הקדמות לתורה שבעל פה – פתיחת בראשית רבה לעומת המשנה הראשונה
שלמה גרינבוים סטיב אפשטין צבי ברנשטיין יגאל פרנקל מיכאל אביחי הקדמות לתורה שבעל פה – פתיחת בראשית רבה לעומת המשנה הראשונה במסכת ברכות צבי ברנשטיין התורה שבכתב מסתיימת בפרשת וזאת הברכה .המשכה נמצא בתורה שבעל פה .את תחילתה של התורה שבעל פה ניתן לראות במסכת ברכות – הפותחת את ששה סדרי משנה או בבראשית רבה ,הפותח את ספרות מדרשי האגדה 1.מסגנונות הפתיחה של שני החיבורים הללו ניתן ללמוד רבות על ייעודיהם ותכליותיהם .המשנה בעיקרה היא חיבור הלכתי ,ואילו בראשית רבה עוסק בצד האגדי-דרשני של התורה .במאמר זה אשווה בין פתיחתה של המשנה לפתיחת המדרש. 1 אכן ,למדרש בראשית רבה קדמו מדרשי ההלכה :המכילתא ,הספרי והספרא .ואולם כיוון שאין הלכות בספר בראשית ,אין בחיבורים הללו ,הסדורים אף הם על סדר המקראות ,הקדמות המתייחסות לתחילתה של התורה. צבי ברנשטיין 63 א .הפתיחה לתורה שבכתב לעיוננו בפתיחותיה של התורה שבעל פה נקדים ניתוח של פתיחת התורה שבכתב ,שכן אלו מושפעות מסגנון פתיחתו של ספר בראשית .כך פותחת התורה: ּש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ. ֹלהים ֵאת ַה ָ ׁ אׁשית ָּב ָרא ֱא ִ ְּב ֵר ִ רש"י מביא את דברי מדרש תנחומא לגבי הפסוק הפותח את התורה: אמר ר' יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החדש הזה לכם" (שמות יב ב) ,שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". שאם יאמרו אומות העולם לישראל :לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם :כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם ,וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. המדרש המובא ברש"י שואל על הצורך בהקדמת מעשה בראשית וסיפורי האבות לתורה ,שעניינה בהבהרת ייעודו של עם ישראל ובהוראת המצוות .היה מתבקש שהתורה תפתח במצוות גופן .במה תורמים לכך הסיפורים על מעשה בראשית? המדרש מצדיק את הצורך בהקדמה זו ואומר כי היא מתפקדת כתשובה להאשמתם של הגויים ,שאנו ליסטים ,שכבשנו מהם את ארצם. הסיפור הפותח את התורה מתקשר אל הסיפור החותם אותה :בפרשה האחרונה בתורה ,פרשת וזאת הברכה, מתוארים הרגעים האחרונים לפני כניסתם של ישראל לארץ .והנה בסוף התורה אין המדרש שואל לשם מה מסתיימת התורה בסיפור פטירתו של משה רבנו ,הרי ניתן היה לסיימה במצווה האחרונה ,הלא היא כתיבת ספר 2 תורה. על כך יש להשיב ,כי סיפור הקשר בין עם ישראל לבין ארצו ,המתבטא בגעגועי משה רבנו אל הארץ ,הוא חלק 3 בלתי נפרד מהמצוות ,שכן ארץ ישראל היא המקום הטבעי והאידיאלי לקיומן של המצוות. ברוח זו הולך המדרש המובא על ידי רש"י בפרשת בראשית :ספר בראשית מהווה הקדמה לכל התורה כולה, מכיוון שיש בו כדי להשיב לטענת הגויים ,כאילו שדדנו מהם את ארצנו .כך מתקשרת התחלת התורה לסיומה – חשיבותה של ארץ ישראל בהקשר של קיום המצוות וזכותו של עם ישראל לשבת בה. יחסו של הרמב"ן לשאלת מדרש תנחומא שונה .הוא תוהה על עצם שאלתו של המדרש ,שכן להבנתו ,פתיחת התורה במעשה בראשית מתבקשת .