בירור הלכתי – דין מחזיקי אייפון – לקריאה לחץ כאן
15:36 החברים שלי חיים, שוקי ,אבי ,יוסי א. שיחות )(19 שוקי 15:31שמ עת על הבלגן שהיה בחתונה 'בכתר הרימ ון'? 15:31מה? עוד פעם פוליטיקה? חיים דוקא לא .המסדר קדושין שם לא הסכים לתת לר' בן ציון בגלל הפסק של מהמזכירות להיות עד, ר' חיים קנייבסקי שמחזיקי 15:31 האייפון פסולים לעדות! מה ב אמת? חשבתי שהוא 15:33סתם אמר את זה כדי להרתיע! תש מע ,גם אני חשבתי כך, אבל נתקלתי באיזה 15:33קונ טרס שיצא לאחרונה ,וה תח דשו לי דב רים מענינים. 15:34 מה הם כבר יכולים לחדש, 15:35אתה יכול לז שוב קללות וחרמות? לזל ,אבל תשמע עשו 15:35 שם עבודה מדהימה! אתה השתכנעת? איפה אפשר להשיג אותו? קודם נר תקרא ,אחר כך נדבר! אה לי ש הוא מ ופץ בכל בתי הכנסת 15:37ה מרכזיים ובשטיבל'אכים. בירור הלכה בדין פסול עדות במחזיקי המכשירים האסורים המאמר נכתב ע"י מו"ר הגאון הגדול רבי שלמה זעפראני שליט"א אלול תשע"ה ע"י יו"לע"י יו"ל ספרים להוצאתספרים מכוןלהוצאת מכון שע"י ישיבת שע"י ארםצובא" "כתרארם "כתר צובא" והערות ניתן לשלוח לשלוח הארותוהערות הארות לכתובת מייל מייל: לכתובת [email protected] [email protected] פתיחה בעקבות המציאות הכאובה של פגעי המכשירים הטכנולוגיים למיניהם ,ראינו לנכון להגיש לפני ציבור שומרי תו”מ קונטרס זה העוסק “בדין פסול עדות במחזיקי המכשירים האסורים” ,כאשר מטרתו הינה לדון בסוגיא כאובה זאת מתוך לימוד רציני ועמוק במקורות חז”ל ובדברי השו”ע ושאר הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ,ולא מתוך התלהמות או גוזמה יתירה ,כאשר תחזינה עיני המעיין. אם עד עתה היה נדמה לנו ,כי דברי הרבנים וגדולי הדור ביחס למחזיקי ה’אייפונים’ למיניהם -נאמרו כ’מטפאורה’ בעלמא ,ודבריו הנוקבים של מרן הגר”ח קנייבסקי שליט”א וגדולי הפוסקים “שהמחזיק מכשירים אלו פסול לעדות” -היו נראים כגוזמה בעלמא ,או שנאמרו רק למיגדר מילתא וכדו’, לכשנעיין בדברים הבהירים שבקונטרס זה ניווכח כי חומרת הדברים מעוגנת ביתדות של דברי חז”ל ,ו’אין להיכן לברוח’. 1 הלומד קונטרס זה ,ייודע למציאות קשה ועגומה, שיתכן מצב בו מגיע אדם שומר תורה ומצוות להתפלל ולשפוך שיח לפני קונו בבית הכנסת ,כאשר בכיסו נמצא אחד מהמכשירים הטמאים ,ומבלי משים הרי הוא מזומן לעבור בלאוין ועשין ואיסורים החמורים רח”ל .כפי שיפורט ויוכח בקונטרס שלפנינו, האיסורים שעובר המחזיק במכשירים האסורים הינם: א“ .איש איש וגו’ לא תקרבו לגלות ערוה” .ב“ .ולא תתורו וגו’ ואחרי עיניכם” .ג“ .ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה” .ד“ .ונשמרת מכל דבר רע” - שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאת קרי בלילה. ה“ .ולא תתורו אחרי לבבכם” -זו מינות .ו“ .ועשית ככל אשר יורוך” .ז“ .ולא תסור מן המצוה אשר יגידו לך ימין ושמאל”. כמו כן ,נתבארו בפירוט אף העונשים החמורים בהם עשויים ללקות בעלי המכשירים הנ”ל: א .חיוב מלקות (מדאורייתא או מדרבנן) .ב .עבירה באיסור ‘יהרג ואל יעבור’ .ג‘ .טורדו מן העולם’ .ד‘ .לא ינקה מדינה של גיהנם’ .ה‘ .הויין ליה בנים שאינם מהוגנים’ .ו‘ .הרי זה מומר לדבר אחד’. 2 אנו משוכנעים בצורה ודאית ,שאותם אנשים מקרב מחנה ישראל המחזיקים במכשירים הללו ,אינם מודעים דיים לחומר האיסור ,ואינם מעלים על ליבם כמה רע ומכוער הדבר בעיני השם יתברך .