונות שהוגשו ע"י התובעת‪ ,‬ציינה כי מערכת היחסים‬
‫של הנאשמת עם מפקדה בעבר‪ ,‬לא היתה טובה‪ ,‬דבר שהשליך על האופן שבו הוערכה‪ .‬ב"כ‬
‫הנאשמת הגישה מכתב ממפקדה הנוכחי של הנאשמת‪ ,‬שציין כי הוא רואה בה דמות‬
‫חיובית התורמת בהתנהלותה לארגון‪.‬‬
‫ב"כ הנאשמת הפנתה למספר תיקי ביד"מ בעבירות דומות‪ ,‬בהם ניתנו גזרי דין במקרים‬
‫שנסיבותיהם חמורות יותר מאלו הנוכחיות‪ .‬לסיכום‪ ,‬ביקשה להתחשב גם בהודיית‬
‫הנאשמת ולהסתפק בעונש של נזיפה בלבד ולחילופין בנזיפה וקנס מינימלי‪.‬‬
‫‪187‬‬
‫‪ .11‬מפי הנאשמת שמענו כי כל שירותה במשטרה הוא באותו מקום ובאותו תפקיד בו היא‬
‫עוסקת בהזנת דו"חות למערכת והתנהלות מול בתי המשפט‪ .‬היא ציינה כי למדה את‬
‫הלקח‪ ,‬מבינה את הטעות שעשתה ומבקשת להתחשב במצבה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .12‬הנאשמת פקידה כללית באת"ן ‪ ,XXX‬כשלה בכך שנענתה לפניית מכר אשר ביקש ממנה‬
‫לבדוק פרטים אודות קיומם של שעבודים ודוחות על רכבים שמצויים ברשותו‪ .‬במענה‬
‫לפנייה זו ערכה הנאשמת שתי בדיקות במערכת דות"ן שלא לצורך מילוי תפקיד ומסרה‬
‫למכר את המידע אותו ביקש‪.‬‬
‫‪ .14‬בתי המשפט בכלל ובית הדין בפרט‪ ,‬חזרו והדגישו את החשיבות שבהקפדת אנשי המשטרה‬
‫על השימוש במאגרי המידע המצויים ברשות המשטרה לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬עפ"י דין בלבד‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬במאגרים אלו מצוי מידע אישי ורגיש אודות אזרחים‪ ,‬אשר על כן המאגרים חסויים‬
‫ומוגנים כקבוע בחוק ובהוראות המשטרה‪ .‬השימוש בהם מיועד עפ"י הדין ליתן כלים אשר‬
‫ישמשו את המשטרה לצורך ביצוע תפקידה בלבד‪.‬‬
‫אשר על כן עיון במידע מכל סוג שהוא‪ ,‬שלא במסגרת מילוי תפקיד‪ ,‬הוא מעשה אסור ופסול‬
‫אשר יש בו כדי לפגוע באמון הציבור במשטרה‪ ,‬בתדמית הארגון המשטרתי‪ ,‬לפגוע בפרטיות‬
‫האנשים שהמידע נוגע אליהם וכן יש במעשים מסוג זה כדי להפר את האמון שנותן הארגון‬
‫באיש המשטרה‪.‬‬
‫‪ .13‬במקרה שבפנינו‪ ,‬מצופה היה מהנאשמת‪ ,‬לאור שנות שירותה הרבות בתפקידה כפקידת‬
‫את"ן‪ ,‬שלא להענות לבקשת המכר ולהסביר לו‪ ,‬כלכל אזרח אחר‪ ,‬באלו דרכים לגיטימיות‬
‫הוא יכול לקבל את המידע המבוקש‪.‬‬
‫‪ .11‬אל מול חומרת המעשה אנו מוצאים להתחשב לקולה בהודיתה של הנאשמת ובהבעת‬
‫החרטה על מעשיה‪ .‬עוד מצאנו להתחשב בהעדר רישום משמעתי‪ ,‬בנסיבותיה האישיות‪,‬‬
‫במצבה הכלכלי הדחוק כפי ששמענו על‪-‬כך מפי באת‪-‬כוחה‪ ,‬ובשיפור שחל בטיב שירותה של‬
‫הנאשמת‪ ,‬כפי שעולה ממכתבו של מפקדה‪ ,‬קצין פיקוח ‪.XXX‬‬
‫‪ .11‬באשר לנסיבות המקרה‪ ,‬מבלי להקל ראש בחומרה שבכניסה למאגר ובדיקת מידע מכל סוג‬
‫שהוא‪ ,‬שלא במסגרת תפקיד‪ ,‬לקחנו בחשבון את העובדה שהמידע נוגע לרכבים שהיו‬
‫ברשותו של מקבל המידע ואינו נוגע לפרטיותו של אדם אחר‪ .‬אם כי אנו חוזרים על כך‪ ,‬שגם‬
‫במקרה מסוג זה האיסור לעשות שימוש במידע שלא במסגרת תפקיד‪ ,‬הוא איסור מוחלט‪,‬‬
‫והפרתו פוגעת בתדמית המשטרה ובאמון שהארגון נותן באיש המשטרה‪.‬‬
‫‪188‬‬
‫‪ .13‬כפי שקבענו לאחרונה במקרה דומה בתיק ביד"מ ‪ ,11/14‬כך גם במקרה זה‪ ,‬איננו מוצאים‬
‫להעתר לבקשת ב"כ הנאשמת להסתפק בנזיפה שאינה חמורה‪ ,‬שכן שומה עלינו להעביר‬
‫מסר ארגוני ברור שיהא בו כדי להרתיע ולמגר את השימוש האסור במאגרי המידע‬
‫המשטרתיים‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬ולאחר ששקלנו את כל השיקולים לחומרה ולקולה‪ ,‬החלטנו להשית על‬
‫הנאשמת את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫קנס בסך ‪ ,₪ 511‬אשר ישולם ב‪ 4-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ב' באדר א' תשע"ד‪ ,2/2/13 ,‬בנוכחות‪ :‬התובעת – פקד יעל אומידי‪-‬ויכמן‪,‬‬
‫עו"ד‪ ,‬הנאשמת וב"כ רפ"ק שחר פרנקל‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ עופר יצחק‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫‪189‬‬
‫תיק מס' ‪14/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב משנה רותי שיטרית‬
‫השופט עו"ד רמי גולדשטיין‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ם ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫רקע כללי‬
‫‪ .13‬הנאשם‪ ,‬סייר תנועה במרחב ‪ ,XXX‬הורשע במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו‬
‫בעובדות כתב האישום בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר ושיש בה כדי‬
‫לפגוע בתדמית המשטרה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‬
‫התשס"ו – ‪( 2111‬להלן‪" :‬התוספת") ובעבירת שימוש בכוח כלפי אדם במסגרת‬
‫מילוי תפקיד‪ ,‬בלא סמכות כדין ובלא הצדק סביר‪ ,‬מעבר למידה הנדרשת או בניגוד‬
‫לפקודות משטרת ישראל או לכל הוראה אחרת שניתנה כדין‪ ,‬עבירה לפי סעיף‬
‫‪(19‬א) לתוספת‪.‬‬
‫‪ .18‬בהסדר הטיעון אשר נכרת בין הנאשם לבין המחלקה לחקירת שוטרים הוסכם בין‬
‫הצדדים‪ ,‬כי הנאשם יודה בעובדות כתב האישום‪ ,‬ובאשר לעונש יטענו הצדדים‬
‫באופן חופשי‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .19‬להלן העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫ביום ‪ 29.11.12‬סמוך לשעה ‪ ,11.41‬לאחר שהבחין הנאשם בנהג המבצע עבירת‬
‫תנועה‪ ( ,‬ל הלן‪" :‬המתלונן") עצר את רכבו על מנת לרשום לו דו"ח תנועה‪ .‬המתלונן‬
‫יצא מהרכב‪ ,‬ואגב שיחה עם הנאשם אודות מתן הדו"ח גידף את הנאשם‪ .‬בתגובה‬
‫הורה הנאשם למתלונן לחזור לרכבו ולהמתין עד לסיומו של רישום הדו"ח‪ ,‬אולם‬
‫המתלונן התעלם מהוראתו‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫בעקבות המתואר לעיל רשם הנאשם למתלונן שני דו"חות‪ .‬האחד ‪ -‬בגין ביצוע‬
‫עבירת תנועה‪ ,‬והשני ‪ -‬בגין אי ציות להוראת השוטר‪ .‬לאחר שקיבל המתלונן את‬
‫הדו"חות לידיו‪ ,‬הפנה את גבו אל הנאשם והתקדם לעבר רכבו אשר חנה בסמוך‪.‬‬
‫בתוך כך‪ ,‬בעוד המתלונן פוסע בדרכו חזרה לרכבו‪ ,‬ללא כל הצדקה ושלא כדין‪,‬‬
‫ריסס הנאשם גז מדמיע לעבר המתלונן אשר פגע בו ואף חדר לעיניו אשר דמעו‬
‫וצרבו כתוצאה מכך‪.‬‬
‫בעקבות תלונת המתלונן נחקר הנאשם תחת אזהרה במח"ש‪ .‬בחקירותיו שם‪,‬‬
‫בתאריכים ‪ 18.3.14‬ו‪ 28.1.14 -‬לא אמר הנאשם אמת ביחס לנסיבות השימוש בגז‪,‬‬
‫אף לאחר שחוקר מח"ש הציג בפניו את הסרטון המתעד את האירוע‪ .‬רק עם סיום‬
‫חקירתו האחרונה הודה הנאשם והביע חרטה‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים‬
‫‪ .21‬בפתח טיעוניה לעונש עמדה התובעת על חומרת התנהגותו של הנאשם במקרה דנן‪,‬‬
‫הן בשטח כלפי האזרח והן בחקירתו במח"ש‪ .‬התובעת ביקשה להדגיש את העובדה‪,‬‬
‫כי הנאשם ריסס את גז הפלפל לעבר המתלונן כאשר זה כבר פנה לעבר רכבו‪ ,‬כשגבו‬
‫מופנה לנאשם‪ ,‬כך שלנאשם לא הייתה כל סיבה לחוש מאוים מפניו‪.‬‬
‫על פי דברי התובעת‪ ,‬לדעת התביעה יש למצות את הדין עם השוטרים אשר עושים‬
‫שימוש בכוח שלא כדין ללא כל סיבה וללא כל הצדק‪ .‬במקרה הנדון האירוע נעשה‬
‫לנגד עיניהם של עוברים ושבים באמצע הרחוב‪ ,‬אזרח שנקלע למקום צילם ותיעד‬
‫את האירוע אשר הופץ בכלי התקשורת ולכן הפגיעה בתדמית המשטרה כתוצאה‬
‫מהתנהגותו האמורה של הנאשם הייתה קשה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬התייחסה התובעת לתפקידו של הנאשם באמרה‪ ,‬כי בהיותו שוטר תנועה‬
‫הנתקל מידי יום בנהגים זועמים ומתלהמים‪ ,‬והתרסות וקללות הינם בבחינת‬
‫שגרת יומו ועבודתו‪ ,‬מצופה היה שידע לגלות איפוק וירסן עצמו‪.‬‬
‫כנסיבה נוספת לחומרה ציינה התובעת את העובדה‪ ,‬כי הנאשם לא לקח אחריות‬
‫למן הרגע הראשון על מעשיו‪ ,‬ורק לאחר גביית הודעה נוספת ממנו על ידי חוקרת‬
‫מח"ש‪ ,‬הודה בטעותו‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי התגייס למשטרה בשנת‬
‫‪ .1998‬עברו המשמעתי נקי‪ ,‬למעט צעד משמעתי מסוג הדרכה משנת ‪ ,2113‬בגין אי‬
‫חבישת כובע‪ .‬באשר להערכותיו התקופתיות ציינה‪ ,‬כי בשנים ‪ 2114 – 2111‬הוערך‬
‫בציונים טוב מאד ‪ 2‬ובשנת ‪ 2119‬הוערך בציון טוב מאד ‪.1‬‬
‫לאור חומרת המעשים ביקשה התובעת להשית על הנאשם עונש של הורדה בדרגה‬
‫לתקופה קצובה על פי שיקול דעת ביה"ד ונזיפה חמורה‪.‬‬
‫‪191‬‬
‫‪ .13‬מטעם הנאשם העיד כעד אופי מפקדו‪ ,‬רפ"ק ‪ ,XXX‬ראש לשכת תנועה מרחב‬
‫‪ XXX‬המכירו מזה שנה ושלושה חודשים מתוקף שני תפקידיו האחרונים‪ .‬העד‬
‫תיאר את הנאשם כשוטר מקצועי‪ ,‬יסודי ונעים הליכות‪ .‬לדבריו‪ ,‬משך כל התקופה‬
‫בה פיקד על הנאשם לא ניתקל בכל בעיית משמעת או תלונה שהופנתה כלפיו‪ ,‬אלא‬
‫להיפך‪ ,‬נוכח לראות שהוא שמגלה בעבודתו סבלנות וסובלנות כלפי אזרחים‪.‬‬
‫בהמשך עדותו‪ ,‬בהתייחסו לעבודת סייר התנועה‪ ,‬תיאר אותה כעבודה לא קלה‬
‫לביצוע‪ ,‬שכן אכיפת חוקי תנועה ורישום דו"חות כנגד מבצעי עבירות כרוכה במפגש‬
‫שוטר אזרח המסתיים על פי רוב בדו"ח‪ ,‬ורבים ממקבלי הדו"ח מגיבים בצורה לא‬
‫נעימה‪.‬‬
‫באשר לאירוע נשוא הדיון‪ ,‬אמר העד‪ ,‬כי הנאשם תיארו בפניו כפי שהדברים נראו‬
‫בסרטון‪ .‬העד סיפר‪ ,‬שהאירוע התקבל במערך הדוברות של האת"ן‪ ,‬ובהידרשם‬
‫להגיב עליו‪ ,‬פנה אל הנאשם לקבל תגובתו‪.‬‬
‫העד הוסיף ואמר‪ ,‬כי בשיחתו עם הנאשם הלה הביע חרטה‪ ,‬ואמר כי אינו יודע‬
‫להסביר מה עבר עליו באותו רגע‪.‬‬
‫‪ .11‬בפתח טיעוניו לעונש עמד ב"כ הנאשם על החרטה שהביע הנאשם על מעשיו‪ ,‬בציינו‬
‫שהינה מלאה וכנה‪.‬‬
‫הסניגור ביקש להדגיש את העובדה‪ ,‬כי הנאשם כבר בחקירתו הראשונה במח"ש‬
‫הודה בשימוש בגז‪ ,‬אלא שטען שהשימוש היה מוצדק‪ ,‬ורק בחקירתו השנייה‪,‬‬
‫כאשר עומת הנאשם עם עובדות נוספות ‪,‬לרבות הסרטון‪ ,‬קיבל עליו את האחריות‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬זו טבעה של חקירה‪ ,‬ואין מדובר אלא בדינמיקה של חקירה‪ ,‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫גם על אמירותיו אלה של הנאשם בחקירה לוקח הנאשם את האחריות ואינו מנסה‬
‫ליפות את הדברים‪.‬‬
‫עוד ביקש הסניגור להסב את תשומת הלב לרקע של האירוע‪ ,‬לכך שאין מדובר‬
‫במפגש אזרח שוטר רגיל‪ ,‬אלא במתלונן אשר לא ציית להוראת שוטר‪ ,‬ולא חסך‬
‫קללות מהנאשם‪ ,‬ובכלל זה קללות המתייחסות לאביו של הנאשם אשר נפטר זמן‬
‫קצר לפני האירוע‪ .‬אין מדובר‪ ,‬אפוא‪ ,‬באירוע של התעמרות‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬הצביע הסניגור על הערכותיו התקופתיות‪ ,‬בהן‬
‫הוערך בציונים גבוהים‪ ,‬על דברי מפקדו‪ ,‬אשר תיארו כאדם שקול ונעים הליכות‪.‬‬
‫לתמיכה בדבריו המציא הסניגור מכתבי המלצה וחוות דעת שכתבו אודותיו‬
‫ארבעה ממפקדיו‪ ,‬דף ראיון‪ ,‬ושתי תעודות הערכה‪.‬‬
‫לדברי הסניגור‪ ,‬המעשה שעשה הנאשם במקרה דנן אינו מאפיין אותו כלל ועיקר‪.‬‬
‫גם עברו המשמעתי הנקי‪ ,‬למעט ענין ישן וזניח מלפני ‪ 11‬שנים‪ ,‬וגם ‪ 13‬שנות שירות‬
‫ללא כל בעיה וללא כל תלונה מאזרח‪ ,‬מעידים על כך שמדובר באירוע חריג‪ ,‬של‬
‫טעות חמורה ואומללה בהפעלת שיקול הדעת‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הנאשם הבין ‪ ,‬כי מה שנעשה חרג מכל פרופורציה ראויה ולא היה תקין‪.‬‬
‫‪192‬‬
‫בהתייחסו לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי הנאשם בן ‪ ,38‬נשוי‬
‫ואב לשניים‪ ,‬בנוסף על תפקידו התנדב לשמש כרכז עבודות כביש במשך כשנתיים‪,‬‬
‫תפקיד שהוא תובעני ביותר‪.‬‬
‫הסניגור עדכן‪ ,‬כי הנאשם יזם בתיאום עם מח"ש פיצוי למתלונן בסך ‪ ,₪ 1,111‬לפני‬
‫העברת ההליך לבית הדין‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי לאור העובדה שהנאשם לקח אחריות הן על השימוש‬
‫בכוח שנעשה ללא הצדקה והן על ההתנהלות של נושא החקירה‪ ,‬לאור עברו הנקי ‪,‬‬
‫לאור התקופה הלא קלה שעברה עליו מאז קרות האירוע והחקירה‪ ,‬לאור הפיצוי‬
‫למתלונן וטיב שירותו של הנאשם ‪ ,‬לאור כל אלה‪ ,‬ניתן להסתפק בענישה של נזיפה‬
‫וקנס‪.‬‬
‫‪ .11‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי הוא מודה ולוקח אחריות על מעשיו‪ .‬הנאשם סיפר‪ ,‬כי‬
‫במשך השנה האחרונה התייסר בגין המעשה שעשה‪ .‬המעשה האמור לא מאפיין את‬
‫דרך התנהגותו‪ ,‬הוא אינו רגיל לדברים כאלה‪ ,‬לבטח לא למעמד ביה"ד‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫פשוט טעה והוא לוקח על כך אחריות‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .13‬התמונה המצטיירת למקרא עובדות כתב האישום בגינן הורשע הנאשם הינה‬
‫תמונה קשה‪ .‬ריסוס המתלונן בגז מדמיע ללא כל סיבה נראית לעין‪ ,‬לאחר‬
‫שהסתיים הטיפול המשטרתי‪ ,‬ובעוד המתלונן פוסע לעבר רכבו‪ ,‬כשגבו מופנה אל‬
‫הנאשם‪ .‬תמונה זו ‪ ,‬כפי שמתברר מטיעוני הצדדים‪ ,‬אף צולמה ותועדה בידי עובר‬
‫אורח שהזדמן למקום ופורסמה לציבור בכלי התקשורת‪.‬‬
‫כישלונו של הנאשם הוא בכך שנגרר אחר התנהגותו המתגרה והמקניטה של‬
‫המתלונן‪ ,‬אשר הביאה אותו לידי איבוד עשתונות ולתגובה כה חמורה וחריפה‪ .‬גם‬
‫אם המתלונן לא שעה להוראתו ואף חזר וגידף אותו פעם אחר פעם ואף פגע בו‬
‫קשה בקללו את אביו ‪ ,‬כל עוד לא התעורר כל צורך מבצעי בהפעלת כוח‪ ,‬לא קמה‬
‫לנאשם כל סמכות לנקוט נגדו בכל אמצעי של שימוש בכוח‪ .‬אין לומר על התנהגותו‬
‫של הנאשם‪ ,‬אלא שהייתה נפסדת ומחפירה‪ ,‬והסבה למשטרה נזק תדמיתי רב‪ ,‬הן‬
‫לנוכח העובדה שהמעשה התחולל בפומבי לעיני כל‪ ,‬והן לנוכח העובדה שהסרטון‬
‫בו תועד פורסם באמצעות כלי התקשורת‪.‬‬
‫באשר לאמצעי בו השתמש הנאשם‪ ,‬תרסיס גז פלפל‪ ,‬אין להכביר מילים על כך‬
‫ששימוש באמצעי זה בחוסר סמכות ושלא בהתאם לנהלים הוא מעשה פסול‪ ,‬אליו‬
‫יש להתייחס בחומרה יתירה‪ .‬תרסיס פלפל אישי הינו אחד מאמצעי האכיפה אשר‬
‫‪193‬‬
‫נמצאים ברשות שוטר הסיור כחלק מציודו האישי והוא נועד לשמש אותו אך ורק‬
‫בהתקיים אחת מעילות ההפעלה המפורטות בנוהל ‪" 12.221.114‬הפעלת אמצעים‬
‫בסיור" ועל פי שיקול דעת השוטר לנחיצות השימוש בו‪ .‬עוד יש לומר‪ ,‬כי מדובר‬
‫באמצעי הגורם כאב‪ ,‬סבל והשפלה לאדם כלפיו הוא מופעל‪ ,‬כפי העולה מהחלק‬
‫הכללי של הנוהל האמור‪" :‬מגע התרסיס עם אדם או חיה‪ ,‬גורם באופן מידי‬
‫לתחושות צריבה‪ ,‬דמע‪ ,‬נפיחות בעיניים וקשיי נשימה"‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬כמי אשר עיסוקו היומיומי באכיפת חוקי התנועה‪ ,‬וכפועל יוצא מכך‬
‫נדרש להעיד בבתי המשפט כנגד עברייני תנועה לעיתים תכופות‪ ,‬מצופה היה‬
‫מהנאשם‪ ,‬שערך היושרה ומסירת האמת יעמוד בכל עת לנגד עיניו ושלא יסטה‬
‫ממנו ולו כמלוא הנימה‪ .‬במקרה שלפנינו נראה כי האמת לא עמדה כנר לרגליו של‬
‫הנאשם‪ ,‬כאשר השהה את מתן גרסת האמת לחוקריו‪.‬‬
‫בהתייחס לפגיעה שיש לאלימות בידי שוטרים באמון הציבור במשטרה ובתדמיתה‪,‬‬
‫יפים לענייננו דבריה הבאים של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בבג"ץ ‪3131/11‬‬
‫עקיבא ויתקין נ' מפכ"ל המשטרה ואח' ( תק‪-‬על ‪ ) 2112 ,2139 )1( 2111‬ולהלן‬
‫הדברים‪:‬‬
‫‪ ...‬השימוש באלימות בידי גורמי אכיפת החוק אינו עולה בקנה‬
‫אחד עם הדרישה הבסיסית הראשונית כי גורמים אלה‪ ,‬בראש‬
‫וראשונה‪ ,‬יכבדו הם עצמם‪ ,‬את החוק במסגרת מילוי תפקידם‪...‬‬
‫כבר נפסק בעבר כי רמתה ודמותה של משטרת ישראל בעיני‬
‫הציבור הם גורמים בעלי חשיבות מן המעלה הראשונה‪ ,‬וכי אמון‬
‫הציבור הוא נכס חיוני לתפקודה התקין של הרשות השלטונית‬
‫בישראל‪ .‬יש להגן על אמון זה תוך עמידה על כך ששוטרי ישראל‬
‫ימלאו את תפקידם למען הציבור ביושר‪ ,‬ניקיון כפיים‪ ,‬ושמירה‬
‫על גדרי החוק; אמון זה עומד בבסיס תפקודן של רשויות אכיפת‬
‫החוק‪ ,‬ובלעדיו לא יוכלו למלא את משימותיהן ‪...‬‬
‫‪ .18‬עם זאת‪ ,‬בצד החומרה בה אנו רואים את מעשי הנאשם‪ ,‬נתנו דעתנו לשיקולים‬
‫לקולה‪ ,‬כשבמרכזם עומד טיב שירותו החיובי של הנאשם‪ .‬על כך למדנו מהערכותיו‬
‫התקופתיות בהן הוערך בציונים גבוהים‪ ,‬מדברי מפקדו‪ ,‬רפ"ק ‪ ,XXX‬אשר‬
‫בעדותו בפנינו כעד אופי שיבח את תפקודו‪ ,‬ועמד על תכונותיו החיוביות‪ ,‬ומהאמור‬
‫בחוות הדעת שכתבו אודותיו מפקדיו השונים‪ ,‬אשר הונחו בפנינו‪.‬‬
‫גם ‪ 13‬שנות שירות בתפקיד סייר תנועה‪ ,‬בו רב החיכוך עם אוכלוסייה לא פשוטה‬
‫של עברייני תנועה‪ ,‬כאשר משך כל תקופה זו נותר עברו המשמעתי נקי‪ ,‬יש בהם כדי‬
‫להעיד על טיב שירותו החיובי‪.‬‬
‫בנוסף מצאנו להתחשב בהודאתו של הנאשם‪ ,‬בחרטה שהביע על המעשה וביוזמתו‬
‫לפיצוי המתלונן בסך ‪.₪ 1,111‬‬
‫‪194‬‬
‫‪ .19‬סוף דבר‪ ,‬לאחר שהנחנו על כפות המאזניים את השיקולים לחומרה ולקולה‪ ,‬כאשר‬
‫מצד אחד חומרת המעשים והפגיעה הקשה שהסבה התנהגות הנאשם לתדמית‬
‫המשטרה ומצד שני הודאת הנאשם‪ ,‬טיב שירותו והפיצוי למתלונן‪ ,‬אנו סבורים כי‬
‫במקרה זה גובר האינטרס הציבורי על נסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ומתחייב‬
‫הצורך בענישה מחמירה‪.‬‬
‫לאור האמור החלטנו להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫הורדה בדרגה אחת לתקופה קצובה בת ‪ 8‬חודשים‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ב' באדר א' תשע"ד‪ 12/12/2113,‬במעמד התובעת פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם ובא כוחו עו"ד משה אלון‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת______________‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫אב בית הדין _______________ שופט_______________‬
‫עו"ד רמי גולדשטיין‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫‪195‬‬
‫תיק ביד"ם ‪11/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב איתן כהן‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב אברהם ז'ורנו‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬פקד ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .18‬הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪,‬‬
‫בעבירה של שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכוח תפקיד‪ ,‬לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת הראשונה‬
‫לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪( 2111-‬להלן‪" :‬התוספת")‪.‬‬
‫‪ .19‬מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם עולה כי במועד הרלוונטי לאישום הוא שירת‬
‫באג"מ כקצין ‪ .XXX‬בתאריך ‪ 13/11/2112‬נכנס הנאשם באמצעות הרשאתו למערכת‬
‫"שירת הסירנה"‪ ,‬שלא לצורך מילוי תפקידו‪ ,‬וערך בדיקה אודות חמיו‪ ,‬לרבות עברו הפלילי‪,‬‬
‫זאת על רקע סכסוך גירושין בין חמיו של הנאשם לבין חמותו‪.‬‬
‫‪ .31‬הסדר הטיעון שנכרת בין הצדדים אינו כולל הסכמה לעניין העונש‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים לעונש‬
‫‪196‬‬
‫התביעה‬
‫‪ .31‬בהתייחסה לאירוע ונסיבותיו טענה התובעת כי במעשיו ניצל הנאשם לרעה את תפקידו‬
‫לטובת אינטרסים אישיים‪ ,‬נחשף למידע שאסור היה לו להיחשף אליו‪ ,‬בכך‪ ,‬פגע בפרטיותו‬
‫של אדם ‪ ,‬מעל באמון שנתן בו הארגון ופגע באמון הציבור במשטרה‪.‬‬
‫לתמיכה בטיעוניה הפנתה התובעת לתיקי ביד"מ ‪ 11/12 ,39/14‬ולתיק ביד"ע ‪ 8/14‬בהם עמדו‬
‫בית דין זה ובית הדין לערעורים על חומרת מעשים כגון אלו והשלכותיהם‪.‬‬
‫בהתייחסה לעברו המשמעתי של הנאשם הגישה התובעת גיליון שפיטה בפני דן יחיד משנת‬
‫‪ 2113‬בו נידון בגין עבירה של שימוש לרעה בסמכות והתנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬על רקע‬
‫ניסיונו להניא שוטר אחר מלבצע חיפוש על אחיו בחשד להחזקת סם‪.‬‬
‫בהתייחסה לטיב שירותו של הנאשם ציינה התובעת כי הנאשם התגייס למשטרה בשנת ‪1993‬‬
‫והגישה את הערכותיו התקופתיות שניתנו בין השנים ‪ 2113‬ועד ‪ 2119‬מהן עולה כי הוערך‬
‫בציונים שבין "טוב ‪ "4‬לבין "טוב מאוד ‪."2‬‬
‫לסיכום דבריה עתרה התובעת לעונש של נזיפה חמורה וקנס אשר יגלם בתוכו את חומרת‬
‫המעשה ויהא בו מסר מרתיע כדי למנוע הישנות מקרים מעין אלו‪ .‬לתמיכה בעמדתה הפנתה‬
‫לגזרי הדין בתיקי ביד"מ ‪ 49/12 18/11‬ו – ‪.33/12‬‬
‫ההגנה‬
‫‪ .32‬בפתח דבריה סקרה ב"כ הנאשם את מסלול שירותו של הנאשם במשטרה‪ ,‬החל מתפקידי‬
‫שטח במג"ב עובר דרך שירותו בתפקידי אמ"ש וכלה בתפקידו הנוכחי‪.‬‬
‫עוד סיפרה‪ ,‬כי במהלך אירועי אוקטובר ‪ 2111‬נפצע הנאשם בפעילות מבצעית מבקבוק‬
‫תבערה שהושלך על הג'יפ בו נסע‪ .‬הנאשם נפגע מכוויות‪ ,‬ספג פגיעות בראשו ועבר שיקום‬
‫ממושך‪.‬‬
‫בהתייחסה להערכותיו התקופתיות מהשנתיים האחרונות ציינה כי אלו אבדו ביחידה אולם‬
‫שוחזרו ע"י מפקדו של הנאשם‪ .‬מהגיליונות המשוחזרים שהגישה לעיוננו עולה כי הנאשם‬
‫הוערך בשנים ‪ 2111‬ו‪ 2112 -‬בציון "מעולה ‪ "1‬והרבה יותר טוב מאחרים בקבוצה‪.‬‬
‫עוד הגישה לעיוננו מכתב ממפקדו של הנאשם ואסופת מכתבי הערכה והמלצה מהם עולה‬
‫לדבריה כי הנאשם הינו קצין איכותי התורם מיכולותיו ומרצו לארגון‪ ,‬מעלה את קרנה של‬
‫המשטרה בעיני האזרחים ותורם להשגת יעדי הארגון‪ ,‬זאת‪ ,‬חרף פציעתו הקשה‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם עמדה על מצבו הכלכלי של הנאשם תוך שציינה כי הוא נשוי ולו שלושה ילדים‪.‬‬
‫בהתייחסה לנסיבות האירוע טענה‪ ,‬כי יש לראות את העבירה ככשל נקודתי שאינו מאפיין‬
‫את התנהלותו של הנאשם‪ .‬לדבריה‪ ,‬מאז הרשעתו המשמעתית הבודדת בפני דן יחיד חלפו‬
‫כעשר שנים‪.‬‬
‫עוד הוסיפה כי הנאשם אינו זוכר את האירוע בשל הפציעה שספג בעבר אשר פגעה ביכולתו‬
‫לזכור‪ .‬על אף שאינו זוכר‪ ,‬הנאשם מודה באשמתו וקיבל אחריות מידית על המעשה כבר‬
‫משלב חקירתו במח"ש‪.‬‬
‫‪197‬‬
‫בעתירתה לעונש הסכימה עם עתירת התביעה לעונש של נזיפה חמורה וקנס‪ ,‬אולם ביקשה‬
‫להקל במרכיב הקנס תוך שהפנתה לגזר הדין בתיק ביד"מ ‪ 9/14‬ואבחנה את גזרי הדין‬
‫בתיקי ביד"מ שאוזכרו על ידי התביעה‪.‬‬
‫‪ .34‬מפי הנאשם שמענו כי הוא מתנצל על המקרה ומביע חרטה על אף שאינו זוכר את האירוע‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .33‬הנאשם‪ ,‬קצין משטרה‪ ,‬כשל בכך שביצע בדיקה אודות חמיו במערכת "שירת הסירנה"‪,‬‬
‫לרבות בדיקת עבר פלילי‪ ,‬זאת לצרכיו הפרטיים‪ ,‬על רקע סכסוך גירושין בין חמיו לחמותו‪.‬‬
‫‪ .31‬כבר נאמר רבות על ידי בתי המשפט בכלל ובית דין זה בפרט‪ ,‬אודות החשיבות שבהקפדה‬
‫על השימוש במאגרי המידע המצויים ברשות המשטרה לצורך מילוי תפקידי המשטרה עפ"י‬
‫דין בלבד‪ ,‬ולא בכדי‪ .‬כידוע‪ ,‬במאגרים אלה מצוי מידע אישי ורגיש אודות אזרחים‪ .‬אשר על‬
‫כן‪ ,‬המאגרים חסויים ומוגנים כקבוע בחוק ובהוראות המשטרה‪ .‬השימוש בהם מיועד ליתן‬
‫כלים אשר ישמשו את המשטרה לצורך ביצוע תפקידיה ומשימותיה בלבד‪ ,‬ואף זאת‪,‬‬
‫במגבלות כמפורט בהוראות המשטרה‪ .‬לכל אזרח עומדת הזכות שמידע רגיש אודותיו‬
‫יישמר בקפידה וכי ייעשה בו שימוש אך ורק למטרות הקבועות בחוק‪.‬‬
‫אנו חוזרים על דברים שנאמרו בנושא זה בת"פ ‪ 11313/11‬בימ"ש שלום ת"א‪ ,‬ע"י כב'‬
‫השופטת דיסקין כלהלן‪:‬‬
‫"מאגרי המידע המצויים בידי הרשויות בכלל ובידי המשטרה בפרט‪,‬‬
‫נותנים בידי עובדי הציבור המופקדים עליהם כוח‪ ,‬יכולת ועוצמה‬
‫הנובעים מעצם נגישותם למידע רב ובעל חשיבות על כל אדם‬
‫מהציבור בישראל ‪ ...‬אמון הציבור במשטרה וביטחונו בה מבוסס‪ ,‬בין‬
‫היתר‪ ,‬על ההנחה כי השוטרים ממלאים תפקידם נאמנה ולא עושים‬
‫במידע שברשותם כל שימוש אחר‪ ,‬זולת שימוש כחוק‪.".‬‬
‫‪ .31‬הנאשם שבפנינו הוא קצין משטרה ותיק ומנוסה אשר ביצע שורת תפקידים במשטרת‬
‫ישראל‪ .‬ככזה‪ ,‬מצופה היה ממנו כי ישכיל להקפיד על הוראות החוק והנהלים בנושא רגיש‬
‫זה ויימנע מעשיית שימוש פסול במאגר לצרכיו הפרטיים‪.‬‬
‫‪ .33‬מעידה מסוג זה ע"י איש משטרה אוכף חוק‪ ,‬לא כל שכן ע"י קצין משטרה במעמדו של‬
‫הנאשם‪ ,‬יש בה כדי לפגוע באמון הציבור במשטרה‪ ,‬לפגוע בפרטיות האנשים שהמידע נוגע‬
‫אליהם וכן יש במעשה כדי להפר את האמון שנותן הארגון באיש משטרה‪.‬‬
‫‪198‬‬
‫‪ .38‬בהתייחס לטענת ב"כ הנאשם לפיה יש לראות נסיבה מקלה בעובדה שהמידע לו נחשף‬
‫הנאשם במהלך האירוע לא הועבר לאחר ולא נעשה בו שימוש כלשהו – איננו מקבלים טענה‬
‫זו‪ .‬כאשר מועבר המידע לגורם זר או שנעשה בו שימוש פסול‪ ,‬יש לראות בכך נסיבה‬
‫לחומרה‪ .‬אולם מכך אין להסיק את ההיפך‪ .‬העובדה שהמידע לא הועבר לגורם זר או שלא‬
‫נעשה בו ש ימוש‪ ,‬אין בה משום נסיבה מקלה‪ .‬חומרת העבירה נובעת מעצם השימוש האסור‬
‫בהרשאה הניתנת לאיש משטרה להיכנס למאגר מידע משטרתי מסוים לצורך מילוי תפקידו‬
‫כשוטר ולא לשם כל תכלית אחרת‪.‬‬
‫‪ .39‬בהתייחס לטענתה הנוספת של ב"כ הנאשם לפיה יש להתחשב בכך שהנאשם אינו זוכר את‬
‫האירוע בשל הפגיעה בזיכרונו ‪ -‬כל שנוכל לומר הוא שאין בכך כדי להשליך על נסיבות‬
‫ביצוע העבירה ע"י הנאשם תוך מודעות מלאה לטיב המעשה בזמן אמת‪ .‬חומרת המעשה‬
‫נובעת מעצם ביצועו והשאלה עד כמה זוכר הנאשם את פרטי המקרה אינה בעלת חשיבות‬
‫לעניין זה‪.‬‬
‫‪ .81‬לקולה התחשבנו בהודייתו של הנאשם‪ ,‬בקבלת האחריות על המעשה‪ ,‬בטיב שירותו החיובי‬
‫ובנסיבותיו האישיות בהן פציעתו במהלך ביצוע תפקיד‪.‬‬
‫לאחר ששקלנו את כל השיקולים לחומרה ולקולה ותוך שנתנו דעתנו לצורך להעביר מסר מרתיע‬
‫על מנת לשרש תופעה פסולה זו‪ ,‬החלטנו להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 0,111‬אשר ישולם ב‪ 4-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ד' באדר א תשע"ד‪ ,3/2/13 ,‬בנוכחות‪ :‬התובעת – פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם וב"כ רפ"ק שחר פרנקל‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט _______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ אברהם ז'ורנו‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫‪199‬‬
‫תיק מס' ‪/4/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט עו"ד אברהם לנמן‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ר ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .11‬הנאשם‪ ,‬שוטר ביס"ם ‪ ,XXX‬הורשע במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו בעובדות כתב‬
‫האישום בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת הראשונה לחוק‬
‫המשטרה התשס"ו – ‪.2111‬‬
‫‪ .12‬ההסדר אשר נכרת בין הנאשם לבין המחלקה לחקירת שוטרים כלל הסכמה לפיה יודה הנאשם‬
‫בעובדות כתב האישום ובאשר לעונש יטענו הצדדים באופן חופשי‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .14‬להלן העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 23.11.12‬סמוך לשעה ‪ 11.41‬עצר הרכב המשטרתי בו נסע הנאשם עם שוטרים נוספים‬
‫בסמוך לזירת תאונה אשר התרחשה שניות קודם לכן‪ .‬משראה הנהג אשר היה מעורב בתאונה‬
‫את השוטרים מתקרבים לכיוון הרכב‪ ,‬יצא ממנו והחל לנוס מפניהם‪ .‬בתוך כך‪ ,‬בעוד שניים‬
‫מהשוטרים רודפים אחר הנהג‪ ,‬יצא הנוסע שישב ליד הנהג ( להלן‪" :‬המתלונן")‪ ,‬מן הרכב‪ .‬על‬
‫גופו נערך חיפוש והוא הובל על ידי אחד השוטרים אל מדרכה סמוכה ובה חומה מגודרת‪ .‬בעודו‬
‫נשען על החומה‪ ,‬היכו אותו שני שוטרים בבעיטה לגופו ואגרופים לראשו‪ ,‬גבו ועורפו‪.‬‬
‫שוטרים נוספים שהגיעו למקום סבבו את המתלונן‪ ,‬ובשלב זה הותז גז פלפל בפניו‪ .‬הגז פגע גם‬
‫בפניהם של השוטרים‪ ,‬ובשלב זה הגיע הנאשם למקום‪.‬‬
‫‪211‬‬
‫בתוך כך‪ ,‬כאשר המתלונן כיסה את עיניו בידיו להגן על עצמו מפני הגז‪ ,‬היכה אותו הנאשם‬
‫באגרוף בפלג גופו העליון ובשתי בעיטות לגופו‪ ,‬ומשך אותו לכיוון הקרקע‪ ,‬במטרה לכבלו‬
‫באזיקים‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬כוחות שיטור ופקחים אשר הגיעו למקום שהצטרפו אל הנאשם השלימו את כבילת‬
‫המתלונן‪ ,‬כל זאת בעוד המתלונן מנופף בידיו ומקשה על פעילות השוטרים‪.‬‬
‫בגין המעשים המתוארים לעיל יוחסה לנאשם עבירת שימוש בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫ראיות התביעה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .13‬בטיעוניה לעונש‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי על אף שבמקרה זה קמה לנאשם סמכות לשימוש בכוח‪,‬‬
‫שכן הייתה נחיצות מבצעית לכך‪ ,‬עדיין השימוש שהפעיל היה מופרז ומעבר למידה הנדרשת‪.‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬באותה עת לא עמד הנאשם בפני סיכון פיזי כלשהוא אשר הצדיק שימוש בכוח‬
‫במידה שבה השתמש‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬אמרה‪ ,‬כי הנאשם בהגיעו למקום הבין כי יש נחיצות‬
‫מבצעית להביא למעצרו ולכבילתו של המתלונן‪ ,‬על כן אפשר לומר כי פעל כפי שפעל מתוך‬
‫טעות בשיקול דעת ואין לדבר על מעשה התעמרות‪ .‬מסיבה זו‪ ,‬הסבירה התובעת‪ ,‬הובא‬
‫הנאשם לדין משמעתי‪ ,‬שלא בדומה לשוטרים האחרים אשר היו מעורבים באירוע‪ ,‬אותם החלט‬
‫להעמיד לדין פלילי‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬עמדה התובעת בטיעוניה על פסיקת ביה"ד המתייחסת לעבירת השימוש בכוח שלא כדין‬
‫כעבירה החמורה שבעבירות המשמעת‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי הנאשם משרת משנת ‪,1999‬‬
‫משכורתו החודשית ברוטו עומדת על ‪ 9,341‬ש"ח‪.‬‬
‫לקולה‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬את הודאתו של הנאשם במיוחס לו‪ ,‬אשר חסכה‪ ,‬לדבריה‪ ,‬זמן שיפוטי‬
‫יקר‪.‬‬
‫באשר לעברו המשמעתי פרטה‪ ,‬כי לחובתו ‪ 3‬הרשעות בפני דן יחיד בגין עבירות של אי מילוי‬
‫הוראה‪ ,‬מהשנים ‪ 2113 ,2113 ,2114‬ו‪ 2111-‬והערת מפקד משנת ‪ ,2114‬אלא שלא צלח בידי‬
‫התביעה לאתר את גיליונות השפיטה‪.‬‬
‫התובעת המציאה פלט מרשם משמעתי‪.‬‬
‫בהתייחסה להערכותיו התקופתיות של הנאשם‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי הוערך על ידי מפקדיו‬
‫בציונים שבין טוב מאד ‪ 1‬למעולה ‪ .1‬התובעת המציאה פלט הערכות תקופתיות‪.‬‬
‫באשר לענישה‪ ,‬הודתה התובעת כי התביעה התלבטה באשר לעונש הראוי שיש להשית על‬
‫הנאשם במקרה זה‪ .‬לדבריה‪ ,‬לאחר שנבחנו כל השיקולים שפורטו לעיל‪ ,‬בשים לב במיוחד‬
‫לעובדה שמדובר בשימוש בכוח תוך כדי חריגה מעבר למידה הנדרשת אשר נעשה במסגרת‬
‫‪211‬‬
‫נחיצות מבצעית‪ ,‬סבורה התביעה ‪ ,‬כי בנסיבות אלה מן הראוי לאבחן מקרה זה ממקרים של‬
‫שימוש בכוח של שוטרים אשר נעשו ללא כל הצדקה מבצעית‪.‬‬
‫לאור האמור ביקשה התובעת להשית על הנאשם עונש של נזיפה חמורה וקנס כספי‪.‬‬
‫ראיות ההגנה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .11‬את טיעוני ההגנה לעונש פתחה ב"כ הנאשם בבקשה להשית על הנאשם עונש של נזיפה בלבד‪.‬‬
‫בהתייחסה לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬סיפרה‪ ,‬כי הנאשם נשוי ואב לשני ילדים‪ ,‬עלה‬
‫לארץ בשנת ‪ ,1993‬בהיותו בן ‪ 13‬בלבד‪ ,‬ללא משפחתו‪ ,‬וזאת מתוך אידיאולוגיה לשרת את‬
‫המדינה‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו‪ ,‬ציינה‪ ,‬כי גם כחייל וגם כאיש משטרה לאורך כל חייו המקצועיים זכה‬
‫לחוות דעת מצוינות ולעיטורי גבורה‪ .‬לתמיכה בדבריה הציגה גיליונות הערכה לשנים ‪ 2111‬ו‪-‬‬
‫‪ 2114‬וכן אסופת תעודות הצטיינות והערכה‪.‬‬
‫בעניין זה הפנתה את תשומת הלב למלל המופיע בהערכותיו התקופתיות שלעיל‪ ,‬לדברים‬
‫שנכתבו אודותיו על ידי מפקדיו‪ ,‬המשבחים את תכונותיו ואופן תפקודו‪.‬‬
‫כן אמרה ב "כ הנאשם‪ ,‬כי ההגנה מסכימה עם דברי התביעה‪ ,‬כי מדובר בטעות בהפעלת שיקול‬
‫הדעת ולא במעשה התעמרות‪.‬‬
‫נוכח האמור ביקשה לראות במקרה נשוא המשפט אירוע יוצא דופן אשר אינו משקף את דרך‬
‫התנהגותו של הנאשם‪.‬‬
‫בשלב זה המשיך הסניגור את הטיעונים לעונש בהתייחסו לעברו המשמעתי של הנאשם ‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הנאשם אינו זוכר כי נשפט ‪ 3‬פעמים וההגנה הייתה מבקשת לראות את המסמכים‬
‫הנוגעים להליכים משפטיים אלה‪.‬‬
‫הסניגור ביקש להבדיל את המקרה הזה מאירועים אחרים של שימוש בכוח שלא כדין‪ .‬הדגיש‬
‫את העובדה‪ ,‬כי מדובר במקרה קלאסי של כמות גדולה מידי של שוטרים ופקחים אשר הביאה‬
‫לבלגן ולשימוש בכוח לא סביר‪ .‬לדבריו‪ ,‬המתלונן היה אדם מאד חזק פיזית‪ ,‬מעל ‪ 2‬מטר גובהו‪.‬‬
‫מרגע שניתנה הוראה חוקית לעצרו‪ ,‬היה ניסיון לבצע זאת במספר זירות שונות ‪ ,‬אלא שהדבר‬
‫לא צלח‪ .‬בשלב האחרון אחד השוטרים התיז עליו גז פלפל‪ ,‬שפגע אף ברוב השוטרים‪ ,‬הנאשם‬
‫ניצל את רפיסות הכוח של המתלונן באותו רגע כדי להכניע אותו‪ ,‬ופעל כפי שפעל‪.‬‬
‫לדברי הסניגור הנאשם לקח אחריות על מעשיו‪ ,‬מטרתו הייתה חיובית‪ ,‬אף שהשימוש בכוח‬
‫אכן היה מופרז‪.‬‬
‫עוד ציין הסניגור כי הנאשם מעוכב דרגה מינואר ‪ ,2114‬וגם בכך יש סוג של ענישה‪.‬‬
‫‪212‬‬
‫אשר על כן ‪ ,‬לאור התמונה בכללותה ביקש בא כוח הנאשם להשית על הנאשם עונש של נזיפה‬
‫בלבד‪ .‬יחד עם זאת הוסיף‪ ,‬כי אם ביה"ד סבור שאין להסתפק בנזיפה בלבד‪ ,‬מבקשת ההגנה‬
‫להשית על הנאשם גם קנס‪ ,‬אך לא נזיפה חמורה‪.‬‬
‫‪ .11‬מפי הנאשם שמענו כי כיום הוא משרת ביחידת ‪ XXX‬בימים אלה משתתף בקורס יסמ"ג‪.‬‬
‫בעבר היה סייר ובלש וכאשר נפתחו התקנים עבר לתפקיד לוחם יס"ם‪ .‬באשר לאירוע נשוא‬
‫המשפט אמר‪ ,‬כי הוא מצטער על האירוע‪ ,‬מדובר במקרה חד פעמי ממנו למד והפיק לקחים‪,‬‬
‫מאד חשוב לו להמשיך במערכת המשטרתית‪ ,‬ולא היה רוצה שהאירוע הזה יפגע בהמשך‬
‫שירותו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .13‬א כן עבירת השימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬לרבות שימוש בכוח מעבר לנדרש‪ ,‬היא עבירה חמורה אשר‬
‫בהתייחס אליה חוזר בית הדין פעם אחר פעם ‪ ,‬כי מן הראוי להתייחס אליה בחומרה‪ .‬ברם‪,‬‬
‫הלכה פסוקה היא‪ ,‬כי בבוא ביהמ"ש לגזור את הדין‪ ,‬כל אירוע יישקל על פי נסיבותיו‪ ,‬הן באשר‬
‫לנסיבות ביצוע העבירה והן באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪.‬‬
‫לעניין זה יפים דברי כב' השופטת ד' ביניש כתוארה אז‪ ,‬בעש"מ ‪ 1813/11‬מדינת ישראל נ'‬
‫אסתר אלקריף [פורסם בנבו] ‪:‬‬
‫"‪...‬מידת החומרה של האמצעי המשמעתי ההולם תלויה באופי המעשים‬
‫האסורים‪ ,‬בנסיבות ביצוע המעשים‪ ,‬בהיקפם ובתפקידו של העובד"‬
‫‪ .18‬כפי העולה מעובדות כתב האישום בהם הודה הנאשם‪ ,‬בצירוף העובדות שעלו אגב טיעוני ב"כ‬
‫הצדדים לעונש‪ ,‬ושאינן שנויות במחלוקת‪ ,‬מדובר במקרה בו הנאשם נקלע למערכת נסיבות‬
‫נתונה‪ ,‬שלא בבחירתו ולא ביוזמתו‪.‬‬
‫התמונה המצטיירת היא‪ ,‬כי בשלב בו הגיע הנאשם לזירת האירוע‪ ,‬רוסס המתלונן בגז פלפל‬
‫בפניו‪ ,‬ובעודו מכסה את עיניו בידיו‪ ,‬כתגובה טבעית לחשיפתו לגז‪ ,‬היכה בו הנאשם באגרוף‬
‫בפלג גופו העליון ובשתי בעיטות לגופו‪ ,‬ומשך אותו לכיוון מטה כדי לאזקו‪ .‬הגם שהכוח‬
‫שהפעיל הנאשם כלפי המתלונן נעשה אגב ניסיון השתלטות על המתלונן לשם ביצוע מעצרו‪,‬‬
‫ואף שנראה שמדובר באיש גדל מידות שגילה התנגדות נמרצת למעצר‪ ,‬אף הנאשם הודה בכך‬
‫שהכוח שהפעיל כנגדו היה מעבר לסביר ומעבר לנדרש בנסיבות העניין‪.‬‬
‫אין ספק כי מצופה היה מהנאשם שינווט את פעולותיו באופן כזה שיהא מידתי והולם את‬
‫נסיבות העניין‪ .‬כישלונו של הנאשם בכך שחרג חריגה של ממש ממידת הכוח שהתחייבה‬
‫במקרה זה לשם השלמת ביצוע המעצר‪.‬‬
‫אין להכביר מילים על כך‪ ,‬ששומה על איש משטרה בבואו להשתמש בכוח‪ ,‬גם אם הוא כדין‪,‬‬
‫לעשות שימוש מושכל וזהיר בסמכותו‪ ,‬ולנקוט במידת הכוח הנחוצה בנסיבות העניין ולא לחרוג‬
‫ממנה‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫‪ .19‬עם זאת‪ ,‬בצד החומרה בה אנו רואים את מעשי הנאשם‪ ,‬נתנו דעתנו לשיקולים לקולה‪,‬‬
‫כשבמרכזם עומד טיב שירותו החיובי של הנאשם‪.‬‬
‫על כך למדנו מהערכותיו התקופתיות בהן הוערך בציונים גבוהים‪ ,‬ובאחת מהן אף סומן כטוב‬
‫יותר מהאחרים בקבוצה‪ ,‬מתעודות ההצטיינות שהונחו בפנינו ומעברו המשמעתי שאינו מכביד‪.‬‬
‫נסיבה נוספת לקולה אנו מייחסים כמובן להודאתו‪ ,‬להבעת החרטה וללקיחת אחריות על‬
‫מעשיו‪ .‬התנהגותו זו בצירוף הדברים ששמענו מפיו בביה"ד‪ ,‬מעידים על התייחסותו הרצינית‬
‫של הנאשם לכישלונו‪ ,‬ולכך שחרטתו כנה‪.‬‬
‫בנוסף נתנו דעתנו לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬למצבו המשפחתי ורמת השתכרותו‪.‬‬
‫‪ .21‬סוף דבר‪ ,‬בבואנו לגזור את דינו של הנאשם‪ ,‬ולאחר ששקלנו את טענות הצדדים‪ ,‬באנו לידי‬
‫מסקנה כי נסיבות ביצועה של העבירה בה הורשע הנאשם מחייבות ענישה מחמירה ואין‬
‫להסתפק בעונש של נזיפה בלבד‪ ,‬כדרישת ההגנה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לנסיבות לקולה יינתן ביטוי‬
‫בשיעור הקנס‪.‬‬
‫אנו משיתים‪ ,‬אפוא‪ ,‬על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 2111‬אשר ישולם ב‪ 3-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ט' באדר א תשע"ד‪ ,9/2/13 ,‬בנוכחות התובעת – פקד יעל אומידי‪-‬ויכמן‪,‬‬
‫עו"ד‪ ,‬הנאשם רס"ר ‪ XXX‬ובאת כוחו ‪ -‬שניידר אילת‪ ,‬מתמחה ממשרדו של עו"ד ניר זאב‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט _____________‬
‫עו"ד אברהם לנמן‬
‫אב בית הדין _____________ שופטת_______________‬
‫נצ"ם רותי שטרית‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫‪214‬‬
‫תיק ביד"ם ‪1//04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב איתן כהן‬
‫השופט‪ ,‬עו"ד רמי חסיד‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬מ‪.‬א‪ 0021211 .‬רס"ר ‪XXX‬‬
‫גזר ‪ -‬דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעבירה של‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.2111-‬‬
‫‪ .2‬מכתב האישום עולה‪ ,‬כי במועד הרלוונטי לאישום שירת הנאשם כבלש במג"ב ‪.XXX‬‬
‫בתאריך ‪ , 21.11.12‬בשעות הצהריים‪ ,‬בירושלים‪ ,‬התפתח ויכוח בין אביו של הנאשם (להלן‪:‬‬
‫"האב") לבין המתלונן‪ ,‬לאחר שמוניתו של האב התדרדרה ופגעה קלות במוניתו של‬
‫המתלונן‪ .‬בשלב מסוים התקשר האב אל בנו הנאשם‪ ,‬טען בפניו כי הוא מותקף וביקש ממנו‬
‫להגיע עם הצוות שלו אל המקום‪ .‬הנאשם הגיע למקום ביחד עם ‪ 2‬שוטרים ברכב משטרתי‬
‫עם לוחית רישוי צהובה‪ .‬בהגיעם‪ ,‬שאל את אביו "מי מהם אבא?" ומשזה הצביע אל עבר‬
‫המתלונן‪ ,‬התקרב הנאשם אל המתלונן‪ ,‬הזדהה כשוטר וסטר ללחיו‪ .‬בהמשך‪ ,‬סטר הנאשם‬
‫פעם נוספת ללחיו של המתלונן ובהתאם להוראתו נעצר המתלונן‪ ,‬והובא לתחנת המשטרה‪,‬‬
‫שם נכבל באזיקים‪ .‬כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמה למתלונן חבלה באוזן‪.‬‬
‫‪ .4‬הצדדים הודיעונו כי הנאשם ובא‪-‬כוחו הגיעו להסדר עם המחלקה לחקירות שוטרים‪ ,‬לפיו‬
‫הנאשם יודה בעובדות כתב האישום נשוא תיק זה ובתום ההליך המשמעתי ייסגר התיק‬
‫הפלילי התלוי ועומד כנגדו באותו עניין‪ .‬ההסדר אינו כולל הסכמה לעניין העונש‪.‬‬
‫‪215‬‬
‫טיעוני התביעה וראיותיה‬
‫‪ .3‬בהתייחסה לנסיבות האירוע הגדירה התביעה את מעשיו של הנאשם כמעשה בריונות‬
‫שמתבטא בכך שהגיע לטפל באירוע עקב קריאתו של אביו‪ ,‬סטר פעמיים על לחיו של‬
‫המתלונן‪ ,‬מבלי שהלה העמיד את הנאשם בסיכון כלשהו‪ ,‬ולאחר מכן אף הורה לעצור את‬
‫המתלונן‪ ,‬שנכבל באזיקים והובל לתחנת המשטרה‪ .‬עוד הוסיפה כי אסור היה לנאשם‬
‫להתערב בנושא בו יש לו עניין אישי והיה עליו לבקש משוטרים אחרים שיטפלו באירוע שכן‬
‫יש בדבר מימד של ניצול מעמדו כשוטר לרעה‪ .‬הדגישה כי הסטירות שספג המתלונן‬
‫מהנאשם גרמו לו לחבלה באוזנו‪ ,‬ביזו והשפילו אותו ויש בכך כדי להחמיר את המעשה‪ .‬עוד‬
‫טענה‪ ,‬כי הזדהותו של הנאשם בפני המתלונן כשוטר עת הגיע למקום האירוע גרמה לפגיעה‬
‫בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫בהתייחסה לפסיקת בית הדין בעבירות של שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬טענה כי בית הדין קבע‬
‫לא אחת כי עבירות אלו הינן מהחמורות שבעברות המשמעת‪ ,‬הן פוגעות קשות במערכת‬
‫היחסים שבין האזרח למשטרה ופוגעות בתדמית המשטרה ובתפקודה‪.‬‬
‫בהתייחסה לנאשם הוסיפה כי הנאשם הודה במיוחס לו וחסך זמן שיפוטי יקר‪ .‬עברו‬
‫המשמעתי נקי למעט הערת מפקד משנת ‪ 2114‬בגין ביצוע לקוי של תפקיד‪ .‬הערכותיו‬
‫התקופתיות מהשנים האחרונות נעות בין הציונים "טוב מאוד ‪ "1‬ל ‪" -‬מעולה‪."1‬‬
‫בעתירתה לעונש הפנתה לתיקי ביד"מ ‪ 13/14 22/14‬ותיק ביד"ע ‪ 9/14‬מהם ניתן ללמוד‬
‫לדבריה כי יש להחמיר במקרים בהם מופעל כוח ללא כל עילה וצורך ולהטיל רכיב עונשי של‬
‫הורדה בדרגה‪.‬‬
‫לאור כל האמור עתרה להשית על הנאשם עונשים של הורדה בדרגה לתקופה קצובה ונזיפה‬
‫חמורה‪.‬‬
‫ממסמך החשבות אותו הגישה לעיוננו עולה‪ ,‬כי משכורתו של הנאשם עומדת על סך ‪11,311‬‬
‫‪ ₪‬ברוטו‪ ,‬הפגיעה השכרית שתיגרם לנאשם כתוצאה מהורדה בדרגה אחת עומדת על סך‬
‫‪ ₪ 1,191‬ברוטו לחודש‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה וראיותיה‬
‫‪ .1‬מטעם ההגנה העיד כעד אופי רפ"ק ‪ ,XXX‬סגן מפקד יחידת ‪ ,XXX‬שסיפר כי הוא מכיר‬
‫את הנאשם משנת ‪ 2111‬עת שימש כמפקדו ביחידת לביא‪ .‬לדבריו הנאשם שימש כ‪XXX‬‬
‫ביחידת לביא והיה שוטר מוביל‪ .‬לאחר איחוד יחידת לביא עם יחידת שחר הפך הנאשם‬
‫לעוזרו של מפקד ‪ XXX‬הוסיף כי הנאשם אחראי על כל הנושאים המקצועיים‪ ,‬ערכי‪ ,‬נבחר‬
‫כשוטר מצטיין ביחידה והווה דוגמא לשוטרים אחרים‪ .‬עוד ציין כי הנאשם הינו מסוג‬
‫השוטרים שכל מפקד ירצה לידו‪.‬‬
‫‪ .1‬בפתח טיעוניו התייחס ב"כ הנאשם לנסיבות האירוע‪ .‬לדבריו אביו של הנאשם שהוא נכה‬
‫‪ 111%‬התקשר אליו וצעק בטלפון כי מרביצים לו‪ .‬הנאשם שהיה במשמרת‪ ,‬דווח על כך‬
‫למוקד ונסע למקום האירוע‪ .‬עם הגיעו למקום האירוע ראה את אביו בוכה‪ .‬הנאשם אכן‬
‫‪216‬‬
‫השתמש בכוח שלא כדין באירוע כתוצאה מסערת רגשות שגרמה לשיקול דעת לקוי‪ .‬עוד‬
‫הוסיף‪ ,‬כי את העובדה שהשתמש נגד המתלונן בכוח‪ ,‬ציין הנאשם כבר בדו"ח הפעולה‬
‫שכתב ואשר הוגש לעיוננו‪ .‬לדבריו ההודיה המהירה כבר בדו"ח הפעולה עובר לחקירת‬
‫מח"ש והבעת החרטה הם נדירים וראויים להערכה‪.‬‬
‫בהתייחסו לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬טען כי הנאשם שירת שירות ארוך בתפקידים שונים‬
‫בחזית המלחמה בפשיעה כבלש‪ ,‬כאיש מודיעין וכיום הוא עוזרו של מפקד ה‪XXX‬‬
‫ביחידת ‪ .XXX‬הוסיף‪ ,‬כי הערת המפקד ניתנה לנאשם לאחר שבמהלך תרגול של לוחמים‬
‫צעירים נכנס אחד מהם לתצפית בשטח פרטי ללא אישור ועל כך הוער לנאשם כמי שהיה‬
‫מפקד הפעילות‪ .‬ב"כ הנאשם הגיש לעיוננו את מכתבו של סנ"צ ‪ XXX‬ששוהה בחו"ל‬
‫ונבצר ממנו להגיע ולהעיד‪ ,‬ממנו ניתן ללמוד לדבריו על הפעילויות המבצעיות הרבות בהן‬
‫היה מעורב הנאשם‪ ,‬על היותו שוטר לדוגמא ועל האומץ‪ ,‬הלויאליות‪ ,‬הנחישות והיוזמה‬
‫המאפיינים את תפקודו‪ .‬לתמיכה בטענותיו הגיש לעיוננו אסופת מכתבי הערכה ותעודות‬
‫הוקרה בהן זכה הנאשם לאורך שירותו ועותקים מהערכותיו התקופתיות מהשנים‬
‫האחרונות‪ .‬לדבריו‪ ,‬יש בכל אלה להוביל למסקנה כי אין להחמיר עמו יתר על המידה‪.‬‬
‫בהתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם טען‪ ,‬כי הנאשם נשוי‪ ,‬אב לילדה קטנה וגר‬
‫בדירה שכורה‪ .‬הנאשם הוא המפרנס העיקרי בבית ואשתו השתלבה רק לאחרונה בשוק‬
‫העבודה‪ .‬באשר למצבו הכלכלי טען כי הנאשם נתון ביתרת חובה בבנק ומחזיר הלוואות‪.‬‬
‫לתמיכה בכך הגיש לעיוננו דפי חשבון בנק ותדפיס ריכוז הלוואות‪.‬‬
‫בהתייחסו לפסיקה אליה הפנתה התביעה טען כי מדובר במקרים אותם יש לאבחן‬
‫מהמקרה שבפנינו‪.‬‬
‫לעניין העונש טען שיש להטיל על הנאשם עונשים של נזיפה וקנס שקול שיגלם הבנה‬
‫לנסיבות האירוע‪.‬‬
‫‪ .3‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי הוא מביע חרטה עמוקה על מה שאירע והוא בטוח שמעשה מסוג זה‬
‫לא יחזור‪.‬‬
‫דיון והכרעה‬
‫‪ .8‬בפתח דברינו ראינו לומר כי אנו מוצאים חומרה יתרה בהתנהגותו של הנאשם באירוע זה‪.‬‬
‫באירוע שבפנינו בלטו שני מוקדים של חומרה‪ .‬המוקד האחד בא לידי ביטוי‪ ,‬בבחירתו של‬
‫הנאשם לטפל באירוע הקשור באביו‪ ,‬להשתמש בכוח נגד המתלונן ואף להורות על מעצרו‬
‫והכול תוך הכנסת עצמו מרצון ומדעת למצב של ניגוד עניינים חריף‪ .‬מעשה שכזה‪ ,‬מותיר‬
‫בלב השומע תחושה קשה של נקיטה באמצעי אכיפה פוגעניים כולל שלילת חירות של ממש‬
‫ממניעים זרים ואישיים‪ .‬המוקד השני מתבטא‪ ,‬בשימוש בכוח נגד המתלונן שספג מהנאשם‬
‫שתי סטירות ללא שהיה בכך צורך או הצדק סביר‪ .‬שני המוקדים הללו חמורים כל אחד‬
‫כשלעצמו‪ ,‬לא כל שכן כשהם משולבים האחד ברעהו‪.‬‬
‫‪217‬‬
‫‪ .9‬בית דין זה קבע לא אחת כי עבירות שימוש בכוח שלא כדין כלפי אזרחים הן מהחמורות‬
‫שבעבירות המשמעת‪ ,‬שכן יש בהן מימד של פגיעה פיזית ונפשית באזרח והן פוגעות פגיעה‬
‫קשה בתדמית המשטרה ובאמון שהציבור רוחש לה‪.‬‬
‫‪ .11‬אנו רואים לנכון לשוב ולהפנות לדבריה של כב' השופטת פרוקצ'יה בבג"צ ‪ 3131/11‬עקיבא‬
‫ויתקון נ' מפכ"ל המשטרה (פורסם באתר נבו) בהתייחס לשימוש בכוח שלא כדין על ידי‬
‫שוטרים‪ ,‬כלהלן‪:‬‬
‫"האיסור המוחלט של שימוש בכוח ואלימות בידי שוטרים‪ ,‬תוך חריגה מגדר הנדרש‬
‫באורח סביר להשגת תכלית שמירת הסדר ובטחון הציבור‪ ,‬אינו צריך הדגשה‪ .‬הוא מהווה‬
‫אבן יסוד בשיטה החוקתית הנוגעת לפעילותם של גורמי אכיפת החוק במדינה‪.‬‬
‫הוא מתחייב ממושג יסוד של מוסר ציבורי הנוהג בחברה ישראלית‪ .‬הוא מהווה חוליה‬
‫מרכזית במערכת המרכיבים הבונים את תשתית המשטר הדמוקרטי בישראל‪.‬‬
‫המשטרה אמורה להגן על הסדר והביטחון הציבורי ולהבטיח את שלומו של הפרט והכלל‪.‬‬
‫היא לא נועדה להטיל את חיתתה על הסביבה והיא מנועה מעשיית שימוש בכוחה שלא‬
‫למטרה לשמה הופקד בידיה‪ .‬סטייה ממושכלות יסוד אלה או אף קיומו של חשש לסטייה‬
‫כזו‪ ,‬מחייב בחינה מעמיקה של ההשלכות המתחייבות מכך הן לגבי הפרט הנחשד או‬
‫המואשם‪ ,‬הן לגבי המשטרה כזרוע מרכזית של שלטון וכל אלה בהתייחסם לנורמות‬
‫ואורחות פעולה הצריכים לאפיין את גופי השלטון בישראל‪".‬‬
‫‪ .11‬לקולה התחשבנו בהתרשמותנו הישירה מהנאשם עצמו שעורר בליבנו אמפתיה‪ ,‬בהודאתו‬
‫המידית‪ ,‬בחרטה הכנה שהביע בפנינו‪ ,‬בטיב שירותו הטוב שהשתקף מהערכותיו‬
‫התקופתיות מאסופת מכתבי ההוקרה וההערכה בהן זכה ובעברו המשמעתי הנקי‪.‬‬
‫‪ .12‬התלבטנו באשר לעונש הראוי וההולם שיש להטיל במקרה זה‪ .‬המדובר בנאשם בעל מעלות‬
‫תרומיות‪ ,‬נעים הליכות‪ ,‬בעל כישורים מקצועיים ופיקודיים מרשימים אשר זו לו מעידה‬
‫ראשונה כתוצאה מכך שאביו היה מעורב באירוע‪ ,‬דבר שהוביל בנסיבות המקרה לכשל‬
‫בשיקול דעתו‪ .‬התרשמנו כי אכן מדובר באירוע חריג שאינו מאפיין את אישיותו כפי‬
‫שהשתקפה בעינינו‪.‬‬
‫‪ .14‬עם זאת‪ ,‬איננו יכולים לתת את מלוא המשקל לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ .‬עלינו לתת‬
‫דעתנו לנסיבות החמורות של המקרה‪ ,‬ניגוד העניינים בו פעל הנאשם‪ ,‬אופיו של השימוש‬
‫בכוח שלא כדין והפגיעה בתדמית המשטרה ובאמון הציבור בה כתוצאה מהמעשה‪ .‬אלו‬
‫מובילים למסקנה כי במקרה זה אין מנוס מלהטיל עונש מרתיע אשר יכלול מסר ברור של‬
‫הוקעה‪ .‬אנו סבורים שבמקרה זה גוברים השיקולים האחרונים על אלו הראשונים ויש‬
‫לכלול בענישה רכיב של הורדה בדרגה‪ .‬ואולם‪ ,‬מצאנו לנכון להתחשב בנאשם בקביעת משך‬
‫ההורדה בדרגה‪.‬‬
‫דברים ברוח זה נאמרו לאחרונה על ידי בית הדין לערעורים בתיק ביד"ע ‪ 9/14‬כלהלן‪:‬‬
‫‪218‬‬
‫"בית דין זה מעביר מסר ברור וחד משמעי לשוטרי ושוטרות הארגון‪ ,‬לפיו‪ ,‬שימוש בכוח‬
‫שלא כדין וללא כל הצדק חוקי‪ ,‬דינו ענישה מחמירה לרבות הורדה בדרגה לתקופות‬
‫משמעותיות‪.‬‬
‫התכלית הינה יצירת הרתעה בקרב השוטרים וחיזוק אמון הציבור במשטרה‪.‬‬
‫נדגיש‪ ,‬כי עבירות כגון העבירה בה אנו דנים פוגעות בתדמית המשטרה ופוגעות בעבודתם‬
‫המסורה‪ ,‬המקצועית‪ ,‬לעיתים תוך חירוף נפש ומתוך גישה שירותית של כלל השוטרים‪.‬‬
‫כך יוצא הארגון נפגע ונפסד מהתנהגויות חריגות שיש לעוקרן מן השורש‪".‬‬
‫לאור כל האמור‪ ,‬החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫הורדה בדרגה לתקופה קצובה של חודש אחד‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ו' באדר תשע"ד‪ ,11/12/2113 ,‬במעמד התובעת פקד מיטל גביזון‪-‬ארד‪,‬‬
‫עו"ד‪ ,‬הנאשם ובא כוחו עו"ד איציק כהן‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט____________ אב בית הדין ________________ שופט ________________‬
‫עו"ד רמי חסיד‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫סנ"ץ איתן כהן‬
‫‪219‬‬
‫תיק ביד"מ ‪11/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב משנה רותי שיטרית‬
‫השופט סגן ניצב אורי מרסיאנו‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ם ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .54‬הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו בעבירה של‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪,‬‬
‫התשס"ו‪.2111 -‬‬
‫‪ .55‬הודאת הנאשם בכתב האישום נעשתה בעקבות הסדר טיעון שנערך בינו לבין התביעה‪ ,‬לפיו‬
‫יודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬ובאשר לעונש ‪ -‬התביעה תעתור לעונש של‬
‫נזיפה חמורה וקנס כספי‪ ,‬ואילו ההגנה תעתור לעונש של נזיפה בלבד‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .56‬כפי העולה מעובדות כתב האישום‪ ,‬בתאריך ‪ ,2.4.2114‬בבית המשפט השלום בתל אביב‪,‬‬
‫בעת שנכנס אחד ממאבטחי בית המשפט (להלן‪" :‬המתלונן") לשירותים‪ ,‬ולאחר שהניח על‬
‫שולחן שניצב שם בכניסה את חפציו האישיים שכללו וסט ושלייקס‪ ,‬עבר הנאשם במקום‬
‫וחיטט באותם חפצים‪ .‬בתוך כך נטל הנאשם ללא רשות את השלייקס‪ ,‬הכניסם לכיס‬
‫מכנסיו‪ ,‬ובהמשך הניחם בפח האשפה שבשירותים‪.‬‬
‫בחיפושיו אחר השלייקס‪ ,‬ברר המתלונן עם חבריו שבעמדת האבטחה אם הבחינו בשלייקס‪,‬‬
‫ומשנענה בשלילה‪ ,‬פנה אל הנאשם בשאלה דומה‪ .‬הנאשם השיב לו‪ ,‬כי לא לקח דבר וכי אינו‬
‫‪211‬‬
‫יודע מהו שלייקס‪ .‬לאור האמור ניגש המתלונן לחדר הבקרה‪ ,‬ומשנוכח לראות במצלמת‬
‫האבטחה את הנאשם נוטל את השלייקס‪ ,‬פנה אליו בשנית‪ .‬הנאשם הוסיף להכחיש קשר‬
‫לעניין ואמר‪" :‬אני לא יודע על מה אתה מדבר‪ ,‬ומה אתה רוצה ממני"‪ .‬נוכח האמור דיווח‬
‫המתלונן על האירועים לשני אחראי המשמרת ‪ XXX‬ו‪ . XXX‬גם לאחר שניגש אחראי‬
‫המשמרת ‪ XXX‬אל הנאשם ושאלו לגבי השלייקס‪ ,‬המשיך הנאשם להכחיש כל קשר לעניין‬
‫וטען‪ ,‬כי לא עבר כלל באזור השירותים‪ .‬בעקבות תשובה זו פנו ‪ XXX‬ו‪ XXX‬לחדר‬
‫הבקרה‪ ,‬שם צפו בסרט האבטחה‪ ,‬ובתוך כך זיהו באופן ברור את הנאשם כשהוא נוטל את‬
‫השלייקס‪ .‬בעקבות האמור ניגשו יחדיו אל הנאשם וביקשו לברר עמו את הסוגיה‪ .‬גם לאחר‬
‫שהטיחו בפניו את העובדה כי הוא נראה בברור בסרט כשהוא נוטל את השלייקס‪ ,‬דבק‬
‫הנאשם בהכחשתו‪ .‬הנ"ל הניחו לנאשם‪ ,‬אולם ציינו בפניו שהאירוע ידווח למפקדיו‪.‬‬
‫בהמשך המשמרת‪ ,‬משפגש ‪ XXX‬פעם נוספת את הנאשם‪ ,‬שאל אותו הנאשם‪ ,‬אם חיפשו‬
‫את השלייקס בשירותים‪ .‬לאור דברי הנאשם ניגש ‪ XXX‬אל שירותי הגברים‪ ,‬ולאחר בדיקה‬
‫קצרה מצא שם את השלייקס מונחים בפח האשפה‪.‬‬
‫במעשיו המתוארים ייחסה התביעה לנאשם עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר ושיש‬
‫בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה וראיותיה לעונש‬
‫‪ .57‬בטיעוניה לעונש חזרה התובעת על פרטי העבירה בה הורשע הנאשם‪ ,‬בהדגישה את‬
‫הכחשותיו החוזרות ונשנות של הנאשם לכל קשר עם היעלמות השלייקס‪ ,‬אשר הביאו עוד‬
‫ועוד אנשים להתערב באותו אירוע‪ ,‬והעלו את הצורך לערוך בירור בעניין‪.‬‬
‫לדעת ב"כ התביעה‪ ,‬מעשיו של הנאשם המתוארים בכתב האישום מעידים על התנהלות‬
‫פסולה מן היסוד‪ ,‬אשר לא עומדת בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות המצופות מאדם בגילו‪,‬‬
‫לא כל שכן משוטר הנמצא במקום האירוע מתוקף תפקידו‪ .‬לדעת התביעה‪ ,‬אין להקל ראש‬
‫באירוע מעין זה ואין לקבל את הטענה כי מדובר במעשה הלצה‪.‬‬
‫נסיבה נוספת לחומרה רואה התובעת בעובדה שהנאשם הוא שוטר ותיק המשרת בארגון ‪23‬‬
‫שנים‪ ,‬ממנו היה ניתן לצפות להתנהגות ראויה ומכובדת יותר‪.‬‬
‫כנסיבה לקולה‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי הנאשם הודה במעשיו ובכך חסך זמן שיפוטי‪.‬‬
‫בהתייחסה לעברו המשמעתי פרטה‪ ,‬כי לחובתו ‪ 1‬הרשעות בפני דן יחיד‪ 4 ,‬הערות מפקד‬
‫והדרכה אחת‪ .‬התובעת המציאה פלט מרשם משמעתי ובתוך כך ציינה‪ ,‬כי התביעה הצליחה‬
‫לאתר ‪ 3‬גיליונות שפיטה מתוך ה‪ 1-‬המופיעים במרשם‪ ,‬ראיון הערה וראיון הדרכה‪ .‬כן‬
‫‪211‬‬
‫צרפה התובעת דף ריאיון יזום מיום ‪ 1.4.14‬המעיד על חוסר שביעות רצון של מפקדו‬
‫מאופן תפקודו של הנאשם כטוען מעצרים‪.‬‬
‫התובעת המציאה ‪ 3‬גיליונות שפיטה‪ ,‬ראיון הערה‪ ,‬ראיון הדרכה ושני דפי ראיון יזום‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי הנאשם הוערך בציון טוב‬
‫מאד ‪ ,1‬כאשר בשלוש השנים האחרונות‪ ,‬בחלק הנוגע למשמעת‪ ,‬הוערך בציון פחות טוב‬
‫מהמדדים האחרים‪.‬‬
‫התובעת הגישה פלטי הערכות תקופתיות מהשנים האחרונות‪.‬‬
‫באשר לעמדת התביעה לעונש ‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי לאור פרישתו הצפויה של הנאשם בסוף‬
