‫שלמה גרינבוים‬
‫סטיב אפשטין‬
‫צבי ברנשטיין‬
‫יגאל פרנקל‬
‫מיכאל אביחי‬
‫הקדמות לתורה שבעל פה –‬
‫פתיחת בראשית רבה לעומת‬
‫המשנה הראשונה במסכת ברכות‬
‫צבי ברנשטיין‬
‫התורה שבכתב מסתיימת בפרשת וזאת הברכה‪ .‬המשכה נמצא בתורה שבעל פה‪ .‬את תחילתה‬
‫של התורה שבעל פה ניתן לראות במסכת ברכות – הפותחת את ששה סדרי משנה או בבראשית‬
‫רבה‪ ,‬הפותח את ספרות מדרשי האגדה‪ 1.‬מסגנונות הפתיחה של שני החיבורים הללו ניתן ללמוד‬
‫רבות על ייעודיהם ותכליותיהם‪ .‬המשנה בעיקרה היא חיבור הלכתי‪ ,‬ואילו בראשית רבה עוסק בצד‬
‫האגדי‪-‬דרשני של התורה‪ .‬במאמר זה אשווה בין פתיחתה של המשנה לפתיחת המדרש‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫אכן‪ ,‬למדרש בראשית רבה קדמו מדרשי ההלכה‪ :‬המכילתא‪ ,‬הספרי והספרא‪ .‬ואולם כיוון שאין הלכות בספר‬
‫בראשית‪ ,‬אין בחיבורים הללו‪ ,‬הסדורים אף הם על סדר המקראות‪ ,‬הקדמות המתייחסות לתחילתה של התורה‪.‬‬
‫צבי ברנשטיין‬
‫‪63‬‬
‫א‪ .‬הפתיחה לתורה שבכתב‬
‫לעיוננו בפתיחותיה של התורה שבעל פה נקדים ניתוח של פתיחת התורה שבכתב‪ ,‬שכן אלו מושפעות מסגנון‬
‫פתיחתו של ספר בראשית‪ .‬כך פותחת התורה‪:‬‬
‫ּש ַמיִ ם וְ ֵאת ָה ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֹלהים ֵאת ַה ָ ׁ‬
‫אׁשית ָּב ָרא ֱא ִ‬
‫ְּב ֵר ִ‬
‫רש"י מביא את דברי מדרש תנחומא לגבי הפסוק הפותח את התורה‪:‬‬
‫אמר ר' יצחק‪:‬‬
‫לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החדש הזה לכם" (שמות יב ב)‪ ,‬שהיא מצוה ראשונה‬
‫שנצטוו ישראל‪.‬‬
‫ומה טעם פתח בבראשית?‬
‫משום (תהלים קיא ו) "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"‪.‬‬
‫שאם יאמרו אומות העולם לישראל‪ :‬לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים‪,‬‬
‫הם אומרים להם‪ :‬כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪.‬‬
‫ברצונו נתנה להם‪ ,‬וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪.‬‬
‫המדרש המובא ברש"י שואל על הצורך בהקדמת מעשה בראשית וסיפורי האבות לתורה‪ ,‬שעניינה בהבהרת‬
‫ייעודו של עם ישראל ובהוראת המצוות‪ .‬היה מתבקש שהתורה תפתח במצוות גופן‪ .‬במה תורמים לכך הסיפורים‬
‫על מעשה בראשית? המדרש מצדיק את הצורך בהקדמה זו ואומר כי היא מתפקדת כתשובה להאשמתם של‬
‫הגויים‪ ,‬שאנו ליסטים‪ ,‬שכבשנו מהם את ארצם‪.‬‬
‫הסיפור הפותח את התורה מתקשר אל הסיפור החותם אותה‪ :‬בפרשה האחרונה בתורה‪ ,‬פרשת וזאת הברכה‪,‬‬
‫מתוארים הרגעים האחרונים לפני כניסתם של ישראל לארץ‪ .‬והנה בסוף התורה אין המדרש שואל לשם מה‬
‫מסתיימת התורה בסיפור פטירתו של משה רבנו‪ ,‬הרי ניתן היה לסיימה במצווה האחרונה‪ ,‬הלא היא כתיבת ספר‬
‫‪2‬‬
‫תורה‪.‬‬
‫על כך יש להשיב‪ ,‬כי סיפור הקשר בין עם ישראל לבין ארצו‪ ,‬המתבטא בגעגועי משה רבנו אל הארץ‪ ,‬הוא חלק‬
‫‪3‬‬
‫בלתי נפרד מהמצוות‪ ,‬שכן ארץ ישראל היא המקום הטבעי והאידיאלי לקיומן של המצוות‪.‬‬
‫ברוח זו הולך המדרש המובא על ידי רש"י בפרשת בראשית‪ :‬ספר בראשית מהווה הקדמה לכל התורה כולה‪,‬‬
‫מכיוון שיש בו כדי להשיב לטענת הגויים‪ ,‬כאילו שדדנו מהם את ארצנו‪ .‬כך מתקשרת התחלת התורה לסיומה –‬
‫חשיבותה של ארץ ישראל בהקשר של קיום המצוות וזכותו של עם ישראל לשבת בה‪.‬‬
‫יחסו של הרמב"ן לשאלת מדרש תנחומא שונה‪ .‬הוא תוהה על עצם שאלתו של המדרש‪ ,‬שכן להבנתו‪ ,‬פתיחת‬
‫התורה במעשה בראשית מתבקשת‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬
