‫‪'o‬ו‪ I‬תשי"ד‪ .‬חובך'ח ג'‬
‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫ד'‬
‫*‬
‫המקרא ודרכי הוראתו‬
‫ד"ר‬
‫ב‪.‬‬
‫שכטר‪,‬‬
‫י‪.‬‬
‫גבריאלי‪,‬‬
‫אדרמ‪.‬‬
‫מ‪.‬‬
‫ד"ר‬
‫ע‪.‬‬
‫אלדן‪,‬‬
‫נז‪.‬‬
‫באדר‪,‬‬
‫מ‪.‬‬
‫אמיתי‪,‬‬
‫י‪.‬‬
‫בלדד‪,‬‬
‫ד"ר‬
‫דדבשבי‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫צ‪.‬‬
‫ד"ר‬
‫זיידמן‬
‫‪'.f‬ד" ‪1,‬‬
‫‪.J‬‬
‫‪,‬‬
‫‪,.,‬‬
‫ך דר‪.‬ך?‪,,-., :,.t‬‬
‫‪I‬‬
‫‪t.‬‬
‫‪..-r‬‬
‫ד"ר‬
‫‪,‬מידות"‬
‫י‪.‬‬
‫הררי‬
‫בפירוש‬
‫ח‪,‬‬
‫ב‪.‬‬
‫המקרא‬
‫טדר‪.‬סיבי‬
‫'‪i.j‬ירת איוב כיצירה מפרותית‬
‫א‪' .‬ו!‪i‬מיר‬
‫בחיבור‬
‫הנחינות‬
‫א‪.‬‬
‫בית"ספר‬
‫עכרי‬
‫נאמן‬
‫ענרי‬
‫מתוכנן‬
‫הסתדרות הםןרים העכד'ם‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫ב'שדאל‬
‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫תוכן‬
‫העניניס‬
‫רחקר המקרא ורררכי הוראתו ‪:‬‬
‫ערכם החינוכי של כתכי"הקודש‬
‫‪l‬‬
‫ד ייר‬
‫הוראת המקרא ככיה"ס התיכון‬
‫ייסף‬
‫ב‪ .‬ג נ ר יא ל‪,‬‬
‫הןראת המקרא ככיה"ס היסודי‬
‫הרראת‬
‫'‪t‬ז כט ר‬
‫ד"ר מאיר בלוך‬
‫עוכד‬
‫סיפורי‪-‬המקרא ככיתות כ'‪-‬ג'‬
‫אמיתי‬
‫ד"ר צכי אדר‬
‫‪,‬להוראת הנכואה והנביאים כביה"ס התיכוז‬
‫מרני אלון‬
‫החברה המקראית )נושא תנכי ככיתות ההמשך(‬
‫הנהגת המדינה לפי התנ"ך‬
‫)נושא לביה‪I:Y‬‬
‫התיכון(‬
‫מנ'‪TL‬ה‬
‫כיאור גיאוגרפי לתג"ך‬
‫כ‪.I‬‬
‫ד‪.‬‬
‫קאסוטו‬
‫כחוקר‬
‫ד"ר מ‪,‬בחמ‬
‫י‪.‬‬
‫המקרא‬
‫ד"ר‬
‫"מידות" כפירוש המקרא‬
‫בשולי‬
‫בית‪-‬ספר‬
‫תיכון‬
‫בחיבור‬
‫א‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ה‪,‬‬
‫)כרגר(‬
‫טור ‪ -‬ס י נ ‪,‬‬
‫א‪.‬‬
‫עברי‬
‫ש מ יר‬
‫אהרן‬
‫מתוכבך‬
‫נאור‬
‫זי ‪ ,‬ד כו ן‬
‫יוסף הררי‬
‫פרו פ'‬
‫!‪,:‬יירת איוב כיצירה ספרותית‬
‫בחי נות "הגמר‬
‫דונשני‬
‫גאניך‬
‫רברי מחברים על ספ‪.,‬יהם ‪:‬‬
‫א(‬
‫דקדוק הךי‪:‬סון העברית‬
‫ב(‬
‫הלוח העברי וי;ייכיוי‪.‬נזו בכרובולוגיה‬
‫ביקךרת‬
‫צבי‬
‫א‪,‬‬
‫הר‪-‬זהב‬
‫א‪.‬‬
‫ע ק כ יא‬
‫ךביבליךגרפיה‬
‫ר‪,‬ערכיכ; החינוכייס '‪c‬ל התנ"ד לצ‪ .‬אדר ‪/‬‬
‫זיידמ‪,,, ; J‬הה‪.‬ל‪.‬ם"‬
‫" א‪.‬‬
‫בפירושו של א‪ ,‬ש‪ ,‬הרטום ‪ /‬י‪ ,‬יעקבסון ; ס' יהושע בפירושם‬
‫‪".‬כ'‪" ....Z‬‬
‫'‪tt‬ל '‪ .‬אי‪:‬יצור‬
‫וי‪ ,‬א‪ ,‬זיידמן ‪ /‬אשר רוייזר ; חקר המקרא בימינו‪ ,‬מאסף אבגלי בעריכת רולי‬
‫‪ /‬ד"ר מ‪ .‬גוטי‪!-‬זטיין ;אנתולוגיה מקראית לג‪ ,‬אלקושי ‪ /‬נטמיר ;צמחי התנ"ך‬
‫למולדנקה‬
‫‪/‬‬
‫אוריה‬
‫פלדמן ; מחל‪:‬רים כלשון‬
‫ביאליק‬
‫וילייג‬
‫לאברהם אבויונין‬
‫‪ I‬יצחק פריז ‪ I‬לביקורתו של ד"ר גוטשטיין ‪ /‬מ‪ .‬יואלי ; ראשי פרקים כיזךמוד‬
‫לי''' ברוד ‪ I‬י‪ ,‬א‪ ,‬זיידמן ; מכוא לספרות התלמוד לע‪ ,‬צ‪ ,‬מלמד ‪ I‬כ‪ .‬דה'פ‪",‬יז ;‬
‫חוב' "וכרים" לד‪ ,‬רחמני ‪ I‬כ‪ ,‬ד‪ ,‬פ‪" ; ,‬מעיינותי'‪ ,‬ד' ‪ /‬כ‪ ,‬ד‪ ,‬פ‪ ; ,‬ארץ'ישראל‬
‫המערכית למ‪ ,‬כןיארי ‪ /‬אכרהם שלמון ; "הטכע והארץ" איננו ‪ /‬א‪ ,‬שלמון ;‬
‫חי‪!-‬זכון והנדסה )לכיתה ה'( לזאכ אלפרין ‪ /‬מ‪ ,‬כ‪.‬‬
‫ל" הורכיץ וש‪ ,‬נכון ‪I‬‬
‫י‪,‬‬
‫מאיר ;‬
‫מכהן ‪ I‬מה אספר לילדי !‬
‫מכחר '‪!L‬ירת אמריקה לראובן אכינועם‬
‫אטהר טרטי‪" ,‬תכל"‪ ,‬ספרי מדע והשכל לנוער ‪ I‬מ‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫דפוס "אכוקה" כע"מ‪ ,‬טלפון‬
‫‪ 3831‬ת"א‪.‬‬
‫‪I‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪299‬‬
‫ד"ר י‪ .‬הררי ‪" /‬מידות" בפירוש המקרא‬
‫אית(‪ ,‬אלא למבואות לספרי המקרא הבודדים‬
‫ואז עלינו לחלקן ‪ -‬עד כמה שיש יסוד לכד ‪-‬‬
‫ולסקירות עליהם ; כי ספרי המקרא נוצרו במ‪-‬‬
‫לקבוצות פרקים‪ ,‬שכל אחת מהן בוצרה נמשן‬
‫שובים‪.‬‬
‫תקופה קצרה‪ ,‬שאותה היא משקפת ; או שהספר‬
‫ובעיקר‪ ,‬זהו ענין למבואות המיוחדים לספרי‬
‫)כגון ‪I‬‬
‫שד‬
‫מאות‬
‫במצבים‬
‫בשבים‬
‫היסטוריים‬
‫בוצר‬
‫במשד‬
‫קצרה‬
‫תקופה‬
‫יחסי‬
‫באופן‬
‫הנבואה ולסקירות עליהם ; כי כל אחד מספרי‬
‫ספר איוב( אלא שלפי עצם מהותו עומד הספר‬
‫הנבואה נוצר במשד תקופה קצרה וכתגובה ישי‪-‬‬
‫מחוץ לגבולות הזמן והקשר ביבו ונין תקופתו‬
‫רה על המאורעות ההיסטוריים של אותה תקו‪-‬‬
