רבינו עובדיה יוסף זצוקללה”ה

‫האחדות‬
‫בס”ד‬
‫חודש כסלו ה’תשע”ד‬
‫גליון מס’ ‪10‬‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫גיליון‬
‫מיוחד‬
‫לרגל יום השלושים‬
‫מרן פוסק הדור הראש”ל הגאון‬
‫רבינו עובדיה יוסף זצוקללה”ה‬
‫העלון טעון גניזה‬
‫דבר המערכת‬
‫איך נוכל להתנחם?!‬
‫שלושים יום עברו מאז הסתלקותו של מרן שר התורה ועמוד ההוראה‪ ,‬גאון הגאונים ואחרון הפוסקים הגאון רבינו‬
‫עובדיה יוסף זצוק”ל‪ ,‬שנשתל במיוחד בדורנו להאיר לארץ ולדרים עליה מאור תורתו‪ ,‬ואיננו מצליחים להפסיק את האבל‬
‫הכבד‪ .‬עשרות יהודים ממשיכים להשתטח על קברו מדי יום‪ ,‬לאורך כל שעות היום‪.‬‬
‫רבבות סיפורים‪ ,‬עובדות והנהגות מדרכיו הקדושות מתפרסמים חדשות לבקרים‪ ,‬והעולם היהודי כולו לא מצליח‬
‫לחזור לשגרת החיים‪ ,‬חיים חדשים ללא מרן‪.‬‬
‫רק השבוע נתפרסם שרבינו הגה”ק רבי מרדכי שרעבי זצוק”ל התבטא לפני למעלה משלושים שנה שנשמתו של מרן‬
‫הגר”ע יוסף זצוק”ל הייתה צריכה לרדת לעולם לפני כ‪ 750-‬שנה בתקופתו של הרשב”א‪ ,‬וירדה דווקא בדורנו זה כדי ללמד את הציבור איך‬
‫פוסקים הלכות!‬
‫שעות ספורות טרם שנכתבו מילים אלו‪ ,‬שמע כותב השורות סיפור מדהים המעיד עד כמה רחוק היה מרן מהשגותינו ותפיסת החיים‬
‫המקובלת‪ ,‬וכך סיפר חתנו הגאון רבי מרדכי טולידאנו שליט”א‪ :‬אחת מבנותיו של מרן הגיעה אליו באחד הימים ובפיה בקשה‪ :‬מצבה הכספי‬
‫דחוק‪ ,‬אם יואיל אביה להלוות לה מעט מזומנים עד שתוכל להסתדר‪.‬‬
‫כמובן שמרן נענה לבקשתה בחפץ לב‪ ,‬אך ביקש ממנה שתואיל להביא עבורו את אחד הספרים שבין דפיו טמן שטרות כסף שמישהו‬
‫העניק לו לפני כמה ימים‪ .‬הלכה הבת להביא את הספר המבוקש‪ ,‬ומרן דפדף בין דפיו עד שהגיע לחבילת שטרי כסף והושיטם לה כשהוא‬
‫חוזר ושוקע בתלמודו‪.‬‬
‫הבת הסתכלה בכסף שבידיה בתדהמה‪ ,‬חוש ההומור של מרן ידוע היה ומפורסם בשנינותו ומקוריותו‪ ,‬אך עד כדי כך שמרן ייתן לה שטרות‬
‫כסף של משחק ה”מונופול”?!‪ ...‬זה כבר לא התאים להנהגתו של מרן ונראה לה מוזר‪.‬‬
‫לא נותרה בידה ברירה‪ ,‬ושוב נאלצה לתלוש את אביה הגדול מלימודו‪“ .‬אבא‪ ,‬זה לא כסף אמיתי‪ .‬זה שטרות שמשמשים ילדים בשביל‬
‫משחקם”‪ .‬מרן שמע והתנצל עמוקות‪“ ,‬לא ידעתי‪ ,‬מישהו בא והביא לי כסף באמצע הלימוד והכנסתי אותו בין דפי הספר‪ .‬הייתי בטוח שזה‬
‫כסף אמיתי”‪.‬‬
‫“צא ולמד”‪ ,‬סיים חתנו‪“ ,‬עד כמה רחוקים אנו מרחק שמים וארץ מאותו צדיק וחסיד”‪ .‬לא רק בהתמדת התורה‪ ,‬לא רק בידיעת התורה‪,‬‬
‫אלא אפילו בדבר שכל אדם מכיר ויודע מילדותו‪ :‬כסף‪ ,‬גם בזה חי מרן בעולם משלו‪ ,‬עולם שאינו נוגע בחומר ובגשם כלל‪.‬‬
‫מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל‪ ,‬ידוע היה בפקחותו הרבה ובהתמצאותו בכל שטחי החיים‪ ,‬מי שיאזין לשיעוריו הבהירים בהלכה‪,‬‬
‫ישמע ויתרשם במו אוזניו מידענותו הרחבה והמקיפה‪ .‬אבל את שטרות הכסף הוא לא הכיר‪ ,‬למה? בשל העובדה שידיעת ערכם של השטרות‬
‫לא קשורה במישרין או בעקיפין לתורה‪.‬‬
‫כל מה שלא נוגע ללימוד התורה‪ ,‬לא נצרך עבורו‪ .‬לא קיים בעולמו של מרן!‬
‫ולמרות זאת‪ ,‬מרן ירד מהר ספריו ותורתו אל כל שכבות הציבור כדי ללמדם תורה ודעת‪ ,‬כדי לדאוג שעוד ילד ייכנס לחינוך תורני‪ ,‬שעוד‬
‫משפחה תתנהל בטהרה ובקדושה‪.‬‬
‫איבדנו אבא‪ .‬איבדנו את האדם הגדול שדאג לכל אחד מאיתנו‪ ,‬גם את אלה שמעולם לא הכיר‪ ,‬בכל ליבו ונפשו‪ .‬את אבא אי אפשר לשכוח!‬
‫נחמתנו היחידה תהיה מלימוד בספריו‪ ,‬הליכה בדרכיו‪ ,‬וניסיון לאמץ את השקפת החיים שלו ולזכות את הרבים כפי שתמיד התאמץ ועשה‪.‬‬
‫קריאה נעימה‪ ,‬מערכת ‘האחדות’‬
‫האחדות‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫בס”ד‬
‫חודש‬
‫בס”ד‬
‫תורה ומ צוות‬
‫פחה השו מרת‬
‫הבי טאון למש‬
‫קצרים ממשנת חייו‬
‫ציוני דרך‬
‫הדור רבי יוסף‬
‫מופלאה של‬
‫גדולצוקלל”ה | עמ’ ‪8‬‬
‫ה שלום אלישיב ז‬
‫ויקטור פדלון‬
‫טל’‪054-6715444 :‬‬
‫מייל‪[email protected] :‬‬
‫כתיבה וחתימה טובה!‬
‫האחדות‬
‫לע”נ משיח בן דוד‬
‫העלון מוקדש‬
‫משפחת עובדיה‬
‫ויפה ל‬
‫ישראל בן לימור‬
‫וחזרה בתשובה‬
‫לזיווג הגון‬
‫העלון טעון גניזה‬
‫ראשונה למו”ר‬
‫וב‬
‫תודתינו בראש אברהם אלפר‪.‬‬
‫הרב שליט”א‪ .‬לרב‬
‫ישראל מלכה על‬
‫לערן עובדיה ולרב‬
‫בהוצאת העיתון‬
‫עזרתם ותמיכתם‬
‫המנורה‬
‫הטהורה‬
‫פרשת חוקת‬
‫כניסת השבת‪19:29 :‬‬
‫יציאת השבת‪20:20 :‬‬
‫רבינו תם‪21:16 :‬‬
‫יניב חלא‬
‫טל’‪052-7131105 :‬‬
‫העלון מוקדש‬
‫להצלחת יוגב בן גילה וכל‬
‫משפחתו‪ .‬אייל בן נינה ובני‬
‫ולזיווג הגון בתאל‬
‫משפחתו‪ ,‬ולכל משפחת הדר‬
‫זלפה בת נופת ולרפואת‬
‫אורנה בת פורטונה‬
‫העלון טעון גניזה‬
‫זמני כניסת החג והשבת‬
‫שביבים מחייו של‬
‫אדמו”ר רבי‬
‫הגה”קאהבוחצירא זיע”א‬
‫אלעזר‬
‫עמ’ ‪3‬‬
‫זמני כניסת השבת‬
‫מחלקת פרסום‪:‬‬
‫פרשת בלק‬
‫כניסת השבת‪19:31 :‬‬
‫יציאת השבת‪20:22 :‬‬
‫רבינו תם‪21:18 :‬‬
‫ויציאתה לכל החודש‪:‬‬
‫פרשת פנחס‬
‫כניסת השבת‪19:32 :‬‬
‫יציאת השבת‪20:23 :‬‬
‫רבינו תם‪21:18 :‬‬
‫כ”ט‪-‬ערב‬
‫ויציאתה לכל החודש‪:‬‬
‫ראש השנה‬
‫ל”א תחנון‬
‫א’ ‪ -‬דראש השנה‬
‫ג’ ‪ -‬שבת האזינו שבת‬
‫התרת נדרים‬
‫תשליך‪ .‬ב’ ספרים‬
‫תשובה ט’ ‪ -‬ערב כיפור‬
‫מפטירין‪:‬‬
‫מפטירין‪ :‬שובה ישראל ‪ -‬הושע יד‬
‫(עירובי תבשילין)‬
‫“ויהי איש” ‪ -‬שמואל א‪,‬א‬
‫יום שישי‬
‫ב’ ‪-‬‬
‫כניסת השבת‪18:36 :‬‬
‫ישעיה נז (הזכרת נשמות)‬
‫הדה”נ‪18:39 :‬‬
‫דראש השנה‬
‫ב’ ספרים‬
‫מנהג כפרות‬
‫כניסת השבת‪18:27 :‬‬
‫צאת השבת‪19:35 :‬‬
‫מפטירין‪“ :‬כה אמר” ‪ -‬ירמיה לא‬
‫רבינו תם‪20:11 :‬‬
‫צאת השבת‪19:25 :‬‬
‫י”ד ‪ -‬ערב‬
‫רבינו תם‪20:01 :‬‬
‫ט”ו ‪ -‬חג הסוכות‬
‫ב’ יז’ ‪-‬‬
‫חג הסוכות‬
‫שבת חול‬
‫המועד‬
‫ב’ ספרים‪.‬‬
‫כ”א‬
‫‬‫ספרים‪.‬‬
‫מפטירין‪:‬‬
‫“הנה‬
‫מפטירין‪:‬‬
‫הושענא‬
‫יום”‬
‫“בוא‬
‫‬‫‬‫גוג”‬
‫זכריה יד‬
‫ יחזקאל לח‬‫הדה”נ‪18:20 :‬‬
‫הדלקת ערב ש‪ .‬תורה כ”ד ‪ -‬שבת‬
‫בראשית‬
‫צאת החג‪19:19 :‬‬
‫כניסת השבת‪ 18:18 :‬כב’ ‪ -‬שמיני נרות‪18:11 :‬‬
‫מפטירין‪”:‬כה אמר” ‪ -‬ישעיה מב‬
‫בסימנא טבא ‪ -‬שבת מברכין‬
‫ג’ ספרים עצרת ‪-‬‬
‫הרוח ושמחת תורה‬
‫צאת השבת‪19:16 :‬‬
‫ משיב‬‫ומוריד הגשם‬
‫כניסת השבת‪18:08 :‬‬
‫מפטירין‪”:‬ויהי אחרי” ‪ -‬יהושע א’‬
‫רבינו תם‪19:52 :‬‬
‫צאת השבת‪19:07 :‬‬
‫צאת החג‪19:09 :‬‬
‫רבינו תם‪19:42:‬‬
‫ב’ י’ ‪ -‬שבת אחרי‬
‫מות ‪ -‬יום כיפור‬
‫ספרים‪ .‬מפטירין‪”:‬ואמר סולו” ‪-‬‬
‫פרשת מטות מסעי‬
‫כניסת השבת‪19:31 :‬‬
‫יציאת השבת‪20:22 :‬‬
‫רבינו תם‪21:17 :‬‬
‫לפי אופק ת”א‪.‬‬
‫הזמנים ע”פ לוח אוה”ח‬
‫הזמנים לפי‬
‫אופק ת”א‬
‫העלון טעון‬
‫גניזה‬
‫[‬
‫צלם מערכת‪:‬‬
‫ניסים אטון‬
‫עריכה והגהה לשונית‪:‬‬
‫שולחן מלכים ‪052-7642280‬‬
‫‪ 2‬האחדות‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫‬
‫בהוצאת‬
‫‘חזון מרישיבת‬
‫דכי’‬
‫זקן המקובלים‬
‫כ’במלאות ‪30‬‬
‫שנה לפטירתו‬
‫חשון תדש”ם ‪ -‬כ’‬
‫מדורים לכל המשפחה!‬
‫•לקח טוב‬
‫•בשעה טובה‬
‫•פינת ההלכה‬
‫•אבותינו ורבותינו‬
‫מגיליון‬
‫יוחד‬
‫רבי‬
‫מרדכי‬
‫שרעבי‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫עיצוב גרפי‪:‬‬
‫] ‪I.D‬‬
‫האחדות האחדות‬
‫פסגת‬
‫ההתמדה‬
‫מפיק ועורך‪:‬‬
‫ישראל דרילמן‬
‫תמוז ה’תשע”ג‬
‫גליון מס’ ‪5‬‬
‫נא‬
‫לא לע‬
‫קריאתיין בש‬
‫הפרסעת הת‬
‫ומות פילה ו‬
‫אסורהחזרת‬
‫בשבתהש”ץ‬
‫נא‬
‫לא‬
‫ק לעי‬
‫ריאת ין ב‬
‫הפ שעת‬
‫רסו הת‬
‫מות אפיסולה‬
‫ו‬
‫ר חזר‬
‫הב תה‬
‫ה‬
‫שבת ש”ץ‬
‫ביטאון למ שפחה ה‬
‫הבי טאון למש‬
‫שומרת תורה ו מצוות‬
‫פחה השו מרת‬
‫תורה ומ צוות‬
‫חודש‬
‫בס”דתשרי ה’תשע”ד‬
‫גליון מס’ ‪8‬‬
‫חודש‬
‫חשוון ה’תשע”ד‬
‫גליון מס’ ‪9‬‬
‫ •פינת הילד‬
‫ •המטבח היהודי‬
‫ •חיוך בעין יהודית‬
‫ועוד ועוד‪...‬‬
‫חשון תשע”ד‬
‫מתולדותיו‬
‫בבגדד אשר בארץ בבל‪ ,‬עיראק של ימינו‪,‬‬
‫בביתו של יהודי יקר איש ירא ה’ והולך בתום‬
‫ ר’ יעקב ז”ל‪ ,‬זרח אורו של הבן המופלא‪,‬‬‫שלימים האיר פני המזרח‪ ,‬ושמו בישראל‬
‫נקרא‪ :‬עובדיה יוסף (אלו היו שני שמותיו‬
‫הפרטיים‪ ,‬כאשר לימים‪ ,‬נתבסס השם יוסף‬
‫גם כשם המשפחה שלו)‪ .‬היה זה ביום י”ב‬
‫בתשרי‪ ,‬שנת תרפ”א‪.‬‬
‫בהיותו בן ארבע שנים‪ ,‬עלה עם הוריו‬
‫ומשפחתם לארץ ישראל והתיישבו בשכונת‬
‫“בית ישראל” בירושלים‪ .‬כאן קנה הילד‬
‫עובדיה יוסף את משנתו‪ ,‬בתלמוד תורה‬
‫הספרדי “בני ציון” בשכונת הבוכרים‪,‬‬
‫מיסודה של “אגודת ישראל” ובניהולו של‬
‫הרב משה פרוש ז”ל‪ .‬כל ימיו החזיק מרן‬
‫רבי עובדיה יוסף טובה לאגודת ישראל‪ ,‬על‬
‫היסודות הרוחניים שקנה בזכותה‪.‬‬
‫במערכות הבחירות‪ ,‬בימים שלפני הקמת‬
‫תנועת ש”ס על ידו‪ ,‬היה רומז לשומעי לקחו‪:‬‬
‫“תצביעו בעד אלו שמקימים תלמודי‪-‬תורה‬
‫לבנים ו’בית יעקב’ לבנות” ‪ -‬הוראה נדירה‬
‫בנוף הרבנות הממסדית‪.‬‬
‫במעלליו יתנכר נער‬
‫כבר בגיל ‪ ,12‬חבש את ספסלי ישיבת‬
‫“פורת יוסף” בעיר העתיקה‪ .‬סיפורים‬
‫מופלאים מסופרים על שקדנותו והתמדתו‬
‫הרבה‪ ,‬גאונותו ובקיאותו העצומה‪ ,‬שבהן‬
‫בלט כבר בימים הרחוקים ההם‪ ,‬לפני יותר‬
‫משמונים שנה‪ ,‬ניצל כל רגע ללימוד התורה‪.‬‬
‫בשנים מאוחרות יותר היה שואל את‬