‫ויש לשאול בה [=בשאלת המדרש]‪ ,‬כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב"בראשית ברא אלהים"‪,‬‬
‫כי הוא שורש האמונה; ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון‪ ,‬הוא כופר בעיקר ואין לו תורה‬
‫כלל‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ראו ספר החינוך‪ ,‬מצוה תריג‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ראו פירוש הרמב"ן לויקרא יח‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ 64‬הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות‬
‫אתיָך ֵמ ֶא ֶרץ ִמ ְצ ַריִ ם ִמ ֵּבית‬
‫הֹוצ ִ‬
‫ֹלהיָך ֲא ֶׁשר ֵ‬
‫"אנ ִֹכי ה' ֱא ֶ‬
‫הרמב"ן צועד בעקבות הרמב"ם‪ 4,‬המבין את הדיבר הראשון‪ָ :‬‬
‫ֲע ָב ִדים"‪ 5,‬כציווי להאמין בקדוש ברוך הוא וללמוד את מהותו‪:‬‬
‫אנכי ה' אלהיך ‪ -‬הדבור הזה מצוות עשה‪ .‬אמר "אנכי ה'" יורה ויצווה אותם שידעו ויאמינו כי‬
‫יש ה'‪ ,‬והוא אלוהים להם כלומר הווה‪ ,‬קדמון‪ ,‬מאתו היה הכל בחפץ ויכולת‪ ,‬והוא אלוהים להם‬
‫‪6‬‬
‫שחייבים לעבוד אותו‪.‬‬
‫לפי הרמב"ן‪ ,‬הדיבר הראשון מורה להאמין באלוהים‪ ,‬בקדמותו ובהיותו מקור הכול‪ .‬סיפור מעשה בראשית חיוני‬
‫אפוא לקיומה של מצוות האמונה‪ ,‬המגולמת בדיבר זה‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬תמה הרמב"ן על עצם שאלת התנחומא – הרי‬
‫מובן מאליו שחשוב לפתוח את התורה בסיפור מעשה בריאתו של העולם וקדמותו של אלוהים‪ .‬ראוי לציין כי כבן‬
‫לתקופה שבה הרבו להתמודד עם התפיסה הפילוסופית היוונית שהעולם קדמון‪ ,‬וכמי שנטל חלק פעיל במאבק‬
‫זה‪ ,‬מבין הרמב"ן את נחיצותה של ההקדמה‪ ,‬שבה מדגישה התורה את שורש האמונה בבריאת העולם על ידי‬
‫הקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫הרמב"ן משיב ואומר כי שאלתו של מדרש תנחומא אינה מתייחסת אל עצם התחלת התורה במעשה בראשית‪,‬‬
‫אלא היא מבקשת לברר מדוע נחוצים הפרטים הרבים והמעורפלים בסיפור זה‪.‬‬
‫ב‪ .‬הפתיחה למסכת ברכות‬
‫כך פותחת המשנה הראשונה במסכת ברכות‪:‬‬
‫קֹורין ֶאת ְׁש ַמע ְּב ַע ְר ִבית?‬
‫ימ ַתי ִ‬
‫ֵמ ֵא ָ‬
‫מּורה ָה ִראׁשֹונָ ה [=עד שליש הלילה]‪ִּ ,‬ד ְב ֵרי‬
‫רּומ ָתן‪ַ ,‬עד סֹוף ָה ַא ְׁש ָ‬
‫ּש ָעה ֶׁש ַהּכ ֲֹהנִ ים נִ ְכנָ ִסים ֶל ֱאכֹל ִּב ְת ָ‬
‫ִמ ָ ׁ‬
‫ר' ֱא ִל ֶיעזֶ ר‪.‬‬
‫אֹומ ִרים‪ַ :‬עד ֲחצֹות‪.‬‬
‫וַ ֲח ָכ ִמים ְ‬
‫ּש ַחר‪.‬‬
‫אֹומר‪ַ :‬עד ֶׁשּיַ ֲע ֶלה ַעּמּוד ַה ַ ׁ‬
‫ַר ָּבן ּגַ ְמ ִל ֵיאל ֵ‬
‫קֹורין ֶאת ְׁש ַמע ְּב ַע ְר ִבית"‪ ,‬מופיעה ללא שום הקדמה‪ .‬אין לפניה כל‬
‫ימ ַתי ִ‬
‫"מ ֵא ָ‬
‫השאלה הפותחת את מסכת ברכות‪ֵ ,‬‬
‫משפטי מבוא המסבירים את מהותה ואת ייעודה של התורה שבעל פה‪ .‬היינו יכולים לצפות אולי שהתורה שבעל‬
‫פה תיפתח במבוא הדומה להקדמת הספרא‪ ,‬שבה מובאת רשימת שלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן‬
‫שמנה ר' ישמעאל‪ ,‬או שמא בהצגת שורשי האמונה‪ ,‬כפי שהסביר הרמב"ן את פתיחת התורה שבכתב‪ .‬ואולם‬
‫המשנה מתחילה ללא הקדמות עקרוניות‪ ,‬הישר אל עיצומו של הדיון הלכתי‪.‬‬
‫בולט במיוחד הפער בין תחילתה של התורה שבכתב‪ ,‬לפי הבנתו של רש"י בשאלת התנחומא‪ ,‬לבין תחילת‬
‫התורה שבעל פה‪ .‬רש"י‪ ,‬כזכור‪ ,‬תהה על כך שאין התורה שבכתב נפתחת במצווה הראשונה‪' ,‬החודש הזה לכם'‪.‬‬
‫התורה שבעל פה אכן נפתחת באחת המצוות הבסיסיות – קריאת שמע של ערבית‪ ,‬שהיא המצווה הראשונה‬