‫ רופף‪ ,‬ואין להניחו ביסוד הפירוש לספר‪.‬‬
‫כל זה יתברר לבו רק עם הקריאה בספרי הכ‪-‬‬
‫פה‪ .‬ואילו ספרי הכתובים הם קבצי יצירות‪li' ,‬ז'‪-‬‬
‫בוצרו נמשן מאות בשבים )כגון ‪ :‬ספר תהלים( ;‬
‫תובים‪.‬‬
‫דרכו של טור‪-‬סיני בפירוש המקרא‬
‫היה‬
‫לתת‬
‫ברצוננו‬
‫זו‪ ,‬המוקדשת לתנ"‪ ,,‬הד‬
‫בחוברת‬
‫להופעת‬
‫נאמן‬
‫לא'ןב'(‪,‬‬
‫פירושו‬
‫החדש‪.‬‬
‫בעיבוד‬
‫פנינו אל הפרופ' טור'סיני בבקשה להציג את פרי מחקרו לפני קוראינו‪ ,‬למסור והם בקצרה את דרכי חקירתו‬
‫תוצאותיה‪ ,‬רכר'‬
‫ראת‬
‫והרי תשובתו אלינו ‪:‬‬
‫רכו'‪.‬‬
‫עורך יקר‪,‬‬
‫הצעתם לפני להציג את חיבורי החדש על ספר איו ב‬
‫שבמקרא ופני קהל המורים‪ ,‬קוראי עיתונכם החשוב‪.‬‬
‫טרדותי המרובות אינן מרשות לי לעשות זאת‪ ,‬ראין אני‬
‫אחרים‪.‬‬
‫בספרי‬
‫נתתי‬
‫זה‬
‫את‬
‫מסקנותי‬
‫האחרונות‬
‫מחקירתי‬
‫יכול‬
‫למדתי אותו מפי מורים בעלי שם‪ ,‬שלא נחה דעתי מוימודם‪,‬‬
‫הגימנסיה‬
‫בירושלים‪.‬‬
‫העברית‬
‫בהתובטות‬
‫בלתי‬
‫למלא את‬
‫גם מפני‬
‫בקשתכם‬
‫טעמים‬
‫בספר איוב‪ ,‬שלא הנחתי מידי ולא הסחתי דעתי ממנו מאז‬
‫פוסקת‬
‫ומאז‬
‫ניסיתי‬
‫שנת‬
‫וסלול‬
‫תרע"א‬
‫דרך‬
‫הוריתי‬
‫לעצמי‬
‫אותו‬
‫בהבנת‬
‫לתלמידי‬
‫היצירה‬
‫היקרה‬
‫הזאת‪ ,‬שאיו שניה לה בכתבי'הקודש ובספרות העמים‪ ,‬בהבאת האדם לפני שופטו האלוהי‪ .‬בדרכי זו שקלתי‬
‫אפן‪z‬זרויות מרובות‪ ,‬שוא הועלו בכל הדורות; ובכמה מנסיונותי‬
‫בקשיים שלא‬
‫נתקותי‬
‫עליהם‪,‬‬
‫התגברתי‬
‫ואין‬
‫גלגווי ספרי והמאמרים המרובים לפתרון הבעיות הכרוכות בדברי איוב‪ ,‬אלא נסיונות חוזרים ונשנים לתיקון‬
‫שגיאות וטעויות‪ ,‬שלא יכולתי להימנע מהן בלכתי בדרך לא'סלולה‪ .‬אחר כל אוה מובטח אני‪ ,‬שנתבררו לי‬
‫לשאוות‬
‫פתרונים‬
‫אין'מספר שעד‬
‫מסורת הפרשנות‪.‬‬
‫כה לא הוכרו‬
‫אין דברים אלו‬
‫ניתנים‬
‫כשאלות‪,‬‬
‫לתיאור שבצמצום‪,‬‬
‫מלאה אוא מתוך רקע הבעיות השונות‪ ,‬הנזכרות בחלקן‬
‫לפנינו‬
‫ובאגדה‬
‫בתרגום‪ ,‬בנוסחו‬
‫הקשורה‬
‫ושנתפרשו לי פרשיות‪ ,‬שעד כה לא הובנו בכל‬
‫במבוא ‪:‬‬
‫ובתולדות העתקתו‪ ,‬בעריכתו ובסידורו‪,‬‬
‫בדמות‬
‫הגיבור‬
‫ואין‬
‫מספר‬
‫שום‬
‫בשאלות‬
‫בבעית‬
‫שו‬
‫הלשוו‪,‬‬
‫השירה‬
‫דוגמאות ניתן‬
‫להבנה‬
‫הספר‬
‫שהוא‬
‫במקור‬
‫כיצירה‬
‫ספרותית‪,‬‬
‫בהיסטוריה‬
‫וכו'‪,‬‬
‫לשם תמונה שלמה מדרך פירושי הייתי צריך לנגוע בכל השאלות האוה‪ ,‬שאי'אפשר להביא במסגרת של‬
‫מאמר‬
‫מצומצם בהיקפו‪.‬‬
‫אבל אפשר‬
‫האלה‬
‫שהזכרתי‪.‬‬
‫הרבה‬
‫ובתפיסת המרובה לא‬
‫וסוף‪-‬סוף‪,‬‬
‫ומתוך כך‬
‫תפיסת‬
‫ילמד‬
‫ומועיו הוא‪ ,‬לדעתי‪ ,‬והביא מתוך המבוא פרק אחן‪ ,‬הדו באחת הבעיות‬
‫הקורא על דרך הספר הזה‬
‫יותר מאשר מתוך סקירה שתשתדל לאמור‬
‫תתפוס כלום‪.‬‬
‫המקרא תוויה‬
‫בגישת האדם‬
‫והיהודי‪ ,‬שלא שכלו בובד אלא כל לבו קשור בה בשאוות‬
‫אלו‪ .‬וכפי גישתו זו ימצא גם המורה העברי בארץ את‬
‫גישתו‬
‫או‬
‫ספרי‪.‬‬
‫בהוקרה נאמנה‪,‬‬
‫בהתאם להצעת‬
‫נותנים‬
‫'ס'‬
‫אותו‬
‫איוב‬
‫הפרופ'‬
‫טור'סיני‪ ,‬בחרנו בפרק "שירת‬
‫איוב‬
‫כיצירה‬
‫ספרותית"‬
‫ב‪.‬ה‪ .‬טור'סיבי‬
‫)עמ'‬
‫‪,(388-383‬‬
‫והננו‬
‫כאו ‪:‬‬
‫מפורש‬
‫ע"י‬
‫נ‪.‬ה‪.‬טור'סיני‪,‬‬
‫מהדורה‬
‫חדשה‪,‬‬
‫הוצאת‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫"יבנה"‪,‬‬
‫תל‪-‬אביב‪,‬‬
‫תשי"ן‪,‬‬
‫‪400‬‬
‫עמ'‪,‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫ב‪ .‬ח‪ .‬טור‪-‬סיבי‬
‫שיית איוב‬
‫כיצירה‬
‫א( את הסיפור על איוב הצדיק הסובל בחר‬
‫לו משורר גדול בישראל כרקע לשירה נשגבה‪,‬‬
‫ספרותית‬
‫עוד פעם במלים אחרות‪.‬‬
‫שירת המקרא שבידנו )על כד מורות גם עוב‪-‬‬
‫בה איוב ורעיו‪ ,‬ואף האל בכבודו ובעצמו‪ ,‬מת‪-‬‬
‫דות אחרות(‪ ,‬אין מקורה בעיקר בשירת היחין‪,‬‬
‫ייצבים בדברי נאומיהם לפבינו‪ .‬והואיל ואישי‬
‫אלא בשירת עבייה של הציבור‪ ,‬ועקבות ההת‪-‬‬
‫השירה קמים כאן זה לעומת זה‪ ,‬כחיים‪ ,‬כב‪-‬‬
‫עלילות הדרמה‬
‫בשירת‬
‫איננה‬
‫איוב‬
‫שבבימה‪ ,‬על כן היו שראו‬
‫היחיד כבר הגיעה לדרגה גבוהה‪ .‬זאת הסיבה‬
‫איוב‬
‫לכד‪ ,‬שצורת התקבולת‪ ,‬שנולדה בעניית הציבור‪,‬‬
‫ואת‬
‫עוברת ומשתלטת גם בשירת היחיד‪ .‬ועל כן‬
‫דרמה‬
‫דרמה‪.‬‬
