הרקע להִבּדלות השומרונים לאור תיאורי המקרא והעדות הארכיאולוגית
להּבדלות השומרונים לאור תיאורי המקרא והעדות הארכיאולוגית
הרקע ִ
תקציר העבודה
מבוא6.........................................................................................................................................
א .תהליכים דמוגרפיים ותרבותיים בשומרון וביהודה תחת שלטון אשור ,בבל ופרס – העדות
הארכיאולוגית
.1עליית אשור וכיבוש הלבנט
א) הקדמה9..........................................................................................................................
ב) כיבושה של ממלכת ישראל והפיכתה לפחווה אשורית12 ......................................................
ג) ההגליות לפחוות שומרון לאור המקורות האשוריים והממצאים הארכיאולוגיים17.................
ד) האם לאחר חורבן ממלכת ישראל היו בשומרון שינויים בדת ,בתרבות ובפולחן? עדותם של
הממצאים הארכיאולוגיים19 ............................................................................................
ה) יהודה תחת שלטון אשור21................................................................................................
ו) סיכום ומסקנות26............................................................................................................
.2ההשתלטות הבבלית על "ארץ חתי" ותוצאותיה
א) רקע גיאופוליטי27............................................................................................................
ב) כיבוש יהודה וסיפוחה לבבל32...........................................................................................
ג) סיכום ומסקנות39............................................................................................................
.3שומרון ויהודה תחת שלטון פרס
א) רקע היסטורי41................................................................................................................
ב) תמונת היישוב בפחוות יהודה בראשית השלטון הפרסי44......................................................
ג) מעמדה המנהלי של פחוות יהודה בתקופה הפרסית 46.........................................................
ד) ירושלים בראשית התקופה הפרסית49................................................................................
ה) פחוות שומרון ויהודה והיחסים ביניהן עד אמצע המאה החמישית לפנה"ס53..........................
ו) המקדש השומרוני על הר גריזים57.....................................................................................
סיכום ומסקנות59................................................................................................................
ב .יהודה תחת שלטון אשור ,בבל ופרס – העדות המקראית
.1המקרא ושעבוד יהודה לאשור61.................................................................................................
סיכום ומסקנות64............................................................................................................ ........
.2גלות יהודה לבבל65...................................................................................................................
. 3הקהילה היהודית בבבל68..........................................................................................................
" .4העם הנשאר בארץ יהודה" (מלכים ב' כ"ה ,ירמיהו ל"ט-מ"ג)69...................................................
.5סיכום ומסקנות………78...........................…...................…..………………………….…...
ג .האידיאולוגיה המשתקפת במקורות המקראיים כלפי אוכלוסיית הארץ שלא גלתה ככלי להבנת
היחסים בינם לבין הגולים בתקופת בבל ופרס
.1מבוא80....................................................................................................................................
.2האידיאולוגיה המשתקפת ממלכים ב' י"ז83.................................................................................
סכום ומסקנות94.......................................................................................................................
.3האידיאולוגיה המשתקפת מספרי הנביאים חגי וזכריה
א) מבוא לספרי הנביאים חגי וזכריה95...................................................................................
ב) זמנן של הנבואות וזמן העריכה של ספרי הנביאים חגי וזכריה99 ............................,..............
ג) הכינויים לאוכלוסיית הארץ בספרי הנביאים חגי וזכריה כביטוי לתפיסה האידיאולוגית כלפיה
וכראיה לחיבורם המוקדם107............................................................................................
"עם הארץ" (חגי ב' ,4זכריה ז' 112......................................................................................)5
"צרי יהודה ובנימין" (עזרא ד')116..........................................................................................
"זרע הקדש" (עזרא ט' 120..................................................................................................)2
ד) סיכום ומסקנות122..........................................................................................................
.4האידיאולוגיה המשתקפת בספר עזרא-נחמיה
א) מבוא לספר עזרא-נחמיה124..............................................................................................
ב) הרכב הספר וזמן חיבורן של היחידות הספרותיות העוסקות באוכלוסיית הארץ125 ................
ג) האידיאולוגיה המוצגת בספר עזרא-נחמיה ומהימנותו ההיסטורית134...................................
ד) גירוש נכד הכוהן הגדול (נחמיה י"ג )28ובניית המקדש השומרוני על הר גריזים:
הקרע בין היהודים לשומרונים137.........................................................................................
ה) ס יכום ומסקנות147............................................................................................................
.5הפולמוס הסמוי על שכם כסמל לדחיית אוכלוסיית הארץ שלא גלתה
א) מבוא149.........................................................................................................................
ב) הבחירה בשכם כמקום פולחן 150 .....................................................................................
ג) תגובת ההנהגה ביהודה לבניית המקדש השומרוני על הר גריזים154.......................................
ד) סיפורים המגנים את שכם ואת מקום פולחנה:
אונס דינה (בראשית ל"ד)156.............................................................................................
הטמנת האלילים בשכם על ידי יעקב (בראשית ל"ה 160......................................................)4
ה) סיכום ומסקנות162..........................................................................................................
.6ספר דברי הימים :הרהורים לאחר הקרע
א) מבוא וזמן חיבור הספר163 ...............................................................................................
ב) המגמות לכתיבת הספר ומהימנותו ההיסטורית166................................................................
ג) האידיאולוגיה המשתקפת בספר ביחסה לאוכלוסיית הארץ ובכללה השומרונים171 ..................
ד) סיכום ומסקנות 174..........................................................................................................
סיכום ומסקנות 175......................................................................................................................
רשימת קיצורים לכתבי עת ולסדרות182.........................................................................................
ביבליוגרפיה183 ...........................................................................................................................
תקציר באנגלית
אוניברסיטת תל אביב
הפקולטה למדעי-הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין
בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג
הרקע להבדלות השומרונים לאור
תיאורי המקרא והעדות הארכיאולוגית
חיבור לשם קבלת התואר 'דוקטור לפילוסופיה'
מאת
אסתר שהם
מנחה :פרופ' עודד ליפשיץ
הוגש לסינאט של אוניברסיטת תל אביב תשע"א
העבודה נכתבה בהדרכתו של פרופ' עודד ליפשיץ
"סיפורים הם כלי נשק יעיל יותר מחרבות.
החרבות יכולות להרוג רק את מי שניצב מולן,
ואילו הסיפורים ,קובעים מי יחיה ומי ימות גם
בדורות הבאים"
יוכי ברנדס מלכים ג'.
תקציר העבודה
בכתיבת עבודה זו הצבתי שתי מטרות עיקריות:
א .שיחזור תולדות השומרונים הטוענים כי מוצאם מתושבי ממלכת ישראל שנותרו בארץ לאחר
הכיבוש האשורי.
ב .הבנת הרקע ההיסטורי והדתי – לאומי לקרע שארע בינם לבין היהודים בתקופה הפרסית.
בניסיון לשחזר את תולדות השומרונים ומוצאם ,נתקלתי בקשיים רבים עקב העדר מקורות
כתובים על ראשיתם ,ואילו המקורות הקדומים ביותר מהם ניתן ללמוד על היחסים בינם לבין
היהודים הם מהתקופה המוקדונית.
1
הדיון להלן יתנהל מתוך ארבע נקודות מוצא:
א .בעת כיבושה של ארץ ישראל על ידי אלכסנדר מוקדון ( 332לפנה"ס) ,חיו בארץ יהודים
ושומרונים כשתי עדות נפרדות .מהמקורות הספרותיים בני התקופה עולה ,כי היחסים בין שתי
העדות בתקופה זו ובתקופת החשמונאים ואף אחריה ,היו רוויים בסיכסוכי דמים ,איבה ופילוג.
אולם ,לא ניתן ללמוד מתוכנם על ראשיתו של הסיכסוך ,ולא על הסיבות לשנאה בין שתי העדות
שזבחו לה' בשני מקדשים נפרדים.
ב .במאה השנייה לפנה"ס ,החריב יוחנן הורקנוס החשמונאי את המקדש השומרוני על הר גריזים,
והדעה המקובלת במחקר 2,ייחסה לאקט זה את הגורם לקרע בין היהודים לשומרונים .דעה
אחרת גורסת 3,כי עד ראשית המאה השנייה לפנה"ס נחשבו השומרונים ל"כת יהודית" ,אך עקב
אירועים אשר התרחשו לאחר מרד בר כוכבא 4,נותקו הקשרים ביניהם.
1השומרונים כונו לראשונה בשם זה בכתבי יוסף בן מתתיהו ,אך שימוש בשם זה הוגבל על ידו אך ורק לשפה היוונית.
בעברית הם כונו כותים" :אלה הנקראים בעברית כותים ועל ידי היוונים שומרונים" (קדמוניות ט' .)290
2מנטל תש"ל; דלקור ;1962קרוס ;1963גאלינג ;1964ספראי ;1965אלט תשכ"ה; דה וו ;1969קוגינס ;1991 ;1975מור
;2003גרבה .2004
3פומר ;1969קראון ;1991שוורץ .1993
4הקשרים בין היהודים לשומרונים לא פסקו גם לאחר הרס המקדש השומרוני על ידי החשמונאים .על גילויי האיבה
בין שתי העדות לאחר חורבן מקדשם כתב יוסף בן מתתיהו (קדמוניות י"ח ,)30 – 29כי בשנת תשע לספירה ,פיזרו
השומרונים עצמות מתים בתוך המקדש בירושלים ,וטימאו את העם שמונה ימים .בשנת 48לפנה"ס ,התקיפו
השומרונים עולי רגל אשר עלו מהגליל לירושלים .להרחבה בנושא ראו אבי יונה תשט"ז; דקסינגר .1991
2
ג .שימוש בכינוי "שומרונים" לציון אנשי ממלכת ישראל ,נמצא בכתובות שונות של מלכי אשור
למעלה ממאה ועשר שנים לפני חורבן ממלכת ישראל ( 720לפנה"ס) 5.ככל הידוע ,רק בכתבי יוסף
בן מתתיהו (מאה השנייה לספירה) ,נתגוונה משמעות הכינוי ,והוא הפך לשמה המזהה של העדה
השומרונית המוכרת ,אשר תולדותיה שזורים בקורות עם ישראל ,ומקיפים את התקופות
הפרסית ,ההלניסטית והרומית.
ד .בתנ"ך ,המילה "שומרונים" יחידאית ,ומופיעה במלכים ב' י"ז ,29בהקשר של הבאת נוכרים
לשטחה של ממלכת ישראל שהפכה לפחווה אשורית בשנת 720לפנה"ס.
את העבודה חילקתי לשני חלקים עיקריים :בחלק הראשון דנתי בתוצאות הממצאים
הארכיאולוגיים האפיגרפיים והנומיסמטיים שהתגלו לאחר חורבן ממלכות ישראל ויהודה.
בחלק השני ,ערכתי השוואה בין תוצאות הממצאים הארכיאולוגיים לבין המקורות המקראיים
המתארים את חורבן שתי הממלכות ,וכן דנתי במקורות המקראיים מהם ניתן ללמוד על היחסים
בין שבי הגולה לבין האוכלוסיה שלא גלתה.
הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו בשטחה של ממלכת ישראל לשעבר מעידים ,שהחורבן והגלות
לא היו שלמים ,וחלק ניכר מאוכלוסיית הישראלים נותר בארץ .השלטון האשורי איפשר
לאוכלוסיה זו לקיים את תרבותה ופולחנה ,הבירה שומרון הפכה למרכז שלטוני אשורי ,ולפחוות
שומרון האשורית הובאו גולים מרחבי האימפריה.
התיאור המקראי מנוגד לממצאים הארכיאולוגיים .מחבר פרק י"ז בספר מלכים ב' הדן בכיבושה
של ממלכת ישראל ובהפיכתה לפחווה אשורית ( 720לפנה"ס) ,תיאר תהליך חורבן והגליה דו-
סיטרית במהלכה הוצאו כל תושביה הישראלים של הממלכה" :ויגל ישראל מעל אדמתו אשורה",
ובמקומם הובאו נוכרים מרחבי האימפריה האשורית .דיון מעמיק בפרק העלה ,כי פרק י"ז נכתב
בתקופת שיבת ציון ,לפני חיבורו של ספר עזרא-נחמיה ושימש כבסיס "היסטורי" שנועד לקבוע כי
תושבי פחוות שומרון אינם נמנים על עם ישראל.
על חורבן יהודה וגלותה כתב הסופר המקראי" :ויגל יהודה מעל אדמתו" .גם במקרה זה מעידים
הממצאים הארכיאולוגיים כי ההרס והחורבן התמקדו בעיקר בירושלים ובסביבתה הקרובה,
5החל מימי אדד-נררי השלישי ( 784לפנה"ס) ,בכתובות תגלת-פלאסר השלישי ,סרגון ,וכן במכתבים ותעודות מנהל
אשר נחשפו בחפירות בכלח (תדמור ;1973פרפולה ;1987 ;1981פוקס .)1994
3
וביהודה נותרה "שארית" שהתמקדה בעיקר בחבל בנימין הפורה שגידוליו החקלאיים שימשו בין
היתר כמקור לתשלומי מס לבבלים .לאחר כיבושה ,הפכה יהודה לפחווה בבלית ,אך בניגוד
לפחוות שומרון ,לא הובאו אליה גולים ,והבבלים לא דאגו לפיתוחה של ירושלים .לפיכך ,נותרה
העיר חרבה ,מצומצמת בהיקפה ודלת אוכלוסין עד לראשית השלטון הפרסי.
אין במקרא עדויות ברורות על החיים בארץ לאחר חורבן ממלכות ישראל ויהודה ,ואין התייחסות
לקשרים בין הישראלים לבין היהודאים שנותרו כאן .מידע בנושא זה התקבל בשנים האחרונות
עם גלויים של הממצאים הנומיסמטיים לפיהם ,החל מהמאה השמינית לפנה"ס ,ועד למאה
החמישית לפנה"ס (ואף לאחר מכן) ,התקיימו קשרים הדוקים בכל תחומי החיים בין פחוות
שומרון לבין פחוות יהודה שהיו תחת שלטון אימפריאלי משותף.
ממצא ארכיאולוגי חשוב שהתגלה בשנים האחרונות ,מעיד על קיומו של מקדש שומרוני על הר
גריזים שנבנה ברבע האחרון של המאה החמישית לפנה"ס .עצם קיומו הוזכר לראשונה על ידי
יוסף בן מתתיהו שכתב את חיבורו במאה ראשונה לסה"נ ,דהיינו ,למעלה מחמש מאות שנה לאחר
בנייתו .עם גילויו בא הקץ ל"חידת" מועד בנייתו של המקדש השומרוני שהעסיקה את המחקר
שנים רבות.
המקורות המקראיים העיקריים מהם למדתי על החיים בארץ לאחר השיבה מהגלות ,ועל
הקשיים שפקדו את השבים הם :ספרי הנביאים חגי וזכריה ,ספר עזרא –נחמיה ,וספר דברי
הימים.
ספרי הנביאים משקפים בתוכנם את התקופה שקדמה לבניית בית המקדש השני ,ונראה שבנייתו
היתה המטרה הדחופה שעמדה לנגד עיניהם .אין בספרים אלה עדות למתח או לשנאה בין שבי
הגולה לבין אחיהם שלא גלו .יחסם של הנביאים אל הנצר לבית דוד ואל הכהן הגדול היו רוויים
בכבוד ובהערצה ,והם ראו בהם מנהיגי העם .יחסים אלה שונים לחלוטין מאלה המשתקפים
בספר עזרא ונחמיה .בתקופה בה נכתב ספר עזרא-נחמיה שררו יחסים קשים בין נחמיה לבין בית
אלישיב הכהן הגדול ,והנצר לבית דוד לא זכה לכל התייחסות .ספר עזרא-נחמיה משקף בדלנות
חריפה שהתפתחה בגלות בבל ,כפי הנראה אחרי גלות יהויכין .בדלנות זו באה לידי ביטוי חריף
4
ביחסה לאוכלוסיית הארץ שלא גלתה ,ומבחינת הנהגת הגולים ,כל מי שלא גלה לבבל ,אינו נמנה
על העם היהודי.
עדויות אלה ואחרות חיזקו את דעתי ,כי ספרי הנביאים לא יכלו להתחבר בתקופת עזרא-נחמיה,
בה לא היה מקום להנהגה אחרת מלבדם.
ספר עזרא-נחמיה מתאר את מאבקם של שני מנהיגי התקופה בקיום קשרי נישואים של שבי
הגולה עם אנשים מחוץ לקהל השבים .בפרק י"ג בספר נחמיה ,ריכז המחבר מספר אירועים
שהובילו לקרע הסופי בין הפלג הבדלני מקרב השבים ,לבין הפלג הפלורליסטי שתמך בקירוב
ואיחוד העם .לפי הכתוב בפסוק ,28נישא נכד הכהן הגדול לבת סנבלט מושל שומרון ,וכתוצאה
מכך ,סילק אותו נחמיה מבית המקדש .הספר מסתיים באירוע זה מבלי לספר על ההשלכות שהיו
למעשה.
יוסף בן מתתיהו שכתב את חיבורו במאה הראשונה לסה"נ ,תיאר אירוע דומה שהתרחש בימי
אלכסנדר מוקדון .לפי תיאורו ,גירש נחמיה את נכד הכהן הגדול מירושלים היות שנישא לבת
סנבלט ,וכתוצאה מהגירוש התחוללו מהומות בירושלים ובשומרון ,ולאחר מכן בנו השומרונים
את מקדשם על הר גריזים.
בין הסיפור המקראי על גירוש נכד הכהן מירושלים לבין תיאורו של יוסף בן מתתיהו קיימים
הבדלים אחדים .אולם ,ההבדל החשוב והמכריע לעבודה זו ,הוא מועד בניית המקדש השומרוני
שסימל את הקרע הסופי בין היהודים לבין השומרונים ,ויצר למעשה שתי עדות מתחרות של
עובדי ה' ,שהאחת זובחת על הר גריזים ,והשניה בירושלים .לפי עדותו של יוסף בן מתתיהו נבנה
המקדש השומרוני במאה הרביעית לפנה"ס ,ואילו לפי הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו על הר
גריזים (ולפי התיאור המתבקש בספר נחמיה )...נבנה המקדש השומרוני ברבע האחרון של המאה
החמישית לפנה"ס.
בניית חומת ירושלים בימי נחמיה ( 444לפנה"ס) הביאה למהפך במעמדה של ירושלים ,והיא
הוכתרה כבירה לאחר שכמאה וארבעים שנה נשלל ממנה תואר זה .בתקופה ארוכה זו בה איבדה
ירושלים את מרכזיותה ,התפתחה כפי הנראה זיקה חזקה למקום הפולחן העתיק שהיה בשכם.
המקדש שנבנה על הר גריזים ,ירש באופן טבעי את קדושתו ואת חשיבותו של מקום הפולחן
העתיק ,ונוצרה תחרות קשה בינו לבין המקדש הירושלמי.
5
חשיבותה ומרכזיותה הדתית של שכם לא פגו לאחר צמיחתה המחודשת של ירושלים בימי נחמיה,
ולא ניתן היה להעלים או למחוק את הכתובים בספרים דברים ויהושע המפליגים בחשיבותה
הדתית של שכם ,ובקדושתו של "הר הברכה" .בניסיון לקעקע את חשיבותה הדתית של שכם
ולהכפיש את מקום פולחנה ,הוסיפו הסופרים הירושלמים לספר בראשית את פרק ל"ד המציג את
תושבי שכם כחיווים ,שחרף מילתם ,אין להתחתן עימם ,אלא יש לטבוח בהם ,ואת פסוק 3לפרק
ל"ה המנציח את טומאתו של מקום הפולחן שבשכם עוד מימי יעקב .להר עיבל הוסיפו את התואר
"הר הקללה" ,ואת בניית המזבח עליו חתמו בשתים עשרה קללות (דברים י"ב .)26-4
ספר דברי הימים שלפי הדעה הרווחת במחקר נוסף לקאנון בשלהי התקופה הפרסית ,מציג
פתיחות כלפי אוכלוסיית הארץ ,ומבחינת מחברו ,כל מי שחי כאן נמנה על עם ישראל ,ואין
בודקים את מוצאו ומקורו.
בניסיון לשחזר את מוצאם של השומרונים הגעתי למסקנה ,כי מוצאם מאוכלוסיית הארץ שלא
גלתה לאחר החורבן .עובדי ה' אלה שחיו בפחוות שומרון ויהודה נדחו על ידי אחיהם ששבו לארץ
בטענה כי אינם נמנים על "זרע הקדש" .לאחר שהתפקחו מהאשליה להסתפח אל עדת השבים ,הם
בנו לעצמם מקדש נפרד על הר גריזים ,ובכך מיסדו את ההפרדה ואת הקרע בינם לבין היהודים.
***
61
ב .יהודה תחת שלטון אשור בבל ופרס -העדות המקראית
.1המקרא ושעבוד יהודה לאשור
שיעבוד יהודה לאשור החל בתקופתו של פקח בן רמליהו מלך ישראל ,עת התהדקו היחסים בין
ממלכת ישראל לבין שכנותיה .בימיו נרקמה ברית אנטי-אשורית שבראשה עמד רצין מלך ארם,
והיא כללה את אשקלון ,את צור ואת עזה .על פי הכתוב במקרא ,ניסו מלכי הברית לכפות על אחז
מלך יהודה לקחת חלק במרד ,ומשלא עלה בידם ,הם שאפו להחליף את המלך מבית דוד" :ויצורו
על אחז ולא יכלו להלחם( "...מלכים ב' ט"ז ;5ישעיהו ז' .)17–1אחז ,אשר הבין את האסון העלול
להתרגש על ממלכתו במקרה של כישלון המרד וצפה את הסיכויים האפסיים להצלחתו ,הסתכן
במלחמה נגדו מצד מלכי האזור ,וסירב להצטרף למרד נגד אשור 1.על פי העדות המקראית ,כדי
לשרוד בשלטון ולהסיר מעליו את איומיהם של מלכי הברית ,נזקק אחז לעזרת צבא אשור,
2
ובתמורה להגנה האשורית הוא שילם מאוצרות המקדש" :ויקח אחז את הכסף ואת הזהב הנמצא
בית ה' ובאוצרות בית המלך וישלח למלך אשור שוחד" (מלכים ב' ט"ז 3.)8אחז היה המלך
הראשון מיהודה אשר העלה לאשור מס כניעה כבד ,ובימיו הפכה יהודה לממלכה וסאלית של
אשור 4.הצלתה של יהודה מחורבן ודאי בזכות זהירותו המדינית של אחז ,אינה זוכה להערכת
הסופר המקראי .להיפך ,הוא מייחס לאחז חטאים חמורים "כתועבות הגויים" (מלכים ב' פרק
ט"ז ,)4–3ובהמשך הפרק (פסוקים ,)18–10הרחיב הכתוב על פתיחותו הדתית של אחז ,על קבלתו
מרצון את הפולחן האלילי 5,ועל בניית המזבח בירושלים בתבנית המזבח בדמשק ,לאחר שיצא
לשם כדי לפגוש את תגלת-פלאסר.
6
1נאמן תשנ"ד ;6–5 :תשנ"ה ב.20–17 :
2בדומה למנחם בן גדי (מלכים ב' ט"ו .)19
3בניגוד לתיאור בספר מלכים ,תיאר מחבר-עורך דברי הימים (דברי הימים ב' כ"ח) מלחמה קשה שפרצה בין ישראל
ליהודה ,שבה הוכתה יהודה מכה קשה ,ורק לאחר מכן ביקש אחז את עזרת מלך אשור (פסוק .)16שיקול דעתו של
אחז וסירובו להצטרף למרד נגד אשור הצילו את יהודה מחורבן ,שכן אשור החריבה את הממלכות שהשתתפו במרד
נגדה (נאמן תשנ"ד ,)14 :וראו עמוד .22
4ויינפלד תשנ"ב ;171 :נאמן תשנ"ד ;14 ,6-5 :תשנ"ה ב1998 ;20–17 :ב .98 :2005 ;339–337 :מלכי יהודה שקדמו
לאחז העלו מסים ומנחות למלכים אחרים :רחבעם שילם מס לשישק (מלכים א' י"ד ,)26–25אסא שלח מנחה לבן
הדד כדי להסיר מעליו את האיום הצבאי של בעשא מלך ישראל (מלכים א' ט"ו ,)19–18יהואש שילם מס לחזהאל
כדי להציל את ירושלים (מלכים ב' י"ב ,)19ויואש מלך ישראל לקח את אוצרותיו של אמציה מלך יהודה לאחר
כישלון יהודה במלחמה נגדו (מלכים ב' י"ד .)14
5אולברייט ;19 :1949ויינפלד תשנ"ב.171 :
6תיאור בניית "המזבחות אשר על הגג עלית אחז" (מלכים ב' כ"ג " )10זכה" לאזכור בתיאור הרפורמה הפולחנית של
יאשיהו ( 622לפנה"ס) ,ותיאור נרחב של חטאיו ושל קבלתו ברצון את הפולחן האלילי נמצא בספר דברי הימים ב'
כ"ח .26–23 ,4–3
62
לאחר מות אחז מלך ביהודה בנו חזקיהו ,ותקופת מלכותו מתוארת במלכים ב' פרק י"ח .בניגוד
לשיפוט השלילי לו זכה אביו ,תיאר אותו הסופר המקראי כמלך שעשה הישר בעיני ה' "ככל אשר
עשה דוד אביו" (פסוק .)3על פי הכתוב (פסוקים ,)5–4בשנה הרביעית למלכותו ערך חזקיהו
רפורמה פולחנית שעיקרה :ריכוז הפולחן בירושלים 7.לצורך ביצועה" ,הוא הסיר את הבמות
ושבר את המצבות וכרת את האשרה וכיתת את נחש הנחֹשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה
ִ
היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחשתן" 8.מבחינת הסופר המקראי ,מלך זה הוא מודל
אידיאלי ,אשר שמר את המצוות "אשר ציוה ה' את משה" (פסוק ,)6וכתב" :והיה ה' עמו בכל
אשר יעשה ישכיל" (פסוק .)7לא ברור מהתיאור המקראי מתי בדיוק או מדוע ,מרד חזקיהו
הוסאל במלך אשור והפסיק לשלם לו מס (מלכים ב' י"ח .)7תגובת מלך אשור להתנהלות זו היתה
הרסנית" ,ובארבע עשרה שנה למלך חזקיהו עלה סנחריב מלך אשור על כל ערי יהודה הבצורות
ויתפשם" (פסוק .)13
9
כאשר חנה צבא אשור בלכיש ,התחנן חזקיהו בפני מלך אשור כי יימנע מהחרבת יהודה ,ויטיל
עליו מס ככל שיחפוץ" :חטאתי שוב מעלי את אשר תיתן עלי אשא" (פסוק .)14מלך אשור הטיל
מס כבד על יהודה ,ולצורך תשלום המס נאלץ חזקיהו לתת את "כל הכסף הנמצא בית ה'
ובאוצרות בית המלך" (פסוקים .)16–14סנחריב לא כבש את ירושלים ,ומחבר התיאור אף לא
כתב אם נערך מצור על העיר או אם נעשה ניסיון לפריצה של חומתה 10,אך עקב אירועים
7על ריכוז הפולחן לה' בירושלים ידוע רק מנאום רבשקה (מלכים ב' י"ח .)22לא ברור מהכתוב המקראי מה היה המניע
לקיומה של הרפורמה הפולחנית של חזקיהו ,וזאת בניגוד ליאשיהו ,שערך רפורמה פולחנית על סמך ספר שנמצא בבדק
הבית שנערך במקדש ואישורו על ידי חולדה הנביאה (מלכים ב' כ"ב) .חוקרים שונים התייחסו לתיאור היקפה
הגיאוגרפי הרחב של הרפורמה של חזקיהו ,המצוי גם בספר דברי הימים ב' ל' .יש בהם הסבורים שהתיאור היסטורי
ומהימן (כגון :מונטגומרי ;55 :1927גסטר ;17 :1923מיירס ;264 :1966רוזנבאום ; 43–41 :1979אלברטס –180 :1994
;182טויל ; 8–6 :2001מור .)22 :2003ולעומתם חוקרים רבים ,בהם :אוסטרלי ורובינזון ;393–392 :1930קרטיס
;471– 470 :1952דלקור ;284–281 :1962רפפורט תשכ"ה ;48 :אפעל תשכ"ח ;1121 :ברייט ;280 :1981כוגן ותדמור
;139 :1988בקינג ;37 :1992אלסטרום ;705 :1993נאמן תשנ"ד 1995 ; 9–5ב ; 182 :תשס"ו ;17–14ואמית ; 52 :1977
2003ב ,370–369 :טענו כי לתיאור פעולותיו של חזקיהו בתחום פחוות שומרון ,ובו הגעת שליחים להר שומרון ולגליל,
אין כל יסוד היסטורי .בימיו של חזקיהו הגיעה האימפריה האשורית לשיא כוחה ,ושלטה בשטחים בהיקף שלא היה לו
תקדים בדברי ימי המזרח הקדום .בתקופה זו בה היה סרגון בשיא כוחו ,לא סביר כי לחזקיהו מלך יהודה הייתה יד
חופשית ,או דריסת רגל בפחוות שומרון האשורית .אין ספק שהוא לא היה מעז לפעול בזירה הפוליטית אשר נשלטה על
ידי חילות מצב אשוריים ולהחיל את מרותו עליהם .אין כל ראיה עקיפה או ישירה במקורות האשוריים המצביעה על כך
שחזקיהו מלך יהודה ניסה במועד כלשהו להתפשט צפונה לתחום פחוות שומרון .בתיאור המקביל המצוי בספר דברי
הימים ב' (ל"ב )2מסופר כי חזקיהו נערך היטב לקראת המרד באשור :הוא סתם מעיינות מחוץ לירושלים ,דאג
למצבורי מזון ,חיזק את החומה ,וחימש את הצבא .לא ברור על אילו מקורות נסמך בעל דברי הימים .לדעת ספיקרמן
( )83 :1982והופמן ( ,)142–141 :1983תיאור היקפה הגיאוגרפי של הרפורמה הפולחנית וההכנות שקדמו למרד חזקיהו
מוגזמים ובלתי מדויקים ,אך יש להניח שהתיאור מוסר נאמנה את כיוון מדיניותו של חזקיהו ,והוא נכתב במגמה לשמר
מסורת הקשורה באחדותם של שני חלקי העם ,ורק עקב מסע סנחריב ,שדילדל את יהודה במידה רבה ,נבצר מחזקיהו
לממש את כוונותיו לאיחוד הנכסף.
8נאמן 2002א .586–586 :לדעת אלברטס ( ,)182–180 :1994תיאור כיתות נחש הנחושת שנעשה בימי משה מעיד על
מה ימנותו ההיסטורית של הסיפור ,היות שהוא מציג פרטים אשר אינם מופיעים במקומות אחרים ,ואפשר לראות
במעשה זה בסיס להתחלה של שינוי פולחני שחל ביהודה.
9לפי תיאורו של מחבר דברי הימים (דברי הימים ב' ל"ב ,)1סנחריב לא כבש את ערי יהודה הבצורות אלא" :ויחן על
הערים הבצורות ויאמר לבקעם אליו" .על מסע סנחריב ליהודה ראו :עמודים .24-23
10אילת תשכ"ז.147–146 :
63
פוליטיים אשר התרחשו באשור ,נאלץ סנחריב לסגת מיהודה ,וירושלים ניצלה מהגורל שפקד את
שאר ערי יהודה 11.על נסיגת צבא אשור מירושלים כתב הסופר המקראי (מלכים ב' י"ט;35 :
ישעיהו ל"ז ,)36כי מלאך ה' הכה במחנה אשור ,והביא למותם של מאה שמונים וחמישה אלף
חיילים .בפסוק העוקב תיאר ההיסטוריוגרף את רצח סנחריב בבית אלוהיו לאחר שובו לאשור.
אולם תיאור זה מנוגד לכתובות האשוריות ,ולפיהן נרצח סנחריב על ידי בנו כעשרים שנה לאחר
שובו 12.משמע ,בהתפתחות המאוחרת של האידיאולוגיה ביהודה על בסיס אירועי העבר ,יצר
המחבר סמיכות פרשיות בין שני האירועים הללו ,שעשרים שנה הפרידו ביניהם .הוא פירש את
נסיגת צבא אשור כנס ,ואת הישרדותה של ירושלים כעדות להמשך העונש האלוהי לאשור
וכהגנתו על עירו.
13
חזקיהו זכה לשבחים מעורך ספר מלכים עקב דבקותו בעיקרון
הדויטרונומיסטי של ריכוז הפולחן בירושלים .העורך אף לא הזכיר את העובדה שהתנהלותו
המדינית שנראית כיום בהערכה שיפוטית ,כבלתי שקולה ,הביאה כמעט לחיסול יהודה.
14
בנו מנשה שמלך אחריו כחמישים וחמש שנה ,היה כל ימיו וסאל נאמן של אשור ,אולם
ההיסטוריוגרף המקראי כדרכו ,לא כתב דבר על תקופת מלכותו הממושכת ,אלא התרכז בחטאיו
הדתיים והחברתיים ,שאותם גינה בחומרה (מלכים ב' כ"א .)16 ,7–3
15
11נאמן 1995ב ;170–95 :נאמן ;32 :2005אוסישקין 2006ב.342–341 :
12עדויות לרצח סנחריב מצויות בכרוניקון הבבלי ובכתובות אשורבניפל ואבונאיד (פרפולה .)127–116 :1981
13אמית 2003 ;36 :1977ב ;367 :ליפשיץ .131–130 :2001
14נאמן ;113 :2005 ;67–65 :1993ליפשיץ ;131–130 :2001אמית 2003ב .367 :הישגי המלכים אינם זוכים להערכת
יתר למרות חשיבותם המדינית ו הצבאית ,והגורם האלוהי הוא המקשר בין הסיפורים והכרוניקות למסכת היסטורית
רצופה של עם ישראל ,ומבסס את התיאודיציה .דוגמה בולטת לקנה המידה השיפוטי של הדויטרונומיסט נמצאת
בהערכת תפקודו של אחאב כמלך בפי אליהו" :יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה'" (מלכים א' כ"א .)20אין בספר כל
התייחסות לאופן ביצוע תפקידיו במישור המדיני ואין אזכור לחלקו בקרב קרקר ,שבו הדפה ברית של מלכי האזור את
שלמנאסר ג' בשנת 853לפנה"ס ,אך המחבר הקדיש פסוקים רבים לתיאור הפולחן האלילי בממלכתו.
15על תהליך השיקום שעברה יהודה בימי מנשה ראו עמודים .24-23
64
סיכום ומסקנות
א .שעבוד יהודה לאשור החל בימיו של אחז מלך יהודה ,אשר ביקש את עזרתה ואת התערבותה
הצבאית של אשור בתגובה לאיומיהם של מלכי האזור.
ב" .דריסת הרגל" האשורית ביהודה הביאה להשפעה פולחנית בה ,ולהכנסת אלמנטים פולחניים
אשוריים ,כגון פולחן לצבא השמים ,שלא היו נפוצים ביהודה קודם לכן.
ג .בניגוד למדיניות הזהירה שנקט אחז ביחסו לאשור ,מרד בנו חזקיהו באימפריה האשורית (704
לפנה"ס) ,שהייתה בעת ההיא בשיא פריחתה ,וכמעט הביא לחורבן יהודה (מסע סנחריב701 ,
לפנה"ס).
ד .הטקסט המקראי מתאר באופן כללי את "חורבן ערי יהודה הבצורות" בידי אשור ואת תשלום
המס מאוצר הממלכה .לעומת זאת ,בכתובות האשוריות מצוין שארבעים ושש ערים חרבו ,ומובא
בהן תיאור רחב של כל סוגי המסים ששולמו למלך אשור.
ה .הצלתה של ירושלים מהכיבוש האשורי התפרשה על ידי הסופר המקראי כנס ,וכראיה להגנת
האל על עירו .הסופר המקראי המאוחר אף יצר סמיכות פרשיות בין נסיגת צבא אשור לאחר
כניעת חזקיהו לבין רצח סנחריב ,למרות שאירע כעשרים שנה אחר כך.
ו .אשור לא נזכרת עוד בתיאורים ההיסטוריוגרפיים במקרא .מנשה היה וסאל נאמן לאשור
בחמישים וחמש שנות מלכותו ,אולם הסופר המקראי לא התייחס לכך שבימיו השתקמה יהודה
מההרס שפקד אותה בעת מסע סנחריב ,אלא הציג אותו כמי שעשה הרע בעיני ה' "כתועבת
הגויים" (מלכים ב' כ"א .)2
65
.2גלות יהודה לבבל
על תקופת אמון בן מנשה הסופר המקראי אינו מרחיב ,אך זיכה את בנו יאשיהו בשבחים על
הרפורמה דתית -פולחנית שעשה כמאה שנה לאחר פסח חזקיהו ( 622לפנה"ס) ,לאחר שנתגלה
16
ספר תורה בבדק הבית שנערך במקדש (מלכים ב' כ"ב .)13-8
המחבר לא התייחס להתעצמותה המחודשת של מצרים באזור ולא לטלטלות הפוליטיות שהובילו
את יאשיהו להתערב בקרב במגידו בין פרעה נכה מלך מצרים (שעלה לעזרת אשור) ,לבין מלך
בבל 17.בקרב זה מצא יאשיהו את מותו (מלכים ב' כ"ג ,)29וכחלק ממאמציו של פרעה נכה לבסס
את שלטונו ממערב לפרת ,הוא הגלה את יהואחז בן יאשיהו ,המליך את אליקים במקום אחיו
ושינה את שמו ליהויקים (מלכים ב' כ"ג .)36–34היתה זו הפעם הראשונה שמלך זר התערב
בענייניה הפנימיים של יהודה ,ומינה בה מלך .יהודה הפכה לממלכה וסאלית של מצרים ,והעלתה
לה מס (שם ,פסוק .)35
18
לפי המסופר בהמשך (מלכים ב' כ"ד ,)1בשלוש שנות מלכותו האחרונות של יהויקים הייתה
יהודה תחת השלטון הבבלי ,והטלטלות הפוליטיות שעברה הממלכה בין שעבודה לבבל לבין
שעבודה למצרים הצריכו תמרון רב של מלכיה .על פי המסופר (מלכים ב' כ"ד ,)2הוביל מרד
יהויקים למסע מלחמה בבלי נגד יהודה ,אך יהויכין ,שמלך אחרי מותו ,נכנע למלך בבל והציל את
ירושלים מחורבן 19.יהויכין ,כל העילית השלטונית ו"אנשי החיל" גלו לבבל ,ושלל רב נלקח
מאוצרות המקדש ומבית המלך (כ"ד .)14–13
20
16על המקור ההיסטוריוגרפי אשר שימש כבסיס לסיפור מציאת הספר והחלת הרפורמה ראו :ליפשיץ ( 2006ב'):
. 251 –239על הזיקה בין הרפורמה הפולחנית של יאשיהו והרפורמה הפולחנית שעשה יואש מלך יהודה ראו :נאמן
.340 –337 :1998רוב החוקרים בהם :לוין ;357–352 :1984אלברטס ;197–195 :1991נאמן ,48–47 :2002והערה ;86
ליוורני ;176-175 :2005בן צבי 102-95 :2006הטילו ספק במהימנות הסיפור על מציאת הספר .לדעתם ,הספר
"שנתגלה" הוא למעשה "הקוד הדויטרונומיסטי" המצוי בפרקים ד'–כ"ח בספר דברים שנכתב בימיו של "המגלה",
ושימש כמצע אידיאולוגי ל ביצוע הרפורמה הפולחנית של יאשיהו שנועד לתמוך בה כתגובה למתנגדיה .ייחודה של
רפורמה פולחנית זו ,שהיא נערכה לפי ההוראות הכתובות בספר ,בעוד שרפורמות פולחניות אחרות במזרח הקדום
התבססו על הוראות השליט ופקידיו (נאמן תשס"ז .)33 :על יוזמת המלך לביצוע הרפורמה הפולחנית והיקפה,
ולהכרת רפורמות פולחניות שערכו המלכים השונים ראו :נאמן ; 113 :2002תשס"ז.30–11 ,1-6 :
17על הטלטלות הפוליטיות שפקדו את יהודה בעת ההיא ראו עמודים .29-28
18כוגן .44–42 :1978
19ויידנר ;928–927 :1939וייפרט ;316-314 :1972ליפשיץ תשס"ד.55–51 :
20גלות י הויכין יצרה מצב מוזר ובעייתי ,והיתה הבסיס לקרע האידיאולוגי שעתיד להתרחב בגלות בבל בין ה"גולים"
לבין "הנשארים" שעליהם הומלך צדקיהו .שכן ,לראשונה בתולדות עם ישראל התהווה מרכז מחוץ לתחום יהודה,
ובראשו עמד יהויכין ,שגם בגלותו היה בעיני רבים המלך הלגיטימי (ניהר ;230 :1999ליוורני .)214 :2005מעמדו
המלכותי של יהויכין צויין במלכים ב' (כ"ה – 27ואילך) למעלה משלושים ושבע שנה לאחר חורבן יהודה ,ומהכתוב
ביחזקאל (א' ,)2נמנו השנים על פי גלות יהויכין" :בחמישה לחדש היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין" .חיזוק
למעמדו הרם של יהויכין בגלות ,מתאשר מתעודות בבליות שנמצאו בחדרים התת–קרקעיים של המצודה המלכותית
בבבל לפיהם המשיכו השליטים הבבליים לכנות את יהויכין בכינוי "מלך יהודה" ,וסיפקו לו ולחמשת בניו מזון ושמן
(ויידנר .)928 :1939
66
בדומה להתערבותו של מלך מצרים במינוי מלך יהודה ,המליך נבוכדנאצר מלך בבל ,לאחר הגליית
יהויכין ,את מתניה דודו ,והסב את שמו לצדקיהו (פסוק .)17אחת עשרה שנה מלך צדקיהו
בירושלים ,ולא ברור מהכתוב מדוע מרד במלך בבל (כ"ד .)20–18בתגובה למרד הביאו הבבלים
לקיצה של ממלכת יהודה .התיאור המקראי של כיבוש יהודה וגלותה עוסק בירושלים בלבד.
ראשיתו במצור שהחל בעשרה בטבת (ינואר 588לפנה"ס) ,וסיומו כשמונה עשר חודשים אחר כך,
בשנה האחת עשרה למלכות צדקיהו (יולי 586לפנה"ס) ,עם נפילת העיר בידי צבא בבל (מלכים ב'
כ"ד ;18כ"ה ;21ירמיהו א' ;3ל"ט ;2נ"ב 21.)4את נפילת ירושלים תיאר המחבר בשתי מילים:
"ותבקע העיר" (מלכים ב' כ"ה 22,)4מבלי שציין היכן הובקעה החומה .לאחר מכן התמקד
בבריחת המלך צדקיהו וחלק מצבאו "דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך" (שם) 23בדרך
הערבה ,לאחת מממלכות עבר הירדן ,אולי לעמון 24.חיילי צבא בבל דלקו אחריו ,וצדקיהו המורד
נלכד ונענש באכזריות על שהפר את שבועת הוסאל שלו למלך בבל (יחזקאל י"ז .)18–12הוא הובל
לריבלה ושם נשפט ונענש (מלכים ב' כ"ה ;7–6ירמיהו נ"ב 25.)11מדיניותם הנוקשה של הבבלים
כלפי צדקיהו ובניו נועדה להרוס את שלטונו הבלתי מעורער של בית דוד ,שהיה גורם משמעותי
ביצירת חוסר היציבות באזור .כחודש לאחר חיסול המלך ובניו עלה נבוזראדן רב טבחים
26
לירושלים להחריבה .תיאורי ההרס מתמקדים בניתוץ חומות ירושלים 27,בשרפת מרכזי השלטון
והפולחן – "בית המלך" ו"בית ה'" 28,ובשרפת "כל בתי ירושלים" "וכל בית גדול" (מלכים ב' כ"ה
29.)10–9מבחינת מחבר התיאור ,לאחר שרפת בית המקדש וחיסול שלטון בית דוד ,חדלה יהודה
מלהתקיים ,וכל מי שנותר בה הוא "דלת הארץ" (מלכים ב' כ"ה 30.)12לדעת חוקרים רבים,
31
מלבד פעולת עונשין לעיר המורדת ,יש לראות בהחרבתה השיטתית של ירושלים חלק מפעולה
21אהרוני ;26 :1964 ;48–47 :1957ברקאי ;107 :1993ליפשיץ תשס"ד ,97–96 :ושם הערות .17–16
22על הבחירה בשורש בק"ע ועל השימוש בו לתיאור חורבן ירושלים ראו :ליפשיץ תשנ"ז.122 :
23להשערות בדבר מקומו של השער ראו :ליפשיץ תשס"ד ,101–100 :ושם הערות .38 ,36
24ליפשיץ תשנ"ז ;123 :תשס"ד .101 :האפשרות שצדקיהו ניסה להגיע לעמון סבירה ,היות שעמון הייתה בת בריתו
של צדקיהו במרד נגד בבל ,וסיפוחה לא חל לפני שנת 580לפנה"ס .גם קשריו של ישמעאל בן נתניה עם בעליס מלך
בני עמון (ירמיהו מ' ,)14ובריחתו לשם לאחר רצח גדליהו (ירמיהו מ"א ,)15מחזקים סברה זו.
25על עקירת העיניים כעונש שהיה מקובל לעבד שבגד באדונו ראו :כוגן ותדמור .318 :1988
26ניקולסון .122 :1970
27בירמיהו (נ"ב ) 14הוסיף המחבר על הכתוב בספר מלכים ,והדגיש את הרס "כל חומת ירושלים".
28התיאור המפורט של ביזת כלי המקדש (מלכים ב' כ"ה )17–1נועד להדגיש את חיסולו של המרכז הדתי ,ואפשר
לראות בו את התגשמותה של נבואת ישעיהו לחזקיהו (ישעיהו ל"ט .)7–2
29המילה "כל" נועדה להדגיש את הטוטאליות של החורבן (ירמיהו ל"ט ;9–6 ,2נ"ב .)15–4להבנת המונחים" :בתי
ירושלים" ו"בית גדול" ראו :ליפשיץ תשס"ד.103 :
30על המגמות לשימוש במונח זה לתיאור המצב ביהודה לאחר חורבנה ,והשוואת התיאור המקראי עם הממצאים
הארכיאולוגיים ,ראו להלן בעמודים.66-65 :
31בהם :ליפשיץ ;136–135 :2001תשס"ד ;151 ,145–144 :סטגר וקינג ;46 :2001אוסישקין .109 :2003
67
מדינית וצבאית מחושבת .השתהות הכוח הבבלי כחודש לפני החרבת העיר וחיסול הצמרת
הכוהנית (מלכים ב' כ"ה ;21–18ירמיהו נ"ב )27–24יכולים להעיד ,כי נבוזראדן לא פעל מתוך
נקמה ספונטנית ,אלא הייתה זו מדיניות מכוונת של הבבלים .מטרתם הייתה למחוק את המרכז
הפוליטי והדתי של העיר ,שהיה מקור לתסיסה ולמרד ,ולהותיר את ירושלים שוממה ועזובה.
הגליית תושבי ירושלים הייתה ממוקדת ושקולה ,ונועדה ככל הנראה להרחיק את היסודות שהיו
עלולים להפריע לכינונם של ההסדרים השלטוניים החדשים .המקרא מתאר את הגלייתן של שלוש
קבוצות לבבל :בשלב הראשון גלה "יתר העם" (מלכים ב' כ"ה ,)11וייתכן שהכוונה לכל אלה
שגרו בירושלים קודם למצור הבבלי ,ונשארו בעיר לאחר כניעתה 32.הקבוצה השנייה כללה את
"הנופלים אשר נפלו על מלך בבל" (שם) ,שכפי הנראה הסגירו את עצמם לידי הבבלים במהלך
המצור .לדעת ליפשיץ 33,קבוצה זו התמקמה בנחלת בנימין ,וניסיונו של ירמיהו להצטרף אליהם
במהלך המצור על ירושלים מעיד על מגמתם הפוליטית לקבל את מרות הבבלים .בשלב השלישי
גלה "יתר העם הנשארים בעיר...יתר ההמון" ,קבוצה הכוללת את אוכלוסיית ירושלים אשר
נתפסה בעיר לאחר כניסת הבבלים אליה 34.היות שהעילית הכלכלית ,הפוליטית והדתית של
יהודה גלתה לבבל בגלות יהויכין (מלכים ב' כ"ד 598 ;15–10לפנה"ס) ,ייתכן כי מספרם הכולל של
שלוש הקבוצות הללו לא עלה על אלפים בודדים.
32על המונח "יתר העם" ,הנזכר במקרא שתים עשרה פעמים ,ראו :ליפשיץ תשס"ד ,104 :ושם הערה .59
33ליפשיץ תשס"ד.105 :
34ליפשיץ תשנ"ח ;328–325 :2003 ;30–29 :תשס"ד ,105–104 :ושם הערות ;61–59אוסישקין 2006א .150 :בירמיהו
ל"ט 9ונ"ב 15מובא תיאור דומה בשינויים קלים בלבד.
68
.3הקהילה היהודית בבבל
חקר שיטות ההגליה האשורית והבבלית מראה ,שגולים מעמים שונים יושבו בערי מלוכה ובמרכזי
מנהל גדולים 35.חוקרים שונים סבורים 36,כי בדומה למיעוטים אחרים ,הועברו גולי ירושלים
לחבלי ארץ בבבל אשר חרבו בעת המלחמות נגד אשור ,וככל הידוע הם הושבו לרוב בקהילות
עצמאיות ,ושמרו על זהותם התרבותית גם בדורות הבאים 37.הריכוז היהודי בבבל היה כפי
הנראה הגדול ביותר מחוץ לגבולותיה של ארץ ישראל ,ובעל השפעה מכרעת אף על החיים
שהתנהלו בארץ 38.אין במקורות עדות קונקרטית לנישואים בין יהודים לבני נכר בבבל .אולם
מתברר ,כי לצד השתמרות הקהילה היהודית בבבל ,הייתה גם מידה מסוימת של טמיעה בבני
הנכר .לדעת צדוק שקד ועודד 39,מצבה הכלכלי הטוב של הקהילה היהודית הגולה 40,זימן
התבוללות חברתית וטמיעה דתית בסביבה הנכרית .גולים שחיו ביישובים הטרוגניים בבבל היו
מעורבים באופן אינטנסיבי בכלכלה ,בתרבות הסביבה ובשפה ,והצמיחו מקרבם אישים שפעלו אף
בחצרות המלכים .צדוק הצביע על גילויי התבוללות ,שבאו לידי ביטוי בדחיקת השפה העברית
העתיקה ובחדירת השפה הארמית ליצירה הספרותית וללשון הדיבור ,ובהחלפת הכתב העברי
העתיק בכתב ארמי .הארמית הפכה ללשונם של הגולים ,ואף בשובם לארץ המשיכו לדבר בלשון
זו 41.הגולים אימצו את לוח השנה הבבלי והשתמשו בשמות בבליים לחודשי השנה .ההשפעות
הבבליות הדתיות באו לידי ביטוי בפיתוח מודעות לכוחו של השטן כאנטיתזה לכוחו של ה',
ובאמונה בחיי העולם הבא ובתחיית המתים .השפעה רבה על היהודים ניכרה גם באימוץ שמות
נכריים בתקופת גלות קצרה יחסית .גרינץ ובלנקינסופ 42ייחסו את השמות הנכריים של מנהיגי
השיבה :זרובבל ,ששבצר 43,והשמות האכדיים ,האיראניים והארמיים המצויים ברשימת העולים
כגון" :בני פחת מואב" (עזרא ב' " ,)6בני רצין"" ,בני מעונים"" ,בני נפיסים"" ,בני ברקוס"" ,בני
35עודד .127 :2010
36בהם :צדוק תשל"ג ;19–17 :1979 ;175–173 :בריינט ;44–43 :2002ליוורני ;216 :2005פירס .400–339 :2006
37לזיהויים של המרכזים היהודיים בבבל ראו :פירס ;408–400 :2006עודד .154-144 :2010להכרת האירגון הפנימי
של הקהילה היהודית בגלות בבל ראו :עודד .210-197 :2010
38לימים הכירו חכמי בבל בקהילות הרבות שנוסדו על ידי צאצאיהם של גולי שומרון ,שהתפשטו בצפון פרס
ובאחמתא במזרח ,והגיעו עד הרי ארמניה ואסיה הקטנה ,והם ראו בהם יהודים לכל דבר.
39צדוק תשל"ג ;188–186 :שקד תשמ"ג ;35–23 :עודד .237-234 :2010 ;108–104 :2000
40עודד (שם) ,נסמך בין השאר על התיאור בספר עזרא (עזרא א' ,11–6ב' ,)69המציג את הרכוש הרב שאותו הביאו
הגולים לירושלים ,את הכסף ,הזהב ואת הרכוש ששלחו הנותרים בגולה לאלה ששבו.
41לדעתו ,כך נוכל להסביר את כתיבתם של פרקים שלמים במקרא בארמית ,כגון :דניאל ב'–ז' ,עזרא ד' –7ו' .19
42גרינץ ;220 :1979בלנקינסופ .92–90 :1988
43לדעת גר ינץ ,גם משפחתו של עזרא הייתה משפחה "מתבוללת" ,שלא הקפידה על שמירת שמות עבריים ,ועל כך
יעיד שמו של עזרא שהיה .homo novus
69
סיסרא" (שם שם " ,)48–47בני עזגד" (שם ח' ,)12וכן עולים "שלא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם
אם מישראל הם" (עזרא ב' 59ונחמיה ז' " ,)61לכתמי ההתבוללות" שפקדו את הקהילה
היהודאית בגולה .ברשימת השמות שנמצאה בארכיון בית מורשו בניפור ,נמצאו שמות של נכרים
ושמות יהודיים לּבנים של אבות נכרים ,כגון :מתניהו בן אבלאט ,עקביהו בן באו אטר ,יגדליהו בן
ננ אדֻ נ .מכאן הסיקו החוקרים 44,שייתכן כי הייתה בבבל תנועת התגיירות במקביל לתנועת
ההתבוללות.
" .4העם הנשאר בארץ יהודה" (מלכים ב' כ"ה ,ירמיהו ל"ט–מ"ג)
ההיסטוריוגרפיה המקראית הרשמית חותמת את קורות ממלכת יהודה ב"סתימת הגולל" על
החיים בארץ לאחר חורבן המקדש בשנת 586לפנה"ס ,ומחדשת את תולדות העם בארצו
ב"הצהרת כורש" (עזרא א') .אולם התיאור בדבר התרוקנות הארץ מתושביה אינו אחיד ,ומציג
שתי גרסאות שונות ומנוגדות ,שכל אחת מהן משקפת את זמן חיבורה ,ואת מגמתם
ההיסטוריוגרפית של מחבריה וקהל יעדם .המחבר המשנה תורתי ,שערך את חיבורו ההיסטורי
בגלות בבל ( ,)Dtr 2התמקד בחורבן ובהרס שגרמו הבבלים לירושלים ,לבתיה ולכלי המקדש,
והדגיש את גורל המלך ואת רצח שבעים ושניים האנשים מנכבדי העיר (מלכים ב' כ"ה .)21–1לפי
שיפוטו ,הגלה נבוזראדן את כל יהודה והותיר בה רק את "דלת הארץ 45".בתיאור המקביל
בירמיהו ל"ט (פסוק )9הם כונו "העם הדלים אשר אין להם מאומה" ,ובפרק נ"ב (פסוק ,)15
שהוא חלק מתוספת מאוחרת רחבה לנוסח המסורה ,שאינה מופיעה בנוסח השבעים 46,הם כונו
"דלות הארץ" .לדעת ליפשיץ 47,מטרתו של התיאור במלכים ב' כ"ה הייתה להגדיר את גלות
יהודה ואת חורבנה כתהליך סופי ובלתי הפיך ,תוך הדגשת רשימת כלי המקדש שנבזזו או נהרסו
והצגת רשימת חשובי העיר שהומתו בריבלה .הגדרתם של הנשארים כדלים ברכוש היא דו-
משמעית ,ומרמזת גם על מספרם המועט .העילית הגולה ראתה ב"נשארים" לאחר גלות יהויכין
קומץ עניים ,שלאחר חורבן ירושלים הצטמצם מספרם עוד יותר .לשיטתו של המחבר ,כל שנותר
44בהם :קלונר תשס"א ;50 :תשס"ב ;93 :רפפורט תשכ"ה ;15–14 :בלנקינסופ ;92–90 :1988קוז ;114–108 :1996
קנופרס 2001ב.22 :
45הצירוף "דלת הארץ" מופיע במקרא ארבע פעמים בסך הכול ,מהן פעמיים במלכים ב' (כ"ד ;14כ"ה )12ופעמיים
בירמיהו (מ' ,7נ"ב .)16
46רופא תשנ"ז ;184–180 :תשנ"ח.225 :
47ליפשיץ תשס"ד.124-123 :
70
בארץ לאחר החורבן הבבלי הוא קומץ שולי וחסר משמעות של אביונים ,שהושאר בה כדי לשמש
"לכרמים וליגבים" עבור השלטון הכובש (מלכים ב' כ"ה 48.)12חוקרים רבים 49,סבורים
שהתפתחות רעיונית זו ,מקורה בעורך המשנה תורתי שחי בגלות בבל ( )Dtr 2שהציג את העימות
שהתפתח במלוא חריפותו לאחר ימי שיבת ציון ,ומקורו ברצונם של הגולים להשיב לעצמם את
זכויותיהם השלטוניות שאבדו להם עם הגלות ,אך נתקל בחוסר נכונותם של "הנשארים" לקבל
את הנהגתם.
אמנם יהודה לא התרוקנה לחלוטין מתושביה היהודאים לאחר החורבן והגלות ,אך מספר
תושביה הצטמצם ביותר עקב רעב צמא המגפות וההגליות המתלוות למלחמה ,והנותרים התרכזו
ביישובים קטנים בעיקר בשטח שבין בית לחם לבית צור .היות שהבבלים לא הביאו ליהודה גולים
מארצות שכנות ,נמנע לפחות בתקופה זו שינוי משמעותי בהרכב האתני של ארץ יהודה .העברת
מרכז הכובד של החיים אל הכפרים ,מלמדת על נזקים בכל שטחי החיים שהיו קודם לכיבוש
הבבלי ,שכן המרכזים העירוניים חרבו ,והיתה הידלדלות והזנחה ניכרת של היישובים ביהודה.
50
לא ברור מה עלה בגורלו של מזבח המקדש ,ולא ידוע אם הבבלים התירו עלייה לרגל לחורבות
המקדש .אולם לדעת חוקרים שונים 51,ייתכן כי לאחר חורבן המקדש בירושלים הפכו חורבותיו
למוקד עלייה לרגל לקיום תפילה ,לאמירת קינות ולפולחן מוגבל באזור המזבח עצמו בהתאם
למדיניות שהכתיבו הבבלים .סביר להניח שחורבנו של מקום הפולחן המרכזי עודד את פיתוחם
ואת שגשוגם של מקומות פולחן חלופיים שהיו קשורים במסורות הישנות ,דוגמת בית אל ,מצפה,
גבעון ושכם 52.העדות העיקרית לשימוש בחורבות המקדש כאתר פולחן היא תיאור עלייתם של
48להבנת המונח "לכרמים וליגבים" ראו :ניקולסון ;122–117 :1970משיניסט ;36–35 :1994ליפשיץ תשס"ד–122 :
.342-341 ,128
49בהם :ליפשיץ תשנ"ז ;101 :תשס"ד ;399 :מקנזי ;145 :1991 :ליוורני ;222–221 :2005רום-שילוני .137 :2007
50פאוסט תשס"ט ;341 :עודד .61 :2010
51בהם :כוגן תדמור ;318 :1988ליפשיץ .130 :2001
52ליפשיץ תשס"ד .410 ,141 :בעותק של תפילה לפולחן לאל חור שנתגלה במצרים ,המצוי גם בקטע ממגילת המקדש
(ב' ,) 92-91נכתב על גבי פפירוס באותיות דמוטיות בשפה הארמית" :יענני מחר אל בית אל" ,ובספר היובלים (פ"ה,
ט') נמצאים פסוקים המזהירים שלא להאמין בבית אל (תהילים כ' הינו מזמור זהה אך בעיבוד יהודאי) ,תיאור זה
יכול ללמד שחורבן המקדש בירושלים הביא לפריחתו המחודשת של אתר הפולחן בבית אל.
71
שמונים עולי הרגל" 53,משכם משלה ושומרון… ומנחה ולבונה …54בידם להביא בית ה'" (ירמיהו
מ"א 55.)5אמנם ירושלים אינה נזכרת במפורש כיעדם ,אך חוקרים רבים 56סבורים שקבוצה זו של
עולי רגל מפחוות שומרון ,שנהגה בגלוי מנהגי אבלות ,הייתה בדרכה לירושלים כחודשיים לאחר
שרפת המקדש 57.לדעת יפת 58,לידיעה בדבר הליכה משותפת של שמונים איש משלושה מרכזי
פולחן חשובים בישראל חשיבות מרובה כמקור להכרת התקופה ,היות שהיא מובאת כבדרך אגב,
ואיננה חשודה במגמתיות .לשיטתה ,ארגונם המשותף של בני ערים שונות סביב הפולחן יכול
להצביע גם על ארגונם בתחומים אחרים ,והוא מעיד בעיקר על מעורבותם הרגשית העמוקה ,ועל
הדרך שבה ביטאו את זהותם הלאומית .לדעת ליפשיץ 59,סביר להניח שהבבלים לא טרחו למנוע
את הפולחן הצנוע שנערך בחורבות המקדש ,ולא אסרו על יחידים או על קבוצות לקיים בו פולחן
עממי וספונטני ,שאף תאם את האינטרס הבבלי להפגין לעיני כל את גורלם של המורדים.
הבבלים ,בדומה לאשורים ,החריבו את מקומות הפולחן רק כאמצעי ענישה ,ולאחר מתן העונש
הם לא מנעו את העלייה לרגל למקדש החרב .הטקסים אשר נערכו במקום היו ספונטניים
53הליכה משותפת של קבוצה גדולה המונה שמונים איש לא הייתה יכולה להתבצע באופן מחתרתי ,ולא ברור אם
מדובר באירוע חד פעמי שנערך לאחר החורבן .אולם אם אנשי הצפון העזו לעלות לירושלים כחודשיים לאחר חורבן
המקדש ,סביר להניח שהמשיכו מנהג זה לאורך השנים ,כאשר הארץ שקטה ,ועלו לחורבות המקדש "לזכר" .ג'ונס
( )473–471 :1992 ;19 :1963גרינץ ( )84 :1972וקאלבו ( )20 :1990סבורים ,כי עליית שמונים הזקנים משלוש ערים
מרכזיות בממלכת ישראל :שכם ,שילה ושומרון ,לירושלים מעידה על הצלחת הרפורמה של יאשיהו בקרב תושבי
הצפון .מהכתוב אי אפשר להבין אם אנשים אלה נמנו עם המתיישבים החדשים שהובאו לשומרון והתגיירו "מפחד
האריות" (מלכים ב' י"ז ,) 25או שמא עלו לירושלים עקב חורבן מקום פולחנם .על כך ראו :מונטגומרי ;57–56 :1927
אידלשטיין תשכ"ד ;135–132אלט 1953ב.321 :
54לאחר הרס המקדש ביב על ידי המצרים ,אישרו הפרסים את שיקומו כאתר להקרבת "מנחה ולבונה" בלבד (פורטן
תשכ"ג .) 71–70 :מעמד נחות זה ,שהוצהר עליו בדכרונה הפרסית ,זהה לסטטוס של אתר המקדש בירושלים לאחר
החורבן ,שבו הועלתה "מנחה ולבונה בבית ה'" במקום קרבן מן החי .להבנת משמעותן של "המנחה והלבונה" ראו:
רנדטורף ;191 :1967אקרויד .26 :1968ייתכן מאוד כי מצב זה נשמר לאורך תקופת הגלות עד "הצהרת כורש",
ובואם של ישוע וזרובבל בישר את ראשיתה של תקופה שבה החלה הקרבת קורבן מן החי .אולי זו הסיבה שחידוש
הפולחן בירושלים יוחס להם (ליפשיץ תשנ"ז ;161:תשס"ד.)145 :
55לא ידוע על מינוי כוהנים ממשפחה אחרת לאחר חיסול הצמרת הכוהנית .אולם ,לדעת מילר והייס ()426 :1986
בלנקינסופ ( )35–25 :1998וליפשיץ (תשס"ד ,144 :ושם הערה ,)85ייתכן שהפולחן הצנוע באתר המקדש החרב נוהל
על ידי כוהנים ממשפחת צדוק כחלק מייצוב המערך המדיני והכלכלי של הפחווה וביסוס אוכלוסיית "הנשארים" בה.
56בהם :תומסון ;259 :1919וולץ' ;68 :1935ינסן ;46 :1956גאלינג ;128 :1964נות ;264 :1981אקרויד –25 :1968
;26קוכמן ;107 :1980קאלבו ;20 :1990יפת ;162-159 :1990תשנ"ז2000 ;226–220 :ב ;368 :אלברטס ;377 :1994
ליפשיץ ; 139–138 :2001 ;118 :1999תשס"ד ;142 :הופמן .127 :2001
57בניגוד אליהם סבר סקינר ( ,) 304 :1961שהתיאור איננו היסטורי אלא נכתב כמסר לעתיד ,כדי שאנשים מישראל
יראו בירושלים את בירתם .גם נאמן (תשנ"ג )23 :אינו מקבל את הדברים כפשוטם .לשיטתו ,אזכור שילה לצד שני
המרכזים החשובים באזור שומרון במאות שביעית–שישית לפנה"ס ,מעיד על מגמת המחבר להראות שגם לאחר
חורבן המקדש נשמר מעמדה המרכזי של ירושלים בפולחן .המחבר בחר במכוון בשלושה מרכזי פולחן חשובים
בשומ רון ,ותיאר כיצד אנשים שישבו בשומרון העדיפו לעלות לרגל לירושלים ,אף על פי שבחפירות הארכיאולוגיות
בשכם ,בתל שלה ובשומרון לא נמצאו שרידים להתיישבות מהמאה השישית לפנה"ס (פינקלשטיין בונומוביץ ולדרמן
,)174–173 :1985ולא בטוח שאכן התגוררו בערים אלה לאחר חורבנן .ליפשיץ ( )139 :2001הדגיש את הסמליות
שבהצגת שלושת המרכזים החשובים שחרבו :שכם מימי האבות ,המרכז הפולחני בשיֹלה מתקופת טרום המלוכה,
ושומרון בירת ממלכת ישראל ,כמסר פוליטי ותיאולוגי לגורלה של ירושלים ולהיותה מרכז דתי .בירמיהו פרק ז'
(בעיקר פסוקים )12 ,4קורא הנב יא לעם שלא לסמוך על נצחיותה של ירושלים העתידה להיחרב כמו שילה .נבואה זו
מתחברת במישרין להווה ,שבו מגיעים האבלים משילה לירושלים החרבה (ירמיהו ל"א .)13–1לדיון בנושא ראו:
ליפשיץ תשס"ד ,144–142 :והערות .85–74
58יפת תשנ"ז.235 :
59ליפשיץ תשס"ד.143–141 :
72
ועממיים ,ואורגנו על ידי קבוצות קטנות או על ידי יחידים ,אך לא הותר להקריב בהם קרבן מן
החי.
אין בידינו ראיות ברורות על היחסים בין אוכלוסיית הנשארים לאחיהם בגלות .אולם ,מאבקם
האידיאולוגי של הגולים בנשארים משתקף היטב בנבואותיהם של ירמיהו ושל יחזקאל ,וחילופי
הדברים בין הנביאים לבני דורם מהווים מקור כמעט בלעדי להכרת עולם האמונות והדעות
היהודאי בעשורים הראשונים של המאה השישית לפנה"ס 60.גישת הכתוב בדברי ירמיהו כלפי
הנותרים בארץ נשמעת במשל דודאי התאנים (ירמיהו כ"ד ,)10-2 :כאשר התאנים הטובות הן
"גלות יהודה אשר שלחתי מן המקום הזה ארץ כשדים לטובה" ,והתאנים הרעות הן:
"… שארית ירושלים הנשארים בארץ הזאת והיושבים בארץ מצרים" .בסופה של הנבואה ניבא
ירמיהו טובות לגלות יהויכין בבבל ,ולנותרים בארץ ניבא כליה מוחלטת .הקושי העיקרי בהבנת
הפרשה נוגע לעמדתו של ירמיהו כלפי שתי הקבוצות :את יחסו הטוב לגולי יהויכין אפשר להבין,
שכן לאחר הגלייתם ,אין עוד טעם לנגחם .אולם תמוה יחסו של ירמיהו לנשארים בירושלים
שהנביא הועיד להם כליה ,חרפה והפצה בגויים ,היות שבנבואותיו האחרות ,נתן להם תקווה
לעתיד ועודד אותם לא לרדת מהארץ (ירמיהו ל"ב ,15-6ל"ג ,19-6מ"ב .)15-1מקובלת עלי דעתם
של קרול והופמן 61,הסבורים ,שניסוחה הנוכחי של הנבואה איננו של ירמיהו ,אלא תחיבה
ספרותית המשקפת את התקופה בה גבר המתח בין הגולים לבין הנשארים שהחל עם גלות
יהויכין ,והחריף לאחר גלות יהודה ,על רקע תפיסת האדמות שננטשו על ידי הנשארים ביהודה.
דברי פורענות אלה שהושמו בפי ירמיהו על "הנשארים" הם ביטוי לזעמה ולחששותיה של אצולת
יהודה הגולה שרכושה ואדמותיה נתפסו בידי "דלת הארץ" .העורך אשר ביקש להציג את קביעתו
הנחרצת של ירמיהו בעודנו בארץ שהגולים עדיפים על פני הנשארים ,שם דברים אלו בפי ירמיהו
על מנת לתת משקל לעמדה זו ,ובכך לשמוט את הקרקע מתחת לטיעוני "הנשארים" ,ש"להם
ניתנה הארץ למורשה".
62
60רום-שילוני .121 :2007
61קרול ;111-110 :1991הופמן .485-484 :2001לזמן חיבורה המאוחר של הנבואה ולשילובה בדברי ירמיהו ראו:
קרול ;111–110 :1991הופמן תשס"א ;485–483 :רום-שילוני.204–201 :2003 :
62לדעת עודד ( ,)462 :2010נבואה זו אינה מעידה על מתיחות או סיכסוך קרקעות ביהודה בין הגולים לבין הנשארים,
אלא שנקודת המוצא של ירמיהו היא דתית ומוסרית ,והוא שפט את ה"נשארים" מנקודת ראות של עקרון הגמול
האישי .לדוגמא הציג עודד את הנבואות הקשות להן "זכו" מלכי יהודה האחרונים מפי ירמיהו :יהואחז ,יהויקים
ויהויכין ,שנאמרו להם עקב חטאי הם האישיים .עודד סבור "שהתאנים הרעות" הם אלה אשר לא שמעו אל דבר ה',
ואילו הגולים" ,התאנים הטובות" ,קבלו כבר את עונשם .קשה לקבל את דבריו של עודד ,שכן נבואה זו שנאמרה
ל"נשארים" ביהודה איננה נבואה אישית ,הוא גם לא מזכיר חטאים ספציפיים ,כך שהיא לא עונה על הקריטריון של
גמול אישי .היות שלא ברור אם נבואה זו נאמרה בימי צדקיהו ,לפני החורבן נגד אנשי יהודה שהתנכלו לירמיהו,
נראה לי שהיא נוספה לאחר החורבן כחלק מדברי הניגוח של החוגים שרצו להתעלם מהשארית שנותרה ביהודה.
73
רמז נוסף לעימותים קשים בין אוכלוסיית יהודה שלא גלתה לבין הגולים ,נמצא בשתיים
מנבואות יחזקאל" 63.אחיך ...אשר אמרו להם יושבי ירושלים רחקו מעל ה' לנו היא נתנה הארץ
למורשה" (יחזקאל י"א .)15-14מדברים אלה משתמע ,כי הנשארים בארץ ראו בגולים חוטאים
שבאו על עונשם ,וכי רק הם" ,עם ה'" הזכאי לרשת את הארץ שהובטחה לאבותיו 64.יחזקאל
מבטל את טענות "הנשארים" ,שלפיהן חטאי הגולים הביאו לעקירתם מן הארץ ,ודווקא נוכחותם
שלהם היא ביטוי למימוש ההבטחה שניתנה לאברהם 65.הוא מתווכח עם בעלי ההשקפה השוללת
מגולי יהודה (והוא בתוכם) את הזכות על הארץ ,ולאחר שמשלח בהם את חמתו הוא מכנה אותם
"יושבי החרבות" (יחזקאל ל"ג ,)25-23ומבשר על כיליונם .במקביל ,הוא מנבא לגולים שה'
יקבצם מתפוצותיהם ,יתן להם את אדמת ישראל (פסוק ,)17והם בלבד יהוו את גרעין האומה
החדשה 66.לדעת רום שילוני 67,מתוכן הוויכוחים והעימותים האידיאולוגיים ,כפי שהם מצוטטים
בדברי הנביאים ירמיהו ויחזקאל ,ניכרת עצמאותם של "הנשארים" ותחושת השוויון שהרגישו
בינם ובין הגולים.
68
בניגוד לתיאור הפסימי של העורך המשנה תורתי שפעל בגלות ( ,)Dtr-2אשר סיכם את חורבן
יהודה בהתרוקנותה הארץ ,והפחית במספרם ובחשיבותם של "הנשארים" בה ,נוספו לטקסט
כדוֹר לאחר החורבן 69,כ"עדות ראייה" ,שני "נספחים" ,שבהם משתקפת השלמה עם המצב
הקיים תחת השלטון הבבלי.
70
63לזמן חיבורן של הנבואות ראו :ברין תשל"ה.95–94 ,43–42 :
64לדעת תדמור (תשמ"ח ,53 –51 :והערה ,)12טענתם איננה בבחינת חידוש ,ונראה שהשקפתם נבעה מתוצאת
האירועים ,ומניסיון היסטורי של גלות ממלכת ישראל :גלות במימדים כאלה אין שיבה ממנה ,וציבור שנענש ,גורלו
נחתם .לשיטתו ,הפעלים" :ירש" ו"נתן" שמושאם הוא הארץ ,הם מונחי היסוד שהביאו את שארית יהודה
למסקנתם ,ויסודות האידיאולוגיה שמובעת בפיהם טמונה בתודעה הלאומית של התקופה ,ובתפקיד שתודעה זו
ייחסה לאבות המיוצגים בכתוב על ידי אברהם ,שרק לו ניתנה הארץ לירושה מכוח ההבטחה האלוהית .תדמור סבור
שאין לראות באידיאולוגיה של השארית יצירת "יש מאין" ,אלא שהיא מעוגנת במסורות מקודשות שהתקבלו אפילו
על ידי מתנגדיה ,ומכוחן היא שואבת את עוצמתה.
65תדמור תשמ"ח.53 :
66רעיון זה הצמיח בגולה עור וגידים והפך להיות "זרע הקדש".
67רום-שילוני .137 :2007
68לגבי יחזקאל י"א ,אפשר לקבל את דעתו של עודד המביא את קביעתם של רוב החוקרים הסבורים כי ייתכן
שהנבואה נאמרה בימי צדקיהו לגולי יהויכין שרצו לחזור ליהודה ולקבל את אדמותיהם .אולם הנימוקים אותם הוא
מביא ( )468-465 :2010לגבי "יושבי החרבות" ביחזקאל ל"ג ( )29-23אינם מתקבלים .לדעתו ,עיקר הפולמוס בפרק
ל"ג הוא בין הנביא לבין ה"נשארים" בדבר המשך ישיבתם בארץ וגורלם על פי תורת הגמול והצדק האלוהי ,ואין הוא
משקף מריבה על זכות הקניין בנחלת אבות בין הגולים לבין הנשארים .נראה לי כי דבריו של הנביא יחזקאל ברורים
דיים ,וכל ניסיון לפרש אותם אחרת נראה דחוק ולא מספק .יחסם העויין של הגולים כלפי "הנשארים" זכה לתמיכה
משמעותית שבאה לידי ביטוי בנבואות אלה שלפחות אחת מהן – יחזקאל ל"ג נאמרה על ידי הנביא עצמו שניבא עוד
כחמש עשרה שנה לאחר חורבן יהודה ,ולאחר שגלות יהויכין התמקמה והתחזקה למעלה מעשור בגולה הבבלית.
69ליפשיץ תשס"ד.409 :
70הנספ ח השני מתאר את שחרור יהויכין מהכלא הבבלי (מלכים ב' כ"ה ;30–22ירמיהו מ' ,9–7נ"ב ,)34–31אך לא
אדון בו.
74
הנספח הראשון מתאר את ראשיתו של תהליך השיקום שנפתח בפני הנשארים בחבל בנימין תחת
שלטונו של גדליהו בן אחיקם שהופקד 71עליהם .בתיאור זה המתייחס לגורל העם שנשאר ביהודה
לאחר כיבושה ,מודגש היחס החיובי של הבבלים כלפי הנשארים ,והמסר העיקרי בו נועד לעודד
אותם לקבל את המציאות החדשה על מגבלותיה 72.בניגוד לעורך המשנה תורתי בגלות (,)Dtr 2
מכיר בהם מחבר הנספח כגוף בעל מעמד ,שבראשו הופקד המחליף של בית דוד ,אשר מונה בידי
מלך בבל 73,לניהול החיים הלאומיים "בערי יהודה" (ירמיהו מ' 74.)5אוכלוסיית "הנשארים"
מוגדרת על ידו כ"העם הנשאר בארץ יהודה" (מלכים ב' כ"ה ,)22ובתיאור המפורט יותר בספר
ירמיהו הם מכונים "העם הנשארים בארץ"" ,מאשר לא הוגלו בבלה" ו"שארית ליהודה" (ירמיהו
מ' " .)15 ,11 ,7 ,5שארית" זו כוללת "אנשים ונשים וטף" (ירמיהו מ' " ,)7מקטן ועד גדול" (ירמיהו
מ"ב 75,)1ואת "בנות המלך" (ירמיהו מ"א ,)10שהיו כפי הנראה משרידיו של בית המלוכה,
76
שלמרות קרבתן המלכותית ,לא גלו ואף ייתכן כי השאירו לשירותן את סריסיהן
(מ"א .)16
התנהלותו המתונה של גדליהו לאחר מינויו כפחה באה לידי ביטוי בהצלחתו לשכנע את היהודים
שברחו לאזורי הספר ,למואב ,לעמון ולאדום לשוב ולהשתקע ביהודה (ירמיהו מ' .)12–11
77
גדליהו בן אחיקם הורה להם ולשרי החיילים לשבת בערים אשר תפסו ,ואף העניק להם אדמות
שמהן יוכלו לאסוף "יין וקיץ ושמן" (ירמיהו מ' 78.)12–10סמכותו המנהלית של גדליהו כפחה
71תמונה דומה עולה מה"ביוגרפיה" של ירמיהו (ירמיהו ל"ט ,)14–3שישב במצפה שלא נפגעה בעת החורבן .התמה
המרכזית המשתקפת ממנה היא ההשלמה עם העול הבבלי .על השימוש בשורש פק"ד ראו :ליפשיץ תשנ"ז;65 :
תשס"ד ,111–110 :ושם הערה .85עמוד ,386הערה .200
72בניגוד לדעה זו הרואה במינוי גדליה על השארית תיאור אופטימי ,סבור עודד ( )71-70 :2010שאין בסיפור זה הבעת
תקווה מצד המחבר שהתקומה מצויה בנשארים ולא בגולים .אלא להיפך :לשיטתו ,המגמה להבאת הסיפור נועדה
להראות שהניסיון מצד גדליהו והבבלים להפר את עצת ה' ולהתבסס מחדש ביהודה עוד לפני ריצוי העונש במלואו,
הוא ניסיון נפל .לפיכך ,גדליהו ,אנשיו והכשדים שהיו איתו במצפה נהרגו ,והשארית ירדה למצרים.
73מילר והייס ( )41–37 :1986טענו שגדליהו מונה על ידי הבבלים להיות מלך יהודה בדומה למינויו של צדקיהו
(מלכים ב' כ"ד ,)17ובדומה למינויו של יהויקים על ידי מלך מצרים (מלכים ב' כ"ג .)34לדעתם ,העורך
הדויטרונומיסט ,שלא יכול היה "להעלים" את גדליהו לחלוטין ,טשטש את מינויו מכיוון שלא היה מבית דוד .ליפשיץ
(תשס"ד )397–394 :דחה את טענתם .לשיטתו ,היא אינה נסמכת על מקור כלשהו ,ואינה מתאשרת מהכתובים ,ויש
לראות בתיאור מינויו של גדליהו ביטוי למגמה אנטי-דוידית פוסט-דויטרונומיסטית ,המזהה את בית המלוכה
כאחראי לחורבן.
74אלט (1953ב )319 :זיהה את "ערי יהודה" עם תחומו הקדום של שבט יהודה ,שהשתרע מבית לחם בצפון ודרומה
לכיוון חברון.
75להבנת משמעותו המכלילה של הביטוי ראו :ליפשיץ תשס"ד.148 :
76ליפשיץ (תשס"ד ) 138 ,113 :סבור ,שהוספת בנות המלך לתיאור מעידה על מגמתו של המחבר להדגיש עוד יותר את
חריגותו של ישמעאל בהתנגדותו לגדליהו ,בכך שהוא מציב את בנות המלך לצדו.
77ייתכן שבין הנמלטים היו מתנגדי צדקיהו ,שהצליחו לברוח מיהודה לפני תחילת המצור הבבלי (ליפשיץ תשנ"ז:
.)146
78להבנת משמעותם של המוצרים החקלאיים האלה וזמן הבשלתם כראיה לפעולתו של גדליהו מיד לאחר חורבן
ירושלים ראו :ליפשיץ תשס"ד.122–121 :
75
מתאשרת גם מדבריו אל "השרים" אשר הגיעו אליו למצפה (ירמיהו מ' 79.)10גדליהו דאג להרגיע
את חששם מפני הבבלים ,והבטיח להם כי ביטחונם מותנה בנאמנותם לשלטון הבבלי" :שבו
בארץ ועבדו את מלך בבל וייטב לכם" (מלכים ב' כ"ה ;24ירמיהו מ' .)9סביר להניח שבדברים
אלה הוא התכוון לקבלתם את מרות הבבלים ,הכוללת תשלומי מסים ,ולהשתלבותם של שרידי
הצבא בחיים הכלכליים בהתאם להסדרים החדשים שקבעו הבבלים 80.אוכלוסיית "הנשארים"
ביהודה ,שהיקפה אינו ברור 81,איבדה אמנם את עצמאותה המדינית ,אך ככל הנראה שמרה על
המסגרת הכפרית-פטריארכלית בלא שינוי .אוכלוסייה זו התרכזה ברובה בשטח שבין חבל בנימין
לבין צפון הרי יהודה ,והמשיכה לקיים את אורח חייה הקודם במסגרת מנהלית חדשה.
82
לא ידוע כמה זמן חלף מאז חורבן ירושלים ועד מינויו של גדליהו בן אחיקם ,וכמה זמן נמשכה
כהונתו 83.הכתוב מספר על רצח גדליהו וחיל המצב הבבלי בידי ישמעאל בן נתניה" ,מזרע
המלוכה" 84,ועוד עשרה אנשים "בחֹדש השביעי" ,מבלי לנקוב בשנה מסוימת .אולם הרצף
התיאורי בין מינויו של גדליהו לבין רציחתו ובריחת כמה מהאנשים למצרים לאחר הרצח ,מלמד
שלא עבר פרק זמן ארוך בין האירועים (מלכים ב' כ"ה ,)26–22וכן שאין לקבל את השערת
החוקרים ,לפיה שלט גדליהו שנים אחדות בפחוות יהודה הבבלית 85.ציון הגעת ישמעאל בן נתניה
"בחדש השביעי" (פסוק )25ללא אזכור השנה ,יכול לתחום את רצף הזמן בין החורבן ,שאירע
"בחדש החמישי" ,לבין הרצח ,ולהבהיר שכל הפרשה נמשכה פחות מחודשיים.
86
79לזיהויים של "השרים" ראו :ליפשיץ תשנ"ז ;152–148 :תשס"ד.134–128 :
80ליפשיץ תשס"ד.136 :
81ייתכן שבאוכלוסיית הנשארים היו גם פליטים מפחוות שומרון ,אשר הגיעו ליהודה בעקבות הרפורמה של יאשיהו,
ונקשרו למקדש ולחורבותיו (ליפשיץ .)135–134 :2001
82אדלשטיין ;1448 :1993ליפשיץ תשס"ד.179–178 ,126 :
83תקופת שלטונו של גדליהו בן אחיקם מתוארת בספר מלכים ובספר ירמיהו .הדעה שלפיה הגרסה התמציתית
בספר מלכים היא המקורית (ונקה ,)115–114 :1971נדחתה על ידי מרבית החוקרים ,שראו בה "נטע זר" שאינו
מתחבר לפרשת החורבן ,וקשור לנספח המאוחר על שחרור יהויכין (מלכים ב' כ"ה 27ואילך) .החוקרים הדגישו את
האחידות הלשונית והרעיונית בגרסה שבספר ירמיהו ,ולשיטתם היא המקור אשר שימש בסיס לתקציר המובא בספר
מלכים .אולם בסיפור גדליהו בספר מלכים הנביא ירמיהו לא נזכר ,ולא משולבים בו קטעים מנבואותיו ,דבר המעיד
על קושי מסוים .משום כך מציע ליפשיץ (תשנ"ז )59 :לקבל את דעתם של רופא (תשמ"ג )100–98 :וכוגן ותדמור
( ,) 326 :1988ולהעדיף את התיאוריה השלישית ,שלפיה שתי הגרסאות ,במלכים ובירמיהו ,מתבססות על מקור אחד.
עורך הביוגרפיה של ירמיהו השתמש במקור כולו ,ועורך הנספחים במלכים עיבד אותו והציגו בפסוקים ספורים.
הקשיים נובעים בעיקר מכך ,שבתיאורי התקופה מופיעים ציוני זמן מעטים שאפשר להיאחז בהם לצורך קביעת
התרחשות האירועים המתוארים.
84חוקרים שונים בהם :הולדיי ;272 :1989אלסטרום ;800 :1993הופמן תש"ס ,114–113 :סבורים ,כי הדגשת מוצאו
של ישמעאל "מזרע המלוכה" היא חלק מהמגמה האנטי-דוידית בפרשה זו שנועדה להכפיש את דמותו של ישמעאל.
85בין המחזיקים בדעה זו :תומפסון ;657 :1980מילר והייס ;421 :1986כוגן ותדמור .327 :1988
86ליפשיץ תשס"ד.122–120 :
76
ההשערות שהועלו במחקר באשר למניעיו של ישמעאל לרצוח את גדליהו ,התמקדו ברובן בהצגת
דמותו השלילית – היותו רוצח מטורף ותאוותו לממון (ירמיהו מ"א .)10–1אולם נראה כי מניעיו
של ישמעאל היו תכליתיים יותר :ישמעאל ,שהיה "מזרע המלוכה" ,רצח את מי שחשד כי הוא
מקבל בהכנעה את הכיבוש הבבלי ומשתף אתו פעולה .כנצר לבית דוד הוא לא היה יכול לשאת את
העובדה ששליט שאינו ממשפחת המלוכה יעמוד בראש העם ,גם אם לא הוגדר כמלך .קבוצת
המתנגדים שבראשה עמד ישמעאל תלתה את כל מעשה השיקום של הפחווה בגדליהו שהסכים
לפעול תחת השלטון הזר ,וכדי לעצור את התהליך הוא רצח את העומד בראשו.
87
לא ידוע מה הייתה תגובתם של הבבלים לרצח גדליהו והפקידות הבבלית .מידע על גורל
"הנשארים" מצוי בגרסה (המקוצרת) בספר מלכים ב' ,ובשתי גרסאות ב"ביוגרפיה" של ירמיהו,
שאחת מהן נראית כניסיון להציג את התרוקנותה של הארץ לאחר הרצח .על פי גרסה אחת
(ירמיהו מ"א ,)18–16לאחר רצח גדליהו נמלטה מפחד נקמת הכשדים קבוצת אנשים שמנתה:
"שרי חיילים" ו"גברים אנשי מלחמה" ,שראו עצמם שרויים בסכנה ,והם התיישבו "בגרות
כמהם" מתוך כוונה להגר למצרים (ירמיהו מ"א 88.)17ייתכן שלקבוצה זו הצטרפו אנשים נוספים
מחשש לחייהם ,אך בכל מקרה לא מדובר בבריחה או בנטישה מוחלטות של יהודה .ואכן ,הכתוב
מדגיש שהם רק תכננו לרדת למצרים ,ועדיין לא יצאו מתחום יהודה..." :אם שום תשימו פניכם
לבוא מצרים ובאתם לגור שם( "...ירמיהו מ"ב .)15לפי הכתוב ,רצחו ישמעאל ואנשיו את גדליהו
ואת אנשי הפקידות הבבלית שהיו במצפה ללא גיבויים של הנותרים בארץ ,שכן שרי החיילים
בהנהגתו של יוחנן בן קרח התנגדו מלכתחילה לגישתו של ישמעאל (ירמיהו מ' ,)15ולאחר הרצח
נמלט ישמעאל מפניהם (ירמיהו מ"א .)14–11משום כך סביר להניח שלא הייתה צפויה כל תגובה
של הבבלים נגד אוכלוסיית "הנשארים" ,וזו הסיבה להפצרתיו של ירמיהו בהם ,שלא יימלטו
למצרים" :אל תיראו מפני מלך בבל אשר אתם יראים מפניו( "...ירמיהו מ"ב .)11
מתיאור זה נוכל להסיק שחיי התושבים בפחוות יהודה נמשכו במידת מה ברוח ההסדרים שנקבעו
על ידי הבבלים ,ומבחינת מחבר התיאור ,רצח גדליהו לא היה סוף הקיום היהודאי בארץ .מסקנה
זו מתחזקת עקב הפער בין גרסה זו לבין הגרסה השנייה (ירמיהו מ"ג ,)7–5המדגישה שיוחנן בן
קרח ושרי החיילים שהיו איתו ,לקחו (אולי בכוח הזרוע?) את "כל שארית העם" למצרים ,את
"כל שרי החיילים וכל העם" ,את "כל שארית יהודה אשר שבו מכל הגויים אשר נדחו שם" ו"את
87ראו בנושא :הופמן תש"ס.115–113 ,109 :
88למשמעות השם "בגרות כמהם" ראו :תומפסון ;662 :1980הולדיי ;298 :1989הופמן תש"ס.118–117 :
77
כל הנפש אשר הניח נבוזראדן" ,ובהם הנביא ירמיהו (ירמיהו מ"ג .)7–4חוקרים שונים 89,סבורים,
כי השימוש החוזר בביטויים המכלילים באמצעות המילה "כל" להצגת הנמלטים למצרים ,ובהם
ירמיהו ,הוא חלק מהעריכה המאוחרת ,המנוגד למהלך הסיפור .תיאור זה נובע מרצונו של העורך
( )Dtr 2ליצור תמונת התרוקנות מוחלטת של יהודה ,ולשעבד את הסיפור כולו לתפיסה השלטת,
שלפיה תמו החיים ביהודה לאחר רצח גדליהו והתחדשו רק עם שיבת הגולים .תיאור זה משלים
את המסופר על אודות כיבוש יהודה וגלותה ,ונועד לשרת את עניינם של הגולים ,אשר רצו
להבהיר כי הם שבו לארץ ריקה ,ורק הם "יהודה האמיתי" 90.לדעת פאוסט 91,אין לפרש באופן
מילולי את הכתוב בירמיהו מ"ג (פסוקים )7-4לפיו התרוקנה הארץ לחלוטין מיושביה ,כשם שאין
לפרש את הכתובות האשוריות המתארות את גלות ישראל כטוטאלית .אולם ,יש לקבל את
הקביעה ,כי לאחר חורבן יהודה גלה רוב העם ,והיות שלא הובאו גולים אחרים במקומם ,נוכל
להתייחס למונח "הארץ הריקה" כראליה עד לתקופה הפרסית.
בירמיהו פרק נ"ב (פסוק )30מסופר ,כי "בשנת שלוש ועשרים לנבוכדנאצר" ( 582לפנה"ס) ,ארבע
שנים לאחר חורבן יהודה" ,הגלה נבוזראדן רב טבחים יהודים שבע מאות ארבעים וחמישה" שהיו
מקרב אוכלוסיית "הנשארים" .אין כל רמז באשר לנסיבות הגליה זו ,אולם לדעת אפעל וקוכמן,
92
אין לקשור הגליה זו לרצח גדליהו ,שכן ,קשה להניח שהבבלים השהו את תגובתם לרצח גדליהו
כארבע שנים ,ונראה כי הגליה זו הייתה פעולה משלימה שכּוונה לעקירת היסודות שנחשדו בחוסר
נאמנות לבבל.
93
האמביוולנטיות העולה מהכתוב במקרא בנוגע להתרוקנות הארץ לאחר כיבושה ,אינה מקלה את
השיחזור ההיסטורי ,והתיאורים הסותרים יצרו מחלוקת בקרב החוקרים .חלקם 94,בהסתמך על
התמונה ההיסטורית המוצגת בספר מלכים וב"ביוגרפיה" של ירמיהו ,סבורים כי לאחר רצח
גדליהו התרוקנה הארץ מתושביה היהודאים .לשיטתם ,הגליית משפחת המלוכה ,חיסול הכהונה
89בהם :קוכמן ;104–103 :1980זייטס ;280–277 :1989ליפשיץ תשס"ד.409 ,149–148 :
90ליפשיץ תשס"ד.147 :
91פאוסט ,תשס"ב.95–93 :2003 ;86–84 :
92אפעל ;78 :1978קוכמן .103 :1980
93לדעת עודד ( ,) 70 :2010פרק נ"ב בספר ירמיהו נוסף כנספח לספר המקורי ,כדי להראות שנבואות ירמיהו אכן
התקיימו.
94בהם :ברקאי תש"ן ;224 :ונדרהופט ;243 :2003 ;110 :1999שטרן ;51 :2000עודד ;58 :2003 ;305–304 :2001
:2010
;73-66פאוסט תשס"ב.95–93 :2003 ;86–84 :
78
הגבוהה והפקידות ,הגליית החיילים הסופרים ובעלי המלאכה ,כל אלה הביאו לחורבן ושבר,
ולאבדות רבות בנפש שהובילו לקריסת המוסדות האזרחיים והצבאיים ,ולפרימת המרקם
החברתי .יהודה אמנם לא התרוקנה לחלוטין מתושביה בתקופת הגלות ,אבל ההגליות ההמוניות
הביאו לדילול האוכלוסין ,וללא חיים עירוניים או מוסדות ארגוניים פנימיים ,נפגעה גם התרבות
החומרית והרוחנית .בניגוד לדעה זו סבורים חוקרים רבים 95,שקביעה זו נסמכת בעיקר על
התיאור המקראי אשר עבר עריכות אידיאולוגיות רבות לאורך שנים .לשיטתם ,התיאור על
התרוקנות הארץ מתושביה היהודאים מבטא בעיקר את האידיאולוגיה ואת תפיסת עולמם של
גולי בבל במאבקם התיאולוגי ,הפוליטי והכלכלי ב"נשארים" .עקב רצונם של הגולים לבסס את
זכויותיהם ולחזור ולתפוס את מעמדם ואת אדמותיהם ,הם העלימו את המציאות ההיסטורית
שהתקיימה ביהודה בימי הגלות.
.5סיכום ומסקנות
א .התיאורים במקרא על חורבן יהודה וגלותה מתמקדים רק בירושלים ובסביבתה הקרובה.
ב .הכתובים המקראיים המתארים את חורבן יהודה וגלותה אינם זהים .תיאור אחד מציג את
חורבן יהודה והתרוקנותה המוחלטת מתושביה .התיאור האחר מציג את הפיכתה של יהודה
לפחווה בבלית תחת שלטונו של גדליהו בן אחיקם ,שישב במרכז המנהלי שהוקם במצפה שבחבל
בנימין.
ג .הפרקים ההיסטוריים בירמיהו מרחיבים את התיאור המצומצם המצוי בספר מלכים בדבר
היקף האוכלוסייה שנותרה ביהודה לאחר החורבן .המסקנה ההיסטורית העולה מכתובים אלה
היא ,שלא "דלת הארץ" הושארה בה על ידי נבוזראדן "לכרמים וליוגבים" ,אלא "העם הנשאר
בארץ יהודה" ,הכולל "אנשים נשים וטף" ,והם המשיכו את הקיום הלאומי ביהודה .שחזור
היסטורי זה ,הנתמך בממצא הארכיאולוגי מראה ,כי באזור בנימין וסביבות בית לחם שנפגעו
פחות משאר חלקי ממלכת יהודה ,ניתן לשחזר קיום כלשהו של האוכלוסייה היהודאית עד למאה
החמישית לפנה"ס.