‫הפותחת את יומו של כל יהודי ויהודי‪ 7.‬בניגוד לתורה שבכתב‪ ,‬התורה שבעל פה אכן פותחת במצווה הראשונה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ראו ספר המצוות‪ ,‬מצוות א וב‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫שמות כ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫רמב"ן לשמות כ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫היום היהודי מתחיל בערב ומסתיים בבוקר‪ ,‬על דגם הפסוק החוזר בפרק א בבראשית‪" :‬וַ יְ ִהי ֶע ֶרב וַ יְ ִהי ב ֶֹקר"‪.‬‬
‫צבי ברנשטיין‬
‫‪65‬‬
‫כה בולט ההבדל בין ראשיתה של התורה שבכתב לבין תחילתה של התורה שבעל פה‪ ,‬שהגמרא שואלת על‬
‫המשנה‪" :‬תנא היכא קאי?"‪ ,‬כלומר ְלמה מתייחסת המשנה בשאלתה על זמן קריאת שמע של ערבית‪ .‬תהיית‬
‫הגמרא נובעת מן התחושה כי דבר מה‪ ,‬אולי הקדמה קצרה‪ ,‬חסר במשנה‪ .‬על כניסתה הישירה של המשנה אל‬
‫תוכו של דיון הלכתי בלא כל דברי פתיחה‪ ,‬שואלת הגמרא‪ :‬התנא – היכן הוא עומד? מהו הקשרה של המשנה‬
‫הזאת?‬
‫המשנה דנה בשתי הלכות מהלכות קריאת שמע של ערבית – מאימתי ועד מתי ניתן לקרוא את שמע‪ .‬לגבי‬
‫נקודת ההתחלה‪ ,‬שממנה ואילך אפשר לקרוא את שמע‪ ,‬אין מחלוקת – הכול סוברים שזמן זה מוגדר כזמן‬
‫כניסתם של הכהנים לאכול בתרומתם‪ 8.‬לעומת זאת‪ ,‬לגבי נקודת הסיום חלוקות דעותיהם של ר' אליעזר‪ ,‬רבן‬
‫גמליאל וחכמים‪ .‬כבר המשנה הראשונה מרגילה את הלומד למתודולוגיה של התורה שבעל פה‪ :‬לצד חוקים‬
‫החלטיים‪ ,‬ברורים וקבועים‪ ,‬שאין בהם ספק‪ ,‬נידונים בה גם נושאים הנותרים פתוחים לדיון‪ ,‬ואפילו כאשר מדובר‬
‫בעניינים בסיסיים ביותר‪ ,‬כגון רגע תחילתו של הלילה ורגע סופו‪.‬‬
‫נתקדם אל המשנה השנייה‪:‬‬
‫קֹורין ֶאת ְׁש ַמע ְּב ַׁש ֲח ִרית?‬
‫ימ ַתי ִ‬
‫ֵמ ֵא ָ‬
‫‪9‬‬
‫ּשּיַ ִּכיר ֵּבין ְּת ֵכ ֶלת ְל ָל ָבן‪.‬‬
‫ִמ ֶ ׁ‬
‫אֹומר‪ֵּ :‬בין ְּת ֵכ ֶלת ְל ַכ ְר ִתי [=לירוק]‪.‬‬
‫ר' ֱא ִל ֶיעזֶ ר ֵ‬
‫גֹומ ָרּה [‪-‬זמן קריאת שמע מסתיים] ַעד ָהנֵ ץ ַה ַח ָּמה‪.‬‬
‫וְ ְ‬
‫אֹומר‪ַ :‬עד ָׁשֹלׁש ָׁשעֹות‪ֶׁ ,‬ש ֵּכן ֶּד ֶרְך ְּבנֵ י ְמ ָל ִכים ַל ֲעמֹוד ְּב ָׁשֹלׁש ָׁשעֹות‪.‬‬
‫הֹוׁש ַע ֵ‬
‫ר' יְ ֻ‬
‫ּתֹורה‪.‬‬
‫ּקֹורא ַב ָ‬
‫ּקֹורא ִמ ָּכאן וְ ֵא ָילְך ֹלא ִה ְפ ִסיד‪ְּ ,‬כ ָא ָדם ַה ֵ‬
‫ַה ֵ‬
‫המשך הדיון מתייחס לראשיתו ולסופו של הבוקר‪ .‬כאן‪ ,‬במשנה השנייה‪ ,‬מתוארת מחלוקת הן לגבי תחילת זמן‬
‫‪10‬‬
‫קריאת שמע – בין תנא קמא לר' אליעזר‪ ,‬הן לגבי סוף זמנה – בין תנא קמא לר' יהושע‪.‬‬
‫שוב בולט ההבדל בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה‪ .‬המצווה הראשונה בתורה שבכתב היא קידוש‬
‫החודש‪ .‬מצווה זו עוסקת בשאלת ראשיתו של החודש ובשאלת אורכו‪ .‬שאלות אלה העסיקו את גדולי ההלכה‬
‫והאסטרונומיה במשך דורות‪ .‬התורה אינה יורדת לפרטיהן אלא מציגה את הדין בפשטות‪"ַ :‬הח ֶֹדׁש ַהּזֶ ה ָל ֶכם רֹאׁש‬
‫ֳח ָד ִׁשים‪ - 11"...‬לכו ַאתם וטפלו בכך‪.‬‬
‫המצווה הראשונה בתורה שבכתב עוסקת באורך החודש‪ .‬עורך המשנה צועד כמה צעדים אחורה‪ ,‬והוא מבקש‬
‫לברר את הגדרותיהן של היחידות המרכיבות את החודש – הימים‪ .‬מתי מתחיל היום? מתי הוא מסתיים? השאלות‬
‫הנוגעות לפרטיהן של היחידות הללו‪ ,‬זוקקות דיון במסגרת התורה שבעל פה‪ ,‬והתשובות הניתנות להן אינן‬
‫חתוכות‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫אף על פי שבמשנה אין מחלוקת לגבי זמן כניסת הכהנים לאכול בתרומתם‪ ,‬המזוהה עם צאת הכוכבים‪,‬‬