וזה לשונו: ויש לשאול בה [=בשאלת המדרש] ,כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב"בראשית ברא אלהים", כי הוא שורש האמונה; ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון ,הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. 2 ראו ספר החינוך ,מצוה תריג. 3 ראו פירוש הרמב"ן לויקרא יח ,כה. 64הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות אתיָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ִמ ֵּבית הֹוצ ִ ֹלהיָך ֲא ֶׁשר ֵ "אנ ִֹכי ה' ֱא ֶ הרמב"ן צועד בעקבות הרמב"ם 4,המבין את הדיבר הראשוןָ : ֲע ָב ִדים" 5,כציווי להאמין בקדוש ברוך הוא וללמוד את מהותו: אנכי ה' אלהיך -הדבור הזה מצוות עשה .אמר "אנכי ה'" יורה ויצווה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה' ,והוא אלוהים להם כלומר הווה ,קדמון ,מאתו היה הכל בחפץ ויכולת ,והוא אלוהים להם 6 שחייבים לעבוד אותו. לפי הרמב"ן ,הדיבר הראשון מורה להאמין באלוהים ,בקדמותו ובהיותו מקור הכול .סיפור מעשה בראשית חיוני אפוא לקיומה של מצוות האמונה ,המגולמת בדיבר זה .כיוון שכך ,תמה הרמב"ן על עצם שאלת התנחומא – הרי מובן מאליו שחשוב לפתוח את התורה בסיפור מעשה בריאתו של העולם וקדמותו של אלוהים .ראוי לציין כי כבן לתקופה שבה הרבו להתמודד עם התפיסה הפילוסופית היוונית שהעולם קדמון ,וכמי שנטל חלק פעיל במאבק זה ,מבין הרמב"ן את נחיצותה של ההקדמה ,שבה מדגישה התורה את שורש האמונה בבריאת העולם על ידי הקדוש ברוך הוא. הרמב"ן משיב ואומר כי שאלתו של מדרש תנחומא אינה מתייחסת אל עצם התחלת התורה במעשה בראשית, אלא היא מבקשת לברר מדוע נחוצים הפרטים הרבים והמעורפלים בסיפור זה. ב .הפתיחה למסכת ברכות כך פותחת המשנה הראשונה במסכת ברכות: קֹורין ֶאת ְׁש ַמע ְּב ַע ְר ִבית? ימ ַתי ִ ֵמ ֵא ָ מּורה ָה ִראׁשֹונָ ה [=עד שליש הלילה]ִּ ,ד ְב ֵרי רּומ ָתןַ ,עד סֹוף ָה ַא ְׁש ָ ּש ָעה ֶׁש ַהּכ ֲֹהנִ ים נִ ְכנָ ִסים ֶל ֱאכֹל ִּב ְת ָ ִמ ָ ׁ ר' ֱא ִל ֶיעזֶ ר. אֹומ ִריםַ :עד ֲחצֹות. וַ ֲח ָכ ִמים ְ ּש ַחר. אֹומרַ :עד ֶׁשּיַ ֲע ֶלה ַעּמּוד ַה ַ ׁ ַר ָּבן ּגַ ְמ ִל ֵיאל ֵ קֹורין ֶאת ְׁש ַמע ְּב ַע ְר ִבית" ,מופיעה ללא שום הקדמה .אין לפניה כל ימ ַתי ִ "מ ֵא ָ השאלה הפותחת את מסכת ברכותֵ , משפטי מבוא המסבירים את מהותה ואת ייעודה של התורה שבעל פה .היינו יכולים לצפות אולי שהתורה שבעל פה תיפתח במבוא הדומה להקדמת הספרא ,שבה מובאת רשימת שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן שמנה ר' ישמעאל ,או שמא בהצגת שורשי האמונה ,כפי שהסביר הרמב"ן את פתיחת התורה שבכתב .ואולם המשנה מתחילה ללא הקדמות עקרוניות ,הישר אל עיצומו של הדיון הלכתי. בולט במיוחד הפער בין תחילתה של התורה שבכתב ,לפי הבנתו של רש"י בשאלת התנחומא ,לבין תחילת התורה שבעל פה .רש"י ,כזכור ,תהה על כך שאין התורה שבכתב נפתחת במצווה הראשונה' ,החודש הזה לכם'. התורה שבעל פה אכן נפתחת באחת המצוות הבסיסיות – קריאת שמע של ערבית ,שהיא המצווה הראשונה הפותחת את יומו של כל יהודי ויהודי 7.