Download Report

‫השגות על ת ו ד ת "הגבול ה א מ צ ע ׳ ‪ , ,‬של אר׳ססו והרמב״ם‬
‫ב ה ג ו ת היהודית המודרנית‬
‫אהרן שאר‪-‬׳שוב‬
‫א‪ .‬ה א מ צ ע הכמותי‬
‫בפרקים הראשונים של הקדמתו לפירוש מסכת אבות מציג הרמב״ם את תורת הנפש שלו ואת‬
‫תורת המידות המבוססת עליה‪ .‬בהתאם לתורה זו‪ ,‬הנפש מורכבת מחמשה כחות‪ :‬הכת הזן‪ ,‬המרגיש‪,‬‬
‫המדמה‪ ,‬המתעורר והשכלי‪ .‬הנפש כולה מהווה את מהותו של האדם‪ ,‬ואילו חלקה העליון‪ ,‬הכח‬
‫הרציונלי‪ ,‬הוא מהותה של כל הנפש‪ .‬ארבעת הכחות הנמוכים יותר משמשים כמסגרת לכח העליון‪.‬‬
‫על האדם לדאוג לבריאות הגוף ולבריאות הנפש‪ ,‬כדי ליצור תשתית למטרה העליונה‪ ,‬שהיא הוצאת‬
‫הכח השכלי אל הפועל‪ ,‬או ‪ -‬בשפה הדתית המקובלת ‪ -‬ידיעת הבורא ועבודתו‪ .‬האדם הוא בעל‬
‫תכונות שכליות‪" ,‬מעלות שכליות״‪ ,‬מטרת הקיום האנושי‪ ,‬ותכונות מוסריות‪ ,‬״מעלות המידות"‪,‬‬
‫שתפקידן אינסטרומנטלי‪ .‬מעלות המידות נמצאות בחלק המתעורר של הנפש‪ ,‬ואותו משרת החלק‬
‫המרגיש‪ :‬באמצעות פעולת חמשת החושים יכול האדם להפעיל את הכת המעורר‪ ,‬״אשר בו ישתוקק‬
‫ויכסוף‪ ...‬לדבר אחד או ימאסהו‪".‬‬
‫‪1‬‬
‫בפרק הרביעי ש ל " ש מ ו נ ה פרקים״ משמיענו הרמב״ם שההליכה בדרך האמצעית‪ ,‬בין שני קצוות‪,‬‬
‫מבטיחה את בריאות ה נ פ ש כתנאי לתכלית העליונה‪ ,‬להכרת הבורא ולעבודתו‪ .‬שיטת ״שביל‬
‫הזהב״ מתוארת על ידו במילים אלו‪ :‬״המעשים הטובים הם המעשים השוים‪ ,‬הממצעים בין שתי‬
‫קצוות ששתיהן רע‪ :‬האחת מהן תוספת‪ ,‬והשנית חסרון‪ .‬והמעלות‪ ,‬הן תכונות נשפיות וקנינים‬
‫ממצעים בין שתי תכונות רעות‪ :‬האחת מהן יתרה‪ ,‬והאחרת חסרה‪.‬״ ‪ 2‬בפרק הרביעי הוא מונה‬
‫את המידות הממצעות הללו‪ ,‬כמו זהירות‪ ,‬נדיבות‪ ,‬גבורה‪ ,‬ענוה‪ ,‬הסתפקות וסבלנות‪ .‬הנדיבות‪,‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬מהווה את האמצע בין הפזרנות בקצה האחד‪ ,‬כ״תוספת״‪ ,‬לבין הקמצנות בקצה האחרון‪,‬‬
‫כ״חסרון״‪ .‬חולי הנפש מתבטא בקיצוניות שיש לרפאה על ידי ההליכה בדרך האמצעית‪.‬‬
‫מתעוררת השאלה איך לקבוע את האמצע הזה׳ מבחינה צורנית מקבל הרמב״ם גם בתחום האתיקה‬
‫את גישתו של א ר י ס ט ו ) ב ס פ ר שני‪ ,‬פרק הששי‪ ,‬של ״האתיקה‪ ,‬מהדורת ניקומאכוס״(‪ ,‬המרימה‬