‫בירושלמי‪ ,‬ברכות פ"א ה"א מובאות דעות שונות בעניין זה‪ .‬זהו הבסיס למחלוקת הגדולה בין רבנו תם לבין‬
‫הגאונים לגבי זמן צאת הכוכבים ‪ -‬האם סופרים את זמן בין השמשות החל מתחילת שקיעתה של החמה או‬
‫מסוף שקיעתה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫על כך נאמר בירושלמי‪ ,‬ברכות פ"א ה"ב‪" :‬בין תכלת שבה [‪-‬בציצית] ללבן שבה"‪.‬‬
‫‪ 10‬משנה זו מיוחדת בכך שמופיעים בה ר' אליעזר ור' יהושע‪ ,‬שלרוב הם בני פלוגתא‪ ,‬וכאן אין הם חולקים זה‬
‫על זה‪.‬‬
‫‪ 11‬שמות יב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 66‬הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות‬
‫נמשיך בהסבר דברי המשנה הראשונה‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬הדעה הראשונה לגבי סוף זמן קריאת שמע של ערבית היא‬
‫‪12‬‬
‫דעת ר' אליעזר‪ .‬ר' אליעזר במשנה כולה הוא התנא ר' אליעזר בן הורקנוס‪ ,‬שהיה תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי‬
‫ורבו של ר' עקיבא‪ .‬דבריו מובאים במשניות רבות‪ ,‬ועל פי רוב בר הפלוגתא שלו הוא ר' יהושע בן חנניה‪ .‬ר' אליעזר‬
‫כונה 'שמותי' – מושג המצביע על השתייכותו לבית שמאי‪ ,‬או תואר שמשמעו נתון בשמתא‪ ,‬כלומר מוחרם – ואין‬
‫‪13‬‬
‫הלכה כמותו‪.‬‬
‫רוב המשניות נשנו על ידי חמשת תלמידי ר' עקיבא‪:‬‬
‫אמרו‪:‬‬
‫שנים עשר אלף זוגים [=זוגות] תלמידים היו לו לר' עקיבא מגבת עד אנטיפרס [=שמות מקומות‬
‫רחוקים זה מזה]‪,‬‬
‫וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה‪,‬‬
‫והיה העולם שמם‬
‫עד שבא ר' עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫ר' מאיר ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון ור' אלעזר בן שמוע‬
‫‪15‬‬
‫והם הם העמידו תורה אותה שעה‪.‬‬
‫כיוון שכך‪ ,‬מה משמעותה של פתיחת המשנה דווקא בתנא שקדם להם בשני דורות‪ ,‬ר' אליעזר? נראה כי בכך‬
‫מצביעה המשנה על כך שהתורה שבעל פה משתלשלת באופן רצוף מן התורה שבכתב‪ .‬כך אומר המדרש‪:‬‬
‫ר' אחא בשם ר' חנינא אמר‪:‬‬
‫בשעה שעלה משה למרום‪ ,‬שמע קולו של הקדוש ברוך הוא שיושב ועוסק בפרשת פרה אדומה‬
‫ואומר הלכה בשם אומרה‪:‬‬
‫ר' אליעזר אומר‪ :‬עגלה בת שנתה [‪-‬עגלה כשרה להיערף החל מגיל שנה]‪ ,‬ופרה בת שתים [‪-‬פרה‬
‫‪16‬‬
‫אדומה צריכה להיות בת שנתיים לפחות]‪.‬‬
‫אמר לפניו‪ :‬רבון העולמים‪ ,‬יהי רצון שיהא מחלצי‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬חייך שהוא מחלציך‪ ,‬הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב]‪" :‬ושם האחד אליעזר" (שמות יח‪ ,‬ד)‬
‫‪17‬‬
‫– שם אותו המיוחד‪.‬‬
‫משה רבנו מבקש שר' אליעזר יהיה מצאצאיו‪ ,‬ורואה בו את ממשיך דרכו בתורה‪ ,‬ואף נענה בחיוב‪ .‬הזכרתו של ר'‬
‫אליעזר‪ ,‬יוצא חלציו של משה‪ ,‬במשנה הראשונה רומזת לרצף שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה‪.‬‬
‫‪ 12‬ראו אבות פ"ב מ"ח‪.‬‬
‫‪ 13‬שבת קל ע"ב‪ .‬ראו רש"י שם‪.‬‬
‫‪ 14‬בבראשית רבה פרשה סא ג נוסף לרשימה גם ר' נחמיה‪ ,‬שהיה בר הפלוגתא של ר' יהודה בר אילעי בעשרות‬
‫מדרשי אגדה‪ .‬במשנה הופעותיו נדירות מאוד‪.‬‬
‫‪ 15‬יבמות סב ע"ב‪.‬‬
‫‪ 16‬על התרשמותו של משה רבנו דווקא ממימרתו זו של ר' אליעזר ראו אצל האדמו"ר החסידי‪ ,‬ר' צבי אלימלך‬
‫מדינוב‪ ,‬בני יששכר‪ ,‬מאמרי חודש תשרי‪ ,‬מאמר יב‪.‬‬
‫‪ 17‬במדבר רבה פרשה יט ז‪.‬‬
‫צבי ברנשטיין‬
‫‪67‬‬
‫ג‪ .‬הפתיחה לבראשית רבה‬