בניגוד לתורה שבכתב ,התורה שבעל פה אכן פותחת במצווה הראשונה. 4 ראו ספר המצוות ,מצוות א וב. 5 שמות כ ,ב. 6 רמב"ן לשמות כ ,ב. 7 היום היהודי מתחיל בערב ומסתיים בבוקר ,על דגם הפסוק החוזר בפרק א בבראשית" :וַ יְ ִהי ֶע ֶרב וַ יְ ִהי ב ֶֹקר". צבי ברנשטיין 65 כה בולט ההבדל בין ראשיתה של התורה שבכתב לבין תחילתה של התורה שבעל פה ,שהגמרא שואלת על המשנה" :תנא היכא קאי?" ,כלומר ְלמה מתייחסת המשנה בשאלתה על זמן קריאת שמע של ערבית .תהיית הגמרא נובעת מן התחושה כי דבר מה ,אולי הקדמה קצרה ,חסר במשנה .על כניסתה הישירה של המשנה אל תוכו של דיון הלכתי בלא כל דברי פתיחה ,שואלת הגמרא :התנא – היכן הוא עומד? מהו הקשרה של המשנה הזאת? המשנה דנה בשתי הלכות מהלכות קריאת שמע של ערבית – מאימתי ועד מתי ניתן לקרוא את שמע .לגבי נקודת ההתחלה ,שממנה ואילך אפשר לקרוא את שמע ,אין מחלוקת – הכול סוברים שזמן זה מוגדר כזמן כניסתם של הכהנים לאכול בתרומתם 8.לעומת זאת ,לגבי נקודת הסיום חלוקות דעותיהם של ר' אליעזר ,רבן גמליאל וחכמים .כבר המשנה הראשונה מרגילה את הלומד למתודולוגיה של התורה שבעל פה :לצד חוקים החלטיים ,ברורים וקבועים ,שאין בהם ספק ,נידונים בה גם נושאים הנותרים פתוחים לדיון ,ואפילו כאשר מדובר בעניינים בסיסיים ביותר ,כגון רגע תחילתו של הלילה ורגע סופו. נתקדם אל המשנה השנייה: קֹורין ֶאת ְׁש ַמע ְּב ַׁש ֲח ִרית? ימ ַתי ִ ֵמ ֵא ָ 9 ּשּיַ ִּכיר ֵּבין ְּת ֵכ ֶלת ְל ָל ָבן. ִמ ֶ ׁ אֹומרֵּ :בין ְּת ֵכ ֶלת ְל ַכ ְר ִתי [=לירוק]. ר' ֱא ִל ֶיעזֶ ר ֵ גֹומ ָרּה [-זמן קריאת שמע מסתיים] ַעד ָהנֵ ץ ַה ַח ָּמה. וְ ְ אֹומרַ :עד ָׁשֹלׁש ָׁשעֹותֶׁ ,ש ֵּכן ֶּד ֶרְך ְּבנֵ י ְמ ָל ִכים ַל ֲעמֹוד ְּב ָׁשֹלׁש ָׁשעֹות. הֹוׁש ַע ֵ ר' יְ ֻ ּתֹורה. ּקֹורא ַב ָ ּקֹורא ִמ ָּכאן וְ ֵא ָילְך ֹלא ִה ְפ ִסידְּ ,כ ָא ָדם ַה ֵ ַה ֵ המשך הדיון מתייחס לראשיתו ולסופו של הבוקר .כאן ,במשנה השנייה ,מתוארת מחלוקת הן לגבי תחילת זמן 10 קריאת שמע – בין תנא קמא לר' אליעזר ,הן לגבי סוף זמנה – בין תנא קמא לר' יהושע. שוב בולט ההבדל בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה .המצווה הראשונה בתורה שבכתב היא קידוש החודש .מצווה זו עוסקת בשאלת ראשיתו של החודש ובשאלת אורכו .שאלות אלה העסיקו את גדולי ההלכה והאסטרונומיה במשך דורות .התורה אינה יורדת לפרטיהן אלא מציגה את הדין בפשטות"ַ :הח ֶֹדׁש ַהּזֶ ה ָל ֶכם רֹאׁש ֳח ָד ִׁשים - 11"...לכו ַאתם וטפלו בכך. המצווה הראשונה בתורה שבכתב עוסקת באורך החודש .עורך המשנה צועד כמה צעדים אחורה ,והוא מבקש לברר את הגדרותיהן של היחידות המרכיבות את החודש – הימים .מתי מתחיל היום? מתי הוא מסתיים? השאלות הנוגעות לפרטיהן של היחידות הללו ,זוקקות דיון במסגרת התורה שבעל פה ,והתשובות הניתנות להן אינן חתוכות. 8 אף על פי שבמשנה אין מחלוקת לגבי זמן כניסת הכהנים לאכול בתרומתם ,המזוהה עם צאת הכוכבים, בירושלמי ,ברכות פ"א ה"א מובאות דעות שונות בעניין זה .