‫זהירות‪ :‬פדנטיות פילולוגית דוגמטית‬ ‫י?‬ ‫ו דלה‪...‬מ‬ ‫יק‬ ‫פ‬ ‫מור אלטשולר במאמרה על ספרו של‬ ‫יהודה ליבס‪ ,‬עלילות אלוהים‪ :‬המיתוס‬ ‫היהודי – מסות ומחקרים ("הארץ" –‬ ‫'תרבות וספרות' ‪ ,)9202///6‬מזכירה‬ ‫מספר פעמים את ג'ובני פיקו דלה‬ ‫מירנדולה (‪ ,)4099-4060‬אחד מהוגי‬ ‫הרנסנס הידועים ביותר‪ ,‬אולם אזכורים אלה לוקים במספר אי‪-‬‬ ‫דיוקים‪ .‬לא ברור על סמך מה קובעת הגברת אלטשולר‪ ,‬מומחית‬ ‫מקומית לקבלה‪ ,‬שפיקו הוא "גדול הוגי הדעות של הרנסנס האיטלקי‬ ‫במאה ה‪ ."41-‬האם היא מכירה את כתביהם של מרסיליו פיצ'ינו‪,‬‬ ‫לורנצו ואלה‪ ,‬ליאונרדו ברוני וניקולאוס קוזנוס‪ ,‬למשל‪ ,‬והאם‬ ‫השוותה בין הוגים שונים אלה ומצאה שפיקו הוא הגדול ביותר?‬ ‫באיזה מובן הוא הגדול ביותר‪ ,‬ומה הטעם בקביעה כזאת? פיקו אכן‬ ‫למד עברית‪ ,‬אבל לא הרחיק לכת בידיעותיו בשפה זאת‪ ,‬ולכן נאלץ‬ ‫לסמוך על תרגומיו של פלוויוס מיתרידטס‪ ,‬מומר יהודי שתרגם לפיקו‬ ‫תמורת תשלום כ‪ 1,1//-‬עמודים של טכסטים קבליים שונים מעברית‬ ‫וארמית ללטינית (לפרשה זאת הקדיש חיים וירשובסקי מחקרים רבים‬ ‫שהיוו פריצת דרך בתחום)‪ .‬פיקו ראה בקבלה אמצעי חשוב להוכחת‬ ‫האמת הנוצרית‪ ,‬אבל אמצעי אנושי בלבד ולא "תורה מקודשת‪ ,‬שריד‬ ‫לחכמה עתיקה מראשית ימי עולם‪ ".‬למעשה מהווה הקבלה עבור‬ ‫פיקו‪ ,‬ממש כמו המאגיה‪ ,‬ידע אנושי‪ ,‬ולא "תורה מקודשת"‪ .‬הפתיחות‬ ‫ביחס ל"אחר" אותה מציינת הגברת אלטשולר ביחס לפיקו וליהודה‬ ‫ליבס אין לה מקום במושגי המאה ה‪ ,41-‬ממש כשם שאין ליפול בפח‬ ‫ביחס למושג "הומניזם" ולהשליך הנחות ותפיסות שמקורן בנאורות‬ ‫של המאה ה‪ 41-‬על גבם של הוגי הרנסנס המכונים לעתים‬ ‫"הומניסטים" (על כך שפך פול אוסקר קריסטלר הרבה מאוד דיו‬ ‫בניסיון להגדיר הגדרה מצמצמת של המושג הומניסט בהקשר‬ ‫‪96‬‬ ‫יוחנן גלוקר‬ ‫ההיסטורי של הרנסנס)‪ .‬פיקו היה פילוסוף בעל אוריינטציה‬ ‫הומניסטית עם ידע נרחב בפילוסופיה סכולסטית ונטייה חזקה‬ ‫לתיאולוגיה‪ ,‬אבל לקבוע שהוא היה תיאולוג זה לכל הפחות לא‬ ‫מדויק‪ .‬מובן שפיקו לא הגיע כלל ב‪ 6//-‬התזות שלו ל"הכללה עד‬ ‫אבסורד"‪ ,‬מאחר והבחין יפה בין רמות שונות של אמת ובין אמת‬ ‫ושקר; הוא אסף ‪ 6//‬תזות ממקורות רבים ושונים וביקש להראות את‬ ‫התאמתן לאמת הנוצרית‪ ,‬שהיא‪ ,‬מבחינת פיקו‪ ,‬האמת האחת‪.‬‬ ‫‪0/‬‬