ד .אין מידע ישיר מתוך הכתוב במקרא על אוכלוסיית הנשארים בארץ .אולם ,מתוכן נבואותיהם
95בהם :משיניסט ;36–35 :1994ליפשיץ תשנ"ח 28 :ושם רשימת חוקרים רחבה.
79
של ירמיהו ויחזקאל ,מתבררת עוצמת האיבה שהתפתחה בין הגולים לבין הנותרים בארץ ,כפי
הנראה על רקע תפיסת רכושם של הגולים על ידי הנשארים.
ה .רצח גדליהו לא הביא לבריחה המונית ולנטישה מוחלטת של תושבי הפחווה את מקום מושבם.
ייתכן כי תיאור זה נכתב על ידי העורך המשנה תורתי בגלות בבל ( ,)Dtr 2כחלק מתפיסתו
האידיאולוגית את המשך קיומו של עם ישראל.
6
מבוא
תולדות השומרונים שזורות בקורות היהודים בימי הבית השני ורוויות בסכסוכי דמים .אולם אין
בידינו מקורות כתובים המצביעים על ראשיתו של הסכסוך בינם לבין היהודים ,ולא על הסיבות
שבגללן פרץ.
בעבודה זו אראה כי מוצאם של השומרונים באוכלוסיית הארץ שלא גלתה לאחר חורבן ממלכות
ישראל ויהודה .בהסתמך על הממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו ,אטען ,שבניית המקדש
השומרוני על הר גריזים ברבע האחרון של המאה החמישית לפנה"ס היה סמל לקרע סופי וברור
בין שתי העדות .טענה זאת עומדת בניגוד לדעה שרווחה במחקר עד לפני שנים אחדות ,ובה עדיין
מחזיקים חוקרים רבים הנסמכים על עדותו של יוסף בן מתתיהו .לדעתם ,המקדש השומרוני נבנה
במאה הרביעית לפנה"ס ,וחורבנו על ידי יוחנן הורקנוס החשמונאי במאה השנייה לפנה"ס גרם
לקרע בין שתי העדות.
העבודה נחלקת לשלושה חלקים עיקריים .בחלק הראשון" :תהליכים דמוגרפיים
ותרבותיים בשומרון וביהודה תחת שלטון אשור בבל ופרס – העדות הארכיאולוגית",
אדון בתרומת העדות הארכיאולוגית להבנת התהליכים הדמוגרפיים והתרבותיים
שהתרחשו בישראל וביהודה לאחר חורבנן והפיכתן לפחוות .עלי לציין ,כי למרות רצוני
להגביל את עצמי לעדות הארכיאולוגית בלבד ,במקומות מסוימים נאלצתי למלא פערים בעזרת
העדות המקראית ,חרף מגבלותיה כמקור היסטורי מהימן.
1
בפרק הראשון אציג את הנתונים הארכיאולוגיים ואת העדויות האפיגרפיות והנומיסמטיות ,מהם
ניתן ללמוד כי חורבן ממלכת ישראל והפיכתה לפחווה אשורית לא שם קץ להתיישבות הישראלית בה.
בפרק השני אציג תמונה ארכיאולוגית של היישוב ביהודה לאחר חורבנה ,אשר ממנה עולה כי הבבלים
החריבו בעיקר את המערך העירוני ביהודה ,שבמרכזו ירושלים ,ומשם הייתה גם ההגליה העיקרית.
לעומת זאת ,המערך הכפרי בהרי יהודה ,בעיקר באזור שבין חברון לחבל בנימין ,חרב באופן חלקי,
והתיישבות בו המשיכה להתקיים עד אמצע המאה החמישית לפנה"ס .בפרק השלישי אציג את תמונת
היישוב בפחוות יהודה ושומרון בראשית התקופה הפרסית ( 538לפנה"ס ואילך) .אראה כי יישובים
1בנושא זה ראו :נאמן תשס"ט.27 ,20 :
7
רבים שחרבו בכיבושים האשורי והבבלי שבו והתאוששו עם השנים ,ותשלומי המס ששילמו
אף הוו מקור הכנסה לאימפריות .בנוסף לכך אראה ,כי בין האוכלוסייה הישראלית שנותרה
בפחוות שומרון האשורית לבין אוכלוסיית "הנשארים" בפחוות יהודה ,התקיימו קשרים
הדוקים וקבועים מסוף המאה השמינית ועד סוף המאה החמישית לפנה"ס.
בחלקה השני של העבודה" :יהודה תחת שלטון אשור ,בבל ופרס – העדות המקראית",
אעמוד על ההבדלים בין התיאור המקראי של חורבן יהודה לבין הממצאים
הארכיאולוגיים אותם הצגתי בחלק הראשון .כדי להימנע מכפילויות בין שני התיאורים ,הקפדתי להפריד
במידת האפשר בין הצגת הממצאים הארכיאולוגיים לבין התיאור המקראי.
בהמשך ,אציג את שתי הגרסאות הסותרות המתארות את גלות יהודה :בגרסה אחת הציג המחבר
את התרוקנותה המוחלטת של יהודה לאחר גלותה (מלכים ב' כ"ה ,)21ולפי הגירסה השנייה,
ההגליה הייתה חלקית ,והבבלים מינו את גדליה בן אחיקם למושל על "העם הנשאר בארץ יהודה"
(מלכים ב' כ"ה .)22
בחלק השלישי של העבודה" :האידיאולוגיה המשתקפת במקורות ההיסטוריוגרפיים מהתקופה
הפרסית ככלי להבנת היחסים בין שבי הגולה לבין אוכלוסיית הארץ שלא גלתה" ,שהוא החשוב
והמרכזי ,אעמוד על יחסם של המקורות המקראיים העיקריים אל אוכלוסיית הנשארים בארץ.
הדיון ייפתח במלכים ב' י"ז שנכתב כביכול לאחר חורבן ממלכת ישראל ,גלותה ואיכלוסה
המחודש על ידי נכרים שהובאו אליה מרחבי אשור .אלה התגיירו עקב טריפתם על ידי אריות ,אך
במקביל המשיכו לעבוד לאלוהיהם .תיאורים אלה אידיאולוגיים בעיקרם ,ומנוגדים לממצאים
הארכיאולוגיים ולכתובות האשוריות ,לפיהם חלק ניכר מהאוכלוסיה הישראלית נותר בארץ
ושמר על זהותו התרבותית .ואכן ,בספרי הנביאים חגי וזכריה ,המשקפים את החיים ביהודה
בסוף המאה השישית לפנה"ס ,לפני בניית בית המקדש השני ,אין זכר לאוכלוסיה נכרית זו
ולפולחנה הסינקרטיסטי ,ולא מובעת בדברי הנביאים עוינות או הפרדה כלפי "העם הנשאר
בארץ" .מבחינת הנביאים ,כל קהלם הוא "עם הארץ" שצריך להתגייס ולבנות את בית המקדש.
8
בניגוד לפתיחות זו ,מציג ספר עזרא-נחמיה שנכתב באמצע המאה החמישית לפנה"ס,
אידיאולוגיה בדלנית ,קיצונית ובלתי מתפשרת כלפיהם .מחבר הספר התעלם לחלוטין מקיומם
של "הנשארים" ,ולפי תפיסתו ,ממלכות ישראל ויהודה התרוקנו לאחר הכיבוש האשורי והבבלי,
וכל מי שחי בארץ ,איננו חלק מעם ישראל ששב לארצו הריקה על מנת לחדש בה את חייו
הלאומיים .נראה כי אידיאולוגיה בדלנית זו מתבססת על סיפור על מוצאה של האוכלוסייה
בפחוות שומרון לאחר הגליית תושביה הישראלים על ידי האימפריה האשורית (מלכים ב' י"ז),
ועל כתובים אחרים במקרא הדנים במוצאה של אוכלוסיית זו ואופי פולחנה .בולטים בהם שני
סיפורים העוסקים בראשיתו של עם ישראל המציגים את שכם כעיר נכרית שמקום פולחנה טמא
עוד מימי האבות :סיפור אונס דינה ,ותיאור קבורת האלילים בשכם על ידי יעקב (בראשית ל"ד,
ל"ה .)4רוב החוקרים סבורים שסיפורים אלה נכתבו במאה החמישית לפנה"ס ,ומשקפים את
המציאות הרעיונית שרווחה בקרב החוגים הבדלניים מקרב שבי הגולה בפרק זמן זה.
דחייתם של עובדי ה' שלא גלו בפחוות שומרון וביהודה על ידי הפלג הבדלני מקרב השבים ובראשו
נחמיה ,הובילה לקרע בינם לבין אלה שחפצו להתאחד עם אחיהם שלא גלו.
על פי הכתוב בנחמיה י"ג ,28נישא נכד הכהן הגדול מירושלים לבת סנבלט שליט שומרון,
וכתוצאה מכך גירש אותו נחמיה מירושלים .ספר נחמיה נחתם באירוע זה ,מבלי לספר על תגובת
בית הכוהן ותומכיו לגירוש.
לפי עדותו של יוסף בן מתתיהו שנכתבה כשש מאות שנה לאחר ההתרחשויות ביהודה ,אירע
סיפור דומה במאה הרביעית לפנה"ס ,בו נישא נכד הכהן הגדול לבת סנבלט וגורש מהמקדש.
לדבריו ,גירושו של הנכד מירושלים גרם למהומות בעיר ,והוביל לבניית המקדש השומרוני על הר
גריזים .לפי דעתי ,ספר נחמיה היה צריך להסתיים בתיאור דומה על תגובתה של משפחת הכהונה
ותומכיהם ,אך ספר עזרא-נחמיה לא עסק בתיאורים שאינם נוגעים לעדה עצמה .הממצאים
הארכיאולוגיים שהתגלו בשנים האחרונות על ידי יצחק מגן הראו ,שהמקדש השומרוני נבנה ברבע
האחרון של המאה החמישית לפנה"ס ,בימי נחמיה וסנבלט המקראיים ,כתגובה לגירושו של נכד
הכהן מירושלים ,וכי סיפורו של יוסף בן מתתיהו חוטא לאמת ההיסטורית.
בניגוד גמור לגישה הבדלנית המצויה בספר עזרא-נחמיה המתייחסת רק לקיומם של שבי הגולה,
מציג ספר דברי הימים שהתחבר במאה הרביעית לפנה"ס ,גישה אוהדת לכלל אוכלוסיית הארץ.
מחברו אינו מבחין בין השבים לבין הנשארים ,אינו מדקדק במוצאו של מי שחי בארץ ישראל,
ומבחינתו ,כולם "ישראל".
9
א .תהליכים דמוגרפיים ותרבותיים בשומרון וביהודה תחת שלטון אשור ,בבל
ופרס – העדות הארכיאולוגית
.1עליית אשור וכיבוש הלבנט
א) הקדמה
במאה התשיעית לפנה"ס ,תחת שלטונם של אשורנציפל ב' ( 859–883לפנה"ס) ושלמנאסר ג'
( 824–858לפנה"ס) ,החלה תנופת הכיבוש של האימפריה האשורית .במהלך המאה השמינית
לפנה"ס ,בתקופת שלטונם של תגלת-פלאסר ג' ( 727–745לפנה"ס) וסרגון ב' ( 705–721לפנה"ס),
השתנה לחלוטין המצב הגיאופוליטי והאדמיניסטרטיבי בכל הלבנט .מלכי אשור הקימו צבא
אדיר וייסדו את האימפריה שהייתה הגדולה והחזקה מכל האימפריות שהיו קיימות עד אז .בכל
האזור לא היה בנמצא כוח צבאי שהיה יכול להתנגד להם .האימפריה האשורית שלטה ביד רמה
על כל השטח שבין שני קצוות הקשת הפורייה עד הגבול עם מצרים ,ושטחה התפרש על פני עילם
ובבל בדרום-מזרח ,אנטוליה בצפון-מערב ,וחוף הים התיכון ומצרים בדרום-מערב.
2
תגלת-פלאסר ג' סיפח את הממלכות שכבש ,ובימיו שוכללה שיטת ההגליות ההמוניות ופותחה
השיטה של הגליות דו-סטריות 3 .משמע ,האשורים דאגו ליישב חבלי ארץ שנכבשו ולא להותיר
אותם ריקים מתושבים .כתוצאה מכך השטחים שנכבשו השתקמו ,התפתחו ושגשגו ,והיו יכולים
לשמש מקור לתשלום מסים .הגליות אלו שימשו כלי אימפריאלי למימוש יעדים כלכליים
ולשבירת הלכידות הלאומית של העמים הכבושים ,ולווו בעקירת רבבות אנשים מבתיהם
ובהושבתם בשטחים שסופחו לאימפריה האשורית .בראש הגולים הועמד נציב אשורי ,ואורח
חייהם הותאם לאינטרסים הכלכליים ,הצבאיים והאסטרטגיים של אשור 4.ממלכות אשר נכבשו
2תדמור ;19 :1994 ;79–78 :1958אוסישקין ;15 :1982נאמן 1995 ;104 :1993א ;57–56 :2005 ;107 :נאמן וצדוק
;163–160 :2000גליל .17 :2001
3הגליית תושבים לארצם של המנצחים לא הייתה ייחודית לאשורים .על ההגליות שהחלו כבר באלף השני לפנה"ס על
ידי הבבלים ,החיתים והמצרים ראו :גלב ;70 :1973עודד .43 –42 :1979עם זאת ,מלכי אשור הוסיפו לפתח את
טכניקת ההגליה ,ובמשך כל שנות שלטונה של האימפריה האשורית הוגלו מיליוני אזרחים מארצם ,ופוזרו ברחבי
המזרח הקדום (נאמן תשמ"ט .)229–220 :2005 ;44–43 :ההערכה המקובלת היא שבהגליות הדו-סטריות שנקטו
אשורנציפל ב' ,תגלת-פלאסר ג' ,סרגון ב' ,סנחריב ואסרחדון ,הועברו למעלה מארבעה מיליון אזרחים לשטחים שהיו
תחת שלטונם (עודד תשל"ז ;186–181תשל"ט.)161 :
4עודד ;35 :1979אפעל תשמ"ב ;123 :בקינג ;13–11 :1992זרטל ; 381–380 :2003ליפשיץ תשס"ד.20 :
10
ולא סופחו לאשור משיקולי כדאיות ,הפכו לממלכות וסאליות 5,ומהאנאלים האשוריים עולה שכל
העמים הכבושים נדרשו להעלות לאשור מס ,בדרך כלל בכיכרות זהב.
6
בימי שלטונו של תגלת-פלאסר ג' ,כבשה אשור את כל המרחב של סוריה-ארץ ישראל ,וביססה את
שלטונה עד הגבול עם מצרים 7.לאחר הכיבוש אוחד המרחב שבין הפרת לגבול עם מצרים ,והיה
ליחידה טריטוריאלית פוליטית אחת שכונתה "עבר הנהר" .היה זה ראשיתו של המפנה
המשמעותי והמשפיע ביותר בתולדות הלבנט מאז הוקמו בו הממלכות הגדולות .ביטולן של
המסגרות הלאומיות-אתניות הביא לאחידות תרבותית במרכזים השונים של האימפריה ,ולכינון
מנגנונים אדמיניסטרטיביים משוכללים וקבועים בשטחים הכבושים .ההגליות הדו-סטריות
הנחיתו מכה קשה על העמים הכבושים ,והחלישו את הארצות שמהן נלקחו הגולים .הן מחקו את
זהותם הלאומית והדתית של עמים רבים ,חיסלו את יכולתם ואת רצונם למרוד באשור ,והביאו
לכך שבמשך מאות שנים לאחר מכן לא התפתחה בהם ישות פוליטית שתבעה עצמאות .גם לאחר
התפוררות האימפריה האשורית ועליית בבל ופרס לא חלו שינויים במערך הפחוות ,וההסדרים
שקבעו האשורים היו תקפים ברובם בימי יורשיהם.
8
הגליית האוכלוסייה מנקודות אסטרטגיות למרכזים עירוניים דיללה חבלים שהיו בהם ריכוזים
גדולים של יסודות נוודים ,שהיו עלולים להוות בעיה לאימפריה .במקומם הובאו מאזורים
מרוחקים קבוצות קטנות של גולים ללא אחידות לאומית ,דתית או אתנית ,חיילים ואזרחים
אשורים .באופן זה הצליחו האשורים לחסל את השפעתה של העילית המקומית ,ולשבור את
הלכידות החברתית-היסטורית 9.שבירת המסגרות הלאומיות הקיימות והבאתם של גולים
ממקומות מרוחקים ,שלא הייתה להם כל זיקה לתושבים הוותיקים ,הובילה ליצירתן של קבוצות
מיעוטים זרים בקרב האוכלוסייה המקומית .המלך האשורי פרש עליהם את חסותו כהגנה מפני
האוכלוסייה המקומית ,שראתה בהם יורשים בכוח של אחיהם אשר נושלו והוגלו ממקומם ,והם
5על חובותיו של מלך וסאל כלפי אדונו ראו :ליוור ;424–421 :1965עודד תשל"ט ;168–162 :תדמור תשמ"ב–166 :
.173
6עודד תשל"ז ;185 :אפעל ;39–37 :1991פרקר ;85–84 :1997נאמן ;264–260 :2001גליל .24 :2001
7עודד ;36 :1979נאמן 1995 ;112 :1993 ;211 :1990א.107 :
8עודד ;160–158 :1979נאמן 1995א ;201 :2005 ;107–105 :ליפשיץ 2006א.20 :
9נאמן 1995א ;110–108 :בריינט .1015–1014 :2002מדיניות זו בלטה באזור בבל והמפרץ הפרסי ,שממנו עקרו
האשורים עשרות אלפי תושבים (ארמים וכשדים) והגלו אותם לכל רחבי האימפריה .על פי הכתובות האשוריות,
הגלה תגלת פלאסר ג' 155אלף איש משבטי הכשדים; סרגון ב' ,בעת מלחמתו במראדך בלאדן ,הגלה מבבל 90,580
איש ,וסנחריב הגלה בעת מסעו הראשון לבבל 208אלף איש (ברינקמן .)22–20 :1984לדעת נאמן (,)107–106 :1993
גם אם המספר מוגזם ,הרי הוא מבטא את מגמת השליטים האשורים.
11
בתמורה נטו להיות נאמנים לו .גולים אלה לא היו שותפים לזהות הלאומית ולפעילות הפוליטית
והלאומית של אנשי המקום ,אשר שאפו לעצמאות מהעול האשורי .כך נוצרו יחסי גומלין
מיוחדים בין השלטון הכובש לבין האזרחים הגולים – האחרונים שירתו את האשורים שרצו
לבסס את שלטונם ברחבי האימפריה ,אך לא כהכרת תודה אלא מכיוון שהיה בנפשם הדבר.
10
הצורך התמידי של צבא אשור בעיבוי שורותיו לשם השלמת משימות הכיבוש שלו סופק במקרים
רבים על ידי העברת יחידות מצבאות הממלכות שנכבשו ,כמו גם מהממלכות הווסאליות שהיו
עלולות לסכן את השלטון האשורי ,לצבא אשור 11.הצורך החיוני של האשורים בכוח אדם לשיקום
חבלי ארץ שנפגעו קשה בעת מסעותיהם במאות התשיעית והשמינית לפנה"ס ,הביא להעסקתם
של הגולים בבניית ביצורים ומרכזים צבאיים במקומות אסטרטגיים ,בבניית ערים ,ובבניית
12
מקדשים וארמונות.
בין השנים 738–740לפנה"ס הקים תגלת-פלאסר ג' חמש פחוות אשוריות באזור צפון סוריה:
ארפד ,כלנה ,חרדך ,צומור ומנצות 13.בשטחיה של מרכז סוריה ודרומה ,אשר נכבשו בשנת 732
לפנה"ס ,הוקמו שלוש פחוות נוספות :קרניים ,דמשק וצובא 14.האימפריה האשורית כבשה את
ערי הממלכה לאורך החוף הפניקי ועד דרום ארץ ישראל ,אך בכתובות האשוריות לא נרמז על צי
ימי אשורי ,אלא רק על שימוש בשירותים הימיים של ערי החוף הללו .לאשורים לא הייתה
אוריינטציה ימית ,והם היו תלויים בפניקים בכל הקשור בסחר ימי .מסיבה זו לא סיפחו מלכיה
את ערי החוף הפניקיות ואת ערי החוף בדרום ארץ ישראל ,והשאירו אותן במעמד של ממלכות
וסאליות שנתנו מענה לצרכיה של האימפריה בתחום זה 15.שתים עשרה שנה לאחר כיבושיו של
תגלת-פלאסר ג' הפך סרגון את חמת לפחווה אשורית ( 720לפנה"ס) ,ובסוף ימי שלטונו ועד
10עודד ;162 :1979נאמן .262–261 :2001 ;110 :1993
11סיפוח גולים לצבא אשור ,חלקם הגדול אנשי צבא של ממלכה שהובסה במלחמה ,היה תופעה קבועה באימפריה
האשורית .בחוזים שערכה אשור עם המלכים הווסאליים שלה ,הופיע סעיף מפורש ובו התחייבות מצד הווסאל
להצטרף עם צבאו למסעות המלחמה האשוריים (עודד ;161 :1979תדמור תשמ"ב .)151 :לדעת נאמן (–106 :1993
,) 107בדרך זו ,שהייתה מקובלת בעיקר במאות התשיעית והשמינית לפנה"ס ,העבירו האשורים לצבאם יחידות
שלמות מצבאות הממלכות שכבשו על נשקם ועל ארגונם ,וכך הגדילו בהדרגה את עצמתם הצבאית.
12נאמן .109–108 :1993עדויות רבות בדבר רתימת גולים לשירות האימפריה מופיעות בכתובות המלכותיות,
בתבליטים ,ובתעודות מנהלתיות .בתבליטים רבים מתוארות קבוצות העוסקות בעבודות בנייה ,ממראם החיצוני –
תסרוקות ,לבוש ,ותווי פנים – עולה כי כוח האדם היה מגוון מבחינה לאומית ואתנית (עודד .)312 :2001 ;186 :1979
13וייפרט ;314–303 :1972גרייסון ;75 :1991נאמן 1995א ;105 :ליפשיץ 2006א.21–19 :
14נאמן 1995א ;105 :ליוורני .145 :2005
15עודד תשל"ה ;38–37 :פרפולה ;135 :1981אילת ;24 :1991נאמן תשנ"ד1998 ;7:א .223–221 :תפנית במדיניות
האשורית המסורתית בדבר סיפוח ערי נמל חלה בשנים 669–680לפנה"ס .אסרחדון כבש את צור ואת צידון ,והקים
בשטחן שתי פחוות אשוריות :בצידון הוקמה פחווה שבירתה כר אסרחדון ,ובה נכללה ממלכת צידון במרחב שבין
ביירות בצפון לבין נהר הזהרני או הליטני בדרום (תדמור ;98 :1966גרייסון ;98 :1991נאמן 1995א .)109-107 :סמוך
לסוף תקופת מלכותו או בראשית ימי אשורבניפל ( 627–669לפנה"ס) הוקמה פחוות צור ,שהשתרעה על פני השטח
שמדרום לליטני ומצפון לכרמל (גרייסון ;126 :1991נאמן .)8–7 :1994
12
ראשית ימי סנחריב הוקמה בחוף פלשת פחוות אשדוד ( 712לפנה"ס) .ממזרח וממערב לירדן
השאירו האשורים את אדום ,עמון ,מואב ויהודה במעמד של ממלכות וסאליות ,וכן את אשקלון,
עקרון ועזה 16.ממלכות קטנות אלה היו מקור לתשלום מס בזכות תוצרתן החקלאית ,והן ניהלו
את המסחר היבשתי באזורן בהתאם לצורכי האימפריה.
17
ב) כיבושה של ממלכת ישראל והפיכתה לפחווה אשורית
החל מאמצע המאה השמינית לפנה"ס עברה ממלכת ישראל סדרה ארוכה של מלחמות ,כיבושים
והגליות .אלה הביאו לשינויים דמוגרפיים ,אשר הפרו את האיזון בין החבלים השונים וזרעו
בממלכה הרס וחורבן 18.מסע המלחמה הראשון של מלכי אשור לארץ ישראל חל בתקופת מלכותו
של מנחם בן גדי ( 738לפנה"ס) ,ועל פי העדות המקראית (מלכים ב' ט"ו ,)20–19בתקופתו שילמה
ממלכת ישראל לראשונה מס לאימפריה האשורית .במהלך השנים התרחבה דריסת הרגל
האשורית באזור .הגליל והגלעד נכבשו בימי פקח בן רמליה על ידי תגלת-פלאסר ג' (732–733
לפנה"ס) ,והאוכלוסייה מאזורים אלה הוגלתה (מלכים ב' ט"ו ;29דברי הימים א' ה' .)10–6
ממלכת ישראל שרדה כממלכה וסאלית של אשור עד ימי הושע בן אלה ,מלכה האחרון.
19
20
בשני קטעים במהדורת האנאלים של תגלת-פלאסר ג' מתוארים כיבושם וסיפוחם של שישה עשר
מחוזות וערים מהגליל התחתון ומשולי עמק יזרעאל 21.כמו כן מצוין מספר השבויים שנלקחו
כשלל" :שש מאות עשרים וחמישה נפש מן היישוב […] ,שש מאות חמישים ושישה נפש מן
22
היישוב .ש[…] ."..בסך הכול 13,520נפש ,מספר המעיד על הגליה המונית של התושבים.
16רדפורד ;358 :1992נאמן 1995א ;224 :1998 ;105 :שטרן .49 :2001על מיקומן ועל היקפן הטריטוריאלי של פחוות
אלה ראו :ליפשיץ תשס"ד.27–21 :
17ליפשיץ 2006א.22 :
18בקינג .18–17 :1992
19תיאורים מפורטים של מסעות האשורים לארץ ישראל בין השנים 732–733לפנה"ס ,שעניינם כיבוש הגליל והמסע
נגד אשקלון ,נחרתו בלוחות אבן בארמון מלך אשור בכלח (גליל ;139 :2001תשס"ז .)44–42 :לזיהוי המקומות
המוזכרים בדברי הימים ראו נאמן תשמ"ט .49–47:לסקירת המהלכים ההיסטוריים שאירעו בשנים אלה בלבנט ראו:
תדמור 1973ב ; 187–179 :1990 ;74–67 :אפעל תשמ"ב ;123 :ליוורני .147–144 :2005
20עורך ספר מלכים חתם בדרך כלל את קורות חייו של כל מלך בנוסחה מסיימת ,המפנה את הקורא לספר "דברי
הימים למלכי ישראל" ,שממנו שאב כביכול את מקורותיו .נוסחה זו חסרה בסיום קורות חייו של הושע מלך ישראל
האחרון ,וגם בקורותיהם של שלושת מלכיה האחרונים של יהודה :יהואחז ,יהויכין וצדקיהו ,שמלכותם ,בדומה לזו
של הושע ,נקטעה על ידי מלך זר.
21בשני הקטעים הללו נכתב כי תגלת -פלאסר ג' "הגלה את כל אנשי ארץ עמרי" ,מבלי לציין אם הובאו גולים
במקומם (אסטור ;27–23 :1988נאמן .)38–37 :1993 ;223–207 :1990
22פרפולה ;125 :1981גל ;52–48 :1998 ;143 :1990פוקס ;74 :1994עודד .29 :2010תדמור (:1994 ;23–13 :1967
)180–179העריך ,כי 13,520נפש – זהו סך כל הגולים שנעקרו מאזור הגליל התחתון ומשולי עמק יזרעאל.
13
הסקרים הארכיאולוגיים מעידים על כך שאזור הגליל התחתון התרוקן מיושביו בסוף המאה
השמינית לפנה"ס ,ונותר שומם במהלך המאות השביעית והשישית לפנה"ס 23.בסקר שערך זרטל
ביישובי ההר המרכזי ,התגלתה ירידה יישובית ניכרת במאה השביעית לפנה"ס 24.בחפירות
שנערכו במגידו 25,בחצור 26,בדותן 27,בבית שאן 28ובערים אחרות בממלכת הצפון ,התגלו עדויות
ברורות לחורבן כבד ולנסיגה משמעותית במספרי היישובים ובגודל האוכלוסייה .לא ברור מדוע
לא ערכו תגלת-פלאסר או יורשיו הגליות דו סטריות לאזור הגליל שסופח ,ובכל מקרה ,לא ידוע
על יישוב הגליל לפני התקופה הפרסית 29.ייתכן כי האשורים הסתפקו בריקון האזור מאוכלוסייה
שהייתה עלולה להקשות עליהם ,והעדיפו להותירו בשיממונו עקב מעמדו הפוליטי השולי של חבל
הגליל התחתון והפוטנציאל הכלכלי הדל שלו לעומת צורכי האימפריה האשורית.
30
הכיבוש האשורי הביא להרס המרכזים העירוניים ,לנטישתם ולהידלדלות היישוב בהם 31.לאחר
כיבושה החלקי של ממלכת ישראל הקימו האשורים בשטחה את פחוות דאר ואת פחוות מגידו
( 732לפנה"ס) ,שהמשיכו להתקיים עד סוף התקופה הפרסית 32.שטחה של פחוות דאר כלל את
המרחב הצר של חוף הכרמל והגיע עד הירקון מדרום 33.שטחה של פחוות מגידו השתרע על פני
הגליל העליון והתחתון ,עמק יזרעאל ועמק בית שאן ,והעיר מגידו הפכה למרכז האדמיניסטרטיבי
34
של הפחווה.
על פי המקורות האשוריים ,לאחר רצח פקח בן רמליה מינה תגלת-פלאסר במקומו את הושע
למלך על ישראל ,וקיבל ממנו מנחה 35.עם ההתקדמות האשורית ,הצטמק שטחה של ממלכת
23עודד ;112–111 :2004 ; 42 :1987גל ;159–158 :2003 ;50 :1998 ;59 :1988נאמן .230 :2005
24זרטל .164 :1997
25קרופוט ;147–132 :1940גל תשמ"ג ;141 :1990 ;63 :שֹלה ;1023–1003 :1993פינקלשטיין ואוסישקין :2000
;605–576פינקלשטיין ,אוסישקין והלפרן .1949–1944 :2008
26ידין ;177 :1975גל תשמ"ג ;63 :רייך ;237–233 :1975פינקלשטיין ;70–55 :1999בן-תור :2008 ;15–9 :2000
.1775–1769
27פרי ;15 :1992 ;26–22 :1959פריץ ורוזל תשמ"ו ;27–25 :ערב .113–110 :1999
28העיר בית שאן חרבה עם הכיבוש האשורי בשנת 732לפנה"ס .לאחר הכיבוש הייתה בה התיישבות קצרת ימים,
שאחריה פער גדול עד התקופה ההלניסטית (מזר תשנ"א ;141–136 :ארובס ,פורסטר וצפריר .)1641–1616 :2008
29בירן ונווה ;17–16 :1995גל .164 :2003
30תדמור ;67–62 :1967נאמן .117 ,109–106 :1993
31לאפ ;7–6 :1965ליפשיץ 2006א.21 :
32קניון ;99–98 :1957 ;91 :1942קרופוט ;18–17 :1957 ;10–3 :1942שטרן תשל"ג א ;32 :שטרן 1990ב;17–15 :
;50 :2001נאמן ;109 :1993פינקלשטיין ואוסישקין ;601 :2000טאפי ;242 :2001ליוורני .145 :2005
33שטרן 1990א1990 ;150–149 :ב ;1702–1695 :2008 ;27 :2001 ;15–12:נאמן 1995א ;109 :גלבוע תשנ"ו;126 :
ליפשיץ תשס"ד.22 :
34תדמור תשמ"ב ;168–161 :תשמ"ט ;77 :1994 ;185–180 :פרפולה ;119 :1981נאמן –107 :1993 ; 225–219 :1990
1995 ;108א ;107–106 :פינקלשטיין ואוסישקין ;2000שטרן ;49–46 :2001ליפשיץ תשס"ד ,22 :ושם הערות .22–20
35כתובת סיכום ,4שורות ;17–15כתובת סיכום ,9שורות ( 11-9פרפולה ;)123 :1981תדמור ;265 :1968תשמ"ט:
;184–180גליל .64 :2001
14
ישראל ,ורק השטח הקטן של הר שומרון נותר בידי הושע ,מלך ישראל האחרון 36.הושע ,שהומלך
בחסות מלך אשור ,היה וסאל נאמן כל ימי תגלת-פלאסר ג' ,ולא ברור מדוע מרד במעצמה
שהעלתה אותו לשלטון 37.ייתכן כי לאחר מותו של תגלת-פלאסר ( 727לפנה"ס) ,ועם עלייתו של
שלמנאסר ה' לשלטון ( 722–726לפנה"ס) ,התפתה הושע להאמין שהגיעה שעת הכושר לפרוק את
עול אשור ,ובעידודה של מצרים הוא הצטרף לקואליציה שכללה את רוב הממלכות שהיו בשטחי
סוריה וארץ ישראל ,והן מרדו באשור 38.בתגובה למרד החריב שלמנאסר ה' חלק מהערים
הגדולות בישראל 39,וצר על הבירה שומרון ( 722–724לפנה"ס).
40
תיאור כיבושה של ממלכת ישראל והגליית תושביה בשנת 720לפנה"ס מתואר במלכים ב' י"ז,
שנחלק לשלוש יחידות עיקריות .היחידה הראשונה (פסוקים ,)6-1שעניינה הרקע הפוליטי-מדיני
לחורבן ישראל וגלותה ,מכילה רובד אינפורמטיבי מתומצת ,שלדעת יפסן ורופא 41,נסמך על
כרוניקות אשוריות שנכתבו כבר במאה השמינית לפנה"ס ,סמוך להתרחשות האירועים.
42
אולם אין התאמה בין המקרא לבין האנאלים האשוריים באשר לשנות מלכותו של הושע
ולכניעתו ,והציונים הכרונולוגיים המצויים במקרא אינם חופפים לכתוב במקורות האשוריים,
שאף בהם מצויים תיאורים סותרים 43.עם זאת ,מקובל להניח ששלמנאסר החל במצור ,וסרגון ב'
השלים את כיבושה של שומרון ,כשעלה למלחמה "בכל הארץ" (מלכים ב' י"ז ,)6ואסר את
הושע 44.במקורות חוץ מקראיים מיוחס כיבושה של שומרון לשני מלכים שונים .על פי הכרוניקון
הבבלי – חיבור מהשנה העשרים ושתיים לדריוש א' מלך פרס ( 500לפנה"ס) ,כבש שלמנאסר ה'
36לסקירת המהלכים ההיסטוריים שאירעו בשנים אלה בלבנט ראו :תדמור 1973 ;16–15 :1967ב ;74–67 :תשמ"ט:
; 181–179יפסן ;360 :1970אפעל תשמ"ב ;123 :ליוורני .147–144 :2005
37דה וו ;51 :1937תדמור .9–7 :1983 ; 14–13 :1967
38כוגן ותדמור .24 :1988בעקבות האירועים הללו סופחו ערי החוף הפניקיות לאשור והפכו לפחוות אשוריות .על
ברית ההגנה עם מצרים ועל הפסקת תשלום המס לאשור שהביא לקצה הפוליטי של שומרון ראו :הרמן –245 :1975
.251
39הממצאים הארכיאולוגיים מראים שהאשורים הרסו רק חלק מהערים הגדולות בישראל .הם לא פגעו כלל בערים
הקטנות וביישובים החקלאיים ,ולא הגלו את תושביהן (טאפי ;17–12 :2001זרטל ;380–379 :2003יונגר ;254 :2004
פרנקלין .)322–311 :2005 ;202–189 :2004
40תדמור תשמ"ט . 179–178 :חומר מסייע בנושא נמצא בכמה קטעים בחיבורו של מיננדרוס (היסטוריון יווני מהמאה
השנייה לפנה"ס ,שתרגם ליוונית את ה ארכיונים של צור) ,שהשתמרו בכתבי יוספוס (קדמוניות ט' .)150 :לפי
מיננדרוס ,ערך שלמנאסר שני מסעות לפניקיה ,וייתכן שבמהלך מסעותיו לצידון דיכא את מרד הושע.
41יפסן ( ;)103–102 :1956רופא (תשמ"ג.)86 :
42טלמון ( )62–60 :1981זיהה שני רעיונות עיקריים בפרק י"ז ,המופי עים גם בפרק י"ח( :א) החורבן והגלות כציונים
היסטוריים המעידים על המסגרת ההיסטוריוגרפית של הספר ,וייתכן שמקורם צפוני :י"ז ;6–5 ,4–1י"ח ( .11–9ב)
החטאים הדתיים שהביאו לחורבן :י"ז ,41–32 ,28–25 ,22–7י"ח ,12ובהם רבדים פולמוסיים שנוספו לטקסט על ידי
העורך שפעל בגלות בבל ( ,)Dtr 2ועל כך ראו :עמודים .116-106
43הכתוב מדווח על מאסרו של הושע ,אך לא ברור באילו נסיבות נאסר .אפשר למצוא קווי דמיון בין תיאור הכניעה
שלו לבין תיאור הכניעה של יהויכין מלך יהודה ,שנכנע לפני מלך בבל ללא קרב וגלה עם משפחתו ועם נכבדי העם.
אולם ב ניגוד לכניעת יהויכין שדחתה את חורבן יהודה ,כניעתו של הושע לא הועילה ,והחל מצור על שומרון .מצור זה
נמשך כשלוש שנים עד כיבושה והפיכתה לפחווה אשורית .על הסתירה בין התיאור המקראי לבין האנאלים
האשוריים באשר לשנות מלכותו של הושע ראו :בלום ;120 :1990נאמן .88–84 :2005
44עודד תשל"ט ;166–165 :תשנ"ז ;30 :2010 ;17–16 :פינקלשטיין ואוסישקין ;588–586 :2000קנופרס .268 :2006
15
את העיר שומרון" :ביום כ"ה בטבת ישב שלמנאסר על כס המלוכה באשור הוא היכה את
שומרון" .אולם ,לא ברור אם הכוונה לעיר שומרון ,בדומה לכתוב במקרא" :ויעל שומרון"
(מלכים ב' י"ז ,)6או שמא הכינוי מכוון בהכללה לכל ממלכת ישראל .בכתובות האשוריות
המלכותיות מיוחס כיבושה של העיר לסרגון ב' ,שמלך בין השנים 705–721לפנה"ס 45.במהדורת
האנאלים מחורסאבאד ובמנסרה Dמכלח 46נפתח תיאור כיבושה של שומרון בציון מרידתם של
השומרונים[" :השו]מרונים אשר חרשו [רעה] עם מלך [עוין] לי שלא להיות [לי] לעבדים ושלא
להעלות [לי] מנחה התייצבו [נגדי] לקרב" .לא ניתן לקבוע בבירור מי היו "השומרונים" שפעלו נגד
אשור בשנים 720–722לפנה"ס ,ולא ברור מדוע נזכרו בהכללה מבלי לציין ,כמקובל ,את שם
מלכם .אולם ייתכן כי אין הכוונה רק לתושבי העיר שומרון שניסו להיחלץ מהמצור על העיר ,אלא
גם לתושבי ערי השדה הישראליות שניסו לפגוע בצבא האשורי שצר על העיר ,ולהעביר אספקה
לנצורים.
47
בשנה השנייה למלכות סרגון ב' הושלם כיבושה של שומרון ,ועל הגליית תושביה נכתב" :את
שומרון לכדתי 27,290 .איש היושבים בתוכה לקחתי לי כשלל .מאתיים רכב מתוכה גייסתי לי ואת
שאריתם הושבתי בארץ אשור .את העיר שומרון בניתי מחדש ועשיתיה גדולה משהייתה .אנשים
מן הארצות שלכדתי הושבתי בה והדרכתי אותם בחכמת המעשה המיוחדת להם .הצבתי עליהם
את סריסי כפחה והטלתי עליהם תשלום מס כמו על בני אשור" 48.לא ברור אם מספר זה כולל
בתוכו גם ישראלים מחוץ לעיר שומרון שהוגלו ,ואם היו הגליות נוספות .כמו כן לא ידוע כמה
ישראלים הוגלו מכל הארץ 49.לדעת נאמן ,אם הכוונה רק לתושבי חבל ההר ,הרי מדובר במספר
גדול של גולים ,אולם ייתכן שמספר זה כולל את כל אנשי הגליל ,ובמקרה כזה המקרא והכתובות
האשוריות משלימים זה את זה.
50
45לי ;73 :1929תדמור ;33 :1958פרפולה ;19 :1987נאמן ;77–76 :2005 ;208–206 :1990אשל ;29 :1991פוקס
.35 :1994המונח "ישראל" נדיר בכתובות חוץ מקראיות .ממלכת ישראל ,מלכי ישראל או תושבי ישראל צוינו
במקורות האשוריים בדרך כלל בטופונים (שם המקום) "שומרון" או בצירוף "בית עמרי" .בחקר שנותיה האחרונות
של ממלכת ישראל ניכרות גישות שונות במחקר .לקריאת המחלוקות השונות בקרב החוקרים באשר לכיבוש שומרון
ראו :גליל .74–68 :2001
46גד ;174–173 :1954בקינג ;29 :1992פוקס .88–87 :1994
47גליל .74 :2001
48תדמור תשכ"ח ;179 :אפעל ותדמור .158–157 :2006בכתובות אחרות מופיע המספר 27,280כמציין את מספר
גולים ,אולם שני הנוסחים של הכתובות הם ככל הנראה קיצור מתוך מקור אחד (לי ;36 :1929גד ;177 :1954תדמור
;40–33 :1958תשכ"ח ;78 :1994 ; 179 :מלואן ;157 :1978פרפולה ;126 :1981פוקס ,37–35 :1994שורות ,18–10
; 29–25גליל ;73 :2001ליוורני .)147 :2005לדעת עודד ( ,)30 :2010ההרס בערים השונות בממלכת שומרון (כגון
שכם) ,מרמז על הגליה שבוצעה ל א רק מהבירה שומרון ,אלא גם מישובים נוספים בממלכה.
49עודד ;66 :1979נאמן .108–107 :1993אולם לדעת כל החוקרים ,הגליית שומרון נעשתה בידי סרגון ב' (נאמן :2005
.)80
50נאמן .231 :2005 ;111 :1993
16
לאור התיאורים במקורות האשוריים ובמקרא ,ניתן אם כן להסיק שכיבושה של ממלכת ישראל
נעשה בשני שלבים 51:בשלב הראשון צר שלמנאסר ה' על העיר שומרון כשלוש שנים .בשלב השני
השתלטו האשורים על כל חבל ההר שמסביב לשומרון ,הבירה נכבשה ,ותושביה הוגלו לרחבי
אשור 52.החפירות והסקרים שנעשו בארץ ישראל מעידים על חורבן של יישובים רבים ,בעיקר
ערים ,ועל ירידה ניכרת במספר התושבים 53.רוב החוקרים סבורים 54,שגלות שומרון ,בדומה לגלות
עבר הירדן ולגלות יהודה ,הייתה סלקטיבית ,וחרף ההגליות המסיביות ,נותרה בארץ אוכלוסייה
כפרית על אדמתה .לשיטתם ,אם מספר הגולים בכתובת סרגון מהימן ,הרי מדובר בכרבע
מהאוכלוסייה הישראלית ,אשר מנתה למעלה ממאה אלף נפש .לדעת טלמון 55,בנוסף לגלי
ההגליות ,יש לקחת בחשבון שרבים מתו במהלך הקרבות ולאחריהם ,וייתכן כי היו עוד למעלה
מחמישים אלף חללי מגפות ,רעב ,הוצאות להורג ,ורבים אחרים ברחו לממלכות שכנות.
לאחר השלמת סיפוחה של ממלכת ישראל הוקמה פחוות שומרון ( 720לפנה"ס) שבתחומה נכללו
הר שומרון ,מזרח השרון וצפון השפלה 56.השם "שומרון" ,שהיה קודם לכן שמה של בירת ממלכת
ישראל ,החל לשמש מעתה שם של חבל ארץ ,והעיר עצמה הפכה לבירת הפחווה האשורית.
57
השטחים הריקים יושבו על ידי סרגון באמצעות הגליה דו-סטרית 58,והפחווה הפכה לחלק
המנהל האשוריים .הסדרים אלה היו
מהמערך האינטגרלי של מחוזות אשור ,שחלו עליהם חוקי ִ
תקפים ככל הנראה עד סוף התקופה הפרסית.
59
51גם הסיפור המקראי מדווח על שני שלבים בכיבושה של ממלכת ישראל (מלכים ב' י"ז) ,אולם לאחר אזכור
שלמנאסר (פסוק ) 3מתאר המחבר את המשך הכיבוש מבלי לנקוב בשמו של המלך הכובש .להצעה שכיבוש ממלכת
ישראל בוצע בשלושה שלבים ראו :נאמן .79–77 :2005 ;208–206 :1990לביקורת על הצעתו ראו :גליל .72–71 :2001
" 52לחלח חבור נהר גוזן( "...מלכים ב' י"ז .)6–5לזיהוים של חלח חבור ונהר גוזן ראו :בקינג .65–62 :1992פרטין
( ) 192 :1999העיר ,שישראל נענשה בהרחקת תושביה הישראלים והפכה להיות שוב ארץ כנען" :בעבר גורשו הכנענים
שחטאו כדי שעם ישראל יירש את הארץ ,כעת אלוהים גירש את עם ישראל והארץ שבה להיות ארץ הכנענים".
53פאוסט ;487-483 :2006עודד .50 :2010
54בהם :סקינר ;21 :1904ויינפלד ;47 :1972תדמור 1973ב ;71–70 :גופנא ופורטוגלי ;17–16 :1988ש ה תשמ"א:
;282-279ברושי ופינקלשטיין ;12–11 :1990נאמן ;108–107 :1993בלנקינסופ ;78 :1997זרטל ;385 :2003זווית
.360 :2006
55טלמון ()63-62 :1981
56מזר ;139–138 :1964שטרן תשל"ג ב ;51–49 :2001 ;16–15 :תדמור 1973ב ;69 :גופנא ופורטוגלי ;22–21 :1988
נאמן 1995 ;107 :1993א ;80 :2005 ;107–106 :ברוגמן ;58 :2000זרטל ;384 :2003ליפשיץ תשס"ד.22 :
57לדעת אלט (1953 ;114 :1925ב ,) 319 :רק לאחר כיבוש ממלכת ישראל והפיכתה לפחווה אשורית היה יכול להיווצר
הביטוי "ערי שומרון" ,וזאת בניגוד לשימוש האנכרוניסטי שנעשה בביטוי במלכים א' י"ג .32בשני קטעים ששרדו
מהאנאלים של מלכי אשור ,שעניינם המלחמות בארץ ישראל ,כינויה של ישראל הוא "בית עמרי" ,ו"שומרון" היא
שמה של עיר הבירה (תדמור תשמ"ט.)181 :
58נאמן ( )37 :1993סבור שייתכן כי צעד זה קשור בהבדל בין שיטת ההגליה של תגלת-פלאסר ,שלעתים הייתה חד-
סטרית ,לבין שיטת ההגליה הדו-סטרית שהתפתחה בעיקר בימי סרגון ב'.
59זרטל .388 :2003בפפירוס שהתגלה בוואדי דליה המתוארך לימי דריוש ג' ,מכונה פחוות שומרון" :שמרין קריתא
זי בשמרין מדינתא" כינוי הדומה למופיע בספר עזרא ד' " :10קריה דשמרין".
17
ג) ההגליות לפחוות שומרון לאור המקורות האשוריים והממצאים הארכיאולוגיים
מהמקורות האשוריים עולה כי לשומרון הובאו גולים בכמה גלי הגירה .בהגליה הראשונה (715
לפנה"ס) הובאו גולים מעווא 60,חמת 61וספרוויים 62.בהגליה מאוחרת יותר הובאו גולים מערי
הקודש הבבליות ,ובהן כותא 63.עדויות להעברת גולים לגבול נחל הבשור נמצאו בשתי מנסרות
שנתגלו בנינווה ובאשור ,ובאסטלה שהתגלתה באיראן 64.ההגליה לאזור נחל הבשור ( 715לפנה"ס)
הייתה הראשונה בשורת ההגליות שנערכו בימי סרגון ב' ,וקבוצת הגולים הראשונה הובאה לאזור
רק כחמש שנים לאחר סיפוחו לאשור 65.בחפירות שנערכו בתל ג'מה 66,אשר שימש מרכז השלטון
האשורי בנחל הבשור 67,נמצאו שני אוסטרקונים מהמאות השמינית והשביעית לפנה"ס ובהם
שמות של גולים שהובאו מרחבי אשור.
68
בכתובת האנאלים של סרגון ב' מחו'רסבד נכתב כי הוא הגלה לשומרון שבטים ערביים ובהם
תמוד ,יבאדידי ,מרסימאני ועייפה" 69:בעזרת האל אשור אדוני הכיתי את בני תמוד… בני ערב
הרחוקים יושבי המדבר ,שאינם יודעים מרות… את שאריתם הגליתי והושבתי בעיר שומרון".
70
ייתכן שהם היו בין הגולים הראשונים שהובאו לפחוות שומרון ,וההגליה המתוארת כאן קשורה
60לוקנביל ( ,)32 :1927מונטגומרי ( ,)472 :1951צדוק ( ,)120 :1976גריי ( )651 :1970ונאמן (תשמ"ט )49–47 :סבורים
ש"עווה" או "עוא" (מלכים ב' י"ח ,34י"ט ;13ישעיהו ל"ז )13שכנה על גדות נהר אוקנו שבגבול בבל-עילם ,ותושביה
הם ה"עווים" ,שעליהם נאמר שסגדו לאלוהויות העילמיות תרתק ונבחז (מלכים ב' י"ז .)31
61בנאום רבשקה (מלכים ב' י"ט ,13ישעיהו י' )9מופיע הצמד חמת וארפד ,אך אין הכוונה לחמת בצפון סוריה ,אשר
נכבשה על ידי סרגון בשנת 720לפנה"ס (לוקנביל .)7 :1927דרייבר ( )18 :1958הציע למקם את חמת באזור בבל
ועילם ,ולראות באל אשימא הנזכר כאלוהי חמת (מלכים ב' י"ז ,)30אל עילמי .בהסתמך על שתי כתובות שנתגלו
בתימא ,שבהן תוארה הבאת גולים מחמת לשומרון ,ובהתבסס על ניתוחים לשוניים ,התקבלה הצעתו (תדמור :1958
;74–67 :1973 ;79–78נאמן וצדוק ;162–161 :2000 ;38–36 :1988נאמן .)107 :1993
62זיהויה של ספרוויים אינו ודאי .מונטגומרי ( )472 :1951סבר שספרוויים היא "סברים" המוזכרת ביחזקאל (מ"ז
)16ומקומה בין גבול דמשק לגבול חמת .דרייבר ( )19 :1958הציע לזהותה כסיפר שבבבל ,ואילו צדוק (,)115 :1976
בהסתמך על שמות האלוהויות אדרמלך וענמלך ,שלהם אופי ארמי ,הציע לזהותה עם ( Sipiraniהנזכרת בתעודות
בית מורשו).
63על הגליית כותא ראו דיון בעמודים.111-110 :
64תדמור . 61–59 :1994 ;34–33 :1958נחל הבשור הוא "נחל מצרים" (נחל עזה) ,הנזכר במקרא ובכתובות מלכי
אשור ,והגולים שהוזכרו בכתובת יושבו בחבל זה (נאמן תשמ"ט .)52–51 :לדעה שונה ראו :רייני ;132 :1982אפעל
;91 :1982אחיטוב ;203 :1984שטרן .114 :2001
65פאול ;74–73 :1966נאמן וצדוק ;41 :1988יונגר .256 :2004אפעל (תשמ"ב ,)127 :קרוס ( )18–17 :1968ונאמן
( )254–252 :1991 ;210–209 :1990סבורים שהגולים לא רוכזו בעיר אחת בלבד באזור נחל הבשור ,אלא פוזרו בכמה
ערים בדרום ארץ ישראל.
66ואן ביק ועמירן ; 547–546 :1976ואן ביק .674–667 :1993
67נאמן .110 :1993
68נווה .15 :1985
69אנשי עייפה שועבדו לאשור בימי תגלת-פלאסר ג' ושילמו מס (תדמור .)200 :1994
70לדעת קנאוף ( ,)36 :1988מוצאם של שבטי ערב מקרב המדיינים.
18
במסים שגבו מהם האשורים בשנת 715לפנה"ס 71.לאחר שאשורבניפל דיכא את מרד שמש-שום-
אוקים ( 648לפנה"ס) הוא כבש את ארך ,ובין השנים 645–647לפנה"ס הוא כבש את עילם ,הרס
את בירתה שושן ,והגלה את תושביה לערי שומרון ולשאר "עבר הנהר".
72
בשתי תעודות מנהליות משפטיות הכתובות בכתב היתדות ,שנחתמו בימי אשורבניפל (649–652
לפנה"ס) והתגלו בחפירות בגזר,
73
בשתי תעודות שהתגלו בתל חדיד 74ובתעודה שהתגלתה
בשומרון 75השתמרו עשרים ואחד שמות פרטיים לא ישראליים (למעט אחד ,נתניהו) .שנים עשר
שמות הם אכדיים ,חמישה שמות שמיים מערביים ושניים ארמיים .שאר השמות לא השתמרו
בשלמותם ולא ניתן לסווגם 76,אך ייתכן כי מדובר בגולים שהובאו מאזור בבל והושבו בגזר.
העובדה שבחוזים מגזר אין שמות עילמיים יכולה להצביע על כך שהגליית עילמים לשומרון על ידי
אשורבניפל לא התרחשה קודם לשנת 645לפנה"ס 77.אף על פי שלמסורת הושבת נכרים בעיר
שומרון יש בסיס היסטורי וארכיאולוגי ,ישנן עדויות מעטות בלבד בדבר מספר הגולים שהובאו
אליה ,ולא ידוע מה היה היחס המספרי בינם לבין האוכלוסייה הישראלית שנותרה בארץ.
לפי הערכתו של טלמון ,קשה להניח כי הובא מספר גדול יותר של גולים במקום הישראלים שגלו,
ברחו או מתו .יש לזכור שאחת ממטרות ההגליה הייתה לחזק את הפחווה אשר שימשה מרכז
ִמנהלי וצבאי אשורי .הבאתו לאזור של כוח אדם בלתי מקצועי ובלתי מיומן לא הייתה מקדמת
מטרה זו.
78
71לוקנביל ;30 :1927לי ;37 :1929תדמור ;40–33 :1958פרפולה ;1981אפעל ;36 :1982נאמן וצדוק ;38–37 :1988
נאמן ;106–105 :1993 ;207 :1990פוקס .135–134 :1994
72ספלינג'ר 1974א ;310–309 :ויינפלד תשל"ו ;56 :נאמן .116 :1993ואכן ,בעזרא ד' (פסוקים )10–9 ,2השתמר תיעוד
של מסורת הגליות לאזור השומרון שערכו מלכי אשור האחרונים אסרחדון ואסנפר (אשורבניפל)" :אדין רחום...
דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא ארכוי בבליא שושנביה דהוא עלמיא ושאר אמיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא
והותב המו בקריה די שמרין" .ערים אלה היו חשובות מאוד בעת ההיא ,ושושן העילמית אף הייתה אחת מערי הבירה
של פרס .נתון זה שימש ראיה להנחתו של אלט (1953א )21 :על אודות המעמד העליון שהביאו האשורים לפחוות
שומרון כדי למשול בה .עוד על עמדתו של אלט ראו להלן.
73גאלינג ;77 :1935בקינג ;83 :1981רייך ;47 :1985גרייסון ;79–78 :1991דיוור ;506–496 :1993נאמן .231 :2005
74נאמן וצדוק .160 :2000התעודות הללו מאשרות את ההגליות מבבל לארץ ישראל ,ומתוכנן אפשר ללמוד על
נורמות המשפט האשורי (נאמן .)223 :1990לקריאת תעתיק מעודכן של תעודות גזר ראו :בקינג .76 :1981לדיון
בשמות המופיעים בהן ראו :צדוק .567–562 :1985
75קניון .98 :1957
76צדוק ;567–559 :1985בקינג ;118–114 :1999אפעל ;40–39 :2002יונגר .258 :2004עודד ( )41 :1987טוען שעשרים
ואחד השמות הנכריים שהתגלו הם ראיה לכך שהגליית האוכלוסייה הישראלית הייתה מסיבית ,וכי הארץ יושבה
בעיקר בנכרים .אולם יש לדחות דעה זו :ראשית ,מפני שעשרים ואחד שמות אינם מדגם מייצג; ושנית ,ייתכן
שהאוכלוסייה הישראלית בתחום שומרון כתבה עברית או ארמית על פפירוסים שהתכלו .נוסף על כך ,נוכחותו
בתעודות של שם ישראלי אחד יכולה להעיד על כך שבאזור נותרה אוכלוסייה ישראלית שמספרה אינו ידוע.
77גל תשמ"ג ;64 :אפעל .43–39 :2002
78טלמון .54 :1981
19
ד) האם לאחר חורבן ממלכת ישראל היו בשומרון שינויים בדת ,בתרבות ובפולחן? עדותם של
הממצאים הארכיאולוגיים
לכל אורך שנות קיומה של ממלכת ישראל ,ובמאות השנים שחלפו מגלות שומרון ועד התקופה
הפרסית ,אפיינו אותה דפוסים תרבותיים שהיו פועל יוצא של קשרים אמיצים עם סביבתה.
כתוצאה מקשרים אלה התגבשה בארץ ישראל גישה אוניברסאלית ,אשר הייתה מוכנה להתקרב
אל העמים הסובבים ,ולקשור עמם קשרי נישואים 79.במשך השנים הגלו האשורים לפחוות
שומרון שכבות עילית של עמים שונים ,וזאת כדי לחזק את אוכלוסייתה ולהגדיל את עיר הפחווה
החשובה .גולים אלה ,שמקורם היה ממגוון של תרבויות ודתות ,ובהם שכבות אצולה מערי הקודש
הבבליות ומאזורי הפריפריה ,הביאו לארץ את שפתם ,את תרבותם ואת מנהגיהם ,ואלה נתנו את
אותותיהם בכל תחומי החיים ,והביאו לשינוי משמעותי של המפה הפוליטית והאתנוגרפית של
המזרח הקדום 80.עדות לשינויים במאפייני התרבות החומרית בשומרון בעקבות הכיבוש האשורי,
ובכלל זה שינויים בסגנונות הבנייה והאּומנות ,התגלתה בצפון השומרון .בשטח שבין שכם שומרון
ותרצה נמצאו ממצאים שנשאו אופי מסופוטמי מובהק ,ובהם :כלי חרס ,כלי נשק ,טביעות חותם,
חותמות ובולות 81,וקערות המעוטרות בעיטור שנעשה באמצעות קנה שטביעתו דומה ליתד,
בדומה לקנה שבו השתמשו הסופרים בדרום מסופוטמיה 82.גילויים אלה מעידים על מאמץ מכּוון
של האשורים לפזר את הגולים בכפרים השונים בצפון ההר המרכזי במטרה לפתח את היישובים
בפחווה ,ובעיקר הם מעידים על ההשפעה המסופוטמית בקרב התושבים ,שנבעה כפי הנראה
מרצונם של האחרונים לאמץ את תרבותה החומרית של האומה השלטת 83.הגולים שהגיעו
לפחוות שומרון השתלבו בקרב האוכלוסייה הישראלית שנשארה בשטח הפחווה ,והחלו בתהליך
ותרבות 84.אולם ,אין בידינו ראיות ברורות על מידת השפעתם הדתית
איטי של קליטה ,מיזוג ִ
והפולחנית של הגולים על הישראלים שנותרו בפחוות שומרון ,ואין מידע של ממש על מנהגי
הפולחן של הישראלים שנותרו בה .לדעת עודד 85,ההגליות ההמוניות הדו-סיטריות לא איפשרו
למיעוט מבני ישראל להתארגן במתכונת מדינית לאומית ,והייחוד האתני הלאומי דתי של ממלכת
ישראל לשעבר ,נמחק .אולם ,עודד אינו מסביר כיצד ייתכן שהרפורמה הפולחנית שעשה יאשיהו
79קוק ;60–59 :1930תדמור 1973ב ;71 :מלואן ;157–156 :1978פינקלשטיין תשנ"ט ;138 :אלברטס –524 :1994
;5264שטרן ;85–82 :2002 ;51 :1995משורר וקדר :75–71 :2002זרטל .382 :2003
80ליפשיץ 2006א ;21 :עודד .103 :2010
81משורר וקדר .71 :2002
82מגן ;1353 :1993אביגד ;1310–1300 :1993זרטל .389–386 :2003 ;97–81 :1989
83תדמור ;67–66 :1967אפעל תשמ"ב ;263 :נאמן תשס"ז.10–9 :
84ברייט ;244 :1981מור .32–31 :2003 ;826–825 :1986 ;327–314 :1993
85עודד .76 :2010
20
כמאה שנה לאחר חורבן ממלכת ישראל חלה על פי הכתוב בספר דברי הימים על חלקים נרחבים
בשטחה של ממלכת ישראל לשעבר אם לדעתו נטמעה אוכלוסייתה 86.רוב החוקרים סבורים
שהיישוב הישראלי הגדול שלא גלה בהגליה האשורית שמר על זהותו הדתית והלאומית ,וזאת
חרף הגעתן של קבוצות הנכרים לתחומי הפחווה ,וחרף ההשפעה המסופוטמית שתוארה לעיל.
87
האימפריה האשורית לא כפתה על הפחוות הכפופות לה את פולחנה .האשורים לא כפו את דתם
על העמים הכבושים ,ובדרך כלל לא התערבו בפולחנים המקומיים ,ואף ידוע כי הם הכירו באלים
ואפשרו פלורליזם דתי 88.למעט מקרים חריגים
המקומיים ובאחריותם לשלום מאמיניהםִ ,
האשורים כיבדו את אלי העמים הכבושים ,עד כדי שילובם בפולחן האימפריה 89.לא נמצאו
בשומרון מקדשים או עדויות לפולחן זר ,ולכן נראה כי בטווח הארוך השפעת הנשארים
הישראלים על הגולים שהגיעו הייתה חזקה יותר ,ואוכלוסיית הזרים השתלבה באוכלוסייה
המקומית של הפחווה ,אשר שמרה על מאפייניה התרבותיים ,החברתיים והדתיים .הראיות לכך
הן ,בין השאר ,אמונתם של השומרונים באלוהי ישראל ,שפתם ,כתבם ,הספרים הקדושים להם,
חגיהם ויחסם למקומות הקדושים.
90
86עודד 455 :2010והערה , 23המקבל את תיאור הרפורמה הפולחנית של יאשיהו בספר דברי הימים כראליה ,אינו
מתייח ס לנושא ,וטוען כי ייתכן שבתיאור זה יש רמז שבני יהודה ראו בעשרת השבטים חלק בלתי נפרד מעם ישראל
גם בעתיד ,אך מודה למעשה שאוכלוסיה ישראלית לא מעטה נותרה על מקומה.
87יפת תשנ"ז ;240–238 :שטרן .52–49 :1999
88עודד ;201 ,115-114 :2010 ;42 :1979תדמור ;94–93 :1966למקה ;39 :1988כוגן ותדמור ;34 :1988סקה :2006
;11נאמן תשס"ז.10 :
89עודד תשל"ז ;185 :בלנקינסופ .50–46 :2001 ;26–24 :1991נאמן (1998ב )338 :הראה כי במקרים חריגים
האשורים כפו את פולחנם על המדינות שכבשו ,והכניסו אלוהויות אשוריות למקדשים המקומיים .באנאלים של
שלמנאסר ג' ממסעו בשנת 853לפנה"ס לנינווה מובא תיאור מפורט של כיבוש הערים ,ולאחר מכן כתוב…" :
והכנסתי את האלים שלי לתוך ארמנותיו" .בכתובת המסע שלו לארץ פתינה (צפון סוריה) בשנת 831לפנה"ס ,כתובת
שנכתבה לאחר הכיבוש עצמו ,מופיע …" :עשיתי מצבה של הוד מלכותי והצבתי אותה במקדשו … עיר מלכותו...
והבאתי לארץ אשור את אלוהי בית אביו" .מקרה דומה אירע בעילם ,שבה ניפצו האשורים את האלים העילמיים
עקב "חשבון" ארוך עמם .לדוגמאות נוספות לכפיית הפולחן האשורי על האוכלוסייה הכבושה ראו :פרפולה :1993
.170
90מור .32 :2003
21
ה) יהודה תחת שלטון אשור
בניגוד לחורבן שפקד את הממלכה הצפונית ,נהנתה ממלכת יהודה במחצית השנייה של המאה
השמינית לפנה"ס ,עד מסע סנחריב ,משקט ומשגשוג כלכלי .למרות ההשתלטות של אשור על
המרחב הגיאוגרפי ,ואף לאחר חורבן ממלכת ישראל ,התנהלה יהודה כיחידה גיאופוליטית
עצמאית למחצה ,כשבית המלוכה שומר על מעמדו העצמאי .שטחה היה כחמשת אלפים קילומטר
מרובע ,תושביה מנו בסביבות 110אלף איש והתפתח בה מערך יישובי מגוון 91.את גידולה האטי
ואת התפתחותה ההדרגתית של ירושלים בגבעה המערבית ,שהחלה כבר בסוף המאה התשיעית
לפנה"ס ונמשכה גם במאות השמינית והשביעית לפנה"ס ,ניתן לייחס לגורמים שונים ,ובהם:
קבוצות מהגרים שהגיעו לאזור בעקבות מסעות האשורים ומלחמתם בממלכות ישראל ויהודה
בסוף המאה השמינית לפנה"ס 92,היציבות הפוליטית היחסית באזור ,גידול טבעי והגירה פנימית
הקשורה למעמדה של ירושלים כעיר בירה.
93
על פי התיאור המקראי ,נכנעה ממלכת יהודה לאשור והפכה לוסאלית בימי אחז ככל הנראה כבר
בשנת 734לפנה"ס 94,ועד ימי חזקיהו היא שמרה לה אמונים ,העלתה לה מנחה מדי שנה ,ונמנעה
מלהצטרף למרידות התכופות נגדה .בכתובת האשורית המתארת את מרד אשדוד ( 711לפנה"ס)
מוצגת יהודה כאחת הממלכות הוסאליות הנאמנות לאשור ,המעלות לה מס.
95
91זאת ב ניגוד להערכות קודמות אשר נסמכו בעיקר על המקורות מקראיים ,והעריכו את אוכלוסיית יהודה במספרים
גבוהים בהרבה .על הקשיים להערכת מספרית של האוכלוסייה ראו :ברושי ;24–22 :1974ברושי ופינקלשטיין :1990
;18ליפשיץ .326–324 :2003
92ברושי ופינקלשטיין .20–19 :1990
93ברקאי ;488 :1985גבע ;24–23 :2000פאוסט תשס"ב ;87–86 :נאמן תשס"ו.31–30 :
94בימי פקח בן רמליה מלך ישראל ,נרקמה ברית אנטי -אשורית שבראשה עמד רצין מלך ארם ,ואשר כללה את
אשקלון ,את צור ואת עזה .מלכי הברית ניסו לכפות על אחז מלך יהודה להשתתף במרד נגד אשור ,אולם אחז צפה
את הסיכויים האפסיים להצלחתו ,והבין את האסון העלול להתרגש על ממלכתו במקרה של כישלון .משום כך הוא
העדיף להסתכן במלחמה נגדו ,שרקמו מלכי האזור (מלכים ב' ט"ז ;5ישעיהו ז' ,)7–1וסירב להצטרף למרד (נאמן
תשנ"ד .)6–5 :מהכתוב עולה ,כי על מנת לשרוד בשלטון ולהסיר מעליו את איומיהם של מלך ישראל ומלך ארם נזקק
אחז לעזרת צבא אשור ,ובתמורה שילם מאוצרות המקדש" :ויקח אחז את הכסף ואת הזהב הנמצא בית ה' ובאוצרות
בית המלך וישלח למלך אשור שוחד" (מלכים ב' ט"ז .)8אחז היה המלך הראשון מיהודה אשר העלה לאשור מס
כניעה כבד .יהודה הפכה לוסאלית של אשור ,ואילו הממלכות שהשתתפו במרד חרבו (נאמן ; 173 :1977תשנ"ד;14 :
תשס"ז.)17 :
95פוקס ;46–44 :1998כוגן תשנ"ז .189–188 :מכתובת המוכרת בשם "המנסרה מנינוה" עולה כי תשלומי המס של
יהודה לאשור החלו כבר בימי סרגון .כתובת זו חשובה להבנת היחסים בין יהודה לאשור בתקופה זו ,שכן ממלכת
יהודה נזכרת בה במפורש בין משלמי המס (תדמור ;25–24 :1958פוקס ;)73 :1998עוד על הכתובת ועל ההשתלשלות
הכרונולוגית של האירועים המתוארים בה ראו :נאמן .171–169 :1977במכתב ששלח שר העיר כלח ,שהייתה בירת
אשור בעת ההיא ,אל מלך אשור ,ובו הוא מביא לידיעת המלך נושאים שונים ,מצוין גם בואם של שליחים נושאי מס
מארצות המערב ,ובהן יהודה (גליל .)86 :2001לקביעת זמנו של המכתב ראו :זגס ;154–126 :1955כוגן ;26 :1974
פוקס .110 :1994
22
שינויים דרמטיים במדיניות החוץ של יהודה חלו בשלהי המאה השמינית לפנה"ס ,בתקופת
מלכותו של חזקיהו 96,אשר תמך במרד שהונהג על ידי שליטי חמת ועזה נגד אשור .במסע מלחמה
שערך סרגון לדיכוי המרד הוא ניצח את ברית המלכים ,והיות שחזקיהו מיהר להיכנע ולשלם מס
לפני הגעת הצבא האשורי ליהודה ,לא נפגעה ארצו בעת המסע לדרום פלשת 97.אולם ,לאחר מות
סרגון בקרב באנטוליה ( 705לפנה"ס),
98
טעה חזקיהו בהערכת עוצמתה של אשור וסטה
מהמדיניות המסורתית הזהירה של מלכי יהודה הקודמים ,אשר באה לידי ביטוי בין השאר
במדיניות השקולה שהפגין אחז אביו .חזקיהו ,הוסאל האשורי ,סיבך את ארצו במרד כושל,
והמיט עליה אסון בכך שהוביל את הנהגת המרד חסר הסיכוי נגד אשור ,אותו מרד שהוא
כפה על עקרון ,על אשקלון ועל עזה להצטרף אליו 99.בעידודה של מצרים התפתה חזקיהו לעמוד
בראש ברית הממלכות הוסאליות במרד באשור 100.בתגובה לכך ערך סנחריב ,בנו של סרגון ,מסע
עונשין לחוף הלבנון ולארץ ישראל ( 701לפנה"ס) 101.כאשר הגיע לעקרון 102,הוא נתקל בצבא המצרי
שהיה לו חלק בהסכם עם יהודה ועם בנות בריתה .אולם המצרים נהדפו ,ובקרב אלתקה הוכרעה
המערכה לטובת צבא אשור ,ולפי כתובת סנחריב ,החריבו האשורים ארבעים ושש ערים בצורות
ביהודה.
103
סנחריב ,שרצה להעניש את יהודה המורדת ,נקט מדיניות שיטתית של החרבה והגליה
שהתמקדה בעיקר בשפלה 104,והיישובים שנותרו בה התרכזו בעיקר במזרח ,אך שטחיהם
הצטמצמו מאוד 105.רוב אזור השפלה אשר חווה פריחה במאות התשיעית והשמינית לפנה"ס והיה
96החוקרים חלוקים ביניהם באשר לשנות מלכותו של חזקיהו .שיטת ִתארוך אחת הנסמכת על הסינכרוניזמים של
ספר מלכים מעמידה את מלכותו בשנים 698–727לפנה"ס .המשמעות היא שחזקיהו היה משועבד לאשור כל שנות
מלכותו ,ורק בסוף ימיו ,לאחר כעשרים ושתיים שנות מלכות ,מרד באשור .שיטת ִתארוך אחרת נסמכת על הכתוב
במלכים ב' י"ח 33ובישעיהו ל"ו ,1וקובעת את מלכותו בין השנים 686–715לפנה"ס .ממנה עולה ,כי חזקיהו מרד
באשור בתום העשור הראשון למלכותו ,ומסע סנחריב נערך באמצע תקופת מלוכתו .להרחבה נוספת בנושא ראו:
רופא תשמ"ג ;79–78 :נאמן תשס"ו.14 :
97בכתובת סרגון ב' ( 717לפנה"ס) ,המתייחסת לאירוע זה ,כינה את עצמו סרגון" :המשעבד את יהודה שמקומה
רחוק" (נאמן 2002 ;170 :1977ב .)81 :על היחסים בין יהודה לבין אשור בימי סרגון ב' ראו :גליל תשנ"ב.131–111 :
98סרגון נהרג בקרב באנטוליה ,וגופתו לא הובאה לקבורה עקב התבוסה הגדולה שנחל צבאו (נאמן .)113 :1993
לאחר מותו פרץ מרד בשלושה מוקדים ברחבי האימפריה :בבל ,אנטוליה ואזור הגבול עם מצרים.
99תומפסון ;80–79 :1982נאמן .67–65 :1993על מעשהו זה כינתה אותו אמית "הרפתקן פוליטי" ומגלומן (:1997
.)368 :2003 ;52
100על ההכנות שעשה חזקיהו לקראת מצור סנחריב ראו :גרוסברג תשס"ו .128–113 :בחפירות שבוצעו בלכיש ובתל
בטש בשפלה נמצאו ידיות "קנקני למלך" (אביגד תשמ"ב .)33 :כל סוגי הטביעות מטיפוסי "למלך" השונים נמצאו
יחד בשכבה ,IIIאשר חרבה בעת מסע סנחריב (אוסישקין .)25 :1982לדעת נאמן ( ,)78–67 :1979פיזורן הרחב של
הטביעות הזהות באתרים הרחוקים זה מזה מרחק רב מעיד על פעילות מרחבית אינטנסיבית ,הקשורה בהכנות שערך
חזקיהו לקראת התגובה האשורית.
101נאמן ;66–65 :1979 ;27–26 :1974תשנ"ד ;8–6 :אוסישקין .342–340 :2006 ;18–13 :1982
102עקרון ,שזוהתה בתל מיקנה ,הייתה עיר גדולה ומבוצרת ,וכיבושה מתואר בכתובת אשורית הידועה בשם:
"מנסרת נמרוד" .לקריאת הכתובת ראו :נאמן ;27–28 :1974גליל .81 :2001על מעמדה ועל חשיבותה של עקרון
בסוף המאה השמינית ובתחילת המאה השביעית לפנה"ס ראו :נאמן תשמ"ט;74–72 :2005 ; 85–81 :2003 ; 62:
אוסישקין 2006ב .341–343 :לסקירת החפירות שנערכו במקום ראו :דותן וגיטין .1957–1952 :2008
103פרשת המרד והענשת יהודה ושכנותיה מופיעה בכתובת האשורית "מנסרת שיקאגו" (אוסישקין ;16 :1982פוקס
,) 287 :1994שם מכנה סנחריב את חזקיהו" :חזקיהו היהודי" .בכתובת זו צוין שבעת פלישתו ליהודה הגלה סנחריב
200,150נפש .לדעת ליוורני ( ,)149 :2005זהו מספר גולים ריאלי ,אולם רוב החוקרים דוחים נתון זה ,ומעדיפים
לקרוא 2,150נפש .גם המקורות האשוריים אינם מדווחים על הגליות רחבות היקף ,אלא בעיקר על לקיחת שלל
(עודד ;3 :1979ברושי תשנ"א ,65–63 :ושם הערה ;56זווית .362–361 :2006לקריאת הכתובת האשורית המתעדת
את ניצחון המסע ראו :גליל .142–141 :2001
23
מיושב בצפיפות רבה ,חרב ,התרוקן כמעט לגמרי מיושביו ,ולא התאושש במשך עשרות שנים אחר
כך 106.עדויות לחורבן ולהרס התגלו בחפירות לכיש,
107
בירת השפלה (העיר השנייה בגודלה
בממלכת יהודה) ,שכיבושה זכה לתיאור בתבליטים בארמון סנחריב בנינווה ,ואשר לא יושבה
למעלה מחמישים שנה לאחר חורבנה 108.לעומת כמאתיים שבעים ושישה יישובים אשר היו
בשפלה לפני מסע סנחריב ,נשארו רק כשלושים ושמונה בסוף המאה השביעית ובראשית המאה
השישית לפנה"ס.
109
בחפירות אשר נערכו בשפלה התגלה כי באתרים מרכזיים ,כגון תל עיטון ותל בית מירסים ,היה
הרס כבד ,ואלפי תושבים הוגלו מהם 110.בית שמש ,אשר הייתה עיר גדולה וחשובה במאה
השמינית לפנה"ס ,חרבה ולא יושבה במאה השביעית 111.בערד נמצאו ראיות משמעותיות לחורבן
הכבד אשר הסב מסע סנחריב למערב יהודה ולדרום הר יהודה ,וייתכן שעד חורבן יהודה (586
לפנה"ס) לא שוקמו אזורים רבים אשר חרבו במסע סנחריב ,ויישובם המחודש בתקופה הפרסית
התרחש שנים רבות לאחר שעמדו בשיממונם.
112
לא ברור מדוע נמנע סנחריב מסיפוח יהודה .ייתכן כי בניגוד לתגלת-פלאסר ולסרגון ,אשר
כיבושיהם נועדו להרחבת האימפריה האשורית ,עסק סנחריב בעיקר בפיתוח אשור ובהקמת
מפעלי מים בנינווה ,וכן היה עליו להתמודד עם מרידות קבועות בבבל 113.אולי הוא הגיע למסקנה
שלא תצמח לו תועלת רבה מיהודה ,ולכן לא התאמץ לכבוש אותה ,אלא העדיף לשעבד אותה
לצורכי מס .מסיבה זו ,כפי הנראה ,הוא נקט במכוון מדיניות של הרס וחורבן אשר כללה הגליות
רחבות היקף ,ביזה ולקיחת שלל רב .מטרתו העיקרית של סנחריב הייתה להחליש את ממלכת
יהודה ,אז הכוח העיקרי באזור התווך שבין תחום השלטון האשורי למצרי ,ולסכל כל ניסיון
להתגבשות של כוח אשר היה עלול לסכן את ההגמוניה האשורית באזור זה 114.המרד נגד אשור
דוכא ביעילות רבה .העובדה שלא היה כוח צבאי אשר היה יכול לעצור את המתקפה האשורית,
104נאמן 1995 ;114–113 :1993 ;27 :1974א ;113 :מזר 1994א ;260 :פאוסט .98 :2008
105דגן ;138 :1996פאוסט .100–98 :2008
106דגן תשנ"ב ;29–27 :מזר ;250–249 :1994נאמן 1995ב ;124–120 :ליפשיץ ;342–341 :2003פינקלשטין ;99 :2003
פאוסט .106–89 :2008
107רמז לחטאה של לכיש המסביר את גורלה מצוי בדברי מיכה (א' )13המכנה את לכיש" :ראשית חטאת" .ראו גם:
טורטשינר ת"ש.12 :
108אוסישקין תשמ"ב.348–343 :2006 ;911–897 :1993 ;58–49 :1982 ;46 :
109ברושי ופינקלשטיין ;13–12 :1990דגן תשנ"ב.255–252 :
110נאמן ;114 :1993פינקלשטיין ונאמן .68–60 :2004על סמך כלי החרס שנמצאו ,העריכו פינקלשטיין ונאמן כי
בכמה ערים בדרום השפלה אשר חרבו במסע סנחריב ,ובהן תל בית מרסים ,תל עיטון ,ותל חליף ,התיישבו פליטים
וניסו לשקמן.
111אהרוני ;1978איילון ;58–57 :1985צמחוני ;64 :1985בונימוביץ ;37–22 :1994שטרן ;46 :2000פינקלשטיין
.94 :2003
112גרפינקל ;39–37 :1984נאמן 1991ב ;57 :אדלמן .224–220 :2006
113ליפשיץ תשס"ד.220–219 :
114נאמן .233 :2005
24
וכן העובדה שלא נעשה ניסיון נוסף למרד נגד אשור ,מעידות על הצלחתו של מסע ענישה זה.
115
האשורים הגדילו את מנחת הקבע השנתית ,וחייבו את יהודה לשלם מס כניעה כבד שפגע קשה
בכלכלת הממלכה 116.אולם ,למרות המחיר הכבד ,ניצלה ירושלים .יהודה שמרה על מעמדה
כממלכה עצמאית למחצה ,וחזקיהו המשיך למלוך בה 117.הגלייתם של תושבי יהודה לאשור
ותשלום המס הכבד אשר הוטל עליה הביאו להידרדרותה הכלכלית של יהודה ,שאותותיה ניכרו
גם בימי יאשיהו ( 620לפנה"ס) 118.יהודה ,אשר השכילה שלא להינזק במלחמות לאורך מרבית
ההיסטוריה שלה ,והייתה במאה השמינית לפנה"ס לממלכה מפותחת ומיושבת במרבית שטחיה,
סבלה כעת מהרס ,מחורבן ,וממיעוט אוכלוסין ,ורק בראשית ימי מנשה ( 641–696לפנה"ס) החלה
להראות סימני התאוששות.
119
ההרס החמור בכל אזור השפלה יצר מצב שבו רוב המרכזים העירוניים סביב ירושלים חרבו,
ואילו ירושלים ,שלא נפגעה ונותרה עומדת על תלה ,ביססה את מעמדה כעיר יחידה .היא גדלה
והתפתחה ,וברבע האחרון של המאה השמינית לפנה"ס ובראשית המאה השביעית לפנה"ס כללה
שטח מיושב בשיעור של למעלה משש מאות דונמים .גם מספר תושביה עלה באופן משמעותי,
וסביב העיר התפתח גוש גדול וצפוף של צורות התיישבות מגוונות ,ובהן :שכונות פרוזות ,חוות
חקלאיות ,כפרים גדולים ומצודות 120.לאחר מותו של חזקיהו מלך בנו מנשה ,שהיה וסאל נאמן
לאשור בכל חמישים וחמש שנות מלכותו ( 642–698לפנה"ס) ,ושילם לה מס .בתקופת שלטונו
הארוכה הייתה האימפריה האשורית בשיא פריחתה ,וביהודה החל תהליך ארוך של שיקום.
בקעת הירדן ,מדבר יהודה ובקעת באר שבע-ערד פרחו .דרום הר יהודה וחלקים מהשפלה שנותרו
בתחומי הממלכה התאוששו מבחינה דמוגרפית וכלכלית 121.חלקו הצפוני של הר יהודה השתקם
מהר יותר ,וחבל בנימין הגיע לשיא פריחתו .ירושלים ביססה את מעמדה כעיר מרכזית,
122
מספר
תושביה גדל בהתמדה וכך גם עושרה ופארה 123.ממלכת יהודה שסבלה ממסע סנחריב ,נהנתה
מהשגשוג הכלכלי של המרחב כולו ,והשתלבה במערכת הסחר הענפה שהתפתחה בעידודם של
האשורים ובחסותם .בתקופת השלטון האשורי התפשט פולחן גרמי השמים במרחב הסורי-ארץ
115נאמן 1995 ;114 :1993א.112 :
116מנסרת שיקאגו ( 40–b30 IIIאוסישקין .)342 :2006
117גליל .110 :2001
118אילת תשל"ז ;221–219 :נאמן .115 :1993 ;251 :1991
119ברקאי ;78–77 :1985נאמן תשס"ו ,34 :ושם ביבליוגרפיה רחבה.
120ליפשיץ תשס"ד.400 :
121נאמן ;264 :2001ליפשיץ תשס"ד ,27–26 :ושם הערות .54–52
122לדעת אלט ( ,)107 :1925ייתכן שהמונח "יהודה וירושלים" צמח בתקופה זו כתוצאה מהמציאות שבה הממלכה
ועיר הבירה היו אחת.
123חוקרים אחדים ,בהם :ברושי ;22 :1974ברושי ופינקלשטיין ;11 :1990רייך ;116 :2000פינקלשטיין –82 :2003
;82ופינקלשטיין וסילברמן ,75 :2001סבורים כי גידולה הדמוגרפי של ירושלים קשור בהגירה מסיבית של פליטים
25
ישראלי ,והממצאים הארכיאולוגיים מלמדים על השפעתו הרחבה בסוף המאה השמינית לפנה"ס,
שהתגברה במאה השביעית לפנה"ס 124.להשפעה הדתית-תרבותית ולחדירת ה"יסודות הזרים"
לממלכת יהודה בתקופה זו היו כמה גורמים .ביניהם :השגשוג הכלכלי שפקד את ממלכת יהודה
תחת שלטונה של אשור בעקבות קשרי המסחר הענפים ,והשתלבותה בממלכות הסובבות אותה
במערכת הסחר הבין-לאומי של אשור ,וכן להשפעתה האדירה של האימפריה ששלטה בכל
המרחב ,ולרצונה ולפתיחותה של השכבה השלטת לאמץ את הפולחן ואת התרבות האשורית.
125
לדעת נאמן 126,פולחן לאלים האשוריים הראשיים לא התקיים בממלכת יהודה ,אולם מנהגי
פולחן אשוריים וכן פניקיים-ארמיים שרווחו באימפריה ,ובייחוד בתחום עבר הנהר ,נקלטו גם
בה .על חדירת הפולחן הזר הקלה התפיסה שהייתה מקובלת במזרח הקדום ,המזהה את עצמתה
של מעצמה עם כוחם של אליה ,תפיסה שהנביאים עשו מאמץ רב כדי להפריכה .עד סוף ימי מנשה
הייתה אשור במלוא עוצמתה ,ולכן מגמות ההתפשטות של מלכי יהודה מותנו ,אך צצו שוב עם
התרופפות השלטון האשורי באזור.
127
ו) סיכום ומסקנות
ליהודה ,שהחלה לאחר חורבן ממלכת ישראל והתגברה בעקבות הרפורמה הפולחנית שערך חזקיהו .אולם נראה כי
מכלול של גורמים הביאו לגידולה של ירושלים במאה השמינית לפנה"ס ,ובהם :יציבות פוליטית ,ריבוי טבעי והגירה
פנימית הקשורה במעמדה של ירושלים כעיר בירה .על סמך הנתונים הארכיאולוגיים קבעו אריאל ודה גרוט (:2000
,) 162–161כי הרובע המזרחי בעיר החל להתפתח כבר במאות האחת עשרה והעשירית לפנה"ס ,ואילו הרובע המערבי
התפתח באופן הדרגתי בעיקר במאה השמינית לפנה"ס .לדעת נאמן (תשס"ו 17 :ואילך) ,ההשערה כי גלי הגירה הגיעו
מיש ראל ליהודה בסוף המאה השמינית לפנה"ס ובראשית המאה השביעית לפנה"ס נשענת על פרשנות שגויה של
הממצאים הארכיאולוגיים .בין היתר עמד נאמן (תשס"ו )18–17 :על קשייהם הכלכליים של הפליטים המגיעים
למקום חדש ,ועל הסכנות הכלכליות והשלטוניות האורבות לממלכה הקולטת אותם .יש לזכור כי מלך יהודה ונתיניו
נחשבו זרים בעיני תושבי פחוות שומרון ,כפי שתושבי ממלכת ישראל נחשבו זרים בעיני יהודה והנהגתה .יחד עם
זאת ,ייתכן שהיו גלי הגירה מצומצמים שתרמו ליישובה ולצמיחתה ההדרגתית של ירושלים ,שנמשכה לאורך מאות
השנים ,וחלקם אכן הגיעו בעקבות מסעות האשורים .אף על פי כן ,אין לראות בגלי הגירה אלה את הגורם המרכזי
לגידול הדמוגרפי שחל בעיר בתקופה זו (גבע ;88–85 :1979ווהן ;65–64 :1999נאמן תשס"ו.)29 :
124נאמן תשס"ז ,10 ,3 :ושם הערה 6וספרות נוספת .ראו להלן את התיאור המקראי בדבר ההשפעות הדתיות-
תרבותיות של הפולחן האשורי בימי מנשה.
125להרחבה בנושא ראו :כוגן ;38–36 :1974ויינפלד תשנ"ב.172–171 :
126נאמן תשס"ז.10 :
127ליוורני .148 :2005בכרוניקות בבליות (וייזמן )1956נכתב כי בין השנים 623–626לפנה"ס פרץ מרד בבלי באשור,
אשר הביא להיחלשותה של האימפריה .כשנתיים לאחר פרוץ המרד החלה הרפורמה של יאשיהו ,וייתכן כי המרד
באשור הניע את יאשיהו למהלך זה (ליוורני .)175 :2005
26
א .כיבוש הממלכות העצמאיות ברחבי הלבנט על ידי אשור שינה את פני האזור כולו .רובן סופחו
והפכו לפחוות אשוריות ,ורק כמה ממלכות קטנות שרדו כממלכות עצמאיות למחצה ,והן :אדום,
מואב ועמון ,ערי החוף הפניקיות ,אשקלון ויהודה.
ב .חלק מתהליך הכיבוש בא לידי ביטוי בהגליית התושבים מארצם ,ומימי שלטונו של סרגון
השתכללה שיטת ההגליה והייתה לדו-סטרית .היות שהגולים היו ברובם משכבות העילית ובעלי
מקצוע ,השתמשו בהם האשורים לשיקום חבלים רחבים באימפריה אשר נפגעו במסעות הכיבוש.
ג .כיבושה של ממלכת ישראל ( 720לפנה"ס) וסיפוחה למערך הפחוות האשוריות היו חלק מתהליך
ההתפשטות האשורית ,אשר החל בתקופת תגלת-פלאסר ג' (שלהי המאה השמינית לפנה"ס)
והושלם בימי סרגון.
ד .על בסיס הנתונים האשוריים ומהממצאים הארכיאולוגיים עולה כי מספר הישראלים שגלו
מאדמתם לא עלה על רבע מכלל מספרם באוכלוסייה .הממצאים הארכיאולוגיים אשר התגלו
באזור השומרון מראים כי חוות וכפרים רבים ,אשר לא נפגעו במסעות המלחמה האשוריים ,גדלו
ושימרו את תרבותם עד התקופה הפרסית .יישובים רבים אשר נפגעו במהלך הכיבוש האשורי שבו
והתאוששו תוך זמן קצר והוסיפו להתקיים ללא שינויים ניכרים עד לתקופה הפרסית.
ה .גם אם ניכרים שינויים תרבותיים ,פולחניים ודתיים בהר שומרון בעקבות גלי הגולים שהגיעו
לאזור לאחר כיבושה של ממלכת ישראל ,הרי שהיו אלה שינויים מינוריים בלבד .ייתכן מאוד
שאוכלוסיית הגולים סיגלה לה בהדרגה את התרבות המקומית ,והשתלבה בנוהגי הדת והפולחן
הקיימים.
ו .יהודה השתעבדה לאשור כבר בימי אחז ושילמה לה מס .הפלישה האשורית אליה התרחשה
כתגובה למרד חזקיהו בסנחריב מלך אשור .תוצאות המרד היו הרסניות ,שכן מסע העונשין
האשורי שהתמקד באזור השפלה ,הביא לחורבנו ולדילול כמעט מוחלט של יושביו .למרות ההרס,
שמרה יהודה על מעמדה כממלכה עצמאית למחצה ,וחזקיהו המשיך למלוך בירושלים ,שלא
נפגעה במסע זה.
ז .תהליך השיקום של יהודה נמשך בכל שנות מלכותו של מנשה ,שהיה וסאל אשורי נאמן .משום
כך נהנתה יהודה מהשגשוג הכלכלי של המרחב כולו ,והשתלבה במערכת הסחר הענפה שהתפתחה
בעידודם של האשורים.
27
.2ההשתלטות הבבלית על "ארץ חתי" ותוצאותיה
א) רקע גיאופוליטי
במחצית הראשונה של המאה השביעית לפנה"ס עדיין שלטה אשור בכל רחבי "הקשת הפורייה",
אולם בתוך פרק זמן קצר נדחקה ,נפלה ,ונעלמה לחלוטין .בתהליך היסטורי מהיר ,ששלביו
השונים ידועים ,עלתה במקומה בבל ,ובתוך פחות מעשרים שנה ביססה את שליטתה
במסופוטמיה ,ותפסה את כל מאחזיה של אשור באסיה 1.אשור נפלה עקב כישלונה במיגור
המרידות התכופות שהנהיגו הבבלים בין השנים 612–627לפנה"ס .מרידות אלה הצריכו ריכוז
מאמץ מוגבר במזרח האימפריה ופגעו ביכולת השליטה של האשורים במחוזותיהם המערביים.
למרות הניסיונות שעשו האשורים לדכא את המרידות ,הדבר לא עלה בידם 2.חולשתה של אשור
לאחר אירועי 624לפנה"ס ,שכתוצאה מהם היא נסוגה מבבל 3,בישרו את ראשית קצה והובילו
לשחרור בבל מעוּלה 4.צבא בבל נחל ניצחונות ברוב המערכות ,ובשנת 620לפנה"ס נדחקה אשור
ממאחזיה האחרונים בבבל.
5
שליט מצרים פסמתיך א' ( 610–664לפנה"ס) ,אשר היה בעיצומו של תהליך לביסוס שלטונו
באזורי החוף של סוריה ,של לבנון ושל ארץ ישראל 6,היה מודע לסכנה הטמונה בעליית כוחה של
בבל וליתרון בקיומה של אשור מוחלשת ,שלא סיכנה את החבלים שבהם שלט .היות שחשש
מחיסולה של אשור ,אשר שימשה חיץ בין מצרים לבין בבל ומדי שהלכו ותעצמו במזרח ,סייע
פסמתיך בשנת 616לפנה"ס לצבא אשור במלחמתו בבבלים .כעבור שש שנים שוב סייע צבא
מצרים לאשור ,אולם מהלכים אלה לא הועילו ,ובתוך זמן קצר הצליח צבא בבל לדחוק את צבא
1ליפשיץ תשס"ד.28 :
2נאמן תשמ"ט1991 ;50 :א ;266 :ליפשיץ תשס"ד ,31–28 :ושם ביבליוגרפיה רחבה.
3מרד העיר דר הסמוכה לגבול בבל-עילם ,מרד עילם ומרידותיהן של ערים בבליות נוספות שלא עלה בידה של אשור
לדכא .ראו את התיאור בכרוניקה ( BM25127וייזמן ;53–52 :1956גרייסון ;89 ,18 :1975ליפשיץ תשס"ד.)33–32 :
4גרייסון ;746 :1992ליפשיץ תשס"ד.32 :
5אלברטס ;52–50 :2003ליפשיץ תשס"ד 33 :והערות .30–28נפילת אשור מנומקת בתעודה בבלית BM55467
כנקמתם של האלים על שעבודה של בבל והרס מקדשיה .על כך ראו :משיניסט ;76 :1992ונדרהופט .26 :1999
6על המהלכים שהביאו לשחרורה של מצרים משלטון אשור ראו ספלינג'ר 1974ב ;136 :1976 ;318–316 :אפעל
תשמ"ב ;125–124 :נאמן תשמ"ט.51 :
28
אשור במעלה החידקל ,תוך שהוא גורם לאשורים אבדות כבדות ולוקח שלל רב 7.כאשר נסוגה
אשור ממרחבי סוריה וארץ ישראל בשנות השלושים של המאה השביעית לפנה"ס ,תפסה מצרים
את מקומה בתור ממלכה יורשת 8.המצרים השתלטו על כל הפחוות לאורך חופי הים התיכון:
מצפון החוף הסורי ועד פחוות דור בשרון ופחוות אשדוד ,וכן על שלוש ערי הממלכה עזה ,אשקלון
ועקרון .יש להניח שבאזור ההר של ארץ ישראל שלטו המצרים בפחוות שומרון ומגידו וביהודה,
ובעבר הירדן הם שלטו בעמון ,במואב ובאדום .שאיפתה של מצרים לבסס את שלטונה במרחב
שבין סוריה לארץ ישראל נבעה ,ככל הנראה ,מרצונם לשלוט בנמלים ובדרכי הסחר בחוף הלבנון,
בסחר היבשתי בין סוריה לארץ ישראל ובתוצרת היין והשמן .זאת קיוו להשיג באמצעות השליטה
בממלכות פלשת.