זהו הבסיס למחלוקת הגדולה בין רבנו תם לבין הגאונים לגבי זמן צאת הכוכבים -האם סופרים את זמן בין השמשות החל מתחילת שקיעתה של החמה או מסוף שקיעתה. 9 על כך נאמר בירושלמי ,ברכות פ"א ה"ב" :בין תכלת שבה [-בציצית] ללבן שבה". 10משנה זו מיוחדת בכך שמופיעים בה ר' אליעזר ור' יהושע ,שלרוב הם בני פלוגתא ,וכאן אין הם חולקים זה על זה. 11שמות יב ,ב. 66הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות נמשיך בהסבר דברי המשנה הראשונה .כפי שראינו ,הדעה הראשונה לגבי סוף זמן קריאת שמע של ערבית היא 12 דעת ר' אליעזר .ר' אליעזר במשנה כולה הוא התנא ר' אליעזר בן הורקנוס ,שהיה תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי ורבו של ר' עקיבא .דבריו מובאים במשניות רבות ,ועל פי רוב בר הפלוגתא שלו הוא ר' יהושע בן חנניה .ר' אליעזר כונה 'שמותי' – מושג המצביע על השתייכותו לבית שמאי ,או תואר שמשמעו נתון בשמתא ,כלומר מוחרם – ואין 13 הלכה כמותו. רוב המשניות נשנו על ידי חמשת תלמידי ר' עקיבא: אמרו: שנים עשר אלף זוגים [=זוגות] תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת עד אנטיפרס [=שמות מקומות רחוקים זה מזה], וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם: 14 ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע 15 והם הם העמידו תורה אותה שעה. כיוון שכך ,מה משמעותה של פתיחת המשנה דווקא בתנא שקדם להם בשני דורות ,ר' אליעזר? נראה כי בכך מצביעה המשנה על כך שהתורה שבעל פה משתלשלת באופן רצוף מן התורה שבכתב .כך אומר המדרש: ר' אחא בשם ר' חנינא אמר: בשעה שעלה משה למרום ,שמע קולו של הקדוש ברוך הוא שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה ואומר הלכה בשם אומרה: ר' אליעזר אומר :עגלה בת שנתה [-עגלה כשרה להיערף החל מגיל שנה] ,ופרה בת שתים [-פרה 16 אדומה צריכה להיות בת שנתיים לפחות]. אמר לפניו :רבון העולמים ,יהי רצון שיהא מחלצי. אמר לו :חייך שהוא מחלציך ,הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]" :ושם האחד אליעזר" (שמות יח ,ד) 17 – שם אותו המיוחד. משה רבנו מבקש שר' אליעזר יהיה מצאצאיו ,ורואה בו את ממשיך דרכו בתורה ,ואף נענה בחיוב .הזכרתו של ר' אליעזר ,יוצא חלציו של משה ,במשנה הראשונה רומזת לרצף שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. 12ראו אבות פ"ב מ"ח. 13שבת קל ע"ב .ראו רש"י שם. 14בבראשית רבה פרשה סא ג נוסף לרשימה גם ר' נחמיה ,שהיה בר הפלוגתא של ר' יהודה בר אילעי בעשרות מדרשי אגדה .במשנה הופעותיו נדירות מאוד. 15יבמות סב ע"ב. 16על התרשמותו של משה רבנו דווקא ממימרתו זו של ר' אליעזר ראו אצל האדמו"ר החסידי ,ר' צבי אלימלך מדינוב ,בני יששכר ,מאמרי חודש תשרי ,מאמר יב. 17במדבר רבה פרשה יט ז. צבי ברנשטיין 67 ג .הפתיחה לבראשית רבה בניגוד לתחילתה של מסכת ברכות ,בפתחו של מדרש בראשית רבה מופיעה הקדמה .למעשה לפרשיות רבות בתורה מופיעה במדרש 'פתיחתא' .לפתיחתא מבנה ייחודי .