‫בניגוד לתחילתה של מסכת ברכות‪ ,‬בפתחו של מדרש בראשית רבה מופיעה הקדמה‪ .‬למעשה לפרשיות רבות‬
‫בתורה מופיעה במדרש 'פתיחתא'‪ .‬לפתיחתא מבנה ייחודי‪ .‬בתחילתה יובא פסוק‪ ,‬לרוב מן הכתובים‪ ,‬הנראה‬
‫כבלתי קשור לעניינה של הפרשה הנדרשת בתורה‪ .‬פסוק זה יידרש באופנים שונים‪ ,‬ורק לבסוף יצביעו על‬
‫הקשר בינו לבין הפרשה‪ .‬והרי הפתיחתא המופיעה בראש בראשית רבה‪:‬‬
‫ר' אושעיא רבה פתח‪" :‬ואהיה אצלו ָאמֹון ואהיה שעשועים [יום יום" וגו'] (משלי ח‪,‬‬
‫ל) –‬
‫אמון – פידגוג‪,‬‬
‫אמון – מכוסה‪,‬‬
‫אמון – מוצנע‪,‬‬
‫[ו]אית דאמר [=ויש שאומר]‪ :‬אמון – רבתא [=גדול]‪.‬‬
‫אמון – פידגוג‪ ,‬היך מה דאת אמר [=כמו שאתה אומר]‪" :‬כאשר ישא האומן את היונק" (במדבר‬
‫יא‪ ,‬יב)‪.‬‬
‫אמון – מכוסה‪ ,‬היך מה דאת אמר‪" :‬האמונים עלי תולע" וגו' (איכה ד‪ ,‬ה) [=העטויים בגדים‬
‫מפוארים]‪.‬‬
‫אמון – מוצנע‪ ,‬היך מה דאת אמר‪" :‬ויהי אומן את הדסה" (אסתר ב‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫אמון – רבתא‪ ,‬כמה דתימא [=כמו שאומר] "התיטבי מנא אמון" (נחום ג‪ ,‬ח)‪ ,‬ומתרגמינן האת טבא‬
‫מאלכסנדריא רבתא דיתבא ביני נהרותא [=ואנו מתרגמים‪ :‬האם את טובה יותר מאלכסנדריה‬
‫הגדולה היושבת בין הנהרות]‪.‬‬
‫דבר אחר‪ :‬אמון – אומן‪.‬‬
‫התורה אומרת‪ :‬אני הייתי כלי אומנתו שלהקדוש ברוך הוא‪.‬‬
‫בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין [=ארמון] ואינו בונה אותה מדעת עצמו‪ ,‬אלא מדעת‬
‫אומן [‪-‬אדריכל]‪,‬‬
‫והאומן אינו בונה אותה מדעתו‪ ,‬אלא דיפטראות [=מחברות] ופינקסאות יש לו‬
‫לידע היאך הוא עושה חדרים‬
‫היאך הוא עושה פשפשין‪,‬‬
‫כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא העולם‪.‬‬
‫והתורה אומרת‪" :‬בראשית ברא אלהים" – (בי ראשית ברא אלקים)‬
‫ואין ראשית אלא תורה‪ ,‬היך מה דאת אמר "ה' קנני ראשית דרכו" (משלי ח‪ ,‬כב)‪.‬‬
‫ניתן לחלק פתיחה טיפוסית זו לשלושה חלקים‪:‬‬
‫‪ .‬אפסוק ממקום רחוק בתנ"ך;‬
‫‪ .‬בדרשת הפסוק הרחוק בדרכים שונות בלי קשר להקשר המידי של המדרש;‬
‫‪ .‬גדרשת הפסוק הרחוק כך שישפוך אור על הפסוק שעליו מדבר המדרש‪.‬‬
‫ברצוני לטעון כי בשני השלבים הראשונים של הפתיחתא הראשונה לבראשית יש משום הצהרת כוונות‬
‫רפלקסיבית של הדרשן על מעשה המדרש כולו‪.‬‬
‫‪ 68‬הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות‬
‫‪ .1‬בחירת הפסוק מרחוק‬
‫הפסוק שבחר ר' אושעיא רבה לקוח מפרק ח במשלי‪ .‬בפרק זה מדברת החכמה‪ ,‬הנדרשת על ידי חכמים‬
‫כתורה‪ ,‬והיא מדברת על יחסיה הקדומים עם הקדוש ברוך הוא‪ ,‬יחסים שראשיתם עוד קודם שנוצרו התהומות‪,‬‬
‫המעיינות‪ ,‬ההרים והגבעות‪:‬‬
‫אׁשית ַּד ְרּכֹו ֶק ֶדם ִמ ְפ ָע ָליו ֵמ ָאז‪.‬‬
‫ה' ָקנָ נִ י ֵר ִ‬
‫עֹולם נִ ַּס ְכ ִּתי ֵמרֹאׁש ִמ ַּק ְד ֵמי ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ֵמ ָ‬
‫חֹול ְל ִּתי ְּב ֵאין ַמ ְעיָ נֹות נִ ְכ ַּב ֵּדי ָמיִ ם‪.‬‬
‫ְּב ֵאין ְּתהֹמֹות ָ‬
‫‪18‬‬
‫חֹול ְל ִּתי‪.‬‬
‫ְּב ֶט ֶרם ָה ִרים ָה ְט ָּבעּו ִל ְפנֵ י גְ ָבעֹות ָ‬
‫כאן מתוארת קדימותה של החכמה‪-‬התורה למעשה בראשית‪ .‬מקורה‪ ,‬לפי פסוקים אלה‪ ,‬נעלה ונשגב‪ .‬ואולם‬
‫בהמשך מתוארים יחסיה של החכמה‪-‬התורה עם הקדוש ברוך הוא באופן אינטימי וקרוב הרבה יותר‪ ,‬כיחס של‬
‫תינוקת המשתעשעת ומשחקת עם אמה או אומנתה‪.‬‬
