‫‪15:36‬‬
‫החברים שלי‬
‫חיים‪,‬‬
‫שוקי‪ ,‬אבי‪ ,‬יוסי א‪.‬‬
‫שיחות )‪(19‬‬
‫שוקי‬
‫‪ 15:31‬שמ‬
‫עת על הבלגן שהיה‬
‫בחתונה 'בכתר הרימ‬
‫ון'?‬
‫‪ 15:31‬מה?‬
‫עוד פעם פוליטיקה?‬
‫חיים‬
‫דוקא לא‪ .‬המסדר‬
‫קדושין שם לא הסכים‬
‫לתת לר' בן ציון‬
‫בגלל הפסק של מהמזכירות להיות עד‪,‬‬
‫ר'‬
‫חיים קנייבסקי שמחזיקי‬
‫‪15:31‬‬
‫האייפון פסולים לעדות!‬
‫מה ב‬
‫אמת? חשבתי שהוא‬
‫‪ 15:33‬סתם אמר‬
‫את זה כדי להרתיע!‬
‫תש‬
‫מע‪ ,‬גם אני חשבתי כך‪,‬‬
‫אבל נתקלתי באיזה‬
‫‪ 15:33‬קונ‬
‫טרס שיצא לאחרונה‪ ,‬וה‬
‫תח‬
‫דשו‬
‫לי‬
‫דב‬
‫רים‬
‫מענינים‪.‬‬
‫‪15:34‬‬
‫מה‬
‫הם כבר יכולים לחדש‪,‬‬
‫‪ 15:35‬אתה יכול לז‬
‫שוב קללות וחרמות?‬
‫לזל‪ ,‬אבל תשמע עשו‬
‫‪15:35‬‬
‫שם עבודה מדהימה!‬
‫אתה השתכנעת?‬
‫איפה‬
‫אפשר להשיג אותו?‬
‫קודם‬
‫נר תקרא‪ ,‬אחר כך נדבר!‬
‫אה לי ש‬
‫הוא‬
‫מ‬
‫ופץ‬
‫בכל‬
‫בתי‬
‫הכנסת‬
‫‪ 15:37‬ה‬
‫מרכזיים ובשטיבל'אכים‪.‬‬
‫בירור הלכה בדין‬
‫פסול עדות‬
‫במחזיקי המכשירים האסורים‬
‫המאמר נכתב ע"י‬
‫מו"ר הגאון הגדול רבי שלמה זעפראני שליט"א‬
‫אלול תשע"ה‬
‫ע"י‬
‫יו"לע"י‬
‫יו"ל‬
‫ספרים‬
‫להוצאתספרים‬
‫מכוןלהוצאת‬
‫מכון‬
‫שע"י‬
‫ישיבת‬
‫שע"י‬
‫ארםצובא"‬
‫"כתרארם‬
‫"כתר‬
‫צובא"‬
‫והערות ניתן לשלוח‬
‫לשלוח‬
‫הארותוהערות‬
‫הארות‬
‫לכתובת מייל‬
‫מייל‪:‬‬
‫לכתובת‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪[email protected]‬‬
‫פתיחה‬
‫בעקבות המציאות הכאובה של פגעי המכשירים‬
‫הטכנולוגיים למיניהם‪ ,‬ראינו לנכון להגיש לפני ציבור‬
‫שומרי תו”מ קונטרס זה העוסק “בדין פסול עדות‬
‫במחזיקי המכשירים האסורים”‪ ,‬כאשר מטרתו הינה‬
‫לדון בסוגיא כאובה זאת מתוך לימוד רציני ועמוק‬
‫במקורות חז”ל ובדברי השו”ע ושאר הפוסקים אשר‬
‫מפיהם אנו חיים‪ ,‬ולא מתוך התלהמות או גוזמה‬
‫יתירה‪ ,‬כאשר תחזינה עיני המעיין‪.‬‬
‫אם עד עתה היה נדמה לנו‪ ,‬כי דברי הרבנים וגדולי‬
‫הדור ביחס למחזיקי ה’אייפונים’ למיניהם ‪ -‬נאמרו‬
‫כ’מטפאורה’ בעלמא‪ ,‬ודבריו הנוקבים של מרן הגר”ח‬
‫קנייבסקי שליט”א וגדולי הפוסקים “שהמחזיק‬
‫מכשירים אלו פסול לעדות” ‪ -‬היו נראים כגוזמה‬
‫בעלמא‪ ,‬או שנאמרו רק למיגדר מילתא וכדו’‪,‬‬
‫לכשנעיין בדברים הבהירים שבקונטרס זה ניווכח כי‬
‫חומרת הדברים מעוגנת ביתדות של דברי חז”ל‪ ,‬ו’אין‬
‫להיכן לברוח’‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫הלומד קונטרס זה‪ ,‬ייודע למציאות קשה ועגומה‪,‬‬
‫שיתכן מצב בו מגיע אדם שומר תורה ומצוות‬
‫להתפלל ולשפוך שיח לפני קונו בבית הכנסת‪ ,‬כאשר‬
‫בכיסו נמצא אחד מהמכשירים הטמאים‪ ,‬ומבלי‬
‫משים הרי הוא מזומן לעבור בלאוין ועשין ואיסורים‬
‫החמורים רח”ל‪ .‬כפי שיפורט ויוכח בקונטרס שלפנינו‪,‬‬
‫האיסורים שעובר המחזיק במכשירים האסורים‬
‫הינם‪:‬‬
‫א‪“ .‬איש איש וגו’ לא תקרבו לגלות ערוה”‪ .‬ב‪“ .‬ולא‬
‫תתורו וגו’ ואחרי עיניכם”‪ .‬ג‪“ .‬ברית כרתי לעיני ומה‬
‫אתבונן על בתולה”‪ .‬ד‪“ .‬ונשמרת מכל דבר רע” ‪-‬‬
‫שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאת קרי בלילה‪.‬‬
‫ה‪“ .‬ולא תתורו אחרי לבבכם” ‪ -‬זו מינות‪ .‬ו‪“ .‬ועשית‬
‫ככל אשר יורוך”‪ .‬ז‪“ .‬ולא תסור מן המצוה אשר יגידו‬
‫לך ימין ושמאל”‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נתבארו בפירוט אף העונשים החמורים בהם‬
‫עשויים ללקות בעלי המכשירים הנ”ל‪:‬‬
‫א‪ .‬חיוב מלקות (מדאורייתא או מדרבנן)‪ .‬ב‪ .‬עבירה‬
‫באיסור ‘יהרג ואל יעבור’‪ .‬ג‪‘ .‬טורדו מן העולם’‪ .‬ד‪‘ .‬לא‬
‫ינקה מדינה של גיהנם’‪ .‬ה‪‘ .‬הויין ליה בנים שאינם‬
