‫מיכאל אביחי‬
‫מוטי רוזנפלד‬
‫ישראל וונדי‬
‫אברהם פופקו‬
‫אביתר (תרי)‬
‫שלוש‬
‫לימוד תורה לנשים‬
‫ישראל וונדי‬
‫אחד המקורות המוכרים ביותר הנוגע לסוגית לימוד תורה לנשים‪ ,‬הוא המשנה‪:‬‬
‫ּתֹורה‪ֶׁ ,‬ש ִאם ִּת ְׁש ֶּתה‪ֵּ ,‬ת ַדע‬
‫אֹומר ֶּבן ַעּזַ אי‪ַ :‬חּיָ ב ָא ָדם ְל ַל ֵּמד ֶאת ִּבּתֹו ָ‬
‫‪...‬מ ָּכאן ֵ‬
‫ִ‬
‫ּתֹולה ָלּה‪.‬‬
‫ֶׁש ַהּזְ כּות ָ‬
‫‪1‬‬
‫ּתֹורה‪ְּ ,‬כ ִאּלּו ְמ ַל ְּמ ָדּה ִּת ְפלּות‪.‬‬
‫אֹומר‪ָּ :‬כל ַה ְמ ַל ֵּמד ֶאת ִּבּתֹו ָ‬
‫ַר ִּבי ֱא ִל ֶיעזֶ ר ֵ‬
‫הגמרא דנה במשנה זו‪:‬‬
‫תיפלות סלקא דעתך [=עולה על דעתך]?‬
‫אלא אימא [=אמור]‪ :‬כאילו למדה תיפלות‪.‬‬
‫אמר ר' אבהו‪ :‬מאי טעמא דר' אליעזר [=מה טעמו של ר' אליעזר]?‬
‫דכתיב "אני חכמה שכנתי ערמה" – כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו‬
‫‪2‬‬
‫ערמומית‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫משנה‪ ,‬סוטה פ"ג מ"ד‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫סוטה כא ע"ב‪.‬‬
‫ישראל וונדי ‪109‬‬
‫גמרא זו מעלה מספר שאלות‪:‬‬
‫‪ .‬אמה משמעות המילה 'תפלות'?‬
‫‪ .‬במה הוסיפה המילה 'כאילו' בהבנה הסופית של הגמרא?‬
‫‪ .‬גמדוע‪ ,‬לפי ר' אליעזר‪ ,‬כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות?‬
‫‪ .‬דכיצד‪ ,‬לפי ר' אליעזר‪ ,‬תדע אישה לקיים מצוות?‬
‫‪ .‬המה השלכותיהם המעשיות של דברים אלו?‬
‫על השאלה השלישית המתייחסת לפשר דבריו של ר' אליעזר עונה רש"י‪:‬‬
‫שמתוכה [כלומר מתוך התורה] היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫אישה שתכיר את כל דיני סוטה ותרצה לחטוא תחת בעלה‪ ,‬תדע לנצל את הידע ההלכתי ולחטוא בהצנע‪ ,‬כך‬
‫שלא תיחשב לסוטה‪ .‬מדברי רש"י נראה שבעיית לימוד תורה לנשים מוגבלת לדיני סוטה בלבד‪ .‬ייתכן שהגורם‬
‫להבנה מצמצמת זו הוא השאלה כיצד אישה תדע לקיים מצוות‪ ,‬אולם באופן פשוט דבריו של ר' אליעזר כלליים‬
‫יותר‪ ,‬ותקפים אף מעבר להקשרה של המשנה‪.‬‬
‫הרמב"ם מתמודד עם היחס בין דברים אלו ללימוד של אישה בכלל התורה‪:‬‬
‫אישה שלמדה תורה‪ ,‬יש לה שכר; אבל אינו כשכר האיש‪ ,‬מפני שלא נצטווית‪ ,‬וכל העושה דבר‬
‫שאינו מצווה עליו‪ ,‬אין שכרו כשכר המצווה שעשה אלא פחות ממנו‪ .‬ואף על פי שיש לה שכר‪,‬‬
‫ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה‪ :‬מפני שרוב הנשים‪ ,‬אין דעתן מכוונת להתלמד‪ ,‬והן‬
‫מוציאין דברי תורה לדברי הבאי‪ ,‬לפי עניות דעתן‪.‬‬
‫אמרו חכמים‪ ,‬כל המלמד את בתו תורה‪ ,‬כאילו לימדה תפלות‪ .‬במה דברים אמורים‪ ,‬בתורה שבעל‬
‫‪4‬‬
‫פה‪ .‬אבל תורה שבכתב‪ ,‬לא ילמד אותה לכתחילה; ואם לימדה‪ ,‬אינו כמלמדה תפלות‪.‬‬
‫הרמב"ם אינו רואה את הדברים באופן דיכוטומי‪ :‬אמנם אין האישה מצווה ללמוד תורה‪ ,‬אבל אם היא לומדת‬
‫תורה‪ ,‬היא מקבלת שכר‪ .‬אל לאדם ללמד את בתו תורה שבכתב לכתחילה‪ ,‬אבל אם לימד‪ ,‬אין זו תפלות‪ .‬את‬
‫דברי ר' אליעזר מסביר הרמב"ם כהוראה המכוונת לאופיין של רוב הנשים‪ ,‬אבל הוראה זו אינה הולמת את כולן‪.‬‬
‫ייתכן שהיא נעוצה ברמת ההשכלה שלהן‪ .‬רוב הנשים בעבר לא היו משכילות דיין‪ ,‬כך שיוכלו ללמוד תורה‪ ,‬בלא‬
‫שיגיעו להבנות מוטעות ולביזויה של תורה‪ .‬ייתכן שההסבר לכך קשור למבנה הנפשי והקוגניטיבי של האישה‬
‫המצויה‪ ,‬שבגללו עלולות רוב הנשים להוציא את דברי תורה לדברי הבאי‪.‬‬
‫הסברים אלו מיישבים בצורה טכנית את דבריו של ר' אליעזר‪ ,‬אך אין בהם כדי להסביר כיצד תדע האישה את‬
‫דיני המצוות‪ .‬אין בהם גם כדי לגלות את היחס הראוי כלפי מי שיוצאת מהכלל "שרוב הנשים אין דעתן מכוונת‬
‫להתלמד"‪ .‬נקודה זו מטרידה בימינו‪ ,‬כיוון שהיום רוב הנשים משכילות‪.‬‬
‫בנוסף לכך‪ ,‬בהזדמנויות שונות הצטוו ישראל במפורש ללמד תורה לנשים‪ ,‬כמו במצוות הקהל וכמו בדבריו של‬
‫הקדוש ברוך הוא למשה‪ּ" :‬כֹה ת ַ‬
‫ֹאמר ְל ֵבית יַ ֲעקֹב וְ ַתּגֵ יד ִל ְבנֵ י יִ ְׂש ָר ֵאל"‪ 5.‬את 'בית יעקב' שבפסוק זה זיהו חכמים‬
‫‪6‬‬
‫עם הנשים‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫בפירושו שם‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות תלמוד תורה פ"א הי"ג‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫שמות יט‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ראו שמות רבה פרשה כח ב; תנחומא מצורע ח; פרקי דר' אליעזר מ ועוד‪.‬‬
‫‪ 110‬לימוד תורה לנשים‬
‫כדי לברר נושא זה במלוא היקפו‪ ,‬נראה שאין די בהתייחסות ללימוד תורה לנשים‪ ,‬אלא יש להקדים בירור בדבר‬
‫המקור למצוות לימוד תורה ולעיין במשמעותה של מצווה זו‪.‬‬
‫א‪ .‬מקור החיוב‬
‫הברייתא קובעת כי האב חייב ללמד את בנו תורה‪ 7.‬הגמרא לומדת את מקור החיוב ללמוד תורה וללמדה וכן את‬
‫זהותם של החייבים מפסוק‪:‬‬
‫וללמדו תורה – מנלן [=מניין לנו]? דכתיב "ולמדתם אותם את בניכם" (דברים יא‪ ,‬יט)‪.‬‬
‫והיכא דלא אגמריה אבוה מיחייב איהו למיגמר נפשיה [=ובמקום שלא לימדו אביו‪ ,‬חייב הוא ללמוד‬
‫בעצמו]‪ ,‬דכתיב "ולמדתם"‪.‬‬
‫איהי מנלן דלא מיחייבא [=היא‪ ,‬האישה – מניין שאינה מחויבת ללמד את בנה]? דכתיב‬
‫"ולימדתם" "ולמדתם" – כל שמצֻ ווה ללמוד מצֻ ווה ללמד‪ ,‬וכל שאינו מצֻ ווה ללמוד‬
‫אינו מצֻ ווה ללמד‪.‬‬
‫ואיהי מנלן דלא מיחייבה למילף נפשה [=והיא – מנין לנו שאיננה מחויבת ללמוד בעצמה]? דכתיב‬
‫"ולימדתם" "ולמדתם" – כל שאחרים מצֻ ווין ללמדו מצֻ ווה ללמד את עצמו; וכל שאין אחרים‬
‫מצֻ ווין ללמדו אין מצֻ ווה ללמד את עצמו‪.‬‬
‫ומנין שאין אחרים מצֻ ווין ללמדה? דאמר קרא [=שאמר הפסוק] "ולמדתם אותם את בניכם" ולא‬
‫‪8‬‬
‫בנותיכם‪.‬‬
‫הרמב"ם פוסק כגמרא זו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ב‪ .‬מטרת הלימוד‬
‫מהי מטרתו של לימוד תורה – האם הוא בא לשרת את קיום המצוות‪ ,‬או שמא הוא תכלית בפני עצמה? ארבעה‬