‫על נס את המידה השווה כאמצע בין יתר וחסר‪ .‬אמצע זה איננו אריתמטי‪ :‬למשל ״אם עשר הרבה‬
‫הוא ושתיים מעט‪ ,‬הרי ש ש הוא האמצע בין זה וזה מבחינת הדבר עצמו״‪ ,‬אבל אין למדוד את‬
‫הדבר עצמו‪ ,‬אלא את האמצע ביחס אלינו‪ .‬כך ל מ ש ל ״אם הרבה הוא לפלוני לאכול ע ש ר ה מנים‪,‬‬
‫ושנים הם פחות מדי בשבילו‪ ,‬לא יצוונו המעמל לאכול ש ש ה מנים; שאולי גם זה יהיה יותר או‬
‫פחות מדי בשביל האיש שיאכל אותם‪ :‬פחות מדי אם מדובר במילון)שמו של מתגושש מפורסם(‪,‬‬
‫ו‪ .‬שמונה פרקים‪ ,‬פרק א‪.‬‬
‫‪ .2‬שם‪ ,‬התחלת פרק ד‪ .‬וגם הלכות דעות‪ ,‬פרק א‪.‬‬
‫‪a‬‬
‫ויותר מדי אם במי ש ע ו מ ד להתחיל באימוניו הגימנאסטיים‪ 3 ".‬ה ‪ -‬ע ‪ 0‬ס ‪ 8‬ג ן ) ה א מ צ ע ( הוא אם כן‬
‫ה‪-‬ע‪01‬ק‪1£1‬ן)המתון(‪ .‬האמצע ״הוא ביחס אלינו‪ ,‬והמוגדר לפי שיקול ש ל הגיון‪ ,‬וכדרך שיגדירנו‬
‫אדם נבון‪ ...‬סגולה זו היא מיצוע בין ש ת י קלקלות‪ :‬בין זו שמתוך הפרזה וזו שמתוך המעטה‪...‬‬
‫נמצא שהסגולה היא מיצוע‪".‬‬
‫‪4‬‬
‫אך גם אם מבחינה פורמאלית הרמב״ם נוקט בעמדה האריסטוטלית‪ ,‬הרי מבחינת התוכן יש הבדל‬
‫עקרוני בין שני ההוגים‪ .‬אריסטו בונה את האתיקה האידיאלית שלו על ההסכם והמנהג החברתי‪,‬‬
‫ואילו הרמב״ם לעומתו ‪ -‬ע ל ההלכה‪ :‬״תורת השם תמימה משיבת נפש‪ ...‬כונה להיות האדם טבעי‬
‫הולך בדרך האמצעי‪ ...‬ובדברי נביאינו וחכמי תורתנו ראינו‪ ,‬שהיו מכונים על השווי ושמירת נ פ ש ם‬
‫וגופם‪ ,‬ע ל מה שתחיבם התורה‪".‬‬
‫‪5‬‬
‫האם עקרון האמצע עשוי להיות לאבן בוחן גם בתחום האמונות והדעות ולא רק באתיקה? עלינו‬
‫לבדוק את ההשגות על ש י ט ת " ש ב י ל הזהב" ש ל אריסטו רמב״ם‪ ,‬כדי לחדד מתוך הביקורת הזאת‬
‫את הגדרתו ש ל האמצע ע״י הרמב״ם ולהבהיר את השקפת עולמו שלו‪ ,‬שממנה נובעת גם תורת‬
‫המוסר שלו‪.‬‬
‫ב‪ .‬ה מ ק ו ר ה ר א ש י ה ע ל י ו ן‬
‫ראשית אתייחס לרבי נחמן קרוכמאל המותח בספרו ״מורה נבוכי הזמן״‪ ,‬בפרק רביעי ‪ , 4‬ביקורת‬
‫ע ל תורת ״שביל הזהב"‪:‬‬
‫כאשר בקשו להם הפילוסופים איזה משפט כולל ואבן בוחן לבחון בו המדות הטובות והרעות‪,‬‬
‫גדר אריסטו‪ ,‬ואחריו נמשך הרב בשמונה פרקיו והרבה מחכמינו‪ ,‬היות המשפט‪ :‬בין שני‬
‫קצוות יהיה הטוב והנכון הגבול ה א מ צ ע י ‪ -‬הוא הבוחן במדות‪ :‬היינו ש ב כ ל מדה ומדה‬