‫מהוגנים’‪ .‬ו‪‘ .‬הרי זה מומר לדבר אחד’‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫אנו משוכנעים בצורה ודאית‪ ,‬שאותם אנשים מקרב‬
‫מחנה ישראל המחזיקים במכשירים הללו‪ ,‬אינם‬
‫מודעים דיים לחומר האיסור‪ ,‬ואינם מעלים על ליבם‬
‫כמה רע ומכוער הדבר בעיני השם יתברך‪ .‬והדבר‬
‫חמור שבעתיים‪ ,‬כיון שאין זה דומה לאדם שתקף‬
‫עליו יצרו ובאופן מקרי עובר עבירה רח”ל‪ ,‬אלא ישנה‬
‫כאן מציאות של החזקת גוף האיסור שמלווה אותם‬
‫בכל רגע ורגע!‬
‫כל התירוצים למיניהם הנשמעים חדשים לבקרים‬
‫מאת ‘אומרי המותר’ למיניהם‪ ,‬כגון‪‘ :‬הרבנים‬
‫מתכוונים לאדם מסוג פלוני’‪‘ ,‬אני שונה מכולם’‪‘ ,‬עלי‬
‫הדברים אינם משפיעים’ וכדו’ ‪ -‬נמוגים מאליהם‪,‬‬
‫למי שיקרא‪ ,‬או יותר נכון יעיין וילמד‪ ,‬את הדברים‬
‫החריפים שבקונטרס זה‪.‬‬
‫הדברים החד‪-‬משמעיים שנכתבו כאן עם מקורות‬
‫מוצקים מדברי חז”ל‪ ,‬מכלילים את מחזיקי האייפון‬
‫לסוגיו באותה רשימה לא מכובדת [בלשון המעטה]‬
‫של פסולי עדות ‪ -‬יחד עם אנשים בזויים וערטילאיים‬
‫כדוגמת המבלים את זמנם במשחקי קוביה או‬
‫בהפרחת יונים ואף חמור מזה‪.‬‬
‫עינינו הרואות‪ ,‬כיצד גדולי ישראל‪ ,‬שאין צורך להכביר‬
‫במילים על יקרת הזמן בעיניהם‪ ,‬משקיעים רבות‬
‫‪3‬‬
‫מזמנם ועוסקים בסוגיא כאובה זו‪ .‬וביודענו ומכירנו‬
‫קאמינא‪ ,‬שהמאמצים ותשומת הלב הרבה שהם‬
‫מקדישים לכך אינה בכדי‪ ,‬אלא הצרות‪ ,‬הטרגדיות‬
‫וקולות השבר שמגיעים מאותם רסיסי משפחות‬
‫שהתפרקו לשברים בעקבות פגעי הטכנלוגיה‪,‬‬
‫מהדהדים באוזניהם ומונחים על לבם הטהור‪,‬‬
‫וכגדולים העומדים על גבי דורנו השפל‪ ,‬חשים המה‬
‫כי נצרכת כאן השקעה מעבר לכוחם‪.‬‬
‫עקב הכאב והצער הנורא שהיסבו פגעי הטכנולוגיה‬
‫למשפחות רבות וחשובות‪ ,‬רואים אנו בכתיבת והפצת‬
‫חוברת זו כורח השעה‪ ,‬וכולנו תפילה שהדברים אכן‬
‫יפעלו את פעולתם‪ ,‬בבחינת ‘דברים היוצאים מן הלב‬
‫נכנסים אל הלב’‪ .‬ובזכות זו של ריבוי קדושה וטהרה‬
‫בעם ישראל‪ ,‬יפציע עלינו אורו של משיח צדקנו‬
‫בקרוב ובמהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫דין פסול עדות‬
‫במחזיקי המכשירים האסורים‬
‫(אינטרנט‪ ,‬אייפון וכיו”ב)‬
‫א‪ .‬פסול רשע לעדות‬
‫א) רשע פסול לעדות שנאמר “אל תשת ידך עם רשע‬
‫להיות עד חמס” (חו”מ סימן לד ס”א)‪.‬‬
‫ב) ולא רק רשע דחמס דממון פסול‪ ,‬אלא גם בשאר‬
‫עבירות‪ .‬ואיזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבים עליה‬
‫מלקות ואין צריך לומר אם חייבים עליה מיתת ב”ד‪ ,‬לא‬
‫שנא אם עבר לתיאבון‪ ,‬לא שנא אם עבר להכעיס‪( .‬שם‬
‫ס”ב)‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ב‪ .‬פסול עדות מדרבנן‬
‫א) עבר עבירה שאין בה מלקות פסול מדרבנן‬
‫רמ”א סימן לד ס”ב)‪ .‬וע”ש פת”ש (סק”ה)‪.‬‬
‫(הגהת‬
‫ב) היתה העבירה שעבר מדרבנן‪ ,‬פסול מדרבנן לדעת‬
‫מרן השו”ע (שם ס”ג)‪ .‬ואולם הרמ”א שם פליג וס”ל דרק‬
‫בעבירת חימוד ממון דרבנן נפסל מדרבנן‪ ,‬אבל באיסור‬
‫דרבנן שאין בו חימוד ממון [כגון טלטול מוקצה בשבת]‬
‫אינו נפסל גם לא מדרבנן‪.‬‬
‫ג‪ .‬נפק”מ בין פסול עדות דאורייתא לפסול מדרבנן‬
‫א) כתב הרשב”א בשבועות (לא) דאם העידו עדים‬
‫בממונות ופסולים מדרבנן‪ ,‬אע”ג שאין מוציאים ממון‬
‫על פי עדותם‪ ,‬מ”מ אם תפס לא מפקינן מיניה‪ ,‬הוב”ד‬
‫בחידושי הגרע”א בשו”ע (סימן לד ס”ג)‪.‬‬
‫ב) נפסק להלכה בשו”ע אבה”ע (סימן מב ס”ה) דאם‬
‫קידש בפני פסולי עדות דרבנן הרי זו מקודשת מן‬
‫התורה‪ ,‬וצריכה גט‪.‬‬
‫ג) הפסול לעדות אם מן התורה עדותו בטילה אע”פ‬
‫שלא הכריזו עליו בבכנ”ס ובבימ”ד‪ ,‬אבל הפסולים‬
‫מדרבנן צריכין הכרזה‪( .‬חו”מ סימן לד סכ”ג)‪ .‬וע”ש פת”ש‬