‫מאי ‪ ,2113‬והודאתו במעשה שיוחס לו‪ ,‬עותרת התביעה לעונשים של נזיפה חמורה וקנס‬
‫כספי בהתאם לשיקול דעת ביה"ד‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה וראיותיה לעונש‬
‫‪ .58‬בטיעוניו לעונש‪ ,‬עמד ב"כ הנאשם על הודאתו של הנאשם בעובדות כתב האישום‪ ,‬ועל‬
‫החרטה שהביע על הדברים שעשה‪ ,‬בהדגישו כי מדובר בחרטה כנה ואמיתית‪.‬‬
‫ב"כ הנאשם פרט‪ ,‬כי הנאשם משרת ‪ 44‬שנים במערכת הביטחון‪ ,‬מתוכן ‪ 23‬שנים כשוטר ו‪9-‬‬
‫שנים כאיש קבע בצה"ל‪.‬‬
‫באשר לעברו המשמעתי‪ ,‬טען הסניגור‪ ,‬כי הנאשם אינו מודה ברישומים המשמעתיים אשר‬
‫לא נתמכו על ידי התביעה במסמכים‪ .‬באשר לעבירת הנשק בגינה נשפט הנאשם‪ ,‬עמד‬
‫הסניגור על הרקע למעשה בציינו‪ ,‬כי מדובר היה במהלך שביצע הנאשם בתוקף תפקידו‪,‬‬
‫כאשר קיבל מאזרח אקדח‪ ,‬פרק אותו לא נכון ובגין כך ננקט נגדו הליך משמעתי של‬
‫הדרכה‪.‬‬
‫באשר לעבירה עצמה‪ ,‬הפנה הסניגור לסעיף ‪ 1‬לכתב האישום וביקש להדגיש את העובדה‪ ,‬כי‬
‫עוד לפני שהנאשם והמתלונן יצאו מהשירותים השלייקס כבר היו בפח‪ .‬עוד ביקש הסניגור‬
‫מבית הדין להתחשב בכך‪ ,‬שהמעשה נעשה מתוך מקום של שטות‪ .‬מדובר במעשה קונדס‬
‫אשר ראוי היה שייגמר סמוך לתחילתו‪ ,‬ולא יימשך כפי שתואר בכתב האישום‪ ,‬ועל כך‬
‫לוקח הנאשם את האחריות‪.‬‬
‫הסניגור הסביר‪ ,‬כי הנאשם עובד בבית המשפט כטוען מעצרים לא מעט שנים‪ ,‬שם הוא‬
‫עושה את רוב זמנו‪ ,‬לתחנה הוא ממעט להגיע‪ ,‬זהו אפוא מקום עבודתו‪ ,‬הלצות מקובל‬
‫לעשות עם חברים לעבודה‪ ,‬ולמעשי הלצה אין גיל‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬המציא הסניגור אסופה של מסמכים הכוללת תעודות‬
‫הערכה‪ ,‬מכתב הערכה עליו חתום השר לביטחון פנים‪ ,‬דפי ראיון מפקד‪ ,‬והערכות תקופתיות‬
‫של הנאשם בהן הודגשו הדברים החיוביים שכתבו אודותיו מפקדיו‪ .‬באשר לריאיון‬
‫‪212‬‬
‫ההדרכה היזום עם מפקד התחנה ביקש הסניגור להבהיר‪ ,‬כי דברי המפקד לא התייחסו אל‬
‫הנאשם עצמו‪ ,‬אלא כוונו לאופן הפעלתו כטוען מעצרים‪.‬‬
‫באשר להיבט האישי‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי הנאשם נמצא בחופשת פרישה ואמור להשתחרר‬
‫בסוף חודש מאי ‪ .2113‬החל מחודש ספטמבר ‪ 2114‬אמור היה לקבל דרגת רס"ב‪ ,‬אלא‬
‫שהדבר לא התממש בשל ההליך המשפטי‪ ,‬ובכך כבר נגרמה לנאשם פגיעה כספית‪.‬‬
‫הסניגור ביקש להתייחס לעבירה בה הורשע הנאשם כאל עבירה מהמדרג הנמוך‪ ,‬כן‬
‫התייחס להליכים המנהליים שעוד צפויים לנאשם בעקבות הליך השפיטה ולשם כך הגיש‬
‫את הנוהל שעניינו הגבלות על קידום שוטרים המעורבים בביצוע עבירות‪.‬‬
‫בסיכום דבריו‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי מבלי להמעיט בחומרת העבירה‪ ,‬ביה"ד מתבקש לקבל את‬
‫עמדת ההגנה ככל שהיא נוגעת לנסיבות העבירה‪ ,‬למקם את המקרה במדרג הנמוך של‬
‫העבירה ולהתייחס לפגיעה המינורית במתלונן עצמו‪ .‬כל זאת אל מול הפגיעה בדרגתו של‬
‫הנאשם‪ ,‬בשכרו‪ ,‬בתדמיתו בפני עצמו ובפני אחרים‪ ,‬ובהבעת צערו‪.‬‬
‫לאור כל האמור ביקש להסתפק בעונש של נזיפה בלבד‪.‬‬
‫‪ .59‬את דבריו פתח הנאשם בדברי התנצלות בפני המשטרה‪ ,‬בפני בית הדין ובפני הקב"ט מולו‬
‫התרחש המקרה‪ .‬הנאשם סיפר‪ ,‬כי הרקע למקרה נוגע לחיכוך שהיה בינו לבין אחד‬
‫המאבטחים‪ .‬עוד אמר‪ ,‬שתחילתו של האירוע בתעלול אשר הדרדר עד הגיעו למעמד הנוכחי‬
‫בפני בית הדין‪.‬‬
‫עוד אמר הנאשם‪ ,‬כי מעבר לפגיעה הכלכלית עליו דיבר בא כוחו‪ ,‬הפגיעה הנפשית מבחינתו‬
‫היא הקשה יותר‪ .‬לדבריו‪ ,‬מהיום בו בוצעה העבירה‪ ,‬לפני למעלה משנה‪ ,‬הוא אינו ישן‬
‫בלילות‪ ,‬מאד נפגע מעצם מה שעשה ומעצם האירוע עצמו‪.‬‬
‫כן התייחס הנאשם בדבריו לאירועים שצוינו על ידי התביעה באשר לעברו המשמעתי‪.‬‬
‫בעניין זה הסביר מה קרה לגבי האקדח‪.‬‬
‫הנאשם ציין‪ ,‬כי במשך השנים קיבל מכתבי הערכה רבים על תפקודו‪ ,‬במיוחד בתפקידו‬
‫כסגן קצין מש"ל‪ ,‬אלא שלא שמר על המסמכים‪ .‬גם בתפקידו כטוען מעצרים בבית המשפט‬
‫אמר‪ ,‬שזוכה הוא להערכה רבה מצד הגורמים עימם הוא בא במגע‪ ,‬שופטים סניגורים וכד'‪.‬‬
‫הנאשם סיפר‪ ,‬כי הוא בן ‪ ,13‬שרת ‪ 9‬שנים כאיש צוות אוויר‪ ,‬לאחר מכן גויס למשטרה‪,‬‬
‫ומזה ‪ 23‬שנים הוא במשטרה בתקופה שכללה אירועים משמעותיים אשר השפיעו על חייו‪.‬‬
‫בסיום דבריו התייחס הנאשם לדרגה שלא קיבל ולהפסד הכלכלי הנובע מכך‪ .‬אמר שהוא‬
‫ממתין לקבלת הדרגה ‪ 8‬שנים‪ ,‬והנזק הכלכלי אם לא יקבלה מתבטא באלפי שקלים‬
‫בפנסיה‪ .‬כיום הוא בחופשת פרישה‪ ,‬ובנסיבות אלה לא נותרה בפניו האפשרות לתקן את‬
‫הפגיעה שגרם לתדמית המשטרה‪ ,‬ועל כך הוא מצר‪.‬‬
‫‪213‬‬
‫דיון‬
‫‪ .61‬חמורים בעינינו מעשיו של הנאשם‪ ,‬המגלים חוסר אחריות‪ ,‬בצד אדישות וזלזול להשלכות‬
‫מעשיו על תדמית משטרת ישראל ושוטריה‪ .‬גם אם מאמינים אנו לנאשם שהאירוע שהוא‬
‫חולל בבית המשפט תחילתו במעשה קונדס‪ ,‬אין בכך כדי להקהות מחומרת המעשה‬
‫ותוצאותיו‪.‬‬
‫ברי הדבר‪ ,‬כי היה על הנאשם לשים לו גבולות בעוד מועד‪ ,‬בטרם מעשה ההלצה יתפוס‬
‫תאוצה ויאבד שליטה ‪ ,‬כפי שקרה בסופו של דבר‪.‬‬
‫באופן בו התנהל הנאשם במקרה זה גרם הנאשם נזק ופגיעה בשני היבטים‪ .‬ההיבט האחד‬
‫נוגע לפגיעה שגרם הנאשם לאמון שרוחש הציבור לתדמיתם המקצועית והמוסרית של‬
‫השוטרים‪ ,‬כתוצאה מהתנהגותו המבישה אשר נצפתה על ידי מאבטחי בית המשפט בסרט‬
‫האבטחה‪ .‬תוך כדי ניסיון להתחקות אחר השלייקס שנעלמו זיהו הללו בסרטון האבטחה‬
‫את הנאשם‪ ,‬המוכר להם כאיש משטרה מחטט בחפצים לא לו ומשליכם לפח‪ .‬אין ספק כי‬
‫מדובר בתמונה מביכה ובלתי ראויה המציגה שוטר ממשטרת ישראל באור שלילי ובלתי‬
‫מכובד‪.‬‬
‫ההיבט האחר‪ ,‬עניינו בביטול זמנם של מאבטחי בית המשפט‪ ,‬אשר בעקבות יוזמת הנאשם‬
‫לחמוד לו לצון‪ ,‬נדרשו הנ"ל לעצור את עיסוקיהם ולפנות זמנם כדי לברר את הנסיבות‬
‫שהובילו להיעלמות אחד מחפציו של המתלונן‪.‬‬
‫‪ .61‬לצד החומרה המיוחסת למעשי הנאשם כמפורט לעיל‪ ,‬עומדות לצדו נסיבות מקלות‪ .‬בראש‬
‫ובראשונה‪ ,‬הודאתו במעשה‪ .‬הנאשם קיבל על עצמו אחריות מלאה על מעשיו בפני בית‬
‫הדין‪ ,‬החרטה שהביע על מעשיו הייתה להתרשמותנו כנה ואמיתית‪.‬‬
‫גם טיב שירותו נזקף לזכותו‪ ,‬אף כי עברו המשמעתי כפי המשתקף מהמסמכים אשר‬
‫הומצאו לביה"ד אינו נוטה לו חסד‪ ,‬ובשנת ‪ 2111‬במסגרת הערת מפקד הוער לו‪ ,‬כי עליו‬
‫לשפר את התנהגותו בעבודתו בבית המשפט כטוען מעצרים כלפי עמיתיו‪.‬‬
‫מהערכותיו התקופתיות ומתעודות הערכה שהוצגו בפנינו התרשמנו כי מדובר בשוטר חיובי‪,‬‬
‫העושה עבודתו נאמנה ומייצג את התחנה בכבוד‪ .‬אמר עליו אחד ממפקדיו בראיון תקופתי‬
‫כי הוא שוטר איכותי‪ ,‬ותיק‪ ,‬המייצג את התחנה בבית משפט בצורה טובה מאד‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬נתנו דעתנו למצבו המשפחתי והכלכלי אשר פורטו בפנינו הן על ידי הנאשם והן על‬
‫ידי בא כוחו‪ ,‬ומצאנו להתחשב אף בעובדה כי הוא על סף פרישה מהחיל‪.‬‬
‫‪ .62‬נוכח כל האמור לעיל ולאחר ששקלנו את הנסיבות לחומרה ולקולה‪ ,‬החלטנו להשית על‬
‫הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪214‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪₪ 1,111‬‬
‫זכות ערעור בתוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬י' באדר א תשע"ד‪ ,11.2.13 ,‬בנוכחות התובעת – פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד ‪,‬‬
‫הנאשם – רס"מ ‪ XXX‬וב"כ פקד ניר ז'נו‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫שופט ____________ אב ביה"ד_________________ שופט ______________‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫סנ"ץ אורי מרסיאנו‬
‫‪215‬‬
‫תיק ביד"ם ‪11/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופט ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט סנ"ץ זאכי עאמר‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫סמ"ר ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫דעת הרוב‬
‫כללי‬
‫‪ .63‬הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו בעבירת התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר‪ ,‬שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה‬
‫לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.2111 -‬‬
‫כתב האישום‬
‫מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם עולה כדלקמן‪:‬‬
‫‪ .64‬בתאריך ‪ 24.3.12‬סמוך לשעה ‪ 18.41‬נגנב מכשיר טלפון מסוג איפון (להלן‪" :‬הפלאפון")‬
‫השייך לשוטר בשם ‪ XXX‬בבסיס מג"ב‪ .‬בהמשך‪ ,‬בנסיבות שאינן ידועות לתביעה הגיע‬
‫הפלאפון לידיו של ‪ ,XXX‬אותו מכיר הנאשם כאדם המוכר כעבריין‪.‬‬
‫בסמוך למתואר‪ ,‬מששמע הנאשם כי ‪ XXX‬מוכר טלפון נייד במחיר מציאה של ‪₪ 311‬‬
‫בלבד‪ ,‬נפגש עמו ורכש ממנו את הפלאפון במחיר האמור‪.‬‬
‫‪216‬‬
‫בעת הרכישה ידע הנאשם כי הוא משלם מחיר הנמוך בהרבה משוויו האמיתי של מכשיר‬
‫דומה בשוק‪.‬‬
‫בתאריכים ‪ ,4.9.12 ,9.3.12‬וה‪ ,13.11.12 -‬נחקר הנאשם במחלקה לחקירת שוטרים בעניין‬
‫תיק זה‪ .‬חרף היכרותו את מוכר הטלפון וזהותו ‪ ,‬נמנע הנאשם בחקירותיו ביום ‪ ,9.3.12‬ו‪-‬‬
‫‪ 4.9.12‬מלמסור לחוקריו את זהות המוכר‪ ,‬וזאת על אף שנשאל על כך ועשה כן רק בחקירתו‬
‫השלישית מיום ‪.13.11.12‬‬
‫בגין המתואר לעיל נטען כלפי הנאשם כי התנהג באופן שאינו הולם שוטר ושיש בו כדי‬
‫לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה וראיותיה לעונש‬
‫‪ .65‬בפתח טיעוניה לעונש עמדה התובעת על חומרת המעשה בגינו הורשע הנאשם‪ .‬תחילה‬
‫התייחסה לחלקו הראשון של כתב האישום‪ ,‬באמרה כי צירוף הסימנים של מחירו הנמוך‬
‫של הפלאפון וזהות המוכר הידוע כעבריין‪ ,‬היה צריך לעורר אצל הנאשם חשד כי מדובר‬
‫בטלפון גנוב‪.‬‬
‫באשר לחלק השני‪ ,‬המתייחס לכך שהנאשם בחר להימנע מלמסור בחקירותיו את שמו של‬
‫מי שמכר לו את הפלאפון והמוכר לו כגורם עברייני‪ ,‬אמרה‪ ,‬כי יש בהתנהגות זו כדי‬
‫להקשות על גורמי החקירה להגיע לחקר האמת‪ ,‬ויש בה כדי להעמיד בסימן שאלה את‬
‫מהימנותו של הנאשם כשוטר‪ ,‬על כל המשתמע מזה‪ ,‬לרבות יכולתו של בית המשפט בעתיד‬
‫ליתן בו אמון‪.‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬הנאשם בהתנהלותו פגע בתדמית המשטרה‪ ,‬בפועלו בניגוד לנורמות‬
‫ההתנהגות המצופות ממנו כשוטר בנסיבות דומות‪ ,‬שהן נורמות גבוהות במיוחד‪..‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬אף שלא אתרה בפסיקת ביה"ד מקרה שנסיבותיו דומות למקרה דנן‪,‬‬
‫מבקשת היא מביה"ד ליישם את אותו רציונל שניתן לאחרונה בתיק ‪ ,31/14‬שם דובר על‬
‫שוטר שמצא שני פלאפונים בעגלת סופר‪ ,‬נטל אותם לביתו‪ ,‬ורק לאחר שהבין כי מתנהלת‬
‫חקירה בנוגע לגניבת הפלאפונים החזירם לתחנת המשטרה‪ .‬באותו מקרה הושת על הנאשם‬
‫עונש של נזיפה חמורה והורדה בדרגה למשך ‪ 41‬חודשים‪ .‬התובעת המציאה עותק מגזר‬
‫הדין‪.‬‬
‫לעניין מתן תשובות כוזבות בהליך‪ ,‬הפנתה התובעת לתיק ביד"ם ‪ ,34/14‬שם שיקר השוטר‬
‫פעמיים בתשאול ובתחקיר צבאי ובית הדין בגזר דינו ציין כי מדובר במסכת מתמשכת של‬
‫דיווחים כוזבים במסגרת רשמית שלהליכים צהליים והשית עליו עונש של נזיפה חמורה‬
‫והורדה בדרגה למשך ‪ 1‬חודשים‪.‬‬
‫‪217‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי הוא משרת משנת ‪ ,2118‬הודה‬
‫במעשים שיוחסו לו ובכך חסך זמן שיפוטי‪.‬‬
‫באשר לעברו המשמעתי פרטה‪ ,‬כי לחובתו הרשעה אחת בפני דן יחיד בגין אי מילוי הוראה‪,‬‬
‫שניתנה לאחר האירוע‪ ,‬בשנת ‪ .2114‬התובעת המציאה את המרשם המשמעתי‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות‪ ,‬ציינה כי הוערך בשנים האחרונות בציונים הנעים בין בינוני‬
‫‪ 1‬לטוב מאד ‪ .2‬התובעת המציאה פלט הערכות תקופתיות‪.‬‬
‫בסיכום טיעוניה ביקשה התובעת להחמיר עם הנאשם ולהשית עליו עונש של נזיפה חמורה‬
‫והורדה בדרגה לתקופה קצובה שתקבע על ידי ביה"ד‪ .‬לדבריה‪ ,‬מבירור שנערך עם החשבות‬
‫עולה כי להורדה בדרגה לא תלווה פגיעה בשכר‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה וראיותיה לעונש‬
‫‪ .66‬מטעם ההגנה העיד כעד אופי מפקח ‪ ,XXX‬מפקדו של הנאשם‪ .‬העד סיפר כי הוא מכיר את‬
‫הנאשם מזה ‪ 3‬חודשים מאז הועבר הנאשם לשרת אצלו ביחידה‪ .‬לדבריו‪ ,‬משלמד להכיר‬
‫את הנאשם‪ ,‬גילה שוטר מקצועי מאד בעבודתו‪ ,‬המגלה נחישות‪ ,‬יוזמה‪ ,‬מתנדב לצאת גם‬
‫למשמרות שאינן שלו ובאירועים חריגים תמיד נותן מעצמו למען צוותים אחרים‪ .‬עוד אמר‬
‫עליו‪ ,‬כי הוא מהווה דוגמא לשוטרים אחרים‪ ,‬ערכי בעבודתו‪ ,‬מחנך וחונך שוטרים חדשים‪.‬‬
‫העד הוסיף ואמר‪ ,‬כי בחוות הדעת שכתב אודותיו בתום ‪ 4‬חודשים העריך אותו כמעט בכל‬
‫הפרמטרים בציון ‪ 1‬מתוך ‪ ,3‬הערכה אשר אושרה על ידי המ"פ‪.‬‬
‫העד ביקש לומר‪ ,‬כי היה לו חשוב להגיע לבית הדין ולהעיד כעד אופי‪ ,‬לשם כך אף עזב‬
‫משמרת‪ .‬בסיכום דבריו אמר‪ ,‬כי ישמח לראות את הנאשם ממשיך לשרת תחת פיקודו‪.‬‬
‫‪ .67‬בפתח טיעוניה לעונש ציינה הסניגורית כי הנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו כבר‬
‫בהזדמנות הראשונה בפני ביה"ד וגם בהזדמנות הראשונה בחקירתו‪.‬‬
‫הסניגורית פרטה‪ ,‬כי הנאשם יליד ‪ ,1989‬בזמן החקירות במח"ש היה בן ‪ ,24‬מעולם קודם‬
‫לכן לא שהה בחדר חקירות‪ .‬העדר ייצוג‪ ,‬בצד תמימות מצדו הביאה אותו שלא למסור את‬
‫פרטי מוכר הפלאפון‪ ,‬שכן אילו היה עושה כן מלכתחילה‪ ,‬לאור העובדה שציין שקנה אותו‬
‫במחיר הנ מוך בהרבה ממחיר השוק‪ ,‬היה בכך כדי להסיר ממנו את החשד שביצע עבירה של‬
‫גניבת הפלאפון‪ .‬לדבריה‪ ,‬לנאשם לא הייתה כוונה לשבש את החקירה של מח"ש‪ ,‬נראה כי‬
‫לחץ וחשש מפני עתידו במשטרה הם שהביאו אותו לנהוג כפי שנהג‪.‬‬
‫בהתייחסה לטיב שירותו של הנאשם ‪ ,‬פרטה הסניגורית‪ ,‬כי הוא התגייס למשמר הגבול‪,‬‬
‫סיים שירות סדיר ומזה שנתיים משרת בקבע כנהג לוחם‪ ,‬והוא זוכה להערכת מפקדיו‪.‬‬
‫בעניין זה הפנתה לעדות האופי של מפקדו‪ ,‬המציאה מכתב המלצה ממפקדו הקודם וכן‬
‫תעודת הערכה שקיבל בעקבות פעילות של תפיסת שב"חים ומעסיק‪.‬‬
‫‪218‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות‪ ,‬הסבירה הסניגורית ‪ ,‬כי הסיבה לציון "בינוני" שקיבל‬
‫באחת מהערכותיו נעוצה בעובדה ששהה באותה שנה בביתו תקופה של חודשיים וחצי עקב‬
‫פציעה‪ .‬בה בעת ביקשה להפנות להערכה האחרונה משנת ‪ ,2114‬שם נכתב עליו כי מדובר‬
‫בשוטר אחראי‪ ,‬מקצועי שנותן מעצמו מעבר לשעות העבודה‪ ,‬לויאלי למערכת ואמין‪.‬‬
‫בהתייחסה לנסיבותיו האישיות של הנאשם פרטה‪ ,‬כי הוא מתגורר ב‪ , XXX‬הוא הילד‬
‫השלישי מבין ‪ 3‬ילדים במשפחתו‪ ,‬אביו נכה ‪ 31%‬ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי‪ ,‬אמו‬
‫עובדת במשרה חלקית‪ ,‬כך שעד גיוסו לצבא סייע בפרנסת המשפחה‪ ,‬בקרוב הוא עתיד‬
‫להינשא לבחירת לבו‪.‬‬
‫באשר לענישה המבוקשת על ידי התביעה‪ ,‬טענה הסניגורית‪ ,‬כי בהתייחס לרכיב ההורדה‬
‫בדרגה הוא אינו מידתי ביחס לנסיבות ביצוע העבירה ולנסיבותיו האישיות של הנאשם‪,‬‬
‫מאחר ויש בו כדי לחרוץ את גורלו של הנאשם לגבי המשך שירותו במשטרה‪.‬‬
‫הסניגורית ביקשה להדגיש‪ ,‬כי הנאשם לקח אחריות על המעשה‪ ,‬הודה‪ ,‬מבין את חומרת‬
‫מעשיו‪ .‬עוד אמרה‪ ,‬כי מדובר בעבירה ראשונה‪ ,‬הנאשם משרת ‪ 1‬שנים לשביעות רצון‬
‫מפקדיו‪ ,‬מלא מוטיבציה ונחישות במילוי תפקידו‪ ,‬ולדעתה זה המקום לייחס יתר משקל‬
‫לאיכות שירותו של הנאשם עד היום על פני הסנקציה שיהיה בה כדי לסיים את אותו‬
‫שירות‪.‬‬
‫לאור דבריה ובהסתמכה על תיק ביד"ם ‪ 11/11‬אשר עותק ממנו המציאה לבית הדין‪,‬‬
‫ביקשה כי בית הדין לא ימצה את הדין עם הנאשם ויגזור עליו עונש של נזיפה חמורה וקנס‬
‫בלבד‪.‬‬
‫‪ .68‬מפי הנאשם שמענו כי הוא מצטער ומתחרט על המעשה‪ .‬הסביר את התנהגותו בכך שהיה‬
‫נתון בלחץ‪ .‬עוד הוסיף כי הוא אוהב את המשטרה‪ ,‬מעוניין להמשיך ולשרת בה‪ ,‬ובנסיבות‬
‫אלה מבקש את התחשבות ביה"ד‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .69‬בחנו את עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם‪ ,‬את הראיות אשר הציגו הצדדים לעניין‬
‫העונש ואת הטיעונים לקולה ולחומרה אשר טענו הצדדים בפנינו‪.‬‬
‫‪ .71‬כפי העולה מעובדות כתב האישום‪ ,‬הנאשם הורשע בהתנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬בגין‬
‫כישלונו הכפול בהתנהלותו במקרה זה‪ .‬תחילה נוכח כך שהתפתה לרכוש מכשיר פלאפון‬
‫מסוג איפון במחיר הנמוך באופן משמעותי ממחיר השוק‪ ,‬ביודעו כי מי שמוכר אותו הנו‬
‫אדם המוכר כעבריין‪ .‬ובהמשך‪ ,‬כישלונו הנוסף כאשר בחקירותיו במח"ש ניסה לחפות על‬
‫העבריין ולא למסור את זהותו‪ ,‬על אף שהייתה ידועה לו‪.‬‬
‫‪219‬‬
‫מדובר‪ ,‬אפוא‪ ,‬בשני מעשים‪ ,‬שבבסיסם התנהלות העומדת בניגוד גמור לנורמות ולערכים‬
‫המקצועיים והמוסריים בהם דוגלת המשטרה‪ ,‬הארגון בו הוא משרת‪.‬‬
‫צדקה‪ ,‬לטעמנו‪ ,‬ב"כ התביעה בטיעוניה‪ ,‬כי התנהגותו של הנאשם מעוררת קושי לגבי מידת‬
‫מהימנותו של הנאשם ומעמידה אותה בסימן שאלה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬אין אנו מקבלים את טיעוני‬
‫ההגנה אשר ניסתה לתלות את כשליו האמורים של הנאשם בלחץ בו היה נתון‪ ,‬בחוסר‬
‫ניסיונו ובתמימותו‪ ,‬אשר הביאוהו להתנהג באפן שהתנהג‪ ,‬ולראות בהם נסיבה מקלה‪.‬‬
‫מעשיו של הנאשם פסולים הם ומצאנו להתייחס אליהם בחומרה‪.‬‬
‫‪ .71‬לצד החומרה המיוחסת למעשי הנאשם כמפורט לעיל‪ ,‬זכאי הנאשם לכך שביום הדין יביא‬
‫בית הדין בחשבון שיקוליו גם את הנסיבות לקולה העומדות לזכותו‪.‬‬
‫בראש ובראשונה נזקפת לזכותו של הנאשם הודאתו באשמה‪ ,‬לקיחת אחריות על מעשיו‬
‫והבעת החרטה‪ .‬לאחר ששמענו את דברי הנאשם ובאת כוחו‪ ,‬תחושתנו היא כי למד לקח‬
‫מהמקרה ולא יחזור על כך בשנית‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬עומד לזכותו טיב שירותו החיובי ‪ ,‬עליו ניתן ללמוד מעדות מפקדו אשר לא חסך‬
‫מאמץ והתייצב בפני ביה"ד כדי להעיד בשבחו של הנאשם‪.‬‬
‫על כך גם ניתן ללמוד מחוות הדעת שכתב אודותיו מפקדו הקודם‪ ,‬מפקח ‪ .XXX‬בחוות‬
‫דעתו כתב בין השאר את הדברים הבאים ‪:‬‬
‫"‪ ...‬כמו כן השוטר הפגין יכולת מבצעית מרשימה‪ ,‬גמישותו המבצעית‬
‫אותו ייחדו אותו משאר המפקדים והלוחמים ביחידה ובשטח‪ .‬לציין‬
‫שאפיינו‬
‫ההבנה המבצעית שלו תרמה רבות ליתרון היחסי שלו בתפעול‬
‫שיכולת‬
‫מבצעית ומקצועית והביא אותו לאיכות גבוהה כלוחם יסמ"ג‬
‫לוחמים בצורה‬
‫ביחידה ולא מעט גם לתפיסות ומעצרים מרשימים שתרמו עם לוחמים‬
‫שהשתתפו אתו בפעילויות‬
‫לתפוקות טובות ביחידה"‪.‬‬
‫גם הערכותיו התקופתיות של הנאשם ותעודת הערכה לה זכה בגין פעילות מבצעית ראויה‬
‫מלמדים על תרומתו לעשייה בארגון‪.‬‬
‫כן יש לזקוף לזכותו של הנאשם את עברו המשמעתי‪ ,‬אשר למעט הרשעה אחת בפני דן יחיד‬
‫המאוחרת לאירוע הנדון‪ ,‬הינו נקי‪.‬‬
‫עוד מצאנו להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שפורטו על ידי באת כוחו‪ ,‬בדבר‬
‫מצבו הכלכלי והמשפחתי‪.‬‬
‫‪ .72‬בבואנו לגזור את דינו של הנאשם‪ ,‬בחנו את פסקי הדין אליהם הפנו ב"כ הצדדים‪ ,‬לשם‬
‫תמיכה בעתירתם לעונש‪ ,‬והגענו לכלל דעה כי אין ללמוד מהם גזירה שווה לענייננו‪ .‬בתיק‬
‫‪221‬‬
‫ביד"ם ‪ 31/14‬מדובר היה באירוע שנסיבותיו שונות בתכלית מהאירוע בו עסקינן ובנאשם‬
‫אשר צבר לחובתו ‪ 1‬הרשעות בדין המשמעתי ובכלל זה הרשעה בביד"ם‪ .‬בתיק ביד"ם‬
‫‪ , 34/14‬אשר נסיבותיו אינן דומות לנסיבות המקרה דנן‪ ,‬מדובר היה במסכת מתמשכת של‬
‫דיווחים כוזבים‪ ,‬כמאמר בית הדין שם‪ .‬ובאשר לפסיקה אליה הפנתה ב"כ הנאשם ‪ ,‬תיק‬
‫ביד"ם ‪ ,11/11‬עניינו בעבירות שונות ובנסיבות שונות‪ ,‬ושם התחשב ביה"ד במיוחד‬
‫בנסיבותיו האישיות של אותו נאשם ואלה כמובן ייחודיים לנאשם זה‪.‬‬
‫‪ .73‬נוכח כל האמור לעיל‪ ,‬ולאחר ששקלנו את הנסיבות לחומרה ולקולה‪ ,‬החלטנו שלא לכלול‬
‫בגזה"ד את רכיב ההורדה בדרגה כעתירת התביעה‪ ,‬אך בה בעת להחמיר עמו בשיעור הקנס‪.‬‬
‫לאור האמור לעיל החלטנו ברוב דעות להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 4,111‬אשר ישולמו ב‪ 1 -‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫אב בית הדין_________________‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫שופט ______________‬
‫סנ"ץ זאכי עאמר‬
‫דעת המיעוט‬
‫מסכימה אני עם הניתוח של חבריי השופטים ביחס לחומרת האירוע ואולם בשונה מהם‪,‬‬
‫סבורני כי יש להטיל במקום קנס עונש של הורדה בדרגה‪.‬‬
‫נסיבות האירוע תוארו בגזר דינם של חברי ואין צורך לשוב ולפרטן כאן‪.‬‬
‫בתמצית אציין‪ ,‬כי מדובר באירוע בו נקנה על ידי שוטר מעבריין המוכר לו‪ ,‬מכשיר טלפון‬
‫סלולרי יקר ערך במחיר לא ריאלי‪ .‬יתרה מכך הנאשם נחקר במח"ש בתאריך ‪ 19.13.12‬ובתאריך‬
‫‪ 14.19.12‬ונמנע מלחשוף את פרטי העבריין שמכר לו את המכשיר למרות שנשאל על כך‪ .‬רק‬
‫בתאריך ‪ 13.11.12‬למעלה משלושה חודשים לאחר חקירתו הראשונה במח"ש‪ ,‬התעשת הנאשם‬
‫והואיל למסור את פרטי אותו עבריין‪.‬‬
‫מעשהו הפסול של הנאשם‪ ,‬הימנעותו מלמסור בחקירה את הפרטים הידועים לו ובחירתו‬
‫לחפות על עבריין המוכר לו במשך תקופה כה ממושכת מהווים פגיעה בטוהר המידות‪.‬‬
‫מדיניות בית דין זה מחייבת ככלל הטלת עונש של הורדה בדרגה כל אימת שהיה במעשה כדי‬
‫לפגוע בטוהר המידות של שוטר ולא מצאתי כל סיבה לסטות מעיקרון זה גם במקרה דנא‪.‬‬
‫תכליתו של הדין המשמעתי היא כפולה‪ .‬מטרתו הראשונה הנה‪ ,‬הגנה על הארגון‪ ,‬על תדמיתו‬
‫בעיני הציבור‪ ,‬ומניעת פגיעה בתפקודו‪ .‬המטרה השנייה הנה‪ ,‬הרתעת שוטרים אחרים כי לא‬
‫יכשלו במעשים מסוג זה‪.‬‬
‫‪221‬‬
‫על תפקידם הכפול של אמצעי המשמעת אמר ביהמ"ש העליון בעש"מ ‪ 3114/12‬מ"י נ' שחר לוי‬
‫(פורסם באתר נבו) כלהלן‪:‬‬
‫" כידוע‪ ,‬אמצעי המשמעת נועדו להרתיע מפני ביצוע מעשים שיש בהם כדי לפגוע בטוהר‬
‫המידות בשירות המדינה‪ ,‬בתפקודו התקין ובאמון הציבור בו‪ .‬ככל שהמעשים בהם הורשע‬
‫הנאשם חמורים יותר‪ ....‬כך מתחזק הצורך להעביר מסר ברור וחד המוקיע את מעשיו‪ ,‬על מנת‬
‫לשרש תופעות פסולות בשירות המדינה למנוע את הישנותן בעתיד"‬
‫מטעוני ב"כ התביעה עולה כי אם יורד הנאשם בדרגה אחת‪ ,‬לא תהיה לכך משמעות כספית‬
‫כלשהי‪ .‬עם זאת‪ ,‬כידוע‪ ,‬מדובר בעונש הפוגע במעמדו של הנאשם בארגון ומביא לידי ביטוי את‬
‫החומרה בה מתייחס ביה"ד לעבירות‪ .‬אינני תמימת דעים עם חבריי כי יש בעונש שהוטל על ידם‬
‫כדי לעמוד ברציונל ההרתעה וההוקעה הנדרשים כדי לשרש תופעות מסוג זה ובפרט כשהמדובר‬
‫במעשים המהווים פגיעה בטוהר המידות‪.‬‬
‫בבואי לקצוב את משך ההורדה בדרגה נתתי דעתי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬לפסקי הדין שניתנו לאחרונה‬
‫בתיקי ביד"מ ‪ , 31/14 ,31/14‬ו‪.39/14-‬‬
‫לאחר שנתתי דעתי לנסיבות כולן‪ ,‬לו דעתי הייתה נשמעת‪ ,‬הייתי גוזרת על הנאשם את העונשים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫הורדה בדרגה אחת לתקופה קצובה של ‪ 1‬חודשים‬
‫שופטת_______________________‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫אשר על כן גזר הדין הינו כקבוע בדעת הרוב‪.‬‬
‫זכות ערעור בתוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬י' באדר א' תשע"ד‪ ,11/2/13 ,‬בנוכחות התובע – רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם‪ -‬סמ"ר ‪ XXX‬ובהעדר באת כוחו עו"ד גל קפלן‪.‬‬
‫שופט ____________ אב ביה"ד_________________ שופט ______________‬
‫סנ"ץ זאכי עאמר‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שטרית‬
‫‪222‬‬
‫תיק מס' ‪1//04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב משנה רותי שיטרית‬
‫השופטת סגן ניצב רויטל קרקו‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רפ"ק ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬קצין הדרכה במג"ב צפון‪ ,‬הורשע היום עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום‬
‫במסגרת הסדר טיעון בעבירת החזקת כלי ירייה שלא במידת הזהירות הנדרשת ובניגוד‬
‫לפקודות משטרת ישראל לפי סעיף ‪ 14‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו‪-‬‬
‫‪.2111‬‬
‫‪ .2‬הודאת הנאשם נעשתה במסגרת הסדר טיעון אשר נכרת בינו לבין התביעה‪ ,‬לפיו יודה‬
‫הנאשם בעובדות כתב האישום‪ ,‬ובאשר לעונש‪ ,‬יטענו הצדדים לעונש מוסכם של נזיפה‬
‫חמורה וקנס בסך ‪ .₪ 1,111‬כן הוסכם כי הנאשם יחויב בחיוב מנהלי בסך ‪₪ 2,111‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .4‬מעובדות כתב האישום עולה‪ ,‬כי בתאריך ‪ 11/1/2112‬סמוך לשעה ‪ ,18:11‬נכנס הנאשם‬
‫לשירותים הציבוריים שב‪ , XXX‬שם הניח את נשקו מסוג יריחו על רצפת השירותים‬
‫בסמוך אליו‪ ,‬ובהמשך‪ ,‬יצא מהשירותים ללא הנשק והמשיך בנסיעה‪.‬‬
‫כעבור כ‪ 21-‬דקות‪ ,‬כאשר עצר לתדלק את רכבו‪ ,‬התחוור לו כי הנשק אינו בנמצא‪ .‬מיד‬
‫התקשר הנאשם אל רב"שית ‪ ,XXX‬דווח לה על האובדן וביקש ממנה להגיע למקום‪ .‬כן‬
‫דווח על האירוע לתחנת ‪ .XXX‬הסריקות שערך הנאשם יחד עם הרב"שית ובעלי‬
‫תפקידים נוספים אחר הנשק‪ ,‬העלו חרס‪ .‬האקדח לא נמצא עד עצם היום ועלותו‬
‫נאמדת ב‪.₪ 2,111 -‬‬
‫‪223‬‬
‫במעשיו המתוארים לעיל ייחסה התביעה לנאשם החזקת כלי ירייה שלא במידת‬
‫הזהירות הנדרשת ובניגוד לסעיף ‪ 3‬לנוהל ‪ 11.11.19‬שכותרתו "נשיאת נשק משטרתי על‬
‫ידי איש משטרה ואבטחתו"‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪ .3‬התובע בטיעוניו לעונש עמד על חומרת העבירה ועל הסיכון הכרוך באובדן הנשק‪ ,‬אשר‬
‫לא נמצא עד היום ועלול להגיע לגורמים עבריינים‪ ,‬או לגורמי פח"ע‪ ,‬מצב הטומן בחובו‬
‫סכנה לפגיעה באזרחים תמימים ולגרימת תוצאות טרגיות‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬מצופה היה מהנאשם שהינו קצין ותיק‪ ,‬ובמעמד של קצין ‪XXX‬‬
‫להיות ער‬
‫לנסיבות ולהקפיד הקפדה יתרה על נשיאת הנשק על גופו כמפורט בנהלים‪.‬‬
‫לקולה‪ ,‬ציין התובע‪ ,‬כי הנאשם הודה‪ ,‬לקח אחריות‪ ,‬חסך זמן שיפוטי ומן הרגע הראשון‬
‫בו הבין שהנשק אבד הוא ביצע את כל הפעולות ההכרחיות כדי לצמצם את‬
‫הנזק‪ ,‬הן בדיווח לגורמים הרלוונטיים‪ ,‬הן בעריכת סריקות אחר הנשק והן בשיתוף‬
‫פעולה מלא עם הקצין הבודק‪.‬‬
‫בהתייחס לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬ציין התובע‪ ,‬כי מדובר בקצין ותיק‪ ,‬עברו‬
‫ישן ולא רלוונטי לענייננו‪ ,‬ומגיליון הערכותיו התקופתיות בין השנים ‪2111-‬‬
‫המשמעתי‬
‫‪ 2114‬שהוגשו לבית הדין עולה‪ ,‬כי הוערך ע"י מפקדיו בציונים הנעים בין טוב מאוד ‪ 2‬למעולה‬
‫ציון נמוך יותר בשנת ‪.2118‬‬
‫‪ ,1‬למעט‬
‫התובע המציא פלט הערכות תקופתיות‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬ביקש התובע לכבד את הסדר הטיעון שהינו ראוי לדעתו‪ ,‬בין היתר לאור‬
‫נסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ולגזור עליו עונש של נזיפה חמורה וקנס כספי בסך‬
‫‪ ₪ 1,111‬בצד חיוב מנהלי בסך ‪.₪ 2,111‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪ .1‬מטעם ההגנה העיד כעד אופי ניצב משנה ‪ ,XXX‬מפקד מרחב ‪ .XXX‬לדבריו‪ ,‬הכיר את‬
‫הנאשם לפני מספר שנים בבית חורון‪ ,‬עת שימש כמפקד פלוגה והנאשם שימש‬
‫‪XXX‬‬
‫באחת הפלוגות המקבילות‪ .‬בנוסף‪ ,‬שניהם מתגוררים ב‪ , XXX‬וההיכרות ביניהם‬
‫העמיקה בתפקידיהם בבית חורון ובתפקידו האחרון כסגן ‪ XXX‬לפני שנתיים וחצי שם‬
‫שרת הנאשם תחת פיקודו‪.‬‬
‫בעדותו אמר העד על הנאשם‪ ,‬כי הוא קצין ערכי‪ ,‬מאוד לויאלי למערכת‪ ,‬בעל מוטיבציה‬
‫בלתי רגילה ולכל אירוע משימתי שהוקפצו‪ ,‬היה הנאשם עוזב הכל ומתייצב למקום‬
‫האירוע‪ ,‬למרות שבמסגרת תפקידו הנוכחי הוא אחראי על בנין הכוח והכשרת‬
‫‪224‬‬
‫מתנדבים במג"ב ‪ XXX‬עוד אמר עליו‪ ,‬כי הוא מקצועי מאוד‪ ,‬הכניס תכנים חדשים‬
‫במסגרת תפקידו והביא את מג"ב ‪ XXX‬יחד עם המתנדבים לרמות אחרות לגמרי ממה‬
‫שידעו קודם לכן‪.‬‬
‫‪ .1‬ב"כ הנאשם בטיעוניה לעונש ציינה‪ ,‬כי הנאשם אינו מקל ראש בחומרת העבירה‪ ,‬לוקח‬
‫אחריות מלאה על האירוע ועל רשלנותו ומביע על כך צערו‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬מדובר בכשל נקודתי שאינו מאפיין את התנהלות הנאשם בשגרה‪ ,‬והסבירה‬
‫כי באותו יום בנו של הנאשם התגייס לצה"ל ודעתו הוסחה מההתרגשות עת שוחח עם‬
‫בנו אשר דיווח לו כי הגיע לבסיס הטירונים‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו של הנאשם ציינה הסניגורית‪ ,‬כי הנאשם הוא קצין מעולה‪ ,‬משרת‬
‫בחיל משנת ‪ 1983‬בשירות סדיר ומשנת ‪ 1983‬בשירות קבע‪ .‬עבר מגוון תפקידים במג"ב‬
‫וכיום משרת כקצין ‪XXX‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות פרטה‪ ,‬כי הנאשם נשוי ואב לשלושה ילדים‪ ,‬חולה במחלה‬
‫ממארת‪ ,‬וחרף מחלתו זו המשיך לשרת בחיל בנאמנות‪ ,‬תורם ממרצו ומיכולתו כפי‬
‫שהעיד על כך מפקדו‪.‬‬
‫מגיליון הערכותיו התקופתיות שהוגשו לביה"ד עולה דמות של קצין מעולה אשר מוערך‬
‫ע"י מפקדיו כיותר טוב מהאחרים‪ ,‬ישר‪ ,‬אמין ואחראי‪.‬‬
‫בהתייחסה למצבו הכלכלי של הנאשם‪ ,‬תיארה הסניגורית מצב דחוק הנובע מהוצאות‬
‫כבדות למימון תרופות למחלתו והלוואות בנקאיות‪.‬‬
‫לסיכום דבריה‪ ,‬ביקשה ב"כ הנאשם מביה"ד לכבד את הסדר הטיעון‪ ,‬תוך התחשבות‬
‫בגובה הקנס ופריסתו לתשלומים לאור מצבו הכלכלי של הנאשם‪.‬‬
‫‪ .3‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי האירוע עצמו הוא עובדה שאינו מתכחש לה‪ ,‬וכך גם אמר‬
‫בעדותו בתחנה ובפני הקבו"ד‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא משרת במג"ב משנת ‪ ,1983‬אז היה בשירות‬
‫חובה ובהמשך במגוון תפקידים כפי שתיארה באת כוחו‪.‬‬
‫באשר לאירוע‪ ,‬תיאר את הנסיבות בגינן הוסחה דעתו ואת מאמציו למציאת האקדח‬
‫שלא צלחו‪.‬‬
‫עוד התייחס הנאשם בטיעוניו למצבו הרפואי ולהוצאות הכספיות הכבדות הנובעות‬
‫מכך‪ .‬את דבריו סיכם באמרו‪ ,‬כי הוא מתמודד עם המחלה‪ ,‬לא הפסיק את החיים לרגע‪,‬‬
‫גם בעבודה‪ ,‬ולגבי האירוע‪ ,‬הוא מצר על מה שקרה‪.‬‬
‫‪225‬‬
‫דיון‬
‫‪ .8‬כבר בפתח דברינו נאמר‪ ,‬כי לאחר ששמענו את טיעוני התביעה וההגנה כפי שפורטו‬
‫לעיל‪ ,‬ולאחר שעיינו במסמכים אשר הוצגו בפנינו לגבי טיב שירותו של הנאשם בצד‬
‫נסיבותיו האיש יות‪ ,‬נחה דעתנו כי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים נעשה על בסיס‬
‫איזון שיקולים המעמיד את חומרת העבירה והאינטרס הציבורי מהצד האחד אל מול‬
‫נסיבותיו האינדיווידואליות של הנאשם מהצד האחר‪ ,‬ובנסיבות אלה מצאנו לאמצו‪.‬‬
‫‪ .9‬בהתייחס לעבירה בה הורשע הנאשם‪ ,‬החזקת כלי נשק שלא במידת הזהירות הנדרשת‬
‫ובניגוד לפקודות משטרת ישראל‪ ,‬הביע ביה"ד לא אחת את דעתו‪ ,‬כי מדובר בעבירה‬
‫חמורה נוכח פוטנציאל הסיכון הגלום בה‪ ,‬שמא כלי הנשק יעשה דרכו ויגיע לרשותם‬
‫של גורמים עוינים או בלתי מורשים ויהא בכך כדי לגרום לתוצאות הרות אסון‪.‬‬
‫‪ .11‬במקרה הנדון כשל הנאשם בכך שכתוצאה מהיסח הדעת השאיר את אקדחו האישי‬
‫בשירותים ציבוריים‪ ,‬ומשהתחוור לו הדבר כחלוף ‪ 21‬דקות‪ ,‬האקדח כבר לא היה‬
‫בנמצא‪ .‬אין ספק כי התנהגותו הרשלנית של הנאשם במקרה זה אינה קלת ערך‪,‬‬
‫במיוחד נוכח העובדה שהנשק לא נמצא מאז ואין לדעת מה עלה בגורלו‪.‬‬
‫החומרה במקרה זה נעוצה‪ ,‬אפוא‪ ,‬הן בהתנהלותו של הנאשם‪ ,‬אשר לא הקפיד בשמירה‬
‫על כלי הנשק שהופקד בידיו לשם מילוי תפקידו והן בעובדה שכלי הנשק לא נמצא עד‬
‫עצם היום הזה‪.‬‬
‫‪ .11‬בצד הנסיבות לחומרה אותן פרטנו לעיל‪ ,‬לא נעלמו מעינינו הנסיבות לקולה‪ ,‬בהן מצאנו‬
‫להתחשב‪ ,‬וכאלה יש לא מעט ואף כבדות משקל הן‪.‬‬
‫בראש ובראשונה הודאתו של הנאשם‪ ,‬נטילת האחריות על כישלונו‪ ,‬הדיווח המידי‬
‫והפעולות בהן נקט עם גילוי האובדן‪ ,‬מתוך מאמץ לאתר את כלי הנשק‪ .‬משוכנעים אנו‪,‬‬
‫כי הנאשם הפנים את הכשל והפיק את הלקח מהאירוע‪ ,‬התרשמנו מכנות דבריו‬
‫ומהחרטה אשר הביע בפני ביה"ד‪.‬‬
‫גם טיב שירותו החיובי של הנאשם נזקף לזכותו‪ .‬על כך למדנו מדברי מפקדו‪ ,‬נצ"ם‬
‫‪ , XXX‬אשר לא חסך מאמץ כדי להגיע ולהעיד כעד אופי בשבח תפקודו של הנאשם‪ .‬כך‬
‫גם עולה מהמכתב שכתב אודותיו נצ"ם ‪ ,XXX‬מפקד ‪ ,XXX‬אשר תיאר את הנאשם‬
‫כ"קצין חיובי‪ ,‬בעל מוטיבציה לביצוע המשימה‪ ,‬משקיע‪ ,‬משרה אוירה טובה במשרדו‪,‬‬
‫נעים הליכות‪ ,‬אמין‪ ,‬לויאלי‪ ,‬מבצע את תפקידו בצורה ראויה תוך גילוי אחריות"‪ .‬גם‬
‫הערכותיו התקופתיות ועברו המשמעתי שאינו מכביד מעידים על טיב שירותו‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬נתנו דעתנו לנסיבותיו האישיות הייחודיות של הנאשם‪ ,‬כפי שפורטו על ידו ועל‬
‫ידי באת כוחו ולנטל הכספי המוטל עליו בעטיו של מצבו הרפואי‪.‬‬
‫‪226‬‬
‫‪ .12‬בטרם נחתום דברינו מצאנו לומר‪ ,‬כי בשונה מהרגיל באולמות בית הדין בלטה בדיון זה‬
‫תמימות הדעים בטיעונים לעונש אשר הציגו ב"כ הצדדים בפנינו‪ ,‬טיעונים בעלי קווים‬
‫משותפים אשר אף השלימו זה את זה‪.‬‬
‫‪ .14‬סוף דבר‪ ,‬לאחר ששקלנו את מכלול הנסיבות והשיקולים לקולה ולחומרה‪ ,‬ולאחר‬
‫שהחלטנו לאמץ את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים‪ ,‬אנו משיתים על הנאשם את‬
‫העונשים שלהלן ‪:‬‬
‫‪‬‬
‫קנס כספי בסך ‪ ₪ 1,111‬אשר ישולם ב‪ 1-‬תשלומים שווים ורצופים‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫כן מחויב הנאשם בחיוב מנהלי בסך ‪ ₪ 2111‬אשר ישולם ב‪ 1-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬י"א באדר א' תשע"ד‪ ,11/12/2113 ,‬בנוכחות התובע רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם ובא כוחו רפ"ק שחר פרנקל‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫שופטת _____________ אב ביה"ד__________‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫שופטת _______________‬
‫סנ"ץ רויטל קרקו‬
‫‪227‬‬
‫תיק ביד"ם ‪14/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב מאיר זוהר‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ר ‪XXX‬‬
‫גזר דין‬
‫כללי‬
‫‪ .74‬הנאשם‪ ,‬סייר בתחנה‪ ,‬הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש‬
‫נגדו והורשע בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה‬
‫לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.2111 -‬‬
‫ההסדר שנערך בין הנאשם ובין התביעה לא כלל הסכמה לעניין העונש‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .75‬להלן העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 21.11.12‬סמוך לשעה ‪ 14.11‬במהלך פעילות מבצעית במחסום הורתה השוטרת‬
‫‪ XXX‬לנאשם‪ ,‬שהיה בלבוש אזרחי‪ ,‬לעצור את רכבו‪ ,‬בו ישבו גם רעייתו ושני ילדיו‪.‬‬
‫משהמשיך הנאשם בנסיעה לנתיב השמאלי‪ ,‬הכתה בידה השוטרת ‪ XXX‬על שמשת החלון‬
‫הימני האחורי של הרכב וצעקה לו לעצור‪.‬‬
‫בנסיבות אלה צעקה ‪ XXX‬לשוטרת ‪ XXX‬לעצור את הנאשם ולמנוע ממנו לעזוב את‬
‫המקום‪ .‬נוכח האמור נעמדה השוטרת ‪ XXX‬מול רכבו של הנאשם ‪ ,‬סימנה לו לעצור‬
‫וביקשה שיזדהה‪ .‬בתגובה צעק עליה הנאשם‪" :‬תביאי לפה את הקצין במחסום"‪ .‬גם כאשר‬
‫חזרה הנ"ל וביקשה ממנו רישיונות חזר וביקש לראות את הקצין שעמד במחסום‪ .‬נוכח‬
‫דבריו‪ ,‬פתחה השוטרת ‪ XXX‬את דלת הנהג‪ ,‬הכניסה את ראשה לתוך הרכב כדי להוציא‬
‫את המפתחות מהמתנע‪ .‬בתגובה דחף אותה הנאשם אל מחוץ לרכב‪ ,‬והמשיך בנסיעה בעוד‬
‫הדלת פתוחה ואמר לה‪" :‬יא מפגרת יא מטומטמת מי את בכלל‪ ,‬גם אם תמותי לא תקבלי‬
‫ממני רישיונות"‪ .‬בשלב זה אחזה השוטרת ‪ XXX‬בחגורת הבטיחות‪ ,‬ובעוד הרכב ממשיך‬
‫‪228‬‬
‫בנסיעה איטית מספר מטרים‪ ,‬צעקה לנאשם לעצור‪ .‬בהמשך הרפתה מאחיזתה בחגורת‬
‫הבטיחות‪.‬‬
‫בתוך כך רצה השוטרת ‪ XXX‬לעבר השוטרת ‪ .XXX‬למקום הגיע גם השוטר ‪ XXX‬אשר‬
‫ניסה לעצור את הרכב‪ .‬בהמשך הצטרף אף הקצין האחראי פקד ‪ ,XXX‬אשר בעודו עומד‬
‫מול חזית הרכב הורה לנאשם לעצור את הרכב והנאשם עצר‪ .‬בנסיבות המתוארות לעיל‬
‫הגיע גם השוטר ‪ XXX‬אשר בראותו את הקצין שעמד בחזית הרכב ודרש מהנהג לעצור‪,‬‬
‫סבר כי בכוונת הנאשם לדרוס את הקצין‪ ,‬אשר על כן שלף אקדח טייזר וכיוונו לעבר‬
‫הנאשם‪ .‬בשלב זה הנאשם פנה אל הקצין בשמו הפרטי וציין בפניו כי הוא בעצמו שוטר‬
‫מתחנת ‪.XXX‬‬
‫בהמשך‪ ,‬בעקבות דיווח שהתקבל בקשר על תקיפה‪ ,‬הגיעה למקום השוטרת האחראית על‬
‫שוטרי המערך ‪ .XXX -‬כאשר ביקשה הנ"ל לברר מה קרה‪ ,‬אמר לה הנאשם ‪" :‬זוזי זוזי"‪,‬‬
‫וסגר את דלת הרכב‪ .‬הנ"ל פתחה את הדלת‪ ,‬ואז יצא הנאשם מהרכב‪ ,‬התרחק מעט ושוחח‬
‫בטלפון הנייד‪.‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬לבקשת אשת הנאשם לעזוב את המקום עם ילדיהם הקטינים‪ ,‬נאמר לה‪ ,‬כי היא‬
‫רשאית לעשות כן‪ ,‬אולם על הנאשם להישאר במקום עם הרכב‪.‬‬
‫כאשר סיים הנאשם את שיחתו בטלפון‪ ,‬כאמור‪ ,‬הזדהה בפני השוטרת ‪ .XXX‬הנ"ל הודיעה‬
‫לו כי בכוונתה לרשום לו דו"ח תנועה והזמנה לבית משפט בגין אי ציות להוראת שוטר‪ .‬תוך‬
‫כדי כתיבת הדו"חות אמר הנאשם לשוטר נוסף שהיה במקום‪ ,‬כי בעתיד לא יסייע לשוטרת‬
‫‪ XXX‬גם אם תקלע למצוקה‪ ,‬ובכלל אין בכוונתו לסייע לשוטרי התנועה‪ .‬בהמשך פנה אל‬
‫השוטרת ‪ XXX‬ואמר לה‪" :‬ברור לך שהדו"חות האלה מבוטלים"‪.‬‬
‫בגין מעשיו האמורים ייחסה התביעה לנאשם עבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬שיש‬
‫בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪ .76‬בפתח טיעוניה לעונש טענה התובעת‪ ,‬כי מדובר בתיק חמור המגולל בתוכו התנהגות פסולה‬
‫ובוטה של הנאשם באירוע מתגלגל‪ ,‬אשר כל אחד מסעיפיו הוא חמור‪ ,‬קל וחומר משקלם‬
‫המצטבר‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬הנאש ם התנהל בצורה פסולה‪ ,‬עורר פרובוקציות מיותרות‪ ,‬אשר הובילו‬
‫להתייצבות כוחות רבים במקום‪ ,‬כל זאת כדי להביא את הנאשם להישמע להוראות‬
‫השוטרים‪.‬‬
‫במהלך האירוע הנאשם הזדהה כשוטר‪ ,‬קילל‪ ,‬איים‪ ,‬הכשיל את השוטרים במהלך ביצוע‬
‫תפקידם‪ ,‬סרב להזדהות ולהציג רישיונות‪ .‬בנוסף‪ ,‬ניסה הנאשם לנצל מעמדו כשוטר‬
‫ובדרכו להניא את השוטרת מלרשום נגדו דו"ח‪ ,‬ואף איים כי ימנע מלסייע לה בעתיד אם‬
‫תיקלע למצוקה‪ ,‬וכך גם לגבי שוטרי התנועה בכלל‪.‬‬
‫‪229‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬אין מקום להתנהגות מעין זו בארגון‪ ,‬גם אין כל הסבר המצדיק התנהגות‬
‫שכזו‪ .‬התובעת הדגישה‪ ,‬כי במהלך האירוע היו לנאשם די הזדמנויות לשנות את דרך‬
‫התנהלותו ולהתנהג בדרך הראויה לשוטר במעמדו‪.‬‬
‫לדעת התביעה‪ ,‬גם אם הנאשם נקלע לסערת רגשות אישית או משפחתית‪ ,‬הרי שמצופה‬
‫ממנו לגלות איפוק‪ ,‬להישמע להוראות השוטרים‪ ,‬ולבטח לא לעורר פרובוקציות מיותרות‪.‬‬
‫בכל התוצאות הקשורות לאירוע המתגלגל והמתמשך הזה‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי אין לנאשם‬
‫להלין אלא על עצמו‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי הנאשם משרת במשטרה משנת‬
‫‪ ,2113‬לחובתו ‪ 2‬הרשעות בפני דן יחיד בעבירות של אי מילוי הוראה מהשנים ‪ ,2119‬ו‪.2111-‬‬
‫בנוסף ננקטו נגדו צעדים משמעתיים מסוג הדרכה בשנת ‪ 2114‬בגין ביצוע לקוי של תפקיד‪,‬‬
‫והערת מפקד משנת ‪ 2112‬בגין טיפול בעניין שיש לשוטר עניין אישי בו‪ .‬ההערה וההדרכה‬
‫לא נתמכו במסמכים‪ .‬נאמר כבר עתה‪ ,‬כי אין בכוונתנו לייחס כל משקל לרישומים אלה‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות של הנאשם‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי בכל הערכותיו של הנאשם‪,‬‬
‫למעט זו משנת ‪ ,2114‬התייחסו מפקדיו השונים לעימותים מילוליים שהיו לו ביחסיו עם‬
‫עמיתים ומפקדים‪ ,‬ומכך ביקשה ללמוד‪ ,‬כי האירוע נשוא המשפט אינו חריג מבחינת דרך‬
‫התנהלותו של הנאשם‪.‬‬
‫כנסיבה לקולה ציינה התובעת את העובדה‪ ,‬כי הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו בכתב‬
‫האישום‪ ,‬ובכך חסך זמן שיפוטי‪ .‬יחד עם זאת אמרה‪ ,‬כי יש להתייחס למקרה הזה במלוא‬
‫החומרה‪ .‬לדבריה‪ ,‬לא די להיות שוטר מקצועי ואדיב‪ ,‬שוטר גם לנהוג בצורה ראויה ביחסיו‬
‫הבינאישיים עם עמיתים לארגון‪ ,‬עם אזרחים ועם מפקדים‪ ,‬וכשאחד מהם לוקה בחסר‪,‬‬
‫אין להשלים עם כך ‪.‬‬
‫באשר לפסיקת ביה"ד הפנתה התובעת לתיק ביד"ם ‪ 3/14‬ולתיק ביד"ם ‪ ,1/11‬אשר אף‬
‫אושר בערעור בתיק ביד"ע ‪ ,3/11‬בהם לדעת ב"כ התביעה ניתן למצוא מכנה משותף למקרה‬
‫דנן‪.‬‬
‫התובעת המציאה את פסקי הדין‪.‬‬
‫לאור כל האמור ביקשה התביעה להשית על הנאשם עונשים של נזיפה חמורה והורדה‬
‫בדרגה לתקופה קצובה‪ ,‬על פי שיקול דעת ביה"ד‪.‬‬
‫בסיום‪ ,‬הגישה התובעת מסמך שערכה מחלקת השכר בחשבות‪ ,‬ממנו עולה כי הורדת‬
‫הנאשם בדרגה אחת תביא לירידה בשכרו החודשי בסך ‪ 142‬ש"ח ברוטו‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪ .77‬מטעם ההגנה העידו ‪ 1‬עדים על אופיו הטוב של הנאשם‪ ,‬ולהלן תמצית דבריהם‪:‬‬
‫‪231‬‬
‫עד אופי מס' ‪ – 1‬רפ"ק ‪ ,XXX‬מפקדו הישיר של הנאשם‪ ,‬המכירו מזה ‪ 4‬שנים בתוקף‬
‫תפקידו‪ .‬בעדותו אמר‪ ,‬כי הנאשם הוא אחד השוטרים היותר בולטים ביחידה ומנה את‬
‫תכונותיו הבולטות‪ :‬אחריות‪ ,‬מקצועיות‪ ,‬אדיבות ויסודיות‪ .‬כן סיפר העד‪ ,‬כי בהגיעו ליחידה‬
‫התגלעה בינו לבין הנאשם אי הבנה מסוימת בגינה נענש הנאשם ‪ ,‬אך מדובר במקרה בודד‬
‫אשר לא חזר על עצמו‪.‬‬
‫בהתייחסו לאירוע נשוא המשפט‪ ,‬אמר העד‪ ,‬כי אינו מכיר את פרטיו‪ ,‬אך מהמעט הידוע לו‬
‫הוא יכול לומר‪ ,‬כי המקרה אינו מאפיין את דרך התנהגותו של הנאשם בשום צורה‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ – 2‬פקד‪ , XXX‬שימש בעבר במשך שנה וחצי כמפקדו הישיר של הנאשם‪.‬‬
‫בעדותו אמר על הנאשם‪ ,‬כי הוא אדם מאד ערכי‪ ,‬מסור לעבודה ולמשטרה‪ .‬עוד עמד על‬
‫אומץ לבו‪ ,‬על כך שלא מהסס להיכנס לכל אירוע קשה ככל שיהיה‪ .‬הדגיש את העובדה‪ ,‬כי‬
‫על אף שהיה צעיר‪ ,‬יכולותיו ביחס לשוטרים צעירים אחרים ואף לשוטרים ותיקים היו‬
‫גבוהות במיוחד‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ – 4‬פקד ‪ ,XXX‬עד תחילת שנת ‪ 2119‬בהיותו קצין יחידה ‪ ,‬שימש כמפקדו של‬
‫הנאשם במשך שנה וחצי‪ .‬העד ציין‪ ,‬כי הוא ממשיך לשמור על קשר עם הנאשם עד היום‬
‫ובינו לבין הנאשם שוררים יחסי חברות‪ .‬על התקופה בה שרת הנאשם תחת פיקודו אמר‪ ,‬כי‬
‫הנאשם היה שוטר חדש יחסית בשירות‪ ,‬היה שוטר ממושמע‪ ,‬מקצועי‪ ,‬מסור לעבודה‪ ,‬רגוע‬
‫ואדיב‪ .‬עוד ציין‪ ,‬כי הנאשם יחד עם שני שוטרים נוספים היו הגורם המלכד ביחידה‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ – 3‬רס"ל ‪ .XXX‬על ההיכרות שבינו לבין הנאשם סיפר‪ ,‬שבתחילת דרכו‬
‫בשירות‪ ,‬כאשר עצר בשעת לילה בחורים צעירים שיכורים‪ ,‬עבר הנאשם במקום עם ניידת‪,‬‬
‫הציע לו עזרה והמתין עד שסיים את בדיקת השכרות‪ .‬עוד אמר לו הנאשם באותה‬
‫הזדמנות‪ ,‬כי כל אימת שיהא זקוק לעזרה‪ ,‬שיעלה מולו בגל‪ .‬בנוסף סיפר העד‪ ,‬כי ביצע‬
‫יומיים חניכה תחת פיקודו של הנאשם‪ .‬מתוך היכרותו את הנאשם התרשם כי הוא שוטר‬
‫טוב‪ ,‬חרוץ‪ ,‬ניגש לכל אירוע‪ .‬מהווה דוגמה‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ – 1‬פקד ‪ ,XXX‬עבד עם הנאשם בסיור משנת ‪ .2113-2119‬העד אמר על הנאשם‪,‬‬
‫כי על אף שהיה צעיר בלט בכריזמה שלו‪ .‬הוא מאד דומיננטי‪ ,‬לוקח אירועים‪ ,‬לוקח‬
‫אחריות‪ ,‬מאד אמיץ לא חושש להתעמת עם עצורים גדולים ממנו‪ ,‬שוטר אולטימטיבי‪.‬‬
‫עדת אופי מס' ‪ – 1‬אשתו של הנאשם‪ .‬התייחסה בעדותה למצבם המשפחתי והכלכלי‪.‬‬
‫סיפרה כי הם מגדלים ‪ 4‬ילדים‪ ,‬היא משתכרת משכורת מינימום‪ ,‬הנאשם משתכר ‪,₪ 8,111‬‬
‫בגין הפרשה הזאת נשפט והוטל עליו עונש של של"צ‪ ,‬כך שאינו יכול להשלים הכנסה‬
‫באמצעות עבודות בשכר‪ .‬עוד סיפרה‪ ,‬כי לאור מצבם הכלכלי הקשה של הוריו‪ ,‬נדרש‬
‫הנאשם אף לתמוך בהוריו‪.‬‬
‫‪ .78‬בטיעוניו לעונש‪ ,‬בהתייחסו לאירוע‪ ,‬טען סניגור כי נעשתה כאן העצמה של האירוע‪ ,‬וכי אם‬
‫ייבחן כתב האישום לעומק יתברר‪ ,‬כי אפשר לצמצם את הסעיפים המיוחסים לנאשם ל‪3-‬‬
‫‪231‬‬
‫עד ‪ 1‬סעיפים‪ .‬רוב כתב האישום מתייחס לתיאור המקום‪ ,‬לתיאור הסיטואציה ולא‬
‫לפעולותיו של הנאשם‪.‬‬
‫הסניגור ביקש להצביע על כך שמדובר בתקרית‪ ,‬שבבסיסה אי הבנה שנוצרה בין הנאשם‬
‫לבין השוטרת‪ .‬לנאשם הייתה האמת שלו‪ ,‬אותה רצה להציגה בפניה‪ .‬לדבריו‪ ,‬התנהגותה‬
‫הקיצונית של השוטרת אשר הכניסה את גופה לתוך הרכב‪ ,‬ותפסה בברוטליות בחגורה רק‬
‫בגלל שנעצר בצד שמאל‪ ,‬מטר מהמקום‪ ,‬הינה התנהגות לא מקובלת אשר תרמה להסלמת‬
‫האירוע‪ .‬בשל כך‪ ,‬הסביר הסניגור‪ ,‬ביקש הנאשם לראות את הקצין שהיה במחסום‪ ,‬במרחק‬
‫של ‪ 41‬מטר‪ .‬עוד ביקש הסניגור להזכיר‪ ,‬כי כל אותה עת המתינו ברכב אשתו שהייתה‬
‫בהיריון עם שני ילדיהם הקטינים שמיררו בבכי‪ ,‬ובנסיבות אלה כל אדם נורמטיבי היה‬
‫יוצא משפיותו‪ .‬לדעת הסניגור‪ ,‬היה נכון לטפל משמעתית בשוטרות‪ ,‬אולם במקום לעשות‬
‫כן החליטו להעמיד לדין דווקא את הנאשם‪.‬‬
‫לגבי הזדהותו של הנאשם כשוטר‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי לאורך כל האירוע נמנע הנאשם‬
‫מלהזדהות כשוטר‪ ,‬אולם כאשר הגיע למקום הקצין‪ ,‬וראה כי מדובר בקצין העובד במחוז‬
‫ומכיר אותו‪ ,‬אמר לו הנאשם‪" :‬אתה מכיר אותי אני גם שוטר כמוך"‪ .‬הוא אמר זאת לקצין‬
‫כדי להרגיע את העניינים‪ ,‬ולא כדי להציל את עורו‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬אמר הס ניגור‪ ,‬כי הנאשם מבין כי משוטר נדרש קוד אתי אחר‪ ,‬שהוא לא היה‬
‫בסדר במקרה זה‪ ,‬וכי הוא אמר דברים שלא היה צריך להגיד אותם‪ .‬לכן כשאמר לשוטרת‬
‫שלא יעזור לה אם תקלע למצוקה‪ ,‬לא באמת התכוון לכך‪ ,‬והוא מבטיח‪ ,‬כי הוא יהא‬
‫הראשון להיחלץ לעזרתה‪ ,‬והוא מצר על דבריו אלה‪.‬‬
‫לגבי ההתבטאות "מטומטמת" אמר הסניגור‪ ,‬כי נאמרה בעידנא דריתחא‪ ,‬וגם עליה מצר‬
‫הנאשם‪ .‬בהתייחס למשפט הנוגע לדו"חות שיש לראותם כמבוטלים‪ ,‬הסביר הסניגור כי‬
‫נאמר בפן המשפטי‪ ,‬העובדתי‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬התייחס הסניגור למשפטו של הנאשם בבית המשפט לתעבורה‪ ,‬שם נשפט בגין שני‬
‫הדו"חו ת שרשמו לו בסופו של האירוע‪ .‬הסניגור עדכן כי בבית הדין לתעבורה צורפו שני‬
‫האישומים והשופט גזר על הנאשם ‪ 111‬שעות של שירות לתועלת הציבור ללא קנס‪.‬‬
‫הסניגור המציא את פסה"ד ואת המסמך בדבר השל"צ‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי מדובר באחד השוטרים המוערכים‬
‫בארגון‪ ,‬לתמיכה בדבריו המציא אסופת מסמכים המביאים לידי ביטוי את פועלו ותרומתו‬
‫של הנאשם לאורך תקופת שירותו‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי מן היום הראשון שלו במשטרה גילה‬
‫הנאשם מצוינות‪ ,‬חודש לאחר גיוסו מונה כסגן ראש משמרת‪ .‬כפי שעלה מעדויות מפקדיו‬
‫מדובר בשוטר כריזמטי‪ ,‬בולט‪ ,‬איש עקרונות וערכי‪.‬‬
‫הסניגור ביקש להדגיש את תרומתו הרבה של הנאשם לתדמיתה של המשטרה שבאה לידי‬
‫ביטוי בפעילותו האמיצה מיום ‪ , 1.12.14‬כאשר הנאשם יחד עם שוטר נוסף נכנסו לבניין‬
‫‪232‬‬
‫שעלה באש וחילצו מתוכו זוג הורים ותינוקת אשר נלכדו בדירה‪ ,‬זאת תוך גילוי אומץ לב‬
‫וסיכון עצמי רב‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬טען הסניגור‪ ,‬תרומת הנאשם לתדמית המשטרה עולה על‬
‫הנזק שניסו לשוות לו בכתב האישום בדבר פגיעה בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫הסנגור המציא לבית הדין תמונות וכתבות אודות מעשה החילוץ האמור‪.‬‬
‫עוד התייחס הסניגור להערכותיו התקופתיות של הנאשם בהן הוערך בציון טוב מאד ‪2‬‬
‫וסומן כיותר טוב או הרבה יותר טוב מאחרים‪ .‬בנוסף המציא הסניגור תוצאות הערכת‬
‫עמיתים בו הוערך הנאשם על ידי חבריו לקבוצה‪ ,‬מהם עולה כי הוא נמצא מעל הממוצע‬
‫בכל המדדים‪.‬‬
‫בנוסף המציא הסניגור אסופת מסמכים ששלחו אזרחים‪ .‬כן המציא את מכתבו של הממ"ר‬
‫אשר לא עלה בידו להגיע ולמסור עדות אופי אודות הנאשם ‪.‬‬
‫את פסיקת ביה"ד שאזכרה התובעת אבחן הסניגור‪ ,‬בעמדו על ההבדלים שבין עניינם של‬
‫אותם פסקי דין לעניינו של הנאשם‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ביקש הסניגור את התחשבות ביה"ד בהליך השפיטה שעבר הנאשם בבית הדין‬
‫לתעבורה‪ ,‬הקשור לאותן הנסיבות שבכתב האישום‪ ,‬ונדון שם כאמור לשירות לתועלת‬
‫הציבור‪.‬‬
‫בהתייחס לנסיבותיו האישיות‪ ,‬ציין הסניגור‪ ,‬כי הנאשם נשוי ואב ל‪ 4-‬ילדים קטנים‪ ,‬הוא‬
‫נושא בנטל הפרנסה של משפחתו ושל הוריו‪ .‬בנסיבות בהן הוא מבצע של"ץ נמנע ממנו‬
‫להשלים הכנסה באמצעות עבודות בשכר‪ .‬כל קנס שיושת עליו יפגע בו ובמשפחתו‪ ,‬כך גם‬
‫הורדה בדרגה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי בבוא בית הדין לחרוץ את דינו של הנאשם‪ ,‬יש לבחון את מהות‬
‫המעשה אל מול מיהות העושה‪ .‬במסגרת האיזונים של תרומת הנאשם למערכת אל מול‬
‫מעשיו‪ ,‬הכף נוטה לדעת ההגנה לזכותו של הנאשם לאור פועלו משך ‪ 3‬שנות שירותו‪.‬‬
‫לאור האמור ביקש הסניגור לתת לנאשם הזדמנות נוספת ולהסתפק בעונש של נזיפה בלבד‪.‬‬
‫‪ .79‬את דבריו פתח הנאשם באמרו‪ ,‬כי הוא מתבייש במעשיו‪ ,‬הוא באמת מצטער מכל הלב על‬
‫מה שקרה באירוע הזה‪ .‬לדבריו‪ ,‬סמוך לקרות האירוע‪ ,‬לאחר שהרוחות נרגעו במקצת‪ ,‬פנה‬
‫אל השוטרת ‪ XXX‬וביקש את סליחתה‪ ,‬אלא שהנ"ל דחתה את התנצלותו‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי הוא‬
‫ומשפחתו נענשו כבר בבית המשפט האזרחי‪ .‬עבודות השל"צ שהוא מבצע מונעות ממנו את‬
‫האפשרות לבצע עבודות בשכר‪ ,‬והן אף מצמצמות את הזמן אותו היה רוצה להקדיש‬
‫לילדיו‪.‬‬
‫באשר לדבריו‪ ,‬שלא ייחלץ לעזרת השוטרת אם תקלע למצוקה אמר‪ ,‬כי הייתה זו אמירה‬
‫אומללה‪ ,‬וכי הוא מבטיח שיהא הראשון להושיט לה עזרה‪.‬‬
‫בסיום דבריו‪ ,‬אמר הנאשם‪ ,‬כי לעולם לא יעשה משהו שיפגע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫‪233‬‬
‫דיון‬
‫‪ .81‬נתנו דעתנו לעובדות כתב האישום בגינן הורשע הנאשם‪ ,‬לטיעוני הצדדים‪ ,‬לראיות אשר‬
‫הציגו הצדדים בפנינו‪ ,‬לדברי הנאשם ולנימוקים לקולה ולחומרה אשר פורטו בפנינו‪.‬‬
‫פעולותיו של הנאשם בתגובה להוראותיהן של השוטרות‪ ,‬בצירוף הדברים שהטיח בשוטרת‬
‫‪ ,XXX‬הכל כפי שפורט בהרחבה בכתב האישום‪ ,‬הינם מעשים נפסדים‪ ,‬בוטים ולא ראויים‪.‬‬
‫אנו דוחים מכל וכל את ניסיונו של ב"כ הנאשם למצוא הצדקה כלשהי להתבטאויותיו של‬
‫הנאשם בתרבות הארגונית של המשטרה‪ ,‬באמרו כי "בתרבות הארגונית שלנו‪ ,‬בפן החברי‬
‫שלנו כשוטרים‪ ,‬אפשר להגיד לשוטר גם אמרות מעליבות שלא אתיות‪ ,‬בתרבות הארגונית‬
‫של השטח"‪ .‬להשקפתנו‪ ,‬אין התרבות הארגונית במשטרה מוכנה לעבור לסדר היום על‬
‫א מירות מעין אלה שהופנו לשוטרות ואין למצוא להן כל הצדקה‪ .‬טענה זו מוטב היה‬
‫אלמלא נאמרה‪ ,‬כך גם לגבי טענות ההגנה‪ ,‬בהן הושטה אצבע מאשימה כלפי השוטרות‪,‬‬
‫בניסיון להסיט אליהן את האחריות לפרוץ האירוע ולהסלמתו‪ .‬גם אם טעתה מי‬
‫מהשוטרות בפעולה מפעולותיה‪ ,‬אין בכך כדי להמעיט מחומרת התנהגותו של הנאשם‪.‬‬
‫טעה הנאשם בכך שלא ציית להוראות השוטרות‪ ,‬בכך שהציב תנאי לראות קצין‪ ,‬בכך שלא‬
‫המציא פרטיו ורישיונותיו וכמובן בכך שהתבטא באופן בוטה כלפי השוטרות‪.‬‬
‫אין ספק כי שוטר המתבטא באופן בו התבטא הנאשם בענייננו‪ ,‬כשהדבר נעשה בפרהסיה‬
‫ולעיני כל‪ ,‬פוגעת התנהגותו פגיעה של ממש בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫מצופה היה מהנאשם שיגלה אורך רוח וינהג כבוד כלפי השוטרות ולא יכשילן בעבודתן‪ ,‬גם‬
‫אם לפי הרגשתו חש שהצדק עמו וכי נגרם לו עוול‪ .‬שוטר מחויב בנורמות התנהגות גבוהות‬
‫במיוחד‪ ,‬לפיכך מאותו רגע בו הציג עצמו כשוטר‪ ,‬חלה עליו החובה להתנהג על פי נורמות‬
‫התנהגות מחמירות אלה‪.‬‬
‫לצד הפסול שבמעשי הנאשם‪ ,‬זכאי הנאשם להתחשבות בית הדין בנסיבות לקולה העומדות‬
‫לזכותו‪ .‬בראש ובראשונה נזקפת לזכותו של הנאשם הודאתו באשמה‪ .‬אף שהבעת החרטה‬
‫נאמרה בלשון רפה בטיעוניו של הסניגור‪ ,‬מששמענו את דברי הנאשם עצמו התרשמנו כי‬
‫אכן הבין את טעותו והוא מצר עליה וחרטתו אמתית‪ .‬כפי שעלה מדבריו‪ ,‬הבין זאת עוד‬
‫בשטח‪ ,‬כאשר ניגש אל השוטרת בניסיון להתנצל בפניה‪.‬‬
‫השתכנענו כי הפיק לקחים מהמקרה נשוא האישום‪ ,‬ומעתה ואילך יקפיד הקפדה יתירה על‬
‫מהלכיו והתנהגותו על מנת להימנע ממעידה נוספת‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬עומדות לזכותו של הנאשם ‪ 3‬שנות שירות של עשייה איכותית ותרומה משמעותית‬
‫וייחודית‪ .‬על כך למדנו מעדויותיהם של מפקדיו‪ ,‬אשר הגיעו לביה"ד ודיברו בשבחו ובאופיו‬
‫הטוב‪ .‬הכל דיברו על כך שחרף גילו הצעיר התבלט הנאשם בכריזמה שלו‪ ,‬בכישוריו‪,‬‬