‫פסוקים בספר דברים ופסוק נוסף בספר יהושע עוסקים בחובת לימוד תורה‪:‬‬
‫הפסוק הראשון מתייחס בעיקר למעמד הר סיני‪:‬‬
‫ּוׁשמֹר נַ ְפ ְׁשָך ְמאֹד ֶּפן ִּת ְׁש ַּכח ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ֲא ֶׁשר ָראּו ֵעינֶ יָך ֶּופן יָ סּורּו ִמ ְּל ָב ְבָך ּכֹל יְ ֵמי‬
‫ּש ֶמר ְלָך ְ‬
‫ַרק ִה ָ ׁ‬
‫‪10‬‬
‫הֹוד ְע ָּתם ְל ָבנֶ יָך וְ ִל ְבנֵ י ָבנֶ יָך‪.‬‬
‫ַחּיֶ יָך וְ ַ‬
‫בפסוק השני מקושר הלימוד לשמירת המצוות‪ ,‬אבל העובדה שהוא מתייחס אל הלימוד ואל שמירת המצוות‬
‫כשני עניינים העומדים זה לצד זה‪ ,‬עשויה לרמז דווקא שללימוד ערך בפני עצמו‪:‬‬
‫ּוׁש ַמ ְר ֶּתם‬
‫ְׁש ַמע יִ ְׂש ָר ֵאל ֶאת ַהחֻ ִּקים וְ ֶאת ַה ִּמ ְׁש ָּפ ִטים ֲא ֶׁשר ָאנ ִֹכי ּד ֵֹבר ְּב ָאזְ נֵ ֶיכם ַהּיֹום ְּול ַמ ְד ֶּתם א ָֹתם ְ‬
‫‪11‬‬
‫ׂשתם‪.‬‬
‫ַל ֲע ָ‬
‫‪7‬‬
‫תוספתא‪ ,‬קידושין פ"א ה"ח‪ .‬וראו גם את הברייתא המובאת בגמרא קידושין כט ע"א‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫קידושין כט ע"ב‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫משנה תורה‪ ,‬הלכות תלמוד תורה פ"א ה"א‪.‬‬
‫‪ 10‬דברים ד‪ ,‬ט‪.‬‬
‫‪ 11‬שם ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫ישראל וונדי ‪111‬‬
‫בשני הפסוקים הנוספים אין התייחסות מפורשת לעשייה‪:‬‬
‫‪12‬‬
‫וְ ִׁשּנַ נְ ָּתם ְל ָבנֶ יָך וְ ִד ַּב ְר ָּת ָּבם‪,‬‬
‫‪13‬‬
‫וְ ִל ַּמ ְד ֶּתם א ָֹתם ֶאת ְּבנֵ ֶיכם ְל ַד ֵּבר ָּבם‪.‬‬
‫המקור היחיד המציין שמטרת הלימוד היא קיום המצוות מופיע בספר יהושע‪:‬‬
‫יֹומם וָ ַליְ ָלה ְל ַמ ַען ִּת ְׁשמֹר ַל ֲעׂשֹות ְּכ ָכל ַה ָּכתּוב ּבֹו‪.‬‬
‫ית ּבֹו ָ‬
‫ּתֹורה ַהּזֶ ה ִמ ִּפיָך וְ ָהגִ ָ‬
‫ֹלא יָ מּוׁש ֵס ֶפר ַה ָ‬
‫‪14‬‬
‫אולם ניתן לטעון כי יהושע מתייחס בדבריו לתקופה ולמקום מסוימים‪ ,‬וכי אין בדבריו אלו כדי ללמד על עיקרה‬
‫של מצוות לימוד תורה‪.‬‬
‫בגמרא ובראשונים ניתן למצוא מספר כיוונים בשאלת תכליתה של מצוות לימוד תורה‪ .‬אחד הדיונים המפורסמים‬
‫בעניין זה מתייחס למחלוקתם של חכמים בלוד‪:‬‬
‫וכבר היה ר' טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד‪.‬‬
‫נשאלה שאלה זו בפניהם‪ :‬תלמוד גדול או מעשה גדול?‬
‫נענה ר' טרפון ואמר‪ :‬מעשה גדול‪.‬‬
‫נענה ר' עקיבא ואמר‪ :‬תלמוד גדול‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫נענו כולם ואמרו‪ :‬תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה‪.‬‬
‫מפשטות הגמרא עולה שמטרת הלימוד היא קיום מצוות‪ .‬כל גדולתו של התלמוד נעוצה בכך שהוא מביא לידי‬
‫מעשה‪ .‬כך גם מפרש רש"י גמרא זו‪ 16.‬אפשר גם להבין את העדפת התלמוד בקטע זה בכך שהמקיים מצוות‬
‫בלבד אינו זוכה בתורה‪ ,‬ולעומת זאת‪ ,‬מי שלומד תורה יֵדע גם לקיים את מצוותיה‪ .‬תלמוד גדול‪ ,‬משום שמי‬
‫שלומד זוכה בשני העניינים‪ .‬בין כך ובין כך‪ ,‬נראה שחשיבותו של לימוד התורה נובעת מכך שהוא משרת את‬
‫קיום המצוות‪.‬‬
‫גישה הפוכה עולה לכאורה מהמימרה הבאה‪:‬‬
‫בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות‪ ,‬ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫מהמשך הגמרא עולה כי לפי חלק מהדעות‪ ,‬גם עיר הנידחת וצרעת הבתים לא היו ולא עתידות להיות‪ ,‬והפרשיות‬
‫העוסקות בהן נכתבו כדי לדרוש ולקבל שכר‪ .‬אם תכליתה הבלעדית של התורה היא מתן ידע לשם קיום מצוות‬
‫בפועל‪ ,‬אין טעם בכתיבת מצוות שאין להן משמעות מעשית‪ .‬מכאן שמאחורי אמירות אלה עומדת התפיסה של‬
‫לימוד התורה כבעל ערך עצמי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬יש אפשרות לייחס ערך מעשי גם לפרשיות שלא התממשו בפועל‪ ,‬בשל השלכותיהן המעשיות לגבי‬
‫חינוך ילדים וכדומה‪.‬‬
‫בשני מקורות שונים אנו מוצאים הוראות מנוגדות שהורה ר' שמעון בר יוחאי ביחס לזמן שיש להקדיש ללימוד‬
‫תורה‪:‬‬
‫‪ 12‬שם ו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 13‬שם יא‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 14‬יהושע א‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ 15‬קידושין מ ע"ב‪.‬‬
‫‪ 16‬רש"י‪ ,‬בבא קמא יז ע"א‪.‬‬
‫‪ 17‬סנהדרין עא ע"א‪ ,‬וכן תוספתא‪ ,‬סנהדרין פי"א ה"ב‪.‬‬
‫‪ 112‬לימוד תורה לנשים‬
‫תנו רבנן‪" :‬ואספת דגנך" (דברים יד‪ ,‬יד) – מה תלמוד לומר לפי שנאמר "לא ימוש ספר התורה‬
‫הזה מפיך"‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫יכול דברים ככתבן? – תלמוד לומר "ואספת דגנך"‪ .‬הנהג בהן מנהג דרך ארץ‪ ,‬דברי ר' ישמעאל‪.‬‬
‫ר' שמעון בן יוחי אומר‪ :‬אפשר אדם חורש בשעת חרישה‪ ,‬וזורע בשעת זריעה‪ ,‬וקוצר בשעת‬
‫קצירה‪ ,‬ודש בשעת דישה‪ ,‬וזורה בשעת הרוח – תורה מה תהא עליה?‬
‫אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום‪ ,‬מלאכתן נעשית על ידי אחרים‪ ,‬שנאמר "ועמדו זרים‬
‫ורעו צאנכם" (ישעיה סא‪ ,‬ה) וגו'‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום‪ ,‬מלאכתן נעשית על ידי עצמן‪ ,‬שנאמר "ואספת דגנך"‪.‬‬
‫ּתֹורה ַהּזֶ ה ִמ ִּפיָך" לומד כאן ר' שמעון בר יוחאי‪ ,‬שצריך ללמוד בכל רגע ורגע‪ ,‬ורק‬
‫מן הפסוק "ֹלא יָ מּוׁש ֵס ֶפר ַה ָ‬
‫בעוונותינו אנו נצרכים לעסוק גם בפרנסה‪ .‬מדבריו של ר' שמעון בר יוחאי במקום אחר משתמעת גישה הפוכה‬
‫לחלוטין לפסוק זה‪:‬‬
‫אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי‪:‬‬
‫אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית‪ ,‬קיים "לא ימוש"‪.‬‬
‫ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫ורבא אמר‪ :‬מצווה לאומרו בפני עמי הארץ‪.‬‬
‫אפשר ליישב את דבריו השונים של ר' שמעון בר יוחאי ולומר שאמנם קיים שיעור מינימום ללימוד התורה – לימוד‬
‫בכל בוקר וערב‪ ,‬ואפילו יציאה ידי חובה באמצעות קריאת שמע‪ .‬אולם אין לתלמוד תורה שיעור מקסימאלי‪.‬‬