והדבר חמור שבעתיים ,כיון שאין זה דומה לאדם שתקף עליו יצרו ובאופן מקרי עובר עבירה רח”ל ,אלא ישנה כאן מציאות של החזקת גוף האיסור שמלווה אותם בכל רגע ורגע! כל התירוצים למיניהם הנשמעים חדשים לבקרים מאת ‘אומרי המותר’ למיניהם ,כגון‘ :הרבנים מתכוונים לאדם מסוג פלוני’‘ ,אני שונה מכולם’‘ ,עלי הדברים אינם משפיעים’ וכדו’ -נמוגים מאליהם, למי שיקרא ,או יותר נכון יעיין וילמד ,את הדברים החריפים שבקונטרס זה. הדברים החד-משמעיים שנכתבו כאן עם מקורות מוצקים מדברי חז”ל ,מכלילים את מחזיקי האייפון לסוגיו באותה רשימה לא מכובדת [בלשון המעטה] של פסולי עדות -יחד עם אנשים בזויים וערטילאיים כדוגמת המבלים את זמנם במשחקי קוביה או בהפרחת יונים ואף חמור מזה. עינינו הרואות ,כיצד גדולי ישראל ,שאין צורך להכביר במילים על יקרת הזמן בעיניהם ,משקיעים רבות 3 מזמנם ועוסקים בסוגיא כאובה זו .וביודענו ומכירנו קאמינא ,שהמאמצים ותשומת הלב הרבה שהם מקדישים לכך אינה בכדי ,אלא הצרות ,הטרגדיות וקולות השבר שמגיעים מאותם רסיסי משפחות שהתפרקו לשברים בעקבות פגעי הטכנלוגיה, מהדהדים באוזניהם ומונחים על לבם הטהור, וכגדולים העומדים על גבי דורנו השפל ,חשים המה כי נצרכת כאן השקעה מעבר לכוחם. עקב הכאב והצער הנורא שהיסבו פגעי הטכנולוגיה למשפחות רבות וחשובות ,רואים אנו בכתיבת והפצת חוברת זו כורח השעה ,וכולנו תפילה שהדברים אכן יפעלו את פעולתם ,בבחינת ‘דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב’ .ובזכות זו של ריבוי קדושה וטהרה בעם ישראל ,יפציע עלינו אורו של משיח צדקנו בקרוב ובמהרה בימינו אמן. 4 דין פסול עדות במחזיקי המכשירים האסורים (אינטרנט ,אייפון וכיו”ב) א .פסול רשע לעדות א) רשע פסול לעדות שנאמר “אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס” (חו”מ סימן לד ס”א). ב) ולא רק רשע דחמס דממון פסול ,אלא גם בשאר עבירות .ואיזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות ואין צריך לומר אם חייבים עליה מיתת ב”ד ,לא שנא אם עבר לתיאבון ,לא שנא אם עבר להכעיס( .שם ס”ב). 5 ב .פסול עדות מדרבנן א) עבר עבירה שאין בה מלקות פסול מדרבנן רמ”א סימן לד ס”ב) .וע”ש פת”ש (סק”ה). (הגהת ב) היתה העבירה שעבר מדרבנן ,פסול מדרבנן לדעת מרן השו”ע (שם ס”ג) .ואולם הרמ”א שם פליג וס”ל דרק בעבירת חימוד ממון דרבנן נפסל מדרבנן ,אבל באיסור דרבנן שאין בו חימוד ממון [כגון טלטול מוקצה בשבת] אינו נפסל גם לא מדרבנן. ג .נפק”מ בין פסול עדות דאורייתא לפסול מדרבנן א) כתב הרשב”א בשבועות (לא) דאם העידו עדים בממונות ופסולים מדרבנן ,אע”ג שאין מוציאים ממון על פי עדותם ,מ”מ אם תפס לא מפקינן מיניה ,הוב”ד בחידושי הגרע”א בשו”ע (סימן לד ס”ג). ב) נפסק להלכה בשו”ע אבה”ע (סימן מב ס”ה) דאם קידש בפני פסולי עדות דרבנן הרי זו מקודשת מן התורה ,וצריכה גט. ג) הפסול לעדות אם מן התורה עדותו בטילה אע”פ שלא הכריזו עליו בבכנ”ס ובבימ”ד ,אבל הפסולים מדרבנן צריכין הכרזה( .חו”מ סימן לד סכ”ג) .וע”ש פת”ש (סק”ו) אשר דן מ”ה בעובר עבירה דאורייתא שאין בה מלקות דמיפסל מדרבנן ,האם זקוק להכרזה. 6 ד .