9
לא ברור באיזו מידה היה למצרים עניין להתערב במהלכיה הפנימיים של יהודה .אולם על פי
העדות המקראית ,נוכחותו של נכה במגידו והמתת יאשיהו ( 609לפנה"ס) (מלכים ב' כ"ג ,)29
10
המלכת יהויקים על ידי נכה ותשלומי המס ששילמה יהודה לפרעה (מלכים ב' כ"ג ,)35-34מעידים
על שליטתה בכל שטחי ארץ ישראל וכן על חלקה בקביעת המדיניות בה .מצרים התכוננה
להתמודדות עתידית עם בבל בשתי חזיתות חשובות :האחת בשפלת פלשת ,שהייתה שער הכניסה
היבשתי היחיד למצרים מכיוון צפון ,וחייבה שליטה מצרית הדוקה בדרך הים .השנייה בצפון
סוריה ,עד הגדה המערבית של הפרת ,שבה ביצרו המצרים את אחיזתם אל מול היאחזות הבבלים
ממזרח לפרת .חזית זו יכלה לשמש לבבלים קרש קפיצה יבשתי לתוך סוריה ,ולסכל מתקפה
עתידית של צבא מצרים מעבר לפרת 11.מצרים הצליחה לבסס את השפעתה כשליטה במרחב של
סוריה-ארץ ישראל ,עד נהר הפרת ,במשך כעשרים שנה עד 604–605לפנה"ס ,אולם שלטונה זה
לא האריך ימים מעבר לכך .במקביל להתבססותה של מצרים בסוריה ובארץ ישראל ,ביססו
הבבלים את אחיזתם ממזרח לפרת 12,וייצבו את שלטונם לאורך הגבול הדרומי של ממלכת אררט
7גרייסון ;92–91 :1975ליפשיץ תשס"ד .34 :על הצלחתם של הבבלים בקיץ 616לפנה"ס לדחוק את צבא אשור
לכיוון הפרת התיכון ראו כרוניקה , BM21901שורות ( 9–1וייזמן ;12–11 :1956גרייסון .)18 :1975על הקרבות
האחרונים שהובילו לנפילתה של אשור ראו כרוניקה BM21901שורות ( 68–58 ,37–31וייזמן ;63–58 ,15 :1956
גרייסון .)94–93 ,18 :1975
8נאמן תשמ"ט ;51 :ליפשיץ תשס"ד ,42 :ושם הערה .25
9מלמט תשמ"ג ;254 :רדפורד ;435 :1992ונדרהופט ;70 :1999ליפשיץ תשס"ד.45 :
10לקביעת זמנו של האירוע במגידו ראו :גליל .115 :1996על מעורבותו של יאשיהו בקרב במגידו ועל הסיבות
שהביאו למותו ראו :זמירין תשי"ג ;23 :קרוס ופרידמן ;74–71 :1953בטליון ;264 :2003ליפשיץ תשס"ד;403–402 :
נאמן .383–379 :2005
11ליפשיץ תשס"ד.45–44 :
12מהלך זה היה בבחינת איום על חיל המצב המצרי שהיה באותה עת בכרכמיש.
29
באזורים הסמוכים לפרת ולחידקל 13.הבבלים ,אשר שאפו לשליטה בכל האזור אשר ממערב
לפרת ,לא יכלו להשלים עם הנוכחות המצרית על גדתו המערבית של הפרת ,שכן היה בה משום
איום על שלטון בבל במסופוטמיה .לאחר סדרת מסעות צבאיים בהנהגתם של נבופלאסר ובנו
נבוכדנאצר בין השנים 607–608לפנה"ס ,שנועדה לבסס את שלטונם לאורך הפרת ,הם ריכזו את
כוחם בכיבוש כרכמיש ,שהייתה המעוז המצרי העיקרי על גדות הנהר 14.לאחר חודשים של
התכתשויות בין צבא מצרים לצבא בבל ,חודשים שבהם ידעו שני הצבאות עליות ומורדות ,ספג
צבא מצרים מפלה מוחצת ,וניצחונם של הבבלים הביא לנסיגת מצרים מכל מאחזיה באסיה (605
לפנה"ס).
15
השתלטות הבבלים על האזור ממערב לפרת סייע בידם לשקם את הכלכלה ,את המסחר ואת
החקלאות אשר ניזוקו במהלך המלחמות הממושכות שניהלה בבל באשור .בראשית שנת 604
לפנה"ס הצליחו הבבלים לבסס את שליטתם עד נהר האורונטס ,וקבעו את מרכזם המנהלי
והצבאי בריבלה – העיר שהייתה קודם לכן המרכז השלטוני של המצרים 16.הכרוניקה הבבלית
מספרת על מסע שערכו הבבלים ל"ארץ חתי" במחצית השנייה של 604לפנה"ס ,ועל תשלום המס
שקיבל נבוכדנאצר ממלכי "ארץ חתי" 17.אין לנו עדות לפעילותה של בבל בחבלי ההר ובעבר הירדן
בפרק הזמן שבו ביססה את שלטונה ב"ארץ חתי" .נראה שכל מלכי החוף הפניקי ,פלשת ועבר
הירדן נכנעו לנבוכדנאצר במחצית השנייה של 604לפנה"ס ,ובאותה עת השתעבדה לו גם ממלכת
יהודה 18.סביר להניח שבבל העדיפה להותיר על כנם את הסדרים הפוליטיים-חברתיים שמצאה
בחלקה הפנימי של ארץ ישראל ובעבר הירדן באותן ממלכות שעל נאמנותן יכלה לסמוך ,ובכלל זה
השארת יהויקים מלך יהודה על כסאו ,אף על פי שמונה על ידי המצרים חמש שנים קודם לכן.
19
צעד זה ביטא את האמונה שיהויקים יקבל כעת את עולה של בבל ,ויסייע בדרך זו על שמירת
היציבות ביהודה .בדומה לשאר מלכי האזור נשבע גם יהויקים שבועת נאמנות אישית
לנבוכדנאצר ,התחייב לקיים את דרישותיהם של הבבלים ,והעלה מס כניעה כבד.
20
לא ידוע דבר על שהתרחש ביהודה בארבע שנות מלכותו הראשונות של יהויקים ,בהן היטלטלה
13נאמן תשמ"ט ;69–68 ;53–51 :ליפשיץ תשס"ד.43 :
14גרייסון .22–21 :1975
15ליפשיץ תשס"ד.61-60 :
16ליפשיץ תשס"ד.62 :
17כרוניקה BM21946שורות( 20–15 :וייזמן ;78–69 ,28 :1956גרייסון ;)20 :1975ליפשיץ תשס"ד ,63–62ושם
הערה .14
18עודד תשכ"ו ;107–103 :מילר והייס ;406 :1986אלסטרום .781 :1993
19ליפשיץ תשס"ד.65 :
20ליפשיץ תשס"ד.70 :
30
הממלכה הקטנה בין השליטה הבבלית לשליטה מצרית .בשנים אלה ביססו הבבלים את שלטונם
במרחב סוריה ובמערב ארץ ישראל כהקדמה למאבק מכריע במצרים ,שיוכל לקבע את שלטונם
במרחב ללא סכנה .עד שנת 601לפנה"ס היה שלטונה של בבל ב"ארץ חתי" ללא עוררין .אולם
שלטונו של נבוכדנאצר מלך בבל לא היה מובטח כל עוד שמרה מצרים על כוחה 21,ומשום כך יצא
נבוכדנאצר בשנה זו למסע שבו הוא ניסה לכבוש את מצרים.
22
לפי הכרוניקה הבבלית ,לא הצליח נבוכדנאצר להכניע את המצרים ,והוא נאלץ לסגת בחזרה
לבבל 23.כתוצאה מתבוסה זו התערערה אחיזתה של בבל באזור ,ואילו מצרים חידשה את
השפעתה במקומות שבהם שלטה בעבר 24.מיקומה הגיאוגרפי של יהודה במאבק בין האימפריות,
וקרבתה למצרים שעדיין שלטה במרחב כולו ,מנעו מיהויקים מלך יהודה כל אפשרות לתמרון
בררה הוא נאלץ לשמור נאמנות למצרים.
פוליטי ,ובלית ֵ
המפלה שנחל צבא בבל 25הכריחה את נבוכדנאצר לשקם את צבאו ,לציידו ולארגנו מחדש 26.לאחר
ההתאוששות ערך נבוכדנאצר בשנה השביעית למלכותו ( 597–598לפנה"ס) מסע נוסף ,שבו חצה
את הפרת ופרץ עם צבאו אל תוך שטחי צפון סוריה 27.נבוכדנאצר חתר לבסס שוב את שלטונו בכל
ממלכות האזור ,ולפי הכרוניקה הבבלית ,היעד העיקרי במסע זה היה כיבוש "עיר יהודה" ,היא
ירושלים 28.מראשית המסע לדיכוי המרד של יהויקים ועד כניעת העיר ביום ב' באדר עברו לכל
היותר כשלושה חודשים 29.על פי המסופר במקרא ,מת יהויקים "המורד" לפני כניסת הבבלים
ליהודה ,לאחר אחת עשרה שנות מלכות (מלכים ב' כ"ג 30.)36מותו מנע את חורבנה המידי של
21ליפשיץ תשנ"ט ב ;23 :2006 ;28 :ונדרהופט .243 :2003מהכתוב בכרוניקה הבבלית BM21946בשורות 25–23
עולה שכל המלכים נכנעו לפני נבוכדנאצר והעלו לו מס .על כך ראו :וייזמן ;37 :1956גרייסון .20 :1975
22תיאור המסע מובא בכרוניקה ,BM21946שורות ( 4–3וייזמן ;71–70 ,29–28 :1956גרייסון .)20 :1975ייתכן שעל
רקע זה נאמרו דבריו של ירמיהו (מ"ו " :)16–13לבוא נבוכדנאצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים ...ונתתים ביד
מבקשי נפשם וביד נבוכדנאצר מלך בבל וביד עבדיו".
23כרוניקה ,BM21946שורה ( 7וייזמן ;71–70 ,28 :1956גרייסון .)20 :1975
24מלמט תשמ"ג .242 :חיזוק לשחזור היסטורי זה נמצא בספר מלכים ב' כ"ד ,1ובו מסופר כי לאחר שלוש שנים של
תשלום מס לבבל מרד יהויקים במלך בבל ,וכפי הנראה שילם את המס למצרים במקום לבבל .נוכל להסיק שחרף
תבוסתה של מצרים בכרכמיש ,שליטתם של הבבלים ב"ארץ חתי" רק החלה להתבסס ,ובמקרה הראשון של הפגנת
חולשה ניצלו זאת המצרים וחזרו לעמדת השפעה באזור.
25התיאור מופיע בכרוניקה BM21946בשורה ( 7וייזמן ;70 ,28 :1956גרייסון .)20 :1975
26גרייסון ;20 :1975ליפשיץ תשס"ד.73 :
27וייזמן .24 :1956לקרב זה יש אזכור בדברי ירמיהו (מ"ו " :)2למצרים על חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר היה על
נהר פרת בכרכמש אשר הכה נבוכדנאצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה".
28בכרוניקה ,BM21946שורה ( 12וייזמן ;73–72 ,35–33 :1956גרייסון ,)20 :1975מודגש שהיעד העיקרי במסעו של
נבוכדנאצר היה כיבוש ירושלים ביום ב' בחודש אדר .לדעת וייזמן ( ,)232 :1956אזכור היעד מעיד על החשיבות
שנודעה לאירוע בעיני כותב הכרוניקה.
29ליפשיץ תשס"ד.76 :
30בעיני כותב התיאור ,העניש ה' את יהויקים החוטא ,ממשיך דרכו של מנשה ,באמצעות גדודי הכשדים אשר שילח
בו וביהודה "להאבידו" (מלכים ב' כ"ד .)2לדעת ליפשיץ (תשס"ד ,)76 :המסע הבבלי לדיכוי המרד ביהודה ,שהיה
חיוני לחיזוק אחיזתם ב"ארץ חתי" ,החל בחודש כסלו ,ויהויקים מת כפי הנראה סמוך למועד זה או מיד אחריו.
לדיון במקורות העוסקים בפרשת מותו של יהויקים ,בנוסחים השונים של התיאור ,ובשחזור ההיסטורי של הפרשה
כולה ראו :ליפשיץ תשס"א.35–20 :
31
יהודה ,שכן בנו יהויכין הזדרז להיכנע לפני נבוכדנאצר ,ובשנת 597לפנה"ס הוגלה לבבל עם רבים
מנכבדי העיר (מלכים ב' כ"ד 31.)16–12גלות יהויכין והעילית השלטונית ,הכלכלית והדתית פגעה
קשה ביכולתה של ממלכת יהודה להוסיף ולהתקיים ,אך חרף המסים הכבדים אשר הוטלו עליה,
היא המשיכה להתנהל כממלכה וסאלית 32.ההגליה הסלקטיווית של כעשרת אלפים איש מכלל
אוכלוסיית יהודה ,שמנתה כמאה אלף איש ,מעידה על כך שהבבלים לא רצו לחסל את יהודה,
אלא קיוו לרגיעה לאחר החלשת הממלכה המורדת ,וככל הנראה היו מעוניינים בהמשך קיומה
בקצה הדרומי של האימפריה ,בקרבת הגבול עם מצרים 33.כדי לשמור על יציבות השלטון ביהודה,
לא הדיח נבוכדנאצר את בית דוד מהשלטון .אולם לראשונה מאז השתלטו הבבלים על "ארץ
חתי" הם התערבו בסדרי השלטון בירושלים ,ומלך בבל מינה את צדקיהו ,אחרון בניו של יאשיהו,
למלך יהודה במקום יהויכין הגולה (מלכים ב' כ"ד .)17
34
בשנות מלכותו השביעית והשמינית של נבוכדנאצר התעוררו קשיים בגבולה המזרחי של
האימפריה ,ובשנת 595לפנה"ס הוא נאלץ לצאת למסע לאורך החידקל לדיכוי המרד בעילם.
קשייו של נבוכדנאצר גדלו והלכו ,ולפי המתואר בכרוניקה הבבלית 35,בשנה העשירית למלכותו
פרץ מרד בצבא בבל עצמו ,ולאחר דיכוי המרד ,יצא נבוכדנאצר בשנת 594לפנה"ס לכמה מסעות
ב"ארץ חתי" כדי להפגין את שלטונו בממלכות הוסאליות ולהבטיח את המשך תשלום המס .היות
שהמרד דוכא במהירות ומעמדה של בבל לא ניזוק ,לא שינה נבוכדנאצר את מדיניות החוץ שלו
כלפי הממלכות הקטנות ,וחלפו כחמש שנים נוספות עד שהחליט לכבוש אותן ולספחן.
31יש להניח שמלך בבל השאיר חלק מהשרים ומראשי הממשל בממלכת יהודה במקומם ובתפקידם ,היות שלפי
הכתוב (מלכים ב' כ"ה ,)21–18הוצאו שרי יהודה להורג רק לאחר חורבנה.
32ברושי תשנ"א.64–63 :
33ינסן ;28–27 :1956תדמור ;230–226 :1956אפעל ;81–80 :1978עודד ;75 :1979ליפשיץ תשנ"ט ב;31–29 :
תשס"ד2006 ;81–78 :א.23 :
34תיאור ברית הכניעה בין צדקיהו לנבוכדנאצר תואם את דבריו של יחזקאל (י"ז ..." :)13ויכרות איתו ברית ויבא
אותו באלה" ,וראו בנדון דברי צימרלי ( ,)13 :1969מלמט (תשמ"ג )268 :ובלנקינסופ ( .)80 :1990על ההתאמה בין
המקרא לכרוניקה הבבלית ,שלפיה מינה נבוכדנאצר "מלך כלבבו" ,ראו בכרוניקה הבבלית ,BM21946שורה 13
(וייזמן ;35–33 :1956גרייסון .)20 :1975על הסבת שמו של מתניה לצדקיהו ראו :כוגן ותדמור .312 :1988לדעת
ליפשיץ (תשס"ד ,) 78 :ההערה על הסבת שמו של מתניה לצדקיהו מקבילה מבחינת הלשון והעניין לכתוב בפרק כ"ג
,34שם מתוארת המלכת אליקים בידי מצרים והסבת שמו ליהויקים .לשיטתו ,בדרך זו ביקש המחבר לקשור בין שני
המאורעות באמצעות תקבולת כיאסטית ,ובה שני המלכים שהומלכו ביהודה בלא אישור השליט הזר ,הוגלו לאחר
שלושה חודשי שלטון (יהואחז ויהויכין); ושני המלכים שהומלכו במקומם על ידי השליטים הזרים ומרדו בהם,
הביאו אסון על יהודה :עקב מרד יהויקים התרחשה גלות יהויכין ,ועקב מרד צדקיהו חרבה יהודה.
35כרוניקה ,BM21946שורות ( 22–21וייזמן ;37–36 :1956גרייסון .)102 ,20 :1975
32
ב) כיבוש יהודה וסיפוחה לבבל
בתחילת המאה השישית לפנה"ס ,שלט במצרים פסמתיך ב' ( 589–595לפנה"ס) 36.לאחר
ההצלחות שנחל במסעותיו לּכוש ולחוף הפניקי ,הוא נטע כפי הנראה בממלכות הוסאליות באזור
את התחושה ,שבסיועה של מצרים הן יוכלו לפרוק מעליהן את העול הבבלי 37.תחת שלטונו החלה
מצרים לבסס את מעמדה בארץ ישראל כולה ,בעבר הירדן המזרחי ובחוף הפניקי .התחזקותה של
מצרים הביאה לתחושה בקרב ממלכות אלה ששלטונה של בבל ב"ארץ חתי" מתרופף ,ובימי
צדקיהו החלה לקרום עור וגידים ברית נגד בבל 38.בהסתמך על העדויות המקראיות (ירמיהו כ"ז
;15–2יחזקאל י"ז ,)20–15התהדקו הקשרים בין הממלכות הללו לבין יהודה ,ויחד הן מרדו בבבל
( 589לפנה"ס).
39
לא ברור אם לאחר גלות יהויכין הייתה לראשי יהודה יכולת ארגונית או צבאית שעליה נסמכו
בקבלת ההחלטה הרת הגורל למרוד בבבל ,פרט לעזרה הצבאית שהבטיחה מצרים 40.כמו כן ,אין
לדעת באיזו מידה הושפע צדקיהו מהנביאים המכונים במקרא "נביאי שקר" ומהחוגים
הקיצוניים ביהודה ,אשר צידדו במרד .האם היה חלק מהם ,או שמא נכנע להם? מדוע לאחר
שנכשלה עזרת הצבא המצרי החליטו ראשי העם בירושלים להמשיך במרד ולא נכנעו לצבא בבל?
ייתכן כי התשובות לתהיות אלה נעוצות בגורמים חברתיים ופוליטיים ,ובעיקר בגורמים
אידיאולוגיים ותיאולוגיים ,שהובילו את מנהיגי יהודה לדבוק במרד בבבל עד החורבן .לדעת
חוקרים רבים המסתמכים בעניין זה על העדות המקראית 41,נוצרו בתקופה זו שני מחנות בעלי
אוריינטציה פוליטית מנוגדת :המחנה המתון ,שהבין כי המרד חסר סיכוי והעדיף להיכנע לבבל,
36ליפשיץ תשס"ד.85 :
37מילר והייס ;412 :1986רדפורד ;465–462 :1992ליפשיץ תשס"ד ,86–85 :ושם הערה .108
38על סמך ההקבלה של מידע זה לכרוניקה הבבלית (וייזמן ,)75–72 ,37–36 :1956אפשר לקשור את ההתארגנות
האזורית להתרחשויות שהיו בעילם ( 595–596לפנה"ס) ,למרד שהיה בבבל ( 594-595לפנה"ס) ולמסעו של נבוכדנאצר
לסוריה.
39מלמט תשמ"ג ;281–280 :ליפשיץ 2006א . 23 :העדויות על קשרים בין יהודה למצרים בשנים האחרונות לשלטונו
של צדקיהו מאששות את ההנחה בדבר תפקידה של מצרים בערעור היציבות באזור .ביחזקאל י"ז 15מתוארת בקשה
לשיגור צבא וחיל רכב ממצרים כדי לסייע במרד נגד בבל ,ובירמיהו ל"ז 11–5נזכר מסע מצרי ליהודה בעיצומו של
מצור בבל על ירושלים .אוסטרקון שנמצא בלכיש (מס' ,3שורה 14ואילך) מתאר את ירידתו של שר הצבא כניהו בן
אלנתן למצרים ,ככל הנראה בשנה התשיעית למלכות צדקיהו ,היא השנה שבה החל המרד בבבל (ליפשיץ תשס"ד,86 :
ושם הערות .)111–110
40מילר והייס . 411–410 :1986בעל מלכים החסיר פרטים רבים הנוגעים למהלך המצור על ירושלים ,שכן מהכתוב
בירמיהו (ל"ז ;11 ,5ל"ד )22–21וביחזקאל (י"ז ,17–15ל' )26–20עולה כי הייתה הפוגה במצור בעת שהמצרים באו
לעזרת יהודה .זמנו של המסע המצרי ליהודה לא הוגדר ,ולא ברור על סמך מה ניסו חוקרים לקבוע אותו .להערכות
שונות בדבר זמנו של ניסיון ההתערבות של הצבא המצרי ראו :עודד ;474–473 :1977ברייט ;330 :1981מלמט
תשמ"ג ;285–282 :גליל ;39–38 :1996ליפשיץ תשס"ד ,98 :ושם הערות .25–24
41בהם :מילר והייס ;413–412 :1986הולדיי ;235–234 :1989הופמן תשס"א ;563–562 :אמית 2003ב ;368 :ליפשיץ
תשס"ד ,115 :ושם הערה .112
33
ומנגד המחנה הדתי-קיצוני ,שפעל תחת הרושם שנוצר בדבר חסינותה של ירושלים ,ונבע ככל
הנראה מהזיכרון הלאומי באשר להצלתה הפלאית של העיר בעת מסע סנחריב (מלכים ב' י"ט).
הישרדותה של ירושלים התפרשה כהוכחה לנצחיותה ,והלהט הדתי גבר על כל שיקול דעת
הגיוני 42.ניסיונו של הנביא ירמיהו להיאבק בתפיסה שירושלים ובית המקדש יתקיימו לעד
(ירמיהו ז' ,)12 ,4הוא עדות למרכזיותו של רעיון זה ערב החורבן.
ערעור היציבות בדרומה של "ארץ חתי" הוביל לשינוי במדיניותם של הבבלים .נבוכדנאצר הבין
שכדי לשמור על שלטונו ,עליו לשנות את מדיניותו כלפי הממלכות העצמאיות למחצה אשר גבלו
עם מצרים 43.שינוי זה התברר ,מבחינתן של ממלכות אלה ,כהרסני ,שכן במסעותיו הצבאיים
החריב נבוכדנאצר את הממלכות הוסאליות וסיפח אותן לבבל.
44
את מסעו להחרבת הממלכות המורדות באזור ולסיפוחן הוא החל ביהודה ( 588–589לפנה"ס) ,ועל
רקע זה יש להבין את חורבן ירושלים ואת הפיכתה של יהודה לפחווה .תגובתם של הבבלים למרד
צדקיהו לא הייתה פעולת נקם נגד יהודה ,אלא פעולה מדינית וצבאית מחושבת .כוונתם הייתה
להדיח את בית דוד מהשלטון ,לאחר שזה התגלה שוב ושוב כלא נאמן ,ולהחריב את ירושלים
שהיתה מרכז ההתנגדות לשלטון בבל 45.חורבן ירושלים וסביבותיה משתקף היטב בממצאים
הארכיאולוגיים שהתגלו .החורבן הכבד הביא לשבר יישובי חריף ,והוא ניכר לכל אורך המאה
השישית לפנה"ס ואף אחריה .בחפירות שבוצעו במורד המזרחי של עיר דוד ובעופל ,נמצאו עדויות
ארכיאולוגיות להרס החומה של סוף תקופת הברזל ,להרס מבנים רבים ולשרפה עזה 46.ירושלים,
פרווריה וכל הכפרים ,החוות והמצודות אשר נכללו בה ננטשו וחדלו מלהתקיים ,ואין עדות
ליישוב כלשהו ששכן באזור עד התקופה הפרסית 47.מדיניותם של הבבלים כלפי המקדש והאיסור
לשקמו היו גורם מכריע בירידת מעמדה של העיר.
42אמית 2003ב.370–365 :
43ליפשיץ ;131–130 :2001תשס"ד.405 :
44ליפשיץ ;131 :2001 ;487–482 :1998תשס"ד2006 ;404 ,91 :א .24 :אין עדויות היסטוריות לגורלן של הממלכות
הוסאליות אשר סופחו לבבל ,משום שהבבלים ,בניגוד לאשורים ,לא תיעדו את האירועים הללו בכתובותיהם.
45ליפשיץ תשס"ד.91 :
46קניון ;171–170 :1974גבע ;89–84 :1979אביגד ;50 :1980שילה תשמ"ד ;38–34 :דה גרוט תשנ"א; 46–45 :
תשס"ב ;81–77 :מזר תשנ"א 1994 ;139 :1992 ;139ב ;66–65 :בן צבי ;201 :1998ונדרהופט –23 :2000 ;30–29 :1999
;24רייך ;99–96 :2000שטרן ;47 :2000ליפשיץ ;334–333 ,330–329 :2003תשס"ד.254–245 :
47אולברייט ;13 :1943אהרוני תשכ"ג ;29 :דגן תשנ"ב ;260 :ליפשיץ ;133 :2001תשס"ד .100–99 :אולם בניגוד
לדעה זו ,חוקרים שונים ובהם :וולץ' ;171–158 :1935נות ;315–314 :1981קלי ;15–14 :1962קניון :1974 ;78 :1966
;34תומפסון ; 660–659 :1980ברייט ;325 :1981ברקאי ;107–104 :1985וילי ;148–146 :1994קרטר ;128 :1994
ברקוויסט ;13–12 :1995ועודד ,24 :2003סבורים כי בירושלים ובסביבתה הקרובה נותרו תושבים אשר הותר להם,
בהגבלות מסוימות ,לקיים טקסים פולחניים בתחומי חורבות המקדש .בחפירות בכתף הינום התגלו מערות קבורה
משפחתיות מהתקופה הבבלית ,ולדעת ברקאי ( ,)107–104 :1985מערות אלה שימשו את המשפחות שנותרו
בירושלים לאחר החורבן .לנושא זה ראו :קלונר תשס"ב.94–91 :
34
חורבן ירושלים היה רחב ,והביא לצמצום גדול באוכלוסיית תושבי העיר ,עד שגם בשיא השלטון
הפרסי לא עלה מספרה על שלושת אלפים נפש ,שהם כעשירית מאוכלוסיית העיר לפני חורבנה.
48
כל המערך היישובי בספר הדרומי והמזרחי של ממלכת יהודה קרס בשלהי תקופת הברזל ,ככל
הנראה כתוצאת לוואי של קריסת המערכת המרכזית .לצד ירידה חדה במספר התושבים הורגשה
גם פגיעה כלכלית קשה 49.מצודות הגבול המערבי של יהודה חרבו ,ואזור השפלה ,שלא הספיק
להתאושש מאז המכה הקשה שספג בעת מסע סנחריב ,ספג מהלומה נוספת והתרוקן מיושביו.
50
במרבית האתרים באזור הבקעות של באר שבע-ערד נמצאו עדויות ברורות לחורבן שהתרחש
בשלהי תקופת הברזל ,ולכך שחלה באזור נטישה של יישובים 51.ערים כגון רמת רחל ,גזר ,בית
שמש ,לכיש עזקה מראשה ,תמנה תל אל –חסי ,ערד ,תל בית מירסים ,חרבו" .בית ארבעת
המרחבים" שנחשב בעיני ארכיאולוגים רבים למבנה טיפוסי לבית ישראלי או יהודאי ,נעלם כליל
לאחר חורבן יהודה( ,למעט מקרה אחד במצפה) ,ומלמד על משבר של ממש במעבר בין תקופת
הברזל לתקופה הפרסית 52.חוקרים שונים 53,סבורים שיהודה החרבה רוקנה ברובה מתושביה,
ולראיה ,לא נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים ביישובים הכפריים אשר ננטשו בחורבן ,והם גם לא
שוקמו במעבר מהתקופה הבבלית לפרסית .לשיטתם ,החורבן הבבלי גרם לשבר יישובי חריף
מדרום לירושלים ,ובכל רחבי ממלכת יהודה ההתיישבות היתה מוגבלת ביותר .פאוסט לדוגמא,
הגדיר את המצב "כריק כמעט מוחלט" שהתקיימו בו מעט "יישובונים" קטנים שכלכלתם היתה
דלה ,לא היתה עיר בירה ,והחיים לא היו מאורגנים תחת הנהגה דתית או תרבותית .לדעת עודד,
הבריחה מיהודה לאחר רצח גדליה ,הביאה לקץ ההתיישבות היהודית בה ,ואילו היו נותרים בה
יהודים שבראשם הנהגה ,רישיון כורש לבנות את המקדש היה ניתן להם .לדעתו ,הפסוק" :ויגל
יהודה מעל אדמתו" (מלכים ב' כ"ה ,)21איננו ביטוי ספרותי ,אלא תיאור היסטורי המעיד על
התרוקנותה המוחלטת (אם כי לא טוטאלית) של יהודה 54.החורבן והגלות יצרו חלל יישובי
48ליפשיץ תשנ"ז .274–273 :נתון זה מתאים לתיאור עליבותה של ירושלים בספר נחמיה (ב' ,)14–13כמאה וחמישים
שנה לאחר התרחשות האירועים (ליפשיץ תשנ"ז ;328–327 :2003 ;133–132 :2001 ;250–249 :תשס"ד.)102 :
49מזר ודותן תשכ"ג ;12-11 :עודד ;110–107 :2004ארובס ,פורסטר וצפריר ;1620 :2008פינקלשטיין ;59–55 :1993
אלסטרום ;128–127 :1993ליפשיץ ;333 :2003תשס"ד.408 :
50ליפשיץ תשס"ד . 271 ,256 :במסגרת הפעילות הצבאית של הבבלים נחרבו גם מצודות הגבול המערבי של יהודה.
51ליפשיץ תשס"ד.266–260 :
52פאוסט ;176-157 :2004עודד .53-52 :2010
53בהם :ונדרהופט ;243 :2003 ;110 :1999שטרן ;51 :2000עודד ;77-76 :2010 ;58 :2003 ;305–304 :2001פאוסט
תשס"ב.95–93 :2003 ;86–84 :
54לביסוס הנחתו על הגליה רחבת היקף נסמך עודד גם על הכתובים בעזרא ז' ,5 – 1נחמיה ד' ,6דברי הימים ב' ל"ו
,21איכה א'.
35
באיזורים רבים ביהודה ,והמונח "מיתוס הארץ הריקה" נוצר בעט החוקרים ,היות שבמציאות
זה לא היה מיתוס ,אלא תוצאה של גלות מסיבית ,אשר שיבשה לחלוטין את החיים ביהודה.
לראיה ,הממצאים הארכיאולוגיים והאפיגרפיים אשר נתגלו ,זמנם מהתקופה שקדמה לחורבן
יהודה ,ומהתקופה שאחרי החורבן ,אך לא מתקופת החורבן בה נוצר פער יישובי.
בניגוד לדעה זו ,טוען ליפשיץ 55,כי אין להתבסס רק על הנתונים מהסקרים הארכיאולוגיים להבנת
התהליכים הגיאופוליטיים והדמוגרפיים של היישובים שנמצאו ,ואין להכליל בהגדרה זו את כל
שטחי יהודה .יש לבדוק כל איזור לגופו ,שכן מסקנות כוללניות אינן עומדות במבחן ההיסטורי
והמקראי .כמו כן ,יש לקחת בחשבון את מגבלותיה המשמעותיות של הארכיאולוגיה ,היות
שלעיתים ,הנתונים המתקבלים בחפירות אינם חד משמעיים ,וסקרים ארכיאולוגיים שונים
במקומות זהים ,עלולים להוביל לתוצאות מוטעות ולמסקנות מנוגדות 56.לדעתו ,הבבלים לא
החריבו את כל יהודה ,משום שהיו זקוקים לאוכלוסייתה להמשך קיום המערכת היישובית-
חקלאית לצורך גביית מיסים ,ולאספקה לחילות המצב שחנו בארץ .חורבן טוטאלי של
ההתיישבות הכפרית היה מנוגד לאינטרסים שלהם ,ועלול היה ליצור וואקום התיישבותי ,אשר
היה מקשה על אחזקת הצבא והמנגנון האדמיניסטרטיבי שלהם.
ואכן ,בצפון הרי יהודה ,מאזור עמק רפאים ומקו בית לחם דרומה עד אזור בית צור ,ניכרת
המשכיות יישובית מסוף ימי ממלכת יהודה ועד סוף התקופה הפרסית .מבחינה ארכיאולוגית,
ניכר ,כי באזור זה היתה המשכיות יישובית כמעט מלאה מסוף תקופת הברזל עד התקופה
הפרסית 57.בין "סביבות ירושלים" לגבולה הצפוני של ממלכת יהודה השתרע חבל בנימין,
המתואר כתחום פעילותו של גדליה 58.בניגוד למערך העירוני שקרס והצטמצם באופן דרסטי,
מראים הממצאים הארכיאולוגיים כי אין כמעט עדות לחורבן הבבלי בחבל בנימין ובסביבות בית
לחם ,ומצפה הפכה לבירת הפחווה ,ונשארה במעמד זה כמאה וארבעים שנה עד עליית נחמיה
ובניית חומות ירושלים 59.בסקרים אשר בוצעו במרבית שטחו של החבל (בעיקר סביב מצפה
55ליפשיץ 2004ב.24 :206 ;102 :
56להבנת המגבלות של הארכיאולוגיה ,ראו ליפשיץ תשס"ד 302 :והערה .102 :2004 ;45
57זורן ;30–29 :1997 ;48 :1994 ;1102–1098 :1993בן צבי ;203 :1997ברסטאד ;10–9 :2003ליפשיץ 2006א.24 :
לסקירת תולדות המחקר הגיאוגרפי-היסטורי ולסיכום הממצאים הארכיאולוגיים באתרים העיקריים שנחפרו בחבל
בנימין ראו :ליפשיץ תשס"ד.282–273 :
58ליפשיץ תשס"ד.244–243 :
59שטרן תשל"ג א ;51 :2000 ;229 :מגן ופינקלשטיין ;32 :1993ברסטאד ;48–47 :1996ליפשיץ תשנ"ט א;277–271 :
;149–147 :1999תשס"ד ;282 :אלברטס ;339 :2003למר .292–291 :2003
36
וגבעון) ובצפון הר יהודה ,נמצאו יישובים קטנים שהתפתחו בעיקר לאחר חורבן ירושלים 60.אין
עדויות לחורבן או להגליה מאזורים אלה ,ואם הייתה כזו ,הרי התרחשה במספרים שלא השפיעו
מבחינה דמוגרפית 61.נראה שהצמיחה הטבעית וההדרגתית בהתיישבות והמסורת הקרמית
המקומית נשמרו בהם ברציפות מהמאה השביעית ועד ראשית המאה החמישית לפנה"ס,
62
ובתקופה הפרסית ניכרת באזורים אלה יציבות והמשכיות עד למאה השניה לפנה"ס.
הממצאים העולים מהאתרים העיקריים שנחפרו בחבל בנימין ובסביבתו הקרובה מראים,
שלאחר הכיבוש הבבלי הצטמצם בו השטח המיושב בחמישים אחוז בקירוב 63,ולדעת רוב
החוקרים 64,האוכלוסייה הכפרית ,שהוסיפה להתקיים מצפון לירושלים ומדרומה ,שימרה את
תרבותה החומרית מלפני החורבן .כמחצית מהאוכלוסייה בפחוות יהודה נכללה בשטחו של
חבל בנימין ,והתקיימו בו ארבעה יישובים חשובים ומרכזיים שניכרת בהם רציפות התיישבותית
מהמאה השביעית לפנה"ס ועד המחצית הראשונה של המאה השישית לפנה"ס :תל א-נצבה ,אשר
מזוהה עם מצפה המקראית ,תל אל-פול ,המזוהה עם גבעה ,בית אל וגבעון 65.גידולי הבעל בחבל
בנימין הפורה ,ובעיקר מטעי הדגנים ותעשיית היין והשמן ,היוו מקור כלכלי לגביית מיסים,
לאספקה שוטפת חיונית לכוחות הצבא ,המנהל והפקידות הבבלית שהיו בארץ ,ושחררו את
השלטון הבבלי מדאגה לקווי אספקה ארוכים של מוצרים חיוניים אלה 66.גם מרכז הר יהודה
וצפונו התאוששו בתהליך ארוך וממושך .באזורים אלה הייתה המשכיות התיישבותית מלאה,
60שילה ;101–99 :1989עופר תשנ"ג ;128–127 :תשנ"ח ;45–44 :פינקלשטיין ;59 :1993ליפשיץ תשס"ד.222 :
61ליפשיץ ;337–336 :2003עודד .53 :2010
62ברקאי תש"ן ;98 :1994 ;224 :מזר ;548 :1992פינקלשטיין ;95–94 :1993אלסטרום ;27 :1993ליפשיץ :1998
;327 :2003 ;133–132 :2001 ;484–483תשס"ד2006 ;228–225 ,177 :א2007 ;24 :ב ;40–39 :ליפשיץ וטל ;36 :2007
קרטר ;317 :2003 ;138–137 :1999נאמן תשנ"ה א ;43 :2000 ;20 :בלנקינסופ ;113–112 :2002ברסטאד ;6 :2003
קלונר ושטרן .141 :2007
63ליפשיץ תשס"ד.282 :
64בהם :שטרן תשל"ג א ;51 :2000 ;229 :קוכמן ;159 :1980ברסטאד ;48–47 :1996תומפסון ;215 :1996ליפשיץ
תשנ"ט ב ;29 :תשס"ב ;61 :תשס"ד2006 ;277–272 :א ;30–29 :קלונר תשס"א ;14 :תשס"ב ;45 :פינקלשטיין
וסילברמן ;58 :2001קרטר ;306 :2003אדלמן .34 :2005
65ליפשיץ תשס"ד.300 ,272 ,194 :
66ברסטאד ;47 :1996ליפשיץ תשנ"ז ;163 :תשס"ד ,127–126 :ושם הערה ;33זורן ;30–29 :1997אדלמן .312 :2005
תמונה ארכיאולוגית דומה לזו שהתגלתה ביהודה ,שבה ההתיישבות הכפרית משגשת ומשמשת מקור לאספקת
התצרוכת החקלאית של האימפריה ,נמצאה גם בצפון סוריה ,באדום ובעמון .חשיבות הדברים בכך שהם מסייעים
לעמוד על מדיניות קבועה שנקטו הבבלים בממלכות שסיפחו .אמנם לא ידוע דבר על גורלה של בירת עמון לאחר
הכיבוש הבבלי ,אך המדיניות שנקטו הבבלים באזורים סביבה דומה לזו שנקטו באזורים שמצפון לירושלים .לאחר
סיפוחה של עמון ( 580לפנה"ס) א פשרו הבבלים את התפתחותם של היישובים הכפריים סביבה ,ומצפון ומדרום
לבירה התגלו כפרים רבים שסיפקו את התצרוכת החקלאית לחילות המצב הבבליים – כפרים שהמשיכו להתקיים גם
בתקופה הפרסית .יש להניח שבדומה לגורלה של ירושלים ,החריבו הבבלים את עיר הבירה עמון ,ובדומה להפיכתה
של מצפה למרכז אדמיניסטרטיבי לבבלים ,העבירו את המרכז אדמיניסטרטיבי לאזור מדבה (תל אל עומיירי),
שיישובו נמשך לאורך התקופה הפרסית (ליפשיץ 2006 ;101–100 :2004א.)29–28 :
37
אשר התרחבה ,מן הסתם ,כתוצאה מיציבותם הביטחונית והכלכלית ,ומהיותם אזורים ראויים
לגידולים חקלאיים ומקור לאספקת שמן כתשלום מס 67.אזור זה חופף לתחום מציאתן של
ארבעים ושתים טביעות "מוצא" המוכרות כיום ,אשר שבעים אחוז מהן התגלו במצפה בירת
החבל 68.על יסוד שיקולים פליאוגרפיים ,ובעיקר על סמך ניתוח הממצא מתל א-נצבה ,קבעו
החוקרים 69שמקורן של טביעות אלה הוא בתקופה הניאו-בבלית (ראשית המאה השישית
לפנה"ס) ,ברווח הזמן שבין חורבן ירושלים לבין הצהרת כורש .תפוצתן של טביעות מוצא תואם
את אזור פעילותם של "הנשארים" לאחר החורבן ,ואת תחום היישובים ברשימת שבי ציון
(ירמיהו מ' –7מ"א ;18עזרא ב'–נחמיה ז') .הימצאותן של מרבית הטביעות במצפה תואמת את
הסברה שהטביעות הללו שימשו לציון שם היצרן אשר סיפק את תצרוכת השמן או היין לפחה
שישב בעיר .הואיל ולא חלו שינויים דרסטיים במעבר בין תקופת שלטונה של האימפריה הבבלית
לשלטונה של האימפריה הפרסית ,השינויים המינוריים במאפייני התרבות החומרית שהתגלו
באזור יכולים להסביר מדוע לא נמצאה הפרדה בין השכבות מתקופת הברזל לתקופה הפרסית,
ומדוע קשה לעקוב אחרי תהליך התפתחותם של הטיפוסים הקראמיים אשר עוצבו במאתיים
שנות השלטון הפרסי .יהיה נכון לראות בתקופה שחלפה מהכיבוש הבבלי ועד הכיבוש הפרסי שלב
מעבר בין סוף תקופת הברזל השנייה לראשית התקופה הפרסית.
70
לאחר חורבן ירושלים והמרכזים העירוניים ביהודה עבר מרכז הכובד של היישוב לפריפריה
הקרובה לירושלים מצפון ומדרום לה ,ונוצר דגם חדש של התיישבות שבו המרכז היה ריק,
הפריפריה הקרובה לו המשיכה להתקיים כמעט ללא שינוי ,והפריפריה הרחוקה חרבה וננטשה.
ואכן ,המרכז המנהלי הועבר למצפה בחבל בנימין ,שהייתה עד אז עיר מבצר בגבולה הצפוני של
יהודה (מלכים א' ט"ו 71.)22העברת המרכז השלטוני למצפה סמוך לחורבן מחזקת את הדעה
67ליפשיץ תשנ"ט א ;291–289 :תשס"ד ;279 :פינקלשטין בונומוביץ לדרמן ;155–146 :1985פינקלשטיין –176 :1994
.178
68ליפשיץ תשס"ד ;211 :ליפשיץ וונדרהופט ;90–75 :2007קוטסיפר .106–104 :2007
69ובהם :קרוס ;52–51 :2002 ;24 :1969שטרן תשל"ג א ;547 :2001 ;203 :אביגד ;25–23 :1976זורן ;82–81 :1994
ליפשיץ תשנ"ט א ;280–285 :תשס"ד.279–278 :
70ליפשיץ תשנ"ז ;294–291 :תשנ"ט א ;131–129 :2001 ;275–271 :תשס"ד ;224 :נאמן .44–43 :2000
71מצפה כמקום יישוב נזכרת במקרא כארבעים פעם בסיפורים הקשורים בתקופת טרום המלוכה (כגון ,שופטים כ' ,1
כ"א ;8 ,5 ,1שמואל א' ז' ,)9–5ובסיפורים המתארים את הימים שלאחר החורבן (מלכים ב' כ"ה ;25 ,23ירמיהו מ'
,)12 ,10 ,8אך כמעט ואיננה נזכרת כלל בימי קיומה של הממלכה .לדעת נאמן (תש"ן ,)324–323סיפורים אלה,
שנשענים על הימים שקדמו לשלטון בית דוד ומציגים את מצפה כמרכז דתי-פולחני ,כמקום התכנסות מרכזי של העם
וכאלטרנטיבה לירושלים ,נכתבו לאחר חורבן ירושלים ,ומבטאים את מקומן של מגמות ושאיפות פרו-בנימיניות,
ונועדו לחזק את מעמדה של מצפה כבירת פחוות יהודה הבבלית ,ולהצדיק אותו .אין בידנו עדויות היסטוריות
ברורות על הנסיבות לבחירתה של מצפה ולהפיכתה מעיר גבול לבירת פחוות יהודה הבבלית .ייתכן כי בחירת הבבלים
במצפה נעשתה סמוך לחורבן ,או מעט קודם לכן ,שכן לא סביר שמלך בבל היה משאיר שטחים שכבש ללא הסדרים
מנהליים ושלטוניים הכוללים מערכת מסודרת של גביית מסים (אלט 1953 ;49–48 :1910א.)4–2 :
38
שלהחרבת ירושלים קדם תכנון מוקדם של הבבלים ,והיא נרמזת בתיאור ניסיונותיו האחרונים
של ירמיהו לשכנע את המלך צדקיהו לצאת מהעיר כדי למנוע את חורבנה ,ולהצטרף לקבוצת
היהודים שחיה מחוץ לירושלים (ירמיהו ל"ח 14ואילך) .במצפה שהו חיל המצב הכשדי והפקידות
הבבלית ,ועליהם הוטל לפקח על פעולותיו של המנהל המקומי ולהבטיח את נאמנותה של
"השארית" (מלכים ב' כ"ה ;25–24ירמיהו מ"א 72.)3ירמיהו הנביא קרא לקבל את העול הבבלי,
ונוכל אף כיום להעריך את פועלו כמי שחתר למדיניות ריאלית שפויה .הוא שוחרר ממאסרו
והועבר על ידי הבבלים למצפה מיד לאחר החורבן (ירמיהו מ' .)6לדעת ליפשיץ 73,נוכחותו במצפה
נועדה לחזק את גדליהו ולהעניק לו גיבוי מוסרי ודתי בשעה זו ,שבה בוטל שלטון בית דוד ,ותאמה
את האינטרס הבבלי לכונן ביהודה פחווה המתבססת על גורמים שנאמנותם לבבל מוכרת ,ויש
ביכולתם לשקם את החיים ביהודה במהירות האפשרית.
לאחר כיבוש יהודה ( 586לפנה"ס) ,ערך נבוכדנאצר מסעות נגד עמון ( 580לפנה"ס) ומואב ,הכניע
את צידון ,את צור ,את עזה ואת אשדוד ,ויצר חיץ של פחוות פגועות בין גבולה של האימפריה
הבבלית למצרים 74.הבבלים עקרו ממקומן קבוצות גדולות מהעילית השלטונית ,הכלכלית
והדתית של הממלכות שכבשו ,ולא בחלו בהחרבת אזורים שלמים לשם שיקום חבלי ארץ בבבל
שנפגעו במלחמותיהם באשורים 75.בניגוד לאשורים אשר נהגו במדיניות ההגליה הדו-סטרית
שנועדה לשקם את הממלכות הכבושות ,לפתח בהן מערך שלטוני ,ולהקים בהן מערכות סחר
ענפות ,אין כל ראיה לניסיון מעין זה מצד הבבלים 76.צמיחתה המהירה של האימפריה הבבלית
וזמן שלטונה הקצר מנעו בעדה לפתח כלי מנהל יעילים ומסודרים לניצול שטחי הכיבוש .לראיה,
עד כה לא נמצאו עדויות למפעלי בנייה בבליים אימפריאליים ,ולא התגלו תעודות מנהליות או
עדויות אחרות לסחר בין-לאומי .אף אין זכר להקמתה של מערכת מצודות גבול ותחנות דרך.
77
מלכי בבל לא החזיקו באידיאולוגיה אימפריאלית אשר דרשה מהם להשקיע משאבים בקיבוע
72ליפשיץ תשס"ד.100 :
73ליפשיץ תשס"ד.118 :
74צימרלי ;504 :1969קליין ;36 :1975ברטלט ;160–157 :1989רדפורד ;466–465 :1992ונדרהופט ;101–100 :1999
;243 :2003ליפשיץ ;487–482 :1998תשס"ד2006 ;91 :א.23 :
75ונדרהופט ;255 :2003 ;111–110 :1999ליפשיץ 2006א.24 :
76ליפשיץ ;131 :2001תשס"ד .91 :על המדיניות הבבלית בארצות הכבושות ראו :נאמן 1995א ;115–114 :ליפשיץ
תשס"ב2006 ;56– 54 :א ;24 :ונדרהופט .256–255 :2003
77שטרן .311–307 :2001 ;47 :2000
39
שלטונם בשטחים שכבשו ,ולא היה להם עניין לשקם את הממלכות הפגועות ,לכן הם לא יישבו
מחדש אזורים שאוכלוסייתם הוגלתה 78.הבבלים שמרו על מעורבות קטנה ככל האפשר בנעשה
בפחוות שכבשו ,והסתפקו במסעות תקופתיים אשר נועדו להבטיח את יציבות שלטונם ואת
תשלום המסים 79.התנהלות זו הביאה להזנחה ולהידרדרות קיצונית במצב הכלכלה והסחר
ברחבי הלבנט ,ולירידה במעמדם של המרכזים העירוניים .שליטתה של ממלכת מדי על הדרכים
העיקריות בצפון מסופוטמיה ועל המקורות החשובים של חומרי הגלם בדרום מזרח אנטוליה,
יכולה להסביר שבבל נזקקה לשליטה במרחבי "ארץ חתי" ,היות שהייתה גשר יבשתי למצרים.
80
ג) סיכום ומסקנות
א .לאחר נפילת אשור היטלטלה יהודה בסערת הקרבות בין בבל למצרים על השליטה ב"ארץ
חתי" .בסופו של דבר הכריעו הבבלים את המצרים ,וביססו את שליטתם בכל המרחב.
ב .היות שהממלכות הקטנות בגבול מצרים לא היוו איום על בבל ,הניח להן נבוכדנאצר בראשית
שנות מלכותו לקיים שלטון עצמאי למחצה ,תוך הבטחת נאמנותן ודרישה לתשלומי מס סבירים.
אולם מרד יהויקים ( 601לפנה"ס) הוביל למסע עונשין בבלי ( 597–598לפנה"ס) ,ורק עקב מותו של
המלך המורד ככל הנראה בסמוך ליציאתם של הבבלים למסע הצבאי כנגד יהודה ,ובזכות כניעת
בנו יהויכין ,ניצלה הממלכה מחורבן והוענקו לה אחת עשרה שנות קיום נוספות .יהויכין הוגלה
לבבל עם העילית השלטונית ( 598לפנה"ס) .מלך בבל מינה את צדקיהו ,אחרון בניו של יאשיהו,
למלך יהודה ,ולראשונה מאז שלטונם ב"ארץ חתי" התערבו הבבלים בסדרי השלטון ביהודה.
ג .הגורם הישיר לכיבוש יהודה ולסיפוחה לבבל היה מרד צדקיהו .הממצאים הארכיאולוגיים
מראים שהכיבוש הבבלי התמקד בעיקר בירושלים ובסביבתה הקרובה ,וכל הפרוורים ,הכפרים
והמצודות שהיו סביב העיר חרבו ,ננטשו וחדלו מלהתקיים .לעומת זאת ,בחבל בנימין השוכן
מצפון לירושלים הייתה המשכיות יישובית מסוף תקופת הברזל ועד לתקופה הפרסית .תמונה
דומה הייתה כפי הנראה באזור שמדרום לירושלים – בין רמת רחל לבית צור.
78משיניסט ;77–75 :1992ונדרהופט .15–12 :1999
79ונדרהופט .256–255 :2003 ;83–82 :1999היות שהבבלים לא טרחו לפתח את יהודה הכבושה והזניחו את אזורי
הספר שלה ,קצב התאוששותה היה אטי ,ונמשך עד התקופה ההלניסטית (קרטר .)90–77 :1999
80ונדרהופט ;111–110 :1999ליפשיץ תשס"ד.59 ,49 :
40
ד .הבבלים שמרו על מעורבות מצומצמת בנעשה בפחוות שכבשו ,והסתפקו במסעות שנועדו
להבטיח את תשלום המסים .כתוצאה ממדיניות זו חלה הידרדרות קיצונית במצב הכלכלה
והסחר בכל רחבי הלבנט ,וכן ירידה חדה במעמדם של המרכזים העירוניים.
41
.3שומרון ויהודה תחת שלטון פרס
א) רקע היסטורי
לאחר מותו של נבוכדנאצר מלך בבל ( 562לפנה"ס) התגלעו בקיעים בשלטון הבבלי ופרצו מאבקי
ירושה קשים .שלטונו של נבונאיד ,אחרון מלכי בבל ,נמשך כעשר שנים ועמד בסימן של חיכוכים
פנימיים חמורים על רקע מדיני ודתי 1.שנים אלו היו סוערות ומלאות תהפוכות ,שכן נבונאיד
התיר לכוהני בבל מידה מצומצמת של אוטונומיה דתית 2.מהכרוניקה הבבלית 3ומ"גליל כורש"
4
ידוע ,כי בשנת 539לפנה"ס הצליח כורש ב' ,שמלך בפרס כוסאל של מדי משנת 559לפנה"ס,
לכבוש ללא קרב את העיר בבל ,והאימפריה הבבלית נפלה לידיהם של הפרסים כפרי בשל .פעולה
זו התאפשרה ,ככל הנראה ,הודות לעזרתם של הכוהנים ושל הצבא הבבלי ,שגזרותיו הדתיות של
נבונאיד ויחסו כלפיהם הובילו ליציאתם נגדו ולעריקתם לצבא הפרסי 5.מעשי השיקום שנקט
כורש לאחר כיבוש בבל באו כתגובה לתקופה קשה זו .כורש עמד בהבטחותיו לכוהני בבל להשיב
את כבודו של מרדוך ואת כבודם של אלים אחרים שנפגעו על ידי נבונאיד ,ועל פי הכתוב ב"גליל
כורש" ,הוא "התקבל על ידם בשמחה" 6,וביטל את האיסורים הדתיים שהטיל נבונאיד.
7
בימי כורש הייתה פרס לגדולה מבין האימפריות אשר ידע המזרח הקדום ,והיא הטביעה את
חותמה על האזור במשך כמאתיים שנה ,עד כיבושה בידי אלכסנדר מוקדון ( 333לפנה"ס).
8
1החיכוכים הדתיים הפנימיים שעורר נבונאיד נמשכו בכל תקופת מלכותו ,וכפי הנראה נגרמו על רקע העדפתו את
פולחן האל סין על פני פולחן האל מרדוך ,האל הראשי של בבל (גרייסון ;110 :1975רפפורט ;16 :1984קירשנבוים
;12 :1988ונדרהופט .)353 :2006
2קרייג .28 :1990
3גרייסון ,110–109 :1975כרוניקה BM21946שורה .16
4אולמסטד ;29 :1966קוק ;61 :1983ויזהופר ;46 :2001 ;3–2 :1996בריינט ;75–74 :2002ליפשיץ 2006א;24 :
ונדרהופט .353 :2006לכתובת ב"גליל כורש" ראו :תדמור תשכ"ד ;452–451 :בריינט .46 :2002לדיון באשר לזמן
חיבורו ולמהימנותו של "גליל כורש" ראו :קורט ;86–85 :1983בריינט ;47–46 :2002ונדרהופט .359–358 :2006
5לדעת תדמור תשכ"ד ;467–452:משיניסט ותדמור ( ,)148 :1993זמן מה לפני נפילת בבל נכרתה ברית סתר בין כוהני
בבל לבין צבא כורש ,ובה הבטיחו לו את כניעת העיר ואת המלוכה על בבל ללא קרב תמורת הבטחה להשיב לכוהנים
את מלוא השפעתם .לדעת בריינט ( ,)43–41 :2002ספק אם כורש היה מצליח במהלך זה ללא תמיכתם .ונדרהופט
( )355–353 :2006סבו ר שהמידע המובא בכרוניקה הבבלית וב"גליל כורש" דל מדי ,ובהסתמך על המקורות היווניים
נראה ,כי בעיר בבל נעשו הכנות צבאיות וארגוניות חודשים אחדים לפני פלישתו של כורש אליה ,ובהן ,בין השאר,
הכנת אספקה והוצאת האלים מחוץ לעיר מחשש שיפלו בשבי .מסקנתו מתיאורים אלה היא שלהשתלטותו של כורש
על העיר קדם עימות צבאי כלשהו עם צבא נבונאיד ,אף כי עימות כזה אינו מוזכר.
6משיניסט ותדמור ;147 :1993בריינט .41–40 :2002
7פייפר ;78 :1941גרייסון ;110–109 :1975קוק ;32 :1983קורט ;88 :1983בריינט ;41 :2002ליוורני –252 :2005
.253
8על היקפה הטריטוריאלי של האימפריה הפרסית לפי מקורות פרסיים ,יווניים ועבריים ראו :רייני תשמ"ג–111 :
,112ויזהופר ;3–1 :1996בריינט ;105–97 :2002ליפשיץ 2006א.25–24 :
42
עם כיבושה של בבל הכתיר עצמו כורש בתואר" :מלך בבל מלך שומר ואכד" 9,הטומן בחובו את
הילת המסורת התרבותית-דתית עתיקת היומין של ערי המקדש בבבל – שומר ואכד .ערים אלה
סימלו את מקום מושבם של האלים הקדומים ,ובעיקר את זה של מרדוך ,שמקדשו א-סגילה שכן
בבבל .קבלת השלטון מידי האל הראשי מרדוך ,כמתואר ב"גליל כורש" ,העניקה לכורש את
ההילה של "מלך העולם מלך ארבע כנפות הארץ" 10.בכתובות אחרות מופיע כורש כשליחו של
האל סין ,או כשליחם של "האלים הגדולים" ,אשר הפקידו בידיו את כל הארצות ,והוא הביא
עליהם שלום ומנוחה 11.מדיניותו המפויסת של כורש כלפי כוהני מרדוך והמקדשים הבבליים באה
לידי ביטוי גם ביחסו לעמים אחרים שכבש ולמקדשיהם 12,ומשום כך נסכה עלייתו לשלטון תקווה
בקרב גולי בבל .ואכן ,כורש התיר לגולי בבל לבנות את מקדשם "בית ה' אלוהי ישראל" (עזרא א'
)2במטרה לבסס את שלטונו ביהודה 13.שיקולם של הפרסים בהעניקם הרשאה לבנות את המקדש
בירושלים לא נבע מטעמים דתיים .היה זה צעד פוליטי בדומה לזה שנקטו הבבלים בהחריבם את
בית המקדש חמישים שנה קודם לכן ,ומשום כך אין בו הצהרה על שינוי כלשהו שעתיד לחול
במעמדה של יהודה 14.אולם חרף ההיתר שניתן לגולי בבל לשוב ולבנות את בית המקדש ,הענותם
הייתה מועטה ,וייתכן כי העיכוב בבניית המקדש קשור בין השאר במספרם הדל של השבים
ובתשע שנות מלכותו האחרונות של כורש ,שהיו מלוות במלחמות קשות.
לאחר מותו בקרב במרכז אסיה ( 530לפנה"ס) 15פרצו ברחבי האימפריה מהומות אשר איימו על
עצם קיומה .מהומות אלה נמשכו גם לאחר עליית כמבוזי לשלטון ( 525לפנה"ס) 16ועד ראשית
שלטונו של דריוש א' ( 522לפנה"ס) ,נצר רחוק לשושלת אחמניש ששלטה בפרס עד שהובסה בידי
אלכסנדר מוקדון 17.לאחר שהצליח לדכא את המרידות הרבות 18,פעל דריוש לפיתוחה ולארגונה
" 9גליל כורש" שורה ( 1תדמור תשכ"ד.)451 :
10קוכמן ;67 :1980קוק ;33 :1983רפפורט ;18–17 :1984ויזהופר ;3 :2001ונדרהופט .352 :2006
11תדמור תשכ"ד . 364תפיסה דתית זו ,שלפיה משתדל מלך זר הכובש ממלכה להופיע כשליחו החוקי של אלוהי
הארץ שכבש ,איננה בבחינת חידוש ,והייתה מוכרת כבר מימי סרגון מלך אשור ויריבו מרודך בלאדן הכשדי בסוף
המאה השמינית לפנה"ס .כל אחד מהם טען שהוא נבחר על ידי מרדוך להושיע את בבל ולמלוך עליה (תדמור תשכ"ד:
.)461
12לנושא זה ראו :ליוורני .252–251 :2005
13תדמור תשל"ד ב ;461-450 :אפעל .88-76 :1978
14ליפשיץ תשס"ד.152-151 :
15עוד בנושא המלחמות השונות בחייו של כורש ומפעלי הבנייה שלו ראו :קוק ;33–26 :1983בריינט .58 :2002
16עם עלייתו לשלטון היה על כמבוזי לדכא את המרד במצרים ,שבה מלך פסמתיך ג'; והוא עשה הכנות רבות לשם
כך .המרד ותוצאותיו מתוארים בכתבי הירודוטוס (בריינט .)54–52 :2002
17בריינט .50–49 :2002על הנסיבות שהביאו למותו של כמבוזי ראו :ויזהופר .3 :1996דריוש לא עלה לשלטון בדרך
המקובלת של ירושה שושלתית ,אלא היה אחד מקציניו של כמבוזי ,אוזורפטור שתפס את השלטון לאחר מות המלך.
דריוש הציג את עצמו כבעל ייחוס משפחתי וקבע כי שלטונו ניתן לו על ידי אהורה מאזדה (בריינט .)110 :2002
18על המרידות שפרצו בעילם נגד שלטונו של דריוש ידוע מ"כתובת בהיסטון" (קוק ;34 :1983בריינט .)117 :2002
43
המחודש של האימפריה שירש .הוא ערך בה שינויים גיאופוליטיים וארגוניים משמעותיים ,וחילק
אותה לשבעים ושלוש יחידות מנהל קטנות – "סטרפיות" 19,במסגרת עשרים מחוזות גדולים.
20
בסטרפיות אלה הוא הושיב חילות מצב וכן פקידות פרסית שניהלה את גביית המסים ,והכינה,
במידת צורך את כל הדרוש למסעותיו הצבאיים 21.חלוקת השטח העצום לסטרפיות הייתה יעילה
מבחינה אדמיניסטרטיבית ,וביססה את השלטון המרכזי ,אשר ידע לנצל את המשאבים
הכלכליים של הטריטוריה האדירה שהייתה בשליטתו .אולם האיחוד המעושה של הלאומים
השונים שימש בעיקר חיפוי למציאות אתנית רבת ניגודים ואינטרסים בקרב האוכלוסייה
הכבושה ,והביא למרידות אינסופיות שאיימו על עצם קיומה של האימפריה 22.כתוצאה
מהמרידות הממושכות ברחבי האימפריה הופרדה לאחר מות דריוש א' סטרפיית "עבר הנהר" מזו
הבבלית ( 482לפנה"ס) ,והפכה לפחווה עצמאית 23.לפי רשימת הרודוטוס (הרודוטוס ג' ,)91
הסטרפיה החמישית כללה את "כל פניקיה וסוריה הפלשתינאית וקיפרוס" .פחוות שומרון ויהודה
היו חלק מהסטרפיה החמישית הזו 24,אך הפרסים לא שינו את ההסדרים הפוליטיים-
טריטוריאליים שנהגו באזור הסורי-ארץ ישראלי ,ואלה נותרו במידה רבה המשכם של ההסדרים
המדיניים מהתקופות האשורית והבבלית שקדמו לה.
25
בדומה לדריוש ,גם יורשו ארתחשסתא א' ( 465לפנה"ס) היה מסובך במרידות מאז עלותו לשלטון,
ואזורים רבים שהוכנעו בעבר ,כגון :פלשת ,פניקיה קפריסין ומצרים (אשר חברה ליוון) ,שבו
ומרדו .הוא נזקק לכמה שנים על מנת לייצב את שלטונו ,ורק בשנת 448לפנה"ס נחתם הסכם
19לפי הרודוטוס (בריינט ,) 64 :2002היוזמה לחלוקת השטח לסטרפיות החלה כבר בימי כורש וכמבוזי ,וב"כתובת
בהיסטון" מוזכרת פנייה של דריוש לדדרשי" ,הסטרפ של בכתריה".
20רייני תשמ"ג ;112-110 :טופלין ;134-131 :1987ויזהופר ;3 :1996בריינט ;145 ,64 :2002ליוורני .292 :2005על
חובותיו של ה"סטרפ" כלפי האימפריה ,לפי כתבי קסנופון ,ראו :בריינט .346–345 ,65–58 :2002על שיטת התקשורת
המהירה שהנהיג דריוש ועל השיטה החדשה לגביית מסים ראו :קוק .42 :1983
21בריינט ;66–65 :2002ליפשיץ תשס"ב2006 ;60–59 :א.26 :
22בריינט ;72–70 :2002ליפשיץ תשס"ד .219 :הפרסים לחמו מלחמות רחבות היקף נגד הסקיתים ואחר כך נגד
ההלנים .בשנת 499לפנה"ס פרץ מרד היוונים נגד הפרסים באסיה הקטנה ,ודיכויו הושג רק לאחר כשש שנים .על
הקרבות ועל הניצחונות של דריוש ראו :אולמסטד ;740–70 :1966קוכמן ;11 :1984בריינט –139 ,121–115 :2002
.140
23אולמסטד ;429–39 :1966 ;27 :1949רייני תשמ"ג ,112 :ושם הערות ;46–45קרול ;67 :1998 ;89–88 :1991הוגלנד
;23 :1992אפעל ;88–87 :1998ליפשיץ תשס"ב ;63 :תשס"ד ;254–245 ;149 :בריינט ;489–4889 :2002בקינג :2006
. 8–7בעזרת המידע המצוי בידינו כיום לא ניתן לקבוע בוודאות את תחומה של פחוות עבר הנהר שגבלה בבבל.
24תדמור 1973ב ;40 :1979 ;72 :קוכמן ;120 :1994בריינט .64 :2002
25ידיעות אחדות על התנהלותה הפנימית של נציבות "עבר הנהר" בתקופת שלטונו של ארתחשסתא א' עולות
מהכתוב בספר עזרא (עזרא ד' ;11ז' .) 25–21 ,6במכתבם של ה"יתבין בשמרין ושאר עבר נהרה" אל ארתחשסתא א',
שבו הביעו את התנגדותם לבנייה בירושלים ,הם הסתמכו על "אסנפר (אשורבניפל) רבא ויקירא" ,אשר הושיבם
בשומרון "ובשאר עבר הנהר" (עזרא ד' .)10הסתמכות הכותבים על אשורבניפל מעידה על שאיפתם להזכיר לשלטון
את מקור זכויותיהם מהעבר הרחוק ,ומלמדת שהיה ברור ל"יתבין בשמרין" שההסדרים הפוליטיים-טרטוריאליים
שנהגו באימפריה האשורית תקפים גם בימיה של האימפריה הפרסית .על כך ראו :קוכמן ;89–76 :1980הוגלנד
;6–5 :1992נאמן תשנ"ד ;11 :בריינט .58–55 :2002
44
שלום עם האתונאים ,הידוע בשם "שלום קליאס" 26.כדי להבטיח את שליטתם בדרכי הסחר הימי
והיבשתי באגן המזרחי של הים התיכון ,ייסדו הפרסים קואליציה עם הפניקים .כך גם הבטיחו
את נאמנותם של האחרונים בעמידתם נגד היוונים .בהסתמך על כתבי הרודוטוס ,מתברר כי
הפרסים אפשרו לפניקים מידה רבה של עצמאות בניהול חיי המסחר והכלכלה ,ועודדו את העילית
הפניקית לפתח ערים לכל אורך חופי הים התיכון 27.כך בתוך עשורים ספורים נבנו ערי החוף
הפניקיות ,שסביבן מיקמו הפרסים את מנגנוני האדמיניסטרציה של השלטון האימפריאלי ,ואשר
הבטיחו את שליטתם על דרכי המסחר למצרים 28.התפתחותן של ערי החוף הגדילה את צריכת
התוצרת החקלאית ,והביאה להקמת יישובים חקלאיים בגליל התחתון ,שאוכלסו בערב רב של
אנשים בני מוצא ,תרבות ושפה שונים ,שיצרו יחד קשרים כלכליים רחבים 29.מרכיב חדש בקרב
התושבים היו היוונים ,שהגיעו לערי החוף בארץ ישראל בתקופה הפרסית כסוחרים וכחיילים
משוחררים .המתיישבים היוונים הביאו עמם את תרבות הפוליס ,כלי חרס ופולחן ,חפצי אמנות,
כלי נשק ומטבעות ,ונוצרה אינטגרציה תרבותית בינם לבין האוכלוסייה המקומית.
30
ב) תמונת היישוב בפחוות יהודה בראשית השלטון הפרסי
תמונת היישוב שהתגלתה בפחוות יהודה בראשית התקופה הפרסית מראה ,כי לאחר כשבעים
שנות שלטון בבלי חלה ביהודה ירידה דמוגרפית התיישבותית חדה 31.הבבלים (בניגוד לאשורים)
לא התאמצו להשקיע משאבים בשיקום הפחוות וממלכות החסות שכבשו .הם לא הביאו אליהן
גולים במקום האוכלוסייה שהוגלתה מהן ,והסתפקו במסעות תקופתיים שנועדו להבטיח שלטון
יציב ותשלום קבוע של מסים 32.כתוצאה ממדיניות זו נפגע כל המערך היישובי ,ובעיקר המרכזים
העירוניים ,וחלה ירידה תלולה בכמות האוכלוסייה.
26מרגלית ;318–317 :1991בריינט .580–579 :2002
27אילי ;27–26 :1980בריינט .490–489 :2002יחסים מיוחדים שררו בין הפרסים לפניקים .בתמורה לסיוע הימי
שהושיטו הפניקים לפרסים במלחמתם במצרים ,העניקה האימפריה הפרסית לערי החוף הפניקיות זכויות יתר,
והרחיבה את תחום שלטונן .עכו ואשקלון היו בשליטת צור ,דור ויפו היו בשליטת צידון ,וכתובת אשמונעזר (אבי יונה
תשכ"ג ) 25–17 :מעידה על שלטונה של צידון באזורי החוף והשרון .על התפתחותן של ערי החוף הפניקיות ועל מידת
העצמאות שאותה קיבלו מידי מהפרסים ראו :אילי ;95–93 :1982 ;25 :1980אפעל ;157–156 :1988שטרן :1995
;155שור ;91–89 :1998טל .121–120 :2000
28שטרן תשל"ג א ;371 :2001 ;43 :למר ;58 :1990אפעל ;117 :1998טל ;121–120 :2000בריינט .490 :2002
29גל ;53 :1998משורר וקדר ; 81–71 :2002שטרן .83–82 :2002
30הנגל ;156–154 :1969אביגד ;4–3 :1972שטרן תשל"ג א ;48 :2001 ;434–432 :1995 ;20–14 :כשר 1988א;37–31 :
למר ;58 :1990אילי ;251 :1994טל .120 :2000
31קלאי ;142–140 :1958תש"ך ;32 :קניון ;24 :1960שילה תשמ"א ;280–279 :ליפשיץ וטל .47 :2007
32נאמן .404 :2005
45
לפני חורבן יהודה היוו היישובים הגדולים כמחצית מסך כל השטח המיושב בהר יהודה ,ואילו
בראשית התקופה הפרסית הם היו רק כרבע ממנו 33.את הירידה החדה בהתיישבות בדרום הר
יהודה ,ובעיקר באזור השפלה ,שקרס בכיבוש הבבלי ולא התאושש גם במהלך השלטון הפרסי,
אפשר להסביר במסעותיהם הממוקדים של הבבלים להרס מצודות הגבול המערבי של ממלכת
יהודה 34.לפי נתוני הסקרים ,השטח המיושב באזור השפלה בתקופה הפרסית לא עלה על מאה
וחמישים דונם ,לעומת כתשע מאות דונם במאה השביעית לפנה"ס 35.ברוב היישובים נמצאו מעט
מאוד כלי חרס מהתקופה הפרסית ,ממצא המעיד על רמת פעילות נמוכה בהרבה מזו שבאתרים
הדומים לו בגודלם מתקופת הברזל 36.במדבר יהודה ,בבקעת הירדן ולאורך חופו המערבי של ים
המלח הוקמו רק יישובים בודדים בתקופה הפרסית 37.כתוצאה מקריסת המערכות שהגנו על
גבולה הדרומי של יהודה ,חלו שינויים דמוגרפיים משמעותיים ברחבי הנגב .שבטים ערבים
ואדומים ,אשר שכנו קודם לכן מדרום לגבולה של ממלכת יהודה ,ניצלו את החלל הפוליטי שנוצר,
וחדרו בתהליך הדרגתי לדרום הר יהודה ולדרום השפלה שהתרוקנו .תהליך זה הסתייע בכך
שהיישוב בדרום הר יהודה ובאזור השפלה נותר מדולדל מאז הפגיעה הקשה שספג במסע סנחריב,
ולאחר חורבן יהודה וקריסת מערך המצודות בגבול הדרומי נותר לא מאורגן ובלתי מוגן.
38
באזורים אלה התגבשה בהדרגה אוכלוסייה שעתידה להיות חלק מאדומיאה של התקופה
ההלניסטית ,ובלימת תהליך ההגירה נעשתה רק משהקימו הפרסים מצודות בנקודות מפתח.
39
תחומה הגיאוגרפי של "יהוד מדינתא" בתקופה הפרסית איננו ברור ומוגדר 40.היות שהידיעות
בדבר התמונה הטריטוריאלית והיישובית של יהודה ושל סביבתה הקרובה בתקופה הפרסית
שאובות מהמקרא בלבד ,קשה להבחין בין קו הגבול הרשמי לבין תחומי יישובם של היהודים
מחוץ לגבולות הפחווה .מרבית החוקרים שניסו לקבוע את גבולותיה של הפחווה ,התבססו על
מידע מהתקופה הסלבקית ,על כתביו של יוסף בן מתתיהו ועל מקורות רומיים .עם זאת ,ידוע כי
גבולות יהודה השתנו והתרחבו באופן משמעותי בתקופה החשמונאית .המקורות ההלניסטיים
33ונדרהופט ;111 :1999ליפשיץ תשס"ד.222 :
34ליפשיץ תשס"ד.295 ,257 :
35דגן תשנ"ב ;262–261 :ליפשיץ תשס"ד .295
36אבי יונה תשט"ז ;309אקרויד ;27–25 :1968ליפשיץ תשנ"ז ;275–272 :ליפשיץ וטל ;33 :2007נאמן ;43 :2000
למר .68 :2007 ;292–286 :2003
37ליפשיץ ;133–131 :2001תשס"ד.296 :
38ליפשיץ תשס"ד.170 :
39קרוס ;22 :1965 ;35 :1962קוכמן ;160–159 :1980ליפשיץ תשס"ד .297 :על גבולה הדרומי של יהודה ועל תחומה
של אידומיאה ראו :קוכמן .159 :1980
40קלאי תשמ"ג ;81–79 :ליפשיץ תשס"ד2006 ;258 ,174:א.24 :
46
והרומיים מאירים בעיקר את התהליך שעברו גבולותיה הדרומיים והמערביים של יהודה,
ומראים כי ההבדל העיקרי בין גבולות ממלכת יהודה בשנים האחרונות לקיומה ,לבין גבולות
יהודה בתקופות ההלניסטיות והרומית ,הוא בחבלה הדרומי והדרום-מערבי .הנגב ,דרום הר
יהודה (עד צפונית לחברון) ודרום השפלה ומרכזה הוצאו מתחומי פחוות יהודה והפכו למרכזה של
אדומיאה .ככל הנראה ,גבולה הדרומי של הפחווה היה בקו בית צור ,חברון הייתה עיר נכרית,
והנגב היה בשלטון אדומי 41.עדות ראשונה לגבול הדרום-מערבי של יהודה היא מאמצע המאה
השלישית לפנה"ס .בשניים ממכתבי זנון נזכרת מרשה כעיר בהיפרכיה אדומיאה 42,ובמכתב נוסף
נזכרת אדורים כאחד ממרכזיה .מעדות נוספת ,המתארת את מלחמות החשמונאים ,עולה כי
בדרום מערב יהודה נכללה עדולם ,ואילו אדורים ומרשה היו ערים נכריות ,אשר שלטו גם
בסביבתן הכפרית 43.גבולה המערבי של פחוות יהודה היה בקו בית שמש-עזקה ,עד נחל האלה .גזר
נכללה בתחומי פחוות אשדוד .לוד ,הרמתה ,עופרים ומחוז עקרון ,שהיו מחוץ לתחום יהודה
בתקופה הפרסית ,סופחו אליה בימי יונתן החשמונאי ,בשנת 147לפנה"ס.
44
ג) מעמדה המנהלי של פחוות יהודה בתקופה הפרסית
לא ברור מה היה מעמדה המדיני והמנהלי של פחוות יהודה במערך האימפריה הבבלית לאחר
רצח גדליהו ,ואין עדות למינוי הנהגה חדשה במקום מי שנרצחו ומי שנמלטו למצרים .אין
ממצאים אפיגרפיים המעידים על קיומו של פחה בבלי ביהודה ,ואין עדויות לכך שהבבלים הפכו
ממלכות כבושות לפחוות ,וגם לא איזכור למינויו של פחה בכתובות האשוריות .עקב "שתיקת
הכתובים" ומעורבותם של ראשי שומרון בנעשה בירושלים במאה החמישית לפנה"ס ,סברו אלט,
נות וחוקרים אחרים שהלכו בעקבותיהם 45,כי לאחר רצח גדליהו איבדה יהודה את עצמאותה
המנהלית ,והפכה לתת פחווה במסגרת פחוות שומרון .כל האזור שמצפון לחברון ובית לחם סופח
לפחוות שומרון במעמד של תת-פחווה ,בשעה שדרום יהודה כבר הייתה בשליטתם של
41קלאי תשל"ה ;31 :טוב ;26–24 :1988ליפשיץ תשס"ד ,171 :ושם הערות ;4–3רייט .71 :2006
42קוכמן .158 :1980
43ליפשיץ תשס"ד ,172 :ושם הערות .11–8
44ליפשיץ וטל .37 :2007
45אלט 1953ב ;319–316 :נות ;32 :1981 ;288–286 :1954גאלינג ;34 :1964מיירס ;32 :1965וינק ;22 :1969
מקאווניו ;44 :1981ויינברג .308 :2000
47
האדומים 46.לטענתם ,רק באמצע המאה החמישית לפנה"ס ,עקב הערכה מנהלית מחודשת של
השלטון הפרסי ,התמנה נחמיה לפחה הראשון ביהודה ,והותר לו לבנות חומה סביב ירושלים
ולהפכה לבירה .מינויו כפחה ,הביא לשליטתו באזורים ביהודה אשר נשלטו על ידי מנהיגי שומרון,
כחלק מביסוס עצמאותה המדינית המגובשת של יהודה ומניתוקה מפחוות שומרון.
הקושי בקבלת דעותיהם של החוקרים הללו נובע מכך ,שקביעותיהם לא התייחסו לעובדה
ש"הצהרת כורש" ,שניתנה כשנה לאחר כיבוש בבל על ידי פרס ,הפנתה במפורש לבניית מקדש
בתחום פוליטי מוכר ומוגדר" :ירושלים אשר ביהודה" 47.בדרך כלל ,התערבות השלטון
האימפריאלי בקביעת גבולות מנהלתיים בין הפחוות נעשתה בשעה שהתעוררו סכסוכי גבול
ביניהן ,והשלטון היה נאלץ ליישב את המחלוקות באמצעות קביעת גבול מוגדר .הואיל ואין
עדויות היסטוריות להתעוררותם של סכסוכים מעין אלה קודם לאמצע המאה החמישית לפנה"ס,
סביר להניח שגבולות פחוות יהודה היו פועל יוצא של המציאות שנוצרה באזור ,והתבססה על
תחום מושבם של "הנשארים" 48.שינוי מעמדה המנהלי של פחוות יהודה בראשית השלטון הפרסי
היה עלול להוות מוקד לסכסוך בקרב תושבי הפחוות הסמוכות ,ובהן פחוות שומרון.
49
ואכן ,בניגוד לדעות אלה סבורים רוב חוקרים 50,כי מיד לאחר חורבן ירושלים ייסדו הבבלים את
פחוות יהודה ,שנקראה "יהוד מדינתא" (עזרא ה' ,)8ובראשה הועמד גדליהו בן אחיקם (מלכים ב'
כ"ה ;22ירמיהו מ' 51.)5פחוות יהודה הייתה יחידה שלטונית בעלת ממשל אדמיניסטרטיבי
עצמאי ,בדומה לשומרון ,לדור ולאשדוד ,ומעולם לא הייתה חלק ממערך פחוות שומרון ולא
46אלט ( 1953ב ) 321–317 :טען כי יהודה נשלטה עד ימי נחמיה על ידי מנהיגי שומרון ,והסביר את מקור הסכסוכים
בין "צרי יהודה ובנימין" (עזרא ד') לבין שבי בבל על רקע ערעור סדרי השלטון במעבר מהתקופה האשורית-בבלית
לתקו פה הפרסית .לשיטתו" ,צרי יהודה ובנימין" הם צאצאי השכבה האריסטוקרטית-פיאודלית אשר הוגלתה
לשומרון ממסופוטמיה ומאיראן לפני כמאה וחמישים שנה .בתמורה לתמיכתה ולהיותה משענת בטוחה ונאמנה
לשלטונם של מלכי אשור ,נהנתה השכבה הפיאודלית מזכויות יתר אשר עברו מדור לדור ,ועדות באשר למוצאם
ולתמיכת השלטון בהם אפשר למצוא בעזרא ד' " :14די מלח היכלא מלחנא" .אצילים אלה שלחו למלך פרס איגרת,
ובה הביעו את מחאתם ואת התנגדותם לבניית ירושלים ,שכן אי-שיתופם בתהליך זה היה עלול לסכן את זכויותיהם
הכלכליות בעיר ובמקדש ,ולהוות סכנה להגמוניה שלהם זה דורות .וינק ( )22 :1969חיזק את עמדת אלט וטען ,כי
למעמד השליטים בשומרון היה חשוב גם לקחת חלק בפולחן אשר נהג בירושלים ,זאת כדי לאשרר את שליטתם לא
רק בצפון הארץ אלא גם ביהודה .לדעה אחרת ראו :אופנהיימר תשכ"א ;23 :קויפמן תשכ"ז.520 :
47הסיפור בעזרא ד' המ תאר את דחיית "צרי יהודה ובנימין" ואת כתיבת איגרות השטנה על יושבי "יהודה
וירושלים" (פסוק ,) 6תואם את הנאמר בהצהרה בדבר כינון מקדש לאלוהי ישראל "בירושלים אשר ביהודה".
48ליפשיץ תשס"ד ;213 :קנופרס .272–270 :2006
49קוכמן ;105–102 :1980קנופרס .273 :2006
50בהם :סמית ;114 :1971אביגד ;17 :1976נאמן ;67 :1979תשנ"ג ;37–35 :2000 ;21 :קוכמן ;96 :1980וויליאמסון
;278 :1999 ;242 :1985למר ;32 :1990בלנקינסופ ;37 :1998 ;39–37 :1991הוגלנד ;61 :1992משיניסט –35 :1994
;36קרטר ;51 :1999ניר ;230 :1999מור ;35 :2003גרבה ;142 :2004נאמן ;405–403 :2005קנופרס .270 :2006
51לדעת ליפשיץ (תשנ"ז ;343 :תשס"ד ,)127 :תושבי חבל בנימין החלו בהקמת פחוות יהודה עוד במהלך המצור על
ירושלים.
48
"הוצרכה" להתנתק ממנה .מדיניותם של הבבלים ,אשר נמנעו מלהביא ליהודה מתיישבים
חדשים ,אפשרה את תקומתה בימי שיבת ציון .היות שקורות העם הנשאר ביהודה חסרים בדפי
ההיסטוריוגרפיה המקראית ,לא ידוע לנו על מינויו של פחה אחר במקום גדליהו שנרצח ,ועד
הגעת נחמיה בימי ארתחשסתא א' אין בידנו נתונים על אופן ארגונה של הפחווה 52.גם מהחותמות,
מהבולות ומהקנקנים הנושאים תואר "פחה" ומעידים על שלטונם של פחוֹת ביהודה ,אי אפשר
ללמוד על השנים שבהן נוצרו ,ולא ברור אם קדמו לימי נחמיה או היו אחריו 53.בדומה לפחות
ששלטו בעמון ובשומרון ,נוכל להניח כי גם יהודה נשלטה על ידי פחה .טוביה העמוני היה בן
לשושלת מקומית ותיקה ששלטה בנסיכות עבר הירדן המזרחי מהתקופה הניאו-אשורית ועד
התקופה ההלניסטית 54,ושושלת סנבלט שלטה בפחוות שומרון מהרבע השני של המאה החמישית
לפנה"ס ועד תקופת אלכסנדר מוקדון 55.לפי הכתוב בספרים עזרא וחגי ,ששבצר היה פחה ביהודה
וכך גם זרובבל (עזרא ה' ,14חגי א' ,14 ,1ב' 56.)21נחמיה הזכיר בזיכרונותיו (ה' )15את "הפחות
הראשונים אשר היו לפני" 57,שכפי הנראה משיקולי עריכה שמם לא נזכר ,ואת "נעריהם" ,שעסקו
בגביית מסים בשם הפחה 58.עובדת מציאותו של "פחת יהוד" נוסף בשם בגוהי ,נודעה רק כאשר
התפרסמו מסמכי יב בראשית המאה הקודמת 59.מכיוון שלא חלו שינויים בהסדרים השלטוניים
במעברים האימפריאליים ,ובהסתמך על רמזים בספר עזרא-נחמיה ועל תעודות חיצוניות ,נוכל
להניח כי בפחוות יהודה שלטו פחות מסוף ימי גדליה ועד נחמיה .אך בניגוד לפחוות שומרון או
עמון ,שבהן נשמר העיקרון השושלתי ,בין הפחות ששלטו ביהודה ,ששמם נזכר ,לא היו קשרי
דם.
60
52ליוור תשל"ב ; 254–253 :דמסקי תשמ"ג ;57 :קוכמן ;144 :1980ליפשיץ תשס"ב ;59 :תשס"ד ;122 :בריינט :2002
.487
53מרגלית .173 :1987
54מזר .138–137 :1957
55קוכמן ;108 :1980מרגלית .173 :1987
56למר ( )57–48 :1996וניר ( )230 :1999סבורים שליהודה בימי זרובבל היה מעמד של ממלכה וסאלית ,כך ששושלת
בית דוד שלטה עד סמוך לשנת 500לפנה"ס .אחרי זרובבל משלו בנו וחתנו ,וגם הם היו למעשה מלכים וסאלים
שקיבלו את העול הפרסי .אי אפשר לאמת סברה זו באמצעות המקורות המוכרים לנו ,אך ידוע כי בפניקיה מלכים
שהיו עצמאיים בעבר ,המשיכו למלוך כמלכים וסאלים של הפרסים.
57לדעת ויינברג ( ,)312 :2000הגדרתו של נחמיה כ"פחם בארץ יהודה" (ה' )14מלמדת שנחמיה לא היה הפחה הכללי
של פחוות יהודה ,כי אם הפחה של "קהילת עובדי המקדש" שהייתה אוטונומית .זאת מכיוון שהתואר "פחה" נסמך
תמיד לשם הארץ ,כגון" :תתני פחת עבר נהרא" .אולם יש לדחות את דעתו ולהסתמך על דברי נחמיה ,שדיבר
סנגוריה על עצמו ואמר כי לא הכביד על העם בלחם ובמסים כפי שעשו הפחות שקדמו לו .לביקורת על דברי ויינברג
ראו :בלנקינסופ .28–25 :1991
58מבחינה זו ,גם המנגנון של נחמיה היה מושתת על "נערים" (נחמיה ד' ;17ה' ;14 ,10ז' ;2י"ג )19בדומה למנגנון
השלטוני של סנבלט (נחמיה ג' ;34ו' .)5
59השם בגוהי שימש יהודים בתקופה הפרסית .עדויות לכך אפשר למצוא בעזרא ב' 2ובנחמיה י' ( 17צדוק :1984
,) 300ולכן ייתכן שבגוהי "פחת יהוד" היה יהודי .על כל פנים ,לא נמצאו שמות של מושלים פרסים בירושלים (אביגד
.)23 :1976
60למר ;54 :2007 ;292 :2003ליפשיץ תשס"ד ;115–114 :קנופרס .272–270 :2006
49
ד) ירושלים בראשית התקופה הפרסית
הכיבוש הבבלי חיסל כמעט באופן סופי את ההתיישבות בירושלים ובסביבתה הקרובה.
לפרסים ,בדומה לבבלים ,לא היה אינטרס מדיני או כלכלי בפיתוחם של מרכזים עירוניים חדשים,
שבהם עלולה לצמוח עילית חברתית ,כלכלית ,פוליטית או דתית בעלת מודעות לאומית וזיכרון
היסטורי .האינטרס הכלכלי המובהק של הפרסים היה בהמשך קיומו והתפתחותו של היישוב
הכפרי 61.לכן ,בניגוד להתפתחותן המהירה של ערי החוף הפניקיות לאורך חופי הים התיכון,
ובניגוד לשומרון ,אשר נשלטה על ידי עילית שלטונית ושימשה כמרכז פוליטי ואדמיניסטרטיבי
עוד מימי האימפריה האשורית ,אין ראיות ארכיאולוגיות (או אחרות) להתפתחותה של ירושלים
כמרכז עירוני לכל אורך התקופה הפרסית 62.בממצאי החפירות שבוצעו במדרון המזרחי של עיר
דוד 63,התגלו שרידים מועטים של מבנים מהתקופה הפרסית ,המעידים על דלות ההתיישבות
בעיר לכל אורך תקופה זו 64.בהשוואה לשטח העיר המיושב ,שהתפרש בשלהי תקופת הברזל על
כשש מאות דונם 65,לא עלה השטח המיושב בתקופה הפרסית על שישים דונם ,שבהם נכללה רק
השלוחה הצרה של עיר דוד 66.במספר היישובים שהיו בטווח של עד שלושה קילומטרים מירושלים
חלה ירידה של כשמונים ותשעה אחוז 67.היישוב שהתחדש בירושלים בראשית התקופה הפרסית
היה ,אם כן ,קטן ,ומספר התושבים בו לא עלה על אלף וחמש מאות נפש 68.גם בשיאה של
התקופה הפרסית לא היו בירושלים ובסביבתה הקרובה יותר משלושת אלפים איש ,שהם כשנים
עשר אחוז מאוכלוסיית האזור בתקופה שלפני החורבן .נתון זה מתאים למספר התושבים המועט
המצוין ב"זיכרונות נחמיה" (נחמיה ז' )4מאמצע המאה החמישית לפנה"ס ,ומעיד על המכה
61ליפשיץ תשס"ד .252
62שטרן ;270–269 :2001ליוורני ;272 :2005ליפשיץ 2006א ;31 :קנופרס .268–267 :2006
63קניון ;184–183 :1974שילה תשמ"ד.32 :
64ויינברג תש"ל ;204 :ליפשיץ תשנ"ז ;133–129 :2001 ;275–272 :מילר והייס ;426 :1986נאמן ;43 :2000בקינג
.7 :2006
65ברושי ;26–21 :1974תשנ"א ;66 :גבע ;91–84 :1979פינקלשטיין .175 :1994לפי חישוביו של ברקאי (,)165 :1985
השטח המיושב התפרש על פני אלף דונם.
66שי ה תשמ"ד ;35 :קרטר ;35–34 :1999אשל ;341 :2000סטייגר ;19 :1981קלונר תשס"ב ;94–91 :ליפשיץ :2003
;331תשס"ד2006 ;247 :א ;32 :אדלמן ;118 :2005אוסישקין 2006א ;148 :בקינג ;8 :2006רייך ושוקרון ;64 :2007
פינקלשטיין .16–7 :2008
67ליפשיץ ;333–332 :2003תשס"ד 253 :והערות .296 ,57-56
68לדעת ונדרקאם ( ,) 5 :2004לא די שמספר השבים ליהודה היה מצומצם ,אלא שכלל לא בטוח שבניית המקדש
הייתה יכולה להתאפשר בימי כורש חרף התמיכה הכלכלית שנתן .גם לאחר הגעתם של גלי עלייה נוספים לירושלים
בימי כמבוזי ודריוש א' ,לא חל שינוי משמעותי במספר התושבים בעיר (מיירס ;410–409 :1965אלברטס ;444 :1994
;76 :2003אדלמן ;336–335 :2005ליפשיץ 2006א .)34 :ליפשיץ (2006א )33–32 :מנה שלושה גלי הגירה אפשריים
מפרס ליהודה ,התואמים לתיאור המקראי :הראשון בעקבות הצהרת כורש (עזרא א' ,בראשות ששבצר) ,השני
בראשית ימי דריוש (עזרא ב'; חגי א' ,בראשות זרובבל בן שאלתיאל) ,והשלישי בימי ארתחשסתא א' (עזרא ז'– ח').
לדיון בהערכות המספריות של תושבי ירושלים ראו :אשל ;341 :2000קנופרס ;272–271 :2006זווית –357 :2006
.360
50
הקשה שספגה ירושלים בכיבוש הבבלי ועל חוסר יכולתה להתאושש ממנה .המסקנה הבולטת
מנתונים אלה היא ,שמבחינה ארכיאולוגית ודמוגרפית "שיבת ציון" הייתה חסרת משמעות ,ואי
אפשר להבחין בשינוי כלשהו שחל בירושלים משלהי המאה השישית ועד ראשית המאה החמישית
לפנה"ס .למעשה ,עד התקופה ההלניסטית אין ראיות ארכיטקטוניות (או אחרות) לקיומו של
יישוב עירוני בירושלים 69.נתונים אלה אינם עולים בקנה אחד עם ההיסטוריוגרפיה המקראית,
המתארת שיבה מסיבית לירושלים (עזרא ב'= נחמיה ז') .תיאור ספרותי זה אינו ריאלי ,היות
שבמציאות השיבה הייתה מצומצמת ,ונכללו בה לכל היותר אלפים בודדים ,שמן הסתם היו
ברובם כוהנים ,לוויים ועובדי המקדש אשר התרכזו בירושלים ובסביבתה הקרובה.
70
שינוי משמעותי במעמדה של ירושלים חל באמצע המאה החמישית לפנה"ס ,עם בניית חומת
ירושלים 71.לאחר בניית החומה הפכה ירושלים שהייתה עד כה עיר מקדש ,לבירה 72,והיא תפסה
את מקומה של מצפה שהייתה המרכז המדיני של פחוות יהוד במשך כמאה וארבעים שנה 73.לא
ברור מה הניע את הפרסים להסכים לבניית חומה סביב העיר ולהפכה לבירה ,שכן הפרסים התירו
עד אותה עת את קיומה של ההתיישבות הכפרית בלבד ,ואפשרו רק את התפתחותן של ערי החוף
לצרכי מסחר 74.הקמת עיר מוקפת חומה באזור ההר ,שבה עתיד להתפתח מנגנון שלטוני-חברתי
ודתי ,הייתה מנוגדת למדיניותם של הפרסים שלא לפתח התיישבות העירונית שהייתה עלולה
69ליפשיץ תשנ"ז ,372–371 :ושם הערה ;4תש"ס ,21 :ושם הערות ;16–14תשס"ד2006 ;188 :א .31 :לסיכום
המחקר על יישובה של ירושלים בתקופה הפרסית ראו :ליפשיץ ;331–326 :2003תשס"ד2006 ;411 ,305 :א;27 :
;29–2 :2009גבע ;208 :2003פינקלשטיין .11–3 :2009
70רוב החוקרים מסכימים שרשימת השבים בעזרא ב' ,השווה לזו שבנחמיה ז' ,איננה רשימה ריאלית (ליוורני :2005
.)270
71העדות היחידה לבנייתה של חומת ירושלים באמצע המאה החמישית לפנה"ס מצויה בספר נחמיה ג' (שטרן :2001
;433 –432אלברטס ;201 :2006 ;339 :2003אוסישקין 2006א ;150–149 :למר .)61 :2007בהיעדר ממצאים
ארכיאולוגיים לקיומה של חומה בתקופה זו ,טוען פינקלשטיין ( ,)11 :2009 ;57–47 :2008שהחומה לא נבנתה
בתקופת נחמיה .לשיטתו ,ההתיישבות הדלילה בירושלים עד התקופה ההלניסטית לא הצריכה בניית חומה בסדר
הגודל המוצע ,ושמות היישובים המובאים ב"רשימת בוני החומה" אשר לא היו מאוכלסים באמצע המאה החמישית
לפנה"ס ,מחזקים את עמדתו .פינקלשטיין טוען ,שהתיאור בנחמיה ג' אוטופי ונסמך על ממדי החומה של ימי הבית
הראשון ,וכ י יש לתארך את בנייתה לתקופה החשמונאית .על המחלוקות בין החוקרים הסבורים כי התיאור בנחמיה
ג' אוטופי ואידיאולוגי ,לבין אלה הסבורים כי ממדי החומה המוצעים בספר נחמיה ריאליים ,ראו :אוסישקין 2006א:
;167–147פינקלשטיין תשס"ח ;57–47 :ברקאי .53–48 :2008להבנת רשימת "בוני החומה" בנחמיה ג' ,זמן חיבורה
והמקורות למימונה ראו :ליפשיץ 2007א.89–73 :
72המושג "בירה" מקורו במילה האכדית ,birtuוהוא מעוגן במסמכים הארמיים מהתקופה הפרסית (קוכמן :1980
;111למר .)265–264 :1987מושג זה מופיע במקרא רק בספרים המאוחרים ,ובדרך כלל בסמיכות למדינה" :שושן
הבירה אשר בעילם המדינה" (דניאל ח' " ,)2אחמתא בבירתא די במדי מדינתא" (עזרא ו' .)2בארמית אפשר לפרשו
גם כארמון או כמצודה ,וכך עולה גם מדברי נחמיה אשר ביקש "עצים לקרות את שערי הבירה אשר לבית" (נחמיה ב'
,)8שהיה אולי הארמון של "פחת יהודה" (נחמיה ה' .)17
73ויליאמסון ;83 :1984קוך ;49–47 :1992גבע תשנ"א ;169 :למר ;292–291 :2003ליפשיץ תשס"ד.282 :
74ליפשיץ 2006א ;29 :אדלמן .224 :2006
51
להקשות את השליטה הפרסית בה ,כפי שמשתמע מאיגרות השטנה (עזרא ד' 75.)23-6בהסתמך על
המקורות היווניים טענו חוקרים שונים 76,שההיתר לבניית החומה נבע מאינטרס פרסי ביטחוני,
כחלק מתכנית ביצורים פרסית מקיפה של כל מערך הדרכים במישור החוף .שחרורה של מצרים
מהעול הפרסי עקב מרידות חוזרות ונשנות 77,הביאה את הפרסים להערכת מצב מחודשת באשר
ל"פחוות יהוד" ,הממוקמת כגבול בינם לבין מצרים .מלך פרס היה מעוניין לכונן מעוז פרסי
מבוצר שיעמוד כחיץ מול מצרים ,פניקיה וקפריסין ,ויאיים על קו האספקה של צבאותיהם ושל
הצי היווני בשפלת החוף עד מצרים .ירושלים הייתה המחוז "המועמד" ,שכן מיקומה האסטרטגי
חלש על דרכי החוף ,והיא הייתה הנקודה הרחוקה ביותר בגבול הדרום-מערבי של האימפריה.