‫והאידיאל הוא עיסוק מתמיד בתורה‪ ,‬בלא לבטל ולו רגע אחד‪.‬‬
‫מדברי ר' שמעון בר יוחאי נראה שאין לימוד התורה כלי בשירותו של המעשה‪ .‬אילו היה ערך הלימוד תלוי‬
‫בתועלת המעשית שלו‪ ,‬לקראת מימושו במצוות‪ ,‬לא היה די בקריאת שמע בוקר וערב בלבד‪ .‬אף השיעור המרבי‬
‫אינו תומך בלימוד לצורך עשייה‪ ,‬שכן אם אדם כבר יודע כיצד לקיים את כל המצוות המוטלות עליו‪ ,‬לשם מה‬
‫עליו להמשיך וללמוד בכל רגע ורגע?!‬
‫ראיה נוספת לטענה שללימוד תורה ערך בפני עצמו ניתן למצוא בסוגיה הבאה‪ ,‬העוסקת בקריאת שמע‪ .‬הגמרא‬
‫מסבירה את הפסוק "וְ ִל ַּמ ְד ֶּתם א ָֹתם ֶאת ְּבנֵ ֶיכם ְל ַד ֵּבר ָּבם"‪ 21,‬מפרשת 'והיה אם שמֹע'‪:‬‬
‫והכי קאמר רחמנא‪ :‬אגמירו בנייכו תורה כי היכי דליגרסו בהו [=וכך אמר ה'‪ַ :‬למדו בניכם תורה כדי‬
‫‪22‬‬
‫שיגרסו בהם‪ ,‬בדברי תורה]‪.‬‬
‫ברור שפירוש הפסוק כך מדגיש את חשיבות הלימוד כשהוא לעצמו ולא בתור כלי לקיום מצוות‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬מהמעשה בעליית בית נתזה‪ ,‬המובא במסכת קידושין‪ ,‬נראה שמעשה עדיף‪ .‬לפיו‪ ,‬לכאורה הלימוד‬
‫‪ 18‬מעניין לציין ששונה היא גישתו של ר' ישמעאל לגבי חכמה יוונית‪ .‬נראה כי אין הוא מקנה לה כל ערך‪" :‬שאל‬
‫בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל‪ :‬כגון אני‪ ,‬שלמדתי כל התורה כולה‪ ,‬מהו ללמוד חכמת יוונית? קרא עליו‬
‫המקרא הזה‪' :‬לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה'‪ .‬צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד‬
‫בה חכמת יוונית" (מנחות צט ע"ב)‪.‬‬
‫‪ 19‬ברכות לה ע"ב‪.‬‬
‫‪ 20‬מנחות צט ע"ב‪.‬‬
‫‪ 21‬דברים יא‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ 22‬ברכות יג ע"ב‪.‬‬
‫ישראל וונדי ‪113‬‬
‫מיועד להביא למעשה‪ .‬מהדעות במסכת סנהדרין הסוברות שיש בתורה מצוות שלעולם לא יבואו לידי ביטוי‪,‬‬
‫ושהן נכתבו רק כדי לדרוש ולקבל שכר‪ ,‬וכן מדברי ר' שמעון בר יוחאי בעניין הזמן שיש להקדיש ללימוד‪ ,‬מסתבר‬
‫כי ללימוד ערך עצמאי שאינו תלוי בשרתו את הקיום המעשי של המצוות‪.‬‬
‫גם בין הראשונים קיימות התייחסויות שונות לעניין זה‪ :‬הרמב"ן ואבן עזרא נחלקו בדבר מטרת הוראת התורה‬
‫לבנים‪ ,‬הנזכרת בפסוק "וְ ִׁשּנַ נְ ָּתם ְל ָבנֶ יָך וְ ִד ַּב ְר ָּת ָּבם"‪ 23.‬לפי הרמב"ן‪ ,‬עלינו להורות את התורה לבנינו‪ ,‬כדי שילמדו‬
‫לקיים את המצוות‪ ,‬ואילו לפי אבן עזרא‪ ,‬עלינו ללמדם תורה‪ ,‬כדי שידעו את ה'‪.‬‬
‫מחלוקת נוספת מתייחסת להסבר המעשה בעליית בית נתזה ולמסקנת הגמרא‪" :‬תלמוד גדול שהתלמוד מביא‬
‫לידי מעשה"‪ 24.‬לפי רש"י‪ ,‬השאלה שעמדה על הפרק לא התייחסה כלל אל מטרת הלימוד‪ .‬החכמים ביקשו לברר‬
‫משקלו של מה רב יותר‪ ,‬של הלימוד או של המעשה‪ .‬הגמרא מעדיפה בסופו של דבר את התלמוד‪ ,‬משום שהוא‬
‫גם מביא עמו ידע באשר לקיום מצוות‪ ,‬ונמצאו שניהם בידו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מאחד ההסברים בתוספות שם מסתבר‬
‫‪25‬‬
‫שכל מעלת לימוד התורה נעוצה בכך שהוא מביא לידי מעשה‪.‬‬
‫נראה כי מחלוקת זו מוצאת את ביטויה גם בפסיקת ההלכה‪ .‬ר' יוסף קארו פסק שגם נשים מברכות ברכת התורה‪.‬‬
‫ה'בית יוסף' והב"ח הסבירו שהן חייבות לברך על הלימוד‪ ,‬משום שהן חייבות ללמוד את פרטי המצוות הקשורות‬
‫אליהן‪ .‬הגר"א‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬סובר שנשים יכולות לברך ברכת התורה‪ ,‬משום שאין לימוד תורה נופל משאר מצוות‬
‫עשה שהזמן גרמן‪ .‬כשם שאישה רשאית לברך על מצוות אלו‪ 27,‬כך היא רשאית לברך על לימוד תורה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫למחלוקת זו השלכות לגבי השאלה אם אישה יכולה בברכתה להוציא את האיש ידי חובתו‪ .‬לפי ה'בית יוסף'‬
‫והב"ח‪ ,‬כיוון שהיא חייבת בברכה כמו הגבר‪ ,‬היא מוציאה אותו ידי חובתו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לפי הגר"א‪ ,‬חיובה אינו זהה‬
‫לחיובו של הגבר (ובמיוחד לפי הסוברים שברכה זו מדאורייתא)‪ ,‬ולכן אין היא יכולה להוציאו ידי חובתו בברכתה‪.‬‬
‫שורש המחלוקת קשור לשאלת טעמו ותכליתו של הלימוד‪ .‬נראה שלפי הגר"א‪ ,‬מצוות לימוד תורה אינה מכשיר‬
‫לידיעה כיצד יש לקיים את המצוות‪ ,‬ועל כן הוא נזקק להציע טעם אחר לברכתן של נשים‪.‬‬
‫משראינו את המחלוקת‪ ,‬יש ליישב כל שיטה עם הגמרות השונות שהובאו‪:‬‬
‫הגר"א יכול להסביר את האמירה "תלמוד גדול‪ ,‬שהתלמוד מביא לידי מעשה" כמו רש"י במסכת קידושין‪ .‬אף‬
‫שלדידו אין הלימוד נועד רק להעניק ידע לקיום המצוות‪ ,‬מי שלומד יקנה ידע כזה‪ ,‬וכך בידו הן התלמוד הן‬
‫המעשה‪.‬‬
‫כיצד יסביר ה'בית יוסף' את לימוד המצוות שלא יבואו לידי מעשה ואת דעת ר' שמעון בר יוחאי‪ ,‬שניתן לקיים‬
‫מצוות לימוד תורה בקריאת שמע כל יום‪ ,‬למרות שאין בכך ערך לימודי למעשה?‬
‫כדי ליישב את השיטות ולצמצם את המחלוקת אפשר לטעון כי לפי ה'בית יוסף' הלימוד פועל בשני מישורים‪ ,‬הוא‬
‫משמש ככלי לקיום המצוות‪ ,‬והוא גם קיים כערך עצמאי‪ ,‬לימוד לשם לימוד תורה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הגר"א סובר שיש‬
‫‪ 23‬דברים ו‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 24‬קידושין מ ע"ב‪ .‬מסקנת הגמרא מובאת גם במסכת בבא קמא יז ע"א‪ ,‬כראיה לכך שמעשה חשוב יותר‬
‫מתלמוד‪ .‬שם פירש רש"י שמעשה עדיף‪ ,‬כלומר שגדולת הלימוד נובעת מהיותו גורם למעשה ובהתאם‬
‫להקשר בגמרא‪.‬‬
‫‪ 25‬תוספות לקידושין מ ע"ב‪ ,‬ד"ה תלמוד‪.‬‬
‫‪ 26‬שולחן ערוך‪ ,‬אורח חיים סוף סי' מז‪.‬‬
‫‪ 27‬לפי שיטת רבנו תם ופסיקת האשכנזים‪.‬‬
‫‪ 114‬לימוד תורה לנשים‬
‫ללמוד תמיד לשם לימוד‪ .‬עוד קודם שנברר מהו הערך של לימוד לשם לימוד‪ ,‬נוכל לציין כי אישה צריכה ללמוד‬