‫פתחות הזאת ביכרות בה‪ ,‬אף אחרי שגם שירת‬
‫כי‬
‫ממש‪.‬‬
‫מה‬
‫ברם‪,‬‬
‫שקובע‬
‫שירת‬
‫את מהותה‬
‫שמה של הדרמה )ביוונית ‪ :‬עלילה(‪ ,‬סיפור המ‪-‬‬
‫נוצר ונשאר הנוהג הספרותי לקשט בצורה פיו‪-‬‬
‫עשה עצמו‪ ,‬עומד כאן כאילו מחוץ לשירה‪ ,‬ומ‪-‬‬
‫טית‬
‫העלילה ;‬
‫את העלילה בצורתה הסיפורית שבפרוזה‪ ,‬אף‬
‫על כן אין השירה המקראית יוצרת עוד אפוס‪,‬‬
‫אף על פי שאיבבה חסרה לא חומר ולא אמצעי‬
‫סופר בפרחה‪ .‬בכוונה ברורה מניח אף המשורר‬
‫רק‬
‫את‬
‫הנאומים‬
‫שבהרצאת‬
‫על פי שבוודאי לא נמנע ממנו הכוח הפיוטי‬
‫ביטוי פיוטיים לכך‪ .‬ועל כן התפתח גם המנהג‬
‫ואף על פי שגם בסיפור ביתנה צורה פיוטית‬
‫לפאר את הנאומים שבתוד הסיפור‪ ,‬אשר בהם‬
‫בלבד מצא לו מעוף השירה מקום להתגדר בו‪,‬‬
‫להקבות גם לחומר של עלילה זו לבוש של שירה‪,‬‬
‫לכל‬
‫ב אום‬
‫שמירה‬
‫שבו‪ ,‬ואף לקצר שבתוכו‪.‬‬
‫יותר‬
‫מכוונת זו של הפרחה בסיפור אין‬
‫לבארה אלא על פי נוהג המשוררים‪ ,‬על פי‬
‫מסורת‬
‫ובאמת‬
‫ספרותית‪.‬‬
‫ידועה לנו העובדה‪,‬‬
‫ויותר‪,‬‬
‫עד‬
‫שהסיפור‬
‫נהפד‬
‫ל מ ס גרת‬
‫מקיפך; גרידה‪ ,‬הטפלה לגבי המילוי הפיוטי‪ ,‬רעד‬
‫שנולד כד הסוג של שירת ה מ ס גרת או שירת‬
‫ה מ י ל ואי ם‪ ,‬שספר איוב הוא דוגמה לו‪.‬‬
‫כי גם במקורות אחרים בספרות הסיפורית שב‪-‬‬
‫ב( אם צדקה קביעה זו של הסוג הספרותי‪,‬‬
‫מקרא‪ ,‬עוברת ההרצאה מפרוזה לשירה או ללשון‬
‫אשר שירת איוב משתייכת אליו‪ ,‬כי אז הוכח כמו‬
‫דב‪-J‬ים‬
‫כן‪ ,‬שאין שירת איוב בצורתה זו תופעה בודדת‪,‬‬
‫שבדיבור‪ .‬ונקל להבין זאת על פי הדרד‪ ,‬בה‬
‫אלא מקומה בסוף תהליד של התפתחות ארוכה ;‬
‫ריטורית‬
‫סופרו‬
‫מרוממת‪,‬‬
‫סיפורים‬
‫כשביתנים‬
‫כאלה‬
‫בימי‬
‫בתוכה‬
‫בסיפורי‬
‫ושהיה סוג ספרותי זה בפוץ‪ ,‬כבכל ארצות המז‪-‬‬
‫מעשיות כאלה‪ ,‬שסיפרום וחזרו וסיפרום במושב‬
‫רח‪ ,‬גם בישראל‪ ,‬ושהרבה טיפלו בו וטיפחוהו‬
‫הקדם‪.‬‬
‫בני המשפחה ובמסיבת מרעים‪ ,‬מהווה התחדדות‬
‫במשד זמן ארוד‪ ,‬עדות על כד גם בשירים המ‪-‬‬
‫המעמדות עד כדי דיבור‪ ,‬בדומה להרצאת אכ‪-‬‬
‫דות‬
‫וגובה‬
‫במזרח‬
‫ובמערב‬
‫שבמעשה‪,‬‬
‫במסופר‪,‬‬
‫עד‬
‫היום‪,‬‬
‫שהמאזינים‬
‫לו‪,‬‬
‫טוביה שבגנוזים‪ ,‬וכ‪,‬מלי אחיקר'‪,‬‬
‫גם הם‪ ,‬כאילו‬
‫בעניית מקהלה‪ .‬לפיכד זכה הדיבור בתוד המ‪-‬‬
‫קדומה בידי יהודי יב שבמצרים‪ .‬אף בהם הפד‬
‫עשה המסופר בכוח הרגש החזק‪ ,‬לצורה קבועה‪,‬‬
‫בכמה מקומות למסגרת בשביל שורה‬
‫השי‪-‬‬
‫גם‬
‫הדוד לבן אחיו‪ .‬ובמקומות אחרים‪ ,‬כגון בספרי‬
‫‪ ,pat-allelismus membrorum‬בהבעה‬
‫על ‪,‬משלי שלמה' ובפרט במחקרים המכונסים‬
‫כפולה זו‪ ,‬החוזרת על הנאמר מפי מרצה הסיפור‬
‫ב‪,‬כרך הספר' של חיבורי ‪,‬הלשון והספר'‪ ,‬ניסי‪-‬‬
‫וראשיתה‬
‫בתקבולת‬
‫‪-‬‬
‫לצורת‬
‫הסיפור‬
‫ארוכה של פתגמי חכמה‪ ,‬שהאב אומרם לבנו‪,‬‬
‫רה ;‬
‫טיפוסית‪,‬‬
‫מרוממת‪,‬‬
‫בה‬
‫בהתרגשותם‬
‫חדים‪ ,‬כספר‬
‫וגם‬
‫בסיפורים מיו‪-‬‬
‫סיפור קורות אחיקר החכם‪ ,‬ספר שנמצא בצורה‬
‫לצורה‬
‫מתפרצים ועובים‬
‫נקודת‬
‫ש י ‪:‬‬
‫רובים‬
‫המקרא‬
‫המובאים‬
‫והספרים‬
‫כמילוי‬
‫הגנוזים‪,‬‬
‫פיוטי‬
‫בתוך‬
‫סיפורי‬
‫בעניית המקהלה מתבטאת‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪301‬‬
‫ב‪.‬ה‪ .‬טור‪.‬סיבי ‪ /‬שירת איוב כיצירה ספרותית‬
‫תי להוכיח‪ ,‬כי שידים‪ ,‬נבואות וקובצי משלים‬
‫שבא‪ ,‬ששמעה ‪,‬את שמע שלמה לשם ה' ותבא‬
‫שביתד כתבי המקדא‪ ,‬גם הם אינם אלא מילוי‬
‫לנסותו בחידות'‪ ,‬וכי הגיד לה שלמה ‪,‬את כל‬
‫פיוטי‪ ,‬שבא דאשונה בתוך מסגדת סיפודית של‬
‫דבריה לא היה דבר נעלם מן המלך אשר לא‬
‫תולדרת מלכים‪ ,‬נביאים וחכמים ; וגם כותדות‬
‫לפחות‬
‫הגיד‬
‫סיפור‬
‫לה'‪.‬‬
‫שאינו‬
‫זה‪,‬‬
‫מביא‪,‬‬
‫השידים‪ ,‬כגון כותדות המזמודים שבס' התהלים‪,‬‬
‫כמטרת הביקור‪,‬‬
‫או כגון ‪,‬דבדי למואל מלך משא אשד יס דתו‬
‫אויים להיזכר‪ ,‬אינו מובן אלא כמסגרת לסיפור‬
‫א מ ו' )משלי לייא א'(‪ ,‬והפניות אל בנו של הדו‪-‬‬
‫על התחרות בחידות‪ ,‬שירחסו לזוג מלכותי זה‪,‬‬
‫דברי היסטוריה חשובים‬
‫הר‪-‬‬
‫בד בס' משלי‪ ,‬ובדבדי קהלת ‪, :‬אני קהלת היי ‪-‬‬
‫סיפרר שהיה בידי הקדמונים‪ ,‬ואך הושמט בספר‬