דין חשוד על העריות א) כתב הטור (חו”מ סימן לד סכ”ה) הבא על הערוה פסול לכל עדות .אבל החשוד על העריות שרגיל עם העריות ומתייחד עמהם וקול יוצא עליו שפרוץ בהם ,כשר לעדות אחרת ופסול לעדות אשה בין להכניסה לבעלה בין להוציאה מבעלה ,ע”כ .ומקורו מדברי רב נחמן בגמרא סנהדרין (כו ,):וכפירוש הרא”ש בגמ’. ב) הרמ”א (שם) פסק כשיטה זו ,ועל כן מכשיר את החשוד לעריות לשאר עדויות ופוסלו לעדות אשה .ומרן הב”י (שם) כתב בשם הרי”ף ,רב האי גאון ,והרמב”ם דפסקו כרב ששת לפסול גם לשאר עדויות ,אך מ”מ הם מפרשים דחשוד פירושו שבא על הערוה .נמצא דחשוד בלבד לכו”ע אינו פסול לשאר עדויות. ג) ולענין עדות אשה פסול לכו”ע ,דהחשוד על הדבר אינו כשר להעידו - ,מרן הב”י שם .וגם לשאר עדויות מ”מ אין לקחתו לעד לכתחילה (ב”ח סק”ח) .מיהו פסול זה אינו אלא מדרבנן כיון שרק חשוד ולא עשה מעשה (חלקת מחוקק סי’ מה סקי”ד ,ב”ש סי’ מה סק”כ). 7 ה .דין עוברי עבירות בשגגה או בטעות א) מי שעובר עבירות שראוי להפסל אך עושה זאת בשגגה או בטעות אינו נפסל. ב) כן נפסק להלכה בשו”ע וברמ”א (סימן לד ס”ד) בדין קוברי המת ביו”ט ראשון ,דאע”פ שנידו אותם מ”מ סבורים הם שמצוה הם עושים ולא נידו אותם אלא לכפרה (סנהדרין כו .):וה”ה בשאר דבר איסור שנוכל לומר שעברו מכח טעות (רמ”א שם בשם הריב”ש). ג) וכן נפסק בשו”ע (סימן לד סכ”ד) באותם שוגגים שקושרים בשבת וטועים לחשוב שאין זו מלאכה ,ועל כן צריך להודיעם שהדבר אסור .וכמו”כ בדין מוכס שלוקח לעצמו שלא כדין צריך להודיעו שנפסל בכך ,מכיון שרוב העם אינם יודעים זאת (שם). ו .דין פורש מדרכי ישראל הישרים א) מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם ,לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות וכו’ וכל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהולך בדרכי הישרים (סימן לד סי”ז). ב) ואם הוחזק שנוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ אע”פ שהוא עם הארץ מקבלים ממנו עדות (שם). 8 ז .איסור לא תקרבו לגלות ערוה – סייג שעשתה תורה לדבריה פסק הרמב”ם (פכ”א מאיסו”ב ה”א) כל הבא על ערוה מן העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה ,שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות וגו’ ,ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה, כלומר לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי ערוה .ע”כ. ובמ”מ שם כתב בשם הרמב”ן דקורבה לעריות הוי איסור דרבנן .ועיין ביאור הגר”א (יו”ד סימן קצה סק”ב ובאה”ע סי’ כ’ סק”א ) דהביא ראיה להרמב”ם מאבות דרבי נתן דאיתא התם ,איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה ,הרי הוא אומר “ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב” יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים ,ת”ל “לא תקרב”. עוד כתבו הר”ן[ע”ז כח] והנמ”י [סנהדרין עה] ראיה מגמרא סנהדרין (עה ).גבי אותו אדם שנתן עיניו באשה אחת ונעשה חולה מחמת כן ,ואמרו הרופאים שרפואתו היא שתבעל לו וכו’ ואסיקנא התם דאף לדבר עמה מאחורי הגדר אסור לו ,ואפילו אם ימות בחוליו לא התירו לו לדבר עמה .וכמובן שדבורים של מי שהעלה לבו טינא הם דבורי זנות או דבורי חשק המקרבים לערוה ושעל כן אמרו ימות ואל ידבר עמה ,וזהו מדין “לא 9 תקרבו” דהו”ל אביזרייהו דעריות .