‫תורה כדי לקיים את מצוותיה‪ .‬ועדיין נותרה פתוחה השאלה אם בלימוד זה היא מקיימת מצווה של לימוד תורה‪,‬‬
‫או שתלמודה אינו אלא מכשיר ואמצעי לשאר מצוות‪.‬‬
‫ג‪ .‬לימוד תורה לשמה‬
‫בפי בני הישיבות שגור הביטוי "תורה לשמה – לשם התורה"‪ .‬המקור הידוע לביטוי זה הוא בספרו של ר' חיים‬
‫מוולוז'ין‪' ,‬נפש החיים'‪ ,‬וזה לשונו‪:‬‬
‫כי ענין לשמה פירוש לשם התורה‪ .‬והעניין כמו שפירש הרא"ש ז"ל על מאמר ר' אליעזר בר' צדוק‬
‫(נדרים סב ע"א) "עשה דברים לשם פועלן ודבר בהן לשמן" [‪ ]...‬כל דיבורך ומשאך בדברי תורה‬
‫‪28‬‬
‫יהיה לשם התורה כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות‪.‬‬
‫ר' חיים מוולוז'ין קובע כי מטרת הלימוד היא הבנת התורה והפלפול בה‪ .‬מה משמעותה של מטרה זו? בספרו‬
‫'נפש החיים'‪ ,‬שסגנונו קבלי‪ ,‬הוא מבאר את משמעותו של לימוד תורה לשמה‪ 29.‬התורה קדמה לעולם‪ ,‬והעולם‬
‫נברא‪ ,‬על מנת שעם ישראל יעסוק בה‪ .‬כל עוד אין עוסקים בתורה‪ ,‬אין העולם שלם‪ .‬על ידי לימוד התורה נשלמת‬
‫כוונתו של הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם‪.‬‬
‫הרב קוק מוסיף על כך ביאור נוסף‪:‬‬
‫ענין תורה לשמה – לשם התורה‪ .‬כי מציאות החכמה הוא רצון ה' יתברך שתהיה בפועל [‪]...‬‬
‫וחכמת התורה הרי היא הגילוי האלוקי כפי רצונו יתברך הבא מצד עבודתנו ותלמודנו‪ .‬והנה כל‬
‫הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפועל את מציאות חכמתה מצד נפשו‪ ,‬ובודאי אינו דומה האור‬
‫המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו‪ ,‬לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת‪ ,‬ואם כן הוא מגדיל‬
‫‪30‬‬
‫התורה ממש בלימודו [‪ ]...‬ומכל שכן לחדש בתורה‪ ,‬שהוא ודאי הגדלת התורה ממש באור כפול‪.‬‬
‫החכמה שבתורה היא הגילוי הראשוני והעליון של הקדוש ברוך הוא‪ .‬לכן באמצעות התורה יכול האדם להתחבר אליו‬
‫באופן הגבוה ביותר‪ .‬גם אם העיסוק הרב בתורה‪ ,‬הפלפול וגילוי הסברות החדשות אינם מובילים להשלכה מעשית‬
‫ישירה‪ ,‬הרי הם נתיב ייחודי שבאמצעותו יכול כל לומד ולומד לצעוד כדי להתחבר לה' ולגלות את אורו בעולם‪.‬‬
‫בפירושו לסידור 'עולת ראיה' מבאר הרב קוק את ההבדל שבין תורה לתפילה‪ .‬מתוך ההנגדה בין השתיים אנו‬
‫למדים על פעולתה של התורה‪:‬‬
‫התפילה היא מלמטה למעלה‪ ,‬כיצד? מתוך אותו המעין המלא קדושה טבעית‬
‫שבלבנו‪ ,‬הרינו דולים מוציאים את הרגשותינו העדינות מן הכח אל הפועל‪ ,‬מכונים‬
‫לרוממן ולשגבן‪ ,‬לטהרן ולקדשן בקדושת הטהרה העליונה [‪ ]...‬וכמה שיגדל שכלנו‪,‬‬
‫כמה שיזדככו מידותינו [‪ ]...‬ככה זורחים יותר האורות המתגלים בנו על ידי הבעותינו‬
‫התפילתיות [‪]...‬‬
‫ובתורה הננו עוסקים בשילובי חיים מלמעלה למטה‪ .‬מרום פסגת השכל האלוקי‪ ,‬ממקור מחצב‬
‫התורה הננו לוקחים את מנות החיים‪ ,‬והננו ממשיכים אותם בעזוז גודלם המלא כל היש‪ ,‬הגדול‬
‫‪ 28‬ר' חיים מוולוז'ין‪ ,‬נפש החיים‪ ,‬שער ד‪ ,‬פרק ג‪.‬‬
‫‪ 29‬שם‪ ,‬שם‪ ,‬פרק יג‪.‬‬
‫‪ 30‬הראי"ה קוק‪ ,‬אורות התורה‪ ,‬ב‪ ,‬א‪.‬‬
‫ישראל וונדי ‪115‬‬
‫מכל קץ ותכלה‪ ,‬ומשרישים אותם בתוך מעמק טבעיותנו‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫התפילה באה לזכך את נפשו ורצונו של האדם ולקרב אותם אל ה'‪ .‬אין היא תלויה במצוות ובדינים פרטניים‪.‬‬
‫התפילה היא מרחב גדול שבו האדם פועל באמצעות הרגש כדי להתעלות‪ .‬מבחינה זו היא סובייקטיבית‪ ,‬והיא‬
‫מכשירה את האדם להיות כלי לקבלת האור האלוקי‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫לעומתה‪ ,‬נקודת המוצא של התורה היא הקדוש ברוך הוא‪ .‬במתן תורה הוא העניק לנו דרך להתקרב אליו‪ .‬לולי‬
‫נתנּה לנו‪ ,‬לא הייתה פתוחה בפנינו שום דרך לדבוק בו‪ .‬כך אומר ר' יהודה הלוי‪:‬‬
‫‪33‬‬
‫והאמת היא שהמועיל מצד עצמו הוא העניין האלוקי‪.‬‬
‫כביש הגישה אל הקדוש ברוך הוא נסלל רק על ידי הקדוש ברוך הוא עצמו בנתינת התורה והמצוות‪ .‬בלימוד‬
‫התורה אין האדם מבטא את רצונו או משתדל לזככו‪ ,‬אלא הוא מנסה להתעלות למקום שונה ממקומו הקודם‪.‬‬
‫כיוון שהתורה היא הגילוי האלוקי העליון‪ ,‬באמצעות לימודה לשמה ניתן להתעלות מעבר למדרגה האנושית‬
‫הרגילה ולהגיע למדרגה אלוקית‪ .‬התעלות זו מתבטאת גם באופן לימוד התורה‪ .‬כך אמר ריש לקיש‪:‬‬
‫מנין שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם?‬
‫‪34‬‬
‫שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באוהל" (במדבר יט‪ ,‬יד)‪.‬‬
‫גם המשנה מדריכה את לומד התורה להינתק מחיי העולם הזה‪:‬‬
‫ישׁן‪ ,‬וְ ַח ֵּיי ַצ ַער ִּת ְחיֶ ה‪,‬‬
‫ׂשּורה ִּת ְש ֶּׁתה‪ ,‬וְ ַעל ָה ָא ֶרץ ִּת ָ‬
‫ּומיִ ם ַּב ְּמ ָ‬
‫אכל‪ַ ,‬‬
‫ּתֹורה‪ַּ :‬פת ַּב ֶּמ ַלח ּתֹ ֵ‬
‫ַּכְך ִהיא ַּד ְר ָּכּה ֶשׁל ָ‬
‫‪35‬‬
‫ּתֹורה ַא ָּתה ָע ֵמל‪.‬‬
‫ַּוב ָ‬
‫לאור זה מובנים דברי 'נפש החיים'‪:‬‬
‫ולזאת האדם המקבל על עצמו עול התורה הקדושה לשמה לאמיתה‪ ,‬כמו שהתבאר לעיל פי'‬
‫לשמה‪ .‬הוא נעלה מעל כל עניני זה העולם‪ .‬ומושגח מאתו יתברך השגחה פרטית למעלה מהוראת‬
‫הטבעים והמזלות כולם‪ .‬כיון שהוא דבוק בתורה ובהקדוש ברוך הוא ממש כביכול‪ .‬ומתקדש‬
‫בקדושה העליונה של התורה הקדושה שהיא למעלה לאין ערוך מכל העולמות‪ ,‬והיא הנותנת‬
‫החיות והקיום לכולם ולכל הכחות הטבעיים‪ .‬הרי האדם העוסק בה מחיה ומקיים את כולם‬
‫‪36‬‬
‫ולמעלה מכולם‪ .‬ואיך אפשר שתהא הנהגתו מאתו יתברך על ידי הכחות הטבעים?‬
‫ד‪ .‬בין איש לאישה‬
‫עם ההתפתחות הטכנולוגית חלו בדורות האחרונים גם שינויים תרבותיים וחברתיים רבים‪ .‬בניגוד לדורות‬
‫הקודמים‪ ,‬מודגשים היום ערכים כגון הגדרה עצמית‪ ,‬מימוש אישי ומקומו של היחיד בחברה‪ .‬לצד השינויים הללו‪,‬‬
‫חלה תמורה גם בתפיסת מקומה של האישה‪ .‬כמובן‪ ,‬אל ההתפתחות הזאת נלוו דיונים פילוסופיים‪ ,‬פוליטיים‪-‬‬