‫ת י מלך' )א‪ ,‬י"ב(‪, ,‬ויותד מהמה בני הזהד' )י"ב‪,‬‬
‫המלכים‪ ,‬המכוון לספר את תולדות העם בקיצור ‪.‬‬
‫י"ב(‪ ,‬כל אלה מודים הם על סיפודים‪ ,‬שהמשלים‬
‫ואמנם‬
‫להראות במקום‬
‫והשידים לא היו אלא מילוי במסגדתם‪.‬‬
‫אחר‪,‬‬
‫סוג‬
‫זה‬
‫סיפוד המסגדת‪ ,‬הידוע בייחוד‬
‫של‬
‫בדוגמת היצידות הגדולות של הודים‪,‬‬
‫נשמרו‪,‬‬
‫כמה‬
‫כמו‬
‫מחידות‬
‫שניסיתי‬
‫ההתחרות‬
‫בספרי‬
‫הזאת‪,‬‬
‫משלי שלמה‪.‬‬
‫פדסים‬
‫ד( איך אפוא עלינו להבין את יחס הנארמים‬
‫גם‬
‫בספדרת‬
‫שבספר איוב למסגרת הסיפור ן הסיפור העממי‬
‫הדתית‬
‫האכדית‪,‬‬
‫כלל במשך כל התפתחותו בעל‪-‬פה ובכתב גם‬
‫הכתובה על גבי לוחות חדס‪ ,‬והמושפעת מצדה‬
‫דיבורים של איוב‪ ,‬של אשתו‪ ,‬של אחד הרעי‪-‬ם‬
‫מעלילות השומידים(‪ ,‬ובוודאי נפוצה היתה גם‬
‫טיפלו‬
‫ועדבים‪,‬‬
‫?‪i‬דום‬
‫הוא‬
‫המצרית‬
‫)פחות‬
‫מזה‬
‫בספדות‬
‫פפידוס‬
‫הארמית‬
‫גם‬
‫ונפוץ‬
‫היה‬
‫בשידה‬
‫הקדומה‪,‬‬
‫בבבל‪,‬‬
‫הכתובה‬
‫ושאבדה‪,‬‬
‫עם‬
‫על‬
‫דוב‬
‫גבי‬
‫ספדות‬
‫ג( וגם מבחינה שנייה יש לדאות את השידה‬
‫שבס' איוב כנקודת השיא של התפתחות ספדו‪-‬‬
‫תית ארוכה‪ .‬שידת המילוי שבס' איוב איננה‬
‫מהווה נאום המביע דעה אחת‪ ,‬אלא ויכוח‪ ,‬אשד‬
‫כמה דעות מתנגדות מובאות בו‪ ,‬זו לעומת זו‪,‬‬
‫לשם בידוד הבעיה הנדונה‪ .‬ספד איוב שבמקדא‬
‫מכיל‬
‫או‬
‫מספרי‬
‫העם‬
‫אלוהים‪,‬‬
‫ומשורריו‬
‫לפנינו ;ועם היות נאומים אלו לפי תוכנם ותג‪.,‬‬
‫נותיהם יצירתו האישית של אדם גדול ומחונן‪,‬‬
‫ישראל ויהודה‪.‬‬
‫שידת‬
‫יותר‪,‬‬
‫ושל‬
‫ומאז‬
‫בטיפוח‬
‫ומתמיד‬
‫הנאומים‬
‫א;‪:‬זר‬
‫בעיה‪,‬‬
‫המשתדלת‬
‫לפתוד‬
‫מלא רוח‪-‬שירה נשגב ורגש דתי עמוק‪ ,‬ובעל‬
‫רמה במחשבה ובידיעה‪ ,‬בחכמה ופילוסופיה ממש‪,‬‬
‫לא כולם ובכול שלו הם‪ ,‬ולא נולדו באמת בבת‬
‫אחת‪ ,‬אלא גם הם מהווים בעיקד את פריה של‬
‫התפתחות אדוכה‪ ,‬ואפשד לאמוד של מ ס ודת‬
‫ואסכולה‪.‬‬
‫עובדה זו‪ ,‬המשתלבת כעת יפה גם בעובדה‬
‫שאלה‬
‫שבאמונה ובפילוסופיה בדדכי ורכוח‪ .‬צודה ספ‪-‬‬
‫נרספת זו‪ ,‬שכותב השידה הכניס‬
‫לתוך דבדיו‬
‫דותית זו מיוסדת על צודת ה ה ת ח דות הספ‪-‬‬
‫גם פדשיות שלמות מתוך ספדים קדומים אחדים‪,‬‬
‫דותית‪ ,‬הידועה לנו גם היא מספדויות אחדות‪,‬‬
‫המנוסחים בשידה‪ ,‬יש ללמוד עליה גם על‪-‬פי‬
‫קדובות ורחוקות ; ומפותחת היתה לדדגה גבוהה‬
‫בנוס‪-‬‬
‫צ ו דתם‬
‫ה טיפ וסי ת‬
‫של‬
‫הנאומים‪,‬‬
‫כל כך‪ ,‬עד שיכלה לגשת לבעיות קשות מאוה‬
‫חאות השגודות שבתוכם‪ ,‬במבנה המענים ובדדך‬
‫כזו של צדקת האל בממשלתו בעולם‪ .‬ולא זו‬
‫המשורד‬
‫הוכחתם‪.‬‬
‫בנוסחאות‬
‫שגרדות‬
‫משלב‬
‫בלבד ‪:‬אין שידת איוב מסתפקת בצודת הוויכוח‬
‫לתוך הדצאתו כמה סוגים של יצידות ספדו"‬
‫בין שניים‪ ,‬אלא בין חמישה )רעם אליהו ‪ -‬אף‬
‫תיות קטנות יותד‪ ,‬כגון שידי תהילות ותפילות‪,‬‬
‫שישה( נראמים‪ ,‬בדעותיהם השונות זו מזו‪ ,‬משו‪-‬‬
‫האשמה‬
‫ווידוי‪,‬‬
‫תיאודי‬
‫מוסד‬
‫ופתגמי‬
‫מספד‪,‬‬
‫הם‬
‫תפים‬
‫ועם‬
‫זה‬
‫בשידה‪,‬‬
‫נוכל‬
‫ובשדשדת‬
‫להודות‬
‫רעיונות‬
‫לפחרת על‬
‫אחידה‪.‬‬
‫עקבותיה‬
‫בדכות‬
‫וקללות‪,‬‬
‫הטבע‬
‫והבד יאה‪,‬‬
‫קינה‪,‬‬
‫משלי‬
‫רהרבה מאלה חוזדים כמעט באותו ניסוח‪ ,‬כמ‪-‬‬
‫של יצירה קדרמה שנייה‪ ,‬שאיחדה גם היא‪ ,‬עם‬
‫סודת של אסכולה ספדותית‪ ,‬גם במקומות אחדים‬
‫צרדת ההתחדות‬
‫במקדא ואף בספדות המזדח הקדום‪ .‬ואפשד לו‪-‬‬
‫בוויכוח‪ .‬במלכים א' י'‪ ,‬א‪-‬י מסרפד על מלכת‬
‫נאומי הוויכוח שלפנינו אלא‬
‫סוג‬
‫שירת המסגדת‪ ,‬אף את‬
‫מד‪,‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫שלא‬
‫נולדו‬
‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪302‬‬
‫טור‪-‬סיני ‪ /‬שירת איוב כיצירה ספרותית‬
‫נ‪.‬ה‪.‬‬
‫אחרי עיבוד הולך ונשנה של החומר‪ ,‬וששימשו‬
‫כן שימש סיפור איוב מסגרת ליצירת נאומים‪,‬‬
‫כנושא‬
‫אך לפחות זאת אפשר להוכיח בעליל‪ ,‬שאם לא‬
‫חביב להתחרות פייטנים בחיים‪ ,‬ואך צורה אחת‬
‫על איוב‪ ,‬כי אז על גיבור אחר מבני הקדם סופר‬
‫במקרא בשירת איוב‬
‫שימש‬
‫נועזאיהם‬
‫בעיקר‬
‫בקינת‬
‫מצאה‬
‫איוב‬
‫את‬
‫ובשיחות הוויכוח‬
‫מקומה‬
‫סיפור‬
‫זה‬
‫מעין‬
‫ממש‪,‬‬
‫וגם‬
‫סיפור‬
‫זה‬