בנוסף ,ירושלים הייתה מאוכלסת בנתינים נאמנים למלך שהשיבם והתיר להם לבנות את
המקדש ,ומשפחותיהם בפרס היו "ערובה" לנאמנותם .הם לא חברו למרד נגד מלך פרס ,ואף
נמנעו מהתחברות לברית כלשהי עם שליטי שומרון ופלשת 78.אוכלוסיית שומרון ,מואב ,אשדוד
ועזה ,לעומת זאת ,לא הרגישה כל מחויבות כלפי האימפריה הפרסית ,ולא גילתה אהדה יתרה
לתושבים החדשים הפרו-פרסיים .משום כך שלח מלך פרס פקידים ממשלתיים לירושלים ,שייצגו
את האינטרס האימפריאלי באזור.
בתיאוריה הזו יש בעיות רבות .החוקרים התומכים בה ייחסו ,לדעתי ,חשיבות אסטרטגית יתרה
למיקומה של פחוות יהוד בתוך המערך האימפריאלי הפרסי ,והושפעו בעיקר מהתיאורים בספר
75בתעודות ארמיות בעזרא ד' (פסוקים )23–6נרמז ,כי במהלך המאה החמישית לפנה"ס ,בתקופת מלכותו של
ארתחשסתא ,ניסו שבי הג ולה לבנות חומה סביב ירושלים אך הניסיון נכשל עקב התערבותם של מנהיגי שומרון.
איגרת השטנה שנכתבה על ידי בשלם מרתדת טבאל ורחום שמשי ,הדגישו את הסכנות לשלטון הפרסי אם תיבנה
חומה סביב העיר ,ונימוקיהם הביאו לדחיית הבנייה .אולמסטד ( )173 :1966וויליאמסון ( )62 :1985קשרו את כתיבת
האיגרת לתקופה שבה הייתה מתיחות במערב האימפריה הפרסית .לדעתם היא נכתבה בשנת 448לפנה"ס ,בעת מרד
מגביזוס מושל עבר הנהר בארתחשסתא .על מרד מגביזס ראו להלן.
76בהם :ראולי ;239–237 :1963גאלינג ;10–90 :1964מיירס ;416 :1965אולמסטד ;317–315 :1966אקרויד :1968
;141צפריר תשל"ז ;32–31 :הוגלנד ;167–1657 :1992קרטר ;34 :1999פריד .13–12 :2002
77בשנת 460לפנה"ס בקירוב פרץ מרד במצרים בהנהגת אינרוס ואמירטוס ובתמיכת הצי האתונאי .לדיכוי המרד
נשלח אחימנס אחיו של ארתחשסתא ,אך הוא הובס ונהרג בקרב .צבא גדול נוסף ,בפיקודו של מגביזס – גיסו של
המלך ,הצליח להביס את המורדים ואת האתונאים .אינרוס והיוונים ששרדו ,נכנעו בתמורה להבטחת מגביזס לחון
אותם (דיאודורס ,5–1 ,11.74תוקידידס .)1.109.4המרד המצרי נכשל ,אך הוא עלה לפרסים בקרבנות רבים; נוסף על
כך ,היות שאֵ ם המלך דרשה להוציא להורג את המורדים בניגוד להבטחת מגביזס ,פרצו סכסוכים ומרידות בחצר
המלוכה .בהסתמך על הרודוטוס טען אולמסטד ( ,)310–303 :1966שמרד מגביזס היה הרקע לשליחותו של נחמיה
לירושלים ,שכן אנשי ירושלים תכננו לקחת חלק במרד זה ,ונחמיה נשלח כדי לבצר את העיר ולמנוע את ההצטרפות.
אולם הוגלנד ( )171–170 :1992ובריינט ( )578 :2002טוענים שאין כל ראיות למרד מגביזס ,ומכתובת שנמצאה בוואדי
חממאת עולה כי המרידות במצרים התרכזו בעיקר באזור הדלתא .על מרד מגביזס ועל הקושי בקבלת מהימנותו של
התיאור של הרודוטוס ראו :גרבה .129–128 :2007הסכם השלום שהושג בשנת 448לפנה"ס בין מלך פרס לאתונאים
(שלום קליאס) ,שם קץ (זמני) למאבקים עם מצרים ,כך שלמיקומה של ירושלים לא הייתה משמעות אסטרטגית
עבור הפרסים .בהסתמך על קדמוניות (י"א )297טען ויליאמסון ( ,)16 :1982כי גם באמצע המאה הרביעית לפנה"ס
פרצו מרי דות רחבות היקף באימפריה ,שהקיפו את צור ,את צידון ואת מצרים ,אך לא ברור באיזו מידה השפיעו
תוצאותיהן על היהודים בירושלים ,וספק גדול אם הם השתתפו בהן.
78הוגלנד ( )66–64 ;56–55 :1991הוסיף כי בתמורה לבנייתה המחודשת של ירושלים ולחיזוקה זכה מלך פרס
בנאמנותם של היהודאים שחלשו על אזור יהודה ,שומרון ומישור החוף הדרומי ,ודאגו לאינטרסים הפרסיים מפני
איומים מתרחבים מצד יוון ומצרים .להרחבה בנושא ראו :הוגלנד .66–64 ,56–55 :1991
52
עזרא -נחמיה ,אשר נכתב מנקודת מבט יהודאית .באמצע המאה החמישית הייתה "יהוד
מדינתא" מחוז משנה קטן בתוך נציבות "עבר הנהר" שכללה את סוריה ,את עבר הירדן ,את לבנון
ואת קפריסין 79.לא ידוע מכתובים חיצוניים על ביקורים של מצביאים פרסיים בירושלים ,ולא על
חילות מצב שהוצבו בעיר .אפילו הרודוטוס ,שסייר לאורכה ולרוחבה של האימפריה הפרסית
באמצע המאה החמישית לפנה"ס ,אינו מזכיר את פחוות יהודה או את ירושלים .ספק רב אם
שלטונו של ארתחשסתא היה נתון בסכנה כלשהי עקב המרד במצרים ,ולא ידוע על צעדים אחרים
שנקט כתוצאה ממרד זה .אילו היה מדובר בביצור אסטרטגי חיוני ,הפרסים היו יוזמים את בניית
החומה זמן רב קודם להגעת נחמיה .גם מידת הרלוונטיות של עיר מבוצרת בהר אינה ברורה :אם
מצוי בה חיל מצב פרסי ,כיצד הוא יכול להועיל במקרה של עימות עם מצרים? 80יהודה לא הייתה
פחוות ספר ,ירושלים לא הייתה מבודדת ומיקומה לא הצריך מערכות ביצורים .פחוות יהודה
הייתה מוקפת מכל עבריה בפחוות פרסיות שהיו נאמנות לשלטון האימפריאלי לכל אורך
התקופה 81.לפיכך ,מקובלת עליי גישתם של החוקרים הסבורים שהפיכתה של ירושלים לבירה
קשור בארגונה האדמיניסטרטיבי המחודש של "פחוות יהוד" במערך האימפריה הפרסית 82.רק
בראשית המאה הרביעית לפנה"ס ,כאשר איבדה פרס את אחיזתה במצרים למשך פרק זמן של
כחמישים שנה ,הגיע השלטון האחמני למסקנה שחלקה הדרומי של ארץ ישראל בגבול עם מצרים
חשוב ,ומשום כך הם ביססו את שליטתם באזור באמצעות בניית ביצורים בחוף הדרומי ,בדרום
השפלה ולאורך באר שבע וערד 83.במקביל לתהליכים שהתרחשו במערך האימפריאלי הפרסי,
במשך כמאה שנה ,ובהדרגה ,התפתחו סביב בית המקדש תהליכים חברתיים ,כלכליים ,פוליטיים
ודמוגרפיים טבעיים ,שלהם תרמה גם ההגירה האטית מפרס לירושלים ,שהתרחשה לאורך כשני
דורות .ירושלים הייתה מקום מושבם של הנביאים חגי וזכריה ,של הכוהנים ,של הלוויים ושל
הסופרים 84,ומטבע הדברים נמשכה אליה העילית שהגיעה מבבל ,ואולי גם ממקומות אחרים.
מלבד מרכזיותה הרוחנית והפולחנית של ירושלים ,היה בית המקדש מרכז לאיסוף מסים ,מה
שיכול להסביר את רצונו של נחמיה לשלוט בה 85.ייתכן שהיה לפרסים עניין לפקח על המרכז
הכלכלי-פולחני שגדל והתרחב במהלך השנים ,וסיבה זו ,נוסף על שאר הסיבות שהוזכרו לעיל,
79דר תשמ"ב ;49 :אלסטרום ;194 :1982בלנקינסופ ;89 :2002בריינט ;397 :2002קנופרס .267 :2006
80ליפשיץ 2006א.39–38 :
81מור .38–37 :2003
82בהם :אלסטרום ;131–129 :1993קרטר ; 2886–286 :1999בריינט ;586 :2002מור ;37 :2003גרבה ;302 :2004
אוסישקין 2006א ;164 :אלברטס ;201 :2006ליפשיץ 2006א.40–39 :
83ליפשיץ 2006א ;38 :ליפשיץ וונדרהופט .89 :2007
84אביגד .6–5 :1976
85אלסטרום ;131–129 :1993אוסישקין ;164 :2006למר ;61–56 :2007בדפורד .10–9 :2007
53
הניעה אותם לאפשר את הפיכתה של ירושלים לבירה ,גם אם מהלך זה היה מנוגד לאינטרסים
שלהם.
86
ה) פחוות שומרון ויהודה והיחסים ביניהן עד אמצע המאה החמישית לפנה"ס
לא ידוע מה היה הרכבה האתני של פחוות שומרון ,ולא ברור מה היה אחוז הישראלים עובדי ה'
אשר נותרו בה .הממצאים הארכיאולוגיים מראים שקצב התאוששותו של אזור השומרון ,אשר
נפגע קשה בעת מסעות הכיבוש האשורי ,היה מהיר .היישובים סביב העיר שומרון התקיימו ללא
הפרעה מסוף המאה השמינית ועד המאה הרביעית לפנה"ס .באזורים בצפון השומרון ובמערבה
הייתה התאוששות מהירה יותר מאשר באזור בדרום השומרון ,ששיקומו היה אטי 87,וממצאי
הסקרים בהרי מנשה הראו כי בין המאה השמינית לפנה"ס למאה הרביעית לפנה"ס הייתה
באזורים אלה צפיפות יישובית מרשימה 88.במקום התגלו כ 247-יישובים כפריים מהתקופה
הפרסית ,ומספר התושבים בהם הגיע לכדי ארבעים ושניים אלף – מספר גבוה בהרבה ממספרם
בתקופת הברזל השנייה או בתקופה ההלניסטית 89.התפתחותם של יישובים אלה והתרחבותם
נבעו ,בין היתר ,מהתנאים הגיאוגרפיים הנוחים של האזור ,ממקורות המים בסביבה ומהאדמה
החקלאית הפורייה 90.מספר רב של חוות וכפרים התגלו בחלק ההררי של השומרון ,מצפון לג'נין
ועד מרגלות הר גריזים ,וכעשרה קילומטרים מצפון-מערב לעיר שומרון התגלו למעלה ממאתיים
יישובים שקיומם היציב נמשך מהמאה השמינית לפנה"ס ועד התקופה הפרסית .יישובים אלה,
שהיו מאוכלסים בצפיפות רבה ,רושתו במערכות דרכים מפותחות.
91
השינויים בתרבות החומרית ברוב היישובים היו הדרגתיים ,והם מעידים על שגשוג והתרחבות
רצופים .היות שתושבי שומרון לא לקחו חלק במרידות ,לא ניכרים סימנים לשבר כלכלי או
דמוגרפי במהלך חילופי השלטון האימפריאליים שהתרחשו בין המאה השמינית לפנה"ס לבין
86בריינט ;586 :2002ליפשיץ 2006א ,40–39 :ושם הערה .61
87זרטל ;380–378 :2003 ;19–16 :1999 ;30–9 :1990פינקלשטיין .58–57 :1993
88זרטל ;24–21 :1996 ;1312–1311 :1993 ;31 :1992 ;12 :1990פאוסט .96–95 :2003
89קרופוט ;16 :1942דר ;467 :1993 ;189 :1992 ;175 :1986זרטל :1997 ;65 :1993 ;17 :1990 ;80 :1989 ;165 :1997
;394 :2003 ;78 :1999 ;166-164שטרן .321–320 ;48 :2001
90קניון ;78 :1966 ;16 :1960 ;49–47 :1957 ;94 :1942דר ;1314 :1993 ;76 :1986זרטל ;45 :2001 ; 19 :1990שטרן
.425 :2001
91זרטל ;19–18 :1999 ;164 :1997 ;12 :1990דורסי ;164 :1991דר ;1314 :1993פאוסט ;94 :2003
54
התקופה ההלניסטית 92.שגשוגם המתמיד של יישובים אלה נבע מכמה סיבות ,ובהן :המדיניות
האימפריאלית האשורית היציבה שתמכה בפיתוח האזור ,והחשיבות הרבה שייחסו האשורים
לאזור השומרון כמרכז מנהלי במערב האימפריה ,שאותו שאפו לחזק באמצעות אכלוסו
המחודש 93.העיר שומרון ,אשר גדלה ושגשגה מהתקופה האשורית ועד התקופה הפרסית
המאוחרת ,הייתה העיר הגדולה והחשובה באזור ההר 94.חשיבותה במאה הרביעית לפנה"ס באה
לידי ביטוי בכך שמזדי ,מושל "עבר הנהר" ,טבע מטבעות בשמו במטבעה של שומרון ,ולא
במטבעות אחרות שהיו בארץ ישראל בתקופה הפרסית.
95
ידיעותינו על קשרים בין פחוות יהודה לפחוות שומרון מוגבלות ביותר 96.היות שבמקורות
ההיסטוריים השונים אין כמעט התייחסות לקשרים בין שתי הפחוות ,רווחה עד לפני עשורים
אחדים הדעה ,שלא היו קשרים בין ירושלים לשומרון ,וכי שבי הגולה הסתגרו מפני כל השפעה
חיצונית .אולם ,הממצאים האפיגרפיים והנומיסמטיים אשר התגלו בשנים האחרונות ,מעידים על
קשרים ענפים והדוקים בין פחוות שומרון לפחוות יהודה שהתפרשו על כל תחומי החיים ,החל
בתקופה האשורית והבבלית וכלה בסוף המאה החמישית לפנה"ס 97.על בסיס מאות כתובות
שהתגלו בשומרון ,המתוארכות לתקופה הפרסית המאוחרת ,אפשר לקבוע ,כי לשון הדיבור של
שתי הפחוות ,יהודה ושומרון ,הייתה זהה .בשתי הפחוות ,שהיו תחת שלטון אימפריאלי משותף,
השתמשו לכתיבת מסמכים ,בשפה הארמית שהייתה השפה הרשמית ב"עבר הנהר" 98.לשתי
הפחוות היה כתב זהה ,ובין הסופרים של שתי הקהילות התקיימה חליפת מכתבים הדומה לזו
שנהגה במחוזות רבים באסיה :לפעולות דיפלומטיות ולמטרות מסחר השתמשו בשפה הארמית,
והכתב העברי שימש (לפחות עד התקופה ההלניסטית) למטרות דתיות 99.בין שתי הפחוות
התקיימו קשרי נישואים – כפי שמרמזות הידיעות המובלעות בעזרא (עזרא ט' 100,)1ומשום כך
92קנופרס . 270 :2006בצפון השומרון ,בשכם ובתרצה התגלו כמה כלי חרס מיובאים ,אולם רוב הקרמיקה
שהתגלתה הייתה מקומית ,ונמשכה מהמאה השמינית עד המאות השביעית והשישית לפנה"ס בשינויים קלים (אפעל
;78–77 :1991פרקר ;7 :1997נאמן 1995 ;116 :1993ב ;102–97 :זרטל ; 49 :2001 ;166–164 :1997קנופרס :2006
.)268
93תדמור 1973ב ;70 :שור ;27 :1989בקינג ;114–112 :1992מור ;24 :2003קנופרס .269 :2006
94שטרן ;89 :2001זרטל .382 :2003
95מילדנברג .15 :1993
96למעט ידיעות בעלות נופך שלילי בדבר קשרי נישואים בין "עמי הארצות" לבין "זרע הקדש" (עזרא ט' ,)2
המובלעות בספר עזרא -נחמיה ,ידיעות על קשר בין טוביה "העמוני" לחורי יהודה (נחמיה ו' ,)18והידיעה על נישואיו
של נכד הכוהן הגדול לבת סנבלט (נחמיה י"ג .)28
97צדוק ;29 :1984 ;11 :1977אשל ;107 :1997למקה ;67 :1998גרופ ;28–26 :2003קנופרס .280–273 :2006
98אפעל ונווה ;29 :1996צנגלר ;100–99 :1996אשל ;124 :1997אפעל ;78 :1998גרופ ;69–68 :2001משורר וקדר
;78 :2002קנופרס 2003ב.274 :2006 ;37 :
99ליפינסקי ;98–97 :1990אפעל ;144 :1998נווה ;95–94 :1998קנופרס .274 :2006
100נישואי נכד הכהן הגדול הירושלמי לבת סנבלט מושל שומרון (נחמיה י"ג )28יכולים להעיד שקשרים אלה לא
נוצרו "יש מאין" ,אלא התרחשו בעקבות הקשרים ההדוקים בין יהודה לשומרון.
55
נוכל להניח כי התאפשרה ביניהן הגירה .גילויים של הפפירוסים מהמאה הרביעית לפנה"ס בוואדי
דליה ופענוחם 101מלמדים ,כי מושל שומרון באמצע המאה החמישית לפנה"ס היה סנבלט
הראשון ,בן זמנו של נחמיה 102.הממצאים האפיגרפיים מקהילת היהודים ביב מלמדים על קשרים
דיפלומטיים בין מנהיגי שומרון למנהיגי יהודה בסוף המאה החמישית לפנה"ס 103.בשנת 410
לפנה"ס ביקשו יהודי יב ממנהיגי שומרון ומהפחה של יהודה עזרה בשיקום מקדשם ,שחרב בידי
כוהני האל חנוב 104.בבקשתם ציינו ששלוש שנים קודם לכן ,בשנה הארבע עשרה לדריוש (ב'),
לאחר הרס מקדשם ,הם פנו בבקשת עזרה אל יהוחנן הכוהן הגדול בירושלים 105,ומשלא נענו ,הם
פנו אל בגוהי הפחה של יהודה ואל דליה בן סנבלט מושל שומרון .שני המנהיגים ענו ליהודי יב
באיגרת משותפת המעידה על זיקה ביניהם.
106
נקודת חפיפה נוספת בין שומרון ליהודה באה לידי ביטוי בהרכב השמות הפרטיים ,המהווים
אינדיקציה לקשר דתי-תרבותי בין השתיים .רוב השמות הפרטיים שהתגלו בשומרון ,ותוארכו
לכל המאוחר למאה הרביעית לפנה"ס ,הם תיאופוריים-יהוויסטיים ,ובהם" :דל[יה]"" ,חנניה",
"יהוענה"" ,יהואש"" ,בדיה" ו"עבדאל" .רובם נכתבו בכתב עברי 107.על טביעת חותם אחת
מופיעה הכתובת" :ליש[ע]יהו בן [סנ]בלט פחת שמרן" 108,והיא הוטבעה בחותמו הרשמי של פחת
שומרון ,בשפה העברית ובאותיות עבריות 109.כמו כן ,נמצאו שלושים ושלוש מטבעות הנושאות
101קרוס ;115–112 :1963שטרן ;196–193 :1971גרופ ;173–171 :1990אשל .225–224 :2007
102משמעות השם סנבלט ,או סין-אֻ בליט ,הוא :האל סין נתן חיים .שם זה נמצא באחת התעודות של יהודי יב ,בבולה
המוצמדת לאחד הפפירוסים של שומרון (קאולי 23שורה .)29על היותו פחת שומרון למדים מפפירוס שנכתב בשנת
407לפנה"ס (קאולי 30שורה ,29פורטן וירדני תשמ"ט .)68 :בהנחה שהמשפחה השתמשה בשמות פאפונימים ,הציעו
קרוס ;120–110 :1963פורביס ;25 :1974קראון ;31 :1989שור ;28 :1989קוגינס ;102 :1991ומור 51–49 :2003
לשחזר את שושלת היוחסין של המשפחה ,והצביעו על קיומם של כמה אישים שנקראו סנבלט .לדעתם ,חנניה ,בנו של
סנבלט ג' אשר שלט בשומרון עד ימי דריוש ג' ( 331–336לפנה"ס) ותחילת התקופה המוקדונית ,הוא סנבלט שעל
אודותיו כתב יוסף בן מתתיהו .יש לציין שעוד לפני גילוי הפפיר וסים מוואדי דליה ,היו חוקרים שהעלו את האפשרות
בדבר קיומו של יותר מסנבלט אחד .ראולי ( )276–246 :1963הזכיר מחקר משנת 1661הדן בקיומם של שני אישים
בשם סנבלט .על כך ראו :טורי .389–380 :1970
103לחילופי האיגרות בין הנהגת ירושלים להנהגת שומרון יש אישור גם בכתוב בספר נחמיה ו' " .6–5איגרות יב" הן
אוסף מסמכים ,שטרות ומכתבים מסוף המאה החמישית לפנה"ס מהמושבה הצבאית היהודית יב שבמצרים .הן
פורסמו לראשונה על ידי קאולי בשנת ( 1923פורטן ;96–90 :1968תש"מ .)13-12 :התעלמותו של יוחנן מבקשתם של
יהודי יב נבעה ,כפי הנראה ,ממדיניותו הבדלנית ומהתפיסה שהמקדש החוקי היחיד הוא המקדש בירושלים ,וכן מכך
שמבחינתו יהודי יב אינם נמנים עם "זרע הקדש" .עוד בנושא ראו :רודולף ;109 :1949ליונשטאם ;429-427 :1965
קויפמן תשכ"ז ;331 :כהנא תשכ"ט ;41 :מיירס .125 :1974
104קאולי ;30 :1923פורטן ;68 :1968רפפורט ;24 :1984אשל .225 :2007
105קאולי .31–30 :1923
106לתוכן תשובתם ראו :פורטן ;325-324 :1994 ;115–114 :1968פורטן וירדני תשמ"ט ;67–66 :פורמן .55–53 :1995
107צנגלר ;59–49 :1996אשל ;101–99 :1997אפעל ;89–88 :1998גרופ ;24 ,7–6 :2001משורר וקדר .74 :2002התגלו
גם מטבעות אחדים שהשם התיאופורי שעליהן איננו יהוויסטי ,ובהן מטבע שבצדה האחד הכתובת "זאוס" ודמות
חקוקה עליה ובצדה האחר חקוק השם "יהוענה" (קרוס ;112 :1963משורר וקדר .)75 :2002לדעת קנופרס (:2006
,)277ייתכן שיש לתארך אותן לראשית התקופה ההלניסטית ,אך אין להסיק מכך באשר להתבוללות האוכלוסייה,
היות שגם מנהיגי יהודה נשאו שמות בבליים כגון :ששבצר וזרובבל ,ואין חשד כי התבוללו.
108אחיטוב ;207 :1992אביגד .178 :1997
109נווה תשמ"א ;83 :אשל .226 :2007
56
את השם "ירבעם" ,שנטבעו במהלך חמישים השנה שקדמו לכיבוש הארץ בידי אלכסנדר
מוקדון 110.תפוצתו של השם ירבעם מעידה על מורשתם הישראלית של חלק מאנשי שומרון,
שהשתמשו בשם ארכאי זה שנשאו שני מלכי ישראל 111להפגנת ייחודם ועצמאותם ,וייתכן כי
ביקשו לסמל בכך את תחילתה של תקופה חדשה .לשיטתם של אשל ,שטרן ,משורר וקדר ,הואיל
ועם שמות המושלים החקוקים על גבי המטבעות נמנים שמות עבריים מובהקים כתובים ארמית,
סביר להניח שעיקר האוכלוסייה בשומרון בתקופה הפרסית הגדירה את עצמה כשומרונית
יהוויסטית ,ששורשיה מגיעים עד תקופת המלוכה 112.זו הייתה תקופה ארוכה של תרבויות
חופפות ,ונראה שהקשרים בין שומרון ליהודה לא היו אקראיים אלא עקביים וממושכים .קשרים
אלה החלו זמן רב לפני התקופה הפרסית ונמשכו אף אחריה.
113
לעומת שלל העדויות על קשרים ענפים ועל יחסים קרובים בין פחוות יהודה לפחוות שומרון בכל
תחומי החיים עד אמצע המאה החמישית לפנה"ס ,העדויות הנומיסמטיות בסוף המאה החמישית
לפנה"ס מצביעות על ניסיון לנתק כלכלי בין השתיים .בשני מטמונים שהתגלו בשומרון ותוארכו
לסוף המאה החמישית לפנה"ס ,ובהן יחד 1,299מטבעות חרותות בכתב ארמי ,לא נמצא אף לא
מטבע "יהד" אחד ,וביהודה לא נמצאו מטבעות משומרון מתקופה זו 114.אמנם מקורם של שני
המטמונים הללו אינו ברור ,אך לדעת אשל 115,אילו היו מתקיימים קשרים כלכליים-מסחריים
בתקופה זו בין יהודה לשומרון ,היה הדבר מתבטא במטבעות הפזורות בשתי הפחוות.
110תדמור 1973ב.40–39 :1979 ;73–69 :
111ירבעם הראשון ,מלכים א' י"ב ,וירבעם השני מלכים ב' י"ג .13
112שטרן ;85–82 :2002משורר וקדר ;81–78 :2002אשל .230 :2007בין השמות שנמצאו על גבי המטבעות היו גם
שמות של עבדים שלהם יסודות נכריים ,לא ברור אם אפשר לזהות אותם כבני העדה השומרונית המוכרת ,או שמא
מדובר בנכרים שישבו בעיר שומרון.
113קנופרס 2003ב ,16 :ושם הערות .278 :2006 ;25–24
114בטליון ;636 :1986משורר וקדר ;18–17 :1991משיניסט ;369 :1995נווה :93–91 :1998שטרן .102–82 :2002
115אשל תשמ"ט .77
57
ו) המקדש השומרוני על הר גריזים
עד לפני שנים אחדות רווחה במחקר הסברה שהמקדש השומרוני על הר גריזים נבנה בשליש
האחרון של המאה הרביעית לפנה"ס ,בתקופת אלכסנדר מוקדון .סברה זו נסמכה על הממצאים
הארכיאולוגיים שהתגלו בחפירות שערכו רייט 116,בול וקמפבל 117,שטענו כי התל העתיק של שכם
– תל בלאטה – היה נטוש כולו בתקופה הפרסית .אולם בחפירות הארכיאולוגיות הרבות שנערכו
במקום בעשורים האחרונים ,התגלה כי במקום הגבוה ביותר על הר גריזים נבנה כבר בסוף המאה
החמישית לפנה"ס מתחם מקודש ,ובמרכזו מקדש לאלוהי ישראל שמידותיו 96 x 98 :מטרים.
118
במשך רוב התקופה הפרסית שימש המתחם בעיקר מקום מגורים לכוהנים ולנושאי התפקידים
האחרים שעבדו במקום .רק בשלב מאוחר יותר החלה להיבנות סביבו העיר גריזים ,שהמשיכה
להתקיים עד סוף התקופה התלמית 119.ההר עצמו אינו משופע במקורות מים או באמצעי מחיה
בסיסיים ,המאפשרים בניית עיר מרכזית רבת אוכלוסין .העיר שהתפתחה בסביבת המתחם לא
נבנתה מסיבות כלכליות ,היא לא חלשה על נתיבי מסחר ותחבורה ,ולא סיפקה לתושביה את
היתרונות שבאיכות חיים גבוהה .רק המציאות הקשה שפקדה את השומרונים אילצה אותם
להעתיק את מקום מושבם לגובה הר גריזים ,ולהתרכז סביב מקדשם.
על סמך הממצאים שהתגלו באתר ,נראה כי המתחם המקודש הוא המבנה הראשון אשר נבנה
בתקופה הפרסית בגובה ההר 120.תיאורו ,ובמיוחד נוכחות השערים בעלי ששת התאים ,מזכיר את
תיאור המקדש בספר יחזקאל (פרקים מ'–מ"ח) ,ואת תיאור המקדש העתידי במגילת המקדש
שהתגלתה בקומראן 121.צורתו של המתחם שהתגלה מרובעת ,והוא בנוי מאבני גוויל מעובדות
שנעקרו מהשכבות העליונות של סלע ההר החשוף .קירות המתחם ישרים ומדויקים ,ובו שלושה
שערים :שניים מדרום למתחם ,ואחד בצדו הצפוני .בצדו המזרחי נחשף גרם מדרגות שהוביל
לכיוון שער ,אשר נהרס ככל הנראה במהלך פעולות הבנייה בתקופה ההלניסטית .השער הצפוני
116רייט .86 :1965 ,366–357 :1962
117בול וקמפבל .10–4 :1968
118מגן תש"ן ;157 :2007 ;77 : 2000 ;540–50 :1991 ;82–80 :שטרן ;202 :2001בקינג .215 :2007יש לציין כי הסברה
בדבר קיומו של המקדש השומרוני בסוף המאה החמישית לפנה"ס הועלתה כבר במאה הקודמת על ידי שליט (תש"ט:
)269ומובינקל ( .) 52 :1969השניים הסמיכו את בניית המקדש השומרוני על הר גריזים למהומות שפרצו בפרס לאחר
מות דריוש ב'.
119מגן משגב וצפניה .158 :2007 ;7–2 :2004על מבנה העיר ועל הבתים אשר שימשו חומה ראו בהרחבה :מגן משגב
וצפניה .176–158 :2007 ;12 :2004
120מגן ;158 :2007קנופרס ;373 :2006בקינג .215 :2007
121מהשוואה זו אפשר לראות שצדק יוסף בן מתתיהו כאשר קבע שהמקדש בהר גריזים נבנה בתבנית המקדש
בירושלים (קדמוניות י"ג ,) 256אך שגה כאשר ייחס את בנייתו לתקופת אלכסנדר מוקדון ולא לתקופת נחמיה.
58
נחשף בשלמותו ,ויש בו שישה תאים ואולם כניסה ,בדומה לשערים שהיו נפוצים בימי הבית
הראשון בערים ובמתחמים בארץ ישראל .הקיר המערבי של המתחם נחשף כולו :אורכו 83
מטרים ,עוביו 1.30מטרים ,ובמקומות אחדים הגיע עד גובה של שני מטרים .בקיר המערבי לא
נקבע שער ,משום קרבתו לחלקו האחורי של "קודש הקודשים" .קיר זה בנוי אבני גוויל גדולות,
השונות מאבני הבניין שהיו נפוצות בתקופה ההלניסטית ,וזוהי ,לדעת מגן ,נקודת ההבחנה
העיקרית בין הקירות של שתי התקופות 122.סביב הקירות הפנימיים התגלו חדרים המזכירים את
הלשכות ואת חצרות הקטורת הנזכרות בספר יחזקאל ,והם שימשו במקדש בירושלים את משרתי
הבית לבישול זבח העם (יחזקאל מ"ו .)24–22בתקופה הפרסית הייתה הכניסה המרכזית למתחם
המקודש בקיר הדרומי ,המקביל לשער הצפוני ,והיא נשארה כך גם לאחר התרחבותו.
בשכבת יישוב המתוארכת לתקופה הפרסית התגלו עשרות אלפי ממצאים ,בעיקר בבורות
ובמילויים ולא בשכבת חיים מסודרת 123.בתוך לוקוסים פזורים נמצאו כלי חרס ואבן ,ובהם:
קנקני אגירה ,פכים ,פכיות ,צפחות ,סירי בישול ,קערות וכלי מתכת וזכוכית .בין המטבעות
השומרוניות שהתגלו ,שאותן אפשר לתארך בוודאות למן המאה החמישית ועד ראשית המאה
הרביעית לפנה"ס (המטבע הקדום ביותר הוא משנת 480לפנה"ס) 124,נמצאו כמה מטבעות
מיהודה ,שלדעת שטרן 125,יכולות להעיד על קשרים עם יהודה ועל ביקורם של עולי רגל יהודאים
בהר גריזים .בנוסף ,התגלו באזור כתובות מהמאה החמישית לפנה"ס ובהן התואר "כהן" ,ושמות
כוהניים מובהקים ששירתו בקודש ,כגון אלעזר ופנחס ,וכן כתובת בכתב עברי עתיק ובה השם
המפורש "יהוה" .בכתובות אחרות מהתקופה מופיע" :קדם אלהא באתרא דנא"" ,אשר הקריב
יוסף על אשתו ועל בניו לפני אדוני במקדש" ,ובכתובת אחת נזכר "בית דבחא" .במקום נמצאו
עצמות בעלי חיים הראויים לזבח לה' בלבד ,ועל פי הממצאים ,לא היה במקום שינוי באופי
הפולחן ובסוג הקורבנות עד שנת 200לפנה"ס.
122מגן .160 :2007
123ייתכן שעקב בנייה מסיבית בתקופת השלטון ההלניסטי והרומי נגרם הרס לשכבות מהתקופה הפרסית .מבין
הממצאים שהתגלו ,נבדקו כמה דגימות של פחמן ,14פחם ועצמות מהשכבות השייכות לשלב הקדום של המתחם
המקודש – השלב הפרסי-הלניסטי .תוצאות הבדיקות מחזקות את הדעה באשר לזמן בנייתו של השלב הראשון של
המתחם בסוף התקופה הפרסית ,אך עקב מגבלות הבדיקה בפחמן 14אי אפשר לקבוע לפיהן תוצאות חד משמעיות.
יחד עם זאת ,זהו הכלי המדעי היחידי שיש בידינו ,ולכן סבורים מגן ( )180 :2007 ;120–74 :2000ושטרן (–82 :2002
,) 99שהדגימות הרבות שנלקחו ממקומות שונים במתחם המתוארכות לאותה תקופה ,יכולות לאשש את מהימנות
הבדיקה.
124שלוש מטבעות מבין אלה שנמצאו לא היה אפשר לזהות .לדעת מגן ( ,)179 :2007ייתכן שמיעוט המטבעות שהתגלו
נובע מכך שראשית הטבעתן של מטבעות בארץ ישראל רק החלה במאות חמישית-רביעית לפנה"ס .הסבר נוסף לכך
יכול להיות ,לדעתו ,שמטבעות הכסף מהתקופה הפרסית קטנות ,ואפשר לגלותן רק באמצעות גלאי מתכות .שימוש
ב גלאי מתכות בהר גריזים החל רק בשנים האחרונות ,כך שייתכן שלכל אורך שנות החפירה שבהן לא הופעלו גלאי
מתכות ,אבדו רוב המטבעות מהתקופה הפרסית.
125שטרן .203 :2001
59
תגלית נוספת חשובה היא פעמון קטן עשוי זהב בעל ענבל כסף ,אשר הוצמד לשולי האפוד של
הכוהן הגדול ,כנדרש על פי התיאור בספר שמות (שמות כ"ח .)34הממצאים הקראמיים
והנומיסמטיים מעידים שהמתחם המקודש בהר גריזים נבנה לקראת סוף המאה החמישית
לפנה"ס ,בזמנם של נחמיה וסנבלט המקראיים ,וכפי הנראה לאחר גירושו של נכד הכוהן
מירושלים.
126
ז) סיכום ומסקנות
א .תמונת היישוב בפחוות יהודה בראשית ימי שיבת ציון מראה כי המערך העירוני לא שוקם,
וירושלים נותרה דלה ומעוטת אוכלוסין גם לאחר בניית החומות באמצע המאה החמישית
לפנה"ס.
ב .מרבית האוכלוסייה היהודאית שנותרה ביהודה חיה בישובים כפריים מצפון לירושלים
ומדרומה .אוכלוסייה זו שימרה את תרבותה החומרית מלפני החורבן ,ומאפייני היישוב
שהתגבשו בתקופה הבבלית נמשכו לתוך התקופה הפרסית.
ג .תמונת היישוב בפחוות שומרון מראה כי בהרי מנשה הייתה צפיפות יישובית מרשימה מהמאה
השמינית לפנה"ס ועד התקופה הפרסית ,שהייתה גדולה מזו שבתקופת הברזל ב' ובתקופה
ההלניסטית .היישובים הללו רושתו במערכות דרכים מפותחות ,ושגשוגם היציב נמשך מהמאה
השמינית לפנה"ס ועד התקופה הפרסית .השינויים בתרבות החומרית ברוב היישובים היו
הדרגתיים ,והם מעידים על שגשוג ועל התרחבות רצופים.
ד .הכתובות שהתגלו בשומרון מעידות על קשרים ענפים והדוקים בכל תחומי החיים בין פחוות
שומרון לפחוות יהודה שהיו תחת שלטון אימפריאלי משותף .בין האוכלוסייה המגוונת שחיה
בפחוות שומרון לבין שבי ציון התקיימו קשרי נישואים ומשפחה ,הייתה להן צורת פולחן דומה,
והשפה בשתיהן הייתה זהה .אפשר לומר כי מדובר בתקופה ארוכה של תרבויות חופפות ,וכי
הקשרים בין שומרון ליהודה לא היו אקראיים ,אלא עקביים וממושכים ,שהחלו זמן רב לפני
התקופה הפרסית ונמשכו אף אחריה.
126מור ( ) 93–91 :2003מתנגד בתכלית למסקנותיו של מגן .לדעתו ,על סמך המטבעות וכלי החרס שנמצאו במקום אי
אפ שר לתארך בדיוק של עשרות שנים את זמן הקמתו של המבנה .מור סבור שאילו היה נבנה מקדש שומרוני על הר
גריזים ,נחמיה היה מזכיר זאת בזיכרונותיו.
60
ה .חלק מאוכלוסייה זו השתלב בקו המרכזי של שבי ציון ונטמע בתוכם ,וחלק אחר ,מי שאנו
מכירים כשומרונים ,פיתח זהות לאומית נפרדת שהביאה לבניית המקדש השומרוני.
ו .בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בעשורים האחרונים על הר גריזים ,התגלה המקדש השומרוני
שנבנה לקראת סוף המאה החמישית לפנה"ס.
80
ג .האידיאולוגיה המשתקפת במקורות המקראיים כלפי אוכלוסיית הארץ
שלא גלתה ככלי להבנת היחסים בינם לבין הגולים בתקופת בבל ופרס
.1מבוא
ההיסטוריוגרפיה המקראית של ימי הבית הראשון חותמת את קורות העם בממלכות ישראל
ויהודה בחורבן ובגלות מוחלטים.
על גולי ממלכת ישראל ניתן לדלות מידע מדבריו של הנביא ירמיהו שנאמרו כמאה ושלושים שנה
לאחר חורבן הממלכה .למרות המרחק הרב בין ירושלים לבין "חלח חבור נהר גוזן וערי מדי"
(מלכים ב' י"ז ,)6ראה הנביא בגולי שומרון אבר חי בגוף האומה ,ציפה לשובם וקיווה למיזוג בין
שני חלקי העם (ירמיהו ט"ז ,15-14כ"ג 8-7ירמיהו ל' .)3בפרק ל"א (פסוק )19כינה ירמיהו את
עם ישראל הגולה" :בן יקיר לי… ילד שעשועים" והבטיח" :עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל…
עוד תטעי כרמים בהרי שומרון ( "...ירמיהו ל"א .)4-3ירמיהו מכיר בעם ישראל הגולה ,המתייסר
בגלותו" :שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואיווסר כעגל לא לומד" (ל"א ,)18סולח לאפרים
"בנו" האהוב ומבטיח להשיבו לארצו" :הבן יקיר לי אפרים … על כן רחם ארחמנו נאום ה'" (שם
.)20ידוע לו שצאצאיהם לא נטמעו ,הוא מבטיח" :ושבו מארץ אוייב"" ,ושבו בנים לגבולם" (שם
)17-16וקיווה" :יבואו בני ישראל המה ובני יהודה יחדיו" (ירמיהו נ' .)5הנביא ישעיהו (ישעיהו
כ"ז )13ייחל לאיחוד העם ,ובביטויים רוויי רחמים ,דיבר על "האובדים בארץ אשור והנדחים
בארץ מצרים" ,וישעיהו השני שאף לאוניברסליזם בתחום הפולחן.
1
בדומה לירמיהו ,קיווה גם יחזקאל לאיחוד בין חלקי העם" :הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד
אפרים… ונתתי את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד" (יחזקאל ל"ז .)19
פרק הזמן שבין הכיבוש הבבלי לבין ראשית השלטון הפרסי ותחילת ימי שיבת ציון נמנה עם אחת
התקופות העלומות ביותר בתולדות עם ישראל ,היות שאין על תקופה זו כמעט ידיעות היסטוריות
כתובות.
1שאיפה זו איננה חידוש בפולחן הישראלי היות שאלמנט נכרי בלט תמיד בין עובדי המקדש המשרתים בקודש
שנקראו "נתינים" (ויינפלד תשכ"ג :הערות .)54-53
81
מידע חלקי על היחסים בין האוכלוסיה היהודאית שלא גלתה ,לבין אחיהם בגלות בבל מצוי
בספרי נביאי החורבן ,ירמיהו ויחזקאל .בדבריהם יש עדויות ברורות להישארותה של אוכלוסייה
ביהודה לאחר גלותה ,ולעימותים בינה לבין אוכלוסיית הגולים.
לאחר כיבוש בבל על ידי כורש מלך פרס ,החל שלב חדש בתולדות עם ישראל ,שבו הותר לגולי בבל
לשוב לירושלים על מנת לבנות את בית המקדש.
2
שכתוב ההיסטוריה של ימי שיבת ציון בתקופה הפרסית מקשה על התווייתה של תמונה
היסטורית מלאה ,היות שהמקורות מהם נדלה המידע העיקרי על תקופה זו הם מעטים ומוגבלים.
להכרת התקופה יש בידינו ממצאים אפיגרפיים וארכיאולוגיים כגון :הפפירוסים מוואדי דליה
ומכתבי יב ,וכן ,הספרים שנכתבו בין המאה החמישית למאה השלישית לפנה"ס ,וביניהם :ספר
עזרא החיצון 3,ספר יהודית 4,ספר טוביה ,וכתבי יוסף בן מתתיהו .אולם ,כדי להתמקד בנושא
עצמו ,צימצמתי את היקף המקורות המקראיים ,והתייחסתי רק לאלה המתארים את החיים
בארץ בתקופה הפרסית ,בהם :ספרי הנביאים חגי וזכריה ,ספר עזרא-נחמיה ,וספר דברי הימים.
5
עם זאת ,ספרים אלה אשר נכתבו בתקופה הפרסית (ואף אחריה) ,אינם עשויים מקשה אחת ,והם
אינם מבטאים "קול אחד" ביחסם לאוכלוסיית הארץ .הבחינה הלשונית ,הספרותית
והטקסטואלית ,כמו גם בחינת הרעיונות המשתקפים בחיבורים אלה ,מעידה שיש בהם שלבים
שונים של כתיבה ועריכה ,ו בהם אידיאולוגיות שונות ,ואף מנוגדות כלפי אוכלוסיית הארץ .ייתכן
שמגמות אידיאולוגיות אלה ,שאינן עולות בקנה אחד עם הבדלנות היהודאית שהתחזקה באמצע
המאה החמישית לפנה"ס ,שולבו במהלך הזמן בקנון עקב ההצדקה והסימוכין העולים מהן באשר
לחשיבותה ולמרכזיותה של ירושלים ,ובאשר למרכזיותו של המקדש בה ,סימוכין אשר האפילו
על רעיונותיהם הלא בדלניים .אולם ,ייתכן שמגמות אלה מבטאות שינויים הדרגתיים שחלו
2יפת .114 :1993עם זאת מדגישה יפת ,שאי אפשר להגדיר את תקופת שיבת ציון באמצעות תאריך היסטורי מדויק.
היקף התקופה מתייחס לתופעה ההיסטורית של תקומת עם ישראל בארצו לאחר הגלות ,ללא גבולות כרונולוגיים
מוגדרים.
3דעות החוקרים נחלקות באשר למהימנותו ההיסטורית של ספר עזרא החיצון .חוקרים כגון :קוק ;1903קויפמן
תשכ"ז ד'; וזר כבוד תשי"ח ,ראו בספר לקט סיפורים מסוף ימי בית ראשון וראשית ימי הבית השני ,ללא ערך היסטורי.
חוקרים אחרים כגון :כהנא תש"ך; בטן ;1913פייפר ,1949העדיפו את נוסחו של עזרא החיצון על פני עזרא המקראי,
וראו בתרגום היווני נוסח המשקף טקסט עברי קדום שהתחבר על פי מקורות ראשוניים ,ואת ההבדלים בינו לבין ספר
עזרא המקראי ,הם ייחסו לעיבודים מאוחרים .כראיה לטענתם ,הם הציגו את קדמוניות י"א ,שם יוסף בן מתתיהו לא
נזקק לעזרא המקראי לצורך חיבורו ,אלא השתמש בעזרא החיצון (כהנא שם :תקע"ז – תק"פ).
4גרינץ (תשי"ז )17-15 :ויפת ( )258 :1977תיארכו את כתיבת ספר יהודית לתקופה הפרסית.
5יפת .121–111 :1993מקורות נוספים מהם ניתן לדלות אינפורמציה על חיי היום יום בתקופת שיבת ציון ולהאיר את
אירועי התקופה הם :מגילת איכה המ שמשת כלי ביטוי לתחושת האסון שלאחר החורבן ,מספר מזמורי תהילים (כגון
קכ"ו) ודברי הנחמה של הנביא ישעיה (ישעיהו מ' -ס"ו).
82
באידיאולוגיה של המנהיגות היהודאית במהלך התקופה הפרסית ובראשית התקופה ההלניסטית.
בפרק זה אראה ,כי התיאור המקראי של חורבן ממלכת ישראל וגלותה המציג את התרוקנותה של
הארץ ואיכלוסה על ידי נכרים (מלכים ב' י"ז) ,הוא אידיאולוגי בעיקרו ,ומנוגד לדברי נביאי
החורבן ירמיהו ויחזקאל ,וכן לממצאים הארכיאולוגיים ולכתובות האשוריות.
מחבר הפרק תיאר את תושביה החדשים של פחוות שומרון כנכרים שהתגיירו ,ובמקביל ,המשיכו
לעבוד את אלוהיהם .אולם ,אין זכר לאוכלוסיה נכרית זו ולפולחנה הסינקרטיסטי בספרי
הנביאים חגי וזכריה המשקפים את החיים בארץ בראשית המאה השישית לפנה"ס .אין גם
הבחנה בדברי הנביאים בין השבים לבין אלה שנותרו בארץ ,ולפי תוכן דבריהם ,כל קהל השומעים
הוא "עם הארץ" ,הראוי לבנות את בית המקדש.
גישה מנוגדת לחלוטין מצויה בספר עזרא-נחמיה המתאר את חייה של קהילת השבים בארץ
באמצע המאה החמישית לפנה"ס .מבחינת מחבר הספר ,שבי הגולה הגיעו לארץ ריקה ,וכל מי
שחי בה ואינו נמנה על קהל השבים ,אינו חלק מעם ישראל הבא לארצו על מנת לחדש בה את
חייו .נראה ,כי המקור "ההיסטורי" עליו נסמך מחבר ספר עזרא-נחמיה מצוי במלכים ב' י"ז,
ומכאן המסקנה כי פרק י"ז קדם למועד חיבורו של ספר עזרא-נחמיה .בהמשך ,אציג "ראיות
היסטוריות" נוספות המחזקות את תפיסת עולמו של הפלג הבדלני לפיו תושבי הארץ הם נכרים.
בפרק ל"ד שבספר בראשית מוצגת שכם כעיר נכרית שיש להשמיד את תושביה ,ובפרק ל"ה
(פסוק ,)3מתואר מקום פולחנה של העיר שכם כטמא עוד מימי האבות .את תחיבת הסיפורים
הללו על שכם בשני הפרקים בספר בראשית ,מיחסים רוב החוקרים לתקופת עזרא ונחמיה.
בניגוד לאידיאולוגיה הבדלנית המוצגת במלכים ב' י"ז ובספר עזרא-נחמיה ,הציג מחבר דברי
הימים 6,תפיסה אידיאולוגית הקרובה יותר לרעיונותיהם של חגי וזכריה .לשיטתו ,כל אוכלוסיית
ארץ ישראל הם "עם ישראל" ,מבלי לדקדק במוצאם הלאומי-דתי ,או בהשתייכותם האתנית
ומקום מגוריהם.
6ספר דברי הימים התחבר בסוף התקופה הפרסית-ראשית התקופה ההלניסטית (יפת ,3 :1977ושם ספרות).
83
.2האידיאולוגיה המשתקפת ממלכים ב' י"ז
על פי הכתוב (פסוקים ,)6-1מֶ רד הושע באשור היה הגורם הישיר לחורבן ממלכת ישראל
ולהגליית תושביה הישראלים .הרושם הנוצר בעיני הקורא הוא ,כי הממלכה רוקנה לחלוטין
7
מתושביה הישראלים ,ובמקומם הובאו עמים שונים מרחבי האימפריה האשורית.
דיון מעמיק בפרק י"ז הינו משמעותי ביותר לעבודה זו ,שכן מצויות בו "ראיות היסטוריות" עליהן
התבססה האידיאולוגיה שהתפתחה בגלות בבל לדחייתם של השומרונים מקרב שבי הגולה .לדעת
רוב החוקרים 8,פרק זה ,המדגיש את הגלות השלמה והמלאה של תושבי ממלכת ישראל והבאת
הנכרים במקומם ,נכתב ברובו בעיצומה של תקופת שיבת ציון ,כאשר פרץ המשבר בין השומרונים
לבין הפלג הבדלני מ בין שבי הגולה .פרק י"ז מגדיר בבירור כי תושביה החדשים של פחוות שומרון
הם נכרים שאימצו סממנים של עבודת ה' ,אך אין לראות בהם חלק מעם ישראל ההיסטורי.
9
בניגוד למקורות האשוריים המתארים כמה גלי הגליה ,מציג פרק י"ז את חורבן ממלכת ישראל,
את גלותה ואת אכלוסה המחודש ,בפרק זמן אחד .בפסוק 6טרח העורך לפרט את שמות
המקומות שאליהם פוזרו הגולים ,ובפסוק 24פרט את שמות העמים שהובאו לארץ במקום
היוצאים ממנה 10.הצגת מקום מושבם החדש של תושבי ממלכת ישראל שגלו ,הובילה להיעדר
סימטריה בעבודת העריכה של ספר מלכים :קצה של ממלכת ישראל מובא בנאום מסכם מבלי
שיקדמו לו נאומים המבשרים קץ זה ,ואילו באשר לממלכת יהודה ולחורבנה ,אין נאום מסכם
כמו בפרק י"ז ,ואין פירוט המקומות שאליהם נשלחו הגולים.
7לשון הכתוב מכוונת באופן חד משמעי לכך שכל אוכלוסיית ישראל גלתה ,וכך גם עולה מהמשך הכתוב" :ויגל
ישראל מעל אדמתו"" ,ויגל ישראל אשורה" (מלכים ב' י"ז ,23י"ח .)11יוסף בן מתתיהו (קדמוניות ט' ,)339אשר
הביא את גרסתו לחורבן שומרון ,כתב …" :והוא השמיד עד היסוד את מלכות ישראל והגלה את כל העם אל מדי
ופרס… וכך גלו עשרת שבטי ישראל" .בן מתתיהו נסמך אמנם על המקור המקראי ,אך חזר עליו בפרפראזה ,תוך
הוספת דברי פרשנות משלו שהבליטו את מגמותיו האנטי-שומרוניות (מונטגומרי ;74 :1951 ;27 :1927שליט תש"ט:
;252חורגין תש"י ;54 :פייפר ;24 :1941סגל ;405 :1953ראולי ;246 :1955קיפנברג ;52 :1971אררט תשל"ג–387 :
;388זר כבוד תשמ"ב ;152 :ויליאמסון ; 400 : 1985גרבה ; 129 :2004 ;231 :1987בלנקינסופ .)365 :1988כפתיחה
לדיון בנושא ההגליות יש להעיר כי הגליית מאה אחוז של האוכלוסייה המקומית איננה סבירה ,היות שדי לאימפריה
הכובשת בהגליית ע ילית העם והשכבות העלולות לסכן את שלטונה .לכובש היה תמיד עניין להשאיר את האוכלוסייה
הבלתי מאיימת בטריטוריה הכבושה ,ולנצל אותה לצרכיו הכלכליים והאדמיניסטרטיביים.
8בהם :גריי ;760 :1970אולד ;39 :1973נלסון ;88 :1981כוגן ותדמור ;312 :1988זייטס ;179 :1989ליפשיץ תשנ"ז:
;31נאמן 2002ב ;61 :אשנבאך .263 :2007לדיון במבנה הפרק ,בזמן חיבורו ובמהימנותו ההיסטורית ראו :אובריאן
;261 ,186 :1989ויינפלד תשנ"ב ;168–167 :קנופרס .199–198 :1994
9בתהליך הממושך של חיבור ,מסירה ועריכה של היצירה המקראית קשה להבחין ולהפריד באופן מוחלט בין חלקו
של העורך לחלקו של המחבר .לפיכך ,במונח "עורך" הכוונה היא לעורך-מחבר ,שכן העורכים הקדומים עיצבו
במקרים רבים את החומר אשר הגיע לידיהם בהתאם להשקפתם (אמית .)13 :1996 ;17–16 :1992
10על מקומו של פסוק ,24בהמשך.
84
בפסוקים ,23-7הציג העורך בהטפה דידקטית את הסיבות הדתיות לחורבן ,ואת צידוק הדין
לכיליונה של ממלכת ישראל עקב חטאיה המצטברים 11.בנאום זה מצויה רשימת חטאים
פולחניים בלבד ,והוא אינו מזכיר חטאים חברתיים-מוסריים ,כגון סיפור דוד ובת שבע ,או את
מעשה אחאב וכרם נבות .במסגרת השלד הכרונולוגי של ספר מלכים מעשיו של המלך עומדים
תמיד במרכז האירועים ,ולהתנהגותו השפעה מכרעת על מהלך ההיסטוריה ועל גורל העם .באופן
חריג ,ברשימת החטאים הארוכה שהובילה לחורבן ממלכת ישראל ולגלותה ,מוטלת האשמה על
העם (פסוקים ,)40–34 ,23–7ואילו שמו של המלך שהחטיא אותם לא נזכר .המחבר ,אשר כתב כי
הושע עשה את הרע בעיני ה'" ,זיכה" אותו מחטא העגלים ומההליכה בדרכי ירבעם בן נבט ,ולא
השתמש בנוסחה הקבועה" :לא סר מחטאות ירבעם 12."...בניגוד למסופר על חלקו הבלעדי של
ירבעם בהקמת העגלים במלכים א' (י"ב ,)33–26בולטת לדעת פולק ולינוויל 13,העובדה שאזכור
העגלים במלכים ב' בפרק י"ז (פסוק )16אינו נקשר בשמו של ירבעם ,אלא שחטא זה מיוחס לכל
העם" :ויעשו" ,בלשון רבים ,ורק בפסוקים ,22–21הוזכר ירבעם כ"אבי החטא" 14.נאמן 15,ייחס
את "שינוי הגישה" לעורך הנומיסט – ( ,)Dtr Nשהיה בעל תפיסה אידיאולוגית שונה ,המעבירה
בין השאר את הדגש ואת האחריות מהשליט ,כמייצג של כלל העם ,אל ציבור המאמינים.
לאחר מכן ,הרחיב המחבר על אופי פולחנם ,והקדיש עשרה פסוקים (כרבע מהפרק) להצגה
מפורטת וחריגה של פולחנם האלילי (פסוקים .)35–25לא ברור מה טעם מצא המחבר לפרוס את
11לדעת סיו ( ,)255 :1999נאום זה אינו בא רק כדי להסביר את נפילת שומרון כעונש על חטאיה ,אלא הוא בעיקר
שיעור תיאולוגי לאנשי יהודה ,המזהיר מפני עקרון השיפוט של ה' ,ולפיכך מתאר את גורלה של ממלכה שהפרה את
בריתה עמו .את התיאודיציה הזאת הביע גם נבוזראדן הכשדי בפני ירמיהו (ירמיהו מ' ,)3–2ודברים דומים מופיעים
גם במיכה ג' .12
12על היעדר חטא העגלים בימי הושע כתב רש"י ,כי הושע לא חטא בחטאי ירבעם היות שתגלת-פלאסר שעלה על
ישראל עוד בימי פקח בן רמליהו ,נטל את עגל הזהב שהיה בבית אל כחלק משלל המלחמה .לכן לא נזכר העגל גם
בפרק כ"ג ,בעת ביצוע הרפורמה של יאשיהו והרס הבמה בבית אל .נלסון ( )229 :1981העיר ,שנפילת שומרון דווקא
בימי הושע אינה מובנת מהכתוב ,היות שבאופן מפתיע לא נזקף אף לא חטא אחד לחובתו ,לעומת מלכים אחרים
המואשמים בסדרה של חטאים" .תיקון" להשמטת החטא ,שהיה אפשר להצדיק באמצעותו את חורבן ממלכת
ישראל ב תקופת הושע ,מצוי באחד מנוסחיו של תרגום השבעים ,הגורס" :ויעש הרע מכל מלכי ישראל אשר היו
לפניו" ,ולדעת קויפמן (תשכ"ז ,) 266 :בא להצדיק את נפילת שומרון דווקא בימי הושע .אולם נראה לי שתמיהתו של
נלסון איננה במקום ,ופירושו של רש"י אינו קולע לעצם העניין .הגרסה המקראית טובה יותר מהתיקון המוצע
בתרגום השבעים ,שכן בתיאור המקראי באה לידי ביטוי תפיסת החטא המצטבר של מחבר ספר מלכים .הושע לא
חטא יותר מקודמיו ,וייתכן שאף חטא פחות מהם ,אך חטאיו היו ה"קש" האחרון ולכן חרבה ישראל בימיו .באנלוגיה
ליאשיהו ,חרף התשובה שעשה ופעולותיו החיוביות ,לא שב ה' מחרון אפו עקב חטאי מנשה ,והחריב את יהודה דווקא
בימיו של המלך שעשה הישר בעיני ה' (מלכים ב' כ"ג .)26
13פולק תשמ"ח ;128 :לינוויל .220 :1988
14שנים רבות לאחר מות ירבעם בן נבט והדחת שושלתו מהשלטון הציג אותו הסופר כ"אבי החטא" (מלכים ב' י' ,31
י"ג ,2ט"ו ,)28ובפרק י"ז (פסוק )21האשים אותו בהדחת עם ישראל מעבודת ה' ,בכך שהרחיק אותם מהפולחן
בירושלים ובנה להם מקומות פולחן חלופיים בדן ובבית אל .לעומת זאת ,פסוקים 41–7בפרק זה חריגים ,שכן
המחבר שם את הדגש על חטאי העם ועל חובותיו ,ובקטע ארוך זה כמעט אינו מזכיר את חטאי מלכי ישראל .רק
בפסוקים 23–21מוזכר ירבעם ,אך אשמת הגלות עדיין מוטלת על העם .בעניין זה העיר קוגינס ( ,)100 :1991שאין
בידינו מידע אובייקטיבי על מנהגים דתיים בממלכת ישראל הצפונית ,וכל מה שיש בידינו עבר סינון קפדני של
עורכים יהודאים מתקופת שיבת ציון.
15נאמן 2002ב.61 :
85
אופי פולחנם של הנכרים על פני עשרה פסוקים ,ונראה כי האינפורמציה המובאת בהם איננה חלק
מהכתיבה ההיסטוריוגרפית של תקופת ספר מלכים.
בפסוקים 11–9האשים המחבר את עם ישראל בקיום פולחן לה' בבמות הפזורות .אולם לדעת
קרוס ,נלסון ורופא 16,האשמה זו אנכרוניסטית ,היות שעד לרפורמה של יאשיהו ,שנערכה כמאה
שנה לאחר חורבן ממלכת ישראל ,לא חל איסור לזבוח לה' מחוץ לבית המקדש בירושלים .חוק
ריכוז הפולחן טרם נחקק ,ומובן שהאשמה זו לא הייתה רלוונטית בתקופה הסמוכה לחורבן
ממלכת ישראל .מקורן של הערות השיפוט בדבר ציות לחוקים הוא בעריכה הנומיסטית,
שהדגישה את ריכוז הפולחן לה' בבית המקדש בירושלים כ"תַ ו תקן" להתנהגות נכונה,
ובאמצעותה הושג הרושם שהחורבן והגלות הם תוצאה של אי-ציות מתמשך לחוקים.
פסוק 13קוטע את רשימת חטאי העם ,ומספר על נביאים שנשלחו לישראל וליהודה כדי להשיבם
מדרכם הרעה" :ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא כל חוזה לאמור שובו מדרכיכם ...ושימרו
מצוותי חוקתי ככל התורה....ואשר שלחתי אליכם ביד עבדי הנביאים" .בספרות הנבואית של
המאה השמינית לפנה"ס מצויות נבואות זעם ,תוכחה ואיומים בחורבן ובגלות בעיקר עקב
חטאים חברתיים חמורים 17,ובנבואות הושע ועמוס נשמעים הדיו של פולמוס ומאבק גלוי נגד
הפולחן שהתנהל במקדש בבית אל 18.הושע (הושע ד' ;15ה' ;8י' )8 ,5עיוות את שם העיר וקרא
לה "בית אוון" 19,ומנבואת ירמיהו (ירמיהו מ"ח )13אפשר ללמוד כי בית אל הייתה סמל לעבודת
פולחן אלילי של ישראל הצפונית" :ובֹש מואב מכמוש כאשר בשו בית ישראל מבית אל מבטחם".
אולם התפיסה המובעת בפסוק ,13המועידה לנביאים תפקיד של "מוכיחים בשער" ומפיצי
התורה ,שונה מתפקידם בפסוק ,23שבו הם מתריעים מפני החורבן .גם מקורה של תפיסה זו הוא
ככל הנראה בעורך הנומיסט ( ,(Dtr Nשמעביר את הדגש מעבודת האל באמצעות הפולחן לעבודת
ה' לפי חוקי התורה 20.איזכור הנביאים ש"הועידו את העם" ,ואיזכור התורה ,נכתבו כפי הנראה
16קרוס 1973א ;289–274 :נלסון ;24 :1981רופא תשמ"ג.85 :
17לדוגמה :הנביא הושע האשים את העם ברצף של חטאים חברתיים ,וניבא את הגלייתם לאשור :הושע ד' ;19–2
ה' . 13 ,11עמוס הטיח בעם האשמות בדבר פשעים חברתיים חמורים שביצעו ,וניבא את הגלייתם הקרובה :עמוס ה'
;12ו' ;7ז' ;17 ,11 ,9ט' 9ועוד.
18המקדש בבית אל היה מוכר ,וכונה בפי אמציה מלך יהודה" :מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא" (עמוס ז' .)13
לדעת אמית (2003א ,) 121 :מקדש זה נתמך על ידי בית המלוכה ,והיה לו יתרון על פני מקדשים אחרים.
19לדעת נאמן ( ,) 19–14 :1987התמורה הקלה בכתיב השם מ"אבן" ל"אוון" מבטאת שינוי מכוון שמטרתו להציג את
בית אל באור שלילי .נביאי המאה השמינית הכירו את השם "בית אבן" ,אך עיוותו את שמו "לבית אוון" ,וסופרים
מאוחרים שהושפעו ממדרש השם בנבואה שיבשו את שם המקום גם בחיבורים ההיסטוריוגרפיים הקדומים וכינו את
בית אל "בית אוון" ,וכן בדברי עמוס ה' ;5ירמיהו ד' .15
20סמנד ; 257 :1983נלסון ;32 :1981אובריין ;284–283 :1989מקנזי ;145 :1991נאמן 2002ב.61 :
86
בגלל הצורך של המחבר לציין אסמכתה לכתיבתו ,ומרמזים על כתיבתו המאוחרת של הפסוק.
זליגמן כוגן ותדמור ,יפת ואשנבך 21,סבורים ,שפסוק 13משקף את הרעיון המובע בספר דברי
הימים ,שנכתב במאה הרביעית לפנה"ס ,שכן במאה השמינית לפנה"ס המושג "תורה" ואופן
ההתייחסות אליה עדיין לא היו סופיים .גם אזכור יהודה בקטע הסוקר את חטאי ישראל תמוה,
ולא ברור אם נכתב כבר בחיבור המקורי .זליגמן ,כוגן ותדמור סבורים שפסוק 13הוא נספח
תיאולוגי-היסטורי ממקור עצמאי שנכתב בגלות בבל ,ושובץ בפרק כסיכום תיאולוגי .ייתכן
שהפסוק שובץ במקום זה כדי לחצוץ בין תקופות שונות בחיי העם לפני הקמת המלוכה לבין
חטאיו מתקופת המלוכה ואילך ,וייתכן שהמחבר התכוון לציין שעד פילוג המלוכה מיוחסים לעם
חטאים אחדים ,אך לאחר הפילוג חטאיהם התגברו .לדעתי ,אזכור יהודה מקורי לחיבור ,ויש
לקבל את דעתם של זליגמן ,כוגן ותדמור שפסוק 13נכתב על ידי העורך בגלות ,היות שאין אזכור
אחר בספר מלכים לכך שיהודה הוזהרה על ידי נביאים מפני החורבן.
בפסוקים 22–14שב המחבר לסקור את חטאי העם ,ובכך יצר מבנה קונצנטרי של הקטע :פסוקים
15–14הם חזרה על פירוט החטאים שהוזכרו כבר בפסוקים .13–7לאחר הקביעה בפסוק ,14
שהעם לא שמע לאזהרת הנביאים ,היה ראוי להציב את פסוק ,18המסיק את המסקנה
המתבקשת מהקשיית העורף" :ויתאנף ה' מאוד ויסירם מעל פניו" .אולם פסוק 15חוזר ומפרט
שוב את חטאי העם ,אף על פי שאלה כבר נזכרו בפסוקים .13–7
פסוקים 17–15נראים לכאורה מיותרים ,שכן מבחינת תוכנם אין בהם כל חידוש ,למעט האזכור
המפורש של חטא העגל לצד שורה של חטאים קשים שמעולם לא יוחסו לישראל לפני כיבושה.
ברשימה זו מופיעים חטאים הזהים לרשימת האיסורים המובאת בספר דברים ,ובהם :הצבת
מצבות ואשרים "על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן" (מלכים ב' י"ז ;10דברים י"ב ,)2העבודה
לצבא השמים ,העברת הבנים והבנות באש ומעשי כשפים (מלכים ב' י"ז .)17-16הפולחן לצבא
השמים והעברת הבנים באש נזכרים לראשונה בימי אחז מלך יהודה (מלכים ב' ט"ז ,)4–3והוא
התרחב בעיקר בימי מנשה (מלכים ב' כ"א .)7–2אך אין אזכור לפולחן זה בספר מלכים לגבי
ממלכת ישראל ,ואין ראיות לכך שהפולחן לגרמי השמים נהג בישראל לפני המאה השביעית
לפנה"ס 22.מפתיע שדווקא לעבודת הבעל ,שתפסה מקום נכבד בתקופת אחאב 23,שלעקירתה
21זליגמן תשנ"ו ;215 :כוגן ותדמור ;68 :1988יפת תשנ"ז ;226 :אשנבאך .264–263 :2007
22בצפון סוריה התגלו כלי פולחן לשמש ולירח מהמאה השביעית לפנה"ס ,ולדעת נאמן (תשס"ו ,)18 :ייתכן מאוד
שלאחר הכיבוש האשורי הביאו הגולים השונים את פולחן צבא השמים לישראל.
23סיפורי אליהו במלכים א' י"ז–כ"א.
87
הוקדש תיאור נרחב במהפכת יהוא (מלכים ב' י' ,)27–15לא הקדיש המחבר תיאור נפרד ,ופולחן
זה נמנה כבדרך אגב עם שאר החטאים ,לצד חטא העגל שהיה מרכזי מתקופת ירבעם ואילך.
ייתכן כי היעדר הזכרת הבעל מהווה ראיה נוספת לכך שהפסוקים הללו נכתבו זמן רב לאחר
חורבן ממלכת ישראל ,כאשר הבעל היה אל שהובס ,וביהודה לא עבדו לו ואולי אף לא הכירו
אותו.
בפסוקים 23–18מובאים שני עניינים שונים .בפסוקים 19–b18נרמז על הגליית יהודה ,אך לא
ברור מדוע נרמז דבר זה בפסקה שתוכנה חטאי ישראל? חוקרים שונים 24סבורים ,שפסוק 18
נכתב על ידי העורך המשנה תורתי הראשון ) )Dtr 1לאחר חורבן ממלכת ישראל כרקע לרפורמה
הפולחנית שערך יאשיהו ,ובמטרה להפיח באנשי יהודה תקווה מחודשת להמשך קיום הממלכה.
לפסוק סגנון הטפתי התואם את הפרגמטיזם התיאולוגי שאפיין את הזרם הדויטרונומיסטי ,והוא
גלוסה המשקפת את עיצובו הסופי של ספר מלכים .לדעת לונג 25,הוספת פסוק 19לטקסט הקיים,
מאוחרת יותר ונעשתה לאחר ימי שיבת ציון כדי להדגיש שלא רק ממלכת ישראל חטאה ומשום
כך חרבה .עורכי המקרא הסיקו שחטאי ממלכת ישראל היו גדולים יותר ,היות שיהודה חרבה רק
כמאה שלושים וחמש שנה לאחר חורבן ישראל ,ושבה לאדמתה כעבור כשישים שנות גלות.
בפסוקים 22–20הביע המחבר את כעסו של ה' על פילוג הממלכה .דבר זה תמוה למדי ,היות
שבשני הנאומים על הפילוג (מלכים א' י"א )39–29 ,13–11מובאת התפיסה שהוא נעשה לרצון
האל .רעיון זה חוזר גם בדבריו של שמעיה איש האלוהים (מלכים א' י"ב ,)24–23שמנע מרחבעם
להשיב למרותו את שבטי ישראל באמצעות מלחמה 26.לאחר פירוט חטאי ישראל והעונש שקיבלה,
מה טעם מצא הכותב לשוב ולהזכיר את פילוג הממלכה ואת המלכת ירבעם וחטאיו?
בפסוק 24הרחיב המחבר על מקום מוצאם של הגולים שהובאו לשומרון ,אולם מיקום הפסוק
אינו הגיוני ,שכן הואיל וההגליה הייתה דו-סטרית ,היה ראוי לשבץ את פירוט המקומות שמהם
הובאו הגולים לשומרון אחרי פסוק ,6כחלקו העוקב של התיאור המציין את המקומות שאליהם
הוגלו תושבי ממלכת ישראל .לדעת נאמן 27,מסיבות שאינן ידועות לנו ,באחת העריכות
24בהם :פון ראד ;196 :1958ניקולסון ;34 :1986 ;19 :1967ואן סטרס ;321–320 :1983 ;135–131 :1981ברטלר
;275 :1989פרידמן ;25–24 :1981לונג .181–180 :1991
25לונג .25–17 :1991
26מעניינת ושונה תפיסת פילוג הממלכה אצל מחבר דברי הימים .מטעמים המעוגנים בתפיסת עולמו הפרו-דוידית,
הוא לא הזכיר את חטאי שלמה כסיבה לפילוג ,לא את המרידות שהביאו לערעור שלטונו ,ולא את נבואת אחיה
המייעדת את ירבעם למלך (מלכים א' י"א–י"ב) .אין ספק שכתובים אלה עמדו לנגד עיניו של מחבר דברי הימים,
ולראיה ,הוא העתיק את פסוק 15במלכים א' י"ב לדברי הימים ב' י' .15
27נאמן .21 :1993 ;222 :1990
88
המאוחרות של הפרק נותק הפסוק ממקומו המשוער ,והועמד בראש הקטע האנטי-שומרוני.
גם הצגת בבל כשמה של אחת הערים שמהן הובאו הגולים לשטחה של פחוות שומרון והצבתה
של כותא בראש רשימת הערים שמהן הגיעו גולים אלה ,מעידות על כתיבתו המאוחרת של
התיאור ועל היעדר מהימנותו 28.כותא הייתה עיר קודש מפורסמת בעולם הקדום ,ואחת מערי
התרבות הקדומות והידועות בבבל ,שבה עבדו את נרגל אל השאול 29.לדעת תדמור ועודד 30 ,לא
סביר להניח שסרגון ב' ,אשר נהג כבוד בבבל ,היה פוגע בכותא בהגליית תושביה לארץ ישראל,
וייתכן שמסיבה זו נעדר שמה של כותא מנאום ההתפארות של רבשקה (מלכים ב' י"ח .)34ואכן,
בכתובות סרגון ב' לא נרשמו פעולות צבאיות נגד כותא ,והיא הוזכרה רק ברשימת משלמי
המסים 31.על פי המקורות האשוריים ,הוגלו הכותים לשומרון רק בסוף שלטון סנחריב או בימי
אשורבניפל ( 627–668לפנה"ס) ,אשר עלה למלוכה חמישים ושתיים שנה לאחר הפיכת ישראל
לפחווה אשורית וכבש את בבל ,שמרדה בו בשנת 648לפנה"ס.
32
רמז עקיף להגליית הנכרים לשטחה של פחוות שומרון האשורית בימי מלכיה האחרונים של
אשור ,אסנפר (אשורבניפל) ואסרחדון ,מופיע בספר עזרא בצירוף בקשתם של "צרי יהודה
ובנימין" לקחת חלק בפולחן המתבצע במקדש בירושלים (עזרא ד' .)10 ,2דברים אלה ,שנכתבו
באמצע המאה החמישית לפנה"ס ,נועדו להשלים לקורא את התמונה ממלכים ב' י"ז ,ולפיה
"עובדי ה'" החיים בפחוות שומרון בזמנו של עזרא הם למעשה צאצאי הנכרים שהובאו לשטחה
של ממלכת ישראל לאחר החורבן.
33
בפסוקים 28–25מסופר כי לאחר חורבן ממלכת ישראל והגליית הנכרים אליה ,הם נטרפו על ידי
אריות היות שלא "יראו את ה'" .כדי למנוע את טריפתם ,החזיר מלך אשור כוהן גולה לבית אל
כדי שילמד את התושבים כיצד יש לעבוד את "אלוהי הארץ" 34.אך כדי להדגיש שיושבי שומרון
החדשים לא נפרדו לחלוטין מדתם הפגאנית ,נכתב שהכוהן שהובא למקדש בית אל לימד אותם
כיצד יש לעבוד את "אלוהי הארץ" לא במובן של ה' אלוהי כל הארץ ,אלוהי התבל (ישעיהו נ"ד ,5
28הכותב לא הב חין בפרטים ,ולמעשה היה צריך לכתוב" :ויבא מלך אשור מבבל :מכותא ומעווה…" ,שכן בתקופה
הפרסית שבה ככל הנראה נכתב התיאור ,היתה כותא עיר בתוך בבל.
29גריי ;651 :1970נאמן ;110 :1993יונגר .262 :2004
30תדמור 1973ב ;70 :עודד .66 :1979
31דרייבר ;19–18 :1956בקינג .97 :1992
32פרקר ;58 :1961ברייט ;293 :1967תדמור 1973א ;149–148 :עודד ;67–66 :1979שור ;22 :1989נאמן ;106 :1993
יונגר .259 :2004משמע ,התיאור במלכים ב' י"ז 24איננו משקף את המציאות של שנת 720לפנה"ס ,אלא משקף
אירועים שהתרחשו למעלה משבעים שנה לאחר הפיכתה של ממלכת ישראל לפחווה אשורית.
33ראו בנושא עמודים.101-97 :
34הצירוף "אלוהי הארץ" יחידאי לקטע זה ,ודומה לו רק הצירוף "אלוהי הארצות" בפי רבשקה (מלכים ב' י"ח ;35
ישעיהו ל"ו .)20
89
צפניה ב' ,)11אלא את "אלוהי הארץ" במשמעות האל הטריטוריאלי של ארץ שומרון ,שאת
"משפטיו" ביקשו התושבים ללמוד (מלכים ב' י"ז 35.)26יוסף בן מתתיהו השתמש בפסוק זה
כ"ראיה היסטורית" למוצאם האלילי של השומרונים בני זמנו .בדבריו ציין ,שהכותים שהובאו
לשומרון עבדו אלילים ,ובכך עוררו את חמתו של "אל עליון" 36,וכעונש על מעשיהם ,שלח בהם
האל מגפה והשחיתם 37.לדעת כוגן ותדמור 38,גרסה זו דומה למקור המקראי המספר על אריות
שטרפו את התושבים ,והשינויים שנערכו בה נובעים כפי הנראה מהשינויים שחלו בנוף הארץ.
בימים שקדמו לחורבן ממלכת ישראל אזור השומרון היה מיוער (יהושע י"ז ,15מלכים ב' ב' ,)24
אך בתקופת יוסף בן מתתיהו ייתכן שהיער נכחד ,וכדי להתאים את הסיפור לתקופתו ,הוא כתב
שה' שלח בהם מגפה ולא אריות .לא ברור מדוע "הטריח" המספר את ה' לשלח בגויים שלא יראו
אותו אריות ,היות שאין במקרא דרישה מהגויים ליראת ה' ,ואף לא מאלה שחיו בתחום הארץ.
לדעת חוקרים רבים 39,זהו תיאור פולמוסי שנועד להציג את תושבי שומרון באור מגוחך ,שכן
אחרי הביקורת שהוטחה בכוהני בית אל ובפולחן שהתבצע שם ,לחשוב שדווקא מהם תצמח
ישועה לתושבים! אילו כוונת המחבר הייתה להציג את המתיישבים החדשים כמי שרוצים ללמוד
את עבודת ה' הנכונה ,היה עליו לכתוב שמלך אשור שלח כוהן מיהודה לביצוע תפקיד זה .אך
המחבר רצה לטעת בקורא תחושה ,שהנכרים אשר הובאו על ידי האשורים סיגלו לעצמם מידה
מסוימת של עבודת ה' בעזרת הכוהן הפסול שהחזיר מלך אשור .כוהן זה המשיך בדרכיו
העקלקלות של ירבעם בן נבט ,מייסד מקדש בית אל שמינה כוהנים "מקצות העם" (מלכים א' י"ב
.)31–30האשמת ירבעם במינוי כוהנים לה' "מקצות העם" מבוססת ,היות שלא היו מבית לוי.
אולם הביקורת "מקצותם" ,שעניינה מינוי כוהן לנכרים שהובאו לפחוות שומרון ,תמוהה ,היות
שלא ברור איזה פסול מצא המחבר בדרך מינוי כוהני הנכרים .קנופרס 40סבור ,כי כוונת המחבר
הייתה להדגיש שכוהנים אלה ,שלא זנחו את האלים שהביאו מארצות מוצאם ,עוסקים גם
בפולחן לה' שמתבצע בתוך פנתיאון האלים שנמצא בבית אל.
שש פעמים השתמש המחבר בשורש עש"י (פסוקים )33–29כדי להדגיש שאלוהי הגויים הם מעשה
ידי אדם" :ויהיו עושים גוי גוי אלוהיו" אותם הניחו "בבית הבמות" .עשיית הפסלים והשלמת
35הכינוי התלמודי לשומרונים" :גרי אריות" ,קשור באירוע זה.
36יוסף בן מתתיהו כתב ביוונית ,ולא השתמש במונח "אלוהים" כנהוג כדי לׂשבר את אוזנו של הקורא ההלניסטי.
37קדמוניות ט' .340
38כוגן ותדמור 217 :1988
39בהם :קלארק ;444 :1953וולף ;177 :1961פייג' ;144 :1968דיטריך ;63 :1972אולד ;212 :1973פרטין ;194 :1999
טלמון ; 19 :1981דקסינגר ;86 :1981בלנקינסופ .97 :2003
40קנופרס .97–95 :1995
90
הפועל עש"י באמצעות מושא ישיר מרמזות לפולחן שעשה ירבעם" :ויעש שני עגלי זהב,"...
שאותם הניח "בבית במות" (מלכים א' י"ב ,31מלכים ב' כ"ג )19בדן ובבית אל.
המונח "בית במות" הוא ביטוי יחידאי לפולחן שנהג בצפון ישראל .צורת הרבים "הבמות" בצירוף
"בית הבמות" המופיע בפסוק 29אינה מתאימה לצורת היחיד "בית" בנסמך ,שהיה צריך להופיע
בלשון רבים (בתי הבמות) ,וקריאה רצופה של הקטע מציגה תמונה מוזרה שלפיה ריכזו הגויים
את כל אלוהיהם במקום אחד ,ב"בית הבמות" 41.אין בלשון המקרא צירוף של המילה "בית"
ומקום פולחן ,כגון" :בית מזבח" ,ואף הצירוף "בית מקדש" מצוי רק פעם אחת (דברי הימים ב'
ל"ו 42.)17הוספת הריבוי וה"א הידיעה ליצירת "בית הבמות" הם שינוי מכוון של המחבר
המאוחר ,שרצה להציג את הפולחן שהתקיים במקום כפולחן במות אלילי .לכן הוא שאל את
התיאור של "בתי הבמות" אשר בשומרון 43,הסמיך אותו לבית אל ,וכתב אותו כפרפראזה על
הכתוב במלכים א' י"ב ,31–30י"ג .33רוב החוקרים 44סבורים שאזכור בית אל בקטע הוא
פולמוסי ,ואינו משקף מציאות היסטורית .מטרת הכותב הייתה להציג את בית אל כמרכז
סינקרטיסטי פסול ,שתוצאותיו הן גיבוב של עבודת אלילים לצד סממנים יהודאים שביצעו
צאצאי הנכרים שהובאו לשומרון .לדעת טלמון ודקסינגר 45,כוונת מחבר התיאור היתה לומר,
שהסינקרטיזם שנהגו הגולים במסווה של יהוויזם ,היה גרוע מעבודת האלילות .העורך המשנה
תורתי הראשון ) ) Dtr 1השתמש בביטוי" :הרס הבמה אשר בבית אל" ,ואילו העורך שפעל
בגלות ) ,)Dtr 2רצה לגנות את בית אל ,ולכן כינה אותה "בית הבמות" .אילו התיאור בפרק י"ז
היה נכתב בתקופת יאשיהו ,יש להניח כי המחבר היה משתמש באותו ביטוי לכינויה של בית אל
בשני המקומות .בנוסף ,בתיאור הרפורמה של יאשיהו בשטחי ממלכת ישראל לשעבר אין זכר
לתושביה הנכרים אשר שילבו בפולחנם יסודות של עבודת ה' .במקום זאת מסופר כי לאחר הרס
הבמות בפחוות שומרון פגש יאשיהו ישראלים ,אנשי בית אל ,אשר שמרו על מסורת קדומה
ביחסם לקברו של איש אלוהים שבא משומרון .לדעת טלמון ,זוהי ראיה לכך ,כי למעלה ממאה
41נלסון ;231 :1981ברטלר .275 :1989
42המילה "בית" בהקשר זה באה בצירופים" :בית אלוהים" ו"בית ה'" ,וכן כנסמך לשם אלוהות אחרת" :בית הבעל"
מלכים א' .32
43כך בסיפור הנביא האלמוני אשר ניבא את הרס "המזבח אשר בבית אל… וכל בתי הבמות אשר בערי שומרון"
(מלכים א' י"ג .) 32בסיפור הרפורמה של יאשיהו נכתב על הרס המזבח ועל הרס הבמה ,וכן שבערי שומרון הרס
יאשיהו "את כל בתי הבמות" (מלכים ב' כ"ג .)20–15 :בפעולות ההרס של יאשיהו מוזכרת באופן חריג הבמה לצד
המזבח שהקים ירבעם בבית אל.
44בהם :תומסון ;71 :1919אוסטרלי ורובינסון ;38 :1934הרן תשכ"ה ;284 :ליוור ;422 :1965ברייט ;293 :1967
קלסו ;36 :1968גריי ;293 :1970נלסון ;232 :1981דקסינגר ;86 :1981טלמון ;63 :1981כוגן ותדמור ;209 :1988
אשל ;60 :1989תשמ"ט ;78 :שור ;24 :1989קיל ;64 :1989אקרמן ;36 :1992בקינג ;97 :1992קוכמן ;74 :1994
תומפסון .34 :1996
45טלמון ; 24 :1981דקסינגר .88–87 :1981
91
שנה לאחר חורבן ממלכת ישראל עדיין לא התגבשה ההשקפה בדבר נכריותם ופולחנם
הסינקרטיסטי של תושביה ,וכי תיאור הפולחן שהתבצע בבית אל נכתב בתקופת שיבת ציון,
ומשקף את העימות בין הזובחים לה' במקדש בירושלים לבין אלה הזובחים מחוצה לו .בעיני
הכותב מהתקופה הפרסית ,כל פולחן לה' שהתבצע מחוץ למקדש בירושלים נחשב כעבודת
אלילים ,וזכה לכינוי "עבודת במות" .הסופר היהודאי לא התכוון לספר על הנכרים ועל פולחנם,
אלא ליידע את הקורא בתקופתו על אופי פולחנם של אנשי בית אל ,שייתכן כי היו בין אלה אשר
ביקשו להסתפח לעדת השבים ,ולקחת חלק בפולחן המקדש בירושלים (עזרא ד' .)2-1
בפסוק ,29הפותח בהצגת הפולחן האלילי של הגויים תושבי שומרון החדשים ,נקטע הרצף
הנושאי ,ובמקום לפרט את אופי פולחנם מופיע הביטוי" :אשר עשו השומרונים" .רק בהמשך,
בפסוקים 31–30מובא פירוט הפולחן האלילי ,שמבחינת תוכנו היה צריך להיות המשך ישיר
לחלקו הראשון של פסוק " :29ויהיו עושים גוי גוי אלוהיו ...ואנשי בבל עשו את סכות בנות…".
46
47
המונח היחידאי "השומרונים" מוכר מהאנאלים האשוריים עוד מהמאה השמינית לפנה"ס,
שם הוא שימש כינוי לכלל תושבי הארץ .מונח זה לא נמצא ככינוי לתושבי שומרון בכתובים
המקראיים ולא בכתובים הבתר-גלותיים .בן סירא כינה את אנשי פחוות שומרון" :גוי נבל הדר
בשכם" ו"צידונים אשר בשכם" 48,ואפילו נחמיה כינה את סנבלט ,שהיה "מפקד חיל שומרון"
(נחמיה ג' ,)34בשם "חרני" (נחמיה ב' )19ולא "שומרוני" .לדעת טלמון 49,לראשונה כונו
השומרונים בשם "כותים" בכתביו של יוסף בן מתתיהו ,כפי הנראה בהשפעת המונח הגיאופוליטי
האשורי 50.בתארו את גלות שומרון כתב בן מתתיהו" :עשרת השבטים בהמונם הוגלו משומרון על
ידי האשורים בימי מלוך הושע עליהם… והנה הושיב שלמנאסר לאחר שהגלה את ישראל את עָ ם
הכותים במקומם שישבו תחילה בפנים פרס ומדי ונקראו שומרונים בנטלם את שם הארץ
שהועברו אליה" (קדמוניות י' .)183יוסף בן מתתיהו הבחין בין מוצאם האתני של הכותים
46שמן של האלוהויות הללו יחידאי ,והן לא מוכרות במקורות החיצוניים .ייתכן כי אין מדובר באלוהויות עצמן ,אלא
בכינוי שהודבק להן (יונגר .)259 :2004בהסתמך על פסוק ,31המספר כי הספרוויים "שורפים את בניהם
לאדרמלך ,"..הסיקו חוקרים רבים ובהם :טלמון תשל"ד ;26–23הובס ;238 :1985נאמן ;15–14 :1987לינוויל :1988
;214–213מאצ'י ; 60 :1994קוכמן ;147 :1994קוגינס ;68 :1995וזרטל ,385 :2003שאין מדובר רק ביצירה פיזית
של א לילים ופסלים ,אלא בעבודה של האלוהויות השונות ,הכוללת גם את שרפת הבנים.
47במצבה בתל אל רימה ( 800לפנה"ס) כתב אדדניררי על מלך ישראל …" :אשר עשה השומרוני ,"..ואת המלך
הפניקי הוא כינה "הצורי" ו"הצידוני" (טלמון .)65–64 :1981
48סגל .3 :1958
49טלמון .23 :1981
50בקדמוניות ט' 288וי"א 88נסמך יוסף בן מתתיהו על המקור במלכים ב' י"ז ,24ואף על פי שמצוינות שם ערים
נוספות ,הוא בחר להזכיר רק את כותא.
92
מכותא ,לבין מקום מושבם החדש ,שומרון ,שעל שמו הם נקראים "שומרונים" ,ומדבריו משתמע
שהכינוי "שומרונים" איננו ציון לאומי ,אלא מונח גיאוגרפי! נראה כי אין זה מקרי שחמישה
פסוקים לאחר אזכור הגליית כותא ,השתמש העורך המשנה תורתי שפעל בגלות ) )Dtr 2במונח
"שומרונים" ,וזאת כדי ליצור זיקה ברורה בין השומרונים לכותים .חוקרים שונים 51סבורים ,כי
השימוש במונח "שומרונים" משקף את זמן חיבורו המאוחר של התיאור ,אשר נועד לרמז על
מוצאם ועל פולחנם של השומרונים באמצע המאה החמישית לפנה"ס ,ולנמק את הסיבות
לדחייתם על ידי שבי הגולה.
בפסוקים 41–32מופיע תיאור נרחב של הפולחן הסינקרטיסטי :בפסוק 32נכתב" :ויהיו יראים
את ה' ,"...ובפסוק 33ישנה תוספת" :את ה' היו יראים ואת אלוהיהם היו עובדים ,"...המקבילה
לפסוק " :a29ויהיו עושים גוי גוי אלוהיו" .בפסוק 34מופיע" :עד היום הזה...אינם יראים את ה'
ואינם עושים...כתורה וכמצווה ,"...ואילו בפסוק :41ויהיו הגויים האלה יראים את ה' ואת
פסיליהם היו עובדים גם בניהם ובני בניהם ...עד היום הזה" .לדעת החוקרים 52,תיאור מבלבל זה,
שלפיו הגויים פעם "היו יראים את ה'" ופעם "אינם יראים אותו" ,נראה כמאמץ של מחבר
הסקירה לזהות את היושבים בשומרון עם בני הנכרים שהובאו לארץ על ידי מלך אשור ,ולהפנות
כלפיהם אצבע מאשימה על "שהיו יראים את ה'" ויחד עם זאת "את פסיליהם היו עובדים".
האשמה מעין זו מציגה אותם כמי שהמשיכו לדבוק בפולחנם הסינקרטיסטי גם לאחר ששב
הכוהן הגולה ללמדם את עבודת "אלוהי הארץ" ,ולהצביע על חוסר נאמנותם גם לאלוהויות
שלהם .מאמציו של הסופר המאוחר ניכרים גם ב"פליטת הקולמוס" המדווחת על "בניהם ובני
בניהם" ,שהמשיכו לחטוא "כאשר עשו אבותם הם עושים עד היום הזה" .מה טעם להתייחס
לחטאי האבות אם אלה היו גויים? ה"עובדה" שאבותיהם אימצו באופן חלקי ומעוות את "משפט
אלוהי הארץ" ,לא הפכה אותם ליורשים של המחויבות לשמור על הברית עם ה' "אשר ציווה את
בני יעקב...אשר העלה ...מארץ מצרים" (מלכים ב' י"ז .)36–34לדעת החוקרים 53,אזכור בניהם
ובני בניהם מסגיר את זמנו המאוחר של התיאור ,שנכתב לכל המוקדם שלושה דורות לאחר
הבאת הגולים לשומרון .מטבע הלשון "עד היום הזה" מגלה שהכתוב הוא פועל יוצא של מצב
הדברים בתקופת חיבורו ,ומשמש הסבר דה-יורה לדחיית כל תושבי הצפון דה-פקטו .הביטוי:
51בהם :שנדה ;24 :1912כוגן ותדמור ;211 :1988קוכמן .147 :1994
52בהם :סנית ;283 :1954בורגר ;28 :1956גריי ;650 :1970נלסון ;231 :1981כוגן ותדמור ;213 :1988מאצ'י :1994
;60קוגינס .65 :1995
53בהם :צ'ילדס ;282–279 :1963טלמון תשל"ד ;27–23 :אשנבאך .264 :2007
93
"עד היום הזה" נוסף לטקסט סמוך לתקופת נחמיה כדי לשוות אמינות לדברי הכותב ,ומתיימר
ליצור רושם של עדות אישית ,שנועדה לׂשבֵּ ר את אוזן השומע ,כי מדובר באירוע עתיק יומין
שתוצאותיו שרירות וקיימות עד ימיו של הכותב .יש בשימוש במונח זה אלמנט רטרוספקטיבי,
שהוא תולדה של המצב ההיסטורי שבו היה נתון הכותב ,והוא צירף אותו למסורת הבסיסית
לאחר מעשה .רוב החוקרים סבורים 54,כי בחינה ספרותית מבנית של הפסוקים המתארים את
הבאת העמים הזרים לשומרון ואת פולחנם המגוון ,מראה כי הם נשתלו ברצף ההיסטורי-סיפורי
של ספר מלכים ,אך אין בהם כל אמת היסטורית .התיאור פולמוסי ,והוא נוסף לטקסט הקיים
ב"צמתים מרכזיים" בקורות העם על ידי העורך המשנה תורתי המאוחר ,שהיה אמון על הכתובים
בימי שיבת ציון .העורך מתקופת הבית השני הרחיב את הדיבור על מקורה של "יראת אלוהי
הארץ" של תושבי שומרון החדשים מטעמים שבפרשנות היסטוריוסופית למוצאם של
השומרונים ,כדי לבדל אותם משבי הגולה ולמנוע את שיתופם בפולחן המקדש .כדי להסיר ספק
באשר ל"כשרותם" הדתית של השומרונים בני זמנו ,ולהציגם כצאצאי הנכרים שירשו את
שומרון ,עידכן העורך המאוחר בתקופה זו את התיאור ההיסטורי של חורבן ממלכת ישראל,
והדגיש או השמיט אירועים ,בהתאם לאינטרפרטציה התיאוצנטרית שהתפתחה בבבל.
55
בדלנותם של השבים וסירובם לספח אליהם את השומרונים הביאו את המחבר היהודאי להמציא
נימוק דתי-לאומי לדחייתם ,והיה צורך "לארגן" להם מוצא ,ולשלב אותו בצומת מרכזי שבו סופר
על גירוש עם ישראל מארצו ועל אכלוס הארץ על ידי נכרים .בדרך זו הופצה הידיעה בדבר פולחנם
הסינקרטיסטי של השומרונים ,הכולל אמנם אלמנטים של פולחן ה' ,אך הוא פועל יוצא של פולחן
אלילי.