‫נכדיו בחיבה‪“ :‬יודעים אתם מה היה המרחק‬
‫בין ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה לשכונת‬
‫שמואל הנביא?”‪ .‬משלא ידעו היה משיב‬
‫בחיוך‪“ :‬חמישה דפי גמרא”‪ ...‬שכן בשובו‬
‫מביתו לישיבה חס על זמנו וביחד עם רעו‬
‫הגאון האדיר‪ ,‬רבי בן ציון אבא שאול זצוק”ל‪,‬‬
‫היו משננים יחד את תלמודם בעל פה‪.‬‬
‫הגאון רבי בן ציון היה מתאר‪“ :‬חכם עובדיה‬
‫זכר את כל שמות התנאים והאמוראים‪ ,‬ואילו‬
‫אני חזרתי על מהלך הסוגיה‪ ,‬כשמדי פעם‬
‫היינו מתחלפים בהרצאת הדברים מתוך‬
‫הזיכרון”‪.‬‬
‫ישבו יהודים שהיו מבוגרים ממנו‪ ,‬חלקם‬
‫בעשרות שנים‪.‬‬
‫יום ליום יביע אומר‬
‫בהיותו צעיר‪ ,‬כשהיה מגיע כל ליל שבת‬
‫אחרי התפילה לסעודת שבת בביתו הוריו‪.‬‬
‫עד שסיימו לסדר את השולחן והחלו בקידוש‪,‬‬
‫הייתה גמרא קטנה פתוחה בידו והיה‬
‫גומר עמוד‪ ,‬שני עמודים‪ ,‬שלושה עמודים‪.‬‬
‫מסכתות שלמות סיים בצורה הזאת‪.‬‬
‫תורתו לא הגיעה אליו בקלות‪ .‬הוא למד‬
‫תורה מתוך הדחק‪ ,‬ובמסירות נפש של‬
‫ממש‪ .‬הימים ההם‪ ,‬דחוקים היו עד מאוד‪.‬‬
‫אביו ר’ יעקב‪ ,‬החזיק חנות מכולת לפרנסתו‪,‬‬
‫אך התקופה הייתה קשה ועול כלכלת הבית‬
‫הכביד מנשוא‪ .‬בלית ברירה‪ ,‬רתם את ילדיו‬
‫לעזרה במכולת‪ ,‬לפי תורנות‪.‬‬
‫האם הצדקנית‪ ,‬מרת גורג’יה ע”ה‪,‬‬
‫אשר חששה פן יצא בנה העילוי והמתמיד‬
‫מעולמה של תורה‪ ,‬פנתה אל ראשי ישיבת‬
‫“פורת יוסף”‪ ,‬והם‪ ,‬שהיו מלאים חרדה‬
‫לגורלו ועתידו הרוחני של העילוי הצעיר‪,‬‬
‫שכנעו את האב לפטור את הבן כליל מכל‬
‫עיסוק אחר‪ ,‬שאינו לימוד התורה‪.‬‬
‫כבר כתלמיד צעיר בישיבה‪“ ,‬יוסף בן‬
‫שבע עשרה שנה”‪ ,‬נצטווה על ידי רבו‪ ,‬הגאון‬
‫רבי עזרא עטייה זצ”ל ‪ -‬ראש ישיבת “פורת‬
‫יוסף”‪ ,‬למסור שיעורים בהלכה למעשה‪,‬‬
‫בשכונת מגוריו “בית ישראל”‪ .‬בשיעורו‬
‫בשחר נעוריו‪ ,‬הפציע אורו בשדה‬
‫הפסיקה ההלכתית והחיבורים התורניים‪,‬‬
‫ספרו הראשון היה “קונטרס יביע אומר”‪,‬‬
‫ספר שסקר באופן מקיף את תולדות התנאים‬
‫והאמוראים במסכת הוריות‪ ,‬ולפי זה חישב‬
‫ופלפל בנוגע לדבריהם‪ .‬בתקופת חיבור‬
‫הספר היה מרן בן שבע עשרה שנה‪...‬‬
‫הספר עסק בחישוב תקופות הכהונה של‬
‫התנאים‪ ,‬תוך הבאת ראיות לתקופתו של כל‬
‫תנא ותנא ממקורות חז”ל‪.‬‬
‫הספר נדפס כ’קובץ’ קטן‪ .‬קונטרס זה‬
‫כתב בכתב­ידו הצפוף‪ ,‬הבהיר והמעוגל‪.‬‬
‫והדפיס ממנו מאה עותקים‪ .‬את הקונטרס‬
‫חילק בירושלים לתלמידי חכמים ולמורי‬
‫הוראה‪.‬‬
‫כשבע שנים לאחר מכן‪ ,‬בעת שחזר ארצה‬
‫ממצרים ‪ -‬שם שהה טרם קום המדינה‬
‫כשלוש שנים ומתוכם כיהן כרב משך‬
‫שנתיים ‪ -‬הוציא לאור את הכרך הראשון של‬
‫השו”ת העיקרי עליו השקיע את מרבית זמנו‬
‫ ‘יביע אומר’‪.‬‬‫בספריו ובפסיקותיו‪ ,‬כמו גם בשיעורי‬
‫התורה שלו‪ ,‬עסק כל ימיו להנחיל את תורת‬
‫רבינו יוסף קארו בעל ה”שולחן ערוך” וה”בית‬
‫יוסף” זי”ע‪ .‬לשומעי לקחו הזכיר תמיד‪ ,‬כי‬
‫לימוד ההלכה צריך להיות עם ה”בית יוסף”‪,‬‬
‫ומוכרחים להתחשב בפסיקת ההלכה בדעתו‬
‫של מרן ה”בית יוסף” שהיה מרא דאתרא של‬
‫ארץ ישראל‪.‬‬
‫שגור היה על לשונו‪“ :‬לכו אל יוסף‪ ,‬אשר‬
‫יאמר לכם תעשו” זה רבי יוסף קארו‪ .‬מר”ן‬
‫ראשי תיבות מ’מאתיים ר’בנים נ’סמך‪ .‬בצפת‪,‬‬
‫מקום מגוריו‪ ,‬היו מאתיים רבנים‪ ,‬לא רבנים‬
‫של הדור שלנו‪ ,‬כולם בעלי שיעור קומה‪,‬‬
‫אשר כולם סמכו ידיהם על מרן‪ .‬אל תרפו‬
‫ידיכם‪ ,‬תשתדלו בכל כוחכם ללמוד “בית‬
‫יוסף”‪ ,‬טוב מעט בכוונה מהרבות בלי כוונה‪,‬‬
‫[כדאי גם] ללמוד “פרי חדש”‪ ,‬והיו דבריו‬
‫ופריו מתוק לחכי”‪.‬‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫האחדות‬
‫‪3‬‬
‫הוא סיפר כי בצעירותו אמר לו גאון‬
‫ישראל‪ ,‬רבה הנודע של העיירה טעפליק‪,‬‬
‫רבי שמשון פולונסקי זי”ע‪ ,‬אשר יצק מים על‬
‫ידו‪“ :‬היזהר ללמוד הרבה בספרי הפוסקים‬
‫הספרדים‪ ,‬כמו ‘מחנה אפרים’‪‘ ,‬שער המלך’‪,‬‬
‫‘ברכי יוסף’‪‘ ,‬מחזיק ברכה’”‪.‬‬
‫בצעירותו‪ ,‬למד בישיבת “מדרש בני‬
‫ציון”‪ ,‬של הגאון רבי צבי פסח פראנק‪ ,‬רבה‬
‫של ירושלים‪ ,‬שם למדו גדולי ירושלים‪.‬‬
‫קשר מיוחד היה לו עם שכנו בשכונת “בית‬
‫ישראל”‪ ,‬הגאון מטעפליק רבי שמשון אהרן‬
‫פולונסקי זצ”ל‪ ,‬וכן עם הגאון הגדול רבי דב‬
‫בעריש ויידנפעלד מטשעבין זצ”ל ועם פוסק‬
‫הדור הגאון הגדול רבי שלמה זלמן אויערבך‬
‫זצ”ל‪.‬‬
‫כאשר הוציא את הכרך הראשון מסדרת‬
‫שו”ת ‘יביע אומר’ בשנת תשי”ד‪ ,‬פגש יום‬
‫אחד בלכתו ברחוב‪ ,‬את הגאון רבי יצחק זאב‬
‫סולובייצ’יק מבריסק זצ”ל צועד ופוסע מולו‪.‬‬
‫בידו היה ספר ביכוריו‪ ,‬ניגש וכיבד את הגאון‬
‫מבריסק (שלא הכירו כלל) בספרו החדש‪.‬‬
‫כעבור כמה ימים‪ ,‬סר מרן לביתו של‬
‫הגאון מטשעבין זצ”ל‪ ,‬עמו היה בקשרי‬
‫ידידות‪ ,‬כדי להביא לו את ספרו‪ ,‬ואז אמר לו‪:‬‬
‫ש’אתמול ביקר אצלו הרב מבריסק וסיפר לו‬
‫על ספר חדש שהעניק לו אברך ספרדי בשם‬
‫עובדיה יוסף’‪.‬‬
‫הוסיף הגאון מטשעבין‪ ,‬כי הרב מבריסק‬
‫כל כך התפעל והשתאה‪‘ :‬העיון והבקיאות‬
‫ששולבו יחד מפליאים מאוד‪ ,‬וכולם נכתבו‬
‫על ידי אברך ספרדי צעיר’?!‬
‫בנו‪ ,‬הראשון לציון הגאון רבי יצחק‬
‫שליט”א‪ ,‬מוסיף על סיפור זה‪ ,‬כי כמובן‬
‫שדברי שני הגאונים עודדו מאוד את אבא‬
‫להמשיך בכתיבה זו של הוראת הלכה‬
‫למעשה‪.‬‬
‫היה נכנס ויוצא בבתיהם של גדולי הדור‪,‬‬
‫ספרדים ואשכנזים‪ .‬מאוחר יותר התרחבה‬
‫יריעת ספריו‪ ,‬והם כוללים בין השאר את‪:‬‬
‫‘יביע אומר’‪‘ ,‬יחוה דעת’‪‘ ,‬חזון עובדיה’‪,‬‬
‫‘מאור ישראל’‪‘ ,‬לוית חן’ ‘הליכות עולם’ ועוד‪.‬‬
‫כל הרבנים כאחד‪ ,‬מכל החוגים והעדות‪,‬‬
‫חלקו לו כבוד כאחד ומיוחד שעדיו לגדולות‬
‫ולנצורות‪.‬‬
‫רבה של קהיר‬
‫ואלו הציעו את האברך הצעיר הרב עובדיה‬
‫יוסף ואף המליצו לו לקבל את המינוי‪.‬‬
‫הקהילה בקהיר בעת בואו‪ ,‬הייתה במצב‬
‫ירוד‪ ,‬ואף הגבירו את חזני התפילות ואת‬
‫שיעורי התורה בשבתות ובימים הנוראים‪,‬‬
‫באמצעות מיקרופון [דבר האסור בשבת ויום‬
‫טוב לפי כל הפוסקים]‪.‬‬
‫במצרים מסר מרן שיעורים רבים בגמרא‪,‬‬
‫הלכה ואגדה‪ .‬שני בתי מדרש גדולים היו‬
‫במצרים באותו הזמן‪ :‬ישיבת ‘אהבה ואחוה’‬
‫ו’מדרש בר יוחאי’‪ .‬כל אחד מהם רצה שמרן‬
‫ימסור את שיעוריו דווקא בו‪ ,‬לאחר דין‬
‫ודברים בין גבאי בתי הכנסת פסק מרן את‬
‫הכרעתו‪ :‬שלושה ימים יימסרו השיעורים‬
‫ב’אהבה ואחוה’ ושלושה ימים בשבוע‬
‫ב’מדרש בר יוחאי’‪.‬‬
‫בתקופת כהונתו נאבק מרן להעמיד‬
‫התורה וההלכה על תילה‪ .‬אך היו שלא‬
‫הייתה דעתם נוחה מפעילותו הנמרצת‪.‬‬
‫הראשונים היו פעילי המודיעין המצרי שלא‬
‫ראו בעין יפה את העובדה שמרן מוסר את‬
‫שיעוריו דווקא בעברית‪ ,‬זאת בשעה שידע‬
‫את השפה הערבית על בוריה מילדותו‪.‬‬
‫הם היו מתחקים על עקבותיו יום ולילה‪,‬‬
‫ובודקים בשבע עיניים האם לא מדובר‬
‫במרגל ששלחה המדינה הציונית החדשה‪.‬‬
‫באחת הפעמים אף נכנסו באמצע הלילה‬
‫לביתו של מרן ושאלוהו היכן הוא מסתיר‬
‫את נשקו‪ .‬מרן נעמד בעוז רוח והצביע על‬
‫ארונות הספרים שמילאו את חדרו ואמר‪:‬‬
‫“זה הנשק שלי כדי ללחום מלחמתה של‬
‫תורה”‪...‬‬
‫לצערנו הרב‪ ,‬גם יהודי מבני הקהילה‬
‫המצרית החליט למרר את חייו של מרן‪ ,‬זאת‬
‫לאחר שמרן הסיר את הכשרות מאיטליז‬
‫שהיה בבעלותו בשל ליקויים בכשרות‪ .‬שוחט‬
‫עז‪-‬פנים זה‪ ,‬שכר שני מצרים ונתן בידם את‬
‫תמונת פניו של מרן והמשימה שניתנה להם‬
‫הייתה‪ ...‬לשפוך חומצה חריפה על פניו של‬
‫מרן בשעה שיצא מבית הכנסת‪.‬‬
‫בסייעתא דשמיא התבלבלו השניים‪,‬‬
‫ושפכו את החומצה על פניו של מתפלל‬
‫שדמה בחזותו החיצונית למרן וכך לא‬
‫אירע למרן כל פגע‪ .‬בעקבות המקרה‬
‫עצרה המשטרה המצרית את השוחט‬
‫צעיר לימים‪ ,‬בן ‪ ,24‬התמנה כדיין בבית‬
‫הדין של עדת הספרדים בעיר הקודש‬
‫ירושלים‪ .‬שלוש שנים מאוחר יותר‪ ,‬טרם‬
‫הקמת המדינה‪ ,‬בחורף של שנת תש”ח‪ ,‬ירד‬
‫מרן זצוק”ל שהיה אז בן ‪ 27‬מצרימה‪ ,‬לכהן‬
‫בעיר קהיר ברבנות וכאב בית דין‪.‬‬
‫הקהילה היהודית של מצרים שתרה אחרי‬
‫מועמד מתאים לחזק את השורות‪ ,‬פנתה‬
‫לרבני הספרדים בירושלים‪ ,‬הגאון רבי עזרא‬
‫עטיה זצ”ל ראש ישיבת ‘פורת יוסף’ והרב‬
‫הראשי הגאון רבי בן‪-‬ציון מאיר חי עוזיאל‪,‬‬
‫‪ 4‬האחדות‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫העבריין‪ ,‬ולאחר תקופת זמן אף אסרה אותו‬
‫למספר שנים‪ ,‬לאחר שהתגלה שהוא מחזיק‬
‫בחותמות מזויפות באיטליז שלו ועובר על‬
‫הנחיות משרד הבריאות המצרי‪.‬‬
‫עלילות דברים מבחוץ ‪ -‬מצד השלטונות‪,‬‬
‫ומאבקים מבית פנימה ‪ -‬בתוככי הקהילה‬
‫היהודית ‪ -‬על חומת הדת‪ ,‬הכשרות‬
‫והשחיטה‪ ,‬הביאו את מרן זצוק”ל להגשת‬
‫התפטרות ממשרתו ולחזור לעיר הקדש‬
‫ירושלים‪.‬‬
‫בחודש תמוז תש”י‪ ,‬דרכו שוב רגליו של‬
‫הרב ובני משפחתו על אדמת ארץ ישראל‬
‫וחזרו לירושלים‪.‬‬
‫בימים הקשים ההם‪ ,‬קיבל על עצמו‬
‫להוציא חיבור‪ ,‬זכר ליציאת מצרים‪ .‬כהודיה‬
‫לה’ על צאתו ממצרים‪ ,‬הוציא אז לאור את‬
‫ספרו “חזון עובדיה” על הגדה של פסח‪ ,‬גם‬
‫כביטוי של “יציאת מצרים”‪ .‬על חיבור זה‬
‫גמרו כל גדולי ישראל והמון העם את ההלל‪,‬‬
‫בביאוריו הנפלאים ובהלכות המשובצות בו‪.‬‬
‫בבית הדין‬
‫עם בואו לירושלים‪ ,‬שב מרן למסור את‬
‫שיעורי ההלכה שלו‪ ,‬ואף הוסיף עליהם‬