‫שלפנינו‪ .‬ולמעשה אין גם פרשת אליהוא שבספר‬
‫מסגרת לוויכוח דומה לזה של ס' איוב על צדקת‬
‫המקראי אלא המשך לאותה מסורת ‪ -‬למלא‬
‫האל בשלטונו בעולם‪ .‬הרי פתרון הבעיה ניתן‬
‫על‬
‫בשירתנו בצורה זו‪ ,‬שהאל‪ ,‬בשאלות על מעשי‬
‫בואם נוסף‪,‬‬
‫וכמנהיגו‪ ,‬מוכיח לאיוב‬
‫מילואים‬
‫שבשירה‬
‫לתוך‬
‫הסיפור‬
‫מסגרת‬
‫איוב‪ ,‬שמחבר הפרשה מוסיף בו גם‬
‫גבורתו כבורא העולם‬
‫ששמע את דברי איוב ורעיו ובא לחוות דעה‬
‫את חוסר יכולתו וחוסר ידיעתו‪ ,‬עד שזה מתחרט‬
‫גם מצדו‪ ,‬וכאילו מצטרף כאן משורר בוסף בהת‪-‬‬
‫ומתוודה‪ ,‬כי‬
‫קוצר הבנתו ה)'ז לדבר‬
‫חרות זו של חיבור נאומי איוב ויריביו בתוך‬
‫על נפלאות ממנו‪ .‬והנה קרוב לסוף ספר משלי‬
‫)ל‪ ,‬א‪-‬ד( נשמר שריד של שירת חכמה קדןמה‪,‬‬
‫מסגרת הסיפור ‪.‬‬
‫ה( אף על פי שאין להוכיח ממש‪ ,‬כי גם לפבי‬
‫א(‬
‫ב(‬
‫אך מפני‬
‫המכיל שתי פרשיות ‪:‬‬
‫משאלות האל אל האדם ‪I‬‬
‫)פס' ד( מי עלה שמים וירד‬
‫מי אסף רוח בחפניו‬
‫מי צרר מים בשמלה‬
‫מי הקים כל אפסי ארץ‬
‫מה שמו ומה שם בנו‬
‫כי תדע‬
‫דברי וידוי‪, ,‬באום הגבר' ‪:‬‬
‫)פס' א‪ -‬ג( לאיתי אל‬
‫לאיתי אל ואכל"‬
‫כי בער אנכי מאיש‬
‫ולא בינת אדם לי‬
‫ולא למדתי חכמה‬
‫ודעת קדשים אדע‪.‬‬
‫אין להבין שאלות ותשובות אלו‪ ,‬אם לאעל‬
‫עדות גם כאן‪ ,‬כי נכתבה יצירה מעין ס' איוב‪,‬‬
‫פי אןתו מצב הנתון בס' איוב‪ ,‬על אדם אשר‬
‫בוויכוח מילואים בתוך סיפור על הצדיק ‪jj‬סובל‪,‬‬
‫מקודם ‪ -‬בוויכ‪ m‬עם בבי אדם אחרים וכבראה‬
‫לא אחת בספרות ישראל‪ ,‬כשם שנמצא‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫בהתמרמרות הכאב ‪ -‬הביע ספק בצדקת האל‬
‫סיפור‬
‫בצורה‬
‫ולא מצא תשובה מפי אנשים‪ ,‬עד שנתגלה לו‬
‫אחת אצל יהודי מצרים במאה החמישית‪ ,‬וב‪-‬‬
‫האל בכבודו‪ ,‬והוא עונה על ספקיתיו והופך את‬
‫צורות שובות ובחילוף הפתגמים‪ ,‬הבאים כמי‪-‬‬
‫מרדו להכנעה‪.‬‬
‫כפי‬
‫שהתברר‬
‫אחיקר‬
‫החכם‪,‬‬
‫שמקורו‬
‫באשור‪,‬‬
‫לואים במסגרת מאות שנים אחר כך בסורית‬
‫בספרי‬
‫‪,‬משלי‬
‫שלמה'‪,‬‬
‫גם‬
‫ובלשונות אחרות‪.‬‬
‫פרשה זו‪ ,‬לפי כוונת הספר‪ ,‬מיוחסת היא לשלמה‬
‫ו( וכשם שהתבהגה התחרות אמיתית של משו‪-‬‬
‫המלך ולא לכל גיבור אחר‪ ,‬אבל הביטוי ‪,‬נאום‬
‫ררים‬
‫זה‪,‬‬
‫הגבר' מורה‪ ,‬כנראה‪ ,‬על כך‪ ,‬כי לא על עצמו‬
‫ששיבחו‪,‬‬
‫מדבר שלמה אלא כל ‪,‬גבר' אחר‪ ,‬שכך קרה‬
‫משבהו‪,‬‬
‫מקרהו‪ ,‬ובין שהיה גבר זה איש כאיוב או לא‪,‬‬
‫נעורים כבגד הזקנה ועוד‪ .‬וויכ‪ m‬כזה על אותם‬
‫בימי‬
‫הקדם‬
‫איש‬
‫איש‬
‫במזרח‬
‫ובמערב‬
‫בשירתו‪,‬‬
‫צבע זה כנגד זה‪ ,‬יום‬
‫צמח‬
‫באופן‬
‫אחד‬
‫כנגד‬
‫לעומת הלילה‪,‬‬
‫הנושאים חוזר בתופעות ספרותיות שונות בבוסח‬
‫‪1‬‬
‫עצם‬
‫מתחלף‪ ,‬עד שנמצאו‪ ,‬למשל‪ ,‬בפי אישים ידועים‬
‫פרטי‪ ,‬אלא פועל ושם ‪ -‬נלאיתי אווהים; ואיו ובטא‬
‫במעמד מיוחד ב‪,‬אלף לילה ולילה'‪ ,‬כך בהגו גם‬
‫"ואכל" )א' קובוץ‪ ,‬כ' קמץ( אוא אואכל" )א' צירה‪,‬‬
‫ישראל בתוכם‪ ,‬משו‪-‬‬
‫כזעת‬
‫החוקרים‪,‬‬
‫אין‬
‫‪,‬לאיתי‬
‫אל'‪,‬‬
‫כ' סגוו( ‪ -‬ואכלה‪ ,‬כיליתי באפך‪.‬‬
‫כאן‬
‫שם‬
‫משוררי הקדם‬
‫ומשוררי‬
‫ררים אומבים בבתי‪-‬מדרשם‪ ,‬לבחור בבעית צי‪-‬‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫נ‪.‬ה‪ .‬טור‪-‬מיני ‪ /‬שירת איוב כיצירה מפרותית‬
‫דוק הדין כנושא להתחרות בוויכוח ‪ :‬והתחרות‬
‫ויכוחית כזאת ממלאת את המסגרת של ס' איוב‪.‬‬
‫לא דעת יחיך‪ ,‬כי אם‪ ,‬מה שחשוב יותר להבנת‬
‫אמונת ישראל‪ ,‬תמצית הדיון של מורי החכמה‬
‫בישראל על השאלה של ‪,‬צדיק ורע לו רשע‬
‫וטוב לו'‪ .‬היא המשתקפת בשירת הספר‪.‬‬
‫תיות מראס שמרהן ‪ I‬את אגדות הבבליים במעשי‬
‫הגבורות המיוחסים בעיר בבל למרדוך‪ ,‬בניפור‬
‫)נופר( לאל הילל‪.‬‬
‫מייחסת השירה ללא‬
‫‪F.llil‬‬
‫היסוס לאלוהי איוב וישראל‪ ,‬ואולי ראשונה מס'‬
‫איוב חדרו אגדות בבליות אלו לעולם היהודי ‪.‬‬
‫אך‪ ,‬כמו בכל ספרות החכמה שבמקרא‪ ,‬שנת‪-‬‬
‫ז( כי אמנם ספר י ה ודי הוא ספר איוב 'שב‪-‬‬
‫ייהדה בכתבי הקודש‪ ,‬כך נבקש לשוא כל זכר‬
‫שירה‪ ,‬וכמבואר במבוא זה כוונת כל הספר היא‬
‫של אמונה זרה אף בפי איוב ורעיו בני הקדם‪.‬‬
‫גם‬
‫גם ה‪.‬אלים' והקדושים הנזכרים בוויכוח‪ ,‬מלאכים‬
