השימוש בחצובות כיריים ותנורים בדברי לפסח ולבשר וחלב
בדברי השימוש בחצובות כיריי ותנורי לפסח ולבשר וחלב ממורנו הרב יצחק מרדכי הכהן רובין שליט"א דרשת שבת הגדול תשס"ז השימוש בחצובות כיריי ותנורי לפסח ולבשר וחלב טע של מאכלי יכול לעבור ממאכל לכלי ומכלי אל כלי אחר ,וא המאכל הוא אסור או שהוא בשרי וטעמו עובר למאכל או לכלי אחר שהוא חלבי נמצא שיש לפנינו תערובת של איסור או של בשר וחלב ,ומצינו כמה דרכי בה הטע עובר] :א[ .על ידי שהמאכל עצמו או רוטבו נופלי אל תו מאכל אחר או לסיר אחר] .ב[ .א המאכל מתבשל בסיר והאדי היוצאי מ המאכל נפגשי במכסה הסיר או בכלי אחד וזהו הנקרא בלשונות הפוסקי "זיעה"] .ג[ .א מאכל נמצא בתו תנור ע מאכל אחד ושניה מגולי פעמי שריחו של מאכל אחד עובר למאכל השני והוא הנקרא בלשונות הפוסקי "ריחא". והנה בכל אחד מהדרכי הנ"ל ישנ פרטי רבי ואופני שוני וג מצינו בדיני אלו מחלוקות בי גדולי הפוסקי ולפי שהרבה מהמציאויות במטבח נוגעי לדיני אלו ,וכגו די החצובות שעליה מונחי סירי בשרי וחלביי וכ סירי חמ! ובא להשתמש בה במי שכנגדו או בפסח .וכ הדבר נוגע לשימוש בתנורי לבשרי או חלבי וכ להכשר התנורי ,ראינו לדו בדברי ולפרט ]ישנ עוד פרטי רבי שאי"ה נפרט במקו אחר[ ויש לידע שכל הדברי שיבואו להל ה בגדר מו"מ והצעת דברי בעלמא )ההכרעה בזה מסורה לגדולי ההוראה שליט"א(. השימוש בכיירי ]המופעלות ע"י גז[ לפסח ולכל השנה בכיריי המצויי הפועלי על ידי אש ישנ כמה מקומות חלוקי] :א[ .חצובה ]בלע"ז "דרייפוס"[ שעליה מונחי הסירי] .ב[ .המבערי – שמה יוצאת האש] .ג[ .המשטח מתחת המבערי ]המצופה באמייאל[. דיני החצובה א .הרמ"א בהלכות פסח סי' תנ"א סו"ס ד' העתיק לדינא את דברי המהרי"ל שחצובה צריכה ליבו ,וכתב ע"ז המשנ"ב וז"ל חצובה ,הוא כלי שיש לו ג' רגלי ומעמידי עליה קדירה או מחבת בתנור על האור כל השנה וא רוצה להשתמש בה בפסח צרי ללבנה באור לפי שלפעמי נשפ עליה עיסה ונבלע בה טע חמ! ע"י האור ,וזהו רק לכתחילה משו חומרא דחמ! דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו אי יוצאת הבליעה מזו לזו כמבואר ביור"ד סי' צ"ב ס"ח וג יש לתלות שא& א נשפ כבר נשר& והל לו כיו שבכל שעה הוא על האש וע"כ בודאי די לזה בליבו קל ובדיעבד א& א נשתמש עליו בלי ליבו כלל ג"כ אי לאסור ,עכ"ד. ומבואר מדברי המשנ"ב בש גדולי הפוסקי דמדינא לא היתה צריכה החצובה הכשר כלל ,הואיל ואי בליעה יוצאת מקדרה בלי רוטב וכיו שהחשש הוא שמא תצא בליעה מהחצובה אל הסיר המונח על גביה א"כ אי לחוש לזה ,וטע נוס& להתיר דא& א נשפ יש לתלות שכבר נשר& והל לו כיו שהחצובה בכל שעה על האש .והיות ויש לדו בדברי המשנ"ב הנ"ל בכמה אנפי ראינו לברר את הדברי וכדלהל] .א[ .כיצד החובה בולעת ]ב[ .מה ה האפשרויות שהבליעה שנמצאת בחצובה תעבור אל הכלי המונחי על גבה] .ג[ .כיצד סדר ההכשרה של החצובה כיצד החצובה בולעת ב .בראשונה עלינו לברר כיצד החצובה בולעת ,והנה באופ שסיר שמונח בתוכו מרק בשרי או מרק חמ! גולש והרוטב נשפ על גבי החצובה נמצא שהחצובה בלועה כעת ממה שנשפ על גבה ,וטע זה שנבלע בחצובה עלול לעבור לסירי אחרי שיונחו על גבי חצובה .ג תתכ מציאות בה יבשלו בסיר בשרי והוא יגלוש ושוב יבשלו בסיר חלבי וג הוא יגלוש ונמצא שהחצובה בלועה מבשר וחלב ג יחד .עוד יתכ שחתיכות בשר או חמ! שה בעי יפלו על גבי החצובה וישארו דבוקי בה כ שממשות בעי תהיה על גבי החצובה .עוד יתכ שרוטב יגלוש על גבי החצובה ולא יבלע בתוכה אלא ישאר דבוק בה .ובכל זה יש לברר ג א הבליעה היא בת יומא או שאינה בת יומא וכ מה דינא לעני חמ! ולעני בשר וחלב וכד'. ובמשנ"ב ש כתב בטע השני להא דלא חוששי לבליעות שבחצובה דיש לתלות שא& א נשפ כבר נשר& והל לו כיו שבכל שעה הוא על האש ,ויש לעיי בכוונתו ,הא כתב זאת כסברא העומדת בפני עצמה או רק בצירו& להא שכתב בתחילה דמדינא אי בלוע יוצא מכלי לכלי בלי רוטב .עוד יל"ע למה כתב המשנ"ב שצרי ללב בליבו קל ,ואמאי לא נימא דכיו שהחצובה נמצאת כל הזמ על האש זהו גופא יחשב כליבו קל, שהרי מסתבר דחצובה שנמצאת בתנור על גבי האש חומה גבוה והוא בדרגה שקש נשר& עליו מבחו! ,וא חו האש שור& את הבלוע נימא ג שיעשה ליבו קל לחצובה. שבת הגדול תשס"ז -השימוש בחצובות כיריים ותנורים לפסח ולבשר וחלב 1 - והנה מצינו ביור"ד סי' צ"ב ס"ו גבי טיפת חלב שנפלה על הסיר מבחו! שא הוא כנגד האש לא חוששי לבליעה כיו שהאש שורפו ומייבשו ולא מניחו להבלע ,ויתכ שזו כוונת המשנ"ב ,וכ העלה אפשרות זו בשו"ת אג"מ יור"ד ח"א סי' נ"ט ,וא זו כוונתו שפיר מוב שאי זה נחשב ליבו קל אלא רק סברא שהחצובה לא בולעת כלל כעי הא שהסיר אינו בולע את הטיפת חלב ,אבל אכתי אי זה מספיק להחשב לליבו קל ,אלא שיש להתבונ למה באמת לא נחשיב את חו התנור שהחצובה בתוכו כמו ליבו קל ,וצ"ע. האפשרויות שהבלוע שבחצובה יעבור אל הכלי אחד החששות שהזכרנו לעיל הוא שישפ מרק בשרי על גבי החצובה ואחר כ יבשל בסיר חלבי על גבי החצובה הבלועה מטע בשר או שבישל על גבה דברי חמ! וכעת רוצה לבשל על גבה בכלי פסח ויל"ע הא בלוע זה שבחצובה יכול לאסור את הסיר המונח על גביו .