עיין אג”מ (אבעה”ז ח”א סי’ נ”ו) .ואיפליגו שם בגמ’ באיזו אשה מיירי אם בא”א או בפנויה ,וקאמר בגמ’ דבשלמא למ”ד א”א היתה א”ש מדוע ימות ואל ידבר עמה ,אך אם פנויה היתה אמאי ימות ואל ידבר עמה ,ומשני שלא יהיו בנות ישראל הפקר. ומפרש הסד”ט (סימן קצה) דכוונת הר”ן היא דלמ”ד א”א היתה היה מובן לגמרא מדוע ימות ואל ידבר עמה ,הא קמן דגם דיבור עם א”א בדברי זנות הו”ל לאו דאורייתא משום “לא תקרבו” ושעל כן אמרו ימות ואל ידבר עמה. וכשיטת הרמב”ם נפסק במרן השו”ע אבה”ע כ ס”א) וברמ”א ביו”ד (סימן קנז) דהו”ל אביזרייהו דעריות דלוקין עליהם והם בדין יהרג ואל יעבור .הוב”ד בש”ך יו”ד (קנז ,סק”י) .וע”ע אג”מ (אה”ע ח”א סי’ נ”ו) דמפרש דדבור חשק וזנות המכין לעריות הו”ל לאו דאורייתא ,וכמו”כ כן הדין בהסתכלות כה”ג ושע”כ הו”ל לאו דאורייתא .וע”ע ספר המצוות הקצר [ל”ת שנג] דכתב הרמב”ם שלא לקרב לעריות בדברים המביאים לגילוי ערוה כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה ,שנאמר “אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה” .וש”מ דגם בדברים שאינם בדוקא חיבוק ונישוק אלא ברמיזה וקפיצה ,כל היכא שנעשה דרך חשק הו”ל לאו דאורייתא וכפי’ הגרמ”פ הנ”ל. (סימן 10 וכמו”כ הרמב”ם בפיה”מ [סנהדרין פ”ז מ”ד] וז”ל וכן לשחק עם א’ מהעריות ולצחוק עמה ולקרוץ בעין בתאות הנאה כל זה אסור ולוקה עליהן מלקות העושה אותם .והם נכללים בב’ לאוין הנזכרים בתורה וכו’ לא תקרבו וכו’ ע”כ. שוב נתחזק גדרו של הגרמ”פ שהעושה מעשים זרים אלו בתאות הנאה הו”ל לאו דאורייתא דלא תקרבו ואף לוקה עליו .ולפי”ז יש ליישב מה שכתב הרמב”ם בפכ”א מאיסו”ב ה”ב ,דעל שחוק וקלות ראש או קפיצה ורמיזה לוקה רק מכת מרדות וכתב המ”מ לפי שהוא מדבריהם ,דיש לומר דלא מיירי התם דרך חשק ותאות הנאה אלא בסתם קלות דעת ,ושאעפ”כ אסור מדבריהם. 11 ח .המחזיקים במכשירים הטמאים האם עוברים על לאו דלא תקרבו א) הנה בענין מי שמחזיק מכשיר אייפון או אינטרנט וכיו”ב פרסמו בשם הגדולים להחשיבו פסול לעדות ,או עכ”פ להמנע מלקחתו לעד ,ונבאר הדברים בס”ד. דהנה ידוע כי מכשיר זה משמש מפגע גדול למכשולות בקירבה לעריות וי”ל דהו”ל בכלל לא תקרבו לגלות ערוה .וא”צ שיהיה דוקא במגע פיזי ,אלא אפילו דבור של זנות וכנ”ל ,ומאחר שבמכשירים אלו יוצרים קשרים אישיים ומגיעים לידי כל מרעין בישין שבעולם ללא גדרים וללא מעצורים ,וכבר נתפרקו משפחות מכח דברים חמורים אלו [על פי נתוני בתי הדין הרבניים ,כ70%- מפירוקי הבתים קשורים באופן ישיר או עקיף לאינטרנט], הרי שבשימושם קיים לאו דלא תקרבו ולוקין עליו מדאורייתא. ב) ומאחר שנתבאר דגדר לא תקרבו הוא דכל שע”י הקורבה לעריות עלול להכשל באיסור ערוה וזהו סייג שעשתה תורה לדבריה והו”ל לאו דאורייתא ,ושעל כן לא ידבר עמה מאחורי הגדר ואפילו ימות אל ידבר עמה. א”כ ה”ה בהחזקת מכשיר טמא זה אשר בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו איך שנתפרקו משפחות ושנפלו בנים ובנות ,ושעל כן הכריעו הגדולים אשר בארץ שהוא 12 בגדר לא תקרבו לגלות ערוה ,וכפי שפורסם בשם הגרח”ק שליט”א דהוי בגדר “יהרג ואל יעבור” .ושעל כן כל המחזיק מכשיר שאינו חסום או אינו מוגן הרי הוא פסול לעדות דלוקה על לאו ד”לא תקרבו לגלות ערוה”. ט .