‫ל ג ויי ם‪ ,‬אשר ישראל יושב בתוכן בגלותו‪,‬‬
‫משרתים הם‪ .‬אשר אמנם היו פעם אלים ממש‬
‫ויראתו‬
‫בראשית ימי העולם‪ ,‬ונוצחו וירדו מאלוהותם‪.‬‬
‫בשירה צדקה יהודית היא‪ ,‬אף כי בחר המשורר‬
‫ואילו השטן‪ ,‬כמבואר בהמשך המבוא‪ ,‬אולי בן‪-‬‬
‫להוכיח‬
‫כי‬
‫לאיוב‬
‫ה'‬
‫בתשובת‬
‫האלוהים‪.‬‬
‫ולהוכיח‬
‫האל‪,‬‬
‫וכן כל צדקת איוב‬
‫את המסגרת הזרה של בני הקדם‪ .‬יראת האל‬
‫אדם הוא בעיקר‪ ,‬ולא אל‪ .‬אכן אליהוא ‪ -‬ומחבר‬
‫שהיא קנה מידה לאיוב לכל מוסר‪ ,‬היא תורת‬
‫דבריו‬
‫ישראל הידועה ‪.‬לו‪ ,‬תהא ‪.‬צורתה אז זו או זו‪.‬‬
‫שמחבר‬
‫אל אחד‬
‫לארם‬
‫‪-‬‬
‫אינו‬
‫השירה‬
‫מחשיב‬
‫שם‬
‫את‬
‫בפי‬
‫הדברים‬
‫הרעים ‪:‬‬
‫הזרים‪,‬‬
‫‪,‬ובאמריכם‬
‫לו ולא אחר‪ ,‬בניגוד לבבל ובניגוד‬
‫לא אשיבנו' )לייב‪ ,‬י"ד(‪ .‬וכנראה דווקא משום‬
‫וכל ארצות הקדם‪ ,‬אף בניגוד‬
‫פסל את דבריהם‪.‬‬
‫ואדום‬
‫עיהשתמשו‬
‫באגדות הגויים‪,‬‬
‫לדברי אחיקר של יהודי יב‪ ,‬שאלוהיהם השמש‪.‬‬
‫ח( בשבע חכמות משתמש המשורר בשירתו‪.‬‬
‫והחטאים שנזכרו בשבועת איוב בפרק לא וב‪-‬‬
‫טענותיו והוכחותיו לקוחות הן מחכמת הפתגמים‬
‫שאר מקומות בנאומיו‪ ,‬אף על פי שאולי נחשבו‬
‫לכל גוניהם וסוגיהם‪ ,‬ממדעי הטבע של הימים‬
‫כחטא ועווד גם בארץ אחרת‪ ,‬חטאים אלו ומעשי‬
‫ההם‪ ,‬באסטרונומיה‬
‫צדקה אלו בצירופם יחך‪ ,‬יהודיים הם ולא של‬
‫ההיה‪ ,‬העוף והדגים‪ ,‬מן הצמח והאבן‪ ,‬במציאות‬
‫אחרים‪ .‬ובאיזו תרבות אחרת תימצא אותה קנאות‬
‫שועלים‪,‬‬
‫ובדמיון‪.‬‬
‫ובמיטיאורולוגיה‪ ,‬במערכת‬
‫בהיסטוריה‪,‬‬
‫באגדה‬
‫ובמשלי‬
‫לצדקה כשהיא לעצמה‪ ,‬לאותו חיפוש עוון‪ ,‬ה‪-‬‬
‫מעולם המשפט והמשק )ר' בפרט י"ד‪ ,‬ו‪ .‬כן‬
‫ובשכחה‪. ,‬והצדיק‬
‫כ"ג‪ ,‬ו(‪ ,‬מניסיון האבות ועוברי הדרך‪ ,‬ומניסיון‬
‫חושש‬
‫גם‬
‫לחטא‬
‫שואל‬
‫את‬
‫עצמו ‪:‬‬
‫שמא‬
‫ואומר‬
‫‪,‬ורב‬
‫והחמצתיה‪,‬‬
‫‪...‬‬
‫‪303‬‬
‫שבשגגה‬
‫הזדמנה‬
‫)ז"א‬
‫מצווה‬
‫אובד‬
‫לידי‬
‫עצות‪,‬‬
‫כל אדם בהקיץ ובחלום‪.‬‬
‫כך‬
‫וכמה‬
‫דייקנות בהוכחות הטענות‬
‫ובבדיקתן !‬
‫צ"ל( לא ידעתי אחקרהו' )כ"ט‪ ,‬ט"ז(‪ ,‬כלו' ואם‬
‫אין טענה אלא עדותה בצדה בעובדות או מפי‬
‫היה אובד עצה‪ ,‬שלא ידעתיו‪ ,‬שאלתי עד שנודע‬
‫סמך‪ .‬ואם הסתמך איוב בדבריו בניסיונו‬
‫לי סבלו ויכולתי לעזור לו‪.‬‬
‫אמנם‬
‫שירת‬
‫בחלום הלילה‪ ,‬כמה חריפה ביקורת הרעים על‬
‫מרובה‬
‫עדות מפוקפקת זו ‪ :‬קרא נא היש עונך ואל מי‬
‫גם בחכמת העמים ‪ :‬בחכמת המוסר הבין‪-‬לאומית‬
‫תפנה )ה‪ ,‬א( ! אם הורו הנואמים על‬
‫הידועה‬
‫לנו‬
‫דמיונה‬
‫וגדולה‬
‫איוב‬
‫בני‬
‫רב‬
‫זקנתם כהוכחה לחכמה שבהם‪ ,‬איך יודע יריבם‬
‫החכמה‬
‫לסתור גם הוכחתם זו ‪ :‬כלום ‪,‬בישישים חכמה'?‬
‫המשתקפות‬
‫)י"ב‪ ,‬י"ב( ‪,‬הלא אזן מלים תבחן'‪ ,‬וצעיר כזקן‬
‫היום באספקלריה חדשה גם בתעודות אוגרי‪-‬‬
‫יוכל ל ב ח ו ן את הדברים‪ .‬כי האל‪ ,‬אשר ממנו‬
‫שבישראל‪,‬‬
‫היום‬
‫משתמשת‬
‫בפרט‬
‫במידה‬
‫ממצרים‪,‬‬
‫השפעתה‬
‫ובאגדות‬
‫על‬
‫בבל‬
‫אשר‬
‫מקדשים‬
‫ספרות‬
‫ואשור‪,‬‬
‫החכמה )‪,‬עמו עוז ותושיה' פס' ט"ז(‪ ,‬לו‪ ,‬משלו‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫תרבות‬
‫אוגרית‬
‫הושפען;‬
‫השפעה‬
‫ימודית‬
‫מתרבות‬
‫בבל‪ .‬ואך עדות לכך היא העובדה‪ ,‬שדמות הוויתן‬
‫המרכזית‬
‫ותן‪,‬‬
‫נמצאת‬
‫שאיננו‬
‫גם‬
‫מתבאר‬
‫שם‬
‫בשם‬
‫מלשון‬
‫ה א כדי‬
‫אחרת‪.‬‬
‫‪,LUttlllU‬‬
‫גם‬
‫‪,‬שגג‬
‫ומשגה'‬
‫)שם(‪,‬‬
‫ואם‬
‫ירצה‪,‬‬
‫יקח‬
‫את‬
‫גדולת הגדולים ואת חכמת הזקנים )וטעם זקנים‬
‫יקח‪ ,‬פס' כ(‪ .‬אם תיאר איוב באוזני רעיו את‬
‫כובד כעסו )ו‪ ,‬ב(‪ ,‬מצאו אלו בעין חדה‪ ,‬כי פיו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪s----‬‬‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫נ‪.‬ה‪ .‬טור‪-‬סיני ‪ /‬שירת איוג כיצירה ספרותית‬
‫‪304‬‬
‫ירשיענו גם בזה ‪ :‬אוויל הוא‪ ,‬כי או על כעס‬
‫זו‪ ,‬שלמדוה ממנו בעבר ; הוא מעיד לפניהם‬
‫האוויל נאמר כזאת‪ .‬באיזו חריפות מנמק גם איוב‬
‫בשבועה על צדקתו בעבר )כ"ז‪ ,‬ב‪-‬ו( וכהמשו‬
‫את טענותיו על חוסר הצדק בעולם‪ ,‬בייחוד בד"‬
‫לכו יש לראות את כל דברי השבועה‪ ,‬הבאים‬