ויש בזה ג' אופני] :א[ .א כעת אי ממשות על גבי החצובה אלא רק טע בלוע ואנו דני על הבליעות שיעברו מהחצובה לסיר. ]ב[ .א אי ממשות על גבי החצובה אבל א ישפ מהסיר שמניח בפע השניה ויווצר מצב שבו יהיה רוטב ולחלוחית בי הסיר לחצובה. ]ג[ .מצב בו יהיה "בעי" על גבי החצובה ואז כשיניח את הסיר השני יבלע מ הממשות לתו הסיר: החששות מחמת הבליעות שבחצובה ג .והנה לעני החשש הראשו של העברת הבליעה מהחצובה לסיר בלי רוטב קימ"ל דאי בלוע עובר מכלי לכלי בלי רוטב ,וכמבואר ברמ"א סי' צ"ב סו& סעי& ח' שכתב דשתי קדרות הנוגעות זו בזו אי אוסרי זו את זו בנגיעה .ושורשו של די זה הוא דג בחתיכות בשר אי בלוע עובר מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כמבואר בשו"ע סי' ק"ה ס"ז] .אלא שבחתיכות א אחת מה שמנה אמרינ דבלוע שמ יוצא א& בלא רוטב[ .אמנ הרמ"א סיי ש מיהו לכתחלה יש להזהר בכל זה ,ובד"מ ציי להגהות שערי דורא בסי' נ"א סו& אות ג'. והנה המעיי בדברי הש"ד הנ"ל יראה דקאי על דברי רבנו ברו בספר התרומה המובאי ש בשערי סי' נ"א גבי דג טמא הנמצא בי דגי טהורי וכתב ר"ב ש דאי הדגי שבלעו איסור מהטמא אוסרי את שאר הדגי "דכל דבר שאי אסור מחמת עצמו אלא מחמת שבלע איסור אינו אוסר דבר אחר בנגיעה אע"פ ששניה חמי אא"כ שניה יחד ישנ במי רותחי שאז המי מוליכי האיסור בשאר החתיכות וכו'" .וכתב ע"ז בהגהות ש"ד בש מהרא"י דראבי"ה חולק על רבנו ברו וס"ל דשומ איסור הבלוע בקערה פולט לתו חתיכה חמה, אלא שכתב ששמע לחלק בי היכי שהחתיכה בלועה מהקדירה לבי היכי שבולעת מחתיכה אחרת ,דיותר סברא שקדרה שאי בה ממשות איסור שתפלוט את הבלוע שבתוכה ג בלי רוטב משא"כ שיש חתיכה של היתר שבלעה איסור אזי יותר קל לחתיכה להפליט את הטע שלה מאשר טע הבלוע בה .והביא שבמרדכי פרק כ"ה כתב כדברי רבנו ברו גבי שתי קדרות הנוגעות זו בזו שאינ אוסרות זו את זו ,מ"מ יש לחלק בי בליעה מחתיכה לבי בליעה מכלי דאל"כ אי יפרש רבינו ברו את הדי של דגי שעלו בקערה דצריכי לדינא דנ"ט בר נ"ט, וסיי דהמחמיר בכל זה תע"ב כי הרבה יש לדקדק בסברות אלו. ד .ויל"ע בכוונת המהרא"י שהמחמיר תע"ב ,על מה קאי הא קאי על עיקר דינו של רבינו ברו על בליעה מחתיכה לחתיכה או על בליעה מהכלי לחתיכה או ג על בליעה מב' כלי .וריהטת דברי מהרא"י משמע יותר שא& שכתב בתחילה לסמו על סברת רבנו ברו מ"מ כיו שבראבי"ה חלק ,אזי אע"פ שהביא סברות לחלק בי בלוע בכלי לבלוע בחתיכה מ"מ המחמיר תע"ב וקאי על הנידו ש בעני הדגי הטמאי וכו', ולא על נידו ב' קדרות שהובאו ש רק כראיה לרבנו ברו, אמנ הרמ"א שהעתיק את דברי הגהות ש"ד שיש לכתחלה להזהר בכל זה ,קאי על מחבת מכוסה ועל שתי קדרות] ,והגהות ש"ד לא קאי ש על די זה דמחבת[ ,וא"כ היה נראה לכאורה דהזהירות שנקט הרמ"א לכתחילה קאי ג על הא דשתי קדירות וכ הבי בשו"ת כתב סופר סי' ס"ד פ"ד ,וכ משמע מדברי החכמת אד כלל ע"ד די ד' ]הביאו בספר בדי השולח[ שכתב שדרייפוס ]היינו חצובה[ הנלקח מ הנכרי צרי ליבו לפי שנשפ עליו איסור ,ורק לעני דיעבד כתב שהמאכל נאסר דהוי ליה כב' קדרות שנגעו זה בזה. ה .והנה לפי הנ"ל ד בספר בדי השולח סי' צ"ב ס"ק קפ"ג וביאורי סוד"ה לכתחלה לומר שא& לגבי החצובה יש להזהר לכתחלה שלא להניח עליה כלי בשרי ואח"כ כלי חלבי דא באנו לחוש לגלישה שהיתה על גבי החצובות א& אי נימא שלא נשארה ממשות על גביה מ"מ א& לעני הבלוע יש להזהר לכתחילה ,ומטע זה כתב דראוי לייחד חצובה נפרדת לבשר וחצובה נפרדת לחלב .אמנ יל"ע בדברי דא& א באנו לחוש שדברי הרמ"א קאי על הא דב' קדרות הנוגעות זו בזו ,שמא לא אמר דבריו רק בכה"ג שה ב' קדרות מלאות אבל לעני קדירה המונחת על חצובה לא נאמרה זהירות זו .