‫(סק”ו) אשר דן מ”ה בעובר עבירה דאורייתא שאין בה‬
‫מלקות דמיפסל מדרבנן‪ ,‬האם זקוק להכרזה‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ד‪ .‬דין חשוד על העריות‬
‫א) כתב הטור (חו”מ סימן לד סכ”ה) הבא על הערוה פסול‬
‫לכל עדות‪ .‬אבל החשוד על העריות שרגיל עם העריות‬
‫ומתייחד עמהם וקול יוצא עליו שפרוץ בהם‪ ,‬כשר לעדות‬
‫אחרת ופסול לעדות אשה בין להכניסה לבעלה בין‬
‫להוציאה מבעלה‪ ,‬ע”כ‪ .‬ומקורו מדברי רב נחמן בגמרא‬
‫סנהדרין (כו‪ ,):‬וכפירוש הרא”ש בגמ’‪.‬‬
‫ב) הרמ”א (שם) פסק כשיטה זו‪ ,‬ועל כן מכשיר את‬
‫החשוד לעריות לשאר עדויות ופוסלו לעדות אשה‪ .‬ומרן‬
‫הב”י (שם) כתב בשם הרי”ף‪ ,‬רב האי גאון‪ ,‬והרמב”ם‬
‫דפסקו כרב ששת לפסול גם לשאר עדויות‪ ,‬אך מ”מ הם‬
‫מפרשים דחשוד פירושו שבא על הערוה‪ .‬נמצא דחשוד‬
‫בלבד לכו”ע אינו פסול לשאר עדויות‪.‬‬
‫ג) ולענין עדות אשה פסול לכו”ע‪ ,‬דהחשוד על הדבר‬
‫אינו כשר להעידו‪ - ,‬מרן הב”י שם‪ .‬וגם לשאר עדויות‬
‫מ”מ אין לקחתו לעד לכתחילה (ב”ח סק”ח)‪ .‬מיהו פסול‬
‫זה אינו אלא מדרבנן כיון שרק חשוד ולא עשה מעשה‬
‫(חלקת מחוקק סי’ מה סקי”ד‪ ,‬ב”ש סי’ מה סק”כ)‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ה‪ .‬דין עוברי עבירות בשגגה או בטעות‬
‫א) מי שעובר עבירות שראוי להפסל אך עושה זאת‬
‫בשגגה או בטעות אינו נפסל‪.‬‬
‫ב) כן נפסק להלכה בשו”ע וברמ”א (סימן לד ס”ד) בדין‬
‫קוברי המת ביו”ט ראשון‪ ,‬דאע”פ שנידו אותם מ”מ‬
‫סבורים הם שמצוה הם עושים ולא נידו אותם אלא‬
‫לכפרה (סנהדרין כו‪ .):‬וה”ה בשאר דבר איסור שנוכל לומר‬
‫שעברו מכח טעות (רמ”א שם בשם הריב”ש)‪.‬‬
‫ג) וכן נפסק בשו”ע (סימן לד סכ”ד) באותם שוגגים‬
‫שקושרים בשבת וטועים לחשוב שאין זו מלאכה‪ ,‬ועל כן‬
‫צריך להודיעם שהדבר אסור‪ .‬וכמו”כ בדין מוכס שלוקח‬
‫לעצמו שלא כדין צריך להודיעו שנפסל בכך‪ ,‬מכיון שרוב‬
‫העם אינם יודעים זאת (שם)‪.‬‬
‫ו‪ .‬דין פורש מדרכי ישראל הישרים‬
‫א) מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ‬
‫הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם‪ ,‬לפיכך אין‬
‫מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו עדות וכו’ וכל‬
‫עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהולך בדרכי‬
‫הישרים (סימן לד סי”ז)‪.‬‬
‫ב) ואם הוחזק שנוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ‬
‫אע”פ שהוא עם הארץ מקבלים ממנו עדות (שם)‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫ז‪ .‬איסור לא תקרבו לגלות ערוה – סייג שעשתה‬
‫תורה לדבריה‬
‫פסק הרמב”ם (פכ”א מאיסו”ב ה”א) כל הבא על ערוה מן‬
‫העריות דרך אברים או שחבק ונשק דרך תאוה ונהנה‬
‫בקרוב בשר הרי זה לוקה מן התורה‪ ,‬שנאמר לבלתי עשות‬
‫מחקות התועבות וגו’‪ ,‬ונאמר לא תקרבו לגלות ערוה‪,‬‬
‫כלומר לא תקרבו לדברים המביאים לידי גילוי ערוה‪ .‬ע”כ‪.‬‬
‫ובמ”מ שם כתב בשם הרמב”ן דקורבה לעריות הוי‬
‫איסור דרבנן‪ .‬ועיין ביאור הגר”א (יו”ד סימן קצה סק”ב ובאה”ע‬
‫סי’ כ’ סק”א ) דהביא ראיה להרמב”ם מאבות דרבי נתן‬
‫דאיתא התם‪ ,‬איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה‪ ,‬הרי הוא‬
‫אומר “ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב” יכול יחבקנה‬
‫וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים‪ ,‬ת”ל “לא תקרב”‪.‬‬
‫עוד כתבו הר”ן[ע”ז כח] והנמ”י [סנהדרין עה] ראיה‬
‫מגמרא סנהדרין (עה‪ ).‬גבי אותו אדם שנתן עיניו באשה‬
‫אחת ונעשה חולה מחמת כן‪ ,‬ואמרו הרופאים שרפואתו‬
‫היא שתבעל לו וכו’ ואסיקנא התם דאף לדבר עמה‬
‫מאחורי הגדר אסור לו‪ ,‬ואפילו אם ימות בחוליו לא‬