‫תוכל‪ ,‬האל‪,‬‬
‫היום ברובם בפרק לא; אלה המבקשים את מקום‬
‫בריו‬
‫הנפלאים‬
‫בפרק‬
‫י"ד ‪ :‬איו‬
‫לדרוש כי יינקה האדם‪ ,‬הנולד בטומאה ? תן לו‬
‫החכמה פונים בשאלתם אל מוות ואבדון ; ואף‬
‫להיוולד עוד פעם‪ ,‬תן לו טיהור מטומאה ! למה‬
‫שאין גם עדים אלו יודעים תשובה נכונה על כו‪,‬‬
‫שונה דין האדם מדין הצמח‪ ,‬השב לתחייה‪ ,‬ומדין‬
‫הם שמעו את ש מ ע החכמה‪ .‬ושמועתם זו מכו‪.‬‬
‫המים בנחל‪ ,‬החוזרים למקומם !ולמה נבדל הוא‬
‫נסת כמילוי לנאום )כ"ח‪ ,‬כ"ב וכו'( ; איוב‪ ,‬בתי‪-‬‬
‫במשפטו אפילו מן השכיר‪ ,‬שניתנה לו אפשרות‬
‫אור אושרו לפנים‪ ,‬מזכיר כי ‪, I‬עין ראתה ות‪-‬‬
‫פשע במ‪-‬‬
‫ועדות זו מובאת שוב כמי‪-‬‬
‫ל ר צות‬
‫את יומו‪ ,‬אם ‪,‬חדל'‪ ,‬אם‬
‫עידני'‬
‫)כ"ט‪,‬‬
‫י"א(‬
‫לאכתו ? או סמיות עיני הרואים העלימה מהם‬
‫לואים לנאום ; הוא מזכיר צעירים‪ ,‬בני בלי שם‪,‬‬
‫את כל היופי ואת הדיוק שבטענות חריפות אלו‪.‬‬
‫חסרי הצלחה שאצלם אבד כל קציר‪ ,‬הלועגים‬
‫ט( ואל נא נשכח גם בזה‪ ,‬כי שיר תמס ‪-‬‬
‫גרת לפנינו‪ .‬וכו דרו סיפורי המסגרת בספרות‬
‫המזרח ‪ :‬להשתמש גם ביצירות המילואים שב‪-‬‬
‫משנה‬
‫מסגרת כ מ ס גרת‬
‫ליצירות אחרות‪.‬‬
‫כו מספרים את סיפוריהם הם גם גיבורי הסי‪-‬‬
‫פורים שב‪,‬אלף לילה ולילה'‪ ,‬בתוו הסיפורים‬
‫שהם עצמם מילואים הם במסגרת הראשית של‬
‫סיפור המלו ושהרזאדה‪ .‬וכו משתמש המשורר‬
‫בכל הזדמנות בתוו השירה כדי למלא גם לתוכה‬
‫שוב פרשיות מילואים משניות‪ .‬הצלחת הרשע‬
‫וצרת‬
‫הצדיק‬
‫בפי‬
‫איוב‪,‬‬
‫וכנגדה‬
‫‪-‬‬
‫פורענות‬
‫הרשעים והצלת הצדיק בפי הרעים‪ ,‬טעונות הן‬
‫מעוברי‬
‫האבות‪,‬‬
‫הדרו‬
‫או מניסיון‬
‫עדות‪,‬‬
‫מפי‬
‫הנואם‬
‫עצמו ; ועדות זו הופכת לתיאור בפני‬
‫לו )ל‪ ,‬א וכו'( ; והוא מכניס תיאור מקיף של‬
‫חסרי מזל אלו‪ .‬וכן מזכיר האל את נצחונו על‬
‫לויתן בימי הקדם‪ ,‬כעדות לכוחו ולגבורתו‪ ,‬ובנ‪-‬‬
‫אום מילואים נוסף ניתן תיאור רחב של יצור‬
‫קדם‬
‫מדבר‬
‫זה‪.‬‬
‫ובתוו דברי איוב אל רעיו‪ ,‬כשהוא‬
‫על תשוקתו להתווכח עם אלוה‪ ,‬מכניס‬
‫הוא נאום‪-‬משנה ארוו‪ ,‬נאום מדומה‪ ,‬שהיה רוצה‬
‫לאמור אותו לפני האל‪ ,‬ונאום מדומה זה שוב‬
‫נותן למשורר הזדמנות לבאר את משפט גיבורו‬
‫עוד פעם‪,‬‬
‫בצורה חדשה‬
‫ובכיוון חדש‪.‬‬
‫וגם בזה‬
‫מתבארת העובדה‪ ,‬שלפעמים או נדמה לנו‪ ,‬כאי‪-‬‬
‫לו עזב המשורר את קו רעיונותיו‪ ,‬ואין לפנינו‬
‫באמת אלא סגנון של סיפור מסגרת‪ ,‬הכופל נאום‬
‫בנאום וסיפור בסיפור‪.‬‬
‫עצמו‪ ,‬תיאור הבא אחר תיאור הנואם‪ ,‬המשתמש‬
‫י( ובשימנו לב לכל הדברים האלה נכיר‪ ,‬כי‬
‫גם הוא בסוגי שירה קצרים יותר‪ .‬כמניית הצ‪-‬‬
‫היה מבנה השירה מכוון ומדויק לכל פרטיו במ‪-‬‬
‫רות‪ ,‬שהצדיק נחלץ מהן‪ ,‬בפתגם שבמספר )שש‪-‬‬
‫קור הספר‪ .‬כל נאום פתח בחרוזי פתיחה‪ ,‬בנטי‪-‬‬
‫שבע( ועוד‪ .‬השירה מזכירה את הדעה‪ ,‬כי בידי‬
‫לת רשות לנאום‪ .‬אחר כו הזכיר הנואם בפירוש‬
‫האל לתת חכמה‪ ,‬או גם לקחתה מזקנים ‪m‬כמים‪,‬‬
‫מדברי היריב‪ ,‬שישמשו נושא לטענות שכנגד‪.‬‬
‫והנה מוכנס תיאור מילואים של נטילת חכמה זו‪,‬‬
‫ואחרי‬
‫משפט‬
‫וכדוגמה לה‪ ,‬של סערת הים במבול‪ ,‬ההופכת‬
‫או משפטים הבאים לעורר את תשומת לבו של‬
‫ראשי‬
‫עם‬
‫לשיכורים‬
‫תועים‬
‫)י"ב‪,‬‬
‫ט"ז‬
‫וכו'( ;‬
‫שסתר‬
‫את‬
‫דברי‬
‫מתנגדו‪,‬‬
‫ואחרי‬
‫יריבו‪ ,‬הביא הוא את דעתו והשתדל להוכיחה ;‬
‫הרע מזכיר את דעת איוב‪ ,‬שאין האל מוכיח את‬
‫ולבסוף סיים בדברי נחמה או דחייה‪ ,‬שבאו כאילו‬
‫נאום‬
‫לסתום כל טענה שכנגד‪ .‬והואיל וכל נקודה ונ‪-‬‬
‫תוכחות כזה‪ ,‬שהל היה צריו לאמור אותו ל‪-‬‬
‫קודה במבנה זה של הוויכוח נסתכמה בעדויות‪,‬‬
‫הרשע‪,‬‬
‫ואף‬
‫רשע‬
‫ואינו‬
‫כיר‬
‫לרעיו‬
‫בתוו‬
‫אומרו‬
‫)כ"ז‪,‬‬
‫ציטטה‬
‫)כ"ב‪,‬‬
‫י"א(‪,‬‬
‫זו הוא‬
‫ה‬
‫וכו'( ;‬
‫שהוא‬
‫מכניס‬
‫מז‪-‬‬
‫שניתן בהן מקום להסגיר‪ .‬דברי מילואים נוספים‬
‫עצמו לימד‬
‫לתוו הנאום‪ ,‬יש לראות כל נאום ונאום כארוו‬
‫איוב‬
‫אותם על דרכי האל כלפי צדיק רשע‪ ,‬והוא מביא‬
‫הרבה יותר מאשר בחלוקת העורו‪ .‬כל נאומי‬
‫פרשה שלמה )שם פס' ז‪-‬י ;י"ג‪-‬כ"ג( מתוו תורה‬