‫ובמיוחד הדגי שו את אומץ ליבו‪ ,‬אשר הוכח שוב באירוע מיום ‪ ,1.12.14‬בו חירף נפשו יחד‬
‫עם שוטר נוסף כדי לחלץ משפחה שנלכדה בשריפה שפרצה בדירתה‪.‬‬
‫‪234‬‬
‫גם ריבוי תעודות הערכה המרשימות ביותר אותם צבר הנאשם משך תקופת שירותו הקצרה‬
‫יחסית‪ ,‬מלמד על טיב שירותו הייחודי של הנאשם‪.‬‬
‫במכתבו של מפקד מרחב ‪ XXX‬נצ"ם ‪ XXX‬אשר ביקש למסור את עדותו בדבר אופיו‬
‫הטוב של הנאשם בכתב‪ ,‬מאחר ונבצר ממנו להופיע לדיון‪ ,‬כתב עליו‪ ,‬כי מדובר בשוטר‬
‫הבולט בקרב שוטרי הסיור‪ ,‬אכפתי מאד‪ ,‬יוזם‪ ,‬ערכי ולויאלי למערכת ולמפקדיו‪.‬‬
‫גם הערכותיו התקופתיות בהן הוערך כטוב יותר וכהרבה יותר טוב מאחרים בקבוצה‪ ,‬גם‬
‫הערכת העמיתים בה זכה להערכה גבוהה ביותר בכל המדדים וגם עברו המשמעתי שאינו‬
‫מכביד ‪ -‬בכל אלה יש כדי ללמד כי אכן מדובר בשוטר איכותי ביותר‪.‬‬
‫נסיבה נוספת לקולה אנו מוצאים בעובדה‪ ,‬שבמקביל לניהול תיק זה נשפט הנאשם בבית‬
‫המשפט לתעבורה בגין הנסיבות הנוגעות לתיק דנן ועונשו נגזר ל‪ 111 -‬שעות שירות לתועלת‬
‫הציבור‪ ,‬להן השלכות על מצבו הכלכלי‪ ,‬כפי שפורט בפנינו‪.‬‬
‫נתנו דעתנו אף לנסיבותיו המשפחתיות של הנאשם ולמצוקתו הכלכלית כפי שהוצגו בפנינו‬
‫על ידי הנאשם‪ ,‬אשתו ובא כוחו‪.‬‬
‫‪ .81‬סוף דבר‪ ,‬נוכח כל האמור לעיל‪ ,‬לאחר ששקלנו את הנסיבות לקולה ולחומרה‪ ,‬החלטנו‬
‫להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ 2,111‬ש"ח‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪/‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬י"ג באדר א' תשע"ד‪ ,14.2.13 ,‬בנוכחות התובעת – פקד יעל אומידי‪-‬ויכמן‪,‬‬
‫עו"ד‪ ,‬הנאשם – רס"ר ‪ XXX‬בהעדר ב"כ הנאשם רפ"ק רפי וקנין‪ ,‬עו"ד‪ ,‬ובהעדר חבר ההרכב‪,‬‬
‫סנ"צ מאיר זוהר‪.‬‬
‫שופטת____________‬
‫נצ"ם רותי שטרית‬
‫אב בית הדין________________ שופט ______________‬
‫סנ"ץ מאיר זוהר‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫‪235‬‬
‫תיק מס' ‪12/12‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫הנשיאה‪ :‬תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ :‬סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫השופט‪ :‬עו"ד ראובן דוברוביצר‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫נאשם ‪ :0‬רפ"ק ‪XXX‬‬
‫נאשם ‪ :4‬רס"ר ‪XXX‬‬
‫הכרעת דין‬
‫הנשיאה‪ ,‬תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫פתח דבר‬
‫‪ .1‬החלטנו פה אחד לזכות את נאשם ‪ 1‬מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום‪.‬‬
‫האישום‬
‫‪ .2‬בכתב האישום מיוחס לנאשמים כי בתאריך ‪ 23.18.2111‬סמוך לשעה ‪ 19:11‬הגיעו ברכב‬
‫משטרתי נושא לוחיות רישוי אזרחיות (להלן‪" :‬הרכב") לשער הישוב ‪ .XXX‬הנאשם ‪1‬‬
‫ששימש באותה עת ראש משרד סיור בתחנת ‪ XXX‬והיה לבוש במדים‪ ,‬ישב ברכב ביחד‬
‫עם נאשם ‪ 2‬ששימש באותה עת רכז מודיעין בתחנת ‪ XXX‬והיה לבוש בבגדים‬
‫אזרחיים‪ .‬אל הנאשמים התלוו שני פעילי שלום עכשיו שישבו ברכב‪ ,‬מאחור‪ .‬המתלונן‬
‫אשר שמר בשער הישוב‪ ,‬ביקש לבדוק את זהות נוסעי הרכב‪ .‬הנאשם ‪ 1‬הזדהה בפניו‬
‫כשוטר והציג תעודת מינוי‪ ,‬אך סרב לבקשתו ששאר יושבי הרכב יזדהו חרף הסברו של‬
‫המתלונן לפיו עפ"י הנהלים בישוב אין להכניס לישוב שום אדם שאינו מזדהה בפני‬
‫השומר‪.‬‬
‫בתגובה אמר נאשם ‪ 1‬למתלונן כי אם לא יפתח את השער ייעצר‪ ,‬המתלונן השיב כי‬
‫עליו לבדוק זאת עם הרבש"צ‪ .‬בסמוך לכך‪ ,‬לאחר שהמתלונן נכנס לעמדת השמירה‪ ,‬ירד‬
‫הנאשם ‪ 2‬מהרכב נכנס אף הוא לעמדת השמירה והכה את המתלונן בכך שסטר בפניו‪,‬‬
‫הכה אותו באגרופים בגבו ובצווארו וכן ניסה להצמידו לשמשה שבעמדה‪ .‬בנוסף לכך‬
‫השליך הנאשם ‪ 2‬את חפציו של המתלונן לרצפה תוך שאמר לו‪" :‬אתה מרביץ לי‪ ,‬אני‬
‫אעצור אותך על הכאת שוטר"‪ .‬במהלך האירוע‪ ,‬נכנס לעמדה גם הנאשם ‪ 1‬והורה‬
‫למתלונן למסור את נשקו‪ .‬המתלונן השיב שאינו יכול למסור את הנשק ועליו לשוחח‬
‫עם הרבש"צ‪ .‬משנקהלו תושבים במקום האירוע‪ ,‬סגרו הנאשמים את דלת עמדת‬
‫השמירה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬משכו הנאשמים את נשקו של המתלונן תוך שהנאשם ‪ 1‬פותח את‬
‫אבזם הרצועה‪ .‬כתוצאה מכך רצועת הנשק נתלשה ונשקו של המתלונן נלקח‪ .‬אגב כך‬
‫‪236‬‬
‫אמר הנאשם ‪ 1‬למתלונן‪ " :‬הסתבכת עם המשטרה תסבול כל החיים שלך אדאג שיפטרו‬
‫אותך מהעבודה"‪.‬‬
‫כתוצאה ממעשי הנאשמים נשרט המתלונן בזרוע שמאל ונזקק לשני ימי מחלה‪.‬‬
‫בהמשך למתואר‪ ,‬בזמן שהמתלונן שהה בתחנת המשטרה‪ ,‬ניגש אליו הנאשם ‪ 2‬ואמר לו‬
‫כי נהנה להרביץ לו‪.‬‬
‫הנאשמים מואשמים כי בעשותם כאמור לעיל‪ ,‬השתמשו בכוח שלא כדין‪ ,‬בצוותא חדא‬
‫נגד המתלונן‪ .‬על כך‪ ,‬יוחסה לשניהם עבירת שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬לפי סעיף ‪(19‬א)‬
‫לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו – ‪( 2111‬להלן‪" :‬התוספת")‪.‬‬
‫בגין התבטאויותיהם שצוינו לעיל‪ ,‬יוחסה לכל אחד מהנאשמים עבירת התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‪.‬‬
‫תשובת הנאשמים לאישומים‪.‬‬
‫‪ .4‬הנאשמים כפרו באישומים שיוחסו להם‪.‬‬
‫הנאשם ‪0‬‬
‫מודה בכך שהזדהה בפני המתלונן באמצעות תעודת מינוי ומוסיף כי הסביר למתלונן‬
‫שהוא מבצע עבודה מבצעית ועל המתלונן לפתוח את השער‪.‬‬
‫כופר בכך שהמתלונן אמר כי עפ"י הנהלים בישוב אין להכניס לישוב אדם שאינו‬
‫מזדהה בפני השומר‪.‬‬
‫הוסיף כי משסרב המתלונן לפתוח את השער הסביר לו כי אם לא ייעשה כן‪ ,‬הוא עלול‬
‫להסתבך בביצוע עבירה ואף ייעצר‪.‬‬
‫כופר בכך שהמתלונן אמר שיבדוק זאת עם הרבש"צ‪ .‬המתלונן התמיד בסירובו לפתוח‬
‫את השער כל עוד לא יזדהו בפניו כל יושבי הרכב‪ ,‬הסתובב לאחור ופנה לכוון העמדה‪.‬‬
‫עוד טוען כי בשלב שנאשם ‪ 2‬ירד לכוון העמדה‪ ,‬הוא עצמו הסתובב לאחור בתוך הרכב‬
‫ושוחח עם הפעילים‪ .‬האלימות שמיוחסת לכאורה לנאשם ‪ 2‬כלפי המתלונן מוכחשת‬
‫מחוסר ידיעה‪.‬‬
‫טוען שירד מהרכב לאחר ששמע את נאשם ‪ 2‬צועק "אתה תוקף שוטר" וכן "אתה‬
‫עצור"‪ ,‬נכנס לעמדה והודיע למתלונן שהוא עצור בגין תקיפת שוטר ודרש ממנו למסור‬
‫את נשקו‪ .‬המתלונן סרב לדרישה זו תוך שהוסיף כי הוא אינו מוסר לשוטרים דבר והוא‬
‫עובד אך ורק מול הרבש"צ‪.‬‬
‫בשלב זה סגר את דלת העמדה כדי למנוע הפרעה בביצוע המעצר‪ .‬כופר בכך שתלש את‬
‫הנשק וטוען כי משהתמיד המתלונן בסירובו למסור את הנשק‪ ,‬תוך שהפעיל כוח למנוע‬
‫מהשוטרים לקחתו ממנו‪ ,‬פתח את אבזם הרצועה ושחרר את הנשק במשיכה קלה‬
‫מאחור‪ .‬הנשק היה טעון במחסנית ונצרתו פתוחה‪.‬‬
‫כופר בכך שהמתלונן נחבל באירוע‪.‬‬
‫כופר באמירה המיוחסת לו בכתב האישום בעניין פיטוריו של המתלונן מהעבודה‪ .‬טוען‬
‫שהזהיר את המתלונן כי הוא מסתבך ועלול לאבד את מקום עבודתו‪ .‬מוסיף כי‬
‫המתלונן קילל אותו במילים "אתה אפס" מס' פעמים‪ .‬טוען כי פעל עפ"י חובתו כאיש‬
‫‪237‬‬
‫משטרה בהזהירו את המתלונן בדבר ביצוע עבירה אשר יש בה להשליך על מקום‬
‫עבודתו ובעשותו כן נהג כדין‪.‬‬
‫כופר בכך שעבר עבירות של שימוש בכוח שלא כדין והתנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫הנאשם ‪4‬‬
‫טוען כי אף הוא הזדהה באמצעות תעודת מינוי מאחר והיה לבוש בלבוש אזרחי‪.‬‬
‫מצטרף לדברי נאשם ‪ 1‬באשר לתוכנה של השיחה הראשונה שנערכה בין הנאשמים‬
‫למתלונן בה סירב להכניסם לישוב‪ ,‬מוסיף כי המתלונן ביקש לברר מהי מטרת כניסת‬
‫השוטרים לישוב‪.‬‬
‫מאשר כי המתלונן סירב לפתוח את השער ונכנס לעמדת השמירה אולם כופר בכך‬
‫שהמתלונן אמר כי עליו לבדוק זאת עם הרבש"צ‪.‬‬
‫מודה שירד מהרכב‪ ,‬נכנס לעמדת השמירה‪ ,‬פנה אל המתלונן ואמר לו "מה עובר עליך‬
‫אחי‪ ,‬תפתח את השער"‪ .‬בשלב זה הסתובב המתלונן והכה אותו במכת אגרוף בכתפו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬אחז במתלונן‪ ,‬חיבק אותו‪ ,‬הודיע לו שהוא עצור ולשם כך השתמש בכוח‪.‬‬
‫מודה כי ניסה לקחת מהמתלונן את נשקו‪ ,‬הלה סרב והשתולל ואז הפעיל נגדו כוח על‬
‫מנת לקחת את הנשק מידיו‪.‬‬
‫כופר בכך שסגר את דלת עמדת השמירה‪ ,‬מאשר שהשתמש בכוח כדי להוציא את הנשק‬
‫מידי המתלונן‪ ,‬זאת‪ ,‬עד שנאשם ‪ 1‬הצליח לקחת מהמתלונן את הנשק‪.‬‬
‫כופר בכך שהמתלונן נחבל באירוע‪ .‬כופר בכך שאמר למתלונן שנהנה להרביץ לו‪.‬‬
‫כופר בכך שעבר עבירות של שימוש בכוח שלא כדין והתנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫הראיות‬
‫‪ .3‬מטעם התביעה העידו‪ :‬ע"ת ‪ 0‬חוקר מח"ש ‪ XXX‬ע"ת ‪ ,XXX 4‬ע"ת ‪ XXX 4‬ע"ת ‪2‬‬
‫‪ ,XXX‬ע"ת ‪ ,XXX 1‬ע"ת ‪ ,XXX 1‬ע"ת ‪.XXX /‬‬
‫כן הוגשו המוצגים‪ :‬ת‪ 0/‬הודעת נאשם מיום ‪ ,23.11.11‬ת‪ 4/‬הודעת נאשם ‪ 2‬מיום‬
‫‪ ,19.11.11‬ת‪ 4/‬הודעת נאשם ‪ 1‬מיום ‪ ,23.18.11‬ת‪ 2/‬הודעת נאשם ‪ 1‬מתאריך ‪,19.19.11‬‬
‫ת‪ 1/‬הודעת נאשם ‪ 1‬מיום ‪ ,18.11.11‬ת‪ 1/‬מזכר מיום ‪ 11.11.11‬בעניין שיחה עם ‪,XXX‬‬
‫ת‪ //‬תמליל הקלטה שבוצעה ע"י ‪ XXX‬ת‪ 5/‬מזכר מה' מיום ‪ , 11.11.11‬ת‪,)0(5/‬‬
‫ת‪ ,)4(5/‬ת‪ )4(5/‬הנחיות‪ ,‬ת‪ 9/‬דיסק הקלטה‪ ,‬ת‪ ,01/‬ת‪ 00/‬מסמכים לד' ומט' מזכרים‬
‫המתעדים את הניסיונות להביא לחקירת ‪ ,XXX‬ת‪ 04/‬מסמך המסומן ה' שנכתב ע"י‬
‫נאשם ‪ 2‬בו צוינו פרטיו ופרטי נאשם ‪ ,1‬ת‪ 04/‬תעודה רפואית מתאריך ‪21.18.14‬‬
‫בחתימת ד"ר ‪XXX‬‬
‫מטעם ההגנה העידו‪ :‬עה‪ 0/‬הנאשם ‪ ,1‬ע"ה ‪ .XXX 4‬ע"ה ‪ ,XXX 4‬הנאשם ‪.4‬‬
‫‪238‬‬
‫כן הוגשו המוצגים‪ :‬נ‪ 0/‬מסמך כט' שנערך ע"י חוקר מח"ש‪ ,‬נ‪ 4/‬מכתבה של ‪ XXX‬נ‪,4/‬‬
‫נ‪ ,2,/‬נ‪ ,1/‬נ‪ 1/‬תמונות מהזירה‪ ,‬נ‪ //‬תרשים ששורטט ע"י עת‪ ,XXX 4/‬נ‪ 5/‬תמונת פנים‬
‫הבודקה‪ ,‬נ‪ 9/‬תרשים ששורטט ע"י המתלונן‪ ,‬נ‪ 01/‬מכתבה של עו"ד ‪ ,XXX‬נ‪00/‬‬
‫תרשים ששורטט ע"י עת‪ ,XXX 1/‬נ‪ 04/‬תרשים עם סימונים של עת‪ ,XXX 1/‬נ‪04/‬‬
‫תמונה של שער הישוב ‪ XXX‬מכוון הכניסה‪ ,‬נ‪ 02/‬צילום של הבודקה מתוך רכב שעמד‬
‫בכניסה לישוב‪ ,‬נ‪ 01/‬תרשים ששורטט ע"י עת‪ ,XXX 1/‬נ‪ 01/‬דו"ח פעולה של נאשם ‪1‬‬
‫מתאריך ‪ ,23.18.11‬נ‪ 0//‬הודעת ע"ה ‪ XXX 4‬מתאריך ‪ ,18.11.11‬נ‪ 05/‬הודעת ע"ה ‪4‬‬
‫‪ XXX‬מתאריך ‪ ,41.11.11‬נ‪ 09/‬דיסק‪ ,‬נ‪ 41/‬דו"ח פעולה מתאריך ‪ 23.18.11‬שנרשם על‬
‫ידי נאשם ‪.2‬‬
‫גדר המחלוקת‬
‫‪ .1‬אין מחלוקת על כי הנאשמים הגיעו לשער הישוב ‪ XXX‬במסגרת מילוי תפקידם ברכב‬
‫משטרתי בעל לוחיות זיהוי אזרחיות‪ ,‬כשהם מלווים בשני פעילי שמאל‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אין מחלוקת כי המתלונן ששימש אותה עת שומר בשער היישוב‪ ,‬סרב לפתוח את‬
‫השער להכניסם לתחומי הישוב‪.‬‬
‫האירועים שאירעו לאחר מכן‪ ,‬נתונים במחלוקת וטעונים הכרעה במסגרת תיק זה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬לצורך הכרעה בתיק שבפנינו עלינו לדון בשאלות העובדתיות והמשפטיות‬
‫הבאות‪:‬‬
‫שימוש בכוח‬
‫השאלות העובדתיות‪:‬‬
‫א‪ .‬האם הודיע נאשם ‪ 2‬למתלונן על מעצרו‪ ,‬עובר לשימוש בכוח כלפיו?‬
‫ב‪ .‬האם נאשם ‪ 2‬סטר למתלונן בפניו‪ ,‬הכה אותו באגרופים בגבו ובצווארו‪,‬‬
‫הצמידו לשמשה שבבודקה‪ ,‬זרק את חפציו על הרצפה וכן ביחד עם נאשם ‪1‬‬
‫משך את נשקו שהיה תלוי על גופו עד שנתלשה רצועת הנשק?‬
‫ג‪ .‬האם נחבל המתלונן באירוע כתוצאה ממעשי מהנאשמים‪ ,‬ונזקק לשני ימי‬
‫מחלה‪.‬‬
‫‪239‬‬
‫השאלות המשפטיות‪:‬‬
‫א‪ .‬האם מעשיו של נאשם ‪ 2‬מהווים שימוש בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם הנאשם ‪ 1‬שהיה המפקד הבכיר באירוע‪ ,‬עבר אף הוא עבירה של שימוש‬
‫בכוח שלא כדין‪ ,‬בדרך של ביצוע בצוותא?‬
‫ג‪ .‬האם נאשם ‪ 1‬השתמש בכוח שלא כדין כלפי המתלונן בצוותא חדא עם נאשם‬
‫‪ ,2‬בכך שמשך את נשקו של המתלונן‪ ,‬פתח את אבזם הרצועה של הנשק‬
‫וכתוצאה מכך רצועת הנשק נתלשה והנשק נלקח‪.‬‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר‬
‫השאלות העובדתיות‪:‬‬
‫א‪ .‬האם אמר נאשם ‪ 1‬למתלונן "הסתבכת עם המשטרה תסבול כל החיים שלך‬
‫אדאג שיפטרו אותך מהעבודה"‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם אמר נאשם ‪ 2‬למתלונן‪ :‬כי נהנה להרביץ לו‪.‬‬
‫השאלה המשפטית‪:‬‬
‫האם אמירות אלו‪ ,‬ככל שיוכחו‪ ,‬עולות כדי עבירה משמעתית של התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר‪.‬‬
‫דיון והכרעה‬
‫‪ .1‬ע"ת ‪ ,XXX 0‬חוקר מח"ש‪ ,‬העיד כי טיפל בתיק ‪ ,‬גבה את הודעת המתלונן‪ ,‬העדים‬
‫והחשודים‪ .‬אח"כ ריכז את החומר והעבירו לתביעה‪.‬‬
‫‪ .3‬ע"ת ‪ ,XXX 4‬מורה לאמנות תושבת ‪ XXX‬העידה כי ביום האירוע הגיעה בסמוך ל‪-‬‬
‫‪ 19:11‬בבוקר ברכבה לפתח הישוב ועמדה מאחורי רכב אחר במרחק מטרים ספורים‬
‫מהשער‪ ,‬שהיה נהוג ע"י תושבת הישוב ‪ XXX‬אשר לידה ישב תושב הישוב ‪.XXX‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬הבחינה כי בפתח בודקה השמירה עומד אדם בגבו אליה ומכה אדם אחר‬
‫שהיה בתוך הבודקה במכות נמרצות ובכוח (הדגימה מהלומות עם הידיים קדימה)‪.‬‬
‫סיפרה כי נבהלה מאוד שכן מדובר בפעם הראשונה בה ראתה מכות בעיניה והייתה‬
‫משוכנעת שמדובר בערבי ובאירוע בטחוני‪ .‬לאחר שבריר שניה‪ ,‬ראתה את המתלונן‬
‫‪241‬‬
‫עומד והבינה שהנתקף הוא המתלונן‪ .‬לאחר שהמתלונן הזדקף‪ ,‬האחר המשיך לדבריה‬
‫להכותו עם הידיים‪.‬‬
‫‪ .8‬ע"ת ‪ XXX 4‬תושב הישוב העוסק בלימוד תורה‪ ,‬העיד‪ ,‬כי הגיע ברכבה של תושבת‬
‫הישוב ‪ XXX‬לשער הישוב ביום האירוע בשעה ‪ 19:11‬לערך‪ .‬סיפר‪ ,‬כי ראה אדם‬
‫שיוצא מרכב פרטי ורץ לכוון בודקה השמירה‪ .‬האדם היה לבוש בבגדים אזרחיים והיה‬
‫בעל חזות ערבית‪ ,‬לכן נדרך בחושבו שמדובר באירוע פח"ע‪ .‬עוד העיד כי כשהיה בתוך‬
‫הרכב‪ ,‬ראה שאותו אדם נכנס לבודקה‪ ,‬דוחף את השומר ומכה אותו במספר מהלומות‬
‫לכוון החזה‪ .‬בשלב זה הוא יצא מהרכב‪ ,‬רץ לכוון הבודקה ונעמד בפתחו‪ .‬מהמקום בו‬
‫עמד‪ ,‬ראה את התוקף כשגבו אליו והוא מכה את השומר במכות אגרוף בחזהו‪ .‬אח"כ‬
‫המשיך התוקף להחזיק בשומר ודחף אותו לכוון הקיר‪ .‬סיפר כי מיד כשנעמד בפתח‪,‬‬
‫צעק לעבר התוקף מה אתה עושה והלה הציג לו תעודת שוטר‪ .‬לכששאל מדוע הוא מכה‬
‫את השומר‪ ,‬ענה לו השוטר כי השומר הוא שהכה אותו‪ .‬לאחר מכן יצא מהרכב שוטר‬
‫נוסף במדים ודרגות קצונה‪ .‬העד מתאר כי פנה אליו וביקש שיאמר לשוטר האחר‬
‫שיפסיק להכות את השומר‪ .‬הוא השיב כי הדבר נמצא בטיפול‪ .‬קצין המשטרה נכנס‬
‫לתוך הבודקה ושניהם‪ ,‬הקצין והשוטר ניסו לפרוק את נשקו של השומר‪ .‬לכשפנה שוב‬
‫וביקש מהקצין למנוע מהשוטר לתקוף את השומר‪ ,‬נענה על ידו שלא יתערב והשומר‬
‫נמצא בטיפולם‪ XXX .‬השומר היה נבוך‪ ,‬נרגש וכל הזמן ביקש שיפסיקו להרביץ לו‪.‬‬
‫העיד כי אינו זוכר שהקצין הכה את השומר מכות ממשיות אלא שרק התערב לצורך‬
‫פריקת נשקו של השומר בכוח‪ .‬לדעתו לא היה שום צורך בהכאת השומר‪.‬‬
‫‪ .9‬ע"ת ‪ ,XXX 2‬המתלונן‪ ,‬עצמאי תושב הישוב ‪ XXX‬העיד‪ ,‬כי ביום האירוע היה‬
‫בתורנות שמירה בישוב‪ .‬בין השעות ‪ 18:41‬ל‪ 19:11-‬הגיע לשער הישוב רכב אזרחי‪.‬‬
‫כשניגש לבדוק את נוסעי הרכב‪ ,‬שוטר על מדים שהיה בתוך הרכב הציג לו תעודת‬
‫שוטר‪ .‬משביקש לראות את התעודות של יושבי הרכב הנוספים‪ ,‬צעק עליו השוטר‬
‫שהוא אינו מחויב‪ ,‬שיפתח את השער‪ ,‬ואיך הוא מעז שלא לשמוע בקולו‪ .‬השוטר היה‬
‫כעוס ומתפרץ‪ .‬העד סיפר‪ ,‬כי ניסה להרגיעו ואמר לו שיבקש את אישור הרבש"צ בקשר‬
‫ובכפוף לכך יפתח את השער‪ .‬בשלב זה עזב את הרכב וניגש לבודקה כדי ליצור קשר עם‬
‫הרבש"צ‪ .‬מיד אחריו נכנס לבודקה הנהג עם הבגדים האזרחיים והחל לחבוט בו‬
‫בסטירות אגרופים דחיפות ובעיטות‪ .‬הנהג העיף אותו מצד לצד וחבט בו בעיקר בחלק‬
‫האחורי בעורף ובגב‪ .‬עובר לכך‪ ,‬אמר לו הנהג "אה‪ ,‬אתה תוקף אותי?" כשניסה‬
‫להתקשר לרבש"צ‪ ,‬הפיל הנהג את מכשיר הטלפון לרצפה‪ .‬זמן קצר לאחר מכן הגיע‬
‫השוטר במדים‪ .‬הלה ניסה להרגיע את התוקף ואמר לו שלא יכה אותו‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬דרש‬
‫השוטר במדים את הנשק ומשסרב לתתו וניסה למנוע ממנו לקחתו‪ ,‬הצליח השוטר‬
‫לנתק את הרצועה ולקחת את הנשק‪ .‬כשהגיע הרבש"צ לזירה‪ ,‬דלת הבודקה הייתה‬
‫נעולה מבפנים לאחר שננעלה ע"י השוטרים‪ .‬הוא נעצר והובא לתחנת ‪ XXX‬לאחר‬
‫שהודע לו שהוא עצור‪ ,‬אמרו לו הנאשמים (לא מציין מי מהם) כל מיני איומים כמו‪:‬‬
‫"אדאג שיפטרו אותך מהשמירה"‪ ,‬וכן‪" :‬הרבש"צ הוא לא מעל החוק" ומיני דברים‬
‫בסגנון הזה‪ .‬לאחר הגיעו לתחנה‪ ,‬בהיותו בחדר המעצר‪ ,‬הגיע השוטר בלבוש האזרחי‬
‫‪241‬‬
‫שנהג ברכב‪ ,‬אל סורגי התא וביקש ממנו לחתום על טופס‪ .‬משסירב ניגש אליו השוטר‬
‫ולחש לו‪" :‬נהניתי להרביץ לך‪".‬‬
‫עוד סיפר‪ ,‬כי כתוצאה מהמכות חש בכאבים ונשרט בידיו מחלון שנשבר תוך כדי‬
‫הדחיפות‪ .‬לטענתו ספג מכות יבשות ונפשיות‪ .‬לאחר מכן ניגש לרופא המשפחה וביקש‬
‫ימי מחלה מאחר ולא יכול היה להמשיך לעבוד‪ .‬בחקירתו הנגדית אישר שנאמר לו‬
‫שהוא עצור ע"י אחד השוטרים בתוך הבודקה‪ ,‬אולם קשה לו להגיד בוודאות שזה‬
‫הנהג‪.‬‬
‫‪ .11‬בהסכמת הצדדים הוגשה הודעת המתלונן במשטרה מתאריך ‪ 23.18.11‬שנגבתה ע"י‬
‫רס"ב ‪ XXX‬בהתייחס לשורות ‪ 13,18‬בהן נאמר‪ " :‬שאלה‪ :‬אתה טוען שקיבלת‬
‫אגרופים וסטירות יש לך סימנים? תשובה‪ :‬יש לי שריטה קטנה בזרוע שמאל‪ .‬הנ"ל‬
‫מראה לי סימן קטן בצבע אדום"‪.‬‬
‫‪ .11‬ע"ת ‪ ,XXX 1‬עובדת בתנועת "שלום עכשיו" כאחראית על פרויקט מעקב התנחלויות‪,‬‬
‫העידה‪ ,‬כי זומנה לסיור מקדים ביחד עם אנשי משטרה לצורך בחינת האפשרות לקיום‬
‫הפגנה במקום‪ .‬ביום האירוע נסעה ברכב משטרתי נושא לוחיות אזרחיות ביחד עם‬
‫‪ XXX‬ושני הנאשמים‪ .‬בהגיעם לשער הישוב ‪ XXX‬סרב השומר לפתוח את השער‪.‬‬
‫למרות שהשוטרים הפצירו בו לעשות כן ונאשם ‪ 2‬הציג לו תעודת שוטר‪ ,‬התמיד השומר‬
‫בסירובו‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬השומר התרחק הפנה את גבו ופנה לכוון הבודקה כשהוא‬
‫מתעלם מהשוטרים ומשוחח בטלפון הסלולרי‪ .‬בשלב זה יצא הנאשם ‪ 2‬מהרכב והמשיך‬
‫לקרוא לשומר‪ ,‬אולם זה המשיך להתעלם‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬דחף הנאשם ‪ 2‬את השומר‬
‫ואח"כ יצאו הדברים מטווח ראייתה כיוון שהתרחשו בתוך הבודקה‪ .‬בחקירתה הנגדית‬
‫נשאלה העדה על האפשרות שהמתלונן תקף את הנאשם ‪ 2‬ועל כך הגיבה‪ " :‬ש‪ .‬לו‬
‫מישהו מהעדים היה אומר שעובר לדחיפה שראית את נאשם ‪ 2‬דוחף את המתלונן‪,‬‬
‫המתלונן תקף את הנאשם ‪ .2‬מה היה לך לומר על דבר כזה? ת‪ .‬לא ראיתי‪.....‬אני לא‬
‫יכולה לומר שזה לא היה‪ ,‬כי אני לא זוכרת שראיתי דבר כזה‪ .‬אני גם לא זוכרת במאה‬
‫אחוז שהייתי בקשר עין עם כל מה שיכול לקרות שם‪ .‬אני הייתי בתוך אוטו ועבר הרבה‬
‫זמן מאז ואני לא זוכרת‪ ,‬בקיצור אני לא יודעת‪ ,‬אני לא יכולה להגיד לך במאה אחוז"‬
‫(עמ' ‪ 114‬ש' ‪ 23 – 21‬לפרוטוקול)‪ .‬עוד הוסיפה‪ ,‬כי אח"כ יצא גם השוטר השני‪ ,‬הנאשם‬
‫‪ ,1‬ואחרי זמן מה יצא אחד מהם מהבודקה כשהוא אוחז בנשק שהיה כנראה של‬
‫השומר‪ .‬קודם לכן‪ ,‬שמעה קריאה‪" :‬תוריד את הנשק‪ ".‬עוד מסרה כי הקליטה את‬
‫האירוע באמצעות הסלולרי לאחר שהשומר סירב לפתוח את השער ומסרה את‬
‫ההקלטה למח"ש‪.‬‬
‫‪ .12‬ע"ת ‪ ,XXX 1‬קבלן שיפוצים המתגורר במושב ‪ ,XXX‬העיד‪ ,‬כי ביום האירוע בשעה‬
‫‪ 19:11‬לערך‪ ,‬הגיע לשער הישוב ‪ XXX‬כדי להיכנס ולעבוד בישוב‪ .‬שמע צעקות בש"ג‪,‬‬
‫כשיצא מרכבו והתקרב‪ ,‬שמע צעקות‪" :‬תעזבו אותי" וראה שני אנשים רבים עם הש"ג‪,‬‬
‫אחד תפס אותו ביד והשני ניסה למשוך אותו‪ .‬שמע את השומר אומר‪" :‬סך הכול‬
‫‪242‬‬
‫ביקשתי מכם תעודה למה אתם מרביצים לי"‪ .‬הבין שמדובר בשוטרים אחד לבוש‬
‫במדים והשני ללא מדים‪ .‬כשהתבקש לפרט‪ ,‬סיפר כי ראה אדם על אזרחי תופס את‬
‫הש"ג בחוזקה חונק אותו‪ ,‬לוחץ אותו לפינה ומהצד השני עוד בן אדם מושך אותו‬
‫מהכיפה‪ ,‬מושך את השערות‪ ,‬ממש מכות‪ .‬הש"ג אמר‪" :‬תעזבו אותי אני לא מוכן לתת‬
‫לכם שום נשק‪ ,‬מה בסך הכול עשיתי‪ ,‬ביקשתי תעודת זהות‪ ,‬אני רוצה להזמין‬
‫משטרה‪ ".‬בחקירתו הנגדית אישר את שאמר בחקירתו במח"ש‪ ,‬כי יתכן והשימוש בכוח‬
‫נבע מהצורך לתפוס את הנשק‪ .‬עוד העיד‪ ,‬כי שמע את אחד השוטרים אומר למתלונן‬
‫בתוך הבודקה שהוא עצור‪.‬‬
‫‪ .14‬ע"ת ‪ ,XXX /‬תושב הישוב ‪ XXX‬ורכז הביטחון הצבאי שלו‪ ,‬שימש בתפקיד‬
‫הרבש"צ כשנתיים בעת האירוע‪ .‬העיד‪ ,‬כי קיבל שיחה טלפונית מהמתלונן שביקש שיגיע‬
‫מהר לשער‪ ,‬קודם לכן נותקה שיחה ביניהם‪ .‬בהגיעו ראה את הנאשמים מחוץ למבנה‬
‫הש"ג כשנאשם ‪ 1‬מחזיק בנשקו של המתלונן‪ .‬כשפנה לנאשם ‪ 1‬להבין מה קרה‪ ,‬אמר לו‬
‫נאשם ‪ " :1‬איזה מין דבר זה שהשומר לא פותח לנו את השער ומיהו בכלל שלא יפתח‬
‫לנו‪ .".‬הוסיף‪ ,‬כי המתלונן נראה כמי שנעשה לו עוול אדום ולחוץ‪ .‬סיפר כי בעמדת‬
‫השמירה נשבר חלון בצד שמאל של המזגן‪.‬‬
‫‪ .13‬ע"ה ‪ 0‬הנאשם ‪ ,0‬שימש בתקופה הרלוונטית כרמ"ס תחנת ‪ .XXX‬העיד‪ ,‬כי בתאריך‬
‫הרלוונטי לכתב האישום הגיע לשער הישוב ‪ XXX‬עם נאשם ‪ 2‬ועם שני פעילי שמאל‬
‫במסגרת סיור מקדים לקראת הפגנת שמאל שתוכננה במקום‪ .‬השומר בשער הישוב‬
‫ביקש שיזדהה בפניו והוא הציג את תעודת המינוי שברשותו למרות שהיה לבוש במדים‬
‫מלאים כולל תג שם‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬נאשם ‪ 2‬שהיה בלבוש אזרחי הזדהה גם הוא בפני‬
‫השומר באמצעות תעודת מינוי‪ .‬השומר סירב לפתוח את השער עד שכל יושבי הרכב‬
‫יזדהו בפניו‪ .‬העיד‪ ,‬כי הסביר לו שמשהוסר האיום הביטחוני חובתו לפתוח את השער‪.‬‬
‫בתגובה צעק השומר שהוא לא פותח את השער עד שכולם מזדהים‪ .‬משחזר ואמר לו כי‬
‫הוא מייצר פרובוקציה מיותרת ושיפתח את השער אחרת ייעצר‪ ,‬עשה השומר תנועת‬
‫ביטול עם היד‪ ,‬גיחך וחזר לבודקה‪ .‬בשלב זה ירד נאשם ‪ 2‬מהרכב‪ .‬סיפר שביקש ממנו‬
‫להביא את תעודת הזהות של השומר כדי שיוכל לזהותו‪ .‬מיד לאחר מכן‪ ,‬הסתובב לעבר‬
‫פעילי השמאל שישבו ברכב ושוחח איתם‪ .‬לפתע שמע את צעקותיו של נאשם ‪ 2‬מכוון‬
‫הבודקה שצעק‪" :‬אתה תוקף אותי‪ ,‬אתה תוקף שוטר‪ ,‬אתה עצור‪ .".‬סיפר שהבין‬
‫שהמצב מסוכן‪ ,‬שכן השומר נשא נשק ולכן הוא מיהר לצאת מהרכב ולהיכנס לבודקה‪.‬‬
‫עם כניסתו ראה את נאשם ‪ 2‬תופס ברצועת הנשק ומנסה למשוך את הנשק מהשומר‬
‫תוך שהוא צועק‪" :‬תמסור לי את הנשק"‪ .‬העיד כי אמר לשומר שהוא עצור וביקש ממנו‬
‫שימסור את נשקו אולם השומר סרב‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬יחד עם הנאשם ‪ ,2‬ניסה לשחרר את‬
‫ידיו של השומר מרצועת הנשק ללא הצלחה‪ .‬לבסוף‪ ,‬החליט לשחרר את אבזם הרצועה‬
‫שממוקם ליד הקנה וכך להוציא את הנשק מידיו‪ .‬בשלב זה‪ ,‬הגיע למקום בחור מזוקן‬
‫ומצולק בפניו וצעק לעבר השוטרים‪ " :‬מה אתם עושים‪ ,‬אתם תוקפים אותו סתם‪,‬‬
‫תעשה משהו" ‪ .‬סיפר‪ ,‬כי הסביר לאותו בחור שמתבצע מעצר והוא מבקש ממנו לא‬
‫להתערב‪ ,‬ואח"כ סגר את דלת הבודקה‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬הצליח לנתק את האבזם מהרצועה‪,‬‬
‫‪243‬‬
‫לשחרר את הנשק מידי השומר ולהחזיק בנשק‪ .‬הנשק היה טעון במחסנית ונצרתו‬
‫פתוחה‪ .‬נאשם ‪ 2‬ביקש מהשומר למסור לו את הטלפון הסלולרי‪ ,‬במקביל ביקש הוא‬
‫מהשומר את תעודת הזהות שלו‪ .‬השומר סרב וטען שהוא מדבר רק עם הרבש"צ‪ .‬נאשם‬
‫‪ 2‬ניסה לקחת את הסלולרי של השומר בכוח‪ ,‬הטלפון נפל וכך הוא נתפס ע"י השוטרים‪.‬‬
‫עם הגעת הרבש"צ‪ ,‬יצא נאשם ‪ 2‬לשוחח אתו מחוץ לבודקה והוא עצמו נשאר בתוך‬
‫הבודקה‪ ,‬לשמור על העצור‪ .‬לאחר שזיהה שנפל סידור על רצפת הבודקה‪ ,‬ביקש‬
‫מהשומר להרימו‪ .‬השומר שהבין שהוא דתי אמר לו‪" :‬אתה דתי אתה אפס‪ ".‬ואח"כ‬
‫חזר על הדבר פעם נוספת באומרו‪" :‬אתה אפס"‪ .‬הבחור המצולק ביקש את פרטי‬
‫השוטרים‪ ,‬הפרטים נרשמו על פתק ונמסרו לו‪ .‬עם הגעת הרבש"צ נרגע השומר‪ .‬מאחר‬
‫והרבש"צ והשומר הבטיחו שהשומר לא יתנגד למעצרו‪ ,‬החליט שלא לכבול אותו למרות‬
‫שהיה בסטטוס עצור‪ .‬לדבריו‪ ,‬נחתך באצבעו מהקליפס של רצועת הנשק עת ניסה‬
‫לשחררו מידי השומר‪.‬‬
‫‪ .11‬ע"ה ‪ 4‬סנ"צ ‪ ,XXX‬שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כמת"ח ‪ .XXX‬סיפר‬
‫על הרקע לסיור השטח שנעשה עם פעילי השמאל לקראת הפגנה מתוכננת נגד הפרת‬
‫הקפאת הבנייה בשטחים‪ .‬הדגיש‪ ,‬כי לשומר אין סמכות לבדוק נוסעים ברכב משטרתי‬
‫או למנוע כניסת רכב משטרתי שזוהה‪ ,‬לתחומי הישוב‪ ,‬שכן תפקידו של המאבטח הוא‬
‫בטחוני בלבד ואין לו סמכות לבדוק אנשים שאינם חשודים‪ .‬לאחר מעצרו של המתלונן‪,‬‬
‫הסכים לשחררו עקב התערבות הרבש"צ ורב הישוב שהגיעו לתחנה ושוחחו על מצבו‬
‫האישי והמשפחתי של המתלונן ואף הכירו בכך שפעל ללא סמכות עת מנע מהשוטרים‬
‫להיכנס לתחומי הישוב‪.‬‬
‫‪ .11‬ע"ה ‪ ,XXX 4‬מזכ"ל ‪ XXX‬העיד על נסיבות הגעתו עם השוטרים למקום האירוע‬
‫במסגרת סיור מקדים לקראת הפגנה מתוכננת‪ .‬בשער של הישוב ‪ XXX‬הציג נאשם ‪1‬‬
‫את תעודות המינוי שלו בפני השומר ולגבי נאשם ‪ 2‬אינו בטוח שזה הציג תעודת מינוי‪.‬‬
‫השומר סרב להכניסם לתחומי הישוב‪ ,‬הלך מסביב לרכב‪ ,‬הציץ למושב האחורי היכן‬
‫שישב ביחד עם ‪ XXX‬ושאל בזחיחות‪" :‬מי אלו שיושבות?" השומר לא הסכים לפתוח‬
‫את השער למרות הפצרות השוטרים‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬נכנס הש"ג לתוך הבודקה‪ ,‬נאשם ‪2‬‬
‫יצא מהרכב ונכנס לבודקה בעקבותיו‪ .‬שמע דחיפות ותזוזות מתוך הבודקה‪ ,‬אולם לא‬
‫ראה מהמקום בו ישב‪ ,‬מה קרה בתוך הבודקה‪ .‬בשלב מסוים שמע קריאה‪" :‬תן" או‬
‫"תמסור" "את הנשק"‪ .‬לאחר כדקה יצא הנאשם ‪ 1‬מהרכב ונכנס אף הוא לעמדת‬
‫הש"ג‪ .‬לתחושתו‪ ,‬הש"ג שידר שמאוד לא נוח לו להכניס את הנוסעים ברכב‪ ,‬למרות‬
‫שלא הייתה כל עילה ביטחונית שמנעה זאת ממנו‪ .‬הוסיף‪ ,‬כי הש"ג היה משועשע וסקרן‬
‫מהמצב‪.‬‬
‫בחקירתו השיב‪ ,‬כי מהמקום בו ישב בתוך הרכב לא יכול היה לראות את הנעשה בתוך‬
‫הבודקה בשל זווית הראייה שלא אפשרה זאת‪ .‬עוד העיד‪ ,‬כי חלונות הרכב המשטרתי‬
‫היו בהירים וניתן היה לראות את היושבים בפנים‪.‬‬
‫‪244‬‬
‫‪ .13‬הנאשם ‪ ,4‬שימש בתקופה הרלוונטית רכז מודיעין בתחנת ‪ .XXX‬העיד‪ ,‬כי הגיע‬
‫למקום האירוע יחד עם הנאשם ‪ 1‬ופעילי השמאל ברכב משטרתי מסוג טויוטה בצבע‬
‫לבן נושא לוחיות רישוי אזרחיות ובעל שמשות כהות‪ .‬תיאר את הגעתם לשער הישוב‬
‫ואת הזדהותו של נאשם ‪ 1‬בפני השומר באמצעות תעודת מינוי משטרתית‪ .‬לאחר מכן‪,‬‬
‫פנה השומר גם אליו ואף הוא הזדהה באמצעות תעודת מינוי‪ .‬בשלב זה‪ ,‬שאל השומר‬
‫לשם מה הם רוצים להיכנס לישוב‪ .‬הנאשם ‪ 1‬הסביר לו שזה לצורך פעילות משטרתית‪.‬‬
‫השומר סרב לפתוח את השער עד שלא יאמר לו לאיזה צורך עליהם להיכנס‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫פנה לשומר ואמר לו‪" :‬אחי מה עובר עליך תפתח את השער"‪ ,‬כך מס' פעמים‪ .‬השומר‬
‫סרב לפתוח ופנה לבודקה תוך שהוא עושה בידו תנועת ביטול‪ .‬סיפר‪ ,‬כי בהמשך לכך‬
‫יצא מהרכב‪ ,‬חבש כובע זיהוי‪ ,‬הגיע לפתח הבודקה ואמר לשומר‪" :‬אחי מה עובר עליך ‪,‬‬
‫פתח את השער אנחנו אנשי משטרה"‪ .‬בשלב זה הסתובב השומר לעברו והיכה אותו‬
‫במכת אגרוף בכתפו תוך שאמר לו‪" :‬תעוף מהבודקה שלי"‪" ,‬גיס חמישי"‪" ,‬תשפוכת‬
‫המין האנושי‪ ,‬אתה אפס"‪ .‬לאחר שספג את האגרוף מהמתלונן‪ ,‬קפץ עליו בחיבוק דב‪,‬‬
‫ושניהם נדחפו קדימה לתוך הבודקה ונפלו על השולחן‪ .‬העיד‪ ,‬כי הסביר למתלונן שהוא‬
‫עצור ועליו להזדהות ולמסור את נשקו‪ ,‬אולם המתלונן לא שיתף פעולה‪ ,‬סירב‬
‫להזדהות‪ ,‬סירב לפרוק את הנשק ואף נאבק עמו במאבק של "כוחות ידיים"‪ .‬במשך כל‬
‫אותו הזמן‪ ,‬ביקש מהמתלונן שיירגע‪ ,‬הודיע לו שהוא עצור ושישחרר את נשקו‪ .‬בהמשך‬
‫לכך‪ ,‬נכנס הנאשם ‪ 1‬לבודקה‪ .‬מיד דווח לו שהמתלונן תקף אותו והוא בסטטוס עצור‪.‬‬
‫הנאשם ‪ 1‬פנה למתלונן‪ ,‬הודיע לו שהוא עצור וביקש ממנו לשחרר את נשקו ולמוסרו‪,‬‬
‫אולם המתלונן סירב לכך‪ .‬בהמשך‪ ,‬הרים את ברכו הימנית ולחץ באמצעותה על אזור‬
‫המפשעה של המתלונן‪ .‬מיד לאחר מכן‪ ,‬הצליח נאשם ‪ 1‬לשחרר את הקליפס של חגורת‬
‫הנשק ולהוציא את הנשק מידי המתלונן‪ .‬בשלב כלשהו הגיע אדם מבחוץ וצעק‪" :‬מה‬
‫אתם עושים?"‪ .‬הנאשם ‪ 1‬אמר לו שזה אירוע משטרתי‪ ,‬שלא יפריע וסגר את דלת‬
‫הבודקה‪ .‬לדבריו‪ ,‬מדובר כפי הנראה בבחור המצולק‪ .‬אותו בחור ביקש את פרטי‬
‫השוטרים והוא עצמו רשם אותם עבורו על גבי פתק ומסר לו‪ .‬תוך כדי האירוע‪ ,‬הגיע‬
‫בחור נמוך בשם ‪ XXX‬הציץ מחלון הבודקה ואמר‪" :‬ראיתי הכול‪ ,‬אתם עושים את‬
‫העבודה נאמנה‪ ,‬זה הטלפון שלי אם אתה צריך אבוא ואעיד‪.".‬‬
‫מכחיש שאמר למתלונן בתחנה‪" :‬נהניתי להרביץ לך"‪ ,‬מכחיש סטירות אגרופים‬
‫בעיטות ואת הצמדתו של המתלונן לשמשה‪ ,‬מכחיש שהשליך את חפציו של המתלונן‬
‫לרצפה‪ ,‬מכחיש שאמר למתלונן ‪" :‬הסתבכת עם המשטרה‪ ,‬תסבול כל החיים שלך‪".‬‬
‫ומכחיש שנשבר חלון בבודקה במהלך האירוע‪.‬‬
‫ביקור במקום האירוע‬
‫‪ .18‬בתאריך ‪ 11.11.14‬ערך ביה"ד ביקור בזירת האירוע בישוב ‪.XXX‬‬
‫במקום נראה בודקה ובמקביל אליו ממוקם מחסום "זרוע" במרחק של כמטר וחצי‬
‫ממנו‪.‬‬
‫מהביקור עלה כי מי שמגיע ל"זרוע" כשפניו אל הישוב‪ ,‬יכול לראות באופן ברור את‬
‫שמתרחש בתוך הבודקה בין אם הוא נמצא במקביל אליו ובין אם במרחק מה לפניו‪.‬‬
‫‪245‬‬
‫הבודקה ברוחב של כשני מטר‪ ,‬אורכו כ‪ 2.2 -‬מטר והוא מוקף בחלונות זכוכית שקופים‬
‫מכל צדדיו‪ .‬חלונות הבודקה גדולים ומתפרשים על כמחצית גובהו בחלק העליון‪.‬‬
‫דלת הכניסה לבודקה נמצאת בצד ימין של הדופן המקבילה לשער המחסום‪ ,‬רוחבה כ‪-‬‬
‫‪ 81‬ס"מ והיא מאפשרת כניסה של שני אנשים במקביל‪.‬‬
‫בבודקה מונחים שולחן וכיסא ויש בתוכו מרווח פנימי המאפשר לנוע בתוכו בחופשיות‬
‫יחסית‪.‬‬
‫היוצאים מהישוב ועומדים לפני המחסום יכולים לראות את המתרחש בבודקה‪ ,‬אם כי‬
‫ככל שהמרחק גדל או כשהדלת סגורה‪ ,‬יצטמצם שדה הראייה בזויות מסוימות‪.‬‬
‫לאור התרשמותי מזירת האירוע באופן בלתי אמצעי‪ ,‬אני מסיקה כי העדים שהעידו‬
‫בפנינו על שהתרחש בתוך הבודקה‪ ,‬אכן יכולים היו לראות את שתיארו בפנינו‪.‬‬
‫מהימנות העדים – ניתוח‬
‫ע"ת ‪XXX 4‬‬
‫‪ .19‬לאחר שהתרשמתי מהעדה‪ ,‬מגרסתה ומאופן עדותה מצאתי שמדובר בעדה מהימנה‪.‬‬
‫העדה סיפרה על האירוע‪ ,‬הקרינה תמימות וכנות עת תיארה את הבהלה שאחזה בה‬
‫למראה האלימות שכן לדבריה מדובר בפעם הראשונה שרואה מכות בעיניה‪ .‬בעדותה‬
‫סיפרה שסברה לכתחילה כי מדובר באירוע בטחוני‪ .‬גרסתה לפיה ראתה את השוטר‬
‫מכה את המתלונן בתוך הבודקה במהלומות עם הידיים קדימה תואמת ומשתלבת עם‬
‫יתר הגרסאות‪.‬‬
‫ע"ת ‪XXX 4‬‬
‫‪ .21‬העד מסר בפנינו עדות שוטפת וברורה‪ ,‬לא הגזים בתארו את האירוע וידע להבחין בין‬
‫מעורבותו של נאשם ‪ 1‬לזו של נאשם ‪ .2‬בעדותו מסר כי ראה אדם לבוש אזרחי שיצא‬
‫מרכב פרטי‪ ,‬רץ לכוון בודקה השמירה ונכנס אליו‪ .‬לאחר מכן דחף את השומר והיכה‬
‫אותו במספר מהלומות לכוון החזה‪ .‬התוקף המשיך להחזיק בשומר ודחפו לכוון הקיר‪.‬‬
‫כמו ע"ת ‪ ,XXX 2‬גם עד זה סיפר כי בשלב הראשון חשב שמדובר באירוע פח"ע‪ .‬לאחר‬
‫שיצא מרכבו והתקרב לחלון הבודקה ראה את התוקף כשגבו אליו מכה את השומר‬
‫במכות אגרוף ומהלומות בחזהו‪ .‬בשלב השני של האירוע תאר את הצטרפותו של‬
‫הנאשם ‪ 2‬והגדיר את מעורבותו ככזו שנעשתה ללא מכות ממשיות אלא לצורך לקיחת‬
‫נשקו של השומר בכוח‪ .‬עוד סיפר על כך שנאשם ‪ 1‬הזדהה בפניו לבקשתו‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית אישר כי בחקירתו במח"ש תיאר את השימוש בכוח בו נקט הנאשם ‪2‬‬
‫באופן הבא‪" :‬ראיתי שהוא מתנפל עליו ודוחף אותו לקיר" ואילו בעדותו מסר כי‬
‫מדובר במהלומות‪ .‬הסברו של העד לפיו‪ " :‬גם לתפוס אדם זה מהלומה‪ ,‬תוך כדי‬
‫מהלומות הוא דחף אותו לקיר" (עמ' ‪ 18‬ש' ‪ 23‬לפרוטוקול)‪ ,‬מקובל עלי‪ .‬אוסיף כי‬
‫הודעת העד במח"ש לא הוגשה ע"י ההגנה לשם הוכחת סתירות‪ ,‬אם כי העד אישר את‬
‫שאמר בחקירתו במח"ש‪.‬‬
‫‪246‬‬
‫אני מוצאת ליתן אמון בעדותו של עד זה בהסתמך על התרשמותי מהעד והעובדה‬
‫שגרסתו תואמת ומשתלבת עם גרסאות נוספות של עדי התביעה‪.‬‬
‫ע"ת ‪XXX 2‬‬
‫‪ .21‬לאחר שהתרשמתי מהמתלונן‪ ,‬מתוכן גרסתו ומאופן עדותו בפנינו‪ ,‬מצאתי לקבל את‬
‫גרסתו‪.‬‬
‫בתארו את ההתרחשויות בחלק הראשון של האירוע‪ ,‬תיאר את השיח בינו לבין‬
‫השוטרים כצעקני‪ ,‬כעוס מתפרץ ומתלהם‪ .‬תיאור זה אינו עולה בקנה אחד עם‬
‫עדויותיהם של שני פעילי השמאל ‪ XXX‬ו‪ . XXX‬יחד עם זאת‪ ,‬משמיעת הדיסק ת‪9/‬‬
‫התרשמתי כי הנאשמים נשמעו כעוסים‪ .‬התרשמויות מעין אלו הנוגעות לטון הדיבור‪,‬‬
‫הן פרי של תחושה סובייקטיבית וקשה להגדירן במדויק‪ .‬בנסיבות אלו אין לפערים‬
‫הללו משקל לצורך קביעת מהימנותו של העד‪.‬‬
‫בהתייחסו לחלק השני של האירוע‪ ,‬העיד כי הנאשם ‪ 2‬נכנס לבודקה וחבט בו בסטירות‬
‫אגרופים דחיפות ובעיטות‪ ,‬העיפו מצד אל צד וחבט בו בעיקר בחלק האחורי בעורף‬
‫ובגב‪ .‬בהתייחסו לאלימות שהופעלה נגדו ועל השפעתה אמר‪ " :‬אני רוצה להבהיר אני‬
‫לא בן אדם שחוטף מכות ביום יום או מחזיר מכות‪ ,‬בשבילי זו הייתה מהלומה מאוד‬
‫קשה חוויה מאוד קשה" (עמ' ‪ 31‬ש' ‪ 14-13‬לפרוטוקול)‪ .‬בהמשך לכך העיד כי הנאשם ‪1‬‬
‫נכנס לבודקה‪ ,‬הרגיע את הנאשם ‪ 2‬וביקש ממנו שלא יכה אותו‪ .‬אח"כ פעל נאשם ‪1‬‬
‫ביחד עם נאשם ‪ 2‬על מנת להוציא מידיו את נשקו‪.‬‬
‫מצאתי שעדות המתלונן נתמכת ומתחזקת בעדויותיהם של עדים אחרים‪,XXX :‬‬
‫‪ XXX ,XXX‬ו‪ . XXX‬כמו כן‪ ,‬הערת החוקר כי ראה שריטה קטנה בזרוע שמאל‬
‫שלו מחזקת אף היא את גרסתו‪.‬‬
‫חיזוק נוסף לגרסתו אודות שבירת החלון בבודקה כתוצאה מהמכות שקיבל‪ ,‬ניתן‬
‫למצוא בעדותו של הרבש"צ וכן אף מעדותו של נאשם ‪.1‬‬
‫בהתייחסה לטענותיו של המתלונן על אודות המכות שספג מהנאשם ‪ 2‬טענה ההגנה כי‬
‫העובדה שהמתלונן הציג שריטה קטנה בלבד מוכיחה שלא ספג מכות כמתואר על ידו‬
‫שכן אלה היו גורמים בוודאי לחבלות משמעותיות‪ .‬אינני מסכימה עם טענה זו‪ .‬ניסיון‬
‫החיים מלמד כי מכות יבשות לא משאירות סימנים בהכרח‪ ,‬בנוסף לכך‪ ,‬יתכן ובגדיו של‬
‫המתלונן ריככו חלק מהמכות‪ .‬לפיכך‪ ,‬אינני רואה בכך כרסום בגרסתו של המתלונן‪.‬‬
‫באשר למעצרו טען המתלונן‪ " :‬נכון שמישהו מהם אמר לי שאני עצור‪ ,‬קשה לי להגיד‬
‫בוודאות שזה הנהג" (עמ' ‪ 33‬ש' ‪ 21‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫עוד אישר בעדותו כי הקצין ביקש ממנו את הנשק והוא סרב‪ " :‬ש‪ .‬תאשר לי שהקצין‬
‫ביקש ממך למסור את הנשק‪ .‬ת‪ .‬מאשר‪ .‬ש‪ .‬תאשר לי שסירבת למסור לו את הנשק‪ .‬ת‪.‬‬
‫מאשר" (עמ' ‪ 33‬ש' ‪ 24-21‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫‪247‬‬
‫ניכר כי העד השתדל לדייק בדבריו‪ ,‬גרסתו לא הייתה גורפת ומגמתית נגד השוטרים‪,‬‬
‫הוא ערך הבחנות ביניהם והודה גם בדברים שאינם נוחים לו‪ .‬כך למשל בעניין ההודעה‬
‫על המעצר וסירובו למסור את הנשק‪.‬‬
‫טענתו של המתלונן לפיה עפ"י ההנחיות מחובתו לבדוק את כלל הנכנסים ליישוב‪,‬‬
‫אומתה‪ ,‬שכן בדף ההנחיות ת‪ )2(8/‬שהוגש לנו צוין במפורש כי יש לרשום את מספרי‬
‫הזהות של כל יושבי הרכב ללא סייגים‪ .‬כמו כן בטבלת רישום כלי רכב זרים‪ ,‬ת‪,)1(8/‬‬
‫מופיעים שדות לרישום מטרת הביקור ופרטי הנוסעים‪ .‬עוד הוברר כי לאחר בירור‬
‫שנעשה עקב האירוע עם המח"ט‪ ,‬שונה דף ההנחיות בעקבות האירוע הנדון ונרשם בו‬
‫במפורש ב‪-‬ת‪ )4(8/‬שאם אחד מיושבי הרכב הנו שוטר המציג תעודה‪ ,‬אין צורך בבדיקת‬
‫שאר יושבי הרכב‪.‬‬
‫הטענה‪ ,‬לפיה המתלונן סיכל את כניסתם של יושבי הרכב מאחר וזיהה אותם כפעילי‬
‫שמאל‪ ,‬אף היא אינה מבוססת‪ .‬העד וכך גם עדים נוספים העידו‪ ,‬כי לא זיהו את‬
‫היושבים ברכב‪ .‬בנוסף נאשם ‪ 2‬העיד שברכב היו חלונות כהים‪ .‬מכאן שסביר כי לא ניתן‬
‫היה להבחין ביושבים בתוכו‪ .‬חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא בעדותו של ע"ה ‪XXX 4‬‬
‫שהעיד כי המתלונן שאל את השוטרים‪" :‬מי אלו שיושבות מאחור" וכן בדברי הנאשם ‪2‬‬
‫עצמו בחקירתו במח"ש שמאשר זאת‪ " :‬חשוב לציין שהשומר בכלל לא ידע שהם פעילי‬
‫שלום עכשיו‪ .‬הוא חשב שאלה שתי בנות" ( ת‪ 2/‬ש' ‪ 18‬וש' ‪. )13‬‬
‫ע"ת ‪XXX 1‬‬
‫‪ .22‬העדה הנה פעילת שמאל‪ ,‬אשר לוותה ביום האירוע על ידי הנאשמים במטרה למצוא‬
‫מקום להפגנת מחאה‪ .‬התרשמתי כי למרות שלוותה ע"י השוטרים‪ ,‬גרסתה לא הייתה‬
‫מוטה והיא לא היססה לספר בעדותה כיצד ראתה שנאשם ‪ 2‬דוחף את המתלונן‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן לדבריה‪ ,‬ההתרחשויות יצאו מטווח ראייתה‪ .‬בהתייחסה לתוכן ההקלטה שמסרה‬
‫למח"ש‪ ,‬סיפרה על תגובתה לדחיפת המתלונן ע"י הנאשם ‪ 2‬ואמרה‪ " :‬כשראיתי את‬
‫הדחיפה‪ ,‬אמרתי‪" :‬אני הייתי מתלוננת על ‪( " XXX‬עמ' ‪ 114‬ש' ‪ 49‬לפרוטוקול)‬
‫ובהמשך הוסיפה‪ " :‬ברור שזה היה דחיפה משמעותית שהביאה לתגובה שלי‪ ,‬כפי‬
‫שהובאה בהקלטה‪ ....‬לא ברור לי אם זה יהיה מוגדר ככוח לא סביר או כמשהו שגורם‬
‫נזקים‪ ,‬ראיתי אלימות של שוטרים בחיי‪ ,‬הרבה מאוד‪ ,‬במיוחד באיו"ש ולא נראה לי‬
‫שהדחיפה הזאת היא משהו יוצא דופן בחומרתו" (עמ' ‪ 113‬ש' ‪ 13 – 13‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫העובדה שהעדה סיפרה על שראתה ולא חיפתה על השוטר שליווה אותה‪ ,‬יש בה משום‬
‫סימן אמת מובהק לאמינות גרסתה‪.‬‬
‫ע"ת ‪XXX 1‬‬
‫‪ .24‬בעדותו תאר העד את ניסיונם של שני הנאשמים לקחת מהמתלונן את נשקו‪" :‬‬
‫התקרבתי וראיתי שני אנשים רבים עם הש"ג אחד תפס אותו ביד ואחד ניסה למשוך‬
‫אותו‪ ,‬היה שם ממש כמו ריב‪ ".‬ובהמשך‪ " :‬אני חוזר ואומר‪ ,‬הבן אדם היה צמוד לפינה‬
‫‪248‬‬
‫של הבודקה ולחצו אותו לפינה ותפסו אותו בכוח‪ ,‬הבנתי שניסו לקחת ממנו את הנשק‪,‬‬
‫שביקשו ממנו את הנשק וניסו לקחת את הנשק בכוח והוא לא הסכים לתת אותו‪ ,‬זהו‪".‬‬
‫עוד הוסיף וסיפר כי שמע את המילים‪" :‬אתה עצור"‪ .‬בהתייחסו לכך סיפר‪ " :‬אני‬
‫שמעתי לא זוכר אם זה היה בפנים או בחוץ‪ ,‬אמרו לו אתה עצור אם אני לא טועה"‪.‬‬
‫לשאלת ב"כ הנאשם ‪ 2‬השיב כי לא ראה את המתלונן נופל ואף לא ראה שמשה‬
‫שנשברה‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית נשאל העד ביחס לפערים שבין עדותו להודעתו במח"ש כגון מצב דלת‬
‫הבודקה‪ ,‬האם הוא היה בשלב כלשהו בתוך הבודקה ועוד‪ .‬לעניין זה אציין‪ ,‬כי הודעתו‬
‫במח"ש לא הוגשה לשם הוכחת סתירות ומכל מקום מדובר בפרטים שוליים שאינם‬
‫יורדים לשורשו של עניין‪.‬‬
‫התרשמותו של חוקר מח"ש שמסר כי לדעתו גרסת עד זה מופרכת‪ ,‬אינה מעלה ואינה‬
‫מורידה‪ .‬התרשמתי מהעד באופן בלתי אמצעי ואינני מוצאת ליתן כל משקל לסברת‬
‫החוקר בעניין מהימנותו של העד‪ ,‬שכן זו אינה רלוונטית‪.‬‬
‫מצאתי כי גרסתו זו של העד‪ ,‬דומה מאוד לתיאור של יתר העדים את הנסיבות בהן‬
‫נלקח הנשק בכוח מהמתלונן‪ .‬לא התרשמתי שעדותו מוטה באופן כלשהו‪ ,‬ההפך‪ ,‬העד‬
‫ידע להעיד על פרטים שונים שאינם נוחים לשני הצדדים‪.‬‬
‫ע"ת ‪XXX /‬‬
‫‪ .23‬עד זה שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כרבש"צ הישוב‪ .‬העד הגיע לזירת‬
‫האירוע רק בשלב בו המתלונן והנאשמים שהו מחוץ למבנה הבודקה‪ .‬מעבר לתיאור‬
‫מצבו של המתלונן ודבריו בעניין החלון שנשבר‪ ,‬אין בעדותו לסייע לבירור האשמה‬
‫בתיק‪.‬‬
‫הנאשם ‪ 0‬רפ"ק ‪XXX‬‬
‫‪ .21‬גרסתו של העד תואמת את שהוקלט בת‪ 9/‬ע"י העדה ‪ .XXX‬טענתו לפיה שמע‬
‫שהנאשם ‪ 2‬צועק שהמתלונן תקף אותו‪ ,‬אושרה ע"י המתלונן עצמו‪ .‬גרסתו‪ ,‬לפיה הודיע‬
‫למתלונן על מעצרו תואמת את גרסתו של העד ‪ XXX‬וכן את גירסת המתלונן עצמו‪.‬‬
‫עדותו ביחס לכניסתו לבודקה והפעלת הכוח נגד המתלונן במטרה להוציא את הנשק‬
‫מידיו‪ ,‬תואמת את גרסאותיהם של העד ‪ XXX‬והמתלונן עצמו‪ .‬בחקירתו במח"ש‬
‫סיפר על מה שראה עת נכנס לבודקה‪" :‬אני ראיתי רק מכה ש‪ XXX‬נתן לידו של‬
‫השומר במטרה להפיל לו את הפלאפון מהיד‪.......‬לגבי אגרופים ובעיטות‪ :‬זה דחיפות‪,‬‬
‫הייתה התגוששות במהלכה ניסה ‪ XXX‬להפריד בין השומר לנשק ומה שאני ראיתי זה‬
‫ש‪ XXX‬השתמש בברכיים כדי לשחרר את הידיים של השומר‪ XXX .‬אכן נתן‬
‫ברכייה לאזור הבטן של הבחור‪ ,‬שמה היו הידיים של הבחור‪ ,‬שתפסו את הרצועה‪ .‬אני‬
‫זוכר ברכייה אחת‪ ,‬הייתה התגוששות‪ ,‬המטרה הייתה להוציא ממנו את הנשק" (הודעת‬
‫נאשם ‪ 1‬במח"ש ת‪ 1/‬ש' ‪ .)132-139‬בעדותו בבית הדין ניכר היה שניסה לעדן את‬
‫תיאוריו ביחס לנאשם ‪ 2‬בהשוואה למה שסיפר במח"ש כדי לעזור לו‪ .‬בעניין מכשיר‬
‫‪249‬‬
‫הטלפון סיפר בעדותו‪ " :‬ש‪ .‬במח"ש אמרת שאתה ראית את נאשם ‪ 2‬נותן למתלונן מכה‬
‫ביד כדי להפיל לו את הפלאפון‪ .‬ת‪ .‬אמרתי חטף את הפלאפון במהירות וכתוצאה מכך‬
‫הפלאפון נפל‪( ".‬עמ' ‪ 139‬ש' ‪ .)23-28‬בעניין הברכייה העיד‪ " :‬מה שתיארתי מקודם‪,‬‬
‫שימוש בבר ך למטרת שחרור הרצועה‪ ,‬גם תיארתי את זה בחקירתי במח"ש‪ .‬ש‪ .‬אני‬
‫אומר לך שלתת למישהו ברכייה זה ממש שהברך של אותו אדם תפגוש בכוח אדם אחר‪,‬‬
‫אני סבור שלזה התכוונת במח"ש‪ ,‬פה אתה קצת מעדן ומתקן‪ .‬ת‪ .‬לא נכון" (עמ' ‪ 139‬ש'‬
‫‪ 42-41‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫מהאמור לעיל מתקבל הרושם כי נאשם ‪ 1‬אינו מדייק בדבריו בכל הנוגע לפרטים‬
‫באירוע שיש בהם כדי להפליל את נאשם ‪ .2‬אשר על כן‪ ,‬אני מקבלת רק את עיקרי‬
‫גרסתו המתייחסים לחלקו באירוע ואינני מקבלת את עדותו בנוגע לחלקו של נאשם ‪.2‬‬
‫הנאשם ‪ 4‬רס"ר ‪XXX‬‬
‫‪ .21‬מעדותו עולה כי לאחר שהלך בעקבות המתלונן אל עבר הבודקה‪ ,‬תקף אותו המתלונן‬
‫בפתח הבודקה במכת אגרוף בכתפו תוך שאמר לו‪" :‬תעוף מהבודקה שלי‪ ".‬בנסיבות‬
‫אלו הוא נאלץ להודיע למתלונן על מעצרו והשתמש לשם כך בכוח סביר‪.‬‬
‫לא מצאתי תימוכין לדבריו אלו של הנאשם בדברי העדים האחרים‪ .‬ההיפך‪ ,‬גם העדים‬
‫שהיו במחיצתו סותרים את גרסתו ומסבכים אותו‪.‬‬
‫התרשמתי כי הן בהודעתו במח"ש והן במהלך עדותו‪ ,‬ניסה הנאשם ‪ 2‬למלט את עצמו‬
‫מהאלימות בה נקט כלפי המתלונן במהלך הטיפול באירוע‪.‬‬
‫ע"ה ‪ 4‬סנ"צ ‪XXX‬‬
‫‪ .23‬לא היה עד לאירוע נשוא האישום ולכן לא תרם לבירור האשמה בתיק לבד מגרסתו‬
‫בנוגע למהלך הדברים שקדם לאירועים עצמם‪.‬‬
‫ע"ה ‪XXX 4‬‬
‫‪ .28‬ישב בתוך הרכב המשטרתי‪ ,‬אולם טען שאינו יכול להעיד על האירועים שאירעו בתוך‬
‫הבודקה מאחר ולא יכול היה לראותם מהמקום בו ישב‪ .‬יש בעדותו לשפוך מעט אור‬
‫אודות הרקע לאירועים בלבד‪.‬‬
‫ממצאים‬
‫‪ .29‬לצורך קביעת הממצאים העובדתיים והמשפטיים אדון בשאלות כסדרן‪:‬‬
‫שימוש בכוח שלא כדין‬
‫השאלות העובדתיות‬
‫א‪ .‬האם הודיע נאשם ‪ 4‬למתלונן על מעצרו‪ ,‬עובר לשימוש בכוח כלפיו?‬
‫‪251‬‬
‫‪ .41‬מעדותו של המתלונן עולה כי ספג מכות נמרצות מהנאשם ‪ 2‬בכניסה לבודקה ובתוכו‬
‫ללא סיבה וללא שנאמר לו שהוא עצור עובר לשימוש בכוח שהופעל כנגדו‪.‬‬
‫לא מצאתי תימוכין לגרסתו של הנאשם ‪ 2‬לפיה הותקף ומיד הודיע לתוקף על מעצרו‪.‬‬
‫ע"ת ‪ XXX 1‬העידה כי ראתה את הנאשם ‪ 2‬דוחף את המתלונן עוד בהיותם בסמוך‬
‫לפתח הבודקה ולא ראתה שהמתלונן תוקף אותו עובר לדחיפה‪ .‬בחקירתה הנגדית‬
‫אישרה כי לא ראתה התרחשות כזאת אך לא הייתה בטוחה שעקבה אחרי כל מה‬
‫שקרה ולכן לא אמרה בוודאות שתרחיש כזה לא אירע‪ .‬תגובתה הספונטנית בהקלטה‬
‫מלמדת על תחושתה בעת שראתה את הדחיפה באומרה "אני הייתי מתלוננת על‬
‫‪ ." XXX‬באשר להתרחשות שאירעה בתוך הבודקה טענה כי לא ראתה‪" :‬לא היה לי‬
‫שדה ראייה להתרחשות בתוך הבודקה" (עמ' ‪ 113‬ש' ‪ 19‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫הנאשם ‪ 2‬עצמו טען שהודיע למתלונן על מעצרו רק בתוך הבודקה‪ " :‬עומד מול הפתח‬
‫של הדלת‪ .‬ממש על סף המסגרת‪ .‬לא נכנסתי עדיין פנימה‪ .‬אני אומר לו אחי מה עובר‬
‫עליך אנחנו אנשי משטרה‪ .‬באותו רגע שאני אומר את זה‪ ,‬הוא היה עם הגב אלי‪ ,‬הוא‬
‫מסתובב אלי ונותן לי מכת אגרוף בכתף‪ ,‬אומר לי תעוף מהבודקה שלי‪ .‬מתחיל כל מיני‬
‫קללות למיניהם‪ ,‬גיס חמישי‪ ,‬תשפוכת של המין האנושי‪ ,‬אתה אפס‪ .‬באותו רגע‪ ,‬אחרי‬
‫שקיבלתי את האגרוף בכתף‪ ,‬קפצתי עליו בחיבוק דב ושנינו נדחפנו קדימה לכוון תוך‬
‫הבודקה‪ ,‬יש שם כמו שולחן כזה‪ .‬שנינו נפלנו שם ואז התחיל ביני לבינו דין ודברים‬
‫שאני מסביר לו שהוא עצור ושיזדהה ושייתן לי את הנשק שלו" (עמ' ‪ 111‬ש' ‪ 49‬עד עמ'‬
‫‪ 111‬ש' ‪ 1‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫אף אחד מהעדים‪ ,‬לבד מהנאשם ‪ ,1‬לא שמע את הנאשם ‪ 2‬אומר למתלונן שהוא עצור‪,‬‬
‫למרות שחלקם שמעו את הנאשם ‪ 2‬מטיח במתלונן שתקף שוטר ואף הורה לו למסור‬
‫את נשקו‪.‬‬
‫בהסתמך על עדויות המתלונן וע"ת ‪ ,XXX‬בהן נתתי אמון אני קובעת כי השימוש‬
‫בכוח בו נקט נאשם ‪ 2‬כלפי המתלונן החל בטרם הודיע זה למתלונן שהוא עצור‪.‬‬
‫לפיכך אני קובעת כי הנאשם ‪ 2‬לא הודיע למתלונן על מעצרו עובר לתחילת השימוש‬
‫בכוח‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם נאשם ‪ 4‬סטר למתלונן בפניו‪ ,‬הכה אותו באגרופים בגבו ובצווארו‪ ,‬הצמידו‬
‫לשמשה שבבודקה‪ ,‬זרק את חפציו על הרצפה וכן ביחד עם נאשם ‪ 0‬משך את נשקו‬
‫שהיה תלוי על גופו עד שנתלשה רצועת הנשק?‬
‫‪ .41‬משקבעתי כי אני מקבלת את עדויותיהם של העדים ‪XXX XXX ,XXX XXX‬‬
‫והמתלונן עצמו ומשצרפנו לכל אלה את גרסת הנאשם ‪ 1‬במח"ש ת‪ 1/‬לפיה כשנכנס‬
‫לבודקה ראה את הנאשם ‪ 2‬והמתלונן מתגוששים ובמהלך הדברים ספג המתלונן‬
‫לפחות ברכייה אחת מהנאשם ‪ 2‬ובנוסף לכך הכה הנאשם ‪ 2‬את המתלונן בידו והפיל‬
‫את הטלפון שהחזיק אל הרצפה ומשמצאתי כי לא ניתן לסמוך על עדותו של הנאשם ‪,2‬‬
‫המסקנה המתחייבת היא כי הנאשם ביצע את המתואר לעיל‪.‬‬
‫‪251‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אני קובעת‪ ,‬כי לאחר שנכנס לעמדת השמירה‪ ,‬סטר הנאשם ‪ 2‬למתלונן בפניו‪,‬‬
‫הכה אותו באגרופים בגבו ובצווארו‪ ,‬הצמידו לשמשה שבעמדה‪ ,‬זרק את חפציו על‬
‫הרצפה ומשך את נשקו‪.‬‬
‫ג‪ .‬האם נחבל המתלונן באירוע כתוצאה ממעשי הנאשמים‪ ,‬ונזקק לשני ימי מחלה ?‬
‫‪ .42‬משקבעתי כי המתלונן הוכה ע"י הנאשם ‪ ,2‬כשלכך מתווספות הערת החוקר לפיה ראה‬
‫על זרוע שמאל של המתלונן שריטה קטנה וכן התעודה הרפואית ת‪ ,14/‬הרי שהדבר‬
‫הוכח כדבעי‪.‬‬
‫לפיכך אני קובעת כי המתלונן נחבל באירוע כתוצאה ממעשי הנאשמים ונזקק לשני ימי‬
‫מנוחה בביתו‪.‬‬
‫השאלות המשפטיות‬
‫א‪ .‬האם מעשיו של נאשם ‪ 4‬מהווים שימוש בכוח שלא כדין?‬
‫‪ .44‬כידוע‪ ,‬עפ"י חוק‪ ,‬סמכות השימוש בכוח הינה סמכות נלוות למעצר‪ .‬משקבעתי כי‬
‫הנאשם ‪ 2‬השתמש בכוח כלפי המתלונן מבלי שהודיע לו על מעצרו‪ ,‬הרי שמעשיו‬
‫מהווים הפעלת שימוש בכוח שלא כדין כלפי המתלונן‪.‬‬
‫יצוין כי הודעה בדבר מעצר היא חובה שאינה ניתנת לדחייה‪ ,‬כקבוע בסעיף ‪( 23‬ב) לחוק‬
‫סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים)‪ ,‬התשנ"ו – ‪( 1991‬להלן‪" :‬החוק")‪.‬‬
‫פעולה בניגוד לאמור בסעיף זה הופכת את המעצר לבלתי חוקי‪ ,‬כאמור בסעיף ‪ 23‬לחוק‬
‫אשר זו לשונו‪:‬‬
‫(א) העוצר אדם יזהה את עצמו תחילה בפני החשוד‪ ,‬בציון שמו או כינויו הרשמי והיותו‬
‫שוטר או עובד ציבור‪ ,‬יודיע לו מיד שהוא עצור ויבהיר לו את סיבת המעצר בהקדם‬
‫האפשרי במהלך ביצוע המעצר; שוטר יזהה את עצמו גם בהתאם להוראות סעיף ‪1‬א‬
‫לפקודת המשטרה [נוסח חדש]‪ ,‬התשל"א‪( 1931-‬להלן ‪ -‬פקודת המשטרה)‪ ,‬ועובד ציבור‬
‫יזהה את עצמו גם על ידי הצגת תעודה המעידה על סמכויותיו‪ .‬היה המעצר על פי צו‬
‫שופט‪ ,‬ימסור מבצע המעצר לעצור עותק מהצו‪.‬‬
‫(ב) הוראות סעיף קטן (א)‪ ,‬למעט החובה להודיע לחשוד על המעצר ולמסור לו עותק‬
‫מהצו‪ ,‬לא יחולו ‪-‬‬
‫(‪ )1‬אם ברור בנסיבות העניין‪ ,‬כי זהות השוטר וסיבת המעצר ידועים לעצור;‬
‫(‪ )2‬אם מילוין עלול לסכל את ביצוע המעצר;‬
‫(‪)4‬אם מילוין עלול לגרום לפגיעה בביטחון מבצע המעצר בשעת ביצוע המעצר‬
‫או להעלמת ראיה;‬
‫‪252‬‬
‫חלפו הנסיבות שמנעו מילוי הוראות סעיף קטן (א)‪ ,‬יקיים מבצע המעצר את ההוראות‬
‫האמורות מוקדם ככל האפשר‪.‬‬
‫(ג) מילוי החובות האמורות בסעיפים קטנים (א) ו‪(-‬ב) הוא תנאי לחוקיות המעצר‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬באין מעצר חוקי‪ ,‬לא קמה סמכות לשימוש בכוח‪ .‬מי שכלפיו מופעל הכוח‬
‫רשאי להתנגד לו והתנגדותו זו לא תיחשב עבירה‪.‬‬
‫בנסיבות מקרה זה‪ ,‬לא הייתה כל הצדקה למעצר או לשימוש בכוח כלפי המתלונן‪.‬‬
‫פעולות אלו צריכות היו להינקט כמוצא אחרון ולא ראשון‪.‬‬
‫סעיף ‪(24‬ג') לחוק קובע הוראת העדפה מפורשת לשימוש בסמכות העיכוב וזו לשונו‪:‬‬
‫"לא ייעצר אדם לפי חוק זה אם ניתן להסתפק בעיכוב‪".‬‬
‫אני סבורה כי בנסיבות המקרה לא הייתה הצדקה אף לא לעיכובו של המתלונן‪ .‬סירובו‬
‫לאפשר לנאשמים כניסה מיידית לישוב‪ ,‬אף אם טעה בשיקול דעתו‪ ,‬הצריך בירור‬
‫טלפוני או אלחוטי בו במקום עם מי מהגורמים הרלוונטיים לעניין‪ ,‬טרם שיינקט אקט‬
‫כה חריג כלפי שומר בתפקיד בכניסה לישוב‪.‬‬
‫לפיכך אני קובעת כי הנאשם ‪ 2‬השתמש בכוח שלא כדין כלפי המתלונן‪ ,‬זאת עד לשלב‬
‫בו נאשם ‪ 1‬הודיע למתלונן על מעצרו‪ ,‬והשניים בצוותא פעלו ללקיחת נשקו‪ .‬לפעולות‬
‫שננקטו על ידי הנאשמים משלב זה ואילך‪ ,‬התייחסנו בהמשך‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם הנאשם ‪ 0‬שהיה המפקד הבכיר באירוע‪ ,‬עבר אף הוא עבירה של שימוש בכוח‬
‫שלא כדין‪ ,‬בדרך של ביצוע בצוותא?‬
‫‪ .43‬לשם הכרעה בשאלה זו יש לבדוק האם מעשי הנאשם מקיימים את המבחנים שנקבעו‬
‫בפסיקה לקיום עבירה של ביצוע בצוותא‪.‬‬
‫בית המשפט העליון בע"פ ‪ 442//01‬שלום ימיני נ' מדינת ישראל (פסקה ‪)44-45‬‬
‫(פורסם באתר נבו) חזר והזכיר את המבחנים הרלוונטיים הצריכים לעניין‪.‬‬
‫עפ"י ההלכה הפסוקה המבחן לסיווג מבצע בצוותא הוא מבחן משולב הבוחן את מהות‬
‫העשייה של הנאשם ויחסו הנפשי לביצוע העבירה‪.‬‬
‫מבצע בצוותא מתאפיין במרכיבים הבאים‪ :‬נוטל חלק בביצוע עבירה ע"י עשיית מעשה‬
‫הדרוש להגשמתה‪ ,‬בעל שליטה פונקציונאלית יחד עם אחרים על המעשה העברייני‬
‫והוא מהווה חלק מהתוכנית הכוללת להגשמת המעשה‪ .‬מבחינת היסוד העובדתי אין‬
‫דרישה כי ישלים לבדו את כל רכיבי ההתנהגות הפלילית ע"מ שהפעולה שביצע תתגבש‬
‫לכדי עבירה‪ .‬לשם המחשה‪ :‬המבצעים בצוותא מוחזקים כגוף אחד בעל זרועות שונות‪.‬‬
‫לכל זרוע תפקיד משלה‪ ,‬חלקה מהותי בהשלמת התוכנית המשותפת וכולן יחד שואפות‬
‫להשלמת המעשה הפלילי‪.‬‬
‫הביצוע בצוותא כולל תיאום בין המעורבים‪ ,‬חלוקת תפקידים מוקדמת‪ ,‬או תכנון‬
‫מוקדם ושתוף פעולה של כלל המשתתפים לתכנון המעשה וביצועו‪ .‬המונח " מבצע‬
‫‪253‬‬
‫בצוותא" בודק את התנהגות היחיד כחלק מקבוצה‪ ,‬הן מבחינת מעשיו והן לנוכח‬
‫כוונותיו‪ .‬הרכיבים החיוניים לצורך סיווג של מעורב כ"מבצע בצוותא" הנם‪ :‬שליטה‪,‬‬
‫החלטה ותכנון‪.‬‬
‫במקרה דנן‪ ,‬אין לראות את נאשם ‪ 1‬כ ‪" -‬מבצע בצוותא"‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מהטעמים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫א‪ .‬העדר תכנון או קשר מראש‪.‬‬
‫ב‪ .‬נוכחותו של נאשם ‪ 1‬במקום אינה נכנסת לגדר " חבירה ספונטנית" לביצוע העבירה‪.‬‬
‫ג‪ .‬לא הוכחה שליטה של נאשם ‪ 1‬על מעשיו של נאשם ‪.2‬‬
‫ג‪ .‬האם נאשם ‪ 0‬השתמש בכוח שלא כדין כלפי המתלונן בצוותא חדא עם נאשם ‪ ,4‬בכך‬
‫שמשך את נשקו של המתלונן‪ ,‬פתח את אבזם הרצועה של הנשק וכתוצאה מכך רצועת‬
‫הנשק נתלשה והנשק נלקח‪.‬‬
‫‪ .41‬מהעדויות ששמענו עולה תמונה לפיה הנאשם ‪ 1‬נשאר לשבת בניידת ביחד עם פעילי‬
‫השמאל‪ ,‬בעת שהנאשם ‪ 2‬יצא מהרכב ופנה אל עבר עמדת השמירה‪ .‬הנאשם ‪ 1‬שמע את‬
‫הנאשם ‪ 2‬צועק שהותקף ואף ידע כי המתלונן ששימש כשומר הנו חמוש‪ .‬בהינתן‬
‫העובדות הללו‪ ,‬יצא הנאשם ‪ 2‬מהרכב ונזעק אל עבר עמדת השמירה כפי שהיה מצופה‬
‫ממנו לעשות‪ .‬בהגיעו לבודקה‪ ,‬ראה את הנאשם ‪ 2‬והמתלונן נאבקים ובתווך נמצא‬
‫הנשק כשהוא טעון במחסנית‪ .‬הנאשם ‪ 1‬הודיע למתלונן על מעצרו וביקש ממנו שימסור‬
‫את נשקו‪ .‬משזה סרב לבקשה‪ ,‬השתמש בכוח כדי לממש את תכלית המעצר לרבות‬
‫פריקתו של המתלונן מנשקו‪ .‬הנאשם ‪ 2‬חדל מהשימוש בכוח מיד לכשהושגה תכלית זו‪.‬‬
‫לאחר מכן הגיע להבנה עם הרבש"צ ועם המתלונן על הבאתו של המתלונן לחקירה‬
‫בתחנה בהסכמה ללא צורך באיזוקו למרות שהיה נתון אותה עת במעצר‪.‬‬
‫המבחן הנדרש לביצוע מעצר חוקי הינו מבחן כפול הכולל שני תנאים מצטברים‪ .‬האחד‬
‫– קיומו של חשד סביר שאותו אדם עבר עבירה בת מעצר‪ .‬השני – קיומה של עילת‬
‫מעצר – עפ"י אחת מהעילות המפורטות בסעיף ‪(24‬א) (‪ )1‬עד (‪ )1‬לחוק‪.‬‬
‫עבירה בת מעצר מוגדרת בסעיף ‪(24‬א)(‪ )3‬לחוק שזו לשונו‪" :‬כל עבירה למעט חטא"‬
‫בהתייחס להתקיימות החשד הסביר נקבע בהלכה הפסוקה כי דרוש חשד סובייקטיבי‬
‫המבוסס על יסוד אובייקטיבי‪.‬‬