‫התירו לו לדבר עמה‪ .‬וכמובן שדבורים של מי שהעלה‬
‫לבו טינא הם דבורי זנות או דבורי חשק המקרבים לערוה‬
‫ושעל כן אמרו ימות ואל ידבר עמה‪ ,‬וזהו מדין “לא‬
‫‪9‬‬
‫תקרבו” דהו”ל אביזרייהו דעריות‪ .‬עיין אג”מ (אבעה”ז ח”א‬
‫סי’ נ”ו)‪ .‬ואיפליגו שם בגמ’ באיזו אשה מיירי אם בא”א‬
‫או בפנויה‪ ,‬וקאמר בגמ’ דבשלמא למ”ד א”א היתה א”ש‬
‫מדוע ימות ואל ידבר עמה‪ ,‬אך אם פנויה היתה אמאי‬
‫ימות ואל ידבר עמה‪ ,‬ומשני שלא יהיו בנות ישראל הפקר‪.‬‬
‫ומפרש הסד”ט (סימן קצה) דכוונת הר”ן היא דלמ”ד‬
‫א”א היתה היה מובן לגמרא מדוע ימות ואל ידבר עמה‪ ,‬הא‬
‫קמן דגם דיבור עם א”א בדברי זנות הו”ל לאו דאורייתא‬
‫משום “לא תקרבו” ושעל כן אמרו ימות ואל ידבר עמה‪.‬‬
‫וכשיטת הרמב”ם נפסק במרן השו”ע אבה”ע‬
‫כ ס”א) וברמ”א ביו”ד (סימן קנז) דהו”ל אביזרייהו דעריות‬
‫דלוקין עליהם והם בדין יהרג ואל יעבור‪ .‬הוב”ד בש”ך יו”ד‬
‫(קנז‪ ,‬סק”י)‪ .‬וע”ע אג”מ (אה”ע ח”א סי’ נ”ו) דמפרש דדבור‬
‫חשק וזנות המכין לעריות הו”ל לאו דאורייתא‪ ,‬וכמו”כ כן‬
‫הדין בהסתכלות כה”ג ושע”כ הו”ל לאו דאורייתא‪ .‬וע”ע‬
‫ספר המצוות הקצר [ל”ת שנג] דכתב הרמב”ם שלא‬
‫לקרב לעריות בדברים המביאים לגילוי ערוה כגון חיבוק‬
‫ונישוק ורמיזה וקפיצה‪ ,‬שנאמר “אל כל שאר בשרו לא‬
‫תקרבו לגלות ערוה”‪ .‬וש”מ דגם בדברים שאינם בדוקא‬
‫חיבוק ונישוק אלא ברמיזה וקפיצה‪ ,‬כל היכא שנעשה‬
‫דרך חשק הו”ל לאו דאורייתא וכפי’ הגרמ”פ הנ”ל‪.‬‬
‫(סימן‬
‫‪10‬‬
‫וכמו”כ הרמב”ם בפיה”מ [סנהדרין פ”ז מ”ד] וז”ל וכן‬
‫לשחק עם א’ מהעריות ולצחוק עמה ולקרוץ בעין‬
‫בתאות הנאה כל זה אסור ולוקה עליהן מלקות העושה‬
‫אותם‪ .‬והם נכללים בב’ לאוין הנזכרים בתורה וכו’ לא‬
‫תקרבו וכו’ ע”כ‪.‬‬
‫שוב נתחזק גדרו של הגרמ”פ שהעושה מעשים‬
‫זרים אלו בתאות הנאה הו”ל לאו דאורייתא דלא תקרבו‬
‫ואף לוקה עליו‪ .‬ולפי”ז יש ליישב מה שכתב הרמב”ם‬
‫בפכ”א מאיסו”ב ה”ב‪ ,‬דעל שחוק וקלות ראש או קפיצה‬
‫ורמיזה לוקה רק מכת מרדות וכתב המ”מ לפי שהוא‬
‫מדבריהם ‪ ,‬דיש לומר דלא מיירי התם דרך חשק ותאות‬
‫הנאה אלא בסתם קלות דעת‪ ,‬ושאעפ”כ אסור מדבריהם‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ח‪ .‬המחזיקים במכשירים הטמאים האם עוברים על‬
‫לאו דלא תקרבו‬
‫א) הנה בענין מי שמחזיק מכשיר אייפון או אינטרנט‬
‫וכיו”ב פרסמו בשם הגדולים להחשיבו פסול לעדות‪ ,‬או‬
‫עכ”פ להמנע מלקחתו לעד‪ ,‬ונבאר הדברים בס”ד‪.‬‬
‫דהנה ידוע כי מכשיר זה משמש מפגע גדול‬
‫למכשולות בקירבה לעריות וי”ל דהו”ל בכלל לא תקרבו‬
‫לגלות ערוה‪ .‬וא”צ שיהיה דוקא במגע פיזי‪ ,‬אלא אפילו‬
‫דבור של זנות וכנ”ל‪ ,‬ומאחר שבמכשירים אלו יוצרים‬
‫קשרים אישיים ומגיעים לידי כל מרעין בישין שבעולם‬
‫ללא גדרים וללא מעצורים‪ ,‬וכבר נתפרקו משפחות מכח‬
‫דברים חמורים אלו [על פי נתוני בתי הדין הרבניים‪ ,‬כ‪70%-‬‬
‫מפירוקי הבתים קשורים באופן ישיר או עקיף לאינטרנט]‪,‬‬
‫הרי שבשימושם קיים לאו דלא תקרבו ולוקין עליו‬
‫מדאורייתא‪.‬‬
‫ב) ומאחר שנתבאר דגדר לא תקרבו הוא דכל שע”י‬
‫הקורבה לעריות עלול להכשל באיסור ערוה וזהו סייג‬
‫שעשתה תורה לדבריה והו”ל לאו דאורייתא‪ ,‬ושעל כן‬
‫לא ידבר עמה מאחורי הגדר ואפילו ימות אל ידבר עמה‪.‬‬
‫א”כ ה”ה בהחזקת מכשיר טמא זה אשר בעינינו‬
‫ראינו ובאזנינו שמענו איך שנתפרקו משפחות ושנפלו‬
‫בנים ובנות‪ ,‬ושעל כן הכריעו הגדולים אשר בארץ שהוא‬
‫‪12‬‬
‫בגדר לא תקרבו לגלות ערוה‪ ,‬וכפי שפורסם בשם‬
‫הגרח”ק שליט”א דהוי בגדר “יהרג ואל יעבור”‪ .‬ושעל כן‬
‫כל המחזיק מכשיר שאינו חסום או אינו מוגן הרי הוא‬
‫פסול לעדות דלוקה על לאו ד”לא תקרבו לגלות ערוה”‪.‬‬