בתחילתה יובא פסוק ,לרוב מן הכתובים ,הנראה כבלתי קשור לעניינה של הפרשה הנדרשת בתורה .פסוק זה יידרש באופנים שונים ,ורק לבסוף יצביעו על הקשר בינו לבין הפרשה .והרי הפתיחתא המופיעה בראש בראשית רבה: ר' אושעיא רבה פתח" :ואהיה אצלו ָאמֹון ואהיה שעשועים [יום יום" וגו'] (משלי ח, ל) – אמון – פידגוג, אמון – מכוסה, אמון – מוצנע, [ו]אית דאמר [=ויש שאומר] :אמון – רבתא [=גדול]. אמון – פידגוג ,היך מה דאת אמר [=כמו שאתה אומר]" :כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר יא ,יב). אמון – מכוסה ,היך מה דאת אמר" :האמונים עלי תולע" וגו' (איכה ד ,ה) [=העטויים בגדים מפוארים]. אמון – מוצנע ,היך מה דאת אמר" :ויהי אומן את הדסה" (אסתר ב ,ז). אמון – רבתא ,כמה דתימא [=כמו שאומר] "התיטבי מנא אמון" (נחום ג ,ח) ,ומתרגמינן האת טבא מאלכסנדריא רבתא דיתבא ביני נהרותא [=ואנו מתרגמים :האם את טובה יותר מאלכסנדריה הגדולה היושבת בין הנהרות]. דבר אחר :אמון – אומן. התורה אומרת :אני הייתי כלי אומנתו שלהקדוש ברוך הוא. בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין [=ארמון] ואינו בונה אותה מדעת עצמו ,אלא מדעת אומן [-אדריכל], והאומן אינו בונה אותה מדעתו ,אלא דיפטראות [=מחברות] ופינקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים היאך הוא עושה פשפשין, כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא העולם. והתורה אומרת" :בראשית ברא אלהים" – (בי ראשית ברא אלקים) ואין ראשית אלא תורה ,היך מה דאת אמר "ה' קנני ראשית דרכו" (משלי ח ,כב). ניתן לחלק פתיחה טיפוסית זו לשלושה חלקים: .אפסוק ממקום רחוק בתנ"ך; .בדרשת הפסוק הרחוק בדרכים שונות בלי קשר להקשר המידי של המדרש; .גדרשת הפסוק הרחוק כך שישפוך אור על הפסוק שעליו מדבר המדרש. ברצוני לטעון כי בשני השלבים הראשונים של הפתיחתא הראשונה לבראשית יש משום הצהרת כוונות רפלקסיבית של הדרשן על מעשה המדרש כולו. 68הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות .1בחירת הפסוק מרחוק הפסוק שבחר ר' אושעיא רבה לקוח מפרק ח במשלי .בפרק זה מדברת החכמה ,הנדרשת על ידי חכמים כתורה ,והיא מדברת על יחסיה הקדומים עם הקדוש ברוך הוא ,יחסים שראשיתם עוד קודם שנוצרו התהומות, המעיינות ,ההרים והגבעות: אׁשית ַּד ְרּכֹו ֶק ֶדם ִמ ְפ ָע ָליו ֵמ ָאז. ה' ָקנָ נִ י ֵר ִ עֹולם נִ ַּס ְכ ִּתי ֵמרֹאׁש ִמ ַּק ְד ֵמי ָא ֶרץ. ֵמ ָ חֹול ְל ִּתי ְּב ֵאין ַמ ְעיָ נֹות נִ ְכ ַּב ֵּדי ָמיִ ם. ְּב ֵאין ְּתהֹמֹות ָ 18 חֹול ְל ִּתי. ְּב ֶט ֶרם ָה ִרים ָה ְט ָּבעּו ִל ְפנֵ י גְ ָבעֹות ָ כאן מתוארת קדימותה של החכמה-התורה למעשה בראשית .מקורה ,לפי פסוקים אלה ,נעלה ונשגב .