‫צבי נוח בספרו דיני מעצר ושחרור‪ ,‬כרך ראשון‪ ,‬מהדורת תש"ס – ‪ 1999‬סיכם את‬
‫הדברים כך‪:‬‬
‫‪254‬‬
‫" המבחן הינו מבחן משולב‪ .‬דרוש קיומו של חשד בלב מבצע המעצר (היסוד‬
‫הסובייקטיבי) ובלבד שהוא מבוסס על יסוד סביר (היסוד האובייקטיבי)‪ .‬לא נדרשת‬
‫וודאות מלאה בדבר ביצועה של עבירה‪ .....‬מבצע המעצר רשאי להנחות את עצמו‬
‫במגוון עובדות ונתונים‪ .‬בין כאלה שהגיעו אליו שבמישרין‪ ,‬בהתרשמות בלתי אמצעית‬
‫שלו‪ ,‬ובין כאלו שהגיעו אליו באמצעות צד שלישי ובלבד שאלו זכו לאמונו ועוררו את‬
‫חשדו וראוי היה שיעוררו את חשדו בנסיבותיו הספציפיות של העניין הנדון‪ .‬ובאשר‬
‫לתוכן החשד – תחושה או ניחוש גרידא‪ ,‬אשר איננה מתלווה אליהם ראיה אחרת‬
‫כלשהי‪ ,‬אינם כשלעצמם בגדר יסודות מספקים ליצירתו של החשד הסביר‪.....‬ניתן‬
‫לומר כי במקרים כגון אלו קיים אמנם חשד‪ ,‬אך הוא איננו סביר‪ ...‬היסוד‬
‫האובייקטיבי של רמת החשד הנחוצה נותן את ביטויו הן בטיב הנתונים עליהם‬
‫מתבסס חשדו של מבצע המעצר והן בתקפותם של נתונים אלו נכון למועד ביצוע‬
‫המעצר‪".‬‬
‫הנתונים שעמדו בפני הנאשם ‪ 1‬התבססו על משמע אוזניו ומראה עיניו והקימו חשד‬
‫סביר לתקיפת שוטר ע"י שומר חמוש‪ .‬העבירה היא עבירת עוון‪ ,‬קרי ‪ -‬עבירה בת מעצר‪.‬‬
‫יש בה כדי להקים עילת מעצר לפי סעיף ‪( 24‬א) (‪ )3‬לחוק לפיה מתקיים יסוד סביר‬
‫לחשש שהחשוד יסכן את בטחונו של אדם או את בטחון הציבור‪.‬‬
‫לפיכך אני קובעת כי המעצר שביצע הנאשם ‪ 1‬היה חוקי על בסיס המצג שהיה בפניו‬
‫באותה עת‪ .‬לכן רשאי היה להשתמש בכוח סביר‪ ,‬כדי לממש את תכלית המעצר ולנטרל‬
‫את המתלונן מנשקו כפי שאכן נעשה במקרה זה‪.‬‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר‬
‫השאלות העובדתיות‬
‫א‪ .‬האם הנאשם ‪ 0‬אמר למתלונן‪" :‬הסתבכת עם המשטרה תסבול כל החיים שלך‬
‫אדאג שיפטרו אותך מהעבודה" ?‬
‫‪ .41‬המתלונן בעדותו‪ ,‬בהתייחסו להתבטאות דלעיל‪ ,‬אמר את הדברים הבאים‪:‬‬
‫"כן‪ ,‬הם אמרו לי כל מיני איומים‪ ,‬כמו אני אדאג שיפטרו אותך מהשמירה‪ ,‬הרבש"צ‬
‫הוא לא מעל החוק וכל מיני דברים בסגנון הזה"‪ .‬המתלונן בעדותו נוקט לשון רבים‬
‫ואינו מייחס את האמירה דווקא לנאשם ‪.1‬‬
‫בנסיבות אלו ובהיעדר עדויות אחרות בעניין זה‪ ,‬אין די בעדותו של המתלונן כדי לבסס‬
‫הרשעה‪.‬‬
‫אמנם הנאשם ‪ 1‬בתשובתו לאישום הודה בכך שהזהיר את המתלונן בדבר ביצוע עבירה‬
‫אשר יש בה להשליך על מקום עבודתו (עמ' ‪ 4‬ש' ‪ 4‬לפרוטוקול)‪ ,‬אולם נוסח הדברים‬
‫בהם הודה אינם מהווים עבירה‪.‬‬
‫‪255‬‬
‫לפיכך אני קובעת כי לא הוכח שנאשם ‪ 1‬אמר למתלונן את הדברים שיוחסו לו בכתב‬
‫האישום‪.‬‬
‫ב‪ .‬האם נאשם ‪ 4‬אמר למתלונן כי נהנה להרביץ לו?‬
‫‪ .43‬המתלונן סיפר בעדותו על שאירע לו עת שהה בתא המעצר בתחנת ‪:XXX‬‬
‫" שמו אותי במעצר‪ ,‬בחדרון קטן‪ .‬לפני שהוציאו אותי לחקור אותי‪ ,‬אני זוכר את הנהג‬
‫מגיע אלי ממש לסורגים של החדרון בבית המעצר וביקש שאחתום לו על איזה טופס‪,‬‬
‫סירבתי לחתום ואז הוא ככה ניגש אלי ולוחש לי נהניתי להרביץ לך וזהו פה נגמר‬
‫הקשר שלי אתו" (עמ' ‪ 19‬ש' ‪ 43-31‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫הנאשם ‪ 2‬התייחס בעדותו לדברים ואמר‪:‬‬
‫" לא היה ולא נברא‪ ,‬המתלונן נלקח על ידי ניידת סיור והגיע הרבה לפנינו לתחנת‬
‫המשטרה‪ .‬בתחנת המשטרה אני בכלל לא פגשתי אותו‪ ,‬הייתי עסוק ברישום דו"חות‪,‬‬
‫ועוד אוסיף שהגיעו אנשים מטעמו‪ ,‬מזכיר הישוב‪ ,‬הרבש"צ ועוד אחד הרבנים שם‪ ,‬ובאו‬
‫אלי באופן אישי ואמרו בואו נעשה סולחה‪ ,‬הוא יתנצל ותתנצלו ונגמור את הסיפור‪".‬‬
‫(עמ' ‪ 114‬ש' ‪ 23 – 23‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫משקבעתי כי עדות המתלונן אמינה עלי‪ ,‬אני מסתמכת על עדותו וקובעת כי הנאשם ‪2‬‬
‫אמר לו את הדברים עת שהה בתא המעצר בתחנה‪ .‬אני מעדיפה את עדותו על עדותו של‬
‫הנאשם ‪.2‬‬
‫אמנם מדובר בעדות יחידה אולם דברי העד נשמעו כנים ואמיתיים והתרשמתי כי לא‬
‫בדה מליבו התבטאות מסוג זה‪.‬‬
‫לפיכך אני קובעת כי הנאשם ‪ 2‬אמר למתלונן בהיותו במעצר בתחנת ‪ XXX‬כי נהנה‬
‫להרביץ לו‪.‬‬
‫השאלה המשפטית‬
‫האם אמירתו של נאשם ‪ 4‬עולה כדי עבירה משמעתית של התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר?‬
‫‪ .48‬האמירה של נאשם ‪ 2‬למתלונן נאמרה לאדם שנמצא במשמורת המשטרה בסטטוס של‬
‫עצור תוך אזכור דבר האלימות הבלתי חוקית שנקט נגדו‪ .‬התבטאות מעין זו אינה‬
‫ראויה לשוטר ופוגעת בתדמית המשטרה ואנשיה כמי שאמונים על אכיפת החוק וכמי‬
‫שהחוק הוא נר לרגלם‪.‬‬
‫‪256‬‬
‫לפיכך‪ ,‬התבטאותו של הנאשם ‪ 2‬מהווה עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר או שיש בה לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫מחדלי חקירה‬
‫‪ .49‬בסיכומי ההגנה נטען כי חקירת מח"ש לקתה בפגמים מסוימים כגון אי תיעוד הזירה‬
‫ובפרט השבר בחלון‪ ,‬אי חקירתה של הגב' ‪ XXX‬למרות שזו ככל הנראה הגיעה‬
‫למח"ש למסור את גרסתה‪ ,‬וכן לא נעשה ניסיון להשיג את סרט הצילום שצילם‬
‫לכאורה תושב הישוב אדם בשם ‪.XXX‬‬
‫אכן היה מקום לדעתי להעמיק בחקירה לגבות את הודעותיהם של כל העדים‬
‫הרלוונטיים‪ .‬הדוגמא של הגב' ‪ XXX‬שהגיעה לכאורה עם העדה ‪ XXX‬למח"ש אולם‬
‫החוקר סרב לגבות ממנה הודעה בטענה התמוהה כי הוא מוכן לחקור רק עדה אחת‬
‫מתוך השתיים‪ ,‬היא דוגמה בולטת לכך‪ .‬לאחר מכן נעשה מאמץ לגבות את הודעתה ע"י‬
‫חוקר אחר החוקר המוביל בתיק ע"ת ‪ XXX 1‬אולם לאחר שלא התייצבה פעם אחת‬
‫ביקשה לוותר על עדותה (עיין במזכר נ‪.)1/‬‬
‫בעניין זה‪ ,‬טוב תעשה המחלקה לחקירות שוטרים אם תבדוק את אמיתות הטענות‬
‫ביחס לדברים שנאמרו לכאורה ע"י החוקר עת הגיעה העדה למח"ש מיוזמתה למסור‬
‫את הודעתה‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬עפ"י ההלכה הפסוקה יש לבחון מחדלי חקירה כחלק ממארג הראיות‬
‫הכללי‪ .‬על המחדל להימדד במישור הראייתי אל מול כלל הראיות‪ .‬החסר שיוצר‬
‫המחדל אינו מתמלא בהנחה העובדתית הטובה ביותר לנאשם שהייתה יכולה להיות‬
‫מושגת מכוח פעולת החקירה שלא בוצעה (דוקטרינת הנזק הראייתי שלא אומצה‬
‫במשפט הפלילי הישראלי)‪ ,‬אלא כוחו של המחדל מצומצם להיעדרה של ראיה סותרת‬
‫או תומכת בראיות אחרות שבעלי הדין נסמכים עליהן‪ ,‬בלבד‪.‬‬
‫ההלכה בעניין זה סוכמה ע"י כב' הש' רובינשטיין בע"פ ‪ 1481/11‬בילל אלחורטי נ' מ"י‬
‫(פורסם באתר נבו)‪:‬‬
‫"במקרים שבהם נתגלו מחדלים בחקירת המשטרה‪ ,‬בית המשפט צריך לשאול עצמו‬
‫האם המחדלים האמורים כה חמורים עד שיש לחשוש כי קופחה הגנתו של הנאשם‪,‬‬
‫כיוון שנתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות העומד נגדו או להוכיח את גרסתו‬
‫שלו (ע"פ ‪ 0/4/55‬מרדכי אסרף נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד מד(‪( /94 ,/51 )0‬השופט‬
‫גולדברג); ע"פ ‪ 1/50/10‬טארק אעמר נ' מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נח(‪( 155 ,150 )4‬השופט‬
‫ג'ובראן); ע"פ ‪ 1014/12‬שוריק אגרונוב נ' מדינת ישראל (השופט ג'ובראן))‪ .‬על פי‬
‫אמת מידה זו‪ ,‬על בית המשפט להכריע מה המשקל שיש לתת למחדל לא רק כשהוא‬
‫עומד לעצמו‪ ,‬אלא גם בראיית מכלול הראיות (ע"פ ‪ 4100/94‬נאיל חטיב נ' מדינת‬
‫ישראל (לא פורסם) (השופט גולדברג))‪ .‬העדרה של ראיה‪ ,‬שמקורה בחקירת‬
‫המשטרה‪ ,‬ייזקף לחובת התביעה בעת שיישקל מכלול ראיותיה‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬הוא‬
‫יכול לסייע לנאשם כשבית המשפט ישקול האם טענותיו מקימות ספק סביר (ע"פ‬
‫‪257‬‬
‫‪ 2452/94‬מליקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (השופט קדמי); רע"פ ‪ 5/04/12‬רצהבי‬
‫נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל); ע"פ ‪ 01/41/12‬גולמן נ' מדינת‬
‫ישראל (טרם פורסם) (השופטת נאור)‪ .‬נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית‬
‫שהניחה התביעה ובספקות אותם מעורר הנאשם‪ ,‬והשלכותיו תלויות בנסיבותיו של‬
‫כל עניין ועניין‪ ..‬עוד קבעה הפסיקה‪ ,‬כי התביעה אינה חייבת להציג בפני בית‬
‫המשפט את 'הראיה המקסימאלית'‪ ,‬אלא "על התביעה להוכיח את המוטל עליה‬
‫ב'ראיה מספקת'‪' ,‬ואין נפקא מינה אם היה לאל ידה להשיג טובה הימנה' (עניין‬
‫מליקר‪ ,‬וראוה אסמכתאות דשם) וגם אם יכלה התביעה להשיג ראיות טובות יותר‪,‬‬
‫אין הדבר מוביל לזיכוי הנאשם‪ ,‬אם בראיות שהוצגו יש די להרשעה מעבר לספק‬
‫סביר‪".‬‬
‫מצאתי כי מדובר בליקויים שאין בהם כדי לשנות את התוצאה‪ ,‬שכן אין חשש במקרה‬
‫זה כי קופחה הגנתו של הנאשם וכי הוא התקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫‪ .31‬בטרם אחתום הכרעת דין זו‪ ,‬ראיתי לנכון להעיר מספר הערות‪ .‬עם סיום שמיעת תיק‬
‫זה‪ ,‬הגעתי לכלל מסקנה כי אילו היו השוטרים משכילים לנהוג בחוכמה בסבלנות‬
‫ובאיפוק‪ ,‬אירוע זה לא היה בא לעולם‪ .‬ובמה דברים אמורים?‬
‫עם הגעת הנאשמים לעמדת הבדיקה בכניסה לישוב‪ ,‬פגשו במתלונן ששימש אותה עת‬
‫כשומר בשער הישוב‪ .‬הלה הסביר להם כי ההנחיות שבידו מחייבות לבדוק כל אדם‬
‫שנכנס לישוב ולרשום את פרטיו‪ .‬גם לאחר שהתלהט ויכוח בעניין זה‪ ,‬עמד המתלונן על‬
‫דעתו וסרב להכניסם לישוב‪ .‬במהלך הדברים שהוחלפו בין הנאשם ‪ 1‬לבין המתלונן‪,‬‬
‫הציב הראשון אולטימטום למתלונן‪ ,‬לפיו‪ ,‬אם לא יפתח את השער בתוך חצי דקה‪,‬‬
‫ייעצר‪ .‬הנאשם ‪ ,2‬כפי שקבעתי בהכרעת הדין‪ ,‬יצא מהרכב וניסה לכפות על המתלונן‬
‫את הכניסה‪ ,‬תוך שהפעיל כלפיו כוח שלא כדין‪ .‬התנהלותו זו‪ ,‬הובילה לכך שנאשם ‪1‬‬
‫נאלץ להצטרף אליו‪ ,‬להודיע למתלונן על מעצרו ולהוציא בכוח את נשקו מידיו‪.‬‬
‫אני סבורה‪ ,‬כי טעו הנאשמים בכך שבחרו לפנות לפסים של אכיפה מידית וכוחנית‪ ,‬זאת‬
‫בטרם מיצו את מגוון האפשרויות האחרות שעמדו לרשותם‪ ,‬כמו‪ :‬פנייה לרבש"צ‪ ,‬פנייה‬
‫לגורמי החטיבה‪ ,‬עיכובו של המתלונן‪ ,‬המתנה במקום עד שיתברר העניין וכו'‪ .‬הדברים‬
‫אמורים בפרט על רקע העובדה שלא הייתה כל דחיפות מבצעית לכניסתם לישוב‪.‬‬
‫נקיטה בצעדי אכיפה שיש בהם שלילה של חרויות יסוד‪ ,‬היא מוצא אחרון ולא ראשון‪,‬‬
‫אולם לצערי‪ ,‬לא כך נהגו הנאשמים במקרה זה‪.‬‬
‫התנהגותם של הנאשמים‪ ,‬לא זו בלבד שלא תרמה להרגעת המצב אלא החריפה‬
‫והקצינה אותו‪ .‬כדרך גלגולם של אירועים‪ ,‬מצאו עצמם לבסוף נתונים במצב אבסורדי‪,‬‬
‫עת נאלצו להיאבק בשומר בעת שהוא ניצב על משמרתו ולהוציא מידיו בכוח כלי נשק‬
‫ששימש אותה עת לשמירה מבלי שהייתה כל הצדקה לכך‪.‬‬
‫על מקרים כגון דא אמר קוהלת‪" :‬טובה חוכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה‬
‫הרבה" (קוהלת פרק ט' פס' יח')‪.‬‬
‫‪258‬‬
‫לאור כל האמור‪:‬‬
‫אני סבורה כי יש לזכות את נאשם ‪ 1‬מהעבירות שיוחסו לו‪ ,‬ולהרשיע את נאשם ‪2‬‬
‫בעבירות של שימוש בכוח שלא כדין לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת והתנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר‪ ,‬לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‪.‬‬
‫השופטת צ' דוד‪-‬גולדברגר‬
‫‪ .1‬מקובלת עליי התוצאה שאליה הגיעה חברתי‪ ,‬אב בית הדין‪ ,‬בכל הנוגע לעניינו של נאשם ‪.1‬‬
‫עם זה‪ ,‬חולקת אני עליה בכל הנוגע לתוצאה בעניינו של נאשם ‪ .2‬למסקנה זו הגעתי לאחר‬
‫שהתרשמתי שאת העדויות בתיק זה יש להעריך באופן שונה משעשתה חברתי‪ .‬משום כך גם‬
‫הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התביעה להוכיח את אשמתו של נאשם ‪ 2‬מעל לכל ספק‬
‫סביר‪.‬‬
‫‪ .2‬למען נוחות הדיון והקריאה אדון בהערכת העדויות על פי הסדר שקבעה חברתי‪ .‬אומר‬
‫מראש כי אגע בהערכת העדויות‪ ,‬כדי שלא להרחיב את היריעה‪ ,‬רק במקומות שלדעתי היה‬
‫מקום לתת עליהם את הדעת‪ ,‬ואף על פי כן לא נעשה כן‪ .‬מטעם זה ומטבע הדברים לא‬
‫תכלול חוות דעתי מבט מקיף ומורחב על כלל הראיות בתיק זה‪ ,‬אלא רק במקומות כאמור‪.‬‬
‫עדויות התביעה ונאשם ‪ – 2‬היבטים נוספים הדרושים להערכת העדויות ולקביעת משקלן‬
‫‪ XXX .4‬זו העידה כי טרם שמסרה הודעה במח"ש למחרת האירוע‪ ,‬שוחחה היא על המקרה‬
‫עם מספר אנשים מהיישוב‪ .‬בערב האירוע עם ‪ XXX‬שגם מסר לה כי המתלונן במעצר בית‪,‬‬
‫ולמחרתו – עם ‪ .XXX‬עם זו האחרונה היא אף נסעה בצוותא חדא למשרדי מח"ש‬
‫ובנסיעתן המשותפת הן שוחחו על שאירע‪ .‬עוד סיפרה כי ביום האירוע הופץ בדואר‬
‫האלקטרוני‪ ,‬בקרב אנשי היישוב‪ ,‬מכתבה של גב' ‪ XXX‬מי שהייתה באותם ימים מנהלת‬
‫ארגון ‪ XXX‬עם מכתב זה‪ ,‬נ‪ ,2/‬המגולל את האירוע‪ ,‬היא התייצבה במח"ש והוא אף נתפס‬
‫מידה על ידי החוקר שגבה ממנה את עדותה‪ .‬כל אלו עלולים לדעתי ל"זהם" – אפילו שלא‬
‫מדעת ושלא במכוון – את החקירה ואת העדות שבעקבותיה‪ .‬במילים אחרות לא מן הנמנע‬
‫ש"הווליום" של האירוע ועצמתו כפי שתוארו על ידי העדה נבעו לא רק ממה שראתה‬
‫בעיניה‪ ,‬אלא גם מכל מה שקדם למתן עדותה כאמור לעיל‪.‬‬
‫ההתרחשויות הללו שעליהן העידה ‪ XXX‬מלמדות גם על הסערה שפקדה את היישוב בשל‬
‫מעצרו של המתלונן‪ ,‬שהוא תושב המקום וסגן הרבש"ץ‪ .‬כן הן מלמדות על ההתגייסות‬
‫הכללית של היישוב לטובתו‪.‬‬
‫‪259‬‬
‫‪ XXX .3‬ביחס לעד זה‪ ,‬מצאה חברתי שיש ליתן בו אמון מלא‪ .‬לשיטתי‪ ,‬כפי שאראה במקצת‬
‫להלן‪ ,‬העד לא תמיד מסר דברים כהווייתם‪ ,‬וטעמו עמו‪ .‬כך למשל‪ ,‬על אף שלטענתו היה‬
‫בביתן בטרם הגיע לשם נאשם ‪ ,1‬מסר העד כי לא שמע את השוטרים אומרים למתלונן כי‬
‫הוא עצור‪ .‬לדבריו הוא הבין שיש כוונה לעצור את המתלונן בסוף האירוע רק כששמע את‬
‫הקצין מזמין ניידת‪ .‬עוד העיד כי לא שמע את המתלונן מסרב למסור את נשקו וכי לא ראה‬
‫אותו מתנגד לכך (ראה עמ' ‪ 14‬לפרו')‪ .‬בשני עניינים מהותיים וחשובים אלו עדותו סותרת‬
‫אף את עדות המתלונן עצמו‪ .‬סתירה נוספת שנתגלעה בין עדותו ובין עדות המתלונן‪ ,‬חשובה‬
‫אף היא‪ ,‬נוגעת בעיתוי הגעת העד לזירה‪ .‬בעוד שהעד העיד כי הוא הגיע לביתן השמירה‬
‫(להלן‪" :‬הביתן") לפני נאשם ‪ ,1‬העיד המתלונן כי שני השוטרים היו במקום כשהעד הגיע‬
‫(ראה עמ' ‪ 31‬ו‪ 33 -‬לפרו')‪ .‬ועוד‪ ,‬העד הכחיש שצעק על השוטר המכה מיד כשהגיע לביתן‪ ,‬אף‬
‫שבהודעתו במח"ש ציין כי צעק וכי בעקבות צעקתו הראה לו השוטר תעודת שוטר (בעמ'‬
‫‪ .)11‬גרסתו אף לא תאמה את זו של ‪ XXX‬לעניין אמירותיה כביכול לאחר האירוע (ראה‬
‫עמ' ‪ 39‬לפרו')‪ .‬גם עד זה‪ ,‬כמו ‪ ,XXX‬הגיע למח"ש בעקבות מעורבותה של ‪XXX‬‬
‫שהופנתה אליו בעקבות פנייה של ‪ XXX‬אליה (ראה עמ' ‪ 38 -33‬לפרו')‪.‬‬
‫אשר למכות עצמן – בעוד שבהודעתו במח"ש לא ציין העד כי ראה מכות בדמות אגרופים‬
‫אלא מסר כי נאשם ‪ 2‬התנפל על המתלונן ודחפו לקיר (ראה עמ' ‪ 18‬לפרוטוקול)‪ ,‬לפנינו‬
‫הוסיף העד וטען שנאשם ‪ 2‬היכה באגרופים את המתלונן וכי אלו היו‪ ,‬כך עולה מעדותו‪ ,‬לב‪-‬‬
‫לִ בן של המכות (ראה עמ' ‪.)33‬‬
‫כאן המקום לציין כי עד זה‪ ,‬שאף הוא שומר בשער היישוב מעת לעת‪ ,‬לשאלת סנגור נאשם‬
‫‪ , 2‬מה היה הוא עושה לּו היה מוצב בשער במקום המתלונן‪ ,‬ושוטר היה מבקש ממנו לפתוח‬
‫את השער מבלי שיזדהו שאר יושבי הרכב שאתו‪ ,‬השיב‪" :‬אני פותח‪ ,‬אני אישית לא הייתי‬
‫שואל‪ ,‬אם אין לי חשד שזו תעודה מזויפת‪ ,‬הוא יכול להיכנס‪ ,‬אני לא יכול לעכב בעדו"‪.‬‬
‫המתלונן‬
‫‪ .1‬בעניינו של המתלונן קבעה חברתי‪ ,‬באשר לראשית האירוע (וגם לעניינים נוספים עליהם‬
‫אדון בהמשך)‪ ,‬כי מקובלים עליה דבריו כי השוטרים נשמעו כעוסים‪ ,‬וכי לאחר ששמעה את‬
‫התקליטור ת‪ ,9/‬היא מבכרת בעניין זה את דבריו על פני עדותם של עדת התביעה – ‪,XXX‬‬
‫ועד ההגנה – ‪ .XXX‬אומר כבר עתה כי התרשמותי שונה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬המתלונן לא רק העיד‬
‫על היותם כעוסים‪ ,‬אלא טען שהשוטר במדים צעק והתפרץ‪ ,‬וזה לשון עדותו‪" :‬השוטר‬
‫התחיל לצעוק עלי שהוא לא מחויב‪ ,‬שאני אפתח מהר את השער‪ ,‬איך אני מעז לא לשמוע‬
‫בקולו‪ ,‬כל מיני דברים בסגנון הזה‪ .‬הוא ממש היה כעוס ומתפרץ‪ ,‬ניסיתי להרגיע אותו‬
‫ואמרתי לו אלה ההוראות שאני מחויב אליהם‪ ,‬תן לי שנייה‪ ,‬אני אעלה בקשר מול הרבש"ץ‬
‫ואם הוא ייתן לי אישור‪ ,‬אני פותח לך בלי בעיות (בעמ' ‪ .")18‬האזנתי לת‪ 9/‬פעמים מספר‪,‬‬
‫ולא שמעתי לא צעקות ואף לא התפרצויות‪ .‬התרשמותי הינה כי הנאשמים פנו אל המתלונן‬
‫באדיבות‪ .‬אדיבות שבהמשך – נוכח סירובו של המתלונן לאפשר להם להיכנס – נמהלה‬
‫בנחישות ובתקיפות‪.‬‬
‫‪261‬‬
‫ועוד לעניין חלקו הראשון של האירוע‪ .‬המתלונן טען כאמור לעיל כי אמר לנאשמים שעליו‬
‫לברר עם הרבש"ץ האם להכניסם בניגוד לנהלים הקובעים כי יש לזהות את כל יושבי הרכב‪.‬‬
‫עוד טען כי לא אמר בשום שלב כי "הוא לא מעוניין לפתוח"‪ .‬גרסתו זו הופרכה‪ ,‬הן בהקלטה‬
‫ת‪ 9/‬בה הוא נשמע אומר‪" :‬אני לא מעונין לפתוח לך כרגע" והן בתמלילּה‪ ,‬ת‪ ,3/‬ואין בהן גם‬
‫כל אמירה בדבר הצורך לקבל את אישור הרבש"ץ לכניסה‪ .‬גם ‪ XXX‬וגם ‪ XXX‬העידו על‬
‫יחס בוטה ומזלזל של המתלונן כלפי הנאשמים והתעלמותו – תוך הפניית גב והליכה חזרה‬
‫לביתן – מקריאותיהם והוראותיהם‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬טענת המתלונן כי הנהלים היו לנגד עיניו שעה שמנע את כניסת הרכב – אינה‬
‫יכולה לעמוד‪.‬‬
‫אפילו אניח לטובת המתלונן כי פעל לפי הנהלים‪ ,‬ספק בעיני אם 'רכב משטרה' בא בכלל‬
‫בגדר 'רכב זר'‪ .‬היינו‪ ,‬גם נהלים צריך לפרש לפי ההיגיון והשכל הישר‪ .‬בהקשר זה נכון‬
‫להפנות גם לעדותו של ‪ XXX‬לפיה אם היה עומד הוא בנעלי המתלונן‪ ,‬היה מאפשר את‬
‫הכניסה ללא כל עיכוב‪.‬‬
‫ועוד לעניין הנהלים‪ ,‬הנוהל שהיה תקף בזמן האירוע‪ ,‬ת‪ ,2 -8/‬מנע כניסה של מי שהמטרה‬
‫שנתן היא "מטרה לא טובה"‪ .‬טוב עשו מעדכני הנוהל שהשמיטו עניין זה מהנוהל המעודכן‬
‫(ת‪.)4 -8/‬‬
‫אשר לאי‪-‬דיוקים בעדות המתלונן בנוגע לרצועת הנשק – רק לאחר חקירה נגדית ממושכת‬
‫הודה המתלונן כי לא ראה שנקרעה‪ ,‬אף שכך מסר בהודעתו במח"ש ובחקירתו הראשית‬
‫(בעמ' ‪.)39‬‬
‫אשר לאמירות שיוחסו לו בעניין "הבחורות" שבאוטו – בתחילה אמר שלא יכול להיות‬
‫ששאל מי היושבות מאחור (עמ' ‪ 31‬לפרו') כיוון שלא היו שתי בחורות ברכב‪ ,‬אלא בחורה‬
‫ובחור‪ .‬בהמשך‪ ,‬משעומת עם ההקלטה ת‪ ,9/‬השיב‪" :‬לאחר מספר פעמים‪ ,‬כן אני שומע לא‬
‫באופן ברור שאני אומר "מי אלה הבחורות האלה" (עמ' ‪ 92‬לפרו')‪ .‬לא הייתי מתעכבת על‬
‫אמירה זו אלמלא היה בה כדי ללמד על הגישה המזלזלת של המתלונן‪ ,‬כפי שחשו אותה גם‬
‫פעילי השמאל שברכב (בעמ' ‪ 113 ,111‬לפרו')"‪ .‬מעבר לכך יש בה כדי ללמד על אמינות‬
‫דבריו‪.‬‬
‫אשר לקללות שהטיח בנאשם ‪ 1‬לאחר שתם השימוש בכוח ומשנותרו הם לבדם בביתן –‬
‫בתחילה הכחיש אותם כליל ובהמשך טען כי אינו זוכר שקילל (עמ' ‪ 39‬לפרו')‪.‬‬
‫אשר למה שהתרחש בביתן עצמו – גרסת המתלונן לעניין סטירות שסטר לו נאשם ‪ 2‬לא‬
‫נתמכה באף עדות נוספת‪ .‬דבר נוסף‪ ,‬בעוד שלפי ‪' XXX‬מרכז הכובד' של המכות היה‬
‫אגרופים לכיוון חזהו של המתלונן (עמ' ‪ 33‬לפרו')‪ ,‬שלהם קדמה דחיפה ולאחריהם הייתה‬
‫‪261‬‬
‫דחיקה אל הקיר‪ ,‬הרי שלפי עדות המתלונן עצמו מרכזן היה "‪...‬בעיקר בחלק האחורי של‬
‫הגוף‪ ,‬בעורף‪ ,‬בגב‪ ,‬בעיטות‪( ..‬עמ' ‪ 19‬לפרו')‪.‬‬
‫‪ XXX .1‬העד ‪ XXX‬ייחס לנאשמים פעולות קיצוניות לכל הדעות‪ ,‬שאף המתלונן עצמו לא‬
‫טען להן‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬חניקת המתלונן – פעולה שיוחסה לנאשם ‪ ,2‬ומשיכתו מהשערות‬
‫ומהכיפה – פעולה המיוחסת לנאשם ‪ .1‬די באלה כדי שלא להיזקק לגרסתו‪.‬‬
‫מקלה ראש בהתרשמותו של חוקר המח"ש – שהוא חוקר ותיק‬
‫ועוד‪ .‬כשלעצמי‪ ,‬לא הייתי ִ‬
‫ומנוסה – מעד זה‪ ,‬שעליו אמר‪" :‬אני רוצה לומר שהעדות שלו לא שפכה אור על האירוע‪,‬‬
‫העדות שלו הייתה מופרכת‪ ,‬ככה אני התרשמתי ממנו (ראה עמ' ‪ 8‬לפרו')"‪ .‬וכך‪ ,‬גם אני‪.‬‬
‫‪ ,XXX XXX .3‬הרבש"ץ‪ ,‬כפי שציינה חברתי‪ ,‬הגיע למקום כשהאירוע כבר הסתיים‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫לשיטתה‪ ,‬אין בעדותו כדי לשפוך אור על האירוע‪ .‬אכן כך הם הדברים בדרך כלל בנוגע לעד‬
‫שמגיע בתום התרחשות‪ .‬ואולם‪ ,‬בענייננו נדמה כי בכל זאת עשויה להיות לעד תרומה‬
‫מסוימת לקביעת ממצאים שונים‪ ,‬ולרבות לעניין סיבה אפשרית לסירובו של המתלונן‬
‫לאפשר את כניסת הרכב ליישוב‪.‬‬
‫ראשית לעניין הממצאים – העד העיד שלא זכור לו שהנשק ניזוק וגם לא דובר על זה (ראה‬
‫עמ' ‪ 141‬לפרו')‪ .‬כן העיד שנגרם נזק בביתן ל"חומר שקוף" שהוא מן חלון (ראה עמ' ‪143‬‬
‫לפרו')‪ .‬אשר לסירוב המתלונן לאפשר את הכניסה – העד סיפר כי יום קודם לאירוע התקשר‬
‫אליו רכז מודיעין מהמשטרה וסיפר לו כי מתוכננת הפגנה של פעילי שמאל בקשר לתכנית‬
‫"ההקפאה"‪ .‬ואולם מידע זה‪ ,‬כך אישר בעדותו‪ ,‬לא נכלל בהודעתו במח"ש וגם לא בתצהיר‬
‫שנתן לבקשת המתלונן בחודש אוגוסט ‪ .2112‬משהטיחה בו הסנגורית של נאשם ‪ 1‬כי הסיבה‬
‫לכך שלא כלל את המידע האמור וכאמור‪ ,‬נעוצה בעובדה שהיה בכוונתם למנוע כניסה של‬
‫פעילי שמאל ליישוב – חייך העד‪ ,‬חיוך שלטעמי היה צופן סוד‪ ,‬ולאחר מכן שלל את דבריה‬
‫ב"חד וחלק לא" (ראה עמ' ‪ 141‬לפרו')‪ .‬עוד למדנו מעד זה כי המתלונן אינו בבחינת שומר‬
‫רגיל‪ ,‬אלא הוא סגנו‪ ,‬היינו שימש כסגן הרבש"ץ‪ .‬לדידי‪ ,‬לא ניתן לשלול את האפשרות –‬
‫שהיא גם מתיישבת היטב עם עדותם של פעילי השמאל והנאשמים – לפיה המתלונן נמנע‬
‫באופן מכוון לאפשר את כניסתם‪ .‬אפשר שאת המידע הנ"ל חלק העד עם סגנו‪ ,‬המתלונן‪ ,‬אף‬
‫שהכחיש זאת‪ .‬ואפשר גם שזה האחרון התנהג כפי שהתנהג כדי לסכל את כניסתו של הרכב‬
‫ליישוב לא מטעמים ביטחוניים‪ ,‬אלא מטעמים פוליטיים דווקא‪.‬‬
‫עניין נוסף שיש לקחת בחשבון בהערכת עדותו של עד זה ‪ -‬במהלך חקירתו הנגדית של העד‬
‫למדנו כי העד הגיש תצהיר מטעמו של המתלונן כחצי שנה לפני מתן העדות בבית הדין‪.‬‬
‫בתצהיר זה ייחס לנאשמים דברים‪ ,‬שלפי עדותו לפנינו‪ ,‬לא היו מדויקים‪ ,‬כגון שהנאשמים‪,‬‬
‫שניהם‪ ,‬צעקו עליו כשהגיע למקום וכי לא אפשרו לו לשוחח עם המתלונן (ראה עמ' ‪-129‬‬
‫‪ 142‬לפרו')‪.‬‬
‫‪262‬‬
‫מסקנה כללית מעדויות עדי התביעה שנזכרו לעיל‬
‫‪ .8‬עד כאן עסקתי בהיבטים שונים שעלו מעדויות עדי התביעה‪ ,‬ובהם הבדלים בין גרסאותיהם‬
‫שלהם עצמם ובינם ובין עצמם‪ .‬אלו מצביעים‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על אי‪-‬דיוקים‪ ,‬הפרזה ונטייה‬
‫ברורה "לתפוס צד"‪ ,‬את צדו של המתלונן‪ .‬אעבור עתה לדון בגרסת נאשם ‪.2‬‬
‫נאשם ‪4‬‬
‫‪ .9‬נאשם ‪ 2‬מסר את גרסתו במספר הזדמנויות‪ .‬פעמיים‪ ,‬ביום האירוע – בראשונה בהודעה‬
‫שנגבתה ממנו במשטרה (ת‪ ,)1/‬וזמן קצר לאחר מכן בדוח פעולה שרשם (נ‪ .)21/‬כן מסר‬
‫הודעה במח"ש כחודשיים לאחר מכן (ת‪ .)2/‬וההזדמנות האחרונה ‪ -‬בעדותו לפנינו‪ .‬חזרתי‬
‫ועיינתי בגרסתו ומצאתיה‪ ,‬ככלל‪ ,‬וחרף הבדלים שאינם יורדים לטעמי לשורשו של עניין‪,‬‬
‫אחידה ועקבית‪ .‬גם הפכתי בה אל מול שאר העדויות והראיות שבתיק זה‪ .‬לאחר שעשיתי‬
‫כן‪ ,‬מצאתי את גרסתו‪ ,‬למצער‪ ,‬כמעוררת ספק סביר באשמה המיוחסת לו‪.‬‬
‫‪ .11‬ויוטעם‪ ,‬עתה משבאנו עד הלום‪ ,‬בחינת השימוש בכוח בתיק זה‪ ,‬אם כדין היה אם לאו‪,‬‬
‫צריכה להיעשות במנותק מן השאלה האם עמדו לפני הנאשמים דרכי פעולה חלופיות‬
‫להיחלץ מן ה'סבך' אליו נקלעו‪.‬‬
‫‪ .11‬לית מאן דפליג שהאירוע‪ ,‬לצערנו‪ ,‬התלהט ברגע שבו נעשה השימוש בכוח‪ ,‬וזה התרחש‬
‫בפתח הביתן ובתוכו פנימה‪ .‬אל פתח הביתן הגיע נאשם ‪ 2‬לאחר שהלך בעקבות המתלונן –‬
‫ולפי אלו‪ :‬עדת התביעה ‪ XXX‬ת‪ ,3/‬ת‪ 9/‬ועד ההגנה ‪ – XXX‬משום שהלה התעלם מפניות‬
‫השוטרים אליו ולאחר שאמר להם שהוא אינו מעוניין לפתוח את השער כרגע‪ .‬זה מה‬
‫שאמר‪ .‬הא ותו לא‪ .‬טענת המתלונן בדבר הצורך לבדוק את הכניסה עם הרבש"ץ בשל‬
‫האמור בנוהל‪ ,‬הופרכה לטעמי‪ ,‬כפי שפירטתי בסעיף ‪ 1‬דלעיל‪.‬‬
‫בנסיבות כאלה‪ ,‬גרסת נאשם ‪ 2‬לפיה המתלונן גירש אותו מן הביתן בקללות ובתנועת אגרוף‬
‫– איננה בלתי מסתברת‪.‬‬
‫בתגובה למעשיו של המתלונן‪ ,‬טען נאשם ‪ – 2‬בכל ההזדמנויות שבהן שטח את גרסתו – כי‬
‫קפץ על המתלונן "בתנועת חיבוק" והודיעו כי הוא עצור‪ .‬תוך כדי כך הם נהדפו אל השולחן‬
‫שהיה בביתן‪ .‬כן דרש ממנו למסור את הנשק‪ .‬המתלונן‪ ,‬מנגד‪ ,‬סירב למסור את הנשק‬
‫והתנגד התנגדות של ממש למסירתו‪ .‬התנגדות שהביאה ל'זריקתם' מצד אל צד‪.‬‬
‫אומר כבר עתה כי גרסה זו מתיישבת‪ ,‬כפי שטען סנגורו‪ ,‬עם עדותה של ‪ XXX‬בדבר‬
‫"מהלומות בידיים" וגם עם הודעתו של ‪ XXX‬במח"ש‪ ,‬להבדיל מעדותו לפני בית הדין‪,‬‬
‫לפיה ראה את נאשם ‪ 2‬מתנפל על המתלונן ודוחפו לקיר‪ .‬אכן‪ XXX ,‬ו‪ XXX‬לא העידו כי‬
‫ראו שהמתלונן הטיח מכת אגרוף בנאשם ‪ .2‬ואולם‪ ,‬אין בכך כדי להפריך את גרסתו‪ .‬הטעם‬
‫‪263‬‬
‫לכך הוא ש‪ XXX‬ככל הנראה לא יכלה לצפות בכל המתרחש בביתן‪ :‬הן משום הזווית‬
‫המסוימת שהיה בה המתלונן ביחס למקום עמידת רכבה‪ ,‬ובין משום שנאשם ‪ 2‬חצץ בגופו‬
‫בינם ובין המתלונן והסתיר להם חלק משדה הראייה‪ .‬אשר ל‪ XXX‬נציין גם כי זה הגיע‬
‫לביתן לאחר שתם 'חלקו הראשון' של האירוע‪ ,‬כפי שהעידו הנאשמים וגם המתלונן עצמו‪.‬‬
‫ממילא‪ ,‬לפיכך‪ ,‬לא היה באפשרותו לראות‪ ,‬מתוך הביתן או מפתחו‪ ,‬את מה שקרה טרם‬
‫שבא‪.‬‬
‫לכך יש להוסיף‪ ,‬ועניין זה חשוב הוא‪ ,‬כי המתלונן לא שלל בעדותו את האפשרות לפיה שני‬
‫השוטרים הודיעו לו על מעצרו‪ .‬בתחילה נאשם ‪ 2‬ולאחר מכן נאשם ‪( 1‬ראה עמ' ‪ 33‬לפרו')‪.‬‬
‫יוצא אפוא שגרסת נאשם ‪ 2‬בדבר הודעה שנתן למתלונן על מעצרו עובר לשימוש בכוח אינה‬
‫נשללת על ידי המתלונן עצמו‪ .‬אשר לעדה ‪ XXX‬שאף עליה נסמכה חברתי בקביעתה כי‬
‫נאשם ‪ 2‬לא הודיע למתלונן על מעצרו – זו הייתה ברכב וממילא לא הייתה יכולה לראות או‬
‫לשמוע את כל שהתרחש בביתן‪ ,‬כפי שהיא עצמה העידה‪ .‬אשר לתגובתה הספונטנית של‬
‫העדה ‪ XXX‬כפי שנשמעה בת‪ ,9/‬הבהירה העדה את דבריה במהלך חקירתה הראשית‪,‬‬
‫ואמרה‪:‬‬
‫"כשראיתי את הדחיפה‪ ,‬אמרתי אני הייתי מתלוננת על ‪ XXX‬משהו‬
‫כזה‪ .‬ו‪ XXX‬אמר לי מה פתאום‪ ,‬הוא מפריע לשוטר במילוי תפקידו‪,‬‬
‫צריך לעצור אותו‪ .‬ואז אמרתי משהו שברור שיהיה בלאגן איתם‪ ,‬כי אני‬
‫ראיתי את הדחיפה ואני יודעת מניסיוני שדחיפות של שוטרים במקום‬
‫רגיש הם משמשים תמיד ככלי להגשת תלונות‪ ,‬גם משמאל וגם ימין‪,‬‬
‫ואני מניחה שזה מה שעלה בדעתי כדבר ראשון‪ ,‬לכן אמרתי את זה (בעמ'‬
‫‪ 113 -114‬לפרו')"‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אישר המתלונן בחקירתו הנגדית כי מהודעתו במח"ש משתמע שהשוטרים לא תקפו‬
‫אותו טרם שביקשו ממנו את הנשק‪ .‬עוד אמר כי היום בחלוף שנתיים מהאירוע אין הוא‬
‫זוכר במדויק את סדר הדברים (ראה עמ' ‪ 83‬לפרו')‪.‬‬
‫אכן לא נעלמה מעיניי העובדה ש"הברכייה" שנתן נאשם ‪ 2‬למתלונן לא בא זכרה בהודעתו‬
‫במשטרה ובדוח הפעולה שרשם (ת‪ 1/‬ו‪ -‬נ‪ ,21/‬בהתאמה)‪ .‬ברם‪ ,‬זכרה של זו כן בא בהודעתו‬
‫במח"ש‪ .‬הסברו של נאשם ‪ 2‬לעניין זה לפיו‪ ,‬הוא לא הסתיר את השימוש בכוח כבר‬
‫מראשית הדרך‪ ,‬היינו בהודעתו במשטרה ובדוח הפעולה שרשם עוד ביום האירוע‪ ,‬וכי הוא‬
‫אינו יודע מדוע לא ציין כאמור בהזדמנויות שהיו לו ביום האירוע‪" ,‬אולי בשל השתלשלות‬
‫העניינים" – נראה לי מספק‪.‬‬
‫‪264‬‬
‫גם הפער שנתגלע בינו ובין נאשם ‪ 1‬והמתלונן בעניין 'חטיפת' הפלאפון או הפלתו – אינו‬
‫נראה לי כפער שיורד לשורשו של עניין‪ .‬במיוחד כאשר עסקינן בסיטואציה מלחיצה ובאירוע‬
‫דינמי המתרחש בזמן קצר ביותר‪.‬‬
‫להשלמת בחינת עדותו של נאשם ‪ 2‬יש להוסיף כי תמיכה לכך שהוא הזדהה כשוטר כבר‬
‫בהתחלה‪ ,‬בעודו ברכב – בניגוד לטענת המתלונן לפיה הוא לא עשה כן – יש לא רק בעדות‬
‫נאשם ‪ ,1‬אלא גם בעדותם של ‪ XXX‬ו‪ XXX . XXX‬העידה כי זכור לה "ש‪, XXX‬‬
‫נאשם ‪ ,2‬הראה לו תעודה‪ ,‬אמר לו אני שוטר (ראה עמ' ‪ 112‬לפרו')"‪ ,‬ו‪ XXX‬העיד‬
‫שהמתלונן אמר לו שהשוטר הסמוי הראה לו את התעודה בחטף (ראה עמ' ‪ 141‬לפרו')‪.‬‬
‫העדר ממצאים לחבלות בגוף המתלונן‬
‫‪ .12‬לשיטת חברתי‪ ,‬אין בעובדה שלא נצפו סימנים חיצוניים על גוף המתלונן‪ ,‬למעט שריטה‬
‫קטנה שהותירה "סימן קטן בצבע אדום (ראה עמ' ‪ 31‬לפרו')" כדי להוכיח שלא ספג את‬
‫המכות שלהן טען‪ ,‬מן הטעם ש"ניסיון החיים מלמד כי מכות יבשות לא משאירות סימנים‬
‫בהכרח" ומן הטעם שייתכן ש"בגדיו של המתלונן ריככו חלק מהמכות"‪.‬‬
‫ואני אומר שקיימת גם אפשרות אחרת‪ ,‬סבירה לא פחות‪ ,‬לפיה עובדה זו מלמדת כי‬
‫השימוש בכוח כלפי המתלונן היה סביר‪ ,‬ולא כנטען על ידו‪ .‬הוא היה סביר בנסיבות העניין‬
‫שבהן נדרשו הנאשמים לחלץ מעצור נשק ארוך שהיה ב"מצב הכנס"‪ ,‬שהוא מצב‬
‫שפוטנציאל הסיכון בו לחיים הוא גבוה‪ .‬אשר לטעם של ריכוך המכות בבגדים – אציין רק‬
‫כי האירוע התרחש ב‪ 23 -‬באוגוסט‪ ,‬מועד בשנה שבו לובשים בני האדם בדרך כלל בגדים‬
‫קלילים שאין בכוחם "לעשות את העבודה" של הריכוך‪.‬‬
‫לא למותר לציין בהקשר זה גם את סעיף ‪(31‬ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –‬
‫מעצרים)‪ ,‬התשנ"ו‪ ,1991-‬שניתן ללמוד ממנו על הזיקה שבין 'כוח סביר' ובין 'חבלה'‪.‬‬
‫לעניין זה יש מקום לציין גם כי אף נאשם ‪ 1‬נחבל באצבעו מהַ ֶתפֶ ס שבאבזם רצועת הנשק‪,‬‬
‫במהלך הניסיונות שנדרשו כדי לחלץ את הנשק מהמתלונן (ראה ת‪ .)4/‬לא מן הנמנע כי‬
‫השריטה שנגרמה למתלונן בזרוע שמאל מקורה אף היא בַ תפס‪.‬‬
‫התבטאות נאשם ‪ 4‬כלפי המתלונן בתחנת המשטרה – האם הוכחה?‬
‫‪ .14‬על פי כתב האישום נטען כלפי נאשם ‪ 2‬כי אמר למתלונן בתחנת המשטרה כי "נהנה להרביץ‬
‫לו"‪ .‬נאשם ‪ 2‬הכחיש זאת‪ .‬לדבריו‪ ,‬המתלונן הגיע לפניו לתחנה בניידת הסיור שהוזמנה‬
‫למקום‪ ,‬וכי הוא לא פגשו שם‪ .‬העד היחיד לאמירה זו הוא המתלונן עצמו‪.‬‬
‫כפי שהראיתי לעיל המתלונן לא דייק בעדותו בדברים שאמר‪ :‬הן לעניין הזדהות נאשם ‪2‬‬
‫כשוטר הן לעניין "הבחורות שברכב" הן לעניין שאינו "מעוניין לפתוח את השער" והן לעניין‬
‫הקללות שהטיח בנאשם ‪ 1‬ועוד‪ .‬כמו כן לא דייק המתלונן גם בנוגע לדברים שלטענתו אמר‬
‫ובעצם לא אמרם‪ ,‬כמו שפתיחת השער מנוגדת לנהלים וכי עליו לקבל את אישור הרבש"ץ‪.‬‬
‫‪265‬‬
‫לפיכך‪ ,‬מי לידינו יתקע שהפעם ְדברו אמת‪ .‬מטעם זה אני סבורה שיש לנקוט זהירות וכי‬
‫אין לבסס ממצאים על עדות המתלונן בלבד‪.‬‬
‫לפני סיום‬
‫‪ .13‬לפני סיום אבקש לומר כי נוכח ההתנגדות הפעילה שגילה המתלונן למסירת הנשק אין‬
‫לתמוה על כך שנפלו פריטים מן השולחן או שנשבר חלון‪ .‬גם לא מן הנמנע כי בשלב שבו היה‬
‫המתלונן דחוק אל הקיר פגע הנשק בשמשה ושברּה‪.‬‬
‫‪ .11‬לבי עם המתלונן וצר לי על עגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מן האירוע‪ .‬ברם‪ ,‬זו עגמת נפש‬
‫שהיא תוצר מובנה של אכיפת חוק‪ .‬עבודת המשטרה‪ ,‬אף כשהיא נעשית כדין‪ ,‬כרוכה לעתים‬
‫בפגיעה בזכויות יסוד‪ ,‬ופגיעה בהן היא תמיד בלתי נעימה בלשון המעטה‪.‬‬
‫‪ .11‬גם זאת אבקש לומר לפני סיום‪ ,‬חברתי מצאה לנכון להעביר ביקורת על הנאשמים על כך‬
‫שבחרו להמשיך ולמלא את המשימה שלשמה הגיעו למקום‪ ,‬מן הטעם שלא הייתה כל‬
‫דחיפות מבצעית בכניסתם ליישוב ומן הטעם שבסופו של האירוע נמצא השומר במעצר‪.‬‬
‫כשלעצמי‪ ,‬הייתי נזהרת מקביעה כזו שהיא‪ ,‬לדעתי‪ ,‬בגדר "חוכמה שבדיעבד"‪ .‬איש לא ידע‬
‫כיצד התפתח האירוע ולא כל 'סוף מעשה' ניתן לצפייה 'תחילה'‪ .‬דבר נוסף‪ ,‬בית הדין בתוך‬
‫עמו הוא יושב וקשיי המשטרה לאכוף את החוק‪ ,‬ולרבות את מדיניות הממשלה בדבר‬
‫הקפאת הבנייה בשטחים – קשיים שעליהם עמדו בהרחבה גם נאשם ‪ ,1‬מת"ח ‪ XXX‬וחלק‬
‫מן העדים – מן המפורסמות הם‪.‬‬
‫לא למותר לציין בהקשר זה את דבריו של נאשם ‪:1‬‬
‫כפי שציינתי תכנית ההקפאה באותו זמן‪ ,‬כל ניידת משטרה נחשדה‬
‫כאחת שבאה לפקח ולאכוף את התוכנית‪ ,‬והפכנו להיות בעצם מטרה‬
‫מעצם הגעתנו לישובים‪ ,‬גם ישובים שבשגרה אנחנו נמצאים שם‬
‫באמצעות משקים‪ ,‬ניידות היו מותקפות (בעמ' ‪ 134‬לפרו') ‪.‬‬
‫וכן את דבריו של מת"ח ‪ XXX‬עד הגנה ‪ 2‬מטעמו של נאשם ‪ ,1‬שהעיד על נסיבות הזמן‬
‫המיוחדות של האירוע‪:‬‬
‫כשפקודת ההקפאה הייתה בשלב לפני הביצוע‪ ,‬ניתן אישור ממשלתי‬
‫שכל מבנה שיהיו בו יסודות יוכל להמשיך להבנות בתקופת ההקפאה‬
‫לכן ההתיישבות בשבוע שלפני שנכנס לתוקף חוק ההקפאה‪ ,‬ביצעו‬
‫המון יסודות בנייה כדי שבמהלך תקופת ההקפאה יוכלו להמשיך‬
‫ולבנות ומכאן באה הבקשה של מזכ"ל ‪( XXX‬בעמ' ‪ 114‬לפרו')‪.‬‬
‫‪266‬‬
‫על רקע מצב הדברים המתואר לעיל באה כאמור הבקשה לקיום ההפגנה האמורה‪ .‬הפגנה‬
‫שבשלה ערכו הנאשמים סיור שטח מקדים עם מזכ"ל ‪ XXX‬ועם 'האחראית לפרויקט‬
‫מעקב ההתנחלויות' בתנועה‪ .‬זו האחרונה העידה‪:‬‬
‫אני אישית חוויתי מפגשים לא נעימים עם שומרים של התנחלויות‪,‬‬
‫שחוסמים אותי ואפילו זורקים עלי אבנים (בעמ' ‪ 111‬לפרו')‪.‬‬
‫ועל מה שקרה לכשנסתיים האירוע העידה‪:‬‬
‫בשלב הזה כבר התחילו להקיף אותנו‪ ,‬את האוטו שבו אני המשכתי‬
‫לשבת‪ ,‬אני ו‪ XXX‬תושבים‪ ,‬שצילמו אותנו והסתובבו מסביב ודיברו‬
‫והייתה תחושה של איום (בעמ' ‪ 112‬לפרו')‪.‬‬
‫והעד ‪ XXX‬העיד‪:‬‬
‫העובדה ששני אנשים יחסית מוכרים‪ XXX ,‬ואני‪ ,‬כשאנו נמצאים‬
‫ברכב בכניסה להתנחלות עם החלונות‪ ,‬שניתן לראות אותנו משם‪ ,‬כל‬
‫הסיור‪ ,‬הרצון שלנו היה שהוא יעבור בשלום‪ ,‬זאת לא הייתה הפגנה‪ ,‬זה‬
‫היה סיור מכין‪ .‬לכן כשנמצאנו בש"ג והתחילו משחקים ולחייך ולשאול‬
‫שאלה מעליבה‪ ,‬התחושה שלנו הייתה מאוד לא נעימה במצב הזה‪ .‬כן‬
‫היה לנו חשש שעצם הנוכחות שלנו בהתנחלות עלולה לגרום בהתנחלות‬
‫לפרובוקציה‪ ,‬להתקהלות וכו' ולכן גם ברגעים שבש"ג וגם אחרי‬
‫האירוע‪ ,‬הייתה תחושה מאוד לא נעימה ומאוד לא סימפטית‪ .‬אני חשתי‬
‫שהש"ג‪ ,‬שיש לו עניין בעצירת הרכב ובמשיכת הזמן‪ .‬לא חשתי לרגע‬
‫שיש איזה איום‪ ,‬שיש לו איזה ספק שמדובר בשוטרים‪ ,‬הוא לא חשד‬
‫שאנו כמובן גורמי פח"ע‪ ,‬הוא לא חלק על השוטר שאמר לו שהוא‬
‫שוטר‪ ,‬הוא לא פיקפק‪ ,‬עניין אותו לדעת מי היושבים מאחור‪ ,‬מה הולך‬
‫לקרות‪ ,‬מה הסיפור‪ ,‬מה קורה כאן ואני חשתי שיש פה איזה מכשול‬
‫בניסיון להשיג את מטרתנו (בעמ' ‪ 111‬לפרו')‪.‬‬
‫יוצא אם כן שבנסיבות כאלה הפתרון הנכון‪ ,‬ולעולם אין רק אחד כזה‪ ,‬הוא מורכב‪ ,‬ואין כל‬
‫ערובה שהמתנה במקום או עיכוב במשימה או דחייתה היו בהכרח מובילים לפתרון נקי‬
‫וחלק‪.‬‬
‫‪267‬‬
‫לסיום‬
‫‪ .13‬נוכח כל האמור לעיל‪ ,‬אני סבורה כי התביעה לא עמדה בנטל הנדרש ולא הוכיחה גם את‬
‫אשמת נאשם ‪ 2‬במידה שהיא למעלה מן הספק הסביר‪ .‬אשר על כן אציע לחבריי לזכות את‬
‫הנאשם מחמת הספק‪.‬‬
‫בע"פ ‪( 3114/11‬ראובן ידען נ' מדינת ישראל ‪[ ,‬פורסם בתקדין‪ ,)]21.3.2112 ,‬אמר כבוד‬
‫השופט רובינשטיין על הספק הסביר את הדברים האלה‪:‬‬
‫"השאלה מתי תמיהות שנותרו עולות כדי ספק סביר מושפעת ממידת‬
‫הקשר שלהן לגרעין המהותי עליו נסב האירוע‪ ,‬נשוא האישום‪ .‬כאשר‬
‫התמיהות מקרינות על עצם מעורבות הנאשם באירוע העברייני המיוחס‬
‫לו‪ ,‬משקלן עשוי לעלות כדי ספק סביר באשמה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר‬
‫התמיהות מצויות בשולי האירוע העברייני‪ ,‬ואינן מהותיות לו‪ ,‬הרי גם‬
‫כאשר הן נותרות ללא מענה‪ ,‬לא בהכרח ישפיע הדבר על רמת הוודאות‬
‫של הגרסה המפלילה האמינה‪.‬‬
‫בענייננו‪ ,‬כפי שהראיתי לעיל‪ ,‬נתגלעו הבדלים ותמיהות הנוגעים בלב האירוע המיוחס‬
‫לנאשם ‪ .2‬חלק מן התמיהות נוגעות בעדות המתלונן וחלקן האחר בעדות העדים מטעמו‪.‬‬
‫שופטת_________________‬
‫סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫השופט‪ ,‬עו"ד ראובן דוברוביצר‬
‫‪ .1‬בכל הכבוד הראוי מצטרף אני להכרעתן של חברותי המלומדות בכל הנוגע לזיכויו של‬
‫נאשם מספר ‪ ,1‬אם כי אני חייב לציין כי היה זה לא בלי היסוס‪ ,‬בכל הנוגע להתנהגות‬
‫שאינה הולמת שוטר‪ .‬התרשמתי כי חילופי הדברים בינו לבין המתלונן לא היו אזהרה‬
‫יבישה גרידא כנטען בתשובה לכתב האישום‪ .‬עוד התרשמתי כי נאשם מספר ‪ 1‬נהג‬
‫בחוסר סבלנות וסובלנות‪ ,‬ולא נתן לשומר למצות את הנהלים‪ .‬אך בהעדר ראיה לתוכן‬
‫חילופי הדברים‪ ,‬למעט זו של המתלונן‪ ,‬אין בכך די בעיני על מנת להרשיע‪ ,‬ונאשם ‪1‬‬
‫ייהנה מן הספק בעניין זה‪.‬‬
‫‪ .4‬בעניינו של נאשם ‪,2‬מצטרף אני בכל הכבוד הראוי לדעתה של הנשיאה‪ ,‬כנגד דעתה‬
‫החולקת של חברת בית הדין‪.‬‬
‫‪ .4‬למסקנה זו הגעתי לאחר שעברתי על העדויות וחקירותיהן‪ ,‬שנשמעו במשך מספר‬
‫ישיבות‪ ,‬ולאחר שקראתי בעיון רב את העדויות ואת הניתוח המלומד שעשו חברותי‬
‫המלומדות‪ ,‬כל אחת בדרכה‪ ,‬ולאור הביקור במקום שערך מותב בית הדין‪ ,‬ביקור אשר‬
‫‪268‬‬
‫האיר את העדויות והבהיר אותן ביתר שאת‪ ,‬במיוחד את העובדה כי המרחק בין הרכב‬
‫לביתן השמירה (להלן‪" :‬הבוטקה") היה קצר יותר ממה שניתן היה להתרשם במהלך‬
‫העדויות‪ ,‬ובעיקר כי ניתן היה לראות הן מהרכב המשטרתי‪ ,‬והן מאלה שבאו ממול‪,‬‬
‫מתוך היישוב – את כל המתרחש בבוטקה ומחוץ לה‪.‬‬
‫‪ .3‬אמנע מלפרט ניתוח מקיף של מלוא העדויות‪ ,‬כפי שעשו חברותי למותב בכישרון רב‪,‬‬
‫אך אציין מספר הערות כלליות‪.‬‬
‫‪ .1‬לדעת חברתי המלומדת סערת הרגשות והמתח ביישוב בתקופה זו כל אלו עלולים‬
‫ל"זהם" – אפילו שלא מדעת ושלא במכוון – את החקירה ואת העדות שבעקבותיה‪.‬‬
‫במילים אחרות לא מן הנמנע ש"הווליום" של האירוע ועצמתו כפי שתוארו על ידי‬
‫העדה נבעו לא רק ממה שראתה בעיניה‪ ,‬אלא גם מכל מה שקדם למתן עדותה‪.‬‬
‫‪ .1‬בכל הכבוד הראוי אני רואה זאת בצורה שונה‪ .‬אומנם ניכר היה מעדויות התביעה‪,‬‬
‫לפחות ביחס לחלקן‪ ,‬כי נאמרו מתוך סערת רגשות‪ ,‬בשל המתיחות בה היה שרוי‬
‫היישוב בעת קרות האירוע בכלל‪ ,‬והסערה שפקדה אותו בעקבות האירוע בפרט‪ .‬אף כי‬
‫לעיתים תוארו העובדות במידה ניכרת של חירות אומנותית ששרתה עליהם‪ ,‬אין בכך‬
‫לשלול את גרעין האמת שהיה בהם‪ ,‬ואף למעלה מזה‪ ,‬ואין בכל אלה‪ ,‬בעיני‪ ,‬כדי לפגוע‬
‫בעצם קביעת המהימנות ביחס לעובדות הבסיס כפי שקבעה אותן כבוד הנשיאה‪ ,‬שדי‬
‫בהן כדי לקבוע כי היה שימוש בכוח‪.‬‬
‫‪ .3‬גם מעורבותה של פעילת הימין ‪ ,‬כתוארה אז‪ ,‬הגברת ‪( XXX‬כיום ‪ – )XXX‬אין בה‬
‫בעיני להשפיע על אמינות העדות‪ .‬שכן לא הוכח‪ ,‬ואף לא נטען למעורבות בתוכן העדות‬
‫כי אם בהמרצה לבוא לתת עדות כל מי שבידו להעיד‪.‬‬
‫‪ .8‬לא זו אף זו‪ .‬חברתי הנכבדה קבעה את מהימנותם‪ ,‬או ליתר דיוק את אי מהימנותם של‬
‫עדי התביעה על סמך סתירות הבדלים בין גרסאותיהם שלהם עצמם ובינם ובין עצמם‪,‬‬
‫ועל סמך אי‪-‬דיוקים בעדותם‪ .‬דעתי בעניין זה שונה לחלוטין‪ .‬ההבדלים והסתירות‬
‫ככל שהיו כאלה‪ ,‬הינם ברובם ככולם זניחים ואינם נוגעים לשורשו של עניין‪ .‬כך למשל‬
‫קבעה כי עדותו של העד ‪ XXX‬שהעיד כי לא שמע את השוטרים אומרים למתלונן כי‬
‫הוא עצור ‪ ,‬וכן כי לא שמע את המתלונן מסרב למסור את נשקו וכי לא ראה אותו‬
‫מתנגד לכך עומדת בסתירה אף לעדותו של המתלונן עצמו‪ .‬בכל הכבוד ‪ ,‬העדר ראיה‬
‫אינה ראיה על העדר‪ .‬לפיכך עדותו של עד כי לא שמע אמירה כלשהיא יכולה לעמוד‬
‫בסתירה לעדות כי אמירה שכזו אכן נאמרה‪.‬‬
‫‪ .9‬באשר לראשית האירוע התרשמותה של חברתי כי הנאשמים פנו אל המתלונן באדיבות‪,‬‬
‫שרק בהמשך – נוכח סירובו של המתלונן לאפשר להם להיכנס – נמהלה בנחישות‬
‫ובתקיפות‪ .‬התרשמותי בעניין זה שונה‪ .‬מקובלת עלי גרסת המתלונן בעיקר נוכח‬
‫הקלטת תוכנה ובעיקר הטונים שנשמעו הימנה‪ ,‬כמו גם גרסתו כי ביקש לבדוק את‬
‫הנהלים מול הרבש"ץ‪.‬‬
‫‪269‬‬
‫‪ .11‬לעניין המשמעות המופחתת שייחסה חברתי לנהלים‪ ,‬על פיהם ביקש השומר לוודא עם‬
‫מפקדו מה עליו לעשות; לכשעצמי המשמעות של הנהלים‪ ,‬היינו שאלת ההיררכיה‪ ,‬למי‬
‫השומר הרגיש עצמו כפוף‪ ,‬הינה משמעותית להבנה נכונה של האירוע‪ .‬הסיטואציה‬
‫שהיה בה השומר בעניין זה‪ ,‬די היה בה לגרום לשוטרים להיות יותר סבלניים‪ ,‬ולא‬
‫להתייחס לכך כפרובוקציה שגררה גרמה והובילה לכל העימות‪ ,‬איך שלא נפרש אותו‪.‬‬
‫היה עליהם לתת לו למצות את הנהלים על פי הבנתו‪ ,‬במיוחד שלא מדובר היה בדחיפות‬
‫מבצעית‪ .‬בפועל נהגו הנאשמים בחוסר סבלנות וסובלנות כפי שעולה הן מהעדויות‪ ,‬הן‬
‫מהקלטות‪ ,‬והן מהטונים שנשמעו מהם‪.‬‬
‫‪ .11‬זאת ועוד‪ ,‬חברתי הטילה ספק סביר בהוכחת אשמתו של נאשם ‪ ,2‬בין היתר‪ ,‬בהסתמך‬
‫על ציטוט מע"פ ‪( 3114/11‬ראובן ידען נ' מדינת ישראל ‪[ ,‬פורסם בתקדין‪,)]21.3.2112 ,‬‬
‫שם קבע כבוד השופט רובינשטיין ביחס לספק הסביר את הדברים האלה‪:‬‬
‫"השאלה מתי תמיהות שנותרו עולות כדי ספק סביר מושפעת ממידת‬
‫הקשר שלהן לגרעין המהותי עליו נסב האירוע‪ ,‬נשוא האישום‪ .‬כאשר‬
‫התמיהות מקרינות על עצם מעורבות הנאשם באירוע העברייני המיוחס‬
‫לו‪ ,‬משקלן עשוי לעלות כדי ספק סביר באשמה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬כאשר‬
‫התמיהות מצויות בשולי האירוע העברייני‪ ,‬ואינן מהותיות לו‪ ,‬הרי גם‬
‫כאשר הן נותרות ללא מענה‪ ,‬לא בהכרח ישפיע הדבר על רמת הוודאות‬
‫של הגרסה המפלילה האמינה‪.‬‬
‫בעיני‪ ,‬בין היתר בהסתמך על האמור לעיל לעניין העדויות‪ ,‬דברים אלה‪ ,‬של כבוד‬
‫השופט רובינשטיין‪ ,‬מובילים למסקנה הפוכה; הספק לא נוצר בעצם המעורבות של‬
‫הנאשם באירוע העברייני‪ ,‬שלא לומר שלא נוצר ספק בעצם האירוע‪ .‬השאלות הינן של‬
‫מינון ו "ווליום" – אשר בכל מקרה מהוות בעיני די כדי לבסס ההרשעה‪.‬‬
‫‪ .12‬בשולי הדברים ולשיטה אחרונה‪ ,‬ברצוני להוסיף ולציין כדלקמן‪ :‬כבוד הנשיאה‬
‫השמיעה ביקורת על הנאשמים שבחרו לנקוט בצעדי אכיפה מיידיים וכוחניים‪ ,‬שבסופם‬
‫נמצא שומר העומד על משמרתו במעצר‪ ,‬בטרם מיצו מגוון אפשרויות שהיו בידם‪.‬‬
‫במיוחד אמורים הדברים בנסיבות דנן שלא הייתה כל דחיפות מבצעית בכניסתם‬
‫ליישוב‪.‬‬
‫‪ .14‬אף אני איני יכול להימנע מלציין כדברים האלה‪ ,‬במיוחד לגבי נאשם ‪ .1‬אומנם בית‬
‫הדין בהחלטה פה אחד לא מצא כי התנהגותו הגיעה לכדי הרשעה משמעתית ‪ -‬אך ניתן‬
‫היה בהתנהגות מושכלת‪ ,‬המצופה מקצין בדרגתו‪ ,‬אשר שימש באותה עת כראש משרד‬
‫סיור בתחנת ‪ XXX‬למנוע את כל האירוע‪ ,‬ובוודאי לדאוג שלא יגיע לגובה הלהבות‬
‫אליו הגיע‪ .‬זה בדיוק המקרה שניתן לומר אל תהיה צודק ‪ -‬היה חכם‪.‬‬
‫לפיכך ‪ ,‬כאמור‪ ,‬הנני מצטרף לעניין זיכויו של נאשם ‪ ,1‬והרשעתו של נאשם ‪ ,2‬לדעתה של כבוד‬
‫הנשיאה‪.‬‬
‫‪271‬‬
‫סוף דבר‬
‫נאשם ‪:1‬‬
‫הוחלט פה אחד לזכות את הנאשם מעבירת שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת‪,‬‬
‫ומעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר‪ ,‬לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‪.‬‬
‫בהתאם לפסק דינו של השופט עו"ד ראובן דוברוביצר‪ ,‬זוכה הנאשם מחמת הספק מעבירת‬
‫ההתנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫נאשם ‪:2‬‬
‫הוחלט ברוב דעות בהתאם לפסק דינם של הנשיאה תנ"צ רחל אדלסברג והשופט עו"ד ראובן‬
‫דוברוביצר וכנגד דעתה החולקת של השופטת סנ"צ ציפי דוד גולדברגר‪ ,‬להרשיע את הנאשם‬
‫בעבירות של שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת והתנהגות שאינה הולמת שוטר‪,‬‬
‫לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬י' באדר א תשע"ד‪ ,11.2.13 ,‬בנוכחות התובעת ‪-‬‬
‫פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד ‪,‬‬
‫נאשם ‪ 1‬רפ"ק ‪ XXX‬ובאת כוחו עו"ד שחר פרנקל‪ ,‬נאשם ‪ 2‬רס"ר ‪ XXX‬וב"כ עו"ד איציק‬
‫כהן‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת _______________ אב בית הדין __________________ שופט ______________‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה עו"ד ראובן דוברוביצר‬
‫סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫‪271‬‬
‫תיק מס' ‪12/12‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫הנשיאה‪ :‬תנ"צ רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ :‬סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫השופט‪ :‬עו"ד ראובן דוברוביצר‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ר ‪XXX‬‬
‫גזר דין‬
‫השופטים תנ"צ רחל אדלסברג ועו"ד ראובן דוברוביצר‪:‬‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם אשר שירת במועד הרלוונטי לכתב האישום כרכז מודיעין בתחנת ‪ XXX‬הורשע‬
‫לאחר ניהול הוכחות בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין לפי סעיף ‪ 19‬א' לתוספת הראשונה‬
‫לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו– ‪( 2111‬להלן‪" :‬התוספת") ובעבירה של התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‪.‬‬
‫‪ .2‬בהתאם לעובדות שהוכחו במשפט ופורטו בהרחבה בהכרעת הדין‪ ,‬הנאשם הורשע בכך‬
‫שבתאריך ‪ 23.18.2111‬סמוך לשעה ‪ 19:11‬הגיע ברכב משטרתי נושא לוחיות רישוי אזרחיות‬
‫(להלן‪" :‬הרכב")‪ ,‬כשהוא בלבוש אזרחי‪ ,‬לשער הישוב ‪ XXX‬ביחד עם רפ"ק ‪XXX‬‬
‫ששימש באותה עת ראש משרד סיור בתחנת ‪ XXX‬והיה לבוש במדים‪ .‬אל שניהם התלוו‬
‫שני פעילי "שלום עכשיו" שישבו ברכב‪ ,‬מאחור‪ .‬המתלונן אשר שמר בשער הישוב‪ ,‬ביקש‬
‫לבדוק את זהות נוסעי הרכב‪ .‬רפ"ק ‪ XXX‬הזדהה בפניו כשוטר והציג תעודת מינוי‪ ,‬אך‬
‫סרב לבקשתו ששאר יושבי הרכב יזדהו חרף הסברו של המתלונן לפיו עפ"י הנהלים בישוב‬
‫אין להכניס לישוב שום אדם שאינו מזדהה בפני השומר‪.‬‬
‫במהלך דין ודברים עם המתלונן בדבר פתיחת השער אמר רפ"ק ‪ XXX‬למתלונן כי אם לא‬
‫יפתח את השער ייעצר‪ ,‬המתלונן השיב כי עליו לבדוק זאת עם הרבש"צ‪ .‬בסמוך לכך‪ ,‬לאחר‬
‫שהמתלונן נכנס לעמדת השמירה‪ ,‬על מנת לבדוק את הענין עם הרבש"צ‪ ,‬ירד הנאשם‬
‫מהרכב‪ ,‬נכנס אף הוא לעמדת השמירה והכה את המתלונן בכך שסטר בפניו‪ ,‬הכה אותו‬
‫באגרופים בגבו ובצווארו וכן ניסה להצמידו לשמשה שבעמדה‪ .‬בנוסף לכך השליך את חפציו‬
‫של המתלונן לרצפה תוך שאמר לו‪" :‬אתה מרביץ לי‪ ,‬אני אעצור אותך על הכאת שוטר"‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬נכנס לעמדה גם רפ"ק ‪ XXX‬הודיע למתלונן על מעצרו והורה לו למסור את נשקו‪.‬‬
‫משסרב לכך המתלונן‪ ,‬השניים הפעילו כוח במטרה לפרוק אותו מנשקו והוא נעצר‪ ,‬נשקו‬
‫‪272‬‬
‫נלקח ממנו ואח"כ הובא לתחנת המשטרה‪ .‬בזמן שהמתלונן שהה בתחנת המשטרה‪ ,‬ניגש‬
‫אליו הנאשם ואמר לו כי נהנה להרביץ לו‪.‬‬
‫בגין השימוש בכוח נגד המתלונן עד לשלב בו הגיע רפ"ק ‪ XXX‬לעמדת השמירה‪ ,‬הורשע‬
‫הנאשם בעבירת שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת‪.‬‬
‫בגין התבטאותו שצוינה לעיל‪ ,‬הורשע הנאשם בעבירת התנהגות שאינה הולמת שוטר לפי‬
‫סעיף ‪ 4‬לתוספת‪.‬‬
‫‪ .4‬עוד יצוין כי המתלונן נחבל באירוע‪ .‬בהכרעת הדין קבענו כממצא כי החבלות נגרמו‬
‫כתוצאה מהשימוש בכוח שהופעל נגדו על ידי הנאשמים‪ .‬לעניין זה יובהר כי לא קבענו‬
‫שהחבלות נגרמו כתוצאה משימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬שכן אין לדעת באיזה שלב באירוע‬
‫נגרמו החבלות‪ ,‬וקיימת אפשרות שאלו נגרמו בשלב בו נכנס רפ"ק ‪ XXX‬לעמדת השמירה‪.‬‬
‫ראיות התביעה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .3‬התובע ציין את חומרת העבירה של שימוש בכח שלא כדין‪ ,‬ופירט מדוע בנסיבות מקרה זה‬
‫אכן השימוש בכח שלא כדין הינו חמור ביותר‪ .‬לדבריו‪ ,‬הנאשם הפעיל כח כלפי המתלונן‬
‫במצב בו הפעלת הכח היתה מיותרת לגמרי וללא הצדק‪ ,‬שנית‪ ,‬הוסיף התובע‪ ,‬הפעלת הכח‬
‫היתה משמעותית‪ ,‬ועוד הזכיר לחומרה‪ ,‬את האמירה הלא ראויה של הנאשם למתלונן‪.‬‬
‫בסוף דבריו הצביע על כך שהתנהגותו של הנאשם גרמה למצב אבסורדי‪ ,‬לפיו הנאשם‬
‫והקצין נאבקו במתלונן במהלך שמירתו על ישוב ישראלי‪ ,‬תוך הוצאה בכח של כלי הנשק‬
‫ששימש באותה עת לשמירה‪.‬‬
‫באשר לרישום המשמעתי של הנאשם‪ ,‬הגיש התובע גיליון משמעתי ממנו עולה כי הנאשם‬
‫הורשע בהליך פלילי בשנת ‪ 1999‬בעבירה של שימוש בכח שלא כדין‪ ,‬וכן במספר עבירות‬
‫נוספות בדין המשמעתי‪ ,‬שלדברי התובע‪ ,‬אינן רלבנטיות למקרה דנן‪.‬‬
‫התובע הגיש אף את הערכותיו התקופתיות של הנאשם מהשנים ‪ 2118‬עד ‪ ,2114‬בהן הוערך‬
‫בציונים של טוב מאוד ‪ 1‬וטוב מאוד ‪.2‬‬
‫התובע סקר בפנינו את מגמת הפסיקה בעבירות משמעת של שימוש בכח שלא כדין‪ ,‬והצביע‬
‫על כי קיימת מגמה של החמרה בענישה‪ ,‬בעוד שבעבר הסתפקו בנזיפה חמורה ובקנס כספי‪,‬‬
‫הרי שלאחרונה השתנתה המגמה ובמקרים של שימוש בכח שלא כדין‪ ,‬נגזר עונש של הורדה‬
‫בדרגה‪.‬‬
‫לסיכום דבריו‪ ,‬טען התובע כי מקרה זה נכלל באותם מקרים אשר כלל הנסיבות בהם‬
‫מובילות לכך שיש לעתור לעונש של הורדה בדרגה‪ ,‬בנוסף לנזיפה חמורה‪ .‬על פי נתוני‬
‫סימולציית השכר של החשבות‪ ,‬טען התובע‪ ,‬הורדה בדרגה מהווה פגיעה של ‪ ₪ 1,211‬ברוטו‬
‫בשכרו של הנאשם‪.‬‬
‫ראיות ההגנה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .1‬מטעם ההגנה העידו ‪ 4‬עדי אופי‪.‬‬
‫ראשון העיד – רפ"ק ‪ ,XXX‬אשר הנאשם עבד תחת פיקודו הישיר‪ .‬רפ"ק ‪ XXX‬העיד כי‬
‫הנאשם הביא להישגים מרשימים מאוד בתקופתו‪ ,‬אף שנכנס לתפקיד מאוד קשה ב‬
‫‪273‬‬
‫‪ .XXX‬עוד הדגיש כי על אף שהשירות בתקופה זו היה שעה שההליך המשמעתי התנהל‬
‫בפנינו‪ ,‬מה שיכול היה ליצור משקעים נפשיים בתפקודו של השוטר – הנאשם התמודד עם‬
‫זה בצורה מצוינת וההליך לא השפיע על טיב ואיכות עבודתו‪ .‬כן ציין העד‪ ,‬כי הנאשם מסור‬
‫לתפקידו‪ ,‬בכל שעות היממה ועובד במסירות‪.‬‬
‫עד שני שהעיד בפנינו – סנ"צ ‪ ,XXX‬ציין‪ ,‬כי הנאשם זכה ממנו לשבחים במהלך עבודתו‬
‫וציין את היכולת שלו לקדם נושאים מקצועיים שבהם התנסה במהלך שירותו‪ .‬במיוחד‬
‫הדגיש כי במהלך אחד האירועים בו היה הנאשם בתפקיד‪ ,‬נפצע ואף נקבעו לו ‪ 11%‬נכות‬
‫כתוצאה מכך‪.‬‬
‫עד שלישי שהעיד – סנ"צ ‪ ,XXX‬סיפר כי הוא מכיר את הנאשם קרוב ל‪ 11-‬שנים‪ ,‬משני‬
‫סבבי עבודה ובעיקר עת הנאשם היה ממונה כרכז נוער על כל הטיפול בהתיישבות היהודית‪.‬‬
‫העד העיד כי הנאשם גרם ותרם רבות לקשר עם המתיישבים‪ ,‬פתח דלתות והגביר את‬
‫ההידברות עם תושבי המקום‪ ,‬ובכלל היה גורם מרכזי בהידברות רציפה עם ההתיישבות‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הנאשם קיבל מכתבי הערכה רבים‪ ,‬כולל מראש ישיבה ורבנים‪.‬‬
‫‪ .1‬ב"כ הנאשם טען בפנינו כי אף שחלה לאחרונה מגמה של הקשחה בבית הדין למשמעת לגבי‬
‫עבירות של שימוש בכח‪ ,‬הרי בשנת ‪ ,2111‬השנה בה ארע האירוע‪ ,‬מגמת הענישה במקרים‬
‫אלה לא כללה הורדה בדרגה‪.‬‬
‫כן ציין את הזמן הרב שחלף מאז המקרה‪ ,‬שלפחות מחציתו אינה באשמת הנאשם‪.‬‬
‫הוא הוסיף‪ ,‬כי מדובר בנאשם שמשרת ‪ 19‬שנה בחיל‪ ,‬בתפקידים מגוונים של בלש ורכז‬
‫מודיעין‪ ,‬קיבל הערכות חיוביות ממנהלי ישיבות‪ ,‬אזרחים‪ ,‬על אופן הסיוע וכן תעודות‬
‫הערכה ממפקדיו‪.‬‬
‫עוד ציין ב"כ הנאשם‪ ,‬לשאלת ביה"ד‪ ,‬את מצבו הכלכלי של הנאשם‪ ,‬כי הוא משתכר נטו‬
‫‪ ₪ 9,111‬שמתוכם מנוכים כהחזר חודשי להלוואות כ‪.₪ 1,111-‬‬
‫‪ .3‬הנאשם עצמו בחר שלא לומר דבר וממילא ברור כי גם לא הביע חרטה‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .8‬נתנו דעתנו לעובדות האירוע בהן הורשע הנאשם‪ ,‬לטיעוני הצדדים‪ ,‬לראיות אשר הוצגו‬
‫ולנימוקים אשר נטענו בפנינו לחומרה ולקולה‪.‬‬
‫‪ .9‬הנאשם הורשע כאמור‪ ,‬בעבירת שימוש בכוח שלא כדין כלפי שומר שהיה מוצב בשער‬
‫הישוב ‪ XXX‬על רקע סירובו של זה להכניס את הניידת בשערי הישוב‪ .‬עוד הורשע הנאשם‬
‫בכך שבהיותם בתחנת המשטרה‪ ,‬שעה שהמתלונן היה כלוא כעצור‪ ,‬ניגש אליו הנאשם ואמר‬
‫לו כי נהנה להרביץ לו‪.‬‬
‫‪274‬‬
‫‪ .11‬הנאשם‪ ,‬בנסיבות מקרה זה‪ ,‬כשל בהפעלת כוח‪ ,‬במצב בו זה לא נדרש מבחינה עניינית ואף‬
‫אסור היה מבחינה חוקית‪ .‬הפעלת הכוח בנסיבות שהוכחו במשפט‪ ,‬על פיהן סטר הנאשם‬
‫למתלונן בפניו‪ ,‬הכה אותו באגרופים בגבו ובצווארו וכן ניסה להצמידו לשמשה שבעמדה‬
‫ואחר כך השליך את חפציו לרצפה ‪ -‬לא נועדה למימוש תכלית מבצעית כלשהי‪ .‬מדובר‬
‫בהפעלת כוח אסורה‪ ,‬להבדיל מהפעלת כוח מותרת או אף מהפעלת כוח מותרת שחרגה‬
‫מהמידה הראויה‪ .‬האדם שכלפיו הופעל הכוח רשאי היה להתנגד לו והתנגדותו זו לא‬
‫תיחשב לעבירה‪.‬‬
‫‪ .11‬אנשי המשטרה צריכים לפעול מתוך תפיסה כי הם משרתי הציבור ואינם אדוניו‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫שוטר שטח‪ ,‬כמו הנאשם‪ ,‬אמור לדעת לכבוש את זעמו‪ .‬היכולת להשתמש בכוח באופן חוקי‪,‬‬
‫מקום בו השוטר נדרש לכך‪ ,‬או לרסן את השימוש בכוח כשאין בו צורך‪ ,‬היא חלק‬
‫ממקצועיותו ומיומנותו של שוטר שטח‪ ,‬לא כל שכן שוטר מנוסה כמו הנאשם‪.‬‬
‫מקצועיות השוטר אמורה לעמוד לו גם במהלך הטיפול באירועים בהם הוא חש תסכול‬
‫וכעס‪ ,‬כמו באירוע שבפנינו‪.‬‬
‫מדובר‪ ,‬אפוא‪ ,‬בהתנהגות פסולה של הנאשם אשר לא ידע להבליג‪ ,‬לשלוט בכעסיו ולבלום‬
‫את עצמו‪.‬‬