‫הקצוות הם הרע והנתעב‪ ,‬והאמצע העומד בריחוק שוה משניהם הוא הטוב והנדרש‪ ...‬לא‬
‫הספיק זה היסוד לחכמים האחרונים‪ ,‬לפי שאין בו ע ל האמת למוד כולל ומבחין איה איפוא‬
‫ההוא המבוקש‪ .‬ולזה אף אם יצדק המשפט‪ :‬האמצע הוא הנכון ‪ -‬הרי הוא כצורה ריקנית‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .3‬אריסטו‪ ,‬אתיקה‪ ,‬מהדורת ניקומאכוס‪ ,‬ירושלים ותל‪-‬אביב‪ ,‬תשל״ג‪ ,‬עמי ‪.48‬‬
‫‪ .4‬ש ס ‪ ,‬ע מ ' ‪.50‬‬
‫‪ .5‬שמונה פרקים‪ ,‬פרק ד‪ .‬על השאלות"האם הדרך האמצעית רעיון יהודי מקורי או עקרון חיצוני׳" ו״מהם המקורות היהודיים‬
‫של עקרון שביל הזהב?" דן אלכסנדר קליין במאמרו"שיטת'הדרך האמצעית' של הרמב״ם כדוגמה לגישתו בנושא תורה ומדע"‪,‬‬
‫ב״בדד"‪ ,‬כ ת ב ־ ע ת לענייני תורה ומדע‪ ,‬חוברת ‪ ,6‬עמי ‪ ,100-87‬חורף תשנ״ת‪ ,‬הוצאת אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ .‬המחבר‬
‫מביא דעות לכאן ולכאן‪ .‬בעל"מגדל עז"‪ ,‬למשל‪ ,‬טוען‪ ,‬שהמקור האמיתי לרעיון שביל הזהב הוא יהודי וחכמי אומות העולם‬
‫העתיקוהו‪ .‬שני חיבורים חשובים‪ ,‬שדנים בתורת ׳הדרך האמצעית׳ הם של ‪H. Davidson, The Middle Way in Maimonides‬‬
‫‪-‬‬
‫( ‪Ethics, PAAJR 54‬‬
‫ו‬
‫‪C o m p a r a t i v e Study, in: Studies in Jewish Religious a n d Intellectual History, Presented to A. A l t m a n n‬‬
‫‪S. Stein a n d R. Loewe), p p‬‬
‫‪.(ed.‬‬
‫‪ .6‬כתבי רבי נחמן קרוכמאל‪ ,‬ערוכים על ידי שמעון ראבידוביץ‪ ,‬מהד׳ ב‪ ,‬וולתאם תשכ״א‪.‬‬
‫‪ .7‬שם‪ ,‬עמי טז‪.‬‬
‫‪.93-120‬‬
‫ל ד ע ת ו שונה המידה הטובה ש ל אריסטו רמב׳׳ם רק באופן כמותי מן המידות הרעות‪ .‬ובהמשך‬
‫ביקורתו ע ל תורת המידות ש ל הרמב״ם הרנ״ק גם בודק את ש י ט ת " ה א מ צ ע ״ ) ה ת ו ך ( מ ב ח י נ ת‬
‫האמונות והדעות‪.‬‬
‫ולא הבאנו הענין הנה כ״א לסבת היותו דומה הרבה לנדון שלפנינו‪ ,‬שגם בו אף אם נודה‬
‫ונאמר‪ ,‬היות המשפט‪ :‬בין המכשולים באמונה ראוי לבקש התוך‪ ,‬הוא בצורתו מ ש פ ט צ ד ק ‪-‬‬
‫הנה לא יספיק לנו בכללותו לאבן בוחן לאמונות ודעות‪ ,‬כי מי יחונו האמצעי ההוא ומי‬
‫יורנו הסימן שאינו כבר קרוב לאחד הקצוות ) ש ם ( ‪.‬‬
‫גם בתחום זה ד ר ו ש " ה ת ו ך " ‪ ,‬למשל בין ה פ ש ט והדרש במצוות התורה‪ ,‬הפנימיות והחיצוניות‬