ואולם בהמשך מתוארים יחסיה של החכמה-התורה עם הקדוש ברוך הוא באופן אינטימי וקרוב הרבה יותר ,כיחס של תינוקת המשתעשעת ומשחקת עם אמה או אומנתה. וָ ֶא ְהיֶ ה ֶא ְצלֹו ָאמֹון וָ ֶא ְהיֶ ה ַׁש ֲע ֻׁש ִעים יֹום יֹום ְמ ַׂש ֶח ֶקת ְל ָפנָ יו ְּב ָכל ֵעת. 19 ְמ ַׂש ֶח ֶקת ְּב ֵת ֵבל ַא ְרצֹו וְ ַׁש ֲע ֻׁש ַעי ֶאת ְּבנֵ י ָא ָדם. העולם כולו הוא מגרש המשחקים של התורה-החכמה ,המשעשעת את בני האדם. התיאורים מנוגדים מאוד זה לזה :תחילה מתוארת התורה כחמורת סבר ,רצינית ובוגרת ,ומקורה מצוי מעל ומעבר לכל מציאות מוכרת ,ולאחר מכן היא מתוארת כילדת שעשועים. נראה כי הפסוקים הראשונים ,המתארים את נצחיות התורה ואת אמיתותה המוחלטת ,מתייחסים אל ההלכה. מקורה הרם תובע יחס של יראה וציות אליה בקיום מצוותיה ובלימוד הלכותיה .כל כובד משקלה מוטל על כתפיהם של השופטים והפוסקים ,הקובעים את גורלות חייהם של בני אדם לאור תורת הנצח על חוקיה המחייבים ,שאין לסטות מהם. הפסוקים האחרים מתייחסים אל האגדה ,שפניה שוחקות ומשתעשעות .תורת השעשועים של התינוקת המשחקת לפני בני אדם נוקשה פחות .פעולת הדרשה בפסוקים אינה מתבצעת לפי חוקים נוקשים וברורים. .2דרשות הפסוק המדרש מציג ארבע משמעויות אפשריות למילה היחידאית 'אמון': 20 .אפדגוג ,כלומר מחנך ,מלמד תינוקות; .במכוסה; .גמוצנע; .דגדול. לפי דרשתו של ר' יהודה לייב אלתר מגור ,ה'שפת אמת' ,רומזים ארבעת פירושי המילה 'אמון' לארבע דרכי התייחסות אל התורה – פשט ,רמז ,דרש וסוד: 18משלי ח ,כב-כה. 19שם שם ,ל-לא. 20מלבד ההיקרות הזאת ,מופיעה המילה 'אמון' במקרא בצורתה זו רק כשם פרטי. צבי ברנשטיין 69 "ואהיה ...אמון פדגוג ...מכוסה ...מוצנע ...רבתי" -כי התורה יש בה פרדס. והפשט הוא תיקון הגוף ,שהתורה מלמדת לעשות מעשים טובים בגשמיות בפשטי המצות. ועל זה התרעם משה רבינו עליו השלום "כאשר ישא האומן את היונק" .שמדרגת משה רבינו היה למעלה מזה. ומכוסה הוא בחינת מלבוש שזוכין על ידי תרי''ג אברים וגידין .ועל ידי המצוות זוכין לחלוקא דרבנן והוא בחינת נפש. 21 ומוצנע ורבתי הוא בחינת רוח ונשמה ,שהוא סודות פנימיות של התורה. נבקש לצעוד בעקבות הדרשה החסידית הזאת ,ולברר כיצד הדרשות השונות מתייחסות אל רבדיו השונים של לימוד התורה שבעל פה. פדגוג – פשט לפי דרשה חסידית זו ,פירושה הראשון של המילה 'אמון' כאומן ,פדגוג ,מכוון כנגד פשט התורה ,המקביל לגוף האדם .שלוש הרמות האחרות מתייחסות אל הדרגות הגבוהות מהגוף :נפש ,רוח ונשמה. בדומה לזה הוא דורש בשנה אחרת: ובימי המעשה [=ימות החול] אמון פדגוג ,שהוא מדרגה התחתונה בתורה ,ולכן כתוב "ויהי ערב ויהי בקר" וכו' בכל יום .וזה שעשועים כנ''ל .ובשבת כתוב ג' פעמים "יום" ,לרמוז על אמון מכוסה 22 מוצנע ורבתי. ה'שפת אמת' מציין את ההבדל בין כל ימי המעשה לבין יום השבת .בפרק א בבראשית כתובה המילה 'יום' לגבי כל יום מימות המעשה רק פעם אחת ,ואילו לגבי שבת היא מופיעה שלוש פעמים .בכל יום אנו זוכים להופעתה התחתונה של התורה ,בחינת פדגוג ,מלמד תינוקות .ובשבת אנו זוכים לשלוש דרגותיה הגבוהות יותר .לפי קטע זה ,קשור הפשט לימי החול ,ואילו לשאר הדרגות יש זיקה לשבת .חלוקה זו מקבילה למה שמצינו בקטע הקודם, המבחינה בין הפשט ,המתקשר אל הגוף ,ושאר דרכי העיון בתורה ,כמתייחסות אל הנפש לדרגותיה. מכוסה – רמז לאחר דרגת הפשט' ,פדגוג' ,מופיעה דרגת הרמז ,שאותה רואה ה'שפת אמת' בדרשת 'מכוסה' .