‫‪ .12‬באשר להתבטאותו של הנאשם כלפי המתלונן בגינה הורשע בעבירת התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר‪ ,‬עת היה האחרון עצור‪ ,‬הרי שיש בה למצער כדי ללמד על הלך נפשו באירוע‪,‬‬
‫שמבטא זלזול במתלונן ומעין נקמנות‪ .‬מכל מקום מדובר בהתבטאות פסולה ומיותרת שאין‬
‫מקום לשכמותה מפיו של איש משטרה‪.‬‬
‫‪ .14‬בהכרעת הדין הבענו דעתנו כי לא זו בלבד שלא הייתה כל הצדקה לשימוש בכוח במקרה‬
‫זה‪ ,‬אלא שהיה בידי הנאשם ורפ"ק ‪ XXX‬למנוע את האירוע‪ ,‬לו התנהלו בסבלנות‬
‫ובאיפוק והיו נוקטים בחלופות פעולה אחרות‪ .‬בשולי הכרעת הדין נאמרו הדברים כלהלן‪:‬‬
‫"בטרם נחתום הכרעת דין זו‪ ,‬ראינו לנכון להעיר מספר הערות‪ .‬עם סיום שמיעת תיק‬
‫זה‪ ,‬הגענו לכלל מסקנה כי אילו היו השוטרים משכילים לנהוג בחוכמה בסבלנות‬
‫ובאיפוק‪ ,‬אירוע זה לא היה בא לעולם‪ .‬ובמה דברים אמורים?‬
‫עם הגעת הנאשמים לעמדת הבדיקה בכניסה לישוב‪ ,‬פגשו במתלונן ששימש אותה‬
‫עת כשומר בשער הישוב‪ .‬הלה הסביר להם כי ההנחיות שבידו מחייבות לבדוק כל‬
‫אדם שנכנס לישוב ולרשום את פרטיו‪ .‬גם לאחר שהתלהט ויכוח בעניין זה‪ ,‬עמד‬
‫המתלונן על דעתו וסרב להכניסם לישוב‪ .‬במהלך הדברים שהוחלפו בין הנאשם ‪ 0‬לבין‬
‫המתלונן‪ ,‬הציב הראשון אולטימטום למתלונן‪ ,‬לפיו‪ ,‬אם לא יפתח את השער בתוך חצי‬
‫דקה‪ ,‬ייעצר‪ .‬הנאשם ‪ ,4‬כפי שקבענו בהכרעת הדין‪ ,‬יצא מהרכב וניסה לכפות על‬
‫המתלונן את הכניסה‪ ,‬תוך שהפעיל כלפיו כוח שלא כדין‪ .‬התנהלותו זו‪ ,‬הובילה לכך‬
‫שנאשם ‪ 0‬נאלץ להצטרף אליו‪ ,‬להודיע למתלונן על מעצרו ולהוציא בכוח את נשקו‬
‫מידיו‪.‬‬
‫‪275‬‬
‫אנו סבורים‪ ,‬כי טעו הנאשמים בכך שבחרו לפנות לפסים של אכיפה מידית וכוחנית‪,‬‬
‫זאת בטרם מיצו את מגוון האפשרויות האחרות שעמדו לרשותם‪ ,‬כמו‪ :‬פנייה‬
‫לרבש"צ‪ ,‬פנייה לגורמי החטיבה‪ ,‬עיכובו של המתלונן‪ ,‬המתנה במקום עד שיתברר‬
‫העניין וכו'‪ .‬הדברים אמורים בפרט על רקע העובדה שלא הייתה כל דחיפות מבצעית‬
‫לכניסתם לישוב‪ .‬נקיטה בצעדי אכיפה שיש בהם שלילה של חרויות יסוד‪ ,‬היא מוצא‬
‫אחרון ולא ראשון‪ ,‬אולם לצערנו‪ ,‬לא כך נהגו הנאשמים במקרה זה‪.‬‬
‫התנהגותם של הנאשמים‪ ,‬לא זו בלבד שלא תרמה להרגעת המצב אלא החריפה‬
‫והקצינה אותו‪ .‬כדרך גלגולם של אירועים‪ ,‬מצאו עצמם לבסוף נתונים במצב אבסורדי‪,‬‬
‫עת נאלצו להיאבק בשומר בעת שהוא ניצב על משמרתו ולהוציא מידיו בכוח כלי נשק‬
‫ששימש אותה עת לשמירה מבלי שהייתה כל הצדקה לכך"‪.‬‬
‫‪ .13‬המתלונן‪ ,‬בעדותו בפנינו תיאר כיצד השפיעו עליו מעשי הנאשם‪ " :‬אני רוצה להבהיר אני‬
‫לא בן אדם שחוטף מכות ביום יום או מחזיר מכות‪ ,‬בשבילי זו הייתה מהלומה מאוד קשה‬
‫חוויה מאוד קשה‪......‬ניגשתי לרופא משפחה‪ ,‬סיפרתי את המקרה‪ ,‬אמרתי שכואב לי‬
‫שאני רוצה ימי מחלה‪ .‬לא שאני מקבל‪ ,‬אני לא שכיר‪ ,‬אני עצמאי‪ ,‬פשוט לא יכולתי לעבוד‬
‫כמה ימים אחרי זה" (עמ' ‪ 31‬ש' ‪ 14-19‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫‪ .11‬כפי שלמדנו מהעדים‪ ,‬האירוע הסעיר מאוד את עדי התביעה‪ ,‬את כלל תושבי הישוב ואף‬
‫התפרסם ברבים‪ .‬אין ספק כי היה בכך כדי לפגוע בתדמית המשטרה ובאמון הציבור בה‪.‬‬
‫‪ .11‬אשר לעבירת השימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬נאמר בביה"ד פעם אחר פעם‪ ,‬כי היא מהעבירות‬
‫החמורות שבעבירות המשמעת‪ ,‬שכן מעבר לפגיעה בגופו ובכבודו של האזרח הנתקף‪ ,‬יש בה‬
‫כדי לפגוע בתדמית המשטרה ובאמון שהציבור רוחש לה‪ ,‬ואלו כידוע מהווים תנאי הכרחי‬
‫לעבודת המשטרה וליכולתה למלא את תפקידיה‪.‬‬
‫כב' השופט מלץ בע"פ ‪ 12/51‬מאיר אשש נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) ‪,]413 )2( 81‬‬
‫בהתייחסו לנושא אלימות שוטרים היטיב לבטא את הדברים וסיכמם כך‪:‬‬
‫"שוטרי ישראל‪ ,‬מלאכתם קשה ואחראית‪ ,‬מלווה לא אחת סיכונים והתנכלויות‪,‬‬
‫והינם ראויים לכל אהדה שיכולים בתי המשפט לתת להם‪ .‬אך במה דברים? כל עוד‬
‫הם זוכרים וערים לכך שהסמכות והמרות שהוענקו להם‪ ,‬רק לצרכי ביצוע התפקיד‬
‫ניתנו ואסור שיעשה בהם שימוש לרעה‪ .‬עליהם לשנן זאת לעצמם השכם והערב‪,‬‬
‫דווקא משום שמלאכתם מחייבת לעתים קרובות נוקשות ואפילו שימוש בכוח‪ .‬המעבר‬
‫מ"כח סביר" לאלימות מיותרת הוא מהיר ומפתה וחלילה להם לעבור את הגבול‪.‬‬
‫עליהם לדעת ולהבין כי אם יעברו את הגבול ואם ישתמשו לרעה בסמכויות שניתנו‬
‫להם‪ ,‬ובעיקר אם ינהגו באלימות מיותרת‪ ,‬לא יעניקו להם בתי המשפט אהדה‪ ,‬וימצו‬
‫עמם את הדין ומן העבר השני‪ ,‬אזרח הבא במגע עם אנשי משטרה‪ ,‬אפילו הוא חשוד‬
‫או עבריין‪ ,‬זכאי לצפות ולהניח שאם יתנהג כהלכה לא יגעו בו לרעה‪ .‬מעשי אלימות‬
‫ברוטלית כמו אלה של המערערים‪ ,‬פוגעים קשות הן במערכת היחסים‪ ,‬העדינה בלאו‬
‫הכי‪ ,‬שבין האזרח למשטרה‪ ,‬והן במוניטין של המשטרה וביכולתה לתפקד כדבעי‪".‬‬
‫‪276‬‬
‫‪ .13‬כפי שציינו הצדדים‪ ,‬מגמת הפסיקה‪ ,‬בעבירות של שימוש בכח שלא כדין‪ ,‬אכן הוחמרה‬
‫בתקופה האחרונה וכוללת‪ ,‬לא אחת‪ ,‬את העונש של הורדה בדרגה‪.‬‬
‫‪ .18‬עוד נבהיר כי אכן זכותו הבסיסית של כל נאשם לנהל תיק הוכחות‪ ,‬ומובן כי אין לזקוף זאת‬
‫לחובתו‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בהחליטו לעשות כן‪ ,‬לא יוכל לקבל הנאשם את ההקלה הניתנת למי‬
‫שבוחר להודות ולקבל אחריות על מעשיו‪ .‬נציין כי הנאשם בחר שלא להביע חרטה בשלב‬
‫הטיעונים לעונש‪.‬‬
‫‪ .19‬בצד החומרה בה אנו רואים את מעשי הנאשם‪ ,‬נתנו דעתנו לשיקולים לקולה אשר בהם ניתן‬
‫למנות את טיב שירותו של הנאשם‪ .‬מדובר בשוטר המסור לתפקידו‪ ,‬ומבצעו כהלכה‬
‫לשביעות רצון הממונים‪ ,‬זכה לתעודות ומכתבי הוקרה רבים‪ ,‬גם מאזרחים וגם‬
‫מהמתיישבים מהאזור הרגיש בו הוא מבצע את תפקידו‪ .‬עפ"י עדות מפקדיו‪ ,‬השכיל לעשות‬
‫זאת בדרכי נועם ובהידברות‪.‬‬
‫‪ .21‬עברו המשמעתי של הנאשם שהוצג בפנינו‪ ,‬כולל עבר משמעתי ישן‪ ,‬ובכלל זה עבירה בה‬
‫הורשע בבימ"ש השלום‪ ,‬בגין שימוש בכח שלא כדין‪ .‬אף שבמקום אחר השארנו בצריך עיון‬
‫את השאלה האם חלה התיישנות במקרה שכזה‪ ,‬הואיל וב"כ הנאשם לא העלה זאת‪ ,‬אין‬
‫אנו נכנסים לסוגיה זו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬במהלך למעלה מ‪ 11-‬שנה לא הורשע הנאשם בכל עבירה‬
‫משמעתית‪ ,‬ועובדה זו היא שעמדה לנגד עינינו‪.‬‬
‫‪ .21‬התלבטנו האם להשית על הנאשם קנס כספי משמעותי שיהלום את נסיבותיו החמורות של‬
‫המקרה‪ ,‬או הורדה בדרגה לתקופה שמשמעותה הכלכלית הינה פחותה באופן ניכר ביותר‬
‫מהקנס הכספי‪.‬‬
‫לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות כולן‪ ,‬ובעיקר לטיעוני ב"כ הנאשם בדבר הכנסתו החודשית‬
‫והנותר ממנה אחרי החזר הלוואות‪ ,‬החלטנו להטיל על הנאשם עונש שמחד יהא בו כדי‬
‫להרתיע את הנאשם ושוטרים אחרים‪ ,‬וכן להעביר מסר ארגוני ברור בגנות התנהגות פסולה‬
‫מסוג זה‪ ,‬ומצד שני מתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אנו מוצאים שיש להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בדרגה למשך חודש אחד‪.‬‬
‫‪277‬‬
‫השופטת ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫‪ .1‬אין חולק כי המתלונן בתיק זה מנע את כניסת הנאשמים ליישוב‪ .‬כל יישוב‪ ,‬גם אם הוא‬
‫ממוקם בשטחי יהודה ושומרון‪ ,‬בא לכל הדעות בגדר 'מקום ציבורי'‪ ,‬ולא סתם מקום‬
‫ציבורי‪ ,‬אלא במובנו הרחב ביותר‪ .‬לטעמי‪ ,‬הדעת אינה סובלת מצב שבו נמנע – ואפילו‬
‫מדובר במניעה של דקות מספר – משוטרים הממלאים תפקידם כחוק לבוא בשעריו של‬
‫מקום ציבורי‪ .‬לא בכדי שונה הנוהל הרלוונטי‪ ,‬ושינוי זה הוא לדידי בבחינת "סופו מעיד על‬
‫תחילתו"‪ .‬היינו לפרש את המובן מאליו הוא בא‪.‬‬
‫‪ .2‬הסנגור ביקש מאתנו להחיל על נאשם ‪ 2‬את העונש שהיה מקובל בבית הדין לתקופה שבה‬
‫נעברו העבירות שבהן הורשע‪ ,‬ולהימנע מלהשית עליו את העונש המקובל נכון להיום‪ .‬לטעמי‬
‫יש ממש בבקשה זו‪.‬‬
‫סעיף ‪ 1‬לחוק העונשין‪ ,‬התשל"ז‪ ,1933-‬מסדיר מצב שבו העונש שנקבע לעבירה שונה על ידי‬
‫המחוקק‪ ,‬והוא קובע שיש להחיל על העניין את החיקוק המקל עם העושה‪.‬‬
‫אמנם בענייננו 'העונש המקל'‪ ,‬או ליתר דיוק 'העונש המחמיר' הוא תולדה של פסיקת בית‬
‫הדין‪ ,‬ולא של המחוקק‪ .‬עם זה‪ ,‬אני סבורה שנכון שאף בית הדין יאמץ את גישת המחוקק‬
‫ויחיל על נאשם ‪ 2‬את העונש שהיה מקובל בשנת הביצוע של העבירות‪ ,2111 ,‬ולמעשה עד‬
‫לתקופה האחרונה ממש‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬בהביאי בחשבון את נסיבות העבירה‪ ,‬את נסיבות האירוע‪ ,‬את התנהגות‬
‫המתלונן‪ ,‬את נסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ואת העונש שהיה מקובל בבית הדין עד‬
‫לאחרונה – אני סבורה שניתן להסתפק בנסיבות תיק זה בעונש של נזיפה חמורה וקנס בסך‬
‫‪.₪ 1,111‬‬
‫‪ .4‬לפני סיום ברצוני להתייחס גם אל עברו של הנאשם‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי בגיליון שהוגש‬
‫לנו‪ .‬התביעה הגישה לבית הדין את הרשעתו בפלילים של הנאשם משנת ‪ ,1999‬שבגינה נידון‬
‫הנאשם לעונש של מאסר על תנאי‪ .‬הרשעה זו כפופה להוראות חוק המרשם הפלילי ותקנת‬
‫השבים‪ ,‬התשמ"א‪ .1981-‬על פי האמור בחוק זה‪ ,‬הרשעת הנאשם התיישנה‪ ,‬ולכן לכאורה‬
‫לא היה מקום להציגה לפנינו‪ .‬בביד"ע ‪ ,1/18‬שבו נזדמן לי להיות חברת הרכב‪ ,‬עוררנו את‬
‫השאלה של התיישנות עבירות משמעת‪ ,‬וכך כתבנו בהקשר זה‪:‬‬
‫ברצוננו להביע את דעתנו בעניין שלא נדון‪ ,‬לא בפני בית הדין קמא ואף לא‬
‫בפנינו‪ ,‬ובכל זאת בשל חשיבותו אנו מוצאים לנכון להעלותו ולהותירו‪,‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬בצריך עיון‪ .‬המשיבה צירפה כראיות מטעמה לעונש הרשעה‬
‫אחת של המערער משנת ‪ .0992‬השאלה שטרדה אותנו הינה‪ ,‬האם נכון או‬
‫ראוי היה שהתביעה תגיש הרשעה כ"כ ישנה שניתנה על ידי בית הדין‬
‫למשמעת? אין חולק שלּו היה מדובר בהרשעה שניתנה בפלילים על ידי‬
‫בית משפט‪ ,‬לא ניתן היה להגישה לבית המשפט מחמת התיישנותה‪.‬‬
‫‪278‬‬
‫מאז שחוק המשטרה (דין משמעתי‪ ,‬בירור קבילות שוטרים והוראות‬
‫שונות)‪ ,‬התשס"ו‪ ,4111-‬ביטל את סעיף ‪ )1(4‬לחוק המרשם הפלילי ותקנת‬
‫השבים‪ ,‬התשמ"א‪ - 0950-‬לא חל חוק המרשם על הרשעות ועונשים של‬
‫בית הדין למשמעת של המשטרה‪ .‬מתעוררת לפיכך השאלה מה משמעותו‬
‫של ביטול זה בהקשר של התיישנות הרשעות ועונשים של בית הדין‬
‫למשמעת‪ .‬אין ספק שמטרת התיקון הייתה להיטיב עם השוטר על ידי‬
‫החרגת הרשעות ועונשים כאמור מהמרשם הפלילי‪ .‬ברם‪ ,‬בד בבד עם‬
‫הטבה זו‪ ,‬ובהעדר הסדר חוקי אחר הקובע כללים בדבר התיישנות של‬
‫הרשעות ועונשים משמעתיים‪ ,‬יוצא לכאורה עניינם של שוטרים נפגע‪.‬‬
‫לדעתנו‪ ,‬יש מקום לקבוע התיישנות אף להרשעות ולעונשים משמעתיים‪.‬‬
‫הדרך לעשות כן יכולה להיות על דרך של הנחיות פנימיות או על דרך של‬
‫תיקון חקיקה (ביד"ע ‪ XXX 1/18‬נ' משטרת ישראל)‪.‬‬
‫נוכח האמור‪ ,‬ובשל חשיבותם של הדברים‪ ,‬טוב תעשה התביעה אם תפעל להסדרת הנושא‬
‫בכללותו‪ ,‬בין על דרך של חקיקה פנים‪-‬ארגונית ובין על דרך של חקיקה ראשית‪.‬‬
‫שופטת _________________‬
‫סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫סוף דבר‬
‫נוכח דעת הרוב של השופטים‪ ,‬תנ"צ רחל אדלסברג ועו"ד ראובן דוברוביצר‪ ,‬וכנגד דעתה‬
‫החולקת של השופטת סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‪ ,‬יושתו על הנאשם העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫הורדה בדרגה למשך חודש אחד‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ"ג באדר א תשע"ד‪ ,24/2/13 ,‬במעמד התובעת – פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם וב"כ עו"ד איציק כהן‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ______________אב בית הדין __________________שופט _______________‬
‫סנ"ץ ציפי דוד‪-‬גולדברגר‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫עו"ד ראובן דוברוביצר‬
‫‪279‬‬
‫תיק ביד"מ ‪/1/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב‪-‬משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב אודי וולף‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬מ‪.‬א‪ 0114192 .‬רס"מ ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .81‬הנאשם‪ ,‬סייר ביחידת שיטור קהילתי‪ ,‬הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום‬
‫שהוגש נגדו והורשע בעבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‬
‫הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪( 2111-‬להלן‪" :‬התוספת") ובנקיטת לשון מעליבה או‬
‫מאיימת בהליך חקירה בלא הצדק סביר לפי סעיף ‪ )1(21‬לתוספת‪.‬‬
‫הנאשם כפר בעובדות כתב האישום‪ ,‬אולם לאחר תחילת שלב ההוכחות הצדדים הודיעונו‬
‫כי הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יחזור בו מכפירתו‪ ,‬יודה בעובדות כתב האישום‬
‫והצדדים יטענו במשותף לעונשים של נזיפה חמורה וקנס כספי בהתאם לשיקול דעת בית‬
‫הדין‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .82‬מעובדות כתב האישום בו הודה הנאשם עולה כלהלן‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 23.11.2112‬נחקר הנאשם תחת אזהרה בפני חוקרת מח"ש (להלן‪" :‬החוקרת")‪.‬‬
‫משהבחינה החוקרת כי הנאשם אינו משתף עמה פעולה בעת שהציגה בפניו שאלות עליהן‬
‫התבקש להשיב‪ ,‬הדפיסה את הודעתו עד לאותו שלב וביקשה ממנו לחתום על הודעתו‪.‬‬
‫הנאשם סירב לחתום על הודעתו בטענות הבאות‪ :‬אינו יודע לקרוא‪ ,‬לא קיבל ארוחת‬
‫צהריים ולא קיבל שתייה מהבוקר‪ ,‬אינו חש בטוב‪ ,‬נוהלה חקירה חד צדדית בעניינו‪ ,‬ישב‬
‫"כמו כלב בחדר לבד כשהמזגן דלוק על קפוא במשך שעה ועשרים"‪ ,‬לא עונה יותר על שום‬
‫‪281‬‬
‫שאלות עד שהזכויות הבסיסיות שלו יתקבלו "כגון סיגריה בשעה"‪ ,‬אינו יודע באיזה‬
‫סטאטוס הוא נמצא בחקירה בין אם מעוכב ובין אם עצור‪.‬‬
‫בשלב זה נכנס לחדר החקירות חוקר מח"ש (להלן‪" :‬החוקר") ועימת את הנאשם עם כך‬
‫שכן קיבל שתייה ואף ‪ 2‬הפסקות עישון‪ .‬בסמוך לכך‪ ,‬אמר הנאשם לחוקר כי אינו רוצה‬
‫לדבר יותר‪ ,‬קם ממקומו והלך לכיוון הדלת‪ .‬במעמד זה החוקר ביקש מהנאשם לשבת‪ ,‬אך‬
‫הנאשם התעלם מבקשתו‪.‬‬
‫בהמשך לכך‪ ,‬הודיע החוקר לנאשם כי הוא עצור ובמקביל מנע את יציאתו של הנאשם‬
‫מחדר החקירות באופן שעמד בדרכו של הנאשם בסמוך לדלת חדר החקירות והורה לנאשם‬
‫לשבת‪ .‬בעת שהנאשם התיישב חזרה בכיסאו‪ ,‬הודיע לו החוקר כי מאחר ועמד לעזוב את‬
‫חדר החקירות‪ ,‬הוא מיידע אותו כי הוא "עצור בחשד לשיבוש מהלכי חקירה ואף ניסיון‬
‫להזיז אותי בכוח ולצאת מהחדר ואני מנעתי זאת ממך בכך שעמדתי באופן פאסיבי"‪.‬‬
‫בתגובה לכך השיב הנאשם לחוקר כי לא נגע בו‪ ,‬לא התקרב אליו ולא שום דבר והחל מרגע‬
‫זה "להתראות ביי‪ ,‬בית משפט‪ ,‬יאללה‪ ,‬מספיק עם השאלות‪ ,‬יאללה נו"‪.‬‬
‫כשביקש החוקר לשאול את הנאשם שאלה נוספת‪ ,‬אמר לו הנאשם‪" :‬תוציאו את ההקלטות‬
‫ותראו מי שקרן‪ ,‬אני או אתה‪ .‬חתיכת חלאה‪ ,‬מי אתה בכלל? מי אתה בכלל"? בשלב זה קם‬
‫הנאשם מכיסאו‪ ,‬רכן לעבר החוקר‪ ,‬תוך שהוא צועק "מי אתה בכלל? מי אתה בכלל?"‪.‬‬
‫משנשאל הנאשם על ידי החוקר האם הוא רוצה לתת לו נגיחה השיב הנאשם לחוקר‪" :‬מי‬
‫אתה בכלל‪ ,‬מי רוצה לגעת בך בכלל? אתה לא שווה את זה‪ ,‬אידיוט‪ ,‬אתה לא אידיוט אתה‬
‫יותר מזה‪ ...‬אתה מביא אותי על דברים חארטה? תלך לאלף עזאזל‪ ,‬לך לאלף עזאזל‪ ...‬אם‬
‫זה חארטה תזדיינו כולכם יאללה‪ ...‬תגיד לכל השוטרים שלך שיעמדו בחוץ כמו זיינים גם‬
‫כן‪...‬תזדיין אתה והם גם כן‪ ...‬תתבייש לך חתיכת שקרן‪ ...‬תתבייש לך מר ‪ XXX‬לנהל‬
‫בצורה כזאת חקירה שקרית וחד צדדית‪ ...‬אתה חושב שנפלת על דג רקק אתה לא יודע על‬
‫מי נפלתם‪ ...‬את כתב התביעה שלי אתה תקבל ואתה תשלם עליו ביוקר‪"...‬‬
‫בגין מעשיו האמורים יחסה התביעה לנאשם עבירות של‪ :‬נקיטה בלשון מעליבה ומאיימת‬
‫בהליך חקירה בלא הצדק סביר וכן התנהגות שאינה הולמת שוטר שיש בה כדי לפגוע‬
‫בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫ראיות התביעה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .84‬התובע בטיעוניו ציין כי אמירותיו של הנאשם כלפי חוקרי מח"ש‪ ,‬בחדר החקירות של‬
‫מח"ש הן מבישות ומקבלות משנה חומרה נוכח העובדה שמדובר ברצף של אמירות שנמשך‬
‫מספר רב של דקות‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬מצופה משוטר שהוא חלק מגוף אכיפה לשתף פעולה בהליך חקירתי בו הוא מעורב‬
‫גם אם הוא סבור סובייקטיבית כי חקירתו הייתה לא הוגנת או לקויה‪ ,‬והיה עליו לנהוג‬
‫באיפוק ולומר את הדברים בדרך מקובלת‪.‬‬
‫עוד הוסיף התובע כי המעשים גרמו לנזק תדמיתי למשטרה בעיני מח"ש‪.‬‬
‫‪281‬‬
‫בהתייחסו לטיב שירותו של הנאשם ציין כי מדובר בשוטר וותיק‪ ,‬שהתגייס בשנת ‪,1994‬‬
‫ללא עבר משמעתי רלוונטי והגיש את גיליון ההרשעות המשמעתי של הנאשם‪ .‬מהערכותיו‬
‫התקופתיות מהשנים ‪ 2111‬ועד ‪ 2114‬אשר הוגשו אף הן לבית הדין‪ ,‬עולה כי הנאשם הוערך‬
‫על ידי מפקדיו בציונים הנעים בין "טוב ‪ "4‬לבין "מעולה ‪."1‬‬
‫התובע ציין כי הנאשם הודה‪ ,‬חסך זמן שיפוטי‪ ,‬הוא מצטער על מעשיו ומקבל עליהם‬
‫אחריות‪.‬‬
‫בהתייחסו לעונש עתר להטלת עונשים של נזיפה חמורה וקנס וביקש לכבד את הסדר‬
‫הטיעון שמצוי לגישת התביעה במתחם הסבירות‪.‬‬
‫לתמיכה בטיעוניו הפנה לגזרי הדין בתיקי ביד"מ ‪ 33/19‬ו‪ 8/11 -‬תוך שציין כי מדובר‬
‫במקרים שאינם דומים ממש‪.‬‬
‫ראיות ההגנה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .83‬מטעם ההגנה העידו שלושה עדים על אופיו של הנאשם ולהלן תמצית דבריהם‪:‬‬
‫עד אופי ‪ ,1‬רפ"ק ‪ XXX‬העיד כי הוא משמש כקצין שיטור וקהילה של תחנת ‪ .XXX‬מכיר‬
‫את הנאשם כ‪ 18-‬שנה ומשמש מפקדו הישיר ב‪ 3-‬השנים האחרונות‪ .‬סיפר על התפקידים‬
‫אותם מילא הנאשם תחת פיקודו ושימש כיד ימינו‪ .‬הוסיף כי הנאשם בעל מוסר עבודה‬
‫גבוה והפנה לתפקודו באירועי הסופה האחרונה בירושלים בה התייצב הנאשם לקריאה‬
‫ביום שישי בלילה וסייע בחילוץ אנשים מהשלג‪ .‬סיפר כי הנאשם נרתם למשימות מעבר‬
‫לשעות העבודה והוא נוהג לסייע לכל שוטרי התחנה לרבות בעניינים אישיים שכן הוא בעל‬
‫ניסיון וחוכמת חיים‪ .‬לדבריו הנאשם מגלה אומץ וחתירה למגע בביצוע תפקידו ובכך הוא‬
‫מהווה דוגמה לשוטרים צעירים המשרתים בתחנה‪ .‬על תפקודו זכה הנאשם בתעודות‬
‫הוקרה ומכתבי הערכה‪.‬‬
‫עד אופי ‪ ,2‬סנ"צ ‪ ,XXX‬העיד כי הכיר את הנאשם עת שירת כמפקד יס"מ ‪ XXX‬והנאשם‬
‫שירת בסמ"ג‪ .‬לימים הגיע הנאשם לסיור ‪ XXX‬וההיכרות העמיקה‪ .‬עוד הוסיף כי‬
‫בהמלצת סגנו קלט את הנאשם ליחידת היס"מ‪ .‬לדבריו הנאשם שוטר מקצועי ובלט‬
‫ביחידת היס"מ‪ ,‬נהג להדריך שוטרים אחרים והפך מודל לחיקוי‪ .‬הוסיף כי נהג להשתמש‬
‫בנאשם למשימות מורכבות ולא אכזב‪ .‬סיפר כי הנאשם שוטר אמיץ ונוהג להתנדב לכל‬
‫משימה גם מחוץ לשעות העבודה‪ .‬הוסיף בנימה אישית כי עדותו בבית הדין מעניקה לנאשם‬
‫מעט ביחס לתרומתו הרבה‪.‬‬
‫עד אופי ‪ , 4‬תנ"צ (בדימוס) ‪ XXX‬העיד כי בתפקידו האחרון שימש כמפקד ‪ XXX‬ופרש‬
‫לפני חמש שנים‪ .‬סיפר כי הוא חברו של אביו של הנאשם והכיר את הנאשם עוד בטרם גויס‪.‬‬
‫סיפר על הישגיו של הנאשם והמוטיבציה הגבוהה שאפיינה אותו‪ .‬לדבריו הנאשם התבלט‬
‫בכריזמה ובמוטיבציה עוד כטירון‪ .‬סיפר כי הנאשם דבק במשימה‪ ,‬מקבל על עצמו אחריות‬
‫והוא מתאפיין באומץ לב‪.‬‬
‫‪282‬‬
‫‪ .81‬הסנגור‪ ,‬בפתח טיעוניו‪ ,‬הגדיר את התבטאויותיו של הנאשם ככאלה שאין להתהדר בהן‪,‬‬
‫אולם יחד עם זאת‪ ,‬הן נאמרו‪ ,‬לדבריו‪ ,‬בתוך משרדי מח"ש‪ .‬לדעתו ההתבטאויות מצויות‬
‫ברף התחתון שכן לא נאמרו מול אזרחים או בפורום אחר‪.‬‬
‫בהתייחסו להשפעות של חקירת מח"ש על הנאשם טען‪ ,‬כי החקירה היוותה קריסה של‬
‫מפעל חייו‪ ,‬דבר שהוביל להלך רוח שוודאי אינו מוצדק ואשר בגינו נעברה העבירה‪.‬‬
‫בהתייחסו לטיב שירותו של הנאשם הפנה לעדויות עדי האופי וטען שהמסקנה העולה‬
‫מדבריהם היא שמדובר בשוטר חיובי ביותר ובולט לחיוב כמעט בכל הפרמטרים ואף אדם‬
‫ראוי‪ ,‬שככל הנראה מעד‪ .‬לתמיכה בטענתו זו‪ ,‬הגיש לעיוננו אסופת מכתבי הוקרה ותעודות‬
‫הערכה‪.‬‬
‫הוסיף כי הנאשם הביע צער וחרטה על מעשיו והבין את משמעותם‪.‬‬
‫בהתייחסו לעונש עתר לכבד את הסדר הטיעון תוך התחשבות בעינוי הדין שנגרם לנאשם‪.‬‬
‫הנאשם‬
‫‪ .81‬הנאשם פתח את דבריו באומרו כי הוא בוש ונכלם מהמעמד‪ .‬הוסיף‪ ,‬כי הוא חש בושה‬
‫מעומק ליבו על מה שאירע והוא מתנצל ומצטער על מעשיו‪ .‬סיפר על כך שבעשרים ואחת‬
‫שנות שירותו מעולם לא הגיע למצב דומה והודה כי נכשל‪ .‬את דבריו חתם בבקשת סליחה‬
‫מחוקרי מח"ש שנפגעו מדבריו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .83‬נפתח ונאמר כי מדובר בהתבטאויות חריגות בחומרתן‪.‬‬
‫לא זכור לבית הדין מקרה דומה בו הושמעו ע"י שוטר התבטאויות מסוג זה כלפי חוקרי‬
‫מח"ש במהלך חקירה‪.‬‬
‫‪ .88‬התבטאויותיו הבוטות והמעליבות של הנאשם‪ ,‬כלפי חוקריו‪ ,‬בתגובה לשאלות שנשאל‬
‫במהלך חקירתו במח"ש‪ ,‬הכול כפי שפורט בהרחבה בכתב האישום‪ ,‬הן בגדר מעשים‬
‫פסולים‪ ,‬מניפולטיביים ומבישים‪ ,‬שהדעת אינה סובלת אותם‪ .‬אין המדובר בהתפרצות‬
‫רגעית או בפליטת פה אלא בהתבטאויות חוזרות ונשנות לאורך זמן‪ ,‬במהלך החקירה כולה‪.‬‬
‫למקרא העובדות המפורטות בכתב האישום‪ ,‬קיים קושי להאמין שהתבטאויות בנוסח זה‬
‫אכן יצאו מפיו של איש משטרה‪.‬‬
‫‪ .89‬למותר לציין כי התרבות הארגונית אינה סובלת התנהגויות והתבטאויות בנוסח האמור‪.‬‬
‫לאלו אין ולא ניתן למצוא כל הצדקה‪.‬‬
‫גם אם סבור היה הנאשם כי חוקרי מח"ש טועים בהאשמותיהם כלפיו או כי נמנעה ממנו‬
‫זכות זו או אחרת‪ ,‬הרי שאין בכך כדי להמעיט מחומרת התנהגותו‪.‬‬
‫‪283‬‬
‫‪ .91‬מצופה היה מהנאשם שינהג על פי דין‪ ,‬כפי שמצופה מכל אזרח הנתון בחקירה‪ ,‬ובכלל זה‬
‫יגלה אורך רוח ישלוט בכעסיו וינהג כבוד בחוקרי מח"ש‪ ,‬גם אם תחושתו הסובייקטיבית‬
‫היא שהצדק עמו ונגרם לו עוול‪.‬‬
‫איש משטרה‪ ,‬בהיותו אמון על אכיפת החוק‪ ,‬מחויב בנורמות התנהגות גבוהות במיוחד‪.‬‬
‫ברי כי נורמות אלו חלות גם כאשר הוא נחקר תחת אזהרה במח"ש‪.‬‬
‫‪ .91‬בדנ"פ ‪ - 3484/18‬יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל ‪ .‬תק‪-‬על ‪, 1131 ,)4(2111‬עמ' ‪ 1194‬נדון‬
‫עניינו של אזרח שהעליב שוטר‪ .‬הדברים שנאמרו שם בהתייחס לעבירת העלבת עובד ציבור‬
‫יפים גם לענייננו‪:‬‬
‫"גם סף הסיבולת שמצופה מעובד הציבור לסגל לעצמו כלפי ביטויים מעין אלה אינו‬
‫מרקיע שחקים‪ .‬הפגיעה הכרוכה בסוג זה של ביטויים היא הפגיעה הקשה ביותר משום‬
‫שהיא מעמידה את מושאה כשק חבטות שנועד אך לספיגת רגשות התסכול והכעס של‬
‫העולב‪ .‬אין לצפות מעובד הציבור להשלים בהכנעה עם הפיכתו יעד לביטויים פוגעניים‬
‫ומשפילים כעניין שבשגרה‪ .‬ביטויים אלה מסכנים את תפקודו של השירות הציבורי מן‬
‫ההיבט "הפנימי"‪ ,‬שכן הם עלולים לפגוע ביכולתו לבצע כראוי את תפקידיו‪ .‬ביטויים אלה‬
‫אף יוצרים את הסיכון הגבוה ביותר לפגיעה בתפקודו של השירות הציבורי מן ההיבט‬
‫"החיצוני" של שמירה על אמון הציבור בשירות הציבורי‪ .‬אמון הציבור צפוי להיפגע באופן‬
‫חמור אם יהפכו עובדי הציבור יעד לגיטימי לחרפות ולגידופים כל אימת שמאן דהוא לא‬
‫יהא שבע רצון מהתנהלותם‪ .‬מסר הבוז וההשפלה‪ ,‬שכוון לכאורה כלפי עובד ציבור מסוים‪,‬‬
‫מקרין למעשה על השירות הציבורי בכלל"‪.‬‬
‫‪ .92‬הנאשם פעל באירוע תחת השפעת כעסו שגבר עליו‪ .‬חכמי ישראל‪ ,‬גינו את הכעס בדרכים‬
‫רבות‪ ,‬ולא בחלו בביטויים קשים‪ ,‬כדי לתאר את מצבו של אדם שאינו שולט בעצמו‪.‬‬
‫בגמרא במסכת נדרים דף כב' נאמר‪" :‬אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן‪" :‬כל‬
‫הכועס ‪ -‬כל מיני גיהנם שולטין בו‪ ,‬שנאמר (קהלת י"א י') והסר כעס מלבך והעבר רעה‬
‫מבשרך"‪ .‬משמע‪ ,‬אם תסיר את הכעס‪ ,‬תעביר את הרעה‪.‬‬
‫רב נחמן בר יצחק אמר על אדם הכועס‪" :‬בידוע שעוונותיו מרובין מזכויותיו"‪ ,‬שנאמר‬
‫(משלי כט כב) ובעל חימה רב פשע" ‪.‬‬
‫הרמב"ם בפרק ב' מהלכות דעות מונה בין המגונות שבהנהגות את הכעס‪ .‬הוא כותב‪( :‬הלכה‬
‫ו') " וכן הכעס‪ ,‬דעה רעה היא עד למאוד; וראוי לאדם שיתרחק ממנה עד הקצה האחר‪,‬‬
‫וילמד עצמו שלא יכעוס‪ ,‬ואפילו על דבר שראוי לכעוס עליו"‪.‬‬
‫‪284‬‬
‫ומוסיף הרמב"ם בהלכה ז'‪ " :‬אמרו חכמים הראשונים‪ ,‬כל הכועס‪ ,‬כאילו עובד עבודה‬
‫זרה‪ .‬ואמרו שכל הכועס‪ -‬אם חכם הוא‪ ,‬חכמתו מסתלקת ממנו‪ ,‬ואם נביא הוא‪ ,‬נבואתו‬
‫מסתלקת ממנו‪ .‬בעלי כעס‪ ,‬אין חייהם חיים; לפיכך ציוו להתרחק מן הכעס‪ ,‬עד שינהיג‬
‫עצמו שלא ירגיש אפילו לדברים המכעיסים‪"... .‬‬
‫‪ .94‬לצד הפסול שבמעשיו‪ ,‬זכאי הנאשם להתחשבות בית הדין בנסיבות לקולה העומדות‬
‫לזכותו‪ .‬בראש ובראשונה הודאתו והבעת החרטה‪ .‬נראה כי הנאשם הפיק את הלקחים‬
‫מהמקרה‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬עומדות לזכותו כעשרים ואחת שנים של שירות ועשייה איכותית כפי‬
‫שעלה מהמסמכים שהוגשו לנו ומעדויותיהם של עדי האופי אשר דברו רבות בשבחו והעידו‬
‫על אופיו הטוב‪.‬‬
‫‪ .93‬לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים‪ ,‬לרבות התרשמותנו מהפנמת הנאשם את הפסול שבאופן‬
‫התנהלותו‪ ,‬נסיבותיו האישיות וטיב שירותו‪ ,‬אנו סבורים כי הסדר הטיעון אליו הגיעו‬
‫הצדדים עומד במתחם הסבירות והחלטנו ליתן לו תוקף שיפוטי‪.‬‬
‫סוף דבר‪ ,‬לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות כולן‪ ,‬החלטנו להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס כספי בסך ‪ ₪ 4,111‬שישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כז' באדר א' תשע"ד‪ 23.4.13 ,‬בנוכחות‪ :‬התובע‪ :‬רפ"ק עו"ד גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‬
‫הנאשם וב"כ עו"ד ניר רותם ממשרד עו"ד שוורץ‪-‬נרקיס‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת ______________ אב בית הדין __________________שופט _______________‬
‫סנ"צ אודי וולף‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫נצ"מ רותי שטרית‬
‫‪285‬‬
‫תיק ביד"מ ‪//02‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב איתן כהן‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב אברהם שבבו‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ר ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירה של התרשלות בעת מילוי תפקיד‬
‫לפי סעיף ‪ 2‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו‪.2111-‬‬
‫בפתח הדיון הודיעונו הצדדים כי הנאשם ובא כוחו הגיעו להסדר עם המחלקה לחקירות‬
‫שוטרים לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום ובאשר לעונש יטענו הצדדים באופן חופשי‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫מעובדות כתב האישום בהן הודה והורשע הנאשם עולה כי במועד הרלוונטי לאישום הוא שירת‬
‫כשוטר ביחידת הפרשים ב‪XXX‬‬
‫בתאריך ‪ 21.8.2112‬בסמוך לשעה ‪ 24.11‬הגיע הנאשם עם פרש נוסף במסגרת משמרת לילה‬
‫למרכז העיר ב‪ XXX‬כשהוא רכוב על סוס‪ .‬הנאשם הבחין במספר צעירים שישבו באזור חשוך‬
‫והחזיקו בידיהם כוסות שתיה שהכילו אלכוהול‪ .‬בין הנאשם לבין ‪( XXX‬להלן‪" :‬המתלונן")‬
‫התגלע ויכוח על רקע בקשתו של הנאשם ממנו לשפוך את האלכוהול שבידו‪.‬‬
‫בשלב מסוים נגע המתלונן באמצעות ידיו בסוס עליו היה רכוב הנאשם‪ .‬הנאשם אשר חשש שמא‬
‫הסוס ישתולל בשל היותו סוס חדש שאינו מאומן דיו‪ ,‬ביקש מהמתלונן מספר פעמים שיתרחק‬
‫מהסוס אולם המתלונן התעלם מבקשתו‪.‬‬
‫‪286‬‬
‫בתגובה ובמטרה להרתיע את המתלונן ולהרחיקו מהסוס התכוון הנאשם להצליף בידו של‬
‫המתלונן באמצעות המושכה של הסוס אך לא נתן דעתו די הצורך לאפשרות שהצלפתו תפגע‬
‫בראשו של המתלונן‪.‬‬
‫בהצלפתו‪ ,‬פגע הנאשם בראשו של המתלונן באופן שנגרם לו פצע מדמם בראשו‪.‬‬
‫בשל מעשיו כמתואר לעיל‪ ,‬הורשע הנאשם בעבירה של התרשלות בעת מילוי תפקידו כשוטר‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫בטיעוניה עמדה התובעת על חומרת תוצאת המעשה‪ ,‬שכן נגרמה למתלונן חבלה בראשו והוא‬
‫דימם‪ ,‬לדבריה גם אם הנאשם עשה את המעשה מבלי שהתכוון לכך‪ .‬לא היה מקום שהנאשם‬
‫יגיע למצב בו נפגע נער ממעשיו והוא היה צריך לנקוט משנה זהירות ולקחת בחשבון את הפגיעה‬
‫בראשו של המתלונן‪ ,‬הגם שהתביעה אינה מתעלמת מן הסיכון שהיה טמון במעשיו של המתלונן‬
‫שאחז במושכה של סוס שאינו מאומן דיו‪ .‬עוד טענה כי הנאשם היה ממוקם במקום גבוה ביחס‬
‫למתלונן והבחירה להצליף במתלונן באמצעות המושכה מהווה התרשלות מצדו‪ .‬הוסיפה כי היה‬
‫על הנאשם לבחור באמצעי אחר כדי להרחיק את המתלונן כגון‪ :‬הדיפה ברגלו‪ ,‬התרחקות‪,‬‬
‫צעקה וכיוצ"ב‪ .‬לדבריה‪ ,‬חומרת התוצאה מלמדת על העוצמה שהושקעה במכה ועל המסוכנות‬
‫שיש בהצלפה שכזו‪ .‬לטענתה נסיבות האירוע מוכיחות את קלות הדעת והפזיזות של הנאשם‬
‫אולם מאחר ועסקינן בדין המשמעתי נבחר סעיף עבירה של התרשלות במילוי תפקיד‪.‬‬
‫בהתייחסה לטיב שירותו‪ ,‬ציינה‪ ,‬כי הנאשם התגייס בשנת ‪ 1998‬ועברו המשמעתי נקי‪ .‬מתמצית‬
‫הערכותיו התקופתיות אותן הגישה לעיוננו‪ ,‬עולה כי הנאשם הוערך על יד מפקדיו בין השנים‬
‫‪ 2111‬ועד ‪ 2114‬בציונים הנעים בין "טוב מאוד ‪ "1‬לבין "טוב מאוד ‪"2‬‬
‫לסיכום דבריה עתרה להטלת עונשים של נזיפה חמורה וקנס כספי‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫בפתח דבריו טען הסניגור‪ ,‬בתגובה לדברי התובעת‪ ,‬כי אין לייחס לנאשם מחשבה פלילית שכן‬
‫כתב האישום מייחס לו התרשלות במילוי תפקיד‪ ,‬בלבד‪.‬‬
‫לטענתו הנאשם פעל באירוע במטרה להגן על שלום הציבור‪ ,‬המדובר היה בשעת לילה מאוחרת‬
‫והנאשם התבקש לאכוף חוק חדש כשהוא רכוב על סוסו עת היה מוקף במספר חיילים שהחזיקו‬
‫כוסות המכילות אלכוהול‪.‬‬
‫לדבריו מדובר במעשה שמצוי ברף הנמוך של מדרג החומרה‪ .‬המעשה לא היה מתרחש אלמלא‬
‫הפרובוקציה של המתלונן שסיכן את עצמו ואת השוטר בכך שנגע בסוס‪ .‬אין מחלוקת שהנאשם‬
‫‪287‬‬
‫פעל באופן זה מתוך חשש שהסוס ישתולל‪ .‬לפיכך ביקש להתחשב בנסיבות המיוחדות של‬
‫הסיטואציה המאיימת אליה נקלע הנאשם‪.‬‬
‫עוד הוסיף‪ ,‬כי הנאשם התרשל בהשתמשו במושכה כדי להצליף במתלונן‪ ,‬אולם יש קושי של‬
‫ממש לחשוב על אופציות יעילות אחרות שהיה ניתן לבחור בהן במקרה זה‪ .‬בעניין זה הפנה‬
‫לדברי התובעת שטענה שניתן היה להדוף את המתלונן באמצעות רגלו ולדברי מפקדו של‬
‫הנאשם בחקירת מח"ש שהשיב שהיה משתמש באלה בתשובה לשאלה מה היה עושה הוא‬
‫באותו מצב‪.‬‬
‫לטענתו הנזק שנגרם למתלונן הינו מזערי ולא ניתן להגדירו כ"נורא" כפי שהגדירה התביעה‪.‬‬
‫בהתייחסו לעונש הראוי טען כי יש להסתפק בנזיפה בלבד לאור הנסיבות המיוחדות של הנאשם‪.‬‬
‫הנאשם‬
‫בדבריו לפנינו הדגיש כי כפרש הרוכב על סוס הוא פגיע‪ .‬עוד הוסיף כי מבחינתו מדובר היה‬
‫באירוע אלים‪ ,‬המתלונן היה חייל ולדעתו היה שתוי וכיום הוא מבין שהיה צריך לנהוג אחרת‬
‫באותה סיטואציה‪.‬‬
‫דיון‬
‫עובדות המקרה כפי שעולות מכתב האישום בו הודה הנאשם מלמדות בעליל על כך שהנאשם‬
‫נקלע למצב מסוכן שהתבטא בכך שבעודו במהלך פעילות מבצעית רכוב על סוסו‪ ,‬נגע המתלונן‬
‫באמצעות ידיו בסוס וסיכן אותו‪ .‬הנאשם שידע כי סוסו אינו מאומן דיו‪ ,‬חשש מהשתוללות‬
‫הסוס שהייתה עלולה לגרום לנזק לא מבוטל‪ ,‬הן לו עצמו ‪ ,‬הן למתלונן והן לסביבה‪ ,‬על כן‬
‫ביקש מהמתלונן מספר פעמים שיתרחק מהסוס‪ ,‬אולם הלה התעלם מבקשתו‪ .‬בצר לו החליט‬
‫להצליף בידו של המתלונן באמצעות המושכה כדי להרחיקו‪ ,‬אולם מתוך רשלנות ולא באופן‬
‫מכוון‪ ,‬פגע בראשו וגרם לו לפצע מדמם בראשו‪.‬‬
‫הצדדים בטיעוניהם ניסו להעלות על הדעת חלופות שיכול היה הנאשם לנקוט בהן כדי להימנע‬
‫מהצורך להצליף בידו של המתלונן באמצעות המושכה‪ ,‬אולם התקשו לנקוב בחלופה ברורה וחד‬
‫משמעית‪ .‬הנאשם עצמו בעדותו בפנינו העלה אפשרות של התרחקות עם הסוס ומיד סייג אותה‪,‬‬
‫באומרו‪:‬‬
‫" היום אני מבין שהייתי צריך לנהוג אחרת בסיטואציה הזאת‪ ,‬אולי בדרך אחרת כמו‬
‫להתרחק עם הסוס‪ ,‬דבר שלא היה אפשרי באותו רגע‪....‬הבחור היה שתוי ואני פחדתי שהוא‬
‫ינעל את היד שלו במושכה וזה יהיה לא פשוט לשחרר אותו‪ ,‬פחדתי על עצמי‪ ,‬על הסוס‪ ,‬על‬
‫הסביבה" (עמ' ‪ 3‬לפרוטוקול)‪.‬‬
‫משנדרש הנאשם להגיב באופן מידי כדי למנוע את השתוללות הסוס הוא בחר בדרך של הצלפה‬
‫בידו של המתלונן באמצעות המושכה אשר כאמור‪ ,‬מתוך רשלנות‪ ,‬פגעה בראשו של המתלונן‪.‬‬
‫‪288‬‬
‫אנו סבורים כי יש בנסיבות אלו להקהות באופן משמעותי את החומרה שבמעשה‪.‬‬
‫נודה על האמת ונאמר כי התלבטנו בשאלה האם טעותו של הנאשם עולה כדי עבירת משמעת‪.‬‬
‫שאלנו את עצמנו האם לא עומדת לנאשם הגנת הצורך והאם יכול היה לראות את הנולד ולצפות‬
‫את הפגיעה שנפגע המתלונן כתוצאה מטעותו‪ .‬יחד עם זאת משהסכימו הצדדים במסגרת הסדר‬
‫הטיעון שמדובר בעבירה של התרשלות במילוי תפקיד ומאחר ועסקינן בהסדר טיעון מבלי‬
‫שהובאו בפנינו הראיות הרלוונטיות‪ ,‬אין צורך או יכולת בידינו לדון בשאלה וכל שיש בפנינו הן‬
‫עובדות כתב האישום וסעיף החיקוק בהם הודה הנאשם‪.‬‬
‫בהתייחס למחלוקת שנתגלעה בין הצדדים במהלך טיעוניהם ביחס ליסוד הנפשי אשר התלווה‬
‫למעשה‪ ,‬אין בידינו לקבל את טענת התובעת באומרה‪ " :‬אך כאן תציין התביעה שבעצם באה‬
‫לידי ביטוי קלות הדעת או הפזיזות אך למעשה אנו עוסקים בדין המשמעתי ועפ"י הדין‬
‫המשמעתי סעיף העבירה המתאים למקרה שלפנינו הינו התרשלות במילוי תפקיד" (עמ' ‪4‬‬
‫לפרוטוקול)‪ .‬עובדות כתב האישום כמו גם סעיף העבירה מלמדים באופן ברור על כך שהנאשם‬
‫פגע במתלונן מתוך יסוד נפשי של רשלנות ולכן אין לייחס לו מחשבה פלילית בוודאי שלא‬
‫במהלך טיעון לעונש‪.‬‬
‫מהראיות והנתונים שהוצגו בפנינו עולה כי הנאשם משרת במשטרה מזה כ‪ 11 -‬שנים בתפקידי‬
‫שטח‪ ,‬מהם כ‪ 11-‬שנים בתפקידו הנוכחי כפרש במחוז ‪ ,XXX‬עברו המשמעתי ללא רבב וטיב‬
‫שירותו‪ ,‬חיובי‪.‬‬
‫לאחר שנתנו דעתנו לנסיבות כולן ובפרט לנסיבות האירוע ולמידת רשלנותו המופחתת של‬
‫הנאשם‪ ,‬זאת‪ ,‬מבלי להתעלם מחומרת התוצאה שכן בסופו של אירוע נפגע המתלונן בראשו‬
‫ודימם‪ ,‬מצאנו שמדובר במקרה בו יש בנימוקים לקולה להטות את הכף בגזירת דינו של‬
‫הנאשם‪ .‬לפיכך החלטנו להסתפק בעונש של נזיפה חמורה בלבד ולהימנע מהטלת קנס‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬החלטנו לגזור על הנאשם‪ ,‬כאמור‪ ,‬עונש של נזיפה חמורה‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ"ז באדר א' תשע"ד‪ ,23.2.13 ,‬בנוכחות התובע – רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם רס"ר ‪ XXX‬וב"כ עו"ד ניק קאופמן‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט ______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ אברהם שבבו‬
‫נצ"מ רותי שטרית‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫‪289‬‬
‫תיק ביד"מ ‪2/02‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬נצ"מ רותי שטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב מוטי פלדמן‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב איתן כהן‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ר ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫הנאשם אשר שירת בתקופה הרלוונטית לכתב האישום‪ ,‬כסגן ראש משמרת במרכז שליטה‬
‫‪ , XXX‬הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו והורשע בעבירת‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו‪-‬‬
‫‪.2111‬‬
‫בפתח הדיון הודיעונו הצדדים על כך שנכרת הסדר טיעון בין הנאשם למחלקה לחקירות‬
‫שוטרים‪ ,‬לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום שהוגש לבית הדין והטיעונים לעונש יהיו‬
‫חופשיים‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫מעובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם‪ ,‬עולה כי בחודש אפריל ‪ 2111‬או בסמוך לכך‪ ,‬פנה‬
‫הנאשם‪ ,‬במהלך משמרת‪ ,‬לשוטרת שח"מ (להלן‪" :‬השוטרת") הכפופה לו והעיר לה הערה‬
‫בעלת אופי מיני המתייחסת לאיבר מוצנע‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬במהלך משמרת‪ ,‬פנה הנאשם שוב לשוטרת והעיר לה הערה נוספת בעלת אופי מיני‬
‫המתייחסת לגופה‪.‬‬
‫בשל מעשיו אלו‪ ,‬הורשע הנאשם בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫‪291‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫התובע בטיעוניו הדגיש כי התנהגותו של הנאשם ראויה לגינוי ומדובר בהתבטאויות פסולות‬
‫שיש בהן משנה חומרה נוכח פער הכוחות והגילים המשמעותי שקיים בין הנאשם‬
‫למתלוננת‪ .‬המתלוננת הייתה בתקופה הרלוונטית שוטרת שח"מ כבת עשרים ובשירות כחצי‬
‫שנה‪ ,‬לעומת הנאשם ששימש בתפקיד סגן ראש משמרת והיה בתקופה הרלוונטית כבן ‪41‬‬
‫ובעל וותק של כ‪ 11-‬שנים בשירות‪ .‬עוד הוסיף כי הנאשם חרג מהנורמות הראויות‬
‫להתנהגות שוטר כלפי פקודתו ויש בדברים כדי לפגוע באמון הציבור ובכלל זה הוריה של‬
‫המתלוננת‪ ,‬במשטרה ובתדמיתה‪.‬‬
‫בהתייחס לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬ציין‪ ,‬כי הנאשם התגייס בשנת ‪ 2111‬ועברו המשמעתי‬
‫נקי למעט גיליון שיפוט בדן יחיד משנת ‪ 2113‬בגין עבירה של אי מילוי הוראה שאינה נוגעת‬
‫למקרה שבפנינו‪ .‬התובע הגיש את תמצית הערכותיו התקופתיות של הנאשם שבין השנים‬
‫‪ 2111‬ועד ‪ 2114‬מהן עולה כי הנאשם הוערך בציונים הנעים בין "טוב מאוד ‪ "1‬ועד "טוב‬
‫מאוד ‪."2‬‬
‫בהתייחס לעונש‪ ,‬עתר להטלת עונשים של נזיפה חמורה וקנס‪ .‬התובע ציין כי הנאשם פיצה‬
‫את המתלוננת בתיק זה ומתלוננת נוספת שהייתה חלק מהתיק הפלילי שבוטל‪ ,‬בסך של‬
‫‪ ₪ 2111‬לכל אחת‪.‬‬
‫לתמיכה בטענותיו הפנה לגזר הדין בתיק ביד"מ ‪ 42/12‬הגם שלטענתו המקרה שם חמור‬
‫מהמקרה שבפנינו‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫בפתח דבריו תיאר הסניגור את גלגוליו של התיק שהחל בבית משפט השלום שם אף נשמעו‬
‫עדים‪ ,‬עד לכריתת הסדר הטיעון מול מח"ש‪ ,‬במסגרתו נמחק כתב האישום בבית משפט‬
‫השלום והוגש בנוסח מתוקן לבית הדין‪ .‬לדבריו‪ ,‬העבירה בוצעה בשנת ‪ ,2111‬ההליך בבית‬
‫משפט השלום החל בשנת ‪ 2112‬והנה בשנת ‪ 2113‬עדיין לא הסתיים‪ .‬הנאשם מסתובב זמן‬
‫רב כשעננה כבדה רובצת מעל לראשו‪ ,‬הוא שילם מחיר אישי וציבורי ומדובר בעינוי דין‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הערותיו של הנאשם לא היו צריכות להיאמר‪ ,‬הן מהוות התנהגות שאינה הולמת‬
‫ואין ספק שדבריו פגעו בשוטרת המתלוננת‪ .‬הנאשם אמר את הדברים מתוך טיפשות והוא‬
‫מצטער עליהם‪.‬‬
‫בהתייחסו לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬טען כי הוא משרת במשטרה כ‪ 14-‬שנים מתוכם כ‪3-‬‬
‫שנים במשל"ט ‪ .XXX‬קודם לכן שירת כסייר וכבלש בתחנת ‪ XXX‬וכיום הוא משמש‬
‫בתפקיד חדש במשל"ט כאחראי על אוכלוסיות מיוחדות‪ .‬הנאשם ביצע את כל תפקידיו‬
‫נאמנה ולשביעות רצון מפקדיו ועברו המשמעתי נקי למעט גיליון השפיטה שהוזכר משנת‬
‫‪291‬‬
‫‪ . 2113‬לתמיכה בטענתו זו‪ ,‬הגיש לעיוננו את גיליונות ההערכות התקופתיות בין השנים ‪2113‬‬
‫ועד ‪ 2111‬מהן עולה כי הנאשם הוערך על ידי מפקדיו בציונים הנעים בין "טוב מאוד ‪ 1‬לבין‬
‫"טוב מאוד ‪ ."2‬עוד הגיש אסופת מסמכים הכוללת תעודות הצטיינות והוקרה ומכתבי‬
‫המלצה לרבות תעודות הצטיינות מנשיא המדינה ומאלוף הפיקוד בהן זכה במסגרת שירותו‬
‫הצבאי בפלס"ר גבעתי‪.‬‬
‫בהתייחסו לנסיבותיו האישיות טען כי הנאשם נשוי ולו ארבעה ילדים‪.‬‬
‫הסניגור ביקש להתחשב בכל האמור ולהסתפק בפיצוי ששולם כבר על ידי הנאשם‪.‬‬
‫לתמיכה בטענותיו הפנה לגזרי דין בתיקי ביד"מ ‪ 1/12‬ו‪ . 41/19 -‬לדבריו מדובר במקרים‬
‫חמורים יותר שהסתיימו בעונשים שלא חרגו בחומרתם מהנורמה המקובלת בבית הדין‪.‬‬
‫הנאשם‬
‫הנאשם בדבריו בפנינו הדגיש כי לא התכוון לפגוע‪ ,‬הערותיו היו ללא כוונה מינית והוא‬
‫התנצל והצטער‪ .‬לדבריו‪ ,‬העיר הערה כשראה את המתלוננת במדים החדשים‪ .‬ציין כי‬
‫התלונה הגיעה שבוע לאחר שהמתלוננת עמדה למשפט בעקבות תלונותיו כלפיה בפן‬
‫המקצועי‪.‬‬
‫דיון‬
‫בכתב האישום שהונח לפתחנו שהינו פרי של הסדר טיעון שנכרת בין הנאשם למח"ש‪ ,‬צוין‬
‫כי הנאשם העיר לשוטרת המתלוננת הערות בעלות אופי מיני‪ ,‬האחת ביחס לאבר מוצנע‬
‫והשנייה ביחס לגופה‪ ,‬אולם הוא שומר על עמימות ביחס לתוכנן המדויק‪ .‬במסגרת הסדר‬
‫הטעון הודה הנאשם בכך שההערות מהוות עבירה משמעתית של התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר‪ .‬במצב דברים זה יקשה על בית הדין לקבוע מהי חומרתן היחסית של ההתבטאויות‬
‫במדרג החומרה של עבירות מסוג זה‪ .‬לפיכך ובהיעדר אינדיקציה אחרת‪ ,‬יש להניח לטובת‬
‫הנאשם כי האמירות מצויות במדרג החומרה הנמוך ביחס להערות בעלות אופי מיני‪,‬‬
‫כאמור‪.‬‬
‫למרות האמור‪ ,‬מצאנו חומרה בהשמעת הערות בעלות אופי מיני על ידי הנאשם לשוטרת‬
‫שח"מ צעירה‪ ,‬בשרות חובה‪ ,‬שהינה חסרת ניסיון חיים‪ ,‬ומוצאת עצמה לראשונה במסגרת‬
‫זרה וחדשה מחוץ לביתה‪ ,‬בה היא עומדת מול כוח וסמכות של היררכיה פיקודית והכול‬
‫תוך שקיימים פערי כוחות וגילים ביניהם‪.‬‬
‫עפ"י עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם‪ ,‬אין המדובר במעידה חד פעמית אלא במעשה‬
‫שחזר על עצמו פעמיים ביחס לאותה שוטרת‪.‬‬
‫‪292‬‬
‫אנו סבורים כי היה בהתנהגותו זו של הנאשם כדי לשבש את התפקוד התקין במשל"ט‪,‬‬
‫לפגוע במרקם החברתי ולהעכיר את האווירה במקום השירות‪.‬‬
‫התבטאויותיו של הנאשם שנשאו אופי מיני והתייחסו לאיבר מוצנע ולגופה של המתלוננת‬
‫אשר משרתת תחת פקודו ונתונה למרותו‪ ,‬מעבר להיותן פוגעניות כלפי המתלוננת אישית‬
‫ובכבודה‪ .‬יש בהן כדי לפגוע בחובת הנאמנות של מפקד במשטרת ישראל כלפי שוטרות‬
‫שתחת פיקודו‪ ,‬כלפי בני משפחותיהן וכלפי החברה בכללותה‪.‬‬
‫על הארגון להמחיש לכל אלה כי הוא מספק הגנה נאותה לשוטרות החובה בדרך של טיפול‬
‫הולם ומחמיר בכל מי שההין לפגוע בהן‪.‬‬
‫הכלל שנקבע בפסיקה והעובר כחוט השני הוא כי המנהל הציבורי פועל כנאמן הציבור‪ ,‬הוא‬
‫מחויב בשמירת ערכי התנהגות בסיסיים ועליו לשמש דוגמה ומופת לציבור הרחב‪.‬‬
‫תפקיד השוטר בתוקף מעמדו המיוחד כאוכף חוק‪ ,‬דורש הקפדה מיוחדת על ערכי מוסר‬
‫ואתיקה גבוהים במיוחד והתנהגות ללא כל דופי‪.‬‬
‫כל פגיעה בעיקרון זה יש בה כדי לגרום נזק לתדמית המשטרה ולאמון הציבור בה באנשיה‬
‫ובטוהר פעולותיה‪ .‬אמון זה כידוע הנו חיוני להבטחת תפקודו של הארגון ופעילותו התקינה‬
‫ומהווה אינטרס ציבורי ראשון במעלה‪.‬‬
‫לקולה שקלנו את הודייתו של הנאשם‪ ,‬הבעת הצער והחרטה כפי שעלו מדברי הנאשם‬
‫בפנינו‪,‬‬
‫עברו המשמעתי הנקי‪ ,‬טיב שירותו החיובי‪ ,‬הפיצוי ששולם למתלוננת ועינוי הדין שנגרם לו‪.‬‬
‫נתנו דעתנו למטרותיו של הדין המשמעתי תוך מתן דגש למעמדה המיוחד של המתלוננת‬
‫כשוטרת בשירות חובה‪.‬‬
‫כידוע‪ ,‬מטרתם העיקרית של אמצעי המשמעת המוטלים על ידי בית הדין אינה הענשת‬
‫השוטר‪ .‬הם נועדו לצורך השגת תכלית כפולה‪ ,‬הגנה על הארגון‪ ,‬על תדמיתו בעיני הציבור‬
‫ומניעת פגיעה בתפקידו מחד גיסא‪ ,‬והרתעת שוטרים אחרים כי לא ייכשלו במעשים מסוג‬
‫זה מאידך גיסא‪ .‬על בית הדין לבחון‪ ,‬בין היתר‪ ,‬האם יש באמצעי המשמעת אותם יטיל כדי‬
‫ליצור הרתעה מספקת בקרב השוטרים וכדי להשיב על כנו את אמון הציבור במשטרה‪.‬‬
‫אין בידנו לקבל את טענת הסניגור לפיה יש להסתפק בפיצוי ששולם למתלוננות ללא הטלת‬
‫עונש אחר‪ ,‬שכן הדבר אינו מוצדק בנסיבות העניין ובנוסף לכך המשמעות הישירה תהיה‬
‫סיומו של ההליך ללא הטלת עונש כלשהו‪ .‬הדבר אינו עולה בקנה אחד עם סעיף ‪(11‬א) לחוק‬
‫המשטרה‪ ,‬התשס"ו – ‪ 2111‬ותקנה ‪(81‬א) לתקנות המשטרה (סדרי דין בדיון משמעתי)‪,‬‬
‫התשע"ב – ‪ ,2112‬המחייבים הטלת עונש על נאשם לאחר שהורשע בדין‪.‬‬
‫‪293‬‬
‫במקרה זה בהתחשב בכך שהנחנו לטובת הנאשם כי התבטאויותיו מצויות במדרג החומרה‬
‫הנמוך ביחס להתבטאויות בעלות אופי מיני ולאחר שנתנו דעתנו לנסיבות כולן ושקלנו את‬
‫השיקולים לחומרה ולקולה‪ ,‬החלטנו לגזור על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 4111‬אשר ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ"ז באדר א' תשע"ד‪ ,23.2.13 ,‬בנוכחות התובע – רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד ‪,‬‬
‫הנאשם – רס"ל ‪ XXX‬וב"כ פקד נמרוד פלדמן‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט ______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫נצ"מ רותי שטרית‬
‫סנ"צ מוטי פלדמן‬
‫‪294‬‬
‫תיק ביד"מ ‪/5/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫השופט‪ ,‬ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב איגור בורובסקי‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשמת‪ :‬מ‪.‬א‪ 0124291 .‬רס"ל ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשמת‪ ,‬חוקרת במרחב ‪ XXX‬הורשעה עפ"י הודאתה בעובדות כתב האישום‬
‫במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע‬
‫בתדמית המשטרה‪ ,‬לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו – ‪.2111‬‬
‫‪ .2‬בפתח הדיון הודיעונו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשמת תודה בעובדות‬
‫כתב האישום‪ ,‬ובאשר לעונש המאשימה תטען לעונשים של נזיפה חמורה וקנס ואילו‬
‫ההגנה תטען באופן חופשי‪.‬‬
‫‪ .4‬מעובדות כתב האישום בהן הודתה הנאשמת עולה כלהלן‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 21.12.12‬סמוך לשעה ‪ 12:41‬בעת שהנאשמת והשוטר ג‪.‬נ (להלן‪" :‬החוקר")‬
‫היו במשמרת ביחידה‪ ,‬עוכב המתלונן ונחקר ע"י הנאשמת‪ .‬במהלך חקירתו התפתח‬
‫וויכוח במהלכו נכנס החוקר לחדר החקירות‪ ,‬אחז את המתלונן בחולצתו וסטר לו על‬
‫לחיו‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 1.4.12‬במהלך חקירתה של הנאשמת במחלקה לחקירות שוטרים‪ ,‬מסרה‬
‫תשובה כוזבת או מתחמקת בכך שטענה כי לא ראתה את החוקר סוטר למתלונן וכי‬
‫הדבר אינו זכור לה‪ ,‬זאת חרף העובדה שהייתה עדה לכך‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 12.4.14‬בעת שנחקרה הנאשמת בשנית במחלקה לחקירות שוטרים הודתה כי‬
‫הייתה עדה לשימוש בכוח מצד החוקר כלפי המתלונן‪.‬‬
‫הנאשמת הורשעה בכך שבמעשיה המתוארים לעיל התנהגה באופן שאינו הולם שוטר‬
‫ושיש בו כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫התביעה‬
‫‪295‬‬
‫‪ .3‬בפתח טיעוניו לעונש עמד התובע על חומרת המעשים המיוחסים לנאשמת בכתב‬
‫האישום‪ ,‬אשר עומדים בניגוד מוחלט לנורמות ההתנהגות המצופות משוטרי משטרת‬
‫ישראל‪ .‬לדבריו‪ ,‬כדי לבסס הרתעה‪ ,‬יש לכלול במסגרת הענישה רכיב של הורדה‬
‫בדרגה‪ ,‬כפי שקבע בית הדין במספר גזרי דין לאחרונה‪ .‬עם זאת ציין כי בשל נסיבותיו‬
‫המיוחדות של מקרה זה‪ ,‬יש לבחון את הדברים באופן שונה ולהתחשב בסיטואציה‬
‫המביכה שאליה נקלעה הנאשמת עת גודפה ע"י המתלונן‪ ,‬והחוקר ששימש כחונך שלה‪,‬‬
‫הכה את המתלונן‪.‬‬
‫התובע הוסיף כי לאחר שהנאשמת אמרה אמת בחקירתה השנייה במח"ש‪ ,‬ניתן היה‬
‫לגבש ראיות נגד החוקר‪ .‬עוד הסביר את החשיבות בשמירת האיזון הנכון והחשיבות‬
‫ששוטר צריך לדעת שבמידה ויספר את כל האמת‪ ,‬גם אם זה כרוך בתשלום אישי כבד‬
‫מבחינתו‪ ,‬המערכת תתחשב בו מבחינת העונש‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיה האישיות של הנאשמת ציין התובע‪ ,‬כי היא התגייסה לחיל לפני‬
‫כשנתיים ובעברה המשמעתי הרשעה אחת בפני דן יחיד בגין עבירה של התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר שעניינה כפתור שהיה פתוח בחולצתה במהלך קורס‪.‬‬
‫באשר להערכותיה התקופתיות של הנאשמת‪ ,‬ציין התובע כי היא הוערכה לראשונה ע"י‬
‫מפקדיה בשנת ‪ 2114‬בציון "טוב מאוד ‪ ."1‬התובע המציא לבית הדין את המרשם‬
‫המשמעתי ואת גיליון ההערכה התקופתית‪.‬‬
‫בהתייחסו לענישה‪ ,‬עתר לעונשים של נזיפה חמורה וקנס כספי בהתאם לשיקול דעת‬
‫בית הדין‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫‪ .1‬הסנגור בטיעוניו הדגיש את חשבון הנפש שעשתה הנאשמת לאחר חקירתה הראשונה‬
‫במח"ש‪ ,‬את הבנת הטעות ואת העובדה שסיפרה את כל האמת בחקירתה השנייה‪ .‬ציין‬
‫כי החוקר נכנס לחדרה של הנאשמת‪ ,‬ללא שהתבקש ועל דעת עצמו וכן ואת העובדה‬
‫שמדובר בחונך של הנאשמת ששימש לה כמורה‪ .‬עוד טען כי חרטתה הכנה של הנאשמת‬
‫ניכרת מהודעתה השנייה במח"ש‪.‬‬
‫בהתייחסו לנתוניה של הנאשמת‪ ,‬ציין‪ ,‬כי למרות שהיא משרתת תקופה קצרה‪ ,‬זכתה‬
‫לקבל תעודת הוקרה ממפקד המרחב על מקצועיותה בטיפול באירוע פשע חמור של‬
‫ניסיון לרצח‪ .‬סיפר כי הנאשמת בעלת תואר ראשון באנגלית ועובר לגיוסה למשטרה‬
‫עבדה בהוראה ובביטוח הלאומי והגיש מסמכים המעידים על כך‪ .‬לדבריו הנאשמת‬
‫התגייסה למשטרה מתוך ערכים של נתינה ושירות לציבור‪.‬‬
‫בסיום דבריו ביקש הסנגור לכבד את הסדר הטיעון וככל שקיימת אפשרות לכך‪,‬‬
‫להימנע מהטלת קנס‪.‬‬
‫‪ .1‬מפי הנאשמת שמענו‪ ,‬כי היא מתחרטת על הטעות שעשתה ומתחייבת שהדבר לא יחזור‬
‫על עצמו‪ .‬בהתייחסה למקרה סיפרה כי הייתה חדשה במערכת‪ ,‬כיבדה מאוד ואהבה את‬
‫החוקר שהיה חונך שלה ולא ידעה כיצד להתמודד מול מח"ש‪ .‬תחילה ניסתה להגן עליו‬
‫‪296‬‬
‫אך מיד לאחר מכן הבינה שהוא עשה טעות וגם היא עשתה טעות לכן לאחר חשבון נפש‬
‫עם עצמה החליטה לספר את האמת‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .3‬הנאשמת שבפנינו‪ ,‬חוקרת צעירה‪ ,‬כשלה בכך שבחקירת מח"ש לא מסרה אמת בדבריה‬
‫כי לא ראתה את עמיתה החוקר סוטר למתלונן וכי הדבר אינו זכור לה‪ .‬עם זאת‪ ,‬ימים‬
‫ספורים לאחר מכ ן משנחקרה בשנית‪ ,‬חזרה בה מטעותה וסיפרה כי אכן הייתה עדה‬
‫לסטירה‪.‬‬
‫‪ .8‬בית דין זה חוזר ומדגיש כי ככלל אי אמירת אמת על ידי איש משטרה‪ ,‬לא כל שכן‬
‫במהלך חקירת מח"ש‪ ,‬יש בה כדי לחתור תחת ערכי היסוד של הארגון‪ .‬אחת מאושיות‬
‫הארגון בהיותו גוף אוכף חוק‪ ,‬היא האמינות והחובה למסור אמת בכל עת ומצב‪.‬‬
‫‪ .9‬מסר זה עובר כחוט השני בפסיקותיו של בית הדין‪ ,‬כך למשל בתיק ביד"מ ‪ 11/12‬נאמרו‬
‫הדברים הבאים‪:‬‬
‫"היושרה האישית והאמינות הן מערכי היסוד של המשטרה‪ ,‬עליהן היא מחנכת את‬
‫שוטריה‪ .‬מצופה מכל שוטר שידבק באמירת האמת בכל מצב ולא יסטה ממנה אף‬
‫במלוא הנימה"‪.‬‬
‫‪ .11‬מסירת מידע כוזב במהלך חקירת מח"ש בין אם על ידי איש משטרה החשוד בביצוע‬
‫עבירה ובין אם על ידי איש משטרה המוזמן כעד‪ ,‬גורמת לשיבוש החקירה ולעוות דין‪.‬‬
‫חיפוי של אנשי משטרה‪ ,‬על עמית‪ ,‬שביצע עבירה ופעל בניגוד לערכי הארגון הוא פסול‪,‬‬
‫נפסד ויש לעוקרו משורות הארגון‪ .‬לא ניתן למצוא הצדקה בנסיבות אלו ל"קשר של‬
‫שתיקה"‪ ,‬או לחשש של עד מפני נידוי חברתי מצד חבריו השוטרים באם "ילשין" על‬
‫מבצע העבירה‪.‬‬
‫‪ .11‬ערכי האמת והיושר הם ערכים שצריכים להיות נר לרגליו של כל שוטר ושוטר‪ ,‬שכן‬
‫אלו ערכי יסוד המתחייבים לשם הבטחת פעילותו התקינה של הארגון‪ ,‬המבוססת בין‬
‫היתר על אמון הציבור‪.‬‬
‫שמירה והקפדה על טוהר המידות ועל נורמות התנהגותיות ראויות בארגון‪ ,‬תוביל‬
‫במישרין לשמירה על הארגון‪ ,‬לחיזוקו הפנימי וכפועל יוצא מאלו להגברת אמון‬
‫הציבור‪ ,‬בארגון‪ ,‬באנשיו ובטוהר פעולותיו‪ .‬אמון זה‪ ,‬כידוע‪ ,‬חיוני להבטחת פעילותו‬
‫התקינה‪.‬‬
‫‪ .12‬בהתייחס למקרה הספציפי שבפנינו‪ ,‬אנו סבורים כי על אף שהנאשמת כשלה בשלב‬
‫הראשון של החקירה במח"ש‪ ,‬העובדה שביוזמתה ביקשה לאחר ימים ספורים של‬
‫חשבון נפש לתקן את טעותה ולספר אמת בחקירתה‪ ,‬מעידה על הבנת והפנמת הכשל‪,‬‬
‫‪297‬‬
‫וביצוע פעולה ראויה כמצופה מאיש משטרה‪ .‬בכך‪ ,‬אפשרה לגורמי החקירה לרדת‬
‫לחקר האמת ולהעמיד לדין את מבצע העבירה אשר בסופו של יום הודה והורשע‪.‬‬
‫‪ .14‬נתנו דעתנו לנסיבות הייחודיות של המקרה‪ .‬מדובר בשוטרת צעירה‪ ,‬שבעת האירוע‬
‫הייתה בעלת וותק של כשנה ושלושה חודשים בלבד‪ .‬השוטר המעורב באירוע שימש‬
‫כחונך שלה בי חידה ולמעשה כל האירוע התפתח כתוצאה מניסיונו "להגן" עליה‪ ,‬בעת‬
‫ששמע נחקר מגדף אותה במהלך חקירה‪.‬‬
‫ניתן להבין‪ ,‬אם כי לא להצדיק‪ ,‬את הקושי והדילמה בה הייתה נתונה הנאשמת‪ ,‬כאשר‬
‫מחד קיימת תלות בחונך שלה ומחויבות כלפיו‪ ,‬כמי שלכאורה "הגן" עליה ויש להניח‬
‫שאף חשש מנידוי של חבריה ביחידה‪ .‬מנגד‪ ,‬עמדה מחויבותה לעמוד בנורמות‬
‫ההתנהגות המצופות ממנה כשוטרת‪.‬‬
‫‪ .13‬אין לנו אלא לשבח את הנאשמת על בחירתה‪ ,‬אם כי באיחור‪ ,‬בדרך הנכונה‪ ,‬דרך האמת‬
‫והיושר‪.‬‬
‫‪ .11‬בנסיבות מיוחדות אלו ועל מנת להעביר מסר המעודד אמירת אמת בכל מצב‪ ,‬אנו‬
‫מוצאים לנכון במקרה חריג ומיוחד זה‪ ,‬להקל באופן ניכר עם הנאשמת הספציפית‬
‫שבפנינו‪.‬‬
‫החלטנו להעדיף את העברת המסר הארגוני האמור לכלל השוטרים בארגון‪ ,‬על פני‬