במכשירים הנ”ל מכניסים עצמם להיות חשודים על העריות עוד אמרו באבות דרבי נתן איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה ,זהו איסור יחוד .ומטו בה משמיה דהגר”ש ואזנר זצ”ל דלהתייחד עם המכשיר הטמא גרע טפי ,שזהו יחוד בלי דעות .ולפי זה לא גרע מחשוד על העריות דאע”ג דכשר לשאר עדויות מ”מ אין לוקחים אותו לכתחילה לעדות (ב”ח סימן לד סק”ח) .וכל זה בשאר עדויות ,אבל לעדות אשה לכו”ע פסול ,בין לעיולא בין לאפוקא (שם). ומ”מ דוקא אם עבר בחבוק ונשוק ופעולות הזרות בתאות הנאה דאז לוקה ואף נפסל מן התורה ,אבל בחשוד ע”י קול או מתייחד עם הערוה אינו נפסל אלא מדרבנן( .ב”ש סי’ מה ,סק”כ). 13 י .התיחסות לטענת שוגגים או טועים א) והנה יש שטענו להכשירם בדיעבד ,ומטעם שהמחזיקים מכשירים אלו עושים זאת מאילוץ עבודה ופרנסה ,ונמצא שאינם מתכוונים לעבירה כלל ,והו”ל כשוגגים ,או כאומר מותר ,וכנפסק בשו”ע (סימן לד סכ”ד) בדין קושר בשבת שרוב העם טועים לחשוב שאינה מלאכה ,ושעל כן אינם נפסלים אא”כ הודיעום שזוהי מלאכה האסורה בשבת. ב) ויש לדחות טענה זו ,כיון שכבר פרסמו הרבנים את חומרת האיסור וידוע לכל המכשול הנורא והפרצה החמורה ,ואותם המחזיקים מכשירים אלו ברשותם ללא הגנה וחסימה הרי הם עוברים בשאט נפש על מה שמזהירה תורתינו הק’ ומה שגודרים גדולי הדור ושנצטוינו לשמוע אזהרתם מדין “ועשית ככל אשר יורוך” ,ומרשים לעצמם להיות פורשים מן צבור יראי השם .הלכך טענתם שלא יזמו מעצמם להתקרב לערוה נדחית ,דמ”מ מחזיקים בידם מכשיר שנהפך להיות שולט עליהם וממכר אותם לדרך המסוכנת הלזו ,והעובדות בשטח מדברות בעד עצמם .ומאחר שמרימים יד כנגד כל גדולי הדור האוסרים את הדבר השכם והערב ,הרי שלכל הפחות הם בבחינת אותם שאינם שומעים לחכמי התורה ,ולכל הפחות דינם כדין הפורשים מדרכי ישראל הישרים שפסולים לעדות מדרבנן (סימן לד סי”ז). 14 ג) וכל זה גם לפי טענתם ,אך כבר דברינו אמורים לעיל כי השימוש במכשיר זה ללא הגנה וללא חסימה ,מציב את המשתמש בו בפתח של בית זנות ,ומתקיים בו “וכל באיה לא ישובון” ,ושעל כן עובר משום “לא תקרבו לגלות ערוה” עם כל המשתמע ממנו ,ושמטעם זה הרי הם נפסלים לעדות ,או לכה”פ חשודים על כך. ד) אין בדברינו אלה לילך לקולא ולהפקיע קידושין כאשר העדים החזיקו המכשירים הנ”ל ולהתיר ב”מ ממזרים ,כי בדבר זה צריך לבדוק היטב כל מקרה לגופו ולהתבונן לאיזו מדרגה שפלה הגיע אותו שהחזיק המכשירים הנ”ל ,ואכמ”ל .וכמו”כ לשיטת הרמב”ן אין בקורבה לעריות אלא איסור דרבנן .וכמו”כ ישנם שלמדו ברמב”ם דאין איסור מן התורה אלא בקרוב בשר (גליון מהרש”א ,וברכ”י יו”ד קנז ,מהר”ם ב”ח וסד”ט יו”ד קצה) ועוד שישנם המחזיקים המכשירים הנ”ל שהם רק בגדר חשודים שג”כ פסולם אינו אלא מדרבנן .מ”מ קם דינא דאין ליקח עדים המחזיקים מכשירים שכאלה מחשש פסול עדות מדאורייתא או מדרבנן. 15 יא .איסור הסתכלות בעריות א) נפסק בשו”ע (אבה”ע סימן כא ס”א) צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד וכו’ ואסור להביט ביופיה אפילו להריח בבשמים שעליה אסור .ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ,ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה אפילו אינם עליה שמא יבא להרהר בה. וכתב שם הב”ש (סק”ב) דלדעת רבינו יונה ש”ג אות סד ואגרת התשובה סימן יח) האיסור להסתכל באשה הוא מדאורייתא שנאמר “ולא תתורו אחרי עיניכם” ואילו הרמב”ם (פכ”א מאיסורי ביאה ה”ב) דכתב דמכין המביט ביופיה מכת מרדות ס”ל דאיסורו מדרבנן .וכל זה בערוה אבל בפנויה שאינה ערוה לכו”ע היא מדברי קבלה – “ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה” (איוב לא,א) .והרהור אפילו בפנויה אסור מדאורייתא (כתובות מו“ ,).ונשמרת מכל דבר רע” שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאה בלילה .ע”כ. (שע”ת ב) וע”ע רבינו יונה בשע”ת (ש”א אות ו,ח) דמי שאינו נזהר להסתכל בעריות ,הו”ל מומר לדבר אחד .וכתב הרחיד”א בעבוה”ק (קונטרס יוסף בסדר סימן א’ אות א) דדברי רבינו יונה הנ”ל הם מן הדין. ג) והנה הרמב”ם (פ”ד מהלכות תשובה ה”ד אות ג) מנה הדברים שהעושה אותן אין חזקתו לשוב מהם לפי שהם 16 דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא -המסתכל בעריות ומעלה על דעתו שאין בכך כלום ,שהוא אומר וכי בעלתי או קרבתי אצלה והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות ,שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם .ע”כ. ולכאורה מכאן היה נראה בפשטות שהוא איסור דאורייתא מדכתב שנאמר “ולא תתורו אחרי עיניכם”, ומש”כ הרמב”ם בהלכות איסו”ב דאין לוקים על לאו זה ,אפשר לומר שהטעם הוא משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכשם שכתב הרמב”ם עצמו בהלכות ע”ז (פ”ב ה”ג) וז”ל :ולאו זה אע”פ שהוא גורם לאדם להטרד מן העולם הבא אין בו מלקות .וכ”כ הגר”ב זילבר בספרו תורת ההסכלות (עמ’ יד) דלעולם גם להרמב”ם הו”ל לאו דאורייתא וכנ”ל. וע”ע שדי חמד (ח”ב מערכת הה”א אות ב) דכתב לחלק ברמב”ם בין הבטה בעלמא שהיא מדרבנן לבין הסתכלות שהיא דאורייתא .וע”ע באג”מ [אבה”ע ח”א סי נו’] דמשכחת לה איסור הסתכלות שיעבור עליו בלאו דאורייתא משום לא תקרבו לגלות ערוה ,והוכיח זאת משיטת הר”ן והנמוק”י המובאת בש”ך [יו”ד קנ”ז סק”י], ומיירי דמסתכל בתאות הנאה ובחשק לזנות .ולפי”ז אף ילקה עליו כדכתבנו לקמן בסמוך עפ”י הרמב”ם בפיה”מ סנהדרין[פ”ז מ”ד] והמ”מ שכירות [פי”ג ה”ב]. 17 ד) ומ”מ לכל הדברות ולכל האמרות איסור גדול וחמור מאד ,שלא ינקה מדינה של גהינם (ברכות סא ).וטורדו מן העולם. ה) יתירה מזו ,עיין רמב”ם בספר המצוות (מצות ל”ת מז) דכתב הוא שהזהירנו שלא לתור אחרי לבבנו עד שנאמין דעות שהם הפך הדעות שחייבתנו התורה וכו’ והוא אומרו יתעלה “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”, ולשון ספרי “ולא תתורו אחרי לבבכם” זו מינות“ ,ואחרי עיניכם” זו זנות כענין שנאמר “ויאמר שמשון לאביו אותה קח לי כי ישרה היא בעיני” ,רוצה באומרו זו זנות, המשך אחר ההנאות והתאוות הגשמיות והתעסק המחשבה בהן תמיד .ע”כ .הרי שקיים לאו דאורייתא של התעסקות בתאוות. ולפ”ז י”ל דגם להב”ש דס”ל אליבא דהרמב”ם שראיית נשים איסורו רק מדרבנן ,זהו דוקא באקראי ,אבל כשנעשה בדרך התעסקות הו”ל לאו דאורייתא וכמבואר להדיא ברמב”ם בסה”מ .ולפ”ז גם אם אין לוקים עליו [מדאין בו מעשה] מ”מ נפסל לעדות מדרבנן וכנפסק בשו”ע חו”מ (סימן לד ס”ב). ומלבד זאת במכשירים הטמאים הנ”ל נחשפים ונמשכים אחר דעות כוזבות ומשובשות ועוברים לכו”ע על לאו “ולא תתורו אחרי לבבכם” זו מינות .