‫בסיפוריה וכל כיוצא בהם‪ .‬לדעתו יש לגלות את התוך‪ ,‬השונה באופן איכותי‪-‬מהותי מן הניגודיות‬
‫שבקצוות‪" .‬ולזה יהיה המובן העמוק והאמיתי של העצה הזו‪ ,‬שנבחר לנו בדרישותינו דרך מעולה‬
‫ונעלה עד שנגיע אל המקור הראשי והתחלת הדברים באופן שיתבארו השאלות ויתבטלו הגזרות‬
‫המתנגדות מאליהן‪ 8 ".‬הרנ״ק מ ח פ ש אם כן את האחדות בשורש העליון‪ ,‬שהוא המקור המשותף‬
‫לכל‪ .‬יש להבין את ג י ש ת ו ע ל רקע הדיאלקטיקה ההגלית׳‪ ,‬ש ל פ י ה חוק הסתירה‪ ,‬ה״מקודש"‬
‫כאכסיומה‪ ,‬שלפיו שום ט ע נ ה איננה יכולה להיות אמיתית ושקרית כאחד)כלומר‪ :‬שני משפטים‬
‫"‪ "p‬ו׳׳לא‪-‬ק" אינם יכולים להיות אמיתיים כאחד( ‪ -‬איננו עומד במבחן התהליך הדיאלקטי‪ .‬תהליך‬
‫זה מראה ש כ ל הנחה יוצרת את ניגודה‪ ,‬ומיזוגן יוצר אחדות‪ .‬אחדות זו שומרת‪ ,‬מבטלת ומרימה‬
‫את ההנחה וניגודה במיזוג ‪ , ,0‬ששוב מהווה הנחה חדשה‪ ,‬וכך הלאה‪ ,‬ע ד שהתהליך הדיאלקטי יבוא‬
‫לסיומו במיזוג העליון‪ ,‬ברוחני המוחלט‪.‬‬
‫בדומה לכך‪ ,‬גם משה מנדלסזון מעיר שחכמי התלמוד ‪ -‬שבדרך כלל מודים בחוק הסתירה ‪ -‬בכל‬
‫זאת גם מכירים דוגמאות ש מ צ ב י ע ו ת ע ל ע ר ע ו ר ע ל חוק זה‪ .‬בתוך דיוניו ע ל המספר השונה ש ל‬
‫עיקרי האמונה אצל הרמב״ם‪ ,‬חסדאי קרשקש‪ ,‬יוסף אלבו‪ ,‬אברבנאל‪ ,‬האר״י ותלמידיו‪ ,‬הוא מדגיש‬
‫ש ל מ ר ו ת שי״ג העיקרים ש ל הרמב״ם שנתקבלו ע ל רוב העם‪" ,‬לא נמצא‪ ,‬ע ד כמה ש י ד ו ע לי‪ ,‬מי‬
‫ש י א ש י ם במינות את אלבו‪ ,‬ש ב ק ש לצמצמם ולהעמידם ע ל ע י ק ר י ‪ -‬א מ ו נ ה כוללים הרבה יותר‪.‬‬
‫בענין זה עוד לא הסחנו דעת ממאמרם היקר של חכמינו‪ :‬׳ א ף ‪ -‬ע ל ‪ -‬פ י שאלו אוסרים ואלו מתירים‪,‬‬
‫אלו ואלו דברי אלוהים חיים״׳ ‪ . 11‬בהערה שם הוא מתייחס לביקורת האפשרית ע ל חוק הסתירה‪,‬‬
‫‪ .8‬שם‪.‬‬
‫‪ .9‬האידיאליזם הגרמני בכלל והפילוסופיה ההגלית בפרט הם הרקע לדיוניו ההגותיים ש ל הונ״ק‪.‬‬
‫‪.10‬במקור הגרמני ‪ :aufheben‬לשיס‪-‬לעל)לשמור‪-‬לבטל‪-‬להרים(‪ .‬על מקור הנוסח"תיזה־אנטיתיזה‪-‬סינתיזה" ראה"הקדמה‬
‫לפנומנולוגיה של הרוח"‪ ,‬תרגם מגרמנית וצירף מבוא וביאור שיטתי ירמיהו יובל‪ ,‬הוצאת מאגנס‪ ,‬ירושלים תשנ״ו‪ ,‬עמי ‪,27‬‬
‫הערה ‪ .4‬התרגום"לשים‪-‬לעל" הוא של יובל‪ .‬הנוסחה הזאת מקורה ב״תורת המדע")‪ (Wissenschaftslehre‬של פיכטה‪.‬‬