‫כהנה וכהנה‪ .‬באותו פרק‪-‬זמן התקבל כדיין‬
‫בבית הדין ב’אם המושבות’‪ ,‬פתח‪-‬תקוה‪ ,‬על‪-‬‬
‫ידי הגאון רבי ראובן כ”ץ זצ”ל‪ ,‬רב העיר ואב‬
‫בית הדין‪.‬‬
‫בשעות לפני‪-‬הצהריים היה יושב הרב‬
‫במושב בית‪-‬הדין בפתח‪-‬תקוה‪ ,‬ובשעות‬
‫אחר‪-‬הצהריים שב לירושלים ל’מדרש בני‬
‫ציון’‪ .‬כעשרה חודשים שימש מרן כדיין‬
‫בפתח‪-‬תקוה‪ ,‬עד שפרש לטובת העיסוק‬
‫בכתיבת והדפסת חיבוריו‪ .‬בשנת תשי”ד‬
‫הוציא מרן לאור את חלקו הראשון של שו”ת‬
‫‘יביע אומר’‪ ,‬ובשנת תשט”ז‪ ,‬שנתיים מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬הופיע החלק השני‪.‬‬
‫שוב חיזרו אנשי פתח‪-‬תקוה אחרי מרן‪,‬‬
‫והציעו לו לחזור לשמש כדיין בבית‪-‬הדין‬
‫והפעם עם תנאים משופרים‪ .‬מרן נענה‬
‫ובקיץ תשט”ז עקר לפתח‪-‬תקוה למשך‬
‫כשנתיים וחצי‪ ,‬עד שנקרא שוב לירושלים‪,‬‬
‫לכתיבת תשובותיו בהלכה וסידורם לדפוס‪,‬‬
‫עד השעות הקטנות של הלילה‪.‬‬
‫לכהן כדיין הספרדי בבית הדין בירושלים‪,‬‬
‫והוא בן ‪ 38‬בלבד‪.‬‬
‫בשנת תשכ”ה‪ ,‬נבחר מרן לכהן כחבר‬
‫בבית הדין הרבני הגדול‪ ,‬והוא בן ‪ 44‬שנה‪,‬‬
‫הצעיר שבחבורת דייני בית‪-‬הדין הגדול‪.‬‬
‫רבנות תל‪-‬אביב‬
‫דורש לרבים‬
‫מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל נודע במשך‬
‫כשבעים שנים בהרבצת תורתו‪ ,‬בשיעוריו‬
‫הרבים‪ .‬היה מכתת רגליו ממקום למקום בכל‬
‫קצות ארץ ישראל‪ ,‬למסור שיעורים בתורה‪.‬‬
‫בשיעוריו הרבה להטיף לטעום ולהכיר את‬
‫מתיקות לימוד התורה‪.‬‬
‫היה אומר‪“ :‬טעם התורה כמו דבש‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב ‘מתוקים מדבש ומנופת צופים’‪.‬‬
‫כשאדם לומד הרבה בהתמדה‪ ,‬מרגיש טעם‬
‫מתוק לתורה‪ ,‬אבל כשלומד ברשלנות‪,‬‬
‫כמו דבר שהוא עליו חוב‪ ,‬אינו מרגיש טעם‬
‫בלימוד‪ .‬גם אלו הקובעים עיתים לתורה‪,‬‬
‫ומקפידים על כך‪ ,‬הדבר צריך להיות בשמחה‪.‬‬
‫“כשהדבר תלוי ברצונו של האדם‪ ,‬אם‬
‫יש לו רצון עז ללמוד תורה מרגיש מתיקות‬
‫לתורה‪‘ ,‬טעמו וראו כי טוב ה’’‪‘ ,‬כי לקח טוב‬
‫נתתי לכם תורתי אל תעזובו’‪ ,‬דוד המלך‬
‫עליו­השלום היה מרגיש טעם בלימודו‪ ,‬טעם‬
‫לשבח‪ ,‬טעם דבש‪ ,‬לכן אומר ‘טעמו וראו’”‪.‬‬
‫מוסר נפשו לחינוך‬
‫ילדי ישראל‬
‫שיעוריו נועדו‪ ,‬בין השאר‪ ,‬להוציא יקר‬
‫מזולל‪ ,‬וכדי להביא את היהודים הפשוטים‪,‬‬
‫לשלוח את ילדיהם להתחנך על ברכי התורה‬
‫והאמונה‪.‬‬
‫מרן לא בחל בשום דרך לקרב רבים‬
‫לתורה‪ .‬היה מכתת רגליו בכוחות עצמו‪,‬‬
‫לבתיהם של אנשים רבים‪ ,‬על מנת להשפיע‬
‫עליהם ללכת בדרך התורה‪ ,‬בשמירת שבת‪,‬‬
‫כשרות וטהרה‪ .‬בתקופת רישום התלמידים‬
‫היה נוסע בכל יום לעיר אחרת‪ ,‬לשכנע את‬
‫פשוטי העם להכניס את ילדיהם לתלמודי‬
‫תורה של החינוך העצמאי ולבתי חינוך‬
‫חרדיים‪.‬‬
‫היה נוסע באוטובוסים לדרום וצפון‪ .‬היה‬
‫בבאר שבע ובנתיבות‪ ,‬בחיפה ובנהריה‪ .‬הוא‬
‫לא החסיר עיר‪ .‬לקח עמו טפסי רישום‪ ,‬מילא‬
‫בהם את הפרטים והיה משכנע את האנשים‬
‫בדרכי נועם בין מנחה לערבית‪ ,‬מספר להם‬
‫סיפורים ומילי דבדיחותא כלשונו הטובה‬
‫עליו‪.‬‬
‫בניו הגאונים שליט”א מספרים כי לא‬
‫קלים היו לו הימים ההם‪ .‬היו אחרים שלחמו‬
‫איתו‪ .‬בהם נציגי החינוך הממלכתי­דתי‬
‫[שהרגישו שבפעילותו הרבה הוא ‘לוקח’‬
‫מהם תלמידים]‪ ,‬מרן טען כי הדרך הטובה‬
‫ביותר ללמוד תורה ולקיים מצוות היא בבתי‬
‫ספר החרדיים ותלמודי התורה‪ .‬נציגים‬
‫פוליטיים כאלו ואחרים לחמו נגדו בשעתו‬
‫מלחמת חורמה‪ .‬אך הוא לא נרתע‪.‬‬
‫גם כשאיימו עליו כי יפגעו במעמדו‪ ,‬הוא‬
‫כיהן אז כחבר בית הדין בפתח תקוה‪ ,‬לא‬
‫שמע מרן ולא הקשיב‪ ,‬הוא המשיך בפעילותו‬
‫כמו יהודי פשוט בלי להתחשב במעמדו‬
‫הרם‪ .‬וב”ה זכה לראות פרי והרבה ילדים‬
‫נכנסו להיכלי התורה‪ ,‬והם כיום מחשובי‬
‫לומדי התורה בדורנו‪.‬‬
‫דבר זה היה ממש מסירות נפש עבורו‪,‬‬
‫היות שאהבת התורה פיעמה בקרבו‪ ,‬הוא‬
‫היה צריך להתנתק מהספרים האהובים עליו‪,‬‬
‫כדי לצאת לפעילות הרבצת תורה‪ .‬זה היה‬
‫עת לעשות לה’ הפרו תורתך‪.‬‬
‫בסופו של יום עבודה משופע בטרדות‬
‫רבנות העיר‪ ,‬מושב בית דין‪ ,‬קבלת קהל‬
‫ומסירת שיעורים‪ ,‬יצא מרן לעסוק במאמצי‬
‫שכנוע להמוני פשוטי העם‪ ,‬שישלחו את‬
‫בניהם לתלמודי תורה‪ .‬כשהיה שב הביתה‬
‫היה פורש לחדרו מוקף הספרים ומתמסר‬
‫לאחר פטירת רבה של תל אביב‪ ,‬הרב‬
‫טולידאנו זצ”ל‪ ,‬פנו אישי ציבור ובראשם‬
‫ראשי אגודת ישראל אל מרן הגר”ע יוסף‪,‬‬
‫שהיה אז בן ‪ ,47‬בבקשה שייאות לתת את‬
‫הסכמתו לכהן כרב הראשי לעיר הגדולה‪.‬‬
‫מרן לא נטה מיד לקבל את ההצעה‪ ,‬שכן‬
‫חפץ היה להוציא לאור את ספריו שהיו‬
‫בכתב יד‪.‬‬
‫אולם לאחר שרבו המובהק‪ ,‬הגאון‬
‫רבי עזרא עטיה זצ”ל‪ ,‬הורה לו להציג את‬
‫מועמדותו וליטול עליו את התפקיד לצורך‬
‫המון העם‪ ,‬הסכים לקחת את המשימה על‬
‫שכמו‪.‬‬
‫את מעמד ההכתרה‪ ,‬ביקש מרן לקיים‬
‫דווקא בבית הכנסת הגדול האשכנזי‪ ,‬ולא‬
‫בבית הכנסת הספרדי “אוהל מועד”‪ ,‬כדי‬
‫לבטא את העובדה שהוא מבקש לדאוג לכלל‬
‫הציבור‪ ,‬גם לקהל יוצאי אשכנז‪.‬‬
‫השפעתו של מרן הגר”ע יוסף‪ ,‬חרגה‬
‫מגבולות הציבור החרדי והדתי‪ .‬בצאתו של‬
‫מרן לרחובה של העיר‪ ,‬קמו וניצבו כל העם‬
‫ חילונים ודתיים‪ ,‬אשכנזים וספרדים ‪ -‬והיו‬‫מביטים אחריו בהתפעלות בלתי מוסתרת‪.‬‬
‫בין זמן בחירתו למועד ההכתרה‪ ,‬הפרידה‬
‫שנה תמימה‪ .‬אך מרן לא המתין‪ ,‬ועם בחירתו‬
‫החל לרדת מן ההר הירושלמי אל העם‬
‫התל‪-‬אביבי‪ .‬היה עוזב את ביתו ומשפחתו‬
‫אשר בירושלים‪ ,‬ויורד לתל‪-‬אביב מדי שבוע‬
‫בשבוע ליומיים ויותר‪ ,‬והיה מתאכסן ולן‬
‫(לילה או שניים) במלון ‘דבורה’ המפורסם‪,‬‬
‫הממוקם בקרן הרחובות גורדון ובן‪-‬יהודה‪.‬‬
‫סדר יומו התל‪-‬אביבי התחיל בשעות‬
‫הבוקר במושב בית‪-‬הדין‪ ,‬שם היה יושב‬
‫מספר שעות עם אבות בתי הדין (בשעתו היו‬
‫בתל‪-‬אביב שבעה הרכבים) שהיו מפליאים‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫האחדות‬
‫‪5‬‬
‫את ההכרעות והפתרונות שהיה מציג לכל‬
‫בעיה קשה‪ ,‬על הצד היותר טוב‪ .‬משם היה‬
‫פונה למסור שיעורי תורה‪ ,‬שבמידה ידועה‬
‫תפסו מקום מרכזי ביותר בהנהגתו כמרא‬
‫דאתרא‪.‬‬
‫בד‪-‬בבד לתפקידו הרם בתל‪-‬אביב‪ ,‬שימש‬
‫גם כחבר בבית הדין הרבני הגדול בירושלים‪.‬‬
‫לשם כך היה מתכנס מרן פעם בשבוע בבית‬
‫הדין בירושלים‪ ,‬שם ישב לדין עם מיודעיו‬
‫הדיינים הגאונים‪.‬‬
‫בתפקידו כרב ראשי ונשיא אבות בתי‬
‫הדין בתל‪-‬אביב‪-‬יפו‪ ,‬נתן לבו להעמיד את‬
‫חיי הדת על תילם‪ ,‬כדבריו במשא הכתרתו‪:‬‬
‫“לתת עין השגחתי על שני תפקידים‬
‫נכבדים אלה‪ ,‬יכין ובועז‪ ,‬שני עמודי התווך‬
‫אשר היהדות הדתית נשענת עליהם‪ ,‬הלא‬
‫הם‪ :‬הרבנות והדיינות‪ .‬הרבנות כוללת‬
‫ענייני איסור והיתר‪ ,‬כגון מחלקת הכשרות‪,‬‬
‫המקוואות‪ ,‬הנישואין‪ ,‬השבת‪ ,‬וכדומה‪.‬‬
‫והדיינות כוללת ענייני משפט ודין‪ ,‬לדון דין‬
‫אמת לאמתו”‪.‬‬
‫פרק מיוחד במסכת הרבצת תורה של הרב‬
‫בתל‪-‬אביב‪ ,‬הייתה השפעתו הגדולה בישיבת‬
‫‘תורה והוראה’ (שהייתה ממוקמת ברחוב‬
‫זבולון פינת לוינסקי)‪ .‬בנו של מרן‪ ,‬הגאון‬
‫רבי אברהם ‪ -‬שנמנה על תלמידי ישיבה זו‬
‫עוד בטרם נבחר הרב לכהונת הרבנות בת”א‬
‫ מספר‪ ,‬כי בהתחלה היה הרב מוסר שם‬‫שיעור שבועי‪ ,‬ועם הזמן הוסיף למסור שני‬
‫שיעורים בשבוע‪.‬‬
‫ב’תורה והוראה’ היה הרב מוסר שיעורים‪,‬‬
‫בין השאר‪ ,‬בהלכות החמורות שביורה‪-‬דעה‪,‬‬
‫חושן‪-‬משפט ואבן‪-‬העזר‪ ,‬והעלה את רמת‬
‫הלימוד בישיבה לגבהים עצומים‪ .‬באותם‬
‫שיעורים היו נקבצים ובאים‪ ,‬מלבד כל רבני‬
‫הישיבה‪ ,‬גם רבנים מכל האזור‪ ,‬עד שנוספו‬
‫ספסלים בבית‪-‬המדרש‪.‬‬
‫בהשפעת שיעורים אלו‪ ,‬רבים מהלומדים‬
‫באותה תקופה ב’תורה והוראה’ התמנו‬
‫ברבות הימים לשמש כדיינים‪ .‬אף תלמידי‪-‬‬
‫חכמים לרוב שגרו בשכנות עם הישיבה וזכו‬
‫אז להשתעשע עמו בלימוד ‪ -‬גדלו בתורה‬
‫ובנו את אישיותם בעטייה של אותה תקופה‪.‬‬
‫בתקופת תל‪-‬אביב היה נקרא מעת לעת גם‬
‫למסור שיעור כללי בישיבות מפורסמות‬
‫כדוגמת ‘קול תורה’ ו’חברון’‪.‬‬
‫הגייה בתורה‬
‫יומם ולילה‬
‫לפני‪ ,‬אחרי ובתוך כל ענייני הדת וצרכי‬
‫הציבור שהשתרגו על צווארו‪ ,‬היה מרן‪ ,‬בכל‬
‫עת ובכל שעה‪ ,‬מקיים בעצמו ‘והגית בו יומם‬
‫ולילה’‪.‬‬
‫בסופו של יום עבודה המשופע בטרדות‬
‫רבנות העיר‪ ,‬מושב בית דין‪ ,‬קבלת קהל‬
‫‪ 6‬האחדות‬
‫ומסירת שיעורים‪ ,‬כשהיה שב לביתו‪ ,‬היה‬
‫פורש לחדרו מוקף הספרים ומתמסר‬
‫לכתיבת תשובותיו בהלכה וסידורם לדפוס‪.‬‬
‫מעשים שבכל לילה היה זה‪ ,‬לראותו רכון‬
‫על כתביו עד השעות הקטנות של הלילה‪,‬‬
‫ובריכוז כה עצום‪ ,‬כאילו נעדרות ממנו כל‬
‫טרדות שבעולם‪ .‬כך גם התקין לדפוס את‬
‫הכרך החמישי של ‘יביע אומר’‪ ,‬כשהוא‬
‫מוקף בטרדות רבנות תל‪-‬אביב‪.‬‬
‫גם בלילות שבת קודש‪ ,‬יום קדושה‬
‫ומנוחה‪ ,‬שעה שעייפות מכל ששת ימי‬
‫המעשה מצטברת‪ ,‬היה יושב ומתמיד‬
‫בלימודו עד השעה ‪ 2-3‬בלילה‪.‬‬
‫ראשון לציון‬
‫ורב ראשי‬
‫בחודש מרחשון תשל”ג‪ ,‬נבחר לרב הראשי‬
‫לישראל והראשון לציון‪ .‬הטביע את חותמו‬
‫בכל תחומי ההלכה‪ .‬בין השאר‪ ,‬הרחיב את‬
‫פעילותו גם בקרב יהדות הגולה‪ ,‬והיה נוסע‬
‫אליהם להרביץ תורה ולקרבם ללימוד תורה‬
‫ולחינוך הטהור‪.‬‬