‫‪ 31‬הראי"ה קוק‪ ,‬עולת ראיה‪ ,‬עמ' יט‪-‬כ‪.‬‬
‫‪ 32‬אמנם סימנים רבים ב'אורח חיים' עוסקים בתפילה ובפרטי דיניה‪ ,‬אך דינים אלו באו לאחר תקנת אנשי כנסת‬
‫הגדולה ומיסודה של התפילה‪ .‬גם אחרי שנתקבעו התפילות‪ ,‬קיים מרחב רב לתפילה אישית‪ .‬יש לציין גם‬
‫כי חלק מההלכות קשורות לאופן העמידה לפני מלך‪ ,‬ולאו דווקא למיסוד התפילה‪.‬‬
‫‪ 33‬ר' יהודה הלוי‪ ,‬ספר הכוזרי‪ ,‬מאמר ראשון‪ ,‬עט‪.‬‬
‫‪ 34‬ברכות סג ע"ב‪.‬‬
‫‪ 35‬אבות פ"ו מ"ד‪.‬‬
‫‪ 36‬נפש החיים‪ ,‬שער ד‪ ,‬פרק יח‪.‬‬
‫‪ 116‬לימוד תורה לנשים‬
‫חברתיים ופסיכולוגיים רבים‪ .‬במאמר זה בחרתי להתמקד במה שעולה מתוך דברי חז"ל בלבד‪ .‬אני מביא בחשבון‬
‫שבין הדעות המרובות הנשמעות בעניין בדורנו ניתן למצוא מאמרים שיתמכו בדבריי או שיחלקו עליהם‪.‬‬
‫לפני שנתמקד בהבדל בין לימוד התורה של האיש לבין לימודה של האישה‪ ,‬נזכיר בקצרה את יחסה של התורה‬
‫לעצם ההבדל בין איש לאישה‪ .‬סוד ידוע הוא שאיש ואישה נבראו שונים זה מזו‪ .‬קיים הבדל בולט בין בריאתו של‬
‫אדם לבריאתה של האישה‪ .‬בבריאת האדם כתוב‪:‬‬
‫‪37‬‬
‫ֹלהים ֶאת ָה ָא ָדם ָע ָפר ִמן ָה ֲא ָד ָמה וַ ּיִ ַּפח ְּב ַא ָּפיו נִ ְׁש ַמת ַחּיִ ים וַ יְ ִהי ָה ָא ָדם ְלנֶ ֶפׁש ַחּיָ ה‪.‬‬
‫וַ ּיִ ֶיצר ה' ֱא ִ‬
‫מחד גיסא‪ ,‬הגבר נוצר מחומר פשוט – מן העפר‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬הקדוש ברוך הוא נפח בו רוח חיים‪ .‬בבריאתה של‬
‫האישה נאמר‪:‬‬
‫‪38‬‬
‫ּשה‪.‬‬
‫ֹלהים ֶאת ַה ֵּצ ָלע ֲא ֶׁשר ָל ַקח ִמן ָה ָא ָדם ְל ִא ָ ׁ‬
‫וַ ּיִ ֶבן ה' ֱא ִ‬
‫האישה נוצרה מחומר חשוב – מן האדם‪ ,‬אך עם זאת לגביה לא מוזכר שהקדוש ברוך הוא נפח בה נשמת חיים‪.‬‬
‫הבדל זה בבריאתו של המין האנושי מתבטא גם במצוות ובפוטנציאל של שכר קיומן‪ .‬במסכת מנחות הגמרא‬
‫דנה בברכות השחר‪ .‬בין היתר היא מזכירה את ברכת 'שלא עשני אישה'‪ 39.‬כך מפרש את הדיון המהרש"א‪:‬‬
‫דבריאת איש ואישה קלים מצד אחד וקשים מצד אחד‪ ,‬דאם יזכו – הרי שכר האיש גדול‬
‫מהאישה‪ ,‬שזכה בהרבה מצוות‪ ,‬שהוא חייב בהן יותר מהאישה‪ .‬וכן בהפך‪ ,‬אם לא יזכו – הרי עונש‬
‫‪40‬‬
‫האיש יותר מעונש האישה‪.‬‬
‫האיש נברא עפר מן האדמה‪ ,‬כלומר מן היסוד השפל והדרוס מכול‪ ,‬אך הקדוש ברוך הוא עצמו יצר בו חיות יש‬
‫מאין והוריד ניצוץ אלוהי לגופו הדומם‪ .‬על כן נוטה האיש לקיצוניות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬האישה נוטה למרכז – חומר‬
‫הגלם שממנו נבנתה‪ ,‬גם כאשר הוא ריק מכל תוכן‪ ,‬הרי הוא צלע חיה‪ ,‬וכשהיא מתעלית‪ ,‬נבנית אותה צלע לאישה‬
‫שלמה‪.‬‬
‫ההבדל בין בריאת האיש לבין בריאתה של האישה מלמד על תכליתו ושלמותו של כל אחד מן המינים‪ :‬על האיש‬
‫להתנתק מן העפר ולדבוק ברוח החיים שּנִ פחה בו‪ .‬עליו להתרחק מעט מהעולם החומרי‪ ,‬כדי שיוכל להפיח‬
‫בעולם ובעצמו רוחניות‪ ,‬ואילו האישה פועלת מתוך החיים עצמם‪ .‬דווקא כיוון שהיא לא באה מהניגודיות בין חומר‬
‫ורוח‪ ,‬אלא מתוך חומר שכבר ניתנו בו חיים‪ ,‬אין היא צריכה ליישב ניגודים‪ ,‬ובכוחה להעלות את העולם כמות‬
‫שהוא לדרגה רוחנית‪.‬‬
‫הבנה זו יכולה לשמש מסגרת להבנת ההבדל בין לימוד התורה של גברים ללימוד התורה של נשים‪.‬‬
‫‪ 37‬בראשית ב‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ 38‬שם ב‪ ,‬כב‪.‬‬
‫‪ 39‬פמיניסטים רבים מתנגחים בהלכה סביב נוסח ברכת 'שלא עשני אישה' שמברך האיש‪ ,‬וברכת 'שעשני‬
‫כרצונו'‪ ,‬שמברכת האישה‪ .‬אף שאין זה עיקר דיוננו‪ ,‬אתייחס לעניין בקצרה‪ ,‬שכן הנושאים קרובים‪ .‬בנושא‬
‫זה נכתבו הסברים רבים‪ ,‬אך לימוד פשט הגמרא וטעם הברכות מגלה שאין קושי כלל‪ .‬ברכות השחר‬
‫מתייחסות אל המעלה הרוחנית‪ ,‬שאליה יכולים להגיע יהודים בכלל ואיש ואישה בפרט‪ .‬תחילה מברכים‬
‫'שלא עשני גוי' כדי להודות לקדוש ברוך הוא‪ ,‬שבחר בנו לעם סגולה‪ .‬אחר כך מברכים האיש והאישה על‬
‫המעלה המיוחדת של כל אחד מהם‪ .‬סגולתו הייחודית של האיש כרוכה בריבוי המצוות שבהן הצטווה‪ .‬כמו‬
‫כל עניין כמותי‪ ,‬ניתן לעמוד גם על נושא זה ביחס למושא אחר‪ .‬לפיכך מברך האיש 'שלא עשני אישה'‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬מעלתה של האישה היא מעלה עצמית‪ ,‬המתקשרת לזיכוך הרצון‪ ,‬כפי שנזכר ושעוד יתבאר‬
‫בהמשך‪ .‬משום כך היא מברכת 'שעשני כרצונו'‪ .‬ראו את הסברו של הרב קוק בסידורו 'עולת ראיה'‪ ,‬היורד‬
‫לשורש ההבדלים שבין איש ואישה‪.‬‬
‫‪ 40‬מהרש"א‪ ,‬מנחות מג ע"ב‪.‬‬
‫ישראל וונדי ‪117‬‬
‫ה‪ .‬אישה ולימוד תורה‬
‫שוב נזדקק להבחנה בין לימוד תורה לבין תפילה‪ ,‬והפעם לשם ביאור מקומה של האישה ביחס ללימוד תורה‪.‬‬
‫הגמרא לומדת רבים מדיני התפילה מתפילתה של אישה – תפילת חנה‪:‬‬
‫אמר רב המנונא‪:‬‬
‫כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה [=כמה הלכות גדולות יש לשמוע מאותם‬
‫פסוקים של חנה]‪:‬‬
‫"וחנה היא מדברת על לבה" (שמואל א' א‪ ,‬יג) – מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו‪.‬‬
‫"רק שפתיה נעות" – מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו‪.‬‬
‫יּׁשמע" – מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו‪.‬‬
‫"וקולה לא ָ‬
‫‪41‬‬
‫"ויחשבה עלי לשכורה" – מכאן ששכור אסור להתפלל‪.‬‬
‫ייתכן שלימוד דיני התפילה דווקא מאישה מלמד על קשר מיוחד בין האישה לבין התפילה‪ .‬קשר זה מובן לאור‬
‫ההבדל שעלה מהאופנים השונים שבהם נבראו האיש והאישה‪ .‬כפי שאמרנו‪ ,‬עבודתה הרוחנית של האישה‬
‫היא העלאתו של החומר לעבר הרוח‪ ,‬עבודה המתרחשת בתפילה – בביטוי הרצון הפנימי והוצאתו מהכוח אל‬
‫הפועל‪.‬‬
‫לעיל הזכרנו מקורות אחדים המתייחסים אל הקשר בין אישה ללימוד תורה‪ .‬עתה נבקש לשאול עליהם שאלות‬
‫ולהעמיק בהם‪ .‬כך נאמר במדרש‪:‬‬