שהרי ג בזמנ היו מניחי קדרות על גבי החצובה וכמו דמצינו בדברי הרמ"א סי' תנ"א סו"ס ד' שהביא מהמהרי"ל שחצובה צריכה ליבו ,ולמה לא הזהירו הפוסקי בכל השנה כולה שלא להשתמש בחצובה אחת ג לבשר וג לחלב ,ועיי"ש במשנ"ב הובא לעיל אות א' שכתב שמ הדי לא היה צרי להגעיל כלל דאי בלוע עובר מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ועוד שמה שנבלע כבר נשר&. וחזינ מדברי המשנ"ב דא& שעסקינ לעני לכתחילה להשתמש בפסח מ"מ מדינא לא הצרי ללב ורק משו חומרא דחמ! ס"ל דיש לעשות כ .ולכ סבר דלא בעינ ליבו חמור אלא סגי בליבו קל .ומשמע שזהו די לכתחלה לעני חמ! .ואפשר דכיו שמצטר& כא טע נוס& שהבלוע נשר& ולכ לא חששו בזה א& לכתחילה .וכ ג מדברי החכמ"א גופיה יש להוכיח שכתב דבריו רק לעני חצובה הנלקחת מ הנכרי ולמה לא הזכיר די זה על כל חצובה בבית .וכתב בשו"ת אג"מ יור"ד סי' נ"ט שאפשר להשתמש בחצובות אלו לבשר וחלב וכ ג מובא בספר הליכות שלמה פסח שבבית דו"ז הגרש"ז אוירבא זצ"ל לא יחדו כירה נפרדת לחלב. החששות מחמת הממשות שעל גבי החצובה ו .עוד יש לחוש לבעי הנמצא על גבי החצובה ,וא מניחי עליו סיר ממי שכנגדו תבלע הממשות לסיר ויאסר. שבת הגדול תשס"ז -השימוש בחצובות כיריים ותנורים לפסח ולבשר וחלב 2 - והנה זה פשוט שא רואה שיש ממשות על גבי החצובות אסור להניח סיר ממי שכנגדו ,אמנ בהרבה מ המקרי הממשות הזו מתייבשת ונשרפת ויש לדו א היא נחשבת עדיי בעי או שמא כיו שכבר נשר& ונתייבש אי שמו עליו וצ"ע. ]ויל"ע בכל זה א יש ליבו כל פע שהאש דולקת ,ושורש הספק ה מבחינת המציאות הא החו במקומות שנבלע הוא בשיעור חו שחשיב ליבו קל] .וכ יל"ע א כה"ג בשעה שהאש ש תדיר נחשב ליבו קל ,או צרי שהליבו יהיה לאחר גמר השימוש וצ"ע[. החששות מחמת רוטב שישפ בי הסיר לחצובה ז .ולעני החשש הנוס& שהזכרנו לעיל שתהיה בליעה בחצובות ואח"כ כאשר יגלוש מהסיר שכנגדו תהיה לחלוחית ורוטב בי הסיר ובי החצובה ,ואז צריכי אנו לחוש לכאורה שהמשקה מעביר את הבליעות מהחצובה לסיר דתו אי לומר אי בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב .אמנ ג בזה יש לדו טובא דהנה בספר חוות דעת סי' צ"ב ס"ק כ' כתב דב' קדרות הנוגעות זו בזו אי הבלוע יוצא מאחת לאחת ,א& שיש מעט לחלוחית ביניה ,דאי מעט לחלוחית חשיבא כרוטב להעביר את הבליעות מהכא להת ,וראייתו מהא דאי בלוע עובר מחתיכה לחתיכה בלי רוטב א& שהחתיכות חמות והרי כשהחתיכות חמות יש לחלוחית ביניה ,ומוכח שמעט לחלוחית לא חשיב כרוטב ,וא"כ יש לדו דאולי ה"נ א& א ישפ מעט מהמרק ע"ג החצובה אכתי חשיב מעט לחלוחית ולא יעביר את הבלוע .אמנ בספר יד יהודה פליג על החוו"ד וס"ל דג מעט לחלוחית מעביר את הטע הבלוע. הגעלה וליבו של החצובות ח .יש לעיי אי להכשיר חצובות שבלעו ,והנה המעיי בדברי המשנ"ב הנ"ל יראה שמדינא לא צרי ללבנ א& לפסח כיו שאי הבלוע עובר מקדרה לקדרה בלי רוטב ,ועוד שמא מה שנשפ נשר& וכלה ,ולכ סיי דסגי בליבו קל ,ויל"ע הא מציאות זו שייכת ג בחצובות המצויות בזמננו ,שהרי לפי המצוי אי החצובה כולה עומדת על האש ורק קצוות החצובה קרובות מאד לאש וא"כ שמא לא קיי הטע השני של המשנ"ב ואז א נשפ על גבי החצובה ממשות או רוטב אינו נשר& מיד ויתכ שידבק וישאר על גבי החצובה. אלא שיש לדו שמא חו החצובה הוא בדרגה כזו שיחשב תמיד כליבו קל ]ויש לבדוק בכל מקרה לגופו א באמת החו הוא בשיעור של קש נשר& עליו[ ג יש לברר הא מהני בזה ליבו קל לפי שהחצובות בזמננו מצופות בחומר אמייאל ,שדנו אותו הפוסקי כספק כלי חרס ולעני כל השנה נקטו דמהני בו הגעלה והיינו מבשר וחלב אבל גבי חמ! לא הקלו בו ,וא באנו להשתמש בהיתר של ליבו קל יש אפשרות עכ"פ להכשירו ע"י ליבו קל ,אבל א באנו לחוש להצריכו ליבו חמור יש לחוש שמא מתו שחס עליו לא ילבנו כדבעי ,כדי כלי חרס שחששו בו דילמא פקעו. והנה כיו שיתכ שישנ בליעות ויתכ שישנו בעי ואז בעינ ליבו חמור ההוראה בזה לכסות את החצובות בנייר כס& עבה כדומה ואז אפשר להשתמש בה בפסח א& לכתחילה. ולעני בשר בחלב מנהג העול להשתמש בזה והמדקדקי מייחדי לה כירה נפרדת ,אמנ המבערי מסתברא שה מתלבנות תדיר ולעני פסח יש לנקות ולהדליק את האש וסגי. צליית כבד וחצילי על גבי החצובות ט .והנה דני אלו שייכי מאדו לעני הצולי כבד או חצילי ע"ג האש שא ה מניחי את הכבדי על גבי החצובות יתכ שהחצובות בלועות מחלב ויתכ שה בלועות מבשר וחלב יחדיו .ואז באנו לנדו של בליעה מהכלי ישירות לאוכל ,ובזה בודאי שיש להזהר בזה דנמצאת הבליעה עוברת מהכלי אל האוכל .ובזה נקטינ דא& שאי רוטב ביניה מ"מ הבליעה עוברת .ולכ א המציאות שאי בחצובות ליבו א"כ יש לכסות בכה"ג את החצובות. צלייה על גבי המבערי י .אמנ אלו הצולי חצילי ע"ג המבערי עצמ ,בזה מסתבר דיש ג ליבו תמידי ואי לחוש בזה. המשטח שמתחת למבערי יא .