‫מיצוי הדין עם הנאשמת‪ ,‬ולהמחיש זאת באופן שיבהיר כי מי שבחר באמת‪ ,‬יצא נשכר‪.‬‬
‫‪ .11‬אנו תקווה כי הדברים יופנמו ויוטמעו לטובת הארגון והמשרתים בו‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫לאור כל האמור‪ ,‬ובאופן חריג‪ ,‬החלטנו להשית על הנאשמת עונש של נזיפה בלבד‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ו' באדר תשע"ד‪ ,23/12/2113 ,‬במעמד התובע רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשמת – רס"ל ‪ XXX‬ובא כוחה עו"ד לווא ג'אבר‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת_______________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫סנ"צ איגור בורובסקי‬
‫‪298‬‬
‫תיק ביד"ם ‪54-04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב מישנה רותי שיטרית‬
‫השופט סגן ניצב נדב לוין‬
‫משטרת‬
‫ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ם ‪XXX‬‬
‫גזר דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם שהיה במועד הרלוונטי לכתב האישום ראש צוות בילוש במרחב ‪ ,XXX‬הודה‬
‫במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו‪ ,‬והורשע בעבירת התנהגות שאינה‬
‫הולמת שוטר‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.2111-‬‬
‫‪ .2‬בפתח הדיון הודיענו התובע‪ ,‬כי בין המחלקה לחקירות שוטרים לבין הנאשם נכרת הסדר‬
‫טיעון‪ ,‬לפיו יודה הנאשם בעובדות כתב האישום‪ ,‬ובאשר לעונש יטענו הצדדים באופן חופשי‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .4‬על פי עובדות כתב האישום‪ ,‬בתאריך ‪ 41.13.2111‬סמוך לשעה ‪ ,12.41‬במסגרת מילוי‬
‫תפקידם‪ ,‬הגיעו הנאשם והבלש אוחנה ברכב משטרתי לבן‪ ,‬כשהם לבושים בבגדים‬
‫אזרחיים‪ ,‬לשער היישוב ‪ ,XXX‬שם ישבה אותה עת חבורת נערים‪ ,‬ביניהם פ‪.‬נ‪ .‬קטין יליד‬
‫‪( .1991‬להלן המתלונן)‪ .‬בעוברם עם הרכב על פני החבורה הנ"ל‪ ,‬צעק המתלונן לעבר אחד‬
‫‪299‬‬
‫מחבריו‪ ,‬כמעשה היתולי‪ ,‬שיציג בפניו תעודת זהות‪ .‬הבלש ‪ XXX‬ששמע זאת‪ ,‬ועל דעת‬
‫עצמו‪ ,‬ירד מהרכב‪ ,‬ולאחר שהתברר לו כי המתלונן הוא זה אשר צעק את המתואר‪ ,‬ניגש‬
‫אליו והחל לתקוף אותו בבעיטות ובאגרופים‪.‬‬
‫הנאשם שעמד בסמוך להתרחשות‪ ,‬הבחין בתקיפה ואף העיר לבלש‪ XXX‬על התנהגותו‪.‬‬
‫חרף האמור‪ ,‬לא דיווח הנאשם על התקיפה לאיש‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 23.11.11‬נחקר הנאשם במחלקה לחקירות שוטרים‪ .‬בשל הלחץ שחש‪ ,‬בין‬
‫מחויבותו לספר אמת לבין היותו עמית לעבודה של הבלש ‪ XXX‬לא טען הנאשם כי‬
‫התקיפה והאירוע לא התרחשו‪ ,‬אך עם זאת טען בכזב כי לא הבחין בתקיפה‪.‬‬
‫במעשיו המתוארים לעיל ייחסה התביעה לנאשם עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר‬
‫שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫ראיות התביעה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .3‬את טיעוניו לעונש פתח ב"כ התביעה באבחנו את המקרה נשוא המשפט ממקרים אחרים‬
‫בהם בגין עבירה דומה עתרה הת ביעה לענישה של הורדה בדרגה‪ .‬לדבריו‪ ,‬תיק זה שונה‬
‫הוא‪ ,‬שכן באותם מקרים לאי אמירת האמת בפני חוקר מח"ש נלוותה עבירה נוספת‪ ,‬אם זה‬
‫הוצאת פלט בניגוד לנהלים‪ ,‬או שימוש בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫בתיק שלפנינו‪ ,‬אמר התובע‪ ,‬נקרא הנאשם להעיד כעד במחלקה לחקירות שוטרים‪,‬‬
‫ובחקירתו נקט לשון פסיבית‪ ,‬באמרו‪" :‬לא ראיתי"‪ ,‬להבדיל ממצב של מתן חיפוי פוזיטיבי‬
‫לחברו שתקף‪ .‬עוד ציין התובע‪ ,‬כי כפי שעולה מגרסת חלק מעדי התביעה‪ ,‬מיד לאחר‬
‫המעשה נזף הנאשם בחברו על מעשיו‪ .‬ניתן אפוא לומר‪ ,‬אמר התובע‪ ,‬כי האירוע נכפה על‬
‫הנאשם הר כגיגית‪ .‬הנאשם נקלע שלא מרצונו לאירוע שחברו הוא שהיה אחראי‬
‫להתחוללותו‪ ,‬ולאחר מכן בהזדמנות הראשונה הוא סיפר את האמת‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬הסביר התובע‪ ,‬כי התביעה מצאה להתחשב בסיטואציה אליה נקלע הנאשם‪,‬‬
‫ואשר על כן החליטה שלא לעתור לענישה מקסימאלית‪.‬‬
‫באשר לנתוניו האישיים של הנאשם‪ ,‬פרט התובע‪ ,‬כי לחובת הנאשם הרשעה יחידה בפני דן‬
‫יחיד משנת ‪ 1998‬והערת מפקד משנת ‪ , 2113‬להן אין כל רלבנטיות לענייננו‪ .‬בהערכותיו‬
‫התקופתיות בין השנים ‪ 2118-2114‬הוערך בציונים שבין טוב מאד ‪ 2‬למעולה ‪ .1‬התובע‬
‫המציא את גיליונות הערכה‪.‬‬
‫לסיכום דבריו עתר התובע לענישה של נזיפה חמורה וקנס בהדגישו‪ ,‬כי בתיק זה מצאה‬
‫התביעה לערוך את האיזון המאד עדין שבין הענישה היותר מחמירה האפשרית עפ"י פסיקת‬
‫ביה"ד לבין העמדה העונשית שגיבשה התביעה לגבי תיק זה‪.‬‬
‫‪311‬‬
‫ראיות ההגנה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .1‬מטעם הנאשם הגיעו למסור עדות בדבר אופיו הטוב ‪ 4‬עדים – נצ"ם ‪ XXX‬רפ"ק ‪XXX‬‬
‫ורפ"ק ‪.XXX‬‬
‫נצ"ם ‪ XXX‬העיד‪ ,‬כי הוא מכיר את הנאשם מזה מספר שנים ממגוון תפקידים‪ .‬בעדותו‬
‫אמר על הנאשם‪ ,‬כי מדובר בשוטר שביצע את תפקידו בצורה מקצועית‪ ,‬מיטבית‪ ,‬מתוך‬
‫מוטיבציה וניחן בעין טובה ויכולת השתלבות מדהימה אל מול מאפייני העבודה המורכבים‬
‫והקשים ב‪ . XXX‬העד הדגיש את מידת אמינותו של הנאשם ודיוקו בדיווחים‪ .‬עוד סיפר‬
‫על הנאשם‪ ,‬כי הוביל את צוותו להישגים והיה שותף להישגי המרחב לאורך השנים‪ .‬כן אמר‬
‫עליו‪ ,‬כי הוא שוטר היודע להפיק לקחים מטעויות‪ ,‬ואין לו ספק‪ ,‬כי האירוע הזה גרם לו‬
‫לטלטלה מסוימת‪ ,‬אשר תעשה ממנו שוטר טוב יותר‪.‬‬
‫רפ"ק ‪ XXX‬העיד‪ ,‬כי היה מפקדו של הנאשם במרחב ‪ XXX‬עיקר הקשר ביניהם התקיים‬
‫על רקע העובדה שהנאשם מילא פעמים רבות את תפקידו של קצין הבילוש‪ ,‬בהעדר קצין‬
‫בילוש במרחב‪ .‬לדבריו‪ ,‬העובדה שהנאשם נבחר לשמש כממלא מקום מעידה על הערכתו‬
‫הרבה שהייתה לו כלפי הנאשם‪.‬‬
‫העד תיארו כשוטר מאד מסודר‪ ,‬לויאלי לעבודה‪ ,‬ליחידה‪ ,‬למשטרה ולחבריו אותם ידע‬
‫לייצג היטב‪ .‬לדברי העד‪ ,‬ראה בנאשם דמות המקשרת בינו לבין הבלשים‪ ,‬הדיווחים שלו‬
‫היו תמיד מדויקים‪ ,‬נאמנים‪ ,‬לעולם לא תפס אותו במעידה כלשהיא בנושא זה‪.‬‬
‫רפ"ק ‪ XXX‬העיד‪ ,‬כי היה מפקדו של הנאשם בין השנים ‪ ,2114 – 2111‬בהיותו ר' לשכת‬
‫מודיעין בילוש של מרחב ‪ .XXX‬העד סיפר‪ ,‬כי הנאשם היה ר' צוות ותפקידו היה מוגדר‬
‫כסגן קצין בילוש ביחידה‪ ,‬וכאשר קצין הבילוש עזב את תפקידו שימש כממלא מקומו‪.‬‬
‫תיארו כשוטר מאד ערכי‪ ,‬עם המון מוטיבציה‪ ,‬בעל ראייה כוללת ויכולת לראות דברים צעד‬
‫אחד קדימה‪ ,‬מדווח אמת‪ ,‬אכפתי מאד‪ ,‬הנותן מעצמו ימים ולילות ועושה רבות לקידום‬
‫היחידה‪ ,‬שוטר משכמו ומעלה‪ .‬ובלשונו של העד‪" :‬הוא עשה טעות אבל הוא אדם ערכי‪ ,‬הוא‬
‫נשאר אדם ערכי‪ ,‬ואני מאמין גדול בהזדמנות שניה‪ ,‬ואני בהחלט חושב שבסיטואציה‬
‫הזאת שהנאשם באמ ת הוא שוטר עם ערך מוסף‪ ...‬המערכת והארגון כל כך צריכה‬
‫שוטרים מהסוג הזה‪ ,‬ואני באמת מאמין שמגיעה לו הזדמנות שניה‪ ,‬הוא למד והבין את‬
‫הלקח‪ ,‬באיזה שהוא מקום אני חושב שהוא שילם את המחיר‪ ,‬ומחיר כבד"‪.‬‬
‫‪311‬‬
‫עוד סיפר העד‪ ,‬על הידוע לו לגבי הקשיים העוברים על הנאשם בתקופה האחרונה‪ ,‬הן‬
‫במשפחתו והן ביחידה‪ .‬באשר למצבו ביחידה סיפר‪ ,‬כי בעקבות האירוע והעובדה שהנאשם‬
‫החליט לספר את האמת מגלים כלפיו חבריו יחס של ניכור‪.‬‬
‫בסיום דבריו‪ ,‬בהתייחסו לדברים שכתב בסיכום הריאיון שערך לנאשם אמר העד כך‪:‬‬
‫"בסיכום דברי בראיון אמרתי משפט שאני לא זוכר כמה פעמים כתבתי אותו לשוטרים‬
‫חוץ מלנאשם‪ ,‬כתבתי‪ :‬אשרי מערכת שהתברכה באדם ובאישיות שכזו‪ ,‬ואני אומר את‬
‫הדברים האלה גם היום כשאני מבין שהוא עשה טעות‪ ,‬כי מהיכרותי את האיש כמו‬
‫שאמרתי קודם‪ ,‬בעיני הוא היה ונשאר אדם ערכי‪ ,‬זה המבחן האמיתי"‪.‬‬
‫‪ .1‬בפתח טיעוניו לעונש המציא ב"כ הנאשם לביה"ד אסופת מסמכים המעידים על טיב שירותו‬
‫האיכותי של הנאשם ועל מצבה הבריאותי של אשתו‪ .‬אסופת המסמכים כללה תעודת‬
‫הערכה ממפקד מחוז ‪ XXX‬מפברואר ‪ ,2113‬תעודת הערכה והוקרה ממפקד מרחב‬
‫‪ XXX‬מכתב המלצה לשוטר מצטיין‪ ,‬תעודות הסמכה‪ ,‬דפי ריאיון‪ ,‬גיליונות הערכה‬
‫תקופתיים ותעודה רפואית‪.‬‬
‫הסניגור ציין‪ ,‬כי עצם נוכחות הנאשם בבית הדין הוא אירוע טראומטי עבורו‪ .‬מדובר‬
‫באירוע שהתרחש לפני שנתיים וחצי‪ ,‬וחרף הזמן הממושך שחלף אינו מרפה ממנו ומלווה‬
‫אותו מידי יום ביומו וגורם לו לחוסר שינה אמיתי‪ .‬מבחינת התפקוד ביחידה‪ ,‬אמר הסניגור‪,‬‬
‫כי בעקבות האירוע והודאת הנאשם האווירה סביבו ביחידה קשה וגורמת לו סבל בל‬
‫ישוער‪ .‬לדברי הסניגור‪ ,‬בנסיבות האמורות הנאשם כבר קיבל את עונשו עוד לפני מתן העונש‬
‫הפורמלי‪.‬‬
‫הסניגור הטעים בדבריו‪ ,‬כי הנאשם הוא אדם ערכי שלא נהג באלימות‪ ,‬להיפך‪ ,‬כפי העולה‬
‫מעובדות כתב ה אישום‪ ,‬נהג הנאשם נכון כאשר העיר לחברו על מעשיו‪ .‬אמנם חטא הנאשם‬
‫באי אמירת האמת‪ ,‬אולם לא נתן חיפוי פוזיטיבי לחברו‪ ,‬גם לא השתמש באמירה ששללה‬
‫את ביצוע התקיפה‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי הנאשם משרת במשטרה כמעט ‪18‬‬
‫שנים‪ ,‬הוא נשוי וממתין להולדת ילדו השלישי‪ .‬כמו כל זוג צעיר הוא ורעייתו מנסים‬
‫להתמודד עם מצב כלכלי לא פשוט‪ ,‬הם לוו כספים ממשפחה ומאחרים לצורך מגורים‪,‬‬
‫ומצבם הכספי דחוק‪ .‬לאור האמור‪ ,‬ביקש הסניגור את מידת ההתחשבות המרבית בכל‬
‫מרכיבי הענישה שביקשה התביעה‪ ,‬גם במרכיב הכספי‪ .‬כן ביקש הסניגור מבית הדין לאמץ‬
‫את התרשמותם של עדי האופי מהנאשם‪ ,‬כי מדובר באדם ערכי‪ ,‬שהכישלון החד פעמי‬
‫במקרה דנן רחוק מלאפיין אותו‪.‬‬
‫בסיכום דבריו אמר הסניגור‪ ,‬כי הנאשם מצטער על האירוע‪ ,‬אשר לא היה לו כל חלק‬
‫בהתהוותו‪ ,‬ומודה כי בדילמה בה היה נתון לא נהג נכון‪ .‬חרטתו כנה ואמיתית‪ .‬לאור האמור‬
‫ביקש להשית עונש של נזיפה‪ ,‬כי ענישה כלכלית במקרה זה תהא כבדה מידי‪.‬‬
‫‪312‬‬
‫‪ .3‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי הוא מודע לחומרת מעשיו‪ .‬בהסבירו את השיקולים שעמדו מאחורי‬
‫החלטתו שלא לדווח על אירוע התקיפה אמר‪ ,‬כי הוא מצא עצמו במצב מאד עדין ביחידה‪.‬‬
‫הוא פיקד תקופה ארוכה על שוטרי הבילוש ביחידה‪ ,‬שהם לא רק שוטרים אלא גם חבריו‬
‫מעבר לשעות העבודה‪ ,‬וניסה להימנע מלהגיע למצב המאד רגיש‪ ,‬כמו זה בו הוא מצוי היום‪.‬‬
‫הנאשם סיפר כי למעלה משבועיים שהוא בחופשה‪ ,‬כי אינו מסוגל להיות עוד ביחידה‪ .‬עקב‬
‫החלטתו לומר את האמת פה בבית הדין‪ ,‬אנשים שהיו לו כמעין משפחה הפנו לו גב‪ ,‬וזו‬
‫בדיוק הסיטואציה ממנה חשש וממנה ניסה להימנע‪ .‬בנסיבות בלתי אפשריות אלה ביקש‬
‫לעזוב את היחידה‪ ,‬את המרחב ואפילו את המחוז‪ .‬לדבריו‪ ,‬אינו מרגיש בנוח להוביל‬
‫משימות בשטחי איי כשהוא יודע כי לאנשים אין עוד אמון מלא בו כמפקד וכחבר‪ .‬הנאשם‬
‫הוסיף ואמר‪ ,‬שהוא מאד מצטער על ההחלטה שקיבל‪ ,‬ומבין שטעה‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי מעבר‬
‫לעבודה עוברת עליו תקופה לא קלה גם במשפחה‪ ,‬לאור העובדה שהם מצפים לילד שלישי‪,‬‬
‫ואשתו בהיריון בסיכון‪ .‬לאור כל האמור ביקש הנאשם להקל בעונשו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .8‬נסיבות העבירה בגינה הורשע הנאשם נסיבות לא קלות הן‪ ,‬ואין להקל בהן ראש‪ .‬ראשית‬
‫כישלונו של הנאשם נעוץ בעובדה שנמנע מלדווח אודות מעשה התקיפה של שותפו לצוות‬
‫אשר התבצע לנגד עיניו‪ ,‬והמשכו‪ ,‬באי מסירת מלוא האמת בחקירתו במח"ש‪ .‬בהתנהגותו‬
‫כאמור‪ ,‬פעל הנאשם בניגוד לערכים הבסיסיים של יושרה ואמירת אמת‪ ,‬לאורם מחויב‬
‫הוא לפעול‪ ,‬כמצופה מכל שוטר במשטרת ישראל‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬הלכה פסוקה היא‪ ,‬כי בכל מקרה ומקרה יש לקבוע את מידת העונש בהתאם‬
‫לנסיבות‪ ,‬בשים לב לכלל השיקולים הבאים בחשבון‪ ,‬הן באשר לנסיבות ביצוע העבירה והן‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪.‬‬
‫לעניין זה יפים דברי כב' השופטת ד' ביניש כתוארה אז‪ ,‬בעש"ם ‪ ,11211/11‬מוכתרי נ‪.‬‬
‫נציבות שירות המדינה (פורסם בנבו)‪:‬‬
‫"בבואנו להפעיל אמצעי משמעת ינחו אותנו עקרונות הנגזרים מאופיים‬
‫העונשי של אמצעים אלה‪ .‬תכליתם של אמצעי המשמעת היא הגנה על‬
‫טוהר השירות הציבורי‪ ,‬על תדמיתו ועל אמון הציבור בו‪ .‬לשם כך נטיל‬
‫אמצעים שיש בהם כדי לתרום להרתעה מפני התנהגות בלתי הולמת ונקפיד‬
‫על אחידות הענישה בהתאם למתחייב מעקרון השוויון‪ .‬אך לעולם נביא‬
‫בחשבון גם את ענינו האינדיבידואלי של כל עובד או עובדת‪ ,‬הן מבחינת‬
‫נסיבות ביצוע העבירה והן מבחינת הנסיבות האישיות‪".‬‬
‫נכון‪ ,‬אפוא‪ ,‬עשתה התביעה בבחנה את מעשהו הפסול של הנאשם בהתאם לנסיבותיו‬
‫הייחודיות‪ ,‬ואבחנה אותו ממקרים אחרים‪ .‬שותפים אנו לעמדה‪ ,‬כי לא דומה מקרה בו תרם‬
‫נאשם מיוזמתו לאמירה השקרית‪ ,‬מקרה יזום מתוכנן ושיקרי באופן מובהק‪ ,‬למקרה‬
‫הדומה לזה שלפנינו‪ ,‬בו ניסה הנאשם לחלץ עצמו ממצב של התנגשות בין מחויבויות‪ ,‬זו של‬
‫‪313‬‬
‫חובת נאמנות לחבר ביחידה‪ ,‬אל מול חובת הדיווח ואמירת האמת‪ .‬אנו סבורים‪ ,‬כי אף‬
‫שאין להצדיק את התנהגותו של הנאשם כלל ועיקר‪ ,‬ניתן להבין את מצוקתו‪ ,‬נוכח‬
‫הסיטואציה המורכבת אליה נקלע שלא מרצונו‪ ,‬במיוחד לאור יחס חבריו אליו לאחר‬
‫המקרה‪ ,‬עניין אליו עוד נחזור בהמשך הדברים‪.‬‬
‫‪ .9‬לצד חומרת מעשיו של הנאשם מצאנו להתחשב לקולה בנסיבות שלהלן‪.‬‬
‫בראש ובראשונה נזקפת לזכותו של הנאשם הודאתו באשמה‪ ,‬לקיחת האחריות והבעת‬
‫החרטה על מעשיו‪ .‬התרשמנו מדברי הנאשם כי מבין הוא היטב את הפסול שהיה במעשיו‪,‬‬
‫כמו גם את מהות תפקידו ומחויבותו כאיש משטרה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לקחנו בחשבון את טיב שירותו המצוין של הנאשם‪ ,‬עליו ניתן היה ללמוד‬
‫מעדויותיהם של עדי האופי אשר העידו בפנינו‪ ,‬מתעודות הערכה ומכתבי ההמלצה אשר‬
‫הוצגו בפנינו ומעברו המשמעתי הנקי‪.‬‬
‫בהערכותיו הת קופתיות כולן הוערך כהרבה יותר טוב או יותר טוב מהאחרים בקבוצה‪,‬‬
‫בדברי עדי האופי כולם עברו כחוט השני תכונותיו החיוביות הבולטות אשר הובילו את‬
‫מפקדיו לבחור בו לשמש כממלא מקום קצין בילוש ביחידה‪ .‬התרשמנו כי עד למקרה זה‬
‫מילא הנאשם תפקידו באופן ייחודי‪ ,‬היה שוטר מצוין ומוערך מאד על ידי מפקדים‬
‫ועמיתים‪ ,‬ושתרומתו לארגון וליחידה בה שרת הייתה תרומה משמעותית‪.‬‬
‫נסיבה נוספת לקולה מוצאים אנו בחלוף הזמן ובעינוי הדין שנגרם לנאשם בעטיו‪ .‬מאז‬
‫האירוע חלפו כשנתיים וחצי‪ ,‬תקופה ממושכת למדי‪ .‬לא פורטו בפנינו הסיבות להתמשכות‬
‫ההליכים‪ ,‬אולם לאחר ששמענו את דברי הנאשם ובא כוחו באשר לימים הקשים אשר עברו‬
‫עליו במהלך שנים אלה מצאנו כי יש מקום להתחשבות גם בעובדה זו‪ .‬כפי ששמענו‬
‫מהנאשם ובא כוחו‪ ,‬במהלך תקופה זו מצא הנאשם את עצמו במצב חברתי קשה מאד‬
‫ביחידתו‪ ,‬עד כי לא נותר בידו אלא לבקש לעזוב את היחידה ולעבור למחוז אחר‪.‬‬
‫בעניין זה לא נוכל להתעלם מהתחושה המטרידה והלא נוחה עמה נותרנו למשמע הדברים‬
‫ביחס להתנהגות חבריו של הנאשם ליחידה‪ ,‬אשר הפנו לו כתף קרה מרגע שבחר לספר את‬
‫האמת‪ .‬התנהגות זו מעידה על הנורמה הרווחת באותה יחידה‪ ,‬שם דומה כי ערך היושרה‬
‫ואמירת האמת נדחק הצידה מפני ערך הרעות‪ .‬מדובר‪ ,‬לטעמנו‪ ,‬בתופעה מטרידה ומדאיגה‬
‫שאין להשלים עמה ויש לעשות למיגורה‪.‬‬
‫להתנגשות לכאורה שבין ערך "האמינות" לבין ערך "הרעות" מצאנו לצטט מפסק דין שניתן‬
‫בבית הדין הצבאי לערעורים‪ ,‬ע‪ 113/13/‬התובע הצבאי הראשי נגד סמ"ר א‪.‬ר‪( .‬פורסם בנבו)‪,‬‬
‫שם כמובן הדברים מתייחסים לחיילי צה"ל אך יפים הם להשקפתנו גם לשוטרי משטרת‬
‫ישראל‪ ,‬ואלה הדברים‪:‬‬
‫‪314‬‬
‫אחוות הלוחמים‪ ,‬או "הרעות"‪ ,‬עליה מחנך צה"ל דורות של לוחמים‪ ...‬ערך‬
‫זה‪ ,‬שהוא אחד מערכי היסוד של האתיקה הצבאית‪ ,‬אינו עוסק באחוות‬
‫עבריינים אלא ברעות הלוחמים‪ .‬זו איננה מעניקה מחסה לעוברי עבירה‪.‬‬
‫דברי שקר‪ .‬היא איננה הורסת‬
‫הרעות איננה מחפה על שקרנים ועל‬
‫ערכים‪ .‬היא בונה אותם‪ .‬כוחה בחומרי היסוד – יזע‪ ,‬דם‪ ,‬אש ופלדה – מהם‬
‫היא בנויה‪ .‬היא איננה כמסך המטלטל בפני כל רוח מצוייה‪ .‬יסודותיה בעבר‪,‬‬
‫לעתיד‪ .‬זה‬
‫במורשת הלחימה של צה"ל לדורותיו‪ ,‬תוקפה בהווה ותוחלתה‬
‫כוחה וזו תכליתה‪ .‬על‪-‬כן‪ ,‬הרעות לא תכסה על שקרים בני‪-‬חלוף‪.‬‬
‫הרעות הראויה בין חיילי צה"ל עניינה אחת‪ :‬הנכונות לסייע‪ ,‬לסכן ולהסתכן‬
‫למען חברך‪ ,‬אחיך לנשק‪ ,‬אך זאת‪ ,‬רק לדבר מצווה‪ .‬ערך הרעות אינו חל על‬
‫דבר עבירה‪ .‬במסמך הידוע כרוח צה"ל‪ ,‬המעלה את האתיקה הצבאית וערכי‬
‫צה"ל‪ ,‬עלי כתב‪ ,‬הוגדרה "הרעות" באופן הבא‪" :‬החייל יפעל מתוך אחווה‬
‫ומסירות לחבריו לשירות‪ ,‬וייחלץ תמיד לעזרתם כשהם זקוקים לו או תלויים‬
‫בו‪ ,‬חרף כל סכנה וקושי‪ ,‬עד כדי חירוף הנפש" ‪...‬הרעות מחייבת להיחלץ‬
‫לעזרת החבר המסתער‪ ,‬אך לא לזה המשקר‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬נתנו דעתנו גם למצבו המשפחתי של הנאשם כפי שפורט על ידו ועל ידי בא כוחו‬
‫ולמצבו הכלכלי‪.‬‬
‫‪ .11‬לאור כל האמור לעיל באנו לכלל דעה‪ ,‬כי נסיבותיו האישיות של הנאשם וטיב שירותו‬
‫האיכותי‪ ,‬בצד נסיבותיו הייחודיות של האירוע‪ ,‬מטים את הכף אל עבר ההקלה בעונשו של‬
‫הנאשם‪.‬‬
‫אנו משיתים‪ ,‬אפוא‪ ,‬על הנאשם את העונשים הבאים ‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ 1,111‬ש"ח אשר ישולם ב‪ 4 -‬תשלומים רצופים ושווים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ל' באדר א' תשע"ד‪ ,12/14/2113 ,‬במעמד התובע – רפ"ק גיל ראכלין‪,‬‬
‫עו"ד‪ ,‬הנאשם וב"כ עו"ד שלמה קנה‪.‬‬
‫זכות ערעור בתוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫אב ביה"ד _____________‬
‫שופטת ____________‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫שופט ________________‬
‫סנ"ץ נדב לוין‬
‫‪315‬‬
‫תיק ביד"מ ‪83/13‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב איתן כהן‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב מאיר זוהר‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשמת‪ :‬רס"מ ‪XXX‬‬
‫גזר ‪ -‬דין‬
‫כללי‬
‫‪ .13‬הנאשמת הורשעה עפ"י הודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪,‬‬
‫בעבירות של שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכוח תפקיד‪ ,‬ארבע עבירות לפי סעיף ‪3‬‬
‫לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪( 2111-‬להלן‪" :‬התוספת")‪ ,‬ובעבירה של‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה לפי סעיף ‪4‬‬
‫לתוספת‪.‬‬
‫‪ .11‬מכתב האישום בו הודתה הנאשמת‪ ,‬עולות העובדות שלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬במועדים הרלוונטיים לאישום שירתה הנאשמת כחוקרת מש"ל בתחנת ‪.XXX‬‬
‫ב‪ .‬בתאריך ‪ 11.11.11‬שלפה הנאשמת בעצמה או באמצעות חוקרת המשרתת עמה באותו‬
‫חדר (להלן‪" :‬ש")‪ ,‬שלא לצורכי מילוי תפקיד‪ ,‬נתונים מהמסוף המשטרתי אודות כלי‬
‫רכב אותו ביקשה לרכוש יחד עם בעלה לשעבר‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 11.11.11‬שלפה הנאשמת בעצמה או באמצעות אחר‪ ,‬נתונים נוספים מהמסוף‬
‫המשטרתי‪ ,‬שלא לצורכי עבודה‪ ,‬אודות אותו כלי רכב‪.‬‬
‫ג‪ .‬במהלך שנת ‪ 2111‬ביצעה הנאשמת בעצמה או באמצעות אחר‪ ,‬שתי שליפות מהמסוף‬
‫המשטרתי‪ ,‬שלא לצורכי מילוי תפקיד‪ ,‬בנוגע לשני דיירים אשר עמדו לשכור דירה ממנה‬
‫ומבעלה לשעבר‪.‬‬
‫ד‪ .‬בתאריך ‪ 23.13.11‬נחקרה הנאשמת במחלקה לחקירות שוטרים‪ .‬בסיום חקירתה‪,‬‬
‫הוזהרה על ידי חוקר מח"ש שלא לדבר עם איש על עניין החקירה‪.‬‬
‫לאחר סיום חקירתה‪ ,‬פנתה הנאשמת ל ‪-‬ש' ויידעה אותה כי נחקרה במח"ש וכן כי‬
‫נשאלה על בדיקות מסוף שבוצעו באמצעות הקוד המשטרתי של ש'‪ .‬לשאלתה של ש'‬
‫‪316‬‬
‫השיבה הנאשמת כי הגרוש שלה הגיש את התלונה במח"ש‪ ,‬שזה שטויות ושעל ש'‬
‫להיחקר ולתת הסברים‪ .‬בתגובה ניתקה ש' את הטלפון‪.‬‬
‫ה‪ .‬בכך ששלפה בעצמה או באמצעות אחר ‪ ,‬שלא לצורכי מילוי תפקיד‪ ,‬נתונים מהמסוף‬
‫המשטרתי‪ ,‬הורשעה הנאשמת בארבע עבירות של שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכוח‬
‫תפקיד‪.‬‬
‫בכך ששוחחה עם ש' אודות החקירה במח"ש חרף אזהרתה‪ ,‬הורשעה הנאשמת בעבירה‬
‫של התנהגות שאינה הולמת שוטר או שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫‪ .11‬הסדר הטיעון בין הצדדים כולל הודייה בכתב האישום המתוקן ואינו כולל הסכמה לעניין‬
‫העונש‪ .‬ואולם התביעה הודיעה לב"כ הנאשם כי בכוונתה לעתור לעונשים של נזיפה חמורה‬
‫והורדה בדרגה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה וראיותיה‬
‫‪ .13‬בפתח טיעוניה הדגישה התובעת את חומרת האירוע שנגזרת מהעובדה שבוצעו ארבע‬
‫בדיקות שונות‪ ,‬מהעובדה שנעשה שימוש בעמיתים לארגון לביצוע העבירות ומהעובדה‬
‫שכשנתפסה הנאשמת בקלקלתה ונחקרה במח"ש‪ ,‬פעלה בניגוד להנחיית חוקר מח"ש‬
‫ושוחחה אודות החקירה עם ש' שצפויה הייתה אף היא להיחקר באותו עניין‪ .‬עוד הוסיפה‪,‬‬
‫כי השיחה עם ש' מהווה ניסיון בוטה לשבש את החקירה ויש לראות בכך כשל חמור ופגיעה‬
‫בטוהר המידות‪ .‬הדגישה את החשיבות אשר נודעת להקפדה על השימוש במאגרים‬
‫המשטרתיים לצורך ביצוע תפקיד בלבד ותמכה יתדותיה ברציונלים השונים שפורטו בע"פ‬
‫‪ 3413/13‬שמעון גבאי נ' מ"י (פורסם בנבו)‪.‬‬
‫בהתייחסה לטיב שירותה של הנאשמת‪ ,‬ציינה כי הנאשמת התגייסה לשירות בשנת ‪,1999‬‬
‫היא שוטרת טובה מאוד‪ ,‬ללא עבר משמעתי והערכותיה התקופתיות טובות‪ .‬התובעת‬
‫הגישה לעיוננו את תמצית הערכותיה התקופתיות של הנאשמת מהשנים ‪,2111 ,2119 ,2118‬‬
‫‪ 2112‬ו‪ 2114 -‬מהן עולה כי הוערכה בציונים שבין "טוב מאוד ‪ "1‬לבין "מעולה ‪ ."1‬בהערכתה‬
‫התקופתית האחרונה מאפריל ‪ 2114‬סומנה כטובה יותר מאחרים בקבוצה‪.‬‬
‫בעתירתה לעונש טענה‪ ,‬כי יש להשית עונש של נזיפה חמורה והורדה בדרגה לתקופה קצובה‬
‫כדי להעביר מסר ארגוני חד ולהגן על האינטרסים שנפגעו‪.‬‬
‫לתמיכה בטענותיה הפנתה לגזרי הדין בתיקי ביד"מ ‪ 39/14‬ו‪ 32/11 -‬אשר הוטלו בהם גזרי‬
‫דין שכללו רכיב של הורדה בדרגה הגם שאינם דנים במקרים זהים‪.‬‬
‫לשאלת בית הדין השיבה‪ ,‬שחלוף הזמן שבין ביצוע העבירות לבין הגשת כתב האישום‪ ,‬נבע‬
‫בין היתר‪ ,‬מהאיחור בהגשת התלונה‪ ,‬מהערר שהוגש ע"י הגרוש של הנאשמת על סגירת‬
‫התיק ומשקילת גורלו של התיק במח"ש‪.‬‬
‫הצדדים הסכימו על יסוד מסמך החשבות שהוגש ע"י ההגנה‪ ,‬כי הפגיעה השכרית בנאשמת‪,‬‬
‫היה ותורד בדרגה אחת‪ ,‬תעמוד על סך של ‪ ₪ 1111‬ברוטו לחודש‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה וראיותיה‬
‫‪317‬‬
‫‪ .18‬מטעם ההגנה העיד כעד אופי פקד ‪ XXX‬ראש משרד חקירות בתחנת ‪ .XXX‬העד סיפר כי‬
‫היה מפקדה של הנאשמת עת שירתה כחוקרת מש"ל בתחנת ‪ .XXX‬תיאר את הנאשמת‬
‫כאחת החוקרות האיכותיות שהיו במחלק‪ ,‬הן מבחינה אישית והן מבחינה מקצועית וכאחת‬
‫השוטרות "היותר טובות" שפיקד עליהן‪ .‬לדבריו‪ ,‬העובדה שהנאשמת היא אם חד הורית לא‬
‫הפריעה לתפקודה גם כשהתבקשה להישאר בעבודה‪ .‬הדגיש את הצלחתה בשני תרגילי‬
‫לקוח סמוי בתחום השירות‪ .‬הוסיף כי הרגיש חובה לבוא ולדבר בשבחה של הנאשמת‪ ,‬שכן‬
‫לא כל יום נתקלים בשוטרת כזו שלפני היותה חוקרת ושוטרת היא "בן אדם"‪.‬‬
‫‪ .19‬ב"כ הנאשמת הגיש לעיוננו מכתב מקצין האח"מ של תחנת ‪ XXX‬ומכתב מרכז ומ"מ קצין‬
‫מש"ל תחנת ‪ ,XXX‬שנבצר מהם להתייצב בבית הדין‪ .‬כן הגיש תעודת הצטיינות משנת‬
‫‪ 2114‬בה זכתה הנאשמת חתומה על ידי מת"ח ‪.XXX‬‬
‫בפתח טיעוניו טען ב"כ הנאשמת כי ההגנה אינה חולקת על חשיבות השמירה על מאגרי‬
‫המידע של משטרת ישראל ועל החומרה שיש בשימוש במאגרים אלו לצרכים פרטיים לשם‬
‫סיפוק אינטרסים אישיים או של צדדים שלישיים‪.‬‬
‫טען כי הפנייה לשוטרת ש' אינה ראויה אולם תוכן הדברים אינו מגיע לכדי שיבוש פלילי‪.‬‬
‫ביקש להתחשב בחלוף הזמן ובקבלת האחריות מצד הנאשמת‪.‬‬
‫בהתייחסו לנסיבותיה האישיות של הנאשמת‪ ,‬ציין כי היא בת ‪ ,49‬גרושה ואם לשתי בנות‬
‫בגיל ‪ 1‬ובגיל ‪ .8‬בתאריך ‪ 21.18.11‬לאחר תקופה קשה ולחוצה ביחסים עם בעלה ולאחר‬
‫שחוותה אירועים קשים וכלו כל הקיצין‪ ,‬עזבה את ביתה ביחד עם בנותיה ומאז היא‬
‫מתגוררת בדירה שכורה ב‪ . XXX‬העבירות בוצעו עת הייתה במהלך תקופה בעייתית‬
‫מבחינה אישית‪.‬‬
‫בהתייחסו לטיב שירותה‪ ,‬טען כי למרות היותה אם חד הורית‪ ,‬הנאשמת היא שוטרת‬
‫מצטיינת העושה את עבודתה לעילא ולעילא‪.‬‬
‫בעתירתו לעונש טען כי יש להטיל עונש של נזיפה חמורה וקנס ולהימנע מהטלת עונש של‬
‫הורדה בדרגה‪.‬‬
‫בטרם חתם את טיעוניו‪ ,‬התייחס להבדלים הקיימים לשיטתו בין המקרה דנא למקרים‬
‫המתוארים בתיקי ביד"מ ‪ 39/14‬ו‪ 32/11 -‬עליהם ביקשה התביעה להסתמך‪ .‬לתמיכה‬
‫בעמדתו הפנה לגזרי הדין בתיקי ביד"מ ‪ 81/12 ,11/12 ,49/12‬ו‪ 9/14 -‬אשר בכולם הוטלו‬
‫עונשים של נזיפה חמורה וקנס‪.‬‬
‫בתשובה לשאלות בית הדין‪ ,‬השיב‪ ,‬כ הנאשמת לא זוכרת כיצד שלפה את הנתונים‪ ,‬אולם‬
‫יתכן והשתמשה במחשב פתוח תוך שימוש בקוד של אחר‪ .‬לעניין מצבה הכלכלי ציין כי‬
‫הנאשמת משתכרת סך שבין ‪ ₪ 11,111‬לבין ‪ ₪ 12,111‬נטו לחודש ‪ ,‬משולמים לה מזונות‬
‫בסך ‪ ₪ 3,111‬לחודש וקצבת ילדים בסך ‪.₪ 281‬‬
‫‪ .21‬הנאשמת ‪ -‬ניכר היה בנאשמת‪ ,‬בדבריה בפנינו‪ ,‬שהיא נרגשת מאוד ואף דמעה‪ .‬סיפרה על‬
‫ההידרדרות המשמעותית ביחסיה עם בעלה באותה תקופה שגרמה לה להיות נתונה בלחץ‪.‬‬
‫הוסיפה כי היא מבינה את חומרת מעשיה ומביעה צער עמוק מאוד עליהם‪ ,‬מקווה כי‬
‫הדברים לא יחזרו על עצמם‪ .‬לדבריה מאז המקרה עברה טלטלה רגשית‪ .‬סיפרה על‬
‫‪318‬‬
‫ההתמודדות הקשה בהליכים המשפטיים מול הגרוש‪ ,‬במקביל לחובותיה בבית ולעבודתה‬
‫וחרף זאת היא "נותנת מעצמה" ‪ 111%‬בעבודה ובבית‪ .‬בהתייחסה לשיחה עם ש'‪ ,‬סיפרה כי‬
‫ש' היא חברתה הטובה אשר ידעה כי היא מוזמנת לחקירה במח"ש ומטרת השיחה הייתה‬
‫להפיס את דאגתה של ש' ולעדכנה במה שקרה ‪ .‬לדבריה כיום היא מצרה מאוד על השיחה‬
‫והדברים לא היו צריכים להיאמר‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .21‬בפתח הדברים מצאנו לומר כי המעשים בהם הורשעה הנאשמת‪ ,‬שליפת מידע ממאגרי‬
‫המידע המשטרתיים‪ ,‬בארבע הזדמנויות שונות‪ ,‬וקיום שיחה עם שוטרת אחרת המעורבת‬
‫באותה חקירה‪ ,‬חרף אזהרה מפורשת שלא תעשה כן‪ ,‬הם חמורים ביותר וראויים להוקעה‬
‫ולגינוי‪.‬‬
‫‪ .22‬מאגרי המידע המשטרתיים זמינים לרשות השוטרים‪ ,‬אשר עושים בהם שימוש‪ ,‬בהתאם‬
‫לתפקיד אותו הם ממלאים ולהרשאות הניתנות להם‪ ,‬לצורכי מילוי תפקידם‪ .‬הנגישות‬
‫והזמינות למאגרים עלולה לגרום לטשטוש הגבולות שבין הצורך הארגוני לפרטי‪ ,‬בין‬
‫המותר לאסור ובין החוקי ללא חוקי‪ .‬על דרך האנלוגיה ניתן לומר‪ ,‬כי כשם שעובד המחזיק‬
‫בכסף לצורכי מילוי תפקידו‪ ,‬אינו רשאי לשלוח בו יד לצרכיו הפרטיים‪ ,‬כך גם יש להתייחס‬
‫לשימוש במאגרי מידע משטרתיים לצרכים פרטיים‪.‬‬
‫‪ .24‬כתב האישום אינו מפרט מהו מאגר הנתונים ממנו שלפה הנאשמת מידע ביחס לשני‬
‫השוכרים‪ .‬עם זאת‪ ,‬יצוין‪ ,‬כי שליפת מידע ממאגר המרשם הפלילי שלא לשם מילוי תפקיד‪,‬‬
‫מהווה עבירה פלילית לפי סעיף ‪(22‬א) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים‪ ,‬התשמ"א –‬
‫‪ 1981‬שהעונש הקבוע בגינה הוא שנת מאסר‪.‬‬
‫‪ .23‬על חשיבות ההקפדה על השימוש במאגרי המידע שנמסרו לרשות המשטרה אך ורק לצורכי‬
‫מילוי תפקיד‪ ,‬עמדנו בשורה של פסקי דין‪ .‬בתיק ביד"מ ‪ 39/14‬שניתן על ידי בית דין זה אך‬
‫בחודש ינואר ‪ 2113‬אמרנו כך‪:‬‬
‫" שימוש שלא כדין על ידי שוטרים במידע שהופקד בידם‪ ,‬מפר את האמון שניתן בהם על‬
‫ידי הארגון‪ ,‬פוגע בפרטיותם של האזרחים שהמידע נוגע אליהם ועלול לגרום להם לנזקים‬
‫שונים‪ ,‬פוגע בתדמית הארגון ופוגע באמון שרוחש הציבור למשטרת ישראל‪ ,‬לאנשיה‬
‫ולטוהר פעולותיה‪ .‬אמון זה כידוע‪ ,‬הוא תנאי חיוני והכרחי‪ ,‬בלעדיו אין‪ ,‬לתפקודו היעיל‬
‫של הארגון‪.‬‬
‫לא אחת נשמעות בשיח הציבורי קריאות לצמצם את נגישותה של משטרת ישראל למאגרי‬
‫מידע מסוג זה או אחר‪ .‬קריאות אלו שואבות חיזוק מכל מקרה ומקרה של מעילה בסמכות‬
‫השימוש במאגרי מידע על ידי שוטרים"‬
‫‪ .21‬בנוסף לכל אלה‪ ,‬מצאנו חומרה מיוחדת בשימוש שעשתה הנאשמת במאגרי המידע שנפתחו‬
‫באמצעות קוד של שוטר אחר‪ .‬השימוש בקוד של שוטר אחר‪ ,‬גם לשם ביצוע תפקיד‪ ,‬הינו‬
‫‪319‬‬
‫פסול‪ ,‬לא שכן כשהדבר נעשה לצרכים פרטיים‪ ,‬שכן הדבר עלול להעמיד שוטר תמים בסיכון‬
‫של חקירה פלילית‪.‬‬
‫בהתייחסו לסוגיה זו קבע בית הדין לערעורים בתיק ביד"ע ‪ 8/14‬כלהלן‪:‬‬
‫"הקוד הסודי האישי הניתן לשוטר לשם כניסה למאגרי נתונים משטרתיים מיועד‬
‫לשימושו האישי של השוטר ולצורך מילוי תפקידו בלבד‪ .‬הדבר מצוין בפני השוטר‬
‫במפורש עת הוא מקבל את הסיסמה‪ ,‬ומובא לידיעתו בכל כניסה למאגר הנתונים‪ .‬חריגה‬
‫מדרך עבודה זו‪ ,‬גם עת היא נעשית לצורך מילוי תפקיד‪ ,‬הינה פסולה"‬
‫‪ .21‬הנאשמת הוסיפה על חטאה ולאחר שנחקרה במח"ש על החשדות נגדה‪ ,‬הוזהרה על ידי‬
‫חוקר מח"ש לבל תדבר על עניין החקירה עם איש‪ .‬חרף האזהרה‪ ,‬שוחחה עם השוטרת ש'‬
‫ועדכנה אותה אודות החשדות והחקירה‪ ,‬ביודעה כי ש' צפויה להיחקר בעניין‪ .‬הנאשמת הנה‬
‫חוקרת וותיקה בתפקידה ולכן משמעות האזהרה ופוטנציאל שיבוש החקירה הגלום‬
‫במעשה‪ ,‬היו ללא ספק נהירים לה‪ .‬אנו רואים בהתנהגות זו כשל ערכי יסודי‪.‬‬
‫‪ .23‬כידוע‪ ,‬מטרת הדין המשמעתי אינה רק הענשת השוטר‪ ,‬אלא היא נועדה להבטיח את‬
‫תפקודו היעיל והתקין של השירות הציבורי לרבות שמירה על האמון שהציבור רוחש לו ועל‬
‫תדמיתו ולהרתיע אחרים‪ .‬בפרשת אסדי (עש"מ ‪ 4111/11‬אחמד חסן אסדי נ' נציבות‬
‫שירות המדינה ואח') נאמרו על ידי כב' השופטת פרוקצ'יה בהקשר לתכלית הדין‬
‫המשמעתי‪ ,‬הדברים שלהלן‪:‬‬
‫"תכליתם העיקרית של דיני המשמעת הינה לקבוע נורמות התנהגות ראויות לעובדי‬
‫מדינה ולמנוע סטייה מנורמות אלה העלולה לפגוע בתפקודו התקין והיעיל של שירות‬
‫המדינה‪ ,‬ולערער את האמון שהציבור רוחש לשירות הציבור ולעובדיו‪ ...‬קיים קשר גומלין‬
‫בין תכלית ההגנה על התפקוד היעיל של השירות הציבורי לבין ערך ההגנה על אמון‬
‫הציבור בשירות‪ .‬אמון הציבור הוא תנאי הכרחי לתפקודו היעיל של השירות‪ ,‬ואילו‬
‫השמירה על אמון הציבור מותנית‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בתפקודם היעיל וההוגן של עובדי הציבור‪...‬‬
‫נוכח תכליו ת אלה‪ ,‬ובשונה מן הדין הפלילי‪ ,‬מטרת דין המשמעת אינה מכוונת להענשת‬
‫העובד; היא נועדה להגן על השירות הציבורי מבחינת רמת תפקודו ומהיבט השמירה על‬
‫דמותו ותדמיתו בעיני הציבור‪ .‬תכליות אלה מושגות באמצעים שונים‪ ,‬וביניהם – הרחקת‬
‫עובדים שתפקודם פוגע בשירות הציבורי; הרתעת שאר עובדי השירות הציבורי מפני‬
‫התנהגות החורגת מהנורמות הראויות; והעברת מסר כללי לציבור הרחב בדבר הקפדתה‬
‫של מערכת אכיפת החוק ודיני המשמעת על יושרתו של השירות הציבורי ורמת תפקודו‪.‬‬
‫תכליות אלה מכוונות את אמצעי המשמעת הנגזרים בדין המשמעתי"‬
‫‪ .28‬אל מול התכלית המרתיעה של אמצעי המשמעת‪ ,‬קובעת הפסיקה כי יש להתחשב גם‬
‫בנסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם‪ ,‬ולהגיע לנקודת איזון עונשית ומידתית‪.‬‬
‫בית המשפט העליון בעש"מ ‪ 11931/11‬חליל רוחי נ' מדינת ישראל פסק כלהלן‪:‬‬
‫"אולם‪ ,‬גם אם משקל נסיבותיו האישיות של הנאשם פחות בדין המשמעתי בהשוואה‬
‫להליך הפלילי‪ ,‬אין להתעלם מהן כליל‪ .‬מן הדין כי יתקיים יחס מאוזן‪ ,‬מידתי וראוי בין‬
‫‪311‬‬
‫חומרת עבירת המשמעת שנעברה לבין נסיבותיו האישיות של המערער‪ ,‬ולבין חומרת‬
‫אמצעי המשמעת הראויים על רקע תכליות הדין המשמעתי‪"...‬‬
‫‪ .29‬התרשמנו מדברי עד האופי‪ ,‬מההערכות התקופתיות‪ ,‬המכתבים ותעודת ההוקרה‪ ,‬כי‬
‫הנאשמת הנה שוטרת מובילה‪ ,‬טובה‪ ,‬איכותית ושירותית‪ ,‬המתאפיינת במוטיבציה גבוהה‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬הנאשמת הודתה במיוחס לה והתרשמנו כי היא הבינה את הפסול שבמעשיה‬
‫והביעה עליהם חרטה כנה וצער עמוק‪ .‬באותה תקופה אף הייתה נתונה לדבריה‪ ,‬בהליך‬
‫פרידה קשה מבן זוגה שגרם לה לטלטלה קשה ‪ .‬נתונים אלה צריכים להיזקף לקולה שעה‬
‫שהיא עומדת בפני גזירת דינה‪.‬‬
‫‪ .41‬צודקת התובעת בטיעוניה כי מסכת עובדתית מסוג זה מצדיקה ככלל הטלת עונש הכולל‬
‫רכיב של הורדה בדרגה‪ .‬יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מחלוף הזמן הניכר במקרה זה‪.‬‬
‫העבירות בוצעו על ידי הנאשמת במהלך שנת ‪ ,2111‬החקירה נוהלה בחודש יולי שנת ‪2111‬‬
‫ואילו כתב האישום הוגש בתאריך ‪ ,41.12.14‬קרוב לארבע שנים לאחר ביצוע העבירות‪.‬‬
‫במצב דברים זה יש כדי להטות את הכף באופן חריג אל עבר אי מיצוי הדין במקרה זה‪.‬‬
‫לפיכך החלטנו להימנע מהטלת עונש של הורדה בדרגה ולחדד את המסר המרתיע באמצעות‬
‫הטלת קנס הולם‪.‬‬
‫לאחר שנתנו דעתנו לשיקולים לחומרה ולקולה ולנסיבות כולן‪ ,‬החלטנו לגזור על הנאשמת‬
‫את העונשים הבאים‪:‬‬
‫* נזיפה חמורה‬
‫* קנס בסך ‪ ₪ 2,111‬שישולם ב‪ 5-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ב' באדר ב' תשע"ד‪ ,14.14.13 ,‬במעמד התובעת פקד מיטל גביזון‪-‬ארד‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫והנאשמת – רס"מ ‪ ,XXX‬ובהעדר בא כוחה‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט_____________ אב בית הדין ________________ שופט ________________‬
‫סנ"צ מאיר זוהר‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫‪311‬‬
‫תיק ביד"ם ‪50/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב ‪ -‬משנה דורית יניב‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב‪ -‬משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן ‪ -‬ניצב שלומי שגיא‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ב ‪XXX‬‬
‫גזר ‪ -‬דין‬
‫כללי‬
‫‪ .82‬הנאשם‪ ,‬שהיה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום רס"ר בפלוגה י"ב ב‪ , XXX‬הודה‬
‫במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו‪ ,‬והורשע בעבירה של‬
‫התנהגות שאינה הולמת שוטר ‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪,‬‬
‫התשס"ו‪.2111 -‬‬
‫‪ .83‬הודאת הנאשם נעשתה במסגרת הסדר הטיעון אשר נכרת בינו לבין התביעה‪ ,‬לפיו יודה‬
‫הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬ובאשר לעונש יטענו הצדדים באופן חופשי‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .84‬להלן תמצית העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫בתאריך ‪ 21‬למאי ‪ ,2114‬בעת ששהתה א‪.‬ג‪ .‬לוחמת בפלוגה י"ב‪ ,‬ילידת ‪( 1912‬להלן‪:‬‬
‫"המתלוננת") בחופשת רגילה‪ ,‬התבשרה ע"י מפקדה‪ ,‬כי אושרה לה חופשה מיוחדת לאור‬
‫בעיותיה האישיות‪ ,‬ועל כן עליה לשוב אל היחידה כדי להפקיד את נשקה‪.‬‬
‫באותו תאריך בשעה ‪ 21.11‬שלחה המתלוננת מסרון לנאשם‪ ,‬בו ביקשה לדעת האם "ימית‬
‫‪ ”2111‬חל ב‪ 29-‬לחודש והנאשם השיב לה במסרון בשלילה‪.‬‬
‫‪312‬‬
‫בתאריך ‪ 21‬למאי ‪ 2114‬התקשר הנאשם לטלפון הנייד של המתלוננת‪ .‬בשיחתו עמה סיפרה‬
‫לו המתלוננת כי מאחר וקיבלה חופשה מיוחדת‪ ,‬עליה להגיע ליחידה ולהפקיד את נשקה‪.‬‬
‫לשמע הדברים הללו אמר הנאשם למתלוננת‪ ,‬כי מאחר וביום ‪ 22‬למאי עליו להיות במרכז‬
‫הארץ‪ ,‬יערוך אצלה ביקור בית‪ ,‬ובהזדמנות זו ייקח ממנה את נשקה ויפקיד אותו עבורה‪.‬‬
‫בתאריך ‪ 22‬למאי ‪ 2114‬הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת כשהוא לבוש מדים‪ .‬עם היכנסו‬
‫לביתה הניח הנאשם את ידו על כתפה השמאלית של המתלוננת וחיבק אותה‪ ,‬והיא בתגובה‬
‫הניחה את ידה על מותנו והשיבה לו חיבוק‪.‬‬
‫בהיכנסם לסלון הוריד הנאשם את נשקו ושאל את המתלוננת אם נעלה את דלת הדירה‪,‬‬
‫וזאת כדי לשמור על הנשק‪ .‬הנאשם התיישב על הספה בסלון‪ ,‬הזיז הצידה חפצים שהיו‬
‫מונחים לידו והזמין את המתלוננת לשבת לצדו‪ .‬משעשתה כן‪ ,‬שאל הנאשם לשלומה והנ"ל‬
‫השיבה‪ ,‬כי היא עובדת קשה על מנת "לסגור את כל החובות"‪ .‬בשלב מסוים הגיש הנאשם‬
‫למתלוננת שטר בסך ‪ ,₪ 111‬תחילה סירבה לקחתו‪ ,‬תוך שהיא מציינת בפניו‪ ,‬כי היא רואה‬
‫בכך פגיעה‪ ,‬אך משעמד על כך הנאשם‪ ,‬בלית ברירה ומטעמי נימוס הכניסה המתלוננת את‬
‫הכסף לכיסה‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬תוך כדי סיבוב שערך הנאשם בבית עם המתלוננת לשם בדיקת השיפוצים שנערכו‬
‫בביתה על ידי היחידה הקודמת בה שרתה‪ ,‬הגיעו לחדרו של אחיה‪ ,‬שם ניסה הנאשם לטפל‬
‫במגירות לבקשת המתלוננת‪ .‬בשלב מסוים התיישב הנאשם על המיטה‪ ,‬אחז בידי המתלוננת‬
‫ומשך אותה לכיוונו‪ ,‬תוך כדי הישענותו לאחור על המיטה‪ .‬המתלוננת התנגדה‪ ,‬אמרה "לא‪,‬‬
‫לא‪ ,‬לא" משכה את ידיה והשתחררה מאחיזתו של הנאשם‪ .‬הנאשם המשיך להישען לאחור‬
‫על המיטה מספר שניות‪ .‬משהתרומם אמר הנאשם למתלוננת "לא‪ ,‬לא‪ ,‬זה לא זה‪ ,‬הכל‬
‫בסדר"‪ .‬המתלוננת אמרה "טוב" ולבקשת הנאשם התיישבה לצדו במיטה‪.‬‬
‫בהמשך אמר הנאשם למתלוננת שהיא זקוקה לחיבוק אבהי‪ ,‬ולשם כך הוא נמצא שם‪,‬‬
‫והציע לה את כתפו‪ .‬הנאשם אמר למתלוננת להניח את ראשה על כתפו‪ .‬בלית ברירה נעתרה‬
‫המתלוננת להצעתו של הנאשם והניחה את ראשה על כתפו‪ .‬בתגובה הנאשם הניח את ידו‬
‫הימנית על כתפה של המתלוננת וחיבק אותה למשך מספר שניות‪ .‬בשלב זה אמרה‬
‫המתלוננת לנאשם‪ ,‬כי קומקום המים רותח‪ ,‬ניגשה למטבח והכינה קפה לנאשם‪ .‬בהמשך‬
‫לקח הנאשם את נשקה של המתלוננת ופנה לדרכו‪.‬‬
‫‪ .85‬במעשיו המתוארים לעיל ייחסה התביעה לנאשם עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫ראיות התביעה וטיעוניה לעונש‬
‫‪313‬‬
‫‪ .86‬בטיעוניו לעונש הציע התובע לקרוא את עובדות כתב האישום שלא כסדרן‪ ,‬כדי להבין את‬
‫חומרת התנהגותו של הנאשם‪ .‬לגישתו‪ ,‬אם פונים ישירות למתואר בסעיף ‪ 11‬לכתב‬
‫האישום‪ ,‬שם נאמר כי הנאשם התיישב על המיטה ואחז בידי המתלוננת ומשך אותה‬
‫לכיוונו תוך הישענותו לאחור‪ ,‬תוך שהמתלוננת מגלה התנגדות‪ ,‬כי אז העובדות המופיעות‬
‫קודם לסעיף הנ"ל מקבלות משמעות שונה‪ ,‬וניתן לראות לאן מוביל כל סעיף וסעיף‪.‬‬
‫עוד טען התובע‪ ,‬כי בנסיבות בהן מדובר היה בשניים הנמצאים לבד בבית המתלוננת‬
‫כשהדלת סגורה‪ ,‬והנאשם תופס בידה של המתלוננת‪ ,‬מושך אותה לכיוונו תוך הישענות‬
‫לאחור על המיטה חרף התנגדותה‪ ,‬בכך יש להצביע על אלמנט כוחני‪.‬‬
‫לדברי התובע‪ ,‬יש לייחס להתנהגות הנאשם משנה חומרה‪ ,‬נוכח פער הגילים‪ ,‬המעמד‬
‫והתפקידים שבין הנאשם למתלוננת‪ .‬בין המתלוננת שהייתה שוטרת חובה ילידת ‪,1994‬‬
‫לבין הנאשם יליד ‪ , 1912‬וביניהם הפרש של ‪ 41‬שנה‪ .‬הנאשם הנו רס"ר הפלוגה שהוא‬
‫תפקיד מאוד משמעותי ביחידה מבצעית‪ ,‬בעוד שהמתלוננת לוחמת בפלוגה בדרגה זוטרה‪.‬‬
‫בהתייחס לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ציין התובע‪ ,‬כי הנאשם התגייס בשנת ‪1991‬‬
‫למשטרה‪ ,‬ועברו המשמעתי ישן ולא רלוונטי‪ .‬התובע המציא פלט מרשם משמעתי‪.‬‬
‫באשר לגיליונות הערכה השלים התובע והמציא לאחר הדיון פלט הערכות תקופתיות‬
‫לשנים ‪ 2114-2119‬בהן הוערך הנאשם בציונים שבין טוב מאד ‪ 1‬למעולה ‪.1‬‬
‫באשר לענישה המבוקשת‪ ,‬אמר התובע‪ ,‬כי התביעה התלבטה באשר לעמדתה במקרה דנן‪,‬‬
‫לאור גזר הדין שניתן בבית הדין בתיק ביד"ם ‪ 21/14‬בו נגזר על הנאשם עונש של הורדה‬
‫בדרגה לתקופה של חודשיים ונזיפה חמורה‪ ,‬אלא שנסיבותיו של אותו מקרה חמורות‬
‫מהמקרה שבפנינו‪ ,‬ולפיכך החליטה התביעה לעתור לענישה של נזיפה חמורה וקנס‬
‫משמעותי אשר יהא בו כדי להצביע על חומרת המקרה‪.‬‬
‫ראיות ההגנה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .87‬מטעם הנאשם העידו ‪ 2‬עדים על אופיו הטוב של הנאשם‪.‬‬
‫עד אופי מס' ‪ - 1‬סנ"צ ‪ XXX‬העיד‪ ,‬כי בהגיעו לפקד על הפלוגה ב‪ XXX‬בשנת ‪2118‬‬
‫שימש הנאשם כרס"ר הפלוגה ושם פגשו לראשונה‪ .‬בתארו את הנאשם אמר העד‪ ,‬כי הוא‬
‫גילה מקצועיות רבה‪ ,‬היה לויאלי למפקדים ועזר רבות לשוטרים‪ .‬העד הביא כדוגמא אירוע‬
‫שהתחולל במספר כפרים‪ ,‬שיצא מכלל שליטה והגיע עד כדי איום תקשורתי‪ ,‬וכאשר הגיע‬
‫למקום יחד עם הנאשם נפתרה הבעיה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬בשנתיים שפיקד על הפלוגה קיבל הנאשם מצטיין מחטבי ובהערכה התקופתית‬
‫העריכו בציון מעולה ‪.1‬‬
‫‪314‬‬
‫עד אופי מס' ‪ XXX - 2‬סיפר‪ ,‬כי לפני כשנה‪ ,‬כאשר הנאשם שימש כרס"ר שלו‪ ,‬תמך בו‬
‫וסייע בידו לאור בעיותיו האישיות‪ .‬לדבריו‪ ,‬היה שלב שרצה לעזוב את הכל‪ ,‬וחשב אף על‬
‫נפקדות‪ .‬באותן נסיבות זכה לייחס מחבק מהנאשם‪ ,‬אשר תמך ונהג בו ממש כמו אבא‪ .‬עוד‬
‫אמר‪ ,‬כי כאשר סיפר לנאשם כי המצב בביתו כספית ורפואית לא טוב‪ ,‬דאג הנאשם לבקר‬
‫בביתו ולדבר עם הוריו‪ ,‬ואף הציע תמיכה כספית‪.‬‬
‫‪ .88‬בפתח טיעוניו לעונש עמד הסניגור על כך שהנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר‪ ,‬ובמיוחד‬
‫חסך מהמתלוננת את הצורך לעמוד על דוכן העדים‪ .‬הסניגור הוסיף בעניין זה‪ ,‬כי לאור מה‬
‫שהתברר מדברי המתלוננת על אירוע קשה שחוותה בעברה‪ ,‬עובדה זו משמעותית עוד יותר‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי הוא בן ‪ ,12‬נשוי ‪ ,‬אב ל‪ 1-‬ילדים‬
‫וסב לשני נכדים‪ .‬במהלך שירותו זכה למכתבי תודה והוקרה רבים‪ ,‬בהם חזרו התיאורים‬
‫על כך שמדובר באדם המשמש כמשענת עבור פקודיו‪ ,‬בעל אכפתיות גבוהה‪ ,‬מגלה נכונות‬
‫אדירה לעזור‪ ,‬זמין לפקודיו‪ ,‬ומותיר הרגשה טובה‪.‬‬
‫לדברי הסניגור‪ ,‬ההגנה בחרה להביא בפני ביה"ד שני עדי אופי‪ ,‬המייצגים את שיש לומר על‬
‫הנאשם‪ .‬האחד מצד הפיקוד‪ ,‬מפקדו של הנאשם אשר תיארו כשוטר מקצועי‪ ,‬אמין‪,‬‬
‫שאפשר לסמוך עליו‪ ,‬ומהצד השני שוטר שעבד מול הנאשם‪ ,‬אשר העיד על המסירות בה‬
‫טיפל הנאשם בענייניו‪.‬‬
‫לתמיכה בדבריו המציא הסניגור מספר מכתבי תודה שקיבל הנאשם במהלך שירותו‪ ,‬מהם‬
‫בחר להקריא בפני ביה"ד קטעים המדגישים את הרגשת האבהות שחשו כלפיו השוטרים‬
‫ששרתו מולו‪ .‬לדבריו‪ ,‬ניתן ללמוד ממכתבים אלה על כך שהנאשם התנהג כאבא לרבים‪,‬‬
‫תמך בהם‪ ,‬עזר להם‪ ,‬ובאמת יצא לפעמים מגדרו‪ ,‬ואחד מדפוסי התנהגותו היה גם לחבק‬
‫חיבוק אבהי‪ .‬הסניגור הוסיף כי המתלוננת בחקירתה נשאלה והתייחסה לעניין החיבוק‬
‫ואמרה‪ ,‬שלא ביקשה מהנאשם להפסיקו‪ ,‬למרות שלגבי חיבוק אחד או שניים אכן אמרה‬
‫שלא נעם לה הדבר‪.‬‬
‫באשר לנסיבות האירוע‪ ,‬פרט הסניגור‪ ,‬כי הנאשם התקשר למתלוננת בעקבות מסרון שקיבל‬
‫ממנה בשעה ‪ 11:11‬בו ביקשה לדעת אם מתקיים יום הנופש אם לאו‪ ,‬וכך למעשה התחילה‬
‫שיחתם‪ ,‬בה נודע לו שהיא ברגילה ושהיא צריכה להפקיד את נשקה‪ .‬הסניגור הדגיש כי‬
‫כניסת הנאשם לביתה הייתה תמימה לחלוטין‪ ,‬ואין לקבל את דברי התובע‪ ,‬בהם רמז‬
‫שלנעילת הדלת לא היה קשר לשמירה על הנשק‪.‬‬
‫לגבי הזמנתו שתשב לידו‪ ,‬טען הסניגור‪ ,‬כי אינו רואה בזה דבר מה מיוחד‪ .‬באשר למה‬
‫שהתרחש בחדרו של האח אמר‪ ,‬כי לפי עדותה של המתלוננת היא זו שישבה על המיטה‪,‬‬
‫ולאחר שהנאשם סיים לטפל במגירות הצטרף אליה והתיישב על המיטה‪ ,‬ואכן משך את‬
‫ידה‪ ,‬ומשהבחין בשינוי שחל בפניה והיא גלתה התנגדות‪ ,‬מיד הרפה ואמר לה "לא‪ ,‬לא‪ ,‬זה‬
‫לא זה"‪ ,‬בהבינו כי היא נכנסה לסרט הקשור בעניין אחר‪ .‬בעניין זה מסכים הסניגור כי‬
‫הנאשם היה צריך לראות את התמונה ולהיות יותר רגיש‪ ,‬וגם אם הנאשם רגיל לחבק מתוך‬
‫סימפטיה‪ ,‬היה צריך לוותר על זה‪ ,‬לבטח כשהם לבד בביתה‪.‬‬
‫‪315‬‬
‫הסניגור ביקש להדגיש‪ ,‬כי אין מחלוקת על כך שהמקרה בה בגדרה של התנהגות שאינה‬
‫הולמת‪ .‬לדבריו‪ ,‬אין לשייך כל גוון מיני למעשיו של הנאשם‪ .‬הנאשם באמת דאג למתלוננת‬
‫כאילו הייתה בתו‪ ,‬ביקש לסייע לה‪ ,‬והיא הרגישה מספיק חופשי לסמס לו בשעות מאוחרות‬
‫בלילה‪ ,‬ביודעה שהוא יהא זמין בשבילה‪.‬‬
‫עוד ביקש הסניגור לציין‪ ,‬כי לאחר ששתו הנאשם והמתלוננת קפה‪ ,‬אמרה המתלוננת שהיא‬
‫נכנסת להתקלח ובאותו רגע הוא לקח את הנשקים ויצא מהבית‪ ,‬לא בעקבות תקרית אלא‬
‫במהלך הרגיל של הדברים‪.‬‬
‫בהתייחס לתיק ביד"ם ‪ ,21/14‬שהציג התובע‪ ,‬ציין הסניגור‪ ,‬כי נסיבות אותו אירוע כלל לא‬
‫דומות לנסיבות המקרה שלפנינו‪ ,‬הן מבחינת העובדות והן מבחינת החומרה‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬באשר לענישה הראויה‪ ,‬אמר הסניגור‪ ,‬כי במקרה הייחודי של התיק דנן מן‬
‫הראוי להשית על הנאשם עונש של נזיפה לא חמורה‪ .‬ובאשר לקנס‪ ,‬ציין‪ ,‬כי מאז נפתחה‬
‫החקירה‪ ,‬שנפתחה כחקירה פלילית‪ ,‬העבירו את הנאשם מתפקידו ובעקבות כך נפגע שכרו‬
‫בכ‪ ₪ 1,111-‬ברוטו לחודש‪ .‬הסניגור המציא שני תלושי משכורת המצביעים על הפער שנוצר‬
‫במשכורתו כתוצאה מההעברה‪.‬‬
‫‪ .89‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי הוא מצטער על כך שהגיע למעמד של נאשם בביה"ד‪ .‬לדבריו‪ ,‬לבו‬
‫הטוב הוא שהביאו למצב בו הוא מצוי היום‪ .‬כוונתו הייתה לחסוך מהשוטרת הפסד יום‬
‫עבודה‪ ,‬בהכירו את מצוקתה הכספית‪ .‬ביודעו כי הוא מגיע למרכז הוא הציע למתלוננת‬
‫לפגוש אותה ולקחת ממנה את הנשק‪ ,‬כל זאת כדי להקל עליה ולעשות לה טוב‪ .‬עוד פרט‬
‫הנאשם‪ ,‬כי ההגעה שלו לביתה הייתה בעקבות ההפסקה שחלה בעבודת השיפוצים בה‬
‫התחילה היחידה הקודמת בה שרתה‪ ,‬והרס"ר הקודם שלה דיבר אתו על כך‪ .‬הנאשם אמר‬
‫שלמד את הלקח ובעתיד‪ ,‬אם יידרש לאותה סיטואציה‪ ,‬במקום לתת את ה‪ 211-‬אחוז שלו‪,‬‬
‫ייתן פחות מ‪ 111-‬אחוז‪ ,‬בלקחו בחשבון אילו השלכות יכולות להיות לאותה עזרה‪.‬‬
‫עוד סיפר הנאשם‪ ,‬כי מאז האירוע מצבו התהפך‪ ,‬מתפקיד רס"ר בפלוגה ‪ XXX‬הזכאי ל‪-‬‬
‫‪ 11%‬תמריץ הועבר תפקיד‪ ,‬ומתפקד כרגע כמ"כ‪ ,‬וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד במעמד‬
‫והפסד כלכלי‪.‬‬
‫באשר למתלוננת אמר‪ ,‬כי הוא מאחל לה כל טוב ואם הדברים הובנו אחרת הכוונה שלו‬
‫הייתה רק לעזור ולסייע לה‪.‬‬
‫באשר לאירוע‪ ,‬ביקש הנאשם להסביר‪ ,‬כי הזמין את המתלוננת לשבת לצדו בסלון‪ ,‬כי‬
‫הייתה שם ספה אחת עליה הייתה מונחת כביסה‪ ,‬והואיל ואין כסאות בבית‪ ,‬הוא הזיז את‬
‫הכביסה ואמר לה לבוא לשבת לצדו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪316‬‬
‫‪ .1‬אין לומר על התנהגותו של הנאשם כפי שתוארה בפירוט בעובדות כתב האישום אלא‬
‫שהיא מבישה‪ ,‬נפסדת וראויה לגינוי‪ .‬זאת החל מהזמנת המתלוננת לשבת לצדו על‬
‫הספה בסלון‪ ,‬עובר לישיבתם על המיטה בחדר האח כאשר בתוך כך הוא אוחז בידיה‬
‫ומושך אותה לכיוונו כשהוא נשען לאחור‪ ,‬וכלה בהצעה לחיבוק אבהי ולהנחת ראשה‬
‫על כתפו‪.‬‬
‫התנהגות פסולה זו מקבלת משנה חומרה נוכח פער הכוחות והגילים המשמעותי‬
‫ששרר בין הנאשם למתלוננת‪ ,‬כאשר המתלוננת הינה שוטרת חובה לוחמת במג"ב‬
‫ילידת ‪ ,1994‬המצויה במצוקה כלכלית‪ ,‬בעוד הנאשם הינו אדם מנוסה‪ ,‬מבוגר ממנה‬
‫בכ‪ 41 -‬שנה‪ ,‬איש משפחה ונושא בתפקיד רס"ר בעל מעמד‪.‬‬
‫כישלונו של הנאשם בכך שניצל את פער הכוחות והגילים האמור כדי להפיק לעצמו‬
‫תועלת אישית ‪ ,‬כאשר בהגיעו לביתה של המתלוננת ובהיווכחו כי הם נמצאים שם בגפם‬
‫חזר ויזם קרבה אינטימית אל המתלוננת‪ ,‬בהזמינו אותה לשבת לידו על הספה‪ ,‬אחר כך‬
‫בהתיישבו על המיטה לידה‪ ,‬כשלכך מתלווה משיכתה אליו‪ ,‬הנחת הידיים והחיבוקים‪,‬‬
‫כמתואר בכתב האישום‪.‬‬
‫הנאשם‪ ,‬אפוא‪ ,‬חטא בכך שניצל לרעה את תפקידו‪ ,‬כאשר במסגרת ביקור בביתה של‬
‫המתלוננת שנועד לפי דבריו לאסוף את נשקה ולברר כיצד התקדמו השיפוצים בביתה‪,‬‬
‫ניצל את העובדה שנשאר בגפו עם המתלוננת לשם ביצוע המעשים שתוארו לעיל‪.‬‬
‫אף אם לא הביעה המתלוננת התנגדות לרוב הצעותיו של הנאשם ולחיבוקיו‪ ,‬כטענת‬
‫ההגנה‪ ,‬אין בכך לטעמנו כדי להקהות מחומרת מעשיו‪ .‬ניסיון החיים מלמד‪ ,‬כי בחורה‬
‫צעירה המוצאת עצמה בנסיבות דומות‪ ,‬אפשר שתחוש אי נעימות וחוסר נוחות מהמצב‬
‫ותתקשה להתמודד מולו‪.‬‬
‫במעשיו האמורים לא נהג הנאשם בכבוד וברגישות הראויים כלפי שוטרת חובה צעירה‬
‫ביחידתו ובכך כישלונו‪ .‬במעשיו אלה חרג מהנורמות הראויות להתנהגותם של‬
‫המשרתים במשטרה ובכך גרם לפגיעה בכבודה של המתלוננת ובתדמית הארגון בו הוא‬
‫משרת‪.‬‬
‫כישלונו של הנאשם במקרה דנן מחייב‪ ,‬לטעמנו‪ ,‬ענישה הולמת‪ ,‬לשם העברת מסר ברור‬
‫וחד משמעי לשוטרים ולמפקדים בארגון‪ ,‬כי יש לגלות רגישות וכבוד כלפי שוטרות‬
‫צעירות המשרתות במחיצתם‪ ,‬ואל להם לנצל את חולשתן או מצוקתן של אותן בנות כדי‬
‫להפיק לעצמם תועלת אישית‪ .‬זכותה של כל שוטרת המתגייסת לשירות במשטרה‬
‫שתהא שקטה ורגועה במרחב עבודתה ובסביבת האנשים בה היא מצויה‪.‬‬
‫‪317‬‬
‫עוד מצאנו לומר‪ ,‬כי אף שהנאשם הודה באשמה‪ ,‬לאחר ששמענו את טיעוני ההגנה‬
‫ובמיוחד את דברי הנאשם עצמו‪ ,‬אשר דבק בטענה‪ ,‬כי הכל נעשה מתוך רצון לסייע‬
‫ולעשות טוב‪ ,‬תחושתנו היא שהנאשם אינו באמת מבין במה שגה‪.‬‬
‫הנאשם חזר על כך שהלקח שלמד ממקרה זה הוא‪ ,‬שלהבא יחשוב פעמיים לפני מתן‬
‫סיוע לשוטר‪ ,‬ומי שיסבול מכך יהיו‪ ,‬אפוא‪ ,‬השוטרים‪ .‬צר לנו שזה הלקח המרכזי שהפיק‬
‫הנאשם מהמקרה‪ .‬לא התרשמנו כי חרטתו כנה וכאמור‪ ,‬ספק בעינינו אם בכלל מבין‬
‫הוא את מהות כישלונו‪.‬‬
‫בצד הנסיבות לחומרה מצאנו להתחשב לקולה בהודאתו של הנאשם באשמה‪ ,‬אשר אף‬
‫חסכה מהמתלוננת את הצורך לעמוד על דוכן העדים ולהעיד על נושא רגיש אשר יש‬
‫להניח שלא היה נוח עבורה‪.‬‬
‫עוד נזקפים לזכותו של הנאשם טיב שירותו החיובי מהלך ‪ 19‬שנות שירותו והסיוע‬
‫והתמיכה שנתן לשוטרים שעבדו עמו‪ ,‬כפי העולה מהמסמכים שהוצגו בפנינו‬
‫ומעדויותיהם של עדי האופי אשר העידו בפנינו‪ .‬גם בעברו המשמעתי של הנאשם שאינו‬
‫מכביד מצאנו להתחשב‪.‬‬
‫נוכח כל האמור לעיל‪ ,‬לאחר ששקלנו את הנסיבות לחומרה ולקולה‪ ,‬ולאחר שנתנו‬
‫דעתנו לעבירה ולנסיבותיה‪ ,‬להודיית הנאשם ולטיב שירותו‪ ,‬הגענו לכלל דעה כי‬
‫בנסיבות מקרה זה אין לנהוג עמדה סלחנית עם הנאשם‪.‬‬
‫לאור האמור החלטנו להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ,₪ 3,111‬אשר ישולמו ב‪ 1 -‬תשלומים חודשיים‪ ,‬שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ב' באדר ב' תשע"ד‪ ,3.4.13 ,‬בנוכחות התובע – רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪ ,‬הנאשם‬
‫רס"ב ‪ XXX‬בהעדר ב"כ עו"ד ניר זאב‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫_____________________‬
‫_______________‬
‫שופט‪ ,‬סנ"ץ שלומי שגיא אב בית הדין‪ ,‬נצ"ם דורית יניב‬
‫____________________‬
‫שופטת‪ ,‬נצ"ם רותי שיטרית‬
‫‪318‬‬
‫תיק מס' ‪4/02‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב משנה רותי שיטרית‬
‫השופט עו"ד ניסים אבולוף‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ר ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫רקע עובדתי‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע במסגרת הסדר טיעון על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן‬
‫בעבירה של שימוש בכוח שלא כדין ‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪(19‬א) לתוספת הראשונה לחוק‬
‫המשטרה התשס"ו – ‪.2111‬‬
‫‪ .2‬בפתח הדיון הודיעה ב"כ התביעה‪ ,‬כי בין הנאשם לבין המחלקה לחקירות שוטרים‬
‫נכרת הסדר טיעון‪ ,‬לפיו יודה הנאשם בעובדות כתב האישום‪ ,‬ובאשר לעונש‪ ,‬יטענו‬
‫הצדדים באופן חופשי‪.‬‬
‫‪ .4‬להלן העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫במועדים הרלבנטיים לכתב האישום שרת הנאשם כשוטר סיור במרחב ‪.XXX‬‬
‫בתאריך ‪ ,4.1.2114‬סמוך לשעה ‪ , 13.41‬במהלך פעילות משטרתית עצר הנאשם את‬
‫המתלונן‪ ,‬תושב חברון‪ ,‬בעל אישור שהייה כדין בישראל‪ ,‬בצומת הרחובות ‪ XXX‬ו‬
‫‪ XXX‬ב‪. XXX‬‬
‫בעת שהיה המתלונן עם ידיים כפותות לאחור‪ ,‬היכה בו הנאשם בפניו‪ ,‬בשכמו ובכתפיו‬
‫ללא כל הצדקה‪ ,‬והכניסו לניידת‪ .‬בהמשך הוציא הנאשם את המתלונן מן הניידת ושוב‬
‫היכה בפלג גופו העליון‪.‬‬
‫בגין מעשיו האמורים יוחסה לנאשם עבירת שימוש בכוח שלא כדין‪.‬‬
‫ראיות התביעה וטיעוניה לעונש‬
‫‪319‬‬
‫‪ .3‬בפתח טיעוניה לעונש עמדה התובעת על חומרת מעשיו של הנאשם באמרה‪ ,‬כי מדובר‬
‫בשימוש בכוח מהסוג החמור יותר‪ ,‬שכן מדובר בהפעלת כוח כנגד אדם שהיה כפות‬
‫וכנוע‪ .‬כן עמדה התובעת על החומרה בה מתייחס ביה"ד לשימוש בכוח של שוטרים‬
‫כלפי אזרחים‪ ,‬בהיותו פוגע קשות בתפקוד המשטרה ובאמון שהציבור רוחש לה‪.‬‬
‫בהתייחסה לנסיבותיו האישיות של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי הנאשם התגייס‬
‫למשטרה בשנת ‪ ,2111‬לחובתו ‪ 4‬הרשעות משמעתיות‪ ,‬שתיים מהן בפני דן יחיד –‬
‫מהשנים ‪ 2111‬ו‪ ,2114-‬והאחרונה שבהן בפני ביד"ם – תיק מס' ‪ - 11/12‬שם הורשע בגין‬