וכבר 18 כתב הרמב”ם (פ”ב מע”ז ה”ג) דלאו זה גורם לטורדו מן העולם .ובאג”מ (אבה”ע סי’ נ”ו) לומד בדעת הר”ן והנמ”י דהסתכלות בערוה ע”מ לעשות זנות הוי לאו דאורייתא דלא תקרבו ,ולא דמי לשחוק וקלות ראש שאינו אסור אלא מדרבנן (רמב”ם פכ”א איסו”ב ה”ב) ובמ”מ שם ,דשאני הכא שמדבר דבר חשק לזנות ,ולפי”ז אפשר שאף ילקה עליו וכנ”ל.וכבר התחזקו דבריו של האג”מ בדברי ברמב”ם עצמו בספר המצוות הקצר (ל”ת שנג) ובפיה”מ [פ”ז מ”ד] וכנ”ל. 19 יב .לאו דלא תקרבו בדבור או בכתיבה -האם לוקים עליו א) כתבנו לעיל דעל לאו ד”לא תקרבו” לוקים להרמב”ם (פכ”א מאיסו”ב ה”א) ושהגר”א הביא סייעתא להרמב”ם מאבות דר”נ רפ”ב ,איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה וכו’ ,יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים, ת”ל “לא תקרב”. ב) ויש להסתפק האם כשמדבר עמה דברים בטלים [שהם דברי חשק לזנות עיין אג”מ אבה”ע סימן נו] האם רק עובר על לאו ,או שמא גם לוקה .נפק”מ דאם לוקה נפסל לעדות מדאורייתא ,אך אם אינו לוקה נפסל רק מדרבנן (חו”מ סימן לד ס”ב). ג) עיין רמב”ם (פי”ח מסנהדרין ה”ב) כל לאו שאין בו מעשה אין לוקים עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם .וש”מ דעקימת שפתיים לא חשיב מעשה. מיהו הרמב”ם (פי”ג משכירות ה”ב) פסק דאפילו חסם בקול לוקה .והוקשה למ”מ שם דאם חסימה בקול חשיבא מעשה וכביאור התוספות ב”מ (צ ):כיון שע”י הקול איתעביד מעשה החסימה ,א”כ גם ממיר יחשב מעשה כי בקול איתעבידא התמורה וכדכתבו שם התוספות. 20 ותירץ המ”מ בסוף דבריו ,דאימתי אמרינן דעקימת שפתיים לא חשיבא מעשה ,דוקא בלאו שכל איסורו הוא בלא מעשה ,וכגון בדבור של נשבע וממיר ומקלל את חבירו [אלא שגזרה תורה דאעפ”כ לוקה] ,אבל חסימה כיון ששייך בה מעשה ממש ,בכה”ג גם אם עשאה בדבור לוקה וחשיב כמעשה ,עכת”ד. ד) ועיין בשדי חמד (מערכת הלמ”ד כלל יב) דהביא לקושית שער המלך (פ”א מחו”מ ה”ג) דשם פסק הרמב”ם דאינו לוקה על איסור בל יראה אא”כ קנה חמץ בפסח או חימצו .והקשה בשעה”מ שם דלסברת המ”מ היה לו ללקות גם כשלא עשה מעשה כיון דאיסור בל יראה הוי לאו שאפשר לעשותו ע”י מעשה בקניה או בחימוץ. והביא שם מה שתירץ בנו”ב (תנייא או”ח סימן עו) דעד כאן לא אמר המ”מ את דבריו אלא היכא שבידו לעשות העבירה ע”י מעשה ובכה”ג מתחייב מלקות גם באופן שלא עשה מעשה ,וכגון בחסימה דמדיכול לחסום ע”י מעשה לוקה אף היכא דחסמה בקול בלי מעשה .אבל בחמץ שנמצא כבר ברשותו ובשב ואל תעשה עובר בב”י ,לא שייך לחייבו מלקות מטעם שבידו לקנותו ,כיון שהחמץ כבר נמצא ברשותו. עוד תירץ הנו”ב דעד כאן לא אמר המ”מ את חידושו אלא היכא דעכ”פ עביד דבור ,אבל בב”י דלא עביד מעשה וגם לא דבור ,בזה לא אמרינן שילקה על המצאו של החמץ ברשותו. 21 עפ”ז בלאו דלא תקרבו דלוקה על חיבוק ונישוק דעביד מעשה ,ה”ה דילקה גם על דבור ,לפי שיטת המ”מ הנ”ל ,והסבר הנו”ב הנ”ל בשני התירוצים כיון שבידו לעשות ,וגם עכ”פ עביד דבור .