בעקבות המקובלים ,הוא מסביר שעשיית המצוות בגופנו היא המאפשרת לנו לזכות ב'חלוקא דרבנן' ,מלבוש החכמים המגן על האדם מפני המקטרגים עליו ביום הדין .מעטה זה הוא דרגת הנפש .לעומת גוף המצוות המעשיות, המקיימות את גופנו הגשמי ,קיימת גם השפעתן המבורכת של המצוות בעולמות העליונים ,שהיא בחינת מלבוש המכסה את הגוף .דרגה זו היא כנגד הרמז ,שכן כל מצווה ומצווה הנעשית בעולם הזה רומזת לתועלת האמיתית הצומחת ממנה או המולבשת בה. 21ר' יהודה לייב אלתר מגור ,שפת אמת לבראשית ,תרנ"א. 22שם ,תרמ"ו. 70הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות מוצנע – סוד בכל אחת משתי הדרגות הנמוכות – 'פדגוג' ו'מכוסה' – דן ה'שפת אמת' בנפרד .לעומת זאת הדרגות העליונות, 'מוצנע' ו'רבתי' נידונות כאן כאחת .את שתיהן הוא כורך עם 'פנימיות התורה' .נראה כי דרגת 'מוצנע' קשורה לסוד ,שכן כך אומרת המשנה: אׁשית ִּב ְׁשנָ יִ ם .וְ ֹלא ַּב ֶּמ ְר ָּכ ָבה ְּביָ ִחידֶ ,א ָּלא ִאם ֵּכן ָהיָ ה ֹלׁשה .וְ ֹלא ְּב ַמ ֲע ֵׂשה ְּב ֵר ִ ּדֹור ִׁשין ָּב ֲע ָריֹות ִּב ְׁש ָ ֵאין ְ 23 ּומ ִבין ִמ ַּד ְעּתֹו. ָח ָכם ֵ את סודותיה של התורה מותר ללמוד רק בצניעות ,בקבוצות קטנות ובשקט. 24 רבתא – דרש הדרגה האחרונה' ,רבתא' ,או לפי גרסאות אחרות 'רבתי' ,מתייחסת לדרש .עולם הדרש הוא גדול .אפילו שמותיהם של התנאים מתארכים בבואנו אל הקשרים דרשניים .אותם תנאים המופיעים לרוב במשניות בשמם הבסיסי ,כאשר הם נזכרים בהקשרים של דרש ואגדה ,מתארכים שמותיהם .כך ר' אליעזר שהוזכר למשל במשנה הראשונה במסכת ברכות שאותה ראינו לעיל ,בשמו בלבד ,נזכר בהקשר אגדי כר' אליעזר הגדול: ומנין שהתפילין עוז הם לישראל? דכתיב [=שכתוב]" :וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". 25 ותניא ,ר' אליעזר הגדול אומר :אלו תפילין שבראש. מאות הלכות במשניות ובברייתות שונות בכל הש"ס מובאות משמו של ר' שמעון .כשהלכה נזכרת בשמו ,הוא נקרא ר' שמעון ,אך כאשר מובאת בשמו דרשה ,או כאשר מסופרת עליו אגדה ,הוא מכונה לרוב ר' שמעון בן (או בר) יוחאי. להלן מספר דוגמאות: ...אמרו :מי ילך ויבטל הגזרות? 26 ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים. נענה ר' שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתיקנו [הרומאים] לא תיקנו אלא לצורך עצמן... 27 אף התנא ר' יהודה ,כאשר מובא דבר הלכה משמו ,הוא נקרא סתם ר' יהודה ,ואילו כאשר מסופר עליו סיפור אגדה או מובא דבר מדרש ואגדה בשמו ,הוא מכונה ר' יהודה בר אילעי: 23משנה ,חגיגה פ"ב מ"א. 24גם לגבי שמו המפורש והנסתר של הקדוש ברוך הוא נאמר בקידושין עא ע"א "אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו". 25ברכות ו ע"א. 26מעילה יז ע"ב. 27שבת לג ע"ב. צבי ברנשטיין 71 כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי: מביאים לו עריבה [=קערה] מלאה חמין [=מים חמים] ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב 28 בסדינין המצוייצין ,ודומה למלאך ה' צבאות... דברי הלכה קשורים יותר למידת הדין .