‫עבירה דומה‪ .‬חמורה בעיני התביעה העובדה‪ ,‬כי את העבירה נשוא תיק זה ביצע הנאשם‬
‫בתוך פרק הזמן שבין מתן הכרעת הדין לבין מתן גזר הדין בתיק האמור‪ ,‬זאת כאשר‬
‫במעמד הטיעונים לעונש אמר הנאשם את הדברים הבאים‪" :‬אני מצטער על מה שהיה‪,‬‬
‫מצטער מכל הלב וזה לא יחזור לעולם ‪ ,‬אני בטוח"‪ .‬לדבריה‪ ,‬לא רק שהנאשם חזר על‬
‫מעשיו‪ ,‬הוא עשה זאת אך בחלוף שבועיים מהיום בו הביע חרטה בפני ביה"ד‪,‬‬
‫ובנסיבות אלה‪ ,‬אין כל ערובה לכך שלא יחזור על מעשיו בשלישית‪.‬‬
‫התובעת המציאה עותק מגזר הדין בתיק ביד"ם ‪.11/12‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות ‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי ככלל הערכותיו של הנאשם טובות‬
‫וציוניו נעים בין טוב מאד ‪ 2‬למעולה ‪ .1‬התובעת המציאה את הערכותיו לשנים ‪ 2119‬עד‬
‫‪.2114‬‬
‫בסיכום טיעוניה‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי לאור חומרת נסיבות מעשיו של הנאשם בצד עברו‬
‫המשמעתי יש למצות עמו את הדין‪ ,‬ולפיכך עותרת התביעה לעונש של הורדה בדרגה‬
‫ולנזיפה חמורה‪.‬‬
‫התובעת המציאה מסמך מהחשבות המצביע על כך שהורדה בדרגה אחת תביא לפגיעה‬
‫בשכרו החודשי של הנאשם בסך של ‪ ₪ 811‬ברוטו‪.‬‬
‫ראיות ההגנה וטיעוניה לעונש‬
‫‪ .1‬מטעם הנאשם הגיע להעיד בדבר אופיו הטוב מפקדו‪ ,‬רפ"ק ‪ XXX‬מפקד ‪ .XXX‬העד‬
‫סיפר‪ ,‬כי במהלך השנה בה פיקד על הנאשם התרשם ממנו כי הוא שוטר מיוחד‪ ,‬נעים‬
‫הליכות‪ ,‬שקט‪ ,‬ועושה את המוטל עליו בצורה מעולה‪ .‬עוד הוסיף ואמר עליו‪ ,‬שהשתלב‬
‫מאד טוב ביחידה‪ ,‬הן מקצועית והן חברתית‪ ,‬הוא מביא מהמורשת ומהתרבות שלו‬
‫ליחידה‪ ,‬וטוב שיש שוטרים כמוהו במערכת‪.‬‬
‫‪ .1‬בפתח דבריו ביקש הסניגור שלא למצות את הדין עם הנאשם במקרה זה והמציא‬
‫אסופת מסמכים שצבר הנאשם בתקופה בה שימש כסייר‪.‬‬
‫לדברי הסניגור‪ ,‬הנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו בהזדמנות הראשונה‪ .‬עוד אמר‪,‬‬
‫כי מדובר במעשה אשר אינו מאפיין את הנאשם‪ ,‬על אף ההרשעה הקודמת בעניינו‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬מדובר בשוטר מצטיין עם הערכות מעולות‪ .‬בהערכתו משנת ‪ 2112‬נכתב עליו‪,‬‬
‫‪321‬‬
‫כי הוא שוטר מקצועי‪ ,‬אמין‪ ,‬לויאלי‪ ,‬בעל כושר פיקודי‪ ,‬כושר מבצעי מעולה‪ ,‬אמיץ‪,‬‬
‫חותר למגע ובעל הספק גבוה‪.‬‬
‫הסניגור ביקש להדגיש את העובדה‪ ,‬שהמגע והחיכוך עם אוכלוסייה עבריינית היא חלק‬
‫משגרת עבודתו של הנאשם ‪ ,‬ומתוך מאות של מעצרים שביצע הנאשם והיתקלויות עם‬
‫עבריינים ומפרי סדר‪ ,‬גם במהלך שירותו בסיור וגם במהלך שירותו ביס"ם‪ ,‬היו רק שני‬
‫המקרים הללו בהם מעד‪.‬‬
‫לדברי הסניגור‪ ,‬אין לנתק את המקרה מעושהו‪ ,‬ועושהו הוא אדם‪ ,‬המשרת ‪ 9‬שנים‬
‫במלוא המרץ‪ ,‬הנמצא בראש החץ של המלחמה בפשיעה‪ ,‬הוא אחד מהבולטים‬
‫ואחד מאלה המשקיעים לילות כימים במסגרת תפקידו‪.‬‬
‫הסניגור ציין‪ ,‬כי הנאשם מתגורר ב‪ , XXX‬ועל אף שיכול היה למצוא לעצמו‬
‫תפקיד נוח יותר לו ולמשפחתו‪ ,‬בחר להתנדב לשרת ביחידת היס"ם‪ .‬הוא חי ב‪XXX‬‬
‫הארץ‪ ,‬ישן בתחנת המשטרה‪ ,‬ובנסיבות אלה זמין בכל עת לכוננויות והקפצות‪ .‬הנאשם‬
‫ממשיך ומבצע את תפקידו בצורה ראויה להערכה‪ ,‬מבלי להוריד פרופיל‪ ,‬על אף ההליך‬
‫המשמעתי‪.‬‬
‫באשר לגיליונות השפיטה אשר הציגה התביעה‪ ,‬טען הסניגור‪ ,‬כי אלה אינם ממין‬
‫העניין‪ ,‬ולפיכך אינם אמורים להעיד על מיהותו של הנאשם‪.‬‬
‫בסיכום דבריו חזר הסניגור על בקשתו עמה פתח את טיעוניו‪ ,‬שלא למצות את הדין עם‬
‫הנאשם ‪ ,‬לתת לו הזדמנות נוספת ואחרונה‪ ,‬להימנע מהורדתו בדרגה ולהסתפק בענישה‬
‫של נזיפה חמורה וקנס‪.‬‬
‫‪ .3‬מפי הנאשם שמענו כי הוא מצטער‪ ,‬כי הפיק את הלקחים ומבטיח שמקרה דומה לא‬
‫יחזור על עצמו‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .8‬בגזר הדין שבתיק ביד"ם ‪ ,12/12‬בו הורשע הנאשם בגין שימוש בכוח שלא כדין‪ ,‬פתחנו‬
‫את דברינו בדיון במילים אלה‪" :‬אלימות מיותרת הוא צמד המילים המסכם את‬
‫עובדות כתב האישום בהם הודה הנאשם"‪ .‬במקרה שלפנינו‪ ,‬כדי לסכם את עובדות כתב‬
‫האישום בהן הודה הנאשם מצאנו לומר‪ ,‬כי לצמד המילים "אלימות מיותרת" יש‬
‫להוסיף את המילים‪ :‬ומעשה התעמרות העולה כדי בריונות לשמה‪.‬‬
‫בדומה למקרה הקודם בו הורשע הנאשם‪ ,‬גם כאן כשל הנאשם בהפעלת סמכות‬
‫השימוש בכוח בנסיבות בהן לא הייתה לכך כל הצדקה‪ .‬כישלונו של הנאשם במקרה זה‬
‫חריף במיוחד‪ ,‬נוכח העובדה שניצל את חוסר האונים בו היה נתון המתלונן‪ ,‬בהיותו‬
‫כפות עם ידיו לאחור‪ ,‬חסר יכולת לגונן על עצמו בכל דרך‪ .‬במצב זה הכה הנאשם בפלג‬
‫גופו העליון של המתלונן‪ ,‬מעשה עליו חזר פעמיים‪ ,‬פעם אחת כאשר הכניסו לניידת‬
‫ופעם שנייה כאשר הוציאו ממנה‪.‬‬
‫‪321‬‬
‫התנהגותו זו של הנאשם עומדת בניגוד מוחלט לערכים עליהם מושתת עבודת‬
‫המשטרה‪ ,‬היא מהווה הפרה בוטה של החוק ויש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש‬
‫בתפקודה של המשטרה ובאמון שהציבור רוחש לה‪.‬‬
‫להשקפתנו‪ ,‬אין עוד לנקוט גישה סלחנית עם הנאשם‪ .‬בפעם זו כבר לא ניתן לומר את‬
‫שאמרנו בהזדמנות קודמת‪ ,‬כי "האירוע נשוא המשפט אינו מאפיין את דרך התנהלותו‬
‫של הנאשם בשגרת עבודתו‪ ,‬וכי אין מדובר אלא במעידה חד פעמית"‪ .‬את האמירה‬
‫הנ"ל ניתן לומר אך ורק פעם אחת‪ .‬את ההזדמנות שהופקדה בידיו ‪ ,‬לא השכיל הנאשם‬
‫לנצל‪ .‬במקום להפיק את הלקח מכישלונו הקודם‪ ,‬באופן שיהווה עבורו נורת אזהרה כל‬
‫אימת שהוא נידרש להשתמש בכוח‪ ,‬חזר הנאשם על התנהגותו הפסולה‪ .‬זאת ועוד‪,‬‬
‫בטרם הסתיימו ההליכים הקשורים למקרה הקודם חולל הנאשם את האירוע נשוא‬
‫תיק זה‪ .‬בכל אלה יש כדי ללמד על דפוס התנהגות הטומן בחובו יחס של חוסר כבוד‬
‫כלפי אדם באשר הוא אדם‪.‬‬
‫‪ .9‬בצד הנסיבות לחומרה שפרטנו לעיל‪ ,‬נזקפים לזכותו של הנאשם הודאתו באשמה‪,‬‬
‫ובעיקר טיב שירותו האיכותי משך ‪ 9‬שנות שירות בתפקידים משמעותיים‪ ,‬עליו למדנו‬
‫מעדות מפקדו אשר הגיע לביה"ד ודיבר בשבחו‪ ,‬מהערכותיו התקופתיות בהן הוערך‬
‫בציונים מעולים וסומן בכולם כטוב יותר מהאחרים בקבוצה ומאסופת המסמכים‬
‫והתעודות שצבר במהלך שירותו‪ ,‬אסופה מרשימה לכל הדעות‪.‬‬
‫לאור כל האמור לעיל‪ ,‬לאחר שבחנו את הנסיבות לקולה ולחומרה כמפורט לעיל‬
‫סבורים אנו כי חומרת התנהגותו של הנאשם מחייבת ענישה מחמירה כלפיו‪.‬‬
‫אנו משיתים‪ ,‬אפוא‪ ,‬על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫הורדה בדרגה אחת למשך ‪ 12‬חודשים‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬ט' באדר ב' תשע"ד‪ ,11.4.13 ,‬בנוכחות התובעת‪ ,‬פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם ובא כוחו עו"ד משה אלון‪.‬‬
‫שופטת _____________‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫אב בית הדין _____________ שופט _______________‬
‫עו"ד ניסים אבולוף‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫‪322‬‬
‫תיק ביד"מ ‪1/02‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬נצ"מ רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סנ"צ איתן כהן‬
‫השופט‪ ,‬סנ"צ גלעד בהט‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬מ‪.‬א‪ 0115521 .‬רס"ר ‪XXX‬‬
‫לשאלת בית הדין מדוע התובעת איחרה למועד הדיון הקבוע בשעה ‪.12:11‬‬
‫תובעת‪:‬‬
‫אני הייתי אמורה להיות בהוכחות שהתקצרו היום‪ ,‬ונאמר לי ע"י ר' החוליה שנמצא כרגע‬
‫במטווח‪ ,‬שאם עד השעה ‪ 13:11‬הוא ישלח תובע אחר‪ ,‬עכשיו הודיעו לנו שגזר הדין קבוע לשעה‬
‫‪ ,12:11‬לכן ירדתי ללא התיק מהר ככל הניתן על מנת לא להמשיך ולעכב את בית הדין ‪.‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום‪ ,‬במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬בעבירה‬
‫של התרשלות במילוי תפקיד‪ ,‬לפי סעיף ‪ 2‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו –‬
‫‪( 2111‬להלן‪ :‬התוספת)‪.‬‬
‫בפתח הדיון הודיעונו הצדדים על כך שנכרת הסדר טיעון בין הנאשם למחלקה‬
‫לחקירות שוטרים‪ ,‬לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום והטיעונים לעונש יהיו‬
‫חופשיים‪.‬‬
‫‪ .2‬מעובדות כתב האישום בו הודה הנאשם עולה כלהלן‪:‬‬
‫א‪ .‬במועד הרלוונטי לכתב האישום שירת הנאשם כחוקר בתחנת ‪.XXX‬‬
‫ב‪ .‬בתאריך ‪ 11.3.19‬בשעה ‪ 24:11‬ניגשו לתחנת המשטרה ב‪ XXX‬הצעירות ‪XXX‬‬
‫(להלן‪ XXX ,XXX ,)XXX :‬ו‪( XXX‬להלן‪ :‬הצעירות)‪ ,‬והגישו תלונה נגד‬
‫‪323‬‬
‫‪ XXX‬העובד כסלקטור במועדון ה"‪( " XXX‬להלן‪" :‬הסלקטור") על כך שתקף‬
‫שתיים מהן במהלך בילוי במועדון בלילה קודם (להלן‪" :‬התיק" )‪.‬‬
‫ג‪ .‬בתאריך ‪ 11.3.19‬הועבר התיק לטיפול תחנת ‪ XXX‬וביום ‪ 28.3.19‬הוצמד התיק‬
‫לטיפולו של הנאשם‪.‬‬
‫ד‪ .‬באותה עת היו בטיפולו של הנאשם תיקי חקירה נוספים בהם ערך שיחות טלפוניות‬
‫עם מתלוננים אחרים ואולם ערך את המזכרים בעניינם‪ ,‬למחרת היום‪.‬‬
‫ה‪ .‬בעקבות זאת‪ ,‬בתאריך ‪ 29.3.19‬כתב הנאשם מזכר לפיו‪ :‬בו ביום בשעה ‪11:31‬‬
‫התקשר ל‪ XXX‬ושאל אותה האם היא יכולה לזהות את הסלקטור במסדר זיהוי‬
‫תמונות‪ ,‬לפי המזכר ‪ XXX‬השיבה בשלילה‪ ,‬מסרה כי מדובר באי הבנה‪ ,‬קיבלה‬
‫התנצלות ואין היא מעוניינת להמשיך בהליכים נגד הסלקטור (להלן‪" :‬המזכר")‪.‬‬
‫ו‪ .‬עוד הוסיף הנאשם במזכר‪ ,‬כי יחד עם ‪ XXX‬נכחו יתר הצעירות‪ ,‬הוא שוחח איתן‬
‫והן מסרו לו כי הן קיבלו את ההתנצלות והן אינן מעוניינות בהמשך ההליכים נגד‬
‫הסלקטור‪.‬‬
‫ז‪ .‬הנאשם ערך את המזכר חרף העובדה שלא נתקיימה כל שיחה כאמור בינו לבין‬
‫‪ XXX‬והצעירות‪ ,‬אלא בהסתמך על שיחה אחרת שביצע עם מתלוננות אחרות‬
‫בתיק חקירה אחר בעל נסיבות דומות‪.‬‬
‫ח‪ .‬בתאריך ‪ 41.3.19‬העביר הנאשם את התיק לקצין החקירות בצירוף המלצתו לגנוז‬
‫את התיק ואכן ביום זה הוחלט על גניזת התיק בעילת העדר עניין ציבורי‪ ,‬בהסתמך‬
‫על המזכר אותו צירף הנאשם לתיק‪ ,‬מתוך התרשלות‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים לעונש‬
‫התביעה‬
‫‪ .4‬התובעת בטיעוניה‪ ,‬ציינה‪ ,‬כי הגם שמעשיו של הנאשם בוצעו בטעות‪ ,‬מדובר במעשה‬
‫חמור שאלמלא אותר המזכר על ידי קצין החקירות שהבין שהמזכר אינו קשור לתיק‬
‫אליו הוכנס‪ ,‬יתכן שאזרחים אחרים היו ניזוקים ובכלל זה המתלוננות‪ .‬הוסיפה כי זו‬
‫דוגמה לתקלה אותה ניתן למנוע על ידי תיעוד פעולות חקירה בסמוך ככל הניתן‬
‫לביצוען‪ .‬טענה כי לפעולותיו של החוקר בתיק החקירה משמעות והשלכות על קבלת‬
‫החלטה בתיק החקירה בנוגע להעמדה לדין‪ ,‬אותן ראיות שנאספו יובאו בסופו של הליך‬
‫בפני בית המשפט אשר יצטרך להתבסס עליהן בהכרעתו השיפוטית‪ .‬טענה כי השוטר‬
‫נדרש לנהוג משנה זהירות בכל תיק ותיק גם כאשר ישנו עומס עבודה כבד‪ ,‬שהרי‬
‫עתידם של אזרחים תלוי בראיות שנאספו בתיק החקירה ויש חשש שאזרחים חפים‬
‫מפשע יפגעו בעקבות חקירה רשלנית או שאזרחים אשר ביצעו עבירות לא יועמדו לדין‬
‫על מעשיהם‪.‬‬
‫בהתייחסה לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת כי מדובר בשוטר טוב יחסית‬
‫שמשרת בחייל משנת ‪ 1991‬והוערך על ידי מפקדיו בציונים הנעים בין "טוב ‪ " 4‬לבין "‬
‫טוב מאוד ‪ ,"2‬כפי שעולה מגיליונות הערכותיו התקופתיות שהוגשו לבית הדין‪.‬‬
‫‪324‬‬
‫מגיליון הרישום המשמעתי‪ ,‬עולה כי צבר לחובתו הרשעה אחת בביד"מ משנת ‪2111‬‬
‫בגין עבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר וכן ‪ 1‬הרשעות בדן יחיד‪ ,‬בגין עבירות של‬
‫אי מילוי הוראה והתנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫לסיכום דבריה ציינה כי המקרה ארע בשגגה ללא כוונת זדון לפגוע בתיק החקירה‬
‫מאחר ועבד במקביל על מספר תיקים באותה תקופה‪ ,‬והתבלבל ביניהם‪.‬‬
‫בסיום דבריה‪ ,‬עתרה לעונשים של נזיפה חמורה וקנס כספי לשיקול דעת בית הדין ‪.‬‬
‫ההגנה‬
‫‪ .3‬מטעם ההגנה העיד עד אופי רפ"ק ‪ ,XXX‬סיפר כי הוא מכיר את הנאשם מתפקידים‬
‫שביצע בתחנת ‪ XXX‬כקצין נוער‪ ,‬ע' קצין אח"מ וקצין אח"מ ‪ XXX‬ושימש מפקדו‬
‫של הנאשם במשך כשלוש וחצי שנים‪.‬‬
‫תאר את תחנת ‪ XXX‬כתחנה קשה עם היקפי עשייה ותפוקות גבוהות‪ ,‬ציין במיוחד‬
‫את כמות התיקים המטופלים‪ ,‬את כמות העצורים ואת כמות כתבי האישום המוגשים‬
‫לבית המשפט‪.‬‬
‫לדבריו בחוליית העבירות הקלות בהן עסק הנאשם‪ ,‬היקפי העבודה וכמות התיקים‬
‫הממוצעת לחוקר‪ ,‬גדולה יותר בהשוואה ליתר החוליות‪.‬‬
‫בהתייחס לתפקודו של הנאשם‪ ,‬ציין כי הוא חוקר חרוץ מאוד‪ ,‬לויאלי ומבצע את‬
‫המוטל עליו לשביעות רצון מפקדיו‪ .‬עוד הוסיף כי אינו מכיר את עובדות כתב האישום‪,‬‬
‫יחד עם זאת הוא סבור כי היקפי העבודה יכולים לגרום לטעויות‪.‬‬
‫‪ .1‬ב"כ הנאשם ציין בטיעוניו כי הוא מכיר בכך שהאינטרס של כלל האזרחים הוא שתיק‬
‫החקירה ינוהל בדרך מקצועית ללא טעויות תוך מיצוי החקירה‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬במקרה זה מדובר בתום לב‪ ,‬בטעות אנוש שנבעה מעומס עבודה וממחסור‬
‫בחוקרים‪ .‬ציין כי בעת ששימש הנאשם חוקר בתחנת ‪ ,XXX‬טיפל בו זמנית ב‪211-‬‬
‫תיקים והטעות שעשה באה לידי ביטוי בכך שהתבלבל עם תיק אחר שנסיבותיו דומות‬
‫ואף זהות‪ .‬באותו תיק דובר על אירוע במועדון עם מתלוננות שהתלוננו על סלקטור‬
‫ובלוח זמנים דומה‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו של הנאשם‪ ,‬טען כי הוא שוטר טוב מאוד שתפקד לאורך השנים‬
‫בצורה תקינה ועשה רבות למען גילוי עבירות לרבות בחמש השנים שחלפו מאז ביצוע‬
‫העבירה‪.‬‬
‫הגיש לבית הדין מסמכים אשר מהם עולה כי הנאשם זכה לתעודת הוקרה והערכה על‬
‫תפקודו בחייל‪.‬‬
‫בהתייחס לעברו המשמעתי‪ ,‬טען כי גיליונות השפיטה אינם מהחמורים וקשורים‬
‫לאירועים כגון היעדרות משיעור שבועי וכיוצ"ב‪.‬‬
‫‪325‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות והמיוחדות‪ ,‬טען כי הנאשם בן ‪ ,31‬משרת בחייל ‪ 19‬שנים‪,‬‬
‫אב לארבעה ילדים‪.‬‬
‫הוסיף כי בשנת ‪ 2113‬נחשף הנאשם לזירת פיגוע רב נפגעים‪ .‬הנאשם רכב על אופנוע‬
‫משטרתי ונסע אחרי שני אוטובוסים שפוצצו על ידי מחבלים מתאבדים‪ .‬הנאשם היה‬
‫האדם הראשון שעלה על האוטובוסים ונחשף למראות הקשים‪ .‬כתוצאה מכך חלה‬
‫הדרדרות במצבו הנפשי וברמת תפקודו והוא הועבר מתפקיד חוקר לתפקיד מנהלי בו‬
‫עבד ‪ 3‬שעות משרדיות בלבד‪ .‬הנאשם הוכר על ידי הארגון כסובל מפוסט טראומה‪,‬‬
‫ומהפרעות בזיכרון ובריכוז‪ ,‬כפי שעולה ממסמכים רפואיים שהוגשו לבית הדין ביחס‬
‫למצבו הנפשי‪ .‬הוסיף‪ ,‬כי לכתחילה הוגש נגד הנאשם כתב אישום חמור לבית משפט‬
‫השלום על ידי מח"ש‪ .‬לבסוף השתכנעה התביעה כי מדובר בעבירת משמעתית של‬
‫רשלנות‪.‬‬
‫‪ .1‬דיון‬
‫הנאשם‪ ,‬חוקר בתחנת ‪ ,XXX‬כשל בכך שהכניס מתוך רשלנות‪ ,‬לתוך תיק חקירה‬
‫שנמסר לטיפולו‪ ,‬מזכר שאינו שייך לתיק‪ ,‬ממנו השתמע כי המתלוננות בתיק חוזרות‬
‫בהן מתלונתן‪ ,‬זאת‪ ,‬כאשר לא קוימה כל שיחה עם המתלוננות והדברים נרשמו כנראה‬
‫על יסוד שיחה עם מתלוננות בתיק אחר‪ ,‬דומה‪ .‬בהסתמך על מזכר זה‪ ,‬נגנז התיק‬
‫מחוסר עניין לציבור‪.‬‬
‫בתהליך עבודת החוקר נודעת חשיבות רבה לתיעוד כל פעולה מיד ובסמוך לביצועה ככל‬
‫הניתן‪ .‬בנוסף לכך עסקינן בדיני נפשות שכן הראיות הנאספות בתיקי חקירה מהוות‬
‫תשתית לנקיטה בהליכים שונים לרבות העמדה לדין פלילי ומכאן שיש חשיבות עליונה‬
‫לדיוק ולאמיתות המסמכים הנמצאים בתוכו‪ .‬לפיכך‪ ,‬רגישותו של תיק החקירה‬
‫מחייבת את כל העוסקים במלאכה בחובת זהירות מיוחדת‪.‬‬
‫מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם תעד את שיחותיו עם המעורבים בתיקי‬
‫החקירה שבטיפולו יום למחרת במספר תיקים ולא רק בתיק דנא‪ .‬כחוקר היה על‬
‫הנאשם להשכיל ולהימנע מדפוס עבודה קלוקל ורשלני שכזה אשר השלכותיו קשות‬
‫כאמור ויש בהן כדי לגרום לעוות דין‪ .‬דפוס העבודה שהוצג‪ ,‬לפיו החוקר מתעד את‬
‫הראיות רק יום לאחר שנאספו‪ ,‬מעיד על חוסר מקצועיות והתרשלות בביצוע חובתו‬
‫המקצועית כחוקר והדברים אמורים בפרט בהינתן שמדובר בחוקר וותיק ומנוסה‪ .‬אלא‬
‫שבכך לא די‪ .‬במקרה שלפנינו‪ ,‬לחוסר המקצועיות וההתרשלות שתוארו לעיל התווספה‬
‫גם התרשלות בשיוך בין הראיות שנאספו לתיק אליו הן מיועדות‪ .‬שתי התנהגויות אלה‪,‬‬
‫כאשר הן דרות יחדיו‪ ,‬לא זו בלבד שמצביעות על התנהגות רשלנית מצדו של הנאשם‪,‬‬
‫אלא אף ממקמות את מעשיו במדרג החמור של הרשלנות‪.‬‬
‫רשלנותו של הנאשם פגעה בזכויות קורבנות העבירה‪ ,‬גרמה לאי מיצוי החקירה ופגעה‬
‫באמון המתלוננות והציבור במשטרה ובתדמיתה‪.‬‬
‫‪326‬‬
‫בהתייחס לטיב שירותו‪ ,‬עיון בהערכותיו התקופתיות של הנאשם בין השנים ‪ 2111‬ועד‬
‫‪ ,2114‬תקופה שאחרי ביצוע העבירה‪ ,‬מגלה כי בשנת ‪ 2111‬ציין מפקדו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי‬
‫עליו לשפר את ביצועיו ובעת העברת דווח יש להיצמד לעובדות והוא הוערך בציון "טוב‬
‫‪ ."4‬בשנת ‪ 2112‬צוין על ידי מפקדו כי עליו לשפר את זמינותו ואת ההשקעה בתיקי‬
‫החקירה‪ ,‬עליו להוריד את כמות התיקים ועליו לגלות השתתפות פעילה יותר בהשגת‬
‫יעדי המשרד‪ ,‬הוא הוערך בציון "טוב מאוד ‪ ."1‬בשנת ‪ 2114‬ציין מפקדו כי עליו לשפר‬
‫את תפקודו בהיבט המשמעת והוא הוערך בציון "טוב מאוד ‪."1‬‬
‫אל מול חומרת המעשה ונסיבותיו‪ ,‬מצאנו להתחשב לקולה בהודאתו של הנאשם‪,‬‬
‫בדברי מפקדו שהעיד בפנינו על תפקודו‪ ,‬במסמכים אשר הוגשו לעיוננו וכן בנסיבותיו‬
‫האישיות ובמצבו הרפואי‪.‬‬
‫עוד התחשבנו בחלוף הזמן שבין ביצוע העבירה לבין מועד גזירת הדין‪ .‬יצוין כי העבירה‬
‫בוצעה בתאריך ‪ .11.13.2119‬כתב האישום הוגש לבית הדין בתאריך ‪ ,22.11.13‬היינו‬
‫למעלה מארבע וחצי שנים לאחר מועד ביצוע העבירה‪ .‬מטיעוני הסניגור למדנו על כך‬
‫שהוגש נגד הנאשם כתב אישום בהליך פלילי בבית משפט שלום‪ ,‬אשר במהלכו הגיעו‬
‫הצדדים להסכמה על העברת התיק לבית הדין למשמעת‪ .‬תהא הסיבה לחלוף הזמן‬
‫אשר תהא‪ ,‬כיום אנו עומדים במרחק זמן ניכר ממועד ביצוע העבירה ויש להתחשב בכך‬
‫ובעינוי הדין שנגרם לנאשם‪ ,‬בבואנו לגזור את דינו‪.‬‬
‫לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולנסיבות כולן ובפרט לחלוף הזמן הניכר מעת‬
‫ביצוע העבירה‪ ,‬אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫קנס כספי בסך ‪ ₪ 0,111‬שישולם בארבעה תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬י' באדר ב' תשע"ד‪ ,12.4.13 ,‬במעמד התובעת ‪ -‬פקד מיטל גביזון –ארד‪ ,‬עו"ד‬
‫הנאשם – רס"ר ‪ XXX‬וב"כ עו"ד מוחמד אלעמור ממשרדו של עו"ד נועם אליגון‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט ________________ אב בית הדין _________________ שופט _______________‬
‫סנ"צ גלעד בהט‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫סנ"צ איתן כהן‬
‫‪327‬‬
‫תיק מס' ‪14/04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬ניצב‪-‬משנה דורית יניב‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב‪ -‬משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן‪-‬ניצב מנחם בנימין‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫רקע כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬אשר בזמן הרלבנטי לכתב האישום שירת כבלש נוער במרחב ‪ ,XXX‬הורשע‬
‫במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן‪ ,‬ב‪ 3-‬עבירות של‬
‫שימוש לרעה בסמכות שניתנה מכוח תפקיד ‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 3‬לתוספת הראשונה‬
‫לחוק המשטרה התשס"ו – ‪( 2111‬להלן התוספת)‪ ,‬ובעבירת התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת‪.‬‬
‫‪ .2‬בהסדר הטיעון אשר נכרת בין הנאשם לבין התביעה הוסכם‪ ,‬כי הנאשם יודה בעובדות‬
‫כתב האישום המתוקן והצדדים יעתרו במשותף לעונש של הורדה בדרגה אחת למשך‬
‫חודש ימים ולנזיפה חמורה‪.‬‬
‫‪ .4‬להלן העובדות בהן הודה הנאשם‪:‬‬
‫האישום ראשון‬
‫בתאריך ‪ ,11.3.2111‬ערך הנאשם בדיקות במערכת אדם‪ ,‬שלא לצורך מילוי תפקיד‬
‫אודות אזרח בשם ‪( XXX‬להלן‪" :‬המתלונן")‪ ,‬אותו הוא מכיר זה מכבר‪ ,‬מיחסי‬
‫העבודה ששררו בינו לבין רעייתו‪.XXX ,‬‬
‫בתאריך ‪ 1.1.2111‬ערך הנאשם פעם נוספת בדיקות במערכת אדם שלא לצורך מילוי‬
‫תפקידו אודות המתלונן ורעייתו ‪ ,XXX‬מהן עלה כי ‪ XXX‬שוהה בחו"ל‪.‬‬
‫‪328‬‬
‫בתאריך ‪ ,11.1.2111‬הגיע הנאשם לבית המתלונן‪ ,‬ציין בפניו כי ידוע לו ש‪ XXX‬שוהה‬
‫בחו"ל‪ ,‬ושאלו על טיב הקשר הקיים בינו לבין ‪ ,XXX‬רעייתו‪ .‬בתוך כך אמר למתלונן‪,‬‬
‫כי במסגרת עבודתו במשטרה "שבר לאנשים רגליים ולקח אותם ליער"‪.‬‬
‫בגין המתואר לעיל ייחסה התביעה לנאשם ‪ 2‬עבירות של שימוש לרעה בסמכות ושלא‬
‫לצורך מילוי תפקיד והתנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫האישום שני‬
‫בתאריך ‪ 9.2.2112‬ערך הנאשם מספר בדיקות מסוף באמצעות הרשאה ושלא לצורך‬
‫מילוי תפקיד‪ ,‬אודות בחורה בשם ‪ ,XXX‬עמה קיים קשרי ידידות‪ ,‬ואודות בנה‬
‫‪ ,XXX‬בו טיפל במסגרת מילוי תפקידו במהלך השנים‪ 2111‬עד ‪ .2118‬עניינן של חלק‬
‫מהשאילתות שביצע הנאשם נגע למידע דמוגרפי‪ ,‬מידע משטרתי‪ ,‬הכרזות‪ ,‬גיליון‬
‫הרשעות‪ ,‬קשרי משפחה‪ ,‬סיפור חיים ואמצעי קשר‪.‬‬
‫בגין המתואר לעיל ייחסה התביעה לנאשם עבירת שימוש לרעה בסמכות ושלא לצורך‬
‫מילוי תפקידו‪.‬‬
‫האישום שלישי‬
‫בתאריך ‪ 9.2.2112‬ערך הנאשם בדיקות במערכת אדם‪ ,‬שלא לצורך מילוי תפקידו‬
‫אודות‪ :‬רעייתו‪ ,‬ששת אחיה‪ ,‬חמותו ואף אודות עצמו‪.‬‬
‫בגין המתואר לעיל ייחסה התביעה לנאשם עבירת שימוש לרעה בסמכות ושלא לצורך‬
‫מילוי תפקידו‪.‬‬
‫טיעוני הצדדים‬
‫‪ .3‬בטיעוניו לעונש‪ ,‬אמר התובע‪ ,‬כי חומרת העבירות בתיק זה ומשקלן המצטבר היא רבה‪,‬‬
‫הן לאור אופיין של העבירות‪ ,‬הן לאור כמותן והן לאור העובדה שעבירה אחת גררה‬
‫אחריה ביצועה של עבירה נוספת‪ ,‬וכך הלאה‪.‬‬
‫נסיבה לחומרה רואה התביעה בעובדה‪ ,‬שמעבר לשליפת הנתונים כמתואר בכתב‬
‫האישום‪ ,‬הגיע הנאשם לביתו של המתלונן‪ ,‬הפנה אליו שאלות שונות ובתוך כך אמר לו‬
‫אמירה בעייתית‪ ,‬שהוא שבר לאנשים רגליים ולקח אותם ליער‪.‬‬
‫לדבריו של התובע‪ ,‬במעשיו פגע הנאשם פגיעה חמורה בפרטיותם של כל אלה אשר‬
‫פרטיהם נחשפו בפניו שלא כדין‪ ,‬בכך הפר את האמון שנתן בו הארגון ובכך אף גרם‬
‫לפגיעה באמון הציבור במשטרה‪.‬‬
‫‪329‬‬
‫לדעת התביעה‪ ,‬יש להעביר מסר חד וברור‪ ,‬כדי למגר את התופעה הפסולה שיש‬
‫בשימוש במאגרי מידע שלא כדין‪ ,‬ולכן התביעה עמדה על כך שבמסגרת הענישה יופיע‬
‫רכיב של הורדה בדרגה‪ ,‬גם אם זה רק לתקופה קצרה‪ ,‬מאחר ובמקרה זה חשובה‬
‫דווקא האמירה הנובעת מהשתת רכיב ענישה זה על פני פגיעה כספית‪.‬‬
‫בצד הנסיבות לחומרה פרט התובע בפנינו את הנסיבות לקולה שעמדו בבסיס שיקולי‬
‫התביעה בהגיעה להסדר הטיעון עם הנאשם‪ .‬ראשית‪ ,‬ציין התובע‪ ,‬כי כפי שניתן לראות‬
‫מעובדות כתב האישום‪ ,‬הנאשם הסתפק בהוצאת הפלטים ממאגרי המידע‪ ,‬אך לא‬
‫מסרם לאחר‪ .‬כן הודה הנאשם במעשים שיוחסו לו ובכך חסך זמן שיפוטי יקר‪ .‬עוד‬
‫נסיבה לקולה היא העובדה‪ ,‬כי מאז גויס הנאשם למשטרה בשנת ‪ ,1992‬לא עבר כל‬
‫עבירה‪ ,‬ועברו המשמעתי נקי לחלוטין‪ .‬הערכותיו התקופתיות בשנים האחרונות נעות‬
‫בין הציונים טוב מאד ‪ 1‬לטוב מאד ‪.2‬‬
‫התובע המציא גיליונות הערכה לשנים ‪ 2111 ,2111 ,2112‬ו‪ .2111-‬עוד ציין התובע‪ ,‬כי‬
‫נסיבה משמעותית נוספת אשר הובילה לענישה עליה הסכימו הצדדים נוגעת למצבו‬
‫הכלכלי והאישי הלא פשוט בו נתון הנאשם‪.‬‬
‫התובע הפנה לפסיקת ביה"ד‪ ,‬לתיק ביד"ם ‪ ,39/14‬שם נגזר על הנאשם עונש של נזיפה‬
‫חמורה והורדה בדרגה אחת לתקופה של חודש‪ ,‬ואף כי קיים שוני בנסיבות שבין שני‬
‫המקרים‪ ,‬לפי דבריו‪ ,‬בניתוח גזר הדין תוך השוואתו לנתונים של המקרה בפנינו‪ ,‬ניתן‬
‫להגיע לתוצאה דומה‪.‬‬
‫לאור האמור ביקש התובע מבית הדין לכבד את הסדר הטיעון‪ ,‬בהיותו סביר וראוי‪,‬‬
‫לטעמה של התביעה‪.‬‬
‫התובע המציא סימולציית שכר ממנה ניתן ללמוד כי הורדה בדרגה אחת תביא‬
‫לפגיעה כספית בשכרו החודשי של הנאשם בסך ‪ ₪ 811‬ברוטו‪.‬‬
‫‪ .1‬בפתח טיעוניה לעונש הודתה הסניגורית לתביעה על הגינותה‪ ,‬החל מניהול המגעים‬
‫שקיימו ביניהם וכלה בטיעון בפני בית הדין‪ .‬לדבריה‪ ,‬דברי התובע משקפים נאמנה את‬
‫השיקולים אשר הובילו את הצדדים לחתימה על הסדר הטיעון‪.‬‬
‫הסניגורית הטעימה בדבריה‪ ,‬כי הנאשם עומד בפני בית הדין בוש ונכלם ‪ ,‬בגין העבירות‬
‫בהן הורשע‪ ,‬אשר אינן מוסיפות כבוד‪ ,‬לא לו ולא למשטרה‪.‬‬
‫בהתייחסה לנתוניו האישיים של הנאשם‪ ,‬פרטה הסניגורית‪ ,‬כי הנאשם התגייס בשנת‬
‫‪ 1992‬למשטרה‪ ,‬מילא תפקידים בסיור‪ ,‬בבילוש‪ ,‬בחקירות נוער‪ ,‬חקירות פשעים‬
‫חמורים‪ ,‬חקירות הונאה וכיום משמש כבלש ב‪ XXX‬בכל התפקידים הללו‪ ,‬אמרה‬
‫הסניגורית‪ ,‬קיים חיכוך מתמיד עם אוכלוסייה שאיננה נורמטיבית‪ ,‬וחרף כך נעדר‬
‫הנאשם כל מרשם משמעתי או פלילי‪ ,‬והדבר מדבר בטובתו‪.‬‬
‫באשר להערכותיו התקופתיות‪ ,‬ציינה הסניגורית‪ ,‬כי הוערך בציונים גבוהים‪ .‬המציאה‬
‫שני גיליונות הערכה משנת ‪ ,2112‬משתי יחידות שונות‪ .‬כן המציאה דפי ריאיון עם‬
‫‪331‬‬
‫מפקדים ותעודות הוקרה והערכה על פעילותו המשטרתית‪ ,‬מסמכים אשר יש בהם כדי‬
‫ללמד על תרומתו הרבה להשגת יעדי הארגון ולמלחמה בפשיעה‪.‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם פרטה הסניגורית‪ ,‬כי הנאשם נשוי ואב ל‪4-‬‬
‫ילדים בגילאי ‪ ,13 ,24‬ו‪ .12-‬הוא מצוי בהליכי גירושין מאשתו ומצבו הכלכלי בכי רע‪,‬‬
‫בשל נסיבות לא קלות‪ ,‬אותן פרטה הסניגורית בפנינו ‪ ,‬אשר מפאת צנעת הפרט לא‬
‫נחזור עליהן כאן‪.‬‬
‫לתמיכה בטיעוניה המציאה הסניגורית מסמכים ובהם תחקיר רווחה שנעשה לנאשם‪.‬‬
‫בסיכום דבריה‪ ,‬אמרה הסניגורית‪ ,‬כי הגם שמדובר במעשים קשים ולא ראויים‪ ,‬מנגד‬
‫עומד טיב שירותו המצטיין של הנאשם ומצבו האישי המשפחתי והכלכלי שהינו קשה‬
‫ביותר‪ .‬לאור נתונים אלה סבורה ההגנה‪ ,‬כי הענישה עליה הסכימו הצדדים הינה‬
‫סבירה‪ ,‬בהיותה כוללת גם רכיב של הורדה בדרגה הנותן מענה להרתעת הרבים‬
‫ולהעברת המסר עליו דיבר התובע‪.‬‬
‫לאור כל האמור ביקשה ב"כ הנאשם לכבד את הסדר הטיעון ולהשית על הנאשם את‬
‫העונש המוסכם בין הצדדים‪.‬‬
‫‪ .1‬הנאשם בדבריו בפנינו אמר‪ ,‬כי הוא חש בוש ונכלם במעשיו‪ .‬לדבריו‪ ,‬אלה לא מאפיינים‬
‫את אופיו‪ ,‬וכנראה הדבר קרה נוכח המצב הקשה אליו נקלע מבחינה אישית‪ .‬עוד אמר‬
‫הנאשם‪ ,‬כי הוא סמוך ובטוח שמקרה דומה לא יחזור בשנית‪.‬‬
‫דיון‬
‫חמורים עד מאד בעינינו מעשיו של הנאשם‪ ,‬אשר עשה שימוש בהרשאה שניתנה בידיו‬
‫לשם שליפת נתונים ממאגר המידע המשטרתי שלא לצורך מילוי תפקיד‪ .‬אין לקבל את‬
‫הקלות הבלתי נסבלת בה פעל הנאשם במערכת אדם כאילו הייתה רכושו הפרטי‪ ,‬כאשר‬
‫ללא כל היסוס נהג להיכנס למערכת ולשלוף ממנה מידע לשם סיפוק צרכיו הפרטיים‬
‫והאישיים‪.‬‬
‫כפי העולה מעובדות כתב האישום‪ ,‬אין מדובר במקרה חד פעמי‪ ,‬אלא בסדרה של‬
‫מקרים‪ ,‬בהתנהגות אשר חזרה על עצמה ב‪ 3 -‬הזדמנויות שונות‪ ,‬בהן שלף הנאשם‬
‫נתונים אודות ‪ 14‬אנשים שונים‪.‬‬
‫בשליפת המידע כאמור‪ ,‬גרם הנאשם לפגיעה בזכות לפרטיות של אותם אנשים‪ ,‬שאת‬
‫פרטיהם שלף מהמערכת‪ ,‬ובה בעת פגע באמון שרוחש הציבור לתדמיתם המקצועית‬
‫והמוסרית של השוטרים‪ ,‬אשר מהם הוא מצפה לשמור ולהגן על חסיון המידע שהופקד‬
‫ברשותם ולעשות בו שימוש אך ורק כאשר חיוני הדבר לשם ביצוע תפקיד‪.‬‬
‫חמורה בעינינו אף הדרך בה נהג הנאשם‪ ,‬עת הגיע לבית המתלונן כחלוף ‪ 3‬ימים ממועד‬
‫הבדיקה שערך אודותיו במערכת הממוחשבת‪ ,‬וקיים עמו שיחה‪ ,‬אשר באופייה ובתכנה‬
‫היה כדי להלך אימים על המתלונן‪.‬‬
‫‪331‬‬
‫אנו מוצאים לחזור ולצטט מדבריה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה בעש"מ ‪4231/13‬‬
‫שמואל ציילר נ' נציבות שירות המדינה תק‪-‬על ‪, 881 ,)2(2119‬עמ' ‪ .891‬שם עמדה‬
‫בהרחבה על הפסול שבשימוש שלא כדין במאגרי מידע‪ ,‬ולהלן הדברים‪:‬‬
‫‪ .09‬עובד שעומדים לרשותו מאגרי מידע הכוללים פרטים רבים ביחס‬
‫לאנשים שונים אמור להשתמש בהם לצרכי תפקידו בלבד‪ ,‬ולא מעבר‬
‫לכך‪ .‬השימוש במאגרי מידע הנוגעים לנתונים אישיים של בני אדם‬
‫פוגע באופן טבעי בזכותם לפרטיות‪ .‬ככל שהדבר נדרש לצורך‬
‫הפונקציה הציבורית הספציפית שהעובד נדרש לבצע‪ ,‬הפגיעה בפרט‬
‫מתאזנת על‪-‬ידי מימוש אינטרס ציבורי הטמון בבצוע התפקיד שהעובד‬
‫מופקד עליו‪ .‬אופן ביצוע התפקיד כפוף גם לביקורת ולמעקב הממונים‬
‫במקום העבודה‪ .‬משעה שהשימוש במידע חורג מהפונקציה המוגדרת‬
‫על‪-‬פי התפקיד‪ ,‬האינטרס הציבורי העשוי להצדיק שימוש במידע‬
‫פרטי כבר אינו ברור לעין‪ .‬הוא מטשטש‪ ,‬ויוצא מתחומי הבקרה של‬
‫מנגנון הביקורת הציבורית על פעולות עובדי הציבור‪ .‬באותו שלב‪ ,‬נתון‬
‫השימוש במידע ובנתונים להחלטתו השרירותית של העובד בלבד‪,‬‬
‫בהתאם לתכלית האישית שאותה הוא מבקש לממש‪ .‬ברי‪ ,‬כי אבדן‬
‫השליטה של המעסיק על השימוש בנתוני המחשב בידי עובדיו הוא‬
‫הפרה עמוקה של מסגרת המשמעת המחייבת במקום עבודה‪ ,‬ובמיוחד‬
‫בשירות הציבורי‪ .‬מעבר לפגיעה באמון שחב העובד כלפי מקום‬
‫העבודה‪ ,‬עלול הדבר לפגוע פגיעה שאינה מידתית בצדדים שלישיים‬
‫תמי לב‪ .‬חומרה כפולה זו של ההפרה מחייבת התייחסות מתאימה של‬
‫המשפט ושל מערך דיני המשמעת‪.‬‬
‫‪ .41‬בעידן בו אנו חיים‪ ,‬התפתחותה המתמדת של הטכנולוגיה הופכת‬
‫את אפשרות החדירה לתחומו של הפרט לקלה יותר ויותר‪ ,‬ולכן‬
‫המשפט המודרני מטפל בתופעות חדירה כאלה בדרכים שונות‪ .‬בענין‬
‫ע"פ ‪ 9594/11‬אלון‪-‬לאופר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם‪,)40.04.1/ ,‬‬
‫פסקה ‪ ,09‬נאמרו הדברים הבאים‪:‬‬
‫"עבירת החדירה למחשב‪ ...‬הינה בעלת השלכה נורמטיבית כללית על‬
‫ציבור רחב של בני אדם‪ ,‬אשר נתוניהם האישיים מצויים במאגר‬
‫המידע‪ ,‬ואשר הופכים‪ ... ,‬הפקר בידי עברייני מחשב‪ ,‬העושים‬
‫במאגרים כבתוך שלהם‪ .‬הצורך בהגנה על הפרטיות‪ ,‬ועל עולמו‬
‫האינטימי של האדם בעולם המודרני‪ ,‬בצד הקלות הבלתי נסבלת‬
‫הכרוכה בחדירה לעולמו הפרטי באמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים‪,‬‬
‫מחייבים גישה שיפוטית מחמירה אשר תיישם אמצעי אכיפה נאותים‬
‫לצורך הדברת תופעה עבריינית‪ ,‬המהווה סימן היכר ליכולות‬
‫ההרסניות הטמונות בשימוש לרעה בטכנולוגיה המודרנית‪ .‬החדירה‬
‫למחשב שוב אינה מצטמצמת לעניינו של פרט שפרטיות חייו הופרה‪.‬‬
‫‪332‬‬
‫עניינה בתופעה כללית נרחבת‪ ,‬העלולה לפגוע בפרטיות חייהם של בני‬
‫ציבור רחב‪ .‬קיים‪ ,‬אפוא‪ ,‬אינטרס ציבורי חשוב ומיוחד בהחדרת מסר‬
‫ברור של אכיפה בסוג עבירות זה‪ ,‬להדברת תופעה הולכת ומתגברת של‬
‫עבריינות מחשב‪ ,‬המאפיינת את העולם הטכנולוגי המתפתח"‪.‬‬
‫‪ .3‬לאחר שהתייחסנו לנסיבות ביצוע העבירה ולמידת חומרתן נתנו דעתנו אף לנסיבות‬
‫לקולה‪.‬‬
‫בראש ובראשונה נזקפת לזכותו של הנאשם הודאתו במעשה‪ ,‬נטילת האחריות והבעת‬
‫החרטה‪ .‬התרשמותנו היא‪ ,‬כי הנאשם הפנים את הטעות שבמעשיו וחרטתו אמיתית‬
‫וכנה‪.‬‬
‫כן נזקף לזכותו של הנאשם טיב שירותו החיובי משך ‪ 22‬שנות שירות‪ ,‬עליו ניתן‬
‫ללמוד מהערכותיו התקופתיות‪ ,‬מתעודות הערכה ודפי הריאיון שהוצגו בפנינו ע"י‬
‫ההגנה ומעברו המשמעתי‪ ,‬שנותר ללא רבב לאחר שנים ארוכות של שירות בתפקידים‬
‫מגוונים ולא פשוטים‪.‬‬
‫נתנו דעתנו אף למצוקתו הכלכלית של הנאשם‪ ,‬על רקע מצבו המשפחתי המורכב‪ ,‬כפי‬
‫שפורט בפנינו על ידי באת כוחו ונתמך במסמכים שהניחה ההגנה בפנינו‪.‬‬
‫בשלב זה‪ ,‬בבואנו לגזור את דינו של הנאשם‪ ,‬לאחר ששקלנו בכובד ראש את טיעוני‬
‫הצדדים‪ ,‬התלבטנו רבות אם נכון וראוי במקרה זה להסתפק בענישה המוצעת ולסמוך‬
‫ידינו על ההסדר‪ ,‬שכן לאור חומרת הנסיבות כמפורט לעיל‪ ,‬נראה כי התביעה עשתה‬
‫חסד עם הנאשם והעונש ההולם את המקרה צריך היה להיות לטעמנו מרתיע ומחמיר‬
‫יותר‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬ולא בלב קל הגענו לכלל מסקנה‪ ,‬כי חרף העובדה שההסדר מקל באופן‬
‫משמעותי עם הנאשם‪ ,‬הוא אינו מפר את האיזון הנדרש באופן המחייב את אי כיבודו‪,‬‬
‫ועל כן החלטנו שלא לסטות ממנו‪.‬‬
‫חשוב לנו לומר באופן הברור והנחרץ ביותר‪ ,‬כי ביצוע עבירות שעניינן שליפת נתונים‬
‫ממאגרי מידע לצרכים אישיים בכלל‪ ,‬ומעשי הנאשם בפרט‪ ,‬ראויים הם לגינוי ולענישה‬
‫מחמירה‪ ,‬ורק נוכח נסיבותיו האישיות הקשות במיוחד של הנאשם‪ ,‬ניתן לקבל את‬
‫ההסדר‪ ,‬אך אין להסיק ממקרה זה על מידת העונש ההולמת ביצוע עבירות כאמור‪.‬‬
‫לאור האמור לעיל החלטנו להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪333‬‬
‫‪‬‬
‫הורדה בדרגה אחת למשך חודש ימים‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬יא' באדר ב' תשע"ד‪ 14.4.13 ,‬בנוכחות‪ :‬התובע _ רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם וב"כ רפ"ק שחר פרנקל‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫שופטת________________ אב בית הדין ________________ שופט ______________‬
‫סנ"ץ מנחם בנימין‬
‫נצ"ם דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫‪334‬‬
‫תיק ביד"ם ‪1/02‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫בפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬ניצב משנה דורית יניב‬
‫השופטת ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט סנ"ץ ערן ברזילי‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ב ‪XXX‬‬
‫גזר דין‬
‫כללי‬
‫‪ .91‬הנאשם‪ ,‬מש"ק המגזר הערבי בתחנת ‪ ,XXX‬הורשע במסגרת הסדר טיעון‪ ,‬על פי הודאתו‬
‫בעובדות כתב האישום אשר הוגש נגדו‪ ,‬בעבירה של הפעלת כלי ירייה שלא במידת הזהירות‬
‫הנדרשת‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 14‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו‪.2111 -‬‬
‫הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לגבי העונש‪.‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .91‬מעובדות כתב האישום עולה‪ ,‬כי בתאריך ‪ 28.1.14‬סמוך לשעה ‪ 22:11‬עם סיום המשמרת‬
‫בתחנה‪ ,‬בעקבות בקשת היומנאי מהנאשם לפרוק את נשקו מסוג ‪ , 11M‬נטל הנאשם את‬
‫נשקו ויצא עמו אל מחוץ לתחנה והחל בפריקתו ‪ ,‬שלא בעמדת פריקה‪ .‬באותו מעמד כיוון‬
‫הנאשם את הנשק בזווית של ‪ 11‬מעלות כלפי מעלה‪ ,‬ופרק את הנשק מבלי שהוציא קודם‬
‫לכן את המחסנית מהנשק‪ .‬כאשר דרך הנאשם את הנשק וביצע נקירה‪ ,‬נורתה ירייה כלפי‬
‫מעלה‪.‬‬
‫בגין מעשיו המתוארים לעיל ייחסה התביעה לנאשם עבירה של הפעלת כלי ירייה שלא‬
‫במידת הזהירות הנדרשת ובניגוד לסעיף ‪(4‬א) לפקודה ‪" 11.11.11‬הטיפול בנשק קל בשימוש‬
‫שוטף" ו‪ -‬סעיף ‪(4‬ה)(‪ )11‬לפקודה ‪" 11.14.12‬אימוני ירי במטווח"‪.‬‬
‫‪335‬‬
‫טיעוני הצדדים‬
‫‪ .92‬את טיעוניו לעונש פתח התובע באמירה‪ ,‬כי אירוע של פליטת כדור מעצם טבעו הינו אירוע‬
‫בעל חומרה יתירה‪ ,‬בשל הסיכון הטמון בו לחיי אדם ושלמות הגוף‪ .‬לטעמו של התובע‪ ,‬סעיף‬
‫‪ 14‬לתוספת הוא אחד הסעיפים החשובים והמשמעותיים יותר בין העבירות המנויות‬
‫בתוספת‪ ,‬בשל המטרה שבו – הצלת חיים ושמירה על החיים‪.‬‬
‫באשר לענישה‪ ,‬הפנה התובע לפסיקת ביה"ד בתיקי ביד"ם ‪ 19/14 ,31/14‬ו‪ ,31/14-‬שם‬
‫הדגיש ביה"ד את החומרה שהוא מייחס לעבירות אלה‪.‬‬
‫למען ההגינות‪ ,‬ציין התובע‪ ,‬כי הנסיבות בתיק דנן נופלות במידה מסוימת בחומרתן מאלה‬
‫אשר בתיקים אליהם הפנה‪ ,‬שכן באותם מקרים פליטת הכדור התחוללה במשרד‪ ,‬בעת‬
‫ששהו במקום אנשים‪ ,‬בעוד שבמקרה דנן המצב היה אחר‪ .‬בגזרי דין אלה נגזרו על‬
‫הנאשמים עונשים של נזיפה חמורה וקנס בסך של ‪ 1111‬או ‪.₪ 2111‬‬
‫באשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם הגיש התובע גיליונות הערכה תקופתיים בהם הוערך‬
‫בציונים שבין טוב מאד ‪ 1‬לטוב מאד ‪ .2‬לגבי עברו המשמעתי המציא התובע פלט מרשם‬
‫משמעתי ממנו ניתן ללמוד‪ ,‬כי אין בעברו המשמעתי מקרה דומה וכל העבירות ישנות‪.‬‬
‫לאור האמור עתר התובע לעונש של נזיפה חמורה וקנס שיהלום את נסיבות העניין‪.‬‬
‫‪ .93‬מטעם ההגנה הגיעו להעיד בדבר אופיו הטוב של הנאשם ‪ 3‬ממפקדיו‪ :‬ממ"ר מרחב ‪XXX‬‬
‫תנ"ץ ‪ ,XXX‬מפקד אורגן ‪ XXX‬מפקדו של הנאשם רפ"ק ‪ XXX‬מפקד תחנת ‪XXX‬‬
‫סנ"ץ ‪ XXX‬ומפקד תחנת ‪ ,XXX‬סנ"ץ ‪.XXX‬‬
‫ארבעת העדים הללו הכבירו דברי שבח על תפקודו של הנאשם ב‪ , XXX‬עמדו על תכונותיו‬
‫הייחודיות ולא חסכו מילים כדי להביע את הערכתם על פועלו‪ .‬להלן קטע מייצג מהדברים‬
‫שאמר ממ"ר ‪ XXX‬על הנאשם‪ ,‬אשר יש בהם כדי לשקף גם את הדברים שאמרו עליו‬
‫העדים האחרים‪.‬‬
‫"‪...‬ונתקלתי באחד האנשים המדהימים במשטרה‪ .‬מתחיל באישיות שלו‬
‫מבחינת דרך ארץ‪ ,‬התנהגות ערכית‪ ,‬הרבה הרבה כבוד‪ ,‬קודם כל למשטרת‬
‫ישראל שיש לה שוטרים כאלה‪ ,‬ושנית כלפי האוכלוסייה‪ .‬מבחינת הקשר עם‬
‫הקהילה הוא פשוט מגנט את כל מי שנמצא סביבו‪ ,‬בעיקר בקרב האוכלוסייה‬
‫שאנו עובדים מולה שזו לא אוכלוסייה קלה‪ ...‬רמת השליטה שלו וההיכרות‬
‫שלו עם האנשים בשטח‪ ,‬חסכה הרבה חסמים וגישרה בהרבה מקומות ‪ ,‬נתנה‬
‫מהגורמים השונים בשטח‪."...‬‬
‫לי את הכלים לדעת‪ ,‬לגשת לכל אחד‬
‫‪336‬‬
‫‪ .94‬בטיעוניה לעונש‪ ,‬ציינה הסניגורית‪ ,‬כי הנאשם בן ‪ ,14‬נשוי ואב ל‪ 4-‬בנות נמצא בשירות‬
‫המשטרה ‪ 43‬שנים‪ ,‬אוהב ומאמין בעבודתו‪ .‬במהלך שירותו מילא תפקידים קשים ביותר ‪,‬‬
‫כמו סיור‪ ,‬בילוש‪ ,‬איתורים‪ ,‬תנועה וכמובן תפקידו הנוכחי אותו הוא ממלא מזה ‪ 11‬שנים‪.‬‬
‫כן הוסיפה‪ ,‬כי לאחרונה הוצע לו לפרוש מהשירות‪ ,‬אולם בשל האחריות שחש כלפי התפקיד‬
‫אותו הוא ממלא‪ ,‬לא נענה להצעה‪.‬‬
‫הסניגורית המציאה תעודות הערכה והוקרה שקיבל הנאשם בשנים האחרונות‪.‬‬
‫לדברי הסניגורית‪ ,‬יום עובר לאירוע‪ ,‬הגיע הנאשם למשמרת לילה‪ ,‬עבד מהשעה ‪ 21:11‬ועד‬
‫‪ 13:11‬בבוקר ולמחרת ביום המקרה‪ ,‬הוא חזר בצהריים ועבד עד הלילה‪ ,‬אז התרחש‬
‫המקרה‪ .‬לדבריה‪ ,‬מעדותו של היומנאי ניתן ללמוד כי מיד לאחר התרחשות האירוע נכנס‬
‫הנאשם לתחנה ודיווח על המקרה ליומנאי ולקצינה התורנית‪ .‬בהמשך הודה גם בפני‬
‫הקבו"ד‪ ,‬הביע חרטה‪ ,‬שיתף פעולה לאורך כל הדרך‪.‬‬
‫עוד אמרה הסניגורית‪ ,‬כי הנאשם פלט כדור מנשקו ועל כך הוא לוקח את מלוא האחריות‪,‬‬
‫יחד עם זאת ביקשה להתחשב בכך שאיש לא נפגע ולא נגרם כל נזק‪ ,‬וכי המעשה עצמו נעשה‬
‫שלא בנוכחות אנשים אחרים‪.‬‬
‫באשר לטיב שירותו של הנאשם ‪ ,‬ציינה הסניגורית את דברי עדי האופי‪ ,‬אמרה כי מדובר‬
‫בשוטר אשר ב‪ 11-‬השנים האחרונות עובד במקום לא פשוט‪ ,‬ומתמודד יום יום ושעה שעה‬
‫עם מצבים אשר לא רבים מהשוטרים היו מוכנים לקחת על עצמם‪.‬‬
‫בסיכום דבריה ביקשה הסניגורית לפעול במידה רבה של רחמים כלפי הנאשם‪ ,‬לדון אותו‬
‫לכף זכות ולהשית עליו ענישה מקלה‪.‬‬
‫‪ .95‬מפי הנאשם שמענו‪ ,‬כי לאחר האירוע‪ ,‬בהגיעו לביתו היה בסערת רגשות עצומה‪ ,‬עד כי‬
‫אשתו התקשתה להרגיע אותו‪ .‬לדבריו‪ ,‬דווקא ערב קודם‪ ,‬בהיותו ראש משמרת לילה‪,‬‬
‫העביר תדרוך לפקודים בו הדגיש את נושא השימוש בנשק‪ ,‬ולפיכך חש בושה גדולה כאשר‬
‫למחרת דווקא הוא היה זה שנכשל בפליטת כדור‪ .‬הנאשם סיפר‪ ,‬כי אותה משמרת לילה‬
‫הייתה קשה במיוחד‪ ,‬וכך גם למחרת משמרת הצהריים‪ ,‬שהיותה מרובה באירועים לא‬
‫פשוטים‪ ,‬וככל הנראה העייפות היא שהכריעה אותו‪ ,‬וקרה מה שקרה‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי הוא‬
‫מודע לחומרת המקרה וביקש את התחשבות בית הדין‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .96‬מעשיו של הנאשם המתוארים בכתב האישום אינם קלי ערך‪ ,‬וכמו בכל אירוע של פליטת‬
‫כדור הכולל בחובו התנהגות רשלנית ‪ ,‬אנו מוצאים להתייחס אליהם בחומרה‪ .‬במקרה‬
‫הנדון כישלונו של הנאשם בכך שלא פרק את הנשק במקום שיועד למטרה זו‪ ,‬בעמדת‬
‫פריקה‪ ,‬ובכך שלא ערך בדיקה אם הנשק חמוש במחסנית בטרם לחץ על ההדק‪.‬‬
‫‪337‬‬
‫אין להכביר מילים על הסיכון הטמון בשימוש לא מוקפד בכלי נשק‪ .‬לדאבוננו‪ ,‬לא מעטים‬
‫המקרים בהם סטייה קלה מכללי השימוש בנשק הובילה לתוצאה הרת אסון‪ .‬הציפייה‪,‬‬
‫אפוא‪ ,‬מכל שוטר נושא נשק היא‪ ,‬שיקפיד הקפדה יתירה על ביצוע הנהלים וההוראות ולא‬
‫יסטה מהן ולו כמלוא הנימה‪.‬‬
‫‪ .97‬לצד הנסיבות לחומרה כמפורט לעיל‪ ,‬נתנו דעתנו לנסיבות לקולה‪ .‬ראשית להודאת הנאשם‬
‫במעשה‪ ,‬לחרטה שהביע‪ ,‬ולהפנמת הכשל‪ .‬כן מצאנו להתחשב בנסיבותיו של המקרה‪ ,‬בכך‬
‫שפריקת הנשק נעשתה מחוץ למבנה‪ ,‬במקום בו לא נכחו אנשים‪ .‬גם התנהלותו הנכונה של‬
‫הנאשם לאחר מעשה‪ ,‬הדיווח המידי על פליטת הכדור ונטילת האחריות נלקחה בחשבון‪.‬‬
‫במיוחד בולט במקרה זה טיב שירותו האיכותי והייחודי של הנאשם‪ ,‬עליו שמענו מפי‬
‫ארבעת הקצינים הבכירים‪ ,‬אשר כפי שסיפרו לנו‪ ,‬לא חסכו מאמץ ופינו מזמנם כדי‬
‫להתייצב בפני בית הדין ולהעיד על אופיו הטוב‪ .‬בעדויותיהם הדגישו כולם את התנהלותו‬
‫המיוחדת של הנאשם בכל הנוגע לקשרים שהצליח הנאשם ליצור עם המנהיגות המקומית‬
‫שב‪ XXX‬ועם האוכלוסייה המקומית‪ ,‬אשר אפשרה את כניסת המשטרה לעיר ויצירת‬
‫שיתוף פעולה בינם לבין המשטרה‪.‬‬
‫נתנו דעתנו אף לתעודות שזכה הנאשם לקבל ממפקדיו כהבעת הערכה לפעילויותיו שנמצאו‬
‫ראויות לציון‪ ,‬כמו גם לעברו המשמעתי שהנו ישן ולא מכביד‪ ,‬חרף שנים ארוכות של שירות‬
‫בתפקידים מורכבים‪.‬‬
‫‪ .98‬סוף דבר‪ ,‬לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים שפורטו לעיל‪ ,‬ובשים לב לחשיבות שאנו‬
‫רואים בהעברת מסר מרתיע לכלל השוטרים במקרים של התרשלות בטיפול בכלי נשק‪,‬‬
‫החלטנו להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪ 1,111‬אשר ישולם ב‪ 4-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬י"א אדר ב תשע"ד‪ ,14/4/13 ,‬בנוכחות‪ :‬התובע – רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד‪,‬‬
‫הנאשם וב"כ פקד מיכל לוין‪ ,‬עו"ד‪.‬‬
‫זכות ערעור בתוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת _____________ אב בית הדין _________________ שופט _________________‬
‫סנ"צ ערן ברזילי‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫‪338‬‬
‫תיק ביד"ם ‪4//04‬‬
‫בית הדין למשמעת‬
‫אב בית הדין‪ ,‬ניצב‪-‬משנה דורית יניב‬
‫השופטת‪ ,‬ניצב משנה רותי שטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב יצחק מזרחי‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫רס"ם ‪XXX‬‬
‫הכרעת דין‬
‫‪ .49‬נגד הנאשם‪ ,‬רכז מודיעין ביחידת ‪ ,XXX‬הוגש כתב אישום המייחס לו את ביצוען של‬
‫שתי עבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה – לפי‬
‫סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬תשס"ו‪.2111-‬‬
‫כתב האישום‬
‫‪ .31‬על פי הנטען בכתב האישום‪ ,‬בתאריך ‪ 8.8.12‬הגיע אביו של הנאשם (אשר לימים הלך‬
‫לעולמו ולהלן‪" :‬האב") לתחנת המשטרה ב‪ XXX‬במטרה להגיש תלונה בגין גניבת סחורה‬
‫מהמפעל בו הוא עובד ומשמש כאחראי על הנהגים‪ .‬רכז המודיעין‪( XXX ,‬להלן‪" :‬הרכז"‬
‫או "‪ )" XXX‬ביקש מהאב את מספר הטלפון של בעל המפעל על מנת שזה יגיע למחרת‬
‫להגיש בעצמו תלונה‪ .‬בשיחת טלפון שקיים הרכז עם בעל המפעל קבעו שהאחרון יגיע‬
‫למחרת להגיש תלונה‪.‬‬
‫באותו יום‪ ,‬סמוך לשעה ‪ ,21.11‬התקשר הנאשם לרכז והטיח בו את הדברים הבאים ‪:‬‬
‫"למה חקרת את אבא שלי שאין לך סמכות לחקור אותו?" משענה לו הרכז כי אביו נכח‬
‫בגניבה ועל כן עליו לגבות ממנו עדות אמר הנאשם‪" :‬אל תתערב בעניינים האלה‪ ,‬זה לא‬
‫קשור אליך‪ ,‬אני אבדוק אם הוצאת ידיעה מודיעינית על זה‪ ...‬המפעל מתכוון לסגור את‬
‫התלונה ביניהם‪ ,‬זה לא עניין שלך"‪ .‬בהמשך השיחה אמר הנאשם לרכז כי לאנשי המפעל‬
‫אין עניין בהגשת תלונה וכי אין זה מעניינו שלו‪ .‬עוד אמר הנאשם לרכז‪ ,‬שירד מהתיק‪ ,‬וכי‬
‫הוא ידאג לכך שאף אחד מאנשי המפעל לא יגיע למסור עדות בנושא‪.‬‬
‫עוד באותו יום התקשר הרכז לקצין החקירות בתחנה‪( XXX ,‬להלן‪" :‬קצין החקירות" או‬
‫"‪ )" XXX‬ועדכן אותו בדבר שיחת הטלפון שניהל עם הנאשם‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬ביום ‪ 9.8.14‬בעוד קצין החקירות עוסק בקידום החקירה ולשם כך הזמין אנשים‬
‫למסירת עדות‪ ,‬התקשר קצין החקירות לאביו של הנאשם וביקש ממנו את פרטי בעל‬
‫‪339‬‬
‫המפעל‪ .‬האב אמר כי התייעץ עם בנו וסירב בכל תוקף למסור את הפרטים שהתבקש למסור‬
‫וטען כי בעלי המפעל מוחלים למבצע הגניבה‪.‬‬
‫בהמשך היום התקשר הנאשם לקצין החקירות‪ ,‬הזדהה בשמו‪ ,‬ובתוך כך צעק עליו שלא‬
‫יתערב בחקירה ושלא יפנה יותר לנהגים העובדים במפעל של אביו‪ .‬הנאשם ציין‪ ,‬כי אביו‬
‫אינו מעונין להתלונן‪ ,‬וכי אם יתברר לו שהרכז רשם מידע על הפגישה עם אביו‪ ,‬ידאג כי הוא‬
‫לא יישאר יותר בתפקידו‪ .‬על אף שקצין החקירות הסביר לנאשם את משמעות דבריו‪,‬‬
‫הנאשם לא חדל מאמירותיו והוסיף‪ ,‬כי ידאג לשבש לו את החקירה וכן ידאג שאף אחד לא‬
‫ימסור עדותו בעניין הגניבה‪ ,‬הוא אינו פוחד ואינו רואה איש בעיניים‪.‬‬
‫לאחר השיחה קיבל קצין החקירות טלפון ממנהל המפעל‪ ,‬לאחר שהלה כבר זומן למתן‬
‫הודעה‪ ,‬וזה האחרון הודיע לקצין החקירות שהחליט לא להגיש תלונה‪.‬‬
‫בגין מעשיו האמורים ייחסה התביעה לנאשם שתי עבירות של התנהגות שאינה הולמת‬
‫שוטר שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫תשובת הנאשם לאישום‬
‫‪ .31‬בתשובתו לאישום הודה הנאשם בשיחות הטלפון שהתקיימו בינו לבין הרכז ובינו לבין קצין‬
‫החקירות ‪ ,‬אך כפר בתכנן של השיחות כפי שבאו לידי ביטוי בכתב האישום‪ .‬לטענתו‪ ,‬באותן‬
‫שיחות לא נאמרו הדברים אשר יוחסו לו בכתב האישום‪.‬‬
‫פרשת הראיות – כללי‬
‫‪ .32‬מטעם התביעה העידו עת‪ ,XXX - 1/‬חוקר מח"ש‪ ,‬עת‪ - 2/‬רס"ם ‪ ,XXX‬רכז המודיעין ו‪-‬‬
‫עת‪ - 4/‬מפקח ‪ ,XXX‬קצין החקירות בתחנה‪.‬‬
‫כמו כן הגישה התביעה מוצגים אלה‪ :‬הודעת הנאשם במח"ש (ת‪ ,)1/‬המזכרים שערך עת‪2/‬‬
‫(ת‪ )2/‬ומזכרים שערך עת‪( 4/‬ת‪ – 4/‬ת‪.)3/‬‬
‫‪ .34‬מטעם ההגנה העידו עה‪ - 1/‬הנאשם‪ ,‬ו‪-‬עה‪ .XXX 2/‬כן הגישה ההגנה את אלה‪ :‬נ‪ – 1/‬נ‪3/‬‬
‫מסמכים הנוגעים למחקרי תקשורת‪ ,‬נ‪ – 1/‬הודעת עת‪ 4/‬במח"ש‪ ,‬ו‪ -‬נ‪ – 1/‬הודעת אביו של‬
‫הנאשם במח"ש‪.‬‬
‫פרשת התביעה‬
‫‪ .33‬עת‪ ,1/‬חוקר מח"ש‪ ,‬בהיותו ממונה על תיק החקירה גבה עדויות מקצין החקירות ומרכז‬
‫המודיעין‪ .‬הנ"ל סיפר‪ ,‬כי מאחר ובמהלך החקירה עלה חשד כי הנאשם יצר קשר עם עדים‬
‫‪341‬‬
‫אשר היו אמורים להיחקר במשטרה‪ ,‬נעשו מחקרי תקשורת מהפלאפון של הנאשם‪ ,‬אולם‬
‫אלה לא העלו כל ממצאים לגבי התקשרויות של הנאשם עם המעורבים בתיק המשטרתי‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית‪ ,‬בעקבות שאלות הסניגור בנושא חקירות התקשורת‪ ,‬הרחיב העד והבהיר‪,‬‬
‫כי בתום החקירה הגיעו למסקנה כי אין ראיות הקושרות את הנאשם להדחת עדים או‬
‫לשיבוש הליכים‪ .‬כן התייחס לסיבות אשר הובילו אותם להחלטה שלא להיענות לבקשת‬
‫הנאשם שתיערך לו בדיקת פוליגרף או לפחות עימות עם עדי התביעה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬השיב העד לשאלות הסניגור שהתייחסו לטענות בדבר אי מיצוי החקירה‪ .‬העד אמר‪,‬‬
‫שאי הדיוקים והסתירות לכאורה בעדויותיהם של העדים שחקר‪ ,‬עליהם הצביע הסניגור‪,‬‬
‫לא העלו אצלו חשד לאי אמירת אמת של עדים אלה‪ ,‬לפיכך לא ביצע פעולות חקירה‬
‫נוספות לשם בירור מהימנותם‪ .‬כן הסביר מדוע לא חקר את כל מי אשר היה מעורב‬
‫במקרה‪ ,‬ובעניינים אלה אמר כך‪:‬‬
‫"זה הפרשנות שאתה נותן‪ ,‬הפרשנות שלי אם זה היה שתי שיחות או שלוש‬
‫שבוצעו בפרק זמן קצר מאוד לא נראית לי קריטית שמצביעה על איזושהי פעולת‬
‫זדון של הקצין‪ .‬לגבי הטענות שהקצין חקירות או הרכז ניסו לחפות על איזשהם‬
‫מעשים שהם עשו‪ ,‬אין אינדיקציות לא מהנאשם ולא מגורם אחר שהייתה‬
‫התנהלות לקויה‪ ,‬בטח ובטח לא ברמה הפלילית וגם במידה וצעקו אני חושב שזה‬
‫מגיע לרמה המשמעתית‪ .‬לגבי שיחת העדכון ממפקד של הנאשם‪ ,‬גם הממ"ז‬
‫עודכן‪ ,‬מפקד התחנה עודכן‪ ,‬הרבה גורמים עודכנו בנושא‪ ,‬לא צריך לקחת עדויות‬
‫מכל מי שעודכן בנושא‪".‬‬
‫"מה שמעלה לי שיכול להיות שבאמת לא היו דיוקים בדיוק מי נכח‪ ,‬אם היה‬
‫תחקור אחד או שניים‪ ,‬אם התקשרו מהפלאפון או מהטלפון של המשרד‪ ,‬זה‬
‫פרטים קטנים שאני באופן אישי לא ראיתי שהם מהווים איזשהו מזימה או‬
‫שקר מצד ‪ XXX‬או הרכז‪".‬‬
‫‪ .31‬עת‪ ,XXX - 2/‬רכז המודיעין ביקש לומר בפתח דבריו‪ ,‬כי הנאשם הוא חברו והוא מרגיש‬
‫קושי נפשי וחוסר נוחות רב לעמוד בפני ביה"ד ולהעיד כנגדו‪.‬‬
‫באשר לאירוע סיפר‪ ,‬כי רכז החקירות התקשר אליו ואמר לו שיש בחור אשר מסרב להגיש‬
‫תלונה בגין גניבה שהתרחשה במפעל‪ ,‬ואשר לה הוא היה עד‪ ,‬ולכן ביקש ממנו רכז החקירות‬
‫שישב עם אותו בחור בתוקף תפקידו כרכז מודיעין או שיקבל את המידע ממנו כידיעה‬
‫מודיעינית‪.‬‬
‫אותו אדם הגיע אליו למשרד‪ ,‬ישב אצלו וסיפר‪ ,‬כי הוא היה עד לגניבה שבוצעה על ידי אחד‬
‫מעובדיו‪ .‬הוא לא ראה את הגניבה‪ ,‬אבל ידע לספר‪ ,‬כי המשאית יצאה מהמפעל עמוסה‬
‫בציוד ללא אישור‪ .‬כאשר אותו אדם אמר לו כי הוא אביו של הנאשם‪ ,‬השיב לו שהוא מכיר‬
‫את בנו באופן אישי‪ ,‬שהוא רכז טוב וקולגה שלו לעבודה‪ .‬הוא הסביר לאב‪ ,‬כי הואיל והיה‬
‫עד לאירוע גניבה‪ ,‬מחובתו להגיש תלונה‪ ,‬ובהיותו בעל ערכים המליץ בפניו לעשות כן‪.‬‬
‫למיטב זכרונו‪ ,‬במעמד זה הוא התקשר לקצין החקירות אשר הפנה את האב לחוקרת לשם‬
‫הגשת עדות‪.‬‬
‫‪341‬‬
‫העד הוסיף לספר‪ ,‬כי בהמשך אותו יום‪ ,‬בשעות הערב‪ ,‬התקשר אליו הנאשם והתלונן בפניו‬
‫על כך שגבה מאביו תלונה‪ .‬לדברי העד‪ ,‬אמר לנאשם כי הוא לא גבה כל תלונה‪ ,‬אלא שמע‬
‫את אשר היה לו לספר והפנה אותו לחקירות‪ .‬את הלך הרוח של הנאשם כלפיו בדרך כלל‬
‫ובאותה שיחה בפרט‪ ,‬תיאר העד במילים אלה‪:‬‬
‫"את הנאשם אני מכיר כאדם רגוע‪ ,‬הוא לא מעלה טונים‪ ,‬אין לנו הכרות של‬
‫אנחנו מכירים אחד את השני שנתיים‪ ,‬הוא חופף לאזור שלי‪ ,‬הוא בדר"כ‬
‫שנים‪,‬‬
‫לא הרים את הקול שלו עלי‪ ,‬הוא היה מאוד עצבני ונסער‪ ,‬באיזה זכות אתה בכלל‬
‫פונה לאבא שלי או משכנע אותו להגיש תלונה"‪.‬‬
‫העד הוסיף לספר‪ ,‬כי אמר לנאשם שגם מנהל המפעל צריך להגיע‪ ,‬שכן גם הוא ידע על‬
‫הגניבה‪ ,‬וכי מדובר באירוע חמור‪ .‬הנאשם הגיב על כך בעצבים‪ ,‬אמר שזה לא בסדר‪ ,‬שהם‬
‫סגרו את זה ביניהם ושאף אחד לא יגיע לבירור בתחנה‪ ,‬וכאילו לא יהיה פה תיק‪ .‬ועוד‬
‫בלשונו של העד‪:‬‬
‫"הוא שאל אותי אולי בגלל שרשמתי ידיעה מודיעינית חשוב לי לקדם את התיק‪,‬‬
‫אמרתי לו שאין לי ידיעה מודיעינית ואין לי אינטרס לפגוע באף אחד‪ .‬הוא אמר‬
‫שאף אחד לא יגיע לעדות כי הם סגרו את זה ביניהם במפעל‪".‬‬
‫בהמשך‪ ,‬אמר לו הנאשם‪ ,‬כי הוא יבדוק אם הוא רשם ידיעה מודיעינית ואם יתברר שרשם‬
‫אז אוי ואבוי‪ ,‬או משהו כזה‪ .‬בשלב זה פחות או יותר‪ ,‬לדברי העד‪ ,‬הנאשם ניתק את השיחה‪.‬‬
‫על אופייה של השיחה אמר‪ ,‬כי הייתה מרובה באמוציות ורווית כעס מבחינת הנאשם‪ .‬לאחר‬
‫שרוענן זכרונו של העד השיב לתובעת‪ ,‬כי הבין מתוך השיחה כי הנאשם מנסה לשכנעו שירד‬
‫מהתיק‪ .‬העד הוסיף לספר‪ ,‬כי בתום השיחה עדכן את הממונים עליו‪ ,‬את קצין החקירות‪,‬‬
‫את הרמח"מ ואת מפקד התחנה‪ .‬באשר לזמנים אמר‪ ,‬כי זכור לו שהשיחה עם הנאשם‬
‫התקיימה בלילה‪ ,‬כאשר השכיב את ילדיו לישון‪ ,‬ואת המזכר ת‪ ,2/‬בו תעד את השתלשלות‬
‫האירועים‪ ,‬כתב למחרת בעקבות הנחית הרמח"מ‪.‬‬
‫בהתייחס לטיב יחסיו עם הנאשם‪ ,‬סיפר העד על יחסי עבודה תקינים‪ ,‬אשר מעולם לא כללו‬
‫סכסוך כלשהוא ביניהם‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית נחקר העד על הידוע לו לגבי הגעתו של האב לתחנה יום לפני שנפגש עמו‪.‬‬
‫עוד נשאל‪ ,‬אם התכוון פיזית לגבות מהאב עדות ולכך השיב‪ ,‬כי הוא לא גובה עדויות‪ .‬כן‬
‫סיפר‪ ,‬כי אביו של הנאשם נתן לו את פרטי מנהל המפעל‪.‬‬
‫באשר לשעה בה התקיימה השיחה שלו עם הנאשם העיד‪ ,‬כי בשעות הערב התקבלה שיחה‬
‫מהטלפון של הנאשם לטלפון שלו‪ .‬כאשר הטיח בו הסניגור‪ ,‬כי על פי מחקרי התקשורת‬
‫השיחה הייתה ב‪ 19.31-‬ולא ב‪ ,21.11-‬השיב כי זה יכול להיות‪ ,‬שכן לא זכור לו הדבר‪.‬‬
‫ובאשר לדברי הסניגור שאמר‪ ,‬כי על פי מחקרי התקשורת הוא החזיר לנאשם שיחה ולא‬
‫היה זה הנאשם שהתקשר אליו‪ ,‬התנצל על שזכרונו בגד בו‪ ,‬אמר כי מדובר באירוע מלפני‬
‫‪342‬‬
‫שנה ומחצה‪ ,‬ואם כך מופיע במסמך הוא מאשר את הדברים‪ .‬כן אמר‪ ,‬שאינו יודע להסביר‬
‫כיום מדוע לא ענה‪.‬‬
‫באשר לשאלת הסניגור שהתייחסה לקיומו של מידע מודיעיני השיב‪ ,‬כי לא היה כל מידע‬
‫מודיעיני בתיק הזה‪ .‬כן אמר שלא תעד במזכר את התשאול שערך עם האב‪.‬‬
‫"אני אמרתי שאין שום מידע בתיק המודיעין בנושא הגניבה הזאת‪ ,‬ואני‬
‫את זה בבטחה‪ ,‬אין שום מידע שלי כרכז מודיעין‪ .‬בנושא חקירות אל‬