‫‪ ".11‬משה מנדלסזון‪ ,‬ירושלים‪ ,‬כתבים קטנים בעניני יהודים ויהדות‪ ,‬רמת‪-‬גן‪ ,‬הדפסת שנת ‪ ,1977‬עמי ‪ .104‬על מושג"אלו ואלו‬
‫‪W h a t d o e s a Jewish text m e a n ? Theories of Elu Ve-Elu Divrei Elohim H a y i m in Rabbinic Literature.‬‬
‫וספרו של אבי שגיא‪ ,‬אלו ואלו‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪.1996‬‬
‫‪n‬‬
‫פ‬
‫!‪r‬‬
‫ה מ ש ת מ ע ת מתוך מאמר זה ש ל חז׳׳ל‪ .‬אותה ביקורת מתחזקת גם על ידי המאמר במסכת עירובי!‬
‫י״ג‪ ,‬ע״ב‪ :,‬״אמר ר׳ אבא אמר שמואל‪ :‬ש ל ו ש שנים נחלקו ב״ש וב״ה‪ ,‬הללו אומרים‪ :‬הלכה כמותנו‪,‬‬
‫‪3‬‬
‫יוצרת כאן את שביל הזהב בין ניגודים רעים בקצוות‪ ,‬אלא מ א ש ר ת את הטוב בשני הניגודים‪,‬‬
‫‪r‬‬
‫והללו אומרים‪ :‬הלכה כמותנו‪ ,‬יצאה בת קול ואמרה‪ :‬אלו ואלו דברי אלהים חיים‪ ".‬בת הקול איננה‬
‫ואת האחדות הנובעת משורש עליון אחד ויחיד‪.‬‬
‫לאור דברים אלה ש ל הרנ״ק ושל מנדלסזון‪ ,‬יש לראות גם את תורת ה ת ש ו ב ה ש ל הרב קוק‪ ,‬כי‬
‫לדידו"התשובה היא שיבה אל המקורות‪ ,‬אל הראשית‪ ,‬לחבר את כל ענפי החיים אל השורש אשר‬
‫‪12‬‬
‫‪q‬‬
‫‪n‬‬
‫‪c‬‬
‫^‬
‫יש להבין דברים אלה ע ל רקע ש ל תורת ה ח ״ ן ) ח כ מ ה נסתרה‪ ,‬קבלה(‪ ,‬המהווה‬
‫‪r‬‬
‫*‬
‫בסיס לעולמו הרוחני של הרב קוק‪ .‬לפי השקפת עולם זאת‪ ,‬יש ל ח פ ש את האחדות בניגודים במקור‬
‫‪c‬‬
‫משם יוצאים‪.‬״‬
‫העליון‪ ,‬הרי הוא האין‪-‬סוף ברוך הוא‪ ,‬שממנו כביכול יורד ומתפשט האור עד לפרטים התחתונים‪,‬‬
‫המופיעים כנפרדים וגם מנוגדים‪ ,‬אבל מהותם הפנימית היא באחדות הקודש‪.‬‬
‫ג‪ .‬ע ק ר ו ן ה ר א ש י ת ב מ י ש ו ר ה א ו פ ק י‬
‫ההוגים שהזכרנו עד כאן)הרנ״ק‪ ,‬מנדלסזון‪ ,‬המקובלים והרב קוק( חיפשו את המקור‪ ,‬את ה״ראשית״‬
‫בעולם ה ר ו ח נ י ‪ -‬ה ט ר נ ס צ נ ד נ ט י ) ה ע ל ‪ -‬ט ב ע י ( ‪ .‬אבל יש בין ההוגים האחרונים שמצאו את המקור‬
‫הזה בעולם האימננטי של האדם‪-‬ראשית‪ ,‬כלומר האדם כמקור הכל‪ ,‬שמאמציו ההכרתיים שואפים‬
‫להגיע לנקודה א י ן ‪ -‬ס ו פ י ת אימננטית‪ .‬בעזרת המדע המתמטי מצאו הוגים כמו שלמה מימון ‪,' 3‬‬
‫המבשר ש ל הניאו‪-‬קאנטיאניזם‪ ,‬והרמן יחזקאל כהן‪ ,‬המיסד ש ל אסכולת מ ר ב ו ר ג ) ‪( M a r b u r g‬‬