‫ט‪ .‬במכשירים הנ”ל מכניסים עצמם להיות‬
‫חשודים על העריות‬
‫עוד אמרו באבות דרבי נתן איזהו סייג שעשתה תורה‬
‫לדבריה‪ ,‬זהו איסור יחוד‪ .‬ומטו בה משמיה דהגר”ש ואזנר‬
‫זצ”ל דלהתייחד עם המכשיר הטמא גרע טפי‪ ,‬שזהו יחוד‬
‫בלי דעות‪ .‬ולפי זה לא גרע מחשוד על העריות דאע”ג‬
‫דכשר לשאר עדויות מ”מ אין לוקחים אותו לכתחילה‬
‫לעדות (ב”ח סימן לד סק”ח)‪ .‬וכל זה בשאר עדויות‪ ,‬אבל‬
‫לעדות אשה לכו”ע פסול‪ ,‬בין לעיולא בין לאפוקא (שם)‪.‬‬
‫ומ”מ דוקא אם עבר בחבוק ונשוק ופעולות הזרות בתאות‬
‫הנאה דאז לוקה ואף נפסל מן התורה‪ ,‬אבל בחשוד ע”י‬
‫קול או מתייחד עם הערוה אינו נפסל אלא מדרבנן‪( .‬ב”ש‬
‫סי’ מה‪ ,‬סק”כ)‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫י‪ .‬התיחסות לטענת שוגגים או טועים‬
‫א) והנה יש שטענו להכשירם בדיעבד‪ ,‬ומטעם‬
‫שהמחזיקים מכשירים אלו עושים זאת מאילוץ עבודה‬
‫ופרנסה‪ ,‬ונמצא שאינם מתכוונים לעבירה כלל‪ ,‬והו”ל‬
‫כשוגגים‪ ,‬או כאומר מותר‪ ,‬וכנפסק בשו”ע (סימן לד סכ”ד)‬
‫בדין קושר בשבת שרוב העם טועים לחשוב שאינה‬
‫מלאכה‪ ,‬ושעל כן אינם נפסלים אא”כ הודיעום שזוהי‬
‫מלאכה האסורה בשבת‪.‬‬
‫ב) ויש לדחות טענה זו‪ ,‬כיון שכבר פרסמו הרבנים את‬
‫חומרת האיסור וידוע לכל המכשול הנורא והפרצה‬
‫החמורה‪ ,‬ואותם המחזיקים מכשירים אלו ברשותם‬
‫ללא הגנה וחסימה הרי הם עוברים בשאט נפש על‬
‫מה שמזהירה תורתינו הק’ ומה שגודרים גדולי הדור‬
‫ושנצטוינו לשמוע אזהרתם מדין “ועשית ככל אשר‬
‫יורוך”‪ ,‬ומרשים לעצמם להיות פורשים מן צבור יראי‬
‫השם‪ .‬הלכך טענתם שלא יזמו מעצמם להתקרב לערוה‬
‫נדחית‪ ,‬דמ”מ מחזיקים בידם מכשיר שנהפך להיות שולט‬
‫עליהם וממכר אותם לדרך המסוכנת הלזו‪ ,‬והעובדות‬
‫בשטח מדברות בעד עצמם‪ .‬ומאחר שמרימים יד כנגד‬
‫כל גדולי הדור האוסרים את הדבר השכם והערב‪ ,‬הרי‬
‫שלכל הפחות הם בבחינת אותם שאינם שומעים לחכמי‬
‫התורה‪ ,‬ולכל הפחות דינם כדין הפורשים מדרכי ישראל‬
‫הישרים שפסולים לעדות מדרבנן (סימן לד סי”ז)‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫ג) וכל זה גם לפי טענתם‪ ,‬אך כבר דברינו אמורים לעיל‬
‫כי השימוש במכשיר זה ללא הגנה וללא חסימה‪ ,‬מציב‬
‫את המשתמש בו בפתח של בית זנות‪ ,‬ומתקיים בו “וכל‬
‫באיה לא ישובון”‪ ,‬ושעל כן עובר משום “לא תקרבו‬
‫לגלות ערוה” עם כל המשתמע ממנו‪ ,‬ושמטעם זה הרי‬
‫הם נפסלים לעדות‪ ,‬או לכה”פ חשודים על כך‪.‬‬
‫ד) אין בדברינו אלה לילך לקולא ולהפקיע קידושין‬
‫כאשר העדים החזיקו המכשירים הנ”ל ולהתיר ב”מ‬
‫ממזרים‪ ,‬כי בדבר זה צריך לבדוק היטב כל מקרה לגופו‬
‫ולהתבונן לאיזו מדרגה שפלה הגיע אותו שהחזיק‬
‫המכשירים הנ”ל‪ ,‬ואכמ”ל‪ .‬וכמו”כ לשיטת הרמב”ן אין‬
‫בקורבה לעריות אלא איסור דרבנן‪ .‬וכמו”כ ישנם שלמדו‬
‫ברמב”ם דאין איסור מן התורה אלא בקרוב בשר (גליון‬
‫מהרש”א‪ ,‬וברכ”י יו”ד קנז‪ ,‬מהר”ם ב”ח וסד”ט יו”ד קצה) ועוד‬
‫שישנם המחזיקים המכשירים הנ”ל שהם רק בגדר‬
‫חשודים שג”כ פסולם אינו אלא מדרבנן‪ .‬מ”מ קם דינא‬
‫דאין ליקח עדים המחזיקים מכשירים שכאלה מחשש‬
‫פסול עדות מדאורייתא או מדרבנן‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫יא‪ .‬איסור הסתכלות בעריות‬
‫א) נפסק בשו”ע (אבה”ע סימן כא ס”א) צריך אדם להתרחק‬
‫מן הנשים מאד מאד וכו’ ואסור להביט ביופיה אפילו‬
‫להריח בבשמים שעליה אסור‪ .‬ואסור להסתכל בנשים‬
‫שעומדות על הכביסה‪ ,‬ואסור להסתכל בבגדי צבעונים‬
‫של אשה שהוא מכירה אפילו אינם עליה שמא יבא‬
‫להרהר בה‪.‬‬
‫וכתב שם הב”ש (סק”ב) דלדעת רבינו יונה‬
‫ש”ג אות סד ואגרת התשובה סימן יח) האיסור להסתכל באשה‬