ולעני המשטח שמתחת למבערי כיו שמצוי שנשפכי ונופלי עליו חתיכות ורוטב הגולש מהסירי ,יתכ והוא בלוע מבשר וחלב וחמ! ,אלא כיו שאי אפשרות שבלוע זה יחזור ויבלע בקדרות כיו שאי מגע ביניה ]וכ א חיישינ לניצוק לכתחלה[ לכ ההוראה בזה לערות על משטח זה רותחי ולכסותו בנייר כס& עבה ,ולעני כל השנה א נפלו חתיכות מאכל ע"ג המשטח התחתו יש להשליכ כיו שה בחשש שבלעו מבשר ומחלב .אא"כ ידוע לו שהמשטח הוא אינו ב יומו מבישול ואז אי מקו לאסור ,אבל בתורת הנהגה כדאי להזהר בזה לכתחלה א& באינו ב"י כדי שלא יבואו לידי תקלה. פלטה של שבת יב .ג לעני השימוש בפלטה של שבת לפסח יש לדו דהנה המציאות שמאכלי חמ! נשפכי ונופלי על גבי משטח הפלטה וה נבלעי לתוכו ,ולכאו' בליעה זו צריכה הגעלה וליבו ,שהרי א נפלה חתיכה חמ! הבליעה היתה ע"י האש ובעינ ליבו וכמו די חצובה שכתב המהרי"ל הביאו הרמ"א. אלא שג בזה ישנ הסברות שנתבארו לעיל ,וג הכא המשטח הוא ,מחומר אמייאל .ונתבאר לעיל אות… שלעני פסח מחמרינ שלא מהני להועיל אמייאל ,א"כ לכאו' אי עצה להכשירו ,וההוראה למעשה בזה היא לכסות את הפלטה בנייר כס& עבה] ,ולחומרא לחמ את הפלט היטב ולערות עליה רותחי[. גזירה אינו ב יומו אטו ב יומו בכלי שאינו כלי אכילה יג .איתא בגמ' סו& ע"ז דא& שכלי שאינו ב"י הוא נות טע לפג מ"מ גזרו חכמי להשתמש בכלי כזה שמא יבא להשתמש בכלי שהוא ב יומו ויל"ע בגזירה זו הא נאמרה דוקא בכלי שמבשלי בו מאכלי דאז גזרו כיו החשש שמא יבשל מצוי בו ,אבל במשטחי וכלי שאי מבשלי בה אלא שבת הגדול תשס"ז -השימוש בחצובות כיריים ותנורים לפסח ולבשר וחלב 3 - שהסירי נוגעי בה כגו כיורי וחצובות וכדומה לא גזרו. ויש להוסי& בזה דא החשש הוא שמא ישפ מהסיר ואז הבלוע יעבור מהחצובה או מהשיש אל הסיר ,א"כ י"ל כיו שאי זו כוונת המבשל אי שיי לגזור בה שמא יבוא לעשות כ להדיא, או דילמא לא פלוג רבנ וגזרו בכל גוונא אב"י אטו ב"י ,ויש להוכיח מהא דנקטו הפוסקי לא להשתמש בשולחנות ותיבות וכדו' שמניחי עליה מאכלי חמי וכדו' שמא תעבור הבליעה מהשולח לכלי ,וחזינ דא& שהשולחנות לא משמשי לבישול אוכלי מ"מ כיו שיש חשש שמא הבליעה תעבור לתו הכלי ,אסרו להשתמש בשולחנות ובתיבות אלו מבלי להגעיל ולא מצינו שחילקו בי א הוא ב"י או אב"י .ואחרוני זמננו דימו דיני אלו והורו לעני משטחי שיש שמשמשי להנחת קדרות וכדומה שלא להשתמש במשטח חלבי למי שכנגדו וכ לעני פסח .אמנ המעיי בדברי הפוסקי גבי הכשר תיבות ושולחנות יראה שכתבו שהחשש כיו שמניחי פשטידא חמה, וא"כ שמא י"ל שבזמנ השולח היה משמש כעי צלחת כיו שהניחו עליו מאכלי וממילא חששו בו כדי כלי .אלא שמצינו בדברי הרמ"א שחצובה צריכה ליבו ולכאו' החצובה אינה כלי אכילה ולא כלי בישול ובכ"ז חוששי שמא הבלוע יעבור לכלי, ומה שהמשנ"ב נקט שמדינא לא צרי ללבנה הואיל ואי הבלוע עובר בלי רוטב ,משמע שא היה חשש שהבלוע עובר היה אסור להשתמש בה ,ולא אמרו חילוק בזה בי ב"י לאב"י ,אלא שיתכ שכל זה גבי חמ! שאנו נוקטי להחמיר שנטל"פ בפסח אסור ולכ החמיר בזה הרמ"א .אלא שג ביור"ד סי' קכ"א נקט הרמ"א להצרי הגעלה בנלקח מהנכרי ואע"פ שסת כלי נכרי ה אב"י] .ושמא יש לדחות דיתכ שהיו רגילי להניח אוכלי ע"ג החצובה ,וכעי שמצוי בזמננו שצולי כבד וחצילי וכיוצ"ב[. וא"כ ג לעני חצובות ותחתית תנור שאינ בני יומ יש להזהר שלא יהיו בלועי בדבר האסור דג בזה אסרו להשתמש לכתחלה בלי הכשר כדבעי. השימוש בכיריי ]"קרמיות" "הלוג"[ לפסח ולכל השנה בשני האחרונות משווקי סוג כיריי שמקור החו שלה הוא על ידי חו "הלוג" ]ולא על ידי אש הבוערת מכח גז טבעי[ וצורת הכירי היא משטח זכוכית חלק ושווה מקשה אחת ]העשוי מתערובת חומרי של זכוכית וקרמיקה[ ותחתיו במקו שפיתת הקדרות ישנ ספירלות של הלוג שבהדלקת מתלהט המשטח שתחת הסיר ומגיע לחו גדול מאד ,חו זה מטבעו משפיע על סביבתו ולכ בהרבה מאד מסוגי הכיריי החו המצוי במשטח שלא במקו הלהט יכול להגיע לשיעור חו של 50*70מעלות צלזיוס .אמנ יש לידע שמצוי מאד ששטחו של הסיר המונח על גבי משטח ההלוג גדול יותר ממקו הלהט ,ומצוי שמאכלי גולשי אל מתחת לסיר ובסביבתו בעודו רותח ,ופעמי שה מתייבשי ש ,ויש לברר הא אפשר להכשיר כיריי מעי אלו לפסח ,וג מה דינ בכל השנה בנוגע לבשר וחלב ושאר איסורי. והנה כדרכ של דברי המתחדשי ,ההלכה וההוראה בה קורמת עור וגידי ע"י שתלמידי חכמי מהפכי בדברי ומעלי סברות והארות לכא ולכא ומינה ומינה תסתיי שמעתתא ,ולכ אי לראות בדברי אלו שנכתוב בס"ד אלא כהצעת דברי לפני הלומדי וישמע חכ ויוסי& לקח. דיני הבליעה וההכשר של כלי זכוכית יד .