‫הניאו‪-‬קאנטיאנית‪ ,‬את עיקר הראשית בגודל האינטנסיבי‪-‬איכותי‪ ,‬באיכות ש ל הכמות‪ ,‬בדיפרנציאל‬
‫ש ל הגודל המתפשט‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫האחדות הפנימית ש ל הראשית מכילה את הרבוי החיצוני‪ ,‬שבזכות"חוק‬
‫הרציפות" )לפי כהן( ניתן לקשר לראשית ע ל ידי קשר רציף‪ .‬המתמטיקה האינפיניטסימלית‬
‫‪15‬‬
‫בשני‬
‫תחומיה‪ ,‬האינטגראלי והדיפרנציאלייי‪ ,‬מ א ש ר ת אם כן במישור האופקי את ה א ח ד ו ת ש ל כל‬
‫המציאות שהוגים אחרים‪ ,‬כמו רנ״ק‪ ,‬הרב קוק‪ ,‬המקובלים ובהסתייגות מסוימת מנדלסזון‪ ,‬וגם‬
‫‪ .12‬אורות התשובה‪ ,‬הוצאת ישיבת בני‪-‬עקיבא"אור עציון"‪ ,‬ירושלים‪ ,‬בלי שנה‪ ,‬עמי קל״ד‪.‬‬
‫‪ .13‬על תורת ההכרה ש ל מימון ראה א‪ .‬שאר‪-‬ישוב‪ ,‬פרוש אפיסטמולוגי למסכת אבות ג‪ ,‬יז‪ ,‬בבא שלישי‪ ,‬בתוך‪ :‬עלי שפר‪ ,‬מחקרים‬
‫בספרות ההגות היהודית)עורך משה חלמיש(‪ ,‬עמי ‪ . 1 7 3 - 1 6 3‬ע ל מימון והפילוסופיה של המתמטיקה ר א ה ‪S.H. B e r g m a n n ,‬‬
‫‪Philosophy of S o l o m o n M a i m o n , Jerusalem 1967, C h a p t e r VII‬‬
‫‪.The‬‬
‫‪) Salomon Maimon, Versuch iiber die Transzendentalphilosophie, Darmstadt 1963, p. 3 9 5 . 1 4‬מסה על הפילוסופיה‬
‫הטרנסצנדנטאלית(‪ .‬מימון קובע שהגודל האינטנסיבי‪ ,‬ז״א האיכות ש ל הכמות‪ ,‬הוא הדיפרנציאל)הגודל הקטן האין‪-‬סופי(‬
‫של האקסנסיבי וזה האחרון הוא ה א י נ ט ג ר א ל ) ה ס כ ו ם הסופי של גדלים רבים אין‪-‬סופיים וקטנים אין־סופיים( ש ל הגודל‬
‫האינטנסיבי)תרגום מפרש שלי‪ ,‬א‪ .‬שאר‪-‬ישוב(‪.‬‬
‫‪ .15‬ראה על זה את ספרו של כהן משנת ‪1883‬‬
‫‪) D a s Prinzip d e r I n f i n i t e s i m a l - M e t h o d e u n d seine Geschichte‬עקרון המתודה האינפיניטסימאלית ותולדותיו(‪.‬‬
‫עכשיו במהדורה ^ ^ ‪H e r m a n n C o h e n Werke, H e r a u s g e g e b e n v o m C o h e n - A r c h i v a m P h i l o s o p h i s c h e n .‬‬
‫‪.1984 Seminar der Universitat Zurich unter d e r Leitung von H. Holzhey, Band 5, O l m s Verlag, Hildesheim‬‬
‫‪ .16‬ראה ע ל זה במיוחד את מאמרו ש ל שמואל הוגו ברגמן‪" ,‬עיקר הראשית בפילוסופיה של הרמן כהן"‪ ,‬בתוך‪ :‬הוגים ומאמינים‪,‬‬
‫תל‪-‬אביב תשי״ט‪ ,‬עמי ‪.159-139‬‬
‫׳•‪•-‬׳*י‬