54בהם :סנית ;283 :1954פורביס ;95–94 :1968גריי ;650 :1970טלמון תשל"ד ;26–23נלסון ;231 :1981וייפרט
;349–347 :1983הובס ; 238 :1985כוגן ותדמור ;213 :1988לינוויל ;214:1988מקנזי ;145 :1991אלברטס :1994
;526–524מאצ'י ;60 :1994קוכמן ;149–146 :1994קוגינס ;65 :1995אשנבאך .263 :2007
55סמנד ;500–494 :1971סאקה .186 :2006עורך מאוחר זה ,המכונה במחקר ,Dtr Hפעל בגלות בבל.
94
סיכום ומסקנות:
א .התיאור המקראי במלכים ב' י"ז ,המספר על הגליה שלמה של תושבי ממלכת ישראל לאשור,
אינו עולה בקנה אחד עם הממצאים הארכיאולוגיים.
ב .תיאורי ההגליה והבאת הגולים לארץ שעל פי הכרוניקות האשוריות התרחשו מתקופת
שלמנאסר ה' (מאה שמינית לפנה"ס) ועד ימי אשורבניפל (אמצע המאה החמישית לפנה"ס),
מנוגדים לתיאור המקראי המציג הגליה אחת .הדעה הרווחת במחקר היא כי פרק י"ז אינו אחיד,
אלא מורכב מיחידות ספרותיות ,שחלקן נכתבו לכל הפחות שלושה דורות לאחר ההגליה
הראשונה לפחוות שומרון.
ג .הפסוקים המעידים על מוצאם של הנכרים שהובאו לארץ ועל אופי פולחנם (פסוקים ,)33–24
פולמוסיים בעיקרם .הם אינם חלק מרקמת הכתיבה ההיסטוריוגרפית של ספר מלכים ,ואף אינם
בגדר כרוניקה היסטורית .הם נוספו לטקסט הקיים בתקופת שיבת ציון כחלק מהתעמולה
האנטי-שומרונית ,כאשר עלה הצורך להגדיר את מוצאם של תושבי פחוות שומרון אשר ביקשו
להסתפח לשבי הגולה הבדלנים.
ד .יחד עם זאת ,יחסו של מחבר התיאור לתושבי הארץ ולאנשי בית אל הוא אמביוולנטי .בספר
זכריה הוא הזכיר את מקדש בית אל אליו הגיעה משלחת כדי להתייעץ עם הכוהנים בנוגע להמשך
קיום הצומות .במלכים ב' י"ז המחבר לא קבע שבבית אל התקיים פולחן אלילי ,ולא האשים
אותם בקיום פולחן לעגלים ,אלא סינקרטיסטי ,ובכך נמנע מקביעה חד משמעית שתושבי פחוות
שומרון הם נכרים מוחלטים .המחבר "מודה" שבפחוות שומרון חיו עובדי ה' ,שעשו רק "חצי
תיקון"" :את ה' היו יראים ואת אלוהיהם היו עובדים" .לכן ,יש להניח שתיאור זה נכתב לפני
חיבורו של ספר עזרא-נחמיה ,המציג את הארץ כמי שהייתה ריקה מתושביה היהודים ,או שהוא
לכל הפחות משקף עמדה אידיאולוגית שונה כלפיהם.
95
.3האידיאולוגיה המשתקפת בספרי הנביאים חגי וזכריה
א) מבוא לספרי הנביאים חגי וזכריה
ספרי הנביאים חגי וזכריה משקפים את החיים בארץ בתקופה היסטורית קצרה ומוגדרת.
56
על פי הכתוב ,החל חגי את נבואותיו "בשנת שתיים לדריוש המלך בחדש השישי" (חגי א' 520 ,1
לפנה"ס) ,ונבואתו האחרונה נאמרה בעשרים וארבעה בחודש התשיעי (חגי ב' .)21זכריה החל
לנבא כחודש לפני נבואת חגי האחרונה (זכריה א' 57.)1לא ידועים פרטים אישיים רבים על
הנביאים חגי וזכריה .לא ידוע היכן נולדו ,ולא ברור האם היו בין הגולים אשר שבו לירושלים
ויזמו את חידוש בניית המקדש ,או שמא היו מאלה שנותרו ביהודה לאחר הגלות .בניגוד לרוב
ספרי הנביאים ,המציגים תחילה את שם האב של הנביא או את מקום הולדתו 58,פותח ספר חגי
ללא הקדמה בדבר ייחוסו המשפחתי ,וגם בספר עזרא (עזרא ה' ,1ו' )14הוא מכונה "הנביא
חגי" 59.הספר קצר ,הוא כולל רק שני פרקים ,ואין לדעת אם הנבואות בו הן חלק מקורפוס שלם
שאבד ,או שהן כל דברי הנבואה שנאמרו .היות ששמו של הנביא חגי מוזכר בנבואותיו פעמים
רבות רק בגוף שלישי (חגי א' ; 13 ,3 ,1ב' ,)20 ,14 ,10 1לא ברור אם חגי עצמו כתב את הדברים
או מישהו מתלמידיו 60.ספר זכריה ,לעומת זאת ,ארוך יותר 61,וייחוסו המשפחתי של הנביא ידוע:
56פ עילותם הנבואית נמשכה כשנתיים ,ובנבואותיהם נזכר רק דריוש מלך פרס (חגי א' ;15 ,1זכריה א' .)1לצורך
ההשוואה נוכל להיעזר בכתוב בעזרא ד' ,7–3שם מוזכרים ארבעה מלכי פרס שתקופת מלכותם נפרשת על פני
למעלה מתשעים שנה.
57לדעת אופנהיימר (תשמ"ג ,)159 :אם אכן נבואתו האסכטולוגית של חגי (חגי ב' )21היתה בשנת מלכותו הראשונה
של דריוש ( 520לפנה"ס) ,יתקבל שחגי הכריז את נבואתו המתגרה בריבונות הפרסית כשנה אחרי שדריוש הצליח
לדכא את המרידות נגדו ,ודבר זה איננו סביר .לפיכך ,הוא מניח שכותב הנבואה החשיב את השנה בה דיכא דריוש את
המ רד הבבלי שבראשו עמד נבוכדנאצר הרביעי ,לשנתו הראשונה של דריוש ,עוד לפני התמלכותו ,וכך יתקבל
שפעולתם של שני הנביאים קדמה בלמעלה משנה לעליית דריוש למלוכה .על החפיפה הכרונולוגית בנבואות חגי
וזכריה ראו :זר כבוד תשכ"ה ;363–361 :ג'ויס ; 87 :1976סייקס ;27 :2002וורל .2 :2006
58כגון" :ירמיהו בן חלקיהו" (ירמיהו א' " ,)1עמוס אשר היה בנוקדים מתקוע" (עמוס א' " ,)1נחום האלקושי"
(נחום א' .)1
59לדעת צדוק ( ,) 24 :1979חגי הוא צאצא של גולים שהיו עדיין בבבל ,ולכן לא הוזכר שם אביו ולא עיר הולדתו .על
מקור השם חגי ראו צדוק .24–23 :1979לדעת ג'ויס ( ,)27 :1976היעדר הקדמה בדבר ייחוסו המשפחתי של חגי יכולה
לנבוע מכתיבה מאוחרת של נבואותיו שהשכיחה את שם אביו .כמו כן ,יכול להיות שעקב היותו דמות מוכרת היטב
בקהילתו המצומצמת הסתפק הכותב בציון שמו בלבד ,מבלי לספק פרטים אישיים נוספים אודותיו.
60ראו בנושא :קוך ;54 :1967מיירס וקרול ;7–5 :1987סייקס ;28–26 :2002קסלר .21 :2002
61שמונה פרקים בספר זכריה עוסקים בתקופה הנדונה ,ובחלקו השני של הספר (פרקים ט'–י"ד) מופיעות נבואות
שלהן תוכן ולשון שונים לחלוטין .כבר באמצע המאה השבע עשרה הועלתה באנגליה הסברה ,שלפיה פרקים אלה הם
יחידה ספרותית נפרדת .כיום מוסכם בין החוקרים שפרקים ט'–י"ד מהווים קובץ מיוחד של נבואות שלא נאמרו על
ידי זכריה בן דורו של חגי ,ואינן משקפות את תקופתו; אלא נכתבו על ידי נביא אחר שכונה "זכריה השני" ,על משקל
ישעיהו השני (אמית והופמן .)122 :1990להרחבה בנושא ראו :סגל תרצ"ו ;249–247 :סרגל ;5–2 :1975אופנהיימר
תשמ"ג ;157 :באטרוורת ;61–43 ;17–14 :1992רוש ;148–143 :2000קסלר .138 :2006
96
"זכריה בן ברכיה בן עידו" ,כלומר ,הנביא זכריה היה נכדו של הכוהן הגדול עידו (זכריה א' ,)7 ,1
ובספר עזרא הוא מוזכר כ"בר עדו" (עזרא ה' ,1ו' .)14
62
חגי פתח בנבואת תוכחה על הזנחת בניין המקדש ,שנבעה מהתפיסה הדתית" :העם הזה אמרו לא
עת בא עת בית ה' להבנות" (חגי א' 63,)2ודבריו כוונו אל מנהיגי העם :זרובבל בן שאלתיאל,
יהושע בן יהוצדק (חגי א' 64,)14–12 ,1ואל "כל שארית העם" (א' ,14ב' " ,)2ועם הארץ" (שם .)4
65
למרות שדרישתם לבנות את המקדש באה בעקבות הצהרת כורש ( 538לפנה"ס) אשר אחריה
החלה השיבה לציון ,אין בדבריהם רמז לראשיתה .הם אינם מזכירים את ההיתר אשר נתן כורש
לגולי בבל לשוב ולבנות את המקדש ,ולא את ששבצר "הנשיא ליהודה" שעמד בראש העולים
לירושלים (עזרא א' .)11 ,8הרושם המתקבל מנבואותיהם הוא ,שהניסיון לבנות את המקדש
נעשה לראשונה ביוזמתם ובתקופתם .שני הנביאים הדגישו את ערכו של המקדש כמרכיב עיקרי
בברית העתידה בין ה' לעמו ,וכסמל לדבקות באלוהים (שמות כ"ה ,)8ולדעת אופנהיימר
ואלברטס 66,עד לתקופה זו נותרה הנבואה כמסורת חיה ,והיא שימשה כמקור השראה במצבים
של משברים דתיים וחברתיים אשר פקדו את העם .בדומה לנביא יחזקאל ,ראו השניים בבנייתו
תנאי מוקדם להתיישבות בארץ ולכינונה של מלכות בית דוד .בהיעדר מקדש שושלת דוד לא
תיכון ,הפולחן לה' פסול (חגי ב' 67,)19–12והתוצאות הן עוני ,מחסור ויבול דל (חגי א' .)11–9 ,6
62על קרבתו המשפחתית של ברכיה לבית דוד ידוע לנו מדברי הימים א' (ג' ,20ט' ,16ט"ו ,)23ובימי הבית השני
שימשה משפחתו בכהונה במקדש.
63המקרא אינו מציג עמדה אחידה לגבי הסיבה לעיכוב בניית המקדש ,ולא ברור אם עיכוב בניית המקדש היה
כתוצאה מרשלנותם של השבים כפי שמציג זאת הנביא חגי ,או שמא העיתוי לבניית המקדש היה תלוי בצרכיה של
האימפריה ,והחוקרים העלו השערות שונות שחלקן נסמכו על הכתוב המקראי .חורגין (תש"י ) 61-58 ,49–48 :ויפת
( ,)355 :2000סבורים ששבי הגולה היו חלוקים בדיעותיהם באשר לצורך בבניית המקדש השני ,ובספר חגי מתוארת
ההתנגדות להקמת המקדש בירושלים בחסות מלך פרס מטעמים דתיים ועקרוניים ,היות שלא היה נוהג ביהודה
ובישראל להקים מקדש על חורבותיו של המקדש הקודם .בנוסף ,עדיין לא התגלו כל כלי המשכן שנגנזו (לפי יומא
כ" א ע"ב הכוונה לארון הברית וכפורת הכרובים ,אש ושכינה ,רוח הקודש ,ואורים ותומים) ,והיו שראו זאת כחרפה
לבנות את בית המקדש כל עוד העיר ירושלים עומדת בחורבנה ,וחומתה פרוצה .על חלקה הראשון של הטענה השיב
הנביא חגי (ב' " :)8גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" ,ועל חלקה השני של הטענה המובאת השיב הנביא
זכריה (ב' " :) 9-8פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש ולכבוד אהיה
בתוכה" .תפיסה אחרת המתנגדת להקמת המקדש נשמעת מפי הנביא ישעיהו (ס"ו)" :כה אמר ה' השמים כסאי
והארץ הדום רגלי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי…" .בהסתמך על דברי הנביא חגי שלא הזכיר כל
מניעה מצד השלטון ,או מצד "צרי יהודה" לעיכוב הבניה ,טען ענת (תשל"ט ,)205-204שלא היתה התנגדות גלויה
מצד גורמים מנהליים ב"עבר הנהר" לבניית המקדש ,אלא שזו היתה תפיסתם הדתית של אנשי יהודה שעדיין לא
הגיע הזמן לבנות את המקדש .אשל ( )328 :2000סבור שבעיות כלכליות שנבעו ממספר שנות בצורת חריפות
המוזכרות בספר חגי (א' )11-10 ,6-5הן שהביאו להפסקת הבניה .ייתכן שיש מקום להציע פתרון הרמוניסטי ,בו כל
הגורמים חברו יחדיו .כלומר ,תחילה התיר כורש את הבנייה ,והעם לא הזדרז לבצעה (עקב מיעוט העולים) .לאחר
מכן ,שילוב של אירועים פוליטיים ומצב כלכלי קשה דחקו את משימת הבנייה לשולי החיים ,עד ימי חגי.
64באילן היוחסין של בית דוד (דברי הימים א' ג' )15מוצג זרובבל כנכדו של המלך יהויכין ,אך לדעתם של פטרסן
( )369 :1974וליוורני ( ,)169–168 :2005בחינת החישוב הגנאלוגי מעלה כי זרובבל בן שאלתיאל וששבצר (עזרא א' )8
היו בניו של יהויכין.
65על משמעותם של מונחים אלה ,בהמשך.
66אופנהיימר תשמ"ג ;161 :אלברטס .451 :1994
67חגי התכוון מן הסתם להעלאת הקרבנות במזבח שקדושתו נובעת רק מעצם היותו במקדש .על התלבטויות חז"ל
בנושא קיום מזבח ללא מקדש ראו :מיירס ומיירס ;20–19 :1987יפת 2000ב.371 :
97
לדעת גרינברג קרול וניהר 68,פגעי הטבע ,והמצב הכלכלי העגום בו היה שרוי העם ,פגעו
בהתלהבותם וביכולתם לבנות את בית המקדש .החזון והתקווה שפקדו אותם דעכו ,וחלום בניית
המקדש נגוז .במקומם ,מובעים דברי פולמוס המשקפים מתחים בקרב הקהילה היהודית
בירושלים בין התומכים בבניית בית המקדש ,לבין המתנגדים לבנייתו (חגי א' .)2
69
חגי התעלם מאכזבת העם לנוכח המציאות הכלכלית הקשה אליה נקלע ,ודרש ממנו וממנהיגיו,
בשם ה' לבנות את בית המקדש ,כי בנייתו תביא קץ לתלאות (חגי א' .)9
גם זכריה ראה בבניית "ביתו של ה'" תנאי מוקדם להתיישבות בארץ ,לכינונה של מלכות בית דוד,
ולחידוש הברית שנכרתה בין ה' לעם ביציאת מצרים (שמות כ"ה 70.)8בניגוד לחגי שכל נבואותיו
מתמקדות בצורך הדחוף לבנות את בית המקדש כפתרון לכל הקשיים ,זכריה אינו משתית את
גאולתם רק על בניית המקדש ,ובדומה לנביאי הבית הראשון ,דרש מהעם לקיים מצוות שבין
אדם לרעהו אם ברצונם לשרוד (כגון :ז' ,10-9ח' 71.)17-16תלה זכריה את מצבו הקשה של העם
בחטאי העבר ,ורמז ,שגם מצוקות ההווה מקורן בהתנהגות בלתי ראויה .הוא קרא לעם לשוב
מדרכו הרעה ,ולא להיות כאבותיהם שלא שמעו ולא הקשיבו לנביאי ה'ֵּ .אלה אשר בעבר לא שמעו
לדברי "הנביאים הראשונים" (ז' ,)2נענשו בגלות וחורבן ,ואלה אשר יצייתו בהווה לדבר ה',
68גרינברג ;898 :1964קרול ;41 :1994ניהר .236 :1999
69הספרות המקראית שנכתבה בתקופה הפרסית מייחסת חשיבות יתרה למקדש בירושלים ,אך איננה נקייה מרמזים
לאי נחיצותו .התנגדות לבניית המקדש נשמעת בתלונותיו של הנביא חגי כלפי הטוענים" :לא עת בא עת בית ה'
להיבנות" (חגי א' ,)2והנביא ישעיהו (ס"ו )2 –1היקשה ,האם אלוהי השמים האוניברסלי זקוק למשכן על פני האדמה.
70אלברטס ;452 :1994קרול ;41 :1994ניר ;236 :1999קנוולס .9 :2006בחגי א' 9קרוי בית ה'" :ביתי" ,ובזכריה (א'
" ) 16מצהיר" ה' ,כי ישוב לירושלים לאחר שביתו ייבנה בה .לדעת מרינקוביק ( ,)91 :1994אמנם שני הנביאים מזכירים
את "בית ה'" ,אך לשניהם פרשנות שונה כלפיו .בעוד שחגי מתכוון לבניית בית פיסי ,מתכוון זכריה (פרק ג' פסוק )7
ל"בית" במובן של הקמת שושלת ,בדומה להבטחת ה' לדוד ושלמה לתת להם "בית נאמן" (שמואל ב ז' ,16 ,11מלכים א
י"א ,)38חידוש בית דוד .נראה לי ,שבהכללה גורפת זו ,התעלם מרינקוביק מהכתוב בזכריה א' ,16שם מבטיח ה' כי
ישוב לירושלים ברחמים לאחר שביתו ייבנה .המקדש מכונה בפיו "היכל ה'" שייבנה (ז' ,)13 – 12ובפרק ח ' ,9מדבר
הנביא זכריה על "ייסוד בית ה' צבאות ההיכל להיבנות".
71נביאי הבית הראשון לא ייחסו חשיבות לפולחן שהתקיים במקדש כאשר הוא היה מנותק ממעשים והתנהגויות
חיוביות בין אדם לחברו .ישעיהו אמר" :שבעתי עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי כי
תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי…" (ישעיהו א' .)12–11לדברי ירמיהו ,המבנה עצמו בשֹלה או
בירושלים ,אינו מקום מבטחים שישרוד לעד ,והעדיף עשיית משפט צדק ,הימנעות משפיכות דמים והגנה על החלש
בחברה (ירמיהו ז' .)12–4לכאורה ,עמדת חגי הרואה בקיום המקדש ערך בלעדי ,ללא התנהגות חברתית נאותה ,מנוגדת
לזו המובאת בירמיהו (ז' .)14 –12וורל ( )13 :2006סבור ,שנבואת זכריה הדורשת מהעם גם התנהגות נאותה ,היא
במידת מה תיקון לנבואה החד צדדית של חגי .ולכן השתית את הגאולה על הדרישות הנבואיות המסורתיות כגון:
עשיית צדק ומשפט (זכריה ז' ,) 17– 16והגאולה הוצגה כתהליך איטי המותנה בהתנהגותו המוסרית של העם
(אופנהיימר תשמ"ג .)160 :נביאי הבית השני העלו את קרנו ומשמעותו של המקדש בירושלים למימדים שלא היו
מוכרים בימי הבית הראשון .זכריה אף קבע "גבול" בין הימים הראשונים של שיבת ציון ,ימי מצוקה כלכלית ,לבין
הימים שלאחר "יסד בית ה' צבאות ההיכל להיבנות" (זכריה ח' .)9לפיכך ,אין להחפז למסקנה שחגי וזכריה דגלו
בפולחן לשמו ,וכי דעתם על חשיבותו של המקדש היתה שונה בהרבה מזו של נביאי הבית הראשון .נראה שחגי וזכריה
פעלו רבות לבניית המקדש היות שהבינו את חשיבותו בגיבוש העם המפוזר בגלויות ,מעין "אבן פינה" ומוקד משיכה
לגולים ,סמל מעודד המזכיר את הימים מקדם לעם המיואש .כאשר נשאל זכריה על ידי העם האם להמשיך בצומות,
הביע זכריה את דעתו על הצומות (ואולי בעקיפין על הפולחן בכלל) ,שאינם דרישה מאלוהים" :הצום צמתוני אני וכי
תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האוכלים ואתם השותים" (זכריה ו' ,)7–3והמשך דבריו דומה לתוכן דבריהם של נביאי
הבית הראשון שלא ראו בפולחן המקדש תכלית יחידה ,אלא עבודה חסרת ערך כאשר היא באה כתחליף לצדק ולמוסר.
דבריו דומים לתוכחה הנשמעת בישעיהו א' ,17–11נ"ח – ואילך ,אשר שלל את הפולחן כתכלית העבודה לה' ,והעלה על
נס את חשיבות המצוות שבין אדם לרעהו.
98
וימנעו מלעשות "את כל אלה אשר שנאתי" (ח' ,)17יינצלו מגורל אבותיהם ,ויוושעו .לדעת גרבה
וורל 72,שני הנביאים ביקשו לקרב את הגאולה על ידי מעשה חברתי ,ואקטיביזם פוליטי ,וסברו כי
לא די בהתבוננות פאסיבית בהתרחשויות ההיסטוריות ,ובנפילת ממלכת פרס כדי לזכות בה.
באמצעות פרשנות למצב הקיים ,השתמשו חגי וזכריה במשבר הנוכחי ,כמנוף להתחדשות,
והצליחו להביא את העם ומנהיגיו להנחת היסודות לבניית בית המקדש השני (חגי א' .)15
חלק מנבואותיהם אוניברסליות ואסכטולוגיות ,אולם לדעת מיירס וקרול 73,החידוש המהפכני
בנבואותיהם הוא ,באקטואליזציה האסכטולוגית (זכריה ב' .)16חגי כרך את גאולת עם ישראל
בתהפוכות פוליטיות – צבאיות ,ובנבואה אסכטולוגית שהצטיירה כ"יום ה'" ,בישר על חורבן
פרס 74,וקץ המלכות האלילית ,שיבת בית דוד לשלטון ,ושלטון אלוהים בעולם 75.חוקרים שונים,
76
סבורים כי ייתכן שהרקע המדיני לנבואה זו הן המרידות רחבות ההיקף שפרצו ברחבי האימפריה
הפרסית בשנים הראשונות לעליית דריוש לשלטון אותן פירש הנביא כמסמנות את יום ה' הקרב.
מצבה הבלתי יציב של האימפריה הפרסית אשר נוצר עקב המרידות הממושכות ,עודד את שני
הנביאים להאמין כי זוהי שעת כושר לממש את בניית המקדש בירושלים ,ולחדש את המלוכה.
בניגוד לנבואותיו המשיחיות של חגי המתארות שינויים בסדרי הטבע ,ובסדר הפוליטי העולמי,
לנבואות זכריה גוון מתון יותר 77.למרות שמבחינתו הגויים יהיו "שלל" לעם ישראל (זכריה ב' ,)13
הוא אינו משתית את גאולת ישראל בנפילת האימפריה הפרסית ,אלא בהתעוררות כוחות פנימיים
מקרב העם אשר ישוב לארץ ,ויבנה את "היכל ה'" (זכריה ו' .)15
בניגוד למחבר ספר עזרא-נחמיה אשר ייחד למלכי פרס תפקיד משמעותי בהתנהלות ההיסטוריה
של עם ישראל ,לשיטתו של מחבר ספרי הנביאים חגי וזכריה ,גאולת העם אינה קשורה בהם.
האחריות לגורל העם נתונה בידי ה' ,והמתווכים בינו לבין עמו ,הם הנביאים שעודדו ודירבנו
72גרבה ;88 :2004וורל .12 :2005
73מיירס וקרול .9 :1987
74חגי ניבא על מפלת פרס ,אך לא הזכיר כלל את חסדם של מלכי פרס שאפשרו את התקומה הנוכחית .בנבואתו
האחרונה על "יום הדין" המרמזת על צפיותיו המשיחיות "אני מרעיש את השמים ואת הארץ… " (חגי ב' ,)21יש זיקה
מסויימת לנבואתו של יואל (ד' " :)16ורעשו שמים וארץ וה' מחסה לעמו".
75רעיון המהפכה העולמית שתתרחש (חגי ב' ,)23–21ובעקבותיה תחלוף האלילות מהעולם ,והגויים יבואו לירושלים,
יכירו באלוהי ישראל כאל יחיד ,ויביאו את אוצרותיהם ,נשמע גם אצל נביאים קודמים .ישעיהו ס' (פסוקים :)12-3
"… המון ים חיל גויים יבואו לך ..כולם משבא יבואו ..כל צאן קידר יקבצו לך ..ובנו בני ניכר חומותיך ומלכיהם
ישרתונך…" .הזיקה בין נבואת זכריה בפרק ח' (פסוקים )23–20לנבואת ישעיהו בן אמוץ (ישעיהו ב' ,)4 –1ומיכה (ד'
)4–1גלויה לעין.
76בהם :אולמסטאד ;74 –70 :1948אקרויד ;79 :1958מיטשל ;77 :1961קוכמן ;11 :1984בריינט .35 :2002
77לדעת אופנהיימר (תשכ"א ,)9– 8 :בחלק מנבואותיו (נבואת המנורה בזכריה ד' ,ובחזון העטרות בפרק ו' )15-9מילא
זכריה תפקיד מרגיע ומפשר בין יהושע הכהן לבין זרובבל מבית דוד .אופנהיימר סבר ,שהעובדה שזכריה הזכיר את
הכוהן לצד המלך ,נועדה לטשטש ולרסן את האופי הפוליטי המרדני שבדברי חגי בהכרזת זרובבל כ"חותם" ,לבל יביאו
לפעולה נמהרת ולמרידה בפועל נגד פרס ,ולכן ניבא לזרובבל" :לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'" (זכריה ד' ,)6
"ועצת שלום תהיה בין שניהם" (ו' .)13
99
אותם לחדש את בניית בית המקדש בירושלים .היות שתוכחתם לעם ולמנהיגיו על עיכוב בניית
המקדש היא תגובה ישירה לאירועי תקופתם ,סבורים חוקרים שונים 78,שדבריהם מהווים מקור
מהימן וחשוב להכרת המציאות ההיסטורית לאחר הצהרת כורש והשיבה לירושלים.
ב) זמנן של הנבואות וזמן העריכה של ספרי הנביאים חגי וזכריה
בסעיף זה אנסה להראות שבתקופת חגי וזכריה לא ניכרו מתחים בין יושבי הארץ שלא גלו לבין
שבי הגולה ,וכי נבואותיהם נכתבו סמוך לזמן אמירתן.
על פי הכתוב ,מתייחסות נבואות חגי וזכריה לימי דריוש א' .אולם ,לא כל החוקרים קיבלו את
הכתוב כפשוטו ,וחלקם סבורים שאין קשר בין זמנם ההיסטורי של הנביאים לבין התאריכים
המובאים בראש נבואותיהם .לדעתם ,נבואות אלה (או לפחות חלקן) ,הועלו על הכתב עשרות
שנים לאחר אמירתן ,וזאת לאחר שעברו שלבים של עריכה ועיבוד.
לדעת אקרויד 79,ספרי הנביאים חגי וזכריה חוברו במאה הרביעית לפנה"ס ,סמוך לחיבורו של
ספר דברי הימים ,כדי לחזק באמצעות נבואותיהם את מעמדו של המקדש בירושלים .בדרך זו
הבליט העורך ,שהיה בעל מגמה אפולוגטית הדומה לזו של מחבר ספר דברי הימים ,את
הלגיטימיות הבלעדית של המקדש בירושלים ,וזאת כנגד טענותיהם של השומרונים שבנו את
מקדשם על הר גריזים .בעקבות אקרויד טען ביוקאן 80,שאין קשר בין התאריכים הנקובים בראש
הנבואות לזמן העלאתן על הכתב ,והקשר בין נבואות חגי לנבואות זכריה הוא מלאכת עריכה
מלאכותית ומאוחרת ,אשר יצרה מבנה ספרותי קוהרנטי של אוסף נבואי .אוסף זה מוקם ברצף
היסטורי תחום בזמן ובמקום כדי לשרת את מגמת העורך ולהבליט את חשיבותו של המקדש
בירושלים .כראיה לחיבורו המאוחר של ספר חגי הציג אמסלר 81את ההפרדה הברורה בין
הנבואות המופנות למנהיגים ,לבין המסר הנבואי הכתוב ברובו בגוף שלישי (חגי ב' ,14–10 ,9–4
)23–20שהופנה לכל העם .לדעת וולף 82,לעורכים היה עניין להציג את ספרי הנביאים
כהיסטוריים-אותנטיים ,ה"מתובלים" בדברי נבואה ,והם הדגישו בהם שני נושאים עיקריים:
)1עורך ספר חגי היה בעל אוריינטציה פוליטית ,וכדי להדגיש את רעיון המלוכה ,הוא השתמש
78בהם :מיירס ;7-6 :1987יפת תשנ"ז ;350 :2000 ;223 :ניהר ;235 :1999טרוטר .286 :2001
79אקרויד .34 :1968 ;19 :1958 ; 168 :1951
80ביוקן .321–320 :1967
81אמסלר .15–14 :1988
82וולף .22–21 :1988
100
בטרמינולוגיה המתאימה להכתרת זרובבל למלך (חגי ב' .)23–20
)2עורך ספר זכריה היה כפי הנראה בעל אוריינטציה כוהנית ,והדגיש את חלקו ואת תפקידו של
יהושע בן יהוצדק בבניית המקדש (זכריה ג') .שילוב בין עבודת העורכים יצרה "דיווח נבואי" של
התהליך שהעם עבר כביכול בתקופה שקדמה לבניית המקדש ,ובה לקחו חלק זרובבל הפחה של
יהודה ויהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול 83.המבנה הכרונולוגי הזהה ,בעל התאריכים החופפים,
הוא אמנותי ומלאכותי ,ונועד לחזק את הקשרים התמטיים בין נבואותיהם של שני הנביאים.
טענה דומה לעריכה מלאכותית של הספרים העלה ג'ויס 84.לשיטתו ,מחבר אחד אחראי למבנה של
ארבע הנבואות המתוארכות בספר חגי ולשלוש הנבואות המתוארכות בזכריה ,וזאת כדי ליצור
את המספר הטיפולוגי שבע ,ולהציג את הנבואות כמסר אלוהי אותנטי.
בטיעונים דומים ,הראו מיטשל וסמית ,מסון ,פטרסן ,ופרוקוראט 85,כי בעיצוב הכרונולוגי הסופי
של שני הספרים ניכרת "טביעת האצבע" של האסכולה הדויטרונומיסטית ,אשר שמרה על מעמדה
בתקופת הגלות ,והמשיכה "לייצר" חיבורים היסטוריים שבהם שולבו נבואות שהתגשמו.
כראיה ,הם הציגו שבע מבין נבואות זכריה הנסמכות על הכתוב בדברים (פרק ה') :הנבואה
הראשונה ,השנייה ,השלישית ,החמישית ,השישית ,השביעית והעשירית .הנבואה הרביעית
נסמכת על דברים ל' ,11והנבואה התשיעית מקורה במיכה ד' .3–1בנוסף ,הם הציגו שני
הבדלים עיקריים בסדר הפסוקים בין תרגום השבעים לבין ספרי הנביאים במקרא.
)1התאריך הנקוב בחגי א' ,15המופיע אחרי שהנבואה כבר הגיעה לסיומה בפסוק ,14נראה תלוש
מהקשרו .לכן ,נכון היה להציב בפסוק 3בפרק א' את תוכן פסוק ,15לפני תחילתה של הנבואה,
משמע ,לפני הנוסחה" :ויהי דבר ה' ביד חגי" ,היות שלכל "דבר ה'" אל הנביא ,קדם תאריך (חגי
א' ,1ב' .)20 ,10 ,1
)2הנבואה בחגי ב' ,3בה השווה הנביא את מראהו הדל של הבית השני לזה של הבית הראשון,
אינה במקומה ,היות שנאמרה כאשר אך הונחו יסודותיו של הבית השני .לדעת טולינגטון
ואדלמן 86,התאריכים המופיעים בראש הנבואות שרירותיים ופיקטיביים ,ונקבעו על ידי העורך
המאוחר .טולינגטון סבורה ,שהעורך הסמיך את הנבואות לסוף השנה החקלאית ולראשית השנה
החקלאית החדשה התלויה בגשמים כדי להעביר מסר ברור לעולי הרגל בחג הסוכות ,שרווחתם
הכלכלית ומניעת הבצורת תלויה בבניית המקדש .יחד עם זאת ,סבורה טולינגטון שתיאור
83על היותם מנהיגי השיבה למדים גם מהכתוב המקביל בספר עזרא ג' ;8 ,2ד' ;3ה' .2
84ג'ויס .87 :1976
85מיטשל וסמית ;63–60 ,55–51 :1961מסון ;422 :1977פטרסן ;71–70 :1985פרוקוראט .353 :1988
86טולינגטון ;189–188 :1999 ;353–33 :1993אדלמן .118-113 ,104–103 ,100–99 :2005
101
הנבואות והקונטקס הכללי שבו הן נאמרו אמין ,ומשקף את התקופה הקשה שבה היה שרוי העם.
לדעת אדלמן ,התאריכים הללו קשורים במולד הירח ,ובמועדים שנחשבו ימי מזל בלוח השנה
הבבלי ובגלגל המזלות שלהם .לשיטתה ,קשה להניח שבניית המקדש החלה בימי דריוש ,היות
שבשנים הראשונות למלכותו הוא היה עסוק בדיכוי המרידות הרבות שפרצו ברחבי האימפריה.
אולם דריוש "נבחר" על ידי העורך המאוחר להיות המלך שבימיו נבנה המקדש ,שכן תקופתו
התאימה לנבואת שבעים השנה של ירמיהו (ירמיהו כ"ט 87.)10אדלמן מציעה לראות בחגי
ובזכריה אישים שפעלו בימי נחמיה ,שבזמנו נבנה המקדש ( 444לפנה"ס) כחלק מפרויקט בניית
חומת ירושלים והפיכתה לבירת פחוות יהוד ,בהתאם לצורכי האימפריה.
כנגד דעות אלה יצאו חוקרים רבים 88.לשיטתם ,דברי התוכחה של הנביאים כלפי העם ומנהיגיו
עקב העיכוב בבניית המקדש באה כתגובה ישירה לאירועי התקופה ,ולכן יכולים דבריהם לשמש
כמקור היסטורי מהימן וחשוב להכרת המציאות ששררה בארץ בשנים שקדמו לבניית המקדש.
אלוני ,טלשיר ורדיט 89,התמקדו בעיקר בתאריכים המובאים בראש הנבואות .לשיטתם,
התאריכים המדויקים והמפורטים הקשורים באירועים מימי דריוש מלך פרס ,מהימנים ,ונועדו
לסמל את סופה של תקופת ה"נתק" בין ה' לעמו ואת תחילתה של תקופה חדשה ,בה שיבת ה'
ל"ביתו" תביא לחידוש הברית ביניהם .לשיטתם ,התאריכים אותנטיים ,ותיאור תחילת בניית
המקדש אמין ונכתב סמוך לזמן אמירת הנבואות .אין מדובר בתיאור מרוחק אשר נכתב שנים
רבות לאחר שנשכחו הן התקופה והן האווירה של ראשית ימי הבית השני .אמנם ייתכן כי חלו
שיבושים בהצגת חלק מהאירועים ולנבואות המקוריות נוספו דברי עריכה ,אך הם לא השחיתו
את המקור ,ואין להרחיק לכת ולומר שהמקדש לא הוקם כלל בתקופה זו .לדעת רודולף
ואייספלד 90,המבנה הכרונולוגי בשני הספרים ,והתאריכים החופפים של הנבואות שנכתבו כדיווח
ישיר מפי הנביאים ,מעידים על היותם כתיבה אותנטית .ייתכן אמנם שספר חגי שנכתב בגוף
שלישי ומספר על אודות הנביא ,נכתב על ידי תלמידיו ,וייתכן שספר זכריה נכתב בחלקו על ידי
הנביא עצמו ,או על על ידי תלמידיו .לשיטתם ,הנבואות הדומות והנושאים המשותפים ,מחזקים
את הקשרים התמטיים בין שני הספרים שנכתבו כאשר שני הנביאים חיו ופעלו תחת הנהגתם של
87לדעת ליוורני ( ,)250 :2005נבואת שבעים השנה של ירמיהו נאמרה בשנת 609לפנה"ס עם נפילת אשור ,והתגשמה
במלואה עם "הצהרת כורש" בשנת 538לפנה"ס.
88בהם :זר כבוד תשי"ט ;169 :רודולף ;11 :1956אייספלד ;76 :1966אופנהיימר תשמ"ג ;159–158 :הורוביץ
תשמ"ג ;197 :באטרוורת ;19 :1992קוכמן ;126 :1994טלשיר ;139 :1994אלברטס ;484 :1994מרינקוביק :1994
;28–24אשל ;329 :2000יפת 2000ב ; 349 :רוש ;149 :2000סייקס ;12–10 :2002קסלר .141 :2006
89אלוני ;35–34 :1980טלשיר ;140 :1994רדיט .24 :1995
90רודולף ;19 :1956אייספלד .327–325 :1966
102
זרובבל בן שאלתיאל ויהושע בן יהוצדק ,בתקופה שקדמה לבניית המקדש .לדעת מיירס ומיירס,
91
תוכן הספרים העוסק רק בארגונה של הקהילה שחיה בירושלים בראשית השיבה בהנהגתם של
יהושע וזרובבל ,מבלי להזכיר את בית המקדש ,מעיד על היותם חיבורים אותנטיים .המסגרת
הכרונולוגית של הטקסט אשר נקבעה על ידי התאריכים בכותרות של הנבואות ,מחזקת את
הקשר בין היחידות הנבואיות בשני הספרים .הקשר התוכני בין פרקים א' ו-ב' בספר חגי ,לפרקים
ז' ו-ח' בספר זכריה ,שבהם מצויות נבואות בסגנון של שאלות ותשובות ,והשימוש שעשו הכותבים
במונח "ה' צבאות" (חגי ב' ,23-21 ,8-7זכריה א' ,3ז' 9 ,4ועוד) ,ובמספר הטיפולוגי שבע לציון
הנבואות המתוארכות (חגי א' ,15 ,1ב' ,20 ,10 ,1זכריה א' ,7 ,1ז' ,)1יכולים לחזק את הטענה
שהספרים נכתבו בפרקי זמן קרובים ,על ידי אותם מחברים.
דברים דומים נכתבו על ידי יפת 92,הסבורה כי ספרי הנביאים משקפים כתיבה בת הזמן שאותו
הם מייצגים .בין השאר דוחה יפת את הסברה כי זמנם של חגי ,זכריה זרובבל ויהושע בן יהוצדק
מאוחרים לימי עזרא ,וכולם פעלו בזמנו של נחמיה או אחריו .לשיטתה ,אם נקבל סברה זו,
ישתמע שהכתובים המקראיים אשר קבעו את זמנם של מנהיגי השיבה ,זרובבל ויהושע ,במועד
קרוב יותר ל"הצהרת כורש" פיקטיביים ,וכי המקדש עמד בחורבנו כמאה ארבעים ושתיים שנה,
דהיינו משנת 586לפנה"ס ועד ימי נחמיה ( 444לפנה"ס) .לפי הכתוב בספר עזרא (ח' ,)30כאשר
הגיע עזרא לירושלים ,הוא הביא כסף וזהב "לבית אלוהינו" ,ומדברי נחמיה עולה ,כי בהגיעו
לירושלים המקדש היה בנוי (נחמיה ו' .)11–10אין בדברי עזרא או נחמיה רמז להיעדר מקדש או
אזכור לתהליכים שקדמו לבנייתו ,אלא רק לבניית חומת ירושלים כחלק מתהליך הפיכתה של
העיר לבירת הפחווה .לדעת הורוביץ 93,חיבורם המוקדם של ספרי הנביאים חגי וזכריה ניכר
בלשון העברית הקלאסית ,וזאת בניגוד לעברית המקראית המאוחרת המצויה בספר עזרא-נחמיה.
לדוגמה :בספר חגי נקרא הכוהן הגדול "יהושע בן יהוצדק" (חגי א' ,)12 ,1ואילו בספר עזרא-
נחמיה נכתב" :ישוע בן יוצדק" (עזרא ג' )9–8בקיצור האופייני לעברית המקראית המאוחרת.
בספר חגי השתמש המחבר לציון התאריכים במספרי היום והחודש" :בחדש השישי ביום אחד
לחדש" (חגי א' " ,)1ביום עשרים וארבעה לחדש בשישי" (חגי א' 15ועוד) ,בדומה לכתיבתם בספר
מלכים (כגון :מלכים א' ח' ,2מלכים ב' כ"ה ,)25 ,8ובשונה מהכתוב בספר עזרא-נחמיה ,בו נכתב
לרוב שם החודש שאומץ מפרס" :ויהי בחדש כסלו" "ויהי בחדש ניסן" (נחמיה א' ,1ב' .)1
91מיירס ומיירס .36–34 ,19–16 :1987
92יפת 2000 ;116 :1993ב.498 :2006 ;349 :
93הורוביץ תשמ"ג.197 :
103
אין בספרי הנביאים מילים פרסיות כלל ,והשפעת הארמית ,שהייתה השפה הרשמית באימפריה
הפרסית ,אינה ניכרת בהם 94.לדעתי ,אין סיבה לשלול את חיבורם המוקדם של ספרי הנביאים
חגי וזכריה ,או את הסדר הכרונולוגי של הנבואות ושל התאריכים הנקובים בראשן .אין ממש
בטענתה של אדלמן ,כי עקב מעורבותו של דריוש בשנים הראשונות למלכותו בדיכוי המרידות
התכופות שפרצו ברחבי האימפריה 95,הוא לא היה יכול להתיר ליהודים לבנות את מקדשם .שכן
גם עלייתו של כורש לשלטון הייתה מלווה במרידות ובמלחמות ,ובכל זאת הוא התיר לעמים אשר
נכנעו לו לשוב למולדתם ,לבנות את מקדשיהם ולחדש את פולחנם 96.אין לראות בהרשאתו של
דריוש לבנות את המקדש בירושלים מעשה חריג או בלתי סביר .כמו כן ,יש לדחות את טענתה,
לפיה התאריכים שנבחרו קשורים במולד הירח ובמועדים שנחשבו ימי מזל בלוח השנה הבבלי.
אדלמן לא מבהירה מדוע שיטת מנייה זו ,הקשורה בימי המזל הבבליים ,נוהגת רק בספרי חגי
וזכריה ואינה מופיעה בספרים אחרים אשר נכתבו בתקופה הפרסית.
ספרי הנביאים חגי וזכריה משקפים לדעתי ,כתיבה אותנטית של אנשים אשר חיו בזמן ובמקום
שבו ניבאו ,ומעידים במידה רבה על הלך הרוח ועל המצב הכלכלי-חברתי ששרר ביהודה בשנים
שלאחר "הצהרת כורש" ועד לבניית המקדש .שני הנביאים קראו לעם להתנער מחוסר המעש
ולבנות את בית המקדש ,כדי שיחול שיפור במצבם בהווה ,אחרי ככלות הכול ,התאריכים
המדויקים בספרי הנביאים ,המציינים יום ,חודש ושנה ,אינם מעלים ואינם מפחיתים מתוכן
הנבואות .אלמלא היו מהימנים ,לא הייתה משמעות לשילובם בטקסט ,וודאי שלא במרחק של
עשרות שנים כאשר המקדש כבר היה בנוי .לפיכך ,גם אם לא תמיד אפשר לקשור את נבואותיהם
לאירועים היסטוריים ברורים ומוכרים ,וגם אם יש בנבואות תוספות או השמטות ,אין פער זמן
משמעותי בין מועד אמירתן לזמן העלאתן על הכתב ,בין אם על ידי הנביאים עצמם ובין אם על
ידי מישהו מבני חוגם .אילו חגי וזכריה היו פועלים כאשר המקדש כבר היה בנוי ופועל ,עורכי
הספרים לא היו יכולים להציג את משימתם העיקרית כפיקציה .בנוסף ,נתוני המסגרת
הכרונולוגית המובאים בשני הספרים הקושרים את חגי וזכריה לאותו פרק זמן ,אינם
מספקים לנו ידיעות או רמזים בדבר עוינות או דחייה כלפי אוכלוסיית עובדי ה' בדומה לזו
94הורוביץ תשמ"ג ;35 :2001 ;204–199 :טלשיר .138–135 :1994
95על המרידות ברחבי האימפריה הפרסית ראו :אולמסטד ;97–96 :1966 ;63–59 :1949אקרויד ;79 :1958מיטשל
וסמית ;77 :1961באר ;23 :1973קוכמן .11 :1984מכתובת בהיסטון אפשר ללמוד ,כי בשתי שנות מלכותו הראשונות
היה דריוש עסוק בדיכוי המרידות שפרצו ברחבי האימפריה (בריינט .)35 :2002
96בריינט .46 :2002
104
המתוארת בספר עזרא-נחמיה .ספר עזרא-נחמיה מבטא את התחדדות היחסים בארץ עשרות
שנים לאחר בניית בית המקדש ,ולאחר עליית עזרא ( 458לפנה"ס) ונחמיה ( 444לפנה"ס)
לירושלים .אילו ספרי הנביאים חגי וזכריה היו נכתבים במאה הרביעית לפנה"ס כפי שמציעים
אקרויד וביוקאן ,סביר להניח כי היחסים הרעועים ששררו בין הפלג הבדלני ביהודה לבין
השומרונים היו באים לידי ביטוי בדבריהם.
ראיה נוספת לכתיבתם המוקדמת של ספרי הנביאים חגי וזכריה נמצא ביחסם לזרובבל בן
שאלתיאל הנצר לבית דוד ,וליהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול .מדברי חגי עולה ,שיהודה היא
יחידה מדינית שבראשה עומדים הפחה זרובבל בן שאלתיאל (חגי א' ,14 ,1ב' ,)21 ,2ויהושע בן
יהוצדק הכוהן הגדול (חגי א' 14 ,12 ,1ועוד) ,שאותם עודדו הנביאים לעמוד בראש העם ולבנות
את המקדש 97.רק בראשית ימי שיבת ציון רווחה התפיסה והשאיפה שבניית המקדש תהיה מרכז
לאיחוד כל פיסות העם תחת מלכות בית דוד 98.פנייתו של חגי אל זרובבל כאל "פחת יהודה",
והבטחתו שיהיה "כחותם כי בך בחרתי נאום ה'" (חגי ב' ,)23מנוגדת לתפיסתו של הפלג
הדומיננטי הבדלני באמצע המאה החמישית לפנה"ס שראה רק בעזרא ונחמיה את מנהיגיו.
אין בספר עזרא-נחמיה התייחסות לבית דוד 99,ולדעת אופנהיימר 100,בניגוד לנביא חגי המייחל
לאיחוד העם תחת מלכות בית דוד (ב' )23-21ולקיצה של האימפריה הפרסית ,מייצג ספר עזרא-
נחמיה בדלנות קיצונית הרואה רק בשבי הגולה גרעין לשיקומו של עם ישראל ,ומתעלם מבית דוד.
הפגנת הנאמנות וכניעת ראשי הגולה לשלטון הפרסי ,מסייעת להם לממש את מטרתם לדחיקת
בית דוד ,ולשליטתם של עזרא ונחמיה בקהל הגולים .בספרי חגי וזכריה זוכה הכהן הגדול לכבוד
רב 101.בפי זכריה משולים הכוהן הגדול והנצר לבית דוד לשני עצי זית העומדים ליד המנורה
(זכריה ד' ,)14במעמד שווה ובמידת אחריות שווה לשיקום העם 102.הציפיות מהכוהן הגדול ויחס
הכבוד וההערכה המובעים כלפיו בספרים חגי וזכריה ,שונים לחלוטין מהיחס המשפיל לו זכה
97גם בספר עזרא (ה' ,2–1ו' ) 14נזכרים חגי וזכריה כמי שתלו את תקוות בניית המקדש בשני האישים הללו.
98וורל .5 :2006
99למעט יחידת הפרקים א'–ו' בספר עזרא (ה' )2-1שכתיבתה מאוחרת ,ועל כך ראו להלן עמודים.120-118 :
100אופנהיימר תשמ"ג.159 :
101התואר "כוהן גדול" לא נזכר בספרות המשנה תורתית .המונח המקביל לו" :כהן הראש" ,מצוי במלכים ב' כ"ה 18
ובעזרא ז' .5בזכריה ג' מובא ת יאור ישיבה של "בית דין של מעלה" .מלאך ה' הוא הדיין ויהושע הכוהן הגדול ,לבוש
בגדים צואים המסמלים את חטאיו ,הוא הנידון .בסופה של הישיבה הדיין נחלץ להגנתו של יהושע ,שהיה צריך
להיות חייב בדין ,היות שהוא "אוד מוצל מאש" (זכריה ג' .)2בגדיו הצואים מוחלפים במחצלות ,הוא זוכה לתואר
"כהן גדול" ,צניף טהור מונח על ראשו ,והוא יושב על כס מלכות.
102הופמן ( ) 139–138 :2001טען ,שפנייתם של הנביאים אל שני המנהיגים כאחד העלתה את קרנו של הכהן הגדול,
ובכך חשפה את הדיו של אחד ממוקדי המתח בנוגע ליחסים שבין זרובבל בן שאלתיאל הנצר לבית דוד שלא זכה
למלוך ,לבין יהושע בן יהוצדק ,שזכה לכהן במקדש שנבנה .טולינגטון ( )200 :1999ראתה בפניה השווה אל שני
המנהיגים ,ובהשמטת ייחוסו של זרובבל (חגי ב' )4מעשה מכוון של העורך שרצה להבליט את המסר שה' בחר
בזרובבל כמנהיג בחסות פרס ,ולכן נמצא סממנים זהים במינוי כוהנים ומלכים :שניהם נמשחים בשמן ,שניהם
לובשים גלימה ,וכתר מונח על ראש שניהם (שמות כ"ט ,)9–5לשניהם תפקיד בתיווך בין העם לה' (ויקרא י"ז ,)9–2
והכהונה בדומה למלוכה עוברת בירושה לבנים .לדעת וורל ( ,)7 :2006פנייה אל הכוהן הגדול לצד הפנייה לצאצא
105
בית הכוהן הגדול בספר עזרא-נחמיה .מחבר הספר האשים את בית אלישיב 103הכהן הגדול בקיום
קשרי נישואים עם נשים נכריות 104,ואף פירסם את שמם של הכהנים שנישאו לשיטתו לנשים
נכריות (עזרא י' 105.)44-20לדעת ברייט וקרמר 106,הצגת משפחת הכוהן הגדול כחוטאת ,הוא
אמצעי בוטה שנועד להדיחה מהשלטון ,ומשקף את המאבק הפוליטי נגדה ,במסווה של חילול
הקודש ,וזאת כדי להחליפה במשפחת הכהן ששבה עם עזרא מפרס (עזרא ז' 107.)5חוקרים
שונים 108,טענו ,כי פרסום שמם של הכוהנים ממשפחת אלישיב נועד לפגוע בהם ולהכפישם במידה
כזו ,שלא יוכלו לכהן במשרות ציבוריות רמות מעלה .עצם פומביות הרשימה ועריכת טקסי
ההיבדלות החוזרים ונשנים 109,פגעו בשמה הטוב של משפחת הכהן הגדול לדורות,
מבית דוד מעידה על מידת האחריות והכבוד לה זכה מצד הנביאים והעם ,ולדעת ניהר ( ,)230 :1999המשמעות העולה
מהכתוב היא ,שמלכי בית דוד יצטרכו לחלוק את סמכויותיהם הפוליטיות עם הכוהן הגדול ,ומעמדו של הכוהן הגדול
יעלה לרמה שלא הייתה מוכרת בימי הבית הראשון.
103אלישיב נזכר כמה פעמים בספר עזרא (י' )36 ,27 ,24 ,6ובספר נחמיה (ג' ;1י"ב ;10י"ג .)28 ,7 ,4על הקשיים
בזיהוי אלישיב המוזכר בספר עזרא עם אלישיב המוזכר בנחמיה ג' ראו :ברוקינגטון ;208 :1969ויליאמסון :1985
;356בלנקינסופ ;332 :1988ונדרקאם .50–49 :2004
104לזהותן של הנשים הנכריות ולהיקף הנישואים המעורבים ראו :ויינפלד תשכ"ד ;230–228 :כהנא תשכ"ט :נ"ח;
סמית ;193 :1971קרוס ;7–6 :1975קויפמן תשכ"ז ;301–289 :הלצר ;102–99 :1998 ;414 :1980יפת ;115–99 :1988
מור .31 :2003להצגת הסיבות לדחייתן ראו :אשכנזי ;118–117 :1988וושינגטון ;230 :1994ברנר ;181–180 :1984
דור תשס"ו .103–101 :לדעת ניהר ( ,)24–20 :1990שימוש במילים מהשורש נכ"ר עבור הנשים הללו כוון לזיכרון
ההיסטורי הרחוק של העם .מטרתו הייתה ליצור קונוטציות רגשיות שליליות והתנגדות אצל השומע לנישואים אלה.
עזרא "גייס" את דברי נביאי הבית הראשון (עזרא ט' ,)11שדרשו (כביכול) להימנע מנישואים לנשים נכריות .אולם,
עיון בכתובים מראה ,שבכל הדורות רווחו נישואי תערובת בין עם ישראל לשכניו ,החל באברהם ומשה וכלה בדוד,
בשלמה וביתר מלכי יהודה .בכל המקרים הללו לא נשמעה תוכחה כלשהי או איסור מפורש מצד הנביאים לנישואים
עם נכריות ,ולא ברור מאין ציטט עזרא את דבריהם (קפלרוד ;710–70 :1944גרבה .)96 :2001
105היקפה המצומצם של הרשימה שהתרכזה רק במשפחת הכהן הגדול למרות שבעזרא ט' נכתב כי הנשואים לנשים
הנכריות היו מכל שכבות העם ,הביאה חוקרים אחדים ,ובהם :נות ( ,)45 :1954אקרויד ( ,)260 :1973קויפמן (תשכ"ז:
)286והלצר ( ,) 117–115 :1998למסקנה שתופעת הנישואים ה"מעורבים" הייתה מצומצמת ,וזאת בניגוד לכתוב
בעזרא ט' .1לעומת זאת ,סבורים רודולף ( )98 :1949אייספלד ( ,)245– 244 :1966מיירס ( ,)87 :1965קלרמן (:1967
,)68פוהרר ( ,)244 :1970מילגרום ( ,)73 :1976ויליאמסון ( )158 :1985ובלנקינסופ ( ,)198–197 :1988שהרשימה
הקצרה אינה מעידה על ממדיה המצומצמים של תופעה זו ,אלא שהיא ייצוגית ,ומשום כך נזכרים בה רק ראשי
המשפחות ,ולא רוב העם .בנוסף ,לא ברור אם הרשימה היא חלק אימננטי בסיפור ,ומידת האותנטיות שלה מוטלת
בספק עקב הדמיון בינה לבין רשימת העולים עם עזרא (עזרא ח' )14–1ולרשימת בני המדינה (עזרא ב'=נחמיה ז').
106ברייט ;383 :1981קרמר .318 :1997
107לדעת וולהאוזן ( ,)158 :1953גרינץ ( )198 :1979וקראון ( ,)18-17 :1989היו שתי קבוצות כוהנים .קבוצת כוהנים
מבית יהויריב שעלתה עם עזרא מפרס וראתה בעזרא ובנחמיה את מנהיגיה ,וקבוצת עילית צרה מבית צדוק הכוהן
הגדול שחברה לאוכלוסייה המקומית .היות שרוב העם שישב ביהודה סר למרותו של הכוהן הגדול ולא למרותם של
עזרא ונחמיה ,הציגו עזרא ונחמיה את בית הכוהן הגדול כבלתי ראוי לשמש בקודש .דעה זו סבירה בעיני ,שכן הכוהן
הגדול המשיך לנהל את הפולחן בבית המקדש ,אך ייתכן כי לאחר גירוש הנכד שנישא לבת סנבלט ,התחלפה משפחת
צדוק במשפחת הכהונה שסרה למרותם של עזרא ונחמיה.
108בהם :זר כבוד תשי"ט ;189 :מקדונלד .332 :1964לואיס ;39–37 :1980קרצר ;26 :1988רפפורט ;438–436 :1990
אשכנזי ;267 :1994מור ומיירהוף .17–15 :1997כהנא (תשכ"ט :נ"ח) כתב" :הרשימה גופא היא עונש לבעלי העבירה,
כי בודאי פירסמוה במקום של פומבי" .לדעת מקלוהן ( ,)167–166 :1995די במסר שמעבירה רשימה מסוג זה כדי
להביע יחס שלילי אל הכוהנים .הבילנד ( )326–324 :1999ואנדרסון ( )204–197 :1999הצביעו על משמעותם של
מפקדי האוכלוסין כאמצעי שליטה של הממסד בהמונים ,ועל חברות שכוח מנהיגיהם טמון בסנקציות ובעונשים
החברתיים שביכולתם להטיל על החריגים.
109ספר עזרא-נחמיה מתאר כמה טקסים ,ובהם שני טקסי היבדלות מהנשים הנכריות :עזרא י' ,14–7נחמיה ט' .3–1
טקסים פומביים מייצגים מסר ברור ,והמשתתף בהם מוצא את עצמו מזוהה עם מטרותיהם .בטקסים אלה מועברת
תחושת חוויה עמוקה ואמתית המשרתת את הנוכחים ,אך בעיקר את המארגנים ,ומעניקה להם גושפנקה ציבורית.
לדעת בל ( ,) 54–47 :1992שימור ריטואל הטקסים היה חלק מהאסטרטגיה הפוליטית של המנהיגים להחדיר בקרב
צאן מרעיתם את עמדתם .לכן ברור מדוע הקריאו את רשימת נושאי הנשים הנכריות דווקא בטקסים פומביים אלה.
בקרב הציבור אשר התכנס באווירה חגיגית דרמטית נוצרה תחושה נעלה של הזדהות ושל שלמות ,אשר אחת
ממטרותיה הייתה להביע תמיכה במדיניות המנהיגים.
106
ולדעת דור 110,הם הוצגו כמחללי טוהר המקדש ועלולים לסכן את שלום הקהילה כולה.
בספר נחמיה מתוארת היריבות המרה ששררה בין נחמיה לבין בית אלישיב הכוהן הגדול,
שהביאה לדעת קרמר 111לדחיקת הכוהן מהטקסים המרכזיים ולערעור מעמדו .בחגיגת חג
הסוכות (נחמיה ח' )18–9שבה היה אמור הכוהן הגדול למלא תפקיד מרכזי ולהעלות קרבנות,
112
קבע נחמיה אופי חדש של פולחן לה' ,אשר בא כתחליף להקרבת קרבנות בבית המקדש (נחמיה ח'
;18 ,14–13 ,9–1ט' –3ואילך) ,ולא היה תלוי בכוהן הגדול .על פי התיאור ,נמשכו הטקסים
הדתיים שבעה ימים בהם ישבו בסוכות וקראו בספר התורה ,אך אין זכר לכוהן הגדול ,למקדש
ולעובדיו 113 .בנחמיה ט' (פסוק )1מסופר על התכנסות נוספת "ביום עשרים וארבעה לחודש" ,שוב
קראו בתורה והשמיעו תפילות ווידויים ,אך הכוהן הגדול לא היה שותף בעשייה ,ולא לקח חלק
בפולחן .בטקס החתימה על האמנה ,שבו שותפו "שרינו לוינו כהנינו" (נחמיה י' ,)1ובחגיגות
חנוכת החומה (נחמיה י"ב) התעלם נחמיה מקיומו של הכוהן הגדול 114.בפרק י"ג (פסוקים )13-7
תיאר המחבר כיצד חיסל נחמיה את לישכת טוביה ,שהיה "קרוב" לטוביה העמוני 115,והתערב
במינוי הלוויים .לדעת קיל וקרמר 116,כל מהליכיו של נחמיה נועדו להצר את צעדיו של הכוהן
הגדול .אולם המהלך החמור ביותר היה גירוש נכד הכהן הגדול מבית המקדש ,עקב נישואיו לבת
110דור תשס"ו .74 :תורת הכוהנים (ויקרא כ"א )15–14הגדירה בבירור את המגבלות על נישואי הכוהנים בכלל ,ועל
נישואי הכוהן הגדול בפרט ,שכן טוהר הכהונה הוצג כמחילה לכלל הציבורו ,וחריגה מהכללים עלולה לסכן את כל
העם כולו .לפיכך ,מתוקף מעמדם ותפקידם נדרש מבני משפחת הכהונה הגדולה להוציא את הנשים הנכריות מקרבם,
ולהביא קרבן איל אשם .אקרויד ( ,)260 :1973אשכנזי ( ,)35–25 :1992 ;118–117 :1988סמית (1994ב)478–474 :
וברנר ( )181–179 :1984ציינו ,שאכן היו אלה שני התנאים להמשך החזקת הכוהנים במשרתם ,אך המטרה המידית
של פרסום רשימת הכוהנים שנישאו כביכול לנשים נכריות הייתה פסילת עבודתם במקדש .בגרסתו העוינת לפרשה זו
כתב יוסף בן מתתיהו (קדמוניות י"א ,)140 :שהכוהנים העומדים במרכז הדאגה לטוהר הגזע "הפרו את חוקי האבות
ונשאו נשים נכריות ועירבו את גזע הכהנים ."...בתפילת עזרא (עזרא ט' – י') מובא הנימוק לאיסור החיתון מחוץ
לקהל הגולים :המחבר מזהיר מפני טומאה ,זוהמה ותיעוב ,שעלולים לעבור ל"זרע הקדש" באמצעות הנשים שאינן
מקרב העדה השבה מבבל .עזרא אינו טוען דבר נגד אמונתן ,הן אינן מואשמות קונקרטית בהדחה לעבודת אלילים
ולא בעבֵּ רה דתית או מוסרית .אין בכל הספר ולו רמז לנוכחות פולחן זר ,בניגוד לתיאורים מימי הבית הראשון –
לדוגמה ,הנשים הנכריות שהטו את לב שלמה אחרי אלוהיהן והביאו אותו לבניית אלילים שונים (מלכים א' י"א ,)7
ואף לא ידוע אם מוצא הנשים הללו בעמים אשר "זובחים מימי אסר חדון" (עזרא ד').
111קרמר .316-315 :1997
112לצורך ההשוואה ראו את תיאור חגיגת חג הסוכות בעזרא ג' ואת תפקידיו של הכוהן בו .על חיבורו המאוחר של
הפרק ראו להלן עמודים .121-118 :השוואת מעמד "הקהל" בפרק זה עם התכנסות העם בימי שלמה (מלכים א' ח')
מחדדת את ההבדלים :בשני האירועים התכנס העם במקדש במועד זהה" :בירח האיתנים בחג הוא החדש השביעי"
(פסוק ,) 2אך בניגוד חריף לאופן התנהלות הטקסים בימי נחמיה ,נחתם הטקס בימי שלמה בזבח של "צאן ובקר אשר
לא יספרו ולא ימנו מרוב( "...פסוקים .)6–5
113גרינברג (תשכ"ד ) 437–433 :סבור ,שה"מהפך" הפולחני חל אצל גולי בבל עקב התנגדותם של אישים שונים ,ובהם
הנביא יחזקאל ,להקים מקום פולחן לה' מחוץ למקדש בירושלים .עבור יחזקאל מקום פולחן כזה היה משול לעבודת
אלילים (יחזקאל כ' .)40כתוצאה מכך התפתחה בגלות בבל דת שעיקרה איננו הקרבת קרבנות ,אלא תפילה וספר,
וזהו למעשה שינוי בתפיסה הרווחת שהקרבת הקרבנות בבית המקדש היא האמצעי הבלעדי לקיום הפולחן.
114לדעת קרמר ( ) 317 :1997קריאת התורה בשפה הארמית יצרה זָ רות ונתק בין "דלת הארץ" ,אשר לא גלתה ועדיין
השתמשה בכתב העברי ,לבין גולי בבל ,שהכתב העברי העתיק היה זר להם ,והם הגיעו לירושלים מצוידים בשפה
שונה ובפולחן דתי אחר ,מעין "דת חדשה" .על דחיקת השפה העברית וחדירת הארמית ראו :צדוק תשל"ג.190-180 :
115על השורש קר"ב כמציין יחסי אישות או קרבה משפחתית ראו :שמות ל"ב ;27ויקרא י"ח ;14 ,6דברים כ"ב .14
116קיל תשכ"ג ;296 :קרמר .317 :1997
107
סנבלט מושל שומרון (נחמיה י"ג 117.)28לדעת ברייט" 118,התקפה" זו על משפחת אלישיב הכוהן
הגדול אשר שלטה באוצרות המקדש ובטובות ההנאה שקיבלו עובדיו ,הייתה חלק מתכניתו של
נחמיה לנשל אותה מכוחה הכלכלי והפוליטי ,ולהעביר את המקדש לידי הלויים הסרים
למשמעתו.
119
יחס הכבוד והערכה הבא לידי ביטוי כלפי בית הכהן הגדול בפי הנביאים חגי וזכריה ,יכול להעיד
כי שני הספרים לא יכלו להיכתב בתקופת עזרא ונחמיה.
ג) הכינויים לאוכלוסיית הארץ בספרי הנביאים חגי וזכריה כביטוי לתפיסה
האידיאולוגית כלפיה וכראיה לחיבורם המוקדם
בניית בית המקדש היא המוטיב המרכזי בספרי הנביאים חגי וזכריה .לדעת החוקרים השונים,
120
בחינה מדוקדקת של הטרמינולוגיה בספרים אלה מראה ,כי בפנייתם של הנביאים אל העם
בדרישה לבנות את בית המקדש אין הבחנה בין שבי הגולה לבין האוכלוסייה שלא גלתה ,וכי
בתקופתם לא ניכר קרע בין שתי הקבוצות הללו .למעלה מחמישה עשורים לאחר החורבן והשיבה,
פנו הנביאים חגי וזכריה לתושבי יהודה בכינויים דומים ולעיתים זהים לאלה המצויים בספרים
המתייחסים לתקופת הבית הראשון.
כאשר שכנעו חגי וזכריה את יהושע בן יהוצדק ואת זרובבל בן שאלתיאל לבנות את בית המקדש,
הם השתמשו במונחים" :כל שארית העם" "עם" (חגי א' ,14 ,12 ,2ב' ;12 ,4 ,2זכריה ד' ,6ח' ,6
,)12 ,11בדומה לכינויים בהם פנה ירמיהו לאוכלוסיית יהודה שלא גלתה (ירמיהו מ"א .)16 ,10
חגי פנה אל "העם הזה" "הנשאר" (חגי א' ,2ב' ,)14אשר זכה לראות את הבית הראשון
בתפארתו ,שלא ייפול ברוחו למראה צניעותו של בית המקדש השני ,בכינוי זהה לזה המצוי
בירמיהו (ט"ו ,1ט"ז 5ועוד) ומיכה (ב' .)11זכריה ער לקיומה של הגולה ,הוא יודע על אנשים
שבאו מבבל לירושלים ובידם מתנות מן "הגולה" ואף נקב בשמם (זכריה ו' ,)9וכנבואה לעתיד
117על גירוש נכד הכוהן מירושלים ראו להלן עמודים .134-132
118ברייט .383 :1981
119הנחתו של ברייט קשורה במכלול התקנות והפעולות שנקט נחמיה ,שפגעו בעיקר במשפחת אלישיב הכוהן ,שכן
הכוהנים היו אחראים לאיסוף הכספים ולחלוקתם.
120בהם :אורלינסקי ;36 :1965טלמון תשכ"ז ;34–32 :מילגרום ;469 :1976אופנהיימר ;168 :1979מיירס ;19 :1987
הומר ;42 :1987אלברטס ;452 :1994קרול .41 :1994
108
הכריז" :ורחוקים יבואו ובנו בהיכל ה'…" (זכריה ו' .)15ייתכן כי נבואה זו מכוונת לאנשי הצפון,
היות שהם נזכרים פעמיים בנבואותיו 121.זכריה מדבר על "עמי" 122המפוזר ב"ארץ מזרח"
וב"ארץ מבוא השמש" (זכריה ח' ,)7ומבטיח ברכה "לשארית העם הזה" (זכריה ח' )13–12שהם
"בית יהודה ובית ישראל" (זכריה ח' 123.)13 ,7לדעת קרול 124,ייתכן שבפנייתו ל"בית ישראל",
כיוון הנביא לישראלים עובדי ה' היושבים בפחוות שומרון ,או לקבוצת העולים ששבו לירושלים
שכללה חלק מגולי שומרון המכונים ברשימת השבים (עזרא ב' =2נחמיה ז' " :)7מספר אנשי עם
ישראל" ,ואולי לאנשים שישבו בבית אל הנזכרים ברשימת זו (עזרא ב' = 28נחמיה ז' ,)31
וברשימת החצרים (נחמיה י"א) .גרינץ ויליאמסון ברוקינגטון טלשיר וטרוטר 125,הראו ,כי פניה זו
ל"שארית העם" ,מנוגדת לכתוב בספר נחמיה (נחמיה ז' ,)71שם מצוי הביטוי "שארית העם"
כמכוון ספציפית ל"שארית" שבאה מבבל ,ובפי נחמיה (ה' ,)19–18ו"העם הזה" הם שבי הגולה
בלבד .חוקרים כגון :רותשטיין ,צרפתי ,אמית הופמן יפת וטלשיר 126סבורים ,שהפנייה
הקולקטיבית הנייטרלית של הנביאים אל "שארית העם" מבלי להבחין בין השבים לבין
הנשארים ,יצרה אווירת קרבה וטשטוש (אולי מכוון?) של קהל השומעים ,ועל היעדר אנטגוניזם
ביניהם .לדעת טולינגטון 127,שאיפה מעין זו לאיחוד כל חלקי העם באמצעות בנייה משותפת של
המקדש ,מעידה חשיבה רחבה שאינה משקפת תיאולוגיה המתייגת את הנביאים כמתבדלים.
בניגוד לדעה זו סבורה רום-שילוני ,שאף אם מדובר בטיעון מן השתיקה ,אפשר לזהות בדברי
זכריה התעלמות מ"שארית העם" שנותרה ביהודה לאחר גלותה .רום-שילוני רואה בכתוב
המתאר את מלאך ה' "מתהלך" בארץ ריקה (זכריה א' ,17–11ז' ,)14ובדבר ה' שהבטיח כי יחדש
את קשר הברית עם עמו לאחר שיושיעם מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש ,ורק אז ישוב לציון
וישכון בירושלים (זכריה ח' ,)15–1ראיה ברורה לדחיית "הנשארים" .לדבריה" ,העוינות
האידיאולוגית בין שתי הקבוצות כה בולטת ,עד שנראה כי מדובר בעימות של לחיות או
לחדול" 128.נראה לי ,שאין בכוחו של ה"טיעון מן השתיקה" לקבוע עמדה חד משמעית מעין זו.
אמנם מהכתוב ביחזקאל ל"ג 29–24אפשר ללמוד שהיסודות הבדלניים התפתחו כבר בגלות בבל,
אך בספרי הנביאים חגי וזכריה ,המשקפים את החיים בארץ לאחר שיבת ציון ולפני בניית בית
121לדעת טלשיר ( ,) 179 :1994ייתכן שהייתה זו משלחת אשר הביאה תרומות מהגולים למקדש ההולך ונבנה שהגיעו
"מארץ צפון" (זכריה ב' ,10ו' " ,)9 ,6בבל" (זכריה ב' ,11ו' " ,)10ארץ שנער" (זכריה ה' )11ועוד.
122המילה "עמי" כמכוונת לכלל העם ,לא קיימת כלל בספר עזרא-נחמיה.
123בחזון הקרנות" :אשר זרו את יהודה את ישראל וירושלים" (זכריה ב' ,)2ובפרק ח' " :13כאשר הייתם קללה בגויים
בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה".
124קרול .40 :1994
125גרינץ תשכ"ט ;25 :ויליאמסון ;46–45 :1985ברוקינגטון ;73 :1969טלשיר ;176 :1994טרוטר .284 :2001
126רותשטיין ;34 :1908צרפתי תשמ"ה ;42 :אמית והופמן ;161 :1990יפת ;161 :1990טלשיר .176 :1994
127טולינגטון .96 :1999
128רום-שילוני .138–137 :2007
109
המקדש ,ניצני הבדלנות אינם באים לידי ביטוי .ייתכן שהסיבה לכך היא מספרם המועט של
השבים לירושלים בעקבות "הצהרת כורש" ,ואולי היא טמונה בכך שהזהות הדתית של גולי בבל
ששבו לארץ עדיין לא הייתה נוקשה כל כך .זכריה פנה לקהל שומעיו בכינוי" :יהודה את ישראל
וירושלים" (זכריה ב' ,)2ומזכיר את יהודה ואת ירושלים פעמים רבות בנבואותיו 129.מדבריו לא
משתמע כי מדובר בעולים מבבל ,והוא הבטיח לכולם כי בניית המקדש תביא לפריחה כלכלית,
והקללה שרבצה עליהם לפני הנחת אבן היסוד של המקדש תוסר ,ומעתה תפקוד אותם ברכה.
130
במקום המונח הבדלני הקיצוני "זרע הקדש" המצוי בספר עזרא (עזרא ט' 131,)1מזכיר זכריה את
"אדמת הקדש" (זכריה ב' .)16בניגוד למונח "גולה" על גווניו השונים בספר עזרא-נחמיה המכוון
"לבאים מן השבי" (עזרא ד' ,1ו' ,20 ,19ח' 35ט' ,14י' 6ועוד) ,משמש המונח גולה בדברי זכריה
(ו' )9בדומה לדברי ירמיהו (כ"ט ,16מ"ח ,7מ"ט 3ועוד) ויחזקאל (י"ב ,11כ"ה 3ועוד) ,כמכוון
לשטח שמחוץ לאדמת הארץ.
בפרק ב' (פסוק ,)10הציג חגי קושיות בנושא כוחה של הטומאה ,העובר לכל מה שבא איתה במגע,
ואת המקדש ככוח מטהר .את דבריו הוא סיכם במשפט" :כן העם הזה וכן הגוי הזה כל מעשה
ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא" .רותשטיין ,ובעקבותיו חוקרים שונים 132,אשר נסמכו על
התיאור בעזרא ד' (פסוקים ,)5-1טענו שאיזכור "הגוי הזה" ,מכוון לשומרונים ,ששיתופם בפולחן
לה' מטמא את המזבח ,וטומאתו מועברת לאדמה וליבול .בניגוד לדעה זו ,סבורים חוקרים
רבים 133,שאין בנבואה ובהקשרה ההיסטורי דבר שיתמוך בפירושו של רותשטיין וההולכים
לשיטתו ,וכי הם כפו על הכתוב משמעות שאינה משתמעת ממנו .אמנם הפרשנות קשה היות
שהספר קצר ,והסצנה כפי הנראה לא הובאה במלואה ולא הוסברה כראוי ,אך הכינוי "גוי"
כמכוון לעם ישראל מצוי בכל המקרא ,ומשמעותו הכללית היא "עם" .לדעת מיטשל,
134
129השם ירושלים נזכר בספר זכריה חמש עשרה פעמים ,ובהן :א' 14 ,12ועוד ,כמו כן מופיעה העיר בשמות" :ציון" (א'
" ,)14בת ציון" (ב' )14ו"הר ה' צבאות" (ח' .)3יהודה נזכרת בין השאר בתור "ארץ יהודה" (ב' " ,)4ערי יהודה" (א' )12
ו"בית יהודה" (ח' .) 15 ,13בתיאור של זכריה את עתידה של ירושלים כעיר שהשלווה והשמחה שורים בה וזקנים וזקנות
ממלאים את חוצותיה ויושבים בה לבטח (זכריה ח' ,)5–4ניכרת השפעת דברי הנחמה של הנביא ירמיהו (ירמיהו ל"א
.)13–12
130ההשוואה הניגודית שערך זכ ריה" :והיה כאשר הייתם קללה ...כן אושיע אתכם והייתם ברכה" ,דומה לנוסח
הנבואה של ירמיהו (ל"א " :)27והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ...כן אשקוד עליהם לבנות ."...גם המילה "קללה"
בהקשרה כעונש לבית יהודה מצויה בנבואות ירמיהו (כ"ד ,9כ"ו 6ועוד).
131על המונח "זרע הקדש" ראו בסעיף הבא.
132רותשטיין ;24 :1908גסטר ;29 :1923זר כבוד תשכ"ה ;362 :רודולף ;77 :1949באומן ;41 :1954פוסטר ;37 :1970
בראון ;96 :1979קראון .110 :1989
133בהם :מיטשל ;61 :1961קודי ;4 :1964קוך ;55 :1967פטרסון ;34 :1985וויליאמסון ;48 :1985וולף ;35 :1988
אלברטס ;39 :1994קרול ;37 :1994טולינגטון ;196 :1999יפת 2000א ;160 :גרבה .89 :2004
134מיטשל .67 :1961
110
"גוי" הוא כינוי נרדף ל"עם" ,כאשר "עם" מצביע על קשר משפחתי ,והכינוי "גוי" ,מסמל קשר
פוליטי ,טריטוריאלי ומכוון לכל חלקי האוכלוסיה שחיה באיזור ,מבלי לעורר קונוטציות
המרמזות לנכרים ,ואין קשר בין הפולחן הפסול לבין השומרונים .לדעתו ,אין קשר בין דברי חגי
על "הגוי הזה" ולקרבנות הטמאים ,היות שחגי לא הזכיר עבודת אלילים או מעורבות עם נכרים,
וכל תוכחותיו מתמקדות בחטא של הקרבת קורבנות פסולים במזבח ללא מקדש 135.דברים דומים
נאמרו על ידי פטרסון 136,הסבור כי הטומאה והעדר הקדושה נבעו מהקרבת קורבנות במזבח ללא
המקדש ,שכן ,קדושתו של המזבח נובעת רק מעצם היותו במקדש .ללא מקדש ,הקרבנות פסולים,
המקריבים הם "טמאי נפש" 137שפולחנם פסול ,ואין לראות בצמד המילים "הגוי הזה" כמכוון
לשומרונים ,שכן הקרע בין שבי הגולה לשומרונים לא התרחש לפני אמצע המאה החמישית
לפנה"ס .אילו היתה עויינות כלפי הנותרים בארץ בתקופת חגי וזכריה ,קרוב לוודאי שהיתה באה
לידי ביטוי בדבריהם ,ואילו היה מדובר בשומרונים ,היו נוקבים בשמם.
מדברי זכריה משתמע כי בראשית ימי שיבת ציון התגבשה מציאות דתית מבוססת וממוסדת אשר
התנהלה על ידי הכהנים (זכריה ז' ;3-1ח' ,)19ומנהג העלייה לרגל והקרבת הקורבנות התקיים
לאתר המזבח במקדש החרב.
138
בשנת ארבע לדריוש ,כאשר הושלם כמעט בניין המקדש ,באה
135ברוקינגטון ( ,)73-72 :1969ואקרמן ( )94-93 :1992סבורים ,שבתקופת הגלות ואף בראשית ימי שיבת ציון פעלו
ברחבי יהודה במות פולחן שונות ,וייתכן שביקורתו של חגי על קיום פולחן פסול לה' כוון גם לפיזור הפולחן ,בדומה
למתכונת שנהגה בימי הבית הראשון .לדעת ניהר ( ,240-239 :1999והערה )32עד לראשית המאה החמישית הפולחן
האלילי התבצע ברחבי יהודה בדומה לימי הבית הראשון ,אך אין הד לתופעה בדברי חגי וזכריה.
136פטרסון .36 :1985
137צמד המילים "טמא הנפש" בהן בחר חגי ,איננו שכיח במקרא ,ובמקום להשתמש במילה קדוש ("בשר קדש") כהיפוך
לטמא ,היה צריך לומר טהור .על כך בהרחבה ,ראו קודי 6-1 :1964
138קוגינס ;35 :1987מיירס ומיירס .78 :1987
111
משלחת אל הנביא זכריה" :וישלח בית אל שר אצר ורגם 139"...בשאלה" :האבכה בחודש
החמישי…" (זכריה ז' 140.)3-1זכריה התחמק ממתן תשובה ישירה ,וענה ,שאל להם לשאול על
המשך קיום הצום ,אלא על סיבת העונש ,וכי עליהם לחפש את דרכי התיקון והתשובה כדי שיבינו
מדוע קצף עליהם ה' בעבר ,ויאמינו להבטחות הנביא כי ה' יושיעם בעתיד .לדעת זר כבוד 141,כוונת
זכריה היתה לומר לעם שהצום והמספד אינם צו אלוהי ,אלא חלק מהעונש שהוטל עליהם להיות
שרויים באבל .חוקרים שונים 142,סבורים ,שאין בתיאור זה התייחסות שלילית למקדש בית אל
אך ברור שהתקיים בו פולחן .תפיסה זו מנוגדת לכתוב בספר עזרא-נחמיה ,לפיו התחדשו חייו של
העם עם הגעת הגולים מבבל ,והמרכז הדתי היחידי היה בית המקדש בירושלים .ולכן אפשר
לראות בתיאור זה ראיה נוספת לחיבורו המוקדם של ספר זכריה ,חיבור שקדם לבניית המקדש
בירושלים .תיאור מקדש בית אל כמקום פולחן חלופי לירושלים לא יכול היה להיכתב על ידי
מחבר ספר עזרא-נחמיה ,או באמצע המאה החמישית לפנה"ס.
139בתרגום השבעים ,ובפירוש אברבנאל" ,בית אל" הוא כינוי למקדש בירושלים .אולם ,המקדש בירושלים קרוי בפסוק
" :3בית ה'" ,ולא סביר שיכונה בפסוק " 2בית אל" ,מה גם שכינוי זה למקדש בירושלים אינו מצוי במקרא .לדעתי יש
להעדיף את האפשרות שמשלחת של אנשים נשלחה ליישוב בית אל ,ולפרש כלשון קצרה ,כמטונומיה – "וישלח[ו אנשים
ל]בית אל" ,למקום בו ישבו הנביא והכהנים .בית אל נזכרת אמנם כיישוב שחרב ברפורמה של יאשיהו ,אך חוקרים
שונים כגון :אולברייט ( )142 :1949לאפ ( )6 :1965קלסו ( )45 :1968לוין ( )79-78 :1993נאמן ( )113 :1993ליפשיץ (:2001
)134ובלנקינסופ ( ,)96 :2002סבורים שהמקדש שוקם ופעל לאחר ימי יאשיהו ,והמשיך לשמש כמקדש מרכזי לתושבי
הר אפרים במהלך כל תקופת השלטון האשורי ,עד שלב מאוחר במאה השישית לפנה"ס .לדעת קלאי (תשמ"ג,)79-78 :
גבולה הצפוני של יהודה בימי שיבת ציון כלל את בית אל שנמצאת בתחום מצפה שבארץ בנימין משלהי הבית הראשון,
והוא מנ ה רשימה של יישובים ומחוזות וביניהם :יריחו ,בית חורון ,בית אל ,שזיקתם ליהודה אושרה על ידי הסלווקים,
והם לא היו אזורים חדשים שסופחו ליהודה ,אלא אזורים יהודאים מימי שיבת ציון .לפי אהרוני ( )17 :1964ומזר
( ,)733 :1965תחומה של יהודה כלל את כל השטח שבין חברון לבין בית אל ,ובין הירדן לבין לוד .בסקר שנעשה בבית אל
לא נמצאו ראיות לחורבן (ליפשיץ ,)134 :2001אך נמצאו כלי חרס מועטים מהתקופה הפרסית ,כגון :ידית ועליה
טביעת" :למלך חברון" ,היכולה להצביע על קיומו של יישוב צנוע בראשית התקופה .בשל העדר ממצא ארכיטקטוני
מהתקופה הפרסית באתר ,הועלתה סברה שהיישוב לא שכן על התל ,אלא באזורים הנמוכים שליד המעיינות ,מדרום
לאזורי החפירה העיקריים ,וייתכן כי במהלך המאה החמישית לפנה"ס התאושש היישוב ,והעדות העיקרית לכך מצויה
בחלקו המרכזי ,שם נמצאו שרידי בנייה המתוארכים לתקופה ההלניסטית (ליפשיץ תשנ"ח.)287–285 :
140שאלתם ,האם להמשיך ולקיים את צומות כפי שנהגו מזה כמה שנים לזכר חורבן הבית הראשון :צום העשירי נקבע
בזיקה להתחלת המצור על ירושלים (ירמיהו נ"ב ,)4צום הרביעי לזכר הבקעת חומות ירושלים בחודש תמוז (ירמיהו
נ"ב ,)7-6צום החמישי לזכר שריפת המקדש (מלכים ב' כ"ה ,9-8ירמיהו נ"ב ,)13-12צום השביעי לזכר רצח גדליה בן
אחיקם (מלכים ב' כ"ה ;25ירמיהו מ"א .)1להבנת אופן קביעת הצומות ומיסודם ראו :הופמן .115-113 :2001
141תשכ"ה374 :
142בהם :וולץ' ;160 – 158 :1935מילר והייס ;426 :1986קוגינס ;35 :1987מיירס ומיירס ;78 :1987אשל .29 :1991
112
"עם הארץ" (חגי ב' ,4זכריה ז' .)5
המונח "עם הארץ" בלשון יחיד ,נזכר במקרא חמישים ושתיים פעמים ,מהם ,תשע פעמים בחומש,
ושלושים ושבע פעמים בספרי מלכים ,דברי הימים ,ירמיהו יחזקאל ,וכן איזכורים בודדים
בישעיה ,חגי וזכריה ,איוב ,דניאל ועזרא 143.ניקולסון 144,אשר סקר את המונח בחומש ,הראה כי
בכל מראי המקום ,הוראתו ליושבי הארץ ,או לקבוצת עילית בעלת סמכויות משפטיות או
מדיניות (כגון ,בראשית כ"ג .)7סקירת המקורות מחוץ לחומש מלמדת ,כי זהו כינוי קולקטיבי,
שעניינו קבוצות סוציאליות ,אתניות ופולחניות .בסעיף זה אתמקד אך ורק במשמעותו של המונח
בחיבורים של ימי שיבת ציון ,ואעמוד על השינוי שחל בו ,מכינוי בעל קונוטציה חיובית נייטרלית
בספרי הנביאים חגי וזכריה ,לכינוי גנאי בספר עזרא-נחמיה" :עמי הארצות" .ההבדל המהותי
במשמעות הביטוי בין התקופה שקדמה לבניית בית המקדש ,לתקופה שבה נכתב ספר עזרא
נחמיה ,יכול אף הוא להצביע על חיבורם המוקדם של ספרי הנביאים חגי וזכריה.
המונח "עם הארץ" הוא מונח יהודאי ייחודי 145.לדעת טלמון וברוקינגטון 146 ,החל מהמאה -ט'
לפנה"ס ,הוא שימש לייצוג חטיבה חברתית מוגדרת ממעמד חברתי גבוה ,או גוף פוליטי בתוך
אוכלוסיית ממלכת יהודה אשר פעל כגוף אחד .לדעת טלמון ,שימוש במונח "עם הארץ" בתקופת
הבית הראשון ,היתה דרכו של המחבר להביע קונצנזוס רחב של כלל האזרחים החופשיים בעלי
הקרקעות ,להצגת תמיכה רחבה בקרב העם ,ורצונו בביצוע מהלך פוליטי מסויים 147.קייל
ורביב 148סבורים ,כי המונח "עם הארץ" ייצג שדרה חברתית רחבה אשר חצתה בהיקפה רבדים
חברתיים שהיו בעלי מכנה משותף רחב ,אך לא בהכרח היתה בהם אחדות פנימית .היות שמבנה
החברה ביהודה ,לא הותיר מקום לפעילות כוללת אחידה של "עם הארץ" ,ההתייחסות
143עודד ( 74-72 :2010והערה ,) 125הצביע על כך שלמונח זה השנוי במחלוקת יש משמעויות רבות ,והיות שהוא מופיע
בחיבורים השונים במקרא ,יש להבינו על פי ההקשר שבו הוא מופיע.
144ניקולסון .21-19 :1965
145המונח "עם הארץ" אינו מופיע בהיסטוריוגרפיה המקראית שקדמה למאה התשיעית לפנה"ס .לא נמצא אף לא פעם
אחת כי מושג זה יינקט בזיקה ייחודית ,בשום מסגרת היסטוריוגרפית ,וביחס לשום אירוע הנוגע לממלכת הצפון בלבד.
באופן חריג ,וחד פעמי ,משמש המונח לציון השארית שלא גלתה לבבל" :לא נשאר זולת דלת עם הארץ" (מלכים ב' כ"ד
,)14ולדעת טלמון (שם ,)32–31 :הגירסא "דלת עם הארץ" היא גירסת כפל שהתמזגו בה יסודות נרדפים מהמקבילות
במקרא .לעומת זאת ,בירמיהו א' ,18ל"ד 19ועוד ,המונח "עם הארץ" מכוון לכלל העם ,ולא לקבוצה ספציפית.
146טלמון תשכ"ז ;30-29 :ברוקינגטון .73 :1969
147במלכים ב' (י"א ,)20–17מתואר תפקידו של "עם הארץ" במרד להפלת עתליה והמלכת יואש כיורשה .עם הארץ
המליך את עזיהו לאחר שאביו אמציה נרצח בידי קושרים (מלכים ב' י"ד ,)21-17ועם הארץ אישר את המלכת יאשיהו
לאחר רצח אמון אביו (מלכים ב' כ"א .)24לאחר מות יאשיהו ,המליך "עם הארץ" את יהואחז בנו (מלכים ב' כ"ג .)30
יהויקים מלך יהודה שילם את המס שהעלה לפרעה (שם )35על ידי גבייתו מ"עם הארץ" ,ולאחר כיבוש ירושלים ,נכתב
שנבוזראדן הגלה לבבל שישים איש מעם הארץ (מלכים ב' כ"ה .)19
148קייל ;61 :1980רביב .153-150 :1993
113
האחדותית המוצגת במקרא מגמתית ,ולא תמיד מדוייקת .לדעת מור" 149,עם הארץ" פעל כגוף
צבאי עצמאי ,ועיקר פעולתו היתה להבטיח את רציפות קיומה של שושלת בית דוד בירושלים.
המונח "עם הארץ" מופיע בספרי הנביאים חגי וזכריה פעמיים (חגי ב' ,4זכריה ז' ,)4ושני
150
הנביאים פנו בכינוי זה לכל העם שחי ביהודה.
חגי עודד את קהל שומעיו לבנות את בית
המקדש במילים" :חזק כל עם הארץ" ,מבלי לקטלג אותם ,וכאשר הבטיח להם את עזרת ה',
דבריו כוונו לכלל האנשים ,ולא לחלקם .זכריה מספר על משלחת מ"עם הארץ" שבאה לשאול את
הכהנים האם להמשיך לצום כפי שנהגו בשבעים השנים האחרונות ,וחוקרים רבים 151,טענו בצדק,
שתשובתו אליהם מלמדת על תפיסתו הרחבה את כל העם ,וזאת בשונה מפירוש המונח בעזרא
ד' .4
152
שינוי מהותי במונח "עם הארץ" אשר הוגדר על ידי אופנהיימר וגונוויג כ"גילגול סמנטי–דיאכרוני
בהתפתחות הלשון העברית בתקופת המקרא" 153,חל בין סוף המאה השישית לפנה"ס לאמצע
המאה החמישית לפנה"ס .לשיטתם ,גילויי האיבה בין השבים לנותרים בארץ ,ושליטתה של
הנהגת הגולים בכתובים ,יצרה את המהפך במשמעות המונח .במקום לשון היחיד ,החיובית "עם
הארץ" ,הוא התגוון ,והפך לכינוי גנאי בלשון רבים" :עמי הארץ"" 154,עמי הארצות",
155
בקטגוריה אתנית ,חברתית ,מעמדית ,ופוליטית-שלטונית ,וככינוי גנרי ללא זהות ספציפית ,לכל
מי שאיננו חלק מקהילת השבים מבבל.
156
חוקרים שונים 157,אשר בדקו את המונחים הללו
בהקשרים השונים ,קבעו ,כי מבחינת תוכנם הם זהים ,ולמעשה ,הם משמשים כווריאציה למונח
"עם הארץ" בלשון יחיד .לשיטתם" ,עם הארץ" אשר כוון בראשית ימי שיבת ציון ליהודאים
149מור .29 :2003
150אני מקבלת את דעתה של טולינגטון ( ,175 :1999והערה )3הדוחה את דברי שפילד ( )75-45 :1995בהבנתו הצרה את
המונח" :עם הארץ" ,כמכוון רק אל שבי הגולה.
151בהם :זר כבוד תשי"ט ;195 :ויליאמסון ;46-45 :1985מיירס ומיירס ; 73 ,19 :1987תדמור ;54 :1988טלשיר
;156 :1994גרבה ; 86 :2004בדפורד ;303-301 :2001טרוטר ;282 :2001דור תשס"ו.19 :
152לדעת פריד (" ,)137-136 ;131 – 130 :2006עם הארץ" בעזרא ד' הוא כינוי לפקידות הפרסית הבכירה ,אשר כתבה
ושלחה את מכתבי השטנה למלך פרס כדי למנוע את בניית חומת ירושלים ,והסופר אף נקב בשמות הפקידים
ובתפקידיהם .פריד אשר נסמכה על תיאור הבאת הנכרים לפחוות שומרון האשורית (מלכים ב' י"ז) ,סבורה שמוצאה
של פקידות זו שהיתה גם בעלת הקרקעות ,מגולים אלה .דעה זו אינה סבירה בעיני ,היות שלא ברור מדוע נזקקה
הפקידות הפרסית הגבוהה לחסדי המקדש בירושלים.
153אופנהיימר תשל"ג ; 19-18 :גונוויג .37 :1985
154המונח "עמי הארץ" נזכר לראשונה בדברים כ"ח .10
155מופיע רק בספר עזרא-נחמיה ובספר דברי הימים ,ככינוי כללי לקשרי נשואים מחוץ לקהל הגולה (עזרא ט' ;11 , 2-1
דברי הימים ב' י"ג ,9ל"ב ,)13וככינוי לאוייבי ישראל (עזרא ג' ;3נחמיה ט' .)30עיוות מילה בעלת מסר חיובי והפיכתה
למילה בעלת מסר שלילי ולכינוי גנאי מוכר לנו מפולמוס הקשור בשמה של בית אל שעוות מ"בית אבן" על שם מזבח
האבן שנבנה על ידי אברהם ויעקב (בראשית י"ב ,8ל"ה )7לבית אוון ,ועל כך ראו עמוד .106
156על משמעות המונח כמכוון לנכרים בתקופת עזרא ונחמיה עמד לראשונה קיטל (.)34 –33 :1902
157בהם :ווגט ;154–153 :1966קליין ;371 :1976ויליאמסון ;46 :1985ניקולסון ;66– 59 :1986בלנקינסופ ;108 :1988
קוכמן ; 150 :1994דייויס ;19 :1999בקינג ; 275-273 :1999אמית ;5 –1 :2000גרבה ;86 :2004דור תשס"ו.43 :
114
אשר חיו בארץ ,השתנה בימי נחמיה ל"עמי הארצות" ככינוי "לשארית" אשר לא גלתה.
לדעת אמית" 158,עמי הארצות" ,הם הישראלים עובדי ה' היושבים בשכם ,עימם נאסרו קשרי
נשואים כפי שמשתקף מסיפור אונס דינה ,אשר נכתב כאשר פרץ הקונפליקט בין היהודאים
הזובחים בירושלים ,לבין הישראלים הזובחים בשכם.
159
לאחר הגעת עזרא לירושלים ,הסתבר לו ,כי "לא נבדלו העם ישראל הכהנים והלוויים מ"עמי
הארצות" ,ובצמוד להצגת הבעיה ,הובאה רשימת עמים הדומה ברובה לרשימות העמים הנכרים
מראשית חיי העם בארץ ,אותם הצטווה להשמיד בכניסתו אליה 160.אולם לדעת יפת 161,הקושי
בהימצאותה של רשימה זו בספר עזרא הוא ,שקיומן של חלק מהיחידות האתניות הנזכרות בה
כישויות נפרדות 162,חדל זמן רב קודם לשיבת ציון 163.לדעת ואן סטרס 164,מבחינה ריאלית,
בתקופת שיבת ציון היו קיימים רק המצרים ,אך מחבר ספר עזרא-נחמיה השתמש ברשימה
סטריאוטיפית זו כמטאפורה לאוייב ,לעבודת אלילים ,לתועבה ,ולזהות זרה שקשרי נשואים עימה
אסורים.