נחלקו הראשוני בנוגע להכשרת כלי זכוכית ומצינו ג' שיטות בראשוני וכדלהל :יש שנקטו שדינ ככלי חרס והיינו שה בולעי וא"א להכשיר ,יש שנקטו שכיו שה חלקי אינ בולעי כלל ולא צרי להכשיר ,ויש שנקטו שה בולעי אלא שמהני להכשיר. עיי במרדכי פרק כל שעה סי' תקע"ד שהביא את דברי רבינו יחיאל הסובר דכלי זכוכית הואיל ובריית מ החול דינ ככלי חרס ,שבולעי ולא מהני להו הגעלה ,וכ כתב הסמ"ג ]לאוי ע"ח ד& ל [:דנהגו שלא להשתמש בכלי זכוכית ישני, וכ"כ בתרה"ד ח"א סי' קל"ב ובח"ב סי' קמ"א וכ"כ בדרכי משה סי' תנ"א ס"ק י"ט בש האגור. ומאיד דעת הראבי"ה והרשב"א שו"ת ח"א סי' רל"ג והר" פסחי והרא"ש ]פרק כ"ש סי' ח' ורבינו ירוח[ ,להקל בכלי זכוכית דאנ בולעי כלל ואינ צריכי הגעלה ,והטע כיו שה חלקי אינ בולעי ]"שיעי ולא בלעי"[. עוד מצינו בראשוני שיטה נוספת והיא שיטת הרא"ה המובאת בריטב"א פסחי ד& ל .דס"ל דכלי זכוכית בולע אלא דמהני בו הגעלה. ולהלכה השו"ע סי' תנ"א סעי& כ"ו נוקט להקל כשיטת הראבי"ה וסיעתו שכלי זכוכית אינ בולעי כלל והרמ"א מביא דמנהג אשכנז להחמיר בזה שכלי זכוכית דינ ככלי חרס והיינו שה בולעי ולא מהני בהו הגעלה כלל .ועי במשנ"ב ובשעה"צ ש שהביא מהמג"א לעני כלי זכוכית שעברו הגעלה א השתמשו בכלי אלו אפשר לסמו בדיעבד על הגעלה .ועיי פמ"ג סי' תנ"א במ"ז ס"ק ל"א שכתב בש שכנה"ג ויור"ד סי' קכ"א דרק לעני פסח נהגו באשכנז להחמיר אבל לעני שאר איסורי יש להקל ,וכ"כ בספר יד יהודה סי' ס"ט בקצר ס"ק קי"ז .אמנ המנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק י"ב נקט בפשיטות דכלי זכוכית בולעי בחמי, ורק לגי כבוש בכלי זכוכית נקטו להקל ,והעתיקו הפמ"ג יור"ד סי' ק"ה במ"ז ס"ק א' ,ועיי מהר" שיק יור"ד סי' קמ"א שמציי לדברי הפמ"ג האלו .ונמצא שיש מחלוקת שבת הגדול תשס"ז -השימוש בחצובות כיריים ותנורים לפסח ולבשר וחלב 4 - האחרוני א המנהג שנהגו באשכנז נאמר רק לגבי חומרא דחמ! או א& לעני שאר איסורי ]פרט ליי נס[. ולעני מעשה בעני המנהג במחלוקת האחרוני הנ"ל שמענו מהגרי"ש אלישיב שליט"א דהעיקר להחמיר בזה לעני חמ! ולהקל בזה לגבי שאר איסורי) ,ולעני כלי פיירקס ]כלי חסיני אש[ ס"ל דיש להגעיל בצירו& הא דכלי זכוכית לא בולעי( ,ודעת הגר"ש ואזנר שליט"א בשו"ת שבט הלוי ח"ב סי' מ"ג שהמנהג להחמיר בזה בי לעני חמ! ובי לעני שאר איסורי וכ דעת הגר"נ קרלי! שליט"א. כלי זכוכית הנעשי על ידי תערובות של חומרי נוספי טו .ויש לעיי בדינ של כלי זכוכית שיש בה תערובת שונה מהזכוכית שהיתה מקובלת בדורות קודמי ,הא דינ ככלי זכוכית וכפי המחלוקת הנ"ל ]והיינו דכיו שה חלקי נימא בהו דה שיעי ולא בליעי[ או שמא יש בה צד קולא וצד חומרא ,צד חומרא שמא מעורבי בה חומרי אחרי ולכ דינ ישתנה ואפשר שה בולעי וג שאי הגעלה מועלת בה ודינ כחרס ,וצד קולא לפי שה שיעי וחזקי יותר מכלי זכוכית שהיו בדורות קודמי שמא כו"ע יודו דלא בלעי כלל .והנה קשה מאד להכריע בשאלה זו לפי שפעמי שהשינוי אינו בי סוגי החומרי אלא רק בכמות וביחס שמערבי את אות חומרי ופעמי שמוסיפי ומגרעי ואי אתנו יודע עד מה ,וא באנו להתחשב רק בזה דה חלקי הרי ג כלי חרסינה ופורצל ומתכת ה חלקי מאד ובכל זאת אנו דני בה שה בולעי ,וחזינ שאי להתחשב א ורק בזה שהכלי חלקי ,וזהו נפק"מ ג לכלי המכוני "קורל" הא לדו אות כזכוכית או ככלי קרמיקה וחרסינה. כלי זכוכית חסיני אש שמבשלי בה על האש טז .והנה יש לידע שבזמ הפוסקי כל השימוש בחמי בכלי זכוכית היה רק על ידי עירוי בלבד דלא היה שיי מציאות של בישול ,דא היו מבשלי בה היו מתפקעי, ולכ כל נידו הפוסקי בכלי זכוכית שיי בגוונא של בליעה ע"י עירוי ,ולא נתפרש בדבריה מהו הדי בכלי זכוכית שבלעו ע"י האש כפי ששכיח האידנא. החששות לבליעות בכיריי קרמיות יז .והנה למאי דנהגו בני אשכנז שכלי זכוכית דינ ככלי חרס וה בולעי ולא מהני בהו הגעלה ]ורק לעני דיעבד סמ המג"א להקל בזה[ יש לדו לעני השימוש בכיריי אלו בפסח ובשאר ימות השנה ,דהיות ובשעת הבישול מצוי שגולשי המאכלי על דפנות הסיר ומש ה מגיעי לכיריי ונמצא שא די הזכוכית ככלי חרס הרי שהכיריי בלעו חמ! או בשר וחלב וא"כ יש לדו א יש אפשרות להשתמש בה ,ג לבני ספרד יש לדו בכה"ג שהזכוכית הנ"ל בולעת מחו של כלי ראשו שעל האש הא ג בזה היקל השו"ע לסמו על השיטות שכלי זכוכית לא בולעי ,עוד יש לדו אי להחשיב כלי זה שמיוצר מתערובת חומרי של זכוכית וקרמיקה. והנה יש להבחי בעני זה בי כמה מקומות בכיריי] :א[. המקו שתחתיו נמצאת האש ]גופי ההלוג[] .ב[ .