‫וָ ֶא ְהיֶ ה ֶא ְצלֹו ָאמֹון וָ ֶא ְהיֶ ה ַׁש ֲע ֻׁש ִעים יֹום יֹום ְמ ַׂש ֶח ֶקת ְל ָפנָ יו ְּב ָכל ֵעת‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫ְמ ַׂש ֶח ֶקת ְּב ֵת ֵבל ַא ְרצֹו וְ ַׁש ֲע ֻׁש ַעי ֶאת ְּבנֵ י ָא ָדם‪.‬‬
‫העולם כולו הוא מגרש המשחקים של התורה‪-‬החכמה‪ ,‬המשעשעת את בני האדם‪.‬‬
‫התיאורים מנוגדים מאוד זה לזה‪ :‬תחילה מתוארת התורה כחמורת סבר‪ ,‬רצינית ובוגרת‪ ,‬ומקורה מצוי מעל‬
‫ומעבר לכל מציאות מוכרת‪ ,‬ולאחר מכן היא מתוארת כילדת שעשועים‪.‬‬
‫נראה כי הפסוקים הראשונים‪ ,‬המתארים את נצחיות התורה ואת אמיתותה המוחלטת‪ ,‬מתייחסים אל ההלכה‪.‬‬
‫מקורה הרם תובע יחס של יראה וציות אליה בקיום מצוותיה ובלימוד הלכותיה‪ .‬כל כובד משקלה מוטל על‬
‫כתפיהם של השופטים והפוסקים‪ ,‬הקובעים את גורלות חייהם של בני אדם לאור תורת הנצח על חוקיה‬
‫המחייבים‪ ,‬שאין לסטות מהם‪.‬‬
‫הפסוקים האחרים מתייחסים אל האגדה‪ ,‬שפניה שוחקות ומשתעשעות‪ .‬תורת השעשועים של התינוקת‬
‫המשחקת לפני בני אדם נוקשה פחות‪ .‬פעולת הדרשה בפסוקים אינה מתבצעת לפי חוקים נוקשים וברורים‪.‬‬
‫‪ .2‬דרשות הפסוק‬
‫המדרש מציג ארבע משמעויות אפשריות למילה היחידאית 'אמון'‪:‬‬
‫‪20‬‬
‫‪ .‬אפדגוג‪ ,‬כלומר מחנך‪ ,‬מלמד תינוקות;‬
‫‪ .‬במכוסה;‬
‫‪ .‬גמוצנע;‬
‫‪ .‬דגדול‪.‬‬
‫לפי דרשתו של ר' יהודה לייב אלתר מגור‪ ,‬ה'שפת אמת'‪ ,‬רומזים ארבעת פירושי המילה 'אמון' לארבע דרכי‬
‫התייחסות אל התורה – פשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרש וסוד‪:‬‬
‫‪ 18‬משלי ח‪ ,‬כב‪-‬כה‪.‬‬
‫‪ 19‬שם שם‪ ,‬ל‪-‬לא‪.‬‬
‫‪ 20‬מלבד ההיקרות הזאת‪ ,‬מופיעה המילה 'אמון' במקרא בצורתה זו רק כשם פרטי‪.‬‬
‫צבי ברנשטיין‬
‫‪69‬‬
‫"ואהיה‪ ...‬אמון פדגוג‪ ...‬מכוסה‪ ...‬מוצנע‪ ...‬רבתי" ‪ -‬כי התורה יש בה פרדס‪.‬‬
‫והפשט הוא תיקון הגוף‪ ,‬שהתורה מלמדת לעשות מעשים טובים בגשמיות בפשטי המצות‪.‬‬
‫ועל זה התרעם משה רבינו עליו השלום "כאשר ישא האומן את היונק"‪ .‬שמדרגת משה רבינו היה‬
‫למעלה מזה‪.‬‬
‫ומכוסה הוא בחינת מלבוש שזוכין על ידי תרי''ג אברים וגידין‪ .‬ועל ידי המצוות זוכין לחלוקא‬
‫דרבנן והוא בחינת נפש‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫ומוצנע ורבתי הוא בחינת רוח ונשמה‪ ,‬שהוא סודות פנימיות של התורה‪.‬‬
‫נבקש לצעוד בעקבות הדרשה החסידית הזאת‪ ,‬ולברר כיצד הדרשות השונות מתייחסות אל רבדיו השונים של‬
‫לימוד התורה שבעל פה‪.‬‬
‫פדגוג – פשט‬
‫לפי דרשה חסידית זו‪ ,‬פירושה הראשון של המילה 'אמון' כאומן‪ ,‬פדגוג‪ ,‬מכוון כנגד פשט התורה‪ ,‬המקביל לגוף‬
‫האדם‪ .‬שלוש הרמות האחרות מתייחסות אל הדרגות הגבוהות מהגוף‪ :‬נפש‪ ,‬רוח ונשמה‪.‬‬
‫בדומה לזה הוא דורש בשנה אחרת‪:‬‬
‫ובימי המעשה [=ימות החול] אמון פדגוג‪ ,‬שהוא מדרגה התחתונה בתורה‪ ,‬ולכן כתוב "ויהי ערב‬
‫ויהי בקר" וכו' בכל יום‪ .‬וזה שעשועים כנ''ל‪ .‬ובשבת כתוב ג' פעמים "יום"‪ ,‬לרמוז על אמון מכוסה‬
‫‪22‬‬
‫מוצנע ורבתי‪.‬‬
‫ה'שפת אמת' מציין את ההבדל בין כל ימי המעשה לבין יום השבת‪ .‬בפרק א בבראשית כתובה המילה 'יום' לגבי‬
‫כל יום מימות המעשה רק פעם אחת‪ ,‬ואילו לגבי שבת היא מופיעה שלוש פעמים‪ .‬בכל יום אנו זוכים להופעתה‬
‫התחתונה של התורה‪ ,‬בחינת פדגוג‪ ,‬מלמד תינוקות‪ .‬ובשבת אנו זוכים לשלוש דרגותיה הגבוהות יותר‪ .‬לפי קטע‬
‫זה‪ ,‬קשור הפשט לימי החול‪ ,‬ואילו לשאר הדרגות יש זיקה לשבת‪ .‬חלוקה זו מקבילה למה שמצינו בקטע הקודם‪,‬‬
‫המבחינה בין הפשט‪ ,‬המתקשר אל הגוף‪ ,‬ושאר דרכי העיון בתורה‪ ,‬כמתייחסות אל הנפש לדרגותיה‪.‬‬