הם נקבעים על פי כללים מוגדרים יותר ,כגון שלוש עשרה מידות ושאר כללי הפסק .כפי שראינו ,המשנה הראשונה מבקשת לרדת להגדרה הפרטית של הלילה והיום ולתחום את גבולותיהם .לעומת זאת ,העולם המדרשי ,עולם השעשועים ,שבו משחקת התורה לפני הקדוש ברוך הוא ומשתעשעת עם בני אדם ,קשור יותר למידת הרחמים והאהבה ,ואינו נשלט על ידי כללים נוקשים וחדים. הרמב"ן קובע שאהבה גדולה יותר מיראה 29.על פי המקובלים מדת החסד נקראת מידת הגדולה 30.יש בכך אולי כדי להסביר מדוע בהקשרים של אגדה מתארכים שמותיהם של החכמים .מילותיו הראשונות של המדרש הן "פתח ר' אושעיא רבה" .הלכות רבות מובאות משמו לאורך התלמוד כולו ,אך רק כאן הוא מכונה ר' אושעיא רבה, כלומר הגדול .יש אומרים שכינויו זה הוא שהשפיע על שמו של מדרש בראשית רבה ,שלאחר מכן הפך להיות שמה של סדרת המדרשים בני הדורות השונים ,שכונתה 'מדרש רבה'. סיכום דרכי הלימוד וההתנסחות של דברי הלכה ודברי אגדה שונות הן זו מזו .במאמר זה הדגמנו את ההבדלים ביניהם ואת הערכים הבסיסיים המשוקעים בכל אחת מסוגות הכתיבה הללו באמצעות עיון בפתיחתו של ספר ההלכה הבסיסי של חז"ל ,המשנה ,ומתוך ניתוח הפתיחתא הראשונה שבמדרש האגדה הקדום ,מדרש בראשית רבה. פתיחתה של המשנה מאופיינת בהיותה נטולת הקדמות כלליות .ראינו כי יש בה קפיצה הישר אל עיצומו של הדיון התלמודי .היא אף מבשרת על כמה מקווי האופי של עולם ההלכה שישתלשל וילך ממנה והלאה :אופיו הפרטני והדייקני ,קיומן של הלכות פסוקות ,מחד גיסא ,והלכות הנתונות במחלוקת ,מאידך גיסא .בהבאת דבריו של ר' אליעזר ,בן לדור השני של התנאים ,ששימר מסורות עתיקות מבית שמאי ,כבר במשנה הראשונה ,יש כדי להדגיש את רציפות השתלשלות המסורת של התורה שבעל פה. עקבנו מקרוב גם אחר הפתיחתא הראשונה למדרש בראשית רבה .עי ַיּנו באופיו של המדרש כמימוש 'תורת השעשועים' ,העולה מתוך הפסוק שבו בחר ר' אושעיא רבה לדרוש בפתיחתא זו .בעקבות דרשה חסידית ניתחנו את הדרשות השונות שמציע הדרשן בפתיחתו ,כביטויים למגוון אופני הלימוד של התורה שבעל פה. צבי ברנשטיין הגיע ל NDS-בשנת .1999הוא בעל תואר שני מאוניברסיטת ניו יורק ולמד בישיבת רבנו חיים ברלין ובישיבת מיר בירושלים .היום הוא מנהל מחלקה בתחום מחקר ופיתוח .נשוי לתמר ,אב לשבעה ילדים וסב לשלושה. 28שבת כה ע"ב. " 29מצוות עשה גדולה ממצוות לא תעשה ,כמו שהאהבה גדולה מהיראה ,כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו .ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה" (פירוש הרמב"ן לשמות כ ,ז). בּורה וְ ַה ִּת ְפ ֶא ֶרת וְ ַה ֵּנ ַצח וְ ַההֹוד ִּכי כֹל ַּב ָּש ַׁמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ ְלָך ה' ַה ַּמ ְמ ָל ָכה וְ ַה ִּמ ְתנַ ֵּש ׂא ְלכֹל ְלרֹאׁש" 30על פי הפסוק ְ"לָך ה' ַה ְּגדֻ ָּלה וְ ַה ְּג ָ (דברי הימים א' כט ,א). 72הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות צבי ברנשטיין 73
© Copyright 2024