השטח שסביב אותו מקו שהאש נמצאת והיינו שהסיר מונח עליו ובולט מעל פני המשטח שתחתיו נמצאת האש ,ואוכל גולש תחת הסיר] .ג[ .מקומות נוספי בהמש המשטח שאליו מגיעי אוכלי הנשפכי מהסיר או נופלי ממנו החוצה. ומעתה א באנו לדו על הבליעות העלולות להיות בכיריי אלו יש להבחי בי בליעות על גבי המשטח שתחתיו נמצאת האש וכ במקו סביבותיו א& שאי ש אש מ"מ חו המקו הוא ככלי ראשו שעל גבי האש שהרי הסיר מתחמ מהאש והאוכל שגולש תחתיו נבלע ע"י חו כ"ר המונח על האש ,וישנ בזה מצבי שוני יש מצב שבו נשפ אוכל והוא עדיי נוזלי ודינו בעלמא בהגעלה ויש מצבי שהוא מתייבש ומתקשה על גבי המשטח ודינו בליבו .וכ מצב שבו האוכל גולש אל מקו פחות ח ,שאז א המקו צונ הרי שהבליעות ה כדי עירוי מכ"ר המונח על האש ]וא המאכל נשפ ונוזל יש לדו בו א דינו ככ"ר או כ"ש ,עיי תרה"ד וחוו"ד סי' צ"ב[ וא המקו ח בחו שיד סולדת בו הרי שבו נבלע המאכל במקומות הנ"ל. הגעלה וליבו של הכיריי יח .וא באנו לחוש לדעת המחמירי וכפי שנהגו בני אשכנז שדני כלי זכוכית ככלי חרס א"כ יש לדו אי להשתמש בכיריי אלו שהרי קיימ"ל שכלי חרס לא מועילה בו הגעלה ,אל שבזה היה מקו לבע"ד לומר שכל הטע שלא מהני הגעלה בכלי חרס הוא דאינו יוצא מידי דופיו לעול והיינו שהבליעות אינ יוצאות בהגעלה ,אול ליבו באופ המועיל של הסיקו מבפני היה צרי להועיל בו אלו שאמרו בזה דחייס עליה דילמא פקעו וכיו שכ שמא לא ילבנו כדבעי ,ועוד אמרו בזה שא מכניסו לכבשונות הרי בזה גילה דעתו דלא חושש דילמא פקעו ומהני בו הליבו ,ויש לדו לפ"ז דא החו הנוצר ע"י ההלוג הוא חו רב שמגיע לחו של ליבו ואנו רואי שהזכוכית איננה נשברת וא"כ שמא יש לדו שחו זה יחשב כליבו לגבי הזכוכית .אמנ א& א נימא כ ,מה נעשה לעני השטח שסביבותיו מקו שהסיר מתרחב ומתפשט ומונח עליו דג ש היתה בליעה בזכוכית וש אי מספיק חו שאפשר להחשיבו כליבו] .וראיתי לחכ אחד שליט"א שהורה לערות על מקומות אלו ג' פעמי מי רותחי ,לצאת בזה את שיטת בעל העיטור המובא בטוש"ע יור"ד סי' קכ"א הסובר דמהני הגעלה לכלי חרס ע"י ג' פעמי ,ויל"ע בדבריו דלפי המציאות המקו בולע מכ"ר שעל האש וא"כ לא יועיל בזה עירוי ,ובעינ הגעלה או ליבו, וכיו שאנו דני דכלי זכוכית דינ ככלי חרס א"כ לא נוכל לסמו על הגעלה בזה ,וא& אי נימא שנסמו על הפוסקי דמהני הגעלה לכלי זכוכית ,מה נעשה באופ שהזכוכית בלעה באופ שצרי ליבו .ולכאורה כיו שהרגילות שמאכלי גולשי ונדבקי אי לומר בזה דהולכי בתר רוב שימושו[. השימוש בכיריי קרמיות לבשר וחלב יט .יש לדו בכל הנ"ל ג לעני שימוש בכיריי אלו לעני בשר וחלב והנה נראה פשוט שאי נכו כלל להשתמש בכיריי אלו בו זמנית לבישול בשר בכירה אחת וחלב בכירה שבת הגדול תשס"ז -השימוש בחצובות כיריים ותנורים לפסח ולבשר וחלב 5 - שניה ,שהרי מצוי הוא שיגלשו מאכלי מהכא להת ותתכ מציאות בה יגלוש מאכל בשרי וימשי לנזול לעבר הסיר החלבי ויבלע בסיר מחו של כ"ר המונח על האש וכ להיפ ]ובזה שוני כיריי אלו מהכיריי המקובלות בה יש משטחי נפרדי לכל סיר וא& שיש חצובה המחברת ביניה, מ"מ הרגילות שהאוכל לא נוזל מסיר לסיר אלא נופל בדרכו[ . ויל"ע א שרי לבשל בו שלא בבת אחת דג בזה יש לחוש מבליעות שנבלעו בכיריי שלא מקו האש ,אלא שבזה יש לדו שמא נימא גבי זה דכלי זכוכית לא בולעי לכה"פ לעני בשר וחלב .וא המשטח נבלע ורוצה להניח סיר על גבי מקו הבליעות הרי שהדבר תלוי בהוראה לעני כלי זכוכית בעלמא ,ובהתייחס לזכוכית זו המעורבת בקרמיקה. העולה מהנ"ל לעני שימוש בכיירי קרמיות: א .יש לברר מהו די משטח זכוכית זה לעני בליעות חמ! ובשר וחלב הא דינו כשאר כלי זכוכית או שמא חמיר טפי או קיל טפי. ב .יש לדו בכיריי אלו לגבי ג' מקומות ,מקו האש ,סביבותיו במקו שהסיר מונח ומתפשט ,והמש המקו שבי הסירי. ג .למנהג בני אשכנז שהחמירו לעני חמ! יש לדו שבהרבה מקרי יצטרכו ללב את המשטח ,וכל זמ שמשטח זה לא עבר ליבו לכאורה אי היתר להשתמש בו בפסח. יש לברר השימוש בה לגבי בשר וחלב מחמת חששות המצוי של גלישת בשר וחלב ,ובגונא של כיריי אלו שהמשטח עשוי מקשה אחת ובכל פע שהסיר גולש יש לחוש טפי לתערובת בשר וחלב. בעני השימוש בתנורי בעני שימוש בתנורי המצויי בזמננו לבשר וחלב ולחמ! ישנה מבוכה בי גדולי הוראה ,ושורש השאלה היא הא יש זיעה בתנורי או שמא כיו שחו התנורי גדול אי כלל זיעה ,וממילא אי מה שיחבר בי הבליעות לבי האוכל הנמצא בה] ,ויש לידע שבשני האחרונות החלו לייצר תנורי הבנויי בשיטה אחרת של בישול שעל ידי קיטור ובה ישנה זיעה ויש לבדוק כל תנור לגופו. עוד יש לחוש לנגיעה שבי האוכלי לבי דפנות התנור ,וכגו שעוגה גלשה מהתבנית ונדבקה בדפנות התנור .