‫בחודש אייר תשמ”ג‪ ,‬חוקק במדינת‬
‫ישראל חוק שקצב את מועד תפקידם של‬
‫הרבנים הראשיים לעשר שנים‪ ,‬ועל כן‬
‫הסתיים תפקידו‪ .‬בתפקידו כרב הראשי‪,‬‬
‫התייצב מרן יומם ולילה על משמרתו לאחר‬
‫מלחמת יום הכיפורים‪ ,‬שהייתה לפני ‪ 40‬שנה‬
‫בשנת תשל”ד‪ ,‬ומסר את נפשו לשקוד על‬
‫היתרן של העגונות הרבות‪ ,‬אלמנות החיילים‬
‫שנהרגו במלחמה הי”ד‪.‬‬
‫בנו‪ ,‬הגאון רבי דוד יוסף שליט”א‪ ,‬רבה‬
‫של הר נוף‪ ,‬סיפר בהספדו‪ ,‬כי לפני ‪ 14‬שנה‪,‬‬
‫כאשר נזקק לצנתור דחוף‪ ,‬עקב אירוע לבבי‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫חריף‪ ,‬ביקש לשוב לביתו למשך שלוש שעות‬
‫טרם שייערך הצנתור‪ .‬כאשר לחצו עליו‬
‫בניו כדי לברר מדוע הוא זקוק לשוב לביתו‪,‬‬
‫אמר כי הוא עוסק בסיום תשובה הלכתית‬
‫להתרת עגונה‪ .‬מאחר ואינו יודע אם יצא‬
‫מבית החולים‪ ,‬מי יודע מה יהא בגורלה של‬
‫אומללה זו‪...‬‬
‫פעם‪ ,‬בהיותו רבה של תל אביב‪ ,‬פנה אליו‬
‫מנהל סמינר בית יעקב בתל אביב‪ ,‬אודות‬
‫תלמידה מעולי רוסיה‪ ,‬שנשמעו רינונים כי‬
‫משפחתה אינה יהודיה‪ .‬מרן אמר כי תיק‬
‫המשפחה נמצא בדיון‪ ,‬והוא יודיע למנהל‬
‫כשתהיה בידו תשובה על ההחלטה‪ .‬אחרי‬
‫כמה ימים‪ ,‬התקשר אליו מרן הגר”ע יוסף‬
‫ואמר‪“ :‬כבוד המנהל‪ ,‬אני יושב כאן עם הגאון‬
‫הרב אלישיב‪ .‬התרנו את המשפחה” ‪ -‬ופרץ‬
‫בבכי סוער‪ .‬כי הדברים נגעו עד עומק לבו‬
‫הטהור‪.‬‬
‫במערכות‬
‫הציבור החרדי‬
‫מרן הגר”ע יוסף היה מתומכיה המובהקים‬
‫של אגודת ישראל‪ ,‬עד אשר הקים בשנת‬
‫תדש”ם את תנועת ש”ס‪ ,‬במטרה להחזיר‬
‫עטרה ליושנה‪ ,‬להרבות את מסירת ולימוד‬
‫שיעורי התורה וקיום מצוותיה‪.‬‬
‫במסגרת התנועה‪ ,‬הקים את “מעיין‬
‫החינוך התורני”‪ ,‬שיסד בתי ספר‪ :‬בתלמודי‬
‫תורה לבנים ובתי ספר לבנות‪ ,‬על טהרת‬
‫הקודש‪ ,‬בכל רחבי ארץ ישראל‪ .‬וכן עסק‬
‫רבות בתמיכה בישיבות‪ .‬כמו כן הקים את‬
‫מערכת הכשרות “בית יוסף”‪ .‬כגוף תורני‬
‫המתווה את דרכיה של תנועת ש”ס‪ ,‬הקים‬
‫את “מועצת חכמי התורה” שבנשיאותו‪.‬‬
‫מרן הגר”ע יוסף ניצל את הכוח הפוליטי‬
‫שהיה תחת ידיו כדי להרביץ תורה ולהרחיב‬
‫מעגלי קדושה‪ .‬היטיב להשיג את מטרתו‬
‫הגדולה‪ ,‬להחזיר את עטרת יהדות ספרד‬
‫ליושנה‪ ,‬ולקרב המוני בית ישראל לתורה‪.‬‬
‫בעיקר נודעו ברבים שיעוריו השבועיים‬
‫של מרן זצוק”ל שהתקיימו במוצאי שבת‬
‫והועברו דרך הלוויין לכל חלקי תבל‪ .‬אכן‪,‬‬
‫מאות אלפים מישראל‪ ,‬התקרבו לתורה‬
‫ולעבודת ה’ ויראתו בזכותו הגדולה‪.‬‬
‫גודר גדר‬
‫ועומד בפרץ‬
‫מרן עמד בחזית השמירה על קדושת עם‬
‫ישראל‪ ,‬שבת קודש‪ ,‬היכלי התורה והישיבות‬
‫והחינוך התורני‪.‬‬
‫כאב ודאב עד דכדוכה של נפש‪ ,‬את‬
‫הגזירות הקשות ורדיפת הדת של הממשלה‪,‬‬
‫נגד הישיבות הקדושות‪ ,‬גזירת הגיוס‬
‫והקיצוצים הכואבים וההתנכלויות לציבור‬
‫שומרי התורה‪ .‬כאשר סמוך לאחר כינון‬
‫הממשלה הנוכחית‪ ,‬נפטר על פניו‪ ,‬ל”ע‪ ,‬בנו‬
‫הגאון רבי יעקב יוסף זצ”ל ראש ישיבת “חזון‬
‫יעקב” ורב שכונת גבעת משה בירושלים‪,‬‬
‫הגיע לביקור תנחומין ראש הממשלה בנימין‬
‫נתניהו‪.‬‬
‫ישב מרן‪ ,‬עטרת תפארת יהדות ספרד‪,‬‬
‫אפוף ביגונו ובכאבו הפרטי‪ ,‬על פטירתו של‬
‫בנו יקירו‪ ,‬והוא אמר בגילוי לב כואב לראש‬
‫הממשלה‪ ,‬נתניהו‪ ,‬חוד החנית של ביצוע‬
‫הגזירות‪ ,‬כי עם כל הכאב ושברון הלב על‬
‫אסונו הפרטי‪ ,‬הוא כואב יותר את הדאגה‬
‫לעולם התורה‪ ,‬שמאיימים עליו בגזירות‬
‫קשות!‪...‬‬
‫לפני כשבועיים‪ ,‬בבוקרו של יום טוב‬
‫ראשון של סוכות‪ ,‬השיב את נשמתו לבוראה‪,‬‬
‫אחיו‪ ,‬הרב נעים עובדיה ז”ל‪ ,‬שהיה צעיר‬
‫ממנו בשנה‪.‬‬
‫בתקופה האחרונה לחייו‪ ,‬פעל רבות‬
‫לבחירת בנו‪ ,‬הגאון רבי יצחק יוסף שליט”א‪,‬‬
‫לרב הראשי והראשון לציון‪ .‬האירוע הציבורי‬
‫האחרון בו השתתף‪ ,‬היה הכתרת בנו‪ ,‬והוא‬
‫זה שהלבישו את המצנפת המפוארת‪,‬‬
‫איצטלה דרבנן‪ ,‬כמנהג חכמי ספרד‪.‬‬
‫החל משלהי חודש סיון וראשית חודש‬
‫תמוז של השנה שעברה‪ ,‬חלה מרן ואושפז‬
‫מספר פעמים ואף עבר ניתוח בפלג גבו‬
‫התחתון‪ .‬בכאב ובדאגה עקבו הכל‪ ,‬בכל‬
‫קצות תבל‪ ,‬אחר מצב בריאותו‪ .‬מרן הגר”ע‬
‫יוסף ביקש מהקהל להתפלל לבריאותו שלא‬
‫יסבול כאבים‪ ,‬שיאריך ה’ ימיו ושנותיו‪ ,‬כדי‬
‫שיוכל להמשיך להורות תורה ורבים ולכתוב‬
‫את ספריו!!!‬
‫המוני בית ישראל לא חדלו להתפלל‪.‬‬
‫בימים האחרונים נראה היה שחל שיפור קל‪,‬‬
‫והתקווה החלה להסתמן כי יתאושש‪ .‬אלא‬
‫שלמגינת לב‪ ,‬אור ליום שני החמיר מצבו‪,‬‬
‫וביום שני בצהריים‪ ,‬השיב נשמתו הטהורה‬
‫לבוראה‪ ,‬למגינת לב כל בית ישראל‪.‬‬
‫הניח אחריו דור מפואר‪ ,‬הממשיך בדרכו‬
‫התורנית‪ ,‬בניו הרבנים הגאונים שליט”א‪ :‬רבי‬
‫אברהם‪ ,‬רבה של חולון; רבי יצחק‪ ,‬הראשון‬
‫לציון והרב הראשי; רבי דוד‪ ,‬רבה של הר נוף‬
‫וראש כולל ‘יחוה דעת’; רבי משה‪ ,‬ראש כולל‬
‫‘מאור ישראל’ וראש מערכת הכשרות “בית‬
‫יוסף”‪ .‬חתנים תלמידי חכמים‪ ,‬נכדים ונינים‪,‬‬
‫רבים מהם תלמידי חכמים ומרביצי תורה‪.‬‬
‫זכותו הגדולה תעמוד לנו ולכל בני ישראל‬
‫להרבות בלימוד התורה‪ ,‬בזיכוי הרבים‪,‬‬
‫בשמירה על קיום התורה ומצוותיה כפי‬
‫הנדרש‪ .‬ויה”ר שיבולע המוות לנצח ונזכה‬
‫לראותו בקרוב מאוד שוב‪ ,‬בביאת משיח‬
‫צדקנו במהרה בימינו‪ .‬אמן‪.‬‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫האחדות‬
‫‪7‬‬
‫תורה‬
‫אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב מרן‪ ,‬הגר”ע יוסף זצוק”ל‪ ,‬את התורה – בוז יבוזו לו!‬
‫אין מילים שיוכלו לתאר את המשיכה העזה וההשתוקקות שבהן התרפק מרן זצוק”ל על ספרי‬
‫לימודו‪ ,‬על כתיבת פסקיו ועל המשך העברת התורה לדור אחרון‪ .‬מה שנשאר בידינו מאותה‬
‫תקופה רבת‪-‬הוד שנחתמה לצערנו עד ביאת משיח – הם רק קובץ סיפורים שמסופרים‬
‫בהתרגשות במהלך חמישים השנים האחרונות (רובם סופרו עוד בחייו של מרן)‪ ,‬והם אלו שייתנו‬
‫לו מושגי יסוד מי היה המלאך הגדול שאיבדנו‪.‬‬
‫סולם מוצב ארצה‬
‫הסיפור המפורסם ביותר ומזוהה ביותר עם שקידת התורה של מרן היה סיפור הסולם‪.‬‬
‫בחדרו של מרן היו מאז ומתמיד אלפי ספרי לימוד‪ .‬לא ננקוב כאן במספרים ודאיים כי‬
‫ישנן מספר גרסאות בנושא‪ ,‬אבל הגרסה המקילה ביותר מדברת על כעשרים אלף ספרי‬
‫לימוד(!)‪.‬‬
‫כמות גדולה כזו תופסת מטבע הדברים כל שטח פנוי‪ ,‬ולכן בביתו של מרן – בעיקר‬
‫בחדר לימודו – היו הספרים מכסים את הקירות ממסד ועד טפחות‪ ,‬לרבות השטח‬
‫שמסביב למסגרות החלונות וכל מקום אפשרי נוצל להעמדת מדף לספרי הלימוד‬
‫היקרים לו‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬מספרת הרבנית יהודית יוסף‪ ,‬כלתו של מרן‪ ,‬את הסיפור הבא‪ :‬מאז שעברנו לגור‬
‫בבית חמי‪ ,‬לפני עשרים שנה‪ ,‬הוא מעולם לא התערב בריהוט שהוזמן לבית או בחפץ‬
‫שרצינו להזמין‪ ,‬זה לא עניין אותו בכלל‪ .‬החפץ היחיד שמרן עצמו ביקש להזמין והיה‬
‫שותף פעיל בדיונים איך לקנות ומה‪ ,‬היה‪ ,‬איך לא? ארון ספרים חדש‪...‬‬
‫כשהגיע הארון‪ ,‬הורה מרן לפועלים להרכיב אותו בחדר לימודו‪ ,‬אך מאחר וקירות‬
‫החדר כבר היו מלאים בספריות‪ ,‬נאלצו הפועלים להרכיב אותו באמצע החדר‪.‬‬
‫הייתי צריכה להתחנן שעות רבות למרן‪ ,‬מספרת הרבנית יהודית‪ ,‬עד שניאות להעביר‬
‫את ארון הספרים החדש לאחד מחדרי הבית‪ ,‬כדי שלא יעמוד באמצע הבית ויפריע‬
‫למהלך החיים התקין‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬נחזור לסיפור המקורי‪ :‬לא אחת בעת לימודו נאלץ מרן לקום מהשולחן‪ ,‬להוציא‬
‫ספר מהספרייה ולעיין בו למספר רגעים‪ ,‬על מנת לראות איזו לשון בדיוק נקט מחבר‬
‫הספר בבואו לפסוק הלכה‪ .‬כיון שחבל היה לו על השניות הבודדות של לקיחת הספר‬
‫מהספריה וההליכה עימו לשולחן הלימוד וחזור‪ ,‬היה נותר מרן לעיתים לא רחוקות‬
‫לעמוד ליד הספריה כשהוא לומד בריכוז מתוך הספר שבידו‪ ,‬עד שסיים והחזירו למקומו‪.‬‬
‫הכל היה פשוט וקל כשהספרים היו בגובה המקביל לגובהו של מרן‪ ,‬אבל כשהספר‬
‫היה ניצב בדף הסמוך לתקרה‪ ,‬היה מרן נאלץ ליטול סולם [שעמד בחדרו תדיר רק לצורך‬
‫זה] ולטפס עליו על מנת להוציא את הספר המבוקש‪.‬‬
‫באחד הימים בעוד מרן עומד על הסולם והספר בידו‪ ,‬שקע בריכוז עצום בתוך דברי‬
‫המחבר והתעמק בהם‪ .‬תוך כדי העיון רצה לפסוע לעבר השולחן על מנת לכתוב בעטו‬
‫איזו הערה‪ ,‬אך שכח שהוא עומד על הסולם‪...‬‬
‫מהפסיעה הבודדת שעשה באוויר נחת מרן על הרצפה כשהוא סובל משבר בגופו‪,‬‬
‫ומאז השתדלו בני ביתו להשגיח שלא יישאר אף דקה לבדו בבית‪ ,‬ותמיד יהיה מי שישגיח‬
‫עליו בעת לימודו‪.‬‬
‫‪ 8‬האחדות‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫נער לא ימיש‬
‫מתוך האוהל‬
‫“לא ניתנה תורה למלאכי השרת”‪,‬‬
‫קובעים חז”ל‪ .‬ואכן‪ ,‬נאלצים אנו‬
‫מפעם לפעם לעשות הפוגה בלימוד‬
‫כדי להתרענן ולהחליף כוחות‪,‬‬
‫כי לעיתים “ביטולה של תורה זהו‬
‫קיומה”‪.‬‬
‫מספר נשיא מועצת חכמי התורה‬
‫[שהתמנה כנשיא לאחר פטירת מרן‬
‫זצוק”ל]‪ ,‬הגאון הגדול רבי שלום כהן‬
‫שליט”א‪ ,‬ראש ישיבת “פורת יוסף”‪:‬‬
‫כשהיינו נערים צעירים בישיבת‬
‫“פורת יוסף” ארגנו מנהלי הישיבה‬
‫טיול שנתי לצפון הארץ‪ ,‬יצאנו‬
‫לחמישה ימים לכיוון צפת‪ ,‬טבריה‬
‫ושאר מקומות קדושים בגליל‪ ,‬ורק‬