‫"כה תאמר לבית יעקב" – אלו הנשים‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬אמור להם ראשי דברים שהם יכולות לשמוע‪.‬‬
‫"ותגיד לבני ישראל" – אלו האנשים‪.‬‬
‫אמר לו‪ :‬אמור להם דקדוקי דברים שהם יכולין לשמוע‪.‬‬
‫דבר אחר‪ :‬למה לנשים תחילה? – שהן מזדרזות במצוות‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫דבר אחר‪ :‬כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה‪.‬‬
‫כמעט כל שורה במדרש זה דורשת ביאור‪ :‬מה ההבדל בין תכני הדברים שנאמרו לנשים לבין אלו שנאמרו‬
‫לגברים? מדוע הביא המדרש שני טעמים להקדמת הנשים בפסוק? ומה ההבדל בין שני הטעמים הללו?‬
‫לעיל הזכרנו גם את מצוות הקהל‪ ,‬המצווה שבה נצטווינו להקהיל את העם – גברים‪ ,‬נשים וטף – סביב התורה‪.‬‬
‫"הקהל את העם האנשים והנשים והטף" –‬
‫‪43‬‬
‫אם אנשים באים ללמוד‪ ,‬נשים באות לשמוע‪ ,‬טף למה באין? – כדי ליתן שכר למביאיהן‪.‬‬
‫מה ההבדל בין לימוד התורה לבין שמיעתה?‬
‫במקום אחר שואלת הגמרא על זכויותיהן של הנשים‪:‬‬
‫נשים במאי זכיין [=נשים במה זוכות]?‬
‫באקרויי בנייהו לבי כנישתא‪ ,‬ובאתנויי גברייהו בי רבנן‪ ,‬ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן‬
‫‪ 41‬ברכות לא ע"א‪.‬‬
‫‪ 42‬שמות רבה פרשה כח ב‪.‬‬
‫‪ 43‬חגיגה ג ע"א‪.‬‬
‫‪ 118‬לימוד תורה לנשים‬
‫[=בהבאת בניהן לקרוא בבית הכנסת‪ ,‬ובהבאת בעליהן ִלשנות בבית המדרש ובהמתנה לבעליהן עד‬
‫‪44‬‬
‫שהם באים מבית המדרש]‪.‬‬
‫שאלת הגמרא‪ ,‬ובוודאי התשובה עליה‪ ,‬מעוררות תמיהה גדולה‪ :‬במה נשים זוכות? – הרי הן חייבות כמעט בכל‬
‫המצוות שגברים חייבים בהן?! וגם אם יש מקום לשאלה זו‪ ,‬מה משמעותה של התשובה המצומצמת כל כך?‬
‫האם זכויותיהן של נשים מתמצות בהבאת בניהן ללמוד מקרא‪ ,‬בשליחת בעליהן לשנות ובהמתנה לשיבתם‬
‫בלבד?!‬
‫התשובה לשאלות אלו טמונה בהבדל שעליו עמדנו בין תפקידי האיש והאישה בעולם‪ .‬כפי שראינו‪ ,‬כדי להשיג‬
‫את מעלת התורה‪ ,‬שהיא מעל ומעבר לעולם‪ ,‬יש "למות באהלּה"‪ .‬ערכו ושכרו של תלמוד תורה קיים באופן‬
‫עצמאי‪ ,‬ואינו תלוי בהשלכות המעשיות של תכניה‪ .‬העיסוק בה‪ ,‬העיון והעלאת הסברות בפלפול מצריך ניתוק‬
‫מהעולם הזה והתעלות באמצעות הכוח השכלי ההולמת את דרגת האיש‪ .‬האישה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אינה מצֻ ווה‬
‫ללמוד תורה לשם תורה‪ .‬עליה ללמוד את מה שישפיע על עולם העשייה‪.‬‬
‫שוני זה מתבטא באופן שבו נצטוו הגברים והנשים‪ :‬יש לומר לנשים "ראשי דברים שהם יכולות לשמוע"‪ ,‬כלומר‬
‫את עיקר הדינים ואת ההלכה למעשה‪ .‬לגברים אין די בראשי דברים‪ .‬עליהם להכיר את כל הדקדוקים‪ ,‬ואפילו‬
‫הם רחוקים מהמציאות‪ .‬הגברים מצווים על עצם הלימוד‪ ,‬ומשום כך כל פרט בתלמודם חשוב‪.‬‬
‫מדוע הוקדמה הזכרת האמירה לנשים בפסוק? בתשובתם מלמדים חז"ל על חשיבותה הגדולה של התורה‬
‫בזיקה לנשים דווקא‪ .‬אמנם התורה באה להוריד את האלוהות לארץ‪ ,‬אבל אי אפשר כלל להגיע אל האלוהות‬
‫בלי ההתעלות לקראתה מתוך עולם החומר‪ .‬הנשים הן החיות את העולם החומרי כמות שהוא‪ ,‬והן המעלות אותו‬
‫בהזדרזותן במצוות‪ .‬בלי הנתיב העולה מלמטה‪ ,‬אין דרך להוריד תורה מלמעלה‪.‬‬
‫ואולם בתשובה זו שמשיבים חז"ל‪ ,‬עדיין אין די‪ ,‬שכן עם כל חשיבותן של מצוות‪ ,‬קיים הבדל איכותי בין תורה‬
‫ומצוות‪ .‬על כן באה התשובה השנייה במדרש‪ ,‬ואומרת כי גם בלימוד עצמו יש לנשים חלק ונחלה – הן מוזכרות‬
‫תחילה‪ ,‬כדי שינהיגו את בניהן לתורה‪ .‬בין האם לבנה מתקיים קשר מיוחד‪ ,‬שבבסיסו דאגה חומרית פשוטה‪ ,‬אך‬
‫הוא עמוק לאין ערוך‪ .‬האם נשאה את עוברּה תשעה חודשים ברחמּה‪ ,‬היניקה אותו וגידלה אותו‪ ,‬ומתוך חיבור‬
‫שורשי זה‪ ,‬היא יכולה ליצור בו את האפשרות להתעלות‪ .‬מעין זה כותב גם המהר"ל‪:‬‬
‫ביאור מדרש זה‪ ,‬שהשם יתברך היה נוהג עם כל אחד ואחד כפי הראוי‪ .‬ולפיכך הנשים שנקראו‬
‫"בית" בכל מקום‪ ,‬כתיב "תאמר"‪ ,‬שהוא לשון רכה‪ ,‬שלא יאמר להם דקדוקי דברים‪.‬‬
‫אבל לאנשים יאמר דקדוקיהן‪ ,‬וזהו אמירה שלמה‪ .‬ולכך כתיב "ותגיד" ביו"ד‪ ,‬רצה לומר אמירה‬
‫שלמה‪.‬‬
‫ולנשים תחילה‪ ,‬מפני שהם ראשון לקבל יותר מן האנשים‪ ,‬כי הקרוב אל החומר הוא מקבל‪ ,‬כאשר‬
‫ידוע כי החומר מוכן לקבלה‪ ,‬וכמו שביארנו כמה פעמים‪.‬‬
‫והנשים הם חומריים ביותר‪ ,‬ולכך הם מוכנים אל הקבלה‪ .‬ובשביל זה סדר העניין נותן‪ ,‬כי אשר‬
‫הוא ממהר לקבל‪ ,‬הוא יותר קודם ממי שהוא מאחר‪ .‬לכך הקדים הנשים תחילה‪ .‬וזה שאמר שהם‬
‫מזרזות במצוות‪ ,‬דהיינו שמקבלים המצוות עליהן‪.‬‬
‫דבר אחר‪ :‬בשביל שהנשים הם התחלה לתורה‪ .‬ועם שאינן בני תורה‪ ,‬הם התחלה לתורה‪ ,‬שהם‬
‫‪45‬‬
‫מוליכין את בניהן לתורה‪.‬‬
‫‪ 44‬ברכות יז ע"א‪.‬‬
‫‪ 45‬ר' יהודה ליוואי בן בצלאל מפראג‪ ,‬תפארת ישראל‪ ,‬פרק כח‪.‬‬
‫ישראל וונדי ‪119‬‬
‫ההבדל בין האיש והאישה גורר גם הבדל בין המעשים השונים שהם עושים במצוות הקהל‪ :‬האיש בא ללמוד‪,‬‬
‫שהרי המעלה שאליה הוא שואף היא לימוד לשמה‪ .‬האישה‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬באה לשמוע‪ .‬לא מוטל עליה ללמוד‬
‫תורה לשם הלימוד‪ ,‬אלא לשמוע ולקבל את דיני המצוות‪ ,‬בבחינת 'נעשה ונשמע'‪.‬‬
‫מסיבה זו שואלת הגמרא במה זוכות הנשים‪ .‬ברור שלאישה זכויות רבות במצוות הרבות שהיא מקיימת‪ ,‬אך‬
‫הגמרא שואלת כיצד קונות הנשים את המעלה המיוחדת של תורה‪ ,‬מעלה שהיא מעבר לעולם הזה‪ .‬בתשובתה‬
‫מדגישה הגמרא את ייחודה של האישה – בפעולתה מתוך העולם הזה כדי להגדיל תורה‪ ,‬בשליחת בניה ובעלה‬
‫ללמוד ובהמתנה לשובם‪ .‬האישה היא היוצרת את הדחיפה מלמטה‪ ,‬והיא המכילה את הידיעה שהדבר כרוך גם‬
‫‪46‬‬
‫בניתוק מסוים מהעולם הזה‪ .‬היא נותרת בבית‪ ,‬ממתינה ובונה אותו בדרכה הייחודית‪.‬‬
‫ו‪ .‬כאילו מלמדה תפלות‬
‫לאחר שעמדנו בקצרה על משמעויותיו של לימוד התורה ועל משמעות ההבדל בין איש לאישה‪ ,‬נשוב להסביר‬