165
לדעת חוקרים שונים 166,הפירוט הקונקרטי של כל אחד מהעמים על ידי עזרא ,נעשה
על מנת לזהות את "העם הנשאר" עם הקבוצה המכונה "צרי יהודה ובנימין" ,אשר "הכריזה" על
מוצאה מהעמים העובדים לה' "מימי אסרחדון" (עזרא ד' ,)5-1על רקע הסיכסוכים שנוצרו בינה
לבין השבים עקב תפיסת קרקעותיהם כאשר גלו (מלכים ב' כ"ה ,12ירמיהו ל"ט ,10מ"א .)10
יפת 167,הצביעה על "מלאכת הקומפוזיציה" אשר עשה מחבר הסיפור במקורות עליהם נסמך:
תחילה נקב בשמות העמים שכל קשר עימם נאסר בתורה ,ועל פי חוק יש להשמידם עד חורמה
(דברים ז' - 1ואילך) .לרשימה זו צירף את עמון ומואב האסורים בקשרי חיתון "עד דור עשירי"
158אמית .5 –1 :2000 ; 642 :1988
159על הפולמוס הסמוי בסיפור אונס דינה ראו להלן עמודים. 152-149 :
160בראשית ט"ו ;20שמות ג' ,17 ,8ל"ג ,2ל"ד ;11דברים ז' ,3-1ט' ,3כ' ,16כ"ד ;11 ,8יהושע י' ,40י"ב .8המצרים
הם תוספת המצויה רק בעזרא ט'.
161יפת .165 :1990
162הכנענים החיתים הפריזים היבוסים.
163נושא זה יידון בעמודים .132-130
164ואן סטרס .71-64 :1972
165ואן סטרס סבור ש"החיתי" ו"האמורי" הם שמות עמים סטריאוטיפיים המייצגים את הרע (כגון :יחזקאל ט"ז ,)3
והעובדה ש"מלאך" יגרש את העמים הללו ולא כוח ישראלי מוכיחה לשיטתו שהדברים נכתבו בתקופה בה לא היה
לישראל כוח צבאי ,אולי בתקופת גלות בבל.
166בהם :וולהאוזן ;160-157 :1953קלוזנר תשי"ט ;263 :רודולף ; 89-87 :1949ווגט ;154 :1966קויפמן תשכ"ז190- :
;185כהנא תשכ"ט ;27 :רפפורט ;50 :1990מור .32-31 :2003
167יפת .165 :1990
115
(דברים כ"ג 168,)4 –2 :ואת המצרי" ,בנים אשר יוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה'" (פסוק
.)9לדעתה ,המחבר "גייס" קטעי ביטויים הקרובים לעניינו מתוך מקורות התורה ,ומהרשימות
של ראשית ההתנחלות בארץ ,וקבע הלכה חדשה :כשם שחל איסור בעבר להתערבב בעמי הארץ,
כך חל איסור בהווה על שבי הגולה להתאחד עם "עמי הארצות" 169.יפת סבורה שהפירוט השמי
של העמים בפי עזרא ,נועד לתת תוקף ואסמכתא מהתורה לתעמולת המתבדלים הקיצוניים אשר
ביקשו לנגח את אלה מקרב השבים שרצו להתקרב לעובדי ה' שנותרו בארץ ,ולהציגם כמי שנִשאו
לצאצאי העמים האסורים על פי התורה .מחבר ספר עזרא–נחמיה ,אשר ייצג את מדיניותם
הבדלנית של מנהיגי השיבה ,יישר קו לפי הסמן הקיצוני ,ולא התכוון לעסוק באבחנות בדין לגבי
העמים השונים .על ידי התאמת הכתובים למגמותיו הבדלניות ,כרך את כל מי שחי בארץ
ברשימה ,וחרץ לכולם דין אחד בו קבע :כל מי שלא שב מבבל אינו חלק מעם ישראל.
ייתכן אמנם ,שהפתיחות כלפי אוכלוסיית הארץ שלא גלתה ,כפי שהיא משתקפת בספרי הנביאים
חגי וזכריה ,התקיימה במקביל למגמה הבדלנית החריפה הבאה לידי ביטוי בספר עזרא-נחמיה,
אך אין לנו כל דרך לדעת אם שתי התפיסות אכן נהגו זו לצד זו .בין כך ובין כך ,הבדלנות החריפה
המשתקפת מספר עזרא-נחמיה ,נעדרת מספרי הנביאים חגי וזכריה המתארים את החיים בארץ
בסוף המאה השישית לפנה"ס ,לפני בניית בית המקדש השני.
168דבריו של נחמיה (י"ג )3 –1נגד נשואי התערובת עם עמונים ומואבים ,נכתבו כפראפראזה לחלקו הראשון של הפסוק
המקורי בספר דברים (כ"ג ,)10 –4אך אינם ממשיכים את החוק לגבי האדומי ויתר העמים .המקור בדברים מביא את
הנימוק "ההיסטורי" לאיסור קשרי נשואין עם עמון ומואב שנחמיה ניתלה בו ,אף שבתקופתו לא היה רלוונטי .מוצאם
של עמון ומואב כתוצאה מגילוי עריות (בראשית י"ט ,)38 –30הוא הסיבה לאיסור המפורש בספר דברים .אולם ,בניגוד
לגישה המשחירה את עמון ומואב ,מראים הלצר ( )437 :1980וברנר ( ,)71 :1988שהספרות המקראית האוהדת בני נכר
שהתגיירו ,מייחסת את מוצאם למואב ועמון :לרות המואביה אשר קשרה את גורלה בגורל נעמי לאחר פטירת בעלה
היהודאי וממנה נולד בית דוד הוקדש ספר בתנ"ך .על פתיחות בקבלת זרים וגרים לחברה הישראלית בימי הבית
הראשון ,אנו למדים מסיפורי דוד :איתי הגיתי אשר היה מצביא בכיר בצבא דוד (שמואל ב ט"ו )21הצהיר הצהרת
אמונים למלכו ואמר" :חי ה' וחי אדוני המלך… " .מרשימת שמות הגיבורים אשר לדוד ניתן ללמוד כי מינויו של נכרי
לתפקיד בכיר בצבא היה שכיח ,ובין השמות נמצא :צלק העמוני ,אוריה החיתי (בעלה של בת שבע אם שלמה) ,אליפלט
בן אחסבי בן המעכתי ועוד (שמואל ב' כ"ג .)39–34 ,8בימי הבית השני ידוע על אכיור העמוני (ספר יהודית ה' ;21 – 4
י"ד ,)10 –1אשר היה מופת לגר צדק שנימול ,והיה הנכרי הראשון אשר סופח לעם ישראל והוזכר בשמו ,ומפתיע
שבהקשר אליו לא התעוררה שאלת היותו עמוני (גבריהו תשל"ט .)78 :עוד על נשואי ה"תערובת" בין ישראל לעמים
השכנים ראו :קנופרס 2001ב.30 –17 :
169הביטויים "עם הארץ" ו"עמי הארצות" קיבלו משמעות שונה בתקופת המשנה והתלמוד .הואיל ולמדנות וקיום
מצוות נחשבו כאידיאל ,ההיפך מכך הפך כינוי לבורים ולאלה שלא נזהרו בקיום מצוות (צרפתי תשמ"ה,)165-162 :
ובספרות חז"ל ועד עצם היום הזה ,הכינוי "עם הארץ" מקובל ככינוי גנאי.
116
"צרי יהודה ובנימין" (עזרא ד')
פרק ד' בספר עזרא פותח בסיפור בניית בית המקדש בירושלים ובדחיית בקשתם של "צרי יהודה
ובנימין" להשתתף בבנייתו .לפי המסופר ,הנימוק לבקשתם היה" :כי ככם נדרוש לאלוהיכם ולא
(ולו גירסת קרי) אנחנו זבחים מימי אסר חדן 170מלך אשור המעלה אתנו פה" .את דחייתם תלה
המחבר בשוני בפולחן ,אך נמנע מלכנותם נכרים ,ואף לא האשים אותם בסינקרטיזם.
171
זהותם של "צרי יהודה ובנימין" שטענו כי הם צאצאי הגולים שהובאו לשומרון תוך פירוט
מקומות מוצאם (עזרא ד' ,)10-9דומה במידת מה לפירוט מקום מוצאם של הגולים שהובאו
לפחוות שומרון האשורית (מלכים ב' י"ז 172.)24במקבילה אצל יוסף בן מתתיהו (קדמונית י"א
)86– 84כתוב" :וכאשר שמעו השומרונים שהיו צרים לשבט יהודה ובנימין…" .משמע ,בן
מתתיהו שיחד את דעתנו בנוגע לזיהויים ,וקבע כי "צרי יהודה ובנימין"" ,עם הארץ" הם
השומרונים ,צאצאי הנכרים שהובאו לשומרון לאחר חורבנה.
173
ההסתמכות על הכתוב בספר עזרא-נחמיה כמקור כמעט בלעדי להכרת תקופת שיבת ציון ,יחד עם
"העדות" ההיסטורית במלכים ב' י"ז על מוצאה הנכרי של אוכלוסיית פחוות שומרון האשורית,
ודבריו של יוסף בן מתתיהו ,הקלו על קבלת הצהרתם "האותנטית" של "צרי יהודה" כמי שהובאו
לארץ בימי אסרחדון .בניסיון לזהות את "צרי יהודה ובנימין" ,הגיעו החוקרים לשתי מסקנות
עיקריות :חלקם סבר 174,כי "צרי יהודה ובנימין" הם צאצאי הנכרים שהובאו לפחוות שומרון על
170בתיאור פרשה זו גרס יוסף בן מתתיהו (קדמוניות י"א )85שלמנאסר במקום אסרחדון .אולם מונטגומרי (:1907
,52והערה )15הראה כי בן מתתיהו טעה ,ובעצם אין מדובר באסרחדון ,אלא בסרגון מלך אשור .רודולף ()33 :1949
סבר שאין מדובר בגולים שהובאו לשומרון סמוך לחורבנה ,אלא להגליה שארעה בשנת 670לפנה"ס ,ואפשר שהגולים
הללו קשורים לכיבוש צור בימי אסרחדון בשנת 671לפנה"ס.
171לדעת כוגן ,288 :1988די בראיה זו כדי לנקות את המכונים "צרי יהודה ובנימין" מחטא האלילות.
172על התיאום המושלם בין "הכרזתם" לתיאור במלכים ב י"ז על הבאת גולים" :מבבל ומכותא ומעוה ומחמת
וספרווים וישב בערי שומרון תחת בני ישראל וירשו את שומרון וישבו בעריה" ,ראו קליין .366 :1976זהותם של
ה"צרים" ,שמם או את תפקידם אינו מבואר ,אך לדעת רייט (2007א ,)338 :התיאור מרמז על אויבים מחוץ ליהודה.
השערתו של רייט אי נה מתקבלת ,היות שיהודה הייתה פחווה פרסית מוגנת ,ולא נשקפה לה סכנה מצד שכנותיה.
בפסוק הראשון בפרק דיווח המחבר על "בני הגולה" שרצו לבנות היכל לה' ,ומבחינתו ,כל ניסיון של אנשים מחוץ
לקהל השבי ם להצטרף אליהם כמוהו כהפרעה ,ולכן הגדיר אותם "צרי יהודה ובנימין".
173כך גם במסורת התלמודית ,משנה ידים ד' ,ד' ,נכתב" :כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות" .לזיהוי
הכותים-השומרונים עם "צרי יהודה ובנימין" ועם "עמי הארצות" ,ראו רש"י לעזרא ד' .1עודד 73-72 :2010סבור
שאין לזהות את "עם הארץ" בעזרא ד' עם בני יהודה שלא גלו ,אלא יש לראות במונח זה במקומו הנוכחי הנגדה ל"עם
יהודה".
174בהם :אלט ;6– 4 :1953וולהאוזן ;154 :1953בוומן ;566 :1954וינק ;22 :1969טורי ;333– 321 ;169–168 :1970
פטרסון .36 :1985דייויס ( )18-17 :1999טוען שלמרות הניסיונות הרבים להגדיר את המונח הזה בימי שיבת ציון,
עדיין לא ברור אם הכוונה לצאצאי הגויים שהובאו לארץ על ידי האשורים והפכו להיות בעלי הקרקעות ,או שמא
הכוונה לבני המעמד העליון השומרוני? או לאלה שהתלכדו סביב גדליה ,ושיתפו פעולה עם השלטון הבבלי ,ואף זכו
לתמיכתו של הנביא ירמיהו.
117
ידי מלכי אשור .לשיטתם ,השיכבה האריסטוקרטית מבין הגולים שהובאו לשומרון היתה בעלת
זכויות יתר ,בתמורה לתמיכה ,ולהיותה משענת בטוחה ונאמנה לשלטונם של מלכי אשור .זכויות
אלה עברו מדור לדור ,והיא ראתה בדחיית שיתופה בבניית בית המקדש בירושלים סכנה
להגמוניה שלה .אצילים אלו שלחו למלך פרס איגרת בה משתקפת מחאתם והתנגדותם לבניית
המקדש בירושלים ,שכן רשיון כורש פגע בזכויותיהם מזה דורות וסיכן את מעמדם .למעמד
השליט בשומרון היה חשוב לקחת חלק בפולחן שנהג בירושלים על מנת לאשרר את שליטתם לא
רק על צפון הארץ ,אלא גם ביהודה ,ולכן ברור מדוע ההתנגדות לשתפם בבניית המקדש
בירושלים זכתה לתגובה קשה מצידם 175.חוקרים אחרים 176,שאף הם נסמכו על התיאור במלכים
ב' י"ז ,סבורים "שצרי יהודה ובנימין" הם תוצאה של מזיגה בין הנכרים שהוגלו לשומרון ,לבין
הישראלים שנותרו בה לאחר הגלות .לשיטתם ,גלי ההגליות לשומרון הביאו לשינויים המאפיינים
חברה העוברת תהליכים של קליטה מיזוג ותירבות (בדומה לתיאור במלכים ב' י"ז .)34 –29
בתהליך איטי שאין לדעת את פרטיו ,אלא את תוצאותיו ,גברה השפעתם של הנכרים על
האוכלוסיה הישראלית האותוכטונית ,והשומרונים הם תוצאת המיזוג .ברוח זו כתב
מור" 177:הישארותם של רבים מתושבי ממלכת הצפון בתחום הממלכה לאחר חורבן שומרון…
בארץ ישראל התגבשה גישה אוניברסליסטית אשר היתה מוכנה להתקרב אל הנכרים לקשור
עימם קשרי נישואין ולקבלם כיהודים… מאפשרת לראות דווקא בהם את אבות השומרונים".
כנגד דעות אלה ,סבורים חוקרים רבים178,שהכינוי "צרי יהודה ובנימין" כוון לשומרונים ,צאצאי
הישראלים היהוויסטים שלא גלו ,ולא נטמעו בנכרים .בארץ ישראל נותרה אוכלוסיית ישראלית
גדולה ,אשר שמרה לאורך השנים על פולחנה מימי הבית הראשון ,והמתיישבים שהובאו על ידי
מלכי אשור נטמעו בתוכה ,או קיימו פולחן נפרד משלהם .החוקרים הללו הטילו ספק בנוסח
הבקשה המובאת בראשית פרק ד' ,ולשיטתם ,יש לראות בשירבוב האינפורמציה על מקורם הנכרי
של הדוברים תחיבה פולמית מאוחרת ,ושיבוש מכוון של בקשתם ,במגמה להתעלם מהיותם
עובדי ה' .לדעת פוסטר 179,לאחר חורבן ממלכת ישראל נוצרה זיקה חזקה של העם על כל פלגיו
175קויפמן (תשכ"ז ,)520 :ואופנהיימר (תשכ"א )23 :התנגדו להשערה זו ,היות שאין בידנו ראיות לקיום נוהג אשורי
בדבר הענקת זכויות פיאודליות לעמים שהוגלו לשומרון או לכל מקום אחר ברחבי האימפריה.
176כגון :קיטל ;34 –32 :1929קלי ;17-16 :1962הריסון ;278 :1970קייל ;62– 59 :1980אלוני ;45 :1980מור :1986
;32 :2003 ;825ברוקינגטון ;70 :1969מילר והייס ;458 :1986אשל .8-6 :1994
177מור .825 :1986
178בהם :בטן ; 126 :1913תומסון ;28 :1919וולץ' ;156 :1935אופנהיימר תשכ"א ;24-22 :ספראי ;24 : 1965לוריא
תש"ן ;98 :פוסטר ;112 :1970טלמון ;336 :1991 ;28-27 :1977לוריא תשל"ז ;164 :תש"ן ;98 :קייל ;58 – 57 :1980
תדמור ;8-7 :1983אנדרסון ;476 :1984שוחט ;12 :1987אמית .201 :2000
179פוסטר .112 :1970
118
לירושלים ולפולחן שנהג בה (כגון :ירמיהו מ"א 180,)5ויש לייחס לדרישתם של "צרי יהודה"
להשתתף בבניית המקדש כנות ורצינות .לדעתו ,אין בתשובת "ראשי האבות" משום הכחשת
מוצאם הישראלי של המבקשים להשתתף בבניין המקדש ,אלא שבתשובתם נשמעה ביקורת על
תקינות פולחנם ,וזה פשר הביטוי" :לא לנו ולכם" 181.אנחנו ואתם איננו בעלי פולחן זהה .בטן
סבור ,שהשימוש שעשה העורך בביטוי "צרי יהודה ובנימין" מעיד על כוונתו לשחזר ולחדד את
מסורת האיבה העתיקה של יהודה לממלכת הצפון בימי הבית הראשון ,ולפיכך כינה את כל מי
שאינו נמנה על שבי הגולה" ,צרי (עם) ישראל" .לדעת אופנהיימר ,הכינוי "צרים" ניתן להם כפי
הנראה על שום סופם :לאחר שנידחו ,הפכו ל"צרים" .אולם ,מפתיע שבדחיית "הצרים" ,ראשי
האבות אינם משתמשים בנימוקים כבדי משקל כמו אלה הנשמעים מפי הדוברים ,ואינם מנצלים
את "העובדה" שהפונים העידו על עצמם שהם בני ניכר ,שאינם שייכים לבונים במצוות המלך.
182
לדעת לוריא וקייל ,נימוקם החלש של המסרבים לשתף את השומרונים בבנייה אומרת דרשני,
והם הסבירו את השיבושים והזרויות כרצף עיוותים שהושמו בפנייתם המקורית של הישראלים
עובדי ה':
.1במקום לכנותם "שרי ישראל" ,נכתב" :צרי ישראל".
.2במקום הסיומת המתבקשת "לאלוהינו" ,נכתבה הסיומת" :לאלוהיכם".
.3שינוי "לו" המתבקש על פי ההקשר (ונשתמר במסורת הקרי) ,ל"לא" שאינו משתלב
במשפט תקין ,ותכליתו לפגום בהצהרת הנאמנות לה' של הדוברים.
.4העברת "פה" ממקומה המתבקש" :ולו אנחנו זובחים פה" ,מדגיש שהיו ישראלים צפוניים
שנהגו לזבוח לה' בירושלים.
183
לדעת תדמור" ,צרי יהודה ובנימין" הם ראשי שומרון ,וההתנגדות לצרפם נבעה ממניעים דתיים
ומדיניים .לשיטתו ,אוכלוסיית שומרון באמצע המאה החמישית לפנה"ס היתה מגוונת ,ולמרות
שחלק ניכר מאנשיה הגדירו את עצמם כ"אזרחי מסופוטמיה" ,ושמרו על מורשתם המסופוטמית,
נכללו בה גם דמויות מפתח כדוגמת סנבלט ,שהיה עובד ה' ,ורצה להשתתף בפולחן במקדש
180זיקת הישראלים לירושלים נבעה בין היתר מהרפורמות הפולחניות שערכו מלכי יהודה חזקיהו ויאשיהו.
181קיטל ( ) 34 :1929סבור שזהו הנוסח החיובי לשאלה" :מה לנו ולכם" ששוללת את החברה התרבותית דתית שרוצה
להצטרף ליהדות ,ובמקום לומר" :לזבוח לאלוהינו" אומרת" :ככם נדרוש לאלוהיכם" (עזרא ד' .)2
182כך הבין ופירש יוסף בן מתתיהו" :כי רק להם ניתנה פקודה תחילה על ידיי כורש ועכשיו על ידי דריוש לבנות את
בית המקדש" (קדמוניות י"א .) 87– 86בהמשך דבריו הוסיף ,שנתונה להם רשות להשתחוות במקדש אם ירצו ,אך זה
הדבר היחיד המותר להם לעשות בו.
183רותשטיין ( )30–28 :1908טען שהאמירה" :אנו זובחים פה" מעידה על היות הדוברים נכרים ,ועל פי עדותם הביא
אותם אסרחדון לשומרון ולא לירושלים ,אך לא נימק מדוע יבקשו נכרים לעבוד לה' בירושלים?
119
בירושלים .סנבלט ואנשיו רצו לקחת חלק בבניית בית המקדש ,ורק משנדחו ,הפכה ידם המושטת
לאגרוף עויין ,והם עשו ככל יכלתם למנוע את בניינו של סמל התחיה הלאומי ביהודה .לדעת
אמית" 184,צרי יהודה ובנימין" הם הישראלים שלאחר חורבן ממלכת ישראל התקרבו ליהודה,
אולם ,הנהגת שבי הגולה היתה בעלת אינטרס להשמיץ את תושביה הישראלים של פחוות
שומרון ,להציגם כנכרים שהתנגדו לבניית בית המקדש ,ולהוציאם מכלל ישראל .דור 185,סבורה,
כי משקלם של הטעמים המדיניים לדחיית הפונים גדול יותר ממשקלם של הטעמים הדתיים.
מנהיגי השבים אשר גיבשו בגלות אורח חיים דתי שונה מזה שהיה נהוג ביהודה לפני גלותה ,שאפו
לבידולה המוחלט של העדה השבה מבבל .ייתכן כי חשו בהזדמנות "הפז" שהתגלגלה לידיהם בה
יוכלו להתקיים כעדה אקסקלוסיבית נפרדת בתוך יהודה ובתמיכת מלך פרס ,ולכן דחו את
פנייתם .דור סבורה כי ראשי הגולה סרבו לשתף את השומרונים בבניית המקדש מחשש ששיתופם
בבנייה עלול להוות פתח לתביעות לשיוויון זכויות מלאות בניהול המקדש ,ולחיים בכלל ,היות
שאין אמירה לגבי דחיית קורבנותיהם או מתנותיהם 186.הדעה לפיה "צרי יהודה ובנימין" הם
הישראלים שלא גלו ,שלימים נקראו שומרונים ,מקובלת עלי ,ופירוט מקום מוצאם יכול להצביע
על זמן חיבורו הקרוב של התיאור לזה שבמלכים ב' י"ז (פסוק .)24נראה כי ליוזמתם של
הישראלים שרצו לקחת חלק בבניין המקדש נתחבה "זהותם" ,ויש להתייחס בחשדנות רבה
למידת האותנטיות של "עדותם" "ולהכרזתם" על היותם צאצאי הגולים שהובאו לשומרון בימי
אסרחדון .בקשתם המצוטטת מפי ראשי האבות תמוהה ,מפלילה אותם ,ולא סביר שנאמרה
בנוסח המובא לפנינו .אין כל סיבה שאנשי שומרון יציגו את עצמם כנכרים שהובאו על ידי אסר
חדון הרוצים לקחת חלק בפולחן לה' במקדש בירושלים .לדעתי ,הפונים ייחסו את עצמם לעם
ישראל המחדש את עצמאותו בארצו ,וכצאצאי הישראלים היהוויסטים שנותרו בפחוות שומרון,
הם רצו לקחת חלק בבניית המקדש לה' בירושלים שנבנה בחסות השלטון הפרסי 187.סנבלט פחת
שומרון ,היה מודע היטב למשמעות הדתית והמדינית שעתידה להתפתח עם בניית המקדש
בירושלים ,וכדי לקחת חלק בקביעת המדיניות בקהילה המתגבשת בירושלים ,הוא רצה להסתפח
184אמית .202–201 :2000
185דור תשס"ו.137-132 :
186כאן העיר שוחט ( )11 :1987הערה מעניינת" :אף על פי שבאותם הימים כבר לא היו השומרונים עובדי אלילים".
לא ברור מדוע כתב שוחט משפט זה ,השומרונים מעולם לא נחשדו בעבודת אלילים ,או בסינקרטיזם .לדעת קלי
( ,)24 :1962מבצע משותף עם אנשי הצפון יכול היה להועיל לשבים לאור הקשיים שעמדו בפניהם ,אולם מחיר
הפשרה היה עלול להיות כבד.
187לדעת תדמור תשכ"ד ;473–450 :קרוס ;205 :1966קאלבו ;27 :1990ומור ,42 :2003המקדשים שנבנו היו בדרך
כלל בעלי זכות שיפוט עצמי ,ולמשרתים בהם הוענקו זכויות יתר :הם גבו מסים ,טבעו מטבעות ,שוחררו מהצורך
לשלם מסי "מנדה בלו והלך" (עזרא ז' ,)24ונהנו מהקלות בעבודות הצבא .36 .גרינץ ( )227 :1979העיר ,כי הפטור
שהיה לכוהנים ממסים ידוע גם ממצרים ומבבל .כל עובדי המקדש ומשרתיו ,לרבות השוערים והמשוררים ,זכו
במתנות ,בכלכלת הפולחן ,ובהטבות רבות.
120
אליה .אולם ,מנהיגי השבים הבינו את המשמעויות המדיניות העלולות להתפתח משותפות דתית
זו ,ודחו את ההצעה בטעמים מדיניים…" :אנחנו יחד נבנה לה' אלוהי ישראל כאשר ציוונו המלך
כורש מלך פרס".
"זרע הקדש" (עזרא ט' .)2
השיבה לארץ מהגלות והישיבה בה ,הינה חוויה מרכזית העוברת כחוט השני לאורכו של ספר
עזרא-נחמיה .ההימנעות מנשואים לנשים נכריות הינה תימה מרכזית בו ,ומרמזת במהותה על
יצירת רצף והמשכיות של החיים בארץ החל מיציאת מצרים ועד ימי שיבת ציון ,בתקווה לעתיד
אידיאלי של ישיבת קבע 188.נושא הבדלנות מעמי הניכר המוצג בתורה כמחוייבות לאל וכתנאי
עיקרי לירושת הארץ (ויקרא כ' ;24דברים ז' ,)3שולל קשרי חיתון עם תושבי הארץ שאינם
"אחינו" .עזרא ונחמיה אף תלו את עונש החורבן והגלות ואת כל הרעות שפקדו את העם בעטיים
של נשואי התערובת (עזרא ט' ;7נחמיה י"ג 189,)27-26וכל טובה שעתידה לצמוח לעם ,מותנית
בהימנעות מהם (עזרא ט' 190.)9-8שבי הגולה כונו בספר עזרא-נחמיה בכינויים שונים אולם,
הכינוי "זרע הקודש" הינו קיצוני ונדיר 191.חוקרים רבים 192,סבורים שיש לפרש את המונח "זרע
הקדש" ,על פי פשט הכתוב ,שמובנו ,התנגדות להתערבות גזעית שנטבע על בסיס האידיאולוגיה
של בחירת ה' בעם ישראל כעם הנבחר" :עם קדוש" (ויקרא י"ט " ,)2עם סגולה" (דברים כ"ו 18
ועוד)" ,זרע אברהם" (ישעיהו מ"א ;8ירמיהו ל"ג .)26לדעתם ,עקב היותם נבחרי האל ,נמנע מהם
לצרף אלמנטים זרים מחוץ לקהילתם מחשש לסינקרטיזם ,ועל רקע זה הציגו את חוקי תורת
משה המצווה להימנע מנשואים עם אוכלוסיית הארץ .בתורה הבדיל ה' את ישראל מן העמים
(ויקרא כ' ,)24אולם שימוש מושאל בשורש ב.ד.ל (עזרא ו' ;21י' ,)11על מנת להפריד בין שבי
הגולה ליהודאים עובדי ה' שלא גלו ,ייחודי לספר עזרא .עזרא שאל את המונח האתני המקורי
188וויליאמסון .84 :1985
189לצורך ההשוואה ,בחגי א' ;11-9ב' ,17-15כתוב שהרעות שפקדו את העם באו עקב עיכוב בניית המקדש.
190איום בעונש הגלות מופיע כבר בספר דברים (י"א 17ועוד) ,וכן בספרי נביאי המאה השמינית (כגון עמוס ו' .)7
אולם רק יחזקאל דיבר על הגלות כאלמנט מזכך ומטהר" :והתימותי טומאתך ממך" (יחזקאל כ"ב .)16גישתו יכולה
להסביר את תפיסת הגולים ש ראו עצמם "כזרע הקדש" היות "שנצרפו" בגלות ,וכל מי שלא גלה ,משול בעיניהם
ל"נדת עמי הארצות" ול"עמי התועבות" (עזרא ט' .)14 ,11
191מופיע עוד רק בישעיהו ו' .13אך לדעת וינק ( )32 :1969וויליאמסון ( )132 :1985ויפת (תשנ"ו ,)160 :הכתוב בישעיה
הוא גלוסה המשקפת את עזרא ט' .1דבריהם נסמכים בעיקר על העובדה שמונח זה נעדר מתרגום השבעים לישעיהו
ו' .13
192בהם :רודולף ;89 :1949מיירס ;77 :1965וינק ;32 :1969גרינץ ;226 :1979גבריהו תשל"ט ;76-75 :קוגינס :1976
;58פנשאם ;124 :1982ויליאמסון ;132 :1985בלנקינסופ ;176 :1988יפת תשנ"ו ;160 :בקינג .272 :1999
121
"עם קדוש" לצרכי השעה ,צימצם את משמעותו למובן הצר ,והפך אותו למונח ביולוגי מולד.
עזרא ניסח את הרעיון של בחירת ה' בעם ישראל מחדש בקטגוריה זו ,בכוונה להפריד לנתק
ולייחד את אוכלוסיית הארץ שלא גלתה משבי בבל .דרישת עזרא "מזרע הקדש" להיבדל מהנשים
"הנכריות" ,הוגדרה כאחד הסיפורים הגזעניים ביותר במקרא 193,היות שהיא העמידה את נבדלות
העם על בסיס ביולוגי שהיה מוכר ביוון העתיקה ,אך זר בישראל.
בעוד שהצו האלוהי האוסר על נשואי התערובת מנומק מהחשש שמא תשפיע קלקלה דתית או
מוסרית של הנכרים על העם 194,מדגישים קויפמן ויפת 195,את ההתנגדות הנחרצת לנשואים עם
הנשים "הנכריות" אף שאינן מואשמות בעבודה זרה ,או בכל עבירה דתית או מוסרית ,ואין
בתוכחתם אזהרה שנשואי התערובת עלולים להסית לעבודת אלילים.
196
עזרא הציג את מנהגיהם
ואורחות חייהם של "עמי הארצות" כטומאה שהיא מקור החטא .מבחינתו ,איסור החיתון עימם
נובע מהעיקרון הכולל של הבחנה בין טהור לטמא שנסמך על הכתוב" :ארץ נדה היא בנדת עמי
הארצות בתועבותיהם ...בטומאתם" (עזרא ט' ;11ויקרא י' ;10כ' 197,)26–24המבטא כל דבר
שהוא מזוהם ,שנוא משוקץ ונאלח ,ומתייחס לכלל העמים שישבו בארץ ישראל ,והיו עלולים
להדיח את עדת השבים לעבודת אלילים 198.עזרא פרט על נימים רגשיים של העם שהיה כמהה
לגאולתו ,והשתמש במונחים וביטויים המוכרים מהמסורת להבדלה בין הקדוש לטהור ,ובין החול
והטמא .הצווים הנוקשים בקשר לנשואים עם נכרים התפרשו על ידי עזרא ונחמיה כברי תוקף
כלפי כל מי שלא נימנה עם שבי הגולה ,והעם הקדוש של ספר דברים במשמעותו הדתית–לאומית,
193גרינץ הגדיר את הביטוי "זרע הקדש" כ"עזריני גמור" ,הבא להדגיש את הניגוד הברור והתרת הקשר בין ישראל
ההיסטורי ,לבין הגולים אשר שבו לירושלים וחידשו את חייהם ביהודה.
194בשמות ל"ד (פסוקים ,) 17-12הנימוק לאיסור הוא" :פן יהיו למוקש בקרבך ...וזנו בנותיו ...והזנו את בניך אחרי
אלוהיהן" ,בספר ויקרא (י"ח ) 27מוצג הפולחן האלילי כדבר טמא" :כי את כל התועבות האלה אשר עשו ...ותטמא
הארץ" ,והעונש המובטח במקרה של עבירה על חוקי התורה הוא" :ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמן" (ויקרא י"ח
" ,)29וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר" (דברים ז' .)4
195קויפמן תשכ"ז ;289 :יפת .105 :1988
196על העדר נימוק ברור להתנגדותם של עזרא ונחמיה ,הביעו החוקרים דעות שונות .חלקם אמרו כי עזרא הכיר רק את
תורת הכוהנים ,ואחרים טענו שעזרא הביא קובץ חוקים מבבל שאינו מוכר לנו .דעה אחרת קבעה שעזרא לא היה רק
"מוסר" התורה ,אלא יצר וערך את הכתובים מהם קרא .לדעת קרייג ( ,)289 :1990עזרא הניח את הבסיס ממנו צמחה
היהדות המאוחרת שנסמכה על התורה שלא היתה ידועה ברובה ,וחלקו של עזרא ביציקת תוכן לדת היהודית שעתידה
לא נראה בטוח מאז החורבן בשנת 586לפנה"ס היה משמעותי ביותר .חיבור חוקי התורה חורג מתחום העבודה ,ולדיון
בנושא ראו :וולהאוזן ;76 –74 :1953זר כבוד תשכ"ג ; 11–10 :קאולי ; XVIII – XXVII :1967קוך ;183-180 :1974
קוגינס ;63 :1975ברייט ;278-274 :1981דמסקי תשמ"ג ;49 :קרוזמן ;58 –47 :1985וויליאמסון ;93– 91 :1985יפת
;102-99 :1988בלום ;89 – 79 :1990קנאוף ;96 –84 :1994בלנקינסופ ;62 –56 :2001גרבה .99 :2001
" 197נדה" היא "טומאת האישה בעונתה" :ויקרא י"ב ,5 ,2ט"ו ,33-19י"ח ;19במדבר י"ט ,13 ,9אך משמעותו
המ טאפורית של הביטוי רחבה יותר ,והוא מבטא גם פריצות וזוהמה ":חטא חטאה ירושלים על כן לנידה היתה… כי
ראו ערוותה…" (איכה א' " ,)8היתה ירושלים לנדה ביניהם" (פסוק ,)17והשוו אחיטוב .785 :1965המונח "תועבה"
משמש לתיאור כל דבר משוקץ נאלח ולא מוסרי :בדברים י"ב ,31י"ח ,12ובמשלי ט"ז ,12כ"א ,27משמש הביטוי
לתיאור חטאי פולחן ומוסר ,ובספר ויקרא י"ח ,30-22כ' ,13הוא משמש לשלילת משכב זכר .יחזקאל (פרק ט"ז)
השתמש במונח זה כשם כולל לכל סוגי החטאים הדתיים והמוסריים .עוד בנושא ראו :מילגרום .468– 466 :1976
198מילגרום .467 :1976
122
הפך בימי שיבת ציון ל"זרע הקודש" במשמעות ביולוגית .נוצר מאבק גלוי בנושא שייכותם או אי
שייכותה של "השארית" לעם היהודי המתהווה בארץ ,והבעיה צצה במלוא חריפותה :מיהו עם
ה'? האם עובדי ה' שלא גלו אינם חלק מכלל ישראל? חוקרים שונים 199,אשר ניסו לרכך את
משמעותו החריפה של המונח ,טענו שרעיון שמירת "זרע הקדש" לא נטבע על מנת לאפיין את
מוצאם הביולוגי של שבי הגולה ,אלא על מנת לשמור על הטוהר הדתי שלהם מפני עירוב עם
מנהגי התועבה של הנכרים .אולם ,הצגת קשרי הנשואים עם "העם הזה" "הנשאר" כתועבה,
מקשה על קבלת פירוש זה.
ד) סיכום ומסקנות
א .בספרי הנביאים חגי וזכריה נזכר רק דריוש מלך פרס ,ובתוכנן משקפות הנבואות את התקופה
שקדמה לבניית בית המקדש השני.
ב .בניגוד לדעתם של החוקרים הסבורים כי ספרי הנביאים והתאריכים המופיעים בהם אינם
משקפים כתיבה בת הזמן ,אני סבורה שהנבואות והתאריכים המדויקים הנקובים בראשן
מהימנים ,והנבואות המשקפות את האידיאולוגיה שרווחה באותו פרק זמן ,נכתבו סמוך
לאמירתן.
ג .את זמן חיבורם המוקדם של ספרי הנביאים אפשר לעגן ,בין השאר ,בלשון העברית הקלאסית
המופיעה בהם ,זאת בניגוד לעברית המקראית המאוחרת המצויה בספר עזרא-נחמיה .אין
בנבואות חגי וזכריה מילים פרסיות ,והשפעת הארמית בהם אינה ניכרת.
ד .חיבורם המוקדם ניכר ביחס האוהד לכוהן הגדול ,וביחס הכבוד לצאצא מבית דוד שחגי מייחל
לכינון מלכותו .יחס זה עומד בניגוד גמור למציאות המתוארת בספר עזרא-נחמיה המשקף עימות
חריף עם בית הכהן הגדול ,והתעלמות מוחלטת מבית דוד.
ה .הכינויים שבהם השתמשו חגי וזכריה כאשר פנו לקהלם כגון" :העם הזה"",בית יהודה ובית
ישראל" "עם הארץ" ,דומים וזהים ברובם לכינויים המצויים בספרים מלכים וירמיהו .הכינוי
"עם הארץ" ,שהופנה בספרי הנביאים חגי וזכריה אל העם כולו ,התגוון בספר עזרא-נחמיה ללשון
רבים" :עמי הארצות" ,והפך לכינוי המבדל את שבי הגולה מיושבי הארץ שכונו על ידי המחבר:
199בהם :ויינפלד תשכ"ד ;238 :פנשם ;125 :1982גונווג ;186 :1985קוכמן .81 :1994
123
"צרי יהודה ובנימין" .מחבר ספר עזרא ראה בשבי הגולה "זרע הקדש" אליהם לא ניתן להסתפח.
ו .זכריה התייחס בדבריו גם ליישובים מחוץ לירושלים ,והזכיר את מקדש בית אל אליו הגיעה
משלחת להתייעצות עם הכהנים .התייחסות למקדש בית אל כמקום פולחן לא יכול היה להיכתב
על ידי הפלג הבדלני באמצע המאה החמישית לפנה"ס שהיה אמון על הכתובים .מבחינת מחבר
ספר עזרא-נחמיה ,העיר היחידה בה קיים מקדש היא ירושלים.
ו .אין בדברי הנביאים רמז לעימות או לאנטגוניזם בין השבים לנשארים ,ושניהם דרשו מכל העם
כאחד לבנות את בית המקדש .תיאור זה מנוגד למצב היחסים בין הקבוצות בירושלים באמצע
המאה החמישית לפנה"ס .לאחר הגעת עזרא ונחמיה לירושלים נעשה מאמץ אדיר להפריד ,לייחד
ולנתק את אוכלוסיית השבים מתושבי הארץ שלא גלו.
כלל הראיות שהצגתי מובילות למסקנה ,שספרי הנביאים חגי וזכריה חוברו בשלהי המאה
השישית לפנה"ס ,לפני בניית בית המקדש השני .ספרים אלה משקפים תמונת מצב שקדמה
להגעתם של עזרא ונחמיה ,לפני פרוץ המשבר בין נחמיה לבין בית הכוהן הגדול ,ולפני הקרע עם
השומרונים.
124
.4האידיאולוגיה המשתקפת בספר עזרא-נחמיה
א) מבוא לספר עזרא-נחמיה
ספר עזרא נחמיה הוא המקור המקראי החשוב ביותר להכרת החיים בארץ בפרק הזמן שבין
"הצהרת כורש" ( 539לפנה"ס) וראשית ימי שיבת ציון ( 538לפנה"ס) ,לבין תקופת פעולתם של
עזרא ונחמיה שהגיעו לירושלים באמצע המאה החמישית לפנה"ס 1.הספר קרוי על שמם של שני
המנהיגים שהגיעו לירושלים כשישים שנה לאחר בניית המקדש ,ומחברו התמקד בפעילותם תוך
הדגשת חלקם בקביעת הזהות הלאומית היהודית ,וקביעת אופייה של הדת היהודית לדורות.
2
בתרגום השבעים ובכתובים העבריים העתיקים שבידינו 3,מקובצים שני הספרים במסגרת ספר
אחד ששמו "עזרא" ,והוא נחלק לשני חלקים ,כמו ספרי היסטוריוגרפיה אחרים במקרא :שמואל,
מלכים ,ודברי הימים 4.חז"ל ייחסו לעזרא הסופר את חיבור הספר כולו ,וקבעו את זמנו לימי
ארתחשסתא" :עזרא כתב ספרו ויחס של דברי הימים עד לו… ומאן אסקיה ,נחמיה בן חכליה"
(בבא בתרא ט"ו ע"א) 5.מחבר הספר תיאר את קורות חייה של קהילת הגולים ששבה ליהודה,
והבליט את הלגיטימציה שלה להגדרתה הבלעדית כעם ישראל ,כשמנגד מרחפת סכנת ההטמעות
ב"עמי הארץ".
6
בניגוד לקורות ממלכת ישראל עד לכיבוש האשורי ,ולקורות ממלכת יהודה עד סוף ימי הבית
הראשון המתוארים בהיסטוריוגרפיה המקראית בצורה סיפורית 7,ספר עזרא-נחמיה אינו ממשיך
בתיאור מהמקום שבו נפסק ספר מלכים .הספר פותח את הרצאת קורות עם ישראל ב"הצהרת
כורש" ( 539לפנה"ס) ,ובכך מדלג על תקופה של למעלה מחמישים שנה ,מחורבן יהודה עד שיבת
1לדעת וייזר ( ,)328 :1986ספר עזרא-נחמיה הוא המקור היחיד להכרת התקופה.
2ברייט .72–71 :1960
3קודקס לנינגרד ,קודקס אלפו ,וכן בכתובים הקדומים של אבות הכנסייה.
4גונווג ;29–28 :1985אשכנזי ,12 :1988ושם הערות .7–6מקור ההפרדה הוא בכתבי היד היווניים שנמסרו בידי
הנוצרים .אוריגינס היה הראשון שחילק את הספר לשניים .חלוקה זו אומצה בוולגטה ,וממנה הועתקה לתנ"ך
הנוכחי (רופא .)177 :2006
5עזרא מוזכר רבות ונכבדות בספרות התנאים" .תניא ר' יוסי :ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא
קדמו משה" (סנהדרין כ"א–כ"ב ) .עוד נאמר שם ,שתרומתו של עזרא במניעת ההתבוללות כמוה "כאסמכתא להלכה
מקובלת ממשה מסיני" .לעומת זאת ,בן סירא אינו מזכיר כלל את עזרא אלא רק את נחמיה ,והסברה היא שבן סירא
העריך יותר את פועלו של נחמיה עקב בניית החומה בתקופתו.
6יפת ;302 :1991 ;155 :1990תשנ"ז.221 :
7המקורות החשובים שהיו תחת ידי מחברי קורות ממלכת ישראל וממלכת יהודה הם :סיפורי הנביאים ,רשימות
מלכים ושנות מלכותם ,ומקורות כתובים אחרים שכללו ידיעות על מפעלם ועל יחסי החוץ שלהם (נאמן .)26 :2001
125
ציון ,תוך התעלמות מוחלטת מתקופת הגלות 8.ספר מלכים חותם בחורבן המקדש ,ביזת אוצרות
המקדש ,וגלות ירושלים .ספר עזרא פותח בשיבת הגולים לירושלים ,החזרת כלי המקדש אשר
נבזזו ,ובניית המקדש .גולי בבל שבו "איש לעירו" (עזרא ב' )1ובראשם עמדו זרובבל נכדו של
יהויכין מלך יהודה הגולה (מלכים ב' כ"ד 13-12דברי הימים א' ג' ,)19-17וישוע נכדו של שריה
כהן הראש שהומת בירושלים (מלכים ב' כ"ה.)20-18 ,
החורבן והשיבה בשני הספרים מתוארים במונחים דומים ,וניתן להציגם כתקבולת כיאסטית:
מלכים:
עזרא:
חורבן המקדש
השיבה ליהודה
ביזת המקדש
השבת כלי המקדש שנבזזו
גלות יהודה
בניין המקדש וחנוכתו
ב) הרכב הספר וזמן חיבורן של היחידות הספרותיות העוסקות באוכלוסיית הארץ
ספר עזרא-נחמיה נחלק לשתי חטיבות סיפוריות ,העוסקות בשתי תקופות עיקריות בחיי השבים
שפער של עשרות שנים מפריד ביניהן :החטיבה הסיפורית המתארת את התקופה הראשונה בחיי
השבים ,מצויה בפרקים א'-ו' ,והמפעל המרכזי שלה הוא הקמת בית המקדש השני .חטיבת
פרקים זו מעוצבת "כתקופת דור" בה פעלו שני מנהיגים ,האחד בעיקר במישור הדתי ,והשני
בעיקר במישור המנהלי 9 .ראשיתה ב"הצהרת כורש" ובעלייה מפרס בהנהגתם של ישוע בן יוצדק
וזרובבל בן שאלתיאל 11,והיא נחתמת בבניין המקדש ובחנוכתו בשנת שש לדריוש (עזרא א'–ו').
12
לדעת יפת ,בחטיבה סיפורית זו בחר העורך להשתמש במקורות ספרותיים קיימים ,ומיעט
להתערב בהם או לשנותם.
8פורטן ;7–5 :1977יפת תשנ"ז.112 :1993 ;219 :
9יפת .111 :1993 ; 355–354 :1968
10במקום זה ישוע אינו מכונה "הכוהן" ,אך אפשר ללמוד על מעמדו מהביטוי העקיף" :ישוע בן יוצדק ואחיו
הכוהנים" (עזרא ג' ,2י' .)18על היותו כוהן גדול אפשר ללמוד מנחמיה י"ב .26 ,10 ,7בספר חגי הוא מכונה במפורש
"הכהן הגדול" (חגי א' ;14 ,12 ,1ב' )4 ,2וכך גם בספר זכריה (זכריה ג' 1ועוד).
11בספר חגי (חגי א' ;14 ,1ב' )21 ,2נזכר זרובבל בן שאלתיאל בין ראשי המנהיגים וכ"פחת יהודה" .בספר עזרא-
נחמיה הוא אינו נושא תואר אדמיניסטרטיבי ,ועל מנהיגותו אפשר ללמוד מהתיאור העקיף" :ויגשו אל זרובבל ואל
ראשי האבות" (עזרא ד' .)2על האיזכור הבודד של ששבצר ראו :ברטל תשל"ט.366–362 :
12במונחים כרונולוגיים זוהי תקופה של 22שנה 516–538 :לפנה"ס (יפת .)112 :1993
10
126
המקור העברי פותח את חטיבת הפרקים ומסיים אותה (עזרא א'–ד' ,6ו' ,)22–19והמקור הארמי
מצוי במרכזה (עזרא ד' –7ו' ,)18כך שהחלק העברי מהווה מעין מסגרת שבתוכה משוקע המקור
הארמי 13.בתוך דברי מסגרת סיפוריים שיקע העורך הדו-לשוני רשימות ,תעודות בודדות
ומסמכים ,ושילב אותם ברצף שיצר 14.מידת מהימנותם של הרשימות הללו אינה ברורה ,היות
שהאירועים המוזכרים בהן אינם מובאים בסדר היסטורי-כרונולוגי ,ולא ניתן לשחזר באמצעותן
אירועים אלה 15.לא ידוע אם הן הועתקו מתעודות מקוריות ,או שעברו עריכות ועיבודים שונים
עד לשילובן הסופי בספר עקב חשיבותן בעיני המחבר 16.גם שמות האישים ורשימת מלכי פרס
אינם מובאים בסדר כרונולוגי-היסטורי רצוף 17,ולדעת גונווג ,יפת קרול וגרבה 18,שילובם בטקסט
נעשה בעיקר מסיבות תמטיות ואסוציאטיביות.
19
היעדר סדר קוהרנטי המתבטא בין השאר ,בהימנעות מציון תאריכים מפורשים ובכפילות
בתיאורים 20,אשר כמה מהם אף מוצגים באופן שונה בתוכן ובתאריך ,וכמה מהם סותרים
תיאורים מקבילים בספרי נביאי התקופה חגי וזכריה 21מעיד ,שיחידת פרקים זו בנויה על פי
מערכת כללים שאינה כפופה "לכללי כתיבה" היסטוריים-כרונולוגיים .נראה כי תיעוד כרונולוגי
"אובייקטיבי" לא היה ממטרות הכותב ,אשר לא התכוון מלכתחילה לתאר היסטוריה צרופה,
אלא ביקש להציג את עמדותיו באשר למטרת השיבה לירושלים ,ואת תפיסתו בדבר ייסודו
המחודש של עם ישראל 22.הגדרתו של טלמון 23את הסיפור בפרקים א'–ו' כבלתי אחיד או בלתי
13על מהימנותם של המסמכים הארמיים ועל שילובם בטקסט ראו :גרבה .550–531 :2006
14יפת ;111 :1993נווה .9–7 :2000
15קליין ;674 :1999 ;368 :1976אנדרסן ;29 :1958אייספלד ;542 :1966קיזר ;39 :1975אשכנזי ;16–13 :1988יפת
; 113–111 :1993תשנ"ז2000 ;182–181 :ב ;347–346 :גרבה :72 :2004אדלמן ;157–154 :2005רייט 2007א–334 :
.348
16זר כבוד ;144 :1964יפת ;85–84 :1982תשנ"ז ;226 :ויליאמסון ;8–3 :1983קלינס ;32 :1984ליפשיץ תשנ"ז:
;371–369תשס"ד ;187 :שטרן .431–428 :2001
17לדוגמה :פרק ד' 23–6פותח בסיפור בניית המקדש בימי זרובבל ,אך בהמשך עוסק הפרק בבניין ירושלים והחומה.
בפסוקים 7–5שילב העורך אירועים שונים מחיי השבים ,אשר התרחשו בימי כורש ( 530–538לפנה"ס) ,דריוש (–522
486לפנה"ס) ,אחשוורוש ( 465–485לפנה"ס) וארתחשסתא ( 424–464לפנה"ס) ,כשפער הזמן בין כורש לארתחשסתא
הוא למעלה משמונים שנה.
18גונווג ;30 :1985יפת ,115–114 :1993ושם הערה 2000 ;32ב ;347 :קרול ;36–35 :1994גרבה :1999 ;19–17 :1998
.21–20
19לדעת יפת ,ניסיון לשבץ את האירועים ההיסטוריים המתוארים בספר עזרא-נחמיה על פי סדר מלכי פרס ,איננו
עומד בביקורת היסטורית ,אף אם לכאורה נראה כי יש שם התאמה מלאה .שץ ( )132–129 :1986הציע רשימה שלה
סדר שונה ובה שמות מלכים נוספים .מהשוואת הרשימה בספר עזרא-נחמיה לרשימת מלכי פרס המשוחזרת
ממקורות פרסיים ,יווניים ובבליים ,מתברר כי אמנם חסרים ברשימה הנוכחית שמות אחדים ,אך היא תואמת ברובה
את הסדר הנכון .לדעת הכהן ( ,)71 :1987ייתכן כי העורך בחר שלא להזכיר את שמם של כל מלכי פרס ,אלא על פי
מידת הר לוונטיות שלהם לאירועים ביהודה .לדוגמה ,הכתוב אינו מזכיר את כנבוזי ,אשר מלך אחרי כורש ,ואזכור
ארתחשסתא אינו מתחיל עם עלייתו לשלטון או בסופו ,אלא רק בהקשר לעליית עזרא ונחמיה.
" 20הצהרת כורש" ,לדוגמה ,המובאת בשני נוסחים שונים בפרק א' ובפרק ו'.
21דוגמה לכך היא תיאור מצבו הכלכלי הקשה של העם בחגי א' לעומת הרווחה הכלכלית המתוארת בעזרא ג' .7
22כוגן ;289–287 :1988אלברטס ;452–451 :1994דייויס .32 :1999
23טלמון .28–26 :1977
127
רציף ,וכתוצר ספרותי המעובד בהתאם לתכנית העורך ,קולעת .לשיטתו ,העריכה בפרקים אלה
גסה מדי ,וה"תפרים" בין המקורות ניכרים היטב .אין בכל ספרות המקרא ההיסטוריוגרפית
סיפורים שיד העורך ניכרת בהם כל כך כבחטיבת הפרקים א'–ו' בספר עזרא .פרקים אלה רוויים
באידיאולוגיה בדלנית המתמקדת בשבי הגולה בלבד .מחבר יחידת פרקים זו קבע ,שרק לגולים
הותר לשוב לירושלים ולבנות "יחד" את בית המקדש ,וכל מי שנמצא בארץ מלבדם הם "צרי
יהודה ובנימין" (עזרא ד' .)3–1לאור זאת ,מקבלת חיזוק ההנחה שלפיה ,עיקר קורותיהם של שבי
ציון המתוארים בפרקים א'–ו' משקפים מציאות הקרובה יותר לזמנו של העורך היהודאי באמצע
המאה החמישית לפנה"ס ולרוח התקופה שבה כתב את חיבורו .רוב חוקרים 24סבורים שיחידת
פרקים זו מאוחרת ,שנכתבה כסיכום מגובש מראשית השיבה ועד חנוכת המקדש ,מתוך
פרספקטיבה היסטורית כהקדמה לחיבור המתאר את קורות השבים ,ואת הסיבות לעיכוב בניית
המקדש .זמנה נקבע לסוף המאה הרביעית לפנה"ס ,והיא התחברה בנפרד מסיפור הגעת עזרא
ונחמיה.
לאחר פער של כשישים שנה מבניית המקדש ,המאופיין ב"שתיקת מקורות" 25,תיאר המחבר את
התקופה השנייה בחיי השבים .יחסי הגודל בין שני החלקים בספר עזרא-נחמיה מעידים על
החשיבות שייחס המחבר לכל תקופה :על תקופה שנמשכה כשמונה עשורים ,דיווח המספר
בשישה פרקים ,שהתפרשו על פני כמאה חמישים ושבעה פסוקים בסך הכול .על תקופת עזרא
ונחמיה ,שנמשכה פחות ממחצית התקופה הראשונה ,הרחיב המספר למעלה מפי שלושה ,ותיאר
אותה בחמש מאות עשרים ותשעה פסוקים .הפער העצום בין התיאור המצומצם של התקופה
הראשונה ,לבין ההרחבה והפירוט של התקופה בה פעלו עזרא ונחמיה ,מעיד על חשיבותה
24בהם :הלשר ;14 :1923ביקרמן ;250 :1946ווגט ;49–46 :1966ויליאמסון ;117 :1985אשכנזי;45–43 :1988 :
;174–169 :1989יפת ;113 :1993תשנ"ז .506–497 :2006 ;221–218 :בדפורד ;78 :2001ליפשיץ תשס"ד ,149 :ושם
הערה .108
25כשם שאין בידינו מקורות כתובים על התקופה אשר חלפה מחורבן יהודה וגלותה עד שיבת ציון ,כך אין בידינו
מקורות על התקופה שחלפה מבניית המקדש עד עליית עזרא לירושלים ,שאירעה כשמונים שנה לאחר "הצהרת
כורש" ושיבת גל העולים הראשון לעיר ,וכשישים שנה לאחר בניית המקדש ( 458לפנה"ס) .אולם באמצעות משפט
חיבור קצר" :ואחר הדברים האלה" (ז' ,)1גישר העורך על תקופה ארוכה זו ,ערפל את פער הזמן שחלף מבניית
המקדש בימי דריוש (עזרא ו' ,)22–14והסמיך את עליית עזרא לחגיגת חנוכתו .לדעת ויטון (,)107–106 :1910
בתקופה זו התרחשו האירועים המתוארים במגילת אסתר ,אך היות שמטרתו של עזרא בכתיבת ספרו הייתה להנחיל
את עיקרי הדת בקרב הגולים ששבו ,הוא בחר שלא לסטות מהנושא ,ופסח על האירועים שלא תאמו מטרה זו .ייתכן
כי בתקופה זו התרחשו האירועים שאותם מתאר ויטון ,אך ברור כי התקופה לא הייתה "נטולת אירועים" כפי שטען
ויינברג (.)47 :1997
128
ומשמעותה של הנהגת עזרא ונחמיה בעיני המחבר .מבחינתו ,עד להגעתם ולהנהגתם של עזרא
ונחמיה ,קורות העם בירושלים אינם משמעותיים.
את התקופה השניה פתח המחבר בעליית עזרא ונחמיה לירושלים 26,ושילב בה שתי יחידות
ספרותיות שהיו במקור יצירות נפרדות ,אותן עיצב כתקופת דור רצופה :סיפור עזרא ,שהכתיבה
בו בגוף ראשון מועטה (עזרא ז' –12ט' ,)15וסיפור נחמיה 27.בסיפור עזרא קיבץ העורך מספר
אירועים אותם ריכז בשנה אחת :מהחודש הראשון בשנה השביעית לארתחשסתא 28,ועד "יום
אחד לחודש הראשון" שנה לאחר מכן (עזרא ח' ,31עזרא י' 29.)17ספר נחמיה אף הוא פותח
26במחקר נטוש ויכוח על מועד הגעתם של עזרא ונחמיה לירושלים ,ולא כל החוקרים קיבלו את קביעתו של העורך,
ולפיה קדמה שליחותו של עזרא לשליחותו של נחמיה .ויטון ;32 :1910אולברייט ;112 :1920רודולף ;36 :1949סנית
;39 :1951באומן ;27 :1954אייספלד ;64 :1966גרנט ;19 :1984יפסן ;21 :1985ויליאמסון xliv–xxxix :1985
אשל ;335 :2000רופא ,180 :2006סבורים ,כי עזרא הגיע לירושלים אחרי הפעם הראשונה בה פקד נחמיה את העיר.
לשיטתם ,שהותו הראשונה של נחמיה הייתה קצרה ונמשכה כחמישים ושניים יום ,ובתקופה זו הוא בנה את חומות
ירושלים על פסגת קו פרשת המים (היות שאזור המורדות החיצוניים היה הרוס באופן שאינו ניתן לתיקון) ,ועזרא
הגיע לאחר שהסתיימה בנייתה .כראיה ,הם הציגו את תפילת עזרא (עזרא ט' ,)9–8בה הודה לה' על הקמת "הגדר
ביהודה ובירושלים" ,וטוענים כי הגדר היא החומה שבנה נחמיה .נימוק נוסף נסמך על עזרא י' ,16ולפיו ,עיצומו של
המאבק לגירוש הנשים הנכריות התרחש "ביום אחד לחודש העשירי לדריוש ."...אזכור דריוש בסיפור עזרא מעיד,
לדעתם ,שעזרא הגיע לירושלים בימי דריוש ב' ולא בימי ארתחשסתא ,אך העורך שרצה "לארגן" לעזרא עלייה
מרשימה מפרס ,שכח להעלים את "העדות המרשיעה" הזאת מהטקסט .החוקרים הדוחים את הטענה ששליחות
נחמיה קדמה לזו של עזרא ,הציעו לקרוא את הפסוק" :ביו ם אחד לחדש העשירי לדרוש ,"...במקום לדריוש ,שכן
לדעתם ,לא סביר כי עזרא ,שעל פי הכתוב עלה לירושלים בשנה השביעית לארתחשסתא ( 458לפנה"ס) ,השהה את
פעולתו לגירוש הנשים הנכריות כשלושים וחמש שנה לאחר הגעתו לירושלים ,עד ימי דריוש ב' ( 423לפנה"ס) .שנה זו
מתאימה לעל ייתו השנייה של נחמיה לירושלים לאחר שהותו בפרס .חיזוק נוסף לטענה שעזרא עלה לירושלים אחרי
נחמיה (בשנת שבע לארתחשסתא השני 397לפנה"ס ,או בשנת שלושים ושבע לארתחשסתא הראשון 428לפנה"ס),
מצאו בשם הכהן הגדול ששרת במקדש בשנת 407לפנה"ס .בתפילת עזרא על "מעל הגולה" שנשאו נשים נכריות,
נאמר כי הלך אל לישכת יוחנן בן אלישיב שבמקדש והתאבל שם (עזרא י' .)6על נחמיה נאמר כי בא לירושלים
בתקופת כהונתו של אלישיב הכהן הגדול אשר בנה עם אחיו הכהנים חלק מהחומה (נחמיה ג' .)1משמע ,נחמיה בא
בתקופת האב ,עזרא הגיע בתקופת הבן .גם נימוק זה נוכל לדחות על הסף :כתוב אמנם שעזרא הלך ללשכת יוחנן,
ומתוך רשימת הכהנים (נחמיה י"ב ,)22למדים שיוחנן הוא נכדו של אלישיב (מור .)46 :2003אך לא נאמר שעזרא
הלך ליוחנן עצמו ,או פגש אותו .כלומר ,בכתיבה המאוחרת להתרחשות האירועים ,סביר להניח שהמחבר כינה את
הלישכה בשם" :לישכת יוחנן" ,שם שהיה מוכר לו ולבני דורו ,אך שימוש בשם זה אינו יכול להוות ראיה ששליחות
נחמיה קדמה לזו של עזרא (תדמור .)11-9 :1983הנימוק השלישי אותו הציגו החוקרים השונים לקדמות שליחותו
של עזרא מתייחס למצבה של אוכלוסיית ירושלים במועד הגעתו ,לעומת התיאור המקביל ב"זכרונות נחמיה".
בתיאור הגעת עזרא לירושלים (עזרא ח' ,)35-33מסופר שעזרא ואנשיו הביאו כסף זהב וכלים רבים לבית המקדש,
העלו קורבנות לה' ,ובירושלים נקבצו "קהל רב מאוד" (עזרא י' .)1לעומת זאת ,הגעת נחמיה מבבל לירושלים
מתוארת בצניעות ובחשאיות (נחמיה ב' )16-11המדגישה את עליבותה של העיר ,וללא קהל משתתפים .אולברייט
(עמוד )49הדגיש שבניגוד לתיאוריו העגמומים של נחמיה על מצבה של העיר ,אין בדברי עזרא ולו תיאור אחד על
הריסותיה של ירושלים או חומתה ,ומסקנתו היא שעזרא מצא עיר מסודרת במידת מה .הצעה אחרת העלה נות
( ,)76 :1958ולדעתו ,עזרא אמנם הגיע לירושלים לפני נחמיה ,אך פעל בימי ארתחשסתא השני ,לפני תום כהונת
נחמיה ,כך שהיתה ביניהם תקופת חפיפה .מקונוויל ( )29-28 :1973סבר שעזרא ונחמיה פעלו בו זמנית בירושלים ,אך
בתחומי אחריות שונים :נחמיה ניהל את הטיפול השוטף בענייני חולין ,ועזרא היה המנהיג הדתי ,ויחד הם נכחו
בטקס קריאת התורה וחנוכת החומה (נחמיה ח' ;9י"ב ,)38-36ופועלם המשותף ניכר בטקסטים הבודדים כגון:
תיאור חנוכת החומה ,וצירוף שמו של עזרא מעיד על כך .הצעתו של מקונוויל מתרצת את מיעוט הטקסטים
הקושרים את שני האישים באופן ממשי ,אך גם הנחתו אינה סבירה יותר מזו המקדימה את שליחות נחמיה לשליחות
עזרא .נראה לי שהשניים לא פעלו יחד מלכתחילה ,היות שקשה להבין מתוך הכתובים ,וממימדיה של יהודה הקטנה,
מדוע ישלח המלך הפרסי שני אישים רמי מעלה ,בעלי סמכויות דומות לירושלים באותה עת .מביצוע פעולותיהם של
השניים נראה ששליחותו של עזרא קדמה לזו של נחמיה ,היות שפעולותיו של נחמיה היו דרסטיות ,ולא סביר שהיה
נוחל הצלחה אילו נקט בהן לפני שנעשתה פעולת הכנה ארוכה של עזרא .סביר להניח ש"הכשרת הלבבות"" ,ועבודת
השטח" המסיבית שנעשתה על ידי עזרא כשלוש עשרה שנה לפני הגעת נחמיה לירושלים ,תרמה להצלחת הזרם
הבדלני .ואכן ,בניגוד לדעה לפיה קדם נחמיה לעזרא ,סבורים חוקרים רבים בהם :קויפמן תשכ"ז; רייט ;1958ברייט
;1960סאלי ;1978בלנקינסופ ;1988יפת ;107 :1998תשנ"ז ;117 :1993 ;224קרוס ,2002שעזרא הגיע לירושלים
בשנת 458לפנה"ס ,כשלוש עשרה שנה לפני נחמיה ,ופעולת גירוש הנשים בה החל למעלה מעשור לפני בואו של נחמיה,
התחדשה במלוא התנופה על ידי נחמיה ,והובילה לחתימה על האמנה שנועדה בעיקר לחדד את החוקים האוסרים על
נשואים מחוץ לקהל השבים .נושא זה לא יורח בעבודה.
27יפת .112 :1993
129
בהגעתו לירושלים בחודש ניסן בשנה העשרים לארתחשסתא א' (נחמיה פרק ב' 30.)1הספר מתחיל
כחיבור אוטוביוגרפי ,הכתוב ברובו בגוף ראשון (נחמיה א' –1ז' ,)5ומקובל על חוקרים רבים,
31
כי פרקים אלה אותנטיים ,ומשקפים את "זיכרונות נחמיה" כמסירתם 32.בדומה לסיפור עזרא,
הציג העורך המאוחר את כל פעולותיו של נחמיה בשנה אחת 33,וכדי ליצור סינכרוניזציה
בפעולותיהם של עזרא ונחמיה ,סטה העורך בפרקים ח'–ט' מהרצף הרעיוני ,ותיאר את מעמד
קריאת התורה בציבור על ידי עזרא ואת חגיגת חג הסוכות .חוקרים רבים 34,סבורים ,שהפרקים
הללו ,ולצדם תפילת הווידוי של העם תוך קיום צום ואבל ,נסמכים על בסיס היסטורי מהימן ,אך
הם נטע זר במיקומם הנוכחי ,ומתאימים בתוכנם הספרותי לתפילת עזרא בפרקים ט'–י' ,בספר
הקרוי על שמו.
35
לתיאור תקופת כהונתו השנייה של נחמיה הסמיך העורך את הידרדרות המצב הדתי בירושלים,
שהתאפשר עקב היעדרותו מהעיר" :ולקץ הימים נשאלתי מן המלך ואבוא לירושלים" (נחמיה
28הכוונה לארתחשסתא א' אשר מלך בשנים 424–464לפנה"ס ,ושנתו השלושים ושתיים היא שנת 432/433לפנה"ס.
תאריך זה עולה בקנה אחד עם דברי נחמיה בפרק ה' ,14על היותו פחה "בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלושים
ושתיים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה" ,וראו :ויליאמסון ;382 :1985קוכמן .202 :1994
29יפת .113 :1993במונחים כרונולוגיים זוהי תקופה של 26שנה :משנת 432–458לפנה"ס.
30על פי הכתוב ,הגיע נחמיה לירושלים כשלוש עשרה שנה לאחר עליית עזרא ,בשנת 445לפנה"ס .תאריך עליית
נחמיה ,שחל בשנה העשרים למלכות ארתחשסתא א' ,הוכח כנכון בגילויים של מכתבי יב משנת 407לפנה"ס ,שבהם
נזכר שמו של סנבלט (קויפמן תשכ"ז ;432 :רייט ;19 :1958ברייט ;71 :1960סאלי ;153 :1978ויליאמסון :1985
; xxii– xxiבלנקינסופ ;32 :1988טרונטוויט ;31 :1989גרין ;196 :1990יפת תשנ"ז ;219 :תשנ"ז;117 :1993 ;224 :
קרוס ;2002רופא .)180 :2006
31בהם :יפת ;78 :1982אשכנזי ;12 :1988טלשיר .169 :1988
32רייט (2007 ; 4 :2004א ,) 334 :הסבור שכל הספר נכתב בתקופה החשמונאית ,מתנגד לקביעה זו ,ולדעתו" ,זיכרונות
נחמיה" היו במקור דיווח קצר אשר הורחב על ידי עורכים רבים לאורך שנים ,עד חתימתו הסופית .אחת הראיות,
לדבריו ,מצויה בפסוק הפתיחה של הספר" :דברי נחמיה...בחודש כסלו" .אולם במקום להביא את דברי נחמיה
בהמשך הפרק ,מופיעה תפילה ואחריה דברי חנני" .דברי נחמיה" מובאים רק בפרק ב' (פסוק ,)1בחודש ניסן.
מסקנתו היא שהתיאור כולו מאוחר ,וכי במקור גם השיחה עם ארתחשסתא לא נערכה במועד המצוין בפרק ב' – 1
חודש ניסן ,אלא בחודש כסלו ,כפי שכתוב בפרק א' .1פרקים ז' –6י"ג 3מתאפיינים בגיוון ובחוסר אחידות ספרותית.
לעתים הכותרות בראשי הפרקים ,או הפסקאות ,באות בסתירה לתוכנן ,ומהדברים ברור שאלו אינם דברי נחמיה
עצמו .על כך ראו :סגל תש"ג ;87 :אייספלד ;81 :1966יפת ;115 :1993קוכמן ;198 :1994גרבה ,21 :1999ושם הערה
.45
33ויליאמסון ; xxii–xxi :1985יפת .115 :1993
34בהם :רודולף ;97 :1949אייספלד ; 595 :1966ענת תשל"ט ;196 :קוכמן ; 4 :1984ויליאמסון ;276 :1985
בלנקינסופ ; 41–39 :1988הרן תשמ"ט ;94 :יפת ; 117 :1993גרבה ; 118 :1998אשל ;335 :2000אלברטס :2006
.201–199
35על סמך נימוקים תיאולוגיים ולשוניים הציע ולץ' ( )39–27 :1935לייחס את תפילת עזרא לסופרים ישראלים ,אשר
הגיעו לירושלים מהאזורים שמצפון ליהודה לאחר נפילת שומרון ( 720לפנה"ס) .טיעוניו העיקריים הם ,שבתפילת
עזרא מזכיר פסוק 32את "מלכי אשור" ולא את מלך בבל שהגלה את יהודה ,וכן שאין בתוכנה אזכור לגלות יהודה
או לשיבה לירושלים (וראו ויינפלד תשנ"ב ,147ושם הערות .)61–60בניגוד לדעתו סבורים גונווג ( )76 :1985ואומינג
( ,) 574 :2006כי התפילה בנחמיה ט' היא אחד הטקסטים המאוחרים אשר הוכנסו לקנון ,והיא נכתבה כשילוב של
טקסט כוהני ודויטרונומיסטי בסוף התקופה הפרסית ,בין השנים 330–400לפנה"ס .לשיטתם ,לתפילה זו אופי של
וידוי ,בדומה למזמורי תהילים שבהם מוצגים חסדי האל לעמו ,העומדים בניגוד למרדנותו החוזרת ונשנית של זה
האחרון.
130
י"ג 36,)7–6ובדומה לתקופה הראשונה ,גם כאן שילב העורך תעודות ,מסמכים ורשימות ,אשר לא
תמיד תאמו את הכותרת שאותה הציגו 37.יש בספר נחמיה רשימות שונות כגון :רשימת השבים
עזרא ב' =נחמיה ז' ,ורשימת החצרים (נחמיה י"א) 38.אולם הקושי העולה מקריאת הרשימות
הוא ,שחלק משמות היישובים המצויים ברשימה אחת ,נעדרים מרשימה אחרת ,ובאחדות מהן,
מצויינים יישובים שברור כי לא נכללו בתחומי פחוות יהוד 39,וידוע כי שבי בבל לא הגיעו
אליהם 40.חוקרים רבים 41סבורים ,כי ייתכן שבשל ריחוק זמן הכתיבה מהאירועים המתוארים,
ובשל חוסר ידיעתם את האירועים לאשורם ,או בשל מגמתיותם ,שילבו העורכים בחיבורם
רשימות המשקפות את ההתפתחות ההתיישבותית ביהודה לאורך זמן בתקופות השונות ,לא
במקומן הכרונולוגי ,ובכך שיבשו את מובנן המקורי .לדעת קוכמן וויליאמסון 42,הרשימות
בעיקרן ,יכולות לשמש כבסיס משוער להכרת תחום פחוות יהודה בתקופה הפרסית ,אבל
36על מרווח הזמן בין שתי התקופות גישר המחבר באמצעות משפט קישור עמום" :ולפני מזה אלישיב הכהן,"...
או" :ובכל זאת לא הייתי בירושלים" (נחמיה י"ג .)6 ,4מהכתוב משתמע שנחמיה עלה פעמיים לירושלים :פעם בשנה
המצוינת ופעם נוספת בשנה השלושים ושתיים למלכות ארתחשסתא – 433לפנה"ס .לדעת אררט (תשל"ו,)293 :
נחמיה עלה לירושלים פעם אחת בלבד ,עשרים וחמש שנה לאחר עליית עזרא ,תאריך המתאים לשנה השלושים
ושתיים לארתחשסתא מלך פרס – 433לפנה"ס ,אך עורך הספר לא הבין את פשר הביטוי" :ויהי בחדש כסלו שנת
עשרים" (נחמיה א' ,) 1וייחס אותו למועד הגעת נחמיה לירושלים ,אף על פי שבספר נחמיה (י"ג )6מצוין תאריך אחד
הקובע במפורש כי נחמיה עלה בשנה השלושים ושתיים לארתחשסתא .דעתו של אררט אינה סבירה ,מכיוון
שבפסוקים 13–6בפרק י"ג מסופר על הקמת לשכתו של טוביה במקדש ,שהתאפשרה רק עקב היעדרו של נחמיה
מירושלים .פעולתו האגרסיבית של נחמיה ,שבה השליך את טוביה ואת כליו מבית המקדש ,יכולה ללמד על כך שאילו
היה נחמיה בירושלים ,לשכה זו לא הייתה ניתנת לטוביה מלכתחילה.
37לדוגמא :נחמיה ז' פותח בהצגת בעיה ,ולפיה חומת ירושלים בנויה אך העיר איננה מאוכלסת" :והעיר רחבת
הידים וגדולה והעם מעט בתוכה" ,וכדי ליישבה קובצו שבי הגולה .אך לאחר הצגת רשימות היוחסין (פסוק ,)5
במקום להציג את רשימת האנשים המיועדים לגור בעיר ,קטע העורך את רצף הדברים והציב בפסוק 6את הכותרת:
"אלה בני המדינה העולים משבי הגולה( "...רייל ;24 :1907בטן ; 34–32 :1913בורוז ;76 :1956יפת .)116–115 :1993
38רשימת "החצרים" (נחמיה י"א )36–25אוטופית ,היא בעלת אופי ספרותי ורעיוני מובהק ,ויש לה זיקה ברורה
לרשימות הערים שבספר יהושע .מבין שלושים ושלושה היישובים הנמנים בה ,עשרים לא נזכרים עוד בספר עזרא-
נחמיה ורובם מרוחקים מגבול פחוות יהודה (ליפשיץ תש"ס ;31–21 :תשס"ד.)202–181 :
39ברשימות השבים (עזרא ב' נחמיה ז') לדוגמא ,נזכרים כחמישים יישובים ,אך שלושים מהם נזכרים רק פעם אחת,
ואין להם הקבלה ברשימות אחרות ,וכחמישה עשר יישובים (מרביתם באזור בנימין) נזכרים בשתי רשימות ,ואילו
ירושלים נזכרת בשתי הרשימות .חוקרים רבים ובהם :רודולף xxiii – xxii :1949קוכמן ;119 – 118 :1980
ויליאמסון ;349 :1985בלנקינסופ ;327 :1988גרבה ;60-59 :1998ליפשיץ תשס"ד ,196-186 :סבורים שחרף הדמיון
החיצוני בין שתי הרשימות ,וחרף כותרתן הזהה ,אופיים המעורב של השמות ,הסתירות ביניהם ,הכפלתם ,ויחסם
להקשר בו הם מובאים ,מלמדים שהרשימות נכתבו בזמנים שונים ,על ידי אנשים בעלי השקפה שונה על יישובה של
ירושלים ,ועל הרכב בתי האבות שאיכלסו אותה .יחד עם זאת ,קיימת הסכמה רחבה ביניהם באשר לרצף הענייני
ולקשר הספרותי בין שתי הרשימות .הם נוטים להניח שהרצף הסיפורי והזיקה ביניהן הם פרי עבודתו של עורך
מאוחר ,וכי הרשימה בנחמיה ז' היא הרשימה המקורית ,ואילו הרשימה בעזרא ב מאוחרת ,ונכתבה כוורסיה למקור
המשקף בתוכנו כמה גלי עליה מראשית ימי שיבת ציון ועד ימי נחמיה ,כאשר הגולים כבר ישבו בארץ.
40לדוגמא :לנחלת בנימין נוספו יישובים בצפון ,ובצפון מערב כגון :בית אל ולוד ,שלא היו שייכים לבנימין במשך
מרבית ימי הבית הראשון .הערים גזר ולוד נמצאו מחוץ לתחום היישוב היהודי ,היות שגזר נכבשה רק בשנת 142
לפנה"ס על ידי שמעון החשמונאי ,והוא ייהד את תושביה הנכרים (קלאי תשמ"ג.)76 :
41בהם :רודולף ; xxiii– xxii :1949אולברייט ;59 :1949גאלינג ;152 :1951שטרן ;433–432 :2001 ;241 :1971
כוכבי תשל"ב ;22 :קוכמן ;298 :1994 ;119–118 :1980יפת ;121 –111 :1993 ;85– 84 :1982וויליאמסון :1983
;30 –29 :1985 ;30 –1ברג ;9–8 :1987בלנקינסופ ;327 :1988קוכמן :254 :1994ויינברג תשנ"ז ;52 :ליפשיץ
תשנ"ז ;371- 369:תשס"ד ;187 :אוסישקין 2006א.149 :
42קוכמן ;119–118 :1980וויליאמסון .352 :1985
131
המקורות הכתובים הקרובים ביותר להכרת תחום פחוות יהוד הם מהתקופה ההלניסטית.
לסיכום הדיון על מהימנותן של הרשימות נכון יהיה לקבל את דבריו של שולץ 43שטען ,כי
חשיבותן הראשונה במעלה טמונה במיסוד אופייה הסגור של הקהילה השבה ,שאיננה פתוחה
לקבל את האנשים שהוקיעה מתוכה .מטרת מחברי הרשימות הייתה להציג רק את עולי בבל
כיושבי הפחווה ,תוך התעלמות מופגנת מאלה שנותרו ביהודה לאחר החורבן.
עקב מבנהו המיוחד של ספר עזרא -נחמיה ,שאינו מבוסס על סדר כרונולוגי-היסטורי רצוף או
שיטתי ,נחלקו דעות החוקרים בשאלות הקשורות באופן חיבורו .חוקרים כגון :סגל טלמון קוכמן
וקרמר 44סבורים ,כי למרות שהרקע ההיסטורי דומה בשני הספרים ,ספר עזרא-נחמיה נכתב
במקור כשני חיבורים נפרדים בזמנים שונים .לדעת קרמר ,הכפילויות השונות (כגון :רשימת
השבים בעזרא ב'=נחמיה ז') לא היו נכתבות לו היה זה חיבור אחד .גם ההבדלים העקרוניים בכל
ספר ,כגון :ההתעלמות המוחלטת מהמקדש ומפולחנו בספר נחמיה לעומת מרכזיותו בספר עזרא,
מעידים על היותם חיבורים נפרדים .קרמר סבור שספר עזרא הוא ספר כוהני ,ולכן המקדש
ופולחנו עומדים במרכז התיאור ,ואילו ספר נחמיה עוין את הכוהנים ואת פולחנם ,ותומך
בקריאה התורה במקום פולחן הקרבנות .בניגוד לדעה זו ,סבורים רוב החוקרים 45,שספר עזרא-
נחמיה הוא חיבור אחד .המחלוקת העיקרית בנושא היא :האם הספר נכתב באחת" ,כמוצר
מוגמר" ,אליו נוספה חטיבת הפרקים בעזרא א' –ו' בתקופה ההלניסטית יחד עם רשימות שונות
המאוחרות לימי נחמיה ,הכוללות גם את שמות הכוהנים הגדולים יוחנן וידוע (נחמיה י"ב ,)22או
שכתיבתו רב שלבית ,שהחלה בראשית ימי שיבת ציון ,ונמשכה עד לראשית התקופה
ההלניסטית.
46
מקובלת עלי דעתה של יפת 47,הסבורה שהספר נכתב באחת ,בסוף התקופה הפרסית 48,על פי
מערכת כללים מתוכננת ,שבה שולבו לעתים מסמכים אותנטיים מראשית ימי שיבת ציון .לדעתה,
ספר עזרא-נחמיה במבנהו הנוכחי הוא ביטוי ספרותי לעקרונות כרונולוגיים והיסטוריים של
המחבר ,וכתיבתו אינה דומה לכתיבתם של ספרים היסטוריוגרפיים אחרים במקרא .לכן,
43שולץ .234 –230 :1980
44סגל תש"ג ;88 :טלמון ;334–332 :1991קוכמן ;116 :1994קרמר .313–309 :1997
45בהם :ויליאמסון ; xxxiv :1985בלנקינסופ ;41–39 :1988גרבה ;99–98 :1998בקינג ;261 :1999
46כגון :רייט 2007 ;34 :2004א ,336–334 :ושם הערה .32
47יפת ;115–111 :1993תשנ"ז2000 ;221–220 :ב347–346 :
48גם דייויס (בתוך בקינג ,1999ושם הערה )24סבור שהחיבור כולו נכתב סמוך לסוף התקופה הפרסית .אך לדעתו,
"שחזר" את אירועי העבר על פי תפיסתו ,מתוך כוונה שקוראיו
המחבר לא נסמך על מקורות כתובים כלשהם ,אלא ִ
יאמינו שדבריו משקפים תיאור אמיתי .כך היה יכול להציג את המקדש השני כהמשך טבעי של מקום הפולחן
הלגיטימי היחיד שהיה קיים עוד לפני הגלות.
132
התאריכים האירועים ושמות המלכים המצויים בו ,אינם יכולים לשמש ציוני זמן במונחים
היסטוריים המוכרים לנו .המחבר יצר את ספרו משני מקורות ספרותיים אחידים ושלמים :סיפור
עזרא וסיפור נחמיה ,אך ויתר על השלמות הספרותית של שני הסיפורים ,קטע אותם לקטעים
ושילב בהם תעודות ,מסמכים ורשימות אותנטיות מראשית ימי שיבת ציון ,וזאת על מנת ליצור
סינכרוניזציה בפעולותיהם של שני המנהיגים .בשיטה זו פגע העורך באחדות סיפור עזרא השלם
ובאחדות סיפור נחמיה השלם ,אך דבק במטרתו ,ונתן ביטוי ספרותי לעקרונות הכרונולוגיים
וההיסטוריים שאותם לא היה יכול לדלות ממקורותיו .במילים אחרות ,העורך יצר רצף היסטורי
חדש ,שאינו עולה בקנה אחד עם מהלך האירועים השוטפים .העורך קבע כי לאחר "הצהרת
כורש" ושיבת ציון נבנה המקדש ,ולאחר מכן החלה תקופת עזרא ונחמיה .בראשית התקופה פעל
עזרא לבדו (עזרא ז'–י') ,בסיומה פעל נחמיה לבדו (נחמיה י"ג ,)31– 4ובעיצומה של התקופה
(נחמיה ח'-ט) ,פעלו שני המנהיגים במקביל ובמשותף .יפת מודעת לכך שפרקים ח' ט' בספר
נחמיה מתאימים מבחינת הרצף הכרונולוגי לספר עזרא ,ולמעשה ,נחמיה ח' צריך להופיע לאחר
הגעת עזרא לירושלים ,אחר כך היה על העורך להמשיך את סיפור עזרא בפרקים ט'–י' ,ולחתום
את ספר עזרא בפרק ט' שבספר נחמיה .אולם לדעתה ,העתקת הפרקים ממקומם המקורי
ושילובם במקומם הנוכחי בספר נחמיה נעשה עקב רצונו של העורך לשתף את שני המנהיגים
בטקס קריאת התורה 49.העורך ,שהיה נאמן למטרתו למזג את מפעלם של השניים ,הציג את
אירועי החודש השביעי בסיפור עזרא כמעוגנים בימי נחמיה ,ולכן קטע את סיום סיפור עזרא
והשמיט אותו ,במחיר טשטוש הגבולות ביניהם .לאור שיטת כתיבה זו ,שבה לרצף ההיסטורי-
כרונולוגי של האירועים חשיבות משנית ,מציעה יפת לבחון את תפיסתו ההיסטורית של המחבר
49גם רודולף ;95 :1949מקונוויל ;35 :1973בלנקינסופ ;41–39 :1988גרבה ;99–98 :1998ובקינג 261 :1999סבורים
שהכנסת סיפור עזרא לתוך "זיכרונות נחמיה" הנו שיבוש מכוון בסדר הפרקים הנוכחי .לדעת רודולף ,היות שפעולת
עזרא לא הביאה לפתרון הבעיה ,עיוות העורך בכוונה את הכתובים כדי לטשטש את כישלונו ,ולכן אין זה משמעותי
אם פרק י' הסתיים ללא הדגשת סיום תהליך גירוש הנשים .בלנקינסופ סבור ,שהכנסת קריאת התורה על ידי עזרא
לתוך ספור נחמיה והצגתה כגולת הכותרת במפעלו של עזרא ,נועדה "להציל" את שמו של עזרא ,שסיום ספרו משקף
חוסר בהירות באשר לניסיונו להוציא את הנשים הנכריות ,ניסיון שהחל בו שנים אחדות קודם לכן .כדי להעניק
למשימתו סטטוס השווה למשימה המוצלחת של נחמיה ,הביא העורך סיפור חיובי שהחל ביוזמת עזרא ,חתם את
פו עלו השלם ,וזכה לשיתוף פעולה מלא מצד העם .באמצעות קריאת התורה על ידי עזרא הציג העורך את עבודתם
המשותפת של שני המנהיגים בנושא הרפורמה הדתית .לדעת גרבה ,היות שספר עזרא הנתון הסתיים בפרק י' ,ללא
תיאור תוצאות המהלך שהחל וללא הטבעת חותם כלשהי של עזרא על חיי העם ,תיקן העורך את המצב על ידי
פרקים ח'–ט' בספר נחמיה ,שבהם המשיך למעשה את סיפור עזרא .אולם ,גם כאן קיים קושי ,היות שנחמיה ט' נקשר
היטב בתוכנו לנחמיה ח' ,אך לא מוזכר בו שמו של עזרא .בדיקת שמות רשימת האישים בפרק ח' מראה כי היא שונה
מהשמות המופיעים בפרק ט' .בפרק ח' בפסוק 4מופיעים :מתתיה ,שמע ,עניה ,אוריה ,חילקיה ,מעשיה ,פדיה,
מישאל ,מלכיה ,חשם ,חשבדנה ,וזכריה משלם .ובפסוק :7ישוע ,בני שרביה ,ימין עקוב ,שבתי ,הודיה ,מעשיה,
קליטא ,עזריה ,יוזבד ,וחנן פלאיה .בפרק ט' 5–4מופיעים :ישוע ,בני קדמיאל ,שבניה ,בני שרביה ,בני כנני ,פתחיה,
בני חשבניה ,הודיה .נחמיה י' ,המוצג בהקשר הנוכחי כהמשך ישיר לפרק ט' ,קרוב יותר מבחינת העניין והסגנון
ל"זיכרונות נחמיה" ,מאשר ל"סיפור עזרא" .לדיון בנושא ראו :קוכמן ;4 :1984יפת ,112 :1993ושם הערה ;9דור
תשס"ו.26–15 :
133
במישור ההיסטוריוגרפי-ספרותי ,ולא במישור האובייקטיבי 50.החיסרון העיקרי בגישה זו ,הוא
הקושי שבקבלת ספר היסטוריוגרפי שאין לו מסגרת כרונולוגית סדורה ,כמסמך היסטורי מהימן.
אולם יתרונה של שיטת כתיבה זו הוא בהיבט ההיסטורי-דיאכרוני שלה ,המשחררת את העורך
מ"כבלים" ,כגון ,היצמדות לתאריכים או מתן אינפורמציה מדויקת על מועד התרחשות
האירועים ,ומאפשרת לו להציג את עמדתו בהווה כלפי אירועים מהעבר ,אך מקלה את הקושי
הנובע מהימצאותן של סתירות ושל אי-התאמות בספר.
הצעתה של יפת לפיה נכתב הספר באחת ולא כתוצר רב-שלבי אשר נאסף ונחתם בראשית
התקופה ההלניסטית ,מבהירה את ההיגיון הפנימי שלפיו נערך הספר .אמנם שיטת כתיבה זו
מעלה בעיות קשות ,העלולות להציג את החיבור כולו כנטול סדר קוהרנטי ,אולם יש לזכור
שהספר לא נכתב כדי לתאר היסטוריה אובייקטיבית לשמה .חיבור הספר אינו יכול להיות מופרד
ממטרת כתיבתו .הספר נועד להעביר את המסר של הזרם הבדלני שהיה דומיננטי ביותר
בירושלים באמצע המאה החמישית לפנה"ס ,ומטרתו ,לעצב את אורח חייו של העם בדורו של
הכותב .לא היה ערך דידקטי-אופרטיבי לכתיבתו בסוף המאה השלישית–ראשית המאה
השנייה לפנה"ס בה ההפרדה בין שבי הגולה ל"עמי הארצות" היתה ברורה ,ובאה לידי ביטוי
בבניית המקדש השומרוני על הר גריזים סמוך לסוף המאה החמישית לפנה"ס.
51
אין טעם בהכרת הפעולות שעשו עזרא ונחמיה להפרדת "זרע הקדש" מ"עמי הארצות" למעלה
ממאה וחמישים שנה לאחר תקופתם .ספר עזרא-נחמיה עוסק בתקופה בה נקבעו הקריטריונים
ל"ייסוד" העם היהודי ,והייתה לו השפעה מכרעת על עיצוב עולמו הדתי והרוחני של העם בתקופת
הבית השני .התוספות השונות ,מסגרת הסיפור והאידיאולוגיה המשתקפת ממנו – כל אלה עוצבו
בהתאם להשקפת העורך ולמסר שרצה להעביר לקוראיו ולבני תקופתו.
הואיל והספר דן בתקופה שבין השנים 400–538לפנה"ס בקירוב ,ורשימות אחדות בספר נחמיה
מגיעות עד ימי דריוש ג' 52,סביר להניח כי מבחינת הרקע ההיסטורי-כרונולוגי חי המחבר לכל
המוקדם בתקופת ארתחשסתא א' 53,ורוב הכתוב הוא מתקופת ארתחשסתא ב' ואילך ,כאשר כבר
ב"סיפור עזרא" ניכרת מידה מסוימת של ריחוק בין האירועים המתוארים .לפיכך ,הטרמינוס
50יפת תשנ"ז.221–220 :
51נושא זה יידון בהמשך.
52רשימות הכוהנים הגדולים בנחמיה י"ב .22 ,10–10
53כשמונים שנה לאחר בניית המקדש השני.
134
פוסט קוום לחיבור נע בין סוף המאה החמישית לאמצע המאה הרביעית לפנה"ס.
54
ג) האידיאולוגיה המוצגת בספר עזרא-נחמיה ומהימנותו ההיסטורית
ספר עזרא-נחמיה נכתב ונערך כספרות היסטוריוגרפית המגויסת להצגת המטרות האידיאולוגיות
והלאומיות של הזרם הבדלני מקרב שבי הגולה .עזרא ונחמיה הבליטו וחידדו את ההבדלים
הדתיים בין שבי בבל לבין הישראלים והיהודאים שלא גלו ,וזאת כדי למנוע כל אפשרות למיזוג
בין שתי הקבוצות הללו 55.המסרים האידיאולוגיים והדתיים בספר אינם עומדים בסתירה להיותו
חיבור היסטוריוגרפי .מחבר הספר התכוון לתאר היסטוריה הנסמכת במידת מה על המקורות
שעמדו לרשותו ועל אירועים קודמים ,ולפיכך יש לראות בו היסטוריון ,ובחיבור ,היסטוריה.
בדומה להיסטוריוגרפיה המקראית המתארת את ימי הבית הראשון ,ראה הכותב בחיבורו מקור
להפקת לקחים מהעבר ולמימושם בהווה ובעתיד ,ומסר מכונן בעיצוב התודעה ההיסטורית של
עם ישראל .בניגוד לנבואת חגי האסכטולוגית אשר חזתה את נפילת ממלכת פרס ואת חידוש
מלכות בית דוד ,אין בספר עזרא-נחמיה תיאורים אסכטולוגיים ,ולא תקווה לגאולה הכרוכה
בתהפוכות פוליטיות ,או לאחרית הימים .הספר מעוגן כולו במציאות העכשווית שכולה חידוש
ותקומה ,ואין בו שאיפה לשחרור לאומי או לעצמאות מדינית .בית דוד הוחלף במלכי פרס,
56
השיבה לירושלים נעשתה בחסותם ,והם משמשים "מכשיר" להגשמת החסד האלוהי לשיבת עמו
לארצו 57.על ידי השלמה עם המציאות המדינית תחת השלטון הפרסי ,ושילובה בהשקפת עולם
דתית בה מלכי פרס שולטים בעולם בחסות ה' ,עיצב המחבר את היסודות התיאולוגיים
והרוחניים שבהם החזיקה היהדות בראשית ימי הבית השני ובדורות שבאו אחריה .הספר מתאר
את אירועי שיבת ציון מפרספקטיבה אידיאולוגית ,המדמה אותם להתחלה חדשה של עם ישראל
בארצו ,בדומה לימי ההתנחלות לאחר יציאת מצרים 58.לפיכך ,קבע המחבר את יציאת עזרא
54חישוב השנים נעשה כך :אחשוורוש מלך אחרי דריוש בשנים 464–486לפנה"ס ,וארתחשסתא א' מלך בשנים –464
423לפנה"ס .המחבר ,אשר הציג את הנתונים הללו ,חי לכל המוקדם בתקופת ארתחשסתא ,ולדעת יפת (2000ב:
,)348אף אחריו.
55ראו בנושא את דברי קויפמן (תשכ"ז )289 :ומנטל תשל"ב.33–32 :
56בספרי הנביאים חגי וזכריה יש לזרובבל מבית דוד תפקיד משמעותי בבניין המקדש (הוא מוזכר ארבע פעמים :חגי
א' ;14 ,1ב' .)14 ,2בספר עזרא-נחמיה הוא מוצג ללא רשימת היוחסין שלו וללא תוארו – "פחת יהודה" .אמנם
הכתוב מתאר את זרובבל כמנהיג חשוב ,אך רק כאחד המנהיגים ,ללא ציון מוצאו המלכותי (עזרא ג' .)8 ,2
57בקינג ;267 :1999יפת 2000א . 153–152 :בניגוד להיסטוריוגרפיה של ימי הבית הראשון ,שבה הוצגו השליטים
הזרים כ"מטה זעם" ביד האל ("נבוכדנאצר מלך בבל עבדי" ,ירמיהו כ"ה ,)9ושימשו מכשיר להענשת עם ישראל ,ספר
עזרא-נחמיה הופך את התמונה ,ומציג את מלכי פרס כ"סוכני ה'" לגאולת עם ישראל ,וכאפוטרופוסים האחראים
לשיבתו.