‫הנער עובדיה יוסף לא רצה לבוא‬
‫איתנו‪.‬‬
‫לפני שעזבתי את הישיבה‪,‬‬
‫ראיתי את חכם עובדיה לוקח‬
‫מסכת בבא קמא ומתיישב ללמוד‬
‫אותה בהתמדה‪ ,‬כשחזרנו לישיבה‪,‬‬
‫אחד הדברים הראשונים שעשיתי‬
‫היה לבדוק לאן הגיע חכם עובדיה‬
‫בלימודו‪.‬‬
‫לפליאתי הרבה במשך חמשת‬
‫הימים הללו כמעט סיים מרן את‬
‫כל המסכת‪ ,‬והגיע עד דף צ”ט‪,‬‬
‫כשמבחינתו‪ ,‬החופש שלו היה בכך‬
‫שיכל ללמוד איזו מסכת שהוא רוצה‬
‫ולא להיות כפוף לסדרי הישיבה‪.‬‬
‫הספרים שבנו בית כנסת‬
‫ארבע שעות של מוסר‬
‫מתחת לביתו של מרן פעל בעשר השנים‬
‫האחרונות בית כנסת לתפילתו ושיעוריו של‬
‫מרן‪ .‬לפני שנבנה בית כנסת מסודר בקומה‬
‫ראשונה מתחת לביתו‪ ,‬היה מרן מתפלל בחדר‬
‫מיוחד בתוך ביתו שהוקצה לצורך תפילה‪.‬‬
‫אבל בשלב מסוים ביקש מרן מבני ביתו‬
‫שינסו למצוא פיתרון ולבנות בית כנסת מחוץ‬
‫לבית‪ .‬בני הבית לא הבינו מדוע איכפת למרן‬
‫איפה מתפללים‪ ,‬ממתי בכלל הוא מביע דעה‬
‫איך לעשות‪ ,‬מתי וכמה? הרי חוץ מהתורה לא‬
‫עניין אותו שום דבר גשמי‪.‬‬
‫ואז הסביר להם מרן בדמעות בעיניו‪:‬‬
‫אנשים מגיעים להתפלל‪ ,‬לפני ואחרי התפילה‬
‫הם מעיינים לי בספרים‪ .‬הם מוציאים ספר‬
‫מהמדף‪ ,‬ולא מחזירים אותו למקומו‪ ,‬בעת‬
‫שאני מגיע בעת לימודי ונצרך לספר‪ ,‬נאלץ‬
‫אני לבטל עוד כמה שניות של חיפוש עד שאני‬
‫מוצא אותו [מרן ידע בעצימת עיניים היכן‬
‫הניח כל ספר מספריו הרבים לאחר שסיים את‬
‫לימודו בו]‪ .‬הזמן שאני מבטל מלימוד לשם‬
‫חיפוש הספרים כואב לי!‬
‫[את העובדה שעשרות ספרים שערכם לא‬
‫יסולא בפז נעלמו אז מביתו‪ ,‬לא הזכיר מרן‬
‫אפילו ברמז‪ .‬לא על זה כאב לבו]‪.‬‬
‫מסיים בנו‪ ,‬הגאון רבי משה יוסף שליט”א‪ ,‬את‬
‫הסיפור‪ :‬באחד הימים התפנתה דירה מתחתינו‬
‫והועמדה למכירה‪ .‬באנו לאבא וסיפרנו לו‬
‫שאנו רוצים לרכוש את הקומה שמתחת לבית‬
‫כדי שתשמש כבית כנסת וכך אנשים לא יגעו‬
‫לו בספרים‪“ .‬את האושר שנשקף מעיניו של‬
‫אבא‪ ,‬על כך שלא יתבטל יותר לשניות בודדות‬
‫מתורתו – לא ניתן לתאר”‪...‬‬
‫פגישה נקבעה באחד הימים‪ ,‬בין ח”כ בכיר של תנועת ש”ס לבין עוזריו של‬
‫שגריר ארה”ב בישראל‪ .‬השגריר חפץ בכל מאודו להיכנס למרן כדי לשמוע את‬
‫חוות דעתו בעניין עולמי שעמד על הפרק‪ ,‬סוגיה שדרשה הכרעה לא פשוטה‪.‬‬
‫בני הבית הודיעו לעוזרי השגריר כי בשעה ‪ 09:00‬בבוקר בדיוק יקבל מרן‬
‫את השגריר‪ .‬השגריר שחשב שמדובר בעוד שעה ישראלית טיפוסית‪ ,‬הבין‬
‫שלפני ‪ 09:05‬אין לו מה לחפש במקום‪ .‬את הלקח שלמד הוא לא ישכח שנים‬
‫רבות‪...‬‬
‫כאמור‪ ,‬חמש דקות לאחר השעה תשע הופיעו השגריר וצוות נרחב של‬
‫עוזריו ברחוב הקבלן ‪ 45‬ורצו להיכנס למרן‪ .‬אבל כראות מרן שהשגריר איננו‪,‬‬
‫פתח את ספריו והחל את סדר הבוקר שלו כשהוא מתנתק לחלוטין מהעולם‬
‫הזה ומהסובב אותו‪.‬‬
‫חיכו בני הבית והשגריר ליד מרן דקה‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש‪ ,‬ומרן בכלל לא שם לב‬
‫שיש פמליה כה גדולה בחדרו‪ .‬עד שאחד הנוכחים הרהיב עוז בנפשו ונעמד‬
‫קרוב לרב וכחכח בגרונו‪ .‬מרן הרים את הראש‪ ,‬הסתכל בעיניו במבט שואל‬
‫והמקורב הסביר‪ :‬השגריר הגיע‪.‬‬
‫מרן פתח את עיניו במבט של חוסר הבנה מובהק‪ .‬השעה כבר תשע וחמש‬
‫דקות‪ ,‬אני באמצע ללמוד עכשיו‪ ,‬יהיה מי שיהיה – אני לא יכול לקבלו!‬
‫איפה בדיוק נכנס שגריר ארה”ב החשוב והמוערך בין דפי הספר בו אני‬
‫שקוע? באיזה שלב של הסוגיה מדובר על שגרירים ויחסי הציבור שצריכים‬
‫להעניק להם? לדידו של מרן‪ ,‬יש זמן לכל דבר‪ ,‬וכשהזמן הזה אוזל חוזרים‬
‫ללמוד גם אם העולם סביב יתהפך‪.‬‬
‫לבסוף פתח מרן את פיו וסיכם‪“ :‬אם השגריר מתעקש על פגישה‪ ,‬יואיל‬
‫בטובו לחכות עד שאסיים ללמוד (בשעה אחת בצהריים) ואז אדבר עימו”‪.‬‬
‫רבע שניה לאחר מכן היה מרן שקוע שוב בלימודו כאילו מאומה לא מתרחש‬
‫לידו‪.‬‬
‫בני הבית והחכי”ם של ש”ס היו בטוחים שאירוע כזה יגרור היעלבות מצד‬
‫השגריר‪ ,‬ויגרום למשבר דיפלומטי זוטא בין ישראל וארה”ב‪ .‬אך לתדהמת כל‬
‫השגריר היה נתון בהלם יותר מכולם‪ ,‬בעיקר בשל עוצמת ההתמדה שראה‬
‫לראשונה בחייו מיהודי בן שמונים וחמש‪ ,‬עד כדי שהצהיר שהוא ימתין במלוא‬
‫יראת הכבוד עד שמרן יסיים את לימודו ורק אז ייפגש עימו‪.‬‬
‫“לא מגיע לי לאכול”‬
‫הפסקת חשמל רצינית אירעה באחד‬
‫הימים ברחוב אלקנה בירושלים‪ ,‬בו התגורר‬
‫אז מרן ובני ביתו‪ .‬מכיון שלא הצליח מרן‬
‫ללמוד כראוי לאור הנרות ונגרם לו צער גדול‪,‬‬
‫התקשרה הרבנית מרגלית ע”ה לבתה‪ ,‬הרבנית‬
‫בוטבול שגרה אז בירושלים וביקשה ממנה‬
‫שמרן יבוא ללמוד בביתם לאור הפלורוסנט‪.‬‬
‫כמובן שבתו של מרן שמחה עד מאוד‬
‫לבואו של אביה הגדול‪ ,‬ומרן הגיע במונית‬
‫לביתם והתיישב ללמוד‪.‬‬
‫בשעת לילה מאוחרת שמה בתו של מרן‬
‫לב לעובדה שהוא אינו אוכל‪ .‬ניגשה והפצירה‬
‫בו להכניס משהו לפיו בתור ארוחת ערב‪ .‬מרן‬
‫לא ניאות בשום אופן לאכול‪ ,‬וחתנו שניסה‬
‫לשכנע אותו לגלות את הסיבה עמד נדהם‬
‫כשמרן השיב לו בצער נוקב‪“ :‬לא למדתי היום‬
‫כראוי‪ .‬מעט לימוד‪ ,‬נסיעות מפה לשם והרבה‬
‫ביטול תורה‪ .‬לא מגיע לי לאכול ארוחת ערב‪.”...‬‬
‫קוף (אחרי) בנאדם‬
‫לאחר פטירת הרבנית מרגלית ע”ה‪ ,‬אשת נעוריו של מרן‪ ,‬ביקשו מקורביו‬
‫לשמחו בצורה מיוחדת ביום הפורים‪ .‬הפכו בדעתם וחשבו על רעיון שיוכל‬
‫לשעשע את מרן ולהפיג במקצת את הצער הנורא‪.‬‬
‫אחד המקורבים החליט להיות נועז‪ :‬לקח קוף מגן החיות‪ ,‬הלביש אותו‬
‫מכף רגל ועד ראש בבגדי בחור ישיבה‪ :‬מכנסיים‪ ,‬חולצה‪ ,‬עניבה‪ ,‬מגבעת‬
‫וחליפה‪ ...‬העמיד אותו לפני מרן ביום הפורים בעת שמרן היה שקוע‬
‫בתלמודו וביקש‪ :‬שהרב יעשה לו “מי שבירך”‪.‬‬
‫מרן בלי להסתכל מי עומד לפניו הושיט את ידו ובירך‪“ :‬מי שבירך‬
‫אבותינו הקדושים‪ ,”...‬לקוף לא הייתה סבלנות רבה לעמוד בדרך ארץ לפני‬
‫שר התורה‪ ,‬לאחר מספר שניות החל לזוז ימין ושמאל‪ ,‬ולנסות להשתמט‬
‫מידו המברכת של מרן‪.‬‬
‫מרן הסתכל בחוסר הבנה בבחור המוזר שרוצה בברכתו‪ ,‬אבל לא מוכן‬
‫לעמוד בשקט מספר רגעים ו‪ ...‬פרץ בצחוק גדול כשראה את הקוף‪ .‬היטב‬
‫הבין שזו מתיחה פורימית שארגנו בני הבית‪ .‬נרגע מהצחוק ושב לתלמודו‪.‬‬
‫לאחר זמן קצר הרים מרן את עיניו מהספר ושאל‪ :‬איפה הקוף? תביאו‬
‫אותו שוב! אני צריך אותו‪ ...‬בני הבית התפלאו אבל מילאו אחר דבריו‪,‬‬
‫כשעמד הקוף מולו‪ ,‬הביט בו מרן ובירך בהתרגשות‪“ :‬ברוך אתה ה’‪ ...‬משנה‬
‫הבריות”‪.‬‬
‫גם ברגעים אלו לא הסיח מרן את דעתו מההלכה וקיימה בהידור‪.‬‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫האחדות‬
‫‪9‬‬
‫‘ובלכתך בדרך’‬
‫נהגו של מרן‪ ,‬מר אברהם שלומי‪ ,‬סיפר לאחר פטירתו‪ :‬גם כשנכנס‬
‫מרן לרכב היה ממשיך להגות בתורה‪ .‬הייתה לו ברכב ספריה קטנה‬
‫ובה כרכי ש”ס בגודל כיס‪ ,‬וכך היה מנצל את זמן הנסיעה ללימוד‬
‫התורה‪.‬‬
‫פעמים רבות הייתי מגיע ליעד בו היה מרן צריך לרדת‪ ,‬ואומר לו‪:‬‬
‫“כבוד הרב‪ ,‬הגענו!”‪ ,‬אך מרן לא שמע ולא רציתי לעורר אותו מעיונו‪,‬‬
‫לכן חיכיתי בסבלנות עד שהוא ישים לב לבד‪.‬‬
‫לא פעם ולא פעמיים חיכיתי עם מנוע דומם זמן רב‪ ,‬עד שמרן שם‬
‫לב שלפי חשבונו היו צריכים כבר להגיע‪ ,‬ואז היה פונה אליי בחביבות‬
‫וגוער בי‪ :‬אברהם‪ ,‬כמה זמן אתה נוסע? כבר היינו צריכים להגיע‬
‫מזמן‪...‬‬
‫גם בשנים המוקדמות לחייו של מרן‪ ,‬הרבה לפני שעמד לרשותו‬
‫רכב צמוד מטעם המדינה בכהונתו כרב ראשי‪ ,‬היה מרן מנצל את זמן‬
‫הנסיעות ללימוד התורה‪ ,‬בדיוק כפי שעשה בשבתו בבית המדרש רק‬
‫בהבדל אחד קטן‪ :‬ללא ספרים‪ .‬במוחו הגה ללא הרף בדברי התורה עד‬
‫שהגיע למחוז חפצו‪.‬‬
‫מספרת רעייתו‪ ,‬הרבנית מרגלת יוסף ע”ה‪ :‬באחד הימים נסעתי‬
‫באוטובוס וראיתי את הרב יושב ולידו יש מושב פנוי‪ ,‬מאחר וידעתי‬
‫שהוא שקוע בלימודו ישבתי לידו עם סלי הקניות וחיכיתי שיגיד לי‬
‫שלום‪ .‬אך הרב למד ולמד ואיך שהגענו לתחנה בה עליו לרדת‪ ,‬ננער‬
‫לפתע מלימודו‪ ,‬קם במהירות ורץ הביתה‪.‬‬
‫כשהגעתי הביתה שאלתי אותו‪ :‬חכם עובדיה‪ ,‬למה לא עזרת לי עם‬
‫סלי הקניות?!‬
‫הרב התנצל עד עמקי נשמתו‪ ,‬לא ראיתי אותך באוטובוס‪ ,‬הייתי‬
‫שוקע בלימוד‪ .‬אם הייתי רואה שאת שם הייתי לוקח את הסלים בעצמי‪.‬‬
‫הרבנית סיפרה לו שישבה לידו והייתה בטוחה שהוא שם לב‬
‫שהאשה שיושבת לידו היא אשתו‪ ,‬אבל מרן לא חש ולא הרגיש כלל‬
‫שלידו התיישב מישהו‪ ,‬בוודאי שלא שם לב אם זה איש או אשה ומי‬
‫זה‪...‬‬
‫סיפור זהה לכך‪ ,‬סיפרה לימים בתו של מרן‪ ,‬הרבנית יפה‪ :‬באחד‬
‫הימים עליתי לאוטובוס וראיתי את אבא יושב‪ .‬לפתע הוא קם ממקומו‬
‫וסימן לי לשבת‪ .‬מכיון שהייתי בשלבי הריון מתקדמים באותו הזמן‬
‫קיבלתי את ההצעה בתודה‪.‬‬
‫כמה התפלאתי שכשהגענו לבית ואמרתי לאבא תודה על שקם‬
‫בשבילי‪ ,‬הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו‪ .‬אבא לא ידע שהגברת‬
‫הצעירה שהייתה בהריון הייתה בתו‪...‬‬
‫או אז‪ ,‬מסיימת הרבנית‪ ,‬הבנתי שלמרות שאבא קשור כל כולו‬
‫לתורה שלמד בכל עת ורגע פנוי‪ ,‬היה ער באותה מידה למצוקות‬
‫הזולת ולצרכיהם‪ .‬אבל להסתכל מי עומד לידו זה לא משנה באמת –‬
‫אז הוא לא שם לב שזו הייתי אני‪.‬‬