‫את דברי ר' אליעזר שבהם פתחנו‪ .‬ניתן לומר כי ר' אליעזר מתייחס רק ללימוד תורה לשם התורה עצמה ולא‬
‫ללימוד לצורך קיום מצוות‪ .‬על הכול מוסכם שהאישה יכולה וחייבת ללמוד את הדינים השייכים לה‪ .‬המחלוקת‬
‫מתייחסת רק ללימוד של מה שמעבר לדינים‪ .‬כמו שראינו‪ ,‬חלוקות הדעות לגבי השאלה אם לימוד לצורך קיום‬
‫מעשי בלבד מוגדר כלימוד תורה‪ ,‬או שאין בו אלא אמצעי לקיום שאר מצוות‪.‬‬
‫ר' אליעזר סובר שכיוון שאישה אינה חייבת בלימוד תורה‪ ,‬מי שמלמד את בתו תורה לשם לימוד מלמדה תפלות‪.‬‬
‫שם עצם זה בא מן התואר 'תפל'‪ ,‬כלומר דבר שאין בו טעם‪ .‬אמירה זו‪ ,‬כפשוטה‪ ,‬מתמיהה‪ :‬כיצד ניתן לומר‬
‫בצורה בוטה כל כך שלימוד התורה חסר טעם? ואולם יש לדייק בגמרא‪ .‬נאמר שם "כאילו מלמדה תפלות"‪ .‬תורת‬
‫אלוהים אינה עלולה להיפגם‪ ,‬חלילה‪ ,‬מלימוד זה או אחר‪ ,‬אבל מבחינת המעלה הרוחנית שהאישה יכולה לקנות‪,‬‬
‫הרי זה כאילו למדה דבר חסר טעם ומשמעות‪ .‬ביסודה של אמירה זו ההבנה שמקורן של המצוות והתורה אינו‬
‫בנו‪ ,‬אלא בקדוש ברוך הוא‪ ,‬ולכן ללא ציווי‪ ,‬אין טעם ואין שכר‪.‬‬
‫לחילופין אפשר לפרש את תשובת הגמרא כאומרת שיש טעם בלימוד התורה לנשים‪ .‬עצם השימוש בביטוי‬
‫"כאילו מלמדה תפלות"‪ ,‬משמעו שאין זו תפלות גמורה‪ ,‬והאישה תזכה אף בשכר על תלמודה‪ .‬אמנם אין שכרה‬
‫דומה לשכרו של האיש הלומד תורה‪ ,‬שכן "גדול המצֻ ווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה"‪ 47,‬אך יש ערך גם‬
‫במעשים חיוביים שבהם לא נצטווינו‪.‬‬
‫הסבר זה שונה מגישותיהם של רש"י והרמב"ם‪ ,‬אך נראה שהוא מתאים לדברי התוספות‪:‬‬
‫ירושלמי דבן עזאי דלא כר' אלעזר בן עזריה‪ ,‬דדריש (חגיגה דף ג‪'" ).‬הקהל את העם האנשים‬
‫והנשים והטף' – אנשים באו ללמוד‪ ,‬נשים לשמוע‪ "...‬ונראה דפירש דמצוה לשמוע הנשים‪ ,‬כדי‬
‫שידעו לקיים מצוה‪ ,‬ולא משום שידעו שזכות תולה‪ .‬מטרונה שאלה את ר' אלעזר‪ :‬מפני מה חטאו‬
‫אחת במעשה העגל‪ ,‬והן מתין בה ג' מיתות? אמר לה‪ :‬אין אשה חכמה אלא בפלך‪ .‬אמר לו הורקנוס‬
‫‪ 46‬הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא אשתו של ר' עקיבא‪ .‬במסכת נדרים נ ע"א מסופר ששלחה אותו לבית‬
‫המדרש‪ ,‬ושאחרי עשרים וארבע שנות לימוד‪ ,‬אומר עליה ר' עקיבא לתלמידו‪" :‬הניחו לה‪ ,‬שלי ושלכם – שלה‬
‫הוא!"‬
‫‪ 47‬בבא קמא לח ע"א; שם פז ע"א; עבודה זרה ג ע"א‪.‬‬
‫‪ 120‬לימוד תורה לנשים‬
‫בנו‪ :‬בשביל שלא להשיבה דבר אחד מן התורה אבדת ממני ג' מאות כור מעשר בכל שנה‪ .‬אמר‬
‫‪48‬‬
‫לו‪ :‬יישרפו דברי תורה ולא ימסרו דברי תורה לנשים‪.‬‬
‫התוספות מקשים על כך שדברי ר' אליעזר בן עזריה אינם מתיישבים עם דרשת הגמרא במצוות הקהל‪ ,‬דרשה‬
‫שכנראה נתקבלה להלכה‪ .‬מתשובתם עולה ההבחנה בין לימוד לצורך קיום מצווה לבין לימוד מופשט‪ .‬בהמשך‬
‫הם מביאים מעשה בר' אלעזר‪ ,‬שסירב לענות לאישה על שאלה המתייחסת לתורה‪ ,‬שאין לה השלכה מעשית‪.‬‬
‫הבחנה זו מופיעה גם בראשונים ובאחרונים‪ .‬נצטט שני מקורות בעניין זה‪:‬‬
‫חייב אדם ללמוד לבנותיו המצוות‪ ,‬כגון פסקי הלכות‪ .‬ומה שאמרו שהמלמד לאשה תורה כאלו‬
‫מלמדה תיפלות זהו עומק תלמוד וטעמי המצוות וסודי התורה – אותן אין מלמדין לאשה ולקטן‪,‬‬
‫אבל הלכות מצוות ילמד לה‪ ,‬שאם לא תדע הלכות שבת‪ ,‬איך תשמור שבת?! וכן כל מצוות כדי‬
‫לעשות להיזהר במצוות‪ .‬שהרי בימי חזקיה מלך יהודה אנשים ונשים גדולים וקטנים ידעו אפילו‬
‫‪49‬‬
‫טהרות וקדשים‪ .‬וזהו "הקהל את העם האנשים והנשים והטף"‪.‬‬
‫דגם במצוות שנוהגות בהן‪ ,‬אין בהם מצוות תלמוד תורה כלל כמו דהווי באנשים‪ .‬דבאנשים הווי‬
‫הלימוד מצוות עשה‪ ,‬וכמו הנחת תפילין‪ ,‬וכשלומד מקיים מצוות עשה‪ .‬וגם במצוות שאין נוהגין‬
‫בו‪ ,‬מכל מקום מחויב ללמוד משום מצוות עשה דתלמוד תורה‪ .‬אבל בנשים אין בלימודם שום‬
‫מצווה כלל מצד עצמו‪ ,‬רק הסמ"ג [=ספר מצוות גדול] כתב דמכל מקום מחויבים ללמוד מצוות‬
‫הנוהגות בהן‪ ,‬כדי שתדע היאך לקיימם‪ .‬וזהו דמחלק בחגיגה‪ :‬אנשים באים ללמוד‪ ,‬נשים באות‬
‫לשמוע [‪ ]...‬אבל הלימוד בעצמו לא הווי שום מצווה כלל אצלם‪ ,‬ואם כבר בקיאה היא בדינים‬
‫‪50‬‬
‫שלה‪ ,‬ויודעת היאך לעשות‪ ,‬שוב אינה צריכה ללמוד עוד‪ ,‬אפילו להסמ"ג‪.‬‬
‫ז‪ .‬שיטת הרמב"ם‬
‫כפי שראינו‪ ,‬הרמב"ם פסק להלכה כר' אליעזר‪ ,‬אבל לא באופן מוחלט‪ :‬אישה שלמדה תורה‪ ,‬תקבל על כך‬
‫שכר‪ ,‬אבל שכרה אינו שווה לשכר האיש‪ .‬למרות זאת‪ ,‬ציוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה‪ ,‬שמא תוציא‬
‫דברי תורה לדברי הבאי‪ .‬הרמב"ם גם מבחין בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה‪ ,‬למרות שחילוק זה אינו מופיע‬
‫בגמרא‪.‬‬
‫ברוח דברינו נראה כי הרמב"ם אינו מתייחס ללימוד דיני המצווה אלא ללימוד לשם הלימוד‪ .‬הקדוש ברוך הוא לא‬
‫ייעד לאישה לימוד כזה‪ ,‬ולכן אין שכרה כשכר האיש‪ .‬מסיבה זו יכלו חז"ל לגזור שאדם לא ילמד את בתו תורה‪,‬‬
‫שהרי מראש לא צֻ וותה‪ .‬ייתכן שחששם של חכמים‪ ,‬שמא נשים יוציאו דברי תורה לדברי הבאי‪ ,‬נובע מאופייה‬
‫המופשט של התורה ומן הסברות המופיעות בה‪ ,‬הנוגדות לעתים את האינטואיציה‪ .‬מתוך כך עלולות הנשים‬
‫להגיע להבנות מוטעות‪ .‬באופן עמוק יותר ניתן לנעוץ את החשש הזה בעצם העובדה שנשים לא צֻ וו ללמוד‬
‫תורה‪.‬‬
‫המהר"ל כותב כי את ידיו של מי שמלמד תורה לאחרים עלולים להרפות שני חששות‪ :‬שמא הוא עצמו לא יבין‬
‫את התורה כראוי‪ ,‬ושמא תלמידיו לא יבינו את מה שהוא מלמדם‪ .‬כיצד ניתן להתגבר על חששות אלה?‬
‫‪ 48‬תוספות לסוטה כא ע"ב‪ ,‬ד"ה בן עזאי‪.‬‬
‫‪ 49‬ר' יהודה החסיד‪ ,‬ספר חסידים‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬ירושלים תשי"ז‪ ,‬סי' שיג‪.‬‬
‫‪ 50‬ר' יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק‪ ,‬בית הלוי‪ ,‬ח"א‪ ,‬סי' ו‪.‬‬