‫מכוסה – רמז‬
‫לאחר דרגת הפשט‪' ,‬פדגוג'‪ ,‬מופיעה דרגת הרמז‪ ,‬שאותה רואה ה'שפת אמת' בדרשת 'מכוסה'‪ .‬בעקבות‬
‫המקובלים‪ ,‬הוא מסביר שעשיית המצוות בגופנו היא המאפשרת לנו לזכות ב'חלוקא דרבנן'‪ ,‬מלבוש החכמים‬
‫המגן על האדם מפני המקטרגים עליו ביום הדין‪ .‬מעטה זה הוא דרגת הנפש‪ .‬לעומת גוף המצוות המעשיות‪,‬‬
‫המקיימות את גופנו הגשמי‪ ,‬קיימת גם השפעתן המבורכת של המצוות בעולמות העליונים‪ ,‬שהיא בחינת מלבוש‬
‫המכסה את הגוף‪ .‬דרגה זו היא כנגד הרמז‪ ,‬שכן כל מצווה ומצווה הנעשית בעולם הזה רומזת לתועלת האמיתית‬
‫הצומחת ממנה או המולבשת בה‪.‬‬
‫‪ 21‬ר' יהודה לייב אלתר מגור‪ ,‬שפת אמת לבראשית‪ ,‬תרנ"א‪.‬‬
‫‪ 22‬שם‪ ,‬תרמ"ו‪.‬‬
‫‪ 70‬הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות‬
‫מוצנע – סוד‬
‫בכל אחת משתי הדרגות הנמוכות – 'פדגוג' ו'מכוסה' – דן ה'שפת אמת' בנפרד‪ .‬לעומת זאת הדרגות העליונות‪,‬‬
‫'מוצנע' ו'רבתי' נידונות כאן כאחת‪ .‬את שתיהן הוא כורך עם 'פנימיות התורה'‪ .‬נראה כי דרגת 'מוצנע' קשורה‬
‫לסוד‪ ,‬שכן כך אומרת המשנה‪:‬‬
‫אׁשית ִּב ְׁשנָ יִ ם‪ .‬וְ ֹלא ַּב ֶּמ ְר ָּכ ָבה ְּביָ ִחיד‪ֶ ,‬א ָּלא ִאם ֵּכן ָהיָ ה‬
‫ֹלׁשה‪ .‬וְ ֹלא ְּב ַמ ֲע ֵׂשה ְּב ֵר ִ‬
‫ּדֹור ִׁשין ָּב ֲע ָריֹות ִּב ְׁש ָ‬
‫ֵאין ְ‬
‫‪23‬‬
‫ּומ ִבין ִמ ַּד ְעּתֹו‪.‬‬
‫ָח ָכם ֵ‬
‫את סודותיה של התורה מותר ללמוד רק בצניעות‪ ,‬בקבוצות קטנות ובשקט‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫רבתא – דרש‬
‫הדרגה האחרונה‪' ,‬רבתא'‪ ,‬או לפי גרסאות אחרות 'רבתי'‪ ,‬מתייחסת לדרש‪ .‬עולם הדרש הוא גדול‪ .‬אפילו‬
‫שמותיהם של התנאים מתארכים בבואנו אל הקשרים דרשניים‪ .‬אותם תנאים המופיעים לרוב במשניות בשמם‬
‫הבסיסי‪ ,‬כאשר הם נזכרים בהקשרים של דרש ואגדה‪ ,‬מתארכים שמותיהם‪ .‬כך ר' אליעזר שהוזכר למשל‬
‫במשנה הראשונה במסכת ברכות שאותה ראינו לעיל‪ ,‬בשמו בלבד‪ ,‬נזכר בהקשר אגדי כר' אליעזר הגדול‪:‬‬
‫ומנין שהתפילין עוז הם לישראל?‬
‫דכתיב [=שכתוב]‪" :‬וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫ותניא‪ ,‬ר' אליעזר הגדול אומר‪ :‬אלו תפילין שבראש‪.‬‬
‫מאות הלכות במשניות ובברייתות שונות בכל הש"ס מובאות משמו של ר' שמעון‪ .‬כשהלכה נזכרת בשמו‪ ,‬הוא‬
‫נקרא ר' שמעון‪ ,‬אך כאשר מובאת בשמו דרשה‪ ,‬או כאשר מסופרת עליו אגדה‪ ,‬הוא מכונה לרוב ר' שמעון בן (או‬
‫בר) יוחאי‪.‬‬
‫להלן מספר דוגמאות‪:‬‬
‫‪...‬אמרו‪ :‬מי ילך ויבטל הגזרות?‬
‫‪26‬‬
‫ילך ר' שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים‪.‬‬
‫נענה ר' שמעון בר יוחאי ואמר‪:‬‬
‫כל מה שתיקנו [הרומאים] לא תיקנו אלא לצורך עצמן‪...‬‬
‫‪27‬‬
‫אף התנא ר' יהודה‪ ,‬כאשר מובא דבר הלכה משמו‪ ,‬הוא נקרא סתם ר' יהודה‪ ,‬ואילו כאשר מסופר עליו סיפור‬
‫אגדה או מובא דבר מדרש ואגדה בשמו‪ ,‬הוא מכונה ר' יהודה בר אילעי‪:‬‬
‫‪ 23‬משנה‪ ,‬חגיגה פ"ב מ"א‪.‬‬
‫‪ 24‬גם לגבי שמו המפורש והנסתר של הקדוש ברוך הוא נאמר בקידושין עא ע"א "אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע‬
‫ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו"‪.‬‬
‫‪ 25‬ברכות ו ע"א‪.‬‬
‫‪ 26‬מעילה יז ע"ב‪.‬‬
‫‪ 27‬שבת לג ע"ב‪.‬‬
‫צבי ברנשטיין‬
‫‪71‬‬
‫כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי‪:‬‬
‫מביאים לו עריבה [=קערה] מלאה חמין [=מים חמים] ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב‬