‫בנו של מרן‪ ,‬הגאון רבי אברהם יוסף שליט”א סיפר פעם‪ :‬בימי‬
‫כהונתו של אבא כדיין בבית הדין הגדול בירושלים‪ ,‬היה נוסע מדי יום‬
‫לבניין בית הדין בקו ‪ .3‬לימים סיפר לנו שבמשך זמן נסיעותיו היומיות‬
‫באוטובוס לבית הדין הלוך וחזור – הספיק לסיים את הש”ס כולו שלוש‬
‫פעמים!!!‬
‫‪ 10‬האחדות‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫אין לו שום דבר‬
‫בסופם של ימי השלושים לפטירת מרן התפרסם‬
‫הסיפור הבא‪ :‬אחד האברכים החשובים בירושלים עיר‬
‫הקודש חש תקופה ארוכה מיחושים חזקים בראשו‪ ,‬לאחר‬
‫בדיקות רבות וקשות התאמת החשש הנורא‪ :‬גידול בראש‪,‬‬
‫ל”ע‪.‬‬
‫הרופאים המליצו לו לטוס לאחד המרכזים הרפואיים‬
‫בחו”ל‪ ,‬בו מתמחים במיוחד בניתוחים מסובכים מן הסוג‬
‫הזה‪ .‬האברך התכונן לנסיעה שכרוכה הייתה בהוצאות‬
‫גדולות וחשש רב מתוצאותיה‪ ,‬לבינתיים‪ ,‬נודע לגאון רבי‬
‫משה יוסף שליט”א‪ ,‬בנו של מרן‪ ,‬מהמתרחש‪.‬‬
‫קרא רבי משה לאברך ואמר לו שייכנס לאביו הגדול‬
‫ויבקש את ברכתו‪ .‬מרן שמע את דעת הרופאים‪ ,‬ליבו נכמר‬
‫יחד עם האברך היקר‪ ,‬וכשהוא בוכה יחד עימו הניח את‬
‫שתי ידיו הקדושות על ראשו ובירכו חרישית במשך דקות‬
‫ארוכות‪.‬‬
‫כשהגיע האברך למרכז הרפואי בחו”ל‪ ,‬החליטו‬
‫הרופאים כמקובל לעשות צילומים חדשים לפני הניתוח‪.‬‬
‫מה מאוד השתוממו לגלות שראשו נקי מכל וכל‪ ,‬והרופא‬
‫שיצא לבשר זאת לבני המשפחה אמר בהלם‪ :‬אין לנו מושג‬
‫למה שלחו אתכם‪ ,‬בסך הכל יש לו סתימה קלה באוזן‪...‬‬
‫את הפתק תפתחי בברית‬
‫אשה שבמשך למעלה מ‪ 17-‬שנה הייתה חשוכת בנים‬
‫הגיעה בייאוש נורא לביתו של מרן‪ ,‬משנכנסה לקודש‬
‫פנימה החלה לבכות תמרורים וביקשה ממרן שיברכה‬
‫בזרע קודש בר קיימא‪ .‬מרן החל לבכות מחמת צערה‪ ,‬אך‬
‫לא בירכה‪.‬‬
‫בתדהמה גדולה שמעה האשה את קולו של מרן כאילו‬
‫ממרחקים‪“ :‬וכי התחת אלוקים אני שבאת אלי לקבל‬
‫ממני ילדים?!”‪ .‬עולמה של האשה חרב בעדה‪ ,‬היא הבינה‬
‫שבמילים אלו נגזר דינה להיוותר ערירית לנצח‪ ,‬והיא‬
‫החליטה לא להיכנע‪ .‬בבכיות ותחנונים קורעי לב הפצירה‬
‫במרן לעשות כל מה שרק ניתן כדי לבטל את הגזירה‪.‬‬
‫לאחר דקות ארוכות פנה אליה שר התורה ועל פניו‬
‫ארשת תקווה‪ :‬אם תקבלי על עצמך קבלה טובה‪ ,‬תתחזקי‬
‫בדבר שקשה היה לך עד היום מאוד‪ ,‬ותקבלי עלייך שקבלה‬
‫זו תישאר בינך לבין הקב”ה בלבד ואף אדם בעולם לא ידע‬
‫ממנה – תזכי בס”ד ללדת לתקופת השנה‪.‬‬
‫האשה קיבלה על עצמה בו במקום קבלה‪ ,‬קבלה סודית‬
‫שגם מרן לא ידע את תוכנה‪ ,‬או אז נפנה אליה מרן עם‬
‫פתק שכתב וקיפלו לארבעה קפלים‪“ .‬את הפתק”‪ ,‬כך הורה‬
‫לה ולבעלה‪“ ,‬תפתחו רק קודם לברית‪ ,‬אף רגע לא קודם‬
‫לכן”‪.‬‬
‫חלפו להם שנים עשר ירחים‪ ,‬והאשה ובעלה ניצבו‬
‫דקות מספר לפני הכנסתם בבריתו של אברהם אבינו של‪...‬‬
‫שלושת בניהם הרכים‪.‬‬
‫בהתרגשות רבה פתחו את הפתק שהעניק להם מרן‬
‫לפני שנה והשתוממו לקרוא בו את המילים הבאות‪:‬‬
‫“תקראו להם אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב”‪...‬‬
‫למי פונים באמצע הלילה?‬
‫בימי השבעה סיפר בנו של מרן‪ ,‬הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט”א‪ ,‬את הסיפור הבא‪ :‬אברך שאשתו כרעה ללדת באמצע הלילה‪ ,‬הזמין‬
‫מונית ונסע עימה לבית החולים‪ ,‬משהגיעו למחלקת היולדות התברר שחל סיבוך רציני במצבה‪ ,‬והרופאים הבהילוה לטיפול נמרץ‪.‬‬
‫האברך הסתובב מחוץ לחדר וקרא תהלים במתח רב‪ ,‬כשלפתע יצא רופא בכיר חמוש בחלוק לבן ובסבר פנים חמור‪“ :‬היולדת והעובר במצב‬
‫סכנה‪ ,‬לא ניתן להציל את שניהם ועליך לבחור במי אתה רוצה‪ .‬אם תזדרז נוכל להציל בוודאות את האשה‪ ,‬אם לא תחליט בזמן הקרוב ‪ -‬נאבד את‬
‫שניהם”‪ .‬כך‪ ,‬במילים קרות ובאדישות הפך הרופא את עולמו של האברך שציפה לשמחה נוספת בביתו‪.‬‬
‫האברך לא ידע מה עליו לעשות‪ .‬הן ברור שלא יכול הוא להכריע לבד בין אשתו לבין עוברה‪ ,‬ואין לו מצפון להפסיק את חיי העובר‪ ,‬כשאינו יודע‬
‫על מה הסתמכו הרופאים בקביעתם שחייבים לעשות הפלה‪ .‬במר ליבו התחנן לרופא‪“ :‬תחכו עם ההחלטה חצי שעה”‪ .‬הרופא אישר בניד ראש‪.‬‬
‫בלי להבין מה ואיך‪ ,‬מצא האברך עצמו במונית ספיישל השועטת בשתיים בלילה לביתו של מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל‪ .‬ברם‪ ,‬משהגיע לדלת‬
‫הנכספת‪ ,‬עמד מול מאבטח אטום מבע וקהה רגשות שלא התכונן להכניס אותו פנימה‪.‬‬
‫במצב של סכנה הרגש מתפרץ והראש לא עובד בצורה הגיונית‪ ,‬האברך החל להרים קול זעקה על המאבטח שיזוז מדרכו וייתן לו להיכנס‪ .‬בני‬
‫הבית שמעו ויכוחים וקולות זעקה ויצאו לבדוק את המתרחש‪.‬‬
‫מרן שהיה בחדרו שקוע בכתיבת פסקיו‪ ,‬ננער גם הוא לשמע הקולות יוצאי הדופן בשעת לילה מאוחרת זו ושאל לפשרם‪ .‬משהבין במה דברים‬
‫אמורים ציוה להכניס אליו את האברך תיכף ומיד‪“ .‬יהודי שבא בכזו שעה‪ ,‬בוודאי בפיקוח נפש עסקינן”‪.‬‬
‫האברך נכנס כשכולו נסער‪ ,‬ולקח למרן כמה דקות עד שחילץ מפיו את הסיפור כולו‪ ,‬ידו הקדושה של מרן תמכה במצחו הרם שנחרש קמטים‬
‫לרוחבו‪ ,‬כך ישב מרן בעיניים עצומות דקות ארוכות‪ ,‬כשבינתיים ליבו של האברך מחשב לפקוע ממקומו מרוב לחץ ומתח‪.‬‬
‫בפתע פתאום הרים מרן את ראשו ועיניו זהרו‪“ :‬מזל טוב”‪ ,‬פנה ללחוץ את ידו של האברך‪“ ,‬היא ילדה בן”‪...‬‬
‫האברך הנדהם טרם עיכל מה שקרה ברגעים אלו‪ ,‬והוא כבר מצא את דרכו החוצה ב’סיועם’ האדיב של בני הבית‪ .‬רק משטפחה הרוח‬
‫הירושלמית הקרירה על פניו ירדו מאורעות הדקות האחרונות ממוחו לליבו הנרגש והוא הסתכל בשעון לראות באיזו שעה הכריז מרן שנולד בן‪.‬‬
‫תוך כדי כך‪ ,‬עצר מונית ושעט לבית החולים כדי לראות מה שלום אשתו והעובר‪ .‬מיותר לציין שמדברי מרן לא נפל ארצה ובאותו הרגע שלחץ‬
‫לאברך את ידו התבצעה הלידה באורח ניסי וללא כל תקלות‪.‬‬
‫כתיבת פסקיו‬
‫לא לחינם נדבק ברבינו עובדיה יוסף זצוק”ל הכינוי “מרן” ו”גדול הדור”‪ .‬כבר מצעירותו התבלט לא רק בידיעתו הרחבה בכל מקצועות התורה ובגאונותו‬
‫האדירה‪ ,‬אלא גם בפירות ידו המשובחים‪.‬‬
‫בכל שנות חייו הרבות והעמוסות בתורה לא הניח מרן את עטו מידו‪ .‬במשך זמן זה הספיק להוציא לאור למעלה מחמישים חיבורים בכל מקצועות התורה‪,‬‬
‫כשבביתו נותרו לפליטה עוד עשרות ארגזים עמוסים בגיליונות נייר‪ ,‬עם חידושי תורתו שעדיין לא הספיקו לראות אור‪.‬‬
‫במסגרת מצומצמת זו נוכל לתת סקירה קצרצה ממש על קצה המזלג מרשימ חיבוריו העיקריים שהתפרסמו‪ :‬יצירתו הספרותית הראשונה של מרן נכתבה‬
‫על ידו כבר כשהיה בגיל תשע‪ ,‬בשולי הספר “ראשית חכמה” (ספר מוסר של רבי אליהו די‪-‬וידאש)‪ .‬שלוש שנים לאחר מכן‪ ,‬כתב את ספרו הראשון (“מחברת‬
‫העתקת חידות”) יחד עם שניים מחבריו לספסל הלימודים בישיבת פורת יוסף‪.‬‬
‫הליכות עול ם‬
‫בגיל שבע עשרה נשלח מרן על ידי‬
‫רבו הגאון רבי עזרא עטייה‪ ,‬למסור‬
‫שיעור הלכה מתוך ספרו של ה”בן איש‬
‫חי” בבית הכנסת של עולי פרס בשכונת‬
‫בית ישראל בירושלים‪ .‬בשיעורים‬
‫אלו הרבה מרן לחלוק על דעת ה”בן‬
‫איש חי”‪ ,‬בטענה שה”בן איש חי” נטה‬
‫להחמיר כדעת האר”י ורבות מפסיקותיו‬
‫לא הלך כדעת מרן ה”בית יוסף” בשולחן‬
‫ערוך‪ .‬ומכיון שה”בית יוסף” היה “מרא‬
‫דאתרא” של ארץ ישראל‪ ,‬מחוייבים‬
‫כולנו – לפי דברי רבינו עובדיה – לפסוק‬
‫כמותו בכל‪.‬‬
‫מלבד שבשיעורים אלו הייתה הפעם‬
‫הראשונה שהתבטא מרן בפומבי‪ ,‬הרי‬
‫ששיעורים אלו היוו בסיס איתן לעריכת‬
‫חיבורו הראשון “הליכות עולם” שמעלה‬
‫עלי כתב השגות והערות על ספר‬
‫ההלכה של ה”בן איש חי”‪ ,‬ועד היום‬
‫נדפסו בסדרה זו שמונה כרכים‪.‬‬
‫חזון עובדיה‬
‫בתחילה‪ ,‬כאשר מרן היה בסך הכל בן‬
‫‪ 31‬הוציא לאור את הספר “חזון עובדיה”‬
‫כרך אחד על הלכות פסח והגדה של‬
‫פסח‪ .‬אך עם השנים נוספו עוד‬
‫ועוד כרכים על החגים והלכותיהם‪,‬‬
‫פרוזבול‪ ,‬אבלות‪ ,‬תרומות‪ ,‬מעשרות שבת‬
‫ועוד תחת השם חזון עובדיה‪ .‬לעת עתה‬
‫ישנם שמונה עשרה כרכים‪.‬‬
‫שו”ת יחווה דעת‬
‫במשך שבע שנים‪ ,‬בין השנים תשל”ז‬
‫עד תשנ”ד היה מרן מעביר שיעור הלכתי‬
‫ברדיו ‘קול ישראל’ בימי שישי בפינת‬
‫ההלכה‪ .‬היה עונה לשאלות הלכתיות‬
‫אקטואליות שנשלחו אליו‪ ,‬וכן לשאלות‬
‫שהופנו אליו דרך הרדיו‪ .‬בסופן של‬
‫שנים אלו רוכזו כל השאלות ותשובות‬
‫מרן עליהן לתוך שישה כרכים שנקראו‬
‫בשם “יחווה דעת”‪.‬‬
‫ספרי “יחווה דעת” הותאמו לכלל‬
‫ציבור הספרדים בארץ‪ ,‬תוך השמת‬
‫דגש שהספרים נכתבו עם פסקי הלכה‬
‫קצרים שבסוף כל שאלה פסק הלכה‬
‫ברור ומופשט‪ .‬בנוסף‪ ,‬בסוף הספר צורף‬
‫קונטרס “יביע אומר” העוסק במסכת‬
‫הוריות‪ ,‬בפרטיה ודקדוקיה‪.‬‬
‫קול סיני‬
‫ספר זה מכיל בתוכו ליקוט של כל‬
‫ההלכות והמאמרים התורניים של מרן‬
‫שפורסמו בירחון התורני “קול סיני”‪.‬‬
‫לוית חן‬
‫מרן שפסק את הלכותיו לפי מנהג‬
‫הספרדים ועדות המזרח‪ ,‬חיבר את הספר‬
‫“לוית חן” על הלכות שבת‪ ,‬שבו הביא‬
‫רבות את דברי המשנה ברורה לרבי‬
‫ישראל מראדין (החפץ חיים)‪ ,‬וכתב‬
‫בביאור נרחב באלו נקודות יש לחלוק‬
‫על דעת המשנה ברורה‪ ,‬ולנהוג כשיטת‬
‫הספרדים ועדות המזרח‪.‬‬
‫טהרת הבית‬
‫כפי הידוע לכל‪ ,‬הלכות טהרת‬
‫המשפחה הם הלכות קשות מצד חומרתן‬
‫ומצד הבנתן‪ ,‬על כן חיבר לנו מרן שלושה‬