58קארל תשט"ו ;190 :פליישמן תשנ"ז ;237 :יפת 2000ב.381 :
135
מבבל לירושלים לחודש הראשון (עזרא ז' ,9ח' ,)31המקביל לחודש היציאה ממצרים (שמות
י"ב) 59,ואת הגעתו לעיר הסמיך לחודש החמישי (עזרא ז' )9–8שבו היא חרבה .לדעת דמסקי
וקידנר 60,בשיטה זו ביטא המחבר את תפיסתו של הפלג הדומיננטי מקרב השבים ,כי שובם
לירושלים הוא למעשה סגירתו של המעגל היסטורי שהחל בחורבן וגלות ,ונחתם בגאולת העם
ובבניית המקדש .אף על פי שאויבים וצרים התנכלו למשימתם" ,כהניא ולויא ושאר בני גלותא"
(עזרא ו' )16סיימו בהצלחה את בניין המקדש ,קראו בתורה ,חגגו את חג הסוכות ושמרו את
השבת .בצורת כתיבה זו המדמה את ימי שיבת ציון לראשית הגאולה ,הצליח המחבר ליצור
תודעה היסטורית דתית-חברתית חדשה .התיאור הרצוף הרחב והמשכנע של ההשתלשלות
ההיסטורית בספר ,אף כי הוא לא נסמך על אירועים היסטוריים כרונולוגיים ,לצד המסר הַ בהיר
והחד-משמעי בחיבור ,מייצגים את השקפת עולמו של הזרם הבדלני בירושלים באמצע המאה
החמישית לפנה"ס ,שלא ניכרה בקיצוניות כזו קודם לבואם של עזרא ונחמיה לירושלים.
התכלית העיקרית לכתיבת הספר היא עיצוב זהותה הדתית-לאומית של העדה השבה ,שראתה
את עצמה כממשיכה בלעדית של עם ישראל ,ובהתאם לכך בחר העורך את האירועים אותם
תיאר .מחבר הספר הבהיר שהיהדות המתחדשת אינה פתוחה לקבלת זרמים שונים ,ואינה מכירה
במנהיגות או בדרך מלבד זו של עזרא ונחמיה .מקום הפולחן הלגיטימי היחיד הוא המקדש
בירושלים ,וזה יכול להיבנות רק על ידי השבים" :פחת יהודיא ולשבי יהודיא בית אלהא דך יבנון
על אתרה" (עזרא ו' .)7
מהימנותו ההיסטורית של הספר אינה תלויה בסדר האירועים המובאים בו ,ואף אין ביכולתנו
לדעת אם המקורות הכתובים שעליהם נסמך המחבר משקפים נאמנה את המציאות ההיסטורית
המתוארת בהם .הגישה שלפיה אפשר לתאר באובייקטיביות את ההיסטוריה ולהתמקד בשאלת
הריאליה של המסופר ,פינתה את מקומה לתפיסה שיש ללמוד מהכתוב את מה שמביע הכותב על
העולם שאותו הוא מתאר ,ולראות בו מקור לביטוי ספרותי של עקרונות כרונולוגיים-היסטוריים
של המחבר .נראה שדברי אלברטס 61,שלפיהם לספר עזרא-נחמיה יש את האמת ההיסטורית שלו,
הולמים בהחלט .דיוק בפרטי האירועים המתוארים ותיעודם ההיסטורי אינם העיקר .חשובה
יותר היא האוריינטציה של החיבור ומשמעותו.
59לדעת קוך ( ,) 187–185 :1974מחבר הספר הושפע מן הסתם מתיאורי הגאולה של ישעיהו השני ,ולכן הכפיף את
פעולותיו של עזרא לדגם של יציאת מצרים.
60דמסקי תשמ"ג ;50–48 :קידנר .29 :1994
61אלברטס .204 :2006
136
לספר עזרא-נחמיה עמדה היסטוריוגרפית ברורה ,המתארת את מאווייה החברתיים ,הלאומיים,
האידיאולוגיים והפוליטיים של עדת השבים באמצע המאה החמישית לפנה"ס 62.הספר מציג
מציאות חדשה של עם ישראל המתהווה בארצו ,ומהכתוב עולים קשייה של הקהילה המתחדשת
בגיבוש זהותה הלאומית סביב המקדש בירושלים .ספר עזרא-נחמיה הוא מעין "דיווח פנימי" של
חיי הקהילה השבה ,עדות סובייקטיבית לחלוטין של יוצריו ,המאפשרת לנו להכיר את עולמו
האידיאולוגי והפוליטי של הזרם הדומיננטי שפעל בפרק הזמן שבו נכתב הספר .מסיבה זו אין בו
ביטויים המעודדים את גולי בבל לממש את זכות השיבה ליהודה ,או תובעים זאת מהם 63,ואין
התייחסות לזהותם של מלכי פרס ולמדיניותם כלפי העמים הכבושים .לא ידוע לנו מתוכן הספר
על דרכי השלטון והממשל בפחוות יהוד 64,ולא על חובות אנשי יהודה כלפי הממשל הפרסי .אין
מידע על היחסים בין פחוות יהודה לבין שכנותיה ,וידיעות ספורות על המציאות המדינית נמסרו
רק בתוך סיפורים הקשורים בקורות השבים .אין בספר התייחסות ל"דלת הארץ" שלא גלתה.
עזרא ונחמיה התנגדו לקשר עם "הנשארים" ,התעלמו מהם ,וראו בהם סכנה לטוהרו של "זרע
הקדש" אשר שב מגלותו .עמדת המחבר כלפיהם חד-משמעית :הללו אינם חלק מהעם היהודי
המתחדש בארצו 65.התעלמות זו באה לידי ביטוי חריף בשתי "הצהרות כורש" (עזרא א' ,ו'),
המתייחסות אך ורק ל"בני המדינה העולים משבי הגולה( "...עזרא ב' ,נחמיה ז') ,שעליהם בלבד
מוטל לבנות את בית המקדש .לאחר השלמת בניית החומה והצגת רשימת העולים שחלקם עתיד
לגור בירושלים (נחמיה ז') ,התאסף העם לחתימה על האמנה ,שבעיקרה ,מבטיחה השגחה אלוהית
רצופה ומיטיבה המותנית בהיבדלות מוחלטת של העדה השבה מכל גורם חיצוני .פנייה ברורה
וקיצונית זו המתעלמת מ"הנשארים" ,מנוגדת לדברי הנביאים חגי וזכריה ,אשר לא הבחינו בין
הגולים לבין "העם הנשאר" .הצגת תפיסתו הדתית-פוליטית של המחבר ,לפיה שיבת הגולים,
בניין המקדש בירושלים והנהגתם של עזרא ונחמיה הם השלד והבסיס שעליהם עתיד עם ישראל
להיבנות לאחר "הצהרת כורש" ,מראה שהמחבר הבין היטב את תפקידו בעיצוב היהדות
המתחדשת לקהילה בת זמנו ולדורות הבאים.
כשם שבהגיעו לארץ הצטווה עם ישראל להיבדל מהעמים הנכרים שחיו בה ,כך הגדיר המחבר את
משימתו העיקרית של עזרא עם בואו לבדל את שבי הגולה מהנשים הנכריות ,זאת בהתאם לצו:
62טלמון ;27 :1977גרביני ;157–154 :1988יפת תשמ"ג ;346–327 :קנטון .1998
63זאת חרף הצוו המפורש" :והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה" (במדבר ל"ג ,)53
ו"בואו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם" (דברים א' .)8
64רק מרמזיו של נחמיה ידוע כי קדמו לו ביהודה פחות שונים (נחמיה ה' .)15
65ויליאמסון ;23–22 :1985יפת ;313–302 :1991 ;371 :1988אשכנזי .10 :1988
137
"ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך" (במדבר ז' .)3אף על פי שהאיסור בתורה
על הנישואים עם נכרים אינו גורף ,אלא מתייחס לעמים מסוימים מבין עמי כנען ,הבהיר המחבר
בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ,ששבי הגולה ,מצווים להישמר מפני עירוב עִ ם "עמי הארץ"
(נחמיה י"ג ,)3וכל מי שלא נימנה עם "זרע הקדש" ,איננו חלק מעם ישראל.
66
ד) גירוש נכד הכוהן הגדול (נחמיה י"ג )28ובניית המקדש השומרוני על הר גריזים:
הקרע בין היהודים לשומרונים
פרק י"ג פותח בתיאור ההתרחשויות שארעו בירושלים עקב יציאתו של נחמיה מהעיר לאחר
שתים עשרה שנות כהונה כפחה (נחמיה י"ג 67.)6 :הרקע ליציאתו מירושלים אינו ידוע ,ולא ברור
אם היה עליו להגיע לחצר המלך לעתים מזומנות ,או שמא הסתיימה "תקופת שירותו" ביהודה,
והמשימות שהגדיר בבקשתו לבוא לירושלים בוצעו (נחמיה ב' .)5גם תקופת היעדרו אינה מוגדרת
בסיפור ,אך לדעת ויליאמסון ובלנקינסופ 68,האירועים והשינויים שהתרחשו במקדש ובירושלים
מרמזים על כך שנחמיה נעדר מהעיר שנים אחדות ,ואיש לא ציפה לשובו ,שכן לא סביר שהחוגים
שתמכו בהידוק היחסים עם שכני יהודה היו מעזים לפעול לו הייתה שהותו של נחמיה בפרס
קצרה ,ולו חשבו שישוב .לדעתם ,חזרתו של נחמיה לירושלים הייתה לפני מות ארתחשסתא (424
לפנה"ס) .בשובו ,גילה נחמיה שרבים מהשינויים שאותם הצליח לכפות על אנשי ירושלים מתוקף
סמכותו ומעמדו כפחה של יהודה 69,לא נשמרו .בהיעדרוִ ,אפשר אלישיב הכוהן לטוביה לנהל את
לשכת האוצרות בבית המקדש (נחמיה י"ג ,)5–4ובמקביל הופסק תשלום המס ללוויים
70
ולמשוררים ,מה שהביא לנטישת מרביתם את המקדש.
66קודי ;5–4 :1964סימסון ;312 :1975טורי ;18 :1970פלק תשל"ה.347–345 :
67לדעת ויליאמסון ( )314 :1985ובלנקינסופ ( ,)349 :1988רצף האירועים בפרק אינו בהכרח כרונולוגי-היסטורי ,אלא
סיכום של אירועים ,שכמה מהם התרחשו בתקופת כהונתו השנייה של נחמיה .אולם ,מובינקל ;94–75 :1965קלרמן
;151–135 :1967ואררט תשל"ו ,295–294 :דחו את הרעיון שלנחמיה הייתה תקופת כהונה שנייה ,וראו בסיפור זה
גלוסה מאוחרת הבאה להסביר את האירועים המתוארים בפרק י"ג .לדחיית טיעוניהם ראו :ויליאמסון –382 :1985
.383
68ויליאמסון ;384 :1985בלנקינסופ .354 :1988
69רפפורט תשמ"ג.74–71 :
70לדעת ברוקינגטון ( ,) 209 : 1969הכוונה למסים שנקבעו על ידי נחמיה בכתב האמנה .בלנקינסופ ()356–355 :1988
וקרמר ( )317–316 :1997הראו בצורה משכנעת את הקשר בין כניסתו של טוביה לתפקידו במקדש ,לבין הפסקת
תשלומי המסים ללוויים שבאה על חשבון הכוהנים שהתנגדו למדיניותו הבדלנית.
138
המחבר תיאר בלשון ציורית ובגוף ראשון 71,את היקף חילול השבת בירושלים ,ואת תופעת נישואי
התערובת שפשטה בקרב שבי הגולה ושכניהם .תגובותיו של נחמיה לשינויים שהתחוללו היו בלתי
מתפשרות ,והוא נקט מהלכים אגרסיביים להחזרת הסדר האדמיניסטרטיבי שקבע במקדש
במהלך שנות כהונתו .עם שובו לירושלים ,הוא סילק את טוביה מהלשכה הממונה על הכספים,
והפקיד שם אנשים מטעמו (נחמיה י"ג .)13נחמיה נאבק במחללי השבת ,כפה על יושבי ירושלים
את פרשנותו הנוקשה לחוקי השבת ,ובהסתמך על כתב האמנה (נחמיה י' )a32אסר על קיום כל
מסחר בשבת72,ומנע את כניסת הסוחרים הצורים "המביאים דאג וכל מכר ומוכרים בשבת לבני
יהודה בירושלים" (נחמיה י"ג .)16
73
פסוקים 33–28מתארים את מאבקיו של נחמיה בנישואי התערובת ,כאשר הוא מתבסס על הצו
בדברים כ"ג 5–4כגושפנקה להיבדלות מהעמונים ומהמואבים איתם קיים איסור חיתון "עד
עולם" .חוקרים שונים 74,סבורים ,כי אזכורם של עמון ומואב אנכרוניסטי 75,ונועד לצורכי ניגוח
של השבים שנישאו מחוץ לקהל הגולה ,וכדי להדגיש את נחיתותם המספרית של אלה האחרונים,
המוקפים כביכול בנכרים עוינים .אולם ,עמים אלה לא היו רלוונטיים באמצע המאה החמישית
לפנה"ס .לדעת עמירן אפעל וקוכמן 76,השתתפותם של עמון ומואב יחד עם יהודה במרד נגד בבל,
71נחמיה השתמש במילה "ראיתי" ,אולם אשכנזי ( )119 :1988ובלנקינסופ ( )356 :1988סבורים ,כי הביטוי "ראיתי"
איננו מתייחס דווקא לאירועים המתוארים בפרק ,שהתרחשו בהיעדרו של נחמיה מירושלים ,וכן כי אין מדובר באירוע
חד-פעמי הקשור בתקופת כהונתו השנייה ,אלא שזהו תיאור של מצב מתמשך.
72איסור מקח וממכר ביום השבת בין שערי ירושלים עקב סכנת החורבן והגלות שהוא עלול להביא מתואר בצורה דומה
בירמיהו י"ז .27–19נחמיה הרחיב את חוקי השבת הכתובים בספר שמות (כ' )11–8ובספר דברים (ה' ,)15–12ונתן להם
פרשנות דתית נוקשה .על הוספתו המאוחרת של הפסוק ראו :הופמן תשס"א.211 :
73בספר נחמיה נזכר היישוב הפניקי בשני הקשרים :מכירה ליהודים בשבת "עמי הארץ המביאים את המקחות וכל
שבר ביום השבת למכור" (נחמיה י' ,) 32ואזכור יחידאי של הצורים (הפניקים) .החוקרים חלוקים בדעותיהם באשר
למעמדם של הפניקים בירושלים :לדעת כשר (1988ב ,)29 :לא סביר שהצורים הגיעו לירושלים מצור הרחוקה שבצפון,
אלא שהם היו חלק מהיישוב הפניקי -פלשתי ,ויש להניח שדגו את מרכולתם הטרייה באחת מערי החוף הדרומיות ,כגון
אשקלון .ויליאמסון ( ,)395–394 :1985בלנקינסופ ( )359 :1988וקוכמן ( )314–312 :1994סבורים ,שהיה כפי הנראה
רובע מסחרי צורי בירושלים שגם נוהל על ידם ,שכן הפניקים היו יורדי ים ידועים (ישעיהו כ"ג ,3–2יחזקאל כ"ז ,25–12
עזרא ג' .)7ישיבת הפניקים בערי החוף החלה בתקופת האימפריה האשורית .ראשיתה בזכויות שהוענקו לבעל ,מלך
צור ,על ידי אסרחדון מלך אשור כאשר כבש זה האחרון את אזורי החוף בארץ ישראל ( 669–680לפנה"ס) .בתקופה
הפרסית הם ישבו לאורך חוף דור עד אשקלון ,דבר המעיד על מסחר רחב היקף שהם ערכו מערים אלה (אדלמן :2005
.) 84אולם לדעתה של אדלמן ,אין הכרח להניח כי נוכחותם בירושלים כסוחרים מלמדת על היותם תושבי העיר במובן
המקובל ,אף על פי שחלקם ודאי התגוררו עם משפחותיהם בעיר ,כפי שאפשר ללמוד מדברי נחמיה (נחמיה י"ג .)23
74בהם :קרוס 1973ב ;14 :אדלמן ;73 :2005אלברטס ;203 :2006דור תשס"ו.45–44 :
75התיאור המבזה של מוצא עמון ומואב מעיבורן של בנות לוט מאביהן (בראשית י"ט )38–31זוהה כבר במאה הקודמת
כביטוי להקצנת המאבק בנישואי התערובת בתקופה הפרסית .בניגוד לגישה המשחירה את עמון ומואב ,הראו (גייגר
)59–58 :1949הלצר ( )437 :1980וברנר ( ,)71 :1988שהספרות המקראית האוהדת בני נכר שהתגיירו ,מייחסת את
מוצאם למואב ועמון :לרות המואביה אשר קשרה את גורלה בגורל נעמי לאחר פטירת בעלה היהודאי ,וממנה נולד בית
דוד ,הוקדש ספר בתנ"ך .אכיור העמוני (ספר יהודית ה' ; 21–4י"ד ,)10–1אשר היה מופת לגר צדק שנימול ,היה הנכרי
הראשון אשר הוזכר בשמו לאחר שסופח לעם ישראל ,ומפתיע שבהקשר אליו לא התעוררה שאלת היותו עמוני .סיפור
זה מוזר על רקע הכתוב בספר נחמיה והאיסור בדברים כ"ג ,4אך ייתכן שאפשר לייחס אותו לפולמוס נגד עמדת
המתבדלים ,באותה רוח שבה נכתבה מגילת רות ,המקבלת את המואבים .קויפמן (תשכ"ז :ח' )298הגדיר אמנם את
התקופה הזו כחבלי לידה של הגיור הדתי ,אך לכל אורך הדורות הייתה מציאות של סיפוח גרים לעם ישראל (גבריהו
תשל"ט .) 78 :עוד על נשואי ה"תערובת" בין ישראל לעמים השכנים ראו :קנופרס 2001ב.30–17 :
76עמירן תשכ"ג ;355 :אפעל תשל"א ;145 :קוכמן .243 :1980
139
הביא למסע צבאי נגדם ולחיסול עצמאותם .אמנם ,בדומה לגלות ישראל ויהודה ,גם גלות עמון
היתה חלקית 77,אך חוקרים שונים 78,סבורים ,כי בחלוף השנים ,נטמעו שרידיה בשבטים הערבים
שהתיישבו בעבר הירדן .תהליך מזיגה דומה ארע למואב ,אשר הפכה לאחר כיבושה על ידי בבל,
ליחידה מנהלית – טריטוריאלית שתושביה נטמעו בעמי הארץ למיניהם ,ולדעת אפעל בלנקינסופ
וקוכמן 79,אולי אף בקרב שבי הגולה .בהסתמך על ממצאים ארכיאולוגיים ,טען כשר 80,שהיות
ששרידים של התרבות הכנענית נמצאו גם בתקופה ההלניסטית ,לא ניתן לפסול לחלוטין את
האפשרות שבתקופה הפרסית התקיימו (גם אם בהיקף מצומצם) קשרי נשואים עם מי שהוגדר
"כנעני" .אמנם לא נמצאו עדויות שמיות ישירות לנשואי עמונים ומואבים עם יהודאים ,אך עמון
ומואב הם העמים המוזכרים פעמיים בנושא הנשים הנכריות (נחמיה י"ג ,)23 ,1ובני "פחת מואב"
נזכרים ברשימת העולים (עזרא ב' = 6נחמיה ז' ,11וכן עזרא ח' ,4י' .)30יחד עם זאת ,אין בספר
עזרא -נחמיה האשמה קונקרטית בעבודת אלילים .כאשר התרעם נחמיה על קשרי הנישואים עם
האשדודיות ,הוא כלל לא הזכיר חשש מפני עבודה זרה .האשדודים אינם נמנים ברשימת העמים
האסורים בחיתון ,ושמם נעדר גם מרשימת העמים בעזרא ט' .2–1טענתו היחידה של נחמיה
היתה כלפי התוצאות הבלתי רצויות של נישואים אלה" :ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם
מכירים לדבר יהודית" (נחמיה י"ג 81.)24טיעונו הלאומי-תרבותי מחדד את ההטעיה שבדבריו
המוצגים בפסוק " :26הלא על אלה חטא שלמה מלך ישראל" .נחמיה התעלם מהעמדה הבסיסית
בספר מלכים הקובעת ,שחטאיו של שלמה בנישואיו לנשים נכריות היו בעבודה זרה (מלכים א'
י"א 82,)4אולם לדעת אדלמן ודור 83,בהשתמשו במונח "אשדודיות" ,ניצל נחמיה את הסלידה
הישראלית מהפלשתים הערלים לשם הכפשת "הנשים הנכריות" ,וכלל אותם בעמים האסורים
77הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו בקברים בסביבתה מוכיחים ,שהתרבות העמונית הקדומה נמשכה עד אמצע
המאה השישית לפנה"ס.
78בהם :נות ;212 :1958מזר תשכ"ג ;5 :גרינץ ;224 :1979הופמן תשל"ז ;151 – 134 :הלצר תשמ"ט .88 :ראו בנושא
דברי יוסף בן מתתיהו (קדמוניות י' .)181
79אפעל תשל"א ;145 :בלנקינסופ ;176–174 :1988קוכמן .243 :1994
80כשר 39-35 :1988ושם ספרות.
81חלקו האחרון של הפסוק העוסק בשפה האשדודית חסר בתרגום השבעים ,ולדעת קוטסיפר ( ,)98–97 :2007זוהי
תוספת מאוחרת שהייתה צריכה להופיע בראשית הפסוק כדי שיתקבל משפט הגיוני ,ולא בסופו .לא ברור מהי
ה"אשדודית" ,ולא ידוע אם הכוונה לניב ארץ ישראלי ישן או לדיאלקט ארמי או פניקי ,או שמא הביטוי מכוון לכל שפה
שלא הייתה יהודית .אולם נראה כי עבור נחמיה ,ל"ריב הלשונות" הייתה משמעות רחבה יותר ,והוא ראה בדבקותו של
העם בשפתו רכיב יסודי חשוב הקשור בהישרדותו .על ההבדלים בין הטקסט המקראי לתרגום השבעים בפסוק זה ראו:
מיירס ; 216 :1965ויליאמסון .393 :1985
82באופן מפתיע ,אין בדבריו של נחמיה אזכור לנשים משומרון או מאדום .על היעדר האדומי בספר נחמיה ראו :ברייט
;362 :1967אפעל תשל"א ;131–130 :קוכמן ; 165–163 :1980ויליאמסון ;397 : 1985כשר 1988א.11–9 :
83אדלמן ;73 :2005דור תשס"ו.117 :
140
"עד עולם" 84.נחמיה רב עם מתנגדיו ,ומרט את שער ראשם (נחמיה י"ג 85,)25אולם המהלך שגרם
כפי הנראה לקרע הסופי בקרב עדת השבים ,היה גירושו של נכד הכוהן הגדול מהמקדש עקב
נישואיו לבת סנבלט.
86
ספר נחמיה נחתם באירוע זה ,ולא ידוע אם היו השלכות פוליטיות או חברתיות למהלך הקיצוני
שנקט ,שכן מחבר הספר היה נאמן לשיטתו ,ולא הזכיר אירועים שלא נגעו ישירות לעדת השבים.
בדומה ל"תקופה האפלה" שאותה "יצר" מגלות יהודה ועד שיבת גל העולים הראשון מפרס,
ובדומה ל"תקופה האפלה" שחלפה בין בניית המקדש השני וכינון החיים בירושלים ועד לעליית
עזרא ,כך נמנע העורך מתיאור התגובות והאירועים עקב הגירוש .מכאן ואילך משתתקים
המקורות הכתובים עד כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר מוקדון ( 332לפנה"ס) 87.אולם ,בניגוד
לוויינברג 88,הסבור שהיעדר מקורות כתובים על התקופה מעיד על דלות האירועים בה ,אני
סבורה ,כי ההיפך הוא הנכון .בתקופה זו ,שלא מסופר אודותיה דבר ,התרחש הקרע בין שבי
הגולה לשומרונים ,ונבנה המקדש השומרוני על הר גריזים.
סיפור נישואיו של נכד הכוהן הגדול לבת סנבלט וגירושו מהמקדש בירושלים מופיע בשינויים
אחדים בכתבי יוסף בן מתתיהו 89.לפי תיאורו ,נישא מנשה ,נכד הכוהן הגדול ,לניקאסו ,בת
סנבלט "הכותי" ,אך זקני ירושלים אילצו אותו לבחור בין אשתו לבין הכהונה .מנשה העדיף
להישאר עם אשתו ,מאחר שחותנו הבטיח לו את הכהונה הגדולה במקדש שיבנה עבורו בהר
גריזים .גירושו מירושלים הביא לפרץ של מהומות ושל מרידות רחבות היקף ,ורבים מהאנשים
שהיו נשואים לנשים "נכריות" עברו אתו לשומרון ,וקיבלו כסף ואדמות מסנבלט .לדברי יוסף בן
84האשדודים נמנו עם תושביה הכנענים-אוטוכטונים של שפלת החוף ,ובמשך השנים נטמעו בתוכם גלי מתיישבים מגויי
הים שפלשו ממערב (כשר 1988ב .)29–28 :אשדוד הייתה מוכרת כאחת מחמש ערי מדינה פלשתיות :אשדוד ,עקרון ,גת,
אשקלון ועזה ,האויב האולטימטיבי של ישראל מימי השופטים ,שאול ודוד .לדעת אלברטס ( ,)203 :2006אזכורם בפרק
נועד להדגיש את נחיתותם המספרית של השבים המוקפים נכרים עוינים.
85במזרח הק דום תלישת שערות הזקן נחשבה למעשה השפלה ,ודוגמה לכך נמצאת בשמואל ב י' ,4כאשר חנון מלך
עמון גילח את חצי זקנם של עבדי דוד .בטקסטים של ארכיון מורשו ,נמצא ,כי במסגרת הענישה נכללו גם תלישת הזקן
ושערות הראש (פריד .)86 :2001סביר להניח שגם תלישת שערם וזקנם של מתנגדי נחמיה בוצע כאקט של עונש ,אם כי
ויליאמסון ( )47 :1985ובלנקינסופ ( ) 96 :1988סבורים ,שהתנהגותו האלימה של נחמיה איננה חריגה בהיקפה ,ויצירת
פרובוקציות ספונטאניות היו חלק מאישיותו ומאופיו הרגזני .לדעת הלצר ( ,)19–7 :1996לא סביר שאנשים אלה עמדו
בשקט וחיכו שנח מיה יתלוש את זקנם ,אלא שלנחמיה ולאנשיו היה כוח פיזי רב יותר מאשר למתנגדים ,ותלישת הזקן
נועדה להשפילם .כמו כן יכול להיות שמעשה זה של התלישה נכלל במסגרת העונשים שהיו מקובלים באימפריה.
86לדעת ויליאמסון ( ,)339 :1985נחמיה גירש רק את נכד הכוהן הסורר ,ולא נקט פעולה אחרת נגד בית הכהונה שתמך
בנישואים אלה ובקשרים הרחבים שהיו בין אצולת יהודה לבין אצולת שומרון .על יחסו העוין של נחמיה לסנבלט ראו:
קנופרס 2007ב.314–311 :
87אין התייחסות לתקופה גם בכתבי יוסף בן מתתיהו ,אם משום שלא ידע אודותיה ,ואם משום שבחר להשמיט אותה
מכתביו.
88ויינברג .327–307 :2000
89קדמוניות י"א .312–306 ,303–302
141
מתתיהו ,גירוש זה היה המניע לבניית המקדש השומרוני על הר גריזים.
זוהי העדות ההיסטורית היחידה המצויה בידנו להקמתו של המקדש השומרוני.
ייתכן כי ספר נחמיה היה צריך להיחתם בתיאור דומה בו איבוד אחיזתם של השומרונים ושל
תומכיהם במקדש בירושלים לאחר גירושם של טוביה ונכד הכוהן הגדול מהמקדש ,הובילו אותם
להחלטה שעליהם לבנות לעצמם מקום פולחן עצמאי ,שבו יקיימו את זהותם הדתית והפוליטית,
ובראשו יעמוד בן למשפחת הכוהן הגדול מבית צדוק אשר גורש מירושלים .אולם ,כאמור ,עורך
הספר התעלם מאירועים שלא היו קשורים באופן ישיר לגורלה של קהילת השבים.
יוסף בן מתתיהו כתב" :עם התמוטטות השלטון הפרסי ,בשלב המעבר לשלטון המוקדוני ,כאשר
90
האזור היה שרוי בערפל מלחמה ,הקימו השומרונים בחיפזון את מקדשם על הר גריזים".
אולם במקביל 91,ציין ,כי כאשר אלכסנדר מוקדון ביקר במקדש בירושלים בתחילת שלטונו בארץ
ישראל ,הוא העניק ליהודים הטבות רבות .כשנודע לשומרונים על כך ,הם ביקשו ממנו שיבוא
למקדשם שבהר גריזים ,אך אלכסנדר דחה את בקשתם ,וגם לא העניק למקדשם הטבות וזכויות
בדומה לאלה שהעניק ליהודים 92.מעדות זו משתמע ,שבתחילת שלטונו של אלכסנדר מוקדון
המקדש השומרוני על הר גריזים כבר היה בנוי.
התיאור המקראי בו נישא נכד הכוהן הגדול לבת סנבלט ממקם את ההתרחשות לאמצע המאה
החמישית לפנה"ס ,ואילו תיאורו המפורט של יוסף בן מתתיהו הכולל את תגובתם של תומכי
סנבלט ובניית המקדש השומרוני ,ממוקם לתקופת דריוש ג' ואלכסנדר מוקדון ,דהיינו ,למאה
הרביעית לפנה"ס.
מועד בנייתו של המקדש השומרוני מכריע לעבודה זו ,הואיל ובנייתו מיסדה את הקרע בין
היהודים לשומרונים ,וסתמה את הגולל לסיכוי לפשרה או לאיחוד בין שבי הגולה לבין הישראלים
עובדי ה' שחיו בפחוות שומרון ,שנקראו בתקופה מאוחרת יותר שומרונים .בניית המקדש הנפרד
לה' על הר גריזים חידדה את ההפרדה הפוליטית-דתית שיצרו נחמיה וסיעתו בקרב שבי הגולה
בין אלה שחפצו לספח ליהדות את כל עובדי ה' שלא גלו ,לבין הנהגת השבים שהכירה רק בגולים
90קדמוניות י"א .333–326שמואלי (תשי"ח )335 :סבר ,שתיאורו של יוסף בן מתתיהו את בנייתו החפוזה של
המקדש בגריזים נבע מהבוז הרב שרחש כלפיו ,היות שנבנה כביכול ללא היתר ובלא תמיכת האימפריה ,בניגוד
למקדש בירושלים.
91קדמוניות י"א .344–340
92בקדמוניות י"א ח' " , 314–312הודה" יוסף בן מתתיהו שסנבלט נמנה עם עובדי ה' כאשר כתב ,כי סנבלט שכנע את
אלכסנדר מוקדון לאשר את הקמת המקדש בשכם בנימוק כי טובתו היא "שכוחם של היהודים ייחצה לשניים" ,וכך
יוקל עליו לשלוט בהם .יוסף בן מתתיהו כרך את ההיתר שניתן לשומרונים לבנות את מקדשם על הר גריזים בביקורו
של אלכסנדר מוקדון בארץ ישראל .לפי עדותו ,במלחמה נגד צור תמך בו סנבלט מנהיג השומרונים ,וסיפק לו צבא
שמנה כשמונת אלפים חיילים ,ואלכסנדר גמל לו בכך שאפשר את בניית המקדש על הר גריזים .על מסעו של
אלכסנדר מוקדון לארץ ישראל ראו :ביקרמן ;57 :1962כשר תשל"ה ;207–187 :פוליאקוב .28 :1991נושא זה חורג
מתחום העבודה.
142
כגרעין ליסוד ולהמשכיות של עם ישראל 93.פער השנים בין הסיפור המקראי לבין עדותו של יוסף
בן מתתיהו ,יצר מחלוקות רבות בין החוקרים הסבורים שסיפורו של בן מתתיהו עצמאי ואינו
תלוי במקור המקראי ,לבין החוקרים הסבורים שהסיפור הוא מדרש רחב על המקור בספר
נחמיה ,ולמעשה הוא פרפראזה על הסיפור המקורי .למעט חוקרים בודדים שטענו כי לשומרונים
כלל לא היה מקדש 94,ובהיעדר ראיות אחרות ,קיבלו חוקרים רבים 95את עדותו של יוסף בן
מתתיהו .לדעתם ,ייתכן שהרעיון להקים מקדש שומרוני רווח במהלך התקופה הפרסית ,אך
רצונם של השומרונים לבנות את מקדשם מומש רק לאחר כיבוש הארץ על ידי אלכסנדר מוקדון
( 332לפנה"ס) ,בתקופת ה"תפר" שבין סוף השלטון הפרסי לראשית השלטון ההלניסטי 96.לחיזוק
עמדתם הם נסמכו על איגרת ידניה ,שנשלחה מיהודי יב97בשנה השבע עשרה למלכות דריוש ב'
( 407לפנה"ס) אל בגוהי פחת יהוד ואל דליה ושלמיה בני סנבלט ,בה ביקשו לעזור להם בשיקום
מקדשם שחרב .טענתם הייתה ,שאילו המקדש בגריזים היה קיים בעת ההיא ,היו אנשי יב פונים
גם אל כוהניו השומרונים .לשיטתם ,סיפורו של יוסף בן מתתיהו על גירוש נכד הכוהן מירושלים
עם אשתו במאה הרביעית לפנה"ס אמין ,עצמאי ובלתי תלוי בספר נחמיה ,וכי לפנינו שני סיפורים
נפרדים שאירעו בהפרש של כמאה שנה זה מזה ,ולמרות הדמיון ,ההבדלים ביניהם מהותיים ,ואין
בכוחה של הטענה שיוסף בן מתתיהו עיבד והרחיב את הפסוק הבודד בספר נחמיה כדי להסביר
את כל ההבדלים בין שני המקורות 98.נישואיו של מנשה לניקאסו בת סנבלט הם דוגמה אחת מני
רבות לקשרי הנישואים שהתקיימו בין המשפחות האריסטוקרטיות באזור ,שכן המאבק בין
היהודים לבין השומרונים נמשך גם במאה הרביעית לפנה"ס ,ואף אחריה .בנוסף ,קבלת תיאורו
93אלברטס .534–523 :1994
94חורגין (תש"י ) 62–53 :סבר ,שלשומרונים לא היה כלל מקדש על הר גריזים ,היות שהם התנגדו עקרונית לבנייתו
בתקופה שאותה כינו "הפנותא" – הסתר פנים .לדעתו ,הם הסתפקו בהקמת מזבח ,ולראיה ,המקדש השומרוני איננו
נזכר בכתובים השומרוניים.
95בהם :גוטמן ;292–271 :1940אלט 1953ב ;325 :מנטל תש"ל ; 27 :דלקור ; 39 :1962קרוס ;92 :1963לוריא :1964
;160גאלינג ; 92 :1964ספראי ;67 :1965דה וו ;72 :1969קיפנברג ;98 :1971ביקרמן ;32 :1973פורביס ;28 :1974
קוגינס ;71 :1995 ;34 :1976 ;28 :1975קראון ;41 :1975פומר ;32 :1979כשר תשל"ה1988 ; 207–196 :א ;51 :מור
תש"מ ;47 :2003 ;80–79 :פוליאקוב ; 42 :1991קראון ;42 :1991 ;11–8 :1989אשל תשנ"א ;84 :1994 ;126 :תשנ"ו:
;360ויינברג ;310–309 :2000 ;58 :1997מיטמן .29 :2000
96לסיכום הדעות השונות על בנייתו של המקדש השומרוני ראו קרוס ;70–45 :2002מור .41–38 :2003
97איגרות יב הנן אוסף של מסמכים ,שטרות ומכתבים מסוף המאה החמישית לפנה"ס מהמושבה הצבאית היהודית יב
שבמצרים ופורסמו לראשונה על ידי קאולי ( )18–12 :1923ופורטן (תשכ"ג .)25 :1968 ;69–68 :באיגרת ספציפית זו,
שנמעניה היו בגוהי פחת יהודה ודליה ושלמיה בני סנבלט פחת שומרון ,ביקשו יהודי יב מהשלושה שיסייעו להם אצל
השלטון הפרסי בנושא שיקום מקדשם ,שחר ב שלוש שנים קודם לכן בידי כוהני האל חנוב .במכתבם ציינו ,ששלוש שנים
קודם לכן ,מיד לאחר הרס מקדשם ,הם פנו בבקשת עזרה אל הכוהן גדול בירושלים ,ששמו יהוחנן ,אך הוא לא השיב
כלל לפנייתם ,משום שכפי הנראה היה בין מנהיגי הסיעה הבדלנית .בעיניו המקדש החוקי היחיד היה המקדש
בירושלים ,ומבחינתו יהודי יב אינם נמנים עם "זרע הקדש".
98על ההבדלים השונים בין תיאור נישואיו של נכד הכהן לבת סנבלט בספר נחמיה ובדברי יוסף בן מתתיהו ראו :גרופ
;824 :2000מור .43-40 :2003
143
של יוסף בן מתתיהו התבססה בין השאר על ממצאי החפירות הארכיאולוגיות שערך רייט 99בתל
העתיק של שכם (תל בלאטה) ,ולפיהם היה האזור כולו נטוש בתקופה הפרסית ,אך שב ונושב
לאחר מעבר השומרונים לשכם עקב המרד במוקדונים 100.גם בחפירותיהם של בול וקפמבל
101
בפסגה הצפונית של הר גריזים מצאו החוקרים ביסוס לטענה שהמקדש על הר גריזים נבנה בסוף
המאה הרביעית לפנה"ס ,שכן מתחת לרצפות המקדש הרומי שנבנה במקום נמצאו חרסים
הלניסטיים מהמאה השנייה לפנה"ס ,שהוכיחו כי המקדש הרומי נבנה על חורבותיו של המקדש
ההלניסטי.
בניגוד לחוקרים אשר קיבלו את עדותו של יוסף בן מתתיהו ,טענו חוקרים רבים 102,שידיעותיו של
יוסף בן מתתיהו את קורות האימפריה הפרסית שקדמה בכשש מאות שנה לימיו היו מוגבלות.
לשיטתם ,בן מתתיהו לא הכיר את כל שמות מלכי פרס103,וכל עדותו בנוגע לשומרונים מגמתית,
בלתי מהימנה ורווייה בעויינות ובסתירות פנימיות 104.מונטגומרי הגדיר את כתבי יוסף בן
מתתיהו בקדמוניות י"א כמדרש ולא כסיפור היסטורי ,ושליט קבע ,שיוסף בן מתתיהו כתב
99רייט .86–83 :1965 ;366–357 :1962
100אולם ,בחפירות שנערכו בשכם בשנת 1976התגלו קברים ובהם ממצאים רבים מהתקופה הפרסית ,שתוארכו על ידי
שטרן ( ) 83–79 :2001 ;58 :2000לרבע השני של המאה החמישית לפנה"ס .לדעתו ,נוכחותם של הקברים הללו בשכם
מעידה כי בעיר ישבו חיילים פרסים ,שכן הפרסים העריכו את חשיבותה האסטרטגית של העיר היושבת על פרשת
דרכים ,והושיבו בה חיל מצב.
101בול וקמפבל .40–10 :1968
102בהם :מונטגומרי ; 27 :1927שליט תש"ט ; 262–252 :חורגין תש"י ;54 :שמואלי תשי"ח ;322–321 :פייפר ;24 :1941
סגל ,405 :1953ושם הערות ;12–11ראולי ;246 :1963צ'ריקובר תשכ"ג ;35–34 :קרוס ;18–4 :1975 ;12 :1963ליוור
תשכ"ה ;137-135 :קיפנברג ;52 :1971הלוי תשל"ט ;112 :אררט תשל"ג ;388 :זר כבוד תשמ"ב ;152 :ויליאמסון :1985
; 401–400גרבה ; 129 :2004 ;227–224 :1987בלנקינסופ ;365 :1988דייויס ;31 :1992שפר ;3–2 :1995שוורץ :2002
;128–107ליוורני.334 :2005 :
103יוסף בן מתתיהו ,שכתב את חיבורו בראשית המאה השנייה לספירה ,הצליח למנות בכתביו רק שישה שמות מבין
מלכי פרס :כורש ,כמבוזי ,דריוש א' ,כסרכסס ,ארתחשסתא ,ודריוש ג' ,שהובס על ידי אלכסנדר מוקדון ,ו"איבד"
למעשה ארבעה מלכים שמלכו יחד כשבעים שנה :דריוש ב' ,ארתחשסתא ב' ,ארתחשסתא ג' וארסס אשר קדמו לדריוש
ג' .מנגד העמיד בן מתתיהו שישה דורות של הכהונה הגדולה ,כפי שמצאם בנחמיה י"ב :11–10ישוע בן יוצדק ,יויקים,
אלישיב ,יוידע ,יוחנן וידוע .קרוס ( )18–4 :1975 ;12 :1963ניסה לשחזר את רשימת הכוהנים הגדולים מימי הכוהן
הגדול יהושע בן יוצדק (חגי א' ,1נחמיה י"ב )10ועד שמעון הכוהן הגדול בתקופה התלמית .אך היות שרשימת הכוהנים
הגדולים שכיהנו במקדש בין השנים 333–404לפנה"ס נסמכה רק על עדותו של יוסף בן מתתיהו ,הוא ניסה לגשר על
ההפרש הכרונולוגי בן מאה השנה שבין שני הסיפורים באמצעות הוספת שמות של כוהנים גדולים ,שלדעתו נשמטו
מהרשימה .נקודת המוצא שלו לשחזור סדר הכוהנים הייתה זמן כהונתם ,שאותו העריך כשנת דור לכל כוהן ,דהיינו,
עשרים וחמש שנה .כדי למלא את הפערים ,הוא הוסיף לרשימת הכוהנים הגדולים הנזכרים בספר נחמיה את השמות
אלישיב ויוחנן ,שלדעתו נ שמטו מהרשימה המקורית עקב הפלוגרפיה שגרמה השיטה הפאפונימית .מור ()43–42 :2003
הצביע על ליקויים ועל סתירות בדבריו של קרוס עצמו ,וטען שניסיונו של קרוס להוסיף שמות של כוהנים והרעיון
להגביל את שנות כהונתו של כל כוהן לעשרים וחמש שנה אינם עומדים במבחן הביקורת .הוא סבור שרשימת הכוהנים
בנחמיה י"ב ,המונה את שמות הכוהנים עד סוף המאה החמישית לפנה"ס ,מדויקת .אין להוסיף עליה ואין לראות בה
בסיס לרשימת הכוהנים שמנה יוסף בן מתתיהו .להרחבה ראו :אורבך תשי"ט ;152–148 :ליוור תשל"ב;152–144 :
פורביס ;27–26 :1974קראון ;18–16 :1989ונדרקאם ;74 :2004 ;90–67 :2004קנופרס 2003א .116 :נושא הכהונה לא
יורחב בעבודה זו.
104אחת הראיות לעוינותו ולחוסר מהימנותו של יוסף בן מתתיהו בתיאוריו את השומרונים מצויה בסיפור על חורבן
ירושלים .כאשר סיכם יוסף בן מתתיהו את ההגליה מיהודה כתב" :וכך גלו עשרת שבטי ישראל מארץ יהודה"
(קדמוניות ט' .)280לדעת שליט (תש"ט ,)149:אזכור גלות "עשרת שבטי ישראל" מארץ יהודה ,ולא מממלכת ישראל,
מחשיד את בן מתתיהו כמי ש"נתפס" בטעותו ,ומלמד על כוונתו :היכן שרק אפשר הוא מוכן להדגיש את מוצאם הנכרי
של השומרונים ,ובתוך סיפור גלות יהודה לבבל הוא מזכיר לקורא את גלות שבטי ישראל שקדמה לה.
144
"לטעמם של קוראיו" .את הסמכת סיפור נישואיו של נכד הכוהן לבת סנבלט לתקופת אלכסנדר
מוקדון הגדיר זר כבוד בתור "שמועה רחוקה ,ונתחלפו לו תקופת נחמיה בתקופת אלכסנדר ואין
לסמוך עליה כלל" .לדעת סגל ,צ'ריקובר ושפר 105,יוסף בן מתתיהו נסמך על הסיפור המקראי
בנחמיה י"ג ,28ושילב בו מרכיבים אגדיים ואנכרוניסטיים ממקור שומרוני-הלניסטי
מאלכסנדריה ,שייחס את בניין מקדש גריזים לאלכסנדר מוקדון .זאת כדי להאדיר את כבודו של
המקדש שנבנה ברישיון המלך הנערץ ,בניגוד למקדש בירושלים שנבנה באישורם של כורש
ודריוש106.לשיטתם ,יוסף בן מתתיהו "הרכיב" את פרשת נישואיו של נכד הכוהן לבת סנבלט
ובניין המקדש על הר גריזים עם כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר מוקדון ,וערבב היסטוריה עם
דברי אגדה וקנטור כלפי השומרונים.
כראיה נוספת להסתמכותו של בן מתתיהו על המקור המקראי ,הציגו חוקרים שונים 107,את כינויו
של סנבלט" :כותי מאותו הגזע שממנו הם גם השומרונים" .היות שיוסף בן מתתיהו לא ידע את
שמו של המנהיג השומרוני שהיה בימי כיבוש ארץ ישראל בידי אלכסנדר מוקדון ,אך ידע על
סנבלט מנהיג השומרונים מימי נחמיה ,הוא כינה את מנהיג השומרונים של ימיו בשם סנבלט.
כשם שנחמיה הוסיף לשמו של סנבלט המקראי את הכינוי "חרני" ,ולא השתמש בתוארו הרשמי,
כך נהג גם בן מתתיהו .אולם הכינוי "חרני" לא היה רלוונטי בתקופתו ,ולכן הוא כינה אותו
"כותי" ,על שם הכותים שחיו בפחוות שומרון בתקופת אלכסנדר מוקדון.
ראיה נוספת לבנייתו של המקדש השומרוני על הר גריזים בתקופה שקדמה לימי אלכסנדר מוקדון
נעוצה ביחסים העכורים ששררו בין אלכסנדר מוקדון לבין השומרונים ,המקשה על קבלת הדעה
שלפיה התיר להם אלכסנדר מוקדון לבנות מקדש על הר גריזים .לאחר מות סנבלט ,מינה
אלכסנדר נציב מוקדוני על שומרון ,ולמעשה הפקיע את השלטון ממשפחת סנבלט ,שלדעת לאפ
קראון ומור 108,שמרה עליו לכל אורך התקופה הפרסית .המינוי הזר עורר תסיסה ומרד בשומרון,
והם שרפו למוות את הנציב המוקדוני .מפחד נקמת המוקדונים ברחו האחראים לרצח מהעיר,
אך בריחתם לא מנעה את הענשתם .אלכסנדר מוקדון הגיב בחומרה למעשה זה – הוא הקדים את
105סגל ;407 :1953צ'ריקובר תשכ"ג ;45 :שפר .73 :1995
106התפארות זו הייתה חלק מתעמולת השומרונים באלכסנדריה בוויכוחיהם עם היהודים על חשיבותו ועל יוקרתו של
מקדשם .יוסף בן מתתיהו (קדמוניות י"ג )75–74תיאר ויכוח בין נציגי השומרונים סבאיוס ותיאודוסיוס לבין נציג
היהודים באלכסנדריה ,אנדרוניקוס בן משולם ,באשר לשאלה איזה מבין שני המקדשים נבנה לפי חוקי תורת משה.
לקריאת הוויכוח ראו :בוכלר .176 :1956
107בהם :שמואלי תשי"ח ;322 :ליוור תשכ"ח ;1057 :קיפנברג ;52 :1971ויליאמסון ;401–400: 1985בלנקינסופ :1988
.365
108לאפ ;29-25 :1974קראון ;9–8 :1989מור .10–8 :1989
145
שובו ממצרים ועשה שפטים באחראים לרצח 109.לאחר ששם קץ לשלטונה של שושלת סנבלט,
הפך אלכסנדר מוקדון את העיר שומרון למושבה צבאית מוקדונית ,ומינה את מנון לנציב במקום
אנדרומאכוס שנרצח 110.צעד זה אילץ את השומרונים לעזוב את שומרון ולהעתיק את מרכזם
לשכם ,והם התמקמו בהר גריזים 111.לא סביר שלאחר מרד השומרונים בו ,ולאחר שרפת הנציב
המוקדוני ,אלכסנדר מוקדון היה מתיר לשומרונים לבנות מקדש דומה לזה שנבנה בירושלים.
כפי הנראה ,לא ניתן לבדוק את מהימנותו ההיסטורית של סיפור נישואיו של נכד הכוהן הגדול
לפי גירסתו של יוסף בן מתתיהו ,שכן לא ברור אם היו לו מקורות עליהם נסמך כאשר כתב על
התקופה הפרסית ,ואם כן ,מהם .אמנם קשה להבין כיצד לאחר כל המהלכים שנקט נחמיה
לסילוק השומרונים ותומכיהם מירושלים ,ולאחר גירושם הפיזי מהמקדש ,התרחש כעבור מאה
שנה סיפור נוסף של נישואים בין נכד הכוהן הגדול לבת סנבלט ,ובדמיון רב כל כך לסיפור
הראשון .עם זאת ,אין לשלול את האפשרות שהתקיימו קשרי נישואים בין יהודאים לבין
שומרונים גם במאה הרביעית לפנה"ס ,שכן הקשרים ההדוקים והענפים בכל תחומי החיים בין
שבי הגולה לבין תושבי הארץ שלא גלו נמשכו .לכן ,האפשרות שיוסף בן מתתיהו נסמך על התיאור
המקראי כאשר תיאר את גירוש נכד הכוהן ובת סנבלט" ,הרכיב" את סיפורו כפרפראזה לסיפור
המקראי ,והעמיד אותו בימי אלכסנדר מוקדון ,סבירה מאוד .אולם אם צדק בן מתתיהו ,ואכן
נישא בן הכוהן לבת מושל שומרון במאה הרביעית לפנה"ס ,הדבר מחזק את הדעה שכל ניסיונותיו
של נחמיה לבדל את עדת השבים ולמנוע את עירובם ב"נשארים" ,נכשלו.
המחלוקת בדבר מועד בניית המקדש השומרוני על הר גריזים הגיעה בשנים האחרונות לסיומה,
ו"החוליה החסרה" בתיאור המקראי ,מה קרה לאחר גירוש נכד הכוהן הגדול ואשתו ,אותרה.
109בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בשנת 1962בוואדי דליה ,הנמצא כשנים עשר קילומטרים צפונית מערבית ליריחו,
התגלו באחת המערות כשלוש מאות שלדים מהמאה הרביעית לפנה"ס ועשרים ושש תעודות רשמיות ומסמכים
משפטיים חתומים .התעודות הכילו פרטים בענייני מכירה והעברת רכוש ועסקי קרקעות ,ובענייני שחרור עבדים .נרשמו
בהן כתשעים ושניים שמות פרטיים ,מהם כשלושים וארבעה שמות בעלי מרכיב תיאופורי ישראלי ,שתאריך הטבעתם
הוא מלפני כיבוש אלכסנדר מוקדון את ארץ ישראל (קרוס ;121–110 :1963גרופ .)76 :2001כמו כן נמצאה בולה ועליה
הכתובת[…":סנא]בלט פחת שמרן" (אחיטוב ,)207 :1992שנעשתה בחותמו הרשמי של פחת שומרון בשפה העברית
ובאותיות עבריות (נווה תשמ"א .)83 :הממצאים הללו מהווים ראיה לכך שהשלדים שנמצאו במערה היו שרידיה של
אצולת שומרון שמרדה במוקדונים עקב הפקעת שלטונה ,ונמלטה מפחד נקמת המוקדונים (קויפמן תשכ"ז ;506 :שטרן
;196–193 :1971פורביס ;28 :1974אנגלס ;65 :1979באטרוורת ;25 :1988קראון ;11–8 :1989קוגינס ;103 :1991
.)67 :1995לקריאה מסכמת של כל הגילויים בוואדי דליה ראו :אשל .234–223 :2007
110אבל ;60 :1935צ'ריקובר תשכ"ג ;83 ,37 :אבי יונה תשט"ז א ;129 :תשכ"ג ;34 :פורביס ;36–33 :1974דקסינגר
;34 :1981קראון ;9–8 :1989מור ;321 :1993 ;10–8 :1989קוגינס .103–102 :1991
111לדעת קוגינס ( )109 :1991השומרונים בחרו בהר גריזים היות שכקבוצה שנדחתה מקרב העם ,חשוב היה להם
להיצמד למקום המזוהה עם ראשית עם ישראל (דברים כ"ז .)12-1
146
בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו בעשורים האחרונים על הר גריזים ,התגלו שרידיו של מקדש
לה' ,שנבנה בתבנית זהה לזו של המקדש בירושלים .המקדש השומרוני שהתגלה תוארך לאמצע
המאה החמישית לפנה"ס ,לסוף ימי נחמיה ,וכפי הנראה נבנה לאחר גירוש השומרונים ותומכיהם
מירושלים 112.מקדש זה היה סמל לעצמאותם הדתית-פוליטית של השומרונים ,וביטא את קיומה
של קהילה בעלת זהות נפרדת שחפצה בנתק מירושלים ,לאחר שהתפכחה מתקוות השווא להיות
חלק מעדת השבים שדחתה אותה .המקדש השומרוני לה' על הר גריזים יצר מחלוקות דתיות
ואידיאולוגיות ,וחידד את הקרע בקרב קהילת השבים עצמה בין הפלג הפלורליסטי ,שראה בכל
עובדי ה' חלק מעם ישראל ,ניהל איתם קשרי משפחה הדוקים מזה דורות ,ובראשו עמדו טוביה
ובית הכוהן הגדול ,לבין הפלג הבדלני ,שראה בעצמו את "זרע הקדש" ,ושלל את האפשרות לקבל
לשורותיו את מי שלא "נצרף" בגלות 113.לדעת נאמן ,בקינג ומגן 114,עצם קיומו של המקדש
השומרוני על הר גריזים היווה מקור למתח ולתחרות קשה ,שכן בעיני רבים משבי הגולה ,מקדש
זה ,שנבנה כתחליף לאתר הפולחן העתיק בשכם ,היה לגיטימי ומקודש לא פחות מהמקדש
בירושלים ,שחרב ונבנה בשנית.
הפער בין דברי יוסף בן מתתיהו ,לפיהם נבנה המקדש השומרוני בתקופה המוקדונית ,לבין
הממצאים שהתגלו בהר גריזים בשנים האחרונות ,מחייב אותנו לקבוע שיוסף בן מתתיהו לא ידע
על הקמת המקדש השומרוני בימי נחמיה ,הואיל ובכתובים שעליהם הסתמך לכתיבת חיבורו
ההיסטורי לא נכתב עליו דבר .הסופרים הירושלמים גינו את שכם ואת מקום פולחנה 115,אך את
המקדש על הר גריזים לא הזכירו 116.קיום הפולחן במקדש השומרוני על הר גריזים לא היה "סוף
פסוק" ,ולא סתם את הגולל על הקשרים ההדוקים והענפים שהתקיימו בין שתי העדות בכל
תחומי החיים .אמנם יחסים אלה ידעו עליות ומורדות ,אך למעשה לא חל שינוי מהותי בהם מאז
תלונתם של עזרא ונחמיה (עזרא ט' ;1נחמיה י"ג 117.)25–23שנאתה של ההנהגה היהודאית את
השומרונים ,וקנאותה הדתית ,יכולות ללמד על חששם של אלה מפני מיזוג .הכרה בשומרונים
הייתה עלולה להחליש את שליטתה המוחלטת של ההנהגה ביהודה בפולחן המקדש בירושלים,
112ראו בנושא זה את דברי מגן ;1748–1742 :2008 ;212–157 :2007בקינג ;215 :2007אלברטס .287 :2007
113חוקרים רבים ,בהם :מיירס ;103–101 :1965רופא תשנ"ח ;224–222 :טלמון תשמ"ג ;37–31 :גונווג :1985
;15–14גרביני ;153–152 :1988אשכנזי ;279–277 :1994אלברטס ;534–523 :1994ווייסמן תשנ"ו ,79–77 :טוענים,
כי הקרע עם השומרונים היה קרע דתי קלאסי בתקופת הבית שני ,אלא שהיה חריג בהיקפו בעת ההיא היות שלא
היה רק על רקע דתי ,אלא גם על רקע פוליטי ,חברתי וכלכלי.
114נאמן תשנ"ג ;24 :בקינג ;220 :2007מגן .160 :2007
115על כך יורחב בהמשך.
116מגן .12 :2004
117צדקה ;143–140 :1991רפפורט תש"ן.390–383 :
147
ולהביא לאבדן אחיזתה בכלל היהודים .האיבה הממושכת שנוצרה בין שני הפלגים ,והצורך
להכריע בין שני המקדשים ,הובילו לפתרון אלים בתקופת החשמונאים .כדי למנוע את הליכתם
של יהודי הצפון למקדש המתחרה בגריזים ,ולחסל אחת ולתמיד את היריבות בין שני בתי
הכהונה ,לא היססו החשמונאים ,שהיו מבית יהויריב ,ובראשם יוחנן הורקנוס החשמונאי ,הכוהן
גדול בירושלים 118,להרוס את המקדש לה' שעל הר גריזים ,ולטבוח את בית צדוק הכוהן.
119
אילו מנהיגי השבים היו רואים בשומרונים נכרים שפולחנם אלילי ,ממשיכי דרכם של עזרא של
ונחמיה לא היו נלחמים בהם ,ולא היו מחריבים את מקדשם .אילו לשתי העדות הייתה זהות
דתית שונה ,לא היה נוצר ביניהן בסיס לתחרות.
ה) סיכום ומסקנות
א .ספר עזרא-נחמיה הוא המקור העיקרי להכרת החיים בארץ בתקופה הפרסית.
ב .הספר נחלק לשתי חטיבות סיפוריות עיקריות ,המתייחסות לשתי תקופות ברורות בחיי
השבים ,שפער של עשרות שנים מפריד ביניהן :התקופה הראשונה שעניינה ראשית השיבה ועד
בניית בית המקדש ,מתוארת כסיכום מגובש בפרקים א'–ו' בספר עזרא .התקופה השנייה החלה
עם עליית עזרא (עזרא ז') וסיומה בסוף ספר נחמיה.
ג .רוב התיאורים בספר נכתבו מנקודת מבט אידיאולוגית-דוֹגמתית של הנהגת הגולים ,וברובם
מנותקים מכל הקשר ריאלי .מסיבה זו אין טעם לנסות ולאתר את מיקומם הכרונולוגי של
האירועים ההיסטוריים המתוארים בספר.
ד .בפרק י"ג בספר נחמיה ריכז העורך מספר אירועים המשקפים את העימותים של נחמיה עם
מתנגדיו .האירוע האחרון המתואר בפרק ,שהוא לדעתי משמעותי ביותר ,וייתכן כי היה הגורם
המכריע לעזיבת השומרונים את ירושלים ולבניית המקדש על הר גריזים ,היה ,גירוש נכד הכהן
הגדול מבית המקדש ,היות שנישא לבת סנבלט מושל שומרון.
118מקבים א' י"ג .48–38
119עקב היריבות המרה שנוצרה בין שני בתי הכהונה ,החריבו החשמונאים ,שהשתייכו לבית יהויריב ,את המקדש
השומרוני על הר גריזים .לנושא זה ראו :אורבך תשי"ט ;153–148 :דנסי ;29 :1954פורביס ;24 :1974 ;88 :1965
;85 :1986ליוור תשל"ב ;152–144 :פוסטר ;122 :1970שוחט ;68 :1987בלנקינסופ ;365 :1988קראון ;18–16 :1989
; 23 :1991שוורץ ;19–16 :1993ונדרקאם .77–74 :2004
.
148
ה .ספר נחמיה אינו מספר על התגובות עקב הגירוש .אולם ,יוסף בן מתתיהו תיאר בחיבורו סיפור
נישואים בין נכד הכהן הגדול לבת סנבלט בדומה לזה המובא בספר נחמיה .לפי עדותו ,גירוש
הנכד ואשתו הביאו לעזיבת השומרונים את ירושלים ולבניית המקדש השומרוני על הר גריזים
בראשית התקופה המוקדונית בארץ ישראל.
ו .לאחר בחינת דעות החוקרים השונות על מהימנותם ההיסטורית של כתבי יוסף בן מתתיהו,
ולאור הממצאים הארכיאולוגיים על הר גריזים המעידים כי המקדש השומרוני נבנה ברבע
האחרון של המאה החמישית לפנה"ס ,הגעתי למסקנה שהמקדש השומרוני נבנה לאחר גירוש
נכד הכוהן מירושלים על ידי נחמיה .טעותו של יוסף בן מתתיהו מחזקת את ההנחה ,שהיו לו
מקורות מוגבלים ומעטים מאוד כאשר כתב על תקופה שקדמה בכשש מאות שנה לימיו.
149
.5הפולמוס הסמוי על שכם כסמל לדחיית אוכלוסיית הארץ שלא גלתה
א) מבוא
קורות העיר שכם קשורים קשר אמיץ בתולדות האבות .עִ ם כניסתו לארץ כנען ,הגיע אברהם "עד
מקום שכם" (בראשית י"ב 1,)7–6ובנה שם מזבח לה' .יעקב הגיע לשכם לאחר פגישתו עם עשו,
קנה שדה מבני חמור אבי שכם 2,וזבח שם לה' (בראשית ל"ג .)18–20באתר זה נקברו לאחר מכן
עצמות יוסף שהועלו ממצרים (יהושע כ"ד .)32על פי הכתוב בספר דברים (י"א )29–30ציווה משה
את הברכה על הר גריזים ,והר עיבל בשכם הוא המקום היחיד בתורה עליו הצטווה עם ישראל
להקים מזבח לה' (דברים כ"ז .)8–4על פי צו זה ,בנה יהושע מזבח לה' אלוהי ישראל (יהושע ח'
,)35–30כתב שם על האבנים את משנה תורת משה ,וכרת ברית במקדש ה' בשכם (יהושע כ"ד –25
.)26אף על פי שירושלים הייתה בירת ישראל מימי דוד ,והמקדש נבנה בה בימי שלמה ,המלכת
רחבעם נעשתה בשכם (מלכים א' י"ב .)1המלכת ירבעם נערכה אף היא ,מן הסתם ,במקדש
בשכם ,והעיר אשר סימלה את מרד השבטים הצפוניים בבית דוד ,הייתה לבירתה הראשונה של
ממלכת ישראל הצפונית (מלכים ב' י"ב .)25 ,1החל מפרק זמן זה ,תולדות האתר עד חורבנו אינן
ידועות ,אך לדעת נאמן 3,יש להניח כי עמד בצלו של מקדש בית אל ,ולאחר הרפורמה הפולחנית
של יאשיהו ,עמד בצלו של המקדש בירושלים .אמנם העיר שכם חרבה בידי האשורים עם חורבן
ממלכת ישראל 4,אך ייתכן כי מקום הפולחן בה שרד והתאושש במהלך השנים.
5
בחלקו הראשון של פרק זה אתמקד בשתי שאלות מרכזיות:
א .כיצד ייתכן שספר דברים ,שאבן היסוד בהוראתו היא ריכוז הפולחן "במקום אשר יבחר" ,ציין
דווקא את הר עיבל כמקום יחיד בתורה שבו הצטווה עם ישראל להקים מזבח לה'?
ב .מדוע כתב העורך המשנה תורתי על בחירתו של יהושע בהר עיבל כמקום לבניית מזבח לה' ,ועל
1למילה "מקום" בהקשר הנוכחי יש משמעות של מקום קדוש ,מקדש .על "מקום שכם" ראו :מזר תשל"ד;5–4 :
ענבר .107 :1999
2להרחבה בנושא קניית השדה ראו :רביד תשנ"ח.22 :
3נאמן תשנ"ג .23 :בפעולות הטיהור שעשה יאשיהו (מלכים ב' כ"ג 622 ,לפנה"ס) ,אין אזכור לפגיעה במקדש שכם.
4רייט ;167–163 :1965שטרן .46 :2000
5לדעת שור ( )18 :1989ונאמן (תשנ"ג ,) 27 :שכם הייתה מיושבת ברציפות במאות השישית והחמישית לפנה"ס ,ואף
על פי שלחשיבותו הדתית של המרכז הפולחני בה היו עליות ומורדות ,פריחתה הדתית נמשכה עד חורבנה בימי
החשמונאים .על חשיבותה הדתית של שכם בתקופה הפרסית ראו :פורביס ; 29 :1974מור תשנ"ה.51 :
150
בחירתו בשכם כמקום לכתוב בו את משנה התורה ,שם חודשה הברית בין ה' לעם ישראל לאחר
צאתו ממצרים?
בהמשך הפרק אדון בתגובתם של ראשי יהודה לבחירה זו ,שעיקרה הוספת כתובים המקעקעים
את קדושתו של הר עיבל ומכפישים את שכם .אנסה לברר מתי חוברו הכתובים הללו ,ומה הקשר
בין זמן חיבורם לבין הקרע בין היהודים לשומרונים.
ב) הבחירה בשכם כמקום פולחן
חורבן ירושלים גרם למשבר אמוני אשר ערער על מעמדה הבלעדי של העיר ,ועל התפיסה כי היא
"המקום אשר יבחר" 6.האמונה בדבר חסינותה האלוהית של ירושלים ,שצמחה בעקבות הצלתה
הפלאית במסע סנחריב (מלכים ב' י"ט ,)34נופצה לרסיסים ,וההבטחות הנבואיות לנצחיותו של
"בית ה'" (ירמיהו ז' )4נותרו ריקות מתוכן .לדעת אמית 7,הכתובים אשר הציגו את קדושתה
הבלעדית של ירושלים נראו מאולצים ומלאכותיים ,והעלו את השאלה האם המקדש שחרב הוא
אכן המקום הנבחר .ירושלים ,אשר במאה השביעית לפנה"ס עלתה בגודלה ובמספר תושביה על
כל ערי יהודה האחרות ,הצטמקה ,איבדה את מרכזיותה ,וכמאה וארבעים שנה לאחר החורבן לא
שימשה כעיר בירה 8.היות שלא הייתה מסורת פולחנית קדומה באשר לירושלים 9,סבור נאמן 10,כי
ייתכן שהמצב החדש שנוצר עקב שקיעתה של העיר ,היה זָ ָרז לתחייתם של מרכזי פולחן אחרים,
בייחוד בתחומה של ממלכת ישראל לשעבר .לדעתו ,לאחר חורבן ירושלים שבה והתעוררה
ההשקפה בדבר קדושתה של שכם ,שהמסורת באשר לה הייתה עתיקה ,שורשית ואחוזה היטב
בעברו של העם ,בניגוד לירושלים שהפכה לעיר מקדש רק בימי שלמה .בתקופה שקדמה לחורבן
בית המקדש ,ולאחר החורבן ,חיבר סופר מהאסכולה המשנה תורתית "כצורך השעה" ,כתובים
שכביכול נמסרו לבני ישראל בסיני ובכניסתם לארץ .לדעת אמית 11,העובדה שהביטוי "המקום
אשר יבחר" כה שכיח ומהותי בספר דברים ,מלמדת ,כי עורך הספר יצר אותו לצורך ניסוח
6בספר דברים נזכר "המקום אשר יבחר" ללא ציון מקום עקב אילוצים פסיאודו-אפיגראפיים .על קשייו של
ההיסטוריוגרף הבא לכתוב פסיאודו-אפיגרפיה ראו :הופמן תשמ"ב ,ובעיקר עמודים .51–46
7אמית 2003ב.374–365 :
8אלברטס ;339 :2003למר ;292–291 :2003ליפשיץ תשס"ד.282 :
9ההחלטה על בחירת ירושלים על ידי ה' כעיר מקדש נזכרת לראשונה בתפילת שלמה (מלכים א' ח' ,)19–17ואשרור
להחלטה זו מופיע בפרשת חטאי מנשה" :בבית אשר אמר ה' אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלים אשר
בחרתי מכל שבטי ישראל אשים שמי לעולם" (מלכים ב' כ"א .)7
10נאמן תשנ"ג.25-24 :
11אמית 2003ב.372 :
151
אידיאולוגיית ריכוז הפולחן שאותה מימש בתקופה זו ,והיא הייתה מעין סיסמה אשר שירתה את
צרכיו בעת ההיא .אבל ,כדי לא להיצמד לעיר שגורלה אינו ברור ,הוא בחר להשאיר להיסטוריה על
תהפוכותיה ,להכריע מהו המקום הנבחר .הואיל וריכוז הפולחן היה עיקרון תיאולוגי משמעותי
עבורו ,עקב מקומה ההיסטורי של שכם ,הוא לא היה יכול שלא לבחור בה לתיאור טקסי חידוש
הברית בין ה' לעם 12,ומסיבה זו ביסס את קדושתה הקדומה של שכם ,וקשר את אתר הפולחן שלה
המ ָקדשים אותה בשלבי ההתנחלות הראשונים .אמית 13,סבורה ,שפרשת בניית המזבח בהר
לצווים ְ
עיבל (דברים כ"ז )10-4 :נכתבה בתקופה בה לא היה חשש למעמדה של ירושלים כמרכז דתי ופולחני
יחידי ,והדרישה למילוי הכתוב בספר התורה כלשונו הייתה למרכזית בעם .בדרך זו התקבל המסר
בדבר העדפת עליונות קדושת העם והמשכיות הקשר הנאמן לה' ,על פני ההיצמדות לאתר מסוים,
אשר בתנאים היסטוריים עלול גורלו להשתנות.
לתפיסות האמוניות שבספר דברים היתה השפעה מכרעת על עיצוב עולמו הדתי והרוחני של עם
ישראל בכל הדורות הבאים .העקרונות שנטבעו בו ,הפכו לחוליה המקשרת בין המציאות הדתית-
פולחנית שנהגה ביהודה בימי הבית הראשון ,לבין תקופת הגלות ובימי שיבת ציון ואחריה.
14
לדעת אמית 15,טיפוח הזהות של "זרע הקדש" כנגד תועבות "עמי הארצות" (עזרא ט' ,)2–1הוא
המשך טבעי של העקרונות האמוניים שנטבעו ברפורמה הפולחנית של יאשיהו .העקרונות
האידיאולוגים בה היו הבסיס להתפתחות חוק החרם המבחין בין קרוב ורחוק (כפי שבא לידי ביטוי
בסיפור הגבעונים בספר יהושע ט') והפרתו על ידי עירוב עם "עמי הארץ" חשף את עם ישראל
להשפעות תרבותיות שליליות .נאמן סבור 16,שאזכורו של הר עיבל בספר דברים כמקום היחיד שבו
בחר ה' להקים לו מזבח ,והכנסתם של הקטעים הנוגעים לשכם לספרים דברים ויהושע ,גרמו
לשינויים מפליגים בשני החיבורים ,היות שתוספות אלה הציגו את שכם כמקום הנבחר ,והיא זכתה
למעמד של מקום מקודש וקדום .לדעת חוקרים שונים 17,בתקופה שבה נכתב על "המקום אשר
יבחר" ,הכירו אנשי שכם בחשיבותו ובקדושתו של המקדש בירושלים שחרב ,ולכן לא נרתע העורך
המשנה תורתי להטמיע בלב חיבורו מסורות המשרתות את מטרותיו ,שבראשן שמירה על עקרון
ריכוז הפולחן ,גם אם הן עמדו בניגוד קוטבי להשקפותיו באשר לייחודה של ירושלים .לשיטתם,
12הציווי לקיים פולחן רק "במקום אשר יבחר" (דברים י"ב ,י"ד ,ט"ז ,י"ז ,כ"ו ועוד) מנוגד לכתוב בשמות כ' …" :21
בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך".
13אמית 2003א.165–164 :
14נאמן .119 :2002
15אמית 60-57 :1997
16נאמן תשנ"ג.29-28 :
17בהם :הופמן תשמ"ב ;49 :ענבר תשמ"ה ;134 ,108–104 :1999 ;352–345 :אנדרסון ;392 :1989נאמן תשנ"ג;24 :
אמית 2003ב.372 :
152
ספרות התורה המציינת את הקשר המיוחד של עם ישראל לארצו ,ובמקביל את היותו בר ניתוק
בעיתות רעב ,ואת הגלות כעונש ,איננה נרתעת מציון שכם כעיר מקודשת ונבחרת .משום כך כתב ,כי
מיד עם הכניסה לארץ הצטווה העם להקים מזבח לה' על הר עיבל ,ואת הפסוקים המעידים על
מילוי צו זה הוסיף ביהושע ח' (פסוקים 18.)35–30ענבר סבור ,כי פסוקים אלה מהווים מענה לכך,
שעורכי ספר יהושע "גילו" ,שאין בכתובים תיאור של מילוי הצו מספר דברים שבו נדרש העם לבנות
מזבח לה' על הר עיבל עם כניסתו לארץ ,ולפי דרישה זו ,תיאר העורך המשנה תורתי ביהושע כ"ד
כיצד כרת יהושע ברית בין ה' לעם במקדש בשכם 19.לדעת נאמן ענבר ואמית 20,שני הסיפורים
ביהושע ח' ,35-30ובפרק כ"ד ,שולבו במסגרת ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל ,בתוך החיבור
הדויטרונומיסטי קודם לחיבור ספר נחמיה ,ולפני פרוץ המשבר בין היהודים לשומרונים.
בניגוד לדעה המקדימה את הכתובים הללו לסוף המאה השביעית-ראשית המאה השישית לפנה"ס,
זמן כתיבתו של החיבור הדויטרונומיסטי ,העלו גרלו ופינק 21כבר בשנת 1956הצעה ,לפיה סיפור
בניית המזבח לה' על הר עיבל על ידי יהושע וכריתת הברית בשכם ,נכתבו בתקופה הפרסית .הצעה
זו נתמכה על ידי אלברטס ואשנבאך 22.לשיטתם ,תיאור הקמת המזבח בהר עיבל (יהושע ח' )35-30
הקוטע את רצף סיפורי המלחמה בעי ובמלכי עבר הירדן (יהושע ח' ,29–1ט' -ואילך) ואינו מצוי
במקום זה בתרגום השבעים ולא בכתבי קומראן ,מהווה ראיה לעריכה פרו-שומרונית מאוחרת.
הצגת אחדותו של עם ישראל בשכם ,יצרה בסיס טוב לשילובם של השומרונים בסיפור המכונן של
העם ,ונועדה לפשר בין הקבוצות השונות ,ובכללן הגרים והשומרונים .לדעת אלברטס 23,מקורה של
תוספת זו בעורך משנה תורתי שפעל ברבע האחרון של המאה החמישית לפנה"ס .עורך זה הוסיף
18בשני התיאורים ,בדברים וביהושע ,השתמש הכותב בביטויים זהים :דברים כ"ז :8–4מזבח אבנים...לא תניף עליהם
ברזל..אבנים שלמות..והעלית עליו עולות לה' ..וכתבת על האבנים את כל דברי התורה ."...יהושע ח' " :35–30מזבח
אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל ...ויעלו עליו עולות לה' ...ויכתוב על האבנים את משנה תורת משה."...לדעת
נאמן (תשנ"ג ,)20 :הכתוב ביהושע הוא המקורי ,ודברים כ"ז נכתב בידי עורך מאוחר.
19הברית שכרת יהושע בשכם כוללת את כל המרכיבים המופיעים בטקסי הבריתות המוכרים במקרא (כגון :שמות כ',
שמואל א' ז' :) 12המנהיג אוסף את העם במקום קדוש ,התעודה המשפטית נכתבת ונקראת בפומבי" :וישם לו חֹק
ומשפט בשכם" (יהושע כ"ד ,) 25והעדות הסקראלית של המעמד הקדוש (האבן ששמעה את דבר הברית) מונחת תחת
האלה במקדש ה' (פסוקים .)27–26הסיפור בפרק כ"ד זכה להתייחסות רחבה במחקר הביקורתי ,היות שבסקירה
המובאת בה לא נכללו אירועים מרכזיים מחיי העם ,ואף נכתבו בה רעיונות הבאים בסתירה לכתובים אחרים .לפי
פרשה זו ,בשכם נכרתה לראשונה הברית בין ה' לעם ולא בסיני ,ויהושע ולא משה ,נתן לעם חוקים ומשפטים ,אותם
העלה על הכתב בספר תורת האלוהים .בקשת הדעות הרחבה באשר לזמן חיבורה של פרשה זו ,הגיעו החוקרים
למסקנות שונות ,החל מהיותה מסורת שכמית עתיקת יומין ,ועד להיותה יצירה בדיונית .לדעת אמית ( ,)173 :2001יש
לראות בפרשה זו שאינה משקפת את עולמה הרעיוני של האסכולה הדברימית ,חיבור עצמאי שנכתב לאחר חורבן
ירושלים כדי לעצב חלופה לירושלים החרבה .דיון מעמיק בנושא חורג מהיקף העבודה.
20נאמן תשנ"ג ; 26 :ענבר ;131-127 :1999אמית 2003א.165 :
21גרלו ;177–174 :1956פינק .26 :1969
22אלברטס ,293–292 :2007ושם הערה ;300 ,8אשנבאך .261–260 ,255–254 :2007אשנבאך הציג ראיות שונות
לביסוס הדעה שלפיה כל הקובץ בראשית-דברים עבר עריכה מאוחרת.
23אלברטס .473 :1994
153
למהדורה השנייה של ההקסטויך את פרק כ"ד בספר יהושע ,כסיכום לסיפורי הישועה של התורה,
וכן כדי להראות כיצד ביצע יהושע את הוראתו של משה ,וכתב את "הדברים האלה בספר תורת
האלוהים" עם הכניסה לארץ ,ולפני תקופת השופטים.
אני סבורה ,כי לדעה שהכתובים הללו נוספו לספרים דברים ויהושע בסוף המאה החמישית לפנה"ס,
או בראשית המאה הרביעית לפנה"ס ,אין כיום בסיס .לסברה זו היה מקום לפני כמה שנים ,כאשר
היתה עדיין מחלוקת במחקר לגבי מועד בנייתו של המקדש השומרוני .אז אפשר היה להניח כי
בפרק זמן כלשהו ,קודם לבנייתו ,נעשה ניסיון להתפשר עם השומרונים ,ואולי לקרב אותם.
אולם ,היות שהממצאים שהתגלו על הר גריזים מראים מעל לכל ספק שהמקדש השומרוני נבנה
בסוף המאה החמישית לפנה"ס ,לא סביר שהנהגת ירושלים התפשרה על מקום פולחן אחר מחוץ
לבית המקדש בירושלים .האדרת קדושתה של שכם ושל הר עיבל בדורות המאוחרים שלא הכירו
את גדולתה של ירושלים ,ולאחר שהתעצמה חשיבותה הדתית של שכם ,נראית כשבירת "מטה
לחמה" של "קהילת המקדש" ,שנאבקה כדי להנציח את ירושלים כמקום פולחן נבחר ויחיד .בית
המקדש היה מוקד לארגונו המחודש של העם ,שהתאחד סביבו ,והיה מקור כלכלי למשרתיו ,שכן
היו לו אדמות ורכוש שנשלטו על ידי הכוהנים 24.הכרתה של ירושלים במקדש בגריזים משמעותה
ויתור על הסמכויות הבלעדיות של המקדש המרכזי ,פגיעה בהגמוניה שלו ובהכנסותיו ,וגריעה
מכוחה ומסמכותה של ההנהגה הירושלמית .לכן ,לא ייתכן שהתקבלה פשרה בנוגע למקום פולחן
שהאפיל שנים רבות על ירושלים .כל עוד לא נבנה המקדש השומרוני ,ניתן היה לנסות ולקרב את
השומרונים לירושלים .אולם לאחר בנייתו ,ולאחר שהמקדש הירושלמי "הפסיד" את פלח
האוכלוסייה שחיה בין שכם לירושלים לטובת המקדש בגריזים ,הקרע בין השומרונים לבין שבי
הגולה היה ברור.
24טורי ;153 :1910רודולף ;34–33 :1949טלמון ;68–57 :1981ויליאמסון ;160 :1985בלנקינסופ ;258–256 :1988
;29–24 :1991ויינברג .50–49 :1997
154
ג) תגובת ההנהגה ביהודה לבניית המקדש השומרוני על הר גריזים
כל עוד עמדה ירושלים בחורבנה ,ועד לחידוש מעמדה כעיר בירה ,יכלו הכתובים המפליגים
בחשיבותה הדתית והשורשית של שכם להתקיים באין מפריע 25.אולם עקב חידוש מעמדה של העיר
כבירה בימי נחמיה ,תבעה הנהגת השבים להשיב לה את יוקרתה הבלעדית כמקום מקדש לגיטימי
יחיד .מנגד ,קדושתה וחשיבותה הדתית של שכם לא פגו לאחר בניית בית המקדש השני ,ולאחר
הפיכת ירושלים לבירה ,ירש המקדש שנבנה בשכם באופן טבעי את מקומו ואת חשיבותו של אתר
הפולחן הקדום ואת מסורות הקדושה שלו 26.למנהיגי השבים לא הייתה דרך לשכנע את הנוהים
אחריו שירושלים היא "המקום הנבחר" 27,ולא היה בכוחו של חוק כלשהו ,או של מציאות
גיאוגרפית ,להרחיק את העם מהאתר המקודש בשכם .נאמן סבור 28,שהמקדש השומרוני אשר נבנה
על הר גריזים במחצית השנייה של המאה החמישית לפנה"ס 29,משך אליו יהודים מהצפון,
ולירושלים ,שאיבדה מחשיבותה וממרכזיותה לאחר חורבנה ,לא הייתה דרך להגיע אל לבם של
הדורות אשר נולדו לאחר החורבן ולא הכירו בגדולתה .חוקרים שונים 30 ,סבורים ,כי התחרות
שנוצרה על פלח האוכלוסייה אשר חיה בין שכם לירושלים הייתה קשה 31 ,והיא עשויה להסביר את
המתח שנוצר בין הנהגת שומרון להנהגת ירושלים ,ואת התפנית החדה ביחסים ביניהם.
32
עקב צירופן של "מסורות שכם" להיסטוריה הקדומה של עם ישראל והלגיטימציה המפורשת של
אתר הפולחן בה ,נאלצה ההנהגה הירושלמית להתמודד עם הכתובים המאדירים את חשיבותה
הדתית הקדומה של שכם בתוך אירועים מתקופת האבות ,ולפני הכניסה לארץ .אולם ,הם לא יכלו
למחוק ולהעלים את הכתובים המקראיים המציגים את קדושתה של שכם מימי האבות ,ולא את
הכתובים המפורשים המציגים את הר גריזים כהר הברכה (דברים י"א ,29כ"ז )12ואת הר עיבל
כמקום היחיד שבו הצטווה עם ישראל להקים מזבח לה' עם כניסתו לארץ (דברים כ"ז .)8–4לא
ניתן היה להעלים את קיום הצו על ידי יהושע עם כניסתו לארץ (יהושע ח' ,)35–30ולא את
25נאמן תשנ"ג.28 :
26נאמן תשנ"ג ;27–26 :קמפבל .1346 :1993
27לחיזוק דעתם של נאמן וקפמבל ,נוכל להסתמך על הכתוב בנחמיה ז' ,4שחרף קיומו של המקדש ובניית החומה,
ירושלים נותרה דלת אוכלוסין ,והעם לא הזדרז לגור בה.
28נאמן תשנ"ג.26 :
29ראו בנושא עמודים .57-55
30בהם :כשר תשל"ה ;190–189 :פורביס ;87–81 :1986קראון ;18 :1989שור ; 18 :1989מגן .185–184 :2007
31פורביס ;98–81 :1986כשר 1988ב ;55–53 :מור .126–125 :2003
32עדות לשנאה ולאיבה שנוצרה בין המקדש בירושלים למקדש על הר גריזים נמצא בספר המקבים א' י"ג ,48–38
ובעדותו של יוסף בן מתתיהו :קדמוניות י"ב ,10–7י"ג .79–74
155
טקס חידוש הברית בין ה' לעם במקדש בשכם ,שם כתב יהושע את תורת משה (יהושע כ"ד).
לדעת נאמן 33,התחדדות היחסים בין שתי הקהילות בימי עזרא ונחמיה ,הביאה לכך שהסופרים
הירושלמים עשו מאמץ לדה-לגיטימציה של אתר הפולחן הסמוך לשכם ושל תושבי הר שומרון
הקשורים בו ,והוסיפו לחיבור הקיים קטעים המקעקעים את קדושתה של שכם ומציגים את
המקום שעליו נבנה מקדשה כמקום טמא מימי האבות .לדעת להור ענבר ונאמן 34,כדי לערער את
מעמדו של הר עיבל ,חוברו במועד זה "שנים עשר ארור" החותמים את פרשת בניית המזבח על
הר עיבל בשתים עשרה קללות (דברים כ"ז ,)26-14כאשר ה"ארור" האחרון מכוון כלפי מקיימי
הפולחן שאינו בירושלים "המקום הנבחר" 35.לתוספת זו ,במקום המסוים הזה ,היה תפקיד של
"התקפה פסיכולוגית" ,שמטרתה לגרום לכך שאזכורו של הר עיבל ייקשר מיד לשתים עשרה
הקללות ,ויצור תחושת אי-נוחות בקרב הקוראים ,ולדעת נאמן 36 ,במועד זה בקירוב נכתב התיאור
הפולמוסי במלכים ב' י"ז .41-24מלאכתם של הסופרים הירושלמים לא תמה בזאת ,וכדי לעצב
מחדש את דעתם של הנוהים אחרי המקדש שבשכם ,הם הוסיפו סיפורים בספר בראשית המציגים
את שכם כעיר נכרית שמקום פולחנה טמא עוד מימי יעקב 37.לדעת אמית 38,שילובם של הכתובים
33נאמן תשנ"ג.29-28 :
34להור ;174–164 :1962ענבר תשמ"ה ;347–345 :נאמן תשמ"ו.265–262 :
35בחומש השומרוני מומר שם ההר שעליו יש להקים את המזבח מהר עיבל להר גריזים– הר הברכה ,ולטענת
השומרונים כך היה כתוב בחיבור המקורי כאשר הם פרשו מהיהדות .לכן לא היה קושי מבחינתם לקבל את סיום
פרשת בניית המזבח בהר עיבל עם "שנים עשר ארור" .אין זה מן הנמנע להניח שאחרי הפעלת המקדש השומרוני על
הר גריזים ,תוקן על ידי הסופרים הירושלמים שמו של הר גריזים להר עיבל בדברים כ"ז 4וביהושע ח' ,30כדי לא
לקשור אותו לצו של בניית המזבח .ראו בנושא :טוב תשנ"א.144–137 :
36נאמן תשנ"ז.30-29 :
37ניסיון נוסף להכפש ת אנשי שכם מצוי בספר שופטים ,שלדעת אמית ( )346 :1992נכתב ונערך ביהודה .פרק ט' מציג
בפני הקורא כ"מקרה מבחן" אירוע שהתרחש כביכול בתקופת השופטים הרחוקה ,וכדי לקשור בין סיפור זה לבין
סיפור אונס דינה בבראשית ל"ד ,הזכיר המחבר את "חמור אבי שכם" (פסוק .)29לפי התיאור ,לאחר שהומלך
אבימלך בן גדעון על שכם ,לא זכרו אנשי שכם את חסדו של גדעון אשר הושיעם מיד מדיין ,וטבחו את שבעים בניו
(שופטים ט' .)5אך לא די בבגידתם של אנשי שכם בגדעון ,לאחר שלוש שנות שֹררה של אבימלך ,הם בגדו גם
באבימלך .הלקח שיש להפיק מסיפור זה הוא ,שבגידתם (הכפולה) של אנשי שכם הנה דפוס התנהגותי הטבוע בהם.
לפיכך ,אין לסמוך על תושביה ,יש להשמידם ,להחריב את עירם ו"לזרות בה מלח" .לטקס זה של זריעת מלח אין עוד
מקבילות במקרא ,אך מתעודות שונות עולה כי הוא היה ידוע ומוכר במזרח הקדמון .לדעת נאמן (תשמ"ו,)262 :
הטקס ,שהיה מלווה בקללה שבה הובע איסור ליישב את העיר מחדש ,שולב בפרק כדי להדגיש שחורבן שכם הוא
אקט שאין להשיבו .לדעת טלמון (תשנ"ד ,)91 :טקס זריעת מלח על העיר נעשה כדי לחתום את חורבנה הסופי של
שכם בגין הפרת הברית בין השכמים לישראלים לאחר שהשתתפו בטבח בני גדעון ,ומרמז על אופייה של שכם ועל
גורלה שעתיד להיות כגורלה של סדום.
38אמית . 12 :1996במקביל למרכז הפולחני בירושלים התקיימו מקדשים ומקומות פולחן רבים בארץ ומחוצה לה:
מקדש יהו ביב שבמצרים פעל עד חורבנו על ידי כוהני חנוב במאה הרביעית לפנה"ס (פורטן .)14 :1968לפי עדותו של
יוסף בן מתתיהו (קדמוניות י"א ,)326קיימו האיסיים פולחן קרבנות לה' בחוף ים המלח עד סוף התקופה
ההלניסטית .הורקנוס לבית טוביה בנה מקדש לה' בעראק אל אמיר שבעבר הירדן (דה וו ,)72 :1969ובמאה השנייה
לפנה"ס בנה חוניו הכוהן הגדול מבית צדוק מקדש בליאנטופוליס שבמצרים (דלקור ;192 :1968קרוס תשמ"ג.)92 :
לדעת שוורץ ( ,) 10–9 :1985ברחבי הארץ פעלו עד לתקופה הרומית מקדשים בלכיש ,בתבור ,בכרמל ,בחברון ,בממרא
ובבית אל ,ולא ידוע על עימותים עמם או על חרמות עליהם .לדעתי ,אי אפשר לערוך הקבלה בין המקדשים הללו לבין
המקדש על הר גריזים ,שכן המקדשים שנבנו במצרים או בעבר הירדן לא יכלו להתחרות במקדש שנבנה על "הר
הברכה" (דברים י"א ,) 29והם לא איימו על מרכזיותו של המקדש בירושלים .אין למקדשים אלה "שורשים"
מקודשים בעברו של העם ,ולכל היותר הם יכלו להיחשב כמקומות פולחן מקומיים ,אך לא היוו גורם מתחרה
להגמוניה של המקדש ושל כוהניו בירושלים.
156
הללו בסיפורים מעברו הרחוק של העם ,משווה להם מהימנות היסטורית ,ונועדה לנטרל את
הסתייגויותיהם של השומרונים ותומכיהם.
ד) סיפורים המגנים את שכם ואת מקום פולחנה
אונס דינה (בראשית ל"ד)
פרק ל"ד בספר בראשית פותח בסיפור אונס דינה בת לאה על ידי בן שכם ,כאשר "יצאה לראות
בבנות הארץ" .הפתרון למצב שנוצר בגלל האונס ,מופיע בצורת הצעת נישואין 39.היות שהאונס לא
בוצע על ידי צעיר אלמוני ,אלא על ידי שכם בן חמור "נשיא הארץ" (ל"ד ,)2שביקש לשאת את דינה
לאישה ,התנו אחיה את הנישואים במילת אנשי שכם ,שאחריה יוכלו להיות "לעם אחד" 40.תושבי
שכם הסכימו למול את עצמם ,אולם מתברר ,כי התנאי שהציבו בני יעקב היה כוזב ,וביום השלישי
למילתם ,רצחו שמעון ולוי ,אחי דינה ,את אנשי העיר ,ו"חילצו" את אחותם מנישואים אלה.
41
קריאה ביקורתית של הפרק מראה שהסיפור איננו אחיד ,אלא מורכב מגרסאות שונות ולעתים
סותרות .לדעת חוקרים רבים 42,פרשה זו שעל פניה נראית כשאלת נישואים פשוטה ,טומנת בחובה
עימות קשה ופולמוס סמוי אנטי-שומרוני שרווח בתקופת שיבת ציון ,ועניינו :ההתנגדות לאיחוד
באמצעות קשרי נישואים בין שבי הגולה לבין אוכלוסיית "הנשארים".
בראשית הפרק מכונה דינה "בת לאה" כדי להבהיר לקורא מדוע יזמו דוקא שמעון ולוי בני לאה את
הטבח באנשי שכם .אך לאחר האונס ,כדי לגרום להזדהות רחבה יותר של הקוראים ולהחמיר את
עוצמת האירוע ,נכתב כי נפשו של חמור דבקה ב"בת יעקב" (פסוק .)3
בתיאור המשא ומתן של יעקב ובניו נכתב תחילה שהוא התנהל עם חמור (פסוקים ,)8 ,6 ,4אך
בגרסת ההמשך כתוב ,שהדיון נערך עם שכם בנו (פסוק .)11
בפסוקים 17–13נכתב ,כי במרמה שהביאה למילת אנשי שכם ,להחלשתם ולהריגתם ,השתתפו כל
39פתרון זה מוצע בדברים כ"ב .15
40בתרגום השבעים ובנוסח השומרוני למ"ד השימוש מוחלפת בכ"ף הדימוי" :כעם אחד" .השמטת כ' הדימוי נועדה,
לדעת אמית ( ,) 194 :2000להחמיר את התיאור ,ולהציג את "הסכנה" שבנישואים אלה בהם יהפכו אנשי שכם להיות
חלק מעם ישראל.
41כפי שפירש ארליך (תשכ"ט" :) 95 :פרשת דינה כתובה בתורה להודיעך כמה היו האבות נזהרים מהתחתן בכנענים,
שאפילו זו שנבעלה לא ניתנה לבעל לאשה".
42בהם :זקוביץ תש"מ ;30 :נאמן תשנ"ג ;26 :אמית ,14–11 :1996ושם הערה ;207–190 :2000 ;3רופא .199 :2006
157
בני יעקב .אך בהמשך כתוב שהטבח בוצע על ידי שמעון ולוי לבדם (פסוקים ,)31–30 ,26–25
ואחיהם הצטרפו אליהם לביזה בלבד (פסוקים 43.)29–27שפיכות הדמים האלימה של בני יעקב
הייתה מנוגדת למדיניותו של יעקב ,שחשש מתגובת יושבי הארץ הרבים כלפי משפחתו שהייתה
"מתי מספר" ,ושני נימוקים סותרים הביאו האחים להצדקת התנהגותם הרצחנית .בנימוק
הראשון הוצג האונס כעניין דתי-לאומי ,שבו הואשם בן שכם כמי שחילל את כלל ישראל" :כי
נבלה עשה בישראל" (פסוק .)7בגרסה השנייה ,המובאת בפסוק ,31הוצג האונס כעניינה הפרטי
של המשפחה ,והאחים השתמשו בנימוק הנובע משמירה על כבוד המשפחה" :הכזונה יעשה את
אחותנו" .להוכחת חיבורה המאוחר של הפרשה ,הראתה אמית 44,כי השימוש שעשה המחבר
במונח "ישראל" ככינוי לבני יעקב הוא אנכרוניסטי ,היות שבני יעקב עדיין לא כונו "ישראל" בזמן
שבו לכאורה בוצע האונס ונכתב הסיפור .גם הצגת האונס כדבר טמא חורגת מכל מה שידוע
במקרא על יחסי אישות ,שכן במשפט המקראי המוקדם חל מושג "טימוא" על ניאוף עם אישה
נשואה ,אך אינו חל על אונס של בחורה פנויה שאיננה מאורסת לאיש (שמות כ"ב ;16–15דברים
כ"ב .)29–28לעומת זאת ,המקור הכוהני המאוחר מרבה להשתמש בצורה זו לתיאור יחסים
אסורים.
קושי נוסף בקבלת תיאורו הקדום של הסיפור בבראשית ל"ד נובע מהצגת אנשי שכם כחיווים
(פסוק .)2נאמן 45הראה ,שהכינוי "חיווי" לאחד מעמי כנען ,מעולם לא נקשר במסורת המקראית
עם שכם ויושביה ,וכי העיר שכם נעדרת אפילו מרשימת "מלכי הארץ אשר הכה יהושע(....יהושע
י"ב .)24–7לדעת אמית 46,הגדרת תושבי שכם כחיווים נועדה להציג את השומרונים כצאצאיהם
של הגבעונים תושבי שכם ,אשר כרתו ברית עם יהושע במרמה ,וקוללו על ידו להיות "חוטבי עצים
ושואבי מים"" ...עד היום הזה" (יהושע ט' .)27אולם ,הימצאותו של פרק זה בתורה השומרונית,
וגם בתרגום הארמי שלה ,יכול להעיד ,כי תוספת זו ,שבה מכונים אנשי שכם "חיווים" ,שולבה
בטקסט לאחר שהשומרונים נפרדו מהיהדות והתורה כבר הייתה בידם .אילו השומרונים היו
רואים עצמם כצאצאי החיווים ,הם לא היו משלבים סיפור פוגע כזה בתורתם .השומרונים ייחסו
עצמם לשבטי ישראל ,ולא ראו כל קשר בין תושבי שכם הנכרים לבינם.
כינויו של יעקב את אנשי שכם "ישבי הארץ" והתנגדותם של בניו לקיום קשרי נישואים עמם,
43רופא העיר ,שההיגיון מחייב ,שכדי להתגבר על עיר שלמה היה צריך לגייס את כל בני יעקב.