‫אומר‬
‫אותי‪ ,‬כי אני לא חוקר"‪.‬‬
‫תשאל‬
‫‪ .31‬עת‪ – 4/‬מפקח ‪ ,XXX‬במועד האירוע שימש כקצין חקירות בתחנת ‪ .XXX‬הנ"ל העיד‪ ,‬כי‬
‫בתוקף תפקידו כקצין חקירות קיבל תלונה בגין חשד לגניבה ממעביד בסכומי כסף גדולים‪.‬‬
‫התלונה אשר נגבתה בצורה מסודרת הועברה לטיפולו‪ ,‬ולאחר סיווג התיק החל לנקוט‬
‫בפעולות לקידום החקירה‪ ,‬כדרכו בכל הליך חקירה‪ .‬במהלכה של החקירה פנה אליו‬
‫הנאשם בטלפון‪" ,‬וביקש להתערב ברגל גסה בחקירה‪ ,‬ביקש להשפיע על החקירה‪ ,‬וביקש‬
‫ממני למעשה להתעלם מכל מה שאני יודע‪ ,‬מכל מה שהיה נתון בפני‪ ,‬מכל הראיות‬
‫הראשוניות שהצטברו"‪ .‬לשמע בקשתו הסביר לנאשם בשיחת הטלפון‪ ,‬כי זה לא הליך‬
‫תקין‪ ,‬שלא ניתן להתעלם מעבירה כזאת‪ ,‬כי הם כפופים לחוק וכי שום דבר לא נעשה בזדון‪.‬‬
‫באשר להשתלשלות האירועים‪ ,‬סיפר‪ ,‬כי אביו של הנאשם הגיע לתחנה לרכז המודיעין‪ ,‬הוא‬
‫נקרא למשרדו של ‪ ,XXX‬נכח בפגישה אשר במהלכה הבין כי מדובר בעבירה פלילית‪ ,‬על כן‬
‫הנחה את רכז מודיעין להפנותו לחוקרת שתגבה ממנו עדות מסודרת‪ ,‬וכך היה‪ .‬חוקרת‬
‫הנוער בתחנה גבתה ממנ ו עדות‪ ,‬נפתח תיק פלילי על פי הנחיותיו‪ ,‬התיק סווג בהתאם לידע‬
‫המקצועי שלו והוחלט להמשיך בחקירה ולאסוף ראיות‪ .‬על מה שקרה במשרד אמר כך ‪:‬‬
‫אני נקראתי למשרד של ‪ ,XXX‬נפגשתי שם ביחד עם ‪ XXX‬והאבא בשש‬
‫עיניים‪ ,‬הועלו הדברים שהאבא חושב‪ ,‬בטוח שבוצעה עבירה של גניבה‬
‫בסכום כסף מאד גדול ע"י עובד שלו‪ ....‬אני חד משמעית הנחיתי שזה לא‬
‫אמור להתבצע בהליך מודיעיני כי אין פה מקור שמוסר מידע‪ ,‬יש פה אדם‬
‫ומתלונן‪ ,‬הליך הוא הליך פשוט‪ ,‬לעבור לחוקר למסור עדות ומשם‬
‫שבא‬
‫ידועה איך מטפלים בהליך חקירה‪"..‬‬
‫הדרך‬
‫לאחר שהאב מסר עדות‪ ,‬אינו זוכר אם היה זה באותו יום‪ ,‬התקשר אליו הנאשם ובשיחת‬
‫הטלפון ביקש ממנו לרדת מהתמונה והטיח בו האשמות על כך שגבו בכוח עדות מאביו‬
‫ובכלל דיברו אתו‪ .‬וכך תיאר את שהתבקש באותה שיחה טלפונית עם הנאשם‪:‬‬
‫"ובעצם מבקש להתעלם מכל מה שידוע לנו‪ ,‬להתעלם מהעבירה‪ ,‬להתעלם‬
‫מהראיות‪ ,‬לתת לעניינים להסגר מאליהם ולא לערב את המשטרה הם‬
‫הגיעו לסוג של "סולחה"‪ ,‬והוא אמר לי במפורש שאף אחד לא ישתף‬
‫פעולה בחקירה‪ ,‬והלכה למעשה זה מה שקרה‪ ,‬החקירה הגיעה למבוי סתום‪,‬‬
‫והעדים שהיו צריכים להגיע לא הגיעו‪ ,‬למרות שהביעו את כוונתם להגיע‪.‬‬
‫‪343‬‬
‫כולל‬
‫מנהל המפעל שהיה בדרכו אלי‪ ,‬ונוצרו חסמים שלא יכולנו להתגבר‬
‫עליהם והחקירה הגיעה למבוי סתום"‪.‬‬
‫באשר להתבטאויותיו של הנאשם בשיחת הטלפון עמו אמר‪ ,‬כי הנאשם התבטא כלפיו‬
‫במילים קשות וחזר והפציר בו לרדת מהחקירה‪ .‬למיטב זכרונו אמר לו את הדברים שזו‬
‫הייתה לשונם‪:‬‬
‫"אם ‪ XXX‬לקח מידע לא יישאר במודיעין‪ ...‬אני יודע איך המשטרה‬
‫עובדת‪ ...‬אל תפתחו בחקירה מה אתם מתערבים‪ ,‬זה כבר נסגר ביניהם‪.‬‬
‫לקחתם עדות מאבא בכוח"‪.‬‬
‫לבקשת התובעת‪ ,‬שיתאר את הנסיבות סביב השיחה אמר‪ ,‬כי הנאשם התקשר אליו‪ ,‬אך‬
‫מאחר ועל צג הטלפון שלו הופיע מספר לא מזוהה‪ ,‬ביקש לדעת מי מדבר‪ ,‬ואז משהנאשם‬
‫הציג את עצמו‪ ,‬זיהה מיד את קולו‪ .‬לדבריו‪ ,‬הסביר לנאשם כי אין לו מה להתערב‪ ,‬וכי הוא‬
‫כקצין חקירות מתכוון לפעול על פי שיקולים מקצועיים‪ .‬העד הוסיף לספר‪ ,‬כי קיימו שתי‬
‫שיחות ביניהם‪ ,‬אחת אחרי השנייה‪ .‬השיחה נותקה באמצע והוא חזר אליו שוב‪.‬‬
‫"למעשה השיחות האלה הייתי מופתע מהם לגמרי‪ ,‬הייתי מופתע מההתנהלות‬
‫שלו‪ ,‬מההתבטאויות שלו מולי‪ ,‬הייתי בהלם מוחלט‪ ,‬אחרי הכל מדובר באיש‬
‫משטרה‪ ,‬קולגה‪ ,‬שעובד מולי במגזר הכפרי‪ ,‬הוא אחראי על מג"ב באזור שלנו‪,‬‬
‫יש לנו ממשקי עבודה‪ ,‬ולמרות כל ההפצרות שלי שיחדל וירד מזה‪ ,‬אבל‬
‫הטונים שם היו מאד מאד גבוהים‪ ,‬השיחה לא הייתה נעימה לאוזן‪,‬‬
‫הסברתי לו גם את זה‪ ,‬שמדובר הסברתי לו שהוא חוצה את הגבול הפלילי‪,‬‬
‫אני אמרתי לו אתה משבש את החקירה אתה פוגע בחקירה‪ ,‬ואז הוא אמר אני‬
‫משבש את החקירה ביודעין‪ ,‬אני לא מפחד ולא רואה בעיניים‪ .‬ואמר בנוסף‬
‫משפט שאמר כמה פעמים אף אחד לא יגיע לך לחקירה"‪.‬‬
‫בעקבות המתואר לעיל‪ ,‬סיפר העד‪ ,‬כי דיווח לממונים עליו על השיחה‪ ,‬למפקד התחנה‪,‬‬
‫למפקדו הישיר של הנאשם ביחידת ‪ ,XXX‬ממנו אף ביקש שידבר עם הנאשם שלא יפריע‬
‫למהלך התקין של החקירה‪ .‬כמו כן ערך מזכרים בנושא בהם זיכד את השיחה‪ .‬בהמשך‬
‫התקבלה הנחיה של ממ"ז ‪ XXX‬לדווח על האירוע למח"ש‪.‬‬
‫לשאלת התובעת‪ ,‬אם במהלך היכרותו את הנאשם היה ביניהם סכסוך כלשהו‪ ,‬השיב העד‬
‫בשלילה‪ ,‬אמר שהיחסים ביניהם היו טובים וכי הוא מצטער שזה הגיע למצב בו הוא נדרש‬
‫להעיד כנגד עמית לעבודה‪ ,‬אך אינו יכול להתעלם ממה שקרה‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית‪ ,‬בהתבקשו להתייחס לסכום הגניבה‪ ,‬אמר העד‪ ,‬כי למיטב זכרונו זה עלה‬
‫בשיחה שהתקיימה בין אביו של הנאשם לרכז המודיעין‪ ,‬הוא לא זוכר בדיוק היכן נחשף‬
‫לסכום הזה אולם לבטח לא המציא אותו‪ .‬לאחר שהסניגור הפנה אותו ל‪-‬ת‪ 3/‬נזכר‪ ,‬כי‬
‫במפגש שהיה בינו לבין אביו של הנאשם ציין הלה בפניו את הסכום הנ"ל‪.‬‬
‫‪344‬‬
‫כאשר הסניגור הטיח בעד‪ ,‬כי רכז המודיעין גם בעדותו במח"ש וגם בפני ביה"ד לא הזכיר‬
‫את עובדת נוכחותו של ‪ XXX‬בתשאול‪ ,‬חזר העד והשיב‪ ,‬כי הוא חד משמעית היה במשרדו‬
‫של ‪ XXX‬כאשר אביו של הנאשם כבר ישב שם‪ .‬לדבריו‪ ,‬בעת שהיה שם הוצגו הדברים‬
‫בפניו ומשם הוא באופן אישי הוביל את האב אל החוקרת ‪ .XXX‬באשר להמשך החקירה‬
‫אמר‪ ,‬כי אינו יכול לזכור מי המשיך לטפל בתיק‪ ,‬אך יחד עם זאת ציין‪ ,‬כי היה מאד מעורב‬
‫בתיק‪ ,‬כפי שהוא נוהג בתיקים אחרים‪ ,‬שכן זו דרכו לסייע לחוקרים שלו‪ ,‬הוא משלים‬
‫פערים לחוקרים הנעדרים מהמשרד ולפעמים אף משמש כחוקר‪.‬‬
‫באשר לחקירה עצמה‪ ,‬השיב העד‪ ,‬כי מאחר והחקירה הגיעה למבוי סתום התקבלה הנחיה‬
‫להעביר את התיק ליחידת הונאה צפון‪ ,‬והחל מאותו שלב אינו יודע מה עלה בגורלו של‬
‫התיק‪.‬‬
‫כן נחקר העד על ידי הסניגור באשר לאופן בו התנהלו ההתקשרויות הטלפוניות בינו לבין‬
‫הנאשם‪ .‬הסניגור הטיח בעד‪ ,‬כי התיאור שלו אינו מדויק שכן ההתנהלות הייתה כזו‪ :‬הייתה‬
‫שיחה ראשונה‪ ,‬ניתוק‪ ,‬ואחר כך שיחה שנייה‪ ,‬ולא כפי שאמר העד‪ ,‬שהוא הפסיק את‬
‫השיחה‪ ,‬נקודה‪ ,‬אלא שהעד התקשר לנאשם בפעם השלישית‪ .‬לכך השיב העד‪ ,‬כי אינו זוכר‪.‬‬
‫משהציג בפניו הסניגור את מחקרי התקשורת הגיב העד באופן הבא‪:‬‬
‫"לגבי השיחה שלישית‪ ,‬אני לא זוכר‪ ,‬אבל אם זה רשום פה יכול להיות‪ ,‬אני‬
‫לא זוכר את השיחה השלישית"‪..." .‬לא יודע למה התקשרתי‪ ,‬לא זוכר את‬
‫אבל אני לא רואה בזה שום דבר פסול‪ ,‬אם זה היה‪ ,‬אבל אני לא‬
‫השיחה‬
‫זוכר"‪.‬‬
‫לשאלת הסניגור שהטיח בעד‪ ,‬כי הוא התקשר לאביו של הנאשם ואמר לו שהוא לא משתף‬
‫פעולה בגלל בנו שהדריכו כך להתנהג‪ ,‬ואמר לו שיסבך את הבן שלו במח"ש‪ ,‬השיב עת‪4/‬‬
‫בזו הלשון‪:‬‬
‫"אני דוחה מכל וכל את הטענות האלה‪ ,‬אני אחרון שאסבך אנשים במח"ש‬
‫ואפגע בפרנסה שלהם‪ .‬אני חוזר ואומר‪ ,‬אי מצטער שאני עומד פה ומעיד נגד‬
‫שוטר‪ ,‬קולגה לעבודה‪ ,‬קשה לי עם זה‪ ,‬אני לא עושה את זה בגלל שיש לי‬
‫איזה יצר נקמה או שאני מונע ממשהו אישי‪ ,‬אני מכבד את הנאשם‪ ,‬מכבד את‬
‫העבודה שלו ומכבד מה שהוא עושה לטובת המשטרה‪ ,‬אבל באותו מעמד‪,‬‬
‫זה היה קורה שוב היום‪ ,‬הייתי חוזר על אותו אירוע גם היום‪ ,‬עם כל‬
‫ואם‬
‫הקושי והצער שאני מעיד נגד שוטר"‪.‬‬
‫פרשת ההגנה‬
‫‪345‬‬
‫‪ .33‬עד הגנה מס' ‪ ,1‬הנאשם‪ ,‬העיד כי בתאריך ‪ 1.11.12‬נחקר במח"ש בחשד לביצוע עבירות של‬
‫הפרת אמונים‪ ,‬איומים ושיבוש הליכי חקירה‪ ,‬בכך שאיים לפגוע ב‪ XXX‬וכן פגע בחקירה‬
‫משטרתית בכך שמנע מעדים להגיע למסור עדות‪.‬‬
‫הנאשם סיפר בעדותו‪ ,‬כי לאביו חברת משאיות‪ ,‬ובאחד הימים ניסה אחד הנהגים לגנוב‬
‫סחורה מהמפעל‪ ,‬אלא שנתפס והחזירו אותו עם הסחורה למפעל‪ .‬בעקבות כך‪ ,‬ועל פי‬
‫דרישת המפעל‪ ,‬הגיע אביו לתחנת המשטרה‪ ,‬שם סיפר לרכז החקירות בשם ‪ XXX‬על‬
‫הגניבה‪ ,‬וזה אמר לו‪ ,‬כי בעל המפעל הוא זה אשר אמור להגיע לתחנה ולהגיש את התלונה‪.‬‬
‫יום למחרת האמור פגש את אביו שסיפר לו‪ ,‬כי זימנו אותו שוב לתחנת המשטרה‪ ,‬הוא הגיע‬
‫לבחור בשם ‪ XXX‬אשר תשאל אותו לגבי הגניבה‪ ,‬ואחר כך גבו ממנו עדות על מה שהיה‬
‫שם‪ .‬אביו הביע תמיהה על כך שיום אחד אומרים לו דבר אחד בעוד שלמחרת אומרים לו‬
‫אחרת‪ .‬בהמשך למתואר‪ ,‬סיפר הנאשם כי התקשר לרכז המודיעין‪ ,‬אותו הוא מכיר‬
‫מהעבודה‪ .‬וכך אמר לו ‪:‬‬
‫"שמעתי שאבא שלי היה אצלך ‪ ....‬בתור חבר אמרתי לו ‪ XXX‬תגיד לי למה‬
‫עובדים בצורה כזאת עקומה‪ ,‬למה אתם משאירים רושם רע לתפקיד‬
‫אתם‬
‫כשוטרים‪ ,‬כאילו לעצם המשטרה‪ .‬אמרתי לו בן אדם היה אתמול‬
‫שלנו‬
‫במשטרה‪ ,‬דיבר עם רכז החקירות והוא אמר שצריך שבעל המפעל יגיש תלונה‪,‬‬
‫אתה קורא לו ואתה לוקח ממנו תלונה ואתה גם לא מסביר לו מה הוא‬
‫למחרת‬
‫יודע ומה הוא לא יודע‪ ,‬בן אדם תמים שבחיים שלו אין לו קשר למשטרה‪ ,‬למה‬
‫מתנהגים בצורה כזאת שמשאירה רושם רע כזה על השוטרים‪ ,‬אח"כ‬
‫אתם‬
‫צריך לבוא ולהגיד למה המשטרה ככה מתנהגת‪ ,‬יש אנשים שתמימים ואין להם‬
‫נגיעה למשטרה‪ ,‬הם לא עבריינים‪ ,‬וגם עם אנשים כאלה צריך לדעת‬
‫שום‬
‫לעבוד‪ ,‬יש אנשים תמימים שחשוב להם שיגיעו למקום שיתייחסו אליהם‪ .‬בן‬
‫להתנהג‬
‫אדם הגיע אתמול‪ ,‬דיבר עם רכז חקירות‪ ,‬קיבל תשובה‪ ,‬למה צריך‬
‫בצורה כזאת‪,‬‬
‫‪." XXX‬‬
‫לשאלת הסנגור לגבי טון הדיבור שלו באותה שיחה השיב‪" :‬דיברתי בטון של בן אדם‪ ,‬לא‬
‫בצורה כ"כ רגועה‪ ,‬אבל מעבר לזה לא היה שום דבר"‪.‬‬
‫בהתייחס לאירוע עם קצין החקירות‪ ,‬סיפר הנאשם‪ ,‬כי למחרת בבוקר נסע לעבודה יחד עם‬
‫רכז המודיעין שעובד עמו‪ .XXX ,‬בתוך כך התקשר אליו אביו וסיפר לו‪ ,‬כי התקשר אליו‬
‫‪ XXX‬אשר ביקש ממנו את מספר הטלפון של בעל המפעל‪ .‬הוא נתן לו את שם המפעל ואמר‬
‫לו שיחפש בספר הטלפונים את הטלפון של המפעל ושם יבקש את הבעלים‪" ,‬אז ‪ XXX‬צעק‬
‫על מור אבי‪ ,‬ואמר מה זה צריך להיות‪ ,‬למה אתה מתנהג ככה‪ ,‬וכנראה הבן שלך ‪XXX‬‬
‫הוא הגורם לך להגיד דברים‪ ...‬ואל תדאג אני אדאג לסבך אותו במח"ש‪ ,‬את הבן שלך"‪.‬‬
‫‪346‬‬
‫לדברי הנאשם‪ ,‬מששמע את דבריו אלה של אביו היה המום‪ ,‬על כן לקח את מכשיר הטלפון‬
‫מידי שותפו ‪ XXX‬והתקשר מיד ל‪ . XXX‬ולהלן דברי הנאשם על הדברים שאמר ל‪XXX‬‬
‫בשיחה‪:‬‬
‫"התקשרתי ל‪ , XXX‬אמרתי לו ‪ XXX‬אתה התקשרת כביכול לאבא שלי‬
‫וצעקת עליו ואתה מאיים עליו‪ ,‬אמרתי לו מה זה בן אדם עבריין‪ ,‬זה בן אדם‬
‫שבחיים שלו לא מכיר משטרה‪ ,‬מה זה צריך להיות‪ ,‬ככה מתנהגים? הוא אמר‬
‫לי אל תתערב‪ ,‬מה אתה מתערב‪ ,‬אמרתי לו אני לא מתערב בכלום אבל למה‬
‫מדבר ככה לבן אדם‪ ,‬אתה קצין משטרה‪ ,‬ככה מתנהג קצין משטרה‬
‫אתה‬
‫בושה"‪.‬‬
‫לבן אדם‪ ,‬זה‬
‫באשר להתנהלות השיחות אמר הנאשם‪ ,‬כי זכור לו שהיה מאד ניסער‪ ,‬ירד מהאוטו ודיבר‬
‫עם ‪ XXX‬מהמדרכה‪ .‬תחילה הוא התקשר ל‪ XXX‬ודיבר‪ ,‬אחר כך ‪ XXX‬התקשר לטלפון‬
‫של ‪ XXX‬עוד פעם בחשבו שזה הטלפון שלו‪ ,‬וביקש לדבר עמו‪ .‬עוד העיד‪ ,‬כי ‪ XXX‬שאל‬
‫אם הוא רוצה שיבטלו את העדות של אביו והוא ענה שאין בכך צורך‪ ,‬שהוא בדרך לישיבת‬
‫ממ"ז‪ ,‬ואם צריך אז הוא ידע להעביר לממ"ז את הדרך ש‪ XXX‬מתנהל בה‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית‪ ,‬אישר הנאשם לתובעת‪ ,‬כי לא קדם לאירוע נשוא המשפט כל סכסוך בינו‬
‫לבין עת‪ 2/‬ו‪-‬עת‪ . 4/‬לשאלתה‪ ,‬אם היה לעדי התביעה מניע או סיבה לומר את שאמרו נגדו‬
‫מעל דוכן העדים השיב בשלילה‪.‬‬
‫‪ .38‬עד הגנה ‪ XXX ,2‬רכז מודיעין ביחידה בה משרת הנאשם‪ ,‬סיפר‪ ,‬כי ביום ‪ 9/8/12‬אסף אותו‬
‫הנאשם כמידי בוקר והם נסעו לבדוק זירת אירוע ‪ .‬בתוך כך קיבל הנאשם שיחת טלפון‬
‫מאביו שהיה ניסער‪ ,‬ועל כן עצר הנאשם בצד הדרך ודיבר אתו‪ .‬בשלב מסוים ביקש הנאשם‬
‫לחייג מהטלפון שלו‪ ,‬ובעוד הנאשם מחייג לאדם שאת שמו אינו יודע‪ ,‬לקח הוא את הטלפון‬
‫של הנאשם ודיבר עם האב‪ .‬בשיחתו זו סיפר לו האב‪ ,‬כי התקשרו אליו מהמשטרה ולקחו‬
‫ממנו תלונה בכוח‪ .‬לדברי העד‪ ,‬האב נשמע נסער‪ ,‬סיפר לו כי ‪ XXX‬אמר לו שהוא עוד יסבך‬
‫את הבן שלו במח"ש‪ .‬עוד אמר לו האב‪ ,‬כי ‪ XXX‬צעק עליו‪ ,‬איים עליו שהוא חייב להגיע‪,‬‬
‫משהו כזה‪ .‬בהמשך‪ ,‬אמר העד‪ ,‬הוא קיבל שיחה ממספר טלפון שאינו מוכר לו ‪ ,‬המטלפן‬
‫ביקש לדבר עם הנאשם והוא העביר לנאשם את מכשיר הטלפון שלו‪ .‬בדיעבד הבין כי ‪XXX‬‬
‫הוא שטלפן‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית‪ ,‬בהתייחסו להיכרות שלו עם הנאשם סיפר‪ ,‬כי הוא מכיר את הנאשם‬
‫משנת ‪ ,2111‬ומזה ‪ 3‬שנים‪ ,‬מאז שהתמנה לרכז מודיעין החברות ביניהם התהדקה‪ .‬עוד‬
‫השיב לתובעת‪ ,‬כי הוא יודע על ההליכים המתנהלים כנגד הנאשם בבית הדין מאז אותו יום‬
‫בו זומן הנאשם למח"ש‪ ,‬שכן היה עמו ביחד במעמד אותו זימון‪ .‬לשאלת התובעת‪ ,‬אם הוא‬
‫זוכר במדויק את השיחה שהתקיימה ב‪ 2112-‬אמר שלא במדויק‪ ,‬וכי לא תעד את השיחה‪.‬‬
‫‪347‬‬
‫סיכומי הצדדים‬
‫‪ .39‬בסיכומיה‪ ,‬ביקשה התובעת להרשיע את הנאשם בשתי העבירות שיוחסו לו בכתב האישום‪,‬‬
‫לאור העובדה‪ ,‬על פי טענתה‪ ,‬שהתביעה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם התבטא‬
‫והתנהג באופן המתואר בכתב האישום‪.‬‬
‫לטעמה של התביעה‪ ,‬עדויותיהם של עדי התביעה בצירוף הודעתו של הנאשם במח"ש (ת‪)1/‬‬
‫ועדותו בפני ביה"ד‪ ,‬מוכיחים כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום‪.‬‬
‫לדעת התביעה‪ ,‬הכחשתו הגורפת של הנאשם את המיוחס לו‪ ,‬בצד העובדה שאין בידו‬
‫להצביע על מניע מתקבל על הדעת העומד מאחורי התלונה‪ ,‬מעידים על כך שביצע את‬
‫האמור בכתב האישום‪ .‬לדברי התובעת‪ ,‬את המניע לפתיחת תיק המח"ש נגדו‪ ,‬תולה הנאשם‬
‫בניסיונם של עדי התביעה ‪ 2‬ו‪ 4-‬לכסות על התנהגותם הלא תקינה כלפי אביו‪ ,‬שבאה לידי‬
‫ביטוי בגביית עדות בניגוד לרצונו ובכך שצעקו עליו במהלך החקירה‪ .‬לטעמה של התביעה‪,‬‬
‫זהו ניסיון קלוש ולא ראוי‪ ,‬שכן כפי שמסרו שני עדי התביעה‪ ,‬אביו של הנאשם כלל לא היה‬
‫חשוד בתיק‪ ,‬וכשוטרים בארגון נהגו כמתחייב על פי החוק‪ ,‬פעלו מתוך מקצועיות ואחריות‬
‫ומי שניסה לחבל בעבודתם היה לא אחר מאשר הנאשם עצמו‪ ,‬שהינו עמית לארגון ושוטר‬
‫וותיק‪.‬‬
‫באשר לעדי התביעה‪ ,‬ביקשה התובעת‪ ,‬כי ביה"ד יקבע ממצאים עובדתיים על סמך‬
‫עדויותיהם‪ ,‬בהסתמך על התרשמותו מאותות האמת שבעדויותיהם‪ ,‬במיוחד לאור הקושי‬
‫שלהם לעמוד על דוכן העדים ולהעיד כנגד הנאשם שהוא חברם ועמית לארגון‪.‬‬
‫באשר לעדות הנאשם‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי תשובותיו היו מבולבלות ולא סדורות‪ .‬בהודעתו‬
‫במח"ש כשהתבקש להתייחס לדברים שייחסו לו עדי התביעה ‪ 2‬ו‪ ,4-‬כדברים שאמר להם‬
‫בטלפון‪ ,‬השיב כי אינו זוכר שכך התבטא כלפיהם‪ ,‬בעוד שמעל דוכן העדים בפני ביה"ד שלל‬
‫כל אפשרות כי כך התבטא‪.‬‬
‫באשר לעד ההגנה‪ ,‬ביקשה התביעה להתעלם מעדותו‪ ,‬וזאת נוכח העובדה כי הוא מעיד‬
‫היום על דברים שהתרחשו לפני שנתיים‪ ,‬מבלי שכתב על כך כל מזכר‪ .‬בנוסף‪ ,‬ציינה התובעת‬
‫את העובדה‪ ,‬כי העד אישר שהנאשם שוחח אתו על מה שהיה בבית הדין לגבי מסירת‬
‫העדות ועל כן אין לסמוך על דבריו‪ ,‬אם נאמרו מזיכרונו שלו‪ ,‬או שאולי מתוך הכנתו‬
‫לקראת מסירת עדותו‪.‬‬
‫ב סיום סיכומיה‪ ,‬בהתייחסה לטענות בדבר מחדלי חקירה‪ ,‬שלהערכתה יועלו על ידי ההגנה‪,‬‬
‫ביקשה התובעת לדחותם‪ ,‬בהתבססה על הפסיקה האומרת‪ ,‬כי רק מחדלי חקירה מהותיים‬
‫אשר פוגעים בהגנתו של הנאשם באופן אשר לא יאפשר לו לקיים הליך הוגן כדי להוכיח את‬
‫חפותו‪ ,‬יש בהם כדי להביא לזיכוי נאשם‪ ,‬וזה לא המצב במקרה דנן‪.‬‬
‫‪ .11‬מנגד‪ ,‬טען ב"כ הנאשם בסיכומיו‪ ,‬כי מדובר בתיק אשר כלל לא היה צריך להגיע לפתחו של‬
‫ביה"ד‪ ,‬שכן לכל היותר מדובר בשיחה שהתנהלה בטונים גבוהים‪ .‬לטענתו‪ ,‬מדובר ב‪ 2-‬תתי‬
‫‪348‬‬
‫אירועים‪ ,‬אשר כל אחד מהם עומד בפני עצמו‪ .‬האחד ‪ -‬מיום ‪ 8.8.12‬הנוגע לנאשם ול‪-‬עת‪,2/‬‬
‫והשני ‪ -‬מיום ‪ 9.8.12‬הנוגע ל‪-‬עת‪ 4/‬ולנאשם‪ .‬בכל אחד מתתי האירועים הללו מדובר בעדות‬
‫מול עדות‪ ,‬ואין לדבר על שתי עדויות של עדי תביעה כנגד עדות אחת של הנאשם‪.‬‬
‫עוד ציין הסניגור‪ ,‬כי שלושת המעורבים עובדים זה עם זה ומכירים היטב זה את זה‪ ,‬יחד‬
‫עם זאת אין מדובר בהיכרות המבוססת על חברות ילדות‪.‬‬
‫אשר לעדותו של ‪ ,XXX‬אמר הסניגור‪ ,‬כי מדובר בעדות שקרית‪ ,‬וזאת הוא מבקש להסיק‬
‫הן מתוך עדותו בה הרבה להשתמש בתשובה "לא זוכר"‪ ,‬על אף שמסר את גרסתו ‪ 3‬ימים‬
‫לאחר האירוע; הן מתוך נתונים חיצוניים המצביעים על שקריו ‪ ,‬כפי שמתברר ממחקרי‬
‫התקשורת‪( ,‬נ‪ ;)4/‬הן בשל התמיהות שעלו מעדותו ‪ ,‬כמו למשל טענתו כי נכח בזמן התשאול‬
‫שערך ‪ XXX‬לאביו של הנאשם‪ ,‬בעוד ש‪ XXX‬לא ציין עובדה זו לא במח"ש ולא בבית הדין‪,‬‬
‫או למשל נפח הפעילות המשמעותי שלו בחקירה‪ -‬רישום ‪ 1‬מזכרים וגבית עדות מבעל‬
‫המפעל‪.‬‬
‫על עדותו של ‪ XXX‬טען ב"כ הנאשם שהינה "לא מדויקת ואולי חפיפניקית"‪ .‬כן הוסיף‬
‫לגביו‪ ,‬כי לא זכר הרבה דברים‪ ,‬אולם כן זכר שהנאשם לא איים עליו‪ .‬באשר לגרסתו של עד‬
‫זה אמר‪ ,‬כי גרסתו לגבי שיחות הטלפון הינה שקרית‪ .‬בניגוד לעדותו בה אמר העד במפורש‪,‬‬
‫כי הנאשם התקשר אליו‪ ,‬מתברר כי למעשה היו שתי שיחות של הנאשם אל ‪ XXX‬אך‬
‫בפועל ‪ XXX‬הוא שחזר אל הנאשם‪ .‬בנוסף‪ ,‬גם טענת העד כי לאחר שהשיחה נותקה הוא‬
‫קיבל טלפון מהנאשם‪ ,‬היא שקרית ‪ ,‬שכן הייתה רק שיחה אחת‪ ,‬אליה קדמו כאמור שני‬
‫ניסיונות תקשורת‪.‬‬
‫מעבר לאמור‪ ,‬טען ב"כ הנאשם‪ ,‬כי גם אם נותנים אמון בעדותו של עד זה‪ ,‬השיחה‬
‫שהתנהלה בינו לבין הנאשם ודברי הנאשם‪ ,‬כפי שתיארה העד‪ ,‬אינו עולה כדי עבירת‬
‫משמעת‪.‬‬
‫באשר ל‪-‬עת‪ 1/‬חוקר מח"ש‪ ,‬הצביע ב"כ הנאשם על מחדלי החקירה‪ ,‬להם אחראי לדעתו עד‬
‫זה‪ .‬בסקרו את המחדלים ציין את העובדה שחקרו את הנאשם תחת אזהרה בגין עבירת‬
‫איומים כאשר איש לא טען שהנאשם איים עליו; עמד על כך שלא נענו לבקשות הנאשם‬
‫להיבדק בפוליגרף או לערוך לו עימות; לא גבו עדות מ‪ – XXX‬רכז החקירות; לא חקרו‬
‫את הסתירות שעלו מעדויותיהם של עדי התביעה ‪ 2‬ו‪ 4-‬לאור העולה ממחקרי התקשורת;‬
‫לא חקרו את ‪ ,XXX‬אשר על הטלפון שלו התבצעה חקירת תקשורת ולא חקרו את מפקדו‬
‫של הנאשם‪ ,‬מפקד יחידת ‪ XXX‬כמו כן לא נבדק האם יש מידע מודיעיני במערכת‬
‫המודיעין‪ .‬לטענתו של הסניגור‪ ,‬מחדלי החקירה האמורים פגעו בהגנת הנאשם‪.‬‬
‫לגבי עד ההגנה‪ ,XXX ,‬אמר ב"כ הנאשם‪ ,‬כי הנ"ל העיד בצורה אמיתית‪ ,‬לא הוסיף יותר‬
‫מידי‪ ,‬עדותו נתמכה בדברים חיצוניים‪ ,‬במחקרי התקשורת‪ ,‬ועל כן יש ליתן בה אמון‪.‬‬
‫‪349‬‬
‫באשר למניע העומד מאחורי התלונה כנגד הנאשם הציע ב"כ הנאשם שתי חלופות‪ .‬האחת‪-‬‬
‫התלונה באה לחפות על התנהגותם הלא ראויה של עדי התביעה כלפי אביו של הנאשם‪,‬‬
‫והשנייה – הרצון של עדי התביעה להפוך מידע מודיעיני לגילוי ועל ידי כך לחזק את נתוני‬
‫ה"מנהל" שהנו כלי מדידה המציג את הישגי היחידה‪.‬‬
‫נוכח כל האמור לעיל ביקש הסנגור מבית הדין לזכות את הנאשם‪ ,‬ולו מחמת הספק‪ ,‬מן‬
‫המיוחס לו בכתב האישום‪.‬‬
‫דיון‬
‫יריעת המחלוקת‬
‫‪ .11‬אין חולק על כך שבמועדים הנקובים בכתב האישום ניהל הנאשם שיחות טלפוניות עם רכז‬
‫המודיעין עת‪ 2/‬ועם קצין החקירות עת‪ .4/‬סלע המחלוקת בתיק זה נוגע לתכנן של השיחות‪.‬‬
‫לגרסת התביעה‪ ,‬הנאשם התבטא באותן שיחות כמיוחס לו בכתב האישום‪ ,‬בעוד שההגנה‬
‫כפרה בהתבטאויות הללו מכל וכל‪ ,‬תוך שהיא מציגה גרסה שונה באשר לדברים שאמר‬
‫הנאשם לבני שיחו באותן הזדמנויות‪.‬‬
‫המחלוקת‪ ,‬אפוא‪ ,‬היא עובדתית בלבד ומתמקדת בשאלה‪ ,‬האם אמר הנאשם את הדברים‬
‫המיוחסים לו בכתב האישום לרכז המודיעין ולקצין החקירות‪ ,‬אם לאו‪ .‬במצב דברים זה‬
‫נדרשים אנו להכריע בין הגרסאות השונות‪ ,‬ולקבוע גרסתו של מי יש להעדיף‪ .‬לשם כך‬
‫נידרש להלן לבחינת עדויותיהם של העדים והערכת מהימנותם‪.‬‬
‫מהימנות‬
‫עדי התביעה‬
‫‪ .12‬שמענו את עדותו של עת‪ ,2/‬רכז המודיעין – ‪ XXX‬אשר גולל בפנינו את פרטי האירועים‪,‬‬
‫כפי שנקלטו בזיכרונו‪ ,‬ואשר אף תועדו על ידו במזכר (ת‪ ,)2/‬שרשם למחרת האירוע‪ .‬עדותו‬
‫הותירה רושם של אמ ינות בהיותה אחידה וקוהרנטית‪ .‬העד מסר את עדותו בבטחה וללא‬
‫היסוס‪ ,‬אף כי ברור היה‪ ,‬לאור דבריו בפתח עדותו‪ ,‬כי חש חוסר נוחות לעמוד על דוכן‬
‫העדים ולהעיד כנגד עמית לעבודה‪.‬‬
‫אף ההגנה התקשתה להצביע על נקודות חולשה בגרסתו של עד זה‪ .‬הטענה היחידה שנטענה‬
‫כנגד אמינותו ה תייחסה לאי ההתאמה שבין דבריו לגבי ההתקשרויות הטלפוניות לבין‬
‫העולה ממחקרי התקשורת‪ .‬לטענת הסניגור‪ XXX ,‬העיד כי שיחתו עם הנאשם התנתקה‬
‫ובהמשך קיבל טלפון מהנאשם‪ ,‬בעוד שעל פי מחקרי התקשורת מתברר‪ ,‬כי היו שני ניסיונות‬
‫‪351‬‬
‫התקשרות מהנאשם ל‪ XXX‬אך ‪ XXX‬הוא שהתקשר לבסוף אל הנאשם‪ ,‬והתקיימה‬
‫ביניהם שיחה אחת בלבד‪.‬‬
‫לטעמנו‪ ,‬אין מקום לייחס לטענה זו כל משקל‪ ,‬ואין בה כדי ליטול ממהימנות העד‪ .‬פרטים‬
‫מעין אלה ‪ -‬כמה ניסיונות תקשורת היו‪ ,‬מי התקשר אל מי‪ ,‬ובסופו של דבר התקשרותו של‬
‫מי מבני השיחה יצרה את השיחה בפועל ‪ -‬אלה פרטים צדדיים אשר כל אדם עשוי לטעות‬
‫בהם‪ ,‬שכן בשעת מעשה אין נותנים עליהם את הדעת והפעולות מתבצעות באופן אוטומטי‪.‬‬
‫עם חלוף הזמן אנשים נוטים לזכור את עצם השיחה ומהותה ולא את הנסיבות שסבבו‬
‫אותה‪ ,‬אלא אם מדובר בנסיבות חריגות במיוחד‪ ,‬וזה לא היה המצב במקרה בו עסקינן‪.‬‬
‫עת‪ 2/‬נחקר בנושא זה וההסבר שסיפק‪ ,‬אותו נביא להלן‪ ,‬בהחלט הניח את דעתנו‪.‬‬
‫"אני מצטער שזכרוני מלפני שנה וחצי היתל בי מבחינת שיחה נכנסת או‬
‫שזה לא העיקר אבל יכול להיות שהשיחה נכנסה אבל זה כתוצאה‬
‫יוצאת‬
‫ניסיונות שלו לחייג אלי‪ .‬אם זה כתוב אני מאשר שהוא חייג אלי שתי‬
‫משני‬
‫שיחות ולא עניתי‪ ,‬לא יודע למה לא עניתי ואחרי זה חזרתי אליו‪ .‬יכול‬
‫להיות שגם בשעה לא דייקתי"‪.‬‬
‫ע‬
‫‪.14‬‬
‫וד טען הסניגור‪ ,‬כי גם אם מקבלים את גרסת עת‪ 2/‬כאמינה וכמשקפת את שנאמר בשיחה‪,‬‬
‫הרי שהדברים שנאמרו בה מפי הנאשם אינם עולים כדי עבירת משמעת‪ .‬אין אנו מקבלים‬
‫טענה זו של ההגנה כלל ועיקר‪.‬‬
‫כפי העולה מעדותו של עת‪ ,2/‬מהותה של השיחה הייתה הבעת תרעומת מצד הנאשם על כך‬
‫שבכלל פנו לאביו ושכנעו אותו להגיש תלונה‪ ,‬ותכליתה כפי שהבינה העד‪ ,‬הייתה לשכנעו‬
‫שירד מהתיק‪ .‬בשיחה זו אף אמר הנאשם כי בכוונתו לבדוק אם נרשמה ידיעה מודיעינית‬
‫ואם יתברר לו שנרשמה "אז אוי ואבוי‪ .".‬עוד אמר‪ ,‬שאיש לא יגיע למסור עדות‪ ,‬כי הכל‬
‫נסגר כבר במפעל‪ .‬לגבי הלך הרוח של השיחה אמר שהתנהלה באווירה רוויית אמוציות‪,‬‬
‫כעס‪ ,‬סערת רגשות ועצבנות מצדו של הנאשם‪ .‬ב‪-‬ת‪ 2/‬תיאר עת‪ 2/‬את מהלך השיחה במילים‬
‫אלה‪:‬‬
‫"הוא התחיל לצעוק עלי ואמר לי‪ ,‬אל תתערב בעניינים האלה‪ ,‬זה נהג של אבא‬
‫שלי והם עשו סולחה ולא רוצים להגיש תלונה‪ ,‬והם סוגרים את האירוע של‬
‫הגניבה בלי משטרה‪ ...‬והוא צעק ואמר אל תדאג‪ ,‬אני אתערב בתיק הזה ואדאג‬
‫שאף אחד לא יגיש תלונה באירוע שלך ואתה וקצין החקירות שלך עוד ישמעו‬
‫ממני ואסור לכם לקחת עדות מאבא שלי בלי תלונה"‪.‬‬
‫כל אלה מובילים למסקנה‪ ,‬כי הדברים שאמר הנאשם ל‪-‬עת‪ 2/‬ובצורה בה אמר אותם‪,‬‬
‫עולים כדי עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪.‬‬
‫‪ .13‬גם לעדותו של עת‪ ,4/‬קצין החקירות ‪ ,XXX -‬מצאנו ליתן אמון‪ .‬גם עד זה מסר עדות‬
‫ברורה ונהירה בה תיאר באופן סדור את השתלשלות האירועים‪ ,‬ובתוך כך העיד לגבי‬
‫הדברים שאמר לו הנאשם בטלפון‪ .‬את השיחה תיאר כשיחה קשה‪ ,‬בה ניסה הנאשם‬
‫‪351‬‬
‫להתערב בחקירה‪ ,‬להשפיע עליה ולמעשה ביקש ממנו להתעלם מכל הידוע לו אודות האירוע‬
‫‪ ,‬מכל הראיות הראשוניות שנאספו‪ .‬לשמע בקשת הנאשם‪ ,‬סיפר העד‪ ,‬כי ניסה להסביר לו‬
‫כי לא ניתן להתעלם מביצוע העבירה וכי הם כפופים לחוק‪ ,‬אך הנאשם התעקש ובתגובה‬
‫חזר ואמר שאף אחד לא ישתף פעולה ולא יגיע לחקירה‪ .‬את כל השיחה ניהל בטונים מאד‬
‫מאד גבוהים‪.‬‬
‫‪ .11‬באשר לעד זה מנה ב"כ הנאשם שורה ארוכה של תמיהות‪ ,‬אי דיוקים‪ ,‬וסתירות אשר עלו‬
‫לטענתו מעדותו‪ ,‬וזאת במטרה לקעקע את אמינותו‪ .‬לאחר עיון ובחינת טיעוני ההגנה כולם‪,‬‬
‫סבורים אנו כי אין בהם ממש ואין בהם כדי לפגוע במהימנות העד‪ .‬בחרנו להתמקד‬
‫באחדות מטענותיו של ב"כ הנאשם‪ ,‬המרכזיות שבהן‪.‬‬
‫‪ .11‬טען ב"כ הנאשם לגבי חוסר הדיוק שעלה מעדותו של ‪ ,XXX‬לאור מחקרי התקשורת‬
‫שהצביעו על כך שהייתה שיחה שלישית אותה יזם ‪ ,XXX‬בעוד ש‪ XXX‬תיאר זאת אחרת‬
‫לחלוטין‪ .‬לטענת ב"כ הנאשם‪ ,‬לא מאי הדיוק במספר השיחות‪ ,‬אם היו שתיים או שלוש‪,‬‬
‫הוא מבקש להסיק על חוסר אמינותו של העד‪ ,‬אלא מחוסר ההיגיון והסבירות שבגרסתו‪,‬‬
‫שכן אם על פי דברי העד הוא ניתק את השיחה עם הנאשם‪ ,‬לשם מה חזר והתקשר אליו‬
‫כעבור שתי דקות לשיחה שלישית?‬
‫בעניין זה נאמר‪ ,‬כי עת‪ 4/‬סיפק תשובה שהניחה את דעתנו‪ ,‬בייחסו את אי הדיוק הנ"ל ואת‬
‫אי יכולתו להסביר מה בדיוק עמד מאחורי אופן ההתקשרויות‪ ,‬לכישלון זכרונו‪ .‬לטעמנו‪,‬‬
‫אין לייחס כל משקל לחוסר הדיוק הנ"ל‪ ,‬וזאת מאותם טעמים עליהם עמדנו בהתייחסותנו‬
‫לטענה דומה שנטענה כלפי עת‪.2/‬‬
‫‪ .13‬טענה נוספת שטענה ההגנה התייחסה לכך שבעדותו של ‪ ,XXX‬גם במח"ש וגם בביה"ד‪ ,‬אין‬
‫כל אזכור לכך ש‪ XXX‬נכח בתשאול‪ ,‬ובכך יש להצביע על סתירה הפוגעת במהימנותו של‬
‫‪ XXX‬אשר בעדותו עמד על כך שנכח בתשאול‪.‬‬
‫בהתייחס לטענה זו‪ ,‬אין אנו רואים עין בעין עם הסניגור‪ ,‬ולטעמנו אין כאן דבר המלמד על‬
‫חוסר אמינות‪ .‬לאחר שבחנו את עדותו של ‪ XXX‬בחון היטב‪ ,‬לא מצאנו כל אמירה מצדו‬
‫השוללת את האפשרות ש‪ XXX‬נכח בתשאול‪ .‬מאידך‪ XXX ,‬העיד בביטחון רב על כך‬
‫שזכור לו היטב שלקח מחדר התשאול את האב והובילו בעצמו אל החוקרת‪ XXX .‬לא‬
‫נשאל על כך‪ ,‬ולא התייחס לנקודה זו‪ .‬ללמדנו‪ ,‬שלא הוכחה סתירה בין עדויותיהם של עת‪2/‬‬
‫ו‪-‬עת‪ 4/‬בנקודה זו‪.‬‬
‫‪ .18‬גם בטענה המייחסת ל‪-‬עת‪ 4/‬אי אמינות לאור כך שהרבה להשתמש בתשובה שאינו זוכר‪,‬‬
‫אין לטעמנו ממש‪ .‬ראשית‪ ,‬לא התרשמנו כי אכן הרבה להשתמש בתשובה זו‪ ,‬אך מעבר לכך‪,‬‬
‫גם אם נכון הדבר‪ ,‬אין בכך כדי להעיד בהכרח על חוסר מהימנות כטענת ב"כ ההגנה‪.‬‬
‫בהחלט אפשרי הדבר‪ ,‬כי התשובה הנ"ל נובעת מתוך משנה זהירות בה נוקט העד ‪ ,‬מתוך‬
‫רצון לדבוק באמת ולא להיכשל במסירת דברים לא מדויקים‪.‬‬
‫‪352‬‬
‫‪ .19‬עוד מצאנו לומר ביחס לעדויותיהם של עת‪ 2/‬ו‪-‬עת‪ ,4/‬כי חרף העובדה שמדובר בשני תתי‬
‫אירועים נפרדים‪ ,‬ובלשון הסניגור‪" :‬כל מקרה הוא מול אחד‪ ,‬לא שניים מול אחד"‪ ,‬לא ניתן‬
‫להתעלם מהעובדה שלשני תתי האירועים‪ ,‬קרי; לשיחות שניהל הנאשם עם כל אחד מעדי‬
‫התביעה‪ ,‬קווים משותפים בולטים ביותר‪ .‬אלה נוגעים לסגנון הדיבור‪ ,‬לטון הדיבור‪ ,‬למסר‬
‫שהעביר הנאשם בדבריו לבני שיחו‪ ,‬ואף למשפטים דומים שאמר הנאשם לכל אחד מהם‪.‬‬
‫כל אחד מהעדים הנ"ל העיד‪ ,‬כי הבין משיחתו עם הנאשם שהנ"ל חותר להפסקת החקירה‪,‬‬
‫שהוא מעונין שירדו מהתיק ושהוא כוע ס על כך שהכריחו את אביו למסור עדות ‪ .‬גם ביחס‬
‫לאמירות הנאשם באותן שיחות יש דמיון‪ ,‬לשניהם אמר שאיש לא יגיע למסור עדות‪,‬‬
‫ושחלילה להם אם רשמו ידיעה מודיעינית הנוגעת לאירוע הגניבה‪ .‬להשקפתנו‪ ,‬בכך‬
‫מחזקים העדים זה את עדותו של זה‪.‬‬
‫‪ .11‬חיזוק נוסף לאמינותם של עדי התביעה הללו ניתן אף למצוא בעדות הנאשם עצמו‪ .‬כפי‬
‫שעלה מעדותו בפנינו‪ ,‬אישר הנאשם שהיה נתון בסערת רגשות בעת ששוחח עם ‪ XXX‬ו‬
‫‪ XXX‬וחלקו בשיחות הטלפון עימם התנהל בטונים גבוהים‪ .‬כן הודה שתכלית השיחה‬
‫הייתה להביע תרעומת וביקורת על אופן התנהלותם של עדי התביעה כלפי אביו‪ .‬בכך‬
‫למעשה מחזק הנאשם את עדויותיהם של עת‪ 2/‬ו‪ -‬עת‪ ,4/‬אשר תיארו באופן דומה את הלך‬
‫הרוח ששרר בשיחותיהם עם הנאשם‪.‬‬
‫‪ .11‬לסיכום פרק זה נאמר‪ ,‬כי התרשמותנו משני עדים אלה‪ ,‬כי מסרו גרסת אמת‪ ,‬וגם אם טעו‬
‫בפרט זה או אחר‪ ,‬אין מדובר אלא בפרטים זניחים אשר אין בהם כדי להשפיע על מידת‬
‫מהימנותם‪ .‬לטעמנו‪ ,‬התמיהות ואי הדיוקים עליהן הצביע הסניגור אינן מגיעות כדי יצירת‬
‫ספק סביר באשר לאמינותם‪.‬‬
‫לעניין זה יפים דבריה של כבוד השופטת א' חיות בע"פ ‪ 2933/11‬פלוני נ' מדינת ישראל‬
‫(פורסם בנבו)‪:‬‬
‫"סעיף ‪ 1/‬לפקודת הראיות קובע כי "סתירות בעדותם של עדים אין בהן‪,‬‬
‫כשלעצמן‪ ,‬כדי למנוע את בית המשפט מקביעת עובדות שלגביהן חלו‬
‫הסתירות"‪ .‬והכלל בכל הנוגע לפגיעה במהימנותו של עד בהקשר זה הוא כי‬
‫מהימנותו נפגעת פגיעה של ממש רק מקום שבו קיימות סתירות מהותיות‬
‫היורדות לשורשו של עניין‪ ,‬בלא שניתן להן הסבר סביר ומתקבל על הדעת"‪.‬‬
‫נ‬
‫‪.12‬‬
‫וכח האמור לעיל ‪ ,‬אנו מגיעים לידי מסקנה כי עת‪ 2/‬ו‪-‬עת‪ 4/‬מסרו גרסת אמת אשר על‬
‫בסיסה ניתן לקבוע ממצאים‪ ,‬ולפיכך אנו קובעים כי הנאשם אמר את הדברים שייחסו לו‬
‫הללו בעדויותיהם‪.‬‬
‫‪353‬‬
‫עדי ההגנה‬
‫‪ .14‬לעומת האמון שמצאנו ליתן בגרסת עדי התביעה מתקשים אנו לקבל את גרסת הנאשם‪,‬‬
‫ככל שהיא נוגעת לתוכנן של השיחות שקיים עם ‪ XXX‬ועם ‪ XXX‬בנוסף‪ ,‬אין אנו מקבלים‬
‫את החלופות שהציעה ההגנה לגבי המניע שעמד מאחורי הגשת התלונה‪.‬‬
‫בהודעתו במח"ש‪ ,‬כשהטיח חוקר מח"ש בנאשם את האמירות שייחסו לו ‪ XXX‬ו‪XXX‬‬
‫וביקש תגובתו‪ ,‬השיב הנאשם כי אינו זוכר שכך התבטא כלפיהם‪ ,‬ובלשונו‪" :‬לא זכור לי‬
‫דבר כזה‪...‬אני לא זוכר אם אמרתי או לא"‪ .‬בעמדו על דוכן העדים בפני ביה"ד‪ ,‬כשהתבקש‬
‫להתייחס לאותם דברים‪ ,‬הרחיק עצמו הנאשם עוד יותר‪ ,‬בשללו כל אפשרות כי כך התבטא‬
‫כלפי ‪ XXX‬ו‪ . XXX‬בצד הכחשות אלה‪ ,‬פרט הנאשם ביתר פירוט‪ ,‬מה כן אמר להם‬
‫בשיחות הטלפון שניהל עמם‪ .‬התרשמותנו היא‪ ,‬כי בתיאור שמסר‪ ,‬ריכך הנאשם במידה‬
‫ניכרת את הדברים‪ ,‬ואלה אינם משקפים נכוחה את אשר נאמר באותן שיחות‪ .‬נראה כי זאת‬
‫עשה במגמה להציג תמונה נקייה שאין בה פסול‪.‬‬
‫לטעמנו‪ ,‬התבטאויותיו של הנאשם כפי שנמסרו על ידי עדי התביעה מתיישבים יותר עם‬
‫הטונים הגבוהים וסערת הרוחות בה היה נתון בשעת ניהול השיחות‪ ,‬אותם אף אישר‬
‫הנאשם‪ ,‬מאשר עם הדברים המרוככים והשקולים שאמר הנאשם כביכול לבני שיחו‪ ,‬כפי‬
‫שתיארם בפנינו‪.‬‬
‫‪ .13‬באשר למניע אשר עמד מאחורי הגשת התלונה‪ ,‬הציעה ההגנה שתי חלופות‪ :‬האחת ‪-‬‬
‫התנהגותם הלא נאותה של ‪ XXX‬ו‪ XXX‬כלפי אביו של הנאשם‪ ,‬אשר באמצעות התלונה‬
‫חשבו אולי להצדיק את התנהגותם‪ ,‬כפי שאמר הנאשם ‪ " :‬לדעתי הם נלחצו בגלל שהם‬
‫פעלו לא נכון ולכן הם הגישו תלונה נגדי על זה שהם צעקו על אבא שלי‪...‬התנהגו אתו לא‬
‫יפה‪ ,‬לקחו ממנו עדות למרות שהוא רצה רק להתייעץ"‪.‬‬
‫והשנייה ‪ -‬מתייחסת לקידומו של מידע מודיעיני‪ ,‬אשר יכול להביא לחיזוק נתוני ה"מנהל"‬
‫של היחידה‪ .‬לביסוס טענה זו ניסה הסניגור לדלות רמזים מכל ראיה אפשרית‪ ,‬אשר יש‬
‫בהם כדי להצביע על כך שנרשמה ידיעה מודיעינית‪.‬‬
‫לא השתכנענו כי יש ממש בהצעות הללו‪ .‬אין מדובר אלא בהשערות ובהנחות חסרות כל‬
‫בסיס ראייתי‪ .‬באשר לאפשרות הראשונה‪ ,‬מדובר במניע המייחס לעדי התביעה ‪ 2‬ו‪ 4-‬מעשה‬
‫מזימה כנגד הנאשם‪ .‬מחשבה כזאת‪ ,‬כאשר מדובר בעמיתים לעבודה‪ ,‬אשר בינם לבין‬
‫הנאשם אין כל משקעי עבר‪ ,‬הינה מחשבה מרחיקת לכת ובלתי סבירה‪ ,‬לטעמנו‪.‬‬
‫באשר לאפשרות השנייה‪ ,‬הרצון לחזק את נתוני ה"מנהל"‪ ,‬גם זו נתפסת בעינינו כהשערה‬
‫רחוקה ובלתי הגיונית‪ .‬עת‪ ,2/‬ו‪-‬עת‪ 4/‬העידו באופן ברור כי לא נרשמה כל ידיעה מודיעינית‬
‫בנוגע לאירוע ‪ ,‬ואיננו מוצאים כל סיבה שלא ליתן אמון בדבריהם אלה‪.‬‬
‫‪ .11‬באשר לעדותו של עה‪ ,2/‬מדובר בעדות המתארת שיחה שהתקיימה לפני למעלה משנתיים‪,‬‬
‫אשר לא תועדה בכל צורה‪ .‬העד עצמו העיד על כך שאינו יכול לומר‪ ,‬כי הדברים ששמע מפי‬
‫‪354‬‬
‫האב ואותם מסר מעל דוכן העדים‪ ,‬הינם מדויקים ומשקפים נאמנה את שאמר לו האב‪.‬‬
‫בנסיבות האמורות‪ ,‬מתקשים אנו לקבוע ממצאים על סמך עדותו של עד זה‪.‬‬
‫מחדלי חקירה‬
‫‪ .11‬טענות ב"כ הנאשם בדבר מחדלי חקירה התייחסו כולן לאי מיצוי החקירה אותה ניהל‬
‫עת‪ . 1/‬לאחר שבחנו את הטענות כפי שפורטו על ידי הסניגור בסיכומיו‪ ,‬ולאור ההסברים‬
‫שסיפק עת‪ 1/‬ביחס לטענות אלה‪ ,‬עליהם נחקר ארוכות על ידי הסניגור‪ ,‬מסקנתנו היא‪ ,‬כי‬
‫אין לדבר על מחדלי חקירה במקרה זה‪ .‬העד סיפק תשובות ברורות ‪ ,‬הסביר את השיקולים‬
‫אשר עמדו מאחורי ההחלטה שלא לקיים בדיקת פוליגרף לנאשם‪ ,‬וגם לא לערוך לו עימות‬
‫עם ‪ XXX‬ו‪ XXX‬כן הסביר מדוע לא גבו עדויות ממפקד התחנה‪ ,‬ממפקדו של הנאשם‬
‫ואחרים‪ .‬הסבריו מקובלים עלינו‪ ,‬ומצאנו כי יש בהם ממש‪ .‬לפיכך‪ ,‬כאמור‪ ,‬מסקנתנו היא‬
‫כי אין לדבר על מחדלי חקירה‪ ,‬לבטח לא כאלה אשר היה בהם כדי לקפח את הגנתו של‬
‫הנאשם ומצדיקים זיכויו‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫‪ .13‬לאור כל האמור לעיל‪ ,‬על בסיס האמון שנתנו בעדי התביעה‪ ,‬ונוכח חוסר האמון בגרסת‬
‫הנאשם אנו קובעים‪ ,‬כי הנאשם התבטא כלפי עת‪ 2/‬ו‪-‬עת‪ 4/‬בשיחותיו עימם כפי שתיארו‬
‫זאת עדים אלה וכמיוחס לו בעובדות כתב האישום‪.‬‬
‫התבטאויות הנאשם כלפיהם בנסיבות שנאמרו באות בגדר התנהגות שאינה הולמת שוטר‬
‫שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה‪.‬‬
‫אשר על כן החלטנו להרשיע את הנאשם בשתי עבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר‪,‬‬
‫שיש בה כדי לפגוע בתדמית המשטרה – לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪,‬‬
‫התשס"ו‪.2111-‬‬
‫ניתנה והודעה היום‪ ,‬י"ג באדר א' תשע"ד‪ ,14/12/2113 ,‬בנוכחות התובעת – פקד מיטל‬
‫גביזון‪-‬ארד‪ ,‬עו"ד‪ ,‬הנאשם – רס"מ ‪ XXX‬וב"כ עו"ד עופר סבו‪.‬‬
‫שופטת____________ אב בית הדין____________‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫נצ"ם רותי שיטרית‬
‫שופט_______________‬
‫סנ"ץ יצחק מזרחי‬
‫‪355‬‬
‫תיק ביד"מ ‪4//04‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬נצ"מ דורית יניב‬
‫השופטת‪ ,‬נצ"מ רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סנ"צ יצחק מזרחי‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"מ ‪XXX‬‬
‫גזר ‪ -‬דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם‪ ,‬אשר שרת במועד הרלוונטי לכתב האישום כרכז מודיעין ‪ ,XXX‬הורשע‬
‫כמפורט בהכרעת הדין בשתי עבירות של התנהגות שאינה הולמת שוטר שיש בה כדי‬
‫לפגוע בתדמית המשטרה‪ ,‬לפי סעיף ‪ 4‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה התשס"ו –‬
‫‪.2111‬‬
‫טיעוני הצדדים‬
‫‪ .2‬בפתח טיעוניה לעונש עמדה התובעת על חומרת התנהגותו של הנאשם‪ ,‬הן לגבי חוסר‬
‫ההבנה שגילה באשר לאיסור החל על שוטר להתערב בעניין הנוגע לו באופן אישי‪ ,‬והן‬
‫באשר לאופן ההתערבות‪ ,‬שנעשתה תוך כדי צעקות והתלהמות כלפי חברים לעבודה‪.‬‬
‫לטעמה של ב"כ התביעה‪ ,‬הנאשם עדיין לא מבין את חומרת מעשיו ולא לקח אחריות‬
‫עליהם בשום שלב של ניהול התיק‪.‬‬
‫באשר לעברו המשמעתי של הנאשם‪ ,‬ציינה התובעת‪ ,‬כי לחובת הנאשם הרשעה אחת‬
‫בפני דן יחיד משנת ‪ 2118‬בגין עבירה אשר עניינה התרשלות במילוי תפקיד‪ .‬התובעת‬
‫המציאה את המרשם המשמעתי ואת כתב התלונה‪.‬‬
‫כן המציאה התובעת את הערכותיו התקופתיות של הנאשם לשנים ‪ 2119‬עד ‪ ,2114‬בהן‬
‫הוערך על ידי מפקדיו בציונים הנעים בין טוב מאוד ‪ 1‬למעולה ‪.1‬‬
‫לסיכום דבריה‪ ,‬אמרה התובעת‪ ,‬כי לאור התערבותו הבוטה של הנאשם בהתנהלות‬
‫החקירה‪ ,‬ולאור העובדה כי מדובר בתופעה פסולה‪ ,‬אותה יש למגר בדרך של יצירת‬
‫‪356‬‬
‫הרתעה בקרב השוטרים‪ ,‬מבקשת התביעה להחמיר בתיק זה בענישה‪ ,‬ולגזור על‬
‫הנאשם עונשים של נזיפה חמורה והורדה בדרגה לתקופה סמלית של שלושה חודשים‪.‬‬
‫לדברי התובעת‪ ,‬על פי סימולציית שכר שנערכה בחשבות‪ ,‬שיעור הפגיעה בשכרו‬
‫החודשי ברוטו של הנאשם כתוצאה מהורדה בדרגה אחת יעמוד על סך ‪.₪ 1,431‬‬
‫‪ .4‬בפתח טיעוניו לעונש הטעים הסניגור בדבריו‪ ,‬כי אין זה המקרה להטלת עונש של‬
‫הורדה בדרגה‪ .‬לדבריו‪ ,‬מדובר בשוטר בן ‪ ,43‬נשוי ואב לילד‪ ,‬אשר שירת בצבא ביחידה‬
‫מיוחדת ‪ -‬דוכיפת‪ ,‬התגייס למשטרת ישראל בשנת ‪ ,1998‬במהלך שירותו מילא תפקיד‬
‫כבלש ביחידת ‪ XXX‬ומזה ‪ 13‬שנים משרת בתפקידו הנוכחי‪ ,‬כרכז מודיעין‪ .‬עוד הוסיף‪,‬‬
‫כי ניתן להסיק מהדברים שכתבו מפקדיו של הנאשם אודותיו בהערכותיו התקופתיות‬
‫שהוגשו לבית הדין‪ ,‬מתוצאות הערכת העמיתים‪ ,‬וממכתב מפקדו‪ ,‬מפקד יחידת ‪,XXX‬‬
‫כי מדובר בשוטר מעולה‪ .‬בנוסף‪ ,‬ציין הסניגור את העובדה‪ ,‬כי בשנת ‪ 2111‬הצטיין‬
‫בתפקידו וזכה לקיצור פז"מ מדרגת רס"ר לרס"מ‪.‬‬
‫גם עברו המשמעתי הנקי‪ ,‬למעט התיק האחד משנת ‪ 2118‬מעיד ‪ ,‬לטעמו של הסניגור‪,‬‬
‫על טיב שירותו המעולה‪.‬‬
‫באשר למצבו הכלכלי של הנאשם‪ ,‬ציין הסניגור‪ ,‬כי הנאשם נושא בחובות בגין משכנתא‬
‫בסך ‪ ₪ 311,111‬והלוואה בנקאית בסך ‪.₪ 31,211‬‬
‫ב"כ הנאשם טען בפנינו כי להורדה בדרגה משמעות סימבולית לא פשוטה‪ ,‬שהיא מעבר‬
‫לפן הכספי‪ ,‬ולראשונה הוא נתקל בבקשה להשית עונש של הורדה בדרגה בעבירה של‬
‫התנהגות שאינה הולמת‪.‬‬
‫לדבריו‪ ,‬הואיל ובמקרה זה מדובר היה בדיבורים לא נאותים בין שוטרים‪ ,‬לא נפגע‬
‫אינטרס של משטרת ישראל מול אזרחים‪ .‬עוד אמר‪ ,‬כי העובדה שהנאשם ניהל הוכחות‬
‫לא אמורה לפגוע בו‪ ,‬כפי שניסתה לרמוז התובעת בטיעוניה‪.‬‬
‫בסיום דבריו‪ ,‬ביקש הסניגור להטיל על הנאשם עונש של נזיפה וקנס‪ ,‬אשר בקביעת‬
‫שיעורו יתחשב בית הדין במצבו הכלכלי‪.‬‬
‫‪ .3‬הנאשם פתח את דבריו בפנינו באומרו‪ ,‬כי הוא מכבד את החלטת בית הדין‪ .‬בהתייחסו‬
‫למעמד שחווה ב בית הדין‪ ,‬התבטא כך‪" :‬עצם היותי כאן ועצם המעמד שחוויתי פה‬
‫שאני לא רגיל בו ולא חוויתי אותו אף פעם‪ ,‬מבחינתי זה לימוד די גדול והבנה די גדולה‬
‫להמשך ההתנהלות שלי במשטרה‪....‬אני מאמין שאת הלקחים שהייתי צריך להפיק‬
‫הפקתי כדי להמשיך ולמלא את תפקידי בצורה הכי טובה שאני יכול לעשות"‪.‬‬
‫בהתייחס למצבו הכלכלי‪ ,‬ציין הנאשם‪ ,‬כי הוא אב לילד קטן ומפרנס יחיד‪ ,‬משתכר‬
‫‪ ₪ 11,111‬נטו בחודש ומחזיר חובות בגין הלוואות בסך ‪ ₪ 3,111‬כל חודש‪ .‬ביקש את‬
‫התחשבות בית הדין‪.‬‬
‫‪357‬‬
‫דיון‬
‫‪ .1‬נתנו דעתנו לעובדות כתב האישום בגינן הורשע הנאשם‪ ,‬לטיעוני הצדדים‪ ,‬לראיות אשר‬
‫הציגו בפנינו‪ ,‬לדברי הנאשם ולנימוקים לקולה ולחומרה אשר פורטו בפנינו‪.‬‬
‫‪ .1‬החומרה הטמונה במעשיו של הנאשם במקרה שלפנינו נעוצה‪ ,‬לטעמנו‪ ,‬בעצם הפנייה‬
‫שיזם הנאשם לשניים מעמיתיו‪ ,‬כדי לנסות ולהשפיע עליהם בקבלת החלטות הנוגעות‬
‫לחקירה בה היה מעורב אביו‪ ,‬מעשה העומד בניגוד מוחלט לחובה הבלתי מסויגת החלה‬
‫על כל שוטר‪ ,‬להימנע מכל מעורבות בטיפול בנושא בו יש לו נגיעה אישית‪.‬‬
‫חמורה לא פחות בעינינו אף הדרך בה נהג הנאשם כלפי עמיתיו‪ ,‬כאשר בהתקשרו‬
‫אליהם טלפונית הרים עליהם קול‪ ,‬ובתוך כך הטיח בהם האשמות קשות ובלתי ראויות‪,‬‬
‫וככלל התנהג באופן חסר רגישות ובלתי מקצועי‪.‬‬
‫כמי שהיה לו עניין אישי בחקירה‪ ,‬היה על הנאשם להרחיק עצמו מכל מעורבות או מגע‬
‫עם מי אשר יש לו יד בחקירה‪ ,‬על מנת להבטיח שלא יחטא הוא עצמו וכמובן שלא‬
‫יחטיא אחרים‪.‬‬
‫‪ .3‬לצד הפסול שבמעשה הנאשם מצאנו להתחשב בשיקולים לקולה העומדים לצדו‪.‬‬
‫ראשית מצאנו להתחשב בטיב שירותו החיובי ובתרומתו לארגון משך ‪ 11‬שנות שירות‪.‬‬
‫על כך למדים אנו מהמסמכים אשר פרסו הצדדים בפנינו‪ .‬מדפי הריאיון‪ ,‬מתוצאות‬
‫הערכת עמיתים‪ ,‬מחמש הערכותיו התקופתיות האחרונות‪ ,‬בהן הוערך בציונים גבוהים‪,‬‬
‫ובמיוחד מן העובדה שבכולן‪ ,‬למעט אחת‪ ,‬סומן כטוב יותר מהאחרים בקבוצה‪.‬‬
‫גם האמור במכתבו של מפקדו‪ ,‬סנ"ץ ‪ ,XXX‬מפקד יחידת ‪ XXX‬מעיד על כך‪ .‬הנ"ל‬
‫תיאר את הנאשם כ"שוטר מעולה‪ ,‬אמין‪ ,‬יוזם ‪ ,‬חרוץ‪ ,‬המבצע את המוטל עליו בצורה‬
‫טובה ואחראית‪ ...‬מקצועי מאד בתחום עיסוקו‪ ...‬שוטר ללא רבב‪"...‬‬
‫כן נזקפת לזכותו של הנאשם העובדה‪ ,‬כי במהלך שנות שירותו הרבות לא צבר עבירות‬
‫משמעת‪ ,‬להוציא הרשעה אחת בפני דן יחיד משנת ‪.2118‬‬
‫‪ .8‬אף שדומה היה לאורך המשפט כולו‪ ,‬כי הנאשם לא מבין כלל במה שגה‪ ,‬לאחר ששמענו‬
‫את דבריו במסגרת הטיעונים לעונש‪ ,‬מוכנים אנו לקבל את דבריו ולהאמין שלאחר‬
‫ניהול המשפט חל אצלו שינוי מסוים בתפיסת הדברים‪ ,‬הוא מבין את הטעות שבמעשיו‬
‫והפיק לקחים מהמקרה‪.‬‬
‫‪ .9‬לאור האמור לעיל‪ ,‬בבואנו לבחון את מידת הענישה שתהלום את נסיבות העניין‪,‬‬
‫סבורים אנו‪ ,‬כי חרף אופיין החמור של העבירות בהן הורשע הנאשם‪ ,‬לאור טיב שירותו‬
‫ונסיבותיו האישיות‪ ,‬אין זה המקרה למצות את הדין עמו ולכלול בענישה גם רכיב של‬
‫הורדה בדרגה‪ ,‬כבקשת התביעה‪.‬‬
‫‪ .11‬נוכח כל האמור לעיל ולאחר ששקלנו את הנסיבות לקולה ולחומרה‪ ,‬החלטנו להשית על‬
‫הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪358‬‬
‫‪‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪‬‬
‫קנס בסך ‪ ₪4111‬אשר ישולם ב‪ 1-‬תשלומים שווים ורצופים‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ"ג באדר ב' תשע"ד‪ ,21/4/13 ,‬בנוכחות התובעת ‪ -‬פקד ליטל הראל‪ ,‬עו"ד ‪,‬‬
‫הנאשם – רס"מ ‪ XXX‬וב"כ עו"ד עופר סבו‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופטת _______________ אב בית הדין _______________ שופט _________________‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬
‫נצ"מ דורית יניב‬
‫סנ"צ יצחק מזרחי‬
‫‪359‬‬
‫תיק ביד"מ ‪00/02‬‬
‫בבית הדין למשמעת‬
‫לפני‪ :‬אב בית הדין‪ ,‬תת‪-‬ניצב רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫השופט‪ ,‬ניצב משנה רותי שיטרית‬
‫השופט‪ ,‬סגן ניצב יצחק אברהם‬
‫משטרת ישראל‬
‫נגד‬
‫הנאשם‪ :‬רס"ב ‪XXX‬‬
‫גזר – דין‬
‫כללי‬
‫‪ .1‬הנאשם הורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירת אי מילוי הוראה‪,‬‬
‫לפי סעיף ‪ 1‬לתוספת הראשונה לחוק המשטרה‪ ,‬התשס"ו ‪.2111 -‬‬
‫‪ .2‬מכתב האישום בו הודה הנאשם עולה כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום הוא‬
‫שירת כחוקר בתחנה‪ .‬בינו לבין המתלוננת התקיימו יחסים רומנטיים‪ .‬בתאריך ‪21.1.14‬‬
‫המתלוננת הגיעה לתחנה בה משרת הנאשם‪ ,‬והגישה תלונה על כך שעל שמשת רכבה‬
‫נכתבו המילים‪" :‬רוסיה זונה"‪ .‬עקב התלונה נפתח תיק פל"א אשר נסגר באותו היום‬
‫בעילה של עבריין לא נודע‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬הנאשם פתח טכנית את התיק מחדש במסוף‪ .‬אותו יום הגיעה המתלוננת פעם‬
‫נוספת לתחנה והגישה תלונה על שקיבלה מכתב איום‪ .‬הנאשם‪ ,‬אשר היה אותה עת‬
‫במשמרת‪ ,‬גבה מהמתלוננת הודעה ותפס את מכתב האיום‪ ,‬מבלי לדווח למפקדיו על‬
‫הכרותו עימה ומבלי שקיבל לכך אישור כדין‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬פנה הנאשם אל ראש משרד‬
‫החקירות בתחנה וביקש ממנה להצמיד את התיק לטיפולו‪ ,‬זאת מבלי שדיווח לה על‬
‫היכרותו עם המתלוננת‪ .‬התיק הוצמד לטיפולו של הנאשם‪ ,‬בהתאם לבקשתו‪.‬‬
‫יום לאחר מכן‪ ,‬הגיעה המתלוננת פעם נוספת לתחנה‪ ,‬הנאשם גבה ממנה הודעה נוספת‬
‫על שקיבלה עוד מכתב איום‪.‬‬
‫במהלך הטיפול בתיק בחודשים מאי ויוני ‪ ,2114‬תפס הנאשם מידי המתלוננת מכתבי‬
‫איום נוספים וחפצים חשודים אשר נשלחו למעבדה לזיהוי פלילי לצורך בדיקה‪ .‬כמו כן‬
‫פנה הנאשם למזכיר מפקד התחנה וביקש לקרוא לו כשמגיעים דברי דואר הממוענים‬
‫אליו על מנת שיוכל לאספם בעצמו‪.‬‬
‫‪361‬‬
‫בחודש יוני ‪ 2114‬במועדים שונים ובמהלך טיפולו של הנאשם בתיק‪ ,‬קיבל הנאשם‬
‫מכתבי איום המופנים אליו‪ .‬בעקבות זאת פנה הנאשם לראש ענף החקירות במחוז‪,‬‬
‫סיפר לו שהוא בקשר עם בחורה שקיבלה איומים ושבהמשך אף הוא החל לקבל‬
‫איומים‪ .‬ראש ענף החקירות המליץ לנאשם להגיש תלונה בעניין‪ .‬גם בשלב זה לא דיווח‬
‫הנאשם כי הוא מטפל בתיקה של המתלוננת ועל הקשר ביניהם‪.‬‬
‫בשלב מסוים הנאשם אף פנה למדור פסיכולוגיה חקירתית‪ ,‬על מנת לקבל שירותים‬
‫בניתוח מכתבי האיום שהועברו אליו ואל המתלוננת‪ .‬גם בשלב זה לא דיווח הנאשם על‬
‫קשריו עם המתלוננת ועל שמפקדיו אינם מודעים לכך‪.‬‬
‫בכתב האישום נטען כי במעשיו אלו הנאשם פעל בניגוד לפקודה ‪ 11.12.11‬שכותרתה‬
‫"ניגוד עניינים במילוי תפקיד"‪.‬‬
‫‪ .4‬הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן ויושתו‬
‫עליו עונשי נזיפה וקנס בסך ‪ 1,111‬שקלים‪ .‬הוסכם כי התביעה תטען לנזיפה חמורה‬
‫ואילו הסנגור יטען לנזיפה‪.‬‬
‫טיעוני התביעה‬
‫‪ .3‬התובעת בטיעוניה לעונש ציינה כי מעשי הנאשם חמורים שכן הפר באופן בוטה את‬
‫הנוהל האוסר על שוטר לטפל בנושא שיש לו בו ניגוד עניינים‪.‬‬
‫הנאשם‪ ,‬לדבריה‪ ,‬הציב עצמו מיוזמתו במצב זה‪ ,‬בעוד שהיה עליו להדיר רגליו מכל‬
‫קשר לתיקים האמורים‪ .‬במעשיו לא השכיל להפריד בין מילוי תפקידו לבין הקשר‬
‫האישי שלו עם המתלוננת‪.‬‬
‫לזכותו של הנאשם ציינה התובעת את שירותו בחיל משנת ‪ 1993‬והגישה את הגיליון‬
‫המשמעתי שלו ממנו עולה כי עברו המשמעתי נקי‪ .‬כן הגישה את הערכותיו התקופתיות‬
‫שהן בציונים של טוב מאוד ‪ 2‬ומעולה‪ .‬עוד ציינה את הודייתו במיוחס לו‪ ,‬ואת חרטתו‪.‬‬
‫לתמיכה בעתירתה להשית על הנאשם נזיפה חמורה ולא להסתפק בנזיפה‪ ,‬הגישה‬
‫התובעת את גזר הדין שניתן לאחרונה בתיק ביד"מ ‪ 13/14‬בעבירה דומה‪.‬‬
‫טיעוני ההגנה‬
‫‪ .1‬מטעם ההגנה העידו ‪ 4‬עדי אופי‪ ,‬תנ"צ ‪ ,XXX‬סנ"צ ‪ XXX‬ורפ"ק ‪ .XXX‬העדים שהיו‬
‫מפקדיו של הנאשם ביחידות השונות בהן שירת כחוקר‪ ,‬העידו בשבחו של הנאשם‬
‫וסיפרו על היותו חוקר מוביל ומקצועי‪ ,‬אשר טיפל בפרשיות מורכבות והביא לתוצאות‬
‫ראויות לציון‪.‬‬
‫‪ .1‬ב"כ הנאשם טען כי הסדר הטיעון ראוי ויש לכבדו‪ .‬לדבריו מדובר בתיק ברף המשמעתי‬
‫הנמוך‪ ,‬וזה המקרה בו יש להטיל נזיפה וקנס בלבד‪.‬‬
‫‪361‬‬
‫ב"כ הנאשם סקר בפנינו את נתוניו ומצבו האישי של הנאשם‪ ,‬שהוא בן ‪ ,33‬פרוד עם ‪1‬‬
‫ילדים‪ .‬לתמיכה בטיעוניו בדבר מצבו הכלכלי הלא קל של הנאשם הגיש את פלטי‬
‫חשבון הבנק שלו‪.‬‬
‫בהתייחס לטיב שירותו של הנאשם הגיש בא כוחו אסופת מכתבי הוקרה והצטיינות‪,‬‬
‫וכן ביקש לייחס חשיבות רבה לכך ששלושה קצינים הגיעו על מנת להעיד בשבחו כעדי‬
‫אופי‪.‬‬
‫עוד ביקש לציין כנסיבות לקולה את העובדה שלנאשם אין כל עבר משמעתי‪ ,‬את‬
‫העובדה שהודה וחסך זמן שיפוטי ‪ ,‬וכן את העובדה שכבר נענש בכך שהוצא מתפקידו‬
‫בחקירות והועבר לשרת ביומן התחנה‪.‬‬
‫בהתייחסו לגזר הדין שהוגש ע"י התובעת‪ ,‬ביקש לאבחנו בכך שבענייננו אין המדובר‬
‫בסכסוך אישי אלא בתיק בו העבריין אינו ידוע ‪.‬‬
‫‪ .3‬מפי הנאשם שמענו שהוא מתנצל על כל שארע‪ .‬לדבריו לא היה מודע לדקות שקיימת‬
‫בפקודה‪ .‬עוד הוסיף כי האיומים עליו ועל בת זוגתו נמשכים ולא ידוע עדיין מיהו‬
‫המאיים‪ .‬לדבריו היה קשה לו עם סגירת התיק ורצה שהחקירה תמוצה‪ ,‬לכן ביקש‬
‫לטפל בעצמו בתלונה‪.‬‬
‫לשאלת בית הדין השיב כי באותה תקופה מערכת יחסיו עם ראש משרד החקירות לא‬
‫הייתה תקינה ולכן לא יכול היה לחשוף בפניה דברים אישיים שלא רצה כי אחרים‬
‫בתחנה ידעו עליהם‪.‬‬
‫דיון‬
‫‪ .8‬נתנו דעתנו לעובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם ובחנו את ההסדר אליו הגיעו‬
‫הצדדים‪ ,‬את טיעוניהם וראיותיהם לעונש‪ ,‬כפי שהוצגו בפנינו‪.‬‬
‫‪ .9‬הנאשם הורשע כאמור בעבירת אי מילוי הוראה‪ ,‬בכך שהפר את פקודת מטא"ר‬
‫‪ 11.12.11‬שכותרתה "ניגוד עניינים במילוי תפקיד" אשר בסעיף ‪ 3‬שבה נקבע‪:‬‬
‫"לא יטפל שוטר בנושא שיש לו בו ניגוד עניינים ולא יתערב בו‪ ,‬אלא אם כן קיבל‬
‫הוראה לעשות כן מן הקצין הממונה עליו‪ ,‬עפ"י הוראות פקודה זו‪."...‬‬
‫‪ .11‬בגוף הפקודה צויינו מטרות הפקודה שהינן‪" :‬לשמור על טוהר מידותיו של השוטר‪ ,‬על‬
‫תדמיתו‪ ,‬על תדמיתה ושמה הטוב של המשטרה‪ ,‬על תקינות פעולתה ועל אמון הציבור‬
‫בשוטרים ובמשטרה"‪.‬‬
‫‪ .11‬לא בכדי נקבעה בפקודה הנחייה חד ‪ -‬משמעית בדבר איסור הטיפול וההתערבות‬
‫בנושא שיש לשוטר בו ניגוד עניינים‪ .‬איש המשטרה יכול להיקלע למצבים בהם‬
‫אינטרסים אישיים שלו עלולים להצטלב ולפגוע באינטרסים ציבוריים עליהם הוא‬
‫מופקד מכוח תפקידו‪.‬‬
‫‪362‬‬
‫יתרה מכך‪ ,‬טיפול שוטר בעניין בו יש לו נגיעה אישית‪ ,‬מעלה את החשש שמא יהא נגוע‬
‫בשיקולים זרים‪ ,‬או יחזה ככזה‪ ,‬בעיני אחרים‪.‬‬
‫‪ .12‬טיפול של חוקר בתלונה שיש לו בה עניין אישי‪ ,‬עלול להביא להטיית החקירה‪ ,‬בשל‬
‫מוטיבצית יתר לפענוח של התיק‪ .‬במקרים בהם עולה חשד כנגד פלוני או אלמוני קיימת‬
‫אפשרות כי החוקר‪ ,‬גם אם אינו מתכוון לכך‪ ,‬יתקשה לטפל בתיק באופן אובייקטיבי‪,‬‬
‫בשל הרצון להגיע לתוצאה בתיק‪.‬‬
‫‪ .14‬נזק פוטנציאלי נוסף הקיים במצבים מסוג זה‪ ,‬כרוך במתן טיפול מועדף לתלונה‬
‫ספציפית שיש לחוקר עניין אישי בה‪ ,‬על פני תלונות אחרות שבטיפולו‪ .‬בכך יש כדי‬
‫להפלות ולשבש את סדרי העדיפויות הנקבעים ע"י הקצין הממונה ביחידה ולהשקיע‬
‫זמן ומאמצים בתלונה שהטיפול בה אינו בהכרח מועדף עפ"י מדיניות והנחיות הגורם‬
‫הממונה‪.‬‬
‫‪ .13‬לכל אלו יש להוסיף את הפן של הנראות ואמון הציבור במשטרה‪ .‬כיצד תיראה‬
‫המשטרה בעיני הציבור אם כל שוטר יבחר לטפל כרצונו במקרים הנוגעים לו באופן‬
‫אישי‪.‬‬
‫‪ .11‬ומן הכלל אל הפרט‬
‫במקרה שבפנינו הנאשם כשל בכך שהציב את עצמו מיוזמתו במצב של ניגוד עניינים‪,‬‬
‫וטיפל באופן אישי בתלונותיה של אשה עמה היה לו קשר אישי ורומנטי‪ .‬הנאשם שגה‬
‫במעשיו ובאופן התנהלותו בפרשה זו‪ ,‬פעם אחר פעם‪ ,‬החל בכך שפתח על דעת עצמו את‬
‫התיק שנסגר על ידי רמח"מ התחנה‪ ,‬המשך בכך שגבה תלונה מהמתלוננת וביקש‬
‫להצמיד את התיק לטיפולו‪ ,‬ולאחר מכן שגה בכך שהמשיך לטפל בתיק גם כאשר קיבל‬
‫מכתבי איום באופן אישי‪ .‬הנאשם ביצע בתיק פעולות חקירה ייחודיות ובדיקות שונות‪,‬‬
‫כמו פנייה לראש תחום פרופילאות ומחקר לשם ניתוח מכתב האיום‪ .‬כל זאת‪,‬‬
‫כשבמהלך כל אותה תקופה הוא בוחר שלא לדווח למפקדיו אודות הקשר שלו עם‬
‫המתלוננת ונגיעתו האישית בתלונות‪.‬‬
‫איננו מקבלים את הסברו של הנאשם לפיו בזמנים הרלבנטיים לא היה מודע כדבריו‪,‬‬
‫לדקות בפקודה האוסרת עליו את הטיפול בתלונות‪ .‬מדובר בחוקר וותיק‪ ,‬מקצועי‬
‫ומנוסה מאוד‪ ,‬כפי ששמענו מעדי האופי‪ .‬חזקה עליו שידע והבין היטב כי הוא מנוע‬
‫מלטפל בתלונה‪ .‬הרושם המתקבל הוא כי הנאשם הסתיר מהממונים עליו את הקשר‬
‫האישי שלו למתלוננת ולאירועים‪ ,‬זאת בשל רצונו לטפל אישית בתלונה על מנת לנסות‬
‫למצות את החקירה בכל הדרכים האפשריות‪.‬‬
‫איננו מקבלים גם את הסברו כי לא דיווח כנדרש‪ ,‬בשל מערכת יחסיו הלא תקינה עם‬
‫קצינת החקירות‪ .‬הנאשם בחר לעשות דין לעצמו‪ ,‬בעוד שהיה באפשרותו לפנות במהלך‬
‫כל אותה תקופה למי ממפקדיו ביחידה בה שירת‪ .‬גם כשפנה לגורמים חוץ‪-‬יחידתיים‬
‫‪363‬‬
‫כמו הרענ"ח המחוזי וראש תחום פרופילאות‪ ,‬לא עדכן אותם בדבר קשריו האישיים עם‬
‫המתלוננת‪.‬‬
‫‪ .11‬לזכותו של הנאשם יש לזקוף את הודייתו וחרטתו על המעשים‪ ,‬העדר עבר משמעתי‬
‫מכל סוג שהוא‪ ,‬וכן את טיב שירותו החיובי כפי ששמענו עליו מ‪ 4-‬עדי האופי שהעידו‬
‫בפנינו וכפי שעולה מהערכותיו התקופתיות ומתעודות ההוקרה וההערכה שקיבל על‬
‫פועלו כחוקר‪ .‬עוד מצאנו להתחשב במצבו האישי והכלכלי של הנאשם‪ ,‬כפי שהוצגו על‬
‫ידי בא‪-‬כוחו‪.‬‬
‫‪ .13‬לאחר ששקלנו את נסיבות המקרה‪ ,‬ואת השיקולים לחומרה ולקולה‪ ,‬מצאנו כי הסדר‬
‫הטיעון אליו הגיעו הצדדים מצוי בתחום הסבירות ולכן החלטנו לכבדו‪.‬‬
‫באשר לעונש הנזיפה‪ ,‬מצאנו כי נסיבות המקרה והעובדה שהנאשם לאורך זמן פעל מול‬
‫גורמים שונים תוך שאינו מדווח למי מהם על ניגוד העניינים בו הוא מצוי בטיפול בתיק‬
‫יש בהם משום כשל חוזר ונשנה של הנאשם אשר אינו מאפשר לנו להסתפק בעונש של‬
‫נזיפה שאינה חמורה‪ ,‬כמבוקש ע"י ב"כ הנאשם‪.‬‬
‫לאור כל האמור לעיל החלטנו להשית על הנאשם את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪-‬‬
‫נזיפה חמורה‬
‫‪-‬‬
‫קנס בסך ‪ 1,111‬שקלים אשר ישולם ב‪ 2-‬תשלומים שווים ורצופים‪.‬‬
‫ניתן והודע היום‪ ,‬כ"ג באדר ב' תשע"ד‪ ,21.4.13 ,‬בנוכחות התובע – רפ"ק גיל ראכלין‪ ,‬עו"ד ‪,‬‬
‫הנאשם – רס"ב ‪ XXX‬וב"כ עו"ד עופר סבו‪.‬‬
‫זכות ערעור תוך ‪ 31‬יום מהיום‪.‬‬
‫שופט_______________ אב בית הדין ________________ שופט ________________‬
‫סנ"צ יצחק אברהם‬
‫תנ"צ רחל אדלסברג‪ ,‬נשיאה‬
‫נצ"מ רותי שיטרית‬