‫כרכים ברורים ומבוארים על כל ענייני‬
‫והלכות טהרת הבית ומקוואות‪ .‬כיום‬
‫ספר זה הוא ספר יסוד לכל בית יהודי‪.‬‬
‫מאור ישראל‬
‫בספר זה המורכב מכמה כרכים ניתן‬
‫לחוש מזיו לימודו ועמקותו של מרן‬
‫בפלפולא דתלמודא‪ ,‬על מסכת ברכות‬
‫ועל כל סדר מועד‪ ,‬הן בסוגיות ואגדות‬
‫הש”ס והן בדברי רבותינו הראשונים‬
‫ואף מובאות בו דרשות וחידושי תורה‬
‫למועדי השנה‪ .‬כמו כן‪ ,‬בכרך “מאור‬
‫ישראל ‪ -‬טבעת המלך” הביא מרן‬
‫לפלפל בדברי הרמב”ם בהלכה‪ ,‬ובשיטת‬
‫פסיקתו‪.‬‬
‫ענף עץ אבות‬
‫והמוסר‪ ,‬מוארים על ידי דברי מרן‬
‫ששילב דרושים נאים‪ ,‬משלים מחכימים‬
‫ועובדות מגדולי הדורות ‪ -‬כדי לסבר‬
‫לאוזנינו את מידות אבותינו ואת הדרך‬
‫הישרה שיבור לו האדם‪.‬‬
‫שו”ת יביע אומר‬
‫גולת הכותרת לכלל יצירות מרן היא‬
‫ללא ספק סדרת השאלות ותשובות‬
‫האדירה “יביע אומר”‪ .‬בספר זה הבנוי‬
‫מעשרה כרכים ניתן לראות את עוצמת‬
‫פסיקתו של מרן‪ ,‬ולהתפעל מהזיכרון‬
‫הצילומי שלו‪ ,‬על ידי שיוט בין שלל‬
‫הציטוטים מאלפי ספרים‪ ,‬שחלקם כלל‬
‫לא מוכרים לנו‪.‬‬
‫פסקי ההלכה מבוררים בעיון רב תוך‬
‫ציטוט דברי תנאים ואמוראים ראשונים‬
‫ועד אחרוני האחרונים‪ ,‬בשביל ליישב‬
‫את דעת השואל בטעם לפסיקת ההלכה‬
‫באשר היא‪.‬‬
‫לימים מרן אף השלים את ספרי רבי‬
‫יעקב חיים סופר זצ”ל בעל “כף החיים”‬
‫בחלק יורה דעה על פי בקשת משפחתו‬
‫של המחבר‪ .‬דבר שלעצמו מעורר‬
‫התפעלות‪ ,‬להשלים את מלאכת החיבור‬
‫המקיף והעמוק “כף החיים‪”.‬‬
‫פרקי אבות‪ ,‬שהם הם דברי קדמונינו‬
‫המאירים את דרכנו בדברי האמונה‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫האחדות‬
‫‪11‬‬
‫הרב עובדיה שלי!‬
‫סיפורים אישיים שהתפרסמו‬
‫עם פטירתו של מרן זצוק”ל‬
‫ונשלחו למערכת “האחדות”‬
‫מרן זצוק“ל‪“ :‬קודם תדאג למשפחה שלך“‬
‫כשהייתי בת ‪ 19‬משפחתי עברה משבר קשה מאוד‪ ,‬שבעקבותיו דרשה אמי שנעבור דירה‪ .‬אלא שבמשפחה שלי “לעבור דירה” היה‬
‫אירוע לא פשוט בכלל ‪ -‬מיום שהוריי נישאו גרנו במושב‪ ,‬ליד סבי וסבתי מצד אבי‪ ,‬והוריי היו “בנים ממשיכים” במשק‪.‬‬
‫נוסף‪ ,‬במשפחתנו המרוקאית השורשית‪ ,‬יש לאבי‪ ,‬כבן בכור וכבבת‪-‬עינו של סבי‪ ,‬את הזכות והחובה להיות “צמוד” להוריו ולטפל‬
‫בהם במסירות אין קץ (כפי שהוא עושה עד היום)‪ ,‬ובכלל זה ‪ -‬לגור לידם‪ .‬בכל מצב רגיל הכף הייתה מוכרעת באופן מיידי לצידו של‬
‫סבי‪ ,‬שיחיה‪ ,‬אבל במקרה הזה המשבר היה כל כך גדול (דיני נפשות‪ ,‬כפשוטו)‪ ,‬שעמדתה של אמי קיבלה משקל אמיתי‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬לאחר דיונים ארוכים‪ ,‬הוחלט שבמשבר גדול צריך שופט גדול‪ :‬הרב עובדיה יוסף‪ .‬נקבעה פגישה‪ ,‬ופמליה שלמה נסעה אל‬
‫הרב עובדיה‪ :‬סבי שיחיה‪ ,‬אבי‪ ,‬רב חשוב ממשפחת אבוחצירא המעטירה‪ ,‬רב ספרדי חשוב נוסף ו‪ ...‬אני‪ .‬ולמה אני? כי אמי העדינה‬
‫והשקטה לא הייתה מסוגלת אפילו לחשוב על כך שתצטרך לעמוד קבל חדר מלא גברים מזוקנים ונשואי פנים ולייצג את עמדתה‪,‬‬
‫אז היא שלחה אותי‪.‬‬
‫נכנסה הפמליה כולה לחדרו של הרב עובדיה‪ ,‬שישב מאחורי מכתבה כבדה ועליה ערימות של ספרים‪ .‬סבי האהוב‪ ,‬איש נשוא פנים‬
‫ובעל גינונים של מוכתר‪ ,‬פרש את הסיפור וסיכם ש”עכשיו הכל בסדר‪ ,‬חזרנו לשגרה ואין כל סיבה שיעברו דירה”‪ .‬הרבנים נשואי‬
‫הפנים תמכו בעמדתו‪ ,‬וסיכמו ‪ -‬נשארים במקומם‪ .‬אבי ישב ושתק ולא העיז לדבר‪ .‬הדוברים יצרו אווירה של “הכל טוב‪ ,‬עסקים כרגיל”‪.‬‬
‫עמדתי שם לבדי‪ .‬ידעתי שעלי לדבר עכשיו ‪ -‬או לשתוק לעולם‪ .‬אמרתי‪“ :‬אבל הרב‪ ,‬זה לא ככה”‪ .‬סיפרתי על הפחד הנורא‪ ,‬על אמי‬
‫שהתעלפה‪ ,‬על משפחה של שבע נפשות שישנה בחדר אחד מפחד בלילות‪ ,‬על אחי בן ה‪ 11-‬שצריך ליווי כשהוא הולך לשירותים כי‬
‫הוא פוחד ללכת לבד‪ ,‬על החשש לצאת מהבית‪ ,‬על החשש להישאר בבית‪.‬‬
‫דיברתי ובכיתי‪ ,‬דיברתי ובכיתי‪ .‬הרב עובדיה קרא לי אליו אל מעבר למכתבה‪ .‬הוא משך הדום ואמר לי לשבת לידו‪ ,‬בצד שלו של‬
‫המכתבה‪ .‬כל הגברים המזוקנים ונשואי הפנים היו בצד אחד‪ ,‬והרב עובדיה ואני היינו בצד השני‪ .‬הוא הרגיע אותי ואמר “יהיה בסדר‪,‬‬
‫יהיה בסדר‪ .‬עכשיו תספרי לי הכל”‪.‬‬
‫סיפרתי וסיפרתי‪ .‬כשסיימתי‪ ,‬הוא הסתובב אליהם ופסק ‪“ -‬עוברים דירה!” אבא שלי אמר‪“ :‬אבל הרב‪ ,‬מה יהיה עם אבא שלי? נפשו‬
‫קשורה בנפשי‪ ,”...‬והרב עובדיה אמר‪“ :‬קודם תדאג למשפחה שלך‪ ,‬ואחר כך להורים שלך”‪.‬‬
‫ההכרעה הייתה נחרצת‪ ,‬ואז הרב ממשפחת אבוחצירא קרא ואמר‪“ :‬הרב! היא לומדת משפטים!”‪( .‬ואולי תוכיח אותה על כך‪ ,‬כי‬
‫בנות ישראל כשרות לא לומדות משפטים‪ ,‬ואולי היא לא כל כך תמימה כמו שהיא נראית‪ ...‬ניסיון אדיר להטות את ההחלטה‪ ,‬ולהשחיר‬
‫פנים של נערה בת ‪ 19‬בארבע מילים קצרות)‪.‬‬
‫שתיקה השתררה‪.‬‬
‫אני עדיין ישבתי לצדו‪ ,‬ואז הרב עובדיה הסתובב אלי ואמר‪“ :‬שיהיה לך בהצלחה‪ .‬רק תמיד תזכרי של מי החוקים האמיתיים”‪.‬‬
‫יצאנו מחדרו‪ .‬יצאתי ‪ -‬לא כמו שנכנסתי‪ .‬יצאתי עם תמיכה אדירה לדרך שבה בחרתי; יצאתי עם חיזוק לאורח חיי כאישה דתית‪,‬‬
‫שרוצה מקצוע וקריירה‪ ,‬שרוצה שיהיה לה קול בעולם של גברים מזוקנים ונשואי פנים‪.‬‬
‫יצאתי עם תמיכה מגדול הדור‪ ,‬שבעצם אמר לגברים המזוקנים ‪ -‬אל תפקפקו בתום לִ בה‪ ,‬ביושרה ובכנות כוונותיה‪ ,‬גם אם היא‬
‫בוחרת בבחירות שאינן מקובלות עליכם‪ ,‬שאינן על דעתכם‪ .‬ובלבד שבליבך‪ ,‬שבדרכך זו‪ ,‬על כל פיתוליה וקשייה‪ ,‬תהיי נאמנה לאמת‪,‬‬
‫לתורה‪ ,‬לריבונו של עולם‪.‬‬
‫(כתב אלון ארביב)‬
‫ומאז אני אוהבת אותו כל כך‪ .‬אבי‪ ,‬אבי‪ ,‬רכב ישראל ופרשיו‪.‬‬
‫סיפר נכדו של הרב‪ ,‬ר’ יהונתן יוסף‪ :‬יש‬
‫לי חבר לא דתי‪ ,‬שאשתו לא הצליחה להרות במשך‬
‫עשר שנים‪ .‬הלב נכמר עליהם‪ ,‬ולכן בשנה שעברה‪,‬‬
‫לאחר חג הסוכות‪ ,‬הבאתי להם את האתרוגים‬
‫שאבי‪ ,‬הרב יעקב יוסף‪ ,‬וסבי הרב עובדיה‪ ,‬בירכו‬
‫עליהם בסוכות‪ .‬בסופו של דבר התברר שזו הייתה‬
‫הפעם האחרונה שבה הם זכו ליטול ארבעת‬
‫המינים‪.‬‬
‫עירבנו את שני האתרוגים‪ ,‬היא אכלה מזה ‪-‬‬
‫ובקרוב עתידה ללדת‪ .‬זה נס שראיתי במו עיניי‪,‬‬
‫וזה מראה כי אדם שמשקיע את כל כולו בתורה‪,‬‬
‫מגיע למדרגה רוחנית שבה יכול לעשות ניסים‪.‬‬
‫‪ 12‬האחדות‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫התרגשתי במיוחד מהמפגש האחרון שלי עם הרב עובדיה יוסף‬
‫בערב חג הסוכות האחרון בחייו‪ ,‬יומיים לפני שאושפז‪ .‬הבאתי לו הדסים‬
‫מיוחדים ונדירים‪ ,‬והוא מאוד התרגש‪ ,‬התרגש כמו ילד‪ .‬היה מאושר כאילו‬
‫הבאתי לו מיליון דולר‪ ,‬ואני עמדתי מהצד‪.‬‬
‫אני מכיר את הרב את הרב‪ .‬הוא מאופק‪ .‬קשה לעורר בו התרגשות‪ .‬הוא‬
‫הסתכל על כל עלה ואמר‪ :‬מה רבו מעשיך ה’! אפשר היה לחשוב שמה‬
‫שישמח אותו‪ ,‬זה ‪ 80‬מנדטים לש”ס – אך לא‪ .‬לרב הייתה חשובה הדאגה‬
‫לכל עלה‪ ,‬לכל עגונה שהתיר‪ ,‬לכל אלמנה‪ ,‬לכל תינוק בבריתות שבהן היה‬
‫סנדק ‪ -‬שהמוהל לא יניח ידיים קרות על התינוק‪ ...‬כל עלה‪ :‬אשכנזי‪ ,‬ספרדי‪,‬‬
‫דתי או חילוני‪ .‬זה לא שינה לו‪ ,‬לאבא של כולם‪ ,‬של כל עלה‪.‬‬
‫(אבי מימרן‪ ,‬משדרני תחנת הרדיו “קול ברמה”‪,‬‬
‫שפעלה לפי הנחיות מרן זצוק”ל)‬
‫אמרתי לו‪“ :‬העיקר בחיים זה לא הכסף“‬
‫מסירות הנפש של מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל‬
‫למען ילדי ישראל הייתה לשם דבר‪ ,‬וכך סיפר מרן זצ”ל‬
‫כחודש לפני פטירתו‪ ,‬בראיון שקיים עמו העיתונאי ר’‬
‫טוביה פריינד מעיתון “המודיע”‪ :‬לפני ששים שנה‪,‬‬
‫גרתי ברחוב אלקנה בירושלים‪ .‬בשבת אחת היה גשם‬
‫סוער וסופות חזקות‪ ,‬חורף קר שרר‪ ,‬כולם היו ספונים‬
‫בבתיהם‪ ,‬התחממו ליד התנור‪ .‬פתאום דופק בדלת‬
‫ביתי הגאון רבי צבי סימן‪-‬טוב‪ ,‬הוא רוצה לדבר איתנו‪.‬‬
‫“שאלנו אותו‪‘ :‬מה כבודו טרח לבוא אלי בשבת‬
‫כה גשומה?’ הוא סיפר לי‪ :‬שלאחד המתפללים בבית‬
‫הכנסת יש ב”ה שישה בנים‪ ,‬ואמר לו כי הוא מתכוון‬
‫לרשום את ילדיו בבית ספר ‘מוריה’‪ .‬זה היה בית ספר‬
‫ממלכתי שלמדו שם בנים ובנות יחד‪ .‬ניסיתי להשפיע‬
‫עליו שישלח את בניו ל’תלמוד תורה’‪ ,‬אך הוא סירב‪,‬‬
‫כשטען כי בתלמוד תורה לא תהיה להם ‘בגרות’ ולא‬
‫יוכלו להתפרנס אח”כ‪ .‬לכן בא אלי שאשפיע עליו‪,‬‬
‫חבל עליהם‪.‬‬
‫“אז לא היה כמו היום שיכלו לרשום את הילדים‬
‫בבתי ספר מתי שרוצים‪ ,‬היה רישום פעם בשנה‪.‬‬
‫והשבוע זה שבוע הרישום‪ ,‬לכן באתי מיד‪ ,‬אלו דברים‬
‫שמותר להשפיע עליהם גם בשבת‪.‬‬
‫“שמעתי את דבריו‪ .‬קמתי ולבשתי את המעיל‪ .‬בני‬
‫ביתי שאלו אותי‪ :‬היכן אני הולך בכזה גשם סוער? קר‬
‫בחוץ! אך אמרתי כי חייב אני ללכת עם הרב סימן‪-‬‬
‫טוב לבקר מישהו‪ .‬דבר מצוה לא דוחים‪ .‬התפללתי‬
‫להקב”ה שיכניס את הדברים הנכונים בפי‪ ,‬שאוכל‬
‫לשכנעו‪ .‬הוא היה גר בשכונת הבוכרים‪ .‬עלינו אליו‬
‫הביתה בעיצומה של השבת‪ ,‬הוא לא ציפה לאורחים‬
‫בשבת גשומה כזו‪ .‬ברוכים הבאים – הוא קיבל אותנו‬
‫בשמחה‪ ,‬ידעתי‪ ,‬אם כך‪ ,‬אנו רצויים אצלו בבית‪ ...‬טוב‪.‬‬
‫“התחלתי לשכנעו שישלח את הבנים שלו לתלמוד‬
‫תורה‪ ,‬שם יוכלו לגדול במצוות ומעשים טובים‪ .‬והוא‬
‫בשלו‪‘ ,‬הילדים חייבים להוציא בגרות’‪ ,‬היכן תהיה‬
‫להם פרנסה?’ הוא שאל אותי‪ .‬דיברתי אתו שעה‬