‫הוא מדאורייתא שנאמר “ולא תתורו אחרי עיניכם”‬
‫ואילו הרמב”ם (פכ”א מאיסורי ביאה ה”ב) דכתב דמכין‬
‫המביט ביופיה מכת מרדות ס”ל דאיסורו מדרבנן‪ .‬וכל‬
‫זה בערוה אבל בפנויה שאינה ערוה לכו”ע היא מדברי‬
‫קבלה – “ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה” (איוב‬
‫לא‪,‬א)‪ .‬והרהור אפילו בפנויה אסור מדאורייתא (כתובות‬
‫מו‪“ ,).‬ונשמרת מכל דבר רע” שלא יהרהר ביום ויבוא לידי‬
‫טומאה בלילה‪ .‬ע”כ‪.‬‬
‫(שע”ת‬
‫ב) וע”ע רבינו יונה בשע”ת (ש”א אות ו‪,‬ח) דמי שאינו נזהר‬
‫להסתכל בעריות‪ ,‬הו”ל מומר לדבר אחד‪ .‬וכתב הרחיד”א‬
‫בעבוה”ק (קונטרס יוסף בסדר סימן א’ אות א) דדברי רבינו‬
‫יונה הנ”ל הם מן הדין‪.‬‬
‫ג) והנה הרמב”ם (פ”ד מהלכות תשובה ה”ד אות ג) מנה‬
‫הדברים שהעושה אותן אין חזקתו לשוב מהם לפי שהם‬
‫‪16‬‬
‫דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא ‪ -‬המסתכל‬
‫בעריות ומעלה על דעתו שאין בכך כלום‪ ,‬שהוא אומר וכי‬
‫בעלתי או קרבתי אצלה והוא אינו יודע שראיית העינים‬
‫עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות‪ ,‬שנאמר ולא‬
‫תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‪ .‬ע”כ‪.‬‬
‫ולכאורה מכאן היה נראה בפשטות שהוא איסור‬
‫דאורייתא מדכתב שנאמר “ולא תתורו אחרי עיניכם”‪,‬‬
‫ומש”כ הרמב”ם בהלכות איסו”ב דאין לוקים על לאו‬
‫זה‪ ,‬אפשר לומר שהטעם הוא משום דהוי לאו שאין בו‬
‫מעשה וכשם שכתב הרמב”ם עצמו בהלכות ע”ז (פ”ב‬
‫ה”ג) וז”ל‪ :‬ולאו זה אע”פ שהוא גורם לאדם להטרד מן‬
‫העולם הבא אין בו מלקות‪ .‬וכ”כ הגר”ב זילבר בספרו‬
‫תורת ההסכלות (עמ’ יד) דלעולם גם להרמב”ם הו”ל לאו‬
‫דאורייתא וכנ”ל‪.‬‬
‫וע”ע שדי חמד (ח”ב מערכת הה”א אות ב) דכתב‬
‫לחלק ברמב”ם בין הבטה בעלמא שהיא מדרבנן לבין‬
‫הסתכלות שהיא דאורייתא‪ .‬וע”ע באג”מ [אבה”ע ח”א‬
‫סי נו’] דמשכחת לה איסור הסתכלות שיעבור עליו בלאו‬
‫דאורייתא משום לא תקרבו לגלות ערוה‪ ,‬והוכיח זאת‬
‫משיטת הר”ן והנמוק”י המובאת בש”ך [יו”ד קנ”ז סק”י]‪,‬‬
‫ומיירי דמסתכל בתאות הנאה ובחשק לזנות‪ .‬ולפי”ז אף‬
‫ילקה עליו כדכתבנו לקמן בסמוך עפ”י הרמב”ם בפיה”מ‬
‫סנהדרין[פ”ז מ”ד] והמ”מ שכירות [פי”ג ה”ב]‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫ד) ומ”מ לכל הדברות ולכל האמרות איסור גדול וחמור‬
‫מאד‪ ,‬שלא ינקה מדינה של גהינם (ברכות סא‪ ).‬וטורדו מן‬
‫העולם‪.‬‬
‫ה) יתירה מזו‪ ,‬עיין רמב”ם בספר המצוות (מצות ל”ת מז)‬
‫דכתב הוא שהזהירנו שלא לתור אחרי לבבנו עד שנאמין‬
‫דעות שהם הפך הדעות שחייבתנו התורה וכו’ והוא‬
‫אומרו יתעלה “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”‪,‬‬
‫ולשון ספרי “ולא תתורו אחרי לבבכם” זו מינות‪“ ,‬ואחרי‬
‫עיניכם” זו זנות כענין שנאמר “ויאמר שמשון לאביו‬
‫אותה קח לי כי ישרה היא בעיני”‪ ,‬רוצה באומרו זו זנות‪,‬‬
‫המשך אחר ההנאות והתאוות הגשמיות והתעסק‬
‫המחשבה בהן תמיד‪ .‬ע”כ‪ .‬הרי שקיים לאו דאורייתא‬
‫של התעסקות בתאוות‪.‬‬
‫ולפ”ז י”ל דגם להב”ש דס”ל אליבא דהרמב”ם‬
‫שראיית נשים איסורו רק מדרבנן‪ ,‬זהו דוקא‬
‫באקראי‪ ,‬אבל כשנעשה בדרך התעסקות הו”ל לאו‬
‫דאורייתא וכמבואר להדיא ברמב”ם בסה”מ‪ .‬ולפ”ז‬
‫גם אם אין לוקים עליו [מדאין בו מעשה] מ”מ נפסל‬
‫לעדות מדרבנן וכנפסק בשו”ע חו”מ (סימן לד ס”ב)‪.‬‬
‫ומלבד זאת במכשירים הטמאים הנ”ל נחשפים‬
‫ונמשכים אחר דעות כוזבות ומשובשות ועוברים לכו”ע‬
‫על לאו “ולא תתורו אחרי לבבכם” זו מינות‪ .‬וכבר‬
‫‪18‬‬
‫כתב הרמב”ם (פ”ב מע”ז ה”ג) דלאו זה גורם לטורדו מן‬
‫העולם‪ .‬ובאג”מ (אבה”ע סי’ נ”ו) לומד בדעת הר”ן והנמ”י‬