ג יש לברר א חו התנור חשיב כליבו קל ,וא מהני הגעלה זו לתנור .וכ מה די התנורי שיש לה מנגנו ניקוי עצמי ]"פירוליטי" "סלב קלינינג"[ שאז התנור מגיע לחו רב הא חשיב ליבו חמור, ומה די חלקי הזכוכית והגומי המצויי בתנור ,וכ מה דינו של תנור זה לפסח ולשימוש בשר בחלב, ומצינו בזה הוראות מגדולי ההוראה ,ואי בדברנו דלהל אלא הצעת דברי בעלמא. חשש זיעה בתנורי א .בשו"ע סי' ק"ח מתבאר שאי להשתמש לכתחילה בתנור אחד לצור צלית בשר כשר ובשר שאינו כשר ,וזאת משו שלכתחילה נקטינ להלכה דריחא מילתא ,והיינו שבכל תבשיל יוצא ממנו ריח המאכל ,ונחלקו בגמ' פסחי ד& עו. רב ולוי דרב סובר שריחא מילתא ולוי סובר שריחא לאו מילתא ונקטינ להלכה בשו"ע יור"ד סי' ק"ח ס"א דיש לחוש לכתחלה שריחא מילתא ולכ אי לצלות מאכל כשר כשהוא בלי כיסוי ע מאכל אחר שאינו כשר שג הוא בלי כיסוי, ובדיעבד אי לאסור ,ועיי ש בפוסקי את פרטי הדיני בזה לעני לכתחלה ובדיעבד ,וכל הנידוני לעני ריחא איירי לעני האפיה בבת אחת אבל בזה אחר זה או אפילו בב"א א אחד מכוסה לא חיישינ לריחא כלל .ובהמש הדברי כתב הרמ"א שא אפו או צלו איסור והיתר תחת מחבת אחת מגולי אסור אפילו בדיעבד אבל בזה אחר זה אי לחוש אא"כ הזיע המחבת משניה דאז אסור אפילו בה אחר זה א היו שניה מגולי דהוי ככיסוי של קדירה .ובסעי& ב' איירי בכלי שיש בו היתר וכלי שיש בו איסור וה מתבשלי בתנור אחד ולא חששו ש לא לזיעה וא& לא לריחא עי"ש בדברי הפוסקי. ומתבאר בדברי הפוסקי דבעלמא לא חששו בתנורי לזיעה כלל ורק לעני מחבת דנו א הזיע וכל החלוקה בי תנור גדול לתנור קט אינה שייכת לדיני זיעה אלא לדיני ריחא .ולכאורה יש לעיי בדבריה אמאי לא הזכירו עני הזיעה והרי איירי אפילו כשמונחי בתנור בבת אחת איסור והיתר ושניה מגולי. ועיי בשו"ת אג"מ יור"ד ח"א סי' מ' שמוכח מדברי הרמ"א האלו שבעלמא לא חוששי לזיעה אא"כ ידוע שיש זיעה .וכתב בזה שלעני מעשה לא להשתמש בזה לא בבת אח ולא בזה אחר זה ולעני דיעבד אי לאסור אחר מעל"ע ,אמנ א אפה בתנור דביר יבשי שאי לחוש בה לזיעה אפשר להתיר א& לכתחלה בזה אחר זה. ומשמע מדבריו שס"ל דבסתמא אי לחוש לזיעה ,אבל מצד הזהירות כתב שלא להשתמש א& בזה אחר זה ובסי' נ"ט נקט טפי שאי זיעה בתנורי דיד. והנה במקו אחר הארכנו בעניני זיעה וניצוק בהבל העולה מהאוכלי ,והבאנו את דברי הב"ח החדשות ח"ב סי'… שד בשאלה שהבאנו לעיל מדוע לא מצינו בפוסקי סי' ק"ח שחששו לזיעה וכתב דכיוו שאיירי בתנור פתוח לכ לא חששו לזיעה אבל אה"נ בתנור סתו יש זיעה ,אלא שכתב שבת הגדול תשס"ז -השימוש בחצובות כיריים ותנורים לפסח ולבשר וחלב 6 - שמדברי התרה"ד גבי תלית בשר ע"ג חבת שמתבשלי בה מוכח שי זיעה ג במקו מגולה. אמנ היה מקו לדו איפכא דמוכח מדברי התרה"ד דדוקא במקו מגולה יש זיעה דאז אי חו חיצוני שיעכב את האדי מלהתעבות ולכ אי האדי הופכי לזיעה וממילא כיו שאי זיעה בעי אי לחוש. ב .ולפ"ז יש לדו שמדינא אי לחוש לזיעה בתנורי דיד כל זמ שהזיעה אינה נראית .ומה שיש לדו בו לעני נתיזות שניתזי על גבי הדפנות דאז דפנות התנור בולעות את הרוטב ומתייבשות על גביו ונמצא שדפנות התנור בלועות מבשר או מחמ! .אלא שג בה א אי זיעה בתנור אי מה שיעביר את הבלעו בחזרה לתו התבשיל .והמציאות היא שהוא מתייבש ונדבק מאד על גבי הדפנות ולא חוזר ונימוח. אלא שאכתי יש לחוש למציאות הקיימת בשעת האפיה שהעוגה גולשת ונדבקת ע"ג הדפנות ונמצא שה בלועי חמ! וא השתמש בה בפסח יעבור הבלוע בחזרה אל התבנית וג יתכ ששוב בפסח תגלוש עוגה של פסח ותיגע בתנור .ולעני חשש זה אי עצה אא"כ ילבנו את התנור. ליבו בתנורי ג .וא באנו לדו לעני ליבו התנור יש לדו בזה בכמה אנפי: ]א[ .תנור המצופה באמייאל – הא מועיל לו הכשרה. ]ב[ .הא התנור צרי ליבו חמור או די לו בהגעלה] .ג[ .הא חו התנור חשיב כליבו] .ד[ .הא חשיב כליבו קל] .ה[. תנור ע ניקוי עצמי ]המכונה "פירוליטי"[ הא דינו כליבו חמור] .ו[ .מה הדי הזכוכית וחלקי הפלסטיק סביב הזכוכית. והנה כשבאי לדו בשאלות אלו יש לחלק כל נידו לגופו: ]א[ .לעני אמייאל – נקטינ שלעני בשר בחלב מועילה לו הגעלה כמבואר לעיל … ולעני חמ! בפסח לא מועילה לו הגעלה. ]ב[ .א התנור בלע היתר די לו בליבו קל אבל א בלע איסור אזי תלוי אי היתה הבליעה א היתה רק ע"י זיעה א"כ סגי בהגעלה .אמנ א היתה נגיעה של בצק בדפנות בעינ ליבו. ]ג[ .מסתבר וכ נהגו להורות שחו התנור חשיב כליבו קל ומהני כל היכא דהיתרא בלע. ]ד[ .