‫שלמה‪ ,‬שהעיקר זה לא הכסף בחיים‪ ,‬החשוב הוא‬
‫תורה‪ ,‬מידות ומעשים טובים‪.‬‬
‫“בסייעתא דשמיא בסוף הוא השתכנע‪ ,‬ואמר לי‪:‬‬
‫כי את כל הבנים ירשום לאחר שבת בתלמודי תורה‪,‬‬
‫אך את הבן הגדול שכבר לומד בכיתה ח’ ישאיר‪‘ ,‬הוא‬
‫כבר לקראת הסוף‪ ,‬וחבל שלא יסיים ויתקדם ל’בגרות’‬
‫שלו’‪ .‬ניסינו לשכנעו‪ ,‬אך הוא לא היה מוכן לשמוע‬
‫בשום פנים ואופן”‪.‬‬
‫וסיים מרן את סיפורו‪“ :‬אספר לך מה היה בסוף‪,‬‬
‫ילדיו אכן גדלו‪ ,‬והם כיום כולם שומרי תורה ומצוות‬
‫קלה כבחמורה‪ .‬אך הילדים שנכנסו ללמוד בתלמודי‬
‫תורה‪ ,‬כל אחד משמש בתפקיד תורני חשוב‪ ,‬אחד הוא‬
‫רב עיר‪ ,‬השני אב בית דין‪ ,‬השלישי ראש כולל‪ ,‬הרביעי‬
‫רב קהילה גדולה בעיר ראשל”צ‪ ,‬החמישי מורה הוראה‬
‫חשוב‪ .‬ורק הבן הגדול מהשישה בנים‪ ,‬יצא חשמלאי‪.‬‬
‫ברוך השם הוא שומר תורה ומצוות‪ ,‬אבל מה יצא מכל‬
‫הבגרות שלו? חשמלאי! מתקן תנורים ומאווררים‪.‬‬
‫איפה היה האבא? חשב על הבגרות שלו‪ .‬הא?!‪...‬‬
‫(מתוך מוסף חג הסוכות תשע”ד‬
‫של עיתון “המודיע”)‬
‫על מה חשב החתן לפני שבירת הכוס?‬
‫זה קרה השבוע‪ ,‬באחד מאולמי החתונות המפוארים של ראשון‬
‫לציון‪ .‬היה זה הרגע הדרמטי בחייהם‪ .‬לערב המיוחל ציפו הכל‪,‬‬
‫ההכנות הארוכות והרבות הגיעו לשיאן‪ .‬לפני שניות ארוכות‪ ,‬טבעת‬
‫הזהב העגלגלה הנציחה עוד אחת מחורבות ירושלים‪ ,‬בית יהודי טהור‬
‫לנצח‪.‬‬
‫פסגת האושר בהתגלמותו‪ ,‬מחותנים מרוגשים‪ ,‬חיוכים ודמעות‬
‫בכל הטעמים‪ ,‬קריאת הכתובה‪ ,‬שבע הברכות המרטיטות‪ ,‬והנה‬
‫הגיע הרגע המכונן של ניתוץ כוס הזכוכית ‪ -‬ועמו היציאה לדרך‬
‫חדשה‪ .‬רגלו של החתן בכריכת הנעל הבוהקת כבר הונפה אל הכוס‬
‫המצטנפת‪ .‬אך לא‪...‬‬
‫משהו חלף בראשו של החתן‪ .‬זו לא הייתה הכיפה המרשרשת‬
‫שהושאלה מאת הרב עורך החופה‪ ,‬כי אם הרהורים עמוקים שניבטו‬
‫מעיניו היוקדות‪ .‬הוא לחש כמה מילים לאוזנו של הרב‪ ,‬והשתתק‪.‬‬
‫רחש עבר בקהל‪ .‬בהלה אחזה במחותנים שמלמלו בעיניים‬
‫מצועפות את שמו של רבי מאיר בעל הנס ללא הרף‪ ,‬והכלה החווירה‪.‬‬
‫הרב יצחק דיין‪ ,‬רבה של שכונת בן גוריון בחולון‪ ,‬היסה את הקהל‬
‫כשהתרגשות ניכרת בו‪“ :‬החתן מבקש להקדיש את הדקות הקדושות‬
‫והנשגבות הללו‪ ,‬לזכותו ולרפואתו של מרן הרב עובדיה יוסף‪ ,‬ומבקש‬
‫מכל האורחים שנאמר כעת ‘מי שברך’ לרפואתו ‪ -‬וכולם יענו ‘אמן’‬
‫בכוונה עוד טרם שבירת הכוס”‪.‬‬
‫דמעות זלגו מעיני המחותנים‪ ,‬בכתה גם הכלה; דמעות מכל‬
‫הטעמים ‪ -‬של שמחה‪ ,‬בכי ותפילה‪ ,‬התערבבו להם שם ביציקת‬
‫היסודות של עוד בית יהודי‪ .‬היו אלו עמך ישראל‪ ,‬יהודים טובים‬
‫ואהובים של שבת ויום הכיפורים‪ ,‬שגדשו את האולם הראשלצ”י עד‬
‫כי כולו הרטיט מזעקת “האמן” שיצאה מקירות הלב‪.‬‬
‫(הרב משה שפיר‪ ,‬עורך המוסף התורני “עונג שבת”‬
‫‬
‫מבית “יום ליום”‪ ,‬שהוקם בהוראת מרן זצוק”ל)‬
‫מגוון‬
‫תמונות‬
‫למכירה‬
‫במחיר‬
‫מוזל‬
‫‪052-7131105‬‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫האחדות‬
‫‪13‬‬
‫כשמרן העניק כרטיס לסרט‪...‬‬
‫אלישי גר כמה בתים על ידי‪ .‬בחור טוב‪ .‬צעיר ממני בכמה שנים‪ .‬לפרנסתו הוא עובד עם צעירים עולים מאתיופיה ומדינות חבר‬
‫העמים במכללה להנדסאים‪ ,‬במסגרת עתודה צבאית‪.‬‬
‫לפני כחודש אלישי היה במילואים‪ .‬שבוע בצאלים בחום של סוף ספטמבר המתעקש שלא להניח לסתיו לבוא‪ .‬בסוף השבוע‪,‬‬
‫באוטובוס בדרך חזרה צפונה‪ ,‬הביתה‪ ,‬בחניית הביניים שבעפולה‪ ,‬עלה לאוטובוס יהודי מבוגר‪ ,‬יהודי שניכר בו שמכובד הוא וזקנו כבר‬
‫הלבין‪ ,‬והוא עוטה מעיל ארוך של דיינים ומגבעת “המבורג” לראשו‪ .‬האוטובוס מלא‪ ,‬וליד אלישי מקום פנוי‪ .‬התיישב היהודי ומיד החל‬
‫לדבר בפרשת השבוע‪ .‬משם הפליגו לדף היומי ולענייני הלכה‪ .‬והנסיעה חולפת לה ועוד מעט כבר מגיעים אל טבריה‪.‬‬
‫כשכבר היו כמעט לפני סוף הנסיעה פנה אותו יהודי לאלישי והתעניין במעשיו‪ .‬הוא סיפר לו על עבודתו‪ ,‬על הצעירים שאיתם‬
‫הוא עובד ומלמד‪ .‬על הניתוק שלא פעם יש בינם ובין חיי תורה ומצוות‪.‬‬
‫היהודי שתק‪.‬‬
‫אחרי כמה דקות אמר‪“ :‬בחודש הבא אני פורש פרישה מוקדמת לגמלאות מבית הדין שבו אני מכהן כדיין כבר עשרים וחמש‬
‫שנה‪ .‬אבל דע לך שלא תמיד נראיתי ככה‪ .‬הבגדים הללו‪ ,‬הזקן‪ ,‬המגבעת ‪ -‬זה לא מהבית”‪ ,‬אמר בחיוך עצוב‪“ .‬הוריי היו ניצולי שואה‬
‫מבוגרים‪ .‬לא הייתה להם יכולת נפשית לתת לי את תשומת הלב שדרשתי‪ .‬התגלגלתי ברחובות‪ .‬מהר מאוד הגעתי גם למחוזות של‬
‫כמעט פשע ואפילו עוד לא הייתי בגיל בר מצווה‪.‬‬
‫“ליד בית הורי היה בית כנסת אחד‪ ,‬ולידו מגרש כדורגל שבו הייתי משחק עם חברים במשך השבוע‪ ,‬ובעיקר בשבתות‪ .‬לא פעם‬
‫הכדור היה עף לחצר בית הכנסת‪ .‬פעם הוא אפילו ניפץ את אחת הזגוגיות‪.‬‬
‫שבת אחת‪ ,‬היינו במגרש ושיחקנו‪ .‬אני הייתי אז כבן ‪ .15‬בשכונה היו מכנים אותי ´עבריין´‪ .‬שיחקנו ואני בעטתי חזק בכדור‪ .‬הכדור‬
‫יצא מן המגרש ועף לכיוון בית הכנסת‪ .‬בדיוק באותו רגע יצא הרב מבית הכנסת‪ ,‬והכדור פגע במגבעת שלו והפיל אותה לאדמה‪ .‬אני‬
‫והחברים שלי נפלנו גם אנחנו על האדמה מרוב צחוק‪ .‬התפקענו כשראינו איך הכובע של ה´דוס´ הופך לצלחת מעופפת‪.‬‬
‫“הרב הרים את הכובע ובא אלי למגרש‪´ .‬שבת שלום‪ .‬כבודו רוצה לעשות לנו קידוש או להצטרף למשחק?´‪ ,‬שאלתי אותו אז‬
‫בחוצפה‪ ,‬אבל הוא לא נבהל‪ .‬הוא הסתכל בי ושאל אותי‪´ :‬איפה ההורים שלך?´‪ .‬אני עניתי בחוצפה‪´ :‬ההורים שלי מתו´‪.‬‬
‫“הרב אמר לי ‘בוא איתי’‪ .‬זה היה נראה לי אז משעשע‪ ,‬אז החלטתי לשחק את המשחק והלכתי אחריו‪ .‬הגענו לבית שלו‪ .‬הוא נכנס‬
‫ואני אחריו‪ .‬הוא עשה קידוש ונתן לי לשתות‪ ,‬ואז שאל‪´ :‬אתה רעב?´‪.‬‬
‫“‘מת מרעב’‪ ,‬אמרתי‪ .‬הרב סימן לרבנית וערכו לי מקום בשולחן ונתנו לי אוכל‪ .‬אכלתי כמו אדם שלא ראה אוכל שבוע‪ .‬הרב אכל‬
‫מעט מאוד ורוב הזמן הסתכל בי ודיבר‪ .‬לימים הבנתי כי אכלתי אז גם את המנה שלו‪.‬‬
‫“כשסיימתי לאכול הוא שאל אותי ´אתה עייף?´‪´ .‬אני מת מעייפות´‪ ,‬אמרתי‪ .‬הרב הלך והציע לי מיטה‪ .‬הלכתי לישון‪ .‬ישנתי שם‬
‫כל השבת‪ .‬כשקמתי כבר היה מוצאי שבת‪ .‬הרב שאל אותי‪´ :‬מה אתה רוצה לעשות?´‪ .‬אמרתי שאני רוצה ללכת לסינמה לראות סרט‪.‬‬
‫´כמה עולה סינמה?´‪ ,‬הוא שאל‪´ .‬לירה וחצי´‪ ,‬אמרתי‪ .‬הוא נתן לי כסף ושלח אותי‪ ,‬ולפני שהלכתי אמר לי ´מחר תבוא עוד פעם´‪.‬‬
‫“ואני באתי גם למחרת‪ .‬ואכלתי וישנתי וקיבלתי כסף לסינמה‪ .‬ועוד יום ועוד יום‪ .‬עם הזמן התגלה לי שיש עוד ‪ 12‬ילדים כמוני‬
‫מהרחוב אצל הרב הזה בבית‪ .‬לא יכולתי להיות כפוי טובה‪ ,‬מה גם שאהבתי אותו באמת‪ .‬עם הזמן הוא החל ללמד אותי מצוות‪ .‬נטילת‬
‫ידיים‪ .‬קנה לי תפילין‪ .‬היה יושב ולומד איתי חומש‪ ,‬משנה‪ ,‬הלכות‪ .‬לימים הלכתי בזכותו לישיבה והגעתי ללמוד לרבנות והסמכה‬
‫ובסוף לדיינות‪ .‬הוא חיתן אותי‪ ,‬והשתתף בחתונות של ילדיי והיה סנדק לנכדיי”‪ ,‬סיים היהודי הזקן את סיפורו‪.‬‬
‫“אז אל תתייאש מהתלמידים שלך”‪ ,‬אמר אותו יהודי לאלישי‪“ .‬אתה רואה אותי היום כך ‪ -‬דיין בבית הדין הרבני‪ ,‬אבל פעם אני‬
‫הייתי כמותם‪ .‬רק תאהב אותם‪ .‬תאהב אותם כמו את ילדיך שלך”‪.‬‬
‫בינתיים האוטובוס נכנס לרציף בטבריה‪ ,‬והנוסעים נעמדים לצאת‪ .‬אלישי עוד מספיק לשאול שאלה אחת לפני שהיהודי נעלם‪.‬‬
‫“איך קראו לרב הזה?”‪ ,‬הוא שאל‪.‬‬
‫“למה אתה אומר קראו? עדיין קוראים לו‪ .‬הוא אמנם זקן מאוד‪ ,‬בן ‪ ,92‬אבל ברוך ה´ בחיים”‪ ,‬ענה לו היהודי‪.‬‬
‫“ומה שמו?”‪.‬‬
‫(באדיבות‪“ :‬יהדות נט”)‬
‫“קוראים לו הרב עובדיה יוסף”‪...‬‬
‫התמונה‬
‫האחרונה‬
‫בהכתרת בנו הראשל”צ הגר”י יוסף‬
‫‪ 14‬האחדות‬
‫הביטאון למשפחה השומרת תורה ומצוות‬
‫צילום‪ :‬שוקי לרר‬
‫ישיבת “חזון מרדכי”‬
‫רח’ נורדאו ‪ ,5‬הרצליה‬
‫ישיבת “חזון מרדכי”‬
‫הציבה לה מטרה‪:‬‬
‫הקניית ערכים‪ ,‬איכות לימוד‪ ,‬דגש בלימוד‬
‫המוסר‪ ,‬מידות טובות‪ ,‬יראת שמים‪ ,‬וכלים‬
‫רוחניים אשר ילוו את הבחור למשך ימי‬
‫חיי‪ .‬בישיבה לומדים ועמלים בתורה‬
‫כשלושים בחורים כל יום‪.‬‬
‫איך זה עובד?‬
‫כל מי שהגיע ל”חזון מרדכי” יודע‪ ,‬זה‬
‫לא עוד ישיבה‪ .‬זה בית‪ .‬עם כניסתו של‬
‫בחור חדש להיכל הישיבה‪ ,‬הוא מתיישב‬
‫לשיחה עם המשגיח הרוחני‪ ,‬שיחה חמה‬
‫מלב אל לב במאור פנים שקשה למצוא‬
‫כמוהו‪ .‬המשגיח אשר ניחן באישיות‬
‫כובשת מתמחה בהבנה מרבית ללבם של‬
‫בני הנעורים‪ ,‬מכוון כל בחור באופן פרטני‬
‫כאילו היה בנו שלו בדרכו בעבודת השם‪.‬‬
‫לכל בחור מוצמד אברך אשר מעתה ילמד‬
‫עמו יום יום‪.‬‬
‫מיד בתחילה יכול הבחור להשתלב בסדר‬
‫היום בישיבה‪ ,‬כשאברך מתחיל עמו‬
‫מהשלב שבו הוא אוחז‪ ,‬ולאט לאט מקבל‬
‫הבחור כלים ללימוד הגמרא הקדושה‪ ,‬מן‬
‫השלב הבסיסי ביותר ועד לימוד הגמרא‬
‫בעיון מעמיק והשתתפות בשיעורי‬
‫הישיבה‪.‬‬
‫אם אין קמח‬
‫אין תורה‬
‫בישיבה מושם דגש רב על סביבת‬
‫לימוד נאותה‪ ,‬ידוע שמקום נאה‬
‫ מרחיב דעתו של אדם‪.‬‬‫על מנת שכל אחד יחוש‬
‫שהישיבה היא ביתו‪ ,‬בישיבה‬
‫יש תנאי אש”ל מלאים‪ .‬פנימייה‬
‫מסודרת‪ ,‬ומקלחות‪.‬‬
‫מדי יום חמישי בחצות מתקיים מעמד תיקון כרת‬
‫לפרטים‪ :‬הרב רוזן ‪054-8484300‬‬