44אמית .195 :2000
45נאמן תשמ"ו.271 :
46אמית 2003א.205 :
158
קרובים לאידיאולוגיה ולסיגנון שבספר עזרא-נחמיה המגדיר כל קשר עם "עמי הארץ" כטומאה
(עזרא ט' .)11לתיאור פרשת הנישואים של בת יעקב עם בן שכם ,השתמש המחבר במונחים
דומים ואף זהים לאלו שהשתמש בהם מחבר ספר עזרא אשר תיאר את תחושות החלחלה שפקדה
את עזרא כאשר התחוור לו שנישואי "התערובת" פשטו בין שבי הגולה לבין "עמי הארץ".
בשני הסיפורים צויין ייחוסם המשפחתי של הגברים :בראשית ל"ד " :2שכם בן חמור החיווי
נשיא הארץ" ,מקביל לציון ייחוסם ומעמדם של נושאי הנשים הנכריות בעזרא ט' " :2ויד השרים
והסגנים היתה במעל הזה ראשונה".
כינויים של אנשי שכם בבראשית ל"ד" :בנות הארץ" (פסוק " ,)1בישב הארץ" בכנעני ובפריזי"
(פסוק ,)30מקביל וזהה לכינוי העמים ה"זרים" בעזרא ט' " :1עמי הארצות"" ,כנעני"" ,פריזי".
תלונתו העיקרית של עזרא" :כי נשאו מבנותיהם להם ולבניהם" (עזרא ט' ,)2ובצדה ההתנגדות
לקשרי נישואים עם "עמי הארץ"" :בנותיכם אל תתנו לבניהם ובנותיהם אל תישאו לבניכם"...
(עזרא ט' ;12 ,2נחמיה י' ,31י"ג ,)25היא מקבילה הפוכה להצעת אנשי שכם (בראשית ל"ד :)9
"והתחתנו אותנו בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם" .לדעת סקינר והורוביץ 47,הצעה זו
באה בניגוד לאיסור הברור בחיבור הדויטרונומיסטי (דברים ז' " :)3לא תתחתן בם בתך לא תיתן
לבנו וביתו לא תיקח לבנך" ,ויכולה להעיד על חיבורה המאוחר ,המטה את הכף למָ קם את
בראשית ל"ד בתקופה הפרסית המאוחרת .לדעת קוגל אמית ורופא 48,כל החספוסים הללו
מלמדים שהסיפור לא נכתב בידי מחבר אחד .ייתכן שהייתה יצירה מוקדמת המבוססת על סיפור
עממי בדבר אונס דינה בת יעקב שלא היה קשור כלל לשכם בן חמור ולה כמה גרסאות .בתקופה
מאוחרת ,עקב היותו של הסיפור מוכר בעם ,הוא עובד ,נערך ,ולאחר שצורפו אליו רבדים נוספים,
הוא נוצל לצורך ניגוח השומרונים .אמית ליוורני ודור 49,סבורים ,שפרק ל"ד בספר בראשית נועד
לחזק את המסר האידיאולוגי -הלכתי הקובע ,כי תושבי שכם הם חיווים" ,יושבי הארץ" ,ומבהיר
47סקינר ;418 :1969הורוביץ .27–26 :1974
48קוגל תשנ"ד ;135 :אמית 2003א ;200 :רופא .198 :2006
49אמית ;212 :2000ליוורני ;267 :2005דור תשס"ו.65–64 :
159
מדוע בכל תנאי חל איסור היסטורי להינשא להם ,למרות שהם נימולים 50.אמנם הסיפור הגלוי
מכוון לכנענים אנשי שכם ,אך המסר הסמוי מתייחס לשומרונים ,אשר כונו "צרי יהודה ובנימין"
(עזרא ד' )1ו"עמי הארץ" ,ורצו לחבור לשבי הגולה ,אך נדחו על ידי הפלג הבדלני מקרב השבים.
הצורך לייחד פרק שלם למוצאם של אנשי שכם ,להצדיק את דחייתם ולהכפיש את מקום פולחנם,
יכול להעיד על מידת האיום שהיווה המקדש שנבנה בשכם 51.יש לזכור שמגמת כותבי
ההיסטוריוגרפיה המקראית הייתה לעצב את דעת קהל היעד הרחב שלהם ,ומסריהם הועברו כך
ששכבה חברתית רחבה ככל האפשר תקלוט אותם .טכניקה זו ,שבה הועברו מסרים בהווה תוך
התבוננות באירועים שהתרחשו כביכול בעברו של העם ,אפשרה לכותבים "להרחיק" את עדותם,
ולהימנע כביכול ממעורבות סובייקטיבית .לדעת אמית 52,בדרך זו נמנעה הסתייגותם של
השומרונים ושל תומכיהם ,שהייתה עלולה לפגוע ביכולתם של כותבי הסיפורים להגיע לקהל
יעדם .אמית 53,סבורה ,כי סיפור אונס דינה נכתב באמצע המאה החמישית לפנה"ס ,והיה חלק
מהתעמולה הדתית-חברתית של הפלג הבדלני ,שחייב הפרדה מוחלטת מתושבי הארץ שלא גלו,
והתנגד לקשרי נישואים עם אנשי שכם .הצורך בפולמוס סמוי העומד מאחורי ספור אונס דינה,
תורם להכרת האווירה ששררה בארץ בימי שיבת ציון ,ומבהיר את הרקע להתפתחותם של פלגים
חברתיים שהתנגדו למדיניותם הבדלנית של עזרא ונחמיה .בחירתם של הכותבים דווקא בפולמוס
סמוי ולא גלוי נובעת מעצמתו וממידת השפעתו .פולמוס סמוי מונע התנגדות ישירה מצד השומע,
מחלחל לתודעתו ,יוצר אצלו משקע מצטבר ,ומסייע בכך בתהליך הטמעת נושא המחלוקת.
אילו ניסתה הנהגת ירושלים לצאת בגלוי נגד הכוהנים ,השרים ,וכל שכבות העם שנישאו
לישראלים וליהודאים שלא גלו ,היא הייתה מעוררת התנגדות קשה מצדם .אך הצגת אנשי שכם
50ההצטרפות לעם ישראל הותנתה בקיום מצוות המילה (בראשית י"ז ;14שמות י"ב ;48יהושע ה' 7ועוד) ,ופרט
לעמוני ולמואבי שהצטרפותם לעם ישראל נאסרה עד עשרה דורות (דברים כ"ג ,)4לא הייתה מניעה לצרף לעם ישראל
נכרי ם שחפצו בכך ועמדו בדרישות הדתיות .עדות לחשיבותה של המילה נמצאת בספר היובלים (ט"ו )14–10
שהתחבר במאה השנייה לפנה"ס (ליכט ;587–582 :1965ונדרקאם .)20–19 :1997מחברו מפקפק ביהדותם של
השומרונים ומציגם כנכרים שיש להשמידם למרות שנימולו (ל' ,6–2ט"ו .)11–3גוטמן (תשכ"ט )253 :העיר ,כי
לדרישה לקיום המילה כתנאי הצטרפות לישראל נמצא הד במערכת היחסים בין כלל האוכלוסייה בארץ לבין
היהודים בתקופת החשמונאים .בתקופת הגזרות הדתיות של אנטיוכוס נאסרה המילה ,ואחד מסימני הניצחון על
היוונים היה השיבה למול את הבנים .לדעת אמית (2003 ;23 :1996א ,)206 :מהכתוב בירמיהו ט' 25–24אפשר
להסיק כי מנהג המילה רווח באזור כולו ,ובכלל זה במצרים ,בעבר הירדן המזרחי ובמדבריות הסמוכים .נראה כי
נושא זה העסיק את אוכלוסיית הצפון רק לאחר הגלות ,כאשר הגיעו אליה קבוצות גולים שהאשורים הגלו מן
המזרח ,ולא נהגו למול ,אולם תושבי שכם הקדומים נימולו בדומה לכנענים תושבי הארץ .עוד בנושא ראו :קליין
.151–150 :1979
51הדים לשנאה ולעוינות שרחשו לאנשי שכם נמצאים בספר יהודית ,שחובר במאה הרביעית לפנה"ס (גרינץ תשי"ז:
;15יפת תשנ"ז .)240 :ברשימת עמי הארץ שיש להחרימם נכתב" :וי גרש מפניהם את הכנעני והפריזי ואת היבוסי ואת
השכמי ,"...זאת אף על פי שברשימה המקורית ביהושע ג' 10לא מופיע "השכמי" (קיפנברג .)90–87 :1971
52אמית .15 :1992
53אמית .212 :2000 ;25 :1996
160
שמן הסתם גם זבחו במקדש שבהר גריזים כ"חיווים"" ,עמי התועבות" (עזרא ט' ,)14שהפסיקה
לגביהם נסמכת על מקור תורתי עתיק ,נטרלה במידת מה את התנגדותם האפשרית של הגורמים
בירושלים אשר נטו ל ְַחבור לשומרונים שחיו בשכם.
לדעת פורביס וכשר 54 ,סיומו של סיפור האונס בחורבן שכם וברצח תושביה אינו מפתיע .התיאור
המפורט נועד לשמש מסר לדורות הבאים ,שאת תושבי שכם יש להשמיד בהתאם לצו האלוהי:
"החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם בתך לא תיתן לבנו וביתו
לא תקח לבנך… כי בך בחר ה' אלוהיך להיות לו לעם סגולה" (דברים ז' .)6–2תגובת בני יעקב
שימשה השראה ומסר ,ונתנה לגיטימציה למעשיהם של החשמונאים בתקופת שלטונו של יוחנן
הורקנוס :כשם שבני יעקב מנעו את נישואי אחותם לבני שכם וטבחו בהם חרף מילתם ,כך
צריכים לפעול כעת צאצאיהם ,המכבים :להימנע מקשרי נישואים עם אנשי שכם ,ואף על פי שהם
נימולים יש להרגם .מעין מעשה אבות ,סימן לבנים.
הטמנת האלילים בשכם על ידי יעקב (בראשית ל"ה )4
פרק ל"ה בספר בראשית פותח בצו של ה' ליעקב לבנות לו מזבח בבית אל .כדי למלא את הצו דרש
יעקב מבני משפחתו להסיר את כל אלוהי הניכר שהיו בידם ,ולאחר מכן ,בנה בבית אל את
המזבח לה' (ל"ה .)5–1אולם בזרות מוחלטת לפרק ,העוסק בבניית המזבח בבית אל ,דן פסוק 4
בשכם .בפסוק זה מצוין כי את אלוהי הניכר שדרש יעקב מבני ביתו להסיר ,הוא טמן "תחת האלה
אשר עם שכם" .כלומר ,במקום לנתץ ולשרוף אותם באש בהתאם לצו בספר דברים (דברים ז' ,5
25י"ב ,)3ובניגוד למשה אשר שרף את העגל (שמות ל"ב ,)20או יאשיהו ששבר ,שרף וטחן את
האלילים עד דק ולא השאיר מהם זכר (מלכים ב' כ"ג ,)20–4בחר יעקב לטמון את האלילים
בשכם 55.לדעת זקוביץ 56,השורש טמ"ן במשמעות קבר באדמה או הסתיר המופיע במקרא 30
פעם ,ומתוכם 29פעמים בחיבורים הנחשבים מאוחרים ,ופעם אחת בלבד בספר בראשית בפרשה
זו ,מעיד על היותה פרשה מאוחרת לעריכתו של שאר ספר בראשית .זקוביץ ,נאמן ואמית,
57
סבורים ,כי פסוק 4המתאר את הטמנת האלילים בשכם ,שולב בסיפור זה כהמשך לתיאור בפרק
54פורביס ;113 :1968כשר תש"מ.206 :
55גם יהושע (כ"ד )23ביקש מהעם להסיר א ת אלוהי הנכר שהיו בקרבם לפני חידוש הברית בינם לבין ה' ,שנערכה
במקדש בשכם ,אולם לא נכתב מה עלה בגורלם של אלוהי הנכר שהוסרו.
56זקוביץ תש"מ.31 :
57זקוביץ תש"מ ;32–30 :נאמן תשנ"ג ;32 :אמית .216 :2000
161
ל"ד המכפיש את אנשי שכם .במעשה זה הנציח יעקב את טומאת שכם ,והוא נועד לערער על
הסיפור ביהושע כ"ד (פסוקים ,)26–25בו כרת יהושע ברית בין ה' לעם במקדש ה' בשכם .לדעת
נאמן 58,כל הרובד האנטי-שכמי צורף לספר בראשית בימי הבית השני ,במגמה להכתים את אתר
הפולחן בה ,ולהשמיץ את חוג הנוהים אחריו .מטרת המספר הייתה לומר לקהל קוראיו ,שהמקום
אשר נחשב בעיניהם מקדש לגיטימי לה' ,טמא ,משום שנבנה על אדמה טמאה שבה טמונים
אלילים מימי האבות ,ולכן הוא פסול .לדעת החוקרים 59,הוספת הכתובים המכפישים את שכם
בספר בראשית ,והוספת "שנים עשר ארור" בספר דברים לפרשת בניית המזבח על הר עיבל,
מעידים על עצמת המאבק ,על האיבה ועל התחרות בין שני המקדשים ,וכן על חוסר האונים מצד
ההנהגה הירושלמית להתמודד עם המקדש החדש שנבנה על הר גריזים .נראה לי כי אפשר להדק
סברה זו בראיות ההיסטוריות שיש בידינו בדבר היחסים העכורים ששררו בין היהודים
לשומרונים בתקופת השלטון המוקדוני בארץ ישראל ,וכן בהרס המקדש השומרוני על ידי יוחנן
הורקנוס החשמונאי בשנת 109לפנה"ס .יחסי האיבה הגלויים בין השומרונים ליהודים במאה
הרביעית לפנה"ס מעידים על קדמותה של השנאה בין שתי העדות ,ששורשיה ניכרים היטב גם
ממעט הכתובים שהתחברו בשלהי התקופה הפרסית.
58נאמן תשנ"ג31 :
59בהם :טורי ;153 :1910רודולף ;343–333 :1949טלמון ;62–57 :1981ויליאמסון ;160 :1985בלנקינסופ :1988
.27–24 :1991 ; 256
162
ה) סיכום ומסקנות
א .חורבן ירושלים והמקדש היו זָ ָרז לתחייתם של מרכזי פולחן אחרים ,וייתכן כי אתר הפולחן
בשכם היה החשוב מכולם.
ב .המחבר הדויטרונומיסט ,אשר כתב את הצו לבנות מזבח לה' בהר עיבל ולחדש את הברית עם
ה' בשכם ,לא חשש למעמדה של ירושלים שגדולתה הייתה מוכרת לבני דורו .היות שהיה עליו
להכריע בין הרעיון התיאולוגי של ריכוז הפולחן במקום אחד לבין ריכוזו דווקא בירושלים ,הוא
העדיף לדבוק בראשון ,ולא להיצמד לעיר שאין לדעת מה עלול לעלות בגורלה בעתיד.
ג .הסברה שהכתובים בספר יהושע העוסקים בהר עיבל ובשכם נוספו לחיבור הדויטונומיסטי
במאה הרביעית לפנה"ס בניסיון לקרב את השומרונים ,אינה סבירה .המקדש השומרוני שנבנה על
הר גריזים בסוף המאה החמישית לפנה"ס ,היה סמל לקרע בקרב עדת השבים בין אלה שקיבלו
את השומרונים וראו בהם חלק מעם ישראל ,לבין הבדלנים שדחו אותם.
ד .ייתכן שנעשו ניסיונות לפשרה בין היהודים לשומרונים קודם לבניית המקדש על הר גריזים ,אך
לאחר בנייתו לא היה עוד מקום לפשרה ,או לניסיון לקרב את השומרונים.
ה .הכתובים בספר בראשית המכפישים את שכם ומציגים את אנשיה כחיווים ,נוספו לטקסט
המקראי בסוף המאה החמישית לפנה"ס ,כחלק ממאבקה של ההנהגה הירושלמית באלה
הזובחים בשכם ,לאחר בניית המקדש השומרוני על הר גריזים.
163
ספרדבריהימים:הרהוריםלאחרהקרע
א)מבואוזמןחיבורהספר
ספרדבריהימיםממוקםבסוףהקובץהמקראיבתנ"ךהעברי.בדומהלספריםשמואלומלכים
נחלקספרדבריהימיםלשניחלקים:דבריהימיםא'ו-ב'1.בדפוסיםהראשוניםובכתביהיד
מופיעהספרכחטיבהאחת,וחלוקתו(המלאכותית)לשניים,המיוחסתלתרגוםהשבעים,
התקבלהבספריהמקראהעברייםרקבמאההחמשעשרהלספירה.ברובכתביהידשלתרגום
השבעיםהואקרוי:"ספרההשמטות",או:"ספרההשמטותלמלכייהודה",היותשכדילהציג
אתרעיונותיוואתמטרותיו,עיבדהמחבר,שכתבוהשמיטחלקיםנכבדיםמההיסטוריוגרפיה
המקראיתאשרעמדהלנגדעיניו,והשם"דבריהימים"נזכרלראשונהבספרותחז"ל2.
ספרדבריהימיםנסמךעלהחיבורההיסטוריוגרפישלימיהביתהראשון,ועלמקורותנוספים
שאינםמוכריםלנוכיום,הסותריםבחלקםאתהכתובבו,ומתאראתקורותהאנושותבסדר
כרונולוגירצוףאךסלקטיווי,מספרבראשיתועד"הצהרתכורש"3.לדעתקנופרסורייט4הפגין
מחברהספרהבנהוידעבנתוניםגיאופוליטייםוגיאוגרפייםשהיובסיסייםומרכזייםבחיי
ממלכתיהודהקודםחורבנה,וייתכןמאודשלנגדעיניועמדספרדבריהימיםלמלכייהודהאו
מקורותאחרים,ממסורותאלטרנטיביותשאינןמוכרותלנוכיום 5.
1עלמיקומושלהספרבתרגוםהשבעים,בוולגטהובמקורותנוספיםראו:קנופרס:2003;51–492003ב: .48
2צונץתש"ז:;10מזר:1954;595רודולף:1955;15גליל:2001 .34
3יפת:1977;12מיטשל:1999;312אולד:1999.94לפיחישובושלגליל(:2001,)19לארבעיםוחמישהאחוזים
בקירובמהכ תוביםבספרדבריהימיםישמקבילהבספרותהמקראשלימיהביתהראשון .
4קנופרס:1997;203-202רייט:1997.176-150
5 מחברדבריהימיםמזכירבחיבורומקורותשוניםשחלקםאינםמוכריםמספרותהמקרא,וייתכןכידווקאמהם
הואשאבאתהידעואתהנתוניםהגיאופוליטייםוהגיאוגרפייםשהיובסיסייםומרכזייםבחייממלכתיהודהקודם
חורבנה:"מדרשהנביאעידו"(דבריהימיםב'י"ג,)22"מדרשספרהמלכים"(דבריהימיםכ"ד,)27"דברישמואל
הרואה"(דבריהימיםא'כ"ט,)29"דברינתןהנביא"(דבריהימיםב'ט'.)29עלתקופתמלכותעזיהומלךיהודה,
שארכהחמישיםושתייםשנה,איןכלמידעבחיבורהדויטרונומיסטי(מלכיםב'ט"ו.)2לעומתזאת,ייחסבעלדברי
הימיםלעזיהופעולותפיתוחובנייהרבותביהודה,ותיאראותוכ"אוהבאדמה"(דבריהימיםב'כ"ו.)10–9וולטן
(:197324-)32ייחסלכתוביםאודותעוזיהומהימנותהיסט ורית,וביןנימוקיוהציגאתהלשוןבהמובאים
התיאוריםאודותיו,שאיננהכרוניסטיתאופיינית.המחברהציגבהרחבהאתתפילתמנשהמלךיהודההחוטא,
החסרהלחלוטיןבספרמלכיםב'כ"א,ובחיבורוהשתמשבמיליםייחודיות,כגון:"מדרש","גנזך"(דבריהימיםא'
כ"ח)11ואחרות.לע תיםסותרתיאורושלבעלדבריהימיםאתהכתובהדויטרונומיסטי:מותאחזיהבמלכיםב'(ט'
)28–27שונהמהתיאורבדבריהימיםב'(כ"ב.)9מותיהויקיםבשלוםעלמשכבו(מלכיםב'כ"ד)6סותראתהכתוב
בדבריהימיםב'ל"ו.6–5להרחבהבנושאולדוגמאותלהבדליהגרסאותביןההיסטוריוגרפיהשלימיהביתהראשון
בחיבורהדויטרונומיסטילביןהכתובבספרדבריהימיםראו:קנופרס:1997;203–2022003ב:;117–114בןצבי
:1988;68–64:1997.148–146
164
זמןחיבורושלהספרשנויבמחלוקת,וטווחהשניםאשרהוצעעלידיהחוקריםלמועדחיבורו,נע
בהפרששלמאותשנים:מהמאההשישיתלפנה"ס,ועדלמאההשניהלפנה"ס,כאשרלכלתקופה
שהוצעהנמצאונקודותחולשה.
היותשמחברהספרהביעחשיבותיתרהלחידושממלכתדוד,ולעבודתה'במקדשבירושלים
בדומהלצורךהדחוףלבנותאתביתהמקדשבתקופתחגיוזכריה,נטוחוקריםשונים6,לתארך
אתחיבורולתקופתם,דהיינו,לסוףהמאההשישיתלפנה"ס,לפניבנייתהמקדשהשני.לשיטתם,
חיבורהספרקשורבמצבהגיאו-פוליטיאשרשררבתחומיהאימפריההפרסיתבתקופתחגי
וזכריה,והמרידותרחבותההיקףאשראיימולהביאלקיצה7,היוהרקעוהבסיסלכתיבתו.
.בתקופהזובהשררשפלמדיני,ביטאהמחברבספרואתציפיותיוהמשיחיותוהאסכטולוגיות,
ביחסהאוניברסאלישביןהאדםלאלוהיו,בשנינושאיםמרכזיים:האדרתהכהונהועבודתה'
במקדשהירושלמיכמקוםפולחןיחידלה',וחידושמלכותביתדוד.אולם,אחדהטיעונים
המקשהעלקבלתחיבורוהמוקדםשלהספר,נמצאבאיזכורהמילה"אדרכונים"(דבריהימיםא'
כ"ט.)7שימושבמטבעזו,החלבימידריושהראשון,לאלפנישנת515לפנה"ס,וזמןרבחלף
מתחילתהשימושבמטבעברחביהאימפריה,ועדלהיותונפוץומוכרבפחוותיהוד8.בנוסף,
ברשימתהיוחסיןשלצאצאיביתדוד(דבריהימיםא'ג',)24-17ובהצגתשושלתזרובבלבן
שאלתיאל,המשיךבעלדבריהימיםלמנותאתהאנשיםמספרדורות,מעברלכתובבספרעזרא–
נחמיה,עדלמחציתהראשונהשלהמאההרביעיתלפנה"ס 9.
לעומתזאת,איחרוחוקריםאחרים10,אתכתיבתהספרלסוףהתקופהההלניסטית,ולטענתם,
חלקיםממנו,נכתבואףאחרישנת200לפנה"ס.וולטןלדוגמא,טעןכי,בתיאורצבאעזיהומלך
יהודהוכלימלחמתו(דבריהימיםכ"ו11,)15–11נסמךהמחברעלהצבאהיווניהאדירשהיה
6בהם:גסטר:1923;25ולץ':1935241;פרידמן:1961;436קויפמןתשכ"ז;;342פולסן:1967;170קרוס:1975–4
;6פטרסן:1977;58בראוןxxix:1986–;xliטרונוויט:19873;ג'ונסטון:1997.16–12לדעתבראון,ספרדברי
הימיםהואתוצררבשלבישכתיבתוהחלהסמוךלסיוםבנייתהמקדש(515לפנה"ס),ובשלביםמאוחריםיותר,
הורחבהספרעלידיתוספותוהשלמותבידיסופריםשונים .
7עלהיקףהמרידותידועמתוך"כתובתבהיסטון"(קוק:1983;34בריינט:2002,117139–.)140עודבנושא,ראו:
קורנגריןתשי"ט:202– ;203אולמסטאד:196670–;74קוכמן:1984.11
8וויליאמסון:1977;123קנופרס(:2004.115טרונטוויט(:1989)90הטועןלחיבורוהמוקדם,סבורכיפסוקים
-7,10הםתוספתמאוחרתלכתובהקדום.
9קנופרס:2004 .115
10בהם:קיטל:1929;14הריסון:1970;38וולטן:1973;197-195רייט2007ב: .379
11 "שלושמאותאלףושבעתאלפיםחמשמאות...ויכןלהם...מגיניםורמחיםוכובעיםושריונותוקשתותולאבני
קלעים",וכןציוןכליהנשקשלאהיומוכריםמימיהביתהראשון–אבניבליסטראותלניפוץהחומות:"חשבונות
מחשבתחושבלהיותעלהמגדליםועלהפינותלירואבחיציםובאבניםגדולות" .
165
מצויידבמגיניםורמחים,אותוראהלנגדעיניו.אולם,קשהלקבלנימוקמעיןזהכראיהלחיבורו
המאוחרשלהספר,שכןבאותהמידה,יכולהיההמחברלהסתמךעלהצבאהפרסיאותוראה.
נימוקיםנוספיםלהחלשתהטיעוןבדברחיבורובמאההשנייהלפנה"ס,נמצאבשנימקורותחוץ
מקראיים.בהצגתהשושלתהכהניתבספרהמכבים(מכביםא',)1נסמךהמחברעלהרשימה
הגניאלוגיתמתוךדבריהימיםא'(כ"ד ,)19-1וקשראתשושלתמתתיהוהחשמונאילמשפחת
יהויריבהכהן.לדעתקנופרס12,מחברספרדניאל(אשרמוסכםעלרובהחוקריםכיחוברבמהלך
המאההשנייהלפנה"ס),נסמךעלהכתובבספרדבריהימיםב'(ל"ו,)7–6כאשרתיאראתפלישת
נבוכדנאצרלירושלים,ואתלקיחת"מקצתמכליהמקדשלבבל".תיאורזהאינומופיעבתיאור
המקבילבספרמלכיםב'(כ"ד-1,)4ומעידעלתלותושלמחברספרדניאלבספרדבריהימים13.
אילוספרדבריהימיםלאהיהמוכרונפוץבתקופהזו,מחברספרהמכבים,ומחברספרדניאל,
לאהיויכוליםלהשתמשבוכמקורלכתיבתם.
כיוםמוסכםעלרובהחוקרים14,שספרדבריהימיםמייצגשלבמאוחרביותרשלכתיבתספרי
המקרא."הצהרתכורש"המובאתבסוףהספר,מאפשרתלקבועשכתיבתוהחלהלכלהמוקדם,
לקראתסוףהמאההשישיתלפנה"ס,סמוךלסוףהתקופההפרסיתולראשיתהתקופה
ההלניסטיתמשלושהטעמיםעיקריים.
א.ספרדבריהימיםמתאפייןבהשפעתהארמיתעליו15,אךלאניכרתבוכללהשפעתהשפהאו
התרבותהיוונית-הלניסטית,
ב.ספריהמקראאשרנכתבובמאההשנייהלפנה"ס,נסמכועלשושלותהיוחסיןהמובאותבו.
ג.הספרלאנכתבלפניבנייתהמקדשהשני,היותשאיןבורמז,אושאיפהלבנותו.
12קנופרס:2004.107-106
13קנופרס(:2004)106הראהשימושפחותוודאיבשושלתהיוחסיןשלשמעוןהמופיעבספריהודית(מאהשנייה
לפנה"ס),ונסמךעלדבריהימיםא,ד'(פסוק.)42
14בהם:אייספלד:1966;534מזר:1965;605קייל:1966;23מיירס:1966;265מיירסוקרול:1987;184אקרויד
:1970;8–7וילי:1972;10יפת:1977;11–10ויליאמסון:1977;23–22לוין:1993;55אלן:1988;27:1999;212
קלימי:2000;10טוויל:200110;קנופרס2003ב: .111-109
15 השפעהזובאהלידיביטויבשימושבביטוייםובצירופילשוןהנזכריםרקבספריםהמאוחריםבמקרא,כגון:
איגרת,בירה,התייחשועוד .
166
ב)המגמותלכתיבתהספרומהימנותוהיסטורית
השוואתהכתובבספרדבריהימיםלחיבורההיסטוריוגרפיהקייםהביאהאתהחוקריםכבר
בראשיתהמאההתשעעשרהלמסקנה,כיהספרמשוללכלערךכמקורהיסטורי.הםנטולראותו
כתיאורספרותימגמתיהנובעמהשקפתעולמוהדתית-אידיאולוגיתשלמחברו,וכגירסה
תיאולוגיתלהיסטוריוגרפיההמקראית,והםהעלוהשערותלגביהמגמותלכתיבתו16.
גאסטר17קבע,שספרדבריהימיםהואחיבורספרותישנכתבעלמנתלהאדיראתהכהונה
ועבודתה'במקדשהירושלמיכמקוםעבודהיחידלה'.סגל18סבר,שספרדבריהימיםהואחיבור
היסטורישנכתבברוחהאגדהוהמדרש.לדעתאורבךוברייט19,הספרמשוללכלערךהיסטורי,
היותשעיקרחיבורו,אשרחללאחרשנת400לפנה"ס,נעשהבמטרהלהציגאידיאליזציהשל
תולדותעםישראלבימיהביתהראשון.חוקריםאחרים20סברו,שהיותשהספרנכתבבשלהי
התקופההפרסית,תקופהשלשפלמדינילאחרשיבתציון,ביטאהמחברבאמצעותואתהציפיות
המשיחיותוהאסכטולוגיותלחידושביתדודהמייצגאתשלטוןאלוהיםעליאדמות.ההנחה
המתלווהלכךהיתה,שאידיאליזציהשלהמלךבתקופהשאיןבהמלכות,עשויהלנבועאךורק
מתוךציפיהמשיחית.לשיטתם,כתבהמחבריצירהתיאולוגיתשעיקרהביחסהאוניברסלישבין
האדםלאלוהיו,ובתפקידיושלעםישראלבהקשרזה.
אולם,דעותאלהאינןעומדתבפניהביקורת,שכןאיןבספראףלאפסוקאחדהמביעתקווה
משיחית,אוהתייחסותכלשהילאחריתהימים.הספראינועוסקבשינויהעולם,ותקוות
אסכטולוגיות21זרותמעצםמהותןלדרךמחשבתושלהמחברהמבטאתקווהריאלית–ארצית.
הספרמבטאאתצרכיהשלהחברהבתקופהבהנכתב,ועוסקבעיקרבבעיותקונקרטיותחריפות
שצצובקרבה,תוךניסיוןלמצואפתרונותריאליים .
חוקריםאחרים22סבורים,שמבנההספר,תכניו,התוספותוההשמטותביחסלהיסטוריוגרפיה
המקראיתששימשהמקורלחיבורו,נכתבוכפולמוסנגדהקהילההשומרוניתשפולחנהעלהר
16ראשיתושלקוביקורתיזהבחיבורושלדהוטה(,)1806והמחקריםהרביםשנכתבולאחרמכןהושפעומגישתו
ודבקובמסקנותיו.
17גאסטר:1923.31
18סגלתש"ג:.88
19אורבךתשי"ט:;151וברייט:1981.11
20בהם:פוןראד:1930;34-32קויפמןתשכ"ז;פולסן:1967;170ג'ונסטון:1997 .16-12
21למשמעותוהמילוליתשלהמונחאסכטולוגיהבהקשרלענייננו,ראויפת:1977;418:2000,162-161המבחינהבין
אסכטולוגיהבמובןהצר,ובמובןהרחב.
22בהם:טורי:1970;155-154נות:1943;176-174רודולף:1955xx;אייספלד:1966;531גרסיאלתשנ"ז:312-
.311
167
גריזיםהוצגכפאגאני,אךראתהאתעצמהכחלקמעםישראל.נותסבר,שמטרתוהעיקריתשל
הכרוניסטהיתהלקעקעאתהפולחןעלהרגריזיםעלידיהצגתהלגיטימיותהבלעדיתשלהפולחן
לה'שהתבצעבמקדשבירושליםתחתשלטוןביתדוד.לדעתגרסיאל,השמטתסיפורימסעי
האבותבארץהקשוריםבבנייתהמזבחבשכםוביתאלהמתעלמיםממקוםהמקדשהמרכזישל
ממלכתאפרים,מכוון.מסיפוריםאלומשתמעשקדושתםשלהמקומותהללושהשומרוניםראו
עצמםיורשיהםעתיקה,בניגודלקדושתההמאוחרתשלירושליםשהחלהרקבימידוד.
דעהאחרתשרווחהבמחקרהיא,שספרדבריהימיםנכתבעלידימחברספרעזרא-נחמיהשכתב
אתשניהספריםבפרקזמןסמוך,וישלראותםכיצירהאחת,שהופרדהבמועדמאוחריותר23.
לשיטתם,היותשמבחינהתוכנית,ספרדבריהימיםמסתייםבדיוקבמקוםבומתחילספרעזרא,
זוראיהשלפניהכרוניסטהיומונחיםמסמכיםאותנטייםאותםשילבבספרעזרא–נחמיהובספר
דבריהימים,וזוהסיבהלדמיוןהדקדוקי-תחבירי,לאוצרהמילים,ולדמיוןהרבבגישות
התיאולוגיות,וביחסהחיובילמקדשולמשרתיובירושלים.שניהספריםמשתמשיםבריבוי
רשימותושושלותיוחסין,וישבהםתיאורמפורטשלאסיפותעם,חגיגותוטקסים 24.
אולם,עםהתפתחותהמחקר,התגבשהבקרבהחוקרים25הדעה,שספרעזרא–נחמיהוספרדברי
הימיםחוברועלידימחבריםהשוניםבמהותם ובתפיסתםהבסיסיתאתקיומושלעםישראל.
לשיטתם,ההבדליםהלשוניים26,הסגנוניים,התיאולוגיים,וההיסטוריוסופייםמלמדיםששני
הספריםלאיכלולהתחברעלידימחבראחד,למרותשנכתבובתקופותסמוכות.בשניהחיבורים
23טענהזוהועלתהלראשונהעלידיצונץ(תש"ז,20-17:)36במחציתהראשונהשלהמאההתשעעשרה,והתקבלהעל
ידיחוקריםרביםכגון:אולברייט:1920;104קפלרוד:1944;95רודולף:1949xx;ראולי:1963;108אייספלד
:1966;541קיזר:1975;178אלוני:1980;81ברייט:1981;77אנדרסון:1984;476גרנט:1984;192נות:198742
בלנקינסופ:1988;54-53דהוריי:1989.8-7לדעתווילי(:1972,)180שניהספריםהםשניחיבוריםנפרדים,אך
חוברועלידימחבראחד .
24רודולף(:1949)27טען,שמחברספרדבריהימיםאשרכתבאתספרעזרא–נחמיה,שילבבחיבורוהעצמאי
מסמכיםכתוביםשנמצאותחתידובל שונםהמקורית,אולאחרעיבודם,ובמציאותההיסטוריתקדםנחמיהלעזרא,
ולכןגםסדרהפרקיםהמקוריהיהשונה."זכרונותנחמיה"היוקצריםיותרמהחיבורהנוכחי ,ורקעקבטעותוחוסר
הבנהשלידמאוחרתשהיתהאמונהעלהעריכההסופית,נוספוקטעיםלהארכתוכגון:נחמיהי'–2,2837b–38,b
י"ב,46-147-26ועוד.פרקי"אהחוזרלנושאירושליםואיכלוסה,נכתבעלידימחברדבריהימיםאשרשילבאת
האינפורמציהבפרקיםז'6–ט'ב"זכרונותנחמיה".
25בהם:סגלתש"ג:;27גילתשכ"ח:;110-109ווילי:197235–;39:1994146–;149יפת:1977264–;285תשמ"ג:
327–346;תשנ"ז:230–:241:1999;40טלמוןתשמ"ג:;36:1991;331וויליאמסון:198522–;23אשכנזי:198814
–;17כוגן:1988;292קלימיתשנ"ה:;169-167טרונטוויט:19898–;9לוין:1993;73קוכמן:1994;319קרמר
:1997;317אלן:1999209–;211טוויל:20014-3;קנופרס:2001;123-122:2004;100-98קרוס:2002.58-57
26לדעתטלשיר(:1988,)192-190למרותשקייםדמיוןלשוניביןהספרים,ראיותלשוניותאינןקנהמידהמספק
לקביעהשהספריםנכתבוע"יסופראחד,ומכלמקום,לכלאחדמהספריםאפיוניםלשונייםמשלו,המעידיםכי
נכתבועלידי מחבריםשונים.לשיטתו,בדיקהאובייקטיביתשלשימושברפרטוארקבועהיאהדרךלגלותהאםיד
אחתכתבהאתשתיהיצירות.יחדעםזאת,דמיוןלינגוויסטיביןשתייצירותספרותיותאינומהווהראיהחד
משמעיתלכתיבתןעלידימחבראחד.מסקנתוהיאכירמתהדמיוןהלשוניביןעזראלדבריהימיםגבוהההרבהיותר
מאשררמתהדמיוןביןדבריהימיםלספרנחמיהאולמגילתאסתר.דיוןבנושאהלשוניחורגמתחוםעבודהזו.
168
מובעתתפיסהתיאולוגיתשונה:בספרדבריהימיםשולטהצדקהאלוהיוהגמולהאישי,ואילו
בספרעזרא-נחמיה,נושאזהלאעולהכלל,וכןהדרשותוהנאומיםלאורךספרדבריהימים,
החסריםבספרעזרא-נחמיה(למעטתפילתעזרא).בספרדבריהימיםנמצאסיפוריניסים,
ומרכזיותושלביתדודמשמעותיתביותר,לעומתהתעלמותמוחלטתמנושאיםאלובספרעזרא–
נחמיה.אולםההבדלהמהותיביןשניהספריםבאלידיביטויביחסםלאוכלוסייתהארץ.בספר
דבריהימיםמובעיחסחיובילכלאוכלוסייתהארץ,וכמיההלאיחודשניםעשרשבטיישראל
כמהותריאלית,לעומתגישהחדהבספרעזרא-נחמיה,החותרתלמטרהאחתוהיא,בידולה
המוחלטשלהקהילההשבהמבבלוהסתגרותהביןכתליחומתירושליםלאחרהחתימהעל
האמנה.מחברספרדבריהימיםנקטעמדהפשרניתומתונהכלפיכללהאנשיםשחיובארץ
ישראל,אותםראהכ"ישראלהאורגאני",ובתפיסתוהדתית–לאומיתהואהתמודדעםזרם
פוליטי–דתיבדלנישהתנגדלקבללעםישראלאתעובדיה'שלאגלו,ושללאתזכותםלהצטרף
אליו.לכן,אףשהרקעההיסטורישלספרעזרא-נחמיהדומה(סוףהאימפריההפרסית),
ההבדליםהעקרונייםביןשניהספרים,וההדגשיםהשוניםבכלספר,והעובדהשלאברורמהארע
ביןסופושלספרעזרא,לביןתחילתושלספרנחמיה,מעידיםעלהיותםחיבוריםנפרדים 27.
שינויבגישתהמחקרכלפיהספרחלהכאשרהחלולדוןבוכבחטיבהספרותיתמיוחדת
בהיסטוריוגרפיההמקראית,שההתעניינותבהמכוונתבעיקרלשאלותמתחוםהספרותוהרוח.
פוןראד28,היהביןהחוקריםהראשוניםאשרבחנואתהעולםהרוחנישלהמחברבמטרהלהבין
אתהרעיונותהתיאולוגייםשהנחואתהמחבר.פוןראדהציעלהפרידאתהדיוןבמהימנותו
ההיסטוריתשלהספר,מהדיוןבאופןשבוהביןהמחבראתההיסטוריהשאותהתיאר,שכן,
"האמתההיסטורית"איננהרלוונטית,אלההתכוונותושלהמחברלִ כתובהיסטוריה,ומודעותו
לתפקידוכהיסטוריון,ולדעתאולד29,היתהזודרכושלהמחברלהביעאתאמונותיו,דעותיוואת
השקפותיוהתיאולוגיותוההיסטוריוגרפיות.מחברספרדבריהימיםהציג"גירסא"משלולהכרת
ההיסטוריוגרפיהשלעםישראל,וריכזבספרואתכלהמקורותאשרהובילולהצגתאחדותושל
27 דוגמאלשוניבולטביןשניהספריםנמצאביחסושלנחמיהלמקדש.בעודשספרעזראמדגישאתחשיבותושל
המקדשופולחנו, ספרנחמיהמתעלםכמעטלחלוטיןמהמקדשומהכהניםהמשרתיםבו,ומפולחנו,ואפילובחגיגת
חגהסוכות(נחמיהח'),לאמקריביםקרבנות.לפירוטוהרחבתהנושאראו:קרמר:1997 .321-307
28פוןראד:1930 .19
29אולד:1999 .96
169
העםבשלושהנושאיםמרכזיים :
א.רשימותגניאלוגיתשלשבטיישראלהמציגותאתהעםלדורותיוכמשפחהרחבהומלוכדת.
ב.תיאורתקופתמלכותביתדוד,בחירה'.
ג.תקופתהזוהרשלשלמהבונההמקדש,בירושליםעירהבחירה .
לדעתטלשיר30,המחבררצהלעצבאתעברושלהעםבזיכרוןהלאומיעלפיאמונתו.לכן,
באמצעותבחירהסלקטיוויתמתוךהקורפוסהמקראיהקיים,יצרחיבוראלטרנטיבי
להיסטוריוגרפיההמקראיתשלימיהביתהראשון,ונתןפרשנותמשלולכתוביםשיכלולעמוד
כתשתיתלהצגתעמדותיוהאידיאולוגיות.לפיכך,לאנוכללהתייחסאליורקכאלפראפרזהעל
התנ"ךהקיים,אלא,כאלמקורנוסףלהכרתקורותעםישראלשלימיהביתהראשון .
לדעתזקוביץוקנופרס31,חשיבותוההיסטוריתשלספרדבריהימיםנובעתמהכרתההווה
ההיסטורישלהמחבר,ולאמהיותומקורמידעחדשעלימיהביתהראשון,שכןהמחברכתבעל
אודותתקופהשהסתיימהכמאתייםשנהקודםזמנו,שקורותיהשוכתבובמידהלאמועטהכמה
פעמים,אךנמנעמאזכוראירועיםאוזיכרונותמתקופתו.
מחברספרדבריהימיםדגלבקירובאנשיהצפון,ומגמתוהעיקריתלכתיבתחיבורונבעה
מהעובדהשהיהדותבתקופההפרסיתהמאוחרתנעשתהעירניתלתפקידההספציפיביחס
להגדרתהעםהיהודיבארץובגולה.לדעתווילי32,הסופרבחרלתתהגדרהמשלולשאלה"מיהו
ישראל",עלידיכךששימשכראירחבוביקורתילבניזמנובנושאחשובזה,ומבחינתו,עםישראל,
הםכללהאנשיםהחייםבתחוםארץישראל.הדחףשלהמחברלכתיבתהספרנבעמהרצוןלתת
תוקףלהשקפתעולמוה"פאןישראלית"עלידיהשגבתהעבר,והפיכתולנורמהמחייבתמתוך
ראיהבפרספקטיבההיסטורית-לאומיתרחבה,מההווהכלפיהעתיד,במטרהלמשוךאתבני
הצפוןחזרהלירושלים,ולאלדחותם33.לדעתרייט34,חשיבותוההיסטוריתהעיקריתשלהספר
אינהנובעתמהכרתקורותעםישראלשלימיהביתהראשון,אלאשתרומתוהמשמעותיתביותר
היאבהכרתהזרמיםוהכוחותהתרבותייםהרחביםשפעלובחברהאשרבהנכתב,ובהכרתשלבי
התפתחותהיהדותלאחרהגלות,ובימיהביתהשני.המתחיםוהמחלוקותהמובעיםבספרבאופן
30טלשירתשנ"ד: .51–48
31זקוביץ:200144;קנופרס2003א:.133
32ווילי:1972.37
33יפתתשנ"ז:.241
34רייט:1997 .176–150
170
סמויאוגלויהםנכסמשמעותילהכרתשלביהתפתחותהיהדותבימיהביתהשני,ותורמים
להבנתהמרקםההיסטורי-אידיאולוגיאשריצראתהתיאולוגיה שעליהצמחהתקופת
החשמונאים.
נראהלישיהיהנכוןלסייםאתהדיוןעלאודותמהימנותוההיסטוריתשלהספרבקביעתהשל
אמית35,שספרדבריהימיםהואמקורהיסטוריהמשקףאתתקופתחיבורוואתמחברו.עקב
היותוכליביטוילהכרתהתרבותוהאידיאולוגיהשלימיהביתהשני,אשרנשענתגםעלמידע
היסטורימהימן,איןלראותבספררקאידיאולוגיהצרופה,אלאישלאפיינוכחיבור"המשקףאת
עולםהאמונותוהדעותשלמחברו,ומבחינהזוהואמהווהתרומהשלאתסולאבפזלשחזור
העולםהיהודיבימיהביתהשני".
35אמית:1977 .89
171
ג)האידיאולוגיההמשתקפתבספרביחסהלאוכלוסייתהארץובכללההשומרונים
ספרדבריהימיםמביעיחסחיובילכללאוכלוסייתהארץ,וכמיההלאיחודשניםעשרשבטי
ישראלבאשרהם,כאפשרותריאלית36.בתקופהשבהנכתבהספר,עםישראלהיהמפוזר
במקומותשונים:היויהוויסטיםבמצרים,בבבלובאשור,וכתיבתוכוונהלכלעובדיה'בכל
מקום,גםמחוץליהודההקטנה.בניגודלמחברספרעזרא-נחמיה,שחתרלבידולוהמוחלטשל
"זרעהקדש",ושאףלבידודהולהסתגרותהשלגולתבבלביןכותליחומותירושלים,נקטמחבר
ספרדבריהימיםעמדהפשרניתומתונהכלפיכללהאנשיםהחייםבארץ,כשהואמקפידלכלול
בהםאתתושביהראפרים.לשיטתושלהמחבר,כולםחלקמ"ישראלהאורגני"שחימאזומתמיד
בשטחההנרחבשלממלכתישראלהגדולה" :ארצותישראל...מןשיחורמצריםועדלבואחמת"
(דבריהימיםא'י"ג37.)5–2חוקריםשונים38,הראו,כיבזמןשקיומושלעםישראלהיהשנוי
במחלוקתעקבהחורבןוהגלות,ועתידולאהיהמובןמאליו,אימץמחברדבריהימיםאתהגישה
שלעםשלםומאוחדעלכלשבטיו,שלאהתנתקמעולםמארצו,מתרבותוומפולחנוהעתיק39.
לדעתיפת,בראון,ובןצבי40,הדחףשלולכתיבתהספרנבעמהרצוןלתתתוקףלהשקפתעולמו
ה"פאןישראלית"עלידירוממותעברןהמשותףשלישראלויהודהוהדגשתאחדותןהדתית-
פולחנית,המעידהעלרצונושלהמחברלשובלימיהזוהרמלכותביתדוד.
לדעתיפת,בןצבי,וקנופרס 41,הציגהמחברבחזונוהמדיניגישהדמוגרפיתרחבה,ויצרתמונהשל
36אלברטס:1994;374:2003;99–96קנופרס2007א: .123–99
37לדעתאמית(:1977,) 79–78הצירוףהחדשני"ארצותישראל"יצראפקטשלעםישראלהיושבברחביארץישראל
הגדולהוהמובטחת, שגבולותיהמשתרעיםמהנילוסבדרוםועדבואחמתהנמצאתצפוניתלדמשק(ישעיהוכ"ג,3
ירמיהוב',)18וישלהםזיקהפרשניתלגבולותהנזכריםביהושעי"ג(פסוקים.)5–2אתעםישראלהגדולוהמאוחד
הציגמחברדבריהימיםלראשונהבתיאורהעברתארוןה'מקרייתיעריםלירושלים,לאחרשנכבשהעלידידודאשר
ביקשלהופכהלמרכזאדמיניסטרטיביודתי.
38בהם:יפת:1977;238דהוורי:1989;28קרייג:1990;289בןצבי:2001 .45
39 גםליציאתמצרים,התופסתמקוםמרכזיבחומשומהווהיסודחשובבהיסטוריוסופיההמקראית,העניקהמחבר
מקוםמשני,והעדיףלעתיםלהעליםאותהעלידיהדגשתרציפותהיישובבארץ(הופמן :1983
.)188–187אמית(תשמ"ב:)151–140הציגהאתהעקביותבעבודתהמחבר,אשרבחרלהבליטאתמסורתהמקדש
ובחירתביתדוד,ובכךדחקאתמסורתיציאתמצריםלמקוםמשניומוגבל(מוזכרתבסךהכולששפעמים,ובדרך
כללב זיקהלמקדש).הדגשתמסורתהמקדשרוקנהאתמסורתיציאתמצריםמחשיבותההקונסטיטוטיבית,
והותירהאותהכציוןזמןבעברבלבד,ולאכאירועמכונןבחייהעם .
40יפת:1977;237בראון:1979;54בןצבי:2006 .94–93
41יפת:1977281;בןצבי:1988;64–63קנופרס2003ב:;2912007א: .119
172
עם,אשרחרףהעליותוהמורדותשהיובדרכו42,חָ לקתורהוחוקיםשניתנולאבותיוהמשותפים
עלידיאלאחד43,וזכהכעתלשובלארצוולחדשבהאתחייו.לדעתהחוקריםהשונים44,מתוך
פרספקטיבההיסטורית-לאומיתוראייהרחבההחורגתמגבולותההווהומכוונתאלהעתיד,
ובמטרהלקרבאתבניהצפוןלירושליםולאלדחותם,הציגהמחבראתגורלוהמשותףשלעם
ישראל,עלשתיממלכותיו,כנורמהמחייבת.אףעלפישספרדבריהימיםעוסקמעטמאוד
בממלכההצפונית,הואמכנהאתהעםשאתקורותיוהואמתארבשם"ישראל",וזאתבניגוד
לספרנחמיההמרבהלהשתמשבכינוי"יהודה"להצגת"כלישראל"45.ייתכןשהייתהזודרכו
המיוחדתשלהמחבר,הנאמןלשבטיהצפוןולגֵריםשחיובשטחיממלכתישראללשעבר,לשדר
אחדותבעם 46.
מחברספרדבריהימיםדגלבחברהפתוחהשאינהמתבדלת,ומוכנהלקלוטלשורותיהאתכל
פלגיהעם47.לשיטתו,שיבתהעםלארצוהיאהזדמנותפזלאיחודולמיזוג,כאשרירושלים
והמקדשעומדיםבמרכז,והבדלנותודחייתחלקניכרשלהעםבמצבכזהמשולותלאסון.גישתו
בנושאברורה:מישחזרבלבשלםלאלוהיו,איןבודקיםאתמוצאו.לפיכך,תושביהממלכה
הצפוניתלשעברוהגֵריםאשרביניהםהםחלקמעםישראל:"קהליהודה...וכלהקהלהבאים
מישראלוהגריםהבאיםמארץישראל"(דבריהימיםב'ל'48.)25יפת49,סבורה,כיפתיחותזו
מזההאתמחברהספרעםהחוגיםהירושלמיים,אשרקיבלואתהשומרוניםלקהלם,ולדעת
42חטאהפילוגבימיירבעם-רחבעם(מלכיםא'י"א,י"ב)20תוארכאירועשולי,כחריגהזמניתברצףההיסטורי,
והושמטמתיאורושלבעלדבריהימים.כלהמקראותהמזכיריםאתהחלוקהלישראלויהודה,כגון:שמואלב'ה'–4
,5מלכיםא'ד',20ה',5י"ב20ועוד,נשמטומהטק סטיםהמקביליםבספרדבריהימים.בעיניהמחבר,"כלישראל"
הםאחיהםשליהודהובנימין(דבריהימיםב'י"א,)3ולאחרהפילוגהםנשלטועלידיממלכתיהודה,שהקיפהאת
"ארצותיהודהובנימין"(דבריהימיםב'י"א.)23מגמהזובולטתגםבתיאורהאירועיםלפניגלותישראל,לדוגמה:
בעקבותמרדירבעםופילוגהממלכהאסףרחבעםאת"ביתיהודהובנימין"להילחםבשבטיישראלשהתפלגומיהודה
(דבריהימיםב'י"א.)1בפסוק3כתוב:"אמוראל…מלךיהודהואלכלישראלביהודהובנימין…".כלומר,המחבר
פירשאתהמושג"יתרהעם"(מלכיםא'י"ב)23כלשוןנרדפתל"כלישראל",וכךרמזש"כלישראל"נותרוביהודה
לאחרהפילוג .
43 מחברהספרמדווחעלאנשיםמהצפוןשקיימואתפולחנםבמקדשבירושלים:דבריהימיםב'י"א:16"ואחריהם
מכלשבטיישראלהנותניםאתלבבםלבקשאתה'אלוהיישראלבאוירושליםלזבוחלה'אלוהיאבותיהם","ויקבוץ
אתכליהודהובנימיןוהגריםעימהםמאפריםמנשהושמעוןכינפלועליומישראללרבבראותםכיה'אלוהיועימו"
(דבריהימיםב'ט"ו .)9
44בהם:יפת:1977;233–228תשנ"ז:;241ויליאמסון:1977;34–23בראון:1986 –xxxvxxxvii;דיוק:1990–51
.58
45הכינוי"ישראל"מופיעלמעלהממאתייםפעםבספרדבריהימים .
46גיל תשכ"ח:;110–105וילי:1972 .37
47יפת:1977;282אלברטס:1994.466–464
48 שאיפהזואיננהחידושבפולחןהישראלי,היותשאלמנטקירובהנכריםבלטתמידביןעבדיהמקדשהמשרתים
בקודש,ושםהםנקראו"נתינים"(ויינפלדתשכ"ד:הערות.)54–53טלמון(:1981)34–24ולוריא(תש"ן:)78–70
מסביריםאתהכתובבמלכיםב'י"ז24ביחסלנכריםכסימטריהניגודיתלכתובבספרדבריהימים.בעודמחברדברי
הימיםהגדיראתהנכריםשהובאולארץעלידיהאשוריםכגריםמשוםשכוונתולקלוטאותם,הציגבעלמלכיםאת
כלהנכריםשהובאולארץכסינקרטיסטים.
49יפת:1977;426:1999 .40
173
רפפורט50,כתיבתהספרמלמדתעלהלךרוחותסוער,עלמאבקים,עלמתחיםועלמגמותסותרות
ומחלוקותשהיובקרבהעםבתקופהשבההתגבשההיהדות:מחד,הגישההסובלניתליושבי
הארץהשואפתלאוניברסליותבתחוםהפולחן,ומנגד,בידודםהפולחניוסגירתהשעריםבפני
אוכלוסיית"הנשארים"שלא"נצרפה"בגלותבבל,כפישבאהלידיביטויבספרעזרא-נחמיה .
לדעתדיוקוויינברג51,ספרדבריהימיםמבטאאתדעותיושלהזרםהאוניברסליסטישהיהקיים
בחברההיהודאיתהמתגבשתבשלהיהתקופההפרסית,ושמנהיגותםהאוטוריטטיביתשלעזרא
ונחמיהוהמונופולשלהםעלהמקדשבירושליםלאהיולרוחו.בכךהספרהואבמידהרבהכתב
פולמוסנגדהזרםהמתבדלשהתנכרלישראליםשישבובפחוותשומרון,ולימיםנקראו
"שומרונים",והואנכתבכ"אופוזיציה"לתפיסהשהתחזקהביהודהבימיעזראונחמיה,וראתה
רקבשביבבלממשיכיםלגיטימייםשלעםישראל.להנהגתהשביםהבדלניתהיהקשהלהילחם
באוכלוסייהשחָ לקהזיכרוןהיסטורימשותףורצתהלחבורלכדיעםאחדוחברהאחת.הרצון
לאחדאתכללישראלהיהביטויל"רחשיהלב"שלפלגאוכלוסייהגדולוחזק ,שהתנגד
לפרטיקולריזםשהביאלפסילתהישראליםבפחוותשומרון,ודגלבקירובהגֵרים.זהופלורליזם
שכדוגמתואפשרלמצואבארבעתספריהחומשהראשונים,במגילתרותובדבריהזרםהנבואי
האוניברסלי,שלאהתלבטבבעייתהמתייהדיםובניהנכרשרצולהסתפחלעםישראל52.נראהכי
הספרזכהלהיכללבאסופתהמקראעקבכוחוומידתהשפעתושלהפלגשאותוייצג,ואלה
התחזקוכנראהבתקופהשבההוכנסהספרלקנון.עדכדיכךהיהרעיוןזהשלשילובחזק,שרק
פעולהדרסטיתשלביתחשמונאיבתקופתהמוקדוניםהביאהלביטולוהכמעטמוחלט,
ולהשתרשותושלהקרעביןה"יהודים"ל"שומרונים".
50רפפורט:1984 .26–25
51דיוק:1990;55–57ויינברג:2007 .63
52קויפמן(תשכ"ז:) 198טעןשהשומרוניםנדחובתקופתעזראונחמיה,מהטעםשבתקופהזועדייןלאהיהקייםגיור
דתי.
174
ד)סיכוםומסקנות
א.זמןחיבורושלספרדבריהימיםהיהשנויבמחלוקת,אךכיוםמוסכםעלרובהחוקרים
שהספרחוברסמוךלסוףהתקופההפרסיתוראשיתהתקופהההלניסטית .
ב.מחברהספרהשתמשבחלקיםמספריהמקראשהכירכתשתיתלהצגתתפיסותיוורעיונותיו,
ותיארבאופןסלקטיביאתקורותהאנושותואתקורותעםישראלהחלמספרבראשיתוכלה
ב"הצהרתכורש" .
ג.החוקריםנטולראותבספרדבריהימיםחיבורספרותיללאערךהיסטורי,אךשינויבגישת
המחקרכלפיהספרהחלה,כאשרהפסיקולבחוןאתשאלתמהימנותוההיסטורית,ודנובו
כבחטיבהספרותיתמיוחדתבהיסטוריוגרפיההמקראית .
ד.ספרדבריהימיםמביעיחסחיובילכלאוכלוסייתהארץ,וכמיההלאיחודשניםעשרשבטי
ישראלכמהותריאלית.מחברהספראימץאתהגישהשלעםשלםומאוחדעלכלשבטיו,כולם
ממשיכיהמסורתשלממלכתאפריםהקדומהשלאהתנתקומעולםמארצםומפולחנם,ולכןהוא
לאיכולהיהלהיכתבכפולמוסנגדהשומרונים .
ה.המחברדגלבחברהפתוחהשאינהמתבדלת,המוכנהלקלוטלשורותיהאתכלפלגיהעם,
וגישתוברורה:מישחזרבלבשלםלאלוהיו,איןבודקיםאתמוצאו .
ו.המסרהאידיאולוגיבספרדבריהימיםהואאנטי-תזהלמסרהבדלניהמובאבספרעזרא-
נחמיה.הספרמייצגאתהפלגהפלורליסטישהוסיףלהתקייםמאזימיחגיוזכריה,שלפיתפיסתו
איןלהבחיןביןקבוצותשונותבקרבהעם .
ז.תרומתוהעיקריתשלספרדבריהימיםהיאבהכרתהזרמיםוהכוחותהחברתייםוהתרבותיים
הרחביםשפעלובחברהשבהנכתב,ולפיכךהואמשמשכלילהכרתהתרבותוהאידיאולוגיהשל
ימיהביתהשני.
175
סיכום ומסקנות
בעבודהזוביקשתילהראותכימוצאםשלהשומרוניםהואבאוכלוסייהשנשארהבארץישראל
לאחרחורבןממלכותישראלויהודה,וכיהקרעבינםלביןשביהגולהאירעלקראתסוףהמאה
החמישיתלפנה"ס,עםהקמתושלהמקדשהשומרוניעלהרגריזים.להוכחתטעוניבחנתישני
היבטיםעיקריים:
א.המציאותהארכיאולוגית-התיישבותיתבממלכותישראלויהודהלאחרהחורבןוהגלות,לאור
הממצאיםשהתגלובשטח .
ב.המקורותהמקראייםהעוסקיםבגורלהשלהאוכלוסייהשנותרהבארץלאחרהחורבןוהגלות,
ויחסםשלהמקורותהמקראייםשנכתבובימישיבתציוןלאוכלוסייתהארץשלאגלתה,שלימים
נקראהשומרונים .
הממצאיםהארכיאולוגיים
כיבושממלכתישראלוהפיכתהלפחווהאשוריתהיוחלקמתהליךהתפשטותהאימפריה
האשוריתעלפנימערב"הסהרהפורה".הממצאיםהארכיאולוגייםשהתגלומראים,כיהכיבוש
האשורילאחיסלאתהיישובהישראלישהיהבארץ,וחלקניכרמהאוכלוסייההישראליתנותר
בה.האשוריםפיתחואתהבירהשומרון,והיאהפכהלמרכזחשובשאליוהובאוגוליםמרחבי
אשור.גוליםאלהתרמואמנםלשינוייםרביםבמאפייניהתרבותבשומרון,אולםהיישוב
הישראלישנותרבארץ,שמרבמידתמהעלמאפייניוהדתייםוהפולחנייםכפישהיוקודםלכיבוש
במאההשמיניתלפנה"ס,ועדלתקופההפרסית.
כמאהושלושיםשנהלאחרחורבןממלכתישראל,חרבהמלכתיהודהעלידיבבל.הממצאים
הארכיאולוגייםמראים,כיהחורבןהתמקדבעיקרבירושליםובסביבתההקרובה.לעומתזאת,
באזוריהספרשליהודהההרסהיהמצומצם.בכפריםהרביםשהיוקיימיםעודקודםלכיבוש
הבבלי,התקיימוהחייםבמידהרבהללאשינוי.לאהורגשצמצוםמספריבאוכלוסייה,והיא
שימרהאתתרבותההחומריתעדאמצעהמאההחמישיתלפנה"ס.הבבליםהקימואתפחוות
176
יהודה,שהייתהבעלתממשלאדמיניסטרטיביעצמאי,והפכואתמצפהשבחבלבנימיןלבירתה.
בניגודלפחוותשומרוןשאליההובאוגוליםמרחביהאימפריההאשורית,ולבירהשומרוןשהפכה
למרכזמנהליאשורי,לאאכלסוהבבליםאתיהודהבגוליםמרחביהאימפריהבמקוםהתושבים
שהוגלו,וירושליםלאהפכהלמרכזשלטוניבבלי.ירושלים,שהייתהמוקדלתסיסהולמרד,
נותרהבהריסותיה,וגםבשיאהתקופההפרסיתלאעלהמספרתושביהעלשלושתאלפיםנפש.
התמונההיישוביתשהתגלתהבממלכתיהודהלשעברבראשיתהתקופההפרסיתמראה,כילאחר
כשבעיםשנותשלטוןבבלי,כלהמערךהיישוביבמרכזיםהעירונייםהידלדלוקרס,וחלהבוירידה
דמוגרפיתחדה.זאתמכיווןשהבבליםלאהשקיעומשאביםכלשהםבשיקוםהפחוותוממלכות
החסותשכבשו,ובניגודלאשוריםלאהביאואליהםגוליםבהגליותדו-סטריות.כנגדזה,מרכזה
וצפונהההררייםשליהודההתאוששובתהליךארוךוממושך,היותשהיואזוריםראויים
לגידוליםחקלאיים.בחבלבנימיןובסביבתוהקרובהשהפגיעהבהםמלכתחילההייתהקטנה,
נמשךקיומםשליישוביםרביםעדהמחציתהראשונהשלהמאההשישיתלפנה"ס,ומרבית
האוכלוסייההכפריתשנותרהבהםשימרהאתתרבותהמלפניהחורבן.גידוליהבעלבחבלהפורה
היומקורלאספקתיין,שמןודגניםלצורכיהתושבים,ומקורלגבייתמסיםולקיוםכוחותהצבא
והפקידותהבבליתבמקום.
הממצאיםהאפיגרפייםוהנומיסמטייםשהתגלו,מראים,כיביןשתיהפחוותשהיותחתשלטון
אימפריאלימשותף,התקיימוקשריםהדוקיםבכלתחומיהחייםהחלבמאההשמיניתועדלמאה
הרביעיתלפנה"סואףאחריה.מתוךמאותכתובותשהתגלובשומרוןהמתוארכותלתקופה
הפרסיתהמאוחרת,עולה,כיבשתיהפחוותהשתמשובאותוכתב,והתקיימהחליפתמכתביםבין
הסופרים.כמוכן,התקיימוביןהפחוותקשריםדיפלומטיים,קשרימסחר,קשרינישואים
והגירתאוכלוסין.תקופההיסטוריתזו,שארכהכחמישיםשנה,מוכרתבמחקרכ"תקופה
האפלה",מפנישהאליטההיהודאיתשהייתהאמונהעלהכתובים,התרכזהאךורקבקורות
השבים,והתעלמהמהאוכלוסייהשנותרהבארץולאגלתה.למעשה,אלמלאהיובידינוהממצאים
הללוהמעידיםעלהקשריםהעמוקיםבכלתחומיהחייםביןשתיהפחוות,היינועלוליםלטעות
בהבנתנואתהיחסיםביניהן,ולקבלאתהכתובבספרעזרא-נחמיהכאמתהיסטורית.
177
ממצאארכיאולוגיחשובששרידיוהתגלועלהרגריזים,מצביעעלקיומושלמקדששומרוני
מהרבעהאחרוןשלהמאההחמישיתלפנה"ס,שבנייתולאזכתהלאזכורכלשהובכתובים.
במתחםהמקדש,שנבנהבתבניתהמקדשהירושלמי,נמצאוכליחרסרבים,כתובותושמותשל
כוהניםששירתובקודש,וכןמטבעותשחלקןהגיעומיהודה,שאותןאפשרלתארךבוודאותלכל
המאוחרלראשיתהמאההרביעיתלפנה"ס.נוכחותןשלמטבעותאלהיכולהלהעידעלביקורם
שלעולירגליהודאיםבהרגריזים.
המקורותהמקראיים
לפיהתיאורהמקראי,חרבהממלכתישראללחלוטין,תושביההוגלולרחביאשור,ובמקומם
הובאולארץנכריםמרחביהאימפריההאשורית.אלההאחרוניםקיבלועלעצמםאתעבודתה'
לאחרשנטרפועלידיאריות,אךבמקביל,המשיכולעבודאתאלוהיהם.תיאורזהסותרלחלוטין
אתהממצאיםהארכיאולוגיים,לפיהםרובהאוכלוסייההישראליתלאגלתה.מסקנתיהיא,
שהפסוקיםהללו,המציגיםאתתושביפחוותשומרוןכנכריםשעשו"חציתיקון",נוספובשלב
כלשהובתקופתשיבתציון,לפניחיבורושלספרעזרא-נחמיה,המתייחסלתושביהארץכאל
נכריםגמורים.הוספתםלטקסטנועדהלקּבעבזיכרוןההיסטוריאתמוצאההנכריואתאופייה
ַ
הפולחנישלאוכלוסייתפחוותשומרון.
תיאורחורבןיהודהוגלותהמופיעבשתיגרסאות:העורךהמשנהתורתי,,Dtr 2שכתבאת
חיבורובגלותבבל,תיאראתחורבןיהודהבנוסחדומהלזההמתאראתחורבןממלכתישראל:
"ויגליהודהמעלאדמתו"(מלכיםב'כ"ה.)21אולםבניגודלתיאורפסימיזה,נוסףכדוֹרלאחר
החורבןנספחהמלמדכיהגלותהייתהסלקטיווית.לפיהכתובבנספח(שם,)24–23השאירו
הבבליםביהודהבהנהגתושלגדליהובןאחיקם,אוכלוסייהלאמעטה,שיכלהלנהלחיים
לאומייםולהתחילתהליךשלשיקום.לאידועמההיההיקפהשלאוכלוסיית"הנשארים",ולא
ברורמהכתוביםמתימונהגדליהוכאחראילחייםביהודהלאחרחורבנה,וכמהזמןחלףעד
הירצחו,ומהעלהבגורלםשל"הנשארים"לאחרהרצח.מכאןואילךמשתקיםהמקורות,ואין
בידנוכתוביםהמתאריםאתהחייםבפחוותיהודההבבלית.
178
איןבידינותיאורמקראי(אואחר)להכרתהחייםבארץמתקופתהחורבןוהגלות,ועדלשיבה
לירושליםלאחר"הצהרתכורש".המקראאינומתייחסלקיומםשלהישראליםבפחוותשומרון
האשורית,ואיןבנמצאכתוביםהמתאריםאתהיחסיםבינםלביןהיהודאיםשנותרובפחוות
יהודה.המקורותהמקראייםהעיקרייםמהםניתןללמודעלהחייםבארץלאחרהשיבהלארץ
הם:ספריהנביאיםחגיוזכריה,ספרעזרא-נחמיהוספרדבריהימים.מספריהנביאיםחגיוזכריה
ניתןללמודעלהקשייםשפקדואתהעםבשניםשקדמולבנייתביתהמקדשהשני.נבואותיהםשל
השנייםמתמקדותבצורךהדחוףלבנותאתהמקדש,ולדבריהם,בנייתהמקדשתביאקץלתלאות
ולתחילתהשלההצלחה.החוקריםחלוקיםביניהםבשאלתזמןחיבורםשלהספריםהללו,ויש
בהםהסבוריםשאיןקשרביןמועדאמירתהנבואותלביןזמןהעלאתןעלהכתב,שהיהמאוחר
יותר.אניטוענת,כיישבשניהספריםדיראיותהמצביעותעלחיבורםסמוךלתקופהשאותההם
מתארים,וכיהתאריכיםהמובאיםבראשהנבואותאותנטיים.לראיה:
א.בשניהספריםאיןמיליםפרסיותכלל.
ב.התאריכיםהמופיעיםבספריהנביאיםממוספרים,לדוגמה:"בחודשהשישי....באחדלחודש"
(חגיא'1ועוד),זהיםלצורתהכתיבהבספרמלכים(כגון:מלכיםא'ח',2מלכיםב'כ"ה,8,)25
ומובאיםבשונהמהתאריכיםהמובאיםבספרעזרא-נחמיה,שכתיבתומיוחסתלאמצעהמאה
החמישיתלפנה"ס,ובונכתבלרובשםהחודששאומץמפרס:"ויהיבחדשכסלו""ויהיבחדש
ניסן"(נחמיהא',1ב' .)1
ג.הפנייהלאוכלוסייתהארץבשניהספרים,חגיוזכריה,נעשיתבטרמינולוגיהזהה,החופפת
במידהרבהלזוהמצויהבתיאוריהחורבןשבספריםירמיהוומלכיםכגון:"שאריתהעם","העם
הזה""ביתיהודהוישראל".
ד.הכוהןהגדולקרויבספריהנביאים:"יהושעבןיהוצדק",כפישהיהנהוגבעבריתהקלאסית.
ואילובספרעזרא-נחמיה,המאוחרלהם,הואנקראבקיצורהאופיינילעבריתהמקראית
המאוחרת:ישועבןיוצדק.
ה.בשניספריהנביאיםמובעיחסחיוביכלפיביתדודומשפחתהכוהןהגדול.לעומתזאת,מחבר
ספרעזרא-נחמיההתעלםמקיומושלביתדוד,ויצאנגדביתהכוהןהגדול,שאותוהאשים
בנישואיםלנשיםנכריות.
179
ו.בנבואותיהםשלחגיוזכריהאיןרמזלמתחאולהפרדהביןשביהגולהלביןאוכלוסייתהארץ
שלאגלתה.שלאכמוספרעזרא-נחמיה,המתייחסרק"לזרעהקדש"השבמבבלכאלעםישראל
האמתי,ואינומכירב"ביתיהודהוישראל".בספריהנביאיםחגיוזכריהמופיעהגישהאוהדת
ומקרבתכלפיכללהאוכלוסייהבארץ.
ספרעזרא-נחמיה,שהואהמקורהמקראיהחשובביותרלהכרתחייםבארץבתקופההפרסית,
מציגתיאוריםהיסטורייםרביםשאינםמושתתיםעלסדרכרונולוגירצוף.הספרנחלקלשני
חלקיםעיקריים:בפרקיםא'–ו'בספרעזראמובאתיאורתמציתישלחייהשביםמ"הצהרת
כורש"(538לפנה"ס)וראשיתהשיבה,ועדבנייתביתהמקדשוחנוכתו.מקובלבמחקר,שחטיבת
פרקיםזונוספהלחיבורהקייםבשלביעריכתוהסופיים,בערךבמאההרביעיתלפנה"ס.פרקים
אלהמתמקדיםבקשייהשלקהילתהשביםמול"עמיהארץ"המתנכליםלה,ומבהיריםבאופן
שאינומשתמעלשתיפנים,כי"הצהרתכורש"התירהרקלגוליבבללבנותאתהמקדש,וחייהעם
היהודיהתחדשובארצורקעםשובםאליה.מבחינתהמחבר,כלמישחיבארץלפניבואםאיננו
חלקמעםישראל.
בחלקהשני,עזראז'–נחמיהי"ג,מתואריםמאמציהםשלעזראונחמיהלבדלאתקהלהגולים
מ"עמיהארץ"."סיפורעזרא"מתאראתמאבקיושלעזראבנושאיהנשיםהנכריות,וספרנחמיה
מציגרשימותגנאולוגיותשונות,שבעיקרןנועדולבדלאתקהלהגוליםמכלמישלאנכללבהן.
מחברהספרהציגאתמאבקיוהרביםשלנחמיהב"התבוללות"שפשטהבקרבשביהגולהעם
"עמיהארץ",ואתמאבקיובכוהןהגדולובמנהיגיפחוותשומרון.הספרמציגאתהתיעובואת
העוינותשהפגיןנחמיהכלפיסנבלטמנהיגשומרון,שאותואףלאטרחלכנותבתוארו,ואתהבוז
שרחשלטוביה,אותוכינה"עבדעמוני".המניעיםלאיבהאינםמקבליםביטויגלויבספר.
התעלמותושלמחברהספרמאוכלוסיית"הנשארים"והצגת"הארץהריקה",נעשתהמטעמים
שאינםנסמכיםעלהמציאותההיסטוריתשלהתקופה,אלאנבעהמהגישההבדלניתשהתפתחה
בגלותבבל,ולפיה,רק"זרעהקדש"שנצרףבגולההואממשיכושלהעםהיהודי.אתההפרדה
הזאתהובילנחמיהבגישתוהנוקשה,והגעתולירושליםבשנת444לפנה"ס,הייתהנקודת
התלקחותביןשניהפלגיםהיריביםמקרבשביהגולה:הפלגהאחד,שבראשועמדה
180
משפחתהכוהןהגדול,ראהב"נשארים"חלקמעםישראלושאףלספחםאליו.הפלגהבדלני,
ובראשונחמיה,שללכלקשרעמם.נראהכיבתקופהזוהתנגשווהתעמתושניפלגיםבעליעמדות
קוטביות.הפלגהבדלני,ש"קולו"נשמעהיטבבספרעזרא-נחמיה,דגלבבידודםמוחלטשלשבי
הגולה,וסגראתשעריובפניאוכלוסייתה"נשארים".בניגודאליו,שאףהפלגהפלורליסטי
לאוניברסליזםבתחוםהפולחן(ישעיהונ"ו)7–3ולאיחודומיזוגשלכלעםישראל.כשםשהזרם
האוניברסליסטילאהתלבטבבעייתייהודםשלבניהנכרוסיפוחםליהדות,שכןעבורםכל
המעונייןלקייםאתחוקיה'מוזמןלהצטרף,כךהזרםהפרטיקולריסטי,לאהתלבטבבעיית
צירופםשלכלמישלאגלהלעםישראל,ובמתןפירושחדצדדילחוקיהתורה,הםדחוכלניסיון
שלקבלתהשומרוניםלקהילתם .
מאבקיושלנחמיהבמתנגדיוהגיעולשיאםעםגירושנכדהכוהןהגדולמביתהמקדשעקב
נישואיולבתסנבלט.ספרנחמיהמסתייםבאירועזה,ולאידועאם,וכיצד,הגיבהמשפחת
הכהונהותומכיהלמעשיושלנחמיה.יוסףבןמתתיהו,אשרכתבאתחיבורוכששמאותשנה
לאחרהתרחשותהאירועיםההיסטוריים,תיאראירועדומהבוגורשמהמקדשנכדהכוהןהגדול
שנישאלבתסנבלט.לפיתיאורו,פרצומהומותבירושליםעקבהגירוש,ורביםמביןתומכיושל
הכוהןהגדולעזבואתירושלים,ובנולה'מקדשנפרדעלהרגריזים,שםכיהןהכוהןשגורש.
בהיותותיאורבלעדילבנייתושלהמקדשהשומרוניעלהרגריזים,זכהסיפורושלבןמתתיהו
להתייחסותרבהבמחקר.אולםהקושיבעדותזו,הואתיארוךבנייתהמקדשהשומרוני.לפידברי
בןמתתיהו,נבנההמקדשהשומרוניבמאההרביעיתלפנה"ס,בראשיתהשלטוןהמוקדוניבארץ
ישראל.לעומתזאת,לפיהתיאור(המתבקש)בספרנחמיה,המקדשהיהאמורלהיבנותכתגובה
לגירוש,בסוףהמאההחמישיתלפנה"ס,בתקופתנחמיהוסנבלטהמקראיים.חוקריםאשרקיבלו
אתעדותושלבןמתתיהועלבנייתהמקדשהשומרוניבתקופההמוקדונית,ראובשניהסיפורים
המתאריםאתגירושנכדהכוהןשנישאלבתסנבלטשניאירועיםנפרדים,ואףהציגואת
ההבדליםביניהם.אולםרובהחוקריםטענו,שבןמתתיהולאהכירהיטבאתההיסטוריהשלימי
הביתהשני,ולכןסברששניהסיפוריםנפרדים.
181
הממצאיםהארכיאולוגייםשהתגלובשניםהאחרונותעלהרגריזים,שמוקץל"חידת"מועד
בנייתהמקדשהשומרוני,וסתמואתהגוללעלטענותהחוקריםשדבקובגרסתושליוסףבן
מתתיהו,שכןלפיממצאיםאלה,נבנההמקדשהשומרוניברבעהאחרוןשלהמאההחמישית
לפנה"ס .
בנייתהמקדשעלהרגריזיםהגבירהאתהאיבהביןהנהגתירושליםלביןהשומרונים.התחרות
ביןשניהמקדשיםשזבחולה'עלפלחרחבשלהאוכלוסייהשנההאחריהמקדשבגריזים,הגיעה
לשיאה.היותשהסופריםהירושלמיםלאיכלולמחוקאתהכתוביםהמוקדמיםשהפליגו
בחשיבותההדתיתשלשכם,הםהוסיפוכתוביםהמכפישיםאותהבלבהחיבוריםה"היסטוריים"
שנכתבועלראשיתהתגבשותהעםבארץ.כדילקעקעאתחשיבותהואתקדושתהשלשכם,
הוסיפוהסופריםהירושלמיםלספרבראשיתאתסיפוראונסדינהבפרקל"דהמציגאתתושבי
שכםכחיווים,ובפרקל"השילבופסוקבודד,המציגאתמקוםפולחנהכטמא,עודמימייעקב.
כדילבטלאתקדושתושלהרעיבלשבוהצטווההעםלהקיםמזבחלה'(דבריםכ"ז,)8-1הוסיפו
לוהסופריםהירושלמיםאתהתואר:"הרהקללה",חתמואתבנייתוב"שניםעשרארור",ויצרו
שילובמוזר,בוהצטווהעםישראללהקיםמזבחלה'עלהרהקללה.כיווןשלאנכתבצודתי
הקשורבהרגריזים,עוקרהלמעשהחשיבותוהדתית,ולאברורמתוךהכתובמדועזכהלהיקרא
"הרהברכה".בספרשופטים,שנכתבאףהואביהודה,הכפישהמחבראתשכםוהציגהכעיר
חוטאתשישלהשמידהולזרועבהמלחכדישלאתהיהלהתקומה .
אולם,חרףמאמציושלהפלגהבדלנילמנועכלמגעביןשביהגולהלבין"הנשארים",נראהכי
חלקיםלאמבוטליםשלהעםעדייןתמכובקשריםביןשתיהקהילות.ספרדבריהימים,שנכתב
בשלהיימישיבתציון,מביעאתרחשיהלבשלהחלקיםהללובעם.הואמציגסובלנות,פתיחות
וקבלהשלכלמישחפץלהסתפחלעםהיהודיואינומדקדקבמוצאו.מבחינתמחברהספר,אין
להחמיץאתהזדמנותהפזשעלתהבחלקושלהעםלשובלהתאחדבארצו,ולחדשאתימיוכקדם.
ספרדבריהימיםמלמדעלסערתהרגשותשפקדהאתהעםבתקופהזו,שבהחידשהעםאתחייו
הלאומייםבארץ.
אולםבעימותיםהללוביןהפלגיםהשוניםהייתהידושלהפלגהקיצוניעלהעליונה,ודחיית
השומרוניםנמשכה.עימותזההגיעלשיאוהאכזריכאשרבתקופתההנהגההחשמונאיתעל
יהודה,הרסיוחנןהורקנוסהחשמונאיאתהמקדשלה'שעמדעלהרגריזים,וטבחבשומרונים .
182
רשימתקיצוריםלכתביעתולסדרות
AASOR
ABL
AJA
AJSL
AUSS
BA
BAR
BASOR
BIOR
BJRL
BR
BZAW
CBQ
EL
HTR
IEJ
JANES
JAOS
JARCE
JBL
JCS
JHS
JJS
JPOS
JNES
JQR
JSOT
JSOTS
JSS
JTS
NABU
NCBC
NCB
NEAEHL
NIB
NT
OTL
OTS
PEQ
PJB
RB
SBT
SBL
SBLDS
SJOT
SVT
TA
UF
VT
VTS
ZA
ZAW
ZDPV
Annual of the American Schools of Oriental Research
Assyrian and Babylonian Letters
American Journal of Archaeology
American Journal of Semitic Languages and Literatures
Andrews University Seminary Studies
Biblical Archaeologist
Biblical Archaeology Review
Bulletin of the American School of Oriental Research
Biblica et orientalia
Bulletin of the John Rylands University Library of Manchester
Biblical Research
Beihefte zur ZAW
Catholic Biblical Quarterly
Eretz Israel
Harvard Theological Review
Israel Exploration Journal
Journal of the Ancient Near Eastern Society
Journal of the American Oriental Society
Journal of the American Research Center in Egypt
Journal of Biblical Literature
Journal of Cuneiform Studies
Journal of Hebrew Scriptures
The Journal of Jewish Studies
Journal of Palestine Oriental Society
Journal of Near Eastern Studies
Jewish Quarterly Review
Journal for the Study of the Old Testament
Journal For the Study of the Old Testament Supplement Series
Journal of Semitic Studies
Journal of Theological Studies
Nouvelles Assyriologiques Brévs et Utilitaires
New Century Bible Commentary
New Century Bible
The New Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land
The new Interprpretes Bible
Novum Testamentum
Old Testament Library
Oudtestamentische Studiën
Palestine Exploration Quarterly
Palastinajahrbuch
Revue Biblique
Studies in Biblical Theology
Society of Biblical Literature
Society of Biblical Literature Dissertation Series
Journal for the Study of Old Testament
Supplements to Vetus Testamentum
Tel Aviv
Ugarit Forschungen
Vetus Testamentum
Vetus Testamentum Supplements
Zeitschrift für Assyriologie
Zeitschrift Für die alttestamentlische wissenschaft
Zeitschrift des deutschen palästina - Vereins
183
The Lester and Sally Entin Faculty of Humanities
the Chaim Rosenberg School of Jewish Studies
The Background to Samarian Segregation in
light of the Biblical Descriptions and the
Archaeological Data
Ph.D. Thesis Submitted for the Degree of
"Doctor of Philosophy"
By
Esther Shoham
Under the Supervision of Prof. Oded Lipscits
Submitted to the Senate of the Tel-Aviv University 2011
1
The Background to Samarian Segregation in
light of the Biblical Descriptions and the
Archaeological Data
Abstract
This thesis has two main goals:
A. To define the historiographic narratives of the destruction of the Kingdom of
Israel in the latter part of the eighth century B.C.E., and the destruction of the
Kingdom of Judah (586 B.C.E.), and the extent of their relationship to the
archaeological finds.
B. To determine that the Samaritan Temple that was built on Mt. Gerizim in
the middle of the fifth century B.C.E. (Maggen 2007)1, was a clear sign of the
schism between the repatriates and the Samaritans.
The coexistence of the two temples in Gerizim and Jerusalem, identified Jews
and Samaritans as two different Yahwistic communities.
This conclusion is opposed to the opinion expressed in the research, that the
destruction of the Samaritan Temple under John Hyrcanus in the second
century B.C.E, was the reason for the schism between Jews and Samaritans.
The abstract summarizes the main points and the various fields discussed in
the following study.
Despite the Biblical description about a total destruction and banishment of all
Israel, according to the archaeological finds, we know that the destruction was
limited. The Assyrian turned the capital Samaria into one of the centers of
governmental administration, and not all of the Israelite population was sent
into exile.
1
Magen, Y. 2007. “The Dating of the First Phase of the Samaritan Temple on Mount
Grizim in Light of the Archaeological Evidence". in: Lipschits, O., Knoppers, G. and
Albertz, R. (eds.). Judah and the Judeans in the Fourth Century B.C.E. Indiana: 157211.
2
In 586 B.C.E., the Babylonian conquered Judah, but they did not have the
same advanced level of military and political organization as the Assyrian had.
In contrast to the Assyrian policy which was more effective, they destroyed
Jerusalem and burned the temple. But, they did not transfer other populations
to Judah. Instead, they deported people, and left Jerusalem abandoned,
Ruined, and empty. Judah became a Babylonian province, and according to
the biblical accounts, and the Archaeological finds, the region of Benjamin
became the center of Judah in the period following the destruction of
Jerusalem. It even flourished during the sixth century B.C.E., and the central
most important settlement at this time was Mizpah. It had become a
governmental and administrative center, replacing Jerusalem for about 140
years, until the days of Nehemiah, and the fortifications of Jerusalem were
rebuilt.
Scholars have no written sources about life in Judah and Samaria from the
destruction, until the restoration. They also know nothing about the
relationship between people who remained in Samaria and Judah. But, this
"dark period", has been illuminated recently. Many inscriptions from the
Persian period show, that residents from the two communities shared a
number of important ethnic markers: they had the same writing, the same
language, similar traditions, and common ties to a particular ancestral
territory. In fact, without those finds, we could accept the description in the
book of Ezra – Nehemiah, that there was no relationship, or connection
between the two communities, as historical fact.
In 538 B.C.E., after the Cyrus decree, the repatriates came to Judah.
The books of the prophets Haggai and Zecharia provide us with a glimpse of
the experience of the repatriates, and of their economic and social difficulties
approximately twenty years after their return to Jerusalem, prior to the building
of the Second Temple .
3
But, there is no evidence from the prophetic books about tension or poor
relationships between the returnees and the people who were never in exile.
Also, there was no rejection of any part of the residents in Israel. They were
all: "people of the land" (Haggai 2: 4).This rejection started when Ezra and his
compatriots came to Jerusalem, almost six decades after the time of the
dedication of the second temple. According to the bible, it became aggressive
after the arrival of Nehemiah (444 B.C.E).
Another historiographical source that is important for reconstructing life in
Judah, is the Book of Chronicles (fourth century B.C.E.). In contrast to the
narrow point of view in the book of Ezra – Nehemiah, the author of Chronicles
has a comprehensive point of view. He classifies all the people in Israel as
Judeans, with no consideration as to whether they were exiled or not. In his
opinion, all the residents in the land of Israel were Jews, and not only the
repatriates. The main contribution of the book of Chronicles to this study is,
that we can know by the Chronicler's account that the assembly in Judah
consisted of many people who resisted the separatist policy of Nehemiah.
The main historiographical source by which we can learn about the religious
nationality, and the ideology that has developed in the Babylonian exile, is the
book of Ezra - Nehemiah. The book, which was written in the late fifth century
B.C.E, depicts snippets of time in the history of postexilic Judah: From the late
sixth century, to the end of the fifth century B.C.E. The author of the book,
who was one of the members of the elite repatriates, highlights a certain kind
of piety. He negates the coexistence of the Israelite and Judean communities
that never were exiled, and who were later known as the Samaritans.
In his narrow point of view, only the repatriates and their descendants are
considered the true Israelites. In order to preserve their purity, the "holy seed"
must avoid intermarriage.
Despite the fact that the Samaritans originate from amongst the residents of
Israel and Judah who were never in exile, and they had close family ties with
the returnees before Nehemiah's arrival (Ezra 9: 1), he looked down upon
them, and thought they were inferior. Nehemiah did not consider them to be
worthy of acceptance to the Judean community which had returned from the
4
Babylonian captivity. He could not even conduct a religious debate with them.
He considered it beneath his dignity, and he refused to let them participate in
the building of the walls of Jerusalem: "You have no share or claim or stake in
Jerusalem" (Nehemiah 2: 20).
Nehemiah disregarded them, he scorned them, and considered them gentiles
that Israel was commanded to destroy upon Joshua's entrance to the
"Promised Land". He would never address the Samaritan leader Sanbalat by
his title, and called Tobia, who was a member of a distinguished Judean
family, and connected by marriage to prominent Judean families (Nehemiah
6: 17- 18), an "Ammonite slave" (Nehemiah 3: 35).
The historical background of the split between Nehemiah and the leaders of
the Samaritans is unclear.
This dispute, fueled by Nehemiah, developed into a large social conflict
among the returnees, and caused a sharp schism within the diaspora
community, which later became known as the "Schism between Jews and
Samaritans".
Nehemiah's uncompromising view that recognized only the returnees as the
people of Israel, divided the returnees into two dominant, hostile and
competitive groups. One group was led by the high priestly family, who
resented the separatist policy of Nehemiah. They wanted to accept people
from Israel and Judah who had never been exiled, as a part of Israel and
wanted to cooperate with them in all facets of life. The opposing group, led by
Nehemiah and the conservative separatist faction, refused to include them as
part of the "holy seed". They treated them as gentiles, and finally, rejected the
Samaritan's supporters from the diasporic community, and from Judaism.
Nehemiah disapproved of the close relationship between the "holy seed" and
the Samaritans. Because he was a ruthless, and rigid zealot in his beliefs, he
acted to separate, and to isolate the diasporic community.
After the building of the wall around Jerusalem, he settled only the returnees
within the city, and forbade any trade on Saturday. He accused the high
5
priestly family of intermarriage with foreign women, and forced them to
divorce their "foreign" wives. Nehemiah took over the temple, and changed its
functions.
Chapter eight in the book of Nehemiah, relates the holiday of Tabernacles in
the seventh month. But, instead of the sacrificial ceremony, in which the High
Priest had a central role, Ezra and his compatriots, read from the Torah.
Neither the High Priest, nor the temple, were mentioned at all.
Nehemiah forced the repatriates to sign a covenant, whose main purpose was
to prevent any involvement, or mixed marriage between them and "the people
of the land". But, his most extreme action that was, in my opinion, the
immediate cause for the building of the Samaritan temple, was the expulsion
of the High Priest's grandson, because he married Sanbalat's daughter
(Nehemiah 13: 28). This rejection, created a socio-political schism, which later
developed into a religious split as well.
The book of Nehemiah ends in this violent event, with the biblical writer
ignoring the reaction of the priestly family and their supporters. But, it is not
surprising, because the writer never reports the events that were not
connected with the returnees.
We have no written sources about life in Jerusalem after this event, and we
know nothing about the relationship between Jews and Samaritans from the
end of Nehemiah period, until the conquest of Eretz Israel by Alexander the
great (333 B.C.E).
Josephus, who wrote his book in the First century A.D, describes with few
changes from the biblical story, an inter marriage in the fourth century B.C.E.
between the grandson of the High Priest to Sanbalat's daughter, and his
expulsion from the temple for that reason (Ant 11: 302 – 347).
But, in opposition to the lack of reaction in Nehemiah's memories to the
expulsion, Josephus wrote that the expulsion triggered the disturbances
between the Samaritans and their supporters in Jerusalem and its environs.
According to Josephus, this incident was the motivating factor in the
construction of the Samaritan temple on Mt. Gerizim.
6
No doubt, that by the lack of biblical inscription, and the incomplete
description of the chain of events, the Book of Nehemiah should have ended
with a similar description, with the disturbances in Jerusalem, and with the
building of the Samaritan temple on Mt Gerizim.
However, the problem with Josephus's description, is, that Josephus dates to
the 4th century B.C.E., the event that was the immediate cause of the
construction of the Samaritan temple.
The date of the construction of the Samaritan temple is critical to this thesis,
inasmuch as its building symbolized the clear cut and final schism between
the Jews and the Samaritans.
The temple on Mt. Gerizim was an obvious symbol of this schism, which
created two separate communities: one, with the leadership of the expelled
high priest grandson that sacrificed at Gerizim, and the Judean community
that sacrificed in Jerusalem.
For years the scholars have been divided over the date of the construction of
the Samaritan temple. Due to the lack of archaeological finds, the majority of
them had accepted the testimony of Josephus, according to which the
Samaritan temple had been built at Mt. Gerizim in the 4th century B.C.E.
But, this controversy, however, has recently been dispelled with the discovery
of the "missing link" in Magen's findings.
Extensive archaeological excavations on Mt. Gerizim, have unearthed a
temple in the middle of a sacred precinct and a city around it, dated from the
second half of the 5th century B.C.E, which had been used without any
change up to the end of the 3rd century B.C. E. (Magen 2007).
The existence of the two identical separating temples in Jerusalem and
Gerizim, in which two legitimate houses of priests acted, led to a fierce conflict
between the leadership of the two communities.
7
The new Judaism under the leadership of Ezra and Nehemiah, had no
tolerance for other temples, and would not accept sacrifices anywhere but
Jerusalem.
But, the Jerusalem leadership could not eliminate the intense relationship
between the two communities, and couldn't prevent the activity of the temple
on Mt. Gerizim, which had inherited the location of an ancient sacrificial site in
Shechem (Joshua 8: 30-35, 24: 1-28), that against the wishes of Jerusalem,
survived. In order to disqualify the holiness of Shechem, and to render their
sacrificial site as impure, the Jerusalem authors had to add verses which
contradicted the original verses.
In order to negate the contention of the Israelites people in the province of
Samaria, the Jerusalem authors added "historical evidence" to the historical
description of the destruction of the Kingdom of Israel (Kings 2, 17: 24).
Within these additional verses, they described a total evacuation of the
Kingdom of Israel after the Assyrian conquest, and its resettlement by
foreigners who worshipped idols.
They added two examples of "historical evidence" from the period of Jacob.
The first example is the story of the rape of Dina, added to the Genesis story
(chapter 34). It represents its residents as Hivim, that even if they circumcised
themselves, they were eternally forbidden from marrying them, and they must
be killed. מבורך
To Chapter 35, they added verse 4, which explains why the sacrificial site in
Shechem is impure since the days of Jacob.
The Jerusalem authors could not omit the writings of Deuteronomy 11: 29,
which describes Mt. Gerizim as a blest mountain (that according to the
Samaritans, the people of Israel had been commanded to erect an altar
there). However, in order to diminish from its importance of sanctity, they
wrote that the people of Israel had been commanded to build an altar at Mt.
Eval (Deuteronomy 27:4-8), but they added the title of "accursed mountain".
Thus two goals were accomplished: the religious importance of Mt. Gerizim
was diminished, wherein no commandment would be sanctified, and Mt. Eval
would be accursed, and not worthy of worship to God.
8
The commandment to build an altar to God at Mt. Eval is far from logical,
since it is not clear to the reader why the Mount of the Accursed was chosen
by Moses as the site to erect an altar to God. This verse becomes more
absurd in light of the fact that Joshua had built an altar to God on Mt. Eval,
according to Moses's command (Joshua 8:30-35), and it is written in Chapter
24 (verses 25-28) that Joshua made a renewed covenant between God and
Israel at the Temple at Shechem.
These writings, which denigrate the residents of Shechem and their altar,
were integrated into the Bible after the Samaritans left Jerusalem, and after
the building of their temple at Mt. Gerizim.
In the beginning of the Hellenistic domination era of Eretz Israel, two major
hostile Yahwistic communities existed.
Only three hundred years after the construction of the temple on Mt. Gerizim,
in the time of John Hyrcanus, the Hasmonaeans succeeded in destroying the
competitive temple, and executed the Samaritans.
The destruction of the Samaritan temple in the second century is a testimony
to the ideological disputes between the two communities, but not of a schism.
The schism occured among the Jews community three hundred years before
the Hasmonaean era (in the late fifth century B.C.E.), when people among the
returnees rebelled agains Nehemiah's leadership, and married Israelites and
Judeans who where not from the "holy seed".
© Copyright 2024