‫דהסתכלות בערוה ע”מ לעשות זנות הוי לאו דאורייתא‬
‫דלא תקרבו‪ ,‬ולא דמי לשחוק וקלות ראש שאינו אסור‬
‫אלא מדרבנן (רמב”ם פכ”א איסו”ב ה”ב) ובמ”מ שם‪ ,‬דשאני‬
‫הכא שמדבר דבר חשק לזנות‪ ,‬ולפי”ז אפשר שאף‬
‫ילקה עליו וכנ”ל‪.‬וכבר התחזקו דבריו של האג”מ בדברי‬
‫ברמב”ם עצמו בספר המצוות הקצר (ל”ת שנג) ובפיה”מ‬
‫[פ”ז מ”ד] וכנ”ל‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫יב‪ .‬לאו דלא תקרבו בדבור או בכתיבה ‪ -‬האם‬
‫לוקים עליו‬
‫א) כתבנו לעיל דעל לאו ד”לא תקרבו” לוקים להרמב”ם‬
‫(פכ”א מאיסו”ב ה”א) ושהגר”א הביא סייעתא להרמב”ם‬
‫מאבות דר”נ רפ”ב‪ ,‬איזהו סייג שעשתה תורה לדבריה‬
‫וכו’‪ ,‬יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים‪,‬‬
‫ת”ל “לא תקרב”‪.‬‬
‫ב) ויש להסתפק האם כשמדבר עמה דברים בטלים‬
‫[שהם דברי חשק לזנות עיין אג”מ אבה”ע סימן נו] האם רק עובר‬
‫על לאו‪ ,‬או שמא גם לוקה‪ .‬נפק”מ דאם לוקה נפסל‬
‫לעדות מדאורייתא‪ ,‬אך אם אינו לוקה נפסל רק מדרבנן‬
‫(חו”מ סימן לד ס”ב)‪.‬‬
‫ג) עיין רמב”ם (פי”ח מסנהדרין ה”ב) כל לאו שאין בו‬
‫מעשה אין לוקים עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את‬
‫חבירו בשם‪ .‬וש”מ דעקימת שפתיים לא חשיב מעשה‪.‬‬
‫מיהו הרמב”ם (פי”ג משכירות ה”ב) פסק דאפילו חסם בקול‬
‫לוקה‪ .‬והוקשה למ”מ שם דאם חסימה בקול חשיבא‬
‫מעשה וכביאור התוספות ב”מ (צ‪ ):‬כיון שע”י הקול‬
‫איתעביד מעשה החסימה‪ ,‬א”כ גם ממיר יחשב מעשה‬
‫כי בקול איתעבידא התמורה וכדכתבו שם התוספות‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫ותירץ המ”מ בסוף דבריו‪ ,‬דאימתי אמרינן דעקימת‬
‫שפתיים לא חשיבא מעשה‪ ,‬דוקא בלאו שכל איסורו‬
‫הוא בלא מעשה‪ ,‬וכגון בדבור של נשבע וממיר ומקלל‬
‫את חבירו [אלא שגזרה תורה דאעפ”כ לוקה]‪ ,‬אבל חסימה‬
‫כיון ששייך בה מעשה ממש‪ ,‬בכה”ג גם אם עשאה בדבור‬
‫לוקה וחשיב כמעשה‪ ,‬עכת”ד‪.‬‬
‫ד) ועיין בשדי חמד (מערכת הלמ”ד כלל יב) דהביא לקושית‬
‫שער המלך (פ”א מחו”מ ה”ג) דשם פסק הרמב”ם דאינו‬
‫לוקה על איסור בל יראה אא”כ קנה חמץ בפסח או‬
‫חימצו‪ .‬והקשה בשעה”מ שם דלסברת המ”מ היה לו‬
‫ללקות גם כשלא עשה מעשה כיון דאיסור בל יראה‬
‫הוי לאו שאפשר לעשותו ע”י מעשה בקניה או בחימוץ‪.‬‬
‫והביא שם מה שתירץ בנו”ב (תנייא או”ח סימן עו) דעד‬
‫כאן לא אמר המ”מ את דבריו אלא היכא שבידו לעשות‬
‫העבירה ע”י מעשה ובכה”ג מתחייב מלקות גם באופן‬
‫שלא עשה מעשה‪ ,‬וכגון בחסימה דמדיכול לחסום ע”י‬
‫מעשה לוקה אף היכא דחסמה בקול בלי מעשה‪ .‬אבל‬
‫בחמץ שנמצא כבר ברשותו ובשב ואל תעשה עובר‬
‫בב”י‪ ,‬לא שייך לחייבו מלקות מטעם שבידו לקנותו‪ ,‬כיון‬
‫שהחמץ כבר נמצא ברשותו‪.‬‬
‫עוד תירץ הנו”ב דעד כאן לא אמר המ”מ את חידושו‬
‫אלא היכא דעכ”פ עביד דבור‪ ,‬אבל בב”י דלא עביד‬
‫מעשה וגם לא דבור‪ ,‬בזה לא אמרינן שילקה על המצאו‬
‫של החמץ ברשותו‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫עפ”ז בלאו דלא תקרבו דלוקה על חיבוק ונישוק‬
‫דעביד מעשה‪ ,‬ה”ה דילקה גם על דבור‪ ,‬לפי שיטת המ”מ‬
‫הנ”ל‪ ,‬והסבר הנו”ב הנ”ל בשני התירוצים כיון שבידו‬
‫לעשות‪ ,‬וגם עכ”פ עביד דבור‪ .‬וע”ש בשדי חמד שהביא‬
‫אחרונים שהגבילו את חידושו של המ”מ דוקא למקום‬
‫שהרגילות הוא במעשה‪ ,‬אלא שעשה זאת בדבור‪ ,‬וגם‬
‫לפ”ז י”ל כן גם בדבור על “לא תקרבו” דילקה מטעם‬
‫שהרגילות הוא במעשה‪.‬‬
‫ה) יתירה מזו במכשירים הטמאים שמתקשרים ע”י‬
‫פעולות כתיבה ולחצנים‪ ,‬י”ל דודאי הוי מעשה‪ ,‬דהא‬
‫קיי”ל דכתיבה הויא מעשה‪ ,‬וכדכתב בספר החינוך דלוקה‬
‫בכתובת קעקע (מצוה רנג)‪ ,‬וכן הכותב בשבת חייב מיתה‪,‬‬