תנור "פירוליטי" שחומו רב מאד נקטו גדולי הוראה שיש להחשיבו כליבו חמור ,ומ"מ לעני השימוש בו לפסח יש לעשות שאלת חכ. ]ה[ .הזכוכית לכאורה דינה שינוי במחלוקת א אינה בולעת או שלא מועיל לה הגעלה אמנ יתכ שבכה"ג יועיל ליבו כיו שחזינ שחומה רב ואינו חייס עליה. שימוש בתנור לחלב ולהגעילו לבשר ד .יש לעיי הא יהיה מותר להשתמש בתנור לצור שימוש חלבי ואח"כ להגעילו לצור שימוש בשרי ,והנה בשו"ע אור"ח סי' תק"ט בהלכות יו"ט מבואר דמותר ללב ביו"ט כלי שאפו בו מאכל חלבי ולאחר הליבו ואפו בי מאכל בשרי .וכתב ע"ז המג"א דמכא משמע שמותר להגעיל כלי מבשר לחלב וכ איפכא אלא שהעול נהגו לאסור בזה, והביא טע לזה בש הלבוש דא באנו להתיר להגעיל מחלב לבשר וכ איפכא נמצא שיהיה לו רק כלי אחד ויכול לבא לידי תקלה ומצינו בגמ' חולי ח :שהטבח צרי שיהיה לו ג' סכיני מחשש שמא יטעה .וכתב הפמ"ג שיש עצה להטרי& את הכלי ולחזור למי שכנגדו ,ובחת סופר כתב שאפשר להכשיר את הכלי לצור פסח ואז להחליפו למי שכנגדו. והנה ד המג"א דא"כ אמאי שרינ בשו"ע ללב מחלב לבשר ,וכתב דשאני כלי זה שכל שימוש הוא רק ע"י ליבו ליכא למגזר הכי .ויל"ע בכוונתו שהרי מניח עליו אוכלי קוד הליבו ,וביאר במחצית השקל שלפני השימוש מחמ את התבנית או המחבת בחו כזה ששיעורו הוא ליבו קל וממילא יש תמיד ליבו ואי לחוש שמא ישכח ויבשל בכלי בלי שהכלי יעבור קוד ליבו קל. ולפ"ז יש לדו בתנורי דיד שבכל פע יש ליבו קל, ויתכ שאי בכלל זיעה שתאסור א"כ שמא יש להקל בליבו חמור ]"פירולטי"[ להפו מחלב לבשר ,דטעמו של המג"א קיי בזה ,וצ"ע .אמנ באופ הרגיל עדי& טפי לא להשתמש וכדלעיל מחשש תקלה וטעות. עניני נ"ט בר נ"ט בשימוש בתנורי ה .ג אנו באנו לחוש לזיעה בתנורי יש לדו לעני להשתמש בתנורי במאכל פרווה לצור אכילת ע בשר או ע חלב .והדבר נוגע לדיני נ"ט בר נ"ט .וכגו שרוצה לאפות בתנור חלבי פשטידה שהיא פרווה ולאכלה ע בשר ,ויש לדו בזה בכמה אנפי] :א[ .כשהתנור ב יומו] .ב[ .כשהתנור אינו ב יומו ]ג[ .על ידי ליבו קל. והנה א באנו לחוש לזיעה בתנורי א"כ יש לדו את התנור כדי כלי שבלע על ידי זיעה ואי להשתמש בו לצור בישול מאכל פרווה על מנת לאוכלו ע מאכל בשרי וכפי שמבואר ביור"ד סי' צ"ה שאי עושי נ"ט בר נ"ט לכתחלה. אמנ כשהתנור אינו ב יומו ואי לו אפשרות אחרת היכ לאפות או לבשל הרי זה כעי מה שנתבאר בחכמת אד שבאב"י יש להקל כשאי לו כלי אחר .ויש לצר& לכל זה א יעשה ליבו קל לתנור שמסתברא שאפשר להקל א& בב"י א נצר& ג את הליבו הקל וג את הא שאי לחוש לזיעה בתנורי דיד. תנור קט ]טוסטר אוב[ ו .כל הנידוני השייכי לעני תנור גדול שייכי ג באות תנורי קטני דצרי לראות במוחש הא יש זיעה א לאו. תנור ע טורבו ז .דיני אלו שכתבנו לעני השימוש בתנורי שיי בי בתנורי רגילי ובי בתנורי שמותקנת בה מערכת לפיזור שבת הגדול תשס"ז -השימוש בחצובות כיריים ותנורים לפסח ולבשר וחלב 7 - החו ]"טורבו"[ דכיו שבשני סוגי התנורי המציאות הנוגעת לעניני זיעה וריחא שווה ,יש להתייחס לה בשווה. מיקרוגל ח .וכל מה שדנו בו אינו שיי כלל לעני מיקרוגל שכיו שדר פעולתו הוא לא על ידי חו אלא ע"י גלי שמחממי את האוכל א"כ מצוי בו זיעה ויש לדו בכל מקרה לגופו. תנורי ע מערכת אדי ט .בשני האחרונות החלו לייצר בעיקר למקומות הגדולי כגו מטבחי ציבורי וכדו' תנורי שמופעלי על ידי מערכת אדי וזבה יש לוודא בכל מקרה לגופו א ישנ אדי הנראי בשעת האפיה דאז יש בזה זיעה ממש ויש להתייחס לזה ככל דיני בליעות בסירי וכו'. י .העולה מכל הנ"ל] :הצעת דברי ולעני דינא הדבר מסור לגדולי ההוראה שליט"א[ השימוש בחצובות: א .מנהג העול להשתמש בסירי חלביי ובשריי על גבי החצובות ,אמנ יש להזהר שלא תהיה ממשות על גבי החצובות והמדקדקי מייחדי לעצמ כירה נפרדת לצור בישול דברי חלב. ב .לעני פסח – מי שאי לו חצובה מיוחדת לפסח ינקה היטב את החצובה ויכסה אותה בנייר כ& עבה ודיו. ג .כריי קרמיות – עיי לעיל אות י"ז מש"כ בזה. השימוש בתנורי: ד .מנהג העול באר! בישראל ע"פ הוראות גדולי הפוסקי לחוש לזיעה בתנורי ולכ מייחדי תא לחלב ותא לבשר ,ולעני מי שנהג ע"פ הוראת רבותיו בחו"ל להשתמש בתא אחד עיי מש"כ בפני. ה .לעני השימוש בפסח ,נהגו עלמא שלא להשתמש בתנורי של חמ! לצור פסח ,וא& בתנור שיש לו ניקוי עצמי ]"פירוליטי" המנהג שלא להשתמש בו ,אמנ מי שמתארח אצל אד שיש לו הוראה לקולא בזה מסתבר דיכול לאכול מהאוכלי המבושלי בתנור זה. ו .ויש בכל זה פרטי נוספי שיבוארו בעז"ה במק"א. שבת הגדול תשס"ז -השימוש בחצובות כיריים ותנורים לפסח ולבשר וחלב 8 -
© Copyright 2024