‫הרעים כו‪ ,‬וגם כל נאומיו של איוב‪ ,‬גם לרבות‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫אתר דעת ‪ -‬המכללה האקדמית הרצוג‬
‫‪305‬‬
‫ג‪.‬ה‪ .‬טור‪-‬סיגי ‪ /‬שירת איוב כיצירה ספרותית‬
‫את קינתו בראשית דבריו‪ .‬כי אף על פי שנאום‬
‫האל‪ .‬ואיתה תשובה חיובית‪ ,‬היא שניתנה‪ ,‬כדעת‬
‫זה דווקא נראה כשלם בתוכנו ומסוים בסופו‪,‬‬
‫גם מגילת‬
‫יבאותו כיוין‪ ,‬אשר‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫רבים‪,‬‬
‫הנה‪ ,‬כעדות דברי האל ישל אליהוא‪ ,‬וכעדות הכו‪.‬‬
‫קהלת מסתיימת בו בדברים על מקים מציאת‬
‫תרות הקדומות ‪,‬ויסף איוב שאת משלו ויאמר'‬
‫החכמה שבפרק כח‪ ,‬בעדותם של תהים ומיית‪,‬‬
‫)כ"ז‪ ,‬א; כ"ט א(‪ ,‬הכילו הנאומים יותר ממענה‬
‫שנאמר בסיפם )כ"ח‪ ,‬כ"ח( ‪:‬‬
‫אחן‪,‬‬
‫הפרשה‬
‫ודווקא‬
‫הפותחת‬
‫בפרק‬
‫כ"ט‪,‬‬
‫א‬
‫)מי יתנני כירחי קדם( שאיננה עינה על כל‬
‫טענה שכנגן‪ ,‬מתאימה היא ביותר כהמשך לקי‪-‬‬
‫נה‪ .‬והיא הדין למענים אחרים‪.‬‬
‫‪,‬ייאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה יסור‬
‫מרע בינה'‪.‬‬
‫זאת היא התשובה הניתנת לאדם בספר אייב‬
‫כבשאר‬
‫י"א( ועל כן אין הנחה טבעית אחרת אלא זי‪,‬‬
‫ספרי‬
‫המקרא‪ .‬יאין‬
‫אחרת אפ‪-‬‬
‫תשיבה‬
‫שרית בריח המקרא‪ ,‬שעולמו העולם הזה‪.‬‬
‫שכל אחד מן הרעים המשתתפים בוויכיח לא‬
‫ואמנם אפשר‪ ,‬שאין גם כל הפרשה שבפרק‬
‫נאומים של‬
‫כח בעיקר אלא ציטטה‪ ,‬ככמה פרשיית אחרות‬
‫דיבר‬
‫אלא‬
‫פעם‬
‫אחת בלבד ; ג'‬
‫'‪z,‬ןלישת הרעים‪ ,‬ואיוב שפתח עונה לכילם‪ .‬אחר‬
‫בספר‪ ,‬ציטטה מתיך הנאמר לאדם ממש‪ ,‬לאדם‬
‫כד מתגלה ה' לאייב‪ .‬בשאליתיי מביא ה' את‬
‫ה'‬
‫הראשון‪,‬‬
‫ישכאן‬
‫עיקר‬
‫שנזכר‬
‫הסיבה‪,‬‬
‫בה‬
‫אייב להכרת קיצר דעתו‪ ,‬יאייב מתיידה‪ .‬ואמנם‪,‬‬
‫אלוהי ישראל בשמו‪ ,‬בנוסחה הנהיגה במסורת‬
‫הדברים‪,‬‬
‫ישראל גם בספרי משלי‪ ,‬ושכל חינוך בישראל‬
‫אחרי‬
‫כי נפלאו ממני‬
‫שהידה אייב‪,‬‬
‫עדיין אנו זקיקים גם לאיזו תשובה חייבית מצד‬
‫וביהידה פתח בה ‪ :‬כי ראשית דעת יראת ה'‪.‬‬
‫אשמיר‬
‫כשולי הכחיבות בחיבור עברי‬
‫הריני מסתייג הסתייגית חמררה מכל משטר‬
‫הבחינות‪ ,‬הנהוג במערכת בתי‪-‬הספר התיכוניים‬
‫שלנו‪ ,‬מהעקרינית המינחים ביסרד המשטר הזה‬
‫ימדרכי ביצרעם‪ .‬לנישא זה בכללו יש להקדיש‬
‫דיין מיוחד יממצה‪ ,‬שלתוצארתיר מצפים לא אנשי‬
‫המקציע בלבן‪ ,‬אלא כל הניגעים בדבר‪ ,‬כלרמר‬
‫כמעט כל בית בישראל‪ .‬אך מרציא אני מכלל‬
‫הסתייגותי‬
‫את‬
‫הבחינה‬
‫בחיבור‬
‫עברי‪.‬‬
‫גם‬
‫אם‬
‫יבוא יום וכל משטר הבחינרת החיצרנירת יעררער‬
‫יכל הבניין התפל הזה ייהרס‪ ,‬יהיה מקום ריהיה‬
‫צירך‬
‫לבחון‬
‫תעודת‪ -‬גמר‬
‫בחיבור‬
‫כל‬
‫תלמיד‬
‫הבא‬
‫לקבל‬
‫של בי"ס תיכין‪ .‬לא נוכל להעיד‬
‫מריבה ל"יבילן" של בחינית אלה‪.‬‬
‫בטרם‬
‫נביא להעריך את תיצאית הבחינית‪,‬‬
‫מן הראיי שנתבינן בנעשה בכלי יקר זה‪ ,‬שדרכו‬
‫ניכל‬
‫לראית את המתרחש‬
‫בנפש הניער‪,‬‬
‫‪-‬‬
‫השקפיתיו‪ ,‬דעותיו‪ ,‬ארחית תגרבתר‪ ,‬טעמר רדרכי‬
‫ביטריי‪ .‬הכרתב עבידת‪-‬גמר הריהר כרתב לשם‬
‫"תכלית" ‪ :‬למציא חן בעיני הביחן ילהפיק רצרן‬
‫ממני‪ .‬אך עין ביחנת תיכל לקליף את הקליפה‬
‫העיטפת את התוכן המעניין ארתני‪.‬‬
‫בתקיפתנו יש‬
‫התרחשי‬
‫ערך רב‬
‫התרחשייית‬
‫לחומר כזה‪ .‬בחיינו‬
‫כבירות‪,‬‬
‫אשר‬
‫זעזעו‬
‫את‬
‫על תלמיד ילומר‪ ,‬שקנה השכלה תיכרבית מלאה‪,‬‬
‫כרלני זעזיע עמיק‪ ,‬אך קידם כל יייתר מכל פגעו‬
‫אלא אם ייכיח שיש לר הכשרה מספקת ריכולת‬
‫בנרער יבעצם חייר‪ .‬כל נבחן בבחינית בגרית היה‬
‫רמחשבותיר‪,‬‬
‫פעם חבר בגדנ"ע אי בפלמ"ח‪ ,‬יבתקרפה מאיחרת‬
‫רשמיו ורגשותיו‪ ,‬ידיעותיו וחווירתיו ‪ -‬בלשרן‬
‫יותר ‪ -‬מיעמד לצבא ההגנה לישראל‪ .‬מה הת‪-‬‬
‫אלמנטרית‬
‫להביע‬
‫בכתב‬
‫דעיתיר‬
‫עברית נכונה ומיבנת‪ ,‬בסדר המתקבל על הדעת‬
‫רחש בנפש הניער הזה ? הנתן ביטיי למתרחש‪,‬‬
‫ובצירה המקיבלת בין אנשי תרברת‪.‬‬
‫ומהו‬
‫לדעתי‪ ,‬נצטרך לקיים לאררך ימים את בחיברת‬
‫הגמר‬
‫בחיבור עברי‪,‬‬
‫ומשום‪-‬כך‬
‫בודעת חשיברת‬
‫הביטרי ?‬
‫בחינרת‬
‫הבגרית‬
‫נערכית‬
‫זה‬
‫שנים רברת‪ .‬האם בא שיניי בחוויות הנרער יב‪-‬‬
‫השקפותיו‬
‫‪www.daat.ac.il‬‬
‫בהשפעת‬
‫ההתרחשרירת הכביררת ?‬