וע”ש בשדי חמד שהביא אחרונים שהגבילו את חידושו של המ”מ דוקא למקום שהרגילות הוא במעשה ,אלא שעשה זאת בדבור ,וגם לפ”ז י”ל כן גם בדבור על “לא תקרבו” דילקה מטעם שהרגילות הוא במעשה. ה) יתירה מזו במכשירים הטמאים שמתקשרים ע”י פעולות כתיבה ולחצנים ,י”ל דודאי הוי מעשה ,דהא קיי”ל דכתיבה הויא מעשה ,וכדכתב בספר החינוך דלוקה בכתובת קעקע (מצוה רנג) ,וכן הכותב בשבת חייב מיתה, ולפי זה כל שכותב דברי זנות ועי”כ קרב את אל הערוה, י”ל דלוקה ונפסל לעדות מן התורה. ואולם בלא”ה לפי המ”מ הנ”ל אליבא דהרמב”ם י”ל דלוקה גם בדבור .ועיין שדי חמד (מערכת הלמ”ד כלל יב) מה שהאריך בשיטת המ”מ הנ”ל ,והביא שם הרבה מפרשים אשר למדו כן בשיטת הרמב”ם .ועיין עוד שם בשד”ח מה שכתב דלהחינוך אית ליה שיטה אחרת בכל זה. ו) וכבר כתבנו לעיל דברי הרמב”ם בפיה”מ [סנהדרין פ”ז מ”ד ] דכל היכא ששוחק וקורץ עם הערוה בתאות הנאה, אסור ולוקה עליהם משום לא תקרבו לגלות ערוה .א”כ מתחזקת הקביעה שכתבנו דהדבור או הכתיבה עם הערוה בדרך חשק ותאות הנאה הו”ל לאו דאורייתא דלא תקרבו ואף לוקה עליו וממילא בכה”ג נפסל לעדות מן התורה. 22 יג .העולה מהאמור: (א) האיסורים שעובר המחזיק במכשירים האסורים שאינם חסומים ומוגנים .א“לא תקרבו לגלות ערוה”. .ב“ולא תתורו וגו’ ואחרי עיניכם”. .ג“ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה”. .ד“ונשמרת מכל דבר רע” -שלא יהרהר ביום ויבוא לידי טומאת קרי בלילה. .ה“ולא תתורו אחרי לבכם” זו מינות. .ו“ועשית ככל אשר יורוך ,ולא תסור מן המצוה אשר יגידו לך ימין ושמאל”. (ב) חובו ועונשו .אחייב מלקות (מדאורייתא או מדרבנן). .ביהרג ואל יעבור. .גטורדו מן העולם. .דלא ינקה מדינה של גהינם. .ההויין ליה בנים שאינם מהוגנים. .והרי זה מומר לדבר אחד. 23 (ג) הסיבות לפוסלו לעדות .אעלול מאד להיות עובר משום לא תקרבו לגלות ערוה – ונפסל לעדות מדאורייתא. .בעלול מאד להיות עובר משום חשוד על העריות - ונפסל לעדות אשה מדרבנן ,ואין לוקחים אותו גם לא לשאר עדויות. .געובר משום “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם” – ונפסל לעדות מדרבנן. .דפורש מדרכי ישראל הישרים – ונפסל לכל הפחות לעדות מדבריהם. .המ”מ לענין הפקעת קדושין ביחס להיתר ממזרים אין לעשות מעשה. 24 מחקרים מדברים על החשיפה לפגעי הטכנולוגיה א) החשופים למכשירים הנ”ל מפתחים תהליך של ניוון פיזי – השמנת יתר ,סיכון ללקות בקרישי דם. ב) ניוון נפשי ,ניתוק חברתי חמור ,כל אחד מרוכז בעצמו. ג) בעיות קשב וריכוז והיפראקטיביות. ד) התגלה קשר ישיר בין שימוש באינטרנט לתחושת דיכאון ובדידות העלולים להוביל להתקפים פסיכוטיים .מחקר מהשנה האחרונה מגלה כי בארה”ב נרשמו תרופות נוגדות דיכאון רק לילדים – 10מיליון במספר. ה) חשיפה לאלימות בצפייה ,הכפילה את שיעור מקרי הרצח. ו) התמכרות הורגת את הזמן ,ואח”כ את המתמכר. ז) רשות היחיד נהפכה לרשות הרבים ,הפרטיות בטלה ואבדה מן העולם. 25 ח) פעם אמרו שהמכניס אינטרנט חסום לתוך ביתו הרי זה כמכניס אריה בכלוב לבית (הגר”ש פינקוס זצ”ל) .היום עם העובדות בשטח ,ניתן לומר בבירור המכניס אינטרנט חסום לתוך ביתו הרי זה כמכניס את השטן (חסום) לבית .ומה יש לומר בלא חסום??? ט) על פי נתוני בתי הדין הרבניים ,כ 70%-מפירוקי הבתים קשורים באופן ישיר או עקיף לאינטרנט. י) המחקרים מדווחים כי מחזיקי האינטרנט ואייפון – 20%בעיסוקם הוא ענייני ,ו 80%-עיסוקם לבידור. חסימה הגדולה -חסימה אישית לעילוי נשמת רבי יצחק בן שולמית חיה זצ"ל 26
© Copyright 2024