‫‪28‬‬
‫בסדינין המצוייצין‪ ,‬ודומה למלאך ה' צבאות‪...‬‬
‫דברי הלכה קשורים יותר למידת הדין‪ .‬הם נקבעים על פי כללים מוגדרים יותר‪ ,‬כגון שלוש עשרה מידות ושאר‬
‫כללי הפסק‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬המשנה הראשונה מבקשת לרדת להגדרה הפרטית של הלילה והיום ולתחום את‬
‫גבולותיהם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬העולם המדרשי‪ ,‬עולם השעשועים‪ ,‬שבו משחקת התורה לפני הקדוש ברוך הוא‬
‫ומשתעשעת עם בני אדם‪ ,‬קשור יותר למידת הרחמים והאהבה‪ ,‬ואינו נשלט על ידי כללים נוקשים וחדים‪.‬‬
‫הרמב"ן קובע שאהבה גדולה יותר מיראה‪ 29.‬על פי המקובלים מדת החסד נקראת מידת הגדולה‪ 30.‬יש בכך אולי‬
‫כדי להסביר מדוע בהקשרים של אגדה מתארכים שמותיהם של החכמים‪ .‬מילותיו הראשונות של המדרש הן‬
‫"פתח ר' אושעיא רבה"‪ .‬הלכות רבות מובאות משמו לאורך התלמוד כולו‪ ,‬אך רק כאן הוא מכונה ר' אושעיא רבה‪,‬‬
‫כלומר הגדול‪ .‬יש אומרים שכינויו זה הוא שהשפיע על שמו של מדרש בראשית רבה‪ ,‬שלאחר מכן הפך להיות‬
‫שמה של סדרת המדרשים בני הדורות השונים‪ ,‬שכונתה 'מדרש רבה'‪.‬‬
‫סיכום‬
‫דרכי הלימוד וההתנסחות של דברי הלכה ודברי אגדה שונות הן זו מזו‪ .‬במאמר זה הדגמנו את ההבדלים ביניהם‬
‫ואת הערכים הבסיסיים המשוקעים בכל אחת מסוגות הכתיבה הללו באמצעות עיון בפתיחתו של ספר ההלכה‬
‫הבסיסי של חז"ל‪ ,‬המשנה‪ ,‬ומתוך ניתוח הפתיחתא הראשונה שבמדרש האגדה הקדום‪ ,‬מדרש בראשית רבה‪.‬‬
‫פתיחתה של המשנה מאופיינת בהיותה נטולת הקדמות כלליות‪ .‬ראינו כי יש בה קפיצה הישר אל עיצומו של‬
‫הדיון התלמודי‪ .‬היא אף מבשרת על כמה מקווי האופי של עולם ההלכה שישתלשל וילך ממנה והלאה‪ :‬אופיו‬
‫הפרטני והדייקני‪ ,‬קיומן של הלכות פסוקות‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬והלכות הנתונות במחלוקת‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬בהבאת דבריו‬
‫של ר' אליעזר‪ ,‬בן לדור השני של התנאים‪ ,‬ששימר מסורות עתיקות מבית שמאי‪ ,‬כבר במשנה הראשונה‪ ,‬יש כדי‬
‫להדגיש את רציפות השתלשלות המסורת של התורה שבעל פה‪.‬‬
‫עקבנו מקרוב גם אחר הפתיחתא הראשונה למדרש בראשית רבה‪ .‬עי ַיּנו באופיו של המדרש כמימוש 'תורת‬
‫השעשועים'‪ ,‬העולה מתוך הפסוק שבו בחר ר' אושעיא רבה לדרוש בפתיחתא זו‪ .‬בעקבות דרשה חסידית ניתחנו‬
‫את הדרשות השונות שמציע הדרשן בפתיחתו‪ ,‬כביטויים למגוון אופני הלימוד של התורה שבעל פה‪.‬‬
‫צבי ברנשטיין הגיע ל‪ NDS-‬בשנת ‪ .1999‬הוא בעל תואר שני מאוניברסיטת ניו יורק ולמד‬
‫בישיבת רבנו חיים ברלין ובישיבת מיר בירושלים‪ .‬היום הוא מנהל מחלקה בתחום מחקר‬
‫ופיתוח‪ .‬נשוי לתמר‪ ,‬אב לשבעה ילדים וסב לשלושה‪.‬‬
‫‪ 28‬שבת כה ע"ב‪.‬‬
‫‪" 29‬מצוות עשה גדולה ממצוות לא תעשה‪ ,‬כמו שהאהבה גדולה מהיראה‪ ,‬כי המקיים ועושה בגופו ובממונו רצון אדוניו הוא גדול‬
‫מהנשמר מעשות הרע בעיניו‪ .‬ולכך אמרו דאתי עשה ודחי לא תעשה" (פירוש הרמב"ן לשמות כ‪ ,‬ז)‪.‬‬
‫בּורה וְ ַה ִּת ְפ ֶא ֶרת וְ ַה ֵּנ ַצח וְ ַההֹוד ִּכי כֹל ַּב ָּש ַׁמיִ ם ָּוב ָא ֶרץ ְלָך ה' ַה ַּמ ְמ ָל ָכה וְ ַה ִּמ ְתנַ ֵּש ׂא ְלכֹל ְלרֹאׁש"‬
‫‪ 30‬על פי הפסוק ְ"לָך ה' ַה ְּגדֻ ָּלה וְ ַה ְּג ָ‬
‫(דברי הימים א' כט‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪ 72‬הקדמות לתורה שבעל פה – מה בין פתיחת בראשית רבה למשנה הראשונה במסכת ברכות‬
‫צבי ברנשטיין‬
‫‪73‬‬