‫ולפי זה כל שכותב דברי זנות ועי”כ קרב את אל הערוה‪,‬‬
‫י”ל דלוקה ונפסל לעדות מן התורה‪.‬‬
‫ואולם בלא”ה לפי המ”מ הנ”ל אליבא דהרמב”ם י”ל‬
‫דלוקה גם בדבור‪ .‬ועיין שדי חמד (מערכת הלמ”ד כלל יב) מה‬
‫שהאריך בשיטת המ”מ הנ”ל‪ ,‬והביא שם הרבה מפרשים‬
‫אשר למדו כן בשיטת הרמב”ם‪ .‬ועיין עוד שם בשד”ח מה‬
‫שכתב דלהחינוך אית ליה שיטה אחרת בכל זה‪.‬‬
‫ו) וכבר כתבנו לעיל דברי הרמב”ם בפיה”מ [סנהדרין פ”ז‬
‫מ”ד ] דכל היכא ששוחק וקורץ עם הערוה בתאות הנאה‪,‬‬
‫אסור ולוקה עליהם משום לא תקרבו לגלות ערוה‪ .‬א”כ‬
‫מתחזקת הקביעה שכתבנו דהדבור או הכתיבה עם הערוה‬
‫בדרך חשק ותאות הנאה הו”ל לאו דאורייתא דלא תקרבו‬
‫ואף לוקה עליו וממילא בכה”ג נפסל לעדות מן התורה‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫יג‪ .‬העולה מהאמור‪:‬‬
‫(א) האיסורים שעובר המחזיק במכשירים האסורים‬
‫שאינם חסומים ומוגנים‬
‫‪ .‬א“לא תקרבו לגלות ערוה”‪.‬‬
‫‪ .‬ב“ולא תתורו וגו’ ואחרי עיניכם”‪.‬‬
‫‪ .‬ג“ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה”‪.‬‬
‫‪ .‬ד“ונשמרת מכל דבר רע” ‪ -‬שלא יהרהר ביום ויבוא‬
‫לידי טומאת קרי בלילה‪.‬‬
‫‪ .‬ה“ולא תתורו אחרי לבכם” זו מינות‪.‬‬
‫‪ .‬ו“ועשית ככל אשר יורוך‪ ,‬ולא תסור מן המצוה אשר‬
‫יגידו לך ימין ושמאל”‪.‬‬
‫(ב) חובו ועונשו‬
‫‪ .‬אחייב מלקות (מדאורייתא או מדרבנן)‪.‬‬
‫‪ .‬ביהרג ואל יעבור‪.‬‬
‫‪ .‬גטורדו מן העולם‪.‬‬
‫‪ .‬דלא ינקה מדינה של גהינם‪.‬‬
‫‪ .‬ההויין ליה בנים שאינם מהוגנים‪.‬‬
‫‪ .‬והרי זה מומר לדבר אחד‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫(ג) הסיבות לפוסלו לעדות‬
‫‪ .‬אעלול מאד להיות עובר משום לא תקרבו לגלות ערוה‬
‫– ונפסל לעדות מדאורייתא‪.‬‬
‫‪ .‬בעלול מאד להיות עובר משום חשוד על העריות ‪-‬‬
‫ונפסל לעדות אשה מדרבנן‪ ,‬ואין לוקחים אותו גם‬
‫לא לשאר עדויות‪.‬‬
‫‪ .‬געובר משום “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”‬
‫– ונפסל לעדות מדרבנן‪.‬‬
‫‪ .‬דפורש מדרכי ישראל הישרים – ונפסל לכל הפחות‬
‫לעדות מדבריהם‪.‬‬
‫‪ .‬המ”מ לענין הפקעת קדושין ביחס להיתר ממזרים אין‬
‫לעשות מעשה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫מחקרים מדברים על‬
‫החשיפה לפגעי הטכנולוגיה‬
‫א) החשופים למכשירים הנ”ל מפתחים תהליך‬
‫של ניוון פיזי – השמנת יתר‪ ,‬סיכון ללקות בקרישי‬
‫דם‪.‬‬
‫ב) ניוון נפשי‪ ,‬ניתוק חברתי חמור‪ ,‬כל אחד מרוכז‬
‫בעצמו‪.‬‬
‫ג) בעיות קשב וריכוז והיפראקטיביות‪.‬‬
‫ד) התגלה קשר ישיר בין שימוש באינטרנט‬
‫לתחושת דיכאון ובדידות העלולים להוביל‬
‫להתקפים פסיכוטיים‪ .‬מחקר מהשנה האחרונה‬
‫מגלה כי בארה”ב נרשמו תרופות נוגדות דיכאון‬
‫רק לילדים – ‪ 10‬מיליון במספר‪.‬‬
‫ה) חשיפה לאלימות בצפייה‪ ,‬הכפילה את שיעור‬
‫מקרי הרצח‪.‬‬
‫ו) התמכרות הורגת את הזמן‪ ,‬ואח”כ את המתמכר‪.‬‬
‫ז) רשות היחיד נהפכה לרשות הרבים‪ ,‬הפרטיות‬
‫בטלה ואבדה מן העולם‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫ח) פעם אמרו שהמכניס אינטרנט חסום לתוך‬
‫ביתו הרי זה כמכניס אריה בכלוב לבית (הגר”ש‬
‫פינקוס זצ”ל)‪ .‬היום עם העובדות בשטח‪ ,‬ניתן‬
‫לומר בבירור המכניס אינטרנט חסום לתוך ביתו‬
‫הרי זה כמכניס את השטן (חסום) לבית‪ .‬ומה יש‬
‫לומר בלא חסום???‬
‫ט) על פי נתוני בתי הדין הרבניים‪ ,‬כ‪ 70%-‬מפירוקי‬
‫הבתים קשורים באופן ישיר או עקיף לאינטרנט‪.‬‬
‫י) המחקרים מדווחים כי מחזיקי האינטרנט ואייפון‬
‫– ‪ 20%‬בעיסוקם הוא ענייני‪ ,‬ו‪ 80%-‬עיסוקם לבידור‪.‬‬
‫חסימה הגדולה ‪ -‬חסימה אישית‬
‫לעילוי נשמת‬
‫רבי יצחק בן שולמית חיה זצ"ל‬
‫‪26‬‬