‫ישראל וונדי ‪121‬‬
‫אמנם להינצל מזה כאשר יכוון מעשיו אל ה' יתברך אשר הוריש אל האדם התורה והחכמה‪ ,‬גם‬
‫‪51‬‬
‫עתה ייתן לו תורתו וידריך אותו בנתיבות אמת‪ ,‬כי מאתו תצא תורה‪.‬‬
‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שנתן לנו את התורה‪ ,‬הוא אשר יסייע ללומדיה להידבק בו‪ ,‬להבין בעצמו את התורה כראוי‬
‫ולהורותה לתלמידיו‪ ,‬כך שאף הם לא ישגו בה‪ .‬אולם ייתכן שבסיוע מיוחד זה יזכה רק מי שמצֻ ווה ללומדה‪.‬‬
‫עיון בהבדל שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה יראה שביסודה מותאמת התורה שבעל פה דווקא לאופיו‬
‫של הגבר‪ .‬כך כותב הרב קוק‪:‬‬
‫(א) תורה שבכתב אנו מקבלים על ידי הציור היותר עליון ויותר מקיף שבנשמתנו [‪ ]...‬דואים אנו‬
‫על ידה למעלה מכל היגיון ושכל‪ ,‬חשים אנו את רוח אלקים עליון מרחפת עלינו‪ ,‬נוגעת ואינה‬
‫נוגעת [‪]...‬‬
‫בתורה שבעל פה אנו יורדים כבר אל החיים‪ ,‬אנו חשים שהננו מקבלים את האורה העליונה בצנור‬
‫השני שבנשמה‪ ,‬בצנור המתקרב לחיי המעשה [‪]...‬‬
‫‪52‬‬
‫(ג) יניקת תורה שבעל פה היא בגניזו מן השמים ובגילוי מהארץ‪...‬‬
‫התורה שבכתב היא כה גבוהה‪ ,‬שכמעט אין לבן אנוש נגיעה בה‪ .‬לא ניתן לצמצם תורה עליונה זו למידתו של‬
‫האיש דווקא‪ ,‬וכמובן אין לחשוש להוצאתה לדברי הבאי‪ ,‬שהרי לא בני האדם הם הפועלים בה והקובעים את‬
‫דיניה‪ .‬לעומתה‪ ,‬התורה שבעל פה מחברת בין העולם העליון לבין העולם הזה‪ .‬בכוחם של בני האדם לפרשּה‬
‫ולקבוע את הלכותיה‪ 53.‬היא מחברת את המעלה הנשגבה והמופשטת של התורה שבכתב לעולם המעשה‪.‬‬
‫תכונה זו של התורה שבעל פה הולמת את אופיו של האיש‪ .‬התורה שבעל פה יונקת בסתר מן השמים‪ ,‬בדומה‬
‫לנשמת החיים שהקדוש ברוך הוא נפח באדם; ובגלוי יונקת היא מן הארץ‪ ,‬בדומה לעפר מן האדמה שהוצבר‬
‫לגופו של אדם‪.‬‬
‫ח‪ .‬הלכה למעשה‬
‫בימינו רבו הפוסקים שהתירו לאישה ללמוד תורה‪ .‬ה'חפץ חיים' כתב שבימינו נשים יכולות ללמוד‪ 54,‬והאדמו"ר‬
‫ר' קלונימוס קלמיש מפיאסצנה אמר בהספדה של אשתו‪ ,‬שלמדה תורה כמעט בכל יום‪ 55.‬כאן נביא את דברי‬
‫הרב זלמן סורוצקין זצ"ל‪:‬‬
‫‪ 51‬תפארת ישראל‪ ,‬ההקדמה‪.‬‬
‫‪ 52‬אורות התורה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 53‬בעניין כוחם של חכמים לגבי התורה שבעל פה ראו סוגיית תנורו של עכנאי (בבא מציעא נט)‪ ,‬וכן דברי‬
‫רבא‪" :‬כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה‪ ,‬ולא קיימי מקמי גברא רבה‪ ,‬דאילו בספר תורה כתיב 'ארבעים' ואתו‬
‫רבנן בצרו חדא" [=כמה טיפשים שאר אנשים העומדים מלפני ספר תורה‪ ,‬ואינם עומדים לפני אדם חשוב‪,‬‬
‫שהרי בספר תורה כתוב 'ארבעים (יכנו)' ובאו חכמים והפחיתו מכה אחת] (מכות כב ע"ב)‪.‬‬
‫‪ 54‬ר' ישראל מאיר הכהן מראדין‪ ,‬ליקוטי הלכות‪ ,‬סוטה כא‪.‬‬
‫‪ 55‬ר' קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה‪ ,‬דרך המלך‪ ,‬עמ' תמה‪ .‬לא ברור עד כמה יש לראות בדברי הספד אלו‬
‫הוראת הלכה למעשה‪ ,‬ועד כמה מדובר כאן בתיאורה של אישה יחידת סגולה‪ ,‬כמו ברוריה ונשים למדניות‬
‫חריגות שקמו בעם ישראל לאורך הדורות‪.‬‬
‫‪ 122‬לימוד תורה לנשים‬
‫לא רק שמותר ללמד תורה ויראת שמים לבנות בדורנו זה‪ ,‬אלא חיוב גמור יש בזה‪ ,‬ומצוה רבה‬
‫לייסד בתי ספר לבנות [‪ ]...‬רק בתורה שבעל פה בעיון ובפלפול אמרו "כל המלמד את בתו‬
‫‪56‬‬
‫תורה‪ "...‬אפילו תורה שבעל פה מותרת אישה ללמוד המסקנה האחרונה בלא קושיות ופירוקים‪.‬‬
‫האחרונים מעלים מספר סברות להיתר ואף לחובה ללמד תורה לבנות‪ ,‬בעקבות התמורה שעברה השכלתן‬
‫הכללית של הנשים בדורות האחרונים‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬במקרים רבים אין ההלכה נוטה כלל להשתנות בעקבות שינויים חברתיים ותרבותיים‪ .‬גדולי ישראל לרוב‬
‫אינם רואים בעין יפה היענות לשינויים כאלה‪ .‬אם כך‪ ,‬כיצד מתירים הפוסקים לבנות ללמוד תורה בשל תמורות‬
‫הזמן? בעבר לא היו האמונה וקיום אורח החיים היהודי תלויים בידיעה ובהשכלה‪ .‬רבים לא ידעו קרוא וכתוב‪ ,‬לא‬
‫ידעו את טעמי המצוות‪ ,‬ובוודאי לא הכירו את הספרים הרבים שעוסקים ביסודות האמונה‪ ,‬ובפשטותם לא היה‬
‫מכשול לעצם קיום המצוות ולאמונתם התמימה‪ .‬בימינו‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬איננו עושים מעשים בלא סיבה‪ .‬מעשינו‬
‫קשורים באופן הדוק לעיון המושכל שלנו‪ .‬שינוי תרבותי זה משפיע כמעט על כל צדדיהם של החיים; קל וחומר‬
‫שישפיע על האמונה ועל אורח החיים הדתי‪ .‬גם הלימוד שאינו קשור ישירות למצוות מכיל חלקים החיוניים‬
‫לעשייה‪ .‬ההלכה הכללית לא השתנתה‪ ,‬אבל לימוד שבעבר נתפס כמופשט‪ ,‬נחשב היום כבסיס חיוני לקיום‬
‫מצוות התורה‪ .‬משום כך ברור כי האישה דהאידנא צריכה ללמוד לשם ביסוס אורח החיים היהודי שלה‪.‬‬
‫אסיים בסיוג ההוראה הזאת באמצעות הנחייתו של ר' חיים מוולוז'ין שהובאה לעיל‪ :‬למרות חשיבותו של לימוד‬
‫תורה לנשים‪ ,‬חשוב להימנע מעשיית התורה עטרה להתגדל בה‪ ,‬ושהלימוד לא יישא אופי קנטרני‪ ,‬גאוותני‬
‫ודווקאי‪ ,‬שמאחוריו עומדת האמירה שגם נשים יכולות ללמוד‪ .‬כל הדיבור בדברי תורה יהיה לשם התורה‪ ,‬לדעת‬
‫ולהבין ולהוסיף לקח‪.‬‬
‫ישראל וונדי בנו של דוד וונדי‪ ,‬עובד ‪ NDS‬משנת ‪ ,2005‬למד בישיבה לצעירים של ישיבת‬
‫מרכז הרב‪ ,‬ולאחר מכן בישיבת בית אל‪ ,‬בה גם הוסמך לרבנות‪ .‬את שירותו הצבאי עשה‬
‫בחטיבת גבעתי‪ .‬לומד באוניברסיטה הפתוחה פסיכולוגיה ומחשבים לקראת תואר ראשון‬
‫ובמקביל משמש כעוזר פרלמנטרי ופועל לקידומם של גרעינים תורניים‪ .‬חיבר את הספר‬
‫'תשובות מספר הכוזרי'‪ ,‬ופרסם מאמרים רבים בכתבי עת ועלונים‪ .‬נשוי לשרה חיה ואב‬
‫לשניים‪.‬‬
‫‪ 56‬ר' זלמן סורוצקין‪ ,‬שו"ת מאזניים לתורה‪ ,‬ח"א‪ ,‬סי' מב‪.‬‬
‫ישראל וונדי ‪123‬‬